‫מהפכה ליושנה‬ ‫מנהל מוסדות החינוך ש'משפר' את תפיסת החינוך החרדית בארץ‬ ‫פותח את הזמן בראיון מהפכני‬ ‫"המחנך הכי טוב‪ ,‬הוא הנער‬ ‫בעצמו‪ .‬אין מי שמכיר את‬ ‫התלמיד יותר טוב ממנו"‪.‬‬ ‫הרב בקר בחצר הת"ת‬ ‫כנפיים‬ ‫במקום‬ ‫קביים‬ ‫ישראל גרוס‬ ‫צילומים‪ :‬נועם מושקוביץ‬ ‫{‪ }36‬ג' אייר תשע"ה‬ ‫כמה שנים לפני שכל זה יהיה‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬רשמו לפניכם את‬ ‫השם של הרב בן ציון בקר‪,‬‬ ‫מנהל רשת של תלמודי תורה‬ ‫ובתי ספר לבנות‪ ,‬שמוביל‬ ‫מהפך חינוכי שעושה מאות‬ ‫בוגרים מאושרים ואחראיים‬ ‫שראשי הישיבות ומנהלי‬ ‫הסמינרים מתאמצים לקבל‬ ‫לשורותיהם‪ .‬אל תשכחו‬ ‫איפה פגשתם אותו בפעם‬ ‫הראשונה‪ .‬ב־‪ 2,800‬מילים‪ ,‬הוא‬ ‫עומד לחולל בכם שינוי תפיסה‬ ‫קוטבי • נער על פי דרכו‬ ‫ג' אייר תשע"ה {‪}37‬‬ ‫מ‬ ‫סדרונות מבריקים ושקט מהדהד‬ ‫הם ממש לא חלק מחיידר של‬ ‫מאות ילדים נמרצים‪ ,‬אבל זה‬ ‫בדיוק המחזה שאני פוגש שלוש‬ ‫דקות אחרי הצלצול שחותם את‬ ‫ההפסקה הראשונה‪ .‬כשאני מחפש את המנהל‬ ‫האגדי שוודאי משוטט כאן עם רצועת הלקאה‪,‬‬ ‫אני שוב נאלץ להתאכזב‪ .‬מסתבר שבחיידר שאליו‬ ‫נכנסתי‪ ,‬מישהו שבר את כל הכללים המוכרים‪ .‬אין‬ ‫כאן חדר ריטלין‪ ,‬או חדרי קידום וחינוך מיוחד‪,‬‬ ‫ואפילו לא עונשים‪ .‬לראות ולא להאמין‪ .‬בעצם‪,‬‬ ‫בדיוק למטרה הזו‪ ,‬עשיתי את הדרך עד לתלמוד‬ ‫תורה 'יחי ראובן' בביתר־עילית‪.‬‬ ‫אחרי שלוש שעות של סיור‪ ,‬אני חש צורך‬ ‫למתוח מיתרים‪ ,‬לעבות קול ולהכריז בדרמטיות‪:‬‬ ‫מורי ורבותי מ־ה־פ־ך‪.‬‬ ‫אז כמה שנים לפני שכל זה יהיה מובן מאליו‪,‬‬ ‫רשמו לפניכם את השם הזה‪' :‬הרב בן ציון בקר'‪.‬‬ ‫וגם את זה‪' :‬גישת שפר'‪ .‬אל תשכחו איפה פגשתם‬ ‫אותם בפעם הראשונה‪ .‬גם אני אתקשה לשכוח‪.‬‬ ‫השיחה הבאה‪ ,‬היא מהסוגים שמחוללים שינוי‬ ‫תפיסה קוטבי בתוך פחות מ־‪ 2,800‬מילים‪ ,‬אם‬ ‫אצליח להעביר את הסמכותיות שבה נשמעים‬ ‫דבריו של המנהל החינוכי שהביא את הבשורה‪.‬‬ ‫הרזומה של הרב בקר‪ ,‬מרשים למדי‪ .‬כיום‬ ‫הוא מנהל את התלמוד התורה הנוכחי‪ ,‬ועוד‬ ‫סניף כלל חסידי העומד בסמוך‪ .‬בנוסף הוא גם‬ ‫עומד בראשות הנהלת בית ספר וגנים לבנות‪ .‬רק‬ ‫בשביל הפרוטוקול‪ :‬הוא חניך מוסדות קמניץ ובוגר‬ ‫הישיבות 'תפארת התלמוד' ו'באר יעקב'‪ .‬יש לו‬ ‫תואר ‪ B.L.L‬במשפטים‪ .‬וזה עוד כלום לעומת שלל‬ ‫ההסמכות שלו בתחום החינוך‪ .‬הוא מורה מוסמך‬ ‫בכיר שאותיות כמו ‪ A.B‬ו‪ A.M-‬רשומות בתעודתו‬ ‫בהבלטה‪ .‬ובכל זאת הוא מתעקש לראות בעצמו רק‬ ‫'מחנך'‪" .‬זה התפקיד האמתי שלנו"‪ .‬מיד הוא יסביר‪.‬‬ ‫והנה הסיפור בכמה משפטים‪" :‬את ‪ 15‬השנים‬ ‫שלי כמנהל תלמוד תורה‪ ,‬אני מחלק בצורה‬ ‫דיכוטומית לשניים‪ :‬עד גישת שפר וממנה‪ .‬עד‬ ‫אז‪ ,‬הייתי כמו רוב עמיתיי המנהלים‪ .‬עבדתי קשה‬ ‫וכל הזמן התעדכנתי בטיפולים ואבחונים חדשים‬ ‫ופחות‪ .‬הייתי מנהל מותש‪ ,‬קפדן ומצליחן‪ .‬כבשתי‬ ‫פסגות בלוחמה עם ילדים‪ .‬התקנתי מצלמות‪,‬‬ ‫תפסתי ליקויים ושלטתי בכל רגע נתון בילדים‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬בסייעתא דשמיא התוודעתי – בזכות זוגתי‬ ‫שתחי' שמשמשת שנים כמנחת הורים ויועצת‬ ‫חינוכית – לגישה שגרמה לי שינוי תפיסה‬ ‫ומאפשרת לי ולאנשי הצוות‪ ,‬כמו לתלמידים‪ ,‬גם‬ ‫לחייך וגם להתחנך"‪.‬‬ ‫פרויד‪ ,‬אבל ההיפך‬ ‫אז מהי היא גישת שפר? רק רגע לפני שהרב בקר‬ ‫ירפרף בקצרה ובדרך השלילה על הפסיכואנליזה‬ ‫המודרנית ויזכיר שמות מתבוללים כמו זיגמונד‬ ‫פרויד וברי־פלוגתתו‪ ,‬חשוב לו להסתובב אל‬ ‫שלוש התמונות שתולות מאחורי גבו‪" .‬כמו שמיד‬ ‫{‪ }38‬ג' אייר תשע"ה‬ ‫"הסיבה שהחלטתי‬ ‫לצאת לסיפור הזה‬ ‫בפומבי היא שנאמר‬ ‫לי ידי מקור בסי‪-‬אי‪-‬אי‬ ‫שהולכים להרוג אותי‪.‬‬ ‫זאת הייתה אזהרה‬ ‫כמעט מפורשת‪.‬‬ ‫חשבתי שהדרך הטובה‬ ‫ביותר להתגונן היא‬ ‫לפרסם את העניין"‬ ‫"דרך החינוך שלנו מושפעת בעיקר מהדרך המסורה לנו מאבותינו ורבותינו"‬ ‫אסביר‪ ,‬דרך החינוך שלנו מושפעת בעיקר מהדרך‬ ‫המסורה לנו מאבותינו ורבותינו‪ ,‬גדולי ישראל‬ ‫שבכל הדורות‪ .‬אלא שלמרבה הצער‪ ,‬בעשר השנים‬ ‫האחרונות‪ ,‬חדרו לתוכנו תפיסות חינוך 'מודרניות'‬ ‫ו'מתקדמות'‪ ,‬שבמבט ממוקד יותר‪ ,‬הזיקו יותר‬ ‫משהועילו‪ .‬למעשה‪ ,‬כל מה שאנחנו מבקשים‪ ,‬זה‬ ‫רק חזרה אל המסורת"‪.‬‬ ‫למי שלא נמצא בעניינים‪ ,‬הנה תורת‬ ‫הפסיכואנליזה של פרויד על רגל אחת‪ :‬בכל אדם‪,‬‬ ‫חידש פרויד‪ ,‬ישנה מערכת רגשות שהוא לא‬ ‫מכיר‪ ,‬אבל היא זו שמתווה את דרכו‪ .‬ה'תת־מודע'‬ ‫כהגדרתו‪ .‬כך למשל‪ ,‬לפעמים נראה ילד שסובל‬ ‫מפחד בלתי מוסבר‪ ,‬ורק אחרי שנחפור היטב‬ ‫בעברו‪ ,‬נגלה שבגיל צעיר מאוד הוא חווה מאורע‪,‬‬ ‫טראומה‪ ,‬שבשלב זה גורם לו לפחד‪ .‬דרך הטיפול‬ ‫שלו‪ ,‬כבר הייתה פחות מוצלחת‪ .‬היא כללה ספה‬ ‫ותהליך היפנוטי שבאמצעותו שב המטפל אל אותו‬ ‫רגע קשה ו'תיקן' אותו‪.‬‬ ‫"מבלי להיכנס לכל הדעות והשיטות"‪ ,‬מקצר‬ ‫הרב בקר‪" ,‬לנו כיהודים‪ ,‬הייתה תמיד בעיה עם‬ ‫התפיסה הזאת‪ .‬משום שמאחורי המילים הגדולות‪,‬‬ ‫יש למעשה ביטול הבחירה‪ ,‬כי בכל פעם שאנו‬ ‫רואים אדם עושה מעשה שאינו ראוי‪ ,‬אנחנו לא‬ ‫נאשים אותו‪ ,‬אלא את הטראומה הבלתי ידועה‬ ‫שתוקפת את התת־מודע שלו‪ .‬זה לא יהודי‪ ,‬וכיום‬ ‫גם יודעים שלא ממש מקצועי‪.‬‬ ‫"גישת שפר‪ ,‬מושתתת למעשה על תפיסתו‬ ‫של בר הפלוגתא הגדול של פרויד‪ ,‬אדלר‪ .‬למעשה‪,‬‬ ‫אדלר שכלל את השיטה והפך אותה על פיה‪ :‬האדם‬ ‫לא פועל ממניעים נסתרים‪ ,‬טען אדלר‪ ,‬אלא דווקא‬ ‫על פי מטרות נסתרות‪ .‬כלומר‪ ,‬כשילד או ילד־‬ ‫מבוגר מתנהג בצורה מסוימת‪ ,‬הרי שזה לא נובע‬ ‫מהעבר‪ ,‬אלא דווקא מתוך רצון שלו להשיג משהו‬ ‫בעתיד‪ .‬ובמטרות‪ ,‬כבר הרבה יותר קל לטפל"‪.‬‬ ‫נעזוב את התיאוריות המופשטות‪ ,‬אתה יכול‬ ‫לשים את האצבע על רגע מהיום־יום שבו נבחין‬ ‫בהבדל בין השיטות?‬ ‫"אפשר להצביע על כל רגע‪ .‬אבל לצורך העניין‪,‬‬ ‫אני מעדיף לגשת אל הרגע הקשה ההוא‪ ,‬של שעת‬ ‫לילה מאוחרת שבה התינוק הטרי שלנו מוצא לנכון‬ ‫להקים צרחות שמעירות את כולנו‪ .‬זה בדרך כלל‬ ‫השלב שבו ההורים הטריים מזנקים מהמיטות‪,‬‬ ‫מוכנים לשרת את הוד מלכותו ג'וניור‪ .‬וזה הרגע‬ ‫שבו אנחנו יכולים לשנות את הגישה"‪.‬‬ ‫אז מה‪ ,‬פשוט להשאיר את התינוק לצרוח?‬ ‫"חס ושלום‪ .‬אסור להרעיב ילד‪ .‬אבל בהחלט‬ ‫נחוץ לקבוע כללים‪ .‬כמובן שזה לא יקרה בפעם‬ ‫אחת בודדה‪ .‬אבל רק כדי לסבר את האוזן‪ ,‬נציין‬ ‫מחקר שערכו סוציולוגים מארה"ב שחקרו את‬ ‫התפתחותם של תינוקות ברחבי העולם‪ .‬בסקר‪,‬‬ ‫עלה ממצא מעניין‪ .‬הסתבר‪ ,‬שתינוקות של אימהות‬ ‫חירשות‪ ,‬לא בוכים בלילה כשהם רעבים! למי‬ ‫שחשב שמדובר באינסטינקט טבעי מובנה‪ ,‬נכונה‬ ‫הפתעה‪ .‬ילד לא בוכה סתם‪ .‬הוא מנסה להשיג‬ ‫מטרה‪ .‬ואנחנו‪ ,‬ההורים המודרניים ה'טובים'‪,‬‬ ‫נעשה הכול אך ללא הצלחה‪ .‬ואגב‪ ,‬באחת הסדנאות‬ ‫שמסרתי‪ ,‬העידה בפניי אחות של אם חירשת‪,‬‬ ‫שכך בדיוק נהג התינוק שלה‪ .‬במקום לבכות‪ ,‬הוא‬ ‫החל לרקוע ולעשות תנועות ידיים‪ .‬בכי‪ ,‬הוא הבין‬ ‫בשבוע הראשון לחייו‪ ,‬לא יעזור לו לקבל אוכל‪.‬‬ ‫"המקרה של התינוק באישון לילה‪ ,‬הוא‬ ‫סימפטום של כל התנהלותו של האדם המודרני‪.‬‬ ‫כשהתינוק הזה יגדל והוא יהיה רעב לקצת תשומת־‬ ‫לב הוא יתחיל לעשות קולות מוזרים של 'חולשה'‪,‬‬ ‫'ליקוי למידה' ואפילו של 'נשירה'‪ .‬אנחנו ההורים‪,‬‬ ‫נזנק מהספות ונרוץ לספק לו בדיוק את מה שהוא‬ ‫לא רוצה‪.‬‬ ‫"כל ההתנהלות הזאת"‪ ,‬טוען הרב בקר‪" ,‬הגיעה‬ ‫אלינו מהתפיסות של העולם המערבי‪ ,‬שנכנס‬ ‫אלינו מהדלת האחורית‪ .‬התפיסה המערבית רוצצה‬ ‫למעשה את ה'סמכות ההורית'‪ .‬אם בעבר‪ ,‬לכל ילד‬ ‫ברחבי העולם הייתה יראת כבוד בסיסית להוריו‪.‬‬ ‫היום זה השתנה‪ .‬כמעט התהפך‪ .‬ההורים הם אלו‬ ‫שצריכים למצוא חן בעיני הילדים‪ .‬התקשורת‪,‬‬ ‫מנחי־ההורים והמחנכים בגרוש מחדירים בנו את‬ ‫הרצון להיות הורים־טובים‪ .‬הקורבנות העיקריים‬ ‫של השיטה המעוותת הזו‪ ,‬הם הילדים עצמם‪.‬‬ ‫למרות שנראה שזה נוח להם‪ ,‬למעשה הם סובלים‪.‬‬ ‫הם מחפשים סמכות ולא מוצאים‪ .‬ההורים שלהם‬ ‫מוחלשים מדי‪ .‬זה כואב"‪.‬‬ ‫"אנחנו מבקשים להחזיר את שמחת הנעורים מפעם"‬ ‫כדי לסבר את העין‪ ,‬הרב בקר מציב את כפות‬ ‫ידיו זו מול זו‪" .‬נניח שיד ימין היא ההורה ויד שמאל‬ ‫היא הילד‪ .‬המשימה שלפנינו לאחד בין השתיים‪.‬‬ ‫התהליך האידיאלי שאמור לקרות‪ ,‬זה שיד שמאל‬ ‫תתקרב אל הימין‪ .‬שהילד 'יעלה' אל ההורה‪.‬‬ ‫בפועל‪ ,‬השיטה המודרנית גורמת שההורה יהיה זה‬ ‫ש'יירד' אל הילד‪ .‬אם בעולם של אבותינו‪ ,‬כשילד‬ ‫נולד‪ ,‬הילד היה זה שהתאמץ להיכנס למסגרת‬ ‫המשפחתית‪ .‬היום‪ ,‬התינוק מוציא את החיים‬ ‫מהשגרה‪ .‬הוא זה שנותן את הטון‪ .‬האימא לא ישנה‬ ‫לילות‪ ,‬והאבא צריך הנחות מראש הכולל‪.‬‬ ‫"את זה בדיוק הגישה שלנו עמלה לשנות‪.‬‬ ‫אנחנו מזמנים את הילד להצטרף אלינו המבוגרים‪.‬‬ ‫מסתבר שגם תינוק קטן יכול ומבין את התרבות‬ ‫החינוכית שסביבו‪ .‬מהר מאוד הוא מתרגל ומוצא‬ ‫דרכים נאותות להשיג את מטרותיו"‪ ,‬מסביר הרב‬ ‫בקר ומזכיר בהקשר זה את דברי הרמב"ם הידועים‬ ‫שלפיהם "האדם הוא יצור מדיני" – הילד חייב‬ ‫להיות חלק מהכלל‪.‬‬ ‫עונש‪ ,‬רק מהילד‬ ‫כיצד לדעתכם ראוי להעניש ילד שלא הגיע‬ ‫לתפילה בחיידר? תחשבו על ניסוח ארוך ומפותל‬ ‫שהוא יצטרך לכתוב כפול מאתיים פעם ותוסיפו‬ ‫חתימת הורים ואפילו דודים חורגים‪ .‬בחיידר של‬ ‫הרב בקר‪ ,‬הילד יקבל עונש הרבה יותר חמור‪" :‬אתה‬ ‫יודע מה העונש שלו? הילד הזה הפסיד את תפילת‬ ‫שחרית בכוונה‪ .‬ממש מעוות שאינו יכול לתקון‪.‬‬ ‫אני לא מכיר עונש חמור יותר"‪.‬‬ ‫מי שבשמו מצטט הרב בקר את משפט המפתח‬ ‫הבא‪ ,‬הוא אחד ממופתי החינוך בפולין החרדית‪,‬‬ ‫האדמו"ר רבי קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצנה‬ ‫זי"ע הי"ד‪ ,‬שבספרו הפדגוגי 'חובת התלמידים'‬ ‫טבע את המשפט הבא‪" :‬המחנך הכי טוב‪ ,‬הוא‬ ‫הנער בעצמו‪ .‬אין מי שמכיר את התלמיד יותר טוב‬ ‫ממנו"‪ .‬זו כל התורה במילה אחת‪ :‬אחריות‪.‬‬ ‫האם שמעתם פעם על מישהו שיעניש ילד‬ ‫שהגיע לחיידר בלי סוודר ביום סגריר? מי שהעניש‬ ‫את הילד זה הוא עצמו! אין שום סיבה שבענייני‬ ‫רוחניות זה לא יהיה כך‪ .‬הקב"ה ברא את הילד‬ ‫עם רצון פנימי להצליח ולהתעלות‪ .‬הילד שואף‬ ‫להתקדם‪ .‬הוא עושה את זה היטב בכל התחומים‪.‬‬ ‫רק שההורים לא יספקו לו סיבה לא לעשות את זה‪.‬‬ ‫קבלו סיפור‪" :‬היה לנו כאן בחיידר‪ ,‬מקרה של‬ ‫ילד שבאופן קבוע היה 'שוכח' את הסנדוויץ' שלו‬ ‫בבית‪ .‬היה לו אבא 'טוב'‪ .‬כל יום הוא היה מפסיד‬ ‫שעות מהעבודה ומגיע לכאן עם הרכב כדי לתת‬ ‫למסכן שלו את הלחם כדי שלא ירעב‪ .‬זה היה בדיוק‬ ‫כשלמדתי את הגישה‪ .‬כעבור כמה ימים‪ ,‬הזמנתי‬ ‫את האבא שהגיע שוב אל החיידר‪ ,‬לשיחה‪ .‬ביררתי‬ ‫עם ההורה את העניין‪ ,‬הסתבר שהילד שוכח את‬ ‫הארוחה‪ ,‬והאבא פשוט מרחם עליו‪ .‬ביקשתי‬ ‫ממנו‪ ,‬שמהיום ואילך כשהילד שוכח את הלחם‪,‬‬ ‫גם הוא ישכח להביא לו אותו‪ .‬אני עוד זוכר את‬ ‫המבט שהוא תקע בי‪' :‬שהילד שלי יישאר רעב?'‪.‬‬ ‫אני התעקשתי‪' .‬יש לנו בחדר מורים שיירי לחמים‬ ‫מאתמול‪ .‬הוא לא ירעב'‪ .‬האבא בחירוק שיניים‬ ‫פעל כעצתי‪ .‬בפעם הבאה‪ ,‬הוא התנצל ורק הורה‬ ‫לילד שהוא כבר גדול ושינסה להסתדר בכוחות‬ ‫עצמו‪ .‬הילד‪ ,‬מיותר לציין‪ ,‬לא שכח יותר"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬יש גם לקח בלתי נשכח מהימים‬ ‫שלפני השינוי‪" :‬אחד הדברים שגרמו לי לשינוי‬ ‫הגישה‪ ,‬עוד לפני שיצאתי ללמוד אותה בצורה‬ ‫ג' אייר תשע"ה {‪}39‬‬ ‫מסודרת‪ ,‬היה הסיפור הבא‪ :‬היה לנו כאן תלמיד‬ ‫שהגיע מבית של פעם‪ .‬אביו‪ ,‬היה יהודי חכם‬ ‫ולמדן‪ ,‬שלא התרשם מכל הסצנה המתחדשת של‬ ‫אבחונים וקידומים‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬היו בינינו‬ ‫חילוקי דעות עמוקים‪ .‬הוא אמנם היה ילד טוב‪,‬‬ ‫אבל ניחן במידה גדושה של שובבות‪ .‬הוא התקשה‬ ‫להתמקד בלימודים‪ ,‬ואני כבר סימנתי אותו בשלל‬ ‫כינויים ואותיות אנגליות‪.‬‬ ‫"האבא ממש לא התרשם‪ :‬הוא בסך הכול‬ ‫ילד‪ ,‬דחה את ניסיונותיי‪ .‬הוא עוד יגדל ויתבגר‪.‬‬ ‫כשהגיעה תקופת הרישום לישיבות‪ ,‬חילוקי הדעות‬ ‫בינינו הגיעו לשיא‪ .‬אני הפעלתי קשרים וכישורים‪,‬‬ ‫כדי להשיג לו ישיבה מסוג ב'‪ ,‬כולי האי ואולי‪.‬‬ ‫אבל האבא ממש לא הסכים‪ .‬הוא הלך לבדוק את‬ ‫הישיבה וחזר עם דעה נחרצת‪ :‬לבן שלי מגיע יותר‪.‬‬ ‫חשבתי שאני מתפלץ‪ .‬אני לא יודע לפרט בדיוק‬ ‫באיזה שלב זה קרה‪ ,‬אבל כשחלפו כמה שנים‪ ,‬אני‬ ‫מודה בפה מלא‪ ,‬האמון שהאבא נתן בבנו‪ ,‬הוכיח‬ ‫את עצמו‪ .‬היום הבחור הזה הוא מבכירי עולם‬ ‫הישיבות‪ .‬כשאני פוגש אותו ורואה את העדינות‬ ‫שעל פניו‪ ,‬אני ממש לא מזהה את הילד שלמד‬ ‫אצלנו"‪.‬‬ ‫אז בקיצור‪ ,‬להורים ולמחנכים אין יותר שום‬ ‫תפקיד? הילד יחנך את עצמו?‬ ‫"בדיוק להיפך‪ :‬יש לנו חוב עצום‪ ,‬אנחנו‬ ‫חייבים וזכאים להאמין בעצמנו שתפקידנו להיות‬ ‫ה'מגדלור' של ילדינו‪ .‬הילדים אמורים לעקוב‬ ‫אחרי האור שלנו‪ ,‬ואנו כהורים צריכים לחנך‬ ‫אותם ולהעביר להם אחריות כדי שהילד יעשה‬ ‫את המצופה ממנו על ידינו‪ .‬רק לדבר הזה‪ ,‬אני‬ ‫מסוגל לקרוא בשם 'חינוך'‪ .‬כל השאר‪ ,‬זה 'פיקוח'‪,‬‬ ‫'שמירה'‪' ,‬אכיפה'‪' ,‬מלחמה' – זה לא חינוך!‬ ‫כשמנהל בתלמוד תורה‪ ,‬מחזיק רשת ענפה של‬ ‫מצלמות והוא 'תופס על חם' ילדים מועדים‪ ,‬הוא‬ ‫בסך הכול מנהל מוכשר של בית סוהר‪ .‬התפקיד‬ ‫שלנו הוא לנסות ללכת לקראת הילד‪ ,‬לגלות לו‬ ‫את הכוחות האדירים שטמונים בו‪ ,‬ולכוון אותו‬ ‫לכיוונים הנכונים‪ .‬ללמד אותו כיצד להשיג את‬ ‫המטרה שלו‪ .‬כיצד לקבל את תשומת הלב שלו‬ ‫בצורה מבוגרת ונכונה"‪.‬‬ ‫אמון‪ ,‬מגלה יכולת‬ ‫ברקע קולות יום השואה שבו מתקיימת‬ ‫השיחה‪ ,‬מבקש הרב בקר לחזור אל הסיפורים‬ ‫המרגשים‪" :‬כולנו קראנו ושמענו אין ספור מקרים‬ ‫מרטיטים של ילדים וילדות צעירים בשואה‪ ,‬שגילו‬ ‫אחריות‪ ,‬הצילו חיים‪ ,‬הבריחו גבולות ושמרו את‬ ‫היהדות במסירות נפש בלי שום אב ואם‪ .‬הילדים‬ ‫הללו‪ ,‬לא היו עשויים מחומר אחר‪ .‬פשוט לא‬ ‫הפריעו להם לממש את הפוטנציאל האדיר שלהם"‪.‬‬ ‫שוב הוא חוזר על מילת המפתח‪ :‬לקיחת‬ ‫אחריות‪" .‬בעולם המערבי‪ ,‬ההורים הטובים פשוט‬ ‫גוזלים מילדיהם את האחריות‪ .‬הם עושים את הכול‬ ‫'במקום' הילדים‪ .‬הם מוותרים להם על מטלות‬ ‫הכרחיות ורק שומרים עליהם שלא יתאמצו‪ .‬זה‬ ‫{‪ }40‬ג' אייר תשע"ה‬ ‫רק ‪ .7‬בניגוד לסברה‪ ,‬זה ממש לא שבר אותו‪' .‬את‬ ‫התחום הזה אני עוד צריך לשפר'‪ ,‬הוא אמר לי‬ ‫בעיניים נוגות‪ .‬לפי המידע שקיבלתי מהמורה שלו‪,‬‬ ‫מאז הציון האחרון הוא עשה ב"ה קפיצה אדירה‪.‬‬ ‫הוא בחר להתמודד ולשפר בדיוק את המקום‬ ‫הזה"‪.‬‬ ‫מסתבר שיש עוד נקודה משלימה שהרב בקר‬ ‫וצוותו עמלים להחדיר בתלמידים כל הזמן‪" .‬הנה‬ ‫עוד תפיסה מערבית קלוקלת שחדרה אל מחננו‪:‬‬ ‫היום מקובל לתפוס את ההצלחה כמשאב מוגבל‪.‬‬ ‫כשיש ילד מצטיין בכיתה‪ ,‬כל השאר מרגישים‬ ‫שהתפקיד הזה כבר תפוס‪ .‬כך קורה שכל ילד‬ ‫מתחיל לחפש את המקום שלו‪ .‬אחד בוחר להיות‬ ‫'הצדיק' והשני 'הבעל מידות'‪ .‬האחרים כבר יאלצו‬ ‫לאייש תפקידים הרבה פחות מוצלחים‪ ,‬מ'הליצן'‬ ‫ועד 'השובב' ולמטה מהם‪.‬‬ ‫"התפיסה היהודית ממש חלוקה על כך‪ :‬כל‬ ‫ילד וילד יכול להיות מצטיין‪ .‬יש מקום בכיתה‬ ‫ל־‪ 30‬מצוינים‪ .‬הצמיחה שלנו היא לגובה‪ ,‬לא‬ ‫על חשבון אף אחד אחר‪ .‬ברוח הימים הללו ניתן‬ ‫לומר שכש'אחד חכם' זה לא מחייב את השני‬ ‫להיות 'שאינו יודע לשאול'‪ .‬אלא 'כולנו חכמים‬ ‫וכולנו יודעים את התורה'‪ .‬וכמו כל עניין חינוכי‪,‬‬ ‫לפני הכול‪ ,‬ההורים והמחנכים חייבים לשנות את‬ ‫התפיסה שלהם ולהאמין בה בכל לב ונפש‪ ,‬רק אחר‬ ‫כך אפשר יהיה להדביק את התלמידים בכך"‪.‬‬ ‫"יש מקום בכיתה ל‪ 30-‬מצוינים"‪ .‬הרב בקר בכיתת תלמידים‬ ‫הורס את הנפש‪ .‬אם האימהות שלנו‪ ,‬בגיל צעיר‬ ‫מאוד התמודדו עם גידול משפחות ברוכות ילדים‪,‬‬ ‫הנכדות שלהן המבוגרות והמדופלמות לא מחזיקות‬ ‫מעמד מול תינוק אחד בריא‪ .‬עד היום אפשר לראות‬ ‫את היכולות של ילד מהעולם המזרחי שעוזר‬ ‫לפרנסת הבית ומביא הון רב‪ ,‬לעומת בני ‪ 30‬במערב‬ ‫שגדלים אצל ההורים ולא מצליחים להתחתן‪ .‬הכול‬ ‫פונקציה של לקיחת אחריות‪.‬‬ ‫"היום כולנו פרוידאנים‪ .‬כל אדם שנכשל ואפילו‬ ‫בעבירות חמורות ופליליות‪ ,‬יש לו כבר תירוץ מוכן‬ ‫ומזומן‪ :‬אני לא אשם‪ ,‬אומר כל עבריין בדוכן בית‬ ‫המשפט‪ ,‬גדלתי במשפחה קשה‪ .‬אבא שלי‪ ,‬אימא‬ ‫שלי‪ .‬כולם אשמים‪ ,‬רק לא הוא‪ .‬זה ממש היפך‬ ‫היהדות‪ .‬אנחנו מאמינים באמונה שלמה שלכל‬ ‫אחד יש בחירה והוא מצווה 'ובחרת בחיים'‪ ,‬אין‬ ‫הדבר תלוי אלא בי"‪.‬‬ ‫והנה משהו שהשתנה אצלנו‪ ,‬אליבא דהרב בקר‪.‬‬ ‫עד לפני כמה שנים מעטות‪ ,‬מעולם לא חשב מישהו‬ ‫לכנס 'אסיפת הורים' בישיבות קטנות‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות‪ ,‬אנו שומעים כבר על אסיפות הורים‬ ‫בישיבות גדולות‪ .‬נשאר לנו רק להמתין להורים‬ ‫שיבואו לכוללים‪ ...‬גישתו של הרב בקר‪ ,‬מבקשת‬ ‫לעצור את הדרדור הזה‪.‬‬ ‫"זה הגיע לממדים אבסורדיים‪ .‬בכניסה לכיתה‬ ‫א' המורה מטילה על האימא אחריות לכך שלבת‬ ‫שלה יהיה קלמר עם עפרונות מחודדים ומחק‪,‬‬ ‫ושכל המחברות יהיו עטופות‪ .‬הכול באחריותה של‬ ‫האימא‪ .‬הילדה הרי קטנה מדי‪ .‬בלא מעט בתים‪ ,‬כל‬ ‫העניין של השיעורי בית הוא מטלה של ההורים‪.‬‬ ‫ואחרי זה מתפלאים למה הילד לא יודע‪ .‬הוא הרי‬ ‫עשה שיעורים‪."...‬‬ ‫"אני לא נושא עליי‬ ‫נשק"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬אחרי‬ ‫השיחה הזאת אני‬ ‫הולך להסתובב ברחוב‬ ‫בלי שומרי ראש‪ .‬זה‬ ‫חלק מהנקמה שלי‬ ‫בטרוריסטים האלה‪ .‬אני‬ ‫אומר להם‪ :‬אינני פוחד‬ ‫מכם ולא תנצחו אותי‬ ‫הסיסמה שלו מרהיבה ומשכנעת בישירותה‪:‬‬ ‫"במקום לספק לילדים שלנו קביים‪ ,‬עלינו להצמיח‬ ‫להם כנפיים"‪ .‬שיהיה החי נושא את עצמו‪ .‬למעשה‪,‬‬ ‫זוהי ורסיה חדשנית יותר למה שאמרו חז"ל‬ ‫במסכת אבות‪" :‬אם אין אני לי‪ ,‬מי לי"‪ .‬זה הפשט‬ ‫הפשוט‪.‬‬ ‫הנה דוגמה שמי שלא רגיל קצת יתקשה לעכל‪:‬‬ ‫אל חדר המנהל נכנס ילד חמד עצוב‪" .‬הילדים‬ ‫בכיתה מציקים לי"‪ ,‬הוא משמיע את השורה שכל‬ ‫מנהל מצטמרר לשמוע‪ .‬אלא שבמקום לקחת‬ ‫שמות של מטרידים‪ ,‬הרב בקר מלטף את לחיו‪,‬‬ ‫הוא מבקש רשימה אחרת לגמרי‪" .‬אברימ'לה (שם‬ ‫בדוי!!!) הייתי רוצה שעד מחר‪ ,‬תנסה לרשום לי‬ ‫שלוש סיבות למה מכל הכיתה הילדים האלו בחרו‬ ‫להציק דווקא לך"‪ .‬הילד לוקח את הפתק‪ ,‬מקבל‬ ‫טפיחת עידוד ופניו מתחייכות‪" .‬מניסיון"‪ ,‬מרגיע‬ ‫הרב בקר‪" ,‬הוא לא ישוב אליי‪ .‬כשאני אפגוש‬ ‫בו מחר‪ ,‬הוא יגיד לי‪' :‬תודה המנהל‪ ,‬הכול כבר‬ ‫הסתדר'"‪ .‬זה חינוך‪.‬‬ ‫אם יש רגע מזוקק של חשבון הנפש כללי לילדי‬ ‫החיידר ובנות בית הספר‪ ,‬זה בחלוקת התעודות‪.‬‬ ‫"בניגוד לבתי ספר ות"תים אחרים‪ ,‬אצלנו‬ ‫אני מקפיד שכל המלמדים יכתבו את הציונים‬ ‫האמתיים‪ ,‬בלי כחל ושרק‪ .‬אין לנו שום עניין‬ ‫להכאיב לילד‪ .‬רק מציבים לו מראה מול הפנים‪.‬‬ ‫יסתכל על עצמו‪ ,‬ויידע בדיוק איפה הוא אוחז ומה‬ ‫עוד יש לו לשפר‪.‬‬ ‫"אני לא אוהב לדבר על ילדים אחרים – גם‬ ‫לא בעילום שם – אבל אני כן יכול לספר על‬ ‫אחד מבניי היקרים‪ .‬הוא הגיע הביתה עם תעודה‬ ‫מעולה ב"ה‪ .‬אבל במקצוע המתמטיקה הוא קיבל‬ ‫קידום‪ ,‬כשהזמן מבשיל‬ ‫והנה משהו שכמעט לא קיים במוסדות של‬ ‫הרב בקר‪ :‬חונכים ומורים מקדמים‪" .‬למעט מקרים‬ ‫חריגים או בקשות מצד ההורים‪ ,‬אנחנו מעדיפים‬ ‫לא להזדקק להם"‪ .‬בואו חשבון‪ :‬מה עוד לא עשינו‬ ‫כדי להציל את דור העתיד? כבר הבאנו מומחים‪,‬‬ ‫רופאים ומאבחנים; חילקנו טבליות ריטלין‬ ‫ושלחנו חצאי כיתות למורים פרטיים‪ .‬האם המאזן‬ ‫השתנה משמעותית? האם יש היום יותר תלמידי‬ ‫חכמים‪ ,‬או לפחות קצת פחות נושרים? "גם אם‬ ‫נטען שהציבור גדל ובאחוזים הכול נשאר אותו‬ ‫דבר"‪ ,‬טוען הרב בקר‪" ,‬אז מה הועילו כל אותם‬ ‫יועצים וחכמים בתקנתם?"‪.‬‬ ‫גם הוא היה פעם ילד‪" .‬הוריי המסורים‪ ,‬עשו‬ ‫כל מאמץ לקדם אותי‪ .‬שכרו לי חונך פרטי‪ ,‬שגרם‬ ‫לי לא להקשיב בכיתה וגם לא להתאמץ אצלו‪.‬‬ ‫המסקנה שלנו היא‪ ,‬שהאחריות לקידום הילד‪,‬‬ ‫מוטלת בעיקר על שכמו‪ .‬רק במקרה שהילד בעצמו‬ ‫מביע את רצונו להתקדם ולהיעזר‪ ,‬אנחנו מאשרים‬ ‫לו חונך פרטי‪ .‬אם ההורים מכתיבים לו‪ ,‬מניסיון‪,‬‬ ‫אין לזה סיכוי‪ .‬אחרי שמישהו יקדם אותו בחומש‪,‬‬ ‫יצטרך מקדם במשנה‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬לעולם זה לא‬ ‫יעצור"‪.‬‬ ‫יש גם מקרים קיצוניים‪ ,‬שאפילו הרב בקר‬ ‫לא בטוח שכל הורה מסוגל להם‪" :‬הכרתי אישית‬ ‫יהודי שהבן שלו לא ידע לקרוא עד גיל ‪ .9‬היה לו‬ ‫נס שהוא לא נשלח לחינוך מיוחד‪ .‬ההורים – חניכי‬ ‫הגישה – ציפו והאמינו שהילד יעשה בעצמו את‬ ‫המהפך‪ .‬בגיל ‪ 9‬זה קרה‪ .‬הילד הגיע לאימא והתחנן‬ ‫שהוא כבר רוצה לדעת לקרוא‪ .‬רק אז הוא נשלח‬ ‫אל שכנה שהייתה גם מורת קריאה מוסמכת‪.‬‬ ‫תוך שבועיים הוא ידע לקרוא‪ .‬היום‪ ,‬ממש כמו‬ ‫בסיפורים‪ ,‬הילד הזה הוא דוקטור מומחה‪ .‬כוחו של‬ ‫אמון"‪.‬‬ ‫חשוב לו להדגיש‪ :‬אין בעיה חלילה במורים‬ ‫הפרטיים‪ .‬הם עושים עבודת קודש ממש‪ ,‬ובמקרים‬ ‫רבים מצילים חיים‪ .‬אלא שהם נכונים בשלב השני‪,‬‬ ‫רק אחרי שהילד מעצמו מביע את רצונו להשתפר‬ ‫ולהתקדם‪ .‬רק כך הם יכולים לפעול בצורה‬ ‫מקצועית‪ .‬הבחירה לעולם תישאר של הילד"‪.‬‬ ‫עד כמה ההורים מודעים ומסכימים לכל מה‬ ‫שאתם מחוללים לילדיהם?‬ ‫"רוב ההורים ששולחים אלינו‪ ,‬עושים זאת‬ ‫בעיקר בשל האמון הגדול בנו ובצוות החינוכי‬ ‫המקצועי ביותר‪ ,‬שכאן המקום לשבח אותם על‬ ‫נכונותם לפתוח אוזן ולב לקבל ולשמוע את הגישה‪,‬‬ ‫ובסופו של יום אפשר לראות את הצוות בסוף היום‬ ‫עדיין עם חיוך וסיפוק‪ .‬אנחנו לא מעלימים שום‬ ‫פרט מהם‪ .‬התפיסה היהודית גורסת שאנחנו רק‬ ‫'שליחים' של ההורים לקיים את מצוות 'ושננתם‬ ‫לבניך'‪ .‬כמו בכל שיטה‪ ,‬יש מקומות שחייבים‬ ‫להתגמש‪ .‬אנחנו לעולם לא נכפה אותה על הורים‪.‬‬ ‫אין כפיה שיטתית‪ .‬כשהורה מעלה בעיה עם ילדו‪,‬‬ ‫אנו מציעים לו את הפתרון דרך הגישה‪ ,‬אולם אם‬ ‫ההורה יתעקש לתת לבן שלו קביים‪ ,‬לא נמנע ממנו‬ ‫את האופציה‪.‬‬ ‫"כמה וכמה ראשי ישיבות ומנהלי סמינרים‬ ‫שקיבלו את הבוגרים שלנו‪ ,‬העידו בפניי‪ ,‬שגם אחרי‬ ‫שנים‪ ,‬התלמידים שיוצאים משורותינו בנויים‬ ‫יותר‪ .‬הם מסוגלים לעמוד באתגרים – נפשיים‬ ‫ופיזיים – ולא נרתעים מקשיים‪ .‬זו למעשה חובת‬ ‫האב ללמד את בנו‪ ,‬כמו שאומרת הגמרא בקידושין‪,‬‬ ‫ללמדו תורה ואומנות ובעיקר להכין אותו לחיים‬ ‫עצמם‪ ,‬שהוא יוכל לשוט בהם בבטחה"‪.‬‬ ‫השיטה הזאת נשמעת קצת קפדנית‪ .‬היא לא‬ ‫פוגמת בשמחה של הילדים?‬ ‫"אדרבה‪ ,‬ההיפך הוא הנכון‪ .‬אני מזמין אותך‬ ‫ואת כל המהססים‪ ,‬לסייר כאן בשעת ההפסקה‪.‬‬ ‫בוא תראה כמה ילדים לומדים בהפסקה בבית‬ ‫המדרש של הת"ת בלי שביקשו מהם ובלי שנותנים‬ ‫להם על זה פרסונים למיניהם‪ .‬ממש כמו שמחת‬ ‫הנעורים של פעם‪ .‬הילדים כאן חווים עוצמות‪ .‬הם‬ ‫ממצים את הפוטנציאל שלהם‪ .‬הם מתמודדים‪ ,‬הם‬ ‫מבוגרים‪ ,‬יש להם שמחה ובריאות הנפש שהפכו‬ ‫לדגל של המוסדות שלנו"‪.‬‬ ‫אך פשוט שכחלק בלתי נפרד מהגישה‪ ,‬הילדים‬ ‫מקבלים עוצמה שממש מבגרת אותם בכמה שנים‪:‬‬ ‫"אנחנו כל הזמן מחדירים בהם את הידיעה שהם‬ ‫לגיונו של מלך‪ .‬אנחנו מאפשרים להם למסור‬ ‫שיעורים‪ ,‬לתת הרצאות וסומכים עליהם אפילו‬ ‫בכתיבת מבחנים‪ .‬הם חיים בידיעה ברורה שהם‬ ‫אלו שיהיו גדולי הדור העתידי‪ .‬כל אחד מהם דואג‬ ‫לשריין לעצמו מקום במזרח‪ .‬אנחנו רק עומדים‬ ‫מהצד‪ ,‬מסייעים ומתפללים שיאירו את העולם‬ ‫בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת‬ ‫הבורא‪ .‬‬ ‫ג' אייר תשע"ה {‪}41‬‬