"נו ,איזה סתומים, אמרתי לכם לא להחביא לי את החזיז בחצוצרה" למות או לכבוש את ההר יום אחד החליטו נועם ביטון והחברים שלו להשאיר מאחור את בית"ר ירושלים ,קבוצת ילדותם החבוטה והחובטת ,ולהתחיל משהו חדש בכוחות עצמם .ככה נולדה בית"ר נורדיה ,והשאר הוא היסטוריה של ליגה ג' "לא נורא ,העיקר הספורט .עשיתם דבר יפה" .איזה מעצבן זה לקבל הודעה כזאת באמצע משחק ,כשהקבוצה שלך בפיגור ונראה ששום דבר לא יוציא אותה ממנו .עשינו דבר יפה? "לא מתקבל על הדעת" היה מתאים יותר .אולי "הזוי" ,מילה שהשתמשו בה הרבה כדי להקניט אותנו. יפה? עשינו משהו אדיר ,מדהים .הקמנו כנגד כל הסיכויים את בית"ר נורדיה ירושלים. אמרו לנו שחבל על הזמן .קראו לנו בית"ר נרניה .הסבירו שזה רעיון נחמד, אבל הכדורגל הישראלי כולו והסניף הירושלמי שלו בפרט הוא לא ארץ לנחמדים .החזון — להקים קבוצת כדורגל חדשה לאוהדי בית"ר ירושלים שלא מסוגלים לחלוק יציע עם אנשי לה פמיליה ,מועדון קטן שיהיה נקי משנאה ומאלימות ומטוהר הגזע — ובכן ,זה אחלה חזון" .יפה" ,לא יותר. את ההודעה הזאת אני מקבל במשחק פתיחת העונה של ליגה ג' מחוז מרכז .לצידי עומדים 550אוהדים ,חלקם חברי עמותה שהשקיעו תל חי שקלים כדי להפוך חזון למציאות — ותיקי ימק"א שכבר שנים לא מגיעים לטדי ,נסיכי תנועת החירות שבאו להחיות את ההדר הבית"רי ,פריקים בשרוואלים שהסליקו בקבוק ערק בתוך דגל המועדון ,תושבי בית צפאפא שסיימו את תפילת יום השישי ובחור עם כיפה שקרא תהילים להצלחתה של הקבוצה החדשה .וגם שלוש הבנות הפרטיות שלי ,בחולצות צהובות ודרבוקות מפלסטיק ,שלא מצליחות להבין איך זה שכל כך הרבה אנשים מתרגשים ורוצים שנורדיה תנצח ,ובסוף דווקא קרית עקרון מבקיעה .0:1 לך תבנה מנורה ‰ 132בלייזר ‰דצמבר 2014 צילומים :ינון פוקס בפעולתו האחרונה כבעל הבית של בית"ר ,ארקדי גאידמק הנחית בקבוצה שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה והצליח להבעיר ביציעים אש גזענית שכמעט ושרפה את כל העיר .חשבתי להתעלות ולצאת מהבית כדי לחזק את האוהדים השפויים ,אבל אז ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי איך ברוך מרזל ,איתמר בן גביר ונערי לה פמיליה מנצחים על היציע .יצא לי כל האוויר ,אבל במחשבה שנייה אמרתי שהחיינו .מכאן הרי אין עוד לאן לרדת :או שנמשיך ואז מישהו — ההתאחדות ,אופ"א ,ממשלת ישראל — יסגור את העסק הזה ,או שנצא לדרך חדשה ונקייה .לא ידעתי שיכול להיות גרוע יותר. כשגאידמק סיים את הסיבוב שלו ,הוצנח בעידוד חוליגני לה פמיליה — "הארגון" הם קוראים לעצמם — מי שהוכתר על ידם כ"משיח תימני". אלי טביב ,עבריין מורשע עם רקורד מרשים של פירוק קבוצות .המשיח הגיע לירושלים וכבר ביומו הרשמי הראשון ,ביום פתיחת האימונים, התברר שלקבוצה שהייתה לי בית מגיל חמש עוד יש לאן להידרדר .אימון הפתיחה היה מפגן של חוליגניזם שהתקשו לעכל גם אוהדים שגדלו על מיתוסים כמו משחק הצינורות בפתח תקווה וליל הלומים בבלומפילד: אבנים על הקפטן ,חלונות שבורים במתחם האימונים ,צו גירוש לשחקני נשמה .באותו יום נולד בפייסבוק העמוד "בית"ר ימק"א ירושלים" .הגיע הזמן לבנות קבוצה חדשה ,כתבו שם" ,ומי יבנה? אתם! בואו להציל את המנורה". עשיתי לייק לבית"ר ימק"א באותה אגביות שנתתי לייק ל"מורידים את מחירי הדיור" .למזלי ,היו כאלה שלא הסתפקו בזה .אוהדים מהיציע המזרחי ,שספגו איומים קשים בגלל שסירבו ליישר קו עם "הארגון", החליטו לתרגם את הפעילות המקוונת לגוף פעיל גם בעולם האמיתי. מהיציע המערבי הגיע חיזוק בדמות עו"ד אסף ריבלין .הכרתי אותו בתור סתם "ריבלין" ,קטע ירושלמי כזה .הוא היה אחד מאותם שותפים שאחי עופר הביא למגרשים במהלך השנים וזוהה מבחינתי בתור ההוא שיודע לנתח את הנעשה על המגרש ומחוצה לו בלי ליפול לקלישאות של פרשנים. בדיוק כשכל המדינה הסבירה שעדיף כבר לסגור את בית"ר או להותיר אותה לגזעניה ,הוא עסק בבניית אלטרנטיבה. דצמבר ‰ 2014בלייזר 133 ‰ צילום :אוהד צויגנברג "לא נורא חבר'ה, זה לא בושה להפסיד להפועל ימין משה" "מקימים קבוצה" ,אמר לי ריבלין" ,בוא תצטרף" .סיפרתי לו שאני כבר במגעים עם בית"ר ימק"א — מה ,אפילו עשיתי לייק — אבל הוא מיהר להבהיר לי שכל הפורשים מתקבצים בסוף סביב אותו שולחן ושהשם שלנו יהיה בית"ר נורדיה. כן ,השם ששחקני בית"ר בחרו לעצמם בשנות ה־" .40אחיך עופר איתנו" ,הוא זרק לי בפתיינות" .הוא יהיה רואה החשבון". עברו כמעט שבועיים עד שגיליתי את אופציית "השתק" בפייסבוק .בתקופה הזאת נחשפתי לכמויות מידע שמימיי לא התעניינתי בו :קראתי ניתוחי עומק של צמרת הפיקוד בלה פמיליה ואת סקירת מאזני הכוחות בין האוהדים השונים ביציעי טדי ,למדתי שלמרכז בית"ר יש קבוצות גם במשהד ובאום אל פאחם וגיליתי שגם במאה ה־ 21יש אנשים שנושאים עיניים אל כתבי ז'בוטינסקי .לא יודע ,לא ממש דיבר אליי .אני בסך הכל רציתי קבוצה שאוכל לאהוד בלי להתבייש .יהיה נחמד גם לקחת את הבנות בלי לחשוש .היו רגעים שכמעט ויתרתי ,כי עם כל הכבוד להדר הבית"רי ,מה לי ולז'בו? לליכוד? אבל עם הזמן נמשכתי פנימה .בין השאר כי הבנתי שאם ז'בוטינסקי היה מגיע היום ליציע המזרחי ,יש סיכוי שלה פמיליה היו חושבים שהוא מושתל של הקרן החדשה. כעבור כמה שבועות נכנס ריבלין למשרדי רשם העמותות עם טופס בקשה לרישום עמותה א־פוליטית שתחזיר את הכבוד לבית"ר ,תילחם בגזענות ותספק בית ספורטיבי לצעירי ירושלים .הרגשתי שאני חייב להיות שם למרות שכולם זלזלו בנו ,ולעזאזל — לא תמיד שלא בצדק .נכנסנו להרפתקה הזאת בלי ניסיון ,בלי כסף ובלי טיפת מושג לאן אנחנו הולכים ,מתוך אמונה שאם נעשה את הדבר הנכון דברים יסתדרו מעצמם .אפשר להבין את המשקיפים מהצד, שהימרו שלחבורה שלנו אין מה למכור בלוזון־לנד .גם מי שהייתה לו בהתחלה סימפטיה למהלך שלנו ניסה להוריד אותנו מהפרויקט בעדינות .אמרו שגם אם נתחיל להיות רציניים" ,הארגון" ינסה להוריד אותנו בכוח. הטיעון האחרון נשמע משכנע למדי .שנים ניסינו לשנות מבפנים ונתקלנו בחומת ההתנגדות של לה פמיליה ,ומרגע שההנהלה של טביב עברה לצד שלהם הבנו שזה אבוד .עם נורדיה לא רצינו להילחם בהם ,מתוך ידיעה שבצד השני יש אנשים רבים יותר ,חזקים יותר וכאלה שלא בוחלים באמצעים יותר .אה ,וגם כי באנו לספק אלטרנטיבה לא אלימה לכל העסק הזה .והאמת ,עד משחק ההכנה בגבעת זאב לא ממש התמודדנו עם יותר מקללות ,איומים ואיחולים לבביים מצד הלה פמיליות. יאללה יאללה בית"ר חבורה של כמה ילדים בני ,12אוהדי בית"ר שינקו את מורשת לה פמיליה מרגע שדרכו במגרשים ,הגיעה למשחק ההכנה לבדוק מה הסיפור של "בוגדי נורדיה". מה שהתחיל במטח קללות לחימום האווירה התקדם מהר מאוד למטח אבנים .בשלב הזה נכנסה לפעולה מיכל סבח ,שהיא כמו אביגיל שרעבי — נו, הצעקנית הזאת מהיציע המערבי שהפכה מבחינתכם לאבטיפוס של אוהדות בית"ר? — רק הפוך .סבח ,בוגרת היציע המזרחי ,דוקטורנטית למדעי החברה ומתנדבת בקו לנפגעות תקיפה מינית ,קיבצה את הנערים פורעי החוק לשיחה מלב אל לב .בהתחלה הם קיללו אותה ,אחר כך הסתלבטו עליה ועל חבורת ההזויים שהקימה איתה את נורדיה ,אבל סבח התעקשה לדבר איתם על בית"ר, על ספורט ועל אהדת כדורגל .על מורשת ,על כבוד ליריב וגאווה שלא נובעת מהשפלת המתחרה .בסוף הם הורידו את האבנים ונשארו לראות כדורגל .עודדו ‰ 134בלייזר ‰דצמבר 2014 "ותודה לחברה שלי אורטל על החסות" חבורה של ילדים בני 12הגיעה למשחק ההכנה לבדוק מה הסיפור של "בוגדי נורדיה" ,ומה שהתחיל במטח קללות לחימום האווירה התקדם מהר מאוד למטח אבנים .בסוף הם הורידו את האבנים ונשארו לראות כדורגל .עודדו את גבעת זאב, אבל הורידו את האבנים את גבעת זאב ,אבל הורידו את האבנים. המכשול הבא שלנו היה אבנר קופל .מתוקף תפקידו כסמנכ"ל השיווק של בית"ר לה טביביה ,יו"ר מנהלת הליגה בכדורסל לשעבר התייצב במסיבת עיתו־ נאים חגיגית לפתיחת העונה ונשא נאום חוצב להבות נגדנו" .נורדיה קמה מתוך כעס ונקמה" ,אמר סמנכ"ל השיווק של מועדון הפאר שמכר עד אותו רגע משהו כמו אלף מנויים .אנחנו מכרנו כמאה ,אבל הקללה של קופל התגלתה כברכה. תריסר מנויים למשחקי נורדיה נמכרו באותו יום ,וכמויות דומות נמכרו בכל אחד מהימים הבאים .מסיבת העיתונאים הזאת הכניסה אותנו לתודעה דרך הדלת הראשית .על הדרך היא סיפקה תזכורת לכמה עמוק המשבר הערכי שאליו נקלעה בית"ר ההיא. עוד עניין עם קופל .במקביל לג'וב שלו אצל טביב ,הוא מה שאוהבים לקרוא כאן "האיש החזק" של מרכז בית"ר בהתאחדות .כשפנינו לראשונה למרכז בית"ר ,מגובים בהצהרת תמיכה של תנועת בית"ר העולמית ,שהמרכז בהתא־ חדות הוא בעצם שלוחה שלה לענייני כדורגל ,לא זכינו לתשובה .שלחנו מיילים, מכתבים — כלום .שעתיים אחרי שפנינו להתאחדות בבקשה להירשם כבית"ר נורדיה קיבלנו מכתב ארוך ומנומק ,אולי כזה ששכב במגירה וחיכה לנו הרבה זמן .אין על מה לדבר ,הובהר לנו ,עד שנקבל אישור להשתמש בשם בית"ר מה־ מועדון של טביב .פנינו אליהם ,ונחשו מה? המהמורה הבאה הייתה המגרש .אחרי מסע שתדלנות במסדרונות עיריית ירו־ שלים — ותודות לטביב שהסתכסך עם ראש העירייה ניר ברקת בדיוק בזמן — קיבלנו אישור להשתמש במגרש בגבעת רם ,אצטדיון אתלטיקה שמתוחזק על ידי האוניברסיטה העברית .מתקן אנכרוניסטי ,משהו כמו הכלאה בין אצטדיון רמת גן לווסרמיל ,אבל בסטנדרטים של ליגה ג' מדובר בכמעט וומבלי .ידענו שהנוער של הפועל קטמון שיחק שם בעונה שעברה ,אז לא צפינו בעיה מיוחדת בגזרה הביורוקרטית .אבל אחד הדברים שלמדנו בדרך זה תמיד לצפות לבעיות. ארבע פעמים הגיע מבקר מטעם ההתאחדות לבחון את המגרש, ארבע פעמים הוא נפסל על שטויות .השיא הגיע ארבעה ימים לפני משחק הבכורה .הוא הקדים להגיע ,בזמן שעובדי האצטדיון העבירו את השערים הניידים ממקום למקום ,פסל את המגרש וברח .העילה :היעדר שערים ארבע פעמים הגיע מבקר מטעם ההתאחדות כדי לבחון את המגרש ,ארבע פעמים הוא נפסל על שטויות .באשקלון אישרו מגרש עם חומה במרחק שני מטר מקו הרוחב שכבר שלחה נער בן 15מחוסר הכרה לטיפול נמרץ ,ואותנו הכריחו לרפד מזרן קפיצה לגובה שנמצא בשולי המגרש (ואז ריפדנו את המזרן. במזרנים) .בחצי ממגרשי הליגות הנמוכות משחקים על משטחי כורכר משובצי בורות ,ואצלנו החליטו לפסול את המגרש מטעמי ביטחון השחקנים בגלל שבגב השערים הייתה לנו "משולשת" ,זווית המתכת שמותחת את הרשת והייתה בשימוש בכל מגרשי הכדורגל עד לעשור האחרון. השיא הגיע ארבעה ימים לפני משחק הבכורה שלנו .המבקר הקדים להגיע, בזמן שעובדי האצטדיון העבירו את השערים הניידים ממקום למקום (אין מה לעשות ,אצטדיון אתלטיקה .השערים עומדים בצד בזמן אימוני דיסקוס או יידוי פטיש) .זה הספיק לו כדי לפסול את המגרש ולברוח מירושלים .העילה לפסילה :היעדר שערים. התגברנו על ענייני הביורוקרטיה .ולגבי השם :אנחנו קוראים לעצמנו בית"ר נורדיה ,על החולצות שלנו רקום הסמל של בית"ר נורדיה ,האוהדים שרים בשבחי בית"ר נורדיה ,בתקשורת מתייחסים אלינו כאל בית"ר נורדיה ורק הטוקבקיסטים של לה פמיליה מתעקשים להזכיר לנו שאנחנו בסך הכל אגודת ספורט נורדיה .שיהיה. מפית זהב בפה כשהייתי קטן חלמתי ,כמו כולם ,להיות אורי מלמיליאן .אחרי משבר הזהות הראשון ,שבו קלטתי שפליימייקר לא ייצא ממני ,החלטתי לקנות את בית"ר. פעם בשבוע ,בימי חמישי ,הייתי הולך ל"ציון הקיוסק" ברחוב בצלאל וממלא טוטו .הרעיון היה לזכות ולקנות את הקבוצה ,ואצלי — ניהול יהיה ניהול. כבר כילד התרשמתי לרעה מהאופן שבו עבדו הדברים בבית"ר .אני זוכר את "אבל איך אני יודע שקנית את הסנדלי שורש האלה אצלנו?" המנהל הנצחי אברם לוי ,מלווה בפמליה המתבקשת ,מסתובב מחוץ לחומות ימק"א ומנסה לסלק מעליו גדודי אוהדים שזמזמו סביבו בקשות לכרטיס חינם. בשלב מסוים היה נשבר ושולף מהכיס של הג'ינס שתי סטיפות :אחת מפוצצת ברמב"מים ,גולדות ושאר שטרות נשכחים והשנייה עמוסת כרטיסים שחילק בסלקטיביות מקוממת למקורבים .נזכרתי באבטיפוס הניהולי הזה כשיצאנו למשחק חוץ במושב מצליח ומצאתי את עצמי עומד בלב היישוב הקראי ומנהל את מכירת החולצות הרשמיות של הקבוצה בסגנון "בוטיק בגאז'" — חוסה בצלה של דלת תא המטען ושולף סחורה רק למי שמציג כנגדה כסף מזומן. האמת ,במשך חצי שנה של ניהול קבוצה הספקנו לחטוא בלא מעט פעולות שדומות מדי ל"הנהלה שכונה" שתמיד ירדנו עליה מהיציע .בהיעדר משרד מסודר ניהלנו את הישיבה הראשונה שלנו בשעת לילה מאוחרת בגן שעשועים בלב שכונת הקטמונים; את רשימת השחקנים מקבלי השכר קיבלנו מהמנהל המקצועי משורבטת על מפית (משה דדש ,זוכרים?); במקביל לשיווק מפה לאוזן של מנויים לחברי עמותה ,נאלצנו לתור אחר מקורות מימון בין פרנסיה וק־ בלניה של ירושלים; ובשל חוסר נכונות של האוניברסיטה לאפשר לנו גישה לאינספור בתי השימוש בקמפוס ,וכהומאז' לימי ימק"א ,שלחנו את הקהל הקדוש שלנו להשתין בקיר. אבל ההבדלים בין הקבוצה שלנו לגוף המסואב שהשארנו מאחור עדיין בולטים .במחצית משחק העונה הראשון שלנו ,במחזור החמישי מול הפועל חולון ,קיימנו כמו בכל משחק בית טקס הוקרה לשחקן עבר .הפעם היה זה הבלם האגדי שאול "המלך" מזרחי .הגבר המקשיש ,שלפני 50שנה היה סמל לקשיחות ולחוסן ירושלמי ,קיבל מאיתנו מנוי כבוד ופרץ בבכי .בתו מיהרה לתפוס את המיקרופון ובקול חנוק סיפרה שאבא מחכה כבר עשרות שנים שמישהו מבית"ר ייזכר בו. עכשיו כשאני חושב על זה יש עוד הבדל בולט :חולון קרעה אותנו באותו משחק ,3:1אבל את הקללות ,שריקות הבוז והאלימות שהורגלנו לראות בטדי החליף מפגן אהדה מרשים 600 .איש נכחו באותו יום שישי בצהריים ,כולם בצעיפים, חולצות ,דגלי ענק ,שלטים ,תופים 90 .דקות הם לא הפסיקו לשיר .כשהמשחק נגמר כולם מחאו כפיים ,הודו למתופף ,ניחמו את השחקנים והתכופפו לאסוף את קליפות הגרעינים .בכל זאת מוסד אוניברסיטאי. את טדי לא ראיתי מבפנים קרוב לשלוש שנים .על מלמיליאן אני כבר כמעט שלא חולם .את האחיין שלו ושחקן בית"ר לשעבר ,אביתר ברוכיאן ,יוצא לי לראות עכשיו במדי נורדיה .זה חילול הקודש להשוות ביניהם ,אבל ברגע אחד במשחק הבכורה שלנו ,כמה דקות אחרי הודעת הטקסט ההיא ,קיבל ברוכיאן כדור סתמי 25מטר מהשער .כשמספר 8שלנו החל בתנועה לכיוון השער לא יכולתי שלא להיזכר ב־ 8צהוב־שחור ההוא .שבריר שנייה קדימה ,נגיעה קטנה ואז עוד פצצה היישר לחיבורים .1:1 .ראיתי אלפי גולים במשך 35שנות אהדה ,החל בבעיטות וולה אימתניות שגזלו אליפויות וכלה בשערי רק־נחישות בזמן שהיריב קושר שרוכים ,אבל חוויה כזאת מזככת לא הייתה לי ,וכנראה שגם לא תהיה. חצי השעה שנותרה למשחק הוקדשה למפגן אושר מתמשך ,שזרם בגלים בין הטריבונות לדשא כשאמיר שוויקי ,שכיכב במחלקת הנוער של בית"ר אבל לא יכול היה להשתלב בקבוצה הבוגרת מתוקף היותו ערבי ,בישל את שער הניצחון. ניצחון על כולם .ואני קיבלתי חיבוק משפחתי משלוש ילדות מאושרות שסוף כל סוף יכולות לבוא עם אבא לכדורגל. דצמבר ‰ 2014בלייזר 135 ‰
© Copyright 2024