‫את שאהבה נפשי‪ -‬אהבת החכמה‬
‫הקשר בין אהבה ארצית לאהבה‬
‫שמימית (עמ' ‪)35-40‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫סיכום וקישור לנושא הקדם‬
‫‪ ‬בנושא הקודם עסקנו בהבדל שבין אהבה ארצית (אהבה של‬
‫דברים מוחשיים) לאהבה שמימית (אהבה לדברים מופשטים‬
‫ורוחניים)‪ ,‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי באהבת האל‪ ,‬שהיא‬
‫הביטוי המובהק ביותר לאהבה שמימית‪.‬‬
‫‪ ‬דרך חקירה של קריאת שמע‪ ,‬ראינו כי היהדות מנסה לכוון‬
‫אותנו למקום של אהבת האל‪ ,‬שאמורה להוות את האידיאל‬
‫שלנו כיהודים וללוות אותנו בכל רגע של היום ובכל דבר שאנו‬
‫עושים‪ ,‬מתוך אמונה שאין דבר אמיתי וחשוב יותר מאהבת‬
‫האל‪.‬‬
‫‪ ‬קריאת שמע היא ביטוי למחויבות של היהודי לאמונה‬
‫באלוהים‪ ,‬אך היא לא נשארת כעניין תיאורטי אלא צריכה‬
‫לשנות את האופן בו הוא מתנהג ופועל בעולם‪.‬‬
‫מה הקשר בין אהבה ארצית ושמימית?‬
‫‪ ‬אחת השאלות הגדולות בנוגע לאהבה היא האם‬
‫יש בכלל קשר בין שני סוגי האהבה? מה הקשר‬
‫בין אהבה לאלוהים‪ ,‬למשל‪ ,‬לבין אהבה לאנשים‪,‬‬
‫למקומות‪ ,‬לתחביבים וכ'ו?‬
‫‪ ‬לכאורה‪ ,‬הדברים נראים בכלל לא קשורים אחת‬
‫לשני‪ ,‬ושאי אפשר לחבר בין אהבה לדבר מופשט‬
‫כמו אלוהים‪ ,‬לבין דבר מוחשי כמו בני אדם או‬
‫מקומות‪ .‬אך האם זה אכן כך?‬
‫‪ ‬על שאלה זו ננסה לענות כעת‪ ,‬באמצעות‬
‫הקריאה בדיאלוג 'המשתה' שכתב אפלטון‪,‬‬
‫העוסק בפילוסופיה‪ -‬אהבת החכמה‪.‬‬
‫מי היה אפלטון?‬
‫‪ ‬אפלטון (ביוונית‪ , Πλάτων" :‬פלטון"; ‪ 427-8‬או ‪423-4‬‬
‫לפנה"ס ‪ 347-8 -‬לפנה"ס)‪ ,‬פילוסוף יווני‪ ,‬מתמטיקאי‪,‬‬
‫מהמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית‪.‬‬
‫תלמידו של סוקרטס‪ ,‬מורו של אריסטו‪ ,‬מחברם‬
‫של כתבים רבים ומייסד האקדמיה באתונה‪.‬‬
‫‪ ‬בחייו הקדיש אפלטון את מיטב זמנו להרצאה באקדמיה‪,‬‬
‫אך הוא גם כתב על נושאים פילוסופיים רבים‪.‬‬
‫‪ ‬כמויות החומר העצומות שהשאיר אחריו אפלטון מהוות‬
‫את אבן הפינה של הפילוסופיה המערבית‪ ,‬וכבר אמר‬
‫הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד כי "ציונה הכללי והבטוח‬
‫ביותר של הפילוסופיה המערבית הוא‪ ,‬שאינה אלא אוסף‬
‫של הערות שוליים לאפלטון"‪.‬‬
‫תורת האידיאות (עמ' ‪ 38‬בספר)‬
‫‪ ‬הרעיון המרכזי בפילוסופיה של אפלטון היה‬
‫האמונה כי העולם מורכב מצורות נצחיות‪ ,‬מושלמות‬
‫ובלתי משתנות‪ ,‬או 'אידיאות'‪ ,‬אשר קיימות בנפרד‬
‫משאר הדברים בעולם ונותרות כפי שהן תמיד‪.‬‬
‫‪ ‬לפי אפלטון‪ ,‬האידיאות הן המעניקות לכל הדברים‬
‫בעולם‪ ,‬מהקטן עד הגדול ביותר‪ ,‬מהאטום ועד‬
‫אלוהים‪ ,‬את הצורה והתכונה הייחודית לו‪ ,‬ורק‬
‫בזכותן אותו דבר ממשיך להתקיים כפי שהוא‬
‫לאורך זמן‪.‬‬
‫‪ ‬האידיאות נתפשו ע"י אפלטון כמודל מושלם‪ ,‬בעוד‬
‫ששאר הדברים‪ -‬רק כחיקוי נחות שלהם‪.‬‬
‫עולם האידיאות‬
‫‪ ‬אפלטון האמין כי האידיאות מתקיימות בעולם‬
‫מקביל לעולמנו‪ ,‬המכונה 'עולם האידיאות'‪ ,‬אותו‬
‫אנו תופשים בשכלנו‪ ,‬ומתוכו אנו משיגים את‬
‫המושגים והרעיונות הבסיסיים לכל דבר בעולם‪.‬‬
‫‪ ‬דוגמא בולטת לרעיון זה‬
‫ניתן למצוא ב‪'-‬משל המערה'‬
‫המפורסם‬
‫'המשתה'‪ -‬אהבת החכמה‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הפילוסופיה של אפלטון מנסה לקחת כל דבר‬
‫שקיים בעולמם של בני האדם‪ ,‬ולהפוך אותו‬
‫לפילוסופי‪ ,‬כלומר למצוא את הרעיון או המהות‬
‫שעומדת מאחוריו‪ ,‬באמצעות החקירה העיונית או‬
‫השכלית‪ .‬כך עושה אפלטון גם ביחס לאהבה‪.‬‬
‫בדיאלוג שמכונה 'המשתה'‪ ,‬מביע אפלטון את‬
‫הרעיון שאהבה היא בסופו של דבר עניין פילוסופי‪,‬‬
‫וכי האהבה האמיתית היא האהבה לחכמה‪ ,‬או‬
‫פילו‪-‬סופיה (פילו‪-‬אהבה‪ ,‬סופיה‪ -‬חכמה)‪.‬‬
‫אפלטון מנסה להבין בדיאלוג זה 'מהי אהבה?'‪,‬‬
‫ותוך כדי לתאר את הקשר בינה לבין החכמה‪.‬‬
‫שאלה למחשבה‪...‬‬
‫‪ ‬מה הקשר בין אהבה לבין חכמה?‬
‫‪ ‬האם חכמה היא משהו שצריך ואפשר‬
‫לאהוב?‬
‫‪ ‬כיצד ניתן לעשות זאת?‬
‫הפילוסופיה היא אהבה‬
‫‪ ‬לדעת אפלטון‪ ,‬הפילוסופיה עצמה היא אהבה‪,‬‬
‫כלומר‪ -‬תשוקה לאמת‪ ,‬רצון עז להבין דברים ולהיות‬
‫חכם יותר‪ .‬לדעתו‪ ,‬חייבים לאהוב את החכמה‪,‬‬
‫משום שאי אפשר להישאר אדישים אליה‪ .‬אדם‬
‫שאינו אוהב חכמה‪ ,‬לא ירצה להיות חכם‪ ,‬ולכן גם‬
‫לא יעשה מאמץ להיות חכם יותר ולחפש את‬
‫התשובות לשאלות המטרידות אותו‪.‬‬
‫‪ ‬לדעתו‪ ,‬הרצון להיות חכמים יותר הוא שמניע‬
‫אנשים לחפש את האמת‪ ,‬וצריך להיות המניע לכל‬
‫מה שאנו עושים בעולם‪ ,‬ולהשפיע על כל שאר‬
‫הדברים‪.‬‬
‫‪ ‬כלומר‪ ,‬שאהבת החכמה אמורה להשפיע על‬
‫האהבה לכל דבר אחר בחיים שלנו‪.‬‬
‫שלבי הדיון בדיאלוג‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הדיאלוג 'המשתה' של אפלטון מחולק למספר‬
‫חלקים‪ .‬הוא כולל שבעה נאומים‪ ,‬שנישאו במהלך‬
‫דיון לילי בביתו של מחבר הטרגדיות אגאתון‪,‬‬
‫לכבוד זכייתו בתחרות‪.‬‬
‫הנאומים עוסקים בארוס‪ ,‬כלומר בתשוקה או‬
‫באהבה‪ ,‬ומדברים בשבחו ועד כמה הוא חשוב‬
‫לחיינו‪ .‬חמשת הנאומים הראשונים מציגים את‬
‫הארוס כמשיכה לבני אדם‪ ,‬בעוד שאפלטון מציג‬
‫את הארוס כמשיכה לטוב‪ ,‬ליפה ולחכם כשלעצמו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שבעוד ששאר הנואמים בדיאלוג רואים את‬
‫האהבה כדבר ארצי‪ ,‬אפלטון רואה אותה כדבר‬
‫שמימי‪ ,‬שמכוון אל האידיאה של האהבה‪ ,‬שהיא‬
‫החכמה‬
‫סדר הנואמים בדיאלוג‬
‫‪ ‬הנואם הראשון‪ :‬פיידרוס‪ ,‬רואה באהבה קודם‬
‫כל משיכה מינית‪ ,‬ומשבח אותה משום שהיא‬
‫מעודדת מעשה גבורה ואצילות‪.‬‬
‫‪ ‬הנואם השני‪ :‬פאוסניאס‪ ,‬מבחין בין שני סוגי‬
‫אהבה‪ -‬ארצית ושפלה‪ ,‬המכוונת לגוף‪ ,‬ושמימית‬
‫ואצילית‪ ,‬המכוונת לנפש‪ ,‬וכך מטפחת את‬
‫התכונות הטובות באדם‪.‬‬
‫‪ ‬הנואם השלישי‪ :‬אריכסימכוס‪ ,‬רואה באהבה‬
‫רגש המקשר לא רק בין בני אדם‪ ,‬אלא בין כלל‬
‫הדברים בעולם‪ ,‬כולל דברים חומריים כמו‪:‬‬
‫הגוף‪.‬‬
‫סדר הנאומים בדיאלוג‪ -‬המשך‬
‫‪ ‬הנואם הרביעי‪ :‬אריסטופנס‪ ,‬מחבר קומדיות‪,‬‬
‫המציג את האהבה ע"י מיתוס‪ ,‬לפיו כל אדם‬
‫נמשך אל 'החצי השני שלו'‪ ,‬ולכן האהבה היא‬
‫החתירה לשלמות והרמוניה בין בני אדם‪.‬‬
‫‪ ‬הנואם החמישי‪ :‬אגתון‪ ,‬משבח את האהבה‬
‫בזכות עצמה‪ ,‬ולא בזכות מה שהיא מעניקה‬
‫לאדם‪ .‬לדעתו‪ ,‬האהבה היא רגש ומעשה‪,‬‬
‫המכיל את כל התכונות הטובות והחשובות‪,‬‬
‫והיא חשובה יותר מאשר מושא האהבה‪.‬‬
‫‪ ‬הנואם השישי‪ :‬סוקרטס‪ ,‬המציג את תפישתו‬
‫של אפלטון עצמו‪ .‬הנאום של סוקרטס מתחל‬
‫לשלושה חלקים‪:‬‬
‫הנאום של סוקרטס (עמ' ‪)37-39‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הנאום של סוקרטס הוא המרכזי והחשוב בדיאלוג‪ ,‬והוא‬
‫מחולק לשלושה טיעונים‪:‬‬
‫אהבה היא מושג רחב‪ ,‬המבטא תשוקה אוניברסאלית ל‪-‬‬
‫'טוב'‪ ,‬ואינה מצטמצמת לאהבה זוגית‪ .‬אי אפשר להפריד בין‬
‫אהבה זוגית לבין שאר סוגי האהבה‪ ,‬כי בסוף זה מבטא אותו‬
‫רעיון‪ -‬השאיפה לטוב והרצון של האדם להתעלות ולהפוך‬
‫לטוב יותר‪.‬‬
‫המיניות של האדם‪ ,‬המתבטאת ביצר המין והיכולת להוליד‪,‬‬
‫היא ביטוי של השאיפה באדם אל הנצח והאלמוות‪ .‬האדם‬
‫רוצה להתעלות מעל המוות שלו‪ ,‬והאהבה מסייעת לו בכך‪.‬‬
‫לכן כל אדם מכבד את ילדיו‪ ,‬שהם הדרך שלו להפוך לנצחי‬
‫ובן אלמוות‪.‬‬
‫הדרך הראויה אל הארוס‪ ,‬האהבה והתשוקה האמיתית‪,‬‬
‫עוברת מהשלב הגופני והמיני אל השלב הרוחני והפילוסופי‪,‬‬
‫בסופו של דבר האדם מגיע לאהבת החכמה‪ ,‬שהיא האהבה‬
‫האידיאלית‪ .‬זוהי האהבה השלמה‪ ,‬היפה והאמיתית ביותר‪,‬‬
‫ולכן האדם צריך לזנוח את הרצונות הגופניים ולהתרכז בה‪.‬‬
‫שאלות לדיון‪:‬‬
‫‪ ‬מהי התפישה הרווחת בחברה שלנו בנוגע‬
‫לאהבה‪ ,‬והאם היא מסתדרת עם התפישה של‬
‫אפלטון? (רמז‪ :‬הסתכלו במצגת 'האם האהבה‬
‫היא אמנות')‬
‫‪ ‬מה חשוב יותר לדעת אפלטון‪ ,‬האהבה הזוגית‬
‫או אהבת החכמה? מדוע?‬
‫‪ ‬האם אתם מסכימים עם קביעתו של אפלטון?‬
‫האם לדעתכם היא מבוססת מבחינה הגיונית?‬
‫‪ ‬האם יש קשיים בתפישה הזו? האם היא ניתנת‬
‫בכלל למימוש? מהי דורשת מאיתנו כבני אדם?‬
‫דיון בשאלות‪...‬‬
‫‪ ‬התפישה של אפלטון לגבי האהבה קשה מאוד‬
‫להבנה ומימוש‪ ,‬משום שהיא מניחה כי קיים דבר‬
‫כזה 'אהבה אידיאלית'‪ ,‬שאפשר להתחבר אליה‬
‫ולהתנתק מהתשוקה הארצית והגופנית‪.‬‬
‫‪ ‬כל מי שהרגיש אהבה כלפי אדם אחר‪ ,‬יודע‬
‫שפעמים רבות נלווה לרגש זה גם סוג מסוים של‬
‫משיכה מינית‪ ,‬והניסיון לנתק ביניהן עשוי להיות‬
‫קשה לביצוע‪ ,‬ואולי אפילו בלתי אפשרי‪ ,‬משום‬
‫שהוא דורש מאיתנו לוותר על כל האינטרסים‬
‫האישיים שלנו‪.‬‬
‫‪ ‬התפישה של אפלטון מניחה כי קיימת אידיאה של‬
‫אהבה שמימית‪ ,‬שאפשר לייחס לה את כל הטוב‪,‬‬
‫היופי והחכמה בעולם‪ ,‬ולשאוף אליה מתוך שאיפה‬
‫של כל אדם לדברים הללו‪ .‬האם זה אכן כך?‬
‫מבדק‪ -‬חלק א'‪:‬‬
‫‪ ‬ענו על אחת מהשאלות הבאות‪:‬‬
‫‪ ‬האם לדעתכם אפלטון חושב שהאהבה היא‬
‫אמנות? הסבירו‪ .‬היעזרו לצורך התשובה‬
‫בחומרים שלמדנו מאריך פרום ואמנות‬
‫האהבה במצגת השנייה‪.‬‬
‫‪ ‬האם לדעתכם המושג המוכר 'אהבה‬
‫אפלטונית' מסביר היטב את התפישה של‬
‫אפלטון לגבי אהבה? הסבירו והביאו‬
‫דוגמאות‪.‬‬
‫מבדק‪ -‬חלק ב'‪:‬‬
‫‪ ‬חשבו על מערכת יחסים שהייתה או שיש לכם‬
‫עם אדם מסוים (בן\בת זוג‪ ,‬חברים‪ ,‬הורים וכ'ו)‬
‫שהרגשתם אהבה כלפיו‪ .‬האם מה שהרגשתם‬
‫היה אהבה מהסוג שאפלטון מדבר עליה? אם‬
‫לא‪ ,‬האם אתם חושבים שתוכלו לחוש דבר כזה‬
‫בחיים האישיים שלכם? נמקו‪.‬‬