: ומה בקשר לאבא? 1פרק
פרק :1ומה בקשר לאבא? 1 שאלת מקומו של האב – לצד האם ,בחיי ילדיו וכאדם – הה אקטואלית היום יותר מתמיד .המציאות של המשפחה בחברה המערבית השתתה ללא הכר בתוך חצי מאה .אותה משפחה שוסדה באופן היסטורי על מת לשרת את החברה ולהבטיח את המשכה הביולוגי והתרבותי הופכת מזה שים למסגרת שבמרכזה עומד הפרט ,צרכיו ורצוותיו ,אחריותו וחובותיו )ביזאוי .(2009שיויים סוציולוגיים יכרים מתחוללים בתפקידי ההורים ,המתאפייים ביתר הדדיות במילוי צורכי המשפחה – בין אם מדובר בצרכיה הכלכליים ובין אם מדובר במשימות גידול הילדים .השאלה שלא שאלה בשים שלפי מלחמת העולם השייה עולה במרכז השיח בין ההורים ,ושאלת גם על ידי פסיכולוגים :האם כהורים לילדיהם עושים האם והאב מלאכה זהה? התשובות רבות ומשתות ממשפחה למשפחה ,אך ברור למדי שהתפקידים המסורתיים שגזרו בעבר באופן אוטומטי מן ההבדלים המגדריים – כשהגבר היה המפרס המרוחק והסמכות הפחות מעורבת רגשית ,אשר רותמת את הילד למערך הורמטיבי של החברה ,בעוד האם מרוכזת בעיקר בבית ובילדים – שוב איה ברורה ומובת מאליה היום .שיויים אלו מזמיים בדיקה פסיכולוגית מחודשת של ושא האב .מצד אחד מרחף איום ממשי על מקומו וחיצותו במציאות המשפחתית – עקב ריבוי בגירושים ,תועות פמייסטיות הוקטות עמדות אטי-פטריארכליות ,הפריות מבחה ומשפחות חד-הוריות המתהלות ללא אב .לעתים יש תחושה כאילו אפשר להסתדר לגמרי בלעדיו .מצד שי מתחוללת תועה הפוכה ,דווקא בשל תרבות החיים הפחות פטריארכלית .אבות רבים אים מזדהים באופן מלא עם התפקיד המסורתי שיתן להם בעבר ,ולוקחים חלק בגידול ילדיהם מן ההתחלה ,מלווים את ההיריון ומשתתפים בלידה .אבות הם לעתים הורה מגדל עיקרי ,בתוך זוגיות או בלעדיה ,למשל בעקבות גירושים או טייה הומוסקסואלית .כל האבות הללו ,אלו החיים בזוגיות ומקיימים אבהות פעילה או אלו החד-הוריים ,רואים עצמם כמרכזיים בחיי ילדיהם וכחלק חשוב ובלתי פרד מהם .תמורות אלו מאתגרות התבוות חדשה במקומו של האב בהתפתחות הפש ,ומעלות שאלות לגבי דמותו. השקפות פסיכולוגיות בעלות זיקה לפסיכואליזה מייחסות לאב מקום רב יותר כהורה חשוב החל משות ה 70-של המאה ה .20-הפסיכולוגיה של התפתחות הילד ,למשל ,אחרי שים ארוכות של התמקדות באם המגדלת ,החלה בשים אלו חקירה אמפירית של השפעות האב ,ובספרות החלו לדווח על תצפיות מבוקרות ועל מחקרי שדה המתייחסים אליו. מחקרים אלה ביקשו לבודד את האיטראקציות הייחודיות עם האב ,להעריך את תפקידיו ולבחון את השפעותיו ותרומתו להתפתחותו של הילד מראשית חייו ובמהלך גידולו – במובים חברתיים ,איטלקטואלים ורגשיים .יוגמן למשל ,במחקר חלוצי לזמו ) ,(Yogman 1982מצא כי כבר בגיל חודש דפוסי האיטראקציה אב-תיוק יציבים ושוים מאלו של התיוק עם האם .ברוקס-גאן ולואיס ,באותן שים לערך ) ,(Brooks-Gunn and Lewis 1979בדקו ילדים קטים בשלב התפתחות השפה .הם מדווחים שהיכולת של ילדים לתת שם לתמוות של אבות מקדימה בכמה חודשים את היכולת לתת שם לתמוות של אימהות ,ומציעים שהכיסות והיציאות של האב מחיי ילדיו ,המאפייות את רצף יחסיו אתם ,מפתחות ומקדמות את התפתחות תהליכי ההסמלה וההפשטה. עם השים מסתמן גם שיוי באופי המחקרים ובגישתם לאב ,ומאמצע שות ה 80-האב למעשה "התגלה" כאדם .במקום לחקור את תפקידי האב והפוקציות המיוחסות לו ,החלה חקירה של השפעות וכחותו ומעורבותו ,כסימן להתייחסות אושית ואישית יותר כלפיו .אייריי פלורי ,חוקרת מאוקספורד אשר חקרה את ההשפעות ארוכות הטווח של מעורבות האב על ילדיו ,מרכזת בספרה את ממצאיה וגם סוקרת את הספרות המחקרית המערבית בושא אבות ודה בה ) Flouri .(2005פלורי מסכמת כי בעבר הוג היה להתייחס לאבות כאילו מקומם בפריפריה של גידול הילדים ,ולכן השפעתם וחשיבותם להתפתחות הילד תפסה כקטה מזו של האימהות .אבל מאמצע שות ה ,80-כשושא מעורבותו של האב ווכחותו הפך לושא ה"חם" בין החוקרים ההתפתחותיים ,התגלתה השפעתו הרבה על בריאותם הפשית ויציבותם של ילדיו ,על סיכוייהם לקשר זוגי עתידי ועל יחסם לעצמם ועמדותיהם כלפי אחרים .תחומים אלו ,שתפסו בעבר כאקספרסיביים או "רגשיים" )להבדיל מאיסטרומטליים( ,וכמושפעים בעיקר מדמות האם המגדלת ,בחים עתה בטבעיות גם ביחס לאבות. הממצא העובר כחוט השי בתוצאות המחקרים ההתפתחותיים שפלורי מרכזת בספרה הוא שמעורבותו של האב מצאת ביחס חיובי הדוק עם מעורבותה של האם ,במשפחות שאין בהן קופליקטים חמורים .ההורים בי זמו מגלים מגמה ברורה של שוויון במעורבותם בגידול הילדים .מעורבות האב פוחתת במשפחות שבהן ישם שברים וקופליקטים בין בי הזוג ,אבל גם אבות שאים חיים בקביעות עם ילדיהם אך מעורבים בחייהם ומעיקים להם את תחושת הביטחון והחוויה ש"אבא מצא שם" מצליחים ליצור אצל ילדיהם תחושה אבהית יציבה .למעשה ,בכל המדדים הבחים במחקרים שפלורי מציגה – מדדים אובייקטיביים של תפקודי הילד והישגיו ,מדדים סובייקטיביים הוגעים לחוויותיו ולתחושותיו כלפי עצמו והעולם ומדדים בין-אישיים – מתגלה האב כהורה משמעותי וחשוב ,שקרבתו ייחודית ואישית. תיאורית ההיקשרות של בולבי 2,ששורשיה בפסיכואליזה ,ייחסה בתחילת דרכה מקום לאב כתומך באם )אשר תפסה כאחראית להיקשרותו הבטוחה של הילד( .בהשפעתה פותחה שיטת תצפית התהגותית – "סיטואציית הזר" – שבה הילד משחק בוכחותן ובהיעדרן של אמו ושל "זרה" ) .(Ainsworth et al. 1971בהדרגה יושמה השיטה גם לתצפיות עם 1כותרת פרק המבוא שואבת מכותרת המאמר היחיד שהקדיש וייקוט לאב" ,מה בקשר לאבא?" )וייקוט.(1957 , 2ג'ון בולבי ) (Bowlby, 1907-1990היה פסיכיאטר ילדים בריטי ואבי תיאוריית ההיקשרות ) (attachmentבפסיכולוגיה ההתפתחותית .הוא החל את דרכו בפסיכואליזה הקלסית ,אך פיתח מודל ייחודי משלו .הוא הבליט את מערכת ההיקשרות לאדם אחר כהישרדותית וכקשורה לצורך בקרבה ובהגה. אביו של התיוק )שככל הראה תפס תחילה כ"זר"( .תצפיות אלה הובילו לסדרת מחקרים שהצביעו על כך שגם האבות חשובים כדמויות היקשרות בטוחות או לא בטוחות ,לצד האם או בפרד ממה ,וללא תלות בה .מארי טרז'ה ופיטר פוגי ) ,(Target and Fonagy 2002פסיכואליטיקאים וחוקרי היקשרות מרכזיים בי זמו ,סוקרים מחקרים משים שוות ומדגישים את פוקציות האב כוסך ביטחון כבר בחודשי החיים הראשוים של הילד וכמעודד עצמאות ופרדות של הילד מאמו .טרז'ה ופוגי מסכמים את מסקותיהם מקודת הראות של תיאוריית ההיקשרות – אשר לטעת פוגי יוקת ממקורות הפסיכואליזה אך בה בעת קרובה יותר למחקרים אמפיריים בשל ירושתה הפוזיטיביסטית ).(Fonagy 2001 הם טועים שהמחקרים והתצפיות כבר מאירים את חשיבות הקשר הייחודי ,הדימי והאישי עם האב כמשפיע על התפתחותו העתידית של הילד ,אך התיאוריות הפסיכואליטיות הקיימות כיום ,העוסקות בהבת הפש האושית ,עדיין אין ממשיגות דיין ואין מסבירות את הקשר הצפה בין הילד ואביו ) .(Target and Fonagy 2002: 54טרז'ה ופוגי מצביעים למעשה על קודת חולשתה של ההמשגה הפסיכואליטית בת זמו הוגעת לאב ,אשר מתהלת לאיטה יחסית לידע המצטבר והולך במחקרי הפסיכולוגיה ההתפתחותית. הפסיכואליזה ,משחר היווסדה בתקופתו של זיגמוד פרויד ) (Freudועד היום ,תמיד שאפה לחקור ולתאר תהליכים פשיים לא מודעים ,את מבי הפש המורכבים ואת הסובייקטיביות האושית .מושגים שהתיאוריה טבעה או פיתחה )כמו :הגות ,משאלות לא מודעות ,רקיסיזם ,כוחות-אגו ועוד( שזורים בשפה המקצועית של מטפלים ויועצים ומחלחלים בעשורים האחרוים גם לתחומים כמו סוציולוגיה ,פילוסופיה ,פוליטיקה ,אמות ואף מדעי החיים .במובן זה הקריאה בטקסטים פסיכואליטיים שוב איה חלתם של אליטיקאים ומטפלים בלבד ,אלא זוכה לעיין גם בקרב קוראים שוחרי תרבות מתחומים רחבים .אריק קדל ,חתן פרס ובל לביופיזיקה )לשת (2000וחוקר תהליכים מוחיים, התייחס להמשגות התיאורטיות שהפסיכואליזה מציעה ,ואמר שהפסיכואליזה עדיין מציגה את ההסתכלות הקוהרטית ביותר ואת החזון האיטלקטואלי המספק ביותר של הפש )ראו .(Jime'nez 2006חימז מקדיש במאמרו מקום רחב לקדל ולקריאתו לפסיכואליזה להיות מעורבת בעשייה אקדמית .מסר זה פוגש תיאורטיקים בשדה הפסיכואליטי עצמו ,אשר קוראים לחזק את התיאוריה בעזרת מחקר ולהתעדכן מחדש לאור ממצאיו ,להבהיר את ההמשגה הפסיכואליטית ולחדדה ,בעודו שומרים על כוחם התיאורי של המושגים ,על תפקידם ההיוריסטי )המקדם למידה עצמית( ועל יכולתם להסביר את פש האדם האידיווידואלי. הפרשות שאציג מתוך קריאה מחודשת של טקסטים בחרים ומרכזיים על אודות הפש וההתפתחות ,עית לקריאה להמשגה שיטתית פסיכואליטית מצד אחד ולצורך לייחד מקום לאב ולאבהות מצד שי ,באקלים הסוציולוגי-חברתי של תרבות הורית משתה ,המעלה שאלות אקטואליות בוגע למקומו .בעודי תרה אחר האב בחשיבה האגלו-סקסית שאחרי פרויד )בפרדיגמה המרכזית של יחסי אובייקט שבה הוזח העיסוק באב והפך לשולי( ,אסה לחשוף את האופים הגלויים והסמויים שבהם התקשו אליטיקאים מרכזיים ומשפיעים לתת מקום לאב ,ולחשוב מחדש על הסיבות המושגיות והרגשיות שבבסיס קושי זה .סוג זה של האזה – לגלוי ולמפורש אך גם למה שאמר רק במרומז וברפרוף או שמתקשה להתסח – הו לב לבה של אמות ההאזה הפסיכואליטית כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בקלייקה, כשהטקסט הפשי של המטופל פרש בפי האליטיקאי ולא פעם מבצבץ מתוך החבוי ,תוך קושי ומחסומים. האב והפסיכואליזה :תמות מצב מעוררת שאלות בפרק הפותח את הספר חשיבות האבות ) (The importance of fathersכותבת העורכת ג'ודית טרוול )(Trowell 2002 שלמרות מאמץ עכשווי להתעיין בפוקציות האב הייחודיות ,הפסיכואליזה חוזרת ומתמקדת באם ובחשיבותה ואילו האב עדיין שאר בצד .טרוול מציעה את אסופת המאמרים מאת אליטיקאים שוים )מכיווים תיאורטיים וקלייים( כאיזון" .התקווה של הספר היא לתרום כמה רעיוות ותובות בוגע לאב" ,היא כותבת )שם .(17 :ימת דבריה הזהירה מבהירה את מה שאכן מתגלה בקריאה בהמשך – שהספר איו מציע הסתכלות מושגית רציפה ומגובשת של האב .פלגי- הקר ) (303 :2005מצביעה בהערת שוליים על קודת חולשה של ספר זה ,שמצאתי שהיא אופייית גם לספרים הפסיכואליטיים הבודדים שהתפרסמו על אודות האב בשים האחרוות 3,רובם בויים כאסופות מאמרים .עיים המרכזי של המאמרים בספרים אלו )הבאים מזרמים פסיכואליטיים שוים( הוא הפוקציה האבהית באופן כללי וחשיבות האב בעיי הילד בפרט .באופן זה ,אפשר לומר בהמשך לפלגי-הקר ,קודת ההסתכלות מבעד לעייו של האב חסרה ,אין די גיעה באבהות כהוויה ,כמהות ,ובאב כסובייקט בתוך השיח על אבות ,והדיון הפסיכואליטי בהורות שאר מצומצם. רות שטיין מגיעה אל האב בהקשר פוליטי עכשווי .היא מסה להסביר פסיכואליטית את הפודמטליזם האיסלמי ואת תופעת המחבלים המתאבדים בוסח אירועי ה 11-בספטמבר 4.בתוך כתיבתה על קיצויות הבחירה בפיגועי התאבדות, הקשורה בעייה ביחסים העמוקים של המתאבדים עם דמות האב ,מבקרת שטיין את ההמשגה הקיימת על אודותיו עד היום .שטיין מתלות שכאשר או אומרים "רגרסיה" – מיד עולה מחשבה על היבלעות מחדש ברחם או על דמות-אם האם כשעוסקים באובייקטים פימיים; ואם כבר עוסקים באב ,ממשיכה קדמוית ,מכיוון שהתיאוריה מוטה לעבר ֵ שטיין ,הרי שמאז שות ה 80-רווחת הטייה לייפות את האב דרך החלשת סמכותיותו .האב הופך דומה לאם ,ואין דרך להתבון באזור החשוב ,הישן והמסורתי של האב כדמות פאלית ).(Stein 2006b: 1006 .Akhtar and Parens 2004; Kalinish and Taylor 2009; Naouri 2003 3אתייחס לתרומתם בהתאם לושאים העולים לדיון. Stein 2006a, 2006b, 2010 4 ראה ששטיין מצביעה על שיים מהקשיים האופיייים ליחס הפסיכואליטי אל האב .הראשון הוא העדפת האם על פיו, בין אם מדובר באובייקטים פימיים )שבהם התמקדה שטיין במאמרה( ובין אם באובייקטים חיצויים )שאליהם אתייחס בהמשך .(5אכן אין בלקסיקון שלו מחשבה על "רגרסיה אל האב הראשוי" .הקושי השי הוא לשמר יחד היבטים מורכבים או פרדוקסליים הקשורים בדמות האב .כך או מיטלטלים בין האב האדיפלי הקשוח של פרויד או האב של ה"חוק" בכתיבה של לאקאן ,אב מאיים שאין זוכרים מספיק את רכותו ,לבין דמותו של אב מיטיב יותר ,מקדם או מעודד אצל בלוס ) (Blos 1985ואחרים ,שאין זוכרים מספיק את שוותו מן האם וקשיותו – תודות ופיצולים משכים הקיימים עד היום .בצדק מתלות שטיין במאמרה" :האב בתוך החשיבה הפסיכואליטית הוא עדיין איגמה גדולה ,מבוכית ,מסתורית ] [...יבשת הדורשת חקירה" ).(Stein 2006b: 1022 במחקרה על אימהוּת טועת פלגי-הקר ) (2005שלעומת האם ,האב בפסיכואליזה דווקא פוּצה פעמיים :ראשית באמצעות מיקומו המשמעותי והחד-משמעי כמי שושא את הפאלוס ,ושית – באמצעות הגדרתו כקובע )בפועל( את החוק והסדר החברתי ,הכלכלי והפוליטי .אך אי גם סבורה ,ואסה להראות בהרחבה ,שאותו פיצוי של האב )המבטא את ביקורתן של הפמייסטיות על האב( – גבה ממו מחיר המשגתי כבד .דרך הטקסטים אבהיר באופן מוחשי יותר שהדגש על הפאלוס ,שיכול להיות מיוצג גם על ידי האם או דרך השפה ,דווקא מחזק את הטייה להפחית מחשיבות המפגש הממשי עם האב ולהזיח אותו כהורה; כאילו החת קיומו הסמלי של האב )דרך מושגים כמו פאלוס ,חוק ,רעיון האב או ה"שלישי" ,שאליהם אתייחס ביקורתית( ,עשויה פרדוקסלית לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי האב עצמו במפת המשולש אב-אם-ילד .בעייי ,לא די בכך שהאב יהיה קיים במתמטיקה התיאורטית של המשוואה המשולשת אם זו באה על חשבון המאמץ למלא בה את ערכיו האושיים :להתעיין במעורבותו ,באיכות וכחותו ובאפיוי עולמו. עוד קודה מעיית ביחס אל האב צצה ועולה מן הטקסטים שאציג .דיוויס ,למשל ,מציג את העמדה )המקובלת ורווחת( שצל האם כאובייקט פימי ראשוי ואויברסלי )האם שהתיוק זקוק לה במציאות כדי לשרוד( מעצב את יתר האובייקטים בפש הילד .ההשתמעות הבעייתית של החה זו היא שבמובן מסוים די בוכחות האב המופם בפש האם כדי לפצות על היעדרו הממשי .דיוויס עצמו מעלה שאלות ביחס לכך .למה להיח ,הוא שואל ,שהילד יחפש דווקא את ייצוגי האב בפש אמו מכל הייצוגים האחרים הקיימים בפשה ) ?(Davis 2002: 68ולמה להיח שהוכחות של אובייקט פימי מסוים שאו מיחים את קיומו האויברסלי – תדרוש מפגש ממשי של יחסים אתו במציאות ,בעוד יתר הייצוגים הפימיים של התיוק לא ידרשו זאת? שאלותיו הדהדו בתוכי ועוררו שאלות אפיקורסיות וספות :האומם האב כה תלוי באישה ,או שעשית בכך איפטיליזציה תיאורטית ביחס אליו? האין ההשפעות בין ההורים הדדיות ורב-כיוויות? אליסיה אצ'גוין סוקרת בהרחבה את התפתחות החשיבה הפסיכואליטית על האב החל מפרויד ,דרך לאקאן ועד תיאוריות יחסי אובייקט )ראו .(Etchegoyen 2002: 20-42כשבחתי מפה מלאה יותר של הזרמים המרכזיים בפסיכואליזה ,הצטיירה לעייי תועה של תודות חדות במהלך השים .האב ידע עליות ומורדות בתקופות שוות, וכמעט הזחה בחלקן .התועה בשיח הפסיכואליטי מזכירה דדה במשחק ילדים שהאב והאם ישובים בשתי קצותיה: כאשר האם עולה בתופה – האב יורד. 6 פרויד ראה את האב כדמות המרכזית בעיצוב התפתחותו וחייו הפשיים של הילד ושל האדם הבוגר שיצמח ממו, ובהתאם לחשיבותו גם הרבה לכתוב עליו .ההמשגה של פרויד על חרדות סירוס ועל התסביך האדיפלי העיקה לאב את המקום המרכזי – אם גם המאיים – עד כי הדיון בדמות האם והשפעותיה החוויר לידו .7חשוב להעיר כי מושג האב כבש את מקומו בהמשגה הקלסית של הפסיכואליזה גם על רקע התרבות המשפחתית בחברה המערבית במאה ה 19-שאחרי המהפכה התעשייתית ,תרבות שבתוכה פרויד צמח .תפיסת האב אצל פרויד השתלבה בורמות של תקופתו ,שבה האב המפרס ) (providerחשב למי שקובע את הערכים והורמות לילדיו ולאשתו ,גם אם מגעו הישיר עם הילדים היה מורגש פחות .השים שגידלו את הילדים חשבו באותה עת רגשיות מדי )כפי שמשתקף גם בספרות הפופולרית של המאה ה- ,(19ולא כשירות לקבל החלטות כדרש. בשות ה 20-וה 30-של המאה ה 20-הפסיכואליזה שיתה את פיה ,לא מעט בהשפעתן של ארבע אליטיקאיות חשובות: מלאי קליין ) ,(Kleinקארן הורי ) ,(Horneyהלה דויטש ) (Deutschואה פרויד ) .(Freudדרך חקירת השיות והמייות השית הכיסו האליטיקאיות לפסיכואליזה הגברית של פרויד את הגורם השי )סיירס .(1991דמות האם החלה לתפוס בהתפתחות הילד מקום שהיה כה חסר בפסיכואליזה הקלסית ,מקום שהלך וצבר פח ומשמעות .עד סוף שות ה – 60-ובייחוד בחשיבתם של קליין ,וייקוט ובולבי – למעשה הוסר הכתר מעל ראש האב ,ומקומו התיאורטי זח .בתקופות אלו הפסיכואליזה פתה לכיוון יחסי האובייקט 8וראשית החיים .התיאוריות של התקופה כמעט אין 5אבהיר את המוחים סובייקט ואובייקט כפי שאתייחס אליהם בהתאם למקובל בפילוסופיה המערבית ובמדעי האדם .הסובייקט הו היחיד החווה ,האי המכיר את עצמו ואת המציאות .האובייקט )החיצוי( הוא מי שעומד מולו ,מי שצופה בו או ממלא את צרכיו .האובייקט הפימי )או המופם( הוא ייצוג איכויותיו של האובייקט החיצוי והממשי ,כפי שהן רשמות וחוות בפש באופן סובייקטיבי .במאה ה 20-הוג היה להעמיד את המוחים סובייקט ואובייקט זה מול זה וכך להבדיל בייהם ,ולהבחין בחדות בין אובייקטיביות לסובייקטיביות .לקראת המאה ה 21-ההסתכלות הביארית מתרככת. 6פרויד Freud 1924 ;1930 ,1913 ,1908 7מחשבותיו של פרויד על האימהות חלקיות ומפוזרות לאורך כתביו .פלגי-הקר ) (84-32 :2005אספה אותן יחד ודה באם ,שפרויד מייחס לה תפקיד מרכזי ,אך היא מובית אצלו כרקע ,כמי ש"עייו משכות אליה רק כדי להסב את פיו בהגיעו" )שם.(77 : 8תיאוריות יחסי אובייקט מיחות שהתיוק ולד כשהוא מותאם מראש לאיטראקציה אושית .בשוה מפרויד ,שתפס את הפש כמועת מתוך דחפים )מייים ותוקפיים( ואת היחיד כמי שכל חייו מעומת עם סביבתו ,ועל רקע דרישותיה מכוון לרסן את דחפיו ,תיאוריות יחסי האובייקט מתייחסות לאב וממעטות לכתוב עליו כפרד ,כאילו אין לו מקום משל עצמו ,והאם תופסת בהן את מרבית הבמה בהסתכלות על העולם הפשי של הילד וגידול הילדים .שים אלו הן כמו ִריק אבהי או "כתם עיוור" מבחית העיסוק באב. לקות האב מרתקת בעייי ומושכת להאירה ,מכיוון שהיא מתעלמת מן האב שקודם לכן – אצל פרויד ובי תקופתו – זכה למקום ולחשיבות מרכזיים .אם כן ,היכן האב באותן שים שבהן הפסיכואליזה מתפתחת ,ואיך מוסברות הקפיצות התיאורטיות הגדולות בחשיבה עליו? האם בראשית החיים האב איו תפס ,איו מסומן או פשוט מיותר? האם האב חשוב רק בהקשר למערך האדיפלי? האם האב מעורר רגשות ועמדות קיצויים או מוביל להתייחסות מפוצלת – פעם הוא מואדר ואחר כך מסולק או "רצח"? או שמה מושג האב התכווץ בתיאוריות ששגשגו בתקופה זו ,גם בשל כוחות מושגיים אחרים ודימיקת השיח בתוך התועה הפסיכואליטית? לקות האב בתיאוריות האגלו-סקסיות מעיית במיוחד גם בהשוואה למעמד החשוב שקיבל האב באותן שים בפסיכואליזה הצרפתית ,ובפרט בכתיבתו של לאקאן )בפרט משות ה 50-ואילך( ,כתיבה שווייקוט הבריטי ,למשל ,היה מודע לה וער למושגיה )וייקוט .(128 :1971לאקאן הציע קריאה פרשית משלו לכמה מן המושגים המרכזיים בחשיבתו של פרויד ,ובכללם מושג האב בשלושת אופיו :הסמלי ,הדמיוי והממשי 9.הוא התייחס ל"חוק האב" כמטפורה סטרוקטורלית-בלשית המתייחסת להפרדת הסובייקט מאובייקט התשוקה )האם( .לאקאן הוביל את הצרפתים לקריאה מחודשת של מאמרי פרויד ,והכריזמטיות שלו כתיאורטיקן יכרת בכתבים הצרפתיים עד היום .הפסיכואליזה הצרפתית ,יותר מזו הבריטית ,המשיכה להתעיין במייות ,בסירוס ובאב .לוכח החשיבות התיאורטית שרעיון האב זוכה לה בפסיכואליזה ובפילוסופיה הצרפתיות עד היום ,צמצום העיסוק באב כמעט עד לכדי התעלמות ממו בפסיכואליזה האגלו-סקסית באותן שים מקבילות מעוררת סקרות. בשות ה 70-וה ,80-בעקבות פיתוחי פסיכולוגיית-האי) 10בעיקר בארצות הברית( ובעקבות תיאורטיקים כמו הרטמן ורפופורט שדיברו על השפעותיה של הסביבה הממוצעת על פיתוח פוקציות בוחן המציאות ,הספרות הפסיכואליטית האגלו-סקסית מאזת את עצמה במידת מה ומחזירה את האב לתמוה .אחרי שים ארוכות של התמקדות ביחסי הילד ואמו ,ובעקבות עבודותיהם של הס לואוולד ) ,(Loewald 1951מרגרט מאהלר )(Mahler and Goslinger 1955 ואחרים ,הפסיכואליזה מזהה את הצורך בפרימת הדיאדה אם-ילד ,ומתרכזת בתהליכי ההיפרדות-אידיווידואציה של הילד מאמו ובתפקידי האב כמייצג המציאות וכציגו של העולם בחיי הילד .בשים אלו צומחת ספרות העוסקת בתפקידי האב באופן אחר מבעבר ,לא רק מתוקף חשיבותו כמייצג העולם מחוץ לבית אלא גם מתוקף התפקידים המיוחסים לו בתוך המשפחה .תחילה מופיעים מאמרים חלוציים בודדים בגישה פסיכואליטית 11,ובעקבותיהם מתפרסמים מאמרים הבוחים פתולוגיות של ילדים המושפעות מאבות מזיחים ,עדרים או מתעללים 12.הסתכלות זו מבליטה את חשיבות האב דרך השפעתם של חֶ סר או פתולוגיה של האב על תקיותו הפשית של הילד .אחר כך יוצאים לאור כמה ספרים הוגעים לאב ,רובם אסופות מאמרים 13.ספרים אלו מדגישים במיוחד את יחסי האב עם הבן, מגדירים ומפרטים את תפקידיו ההתפתחותיים ומציעים זווית סוציולוגית-משפחתית וקליית. תקופה זו חשובה לתיאוריה על האב ,שכן הוא זוכה להכרה מחודשת בפסיכואליזה האגלו-סקסית ,יחד עם ההכרה הגוברת בחשיבות המציאות וההסתגלות אליה להתפתחותו הפשית של הילד .עם זאת ברצוי לסייג את הערכת המקום התיאורטי שיתן לאב בשים אלו בכמה סייגים .ראשית ,באותה תקופה האישה-האם מתחזקת פוליטית ,חברתית ותרבותית ,וההמשגה הפסיכואליטית המגיבה לשיויים אלו פורחת במיוחד סביב בחית יחסי האם וילדה וסביב הדיון באימהות .במובן זה ,גם אותה התעייות מחודשת באב איה דומה בעוצמתה ובדימיות שלה לזו המאפיית את חקירת מיחות את הצורך בקשר ובביטחון כמיע אושי מרכזי .קליין היא שהיחה את הגשר בין פרויד לתיאוריות יחסי האובייקט בהגדירה את טבעו של הדחף כך שיכלול אובייקטים אושיים המובים בתוכו ,ובי תקופתה וממשיכיה הרחיבו את תפיסתה .חלקם – כמו רולד פיירברן ),(Fairbairn דולד וודס וייקוט ) ,(Winnicottהארי גאטריפ ) (Guntripואחרים – התגדו לתפיסת קליין על אודות התוקפות המולדת הובעת מדחף המוות. במקום דגש היתר של קליין על עוצמות הקאה והתוקפות )כגזרות של דחף המוות( ,וטה הזרם ה"עצמאי" בבריטיה לראות את התיוק כמי שולד מכוון לאיטראקציה אושית הרמוית ,שעל רקע תסכולים ,פגיעות או טראומתיזציות )כמו הורות בעייתית( מפתח קשיים רגשיים וחרדות )מיטשל ובלאק .(1995 9לאקאן הבחין בין האב הממשי ,האב הדמיוי )מערכת היחסים עם דימוי הגוף של האב ,האימגו( והאב הסמלי של השפה )אב כמסמן ,שם-האב(. הבחה זו וצרה ,כך מפרש יצחק בימיי ,מתוך המוטיבציה של לאקאן לעשות הפשטה לאדיפליות הפרוידיאית .בטוטם וטאבו )פרויד (1913 פרויד הציג את האב הקדמון כממשי ,בעל גוף ומתהלך על פי הארץ .הוא מחיה ביצירה את הדרמה של רצח האב הקדום אשר התגלגל אל דמותו של האב-האלוהים .לאקאן ביקש להתער מן ההיבטים הביולוגיסטיים ומרעיון הורשת התכוות הרכשות )המכוה "למרקיזם"( של פרויד באמצעות שלוש ההבחות שהציע לגבי האב .באופן זה המיר את האב הממשי הקדום לאב כפוקציה תרבותית וכמסמן .לאקאן למעשה חזר לפרויד אך בה בעת כון שיח מקורי ועצמאי משלו )ראו בימיי .(265-241 ,92-69 :2009 10המסורת הידועה כפסיכולוגיית האי צמחה בשות ה 30-של המאה ה 20-בוויה ,בהשפעת אה בתו של פרויד ) ,(1982-1895פוצה לאגליה עם מלחמת העולם השייה ,והכתה שורשים בארצות הברית החל משות ה ,50-לא מעט בזכות עבודתו של הייץ הרטמן ) .(Hartmannפסיכולוגית האי קיבלה את המודל הסטרוקטורלי של פרויד )שהוצג לראשוה בשת ,(1923ולפיו הפש מורכבת משלוש רשויות פימיות האבקות בייהן: הסתמי )איד( ,האי )אגו( ,והעל-אי )סופר-אגו( .אה פרויד זיהתה את מורכבותו ומרכזיותו של האי ואת ההיבטים הלא מודעים שלו .היא החלה לחקור את מגוי ההגה שבעזרתם האי מפקח ומווסת את החרדות המתעוררות בעקבות הלחצים שמפעילים על הפש הן הדחפים והן הערכים המופמים .פסיכולוגיית האי מתעיית בהסתגלות היחיד למציאות ובכוחותיו. 11כמו Abelin 1975; Burlinghem 1973; Chused 1986; Gaddini 1976ואחרים. Burgner 1985; Herzog 1982; McDougall 1989 12ואחרים. 13כמו Blos 1985; Cath et al. 1982; Cath et al. 1989ואחרים. מושג האם .סייג וסף מסתמן בין היבשות :באופן בולט ,הכותבים האמריקאים פתחים להכרה באב יותר מעמיתיהם האירופאים .האירופאים באופן כללי )ובייהם הקהילה החזקה המרוכזת בלודון( לא ממש להבו ממושגי פסיכולוגיית האי ,וטו יותר לאמץ את תיאוריות יחסי האובייקט האימהיות .אך גם בארצות הברית התפתחו זרמים חשובים בפסיכואליזה שלא היטיבו עם האב .הייץ קוהוט ) ,(Kohutלדוגמה ,אבי תיאוריית העצמי שצמחה בשיקגו מתוך מושגיו של פרויד ופסיכולוגיית האי ,תן לאב מקום מוגבל למדי בתיאוריה ההתפתחותית והקליית שיצר .למרות הדגש של קוהוט על פגיעות רקיסיסטיות ממשיות ועל השפעת אי-ההבה של ההורה על חוויות הזהות והעצמי של ילדו, בכל זאת מושג הזולתעצמי שלו ) (selfobjectהוא אימהי באופיו .דבר זה בולט במיוחד בשלבים הראשוים המתמקדים בצורך בהורה שישמש מראה ) .(mirroringרק מאוחר יותר ,עם הצורך באידיאליזציה של ההורה ובתאומוּת עמו ,יש לאב מקום ברור יותר )ביחס לתאומות – אצל הבן( .לאחרוה מציע גארי דיק לכלול גם את המעורבות האבהית המזיה והמעורבת כמספקת פוקציות זולתעצמי ) .(Dick 2011סייג אחרון שברצוי להעלות קשור באופי ההתעייות באב ובאבהות בתקופה זו .האב חקר בדרך כלל דרך הציפיות ממו כגבר ,כמווסת התוקפות ,כגשר לעולם ולמציאות אצל הילד שאיו תיוק עוד .כל אלו הן התייחסויות חלקיות לאב ,ולעתים גם מוטות וחד-ממדיות. דומה שהפריחה היחסית של האב ב"תור הזהב" של שות ה 80-איה מתעצמת בכתיבה העדכית על אודותיו .בשות ה- ,90דווקא בתקופה שבה האב כבר התגלה כאדם במחקרים האמפיריים וההתפתחותיים ,שוב מסתמת האטה בכתיבה הפסיכואליטית על אודותיו ,שדי ממחזרת הבות ישות .האומם מוצה כל עולם התוכן הקשור באבהות? ממשיכיה של קליין )בעיקר באגליה( – בדגש על העולם הפימי ועל הפוקציות הסמליות של ההורים – אים מרבים לתת לאב מקום ממשי בחיי הילד ,וכפי שאבליט – ממעטים להתייחס לאבהות .אף שבשים אלו חל פיתוח וסף של מושג הזוג-ההורי המופם שבו מוזכר האב כמבה פשי מכיל ומארגן ,כמאפשר מרחב פשי וכמפתח חשיבה ,אף שהכותבים עוסקים באב כ"שלישי" 14,עדיין מקומו בתיאוריה חלקי ולא מפורט דיו ).(Etchegoyen 2002 גם אצל הכותבים מן החשיבה ההתייחסותית והאיטרסובייקטיבית בת זמו) 15המרוכזת בעיקר בארצות הברית( שית אותה מגמתיות ביחס לאב .אף על פי שזרם זה מתמקד באיטראקציות )גם הבין-אישיות( שבין הילד והוריו ובהכרה ההדדית בייהם ,הוא עדיין מגלה העדפה ברורה להתמקד באם .בג'מין ,לדוגמה ,מותירה עמימות מכוות לאזכור ישיר של האב בספרה כבלי האהבה )בג'מין ,(1988וחוזרת ומשתמשת במוח ֵאם גם כשכוותה להורה ביחס ִ העיקרי המגדל את הילד ,שאיו בהכרח האם .בהערת שוליים היא מסבירה" :אם כי אי כותבת על האם ,אי מתכוות למבוגר המשמעותי ,שיכול להיות האב ,או כל מטפל אחר המוכר היטב לילד ] [...יש להותיר עמימות זו במקומה" )שם: .(21אי מוצאת שיסוחים כאלה מגרים לפתוח את שאלת האב הראשוי המטפל בילדיו ) (the nursing fatherובה בעת סוגרים אותה מחדש .האם מדובר גם בהיסוס באשר למקומם של האב או הורותו? האם הכתיבה על האב בקווי מתאר עמומים הה מעין פתרון מושגי לתרבות הורית המצאת בשלבי מעבר ,שבה התפקידים ההוריים יתים להחלפה בייהם? האם בשל הגמישות ויתר ההדדיות בין האב לאם ביחס להורותם לא בה מושג אבהי ייחודי בהיר? למיעוט העיסוק באב ולחוסר הבהירות בוגע אליו עשויות להיות השתמעויות אפיסטמולוגיות וקלייות מדאיגות .ככל שממעטים לעסוק בפיתוח החשיבה על האב ומותירים את האבהות כמהות כללית ועמומה ,כן מצמצמים את מקומו בתיאוריה הקליית .ואכן ,במבט מרפרף על תיאורי המקרים המתפרסמים בכתבי העת הפסיכואליטיים המרכזיים )כמו The International Journal of Psychoanalysisואחרים( חשפת – לפי התרשמותי – אי-סימטריה מקבילה. בתיאורי טיפולים או בדוגמאות מתוך המקרים המפורטים בכתבי העת שבהם עייתי – כמעט עדרת ההתייחסות אל האב .מתוך המעט בלט לעייי מאמרה של רוזיי פרלברג ,המתארת פטזיה של מטופל גבר שהתפתחה באליזה שבה "מכים את האב" ) .(Perelberg 2011פרלברג טועת שזוהי פטזיה שכיחה אצל מטופלים גברים ,ויש בה הזדמות לתיקון מבה פימי מעורער של פוקציית האב הסמלית .אפשר לשאול בעקבות פרלברג ,איך קורה שפטזיות בוגע לדמות האב מוזכרות כה מעט בספרות בת זמו בתיאורי אליזות? מתקבל הרושם כאילו גם בעבודה הקליית העשית על ספת האליטיקאי האב איו מוזכר דיו ,מדובר פחות ,ובמובן העמוק – מפועח פחות .לאב ,אם כן ,חוצה זריקת עידוד מושגית ,שתסייע להחזירו ולהחדירו מחדש למודעות ,כושא חי ומעיין. קשיים בהמשגת האבהות בספרות הקיימת על האב איתרתי שתי טעות המסבירות מדוע המשגת האב הפסיכואליטית מצאת בעמדת חיתות: האחת" ,תלוית ביולוגיה" ,טועת שהקשר של האב אל הביולוגיה רופף יותר מזה של האם ,ופחות גופי במהותו; השייה" ,תלוית תרבות" ,טועת שאבהות הוא מושג תלוי תרבות ,לעומת האימהות התפסת כאויברסלית יותר במהותה .אתייחס בקצרה לשתיהן ,ואצביע על גורם שלישי שבעייי הו רב השפעה אך הספרות הוגעת לאב פוסחת עליו ,אולי מכיוון שהוא קשור לממדים רציוליים פחות ,ובהיותם רגשיים וסובייקטיבים הם חמקמקים יותר. 14הכווה לשלישי העומד אל מול הדיאדה אם-ילד ומפוגג את סגירותה. 15הגישה ההתייחסותית והאיטרסובייקטיבית הה צעירה יחסית )התפתחה לקראת שות ה ,(90-והיא זרם פסיכואליטי מקובל ובולט בארצות הברית .בין מקורותיה הרבים היא מושפעת מפסיכולוגיית האי ,מתיאוריות יחסי אובייקט ,מן הגישה הבין-אישית בהשפעת הארי סטאק סאליבן ) (Sullivanואריך פרום ) (Frommומפסיכולוגיית העצמי )קוהוט( .זרם זה מתמקד בהכרה ההדדית שבין התיוק/הילד להוריו ובאיטראקציות שבייהם ,גם אלו הממשיות והמציאותיות .ברוח פוסטמודריסטית זוהי גישה פלורליסטית ,המתאפיית בהתמקדות ביחסים בין העצמי לזולת, גישה קליית לא-סמכותית שבה יתן דגש לרגשות )ופחות לדחפים( ולאופן הסמוי שבו מה שרקם בין המטפל למטופל באופן הדדי יותר מבה את הסיטואציה הטיפולית. א.טעת הקשר של האב אל הביולוגיה .שטיין כותבת" :האם המהות הוצרת מגופו של האב ,אבל באופן סמוי ,הבית מטיפה של בשרו ] [...האם חוסר הראות של הקשר הגופי שבין האב לבו ] [...עושים קשר זה למיסטי ועמוק מכדי שאפשר יהיה למדוד אותו – מופשט ומוחשי בו-זמית ] [...לצח לא מובן?" ) .(Stein 2006b: 1022שטיין למעשה וגעת בקשר הרופף בין האב לביולוגיה )שאין בו מקבילות להיריון ולהקה המייחדים את הקשר בין האם לתיוקה( כבסיס הקושי בהמשגת האב .אולם בפועל התרומה הביולוגית והגטית של שי ההורים חיוית להבאת ילד לעולם .ובאופן פרדוקסלי ,דווקא פרויד ,שהיה רופא בהכשרתו המוקדמת ,ועסק בזיקה בין הגוף והפש בתיאוריית הדחפים והמייות הילדית ,לא התקשה לתת לאב את המקום המרכזי כשפיתח את הפרדיגמה של התסביך האדיפלי ,ואילו האם הוזכרה פחות בכתביו .לעומתו ,תיאוריות יחסי האובייקט ,אשר סוגו בהדרגה מתיאוריית הדחפים של פרויד ושמו דגש על הצורך האושי בקשר ויחסים ,דווקא הן קיבלו את הא-סימטריה הביולוגית כמשפיעה על אי-סימטריה מקבילה בעולם הייצוגים של ההורים .אי מבקשת לתהות על אודות הקבלה זו ,שאיה מתיישבת עם החופש הפוטציאלי שיכול היה להיות לתיאוריות יחסי האובייקט כמכווות-יחסים .האם העובדה שלאם "רגל אחת בביולוגיה" והחיים העובריים מתפתחים בתוך רחמה היא הקובעת את העיסוק המוגבר שלו בייצוגי אם או בחלקי אובייקט כמו השד ,על פי ייצוגי האב וחלקי אובייקט כמו הפין? ב.טעת מושג האב כתלוי תרבות .דיאמוד מתייחס לטעת תלותו של האב בתרבות כאל אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמשגת האבהות עודה ביקותה גם בפסיכואליזה בת זמו ) .(Diamond 1998: 250הוא מציין שהוויית האבהות משתה מחברה לחברה ,מתקופה לתקופה וממשפחה למשפחה .גם אצ'גוין וטרוול מצביעות בספרן על טעה זו ) .(Etchegoyen and Trowell 2002כותבים אלו מזכירים את התמורות בתרבות ההורית )שאתן פתחתי פרק זה( ואת המעבר מאבהות מרוחקת של האב מימי ראשית הפסיכואליזה לתרבות אבהית מעורבת וקרובה יותר לילדים בתקופתו .אך בלי משים ,בהמשך דבריהם מצייים הכותבים כי חלים שיויים גם בתרבות ההורית בכלל; גם האימהות מפתחות קריירה ועובדות מחוץ לבית יותר מבעבר ,וחלוקת התפקידים בין ההורים גמישה והדדית יותר מפעם ,הם תלויים זה בזה ומגדירים בהתאמה את תפקידיהם .אם כן ,הרי שגם התהלותה של האם כיום רבגוית ושוה מהתהלותה בעבר ,והָה תלוית תרבות ומשתה מאישה לאישה וממשפחה למשפחה .ועדיין ההמשגה הפסיכואליטית איה רואה בשיויים אלו סיבה לערעור על חשיבות האם והשפעותיה .להפך ,התיאוריה ממשיכה לראות את האם כאבן יסוד בחיי הפש ולחשוף היבטים מוקדמים יותר ,טרום-מילוליים וטרום-לידתיים הקשורים בקשר ִאתה. כדי להבהיר עוד עד כמה הטעה התרבותית איה מייחדת את מושג האב דווקא )ואיה רק מכשול בעייי ,אלא גם בבחית אתגר( ,אי מציעה לחשוב על התפתחותם של מושגים פסיכואליטיים אחרים .הרי התיאוריה הפסיכואליטית כולה צמחה ,התפתחה ועדיין משתה בתוך התרבות המערבית בעת הזו ,ומתפתחת ומרעת את גישתה למושגי יסוד בפש )בושאים כמו עצמיות ,זהות או סובייקטיביות( .מדוע אם כן קשה במיוחד להיע קדימה את המשגת האב? אולי חוצה לושא האב השקעה שתחיל עליו את האפשרויות החדשות שהשפה הפסיכואליטית רכשה לעצמה עם השים, במקום לחשוש מפי מושג יחסי ותלוי הקשר זה? אם האימהוּת זוכה לתשומת לב המביאה בחשבון את השיויים התרבותיים ופתוחה כלפיהם ,מדוע להמשיך ולהזיח את המשגת האבהות ולהגדיל עוד את הפער התיאורטי הקיים ממילא בין דמויות ההורים? ברצוי להציע גורם אחר ,וכח אך לא מדובר במפורש בספרות הפסיכואליטית על אודות אבות ,והוא הגורם הרגשי- סובייקטיבי .מתוך הקשבה אליטית לגלוי ולרמז בטקסטים ,אי מבקשת לחשוף היבטים רגשיים כלפי האב ודמותו, השזורים בכתיבה המושגית על אודותיו .בפרשותי אראה שרגשות אלו ,הקיימים כ"רעש רקע" בלתי מע בכתיבה על ההורים ,מתערבים בטיעוים הרשמיים והלוגיים של הכותב ,ולא פעם מקשים עליו לתת לאב מקום ייחודי ופרד בצורות רבות )כמו הימעות מכתיבה עליו או מיעוט ִאזכורו ,הכלתו בתוך האם והטיות וספות(; בתוך אלו – האב כאדם עלם ואלם. ג .הטיות רגשיות והשפעתן על המשגת האבהות .רעיון התערבותם של משתים רגשיים בעיצובו של מושג )פיתוחו או קיבעוו( כבר שמע בספרות כשלושים שה בוגע למושגים פסיכואליטיים מרכזיים .בספרו הלא-מודע במדע ובפסיכואליזה )שטיין (2005מצביע יהויקים שטיין על מושגים שוים שפיתוחם עוכב או הוטה בשל התגדויות רגשיות. שטיין מתייחס בין היתר למיעוט העיסוק בגופיות בפסיכואליזה ,או למיעוט עיסוקה בחלומות זוועה ,אף על פי שהתיאוריה ותת מקום מרכזי לחלומות בכלל .לגבי מושג ההעברה הגדית ) – (countertransferenceהשגור היום בשיח הקליי – שטיין מצביע על הכחשתם הכבדה של רגשות המטפל במפגש הטיפולי במשך שים רבות ,על ה"דיקטטורה של הלוגוס" שעיכבה את פיתוח מושג ההעברה הגדית תקופות ממושכות ,ביסיון להגן על האליטיקאי מפי מעורבות רגשית ויצירת מיתוס שלו כיטרלי. דוגמה למחקר אליטי רציי שמביא בחשבון את הממד הרגשי מצאתי אצל פלגי-הקר ) .(2005פלגי-הקר מצביעה על קשיים פסיכולוגיים המתערבים בהמשגת האימהות בשל רגשות חזקים ולא מעובדים הקשורים באם ובמרכזיותה. בספרה היא מדברת על "חוב לאם" המביא לפיצול בהתייחסות אליה בכתיבה :לטייה להאדירה מצד אחד או להאשים אותה מצד שי ,דבר המעכב את האפשרות להתייחס אליה כסובייקט .על פי פלגי-הקר ,חשיפת גורמים לא מודעים ביחס כלפי האם ועיבוד הרגשות המתגלים בכתיבה עשויים לקדם את המשגתה ,ומתוך גישה זו היא קוראת מחדש טקסטים העוסקים באם ובאימהות. ברוח רעיוות אלו המשכתי לשאול :מהם הקשיים הפסיכולוגיים והרגשות החזקים והלא מעובדים הקשורים באב ושזורים בכתיבה על אודותיו? האם בקריאה מחודשת של טקסטים יתן לחשוף אמביוולטיות או התגדויות כלפי האב ודמותו ,שעשויות לשפוך אור וסף על הקיצויות המושגית כלפיו בתקופות שוות ,המיטלטלת בין יחס מיתולוגי ,מאדיר או פאלוצטרי כלפיו במשך שים לבין התעלמות ממו והדרה שלו בתקופות אחרות ואצל תיאורטיקים מובילים? רגשותיו של תיאורטיקן המעצב זרם פסיכואליטי כלפי הוריו והשפעתם על כתיבתו היא סוגיה מעיית ורגישה לטיפול במהותה .זהו היבט אישי וחמקמק התון לפרשויות סובייקטיביות שוות ,אך בעייי ,באופן טבעי ,הוא חלק מהשיח הפסיכואליטי כשפה וכדרך חשיבה .בוגע לפרויד כבר פורסמו עבודות שעסקו ביחסו המורכב וברגשותיו העזים כלפי אביו ,רגשות שככל הראה תרמו לדגש היתר על דמות האב בתיאוריה שיצר ולחיוורוה של האם לעומתו 16.פרויד ולד כשאביו התאבל על מות אביו שלו ,וקרא על שם סבו המוערך .האליזה העצמית האיטסיבית של פרויד החלה סמוך לפטירת אביו ב ,1896-אובדן שטלטל אותו רגשית .באליזה העצמית שלו התעמק פרויד ביחסיו עם אביו ובהשפעותיו עליו יותר משעסק ביחסיו עם אמו ,אף על פי שגודל על ידי אמו ,במשפחה יהודית מזרח אירופאית טיפוסית לאותה תקופה ,שבה האם עסקה בגידול הילדים והאב – בלימודים או בפרסה .בהקדמה למהדורה השייה של ספרו המכון פירוש החלום פרויד מצביע על משמעותו הסובייקטיבית של הטקסט עבורו ,שהתגלתה בפיו אחרי סיום כתיבתו .הוא כותב" :הוא ]הספר[ התגלה לי כחלק מן האליזה העצמית שלי ,כתגובתי למות אבי; כלומר ,כתגובה לאירוע המשמעותי ביותר ,לאובדן הוקב ביותר בחייו של גבר .משהכרתי בכך ,שוב לא הייתי מסוגל למחות את עקבותיה של השפעה זו" )פרויד .(66 :1900ואכן ,מרכזיות האב בפש והשפעתו על התמוה הוירוטית מובלטות הן בהמשגת הפשיות בפסיכואליזה שפיתח והן בתיאוריה הקליית שלו ,כפי שהיא משתקפת גם במקרים שפרסם – החל בדורה ,הס הקטן, איש העכברושים וכלה ביתוח דמותו של שרבר .חייו האישיים והמקצועיים של פרויד חקרו רבות .מתוך מבט ביוגרפי- היסטורי על חייו ויתוח מכתבים אישיים שכתב לעמיתיו ,אפשר היה לאתר מרכיבים ברגשותיו המורכבים כלפי אביו ולשער איך הללו התגלגלו לכדי יצירת מושג האב הפסיכואליטי רב ההשפעה בכתיבתו ומרכזיות התסביך האדיפלי להביית הפשיות. דוגמה וספת להשפעת היחסים עם ההורים על הכתיבה והתיאוריה הפסיכואליטיות מספק הפסיכואליטיקן הייץ קוהוט ,שגילה מרדות כלפי פרויד – ה"אב" הפסיכואליטי הגדול – והציג תיאוריה חדשית ושוה – פסיכולוגיית העצמי – שאותה פיתח החל משות ה .70-במאמרו המרכזי מ 1979-הוא מציג את שתי האליזות של מר Kohut ) Z .(1979הביוגרפיה של קוהוט חושפת ) (Strozier 2001שמדובר ביתוח מוסווה של האליזה שעבר בשיקגו אצל אליטיקאית פרוידיאית מוויה ,אל מול פרשות מחודשת שלו לחומריו האישיים בטכיקה החדשית שהוא מציע. ראה שהאליזה העצמית של קוהוט אפשרה לו לעבד את גזרות יחסיו עם אמו ,שסבלה מדיכאון עמוק וממושך במהלך ילדותו .ארולד ריצ'רדס מצביע על הקשר העמוק בין הדגש התיאורטי של קוהוט על ההורה הלא-אמפתי, שבפסיכולוגיית העצמי הקוהוטיאית הוא בעיקר האם ,לבין ההיסטוריה האישית של קוהוט ויחסיו הבעייתיים עם אמו ).(Richards 2009: 106-108 בשתי הדוגמאות הללו משתקף חיפושו של הפרשן אחר עמדות פימיות ורגשות ילדיים לא מעובדים של הכותבים כלפי הוריהם ,כצובעים את הטייה להבלטת היבט מסוים באחד משי ההורים במושגיהם התיאורטיים והקלייים .אסה לבדוק ,ככל שיתן ,באיזה אופן הכתיבה על אודות האב אצל כותבים שהתקשו לתת לו מקום חושפת בתוך ההסמלה, הארגון ושפת ההמשגה עמדות ילדיות או רגשות לא מעובדים ומוטים ,המוצאים ביטוי ישיר ועקיף בתוך הטקסטים. כמתבקש מכתיבה הוגעת בסובייקטיביות ,אף זו שלי – כפרשית המגיעה מעמדה המאמיה בתרומת האב ובהשפעותיו לעיצוב הפשיות מראשיתה – תיחשף באופן בלתי מע בכתיבה .בקריאתי המחודשת בטקסטים אחתור כמיטב יכולתי להכיר בהשפעות רגשותיי ועמדותיי כלפי מושא כתיבתי ,ולהתדיין אתם בפרק הסיום. קריאה פסיכואליטית ביקורתית של טקסטים לפי שאפרושׂ את הפרקים השוים במסע חיפוש האב ,אציג את המתודה של קריאה ביקורתית שבאמצעותה אבחן בעייים חדשות טקסטים מסורתיים ועכשוויים הוגעים בהתפתחות הפשית ובהורות .קריאה ביקורתית היא פרדיגמת שיח ומחקר שהתפתחה במקור בתחום הספרות ,והושאלה במחצית השייה של המאה ה 20-כשיטת יתוח לתחומי הפילוסופיה ,הסוציולוגיה ,התרבות והפוליטיקה .בספרו ביקורת ואמת )בארת (1966מבחין רולאן בארת בין קריאה ביקורתית "ישה" המדגישה שחזור קפדי של עובדות ובין ביקורת "חדשה" ,שאותה הוא מכה פרשית – המגויסת למה שהוא מכה אידיאולוגיה .האידיאולוגיה שאליה מתכוון בארת יכולה להיות פומולוגית ,פסיכואליטית, מרקסיסטית או אחרת .הקריאה ברוח בארת חודרת ליצירה ,שארת אימטית לה ואיה זקוקה להצדקות חיצויות מן הטקסט אלא לדבר אחד – להפתעה וכח היצירה .בארת קורא לקורא-הפרשן להשתחרר ממה שהוא מכה ה"סביר", שלעתים ראה רציי ואקדמי אך הוא משטיח את השיח בכך שהוא צמד אל מה שמוכר בטקסט ,אל מה שקוהרטי ,אל התוכן או ההיגיון של הטקסט בלבד .תחת זאת הוא מציע לגלות מחדש את הטקסט ,לחתור כגד ההיגיון המרכזי שלו ולחפש בו כיווים לא צפויים. אופות קריאה זו משתלבת עם רעיוותיו של ז'אק דרידה ,שספרו על הגרמטולוגיה התפרסם בסמוך לזה של בארת. דרידה – ממובילי האסכולה הדקוסטרוקטיבית בתחום ביקורת הספרות – מתייחס לטקסט כאל אירוע שבו משתתף 16גיי Blos 1987; Krull 1986; Lake 1989 ;1988ואחרים. הקורא או הפרשן .הלה בוחן את המרקם של הטקסט ,אילו טעות הטקסט מסה להציג ואילו להסתיר ,על אילו דיכוטומיות הוא שען ,ועל פי "עדויות" חדשות אלו יכול הקורא לכתוב את ההמשך המתבקש לטקסט על פי פרשותו שלו .דיכוטומיות שעליהן טקסטים שעים יכולות להיות רבות כמו גוף-פש ,אובייקט-סובייקט ואחרות .הקורא- הפרשן קרא לערער את ההגדה המוחלטת בין שי איבריהן ,את השרירותיות שלהן ואת ההעדפה של מחבר הטקסט לצד זה או אחר. אין בכוותי לערוך דקוסטרוקציה מקיפה של טקסטים כפי שהתפתחה כמסורת בפילוסופיה ובפסיכואליזה הצרפתית בעקבות דרידה ,אך בכוותי להשתמש ברעיון של קריאה מחודשת ועצמאית של הטקסטים .זאת מאחר שבטקסטים פסיכואליטיים על אודות האב מצאתי עקבות לדיכוטומיות חוזרות ,כמו הדיכוטומיה המגדרית – גבר מול אישה ,גברי- שי – או דיכוטומיות כמו ראשוי מול משי ,מציאותי מול פימי ואחרות .לפי דרידה ,דיכוטומיות מכתיבות סמכותיות, ולמעשה מצמצמות את החשיבה .הן מכתיבות ביאריות .מה שעובר דקוסטרוקציה בקריאה החדשה )במשמעות האטימולוגית של "לפרק" ולתח ,to de-construct ,כמו שמסחת חוקרת הספרות ג'וסון( היא הטעה של הטקסט לשליטה חד-משמעית על ידע או לצורת סימון אחת על פי אחרת ).(Johnson 1978 בשל התגדותו של דרידה לסמכותיות פסקית של הגדרות ,הוא איו מפרט חוקים לשיטתו מעבר למה שתיארתי, ובמובן זה משאיר חופש לקורא הפרשן .אפשר ללמוד איך מתהלת קריאה כזו מתוך עבודותיו ,כמו חיבורו בית המרקחת של אפלטון )דרידה .(2002בחיבור זה דרידה מתמקד בדיאלוג פידרוס של אפלטון ,שזכה לביאורים ולפרשויות רבות לאורך השים .הוא עצמו מתמקד בסוגיה הראית לכאורה משית וקצרה יחסית ,ומתעכב דווקא עליה )שהאום של ליסיאס כתב ,לעומת יתר אומיו שישאו בעל פה ,כלומר לדיכוטומיה דיבור-קריאה( .אף שהטקסט של אפלטון כלל לא מוביל את הקורא להתמקד בפרט זה ,דווקא ממו יוצא דרידה; הוא עורך יתוח וההרה של טיעויו הרשמיים של הטקסט ופורש את הסתכלותו האחרת ,המפתיעה .בדיקת הפרטים ה"טפלים" לכאורה ,אלו שהשתרבבו ללא תשומת לב המחבר ,מאפשרת לראות אותם כרמזים לא מודעים הפותחים הסתכלות חדשה. קריאה ביקורתית )קריאת הכתיבה( היא צורת יתוח שאפשר לראותה במובים פסיכואליטיים כאדיפלית ,כפי שמתסח משה רון ,מתרגם הספר לעברית )דרידה .(2002כאילו הקורא משתחרר מסמכותיות טיעוי הכותב ,מסתכל בעצמו על הפרטים המקריים בטקסט ,מסרב להמשיך להסתירם ויכול להחליט אם הוא מזדהה עם המקור או מפתח דימויים אידיווידואליים משל עצמו .בעייי ,קריאה אדיפלית כזו מתאימה לפרשות של טקסטים פסיכואליטיים בכלל ,ומתאימה במיוחד לושא האב. קודה זו מובילה אותי שוב לעבודתו של שטיין ) .(2005שטיין מציע לחקור מושגים לא רק מקודת המבט של ההיסטוריה של המדע )המסה לברר את הסיבות שבהן התפתחה התגלית ואת השפעות הסביבה החברתית והתרבותית עליה( ,אלא גם מקודת המבט של חקר התהליכים הסמויים ,שהוא מכה "הפסיכואליזה של המדע" .זו האחרוה עוסקת באותן סוגיות כמו הראשוה אך מקודת מבטו של המודחק ,ותרה אחר המיעים הרגשיים והלא מודעים ביסודן של הטיות מושגיות .בגישה זו או שואלים מהם הגורמים הסובייקטיביים הבולמים את התפתחותו של ושא ,או מדוע בזמן מסוים מתעלמים מהסבר אחד ומעדיפים הסבר אחר .החת היסוד המושפעת גם מתפיסתו של תומס קון ,שאותה פיתח בספרו המבה של מהפכות מדעיות ) ,(1962היא שגורמים רגשיים מודעים ולא מודעים כאחד משפיעים הן על המדען והן על הקהילה המדעית ,על הפרדיגמה השלטת בה ועל יכולתו של המדען הבודד להשתלב בה או להתגד לה כשהוא מבקש להציג עמדה ייחודית .על פי קון ושטיין ,לעתים קרובות אפשרויות שאין עולות בקה אחד עם ה"שיטה" מוכחשות ,מודחקות או דחקות לשוליים ורק רמזות. שטיין מציג בספרו קווים מחים לחקירה בין-תחומית המאפשרת פרשות חדשה של טקסטים .ברוח בארת ודרידה גם הוא קורא לפרשן לאתר רמזים שהטקסט מסגיר ,ודרכם להאיר קודות עיוורון – בין אם הן מכווות להציג את הטיעון השליט או שאין מודעות )ואלו בעייו – וגם בעייי – אף מעייות יותר( ,וכך לאפשר התקדמות מושגית .הוא מציג ארבעה יסודות מחים ,ששימשו אותי ככלי יתוח :מטפורות בטקסט )כמשדרות סגון אישי של הכותב(; כשלים )כמו סתירות ,פרדוקסים ,חזרות ,טיעוים מעגליים(; לקוות )אזורים חסרים ברקמה המושגית(; ומיתוסים .בכל תחום תרבותי וגם בטקסטים מדעיים קיימים מיתוסים כמו-מדעיים ,שמקורם בדימויים המבוססים לעתים על החות מקובלות לתקופתן או על החות פרטיות .מיתוסים אישיים עשויים להיות קשורים לדעה קדומה של הכותב או הסתכלותו החד-צדדית 17.אין טעם להתעלם מהם או לבטלם ,משום שהם בלתי מעים ועשויים להכיל מרכיבים יצירתיים ,אך יתן לאתרם כהטיה של הכותב ולפרש מבעד להם צפים סמויים של הטקסט .בפרקים השוים שאציג אדגים מיתוסים מקובלים לזמם והטיות רגשיות אצל קליין ,וייקוט ואחרים כלפי אבות ,ואת האופן שבו יתן לחשוב שהשפיעו על היחס הכללי למושג האב בסביבתם ובקרב ממשיכי דרכם בזרם החשיבה. התחות בדרך אל האב ,ושלוש זוויות הסתכלות בחרתי להתעמק בתיאוריות יחסי אובייקט בשל מרכזיותן והשפעתן על זרמים פסיכואליטיים אחרים ,גם עכשוויים. תיאוריות אלו מבהירות היטב מהי לקוה באזור האב .ראשית אתמקד בעבודתם של שי כותבים שהיו ממעצבי הזרמים 17המוח מיתוס אישי מזכיר במידת מה את מאמרו של קריס המתייחס לטכיקה הטיפולית .קריס עסק במיתוסים אישיים של מטופלים, המתהווים מתוך זיכרוות אוטוביוגרפיים ספציפיים וטעוים לכדי ייצוגים עצמיים ,אשר מרכזים סביבם השקעה רגשית במהלך החיים .הוא מציע לפעח באליזה אותם "מיתוסים אישיים" כמפתחות לחשיפת פטזיות הרומן המשפחתי האישי של המטופל ).(Kris 1956 של יחסי אובייקט :מלאי קליין )בפרק השי( ודולד וייקוט )בפרק השלישי( .כל אחד מהם פיתח את הפסיכואליזה הקלסית של פרויד ושותפיו ,ועיצב שפה שוה להבת הפש וההתפתחות ,שפה פסיכואליטית עשירה השגורה גם היום. אי מבקשת לאתר את האב הסמוי מן העין בכתביהם ולחזק את מקומו ,באופן המשחרר את מושג האב מטל הסובייקטיביות המצלה עליו. בעקבות הקלסיקה של יחסי אובייקט אמשיך ואבחן טקסטים עכשוויים מגישות יחסי אובייקט אשר המשיכו את המסורת של קליין ווייקוט ופיתחו אותה ,החל מאמצע שות ה 80-ועד היום .בשים אלה השדה האמפירי כבר מתעיין האם גם הפסיכואליזה מתעיית בו כסובייקט? אבהיר את מורכבות הסוגיה בטקסטים פוסט-קליייאיים באב כאדםִ . של מלצר ,סטייר ,בריטון ,פלדמן ואחרים )בפרק הרביעי( ובטקסטים פוסט-וייקוטיאיים של אוגדן ,בולאס ואחרים )בפרק החמישי( .פרקים אלו וגעים גם בהשתות המבה המשפחתי והתרבות ההורית בעולם הפוסטמודרי בן זמו, ומאתגרים את השיח האליטי .כל אחד מהפרקים הללו מסתיים בדיון המהווה "פרק סיום" קצר בפי עצמו .בהתבסס עליהם אסה בפרק המסיים )הפרק השישי( להציג מבט-על אשר בעקבות תחות המסע אל האב יציע מחשבות לקראת שיקום מקום האב ואבהותו כמושגים פסיכואליטיים גמישים .איי בוחת וקוראת מחדש טקסטים של פרויד העוסקים באב )שזכו לקריאות חוזרות ושות במשך השים ,לא מעט בהשפעת הקריאות הפרשיות של לאקאן את פרויד( .אך לאורך הקריאה אבחן מדי פעם את הדיאלוגים של התקרבות והתרחקות שקיימו קליין ,וייקוט ,בריטון ואחרים עם 18 רעיוותיו של פרויד בסוגיית האב .באופן זה אבי הפסיכואליזה ילווה בכל זאת את הכתוב. מילון אבן-שושן מגדיר את הערך "מקום" כ"שטח או פח מסוים שכל גוף תופס או שהוא יכול לתפוס" ,וגם כ"מצב, מעמד" )אבן שושן .(1078 :2003אתייחס לשי הרבדים .היות שמדובר במקום ,מצטיירת מפה משפחתית ובה שלוש קודות ציון החוזרות ועולות בספרות :האב ,האם והילד .כך אתבון באב משלוש זוויות הסתכלות ,כמו שלוש קואורדיטות במפה :מיקומו ביחס לאם )בצלע המושגית אב-אם( ,ביחס לתיוק )הצלע המושגית אב-תיוק/ילד( וביחס לעצמו )האב כסובייקט( .אקשיב להתמקמות האב במרחב היחסים בין ההורים בתיאוריות ,הן כאובייקטים פימיים והן כהורים ממשיים .במיוחד אחתור לבסס את מקום האב בראשית התפתחות הילד ,כייצוג ראשוי בפש )כאובייקט פימי( וכהורה לתיוק )כסובייקט מעיין( .אסה להתחקות אחר הסובייקטיביות של האב ,אחר רגשותיו ותפיסותיו את עצמו ואת הורותו ,אישיותו וקשייו והאופן שבו מתהווה אבהותו .בין שלוש זוויות המבט הללו קיימות זיקות וקודות השקה ,אך חידודן בפרד והסתכלות משולבת לאור בחיתן יאפשרו את העמקת הדיון .הפרשות שאציע בקריאת הטקסטים מתבוות באב "מבעד לעייו" ולא מבחוץ ומבעד לתפקידים המיועדים לו והציפיות ממו .בכוותי לבדוק אם יתן לחשוב ולכתוב עליו כמי שאחראי ומשפיע על מה שמתאפשר ביו לבין תיוקו וילדו .ולמרות הפן הביקורתי הגלום בקריאה ,היא גם מעשה אהבה בעייי .היא מבטאת את אהבתי לספרות ולפסיכואליזה ,את משיכתי לפתולי ההורות וקסמה ואת אהבתי לאבי. 18בהקשר זה מעיין להזכיר את מה שטען מישל פוקו בהרצאתו "מהו מחבר?" ) .(1969פוקו כיה את פרויד ואת קרל מרקס "מייסדים של פרקטיקת שיח"" :הם אים רק המחברים של יצירותיהם ושל ספריהם; הם יצרו משהו וסף; את האפשרות ואת כללי ההיווצרות של טקסטים אחרים ] [...שיהם ייסדו אפשרות בלתי מוגבלת של שיחים" )שם .(48 :פוקו מבהיר" :לומר שפרויד יצר את הפסיכואליזה אין פירושו של דבר )אין זה רק פירושו של דבר( לומר שאפשר למצוא אצל ]קרל[ אברהם או אצל מלאי קליין את הרעיון של הליבידו או את טכיקת הפרשות של החלומות ,אלא שפרויד הפך לאפשריים מספר מסוים של הבדלים ביחס לטקסטים שלו ,למושגים שלו ולהיפותזות שלו ,הובעים כולם מן השיח הפסיכואליטי עצמו" )שם ;50-49 :מצוטט בתוך בימיי .(2007ביסיון של פרויד לחשוב על הליבידו ,לכתוב ליבידו ,הוא למעשה השאיר חורים, בלבול וסתירות פימיות במושגיו ,ואפשר לממשיכיו לאזן את טיותיו ולפתח את השיח שלהם מתוך שלו .לאור מחשבות אלו מתבהר שלפרויד וכחות מרומזת בטקסט בכמה אופים .אופן אחד הוא הדיאלוג שקיימו עמו הוגים כמו קליין ,וייקוט ואחרים ,אף שהציגו פרשות שוה משלו בשאלת האב והאם ,והמשיכו את דרך הפסיכואליזה בעצבם עפים חדשים לשיח על הפש ,הלא-מודע והתרבות .אופן אחר הוא במתודת הקריאה הפרשית – קריאה פסיכואליטית המתחקה אחר הסמוי והסובייקטיבי המתגלה מתוך ההתגדויות להיחשף – אשר בעזרתה פעחתי את גורל האב )כאובייקט פימי בפש וכסובייקט( בטקסטים שאציג.
© Copyright 2024