מעשה בגישור" -את מה ממשיכה הבת הממשיכה?" מאת עו"ד יונתן נפתלי ,מרכז הגישור דרום השרון לאחרנה סיימתי גישור במשפחת חנקין אשר גרה במושב זהובי השרון (השם האמיתי שמור במערכת) .במשפחה אב -מאיר ,אם-רות ,שניהם בני ,08ושתי בנות ,ענת בת 55ודליה בת .58 דליה נישאה ליוסי בשנות השבעים והם עברו לגור במשק ובנו שם את ביתם ,כאשר יוסי עובד עם מאיר בלול העופות אשר במשק .בשנת 0998ביקש מאיר להפחית את היקף עבודתו והוסכם כי המשק יעבור על שם דליה ויוסי אשר יהפכו לבנים הממשיכים ואשר ידאגו לכל מחסורם של ההורים. בשנת 0888היתה הרחבה במושב .יוסי ודליה בנו במגרש שבהרחבה בית לבנם הבכור דני .בשנת 0880הפסיק מאיר לעבוד לגמרי .רות חלתה באלדצהיימר ומאיר רצה שדליה ויוסי ישלמו על המגרש בהרחבה .דליה ויוסי נפגעו מאד .יוסי וגם דליה עובדים קשה ביותר ,מחזיקים את הלול ומפרנסים גם את ההורים בכבוד .הדרישה לתשלום עבור המגרש נראתה להם לא מוצדקת ,מה גם שצפויות הרבה הוצאות עבור הטיפול באמא רות. בשיחה עם מאיר עלתה תמונה שונה לגמרי .הוא מרגיש שבמשך השנים הוא נדחק מהמשק .לא מתייעצים איתו למרות שיש לו המון ידע בגידול עופות .הוא ייסד את המשק בעבודה קשה עוד בשנות החמישים ועכשיו דליה ויוסי מתקמצנים איתו .נותנים לו ולרות משכורת קטנה .וחושבים שהכל שלהם. ענת האחות הבכורה משתדלת להימנע מהמריבה המשפחתית .היא גר בנווה שפיר בבית נאה אותו מימנה ממכירת דירה שקנו לה ההורים בשנות ה .08אבל בשיחה איתה היא חושבת שעם כל כך הרבה נכסים וחסכונות יהיה זה הוגן אם היא תהנה גם כן מהמשק ,אולי משווי המגרש או מחסכונות של ההורים .ולכן מבחינתה הדרישה של אבא מאיר מוצדקת .לכן ,מאיר הולך יותר ויותר לביקורים אצל ענת ונוצר נתק בינו ובין יוסי ודליה. אחרי שיחות נפרדות שקיימתי עם ההורים ועם כל אחת מהאחיות ובני זוגן הבנתי שיש הרבה אהבה ורצון לשמר את המשפחה .יש פחד גדול שענין המגרש בהרחבה ומריבה על החסכונות תהרוס את היחסים ואף אחד לא רוצה בכך. במסגרת הגישור הגדירו המשתתפים מספר נושאים איתם צריך להתמודד והם: הבטחון הכלכלי של ההורים -מאיר ורות עמידה בתקציב המשק העצמאות של מאיר ורות מידת מעורבות מאיר בניהול הלול טיפול ברות שמחלתה סופנית שאלת הזכויות במגרש מידת ההנאה של שתי האחיות מהנכסים שצברו ההורים שמירת המשפחה -מאוחדת ,חמה ,ואוהבת עצם הגדרת הנושאים איפשרה מיקוד וגם הרגיעה במקצת את בני המשפחה .גבולות הסכסוך היו ברורים .לאחר מספר שיחות מסתבר שעיקר העבודה בגישור תהיה על ידי האחיות ,גם בגלל הקשר הקרוב ביניהן וגם בגלל ההשפעה הטובה שיש לענת על אבא מאיר. נבדק עם ענת ודליה ,בפגישה רק איתן ,מה מוסכם ועל מה חלוקים: מוסכם הרצון לשמור על המשפחה ולטפל הכי טוב שאפשר באמא רות. מוסכם ששתי האחיות זכאיות להינות ביחד מנכסי ההורים אך יש לקחת בחשבון שב08-שנה האחרונות יוסי ודליה תורמים לשווי הנכסים בגלל עבודת יוסי בלול. - מוסכם שדליה ויוסי הם הבנים הממשיכים מוסכם שדני ימשיך לגור בבית אשר במגרש שבהרחבה לא מוסכם האם היות דליה ויוסי בנים ממשיכים אומרת שגם המגרש שלהם ללא תמורה. מוסכם שצריך לאפשר מקסימום מעורבות ושליטה למאיר בלול לפי רצונו אבל זה צריך להתאים גם ליוסי ושעל נושא זה צריך לגשר בין יוסי למאיר. והכי חשוב -מוסכם שענת ודליה הן המגשרות הטבעיות של המשפחה והן תובלנה את הגישור בסיוע שלי. במשך מספר פגישות התמקדתי בעבודה עם האחיות ענת ודליה .עלו דברים לא פשוטים ,כולל חוויות של אפליה מתקופת הנערות אבל שוב ושוב הן בחרו לשמור על המשפחה והסכימו על הערכים המשותפים של הגינות ,תמיכה הדדית ושמירה על ההורים המזדקנים. המהלך הראשון בגישור היתה הסכמה שענת ודליה תתחלנה לבקר את אמא רות ביחד ,כי זה הדבר שהכי ישמח אותה .הביקורים המשותפים יצרו דיאלוג ישיר בינהם גם מחוץ לשעות הגישור. בפגישה עם ענת ואבא מאיר הסתבר שהכי חשוב לו זה שיהיה טיפול טוב לאמא רות ושהוא לא יצטרך לדאוג לכך .ובעצם אין לו כבר כוח לעבוד בלול אבל הוא רוצה להמשיך להיות מעודכן במה שקורה ..בפגישה בין יוסי ומאיר הוסכם על אופן השיתוף של מאיר בעניני הלול. לאחר עבודה מאומצת שנמשכה כחמישה חודשים הגיעו האחיות להסכמה לפיה סך של 088,888ש"ח יהיה סכום אותו חייבים דליה ויוסי על המגרש להורים .אבל סכום זה לא ישולם בפועל אלא יתקזז לאחר מות ההורים ,כשהוא צמוד ,מחלקם של דליה ויוסי בירושה .עוד הוסכם כי האחיות תישאנה במשותף בהוצאות הטיפול באמא רות. הסכמות המשפחה הועלו על הכתב והפכו להסכם שהוגש לבית המשפט שנתן להסכם תוקף של פסק דין. במהלך הגישור ,לאחר כשלושה חודשים ,חזרה המשפחה לארוחות יום שישי משותפות בחצר המשק.
© Copyright 2024