זה סיפור על עולם לא רגיל ,עולם לא עגול ולא שטוח ,עולם שבו
אלירן מלכה
אלטריה
כל הזכויות שמורות לאלירן מלכה ©
Eliran Malka
ALTERYA
עיצוב עטיפה :אלירן מלכה
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לתרגם,
לאחסן במאגר מידע ,לשדר או לקלוט בכל דרך
או אמצעי אלקטרוני ,אופטי ,מכני או אחר-
כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול בספר זה
אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל
450-5440005
הודפס בישראל ,תשע”א
© 5422כל הזכויות שמורות
אלירן מלכה ,נתניה
www.eliranmalka.co.il
Copyright © Eliran Malka 2011
All right reserved, including the right of reproduction in
whole or part in any form
אלירן,
"פירות הדמיון ,הן ביצירה מופלאה,
שורשי היצירה ,הם בדמיון מפותח"
אתה ניחנת בשניהם,
מי יתן והספר הזה יהיה הראשון מבין מאות ,מבין אלפים.
אוהבים ותומכים,
המשפחה.
אלטריה | 7
אלטריה
היכן נמצאת אלטריה?
זהו סיפור על עולם לא רגיל ,עולם לא עגול ולא שטוח ,עולם בו הדמיון
משמש מכחול לנופים המרהיבים ביותר .עולם בו שדים ,מפלצות ודרקונים
חיים ונושמים ואבירים רוכבים על אריות .מקום בו התמימות והאושר לא
נפגעו.
זהו לא העולם בו נולדתי :אני תייר המשוטט ממקום למקום בניסיון למצוא
תהילה שאבדה ואושר השייך למקום מת.
אלטריה ,בשפת הזקנים ,פירושה תיקווה .בשבילי היא אושר ללא גבולות.
גבולות הם מה שהביא אותי לכאן .אושר הוא מה שגרם לי להישאר :בעולם
בו נולדתי פרחים הם קישוטי קברים ושלל הצבעים דהו לאפור :באלטריה
הקשת היא המגוון לצבעי הפרחים ,והאדמה מפריחה חיים .בעולמי אנשים
רק נקברים בה.
"אינסוף" היא משמעות נוספת לעולם הזה ,שבו הגבולות לא קיימים וכל מה
שבכוחך לדמיין תוכל למצוא ,אם תחפש מספיק .ממעוף הציפור תוכל
לראות בעולם הזה את המדבריות הזהובות את האוקיינוסים הסגולים,
שדות ירוקים ויערות אדירים.
שמי הוא קסיו אן מורי .כמו שכבר צינתי ,אני לא מהעולם הזה .אני באתי
מעולם שבו מנעולים לא משמשים לתיבות אוצר אלא כדי לנעול את האדם
במציאות שבה מספרים והיגיון שולטים והרגש הודחק הצידה ,עולם
שנלחמתי לשנות וקראתי לו על שם הצבע השליט בו -העולם האפור.
| 8אלירן מלכה
בעולם האפור לא תישמעו צחוק ילדים :אנשים לא מדברים על אומנות
ומוזיקה ,ורגשות כמו אהבה ואושר הם פריבילגיה לעשירים שבעצמם כבר
פסקו מלהאמין בצורך להרגיש בכלל.
בעולם האפור אנשים מתהלכים ברחובות כרוחות רפאים ללא אמירת שלום
וללא זיהוי אנושי .איך אפשר כאשר העצב שולט בך ,אני מתהלך ברחובות
העולם האפור ,מביט בפניהם הכבויים של האנשים וחושב שהרגש היחיד
שנותר הוא עצב ,ועצב שנישא באוויר כמזימה של תאגיד החברות לשלוט
בכל דבר שהיה פעם אנושי.
אלטריה היא רצון להביא טוב לעולם .לדעת שטוב יכול לצמוח מכל האפור.
במהלך חיפושי אחר אלטריה הייתי צריך לתמרן אנשים רבים -להתחמק
מכאלה שרצו לדעת על קיומה ולפגוע בה .בראש אלה ניצב התאגיד
ומנהיגו ,אדם בשם נתנאל.
באותה תקופה הבדידות שלטה בי .האש שקודם לכן בערה בי -הרצון
להילחם באי צדק העולמי -כבתה .הייתי עיתונאי ובאמת ובתמים האמנתי
שמשמעות הדבר היא לחפש אחר האמת ולשמש לפה עבור כל אלא שאינם
יכולים לדבר ,אך לעולם האפור דרכים משלו לשבור אותך ,להרוס אותך
מבפנים ,לדכא בך כל תחושה מלבד אכזבה.
העצב נטע את שורשיו בחיי ואני התחלתי לאבד את הרצון בחיים .איך ייתכן
לחיות בעולם אפור עד כדי כך שהשמים הכחולים בקיץ הם הדבר היחיד
המבדיל אותו מהגיהינום?
אני ,קסיו אן מורי ,גדלתי ללא הורים ,בבית יתומים בעיר הגדולה .רוב חברי
נעלמו לאפלת הסמטאות כסוחרי סמים ,רוכלי רגשות .באותה תקופה
מצאתי את עצמי נע בכיוון הזה בעצמי :פני היו לבנים כשל ערפד ,שערי
אלטריה | 9
שחור וקצר כשל חייל במלחמת הישרדות ,וככל תושבי סמטאותיה האפלות
של עיר הגדולה סבלתי מרזון שמקורו בתת תזונה.
ילד הפוסטר למגיפה הנפוצה ביותר בסמטאות -האדישות .לבוש בבגדים
מיד שנייה ,עיני הירוקות היו הצבע המבדל היחיד באפור של היומיום .כך
הייתי מתהלך כמו זומבי המחפש קיום ורצון עד שהגעתי למזלי הרב לבית
היתומים נקי-הכוונת היחיד בעיר .אך זה לא הסיפור שברצוני לספר.
אחרי זמן רב של חיפושים ועם הרבה מזל הגעתי לשער המחבר בין
העולמות – בין העולם הנפלא לעולם האפור .מצאתי את הדלת במקום
בלתי צפוי לחלוטין ,אך יש מעט מאוד דברים צפויים ,אחרי שאתה לומד
להכיר את העולם הזה.
צעדתי ,אוחז לפיד ,לתוך המערה החבויה בתוך האדמה מספר קילומטרים
צפונה מהעיר ,סמוך לתחנת כוח ישנה ולא פעילה .האדמה החלה כאילו
לרעוד ולרגוש לכבודי .ככל שהעמקתי לצעוד לתוך המערה כך הפכה
הסביבה שלי בהדרגה מסלעים ואבנים לשיש ויהלומים ומעשבים שוטים
לשלשלאות זהב.
אור נבע מהשער מוקף בלבני זהב ,כשעל כל לבנה חרוט איור המתאר את
המפגש של אלטריה עם העולם האפור.
לדלת היה מפתח אחד – עובדה שדי הפליאה אותי :בהיותי בן העולם
האפור הייתי רגיל שלכל דלת יש ארבעה מנעולים לפחות .חבשתי כובע
בוקרים ,חולצת כפתורים לבנה שצבעה הפך לאפור עם המסע ומכנסי ג'ינס
כחולים ,קרועים בברכיים .אך אל תמעיטו בערכם של פריטי לבוש אלה -
הם היו בעלי מזל רב .מגפי בוקרים חומים ותיק צד אחד המלא בכל חפצי
החשובים השלימו את הופעתי.
| 10אלירן מלכה
לדלת היה מפתח יחיד במינו שהייתי המחזיק הבלעדי בו .ברגע שהגעתי
לשער הוא החל לזהור בעוצמה לא רגילה וידעתי שברגע שאכנס פנימה לא
אוכל לתת לאף אחד לבוא בעקבותיי.
לא כולם רצו לתת לאלטריה לצמוח לבדה .הם רצו לשנות אותה ,לעוות
אותה כדי שתתאים למה שלדעתם היא הדרך לעולם הנכון .חלקם היו
מנצלים אותה למטרותיהם המרושעות :ידעתי שלא אוכל לתת לזה לקרות.
הרגע שבו עמדתי מול הדלת ,מגעה החמים ,האור שהיכה בפני כאשר
הדלת נפתחה לאיטה וידעתי שסוף סוף אוכל להרגיש שוב אושר.
חופש ללא גבולות.
אושר ללא דאגות.
נפלתי
צולל מטה ,נפלתי לאוויר הצפוני ,אל האור העדין של השמש ,אל הרוח
שזרמה דרך גופי ,מנגנת באוזני נעימה .נסחפתי מבלי שאהיה מודע לכך
שאני צולל מטה במהירות.
בזמנים קודמים העולמות זרמו יחדיו :הצבעים והמוזיקה היו חלק גם
מהעולם האפור .בעקבות תאונה גדולה דרכיה של אלטריה נפרדו מאיתנו.
כאי קטן המתנתק מיבשת אחרת ,נותנת לים לסחוף אותה ולזרמים להניע
אותה הרחק ,ההיפרדות היתה צעד שנועד להגן על אלטריה מהריקבון
והייאוש שתפסו להם מקום ביבשת האחרת.
בעולמנו אין כבר זיכרון לעולם ההוא ,של טרם-ההיפרדות :האושר הלך לו,
ולקח איתו את המוזיקה והחיוכים שנשטפו במבול ונלקחו לצד האחר.
נפלתי.
אלטריה | 11
עננים סגולים-שמים כחולים-קשתות אינסופיות חצו את השמים והמשכתי
בנפילתי מטה ,הרוח שבקעה מהפה של אלטריה נשמעה לאוזניי כמו צחוק,
צחוק טהור של ילדים קטנים מאושרים – כבר שכחתי מהו זה אושר.
נזכרתי לרגע קצר מה פירוש לאהוב ,לצחוק ולדעת שהעולם לא חייב להיות
אפור ומדכא .והבנתי כמה אלטריה היתה מהותית בשביל המעבר שלי מילד
לאדם בוגר.
שכחתי
שאני נופל וצולל אך האדמה התקרבה והרוח התחזקה וצווחה
אדירה נשמע נישאת באוויר ,צל אדיר כיסה את גופי וקול נפנוף כנפיים
החזיר אותי חזרה למציאות של העולם הזה.
עיניי ניסו לשדר את מה שמוחי לא יכול לקלוט :ינשוף ענקי חתך את
השמים ,כנפיו מכות בעוצמה אדירה והוא חבש משקפי טייסים וקסדה מעור
שחור.
טפריו של הינשוף המוזר אחזו בי בעוצמה ובעדינות שנייה אחת לפני
שראשי נפגש עם האדמה ,והוא משך אותי מעלה במהירות.
"חשבתי שאנשים יודעים לא לקפוץ אם אין להם כנפיים"
הבטתי בו בהלם :לא ידעתי איך להגיב ופשוט נופפתי לשלום עם חיוך
מטופש" ,תמיד אני מציל את אלה בעלי הבעיות הנפשיות" הוא מלמל
לעצמו.
"זה תמיד ככה אצלכם בני האדם? יצר ההתאבדות?"
קולו היה עדין" :אל דאגה -תנפור בסביבה"
| 12אלירן מלכה
נתנאל
אי שם בעולם האפור חי נתנאל .ואולי "חי" זו מילה גדולה מידי לתאר את
צורת הקיום של האדם הזה .נתנאל עבד עבור החברה והיה מנהיג ארגון
החברות .נתנאל היה איש שמזמן הפסיק להאמין בצורת מחשבה של טוב
ורע .הוא האמין ברווח ,בקידום ,בכוח -מספרים היו האלוהים שלו והוא היה
עבדם הנאמן .נתנאל היה אדם קשה.
פניו היו חמורות סבר ועיניו עייפות אך מבטן מלא ארס המאבן את כל המעז
להתבונן בו במישרין .נתנאל היה אדם בודד.
לנתנאל לא היה אף קרוב משפחה :ביתו היחידה נפטרה זה מכבר .אם היה
לו איזשהו קשר לעולם האנושי ,למעט חמלה ,היא נעלמה כליל עם מותה
של ביתו ,שהפך אותו למכונה עשויה בשר ודם רקומה שרירים ובורידים
אשר מפעילים לב אנושי אך כאילו ללא שמץ אנושית.
נתנאל היה אדם קשה.
אדם קשה להוריו,מוריו וחבריו וכל מי שניפגש איתו .אחת הסיבות שנתנאל
היה אדם כה קשה היתה יכולתו להביט לתוך נפשו של הזולת .אוי לנשמה
המסכנה שנקרתה בדרכו של נתנאל :מבטו החודרני קרא וסרק את הישות
הזו שעמדה מולו .בשניות הוא בחן את בגדיה ,אופן תנועתה וצורת דיבורה,
וכאילו עמד במהירות על כל נבכי אישיותו של העומד מולו.
נתנאל שפט אנשים במהירות :הוא יכול לזהות את החולשה שלכם ולהעצים
אותה בצורה מפלצתית ולהקטין את הסגולות שלכם ולגרום להם להרגיש
חלשים וקטנים.
אלטריה | 13
נתנאל היה אחד מהאנשים הרבים שנלחמו בקסיו ,או "המטרד החברתי
המרכזי" ,כפי שנהג לקרוא לו.
בעבודתו העיתונאית כתב קסיו רבות על צורת ההתנהלות של החברה
והארגון שבראשם עמד נתנאל .לא היה בכוחו לשנות הרבה מהדרך שבה
התנהלה החברה ,אך כל אדם במנהלת הארגון ידע את החוק הבסיסי
שהעט חזק מהחרב .יכולותיו של קסיו אומנם מצומצמות כרגע :מרבית
כתבותיו פורסמו דרך האינטרנט או עלונים :מעטים היו כלי התקשורת
הרשמיים שהסכימו להתעסק איתו ,אך עדיין יכולתו לדוג ולהוציא לאור
סיפורים כל הארגון הוציאה את נתנאל מכליו.
נתנאל חיפש את אלטריה גם כן .אך בעוד עבור קסיו היא היתה התגלמות
האושר ,בשביל נתנאל היא היתה סוד שרצוי לשמור פן אנשים יגלו את
האמת .האמת שהוא דאג להסתיר תמיד.
בשביל נתנאל זהב היה כסף ,כסף היה מספרים ומספרים הם הדבר היחיד
שנשאר לו בעולם אחרי מות ביתו .נתנאל האמין במעט מאוד אושר,
שהתגלם בעיניו בביתו .כאשר עזבה את העולם הזה לא היה עבורו טעם
להאמין במשהו אחר חוץ מהאמת הקרה שרגשות ,בסופו של יום ,מחלישים.
שאנושיות היא פגם.
ביום שבו נקברה ,בחלקה מספר , 00דרש נתנאל למצוא את קסיו על מנת
להאשים אותו בכל תלאותיו .הוא ציווה בנוסף לכך להעלים כל דבר אנושי
מהמשרדים :ציורים ומוזיקה נאסרו בתכלית האיסור,שום סממן של הקיום
האנושי הקודם שלו ,הוא ידע שמעתה והלאה העולם הוא אפור וכך הוא
יראה תמיד בעיניו ובעיני הארגון שלו .
| 14אלירן מלכה
נתנאל נע במשרדו בקומה השבעים וחמש ,ממנה דאג להסיר את תמונות
ביתו וכל פסל או ציור .הקירות היו יתומים כמו הנפש שלו .הקירות נצבעו
אפור ,כאילו היה מדובר במחנה צבאי.
במסדרון המוביל למשרדו היתה תלויה מפה של המדינה עם עשרות פינים
שחורים שסימנו את סניפי הארגון .הוא צעד לאיטו ברחבי הקומה ,מטיל
אימה על אלה שאיתרע מזלם להיקרות בדרכו.
בצד המזרחי ובצד המערבי של משרדו היו חלונות ענקיים אשר צפו על
העיר .נתנאל ניגש לחלון ,עיניו סורקות את העיר ממרומי מגדל השנהב שלו.
הוא ישב והביט מטה אל האזרחים הרצים והממהרים .בידו החזיק מסמך
מיזוג של שתי חברות :אחת מהן בבעלותו והשנייה -חברת סטארט אפ
אומללה שהצליחה לזקק סם הגורם לרגשות אהבה ואושר .נתנאל מיהר
לקנות את החברה ,בתנאי שהחברה תעבור לייצר סם אשר יעלים את
הרגשות מכל וכל.
נתנאל היה לבוש חליפה שחורה של מעצב ידוע ממדינה אחרת .מעצבים לא
הורשו לעבוד כאן .כמתבקש ,המעצב נדרש לעזוב את כל עיסוקיו ולהגיע
למשרדי החברה לצורך מדידות ויצירת החליפה .בד החליפה היה סאטן
שחור ,מלווה בעניבה שחורה ,בחולצה לבנה ובמכנס שחור שתאם את
רושם המדים שנוצר .כפתורי החליפה היו עשויים מזהב לבן .שוויו של כל
כפתור -ארבע משכורות של עובד החברה.
נתנאל נתן לאצבעותיו ללטף את החליפה :הוא אהב להרגיש את הבד .אף
המצגת המכנית שלו ,והאדישות ,האמת היתה שהוא פשוט דיכא כל מה
שהיה בו אנושי .ליטוף מרקם החליפה נותר סממן יחיד להתנהגות אנושית
אצלו.
נתנאל היה אדם קשה.
אלטריה | 15
בשעת הצהרים של אותו יום חסר משמעות ולא שונה מכל שאר הימים,
כאשר השמש חצתה את משרדו והאירה את פניו באור טבעי ,נתנאל חש
עקצוץ בחזהו .העקצוץ הפך לכאב ולרגע נתנאל היה בטוח שהוא חווה
התקף לב.
נתנאל התיישב על ספה השחורה שבמשרדו ,אוחז בחזהו ונושך את שפתו.
עיניו נעצמו לרגע ודמעה קטנה זלגה לה החוצה מהכלא האנושי ,מעלימה
את הכאב.
נתנאל מיהר למחות את הדמעה ,מביט סביב לוודא שאיש לא ראה את רגע
החולשה שלו .מייד אחר כך הוא חזר לחייו ,אם אכן ניתן לקרוא לחייו חיים.
| 16אלירן מלכה
ההזמנה
.
ההזמנה היתה כתובה בדיו תמנון מלכותי על נייר משי עדין .הזן הזה של
תמנון נודע בשם "מלכותי" הקושי הרב שהיה כרוך בלכידתו :היה צורך
בשבע ספינות הממלכה כדי ללכוד תמנון מסוג זה.
נייר המשי נכרך במעטפה מעור עטלפים לבנים .המעטפה גולגלה ונקשרה
בבד אגרמן עשוי מקורי עכביש הקרח ,כל כך הרבה יוקרה להזמנה כל כך
טראגית.
למעלה משש מאות הזמנות נשלחו לכל רחבי האדמה הידועה ,ממוענים
לידי איכרים ,אצילים ,מלכים ,ערפדים וכל יצור אשר נקשר לממלכה
הידועה.
מכתב אחד היה מיועד אלי.
זמן רב עבר מאז שהגעתי לעולם הזה והפכתי אותו לביתי .באתי לכאן
במעוף מעל הרי באסטריה על גבו של הינשוף המגודל הקרוי בשם תנפור.
מטרתי היתה הנהר המיוחד בסוגו ועזרה לתושבים הגרים לאורך ערוצו:
באפיקו של הנהר זורמת חומצה טהורה שמוצאה בלועו של הר געש לא
פעיל.
הרי געש הם אחד המקומות האהובים על דרקונים .היית עשוי לחשוב שיצור
המחזיק כבשן בתוך בטנו יאהב להסתובב במקומות קצת יותר קרירים:
הדרקונים הם בהחלט יצורים מופלאים.
כל הדרקונים בעולם הזה היו בעלי נטייה לאישיות רגועה וטובה ,אך בכול
קהילה יש כיבשה שחורה .הר הגעש שפנינו היו מועדות אליו היה מקום
מושבו של הדרקון הסורר ביותר בסביבה.
אלטריה | 17
בתוך הר הגעש שעל גדות הנהר ניתן למצוא את צאצאי דג הקרוננוקו.
צאצאי הדג בוקעים ביער הקרוב להר געש וחוזרים משם לתוך הנהר
החומצי.
כל צאצא של דג הקרוננוקו מחזיק בתוך גופו הקטן פנינה אחת מושלמת.
הפנינה מתפקדת כמסנן המאפשר להם לנשום אוויר בזמן שהותם מחוץ
לנהר החומצה .כאשר הם קרבים לגדות הנהר ,הדגים מטילים את הפנינה.
מראה הדג הוא שילוב של לטאה קטנה עם ראש של חולדה .גופם מכוסה
בקשקשים ,אך בשלב מוקדם של ההתפתחות שלהם חלק מגופם מכוסה
בפרווה אשר נשרפת כליל בכניסה לנהר.
הפנינים בשילוב מספר עשבי מרפא יוצרים תרופה לזאבת ,שהפכה להיות
מגפה בכפר הממוקם לא רחוק משם -דרומית לנקיק הפרא ומשם צפונה
אחרי ענני הצמר (ענני צמר שתושבי הכפר היו נוהגים ללכוד ולגדל בחווות
מיוחדות לעננים).
אספתי את הפנינים לתיק שלי :כל מה שנותר כעת הוא להמיס את הפנינים
במים רותחים עם התערובת של עשבי המרפא .
בשלב זה תנפור ,שאהב לאכול עלי קקאו (והופתע מאוד לגלות כמה
טעימים הם עם חלב) בחר להתעופף .מי החומצה של הנהר השתקפו על
קירות המערה והאירו כמו קריסטל ירוק .מעלי ,מצידו המזרחי של הר הגעש
היה פעור לוע גדול מספיק לדרקון להתעופף פנימה .בצד המערבי היתה
כניסה אחרת ,קטנה יותר ופחות בולטת לעין ,שהתאימה למעבר אדם.
אחרי שאספתי כמאה פנינים התחלתי לחשוב על ערכם .בעולם האפור
פנינה אחת כזו יכולה לדאוג למשפחה שלמה :אך ידעתי שאסור לי בתכלית
האיסור לתת לאף אחד לדעת על העולם הזה ,פן נתנאל והארגון שלו
ישתמשו בו לרעה.
| 18אלירן מלכה
חבשתי את כובע הבוקרים שלי בחזרה והחלטתי לחפש לי פינה חמימה
לנוח בה .התיישבתי על סלע קרוב לנהר שהפיק חום קל ,מביט על הדגים
הקופצים בנהר החומצי.
חלק ממני הרגיש אשמה על כך שאני נמצא כאן רחוק מהמציאות שגדלתי
בה ,אבל ידעתי שאף על פי שגדלתי בשכונת מצוקה של העולם האפור -
איני יכול לתת לאלטריה להפך להיות חלק מהעולם הזה.
לעסתי עלה מנטה משחק בידי עם הפנינים כאשר רעד קל הורגש במערה.
לרגע חשבתי שהר הגעש הלא כל כך פעיל החליט להתעורר מהתרדמת
שבה שהה עד היום ,מה שהתברר כטעות :הר געש לא חזר לפעולה ,אך
הדרקון חזר לאכלס אותו.
אין באמת צורך לספר לכם איך נראים דרקונים ,מכיוון שאם לא ראיתם במו
עיניך דרקונים (ויש לי ספק שכן) לבטח קראתם עליהם באיזשהו ספר או
ראיתם ציור או סרט שהכיל דרקונים .אני אפרט מעט בכל זאת ,לטובת אלה
שלא זכו לפגוש דרקון.
דרקון ,לפחות בחלק הזה של העולם ,נראה כלטאה ענקית שעורה מכוסה
קשקשים בשלל צבעים (אדום במקרה שלנו) ,צווארו ארוך וגמיש וקרניים
חדות מעטרות את עמוד השדרה שלו ,צווארו וגבו .בקצה גבו של הדרקון
מצוי זנב ארוך ומלא קרניים שקודקודו חד כחרב פלדה ,המשמש לקרב.
פניו של הדרקון מוארכים .לחלק מהדרקונים שער על הקרקפת ,הנופל
לצידי ראשם .פיו של הדרקון הוא החלק הקטלני ביותר שלו – המלתעות
מלאות בשינים משוננות ומכיל שני צינורות יריקה המחוברים בצידם הפנימי
לשקי גז שכמו בכל מיתולוגיה או אגדה ,הופכים אותו ליורק אש.
אלטריה | 19
כנפיו האדירות של הדרקון נפרשו לכל עבר לאחר שנכנס למערה ,בעוד זנבו
נמשך בריקוד אחריו .הסתתרתי במהירות מאחורי אחד הסלעים ,מביט
בחיה האדירה -קטלנית ונפלאה ומלאת וקסם בעת ובעונה אחת.
הדרקון נע לעבר גדות הנהר ,מביט בדגים ,ראשו נע בסקרנות ועיניו
השחורות ,זהובות האישונים
מצמצו כאשר דג היה מזנק לתוך נהר
החומצה .תהיתי לעצמי אם זו הפעם הראשונה שהוא צופה במחזה
ההתאבדות של הדגים .לאחר שקול גרגור נשמע מבטנו וראשו הזדקר
מעלה התהיה שלי התחלפה בהבנה שהמצמוץ והפליאה היו פשוט תגובה
לקינוח של הארוחה שלו שכרגע חזר ממנה.
הדרקון תקף את אחד הדגים מנער אותו בחוזקה ומנסה ללעוס אותו בשיניו
האדירות .תכונה נוספת שלמדתי על דגי הקרוננוקו היתה השריון שלהם,
החזק מספיק לעמוד במלתעותיו של דרקון .הדרקון ירק את הדג חזרה
לאדמה והתבונן בו בתיעוב .הדג המבולבל נעמד על רגליו ורץ בחזרה לתוך
הנהר.
נחיריו של הדרקון התרחבו לפתע ,והוא החל לרחרח את האזור .צווארו
הרים את ראשו האדיר מעלה ואפו קלט ריח חדש במערה .הריח החדש
היה אני.
צווארו הארוך התעקל מעבר לסלע שישבתי בו עד לפני מספר רגעים
כשהוא מרחרח .עיניו כאילו חיפשו אחרי.
"זה לא מנומס" ,הוא אמר ,בקול שהתאפיין לאו דווקא בגוון עתיק אלא בטון
בכייני ומפונק.
"זה לא מנומס לפלוש לביתו של אחר -בעיקר אם הוא דרקון " הוא אמר
והחל מתקרב לכיווני.
| 20אלירן מלכה
"זה לא מנומס לקחת מהאוצרות שלו " (דרקונים הם יצורים חמדנים מאד
בכל הנוגע לאוצרות שלהם) "ועוד להתחבא "
ראשו נשלח מאחורי הסלע שהתחבאתי בו .
"בו!!!" הוא חייך
מעדתי אחורנית "שלום" ,מנופף בידי.
"קסיו אן מורי" .הוא פשט את חיוכו ,מושך את צווארו אחורנית כדי להביט בי
מנקודת מבט עליונה ,ניערתי את בגדי ויצאתי ממקום מחבואי .
"ראלף ,אם הייתי יודע שזו המערה שלך לבטח הייתי פונה צפונה יותר
למערה של דרקון אחר" .
"קסיו זה מעליב אותי שאתה חושב שאתה יכול להקניט אותי כך שוב ושוב.
מערכת היחסים שלנו מתחילה להיראות לא בריאה".
הוא הצביע על צלקת תחת רגלו התחתונה .ראלף ואני נפגשנו לאחרונה
כאשר הוא החליט שתנפור ואני הרכוב עליו צריכים להיות ארוחת הצהריים
שלו.
"לקחת ממני את ארוחת הצהריים שלי " ,באותו רגע עלה בדמיוני ציור של
תנפור על שיפוד ענק .
"ובנוסף לכך אתה מעז להיכנס לביתי ,למקום מבטחי -ולגנוב ממני!" הוא
שאג לעברי ,גורם לכובע הבוקרים להישמט לגבי ולהיאחז בקושי סביב
צווארי.
"טכנית הדגים הם לא חלק מהמערה שלך"
הוא חייך והחיוך נהפך להיות שאגה "כל מה שנמצא כאן שייך לי!"
"אוקיי אוקיי אני מבין ,אתה עצבני ,גם אני הייתי כועס אם הייתי הדרקון
הכי עני בעולם הזה".
אלטריה | 21
מה חשבתי לעצמי ,להתגרות בדרקון? אך החלק שבי שגדל בעולם האפור
גבר עליי -תמיד נהגתי להקניט את ראשי החברה בראיונות שערכתי להם.
הדרקון שאג בקול אדיר ,פוער לרווחה את פיו ומגלה את מלתעותיו
המשוננות" :קסיו "ראשו ירד הישר מול פני :הריח היה נוראי.
"אני אטרוף אותך ואז את הכבש המעופף שלך".
עינו קטנו ונחירו התרחבו ,שקי הגז שלו מתמלאים בגז והוא כמעט מוכן
לנשוף אש :שלפתי מהתיק מספר פנינים ותחבתי אותם בעוצמה לתוך
נחיריו.
עיניו נפערו בתדהמה :זינקתי לאחור מחפש מקום אחיזה בקירות המערה
כדי שאוכל לטפס החוצה .גופו האדיר חסם עכשיו את הדרך בה נכנסתי.
ראלף התעטש בחוזקה בעוד ידיו מנסות לשלוף את הפנינים מחוטמו ,אך
שקי הגז המלאים הכריחו אותו לנשוף אש החוצה מה שגרם לכך שאש
התפזרה בחוזקה מפיו ללא יכולת לתת לעשן לצאת מנחירו.
הוא שאג בכעס ,מדה לעברי ומרעיד את המערה בדידויו .זינקתי מסלע
לסלע ,מטפס לעבר היציאה.
לסתותיו האדירות נסגרו בעצמה ,מנסות לתפוס אותי .זינקתי במהירות
לסלע נוסף שבלט מימיני ,לא מצליח להתנגד לדחף " -ראלף ,לא מתאים לך
הכעס הזה".
זעמו של הדרקון גבר :הייתי די גבוה על מנת שיכול לקפוץ לנשיכה .ראלף
החל לטפס בעצמו על הקיר :למזלי ככל שטיפסנו קוטר המערה הצטמצם,
מה שהיקשה על ראלף לפרוש את כנפיו ולעוף.
טיפסתי מעלה במהירות ,מוצא אחיזה בקירות הר הגעש ,שומע את
המוזיקה הנישאת ברוח ואז את נהמת בטנו של הדרקון "קסיו אני אטרוף
אותך ואשתמש בעצמות שלך כקיסמים!"
| 22אלירן מלכה
חייכתי" ,ראלף אל תבזבז את האנרגיה שלך"
שקי הגז שלו התנפחו שוב ,עיניו הצטמקו -היה ברור לי מה עומד להגיע:
אזרתי את כל כוחותיי לזנק אל מחוץ ללוע הוולקנו ,משאיר את ראלף לכוד,
זועם ועל סף נשיפת כדור אש ענק.
צווארו הזדקר כנחש קוברה ,עיניו ננעלות בעודו מנסה למשוך עצמו מעלה,
עם טפריו הנאחזים בקירות -ואז הוא נשף.
הטלתי את עצמי מלוע ההר הישר לאוויר .זרקור אש נורה לאוויר דרך ללוע
ההר ,ולרגע ניראה היה שההר עצמו ירק את האש .בעקבות הפיצוץ ,מה
שנשאר מלוע ההר החל לרעוד להתפורר לתוך ההר פנימה.
מצאתי את עצמי שוב באוויר ,הרוח נושבת סביבי בחוזקה .לפני שהספקתי
להתפלל לנס הצווחה הגואלת
הגיעה ,וטפריו של תנפור החזיקו אותי.
"מה חשבת לעצמך ,שהפעם תצליח לעוף? מה יהיה עם היצר התאבדות
שלך?"
חייכתי ,נושם לרווחה -
"כן וגם הפעם -אכזבה"
"תשאיר את התעופה למקצוענים בבקשה"
תנפור סובב את ראשו ללוע ההר והבחין בראשו הלכוד ונושף העשן של
הדרקון" .זה לא ראלף?"
"האחד והיחיד"
"הוא לא נראה שמח"
טיפסתי על גבו של תנפור ,פותח את התיק כדי לוודא שכל הפנינים שם
(פחות אלה שנשארו בנחיריו של ראלף).
"בטח משהו שהוא אכל"
אלטריה | 23
אחזתי בכובע שנפל לגבי חובש אותו על ראשי ",אל הכפר".
"כמובן ,צ'יף"
הטיפול באנשי הכפר לא ארך זמן רב .הם עדיין לא הפכו לאנשי זאב,
למרות שכמה מהם החלו לרדוף אחרי עדרי הכבשים של הכפר (תנפור טען
שזו ההתנהגות הטבעית שלהם).
אחדים מאנשי הכפר החלו לגדל ניבים ואוזניים מחודדת :אחד מהם היה
שעיר בצורה מגוחכת (גם כאן ,תנפור טען שכנראה זה המצב הטבעי שלו).
עברתי בין תושבי הכפר ,מוזג לכל תושב תמצית של התרופה ומוודא שכולם
חזרו לבריאות תקינה.
"הזאבת הזו בעייתית מאד" ,תנפור קיפץ לצידי.
"בהחלט כן "
"בעיקר אם אתה הרועה של הכפר ונוהג לקרוא "זאב זאב".
"ממש בוגר" נעצתי בו מבט רציני ,אך לא יכולתי שלא לחייך לבסוף.
"אם הזאבת היתה תוקפת אותם בזמן ירח מלא הבעיה היתה עלולה להיות
גדולה עוד יותר .דמיין לעצמך מה זה להתמודד עם כפר שלם של זאבים".
מזגתי כוס מהתרופה לילד עם אף שחור .כמובן שתנפור טען גם הפעם
שתמיד היה כך.
התהלכתי בין בתי הכפר שתושביו גרים בבתי עץ .הכפר היה בנוי בצורת
מחומש שבמרכזו באר ,מה שהביא למסקנה שהכפר כנראה נבנה מסביב
לבאר -מים היו תמיד סימן לחיים.
תושבי הכפר ,שהאמינו באל המלודי ,החלו לנגן מוזיקה לכבוד ההצלחה
הגדולה שלנו .לא רציתי לאכזב אותם ולספר להם שאלי המוזיקה שלי הם
החיפושיות.
| 24אלירן מלכה
הלכתי לקצה הכפר שהוקף גדר עשויה קורות עץ ושיחים ,מביט לשמים.
אלפי הכוכבים היו הדבר היחיד שעדיין היה משותף לעולמות שלנו :שמיים
אינסופיים מלאים בכוכבים מנצנצים תקווה.
החלטתי לחזור לכיוון הכפר ולפתע אור כחול מהבהב משך את תשומת
ליבי ,אור כחול בין שני בתים אשר נבנו כמעט צמודים אך עם מרווח קטן
שאין לדעת מה היתה המטרה שלו ,חוץ מטיפוח צמחיית פרא ואולי שימוש
כמקום מחבוא לילדים.
ניסיתי להשחיל את עצמי לתוך המעבר תוך כדי שאני מזדחל ומנסה לאחוז
באור המהבהב .הסקרנות משכה אותי לעולם הזה ועכשיו היא משכה אותי
לעבר האור.
ככל שהתקרבתי אל האור המהבהב ניכר היה שמקור האור לא היה קסם
כלשהו או יצור קורן כלשהו אלא מכשיר טכנולוגי שנראה כמו טלפון
סלולארי.
פחד וזעה שטפו אותי ,מלווים ברגשות שזמן רב לא חשתי .ניסיתי בכל כוחי
להילחם במחשבה שייתכן ואנשים נוספים הצליחו לפלוש לאלטריה.
אצבעותיי ניסו לאחוז בטלפון המהבהב אך ללא הצלחה .הטלפון הבהב
להודיע על שיחה נכנסת .על הצג הופיע בשחור השם "נתנאל" .ביטאתי את
השם בקול ,תוך כדי שאני מביט בצג .המרווח היה קטן מידי ומנע ממני
להגיע למכשיר .ניסיתי לדחוק את עצמי פנימה אך ללא הועיל.
"קסיו?" שמעתי את קולו של תנפור
סובבתי את ראשי "רק רגע" .כאשר הסתובבתי בחזרה הטלפון לא היה שם.
אולי הטלפון היה רק הזיה ,אך הפחד שהחברה ונתנאל יודעים על אלטריה
השתולל בי.
אלטריה | 25
יצאתי החוצה מהמרווח המוזר וניערתי את בגדי" .קסיו " שמעתי שוב את
תנפור קורא לי הוא הצביע על אדם נוסף " -הבחור החביב הוא שליח של
הממלכה הידועה של העולם הזה ויש לו עבורך מכתב"
הושטתי את ידי לקחת את המכתב.
השליחים בעולם הזה היו לבושים מעילי עבים מפרוות דובי המדבר .הפרווה
זו היתה בעלת סגולה מיוחדת לשמור על טמפרטורת הגוף הלובש את
הפרווה ,בלי קשר לחום או קור של הסביבה .על ראשם הם חבשו קסדת
ברזל והיו רכובים על מה שניתן לתאר כדינוזאור מכוסה פרווה המתהלך על
שני רגליים.
היצורים נקראו אלפנדור .הם היו זן מיוחד של חיה שגודל על ידי השליחים
עצמם והיו ידועים ביכולתם לנוע במהירות על פני כל משטח שהוא -הם היו
רצים ביערות ,במדבריות וגם על מי האוקיאנוס.
השליח קד ללא אומר ,טיפס חזרה על האלפנדור שלו ונעלם במרחק תוך
שניות ספורות.
פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא.
"אז מה הסיפור ?" שאל תנפור.
"אנחנו מוזמנים לכינוס"
"כינוס? בקשר למה?"
"הקשר הרגיל -
להציל את הממלכה ,לזכות בפרס ולקבל נשיקה
מהנסיכה".
טיפסתי על גבו של תנפור מביט לעבר הכפר ותוהה מה פשר מכשיר
הטלפון ומה הקשר שלו לנתנאל "אנחנו צריכים להגיע לארמון החול",
אמרתי.
תנפור זינק לשמים והצללים עטפו אותי שוב.
| 26אלירן מלכה
אדריאן
בעולם האפור ,היכן שלא תמצאו חיוך או אושר ,במקום שאין צחוק או
תיקווה -שם ,בבניינים רבי הקומות ,באחת הדירות המלאות יצורים אנושיים
ששכחו מה פירוש המונח לחיות ,חי אדריאן.
הוריו של אדריאן עבדו עבור החברה .הם היו ממעמד חברתי גבוה :אביו
היה יועץ כספי שלקח חלק בניהול כספי החברה בדרכים שגרמו לכך שבסוף
היום הרוב נשאר אצל מעטים והרוב נשארו עם כלום .אמו של אדריאן היא
ביולוגית במקצועה ,עם התמחות בנוירולוגיה .היא עובדת על מחקר שמציע
דרך להפסיק רגש בבני אדם.
אדריאן היה אומלל .בן עשירים שהצליח בכל מעשיו וכמו רוב הנערים בני
דורו ,לא חווה אושר ,לא ידע לחפש עונג .אפילו כאשר הביט במראה לא
הבין שעיניו הכחולות ,פניו החלקים ושערו הזהוב היו התגלמות היופי .ליופי
לא היה ערך בשבילו.
אדריאן ישב בחדרו הריק שבו היה חלון אחד ,שהאיר למרכז החדר .אדריאן
בוחר לשבת בפינה האפילה .אדריאן לומד להרגיש.
אלטריה | 27
אדריאן איננו אדם פזיז .הוא נחשב לשחקן טניס מוצלח למדי ולסטודנט
מצטיין .הוא שמע גם על מלחמתו של קסיו בעוני ובאומללות ,ועל הקמפיין
שהוא ניהל כדי לפתוח מחדש את כל תיקי הרווחה במדינה .גם הוא חשב
בזלזול על קסיו.
אדריאן ,כמו הוריו ,הוא מכונה אנושית בעלת תפקיד ומטרה מוגדרים
וברורים .או יותר נכון כך זה היה עד היום שבו אדריאן נתקל בכתבה
שנדחקה בין עמוד ארבעים ושבע לארבעים ושמונה של כרך העוסק בדיני
רכוש.
הנשכחים מאת קסיו אן מורי
כל יום חדש דומה לאתמול .העולם כאילו משתנה אך המטרה החברתית
השקרית שלנו נשארת :הצורך לעבוד ולקיים את רצונו של האיש בעל הכוח.
אנחנו הולכים לישון עייפים ,ישנים ללא חלומות וקמים כמו רובוטים ,מכוונים
למטרה .שכחנו כבר למה נולדנו.
האדם הוא לא יצור טבעי :הוא לא שייך לטבע ואינו קשור לקיום העולם כמו
הדבורה ,למשל ,המאבקת את הפרחים .האדם נועד לחיות ולהביט
בכוכבים.
שכחנו איך זה להרגיש ועכשיו אנחנו שוכחים איך זה לחיות.
מתי היתה הפעם האחרונה שבה חייכתם?
מתי לאחרונה מילאתם את הריאות שלכם באוויר ,ומתי התבוננתם בצבעי
השמיים ,מפנימים שיש יופי בעולם?
מתי לאחרונה התיישבתם בנוחות על ספה ישנה ,מתכרבלים עם ספר
ונשבים בעולם אחר -לא לשם הידע אלא לשם הדמיון?
| 28אלירן מלכה
אני מבין שהעולם נשכח מכם .אני יודע שטיאטאתם החוצה את היופי ,את
התקווה ואת האושר ,אך האם החמלה מתה גם היא?
בתקופה שבה העולם נצבע בלבן אנחנו הכי צבועים מתהלכים ככתמים
שחורים ואולי כבר הדחקתם את קיומם כליל ,אבל בינינו קיימים עדיין
האומללים שלא מוצאים את מקומם בתוך הכוורת הנוראית שלנו .וכיצד
אנחנו עוזרים להם? אנחנו מנערים אותם החוצה ,מגרשים אותם מבתיהם
אל הרחובות הקרים.
שם ברחוב הם נעים בתוך הצללים ,רודפים את המצפון שלנו ,שכבר אבד
בשכבות של אדישות.
אני שואל :למה שכחנו להיות אנושיים? למה הפסקנו לדאוג לחיים?
אתמול פורסם על ארבעה חסרי בית -אב ,אם ושני ילדים שדפקו על דלתות
זרות כל הלילה בשכונת הארגמן ,מחפשים מחסה מהקור הנורא.
כמה שהם טעו :הם לא ידעו שהקור העז שוכן גם בליבכם ,שהדם הזורם
בעורקיכם קפוא לחלוטין .עם קרן השמש הראשונה הם נמצאו מחובקים
וקפואים למוות על מפתן דלתו של עובד אבטחה לשעבר בחברה.
סדרי החיים של אותו עובד חברה אינם יכולים להיות מופרעים :הוא ממהר
לקרוא לצוות אבטחה .הם מגיעים במהירות ומפנים את הגופות הקפואות
הרחק מהעין .שום עדות לזוועה שהתחוללה אך שעות מעטות לפני כן לא
נשארה מאחור .ושם על מפתן הדלת של אותו עובד חברה נישאר רק כתמי
דמעות לסבל האנושי ולחוסר חמלה ששוכנת בינינו.
אני מפציר בכל קוראי :אל תהססו לעצור ולהרגיש את חום השמש .אל
תחששו להביט בנטיפי הקרח הנוצרים תחת חלונכם ,או ,אם תעיזו -לחבק
או לתת יד למישהו .הקור של החורף חולף ,אך הקור שבלבבות יישאר אם
לא נשנה את דרכינו".
אלטריה | 29
אדריאן קרא את הדברים וחש פחד :פחד שאולי יש אמת ברגש .הוא נשמע
לאינסטינקט הפשוט ביותר ויצא החוצה אל השלג ,בלי למהר לאנשהו .הוא
רק רוצה להרגיש משהו .להרגיש.
ופתאום הרטט הראשוני שליווה את התחושה של השלג הפוגע בפניו לא
הרגיש כמו מטרד .הוא עמד שם ,סופג את השלג ,מביט בשמים מרוביי
הגוונים .הוא ניסה לחשוב כמה הצבעים הוא מכיר :לצערו ניתן לספור אותם
על יד אחת.
אדריאן מרגיש צמא גדול לצבעים והוא מחפש בתמונות ,בספריות ,בכל
מקום שרק יכול היה -צבעים אחרים .והם היו נפלאים :אדום ,צהוב ,חום,
ורוד ,סגול ועוד אלפים בשמות שונים -שני ,לילך ,טורקיז ,ארגמן ,חרדל,
חציל ,דובדבן - -כמה רבים היו!
ופתאום ,כמו קו חשמל שחובר מחדש אל מקור הכוח ,הוא הרגיש את
הזרימה הולכת למקומות בנפשו שקודם לא ידע אפילו לחפש .טעמים
חדשים נגלו לפניו .צלילים חדשים -הגשם הנופל ,המקל המדלג על יתדות
הגדר .קולות הציפורים ,שהפעימו אותו.
אדריאן רצה עוד מהעולם החדש שגילה .הוא לא יכול לחזור אחורה
בחיפושיו אחר תחושות חדשות .בייאושו הוא פונה לסוחרי הסמים ואלא
מספקים לו את התרכובות שגורמות לו להרגיש ,סופסוף ,אהבה ואושר.
ואז ,בערב אחד ,השתנה הכל.
אדריאן גילה גם כאב ,אכזבה והרס עצמי.
אדריאן גילה גם את הדמעות :העולם הצטמצם ,החדר הפך קטן ומחניק
והשכונה העשירה הפכה להיות למקום האומלל ביותר בשבילו .הצבעים
נעלמו כולם.
| 30אלירן מלכה
אדריאן ידע שהוא התחיל את הסוף של התקווה של כולם.
אלטריה | 31
ארמון החול
ארמון חול היה הרעיון הראשוני של אדריכלי המבנה .שמם היה אלסריר
וענדר והם רצו לבנות ארמון מרוחק מספיק משאר תושבי אלטריה ,מקום
שבו קוסמים ומלומדים יוכלו להתנתק משאר העולם ולמצוא את הקסם
הפנימי של הנולדים עם יכולות מאגיות .הארמון נבנה במשך למעלה
מעשרים וחמש שנה .בזמן הזה השמש הלוהטת של המדבר הספיקה
להפוך את החול לזכוכית .הארמון עשוי זכוכית אך השם "ארמון החול" כבר
דבק בו.
ממרום השמיים ,האור החוזר מזכוכית הארמון מושך אותך לכיוון מבטחים
כמו מגדלור ביום סערה .משום כך ,תנפור לא היינו זקוקים להדרכה בדרכנו
לארמון .חוץ מזה ,חלק ניכר מאזרחי העולם הזה כבר היו בדרכם לשם.
ככל שהתקרבנו יכולנו לראות את המחזה המרהיב של מאות המשלחות
המגיעות לארמון ,הרחק תחתינו ,את הכרכרות העשויות מברזל ללא
חלונות ("משלחת ערפדים" הסביר תנפור),
ברברים רכובים על אריות
("שומרי הממלכה") ,מלכים שטסו על גב דרקונים אדירי-כנפיים שצילן שט
על אדמת המדבר ,גמדים נוסעים על צבים ,טרולים רוכבים על תולעי ענק
ועוד מאות זנים שונים ומשונים של תושבים ואופני תחבורה עשו את דרכם
אל ארמון החול ,כמה שאהבתי את המגוון האנושי הזה.
"תערובות נפלאות של בני העולם הזה" תנפור צעק בזמן שיונה ענקית
נושאת שני ילורוים (ילורוים היו זקנים אשר נולדו כתינוקות ,גדלו כילדים
ומתו כפעוטות בגוף זקנים) עברה מעלינו ובעקבותיה -דרקון שחור שגרם
לבהלה לא קלה ולילור קטן שהפך לצונח-חופשי .
תנפור צלל במהירות תופס אותו בבגדיו "זה תמיד ככה אצלכם ילורים? יצר
התאבדות"
| 32אלירן מלכה
"עיט מגודל" אמר הילור ,בקול של זקן בן מאה.
"עדיף שתשאיר את התעופה למקצוענים כמוני"
גיחכתי בליבי ועוזר לילורי לטפס על גבו של תנפור " ,אני קסיו -וזה תנפור"
הילורי ניקה את בגדיו ולחץ את ידי "סנדרון ,מנהיג קהילת הקשישים
בקרסליונה"
הוא הסתובב להביט קדימה והכה במפתיע על ראשו של תנפור "מהר ,מהר
יותר!"
תנפור הסתובב במבט של זעם תחת המשקפת האדירה שלו "הזקנים של
ימינו חצופים יותר מהצעירים!"
סנדרון עמד על רגליו ופשט את מכנסיו כלפי היונה שעקפה אותנו .אני פשוט
התגלגלתי מצחוק ,נהנה מחוצפנותו של הילור הקטן.
"אתה רואה שם למטה" סנדרון הצביע על הצורות המעגליות הרבות שנראו
סביב לארמון "אלה מקומות תעופה מסודרים לקוסמים שעם הזמן ייפתחו
לכלל המבקרים בארמון .אתה מבין ,הארמון בנוי מעשר קומות ,אך מכיוון
שהוא מיועד לקוסמים שלוש קומות אסורות לכניסה לקהל המבקרים
הכללי ".סנדרון נפנף לי להתקרב אלי ולחש באוזני "הם מחביאים שם הרבה
חפצים קסומים ,מכל מיני סוגים שונים ומשונים .מה שאני מאוד רוצה למצוא
זה את משקפי האמת שלי".
"מהם משקפי האמת?"
סנדרון הביט בי באכזבה" :ילדי הילורים נולדים גאונים .בגיל ארבע כבר
התחלתי להמציא דברים ,כי הייתי גאון לכל דבר .אז יצרתי לעצמי משקפים
שכאשר אדם חובש אותם הוא יכול לדעת אם המדבר אליו הוא שקרן או
דובר אמת".
אלטריה | 33
היונה התעופפה לעברנו ואחד מהילורים צעק "כולם יודעים שזה בכלל לא
עבד לך לכן אתה מאשים את הקוסמים שגנבו לך את המכשיר המטופש"
בשלב זה סנדרון הניף את ידיו לאוויר מוכן לזנק לעבר היונה .למזלו
הספקתי לתפוס בחולצתו לפני שעשה את המעשה קל הדעת הזה" .אל
תלך לפני שתסיים לספר לי על הארמון".
סנדרון התיישב" .ובכן ,כמו שאמרתי ,הקומות הראשונות הינן חסרות
כניסה .הקוסמים עפים מהעיגולים הישר למרפסות השונות של הארמון.
אתה יכול ל ראות אותם עפים לשם כבר עכשיו".
קוסם בא בימים שלו שער לבן ארוך ופנים נקיים מזקן התעופף לידנו,
גלימתו הירוקה נמשכת אחריו כמו זוג כנפיים" .סנדרון מצאת את
המשקפיים שלך?"
סנדרון קפץ ממקומו "אתם גנבתם לי אותה! להטוטנים כושלים שכמוכם!"
"תן לו לקפוץ" מלמל תנפור ,תמיד שש להוסיף שמן למדורה.
הקוסם נעלם במהירות שבה הופיע וסנדרון הביט לעברי "אתה מבין עם מה
אני צריך להתמודד?"
תנפור הוריד אותי באחת המרפסות .סיכמנו שיחזור לאסוף אותי מאותה
מרפסת למחרת בבוקר :לא התכוונתי לבלות יותר מלילה אחד בארמון
המוזר הזה .למזלי סנדרון החליט שהוא ילמד אותי כל מה שצריך לדעת על
הארמון בפרט ועל החיים בכלל.
מה שהיה יוצא דופן בגזע הילוריים היא העובדה שהם כולם נולדים מאותה
אמא .במותם הילורים נספגים באדמה שבתוכה חיה האם הגדולה ,כך שכל
הידע שרכש הילור בחייו עובר בשלמותו לצאצא-הילור הבא.
| 34אלירן מלכה
אלטריה כל כך פשוטה :כאשר שהיתי בקרב תושבי העולם הזה ,יכולתי
בקלות להבחין שלמרות החכמה הגדולה של היצורים המאכלסים אותו
הדברים הצטיינו כאן בפשטות יתרה .הכוונות הרעות היו נדירות והקיום כולו
הלם את תמימותו של ילד קטן.
צעדנו פנימה עם שאר הנציגים .היו התלחששויות רבות שנגעו לפשר
ההתכנסות .אני שמרתי לעצמי אץ הדאגה שאולי זה הכל קשור למכשיר
הסלולארי שחשבתי שמצאתי בכפר .פחדתי שמא זהו לא מקרה בודד של
התערבות ארגונו של נתנאל בעולם הזה.
לסנדרון היו דברים להגיד על כל אגרטל ,תמונה ,או צמח שניקרו בדרכנו.
למרות הכול מצאתי את חברתו נעימה .נפרדתי ממנו כאשר אחד מנציגי
הארמון ,בגלימה לבנה ,הוביל אותנו לחדרים .אני קיבלתי את חדר מספר
.00
החדר היה קטן ומרוהט בצניעות .החלון המרכזי שלו השקיף אל הנוף
המדברי שסביב הארמון .הצצתי הסתכלתי החוצה ,צופה במשלחות
המגיעות .בחדר היו מיטה אחת ,שידה קטנה בעלת מגירה וכדור בדולח.
שאליו צורף פתק ועליו הכיתוב "גלה את מה שליבך רוצה".
התיישבתי על המיטה ,מנער את כדור הבדולח .סופה של שלג לבן
הסתחררה בתוך הכדור ואז הופיעו פניה של ילדה צוחקת באושר.
הנחתי את הכדור ,חושב כמה נפלא באמת יהיה שוב לראות ילדים צוחקים
בעולם האפור .חשבתי גם על כך שיום אחד אצטרך לחזור לשם ולתקן את
העוול הנורא שנוצר לעולם הזה.
על השידה מצאתי כמה עלי לעיסה בטעם וניל .שמתי כמה מהם בפי,
הנחתי את ראשי על הכר ונרדמתי.
אלטריה | 35
| 36אלירן מלכה
הנבואה
התעוררתי לקול תרועת שופר .עיני נפקחו ומצאו את סנדרון ישוב על הכיסא
היחיד שבחדר" .השופר עשוי מקרן עגל שחור .עושי הלהטים מאמינים שזו
סגולה למזל טוב".
קמתי על רגלי "בוקר טוב גם לך".
"זה לא ממש בוקר ,להזכירך .ישנת כמה שעות ועכשיו לפנות ערב" .סנדרון
קיפץ למיטה לידי ",חיפשתי אחר המשקפיים שלי כל הזמן הזה אך לובשי
הגלימות לא נתנו לי להיכנס לקומות אחרות".
"חוצפנים" אמרתי תוך כדי פיהוק.
"בהחלט" הוא שילב את ידיו בזעם.
טפחתי לגבו ",אולי פשוט תבנה אחד חדש?"
"אחד חדש!? אחד חדש!?"
הבטתי בו ,מנסה לא לגרום לו להגביר עוד את קולו "אולי אתה צודק".
טפחתי שוב על גבו ,רק ששכחתי לרגע ממידותיו האמיתיות והטחתי אותו
לרצפה.
"אני מצטער" מיהרתי להקים אותו חזרה לרגליו.
לקחתי את כובעי מהשידה .סנדרון כבר המתין לי בדלת .הגנבתי מבט
אחרון דרך החלון החוצה :השמש החלה לשקוע והשמיים הוצפו בצבע סגול.
תחושת געגוע עזה שטפה לרגע את גופי .אחת מתכונות השמש השוקעת
היא העצמת רגשות :האור הבוקע מבעד לעננים מילא את גופי בהתרגשות.
אנשי העולם הזה נמנעו מלהביט ישירות בשמש בשעת השקיעה ,פן יאבדו
את עצמם ברגש עד להעלמות החמה.
דמעות מילאו את עיניי :כמה חזקה היתה העוצמה של העולם .כל פינה שלו
היתה מלאת רגש ומחשבה.
אלטריה | 37
קול השופר עדיין נשמע ברקע אך היה זה סנדרון שמשך אותי מהמבט
המהפנט של השמש בחזרה אל עולם הזה ,וכבר הגעגוע החל להצמיח את
ניצניו .כל רגשות האנוש שלי היו חזקים יותר בעולם הזה .הדאגה לו היתה
מטורפת :הייתי מקריב את חיי בשביל אלטריה .ידעתי בליבי שזהו היעוד
שלי :להגן עליה.
צעדתי החוצה נרעד מעט" .מאתיים מדרגות למטה ושני חדרים ימינה נמצא
אולם הכנסים" .סנדרון המשיך לפזר מידע שהיה נטוע בו גנטית .
המקום היה מלא עד אפס מקום ואלפי קולות נישאו באוויר .מפגש כזה לא
התרחש למעלה משלוש מאות שנה בעולם הזה ("למעלה משלשו מאות
ארבעים ושלוש שנה" ,תיקן סנדרון).
דובר הקוסמים היה נער בן שבע עשרה שראשו מגולח ועיניו עייפות .שפתיו
הדקות פתחו באמירת
"ברוכים הבאים חברים" .כל הקוסמים הצעירים נראו עייפים כל כך .הוא
הביט אלי ,מחייך ,והצמיד קונכייה לפיו ,שנשאה את קולו היטב לכל האולם.
"אורחים נכבדים" מבטו עבר על הקבוצות השונות על מנת להסב את
תשומת ליבן.
"איום גדול החל להישמע בכל רחבי הממלכה", .סנדרון משך את רגלי
"אתה ,אהממם" הוא היסס -
"אתה יכול בבקשה לתת לי לשבת על
הכתפיים שלך כדי שאוכל לראות מה קורה -אחרי הכול הוא אמר "איום
גדול" ,מה שנשמע חשוב מספיק בשביל העם הילורי לדעת עליו" .חייכתי
אליו והרמתי אותו על כתפי .
"קול אזעקה מתריע מפני אנשים רשעים המתחזים לתושבי העולם הזה".
הקוסם המשיך בנאומו .סנדרון הצליח לאתר את חבריו בקהל ,יושבים על
כתפי טרולים אפורים .הוא מיהר לנפנף באגרוף כלפיהם.
| 38אלירן מלכה
"הנבואה מספרת על תינוקת .תינוקת שלא נולדה לאם בת המקום .הנבואה
מדברת על תינוקת הנמצאת בתוך ביצת דרקון .הביצה נמצאת בתוך יער
המוקף ביצה שחורה מלאה בנחשי אדם" .ידיו הונפו באוויר וסנדרון חיקה
את תנועותיו.
"במקום זה אפילו השמש מפחדת להאיר .יש כוח אדיר שרוצה שהתינוקת
הזו לא תחיה יותר .זהו המוות בכבודו ובעצמו".
קולות של הלם נשמעו באולם ,ורחש שהחל להפוך להמולה.
"כפי שכולכם יודעים ,אנחנו גירשנו את המוות מהעולם הזה ויצרנו הרמוניה
אינסופית :כאשר בני האנוש מתים הם הופכים לרוחות ואחר כך למלאכים.
הרשעים הופכים לאלי מוות דומים לערפדים .הצלחנו ליצור איזון נצחי שבו
אין לנו צורך במוות יותר.
אפילו הבאפלו ,אחרי שהוא נטבח על ידי שן החרב ,מתגלגל בחזרה אל
השדות ירוקים כחלקיקי רוח המגנים על שאר העדר .המוות גורש מהעולם
הזה והמימד הזה שהפריד בין אב לילדיו ובין משפחות לאהוביהן אינו קים
יותר".
התפללתי גם אני לעולם שכזה.
"אך המוות עדיין מזדחל לו ביקומים אחרים .והוא רוצה לחזור לעולם הזה,
לכלות את כוח החיים שלנו ולהחזיר את הבדידות ואת הגעגוע.
התינוקת הזו היא אנושית ,אך היא לא נולדה בעולם הזה .ברגע שהיא תוצא
להורג על ידי שליחי המוות ,שריוני האש ,המוות יהפוך למגיפה ויתפשט
בכל רחבי הממלכה".
הקהל היה מהופנט ואפילו סנדרון שתק .המחשבה שהמוות ,הקץ האינסופי,
יחזור לעולם הזה ,הפחידה אפילו את האל-מתים שבקהל.
אלטריה | 39
"עלינו למצוא את התינוקות הזו כדי שנוכל להמשיך בצורת החיים שלנו ,של
הגולם והפרפר שחוזר להיות גולם במעגל שממשיך לנצח.
עלינו להביא את התינוקת למועצת המכשפים על מנת שנוכל לכשף כישוף
מגן ולדאוג שהיא תחזור להיות בת לאביה ואימה ואחות לאחיה .הניתוק
המתמשך שלה הוא כל מה שהמוות צריך כדי לצעוד בחזרה אל תוככי
העולם שלנו".
דממה השתררה באולם .הנער הביט בקהל המהופנט מדבריו .באותו רגע
קם על רגליו קוסם זקן -אותו קוסם בא בימים בגלימה ירוקה שסנדרון
הספיק להשמיץ .הקוסם נישא באוויר לכיוון דוכן הנואמים והניח את ידו על
הנער כאות שעליו לחזור למקומו.
הקוסם החל לדבר אל הקהל .קולו היה עדין והוא לא נזקק לקונכייה כדי
שישמעו אותו.
"חברים ,זהו הזמן לחזור ולהגן על התמימות שלנו .אותה תמימות שבשמה
נלחמנו לפני שנים רבות וגירשנו את המוות ושליחיו מאדמתנו .אנחנו נשלח
צוותים שונים לחפש אחרי המקום המתואר בנבואה כמקום הימצאה של
התינוקת".
ופתאום מצאתי את הקוסם הקשיש מישיר מבטו לעברי" :אני יודע שזה לא
יהיה קל :לא הרבה מאנשי העולם הזה יודעים מה זה עצב או אובדן ולכן
חושיהם לא יוכלו להנחות אותם למקום .אני מאמין שיש בינינו קבוצה של
שליחים אשר יעזרו לנו למצוא את הביצה .אני מבקש מכל שאר התושבים:
אל תתנו לריבים פנימיים ולמלחמות מגוחכות להטות את הכף לעבר
הצלחה של המוות".
| 40אלירן מלכה
ידיו נחו על חזהו כמו בתפילה" .עזרו לנו למצוא את הביצה .אני מבקש מכל
האחרים עזרו במה שאתם יכולים גם בחיבוק לגיבורים או בתפילה לשלומם.
זוהי משימה שאנחנו לא יכולים להיכשל בה".
בסיום הנאום החלו התלחששויות בפלגים השונים .ניצנים ראשונים של
אימה פרצה בין התושבים "המוות חוזר" ,רבים מיהרו לחזור לאדמתם,
להפיץ את האמת הנוראה .סנדרון התנצל על כך שהוא חייב לעזוב ,מעלה
אגב כך מידע רב וחסר תועלת על קוסמים ואורקים .מייד כשסיים אץ
להצטרף לחבריו .
התיישבתי על אחד הכיסאות הריקים במרפסת .רוח המדבר שרקה באוזני
והרהרתי בתינוקת עליה דיבר הקוסם הקשיש -כמה בודדה היא .כמה
מבקשים אנשים רעים לפגוע בה עוד בטרם למדה מה משמעותה של
אהבה.
לא יכולתי לתת לזה לקרות .לא אתן למוות לקחת אדם נוסף .לא במשמרת
שלי.
נזכרתי כמה נורא המוות בעולם האפור וכמה בדידות ועצב הוא יוצר.
המחשבות על העולם האפור מילאו את מוחי אימה ופחד .ידעתי שכשאחזור
לעולם האפור המוות יחפש גם אותי.
צעדים נשמעו ודמות נכנסה למרפסת .זה היה הקוסם הישיש בגלימה
הירוקה .בידו החזיק מפה מגולגלת.
קמתי לעברו וקדתי "הוד מעלתו"
"קסיו "הוא השיב בחיוך וחיבק אותי בחום.
אלטריה | 41
"ימים קשים עוברים על הממלכה" ,אמרתי .מאיזושהי סיבה ,הייתי מאושר
לראות אותו ,כאב שמעולם לא פגשתי הוא נתן לי את הרגשת הביטחון
שהייתי זקוק לה.
פניו היו עייפות ",אני זקוק לך".
"אעשה הכל" ,עניתי.
| 42אלירן מלכה
הבשורה
אור השמש פרץ לתוך המשרד של נתנאל :התריסים מורמים ,הזריחה
מנקה את החשכה מהמשרד.
נתנאל עמד זקוף ,מביט באור הפורץ לתוך הלילה המלאכותי בפנים מתוחים
ועיניים פקוחות כשל חייל הניצב מול אויב.
ידיו של נתנאל היו מאחורי גבו והוא לבש מקטורן ארוך מעל מדי העבודה
שלו.
שערו הלבן היה קצר וכל שערה התייצבה בדיוק במקום המיועד לה .הוא
ליטף בעדינות את הבד של מעילו :זה היה צמר כבשים .הוא אהב לגעת
בבד הזה -הצמר היה נעים יותר ממשי לדעתו ,אך הוא לא יספר על כך
לאיש.
"אדוני" חכך בגרונו עוזרו
"כן וויליאם"
"מר קרמלגור כאן"
פניו של נתנאל לא זעו .הוא ידע מיהו מר קרמלגור .על אף שנתנאל היה
מנהיג הארגון הוא היה חייב בדיווח לשישה חברי ארגון נוספים .קרמלגור
היה המתועב מכולם .נתנאל הביט בעוזרו וחשב כיצד להתמודד עם
המטרד.
"כמה זמן הוא ממתין?"
"כחמש דקות" ענה העוזר בחשש.
"תן לו להמתין עוד עשרים דקות ואז תכניס אותו"
"אתה בטוח?" שאל העוזר ,לא מודע לטעות הפטאלית שביצע.
"בהחלט" נתנאל צעד לעבר העוזר" :הכנס אותו פנימה בעוד עשרים דקות
ואחר כך תצלצל לחברת האבטחה ותאמר להם שיש פולש למשרדים"
אלטריה | 43
העוזר הביט בנתנאל בבלבול "פולש?" לא מודע למלתעות המתהדקות
סביבו.
"כן .פולש והוא אתה .לכן תאמר להם לגרש אותך מהמשרד בעוד עשרים
וחמש דקות .אם לא תתפנה בזמן הם רשאים לפתוח באלימות"
וויליאם נשאר נטוע במקומו ,בפה פעור.
"אתה מבזבז זמן" נתנאל נפנף בידו.
וויליאם מיהר לנוס מהחדר ,אך בטרם הספיק לסגור אחריו את הדלת נשמע
שוב קולו של נתנאל " -ווויליאם"
"כככ...כן אדוני?"
" קפה שחור ללא סוכר".
כעבור עשרים דקות נכנס מר קרמלגור ,אדם שחליפתו האפורה גדושה
להתפקע ,על פניו זקן ושפם אפורים ולראשו קרחת מבהיקה.
"נתנאל" הם לחצו ידיים ,בעוד קרמלגור מחכה להצעה לשבת -הצעה שלא
הגיעה.
"נתנאל ,איני רוצה ללכת סחור סחור .אני יודע על קסיו ועל אלטריה".
נתנאל ניסה להיראות אדיש.
"ואיך זה קשור אליך?"
"אתה מבין ידידי" ,קרמלגור טפח לנתנאל על הגב" ,הבעיה שלך היא הצרה
שלנו .אם מישהו ידע על אלטריה -אם מישהו בעולם יגלה את דבר קיומה
זה יהיה סופו של הארגון .זה יהיה סופך".
נתנאל רצה לרמוס את קרמלגור בו במקום ,כפי שעשה לוויליאם ,אך הוא
ידע שהדבר לא ישרת את מטרותיו .הוא התנער מאחיזתו של קרמלגור:
"אף אחד לא ידע על אלטריה .אני אדאג לכך".
| 44אלירן מלכה
קרמלגור חייך .הוא לא הסתיר את רגשותיו מפני נתנאל" :אתה יכול לתאר
לעצמך מה שאר חברי הארגון יחשבו על כך שאתה נתת לזה לקרות .על כך
שהנחת לעולם מלא רגשות אושר ,אהבה וחמלה לפלוש אלינו" הוא המשיך
לצחוק "אחרי העבודה המפרכת שהשקענו כדי להעלים את המילים הללו
מהעולם".
נתנאל הביט בקרמלגור בזעם וזה השתתק.
"דע לך כי אני הוא זה שגרם לאנשים להיות אדישים ומפוחדים .אני זה
שהניע את הגלגלים ליצור את הייאוש והפחד מעולם הרגשות .בזכותי
אנשים לא רק שכחו להרגיש אלא אין להם כבר זמן להרגיש .אני זה שפיתח
את הסם מוחק-הרגשות .אני זה שאמהל אותו במערכת המים הציבורית.
ואני זה שדאג להשתיק את התקשורת החופשית .בקרוב העולם הווירטואלי
יזכה לטיפול דומה".
ידו של נתנאל אחזה בעוצמה בכתפו של קרמלגור "אני לא אתן לפישר קטן
כמו קסיו לפגוע בי שוב ולהרוס את חיי .ובטח שלא אתן לגוש שומן כמוך
לאיים עלי".
קרמלגור הביט בו חזרה בזעם "רק שתדע לך " הוא התחיל לדבר אך
נתנאל השתיק אותו בקול חזק יותר " -רק שתדע שאני יודע על כל הרומנים
שאתה מנהל .אני יודע על האישה הנוספת שאמרת לה בחוצפה שאתה
אוהב אותה".
קרמלגור גמגם -
"אז לפני שאתה חושב לבוא למשרד שלי ולאיים אלי ,כדאי שתזכור
שהטעות שלי ניתנת לתיקון .אולם כשהארגון ישמע על כך שאתה מביע
רגשות לנשי רחוב ,אתה וכל משפחתך תימחקו בלי היסוס".
קרמלגור ניתק עצמו באחת מאחיזתו של נתנאל
אלטריה | 45
"רק תדאג לכך שאף אחד לא ישמע על אלטריה .קסיו היסב לך נזק
מספיק".
הוא סובב את גבו בזעם ויצא מהמשרד.
נתנאל הפנה מבטו בחזרה אל השמש ,ממשש את הצמר וחושב בינו לבינו
מה עליו לעשות באשר לאלטריה ואם אכן יצליח לגייס את התעוזה לבצע
זאת.
| 46אלירן מלכה
המפה
הבשורה על הילדה החלה להתפשט בממלכה .הפחד שהמוות יפציע שוב
גרם להתרגשות ולתזוזה רבה של כוחות גדולים ,לטוב ולרע .יש שחשבו
איך לנצל את המצב לטובתם ,יש שחשבו איך להיטיב עם הממלכה .למזלנו,
מספרם של הראשונים עלה על זה של האחרונים.
לרוב ,מוות ,או הפחד ממוות ,מוציאים מאנשים את הרע ביותר .אך יש
לעיתים גילויים נדירים של גבורה שבהם אדם מקריב את עצמו עבור אדם
אחר :היכולת לבצע מעשה כזה של הקרבה עצמית ,ברקעים קריטיים ,הוא
שמאפשר לאנושיות להמשיך ולחיות.
אומרים שמספיק משוגע אחד להתחיל מלחמה ומספיק גיבור אחד כדי
לגרום לאנשים לחוש תקווה -תקווה שהאדם לא אבוד.
אלוהים אמר לאברהם "מצא לי צדיק אחד בסדום ואחוס על העיר" :במילים
אחרות "תן לי להאמין שיש עדיין תיקווה לאדם" .לפעמים התקווה היא כל
מה שנחוץ .
באלטריה הכול היה שונה :כאשר אתה משחרר אותם מפחד-המוות אנשים
באמת מתחילים לפעול באופן חופשי -לטוב ולרע .כאשר אנשים יודעים
שהם כאן לתמיד (אומנם בעולם הזה האדם עובר גלגול מצורת קיום אחת
לאחרת אך המודעות עדיין נשארת) נדמה שהם מפתחים סובלנות ולכן יצור
שחי לתמיד מוצא את עצמו נוטה לאבולוציה של טוב.
סיפרתי לתנפור שהקוסם עדכן אותי שהאיום הרבה יותר גדול וממשי ממה
שחשבנו .שאלטריה בסכנה גדולה מהעולם האפור .מסתבר שהארגון חתם
על הסכם עם כוחות שונים בעולם הזה ,הסכם שחלקם בו הוא להחזיר
לאלטריה את המוות .בכך יחזירו את הפחד והייאוש לתושבי המקום ויעשו
את אלטריה קלה הרבה יותר לעיצוב על פי רצונם.
אלטריה | 47
"דע לך שאחד משלהם רודף אחריך :אחד מתושבי העולם האפור הצליח
לחצות פנימה :אחרי נשיקה מהמוות המסתנן הזה השתנה לתמיד".
ידעתי שאני חייב להגיע לתינוקת בטרם ישיג אותי המסתנן ,אך אף אחד לא
ידע היכן נמצא המקום המדובר .חזיונות שלו עלו בכדור הבדולח אך המיקום
המדויק לא נמצא -לפחות לא במפות הידועות .רבים ניסו לאתר את המקום
כשפים פוזרו ולחשים הוטלו אך ללא הועיל :המקום נשאר בלתי ידוע.ידעתי שכדי להגיע אל המקום ההוא יהיה עליי להשתמש בססיל .ססיל היא
אחד מהיצורים העתיקים ביותר באלטריה .רבים מתושבי הממלכה נרתעו
מלדבר איתה מכוון שרצו בכל מאודם להתנתק מהעבר של העולם שלהם,
עבר שבו התביישו .ססיל היתה קיימת עוד בזמן שהמוות התהלך בעולם
הזה כדמות ממשית ,ססיל הייתה מורה ומגנה להרבה מהתושביים היתומים
בעולם הזה.
תנפור המתין לי במרפסת " ,מה ,ללא מלווים? שום ילור מרגיז ,דרקון עצבני
או סתם ברברית שכועסת בלי שום סיבה מיוחדת?"
"לא הפעם ,תנפור .הפעם רק אני "
טיפסתי על גבו של תנפור " ,רק אתה" הוא הביט בי במבט מאוכזב ",זה
הולך להיות משעמם .אני לפחות מקווה שהפעם תזכור שתעופה נועדה
לבעלי הכנפיים".
"כמובן" ,עניתי ,חובש את כובעי.
תנפור התכוון לזנק אבל נזכר שאין לו מושג לאן פנינו מועדות
"הממם....לאיפה אנחנו עפים בכלל?"
"ססססיל" עניתי
| 48אלירן מלכה
"ססיל?!" תנפור בלע את רוקו "למה אתה לא יכול לפגוש יצורים נורמליים
ושוחרי שלום אף פעם?"
"כי אז זה יהיה משעמם! וססיל היא אישה טובה".
"משעמם זה טוב" .תנפור הביט קדימה ותוך שניות מעטות דאינו שנינו
בשמיים .
"יש לך תוכנית?"
"ברור" לא היה לי מושג מה הצעד הבא שלי.
תנפור סובב את ראשו מביט בי בחוסר סיפוק בולט "כמה טיפש אתה חושב
שאני? שיש לי ספוג במקום מוח? שאני בובת מחמד? יש לך מזל שאני
נמצא בסביבה !!!"
"לא חשבתי אחרת" ליטפתי את גבו.
הדרך לססיל עברה במהירות על פני נופים מרהיבים .עברנו דרך ההרים
התאומים –אחים תאומים שלא רצו לגדול ,עם הזמן הפכו להרים לפני
עשרת אלפים שנה ומאז ישבו ושיחקו אחד עם השני .התרחשויות כאלה
נפוצות מאוד כאן .משם עפנו צפונה לעבר האוקיאנוס השקוף -קניון ענק
מלא צמחים ,דגים ויונקים הנעים במים בלתי נראים לחלוטין .דרומה משם
עברנו מעל היער שעציו שתולים הפוך (המעשה שבשלו הפכו התאומים
להרים) .בסיום המסע הגענו לכפר רפאים נטוש כמו שרק מקומות רפאים
יכולים להיות נטושים להבהיל.
תנפור נשאר מחוץ לכפר :רוחות רפאים ודברים מתים לא באמת התאימו
לנפש הרגישה שלו .כפי שציינתי ,בעולם הזה אף אחד ממש לא מת ,לכן
אלטריה | 49
הכפר אומנם היה כפר רפאים אך תושבי הכפר הסתובבו שם – רק בלבוש
אחר ,מנהלים את החיים הנורמליים ביותר שקיומם כרוחות התיר להם.
איתרתי בקלות את ביתה של ססיל – הוא היה הבית היחיד שאור דלק בו.
צעדתי בביטחון לעבר הבית :נרות הבהבו באפילה וערפל סמיך עטף את
האזור.
היא עמדה בדלת ,קוראת בשמי" :קס...ססססיו"
"ססיל" חייכתי.
ססיל היתה אישה שיש הרבה יותר מפן אחד .לא קפריזית אך בעלת קיום
כפול :בחלקה עליון היתה ססיל אישה יפיפה בעלת שער שחור גלי אשר
גלש כמפל על פלג גופה העליון ,העירום .עיניה היו בצבע ירוק מהפנט והן
זהרו לעברי :שפתיה הסגולות נפשקו ,מגלות לשון ארוכה ומפוצלת .בחלקה
התחתון ססיל היתה נחש בעל זנב ארוך ועטור קשקשים.
למרות מראה מעורר הדעות הקדומות ,שלא לומר הביעותים ,ססיל היתה
אצילת נפש :היא תמיד אספה את היתומים של הממלכה ודאגה לגדל
אותם .המוות ,בעזבו את אלטריה ,השאיר אותה בלא יתומים לדאוג להם.
"היכנסס" .היא נכנסה לתוך הבית משאירה את הדלת פתוחה בשבילי
"וססגור את הדלת אחריך".
סגרתי את הדלת "אני רואה ששיפצת את המקום" .הסרתי את כובעי בתוך
דחף פתאומי להפגין נימוס.
הבית עצמו היה מלא גופות של אבירים מתים מפוזרים בכל מקום.
"אני לא מבינה למה הם מנססססססססס....סים לבוא שששש....שוב
ושששש.....שוב ולהתעקש לנסות לכרות את הראש שלי".
| 50אלירן מלכה
פגעתי ברגלי בטעות באחד האבירים ששכב על הרצפה .להפתעתי הוא
פתח את הקסדה שלו מסמן לי להיות בשקט" :אני עדיין לא מת" הוא לחש
"בבקשה אל תספר לה -אני -נגררתי בטעות לכאן".
"כן כן כן כולם יודעים שאתה חלששששש מססס...ספיק לבוא עם שאר
הטיפשים הללו...עכשיו לך מכאן".
חייכתי לאביר שקם על רגליו ,מיטיב את לבושו ומתקין את חרבו במקומה.
הוא היה מספיק טיפש לפלוט "בית יפה יש לך" .ססיל רק הביטה בו במבט
ארסי "מצטער" הוא גמגם ,הסתובב וירה את עצמו מחוץ לדלת.
"כמו שאמרתי לך ,אני לא מבינה למה הם מתעקשים לנסות ולכרות את
הראש שלי" .היא ניגשה לסלסלה הפוכה על הרצפה ,החזירה אותה
לתנוחתה הטבעית ובחרה מתוכה תפוח אדום.
"ראש כמו שלך הוא בהחלט אתגר ראוי לשמו לכל אביר מתחיל .אני ,כמובן,
מעדיף אותו בדיוק כמו שהוא".
היא הביטה במבט רגשני "אוווווווווו" ולקחה ביס מהתפוח" .רוצה לטעום?"
הושיטה את התפוח.
"לא תודה".
"ססיל אני זקוק לעזרתך" .הזזתי גופה נוספת של אביר ששכב על כיסא
והתיישבתי במקומו.
קרקוש שריונים וחרבות נשמע מבחוץ.
"זו לא הקבוצה הראשונה ,אני מבין?"
"ממש לא" היא נעה לחלון של המטבח " מסתבר שהם חושבים שהם יכולים
להרוג אותי גם אחרי שהם מתים" היא הזיזה את הוילון .כעשרים אבירים
ממתינים בחרב שלופה התגלו מחוץ לבית.
"נהרוג אותה!" צעקה אחת מגופת האבירים.
אלטריה | 51
"הראש שלך יהיה הפרס שלי!" ענה לה אביר מת אחר.
"אני מחכה שהם ילכו" .אביר אחד ישב בקצה הגינה למשחק קלפים עם
אביר אחר שנשמע אומר "גם אותי אשתי תאשים אותי שאני כישלון אם אני
חוזר מת .לפחות ככה לפחות היא תראה שלא הייתי היחיד".
ססיל צעקה בזעם "לכו הביתה! ....או לאיפה שזה לא יהיה שאבירים מתים
הולכים "
"איפה זה באמת ?" שאל האביר המשחק בקלפים.
"אהההההההה! מטומטמים" .ססיל החזירה את הוילון למקומו" .אתה מבין
מה עליי לסבול?"
הרמתי תפוח ירוק מהסלסילה (אף פעם לא לאכול את התפוח האדום)
מנקה אותו בשרוולי "ססיל אני זקוק למפה".
"אני יודעת" היא אמרה ,תוך שהיא מתקרבת לעברי ומושכת מידי את
התפוח" .הירוקים מורעלים .קח לך אחד אדום".
הנהנתי לאות תודה.
"אני מבינה שאתה זקוק למפה על מנת שש...שתוכל להגיע לתינוקת?"
"אכן כן" .הנחתי את התפוח על השולחן ולקחתי כוס .שפכתי את תכולתה
לכוס אחרת והתכוונתי למזוג לעצמי מבקבוק יין שעמד על השולחן כשססיל
ניגשה אליי ואמרה "אתה יודע מה אני רוצה בתמורה" תוך שהיא מוציאה
מידי את הבקבוק ("מורעל גם הוא") ומגישה לי בקבוק אחר אותו מגישה
אותו עם זנבו.
"תמורה? ססיל יקירתי אני דואג לכך שהמוות לא יחזור לאלטריה .את
צריכה לתת לי פרס" .שלפתי מכיסי את בקבוק ברירת המחדל שלי.
| 52אלירן מלכה
היא רכנה במהירות לעברי ומשכה את הבקבוקון מידי .ראשה וראשי נפגשו
והיא סיננה "קססיו יקירי ,מתתי כבר בעבר .אנשים עושששש.....שים מזה
יותר ממה ששששזה!"
היא לגמה בפראות מהבקבוק והשתנקה "אתה מנסה להרוג אותי? מה
זה?" .היא זרקה את הבקבוק לעברי .עניתי ,מחייך" ,דלק מטוסים".
"אפשר נשיקה על הלחיי?"
שמתי את ידיי בינינו "הייתי מנשק אותך ססיל ,אבל לבן לא הולם אותי"
הכנסתי את ידי לתיק והעליתי נגן מוזיקה אדום" .שיר במקום?"
"השיר שאני הכי אוהבת .וגם האחת והיחידה" היא אמרה וניסתה לתלוש
את הנגן מידי במפתיע.
"אני רוצה את השיר של החרקים ההם"
"החיפושיות?"
"כן .החיפושיות".
חייכתי "אגב ,ססיל ,אני לא נשוי"
היא הביטה בי מחייכת " אתה עדיין לא מודע לזה אך סמוך עלי -היא מאוד
אוהבת את החיפושיות"
על היכולת המדהימות של ססיל עכשיו אני יכול להוסיף גם את היכולת לנבא
את העתיד.
נגן המוזיקה ועוד כמה חפצים שהיו בתיק שימשו מזכרות לדברים שאהבתי
והערכתי בעולם האפור .בחרתי את " "she's got a ticket to rideוהנחתי
את האוזניות על ראשה של ססיל .עינה נעצמו ויכולתי לראות את שפתיה
נעות עם מילות השיר "."and she don't care…my baby don't care
בזמן שהשיר התנגן היא משכה פיסת נייר מקומט מהרצפה והזיזה בעזרת
זנבה מספר אבירים שהפריעו לחיפושה אחר דיו תמנונים.
אלטריה | 53
הבטתי בפליאה כאשר הצביעה לעברי ,מנפנפת בידה ומסמנת לי להסתכל
לאחור .הבנתי שהיא מתכוונת לאחד מהמדפים שעדיין נשארו במקום.
נגשתי למדף והצבעתי על בקבוקים שונים עד שסימנה לי שמדובר בבקבוק
המבוקש .התבוננתי בבקבוקים השונים ,שהכילו את הדברים הרגילים -
כנפי עטלף ,עיני חתול שחור ,מה שנראה כמו מלפפונים חמוצים ונחשים
מתים.
משכתי את הבקבוק והוא כמעט שנשמט מידי כשאחת מרוחות הרפאים
חצתה את המטבח ,שבדיוק עזבה את גופה והחליטה להצטרף לחבריה
שבחוץ.
הגשתי לה את הבקבוק ולקחתי מידה את התפוח האדום .היא המשיכה
לזמזם ,מושכת נחש מת מהצנצנת הישר לפיה .הבטתי בה ,הבטתי בתפוח,
החלטתי להניח אותו על השולחן.
המפה החלה לצייר את עצמה כשהשיר הסתיים.
ססיל הביטה במפה ,נהנית בעליל ממפגן הכוח הקטן שלה" .המפה מתארת
רק חלק קטן מהדרך שלך אל התינוקת .את שארית הדרך תדע אחרי
שתמצא את המשך דרכך במפה" .היא משכה נחש חי נוסף ומיהרה לבלוע
אותו" .כל נקודה בדרך תהיה אתגר שיורה על המשך דרכך אחרי פיתרון
מוצלח" .זנב הנחש בצבץ מפיה והיא מצצה אותו פנימה.
"תענוג ,כרגיל" ,אמרתי ,מגלגל את המפה ומחזיר לתיקי אותה ואת הנגן.
"אתה ממהר?" היא שאלה
"בהחלט יקירתי .אלטריה בסכנת רצינית :כוחות רבים מנסים לפגוע בה -
הארגון ,המוות ,ואלוהים יודע מה עוד .היא זקוקה לי"
"דרך אגב פגשתי אותו"
"את אלוהים?"
| 54אלירן מלכה
"אל תהיה מגוחך קסיו .ברור שלא -איתו אני לא מדברת כבר כמה שנים"
"אז את מי?"
"את נתנאל .הוא שאל אותי אם אני רוצה עבודה .אני אומרת לך קסיו ,זו
היתה הפעם הראשונה שפגשתי נחש מסוכן יותר ממני" ,היא צחקה.
"הוא מצא את אלטריה?"
"הוא היה רוצה -לשים את ידיו על כל הרגשות שיש כאן ולכלוא אותנו
בדיכאון הנצחי שלו".
כאב חד פילח את ליבי -כמה נורא יהיה זה אם נתנאל יצליח לשים את ידיו
על אלטריה .ססיל ראתה את פני מתעננים והחליטה לעזור.
"בוא ,אספר לך על המשימה הראשונה"
הנהנתי ,מנסה להתרחק מהמחשבות המטרידות על אלטריה ונתנאל.
"המפה מובילה אותך לאחד מהמקומות העתיקים ביותר בעולם הזה :היער
הזקן .שם תמצא עצים זקנים יותר מכל יצור בממלכה .שם מחכה המשימה
הראשונה שלך"
"יער?"
"היער הזה זקוק למשהו שרק אתה תוכל לתת לו .מההיכרות שלי איתך אני
מאמינה שזו תיקווה"
פניתי לעבר הדלת החוצה ופתחתי אותה" .אני הולך להרוג אותך" שעט
פנימה האביר שססיל חסה על חייו אך כמה רגעים קודם לכן .ססיל הרימה
כיסא עם זנבה מכה בעוצמה באביר שאיבד שיווי משקל ואת חרבו .בטרם
הספיק לחשוב איך יתמודד עם המצב החדש הוא כבר היה עמוק בתוך
אחיזתה של ססיל שכרכה את זהבה המפלצתי סביב האומלל.
"רצית להגיד משהו?" לשונה ליטפה את פניו.
אלטריה | 55
הוא הביט בה באימה "זה לא אני...אני הייתי בדרך הביתה אך הם -הם
שכנעו אותי לנסות ולהציל את הכבוד של כולם" ,אמר בקול יללני.
"בבקשה...בבקשה תסלחי לי"
ססיל הכתה בראשו ,גורמת לקסדתו ליפול ממקומה " .לבוש כמו גבר,
מתנהג כמו ילד .עכשיו צא וקח את החברים שלך מכאן לפני שמשהו רע
יקרה".
זנבה שיחרר את אחיזתו .והאביר נפל על הריצפה וגרר את עצמו החוצה
"קח את החרב שלך ,בטלן" ,האביר תפס את החרב ורץ החוצה בלי להוציא
עוד הגה.
חבשתי את כובעי "תמיד טוב לראות אותך ,ססיל"
" אודה לך אם תדאג להרחיק את הבטלנים האלה"
"אשתדל" .סגרתי את הדלת מאחורי והקדשתי דקה שלמה להסביר
לאבירים מדוע זה לא המקום המתאים למפגני הגבורה שלהם.בסופו של
דבר האבירים השתכנעו ופינו את עצמם מהגינה של ססיל .אני שמתי את
פעמיי למקום המפגש המיועד עם תנפור .ככל שהתרחקתי מהכפר כך
התפזר הערפל ואור החל לחזור לסביבתי ,יחד עם הדשא הירוק ,האופק
ההררי ,הציפורים בשמים וצליל הרוח.
ציוץ הציפורים נשמע מכל עבר :דרקון סגול חצה את השמים וגרם להן
להתפזר בבהלה .הבטתי בהשתאות בחיה הכבירה במעופה.
תנפור נחת לידי.
"אל דאגה תנפור בסביבה" ,תוך כדי שהוא מנער את גופו.
"אתה יודע את הכיוון?"
"כן " הראיתי לו את המפה
"עפים לתינוקת?"
| 56אלירן מלכה
"בדרך לשם"
"לאיפה?"
"ליער העצוב...סליחה ,ליער העצים הזקנים"
תנפור הביט בי בחוסר אמון
"לא ידעתי שזקנים יכולים להיות יער"
"גם אני לא".
טיפסתי על תנפור ,מיטיב את הכובע על ראשי ומהרהר בססיל ,על כך
שהיתה אישה קשה שתמיד מצאה רחמים בליבה עבור דרי העולם .בעולם
האפור אנשים שכחו מה משמעות המושג רחמים ,לא כל שכן החוצפה
לבקש כאלה.
"תחזיק חזק" תנפור ישר את גבו וארגן את המשקפת על אפו ,מתח את
כנפיו וזינק לאוויר .החזקתי בגופו ויכולתי לשמוע ,בתוך נהמת הרוח ,את
קולה של התינוקת קורא לי.
"מישהו צריך להגן על אלטריה" זעק תנפור.
כן .מישהו צריך להגן על אלטריה.
אלטריה | 57
צייד הראשים
נתנאל ישב בשולחנו .הוא לא הרבה לצאת מהמשרד שלו .לא הרבה לחזור
הביתה .הבית הוא איפה שהלב נמצא :ליבו של נתנאל כמו פסק מהילוכו
מזמן.
קסיו .הוא ידע שהוא חייב למצוא אותו .הוא המפתח למציאת אלטריה .אחר
כך יוכל לשים קץ לכל הסיפור הזה .ברגע שיכלא את כל הרגשות
המתקיימים באין מפריע באלטריה תפקידו מובטח.
הוא לחץ על כפתור וקול המזכירה נשמע.
"מי את?"
"שמי ונסה ,אדוני .אני המזכירה החדשה שלך"
"אני צריך שתשיגי לי את פרנסיס בבוואר"
"אולי תוכל להגיד לי מי זה?" היסוס נשמע בקולה.
נתנאל נאנח באכזבה.
"תריצי חיפוש במחשב .אם את לא יודעת איך לעשות את זה תכנסי למשרד
שלי ואני אראה לך".
"באמת?"
"לא !!" הוא הרים את קולו "אם הייתי רוצה לבצע חיפוש או לאתר מישהו
בטלפון לא הייתי דואג שאת תשבי שם .עכשיו תמצאי אותו .ומהר".
נתנאל סגר את הטלפון.
ככל שהמצב בעולם נהיה גרוע יותר כך פחתה אמינות האנשים .נתנאל היה
מודע לבעיה .היא נבעה מהעובדה שאנשים הפסיקו להאמין בעצמם
וביכולות שלהם .הכל נשאבו לייאוש וכאשר אתה לא מאמין בעצמך כל
משימה ,ולו הפשוטה ביותר ,הופכת להיות אתגר עצום.
מכשיר הטלפון צלצל .זו היתה המזכירה שוב .
| 58אלירן מלכה
"אדוני?"
"כן" הוא ענה ברגוע מטריד
"אני מפוטרת ?"
נתנאל אפילו לא טרח לענות ופשוט סגר את הטלפון שוב ,ידיו ליטפו את
השולחן מעץ האלון ,הלקה דגדגה את אצבעותיו ,הטלפון צלצל שוב מנער
אותו למציאות ,אצבעותיו הפכו לאגרוף.
"פרנסיס נמצא על הקו אדוני"
"תעבירי אותו .בינתיים את לא מפוטרת "" .רגע של חולשה" ,הוא חשב
לעצמו.
קליק נשמע כאשר השיחות התחלפו וקול עמוק עם שאריות מבטא צרפתי
עלה "כן מונמי?"
"אני זקוק לשירותיך".
"במה אוכל לעזור לך?"
"תגיע למשרד שלי ונדבר" .נתנאל סגר את הטלפון ,התרומם מכיסא העור
השחור וצעד לעבר החלון .אצבעותיו ליטפו את שרוול המקטורן .הוא
התגעגע לבת שלו.
העננים התפזרו מעט ,נותנים לקרן שמש תועה לפגוע בפניו" .קסיו קסיו.
היכן אתה מסתתר" הוא מלמל לעצמו.
זמזום הטלפון נשמע שוב .נתנאל ניגש לענות.
"אדוני?"
"ונסה אני מקווה שיש לך סיבה טובה להטריד אותי"
שתיקה.
"אדוני ,מר פארו בטלפון .הוא מבקש לשאול אותך בקשר לסידורי הלוויה"
נתנאל התיישב על הכיסא .הוא לא היה מוכן לשיחה הזאת.
אלטריה | 59
"תעבירי אותו"
קליק נשמע ,ולאחר מכן קולו של מר פארו.
"מר נתנאל ,אנו עדיין מצפים להוראותיך .טרם השבת לנו אם אתה מעוניין
בשריפת הגופה או בקבורה רגילה?" (קבורה "רגילה" בעולם האפור
משמעה קבורה במגירה אנונימית בבניניי ענק מיוחדים לצורך הזה).
נתנאל שתק .הוא ניסה להימנע מלחשוב על ביתו .בעיקר ניסה להימנע
מלחשוב על הלוויה שלה .מאז מותה הוא נלחם לייצב את חומות הרגש.
נראה שהוא החל להתרשל.
"שירפו את הגופה" הוא ענה בהחלטיות מזויפת.
"אוקי" מר פארו ענה ",אתה מעוניין לנכוח בטקס או ברצונך שרק נעביר
לרשותך את השאריות לאחריו?"
השאלות מפריעות לנתנאל .הוא מרגיש איך קיר הלבנים שבנה מתחיל
להתפורר.
"זה לא מענייני .טפלו בזה כפי שאתם מטפלים בכל מקרה רגיל"
נתנאל טרק את הטלפון בזעם.
הוא הביט בידיו שהחלו לרעוד ומיהר למשש את בד המקטורן .לפתע הבחין
בהשתקפות פניו בשולחן המבריק -כל קמט הופיע ,לצד אותות העייפות
וקשיי התפקיד .נתנאל ידע שהוא מביט בפניו של אדם שהתעייף לא
מעבודתו אלא מנחישותו לכרסם ביכולתו של העולם להרגיש .ביתו תמיד
סנטה בו בשל כך.
הוא הזיז חבילת דפים בפראות על השולחן .אצבעותיו נקמצו לאגרוף וליבו
מיהר להתקשח ולהתגונן בתגובה לזיכרון ביתו היחידה.
נתנאל קם משולחנו וחזר לעמדה האהובה עליו ,מול החלון .הוא הביט
בעיר :השמיים היו נקיים .שלט שהותקן מעבר לרחוב הציג תמונה של ילד
| 60אלירן מלכה
קטן מדרי הרחוב לובש סחבות ומחבק את עצמו מפני הקור .באותיות
אדומות גדולות הופיעה הכתובת "עבודה קשה פירושה גג לראשכם".
הוא חשב על רעיון לשלט נוסף ,חושף שיניים מבלי משים ,כמו חתול פרא.
נתנאל היה אדם קשה.
החורשה
עשן נישא באופק :השמים דממו באדום .ככל שהתקרבנו לחורשה הרגשתי
שאנחנו הולכים ומתקרבים אל שדה קרב .הזדקפתי על גבו של תנפור ,ידי
האחת אוחזת בכובע והשנייה אוחזת בתנפור.
"מה בשם כל האלים קרה כאן? גשם חומצי?" תנפור הביט לעבר האדמה
שהפכה מירוק של דשאים לשחור מבשר רעות.
מרחוק החלה להתגלות גבעת היער :אש אחזה בחלק קטן ממנה ,אש אשר
דעכה עם שקיעת החמה .העצים גדלו במרחק לא קבוע :חלק גדלו בזוגות
וחלק כבודדים .היער דמה לגבו של קיפוד :כל עץ התפרש לסביבה משלו
וגדל באופן מיוחד לו.
סביב עץ כמעט עירום אחד גדל שיח קוצני סגול-פרחים .מתחת לעץ הגבוה
ביותר גדל עשב כתום .לכל עץ היתה הצמחיה הסובבת הייחודים לו באופי
ובצבעים :היה נפלא לחזות במגוון הצבעים הזה.
תנפור דאה מעל העץ הגבוה ביותר ,מחפש נקודת אחיזה לנחיתה.
"מה לדעתך קרה כאן?" שאלתי את תנפור.
"פחד :אני מריח אותו" .תנפור נחת והתאזן בעזרת זנבו.
לקחתי נשימה ארוכה ,נותן לאוויר למלא אותי .תחת המיקרוסקופ היה ניתן
לגלות את החלקיקים המיוחדים של האוויר בעולם הזה ,נדמה כאילו
שהאוויר עצמו נשא תחושות ורגשות בעולם הזה :ואכן שאיבה אחת של
אלטריה | 61
אוויר אל ריאותיי הספיקה למלא אותי בפחד ובאימה הגדולים שהפיץ
המקום.
ראשו של תנפור התיישר עם גופו ,מאפשר לי קפיצה אל ענף נמוך יותר,
ממנו עשיתי את דרכי בין הענפים תוך שאני מחפש את הנתיב המהיר
ביותר אל קרקע מוצקה .כשהגעתי לקרקע הבחנתי שצל העץ מחשיך את
האזור :קרני אור בודדות פלשו בין העלים ,מאיירות צורות משונות על
האדמה שעליה גדלו עשבים שונים ונחו נשלים מהעץ -עלים ופירות שונים.
"אתה רואה משהו מיוחד?" נשמע קולו של תנפור מלמעלה.
"לא ממש" נעתי בצמחייה ,לא בטוח למה לצפות.
"אתה בטוח שזה המקום שאליו ססיל התכוונה?"
"כן ....אני מקווה" רעש נשמע מאחורי בצמחיה :מיהרתי להפנות את מבטי,
קולט בזוית העין איילה מנתרת בבהלה .קול נוסף נשמע מאחורי :הסתכלתי
סביב .במקומו קול נישא באוויר.
"קסיו -חיכנו לך" נשמע קול עמוק מאיפשהו :הבטתי ימינה שמאלה ,מחפש
את מקור הקול אך התנועה היחידה שהצלחתי לראות היתה תנפור מזנק
מעץ לעץ בעקבותיי.
"אנחנו ידענו שתבוא" קול אישה זקנה נשמע מצידו האחר של היער.
"מכיוון שאתם כבר מכירים אותי -יהיה זה מנומס להציג את עצמכם"
"הוא לא מבין" צחקוק התווסף לשני הקולות ששמעתי עד עכשיו.
"אנחנו האילנות -האורן ,האלון ,האשוח -ועוד חברים רבים"
קולות רבים הצטרפו
"אנחנו ידענו שתבוא" -
"תבוא להגן עלינו".
| 62אלירן מלכה
"להגן עליכם מפני מה?" שאלתי ,מנסה לחבר קולות לעצים השונים שדיברו
אלי.
"להגן עלינו מהמוות" אמר קול האישה הזקנה.
"המוות עדיין לא הגיע לעולם הזה ואני מבטיח לכם שהוא לא יגיע"
"נערי ,המוות מעולם לא עזב את אלטריה :הוא חלק ממנה"
שקט.
"אומנם גירשנו אותו מהעולם הזה -הצלחנו לשטות בו -אך הוא מצא
דרכים אחרות לפגוע בנו".
"המוות יחזור .אם לא עכשיו אז מאוחר יותר" התערב קול אחר.
"אנא טפס עלינו" .אחזתי בענף והתחלתי לטפס .העצים היו זקנים :גזעם
עבה להפליא ושורשיהם חדרו עמוק לתוך האדמה .טיפסתי אל הצמרת :אור
השמש נגלה לפני ככל שהעלווה הידללה .לבסוף התגלה הנוף :המראה
היה מזעזע.
"אלוהים אדירים" מלמלתי לעצמי.
לפניי היה כתם שחור ענקי .האש כילתה את כל העצים הצמחים והחי
והשאירה במקומם רק אדמה מפוחמת ומעלה עשן אפור שנישא באוויר
צובע את השמים בדם שהיתמר גבוה באוויר" .קול אחי זועקים לי מהאדמה
,העצים האלה היו אחיינו ואחיותינו " קול העץ הזקן נשמע.
"העשן הוא מזכרת לרצח האדיר שהרחש כאן"
הבטתי במחזה שלפני בשתיקה .לא ידעתי כיצד להגיב לאבל הזה ,שבא
כהלם חזק במיוחד מכיוון שבעולמי האפור התרגלתי כבר לא לראות את
הצומח ולא להכיר את החי .בעולמי האדם הוא האש המכחידה את כל מה
שעומד בדרכה לשליטה בבני אדם אחרים.
אלטריה | 63
"אנחנו העצים ,בשונה משאר היצורים בעולם הזה ,לא זוכים לגלגול נשמות.
אנחנו לא הופכים ליצור אחר :אנחנו יכולים לחיות מילוני שנים באותה צורה,
נוטעים שורשים עמוק באדמה ושולחים ענפים מעלה ,לשמים ,ומחייכים
למלאכים המביטים בנו .היינו כאן כאשר הירח האיר לראשונה :ראינו את
הזאב משנה צורתו לאדם ואת הלטאה הופכת לציפור .הגנו על כולם ועכשיו
אנחנו זקוקים להגנה בעצמנו".
הרוח שינתה כיוון ,ועכשיו היא נשבה בפנינו ,נושאת את ריח הבעירה
הנורא .לא נשמע בה צחוק התינוקת ,אלא זעקה חלושה של כאב ופחד.
משכתי מתיקי מטפחת להגן על פני מהעשן.
"המוות יודע זאת היטב :הוא יודע שאין לנו לאן ללכת אחרי שנכלה את הגוף
הזה ,ולכן הוא שולח את שליחו להצית את אותנו ואת המשפחות שלנו.
אנחנו נעלמים ,קסיו .כל תושבי העולם הזה מפחדים שהמוות יגיע אליהם -
אלינו הוא כבר הגיע ,הכתם השחור הוא החותמת הנוראה שלו וחייליו הלכו
בשדותינו ,נושאים את דגל ניצחונו".
הבטתי במראה שלפני בחלחלה :העשן והאש הציפו את נפשי בזיכרונות
וראשי נעשה סחרחר ,סוחף את גופי לתוך מערבולת של רגשות אובדן.
מדוע האהבה אליך מחזיקה אותי מעל קו השפיות? העשן סחף אותי לתוך
אוקיינוס כחול :הייתי נותן הכול כדי להתרחק מהמחשבות הללו ,מתחושות
הזוועה של לאבד אותך .עכשיו אני יודע שבלעדייך כאן אני עדיין אבוד .רוצה
שתביני שבשבילך אני נלחם ,זו לא היתה התוכנית שלי .אני רוצה להציל את
אלטריה ואני אציל אותה .כאן ,בלעדייך ,אין כבר כלום חוץ מהחולם שלך
שרוצה לשמור על אלטריה .בפעם הראשונה מזה זמן רב חשתי כאב עז:
הרגשתי את הדם זורם מהר יותר ,את הלב מתייפח ,את העיניים דומעות.
| 64אלירן מלכה
ידעתי ששוב המוות נמצא כאן כי הרגשתי אבל .כאן ,בקרחת היער ,מצאתי
את רגש האבל בעולם הזה.
"זה נורא" מלמלתי .לא יכולתי להתיק את עיניי מהמראה ,אני לא רוצה
להרגיש את הסבל הזה.
"אנחנו יודעים שאתה מחפש את הדרך לתינוקת .אנחנו רוצים לעזור לך,
קסיו .ניתן לך חלק מהמפה ,נוכל נעזור לך למצוא את הדרך קדימה .אך
קודם כל ,קסיו ,אתה צריך להיות המגן שלנו .אתה צריך להיות הגיבור שלנו:
אנא ,הקשב לבקשותינו ותעזור לנו" ,אמר הקול העדין .ירדתי מהעץ בכל
העדינות שמצאתי בעצמי.
"איך אני יכול לעזור לכם אני לא יודע איך לעצור את המוות?"
"אנחנו לא צריכים שתעצור את המוות ,קסיו הגדול .אנחנו צריכים שתעזור
לנו לעצור את שליחיו של המוות -מבעירי הבעירות .השרפות הן בקשתו
של המוות המוצאת לפועל על ידי שליחיו ,שריוני האש .הוא שולח אותם עם
אש ולפידים והם באים לכאן כל ערב לנסות לכלות אותנו .אנחנו לא
מצליחים להתגונן מפניהם .אנחנו אובדי עצות איך לעצור אותם"
עצי היער הניעו את הענפים יוצרים קול אדיר שהתחיל כשריקה ונהפך
לצווחה" :קסיו אנחנו זקנים ועייפים ,חיינו אלפי שנים -כמה מאיתנו אפילו
לא זוכרים מתי הם ניטעו באדמה -חיינו עם העולם הזה .אתה הוא
תקוותנו :אתה חייב לעצור את צבא המוות .הם יחזרו שוב עם רדת
החשכה".
הנהנתי להסכמה ,לא בטוח כיצד אבצע את המשימה הזו .ידעתי שבעזרת
עצים בלבד לא אוכל לנצח שום צבא.
אלטריה | 65
"ידידי הירוקים ,הקשיבו .לצורך הגשמת תוכניתי אני אזדקק לעזרתם של
יצורים אשר רגליהם לא כבולום לאדמה .אולי יש איזשהו כפר כאן באזור?
אולי מבצר של אבירים?"
"היער משמש בית ליצורים רבים :יש כאן איילות ,ינשופים ,פרפרים ואפילו
חתולי יער" ניסר קול עץ הזקן את רחש החורש.
"אני זקוק לצבא ,לא לחיות מחמד עוטות פרווה".
"יש כאן יצור שיכול לנוע" נשמע קול הזקנה שכבר יכולתי לזהות.
"מצוין .מי?"
"אתה!" התפרץ העץ הקשיש .תשובתו מילאה אותי בתסכול.
"אני חושבת שהוא זקוק לפאוסים" קול הזקנה שב ונשמע ,מרגיע את
הנוכחים -ואותי בתוכם.
"איך יוכלו הפואסים לעזור לו ?"
לפתע קלטתי בזווית העין ,מאחורי אחד העצים ,ראש אליפסי וגדול ומבהיק
כמו ביצה מונח על גוף דק ,לבוש בגדים גדולים מידי .שלוש אצבעות אחזו
בגזע העץ כמו אצבעותיו של ילד שאוחז באביו כדי להתחבא מאחוריו.
"גלו את עצמכם ,ידידי" עודדה הזקנה את היצור לצאת ממחבואו.
ההזמנה התקבלה במהירות מפתיעה .הפואסים יצאו ממחבואם .גופם היה
דקיק ועשוי מקליפת עץ .לראשם היתה עין אחת ושתי נקודת המשמשות
לאף ומתחתן שפתים דקות .גופי העץ שלהם הפליאו בחיוניותו משום
שחיצונית הם נראו כבובות עץ תלויות על חוט בלתי נראה .הם היו שם כל
הזמן מחבקים את העצים ולאט לאט הם ניתקו מהוריהם ,העצים הבוגרים,
והחלו מגלים את עצמם.
הפאוסים יצאו החוצה ,בגדלים שונים ,ילדים ומבוגרים .לא עליה בידי לפענח
אם יש מינים שונים של פאוסים .תמימותם ניכרה בכל תנועה מתנועותיהם.
| 66אלירן מלכה
הפאוסים תקשרו עם העצים באמצעות טפיחות על הגזע ,והעצים החזירו
בהד עמום משלהם" .הם מוסרים שהם מוכנים למסור את נפשם בקרב .הם
יגנו על היער" ,קול הזקנה מיהר לתרגם את דבריהם.
תנפור נחת מאחורי ללא אזהרה מוקדמת .תנפור לא אהב ללכת על טפריו:
גופו היה מגושם על האדמה ולכן הוא נהג לדלג ממקום למקום" .אני רואה
שיש לך צבא של קיסמים" ,אמר.
הפאוסים נקשו על העצים ,מביטים אחד בשני וגם בעצים הגדולים .אחד
מהם התקרב לעברי ,מסנן מבעד לשפתיים רועדות שעשו רושם כאילו לא
השתמשו בהן מעולם ,מילה אחת:
"תקווה".
אלטריה | 67
לתוך הקרב
הפאוסים היו יצורים בעלי יכולת הסוואה יוצאת דופן :הם בילו את חייהם
בהגנה על עצים ,ומזה כמה אלפי שנים שהם מתחבאים תחת צילם של
אלה .העצים היו פטרוניהם של הפאוסים :כל מה שיצור חי יכול לרצות הם
סיפקו :חוכמה ,טיפול מסור ואהבה אינסופית .ככל שהעמקתי בהיכרותי
אותם ואת העצים כך הבנתי שבבסיס הדאגה של העצים לא היה דחף
לשרוד אלא הרצון להגן על צאצאיהם.
ישבנו בין כל העצים האוויר היה טהור ונקי בלי כל המנועים והמפעלים
המעשנים .שנים לא נשמתי אוויר כה צח כמו זה של הפינה הזאת בעולם
הזה .הפאוסים נקשו וגלגלו אבנים להביע את עצמם :הזקנה תרגמה את
דבריהם ,וכך התרקמה והלכה תוכנית הקרב הראשונה שלנו להצלת
היערות משריוני האש .ניסיתי בהתחלה להבין את היתרונות והחסרונות של
כח האדם שלרשותי .הפאוסים היו צבא של ילדים .גופם הדקיק לא היה בנוי
לעמוד בהתקפה פיזית או אפילו במאמץ מפרך ,אולם היתה להם יכולת
אחת מיוחדת :הם היו בעלי כושר קליעה יוצא דופן ,שהסתמך על חוש
השמיעה המופלא שלהם לאמוד מרחקים וזוויות .היכולת הזאת הקנתה
להם כושר קליעה שאין לו אח ורע .בנוסף לכך הם היו זריזים בין העצים
ובעלי כושר מושלם להסתוות בסביבה מיוערת.
תנפור ניסה להשתתף בשיחה ,אך גודלו יוצא הדופן ,במיוחד ביחס לפאוסים
הזעירים ,המשקפת וכובע הטייסים שלו ,הפכו אותו למוקד תשומת לב לאו
דווקא מבצעית.
"הפאוסים מוכנים לכל סיכון עצמי ,קסיו ,אך עליך לעשות כמיטב יכולתך
לשמור על היצורים המופלאים הללו :האהבה העיוורת שלהם כלפינו יכולה
| 68אלירן מלכה
להיות מוצדקת רק אם נעשה ככל יכולתנו להבטיח את שלומם" .הפאוסים
שתקו כשהזקנה דיברה.
קמתי על רגלי ושמתי את ידיי על מתניי ,מחקה מצביא גדול כמיטב זכרוני.
הבטתי בצבא שלי" :אין לי ספק שהפאוסים מוכנים להקריב את עצמם :גם
אתם ,העצים הגדולים ,תהיו מוכנים להקריב את קיומכם בשביל הפאוסים.
אך הקרבה לשם הקרבה היא דבר חסר ערך .אנחנו מצפים לקרב ואני לא
יודע מה יהיה אך אני יודע שאנחנו לא נרוץ כעיוורים מול האריות .אנחנו
נמצא תוכנית אשר תאפשר לנו להשתמש באופי המיטבי ביתרונות שלנו
ולהעלים את החסרונות שלנו ככל שניתן"
תנפור התקדם לעברי כשעל צווארו תלויים שלושה פאוסים קטנים" .וכבר יש
לך תוכנית כזו?"
הטיתי את ראשי לתנפור לוחש לו ",אההחמ" כחכחתי בגרוני "בקווים
כלליים".
הייתי בטוח בכך שחיוני עבורנו ליצור חיץ כלשהו בינינו לבין צבאו של
המוות :זהו הסיכוי היחידי שלנו נגדם ,.שנאתי חומות כמה שנאתי את
העולם האפור על החומות שהוא בנה בין כל הערים (בעולם האפור כל עיר
היתה מבודדת משכנותיה על ידי חומה גבוהה :על מנת להיכנס לעיר אחרת
היית זקוק לאישורים מיוחדים .ההנחה הרווחת היתה שהשלטונות חששו פן
יושחתו המבקרים על ידי השוני בין הערים ,שעלול לגרות להם את הדמיון
ולגרום לתוצאות הרסניות לחברה.
אך האמת היא ברורה לעין הם רצו להשאיר בכל עיר את החוסר ידע את
העובדה שאין להם יכולת לקרוא לעזרה אחרת " ,החומה חייבת להיות
בגובה חמישה מטרים לפחות .הסתובבתי ביער ,מחפש נקודות
אסטרטגיות :רוב השריונים מתקיפים בדרך כלל במעלה ההר :אם זכרתי
אלטריה | 69
נכון את ספרי ההיסטוריה הצבאית המעטים שקראתי ,המצב הזה אמור
להעניק לנו יתרון מסוים.
שריוני האש הגיעו מכיוון העמק המופרד על ידי שתי גבעות ,מצב עניינים
שנתן לנו יתרון מסוים בניסיון לחסום את נתיב ההתקדמות שלהם .נעתי
לעבר הגבעות ,מביט במה שפעם היה ירוק ועכשיו הוא אפר ופחם שחור.
חשבתי על הצבע שחור ואיך שהוא תמיד מבטא כאוס והרג :היסטורית
הצבע השחור תמיד סימל אבל ולבן טוהר ,למרות שמבחינה מדעית ההפך
היה נכון ,כאשר השחור מכיל את כל הצבעים והלבן ריק מכולם.
הפאוסים נגררו אחרי ,עוקבים אחרי כל תנועה שלי -חלקם אפילו חיקו
אותי .הם היו כמו ילדים שמחפשים דמויות הוריות .לא ידעתי אם בצורה
ביולוגית הפאוסים באמת היו צאצאים של עצים העתיקים ,או שהיו פשוט
ילדים אבודים שמצאו בהם הורים ,מסיבה נעלמה כלשהי.
"אנחנו צריכים לחסום את הכניסה הזו ,לצור חיץ בינינו לבין הפולשים .חומה
גבוהה כלשהי" הידיים שלי ניסו להביע את מה שפי התקשה בו.
קול הזקנה נשמע כעבור מספר רגעים ,מתרגם את דבריי לנקישות וצלילים.
הפאוסים הביטו בי ,ממתינים למצוא פי" :אני לא חושב שהם הבינו אותך ,או
את הזקנה ,או שהזקנה לא הבינה אותך והיא אמרה להם שהיא לא מבינה
אותך ועכשיו הם פשוט מביטים בך לא מבינים כלום" לחש באוזני תנפור.
הבטתי בו במבט זועף "אנחנו ממש זקוקים לזה עכשיו" .הנפתי את ידי
בפנטומימה מנסה להעביר את פקודות המבצע שלי .קול רשרוש נשמע שוב
מהעצים ,ואז שקט ואז רשרוש קל שהפך להמולת אדירים כאשר מתוך
היער יצאו מאות פאוסים בריצה ובלי להביט בתנפור או בי החלו לבנות את
החומה.
"מאיפה הם הגיעו?" תנפור הביט בהם חולפים על פניו.
| 70אלירן מלכה
"אני לא יודע אבל נראה לי שהם יודעים מה הם עושים" .הם יצאו מתוך
העצים בהסוואה מושלמת ,כחלק מגזע העץ או ענף שלו .חלק מהם
התחבקו יחדיו לכדי עץ קטן ,קצת מזכירים לי את הילדות שלי ברחובות ,את
הצורך להתחבא בצללים ובחשכה ,להעלם מעין ,פן יראו בך מטרד לחברת
הזומבים.
"הצמחיה העשירה הזו בודאי מלמדת על נהר או אגם קטן בסביבה?"
שאלתי את הרוח ,שנשאה את קולי לעצים .והתשובה לא איחרה לבוא "כן
יש כאן אגם במרכז היער" .קולה נישא מעל רשרוש העצים.
"צריך להקים שרשרת שתוכל להוביל דליים .עלינו להרטיב את אבנים של
החומה ולהשתמש במים על מנת להרחיק את האש".
שריקה נוספת נשמע ברוח ועוד מספר עשרות של פאוסים החלו לעבוד
בטור מושלם וליצור שרשרת של נושאי מים ,אותם העבירו במעין דליים
מאולתרים אותם יצרו במהירות הבזק מעלים וענפים.
תנפור חג בשמיים :נופפתי לו בעזרת הכובע לרדת.
"אתה זקוק לי?"
"האם נתקלת כאן בציפורים המדברות את אותה שפה כמובך?"
"אתה בוודאי מתכוון לפורטוגזית?"
"מצחיק מאד"
"יש מספר כאלה " תנפור דידה אחרי.
"טוב מאד" הנהנתי.
"מה אני יכול לעשות חוץ מלדבר איתם פורטוגזית?"
צעדנו לתוך העיר .הצללים החלו לעטוף אותנו .התמלאתי ביטחון מפתיע
כאשר נזכרתי כי העצים כאן שומרים על החיים.
"יש לי שתי בקשות חשובות ,תנפור"
אלטריה | 71
"אני מקשיב" הוא אמר ,מרים את המשקפת מעל עיניו.
החומה נבנתה במהירות עוצרת נשימה :הפאוסים התקבצו בעשרות מאחורי
החומה ,מדברים בנקישות ,אבל לפחד יש שפה אוניברסאלית .עמדתי
בקצה ההר היכן שהיער התחיל ,משם הבטתי לעמק .הראות היתה טובה.
אחזתי בידי ענף שחודד בשני קצותיו ,מאזין לשירה.
אט אט נצבעו השמים .הטבע בחר את הצבעים ההולמים לילה של קרב.
התכלת התחלפה בכחול כהה יותר ,באדום של דם ובשחור סמיך ,ללא
ראות וללא יכולת לדעת מה עומד להתרחש.
הלילה עטף אותנו ,ואל צליליו נלוו יללת הזאב ,קריאת הינשוף ,ואז הקול
הנורא מכולם :הדממה.
הכוכבים כמו ברחו מהאש והעשן של שדה הקרב .כאילו לא יכלו לסבול את
הצפיה בטבח ולעמוד בתפקידם הנורא ,להאיר את העולם מבלי יכולת
להשפיע על הנעשה .קול הרוח נדם גם הוא ונראה היה כאילו כל בני העולם
הזה ברחו מפחד מהעתיד להתרחש.
הפאוסים רעדו ,אוחזים באבנים קטנות ,מחליפים מבטים ומסתכלים בי
בתקווה :מה יכולתי לעשות חוץ מלעמוד זקוף ולהראות להם שאני לא
מפחד?
בדיוק אז ,שם בחשכה המוחלטת ,הופיעה נגיעת מכחול צהובה וקול
הפאוסים נשמע שוב -שריקות ,וקולת של בהלה .המכחול נגע שוב ושוב
בבד ,מצייר נקודות חדשות כאשר הנקודות הצהובות הופכות כתומות
לאיטן.
האבוקות התכנסו והתעצמו מנקודה אחת למאות אבוקות צועדות קדימה,
להביא אש וחורבן על כל מי שייקרה על דרכן.
| 72אלירן מלכה
"הלפידים הופיעו ,צובעים את הלילה השחור בצהוב והאדום ,המסמלים
עבור היער את הנורא מכל" לחשה הזקנה מבינות לעצים.
"העץ לא מפחד משום חיה כמו שהוא מפחד מהאדם ,והוא רועד מאימה
מפני האדם הנושא את הלהבה .אתה יכול להבין כמה אימה יצורים העשויים
מאש מפילים עלינו" קול עץ זקן ניסחף ברוח שר לאופסים שיר תיקווה
השמעתי את קריאת הקרב ,צועק בכל כח ראותי "עימדו זקופים! למען
החיים!" .יכולתי לגעת באומץ ,לשמוע את האומץ :הפאוסים הקטנים עם
הזרועות הדקיקות התרוממו מעלה ,עומדים נרעדים אך זקופים מול הנחשול
המתעצם.
"אני רואה אותם" לחשה הזקנה
"גם אני"
הבטתי בהם ,בשריוני הברזל מקשקשים ובתוכם לא בשר ולא דם אלא אש
בוערת :שריונים מונעים מאש ,כלואים בתוך המתכת שאיבדה זה מכבר את
צבעה המקורי והיא עכשיו שחור שרוף וחרוך :איזה צבע יכול להיות מתאים
יותר למוות מאשר השחור? פתאום הבנתי כמה נורא הוא באמת.
הצבא שמספרו היה באלפים התקרב בצעד אחיד והפך בהדרגה מקבוצת
אורות באופק ללהבה אחת ענקית הנעה עם הרוח לכיוון היער.
השריונות נעצרו מול החומה.
"עמדו זקופים!" צעקתי לחיילי העץ שלי.
השריונים לא דיברו ביניהם או התייחסו אחד לשני בצורה כלשהי .רק
המטרה עמדה מול עיניהם .בלא אזהרה ,פרץ אחד מהם את השורה בשריון
מקרקש והתרסק לתוך החומה ,בזיקוקים מתעופפים לכל עבר .צווחה
אלטריה | 73
אדירה נשמע כאשר האש זינקה החוצה משריון האש ,מנסה לשווא להיאחז
באבנים.
השריונות הסתדרו מול החומה בשורות של חמישה .כשנשמעה הפקודה
להסתער ,השורה הראשונה רצה במהירות אל עבר החומה .כמו שאירע
לשריון האש הראשון ,גופם הגופרי של היצורים מטילי האימה התנפץ על
חומה בצווחה איומה .האבנים ספגו את האש ,צבעם הופך מאפרפר לשחור
עם כל מתקפה.
הפאוסים עמדו זקופים ,אוחזים באבנים – כלי הנשק שלנו .נראה היה
שכישלונם של השריונים לפרוץ את החומה מילא את ליבם הזעיר באומץ
מחודש.
"אבנים היכונו" צעקתי בכל כוחי.
גופם של הפאוסים נדרך :ידיהם התהדקו סביב האבנים.
"עכשיו!"
זרועות קטנות הונפו והאבנים נפלו מטה כמו ברד אדיר על השורות
הקדמיות של שריונות המוות ,שחלקם נרתעו לאחור מתוך יצר הישרדות -
או כהחלטה טקטית ,לא ידעתי להחליט.
קבוצה של שריוני המוות נפלה על מקומה כאשר האבנים נחבטו בגופם,
משחררות את הקסדות המפויחות ממקומן או יוצרות בקע בשריון וגורמות
לאש להתפרץ בקול רעש מחריד .בין רגע השריון נשמט מטה ,משאיר רק
עשן כמזכרת לקיום שהיה כאן לפני מספר רגעים.
"שוב!" צעקתי בעוצמה ,והיער התעורר איתי :הפאוסים נסחפו בלהט הקרב,
מביטים בשריונים המתרסקים ומתפוצצים.
מטר נוסף של אבנים הומטר והכה באויב .השריונים הבינו שלא יצליחו לנצח
את הקרב אם ימשיכו לעמוד במקום ,והסדר בשורותיהם נפרץ .זה היה
| 74אלירן מלכה
הרגע לו חיכיתי" .מים!" צעקתי ,ושיירת המים החלה לפעול :הדלי התמלא
באגם והועבר בידיהם של מאתיים פאוסים לעבר החומה,
שם החלו
הפאוסים הראשונים לשפוך מים הישר על השריונים ,מכבים את הגוף
השטני ומשאירים ממנו מתכת חרוכה ועשן קל שנסחף ברוח.
השילוב של האבנים והמים החל לפעול ,אך הקרב היה רחוק מהכרעה.
האויבים נעצרו לזמן מה אך האושר הראשוני היה מטעה :לשטן יש שקרים
למכביר בשרוולו.
קול תופים אדירים נשמע פתאום מרחוק ,והאדמה החלה לרעוד תחת
רגלינו .באופק נראתה אש אדירה :מה שהיו נקודות קטנות הפכו לכתם ענקי
על בד הציור ,שהפכו בתורן לצלם של שריון אדיר ,מעין דינוזאור עצום הולך
על ארבע ובעל מספר רב של קרניים על ראשו המפלצתי .שריון מוות שרכב
עליו הנחה את המפלצת הישר אל החומה.
המכה הראשונה של לטאת הענק גרמה ללהבות לעבור את החומה ,שעדיין
עמדה איתנה .הלהבות זרמו קדימה לעבר הפאוסים המסכנים שהיו קרובים
לחומה ,אך החומה עצמה החזיקה מעמד.
"עמדו זקופים!" קראתי ,מנסה לשלוט בעצמי מול האש המכלה את היצורים
המסכנים.
החומה עדיין עמדה ,אך לא לזמן רב :עם הנגיחה השניה של הדינוזאור
סדקים כבר החלו להתגלות ,מספר אבנים נפלו ממקומן ואש מצאה את
דרכה דרך החורים שניבעו ,פוגעת בפאוסים הצמודים לחומה.
"מים!" צעק העץ הזקן ,אך ללא הועיל :המים שנשפכו על היצור לא הצליחו
לכבות את הבעירה היוקדת בתוכו.
בהלה ואי סדר החלו להשתרר ,וצעקות וצווחות נשמעו מכל עבר .שמעתי
את הזקנה מבקשת לרחמים "אנא הניחו לילדיי "- -אם העצים היו יכולים
אלטריה | 75
לעקור את שורשיהם הם היו משליכים את נפשם מנגד לעצור את האש
הנוראית.
"ציפורים!"
עשרות ציפורים בגדלים שונים חצו את שמי הלילה ,יוצאים ממקום מסתורם
בין עלים והענפים אחוזים בטפרים אוחזות בטופריהן דליי מים ואבנים אשר
הושלכו על הלטאה העצומה ועל צבא המוות .הנזק שהצליחו להסב היה דל:
המפלצת המשיכה לנגוח בחומה ולהפיץ פנימה את האש ההרסנית
שבבטנה.
"אבנים" ניסתי להמשיך לשלוט בקרב אך ידעתי שהסיכוי שלנו נגד המפלצת
הוא קלוש .החומה היתה הדבר היחיד שהחזיק אותנו מול האש הנוראית.
האבנים היכו בכל העוצמה של יצר ההישרדות :לרוע המזל הפאוסים
הקרובים לחומה ספגו חלק מהאבנים שנפלו ממנה וכמה מלשונות אש
שפרצו פנימה .חלק מהפאוסים עדיין ניסה ,ללא הצלחה יתרה ,לשפוך מים
על המפלצת המשתוללת על החיילים ששבו והתקרבו .מכה נוספת של
המפלצת פגעה בחומה :אבנים התפזרו לכל עבר .האש נורתה פנימה
והתפשטה במהירות אך הדבר לא מנע מהפאוסים לנסות ולעצור את צבא
השריונים ואת המפלצת שבראשו.
כאשר פגעה האש באחד מהפאוסים לא שמעת בכי או קריאה של כאב רק
רעש האש המתפצלת על הענפים הקטנים .רעש זה של האש המאכלת את
העץ היה נורא מכל צעקה.
אחזתי במגן מאולתר מעץ ביד אחת ובמקל המחודד בידי השניה ,פרצתי
את השורות וזינקתי קדימה ,לעמוד מול המפלצת .לא יכולתי לתת למוות
לקחת יותר קורבנות .אך הייתי כנוצה מול הסלע ורק רצוני לשמר על
אלטריה הוא זה שהניע אותי לעמוד מול הלטאה הענקית מאש.
| 76אלירן מלכה
מכל עבר פרצו שריוני האש פוגעים ומשמידים את הפאוסים אשר ניסו
לעמוד מולם .הנפתי את המקל שבידי לכל העברים ,מכה בגופם עשוי
המתכת .שריון אש זינק לעברי :צעקתי בכל כוחי ,מעיף את עצמי קדימה -
הנפתי את המקל ופגעתי בקסדת היצור השטני .הקסדה נשמטה מראשו
והוא נעלם בצווחת של אש .רצתי לעבר פאוס ששכב חסר אונים כאשר
שריון אש אחר דהר לעברו ,ושלחתי גם אותו אל העולם הבא .המספר קטן
של שריונים שחיסלתי לא יכול היה להטות את כף הקרב ,ויכולתי לראות את
המפלצת מתקרבת לעבר היער ואת אלפי החיילים חוצים את החומה,
המכשול האחרון בדרכם אל היער.
שריון אש נוסף התקיף אותי :זרקתי את המגן לעברו ובזינוק הנפתי את
המקל לקסדה ,שומע את הצווחה המוכרת – מוכרת מידי? מאחורי שמעתי
את נפנוף כנפיים :תנפור הופיע ,משחרר מטפריו פיסת נייר אשר נפלה
הישר לידיי.
"אל דאגה תנפור בסביבה"
הוא מתקרב לאדמה ,אוחז בטפריו כמה שריוני אש ומכבה בכנפיו כמה
אחרים .רצתי לעבר היער ,מכה עם המקל במספר שריונים אשר עמדו
בדרכי ומספיק לשמוע את הצווחה ואת לשון האש המיתמרת ,המותירה
מאחוריה רק שריון ריק.
הגעתי לפסגת הגיבעה המשקיפה על היער ועצרתי להביט בקרב המתחולל
תחתיי .עמדנו מול צבא אדיר :בכל מקום שהסתכלתי ראיתי שריוני אש
שפרצו את שורות הפאוסים והחלו לפגוע בעצים .פרשתי את גליל הנייר
והתחלתי לקרוא את המילים הכתובות בו.
אלטריה | 77
ככל שהעמקתי בקריאה כך נראה שאני מושך את תשומת ליבם של היצורים
שהשתתפו בקרב .רעש מהלומות הקרב החל לגווע .מבטים הופנו אלי:
מעשי הדו קרב נפסקו.
וכבר לא הייתי אני מוקד תשומת הלב אלא שמי הסערה שהופיעו לפתע -
עננים לבנים וברקים כחולים שניתזו ארצה בזעם רב.
המגילה שקראתי זימנה אותם :וקול הרעם קרא לנקמה ואור הברק הבטיח
תקווה .שריוני המוות ,שהבינו מה מתרחש ,החלו להסתער לעברי ,אך
נתקלו ביער עבות של פאוסים .המשכתי לקרוא את המילים
מתרכז
במגילה .הרוח נשאה את העננים ואש הברקים אפפה אותי.
ברק נוסף חצה את השמים צובע את השחור בלובן מסנוור.
שניות אחר כך הרעים הרעם.
הרוח שרקה וטיפה של גשם נפלה על לחיי.
אחריה הגיעו עוד אחת ועוד אחת ואז החלו הטיפות ליפול בהמוניהן ,כמו
כצנחנים זעירים בקרב שלנו נגד האש .טיפות היוצרות חיים נגד האש
המכלה אותם.
צווחות השריונות נשמעו לאלפים ,ועשן התרומם מגופם שהחל לכבות.
הגשם בא לנקות את האדמה.
שריוני המוות ניסו להימלט מאימת הגשם תחת העצים -שאותם כל כך רצו
להשמיד עד לפני רגע .היער דחה אותם החוצה :הפאוסים דחפו אותם עם
אבנים ומקלות ,נותנים לגשם לשטוף אותם .תוך רגעים מספר נשארו רק
שריונים ריקים ,מוטלים וחסרי חיים.
רעש השריונות הנופלים על האדמה התגבר והפך מחבטות בודדות לרעש
אחיד ונמשך.
רעם נוסף נשמע.
| 78אלירן מלכה
הנפתי את ידיי אל השמים ,מודה לאלטריה שבירכה אותי באהבתה ומבטיח
לה שאהיה לה אב מיטיב.
נצחנו.
אלטריה | 79
הפרידה
העשן היה כבד ,האש כבתה לאיטה .הגשם המשיך לזרום וכך זה יישאר
בימים הקרובים .הלכתי בשדה הקרב בתודעה מעורפלת כמו אחרי תאונת
דרכים.
"כמה זמן זה ימשך?" תהה תנפור.
"עוד שבוע ימים לפחות".
שתיקה זרמה בקצב המים ,המילים התמעטו והלכו .שנינו ידענו כבר
שהצלת היער היתה מטרה חשובה יותר ממה שחשבנו בהתחלה .אם
המפגש עם העצים היה חלק ממטרה גדולה כמו הצלת העולם הזה ,או את
התינוקת האבודה ,עכשיו הדברים נראו אחרת ,כאילו להציל כל נפש בעולם
הזה חשוב באותה מידה.
הבטתי בגדמים שנשארו באדמה בשריונות המפוחמים" .מוות" לחשתי
לעצמי" ,מוות נורא".
נראה שהמוות רודף אחרי ,שהאימה והסבל מצאו את דרכם גם לכאן.
ליטפתי את החומה השבורה ,כרעתי כדי שאוכל לראות מקרוב את
הפאוסים המתים.
"להציל את התינוקת ,למצוא את הדרך במפה...אני מרגיש שאני הוא זה
שעושה את רוב העבודה" פלט תנפור .חייכתי לציפור הגדולה וליופי
שבאהבה שלו.
"אל תגיד שאתה רוצה לנסות לקפוץ שוב?"
ליטפתי את צווארו ראשו הורכן מטה נוצותיו מתפזרות בין אצבעותיי
.חיבקתי את הציפור הגדולה.
"ידידי ,לא אחליף אותך בשום דמות פרוותית וחמימה אחרת"
| 80אלירן מלכה
הפאוסים התכנסו משפחה משפחה אל עץ המגן שלה .אך לא כולם חזרו
לעצים שלהם :חלקם ישבו תחת עצים שנשרפו ,אוחזים בענפים שחורים
ומביטים בעינם האחת בגזע השחור בפחד גלוי.
"קסיו" קול הזקנה נשמע שברירי מתמיד .התקדמתי לעברה :רוב גופה היה
שחור ושרוף .חלק מהענפים עדיין הפיחו עשן .קליפתה התקלפה במקומות
רבים וקולה היה חלש.
"הצלת אותנו"
"לא היה שום דבר אחר שיכולתי לעשות"
"התקרב ילדי :גזום את אחד מענפיי .השרף ימלא חלק נוסף במפה שלך".
הוצאתי סכין מתיקי ,מחפש את הענף הקטן ביותר -הענף שיגרום לה לכאב
הפחות ביותר.
"אל תפחד קסיו ,תחתוך לך ענף" .משכתי את הסכין על הענף מכה
במהירות וקול השבר נשמע כבכי רחוק .השרף נשפך על המפה ,יוצר ציור
של דרך ההמשך.
"אני לא רואה את הפאוסים שלך " - -
"הם ".......קולה השתתק ",הם לא שרדו" קולה נשבר והענף הפצוע המשיך
לדמם .
"אני מצטער"
"קסיו" היא היססה
"כן?"
"אל תשאיר אותי לבד...לא לבד"
התקרבתי לעברה וליטפתי באצבעותיי את הגזע "אני לא הולך"
"אני לא אשרוד את הלילה"
חיבקתי את גזע העץ ,נצבע בשחור "מה קורה אחרי החיים?" היא שאלה
אלטריה | 81
"בעולם שלי היו האמינו שיש קיום אחר"
"אתה מאמין בכך?"
היססתי עם התשובה "אני מאמין"
הרגשתי כמו חלק מגזע העץ :השורשים שלה היו השורשים שלי" .יכולת
להיות אפוס מעולה ,קסיו"
חייכתי
"אני מפחדת" קולה נשבר שוב
"אל תפחדי .אני כאן .לא אתן לך להיות לבד"
היא הביטה בי ולחשה משהו ,משהו שלא היה ברור.
קולה היה חלש ",כל כך שקט כאן"
"אני כאן איתך עד הסוף .אני אוהב אותך".
היא חייכה לעברי ",אני יודעת אני אוהבת אותך גם ".
תנפור התיישב לידי ,ראשו מכונס לתוך גופו ונוצותיו מגינות עליו מהגשם
והקור חודר העצמות.
"תאמר לי משהו בבקשה"
זרועותיי חיבקו את העץ ,אצבעותיי ניסו לאחוז בו .חלקים ממנו נשרו תחת
ידיי המחפשות אחיזה.
חשבתי מה לומר ולבסוף אמרתי מה שרק יכולתי
"אולי כדאי שתדעי מה המשמעות של העץ בעולם שלי -לא איפה שגדלתי,
אלא איפה שלאנשים עדיין יש אומנות .הם מאמינים שהשורשים נועדו
להזכיר לנו מאיפה באנו ,כי משם אנחנו פורחים ומעלים פירות .בשבילי העץ
| 82אלירן מלכה
הוא מילה נוספת לסובלנות ואמונה :הוא מלמד כי העץ לא ממהר לשום
מקום .הוא תמיד חי בהרמוניה עם הטבע :בקיץ הוא זקוף מול השמש
החמה ,בסתיו הוא נושא עליו את השלג באהבה ,באמונה וסבלנות כדי
לפגוש שוב את האביב ,אז הוא פורח שוב .האדם גם הוא צריך להיות
סובלני ,לדעת שלפעמים צריך לעבור את החורף הקשה כדי לפגוש באביב".
הטיפות המשיכו לזרום ומילותיה של הזקנה החלו להישמע פחות ופחות
ברורים .העולם כאילו בכה איתנו :הגשם ירד בחוזקה ,העננים הסתירו את
אור היום שהפציע .היא כבר לא היתה איתנו.
כינורות נישאו עם האוויר מנגנים את מנגניתה האחרונה.
אלטריה | 83
רשת העכביש
הטלפון צלצל במשרד של נתנאל ,שהיה עסוק בדפדוף בין חוזים והצעות
שונים שהיו מונחים על שולחנו .אחת מההצעות עסקה בנטיעת עצים
ברחובות העיר .נתנאל חייך לעצמו "המקום היחידי שהם יראו עץ זה בארון
הקבורה שלהם" .הוא מיהר לקמט את הדף.
לעיניו הוא חבש משקפים שדאג להרים מדי פעם ,כאשר ראשו נטה מטה
יותר מידי .בסופו של דבר הוא הגיע לדף שאהב מאד :דף מלא מספרים.
מתמטיקה היא האמת המוחלטת .היא מסבירה איך העולם ניברא ,את
הפיסיקה ,את הכוכבים ,את הארכיטקטורה ,הכימיה ,הביולוגיה :היא המנוע
של העולם.
קול זמזום נשמע מהטלפון .נתנאל לחץ על כפתור כלשהו בלי להסיר את
עיניו מהדפים.
"כן?"
"אדוני ,הבלש בן אדרדרוס מחפש אותך ,הוא על הקו" .היא נשמעה
מפוחדת .נתנאל אהב את זה.
"תעבירי"
קול מתכתי נשמע לרגע ואחריו קול הבלש "היי .שמי בן .אני חוקר את
מקרה ההעלמות של קסיו אן מורי" נתנאל שמע שהבלש לעס מסטיק בפה
פתוח.
| 84אלירן מלכה
"אני יודע בלש .אני הוא זה שפתח את התלונה".
"ובכן רק רציתי לעדכן אותך שאיתרנו שימוש בכרטיס האשראי שלו .לפני
כחודשיים נרכשו באמצעותו נגן מוזיקה ודיסקים שונים".
נתנאל החל לכעוס "אתה מודע לכך שקסיו נעלם לפני חודש!!"
הבלש גמגם - -
" בן אני יודע שהמשכורת שלך קטנה בערך כמו היכולת השכלית שלך מה
שלבטח אומר שלא היית יכול למצוא גם את הגבר שאשתך בוגדת איתו גם
הם היו ישנים ביחד לידך .הסיגריות שאתה מעשן בלי סוף כנראה יהיו הסוף
שלך כי המסטיק הזה שאתה לועס על מנת להפסיק לעשן לא יעזור לאדם
כמוך".
נתנאל הרגיש את הדם זורם בגופו ",איך אתה מעז להתקשר אלי ,אני
האדם בעל חברת האשראי היחידה באזור ולספר לי על ההוצאות של האדם
שאני רוצה שתאתר כאשר יכולתי לעשות את זה בעצמי .בכוחי כמעט
להעלים כל אדם בעיר הזו!"
הדממה המשיכה ואז הבלש המשיך לדבר בקול נמוך ומשונה "אז אולי
אתה הוא זה שהעלמת אותו?"
נתנאל רתח ואצבעותיו נסגרו לאגרוף "בן אני אדאג שיפטרו אותך .לא רק
שיפטרו אותך ,אלא שלא תעבוד יותר בחיים שלך .אתה תיהפך להיות חסר
בית ,כאשר תחשוב שאתה בתחתית ואין יותר כאב ,אין יותר סבל שאתה
לא חוויתה ,אני אדאג לסחוט ממך עוד כאב .אתה תהיה האדם הבא שאני
אדאג לאמלל בכל צורה אפשרית".
הבלש הפסיק ללעוס את המסטיק .דממה השתררה על הקו.
אלטריה | 85
"אני במקומך הייתי רץ הביתה לאסוף את הבגדים שאשתך בוודאי זורקת
מהחלון .המזכירה שלי מעבירה לה ברגע זה תמונות שלך והחברות השונות
שלך".
נתנאל היה אדם קשה.
| 86אלירן מלכה
ההר
טסנו צפונה ,מתרחקים ממה שהיה פעם יער ירוק ופורח ,מקווים שהגשם
יעזור להחזיר לו את האדרת וההוד .ריח העשן נדבק לבגדי :קיוויתי
שהאוויר הפתוח והמעוף על גבו של תנפור יטהרו אותי אך כאשר המוות
דבק כך הוא לא יתנער בקלות.
הרוח היתה קרה ,או שהקור נבע ממני .ניסיתי להאזין לאוויר ,לקלוט את
הצחוק שהניע אותי בעולם הזה ,את האושר בחיוכה של התינוקת ,אך ללא
הצלחה.
תנפור שתק .הוא היה שרוי בפחד .כל תושבי העןךפ הזה פחדו לשלומה של
התינוקת :המראה של המוות האש הסוחפת את העולם שלהם ומשאירה
אותו חרוך אחריה טרד את שלוותם ללא הפסק.
המטרה הבא שלנו היא אזור הררי ,מקום שלא ביקרתי בו .אך במבט במפה
זיכרון כלשהו של המקום ניעור באחורי ראשי.
השענתי את ראשי על גופו של תנפור ,מאזין למוסיקה של ליבו" .תינוקות
בטח מתים עלייך ,אתה כל כך נעים ופרוותי" .
"כן זה מה שכולם אומרים" הוא אמר ,ומיהר לחזור לשתיקתו.
עיני נהיו כבדות :האיזון בין העולם הזה לעולם החלום החל להיווצר ,וכמו
סדינים לבנים החלומות החלו לעטוף אותי .צבעם ומרקמם נעמו לי.
בחלום שמעתי את צחוק התינוקת :היא קראה לי וטיפסתי במעלה המדרגות
לדלת בצבעים כחול וורוד ועליו השלט 'החדר של הרטאלי' .מיהרתי להגיע
אליה ,הרגשתי שאני חייב להציל אותה :פתחתי את הדלת וראיתי אותה,
את רגליה השמנמנות ,זרועותיה הנעות ומבטה מלא האהבה .ידעתי כי לא
מיהרתי להציל אותה אלא לשמוע אותה צוחקת.
היא היתה זקוקה להגנה.
אלטריה | 87
חלמתי שאני דואג לתינוקת כמו הורה :התינוקת שכבה בתוך המיטה ,עם
כף רגל בתוך הפה .היא הביטה בי כמבקשת עזרה ,קוראת לי דרך החלום.
התחלתי להבין שהתינוקת הזו לא נולדה באלטריה .היא נולדה להורים,
הורים שמחפשים אותה .היא כאן מפחדת ,מוקפת מפלצות וזקוקה לעזרה:
התמימות שלה היתה כובשת ,קול הצחוק שלה נישא באוויר .ידעתי כמה
חיונית המשימה שלי.
אם יש משהו בעולם האפור והמדכא שיכול להיחשב עדיין לטוב וטהור זהו
צחוקו של תינוק :הייתי זקוק לו כמו שהוא היה זקוק לי.
"אנחנו מגיעים" ,קולו של תנפור העיר אותי .הורגלתי כבר לאחוז בגופו בזמן
הטיסה .פקחתי את עיניי וראיתי תחתינו אדמה סלעית מכל כיוון.
"אתה בטוח שזה הכיוון?"
שלפתי את המפה .הציור נראה מתאים :הנוף ההררי ,הגבעות ההרריות
שצבען חום צהבהב .הייתי רוצה לתאר לכם את יפי הנוף ,את העצים
והצמחים ,אך לא היו כאלה .גם נפש חיה לא נראתה באף מקום .רק
שרשרת הרים צחיחה וחשופה.
"שמת לב למשהו מוזר?" פניתי לתנפור
"חוץ מההרים?"
"כל ההרים באותו גודל .שווים וסימטריים בצורה מטרידה".
תנפור הסתכל למטה ,מנסה למצוא פגם בתיאוריה שלי .לבסוף נאלץ
להודות שצדקתי.
"מצא מקום לנחות"
בדאייה מושלמת תנפור הניע את כנפיו :כמו רקדן הוא החליק ברוח
בעדינות ואלגנטיות .הצללית שלו גדלה ככל שהתקרבנו לאדמה.
"נראה שומם ומשעמם"
| 88אלירן מלכה
"שום דבר הוא לא מה שהוא בעולם הזה"
"זה שיעור שלמדתי איתך לבטח"
"התלמיד עולה על המורה שלו " טפחתי על גבו.
"אני אנסה לסרוק את האזור .אתה נשאר כאן?"
"תמיד מאחור אך שם להגן"
"תנפור המושיע!" הנפתי אגרוף באוויר.
פניתי צפונה ,מנסה להבין היכן נמצא הרמז הבא.
הגבעות נראו כמו משטח אחיד ,בעל קימורים רבים שווים ומסודרים היטב.
המשכתי ללכת ,מנסה להבין מה המשמעות של המקום הזה .בין גבעה
לגבעה היה נקיק דק וכמעט בלתי ניראה .עוביו של הנקיק היה כעובי מטבע
בערך :ניסיתי להטיל אחד ,ממתין לשמוע אותו מכה באדמה .שום צליל לא
נשמע.
השמש עמדה איתנה ,מכה בלא רחם על האזור שהפסיק אפילו לקוות
להצמיח חיים .אחרי פרק זמן של קרוב לשעה של הליכה בשמש כבר
התחלתי להרגיש איך היא משפיעה עליי .הזיעה ניגרה ממני ובקבוק המים
שהחזקתי בתיקי החל לאזול .צל לא נראה באף מקום :השמש המשיכה
לרדוף אותי ,מכה בי בעוצמה .הבטתי לעברה -
"מה את רוצה ממני?"
שאר האזור חוץ ממני כוסה בצל .הלכתי קדימה וקרני השמש נעו
בעקבותיי .פניתי שמאלה והשמש המשיכה אחרי.
"מה ?" צעקתי שוב לשמים
אלטריה | 89
נעתי ימינה וקרני השמש עמדו מאחורי ,שמאלה שוב השמש חזרה לעברי
כעכבר במבוך הבנתי איך להשיג את הגבינה נע לפי קרני השמש הולך בצל
.
אחרי זמן מה של ניסיונות התחמקות מהשמש מצאתי את עצמי גולש לתוך
עמק ,משאיר שובל של אבק מאחורי .ידי נאחזו באדמה הבוערת ,עוזרות
לטיפוס מטה.
עמדתי בתוך הנקיק ,ניערתי את בגדי והסתכלתי לשמים "מה עכשיו?"
"כמה זמן לא ראיתי מבקר" ,קול עמוק נשמע מהעמק.
"מי שם?"
"הגעת עד הנה ,קסיו?" על קירות העמק אלפי סדקים קטנים החלו להופיע.
פירורי אבק התפזרו והסדקים התפשטו בשיטתיות ,מציירים זוג עיניים ,אף
ושפתים" .הרבה שנים נמתי" :פני הסלע נמתחו החוצה ,בעיניים ממצמצות
ושפתיים מפהקות.
"אנחנו מכירים?"
הוא גיחך "אני הוא אתה :אני הוא האדמה והשמים ,כל זיכרון שנוצר
בעולם...נשמר כאן " הוא חייך .כל מפגש של שפתיו היה כמו שני סלעים
מתרסקים המעיפים אבק ושברים לכל עבר.
"אנחנו נודעים כזיכרון הרגשי של העולם הזה ,אוספים רגשות חדשים
ומקטלגים אותם כאן" .קול נוסף נשמע ופנים נוספות החלו לבלוט מהסלע.
הפנים החדשות היו בעלי תווים של גבר זקן ,עם גבות עבות יותר סדקים-
קמטים רבים ואף דק יותר.
"תמיד היינו ותמיד נהיה כאן ,אוספים רגשות וזיכרונות של העולם הזה"
| 90אלירן מלכה
"רק לפני מאה חמישים שנה מכר לי ארנב את הזיכרון הראשון של טעמו
של הגזר" .התבוננתי בפליאה :רציתי לגעת בפני הסלע ,ללטף את הסדקים
והפנים המפוסלות בסלע הדומם בלי שיצליחו להביע רגש.
"אני זקוק לעזרה שלכם"
"אנחנו יודעים"
"אני במסע לעצור את המוות מלפלוש לעולם הזה :,אם אתה זקנים כמו
שאתם טוענים אז לבטח אתם מכירים את המפה הזו" .פרסתי את המפה
על האדמה ,מראה להם את החלקים שחשפתי עד כה.
הפנים הביטו אחד בשני ומלמול קל בנשמע בשפה שלא הבנתי.
"כן אנחנו מכירים את המפה"
"אז תוכלו לעזור לי?"
"לא" ענו בהחלטיות הפנים הזקנות
"למה לא ?"
"למה שנעזור לך? המוות מביא רגשות שכבר הרבה זמן לא הרגשנו -
רגשות של פחד אימה .שלא לדבר על הרגע המתוק ביותר ,כאשר היצור
החי שוכב חסר אונים ,יודע שבקרוב הוא יעזוב את הקיום הזה -למה
שנוותר על רגשות כאלו?"
"מה עם רגש הזעם?" הנפתי את אגרופי לאוויר
"מה לנו ולמוות?" אנחנו עשויים מסלעים ,חיינו מאות אלפי שנים :אנחנו
חסינים מהמוות ולא מפחדים מאף אחד .אפילו המוות מוכר לנו רגשות.
למה שנעזור לך?"
אחזתי במפה בידי .ראשי שח :לא ידעתי כיצד אשיב להם.
"לא אכפת לכם מעולם הזה?"
"להם אכפת מאיתנו?"
אלטריה | 91
"אתם חסרי מצפון!!"
"אנחנו חסרי מצפון? הם אלו שחסרי מצפון! אתה מכיר אנשים המוכנים
למכור את הרגשות שלהם בעבור שק זהב ,מוכנים למכור את המצפון
שלהם בעבור טבעת יהלום -מה שווה כל הכסף הזה ,כל היוקרה הזו,
כאשר אתה שוכח כבר איך הילד שלך צוחק?"
הם צדקו בדבריהם ,ואני הבנתי מה הם באמת רוצים.
"אתם רוצים ממני בתמורה משהו? זיכרון? זה הסיפור?"
הם הנהנו יחדיו ",כן .זיכרונות אנחנו מוכנים לקבל"
האדמה החלה לרעוד :מאחורי נשמע רעש אדיר :חול עף מעלה ,אלפי
סלעים ושברי אבנים עפים איתו ,כמו מתוך לועו של הר געש .לפני נגלה
כיסא עשוי אבן.
"איזה זיכרון אני יכול להציע לכם? רוב הזיכרונות שלי הם מאלטריה
ומאלכס .אני בא ממקום אפור ועצוב שאין בו אושר או זיכרונות שראוי
לנצור".
הפנים של הזקן החלו למשוך את עצמן החוצה מהסלע :אלפי חוטים זעירים,
עשויים אדמה ,נמשכו אחריו ,שומרים עליהן מחוברות לקיר.
"אני רוצה לדעת מהו עצב אמיתי .אני רוצה לדעת מהי אכזבה אמיתית :כבר
הרבה זמן לא טעמתי כאב .לא כאב סתמי ,שאין בו פחד או ייאוש .אני רוצה
להרגיש כאב אשר חודר לעצמות שלך והופך ברזל לחמאה" .הוא בחן אותי
"ספר לנו זיכרון עצוב".
היססתי לרגע .לא רציתי לחזור לחלק הזה של חיי .לא רציתי לחבר את
עצמי שוב עם הזיכרונות הכואבים האלה" .למה שתרצו עצב? הרי בעולם
הזה יש הכול חוץ ממנו" ניסיתי להתמקח.
| 92אלירן מלכה
"אל תנסה לשטות בנו .זה לא נתון למיקוח .אנחנו רוצים לדעת על עצב
אנושי אמיתי .אל תהיה פחדן פתח את עצמך לרגשות שניסית להסתיר
אפילו מעצמך כל השנים".
ניסיתי לחשוב על זיכרונות עצובים ,מנסה להימנע מהכואבים באמת "אני
יכול לספר לכם על הכלב שלי שמת"
פניהם התעוות
"מהמקום שבאת לבטח הרגשת דברים נוראים יותר ממוות של חיית מחמד"
"אני יכול לספר על ילדות של רעב ברחובות" קיוויתי לספק אותם בזה
" אתה מסתיר מאיתנו את הכאב האמיתי שלך"
"אני יכול לספר לכם על החברה הראשונה שלי" הפנים של הצעיר דחפו
אותי לעבר הכיסא
"אהבת אותה?" הוא שאל
"לא ממש" חשבתי על בטי -לא היתה שם אהבה
"אז אין לזה ממש משמעות של רגש" הצעיר נע אחורנית והזקן הופיע
במקומו
"יותר עצוב"
"אני יכול לספר לכם על הפעם הראשונה שליבי נשבר מאהבה" .
הראש הצעיר נע מעלה ומטה לאישור ,מנער רסיסי אבנים לכל עבר .הזקן
הביט בי באכזבה "נראה שאתה לא מוכן עדיין להתחבר לעצב האמיתי
שלך ,אך זה יספיק לעת עתה".
בעיר שגדלתי בה לא יכולתי ללמוד .בעזרת כמה חברים ואם הבית של בית
היתומים שלי הוברחתי מהעיר שלי ומהארץ ללמוד מעבר לים ,במקומות
שעדיין נהנו מחופש ביטוי .היכן שעדיין יכולת סתם לשבת בדשא הירוק
תחת עץ ולא לעשות כלום ,חסר מטרה אך חופשי לחלוטין.
אלטריה | 93
הייתי סטודנט שבטוח שהוא הולך לשנות את העולם .ככה היינו כולם
בחבורה הזאת ,אידיאליסטים חסרי תקנה.
אתם יכולים לנחש כמה גדול היה ההלם התרבותי שלי בתחילה -להיות
במקום שבו אין משמעות לצבע ,לגזע ,למין .כל מי שרצה ללמוד התקבל
בברכה.
בעיר שלי בעולם האפור ההכנסה הממוצעת עומדת על כשלוש מאות
מטבעות לחודש .מוצרי מזון בסיסיים למשפחה עולים בסביבות המאתיים
מטבעות .מהמאה הנותרים כל משפחה אמורה לשלם שכר דירה ,כשדירה
בעלת חדר אחד בלבד עולה כמאה וחמישים מטבעות מידי חודש .בכל שנה
משפחה ממוצעת מפסידה כך שש מאות מטבעות לכל הפחות ,שאותן היא
כבר לא יכולה להחזיר .משם הדרך לשיעבוד מוחלט לחברה קצרה ביותר.
לימודים עולים מאתיים לשנה ,כך שלרכוש השכלה בסיסית עולה אלפיים
ארבע מאות ,הרבה מעבר ליכולת משפחה ממוצעת .וזה עוד לפני הוצאות
הכרחיות כמו ספרים וביגוד".
פני הסלע הביטו בי במה שנראה כמו הפתעה .הייתי קצת מופתע בעצמי –
קצת נשכח ממני כמה חיוניים המספרים בעולם האפור.
"בכל מקרה אתם מבינים שמשפחה בקושי מצליחה להתקיים ,שלא לדבר
על כך להשיג השכלה .את כל זה אני אומר רק כדי שתבינו כמה גדול היה
השוק שחוויתי מלחוות חיים אחרים.
באוניברסיטה פגשתי את הנערה היפה ביותר שראיתי מימיי :שערה היה
שחור וחלק ,עינה חומות וגדולות כמו של דמות בציור .בשבילי לשבת
ולהתבונן בה היה מענג יותר מכל הציורים של דה וינצי וואן גוך ביחד .היא
היתה המונה ליזה ,פסל דויד" ,עלובי החיים" ו"חלף עם הרוח" שלי -ביחד.
| 94אלירן מלכה
היינו מטיילים בגלריות לאומנות ,מתווכחים על ספרות ,צופים בשקיעה
ביחד .החיים היו מושלמים .כמה אהבתי את הצורה שבא היתה מסדרת את
שערה כך שיעטוף את אוזניה כמו קונכיה".
הפרצוף נע אלי ",כן כן ...כל זה נחמד מאד אך אנחנו לא רוצים לשמוע על
אהבה .אנחנו מוצפים בסיפורי אהבה .ספר לנו את מה שאנחנו רוצים
לשמוע".
רציתי למשוך את עצמי פנימה לתוך הזיכרונות שלי ,לדפדף עמוק יותר
בספר החיים שלי ,אך התינוקת הייתה דאגתי הראשונה.
" הגורל רצה שניפרד .היא היתה חייבת לעזוב .היא נפרדה ממני במכתב.
בוקר אחד התעוררתי למיטה ריקה ומצאתי מעטפה ורודה במקום אהובתי.
בשניה שראיתי את המעטפה ידעתי .התקופה הורודה שלי נגמרה.
בתוך המעטפה היה דיסק ללא שם ומכתב.
הכנסתי את הדיסק לתוך המערכת ,נותן לרמקולים להביס את השקט
הנוראי ששרר בדירה .זה היה שיר של החיפושיות.
המכתב הכיל ארבע שורות
קסיו לפעמים אפילו לגורל אין כוח מול המציאות
לפעמים לאהבה אין שררה על החיים
לפעמים עולם מושלם הוא משהו שאפשר רק לדמיין -
בעולם מושלם אולי נוכל למצוא שוב אחד את השני.
"ידעתי שהיא נכנעה ללחצים של המשפחה שלה לחזור לארצה ,ללחצים
החברתיים שהעולם נשלט על ידם .העולם שבשבילו למדנו ורצינו כל כך
להציל ולנצח.
אלטריה | 95
שכבתי במיטה מרוסק לרסיסים .לעצב יש כוח נוראי :הוא משתק אותך
פיזית ונפשית כמו ארס של נחש .אתה מאבד שליטה על הדמעות שלך
שאט אט נפרצות כמו סכר הגואה .
נפלתי לברכי אוחז בפני מנסה לבלוע את הרוק אך את הרגש הזה לא ניתן
לבלוע את הכאב הזה לא ניתן לשחרר בקלות ,אתה מרגיש את הבטן שלך
מתהפכת מבפנים והגוף שלך רועד ,אתה מביט שמאלה וימינה מנסה
להבין את המציאות החדשה וכל הצבעים דוהים במהירות.
זה קשה מנשוא כשאתה יודע שהאדם שאתה אוהב יותר מהכל החליט
לנתק איתך כל קשר .שהאדם הזה החליט לא לקרוא יותר בשמך ,לא
לחשוב יותר על פניך ,לא לרצות את חיבוקך או נשיקותיך .כמה נוראה
המחשבה להיות דחוי על ידי זו שלימדה אותך לחיות.
אותו אדם שעד לאותו רגע ידעת כל דבר שעובר עליו ,משאיר אותך עכשיו
באפילה .לא ידעתי כלום ממה שקורה איתה .שום דבר .מה היא תלבש
בבוקר? איזה מוסיקה תשמע ? כל הדברים הללו כבר לא יהיו ביננו.
אתה מרגיש נבגד ,נבגד וחסר יכולת שאתה יודע שכל מה שתיתן מתוכך
לא יעזור לך להחזיר אותו ,אתה חוזר שוב ושוב על כל הרגעים הללו
שביליתם ביחד מודע לכך שכל מחשבה על החיוך שלו על הנשיקה שלו יעלו
לך באלפי דמעות ,אתה מנסה להבין מה לא עשית בסדר ,האם לא נישקת
מספיק אם לא חיבקת מספיק אתה רוצה לאהוב אך לא רוצים להיות
נאהבים שלך.
העצב מממשיך לזרום בתוכך הכול קשור עליו הבגדים מריחים ממנו,
המוזיקה שייכת לליבו אתה מלטף את המיטה הכיסא והשולחן הכול היה
פעם חי יותר בנוכחות שלו.
| 96אלירן מלכה
הלב מתנפח ומתכווץ מזרים דם לעורקים ולחדרים מתאמץ למשהו שלא
קיים ,אם פעם הוא היה דופק על מנת לאהוב אותה היום הוא דופק על מנת
להשאיר אותך חיי והוא מתאמץ .
חיבקתי את הכרית שלה נכנסתי לתנוחה עוברית דחפתי את ראשי ובכיתי .
התנועה הזו היא הדבר הטבעי ביותר בשבילך הקרוב ביותר למקום החמים
והיחיד שאתה מכיר וגם זה לא יעזור לך.
שום חבר או קרוב משפחה לא ירפא את הפצע שלך ,אתה נותן לנשמה
שלך להתמלא ברגש והנשמה שלך לא יודעת איך לפרש את הרגשות הללו
אז גופך רועד ובוכה מבולבל יותר ממך.
ידעתי שאני לבד.
לא חשוב כמה חיית לבד קודם לכן ,הנורא ביותר הוא ללמוד לחיות לבד
שוב".
שני הפרצופים הביטו בי בפליאה מעורבת בחמלה .מעינו של הזקן בצבצה
דמעה -לא דמעת סלע או חול אלא דמעה נוזלית וטהורה של רגש החי
בתוך הסלע.
הדמעה נפלה ,נשברת על האדמה בצליל שהדהד לכל עבר.
זה היה השלב שבו ניסיתי אני לעודד אותם".אתה מתגבר על זה כמובן.
אתה וממשיך הלאה".
ניסיתי לחייך אך הם נראו מהפונטים .קמתי בעדינות מכיסא האבן שנוצר
עבורי :הוא התפורר לרסיסים ברגע שהתרוממתי.
הראש הזקן ניער את עצמו ,מנסה להתנתק מהרגשות" :המקום הזה הוא
כמו כוס המכילה רגשות .בית תהודה לרגשות :כל רגש מתחזק כאן באלפי
מונים ,אך אף אחד מהם לא חוצה את קו העמק .אנחנו מתעדים את כל
אלטריה | 97
הרגשות :כל הגבעות שראית הם הרגשות שאספנו .הרגש שלך ,ידידי ,לא
יכול למלא גבעה או הר .נדמה לי שאנחנו לא יודעים איך אפשר לכלוא רגש
שכזה".
הבטתי בהם ,מרחם על היצורים שרק אוספים רגשות ולא טורחים לחוות
אותם בעצמם.
"תוכלו לעזור לי עכשיו?"
"כן ,בהחלט" ענה הצעיר ,בראש נמשך חזרה אל תוך הסלעים .ראשו נבלע
בקיר :סדק נוצר כנתיב מצד אחד של העמק לצידו השני ,שם הוא חזר
והופיע.
"יש ספר" רעם קולו -הוא ניער את עצמו מהסלעים והרסיסים שנשארו על
גופו .לצווארו היתה שרשרת ועליה תליון העשוי מסלע אדום " -בעל מספר
נצחי של דפים ,כולם ריקים ולבנים .כריכת הספר עשויה עור שחור ועליה
פסלון כסף קטן .הפסלון מעוצב כעץ אדיר .כל שעלייך לעשות הוא להשקות
את הספר בטיפת דם קטנה והדפים יתמלאו בסיפור חייך" .אך סיים לדבר
והספר התרומם מהאדמה ליד רגלי.
"קח את השרשת מצווארי ונפץ אותה על המפה .אני מאמין שזה יעזור לך
למצוא את המשך דרכך".
ניתקתי את התליון בעדינות מצווארו .משכתי מהתיק את המפה ופרשתי
אותה על האדמה .הטחתי את התליון במפה :אלפי רסיסים הופיעו .רוח עזה
שטפה אותם וידעתי מה המטרה הבאה.
| 98אלירן מלכה
המתנתי על הגבעות לבואו של תנפור תוך דפדוף בספר שקיבלתי .אלפי
דפים לבנים עטופים בכריכה מעור שחור .חשבתי על מה שהסלע הצעיר
אמר על הספר .לא ידעתי מהן התוצאות שיגרום להן הניסוי הקטן שהמליץ
עליו ,אבל ידעתי שאני רוצה לנסות..
פצעתי את הבוהן שלי ,נותן לטיפת דם ליפול על עלי הכסף של העץ .הטיפה
שטפה את עץ הכסף ,נכנסת לתוכו בדרך מסתורית כלשהי וזורמת מטה
בתוך הגזע .הפכתי את הספר ,מנסה לראות אם הדם ישפך ,אך נראה
שהעץ כמו בלע אותו.
פתחתי את הספר .הדפים היו מלאים :אלפי דפים המתארים בפרוטרוט את
חיי עד לנקודה שבה אני יושב וממתין לתנפור.
צל כביר הופיע על האדמה ,בדיוק כמו שתיאר הספר את הגעתו של תנפור.
סגרתי את הספר ושמתי אותו בנרתיק .תנפור נחת לידי.
"אתה נראה מוטרד"
"אני מוטרד"
"אתה יודע מה המטרה?"
"אכן כן .לכן אני מוטרד"
תנפור חייך
"אני חושב שאתה מבלבל מוטרד במתרגש"
"למה אתה אומר את זה?"
"כי אני מניח שאנחנו הולכים לראות את הברברית"
רכבתי על הציפור הגדולה -
"אכן כן ,אנחנו הולכים לראות את הברברית".
אלטריה | 99
הדוקטור
הדוקטור התהלך במסדרון בית החולים ,לאור מנורת הפלורוסנט
המהבהבת בבקשת החלפה .הצעידה במסדרון הארוך מול הדלתות
הנעולות התישה את הדוקטור .בית החולים היה מקום מייאש ומזה זמן רב
שהדוקטור לא עוסק בהצלת חיים.
השעה היתה מאוחרת :לרוע איתרע מזלו והוא קיבל את המשמרת
האחרונה .תפקידו כלל את בדיקת מצבם של הפציינטים המיוחדים .כבר
הרבה זמן שהוא לא ביצע את המטלה הזו .לא היה הרבה לבדוק ,הוא
חשב .המוות הוא ההחלמה היחידה שיזכו לה.
דפי גיליונות החולים עברו בין אצבעותיו :עוד חולה שלא יזכה לראות את
אור הבוקר .הוא נאנח באכזבה ,שהפכה עבורו לטבע שני .אצבעותיו גירדו
את פדחתו ,מזיזות את שיערו הקלוש משמאל לימין.
כבר לא יכול היה לזכור מתי לאחרונה ראה תיקווה בבית החולים .מאז
שהחברה קנתה את בית החולים ,רווחת החולים עברה לתחתית הסולם:
רווחת החברה היתה הדבר לדאוג לו כעת.
טלפון סלולארי רטט בכיס החלוק הלבן שלו .ידו נברה בכיס החלוק,
מחפשת את הטלפון בין מפתחות של הדירה שהפסיד לאשתו לשעבר
וגלולות לא חוקיות .בסופו של דבר נמצא המכשיר הרוטט והוצא מהכיס.
"כן"
"המתן על הקו .נתנאל מעוניין לשוחח איתך"
הדוקטור מיהר להביט בשעון .השעה היתה .54:05המפלצת הזו כנראה
לא ישנה אף פעם.
"דוקטור " הקור שבקולו של האיש החזק הצליח לעבור גם דרך אפרכסת
הטלפון.
| 100אלירן מלכה
"כן אדוני" ,קולו של הדוקטור היה מלא חשש ,כמו רוב בני שיחו של נתנאל.
"הצלחת לעשות משהו מועיל השבוע?"
"לא אדוני .איני יכול לעשות דבר כאשר " -הוא גמגם
"בדיוק בגלל זה אני מתקשר ,דוקטור .לא שכחתי את הטעות שלך .כל
החיים שלך הם טעות .אשתך ברחה ממך אחרי שהצלחת לגרום לכסף שלך
לברוח .הילדים שלך ברחו ממך אחרי שגילו שאתה ברחת לסמים .אפילו
השער על הראש שלך ברח ממך ......לצערי הרב רק אני עדיין תקוע איתך"
נתנאל עצר.
" לפעמים אני תוהה למה אתה לא מסיים את זה ופשוט קופץ?"
נתנאל עצר שוב ,אך הדוקטור ידע שזה אומר שההמשך עומד להיות גרוע
אפילו יותר.
" לא שכחתי את הטעות שלך .לא שכחתי שביתי נשארה קרה על שולחן
הניתוחים שלך .לא יכולת להציל אותה .לצערי הכבד אתה היחיד שיודע על
הנזק הרב שנגרם .אם אתה חושב שההטרדות שלי יפסיקו אתה טועה
בגדול .אני עדיין זקוק לך .אתה היחיד שיודע משהו בכל בית החולים הארור
הזה".
הדוקטור גירד בפדחתו והבחין ,לחרדתו ,ששערה נוספת נפרדה מראשו.
בידו השנייה הוא חיפש את הכדורים.
"במקרה שאתה חושב לברוח לכדורים שלך -אל תנסה אפילו .שום כדור לא
יעזור לטיפול שאני מכין לך"
הדוקטור עזב את הכדורים.
"אני אצור איתך קשר ברגע שנתפוס את קסיו ואז אתה תוציא ממנו את כל
מה שאפשר לדעת על אלטריה והמיקום שלה"
השיחה נותקה
אלטריה | 101
הדוקטור מהיר לאחוז בכדורים שלו ,רואה בטלפון של את המספר של מר
קרמלוג.
| 102אלירן מלכה
הברברית
"אז תן לי להבין :אתה צריך לצאת בדלת שנכנסת בה ולחצות את העולם
שלך על מנת שתוכל למצוא את דלת הכניסה השנייה לעולם שלנו?"
תנפור ואני צעדנו לכיוון העיר ביירפוסט ,חוצים שדות ירוקים ,הולכים בדרך
של לבנים צהובות .אסור היה לעוף בכיוון העיר.
העיר עצמה היתה עוצרת נשימה :חומה אפורה הקיפה אותה :על החומה
פוסלו אלפי פסלים ,קטנים וגדולים ,שסיפרו את עלילותיהם של הגיבורים
והאירועים ששינו את פני העיר .מגדלי שמירה במרווח של חמישים מטר בין
כל מגדל ניצבו על החומה -ריקים.
מעבר לחומה בצבצו מגדלי העיר האדירים ,גגות בצורות וגדלים שונים,
פעמונים צלויים על צריחים ודגלי ענק שסימלו מקומות שונים בעיר.
רעש רב נישא עם התנועה הכבדה לתוך העיר והחוצה ממנה .יש המעריכים
שביום אחד עוברים כעשרים אלף איש דרך דלתות הברזל האדירות של
העיר .הדלתות נפתחות בשש בבוקר ונסגרות בתשע בערב אך לעולם אינן
ננעלות.
עברנו בשערים והגענו למזרקה של אנתפרוס ,מלך הים ,שהוצבה בכניסה
לעיר .המדרחוב של פאיוס ,מלך השמש ,ושוקי העיר המו אדם.
ככל שהתקרבנו למרכז העיר יכולנו לראות את המשמר המלכותי ניצב
בפתח הארמון .עובדה מעוררת תמיהה ,בהתחשב בכך שלמעלה ממאתיים
שנה חלפו מאז נעלמו בני המלוכה .ואף צאצא למשפחת המלוכה לא טרח
אפילו לתבוע את הכתר .יש האומרים שהמלך עזב בגלל שהמלכה לא יכלה
ללדת יותר ,אחרים טוענים להתערבות כח נסתר כלשהו.
המשמר הממלכתי הורכב מטובי שבטי הברברים ,מי שפעם היו היריבים
של השושלת השלטת .ברברים אלה חתמו הסכם שלום עם סבא רבא של
אלטריה | 103
המלך הנעלם ,אחרי שגילה יום אחד שכל האותיות בכל ספרי הממלכה
נעלמו .בחיפושיו אחרי המילים האבודות הוא הגיע עד מכשפת הברברים,
אשר שינתה באופן בלתי צפוי את ההיסטוריה של השושלת.
הברברים רכבו על אריות לבנים ,גדולים בהרבה מהחיה הרגילה .מדי
המשמר היו פשוטים :לגברים ולנשים כאחד קסדה מעוטרת בכנפיים של
דרקון ,כשעל חלקה המכסה על המצח אבן חן אדומה ומשושה.
הגוף היה כמעט חשוף .מעל הכתפיים נקשרו ברצועות עור שחורות מגנים
מעוטרים בראשי דרקונים .הנשים כיסו את גופם בשריון ברזל .מסכן היצור
שהעז להביט לעבר גופה של הברברית :הן מגיבות בזעם על מבטים
פולשניים .חלקן חגרו חגורות שונות שנועדו לשאת מגוון כלי נשק .כפפות
ברזל שימשו גם כמגנים בעת הקרב.
כל לוחם ברברי נשא חרב שאורכה כמעט כגופו .החרב היתה עשויה
ממתכת שחושלה מדמעותיו של פריקסו ,ענק הנמצא בתוך האדמה ,חי
בתוך ליבה .החרב היתה כמעט המשך טבעי של גופם של הלוחמים
הברברים :כל אחד מהם קיבל אחת כזאת עוד בטרם מלאו לו 25שנים ועם
הזמן החרב הזדקנה איתו הפכה להיות חלק מהנשמה שלו .הברברי היה
לוחם מיומן להפליא .את היחידות הלוחמות הובילו בדרך כלל נשים ,שגם
כאן היו ידועות ביכולתן להביא את הגברים למקום הנכון.
הברבריות תמיד אומרות " ,הגבר הוא הראש אך האישה היא הצוואר".
מכנסי הלוחמים היו עשויים מבד שחור שעליו הורכבו מגנים לכל אורך
הרגל .כף הרגל עצמה היתה יחפה על מנת שיוכלו לזנק בקלות בכל שטח,
בכל מקום :הברברים היו מפורסמים בזכות יכולת הניתור העל טבעית
שלהם.
| 104אלירן מלכה
מגני הברברי היו כבדים לאין שיעור אך הם היו בעלי סיבולת אדירה .לידה
של אישה ברברית ארכה חמישה ימים של צירים ששום יצור בממלכת
העולם הזה יכול אפילו לחלום על לשרוד.
האריות עצמם היו ממושמעים והביטו בשקט באורחים הבאים ועוזבים ,בני
אנוש ,אלפים ,גמדים ,ילורים ,אורקים ועוד אלפים מהיצורים המדהימים
של העולם הזה.
תנפור לא אהב ללכת כמו יצור קרקע נחות ,אך החוק מנע ממנו לעוף:
"תראה אותם יושבים על החתולים הענקיים שלהם ,שוכחים שאנחנו היינו
כאן עוד לפני שהאדם הראשון זחל בעולם הזה .אנחנו נועדנו לבדר אותם,
לשמור על הקטנים ולחבק אותם.
בסוף הם מאוהבים בחתולים הגדולים שלהם .מזל שיש עדיין כאלה
שאוהבים אותנו כאן".
אישה בעלת עור סגול אחזה בסלסלה של פירות מעל ראשה ,בדרך החוצה
המעיר ,לצד אלף עם זקן לבן ושער קצר הקורא ספרי לחשים ,אורק שדיבר
עם פיה שישבה על כתפו .העושר האנושי והעל אנושי היה מהמם.
"אל תכעס תנפור ,אני בטוח שהוא לא יודע לעשות חצי מהטריקים שאתה
יודע לעשות"
הסתובבתי לעברו -
"תסתובב ,שב ,העמד פני מת!"
תנפור דחף אותי עם ראשו "אתה חושב שאתה מצחיק .חוצפן!"
המשכתי ללכת עד שנתקלתי במכשף בעל גלימה כחולה שעמד ולא זז.
"אפשר לעבור?" פניתי אליו ,אך הבנתי שכל הסביבה לא זזה .כולם עמדו
והביטו בשמים.
אלטריה | 105
השמש היתה מסנוורת .מרחוק אוזני איתרו רעש מתכתי שקטע בעוצמה את
הדממה .הבטתי למזרח :מסוק אדיר הופיע משום מקום וחצה את השמיים,
מבהיל את כל התושבים .אפילו האריות זינקו ממקומם למראה המפצלת
המתכתית.
"מישהו חדר לעולם הזה" מלמלתי לעצמי.
"מה זה היה?" תנפור פנה אלי
"מסוק .כלי תעופה של העולם האפור .מישהו הצליח לחדור לאלטריה ,או
שזה תעתוע חולני של קוסם שאיבד את שפיותו".
האמת היתה מבעיתה :המוות פולש בשנית אל העולם הזה ,והוא משתמש
בנתנאל ובאירגון שלו כגייסות.
"אני רוצה שתעקוב אחרי המסוק "
תנפור הביט בי בהלם" .תעקוב אחרי מפלצת הברזל" הצבעתי לשמים.
"מהר! עקוב אחרי המפלצת המתכתית -האם היא לבד או שיש לה חברה,
מאיפה היא יא באה ,מה האנשים שמפעילים אותה רוצים להשיג וכמה מהם
יש".
תנפור נראה מבולבל אך הוא ציית לפקודותיי וזינק לאוויר ,למזלנו בכל
הסערה התעלמו מכך שתנפור עבר על חוק התעופה של עיר.
תנועת האנשים התחילה לחזור לעצמה ואני החלטתי שהזמן הולך ואוזל.
הגענו לנקודה שבה צריך לסיים אחת ולתמיד את הסיפור הזה .יש לנצח את
המוות ולעצור את אלו שחדרו לעולמי.
שמתי פעמיי אל העיר.
"הדרקון הנושף" ,הפונדק הארבעים ושבע בעיר ,היה מקום שיגרתי למדי:
באר מלא כוסות ברזל ,חלקן מלאות שיכר ,חלקן ריקות ומלוכלכות .הבאר
| 106אלירן מלכה
עצמו נמתח לכל אורך הפונדק .מאחוריו היו המדרגות המובילות לחדרים
להשכרה -דרך פייק ,יצור ענקי בעל שש ידיים ושני ראשים.
השעה היתה שעת צהריים והמקום היה עמוס .רעש הכלים ופטפוטי הקהל
הסיח את דעתי אך עדיין קסם לי.
העולם הזה היה מקום נפלא :נטול גבולות ומדינות ,פטור מבעיות רכוש
ושטח פרטי .מקום בלי מוות ,בלי פחד הגיהינום ,בלי פחד לחוות את החיים.
תמיד הרגשתי חולמני שחשבתיעל אלטריה ,אולי מכיוון שהיא עדיין לא
למדה על הצורך בשליטה ,על המרדף אחרי הכוח :אלטריה היתה עדיין
תמימה .כאן לשטן או מלאך לא היה על מי להשפיע .המלחמה הנצחית של
הטוב נגד הרע לא היתה קיימת ואנשים לא קמו בבוקר על מנת לשרוד אלא
על מנת לחיות .השמועה שהמוות חוזר החלה להטריד את תושבי העולם.
צעדתי בין ההמולה ,מתחמק ממלצרית שנשאה מספר צלחות ועליהן
שאריות אוכל ,אורק שחיפש טבעת על הרצפה ושני גמדים שהתווכחו מהי
האבן הישנה ביותר ביקום.
המוזיקה התנגנה ברקע ואני חיפשתי את הברברים שלרוב נהגו לשבת
הרחק מהקהל אך עדיין בנקודה המאפשרת להם לשמור על הסדר ,במקרה
שאיזשהו אורח יחליט לעשות כיף פרוע מידי .בלי הכנה מוקדמת ,עיני קלטו
אותה :היא ישבה בקצה הפונדק ,בודדה אפילו מהברברים האחרים ויפה
מתמיד.
"אין לי לאן לרוץ אם אני לא רצה איתך" ,נהגה לומר.
שערה השחור גלש על כתפיה החשופות .עיניה החומות היו מלאות
במסתורין אך בה בעת גם בכנות הגורמת לכל אדם להרגיש אשמה חבויה
על חטא שחטא ,בכוונה או בחוסר תשומת לב .אפילו אביה ,שהיה איש
אלטריה | 107
אצולה ידוע ,חשש להביט לתוך עיניה .הן הזכירו לו כמה גדול תפקידו ולמה
אסור לו לטעות -כמו שהוא טועה.
אפה היה קטן ומעט מחודד באופן שרק היא יכלה לגרום לו להיראות חינני.
שפתיה היו מלאות ואדומות ללא סימני איפור ,עם גומה קטנה בצד ימין
שהופיעה כאשר התביישה,אסתר המלכה היופי טבעי במלוא הדרו.
כאשר היתה מדברת על נושאים חשובים גבותיה היו מתכווצות מעט .הכוח
שנבע ממבטה היה כזה שיכל לגרום לצבא ללכת אחריה לתוך השאול בלי
לשאול למה .הכוח הזה גרם לי לצעוד אחריה לסוף עולם ובחזרה .מעיין
נצחי של נעורים כאילו זרם בתוכה ,מעניק לה שלהבת נצחית של
התלהבות :מתמדת מהחיים ,כמה יפה יכול להיראות אפילו הקוץ של
הוורד כאשר החליטה שהוא מקור האושר לאותו הבוקר.
צווארה הדק ,עטור בשרשרת המפורסמת של הברברים ,ישב על כתפיה
שעכשיו היו גלויות .לגופה היה רק בד שחור ,נוגד את עורה הלבן והעדין
לאור האש .על כתפה השמאלית נחה נקודת חן קטנה ועגולה .כמה יפה
היתה ,כמה חזקה ונשית .הערצתי אותה ,אבל יותר מכול התגעגעתי אליה.
עיינה היו נעולות על השולחן שלפניה ,בודדה וזוהרת .ברברי שיכור פנה
לעברה ,מנסה לחבק אותה .בלי שום מאמץ ידה האחת עצרה את השיכור
במהלכו .אפילו לא טרחה להביט בו כאשר דחפה אותו לעבר שולחן אחר
בעצמה מפתיעה.
גררתי כיסא לעברה והנחתי את כובעי על השולחן שלפניו ישבה .היא
הגיבה ברטינה קלה ,מבלי להסיט את מבטה מהמפה .ואז היא הרימה את
ראשה ושפתיה נפשקו לכדי חיוך בעוד סומק ממלא את לחייה.
"קסיו" ,האוויר שזרם מפיה נשא את קולה בעדינות לעבר אוזני שדרשו עוד.
אוזני התענגו על קולה כמו ששפתיים מתענגות על דבש .כאב לי על
| 108אלירן מלכה
הציירים הגדולים שלא היו כאן
להנציח את היופי החד פעמי הזה.
"אלכסנדרה" -ניסיתי להישמע מאופק ,אך בפנים בער בי דחף לבקש ממנה
שלא תלך ממני הפעם .שלא תעזוב אותי שוב.
"ומה מרתק אותך עכשיו?" .למדתי כבר מזמן שסקרנות היא המניע הגדול
שלה.
"העולם שלנו ..כלומר לא העולם שלך –אלטריה ,שבעצם....עכשיו היא גם
העולם שלך".
היא סובבה לעברי מפה שרק עכשיו הבחנתי בה ,על השולחן" .המפה
הזאת באה מאחת מהספריות העתיקות ביותר בעולם הזה" .המפה
שרטטה קווים של מה שנראה כמו שני חצאי תפוח.
"באמת ?"
"כן" .עברתי הרבה על מנת להשיג את המפה הזאת .התייעצתי עם הרבה
אנשים לגביה -עם שני מלומדים ,שלושה קוסמים ומכשפה זקנה
אחת.ואפילו צפרדע קסומה שטענה שהיא נסיך הכלוא בגוף הקטן וביקש
שאנשק אותו על מנת שאשחרר אותו "
ידעתי כבר את המשך הסיפור ",הוא לא הפכ לנסיך?" ראשה נע שמאלה
ימינה מדבר עם שפתיה .
"הם כולם אומרים שזה נראה כמו הגבולות של העולם הזה – שתמיד
חשבנו שהוא חסר גבולות"
אצבעה סימנה מקום במפה" :כאן אתה נפלת" .נשענתי לעבר המפה מנסה
להבין את מה שנראה כמו אלפי קוים מתפצלים לעוד קווים.
"כאן השביל נקטע .הנקודה הקטועה הזו חוזרת בעוד מקומות" .היא
הצביעה על חציו השני של התפוח.
אלטריה | 109
"נראה לי שהנקודות הללו מסמנות את התחום שבין העולם שלך לעולם
שלנו"
המלצרית הגישה לנו שתי כוסות בירה" .מישהו אמר לך שאני מגיע?"
היא חייכה ,נשענת קדימה בחיוך מסתורי ומבט מהפנט ,כהרגלה".לא ,לא
ממש .אתה יודע שאני תמיד מחכה לך" ,היא אמרה ,וגלגלה את המפה.
"כי במקרה אני זקוק למפה הזאת .בייחוד אני זקוק למיקומן של נקודות
הכניסה לעולם הזה" .היא לגמה מהבירה "ולמה זה?"
במקום לענות ,חיפשתי בתיק שלי הפתעה בשבילה .מצאתי עץ ריח לרכב
מהעולם האפור ,פריט שכבר נדיר מאד מאוד .לרוב האנשים לא היה במה
לנסוע ,ובטח שריחות נעימים לא היה הדבר שעסקו בו.
"עוד חפץ מהעולם האפור -ריח שאת בטח לא מכירה .תשלום הולם בעבור
המפה?" ידיה חטפו את עץ הריח ואפה ניסה לזהות את הריח "איך נייר
מריח כמו ורד ויסמין באותו זמן?"
"הפעם זה לא מספיק .הפעם אני באה איתך".
זה לא מה שתכננתי.
" אני רוצה לראות את העולם האפור .אני רוצה לגעת במה שהסיפורים שלך
מספרים".
ידי נעו לשלילה ",אין סיכוי ,אלכסנדרה".
"אוקי " גופה החל להתרומם מהכיסא .וכמה שהוא היה חושני אפילו
התנועה הכי פשוטה שלה גרמה לליבי לדהור.ידיה החזיקו במפה ואני
מיהרתי לאחוז בידה.
"אל תלכי"" .לא שוב".
"זה לא ניתן למיקוח .אתה רוצה את המפה? אני רוצה לראות את העולם
שלך".
| 110אלירן מלכה
"למה שתרצי לראות עולם בלי צבעים ,בלי אושר -למה לעזאזל את רוצה
להיכנס לתוך מקום שבו את עלולה למות ולא לשוב יותר?"
אלכסנדרה התיישבה בחזרה בכיסאה, .קולה שב להיות רך ",אתה יכול
להמתין כל חייך -להמתין לאהבה ולא לדעת שזו לא אהבה .אני חייבת
לדעת :להרגיש את ההפך הנורא ביותר מכל הרגשות ששלטו בחיי על מנת
שאוכל למצוא נחמה בזרועת האהבה שלי" .ידה התהדקה סביב זרועי" .אני
רוצה לנוח על כרי הדשא ,לנשום את הריח ,לשמוע את צחוק הילדים נישא
ברוח ולדעת שמצאתי את האושר השלם .אולי אני נשמעת טיפשה כפוית
טובה ,אך גדלתי על האושר ואני רוצה לדעת אחרת כדי שאדע להעריך את
מה ששלי".
שערה נפל על פניה .הזזתי אותו הצידה ועיניה נפקחו מולי.
"איך אני יכולה לדעת שכשאני בוכה אני באמת בוכה בגלל שזה רגש העצב,
איך אוכל לדעת שדמעות המפיקות את הרגש שלי לא מביעות רגש מזויף?
הרי אין עצב כאן -אנשים לא נפרדים כאן משום דבר!"
דמעה נשטפה בעדינות מעינה וגולשת על ריסה לפני שהיא בוחרת לעזוב
את לחיה ,היא מיהרה לנגב אותה "אני אפילו לא יודעת אם זה באמת עצב:
הדמעה מסמלת אכזבה אך אני עדיין מאושרת .אני רוצה שתיתן לי להיות
אמיתית .אני רוצה שתיתן לי להבין את החיים שלך ,איך שאתה מסתכל על
אלטריה ,איך שאתה יודע להעריך כל דבר -מזריחת השמש עד כחול
השמיים".
כעסתי על הבקשה שלה :איך היא יכולה להיות כל כך כפוית טובה? מדוע
היא לא יכולה להיות מאושרת?
"אני באתי לכאן בגלל ששם עצוב עד מוות .את לא רוצה להרגיש או לדעת
מה עובר על האנשים שם .את יודעת כמה נורא זה להיות חסר רגשות ,חסר
אלטריה | 111
אהבה ,חמלה או שנאה – חסר אפילו את היכולת לכעוס על הממשל
שמתאכזר אלייך ,בגלל שאתה לא יודע כבר מה זה לרצות להיות מאושר?".
"אנחנו מאושרים כמו זומבים!" אגרופה הלם בשולחן .תמיד מאושרים
ומחייכים בלי סיבה .מה ההבדל בינינו לבינכם? אני רוצה לדעת גם מה זה
להיות עצובה ואני אלמד את זה עם או בלי עזרתך".
אלכסנדרה קמה בסערה מהשולחן יוצאת החוצה מהפונדק ,דוחפת הצידה
כל יצור שעומד בדרכה ,לובשת את השריון תוך כדי הליכה .קמתי ללכת
אחריה כשרעם נשמע .הגשם החל לטפטף ואנשים מיהרו לתפוס מחסה.
רק היא עמדה על אבני הדרך ,בתוך הגשם ,מביטה בי מבין הטיפות.
"אתה מרגיש את זה? את הגשם?" אצבעותיה נפרשו ,נותנות לגשם לזלוג
מהן" .אצלכם הוא צורם? הוא גורם לבדידות או למוזיקה כמו כאן?" היא
הרימה את קולה ,גוברת על רחש הגשם שהרטיב את שיערה וגרם לעורה
להבריק .ליבי הלם ורגלי נתקעו באדמה .לא יכולתי לזוז .אהבתי אותה
וידעתי ששוב לא נוכל לראות אחד את השניה בצורה אחרת" .אני לא כמו
כולם כאן .אני בודדה בכל האושר הזה .אני מרגישה כמו נר כבוי .אבי כועס
עלי שבחרתי בדרך שונה משלו אך תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד עוד,
לגלות את האמת ,גם היא שונה ממה שניסו להציג לי עד עכשיו .אל תתן לי
להמשיך לחיות באפילה .למד אותי על העולם האפור שלך כדי שאוכל
לנסות לתקן אותו" .ידיה נחו על חזה" :אני רוצה להרגיש הכול .אני רוצה
שתדליק את הנר שלי מחדש ותראה לי את העולם כמו שהוא באמת".
דמעות החלו לזלוג על פניה .מיהרתי לחבק אותה ,עוטף אותה בזרועותיי.
"בסדר" .ידיה עטפו את גופי .השריון שלגופה חצץ בינינו אך ליבה עבר דרכו
ונגע בליבי .המוזיקה שהגשם ניגן רק העצימה את הרגע.
| 112אלירן מלכה
"גם אני מתגעגעת אלייך קסיו .אל תרגיש אבוד .אני אהיה זו שאנשק את
שפתיך ואנגב את דמעותיך .דע לך אהובי שאתה בטוח ,שלא עזבתי אותך
באמת אף פעם .אתה מדבר אלי בשפה שאף אחד לא יבין" .אתה לא לבד
בעולם הזה".
הגשם נשא קולות שלא שמעתי זה הרבה זמן .
חזרנו לחדר מעל הפונדק ,חדר קטן עם מיטה וחלון .לא היינו זקוקים ליותר.
היא שכבה בזרועותיי ידה משולבת בידי ,פניה מתחפרים בי וידעתי שלווה,
גופה נצמד לגופי כאשר גבה הרגיש את קצה אצבעותיי מלטפות אותו
,עוברות משם לכתפיה לנקודת החן שלה ולזרועותיה היא חייכה .
כשחיבקתי אותה לראשונה היא כעסה "קסיו אתה גורם לי למחנק .אני
צריכה מקום לזוז" היא היתה אומרת .אני הייתי פשוט מחבק אותה חזק
יותר .עכשיו היא לא יכולה להירדם בלי החיבוק שלי.
אלוהים אני אוהב אותה .אני לא רוצה להתגעגע יותר .חיבקתי אותה קרוב
יותר :רציתי שנהיה לאחד.
היינו יותר משניים .היינו העתיד של החופש.
אלטריה | 113
פרנסיס
פרנסיס היה לוחם .פרנסיס אהב עימותים,הוא היה מכור לעימותים .שם
הוא חי ,משם הוא שאב את כוחו.
פרנסיס היה הטוב ביותר במקצוע שלו .פרנסיס חייב להיות הכי טוב :החיים
לימדו אותו שלהישאר מאחור פירושו להישאר למות.
פרנסיס ידע שלהיות הכי טוב פירושו לעבוד קשה -מוח וגוף .הוא מתאמן
שבע פעמים בשבוע ומשתמש במורים פרטיים שמלמדים אותו שפות,
גיאוגרפיה ,מדעים ופילוסופיה.
פרנסיס ראה בגוף שלו מקור פרנסה .הוא היה איש אמיד וזכה להיות
מהמעטים שלא נפלו תחת הדיכאון של הסבל היומיומי .העולם לקח ממנו
כמעט הכל בילדותו ,והוא גדל פרא עד שלמד אחרת.
פרנסיס היה צייד ראשים .הוא לא פרסם את עצמו אי פעם או הציג את עצמו
כך .עבודתו היתה חשאית .על מנת להשיג את הטלפון שלו היית צריך
לעבור שרשרת של אנשים בעלי מכנה משותף .בדרך כלל זה היה סוד שלא
רצו שמישהו ידע עליו.
על מנת לקבל את הטלפון של פרנסיס היה עלייך לספר על הצרה שלך
לאדם הנמוך ביותר בשרשרת .הוא לא יספר לך את הסיפור שלו עד שיוודא
שהסוד שלך אמיתי .אם הוא מוכן להסתכן בלצרף אותך הוא יהיה מחויב
לספר לך את סודו.
אחרי שהחלפתם מידע אתה תקבל את הטלפון של האדם הבא והתהליך
יחזור על עצמו עד ראש הפירמידה .כשלבסוף תגיע לפרנסיס ,לבסוף ,הוא
יתחקר אותך על כל אדם בשרשרת ועל הסוד שלו.
המטרה היתה לשמור על כולם כשותפי סוד ,כך שכל אדם ידע על סודם של
כל אנשי השרשרת .כך כולם דאגו בעצם שהקיום של פרנסיס יהיה סודי -זו
| 114אלירן מלכה
היתה הדרך היחידה לשמור על הסוד שלהם .ברגע שמישהו בשרשרת
אפילו חשב לפלוט משהו שאר אנשי השרשת כבר דאגו לטפל בו לבד.
המראה של פרנסיס היה חלק מהפרנסה שלו ,הוא דאג לכך שיתקבל כייצוגי
אך מאיים .הוא שמר על משטר קפדני של אימונים ודאג להיראות מרתיע.
משפחתו המאמצת היתה חסרת אמצעים .כאשר אימצה אותו זה היה על
מנת לקבל קיצבה ,או לפחות כך חשב .עם הזמן אמו המאמצת הפכה לדבר
החשוב ביותר בחייו :על אף היותה כמעט חסרת ניצוץ אנושי כאשר פגשה
בפרנסיס החלה לפתח רגשות .למרות כל הזוועות של העולם האפור היא
הצליחה לפתח שביב קטן של רגש אנושי.
"אמא" היא היתה דורשת שיקרא לה ,על אף הנורמה שילדים פונים להורים
בשמותיהם הפרטיים .היא דאגה לחנך אותו "פרנסיס תדאג שתלמד יותר
טוב מאחרים .תהיה יותר טוב בכל .בשבילם אתה מתחיל בפיגור של צעד
אחד :זה לא צריך להיות ככה אך זו דרך העולם .אתה תצעד עם ראש מורם
מעל כולם ותזכיר להם שאין להם זכות לומר לך מה אתה יכול או לא יכול
להיות".
כך פרנסיס גדל :הוא היה הכי טוב במה שהוא עשה .ועכשיו להפתעתו פנה
אליו נתנאל -ללא השרשרת ,ללא סיוע של אף אדם אחר .הוא הצליח
להשיג את הטלפון שלו ופרנסיס אהב את זה.
פרנסיס נכנס לחדר במקטורן לבן מעל חולצה שחורה מכופתרת .ראשו היה
קרח והוא חבש משקפיים .כתפיו היו רחבות להפליא ,זרועו גרמה למקטורן
להימתח סביבה .הנוחכים תמיד שמו לב שפרנסיס נכנס לתוך החדר .הוא
ידע היטב איך לגרום לכך.
הוא צעד לתוך המעלית ,מרגיש את הרתיעה של הנוכחים .פחד כבר היה
זרוע בהם ,אך רתיעה מיידית היתה הרגש ששידרו עכשיו .
אלטריה | 115
גופו נע בשיווי המשקל המושלם וחוש הסטייל שאפיין אותו .הוא דאג שכל
פרט בחייו ובהופעתו יהיה מיוחד ומקורי .הוא הזכיר לעצמו השכם והערב
שהוא צריך להיות הכי טוב ,בעולם האפור זה נחשב כהפרעה אך הוא לא
פחד מהחוק.
ונסה המזכירה הקלידה על המחשב לא הביטה לעברו כאשר חצה את
החדר .פרנסיס לא אהב את זה .הוא רצה את תשומת הלב.
"אני כאן לראות את נתנאל" .קולו היה צרוד עם מעט מבטא צרפתי ,שיניו
נחשפו לרגע לבנות ומושלמות.
"שמך בבקשה?"
"פרנסיס" .הוא המתין לתגובה .ידיו שולבו על הדלפק .תגובה לא איחרה
לבוא" .ס....סליחה מר פרנסיס - -אני אמסור למר נתנאל שאתה כאן" .היא
קמה בזריזות וניגשה אל דלתו של נתנאל.
"כן?" נשמע קולו של נתנאל ,והדלת נסגרה מאחוריה.
הוא צעד מספר צעדים לאחור ,מסתכל על המשרד החף מכל אלמנט
קישוטי ,שנשמר כך מאז האסון של נתנאל.
"פרנסיס" קולו של נתנאל נשמע.
פרנסיס פסע אל תוך לשכתו של נתנאל והושיט את ידו ללחיצת יד איתנה
"אדוני".
"אל תקרא לי אדוני .שמי נתנאל .בוא נצא החוצה .לעניין הזה יש חשיבות
גדולה מידי".
| 116אלירן מלכה
תעופה
"אתה מפחד מהדוקטור?" היא לחשה ,שוכבת עלי ומלטפת את פני" .עד
עכשיו לא פחדתי ממנו .חשבתי שלכאן ,לאלטריה ,הוא לא יוכל להגיע .עתה
אני רואה שהוא מצא את הדרך שלו לכאן" .הבטתי בעיניה ,מבקש לטבוע
ביופייה" :אבל כל זה לא חשוב כאשר אני כאן ,איתך".
"אנחנו נכנס לעולם האפור ונצא במהירות בחזרה לתוך העולם הזה.
המטרה היא למצוא את הדלת שתביא אותנו למקום הימצאה של התינוקת.
הזמן מוקצב :גם המוות מחפש אותה ,והוא יכול לנוע הרבה יותר מהר ודרך
הרבה יותר מישורים".
היא נשקה לי ,מלטפת את חזי" .מה אומר הקעקוע?" .הקעקוע היה התו
סול בדיו שחור ,על כתפי" .כאשר גדלתי בבית יתומים ,היינו קבוצה של
ילדים שהסתובבו ביחד .יום אחד התגנבו לעליית הגג של בית היתומים .כמו
בכל עליית גג ,כאשר הדלת נפתחת אתה מגלה עולם נשכח מלא קורי
עכביש ושמיכה של חושך .מצאנו שם אלפי מסמכים של ילדים יתומים אשר
גדלו במקום .בין כל הקופסאות המאובקות מצאנו חוברת תווים כמעט ריקה
חוץ מהדף הראשון.
המוזיקה כבר נשכחה בעולם שלי .זה לא היה אסור אבל לא היה מקום לזה.
כאשר אוכלוסיה שלמה חיה בייאוש הצורך לשרוד הוא הכוח המניע היחיד.
כך קרה להרבה תופעות בעולם שלנו שנעלמו כבר וחלקן אפילו נאסר ,כחלק
מהקמפיין לזרוע פחד וייאוש .השלטונות רוצים לתכנת אנשים בלי ניצוץ
אנושי .כאשר הבטנו בתווים ,ועוד יותר כאשר הצלחנו לעמוד על משמעותם,
הדבר היה בשבילנו כמו שמישהו הדליק מנורה בראש שלנו והאיר לנו פינות
חשוכות .גזרנו את הדף וחילקנו את התווים בינינו .זה התו שלי .הוא מזכיר
לי מאיפה באתי ועל מה אני נלחם".
אלטריה | 117
היא שקעה לרגע קל בהרהורים ,ולבסוף הגיבה בנשיקה" .עוד שעה נתלבש
ונלך לחפש את תנפור" .ראש נח על חזי ,אצבע ליטפה את הקעקוע הלוך
וחזור.
"מה שלום הציפור הגדולה הזו?"
"הוא בסדר" ,חייכתי" .הוא בסדר"
"נראה לי שהתינוקת תאהב אותו "
"גם לי"
יצאנו מחוץ לעיר ,צועדים על שביל אבנים מכוסה בשטיח של דשא ירקרק.
שמש שטפה את הבוקר בקרניה ,מרחיקה את העננים .אלכסנדרה הלכה
לפני לבושה בשריון האדיר שלה .ידה היתה מונחת על נדן חרבה .אהבתי
לתת לה ללכת לפני .סמכתי עליה שתיקח אותנו בכיוון הנכון.
"איזה זוג יפה" נשמע קול .אלכסנדרה צעדה קדימה" .תודה" .גמד זקן
התקרב לעברנו אוחז בקופסא בצבע כחול מתקלף "רוצים מזכרת?"
"מה אתה מציע?" ענית ,מתמתח.
"אני מציע קונכית זיכרונות"
אלכסנדרה עצרה ,מסוקרנת" :מה זה אומר?"
נראה שהגמד היה מאושר מהסקרנות שלה" .כל הזיכרונות שלכם בעבר
בהווה ובעתיד ייאספו בתוך הקונכייה".
אלכסנדרה הושיטה לו מטבע זהב" .אוקי ,נשמע מעניין".
הגמד פתח את הקופסא והטיל לתוכה קונכייה" .אני זקוק לשערה אחת של
הגברת ואחת של האדון.
אלכסנדרה משכה שערה מראשי ואחת מסבך שיערה השופע והגישה אותן
לגמד שהטיל אותן לתוך הקופסא ,מנער אותה ומלמל מספר דברי לחש.
| 118אלירן מלכה
רעש פיצוץ נשמע ועשן עלה מהקופסא" .זה מוכן" הוא אמר ,ופתח את
הקופסא ,הוציא ממנה את הקונכייה והושיט אותה לאלכסנדרה.
"זה נראה לי כמו אותה קונכייה".
"שום דבר הוא לא מה שהוא ניראה" .הגמד חייך וקיפל את חפציו.
"אתה יודע שתנפור לא יוכל לקחת אותנו לתוך הדלת?"
"מדוע לא?"
"הדלת נמצאת גבוה מידי לכושר התעופה שלו .אנחנו נזדקק ליצור שיכול
לעוף הרבה יותר גבוה ממה שהציפור יכולה" .ידה נחה על מצחה מגינה
עליה מקרני השמש בעודה מחפשת את תנפור.
ראיתי אותו מתקרב באופק "על מה חשבת?"
תנפור נחת ,מפזר אבק לכל עבר" .היי" ,היא חייכה אליו ,והוא מיהר להרים
את משקפתו" .אלכסנדרה! התגעגעתי אליך".
"גם אני אלייך" .שפתיה נשקו למקורו" :אתה כל כך פרוותיי ונעים ...כאשר
יהיו לי ילדים אני בטוחה שהם ייהנו להתכרבל איתך" .אלכסנדרה קפצה
והתיישבה על גבו.
"על מה חשבת?" שאלתי שוב ,אוחז בידה המושטת "על דרקון" .היא הניפה
אותי בפראות מאחוריה.
"דרקון?!" תנפור ואני הגבנו בפליאה.
"נראה לי שכדאי שתתני לי להחליט במשימה הזאת :עושה רושם שאת כבר
לא חושבת בהיגיון".
"אתה יכול להיות הראש אך אני הצוואר ואני מנווטת אותך לכיוונו של
הדרקון" ,היא הסתובבה לעברי ,מוציאה לשון.
נאנחתי ,מודע לכך שאין אפשרות להתווכח" .חשבת על דרקון מסוים?"
"ראלף"
אלטריה | 119
לא ידעתי איך לבלוע את התשובה אך נכנעתי מזמן לראש שלה .חיבקתי
אותה קרוב ולחשתי על אוזנה" :תנפור לא יאהב את זה :בכמה פעמים
האחרונות ראלף ניסה לאכול אותו".
תנפור חבש את משקפיו וזינק לאוויר.
"אז לאן אנחנו טסים?" הוא שאל.
"להיות ארוחת צהריים" צעקתי .
"מה?"
הוא עצר את נפנוף כנפיו ועבר לדאייה " -אז לאן אנחנו טסים?"
"אנחנו הולכים למצוא את ראלף .אני יודעת שהוא ניסה לטרוף אותך בכמה
פעמים האחרונות אך אני מבטיחה לך שהפעם זה יהיה אחרת".
תנפור השתנק" .ידעתי שהייתי צריך להישאר במיטה היום".
| 120אלירן מלכה
בית היתומים
"שב כאן" ,היא אמרה לי .הייתי ילד בן שבע וביצעתי את ציוויה .אם בית
היתומים היתה אישה מדהימה ואני הערצתי אותה.
התיישבתי במטבח שנצבע בצבעי חום אפור עם חלון מלבני קטן מעל הכיור,
חלון שלא נתן להרבה אור לחדור למקום העגום".ספר לי מה קרה" היא
מחתה את דמעותיי.
עדיין בכיתי אך שמחתי להיות בחברתה הרגשתי בטוח שוב "הם שוב
הרביצו לי".
שערה האדום היה קשור בצמה .עיניה המיוחדות -האחת ירוקה והשניה
כחולה -הביטו בי בחמלה רבה ,חמלה שכבר היתה טאבו בחברה שלנו.
"הם הרביצו לך בגלל שהם לא יודעים מה לעשות איתך" .היא ניגבה את
הדמעות בעזרת הסינר שלגופה ,רוכנת לטפל בי.
"נמאס לי!" שילבתי את ידי בכעס" .אני רוצה לספר לך סוד" היא אמרה.
הפסקתי לבכות והבטתי בה ,משתוקק לשמוע את סודה".אני לא מכאן".
"למה את מתכוונת?" שאלתי
היא אחזה בידי והביטה סביב" :אני לא נולדתי בעולם האפור הזה .אני באתי
לכאן על מנת לעזור לילדים כמוך .אני באתי ממקום נפלא :מקום שאין בו
עצב והצבעים בו רבים כמו הכוכבים בשמים .אני באתי ממקום בשם
אלטריה".
"אני אוהב את השם הזה" ,חייכתי ,ממהר להסתיר את הרגש שהביע
חולשה.
"אבל מה זה אלטריה?"
אלטריה | 121
"אלטריה בשפתם של הזקנים זו תיקווה :אלטריה היא ממלכה נפלאה,
מקום שתוכל להיות בו מאושר .כל הספרים שאתה והחברים שלך מחביאים
הם רק חלק קטן ממה שיש שם באמת".
כמה רציתי להיות שם עוד לפני שהבנתי בכלל במה מדובר.
"קחי אותי לשם"
"אני לא חוזרת לשם עכשיו ,יש לי הרבה עבודה כאן .אבל אני אספר לך איך
להגיע לשם ,איך להגיע לאלטריה ,ואתה תדאג לשמור עליה מפני כולם".
היא נשקה למצחי" .אבל לא עכשיו" .ידיה העדינות הקימו אותי מהכיסא.
"עכשיו אתה צריך לקום וללכת לבריון הזה ולעמוד מולו .אם אתה רוצה
להיות מגן של אלטריה אתה צריך לדעת לעמוד על שלך".
אצבעותיה הרימו את סנטרי והיא ישרה את מבטה כך שעינינו תיפגשנה:
"אבל זה יהיה הסוד שלנו .אסור לך לספר על אלטריה אחרת ייקחו אותי
ואותך מכאן".
"אני נשבע ססיל"
שפתיה נשקו למצחי שוב "אוקי" .יצאתי בריצה החוצה ,מוכן להתמודד עם
העולם.
| 122אלירן מלכה
ראלף
השמש החלה לזרוח והעננים התפזרו ,צבע השמיים התחלף לאט לתכלת
כמה נפלא המראה המלבב שלה האהבה בין עננים לבין שמים כחולים:
הרוח נשאה קולות צחוק של ילדים ואלכסנדרה הניפה את זרועותיה באוויר,
נותנת למוזיקה ללטף אותה .זרועותיי חבקו אותה .שאבתי עוצמה
מהאישיות שלה ,מהיכולת שלה להיות עצמה בצורה טבעית לחלוטין.
מתחתינו התמונה היתה הררית :קבוצת נוודים הלכה לצד גמלים .קבוצת
ילדים שצעדו איתם נופפו באושר למראה תנפור ,שאהב יותר מכל את
תשומת ליבם של ילדים.
הרגשתי נפלא .אלכסנדרה היתה בידי ומבטה היה חלומי .אהבתי אותה
והרגשתי בטוח בידיה .היא היתה החזקה משנינו והיא ידעה זאת .שמחתי
לשים בה את מבטחי ,את עתידי .התינוקת תהיה זקוק לאמא אמיצה.
"תראה את הילדים" תנפור צלל ,עף מעל ראשם של הילדים .הם בתגובה
קפצו מאושר ,מנסים לגעת בו" .הם ממש מאושרים ממך" .הוא התרומם
מעלה" :כל הילדים מאושרים ממני" ,והביט לאחור במבט שחצני.
"אז יש לכם תוכנית?"
"אני חשבתי להציע אותך בתמורה".
"ואני חשבתי להסתובב תשעים מעלות -אתה המומחה למתמטיקה -אתה
בטח יודע כמה כיף זה יכול להיות לעוף הפוך .מעניין כמה זמן תוכל
להחזיק".
אלכסנדרה החביא את חיוכה בידה "זה מצחיק אותך" דגדגתי אותה והיא
ניסתה להישאר מאופקת ,מתפתלת בזרועותיי "עכשיו זה עדיין מצחיק
אותך" .לבסוף היא נכנעה ,מתפקעת מצחוק שהתגלגל על גבי הרוח ,נישא
לכל עבר .קול הצחוק שלה היה יכול לרפא את כל החולים .תני לי להישאר
אלטריה | 123
כאן לידך ,לנוח על האדמה ,לחבק אותך ולדגדג אותך לנצח .הצחוק היה
מדבק ובמהרה גם אני ותנפור הוספנו את קולנו הבלתי מוזיקלי לסימפוניה.
"דרקונים יודעים הרבה שפות .אני חושבת שאנחנו נוכל לדבר בשפתו של
הדרקון הזה" .הרבה אנשים לא יודעים שדרקונים הם חיות
ביישניות
ואוהבות אדם :כל החוכמה האנושית מגיעה בתחילה משפתם של הדרקונים
בעולם הזה.
"דרקונים כמו ראלף מבינים הרבה שפות אך בעיקר את שפת החרב" הביע
תנפור את התנגדותו לרעיון.
מרחוק ראינו את הר הגעש .באור היום הוא נראה הרבה פחות מאיים.
כאשר הדרקונים היו נפרדים מהחיים הם זכו לגוף חדש לפי החוכמה וטוב
הלב שחילקו בעולם .דרקונים נבונים וחכמים היו זוכים לגוף של דולפינים או
לווייתנים .דרקונים שלא הצליחו להתעלות מעל היצר החייתי שלהם ,או
שגדלו בקבוצה של דרקונים מושחתים ,זכו לגוף של עטלף או עורב .להפוך
לדולפין או לוויתן היה החלום של כל דרקון.
חלק לא קטן של דרקונים ,לצער כולם ,גדל בקבוצות מושחתות ולא זכה
להארה של חוכמה וידע,מה שגרם להם ליפול למעגל אינסופי של דרקון
ועטלף .למרות זאת ,כמה מהם כן הצליחו להפנים את הצורך בחוכמה
ובטוב לב וזכו בכבוד להפוך להיות דולפין ,מושא חלומותיהם של כל
היצורים ,אנושיים ואחרים.
"אני מסתלק מכאן" אמר תנפור ברגע שהוריד אותנו לרגלי ההר.
נפנפתי לו לשלום בעזרת כובע הבוקרים "אני אתגעגע לשנינות שלו".
טיפסתי עם אלכסנדרה במעלה ההר שעות ארוכות .אחרי פרק זמן ארוך של
| 124אלירן מלכה
טיפוס שקט היא הסתובבה אליי באצבע על השפתיים .ידה השנייה הצביעה
לעבר זנב דרקון שנעלם בלוע הר הגעש.
"יש לי רק שאלה אחת"
"זה חייב להיות עכשיו?"
"למה ראלף?"
נעצרנו והיא הסתובבה להביט בי ,והבעה של אכזבה קלה על פניה" :הרי
המטרה של דרקונים ההיא לא להיות יצורים החיים מריגוש זול .כאשר
האלים יצרו אותם ,כמו כל שאר היצורים ,הם קבעו את ייעודם של הדרקונים
כלעזור בעולם הזה .ראלף הוא ההפך המוחלט מכך והוא יודע זאת .הוא
יודע שדרכו שגויה ,אך המעגל שבתוכו צמח לא לימד אותו אחרת .הוא נועד
להיות עטלף עוד לפני שידע בכלל שהוא דרקון".
מבטה הפך רציני" .העולם הזה מבוסס על אחווה :כאשר יצור אחד בוחר
לסטות מהדרך שלו צריך לתקן אותו"" .האם משמעות חיינו היא לא לעזור?
לנסות לגרום לו למלא את כל הפוטנציאל שלו? או שרק נביט בו במסע
ההרס העצמי שלו?" היא הסתובבה והמשיכה לטפס.
ככל שצללנו לתוך ההר כך נהר החומצה ודגי הקונוק נעשו ברורים יותר
לעין.
"את כל כך יפה" שמעתי את ראלף מדבר ",מה אמרת?"
"למי הוא כבר יכול לדבר" חשבתי לעצמי .אלכסנדרה הסתובבה לעברי
ושלפה את החרב מהנדן ,מסמנת לי להיות בשקט.
"אני יודע שאת רחוקה מהבית אך אל תדאגי ,עוד מעט יהיה לך חם ונעים".
יכול להיות שהוא דואג למישהו?
"ליתר דיוק יהיה לי חמים וטעים" .אלכסנדרה מיהרה פנימה לשמע
הדברים.
אלטריה | 125
רצתי אחריה ,אוחז בכובע הבוקרים שלי ,מוצא את פניו של ראלף קרובים
לכבשה אחת אומללה ואת אלכסנדרה מנסה בכל כוחה שלא לצחוק.
"אתה!!" אישוניו הצטמצמו ברגע שקלט אותי :היה לי ברור מה עומדת
להיות קבלת הפנים שלי וכשנחיריו ירו שני כדורי אש כבר הייתי במקום
אחר ,מזנק לעבר אלכסנדרה.
אלכסנדרה צווחה קריאת קרב ,מניפה את החרב באוויר ,ברגליים מתוחות
מאחוריה ,מרימות אותה גבוה ומחזיקות אותה באוויר באיזון מושלם של
רקדנית" .לא אמרנו שבאנו לעזור לו?" צעקתי לה.
"אל תדאג הגוף שלו מכוסה קשקשים ,הוא יעמוד בזה" ,קולה התרחק ממני
בזמן ריצה .,ראלף נראה מבוהל מצעקת הקרב :אני לעומתו פשוט הבטתי
בה ,המום .חרבה נעה בחצי סהר מושלם ,פוגעת בשערות ראשו ומתלפפת
עם סיבוב נדן החרב .רגליה ניתרו על ראשו במכה אדירה :פניו לבשו עווית
של כאב ואלכסנדרה קפצה מראשו לעבר הקיר ומשם אל האדמה ,בנחיתה
מושלמת .החרב נשארה נעוצה בקיר ,כובלת אליו את ראלף .במהומה
הגדולה ,הכבשה האומללה מצאה את דרכה החוצה.
"לא האוכל שלי"....
אלכסנדרה הביטה בו ,מרוצה מעצמה בעליל .ראלף מצידו משך את גופו
קדימה מנסה לפעור את פיו ולבלוע את אלכסנדרה .היא נשארה במקומה.
הלסתות האדירות עמדו להיסגר סביב גופה אך היא שלחה את ידיה לאחוז
בשני צידי פיו .ידיה דחפו את לסתותיו האימתניות והוא ניער את פיו ,מנסה
להשתחרר
.כמה יפה כמה חזקה היא הייתה .
"כל הכבוד!" צעקתי .מבטה הופנה לעברי ובדיוק באותו זמן דחף ראלף את
פיו קדימה וזנבו הכה ברגליה ,גורם לה לאבד שיווי משקל" .אלכסנדרה!",
| 126אלירן מלכה
זעקתי ,מזנק להגן עליה .תפסתי אותה והפלתי אותה ארצה .התגלגלנו
שנינו בעפר :לסתותיו של ראלף נשלחו קדימה ונסגרו בדיוק מעל המקום
שבו עמדנו לפני שניה.
הוא רק שכח ששערו היה קשור לקיר .שער דרקון לא ניתן לגזירה ,לשריפה
או להשמדה בכל צורה אחרת .השער שנקשר לקיר המערה פעל כגומי,
מושך את ראשו חזרה לקיר בעוצמה שווה לזו שאיתה מתח אותו קדימה,
מושך אותו אל הקיר בחבטה שגרמה לכל המערה לרעוד.
ישבנו על ריצפת המערה ,מתנשפים .ראלף שכב בעצמו ,חצי מעולף ,בלשון
משורבבת החוצה ועיניים פקוחות למחצה.
"מה יש לך נגדי?" הוא מלמל בכאב.
"מה באמת יש לך נגדו?"
מבט זועם היה התשובה שקבלתי.
"אני? את זו שזינקת לטייל באוויר -החרב שלך עפה לשם ,הרגל לפה -לא
הבנתי מה קורה -בסוף הוא כאן מעולף וזה אשמתי?"
מבטה הפך לזועם אפילו יותר" :אתה לא יכול לקחת אחריות על כלום!"
מלמלתי משהו על נשים ומבטה הפך ליוקד ממש .כבר לא ידעתי מי יחטוף
את המכה הבאה ,ראלף או אני.
אלטריה | 127
כמה שעות מאוחר יותר וכבשה אחת פחות ,ראלף שכב במערה על גבו,
כנפיו מקופלות לצידי גופו וידיו נחות על בטנו הנפוחה" .מה אני יכול
לעשות? דרקונים צרכים לאכול".
"ראלף תהיה רציני .זה כל מה שאתה רוצה מחיי הדרקון שלך?" אלכסנדרה
ניסתה לפנות אל ההיגיון שלו.
"אני גדלתי ככה .לי אף אחד לא בא לעזור כשהייתי תינוק ,זרוק לבדי .אפילו
ההורים שלי ברחו .איפה היתה החמלה שלכם אז? איפה היתה העזרה
שלכם אז? המצוקה שלי היתה דבר שקל מאד להתעלם ממנו :עכשיו שאני
בשיא כוחי כולם פתאום רוצים אותי" .הוא קם על רגליו ,פורש את כנפיו
האדירות" .אתם מפחדים כי הפכתי להיות חזק אז אתם מנסים לפנות
לחמלה שלי?"
כמה תקף היה הטיעון שלו .זה יכול היה להיות הטיעון של כל הנערים
שגדלו איתי ברחובות ,אלה שברחו לעבר האפילה והפשע .מי יכול להאשים
אותם בבחירות שלהם כאשר לרוב האנשים קל יותר להעלים עין מאשר
לעזור?
"זה לא עובד ככה" ,התפרצתי לשיחה.
"אל תתערב .אתה בכלל לא מהעולם שלנו .אתה מטייל כאן ,נהנה מכל מה
שיש לעולם שלנו להציע ,שוכח מאיפה באת".
"אני בא מהאכזריות שאתה כל כך גאה לנפנף בה .ואני לא בחרתי להיות
כמוך ,אז מה זה אומר עליך?"
נחיריו התנפחו" :זה לא אומר כלום וזה לבטח לא אומר שאם בחרתי לקחת
מה שמגיע לי ואתה בחרת לשחק במשחק שלהם אתה יותר טוב ממני".
"זה בדיוק מה שזה אומר".
| 128אלירן מלכה
גופו התיישר ועיניו רשפו לעברי" .אתה חוצפן .אל תשפוט אותי".
"אני שופט אותך כי בחרת בדרך הקלה .אתה טוען כל הזמן שהם לא נתנו
לך הזדמנות ,הם לא עזרו לך ,הם השאירו אותך מאחור -הם בחרו בדרך
הקלה .וגם אתה בחרת בה ,במקום להתרומם מעבר לביבים אימצת רחמים
העצמים בתור מודל להתנהגות .זה אולי מסביר למה אתה מי שאתה אבל
זה לא הצדקה להתנהגות שלך".
שאגה אדירה נשמע במערה" :אתה לא תשפוט אותי!!"
אלכסנדרה התערבה ,עומדת ביני לבין מלתעותיו של הדרקון" .אתה תמיד
טוען שלא נשפוט אותך על העבר שלך .עכשיו שאתה עומד כאן ויש לך את
היכולת לבחור ,לבחור בין לעזור לתינוקת הזו שנשכחה לבדה -בדיוק כמוך
לבין להמשיך לחיות בדרך שלך -מה תעשה עכשיו?"ראלף סובב את ראשו ,אולי מבושה או שאולי פחד להכיר באמת .הוא
התהלך במערה בזעם אצור ,נחיריו מעלים עשן " .אתה מתחייב לא לחזור
למערה שלי אחר כך?"
"אני לא אחזור אם לא תבקש" .הוא ביקש עוד הרבה פעמים ,אך זה כבר
סיפור אחד.
המטרה
פרנסיס ונתנאל טיילו ברחוב הצמוד לבנין המשרדים של הארגון .העונה
היתה חורפית ,או עשתה רושם של חורף שאיננו מסתיים .נתנאל לבש מעיל
פרווה שחור .פרנסיס לבש מקטורן דק .הוא נהנה להרגיש את הקור .הוא
גדל בקור וידע כיצד להתמודד איתו.
רחוב ארכימדס היה פעם רחוב יוקרתי .עכשיו מאות החנויות שבו החזיקו
לרוב מספר מצומם של פריטים .על קירות הבניינים היו תלויות כרזות
תעמולה של הארגון ,מסבירות בשלל דרכים את ערכה של העבודה.
אלטריה | 129
הסיסמה על אחד מהם אמרה "שבעה ימים בשבוע ,שלוש מאות שישים
וחמישה ימים בשנה ,כמה מהם דאגת לקדם את החברה?"
רכב משטרתי עבר ברחוב ,מחפש חסרי בית או ילדי רחוב העלולים לכער
את יופיו הקר של הרחוב .פרנסיס הביט ברכב בתיעוב .אף פעם לא אהב
את המשטרה.
"בימנו העולם משתנה פרנסיס" .נתנאל הלך באיטיות ,ידיו משולבות
מאחורי גבו" .אנחנו מנסים לשמור על החברה ועל סדר בעולם שלנו".
פרנסיס צעד לידו ,מקשיב" .אך לפעמים יש אנשים שלא מסכימים עם
קידמה .קסיו ,למשל ,היה תקוע בבית שלו עם מכשירי חשמל ישנים ומכונת
כתיבה ארכאית ,מאמין בצורך לתת לאנשים את חופש הבחירה .תראה
למה זה גרם לו".
הם עצרו ליד מעבר חציה כשחסר בית יצא מסמטה ,הולך לעבר מעבר
החצייה .אנשי הביטחון של נתנאל הופיעו פתאום ,מושכים את חסר הבית
לתוך רכב ונעלמים .המחזה הזה לא היה בלתי שכיח ברחובות העיר
האפורה.
"אדוני ,עם כל הכבוד המתבקש ,קסיו פחות מעניין אותי .כל הסיפור הזה
פחות מעניין אותי .אני יודע בדיוק מה קורה בהנהלה של החברה שלכם וגם
זה לא מעניין אותי .אני יודע שהארגון דואג להפחיד את האנשים בכך שאם
הם יפסיקו לעבוד הם יאבדו צלם אנוש .אני יודע שהארגון שלך עובד על
דרכים לגרום לאנשים להיות יותר אדישים .יודע על המטרה שלכם לגרום
לכולם לחשוב שהם עומדים לאבד את כל רכושם ".
פרנסיס נעמד מול נתנאל" .האמת שכל זה לא מעניין אותי בכלל .אתה
קראת לי לכאן בגלל שאתה זקוק לכישורים שלי .אני כאן .מה אתה צריך?"
| 130אלירן מלכה
נתנאל הביט היישר לתוך עיניו של פרנסיס ,מחפש לראות את החולשות
שלו ,מנסה לקרוא אותו ,אך ללא הועיל .הוא לא מצליח להבין את האדם
הזה שעומד מולו.
"אני רוצה שתמצא אותו"
" את מי?"
" את קסיו"
פרנסיס חשב רק לשניה" .אני אמצא אותו אדוני".
בקצה פיו של נתנאל ,היכן ששפתיו נפגשו הופיע עיקול קטן ,כה קטן שהוא
בקושי נראה לעין .העיקול הזה יכול היה להיחשב כעיוות או התחלה של
התקף לב ,אך מה שהוא הביע היה לא יותר מחיוך .נתנאל רצה לטפוח על
גבו של פרנסיס אך במקום זאת המשיך ללכת" .אני יודע שקסיו היה כתב
מחתרתי מוצלח :הוא הצליח להרגיז הרבה אנשים .הוא תיעב את הארגון.
משום מה הוא לא השלים עם העובדה שאנחנו דואגים לאנשים לתעסוקה
ולקורת גג".
פרנסיס קטע את נתנאל " -הוא טיפש שלא ידע להתיישר עם שאר העולם".
חלונות הראווה הציגו בגדים יוקרתיים ,מכוניות בשווי המשוקלל של כל
המשכורות בחייו של עובד זוטר" .כבר אין מעמד ביניים" חשב פרנסיס
לעצמו" ,רק משרתים ואדונים".
"קראתי את הכתבות שלו מדי פעם ,ואני יכול לומר לך שלא התרשמתי
במיוחד .מה שמצאתי מפתיע היא העובדה שהוא פנה נגדך -האשים אותך
בהרבה מהבעיות של העיר .הוא טוען שאתה מחזיק את האנשים בפחד.
אני יודע שהוא היה צרה גדולה בשבילך".
נתנאל הבין לאן פרנסיס חותר" .אני לא העלמתי אותו" .הוא כעס על עצמו
שלא הצליח לקרוא את פרנסיס מבעוד מועד.
אלטריה | 131
"לא התכוונתי לזה" .פרנסיס היה רגוע אך ידע שהוא מתהלך על קרח דק.
"אבל בוא נהיה כנים :אדם כמוך יכול להעלים מישהו כמו קשיו בקלות .עם
הקשרים שנוצרו במשפחה שלך ,הלחץ התקשורתי שנוצר -אתה תרצה
שאנשים ידעו שאתה חיפשת אותו .אתה תירצה שאנשים לא יראו בו כקדוש
מעונה".
נתנאל עצר" .לא אכפת לי מה התקשורת חושבת או לא חושבת .אני שולט
בתקשורת ואני באבל עד שימצאו אותו .הוא הפריד ביני לבין משפחתי
ועכשיו הוא נעלם .אני רוצה אותו".
פרנסיס היה גאה .הוא אהב לראות את אלו שדגלו באדישות מביעים רגש.
"אני רק אומר שאם אתה מבקש ממני למצוא מישהו רק כדי להראות
לאנשים שאתה ניסית לחפש אותו אתה עושה טעות כי כאשר אני מחפש
משהו" ,מבטו התיישר לתוך עיניו של נתנאל "אני מוצא אותו".
נתנאל הרגיש צביטה ,הוא הרגיש פחד קל מהאדם הזה והוא קילל בליבו
את העובדה שהוא הוא פשוט לא מצליח לקרוא אותו .כל זה לא שינה את
העובדה שהוא רצה למצוא את קסיו .הוא חייב למצוא את אלטריה לפני
שאחרים ידעו על קיומה.
| 132אלירן מלכה
הדלת
"יש רק בעיה אחת" אמר ראלף.
צעדנו בשדה הנמשך ככל שהעין יכלה לראות בדרכנו החוצה מהר הגעש
הרדום ,.רציתי לשמוע את הרוח רציתי לשמוע את אלטריה צוחקת .
"שתף אותנו ,ראלף"
"הדלת שלכם שנמצאת בשמים שוכנת די קרוב לכפר מאוד לא ידידותי
לדרקונים"
אלכסנדרה מיהרה להבין במה מדובר ,כהרגלה" .לא ידידותי לדרקונים -או
לא ידידותי אליך?" גופה היה אתלטי ובנוי למסעות :עורה החזיר
את
השתקפות קרני השמש :בהיתי בה והיא חייכה כשתפסה אותי ואספה את
שיערה.
"אני חושש שאנשי הכפר קצת כועסים עלי "
"מדוע זה כך ,לדעתך?"
"ובכן לפני מספר שנים רוב עדרי הבאפלו נעו מזרחה בעקבות הדשא
המעופף .לא כל כך נשאר לי מה לאכול" .ידיו נעו בגמלוניות בעודו מנסה
להסביר "ובכן.....כלומר די טרפתי את כל הבקר בכפר"
נאנחתי ",וזה נגמר בזה?"
ראלף הביט בי במבוכה ,בעוד ידיו מנסות לעדן את המשך הסיפור
",אממממ...ובכן" אצבעותיו נגעו בפיו -
"הרגשתי גם צורך לשרוף חלק קטן מהכפר כעונש על כך שהם כעסו על זה
שטרפתי את הבקר ...רוב התושבים בכלל לא נפגעו" .הוא חייך מנסה
לשבות אותנו בחיוך מטופש
"בשם כל האלים!" אלכסנדרה הביטה בו באכזבה גלויה.
"זה לא החלק הנורא"
אלטריה | 133
"יש חלק נורא?"
"שרפתי את הבית של זקנה אחת שבאותו זמן לא ידעתי שהיא מכשפה
האוהבת מאד לגדל ירקות מזמרים".
פיה של אלכסנדרה נפער " -שרפת את הבית של בבושנה?"
" לא ידעתי שזאת בבושנה"
"מי זו בבושנה?" שאלתי.
"בבושנה היא מכשפה בעלת כוחות מאגיים אדירים וחוכמה חובקת עולם.
היא בעיקר ידועה באוסף הירקות והפרחים המזמרים האדיר שלה ,אותם
היא נוהגת לאסוף אותם מכל רחבי אלטריה".
מבטה של אלכסנדרה חזר לראלף " -כמה טיפש אתה יכול להיות?" היא
חבטה בו .אמיצה.
"באמת כמה טיפש אתה יכול להיות" חבטתי בו גם אני .היא היתה אמיצה.
ראלף נענע את ראשו" :זה שהחלטתי לעזור לכם לא אומר שזה יום הכה
את הדרקון .באמת שלא ידעתי שמדובר בה .עכשיו היא הטילה כישוף על
שמי הכפר ,כישוף שמונע ממני לעוף מעל גובה מעוף החץ .היא עשתה את
זה כדי שאם אחליט לפגוע בתושבי הכפר תמיד אהיה חייב לעוף נמוך
מספיק להיפגע על ידי החצים שלהם".
"בבושנה היא גם מגלת עתידות .מילדות היא ניחנה יכלה ביכולת לראות את
העתיד ,מה שגרם לה לעקור את שתי עיניה .הכוח שלה נשאר איתה,
ולבסוף עשה אותה מפורסמת בכל רחבי העולם".
ראלף ניסה להמחיש את חומרת המצב.
"אנחנו חייבים לבקש ממנה סליחה" אמרה אלכסנדרה.
"ניסיתי" ,ראלף חייך במבוכה" .באמת שניסיתי".
"ומה קרה?"
| 134אלירן מלכה
"היא הפכה אותי לתרנגול"
אלכסנדרה געתה בצחוק "ואיך יצאת מזה?"
ראלף התיישב על רגליו האחוריות מקשקש בזנבו ככלב" .זה לא היה פשוט
בכלל וזה כלל מספר זאבים שרדפו אחרי ,מפל מים ,ילדה קטנה והכנות
לארוחת ערב ולבסוף מכשפה אחרת שהיתה זקוקה לציפורן של דרקון
ושיחררה אותי מהכישוף".
אלכסנדרה ואני ישבנו והבטנו בדרקון.
ראלף הניף את אצבעותיו ,מציג את הציפורן "היא מעולם לא גדלה בחזרה
כמו שצריך"
ניסינו שלא לצחוק בזמן שהחלטנו לשים פעמינו אל הכפר.
הגענו לבית מוקף תעלה .על מנת להגיע לבית עצמו היינו צריכים לעבור
גשר עשוי מעץ .ראלף העדיף להימנע מהגשר וזינק הישר לתוך האי הקטן
שהבית ישב עליו .הבית עצמו היה די שגרתי :גג רעפים אדום ,קירות לבנים
ותחושה שהוא מבודד בכוונה.
מסביב לבית גדלו צמחים שונים שכנראה שימשו לכישוף .בצד המזרחי של
הבית ניצב לול תרנגולים .ראלף ליקק את שפתיו" .שלא תחשוב על זה
אפילו " סיננה אלכסנדרה בכעס.
"אני פשוט מת לדעת כמה מהם היו פעם דרקונים"
"למה אתה מתכוון?"
"יש שמועה שהיא הופכת את כל היצורים הבעייתיים לתרנגולים"
"באמת ראיתי מספר נוצות לבנות במערה שלך" אמרתי והתקדמתי לדלת
הבית.
"תזכירי לי למה אנחנו עושים את זה?" לחשתי לאלכסנדרה
אלטריה | 135
"מכ יוון שאנחנו מאמינים שיש צורך לתקן את המעוות בעולם ולשמור על
אלטריה"
הנהנתי .תמיד הסכמתי איתה ,גם כאשר טעתה .ואולי הסכמתי איתה
בעיקר כשטעתה.
כלב חום בעל שני ראשים נבח לעברנו בהתקרבנו .ציר הדלת חרק וקול
צעדיו הכבדים של אדם גדול וכבד נשמע.
"מי שם? מה אתם רוצים?" ולקול הצווחני התלווה פרצופו של טרול בעל עור
אפור וקרן שבורה במרכז המצח .הוא לבש חולצת לבנה מהסוג שמלחים
ופיראטים מחזיקים כפריט עיקרי במלתחה שלהם.
"באנו לראות את בבושנה" ,ענתה אלכסנדרה .ידה נעה לנדן החרב .עיניו
של הטרול עקבו אחריה.
הוא שילב את ידיו" :היא עסוקה".
"תוכל בבקשה למסור לה שזה עניין דחוף ביותר -חיים מוטלים על כף
המאזניים ואנו זקוקים לסליחתה"
הטרול סקר אותנו בעיניו "מה כבר עשיתם לה?"
"זה לא ממש אנחנו אלא יותר -הנדתי את ראשי לעברו של ראלף.
הטרול הנהן בהבנה" .אני אשאל אותה אם היא יכולה להתפנות" .הוא פנה
חזרה לתוך הבית ואז הסתובב לשאלה נוספת ",מי לומר לה שמחפש
אותה?"
"תאמר לה שזה קסיו בעניין של ראלף הדרקון".
חיוכו של הטרול נעלם ועיניו הפכו כועסות .הוא טרק את דלת הבית
מאחוריו.
| 136אלירן מלכה
אחרי כמה דקות הדלת נפערה שוב ורוח פרצים נפוצה לכל עבר .הזקנה
הופיעה בפתח ,מכופפת ולובשת שמלה אפורה וצעיף שחור .פניה היו
מכוסים במסכה כסופה אשר שיקפה כמו מראה את אשר ראתה .היא
הצביעה לעבר אלכסנדרה ומלמלה משהו שנשמע כמו "אשזר קרונגול"
פיצוץ נשמע ועשן מילא את האוויר.
"אלכסנדרה?".
קול קרקור ענה לי .במקומה של אלכסנדרה הופיעה תרנגולת .המצב נראה
בעייתי.
התכופפתי וחטפתי את התרנגולת .ברקע יכולתי לשמוע את הטרול צוחק
ואת הזקנה ממלמלת" .תעצרי! בבקשה! את עושה טעות!" אך הזקנה לא
חדלה .מיהרתי לעברה אך הטרול חסם את דרכי ,מניח לגופו האדיר לחצוץ
ביני לבינה אך .אך המכשפה כבר סיימה את הכישוף :קול נפץ נוסף נשמע
ובמקום הטרול הופיע חזיר אפור.
"לודנטר!" הזקנה השמיעה קול בכי מתוך המסכה".תראה מה גרמתם לי
לעשות!!!" היא צעקה לעברי .
"אני? זו את שהפכת את החברה שלי לתרנגולת" ,אמרתי ,מניף את
אלכסנדרה בצורת תרנגולת.
"עכשיו בבקשה תעצרי לפני שעוד מישהו יפגע ולפני שאת הופכת אותי
לחיית חווה נוספת .באתי לכאן בכניעה ובבקשת עזרה".
"למה שאעזור למי שבא בעניינו של ראלף? הדרקון הזה מביא רק צרות"
"אני לא יכול שלא להסכים "...באותה רגע אלכסנדרה התרנגולת זינקה
מידיי והחלה לרוץ במהירות לעבר השאר התרנגולות שעסקו בליקוט
גרגרים וזרעונים" .אלכסנדרה!" צעקתי ,מבולבל.
ידי אחזו בתרנגולים השונים מחפש אחר אלכסנדריה בתוך הלול.
אלטריה | 137
"את בטח יודעת שהמוות מגיע" אחזתי בתרנגולת ,מקווה מאד שזו
אלכסנדריה .התרנגולת לא הסכימה איתי ,ניקרה את ידי בכל כוחה וקפצה
חזרה אל בין שאר התרנגולות.
"שמעתי "..המסיכה של המכשפה גרמה לי לעצבנות רבה .אחזתי שוב
בתרנגולת ,מתרומם על רגליי" .ובכן" ,התנשפתי" .אני כאן כדי לעצור את
המוות .לשפם כך אני זקוק שתסירי כל כישוף או קסם שהטלת על השמים
שבגללו ראלף לא יכול לעוף .ובבקשה אל תהפכי אותו או מישהו אחר
מאיתנו שוב לתרנגולת או לחיה אחרת"
המסכה הכסופה הביטה בי ברוגע עוכר שלווה .תהיתי מדוע היא מחביאה
את עצמה כך .עיניה לא הופיעו במסיכה ,אך מבטה היה חודר גם כך.
במקום אף שני נקבים שימשו לנשימה .הפה היה חסר גם כן.
"המוות הוא לא דאגה עבורי וראלף צריך לשלם על מעשיו .היא חזרה על
מספר לחשים ואני הרגשתי בידי מה שנראה כביצה .הנחתי את הביצה,
תרנגולת נוספת התיישבה ליד רגליי.
"אני יודע שהוא צריך לשלם על מה שעשה אך מה שחשוב הוא העתיד"
היא הפסיקה את לחשיה והסתובבה לעברי" :מה אתה מבין בעתיד כאשר
אתה חי בעבר ,כאשר כל היצורים בעולם הזה משועבדים לחיים ,כאשר כל
המתים בני חורין? החיים משועבדים בכך שהם מפחדים להפסיק לנשום,
לעצור ולתת לטבע לעשות את שלו :הם נלחמים במוות ,מפחדים
להשתחרר מכבלי בשר ודם .והאדם ,הוא רק בשר ודם ולא יותר? אני לא
הייתי סומכת על כך .לא הייתי גוזרת על עצמי חיי נצח בעולם החומר מבלי
לנסות ולגלות את מה שיצורי העולמות האחרים פוגשים -חלקם בחדווה
וחלקם בפחד -אך הם לוקחים את ידו של המוות ואז הנשמה משתחררת
מאחיזתו של הגוף; הגוף מתפורר ואנחנו זוכים לשוט בין הכוכבים ,כמו
| 138אלירן מלכה
האלים .אך כולם כאן כמוך -מפחדים להתייצב מול המוות ,מפחדים לגלות
מה יש מאחורי האפילה".
הזקנה הלכה לעברי ,ממלמלת .ברק נשלח לעברי ובמקום התרנגולת
שישבה לרגלי חזרה והופיעה אלכסנדרה.
"מה אני עושה כאן?" אלכסנדרה הביטה בסביבה בבלבול.
"העבר ,העתיד -הכל חשוב".
הזקנה כיוונה את לחשיה לעבר החזיר
והטרול שב והופיע.
הטרול נראה המום .הושטתי לו את התרנגולת ופניתי לזקנה.
"זה אומר שאת תסלחי לראלף?"
"ראלף פחות מעניין אותי" ,היא אמרה ,וידה נגעו בפניה.
"אז מה כן?"
"אתה " היא תפסה את ידי בידה ואצבעותיה עברו על כף ידי" .איבדת
הרבה ואתה נלחם .אומנם כאן אתה נלחם נגד המוות אך גם בעולם שלך
אתה נלחם -בעבור החיים".
אצבעותיה המשיכו לסרוק את כף ידי.
"אתה מפחד ממה שצופן העתיד"
משכתי את ידי חזרה ",אני לא".
"אז למה אתה כל כך נלחם נגד המוות? למה אתה כל כך מפחד לתת
לאובדן להיות חלק מהחיים שלך?"
"אני לא מפחד למות"
היא פנתה אלכסנדרה :המסכה שלה נצצה בשמש והיא נעה כאילו רקדה על
אוויר" :רוב הגיבורים לא חוששים לחייהם ,אך מה שמבדיל אבין גיבור לנבל
היא העובדה שהגיבור חושש לחייהם של אחרים" .ידיה של המכשפה נגעו
אלטריה | 139
בידיה של אלכסנדרה" :אתה מפחד בגלל אהבה" ,עכשיו ידה נגעה בבטנה
של אלכסנדרה "אתה מפחד על הילדים?"
"אני מפחד על אלטריה".
אצבעה הורמה לאוויר" .אה ...זו הנקודה..אתה רוצה כל כך להגן על
אלטריה ששכחת אפילו את עצמך"
היא הכניסה יד לכיס ,העלתה מספר עצמות וזרקה אותן על הרצפה.
"אתה אדם טוב ושכר העולם הבא מובטח לך .יש כאלה שאין להם עניין
במה שמחכה בעולם הבא .שאין להם רצון לפגוש את עצמם אחרי המוות.
מאלה אתה צריך לחשוש .גם אני חוששת ולכן בניתי את הגשר הזה"" .זהו
גשר המוות :רשעים לא יזכו לחצות אותו ויפלו מטה לאש והגופרית של
הגיהנום".
הסתכלתי מטה ,מנסה לפענח את חידת העצמות" .את לא יודעת כמה ברי
מזל אתם -ללא מוות ,ללא אובדן -אתם חיים את חייכם בלי פחד"
המסכה הביטה לעברי וראיתי רק את ההשתקפות של עצמי" .אתה הוא זה
שלא מבין שללא פחד אין אומץ ,שללא שנאה אין אהבה .למה ,מכל יצורי
העולם הזה ,אתה היחידי שעומד מול המוות? כי אתה יודע מה פירוש
לאבד :אתה ,קסיו ,מכיר את המילה אובדן בצורה מוחלטת .האובדן הוא זה
שדחף אותך לכאן .היגון והכאב כמעט גרמו לך להשתגע ולא מצאת מנוס
אחר חוץ מלהביא תיקווה לעולם הזה".
היה היגיון בדבריה ,אך לא יכולתי לתת לזה להיות האמת היחידה" .את
מציעה שפשוט ניתן למוות לבוא לכאן ולקחת כל מה שהוא רוצה?"
"אולי הוא לא רוצה לקחת כלום ולפעמים הוא סתם רוצה לבוא בגלל שדחינו
אותו" ,היא אמרה באצבע מונפת .כעסתי" .מה עם העצים שנשרפו? מה עם
אלה שלא יזכו לחיות יותר?"
| 140אלירן מלכה
היא החלה להסיר את המסכה ועצרה":חשבת שאולי אנחנו אלה שגירשנו
את המוות מכאן ,שאנחנו אלה שבעטנו בו כילד מעוות שאין לנו רצון לקחת
אחריות עליו? הילד הזה גדל והפך להיות גבר והגבר הזה רוצה לחזור
הביתה .הוא דורש את מקומו בין החיים".
אלכסנדרה באה לידי והניחה יד רכה על כתפי ,מבינה שאני לא מצליח
לגעת בליבה של הזקנה.
"אני מבינה מה אתה מנסה לעשות ,קסיו .אתה רוצה למחוק מאלטריה את
מה שהכי מטריד אותך .בעולם שלך גדלת על פחד מוות ,וכאן אנחנו גירשנו
אותו".
"אתה יכול נסות להחביא את אלטריה משאר העולם ,אך העולם שלך יפגוש
אותה ,אם לא היום אז מחר .אתה היחיד שיכול להגן עליה :אלטריה לא
תישאר ילדה לנצח .יום אחד היא תצטרך להתמודד עם האובדן ועם המוות.
יום אחד היא תצטרך להתבגר ולהיות מוכנה למה שהעולם האפור מבשר
לה".
הזקנה קמה ,משאירה אותי שפוף וחסר מילים" .אתה יכול לטוס ,אתה
והדרקון המגודל שלך" .היא הלכה לעבר הדלת "תשאל את החברה שלך
למה היא כל כך רוצה לגעת בעולם הזה שלך -אולי בגלל שבלי רע אין טוב
ואדם שמכיל טוב בלבד איננו בגדר אדם יותר" .ניסיתי ללכת אחריה אך
הטרול עצר בעדי .שמעתי את קולה מתוך הבית "תזכיר לראלף שאחרי
שהוא מסיים לעזור לך אני רוצה שיתחיל לשלם את חובו לכפר כדי שיוכל
לצעוד על הגשר בלי לפחד ליפול לגיהינום".
הדלת נסגרה ,משאירה אותי בחוץ .לראשונה מאז הגעתי לכאן הרגשתי
שאולי יש משהו מזויף בעולם הזה.
אלטריה | 141
בית האומללים
החדר היה חשוך ,אך העיניים הסתגלו לחושך ,מבחינות בלבנים שהרכיבו
את הקיר בפאזל מעוות .בין הלבנים היה מלט אפור שהחל להתפורר
במקומות שונים .הלבנים הרחוקות מהדלת נבלעו באפילה והיתה בכך
נחמה ,אך ככל שהעין נעה לעבר הלבנים הצמודות לדלת העץ כך הן בלטו
יותר ויותר בכיעורן המפלצתי.
הדלת היתה מעץ אלון ,מקושטת בעיטורים שונים .לפני עשרות שנים גרמה
הדלת לאנשים שהביטו בה להתפעל :עכשיו היתה סדוקה ומחוררת .העץ
התקלף מהצבע הלבן והתנפח במספר מקומות :בחלקים שונים של הדלת
הופיע ברגים בכל מיני גדלים שהוברגו לכל מיני מטרות .מנעול אחד היה
במקומו הטבעי בדלת -הוא נולד איתה .כל חמשת המנעולים האחרים
הורכבו בגסות עם הזמן והפגינו דרגות שונות של קורוזיה .מנעול אחד נצץ
בברק מטאלי :הוא הורכב באותו בוקר.
העיניים קלטו את האור הצהוב החלש מתחת לדלת :מספר קרני אור קטנות
פלשו במקומות שונים של הדלת שבהם העץ התנפח ,נותנות תחושה של
נחמה במקום החשוך הזה ,מקום שבו אתה ישן על מזרן מעופש עם אנשים
שלרוב לא פגשת עד שהתוודעת לחדרי הבית הזה.
הבטן היתה ריקה :מנת המרק הקלושה לא הצליחה להשביע את הרעב
שהלך ותפח מאות בימים .הגוף היה מכוסה בשמיכת צמר שהדיפה ריח
שתן ולא הצליחה להבריח את הקור שחדר לעצמות .
השינה נעדרה ואיתה החלומות ,אך העיניים עדיין הביטו לעבר הדלת ,לעבר
קרני האור ,מנסות להיזכר בפעם אחרונה שהגוף נשטף במים חמים ,בפעם
האחרונה שהרגליים זכו להתהלך על שטיח נקי ולהרגיש בבית .אפילו
לחזור לעבוד שתים עשרה שעות ביום במשרד עדיף על הרגשת הייאוש של
| 142אלירן מלכה
המיטה הזרה ,קיר הלבנים והדלת שננעלת בלילה ונפתחת רק עם בוקר.
החיים הקודמים היו חסרי משמעות .חסרי רגש .עבודה עבודה ושוב עבודה,
עד כדי חוסר יכולת לחשוב או להרגיש.
האם היה עדיף לקבל את הרגש בחזרה? אומנם השבוע או שבועיים
הראשונים ללא עבודה גרמו לכך שתוכל לעשות כרצונך ,לחפש ולהרגיש
את כל הרגשות שרצית והיו חלופה מתאימה לחיים בהם אתה עובד כל
היום ,מנסה לרצות את אלה שמעליך ,דואג לכך שתחזיק בעבודה כי בלי
עבודה אין דרך לשרוד אך בכך שאתה עובד שתים עשרה שעות ביום שבעה
ימים בשבוע אפילו את קצה הבניינים אתה לא יכול לראות ,שלא לדבר על
תקווה.
כמו תולעת קטנה אתה מביט בשלטי החוצות שמתריעים בפניך על סכנות
הקיום ללא עבודה -זה יהיה הסוף שלך -ואתה מחפש צבעים אחרים חוץ
מאפור שחור וחום אך אין צבע אחר ,אפילו לא פרחים או עצים שיביאו
צבעים אחרים שאתה כל כך משתוקק לגלות ,אביב כבר לא יגיע עוד,
החורף כבש באכזריות את שאר העונות.
אתה נכנס לחדר שלך ,מתפשט ,מתקלח וקורא את עיתון שהארגון מפרסם.
מתעכב על הכתבות על אלו שעזו להפסיק לעבוד ושלרוב פגשו ברחוב את
מותם.
עוד לפני שאתה מספיק לקרוא שלוש עמודים החשמל מופסק שתואנה שאין
מספיק חשמל לכל הלילה לכולם .אתה חוזר לחשכה דירת החדר שלך,
למיטה שלך ,ונותן לנחמה היחידה שנשארה בעולם לעטוף אותך כמו
פילגש .אתה לומד לברך את השינה.
לפני הזריחה השעון מעיר אותך ואתה יודע ששוב אתה חוזר לאותו מעגל
אינסופי של חיים אפורים.
אלטריה | 143
האם זה היה שווה את השבועיים של אושר שחווית לפני שמצאת את עצמך
חי ברחוב ,בורח מהחוק .יש לך את כל הזמן שבעולם להרגיש אך אין מה
להרגיש חוץ מבדידות וייאוש .פעם היית מיואש מעבודה ,מהחיים ,מהפחד
לאבד את מה שכמעט יש לך ,ועכשיו נשאר לך לאבד את מה שפחדת
להיות.
דמעות זולגות בעיניך קולות של בכי וייאוש נשמעות בחדר ,הראש לא מעז
לזוז לא מעז להביט בחושך .עינייך מחבקות את הקרניים הזהובות את
אבק שמרקד באור ,ידיך מחבקות את גופך ,השפה התחתונה רועדת
אתה מתאפק לא לבכות שוב.
קול מגפים נשמע מאחורי הדלת.זוג אחד ,זוג שני -נספרו עשרה זוגות.
לחשושים נשמעים בחדר ואת קולות הבכי מחליפות רעידות.
"תוריד את הדלת" ציווה קול סמכותי .
רעש המהלומה של הברזל הכבד קורע את הדממה ,אך אתה לא קם
מהמיטה .אתה מפחד .מפחד לעזוב את השמיכה ואת המזרון .מהלומה
נוספת נשמעת -דלת העץ ,הממזרה הזקנה נותנת קרב ואתה חושב על
כוחה של הדלת מול המכים בה.
המלמולים גוברים אך אף אחד לא מעז לקום.
אולי הם ילכו .אולי הם יעזבו אותנו .אך האמת לא מבוששת להגיע ועם
המהלומה השלישית הדלת לא מצליחה לעמוד יותר והיא נתלשת מציריה.
האור הצהוב מסנוור :שלוש דמיות לבושות שחורים ,עוטות מסכות שחורות
וכלי נשק נכנסות באלימות לתוך החדר .זו המשטרה הסמויה.
"קומו" צעק אחד מהם.
השוטרים מדליקים את הפנסים שמורכבים על נשקיהם ,מסנוורים בכוונה
את יושבי החדר" .אמרו לכם לקום" .חלק מלובשי הסחבות קמים.
| 144אלירן מלכה
"תכניס את המסך" נשמעת פקודה ולתוך החדר מתגלגל שולחן ועליו מסך
טלוויזיה עם מצלמה מעליה .השוטר מדליק את המסך ודמות זקנה ועייפה
מופיעה עליו.
"שמי מר קרמלוג" ,פניו הוא קרנו מחיים הטובים והיו עטורות זקן לבן" .אני
הולך לומר לבקש שני דברים .האדם שיוכל למלא אותן יזכה את כולכם
בחיים חדשים .אם לא תהיה תשובה אני לא אחראי לעתידכם".
סימנים ראשונים לפאניקה ניכרו בחדר" .שקט!!!" השוטר צעק משתיק את
כל תושבי החדר.
הדמות כמו הביטה בנו ויכולתי להישבע שהיא מביטה לתוכי ,נהנית לראות
אותי סובל.
"היכן נמצא קסיו? היכן נמצאת אלטריה?".
הוא שילב את ידיו וחיכה
לתשובה.
השוטרים החלו להכות אך שום תשובה לא הגיעה .מר קרמלוג ניחש זאת.
הוא ידע שקרוב לוודאי שאף אחד מהם לא יוכל להסגיר את קסיו או את
אלטריה.
"הקצין אדאמס" .
"כן המפקד"
מר קרמלוג הביט בנו שוב ,מסתיר את כעסו" .תעשה את מה שצריך
להיעשות".
השולחן נושא המסך הוצא החוצה ושאר השוטרים נכנסו פנימה" .כולם
החוצה"! הם החלו לצעוק ,בועטים באנשים .אך אתה לא קם :אתה לא מעז.
אתה לא יכול לעזוב את הביטחון של המיטה והשמיכה.
"תראו את העכבר הזה" שני שוטרים עמדו ,מביטים.
אלטריה | 145
"שמעת את מה שהקצין אמר .קום" .המסכות השחורות כבר לא הפחידו.
ידיים אחזו במיטה בעוצמה.
אחר כך סטרו והיכו" .הוא לא רוצה לקום "
הקצין התקרב" .צא מכאן ,אנחנו עומדים לשרוף את הבניין".
אתה לא מגיב .אתה מביט באור הזהוב ,מבין למה אתה כל כך מהופנט
ממנו .כמה יפה הצבע הזה.
"הוא יקום עם אש או שהוא לא יקום בכלל"
הקצין יצא מהחדר ושני שוטרים חזרו עם פחיות אפורות שופכים חומר
הצתה בכל מקום .בדרכם החוצה עוד אמרו " -הזדמנות אחרונה " -
אך אתה מביט באור הזהוב ,רוצה להיות האבק המרקד בו.
הפעם הם לא דיברו .מצת הודלק והושלך לחדר .צווחת האש נשמעת :כמה
נפלאים הצהוב ,האדום והכחול של האש .כמה נעים וחמים .
| 146אלירן מלכה
השיבה הביתה
התקרבתי לעבר ראלף ,מתפעל מהיצור האדיר .כמה מרהיבים הדרקונים:
כמעט שכחתי כמה מדהים זה לצפות בלטאה הענקית המכונפת.
לפני שהגעתי לעולם הזה ראיתי דרקונים רק בספרי ילדים שהוברחו.
התיישבנו על גבו .עורו היה קשה ומלא קשקשים .כנפיו נפרשו לרוחב .הוא
לא נועד לשאת שני אנשים אך הוא בהחלט הפגין רצון לעזור .שינוי החל
להתחולל בראלף.
"אז מה שאתם רוצים זה שאעוף עד לענן הסגול ביותר ומשם אתם תיכנסו
מדלת בלתי נראית לפתח בין שני העולמות?"
החזקתי באוכף מאולתר שנקשר סביב גופו וצווארו למען הבטיחות" .זו
התוכנית".אלכסנדרה ישבה מאחורי וחיבקה אותי .ראשה נשען על כתפי
שערה נע ברוח הקלילה ,שקט שרר לפתע ואז נשמע קול כינורות ברוח,
מלווה בנגינת חלילים .אלטריה החלה להיפרד מאיתנו .אלכסנדרה הביטה
לאחור בעצב .ידיה אחזו בי בכח ,מספרות לי שהיא חוששת אך עדיין רוצה
להמשיך.
הראות היתה מעולה :תוך שניות ספורות ראלף נשא אותנו לגבהים.
שמעתי שוב את אלטריה ,צוחקת .ידיה של אלכסנדרה חיבקו אותי חזק.
היא בוטחת בי ,נותנת לי לשמור עליה :לא ידעה שבעצם זו היא ששומרת
עלי ומנחה אותי מאז שנכנסתי לעולם הזה.
קולו של ראלף קטע את הדממה.
"יש לנו בעיות" הוא אמר .ראלף צעק מביט לאחור אך ממשיך להשיר את
מבטו קדימה ככל שאנחנו מתקדמים מעלה.
"מה הבעיה?"
אלטריה | 147
"סנטקורים" .הבטתי לאחור וראיתי את המפלצות .הסנטקורים היו בני
הדודים המכוערים של הדרקונים -לטאות גדולות ושמנות בעלות שמונה
זרועות ,פנים המזכירים תנין ,פרצופם שטוח עיניים חדות וקטנות על גבם
היו אלפי קרניים קטנות על גבם .הם נישאו באוויר בעזרת זנבם האדיר
שהיה ארוך פי שלושה מגופם .הזנב היה שטוח ובקצותיו מלא נוצות
שחורות שהתפזרו ללא סדר מיוחד .ידיהם היו ארוכות ורגלהים קצרות הם
היו יצורים לא קטנים ,לרוב הסנטקורים התבודדו באזורים רחוקים מבני
האדם ולעומת הדרקונים שלהם היתה בחירה בין טוב לרע הסנטקורים היו
צאצאים ישירים של סמאל מלאך המוות והשריד האחרון שלו בעולם הזה.
מתחתינו ,על האדמה ,יכולתי לראות דמות מכוסה בגלימה שחורה .הדמות
הביטה על הנעשה ונראה היה שהיא שולטת על המפלצות בדרך כלשהי.
יכולתי לנחש רק במי מדובר אולם בליבי ידעתי שהכרתי אותו בצורה הכי
אפילה שיכולה להיות.
הסנטקורים נשלחו לעצור אותנו .המוות היה השליט שלהן והם קידשו את
מותם בשבילו.
"אני רואה שלושה" צעקתי לראלף.
הסנטקורים החלו להגביר את מהירותם ,מנופפים בזנבם השטוח כמו דגים
במים .ידיהם הארוכות שימשו לאחוז בטרף כדי להכינו למכה המוחצת
בעזרת המלתעות.
אלכסנדרה השתנתה בין רגע :הדמות המוכרת לי נבלעה בתוך אימונים של
שנים .ידיה השתחררו ממני והיא התרוממה לעמידה.
"מה את עושה?" צעקתי ,ללא מענה .החרב האדירה נשלפה וכהרף עין היא
היתה באוויר ,נופלת .היא נסחפה ללא פחד ,נותנת לכוח המשיכה לעשות
את שלו.
| 148אלירן מלכה
"מה היא עושה?"
הבטתי בעיניה ,רואה את העוצמה וההחלטיות שלה .ידיה הניפו את החרב
מעלה ופיה השמיע קריאת קרב מעולמות רחוקים .היא היתה מוכנה למפגש
עם הסנטקור שלה.
צעקת קרב נוספת נשמעה כשאלכסנדרה נפלה עם חרבה הישר לתוך פיו
של הסנטקור .מלתעותיה של המפלצת נפערו ,מגלות פה מלא שיניים
בגדלים שונים ולשון מפוצלת לשלושה ראשים .החרב המלכותית פגשה
בקצה אפו של הסנטקור ,קורעת דרך הקשקשים ,הבשר והעצמות.
אלכסנדרה נלחמה מתוך אינסטינקט כמו אימהי.
חרבה חדרה את שתי לסתותיו של הסנטקור :הסנטקור השיב מלחמה,
מנסה לנער אותה .
"למטה" הוריתי לראלף.
באותו זמן סנטקור נוסף החל לתפוס תאוצה לעבר אלכסנדרה ,פוער את פיו
לעבר גופה המתנדנד ברוח .היא היתה בשליטה מלאה :היא דחפה את
רגליה באוויר נותנת לסנטקור לפספס אותה אך באותו זמן מבצעת סיבוב
מלא :ידיה משכו את חרבה מסביב למלתעות ,תולשות את מחצית פיה של
המפלצת .הסנטקור הפצוע החל לפול מטה ,ביחד עם אלכסנדרה.
"אחריה ,ראלף".
"אני עף הכי מהר שאני יכול" .ראלף שט מטה במהירות אדירה אך לפני
שיכולנו להגיע לאלכסנדרה הסנטקור השלישי הפתיע אותנו משמאל ,תוקף
את צווארו של ראלף.
מלתעותיו נסגרו ונפתחו ,מנסות לנגוס בגופו של ראלף .אך ראלף השיב
מלחמה ,מכה בזנבו את בטנו של הסנטקור .פיו ננעל על אחת מששת
זרועותיה של המפלצת.
אלטריה | 149
אלכסנדרה לא עוזבת את חרבה ובמהירות שטה על גבה של הסנטקור.
הסנטקור המת הסתחרר לידהבמהירות רבהגופו מסתובב ללא שליטה
לעבר האדמה ,אלכסנדרה שמרה על קור רוח :רגליה התיישרו כחץ מהיר
לעבר הגוף המת של הסנטקור .עקביה נפגשו במכה עם הגופה
המסתחררת באוויר :שרירי רגליה החזקים התכווצו והזניקו אותה מעלה,
לעברנו.
אבל היא לא חיפשה מנוחה ,אלא טרף נוסף :חרבה זינקה בין יד ימין ליד
שמאל מתחממת לעבר המפגש הנוסף ,גופה נע כחץ לעבר הסנטקור
הנוסף שהתכוון לעזור לזה שתקף אותנו .ראלף החל למלא את שקי הגז
שלו; אפו התרחב והוא התכונן לירוק אש לעבר הסנטקור ששחרר את
אחיזתו בנו אך התכונן לתקוף שוב.
הסנטקור הסתובב לגיחה נוספת; ראלף משך את פניו אחורנית נושף את
כל הגז החוצה בכדור אש אדיר שנפלט עם שאגה.
כדור האש עף לעברו של הסנטקור המתקרב אלינו ופגע בפני התנין שלו
במכה אדירה .תוך שניות ספורות גופו נעשה רפוי והוא החל לצנוח מטה .
"יש!"
"רגע .עוד אחד מגיע" מתחתינו ראיתי את הסנטקור השני מטפס" .כדור אש
עכשיו" טפחתי על גבו של ראלף .ראלף השתעל" :עוד לא ,אין לי מספיק
גז" .עשן שחור היתמר מעלה מפיו ואפו.
עיני קלטו את הברברית האמיצה שנעה במהירות יד אחת אחזה בחרב
והשניה בזנבו של הסנטקור .פרצוף התנין הסתובב להביט בזבוב שהפך
למטרד,.אלכסנדרה חייכה .היא חיכתה לקרב :שם היא היתה במקומה
הטבעי .
| 150אלירן מלכה
הסנטקור ניסה לנער אותה ,מטלטל את זנבו לכל כיוון ,אלכסנדרה אחזה
בעוצמה ממתינה שהוא ינסה שוב .כשהניף את זנבו מעלה אלכסנדרה
השתמשה בכוח כדי למשוך את גופה מעלה
במהירות היא שלחה את החרב לידה השניה ,כמו סכין מנתחים החרב
פצעה את גופו של הסנטקור .
אלכסנדרה החלה לטפס יוצרת שובל של דם כאשר החרב נגררת אחריה.
הסנטקור שאג בכאב; אלכסנדרה טיפסה בריצה נותנת לחרב להיגרר
אחריה בתוך גוף הסנטקור ,חוצה את זנב החיה לשניים .הנוצות השחורות
נפרדו מהזנב .אלכסנדרה סובבה את גופה במקום ,מקפיצה את החרב מיד
ליד.
הסנטקור החל לצלול מטה ,מסובב את גופו ומנסה לתפוס את אלכסנדרה
הנופלת יחד איתו ,אך אלכסנדרה התחמקה בריקוד ,מניפה את החרב
ימינה ושמאלה וקורעת את הגפיים של הסנטקור לכל עבר .הוא שאג ,נושך
בחמת זעם אך ללא תועלת .היא פשוט היתה טובה מידי .רגליה ניצבו
לבסוף על בטנה של המפלצת חסרת הגפיים .היא הרימה את החרב למכה
האחרונה .לפתע ,משום מקום ,חץ הופיע באוויר ופגע בגבה של אלכסנדרה.
החץ לא יכל לחדור את השריון שלה אך הוא גרם לה לאבד שיווי משקל
וליפול מהסנטקור.
הבטתי לעבר הדמות השחורה שאחזה בקשת ושלחה חיצים לאוויר.
אלכסנדרה צללה מטה; עיניה ננעלו על שלי באימה.
ראלף טס לעברה במהירות :ידה הושטה לעברנו "יותר מהר!" צעקתי
לראלף .גופו נמתח קדימה ,כנפיו התנופפו הכל העצמה שיכל לגייס.
האדמה היתה קרובה מתמיד :הפחד גרם לי להתנשם .לרעוד לא הייתי
אמיץ מספיק -לא הייתי חזק מספיק – הכל אבוד -
אלטריה | 151
קול צווחה נשמע וצל שחור כיסה את אלכסנדרה.
"למה בני האדם כל הזמן מנסים לעוף?" מצא תנפור זמן להגיד ,וטפריו
אחזו באלכסנדרה ומשכו
אותה מעלה שבריר שניה לפני שהתרסקה על אדמה.
הדמות השחורה הטיחה את הקשת בזעם .תנפור הטיס את אלכסנדרה
לעבר הדמות השחורה שהספיקה להעלות עשן שחור ולהעלם רגע לפני
שאלכסנדרה הגיעה" .מזל בשבילו" ,חשבתי.
התנשמנו ,אסירי תודה .אך הקרב לא נגמר :קול רעם אדיר נישא באוויר,
ללא שום סופה נראית לעין .אלכסנדרה הניחה את ראשה על האדמה,
להאזין .פניה לבשו הבעה של אי הבנה ,אבל ניסיונה כציידת העלה רק
תשובה אפשרית אחת" :חיה אדירה מתקרבת לעברנו".
תנפור חג מעלינו .עיניו קלטו ראשונות את שביל העפר שנע פתאום.
"אנדרגונורוס" .מתוך העפר עלה האנדרגונורוס ,טרול עתיק בעל זנב אבן:
רגליו היו מלאות בזרדים וקוצים וגופו הקדמי היה מכוסה בשריון טבעי בצבע
חום אפרפר .ידיו העצומות היו שריריות ומכוסות בשיער שחור.
הטרול שאג :שפתיו הקדמיות בלטו החוצה והניבים התחתונים ,ארוכים מיד
אדם .עיניו היו אדומות כדם ואפו שטוח לחלוטין והוא הביט לעבר
אלכסנדרה ,שואג שוב.
"כל היצורים האלה שאנחנו נתקלים הם יצורים שכרתו ברית דמים עם
המוות ועכשיו הם באים לשלם את חובם .לפני שהמוות עזב את העולם
הזה הובטחו להם חיי נצח אם ישרתו את המוות .המוות אף פעם לא שוכח
לקצור את היבול שלו" .ראלף הפנה את ראשו חזרה לאלכסנדרה;
| 152אלירן מלכה
האנדרגונורוס הביט בה בזעם וידיו הקדמיות הכו בעוצמה באדמה ,יוצרות
אלפי בקעים קטנים.
ניצוץ של תיקווה הבהב בזמן המכה :אלכסנדרה הבחינה בחרבה נעוצה
באדמה וידה נשלחה לאחוז בה .האנדרגונורוס לא התכוון לתת לזה לקרות
וזנבו נפל על הקרקע ,חוצץ בין אלכסנדרה לחרבה.
"הוא יהרוג אותה" מלמלתי ,ידי נחה על צווארו של ראלף .כמה שמחתי
שהפעם הוא בצד שלנו.
"יש לך כוח לעוד נשיפה?"
"כן .אני רק מקווה שנספיק להגיע אליה"
אלכסנדרה התנשמה בכבדות ,מביטה בטרול .שאגה נוספת נשמעה אולם
היא הביטה בו ללא פחד.
הבטנו באימה איך המפלצת מניפה את ידה לאוויר מתכוננת להכות
באלכסנדרה .באותה שנייה תנפור האיץ לעבר פניו של האנדרגונורוס כנפיו
והכה במקורו בעינה של המפלצת.
האנדרגונורוס זז אחורנית ,נוהם בכאב בעוד ידיו מגוננות על מה שנישאר
מעינו .את היד האחרת הוא הניף בפראות מנסה לפגוע בתנפור ,ללא
הצלחה.
הטרול שאג שוב ,מנסה להטיל אימה .אבל אי אפשר להפחיד כך את
אלכסנדרה :צחוק התינוקת העניק לה אומץ לב והיא אפילו הצליחה להפיק
חיוך .זנבו של הטרול התרומם מעלה ,מתכונן להכות :אלכסנדרה ניצלה את
הרגע היטב .היא ירדה לגלגול מהיר בעוד הזנב היורד מפספס אותה
במילימטרים .כאשר הוא מכה באדמה היא כבר היתה עם קת החרב בידה
עוקרת אותה מהאדמה ופצחה בריצה ,מהירה כרוח.
אלטריה | 153
ניצבת מול המפלצת .חזה עלה וירד מהמאמץ וידיה החזיקו בעצמה בחרב.
שפתיה רעדו מעט מעייפות והתרגשות אך ריאותיה התמלאו באוויר וצעקת
קרב נוספת נשמעה .היא החלה לרוץ במהירות לעבר האנדרגונורוס .ראלף
ניפח את שקי הגז ,צולל במהירות .אחזתי בו בכל כוחי כאשר נע בציר סביב
הטרול הקדמוני .לבסוף הוא פלט שני כדורי אש אדירים :האנדרגונורוס היה
מהיר מספיק להתחמק מהראשון ,אך הכדור השני פגע בידו .הלהבה
המשיכה לבעור על זרועו הוא שאג מכאב בקול מצמרר.
רגליה של אלכסנדרה הניעו אותה כמו חתול פרא .היא דילגה בקלילות מעל
כל מכשול שעמד בינה לבין טרפה .ידה ליהטטו בחרב והיא נעה בין שתי
רגליה וזינקה לבסוף על גבו ,מתמרנת בין אחיזה בחרב ביד אחת ומוצאת
אחיזה על גבו הקוצני של הטרול.
המפלצת ניסתה לנער את אלכסנדרה אך ללא הצליחה לטפס במהירות עד
כתפו .ראלף ואני חגנו סביב היצור הענקי ,מחפשים נקודה לתקוף את
השריון שהגן על קידמת גופו .הטרול הניף את ידו הבוערת לעברנו -
מפספס אך עדיין מסוכן ומנסה להפוך את תוצאות הקרב.
מאוחר מידי .חרבה של אלכסנדרה הונפה באוויר ,מבהיקה לרגע בקרני
השמש ומשספת את גרון הטרול .באותה נשימה החרב נשלחה כרומח לתוך
אוזנה של המפלצת.
הטרול השתולל :אגרוף אחד שלו פגע באלכסנדרה והיא שמטה את החרב,
נאחזת בגבו בקושי.
בפעם השלישית לאותו יום תנפור הגיע בזמן לעזור לעלמה במצוקה.
אלכסנדרה הושיטה את ידה מנסה לאחוז בטפרים של הינשוף המגודל אך
הספיקה רק לראות את הזוועה של ידיה הבוערות של המפלצת כולאות את
הציפור בתוך אגרוף.
| 154אלירן מלכה
האנדרגונורוס נפל על ברכיו ,אוחז בתנפור באגרופו .ראשה של המפלצת
הסתובב להביט באלכסנדרה וחיוך מרושע נח את פניו .באותה שנייה
אגרופו נסגר וקול שבר מילא את האוויר.
אלכסנדרה זעקה :משכתי
אותה על ראלף שהסתובב לירוק אש לכיוון
המפלצת אך ידעתי שזה מאוחר מידי עבור תנפור.
נחתנו על האדמה .אלכסנדרה רצה בכל כוחה לעבר גופתו של
האנדרגונורוס .עשן מילא את ריאותיה ומשתעלת היא ניסתה להבין איזה
חלק מגופה של המפלצת היא רואה.
מייד אחר כך הגעתי גם אני ,מנסה לאתר אותה בעשן .מצאתי אותה על
ברכיה .היא לא בכתה :היא לא ידעה איך להגיב .ידיה ליטפו בעדינות את
ראשו של תנפור .היא הורידה ממנו את המשקפת האדירה ,אך הוא לא נע.
ירדתי על ברכיי ,לידה וחיבקתי את כתפיה .היא הליטה את פניה בגופי,
מחפשת נחמה .הבטתי בפרצוף המוכה ,במקור הסדוק ,בעיניים הסגורות .
"למה תנפור יהפוך?" היא לחשה.
"למה תנפור יהפוך?" ,בקול רם.
ידה הכו על חזי.
"לדרקון" ,מקווה שהמישאלה שלי תהפוך להיות חלום.
"זה לא הגיע לו "- -
"הוא תמיד יהיה איתנו" ניסתי לנחם אותה.
"בשבילו ,חייבים לעצור את המוות"
"כן" .פניו של ראלף הופיעו מעלינו ,מבעד למסך העשן.
"ואנחנו נעצור אותו".
אלטריה | 155
| 156אלירן מלכה
צדפה
הלכנו על חוף הים .היא שאלה אותי "מה אתה חושב על חוף הים? זו
הפעם הראשונה שלך?"
השמש המסנוורת וריח המלח ריגשו אותי" .לא ,זו לא הפעם הראשונה שלי.
זה די מזכיר לי את החוף באירופה ,איפה שביליתי בתקופת לימודי".
היא לבשה חצאית אפורה קצרה וחולצה שחורה .חום החול דגדג ברגליים.
היא הרימה צדפה בגודל יד אדם .כנראה התחבא סרטן בה סרטן פעם.
"תזכור שתמיד אפשר לשמוע את הים דרך הצדפה"
באופק קלטתי הבהוב .הבטתי לעבר הים ,שם נחה לה סירה קטנה .מרים
אחזה בתינוק שמשתה מהמים .היא נופפה לי לשלום ",אל תיתן להם לדעת
היכן אלטריה".
נופפתי בחזרה" :לעולם לא"
"אתה רוצה תינוק?" היא שאלה
"למה להביא תינוק לעולם האפור הזה?"
"אנחנו נגן עליו .אנחנו נדאג לו".
הבטתי לעבר המים ,רואה את הדגים שוחים להם ,בשלל צבעים" .אנחנו
חייבים להציל את אלטריה .המוות כבר אכל הרבה מהעולם שלה".
"אני יודעת" .חיבקתי את אלכס ,מנשק את שערה מנשק ולוחש על אוזנה
",את יפהפיה"
היא הסתובבה לראות אותי ונישקה" .אתה יודע ,לרוב ברבריות יולדות
בנים".
חייכתי ,מלטף את פניה.
הסירה המשיכה לשוט וצעדתי קדימה ,ללא פחד אך מלא געגוע.
אלטריה | 157
| 158אלירן מלכה
שכונה 74
פרנסיס חבש כובע בייסבול ומשקפי שמש יוקרתיים .המשקפיים כיסו חלק
ניכר מפניו :הוא אהב להרגיש מרוחק משאר העולם .אהב להרגיש ששאר
העולם נרתע ממנו והרגיש רחוק ממנו כי הוא ידע בתוך תוכו שאומנם הוא
מתלבש בבגדי אנוש הוא עדיין היה זאב בלבוש כיבשה..
על גופו נחו חולצת טי שרט בצבע לבן ומעיל עור חום .המטרה העכשווית
שלו היתה להשיג כמה שיותר מידע על קסיו.
הוא פנה לרחוב ארבעים ושבע ,מביט בשלט וחושב כמה מגוחכת היתה
צורת הספירה .שכונה ארבעים ושבע היתה בעיקר שכונה למשפחות
אמידות :לכאן עברו הרווקים והרווקות שמיצו את חיי הבילויים ואחרי טקס
הזוגיות (כך הם קראו לזה עכשיו) הם עברו לגור בשכונה ארבעים ושבע,
רחוקים מהעיר הגדולה אך לא יותר מידי.
פרנסיס שנא את שכונה ארבעים ושבע .היא הזכירה לו את שכונה שלושים
ושלוש ,שם גדל .כל מה שהפריד בין העוני של שכונה שלושים ושלוש
לעושר של שכונה שלושים וארבע היתה חומה אפורה גבוהה מספיק למנוע
מהם להיפגש ,אפילו במבט.
שכונה שלושים ושלוש היתה מקום שבו הרחובות גידלו את הילדים ,לא
ההורים .השכונה אכלסה דור שלישי או רביעי של ילדים פושעים.
המחזוריות לבשה שם פנים אכזריות .מתאים לעיר למקם ברחוב שלושים
ושלוש נקודה שתיים בית יתומים.
ילד שנולד בשכונה שלושים ושלוש לרוב לא יצא ממנה .חומה אפורה עשתה
את ההבדל בין לגדול להיות רופא או עבריין חסר תקנה.
דירה מספר שבע עשרה .דלת לבנה ,תיבת דואר מלאה מכתבים שלא
נפתחו .הוא שלף מכיסו את המפתח שקיבל מנתנאל.
אלטריה | 159
המפתח החליק בקלות לתוך המנעול כאוהב החוזר לאהובתו . ,פרנסיס
תהה איך זה שהבית נפתח בעזרת מפתח אחד בלבד ,ללא סורק רשתית או
אפילו זיהוי קול .הבית היה חשוך למעט קרני אור בודדות שחדרו מבעד
לתריסים המוגפים.
פרנסיס נכנס לבית .תמונות של קסיו מימיו כעיתונאי היו תלויות על הקירות.
על השידה שמול דלת הכניסה נחו מספר עיתונים זרים -ואסורים.
פרנסיס צעד לתוך הסלון בהילוך מהוסס משהו .הבדידות והאובדן של הבית
ניכרו איכשהו .בסלון היתה טלוויזיה גדולה ושולחן קפה מזכוכית .על אחד
הקירות נשען ארון ספרים .פרנסיס התבונן בספרים.היו שם קלאסיקות כמו
מלחמה ושלום ועלובי החיים לצד ספרות יוונית ואגדות ילדים בהוצאות
נדירות ביותר.
הוא עבר בין הספרים ,מתעכב על שמותיהם ושמות
מחבריהם .קסיו היה משוגע ,זה בטוח .גם משוגע לספרות .חלק מהספרים
סומנו בנקודות שונות בקווים של צהוב זרחני.
שני כורסאות מעור משובח השלימו את ריהוט הסלון.
פרנסיס התיישב על אחת מהן ,מנסה לחשוב כמו קסיו ,להבין להיכן הוא
נעלם .בזוית עינו הוא קלט ספר שנח על הרצפה" :ספר השמות הגדול "
נכתב על הכריכה .בפנים הוא מצא מכתב.
קסיו לפעמים אפילו לגורל אין כוח מול המציאות
לפעמים לאהבה אין שררה על החיים
לפעמים עולם מושלם הוא משהו שאפשר רק לדמיין -
בעולם מושלם אולי נוכל למצוא שוב אחד את השני
מתחת נכתב
| 160אלירן מלכה
עולם מושלם הוא מה שאתה עושה ממנו ,
כך למדתי ממך .לא אוותר.
לפעמים כל מה שצריך זה אמונה:
תחשבי על שם וגם מה שחשבת שלא יקרה
יום אחד יהיה שלנו
באהבה ,קסיו"
כשהחזיר את מבטו לשולחן הקפה הוא ראה תמונה מבצבצת מתוך
העיתונים .הוא שלף אותה והביט בפליאה.
אלטריה | 161
תנפור
הגופה של תנפור נחה על האדמה .זה לא היה מוות טבעי והיצור שהרג
אותה – מקומו לא היה בחלק זה של העולם .אך מסתבר שגם בחוקים של
העולם הזה ניתן למצוא פרצה .המוות משתחל חזרה.
תנפור ימצא את דרכו בעולם ובתקווה הוא ימצא גם אותנו .אלכסנדרה
ישבה לצידו וידיה ליטפו את ראשו .כמו בחדר הפתולוגים ,גופה השוכבת
על השולחן הקר היא הביטה על היצור שכל כך אהבה נשארה רק קליפה
ריקה חסרת צבע וחסרת ניצוץ אך עדיין לא מצאנו את הכוח להיפרד.
"אלכסנדרה" אמרתי ברכות.
"אתה מתנחם בעובדה שאתה יודע שזו פרידה זמנית ,שזה לא מוות ושהוא
יחזור .בעולם האפור שום דבר לא חוזר .בעולם האפור פרידה זה לתמיד"
היא המשיכה ללטף את ראשו מבלי להביט בי" .איך אתם מצליחים לחיות
בעולם האפור שלכם ,בלי האנשים שיקרים לכם ,בלי המתים ,כשהפרידה
כל כך ארוכה? תמידית?"
ניסיתי לחשוב על איך זה יהיה בלי אלטריה או בלי אלכסנדרה וכל מה
שהרגשתי היה כאב חד.
"אנחנו מנסים להתגבר .מוות זה משהו טבעי בעולם האפור ויש צורך
להתגבר עליו ,להמשיך בחיים .בשכונה שבה שגרתי למדנו להמשיך
ולשרוד ,להסתמך על החיים ועל אלה שעדיין איתך".
היא קמה להביט בי" .איך הצלחתם לחיות עם כאב כזה?"
"אני לא הצלחתי לחיות ולא אוכל לחיות בלעדייך".
הבטתי בה לרגע ,בלב הולם" .אני כל כך שמח שאת כאן .חשבתי שאיבדתי
אותך באש".
"חזרתי בשבילך" היא חייכה .חיבקתי אותה קרוב.
| 162אלירן מלכה
"אני התגעגעתי אלייך ,את יודעת? אני לא יכול לחשוב על לאבד אותך".
"איך הצלחת לחיות עם כאב כזה?"
"זה העולם שאנחנו הולכים לראות ,העולם שאת רוצה להרגיש -את עדיין
רוצה?"
ראשה הנהן לחיוב" .אנחנו לא יכולים לחיות בחלום לנצח .העולם שלך הוא
חלק חשוב בחיי ואהיה חייבת להתמודד איתו יום אחד ,כך או אחרת".
"אפילו אני אתגעגע לציפור הגדולה הזו" .ראלף הופיע מאחורינו .הוא נע
באצילות המיוחדת לדרקונים "יש לנו משימה לבצע" .מבטו החדיר בנו
מוטיבציה.
"אני רואה שמשהו עדיין פועם בתוך השריון הגדול הזה"
הוא ניראה מובך "זו הברברית -הטוב שלה נדבק בך ולא עוזב"
אלכסנדרה דיברה ,מביטה בתנפור" .צריך להציל את הילדה .חייבים לעצור
את המוות .בשביל תנפור".
בלי להוסיף מילה ,טיפסנו על גבו של הדרקון האדום ועפנו לדלת שבשמים
שוב מצאתי את עצמי במערה :הלבן הבוהק ,שלשלאות הזהב והדלת
אדירה נראו מוכרים ומנחמים .נעלתי את הדלת ,מותיר את הזכרונות
מאחור ומציאות אחרת ,יודע שאני עושה את הכל על מנת להציל אותה.
כאשר הדלת נסגרה לפתע דממה אדירה השתררה .אלכס עמדה לידי,
רועדת .
"למה כל כך שקט?"
"כי אנשים כבר שכחו לדבר" .הושטתי לה את המעיל שהשארתי במערה.
"כל כך שקט - -איפה אנחנו?"
אלטריה | 163
"אנחנו במערה שכילד אני והחברים שלי מבית היתומים היינו מתחבאים בה
הרבה .עוד נשארו כאן צעצועים שלנו ,ספרים אסורים ,מחברות תווים".
היא הביטה בחרבות מעץ ובספרים " -כיפה אדומה ,היפיפה הנרדמת,
עליסה בארץ הפלאות ,פיט והכלב ,ראש מרובע ,הדרקונים" .היא חייכה.
אהבתי את הכריכה של הספר הזה ,עם שני דרקונים נלחמים -אחד ירוק
ואחד זהב.
"מה זה?" היא הרימה את הטלפון הסלולארי שלי "
תני לי את זה בבקשה".
בטלפון היו ארבע שיחות שלא נענו והודעת טקסט אחת" .איפה אתה? אני
אמצא אותך קסיו ,אני רוצה לדעת היכן נמצאת אלטריה !!" הקראתי אותה
בקול רם.
כיביתי את המכשיר והנחתי אותו על ערימת ספרים.
"בשקט הזה "- -
"אני יודע " לקחתי את ידה וצעדנו לעבר פתח היציאה מהמערה .כשהגענו
לשם אור לבן הציף אותנו.
"אל תעזבי את ידי .אנחנו נכנסים לעולם האפור ועוזבים את העולם
המאושר שלך"
"אני מפחדת "- -
"אל תפחדי .אני איתך .עד הסוף .אני אוהב אותך"
| 164אלירן מלכה
אורח
פרנסיס היה שקוע במחשבות ,נח על הכורסא כאשר דפיקה נשמעה בדלת.
הוא מיהר לקום על רגליו כמי שהתעורר מחלום" .שניה" .הוא הטה את
ראשו לצד ימין ואז לצד שמאל עד ששמע את הקנאק המיוחל.
הוא הלך לדלת כמו מתאגרף המכין את עצמו לקרב .הוא הרגיש פגיע:
המקום הזה הבית הזה העלה בו זיכרונות שהוא העדיף לשכוח הבית הזה
גרם לו להיות פגיע.
הדלת נפתחה אחרי ששחרר אותה מהמנעול ,עדיין משועשע מהעובדה
שהבית החזיק כה מעט מנעולים .בפתח עמד נער רזה ,בשיער בלונדיני
קצר .ידיו רעדו בתוך כיסי מכנסיו שכמעט נפלו מגופו הדקיק.
"איך אני יכול לעזור לך?"
אני מחפש את קסיו" .קולו של הנער רעד.
"הוא לא נמצא כאן כרגע" פרנסיס הרים גבה ,מנסה לקלוט תגובה מהנער.
"מה אתה צריך ממנו?"
"אני חייב לדבר איתו דחוף .זה בקשר לאלטריה".
פרנסיס שלח את ידו לאחוז בזרועו של הנער ,למקרה שיחשוב לברוח" .מה
אתה יודע על אלטריה?"
"אני חייב לדבר עם קסיו!" הנער התפתל באחיזה של פרנסיס.
"מי אתה?"
"השם שלי הוא פרנסיס" הוא ענה בקול נמוך ,מרים את המשקפים כמו
מדוזה המהפנטת את קורבנותיה .הוא רצה שהנער יראה את עיניו ,שיפחד.
" מה השם שלך?"
"שמי אדריאן" .
אלטריה | 165
| 166אלירן מלכה
העיר האפורה
האופנוע שלי נשאר קרוב למערה ,מוסתר על ידי עלים וענפים .אלכס נבהלה
מהמפלצת ,או ליתר דיוק "חזיר הבר המתכתי" ,הכינוי שנתנה לו .גשם
טפטף והשמים היו אפורים כאפור.
"אני לא מאמין שעבר כל כך הרבה זמן מאז שעזבתי .אלכס השתרכה
מאחורי" .אני לא שומעת כלום " ניקיתי את האופנוע משרידים של עץ" .אני
לא שומעת כלום" ידיה חיבקו אותי :היא נראתה כל כך שברירית פתאום.
טיפסתי על האופנוע ,מביט בברברית השברירית ומגלה מחדש את העולם
האפור.
",היכן הצחוק עם הרוח ?איפה המוזיקה של הגשם ? אפילו
הצמחים או העצים דוממים ,כאן כל כך שקט כל כך מת "השקט נראה
כמדכא את אלכס והיא נצמדה אלי ,לא נותנת למרחק בינינו לגדול יותר,
כאילו חוששת שאעלם לפתע.
"יהיה בסדר אלכס ,אנחנו נחצה את העולם הזה ונמצא את הדלת השנייה
לעולם שלך .אל תפחדי".
היא הנהנה לאישור עומדת תחת הגשם הקר שערה הסתיר את פניה
ושפתיה רעדו ",אני מפחדת .אתה חייב לשמור על אלטריה כסוד - -הם
ישחיתו בה כל חלקה טובה אם הם יגלו אותה".
קמתי מהאופנוע וחיבקתי אותה בעוצמה עזה פן אשחרר אותה והיא תעלם.
קול רעם נשמע .
"אני מפחדת קסיו -למה הכל כל כך מת?"
"כי התקווה אבדה .זה לא המוות שהורג את המקום הזה ,זה חוסר
התקווה .זה מה שמניע את גלגלי הייאוש .כשעון ענקי ,כל גלגל מניע רגש
שלילי אחר :האדישות מניעה פחד ,הפחד מניע שנאה והשנאה מניעה כעס
אלטריה | 167
שמניע אלימות שמניעה מוות .המוות נושא את הבשורה הנוראה מהכול -
בשורת הייאוש .זה הרעל הקטלני ביותר על פני כדור הארץ".
רכבנו על האופנוע דרך נוף פסטורלי יחסית לעולם האפור .הגשם פסק ,אך
השמים עדיין היו מעוננים .אם נתנאל היה יכול הוא היה שולט על מזג
האוויר ומדכא אותו לנצח .אני לא זוכר מתי לאחרונה היה קיץ אמיתי :כל
החום בורח מהעולם .זה מרגיש כחורף נצחי.
רכבנו דרך שדות תירס; ברקע נבנו מפעלים חדשים ,משמידים במהירות
את מה שנישאר מהטבע .מצידו השני של הכביש האדמה נכבשה על ידי
בטון אפור .משטחי ענק אפורים נמתחו לכל עבר .עם כל הנוף הזה לא
נשמע כל קול שיעיד על חיים בסביבה :לא ציוץ ציפורים ,לא יללת זאבים,
רק שקט ,ממתין לצלילים שינגנו עליו ,אך שום צליל לא הדהד חוץ ממפלצת
הבר המתכתית שלי .
אלכס נשאה את חרבה וחלק מהשריון נישאר עליה .אני חששתי לשלומה.
האוויר הצליף בפני ללא צליל .התגעגעתי לאלטריה.
באופק ראיתי את העיר המפלצתית ,את גורדי השחקים מזנקים לגובה של
מאתיים ושלוש מאות קומות :בבל המודרנית ,יפהפיה בקדרותה.
באוויר נעו בלוני אוויר עם פרסומות תעמולה :שמרו על ילדיכם; עיבדו
במרץ .קצות הבניינים היו כמו קלשונים מופנים אל שמים :אם מלאך ירד
לעיר להציל את הנשמות האבודות הוא בודאי ימצא את דרכו הישר אל אחד
הקלשונים המגנים על סדום ועמורה.
אלוהים אמר לאברהם שאם ימצא צדיק בסדום הוא יחוס על העיר .במפלצת
האפורה הזו לא תמצא אפילו צדיק אחד :תינוק שנולד כאן כבר איבד את
| 168אלירן מלכה
התמימות שלו :הבכי הראשון שלו הוא זעקה לעתיד הקודר שמחכה לו,
עתיד בצבעים של שחור ואפור.
זו בבל המודרנית שבה אדם אחד לא מבין את חברו -הם אומנם מדברים
את אותה שפה אך לא מבינים איש את רעהו .לא רציתי לחזור ,אך שם,
בתוך המפלצת הזו שהמוות הוא המניע החזק ביותר שלה נמצאת הדלת
שתקרב אותי לתינוקת .הדלת שתעזור לי להציל את אלטריה .ידעתי שהזמן
קצר.
ככל שהתקרבנו לעיר התנועה גברה מכוניות החלו למלא את הדרך :עשן,
אופנועים עם רוכבים וקסדות אטומות ,פיח ,גיהנום.
אנשים צמחו לתוך דרך חיים שבה הם מנסים לבודד את עצמם אחד מהשני
בכל צורה אפשרית :פחות מגע אנושי ,פחות צורך לתקשר ,איש איש לעצמו.
אמונה ודת כבר לא יוכלו להושיע את האנשים כאן .העיר היתה זקוקה
לאירוע מסדר גודל תנכ.
כלום לא קרה ושום דבר לא יקרה .קלשונות העיר עומדים .הרשע שורד.
אלטריה | 169
אדריאן
"שמי הוא אדריאן ואני חייב לדבר עם קסיו" .אדריאן קפץ במקומו כמכור
לסמים הממתין בציפיה למנה הבאה שלו .
"אין בדירה הזו הרבה מנעולים!" ,אדריאן הביט על המנעול בדלת" .בדרך
כלל בשכונות כאלה יש הרבה מנעולים .בדרך כלל בכל דירה יש המון
מנעולים".
פרנסיס ניסה להבין איך הדמות הזו קשורה לחיים של קסיו .אולי הוא אחד
מהאנשים שגדלו עם קסיו בימי המצוקה שלו .אך הוא היה יודע זאת .זה
תפקידו לדעת דברים כאלה.
"מה הקשר שלך לקסיו?" ידו של פרנסיס אחזה בכתפו של של אדריאן,
מושכת אותו לתוך הדירה .הוא טרק את הדלת מאחוריהם ,מותיר אותם
בעלטה של הדירה.
"אני הוא זה שהרס לקסיו את החיים .אני הוא זה שגרם לו להרגיש רדוף
ולברוח מביתו כמשוגע".
פרנסיס חייך "שום דבר לא היה שפוי באדם הזה .הוא תמיד ניסה להילחם
בכוחות גדולים ממנו .אתה לא מה שהבריח אותו מביתו".
"מי?" אדריאן חייך ,חושף שיניים ירוקות.
"מה קרה לשיניים שלך?"
אדריאן הוציא מכיסו שקית של מסטיקים ירוקים" :שילמתי הרבה כסף
בשבילם .בבקשה אל תספר למשטרה .אני גם ככה בצרות בגלל השוקולד".
פרנסיס הביט בנער ,בשיער הבהיר הקצר אשר אפיין את רוב הנערים
באלטריה .מה שלא היה אופייני היו שקי השינה תחת עיניו והאף השבור.
"התחלת לספר לי איך אתה מכיר את קסיו" פרנסיס משך את ידו של
אדריאן שכמעט ונגעה בתמונה התלויה על הקיר .
| 170אלירן מלכה
"אתה צריך להבין -זה לא היה אמור להיות ככה! אני הייתי שחקן טניס
מוצלח במכללה ,ההורים שלי היו אמידים - -הייתי רגוע:ידעתי מה המטרות
שלי בחיים אך לא ידעתי שאני צריך להיות מאושר".
אדריאן החל לנוע בחדר ,ידיו משפשפות אחת את השניה .הוא הביט
בתמונות של קסיו :אחת מהן הציגה אותו עם מספר חסרי בית .תמונה
נוספת הציגה אותו עם אותם חסרי בית ,מחבק זקנה .בתמונה אחרת הוא
נראה בהפגנה עם מספר אנשים שכנראה כרגע הם כלואים.
פרנסיס מרגיש שהסבלנות שלו פוקעת .הוא דוחף את אדריאן לתוך
המטבח ,מושך כיסא אחורנית ,מושיב עליו את אדריאן בעזרת זוג ידיים
אימתניות ומצווה "תמשיך בסיפור!".
"כמו שאמרתי ,אני שחקן טניס מצטיין ,סטודנט מצטיין...אני מצטיין בכל.
כמו כולם גם אני שמעתי על קסיו ,על מלחמתו בעוני ועל התביעה שלו
לפתוח מחדש את תיקי הרווחה".
"האמת" -מבטו חזר לרגע להפגין את הזלזול האופייני לבני גילו " -לא ממש
היה אכפת לי .חייתי את החיים שלי – אם אפשר לקרוא לזה חיים .לימודים,
ספורט ורצון להצלחה הניעו אותי .אפילו לא חשבתי על נשים ,שלא לדבר
על המושג 'אהבה' .שוכנעתי שאין לי צורך בדברים הללו :שאני צריך להיות
קר ומחושב .להיות הכי טוב.
אהבה לא היתה רגש שרציתי לחוות -ולא שום רגש אחר ,למען האמת.
החיים שלי נעו לכיוון אחד .
ראשו של אדריאן נשמט .לרגע חש שהוא התבייש בחיים הישנים שלו .אך
הוא המשיך לדבר :הסיפור גרם אותו להאמין שאולי יש לו סיכוי לגאולה.
"ערב אחד ישבתי בספריה של המכללה ,שקוע בחוקי רכש .עברתי על חוקי
ירושה שונים ,לוודא שבמקרה שההורים שלי ילכו לעולמם בנסיבות לא
אלטריה | 171
טבעיות אני אהיה זכאי לרכוש שלהם ,לא הממשלה או כל גוף אחר .רצה
הגורל ובין ספרי החוק מצאתי גזיר עיתון ובו כתבה על קסיו .מישהו השאיר
אתה זה שם – אולי בטעות ,אולי בכוונה .הגורל רצה שאני אהיה המוצא.
הכתבה עסקה בחסר בית שקפא למוות .לא סיפור חדש :אך משהו בכתבה
הזאת היה שונה .המילים ,היכולת שלו להאיר פינות אנושיות אצלי שחשבתי
שכבר לא קיימות .קראתי והבנתי שיש לי רגשות .שרגשות לא שמורים רק
לילדים וצריכים להעלם על ידי חינוך .אפילו הרגשתי חמלה".
פרנסיס הרים גבה ,מתחיל לחשוב שאולי זו היתה טעות .שאולי מדובר
בעוד מעריץ של קסיו שמאמין שהוא הולך להציל את העולם.
"אחרי החמלה בא העצב -העצב על החיים שלי .רציתי להרגיש עוד:הלכתי
למישהו במכללה שהיה מוכר כמי שסוחר במוצרים לא חוקיים ".
אדריאן הפשיל את שרוולו ,מציג פצעים ישנים" .קניתי כל דבר שיכולתי
לחשוב עליו שיגרום לי להרגיש ,מוצרט ,פיקאסו ,שתיתי כל אלכוהול
שיכולתי להניח עליו את ידי".
הקוקטיילים האלה גרמו לי להרגיש אלפי תחושות וריגושים שמעולם לא
הכרתי .ערב אחד החלטתי לנסוע להורי ולהתעמת עם הורי על כך שמחקו
ממני כל רגש אנושי ,שגדלו אותי להיות מכונה ביולוגית...זומבי".
ראשו של אדריאן הורכן וידיו כיסו את פניו .קולו נעשה שברירי "באותו יום
נסעתי הביתה בכביש .04אני לא יודע באיזה מהירות נסעתי ,אך כנראה
שסטיתי מהמסלול .אורות רכב ממול סנוורו אותי וגרמו לי להבין שאני לא
במסלול הנכון .סובבתי את הגה במהירות ולחצתי בכל הכוח על המעצורים,
אך מאוחר מידי .הרכב שנסע מולי התרסק לתוך מעקה הבטיחות".
| 172אלירן מלכה
אדריאן החל ליבב .לפרנסיס לא היה זמן לזה .הוא תפס בחולצתו של
אדריאן ,מרים אותו באוויר" .תפסיק להתנהג כמו נמושה ותפסיק לבלבל לי
את השכל על רגשות .איך כל זה קשור לקסיו?".
אדריאן התייפח "אתה לא מבין -הרגשות שקסיו גרם שארגיש הסתיימו
בתאונה :ברכב השני ישב לא אחר מאשר קסיו בעצמו .התאונה הזו שאחר
כך האשימו אותו שגרם לה ברשלנות -זה הכול היה באשמתי .באותו ערב
הרגשתי עוד רגש -רגש נורא! רגש הפחדנות .נכנסתי בחזרה לרכב ,מכה
בהגה ומנסה לשכנע את עצמי להישאר ולעזור .אבל לא נשארתי .ברחתי".
פרנסיס שיחרר את אדריאן מאחיזתו ,נותן לו להתייפח על גורלו.
קסיו נרדף כל הזמן הזה על הפשע שהוא לא ביצע.
פרנסיס שלף את הטלפון שלו ,הקיש את הקוד בן ארבעים ושבע הספרות
וחייג.
אלטריה | 173
גיא צלמוות
ככל שהתקרבנו לעיר כך גבר רעדה של אלכס .בהתחלה חשבתי שזה
הקור ,אך זה היה משהו אחר -נורא בהרבה .השעה היתה שבע לפנות
ערב והשמש החלה לשקוע .העיר האפורה ,שממילא היתה בודדה ומנוכרת
נראתה בחושך כעיר רפאים.
חיפשתי מקום למנוחה לילה .האופנוע שלי האיר את דרכי למוטל נידח בעל
דירות קרוונים .אלכס שתקה כל הדרך ושתיקתה הדאיגה אותי מאוד.
קמתי מכיסא האופנוע ,מביט בה ,יושבת קפואה.
"מה קרה אלכס?" רכנתי ,מביט בפניה.
"כל כך קר כאן...האפילה הזו כל כך מפחידה" .ידיה חיבקו את גופה.
"למה אין מוזיקה?" היא שאלה ,מחפשת את הצלילים ברוח .ידעתי שהעולם
הזה ישפיע עליה אך לא חשבתי שהוא ישפיע בצורה כזאת" .כל כך הרבה
בדידות יש כאן ,כל כך הרבה רגשות שליליים" .הסטתי את השער מפניה.
רציתי להסתכל בעיניה" .אני יודע אלכס ,נסיכה .למקום הזה כבר אין שום
אושר להציע".
"למה אתם ככה? ,למה אף אחד לא עוצר את השני?"
עכשיו זה היה אני שהרכנתי את ראשי איך אפשר להסביר לאדם שטוב לב
ורצון לעזור הם המנעים העיקרים שלו מה זה כסף כוח ופחד כל כך איום
שאתה מפחד מהשכן מהבן שלך.
"אנחנו לא ראויים לאושר .מזמן איבדנו את הרצון לאהוב או להיות
מאושרים .נשארנו עם רצון לשרוד בלבד" .אלכס שתקה.
"אני עומדת להקיא "- -בקושי הספיקה להזהיר אותי וכבר הקיאה על
המדרכה.
"כל כך נורא כאן" ,היא אמרה ,מנקה את פיה .עזרתי לה לעמוד.
| 174אלירן מלכה
"שבי לרגע על האופנוע" .נישקתי את ראשה" .אני הולך לשכור לנו חדר".
היא אחזה בידי ,מסרבת לשחרר .נישקתי אותה שוב" :אני אחזור במהירות.
אני מבטיח".
צעדתי לעבר ביתן ההשכרה מביט בכמה עוברים ושבים ,שנראו לי אבודים
לגמרי .כמה ניסיתי לייעץ להם ,כמה ניסיתי לעזור .העזרה ששלי היתה כמו
לפיד לאדם עיוור.
חזרתי כעבור מספר דקות ,נושא מפתח אחד רגיל ואחד דיגיטאלי עם קוד
בעל תשע ספרות .בנוסף לכך כמעט עברתי סריקה של עינית לפתחה של
הדלת .
אלכס היתה במצב די רע :שמוטה על המדרכה ,מחזיקה באופנוע .גופה
רעד ,שערה היה רטוב", :בואי אלי " משכתי אותה אלי ,מרים את גופה
השברירי בעדינות .זרועותיה נכרכו סביבי וראשה נשען עלי בכבדות.
"הלילה מפחיד אותי".
נישקתי לראשה "אני יודע מלאך שלי "
"אני מתגעגעת לאלטריה...איפה הילדה?"
פתחתי את הדלת -קוד ,מפתח ברזל ומפתח דיגיטלי .קול זמזום נשמע,
והאור הכחול סרק את האוויר מצפה למצוא את האישון שלי" .אנחנו נמצא
את התינוקת"
"קר לי" היא בקושי יכלה לדבר.
החדר היה קטן .כל החלונות כוסו וילונות חומים ועבים כאמצעי לשמירה על
פרטיות .הדלקתי את האור והוא שטף את החדר ,לבן וחלש .תמונה החדר
לא סיפרה הרבה :מיטה זוגית ועליה מצעים לבנים ,שידה קטנה ועליה שעון
מעורר .שידה נוספת נחה מול המיטה ,מלאת אבק ,היכן שפעם ישבה
אלטריה | 175
טלויזיה .הקיר היה צבוע בלבן שדהה לכדי אפור חוץ מבכמה מקומות ,היכן
שכנראה היו תלויות תמונות פעם .כבר לא נהוג להחזיק תמונות :זה נחשב
ברברי.
הנחתי את אלכס על הסדינים ולובן גופה כמעט נבלע בהם .רצפת העץ
חרקה תחת רגליי .התחלתי ללכת לכיוון המקלחת כאשר ידה אחזה בי
עיניה נפקחו באימה והיא לחשה "אל תעזוב אותי" .היא היתה על סף
דמעות" .אני לא עוזב ,רק הולך למלא לך אמבטיה ,אוקיי?"
"אוקיי".
חדר האמבט היה קטן -מטר על שניים .הוא הכיל שירותים לבנים ואמבטיה
עם כיור זכוכית .נתתי לאמבטיה להתמלא ,בודק שהמים לא חמים מידי.
"המקלחת מוכנה" ,.קראתי.
שקט.
"אלכס?" קמתי מהרצפה הקרה של חדר האמבטיה .ברגע שפסעתי לתוך
החדר האור כבה.
"אלכס?!"
החדר היה חשוך לחלוטין .ידיי שוטטו ,מחפשות חפץ מוכר .מצאתי את
אחת השדות .מולי הופיעו זוג עיניים אדומות ,תלויות בחלל.
"מי שם?"
העיניים נעו לעבר המיטה " -קסיו -אתה צריך לזכור אותי"
"אני לא" ,עניתי בקול כועס" .מה אתה רוצה?"
"אני רוצה את מה שאתה רוצה -אני רוצה להיות מאושר"
העיניים התקרבו לעברי" :מי שלח אותך? נתנאל? הדוקטור?"
צחוק מילא את החדר "אתה באמת חושב שיש להם השפעה על משהו?"
| 176אלירן מלכה
התחלתי לחשוב מי זה יכול להיות אך בתוך תוכי כנראה שכבר ידעתי את
התשובה.
"המוות"
"יש לי הרבה שמות :מוות זה השם שאלטריה פגשה -וגם אלכס .אבל אתה
פגשת אותו בהרבה צורות -בצורת מחלה ,בצורת רעב ,יגון וייאוש .ואנחנו
כמעט אחים .אני יודע על כל מה שרע בעולם שלך :כל פעם שסבלת אני
הייתי שם לראות אותך סובל .עכשיו אני לא אוהב את מה שאתה עושה:
הצלחת להחביא את אלטריה ממני .אני אמצא אותה .ואלכס ......את לא
ממש משחקת פייר".
החלטתי לתקוף את המפלצת או מה שלא יהיה היצור הזה .זינקתי קדימה
בכוח אך העיניים נעלמו והקול שב והופיע מאחורי.
"כמה עולמות אחרים אתה מנסה לפגוש ,מנסה לבקר .אתה לא מבין משהו
בסיסי :אתה השחור והלבן .כל עולם שתפגוש יהיה צבעוני -אך אתה חי
שחור ולבן .ואני תמיד אהיה שם לעשות את השחור בולט יותר "
הוא צחק בקול ערמומי ,כנחש.
"מה אתה מנסה לומר?"
"אני ידיד שלך" .העיניים נעלמו שוב והקול הופיע מאחורי .ידיים אחזו בי .הן
היו ידיים אנושיות".אני מנסה לחנך אותך; אני מנסה להסביר לך שהמוות
מוצא את דרכו לאלטריה בגללך אתה הכנסת אותו .באמת חשבת שתוכל
ללכת לתוך הממלכה המושלמת הזו בלי להשפיע על האיזון שלה? אתה
הבאת לעולם של אלכס תזכורת למה שכל כך רצית לשכוח בעצמך".
הסתובבתי ,מביט בנקודות האדומות מולי" :זה מגוחך .המוות כבר ביקר
בעולם של אלכס לפני הרבה שנים .הוא עזב".
אלטריה | 177
שיניים לבנות הופיעו כאשר הדמות צחקה" .אנחנו לא עזבנו; פשוט לא היה
צורך בנו אז תושבי המקום חשבו שאפשר לשכוח מאיתנו .אך אלטריה לא
יכולה לגדול ככה -תראה מה קורה לה -היא מתנוונת .אתה לא יכול לשקר
לעצמך .אתה יודע שהמוות הוא חלק מהטבע של הכל".
הקול החל לנוע במעגלים .העיניים נשארו מולי" .תראה את ידידתך אלכס -
גדלה בכל טוב ולבסוף נמשכה ליצור כמוך .איזה טוב זה עשה לה?"
אגרופי התכווץ " ,עזוב את אלכס".
" זה אתה שערב אותה .אתה זה שתמיד מפיל את הצרות על האנשים
שאתה אוהב .תודה בזה – אתה גיבור טרגי ,כזה שעושה משהו שאולי
ישנה את העולם אך עלול לסכן את אלה שהוא אוהב".
" מספיק!" ידי נשלחו במהירות והצליחו לתפוס בדמות .הוא היה בגובה שלי
אך הרבה יותר חזק ממני .ידיו נלחמו באחיזה שלי ולרגע הרגשתי שכל
החדר רועד .העיניים האדומות התכווצו ,השיניים הופיעו "אנחנו עוד נשוב".
אור הופיע מעליו ומה שנראה כמו כנפי עטלף נפרשות .הרגשתי לרגע כמו
יעקוב הנלחם במלאך .פניו היו שחורות לחלוטין.
"מספיק" .הוא סינן בזעם .אצבעותיו תפסו בזרועותיי; כוחו היה על אנושי.
הוא סובב את המרפק שלי .ניסיתי להתנגד -בחוסר הצלחה .
"לך על זה -נסה להציל את התינוקת .רק דע שגם אני אגיע אליה .אז אלמד
אתכם איך העולם צריך באמת להיות .בכל מקרה ,בסופו של דבר אלטריה
תהיה שלנו".
הוא פתח את פיו לנשוך את צווארי .ניסיתי ללחום בו כל כוחי .החדר זז;
הרגשתי חסר אונים ואז רטיבות על ידיי ורגליי .מצאתי את עצמי רוכן
באמבטיה שהתמלאה מעבר לגדותיה ,ואת קולה של אלכס קורא לי.
| 178אלירן מלכה
לא יכולתי להחליט אם זה היה חלום או קסם שחור של המוות שניסה
להרתיע אותי מלבצע את משימתי .
ניערתי את ראשי וסגרתי את המים .צעדתי לתוך החדר ,מקווה לא למצוא
שם את המוות.
"קסיו" לחשה אלכס .היא לחשה שלי בעדינות שוכבת ,שברירה במיטה
מנסה להילחם בכאב .
הפשטתי אותה מהשריון שלה וגופה הלבן רעד תחתיו.
היא היתה זקוקה
לי יותר מתמיד .היא אחזה כתינוקת .הרגשתי אליה אהבה שלא ניתן
להסביר .נשאתי אותה למקלחת .היא רעדה אוחזת אותי ואני נשקתי
נשיקות לראשה ,נתתי לרגליה להרגיש מעט את המים בעדינות להתרגל
לחום ,היא רעדה שינה שקשקו ודמעות זלגו מעינה .
אל תבכי ,תני לסבול במקומך תני לאוהב אותך לנצח .
גופה טבל במים עיניה שידרו מצוקה והיא נשכה את שפתיה בלי הרף .היא
רצתה להיות אמיצה .היא היתה צריכה לדעת שהיא תמיד אמיצה בשבילי;
היא הכוח ממנו אני שואב את היכולת לקום בבוקר .והנה כאן ,בעולם
האפור ,עורה היה חיוור ועיניה השחורות גרמו לה להיראות כמתה.
הרטבתי את פניה .נראה היה שחום המים משפיע עליה לטובה.
"את רעבה?"
"אני לא חושבת..שאני יכולה לאכול"
"את עדיין צריכה".
היא חייכה אליי בדממה.
"את מדהימה".
"אני מאכזבת את אלטריה"
"איך את יכולה לומר דבר כזה?"
אלטריה | 179
"גדלתי להיות לוחמת אמיצה ,לעמוד מול דרקונים ומפלצות ונגד כל יצור
שינסה לגזול את שלוותה של אלטריה .ואני רועדת בגלל שאני לא מצליחה
להשתלט על רגשותיי".
"את יודעת שאת אנושית .את יודעת שבסוף היום רגשות מניעים אותך .כל
הזומבים כאן חושבים שהם פטורים מרגש .הם חיים בשקר :אי אפשר
להתחמק מזה .היא אפשר לדכא את הרגשות .הם תמיד בסוף פורצים
החוצה ,בסופו של דבר".
ליטפתי את פניה מרטיב את שערה ",חשבתי שאוכל להשתלט על הרגשות
שלי כאן .חשבתי שהעולם הזה שדיברת עליו ,שניסית לזהיר אותי מפניו לא
באמת קיים -או לפחות לא מאיים כמו שניסית לצייר אותו".
הרטבתי את פניה בידי" .אין גבורה גדולה בלחיות מתוך פחד .אין שום
תהילה בלתת לייאוש להשתלט .הגבורה היא אנשים שהצליחו לעמוד מול
הפחד והטרור היום יומי ,אלה שהצליחו לצעוד קדימה .את מהלא נכנעים,
לכן אני יודע שתמיד אהיה בטוח איתך"
"קצת מצחיק שאתה מצליח להאמין בי ,אפילו עכשיו".
נשקתי לאצבעותיה "אני הפחדן האומלל.אני זקוק לך עכשיו אני לא נותן לך
מנוחה ,את זו שמצילה אותי מהביבים".
אחרי המקלחת עטפתי אותה בחלוק אפור והנחתי אותה בעדינות על
המיטה .עיניה נעצמו .נתתי לה לשמוע את החיפושיות ,כמו שססיל אמרה.
ידעתי שזה מה שיכול להכניס אותה לעולם אחר ,כואב פחות.
יצאתי וסגרתי את הדלת אחרי ,בדרכי לחפש משהו לאכול בשבילנו .קיוויתי
שזה לא יקח יותר מידי זמן.
| 180אלירן מלכה
זיהוי
חנות המיני מרקט הקרובה ביותר הייתה שני רחובות מהמוטל .לא
התלהבתי מהרעיון של להשאיר את אלכס לבדה אבל היינו זקוקים לאוכל.
השעה היתה תשע בלילה והרחוב כבר היה מת.
מספר דמויות נעו כמו רוחות רפאים ,ממהרות להיכנס לדירות הצפופות
שלהן ,להתכונן ליום העבודה הבא .בפיגוע של המחתרת ,לפני שנתיים,
שלושה בניני ארגון נהרסו ואלפים איבדו את חייהם .אפילו כך ,בשיא
הכאוס ,תשעים וחמישה אחוז מאנשים התייצבו למחרת במקום עבודתם
והמשיכו לבצע את תפקידם כאילו שום דבר לא קרה.
חנות המיני מרקט היתה סניף של רשת בת מאות מרכולים המוצבים בכל
מקום אפשרי .בפנים הייתה כמות אדירה של פרסומות של החברה בכל
צורה אפשרית ,פורצות החוצה.
קירות המיני מרקט היו עשויים מזכוכית .בדלפק ישב בן ארבעים ששערו
אפור ופניו מיואשות .הוא המתין לשעת הסגירה ותופף בידיו בעצבנות על
הדלפק .כניסתי לוותה בקול צפצוף המבשר על בואי .הזבן פסק מתיפופיו
והרהוריו ולבש את פני הרשת" :ברוך הבא ,אדוני".
צעדתי לשורות השימורים ,מחפש מצרכים שדורשים מה שפחות טיפול.
הייתי גרוע במטבח :אלכס הייתה טובה.
קול צפצוף נוסף נשמע מכיוון הדלת וזוג גברים נכנס לחנות .הם דיברו
ביניהם על חסר בית שתפסו .המשכתי לאסוף מצרכים -נקניק ,לחם,
שתיה .דחף למצוא אלכוהול טוב הופסק כשנזכרתי איפה אני.
ניגשתי לקופה .שני לובשי המדים דיברו עם המוכר .אחד מהם נמוך יחסית
והשני גבוה ונראה די ירוק.הם היו שוטרים ,וכמו רוב אלה -מאבטחים
בארגון לשעבר.
אלטריה | 181
" שמענו שיש גנבים באיזור .הטרידו אותך? חסרי בית? מישהו?" .השוטר
הגבוה חייך " אתה לא מאכיל אותם במקרה ,נכון?".
השוטר השני הביט בי .ניסיתי להימנע מיצירה של קשר עין וצעדתי ישירות
לדלפק .הזבן החל לאסוף את מרכולתי כאשר השוטר הנמוך פנה אלי.
"ראית כל מיני זבל חברתי לאחרונה?"
" אני לא בטוח שאני יודע מה זה זבל חברתי".
מצחו של השוטר התקמט כשניסה להיזכר מאיפה אני מוכר לו.
"אתה יודע -חסרי בית ,פושעים ,ילדים של פושעים..חסרי התועלת".
דבריו הרתיח ו את דמי וחלק ממני החל להבין שהוא עושה זאת על מנת
שיוכל לפגוע בי ,מה שרמז על כך שאולי הוא יודע מי אני" .זה ק " -השוטר
הירוק ניסה ללחוש לחברו וזה עצר בעדו,.
"אז אתה לא יודע על מה אני מדבר?"
"אני לא יודע על מה אתה מדבר" הישרתי מבט.
"אני חושב שאתה יודע טוב מאד על מה אני מדבר ,קסיו".
אספתי בידי את אחת הקופסאות .ידו של השוטר שיחררה את האלה
הצמודה לחגורתו .הנפתי את הקופסא והכיתי בפניו .ידו השניה נשלחה
לאחוז בזרועי ,ללא הצלחה והוא החל ליפול .השוטר השני שלף אקדח.
הטחתי בו את קופסת השימורים ,מסובב את השוטר שנפל ,משכתי ממנו
את האלה והכיתי בעורפו .הוא התעלף.
עמדתי מתנשם ,אוחז בשוטר שנפל ומתכוון לנוע לעבר הירוק .ואז נשמע
קול דריכה .השוטר הגבוה כיוון אלי .הוא רעד" .עצור"..
"אתה עושה טעות חמורה" .הבטתי בו כמו בטרף.
| 182אלירן מלכה
"אתה תעצור" קולו של הזבן נשמע ,מלווה בדריכת נוספת כבדה ומלאה
יותר .הזבן החזיק בידו רובה ציד – מכוון אל הירוק "כדאי שתנמיך את
הרובה".
"קח מה שאתה צריך ,קסיו .אני יודע שאתה חף מפשע .אנשים כמו נתנאל
משקרים כדי להכפיש אותך ,אך אתה עזרת לאחי אחרי שהוא הסתבך עם
סמים .המשטרה רצתה לכלוא אותו לנצח; אתה והחברה שלך ממשרד
עורכי הדין הצלחתם למנוע את מאסרו ולהציל את חייו .הברחנו אותו
מהמדינה .עכשיו הוא נקי ומאושר".
השוטר שחרר את האקדח ,מבין שאת הקרב הזה הוא כבר לא ינצח" .אני
מצטער על זה" ,אמרתי.
"אל תדאג ,זו לא הפעם הראשונה שהרמתי רובה על הטירון הזה וחברו
השמנמן" הוא צחק.
אספתי את המצרכים ושלפתי מספר שטרות ,
"אתה יודע שהכסף שלך לא תופס כאן .האנשים צריכים אותך חופשי".
יצאתי עם המצרכים .הזבן קרא אחרי " -אל תגלה להם איפה אלטריה .הם
לא יעשו עם זה שום דבר טוב" .הנהנתי לאישור ,בורח מהחנות .חשתי מעט
בושה -בושה על כך שהחלטתי לנטוש אותם .בושה על כך שבחרתי לחפש
את אלטריה ,את האושר הגדול האישי שלי ,במקום לדאוג להם .השארתי
אותם מאחור .
אחרי שאציל את אלטריה אהיה חייב לחזור לכאן .להמשיך את העבודה
שלי.
רצתי לאלכס.
רצתי ברחוב כאשר לפתע כל פנסי הרחוב סביבי כבו .עיני ננעלו על פנס
אחד ומשם ,מתוך החשיכה ,הופיעה דמות -לא אדם ולא מלאך -עור שחור
אלטריה | 183
וארבעה זוגות כנפיים .הוא הביט בי בארשת פנים חמורת סבר ואז אמר
"למה העלית את חמתי? מדוע אתה מזמן אותי? אני הוא לא שמואל".
הסתכלתי ,נדהם.
"מי אתה?"
"אני מחפש את המלאך חרון אל" ,הוא אמר.
"מי הוא?"
"הוא כמוך" ,שתיקה קלה" ,מבולבל ,מחפש את אשר איבד לאחרונה .הוא
כועס וזעמו הוא זה שהביא אותו למצבו .זעמו הוא זה שמנווט את חייו".
לרגע חשבתי שאני הוזה ,שאלטריה שולטת בי מעבר לגבולותיה .הוא פנה
אלי שוב
"יש לי מסר אליך .ממנה"
"כן "- -גמגמתי
"היא מבקשת שתדע לשחרר .הפרידה תהיה קשה מנשוא ,אך אתה חייב
להגן על אלטריה".
קול כנפיים נשמע וזוג כנפיים שחורות הופיע ונעלם בין רגע .הדמות הביטה
בי ,פרשה את ארבע זוגות הכנפיים ונעלמה בעקבות הכנפיים השחורות.
ליבי פעם בחוזקה והאורות חזרו.
אלכס .מיהרתי חזרה לדירה.
| 184אלירן מלכה
התגלית
נתנאל ישב במשרדו ,מעביר את אצבעותיו על פני תוויה של כוס קריסטל.
באוזנו מגלה את צליל הזכוכית אצבעותיו מלטפות שוב את הזכוכית נהנות
מהמרקם העדין ,הוא קיבל את הודעה של פרנסיס על התאונה של קסיו.
על כך שאדם אחר היה מעורב בה אדם אחר.
אצבעו טבלה במים שבתוך הכוס :משהו בו הגיב לעדינות המגע .אצבעו
עוברת על הכוס בעדינות חש את המרקם המיוחד ,הוא חשש .קסיו לא
אשם ויש אדם שיכול להוכיח את זה.
המחשבה לחסל את האדם הזה עברה בראשו ,אך התמונה של ביתו המתה
לא הניחה למצפונו .נתנאל ידע שהוא יצטרך להתמודד עם המציאות
החדשה .היה קשה לו לתמרן את הסיפור הזה אפילו בראשו .הוא לא
הצליח לחשוב על דרך להאשים את קסיו ,אע"פ שרצה בכך מאוד.
הוא בהה בקיר ממולו מנסה לחשוב על הצעד הבא שלו איך העולם שוב
חוזר לדעת מה שהוא ניסה כל הזמן למנוע מהם לדעת שקסיו חף מפשע
שקסיו הוא עדיין אדם חף מפשע .
נתנאל ידע שהפעם הוא יצטרך לספק הסברים .קודם כל לעצמו .אצבעו נעה
במהירות על שפת הכוס ,מייצרת קול שריקה .הוא הזיז את הכוס מהר
ומהר יותר תחת ידו .בסוף הזכוכית נשברה ,כפי שידע שיקרה .טיפה קטנה
של דם נצנצה במים.
אלטריה | 185
בחדר
אני הייתי נותן הכל כדי להרגיש את הזרועות שלה שוב מחבקות אותי
ועכשיו לידה צופה בה ,בכאבה הבנתי כמה אני אוהב אותה .
התמימות של הילדה הנצחית האמה האלוהית היכולת לתת מתוך אהבה
אינסופית היא יכלה לרפא את כל מכאובי היא יכלה לתקן את כל מעשי
לגרום לכל חטאי להעלם להרגיש כאדם טוב .
אלכס שכבה תחת הסדינים הלבנים ,מכווצת .ידה החזיקה בשלי .ניסיתי
ככל יכולתי לגונן עליה מהזוועה אך הנגע של הכאב ,של האבל ,היה נצחי
עבורה .ידעתי שעם כל אהבתי אליה -הייתי נותן הכל שתחבק אותי שוב -
אני חסר אונים .לא היה בידי לרפא את האבל שלה.
הסדינים הלבנים נצבעו בשחור הכאב שלה גרם לעולם האפור להיות שחור
.
"למה זה כואב כל כך?"
לא הייתה לי תשובה.
הדמעות החלו לזרום מעיניה כמו כאב ייסורים הם זרמו באיטיות על פניה
מחליקות מטה וכל דמעה מסמלת את העוצמה בכאבה ,כל נשיכה של
שפתיה מסמלת את הקרב המתחולל בתוכה .
"קסיו ,תעשה שזה יפסיק " -
הייתי מקריב את חיי בלי לחשוב פעמיים כדי שתפסיק לסבול.
חיבקתי אותה קרוב יותר לגופי מנסה לנחם אותה היא מהירה לאחוז בי
לנסות למצאו בי מפלט ידה אחזו בגופי ראשה נח על כתפי ,נשימותיה
התחזקו קרוב לאוזני כל צליל כל ריח כל הריקבון כאב לה בכל נשימה ידה
ננעצו בגופי מנסות לשחרר את הכאב " ,שחררי את הכאב תני חלק ממנו ",
לחשתי לאוזניה מלטף את שערה .
| 186אלירן מלכה
מהיופי והתמימות לריקבון ולמוות .חוסר האונים שלה גרם לי להרגיש אכזר.
"אני לא רוצה להרגיש יותר כלום -הכאב חזק ממני האבל גדול מידי -תן לי
לחזור לאלטריה -תן לי לחזור לזרועותיה -אני מתגעגעת אליה כל כך".
נישקתי לראשה ,גופה השתחרר ממנני עינה הדומעות הביטוי בי בייאוש
",גם אני מתגעגע לאלטריה".
נשיקת אהבה נישקה חזקה יותר מכל סיפור או שיר שיכלו לכתוב עליה
נשיקה בעלת עוצמה,נשקתי לה בכל הרכות והאהבה שגבר יכול לנשק
אישה ,כאילו כך יכולתי להבריא אותה.
לא רציתי לאבד אותה שוב .לא יכולתי לתת לעולם שלי להיות בלעדיה.
"תני להיות העוגן שלך" ,לחשתי לה "תני לי לספוג את כל מה שרע בעולם,
כל מה שרקוב וכואב .אני אהיה המגן בפניהם ,הזעם,הקנאה ,השנאה הצער
אני אתן לך רק אהבה.שכבנו כל הלילה נושמים מנשיקה לנשיקה וכל נשיקה הייתה טהורה יותר
מהנשיקה הקודמת כל נשיקה הייתה מלאת חיים ואהבה ,תני לי לרפא
אותך תני לי לאהוב אותך תני לנשק אותך לחשתי לאוזנה .
אני אקח את הכאב ידי ליטפו את גופה העורם עורה העדין היה קשיח ומגע
אצבעותיי השיבו את העדינות והשברירית שלו ,אהבתי אותה בכל דרך
שאהבתי יכ לה לגעת בה בתוך עמקי נשימתה ובכל גופה ניסיתי למחוק כל
רגש אחר ממנה לתת לה להרגיש את אהבה שלי ,הליטופים והנשיקות היו
הכלים שלי והיא הייתה בשבילי המשמעות לחיות.
השחר הופיע .
אלטריה | 187
לא ישנתי כל אותו לילה ,רק ליטפתי ואהבתי אותה .מתישהו היא נרדמה
בזרועותיי ,אמיצה ויפה .שערה השחור התפזר על הסדין :היא נאנחה מידי
פעם אך לבסוף שב ליבה לפעימותיו הרגילות.
ציוץ הציפורים כמו הפיח שוב חיים בכל.
אלכס פקחה את עיניה .השמיכה הצמודה החמיאה לחיטובי גופה.
"היי" .חיוך ,סוף סוף.
"היי"
עיניה השחורות הביטו בי ,לומדות את פני" .תודה "
"זה בסדר ,אלכס" ,חייכתי בחוצפה.
אלכס הוציא את לשונה כתגובה לחוצפנות שלי .
עצמתי את עיני תמונות של בית החולים חזרו אלי הצרחות וכאב שלה.
"לא זה לא " ,הנעתי את ראשי לשלילה .
"אהבת אותה מאד?"
ראשי צנח מטה כבובה ללא חוטים ",כן אהבתי אותה מאד" אמרתי בלחש
אלכס העבירה את ידה על החזה שלי ",היא היתה בת מזל".
"לא היא לא" ,חשבתי.
"חבקי אותי שוב" .עכשיו הייתי אני זקוק לה.
"אני אוהבת אותך " היא לחשה
"ואני אותך"
| 188אלירן מלכה
יצאנו מהמוטל חמוש במעיל שלי ותיק הצד שלי ,השמש זרחה בקושי דרך
העננים .הרחוב היה שומם .צפיתי באלכס צועדת קדימה באומץ ,למרות
חולשתה.הלכנו כמה דקות בשתיקה.מחבקת את גופה שערה נע ברוח
כמרקד בעדינות למוזיקה היא רעדה מעט לא מהקור אלא מהאימה של
העולם הזה.
"אתה חושש למות?"
"אני לא חושש למות ,אני חושש לחיות בלעדייך".
צעדנו לעבר האופנוע ,חשבתי לעצמי כמה העולם נהיה אכזר כמה אדישות
יש בו נהיינו כצאן הנע במבוך ענקי כאשר הטורף מגיע אנחנו ממהרים
לברוח להציל את גופנו עצמנו .ולבוסף קורבן נופל תחת אחיזתו של המוות
ומרגיש כאב ייאוש ופחד כנראה הרגשות היחידים שירגיש בעולם הזה
ואנחנו חוזרים ללכת ממהרים לפגישות ומקומות מדחיקים את מה שקרה
באמתחה שזה לא אנחנו זה לא קשור אלינו וכנראה אם זה היה קורה לנו
הוא היה דואג גם רק לעצמו .
נגמר עידן הגבורה ,רשת הביטחון האנושית הפכה לרשת הביטחון אישית
כאשר פעם אנשים היו שמים את מבטחם אחד בשני עכשיו אנחנו מחפשים
דרך להתנתק אחד מהשני – כמה טיפשים נהינו
טיפסתי על האופנוע והתנעתי .אלכס הביטה בי מהצד ,מהססת.
"בשביל אלטריה"
אלטריה | 189
"כן" ,היא הנהנה ",בשביל התינוקת .בשביל העולם שלנו" .היא לבשה מעיל
גשם אפור שיטמיע אותה בנוף .היא התיישבה מאחורי .לחצתי על דוושת
הגז .מיהרנו .המוות לא ישיג אותנו בדרך אל התינוקת.
נענו בתוך מבוך ענקי של בניינים ואספלט .העיר היתה כמו מכונה ענקית
והזומבים יצאו ונכנסו ממקומות ,לבושים במדים שלהם .דמויות נעו בדרכן
בצורה מסודרת ,מוכוונות מטרה ,שוכחות לחלוטין מיום האתמול ,שהיה
בדיוק כמו היום ,כמו מחר
עברנו ברחוב המפורסם בעיר ,רחוב היהלום ,המלא חלונות ראווה נוצצים
השמורים לעשירים ביותר .פעם מכרו כאן אומנות; כאן קניתי את הגיטרה
הראשונה שלי -פנדר לבנה .הלבן כבר בקושי נראה בימים שלנו .עכשיו
חלונות הראווה היו מלאים בבגדים חד גוניים ,במוצרים משוכללים להגנה
על הבית :עשרות מנעולים חדשים ,זיהוי טביעות אצבע ,זיהוי קול ,זיהו
רשתית העין -אפילו דוגם דם .חנויות כלי נשק היו בכל מקום .הרחוב היה
עכשיו מלא מוצרים אומללים אשר התאימו יותר לגזע רובוטי מאשר לבני
אדם .אנשים הלכו ברחובות בראש מורכן ,חוששים ממפגש עיניים.
"בעולם שלי אפילו זומבים יודעים לשיר" ,היא צחקה.
הדרך היחידה לרפא אותה תהיה להגיע לדלת חזרה אל העולם שלה .
"רוצה לראות משהו מצחיק?" ,שאלתי
"מאד!"
הידקתי את ידי על הגז ,הטיתי את האופנוע והעליתי אותנו על המדרכה.
ההמון שנע בשני טורים מסודרים החל להתפזר ,כמו עדר של כבשים
מבוהלות .הם דחקו אחד את השני לפינות המדרכה בלי להוציא הגה.
ההמון נסגר מאחורינו כמו ריץ רץ .הם היו מתוכנתים לחזור לתוכנית
הראשונה .אם הצלחנו לשרוד עד עכשיו הכל בסדר.
| 190אלירן מלכה
החזרתי אותנו לכביש.
"עדר כבשים " צחקתי
" כבשים לפחות משתתפות במעגל החיים של הטבע .האנשים כאן פשוט
מגדלים ילדים אחרים שימשיכו את אותה אפאטיות".
אלכס התעודדה קצת .בית החולים היה קרוב עכשיו.
אלטריה | 191
מקום אחר
אני זוכר נסיעה על אופניים בכביש צמוד לחוף הים .שמעתי בנגן המוזיקה
שלי שיר עליו אמרה שהוא השיר האהוב עליה ביותר .אלה היו החיפושיות.
השיר היה "."let it be
דיוושתי באופניים ,חושב עליה ועל השיר ,והתגעגעתי .פרידה היתה דבר
קשה .איכשהו השיר גרם לי להאמין שיש סיכוי לעתיד טוב יותר.
נתתי לרוח להכות בפני ושאפתי עמוק את המלח .כמה חלומי זה היה .
התגעגעתי אליה .אסור לי לתת לה לברוח; אני אלחם בשבילה .אני אחזור
לעולם אפור ,לשם כנראה ברחה .אני אמצא אותה ואחזיר אותה אליי.
| 192אלירן מלכה
חדר המתים
הכניסה האחורית הייתה הדרך הבטוחה ביותר אל תוך בית החולים .כניסת
האמבולנסים שרצה שוטרים ואחרי הבלגאן של אתמול העדפתי לא לקחת
סיכון .
ככל שהשמש התחזקה כך גבר כוחה של אלכס .על מנת להגיע לכניסה
אחורית היינו צריכים לעבור בסמטה נטושה; חוץ מכמה פחי זבל וקופסאות
ריקות הסמטה היתה סמל לכל מה שנעלם מהעין .בסמטאות האלה ניתן
היה למצוא בקלות את מה שהעולם ניסה בכל כוחו לשכוח .
אלכס צעדה מאחורי .רצנו כפופים מעט .צל אדיר נע במהירות מעל
הסמטה; הבטתי מעלה :סנטקור חצה את שמי העיר.
"מה לעזאזל?"
אלכס הביטה בפליאה ",הם הצליחו לחדור לכאן .אסור לנו לתת להם להגיע
לשער השני" היא לאט לאט שבה לעצמה ,אך חיוכה המלא עדיין לא הופיע.
קול פחים מתגלגלים נשמע מהצד השני של הסמטה .עשן סמיך החל למלא
את הסמטה .בתוך העשן הלבן הבחנו בנקודות האדומות ,מבשרות הרעה;
חמישה שריוני אש בערו בפראות ,בכחול וכתום .קול המתכת של השריון
צלצל כאשר צעדו לעברנו בחרבות בוערות ושלופות ,מסתדרים למתקפה.
אלכס הורידה את המעיל .השריון שלגופה התגלה :שום חולשה לא הייתה
שם עוד.
היא שלפה את חרבה מהנרתיק שעל גבה וסימנה בידיה למפלצות לבוא,
מחייכת.
שריוני האש נעו באיטיות לעבר אלכס .היא סובבה את ראשה לעברי" :הגיע
הזמן שאעשה משהו בעולם שלך" ,והפריחה נשיקה באוויר.
אלטריה | 193
שאגת הקרב נשמע רגליה זינקו באוויר והיא נותנת לגופה לשוט כציפור
מנתרת באלגנטיות לתוך החמישה ,ברגע שרגליה נחתו באדמה היא הניפה
את חרבה בצורה מסובבת מבצעת חתך מעגלי מסביבה ,ארבע משריוני
האש הצליחו להתכופף אחד מהם טעם את המתכת הקרה של חרבה
כאשר מסכת הברזל ניתקה את עצמה מגופו ולהביור של אשר נורה לשמים
מותיר את השריון כפחם מעלה עשן על האדמה.
שניים תקפו אותה בפראות ,חרב מול חרב .ידה הימנית אחזה בקת החרב;
כוחה נבחן מול גופם האדיר של שריוני האש והיא יכלה להם .הראשון נפל
אחרי מכה אדירה לרוחב שריון חזהו :ראשו של השני התגלגל על האדמה
מייד אחר כך.
אלכס חשפה שיניים ,צופה בשריון האש השלישי רץ לעברה היא לא נבהלה
פשוט נעה בבריקוד מושלם היא התכופפה ודקרה ,חומקת הצידה רק כדי
לטפס על גבו כמקפצה לקראת תקיפת הבא אחריו.
היא זינקה באוויר ושיספה בתנועה אנכית .החרב חתכה את השריון לשניים,
מותירה שובל של אש ועשן אחריה.
אלכס התרוממה על רגליה ,ניצבת בין שני השריונים הנותרים .חרב אחת
נשלחה לעבר גופה; אלכס ירדה על ברכיה והסתובבה על ציר במהירות
מדהימה ,כורתת את רגליו של שריון האש תחתיו.
ליבה הלם בחוזקה והיא חיכתה למתקפה של שריון האש האחרון.
כעבור מספר שניות של חוסר פעולה מצידו וחוסר סבלנות מצידה היא זרקה
את חרבה לאוויר ותפסה אותה שוב בתנוחת כידון .מטילה את הכידון
המאולתר בכל כוחה קדימה ,משחררת את החרב בתזמון מושלם.כל שרירי
גופה תמכו במכה והחרב הייתה כהמשך טבעי של גופה.
החרב נפרדה מאצבעות ידיה ונעו במהירות קדימה .
| 194אלירן מלכה
חוד החרב העיף את קסדת שריון האש מעל גוף הברזל שלו ,תוקע אותה
בקיר מאחוריו.
שריון האש הנוסף נע גופו נעטף באש כחולה אלכס עדיין עמדה ממתינה
להגעתו צופה בו נע בציר משלו עד שהוא החליט לתקוף.
חרבו מונפת באוויר הוא רץ בקו ישר לעברה,אלכס נע לאחור וחרבו חתכה
את האוויר ,ידיה נעו במהירות מכות בזרעו של השירון .
החרב השתחררה מהיד של השירון הישר לידה של אלכס ועוד לפני שהוא
הגיב אלכס חתכה את גופו.
הייתי צריך שניה או שתיים להתאושש ממה שראיתי .אחר כך רצתי אליה –
"עדיין יש לי את זה "- -
"המוות ממש בפאניקה אם הוא שלוח אותם אחרינו עד כאן" ,אמרתי ,בועט
באחת הגרוטאות המפויחות.
"אל תיתן לזה לגרום לך לחשוב שאנחנו מנצחים .כנראה שהוא יודע היכן
השער בדיוק כמונו והוא רק מנסה לעכב אותנו".
או להיפטר מאיתנו לגמרי.
היא הרימה את המעיל מהאדמה לוקחת את חרבה ומושכת את ידי .רצנו
אל בית החולים.
אלטריה | 195
בית החולים
בית החולים היה מקום מייאש ,במיוחד מאז שהרופאים הפסיקו להאמין
בחיים והחולים הפסיקו להאמין ברצון לחיות .הדבר היחיד שנשאר לבית
החולים להיות הוא מקום פרידה בין החיים למתים.
זה היה רק עוד אחד מהסממנים הרבים לייאוש שאחז בעולם הזה .בבית
החולים נמצאת הדלת לעולם של אלכס ,הייתי חייב להזכיר לעצמי.
אלכס לקחה אותנו במסדרונות בית החולים .מול חלון חדר הנולדים היא
עצרה לרגע ,מביטה בתינוקות שרק נולדו" .תראה כמה הם יפים".
"היופי היחיד שנשאר " אמרתי ,ותחושת דז'ה וו היכתה בי; כבר עמדתי כבר
מול החלון הזה .אלכס משכה אותי החוצה.
הדלת שכנה בחדר המתים ,בקומה מינוס שתיים.
חדר המתים היה כמעט מלא .אלונקות עם סדינים לבנים המתינו עוד מחוץ
לדלת הכניסה.
תאורת הניאון בשילוב אלונקות המתים והמסדרון הצר
גרמה למקום להיראות שטני .
"מה זה הריח הזה?" ,אלכס שאלה
"זה ריח המוות
"זה ריח נורא"
נכנסנו מבעד לדלתות שצבען אפור ירוק .חדר המתים הכיל ארונות מברזל
מקיר לקיר .כל ארון החזיק מספר רב מגירות נשלפות .במרכז החדר נח לו
שולחן ניתוחים לאחר המוות .לא הסתכלתי .בפעם האחרונה שראיתי את
השולחן הזה דעתי כמעט נטרפה עליי.
אלכס צעדה למרכז החדר ,נותנת לעצמה לספוג את המקום ,להיזכר היכן
נמצאת הדלת.
| 196אלירן מלכה
היא ניגשה בצעד מדוד למגירה מספר .00Aהמגירה נפתחה וגילתה גופת
בן עשרים.
"שם" היא הצביע לעבר הקצה האפל של המגירה ,מהיכן שנשלפה.
"שם?"
"כן .צריך למהר" .עזרתי לה להוציא את הגופה מהמגירה ולהניח אותה
שולחן הניתוחים.
מחיאות כפים נשמעו מאחורינו .הסתובבנו לראות .זה היה ויסק ,מתבונן בנו
בעיניו האדומות.
"מה אתה עושה? אתה חושב שתוכל להציל את התינוק? לגדל אותו
בעצמך? שנינו יודעים שאתה תיכשל -להיות אב לבדך!" צחוקו המרושע
הדהד בחדר.
קפצתי אגרופים.
"הוא לא לבד!" ,היא צעקה.
הוא מחא כפיים שוב".הוא היה פעם והוא יהיה שוב בקרוב ילדתי".
ויסק נע לעכשיו לעברנו" :מה שאת לא יודעת הוא שקסיו ביקר אצל המוות
פעם וגם אז המוות ניסה לפגוע בו ,בממלכה שלו .אז קסיו נכשל; הוא
הפסיד למוות .מאז הוא מנסה להשיב את כבודו האבוד".
ויסק התקרב עוד ואז נעלם רק כדי להופיע מאחורי אלכס ,אוחז בצווארה.
ידו השנייה כופפה את זרועה -כוחו היה עצום .אלכס עזבה את בפנים
מעוותות מכאב.
"אם אתה כאן אני מבין שאתה לא יכול להיכנס בשער הזה" .הנחתי את
התיק שלי על הרצפה .זה לא ייגמר בלי מאבק.
"אתה ממש גאון"
אלטריה | 197
"אתה יכול לנסות למנוע מאיתנו להציל את אלטריה אבל זה לא יעזור לך.
אנחנו נעבור בשער ונציל אותה".
הוא גיחך ",אנחנו?" אני כבר השלמתי עם המוות .אני אצור קשר עם נתנאל
ואסגיר לו את מיקום אלטריה" .
"קסיו ...אתה יודע מה אתה צריך לעשות"
ראשו של ויסק נצמד לפניה ולשון נאלחה ליקקה את לחיה" .את מדהימה,
את יודעת? ...חשבתי על זה מאותו יום שראיתי אותך בחוף .את והמורשת
שלך...אני מתכוון לשלוח אותך בחזרה למקום שלך".
אלכס נאבקה בו "אל תקשיב לו קסיו .תציל את אלטריה".
לא רצית לאבד אותה ולא רציתי לאבד את אלטריה .הייתי מבולבל עד כאב.
הבטתי לתוך עיניו האדומות ,וויסק חייך ,חושף שיניים השחורות ",נמאס לי
"אלכס התנערה בחוזקה ,משתחררת מאחיזתו ומצליחה להרים אתהחרב .ויסק היכה בזרועה בעוצמה והחרב עפה לצידו השני של החדר .הוא
סטר לפניה ואז אחז בצווארה והח להרים אותה באוויר.
הוא הביט בי והעיניים האדומות חדרו לנפשי .הוא היה כל הרוע שבי ,כל
הכאב שלי .הוא שאב את כוחו משם .
"אתה יודע שתמיד תישא את האשמה של מותה על מצפונך "- -ידו לחצה
וסובבה בחוזקה וקול שבר נשמע .ראשה של אלכס נשמט ,ללא רוח חיים.
הדם בעורקי הפך לקרח וצעקתי בכל כוחי ,בלי קול.
ויסק הטיל את גופתה על הרצפה הקרה .עיניה היו מתות.
"אני אוהב אותך" לחשתי ,מזנק לתוך המגירה .שמעתי את ויסק צועק ידיו
וראיתי את ידיו נשלחות לאחוז בי .זה היה מאוחר מידי .המגירה נסגרה ואני
שטתי חזרה לאלטריה .להציל אותה.
| 198אלירן מלכה
אלטריה | 199
הוא חזר
נתנאל התכונן לפגישה נוספת עם פרנסיס .על שולחנו נח תיק שקיבל לפני
מספר דקות .השולחן היה מיותם מתמונת ביתו הפעם .הוא גם היה קצת
יותר מוכן .הוא דאג שהאנשים שלו יכינו תיק על האדם הזה .החומר לא היה
מספק אך עדיין הספיק לגרום לנתנאל לחוש שיש בידיו כוח.
טלפון זמזם.
"מר נתנאל?"
"כן"
"מר קרמלגור על הקו"
"תעבירי אותו"
קרמלגור נשמע עצבני" :.נתנאל המצב לא טוב .רק רציתי לעדכן אותך
שהפרחח הזה קסיו נצפה מסתובב לו -אתמול בחנות כלבו והיום בבית
החולים המרכזי".
נתנאל ידע שלדבריו של קרמלגור יש רק משמעות אחת :קסיו עומד לחזור.
אין יותר זמן לאבד.
"מר קרמלגור ,כמו שאמרתי לך בפגישתנו האחרונה ,זה לא ממש עניינך".
הוא טרק את הטלפון בעצבנות .ידו רעדה .הוא היטיב את עניבתו ,מנסה
להירגע .הוא ידע שתפקידו בסכנה אך לא היה בטוח כיצד עליו לפעול .הוא
העדיף לחכות לפגישה עם פרנסיס .נתנאל פתח את המגירה והביט
בתמונה הממוסגרת של ביתו .אולי הגיע הזמן להשיב אותה לשולחן.
| 200אלירן מלכה
חידה
זחלתי בחושך ,מוכה אימה .איבדתי אותה ,המוות טמן ציפורניו בבשרה
ומשך אותה מעולם שלי .הרגשתי את כל גופי רועד את נפשי נשברת .
איבדתי אותה וידעתי שאני חייב להמשיך לזחול דרך הצינוק השחור הזה,
שהעדפתי להיקבר בו .רגליי וידיי כמו מעצמן ,דחפו אותי קדימה.
אור צהבהב עמום האיר את דרכי .ראיתי פתח בצורה של ריבוע ,דרך
החוצה :בעולם שבחוץ ראיתי קיר לבנים חום ושמעתי רגליים רוקעות .צילה
של דמות אדירה ושעירה חצה את שדה הראיה שלי ,רוקעת בפרסות.
הפסקתי לנוע .אחרי מספר שניות של כניעה שמעתי את קולה
"תמשיך" היא לחשה בקול רך " אלטריה זקוקה לך".
רעש נוסף נשמע במסדרון ואדם לבוש בגדים מרופטים חצה אותו .לא
יכולתי לראות את פניו אך שמעתי את רגליו היחפות ,החלטתי לנסות
לתקשר איתו .משכתי את עצמי לתוך המסדרון הארוך שהואר בעזרת
אבוקה .הדמות רצה לעבר סוף המסדרון ופנתה ימינה.
"היי" קראתי אחריו.
נראה שהוא לא התכוון לעצור .הוא פנה ימינה שוב לעוד מסדרון הבנוי
מלבנים חומות .אבוקות האירו את הדרך.
שרך ירוק גדל וכיסה חלק
מהקירות .דלת או חלון לא נראו באף מקום.
"היי" קראתי שוב",.שמי הוא קסיו .אני זקוק לעזרתך".הזקן הסתובב להביט
לאחור .פניו מכוסת הזקן הלבן ועיניו השחורות הביעו עצב עמוק.
מאחורי שמעתי את הפרסות .המינוטאור דלק אחרינו ,בקרניים ארוכות
שנמשכו ממצח השור שלו וטבעת הכסף שעיטרה את אפו .
שיניו היו חשופות וקצף ניגר מביניהן .נשמע כאילו הוא מלמל משהו שלא
יכולתי להבין.
אלטריה | 201
גופו השרירי היה עטור שרשראות זהב עם תליון מבד מגולגל .ידו האחת
אחזה אלה אדירה והשניה החזיקה חרב כסופה.
הוא היה מאיים אך עדיין מחזה ייחודי ,מטבורו ומטה גופו עוצב בצורה של
שור ,רגלים דקיקות ושוקים אדירות הניעו את המפלצת שנהמה לעברנו
בזעם רב .
אני כבר הספקתי לשכוח את הדרך שעברתי -היו יותר מידי פניות שמאלה
וימינה .רצתי בכל כוחי אחרי הזקן עד שנעלם באחת הפניות.
הבטתי לכל עבר ,מנסה לאתר אותו .יד נשלפה ומשכה אותי לתוך מעבר
צדדי .הזקן דחף אותי פנימה ומיהר לכסות את הפתח בעלים וענפים .הוא
הורה לי לא לדבר בתנועה של אצבע לפה.
הצצתי מבין הענפים במסדרון הריק עש שהמינוטאור עצר לרגע ,מחפש
ונושף ברעש .גובהו היה שני מטרים לכל הפחות והוא נע במעגלים ,מנסה
לאתר אותנו לפי הריח.
קפאתי על מקומי .הזקן עמד בשקט .בידו הוא הורה לי להמתין ואכן
המינוטאור חזר לרוץ הלאה מאיתנו ,אל תוך המבוך.
עמדנו מבלי לנוע לכעוד עשר דקות ואז הזקן פנה אליי" :מה מעשיך במבוך,
קסיו?".
"אני מחפש תינוקת אשר נמצאת בתוך ביצת דרקון".
הזקן הסיר את הענפים והעלים ויצא למסדרון .היססתי לצאת אחריו.
"אל תדאג -ייקח לו לפחות שלוש שעות עד שיחצה את המבוך ויגיע שוב
לנקודה הזו".
הלכתי אחרי הזקן בכלא האבנים והוא הראה לי את סימני הגיר המסמנים
את הדרך.
| 202אלירן מלכה
"חץ לבן סימן לדרך בטוחה; חץ אדום סימן שבהמשך הדרך יש מלכודת;
עיגול אדום מסמל דרך ללא מוצא ועיגול לבן "...הוא הצביע על העיגול
הלבן ",ובכן יש עיגול לבן אחד במבוך .זהו הבית שלי".
ענפים כיסו את מקום המחבוא שלו ,שהיה חדר קטן עם כיסא,שולחן ומיטה
מאולתרת מענפים .על הרצפה נחו מספר ספרים של האחים גרים.
"אני נמצא במבוך למעלה משנתיים ,מאז שהמלך פרפסו השליך אותי
לכאן".
הוא הציע לי לשבת .סירבתי" .למה הוא זרק אותך לכאן?"
"לא הסכמתי לתת לו את ביתי סרינה .הוא אדם נורא .אתה יכול לראות מה
היה עונשי על אי ההסכמה" .על השולחן נח כד מים הוא מזג לי כוס .לקחתי
אותה בלי לשתות.
"וזה עזר?"
"לא ממש" הוא משך את כוסו מידי מחליט שאם אני לא אשתה אז לפחות
או ישתה ",הוא התחתן עם ביתי ואני נמצא כאן .למרות זאת ,אני מתכוון
לצאת מכאן ,לחטוף אותה מידיו ולברוח".
התיישבתי על הרצפה הקרה ,מרגיש את כל כובד האירועים האחרונים -
קודם תנפור ,אחר כך אלכס .נראה שהמוות מנצח .המבוך היה מקום יאה לי
כרגע; באמת הרגשתי לכוד.
"לשאול אותך מה הדרך החוצה יהיה קצת טיפשי ,אני מתאר לעצמי".
"אני שמעתי רק על שני אנשים שהצליחו להימלט מהמבוך אבל הסיפור
עליהם לא מאוד מעורר אמון .כנראה שהצליחו להצמיח כנפיים ופשוט
לעוף" .הזקן קם מכיסאו ,ניגש לקצה החדר והתכופף אל חור בקיר .הוא
דחף את ידו פנימה ,עיווה את פניו ואחרי מספר רגעים הוציא אותה,
אלטריה | 203
מחזיקה חולדה .הוא החזיק אותה קרוב לרצפה והכה בראשה עם אבן
גדולה.
"רעב?"
"לא..לא תודה "
"מה זו המפלצת שמתרוצצת במבוך?"
"מינוטאור חלק שור חלק אדם אבל את זה לבטח את כבר יודע אתה ניראה
כאדם מלומד שקרא מספיק ספרים להכיר את כל המפלצות שיש ,אך
הסיפור האמיתי הוא שהמפלצת "המפלצת היא בנו הלא חוקי של המלך,
יצור מלא זעם ושנאה על אבא שלא היה לו ועל שנים של אכזריות בכלא
הזה".
הזקן ערם זרדים בפינת החדר ושפשף שתי אבנים עד שאש נדלקה .ארוחת
הערב שלו נזרקה פנימה.
"השמועה אומרת שעל החזה שלו יש שרשרת עטופה בבד .כנראה שהבד
הזה הוא המפה החוצה" .הוא ערבב את הפחמים עם מקל " כמובן שלא
הצלחתי לשים יד על הבד הזה".
הרגשתי עייפות אדירה ,.עיניי החלו להיסגר" .אתה יכול לנוח במיטה שלי
למספר שעות .מאוחר יותר נצא להביא מים .שמי הוא אנתילוס ,דרך אגב".
הוא קם מהמיטה ,מפה לי מקום .חלמתי על אלכס ,אך היא נשארה בעולם
האפור .אם הייתי מצליח לשמור עליה היא היתה נלחמת לא במפלצות או
בדרקונים אלא במושחתים כמו נתנאל.
וכמה שהוא רצה לדעת היכן נמצאת אלטריה.
| 204אלירן מלכה
חלמתי על באר מוקפת דשאים :ליד הבאר חיכתה לי אלכס .היא לבשה לבן.
האוויר היה מתוק .היא קמה לקראתי ,נישקה אותי ולחשה "אל תשכח
להציל את אלטריה".
הייתי מאושר.
החדר שבו הייתה משאבת המים סומן ע"י עיגול וציור של טיפה .עקבתי
אחרי אנתילוס שנע בשקט מושלם" .אילו מלכודות יש במבוך?"
"אני לא יודע" אנתילוס שאב מים .חדר המשאבה היה מיוחד מכל החדרים:
הוא נבנה בצורה עגולה והכיל באר בצורת חצי סהר .המבוך עצמו נישא
לגובה של חמישים מטרים .חדר המשאבה היה היחיד שלא הייתה לו
תקרה.
היה נפלא לראות שוב את השמים הכחולים של העולם שהתגעגעתי אליו.
אנתילוס הביא שני דליים .הוא הגיש לי אחד ונעצר.
"מה?" שאלתי
הוא הביט בי באימה "המינוטאור!" באותה מהירות שהוא לחש לי את שמה
של המפלצת כך שמענו אותה מתקרבת .זינקנו לתוך הבאר ,עוצרים את
נשימתנו.
הפרסות נשמעו בעוצמה שהרעידה את החדר .הוא פסע פנימה ,מביט לכל
הכיוונים .אפו נחר ועיניו נעצמו .בעיניה של המפלצת היה בעיקר עצב.
הוא הניח את האלה והחרב על הרצפה .ראשו האדיר ניגש לעבר הבאר.
ידענו שברגע שהוא יכניס את ראשו פנימה הוא יראה אותנו.
המינוטאור התקרב ואנתילוס הביט בי בבעתה ,עוצר את נשימתו במים
ומנסה להיאחז בכל טיפת חמצן שעדיין הייתה בגופו .קול צעקה נשמע
לפתע במסדרון .המינוטאור סובב את ראשו במהירות הבזק :גופו זינק
אלטריה | 205
קדימה ואסף את כלי זינו .במרוצתו האדירה הוא הכה במשקוף הדלת,
שובר חלק מהקיר .קול הפרסות נעלם במורד המבוך.
זינקנו החוצה ",מה זה היה ?" פניתי לאנתילוס
עוד קורבן מסכן שנזרק לצערו למבוך" .מהר" הוא זינק החוצה ,אוחז בדלי
",קח את השני!"
"המסכן הזה...אנחנו לא יכולים להשאיר אותו ככה" ,עצרתי.
"תשמע ידידי ,אתה יכול לנסות לעזור לו ,אך הסיכויים שלו לעבור את
החדרים בלי להיפגע מהמלכודות הם אפסיים .אם הוא לא צרח בגלל שהוא
נפגע באחד החדרים המפלצת לבטח כבר השיגה אותו".
"אנחנו חייבים לעשות משהו "
"אנחנו עושים משהו! אנחנו שורדים על מנת שאתה תוכל להציל את
התינוקת ואני אוכל להציל את הבת שלי".
לא רציתי להסכים אך ידעתי שהצדק איתו .רצנו החוצה ,פונים בעקבות
החצים הלבנים .ברקע שמעתי את זעקות האימה של הקורבן.
כאשר הגענו לבית המאולתר אנתילוס מלמל משהו הלך לישון .ישבתי
לעצמי בפינה חושב על האסונות שפקדו אותי .ואז נותן לדמעות לזלוג
להתגעגע לאלכס ,היא הופיע ברוחה במוחי מתיישבת לידי מנחמת אותי
ידעתי שזו לא היא אלא יציר של המוח שלי אך עדיין שמחתי לחבק עדיין
שמחתי לאוהב אותה.
| 206אלירן מלכה
כניעות
"אז מה אתה עושה ,דוקטור?"
הדוקטור ישב במשרד שלו ,שהיה המשרד העלוב ביותר בבית החולים.
החדר הכיל שולחן לבן ,מיטת חולים וארונית מלאה במסמכים .המשרד לא
היה משרדו האמיתי אך במקרה של מקרים כגון זה הרושם שהוא העדיף
ליצור .הוא עדיף לא לתת להם להיכנס למשרדו .
הדוקטור הביט בדמות שמולו -גבר בעל מידות איתנות ,מסוג שבימינו אין
להם הרבה שימוש .המראה שלהם עדיין גרם לאנשים לפחד .שמו היה
פרנסיס והוא גרם לדוקטור לפחד.
"אני רופא" הוא חכך בגרונו.
פרנסיס ישב מולו ,במשקפי שמש " .את זה אני יודע ,אבל איזה סוג של
רופא? ומה היה החלק שלך בטיפול בקסיו אחרי תאונת הדרכים?"
" דאגתי שזרועו תיחבש ווידאתי שלא נגרמו נזקים לאיברים פנימיים"
",זה קצת מוזר .אמנם בית החולים לא מסר פרטים על המומחיות שלך ,אך
לי יש מקורות משלי",פרנסיס חייך בהנאה,
"אתה בכלל נוירולוג .מה
פתאום נוירולוג מטפל בפגיעות עור ועצמות?"
הדוקטור לא אהב את התפתחות השיחה הוא לא היה אדם חזק פיזית או
נפשית ועימותים היו הצד החלש שלו .זו הסיבה שהוא אף פעם לא היה
מסוגל להתנגד לנתנאל .אגלי זיעה הופיעו על מצחו .הוא רוצה להתקשר
לנתנאל ,לבקש ממנו שיציל אותו ,אך הוא ידע שזה רק יכניס אותו עמוק
יותר לבוץ.
"אם אתה חושב להתקשר לנתנאל שיציל אותך ,תדע שהוא זה ששלח אותי
למצוא את קסיו .מכיוון שבית החולים שלך הוא המקום האחרון שבו הוא
נראה הייתי רוצה לדעת מה בדיוק קרה בזמן שהוא היה פה".
אלטריה | 207
הדוקטור התחיל לגמגם .לפני שהוא יכל לומר משהו נוסף פרנסיס זינק
לעברו ומשך בעניבתו ,תופס את פניו בידו השניה" .אני יודע שהנאמנות
שלך שייכת לחברה .אתה דואג לגרום לאנשים להיות כנועים יותר ,לחשוב
שכל החרא שהם אוכלים כאן מהארגון זה בעצם הדבר הנפלא ביותר שיכל
לקרות להם .אתה גורם להם לחשוב שהעולם יפה ונעים; קסיו היה מטרד
לחברה .האם ניסית באיזושהי צורה לגרום לו להפוך לנוח יותר לחברה?"
פרנסיס אחז במהדק סיכות ונעץ אותו בראשו המקריח של הדוקטור .זה לא
יגרום לנזק אמיתי אך זה מספיק לגרום לדוקטור לצווח.
"דבר ,דוקטור".
"כן ....הייתי אמור לגרום לו להיות אזרח מועיל יותר ..אבל לא הצלחתי
לעשות את מה שנתנאל רצה אלא יצרתי בעיה לקסיו"
פרנסיס הגביר את לחצו על המהדק.
"מה הבעיה שלו?"
"הוא סובל מפיצול אישיות .נוספה לתודעה שלו דמות שהוא קורא לה ויסק,
דמות שמגלמת כל מה שנתנאל רצה שקסיו יהיה .דמות המייצגת את ההפך
ממנו .אבל הדמות הזו לא ידעה את הדרך לאלטריה".
הדוקטור שלף את הסיכה מראשו.
"למה כולם כל כך רוצים למצוא את אלטריה?" פרנסיס שאל ,משחרר את
אחיזתו מהדוקטור המבועת .שניסה לארגן את עצמו ולשלוף את הסיכה
שנותרה מראשו .
"כי זה הסוד הגדול ביותר של נתנאל "
| 208אלירן מלכה
התוכנית
אנתילוס התעורר כאשר נכנסתי חזרה לחדר.
מכסה את הדלת בעלים ",איפה היית קסיו?"
" חקרתי קצת את המבוך"
"ומה גילית? שיש ארבעים ושבעה חדרים? את זה אני יודע אך לא כולם
זהים?"
"זה נכון"
"אז מה ?"
"גילתי שיש שני סוגים של מלכודות :מלכודת אש ,בה החדר מתמלא
בלהבות,.מלוכדת שבה הרצפה נפתחת ואתה נופל על משטח של להבי
מתכת" הצמדתי את ידי להמחיש את המוות ".
אנתילוס חייך .הוא שמח לראות שיש עוד מטורף כמוהו במבוך ,כזה שמוכן
ללמוד את רזי המקום על מנת לצאת ממנו" .ויש גם מינוטאור אחד".
"כמובן" .התיישבתי על הכיסא.
"בנוסף לכך שמתי לב שאלו החדרים שאתה לא חקרת ,מה שאומר
שכנראה היציאה שוכנת בהמשך.".
אנתילוס קם ומזג לעצמו מים
"אני מאמין שאת מלכודת האש ניתן לעקוף בכך שנזרוק עכבר פנימה ואז
המלכודת תפעל ,מה שייתן לנו מספר שניות לחצות את החדר לפני שהיא
תפעל שוב".
אנתילוס חייך מגרד את גבו ונגס מהשאריות של החולדה האחרונה" .אבל
זה עדיין לא מבטיח כלום .מעבר לחדר אחד מסתתרים עוד מאות חדרים".
"לא אמרת ארבעים ושבע?"
אלטריה | 209
הוא הביט בי במבט רציני "תראה ידידי ,המקום הזה מלא חדרים אפורים
וסגורים ומקומות ששום רגל אדם לא דרכה בהם .מספרים שהמבוך עצמו
נבנה על ידי גמדים על פי אישיות של אדם".
"לכן אנחנו זקוקים למפה"
"ומה בקשר לשאר המלכודות?"
"בחדר שבו הרצפה נפתחת נצטרך לעבור באוויר .נוכל להשתמש בענפים
קשורים יחדיו ליצור חבל ארוך מספיק.
"החדר שנסגר עלינו?" הוא שאל בפה מלא
" זה החדר היחיד שעדיין לא הצלחתי לפתור "
אנתילוס התהלך הלוך וחזור בחדר ,משפשף את פניו ותוהה על ההשלכות
של דבריי".יש בך ניצוץ של גאונות ,אך עדיין כל החדרים מעבר לאזור הזה
לא מסומנים .תכניס למשואה מינוטאור בגובה שני מטרים והייתי אומר
שהתוכנית שלך מוצלחת אך זקוקה לקצת ליטוש".
" אנחנו חייבים למצוא פתרון מהר .הזמן אוזל ואלטריה זקוקה לי"
"הפתרון הוא במפה ואני זקן מידי לגנוב את זה ממנו או להילחם בו .אתה
הצד השני יכול עם הראש הגאוני שלך להערים עליו" .הוא הביט בי בלי
הערכה יתרה " -בוא נודה בזה -אתה לא ממש לוחם".
"אני אחשוב על משהו".
הבטתי בדלי הריק ",בינתיים אני אלך להביא מים" .
צעדתי בעקבות הסימנים עד לחדר המים .האוויר בחדר הזה נע כך שהיתה
בו הרגשה של חופש ,על אף כך שהוא היה שיקרי.
התחלתי לשאוב מים ,חושב על אלכס .האם יש איזשהו סיכוי שהיא תמצא
את דרכה אלי? אולי עדיין יש סיכוי להציל את נשמתה אחרי שויסק הרג
| 210אלירן מלכה
אותה ...לא רציתי לחשוב על זה שוב והדחקתי את המחשבה .אלטריה
חייבת להיות מרכז דאגותיי עכשיו.
קול פרסות נשמע ברקע .בריחה הייתה בלתי אפשרית :הוא היה קרוב מידי.
זינקתי לתוך הבאר ,שומע את המפלצת נכנסת לתוך החדר.
הוא הניח את הנשקים שלו על הרצפה והביט לשמים ,כיצור אנושי .סימן
לאנושיות ההבדל בין החיה לאדם הוא שיצור אנושי מביט לעבר הנוף ונהנה
רק לצפות בו ,הוא התיישב על פי הבאר ונגע בקצות אצבעותיו במים .הוא
ניראה עצוב.
"אבא" ,הוא מלמל .הוא הסיר ואת השרשרת מחזהו והניח אותה על שפת
הבאר.זו ההזדמנות שלי לקחת את המפה .ברגע שהוא יסתובב אני אגנוב
את המפה ואמלט דרך הדלת .אולי אפרום את המפה בתקווה שהוא לא
ירגיש בחסרונה .
המינוטאור התהלך אנה ואנה בחדר נטול התקרה ,ממלמל מילים סתומות.
יצאתי בשקט מהבאר והתחלתי לפרום את המפה.
"אבא " הוא אמר שוב ,בקול עדין ונערי " -אבא ,למה עזבת את ג'ון...למה
השארתי אותי כאן לבדי?"
הוא החל לבכות.
הרמתי גבה בפליאה אוחז במפה והתחלתי לנוע לכיוון היציאה מהחדר .אבל
משהו בי נעצר - -זו לא יכולה להיות טעות.
"היי"
המינוטאור הסתובב לעברי ונחיריו התנפחו .
אלטריה | 211
"אנתילוס פתח את הדלת".
אנתילוס הסיט את הענפים פניו החווירו תחת הזקן הלבן וצרחה נשית
נשמעה " -מה הוא עושה כאן!!! הוא הולך לטרוף אותנו!!!"
"ג'ון תכיר זה אנתילוס .אנתילוס תגיד שלום לג'ון".
נכנסתי לחדר ואחרי ג'ון" .נעים מאד" .קולו הנערי הדהים את אנתילוס עוד
יותר .חששתי שהוא עומד להתעלף .הושטתי לו את הדלי .
עיניו עקבו באימה אחרי ג'ון .
"אני לא חושב שראיתי אף פעם את החדר הזה" ,אמר
ג'ון .אנתילוס
הסתכל סביבו מבלי יכולת לדבר.
"הוא כאן לאכול אותנו? אתה יודע שהוא הורג אנשים כמונו?"
התיישבתי ,מחויך".אני חושב שיש כאן אי הבנה".
נפנפתי לג'ון לשלום" .אתה מבין ,כל הזמן הזה הוא בעצם ניסה לעצור אותך
ואחרים מלהיכנס לחדרים עם המלכודות" , .הסרתי את המגף מעסה את
הרגל.
"זו האמת .אני לא יכול לשקר .אני חצי חיה ,אחרי הכול".
ג'ון הסתכל במפלצת מנסה לעכל את מה ששמע.
"חצי חיה ,אך עדיין חצי אנושי .איך אני יכול לדעת שהחצי אנושי שלך לא
משקר? ולמה בכלל רדפת אחרינו עם כלי משחית כאלה?"
| 212אלירן מלכה
ג'ון הביט בחרב ובאלה "רציתי להיות אנושי..זה לא מה שאנשים עושים?
הולכים עם כלי משחית ומאיימים אחד על השני? אומנם ההכרות שלי עם
בני אדם מוגבלת לאבי ,אך הוא תמיד הסתובב עם נשק וצעק ואיים".
ג'ון הסתובב לעברי ",אתה רוצה לומר לי שהוא בסך הכל ניסה לעזור
לאנשים במבוך?" הוא לחש
"למה אתה לוחש? ואני חושש שכן".
ג'ון חייך לעברנו " -הוא מחייך אלינו"
"נראה כך "-
אנתילוס גירד את פדחתו בתימהון .אני התרכזתי במפה.
"אנתילוס ,ג'ון יעזור לנו לצאת מכאן .נהלנו שיחה מלב אל לב והוא הולך
לדבר עם אבא שלו על היחס שלו כלפיו .לעמוד על זכותו לקבל יחס טוב
יותר .זה הדבר הנכון ביות לעשות "
"אני כועס מאד ומרגיש שרגשותיי לא זוכים לכבוד .אני אמנם חיה אך יש בי
חלק אנושי – חלק שכולם מתעלמים ממנו" .ג'ון ניפח את חזהו והזדקף כדי
לשוות לדבריו ארשת רצינית ככל האפשר.
אנתילוס הרים את ידיו לאוויר " -בשם כל האלים ,יש לנו כאן מינוטאור עם
בעיות נפשיות!"
"חסך רגשי",תיקן ג'ון.
אנתילוס קפץ במקומו בזעם" :שנתיים!" הוא הדגים באצבעותיו "שנתיים אני
כלוא כאן! לא יכולת לומר כלום?"
ג'ון דחף את פרצופו לעבר אנתילוס " -אני ניסיתי! רדפתי אחרייך ,צעקתי לך
לעצור ,מה איתך?"
"רגע אחד .אם יש לך את המפה -למה לא יצאת מכאן בעצמך?"
אלטריה | 213
"המפה נקשרה בחוטים דקים" הוא אמר ,מציג את ידיו האדירות" .אני לא
יכול לפתוח קשרים כאלה וגם אם הייתי פותח לא הייתי יודע לקרוא את
המפה".
קמתי ממקומי" :חברים אני חושב שאנחנו סובלים מבעיה די שכיחה
שנקראת דו -שיח של חירשים .עכשיו אם נוכל לחזור לבעיה שעומדת
בפנינו ,בבקשה .לפי המפה נראה שנצטרך לעבור חמישה חדרי אש, ,ארבע
חדרים עם ריצפה ממולכדת וחדר אחד שבו הקירות יסגרו עלינו".
ג'ון קם" :בנוגע לחדרים עם הרצפה הממולכדת -אני יכול לחצות אותם
בקפיצה .אני מאמין שאוכל לזנק גם כאשר אני נושא את שניכם .בקשר לאש
אני לא יודע מה לעשות" ,הוא אמר ,מרים את ידיו באוויר."אפשר לקבל חיבוק?"
נראה לי שהבעת הפליאה של אנתילוס כבר תישאר שם לעולם" .ובכן
אנתילוס ,תן לג'ון חיבוק".
אנתילוס הביט במינוטאור הענקי בהיסוס אך לבסוף פרש את זרועותיו
לחיבוק .המינוטאור חיבק את אנתילוס בכל כוחו .
"אתה מריח נפלא" ,ג'ון אמר
"נפלא כמו אוכל?" ,אנתילוס השיב
"נפלא כמו אבא טוב" .ג'ון שיחרר את אנתילוס אך המשיך להחזיק
בזרועותיו".אני יודע שאבי עשה לך עוול אבל אני אעזור לך לשחרר את
ביתך".
אנתילוס חייך .הרצון הטוב של המפלצת גרם לליבו להיפתח.
"נראה לי שמתחבא לב זהב תחת הגוף הזה אחרי הכול".
| 214אלירן מלכה
"נצא בעוד מספר שעות" .המשכתי ללמוד את המפה .ג'ון נח על הרצפה.
אנתילוס נח לידו .אני חושב שלאט לאט הוא החל לראות בו מה שהוא היה
באמת :ילד אבוד.
ג'ון התכרבל בתוך עצמו ואנתילוס כיסה אותו בעלה עצום של שושנת מים.
חשבתי על אלכס ועל התינוקת .נרדמתי על השולחן.
אלטריה | 215
חדר המתים
פרנסיס נכנס לחדר המתים .הוא לבש מעיל פרווה ארוך מעל חולצה ומכנס
שחורים .ידיו היו בכיסים .הוא לא אהב להיות בבתי חולים ,אך זה המקום
האחרון בו ניראה קסיו.
"הוא נכנס לחדר ולא יצא?"
"כן אדוני" איש האבטחה רוברט דנסון הלך בעקבות אחרי פרנסיס.
"כל המגירות נבדקו אדוני .יש כאן רק גופות .אני יכול להראות לך"
המחשבה כמעט גרמה לפרנסיס להקיא ",לא תודה".
פרנסיס סקר את החדר שנראה כמו חדר מתים רגיל ביותר .ארונות מלאים;
מגירות מתים ,שולחן ניתוחים ,ציוד רפואי .שום דבר יוצא דופן.
"תראה לי את התיק"
"הוא במשרד שלי" רוברט ענה ,יוצא החוצה ופרנסיס אחריו.
במשרד רוברט הגיש לו תיק צד בצבע חום .היו בו נגן מוזיקה ,אוסף של
עשבים ופרחים שפרנסיס לא ידע בדיוק מה מטרתם .בין החפצים נחו להם
ארבעה ספרים ויומן מסע של קסיו.
פרנסיס פתח את הראשון והחל לקרוא על אלטריה.
| 216אלירן מלכה
הילד החדש
הילד החדש בבית היתומים נטה להתבודדות .הוא הצטרף אלינו אחרי
ששכנעתי אותו ,אך משהו בו עדיין היה פגוע וזועם .בלילות הייתי שומע
אותו בוכה; לילה אחד מצאתי אותו מתגנב החוצה.
התגנבתי אחריו ,אבל לא הייתי ממש מוצלח .עוד לפני שהגענו לדלת הוא
הסתובב –
"קסיו ,למה אתה עוקב אחרי?".
"אני גם רוצה למצוא את ההורים שלי"
"אני לא מחפש את ההורים שלי"
"אז לאיפה אתה הולך?"
ידיו דחפו אותי לתוך בית היתומים ",אני לא שייך לכאן"
"למה?"
"זה לא עניינך"
"אבל להיכן תלך?"
"לרחוב .לחברים שלי"
"החברים שאיתם אתה גונב?"
"זה לא עניינך"
"למה אתה רוצה לחזור לשם?"
פניו זעמו .הוא דחף אותי שוב ,הפעם לא על מנת להגן עלי".זה לא עניינך".
נפלתי ארצה ,מאוכזב" .אתה יודע מה -לך ,לך לרחוב .לא מגיע לך להיות
כאן"
כעסו הלך וגבר .הוא עמד להכות אותי אבל פתאום כאילו איבד מומנטום.
"אתה צודק .לא מגיע לי".
לפני שהספיק לצאת אחזתי בכתפו ",חכה רגע"
אלטריה | 217
הוא הביט בי בשתיקה .ידעתי שאם הוא יוצא החוצה הוא לא חוזר.
"לא חשוב מה אתה חושב שעשית -לא מגיע לך להיות שם בחוץ".
"אבל אני לא מכיר אחרת"
"אז תן לי לספר לך על אלטריה".
| 218אלירן מלכה
החוצה
ג'ון התעורר אחרי מספר שעות של שינה .נראה שהוא והמינטאור פיתחו
איזשהו קשר שמילא את הצורך של הראשון בבן ושל השני באב.
ילד טוב" ,אנתילוס התיישב על הכיסא ואני נשענתי על השולחן מביט בג'ון
המדבר עם העכברים תהיתי איך העולם שלי היה נראה אם היה לי אבא.
את ילדותי ביליתי בבית יתומים; אם העולם בחוץ היה אפור ומדכא אתם
יכולים רק לדמיין איך ניראה בית יתומים .עדיין ,במקום בו גדלתי מצאתי
חום בצורה בלתי צפויה ,כזו שאולי כבר לא קיימת .
לא היו לי הורים אך בבית היתומים למדתי יותר על אהבה ומשפחה מבכל
מקום אחר.
אחרי כמה דקות של הכנות וארוחת עכברים אחרונה ,בסיועו החיישני של
ג'ון ,הגיע הזמן לצאת לדרך.
אנתילוס קם לעבר כיוון היציאה מסיר את העלים שכר לא היו נחוצים ,ג'ון
התקרב לעברי אוחזר בשק מלא עכברים
"אני מקווה שלא נצטרך לפגוע בכולם"
ועיניו הביעו חמלה שאפשר רק למצוא אצל ילדים .
טפחתי על כתפו מאוהב בהפך הגמור למה שהוא היה ניראה בהתחלה ,
ילד כלוא בגוף של מפלצת הוא עדיין ילד ",אנחנו מוכנים?" שאלתי.
"כן -רק שניה" אנתילוס צעד לעבר היציאה ,נפרד במבט מהחדר ששימש
לו לבית בשנתיים האחרונות" .אנחנו מוכנים" .הוא הפנה את גבו לחדר
ועשה את הצעד הראשון שלו לכיוון החופש.
המסע התחיל דרך מסדרונות וחדרים שסומנו בחצים הלבנים .ג'ון נצמד
לאנתילוס ואני צעדתי בראש ,מוביל את החבורה המוזרה שלנו.
אלטריה | 219
כעבור חצי שעה של הליכה מצאנו את עצמו מול האתגר הראשון .מלכודת
אש.
עצרנו על מפתן הדלת .ג'ון הוציא עכבר מהשק ,נשק ההטעיה שלנו" .אוקיי
אחרי שהלהבות יכבו תרוצו כאילו השטן בעצמו רודף אחריכם" .אנתילוס
הביט בג'ון" .בלי להעליב ,ג'ון".
"לא נעלבתי"
שחררנו את העכבר הראשון והוא רץ במהירות על ארבע הרגלים הקטנות
היישר אך מרכז החדר .ארבע להבות פרצו מהקירות :האש שרקה מהגז
שמילא את הלהביורים .היצור האמיץ הצליח להתחמק ,ומצא את דרכו אל
גומחה שבקיר.
ג'ון חייך .כעבור עשר שניות האש פסקה .זינקתי קדימה לתוך החדר; ג'ון
ואנתילוס מיהרו אחריי .ככול שרצתי כך החדר נראה לי גדול יותר ,והיציאה
רחוקה יותר.
זינקתי לתוך המסדרון כששריקה נוספת נשמעה מהלהביורים ואש
התפשטה לתוך רחבי החדר.
"אוקיי זה לא היה כל כך נורא" .התנשמתי בכבדות.
אנתילוס אחז בברכיו ,נושם בקושי " .אני זקן מידי להרפתקאות" .רק ג'ון
הביט בנו באדישות ,לא מבוהל לא מתנשם ולא מפוחד" .שנמשיך?"
אנתילוס ענה ,בין שאיפה לנשיפה " -קלי קלות בני ,קלי קלות".
המסע המשיך .את שני החדרים הממולכדים הבאים עברנו באותה שיטה.
מה שבעיקר הקשה על הנפש בשלב הזה זה היה המבוך עצמו .,תמיד
אותו מסדרון תמיד אותו חדר רק המלכודות נהיו נוראות יותר.
| 220אלירן מלכה
"החדר הבא הוא מלכודת שונה .כאן הרצפה ממולכדת" .עמדנו בפתח
הדלת ,מציצים פנימה" .אתה בטוח שתוכל לזנק לצד השני?" ג'ון עצר לרגע
ואז השיב בהחלטיות "בטוח".
"אוקיי בואו נעשה את זה"
ג'ון החזיק אותי בימין ואת אנתילוס בשנאל" .יד שמאל היא היד החזקה
שלי" .אנתילוס חייך .אני הבטתי בג'ון במרמור קל" .אני מצטער קסיו ,אני
לא יכול לשקר".
טפחתי על גבו ",רק תעביר אותנו לצד השני "
פרסותיו התחפרו ברצפת המערה .היה לו מעט מרווח לזנק .הוא פרץ
בריצה אימתנית ,גופו האדיר נע בשליטה מושלמת .בשניה שרגליו ניתקו
עצמן מהקרקע הרצפה נשמטה תחתינו ואלפי חרבות ויתדות ברזל הופיעו
תחתיה.
ג'ון כמעט עף .ידי אחזו בגוף המפלצת שלו ועיניי נדדו מטה ,אל המוות
שהביט אלינו.
רגליו של ג'ון ניתרו בעוצמה וברוגע ין ויאנג יחדיו ,גופו נע כמו להטוטן
בקרקס ,פרסותיו נחתו בעוצמה בצד השני של החדר ,סודקות את הסלע.
"כמו הרוח"
"כן ג'ון ,כמו הרוח".
המשך המסע הפך להיות די שגרתי .כבר ידענו מה מצפה לנו – וכיצד
להתגבר .אפילו מצאנו זמן לפתח שיחה על חופש ,על המגע של האדמה
והציפייה לראות שוב שמים כחולים .
" מאיפה אתה קסיו? אני יודע שאנתילוס בא מהעיר פורמה ,הקרובה ביותר
לארמון .מהיכן אתה מגיע?"
היינו בדרכנו לחדר האחרון.
אלטריה | 221
"אני...לא מהסביבה"
" זה די ברור אבל מאיפה כן? מה כבר יכול להיות נורא יותר מהמקום
הזה?"
עצרתי" .נכון שהמקום הזה נורא ,אבל עדיין כל יום מצאת את הזמן
להתפלל לאביך ולאלים שיוציאו אותך מכאן .בליבך ,בנשמתך ,עדיין הצלחת
למצוא ניצוץ של תיקווה .עכשיו דמיין לעצמך מקום שבו התקווה היא סיפור
עממי ,שהרצון לחופש הוא אגדה ישנה המסופרת באות הנשימה כמו
דרקונים ומפלצות .בעולמי התקווה כבר לא קיימת ,ג'ון .בעולמי היא נשכחה
אחרי שנים של פחד וסבל.
המקום שאני בא ממנו עלה לי בחיי רבים מידי שאהבתי .תאמין לי ג'ון ,אתה
לא רוצה לדעת מאיפה אני".
אין יותר משמעות לקיומו לא הייתי מוכן לבצע את הטעות הזו שוב לא
אפתה יותר אף אחד לעולם שלי אלא הציג אותו בצורה הכי קרה והכי
נוראית שאכול לבטא במילים .בעולם שלי אין יותר צורך להתקיים בעולם
שלי אין בו עתיד או עבר .הסמל היחיד להבדל בין הימים הוא מזג האוויר
והמספרים המתקתקים.
הגענו אל דלת החדר האחרון .כרעתי ודחפתי פנימה מקל אך דבר לא קרה.
"עכבר בבקשה" ג'ון הגיש לי עכבר בלי לומר מילה .המבוכה והצער שלו היו
ניכרים בכל תנועה שעשה.
שחררתי את העכבר .הוא רץ למרכז החדר ונעמד .שום דבר לא קרה.
"אז זה לא חדר של אש .זה גם לא חדר שבו הקירות מועכים אחרת העכבר
היה מפעיל אותם".
"מה בעצם אתה אומר ,ידידי?" אמר אנתילוס.
"שזה חדר מסוג אחר לגמרי".
| 222אלירן מלכה
ג'ון שיחרר את העכברים שנשארו בשק שנשא .הם נעו בטור ישר ,ממהרים
להיכנס לתוך המחילה שלהם" .אולי המפה טועה?"
"לא לא .אין טעות " חסמתי את הכניסה בזרועותיי .
העכברים המשיכו לנוע למחילה ",זה נראה לי די בטוח " לחש ג'ון.
"חכו .אני שומע משהו" .קול טפטוף מהתקרה :חול ועפר החלו ליפול .שניות
ספורות אחר כך התקרה כולה נפלה לארץ ואבק התרומם מילא את החדר.
"מה בשם כל האלים?" מלמל אנתילוס.
מתוך מסך העשן צללית שחורה החלה להופיע ,גדלה והולכת .ג'ון משך
אותי ואת אנתילוס אחורנית ובאותה שנייה זנב עקרב עצום מימדים נחת
במקום שבו עמדתי .הזנב ננעץ בתוך המרצפת ,מנפץ אותה לרסיסים .זנב
נוסף הכה במקום בו עמד אנתילוס ,שובר את האריחים.הרעש היה מחריש
אוזניים.
האבק החל להתפזר ויכולנו לראות את אויבנו .המראה של המפלצת היה
מזוויע -שילוב של עקרב אדום חסר שריון עם ראש של תמנון ועור מוגלתי.
היצור האימתני היה בעל שלושה זנבות ועשר עיניים שחורות.
"ג'ון -ידעת על היצור הזה?"
העוקץ שוב הורם באוויר ,מכה לעברי .ג'ון שאחז בזרועותיו בזנב המפלצת
משך אותה אחורה וגרם שתחטיא את פני בסנטימטרים.
"אחורה!"צעקתי והתחלתי לרוץ .אנתילוס וג'ון רצו בעקבותיי ,לא לפני שג'ון
הטיח את זנב המפלצת בקיר ,גורם למפולת נוספת.
"אני לא חושב שזו בעיה של תקשורת הפעם" ,צעק אנתילוס.
"גם אני לא" ,ענה ג'ון ,מניף את אנתילוס על כתפו בזמן הריצה.
המפלצת מיהרה אחרינו ,קורעת בדרכה את קירות המבוך.
"מה החדר הבא?" צעק ג'ון ,מתכופף להתחמק.
אלטריה | 223
"חדר אש" צעקתי
"זו תהיה בעיה" .הייתה לג'ון הבעה ערמומית.
"מה אתה הולך לעשות?" שאלתי ,אך לפני שהצלחתי לקבל תשובה ראיתי
איך ג'ון מגביר מהירות.
"אתה צריך לרוץ יותר מהר" צעק ג'ון
המינוטאור חצה את החדר ואני בעקבותיו.
כאשר רגלי דרכה מחוץ לחדר השריקה נשמע שוב והחדר התמלא בלהבות.
המפלצת ,שלא עצרה אלא רצה קדימה החלה לעלות באש .זה לא עצר
אותה.
"רוץ!" צעקתי
רצנו הלאה ,מנסים להתרחק המפלצת אך ללא הצלחה .קול הצווחה האיום
שלה גבר אחרי חדר האש וגופה המשיך לזרוע הרס במבוך.
"מה החדר הבא?"
פתחתי את המפה " -רצפה ממולכדת"
"מצוין"
ג'ון עצר בכניסה לחדר והרים אותי בזרועותיו .צווחת המפלצת נשמע
והצללית האדירה הופיעה במסדרון.
"אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה"
"אל תדאג ,גדלתי כאן"
צווחת המפלצת גברה והיא נכנסה לחדר ,שולחת את עוקציה לכל כיוון .ג'ון
הניח אותי לרגע ושלף את חרבו .הוא חסם מכה אחת ומייד ובאותה נשימה
הכה בעוקץ אחר ,קורע אותו לשניים .
המפלצת צווחה שוב ,מכינה את הזנבות למכה ,ג'ון הרים אותי על כתפו,
קיפל את רגליו ופרסותיו הזניקו אותנו לאוויר .המפלצת שלחה עוקץ ,אך
| 224אלירן מלכה
הצליחה לפגוע רק באריחים .ג'ון החל להכין את גופו לנחיתה :בצד השני
של החדר המפלצת זגזגה אחרינו בכל כוחה המרושע.
היא נפלה למלכודת .המלכודת של האנשים ששמו את המפלצת כאן
מהתחלה; החרבות פילחו את גופה ,קורעות בגוף המפלצתי המתפתל בתוך
קברו.
הבטתי בפני אנתילוס המחייך .אולם זו הייתה שימחה מוקדמת :המפלצת
היכתה שוב ,בפעם האחרונה ,מנסה לסיים את חייה בהישג של רשע.
ג'ון תפס את העוקץ המשולח נשאר רגוע מזנק במהירות לאחוז בזנב שעמד
להינעץ בגופו של אנתילוס הזקן וסובב אותו כך שיינעץ בזנבה של המפלצת.
צווחה אחרונה נשמעה ואז היא לא חזרה לזוז שוב..
"צעקת כמו אישה" ,אנתילוס פנה לעברי בפנים לבנות כסיד.
"לפחות לא צעקתי כמו פרה מגודלת" ,אמרתי והבטתי בג'ון שהחל לגעות
בצחוק אדיר .צחוקו הטהור הדביק אותי ואת אנתילוס במהירות.
אלטריה | 225
שכונת הבדידות
מכונית המרצדס השחורה של נתנאל חגה בשכונה ,בניגוד משווע לנוף
הרגיל -בתים הרוסים ,הומלסים ,מסוממים.
נתנאל המתין בעצבנות לפרנסיס יושב בתוך כיסאות העור ומוגן בזכוכית
כפולה.
הטלפון צלצל .והוא הביט דרך הזכוכית ,הזכוכית נתנה לו הרגשה של הגנה
מסוימת.
ידיו ליטפו את העור של המושב התחושה של העור גרמה ללב שלו לדפוק
מעט ,צלצול הטלפון ה"כן?" זה היה פרנסיס" .אני מבין" .הוא סגר את
הטלפון ,לחץ על זמזם והורה לנהג לעצור.
דפיקה על הזכוכית ופלג גופו העליון של פרנסיס הופיע .מטיל צל דרך החלון
,נתנאל העביר את אצבעו תחת סורק הדלת והקיש את הקוד בן שבע
הספרות .הדלת נפתחה ופרנסיס נכנס והתיישב מול נתנאל שמיהר לנעול
את הדלת.
"אתה מתחיל להיות יותר מטרד מאשר עזרה .מה אתה עושה בשכונה
הזו?"
"כאן נמצא בית היתומים שקסיו גדל בו .אני מנסה לברר יותר פרטים עליו "
נתנאל כעס הוא רצה להצליח לקרוא את נפשו של פרנסיס אך הימים
האחרונים ערערו אותו וגרמו לו לפקפק ביכולות שלו .
"אתה מסתיר ממני דברים" ,אמר פרנסיס ,מסיר את משקפי השמש.
"כמו?"
"אלטריה"
"זה לא עניינך"
פרנסיס חייך.
| 226אלירן מלכה
"אני יודע שקסיו לא היה לבד בזמן התאונה".
נתנאל שתק.
"דיברתי עם הדוקטור" -פרנסיס שיחק עם המשקפים " -לא רק שדיברתי
עם הדוקטור אלא גם מצאתי את היומנים של קסיו .נחש מה .אני יודע
הרבה מאד על אלטריה .אני יודע היכן היא נמצאת".
"כמה?" נתנאל שלף פנקס המחאות מהכיס הפנימי של המקטורן.
"סליחה?"
"כמה תעלה לי אלטריה?"
"כמה עולמות אתה והחברה שלך כבר הרסתם?"
"תענה על השאלה"
"אתה יודע ,נתנאל ,אמא שלי לא גידלה אותי להיות טיפש .כסף הוא חשוב,
אך מידע שווה יותר .ברגע שאברר את המיקום המדויק וארגיש מספיק נח
אצור קשר"
פרנסיס דפק על המחיצה ,מורה לנהג לעצור.
"אני אדע בסוף היכן נמצאת אלטריה " נתנאל פנה לעבר פרנסיס שיצא
מהדלת
"לא אם אני אדע קודם " ,פרנסיס חבש את המשקפים מביט ברכב נעלם .
אלטריה | 227
הצד השני
הצד השני של העולם הזה לחלוטין לא הזכיר לחלוטין את הממלכה
שהכרתי .היציאה מהמבוך הובילה להריסות של מבצר ישן שנח על צוק
משקיף לים .הים היה בצבע כחול סגלגל; שחפים חגו מעל המים וזנב לוויתן
דו ראשי עולה ומציץ מידי פעם.
ג'ון כרע על ברכיו בראש מורכן ,ממלמל תפילת הודיה .אנתילוס הצטרף
אליו ושניהם נישקו את האדמה ובירכו את האלים שחילצו אותם מכלאם.
זו עדיין היתה אלטריה ,רק אפילה ובודדה יותר ,מוכת מוות ויגון.
נתתי לריאותיי להתמלא באוויר הים; השמש סנוורה אותי ושמחתי בכך .
"לא חשבתי שאראה שוב את אור היום" -אנתילוס הופיע מאחורי " -אתה
אדם מלא תקווה ,קסיו" .הוא חיבק אותי ,ואני השבתי לו חיבוק.
"למה שאבי יכלא אותי הרחק מכל היופי הזה?" ,גם אני וגם אנתילוס ידענו
את התשובה אך רק לאנתילוס היה את אומץ לענות" .בגלל שלצערנו הרב
גם בעולם הזה הכוח משחית והוא התבייש בך ,מתוך טעות מטופשת".
ג'ון נאנח באכזבה .אנתילוס תפח על גבו ",אל תדאג ,אנחנו נצעד עכשיו
הישר לדלת הממלכה שלו .לבטח הוא מתגעגע אלייך ויבין שהוא עשה
טעות מרה".
רציתי להאמין בכל מה שאנתילוס אמר אך הרגשתי שאלטריה הזו כבר
שכחה את חום חיבוקו של הורה אוהב ולא הייתי בטוח שהיא תדע להחזיר
אהבה .בכל הנוגע לתינוקת ידעתי שבלי המפה אני קרוב לוודאי אבוד.
החלטתי שמסע יוביל אותי קדימה ,שליבי ינחה אותי לתינוקת כאילו הייתי
אביה ממש.
הדרך לארמון לא היתה ארוכה אבל היתה בודדה; הבתים היו נטושים;
נראה שהאנשים כבר לא דרכו בחלק זה של העולם .שותפיי למסע לא נראו
| 228אלירן מלכה
מופתעים מעובדה הזו .ככל שהעמקנו לחדור ליבשה הערפל הפך סמיך
יותר והנוף הלך ונעלם תחת עטיפות קרה של עשן לבן.
"אני כבר לא יודע -שנתיים בקבר התת קרקעי כמו מחקו כל זיכרון שיש לי
מביתי .אני חושב שאנחנו מתקרבים לסרפון "
אחרי קילומטר של צעידה בערפל נפרש לפנינו עמק מלא צמחייה ירוקה.
בתחתית העמק שכן אגם שמימיו הכחולים שקופים כמעט לחלוטין .מצידו
השני של העמק הייתה טירה.
הנוף היה פסטורלי ומדהים ,יצורים רבים גדלו בעמק לטאות שרצו על שני
רגלים ,קרפדות ענק ,תוכים בצבעים שונים וסוסים פראים רכבו במרחב
הענק.
אנשים לא נראו באף מקום .ג'ון החל לדהור על פרסותיו לכיוון הארמון;
לאוויר הצלול ולנוף המדהים הייתה השפעה משכרת שגרמה לי לתחושת
אופוריה – אופוריה שהתחלפה בעצב כשנזכרתי שאלכס איננה.
"גם אתה שמת לב לזה?" שאל אנתילוס
"אין אנשים" עניתי
"אין אנשים בכלל"
צפינו בנוף היפהפה שלפנינו -בציפורים שהמריאו לשמים הכחולים,
מעטרים אותם בגדלים וצבעים שונים .נהמה של אריה נשמע מהסך וזוג
אריות לבנים נראה לרגע ,משחקים.
"לא זכור לי שהיו כל כך הרבה חיות" ,אמר אנתילוס ,והחל להתקדם.
הארמון היה מורכב משלושה מבנים :המבנה הקדמי היה מלבני ,מוקף
חומה ובראשה מגדל שמירה .בשתי צלעות המלבן היו חלונות אדומים עם
ציורי זכוכית -אחד מציג את המלך והשני את המלכה החדשה .שני מבנים
אלטריה | 229
נוספים נבנו בתוך המלבן הראשי ,עם חלונות מעץ .החומות ומגדלי
השמירה נראו נטושים.
"המקום הפך להיות מפחיד" .ג'ון הגיע למלבן הגדול ופתח את הדלתות
הענקיות שנראו כאילו דרושים ארבעים ושבע לפתוח אותן; המינוטאור פתח
אותן בחריקה איומה שהפרה את הדממה.
אולם הכניסה הכיל ארבעים ושבעה עמודים בסגנון יווני; הרצפה היתה שיש
לבן .כמו רוב האולם הראשיים בעולם הזה גם כאן שטיח אדום נמשך
מהכניסה עד לכיסאות המלך והמלכה .להפתעתנו הרבה הכיסאות לא היו
ריקים :ישבו בהם המלך פרופסרו החמישי וביתו של אנתילוס שעכשיו
הייתה המלכה סרינה.
"מי שם?" רעם קולו של המלך.
"אנתילוס .באתי לתבוע את ביתי חזרה מידיך".
צחוק קרע את דממת האולם
"גם אני כאן אבא!"
"אין לי בן שניראה כמו מפלצת!" .המלך ירק על הריצפה.
התקרבנו אל הכס .המלך ישב עטוף בתוך פרווה בצבע חום אפרפר .פניו
היו מלאים; שפם וזקן שחורים עיטרו את פניו וראשו שפע תלתלים שחורים.
כתר גדול מכפי מידותיו הצנועות נח על ראשו.
נראה שהמלך לא זז ממקומו במשך זמן רב מאוד .קורי עכביש ניטוו סביב
רגליו .המלכה לבשה פרווה לבנה ופניה היו אף לבנות יותר .עיניה הירוקות
לא זעו .שפתיה היו חסרות צבע והבעתה הייתה מלאת אימה" .ילדתי
היפה" מלמל אנתילוס .המלכה לא ענתה" .סרינה!" תלתלים הזהובים נעו
מעט במשב קל של רוח אך היא עדיין נתנה רושם של פסל.
| 230אלירן מלכה
"אבא" ג'ון כרע מול לברכי אביו ,מנסה להידמות לאדם ככל יכולתו .זה היה
מיותר :המפלצת היחידה בחדר היתה פרופסרו.
"אין לי בן שהוא חצי אדם וחצי חיה" הוא צעק ,פולט רוק מפיו.
,הוא זעם יורק לעברו של ג'ון אך ג'ון היה זקוק לחמלה של אביו,הוא קיווה
לקבל את האנושית שהילד זקוק לה ,זקוק לאבא.זה היה הזמן להתערב.
"הוד מלכותך" -צעדתי קדימה " -לא הייתי רוצה לפגוע בכבודו של מלך
אדיר וחכם כמוך ,אך שאלה בפי".
חנופה עבדה תמיד" .מה השאלה?"
"לאן נעלמו כל האנשים??"
מילות החנופה הקהו את זעמו של המלך ונראה שהוא מתקשה להבין מה
אני באמת שואל .הרי רק לפני רגע צעדתי לתוך האולם עם מפלצת שטוענת
להיות בנו.
"הם כאן".
"אני רואה רק חיות מסביב מלכי האם אלה הנתינים שלך?"
"כן ,אלה הנתינים שלי"
"אז אתה ....מלך גדול שכמוך שולט חיות?"
ידיו ליטפו את זקנו" .אני עדיין שולט" .הוא הקיש באצבעותיו ומפינה חשוכה
כלשהי הופיעה בנהמה להקת זאבים שחורים ואימתניים.
"אני לא צריך להיות קוסם גדול כדי להבין שמישהו הטיל כישוף על הממלכה
שלך והפך את כל תושביה לחיות .מה הסיבה לכך?"
המלך שתק רגע ואז הצביע על ג'ון " -בגלל המפלצת הזו!"
המלך קם על רגליו" :אמו היתה מכשפה שהתחזתה לנסיכה .היא פיתתה
אותי למיטת אוהבים מכוסה עלי ורד; למחרת היא נעלמה .תשעה חודשים
אחר כך סלסלה הופיעה על מפתני ובתוכה המפלצת הזו".
אלטריה | 231
"לא היה לי בן בכור לרשת את הממלכה .לא יכולתי לשאת את המחשבה
שהמפלצת הזו תזכה בכתר .לקחתי אותו לשדה ובניתי סביבו מבוך .לא
הייתי אכזר! קשרתי את המפה המבוך לחזה שלו .אם היתה בו אנושיות
כלשהי הוא ימצא את דרכו חזרה; בזמן שייקח לו לצאת החוצה אני אוכל
להביא לי יורש אחר לממלכה".
"לקחתי את ביתו של האיכר הפשוט הזה לאישה בתקווה להביא לי יורש
חדש אך אנתילוס התנגד"" .כאשר זרקתי אותו גם למבוך החיילים סיפרו לי
שהוא קרא לאלים בתפילה כזו שקרעה את השמים ,רעמים וברקים נשמעו
באותו רגע ,האלים האזינו לו .מכשפה ארורה אחת נענתה לו ,כישפה אותי
כך שלא אוכל לזוז משתקת אותי לכיסא הזה והפכה את מלכתי לקרח ואת
נתיניי לחיות".
"אך לבטח יש דרך למצוא תרופה לקללה הזו?"
המלך הציג שלושה אצבעות ",כן .אני צריך לענות על שלוש חידות".
אנתילוס ניגש לביתו ונשק לה .היא נשארה בקיפאונה.
"מהן החידות ?" שאלתי
" היא היתה חכמה מספיק להפוך את כל היועצים שלי לחיות .מה כבר
יכולתי לעשות?".
"מהן החידות?" חזרתי על השאלה .אור לבן הופיע לרגע מאחורי המלך,
ודיוקנה של אלכס מפריחה נשיקה.
המלך גירד את זקנו מהסס .
"למה אתה לא עונה לנו?"
הוא הביט בי ועונה בזעם "בגלל שהמכשפה אמרה שזה שיצליח לפתור את
החידות יזכה במלוכה ואני לא רוצה להוריש את הממלכה שלי לשום אדם
אחר" .המלך קם מכיסאו וניסה לצעוד קדימה .לשווא .הוא היה נעוץ באדמה
| 232אלירן מלכה
כעץ בעל שורשים עבים קושרים אותו עמוק לתוך האדמה משאירים את
המלך במקומו.
"כמו שאני רואה את זה ,אין לך הרבה ברירה .אנחנו יכולים לנסות לפתור
את החידות ולשחרר אותך מהכלא שבו שמת את עצמך או ללכת מכאן
ולהשאיר אותך לרטון לעולמים .בחירה שלך"
המלך צחק ",אני לא אתן את המלוכה שלי למפלצת הזו -או לחברים שלו!
לכו מכאן!"
"מה שתגיד" .סימנתי לאנתילוס ולג'ון להתקדם איתי החוצה .הם באו
בחוסר רצון.
"אנחנו לא יכולים לנטוש את סרינה עם המפלצת הזאת" לחש אנתילוס.
"אם חיי ביתך יקרים לך ,ידידי ,כדאי לך לסמוך עלי" .אנתילוס החליט
לבטוח בי.
לפני שהספקנו להשלים עשרה צעדים המלך קם מכיסאו וקרא "מהו שמלך
ומלכה חושקים בו ואיכרים לא רוצים בו חלק?"
המלך לכיסא כיסא את פניו בבושת פנים .הוא ידע שחולשותיו ,שהיו המקור
לנפילתו ,יעלו לו עכשיו בממלכתו .הוא נד בראשו בעצב.
לא רציתי לענות .ידעתי שג'ון חייב להיות זה שישיב על השאלות.
"מס" ,ג'ון ענה.
אור היכה באולם דרך החלון .כשקרני השמש פגעו במלכה היא החלה
להפשיר .לאט לאט גופה החל להראות כמי שחוזר לחיים; אחרי רגע היא
מצמצה בעיניה ולקחה שאיפה עמוקה כאילו עלתה מתחת לפני הים.
"סרינה!"
"אבא אני שומעת את קולך" היא קראה בקול .אנתילוס קפץ לחבק ולנשק
אותה.
אלטריה | 233
המלך ניסה לקום להפריד בין השניים ,שוכח שהוא כבול למקומו.
"ידעתי שתחזור" אמרה סרינה ,מנשקת את יד אביה.
המלך הישיר את מבטו אל ג'ון" :אז אתה רוצה את המלוכה לעצמך ,מפלצת
חסרת נשמה שכמוך" .המילים היו כחודי חרבות לגופו של המינוטאור ,הוא
עצם את עיניו בכאב .דמעה אחת זלגה על פני השור שלו ,אך מצפונו מנע
ממנו לתקוף את אביו; הוא רצה לשחרר את הממלכה מהקללה .הוא הרגיש
שהוא המקור לכל קללותיה.
"מה מסמל את קץ הנעורים ותחילת הילדות?"
סרינה ואנתילוס ישבו מחובקים בכיסא צופים במינוטאור האנושי מדבר,
מייחלים להצלחתו.
"לידה" ,ענה ג'ון בחדות.
אור זהוב שטף את הזאבים הפעם; גופם החל לרחף באוויר .הפרוות כמו
נשרו מעליהם ואנשים בשר ודם הגיחו החוצה .קללת החיות נגמרה .אנשי
הממלכה היו אנושיים שוב ,אך ללא מלך..
אנתילוס קם על רגליו ,לוקח את ביתו לעבר המינוטאור" .סרינה אני רוצה
להכיר לך את האדם הטוב ביותר שהזדמן לי לפגוש בעולם הזה".
ג'ון נשק לידה .סרינה חייכה" :אתה אדם אמיץ מאד" .אך משהו במבטה
היה משונה.
"אני לא אדם ...אני" אנתילוס עצר את בלחיצה על ידו "ביתי עיוורת מלידה
אך חושיה האחרים מחודדים להפליא :אם היא אומרת שאתה אדם טוב אז
אתה אדם טוב .סוף פסוק" .ידה של סרינה לא עזבה את ידה של ג'ון.
המלך הביט במתרחש באימה גלויה" .לא תענה על החידה שלישית?" .גם
הוא עצמו כבר לא יכול לסבול את כלאו.
"מין הדין עליי להשאיר אותך כך ,כלו בממלכתך לנצח ".
| 234אלירן מלכה
המלך צעק ",שומרים!" אך השומרים לא זזו.
"אתה רק אדם בודד עם כתר לראשו .אני אענה על החידה שלך כדי להוכיח
לך שאתה הוא המפלצת .אני לא רוצה שום חלק בממלכה שלך" .ג'ון דיבר
באומץ ונראה היה כאילו שסרינה מעודדת אותו בשפה סמויה כלשהי.
"מה הוא שחור בלידה ולבן בבגרות?"
ג'ון חייך" :זה קל מאד -זה ברבור ".רצועה של אור פרצה מחלון ונעה על
הריצפה לעבר המלך .או כך חשבנו .האור הגיע לג'ון ,ועצר.
ג'ון נראה מופתע; לנו היה היה ברור מאליו שהקללה הוסרה משליטה החוקי
האמיתי של הממלכה .אלפי ניצוצות אור הפכו לפיות קטנות ועפו סביב לג'ון,
מסנוורות את החדר כולו .כאשר האור הבוהק דעך ,במקום שבו עמד
המינוטאור ניצב עכשיו איש יפה תואר ,בשיער זהוב ועיניים כחולות מאירות.
המלך האמיתי.
פרופסרו המלך זעק בכאב :הדבר שחשש ממנו יותר מכל התרחש לנגד
עיניו ,מבלי שיוכל להתנגד לו .הוא הפסיד את המלוכה; לא ידענו שבעיניו
הוא לא ראה את הבן האמיתי שלו אלא את המינוטאור ,המפלצת שרצה
לראות.
דלתות האולם נפתחו לפתע ברעש אדיר .רוח עזה נשבה באולם עם ורבבות
פיות קטנות נכנסו פנימה ,מאיירות דמות נשית שלבושה לבן ושיערה
אדמוני .פניה היו צעירות כשל נערה בגיל העשרים.
"אמא!" קרא ג'ון
היא ריחפה לעברנו וניגשה למרכז החבורה ,לחבק את בנה" .בני ." -
חשבתי כמה נפלא אם כל סיפורי היתומים היו מסתיימים כך.
" פרופסרו" היא פנתה לעברו
"מניבה" הוא סינן בתיעוב.
אלטריה | 235
"אני מצטערת על כל הסבל שעברת ,בני ,אך קוסמיו של אביך הטילו כישוף
על המבוך; גם אני לא יכולתי להציל אותך .כאשר אנתילוס קרא לעזרתי
הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא לנווט את קסיו אליכם.
שלא כמו בני המלוכה האחרים פרופסרו לא קיבל את השלום ששרר בין
הברברים לשליטי הצד השני ובחר להפר אותו .בשל כך הוא קולל וגם אתה
בני .עכשיו הכול תוקן; המלוכה שאתה זכאי לה עכשיו שלך".
היא נשקה למצחו של ג'ון ופנתה לאנתילוס" :אתה אדם אמיץ ואהבתך
לביתך היא טהורה .אני יודעת גם על האהבה שאתה חש לבני" .היא נשקה
למצחו והמשיכה "אתה תזכה לראות נינים לפני שתעזוב את העולם הזה
אנתילוס".
עכשיו מניבה נעה לעבר סרינה" .אפילו כעיוורת השכלת לראות את ליבו של
בני; עכשיו תזכי גם לראות את ילדיך" .אצבעה נגעה באפה של סרינה - -
"אני רואה ,אבי " ,והיא פרצה בבכי ,מתבוננת בסקרנות אין קץ בפניו של
אביה ומנשקת אותו .אחרי שנרגעה מעט היא הסתובבה להביט בג'ון:
"אתה אומנם טוב מראה ,אך היופי של ליבך זוהר יותר מכל".
"אתה ,קסיו ,זקוק למפה חדשה לתינוקת שלך" .מניבה דיברה אליי עכשיו,
מושיטה מפה מגולגלת.
"ססיל שולחת דרישת שלום .אל תדאג ,קסיו ,אתה קרוב מאד למטרה שלך;
כשתגיע אליה תוכל סוף סוף להשתחרר .רק דע לך שחלק זה של העולם
שונה ממה שאתה מכיר :הם אמרו לך שהם גירשו את המוות .עכשיו אתה
צריך לגרש את האבל שלך".
"תודה" הושטתי יד ללחיצה אך היא רכנה לנשק את לחיי ,לוחשת "אלכס
יודעת שתצליח; היא מחכה לך בצד השני .היא ביקשה שאתן לך את זה"
והושיטה לי קונכייה קשורה בחוט .הנחתי אותה על צווארי.
| 236אלירן מלכה
"אתה" -הטון שלה נשמע אחרת לגמרי כשהיא פנתה לפרוספרו ,ולרגע
שמחתי שאני לא במקומו -היא הקישה באצבעותיה ובמקומו של המלך
הכלוא הופיע נחש - " .בא איתי – " הנחש נכרך סביב לזרועה.
היא הביטה שוב בכולם" :מלוך בחוכמה בני" .אור לבן שטף את האולם
ועשרות אלפי פיות קטנות נשאו את נבירה החוצה משם.
כך התחיל עידן המלוכה של ג'ון שעדיין נודע בשם המינוטאור -היצור
האנושי ביותר.
אלטריה | 237
ספינת השמש
העברתי את הלילה בארמון .למחרת בבוקר הקדמתי לצאת; שטתי בעזרת
ספינת השמש לעבר אזור הביצות .הכרתי את הספינות מהספרות המצרית:
ספינות השמש משמשות למסע מהעולם הזה לעולם הבא .כך הרגשתי גם
אני ,עובר לחלקים האפורים יותר של העולם הזה ,כאשר הדמיון בין
העולמות הולך ומיטשטש.
שמו של החד קרן היה פנטלור והוא העביר אותי דרך יער בשור .בתקופה זו
של שנה היער החל להשיל את עליו; כאדם המתמתח אחרי שינה עמוקה,
ענפיי היער פנו לעבר השמים ,מתעוררים מחלומם.
" ספר לי קצת על הצד הזה של העולם"
פנטלור דהר ביער הסבוך .עלים בשלל צבעים שטו באוויר במטס חגיגי.
עדיין ,היער היה אפל ועבות .קרני אור העצים הגבוהים האירו מידי פעם
אזורים שונים ביער; ציפורים עפו מעץ לעץ.
"לבטח שמעת שבצד הזה של העולם המוות עדיין תקף; אנחנו בצד היותר
שפוי ,אם אפשר לכנות זאת כך; כאן אנחנו לא חיים לא מתוך הכחשה -
אנחנו מודעים לכך שיש מוות ,אנחנו מודעים לכך שהוא חלק מהחיים -אך
גם האושר .אושר מילדים ,לדוגמא".
"אבל אתה חייב להודות שחיים ללא מוות יכולים להיות נפלאים -ללא
צער?"
"המוות קיים; אי אפשר להתכחש לזה .יש לנו גם צער – רגשות שליליים גם
הם חלק מהחיים .אם הבנתי נכון אתה חיפשת לחיות ללא הרגשות הללו".
טפחתי על צווארו" :אתה חד קרן חטטני למדי".
"לא חטטן אך שמועות מגיעות אלי .עכשיו אתה מנסה להגיע לתינוקת
שנמצאת בביצות?"
| 238אלירן מלכה
"אכן כן" .מדי פעם שמתי לב לצללית שנעה במקביל לנו .ככל שהמסע
התמשך כך הבנתי שצריך ליחס לכך חשיבות" .אני חושב שעוקבים
אחרינו".
"שמתי לב לכך גם אני"
"אתה יכול להגביר קצת את המהירות ידידי?" ליטפתי את ראשו.
"אשתדל" .פנטלור הגביר את מהירותו ,מתמרן במהירות מסחררת בין
סלעים ,מעל גזעי עצים שנפלו ושיחים שגדלו על השביל.
"הוא עדיין מאחורינו"
"כן אני רואה"" .תעצור"
פנטלור עצר והרכין את ראשו מטה .הבטתי בצל הנע משמאלי .הוא המשיך
להתקדם ואז נעלם מאחורי שיח ענקי.
"אני חושב שהוא עזב" ,אמר פנטלור.
הספקתי לומר "לא נראה לי" ואותו רגע התפרץ לעברנו חד קרן שחור ועליו
רוכב ויסק.
"התגעגעת אליי?" הוא חייך .על גופו הוא עטה שריון לבן.
כמה שרציתי לדהור ישירות לעברו ,לשלוף את החרב ולסיים את הקיום
שלו.
"אני יודע שאתה רוצה לדהור לעברי לפגוע בי ".
"תבין ,ידידי; העולם הזה מחולק לשניים :בעזרתך אנחנו נמצא את הדלת
לצד השני ונחזיר לו את האיזון" הוא התקרב לעברי " -ותזכור :בצד הזה אני
שולט".
לא יכולתי לעצור את עצמי עוד .ידיי התהדקו סביב המושכות של פנטלור.
"מה שלום האישה הזו שלך?"
שלפתי את חרבי.
אלטריה | 239
"רע שלא קיים טוב יותר מטוב שלא קיים; לכן אתה צריך להודות לנתנאל
שלקח את שניהם .כך הוא ילמד גם את אלטריה להיות אדישה לכל -אפילו
לאלה שרצו להציל אותה".
הצבעתי עליו עם חרבי " -אתה עומד בדרכי להציל את אלטריה ".
"אולי זה אתה שעומד בדרכי להציל אותה -אתה עם הפנטזיה המגוחכת
שלך -למחוק את המוות ממנה! מתי תבין שאם תרצה או לא תרצה המוות
הוא חלק ממנה?" ויסק שלף את חרבו הלבנה.
"אתה מוכן?" פנטלור רקע ברגלו השמאלית הקדמית והרכין את ראשו.
התחלנו לדהור האחד לעבר השני; ויסק צעק ודרבן את סוסו עד זוב דם.
חרבו הייתה באוויר .פנטלור דהר קדימה בגבורה.
החרבות נפגשו באוויר; ניצוצות עפו לכל עבר .לשנאתי כלפיו לא היה גבול.
רציתי להשמיד אותו, .רציתי לפוגע בו על שהפריד ממני מאלכס.
הוא שחרר את חרבו ,מכה מלמטה; מיהרתי להגן .הוא הכה שוב ,מניף את
החרב ,משסף מצד ימין הפעם .שלחתי את יד שמאל שלי ותפסתי בזרועו,
מונע ממנו להכות .ידי הימנית דחקה את חרבי לתוך צלעותיו.
פניו התעוותו בכאב" :קיוויתי שתעשה את זה "-והוא היכה בי בעוצמה כזו
שהעיפה אותי מהסוס.
חרבי נפלה מידי .ויסק קרב אליי ,אוחז בחרב ,מחייך.
החרב שרקה באוויר בדרכי אל החזה שלי .השארתי את עיני פקוחות; לא
הייתי מוכן למות כמי שהפסיד .אפילו חרב שקורעת את גופי לא תעצור אותי
מלהרוג אותו.
החרב נע במהירות ,האוויר עצמו נקרע בדרכה לפגוע בי ,כשור זועם
הנמשך לצבע האדום החרב נמשכה לקונכיה שנע בעצמה למפגש בלתי
| 240אלירן מלכה
נמנע ,הקונכייה התרוממה ,החרב פגעה בקונכייה שנבירה נתנה לי.
הרגשתי מעיין אדיר של רגשות בוקע ממני.
ויסק זעק
אלכס הופיעה מולי ,מרחפת באוויר ,שיערה השחור מתבדר ברוח ועיניה
שופעות חמלה.
הייתי מאושר .
ויסק נעלם עם החד קרן שלו.
הרגשתי מוכה עצב ,אבל וגעגוע .
זו לא הפעם הראשונה שאיבדתי את אלכס ,אבל זו הפעם הראשונה
שזכרתי איך זה קרה.
אלטריה | 241
דצמבר
נהגתי במכונית בדרך חזרה מהפגנה נגד פינוי של שכונה והפיכתה למגרש
חניה של הארגון .אלכס ישבה לצידי .לבשתי חליפה שחורה וחולצת משי
לבנה שהיתה פתוחה אחרי הערב הארוך; שערי נמשח בקרם; הייתי מגולח
למשעי -ממש אזרח לדוגמא.
השעון ברכב הראה תשע ארבעים ושבע בלילה .חציתי את הגשר המקשר
בין העיר הישנה לעיר החדשה.
נהגתי במכונית כלאיים לבנה שטרם פרעתי את כל התשלומים עליה .לנסוע
לעיר החדשה; העיר הישנה היתה לי בית .בגלל המצב העדין עם אלכס
הייתי חייב להתפשר.
אלכס הביטה למושב אחורי ואז חזרה בי .שערה השחור נאסף מעל ראשה;
צווארה היה סמל לחושניות .היא לבשה שמלה שחורה עם מחשוף בצורת וי
שהחמיא לגוף שלה .דיברנו הרבה אך לא במילים .אלכס נשקה ללחיי
ובאותו רגע אור לבן הציף את הכל; סונוורתי וסטיתי מהדרך .ניסיתי לשלוט
בהגה אבל זה היה אבוד .התחלנו להסתחרר במקום במהירות; לחצתי על
הבלמים בכל כוחי; הגלגלים ננעלו .כל העולם הסתובב .הרכב התהפך.
רעש המתכת הנמעכת היה מזעזע אך הוא היה כאין וכאפס לעומת מבטה
המבועת של אלכס ,פניה קפאו בזמן כאשר אלפי זוכוכיות קטנות התפזרו
לכל עבר כגשם.
שלחתי את ידי לגעת בה.
חשכה.
אמבולנסים התקרבו .היינו הפוכים; ואנשים החלו להתאסף .אלכס דיממה
מפיה; היא הביטה בי ולחשה שלי משהו לא ברור .
"כל כך שקט כאן"
| 242אלירן מלכה
"אני כאן איתך .אני אוהב אותך".
קול ניסור מתכת נשמע .המון עטף את הרכב .זיהיתי את חלק מהאנשים
מהשכונה הישנה .הם הוציאו את אלכס מגוש המתכת המעוך והיא צעקה
שוב ושוב " -אל תיתן לו לגלות את אלטריה! אל תתן לו!".
ראשי הלם בכאב עצום .הסתובבתי ב לגלות מה נשאר מהמושב האחורי.
הוא היה ריק.
התעלפתי שוב.
זו היתה הפעם השניה שאיבדתי את אלכס.
הפעם הראשונה הייתה באוניברסיטה והשלישית לאחרונה .החשכה עטפה
אותי.
התעוררתי באלונקה.
"איפה נמצאת אלטריה?" שאלו מסיכות לבנות" .כדאי שתגלה לנו".
ואז הופיע הדוקטור" :אל תדאגו ,הוא יגלה".
אלטריה | 243
חיית המחמד
הטלפון במשרדו של הדוקטור מצלצל" .כן?" הוא ענה בחשש .לאחרונה רק
שיחות מעטות בישרו טובות.
"שלום דוקטור .מדבר קרמלגור" ,קולו היה כשל נחש.
הדוקטור ידע במה מדובר .הוא היה בקשר זה זמן רב עם מר קרמלגור .זה
היה הוא שהציע לנסות סמים להוציא את המידע מקסיו .והוא שואף להדיח
את נתנאל מכיסאו.
"כן מר קרמלגור"
"דוקטור זה עושה רושם שאבדת את היכולת להועיל למישהו .נתנאל זרק
אותך לכלבים – יש לו חיית מחמד חדשה בשם פרנסיס .עכשיו אתה לבדך,
חסר תועלת".
"מר קרמלגור ,במה אוכל לעזור?"
"כאשר קסיו יופיע שוב -והוא יופיע שוב -אני מצפה לסיים את הסיפור הזה
אחת ולתמיד".
הדוקטור גירד בפדחתו" :אתה בטוח שזה לא יעזור לנתנאל דווקא?".
"ידידי ,ברגע שהמועצה תשמע שאני זה שדאג לטפל במטרד ולא נתנאל,
וברגע שהם ישמעו שהוא אפילו לא ידע איפה נמצאת אלטריה -אני זה
שיקצור את הפירות .כדאי לך להיות מישהו שאני מחבב כשזה יקרה".
הדוקטור הניח את קופסת הגלולות על השולחן .אולי סוף סוף הוא יוכל
להיפטר מהקללה הזאת.
"זה אומר שאתה תהיה כפוף אלי ,לא לנתנאל".
הדוקטור פתח שוב את קופסת הגלולות.
| 244אלירן מלכה
"תודה מר קרמלגור" .הוא הניח את המכשיר ותהה כמה כדורים יחסלו אותו
ומה יהיה מקומו בעולם הבא ,אחרי מה שעשה לעולם הזה ולעולם של
אלטריה.
אלטריה | 245
אלכס
"אז אתה קסיו ,האדם שרוצה לשנות את העולם?"
ישבתי על הספסל ,מחזיק את המלט ביד .כשנערה היפהפיה פנתה אליי.
זיהיתי אותה מייד .כולם ידעו מיהי אלכס.
"אני לא רוצה לשנות את העולם .אני רוצה לגרום לאנשים לרצות לשנות
אותו".
היא התיישבה לצידי ,בשמלה בפרחים פרחונית ורודה ,גב זקוף ומבט סקרן.
"אז מה אתה הולך לעשות?"
"העט חזק יותר מהחרב"
"אז אתה משורר? סופר?"
"אני כותב את האמת שאנשים אחרים לא רוצים לספר"
"מה אתה יכול לכתוב עלי?"
רציתי לומר לה כמה היא יפה ,כמה היא חיננית .במקום זה אמרתי את
הדבר היחיד שהיה אסור לומר" .אני יכול לכתוב שאתה ביתו של נתנאל,
האיש המחזיק את התושבים שלנו בצבת ברזל .האיש שברוב צביעותו
שולח את הילדה שלו ללמוד על חופש כאשר הוא מכופף את החופש של
שאר העולם"
היא נשארה ללא הבעה ,נותנת למילים לשקוע" .לא חשבתי שאתה חובבן".
" חובבן?"
"אם היית טורח לברר את הפרטים היית יודע שאימי שלחה אותי לכאן ,לא
אבי"
מבטי התאבן והיא חייכה על ניצחונה -הראשון מני רבים .לפני שיכולתי
לומר משהו היא קמה והתחילה ללכת..
"אלכס " -
| 246אלירן מלכה
"התשובה היא כן"
"אבל לא שאלתי כלום"
"התכוונת לשאול"
"איך ידעת?"
"התשובה היא כן .אפגוש אותך הערב".
אלטריה | 247
תחילת הסוף
פנטלור העיר אותי .היינו קרובים לביצות .כל הזמן הזה חלמתי שאני כלוא
בתוך קופסא שחורה ולא מצליח למצוא את דרכי החוצה .רק המחשבה על
אלטריה עזרה לי לשרוד .הגענו אל גוש סלעי עירום מצמחיה .הסלע ניצב
עשרה מטר מעל הביצות השחורות ,המבעבעות.
השמים היו שחורים; עננים כבדים שכנו דרך קבע מעל הביצה .באופק
ברקים הבזיקו מידי פעם .אלמלא האימה שהמקום עורר זה יכול היה להיות
נוף מדהים.
ירדתי מעל גבו של פנטלור" .מכאן זו הדרך שלך .חדי הקרן לא יכולים
לצעוד בביצות השחורות" .טפחתי על גבו והוא החווה בראשו והתחיל לדהור
הרחק מהביצה .כך נוהג כל יצור שפוי.
חיפשתי מקום נוח לירידה לביצות .דרקון כחול הופיע מעל ראשי; נפנוף
כנפיו דחף אוויר למרחק .הוא המשיך במעופו ,נוחת בקצה הצפון מערבי של
הביצה.
האוויר היה לח .החום היה בלתי נסבל .ניסיתי לעשות את דרכי מטה
בזהירות המירבית אולם בהיעדר מקומות אחיזה -שום דבר לא גדל כאן –
לא הצלחתי לשמור על שיווי משקל והחלקתי אל תוך הביצה .דרקון נוסף
חצה את השמים.
המים היו בגובה המתניים" .למען אלטריה" הזכרתי לעצמי.
מאז המפגש עם ויסק הזיכרונות החלו לחזור אלי -הדוקטור שסימם אותי,
בקשתו של נתנאל ,הרצון הלא שפוי שלהם לדעת היכן אלטריה.
הביצה רחשה יצורים -לבטח היו נחשי מים .צעדתי בחרב שלופה חשופה
לעבר מרכז הביצה -המקום היחד שגדלה בו מעט צמחיה .שם שכנו
הדרקונים ,לפי המפה .שם גם צריכה להיות התינוקת.
| 248אלירן מלכה
קול שופר נישא באוויר .הבטתי לאחור; מעל הצוק התאסף צבא קטן של
שריוני האש בהנהגת ויסק .הוא היה רכוב על חד הקרן השחור .מרחוק
נשמעה צעקתו" :תחזור! זו לא התינוקת שלך!"
התעלמתי מהצעקות והמשכתי קדימה .התנועה במים הסמיכים הייתה
מפרכת.
"קסיו חזור לאחור! תיכנע לפני שתעשה טעות מרה!" ויסק המשיך לצעוק.
קול שריקה נשמע ,ומטר חצים התעופף באוויר ,פוגע סביבי .זינקתי קדימה,
שומע את החצים נבלעים במי הביצה .כשהסתכלתי לאחור ארבע דמויות
עטויות גלימות התקרבו לקצה הביצה; הגלימות נפלו ארצה וארבע זנבות
נבלעו במים.
האי הקטן לא היה רחוק ,אבל בצד הזה של העולם הדרקונים לא היו ידועים
בחביבותם .מתוך המים יד אחזה ברגלי האחת ודמות נחש אנושי למחצה
זינקה ממי הביצה .ראש הנחש היה מלא קשקשים .עיניו היו קטנות עם
אישונים צהובים ולשון ארוכה ,דמוית מזלג .הוא נכרך סביבי ומשך אותי
לתוך הביצה.
פרנסיס אחז בארגז קרטון בידו .הוא ידע מה עליו לעשות .הוא היה בדרכו
אל משרדו של נתנאל .המזכירה המפוחדת ניסתה לעצור אותו אך פרנסיס
הדף אותה מדרכו.
"אני מצטערת נתנאל"
"את יכולה ללכת" .הזעם כבר לא בער בנתנאל כמו פעם.
"איך אני יכול לעזור פרנסיס? מצאת את קסיו? יש לך חדשות?"
פרנסיס ניגש לספה והתיישב .נתנאל התקרב לעברו ,מביט בשריריו
הבולטים ובקעקוע של תו מוסיקה שנגלה עכשיו ,עם החולצה הקצרה.
אלטריה | 249
"אני הבנתי הכול .פתרתי את התעלומה שלך ,נתנאל" .הוא הצביע לעברו -
"אתה נחש ערמומי".
נתנאל חייך בליבו .הוא היה מאוכזב מפרנסיס ,שהפך גם הוא להיות כישלון
ונטל.
"למה אני נחש?"
"כי אתה דואג רק לעצמך .כי אתה מוכן לקבור את כל מי שעומד בדרכך".
נתנאל התיישב מול פרנסיס ,מארגן את החליפה שלו" :כך נוהגים אנשי
העסקים" .הצביעות בחיוכו הייתה מצמררת.
"אתה מבין ביומנים ,נתנאל?"
"למה אתה מתכוון? יומני חשבונות?"
פרנסיס חשף שיניים צחורות בחיוך" .לא לא ...יומני זיכרונות .קסיו מספר
על הרומן שהיה לו עם בתך, .רומן שהתנגדת לו בכל תוקף".
ידו של נתנאל אחזה בקצה המקטורן שלו והוא ליטף את הבד המשובח כמו
מבלי משים ,זה הרגיע אותו מעט.
"זה דבר ידוע "
"כן" .פרנסיס שפשף את ידיו יחדיו" :היא מתה לאחרונה -מה היה שמה,
תזכיר לי?"
"אלכס" .נתנאל גנב מבט לתמונה שעל שולחנו.
"אך היא תמיד רצתה שיקראו לה אלכסנדרה".
שני הנחשים משכו אותי מטה .התפללתי לאלכס .התפללתי לנס .האוויר
בריאותיי אזל; הראות היתה אפסית .החזקתי את חרבי בכל כוחי.
| 250אלירן מלכה
בידי השמאלי החזקתי אבן שאספתי מהקרקעית .את האבן הטחתי בחוזקה
בפניו של הנחש שאחז בזרועי .הוא איבד שליטה לרגע ,רגע אחד הספיק.
חרבי חצתה את גופו לשניים.
הנחש השני שאחז ברגלי מיאן לעזוב ,מנסה לנער ולמשוך אותי לתוך
המים .הרמתי את חרבי בשתי ידיי ודחפתי אותה פנימה ,עמוק לתוך גופו.
המים השחורים בעבעו לרגע והנחש הפסיק לזוז .הסתובבתי לעבר ויסק -
"זה הכי טוב שאתה יודע?"
צעדתי קדימה מתקרב לאי הקטן .ויסק השמיע שאגה של תסכול.
"אתה לא יכול לנצח כאן! מתי תבין שהיא מתה? אתה לא יכול לנצח את
המוות!!"
"אני אנסה בכל מקרה".
"אתה עם הרצון שלך לתקן את הכול כל כך מעוור אותך שאתה שוכח שיש
דברים שאי אפשר לתקן .שיש דברים שצריך לקבל כמו שהם".
נחש נוסף זינק מהמים לעברי בזרועות מושטות קדימה ולוע פעור .חרבי
שיפדה את גופו עוד לפני שהספיק לצלול חזרה.
"תגיד לאדון שלך שאני שולח לו מתנות" .שלפתי ממנו את החרב.
הפניתי את גבי למוות ועליתי לאי הקטן.
"יש עוד הפתעות" .פרנסיס ליטף את סנטרו ,נהנה לראות את נתנאל
המכווץ בכסאו.
"מה?" ,נתנאל אמר בייאוש.
"הייתי בדירה של קסיו"
"אני בטוח שזו דירה נחמדה מאד.
אלטריה | 251
"מאד נחמדה"
"מצאתי מספר מסמכים שלא פורסמו .היו בהם גילויים חמורים נגדך.
מסתבר שאלכס ביקשה ממנו לחוס עליך .היא טענה שאתה עדיין אדם
טוב".
המילים כאבו לנתנאל .הוא לא דיבר עם ביתו מאז שחזרה מהלימודים
באירופה והחליטה לחיות עם קסיו.
" נתנאל הזמין מערכת הגנה חדשה"
נתנאל שמר על ארשת נייטרלית".כולם מזמינים מערכות הגנה"
"הוא הזמין מערכת הגנה לתינוקות "
פרנסיס הגיש לנתנאל את הקבלה ונתנאל הביט בה ,מנסה להפגין עניין.
כמובן שהוא כבר ידע את כל זה.
"הוא קנה הרבה ספרי ילדים .הרבה ספרים מפורסמים שהחברה שלך
החליטה שפוגעים בדרך החיים של העיר הזאת".
"האמת היא ,פרנסיס ,שאתה לא מחדש לי יותר מידי".
פרנסיס שלף בובה של חד קרן מהקופסא" :מה אתה אומר על הבובה הזו?
מקסימה לתינוקות ,לא?"
נתנאל הניח את הבובה על הספה מנסה להחזיר את השיחה למסלול.
"פרנסיס"...
"אה וזה ממש חמוד" פרנסיס שלף בובה נוספת "עיט עם משקפי שמש
וכובע טיסה" .פרנסיס הצמיד את הבובה לפניו של נתנאל .
"מה השם שרשום כאן "הוא קרא את השם שהופיע על התגית -אה כן,
תנפור"
נתנאל איבד סבלנות והחל לקום .פרנסיס דחף אותו חזרה לכיסא.
פרנסיס הביט לעברו "ידידי"
| 252אלירן מלכה
צעדתי בתוך היער .נחשים נוספים הקיפו אותו; קול לשונם הדהד מכל גזע
עץ .התחלתי לרוץ ,מנסה להתנער מהם ,אך הם היו מהירים מאד – מהירים
מידי .זינקתי מעל גזעי עץ ,מאיץ בעצמי להגיע לתינוקת.
פתאום קלטו עיניי אור לבן -אור שמימי שזרח מתוך היער .ידעתי שהגעתי
למטרתי .מיהרתי לקפוץ פנימה.
המקום היה קרחת יער קטנה .באמצעה נח דרקון לבן ענקי -ישן .כנראה
שומר הביצה.
הנחשים היססו להיכנס למעגל המואר .הביצה זרחה באור אלוהי;
התקרבתי וליטפתי אותה .התינוקות שבתוך הביצה הייתה מדהימה; עיניה
הביטו סביב .עורה היה צח והתמימות שלה ,הנזקקות שלה להגנה -שברו
את ליבי.
"את בטוחה עכשיו " -
היא שלחה את ידה לעברי וסדק נוצר בביצה .ידיה החלו לפרוץ החוצה -
רגליה ביקעו את הקרום שהגן עליה .הדרקון הלבן פקח את עיניו ודיבר
בקול של דרקון-נקבה",היא חיכתה לך; שאלה כל הזמן מתי אבא שלה מגיע
לשמור עליה" .הדרקונית הזדקפה ,נוהמת על הנחשים שהקיפו אותנו.
הבטתי בתינוקת :שברי הביצה ממנה בקעה דבקו בגופה הקטן והעדין; ידיה
קמוצות היא פיהקה ,מחפשת משהו לאחוז" .היא מדהימה" ,הדרקונית
חייכה אליה.
הרמתי את התינוקות בזרועותיי ,מניח את ראשה קרוב לליבי ,שתשמע את
אהבתי אליה .תמיד אהבתי את אלטריה.
"שלום יפהפיה שלי" ,לחשתי לה .חייכתי ",אני חושב שהיא עוד לא מבינה
אותי".
אלטריה | 253
הדרקונית הביטה בי ,מופתעת" .אתה זה שלא מבין .אתם חושבים שכולם
צריכים להבין את השפה שלכם; אני חושבת שאתם צריכים ללמוד
תינוקית".
"אני אלמד למות ולחזור לחיים בשבילה"
"מה לי ולבובה הזו?"
פרנסיס לחץ על ביטנה והיא צפצפה "אל דאגה תנפור בסביבה" .פרנסיס
חייך" :הבובה לא מכאן ,אל תדאג" .בובות מדברות בעיר האפורה.
נתנאל רגז .הוא החל להרגיש את כל הרגשות שנעל דופקים על דלת נפשו,
מבקשים פורקן.
"גם אני חשבתי כך עד שהחלטתי לבדוק קצת על העבר של קסיו .הוא היה
יתום .גדל בבית יתומים ,בשכונה הישנה -השכונה שלי".
נתנאל הניד את ראשו בבוז "ממש סיפור גבורה".
"נכון! גם אני חשבתי כך".
"התחלתי לקרוא את הכרכים שלו -את היומן שלו -מסתבר שהוא כתב
הרבה על אלטריה ,הממלכה הקסומה שעצב ומוות לא נוגעים בה".
נתנאל הביט בפרנסיס בתיעוב .האיש הזה מחלל קודשים .הוא השתוקק
שילך .רצה לשבת שם עם התמונה של ביתו ולבכות על כך שהוא לא יכול
לומר לה כמה הוא אוהב אותה.
פרנסיס קרא את הלך רוחו של נתנאל היטב.
"לא סתם נפגשנו ,ידידי .קסיו ואני מכירים מהרחוב :אני אחת הנשמות
שהוא הציל .כמובן שדאגתי להחזיר לו טובה".
פרנסיס הציג לנתנאל תמונה שמצא בדירה של קסיו.
"נחש מה .יש אלטריה אחת והיא ממש לא ממלכה קסומה".
| 254אלירן מלכה
נתנאל הבין שפרנסיס יודע הכול.
"אתה מבין ,בליל התאונה אלכס צעקה לקסיו שוב ושוב "אל תיתן לנתנאל
לגלות את אלטריה" .בהתחלה הייתי בטוח שאתה חושב שמדובר בלמנוע
ממך לגלות את המקום .אבל הוא נהיה כנים :מקום כל כך נפלא לא יכול
להתקיים כאשר מקום נורא כמו שלנו יכול לפרוח .אך בתך התכוונה לאדם
הנוסף שהיה ברכב".
נתנאל ביקש סוף לייסוריו" :אתה רוצה את האמת?" הוא קם על רגליו.
"כן .אני רוצה את האמת".
"האמת היא שברכב הייתה אלטריה ,הנכדה שלי .הנכדה שמעולם לא
פגשתי .הנכדה שקסיו ואלכס הביאו לעולם כדי שתגדל להיות חופשייה,
מנותקת מכל רעיון חינוכי שקשור אלי" .נתנאל התיישב על הספה חזרה
וידיו הליטו את פניו.
"וזה מה שאתה מחפש כל הזמן הזה? אתה מחפש את קסיו כדי שיספר לך
איפה הנכדה שמעולם לא ראית?"
פרנסיס נעמד מול החלון ,משקיף ,מהורהר" .איפה היא?"
נתנאל לא יכול יותר לשלוט בדמעותיו" .היא לא היתה ברכב אחרי התאונה.
כמו שזה נראה אתה בעצמך לא יודע היכן היא -או קסיו .לפיכך אולי לעולם
לא נדע איפה אלטריה".
" אתה לא מצאת אותה ברכב כי ההמון הזה של השכונה הישנה הגיע
קודם .הם הכירו את קסיו והבינו את המצב .הם אלה שהעלימו את
אלטריה".
נתנאל פקח את עיניו מביט בפרנסיס בתקווה "היא חיה?"
"היא חיה והיא נהדרת".
אלטריה | 255
לחישת הנחשים התגברה; אחזתי בתינוקת קרוב לגופי ושלפתי את חרבי.
"לעולם לא תשיגו אותה!"
ויסק הופיע מולי ,כמו נולד מתוך החשיכה" .מעולם לא רצינו לפגוע
בתינוקת .רצינו להציל אותה ממך" .
הבטתי בו כמוכה רעם :פניו היו פניי.
"אתה לא מגן על אלטריה עכשיו".
"אחרי התאונה קסיו הגיע לבית החולים .רק אז גיליתי את דבר קיומה של
אלטריה .פחדתי שהבת הזו תירש את האימפריה שלי ,או שתגרום לי
להיראות חלש -אני ,נתנאל ,נותן לקסיו לגנוב את ביתי ועכשיו הוא ממשיך
את שושלת המשפחה שלי עם ילדת הפרחים הזאת".
הוידוי של נתנאל ,גרם לו לרגש בושה שורף .הוא לא העז להביט בפרנסיס.
"הכול נכון; אני פשעתי וחטאתי ,גרמתי שקסיו יפגע -אישרתי לדוקטור
להזריק לו קוקטייל של סמים .הסמים האלה היו אמורים לגרום לו לדבר.
אבל הוא לא דיבר .הוא איבד את שפיותו".
פרנסיס לא הרגיש שום חמלה למפלצת שישבה מולו.
"כשאלטריה נעלמה הבנתי את גודל הטעות שלי :כמה כסף הוא חסר
תועלת ,כמה כל המספרים הללו והרצון לכוח עיוורו אותי .פגמו באהבתי
לביתי היחידה".
נתנאל התקרב לשולחן ,מביט בתמונה של אלכס" .אני מפלצת " -הוא
הטיח בידיו בערימת מסמכים ,מפזר אותה לכל עבר .כל זה חסר תועלת
עכשיו בלעדי הילדה שלי - -ועכשיו גם בלעדי הנכדה שלי".
פרנסיס נע באיטיות לעבר נתנאל .הוא היה רגוע עכשיו .הוא הכיר את קסיו
וידע את האמת.
| 256אלירן מלכה
"כאשר קסיו התעורר מהניסיון של הדוקטור שלך לשטוף לו את המוח הוא
דחף לעצמו כמו אדירה של סם .במזל הסם לא הרג אותו ,אבל הוא גרם לו
לטשטוש הגבול ביון מציאות לדמיון .אני יכול לדמיין שזה המפלט היחיד
שהוא מצא לצער שלו .הוא ברח למציאות שבה הוא יכול להחיות את אלכס,
מציאות שבה אין מוות והם לא יצטרכו להיפרד יותר לעולם ".
נתנאל התיישב על הכיסא ,מלטף את תמונת ביתו" .היא היתה ילדה
מדהימה".
פרנסיס התערב" ,קסיו שם את אלטריה בבית היתומים שבו הוא גדל .ססיל,
מנהלת המקום ,מטפלת בה כרגע .הדבר החשוב ביותר כרגע הוא לאחד
את הילדה עם אבא שלה".
נתנאל הניח את התמונה על השולחן" .אתה צודק" ,הוא ענה בלחש.
מזכירתו של נתנאל פרצה לתוך המשרד ,שוכחת מה התכוונה לומר
כשראתה את נתנאל .לפני שהספיקה לומר משהו קרמלוג התפרץ אחריה:
"הסוד שלך יתגלה לכולם :אתה הרוס נתנאל".
נתנאל קם על רגליו" :הסוד שלי הוא לא עניינך .הדוקטור סיפר לי על
הטלפונים שלך לפני שהוא לקח עשרה כדורי שינה והרג את עצמו".
קרמלוג צחק" :הוא היה חסר תועלת כמוך ואתה תהיה חסר חשיבות
כמוהו".
באותו רגע המזכירה התפרצה לשיחה" :מר נתנאל קסיו התגלה בבית
החולים .הוא אוחז בתינוקות שרק נולדה ומאיים על כולם".
קרמלוג הביט בנתנאל בזלזול" :מצוין .כך אפטר משתי בעיות בבת אחת".
נתנאל הביט לעבר פרנסיס "אם אתה יכול בבקשה פרנסיס"
אלטריה | 257
פרנסיס התקרב לעבר קרמלוג המבוהל " -תחשוב טוב על מה שאתה הולך
לעשות" הימינית המפורסמת של פרנסיס הכתה בכח בפניו של קרמלוג
שנפל מעולף לרצפה בלי להוציא הגה.
נתנאל לא מצא את עצמו בחדר המתים .הוא לא העז להגיע לכאן כאשר
ביתו נפטרה .עכשיו הוא מוצא את עצמו מציל את האדם שלפני כמה
חודשים היה מעדיף להרוג בעצמו.
קסיו עמד במרכז החדר ,מחזיק תינוקת שרק נולדה .שלוש אחיות ניסו
לגשת לעבר ,הוא הניף סכין מנתחים לכל עבר ,מונע מאיש להתקרב.
מאחורי קסיו מגירה ארבעים ושבע הייתה פתוחה" .קסיו" קרא נתנאל.
"נתנאל זה הכול באשמתך"
קסיו הניף את הסכין לעברו כאצבע מאשימה.
"אתה לא תיקח את אלטריה ממני שוב"
נתנאל התקרב לעבר קסיו.
"אני לא רוצה לקחת ממך את הילדה; אני לא רוצה לפגוע בה .גרמתי
מספיק נזק לביתי בחייה .אני לא מתכוון לחבל גם בחיי הנכדה שלי".
קסיו הביט בו במבט מזוגג "אתה משקר!" הוא התקרב לנתנאל ,מקרב אליו
את הסכין".אתה שקרן אתה רצית להרוס את החיים שלה! -אתה רצית
והיית מוכן אפילו לפגוע בבת שלך!"
נתנאל לא זז .אם הסכין הזו תיכנס לתוך גופו היום הוא לא ירגיש צער ,לא
כאב .רק שחרור מהאמת שאיתה יצטרך להתעמת בקרוב.
"אתה צודק .הייתי מוכן להקריב הכול .אך לא את הבת שלי"
| 258אלירן מלכה
"מה השיר שלה?" ,קסיו הביט הישר לעיניו ונתנאל כבר לא ראה את
החולשות של האדם הזה אלא את הגבורה שלו את היכולת שלו להקריב
בעבור ביתו.
"מה השיר שלה?"
נתנאל הרים את ידו לאוויר ",תדמינו "
ההבעה בעיניו של קסיו התחלפה מזעם לעצב ,אך הסכין לא הורדה.
"תשיר את המילים"
"אני לא יודע" השיב נתנאל.
"תשיר את המילים או שאני נשבע לך שאני אחתוך אותך".
"אני לא יודע את המילים אך אני יודע מה אלכס אהבה בשיר " ,נתנאל הביט
בקסיו בביטחון .הוא היה שליו .הוא רצה באמת פשוט לחבק אותו ,לראשונה
בחייו.
"מה זה?"
נתנאל היסס אך לבסוף דקלם את מה שאלכס היתה מדקלמת בכל וויכוח.
"תדמינו שאין מדינות
זה לא קשה לעשות
תדמינו שאין שום דבר להרוג בשבילו
גם לא דת
תדמינו שכל האנשים
חיים בשלום "
דמעות הופיעו על פניו של קסיו ,שעזב את הסכין" .זו המשמעות של
אלטריה בשבילה".
פרנסיס הופיע בדלת ,מחזיק באלטריה.
אלטריה | 259
קסיו הביט בו ",ראלף?"
"כן קסיו .זה אני ,פרנסיס .ואני עם אלטריה "
קסיו הביט בילדה ובכה .הוא שם את התינוק שחטף בידי נתנאל.
"אני מתגעגע אליה "- -
"אני מתגעגע לאלכס אני לא יודע איך לחיות בלעדיה " הדמעות והבכי עוררו
את האדם שבתוך נתנאל שהזדרז לחבק את קסיו והרגיש מזה שנים רבות
מה זה להיות אנושי והמגע האנושי היה נפלא יותר מכל ליטוף של כול כוס ,
כול בד או חומר מזויף.
"גם אני " -
קסיו נפל על ברכיו ,אוחז בנתנאל שליטף את ראשו" .אני אוהב אותה כל
כך".
הוא לא היחיד שבכה בחדר ההוא.
בסערת הרגשות קסיו ונתנאל אפילו לא שמו לב לדמות נוספת שהתקרבה
לחדר המתים.צועד במסדרון ,זהו מר קרמלוג ,מלווה בצוות מאבטחים
שצעדו בפראות לתוך החדר.
"תביט בעצמך!!"
נתנאל הרים את ראשו.פניו היו רטובים" .זה לא עניינך!!"
מר קרמלוג צחק ",בודאי שזה ענייני .תראה מה קורה לך -פעם היית מנהיג
דגול ושקול .ותראה אותך עכשיו -שבר כלי".
פרנסיס כמעט לא שלט בעצמו .שני מאבטחים שראו את אגרופיו נקפצים
דרכו את נשקם.
"אתה שבר כלי! ידעתי שהבת הזו שלך תביא למפלתך .קודם נתת לה
ללכת ללמוד באירופה אחר כך להתחתן עם הבדיחה הזו " -הוא הצביע על
| 260אלירן מלכה
קסיו ,שקם על רגליו " -עכשיו תראה מה הם יצרו -מפלצת קטנה שתיקח
את הממלכה שלך ".
לתוך החדר נכנס בריצה מאבטח נוסף ",אדוני ,יש בעיה" הוא אמר
לקרמלוג.
קסיו לקח את אלטריה בידיו והצמיד את כל גופה אליו.
"מה? כמה?"
עיניו של מר קרמלוג התכווצו וידו עיסתה את ראשו .באותו רגע הסגולה של
נתנאל הוכיחה את כוחה :הוא היטיב את חליפתו ,שיערו ועמד זקוף כסרגל.
"אתם לא באמת חושבים שיש לכם סיכוי? תסתכלו על עצמכם!" נתנאל נע
לעבר המאבטחים" ,אתם אנשים ריקים וחלשים עם תג ,זה הכל .התרומה
הממשית שלכם לחברה מסתכמת באפס אחד גדול ,אתם בדיחות ותמיד
הייתם אנשים חלשים ללא מטרה בחיים מחפשים להאחז במשהו ובמה
הצלחתם להאחז ? ,תרמתם ידע למדע ? למדתם משהו ? לא הצלחתם
לבסס כלום מחייכם והלכתם לבחירה הכי קלה ,אנחנו חילקנו מדים ואתם
רצתם לקנות אותם ידענו שכל החלשים ביותר בחברה יגיעו אלה שאף פעם
לא הצליחו לעשות כלום שידעו רק לקנא בשכן המצליח שלהם הם אלה
שיבאו לקחת את התג הזה ,כי התג הזה נותן לכם כוח".
פניו של קרמלוג האדימו "אל תקשיבו לו"
"ועכשיו ,מחוץ לדלתות בית החולים ממתינים לכם אלה שדרכתם עליהם,
האספסוף" -נתנאל הצביע לעבר קסיו השבור " -שרק קסיו האמין בו .ותנו
לי לספר לכם ,חברים :הם מוכנים להקריב את החיים שלהם כדי לדאוג לו.
אתם מוכנים למות בשביל התג הזה? או בשביל קרמלוג?"
אלטריה | 261
"אני מציע לכם לצאת מכאן כל עוד יש לכם סיכוי .אם אתם מאמינים
שקרמלוג יקריב את חייו בשבילכם -תישארו" .אחד אחד אנשי האבטחה
זלגו החוצה ,מורידים את תגי החברה בדרך.
"פחדנים!" צעק קרמלוג ,בפנים שמנות ואדומות.
"אני מצווה שתישארו"
אך הם לא נישארו .
קולות ההמון התקרבו .הם כבר היו בתוך בית החולים .קרמלוג אחז בידו
של אחד השומרים" :אני מצווה עליך להישאר" ,בקול שנשמע יותר מתחנן
ממצווה .השומר דחף את קרמלוג אחורנית וזה מעד ונפל על הריצפה.
נתנאל עמד במקומו ,מוכן לפגוש את שופטיו – פשוטי העם" .אתה חושב
שהם יטו לך חסד?"
אך הוא לא הביט לעבר מר קרמלוג" .אני לא מצפה לחסד .מעולם לא
הפגנתי כלפיהם כזה".
"אתה לא תמות מאושר!" סינן קרמלוג ,שולף אקדח ומכוון אותו לקסיו –
ואלטריה שנחה עליו ברוגע מופתי.
"סוף טוב לא יהיה לסיפור הזה" קרמלוג לחץ על ההדק .קול הנפץ הדהד
בחדר הקטן .הכדור הסתובב סביב צירו ,נע במהירות לעבר קסיו ,חוצה את
האטומים של האוויר במעופו.
הכדור נורה מתוך הרובה עם מטרה אחת ויחידה :להרוג את קסיו .אבל
קסיו ,כמו הסובבים אותו ,לא ידע שלעולם יש תוכניות אחרות בשבילו.
נתנאל זינק קדימה ומסר את נפשו עבור הדבר היחיד שנשאר בעולם,
שאהב באמת.
הכדור לא השמיע רעש או קול פיצוץ אדיר -רק קול מעיכה מינורי .אלפי
חלקיקים קטנים של בד החליפה ,בלתי נראים לעין ,התפזרו באוויר.
| 262אלירן מלכה
נתנאל נפל ארצה .לא זקוף עוד.
קסיו ירד על ברכיו ליד האיש הנופל .הוא שיחרר את עניבתו ואת צווארונו.
"נתנאל " -
פניו של נתנאל התעוותו בנסותו לחייך" :אי אפשר לספור אהבה"
"מה?"
"כך אלכס תמיד היתה אומרת לי ' -אבא אי אפשר לספור אהבה' .כל העולם
שלי נשלט על ידי מספרים .היה רק דבר אחד שלא יכולתי לספור וזה לא
כמה אהבתי את הילדה שלי אלא כמה היא באמת ותמים אהבה אותי".
קסיו הרגיש עצב עבור האיש הזקן הזה ,האדם החזק בעולם האפור עד
לפני שעות אחדות.
"קסיו " -קולו השתנק "תודה שהזכרת לאדם זקן כמוני להפסיק לספור".
עיניו איבדו את יכולתן להתמקד" :אלכס – "-ועיניו של נתנאל נעצמו,
לתמיד.
נתנאל כבר לא היה איש קשה.
היא הביטה בי ולחשה שלי משהו ,משהו שלא היה ברור .
קולה היה חלש ",כל כך שקט כאן "
נשמתי בכבדות מנסה להרגיע אותה ",אני כאן איתך עד הסוף אני אוהב
אותך".
היא חייכה לעברי ",אני יודעת אני אוהבת אותך גם ".
אלטריה | 263
| 264אלירן מלכה
פרנסיס ראלף
"אבל למה הוא צריך ללכת?"
אם הבית הושיבה אותי שוב על הכיסא .הפעם לא חטפתי שום מכה; גרוע
יותר -למדתי שוב מהו טעמה של אכזבה" .פרנסיס עוזב לבית חדש ,עם
הורים שממתינים לו ומשפחה שתדאג לו"
"אני המשפחה שלו"
אם הבית הביטה בי בחיוך" :אני יודעת שפרנסיס מעריץ אותך ,שאתה כמו
אח בשבילו .אבל אני יכולה להבטיח לך שהלהבה שבוערת בתוך הלב שלו
לא תכבה .הוא תמיד יראה אותך כאח".
חיבקתי את אם הבית " -ססיל ,למה הוא לא יכול לבוא איתי לאלטריה?"
חיבוקה היה חם" :אל תדאג קסיו ,ראלף פרנסיס תמיד ימצא את דרכו חזרה
אליך ,כי אתם כמו אחים".
"את מבטיחה שנוכל לבקר אותו?"
"אני מבטיחה"
אלטריה | 265
| 266אלירן מלכה
אלטריה | 267
אפילוג
כרעתי על ברכיי ,מביט במצבה שלה .כמו בכל שנה ,הבאתי לה זר פרחים
והשמעתי בשבילה דיסק של החיפושיות .היא כל כך אהבה את המוזיקה
שלהם.
אלטריה הלכה לידי ,לבושה סרבל כחול .שערה השחור נקשר בצמות" .בואי
חמודה" .הרמתי וחיבקתי אותה ,עדיין מתפעל מזה שלמדה ללכת .אהבתי
יותר מכול.
"היא מתגעגעת לאמא שלה" .ססיל הביטה בשנינו; היא דאגה לאלטריה
בדיוק כמו שדאגה לי בבית היתומים.
"גם אני" ,לחשתי ,מביט בעיניה של אלטריה ורואה את אלכס ,צוחקת.
גנן בית הקברות התקרב אלינו" .האיש שם מחפש אותך" ,הוא אמר ,מצביע
לעבר השער ,שם עמד גבר לבוש לבן עם שער זהוב ונופף לי לשלום" .ג'ון?"
מלמלתי.
הסתכלתי על ססיל "מה בשם כל השדים?" כשהסתכלתי חזרה אל השער
ג'ון נעלם.
ססיל החלה לצעוד לכיוון היציאה ,מחייכת.
"ססיל?"
"מישהו צריך להציל את אלטריה ,קסיו .מישהו צריך להציל את אלכס".
| 268אלירן מלכה
© Copyright 2024