‫הכאב‬ ‫שקירב‬ ‫לבבות‬ ‫דצמבר ‪ | 2013‬גיליון ‪63‬‬ ‫יתומים ישראלים‬ ‫ואמריקאים נפגשו‬ ‫בוושינגטון עמ׳ ‪6‬‬ ‫ערן נעדר במצרים‪ ,‬רותי לא‬ ‫הרב הצבאי הראשי מספר איך‬ ‫הותרו מעגינותן אלמנות המלחמה הפסיקה להאמין שיימצא‬ ‫עמ׳ ‪16‬‬ ‫עמ׳ ‪20‬‬ ‫‪|2‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫תוכן‬ ‫יד ביד‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן | עמ' ‪3‬‬ ‫חדש בארגון‬ ‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו"ד | עמ' ‪4‬‬ ‫גורל חוצה גבולות‬ ‫בני המצווה הישראלים במפגש‬ ‫נדיר עם יתומים אמריקאים‬ ‫בוושינגטון | עמ' ‪6‬‬ ‫בני מצווה בירושלים | עמ' ‪10‬‬ ‫מחנה "עוצמה" בגולן | עמ' ‪12‬‬ ‫נופש ארגוני בחיפה | עמ' ‪14‬‬ ‫מווינה לירושלים‬ ‫מרדכי פירון‪ ,‬הנער שהתייתם‬ ‫בשואה והיה לרב הצבאי הראשי‪,‬‬ ‫נפרד מחברו הרב עובדיה | עמ' ‪16‬‬ ‫בסוף הוא חזר‬ ‫רותי כהן מספרת על ערן שלה‬ ‫שהמריא מחצור ונחת בדגניה‬ ‫באיחור של ‪ 22‬שנה | עמ' ‪20‬‬ ‫פוטו נשר‬ ‫תמונות טבע מרהיבות אינן‬ ‫נחלתם הבלעדית של צלמים‬ ‫מקצועיים טור ייעוץ | עמ' ‪24‬‬ ‫כתבו עלינו‬ ‫| עמ' ‪28‬‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫| עמ' ‪29‬‬ ‫הנשיא פרס יחד עם ליאור נחשוני | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬ ‫בשער‪ :‬טקס ישראלי‪-‬אמריקאי בארלינגטון | צילום‪ • U.S. Army photo by Spc. Klinton Smith :‬יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן • מנכ”ל הארגון‪ :‬גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד •‬ ‫עורך העיתון‪ :‬גיל טבת • עורך משנה‪ :‬צור טהון • מערכת‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬גיל סימנהויז‪ ,‬רויטל יכין‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬ענבל חרמון • עיצוב גראפי‪ :‬סטודיו רון ידלין • צילום‪ :‬קובי קואנקס •‬ ‫כתובת הארגון‪ :‬רחוב אורנים ‪( 1‬מ‪.‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪ • 54052‬טלפון‪ 03-6918403 :‬דוא”ל‪ • [email protected] :‬אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪3‬‬ ‫עם נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫חברותיי וחבריי היקרים‪,‬‬ ‫שלום לכולם‪,‬‬ ‫את דבריי בפתח הגיליון הזה אני מבקשת לייחד לחברנו ועמיתנו עו"ד גיל סימנהויז‪,‬‬ ‫מנכ"ל הארגון‪ ,‬שנפרד מאיתנו ויוצא בחודש הבא לדרכים חדשות‪.‬‬ ‫שש שנים פעלנו יחד למענכם‪ .‬יחד הצלחנו לשקם את תדמיתו של הארגון ולהרחיב את‬ ‫תחומי העשייה ואת היקפיה‪ .‬הצלחנו להרחיב את שיתוף הפעולה שלנו עם מוסדות‪,‬‬ ‫משרדים וארגונים – צה"ל‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,‬משטרת ישראל ועוד – שבעבר לא הצלחנו‬ ‫לרתום אותם למען האלמנות והיתומים ולפעול איתם ולצידם‪ .‬ובאמת‪ ,‬במבט לאחור נדמה‬ ‫שבתקופה קצרה עשינו דרך ארוכה‪ .‬בפרק הזמן הזה פרׂשנו כנפיים קדימה והצלחנו לתת‬ ‫למשפחות הרבה יותר מכפי שקיבלו בעבר‪.‬‬ ‫גיל היה שותף איתנו באסטרטגיה של הובלת תהליכים – בהם‪ ,‬בין היתר‪ ,‬שינויים בחקיקה‬ ‫ובנהלים – אבל לצד הפעילות הזאת‪ ,‬ששאפה רחוק‪ ,‬גבוה ומהר‪ ,‬ידע לטפל במסירות‬ ‫ובסבלנות אין קץ בבעיות האישיות והייחודיות של אלמנות ויתומים‪ .‬לצד הפעילות‬ ‫בהגדלת התקציב ובהרחבת השירותים שאנחנו מציעים‪ ,‬הצליח גיל לראות את הפרט‪ ,‬את‬ ‫היחיד‪ ,‬את הקושי‪.‬‬ ‫רבים מכם הכירו אותו וראו אותו בנופשונים‪ ,‬בחגיגת בר ובת המצווה‪ ,‬בעצרות ההתייחדות‬ ‫והזיכרון‪ .‬אני זכיתי לראות אותו מאחורי הקלעים של הפעילות המוכרת לכם‪ ,‬ובעיקר‬ ‫בעשייה השקטה – אבל האסרטיבית – בעקבות המפגשים הכואבים והמשמחים אתכם‪.‬‬ ‫יחד גמענו אלפי קילומטרים בנסיעות בכל רחבי הארץ – וזכיתי לשעות של חסד‪ :‬לאוזן‬ ‫הקשבת ולעצה המועילה; לסבלנות הרבה ולתבונה המיוחדת שהובילה תמיד לפתרונות‪,‬‬ ‫למציאת מענה ולדרך המהירה ביותר להקל על מי שנדמה היה שהאובדן מאיים לשבור‬ ‫את גבו‪ .‬באותם רגעים לא קלים ידע לתת יד‪ ,‬לחייך חיוך רחב ותומך ולהכיל את כולנו‬ ‫– עם שק הכאב והגעגועים שכולנו נושאים איתנו‪.‬‬ ‫אנחנו מאחלים לגיל הצלחה בהמשך דרכו ובטוחים שהשנים שבהן היה שותף לעשייה‬ ‫למענכם יובילו אותו – גם בתפקידיו הבאים – לשמור על קשר איתנו ובוודאי גם לייצר‪,‬‬ ‫מן הצד השני‪ ,‬פעילויות לרווחתכם‪ .‬עם עזיבתו אנחנו מקבלים בברכה את יובל ליפקין‪,‬‬ ‫שכבר בחודש הבא ייכנס לתפקידו‪ ,‬ומאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך שגיל סלל לארגון‪.‬‬ ‫מן הרף הגבוה שהציב גיל נמריא יחד‪ ,‬הלאה‪ ,‬לאופקים חדשים‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫יושבת ראש הארגון‬ ‫‪|4‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד‪ ,‬מנכ”ל הארגון‬ ‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬ ‫בעוד מספר שבועות‪ ,‬לאחר למעלה משש שנים‪ ,‬אסיים לבקשתי‬ ‫את תפקידי כמנכ"ל הארגון‪.‬‬ ‫מאז נכנסתי לתפקידי באוקטובר ‪ 2007‬כמנכ"ל הראשון של‬ ‫הארגון‪ ,‬זכיתי לקחת חלק ולהיות שותף להישגים רבים שאותם‬ ‫השיג הארגון‪ :‬תיקון החוק ביחס לאלמנות שנישאו בשנית‪,‬‬ ‫הסדרת מענק הוני חד‪-‬פעמי לאלמנות המילואים‪ ,‬עיגון ההטבות‬ ‫בחקיקה‪ ,‬שינוי תקנון הארגון ביחס לחברותם של יתומים‬ ‫בוגרים‪ ,‬הגדלת תקציב הפעילות של הארגון מסך של ‪ 3‬מליון‪₪‬‬ ‫בשנת ‪ 2007‬לכ‪ 10-‬מליון‪ ₪‬בשנת ‪ ,2013‬פתיחת מרכזי לימוד‬ ‫בשיתוף עם האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬הגדלת מספר חברי הארגון‬ ‫הלוקחים חלק פעיל בפעילויות הארגון ועוד‪.‬‬ ‫במשך כל תקופת עבודתי בארגון נהגתי להיפגש עם כל חבר‪/‬ה‬ ‫אשר ביקשו זאת ולמעשה פגשתי את מרבית חברי הארגון‪ ,‬אם‬ ‫בפגישות אישיות‪ ,‬באירועים השונים ובטקסים בהם הקפדנו‪,‬‬ ‫יו"ר הארגון ואני‪ ,‬להשתתף‪ .‬הארגון פתח את שעריו בפני כל‬ ‫חבר וחברה‪ .‬סך המענקים‪ ,‬המלגות וההלוואות אשר חולקו הלך‬ ‫וגדל באופן מתמיד‪ .‬פעילויות חדשות‪ ,‬כמו מחנות ״עוצמה״‬ ‫לילדים הצעירים הלכו וצברו תאוצה ומהווים היום נדבך חשוב‬ ‫בפעילות הארגון‪.‬‬ ‫בשנים אלה נוצרה מערכת יחסים קרובה עם עובדי משרד‬ ‫הביטחון ובראשם סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה‪ ,‬אריה‬ ‫מועלם‪ ,‬שדלתו תמיד הייתה פתוחה בפניי ונכונותו לעזור הייתה‬ ‫לי כאור‪ ,‬גם כאשר דברים נראו בלתי אפשריים‪ .‬יצרנו קשרי‬ ‫עבודה הדוקים עם מערך הנפגעים בצה"ל‪ ,‬משטרת ישראל‪,‬‬ ‫שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר ‪ -‬הכל מתוך הבנה‬ ‫שיש לחבר את כל הארגונים למען העשייה שלנו‪ .‬וכך ניתן‬ ‫לראות כיום את המפכ"ל ואת נציב שירות בתי הסוהר‪ ,‬לצד‬ ‫הרמטכ"ל ושר הביטחון‪ ,‬מכבדים אותנו באירועי הארגון ונכונים‬ ‫תמיד לסייע בכל פנייה‪.‬‬ ‫ליוויתי באופן אישי מספר רב של חברי ארגון אשר נקלעו‬ ‫למצבים מורכבים ולשמחתי‪ ,‬בלא מעט מהמקרים‪ ,‬הצלחנו‬ ‫בכוחות משותפים למצוא פתרון ולהביא לשיפור משמעותי‬ ‫במצב העניינים‪ .‬לאורך כל תקופת עבודתי כאן זכיתי להכיר‬ ‫אנשים נפלאים ובעיקר נשים חזקות ומרשימות‪ .‬נשים שחרף‬ ‫המשבר האישי והאובדן אשר אינו מרפה לעולם‪ ,‬לא הרימו‬ ‫ידיים אלא שינסו מותניים והמשיכו בחייהן עבור עצמן וילדיהן‪.‬‬ ‫הכרתי ילדים אשר חלקם לא זכו כלל להכיר את אבא אלא רק‬ ‫מסיפורים עליו‪ ,‬אבל למרות הקושי קמו והצליחו בכל אשר‬ ‫בחרו ללכת‪.‬‬ ‫זכיתי להכיר רבים מחברי וחברות הארגון שהחליטו לקום‬ ‫מהשבר הנורא ולתת מעצמם למען האחרים‪ :‬בהתנדבות במחנות‬ ‫צה"ל‪ ,‬בפרויקט ״אלמנה למען אלמנה״‪ ,‬בייזום פעילויות אזוריות‬ ‫לאלמנות ויתומים ועוד‪.‬‬ ‫במהלך התקופה הפכתי להיות חלק מהארגון אבל לא רק‪.‬‬ ‫הארגון הפך להיות חלק ממני‪ ,‬חלק מעיצוב דמותי והאופן שבו‬ ‫אני רואה את הדברים‪ .‬אין לי ספק‪ ,‬כי גם לאחר סיום עבודתי‬ ‫בארגון ואף בחלוף זמן‪ ,‬לא ניתן יהיה לנתק אותו ממני ואת‬ ‫השפעותיו עלי כאדם וכאזרח במדינת ישראל‪.‬‬ ‫אני מבקש להודות בראש ובראשונה לנאוה יו"ר הארגון אשר‬ ‫האמינה בי ונתנה לי את ההזדמנות להוכיח את עצמי כאשר‬ ‫בחרה בי עם הוועד המנהל‪ ,‬לנהל את הארגון‪ .‬ברור לי היום‪,‬‬ ‫כפי שהיה ברור לי לאורך כל הדרך‪ ,‬שנאוה היא הרוח הנושבת‬ ‫בארגון ובלעדיה רוב הישגינו בשנים האחרונות לא היו מושגים‪.‬‬ ‫ברצוני גם להודות לחברי הוועד המנהל הקודם והוועד המנהל‬ ‫הנוכחי וכמובן לעובדי הארגון אשר מחויבים לו ועובדים ללא‬ ‫לאות להשגת המטרות ויישום הטוב ביותר של כל הפעילויות‪.‬‬ ‫בטוחני כי אני משאיר ארגון יציב‪ ,‬ערכי‪ ,‬חזק בעל הנהלה‬ ‫מחויבת ואחראית שתמשיך ותוביל קדימה‪ .‬וכמובן‪ ,‬עובדים‬ ‫מסורים מאין כמותם שימשיכו לבסס את הקיים‪.‬‬ ‫אני מאחל לחברי הארגון בריאות טובה ואריכות ימים‪ .‬מי ייתן‬ ‫ולא יצטרפו עוד חברים חדשים לשורותינו‪.‬‬ ‫למחליפי‪ ,‬מר יובל ליפקין‪ ,‬אני מאחל הצלחה רבה בתפקידו‬ ‫ואין לי כל ספק שהוא יוביל את הארגון בשנים הבאות‪ ,‬ביחד‬ ‫עם יושבת ראש הארגון וחברי הוועד המנהל‪ ,‬להישגים רבים‬ ‫נוספים‪.‬‬ ‫שלכם היום ולתמיד‪,‬‬ ‫עו"ד גיל סימנהויז‪.‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪5‬‬ ‫לגיל שלנו‬ ‫תודה‬ ‫על ערכים‪ ,‬מנהיגות‪,‬‬ ‫רגישות וחברות‬ ‫מחברי‪ ,‬עובדי והנהלת הארגון‬ ‫‪|6‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫‪ 44‬ילדי המצווה של הארגון פגשו בביקורם בארה״ב‬ ‫נערים ונערות יתומי הצבא האמריקאי‪ .‬תוך דקות גישרה‬ ‫חוויית האובדן הנורא על הבדלי התרבות והשפה‬ ‫קרובים‬ ‫רחוקים‬ ‫מאת אביתר אורן | צילום‪Richard Nowitz & Spc. Klinton Smith :‬‬ ‫שיאו של מחנה "עוצמה"‪ ,‬קיץ ‪ ,2013‬התרחש‬ ‫בוושינגטון‪ .‬משתתפי המחנה‪ ,‬נערים ונערות‬ ‫בני מצווה ישראלים‪ ,‬יתומים חברי ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬סיימו זה עתה שבועיים‬ ‫דחוסים בקנדה וארה"ב‪ .‬השיא המתין להם‬ ‫בדמותם של שותפי הגורל שלהם ‪ -‬נערים‬ ‫ונערות אמריקאיים‪ ,‬חברי ארגון ‪,TAPS‬‬ ‫המקביל המקומי לארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪.‬‬ ‫נערים בני ימינו – ישראלים מפה ואמריקאיים‬ ‫מפה‪ ,‬חולקים באמצעות מסכי מגע‪ ,‬מקלדות‬ ‫וירטואליות והברות קצרות בלתי מובנות‪,‬‬ ‫עולמות די דומים – מוסיקה‪ ,‬תרבות‪ ,‬ספורט‬ ‫ועוד‪ .‬כדי לחלוק כאב שמתחיל באפגניסטן‬ ‫ונמשך לעזה‪ ,‬צריך להיפגש פנים אל פנים‪.‬‬ ‫צ'אטים ואומניטיקונים לא יספיקו‪.‬‬ ‫למפגש הגיעו ‪ 44‬יתומי צה"ל חברי הארגון‬ ‫בגילאי בר ובת מצווה ו‪ 15-‬יתומים אמריקאים‬ ‫בגילאים דומים‪ .‬הנוכחים במפגש מעידים כי‬ ‫המבוכה הוסרה מהר מהצפוי‪ .‬כבר בארוחת‬ ‫הבוקר המשותפת החלו פטפוטים מהוססים‬ ‫שעסקו די מהר גם באישיו הפרטי והכואב‬ ‫של הנערים והנערות‪.‬‬ ‫לאחר שעה ביחד נדמה היה למשקיף מהצד‬ ‫שמדובר בחבורה מגובשת שלוקחת חלק‬ ‫בתהליך ארוך של דינמיקה קבוצתית‪ .‬שאלות‬ ‫הנימוסין הזהירות פינו מקום לדיבור אמיתי‬ ‫ישיר ולשאלות עומק‪ .‬הם רצו לדעת הכול‬ ‫אלה על אלה‪" ,‬איפה אבא מת"‪" ,‬איך בדיוק‬ ‫נודע לך" ועוד‪.‬‬ ‫ליאור נחשוני‪ ,‬בת ‪ 12‬ממודיעין‪ ,‬חוותה לראשונה‬ ‫בחייה מהם הבדלי תרבות‪" :‬האמריקאים‬ ‫נחמדים מאוד אבל שונים מאיתנו‪ .‬הם יותר‬ ‫ביישנים‪ .‬נפתחים יותר לאט‪ .‬לנו היה הרבה‬ ‫יותר קל לפטפט והם נותרו סגורים בשלבים‬ ‫הראשונים"‪.‬‬ ‫״לאחר שעה ביחד‪,‬‬ ‫נדמה היה למשקיף‬ ‫מהצד שמדובר‬ ‫בחבורה מגובשת‪.‬‬ ‫שאלות הנימוסין‬ ‫הזהירות פינו מקום‬ ‫לדיבור אמיתי ישיר‬ ‫ולשאלות עומק״‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪7‬‬ ‫"זה היה אדיר"‪ ,‬אמר בהתרגשות ג'יימס‬ ‫סטודרד השלישי‪ ,‬מקרופטון‪ ,‬מרילנד‪ .‬שאיבד‬ ‫את אביו‪ ,‬סמל ראשון ג'יימס סטודרד הבן‬ ‫מזרוע היבשה‪ ,‬באפגניסטן באוקטובר ‪.2005‬‬ ‫"אלה אנשים שבאמת מבינים מה אני מרגיש‪.‬‬ ‫המדריכים נחמדים ועשו הכל כדי לעזור לנו"‪,‬‬ ‫הוסיף ג'יימס בן ה‪.12-‬‬ ‫בפעילות המשמעותית הראשונה קיבלו‬ ‫הנערים והנערות הזדמנות לשוב ולהיות קצת‬ ‫ילדים קטנים‪ .‬הונחו לפניהם חתיכות בריסטול‬ ‫שעליהן הן התבקשו לצייר את כפות ידיהם‪.‬‬ ‫אחר כך גזרו הנערים את הבריסטול בצורת‬ ‫כף היד והוסיפו את שמותיהם‪ ,‬את שמות‬ ‫הוריהם המנוחים ומלים אישיות כאוות נפשם‪:‬‬ ‫"אבא"‪" ,‬אני מתגעגעת"‪" ,‬אמא‪ ,‬את חסרה‬ ‫לי"‪ .‬בסופו של תהליך היצירה הודקו ‪ 59‬זוגות‬ ‫הידיים הצבעוניות אלה לאלה‪ ,‬לכדי זר עגול‬ ‫שלמרכזו הוצמדו דגלי ארה"ב וישראל‪.‬‬ ‫השוק התרבותי האמיתי חיכה לילדים‬ ‫הישראליים בבסיס הצבאי פורט מאיירס שם‬ ‫צפו במסדר מרהיב של משמר חיל האוויר‬ ‫האמריקאי‪ .‬עידו בן דוד מספר כי הטקס‬ ‫שבו הניפו החיילים האמריקאיים את רוביהם‬ ‫המצוחצחים באוויר היה מרשים בצורה בלתי‬ ‫רגילה – שונה מאוד מהטקסים המקבילים‬ ‫הישראליים המאובקים ונטולי הגינונים כמעט‪.‬‬ ‫אין בישראל‪ ,‬למעט תזמורות‪ ,‬יחידות צבא‬ ‫מיוחדות אשר כל תפקידן טקסים ואירועים‪.‬‬ ‫בית הקברות הצבאי הלאומי בארלינגטון‪,‬‬ ‫בו קבורים ‪ 260,000‬אמריקאים‪ ,‬כונה על‬ ‫ידי הנערים הישראלים בפשטות "הר הרצל‬ ‫האמריקאי" ‪ -‬על שם בית הקברות הממלכתי‬ ‫בירושלים‪ .‬אחרי טקס חילופי המשמר ליד‬ ‫קבר החייל האלמוני בארלינגטון‪ ,‬תפסו‬ ‫הנערים והנערות הישראלים והאמריקאים את‬ ‫מקומם על רחבת המסדרים הבוהקת‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫סוף סוף‪ ,‬הרגע שלהם הגיע‪ :‬זקאריאן שייד‪,‬‬ ‫בן ‪ 15‬מספרינג לייק צפון קרוליינה‪ ,‬והמדריך‬ ‫אהרון בורסיאגה‪ ,‬ששירת כסרן בחיל הנחתים‬ ‫האמריקאי‪ ,‬ייצגו את ‪ - TAPS‬אסף אמיתי‪,‬‬ ‫בן ‪ ,14‬וסמל ראשון שני תורג'מן מצה"ל ייצגו‬ ‫את הארגון הישראלי‪ .‬שני הנערים היתומים‬ ‫צעדו יחד בהתרגשות‪ ,‬נושאים משני צדדיו‬ ‫את זר כפות הידיים שהכינו הקבוצות‪ .‬אט‬ ‫אט התקרבו השניים אל האבן‪ ,‬מביטים‬ ‫מפעם לפעם זה בזה‪ ,‬ויחד הניחו את הזר‬ ‫על קבר החייל האלמוני‪ .‬מפקד המשמר‬ ‫הסביר בחגיגיות לכל הנוכחים באתר באותה‬ ‫שעה‪ ,‬אנשי האתר ותיירים רבים‪ ,‬על זהות‬ ‫מניחי הזר הצעירים כל כך ועל זהות המשמר‬ ‫הצבעוני‪ ,‬הבלתי מאומן‪ ,‬שהקיף אותם‪.‬‬ ‫‪|8‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫ההתרגשות בקהל הייתה עצומה‪.‬‬ ‫"אני אוהב להתנדב עבור ‪ ,TAPS‬לא רק כי‬ ‫זה נותן לי הזדמנות לעזור למישהו שעבר‬ ‫חוויה דומה‪ ,‬אלא כי ההדרכה שלי עוזרת‬ ‫בתהליך האבל שלי"‪ ,‬אמר רב טוראי אנתוני‬ ‫ג'ייקוב ממחלקת נושאי הקברים בפלוגת‬ ‫משמר הכבוד של חטיבת החי"ר השלישית‬ ‫בצבא ארצות הברית‪ ,‬ומדריך במחנה היתומים‬ ‫האמריקאי‪" .‬גדלתי ללא אבי‪ ,‬ואני בעצמי אב‪.‬‬ ‫אני רוצה לעזור להעניק את התמיכה הזאת‬ ‫למישהו שגם איבד את אביו בשירות למען‬ ‫המדינה"‪.‬‬ ‫בהמשכו של אותו יום עמוס פגשו היתומים‬ ‫את ד"ר אורון גן‪ ,‬פסיכולוג קליני המתגורר‬ ‫בארה"ב ויתום צה"ל בעצמו‪ .‬בהדרכתו של‬ ‫ד"ר גן יצרו הילדים קולאז' משותף המבטא‬ ‫תחושות אוניברסאליות הנוגעות להתמודדות‬ ‫עם האובדן‪ .‬שרה טרודי מישראל סיפרה‪:‬‬ ‫"הכי ריגש להכין את הקולאז'‪ .‬כל אחד לקח‬ ‫דף‪ ,‬הדביק תמונות וכתב דברים‪ .‬כל אחד‬ ‫קיבל שאלה‪ ,‬והיינו צריכים לענות בתמונות‪,‬‬ ‫בציורים ובמשפטים‪ .‬אני לקחתי את השאלה‬ ‫'למה את גאה באבא שלך?' הנחתי תמונה‬ ‫של מישהו שעובד קשה‪ ,‬ותמונה אחרת של‬ ‫אנשים מחייכים‪ ,‬אנשים שישנים טוב‪ .‬כתבתי‬ ‫שבגלל אבא שלי‪ ,‬יש אנשים שישנים טוב‬ ‫בלילות‪ ,‬ויש אנשים שמחייכים‪ ,‬והוספתי‬ ‫תמונה של המילה ‪ ,hero‬כי אבא שלי הוא‬ ‫גיבור"‪ .‬היום העמוס הסתיים בקבלת פנים‬ ‫בשגרירות ישראל בארה"ב בנוכחות השגריר‬ ‫מייקל אורן וסאלי רעייתו‪.‬‬ ‫עידו בן דוד סיכם את היום בחברתם של‬ ‫האמריקאים‪" :‬המפגש היה לי ממש כיף‪.‬‬ ‫הם לקחו אותנו לסיור בעיר ובעוד אתרים‪.‬‬ ‫החברים שליוו אותי לסיור יחד עם המנטור‬ ‫שלהם היו חברותיים ומצחיקים‪ .‬הם לקחו‬ ‫אותנו לסיור בפסל של לינקולן‪ ,‬ראינו שם‬ ‫מין מגדל שנראה כאילו נבנה מקיסמים‪ .‬ראינו‬ ‫אפילו את הבית הלבן‪ ,‬מרחוק"‪.‬‬ ‫רגע מיוחד שסיכם את המפגש התקיים למחרת‪,‬‬ ‫בשעת בוקר מוקדמת מדי‪ ,‬בפתחו של המלון‬ ‫שבו התארחה המשלחת הישראלית‪ .‬המזוודות‬ ‫כולן כבר הועמסו לתאי המטען‪ ,‬בקבלה נסגרו‬ ‫עניינים אחרונים ומנוע האוטובוס כבר היה‬ ‫מונע‪ .‬ואז הופיעו חברי המשלחת האמריקאית‪.‬‬ ‫הם רצו להתחבק ולומר כמה מילות פרידה‬ ‫ולאחל לחברים מישראל נסיעה טובה‪ .‬מכל‬ ‫עבר נשמעו הבטחות כי זהו רק מפגש ראשון‬ ‫מיני רבים‪ ,‬וכי בשנה הבאה בירושלים‪.‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪9‬‬ ‫מוסדות התרבות הכלולים בהסכם‪:‬‬ ‫הנחות לחברי‬ ‫הארגון ברכישת‬ ‫מנויים למוסדות‬ ‫תרבות ברחבי‬ ‫הארץ‬ ‫שימו לב‪ :‬הזכאות לסבסוד ניתנת‪ ,‬אחת לכל‬ ‫עונת מינויים‪ ,‬לחברי ארגון המשלמים דמי חבר‪.‬‬ ‫יתומי צה"ל נהנים מהזכות לקבל מחיר הנחה‬ ‫מיוחד (ללא סבסוד)‪ .‬לרכישת המנוי יש לפנות‬ ‫לתיאטראות‬ ‫אור יהודה‬ ‫היכל התרבות אור יהודה‬ ‫‪03-7353555‬‬ ‫אור עקיבא‬ ‫היכל התרבות אור עקיבא‬ ‫‪04-6361661‬‬ ‫אשדוד‬ ‫המשכן לאומנויות הבמה פיס אשדוד‬ ‫‪08-9568111‬‬ ‫בית שאן‬ ‫הקימרון (מועצה אזורית עמק המעיינות)‬ ‫‪04-6065860‬‬ ‫אשקלון‬ ‫היכל התרבות אשקלון‬ ‫‪08-6718777‬‬ ‫בת ים‬ ‫היכל התרבות בת ים‬ ‫‪03-5080031‬‬ ‫באר שבע‬ ‫תיאטרון באר שבע‬ ‫‪08-6266442‬‬ ‫גבעתיים‬ ‫תיאטרון גבעתיים‬ ‫‪03-7325340‬‬ ‫גני תקווה‬ ‫מרכז הבמה גני תקווה‬ ‫‪03-7375777‬‬ ‫הוד השרון‬ ‫היכל התרבות דרום השרון‬ ‫‪03-9005757‬‬ ‫מופ"ת הוד השרון‬ ‫‪09-7405616‬‬ ‫הרצליה‬ ‫היכל אמנויות הבמה הרצלייה‬ ‫‪1-700-702929‬‬ ‫זיכרון יעקב‬ ‫מתנ"ס מרכז קהילתי זיכרון יעקב‬ ‫‪04-6291837‬‬ ‫חולון‬ ‫תיאטרון מדיטק חולון‬ ‫‪03-5021552‬‬ ‫תיאטרון חולון‬ ‫‪03-5023005‬‬ ‫חוף הכרמל‬ ‫היכל התרבות חוף הכרמל‬ ‫‪04-9840984‬‬ ‫חיפה‬ ‫טבריה‬ ‫התזמורת הסימפונית חיפה‬ ‫‪04-8330625‬‬ ‫תיאטרון חיפה‬ ‫‪04-8600500‬‬ ‫היכל התרבות יד ‪ -‬שטרית‬ ‫‪04-6739647‬‬ ‫יבנה‬ ‫היכל התרבות יבנה‬ ‫‪08-9320000‬‬ ‫ירושלים‬ ‫תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה‬ ‫‪02-5605748‬‬ ‫תיאטרון החאן ירושלים‬ ‫‪02-6303600‬‬ ‫היכל התרבות כפר סבא‬ ‫‪09-7640800‬‬ ‫כרמיאל‬ ‫היכל התרבות כרמיאל‬ ‫‪04-988111‬‬ ‫מודיעין‬ ‫היכל התרבות מודיעין‪-‬מכבים‪-‬רעות‬ ‫‪08-9737330‬‬ ‫מעלות תרשיחא‬ ‫היכל התרבות והאומנויות מעלות תרשיחא‬ ‫‪04-9573050‬‬ ‫נהרייה‬ ‫היכל התרבות נהרייה‬ ‫‪04-9829733‬‬ ‫נס ציונה‬ ‫היכל התרבות נס ציונה‬ ‫‪08-9304001‬‬ ‫נצרת עילית‬ ‫רשת המרכזים הקהילתיים בנצרת עילית‪-‬היכל התרבות ברקוביץ‬ ‫‪04-6467468‬‬ ‫נשר‬ ‫מתנ”ס נשר‬ ‫‪04-8210875‬‬ ‫נתניה‬ ‫היכל התרבות נתניה‬ ‫‪09-8308811‬‬ ‫תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית‬ ‫‪09-9604757‬‬ ‫עכו‬ ‫אודיטוריום עכו ע”ש אדית וולפסון‬ ‫‪04-9914717‬‬ ‫עפולה‬ ‫תיאטרון בעמק (מועצה אזורית עמק יזרעאל)‬ ‫‪04-6040575‬‬ ‫היכל התרבות עפולה‬ ‫‪04-6595797‬‬ ‫פרדס חנה‪-‬כרכור‬ ‫מרכז אמנויות הבמה ע”ש משה מאיר‪ -‬מתנ”ס פרדס חנה כרכור‬ ‫‪04-6271420‬‬ ‫פתח תקווה‬ ‫כפר סבא‬ ‫היכל התרבות פתח תקווה‬ ‫‪03-9125222‬‬ ‫קיבוץ יגור‬ ‫יד למגינים‪ -‬אולם אזורי קיבוץ יגור‬ ‫‪04-8478163‬‬ ‫קריית אתא‬ ‫תיאטרון קריית אתא‬ ‫‪04-8456712‬‬ ‫קריית גת‬ ‫היכל התרבות קריית גת‬ ‫‪08-6620864‬‬ ‫קריית חיים‬ ‫תיאטרון הצפון‬ ‫‪04-8814814‬‬ ‫קריית מוצקין‬ ‫היכל התיאטרון‪-‬קריית פיס לאמנויות הבמה במוצקין‬ ‫‪04-8806000‬‬ ‫קריית מלאכי‬ ‫מתנ"ס מרכז קהילתי קריית מלאכי‬ ‫‪08-8581335‬‬ ‫ראשון לציון‬ ‫התזמורת הסימפונית ראשון לציון‬ ‫‪03-9484841/2‬‬ ‫היכל התרבות ראשון לציון‬ ‫‪03-9484800‬‬ ‫רחובות‬ ‫היכל אמנויות הבמה‪ -‬חוויות במופת רחובות‬ ‫‪08-9466977‬‬ ‫רמת‪-‬גן‬ ‫תיאטרון רמת גן – יהלום ‪/‬מרכז תרבות ראסל‬ ‫‪03-5781688‬‬ ‫רעננה‬ ‫בית “יד לבנים” רעננה‬ ‫‪09-7610546‬‬ ‫תזמורת סימפונט רעננה‬ ‫‪09-7457773‬‬ ‫שוהם‬ ‫מרכז אמנויות הבמה‬ ‫‪08-9724702‬‬ ‫תל אביב ‪-‬יפו‬ ‫האופרה הישראלית‬ ‫‪03-6927777‬‬ ‫התיאטרון הקאמרי‬ ‫‪03-6061960‬‬ ‫תיאטרון אורנה פורת לילדים‬ ‫‪03-5106924‬‬ ‫תיאטרון בית ליסין‬ ‫‪1-800-44-1111‬‬ ‫תיאטרון הבימה (באמצעות משרד כרטיסים "לאן")‬ ‫‪03-5270545‬‬ ‫‪| 10‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫נגיעה אינטימית‬ ‫באירוע בר‪/‬ת המצווה שקיים הארגון השתתפו ‪ 44‬יתומי צה"ל ומערכות הביטחון‪.‬‬ ‫היום החל במוזיאון בהר הרצל שם פגשו היתומים את נשיא המדינה‪ .‬הנשיא הקפיד לעבור בין כולם‪ ,‬לא דילג על אף‬ ‫אחד‪ ,‬בירך והעניק מתנה‪ .‬משם עברו החוגגים ובני משפחותיהם לרחבת הכותל המערבי‪ ,‬פגשו את רב הכותל שנשא‬ ‫דברים והניחו יחדיו תפילין‪ .‬לאחר מכן נסעו כולם לאירוע הסיום של היום בתיאטרון ירושלים‪ .‬לאחר קבלת הפנים‪ ,‬עלו‬ ‫לברך את הילדים‪ :‬שר הביטחון רא"ל (מיל') משה יעלון‪ ,‬הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ‪ ,‬מפכ"ל משטרת ישראל רנ"צ יוחנן‬ ‫דנינו‪ ,‬נציב שב"ס רב גונדר אהרון פרנקו ויו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נאוה שוהם‪-‬סולן‪ .‬הערב המרגש הסתיים‬ ‫במופע שירי הלהקות הצבאיות ובהופעה של להקת טררם‪.‬‬ ‫מתוך מכתב ששלח הרמטכ"ל בני גנץ לאחר האירוע‪:‬‬ ‫"טקס בר ובת המצווה לילדי רעינו שנפלו הוא מהיותר מרגשים וחשובים‪ .‬אני מוצא‬ ‫שארגון אלמנות ויתומי צה"ל לא רק מסייע בהתגברות ובהתמודדות עם געגועי העבר‬ ‫וקשיי ההווה‪ ,‬אלא שבעשייתו הוא גם מחסן ומצמיח את יכולת העמידה והחוסן שהם‬ ‫מבטיחי העתיד‪.‬‬ ‫ובקיצור‪ ...‬המון תודה!"‬ ‫תודה‬ ‫לתורמים‬ ‫אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון‬ ‫הקהילה היהודית בטורונטו‬ ‫הרבנות הצבאית‬ ‫חברת "למטייל"‬ ‫חברת "סנו"‬ ‫ההתאחדות לכדורגל בישראל‬ ‫מיכל שילאור‪ ,‬מתנדבת בארגון‪ ,‬משתפת בתחושותיה‬ ‫‪:‬‬ ‫היום הזה מעורר השראה מתוך המקום בו אנחנו פוגשים רגש אמיתי באנשים שבחרו‬ ‫לחיות ולפרוח מתוך הכאב הכי גדול שיש בחיים – היפוכם של החיים‪ :‬מוות‪ .‬היום הזה‪,‬‬ ‫כמו שאר פעילויות הארגון‪ ,‬כרוך בנגיעה אינטימית עם שכול של מישהו אחר‪ .‬קבוצה‬ ‫שלמה של ילדים ואמהות (ולפעמים אבות)‪ ,‬של סבים וסבתות‪ ,‬של דודים ודודות‪,‬‬ ‫ואתה במעטפת שאמורה לסייע ולהיות משפחה‪ .‬ואחרי כל מפגש כזה‪ ,‬כשאני חוזרת‬ ‫לביתי‪ ,‬צפות המחשבות הקשות על החיים‪ ,‬על המוות‪ ,‬על התמודדויות‪ ,‬ועל עוצמתו‬ ‫של הקשר האישי שעוזר‪ ,‬אחרי שהעולם נחרב ומתהפך‪.‬‬ ‫‪| 12‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫לפידים ברמ ה‬ ‫במחנה '"עוצמה" בסוכות האחרון השתתפו ‪ 130‬חניכים‪ ,‬המספר הגדול ביותר מאז הוקם‬ ‫מערך "עוצמה" בארגון‪ .‬המחנה התקיים בחיספין שברמת הגולן‪.‬‬ ‫החניכים טיילו ברמת הגולן‪ ,‬באזור הכנרת ובאצבע הגליל‪ .‬בין שלל הפעילויות אותן חוו‪:‬‬ ‫שייט קייאקים בירדן‪ ,‬ימייה בכנרת שכללה ‪" -‬בננות" (סירת מנוע שגוררת אבוב גדול)‪,‬‬ ‫חתירה בסירות פדלים ועוד טיולים ואטרקציות נוספות‪ .‬רגע מיוחד במחנה היה הקרנת סרט‬ ‫האנימציה מלך האריות‪ ,‬שמעבר להיותו קלאסיקה גם סיפק הצצה לתהליך התמודדותו של‬ ‫סימבה עם מות אביו ובעזרתם של חברים הוא מוצא את העוצמה שבו כדי להיות המלך‬ ‫שהוא נועד להיות‪.‬‬ ‫רגע משמעותי נוסף התרחש כשהשכבה הבוגרת פגשה את סא"ל מתן שפי סמח"ט חטיבה‬ ‫‪ 188‬של השריון‪ ,‬בהר בנטל‪ .‬הסמח"ט העביר להם מורשת קרב בסימן ‪ 40‬שנה למלחמת‬ ‫יום הכיפורים וקרבות הבלימה שהתקיימו ברמת הגולן בהם נלחמו חיילי החטיבה‪ .‬המפגש‬ ‫כלל גם סקירה על הכפרים אותם ניתן לראות מעבר לגבול עם סוריה ועל מה שמתרחש‬ ‫שם היום‪.‬‬ ‫כמו בכל מחנה‪ ,‬גם מחנה סוכות הסתיים בטיול זריחה בהר שיפון‪ ,‬לאור לפידים‪ .‬טיולי‬ ‫הזריחה הם חוויה מעצימה שמסמלת מאמץ משותף של טיפוס ועזרה הדדית ויוצרת זכרונות‬ ‫יפים‪ ,‬לפחות עד לפעם הבאה‪ ,‬מחנה 'עוצמה'‪ :‬חנוכה ‪.2013‬‬ ‫‪| 14‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫חיפה‪ ,‬חיפה‪ ,‬עיר אמיתית‬ ‫הנופש הארגוני השישי התקיים השנה לראשונה בעיר חיפה‪ ,‬במהלך חודש אוקטובר‪ .‬כ‪ 550-‬חברות הארגון התארחו‬ ‫במלונות דן כרמל‪ ,‬דן פנורמה ונוף כרמל ונהנו מחמישה ימים גדושי פעילויות‪ ,‬הופעות וטיולים‪ .‬המשתתפות ביקרו‬ ‫במגוון אתרים בצפון הארץ ובמוזיאונים בעיר‪ .‬בערבי התרבות צפו במחזמר "איש חסיד היה" של תיאטרון חיפה ובסרט‬ ‫הטבע "ארץ בראשית"‪ .‬בתום הסרט התקיימה שיחה מעניינת עם הבמאי משה אלפרט‪ .‬ערב סיום הנופש הארגוני‬ ‫התקיים במרכז הקונגרסים בעיר בנוכחות שר הביטחון‪ ,‬הרמטכ"ל‪ ,‬נציב השב"ס‪ ,‬ראש אגף משאבי אנוש במשטרה‪ ,‬נציגי‬ ‫הקרן לידידות וארגון ידידי צה"ל בארה"ב ה‪ .FIDF-‬בערב הופיעו חבורת הזמר הארגונית ויהורם גאון‪.‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪15‬‬ ‫תודות‬ ‫לתורמים‬ ‫הקרן לידידות‬ ‫בראשות הרב יחיאל אקשטיין‬ ‫ארגון ידידי צה"ל בארה"ב‬ ‫‪FIDF‬‬ ‫‪| 16‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫נחשול הכאב‬ ‫מרדכי פירון (‪ )92‬היה הרב הראשי לצה"ל במלחמת יום הכיפורים •‬ ‫ההיסטוריה האישית שלו הכינה אותו לתפקיד הרגיש שמילא בשעות‬ ‫הקשות ביותר שידעה המדינה • על מותו של הרב עובדיה יוסף‪ ,‬שהתיר‬ ‫מעגינותן רבות מאלמנות המלחמה הוא אומר‪" :‬הוא היה הגדול מכולם‪,‬‬ ‫נותרתי יהודי ללא רב"‬ ‫גיל טבת | צילום‪ :‬קובי קואנקס ואוסף התצלומים הלאומי‬ ‫ל‬ ‫עתים נדירות פוגשים אדם בן ‪ 92‬חד‬ ‫ונמרץ כמו הרב (האלוף בדימוס) מרדכי‬ ‫פירון‪ ,‬הרב הראשי של צה"ל במלחמת‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬חייכן ושופע הומור במידות‬ ‫בלתי סבירות כמעט‪ ,‬עצמאי‪ ,‬שממשיך לעבוד‬ ‫כיו"ר מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי ולנסוע‬ ‫בעולם‪" .‬עד גיל ‪ 80‬לא ספרתי את השנים ואם‬ ‫אני קם בבוקר זה נפלא"‪ .‬הוא אומר‪ .‬נפגשנו‬ ‫בביתו בירושלים כדי לדבר על התרת עגינותן‬ ‫של נשות הנעדרים ממלחמת יום הכיפורים‪ .‬אבל‬ ‫השיחה הלכה לשנים מוקדמות בהרבה ולעניינים‬ ‫אישיים הרבה יותר‪.‬‬ ‫הוא נולד ב‪ 1921-‬בוינה בירת אוסטריה למשפחה‬ ‫ממעמד טוב מאוד כהגדרתו‪ .‬בן יחיד להורים‬ ‫מפנקים שלא חסכו ממנו דבר ותכננו שיהיה‬ ‫רופא‪ .‬כשפלש היטלר לאוסטריה במארס ‪1938‬‬ ‫פירון כבר היה נער סקרן שהלך לשמוע את‬ ‫הפירר נואם בכיכרות‪ .‬הוא היה בלונדיני עם‬ ‫קלסתר פנים "ארי" והרשה לעצמו להגיע‬ ‫למקומות שבהם כבר לא כל כך אהבו לראות‬ ‫יהודים‪" .‬ראינו שמיום ליום זה נעשה יותר גרוע‬ ‫אבל איש לא שיער עד לאן זה יגיע"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬ ‫הוריו העריכו שהימים הרעים יעברו ובינתיים‬ ‫העדיפו לשלוח אותו לבדו לארץ ישראל לחצי‬ ‫שנה‪" .‬אם הוריי היו יודעים שאנו עומדים‬ ‫להיפרד לנצח הם לא היו שולחים אותי"‪ ,‬הוא‬ ‫מנסה לנחש את ההיסטוריה המשפחתית לאחור‪.‬‬ ‫"עד הרגע האחרון שלנו יחד‪ ,‬אבא ואמא לא בכו‪.‬‬ ‫כבר שהייתי ברכבת ופניי בחלון הופיעה אמי‬ ‫על הרציף‪ .‬היא פרצה בבכי שקשה לתאר‪ .‬לא‬ ‫אשכח לנצח את המראה הזה"‪.‬‬ ‫בדידות נוראה‬ ‫בסוף ‪ ,1938‬והוא בן ‪ ,16.5‬הגיע פירון הנער לארץ‪-‬‬ ‫ישראל במסגרת עליית הנוער‪" ,‬ללא אח וללא‬ ‫רע וללא פרוטה"‪ ,‬לדבריו‪ .‬בבית הספר החקלאי‬ ‫מקווה ישראל מדרום לתל אביב‪ ,‬התייחסו יפה‬ ‫אליו ולחבריו‪ .‬הם לנו עשרה בחורים בחדר גדול‬ ‫אחד‪ ,‬וכל מחסורם סופק‪ .‬אבל הבדידות הנפשית‬ ‫הייתה נוראית‪" ,‬אני מנסה לעתים להסביר לנכדיי‬ ‫את מצבי אז‪ ,‬וזה בלתי נתפס‪ .‬לא היה לי איש‬ ‫בעולם‪ .‬קשר המכתבים עם הוריי נשמר לזמן‬ ‫מה‪ ,‬אך עם פרוץ המלחמה ב‪ 1939-‬הוא נותק‪ .‬לא‬ ‫היה לי בעולם כל קרוב רחוק או מכר"‪.‬‬ ‫אחרי שלושה חודשים בפנימייה הוא קיבל‬ ‫הצעה מפתיעה‪" ,‬שאלו אותי אם אני רוצה‬ ‫להצטרף ל'הגנה'‪ .‬לא היה מאושר ממני וגאה‪.‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪17‬‬ ‫״אי אפשר לעשות‬ ‫יהדות על כידונים‪.‬‬ ‫אי אפשר לחבב את‬ ‫התורה על הבריות‬ ‫באיומים וכפייה‪.‬‬ ‫גישה זו הובילה אותי‬ ‫כל חיי״‬ ‫אמרתי 'כמובן' ולקחו אותי לאולם חשוך שם‬ ‫נערכה צרמוניה מיסטית‪ .‬נשאלתי כמה שאלות‬ ‫על נאמנותי והתקבלתי‪ .‬הייתי בן ‪ 17‬כשקיבלתי‬ ‫לראשונה נשק ונשלחתי לשמור מחצות ועד‬ ‫ארבע לפנות בוקר‪ .‬זו הייתה חוויה אדירה"‪.‬‬ ‫פירון לא ידע על גורלם של הוריו‪ .‬הוא ייחס‬ ‫את הניתוק לכאוס שיצרה המלחמה העולמית‪.‬‬ ‫ב‪ ,1943-‬כשהגיעו לירושלים הידיעות המוחשיות‬ ‫הראשונות על שואת יהודי אירופה‪ ,‬הוא קיווה‬ ‫שהוריו בעלי האמצעים ברחו או הסתתרו‪ .‬בתום‬ ‫המלחמה ב‪ 1945-‬ניסה לברר מה עלה בגורלם‪,‬‬ ‫אך לשווא‪ .‬תשובה אמיתית קיבל רק עשרות‬ ‫שנים לאחר מכן כשחיפש מידע במסמכים‬ ‫ישנים של הגרמנים‪" .‬ב'יד ושם' מצאתי את‬ ‫הניירת ואת היום ב‪ 1943-‬שבו נרצחו אבי ואמי‬ ‫באושוויץ‪ .‬הכול מסודר אצל הנאצים‪ .‬שורות‬ ‫שורות‪ ,‬מספרים‪ ,‬שמות ותאריכים"‪.‬‬ ‫הוא נפצע כלוחם בשורות צה"ל במלחמת‬ ‫השחרור ועבר להיות קצין הווי ודת בגדנ"ע‬ ‫ובנח"ל‪" .‬דרגות סגן המשנה (סג"מ) שקיבלתי‬ ‫היו המרגשות ביותר בקריירה שלי‪ .‬הלכתי עם‬ ‫כתפיים מורמות כדי שכולם יראו שאני קצין‬ ‫בצה"ל‪ .‬עצם זה שהייתי חייל‪ ,‬היה בעבורי‬ ‫תחושת התעלות נפלאה‪ .‬ילד חלוש מוינה‬ ‫שכל כולו טרף לפורעים הוא חלק מכוח המגן‬ ‫העברי"‪ .‬את ההסמכה לרבנות קיבל בעת‬ ‫לימודיו בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים‪ .‬הוא‬ ‫הקים משפחה עם אהובה ז"ל והמשיך לשרת‬ ‫בצה"ל‪ .‬בראשית ‪ 1971‬מונה לסגן הרב הצבאי‬ ‫דאז‪ ,‬שלמה גורן‪ .‬כעבור כמה חודשים מונה לרב‬ ‫הצבאי וקיבל דרגת תת‪-‬אלוף‪.‬‬ ‫‪| 18‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫לחבב את התורה‬ ‫קשריו עם הקצונה הבכירה של צה"ל ועם ראשי‬ ‫מערכת הביטחון בכלל היו מצוינים‪ .‬הרב פירון‬ ‫נתפס בעיניהם כקצין מקצועי נעים הליכות‬ ‫ולא כאיש דת נוקשה או מיסיונר‪" .‬אי אפשר‬ ‫לעשות יהדות על ביונטים (כידונים)‪ .‬אי אפשר‬ ‫לחבב את התורה על הבריות באיומים וכפייה‪.‬‬ ‫הגישה הזו הובילה אותי כל חיי"‪ ,‬הוא מספר‪.‬‬ ‫אחת ממשימותיו הראשונות כרב הצבאי הראשי‬ ‫הייתה להשיא במבצע חשאי את שר הביטחון אז‬ ‫משה דיין לאשתו השנייה רחל‪.‬‬ ‫המלחמה – בעת קטסטרופה של ממש תכננו‬ ‫להביא מתים לקבורה בבתי עלמין ארעיים‪ .‬איש‬ ‫לא העלה בדעתו שיראה בחייו איך תוכנית כזו‬ ‫נשלפת מהמגירה והופכת לפקודת מבצע – לא‬ ‫ניתן היה להביא את המתים לקבורה במקומות‬ ‫מגוריהם‪ .‬למרות החופזה‪ ,‬המספרים העצומים‬ ‫והתנאים הבלתי פשוטים המטרה הייתה להעניק‬ ‫לכל אחד מהמתים את הכבוד‪ ,‬האהבה והעדינות‬ ‫הראויים‪ .‬אנשים מחברה קדישא הצבאית פרצו‬ ‫לידי בבכי ואני גערתי בהם‪ .‬אמרתי כי הוטלה‬ ‫עלינו מלאכת קודש עליונה בחשיבותה ואסור‬ ‫לנו ברגעים אלה לאבד עשתונות‪ .‬וזה הועיל‬ ‫וחיזק‪ .‬גם הלכתי להודיע בעצמי למשפחות‪.‬‬ ‫כדי לסייע בעניין זה וגם כי לעתים לא היה מי‬ ‫שיודיע‪ .‬הייתי מלאך המוות"‪.‬‬ ‫באותן שנים הולכים ומתהדקים גם יחסיו עם‬ ‫הרב הראשי הספרדי דאז‪ ,‬עובדיה יוסף ז"ל‪ .‬מאז‬ ‫ועד היום רואה פירון ברב עובדיה את "הרב‬ ‫שלו"‪ .‬הערכתו אל האיש אדירה‪ .‬פירון מתקשה‬ ‫להפסיק לדבר על חוכמתו וידיעותיו של הרב‬ ‫עובדיה‪ .‬השניים נבדלים בכל כך הרבה תחומים‬ ‫ועניינים‪ ,‬אולם הקרבה הנפשית והרעיונית‬ ‫ביניהם עצומה‪ .‬הם החשיבו זה את זה כידידים‪,‬‬ ‫אולי חברים של ממש‪ .‬פירון מספר בגאווה לא‬ ‫כבושה על ‪ 18‬הפעמים שבהם מוזכר שמו בכתבי‬ ‫הרב עובדיה ושדלתו תמיד הייתה פתוחה בפניו‪.‬‬ ‫"הוא היה ונותר הרב שלי‪ ,‬ללא ספק‪ .‬לא קמה‬ ‫לנו אישיות הלכתית גדולה ומיוחדת שכמותו‪.‬‬ ‫שילוב של ידע עצום ומקיף‪ ,‬יכולת בלתי‬ ‫נתפסת להגיע למידע רלוונטי ובעיקר רצון‬ ‫לקדם עניינים‪ ,‬לפתור בעיות‪ ,‬לעזור ליהודים‬ ‫ולהקל עליהם‪ .‬הרב עובדיה האמין כל השנים כי‬ ‫צריך בכל הכוח למצוא דרכים יצירתיות להקל‬ ‫עם יהודים‪ .‬הוא גם הצליח לצבור כוח והשפעה‬ ‫שחשובים מאוד לפוסק הלכה‪ .‬הרי כל אחד‬ ‫יכול לפסוק‪ .‬כדי שלפסיקה יהיה תוקף אמיתי‪,‬‬ ‫כדי שהבריות יקיימו אותה‪ ,‬צריך האיש להיות‬ ‫אישיות משמעותית שאנשים הולכים אחריה"‪.‬‬ ‫מלבד העיסוק בחללים‪ ,‬מצא פירון זמן גם לפקוד‬ ‫את בתי החולים‪ .‬מנהלי מחלקות היו נעזרים בו‬ ‫כדי לרומם נפשם של פצועים אנוש שאיבדו את‬ ‫הרצון לחיות‪ .‬הרופאים היו מצביעים על פצוע‬ ‫חבוש כולו ואומרים לרב‪" ,‬האפאתיה והייאוש‬ ‫יהרגו אותו"‪ .‬היו פצועים שנזקקו למילים חמות‬ ‫ולדברי תורה‪ ,‬היו כאלה שהחלו לתקשר עם‬ ‫סביבתם בגלל פרובוקציות שהעיז הרב החכם‬ ‫להשמיע באוזניהם‪ .‬העיקר שיגיבו ויישארו‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫במהלך המלחמה נודע לפירון שבאחד משדות‬ ‫המערכה נותרו הרוגים ישראלים‪ .‬בדרגי השטח‬ ‫של הרבנות נשמעה התנגדות לפנותם משם‬ ‫בשבת‪ .‬הרב הורה נחרצות להיכנס לשטח‬ ‫ולהביא לשטחנו את החללים‪ .‬אחרי המלחמה‬ ‫הוא קיבל את תמיכתו של הרב עובדיה להחלטה‬ ‫לא פשוטה זו‪ ,‬שאתגרה הלכתית את הקשר‬ ‫שבין פיקוח נפש לדחיית שבת‪.‬‬ ‫את יום הכיפורים ‪ 1973‬עשה פירון עם חיילי‬ ‫מחנה ‪ 80‬בפרדס חנה‪ .‬הוא נזכר איך בית‬ ‫הכנסת שבו התפללו הלך והתרוקן עם בואן‬ ‫של הידיעות על פרוץ המלחמה‪ .‬במוצאי יום‬ ‫הכיפורים כבר לא היה מניין‪" .‬לעולם לא‬ ‫אהיה אותו אדם כמו שהייתי לפני מלחמת‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬לא קיבלתי שוק או דיפרסיה‪,‬‬ ‫אך חוויותיי מאז קשות וטראומתיות"‪ ,‬אומר‬ ‫פירון‪" .‬כמו כולם הייתי בטוח שאנחנו נפתור‬ ‫את העניין בקלות‪ .‬רציתי להאמין‪ .‬טסתי במטוס‬ ‫צסנה שהעמידו לרשותי למטה פיקוד הדרום‬ ‫וראיתי במו עיניי איך מאפירים פני הקצינים‬ ‫שם‪ .‬ואז החל הזרם הבלתי נגמר של ההרוגים‪.‬‬ ‫הייתי בעיבורו של נחשול האסון‪ .‬אנשי הרבנות‬ ‫הצבאית עבדו ימים ולילות כדי לטפל בחללים‪.‬‬ ‫לזהותם ולהביאם לקבורה באופן מכובד וראוי‪.‬‬ ‫לרגלינו שכבו חיילים ישראלים‪ ,‬יהודים שיצאו‬ ‫כמונו מבתי הכנסת והלכו לחזית כדי להגן על‬ ‫ארצם‪ .‬הכאב היה נורא‪ .‬הייתה בידנו תוכנית‬ ‫מגירה שנראתה דמיונית כשחוברה שנים לפני‬ ‫תחת פיקודו בזמן המלחמה הגיעו אנשי הרבנות‬ ‫הצבאית‪ ,‬מצוידים בארונות קודש ניידים‪ ,‬ספרי‬ ‫תורה‪ ,‬לכל אחת מהחזיתות‪ .‬אל הקווים הקדמיים‬ ‫ממש‪ .‬המלחמה התמשכה ואל ערכות השטח של‬ ‫הרבנות נוספו אתרוגים ולולבים וסוכות ניידות‪.‬‬ ‫"החיילים היו צריכים את זה‪ .‬להרגיש שהשגרה‬ ‫והחיים נמשכים‪ ,‬שלמרות המלחמה חוגגים‪.‬‬ ‫גם רגשית ורוחנית היינו נחוצים ‪ -‬לרומם את‬ ‫מצב הרוח‪ .‬לשמור על לכידות‪ .‬להזכיר לאנשים‬ ‫שהקדוש ברוך איתם‪ .‬גם המון חיילים לא דתיים‬ ‫נעזרו בנו"‪.‬‬ ‫המלחמה הסתיימה ואל לשכתו של הרב הצבאי‬ ‫הראשי התקשרה אישית ראש הממשלה גולדה‬ ‫מאיר‪" .‬הרב ודאי יודע"‪ ,‬היא פתחה‪" ,‬כי יש‬ ‫בעיה עם נשים עגונות‪ .‬ואתה צריך לעשות כל‬ ‫מה שאפשר כדי למנוע אסון בתוך אסון‪ .‬למנוע‬ ‫את עגינותן בכל מחיר‪ .‬לא ייתכן שתשארנה‬ ‫נשים שלא תוכלנה להינשא בשנית"‪ ,‬אמרה לרב‪.‬‬ ‫"גם כאן"‪ ,‬מספר הרב פירון בהתרגשות‪,‬‬ ‫"התגלתה גדולתו של הרב עובדיה שעמד‬ ‫לא בוכים‬ ‫פירון מספיד בהלוויה ממלכתית בהר הרצל‪1974 ,‬‬ ‫״אנשים מחברה‬ ‫קדישא פרצו בבכי‬ ‫ואני גערתי בהם‪.‬‬ ‫אמרתי שהוטלה‬ ‫עלינו מלאכת קודש‬ ‫ואסור לנו ברגעים‬ ‫אלה לאבד עשתונות״‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪19‬‬ ‫הרב עובדיה יוסף בראשית שנות השבעים‬ ‫בראש בית הדין לעניין העגונות‪ ,‬בתור הרב‬ ‫הראשי הספרדי (הראשון לציון‪ ,‬בתמונה מימין)‪.‬‬ ‫הדבקות שלו לפתור לכל אחת ואחת ממאות‬ ‫הנשים את העניין הייתה חזקה מהכול‪ .‬מול כל‬ ‫מכשול הלכתי הוא מצא פתרון‪ .‬הוא נבר ונבר‬ ‫עד שעלה בידו לספק תשובה ולהתיר‪ .‬המקרים‬ ‫היו בחלקם מסובכים ביותר"‪ ,‬נזכר פירון‪.‬‬ ‫הצורך להביא עדויות חד‪-‬משמעיות כמעט‬ ‫למותו של אדם‪ ,‬מבלי שגופתו בנמצא‪ ,‬הוא עניין‬ ‫בלתי פשוט להלכה וגם למדע שמגויס לעתים‬ ‫למשימה‪ .‬אבל בבסיסו של מהלך התרת העגונות‪,‬‬ ‫עמד בעיני הרב פירון האופי המיוחד של הרב‬ ‫עובדיה‪ .‬הצורך העמוק שלו לאתגר את ההלכה‪,‬‬ ‫לפרוץ דרכים חדשות ולעשות הכול לרווחתם‬ ‫של הפונים אליו – במקרה זה נשים באסונן‬ ‫הנורא‪" .‬הרב עובדיה ניגש לעניין בדבקות בלתי‬ ‫רגילה‪ .‬נבר בתיקים ובעדויות‪ ,‬ביקש השלמות‬ ‫לעניינים מסוימים‪ ,‬התווכח‪ ,‬התעקש‪ ,‬הסביר‬ ‫ונימק כל דבר‪ .‬על בסיס תיאורי הקרב‪ ,‬עדויות‬ ‫הנותרים בחיים והממצאים הפיזיים הוא בנה‬ ‫תמונות שלמות שאפשרו לו לפסוק ולהתיר את‬ ‫רוב רובן של הנשים"‪ .‬בהליך מהיר יחסית שארך‬ ‫‪ 4-5‬חודשים הותרו רוב רובן של נשות נעדרי‬ ‫צה"ל‪ .‬הרב פירון אומר שהיו עוד רבנים שכנראה‬ ‫היו מתירים את העגונות הלכתית‪ ,‬אך מבקשים‬ ‫ששמם לא יפורסם בעניין זה – "כאלה שלא‬ ‫מקבלים אחריות על פסיקותיהם‪ .‬לרב עובדיה‬ ‫היה צורך חזק לזעזע באופן חיובי תוך כדי בניין‬ ‫והתקדמות‪ .‬הוא היה אומר 'לי זה איכפת ואמצא‬ ‫דרך הלכתית לסדר את זה'"‪ .‬הרב עובדיה‪ ,‬מספר‬ ‫פירון‪ ,‬זלזל בגלוי בפוסקים אחרים שנהגו לחמוק‬ ‫משאלות מסובכות באמת או מלהיכנס למרחבים‬ ‫מורכבים במיוחד‪ .‬ברב עובדיה‪ ,‬אומר פירון‪ ,‬היה‬ ‫אצור ידע עצום שדרוש לפוסק דגול‪ ,‬אופי חד‬ ‫פעמי ואומץ לב אדיר‪" .‬כאבתי על לכתו מאוד‪.‬‬ ‫התרגלתי במשך השנים שיש אדם שאיתו תמיד‬ ‫אוכל להתייעץ‪ .‬מעולם לא יצאתי ממנו במפח‬ ‫נפש‪ .‬הוא ידע לתת תשובות לכול‪ .‬אחרי מותו‬ ‫אין כבר את מי לשאול"‪.‬‬ ‫‪| 20‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫תודיעו לי‬ ‫כשהוא חוזר‬ ‫ערן כהן חזר הביתה לאחר כמעט ‪ 22‬שנות היעדרות •‬ ‫רותי‪ ,‬אשתו בעת שנפל מטוסו במצרים‪ ,‬הקימה משפחה חדשה‬ ‫ולא הפסיקה לרגע להאמין שגופתו תימצא •‬ ‫גיל טבת | צילום‪ :‬קובי קואנקס ואוסף התצלומים הלאומי‬ ‫נ‬ ‫ווט חיל האוויר ערן כהן יצא מבסיס‬ ‫חצור של חיל האוויר באוקטובר ‪1973‬‬ ‫וחזר לקיבוצו דגניה אחרי ‪ 22‬שנה‪ .‬המריא‬ ‫בפאנטום והוא בן ‪ 23‬ונחת בארון עץ עטוף דגל‬ ‫והוא בן ‪ .45‬בין לבין‪ ,‬בכל אותם שברירי דקות‬ ‫שהפכו לשעות‪ ,‬לשנים ולעשורים‪ ,‬חיכתה לו‬ ‫רותי אשתו‪ .‬שום דבר בפרק הזמן המבעית‬ ‫הזה‪ ,‬לא ייאש אותה‪ .‬רותי ידעה שגופתו של‬ ‫ערן תימצא ותוחזר לארץ‪ .‬וכך היה‪.‬‬ ‫"זה היה קרב אוויר מעל הדלתא של הנילוס"‪,‬‬ ‫מספרת רותי כהן – כיום עובדת במחלקת קשרי‬ ‫החוץ של אוניברסיטת בר אילן‪ 11" .‬באוקטובר‬ ‫‪ ,1973‬חמישה ימים אחרי פרוץ המלחמה‪.‬‬ ‫שמונה פנטומים מטייסת ‪"( 201‬האחת") היו‬ ‫בדרך חזרה מתקיפת מטרות בעומק מצרים‪.‬‬ ‫שני מטוסים נפגעו והטייסים האחרים ראו‬ ‫מצנחים נפתחים‪ .‬אי אפשר היה לדעת מי‬ ‫נחת בשלום‪ ,‬מי נשבה ומי נהרג‪ .‬הייתי בת ‪.23‬‬ ‫נשואה ובהריון‪ .‬והמלחמה נגמרה אבל ערן שלי‬ ‫לא חזר‪ .‬גם ההריון נפסק‪ .‬מצאתי לעצמי נחמה‬ ‫מסוימת בזה שערן נפל ובלבו הידיעה שאני‬ ‫בהריון‪ .‬חיכינו שיגיעו רשימות השבויים ואחרי‬ ‫שלושה חודשים הן הגיעו‪ .‬אך שמו לא הופיע‪.‬‬ ‫לא יודעת מה בדיוק חשבנו אז‪ ,‬וגם לא‬ ‫יודעת מי הסביר לנו איך עושים דברים‬ ‫כאלה‪ ,‬אבל אני פשוט התחלתי לעבוד בזה‪.‬‬ ‫הייתי מתקשרת ללשכות בצבא ובמשרד‬ ‫הביטחון קובעת פגישות ולוחצת שיעשו‬ ‫משהו‪ .‬שיבררו‪ ,‬שישיגו עוד מידע‪ .‬שיפנו‬ ‫למצרים‪ ,‬לצלב האדום ולמדינות אחרות‪.‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪21‬‬ ‫״פעם בשבוע הייתה בטי אמו של ערן לוקחת‬ ‫את הסל שלה ונוסעת באוטובוס מדגניה‬ ‫לקריה בתל אביב לשבת בלשכות האלופים‬ ‫ושר הביטחון‪ .‬להזכיר להם בנוכחותה את‬ ‫המשימה שעדיין לא הושלמה״‬ ‫מידע החל להצטבר אבל לא כזה שסייע‬ ‫לפתרון התעלומה – איפה ערן ואיפה הטייס‬ ‫שהיה איתו ‪ -‬יוני אופיר‪ .‬בידי ישראל היה‬ ‫קצין מצרי שהיה שם על הקרקע כשהם נפלו‬ ‫אבל גם ממנו לא הצליחו לדלות את המידע‬ ‫הרלוונטי"‪.‬‬ ‫שנה חלפה‪ .‬רותי ובטי כהן‪ ,‬אמו של ערן‪ ,‬לא‬ ‫הפסיקו ללחוץ‪ .‬למרות שהיו עטופות בחום‬ ‫ובדאגה של אנשי מדור הנפגעים של חיל‬ ‫‪| 22‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫האוויר‪ ,‬מפקדיו וחבריו של ערן מהטייסת‪ ,‬הן‬ ‫ידעו כי אסור לרגע לחדול מן המאמצים‪ .‬הן‬ ‫הלכו על זה בכל הכוח מבלי לתאר לעצמן‬ ‫עוד כמה זמן יימשך המסע‪.‬‬ ‫לערן‪ ,‬היו כצל על חייה של רותי ומשפחתה‬ ‫המתהווה‪ .‬אנשי מקצוע עמם התייעצה סיפרו‬ ‫לה על "הזיכרון המוקפא" ועל הדחקת‬ ‫טראומות‪ .‬הם גם הסבירו שהדברים נוכחים‬ ‫כל העת ‪ -‬במידות מסוימות על פני השטח‬ ‫ובתת ההכרה‪.‬‬ ‫"אחרי שנה"‪ ,‬מספרת רותי‪" ,‬הגיעה אליי‬ ‫משלחת מכובדת של חיל האוויר ואיתה‬ ‫גם אנשי הרבנות הצבאית‪ .‬הם הודיעו לי‬ ‫בחגיגיות על כך שאני כבר לא עגונה‪ ,‬ושיש‬ ‫בידם תעודה שלפיה אני משוחררת ויכולה‬ ‫להינשא לכל אדם‪ .‬הייתי המומה לגמרי‪ .‬לא‬ ‫ידעתי בכלל שהייתי עגונה עד אז‪ ,‬מי חשב‬ ‫על זה בכלל? הם הסבירו שלאור הנסיבות‬ ‫והזמן שחלף הם מניחים שערן לא בחיים‬ ‫ועל כן אני יכולה להינשא‪ .‬סירבתי לקבל‬ ‫את התעודה‪ .‬אמרתי להם שבלי הסברים‬ ‫מפורטים והוכחות אין לי עניין בתעודה הזו‪.‬‬ ‫חזרתי ואמרתי‪ ,‬כמו שהייתי אומרת בפגישות‬ ‫הקודמות‪ ,‬שלא יכול להיות שלא יודעים‬ ‫איפה הוא‪ .‬ראו שצנח‪ ,‬היו אנשים על הקרקע‬ ‫וחייבים לברר מה קרה‪ .‬אחרי זמן מה הגיעה‬ ‫עוד משלחת לתת לי את התעודה וגם אותה‬ ‫סירבתי לקבל‪ .‬הגיעה גם משלחת שלישית‪.‬‬ ‫לקחתי את התעודה מהם אבל ממש לא‬ ‫השלמתי עם כך"‪.‬‬ ‫במאי ‪ ,1982‬אחרי חתימת הסכמי השלום‬ ‫עם מצרים‪ ,‬בישרה משלחת רשמית לרותי‬ ‫כי ערן שלה ויוני אופיר בדרך הביתה‪ .‬ואז‬ ‫בא היום הגורלי‪ .‬יוני‪ ,‬שנרצח אחרי שצנח‪,‬‬ ‫חזר ממצרים ונקבר בהר הרצל‪ .‬ערן‪ ,‬או‬ ‫המקום שבו צוין שמו‪ ,‬נותר בחלקת הנעדרים‬ ‫הסמוכה‪ .‬האכזבה הייתה קשה‪.‬‬ ‫רותי מספרת על הטיפול המעולה שקיבלה‬ ‫המשפחה כולה מהמערכת לאורך השנים‪ .‬ליווי‬ ‫צמוד‪ ,‬יחס חם ושיתוף מלא באינפורמציה‬ ‫שהגיעה מפעם לפעם‪ .‬הסיפור הדרמטי גם‬ ‫לא פורסם ברבים עד אמצע שנות השמונים –‬ ‫לא טלוויזיה‪ ,‬לא ראיונות סנסציוניים בעיתוני‬ ‫סופשבוע‪ .‬במונחים של תקופתנו מדובר‬ ‫בעובדה בלתי נתפסת‪.‬‬ ‫עוד שני ילדים נולדו לרותי ולדורון‪ .‬רותי‬ ‫מספרת שלא פשוט לגדל ילדים תחת העננה‬ ‫הזו‪ .‬הקשרים המצוינים שנשמרו עם משפחתו‬ ‫של ערן בדגניה‪ ,‬המשיכו גם אל הילדים‪.‬‬ ‫בראשית חייהם היו ילדיה חושבים שבטי‬ ‫היא סבתם‪ ,‬עד כדי כך הקרבה הייתה גדולה‪.‬‬ ‫כשגדלו קצת לא הבינו לגמרי את מהות‬ ‫הקשר‪ ,‬אך כשהתבגרו הבינו שזוהי במובנים‬ ‫העמוקים ביותר גם משפחתם‪.‬‬ ‫ב‪ 1995-‬מלאו ‪ 22‬שנה לנפילת המטוס של‬ ‫ערן‪ .‬רותי כבר הייתה גרושה מדורון‪ ,‬ומחיל‬ ‫האוויר ביקשה להפסיק לשתף אותה ברסיסי‬ ‫מידע‪" .‬תודיעו לי כשהוא חוזר"‪ ,‬היא ביקשה‪,‬‬ ‫"אין לי כוחות לשמוע על עוד ועוד פרטים‬ ‫ולא לקבל אותו"‪.‬‬ ‫ביוני התקשר אליה איתמר ברנע‪ ,‬הפסיכולוג‬ ‫של חיל האוויר לשעבר וראש מחלקת נפגעים‬ ‫של צה"ל‪ ,‬שהבטיח שלא יפרוש לפני חזרתו‬ ‫של ערן‪" .‬אני רוצה להגיע אליך עכשיו"‪ ,‬הוא‬ ‫אומר‪ ,‬והיא עונה "איתמר‪ ,‬אתה יודע שאני‬ ‫לא רוצה לשמוע פרטים על החיפושים ועל‬ ‫'כמעט'‪ .‬תתקשרו כשערן חוזר‪ .‬מצאתם? הוא‬ ‫חוזר?"‪" .‬אני בדרך"‪ ,‬הוא אמר וניתק‪.‬‬ ‫לא השלמתי‬ ‫רותי עברה להתגורר ליד אמה בחולון‪ .‬למדה‬ ‫בבית ספר לאמנות והחלה לחפש את דרכה‬ ‫בחיים‪ .‬המאמצים להשיג מידע לא פסקו‪.‬‬ ‫את עיקר העבודה עשתה באותן שנים בטי‬ ‫האמא‪ .‬פעם בשבוע הייתה לוקחת את‬ ‫הסל שלה ונוסעת באוטובוס מדגניה לקריה‬ ‫בתל אביב לשבת בלשכות האלופים ושר‬ ‫הביטחון‪ .‬להזכיר להם את המשימה שעדיין‬ ‫לא הושלמה‪ .‬במשך הזמן סידרו לה חדר ושם‬ ‫היא הייתה יושבת וכותבת מכתבים‪ .‬יצחק‬ ‫רבין כינה אותה בחיבה "הזקנה"‪ ,‬פרס העריץ‬ ‫את אופייה‪ ,‬הליכותיה ועקשנותה‪ .‬עזר ויצמן‪,‬‬ ‫כשהיה מדבר עם רותי‪ ,‬היה קודם כל שואל‬ ‫על בטי‪.‬‬ ‫כצל על חייה‬ ‫ואז פגשה רותי את דורון כהן‪ .‬לאלמנה‬ ‫כמותה שהייתה נשואה לכהן (ערן) אחד לא‬ ‫פשוט להינשא לכהן אחר (דורון)‪ .‬לדורון‬ ‫אמרו הרבנים בישראל למצוא לעצמו כלה‬ ‫אחרת‪ .‬לרותי המליצו פשוט לנסוע להינשא‬ ‫אזרחית בחו"ל‪ .‬כזוג נשוי יצאו לשליחות‬ ‫בווינה מטעם מקום עבודתו הממלכתי של‬ ‫דורון‪ .‬באוסטריה נולד בכורם רועי‪ .‬המשפחה‬ ‫החדשה לא הפכה את חייה של רותי לקלים‬ ‫יותר‪ .‬הזמן שחלף מאז המלחמה לא הקל על‬ ‫המועקה‪ .‬חוסר הידיעה והרצון לדעת מה קרה‬ ‫את ערן ליוו במנוחתו האחרונה בקיבוץ דגניה‬ ‫אלפי בני אדם‪ .‬משפחת חיל האוויר‪ ,‬ראשי‬ ‫ממשלות ונשיא המדינה עזר ויצמן‪ .‬מכתבי‬ ‫תנחומים ותמיכה זרמו מכל הארץ‪ .‬גם בטי‬ ‫כהן זכתה לראות את בנה חוזר‪ .‬שנתיים‬ ‫אחרי שנקבר ערן נהרג בן אחותו (נכד לבטי)‬ ‫באסון המסוקים‪ .‬קראו לו ערן‪-‬חי על שם‬ ‫דודו הנעדר‪ .‬רותי אומרת היום כי איננה‬ ‫כועסת על איש‪ ,‬רק על אלה שלא עושים‬ ‫הכול כדי להביא אלינו שלום ושקט‪.‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪23‬‬ ‫איך מצאו את ערן‬ ‫ב‪ ,1994-‬לאחר שינוי בכיוון החקירה‪ ,‬ונכונות מצרית לסייע לצה"ל בחיפושים‪ ,‬נוצר סיכוי חדש למצוא‬ ‫את גופתו של כהן‪ .‬בתחילת יוני‪ ,‬בחלקה חקלאית סמוכה לכפר מצרי‪ ,‬נמצאו שברי מטוסו של‬ ‫כהן וביניהם גם עצמותיו‪ .‬במקביל לשינוי כיוון החקירה‪ ,‬ביקר במצרים נשיא המדינה‪ ,‬עזר ויצמן‪,‬‬ ‫וביקש מהנשיא מובארק סיוע באיתור הנעדרים‪ .‬מובארק הביע נכונות לשתף פעולה ואישר לתא"ל‬ ‫שמעון חפץ‪ ,‬שלישו הצבאי של הנשיא‪ ,‬להישאר ימים נוספים במצרים כדי להכין את הקרקע לחידוש‬ ‫החיפושים‪ .‬לצוות הישראלי אף הוצמד קצין מצרי בדרגת אל"מ כדי שיסייע בהמשך החיפושים‪.‬‬ ‫כיוון שהשטח בו אמור היה להימצא המטוס הינו שטח חקלאי‪ ,‬הוחלט להמתין עד האביב‪ ,‬ולהתחיל‬ ‫את החיפושים בתקופת התפר שבין קציר החיטה לבין התקופה שבה מציפים החקלאים את השדות‬ ‫לקראת גידולי האורז של הקיץ‪.‬‬ ‫בבדיקה ראשונית שבוצעה בשטח‪ ,‬נתגלה כי האדמה במקום ישרה לחלוטין‪ .‬כפריים מהסביבה סיפרו‬ ‫כי אכן קבור בה מטוס‪ ,‬שעשה בור גדול באדמה‪ ,‬אך כוסה בעפר‪ ,‬כדי שיהיה ניתן לחזור ולעבד את‬ ‫הקרקע‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הוחלט לקחת למצרים שלושה אמצעים‪ :‬מכשיר לגילוי מוקשים של חיל‪-‬‬ ‫ההנדסה‪ ,‬מכ"ם תת‪-‬קרקעי אזרחי של המכון הגיאופיסי‪ ,‬המסוגל להצביע על שינויים בסדרן של שכבות‬ ‫הקרקע ולגלות בורות שכוסו וכיסי אוויר תת‪-‬קרקעיים‪ ,‬ומכשיר לגילוי מתכות‪ ,‬שהובא במיוחד מקנדה‪.‬‬ ‫ב‪ 25-‬במאי הגיעה משלחת החיפושים לאתר‪" .‬ברגע שהגענו לשטח הבנו שהפעם אנחנו כנראה במקום‬ ‫הנכון"‪ ,‬סיפר סרן (מיל') אבנר אריאלי‪ ,‬ראש צוות החיפושים מטעם יחידת איתור הנעדרים של חיל‪-‬‬ ‫האוויר‪" .‬הצבא המצרי הפגיש אותנו עם עד‪-‬ראייה‪ ,‬שברגעים בהם נערך קרב‪-‬האוויר‪ ,‬עיבד את החלקה‬ ‫שלו המרוחקת כמה קילומטרים מהאתר בו נפל המטוס‪ .‬שאלנו אותו היכן לדעתו קבורים שברי המטוס‪.‬‬ ‫הוא חשב רגע‪ ,‬לקח יתד‪ ,‬ותקע אותה בנקודה כלשהי בשדה‪ ,‬פחות מעשרה מטרים מהנקודה בה מצאנו‬ ‫לבסוף את הקוקפיט"‪.‬‬ ‫באמצעות חוטי ניילון‪ ,‬חולקה החלקה בה בוצעו החיפושים למשבצות של ‪ 50‬על ‪ 50‬ס"מ‪ .‬כל משבצת‬ ‫נסרקה בעדינות‪ ,‬על מנת לחפש סימנים‪ .‬המחפשים חפרו בידיים‪ ,‬וכבר ביום הראשון מצאו דיסקית‬ ‫מתכת‪ ,‬השייכת למערכת הספקת החמצן לתא האחורי‪ .‬כמו כן‪ ,‬נמצאו בשטח שברי זכוכית‪ ,‬השייכים‬ ‫לחלק הקדמי של חופת המטוס‪.‬‬ ‫ביום ראשון בבוקר‪ ,‬החל הצוות להפעיל את הציוד הטכני‪ ,‬וזיהה בקרקע את הנקודות בהן ראוי לחפור‪.‬‬ ‫במקביל הגיע לשטח פרופ' יואל רק‪ ,‬מומחה לעצמות אדם מאוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .‬אנשי הצוות‪ ,‬שלא‬ ‫היו עסוקים בהפעלת הציוד הטכני‪ ,‬המשיכו לחפור בידיים ומצאו עוד כ‪ 70-‬ממצאים‪ ,‬שברי חופה‪,‬‬ ‫חתיכות פלסטיק מהפאנל של הקוקפיט‪ ,‬חלקים מהמערכת ההידראולית‪ ,‬ופיסת סקוטש‪ ,‬השייכת לכיס‬ ‫השקוף המודבק על הברך‪.‬‬ ‫בלילה שבין יום שלישי לרביעי‪ ,‬ערך הצוות חיתוך של כל מכשירי המדידה‪ ,‬וקבע עדיפויות לנקודה‬ ‫שבה הייתה סבירות למצוא שרידי מטוס‪ ,‬שיוכלו להוביל לקוקפיט‪ .‬בנקודה מסוימת נתגלתה כמות‬ ‫גדולה של מתכת‪ ,‬ובה השינויים בצורתה הפנימית של הקרקע היו הקיצוניים ביותר‪ .‬הצוות החל לחפור‬ ‫בנקודה זו‪ ,‬ובעומק של מטר וחצי נמצאה חתיכת מתכת‪ :‬חלק מכנף ימין‪" .‬חלקים מהכנף נראו ממש‬ ‫כמו חדשים"‪ ,‬אמר סרן (מיל') אמנון להב‪ ,‬איש יחידת איתור הנעדרים‪ ,‬שהיה בצוות החיפושים‪" .‬חלקים‬ ‫אחרים שלה היו מותכים לחלוטין וכל השטח היה מלא נטיפי אלומיניום‪ .‬הרמנו את הכנף ומצאנו‬ ‫מתחתיה שרידי גומי של מיכל דלק‪ .‬מתחת למיכל מצאנו את תא הטייס‪ ,‬ובתוכו גם את עצמותיו של‬ ‫ערן כהן ז"ל‪ .‬בין הריסות הקוקפיט מצאנו לוחית מתכת ואבזם של שעון‪ .‬על האבזם ניתן היה לזהות‬ ‫את הכיתוב 'אומגה'‪ ,‬שעון אופייני לאנשי צוות‪-‬האוויר של תחילת שנות השבעים"‪.‬‬ ‫לאחר שגם המטוס זוהה בוודאות כמטוסו של ערן כהן‪ ,‬נותר רק להמתין לאנשי הרבנות הצבאית‪,‬‬ ‫שסרקו את כל השטח כדי לוודא שאין בו עוד עצמות‪ .‬הבור שבו נמצאו שרידי הפאנטום כוסה באדמה‪,‬‬ ‫ואנשי הרבנות הצבאית ערכו טקס קצר‪ ,‬אמרו פרקי תהילים ותפילת "אל מלא רחמים"‪ .‬מעל חלפה‬ ‫רביעיית מטוסי מיג מצריים במטס הצדעה לנופל‪.‬‬ ‫(פורסם לראשונה ביוני ‪ 1995‬בביטאון חיל האוויר)‬ ‫נכון להיום ישנם חמישה ישראלים שנותרו נעדרים שגורלם לא נודע‪ :‬רון ארד‪ ,‬גיא חבר ושלושת‬ ‫נעדרי הקרב בסולטן יעקב – זכריה באומל‪ ,‬יהודה כץ וצבי פלדמן‪ .‬חיילים נוספים מוגדרים חללים‬ ‫שמקום קבורתם לא נודע ולגביהם קיימות עדויות מהימנות כי נהרגו‪ 98 :‬חללי מלחמת העצמאות‪,‬‬ ‫‪ 16‬חללי המשחתת אח"י אילת‪ 16 ,‬חללי מלחמת יום הכיפורים‪ .‬בנוסף קיימים עדיין בבתי קברות‬ ‫בישראל‪ 25 ‬קברים עליהם נכתב "אלמוני"‪ ,‬מכיוון שזהות הקבורים בהם לא פוענחה‪.‬‬ ‫‪| 24‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫חי‪ ,‬צומח‪ ,‬צולל‬ ‫גם צלמים חובבים עם ציוד בסיסי יכולים להשיג צילומי טבע משובחים‪ .‬הצלם עפר צידון מסביר איך בעזרת גישה נכונה אל‬ ‫בעלי החיים בסביבתם הטבעית‪ ,‬סבלנות והיכרות טובה עם תנאי התאורה‪ ,‬תחזרו הביתה עם אלבום תמונות עוצר נשימה‬ ‫כתב וצילם עפר צידון‬ ‫ה‬ ‫סוד הגדול של צילומי בעלי חיים הינו הקירבה לנושא הצילום‬ ‫והכנסתו לקונטקסט הטבעי שלו ‪ -‬להציג את בעל החיים‬ ‫בסביבתו‪ ,‬בעת שגרת חייו‪.‬‬ ‫ההתקרבות מתאפשרת בשני אופנים‪ :‬שימוש בעדשה ארוכת מוקד‬ ‫שמגדילה ומקרבת את נושא הצילום או התקרבות פיזית אל הנושא‬ ‫בד"כ תוך שימוש במיסתור על מנת לא להבהילו‪ .‬בעלי חיים רגישים‬ ‫מאד לאיומים בסביבתם‪ ,‬כאשר איום הוא כל דבר לא מוכר ‪ /‬בולט‬ ‫‪ /‬עושה תנועות מאיימות וכדו'‪ .‬לכל בעל חיים טווח איום משלו‬ ‫כאשר לגבי ציפורים אנו מדברים על טווח של כ‪ 50-‬מ' בהתקרבות‬ ‫רגלית ו‪ 20-‬מ' בהתקרבות ברכב‪ .‬תנועה חפוזה של הרמת המצלמה‬ ‫עלולה להבריח את בעל החיים גם במרחקים גדולים יותר‪ .‬אפשרות‬ ‫נוספת היא להשתמש במיסתור קבוע אשר נבנה ונשאר בשטח‪ .‬ניכנס‬ ‫למיסתור כזה לפני תחילת הפעילות שאנו רוצים לצלם ונצא ממנו‬ ‫לאחריה – אם לדוגמא אנו רוצים לצלם בעלי חיים המגיעים למקווה‬ ‫מים לשתות אנו צריכים להכין מסתור קרוב למקווה המים ולהכנס‬ ‫אליו כשעה לפני הגעת בעלי החיים‪ .‬אם המסתור משתלב היטב‬ ‫בשטח ואנו שומרים על שקט מוחלט הרי שנוכל לצלם בעלי חיים‬ ‫ממרחק של מטרים בודדים‪.‬‬ ‫בעלי החיים רגישים לקורה סביבם וכל תנועה חריגה (כמו הופעת אדם‬ ‫או רכב בשטח) תגרום להם לברוח‪ .‬לכן צריך להסוות את ההתקדמות‪,‬‬ ‫למשל לפרוס רשתות הסוואה על חלונות הרכב שיסתירו את התנועות‬ ‫וההכנות לצילום שלנו בתוך הרכב‪ ,‬להתקדם באיטיות רבה ולא לבצע‬ ‫תנועות חדות – ציפורים לדוגמא רגישות מאד לתנועות שאנו עושים‬ ‫גם כאשר אנו מרוחקים מהן עשרות מטרים‪.‬‬ ‫אותה התנהגות זהירה תקפה גם בצילום של יונקים מכל הסוגים –‬ ‫להתקרב בזהירות למרחק מתאים בו אנו עדיין לא מאיימים על בעל‬ ‫החיים‪ ,‬לא להיכנס בין אם לגוריה ולא לעמוד בדרכם של בעלי החיים‪.‬‬ ‫לקראת הצילום עלינו לתכנן את מיקומנו על מנת לקבל את התוצאות‬ ‫הטובות ביותר‪ .‬חוק האצבע החשוב ביותר – לצלם את נושא הצילום‬ ‫כאשר השמש מאירה אותו‪ .‬יש הבדל עצום בין תמונה שצולמה בשמש‬ ‫ותמונה שצולמה בצל או ביום מעונן‪ .‬אור השמש המאיר את הנושא‬ ‫מקפיץ את הצבעים שלו ומאפשר הבלטה של פרטים שונים על נושא‬ ‫הצילום‪ .‬על כן רצוי שנתכנן את מיקום עמדת הצילום או המיסתור‬ ‫שלנו בהתאם לכלל שהוסבר לעיל‪.‬‬ ‫עלינו להשתדל שלא יהיה גורם מפריע (כמו עץ‪ ,‬גדר וכו') בינינו לבין‬ ‫נושא הצילום והמהדרין אף יאמרו שצריך שהמצולם יהיה חלק מן הנוף‬ ‫הטבעי – למשל שהציפור תעמוד על עץ ולא על עמוד חשמל‪.‬‬ ‫צילומים מיוחדים נקבל אם נצלם בשעות הזריחה או השקיעה‪ .‬בזמן‬ ‫זה – כשעה לפני הזריחה וכשעה לפני השקיעה – התאורה משתנה‬ ‫בצורה מהירה והיא "תאורה רכה" המגיעה מזוית נמוכה של השמש‬ ‫(בניגוד לצהרי היום בהם יש "תאורה קשה" המגיעה מזוית גבוהה‬ ‫של השמש ומכה בנושא הצילום)‪ .‬הצבעים השולטים בתאורה זו הינם‬ ‫צהוב ואדום ומתקבלות תוצאות מאד מענייניות‪ ,‬כולל האפשרות לצלם‬ ‫צילומי צללית‪ ,‬כאשר נושא הצילום הינו צללית כהה על רקע השמים‬ ‫או השמש הנמוכה‪ .‬יש הבדל גדול בין צילום "פוחלצי" – כלומר שבעל‬ ‫החיים נטוע במקומו ואינו עושה שום פעילות‪ ,‬לבין צילום "אקשן" שבו‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪25‬‬ ‫‪ HOMMER‬אלסקה‪ .‬ניצול תנאי תאורה מיוחדים – שמש לקראת שקיעה המאירה בתאורה אחורית בעוד יתר הפרטים בתמונה כמעט נעלמים ברקע הכהה‪.‬‬ ‫בעל החיים נמצא בתנועה – אוכל‪ ,‬רץ או טס‪ ,‬נלחם‪ ,‬משחק וכו'‪ .‬אנו‬ ‫נשאף לצלם תמונות מהסוג השני אולם התשלום הוא המתנה סבלנית‬ ‫מול הנושא עד שיתחיל את התנועה‪ .‬יש לזכור כמובן כי התנועה יכולה‬ ‫להיות פתאומית ומהירה (כמו ציפור הממריאה ממקומה למשל) ועלינו‬ ‫לעמוד על המשמר ולזהות סימנים מקדימים לתנועה – ציפורים נוטות‬ ‫להפריש צואה לפני ההמראה למשל‪.‬‬ ‫באם אנו נמצאים במסתור‪ ,‬עלינו לשמור על שקט ולתת לנושא הצילום‬ ‫להתקרב אלינו ככל האפשר‪ .‬עצם פעולת הצילום גורמת לרעש שעלול‬ ‫להפחיד את בעלי החיים ויתכן שתהיה לנו רק הזדמנות אחת לצלם‪,‬‬ ‫ולכן חשוב להמתין עד לרגע הנכון‪.‬‬ ‫לעיתים נרצה "לשחק" עם התמונה על מנת להדגיש אלמנטים שונים‬ ‫בה או על מנת לקבל תוצאה יותר אומנותית‪ .‬האפשרויות לכך הן רבות‬ ‫ומגוונות‪ ,‬החל מצילום במהירות איטית הנותן תוצאה של "מריחת"‬ ‫הנושא או הרקע‪ ,‬שימוש בעומק שדה נמוך מאד המאפשר הבלטת‬ ‫הנושא וטישטוש הרקע‪ ,‬שימוש בתנאי תאורה חריגים כמו צילום נגד‬ ‫השמש ההופך את הנושא לצללית ועוד ועוד‪.‬‬ ‫קצת על ציוד הצילום הנדרש‬ ‫כפי שהבנתם כבר צילום בעלי חיים בסביבת הטבעית מחייב שימוש‬ ‫במצלמות ועדשות מהקצה העליון של סקלת הציוד הקיים בשוק‪ .‬אנו‬ ‫נשאף למצלמה שתאפשר לנו לצלם מספר גבוה של תמונות בשניה (בין‬ ‫‪ 5‬ל‪ )10-‬ושגודל התמונה יהיה גדול ככל האפשר (לפחות ‪ 15‬מגהפיקסל‬ ‫ורצוי אף יותר)‪ .‬מכיוון שאנו מסתמכים על מנגנון הפוקוס של המצלמה‬ ‫טנזניה‪ .‬לכידת רגע מעניין בו האריה החליט להראות כי הוא המנהל‬ ‫רצוי שיהיה משוכלל מספיק כדי לאפשר למצלמה להינעל באופן‬ ‫אוטומטי על בעל החיים גם תוך כדי שהוא בתנועה (פוקוס עוקב)‪ ,‬וכדי‬ ‫שידע להבחין בין האוביקט והתנועה שלו לבין הרקע ולהשאר נעול‬ ‫על האוביקט שלנו‪ .‬עוד תכונה שיכולה לעזור לנו מאד היא האפשרות‬ ‫לעבוד עם כבל שיחרור או הפעלת המצלמה בשלט רחוק‪.‬‬ ‫‪| 26‬‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫אגמון החולה‪ .‬ניצול של תנאי התאורה המיוחדים של הזריחה באגמון‪ .‬השמש הנמוכה צובעת את התמונה בצהוב וגורמת לעגורים הממריאים להטיל צל מאד ארוך ובולט‬ ‫במקביל למצלמה מתקדמת אנו נצטרך גם עדשה מתקדמת‪ .‬כפי שנאמר‬ ‫לעיל שם המשחק הוא התקרבות לנושא התמונה ולשם כך נזדקק‬ ‫לעדשה בעלת אורך מוקד גדול ככל האפשר‪ .‬אלו עדשות מתוחכמות‬ ‫ויקרות כמובן ולכן עלינו לבצע פשרה בין עלות העדשה לבין אורך‬ ‫המוקד שהיא מספקת‪ .‬אורך המוקד המינימלי הרצוי לצילום מסוג זה‬ ‫הינו ‪ 400‬מ"מ וקיימות בשוק מספר עדשות מתאימות‪ .‬חשוב לי לציין‬ ‫שמשקל הציוד שתואר לעיל אינו קטן ויכול להגיע ל‪ 3-‬ואף ‪ 4‬ק"ג ולכן‬ ‫רצוי להשתמש בחצובה מתאימה עליה נרכיב את הציוד והיא תקל על‬ ‫השימוש בו‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות ניכרת התקדמות גם בשוק המצלמות הבינוניות שהן‬ ‫פחות יקרות ויכולות לענות על הצרכים של הצלם החובב – מדובר על‬ ‫מצלמות בעלות עדשה קבועה שלא ניתן להחליפה‪ .‬חלק מן המצלמות‬ ‫מסוג זה הן בעלות זום אופטי ‪( 20X‬שמשמעותו אורך מוקד בין ‪ - 28‬‬ ‫‪ 560‬מ"מ) וחלקן בעלות אורך מוקד גבוה אף יותר‪ .‬המגבלה העיקרית‬ ‫של מצלמות אלה הינה מהירות הצילום (מס' התמונות בשניה) והזמן‬ ‫שעובר בין הלחיצה על כפתור הצילום ועד הצילום בפועל‪ .‬מגבלה‬ ‫נוספת הקיימת בחלק ממצלמות אלה היא חוסר בעינית המחייב שימוש‬ ‫במסך אחורי בזמן הצילום – דבר שעלול להקשות על הצילום בתנאי‬ ‫תאורה שונים‪ .‬אולם באם לומדים להתחשב בחסרונות אלה ניתן לקבל‬ ‫תוצאות יפות מאד גם ממצלמות אלה‪ .‬‬ ‫סיפור מסע – שמורת ‪ KATMAI‬באלסקה‬ ‫השמורה נמצאת בדרום מערב אלסקה וגודלה ‪ 1.7‬מליון דונם המורכבים‬ ‫מהרים נישאים וביניהם נחלים ואגמים‪ .‬יש לשמורה מס' מאפיינים‬ ‫מיוחדים – ניתן להגיע אליה רק באמצעות מטוס ימי הנוחת על אחד‬ ‫האגמים לחוף השמורה‪ ,‬נדידת דגי הסלמון אל מקומות ההשרצה שלהם‬ ‫מתרחשת בנחלי ואגמי השמורה והכי חשוב יש בשמורה אוכלוסיה‬ ‫קבועה של כ‪ 50-‬דובים‪ .‬הדובים ניזונים מדגי הסלמון העושים דרכם‬ ‫במעלה הנהרות‪ .‬השמורה מכילה שתי מרפסות תצפית באיזור‬ ‫‪ – BROOKS FALLS‬מפל מים בגובה של מטר סביבו מתרכזת‬ ‫פעילות הצייד של הדובים‪.‬‬ ‫אנו הגענו לשמורה בטיסה בת שעה וחצי במטוס ימי קל‪ ,‬על נוף‬ ‫בראשית מרהיב הכולל הר געש פעיל‪ .‬לאחר הנחיתה התכנסנו במשרד‬ ‫המפקחים של השמורה וקיבלנו תדריך התנהגות במפגש עם הדובים‪,‬‬ ‫מכיוון ששבילי השמורה משמשים למעבר אנשים ודובים כאחד‪ .‬התדריך‬ ‫כלל הנחייה מרכזית – לנוע בקבוצות ולעשות רעש ואם נתקלנו בדובים‬ ‫לא לברוח בבהלה אלא לזוז לאט לצד הדרך ולתת להם לעבור‪.‬‬ ‫החוויה המרכזית הייתה כמובן הצפייה בדובים והתנהגותם בשטח‬ ‫השמורה‪ .‬מבנה השמורה מאפשר צפייה מקרוב בדובים גם בעת הצייד‬ ‫וגם בעת שהם נחים‪ ,‬רבים ומשחקים‪ .‬ראינו אימהות וגורים וראינו גם‬ ‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪27‬‬ ‫טנזניה‪ .‬תמונה מלאת תנועה ואקשן המתעדת‬ ‫צבועים רבים על שאריות של גנו‬ ‫עפר צידון‪,‬‬ ‫אלסקה‪ ,‬שמורת ‪ .KATMAI‬תיעוד השנייה בה קופץ דג‬ ‫הסלמון הישר לתוך פיו של הדוב הממתין לו בראש המפל‬ ‫זכרים גדולים‪ .‬הצייד מבוצע בתוך‬ ‫המים משם שולים הדובים את‬ ‫הדגים וכן מעל המפל שם ממתינים‬ ‫הדובים בפה פעור לדג שיקפוץ‬ ‫מעל המפל היישר לתוכו‪ .‬במורד‬ ‫הזרם מתקבצים האימהות והגורים‬ ‫וכן דובים צעירים הלומדים לצוד‪.‬‬ ‫בגלל העושר בדגי הסלמון‪ ,‬השמורה‬ ‫מושכת אליה גם דייגים בני אנוש‪.‬‬ ‫מראה שכיח בשמורה הינו קבוצת‬ ‫דייגים הנמצאת במרחק של כ‪50-‬‬ ‫מטר ואף פחות מקבוצת הדובים‬ ‫וכולם חיים בשלום זה עם זה‪ .‬כמו‬ ‫כן מושכת השמורה עייטי דגים‬ ‫ושחפים רבים שניזונים מן הדגים‬ ‫ומהשאריות שמשאירים אחריהם‬ ‫הדובים‪.‬‬ ‫בן ‪ 53‬נשוי ואב לשלושה‪,‬‬ ‫גר בראשון לציון‪ .‬בנוסף‬ ‫לצילומי טבע עוסק גם‬ ‫בצילום בצה"ל ומפרסם‬ ‫ספרים על חיל האוויר‬ ‫וחילות היבשה‪ ,‬המתבססים‬ ‫על תמונותיו‪ .‬מתמחה‬ ‫בצילומי תעופה‪.‬‬ ‫אביו‪ ,‬אבשלום‪ ,‬היה‬ ‫ספורטאי מצטיין ובוגר‬ ‫קורס התיכנות הראשון‬ ‫של ‪ IBM‬בארץ‪ .‬במלחמת‬ ‫ששת הימים גויס אבשלום‬ ‫למילואים בחיל התחזוקה‬ ‫כנהג של מוביל טנקים‪ .‬ביום‬ ‫הקרבות השני בחזית הדרום‬ ‫נהרג והוא בן ‪.32‬‬ ‫מדי שנה מעניק הארגון‬ ‫מלגת לימודים‬ ‫שי נישואין‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫ליתומים הלומדים לתואר ראשון או שני‪ ,‬וכן‬ ‫ליתומים שנישאו בשנה האחרונה‪,‬‬ ‫העומדים בקריטריונים שנקבעו ע"י הארגון‪.‬‬ ‫המועד האחרון להגשת בקשת מלגה או שי נישואים‬ ‫הוא ה‪ 1-‬בינואר ‪.2014‬‬ ‫טופס לבקשת מלגה ניתן להוריד באתר הארגון‪:‬‬ ‫‪www.idfwo.org‬‬ ‫למידע נוסף‪ 03-6918403 :‬שלוחה ‪4‬‬ ‫הזכאים מוזמנים לשלוח את הבקשה למלגת לימודים או העתק של‬ ‫תעודת נישואים בדואר‪ ,‬בפקס ‪03-6916483‬‬ ‫או במייל‪[email protected] :‬‬ ‫טקס חלוקת המלגות ושי הנישואים ייערך במהלך פברואר או מרץ ‪.2014‬‬ ‫פרטים על הטקס יישלחו בהזמנות לאלו שיימצאו זכאים לקבלת המלגה או השי‪.‬‬ ‫למען הסר ספק‪ ,‬ההשתתפות בטקס היא תנאי לקבלת המלגה והשי‪.‬‬ ‫אהרון דורה‬ ‫קריית מוצקין‬ ‫בן יעקב דליה‬ ‫ברנע שושנה‬ ‫לפרטים נא לפנות לעינב‬ ‫‪ 03-6918403‬שלוחה ‪4‬‬ ‫או ב‪[email protected] -‬‬ ‫חיפה‬ ‫דהן כרמלה (נינה)‬ ‫האוזר מרים‬ ‫הוכרמן אהובה‬ ‫כהן יונה‬ ‫כפר סבא‬ ‫בת ים‬ ‫תל אביב‪-‬יפו‬ ‫וייס זמצקי פנינה‬ ‫פתח תקוה‬ ‫ראשון לציון‬ ‫מנדולה מרים‬ ‫נגב פנינה‬ ‫דרושות‬ ‫מתנדבות‬ ‫ל”אלמנה למען אלמנה”‬ ‫רמת גן‬ ‫פריהר שולמית‬ ‫כפר סבא‬ ‫חיפה‬ ‫תל אביב‪-‬יפו‬ ‫רובין בת שבע‬ ‫תירוש הדסה‬ ‫חיפה‬ ‫ירושלים‬ ‫מועדון ההטבות‬ ‫וההנחות לחברי‬ ‫הארגון‬ ‫אנחנו מזמינים אותכם להנות מהטבות בלעדיות לחברי‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬המתפרסמות באתר‬ ‫האינטרנט של הארגון בכתובת ‪www.idfwo.org‬‬ ‫הספקים וההנחות הניתנות מתעדכנים מעת לעת ולכן מומלץ לשוב ולהתעדכן באמצעות האתר‪.‬‬ ‫™‬ ‫* מימוש הטבה‪/‬הנחה מותנה בחברות בארגון ובהצגת כרטיס חבר בארגון ובתנאים שנקבעו על ידי הספק כמפורט באתר‪.‬‬ ‫מועדון‬ ‫נופש‬ ‫שקם‬ ‫קבוצת אשת טורס‬ ‫מ‬ ‫יוחדים לעמיתי הארגון‬ ‫במבצעים מ‬ ‫חברי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪,‬‬ ‫אתם מוזמנים לעבור לנוח‪ ,‬מאוד נוח‪...‬‬ ‫אנו שמחים להביא בפניכם הצעות לנופש בבתי מלון בארץ‬ ‫בחודשים‪ :‬ינואר ‪ +‬פברואר ‪ +‬מרץ ‪2014‬‬ ‫המחירים תקפים למספר מקומות מוגבל בהקצאה עבור‪ :‬אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל‪ .‬המחירים בש"ח לאדם בחדר זוגי ללילה ע"ב חצי‬ ‫פנסיון אלא אם צויין אחרת‪ .‬דמי ביטול בהתאם לתקנון אשת טורס‪.‬‬ ‫יש להתעדכן בעת ההזמנה‪ .‬חשוב! בבתי המלון קיים מינימום לילות‬ ‫לשהייה בנופש וכן תאריכי אירוח שונים ונבחרים‪ .‬יש להתעדכן בעת‬ ‫ביצוע ההזמנה בחברה המארגנת‪ .‬ילד עד גיל ‪ 12‬בחדר הורים ‪50% -‬‬ ‫הנחה‪ ,‬ליחיד בחדר‪ -‬תוספת במחיר‪ .‬זכאות‪ :‬ההרשמה לנופש הינה‬ ‫לעמיתי "חבר" בלבד‪ .‬בבתי המלון ידרש הנופש להציג תעודה מזהה‪.‬‬ ‫אין כפל הנחות‪ .‬מומלץ לבקש בביצוע ההזמנה מידע על מבצעי ה"רגע‬ ‫האחרון" למלון מבוקש (באם יש) ניתן להזמין לילה אחד במחיר מיוחד‬ ‫שונה ממחיר המצויין ‪ -‬יש להתעדכן מול נציגת מכירות‪ .‬קיים מינימום‬ ‫לילות במידה ויהיה קיצור שהייה המחיר עלול להיות שונה‪ .‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬ ‫‪ 5%‬הנחה במעמד חיוב כרטיס אשראי חבר וב‪ 4-‬תשלומים שווים‬ ‫*מחזורי המכירה‪:‬‬ ‫ינואר ‪ -‬מרץ‪ :‬אילת ‪ -‬מינ' ‪ 3‬לילות אמצ"ש‪ ,‬מינ' ‪ 3‬לילות סופ"ש‪ .‬שאר הארץ ‪ -‬מינ' ‪ 3‬לילות אמצ"ש‪ ,‬מינ' ‪ 2‬לילות סופ"ש‬ ‫לפרטים ולהזמנות חייגו למועדון השקם‪:‬‬ ‫‪ 03-5121490‬או ‪03-6949717‬‬ ‫הולכים על בטוח‬ ‫ מיכל שילאור‬:‫צילום‬ www.idfwo.org 54052 03-6918403 1 | w w w. i d f w o . o r g