להורדת הגיליון לחצו כאן - אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל
־ | | | A P R I L 2 0 1 5 | | 2015 APRIL גבורות לדן מירון עטיפה אפריל Tuesday, March 24, 2015 3:02:28 PM בר העור קוראות יקרות ,קוראים יקרים, גיליון פברואר של "מאזנים" חוגג גבורות לפרופ' דן מירון, והמדור הראשון בו מוקדש לסופר ,מתרגם וחוקר ספרות זה .היקף הנושאים בהם עסק דן מירון בתחום המחקר הביקורת ,התרגום והעריכה הוא רחב במידה כזאת שממש קשה לתפוס שמדובר במפעל של אדם אחד .גם מי שלקה ממקלדתו של דן מירון — איננו יכול שלא להביע התפעלות מהידע שלו שחובק עולם ומעומק הניתוח שלו. את תמונותיו של דן מירון קיבלנו באדיבותם של הניה רז ומשה לב .גם הצלמת המקצועית עליזה אורבך תרמה צילום .עליזה אורבך ,המצלמת עבור עיתונים בארץ ובחו"ל ,הציגה תערוכות ברחבי העולם ,וזכתה בשלל פרסים על עבודותיה. אירועים ספרותיים רבים מילאו את יומנינו מאז הגיליון הקודם ,מתוך הרבים אציין כאן את הטקס מה־22.12.2015 בו הוכתרו שלושה חברים כיקירי אגודת הסופרים: עדנה מיטווך-מלר ,יצחק גנוז ואיתמר יעוז-קסט .בגיליון זה ימצאו הקוראים סקירה על האירוע; ב־27.1.2015 הוקדש ערב לכבוד ספרו של א .ב .יהושע "ניצבת", בו נשאו דברים ד"ר דורית זילברמן ,פרופ' זיוה שמיר, ד"ר ידידיה יצחקי ,והסופר א .ב .יהושע עצמו .תמצית דבריו של ד"ר ידידיה יצחקי באירוע מובאים בגיליון זה .אירוע משמח נוסף הוא הענקת פרס העדות Temoignageבפאריס למשוררת עדה אהרוני על ספרה "לא לשווא" .איזכור האירוע על ידי עתליה רוזנברג בגיליון זה. ב־ 9.2.2015נערך בבית היוצר טקס חלוקת פרסי אקו"ם. בין הזוכים בפרס על מפעל חיים — המשורר והמתרגם אשר רייך שכיהן בעבר כעורך "מאזנים" ,והמשורר, המתרגם והסופר יעקב ברזילי שזכה בפרס מטעם דירקטוריון אקו"ם .ברכות חמות נשלחות לשניהם. הסופר שמאי גולן מקדיש כאן רשימה על יצירתו של יעקב ברזילי. בתכנון — ערב לכבוד הספר "הבשורה על פי יהודה" מאת עמוס עוז ב־ 26.3.2015בנוכחות הסופר עצמו .דיווח על האירוע ייאלץ להמתין לגיליון הבא. את איוריו של סופר הילדים ברוך תור-רז ז"ל ,המלווים את הגיליון ,קיבלנו באדיבותה של גב' אלמוגה אילן. ברוך תור-רז היה סופר מאוד מוערך שזכה בעיטור אנדרסן על יצירתו. יש להניח שעד צאת גיליון זה לאור תשכך המהומה שהתעוררה בדבר פרס ישראל תשע"ה .כיוון שנלוותה לעניין נימה פוליטית" ,מאזנים" לא יביע דעה בנדון. הגיליון הזה חוגג עם חתן פרס ישראל ,פרופ' דן מירון, שעל זכייתו בפרס המכובד הזה בזמנו ( )1993אין חולקים. המערכת תקבל בברכה לפרסום תרגומים משפות אחרות. שלוש הערות: הציור בעטיפה האחורית של גיליון פברואר הוא של הסופר והאמן עמוס אריכא ,ולא כפי שנכתב שם בטעות. אזכיר כאן כי גם הציורים בתוך הגיליון הם מעשי ידיו. כאשר בעל תואר אקדמי (ד"ר ,פרופ') מגיש יצירה ספרותית — לא יצוין התואר; כאשר מוגש על ידי בעל תואר כנ"ל ביקורת או עיון — הדבר נתון להעדפתו ולבחירתו של מגיש כתב־היד. המערכת תקבל בברכה לפרסום תרגומים משפות אחרות. חברות יקרות ,חברים יקרים, ָּכ ְתנוֹ ת ּ ַפ ִּסים /לָ בַ ׁש ַה ָ ּגן ּ /וכְ סוּת ִר ְק ָמה ִ /מ ֵ ּדי ִד ׁ ְשאוֹ ו ְּמ ִעיל ַּת ׁ ְש ֵּבץ ָ /ע ָטה כָ ל ֵעץ ּ /ולְ כָ ל ַעיִן ֶ /ה ְר ָאה פִ לְ אוֹ (ר' משה אבן עזרא) ריח אביב מסביב ,וגם בבית הסופר וסביבתו כתנות פסים לבש הגן. ■ יריד הספרים הבינלאומי חווינו לאחרונה את יריד הספרים הבינלאומי .האגודה שלנו קיימה דוכן ביחד עם התאחדות הסופרים הכותבים בשפות השונות ,בראשות אפרים באוך. יזמנו עם הנהלת היריד מרתון שירה משותף של כותבי עברית וכותבים בשפות אחרות .חלק מן השירים העבריים תורגמו לשפות אחרות .את האירוע יזמה הוועדה למיזמים מיוחדים ,והנחה את האירוע בלפור חקק. היריד הבינלאומי מזכיר לנו את האירוע המכונן במקרא שבו נוצרו כל השפות השונות על פני היקום שלנו :אירוע מגדל בבל. ל־ה ָא ֶרץׂ ָ ,שפָ ה ֶא ָחת ,ו ְּדבָ ִריםֲ ,א ָח ִדים". "וַ י ְִהי כָ ָ והיום קם והיה לממש היריד של כל השפות השונות ,ואנו היוצרים קמים להיות גשר בין השפות ובין התרבויות .האירוע התקיים במתחם התחנה הראשונה בירושלים ,מקומה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים שנחנכה ב־ .1892גם תחנת הרכבת הזאת שהייתה למוסד תרבות ,קמה כדי לחבר באמצעות פסי הברזל בין התרבויות השונות שהתקיימו בירושלים של המאה ה־.19 משוררות ומשוררים באו ליריד הבינלאומי לקרוא משיריהם ,והייתה זו חוויה מלאת עונג עבור כולנו .התמונות בפייסבוק מספרות את הסיפור. שולחן הנשיאות ביריד הספרים הבינלאומי .יושבים :אפרים באוך ,הרצל חקק, בלפור חקק ,זדרובסקי בטריק ,נציג אגודת הסופרים מקרואטיה ,מייקל דקל, נציג אגודת הסופרים הכותבים אנגלית אני מאחל קריאה מהנה ומועילה, החוברת יצאה לאור בסיוע: 25/03/2015 11:11:38 א רת לחברי משה גרנות ■ מיזם שירי פשקווילים בירושלים אגודת הסופרים העברים חברה ליזמה משותפת עם מוזיאון חצר היישוב הישן ברובע היהודי בירושלים שלפנים מן החומות. אוצרת המוזיאון ,אורה פיקל-צברי ,אצרה תערוכת פשקווילים מקירות מאה שערים ,והיא מוצגת בחדר בית הכנסת האר"י הקדוש במוזיאון .על פי המסורת בחדר זה גרה משפחתו של ר' יצחק לוריא (האר"י) ,וכאן הוא נולד. אגודת הסופרים העברים זרמה עם הרעיון של התערוכה ופנתה לחברים לכתוב שירים ברוח הפשקווילים :שירים חברתיים חתרניים המוקיעים תופעות חברתיות .כך נרקם המיזם המשותף ,ואף הופקה חוברת של שירי המשוררים באירוע זה. הפשקווילים בתערוכה חושפים חברה ואנשים וזמנים .הפשקווילים מילאו את קירות השכונות החרדיות כבר מסוף המאה התשע־עשרה ,ומתברר שדרכם ניתן לגלות כמה חיים היו בהם :הם סיפקו חדשות ,הם ביטאו מחלוקות ,הם בעצם שיקפו בדרכם שלהם את תולדות ארץ ישראל. באירוע שקיימנו ,אורה פיקל-צברי סקרה את תופעת הפשקוולים .היא סיפרה שהפשקוויל הוא מודעת רחוב ,וזה סוג של עיתון קיר ששימש מאז התקופה הקדומה אמצעי ליחידים וקבוצות לשים ללעג דמויות הנחשבות לבעלות סמכות ולקרוא תיגר על החברה ועל מנהיגיה .הפשקווילים מספרים סיפור של תקופה ,מבטאים הלכי רוח ,הם היוו ,ועדיין מהווים ,את הכתובת על הקיר .אורה הובילה את המשוררות והמשוררים לסיור במוזיאון, והציגה את הפשקווילים .היה זה אירוע מאלף ומהנה. ■ דו שיח עם אגודת הסופרים הפולנית כזכור לכם ,אירחנו בעבר את ראשי אגודת הסופרים הפולנית .הם הזמינו אותנו להגיע במאי לוורשה לביקור גומלין ולחתימה על הסכם ליזום יחד אנתולוגיה משותפת .עוד אמסור בעתיד פרטים על מיזם זה. ■ משכן הספרות העברית יהיה נכס של המורשת הלאומית הקמת 'משכן הספרות העברית' בבית הסופר עולה על הפסים הנכונים .אנו בקשר מתמיד עם עיריית תל אביב בנושא השימור ובקשר עם היזם לגבי תחילת הבנייה .חשוב לנו שמשכן הספרות העברית שייבנה ייכלל בתכנית העצמת תשתיות המורשת הלאומית. את הקמת המיזם מלווים מקרוב מנכ"ל האגודה ארנון פורת ועורכי הדין חיים עדיני ועמי עדיני .לאחר שיושלם המיזם החשוב ,יוביל משכן הספרות החדש מיזמי ספרות רבים :מפגשי סופרים, סדנאות כתיבה ,מרתונים לכותבי 'מאזנים' ,הצגת כתבי יד מקוריים של ארכיון 'גנזים' בתערוכות מתחלפות, מופעים של תיאטרון ספרות ועוד. חשוב לנו להפוך לבית ליוצרי העתיד, לקדם השקות של ביכורי יצירות ,ואם נוכל גם לסייע בהוצאה לאור של ספרי ביכורים. חשוב לנו שהנוער והצעירים ייחשפו לתחיית השפה העברית ,והתכנית היא לאפשר לתלמידים לערוך עבודות מחקר על משוררים וסופרים .משכן הספרות ייצר ערכות תערוכה למרכזים קהילתיים ,מכתב של אברהם שלונסקי לבתי ספר ,למתנ"סים ,וכן ייזום יחד עם למאיר דיזנגוף קצין חינוך ראשי בצה"ל ביקורי חיילים במקום .זה החזון ,ועוד עבודה רבה לפנינו. הוועד המנהל מסייע לי בגיבוש החזון .החזון כולל הנחלת ערכים ,חינוך על ברכי הספרות .נצטרך לבנות תכניות הדרכה ,תכניות עבודה ,להכשיר כוח אדם להנחיית קבוצות ,ולשווק את התכניות לקהל הרחב .אבל פנינו לעתיד: למען הספרות לא נחשה ,כי כולנו חיילים בשירות הוד מלכותה ,הספרות העברית. חג פסח שמח, הרצל חקק, יושב ראש אגודת הסופרים העברים 2015.indd All Pagesלירפא-תימינפ הפיטע-םינזאמ תוכן העניינים דבר העורך [עטיפה קדמית פנימית] •פרופ' דן מירון הגיע לגבורות על דן מירון [ ;]2יעקב אלג'ם :לרגל הגיעו לגבורות [ ;]3ד"ר יפה עמנואל בנימיני :המרצה הצעיר דן מירון [ ;]4רחלי אברהם-איתן :דן מירון — דור של נפילים בביקורת הספרות העברית [ ;]5ניצה בן דב :קטע מדבריה של ניצה בן־דב בבית ביאליק ( )2.1.2015בהגיע פרופ' דן מירון לגבורות [ ;]6אבנר הולצמן :מירון וגנסין :פשר הקשר []8 •אירועים אות יקיר אגודת הסופרים לשנת ;]10[ 2014עתליה רוזנברג :עדה אהרוני — כלת פרס העדות Temoignageבפריז []12 •שער הסיפורת רות ריכטר :בת ;]13[ 96י .סיקא אהרוני :חכם אבא והשאח הפרסי [;]15 עדינה בר־אל :ביקור חוזר [ ;]16פנינה פרנקל :תיבת הדואר [;]18 צביה גולן :כביסה מלוכלכת [ ;]20אסתר ויתקון :מזל טוב [;]21 חיים ֶס ְפ ִטי :רינתי [ ;]21יוד בהרנבו :הדנובה [ ;]23ירון פז :במחלקת העסקים []24 •שער השירה עדנה מיטווך-מלרָ :א ִביב ְ ּב ֵאירו ּ ָֹפהּ ָ ,גבוֹט ִמ ְס ּ ָפר ;]25[ 1שולמית חוה הלוי :נְ ִסיגָ הִ ׁ ,ש ְברוֹן ְּכנָ ַפיִם [ ;]26דנה מרקוביץׁ :שוֹקוֹלָ ד [ ;]26שושנה ויג: ֵּתל ָא ִביב ,הו ִֹרים [ ;]27ציפי שחרורֲ :אנִ י רו ָֹצה ׁ ֶשּיִזְ ְּכרּו או ִֹתיִ ,צ ּפוֹר ַאלְ ֶחלֶ ד ת־עינַ יִםַ ,מה ִ ּנ ׁ ְש ַמע? [;]28 [ ;]27משה שפריר :מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנּו ְ ּב ִמ ְר ּ ָפ ַא ֵ אילנה אבן טוב-ישראליַ :על ַסףֶ ,אל ּ ְפנִ ימוֶֹ ׁ ,ש ֶקט נֶ ֱע ָרם [ ;]28תמה חזק: ְּכ ׁ ֶש ָ ּג ֵדל ַהּיֶלֶ ד [ ;]29אדלינה קלייןָ :מזוֹר לַ ֶ ּנ ֶפ ׁש [ ;]29אביחי קמחי21 : ְ ּב ֶד ֶצ ְמ ֶ ּברּ ְ ,דמ ָּות ּה [ ;]30נורית צדרבוים :לָ ָּמה ַא ְּת ָּכאן?ֵ ,ע ְרוַת ׁ ָשוְא, ְ ּדמ ָּות ּה [ ;]30עדה אהרוניּ ְ :בטוֹלֶ ד ֹו [ ;]31פנינה עמיתָ :עפּו לִ י ַה ׁ ּ ָש ַמיִם ש ָפ ַתי [ ;]31יונתן גורל :אוֹתוֹת ַה ְ ּז ַמן [ ;]31ציפי לידרֶ ׁ :שלֶ ג ַעל ִע ִיריׂ ְ , ַה ֲחתּומוֹת [ ;]32דוד ברביִ ּ :פ ְר ֵחי ח ֶֹרףַ ,על ְ ּג ַדת נַ ַחל ְּת ֵאנִ ים [ ;]33חגית בת־אליעזרֲ :אנִ י לִ ְפנֵ י ׁ ִש ִירי [ִ ;]33ר ַ ּנת מצליחִ :צ ּפוֹר ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ַה ְּקס ָּומה [;]33 יון דרגושנוּ ֵ :בית ָעלְ ִמין לְ ִמיתו ִֹסים ׁ ֶש ִ ּנ ְר ְצחּו ,י ַַחד ִעם ַ ּד ּ ֵפי ל ַּוח ַה ּׁ ָשנָ ה — מרומנית :מנחם מ' פאלק [ ;]34שלמה גנאורַ :ה ְּכ ִב ׁיש ַה ָּמ ִהיר ַה ׁ ּ ָשחוֹר שים ׁ ֶש ְּל ָך [ ;]36כרמית רינצלר: [ ;]35רולף יעקובסוןַ :ה ַּמ ְח ׁ ָשבוֹת; ַה ַּמ ֲע ִ ׂ "אנִ י סו ֵֹבלַ ,מ ׁ ְש ָמע ַקּיָם" [ ;]37נעמה ארז :לְ ַק ֵּלל ַּכ ּפוֹת י ַָדי ְִך [ ;]36יואל נץֲ : [ ;]38ניקולא יוזגוף-אורבךִ :א ָּמא [ ;]38מיכל ארנון-אפרת :לֵ ב [;]38 ש ָפה ַה ִּק ְד ִמיתֲ ,חנֻ ּ ָפה []39 יאיר בן־חייםָ :חזַ ְר ִּתי לַ ּ ָ ׂ •שער העיון והביקורת שמאי גולן :קורבן השואה איננו אחד חלקי שישה מליון [;]40 קסמה של השירה [ ;]42ניצה בן־דב :הקול הפנימי ּ ד"ר שירלי אברמי :על [ ;]43ידידיה יצחקי :עוד על "ניצבת" [ ;]45יהודה אטלס :רציתי לי ארנבת קטנה ומאּוזנבת [ ;]46ד"ר דיתי רונן :על תנועת ההליכה ביצירתו של אביחי קמחי [ ;]49ד"ר זלאטע זרצקי :תעמולה או דו־יצירה? [;]50 מקדוניה ֵמניב שירים יפים [ ;]53אדלינה קליין: בלפור חקק :האגם של ֵ "יוצא ביום בהיר מבית" [ ;]54צילה דגון :מפגש עם מספרת סיפורים ( ;]56[ )15.1.2015משה גרנות :בגוף ראשון []57 •סקירת ספרים דוד מלמד :ספרים חדשים שהגיעו למערכת []59 •הספד למלכה נתנזון (כ"ב אדר תשע"ה — :)13.3.2015הציפור מצאה מקלט ,ואנחנו נותרנו יתומים [ ]61 •גנזים יצחק בר־יוסף :רשימות מן הגנזך []63 הרצל חקק :אגרת לחברים [עטיפה אחורית פנימית] 25/03/2015 11:27:33 אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל עורך :ד״ר משה גרנות מועצת מערכת :יו"ר – עדנה מיטווך-מלר ,שלמה אברמוביץ', נילי דגן ,נורית יובל ,ד"ר לימור שרייבמן שריר גיליון מס׳ 2כרך פ"ט (שנה )89 ניסן תשע“ה April 2015 Literary Journal – published by The Hebrew Writers Association in Israel. Edited by Dr. Moshe Granot P.O.B. 7111, Tel Aviv 61070, Israel E-mail: [email protected] יוצא לאור על־ידי אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל (ע״ר) בסיוע משרד התרבות והספורט כתובת המערכת :בית הסופר על־שם ש .טשרניחובסקי רח׳ קפלן ,6ת“ד ,7111תל־אביב 61070 טל׳ ,03-6953256/7פקס׳ 03-6919681 דואר אלקטרוני: אתר אינטרנט: [email protected] www.hebrew-writers.org סדר והפקה :א .אורן הפקות דפוס בע“מ ,טל׳ 03-6850980 הוראות לכותבים: .1 .2 .3 .4 .5 .6 מפאת החומר הרב המגיע למערכת מאזנים ,מתבקש כל כותב לצמצם במספר היצירות הנשלחות. נא לשלוח חומרים בקובץ WORDבלבד. יש לקרוא לקובץ הנשלח על פי הפרטים הבאים ,ובאותו סדר: שם פרטי ,שם משפחה ,שם יצירה וסוגה. כתבי יד לפרסום יש לשלוח לדואר האלקטרוני של העורך [email protected]ניתן ליצור קשר עם העורך בטל' .03-5494915 הכותבים מתבקשים למעט ככל האפשר בהערות שוליים. ֻק ִדים! ש ְמנ ָּ ש ְל ַה ִגּיׁ ש ִירים ֵיׁ ִׁ תודה דיוקנו של דן מירון בשער ,וכן דיוקנאות מייסדי "מאזנים" − ביאליק ,לחובר וברקוביץ' ,שבראשי השערים −בידי משה גרנות. הציורים בתוך הגיליון ובעטיפה האחורית −בידי ברוך תור-רז ז"ל. 2015.indb 1לירפא םינזאמBook- פרופ' דן מירון הגיע לגבורות נ על דן מירון ולד ב־ 13.11.1934בתל־אביב .למד באוניברסיטה העברית ספרות עברית ,מקרא והיסטוריה של עם ישראל .בעל תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת קולומביה בספרות משווה .בשנות החמישים של המאה הקודמת למד מוזיקה באקדמיה ע"ש רובין .היה בין עורכי כתב העת "עכשיו" ( )1977–1964והאלמנך "אגרא" (.)1986–1984 מרצה בדרגת פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית; ולספרות יידית — באוניברסיטת תל־אביב ובמרכז ללימודים יהודיים ליד יוו"א בניו־יורק .יו"ר הוועדה לספרות עברית בהוצאת הספרים "מוסד ביאליק" .פרסם ספרי מחקר בעברית ,ביידיש ובאנגלית .תרגם יצירות מהספרות היוונית הקלאסית ,וכן מיידיש ומגרמנית .בין תרגומיו" :אלקטרה", "ויצק"" ,יוליוס קיסר" (הוצגו בתיאטרון הקאמרי)" ,ראשומון" (הוצג בתיאטרון חיפה)" ,מרי סטיוארט"" ,סלסטינה" (הוצגו ב"האוהל"; ראו להלן — תרגום) ערך עריכה מדעית את כתביהם של סופרי המופת בעברית וביידיש (ראו להלן — עריכה) .מתגורר בתל־אביב ובניו־יורק .משמש כעורך בהוצאת הספרים "אפיק" (מ־.)2012 פרסומים (מבחר בעברית; יצוינו רק המהדורות ראשונות): מחקר ועיון: 2 תולדי קיץ — שבעה שירים ;1957 ,חיים הזז — אסופת מסות ;1959 ,ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו;1962 , שלום עליכם — פרקי מסה ;1970 ,פנקס פתוח — שיחות עם סופרים ;1979 ,כיוון אורות ;1979 ,בין חזון לאמת — ניצני הרומן העברי והיידי במאה ה־ ;1979 ,19מפרט אל העיקר ;1981 ,בואה לילה — הספרות העברית בין היגיון לאי־היגיון… ;1987 ,בודדים במועדם — לדיוקנה של הרפובליקה הספרותית העברית בתחילת המאה העשרים, ;1987אם לא תהיה ירושלים (מסות) ;1987 ,אימהות מייסדות ,אחיות חורגות — על ראשית שירת הנשים העברית ;1991 ,הרופא המדומה — עיונים בסיפורת היהודית הקלאסית ;1995 ,האדם אינו אלא — חולשת הכוח ,עוצמת 25/03/2015 11:27:33 צילום — עליזה אורבך החולשה — עיונים בשירה ;1999 ,שלג על כנף היונה — פגישות עם שירתו של אברהם סוצקובר ;1999 ,פרפר מן התולעת — נתן אלתרמן הצעיר ;2001 ,...הכוח החלש — עיונים בסיפורת של יהודית הנדל ;2002 ,אקדמות לאצ"ג, ;2002הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם — מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה;2004 , בעיר ההרגה — ביקור מאוחר ,במלאת מאה שנה לפואמה של ביאליק (עם מיכאל גלוזמן וחנן חבר) ;2005 ,הרפיה לצורך נגיעה — לקראת חשיבה חדשה על ספרויות היהודים, ;2005הספרייה העיוורת — פרוזה מעורבת,2005-1980 , 2015.indb 2לירפא םינזאמBook- ;2005על דלותה של הספרותיות — עיון במונולוג "עצה" מאת שלום עליכם ;2007 ,הגביש הממקד — פרקים על זאב ז'בוטינסקי המספר והמשורר ;2011 ,תשע וחצי של א .ב. יהושע — מבט "אשכנזי" על שני רומנים "ספרדיים";2011 , מפה לאוזן — שיחות ומחשבות על אמנות המונולוג של שלום עליכם ;2012 ,עוד! — תשתיות קוגניטיביות בשירה הישראלית המוקדמת.2013 , עריכה (מבחר): ענף — מאסף לספרות צעירה ;1963 ,מאמרים ורשימות על ביאליק (עם לילי רתוק) ;1970 ,מרים — רומן מחיי שתי עיירות מאת מ"י בן־גוריון (ברדיצ'בסקי) ;1971 ,הצידה, מאת א"נ גנסין ;1977 ,כל כתבי אורי ניסן גנסין ( 2כרכים; עריכה עם ישראל זמורה) ;1982 ,חיים נחמן ביאליק — שירים (עריכה עם ע' שביט ,ש' טרטנר ,זיוה שמיר ,רות שנפלד) ,מהדורה מדעית ;2000-1983 ,אורי ניסן גנסין — מחקרים ותעודות ;1986 ,ספר הקבצנים מאת מנדלי מוכר ספרים ;1988 ,אורי צבי גרינברג — כל כתביו ( 19כרכים עד כה) ;2004-1990 ,שירים מאת יהודה קרני ( 3כרכים);1992 , אספן סתווים מאת גבריאל פרייל ;1993 ,מבחר כתבים מאת יעקב אורלנד ( 3כרכים) ;1997 ,במדבר מלון אורחים מאת יונת ואלכסנדר סנד ;1998 ,אנשי שקלוב מאת ז' שניאור, ;1999הרקדנית המעופפת — מבחר סיפורים,1981-1928 , מאת מנשה לוין ;2000 ,כל שירי אבא קובנר ( 5כרכים), ;2003שירים מאת ק"א ברתיני ( 2כרכים) ;2003 ,שירים ,2005-2003מאת יוסי שריד.2005 , תרגום (מבחר): וויצק ,מאת ג' ביכנר ;1970 ,אלקטרה ,מאת אוריפידס, ? ;197סיפורים ופרקי התבוננות ,מאת פ' קפקא;1977 , שירים ,מאת י"ל טלר ;1986 ,כשיאש נסע ,מאת י' גלאטשטיין ;1994 ,כשיאש הגיע ,מאת י' גלאטשטיין, ;2006סיפורי זעם ,מאת שלום עליכם ;2008 ,האוריסטיאה, מאת אייסכילוס ,חש"ד. פרסים: פרס ביאליק ;1979 ,פרס ישראל.1995 , 25/03/2015 11:27:34 יעקב אלג'ם לרגל הגיעו לגבורות ש נת .1957חורף .העיר יפו עוברת טסט התנהגות ונציאנית .כמו ב"שיר אשיר בגשם" אני מדלג מעל שלוליות חיי ,בדרך לתיכון עירוני "ז", בו אני תלמיד כיתה י"א ריאלית — ארכיטקטורה — תכנון עירוני .בניינים נאים .וילות לעשירים .חלומות. אני נכנס לכיתה לקראת שיעור בספרות .מזה כמה שבועות מורתנו הצעירה והיפה עזבה ,ללא הסברים. מה קורה? הסקרנות גוברת .המנהל ליפשיץ נכנס חמור סבר ,פני תשעה באב ,כרגיל ,מלווה בבחור צעיר ,לבוש אלגנט צווארו עטוף בצעיף משי עדין שלא מצליח להסתיר את פיקת הגרוגרת. "בוקר טוב תלמידים" ,מר ליפשיץ מנסה להיות חגיגי" ,נא להכיר את המורה החדש שלכם לספרות. זהו בחיר תלמידיו של ...של מי? שכחתי .פני כולנו ננעצו בבחור הצעיר שלא נראה נבוך כלל ,וזה הרגיז אותנו "הגברברים" .הרי "נאכל" אותו לארוחת בוקר, כמו "שאכלנו" את המורה ,שוודאי התפטרה מרוב ייאוש .המנהל יצא ,ואנחנו התלמידים נותרנו בהיכון להפריע. עד שהבחור פתח את פיו — בקול גברי ,מתכתי רהוט ובוטח העביר את השיעור .נותרנו פעורי פה. בסוף השיעור המורה החדש נתן לנו נושא לחיבור .אני זוכר שכתבתי ארבעה עמודים גדושים בשפה נמלצת כדי לעשות עליו רושם .החיבור חזר אליי עם ביקורת קטלנית לאורך שני עמודים" .ביקורת" אני אומר? זה היה חומר קטילה ממש .הבנתי שחיי בספרות עם המורה החדש לא יהיו קלים .כך בוטלה האמנזיה. דן מירון הוא בחיר תלמידיו של פרופ' ברוך קורצוויל (כדברי מר ליפשיץ באותו מעמד) .פרופ' דן מירון הגיע לגבורות ,זה אותו בחור מתיכון עירוני ז' ביפו. עד מאה ועשרים! 3 2015.indb 3לירפא םינזאמBook- ד"ר יפה עמנואל בנימיני המרצה הצעיר דן מירון ב 4 שנת 1959הייתי סטודנטית צעירונת מאוד ,שבאה מתוך עניין ללמוד ספרות ומקרא באוניברסיטת תל אביב .אזכיר ,כי השיעורים אז התקיימו במתחם אבו כביר בתל אביב בשעות אחר הצהריים ,דבר שאפשר לסטודנטים גם לעבוד וגם ללמוד. לא היו אז ידיעונים ,כמקובל באוניברסיטאות ,וכמו כל הסטודנטים ,קיבלתי גם אני מראש רשימה מודפסת של שמות מרצים ושמות של קורסים ,שהיה עלי להכין ממנה תכנית לימודים שנתית .ברשימת המרצים הופיע השם “דן מירון" ,והקורס אותו ילמד סווג במדור “ספרות ההשכלה". המרצה “דן מירון" לא היה מוכר באוניברסיטה של תל אביב .אמרו ,שזו השנה הראשונה שהוא מלמד בה .הנושא של הקורס שלו נשמע לי משעמם .התלבטתי ,האם לבחור בשיעור שלו או להעדיף קורס אחר .מה שהכריע את הכף היו היום והשעה ,שבהם התקיים הקורס .הם התאימו לי הן לתוכנית הלימודים והן לשעות העבודה. השיעורים אז התקיימו בחדר קטן ,ישבנו שם על כיסאות לא נוחים ,שהיו מסודרים בשורות צפופות .רוב המורים, שהופיעו לפנינו במהלך השבוע הראשון של הלימודים, היו מבוגרים ,שלא לומר זקנים .רובם ,נכנסו לכיתה ,הניחו את התיק על השולחן והתיישבו מיד על הכיסא .בנחת הם הוציאו מתוך התיק ניירות והחלו קוראים לפנינו מתוכם את דבריהם במבטא השמור אצלם עוד מארץ מוצאם. אנו ,שבאנו ללמוד אחרי יום עבודה ,ישבנו מולם וכתבנו... וכתבנו ,...וכך גם לא נרדמנו. והנה ,המרצה ,ששמו “דן מירון" ,נכנס לכיתה .אני זוכרת, איך כל העיניים ,בעיקר של הסטודנטיות הצעירות ,נפערו לרווחה! היה זה מרצה צעיר בעל גוף נערי וזקוף ,בלוריתו מלאה ונאה ועיניו בורקות ומישירות מבט .הוא הניח את התיק שלו על השולחן ,ולא ישב לרגע על הכיסא שלצדו במשך כל ההרצאה. הוא רשם על הלוח את שם הקורס ,והחל להסביר לנו במפורט את מהותו .הוא דיבר בעברית רהוטה ובמבטא צברי, וכל כך הפנט את כולנו בדבריו עד שלא הרגשנו איך הזמן עבר ,והשיעור נגמר. אמנם נבהלנו כולנו מהרשימה הביבליוגרפית ,שהוא 25/03/2015 11:27:34 דן מירון מרצה חייב אותנו לקרוא ,אבל בדיעבד אפשר לומר ,שנהנינו כולנו מקריאתה .אני זוכרת ,שכבר היצירה הראשונה שקראנו במסגרת הקורס“ ,מגלה טמירין" של יוסף פרל, הייתה בשבילנו חידוש ,וכל כך נהנינו ,כאשר המרצה הצעיר והדינמי הכניס אותנו בסוד משמעותה הפארודית של יצירה זו .בהרצאותיו באותו קורס שמענו על יצירות ,שבלעדיו אנו לעולם לא היינו מגיעים להיכרות עמן ,כמו למשל :הרומנים “נגד הזרם" ו"באין מטרה“ של הסופר ישעיהו ברשדסקי. במשך אותה שנה הצליח דן מירון בשיעוריו להראות לנו בכל יצירה שקראנו כיצד הדברים של אז ושל שם ,הם בעצם רלוונטיים לחיינו כאן ועכשיו .הוא פתח לנו שער רחב וגבוה לדרכים מגוונות בחקר הספרות ובפרשנותה .הוא הנחה אותנו למצוא “דיבור בין יצירות" (“אינטר־טקסטואליות"), וזאת על פי התיזה שלו ,שיצירה ספרותית לעולם לא נכתבת בחלל ריק .במיוחד הפליא אותנו דן מירון ,המרצה הצעיר, בידע הרחב שלו בספרות העולם בכלל ,ובספרות העברית לדורותיה בפרט .לא פלא ,שהתאהבנו כולנו בכל מה שלימד ואיך שלימד .לימים כשנודע לנו ,שיש לו חברה ,ואולי היא כבר אשתו ,הוא כונה על ידי סטודנטית אחת“ :האביר על הסוס הלבן של ...הספרות"! אני מרשה לעצמי לומר את דבריי בשם כל שומעיו באוניברסיטה באותה שנה ,שלימים ,כאשר נתקלנו בפרסומיו בעיתונים ,בכתבי עת ובספרים ,אנו כולנו קראנו את מה שכתב מתוך גאווה ,שאנו היינו תלמידיו במחזור הראשון שהוא לימד באוניברסיטת תל אביב. פרופסור דן מירון ,הנה אתה מגיע השנה בגילך לגבורות! אנו ,שתמיד נישאר תלמידיך הנאמנים ,מודים לך על שהיית לנו מורה דרך מצוין לנבכי הספרות ,ואנו מברכים שתזְ ֶּכה ְותזַ ֶּכה אותנו בעוד הרבה שנים טובות של אותךִ , עשייה ספרותית ,פורייה ומעשירה! 2015.indb 4לירפא םינזאמBook- רחלי אברהם-איתן ר דן מירון — דור של נפילים בביקורת הספרות העברית אשית היכרותי עם חוקר הספרות ,פרופ' דן מירון, הייתה מן הכתובים בהיותי סטודנטית לספרות. שאבתי מידע רב ממאמריו ומספריו הרבים וכן מכתביו הנרחבים על סופרים ועל יצירותיהם ,גם כשהייתי ,מורה לספרות ,וגם כשהייתי חוקרת ספרות צעירה העושה דרכה אל הדוקטורט .לא תמיד הסכמתי עם דברים שכתב ,אך הידע העצום שלו הרחיב את אופקיי הספרותיים .קראתי את כתביו על אלתרמן ,ש .שלום ולאה גולדברג ,אבא קובנר ,אברהם חלפי ,ס .יזהר ,שלום עליכם א.ב .יהושע ואחרים בטרם לימדתי מיצירותיהם את תלמידיי ,להרחבת נקודת מבטי על היוצרים ועל יצירותיהם .הלכתי לשמוע את הרצאותיו בכנסים ,ולימים הכרתיו באופן אישי באירועים הספרותיים בהם השתתפתי כמשוררת .מעורבותו של פרופ' דן מירון בקהילה הספרותית לא הצטמצמה לעולם האקדמיה בלבד, שכן מעורבותו בקהילה הספרותית שמחוץ לאקדמיה גבוהה ומעוררת השתאות ,דווקא בשל העובדה שחלק ניכר מזמנו בשנים האחרונות הוא שוהה בניו יורק בשל תפקידו כראש הקתדרה לספרות עברית וספרות משווה באוניברסיטת קולומביה. מפעלו הספרותי של מירון זכה להכרה נרחבת ,בפרט עם זכייתו בשנת תשנ"ג בפרס ישראל יחד עם פרופ' גרשון שקד .כבר בתש"ם זכה בפרס חשוב — פרס ביאליק על ספרו “בין חזון לאמת — ניצני הרומן העברי והיידי במאה הי"ט", ספר ששימש אותי כסטודנטית לספרות וכמורה לספרות. הפרויקט הספרותי המקיף של מירון במוסד ביאליק — כינוס יצירותיהם של גדולי המשוררים והסופרים העבריים: אור צבי גרינברג ,אבא קובנר ,אברהם חלפי ,אורי ניסן גנסין, גבריאל פרייל ואחרים — הוא מן החשובים במפעלי הספרות שנערכו בשנים האחרונות .מירון ערך גם מהדורה מדעית של כתבי חיים נחמן ביאליק ,בה השתמשתי הן כחוקרת ספרות מתחילה והן כמורה לספרות. נקל להבחין כי כל משורר או משוררת שזכו לביקורותיו הספרותיות של דן מירון ,קיבלו מקום מרכזי על מפת הספרות העברית העכשווית ,למרות הבחנתי זו נמנעתי לתת לו את ספריי .רק לאחרונה כשנפגשנו באירוע לכבוד 25/03/2015 11:27:34 צילום — משה לב חוקר הספרות ,פרופ' הלל ברזל ,נתתי לו את ספרי "בובת האשבול" .התקנאתי בשניהם על שגדלו בתקופה ,שבה מדעי הרוח תפסו מקום חשוב בעולם האקדמי .שניהם יכלו לממש את עצמם במסגרת האקדמיה ולהגיע לפסגה בעולם הספרות כחוקרים ובמבקרים ספרותיים .בעוד שכיום כל מי שסיים בהצטיינות תואר שני ושלישי נאלץ למצוא מסגרת חלופית ,כי החוגים למדעי הרוח התרוקנו מתלמידים .לכן אל נתמה מדוע אין יותר חוקרים גדולים כמירון ,כשקד וכברזל בספרות העברית .התלמידים המצטיינים נאלצו גם הם לנתב לעצמם שבילים מחוץ לשורות האקדמיה .יתר על כן ,שלושתם זכו לבמות ספרותיות ראויות במדורי הספרות הרציניים שהיו בעיתונים היומיים .כיום הבמות הספרותיות מצומצמות מאוד .כשחוקר ספרות צעיר ורציני שולח מאמר ראוי לעיתון יומי הוא נתקל בתגובה שהמאמר "אקדמי" מדיי .הרדידות פושה בכל שטחי התרבות ואינה פוסחת על מדורי הספרות המעטים שנותרו לנו .לכן לחוקרים רציניים כדן מירון ,כשקד וכהלל ברזל אין דור המשך ברמה שלהם. מירון הביע דעותיו באופן נחרץ ללא משוא פנים .הסכמתי עמו כאשר קבל במאמר שפרסם ב"ידיעות אחרונות" לפני כעשר שנים נגד ההתמסחרות של הסיפורת הישראלית והידרדרותה אל עבר הבידור ההמוני המבטל את ההבחנה בין הצלחה אמנותית להצלחה מסחרית ,כאשר גורל הספרים נקבע בידי יחצנים ותכניות אירוח .למעשה ,טענותיו נותרו אקטואליות גם היום ולא רק ביחס לסיפורת .זה נכון גם ביחס לגורלם של ספרי השירה. אני מאחלת לדן מירון בהגיעו לגבורות עוד שנים רבות של פעילות ספרותית פורה וענפה ,ומחקר ספרותי הכולל גם את הדור הצעיר של המשוררים העכשוויים המייחלים למבקרים רציניים כמוהו . 5 2015.indb 5לירפא םינזאמBook- ניצה בן דב קטע מדבריה של ניצה בן־דב בבית ביאליק ()2.1.2015 בהגיע פרופ' דן מירון לגבורות י 6 ש בדעתי לומר משהו על הפואטיקה המחקרית של דן מירון ,שהיא אנציקלופדיסטית במהותה ,חובקת עולם, מכילה תובנות עמוקות על ספרות ותרבות ,על פסיכואנליזה ומחקר ,על מגמות וזרמים ,על חיים ואמנות ,על גיאוגרפיה והיסטוריה ,ועל קשרי הקשרים בין כל אלה .כל מאמר של דן מירון הוא בבחינת עלילת גבורה הרמנויטית ,שאין לה מתחרים ,לא בהיקף הדברים הנאמרים ,לא בתכנים הלימודיים המונחים לפתחו של הקורא ,ולא בסגנון המקורי ,המורכב והצלול כאחד .ממאות המאמרים והפרשנויות שכתב דן מירון על עשרות יוצרים ויוצרות בחרתי בפרק אחד מספרו "הרופא המדומה :עיונים בסיפורת היהודית הקלאסית" כדי להדגים קורטוב ,שמץ ,טיפה בים ממה שמזריק דן מירון לכל פרשנות שהוא מעמיד .שם הפרק שאותו אביא כדוגמה לדרך הפרשנות האנציקלופדיסטית של מירון הוא "הרופא זקוק לרפואה :ד"ר לנגזם כמורה־דרך בסוגיית עגנון" ,והוא עוסק לכאורה בעשרת הפרקים האחרונים של "סיפור פשוט" .לא יהיה לי כמובן זמן להביא את התזה של מירון על דוקטור לנגזם ודרך הריפוי שלו .אני אתרכז דווקא בדברים שלא נוגעים ישירות ל"סיפור פשוט" ולדמות שהעמיד מירון במרכז המסה העצומה הזאת ,על הרופא שהחזיר את הירשל הורביץ ,גיבור "סיפור פשוט" ,לשפיותו .אני אביא טיפה מים החומרים החיצוניים ,שעומדים כביכול בשולי הדברים ומטרתם לרפד ,להניע ,לסלול את הדרך ולהכין את הקורא לספוג אל תוכו את התזה ,אותה בונה מירון לתלפיות ,נדבך על גבי נדבך .הטיעון שלו עקבי ומתפתח כמו רומן ,והסטיות מדרך הישר הן מעין סיפורי משנה המאירים את דרך המלך, מכשירים את הלבבות לקבל את הפרשנות המונחת בסופה. הדרך ארוכה אבל בכל תחנה ניתן להשקיף מרחוק אל התחנה האחרונה .השהיות הלמדניות שעל הקורא לשהות ,כדי להשכיל וללמוד ,עומדות לעצמן אבל בו־זמנית הן גם חלק מאיזה מערך יצירתי־הרמנויטי שלם. הפרשנות של מירון ל"סיפור פשוט" פותחת בניסיון לעמוד על סגולותיו של רומן מופתי זה ,שמאז פרסומו 25/03/2015 11:27:34 בשנת ,1935לא פסק העיסוק הביקורתי בו .פרשן שאיננו דן מירון היה מסתפק במילה אחת או שתיים כדי להגדיר את מהותו ואת סוד קסמו של "סיפור פשוט" :רומן ריאליסטי, והריאליזם נוקב .לא כך דן מירון .הוא יורד לעומקו של המושג וגם מבהיר ,כבר בתחילת המסה שלו על הרופא הזקוק לרפואה המכילה 75עמודים ,במה שונה "סיפור פשוט" מיצירות עגנון שקדמו לו (ואני מביאה רק חלק קטן מההסבר ,שהרטוריקה שלו מהפנטת): "שורשיו של סיפור המעשה ננעצו עמוק בקרקע המציאות ההיסטורית ,החברתית והפסיכולוגית ,כדי שהקורא יחוש כאילו הוא עצמו ניצב על קרקע איתנה זו; לשם כך הקפיד הסופר על עיצובו של היצג מימטי ריאליסטי אחיד ולכיד, ללא הפסקות או סטיות; כלומר ,לשם כך הוא ויתר על מיפנים מהמסלול הריאליסטי לעבר הפנטסטי והגרוטסקי, מן הסוג שאנו רגילים בו ברבים מסיפוריו ,ופסח על מצבי דמדומים ,שבהם חלום מתערב במציאות ושיגעון — בשפיות. בסיפורנו החלום הוא חלום והעליל — עליל ,הטירוף הוא טירוף של ממש ,לא אמצעי להארה מטאפורית 'נכונה' יותר של אמת גנוזה ,והשפיות גם היא שפיות של ממש" ("הרופא המדומה" ,עמ' .)162 דברים אלה הלוא קושרים בין "סיפור פשוט" לבין הרומן הקלאסי של המאה ה־ ,19וזוהי הזדמנות שאותה מנצל מירון לתת לקוראיו שיעור על איזה אדנים תמטיים נשענת הסיפורת הבורגנית הקלאסית" :אהבה מול נישואין, ארוס מול סטאטוס חברתי וכלכלי ,מימוש עצמי רוחני, רגשי וחושני מול נוחות קונבנציונאלית ואינטרסים קרים". כמו הרומנים הקלאסיים הידועים ,אומר לנו מירון ,עוסק גם "סיפור פשוט" בהצגת הסבל הנפשי ,הנגרם על ידי נישואין שאינם מאפשרים מימוש עולם פנימי של מאוויים ותשוקות ,כסימפטום של ליקוי חברתי־תרבותי" (שם ,עמ' .)163 כיוון שמירון רואה ב"סיפור פשוט" נקודת מפנה בקריירה הספרותית של עגנון ,שעבר מהסיפור היהודי המסורתי נוסח "הכנסת כלה" ו"והיה העקוב למישור" אל הרומן (והוא מבהיר שלא החיקוי של מודלים אירופיים פעל על הרומן העגנוני, אלא השילוב בין התכנים המסורתיים לבין הרומן האירופי שאותו הכיר עגנון) ,אין הוא יכול לעבור לסדר היום מבלי לתת לקוראיו שיעור תיאורטי על ההבדלים הז'אנריים בין השניים, ואני קוראת חלק מההשוואה שעורך מירון ,המורה והמסאי החרוץ ,לתלמידיו הקוראים ,ושוב הרטוריקה המירונית ,שכל כך קל לזהותה אבל כל כך קשה לחקותה ,כובשת .אביא כאן חלק מההשוואה בין הרומן לסיפור המסורתי ,וכל זאת 2015.indb 6לירפא םינזאמBook- במסה על ד"ר לנגזם ,דמות שולית לכאורה ,ב"סיפור פשוט" של עגנון: "הרומן ביסס עצמו כז'אנר על האמונה בחשיבותו של היחיד הפעיל ,האדם המנסה להתוות את מסלול חייו ולכוון את גורלו על ידי רצף מעשים של בחירה. הסיפור המסורתי העלה גיבור המייצג עדה ואתוס עדתי גם בשעה שהוא סוטה מדרכי העדה ופורץ פרצות באתוס. הסטייה של מנשה חיים ,גיבור "והיה העקוב למישור" ,לא נתפרשה בסיפור כמעשה של בחירה אינדיווידואלית ,הבעה של רצונו של האדם היחיד לשלוט בחייו .היא הובנה אך ורק כחטא ,כהחלקה ומעידה ,כסטייה מן הנורמה ,כמעוות שיש לתקנו ,כעקוב החייב להיעשות למישור. הרומן העדיף להתרכז באנשים ונשים אינטנסיביים, עמוסי חיות פנימית רגשית והגותית. הסיפור המסורתי פנה על פי עצם טבעו לאנשים פאסיביים ,שאינם עמוסי עצמאיות עודפת ,או לכל היותר, לאנשים המנסים להיטהר מן ה"אני" שבהם על ידי הכנעתו בפני כוחות שמעל לו. הרומן השקיע כוחות נפש ועיצוב עצומים באותה צורה יחידה ומיוחדה של אישור הרצון האישי והשלטתו על כל גורם העומד בפניו — הארוטיקה הרומנטית החותרת לעיצוב רגשי וחושני. הסיפור המסורתי כמעט שלא ידע להתייחס לתשוקה הארוטית שלא במסגרת המשוואה של חטא ועונשו ,מעשה שטן ולילית ,או שהוא יכול היה לרמוז עליה בעקיפין רחוקים (כגון ב"אגדת הסופר"). הרומן עוסק בגברים ובנשים ,שגמרו אומר לבחור את בני זוגם על פי תשוקותיהם ומאוויי לבם. הסיפור המסורתי ,במידה שנפנה לענייני הבחירה של בני הזוג ,הזדהה באורח מובן מאליו עם ההנחה ,שעל הבחירה הזאת להיקבע על פי הקונוונציות החברתיות המקובלות (שידוכין) העולות בקנה אחד גם עם הרצון האלוהי המסתורי. (עמ' .)214-213 והדברים הולכים ונמשכים .השוואה רודפת השוואה והדיאלקטיקה המירונית מופגנת במיטבה. במסה המרתקת ,המציעה הסתכלות חדשה על ספרויות ּ "הרפיָ ה לצורך נגיעה" ,מובאת תובנה פוליטית היהודים להעדפתו של הרומן על פני הסיפור הקצר ,לאו דווקא המסורתי .מירון ,המחיה במסה זאת ,כמו בחיבורים אחרים שלו ,סופרים ופולמוסים ,ומחזיר אותם ללב ההוויה הרוטטת — לילינבלום ,פרישמן ,אחד העם ,ברדיצ'בסקי ,דב סדן ואחרים רבים — מביא בין היתר את דעתו של יעקב רבינוביץ, 25/03/2015 11:27:35 דן מירון חוגג שמונים ומנגן; צילמה הניה רז; מאחור — זאב רז הקושר בין הרומן למפעל הציוני .לדעתו של רבינוביץ, הפיכתו של הרעיון הציוני למעשה יישובי מפורט ומוחשי מוליך בהכרח להעדפת הרומן על הסיפור הקצר ,ששימש כתת־ז'אנר בתקופת "התחייה" (עמ' .)51 למירון אין העדפות ז'אנריות .הוא כותב ,מנתח ,מבקר ומפרש את הסיפור הקצר היראי ,את הסיפור הקצר החילוני, את שירתם של משוררים של כל הדורות ,את המסות ההיסטוריות התיאורטיות והפולמוסיות של כל הסופרים והחוקרים .לכן ספרו הקדום שנכתב לפני חמישים ושתיים שנה "ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו" ,זה שעמד חבוק בבית הורי בין שני ספריו של קורצווייל ,עוסק בשירת אלתרמן ,בשירת רטוש ,בסיפורים קצרים של ס .יזהר ,ברומן הגדול של יזהר "ימי ציקלג" ,בסיפורים קצרים של משה שמיר וברומנים הנשכחים מלב של משה שמיר "במו ידיו" ו"מלך בשר ודם" .דן מירון נוגע בכול ,לפעמים לופת וחונק ולפעמים ַמרפה ומרפא .האם גם הוא רופא הזקוק לרפואה? כנראה שכן ,כמו ד"ר לנגזם ,כמו עגנון וכמו רבים וטובים מבינינו . 7 2015.indb 7לירפא םינזאמBook- אבנר הולצמן מירון וגנסין :פשר הקשר * מ בין עשרות הסופרים שדן מירון ייחד להם את תשומת לבו המחקרית בולט הקשר העז ,הקרוב והממושך שלו ליצירתו קצרת השנים ומעוטת הכמות של אורי ניסן גנסין .הוא עצמו תיאר זאת בפתח ספרו 'חחים באפו של הנצח' ( )1997בסופרלטיבים חד־פעמיים על רקע מכלול עבודתו' :המתמיד ,הממושך ואולי הקרוב ללבי מכל הפרויקטים הללו היה מפעל הפרשנות והחקירה של כתבי אורי ניסן גנסין ,שהתחלתי בו כמבקר צוער בראשית שנות השישים ואני אחוז בו וממשיך אותו גם עתה' .ממילא נשאלת השאלה מה ריתק אותו לגנסין בדבקות כזו במשך יותר מחמישים שנה .מדוע ייחד לו ביטויי הערצה כה לוהטים ואישיים ,שכמותם לא מצא לנכון לאצול לאיש מענקי הספרות היהודית שעסק בהם, עד כדי תיאור פנייתו לעסוק בסיפוריו ב־ 1963כ'משהו מעין היוולדות מחדש כקורא ספרות וכמבקר' ,והצגת כל שלב חדש בכתיבתו על גנסין כ'מאבק רוחני מיילד'? בתשובה לשאלת מראיינת ניאות פעם לחשוף שמץ מן העבותות האישיים המחברים אותו לגנסין ,ותלה זאת במזג הביקורתי המשותף לשניהם' :אין ספק שיש מצע נפשי משותף [ ]...אני לא יכול לתאר לעצמי אדם מבקר, שרוח ההסתכלות הביקורתית של גנסין לא תקסום לו .זה שגנסין מבקר בראש ובראשונה את עצמו דרך הדמויות ,זה לא משנה את העובדה הזאת' (שרית פוקס' ,גנסין .האיש, לא הרחוב' ,תרבות מעריב .)18.7.1997 ,בהמשך ניסח ביתר פירוט את טיבה של אותה ביקורת עצמית אכזרית שעוררה בו הזדהות: הרבה אנשים שעוסקים בספרות נמצאים במקום שבו אני נמצא .החיים הרגשיים שלהם והיכולת שלהם לממש רגש די מוגבלים .יש להם את זה בתוכם ,אבל האינטלקט הרחיק אותם מזה .הם עשויים למצוא קשר עם החיים 8 * מתוך המסה 'הדחוס והיקר שבגבישי הספרות העברית החדשה :על מחקרי גנסין של דן מירון' ,שפורסמה כאחרית דבר לספרו של דן מירון מדוע גנסין? ,הוצאת מוסד ביאליק ,ירושלים תשע"ה. 25/03/2015 11:27:35 הרגשיים דרך האהבה .זאת ההזדמנות הקריטית של האגו שלהם .אם הם מסוגלים לאהוב ,לממש אהבה ,זאת ההזדמנות]...[ . — וגנסין? גנסין כואב ,דואב ,מנתח באכזריות נוראה את חוסר הפנים הרגשי או אפילו היכולת של האיש שלו לתת את ּ ְ לעמוד מאחורי החלטות התאבדות. וידוי זה הולם לא רק את מחקרי גנסין של מירון .הוא עצמו ציין באותו ראיון ,כי הטעמים האישיים שהניעו הפנִ ים הרגשי החי החבוי מאחורי צינתם אותו לגלות את ּ ְ של שריונות מגן רציונליסטיים למיניהם נהפכו לעיקרון פרשני חוזר בעבודתו .אכן ,אפשר להיזכר בהקשר זה בכמה וכמה מחיבוריו הנענים לאותו עיקרון .כזהו מחקרו על הסיפור 'מחניים' של ברדיצ'בסקי ,החושף את מנגנוני העיוורון והרמייה העצמית שגיבורו שרוי בהם מכוח הארוס המודחקים דבקותו ברצון הרציונלי ,עד שכוחות ֶ והמוכחשים שבתוכו קמים עליו למוטט אותו .כזהו מחקרו על 'ספר הקבצנים' של ש"י אברמוביץ ,המראה כיצד מנדלי ,מוכר הספרים הציניקן הממולח ,לומד שיעור באנושיות מפישקה החיגר ,צעיר תם ובור אבל מלא רגש חי וכושר אמיתי לאהוב .כזהו חיבורו המקיף על העשור הראשון ביצירתו של ביאליק ,המראה כיצד השתחרר המשורר הצעיר צעד אחר צעד מכסות המגן של ה'אני' הלאומי האלגורי עד שהבשילה בו היכולת לתת ביטוי אישי חשוף לפצעי ילדותו .כזוהי מסתו על שירת אברהם חלפי ,העוקבת אחר מאבקו של המשורר לנטוש את הברק הצבעוני ההדור של הפואטיקה הסימבוליסטית לטובת מגע בריאליה האנושית ,ולפתח דיבור שירי 'דל' אך אותנטי לצורך חיבור חי וחם עם הזולת .כזהו גם העיקרון המונח ביסוד רוב המסות שכונסו בספרו 'האדם אינו אלא :'...חשיפת היוודעותם הכאובה של גדולי המשוררים, גם אלה שעטו אדרות נבואה והשמיעו תרועות עוצמה, לחולשה ,לפגיעוּת ולרפיפוּת הטבועות במצב האנושי. לאחרונה נגלה עיקרון זה בצלילות רבה בחיבורו על הרומן 'חסד ספרדי' של א"ב יהושע .לאחר שעמד על התחכום המופלג של היצירה ,לרבות ה'ספרותיוּת' המובלטת ברשת האינטרטקסטים השזורים בה ,הוליך מירון את מסתו אל שיאה בחשיפת היסוד הווידויי המשוקע ברומן ,ותיאר אותו כאוטוביוגרפיה במסכה של אמן בערוב יומו ,איש 2015.indb 8לירפא םינזאמBook- נוגע ללב ברגילוּת של פגמיו האנושיים המצויים ,ודווקא משום כך הוא אדם שאפשר לפעמים לאהוב אותו. ביצירתו של גנסין נמצא למירון המקרה החד והחריף ביותר מסוג זה .לכן ,הסיפור השלם ביותר בעיניו וכנראה הקרוב ללבו מכולם הוא 'בטרם' ,משום שבדמותו של הגיבור, אוריאל אפרת' ,אדם שתוכו קרח ורימה' ,צייר גנסין דיוקן עצמי שאין אכזרי ממנו ,הכולל מודעות שאין עמוקה ממנה לקיר הזכוכית של הניכור החוצץ בינו לבין כל אפשרות של קבלת חום ומגע אנושי או נתינתו .אם אכן משוקע במחקרי גנסין של מירון יסוד של אנליזה עצמית ,הרי אבחון העקרוּת הרגשית של אוריאל אפרת והשלכותיה הוא מרגעי ההיחשפות הנועזים ביותר לא רק בכתיבתו על גנסין ,אלא במכלול יצירתו הביקורתית. ניכורו של בעל האינטלקט המפותח מפנימיותו הרגשית הפגומה או הבלומה הוא רק סוג אחד מבין כמה סוגים של בבואה עצמית שמירון יכול היה למצוא בסיפורי גנסין. נראה שמכל פאה מפאות הגביש הגנסיני נשקף אליו דיוקן אחר שדיבר אל לבו .בחייו וביצירתו של גנסין נמצא לו, מן הסתם ,הגילוי השלם ביותר של התקדשות לייעוד הספרותי ,השתקעות בולמוסית ִשכרונית בכתיבה הנעשית למוקד החיים ואף למפלט מאימת החיים ומאימת המוות. מכאן גם שקידתו של מירון לחשוף את הלמדנות הספרותית הרחבה של גנסין ,המעידה על טווח הקריאה שלו .זהו צידו האחר של אותו עניין :הזדהות עם החיים בחלל הספרותי, הנעשה למרחב חיוני ומספק אוויר לנשימה ,פשוטו כמשמעו .מותר להניח שפנייתו המאוחרת לחשוף היבטים אקזיסטנציאליסטיים ורליגיוזיים ביצירת גנסין נובעת אף היא מן האינטרסים הרוחניים של הפרשן לא פחות מאשר מסגולותיו של הטקסט עצמו. ניתן לשער שלא פחות מכך קסמה לו ,לפחות בראשית הדרך ,עמידתו האמביוולנטית ואף המנוכרת של גנסין בתוך ההקשר הלאומי־הציוני של הספרות העברית ,שהחל להסתמן כבר בימי חייו כסביבת קיום יותר ויותר הכרחית לספרות זו. כחוקר וכמבקר צעיר הפגין מירון רצון להיחלץ מן הכבילות הבלעדית ללאומיות הישראלית המתהווה .בין השאר ביטא זאת בהליכתו ללמוד בנעוריו ספרות יידיש אצל דב סדן בחוג ליידיש שאך זה נוסד באוניברסיטה העברית ,וביציאתו כעבור עשור לארצות הברית לכתוב עבודת דוקטור על ספרות יידיש במאה התשע־עשרה' .להיות בן "דור המדינה" היה גם קשה ולא נעים' ,סיפר כעבור שנים בראיון עם זיסי סתוי ('עולמו 25/03/2015 11:27:35 של מבקר וחוקר ספרות' ,ידיעות אחרונות' .)8.2.1980 ,אני, וגם אחרים מבני דורי ,ניסינו בכל דרך שהיא [ ]...לחפש, לפחות באופן רוחני ,אופציות אחרות .רצינו לדעת איך זה להיות בן תרבות שלא כמתכונת המדינה; איך זה להיות יהודי שאיננו רק ישראלי ,ובכלל איך זה להיות בעל זהות אחרת מזו שנראתה כל כך מובנת מאליה' .סיפורי גנסין ואיגרותיו יכלו להושיט לו סיוע בגיבושם של מאוויים אלה .אמנם בגיל עשרים ואחת הסיק גנסין מסקנה ציונית נלהבת מקריאתו ב'מחניים' של ברדיצ'בסקי ,אולם שנים אחדות לאחר מכן, בעת שהותו הקצרה והמעיקה בארץ־ישראל ב־ ,1908כתב לאביו כי הנשמה היהודית שוכנת דווקא בגלות ,והפציר בו לנטוש את הרעיון שהשתעשע בו לבוא להתיישב בארץ. כמו דוד פוגל אחריו ,גילם גנסין את האפשרות לכתוב ספרות עברית עילאית בגולה במנותק מן ההקשר הציוני. תכונה זו קוסמת כיום מחדש לחוקרים ,המבקשים לשחרר את הספרות העברית דאז מאחיזתה של עלילת־העל הציונית ,ולטעת אותה בדיעבד במרחבים חלופיים ,דוגמת המודרניזם האירופי .מירון עצמו הסתייג בשנות התשעים והא־ הא־ציונית ַ ממגמה מחקרית זו ומן האידיאולוגיה ַ ישראלית שביסודה .זו נראתה לו כאילו היא חותרת להעניק הצדקה וקדימות למחקר הספרות העברית המנותק מן ההקשר הלאומי או עוין אותו .בהקשר זה ציין במאמרו 'אהבה התלויה בדבר' ,על תולדות ההתקבלות של שירת דוד פוגל ,את האמת הפשוטה ,האמורה להיות נהירה לכל בר־דעת' ,שרק בישראל מתפתחת ויכולה להתפתח ספרות עברית ,וממילא גם חקר הספרות העברית חייב לקבל על עצמו ,מרצון או באונס ,את ההכרה הציונית במהותה ,כי רק המהפכה הציונית [ ]...מעניקה גם לו ,למחקר ,משמעות ואפילו אפשרות קיום כפשוטו'. אכן ,התרבות העברית הישראלית ,ילידת המהפכה הציונית שגנסין לא האמין בה ,היא כיום ההקשר היחיד המקיים את יצירתו ומעניק משמעות לה ולשיח הנמשך סביבה .כתיבתו של דן מירון היא עמוד התווך של השיח הזה כבר יובל שנים .אם יצירתו של גנסין היא 'הדחוס והיקר שבגבישי הספרות העברית החדשה' ,כפי שהגדיר אותה בפתח ספרו 'כיוון אורות' ( ,)1979הרי מפעל החקירה והפרשנות של כתבי גנסין הוא הגביש הדחוס והיקר ביותר בקורפוס הענק של כתבי מירון ,והוא נקודת המוצא ההכרחית להמשך הדיון בסופר המופלא ,יהיו שיטות המחקר וכיווניו העתידיים אשר יהיו. 9 2015.indb 9לירפא םינזאמBook- אירועים ב אות יקיר אגודת הסופרים לשנת 2014 נוכחות קהל רב נערך בעשרים ושניים בדצמבר הטקס החגיגי שבו הוענקו תארי יקיר אגודת הסופרים העברים לשנת 2014לשלושה יוצרים חשובים. לאחר הדלקת נר שביעי של חנוכה ציין מנחה הערב, ד"ר אביב עקרוני ,בדברי הפתיחה ,כי בפעם הקודמת הוענק האות לשמאי גולן ,לד"ר משה גרנות ולמנחם פאלק ,והשנה הוא מוענק ליצחק גנוז ,לאיתמר יעוז-קסט ולעדנה מיטווך-מלר. בהיעדרו של הרצל חקק ,יו"ר האגודה ,שהחלים לאחר ניתוח ,בירך את הזוכים בלפור חקק ,יוזם אות יקיר ומי ששימש שלוש פעמים כיו"ר האגודה ,והמשיך בדברי הערכה על פועלו של יצחק גנוז. הוא ציין ,שהמשורר יצחק גנוז חי כל ימיו בתחושה של שליחות היסטורית ,בתודעה של ממשיך דרך של אבותיו ובצימאון להנחיל את הדברים לדור הבא בבחינת: "יוצרי ,הבינני מורשה להנחיל" ,כפי שנאמר בתפילת הימים הנוראים .הוא איבד את הוריו בשואה ,ואותו אור גנוז שהנחילו לו בבית נשאר עמו תמיד .החשש מאובדן הזיכרון יצחק גנוז .צילמו — בלפור חקק ומנחם פאלק איתמר יעוז-קסט .צילמו — בלפור חקק ומנחם פאלק 10 עדנה מיטווך-מלר מקבלת את אות יקירת אגודת הסופרים העברים לשנת תשע"ה .מימין לשמאל :בתה לארה ובנה אדם ,עדנה במרכז התמונה. משמאל :מנחם פאלק ובלפור חקק .צילום אמנותי — יאיר בן־חיים 25/03/2015 11:27:36 העיק עליו ,ותמיד ראה בכתיבתו ובפעילותו הספרותית מחויבות נאצלת להנציח את מה שהיה .הוא השתדל כיוצר וכעורך להיות נאמן לדי.אן.אי .של אגודת הסופרים העברים, לקדש את המסורת הספרותית ולחדש אותה .המשורר תיעד את הימים הקשים ,ולנו הותיר מילים ,שתישארנה לנצח כרקוויאם לעבר שחלף ,תפילת קידוש החיים לאלה שהיו ואינם — "בהמיית רגשות כתפילת עשבים נשאנו את זכרם עם הרוח" .כתב העת "ידע עם" ,שהוא עורך זה שנים רבות ,הוא מפעל חיים ,שבו גואל גנוז נכסי תרבות מן העבר ,נותן להם חיים חדשים ,פרשנות חדשה ובכך הוא מדליק נר נשמה לקהילות יהודיות שנכחדו .לכן יש לראות בו גנזך לאומי ,שיישאר כמצבה חיה לדורות ,מוזיאון חי 2015.indb 10לירפא םינזאמBook- ונושם .שירתו מפגישה את דור שרידי השואה עם דור הצברים — "אנחנו שרדנו כדי לספר ,האמנם נדע לספר? כי דלה השפה ואזלה המילה ,קפאו השפתיים ִמ ַדּ ֵּבר". הטקס הזה יהיה לעדות שהשליחות ניצחה ,שהפליט מהאקסודוס אכן נישא על ספינה בשם "יציאת מצרים" ,וכאן זכה להיגאל. דברים על המשורר ,הסופר ,המתרגם והעורך איתמר יעוז-קסט נישאו ע"י ד"ר אביב עקרוני .הוא פירט את פעילותו הספרותית הענפה ,כולל הקמת הוצאת "עקד" וביטאוניה השונים וכתב העת "פסיפס" .הודגש ,כי אחד ממאפייני כתיבתו הוא הקשר ההדוק בין חומרי היצירה האמנותית בשירה ובפרוזה לבין דברי הגות ועיון .באלה וכן באלה מופיעים מראות השתייה המהותיים ליצירתו והממוקדים בשלושה תחומים עיקריים :מוראות השואה שחווה על בשרו כילד ,המפגש הטעון עם ארץ־ישראל ועם החברה הישראלית ,ומציאת עולם האמונה הדתית כדרך חיים מתחדשת הכרוכה במאבקים פנימיים .בין תפיסות העולם הייחודיות ,שאנו מוצאים בכתביו הזכיר את התפיסה הניאו־יהודית ,שעיקרה מפגש מחודש עם המורשת היהודית וכן תפיסת הדו־שורשיות שמתגלה ביצירתו של אדם שנוף ילדותו הראשוני היה מחוץ לישראל .יעוז-קסט הוא גם מתרגם פורה שפרסם מאות תרגומי שירה תוך התמקדות בשירה הונגרית ,ושיריו תורגמו ללשונות אירופיות. הסופר שמאי גולן הדגיש בדבריו על עדנה מיטווך-מלר, כי היא משוררת רבת ייחוד ,וספריה מקנים לה מקום של כבוד בשירה העברית .נוסף לכך ,עדנה היא גם מתרגמת ועורכת שלזכותה שלוש אנתולוגיות נושאיות של שירה. בתפקידה כמ"מ היו"ר היא פועלת ללא ליאות למען רווחתם של היוצרים ,למען הוצאת ספריהם ולמען היצירה הספרותית .הוא סבור ,שהמנוע ליצירתה ולפעילותה טמון בייעוד של "תיקון" הנפש הפרטית ,ואז גם תיקון המציאות שסביבה ,ככל שהיא יכולה ,בכוחה של השירה ,וזאת ,על מנת להביא אור ,תעצומות נפש ותקווה .שמאי הזכיר את היכרותו הראשונה עם עדנה בסדנאות לכתיבה יוצרת, שאותן ייסד וניהל בבית הסופר בירושלים ,ואת יהודה עמיחי ,שערך את ספר שיריה הראשון" ,הים" .מילותיה של עדנה הן המדיום להתמודד עם הכאב ועם הפגום בעולמנו ,ואם נשתמש בהן נכון ובמלוא משמעותן ,נחשוף את אור התקווה ואת האומץ לחיות .תפיסה זו משתקפת לא רק במרחב הפרטי ,אלא גם במגעה עם המרחב של הטבע והיקום וחשוב מכל — עם הסביבה הקרובה .כך 25/03/2015 11:27:36 בקבלת חברים חדשים לאגודה ,בנכונותה לשמש אוצרת של תערוכות שירה וכדומה .היא תמיד מוצאת לנכון להושיט יד ,למצוא את מה שאפשר לתקן ולעשות ולהביא טוב .אין פלא שכבר זכתה בפרס האישה היוצרת מיסודם של גילה אוריאל וויצ"ו בשיתוף האקדמיה לספרות. עדנה מיטווך-מלר התבקשה לשאת דברי תודה בשם שלושת זוכי אות יקיר .היא ראתה כבוד רב להתייצב לצידם של שני עמיתיה לתואר .ובמיוחד ,איתמר יעוז-קסט שליווה אותה בהוצאת שני ספריה הראשונים ,ואיתו רעייתו המנוחה, פרופ' חנה יעוז. לדבריה ,עמיתה השני ,יצחק גנוז ,הצטיין בעריכת כתב העת "ידע עם" ,הבמה לפולקלור יהודי ותרם רבות לתחום יצירה חשוב זה בספרותנו. היא חשה חובה להזכיר את לאה גולדברג ,שפרסמה את שיריה הראשונים ואת יהודה עמיחי ,שבזכותו ראו אור ספריה הראשונים .לדעתה ,כל שלושת מקבלי האות הגיעו למקום הזה בעיקר בזכות המורשת המשפחתית שנחלו ,ועל כן הם חייבים תודה והוקרה להוריהם .היא הודתה בשם הזוכים לוועדת השיפוט המקצועית — ליו"ר הוועדה ,ד"ר אביב עקרוני ולחבריו לשיפוט — מנחם פאלק וד"ר חדווה רבינזון-בכרך .כמו כן ,הודתה ליו"ר האגודה, הרצל חקק ,למנכ"ל ,ארנון פורת ולצוות העובדים . אגודת הסופרים העברים מרכינה ראש ללכתה של המשוררת והסופרת האהובה מלכה נתנזון ז"ל שהלכה מעמנו ביום ה' כ"א באדר תשע"ה ותרמה נדבך חשוב להבנת ספרות השואה במחוזותינו. יצירותיה תהיינה חקוקות בפנתאון השירה העברית לדורות. חברי האגודה ,היו"ר ,הוועד המנהל, המנכ"ל ועובדי האגודה 11 2015.indb 11לירפא םינזאמBook- עתליה רוזנברג עדה אהרוני — כלת פרס העדות Temoignageבפריז ב טקס מרשים בפריז הוענק לד"ר עדה אהרוני, יו"ר עמותת איפלק — הפורום לספרות ותרבות השלום ,מחיפה ,פרס העדות — על ספרה "לא לשווא" שתורגם לצרפתית ויצא לאור בהוצאת הספרים היוקרתית .MANUSCRITהספר הוא תיעוד היסטורי אותנטי ,טרם ידוע ,של חייה המופלאים של תאה וולף האחות הראשית בבית החולים היהודי באלכסנדריה ,אשר בנחישות ,בגבורה ומתוך מסירות עילאית הצליחה דרך בית החולים ,בעזרת הקהילה היהודית במצרים ,ומוסדות ממשלתיים מצריים — להציל פליטים יהודים רבים מאירופה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה. אהרוני העלתה על נס בספרה תקופה היסטורית חשובה ולא ידועה ,ואת דמותה ההרואית של תאה וולף ,אישה עצמאית ואמיצה שהקדימה את זמנה והאמינה בשלום, בטוב ובאנושי .אהרוני נוגעת בלב קוראיה כשהיא מתארת את האירועים הדרמטיים .דרך כתיבתה מרגיש הקורא כאילו הוא בעצמו חי את האירועים הכה מרגשים ,לעתים עצובים, על הרוב שמחים ,ותמיד מאירי עיניים. הספר נבחר על ידי 15השופטים בעלי שם ,פה אחד, מתוך 3,000ספרים שהיו מועמדים לתחרות .מנימוקי חבר השופטים" :מסמך היסטורי נדיר ומרשים הנכנס הישר ללב קוראיו ...לא ידענו כלל שמוסלמים מצרים עזרו ליהודים להציל יהודים מהשואה!"" ,כישרון אמתי נדיר"" ,קערה ענקית של אנושיות". הערה :על אירועים נוספים ראו ב"דבר העורך". 12 25/03/2015 11:27:37 2015.indb 12לירפא םינזאמBook- הסיפורת שערהסיפורת שער רות ריכטר בת 96 מ די בוקר ,כשאני מתעוררת ,אני מעיפה מבט בחלק השני של המיטה הכפולה .האם אלי ,בעלי ,ישן עדיין? מקומו ריק ,ואני שומעת קרקוש כלים והמית קומקום רוחשים בלחש במטבח. כרגיל השאיר אלי את דלה ארון הבגדים פתוחה ,ודמותי נשקפת במראה הגדולה .אני שונאת לראות את בבואתי ,כי והמראה מזכירה לי בזיכרוני אני עדיין צעירה ונאה למדי, ָ שאני שוגה .אני שונאת לראות את גווי השחוח ,את שערי הדליל ובעיקר את פני הקמוטות ,המוכתמות בכתמים של זקנה .לכן אני ממהרת לאחוז בהליכון הניצב ליד המיטה, וסוגרת בעזרת רגליו הארוכות את הדלת. "שוב השארת את דלת הארון פתוחה!" אני קוראת לעבר המטבח במורת רוח ,ואלי מדדה לחדר בעזרת מקל ההליכה הישן ומחייך" :אז מה? בעיניי את עדיין אישה נאה!" "אישה נאה?! נו ,באמת!" שלא מדעת מוחק מוחי את קמטיו העמוקים ,מיישר מעט את גוו ,ולרגע הוא דומה לאלי שלפני שלושים או ארבעים שנים .ואולי גם מוחו פועל כמו מוחי? אולי גם הוא מוחק את קמטיי ואת כתמי פניי ,מיישר בדמיונו את גווי ומעבה את שיערי הדליל? אנחנו כבר בני תשעים ושש ,ובקרוב ,אם נצליח להחזיק מעמד ,ימלאו לנו תשעים ושבע שנים. כן ...אם אצליח להחזיק מעמד ...אם קוצר הנשימה הזה לא יגמור אותי קודם ...וכהד להרהוריי פרצו לפתע מגרוני בכוח ,בלא אזהרה ,קולות שנק ושיעול נורא ,והרעידו את דממת החדר .אלוהים! אין לי אוויר! אין לי אוויר! מה לעשות?! אני רוצה לצעוק לעזרה ,אבל גרוני אינו משמיע קול. אלי הביט בי בפנים מבוהלות" .מה קורה ,דליה? את בסדר?" "כן ,רק קוצר הנשימה הזה ...הוא ...הוא ממש הורג אותי ...תפתח בבקשה את החלון"... 25/03/2015 11:27:37 "את צריכה לקום ,דליה ,יש לנו תור לרופאה .שכחת?" "אוף! אני שונאת אותה!" "אבל למה? היא דיאגנוסטיקנית מצוינת". "אני לא צריכה את הדיאגנוזה שלה! אימי ,סבתי ודודתי נפטרו מסרטן הריאות .אני יודעת מה יש לי". "לא! לא! לא נכון! צריך לבדוק "...מלמל אלי בקול חנוק. העפתי מבט בלוח השנה התלוי על הקיר מול מיטתי ,כי אני יודעת שהרופאה תשאל אותי — כמו בכל ביקור — איזה יום היום ,מה התאריך ,ומה עשיתי אתמול ,וכל זאת — כדי לראות אם אני עדיין במלוא חושיי ,ואינני תשושת נפש חלילה .רק אחרי שאעמוד בבחינה המבישה ,תעבור הרופאה לדבר עליי בגוף שלישי עם בעלי או עם בתי ,כאילו אינני נמצאת בחדר ואינני מסוגלת להבין את הנאמר. הצצתי שנית בלוח השנה .התאריך היום שניים במרץ. האירו ִּסים ",הזכרתי לאלי .מדי שנה "התחיל השבוע של ִ נהגנו לנסוע לראות בתחילת חודש מרץ את אירוס הארגמן בחולות נתניה ואת אירוס הגלבוע בהר ברקן ,כי בשבוע זה נפגשים שני הפרחים האצילים וההדורים שאני אוהבת: אירוס הארגמן עדיין פורח ,ופקעי אירוס הגלבוע כבר מתחילים להיפתח. אלי חייך חיוך עצוב" :לא ,דליה ,אנחנו לא יכולים להגיע השנה לאירוסים .את לא תעמדי במאמץ הזה". "אני כן אעמוד! ניעזר במאקס ובכיסא הגלגלים וניסע!" מאקס הוא נהג המונית שאנחנו מסתייעים בו מדי פעם. הוא חביב ונבון ,זרועותיו הענקיות שריריות כזרועותיו של מרים משקלות ,והוא נושא אותי ואת כיסא הנכים בקלות כאילו הייתי תינוק בעגלת טיול. נשמע צלצול בדלה ובתי נכנסה בחיוך. "אני לא רוצה ללכת לרופאה!" הכרזתי. היא הביטה בי במבט שחציו כועס וחציו מבודח" .את רוצה שאעזור לך להתלבש?" שאלה. "מה פתאום?! אני יכולה לבד!" התלבשתי באיטיות ,אכלתי ארוחת בוקר קלה ,ויצאתי עם בתי ועם אלי למכונית" .אם גם הפעם הרופאה תחשוב שאני תשושת נפש ותדבר עלי בנוכחותי בגוף שלישי ,אני פשוט אהרוג אותה!" הצהרתי. "לא ,אימא! אני לא רוצה סקנדלים ואי נעימות!" ציוותה עלי ילדתי בת השישים וחמש. 13 2015.indb 13לירפא םינזאמBook- 14 כשנכנסנו לרופאה ,הגשתי לה מיד את הכרטיס ,והיא העבירה אותו במהירות בחריץ המחשב ,אבל לא טרחה להביט בו" .איך קוראים לגברת?" שאלה ספק אותי ספק את בתי. החלטתי שהפעם אתגונן" .השם של הגברת כתוב בכרטיס ",עניתי בלעג. "מה התאריך היום?" המשיכה הרופאה בבחינה. "היום שניים במרץ ,היום השני בשבוע של ָה ִאירו ִּסים". ֵ"אירו ִּסים? מי מתארס?" "אמרתי ִאירו ִּסים .לא אמרתי ֵאירו ִּסים!". "איזה ִאירו ִּסים?" "אירוס הארגמן ואירוס הגלבוע .רק בשבוע הראשון של חודש מרץ הם פורחים ביחד". "ומדוע באתם היום? אימא שלך לא מרגישה טוב?" המשיכה הרופאה לשאול את בתי. "יש לי התקפים של קוצר נשימה ",עניתי בלא שנשאלתי. "היא צריכה להתפשט ",אמרה הרופאה. "מי צריכה להתפשט?" שאלתי בטון מאיים. "היא צריכה להוריד את החולצה כדי שאבדוק את הריאות". התפשטתי והיא הסיעה את הסטטוסקופ על גבי ועל חזי. הבטתי בפניה .הן היו רציניות ועצובות" .אני שומעת משהו בריאות ,אבל הממצא לא ברור .היא צריכה לעשות צילום", הסבירה הרופאה לבתי. "מדוע אינך מדברת אליי ישירות?!" התקצפתי ,ושלא כהרגלי הרמתי הפעם את קולי. הרופאה הביטה בי בדאגה ובצער ולא ענתה .הבנתי שהממצא מדאיג אותה ,אבל אותי הוא לא הפתיע .כבר שבועות אחדים אני יודעת שאני חולה ,והיה לי זמן להתרגל למחשבות על המוות .אני לא מפחדת ממנו ,אבל אני מצטערת שלא אהיה פה עוד .צר לי שלא אראה פרחים ,שמיים ואור, שלא אראה את בני משפחתי האהובים .אני מצטערת על החידלון ,ומתפללת שהמוות יבוא בלא ייסורים .ראיתי את אימי נלחמת בהתקפי החנק ,ואני מקווה שהיום ,כשהרפואה מתקדמת ,יוכלו הרופאים להקל עליי את הסוף. פעם ראיתי בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב בור ענק ,כהה ,מאיים וחשוך ,שמדרגות נחפרו באתד מקירותיו לרווחת המבקרים .הן הוליכו לתחתית הבור כדי שנוכל לראות במו עינינו את מערכת השורשים המעמיקה והמסועפת .החושך היה מפחיד ומדכא ,וימים רבים נחרדתי כשנזכרתי בו .כך נראה הקבר? במקום כזה יטמנו אותי בבוא יומי? 25/03/2015 11:27:37 "מה אפשר לעשות אם הממצא סרטני?" שאלתי. "אפשר לנתח או להתחיל בטיפולים ",ענתה הרופאה, ושוב פנתה לבתי" :בינתיים ארשום לה מרשם לבלון חמצן ולתרופות שיקלו על הנשימה". "אני יודעת מה יש לי .בני משפחת אימי נפטרו כולם מסרטן ריאות אלים". הרופאה הביטה בי בתימהון ,מתפלאת על שלוות נפשי, ואולי גם חושבת שעדיין לא קלטתי את הצפוי לי. "היא מתנגדת לטיפולים פולשניים ומכאיבים! והיא לא מרשה לך לדבר עליה בנוכחותה בגוף שלישי! היא בהירה ונבונה והיא מבינה הכול!" הרמתי את קולי בזעם. הרופאה הייתה המומה מהטון התוקפני" :אני מצטערת, אני מבקשת סליחה ,"...מלמלה ,ופניה האדימו. הנה ,ניצחתי ...אבל לא שמחתי בניצחוני ,כי פתאום לא היה לי צורך בו .הרי ימיי ספורים ,ולמה אני מתעסקת בשטויות? עכשיו אני צריכה להחליט אם להקדיש את הזמן המועט שנותר לי לניתוחים מכאיבים או לדברים אחרים, חשובים יותר. אולי אקדיש אותו למשפחה? לבנות ,לנכדים ולנין הקטן? אולי אזנח את כל עיסוקיי כדי לשחק אתו? אחזיק אותו בזרועותיי ,אריח את ריחו הנהדר ,ריח טלק מעורב בניחוח שמן תינוקות ,אלטף את זרועו השמנמנה ,ואצוד את חיוכו הטוב ,הפושט על פניו כשהוא רואה אותי .כנראה שהוא אוהב אותי עוד לפני שלמד את משמעות המילה אהבה... ומהי תמצית החיים אם לא לאהוב ולהיאהב? הוא חוקר אותי במבט מחייך ,סקרני ,וגם אני לומדת אותו ,עוקבת אחרי מילים חדשות שרכש ואחרי מאמציו ללמוד לשבת ,לעמוד, ללכת ...ושנינו מתמסרים ביחד ללימוד האדם ,עיסוק שאנחנו עוסקים בו כל ימי חיינו. ואולי אקדיש את הזמן לכתיבה? אולי אני צריכה לסיים סוף־סוף את הרומן התקוע שאני כותבת כבר שנתיים? אולי אני צריכה לכנס בספר את שיריי הנעלבים ,הנחבאים במגירה? ואולי אני צריכה להיפרד מהדברים היפים שאהבתי? מנופים ,מפרחים ,מזריחות ְמ ַד ְממוֹ ת אל אבחת הסכין של הים המתכתי ,מספרים חכמים וממוסיקה אימפרסיוניסטית, רומנטית ,רוויית געגועים? כי שם ,במקום הדומה לבור של הגן הבוטני ,אין מראות ואין אור .יש רק חושך נורא וחידלון אינסופי. אני רוצה להספיק הכול! אז קדימה ,דליה ,לעבודה! אפילו שאת כבר בת תשעים ושש! 2015.indb 14לירפא םינזאמBook- י .סיקא אהרוני חכם אבא והשאח הפרסי מ עשה איום ונורא אשר כל שומעיו תצלינה אוזניו למשמע הדברים — סיור מאורע ומחריד לב ונפש זה, אירע בימי השאה הפרסי עבאס ( ,)1629-1571בעיר בירתו איספהאן ,עיר שלדעת היסטוריונים נוסדה על ידי יהודים. בשנות שלטונו האיומות גברו הגזירות נגד היהודים .הוא אף חוקק שורת חוקים הידועים בשם" :ג'אמעי עבאסי". להמחשת הדברים ,ברשות הקוראים ,אביא שלושה חוקים הנהוגים בפרס אף בימינו אלה :חוק יסודי קובע ,היהודי הינו ניג'ס ,הווה אומר — טמא ומטמא במגע ,דהיינו ,מוקצה מחמת מיאוס .אסור ליהודי לצאת החוצה ביום גשם .הטעם: במגעו במי הגשם נמצא מטמא אותם. אסור ליהודי לרכוב על סוס ,אלא רק על גבי חמור, ובשבתו על גבי הבהמה ,תהיינה שתי רגליו בצד אחד של החמור ,כדרך העבדים. ובכן ,עיקרו של סיפור המעשה כך: חכמי הדת השיעית ,הללו הקרויים אייתולות ,באו בהצעה לשאה :הוד מעלתו המלך לעולם יחיה ,מצאנו כי טוב ומועיל יהיה אם תזמן לפניך את שלושת חכמי יהודי איספהאן ,ותאלצם לקבל עליהם את דתנו הקדושה ,דת האיסלם .כל העם ינהר אחריהם ,ויתאסלם. מצאו הדברים חן בעיני המלך ,מיד ציווה לזמן אליו את שלושת חכמי הקהל שבעיר שיתייצבו לפניו. ביום המיועד התכנסו השאה עבאס והפמליה דיליה ,שהם האייתולות והשרים ,ומאחוריהם תריסר קיזילבאשים ,שהם הממונים הראשיים להוצאה להורג ,כשבידיהם שלשלות ברזל ,אליהן מרותקים כלבי הטרף האימתניים והרעבים שלא טעמו טעם אוכל מזה יממה. לפני הפמליה הלזו ישבו על הארץ שלושת חכמי היהודים של עיר הבירה איספהאן ,שהם :מולא שמואל ,מולא ירמיה וחכם אבא. היו שלושת החכמים מרעידים מאימה ופחד ושיניהם דא לדא נקשן למראה הפמליה המלכותית ,ובעיקר למראה שנים־עשר כלבי הטרף ,שפערו את לועותיהם — לשונם כקבר פתוח ,ומלתעותיהם — חרבות. פתח שאה עבאס במתק שפתיים ,כשתחת לשונו מסתתר 25/03/2015 11:27:38 כושן רשעתים ,בנסותו להשפיע עליהם לקבל את דת האיסלם והעלה חרס בידו. גם האיתולות והשרים ניסו את כוחם בדרכי עורמה — ולשוא. אחרי אתנחתה קלה ,ניסה המלך ללחוץ על שלושת המולאים ,כשמתחת לשונו נוטף ארס במעטה דבש וחלב, והפיתוי לא צלח. משעברו שעות רבות ,סבלנותו של המלך פקעה ואיים על החכמים בשנים־עשר כלבי הטרף" .אבל ,הוד מעלתו", השיבו" ,הכיצד זה אנחנו יכולים לכפור בתורת משה נביאנו? כלום בורא עולם יקבל זאת?" לשמע התשובות ,קצף השאה על החכמים .גחלים בערו ממנו ,נתן אות וכלבי האימה נתקרבו אל החכמים האומללים שצווחו וכיסו את עיניהם בכפות ידיהם אחוזות הבעתה. באותה שעה ,דומה היה ,שליבם נפל בקרבם ,וזאת משום שהם חשו בהבל פיהם של ההולכים על ארבע שרירם נטף מפיהם מפאת הרעב והרצון לטרוף טרף. באותה שעה ,שנים מן החכמים ,הכריזו שהם נכנעים ומקבלים עליהם את צו השאה ,שאמרו איש לרעהו" :אנוס, רחמנא פטרי" .מיד פתחו כל ההולכים על שתים ,כלומר המלך וכת דיליה ,בקריאות רמות" :הידד!" ,ובשפתם, "אופרים! אופרים! אופרים!". מייד ציווה המלך ,להגיש לשניים נתחי בשר גמל צלויים וטבולים בלבן שנאנסו לאכול ולומר את ה"שהדה" ,כלומר, את הפסוק הראשון מתוך הקוראן" ,בשם אללה הרחום והרחמן" וגו' .והרי לך שני מושלמים כשרים למהדרין… עתה ,ראש ה"פעור" שבפמליית השאה ,ראש וראשון לאייתולות ,וברשות הוד מעלתו המלך פנה לרבי אבא ואמר לו: "הו ,אתה ,קנטרן שבאגוזים ,הלא תראה ,הלא תביט ,שני חבריך קיבלו עליהם את דת עלי וָ ולִ י אללה ,וטוב להם ,למה תתעקש כפרד". ניסיון האניסה היה ללא הועיל ,עד שהשאה נטל לידיו את מושכות השכנוע .עמד והציע לו תפקידים שונים בשלטון ,בדרגות האייתולות והרבה אבנים טובות ומרגליות — ולשווא ,שכל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו ,אין בכוחן להזיזו ממקומו. כשראה שאה עבאס כך ,נתקף ברתיחת ובחמת זעם, נתן את האות בפקודה" :בקושיד!" ,ותריסר כלבי הטרף הסתערו על חכם אבא ונעצו בו מלתעותיהם ,תוך שהוא מסנן מבין שיניו בשארית כוחותיו" :משה אמת ותורתו אמת!". 15 2015.indb 15לירפא םינזאמBook- עדינה בר־אל ביקור חוזר "ש 16 לום ,מה שלומך? איך היא?" שאלה את האחות שיצאה מן החדר. "אותו מצב .היא במקלחת .את יכולה להיכנס". היא נכנסה אל החדר הקטן ,שהיה בו ריח קל של שתן. "אימא ,אני פה!" קראה לכיוון דלת המקלחת הסגורה .היא נזכרה בריח הבושם של אימא ,ה־ .Diorissimoרק את בושם ה־ Diorissimoהיא אהבה" .ריח של נרקיסים" ,אמרה .מבין כל הסבונים אימא אהבה ביותר את ה־ Yardleyהאנגלי בריח לבנדר. "בסדר .יופי .עוד מעט נצא" ,נשמעה תשובה. היא הביטה מסביב .מיטה מתכווננת ,עם תווית מתכת שעליה חרוט "יד שרה" .מצעים ישנים ודהויים .על הקירות תלויות שתי תמונות צבעוניות גדולות ,מצוירות על פי תצלומים ,האחת של אבא המת והשנייה של סבא המת, שהיא כה אהבה .סבא דומה יותר למציאות ,חשבה לעצמה. על הקיר ממול תמונות קטנות ממוסגרות בשחור־לבן .באחת נראית סבתא וילדיה ,ביניהם אימא ,שם בפולניה הרחוקה. באחרת — אימא הצעירה ,בשיער שחור שופע ,עם ידידה ,או אולי בת דודה .השתיים הולכות ברחוב האירופאי המושלג משלבות ידיים ומחייכות אל הצלם .בתמונה אחרת נראה ילד קטן בעל עיניים גדולות ,חובש כובע ברט .זהו יוסל ,האח הקטן של אימא ,שאבד שם גם הוא. דלת המקלחת נפתחה .נערה פיליפינית דחפה החוצה עגלת גלגלים .אימא ,עטופה במגבת גדולה ,שמחה לראות אותה. הנערה הפיליפינית הושיבה את אימא על המיטה והחלה לנגב את גופה .היא הביטה בגוף האישה הזו שילדה אותה, שלא חיבקה אותה מעולם ,שהייתה לבושה תמיד בחלוק בבית ובבגדים אלגנטיים ביותר בחוץ ,והזדעזעה — שלד, עור ועצמות .מתי רזתה כל כך? נדהמה .האישה שהייתה כל ימיה מלאה ,הייתה עכשיו גוף צמוק .העור תלוי עליה ממש .הידיים רזות עד אימה .הרגליים ,שהיו תמיד נפוחות מעמידה במחנה העבודה ,והיוו תסכול עמוק לאימא ,פתאום הצטמצמו במימדיהן .והיא זכרה איך אימא הייתה אומרת לה" :מזלך שלא ירשת את הרגליים שלי" .זו הייתה מחמאה עקיפה .בעצם ,המחמאה היחידה ששמעה מאימא כל ימי 25/03/2015 11:27:38 חייה .פעם הביטה אימא בתמונה של דפנה ושל בעלה מטיול באמריקה ,שעמדה ממוסגרת על המזנון ,ושאלה אותה" :איך זה שיצאת כל כך יָ ָפה"? ואבא אמר לרעייתו: "תשתקי ,תשתקי כבר" .ופעם ,ב"שבעה" על אביה ,כאשר שתיהן ישבו שם ,בקומה השלישית ,כשראשיהן מכוסים במטפחות שחורות ,אמרה אחת האורחות שבאו לנחם" :את יודעת שדפנה יפה?" ואימא תלתה בה מבט תמה וענתה: "דפנה יפה? אף פעם לא חשבתי על זה". "מה שלומך ,אימא?" שאלה. "בסדר .הכול בסדר" ,ענתה כמו תמיד" ,את יודעת שאני גרה כאן כבר חצי שנה?" "אני יודעת" ,אמרה ,ולא תיקנה אותה ,שהיא נמצאת כאן כבר ארבע שנים .ארבע שנים היא שוכבת במיטה .לא זזה. לא יורדת אפילו כדי לשבת על כיסא הגלגלים שעומד בפינת החדר ללא שימוש. הנערה הפיליפינית משחה את הבטן ,הידיים והרגליים בשמן .אחר כך היא הפכה אותה על גבה ,והמשיכה במלאכת המשיחה .אפילו ישבן אין לה כמעט" ,טו ֶּשק" ,אימא כינתה את זה בהגייה פולנית כשהיא ואחיה היו קטנים .דפנה, בעדינותה כי רבה ,מעולם לא אמרה את המילה "תחת" בפרהסיה .רק כשנולדו ילדיה למדה להגיד "טוסיק" ,מילה שמבטאת רעננות חמודה של תינוק. בראותה את גווה הערום והעלוב למראה של אימא, נזכרה בלילות בהן שמעה בעל־כורחה את המתרחש בחדר השינה של הוריה .כמה סבלה אז .ניסתה לסתום את אוזניה בכוח ,אבל זה לא הועיל .ואחיה הקטן המשיך לישון בחדרם המשותף בשקט .מתי הוא התחיל לשמוע ,אם בכלל? תמהה. הנערה הפיליפינית הוציאה חיתול ענק מחבילה שהייתה מונחת ליד המיטה ,וחיתלה את האם .אחר כך הלבישה אותה בגופיית פלנל לבנה ,ארוכת שרוולים ,בתחתוני "סבתא" לבנים ,ומעליהם — כותונת לילה שידעה ימים יפים יותר. היא נזכרה איך אימא הייתה מזמינה תופרת הביתה. התופרת הייתה גוזרת בגדים עבור אימא ועבורה ,מכליבה, "מעמידה" את הבגד ,והאם הייתה "גומרת" את הבגד בעצמה. אימא ידעה לתפור היטב ,אבל לא היה לא האומץ לגזור בד. אחר־כך ,בנח"ל ,אמרה לה חברתה לגרעין ,שותפתה לחדר: "את יודעת? תמיד קינאתי בך כשהיינו נערות .תמיד לבשת בגדים כל כך יפים .חליפות כאלו "...והיא נזכרה איך תמיד, כשלבשה בגד חדש ,הייתה אימא אומרת לה" :לכיַּ ,תראי לאבא ".ואביה היה מאשר אם זה מתאים לה או לא. אימא תמיד ידעה להתלבש ,להסתדר .וגם היא למדה מאימא .הכי חשוב ,שיהיו בגדים לבית וליציאה .לא לערבב 2015.indb 16לירפא םינזאמBook- בין המחלקות .אימא הייתה מספרת לה על השכנה ,שהייתה קונה בגד חדש ונעמדת במטבח לבשל" .אז בטח שיהיו כתמים ,ובטח שלא יהיה לה מה ללבוש ביום שישי כשיוצאים לקלפים ,או לאופרה" .היא ,דפנה ,הגדילה עשות :לה יש עכשיו שלוש מחלקות של בגדים ,לא שתיים :לבית ,לעבודה ולערב .זאת למרות שבעבודתה לא מתלכלכים בכלל ,להיפך, היא צריכה להיות ייצוגית ,היא פוגשת אנשים .ובכל זאת, בגדי ערב הם בגדי ערב ,גם אם ישכבו בארון חודשים ,מצפים ל"אירוע". אחר־כך לקחה הנערה הפיליפינית מסרק וסירקה את השיער הלבן ,הדליל והארוך של אימא בתנועות רכות ואיטיות .אימא הייתה צובעת את שיערה מאז שהיא זוכרת את עצמה ,וגם אותה לימדה לצבוע לבדה .לא צריך מספרה. מערבבים "וולה קולסטון" עם שישה אחוז מי חמצן (לא תשעה ,חלילה .זה שורף את השיער) ומורחים בשבילים .מה הבעיה? גם תסרוקת במספרה לא צריך בכל שבוע .חברותיה של אימא נחשבו תמיד מפונקות ובזבזניות .אימא ידעה תמיד לנפח את השיער הדק שלה ,לשים קצת ספריי ,והנה היא מסורקת לגמרי. פעם ירדה אימא למכולת ופגשה מכרה .בערב הן נפגשו במסיבה שערך הקואופרטיב שבעליהן עבדו בו .אותה אישה ניגשה אל אימא ואמרה לה" :איך עשית את זה? הרי רק לפני שעתיים ראיתי אותך במכולת .היית אישה שונה לגמרי!" "טוב ,אימא .אני צריכה לחזור הביתה" אמרה לאישה הרזה ששכבה עכשיו במיטתה נקייה ,מסורקת ,ושמיכה מהוהה מכסה אותה. "בסדר .תיסעי לאט ,תיזהרי בדרך". "אני אבוא רק בעוד שבועיים ,כי אני נוסעת לצרפת". "להרצות?" "כן ,להרצות". "תיסעי בשלום ותחזרי בשלום". "או .קיי ,להתראות ".היא התכופפה ונשקה לה במצח. אימא מעולם לא נשקה לה ,בכלל לא ,אפילו לא במצח. היא חזרה מצרפת .מצב האם הוחמר .עכשיו היא במחלקה סיעודית עבור "לא־מבריאים". "אימא ,זו אני" ,רכנה מעל האישה במיטה הלבנה. "דפנה ,אה ,יופי" .צל חיוך עלה על הפנים הרזות ,ובכל זאת ,למרות כמעט תשעים השנים ,לא מקומטות כלל. "חזרתי .איך את מרגישה?" "הכול בסדר" .עיניה עצומות .נשימתה כבדה. 25/03/2015 11:27:38 ביקור רופאים .הגיע רופא מלווה באחות. "את הבת שלה?" "כן .תוכלו לומר לי מה מצבה?" "יש לה חום גבוה מאוד ,דלקת ריאות .גם לחץ הדם נמוך מאוד .והסוכר"... "ופצע הלחץ? עדיין בדרגה שלוש?" שאלה על מה שלמדה אתמול בערב מהאינטרנט ,שזו דרגת החומרה הלפני אחרונה. "כבר לא .בדרגה ארבע פלוס "...אמרה האחות. "באמת?" הביט הרופא באחות ,והבעת רחמים עלתה בפניו. "כן ,דוקטור" ,ענתה האחות" ,כבר כמה ימים". "מצטער" ,אמר הרופא" ,ברור לך ,שהיא כבר לא תבריא. אנחנו מנסים רק להקל .הכול בידי שמים". היא הודתה לשניים על הטיפול הטוב ועל מסירותם. הרופא אמר לה" :תהיי חזקה" .היא רצתה ללחוץ את ידו, אבל נמנעה בגלל הכיפה על ראשו ובגלל זקנו האפור־לבן. חזקה ,האם היא יכולה להיות חזקה? האם הייתה חזקה בצעירותה? אז למה היא לא אמרה מילה לאבא שלה? ואימא שלה? אימא הייתה חזקה? אימא שלה הייתה נוהגת להתגאות ולומר על עצמה שהיא ַ"א ֶּב ְריֶ ה" ,כל־יכולה — לבשל ,לאפות ,לארח אנשים בלי הודעה מוקדמת. היא התיישבה על כיסא פלסטיק לבן ליד מיטת אימה, חובקת את תיקה בידיה .פעם ,ביום קיץ ,כשהייתה בת עשר, היא עמדה בסלון שלהם ליד אימא ,שעסקה בגיהוץ .התריסים היו מוגפים למחצה בגלל החום .והיא החליטה לדבר. "אימא" ,פתחה ואמרה" ,אימא ,אתמול דיברתי עם חברה שלי מהכיתה ,חנה שכטר". "כן? על מה דיברתם?" "חנה שכטר אמרה לי ,שאימא שלה אמרה לה ,שצריך לספר הכול לאימא ,אפילו אם דוד עושה משהו". אימא המשיכה לגהץ ,כשהיא מתיזה מים על הבגד, ומעבירה מגהץ ,וזה מעלה אדים כמו קטר של רכבת. "אז אני רוצה לספר לך משהו". אימא המשיכה לגהץ. "אני ...אבא ...אבא תמיד שם את היד שלו בתוך ...בתוך התחתונים שלי" .סיימה את המשפט במהירות ,קצרת נשימה. "אבא? מתי?" שאלה אימא. "כשאת לא בבית ,כשאת הולכת בערב ללמוד באולפן, כשאנחנו לבד". "אני אדבר איתו" ,ענתה אימא והמשיכה בגיהוץ. באותו ערב ,לשמחתה ,לא היה שיעור עברית באולפן. 17 2015.indb 17לירפא םינזאמBook- אימא נשארה בבית .למחרת בבוקר אמרה לה אימא" :דיברתי עם אבא .הוא אמר שהוא אוהב אותך" .וזהו .הסיוט נמשך. "למה סיפרת לחנה שכטר?" שאל אותה אבא ,כשנשארו לבד ,וידו הייתה שוב באותו מקום ,הפעם כששניהם נשארו לשבת ליד השולחן בחדר האוכל ,כאשר אימא הלכה לישון מוקדם בחדר השינה שלהם. "אוי ,אוי" ,נאנחה האם בשנתה .היא קמה מכיסאה ויצאה מן החדר .הנשים ששכבו במיטות האחרות שם בחדר ,בוודאי אמרו לעצמן' :איזו בת? בלי לב .לא מזמן באה וכבר היא הולכת .אפילו נשיקה היא לא נתנה לאימא שלה' .בדרך הביתה ,במכוניתה ,נאבקה בדמעות שעמדו לפרוץ ,מקווה שאימא לא תמות הלילה ,כי היא לא נפרדה ממנה. 18 למחרת היא הגיעה מוקדם בבוקר .עובדת שטפה את הרצפה בחדר וביקשה ממנה לחכות בחוץ .היא יצאה ,ירדה קומה אחת והגיעה אל חדר הריפוי בעיסוק .נשים בכותנות ישבו שם על כיסאות פלסטיק או על כיסאות גלגלים .כמה מהן יצרו תמונות גובלן מחוטי צמר עבים ,אחרות ציירו במאמצים רבים ציורים שהזכירו ציורים של ילדי גן חובה .היא הסתובבה בין השולחנות ,סקרה את החומרים השונים שהיו מונחים שם ,ונזכרה בסיפור של אימא ,אחד מני רבים ,איך הצליחה לשרוד במחנה העבודה .בוקר אחד הגיעה אל הצריף שלהן משגיחה גרמנייה ,ובידיה היו בד ,חוטי רקמה ומחט" .מי יודעת לרקום?" שאלה בגרמנית" .אני" ,ענתה אימא .באותו יום היא שוחררה מהעבודה בבית החרושת לנשק ,ישבה ורקמה כרית .אחר־הצהריים הגיעה המשגיחה ,לקחה לה את הכרית היפהפייה והלכה אל המשגיחות האחרות והראתה להן מה יהודייה מסוגלת לעשות .מאז דאגה אותה משגיחה, שאימא תקבל יותר מרק מהאחרות ,ולפעמים גם פרוסת לחם נוספת. המדריכה בחדר הריפוי בעיסוק הביטה בה בתמיהה .היא יצאה וישבה על ספסל במסדרון .עייפות תקפה אותה .עיניה נעצמו לאט לאט" .אבא שנא אותך!" ,שמעה את קולה של אימא .מתי היא אמרה לה את זה? זה היה ביום השלושים למותו .איך התחילה השיחה? על מה הן התווכחו? היא לא זכרה .אבל הקול הגבוה החותך כזכוכית צלצל באוזניה" :אבא שנא אותך! הוא אהב רק אותי .אני הייתי הכול בשבילו", קראה אימא בהתרסה. מישהו נגע קלות בידה .היא פקחה את עיניה" .בואי .אם את רוצה להיפרד ממנה ,עכשיו הזמן" ,אמרה לה האחות בקול רך" ,נראה לנו שהיא לא תחזיק מעמד עוד זמן רב .היא קראה בשמך .היא רוצה אותך לידה". 25/03/2015 11:27:38 פנינה פרנקל תיבת הדואר ע רב אחד חזר אבא מעבודתו ,כשהוא גורר את נעליו הכבדות ובידו חבילה .הוא חתך את החבל בחגיגיות, פתח בקפדנות את נייר העטיפה החום וקיפל אותו כדי לאפשר שימוש חוזר" .אוהו!" קראנו בתדהמה כשפתח את החבילה" ,תיבת דואר!" .כל אחד מאיתנו ליטף את תיבת המכתבים החדשה בתורו .לאחר שהתאמנו בפתיחה ,סגירה ונעילה של דלת התיבה ירדנו יחד ,כל המשפחה — אבא, אימא ,בת דודתי חגית ,שנהגה לבוא אלינו בחופשת הקיץ, ואנוכי — לחדר המדרגות כדי לתלות את התיבה על הקיר בכניסה לבניין. אבא אחז בפטיש ובמברג שהביא עמו ,ניקב חורים והבריג לתוכם את הברגים שצורפו לחבילה ,בדק אם אחיזתה של התיבה בקיר חזקה דיה ,ולאחר שסיים את מלאכת התלייה עמדנו יחד מול התיבה שלנו ,מחובקים זה בזרועות זה כאילו באנו להצטלם עם כלת הערב .לאחר דקות מספר נפרדנו מהתיבה בחיוך גאה ועלינו יחד למטבח .התיישבנו סביב השולחן היחיד שהיה בדירה ,ואבא אחז בעט נובע ששמר לאירועים מיוחדים ,ולאט ,בכתב יד ברור ,כתב על פתק צר: משפחת יבורסקי. אימא ישבה מולו מחייכת ,גאה ומברכת את מזלה, להיות אשתו של אדם משכיל כל כך .אני ובת דודתי חגית נחשבנו בעיניה בורות גמורות ,מכיוון שלמרות השקעתנו הרבה בלימודים ,אני בבית הספר היסודי ,והיא בתיכון, כתב היד שלנו נעשה מעוקם ובלתי קריא יותר משנה לשנה ,דבר שנחשב בעיני אימא כעדות לטיפשות ולבורות גמורה. מאותו יום הקפידה אימא לבדוק ,אם הגיע משהו לתיבת הדואר שלנו .באותה הזדמנות נהגה גם להציץ דרך החריצים הקטנים ולבדוק ,אם הגיע משהו לתיבות של השכנים. עברו שבועות ושום מכתב לא פקד את תיבתנו. בתחילה התייחסו הוריי לעניין בסלחנות" :זה מפני שעברנו לשיכון החדש" ,טענו להגנתם .אבל לימים גברה אכזבתם .כגודל ההשקעה שהשקיעו בתיבה החדשה ,כך גדלה אצלם הציפייה לקבל מדי יום ,לפחות ,מכתב אחד המופנה אליהם במיוחד .גם לפני שרכשו את תיבת הדואר 2015.indb 18לירפא םינזאמBook- לא הגיעו אליהם מכתבים ,אבל אז חשדו בדוור ,שהוא מעלים את הדואר שלנו כדי שלא יצטרך לעלות במדרגות ולמסור אותו באופן אישי .ואילו עתה ,כשסוף סוף יש לנו תיבה משלנו ,הייתה אימא בטוחה שתתמלא במכתבים מדי יום. יום אחר יום ישבה אימא על יד החלון ,מסיימת תפירת מכפלת בשמלה שקיבלה לתיקון ,ומפעם לפעם מציצה וממתינה לבואו של הדוור .כשראתה אותו מתקרב ,הניחה מיד את הבגד ,נעצה את המחט בכרית וירדה במהירות לכניסת הבית כדי לבדוק אם תיבת הדואר כבר התחילה למלא את יעודה. היא התבוננה בקנאה בגברת אלבוים ,שמדי יום ,דקות מספר לאחר עזיבת הדוור ,הייתה יורדת בחגיגיות ,פותחת את התיבה האפורה שלה ושולפת ממנה בגאווה מעטפה לבנה .וזו ,כאילו קראה את מחשבותיה של אימא ,וכדי להקניט אותה יותר ,הייתה עוצרת לרגע ,בוחנת את המעטפה, משתהה מעט ,מתבוננת סביב ובודקת מי מהשכנים הספיק להבחין בה ,ורק אז הייתה צועדת זקופה ,מנופפת במכתב, כדי להראות שאין היא סקרנית כלל לדעת מה יש בו ,ונכנסת הביתה. חודשים עברו והתיבה שלנו נותרה ריקה ,שום מכתב לא הגיע .לא מקרובי המשפחה ,לא מהרשויות ואפילו מהבנק שבו הפקיד אבא את משכורתו מדי חודש ,לא הגיע דבר. בוקר אחד בחנה אימא את התיבה ועצרה את נשימתה למראה מעטפה חומה ,ועליה בול ,שהייתה מונחת שם. תחילה התבוננה בה מבעד לחריצים ולא העזה לגעת בתיבה מרוב התרגשות .אחר כך ,פתחה במפתח את דלת התיבה ועמדה משתאה .הכתובת הרשומה הייתה מופנית אל :הגברת מלכה והאדון דוד יבורסקי ,רח' מבצע־עין ,5רמת גן .שוב התבוננה במראה המכתב שבתוך התיבה ,כדי שתוכל לתארו במדויק בפני אבא כשיחזור מהעבודה .לאחר דקות מספר התעשתה ,ובידיים רועדות אחזה במעטפה .היא לא שכחה להמתין מעט כשהמכתב בידה ,וכמעשה השכנה ,התבוננה סביב כדי לבדוק מי מציץ מפתחי החלונות ,בתקווה שהכול ראו אותה .רק אז עלתה אט אט במדרגות ,כשחיוך על פניה, ונכנסה הביתה. אימא בחנה ,אמנם בסלידה קלה ,את כתב היד העקום שבו נכתבה כתובתו של הנמען ,אבל התנחמה בבול היפה של 'מועדים לשמחה' שהיה דבוק כראוי — ישר ,בפינה הימנית של המעטפה .מוזר היה בעיניה ,שלא הייתה על המעטפה כתובת של שולח .אך היא לא העזה לפתוח את 25/03/2015 11:27:38 המעטפה לפני בואו של אבא .יום שלם המתינה המעטפה הסגורה על השולחן לשובו .מדי פעם עברה לידה ,התבוננה בה ,אחזה בה מול האור ,מנסה לפענח את התעלומה :מי שלח את המכתב? כשאבא הגיע ,קיבלה אותו בעיניים קורנות ורמזה לו דארט ...הבט להפנות את מבטו אל השולחן" :קוקןזיךאוןָ , לשם" ,רמזה לו בהפניית ראש .הוא התקרב ,התבונן ולא מיהר לגעת במעטפה או לפתוח אותה .תחילה הניח את התיק המרופט שאחז בידו ,רחץ את ידיו ופניו והחליף את בגדי העבודה המאובקים מן העבודה בבניין .רק אחר כך, בנכבדות של גביר ,בחלוק חגיגי ובנעלי בית נוחות ,התיישב ליד השולחן ,אחז בסכין חדה ,התבונן במעטפה מלפנים ומאחור ,בוחן את המקום שבו ראוי לתקוע את הסכין ,נשם נשימה ארוכה ,פתח אותה בזהירות וקרא. אפילו במרחק ,מהמקום שבו עמדתי ליד הדלת של חדרי ,ניתן היה לזהות את המבט החמור שעל פניו .כשסיים לקרוא ,הושיט את המכתב לאימא וגם גבותיה העבות התכווצו בן רגע בזעם .הם התבוננו זה בזו בפנים נזופות, ומשהבחינו בי מציצה אליהם מפתח המסדרון ,מיהרו לקרוע את המכתב לגזרים ,וזרקו אותם לפח .כל אותו ערב נעו הוריי סביבי חרש ,משתדלים להסיט ממני את מבטם. לאחר ארוחת הערב מיהרו לשלוח אותי לישון מוקדם מהרגיל ,בלי סיפורים מהעבודה ,בלי קטעים מעניינים מעיתון היידיש שאבא הקפיד לקרוא מדי ערב ,ואפילו על תכנית הרדיו "חיפוש קרובים" ,שלה האזינו מדי יום, ויתרו הפעם .אימא הסירה במהירות את הכלים מהשולחן, ושניהם הסתגרו בחדרם. כשנרדמו ,לא התאפקתי ונכנסתי למטבח .גזרי הנייר היו עדיין מונחים מעל לערמת האשפה .אספתי אותם ומיהרתי לחדרי .לאחר שעות של מלאכת התאמה הצלחתי לחבר את הקרעים .היה זה מכתב שנשלח על ידי חגית ,אותה בת דודה שגרה אצלנו במהלך חופשת הקיץ .ימים מספר קודם לכן התחילה שנת הלימודים ,והיא חזרה הביתה .חגית שלחה את המכתב וכתבה בו בזו הלשון: "דוד ודודה יקרים ,אני שולחת לכם מכתב זה כדי שגם אליכם יגיע סוף סוף משהו לתיבת הדואר החדשה .כך תוכלו גם אתם להראות לשכנים שיש מישהו ששולח לכם מכתבים .מקווה שתסתדרו עם כתב היד שלי. תודה על הכול ולהתראות .חגית". 19 2015.indb 19לירפא םינזאמBook- צביה גולן כביסה מלוכלכת א 20 ף פעם לא שנאתי את עבודות הבית .תמיד חשבתי שזה תפקידי ושאני צריכה לנקות בכל פינה כדי שלכולם יהיה כאן נעים ושלא יגידו אחר כך שמלוכלך אצלי, אלא שיראו שאפשר ממש לאכול מהרצפה .אז הייתי מקפידה לנקות כל יום וגם הייתי מגהצת ומבשלת ,ולא הייתה לי שום בעיה עם זה שרק עליי מוטלים כל התפקידים האלה, ממש קיבלתי את זה בהבנה ,ורק הייתה לי בעיה אחת עם הכביסה כי ממש פחדתי לתלות אותה על החבל ,וביקשתי כל הזמן לקנות מייבש ,אבל אף פעם לא היה לנו מספיק כסף בשביל זה וגם לא היה מקום איפה לשים אותו ,אז המשכתי לתלות כביסה ולפחד ,ואפילו שידעתי שהפחד שלי טיפשי, לא הצלחתי להתגבר עליו. הייתה לי אובססיה כזו לתלות כביסה עם מקלות צבעוניים ,אבל לעשות סדר במקלות ,פעם מקל כחול ,ואז מקל לבן ,ושוב כחול ,ושלא יהיה באותה שורה פתאום מקל אדום כי זה היה מפריע לי נורא .אבל לא רק הפחיד אותי שפתאום ייגמרו לי המקלות בצבע שבחרתי ,יותר מזה פחדתי לתלות את התחתונים שלו ראשונים בשורה ,או אחרונים ,כי חשבתי שאם התחתונים שלו יהיו ככה לבד אז הם יוכלו להסתכל חופשי אל התחתונים של השכנות ממול, אז הייתי מקפידה שעל יד כל זוג שלו יהיו משני הצדדים התחתונים שלי ,והשתדלתי מאוד שאלו יהיו התחתונים המיוחדים יותר ,לא אלה הגדולים בגזרה המיושנת ,אלא רק אלו היפים. אז כשהייתי תולה כביסה הייתי בחרדה כל הזמן כי הכביסה הייתה נניח בתוך המכונה ,ואני לא יכולתי לדעת איזה תחתונים אני אוציא ראשונים ,ואם הייתי מוציאה את שלו ראשונים הייתי כל כך נבהלת שהם היו מיד נופלים לי על הרצפה ואני חשבתי איזה מזל שהם נפלו כי ככה אני יכולה להוציא תחתונים אחרים ,ואולי יש לי יותר סיכוי שהם יהיו שלי. ניסיתי לפתור את הבעיה עם קערה גדולה כזו שהייתי מוציאה אליה את כל הכביסה ,אבל זה לא ממש עזר כי גם ככה לפעמים בטעות קפצו לי תחתונים שלו קודם ,ואז ממש יכולתי לשמוע אותם לועגים לי" :אין לך ברירה ...אנחנו ראשונים ,"...וזה היה ממש מטריף אותי. 25/03/2015 11:27:38 זה לא שלא ניסיתי להילחם בזה ,כי ידעתי בתוך תוכי שזו אהבה מטורפת אליו ,אבל נכנעתי לעצמי אחרי שפעם באומץ רב תליתי את התחתונים שלו ראשונים ,והלכתי לישון ,ולא יכולתי להירדם עד שקמתי ויצאתי למרפסת ושיניתי את הסדר של הכבסים על החבל. ואז יום אחד קרה לי ממש אסון ,ובזמן שהתווכחתי עם התחתונים שלו שהם לא יכולים להיות ראשונים ,הם פתאום צנחו לי מהיד ונפלו ישר על הגגון של השכנה .עכשיו מה אני אעשה?? הרי אי אפשר ללכת אליה ולבקש אותם כי אימא שלי תמיד אמרה לי שלא מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ ,ותחתונים זה הכי מלוכלך ,אז איך אני אבקש אותם ממנה? עכשיו הצטערתי שלא קניתי פעם מקל מיוחד כזה להרים כביסה שנופלת ,כי מישהו בא ועבר מדלת לדלת ומכר כאלו מקלות אבל אני יש לי עיקרון לא לקנות ככה ,אז עכשיו ,בזמן שניסיתי להרים את התחתונים עם המקל של המטאטא ,קיללתי את העקרונות שלי .ניסיתי בכל הדרכים להרים את התחתונים ,וכשהיה נראה שכמעט הצלחתי ,הם שוב נפלו ,והפעם לתוך המרפסת שלה ,ועכשיו הכול אבוד, ויש עדות מרשיעה לכך שבסוף כיבסתי כביסה מלוכלכת בחוץ. ציור מאת ברוך תור-רז 2015.indb 20לירפא םינזאמBook- חיים ֶס ְפ ִטי אסתר ויתקון מזל טוב פ תיתי שלג נערמו בשקט ,במגע רך .עצי האורן עמדו מסביב כרוחות רפאים באור אחר צהריים של יום חורף קצרצר בטייגה הסבירית .נשמעו רק נקישות הקרדום העמומות באדמה הקשה .נמשי השמש האדמוניים מתחת לכובע הפרווה ,נתכסו זיעה .שריריו החזקים החלו לכאוב. העלם העביר כעבור שעה ארוכה את הקרדום לאחיו הצעיר, נער כבן חמש־עשרה .שמחה נוגה הרטיטה את ליבו — גם לו יהיה חלק בקבורת סבתם האגדית. גופה הזעיר ,שהזעיר עוד יותר בשל הרעב ,עטוף היה בתכריכיה ,אותם לקחה במנוסתם מן העיירה עם כניסת הגרמנים .מפחד הזאבים הרעבים ,העמיקו את הגומה עד שהבל חם בקע מעיניהם .לבסוף הניחוה בזהירות בגומה. כיסו בתנועות לאות בעפר־שלג .נשמע קדיש .נטפי קרח מן העצים נתנפצו בצליל בדולח חד על אדמת היער .יחד עם אביהם ,וליבו החולה ,גלגלו סלע שהופשט מלבוש שלגו. בידיים רועדות חרט בפטיש ובאיזמל את שמה באור אחרון מהבהב חיווריין וצונן :חיה־גולדה .זקנו האפור הלבין כולו מן השלג. נכנסו לבקתת העץ החמה .קול בכיו של עולל שאך זה נולד הציף את ליבם כקול הלמות גזרה קדומה' .מזל טוב' הקביל אבי הרך הנולד את פניהם ,בלחישה .האב והנערים הסירו את כובעם ,מנערים ממנו את פתיתי השלג ,שנמס ונקווה לשלולית קטנה על קרשי הרצפה' .מזל טוב' מלמלו, לוחצים את כף ידו' ,מזל טוב' .מבטיהם נפגשו להרף עין, ואחר נהו אל אור האש המבוערת באמצע החדר. ציור מאת ברוך תור-רז 25/03/2015 11:27:39 רינתי א נה ואנה נעה רינת ַּב ּנדנדה ,הנענֵ ית ֶח ֶר ׁש לְ נענו ֵּעי הגֵ ו הקט ,ההודף ומשיב את הרגליים בתנועות קצובות. "יותר מדי היא יודעת ,הילדה ,יותר מדי היא רואה. בשביל מה יש לה סבתא עשירה ,בלי לב ,בלי עיניים ,כאילו, אף פעם לא באה אלינו ,כאילו ּבמקרה ,כאילו לא יודעת, לא מבינה כלום ,כאילו .אז אנחנו נפיל עליה את הילדה. מוכרחים ללחוץ עליה ,על הזְ קנה הזאת ,ששוכבת על הכסף ונותנת לנכדה היחידה שלה לגדול בדירת חדר ליד רחוב של זונות". זכר המילים ששמעה בלילה האחרון במיטתה ִמ ִּכי ּווּן מיטת הוריה ,שהטיח אביה ְּב ִאמה בקול ָש ֶקט הולם בראשה הקט. "אבל נעשה את זה בשׂ כל ,כאילו באים סתם לביקור עם הילדה ,אחרת זה לא ילך עם האימא שלך .פשוט נביא אליה את הילדה ,ונשאיר אותה אצלה ,כאילו לְ עוד כמה ימים ַּבחופשה ,ומכאן נכתוב לה מכתב — או שהיא תעזור לנו לצאת מהגיהינום הזה ,או שהילדה תישאר אצלה ִותגדל אצלה .היא לא תבוא לכאן להחזיר אותה .זה מתחת לכבודה לבוא לכאן .היא גם לא תבקש מאף אחד לעזור לה להחזיר את הילדה ,בגלל הבושה". היה להן פעם ִמשחק ,נזכרה ,לה ולחברותיה ,לעבור ליד חצרוֹ ת ,שראו להן תחי ֵ הבחורות ,שעמדו ברחוב הסמוךְּ ,ב ִפ ֵ את הרגליים עד למעלה ,ולפעמים גם קצת את הכתפיים, ולפעמים אפילו קצת את הציצים ,ולהסתכל ְמ ֻס ְקרנוֹ ת ,ויפעת קוראת־מזמרת כשעברו ליד כל בחורה: האמיצה הייתה ְ "זונה־זונה ,זונה־זונה" ,תוך שהיא מסובבת את תחתית כף המאגרפת ומחככת אותה עם כף ידה השמאלית ידה הימנית ֻ הפתוחה ,כדרך שהיו הילדים עושים זה לזה ברצותם להרגיז האחד את רעהו .עד שיום אחד יצא מבית הקפה בחור לבוש ְּבשחור ,שרשרת זהב ענקית על החזה ונעלי שפיץ וצעק עליהן" :אם עוד פעם אחת אני רואה את הפרצוף שלכם אני יעשה ממכם קציצות .תעופו ִמ ּפֹה מיד" .והן באמת "עפו" משם בריצה ,והיא נכנסה לביתה בשקט ושאלה את אביה בסוד במטבח" :אבא ,מה זה זונה?" ,והוא אמר לה שזו סתם מילה לא יפה ומה זה בכלל מעניין אותה ,והיא לא אמרה לו, כי זכרה שהבחור צעק עליהן. 21 2015.indb 21לירפא םינזאמBook- 22 "עוד ,עוד ,קדימה ,אחורה" ,אמרה לעצמה ,משליכה את גופה לְ פנים ולאחור" .עוד ,עודֵּ ,כיף". כדורים של גלידה בצלוחית .אדום וירוק וכתום ולבן, שסוכריות צבעוניות פזורות עליהם ,ופסים של שוקולד נוזלִ י נמשכים מראשיהם כלפי מטה" .קחי ,חמודה" ,רכנה לעברה סבתה ,והיא עצרה את הנדנדה בחיכוך נעליה עם האדמה. "סבתא ,מאיפה לך כל הכסף בשביל כזאת וילה ,ובריכה, ודשא ענקי ,ודקלים?". סבתה נרתעה קמעה לחלקיק שנייה ,ואחר צחקה צחוק לבבי" :ממתי את מתעניינת בכסף ,חמוּדוֹ נת?". "מה ,סבא היה איש כל כך עשיר?". "לא עד כדי כך ,אבל אני חכמה ויודעת לשמור על הכסף". "כל כך חבל לי שאנחנו לא יכולים לעבור דירה .בסך הכול חדר קטן ,והכול כזה ישן ומעציב". "ומעציב" ,חזרה סבתה על המילה האחרונה בקול ְמל ּווֶ ה צחוק" .את מדברת כמו משוררת .ואולי מישהו ָ ׂשם לך מילים בפה?" ,צחקה עוד. "מה פתאום?" ,נבהלה רינת .זֵ כֶ ר הדברים שהטיח אביה בא ָימ ּה צף במוחה" .בכלל לא ,סבתא .אני חשבתי על זה בעצמי". ִ "אל תהיי כזאת רצינית ,קו ִּקיוֹ נֶ ת .סבתא סתם צוחקת אתך". נטיפי הגלידה ִטפטפו על השמלה הלבנה החגיגית. "נ ּו נ ּו נוּ!" ,צחקה סבתה מנופפת כלפיה באצבע המורה בתנועת נזיפה ְמעושׂ ה. רינת ירדה מן הנדנדה והתרפקה על סבתה בחיבוק פתאומי ,אחר נתנה כף ידה הקטנה בכף ידה והשתיים החלו צועדות לעבר הבית. "את אוהבת אותי ,סבתא?" ,שאלה. "מה קרה לך היום ,רינתי ,את רצינית כל כך .ומה את חושבת ,סבתא שלך לא אוהבת אותך?" "אני לא יודעת" ,השיבה רינת. "הוֹ ! ְּבאמת! איזה מן דיבורים אלה .את הנשמה של סבתא". "אז לָ מה"?... "לָ מה מה?" "לָ מה את לא עוזרת לנו לעבור דירה?" מישהו דיבר עם הילדה ,זה ברור לגמריִ ,הרהרה הזקנה. "כי אם אני אעזור לכם ,לא יישאר לי כסף לחיות בזִ קנה עם כבוד" ,אמרה. "והכבוד יותר חשוב לך ממני ומאימא ומאבא?". "זה לא סתם כבוד .זה זִ קנה ִעם כבוד .זה כבוד שהוא יותר חשוב מהחיים .את עוד קטנה בשביל להבין דברים כאלה. 25/03/2015 11:27:39 אני לא רוצה להיות תלויה בעזרה של מישהו גם אם אחיה עוד עשרים שנה ,ובשביל זה אני מוכרחה לשמור על הכסף. שמשהו מטריד אותך ,רינתי .אני מרגישה בזה אבל אני רואה ַ שהגעת .את יכולה לספר לסבתא .את יודעת שסבתא מרגע ִ אוהבת אותך כל־כך ,ואת יכולה לסמוך עליי". רינת היססה לשניות אחדות" .אבא אמר לאימא שאם לא תעזרי לנו ,הם ישאירו אותי אצלך לתמיד־לתמיד ,ולא יבואו לקחת אותי" .דמעות נִ ְק ּו ּו בקצות עיניה ופניה האדימו קמעה והתעוותו מבכי שעמד לפרוץ. הזקנה עמדה מלכת" .את צוחקת עם סבתא" ,קבעה. "לא ,באמת ,אני שמעתי אותם מדברים .הם אפילו ישלחו לך מכתב על זה". "ומה אמרה אימא שלך?" "שום דבר .היא לא ענתה לו". "נחיה ונראה" ,אמרה מרים דוידי בלִ בה בתקיפוּת .אחר רכנה אל הילדה ,הרימה אותה אל ּ חזה ונשקה על לחיה המוכתמת בגלידה" .את לא צריכה לדאוג ,חמודה" ,אמרה, ִמשראתה את דמעותיה של נכדתה שהחלו זולגות ,מקנחת אותן באצבעות ידה" .זה עניינים של מבוגרים .לך לא יקרה שום דבר רע .אני אדאג לך". * "עורך דין אפרתי?" ,שאלה בטלפון. "מדבר". "מדברת מרים דוידי .אני צריכה שתטפל לי במשהו". "את בטוחה שאת רוצה להוציא צו להוצאת הילדה מרשות הוריה ולגידולה על־ידיִ ְך?" ,שאל אותה לאחר ששמע ּ סיפורה ואת המכתב שהקריאה לו ,אותו קיבלה באותו את בוקר ִּ מבתה וחתנה. "בטוחה לגמרי. ציור מאת ברוך תור-רז 2015.indb 22לירפא םינזאמBook- יוד בהרנבו הדנובה ...י שבנו ,אפרת חברתי ואני ,מחובקים ,מקשיבים לצלילי ה"דנובה הכחולה" של יואהן שטראוס הבוקעים מרדיו־טייפ קטן .רומנטיקה בתחילתה על גדות הירקון קצת מזרחית לרמת החייל .בתוך מרחב האלטרואיזם שאפף את השקט הרומנטי בין צלילי היצירה האלמותית, הבטנו לגדה שמנגד כבמרחק נגיעה הייתה. * הייתי בן 17עם בלורית נעורים ,חסר זיפי פנים .היה זה תחילתו של האביב" ,האביב של פראג" .אבי שפחד מהנולד, שהנוסטלגיה שלו תאבד בתוך הדמוקרטיה שהתדפקה באימא רוסיה ,לקח אותי ואת אימי לראות את הדנובה. לגעת במים ,לשבת על גדותיה ,לשוט בתוך אדוותיה. רומנטיקן בלתי נלאה היה האיש שאהב את אימי .לא היו טיסות ישירות אל מעבר "מסך הברזל" (כך כינו את ברית המועצות) עצרנו בבלגיה ,החלפנו מטוס והגענו אל העיר שישבה מערבית לדלתה של הדנובה לפני שנבלעה בים השחור. עם אור ראשון אבי זירז בנו ,לא רצה להפסיד את הזריחה מעל הנהר שאליו ערגה נפשו .עצרנו בגדת הנהר .אני ראיתי גדה ומרחב שלא נגמר של מים .חיפשתי גדה שמנגד בכדי להתאים לעצמי את ההגדרה הגיאוגרפית שלמדנו אצל המורה נחמה בשעורי מולדת. אימי ואבי התיישבו על כר הדשא ,נגעו בכפות הרגליים היחפות במי הנהר ,כמו נוגעים בנעורים שנגדעו. * אני שחותר תמיד למגע ,לא הפסקתי מלחפש במשקפת את הגדה שממול. לא הצלחתי להוציא מזיכרון ראשי את הירדן ,את שתי הגדות גם כן .בשבילי זה היה הסמבטיון בהתגלמותו ,הנהר הגדול שהכרנו בני הדור הראשון בארץ העברית הנבנית. אבי שלף כמה דפים מצהיבים מכיס חולצתו ,החל להקריא לאימי בקול קטיפה בשפת האם שלהם ,פואטיקה. מילים שכתב ,שירים שנקטעו בגלל המלחמה הארורה. התיישבתי במרחק מהם ,מבקש לא להפריע את המילים המתנגנות ואת הלבבות המתאחדים מחדש .היו לי שאלות 25/03/2015 11:27:39 לשאול את אבי האוטודידקט והמשורר .במיוחד את השאלה: אם זה נהר ,אז היכן הגדה השנייה! עצמתי עיניים ,מקשיב לשקט .לצלילי הפואטיקה הנאמרת בשפת המקור .לפתע החלו לבוא צלילי הוואלס של שטראוס "הדנובה הכחולה" .נשכבתי על גבי ,נער מתבגר ,מפנטז... ראיתי אולם וינאי מלא אצילים רוזנים ורוזנות ,זוגות זוגות של בני אצולה רוקדים לצלילי המלחין בן ארצם ,ואז זוג אחד עזב את המעגל ויצא את האולם .רצו אל הנהר, כמטר מהמים נשארו עירומים וזינקו יחדיו למים הכחולים. מצחקקים ומתחבקים בין שפריצי המים. הם יצאו מהנהר הקר .היא נשכבה על גבה ,שדיים לה קטנים ומוצקים .האציל רכן מעליה וליקק את טיפות מי הנהר שנשארו על גופה .יורד משפתיה אל הפטמות ,נושק לאט ,יורד לטבורה .מרים ראשו מביט אל היעד שעמד לכבוש .הלשון הזדחלה לכיוון ערוותה .ליקק והיא נאנחה... * הרגשתי נגיעה בכתף ,הייתי נבוך ,הקיצו אותי מתוך פנטזיית נעורים מינית ראשונה ,ידי הייתה מונחת על איבר מיני המגורה. "בוא הולכים!" ,אמר אבי ,כשהוא מסתכל אל תוך עיני אימי ומחייך. מתוך המבוכה שאלתי את אבי" :אבא אני לא רואה את הגדה השנייה בים הזה?" "זה לא ים ,זו הדנובה .ככה נראים נהרות" ,אמר בבטחה. "והירדן ,הירקון?" ,שאלתי. "הם נחלים ,בן" ,אמר. שמחתי בליבי שאני אהיה הראשון מבני כיתתי ,ואולי מבני גילי ,שראה נהר אמיתי בראשונה. * בעודנו מחובקים על גדת הירקון מזרחית לרמת החייל, כשאפרת בוהה בי בערגה .אמרתי: "את יודעת שפושקין נהרג בדו־קרב של יריות מאקדח? ההיסטוריה הרגה אותו באצילות וברומנטיות בגיל ."37 "ואבא שלך?" ,שאלה. "הוא מת מתשישות נפשית". "התכוונתי ,אם אבא שלך הוציא ספר מהשירה שכתב", אמרה אפרת. עמדנו בחלקה הצבאית מעל קברו .רשמתי בעט לורד שחורה ביד יציבה" :רומנטיקן ,משורר ,תאב חיים" .מילים שנלחמנו במוסדות המדינה שיהיו מסותתות על המצבה ,אחרי שההיסטוריה הקצרה שלנו הרגה אותו ,הרגה את אבי ... 23 2015.indb 23לירפא םינזאמBook- ירון פז במחלקת העסקים ש 24 אל כל איש עסקים ויאמר לך שהעסקאות הטובות ביותר נרקמות בעת טיסה במחלקת עסקים, שהמידע שנחלק על כוסית קטנה של שיבאס ריגאל שווה את משקלה של הכוסית בזהב .על כן ,מובן מאליו שהדבר הראשון שעשיתי בטיסתי מלוס אנג'לס לניו יורק היה לפתוח בשיחה עם היושב לשמאלי .בהיותנו זרים בארצות הברית הרשינו לעצמנו לנתח את אורח החיים האמריקאי מתוך חירות יתרה .בתוך כך הרחיב בן שיחי על המגבלות שהיו מנת חלקו בעת שהחל את עסקיו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אני בתורי הדגשתי את מנהגם של האמריקאים להיצמד לכללים ולתקנות ,ל"אותיות החוק" במקום ל"רוח החוק". על מנת לחזק את דבריי ,סיפרתי לו מקרה שקרה לי לפני כחודשיים ,בעת שהסתובבתי בשדרה החמישית .לא עניין גדול .בסך הכול סנדל שנקרע ,ולך תמצא עכשיו סנדלר במנהטן .אינני מתיימר להיות אודיסאוס .לכן חלצתי גם את השני ומיהרתי לחפש לי מנעלים חדשים .הישועה באה לי בדמותה של חנות הכלבו וורדסוורס על חמש קומותיה .הוא הנהן בראשו ,מן הסתם הכיר אותה ,שהרי מי אינו מכיר את וורדסוורס בפינת החמישית ו־ ?45רק פסעתי דרך הדלתות המנחשות וכבר נעצרה התקדמותי על ידי שומר של סף ,סוג של גוליבר בכובע דה־גול אדום. — ,Sirאני מצטער אבל אי אפשר להיכנס למקום יחפים. הסברתי לו בחיוך שלא היה עולה בדעתי להיכנס יחף אלמלא נקרע הסנדל .אפילו הראיתי לו לחיזוק דברי .הוא לא ממש התרשם. — ,Sirאני מבין אותך אבל אלו הן הוראות ההנהלה. המצב שלך אמנם שונה אבל אלו ההוראות .אני מצטער ,אבל לא תוכל להיכנס. ניסיתי לשכנע אותו באומרי שאני לקוח בטוח ,מאלו שנכנסים ומיד קונים מבלי לבלבל הרבה את המוח לדיילות המכירה .לא עזר. — .Sirאני אמרתי את זה מקודם ואני אומר את זה שוב. צר לי אך זו עמדת ההנהלה ואני ממלא אחריה. רעיון גאוני צץ במוחי .ביקשתי לדבר עם הממונה עליו, מנהל השירות ,אבל ,לטענת השומר ,זה מדבר רק עם 25/03/2015 11:27:39 לקוחות ומכיוון שאינני לקוח לא אוכל לדבר עמו .שאלתי לגבי תיבת התלונות .חייבת להיות כזאת .הרי אפילו ב"מגה" סניף קסטרא יש אחת כזאת. — .Sorry, Sirזה לא יעזור .תיבת התלונות נמצאת בקומה השלישית .אני מציע לך לקנות במקום אחר. שמעתי בעצתו .ואכן ,מעבר לרחוב היה דוכן קוריאני שם מצאתי את מבוקשי ,סיימתי את סיפורי. בן שיחי הביט בי בעניין .עברו חמש שניות עד שהתחיל לצחוק .אך משהתחיל — לא הפסיק. * שאל כל איש עסקים ויאמר לך שהעסקאות הטובות ביותר נרקמות בעת טיסה במחלקת עסקים .שהמידע שנחלק על כוסית קטנה של שיבאס ריגאל שווה את משקלה של הכוסית בזהב .אלא שכעבור שבוע ,בטיסת ההמשך ,היה המושב שעל ידי ריק .בצר לי פתחתי את הפיננשל טיימס. בכתבה המרכזית סופר על אחד ,מולטימיליונר דרום־קוריאני בשם צ'ין פארק שרכש זה עתה איזו חנות במנהטן .הקונה הרגיע את המראיין ,כמו־גם את המועסקים בחנות .לא ,אין צפי לפיטורים משמעותיים בעקבות מהלך הרכישה .בסך הכול החלפת מנהל השירות בשומר הסף ומיקום מחדש של תיבת התלונות בכניסה לבניין .הבלעתי חיוך .זה תמיד קורה לי כשאני נזכר בבדיות אותן אני מספר ליושבים על ידי במחלקת העסקים. * כך קידש מולא אבא ,סבא רבא שלי ,שם שמיים ,כפי שמעיד גדול המשוררים היהודים בפרס ,מולאנא שאהין. מששמעתי את המעשה הזה מפי מור אבי ,חכם יצחק, אהיה כפרת משכבו ,הייתי נפעם ונרעש ,ודמעות נקשרו בעיניי ,אף אני חזרתי על דברי הסבא רבא שלי" :משה אמת, ותורתו אמת!" ציור מאת ברוך תור-רז 2015.indb 24לירפא םינזאמBook- השירה שערהשירה שער עדנה מיטווך-מלר ָא ִביב ְּב ֵאירוֹ ּ ָפה ָאבִ יב ְּב ֵאירוֹ ּ ָפה ָּב ֲאגַ ם ל ּוצֵ ְרן ְמ ׁ ַש ּי ְִטים ַּב ְר ּבו ִּרים לַ ֲהנָ ָא ָתם ְּב ֶא ֶרץ לֹא יָ ְד ָעה ַט ַעם ָ ּדם ,צֶ בַ ע יָ ם. ְּב ַּבנְ הוֹ ף ׁ ְש ְט ָר ֶסה ֲחגִ יגָ ה צִ בְ עוֹ נִ ית ֵמ ֵעבֶ ר לִ זְ ג ּוגִ ּיוֹ ת צָ חוֹ ת ו ִּמ ָּב ֵּתי ַה ָ ּקפֶ ה ַה ְ ּק ַט ִ ּנים נִ יחוֹ ַח ְמ ּ ַ ׂש ֵּכר ׁ ֶשל צִ ּ ִפ ּיוֹ ת וְ ת ּופִ ינִ ים. ַה ּׁשוֹ קוֹ לָ ד ַה ִּמ ְתמוֹ ֵסס בְ ִח ֵּכי ַה ְּמבַ ְ ּק ִרים הוּא ַה ּׁ ְשלָ גִ ים ַה ְ ּנ ֵמ ִסים אשי ַה ַ ּק ְרחוֹ נִ ים ַעל ָר ׁ ֵ אשי ָהאוֹ ֲהבִ ים ְּכמוֹ ָה ֶע ֶרב ַה ְּמלַ ֵּטף ֶאת ָר ׁ ֵ ַּב ִּס ְמ ָטאוֹ ת ַה ְּמנַ ְ ּגנוֹ ת ִּב ְמ ׁ ֻש ָ ּל ׁ ִשים ּובְ פַ ֲעמוֹ נִ ים. ְּב ַקנְ ֶד ְר ְס ָטג ִמ ְתמוֹ גְ גִ ים ְּבנֵ י ָא ָדם ִמן ַה ְ ּגבִ ינָ ה ַה ּׁ ְשוֵ יצָ ִרית ו ִּמ ּׁ ַשלְ וַ ת ָה ֲאגַ ם וְ גַ ּגוֹ ת ַר ֲעפֵ י ַה ּ ֻפנְ ָ ּד ִקים ַה ְ ּז ִע ִירים צוֹ בְ ִעים ֶאת ַה ֲחלוֹ ם וְ ַה ְ ּז ַמן ְּבגָ וֶ ן ֲא ָד ְמ ָ ּדם. ַח ְר ָ ּדל ַה ָּבר צוֹ ֵמ ַח לִ ְמ ֵר ֲא ׁשוֹ ֵתי ָה ֲאגַ ם וְ צוֹ בֵ ַע ֶאת ַה ֶ ּד ֶר ְך ַעד ּבוֹ ֶא ָך נוֹ ְט ְר ָדם ַּב ֶ ּצבַ ע ַח ָּמנִ ָ ּי ִתי ׁ ֶשל וָ אן ּגוֹ ְך. ָאבִ יב ְּב ֵאירוֹ ּ ָפה. ְּבוִ ָ ּיה וֵ נֵ טוֹ ׁ ָשר נָ ּבוּקוֹ ֶאת ִה ְמנוֹ ן ַה ּיְהו ִּדים ַּב ּׁ ֶשבִ י ּווֶ ְר ִדי ִמ ְת ַה ֵ ּל ְך ָּב ִעיר ָה ַע ִּת ָיקה ָחפְ ׁ ִשי ִמ ְ ּגזֵ רוֹ ת וּמו ָּע ָקה. ָ ּגבוֹ ט* ִמ ְס ּ ָפר 1 אוֹ ְמ ִרים ָאבִ יב זֶ ה לְ ַה ְר ִ ּג ׁיש ֵריחוֹ ת ּ ְפ ִר ָיחה ַעל ִמ ְד ָרכוֹ ת אוֹ ְמ ִרים לִ ׁ ְשמ ַֹע ִצ ּפוֹ ִרים ַעל ַח ּלוֹ נוֹ ת ְמשׂ וֹ ֲחחוֹ ת לִ גְ מ ַֹע לְ גִ ימוֹ ת ׁ ֶשל ְּתכֵ לֶ ת ֵמי ַה ָ ּים לֵ ילֵ ְך ְּבתוֹ ְך ֲחלוֹ ם ׁ ָש ִריר וְ גַ ם ַק ָ ּים. אוֹ ְמ ִרים ָאבִ יב זֶ ה יְ לָ ִדים קוֹ ְפ ִצים ַעל ַה ְ ּג ֵדרוֹ ת ישים וְ גַ ם ִקירוֹ ת ו ְּמ ַצ ְ ּי ִרים ְּב ִמכְ חוֹ לָ ם ַעל ּ ְפנֵ י ְּכבִ ׁ ִ ּובְ ַק ְרנוֹ ת ַה ִּס ְמ ָטאוֹ ת ָה ֲאפֹרוֹ ת וְ ַה ֵ ּלאוֹ ת לִ ְפ ּג ֹׁש ּ ִפ ְתאוֹ ם ֲעלִ יסוֹ ת ְּב ֶא ֶרץ ַה ּ ְפלָ אוֹ ת. * ריקוד זוגות צרפתי עתיק במקצב שני רבעים. 25/03/2015 11:27:40 ְּב ַק ּ ְפ ִרי צוֹ בְ ִעים ָהאוֹ ֲהבִ ים ְּב ּ ַפ ְס ֵטל ֶאת ִמפְ ַרשׂ ָה ַא ֲהבָ ה, נַ ֲע ָרה נָ ּפוֹ לִ ָיטנִ ית ְּב ִ ׂש ְמלַ ת ַמלְ ָמלָ ה ְמנַ ֶ ּו ֶטת ֶאת ַה ְּמבַ ְ ּק ׁ ִשים ְמ ָע ָרה ְּכ ֻח ָ ּלה. ְּבפִ ֶירנֶ צֶ ה הוֹ מוֹ ת יוֹ נִ ים ְּבפֶ ַתח ַה ּמ ּוזֵ אוֹ ן ָה ַע ִּתיק ְמבָ ְרכוֹ ת ִּבבְ ָרכָ ה צִ ּפוֹ ִרית ֶאת ַה ְּמבַ ְ ּק ִרים ַה ְּמ ֻא ּׁ ָש ִרים וְ ֶאת ּ ֶפ ֶסל ָ ּדוִ ד. ַ ּגם ָּכאן הוֹ מוֹ ת צִ ּפוֹ ִרים ַעל ַסף ָה ֶע ֶרב ַה ּיוֹ ֵרד ְּב ֶא ֶרץ ַה ִּמלְ ָח ָמה וְ ַה ְּמצו ָּקה אשי חוֹ לְ ִמים ָאבִ יב ַעל ָר ׁ ֵ ְּב ֶא ֶרץ ְרחוֹ ָקה. אוֹ ְמ ִרים ָאבִ יב זֶ ה ֵר ַיח ּ ַפ ְר ֵדּ ִסים ְּבתוֹ ְך ַה ּׁשוּק אר ּה נָ עוּל ְּבתוֹ ְך ִח ּׁשוּק ְּב ִעיר ׁ ֶש ַ ּצ ָ ּו ָ ׁ ֶש ַע ְצמוֹ ֶת ָיה יְ בֵ ׁשוֹ ת ִמ ֶּמזֶ ג ֲענָ נִ ים וְ רו ַּח יְ לָ ֶד ָיה ְּכ ִא ׁיש ָּבא ַּב ָ ּי ִמים. אוֹ ְמ ִרים לִ ְפרֹם ָּכל ַּכ ְפ ּתוֹ ֵרי ַה ְּמ ִעילִ ים וְ ַה ִּמ ְצנֶ ֶפת לְ ַה ִ ּנ ָיחם ְּב ַמ ְר ֵּת ִפים אוֹ ַּב ֲעלִ ַ ּית ַה ַ ּגג לִ נְ עֹל ַה ִּמ ְט ִר ָ ּיה וְ ַה ַּת ּנוּר ַעל ַה ִּמ ְר ּ ֶפ ֶסת ְּב ֵחיק ַּכ ָ ּלנִ ּיוֹ ת ׁ ֶש ִ ּניחוֹ ָחן ְּכבָ ר ּ ָפג. ֲאבָ ל ָאבִ יב זֶ ה לְ ַה ּׁ ִשיל ַמ ַּסע ַה ְּכ ֵאב ִמן ַה ְּכ ֵת ַפיִ ם וְ גַ ם ּתוּגוֹ ת ַהח ֶֹרף ִמן ַה ּגוּף ּולְ ַה ֵ ּל ְך ְּבגֵ ו וְ ר ׁ ֹאש זְ קו ִּפים ַּב ֲע ַצלְ ַּתיִ ם ַעל ַסף ַהחוֹ ף ַה ְּמ ַח ֵ ּי ְך ֵאלַ יִ ְך ְּכ ֵר ַעְּ ,כ ָאהוּב. 25 2015.indb 25לירפא םינזאמBook- שולמית חוה הלוי ׁ ִש ְברוֹ ן ְּכ ָנ ַפ ִים ְנ ִס ָיגה לחברתנו היקרה מלכה נתנזון ָּכל ָּכ ְך רוֹ ָצה ׁ ֶש ֶּת ֱא ָהבֵ נִ י ׁ ֶשא ַֹהב אוֹ ְת ָך, יָ ִמים ַר ִּבים ָּכל ָּכ ְך ָעבְ ר ּו ֲאבָ ל ְּבכָ ל ּ ַפ ַעם ׁ ֶש ַא ָּתה סוֹ ֵמ ְך ֶאת ּגו ְּפ ָך לְ ׁ ֶשלִ י ֲאנִ י ָח ׁ ָשה ֶאת ׁ ֶש ִּלי ָּבהוֹ ְס ּ ִפיסָ ,סמו ְּך לַ ֲחבֶ ְר ִּתי ַהדּ וֹ ֲאבָ ה וְ כַ ֲא ׁ ֶשר ֶא ְצ ְּבעוֹ ֶת ָ יך ָּתרוֹ ת ְּבתוֹ כִ י ֲה ֵרי ֵהן ִּכ ְמחוֹ ׁ ֵשי ַס ְר ָטן ִּבי דּ וֹ ְק ָרנִ ּיוֹ ת ו ְּמיַ ְּב ׁשוֹ ת ִּבבְ ָ ׂש ִרי ַה ְּמיַ ֵּבבַ ,ה ִּמזְ ַדּ ֶההַ ,הדּ וֹ ֵאג ְּבכָ ל ֶרגַ ע ׁ ֶש ָּמא ִּתבְ ַרח לִ י ֵמ ָהעוֹ לָ ם ַה ֶ ּזה ּגו ִּפי ָרקוּב ְּכ ׁ ֶש ָ ּל ּה ,מוֹ ֵרד ְּכ ׁ ֶש ָ ּל ּה זוֹ ֵעק ְּכ ׁ ֶש ָ ּל ּהִ .מ ְת ַק ּׁ ֶשה לְ ָהכִ יל ַמ ֲאכָ ל ְּבנֵ י ָא ָדםַ ,מ ָ ּגע ְּבנֵ י ָא ָדם ָק ֵמלׁ ,שוֹ ֵאל ַעל ַה ָּמוֶ ת וְ ׁשוֹ כֵ ַח ֶאת ַה ְּת ׁש ּובָ ה ִּב ְד ָרכִ ים ְסתוּרוֹ ת וְ נִ ְס ָּתרוֹ ת ֲאנִ י ּתוֹ ָעה ִמ ְד ַּבר ַה ְדּ ָמ ָמה ׁ ֶש ִּבי ָצ ֵמא לֹא ע ּוגַ ת ְר ָצ ִפים ֲאנִ י רוֹ ָצה ָה ׁ ִשיבָ ה לִ י ְּכנָ ַפי ָא ָ ּנא ְּבכ ֲֹח ָך ְּב ֶאלֶ ף ְדּ ָרכִ ים נָ ָסה ָט ָסה ֵאלֶ ָ יך ֵמ ַה ֶה ְע ֵדּ ר ׁ ֶש ִּבי ּ ֶפ ַ ׂשע ֵּבינִ י ּובֵ ין ַה ּׁ ַשיִ ׁש ַה ָּטהוֹ ר וְ ֵאין ֲאנִ י ַמ ּ ֶ ׂשגֶ ת ֲאנִ י צוֹ לְ לָ ה ׁ ַש ֶ ּלכֶ ת ְ ּגדוֹ לָ ה ׁ ֶשל כּ וֹ כָ בִ ים ַחלְ לֵ י ְצבָ א ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ְמלַ ִ ּוים אוֹ ִתי ַּב ְ ּנ ִפילָ ה ַה ְ ּגדוֹ לָ ה דנה מרקוביץ ׁשוֹ קוֹ ָלד 26 25/03/2015 11:27:40 ציור מאת ברוך תור-רז ִמי יִ ֵּתן וְ כָ ל ַח ֶ ּי ָ יך ְּכ ָת ִמים ׁ ֶשל ׁשוֹ קוֹ לָ ד לֹא יֵ ְרד ּו ׁ ֶש ַ ּי ֲעל ּו וְ יָ בוֹ א ּו ֵמ ֵעבֶ ר לְ כָ ל ַה ְּכבִ יסוֹ תַ ,ה ְּס ִחיטוֹ ת וְ ַה ִ ּי ּבו ּׁש ַה ָ ּגדוֹ ל וְ ִת ְת ּ ָפ ֵאר ָּבם ְּבכָ ל ֲא ׁ ֶשר ֵּתלֵ ךְ. 2015.indb 26לירפא םינזאמBook- שושנה ויג ֵּתל ָא ִביב ָסגְ ר ּו ֶאת ֵּבית ַה ּקוֹ לְ נוֹ ַע ְּב ִמגְ ְדּ לֵ י ַעזְ ִר ֵיאלִ י ֲחלוֹ מוֹ ת ׁ ֶשל ַ ׂש ְח ָקנִ ּיוֹ ת קוֹ לְ נוֹ ַע ִה ְתנַ ְ ּקז ּו ִמן ַה ָּמ ָס ְך ַה ָ ּקרו ַּע ֶאל ְרחוֹ ב ַק ּ ְפלָ ן ֵמ ֲאחוֹ ֵרי ִא ְּבן ְ ּגבִ ירוֹ ל ִּב ְרחוֹ ב ּ ִפנְ ָקס ּ ָפ ְתח ּו ִמ ְר ּ ָפ ָאה ֲח ָד ׁ ָשה ׁ ָשל ֹׁש קוֹ מוֹ ת ִמ ְר ּ ְפ ַאת ֻמ ְמ ִחים לָ ִא ּׁ ָשה, רוֹ ֵפא ִמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ישים וַ ֲא ִפ ּל ּו ׁ ְשנֵ י ַח ְד ֵרי נִ ּתו ַּח ֲח ִד ׁ ִ לְ ָצ ְרכֵ י ִמ ְר ּ ְפ ַאת ַה ּׁ ִש ַ ּניִ ם. הוֹ ִרים ָהיִ ִיתי ִּב ָּתם ַה ְּמ ֻא ֶּמ ֶצת ׁ ֶשל הוֹ ַרי ַה ִּביוֹ לוֹ גִ ִ ּיים ָּכל ָּכ ְך ֲח ֵס ָרה ַא ֲהבָ ָתם וְ כָ ל ָּכ ְך ָמלֵ א ֶח ְסרוֹ נָ ם — ַא ֲהבָ ה ַר ָּבה ִה ְר ִעיפ ּו ּולְ עוֹ לָ ם זֶ ה לֹא ִה ְס ּ ִפיק לִ י. ָּת ִמיד ְּב ִמינוּס ִעם הוֹ ִרים ּובְ לִ י הוֹ ִרים ִעם ַא ָּבא וְ ִעם ִא ָּמא , ְּבלִ י ִ ׂשיחוֹ ת ְּבלִ י ִמ ִּלים ַמ ֲאכָ לִ ים ַר ִּבים. ַּב ְּמבוֹ ָאה ֲחבו ַּרת ְמ ׁשוֹ ְר ִרים רוֹ ׁ ֶש ֶמת ֶר ֶצ ּ ְפ ִטים לַ חוֹ לִ ים ָה ֲע ִת ִיד ִ ּיים ֵא ְ יך ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְ ׂשנֹא ֶאת ֵּתל ָאבִ יב? ָהיִ ִיתי ִּב ָּתם ַה ְּמ ֻא ֶּמ ֶצת ׁ ֶשל הוֹ ַרי וְ אוֹ י לִ י ִאם ָא ִחי יִ ְק ָרא. הוּא ִק ֵּבל ֶאת ָּכל ַה ָּמנָ ה ַא ֲהבָ הִ ,ח ּבוּק וְ לִ ּטוּף — ָרצ ּו ׁ ֶש ִ ּיגְ ַדּ ל יִ ְת ּ ַפ ֵּת ַח וְ יִ ְת ַק ֵדּ ׁש יִ ְהיֶ ה ַה ּיוֹ ֵר ׁש. ציפי שחרור ֲא ִני רוֹ ָצה ׁ ֶש ִ ּי ְז ְּכר ּו אוֹ ִתי ִצ ּפוֹ ר ַא ְל ֶח ֶלד ׁ ֶש ֵאין ִּבי נְ ִק ַיפת לֵ ב ז ּולַ ת ִח ּפוּשׂ ֲאנִ י רוֹ ָצה ׁ ֶש ִ ּיזְ ְּכר ּו אוֹ ִתי וְ ָס ֵפק ְּבכַ ּפוֹ ת ַרגְ לַ יִ ם יְ ֵחפוֹ ת ֲאנִ י רוֹ ָצה ׁ ֶש ִ ּיזְ ְּכר ּו אוֹ ִתי ְּב ִחוְ רוֹ נִ י יַ לְ ָדּ ה צוֹ ֶע ֶקת ... ַּב ְּס ָד ִקים. ֲאנִ י רוֹ ָצה ׁ ֶש ִ ּיזְ ְּכר ּו אוֹ ִתי ַּב ִּמ ָדּ ה ַה ְ ּנחו ָּצה ִא ָּימא! יַ ֲענִ יק ּו לִ י ֶרגַ ע ׁ ֶשל ַר ַע ׁש ְּב ַא ֲהבָ ה. ַה ִ ּצ ּפוֹ ר ׁ ּ ֶש ִּלי ְמגַ ֶדּ לֶ ת ּ ִפ ּגו ִּמים ְּבתוֹ ְך ֶּבטוֹ ן. יָ כֹלְ ִּתי לִ ְהיוֹ ת ִצ ּפוֹ ר ֵמ ֲחלוֹ ם ָא ֵחר — ִצ ּפוֹ ר ּ ְפלָ ָדה ִצ ּפוֹ ר ַאלְ ֶחלֶ ד. 25/03/2015 11:27:40 27 2015.indb 27לירפא םינזאמBook- משה שפריר ת־ע ַינ ִים מ ׁ ֶֹשה ַר ֵּבנ ּו ְּב ִמ ְר ּ ָפ ַא ֵ ל־פנִ ים" (שמות לג)11 , "וַ ְ ּי ַד ֵּבר ה' ֶאל מ ׁ ֶֹשה ּ ָפנִ ים ֶא ּ ָ א ּולַ י ָּכ ְך ָא ַמר ָהרוֹ ֵפא לְ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵּבנ ּו ְּב ִמ ְר ּ ְפ ַאת ָה ֵעינַ יִ ם ים־ש ֶדהֲ ,א ׁ ֶשר הו ַּקם ְּב ָסמו ְּך לְ ָק ֵד ׁש ַּב ְרנֵ ַע: ית־החוֹ לִ ָ ׂ ׁ ֶש ְּבבֵ ַ ר־סינַ י ל־פנִ ים ְּב ִפ ְס ַ ּגת ַה ִ "לְ ַא ַחר ׁ ֶש ָר ִא ָית ֶאת ֱאל ִֹהים ּ ָפנִ ים ֶא ּ ָ — ַמה ַה ּ ֶפלֶ א ׁ ֶש ַא ָּתה ִמ ְתלוֹ נֵ ן ֵמ ָאז ַעל ְּכ ֵאבִ ים ָּב ֵעינַ יִ ם. ְּבכָ ל־א ֶֹפן ,לְ ַא ַחר ְּב ִד ָיקה ַק ּ ְפ ָדנִ ית ו ַּמ ֲע ִמ ָיקה ָאנ ּו ָמ ָצאנוִּּ ,כי ִּב ׁ ְש ֵּתי ָה ֵעינַ יִ ם ׁ ֶשלְ ָך ַה ַ ּק ְרנִ ית ׁ ְשקו ָּפהָ ,ה ִא ׁישוֹ ן ָעגֹל ו ֵּמגִ יב ,יֵ ׁש ֵ ּגרוּי ַקל ַּב ַ ּל ְח ִמית, ָה ֲע ָד ׁ ָשה ַה ְ ּזג ּוגִ ית ְצל ּולָ ה, ֲאבָ ל ַק ֶ ּי ֶמת ָּב ּה ְק ָצת ְּבלָ יָ ה ֹא־חמו ָּרה ׁ ֶשל ֲעכִ ירוּת ְמ ַע ָּטה. ל ֲ ּ ְפ ָרט לְ ַה ְפ ָרעוֹ ת ַק ּלוֹ ת ֵא ּל ּו — ֵעינֶ ָ יך ַדּ י טוֹ בוֹ ת וְ ת ּוכַ ל לִ ְראוֹ ת ֵה ֵיטב ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ֻּמבְ ַט ַחת ַּב ְ ּז ַמן ׁ ֶש ַּת ִ ּג ַיע וְ ַת ֲעלֶ ה לִ ְמר ֵֹומי ַהר נְ בוֹ לְ ַה ׁ ְש ִקיף ָעלֶ ָיה ,וְ ֵאלֶ ָיה לֹא לָ בוֹ א". ַמה ִ ּנ ׁ ְש ַמע? ַמה ִ ּנ ׁ ְש ַמעַ ,מה ּקוֹ ֶרהֵ ,איך הוֹ לֵ ְך? — ֲאנִ י ָּכ ְך נִ ׁ ְש ָאל וַ ֲאנִ י ַ ּגם עוֹ נֶ ה: ַהכּ ֹל ְּב ֵס ֶדרָ ּ ,פחוֹ ת אוֹ יוֹ ֵתר. ֲאבָ ל ֲאנִ י ָאז ֶח ֶר ׁש לְ ַע ְצ ִמי אוֹ ֵמר: ְּב ֶע ֶצם הוּא ַה ְר ֵּבה ּ ָפחוֹ ת ֵמ ֲא ׁ ֶשר יוֹ ֵתר, ִּכי ַהכּ ֹל ַמ ָּמ ׁש ְמבֻ לְ ָּבלְ ,מ ַת ְס ֵּכל וְ לֹא ְּב ֵס ֶדר. וַ ֲאנִ י ְמ ַצ ּ ֶפה ָּת ִמיד לְ ַמ ָ ּצב ַא ֵחר ׁ ֶש ּבוֹ ֶא ְהיֶ ה ֲע ַדיִ ן ָּכאן זוֹ כֵ ר ֶמה ָע ִ ׂש ִיתי וְ ֵאיפֹה ָהיִ ִיתי ו ָּמ ַתי ַ ּגם ָט ִע ִיתי לַ ֲח ׁשֹב ׁ ֶש ֲאנִ י עוֹ ד ְמ ֻס ָ ּגל לֶ ֱאהֹב ישה ּו אוֹ ַמ ּׁ ֶשה ּו ֵאיכְ ׁ ֶשהוִּ ,מ ׁ ֶ ְּב ָמקוֹ ם ָּכלְ ׁ ֶשה ּו ָּבעוֹ לָ ם — ַעכְ ׁ ָשו ,אוֹ ֵא ָימ ַתיְּ ,ב ֵאיזוֹ ֵעת, ַּב ְ ּז ַמן ׁ ֶשחוֹ לֵ ף לוֹ ָּכ ְך ְס ָתם ִמ ְּבלִ י ְּכלָ ל לְ ִה ְת ָח ֵרט, ׁ ֶשחוֹ לֵ ף הוּא ַעל ּ ָפנַ י י־שוּב ֵאלַ י. לִ בְ לִ ׁ אילנה אבן טוב-ישראלי 28 ַעל ַסף ֶאל ּ ְפ ִנימוֹ ְּב ִהילוּת ַה ְ ּז ַמן ָק ָצה נַ ְפ ׁשוֹ ,עוֹ ֵמד ִמ ֶ ּנגֶ ד. וְ כָ ל ָמה ׁ ֶש ִ ּנ ְמ ָצא ַעל ַסף ִּכ ְמ ַעט נִ גְ ָרף ֶאל ָמקוֹ ם ׁ ֶש ֵאין ּבוֹ ְּכ ֵאב ֶאל ּ ְפנִ ימוֹ ֶאל ּ ְפנִ ְימ ּ ְפנִ ימוֹ ְּב ָמקוֹ ם ּבוֹ ָהרו ַּח ֵאינָ ּה ּפוֹ ֶר ֶמת ַח ִ ּיים — ִא ּזוּן ַדּ ק ׁ ֶשל חוּט ַה ִ ּק ּיוּם. ׁ ֶש ֶקט נֶ ֱע ָרם ַעל ַ ּגג ַהח ֶֹרף ַה ֶ ּזה ׁ ֶש ִה ֵ ּנה נִ ְד ֶמה ּפוֹ ֵרח ֶאל ִקצּ וֹ 25/03/2015 11:27:41 2015.indb 28לירפא םינזאמBook- תמה חזק אדלינה קליין ְּכ ׁ ֶש ָ ּג ֵדל ַה ֶ ּי ֶלד ָמזוֹ ר ַל ֶ ּנ ֶפ ׁש ְּכ ׁ ֶש ָ ּג ֵדל ַה ֶ ּילֶ ד ,צוֹ ֵמ ַח ִע ּמוֹ ַה ָּכאוֹ ס וְ כָ ל ֲא ׁ ֶשר יִ ְקלְ ט ּו חו ׁ ָּשיו ֲא ׁ ֶשר יִ ְר ֶאהֲ ,א ׁ ֶשר יִ ׁ ְש ַמע יוֹ ִתירוֹ ֻמ ְר ָעב דּ וֹ ֶמה לִ זְ ֵאב ֲע ָרבוֹ ת וְ ִע ָמדוֹ ְּכ ִמ ָיהה לְ נִ יחוֹ חוֹ ת ַ ּגן ָה ֵע ֶדן וְ לְ ַּמ ּׁ ָשק ְּכנָ ַפיִ ם... ַאט ַאט נוֹ בְ לִ ים חו ׁ ָּשיו ִמן ַה ַּמ ְראוֹ ת... אוֹ ְמ ִרים לוֹ ֲאנָ ׁ ִשים לְ מו ֵּדי ָמוֶ ת: ַהגְ ַּב ּה ֵעינֵ ָ יך ִּכי ָאז ִּת ְר ֶאה ֶאת נְ ִה ַירת ַה ַּמלְ ָאכִ ים ְּב ִמ ְס ְדרוֹ נוֹ ת ָמרוֹ ם וִ יִ ַּט ֲהר ּו ָה ֵעינַ יִ ם, יָ פוּג ַה ָּמוֶ ת ְּכ ַא ַחת ָה ֲהזָ יוֹ ת ֵהן ָּכ ְך ָ ׂש ִחים ָה ֲאנָ ׁ ִשים ל ּו ַרק יָ כוֹ ל ָהיָ ה ְּב ֵא ָימתוֹ לִ ְמרֹד מוקדש למשוררת אורה עשהאל-זילברשטיין ֲחלוֹ םְּ ,בתוֹ ְך ֲחלוֹ םְּ ,בתוֹ ְך ֲחלוֹ ם, לֹא ָּת ִמיד הוּא ְרדוּף ִס ּיוּט, לְ ִע ִּתים הוּא יוֹ ֵצר ְּתמ ּונַ ת נֶ ָח ָמה, לָ רֹב — ּבו ַּעת אוֹ ָרה. ֲחוָ יַ ת יַ ְתמוּת לְ לֹא ָמאוֹ ר, ְמ ֻע ְר ּ ֶפלֶ ת ִּבבְ ָק ִרים ְרדו ֵּמי ַ ׂש ְר ַע ּ ִפים. נְ ׁ ִשימוֹ ת ְקצוּבוֹ ת עוֹ טוֹ ת ְר ָעלָ ה, ַה ֵ ּי ׁשוּת מו ֶּצ ֶפת ֶּב ָהלָ ה. ִאי וַ ָדּ אוּת רוֹ ֶד ֶפת יָ ִמים ,רוֹ ֶד ֶפת לֵ ילוֹ ת, ְּבתוֹ ְך ַה ּתֹה ּו ִע ְקבוֹ ת ָה ֵאם נֶ ֱעלָ מוֹ ת. וְ נִ ׁ ְש ָמע קוֹ ל ֶּבכִ י ָעצוּר לְ ַמ ַען ֱהיוֹ ת נוֹ כַ ַחת ְּבנוֹ כְ חוּת ֵה ֵ ּי ׁש; ִּבנְ ִתיבֵ י ַה ֶה ּ ֵ ׂשג; ִּב ְמ ִציאוּת ָה ֵאין ,עוֹ ֶקבֶ ת ַא ַחר ְדּ מוּת ׁ ֶש ֵאינֶ ָ ּנ ּה, ְרדו ַּפת נֶ ֱעלָ ִמים ְּב ַח ֶ ּי ָיה, נוֹ ֵ ׂשאת ַרגְ לָ ּה לְ בַ ל ִּת ׁ ְש ַקע ְּב ַא ְד ַמת ּבוּר. לֹא עוֹ ד ַמ ּ ָ ׂשאוֹ ת ַעל ְּכ ֵת ֶפ ָיה ַה ַדּ ּלוֹ ת ֶח ְפ ָצ ּה לַ ֲעמוֹ ד ּ ָפנִ ים ֶאל ּ ָפנִ ים לָ ֵ ׂשאת ְדּ בָ ִרים ְּב ִה ִירים מוּל ְר ִאי נַ ְפ ׁ ָש ּה ְּכסוּת יַ ְתמו ָּת ּה ִּת ָ ּו ֵתר ְצר ּובָ ה ִּבכְ ָתבֶ ָיה לְ עוֹ לָ ם לֹא ְּת ֵהא עוֹ ד ְמ ֻח ֶ ּיבֶ תֲ ,ח ְס ַרת ְמנו ָּחה, לָ ֵ ׂשאת ׁשוּב וְ ׁשוּב אוֹ תוֹ ֲחלוֹ ם, ְּבתוֹ ְך ֲחלוֹ םְּ ,בתוֹ ְך ֲחלוֹ ם, וְ כָ ל ֵעת יְ ִק ָיצה ָח ָד ׁש לֹא יִ ְתוַ ֵּסף עוֹ ד ׁ ִשיר ֵמ ִעיק ֵמ ַעל לְ בָ בָ ּה ָה ֶאבֶ ן ַה ְּכבֵ ָדה נָ גוֹ לָ ה ּובָ א ָמזוֹ ר לְ נַ ְפ ׁ ָש ּה ַה ּׁ ְשסו ָּעה. וילנה ,ציור מאת ברוך תור-רז 25/03/2015 11:27:41 29 2015.indb 29לירפא םינזאמBook- אביחי קמחי ְּ 21ב ֶד ֶצ ְמ ֶּבר ַּב ּיוֹ ם ֲהכִ י ָק ָצר ַּב ׁ ּ ָשנָ ה נִ זְ ַּכ ְר ִּתי ָּב ֲא ֵפלָ ה ׁ ֶש ִּכ ְּס ָתה ֶאת ֻח ְר ׁ ַשת ִמנְ זָ ר ַסן ִסימוֹ ן ׁ ֶש ָ ּגבְ לָ ה ַּב ִּבנְ יָ ן ּבוֹ ַ ּג ְר ִּתי וְ ֵא ְ יך ָעלִ ִיתי ְּב ִר ַיצת ָאמוֹ ק ֶאת ַה ַּמ ְד ֵרגוֹ ת לְ בֵ ִיתי לְ ַה ְס ּ ִפיק ֶאת ָהאוֹ ר ַהדּ וֹ לֵ ק כְ בָ ר ׁ ָשנִ ים ַר ּבוֹ ת הוֹ ַרי ֵאינָ ם ַמ ְמ ִּתינִ ים לְ בוֹ ִאי עוֹ לֶ ה ַּב ַּמ ְד ֵרגוֹ ת וְ ָת ִה ִיתי ִאם ְּב ֶמ ְר ַחק ַה ְ ּז ָמן ֲאנִ י ֵמבִ ין ַא ֶח ֶרת ֶאת ׁ ֶש ִה ְת ַר ֵח ׁש ּ ַפ ַעם ָר ִא ִיתי ִמ ְפ ָרץ ָ ּגדוֹ ל ְּבחוֹ ף ַה ָ ּים ְמכֻ ֶּסה ַּב ֲע ֵר ַמת ְצ ָד ִפים ְ ּדמ ּו ָת ּה ְּכ ִא ּל ּו ֵהם ה ּובְ א ּו לְ ֶקבֶ ר ַא ִחים ַא ֲח ֵרי ׁ ֶש ָה ְרכִ יכוֹ ת ֵמת ּו ְּבתוֹ כָ ם ַא ְּת יוֹ ַד ַעת לָ ַא ֲחרוֹ נָ ה ֲאנִ י ֶמלַ נְ כוֹ לִ י חוֹ ׁ ֵשב ַעל ָה ַאכְ זָ בוֹ ת מוֹ נֶ ה ֶאת ַה ִּכ ׁ ְשלוֹ נוֹ ת ְּכמוֹ ְּכלַ בְ לַ ב ׁ ֶשרוֹ ֵדף ְּב ַמ ְע ָ ּגל ַא ֲח ֵרי ָה ְרצו ָּעה ַה ְ ּק ׁשו ָּרה לְ ַצ ָ ּוארוֹ וְ נוֹ בֵ ַח ַעל ַהח ׁ ֶֹש ְך ׁ ֶשלֹא ִּכ ׁ ְשעוֹ ת ַהח ׁ ֶֹש ְך וְ ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ֵאינָ ם ַמ ְחזוֹ ִר ִ ּיים ֵהם ַרק הוֹ לְ כִ ים ו ִּמ ְת ַק ְ ּצ ִרים ַ ּגם ַה ִ ּזכְ רוֹ נוֹ ת ׁ ֶש ָ ּלנ ּו יִ ְחי ּו ַרק ַעד מוֹ ֵתנ ּו ִהיא ִא ׁ ּ ָשה יָ ָפה ּובַ ח ֶֹרף ִהיא יָ ָפה ַאף יוֹ ֵתר ְמ ִעילָ ּה ָה ָארֹךְ ַמ ָ ּג ֶפ ָיה ַה ְ ּגבוֹ ִהים ָהרו ַּח ַה ּפוֹ ֵר ַע ֶאת ְ ׂש ָע ָר ּה ִט ּפוֹ ת ַה ֶ ּג ׁ ֶשם ַעל ּ ָפנֶ ָיה ַה ּקוֹ ר ַה ַּמבְ ִריק ֶאת ֵעינֶ ָּיה ְּב ָר ִקים ִצלְ צוּל ּ ַפ ֲעמוֹ נִ ים ֲהלִ יכָ ָּתה נורית צדרבוים ָל ָּמה ַא ְּת ָּכאן? ֵע ְר ַות ׁ ָש ְוא ָהעוֹ לָ ם אוֹ ִתי ׁ ָש ַאל לָ ָּמה ַא ְּת ָּכאן? ְּת ׁש ּובָ ה ַמ ָּמ ׁ ִשית ִה ִ ּג ָיעה ֵאלַ י ִמ ּׁ ָשם ַא ֲח ֵרי לִ ּמוּד ְמ ָפ ֵרךְ ְּכ ֵדי לְ ַח ּ ֵפשׂ ֶאת נַ ְפ ׁ ִשי ׁ ֶש ָא ֲהבָ ה לְ ַ ׂש ֵחק ִע ֵּמי ַמ ְח ּבוֹ ִאים ׁ ָש ַמ ְע ִּתי אוֹ ְמ ִרים — ֵאין זֶ ה ִמ ְ ׂש ָחק יְ לָ ִדים ֹאמר ָמה ׁ ֶש ֲאנִ י רוֹ ֶאה זֶ ה ָמה ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לֹא ּת ַ ֹאמר ָמה ׁ ֶש ֲאנִ י רוֹ ֶאה ַמ ְס ִּתיר ֶאת ָה ֵאין ּת ַ ַאל ִּת ֵּתן לְ בֶ ן ָא ָדם לְ ַע ֵ ּור ֵעינֵ ָ יך ַה ּסוּמוֹ ת ִמ ֵּמילָ א ַאל ִּת ֵּתן לְ ֶמ ֱחוָ ה נְ אוֹ ָרה לְ ַה ֲע ִמיד אוֹ ְת ָך ַּב ֲא ֵפלָ ה ַאל ָּתנו ַּח ַעל זֵ ִרים ׁ ֶש ָ ּל ֶהם ְדּ ָפנוֹ ת ְצבו ִּעים זָ ָהב ִּכי רֹב ַה ּנוֹ ֵצץ ְצפ ּויִ ים לְ ִה ְת ַ ּגלוֹ ת ְּכ ֵע ְרוַ ת ׁ ָשוְ א. 30 25/03/2015 11:27:41 2015.indb 30לירפא םינזאמBook- עדה אהרוני ְּבטוֹ ֶלדוֹ "לִ ִּבי ַּב ִּמזְ ָרח וְ ָאנֹכִ י ְּבסוֹ ף ַמ ֲע ָרב" — יהודה הלוי ׁשוּב וָ ׁשוּב ֲאנִ י ְּבסוֹ ף ַמ ֲע ָרב ַאף ׁ ֶש ָאנֹכִ י ַּב ִּמזְ ָרח — ְּב ַמ ְר ֵּתף יַ יִ ן יָ ׁ ָשן ְמנַ ְפנֶ ֶפת א ֶֹדם ְצ ִע ִיפי וַ אי ֶדּ ה ִמי ,וַ אי ֶדּ ה ִמי, ְּב ִ ּנבְ כֵ י ּ ְפרוֹ זְ דּ וֹ ר ָח ׁשו ְּך סוֹ ִדי ַה ּמוֹ בִ יל ֶאל נָ ָהר ַמ ִ ּציל ְּבטוֹ לֶ דוֹ ְּ ,בטוֹ לֶ דוֹ ְמ ָאז ׁ ֶש ַּב ַעל ַה ַּמ ְר ֵּתף ׁ ְשתוּם ָה ַעיִ ן נִ ְפנֵ ף ְמנוֹ ָרה ֲחב ּויָ ה ַּבת ׁ ִשבְ ָעה ָקנִ ים ׁ ֶש ִ ּנ ׁ ְש ְמ ָטה ִמ ֵידי ֲאבוֹ ַתי ַה ּבוֹ ְר ִחים — ׁ ִש ֵ ּני ָה ִאינְ ְקוִ יזִ ְיציָ ה ַה ְ ּצ ֵמאוֹ ת ָח ְדר ּו ְּבתוֹ ְך ְּב ָ ׂש ִרי — וַ אי ֶדּ ה ִמי ,וַ אי ֶדּ ה ִמי, וַ ֲאנִ י ּבוֹ ַר ַחת ֲעצו ַּרת נְ ׁ ִש ָימה ִעם ַא ְחיוֹ ַתי ַה ּבוֹ כִ ּיוֹ ת ַה ְּמנַ ְפנְ פוֹ ת ִמ ְט ּ ָפחוֹ ת ֲא ֻד ּמוֹ ת — לַ ָ ּנ ָהר ,לַ ָ ּנ ָהר, ְּבטוֹ לֶ דוֹ ְּ ,בטוֹ לֶ דוֹ ְר ִע ָידה ַע ָזּה ִמ ׁ ְש ַּת ּ ֶפכֶ ת ְּבחוּט ׁ ִש ְד ָר ִתי ַּכ ֲא ׁ ֶשר ֶחבֶ ל ָה ִאינְ ְקוִ יזִ ִיציָ ה ְמנַ ֶּסה לְ ַה ּ ִ ׂשיג אוֹ ִתי ּארי וְ לִ כְ ר ְֹך ֶאת ַצ ָו ִ וְ ׁ ִש ָ ּניו ָה ֲא ֻרכּ וֹ ת ְמנַ ּסוֹ ת לִ נְ ּגֹס ְּב ָמ ְתנַ י וַ ִאי ֶדּ ה ִמי ,וַ אי ָדּ ֵמנ ּו — פנינה עמית יונתן גורל ָעפ ּו ִלי ַה ׁ ּ ָש ַמ ִים אוֹ תוֹ ת ַה ְ ּז ַמן ֵא ְ יך ָעפ ּו לִ י ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם וְ נָ ְפל ּו ָה ֲענָ נִ ים! ִמ ָּמה נִ בְ ֲהל ּו ַה ִ ּצ ּ ֳפ ִרים? ַה ׁ ּ ְשל ּולִ ית ַה ְ ּק ַט ָ ּנה ׁ ֶשאוֹ ִתי ׁ ִש ְ ּק ָפה? ַרגְ לִ י ׁ ֶש ֶּט ֶרם ָדּ ְרכָ ה ָּב ּה? ַּכ ְפ ּתוֹ ר ְמ ִעילִ י נִ ְתלַ ׁש וְ ִה ְת ַ ּגלְ ֵ ּגל לַ ִ ּנ ּקוּז ִמ ּׁ ָשם ָהלְ ָאה ֲענָ ִקיםֶ ,ה ֱא ַמנְ ִּתי ּ ַפ ַעם ,יָ ְרד ּו ִמ ׁ ּ ָש ַמיִ ם לָ ַד ַעת ֶאת ְּבנוֹ ת ָה ָא ָדם. ּוכְ בָ ר לֹא. וְ ַהיְ ׁשו ָּעה? לֹא ֵמ ַא ֲהבָ ה ָּתבוֹ א 25/03/2015 11:27:41 לְ ֶפ ַתע ַה ְּמנוֹ ָרה נִ ׁ ְש ֶמ ֶטת ִמ ָ ּי ִדי וְ טוֹ בֶ לֶ תְּ ,בטוֹ לֶ דוֹ ְּ ,בטוֹ לֶ דוֹ ... ֲאנִ י ֲע ַדיִ ן ׁ ָשםָ ,ר ָצה ְּבטוֹ לֶ דוֹ ִעם ּ ֶפ ַצע ּ ָפעוּר ְּב ִצ ִדּ י וַ אי ֶדּ ה ִמי ,וַ אי ָדּ ִמי ִמ ַּת ַחת לִ ְצ ִעיף ֵמ ַעל ָמ ְתנַ י — ָא ְמ נָ ם ֲא נִ י ַּב ִּמ זְ ָר ח , ַא ְך לִ ִּבי ְּבסוֹ ף ַמ ֲע ָרב — ֲאנִ י ָּכאן, ַא ְך ֲאנִ י ׁ ָשם ְּבתוֹ ְך ּתוֹ לְ דוֹ ַתי ְּבטוֹ לֶ דוֹ ְּ ,בטוֹ לֶ דוֹ ... ַה ְ ּז ַמן לֹא ּפוֹ ֵס ַח ַעל ִא ׁיש ֲחרו ִּתים אוֹ תוֹ ָתיו ַ ּגלְ ַ ּגל ָהרו ַּח ֵמ ִעיף נְ יָ ר ִּב ְקלִ ילוּת ְּכתוֹ בוֹ ת ַּב ֲאוִ יר ַה ּיוֹ ם נוֹ ֵקף ְּכמוֹ ֶק ַרח ַּב ּׁ ֶש ֶמ ׁש נוֹ ֵטף ִמ ְת ַא ֶדּ ה 31 2015.indb 31לירפא םינזאמBook- ציפי לידר ׁ ֶש ֶלג ַעל ִע ִירי לאנה המלאכית ׁ ֶשלֶ ג ַעל ִע ִירי — ְּכמוֹ ֶּכלֶ ב ׁ ָשחוֹ ר נוֹ בֵ ַח ַּב ַ ּליְ לָ ה. ַמ ָּבט ְּב ַה ְק ּ ָפ ָאה ִח ּיו ְּך ְּב ַה ְק ּ ָפ ָאה נְ ׁ ִש ָימה ְּב ַה ְק ּ ָפ ָאה ׁ ִשיר ְּב ַה ְק ּ ָפ ָאה אוֹ ִת ּיוֹ ת קוֹ ְפאוֹ ת ָּב ֲאוִ יר. ְדּ ָמ ָמה לְ בָ נָ ה. ַה ְט ִּב ִיעי ֶאת ְּב ִדידו ֵּת ְך ָה ֶע ֶרב ְּבתוֹ ְך ְּב ִדידו ִּתי ְּב ֵס ֶפל ָק ֶפה ַקר. 32 ציור מאת ברוך תור-רז 25/03/2015 11:27:42 ְ ׂש ָפ ַתי ַה ֲחת ּומוֹ ת לד"ר ביל סיגל ז"ל 1 ְ ׂשפָ ַתי ַה ֲחתוּמוֹ ת ַּכ ֵּספֶ ר ֶה ָחתוּם ְמגִ ּלוֹ ת ְ ּגנוּזוֹ ת ְּביַ ם ַה ֶּמלַ ח ַה ִּמ ִּלים ְּתהוֹ ם נִ פְ ֶע ֶרת ְּכמוֹ ְּת ִמ ָיהה ַה ׁ ְש ִתיקוֹ ת ְּכמוֹ חוֹ ף ַמ ְת ַא ֵּבד ְּבגֵ אוּת ֵמי ַה ָ ּים. 2 ּג ּופַ ת ָה ֲעלָ ָטה ִעם ּג ּופַ ת ָהאוֹ ר ִה ְת ַא ֲחד ּו ְּב ׁ ֶש ֶקט ִעם ּג ּופַ ת ַה ֵ ּצל ְּבצֵ ל ֶר ֶחם ַה ְס ָע ָרה ַעל ְ ׂשפַ ת ַה ָ ּנ ָהר. 3 לָ צוּד ׁ ְשפַ ֵ ּני ׁ ֶש ֶמ ׁש ַא ְר ְמנוֹ ת יַ ם ֵּבין ַה ַ ּגלִ ים. 4 עוֹ ְרבִ ים ׁ ְשחוֹ ִרים ּתוֹ לְ ׁ ִשים ֹאשי יוֹ נִ ים לְ בָ נוֹ ת ִמ ּ ַ ׂש ֲערוֹ ת ר ׁ ִ ֵמ ֶהבֶ ל ּ ִפי ַה ַחם ִמ ִ ּקירוֹ ת ַה ְּספָ לִ ים ַהחו ִּמים ְּבבֵ ית ַה ָ ּקפֶ ה. 2015.indb 32לירפא םינזאמBook- דוד ברבי ּ ִפ ְר ֵחי ח ֶֹרף ַעל ְ ּג ַדת ַנ ַחל ְּת ֵא ִנים ֶא ְתמוֹ ל ָהיָ ה ֶ ּג ׁ ֶשם וְ ַה ּיוֹ ם ,לְ אוֹ ָר ּה ׁ ֶשל ׁ ֶש ֶמ ׁש ְמ ִצ ָיצה, ֲאנִ י רוֹ כֵ ן ֶאל ֵעץ ָה ֲא ַפ ְר ֵסק ַה ָ ּצ ִעיר ׁ ֶש ּׁ ָש ְתלָ ה ִּב ִּתי. ּ ְפ ָר ִחים וְ ֻר ִדּ ים ַמ ִּב ִיטים ִּביַ ,ה ּיוֹ ם יוֹ ם ֻה ַ ּל ְד ָּת ּה. לִ ִימינוֹ ֶה ָה ָדר ׁ ֶש ִ ּנ ׁ ְש ַּתל ְּבלֵ ָד ָת ּהֵ ,אינוֹ ְמ ַמ ֵהר לְ בַ ּ ֵ ׂשר ֶאת ָה ָאבִ יב וְ לִ ְ ׂשמֹאלוֹ — ֵעץ ַה ּׁ ֶש ֶסק ְּכבָ ר ָחנַ ט ֶאת ּ ִפ ְר ֵחי ְס ָתווֹ , וְ ַה ְדּ בוֹ ִרים ֵּת ָאבַ ְקנָ ה ָּכל ֵעץ ְּב ִע ּתוֹ ְּ ,בלִ י ֶהבְ ֵדּ לֵ י ֶ ּגזַ ע. וְ ִ ׂש ַיחת ָה ֵע ִצים ַּת ְר ִ ּג ַיע ֶאת ַה ִ ּצ ּ ֳפ ִרים ַה ָ ּנחוֹ ת ַעל ַצ ְּמרוֹ ֵת ֶיהם וְ ָהי ּו ְּכמוֹ ַ ּגן ָה ֵע ֶדן ֲעלֵ י ֲא ָדמוֹ ת. וְ ַה ָ ּג ֵדר לְ יָ ָדם ַּתזְ ִּכיר ֶאת ָה ָא ָדם ׁ ֶש ָאכַ ל ֵמ ַה ּ ְפ ִרי וְ ֵאינוֹ ַמבְ ִחין ֵּבין ְ ׂשמֹאלוֹ לְ בֵ ין יְ ִמינוֹ , ׁ ֶש ֵאינוֹ יָ כוֹ ל לְ ַח ֵּבר ֵּבינֵ ֶיהם... ַעל ְ ּג ַדת נַ ַחל ְּת ֵאנִ ים ֲאנִ י וְ ַה ַּכ ָ ּלנִ ית ָה ֲא ֻד ָּמה וְ ָה ֲא ָד ָמה ַה ְ ּי ֻר ָ ּקה ַמ ִּב ָיטה ַּב ַּמיִ ם ָהעוֹ ְמ ִדים יְ כוֹ לִ ים ֵהם לִ ְהיוֹ ת לְ ֵעזֶ ר ַרב ְּב ׁ ָשנָ ה ׁ ְשח ּונָ ה וְ ֶאת ׁ ָש ְר ׁ ֵשי ָה ֲע ָ ׂשבִ ים לְ ַה ׁ ְשקוֹ ת ְּב ַמיִ ם צוֹ נְ נִ ים חגית בת־אליעזר וְ עוֹ פוֹ ת ַה ַּמיִ ם ׁ ָש ִטים ִּב ְמ ִהירוּת ִעם ְּכנָ ַפיִ ם ְמנַ ְ ּצלִ ים ֶאת ַה ְ ּז ַמן ׁ ֶש ַ ּי ֲהפ ְֹך לִ ׁ ְשל ּולִ ית ְק ַט ָ ּנה ֲאגַ ם ׁ ֶש ִה ְפלִ יא אוֹ ָתנ ּו ַּב ֶ ּג ׁ ֶשם ׁ ֶש ָ ּי ַרד ִמ ּׁ ָש ַמיִ ם נֶ ֱא ַסף ֵמ ֶא ֶרץ ַא ֶח ֶרת ְּכמוֹ ָּכ ְך הוּא א ּולַ י ַמ ָּתנָ ה ִא ּל ּו ָהיָ ה נָ ָהר ו ְּס ִפינוֹ ת ָהי ּו ׁ ָשטוֹ ת לְ ָא ְרכּ וֹ ַה ִאם ָהי ּו ַמ ְמ ׁ ִשיכוֹ ת לָ ׁשוּט ָהלְ ָאה ְּכמוֹ ָהעוֹ פוֹ ת אוֹ נֶ ֱע ָצרוֹ ת ַעל ַקו ַה ַּמיִ ם ַה ָ ּירֹק יָ רֹק לְ יָ דוֹ זֹאת ָּת ִמיד נִ ׁ ְש ַאל לְ לֹא ְּת ׁש ּובָ ה לְ כָ ל ַה ֵדּ עוֹ ת ַעל ְ ּג ַדת נַ ַחל ְּת ֵאנִ ים ֲאנִ י וְ ַה ַּכ ָ ּלנִ ית ָה ֲא ֻד ָּמה ׁשוֹ כְ בִ ים ֲעיֵ ִפים לְ לֹא ְּת ׁשוּבוֹ ת ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ִני ִל ְפ ֵני ׁ ִש ִירי ִה ַּכ ְר ִּתי ְמ ׁשוֹ ֵרר ׁ ָשלַ ְח ִּתי לוֹ ׁ ִשיר ֲ"אנִ י ַח ָ ּיב לִ ְפ ׁשֹט ֶאת ִח ָּב ִתי ְּכלַ ּ ַפיִ ְך ְּב ֶט ֶרם א ּוכַ ל לְ ַה ֲע ִר ְ יך ֶאת ׁ ִש ֵיר ְך". ֲעצֹר ַאל ִּת ְת ּ ַפ ּׁ ֵשט ַּב ּמ ּובָ ן ַה ֻּמ ְפ ׁ ָשט ַה ֶ ּזה נִ ְפלְ ַא ָתה ִח ָּב ְת ָך לִ י ֵמ ַה ֲע ָרכַ ת ִש ִירי. 25/03/2015 11:27:42 ִר ַּנת מצליח ִצ ּפוֹ ר ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ַה ְ ּקס ּו ָמה קוֹ ֵראת ֵאלַ יִ ְך ִמ ֶּמ ְר ַח ִ ּקים ִצ ּפוֹ ר ְקסו ָּמה וַ ֲעלו ָּמה ָהנִ ִיעי ֶאת ְּכנָ ַפיִ ְך ,לַ ֲח ׁ ִשי לִ י ֶאת ָרזֵ י ִק ְס ֵמ ְך ָהנִ ִיחי לִ י נוֹ ָצהֻ ,קלְ מוּס לִ כְ ִתיבָ ה לִ כְ ּתֹב ָּב ּה ֶאת ׁ ִש ַירי ַה ְּטמ ּונִ ים ַּב ֵ ּלב וְ נִ ּגוּן ָחלִ יל יִ ְתנַ ֵ ּגן ְּבגו ִּפי ֵעת ֶאכְ ּתֹב ִמ ִּלים יְ לַ ֵ ּונִ י וְ יִ ּ ָ ׂש ֵאנִ י לְ ִמ ְק ָסם ַה ְ ּצלִ ילִ ים אתי ֶאת יְ קוּם ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש וְ ֵא ַדע ִּכי ָּב ָר ִ ְּב ִמ ּלוֹ ַתי. 33 2015.indb 33לירפא םינזאמBook- יון דרגושנו תרגום מרומנית :מנחם מ' פאלק ֵּבית ָע ְל ִמין ְל ִמיתוֹ ִסים ׁ ֶש ִ ּנ ְר ְצח ּו ַי ַחד ִעם ַ ּד ּ ֵפי ל ּו ַח ַה ׁ ּ ָש ָנה ַרק ַעכְ ׁ ָשו ִה ְצלַ ְח ִּתי לְ ָהבִ ין ַעד ַּכ ָּמה ָה ַאכְ זָ בוֹ ת ַמ ֲענִ יקוֹ ת כּ ַֹח לַ ַח ִ ּיים, ַה ִ ּצ ּ ֳפ ִרים נָ ְפל ּו לְ תוֹ ְך ָדּ ָמם ׁ ֶשל ֲאבוֹ ֵתינ ּו וְ ַה ּׁ ָש ַמיִ ם נוֹ ְתר ּו ִּכ ְמ ַה ְדּ ֵקי ׁ ֶשלֶ ג. ישי ֶא ָחד, ֲאנִ י ֵמבִ ין ׁ ֶש ּנוֹ לַ ְד ִּתי ְּביוֹ ם ׁ ְשלִ ׁ ִ וַ ֲאנִ י יָ כוֹ ל לִ ְמצֹא ַע ְצ ִמי ְּבכֶ לֶ א ָעמֹק, ְּב ַדף ָּכלְ ׁ ֶשה ּו ׁ ֶשל לו ַּח ַה ּׁ ָשנָ ה ָּת ִמיד ָחנוּק ַעל־יְ ֵדי ׁ ֶשלֶ ג; ַרק ַע ָּתה ֵאינִ י ְמזַ ֶהה ַע ְצ ִמי ֵמ ֵעבֶ ר לְ ַד ּ ֵפי ַה ֵּס ֶפר ׁ ֶש ּלֹא נִ כְ ַּתב ַה ֵּס ֶפר ַההוּא ַה ּמו ָּדעָ ,ה ַעז, ֵּבית ָעלְ ִמין לְ ִמיתוֹ ִסים ׁ ֶש ִ ּנ ְר ְצחוּ. ֵהבַ נְ ִּתי ׁ ֶש ַה ּׁ ָשעוֹ ת נַ ֲעשׂ ּו לִ י לַ ּׁ ַשלְ ׁ ְשלָ אוֹ ת, ֲע ַדיִ ן ׁשוֹ ֵמ ַע אוֹ ָתן רוֹ ֲעמוֹ ת ְּב ֶה ַּסח ַה ַדּ ַעת ֲאנִ י מוֹ ׁ ֵש ְך אוֹ ָתן ֲע ַדיִ ן יַ ַחד ִעם ַה ֵ ּצל ֶאל ֵעבֶ ר א ֶֹפק ַה ּׁ ֶשלֶ ג ַה ַדּ ק ַה ֵּס ֶפר ּבוֹ ָחיִ ִיתי מוֹ לָ דוֹ תָ ,דּ תוֹ ת, ַמ ְק ִריב ַע ְצ ִמי לְ ַמ ַען ַא ׁ ְשלָ יוֹ ת נוֹ ְדדוֹ ת, ַהח ֶֹפ ׁש הוּא ַה ּׁ ַש ְר ׁ ֶש ֶרת אוֹ ָת ּה ֲאנִ י ָ ׂשם לַ ְ ּצבו ִּעים יַ ַחד ִעם ַהחֹק ֲח ַסר ַה ֻח ִ ּק ּיוּת. ֵמ ֵעבֶ ר לְ כָ ְך לֹא ַק ָ ּים ָדּ בָ ר, ַה ֶּטבַ ע הוּא ִּת ְקוָ הֱ ,אל ִֹהים ָרחוֹ ק ִמ ַדּ י, כּ ֹה ָרחוֹ ק ׁ ֶש ֵא ַדע אוֹ תוֹ ְּכ ִפי ׁ ֶש ֲאנִ י ָח ׁש אוֹ תוֹ ְּ ,כ ִפי ׁ ֶשהוּא ַּב ָּמוֶ ת. וְ ַקר לִ י ִמ ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ׁ ְשלָ גִ ים ְס ָערוֹ ת חוֹ זְ רוֹ ת ְּבכֶ לֶ א ַה ּיוֹ ם ּבוֹ ַה ִ ּקירוֹ ת ֵה ֵח ּל ּו לְ ִה ְתמוֹ ֵטט ְּכ ִא ּל ּו ָהי ּו לִ ׁ ְשלָ גִ ים, ַא ֶח ֶרת לֹא ָהיִ ִיתי ַחי ֶאת ַהח ֶֹפ ׁש ְּכמוֹ ַה ְר ָח ָקה נִ ְצ ִחית וְ לֹא יִ ָ ּק ַרע ִמ ֶּמ ִ ּני יוֹ ֵתר ַה ּׁ ֶשלֶ ג יַ ַחד ִעם ַדּ ּ ֵפי לו ַּח ַה ּׁ ָשנָ ה יון דרגושנו — משורר ,סופר ,הוגה 34 מתגורר בסוצ'אבה ,בוקובינה ,רומניה .פועל נמרצות לפרסום ושימור מורשתם של יוצרים נשכחים מחבל בוקובינה .ארגן מעל לתשעה פסטיבלים ,חלקם בינלאומיים ,בתחום האומנות ,הספרות והפולקלור ,וכן עוד כעשרה אירועי פולקלור חשובים .פרסם קרוב לעשרים ספרים פילוסופיים והיסטוריים־ ספרותיים על מחוז בוקובינה ויוצריו השונים .פועל לזכרם ופרסומם של סופרים ומשוררים יהודים ילידי בוקובינה ובהם :אלפרד מרגול ספרבר ,רוז אוסלנדר ,איציק מנגר ,יונה גרובר ,קוביל וול ,שלפרד גונג ,פול צלאן ,סלמה מיירבאום-איסינגר ,אהרון אפלפלד ,ולאחרונה מנפרד וינקלר ודן פגיס שמבחר משיריו פרסם במהדורה דו־לשונית בתרגומו של מנחם מ' פאלק ( .)2014פרסם מעל חמישים ספרי מקור בפרוזה ,שירה ,הומור והגות .בין אחרי" ;2005 ספרי השירה הבולטים ניתן למנות את" :ציד הדובים"" ;1980 ,עיצרו את הכוכב ,אני רוצה לרדת"" ;1998 ,אלגיות"" ;2002 ,החולצות של ֵ "השירים"."2011 , במהלך העשור האחרון ערך וכתב הקדמות לכשמונה מאות כותרים ,וכן פרסם כמאה וחמישים מאמרים ורצנזיות. 25/03/2015 11:27:42 2015.indb 34לירפא םינזאמBook- שלמה גנאור ַה ְּכ ִב ׁיש ַה ָּמ ִהיר ַה ׁ ּ ָשחוֹ ר ַה ְּכבִ ׁיש ַה ְּכבִ ׁיש ַה ָּמ ִהיר ַה ְּכבִ ׁיש ַה ָּמ ִהיר ַה ׁ ָשחוֹ ר ׁ ְשל ׁ ָֹשה נְ ִתיבִ ים מוֹ לִ יכִ ים ֶאל ָה ִעיר ו ׁ ְּשל ׁ ָֹשה נְ ִתיבִ ים ִמ ֶּמ ָ ּנה וָ ָהלְ ָאה וַ ֲעלֵ ֶיהם ְּתנו ָּעה ַמ ְת ֶמ ֶדת ָהלוֹ ך וָ ׁשוֹ ב יוֹ ָמם וָ לַ יְ לָ ה ׁ ֶשל אוֹ טוֹ ּבו ִּסים ו ַּמ ּ ָ ׂש ִא ּיוֹ ת ֶטנְ ֶד ֶרים וּמוֹ נִ ּיוֹ ת ְּתכ ּולָ ָתם מוֹ בִ ילִ ים ֵמ ִעיר ֶאל ִעיר. ַעל ְ ׂש ַפת ַה ְּכבִ ׁיש ּ ִפ ְר ֵחי ָאבִ יב ּובַ ְּס ָתיו יֶ ׁ ְשנוֹ ג ֶֹד ׁש ּ ֵפרוֹ ת — ַה ֶ ּנ ָהג לֹא רוֹ ָאם הוּא ָאץ וָ ָרץ ְּב ִח ּ ָפזוֹ ן ֵמ ִעיר ֶאל ִעיר ִמ ָ ּנ ִתיב ֶאל נָ ִתיב ִאם לֹא ָאזְ לַ ת ֶּבנְ זִ ין אוֹ ַמיִ ם ַר ְמזוֹ ר ָאדֹם ּבוֹ לְ מוֹ ת ֶאת ִר ָיצתוֹ . ַה ְּכבִ ׁיש ַה ְּכבִ ׁיש ַה ָּמ ִהיר ַה ְּכבִ ׁיש ַה ָּמ ִהיר ַה ׁ ּ ָשחוֹ ר; ִה ֵ ּנהְּ ,בזַ ק ַה ָּמוֶ ת חוֹ ֶצה לָ ֶפ ַתע ֶאת ַה ּ ַפס ַה ַדּ ק ֵּבין נָ ִתיב וְ נָ ִתיב וְ נִ ׁ ְש ַּכח ְּכ ֶה ֶרף זֵ כֶ ר ַאיִ ן ַעל ׁ ְשל ׁ ֶֹשת ַה ְ ּנ ִתיבִ ים ַה ְּכפ ּולִ ים ׁ ֶש ֲעלֵ ֶיהם ַה ְּתנו ָּעה ַה ַּמ ְת ֶמ ֶדת ָהלוֹ ְך וָ ׁשוֹ ב יוֹ ָמם וָ לַ יְ לָ ה ׁ ֶשל אוֹ טוֹ ּבו ִּסים ַמ ּ ָ ׂש ִא ּיוֹ ת ֶטנְ ֶדּ ִרים וּמוֹ נִ ּיוֹ ת מוֹ ִבילִ ים ְּתכ ּולָ ָתם ֵמ ִעיר ֶאל ִעיר. ׁ ָשחוֹ ר ׁ ָשחוֹ ר ַה ְּכבִ ׁיש ַה ְּכבִ ׁיש ַה ָּמ ִהיר ְּב ׁ ָשחוֹ ר 35 25/03/2015 11:27:43 2015.indb 35לירפא םינזאמBook- רולף יעקובסון כרמית רינצלר תרגם מנורבגית לאנגלית :אולב גרינדה תרגם מאנגלית :יעקב אלג'ם ַּכ ּפוֹ ת ָי ַד ִי ְך ַה ַּמ ְח ׁ ָשבוֹ ת; ַה ַּמ ֲע ִשׂ ים ׁ ֶש ְּל ָך ַּכ ּפוֹ ת יָ ַדיִ ְך נוֹ ׁ ְשקוֹ ת לְ ׁשוֹ ׁ ַש ֵ ּני ַה ַּמיִ ם , וְ יֵ ׁש ְּבלִ ּטו ָּפם אוֹ רֶ ׁ ,ש ֶמ ׁש וְ ׁ ָש ַמיִ ם. ַּכ ּפוֹ ת יָ ַדיִ ְך יוֹ ְצרוֹ ת ֲערוּגוֹ ת ׁ ֶשל זְ ַמן ְּבתוֹ ְך ַה ִּבלְ ָע ִד ּיוּת ׁ ֶשל ַה ַ ּגן. ַה ַּמ ְח ׁ ָשבוֹ ת ׁ ֶש ְּל ָךַ ,ה ַּמ ֲע ִ ׂשים ׁ ֶש ְּל ָך לֹא יָ מוּת ּו ֲאבָ ל ַה ִּת ְקווֹ תׂ ִ ,ש ְמ ַחת ַח ֶ ּי ָ יך ַה ְ ּצ ָרכִ ים ׁ ֶש ְּל ָך יָ מוּתוְּּ ,ת ׁשוּקוֹ ֶת ָ יךַ ,ה ְדּ ִר ׁישוֹ ת ׁ ֶש ְּל ָך יָ מוּתוַּ ,א ְך לֹא ַמה ּׁ ֶש ָע ִ ׂש ָית לַ ְמרוֹ ת ַהכּ ֹל א ּולַ י ְּבב ׁ ֶֹשת ַמה ִּכי ַדּ ל ָהיָ ה וְ ַחי יָ כֹלְ ָּת לַ ֲעשׂ וֹ ת יוֹ ֵתר; ָא ְמנָ ם הוּא ַחי ֲאבָ ל ַה ְּת ׁשוּקוֹ ת ׁ ֶש ְּל ָך יָ מוּתוִּּ ,ת ְקווֹ ֶת ָ יך ְּב ָקרוֹ ב יִ גְ וְ ע ּו ַ ּגם ֵהםֲ ,אבָ ל ַה ַּמ ְח ׁ ָשבוֹ ת ׁ ֶש ְּל ָך, ֶמה ָהי ּו ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ֶת ָ יך ׁ ֶש ִ ּי ְחיוָּ ,מה ַה ַּמ ֲע ִ ׂשים ֲא ׁ ֶשר ָע ִ ׂש ָית לַ ֲעזָ אזֵ לֵּ ,כן ָמה ַא ָּתה ָע ִ ׂש ָיתֵּ ,כן, ַא ָּתה ַּכ ּפוֹ ת יָ ַדיִ ְך ְמ ַד ְּברוֹ ת ְּב ַעד ַע ְצ ָמן; וְ יֵ ׁש ָּב ֶהם ִס ּפוּר ָעלוּם ׁ ֶשל ַא ֲהבָ ה נוֹ ֶא ׁ ֶשת, ֶאת נְ ִחילֵ י ַה ֵ ּלב ו ְּתהוֹ ם ַה ְ ּנ ׁ ָשמוֹ ת חוֹ ֶרכֶ ת... ַּכ ּפוֹ ת יָ ַדיִ ְך ׁ ֶש ּנוֹ גְ עוֹ ת לֹא נוֹ גְ עוֹ ת, ְמ ַט ְ ּילוֹ ת ַעל נְ ִהי ַה ֶדּ ַמע, יוֹ ְצרוֹ ת ִ ׂש ְמ ַחת ַח ִ ּיים ו ְּתקו ָּמה, זוֹ ְרעוֹ ת ִח ּיוּת. ּובֵ ין ׁ ֵש ֶפל לְ גֵ אוּת יֵ ׁ ְשנוֹ ַה ַ ּגל ַה ּסוֹ ֵער ׁ ֶש ֶאל יָ ַדיִ ְך חוֹ ֵתר וְ נוֹ ׁ ֵשק לָ ֶהם לְ אוֹ ת ּתוֹ ָדה ַמה ַדּ ְע ֵּת ְך?! 36 25/03/2015 11:27:43 2015.indb 36לירפא םינזאמBook- יואל נץ "א ִני סוֹ ֵבלַ ,מ ׁ ְש ָמע ַק ָ ּים" ֲ לעפרה ִּב ְמ ִציאוּת ֲהז ּויָ ה ׁ ֶש ָּכזוֹ — ַמ ְת ִמ ָיהה ַה ְּת ִמ ָיהה ִאם מוֹ ַתר ָה ָא ָדם... ִ"ק ׁיש ִק ׁיש!" ָק ְריָ א, ָּכמוֹ ה ּו ְּכ ִא ְס ְּת ָרא ַ ּגלְ מוּד ׁ ֶש ַּמ ְר ִע ׁיש לְ ִח ָ ּנם ְּבלָ גֵ ינָ א. ֵאין לִ י ְּב ָדל ׁ ֶשל ֻמ ּ ָ ׂשג ַמה ּו סוֹ ד ַה ַח ִ ּיים, ֵאין ֶה ְס ֵּבר לִ י לְ ַמ ׁ ְש ָמעו ָּתם... נִ ְ ׂש ָ ּגבִ ים ַעד ֵא ָימה, ֵאין ּבוֹ לֵ ם לִ זְ ִר ָימה, ַא ְך ָּכ ֵה ָ ּנה זוֹ ְר ִמים וְ כָ ֵה ָ ּנה. ֶּבן ָא ָדם ְמ ׁ ַש ֵ ּיט ְמ ֻד ּׁ ָשן — ׁ ֶש ֲה ֵרי ְּב ַצלְ מוֹ ׁ ֶשל ֱאלוֹ ַּה נִ בְ ָרא, ַא ְך זוֹ ֵעק לַ ּׁ ָש ַמיִ ם ִּבכְ ֵאב ּובְ ׁ ֶשבֶ ר ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ָ ּקם ַקיִ ן ַעל ֶהבֶ ל: ַָמה ֶח ְט ִאיַ ,אלְ לַ י? ָמה עוֹ לַ לְ ִּתיֲ ,אבוֹ י? יֵ ׁש ִס ָּבה לַ ַּתגְ מוּל ַה ּנוֹ ָרא?.. וְ טוֹ ְר ִדים ֶאת רו ִּחי ִּת ָּמהוֹ ן ו ְּת ִמ ָיהה ָּכל ֵא ַימת ׁ ֶש ִ ּנ ָ ּצב ֳקבָ ל ֵסבֶ ל! ֵּכןַ ,ה ְדּ וַ י וְ ַה ֵּסבֶ ל ֵהם ָּכאן וְ ַעכְ ׁ ָשו — ַמ ָּמ ׁשוּת ְּבלֹא ַּכ ַחל ּובְ לֹא ְ ׂש ָרק. ֲ"אנִ י סוֹ בֵ ל ַמ ׁ ְש ָמע ַק ָ ּים", ָּכ ְך ָּכ ַתב ּ ְפ ִרימוֹ לֵ וִ י* — הוּא ָצ ְפנַ ת ּ ַפ ְענֵ ַח. ִמי ָחכָ ם וְ יָ ׁ ִשיב נְ כוֹ ָחה, ִאם ִסבְ לוֹ ׁ ֶשל ָא ָדם הוּא ְּב ִדין ,הוּא ֻמ ְצ ָדּ ק? ִּכי ַה ֵּסבֶ ל א ּולַ י לֹא נוֹ ַעד ֶא ָ ּלא ַרק... ֶאת ַה ֵ ּי ׁש לְ ַה ֵ ּלל ּולְ ׁ ַש ֵּב ַח. 25/03/2015 11:27:44 ציור מאת ברוך תור-רז * "...סביר להניח כי אותו הוגה דעות צרפתי ,ששמו נשמט מזכרוני, [הלוא הוא ֶרנֶ ה ֶד ַק ְרט בספרו 'הגיונות'' :אני חושב ,משמע אני קים' — י.נ ].לא סבל רבות בחייו ,שאם לא כן ,היה משיח את מצודת הוודאויות שלו על בסיס אחר .למעשה ,לעתים קרובות אין החושב בטוח שהוא חושב ,מחשבתו נודדת בין התבוננות לחלום ,חומקת מבין ידיו ,מסרבת להלכד ולהינעץ בניר בדמות מלים .לא כך הסובל, לסובל אין שום ספקות ,הסובל בטוח תמיד ,בטוח שהוא סובל ולפיכך קים"... מתוך "זמן שאול" מאת פרימו לוי 37 2015.indb 37לירפא םינזאמBook- נעמה ארז ניקולא יוזגוף-אורבך ְל ַק ֵ ּלל ִא ָּמא לֹא ׁ ֶש ֵאינֶ ִ ּני יוֹ ַד ַעת לְ ַק ֵ ּלל עוֹ ד ֵא ְ יך ֲאנִ י יוֹ ַד ַעת ַעד ַּכ ָּמה ַקל לְ ַק ֵ ּלל ו ַּמה ּ ָפ ׁשוּט ִמ ָ ּל ֵתת לַ ַ ּג ֲח ָמה לְ ִה ְת ּ ָפ ֵרץ ֵמ ַה ּגוּף ֶדּ ֶר ְך ַה ּ ֶפה אוֹ ֶדּ ֶר ְך ָה ֶא ְצ ָּבעוֹ ת ַעל ַה ִּמ ְקלֶ ֶדת. ְדּ ָמ ָמה ׁ ֶש ּ ָשנִ ים ִּל ַ ּק ְט ְּת ַּב ּ ָ ׂשדוֹ ת נֶ ֶאגְ ָרה ְּב ִצנְ ָצנוֹ ת ִר ָּבה ֲא ֻד ּמוֹ ת. ִמ ֵדּ י ֶע ֶרב ָמ ַר ְח ְּת ְדּ ָמ ָמה ַעל ַ ּגב ְ ּצנִ ִימים ו ָּמזַ גְ ְּת ְדּ ָמ ָמה ַ ּגם לִ ְק ֵד ַרת ַה ָּב ָ ׂשר ּולְ יֶ ֶתר ַה ַּתבְ ׁ ִשילִ ים. אתנוַּ ׁ ,שבְ ְּת לְ לַ ֵ ּקט ְדּ ָמ ָמה ַּב ּב ֶֹקרְּ ,ב ֵצ ֵ ּוכְ ׁ ֶש ּׁ ַשבְ נ ּו ׁשוּב ִדּ ַּמ ְמ ְּת ְדּ ָמ ָמה וְ ָאגַ ְרנ ּו לְ ַמ ֲענֵ ְך ֶאת ׁ ְש ֵא ִר ּיוֹ ת ַה ְדּ ָמ ָמה ׁ ֶש ּנוֹ ְתר ּו ָּב ְך ַּב ִ ּצנְ ָצנוֹ ת ָה ֲא ֻד ּמוֹ ת. ַרק ַּב ַ ּליְ לָ ה ִעם ׁשוּבוֹ ... ִה ְתנַ ּ ְפצ ּו ִצנְ ְצנוֹ ת ָה ִר ָּבה ָה ֲא ֻד ּמוֹ ת וְ קוֹ ל זַ ֲע ָק ֵת ְך ָּב ַקע ִמ ֵּבין ַה ּׁ ְשבָ ִרים ּובָ כָ ה. יוֹ ֵתר ָק ׁ ֶשה לְ ִה ְת ּבוֹ נֵ ן ָּב ּה ּולְ ַה ְחזִ יק אוֹ ָת ּה ֶרגַ ע ְּבתוֹ ְך ַּכף ַה ָ ּיד לִ ְמדּ ֹד אוֹ ָת ּה ָּב ֶא ְצ ָּבעוֹ ת לִ ְטעֹם אוֹ ָת ּה ְּב ֶעזְ ַרת ַה ָ ּל ׁשוֹ ן לִ נְ ּגֹס ָּב ּה ְק ָצת ְק ָצת נוק ׁשוֹ ת. ִעם ַה ּׁ ִש ַ ּניִ ם ַה ְ ַעכְ ׁ ָשו ֲאנִ י ְמבִ ינָ ה אוֹ ָת ּה ִמי ִהיא ָמ ַתי ִה ִ ּג ָיעה ַמה ִהיא רוֹ ָצה ִמ ֶּמ ִ ּני. ַה ַ ּג ֲח ָמה ִהיא טוֹ ָטלִ ית ֲאבָ ל ֲאנִ י לֹא ַה ַ ּג ֲח ָמה ׁ ֶש ִּלי. מיכל ארנון-אפרת ֵלב 38 25/03/2015 11:27:44 ִמ ָּסבִ יב לַ ֵ ּלב יֵ ׁש ּגוּף כּ וֹ ֵאב וְ ַה ֵ ּלב ׁשוֹ לֵ ַח ׁ ְשלוּחוֹ ת ׁ ֶשל ָדּ ם ו ְּד ָמעוֹ ת לֹא לְ ִה ָ ּו ֵתר לֵ ב לְ בַ ד מוּל ַע ְצמוֹ . 2015.indb 38לירפא םינזאמBook- יאיר בן־חיים ָח ַז ְר ִּתי ַל ּ ָ ׂש ָפה ַה ִ ּק ְד ִמית ֲח ֻנ ּ ָפה ָחזַ ְר ִּתי לַ ּ ָ ׂש ָפה ַה ִ ּק ְד ִמית ַה ְּמסוֹ כֶ כֶ ת ַעל ּ ִפגְ ֵעי ַהיוֹ ְמיוֹ ם ל ּו יָ כֹלְ ִּתי ְּבנָ ֵקל לְ ַה ׁ ְש ִמיט ִמ ָ ּי ַמי ֶאת ַה ָּט ֵפל ַה ּנוֹ ָרא ָה ָאיֹם ָהיִ ִיתי רוֹ ֵקד ָּב ֲאוִ יר ָהיִ ִיתי ׁשוֹ ֵקד ו ַּמ ְק ּ ִפיד ַעד לְ ַה ְחוִ יר ַעד יִ ָּמ ֵתג ַה ָּס ֵפק ַה ְּמ ֻצ ְח ָצח ְּביֶ ֶתר ְ ׂש ֵאת ֵמ ַעל ַה ָּסבִ יר. ַה ֲחנֻ ּ ָפה ׁ ֶש ִּלי ֵאינָ ּה ְמ ֻת ְר ֶ ּגלֶ ת ַדּ ָ ּי ּה לָ ֵצאת וְ לִ ְרעוֹ ת ִּב ְ ׂשדוֹ ת ׁ ְש ָק ִרים ַח ּ ָפה ֵמ ֶר ׁ ַשע ָר ָפה ִמ ְדּ ָאגָ ה לִ בְ חֹן ֶאת ָע ְצ ָמ ָת ּה ַּב ִ ּנ ְס ָּת ִרים. ָּב ַר ְח ִּתי ֵמ ַה ּ ָ ׂש ָפה ַה ְּס ָת ִמית ַה ְּמ ֻסכְ ֶסכֶ ת ִעם ִרגְ ֵעי ַה ּׁ ִשגְ ָרה ל ּו יָ כֹלְ ִּתי לְ ַס ֵּכל ִר ׁ ְש ִמית ִמ ֵ ּלילִ י ֶאת ָה ָא ֵפל ַה ּקוֹ ֵדר ׁ ֶש ִ ּנבְ ָרא ָהיִ ִיתי לוֹ כֵ ד ו ַּמ ְס ִּתיר ָהיִ ִיתי ּפוֹ ֵקד ו ַּמ ְח ִסיר ֶאת נְ ֻק ַדּ ת ַה ֻּת ְר ּ ָפה ֶא ְת ַמ ֵּסר לַ ּ ָ ׂש ָפה וְ ַאכְ ִּתיר ִּבכְ ָפ ָפה ֶאת ַה ֶהבֶ ל ַה ֵחן וְ ַה ֻח ְצ ּ ָפה ִהיא הוֹ לֶ כֶ ת לְ ִא ּבוּד וְ זוֹ נַ ַחת ֶאת מוֹ ֶר ׁ ֶשת ֵאם ַה ַה ְחנָ פוֹ ת ׁשוֹ כַ ַחת וְ א ּולַ י ַאף ּבוֹ ַר ַחת ֵאינָ ּה יוֹ ַד ַעת לְ ִה ְתיַ ּפוֹ ת. 39 25/03/2015 11:27:45 2015.indb 39לירפא םינזאמBook- שער העיון והביקורת שמאי גולן קורבן השואה איננו אחד חלקי שישה מליון למשורר יעקב ברזילי עם זכייתו בפרס מטעם דירקטוריון אקו"ם על תרומתו ליצירה הישראלית ולהנצחת זכר השואה בשירתו ס 40 פרו של המשורר יעקב ברזילי "מחכה לאבי" ,שב ומוכיח כי אימי השואה ,אשר אותם חווה בנערותו עם משפחתו ,ובה נרצח אביו ,עדיין קיימים בנוכחות חיה ומייסרת את נפשו ,ואין היא מניחה לו להימלט ממנה אל הוויית החיים הישראלית שבנה כאן .אין היא מניחה לו לחדול מחשבון נפש מתמיד עם מחוללי השואה ,עם אירועיה ,עם האלוהים שהרשה לרצוח את בני עמנו ,ובתוכם אף את אביו. ובשיריו הוא שב ומביע את געגועיו לאביו ,כמו גם לבני משפחתו וכן לעם היהודי שנרצחו. כניצול מחנה־ההשמדה ברגן־בלזן הוא חש שנשאר בחיים כדי לספר" :קמתי לתחייה לספר את מותי" .כלומר ,הוא ניצל כדי לתת ביטוי לנרצחים ,לכאב המחאה הגדולה כלפי האלוהים" :אני רציתי להחזיק /בידו של אלוהים /והוא הושיט אותה לאחרים" ,הוא כותב בשירו "ממזר" ,כשהוא מגדיר כך, בסרקאזם מר ,את יחסו של האל כלפיו וכלפי העם היהודי. לפי דברי המשורר ,רק אירוניה וסרקאזם חד ומר עשויים לבטא את עמדת הניצול ששרד את התופת ,כי המילים דלות מלבטא את הכאב ואת הייסורים .אכן ,שיריו בעלי העוצמה האלה קרובים לליבי ,משום שאני ,כניצול השואה ,שכל ימיו כותב על נושא זה ,אם בסיפורים וברומנים ואם במאמרים ובעריכת אנתולוגיה ,מיטיב להבין ולחוש את הכאב העצום שבבסיס השירים. המשורר חש שהוא נשאר בחיים לא מפני שאלוהים אהב אותו ,או משום שבני־אדם ריחמו עליו ,אלא מפני שהתחבא מפניהם ,הסתתר מפני אלוהים ואדם .הוא השתדל לעקוף אותם כאותו נוסע סמוי ,ברכבות שהסיעו את היהודים אל מותם ,כפי שהוא כותב בשירו "נוסע סמוי". 25/03/2015 11:27:45 על העטיפה האחורית של ספרו "מחכה לאבי" כתוב: "בשפה שירית ,לא מינורית ,יעקב ברזילי מאפשר לנו לחוש ולחוות את המאורע המדהים והנורא ,הקרוי בפינו שואה, באופן אישי־קרוב" .אכן משפט זה מבטא במידה רבה את אשר חש הקורא. אבל המשורר נעזר גם במטאפוריקה שירית כדי לנסות להעביר אלינו ,הקוראים ,את אשר הוא חש על בשרו .וכבר שם הספר מכניס את הקורא למרכז הנושא" :מחכה לאבי", מצד אחד — הציפייה המשיחית להופעתו של האב שנרצח בברגן־בלזן ,ומצד שני — הידיעה שהוא לא יבוא .ואכן ,בשירו "השיבה לברגן בלזן" משתמש ברזילי בפרשנויות חז"ל על ימות המשיח ,כפי שבאה לביטוי במקורות היהודיים ,החל בתנ"ך ,ובעיקר ספר יחזקאל וחזון העצמות היבשות. המטאפוריקה באה להדגיש ולהעצים את החוויה, שהמשורר מבקש להעביר אלינו ,הקוראים .הוא משתמש לעתים בהשאלות ,במילים במשמעות נרחבת יותר ממשמעותן המילונית הרגילה ,והן שמעניקות ללשונו ציוריות "מרוכזת" .ככל השאלה ודימוי ,כך אף אצל ברזילי, היא נובעת ממציאות מוכרת — אל ההפשטה ואל הרב־ משמעות .האסוציאציות בשירתו מעוררות בלב הקורא חוויה אינטימית עם המתואר ,ועם זאת גם מתח פיוטי. כמובן שהשימוש בסמלים ,מצד אחד — מתקופת השואה, ומצד שני — מתחום היהדות ,אף מוסיף לשירים משמעויות מעמיקות. כאמור ,למשורר שיג ושיח עם האלוהים ,שעיקרו הטחות אשמה כלפיו .האלוהים העניש את המשורר ,בכך שלקח ממנו את אביו בגיל כה צעיר ,ולא עוד אלא אף העלים אותו בתוך מיליוני המומתים ,ובכך אף ניסה למחוק את זכרו .המשורר מתקומם אף נגד הניסיון להשכיח את מעשי הרצח של הפרטים ,של היהודי הבודד ,של הילד שאף לא זכה עדיין למקום בעולם ,והוא כותב" :אלוהים העניש אותי ,ואני מאניש את אבי ,יחדל להיות ִמ ְס ּ ָפר ,אחד חלקי שישה מליון". ואכן ,בזכירת קורבנות השואה מחובתנו ,השרידים ,לזכור את המתים כבני אדם בשר ודם .וכן לתאר את חייהם ומותם במליאותם .ואף כתבתי על כך במבוא לאנתולוגיה שערכתי "השואה — פרקי עדות וספרות" אשר ראתה אור בשיתוף עם "יד ושם" לפני כשלושים וחמש שנה ,וציינתי שם במבוא, שאף־על־פי שהמעשים שבוצעו חורגים מעבר לתפיסה 2015.indb 40לירפא םינזאמBook- האנושית ,אף־על־פי־כן ,מצווה עלינו לספר — ולו בשפת אנוש דלה" .כי אכן המתים חייבים להופיע כבני אדם שחיו ופעלו כמונו וככל האדם — כל אחד ואופיו המיוחד והתנהגותו האישית .וגם ברזילי מדגיש במבוא לספרו "מחכה לאבי": אסור שהקורבן ייהפך ל"אחד חלקי שישה מליון" .אלא "הוא שוב יהיה אדם ,מאה אחוז אדם ,שהיו לו שם וכתובת ,גובה ומשקל ,וחלומות שלא עלה בידו להגשים כי נולד יהודי". הבן־המשורר מבטיח לאביו ,באותן מילים שפתח במבוא, אך בשינוי קל ,כמשלים" :אם אהיה נהר ,אזכור ,אם אהיה אבן ,אכאב ,ואם ייגזר עלי להיות אילן ,אתאבל / .אני אהיה לו מצבתו /עד עולם" .המטפוריקה באה להדגיש שתמיד, לעולם ולנצח ,כל עוד המשורר יחיה ,ובצורה מטפורית גם בגלגולים אחרי מותו ,הוא ימשיך לזכור את אביו ולספר עליו. בשיר "כשאבי יקום לתחייה" ,מדמה את עצמו המשורר לאיילה שלוחה ,שירוץ לפגוש את אביו ,וליבו המלא על גדותיו אהבה וגעגועים אליו ידמה לסכר גבוה ,הממתין לפתוח את "מגופי הסכרים" כדי להציף את אביו באהבה. ואביו יופיע כדמות בשר ודם ,אף יעמוד "כימים ימימה אצל שולחן הגזירה" .כך מבקש המשורר לזכור את אביו :כאדם בשר ודם הממשיך במלאכתו וחי את חייו. הסכנה האורבת למשורר ולסופר המבקשים לתאר את השואה באופן ישיר ,תוך הסתמכות על המציאות האכזרית, תוך פירוט האירועים ,היא סכנת הבנליזאציה של השואה, ואולם מי שבורח מתיאור המציאות כפי שהייתה ,ומבקש לתאר את השואה רק בעזרת סמלים ,השאלות ודימויים, מסתכן באובדן העיקר — האדם עצמו ,הקורבן ,ואף בתיאורו הקונקרטי של הרוצח .הקורא אמנם אולי יתפעל מיפי התיאורים ,מן האמצעים הספרותיים ,אך ייתכן שתוך כך ישכח את התכלית ,שהיא זכירתם של הנרצחים ,וזכירתם של הרוצחים מעניהם. ואילו יעקב ברזילי ,על ידי שאינו מפליג יותר מדי בקונבנציות ספרותיות ,מצליח להציג את הקורבן כפי שהיה, חי ופעל .האב הוא דמות אדם החי ופועל ,חי עם משפחתו ומצפה לעתיד טוב יותר .דמות ממשית זו נחרתת בנו .אבל כאשר המשורר חוזר לברגן־בלזן אחרי שישים ושלוש שנים, הוא מציין בראש ובראשונה את העובדה שאביו איננו שם, אלא מה שנותר כזיכרון :רק "האדמה הארורה" שעצמותיו של אביו מדשנות אותה "ואפרו משייט בנהרות". כאמור ,אחד מפרקי הספר נקרא "לאלוהים" .ובפרק זה גם נשמעת התלונה "האיובית" הנצחית כשמעל מרחפת השאלה — היכן הצדק? המשורר אף פונה בלגלוג" :אלוהים 25/03/2015 11:27:45 יקר( ",בשיר "אלוהים יקר") ומטיח בו" :אולי אתה מתחרט / שבחרת בנו?" — ובהמשך הוא שואל באותה נימת לגלוג: "עשינו לך בושות /בווארשה ,בסוביבור / ,לא התנהגנו כמצופה" .המשורר מניח שכל קורא מכיר שני מקומות אלה ויודע על מרד היהודים הנואשים בגיטו ורשה ועל מרד הנידונים למוות במחנה ההשמדה בסוביבור .ובכל זאת, לקראת סוף השיר ,מבקש הוא קצת אהבה מאלוהים ,אך שיהיה בה די "לאהוב גם אותך" ,ומבקש בכניעה את כברת "הארץ הקטנה" עד "אחרית הבריאה". אף בשיר "בן מאומץ" מזכיר המשורר את המוות בתאי הגזים ,שבהם נערכה עקדת יצחק האמיתית .הפעם הזאת אכן מחכים המלאכים לבן הנרצח הלא הוא יצחק ,כלומר העם היהודי ,שיגיע מתוך הארובה בדמות עמוד עשן .והמלאכים הטהורים בבגדים לבנים ישאו את הקורבן "להיות בן מאומץ לאלוהים" .הפעם הזאת נערכה העקידה ,והאייל לא חיכה בסבך ,והאלוהים קיבל את מבוקשו ,מטיח המשורר. וכמו שהתחלתי את דבריי בשיר "נוסע סמוי" ,כך גם אסיים ,תוך עיון נוסף בו .כאמור ,המשורר לועג וכועס בשיר, וכותב" :אלוהים יקר ,אתה זוכר? /כשאני הייתי ילד קטן / אתה היית נהג קטר /היית נוסע למקומות אקזוטיים/ : אושוויץ ,בירקנאו ,מיידנק ,ברגן־בלזן ".אך המשורר ניצל מאותם מקומות זוועה ורצח "אקזוטיים" הודות לעובדה שהוא ,כביכול נסע כנוסע סמוי ,ולכן לא היה מחויב לרדת באותן תחנות המוות .ועולה התחושה כי מתוך אמונה דתית עמוקה הוא בא בטענות אל אלוהים . ציור מאת ברוך תור-רז 41 2015.indb 41לירפא םינזאמBook- ד"ר שירלי אברמי ּ קסמה של השירה על “— ו ַּמה ַל ֲעשׂ וֹ ת ְּבסו ִּסים ַּב ֵּמ ָאה ָה ֶע ְ ׂש ִרים? ו ָּב ַא ָ ּילוֹ ת ,ו ָּב ֲא ָב ִנים ַה ְ ּגדוֹ לוֹ ת ֶש ְּב ָה ֵרי ְירו ׁ ָּש ַל ִים?" (לאה גולדברג ,בתשובה לשאלה לשם מה נחוצים שירים) מ 42 ּ קסמה של השירה? מה מיוחד בלכתוב שירים, ה לקרוא שירים ,מה סוד הקסם? התשובה הפשוטה ,לכאורה ,היא זו של לאה גולדברג. השירה היא מקומם של החפצים והרעיונות ,הפריטים והרגשות ,שאינם חלק מעולם המעשה ,הפרקטיקה ,של חיי היום־יום .מקומם של הדברים שעיקרם ביופיים ,ולאו דווקא בשימוש שאנו יכולים לעשות בהם .ולכן השאלה בעצם צריכה להיות לשם מה יש יופי בעולם ,ולא לשם מה יש שירה; וגם כאן — אין ייעודו של היופי רק לגרום הנאה למתבונן ,להוות פסק זמן בתוך כיעור וזוהמה ,גסות ואלימות; ליופי יש בעיניי תפקיד שהוא הרבה מעבר לכך ,תפקיד פיזי של ממש ,בהיותו בן בריתם של המוסיקה והאמנות ,הפריחה והלבלוב :בהיותו מתנה לחושים. לכאורה ניתן לקלוט את העולם ללא חושים כמעט ,פרט לחוש הראייה ,שיאפשר לנו להתבונן ולקרוא .אבל ישנן תופעות רבות שעצם ההסתכלות עליהן אינה העיקר ,אלא יש לחוש אותן. כזו ,בין השאר ,היא השירה. ולכן בעיני השאלה הראשונה ,ואולי היחידה בעצם ,על אמנות ,היא — האם זה מרגש? זהו המבחן .ציור ,פרוזה ,מוסיקה ,ולענייננו — שירה — יכולים להיות מעניינים ,חשובים ,פורצי דרך ,מנוסחים, מצוירים או מולחנים היטב; אבל לפני הכול אתה ,החווה אותם ,חייב להתרגש. להתרגש — אלו דפיקות לב, להתרגש — זה חיוך נוסטלגי, להתרגש — זה להישען לאחור ,להסיט לרגע את המשקפיים ולהתערסל בתוך מה שהאמנות מאפשרת לנו, אם רק ניתן לה. ולכן השאלה אם מישהו "מבין" שירה אינה השאלה הנכונה. 25/03/2015 11:27:46 לאה גולדברג השאלה היא האם השירה טעימה לו .ערבה לאוזניו. כמו מוסיקה .כמו יין .כמו ממתק. גם במוסיקה טובה ,או יין טוב ,כדאי להבין .הכרת איכויות שנות בציר ,או הרמוניה של סולמות ,מעמיקה את חוויית לפנות את החושים: המשתמש ,אבל לפניה צריך ַ לוותר על הציניות ,על מבט־העל .להיות ,לרגע ,הילד שהיית פעם לקרוא שירה כחוויה ראשונית ,בראשיתית. ואולי זה ,בעצם ,קסמה של השירה — היכולת שלה לברוא ,באמצעות המטאפורות ,עולמות שלא היו קיימים לפניה; חיבורים שאותם רואה רק משורר ,ויכול לחוות רק קורא שירה. כך, תוכל לערסל את מילותיו של המשורר על הלשון אפילו לא להבין הכול ,אלא רק את הבקשה שלו ממך, אנא ,היה איתי ,הנה אני מציע לך להתבונן על העולם באופן שונה ,חדש, וכמו תמיד ,הכול צפוי ,והרשות נתונה. הכול צפוי בהקשר הזה ,פירושו שתמיד ניתן להגיד שמה שהיה הוא שיהיה. כל זה כבר היה כבראשונה ,כמאמר קהלת .ובד בבד, הרשות נתונה. להתבונן בעולם דרך עיניהן של המילים ,מבעד לפריזמת הצלילים, להתנגן במוסיקה של השיר (לא להתבלבל עם הלחן. לעיתים אין קשר בין השניים), במקצב ,באופן שבו נופל עליו האור ,בנקודה בחיים שבה הוא פוגש אותך. ּ קסמה של השירה. וזה ,ככלות הכול ,סוד 2015.indb 42לירפא םינזאמBook- ניצה בן־דב הקול הפנימי על ספרה של אילנה אבן טוב-ישראלי, הקול הפנימי :מסע אישי דרך קריאה וכתיבה ,ספרי עתון 159 ,2012 ,77עמ'* ה ספר של אילנה אבן טוב-ישראלי הקול הפנימי הוא כולו נתינה .כותרת הספר עלולה להטעות. נדמה כאילו המחברת תיתן בו מבע לקול הפנימי שלה, אבל לא היא .בראשיתו של כל פרק היא נותנת קול לסופרים ולמשוררים שאמרו דברים הנוגעים לנושא הפרק, ודבריהם ,המובאים על ידה ,מצטרפים למקהלה אחת, הרמונית ,מורכבת ומרגשת .עבודת הליקוט של האמירות, המתכתבות זו עם זו ,משלימות זו את זו ומביעות כל אחת בדרכה אמת פנימית חדה ,היא בבחינת נתינה .מי לא מבקש לעצמו ניסוחים פיוטיים לרגשות המתרוצצים בקרבו באנדרלמוסיה ומחפשים להם מילים? מי לא היה רוצה לדעת שגם זולתו חווה חוויות דומות לשלו והוא לא לבד במערכה ,במלחמת הקיום .ספרה של אילנה אבן טוב מספק ריבוא של עולמות פנימיים שנוסחו למען הקורא וכמו הוצאו למענו מקרבו מזוקקים ומנוסחים לעילא ולעילא. אבל בכך לא תמה הנתינה של אילנה אבן טוב-ישראלי. הלוא מטרתה היא לעורר את יצר הכתיבה של תלמידיה האמיתיים או המדומים כדי לשחררם ממועקות העבר ולהחזיר לאדם המהגר ,השכול ,היתום ,הנטוש — את עצמיותו ,את כוחו ואת גאוותו על מי שהוא .לשם כך מציידת המחברת את קוראיה בכלים קונקרטיים שישמשו בידם להביע את עברם וחלומותיהם בכתיבה .והרי דוגמאות לכך מהפרק השלישי, שכותרתו "הזיכרון כמקור לכתיבה" .פרק זה משיק באופן מפתיע לספרי חיים כתובים :על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות ולכן מצאתי בו עניין מיוחד. בפרק זה מתמודדת אילנה אבן טוב-ישראלי עם סוגיות שונות האופייניות לכתיבה האוטוביוגרפית ואלו הן :היכן להתחיל את סיפור הזיכרונות ואיך לפרושׂ אותן על דף * דברים שנאמרו בקרון הספרים ,טבעון.11.1.2015 , 25/03/2015 11:27:46 הנייר? מהו הזיכרון הראשון? מי הן דמויות המפתח שעולות בכתיבה? מה הן הטראומות או הפצעים הפתוחים שעל הכותב לסגור? ובהנחה ששמו של אדם הוא ראשית הזהות שמקנים לו הוריו ,או בלשון המקורות "שמו של אדם גורם" (גורם את עתידו ,גורם את גורלו ,גורם את אופיו) ,יכול הכותב ,לדעתה של אילנה ,להתחיל את סיפור חייו בשמו. כל אחת מהסוגיות המובאות בפרק משופעת בדוגמאות, בציטוטים ובניתוחים מאלפים. פרק זה מכיל גם את ההצעות הקונקרטיות ,המעשיות, שמציעה אילנה לכותבים :להעלות את הזיכרון הראשון כאילו נחווה עכשיו; להתבונן מפרספקטיבה של הווה על הזיכרון הראשון; להציג את השם הפרטי שלך ואת הגלגולים שעבר; להשתמש באלבום התמונות כמעורר זיכרונות רדומים; לתת בכתיבה קול לאלה שלא הקשבנו להם בחייהם, ולהיפך ,לומר לדמויות משמעותיות בחיינו דברים שלא יכולנו או לא הספקנו לומר להם בזמן אמת — פיצוי מאוחר על רגשות אשמה או עכבות מסוגים שונים .במסגרת הנתינה האינסופית שלה — מביאה אילנה בשולי הפרק על הזיכרון שני סיפורי זיכרון מרגשים של שני מונחים שלה :של תלמה עמיחי ושל אילנה לוין. ובכן ,הקול הפנימי :מסע אישי דרך קריאה וכתיבה הוא אכן ספר אישי מאוד של אילנה ,אבל קולה שלה הפרטי נמהל בתוך קהל הקולות של כל האנשים שהיא מצטטת בספרה ומנתחת את דבריהם בהתאם לצרכים של קוראיה. ובאשר אליה היא מסתפקת בסיפור אישי אחד בלבד :סיפור שם משפחתה הראשון "אבן טוב". "אבן טוב ,ומדוע לא אבן טובה?" ,נשאלת שאלה, וההסבר מובא באריכות ובקסם רב בספר וכדאי לקרוא אותו שם( .הקול הפנימי ,עמ' .)62-61כאן אביא רק את תמצית הדברים. אבן טוב — כך היה חרות על חומשי התורה של סבה. ומקור הצירוף "אבן טוב" ולא "אבן טובה" בסיפור שובה לב של ר' נחמן מברסלב .מעשה בעני מרוד שמצא אבן טוב שהיה לו הפוטנציאל להוציאו מעניותו .אלא שהאבן הטוב הושלך בטעות לים .העני לא נפל ברוחו ושידר "עסקים כרגיל" ובזכות זאת רכש את אמונו של קפיטן האוניה בה נסע ,שביקש לקנות תבואה בלונדון ,אך ביקש להעביר את הקניין על שם העני כדי שלא ייחשד בגנבת הכסף .וכשבאו ללונדון ,מת הקפיטן ,ונשאר הכסף ביד העני" .והיה ערך התבואה כפל כפליים מערכה של המרגלית"... ומדוע זכה העני? "משום שהתחזק ולא נפל ברוחו". "ראיתי עצמי" ,אומרת אילנה אבן טוב בשולי הסיפור 43 2015.indb 43לירפא םינזאמBook- הברסלבי הקורא למרגלית אבן טוב" ,ראיתי עצמי כאותו עני בסיפורו של ר' נחמן מברסלב ,שבקיום החדש שנכפה עלי עם מות בני ,הייתי נדרשת לאסוף את כולי כדי להתחזק בקיומי האבוד ,לחיות" (הקול הפנימי ,עמ' .)62זה כל מה שקולה הפנימי האישי השכול התיר לה לומר על עצמה בפרק על הזיכרון כמקור לכתיבה .ודבריה הפרטיים והכואבים האלה כמו נבלעו עם כל הדברים האחרים שהיא נתנה להם בפרק זה קול וביטוי. אילנה אבן טוב הסבירה את מקור שם המשפחה שלה, אבל לא את שמה הפרטי .והלוא היא מספרת לנו שהמסורת האתיופית (עבודתה מתרכזת ,בין השאר ,בבני נוער יוצאי אתיופיה) מייחסת משמעות מיוחדת לשם הפרטי .אז כיוון שהיא לא הביאה לנו הסבר לשמה ,אדרוש אני את שמה. שמה ,אילנה ,גרם לכך שהיא תניב פירות יצירה שלה ושל בני נוער רבים ,והיא עצמה תמשיך להיות מופת לנתינה, תשתול ניגונים ,תשלח פארות ,תיתן צל ומחסה לנצרך ולעייף כמו אם גדולה ,כמו עץ נדיב ,כמו אבן ירושלמית טובה .ויקטור פראנקל כותב בספרו השאיפה למשמעות: "היות אנושי פירושו תמיד להיות מכוון וקשוב כלפי משהו או מישהו ,שאינו אתה עצמך". ולסיום וכנספח ,הייתי רוצה להביא קטע מספרי תהילת ָך שבו אני מנתחת את הזיכרון הראשון של והיא ֶ עמוס עוז כפי שהוא מובא בספרו האוטוביוגרפי סיפור על אהבה וחושך .דברים אלה יתכתבו עם אחת ההצעות של אילנה להתחיל סיפור חיים בזיכרון הראשון ,אבל בו־זמנית יחתרו במידה מסוימת תחתיהם .הלוא להביא זיכרון ראשון בחיבור אוטוביוגרפי הפך להיות קונוונציה ומטעם זה ומטעמים אחרים יש לפקפק במהימנותו .אבל גם אם הזיכרון הראשון איננו ראשון וגם אם איננו כלל זיכרון אלא קונסטרוקציה של זיכרון — הוא מעניק טעם של התחלה ,של ניסיון ראשון. 44 כנראה בהשפעת יזהר — הפותח את ספרו האוטוביוגרפי, מקדמות ,בשאלה "ואיפה היה המקום הראשון? הראשון הראשון? (מקדמות ,עמ' — )7פותח עוז את הפרק אשר בא בעקבות תיאור גלי הרגשות שהציפו אותו אחרי מות האם ,בשאלה" ,במה מתחיל הזיכרון שלי? (סיפור על אהבה וחושך ,עמ' .)253גם בתשובתו של עוז" ,הזיכרון הראשון־הראשון הוא נעל ",ניכרת הזיקה ללשונו של יזהר .יתרה מזאת ,לשני הזיכרונות הקדומים של שני הסופרים נקשרת האם .אלא שאצל יזהר הוא נישא כתינוק בחיקה ושואף אל קרבו את ריחה ,ואילו 25/03/2015 11:27:46 אצל עוז הוא מונעל על ידה בנעל "קטנה חומה חדשה וריחנית ,עם שרוכים תאומים ועם לשון חמימה ורכה", נעילה שהיא בעילה .קשה שלא לראות בתיאור הנעלת הנעל בידי האם אקט מיני לכל דבר ,חשוף ומוחלט; חוויה מינית ראשונה. "בתמונה הבאה אין קהל ",פותח עוז את התיאור הארוטי של ההנעלה ,תוך הדגשת האינטימיות של החוויה" .רק אימא גורבת לי גרב רך וחמים (כי קר בחדר ההוא) ,ואחר כך היא מתחילה לעודד אותי, תדחף ,תדחף חזק ,יותר חזק ".קולה הרך הסבלני, המפתה והמשדל של האם ,המעודד שוב ושוב "תדחף, תדחף ,רק עוד קצת ",ושתי ידיה" ,האחת הודפת קלות את רגלי עמוק עוד עמוק פנימה בעוד ידה השנייה אוחזת מלמטהַּ ,בסוליה ,דוחפת־לוחצת בעדינות כנגדי, לכאורה מתנגדת לתנועותיי אך באמת רק מסייעת לקלוט את כולי עד הסוף" ,מחוללים את הפורקן המיני: "עד לרגע המתוק שבו ,כמו כובש מעצור אחרון ,מתגבר פתאום עקב רגלי ונוגח נגיחה עזה אחרונה ומחליק כולו מעדנות וממלא סוף־סוף את כל חלל הנעל בלי שום רווח ומעכשיו כולך שם ,בפנים ,אפוף מלופף וחסוי" (שם ,עמ' .)254 החדירה הראשונה של הרגל הבתולית לנעל הריחנית, שריחה חריף ,מסחרר ,משכר — משל שנמשלו ברור — היא חוויה שאיננה יכולה להישכח. "עד היום" ,כותב עמוס עוז" ,בכל פעם שאני לוחץ את כף רגלי ונדחק לחדור אל תוך מגף או נעל, ואפילו עכשיו בשעה שאני יושב וכותב זאת ,שב אל עורי תענוג חדירת כף־הרגל המגששת בחיק הדפנות הפנימיות של הנעל הראשונה ההיא :ריעוד הבשר ההודף־נובר בפעם הראשונה בחייו בתוך מכמני מערה אשר דופנותיה ,קשויות ורכות ,מלפפות ומענגות מכל ומפלס ביניהן ודוחק עבר בהתהדקן סביב בשרי ההולך ַ ונדחק עוד ועוד פנימה בעוד קול אימי משדל אותי, תהילת ָך, רך ,סבלני ,תדחף ,תדחף רק עוד קצת" (והיא ֶ עמ' .)251-249 ובכן ,צאו ושפטו האם הזיכרון הראשון של עוז הוא אכן הנעלת הנעל בידי אימו ,ואם אכן כן ,האם לא סופר מבוגר, מנוסה וידען המכיר את תסביך אדיפוס על כל השלכותיו, והיודע באמצעות הלשון לכשף את קוראיוִ ,שכְ ֵתב את זיכרון הילדות הזה ,שאולי חי עמו מאז ילדותו ,ואולי הומצא לצרכים ספרותיים ואחרים. 2015.indb 44לירפא םינזאמBook- ידידיה יצחקי עוד על "ניצבת" דברים שנישאו על הספר בבית הסופר — 27.1.2015 ב מקור ברוך ,זירת ההתרחשות העיקרית של הרומן "ניצבת" עברו עליי שנות ילדותי ונעוריי .בחרתי שלא לעסוק בחומרי תשתית ,סמליים או בין־טקסטואליים, כיוון שמקור ברוך ואנשיה ממשיים מאוד בזיכרוני :בבית הסמוך לביתנו גר הרב מנחם אוורבוך ,סבו של ידידנו פרופ' מנחם ברינקר .בבית ממול גרה משפחת שאולזון ,היו לה תאומים ,משה ויהודה ,לימים המשורר משה בן־שאול ופרופ' יהודה בן־שאול .ברחוב סמוך הייתה מתפרה של מר קצ'לסקי ,היו לו שני בנים ,אהרן ואפרים ,לימים קציר. הייתה גם חנות מכולת של האדון והגברת ּב ּוגָ איֶ יר .מאז אותם ימים חלו שינויים רבים במקום ,בעיקר באוכלוסייה. במציאות שב"ניצבת" ,בחנות שהייתה של מר קצ'לסקי מן הסתם מוכרים היום מזוזות טליתות וספרי קודש .בדירה של משפחת שאולזון החילונית דרה משפחת פומרנץ החרדית, או בדירה דומה ,ואל מקומו של הזוג בוגאייר מהמכולת בא הזוג רוזנקרנץ .הם מעולם לא שמעו דבר על שייקספיר, קל וחומר על סטופרד ,ועם זאת ,השם רוזנקרנץ הטעון כל כך מתאים כאן מאוד ,לא כהשלכות בין־טקסטואליות אלא משום שרוזנקרנץ חורז יפה עם פומרנץ ,כמו בובצ'ינסקי ודובצ'ינסקי .רק שגם על גוגול האנשים הטובים האלה לא שמעו מעולם .אולי עורך הדין. למיטב הבנתי ,ועם שהפכתי בשאלה זו ימים רבים, פרשת רוזנקרנץ לימדה אותי שהזיקות הבין־טקסטואליות שהרומן עשיר בהן אינן מציעות פשר לספר .גם הכותר "ניצבת" מכיל את הספר רק במשמעויות המילוניות שלו, ולא בהשלכות אלה או אחרות של הניצבות .כך גם כותרים של ספרים שמובלעים ברצף הטקסט כמו "אש ידידותית", "קופסה שחורה"" ,התגנבות יחידים"" ,החולה המדומה", שלא מצאתי בהם רמזים נושאי משמעות ל"ניצבת" ,וכך גם הארמזים הרבים המפוזרים ברומן .אולי זו "מלכודת" למבקרים שטמן בולי ,משחק עם חוקר שיתייגע ליחס פשר לדברים שאין להם פשר. לדעתי ,המשמעות העמוקה והמורכבת של הרומן 25/03/2015 11:27:46 נמצאת באירועים ובדיאלוגים המדברים בעד עצמם ,ביחסים עם אביה במיוחד ,עם אימה ועם אחיה .וכן גם בקטעי הניצבות של נוגה ,באביזרים המלווים את הסיפור — הנֵ בֶ ל, המיטות ,השוט ,וכמובן החליפה של אבא ,בחלומות שהיא חולמת ,וביצירות המוסיקליות שהיא מנגנת ,או משתתפת בנגינתן ,כפי שהראה דן מירון .סיפורו של הרומן והדיאלוגים שלו מציגים נושא של שיבה הביתה ,אם גם ארעית ,עם המשתמע מסיטואציה זו .בסיפורי הניצבות נוצרו לה קשרים ארעיים ומשמעותיים עם ניצבים אחרים ,שופט בדימוס וקצין משטרה בדימוס .בבית שגרה בו ,בית הוריה ,חזרה לקדמותה מערכת מיוחדת ,חיובית ונעימה ,אם גם בעייתית, בין נוגה החילונית לשכנים החרדים וילדיהם ,יחסים שנראים כהשלכה מאורח החיים של נוגה עצמה. תפקידיה כניצבת מאירים את מציאות חייה של נוגה. הרעיון שהיא עשויה להיות נכה בנפשה ,כהבנתו של אוריה ,בעלה לשעבר ,מומחש בתפקידה כניצבת בצילומי סדרה שמתרחשת בבית החולים ,בה נוגה יושבה כנכה מדומה בכיסא גלגלים ,וכך מוצא אותה אוריה .להוציא את סצנת המעפילים היורדים אל החוף ,בה היא משחקת תפקיד של עולה שנהרגה בירי של הבריטים ,יתר תפקידי הניצבות שלה קשורים בנישואים במשבר ,בבעיות בזוגיות. בתפקידה השני כניצבת היא יושבת בחבר מושבעים במשפט של אישה שרצחה את בעלה ,כנראה כיוון שבגד בה; היא מופיעה באופרה "כרמן" שבה המאהב דון חוזה רוצח את המ ַטדוֹ ר; ובסרט דוקומנטרי כרמן אהובתו על שבגדה בו עם ַ בו מדובר בפרופסור שבימי נעוריו ניסה להרעיל את אהובתו שמא תבגוד בו .תפקידים אלה ,כסיפורי משנה ,מהדהדים בחייה של נוגה .אוריה טוען שהיא מהווה חבר מושבעים שגוזר אשמה על הכול ,רק לא על עצמה .סירובה ללדת לדעתו היא נכות ,ואילו היא מאשימה את אוריה שהרעיל את התשוקה שלהם. בין האביזרים המלווים את הסיפור בולט הנֵ בֶ ל .מקובל לראות בו כלי נגינה נשי ,והוא מציין את הנשיות של נוגה שהיא בעייתית כלשהו בשל סירובה ללדת ,לפחות בעיני האכס שלה .המיטות ,מיטת ילדותה ומיטת היחיד החשמלית ,לעומת המיטה הזוגית הישנה של ההורים שבה שכבה נוגה לראשונה עם אוריה .היא נודדת בלילות ממיטה למיטה כאילו משחזרת תקופות שונות בחייה .השוט, שנקרא גם "קורבש" ,בערבית ,נוגה זקוקה לו כדי לסלק את ילדי השכנים שחודרים לפרטיות שלה ,אבל למוכר הבדואי היא אומרת שהיא זקוקה לשוט כדי לאלף את בעלה ,ובכך חושפת את עמדתה היותר עמוקה ,בזוגיות שלה .בסופם 45 2015.indb 45לירפא םינזאמBook- 46 של הדברים ניתן השוט באופן סמלי למנצח על התזמורת ההולנדית ,שנתנה פתרון זמני לבעיית קיומה .החליפה של אבא מנכיחה אותו בהווייה שלה ,על אף מותו שנים קודם לכן ,היא מנסה להיפטר ממנה ,ללא הצלחה .לעומת זאת, היא גורמת למצב מביך עם מר עבאדי ,שירש את משרתו של אביה במחלקת המים ,ומייצג בשבילה את אביה. הופעותיה של נוגה בתפקידי ניצבת נקשרים בזוגיות שלה ,כפי שכבר ראינו ,וכך גם החלומות שהיא חולמת. החלום לפני הופעתה כניצבת ב"כרמן" עשוי לספר על מקומו של הנבל המתמזג באישיותה של נוגה" ,גדול ומלכותי" .על אף היותו כלי נגינה נשי ,הוא מוצב בחלום בין כלי נשיפה מתכתיים וקולניים ,גבריים .גם החלום המסיים את הרומן, לבד מזיכרון ילדות רב משמעות ,מצביע על הבעייתיות בנשיותה של נוגה ,עם התלות באביה והצורך להשתחרר ממנו ומהזיכרון שלו. ברובד הגלוי של הרומן נמצאת אפוא אישה שמסרבת ללדת ,יש אומרים ,למלא את חובתה ,או לממש את זכותה כאישה .השאלה הגדולה היא מדוע ,איך מסביר הרומן אישה יפה ,נורמלית ,שאוהבת את בעלה ,ואינה חפצה בילד. התשובה הצפויה קשורה כמובן בקושי לגדל ילדים ,בשינוי שיביא ילד — מאישה חופשיה תיהפך לאם אחראית וכבולה. אולי מהחשש שהילד יפריע לקריירה האמנותית שלה ,זה אינו רעיון חדש ,אבל לא זאת כוונת הכתוב ב"ניצבת" ולא זה הגורם לנוגה לוותר על ילד משלה .היא דוחה את האפשרות של טורח או בחירה בקריירה .זו גם אינה נכות ,כפי שטוען אוריה בעלה הגרוש של נוגה ,וכפי שהבינו בטעות כמה מבקרים וקוראים .נראה לי שיש לחפש את הסיבה במקום אחר ,הרומן עצמו מציע את התשובה :האב אינו רוצה שנוגה, הבת שלו ,הילדה שלו ,תלד ,שמא הילד ירחיק אותה ממנו, ואילו אוריה זקוק לילד כדי לקשור אותה אליו ,להבטיח את בעלותו עליה ,בשל אהבה כפייתית ופוזסיבית .היא מוותרת על אהבתה לבעלה ,ובהסתמך על אביה — נפרדת ממנו. החלטתה שלא ללדת היא סירוב לכוונתו של אוריה לקשור אותה אליו באמצעות ילד שתלד לו בשבילו. ברומן מופיעים שני זוגות שסיפורם מעלה את שאלת השליטה בין בני הזוג ,בהם כופה הבעל את רצונו על אשתו. האחד הוא בסרט הדוקומנטרי הנזכר ,שבו מנסה נער צעיר להרעיל את אהובתו .האישה שהייתה אותה נערה זומנה להשתתף בסרט ,אבל נאלצה לדחות את ההזמנה בשל התנגדותו של בעלה ,אף על פי שהיא עצמה מעוניינת להשתתף בסרט .האחר הוא במסע התזמורת ליפן ,הנבלנית השנייה אינה יכולה להשתתף בו ,אף על פי שהיא רוצה בכך 25/03/2015 11:27:46 יהודה אטלס רציתי לי ארנבת קטנה ומא ּוזנבת על תרגומי יעקב אורלנד לשירי א .א .מילן* א ני שמח לדבר ולכתוב על תרגומי אורלנד למילן ,כי מכל סופרי הילדים שהיו אי־פעם מילן הוא בעיניי הכי אהוב ,הכי גדול ,הכי ממזרי ,ויחד עם זה ,הכי־הכי פשוט, ישיר ,מובן ,ובו־בזמן מתוחכם .אם היה מישהו שהבין מה היא ילדות וידע לתאר אותה ,זה מילן' .פו הדוב' ו'הבית בקרן פו' הם ספרי חיי ,שעומדים בשורה אחת ליד שכיות החמדה של הספרות העולמית. ולפני שאני מדבר על המתרגם ,רק כמה מילים על * דברים שנאמרו ביום העיון לזכר יעקב אורלנד באוניברסיטת בר־ אילן ( ,)30.12.14במלאת מאה שנה להולדתו. המשך — ידידיה יצחקי" :עוד על "ניצבת" מאוד ,בשל התנגדותו הנמרצת של בעלה ,שחרד לגורל הבן שהאישה נושאת ברחמה .אפשר שגם חוני ,אחיה הצעיר של נוגה ,בהיותו גבר ,מתאמץ לכפות את רצונו על אחותו ועל אימם .בעבר היה שותף לעמדתו של אוריה בקונפליקט עם אחותו .בסופו של הרומן נרמז שהיא משתחררת מהשפעתו האדיפלית של האב ,כמו גם מהחשש לשעבוד לאבי הילד — לפחות כך הבנתי את הסיום הפתוח של הרומן .לא ברור אם נוגה ,אחרי שחזר לה המחזור ,תלד ,אבל יש אפשרות כזאת. לא ברור איפה תגור האם ,אולי בתל אביב. "ניצבת" הוא רומן פמיניסטי ,עיקר עניינו בזכותן של נשים לחיות את חייהן לעצמן כרצונן בשיתוף עם הבעל ולא בשבילו .לדעתי ,זה מסביר היטב את מערכת היחסים המהוססת בין נוגה לבין אלעזר ,שוטר בדימוס המשמש ניצב לצידה של נוגה ומחזר אחריה ,בחלקו הראשון של הרומן, וודאי עם אוריה ,בעלה לשעבר ,בחלקו השני של הרומן .היא נסגרת מפניהם בשל אותו ממד כפייתי ,אדנותי שבחיזור שלהם ,עד לוויתור הבעייתי על זכותה כאישה ללדת. סקירה חטופה זו אינה ממצה את הרומן ואת מה שטמון בו ,החל בלשון הווה שמשמשת את המספר ,ועד להבנת דמויות המשנה .נעסוק בכך בזמן ובמקום אחר. 2015.indb 46לירפא םינזאמBook- המתורגם .אלן אלכסנדר מילן היה סופר אנגלי ממוצא סקוטי ,נכדו של מיסיונר נודד בג'מייקה ובנו של מנהל בית ספר פרטי בלונדון ,משורר ,סטיריקן ,עורך ספרותי ומחזאי מצליח .אחרי שכתב שיר אחד לילדים ,הציעה לו עורכת (בקו) שלי!" שבועון לילדים לכתוב לעיתונה" .זה לא בלַ יין ַ הוא ענה ,אבל אחרי שאמר 'לא' התחיל לחשוב מה היה כותב אילו היה עונה 'כן' .התוצאה :השיר 'המרמיט והרופא'. את יריעות ההגהה לשיר קיבל כשהתארח באיזו טירה ששעממה אותו .הוא פרש לחדר צדדי ,ואחרי בדיקת בחברה ִ ההגהה כתב ,והמשיך לכתוב גם בימים הבאים ,בהתמכרות עוד ועוד שירים לילדים .לימים כתב" :הגשם לא חדל מרדת היו לי 11ימים רטובים 3 ,שנות חיים במחיצת בני וזיכרונות בלתי נשכחים מילדותי שלי ".השירים ,שמדברים בכמה רמות ,חוגגים את האגואיזם ,את התמימות ,את הערמומיות, את הדמיון ואת הכוח של ילדים .המסר שלהם :לילדים יש עולם פנימי ,שמבוגרים אינם מסוגלים לשלוט בו או להבין אותו. המו"ל של מילן היה מאוד ספקן כשזה הביא אליו צרור שירי ילדים .זו נראתה לו סטייה מסוכנת מהקו המצליח של מילן עד כה .חרף חששותיו ,הפך הספרWHEN , "( ,WE WERE VERY YOUNGפעוטים היינו" בתרגום אורלנד" ,כשהיינו קטנטנים" בתרגום אורה מורג) לספרו המצליח ביותר של מילן ,גם בחייו וגם אחרי מותו, כשלהצלחה תורמים גם איוריו של ארנסט שפארד ,שעליהם נכתב" :הם שייכים לספרי מילן כמו שההד שייך לקול". הספר הופיע לראשונה ב־ 1924והפך מיד לרב־מכר בינלאומי' .פו הדוב' ,WINNEI THE POOH ,הופיע כעבור שנתיים ,ספר השירים השניNOW THAT WE ARE SIX , (אנחנו שנינו" בתרגום אורלנד" ,שש גיל לא רגיל" בתרגום אורה מורג) ב־ ,1927ו"הבית בקרן פו"THE HOUSE AT , ,POOH CORNERב־ .1928כל אפיזודת הכתיבה של מילן לילדים נמשכה חמש שנים בלבד ,אבל היא שקבעה את גורלו הספרותי .מאז 'פו' ושירי הילדים הוא תויג כסופר־ ילדים .בכל מחזה ,ספר או סיפור חדש שלו למבוגרים חיפשו כולם את כריסטופר רובין ,את אי־יה ואת רו ,המבקרים החלו לרדת לחייו ,מחזותיו חדלו להצליח ,והפרנסה העיקרית באה מהתמלוגים על ספרי הילדים ,שלא חדלו להיות רבי־מכר בכל העולם .טרגדיה גדולה למילן ,אבל לנו ,אוהבי שיריו ואוהבי פו ,מקור בלתי נדלה לאהבה ,לשמחה ולתובנות על החיים ועל בני־האדם. את שני ספרי השירה לילדים של מילן תרגם לשפתנו יעקב אורלנד ,שניהם יצאו בהוצאת מחברות לספרות, 25/03/2015 11:27:46 יעקב אורלנד .התמונה באדיבות ארכיון יעקב אורלנד, אוניברסיטת בר־אילן הראשון ב־ ,1946והשני ב־ .1957ואם יורשה לי להגיד ,גם היום ,למרות השימוש במילים ארכאיות ,הסלנג המלאכותי וה'גיור כהלכה' של השירים ,אני מעדיף את תרגומו על כל תרגום מודרני מעודכן לשונית .אבל ,אני לא דוגמה .אנחנו נקשרים תמיד לנוסח או לתרגום הראשון שהיכרנו ,כי דרכו למדנו לאהוב מישהו ומשהו שהפך אצלנו לנכס פנימי, לפינה בנפש .ובזכות אורלנד שירי מילן הם כבר פינה בנפשם שלושה דורות .אורלנד אהב את השירים .אחרת ,איך יכול היה להריק אותם לעברית בכזאת התמסרות ,בכזה קסם, בכזאת המצאתיוּת? השנים שבהן עבד על התרגום הראשון היו שנות טרם המדינה .היו כאן אז ספרות ושירה לילדים ,אבל אלה ברובן היו עדיין מגויסות בשירות החינוך ,החברה וגאולת הארץ. על אורלנד הוטל לתרגם משהו שונה לגמרי ,שחוגג את האינדיווידואליות ואת העצמאות הנפשית של הילד. לא כל מה שמתחרז באנגלית מתחרז גם בעברית .בעצם, שום דבר שמתחרז באנגלית לא מתחרז בעברית .ובאנגלית, להזכירכם ,יש פי שישה מילים משיש בשפה שלנו .אז אם לשמר את רוח השיר אתה רוצה לחרוז אתה חייב לשנות. ֵ אבל למצוא למילים ,גם לסיטואציות ,חלופות ,פתרונות יצירתיים. בעיה נוספת :המסורת של תרגום הומור לועזי לעברית. סופרי ישראל ,ובכללם המתרגמים של ספרי הילדים ,גם 47 2015.indb 47לירפא םינזאמBook- 48 אם היו חילוניים ,אתיאיסטים ,היו ספוגים בתרבות יהודית לדורותיה .רוח ישראל סבא הייתה בדי־אן־איי שלהם ,ואת התרבות הזאת — דימויים ,צירופים ,הקשרים ,שפה ,עולם רוחני — הם הזריקו לתוך תרגומיהם. ראו את תרגומו הראשון של א .אפשטיין ל"שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק .ג'רום ,1924 ,בפרנקפורט ע"נ מיין ,את תרגומו של אברהם שלונסקי ל"קולא ברוניון" של רומן רולן, .1952בגלל הרקע הלשוני־תרבותי היהודי שלהם המציאו המתרגמים שיטה קצת מוזרה לצורך תרגום הומור :להגביה את השפה בכמה דרגות מעל המקור ולהזריק לתוכה מרכיבי שיח ,הומור ותרבות שלקוחים מהעולם היהודי; משהו מן הפלפול של בתי המדרש ,מכתבי חכמים ,ומשיחות ומביטויים שרווחו בהוויה היהודית ובספרות החוכמה .אם כתוב שהאנגלי אומר "הג'נטלמן הזה לא אהוב עליי" ,הם יכתבו "אינני מחבב אותו כלל ועיקר" .אם אצל הסופר הגוי כתוב "אוי ואבוי לך, טיפש קשקשן" ,שלונסקי יתרגם "אי לך אוויל פושׂ ק שפתיים". את הגבירות הם יהפכו למטרוניתות ,את הנודניקים לאיסטרא בלגינא ,את הכלב לזרזיר מותניים וכל סוחר סדקית למוכר פרקמטיא .את השמות ,של אנשים ומקומות ,המירו לשמות מקומיים .בקיצור ,הם גיירו את הספרים כהלכה .ב'קולא ברוניון' ,שתורגם על־ידי המפ"מניק האתיאיסט שלונסקי ,כל עץ צרפתי עומד בתפילת שמונה־עשרה. גם אורלנד היה חלק מהגישה הזאת ,ובתרגום שירי מילן הוא אכן הזריק לשירים כמויות לא מבוטלות של יהודיזמים ופה ושם הגביה את השפה .זאת ,כששירי מילן במקור כתובים בפשטות ובניקיון לשוני .ככלל ,מתרגמי התקופה ההיא הרשו לעצמם בתרגום מידה רבה של חופש ושינוי פרטים ,ובלבד שרוח השיר תישמר. כדי לשוות לשירים יתר שובבות ,הוא הזריק לתרגום, אמנם במידות צנועות ,מעין סלנג ילדי עברי .זאת ,כששירי מילן כתובים כולם בפשטות ,ונקיים לגמרי מעגה ,מביטויים ילדותיים ,ממשחקי לשון ומשיבושי לשון .ובתקופה ההיא הסלנג הילידי בארץ היה עדיין בחיתוליו .אורלנד נאלץ ,אפוא, להמציא סלנג ילדי מקומי לצורך התרגום .מכאן 'כשאנ'בכל־ פם' ,אנ'לא'' ,לשותרושם'' ,ארנבת תינוקנבת' וכיוצא באלה. שמות הילדים והמקומות שונו ,אפוא ,לשמות עבריים: רחובות לונדון הפכו ל'רחובות רושלים' וארמון בקינגהאם הפך ל'ארמון מלך חינה' .מזל שאבא שלי הסביר לי שחינה בפולנית זה סין .כריסטופר רובין ואליס הפכו לאורי ורינה. ארנסט הפיל הפך ל'גבירא' ,ליאונרד האריה ל'כפירא' ,ג'ורג' התיש ל'שעירא' ,וג'יימס השבלול ל'קצירא'. הילד האנגלי בן השלוש ג'יימס ג'יימס מוריסון מוריסון 25/03/2015 11:27:47 (הכפל סימן לשובבות כנראה) הפך בתרגומו ל'אלי־יהושע /בן מלכי מלכישוע ,ציץ חמד למשפחת ראש פרעוש. שיר אחר ,שמתנהל במקור האנגלי בנחת ובשורות ארוכות, בלי קפיצות ובלי התחכמויות ,הפך בתרגום ל'היֹה היו שלושה שועללים תינוקיקים ,שלא לבשו גרביים ואף לא פוזמקיקים ...הם גרו בתוך יער בשלושה נקיקיקים / ,ולא לבשו מעיל ולא מכנסניקים '...בשירים אחרים נפגוש את יונתן־למך ואת אהובה ,ש'לא רוצה שמנת עם תנובה' .ומה ְּ הקטכזַ יִ ת?' יהודי יותר מלומר 'הראה מישהו את עכברוני הילד שוקל לקרוא לעכבר שלו 'חוני המעגל'' ,חנן זנבנבן' או 'נמרוד חמודמוד' ,ובסוף קורא לו 'בלעם'' .פני שאני הכי אוהב אותו בעולם' .מילים מתקצרות .מילים מתחברות. 'את הקופסה' הופך ל'ת'הקופסה' .הגרש העליון משחק גם בקיצורים אחרים כמו 'ז'לא טוב' וכד'. כל אלה היו יפים לזמנם .האם הם יפים גם לזמננו? אני מניח שלילדי 'תביא לי את הזה של הזה' תהיה בעיה עם שמות ומושגים בארמית ,עם הקיצורים הארכאיים ,עם מילים כמו 'רקיקים'' ,טופפת רגלִ י' ו'כדור אם רצית /אין קל מזה ,פשיטא'. לי אורלנד נשמע נפלא עד היום .האיש היה משורר המצאתי ,שובב מנטאלי ,שאהב מאוד את מה שהוא אמיתי, ָ עושה ,שבחר לתרגם שני ספרים נפלאים באמת והוציא מתחת ידו מאפה מקורי ,מלא יופי ,מריח טוב ,עם עיוותי לשון יצירתיים ,עם חדווה אמיתית ,עם מסירה נכונה של רוח השירים ,של החופש שלהם ,של היופי והממזריות שבהם. 'רציתי לי ארנבת קטנה ומאוזנבת' .איזה יופי של המצאה! 'באמצע /על אחת המדרגות /יושב אני / .אין עוד כמוה /כמדומ / ...ני' .אדיר' .לפעמים יש ונדמלך ,כי היֹה נהייתי למלך '.המחשב מסמן לי מתחת ל'נדמלך' קו אדום לאות שגיאה .בשבילי היא לא שגיאה .היא המצאה שירית .כמוה ּ מתפגשים'' .דובים 'עכברוני הקטכזית'' ,איפה שהרחובות מדוביים' ,ו'אלה השדים תמיד מתפחדים'... אגב ,בהקדמה לתרגום הספר הראשון כותב אורלנד לקורא הצעיר על השינויים שערך ועל השמות והנופים המקומיים שהזריק לשירים ,כדי שהקוראים יחושו בהם יותר בבית ,ובסוף כותב" :הכתיב העברי ה'משובש' ,הניתן פה ושםַ ,אל ִתלמדו ממנו ואל תראו למוריכם .מעשה־שעשועים הוא בלבד ,לבדח דעתכם ולהזכירכם כי כך דיברתם פעם". מלבד אורלנד תרגמה את שני ספרי השירה של מילן אורה מורג (מחברות לספרות .)1993 ,1989שירים אחדים תורגמו על־ידי בני הנדל והופיעו בכתב העת 'פרוזה' (יוני .)1988 2015.indb 48לירפא םינזאמBook- ד"ר דיתי רונן על תנועת ההליכה ביצירתו של אביחי קמחי לרגל צאת הספר "הולך בירושלים", הוצאת "קשב לשירה"2015 , ב רשימה קצרה זו אטען שפעולת ההליכה מהווה מרכיב מרכזי חשוב ,משמעותי ומהותי ביצירתו של קמחי. חשיבותה ומשמעותה של ההליכה ,באים לידי ביטוי בשמו, בחזותו ,במבנהו ובותכנו של הספר .בשל קוצר היריעה אבחן את פעולת ההליכה כפי שהיא משתקפת רק באחד ממרכיביו של הספר — בשמו ,וגם זאת אעשה רק בהתייחס למושג ההליכה ,ובהתעלם מהעובדה שמדובר בהליכה בירושלים, עיר הקודש ,עיר הולדתו ומקום מגוריו של המשורר. שם הספר מתאר ,כאמור ,פעולת הליכה ,שהיא לכאורה פעולה פשוטה ,יומיומית ,צפויה ונורמטיבית .בה בעת, הוא גם פורש בפני הקורא היסטוריה אישית וקולקטיבית, שמחזיקה שכבות ורבדים של פרשנויות קריאה עמוקות ורחבות של הטקסט המילולי והוויזואלי. מצד שמו של הספר (ומצדדים ביוגרפיים נוספים) ומצד עצם פעולת ההליכה המתבצעת בו ,הולך בירושלים ,מזכיר לקורא את שמות ספריו הקודמים של קמחי :ללכת (שירה, הוצאת צור אות )2012 ,ולנווט לבד בחושך (שירה ,הוצאת כרמל/עמדה .)2013 ,עיון ובחינה של שם הספר ושל פעולת ההליכה המתקיימת בו ,מחייבים ,לכן ,התבוננות גם בהליכה המתקיימת בשני ספרי השירה שקדמו להליכה הנוכחית, באופייה של הליכה זו ובנסיבותיה. בשירו ללכת (עמ' ,)13השיר שנתן את שמו לספר שיריו הראשון של קמחי ,אומר המשורר: ָ"היִ ִיתי ּ ַפ ַעם ֵמת ְמ ַה ֵ ּל ְך /וְ ֵה ַ ּצ ְצ ִּתי ְּבמוֹ ְדעוֹ ת ַההוֹ לְ כִ ים / ִמי ְּב ֵ ׂשיבָ ה טוֹ בָ הִ ,מי ְּב ֶט ֶרם ֵעת /ו ִּמי ְּביִ ּסו ִּרים ְמ ָמ ְר ִקים / ּולְ יָ ִדי ָהלְ כ ּו ֲאנָ ׁ ִשים ַח ִ ּיים". השיר מתאר בגוף ראשון את הליכת המת החי .זוהי הליכה, שבמהלכה סוקר המת החי את המתים עמו ואת החיים עמו. זו אינה הליכה של החי ,ואינה הליכה של המת .זוהי הליכה שמקיימת בתוכה בו זמנית את שני העולמות ,זה של החיים 25/03/2015 11:27:47 וזה של המוות .הליכה שחווה את הקיום כטנטטיבי ,מנקודת מבט סיפית ,שמתקיימת על קו הגבול הדק שבין החיים לבין המוות .קיום זה מכיל ,בהתבוננותו ,גם את נקודת מבטן הנמוכה של העיניים המתות וגם את נקודת מבטן הגבוהה של העיניים החיות .בספרו ללכת ,עוסק אביחי בהליכה פסיבית ,שפופה, מטולטלת ,שדופה ומרוקנת ,של חידלון ,הליכה שפוסעת על הסף שבין העולם הזה לעולם הבא ,נופלת וקמה בין שני העולם. בספר שיריו השני של קמחי ,לנווט לבד בחושך ,פעולת הניווט היא פעולת הליכה ,שמתבצעת בחושך .בשירו תכלית (עמ' )26אומר קמחי: "מ ָּמה ֲאנִ י ְמבַ ֵ ּק ׁש לְ ִה ָ ּג ֵאל ַ /מה ּו ַה ּ ְפ ָרס ׁ ֶש ֻ ּי ֲענָ ק לִ י / ִ ְּכ ׁ ֶש ֶא ֱח ֶצה ֶאת ַקו ַה ְ ּג ָמר? ֲ //ה ֵרי ַרק ָר ִצ ִיתי לָ לֶ כֶ ת". ההליכה כאן היא הליכה הישרדותית .היא כבר לא טנטטיבית, והיא כבר לא סיפית .היא שייכת לעולם החיים ,ויש לה כיוון: הכיוון הוא של חיים .קמחי שואף להמשיך ללכת ,מתוך אותו רצון שמבקש להמשיך לחיות .משמעות השורה "הרי רק רציתי ללכת" היא "הרי רק רציתי לחיות" .לנווט לבד בחושך מתווה הליכה שמטרתה חיים ,למרות החושך ,למרות הבדידות .השגת המטרה כרוכה בקשיים רבים — החושך מסמן את תנאי הפתיחה הבלתי אפשריים; הבדידות — את הקושי של הפרט בהתמודדות עם תנאי הפתיחה הקשים; הניווט — את החיפוש ואת המאבק, כל זאת עד להגעה ליעד ,קרי להישרדות .זוהי הליכה נחושה לקראת חיים ,שכרוכה בהתמודדות עם קשיים רבים. בספר שיריו השלישי ,הולך בירושלים ,פעולת ההליכה משולה לפעולת החיים .ההליכה היא הביטוי לחיים .היא כבר פעולה נורמטיבית ,פיזית ,שיש עמה חיים ,שמייצגת חיים ומעידה על חיים .אין צורך כעת במאבקים ,אין צורך כעת בהישרדות .הספר עסוק בחיים עצמם .חיים אלה מתקיימים בתווך שבין המתים ששכלנו בעבר והם כבר אינם עמנו ,לבין המתים שנהיה בעתיד ,ואולם נוכחותו של המוות ,אחרי החיים ולפניהם ,אינה מעיבה על החיים עצמם. בשירו המרתק ירושלים (עמ' ,)16מתאר קמחי חזון של התייחדות זוגית קוסמית ,שמתבטאת בשילוב של ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה כעיר שחוברה לה יחדיו. בשיר זה אומר המשורר: ֲ"אנִ י ֶא ְת ַה ֵ ּל ְך ִּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם ׁ ֶשל ַמ ָּטה" קמחי מבקש להלך כאחד האדם בירושלים של מטה — בירושלים היומיומית ,הגשמית ,של השוק ,הכיכר ,הרחובות, 49 2015.indb 49לירפא םינזאמBook- הסמטאות ,שאון התנועה; או ,כאפשרות אחרת ,בירושלים שנחשפה מתחת לעיר העתיקה ,כלומר ירושלים הסמויה מן העין ,של המנהרות ,המערות ,הבורות והחללים החשוכים והמסתוריים. בספר שיריו השלישי ,קמחי מבקש להתהלך בירושלים הקיומית ,הפיזית ,הגשמית (גם אם היא מהווה כינוי לנפש האדם) ,כאחד האדם החי ,המתהלך בין החיים .זוהי הליכה נורמטיבית ,שמשקפת את מהלך החיים ,תוך שהיא רואה ומתבוננת ומתמזגת במתרחש סביבה .מדובר בהליכה מרובדת, מלאה ,ערנית ורגישה .הולך בירושלים הוא ספר מורכב, שפעולת ההליכה בו משולה לפעולת ההליכה במסלול החיים, ולפעולת החיים עצמם .זהו ,על כן ,ספר מגוון מאוד ,שכולל שירי אהבה לאישה ולירושלים (שלעתים מתחלפות זו עם זו), שירי געגועים להורים ולמשפחה ,שירי מחאה ,שירים ארס־ פואטיים ועוד .גם אם ניכרים בספר אותות המחלה ,הקול השולט בספר הוא קול נוכח ,בטוח בעצמו ,מעורב ,אכפתי ונוגע ,בעל טון תיאורי לירי ,שיש עמו גם קבלת הדין ,כזה שהשלים מהלך ,ועתה הוא שלם עם גורלו. שלושת אופני ההליכה השונים ,והמעבר ביניהם ,מעוגנים בביוגרפיה של המשורר :ההליכה הסיזיפית ,חסרת הכיוון, של ללכת ,שנכתב במהלך התמודדות הרת גורל עם מחלת הסרטן; ההליכה ההישרדותית ,תאבת החיים ,של לנווט לבד בחושך ,שנכתב בסמוך לסיום הטיפולים ובתהליך ההחלמה מהמחלה; והליכת החיים הזקופה והבטוחה ,של הולך בירושלים ,שנכתב ממקום נורמטיבי. ברשימה קצרה זו בחנתי רק את תנועת ההליכה ,כפי שהיא באה לידי ביטוי בשמו של ספר שיריו השלישי של אביחי קמחי הולך בירושלים ובשמות שני ספרי שיריו הקודמים .ובטרם אסיים את התייחסותי להיבט ההליכה ביצירתו של קמחי ,אבקש להביא קטע ,לכאורה מצוטט, מתוך השיר אלמונית (עמ' ,)38בו המשורר מביא בתמצות את כל מהלך ההליכה: 50 "שלוֹ ׁ ִשים ׁ ָשנָ ה /יִ ַחלְ ִּתי לְ ׁש ּובֵ ְך ַ /ה ּיוֹ ם ִּב ּ ְ ׂשר ּו לִ י / ְׁ ְ ְ ַעל לֶ כְ ֵּתך /הוֹ לֵ ך לְ ַד ְר ִּכי" שורה זו מבטאת היטב ובפשטות את משמעותה ,מורכבותה ועומקה של פעולת ההליכה על היבטיה השונים ביצירתו של קמחי .חשיבותה של פעולת ההליכה ביצירתו משתקפת גם בחזותו של הספר (הדימוי של תומר אפלבאום על גבי חזית הכריכה) ,במבנה הספר וכמובן בתוכנו .למרכיבים אלה ראוי להתייחס ברשימות נפרדות. 25/03/2015 11:27:47 ד"ר זלאטע זרצקי תעמולה או דו־יצירה?* ויכוח על ערכי התיאטרון ב איזו מידה משפיעה האידיאולוגיה על החזותי והוויזואלי? באילו תנאים יצירה הופכת לאירוע רוחני חשוב לכולנו? "אני לא יכול למכור את ההצגה 'דוחקי הקץ'!" התרעם הבימאי ,רוני ניניו ,בכנס "במאי — אקטיביסט" בפסטיבל עכו, "אף אחד לא קונה אותה!" את הטקסט ,המציג את פרשת ברוך גולדשטיין כתולדה מהסתת רבנים ,כתב מוטי לרנר, שמאמין בתיאטרון פוליטי האמור להוביל את הקהל למסקנה המתבקשת .דיון עליו פרץ בפסטיבל עכו .2014 "דוחקי הקץ" על פי מיתי לרנר ,במאי רוני ניניו ,תיאטון "חאן" ,ירושלים העלילה הייתה רק אילוסטרציה להשקפת המחזאי. אב ,שחזר בשאלה ,נדהם שבנו בחר להתחפש בפורים לרוצח הערבים .הוא החליט לכתוב מחזה ,ופונה באמצעות השחקנים אל הצופים כדי לעורר את כולם .העלילה מתפתחת מקצועית בסגנון ה"חאן" הירושלמי בגבול שבין * פרסום המאמר הזה הוא בבחינת ניסוי ,שכן כתב העת שלנו מתרכז בעיקר בשירה ,סיפורת ,מחקר וביקורת ספרותית .ואילו לנושאי תיאטרון יש כתב עת מיוחד .מביני דבר מתבקשים לעיין ולהביע דעה. 2015.indb 50לירפא םינזאמBook- מציאות לבדיון .ההורה הסובל (רון ניר) בא לחדר חזרות על הבמה ומנסה להביע את רגשותיו בפני הנוכחים באולם — הקהל והאמנים ,שלדעתו אינם ערים ולא מגיבים לסכנה. בראשית מפריד "קיר" בין הלהקה לאולם ,ובמהלכה הוא נשבר .ה"אב" (רון ניר) ,האלטר־אגו של לרנר עצמו ,פורץ לנגד עינינו את כל הגבולות בתהליך ה"כתיבה" .כדי להמחיש את השקפתו הוא בוחר ציטוטים מטקסטים דתיים ("תורת המלך"" ,ברוך הגבר") היכולים לעורר השראה ולהצדיק רצח לא יהודים .להעצמת העניין מוקרנים הדברים על מסך ,אלא שהם הוצאו מהקשריהם של ההלכה וההיסטוריה היהודית, ובפרט ממלחמת ההישרדות של ימינו .אין במחזה שום דיון, אלא רק תוכחות חד־צדדיות. לפנינו פוסטר ללא ההתעמקות ברוח הדמויות ,שהיא תנאי הכרחי ליצירה על במה. השחקנים "שאינם יוצאים מחדר החזרות" ,משחקים את תפקידיהם באופן רומז ,מטושטש ,כדי להציג את ספקותיהם, שנעלמים בהדרגה .המחזה הופך להתגלמות "מציאות" ,וארז צפריר הופך לנגד עינינו ל"ברוך גולדשטיין" .הוא מניף רובה, וצועק בעיניים דומעות ומבט של אינטלקטואל ,שזכותו להחליט מי לחיים ומי למוות .הרופא שטיפל במסירות ביהודי חברון ,הופך לנגד עינינו למפלצת רצחנית במדי צה"ל .ההצגה, שנבנתה במיומנות גבוהה ,הייתה מכוונת רק לגרום פלצות. אבל אינה משכנעת ,כי היא נשמעת כשקר אמנותי .בפרט שה"בן" (איתי זבולון) מתפרץ על אביו ואומר שלהגשמת הרעיון" ,אם יצטרך ,לא יהסס להרוג גם אותו" .המסר הוא שנאמני הרוצח — חברי תנועת "תג מחיר" — הם דור אבוד להוריהם ...עם המים נשפך גם התינוק; החשיבה הסכמטית, התעמולתית ,והדמויות הפלקטיות הרסו את הרושם האמנותי. תעמולה לעמדה פוליטית יכולה להיות איכותית ,אם המחזה פונה לצופים בגובה העיניים ,סוחף אותם לתהליך ההיסטורי .תיאטרון כזה נולד תמיד במרחב שבין הבימה לאולם ,כמו פריקת חשמל במפגש בין דמויות ,בין דעות שונות .הוא מקדם ואינו מחרחר אש שנאה לאחיך... עם כל הכבוד ,הצופים בהצגה ,והמאזינים בכנס לצעקות הבמאי ,נשארו אדישים. מרכז התיאטרון האלטרנטיבי משלומי הציג את "קופסה שחורה" המוזרה .פבלו זלצמן ,פאנצ'ו אדלברג ופביאן פיטוסי יצרו אירוע — חזיון לגמרי מפתיע .על דברים החולפים במוח של אדם גוסס ממחלה קטלנית .המופע ,כנהוג כאן ,הוצג בקרבה ישירה לצופים .זו הייתה הזמנה למסע לעמקי נשמה מסתלקת מהעולם ,ולכן רואה את הנסתר .וכולנו נחשפנו להמראה בזכות השפה האמנותית המיוחדת. 25/03/2015 11:27:47 "קופסה שחורה" של קבוצת תיאטרון אלטרנטיבי מי שלומי כל פרט של החלל היה אסוציאטיבי ,משמעותי בגבול שבין המציאות לתיאטרון .בתוך במה סגורה כקופסה שחורה, כמו במסגרת סרט קרוע ,התהוו עיניים ,ידיים ,שיער של המשתתפים בסיפור עברו של הגוסס (פבלו זלצמן) .נולדים כאילו ממחשבותיו של איש המנסה להיאחז ביקר .פרי מנגו מונח על גוף אדם ,כגזר דין .הקרבה נועדה לעורר תחושה לסכנה מהמצב שכל אחד מאתנו יכול להיות בו .ראינו פיזית בקפיצות אקרובטיות את אי־היכולת לפרוץ מהמחלה ,כמו מבית סוהר :השחקנים זינקו אל הקיר השחור ,כמו על חומת מבצר וצנחו לתהום שחורה ,מדגישים בעליל את אכזריות הגורל. תחת מיטת החולה הסתתרה ילדה ,כאילו דמות מילדותו. היא המריאה משם כדי לרקוד כפרפר ובסוף — להתאיין. הדו־שיח שבין הגוסס למוות המתקרב (מגדלנה קליין) הופסק על ידי זיכרון תשוקת הנעורים שצצה לפתע לצד הנידון (אדווה לוי) .וכמו המנון לחיים חלף דרך המסך המלא הנמר הכביר — כך ראה את עצמו כאיש צעיר ,שלא הסכים לגזר דינו האכזרי ,ולכן הסתלק מהעולם לא כמסכן ,אלא כגיבור הנאבק עם הזיקנה המכוערת. זה היה אקט יצירתי נועז שהרחיב את גבולות הקליטה והתחושה .תשומת לב הצופה הוסטה ללא הרף ,וכך הוא נאלץ להגיב בהתאם! הפעולה לא נועדה לעצלנים רוחנית, שהתרגלו להיות כמו כבשים מולכים על ידי רועה .כאן נדרש קהל אמיץ! התקשורת הדיגיטלית בצירוף שחקן חי וחושב גרמה לדו־שיח ללא פשרות עם הצופה ,שהוזמן לקרב אינטלקטואלי עם התיאטרון. דודו מעיין ,מייסד הלהקה ויועץ ההפקה ,מאמין שאמנות 51 2015.indb 51לירפא םינזאמBook- "פולחן נהרין" ,מחול — רובי אדלמן ,מנהל הפסטיבל "מחול שלם" ,ירושלים 52 הבמה נועדה "להיות תמיד על קצה המציאות ,לצמוח ממנה למען שינויה" .לכן בכל מחזה ,בפרט באחרון ,מתחוללת מטמורפוזה של החלל ,המניעה כל אחד מהצופים — לא כאובייקט אלא כסובייקט באירועים הלאומיים — מדינת ישראל המאבדת את בניה במלחמות אינסופיות. התיאטרון האלטרנטיבי של שלומי צועד במסע של חיפוש בלתי מתפשר אחרי אמת אקטואלית .זהו אנסמבל של תמימי דעים ,שכל חבר בו תורם ב"רכיבה אל הלא נודע": "תעצור! אתה טועה" "...איפה אתה עכשיו?" אלה ההיגדים שהתיאטרון בוחן ושוקל ביחד עם הקהל המוזמן בכל פעם למסע לגילוי מה שנסתר ב"קופסה השחורה". תיאטרון אפשרי רק כיצירה דו־צדדית האקטיבית — דיון בלשונו של הלב המשותף. אבל איך למצוא את הדרך אל לב זה? איפה נמצא מקור האמנות הכובש ללא דיבור מיותר? לגישוש אחר "אבן השתייה" — ראש פינה — עיקרון ההשראה ,הוקדש בפסטיבל ירושלמי "מחול שלם" ,טקסט בימתי של רובי אדלמן — "פולחן נהרין". החשיבה האודיו־ויזואלית של רובי אדלמן ב"פולחן נהרין" נראתה כהתגלות תנועתית פסיכו־פיזית ,שאפשרית רק כאן בישראל ,ובמיוחד בירושלים .על המסך הגדול יהודי דתי עם זקן וכיפה צועד אחור כמו מתוך הקהל ,פניו מוצלות .שאלותיו הבוערות לא נענו בבית הכנסת ,אז הוא מתקרב לכותל המערבי ,ונמלט מההמון להר הזיתים לשם התבודדות .הוא מסתתר בין המצבות ,יורד על ברכיו ,פורש זרועותיו בבקשת עזרה אל מי שנותן את כל התשובות. ולפתע ,כאילו להצלתו ,צצים שלושה זוגות רגליים בשחור, 25/03/2015 11:27:48 כמו אותות ומופתים .מבטו של דורש האמת פונה אליהן, והישר אל הצופים ,ואנו מגלים כי הסובל מחשיכה רוחנית הוא רובי אדלמן עצמו .באולמות "מוסררה" ביחד עם שלוש המלאכיות השחורות ,הוא מתחיל לנסות עבודת קודש בתנועה ,כי בשבילו זו שפת האמת היחידה! מחשבתו מתלכדת בבשרן ונטמעת במציאות הפיזית על הבמה .גילי אינגלס ,טל בנארי ,סופיה קרנץ יוצאות מהמסך ומגישות לקהל אקסטזה ,נשמה יתרה ,חזון אלוהי — הדרך היחידה לאמן המחפש תשובה ,אך תמיד לא מסופק .באופן טבעי הפעולה נמשכת על המסך ,שעליו הכוריאוגרף ממשיך לחפש את המשמעות של היומיומי ,ועולה להר הבית .בהתחלה הוא נהנה מהרמוניה של יופי ושלווה ,אף שהמצלמה רושמת את מבטי השנאה ל"זר" ,המחלחלים כמו קרני לייזר אל מסגד אל־אקצה ,שמכיל את קודש הקודשים הפרטי של היהודי. לפתע הקהל נרתע מהבלתי צפוי .על המסך מתפוצצת כיפת הסלע הזהובה ,כאילו בכוח רצונו של האמן ,ומעל הריסותיה קם וצומח דיוקנו העצום של נהרין — כמו גורו של המחול הישראלי המודרני ,הנביא והמושיע. על הרקע הזה מציג אדלמן טקסט תנועתי עם נגיעות קבליות .שלוש המלאכיות בטריקו צהוב עם הדפסים שחורים ,המזכירים את "בית"ר ירושלים" ,פנו ל"משיח" בטכס פולחני .על חזיותיהן יד עם אגרוף בתוך מגן דוד שחור על צהוב — סמל תנועת "כ"ך" האסורה. החשיבה הפלסטית מוקדשת לנהרין כאל מורה דרך, ולסיכום הטכס — הרקדניות מכשפות את קהל בקריאות "גע! גע! גע!" ,כי התקווה נמצאת בקונטקט — בהקשר של לב אל לב! אף שאדלמן התכוון להעביר מסר אירוני על תנועות משיחיות לקהל רציונלי ,ללגלג על ההמונים המחפשים אלילים חדשים" ,לזרוע גרעיני ספקות" — התוצאה הייתה אחרת .לא סאטירה על טכסי סגידה ליחידים נוצרה כאן ,אלא המנון לאמן ,המגלה בייסורי היצירה אמת רוחנית אוטנטית של יהודי גאה. "אני לא פוליטיקאי ,אך לי חשוב להציג איך אני חווה את שילוב הסצנה החברתית והאמנותית ,שאני חי בה .מטרתנו לחקור את הלא מובן מאליו"... אומנות אמיתית אינה זקוקה לתוקפנות ,לשימוש בעיתונות זולה ,למניפולציה כלפי הקהל .שפת האומנות נוצרת מהשתלבות המקצוענות אירופאית ,הפולחן והמסורת והעמקת התת־מודע היהודי ברב־שיח מפרה. הצופה החדש אינו כבשה מודרכת ,אלא ישות עצמאית, בעלת יכולת לקלוט את חזיונות האמן. 2015.indb 52לירפא םינזאמBook- בלפור חקק מקדוניה ֵמניב שירים יפים* האגם של ֵ "משירת מקדוניה" ,אסופת שירים מתורגמים ,מתרגם: אביב עקרוני ,הוצאת צור אות 78 ,2012 ,עמ' ב דרך כלל ,בתרגום שירה מנסים לדייק עד כמה שאפשר ולהעביר את תוכן השיר בשלימותו .זה לא תרגום של דיבור ,כפי שאנו נתקלים בכנסים .בשירה אפילו אם המתרגם נתקל בשפת דיבור או לשון רחוב ,הוא מנסה למצוא לה חלופה ,כדי שהקורא יבין את רוח הדברים בשיר. ד"ר אביב עקרוני פרסם בעבר סידרה של אסופות שירים מתורגמים ,בת שלושה חלקים .בציור קוראים לזה טריפטיכון .בשירה אין לזה שם .רצף האנתולוגיות כולל את: "גלקסיה" "שביל החלב" וגם ,ערפיליות" .הפעם הוא פרסם את האסופה :משירת מקדוניה .ניכר שהוא מאוהב בשירה המקדונית ,ולא בכדי — השירים מרגשים ומרתקים. הנה שיר מתוך האנתולוגיה של שירי מקדוניה: זהו פרק הפתיחה בפואמה" :חתונה מקדונית" ,מאת פטרה אנדרייבסקי. המשורר ֶ ָהלַ כְ נ ּו לְ בֵ ית ַה ְ ּקבָ רוֹ ת ְּב ֻת ּ ִפים ּובִ ְמ ִצלְ ַּתיִ ם וְ ִהזְ ַמ ּנ ּו ֶאת ַה ֵּמ ִתים לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּתף ַּב ֲח ֻת ָ ּנ ֵתנ ּו וְ לֹא לִ ׁ ְשכּ ַֹח. וְ כֻ ָ ּלם נִ ְמ ָצ ִאים ָּכאן ַעכְ ׁ ָשו, יְ ׁש ּובִ ים ְּב ֶח ֶדר לָ בָ ן ַּכ ּׁ ֶשלֶ ג, ֵאינֶ ּנ ּו יְ כוֹ לִ ים לִ ְראוֹ ָתם, ַא ְך ֵהם יְ כוֹ לִ ים לִ ְראוֹ ת אוֹ ָתנוּ. ֵהם עוֹ בְ ִרים זֶ ה לְ יַ ד זֶ ה וּבוֹ ְצ ִעים ֶאת ַה ֶ ּל ֶחם ישים ַּב ְ ּגבִ ִיעים ּובַ ַּכ ּפוֹ ת, ַמ ִ ּק ׁ ִ א ּולַ י ֵהם ּבוֹ כִ ים וְ רוֹ ְק ִדים, וְ ָאנ ּו הוֹ לְ כִ ים ְּב ִע ְקבוֹ ֵת ֶיהם, חוֹ זְ ִרים ַעל ַצ ֲע ֵד ֶיהם * המאמר מבוסס על נאום לאירוע ספרותי :באירוע בבית הסופר בתל אביב ,במעמד שגריר מקדוניה בישראל ,מר פאיו אבירוביץ. 25/03/2015 11:27:48 בחרתי לפתוח דווקא בשיר זה, והפתיחה שלי אינה מקרית: היא מבטאת משהו מרוח השירה המקדונית המחוברת אל האפוסים הקדומים ,אל הסיפורים על האבות המייסדים של העם והמסורות התרבותיות ואל ההווי הכנסייתי המלווה בקביעות את החיים בכפרי מקדוניה .המנהג של ביקור בבית הקברות לבקש את ברכת המתים לחתונה קיים גם טרה אנדרייבסקי הסצנה בקהילות יהודיות רבות .בשיר של ּפ ֶ היא מצמררת :האורחים בחתונה הם המתים ,שהרי הם האבות המייסדים של הדור המתחתן ומקים להם דור המשך. ואלה החיים בהווה חשים בכל רגע ורגע בזמן החתונה את קולות בציעת הלחם ,את שקשוק הגביעים והכפות ,את הבכי והריקודים של המתים הנוכחים בטקס הכלולות המתרחש בהווה .והחיים בהווה לא רק שאינם מתכחשים למתים ואינם נרתעים מנוכחותם באירוע החתונה ,האנשים בהווה אומרים: ָאנ ּו הוֹ לְ כִ ים ְּב ִע ְקבוֹ ֵת ֶיהם, חוֹ זְ ִרים ַעל ַצ ֲע ֵד ֶיהם כל עוד הייתה הרפובליקה של יוגוסלביה (,)Jugoslavija הייתה מקדוניה אחת המדינות בתוך הרפובליקה .משמעות השם :ארץ הסלבים הדרומיים .נכללו בה החל מ־ 1945שש רפובליקות שהתקבצו למדינה אחת בשם יוגוסלביה :סרביה, קרואטיה ,סלובניה ,בוסניה־הרצגובינה ,מונטנגרו ומקדוניה. הגעתי לקונגרס השירה בבלגרד בסרביה ,כשעוד הייתה זו "יוגוסלביה" ,וזה היה זמן הקרבות בין סרביה וקרואטיה. קרואטיה הניפה אז את נס המרד ,ובהדרגה התפרקה יוגוסלביה המאוחדת. עם התפרקותה של יוגוסלביה למרכיביה ,החל מ־,1991 אני עוקב איך העם המקדוני מחדש את נעוריו ואת תרבותו. השם מקדוניה מתחבר אלינו כיהודים עם דמותו של אלכסנדר מוקדון .פיליפוס אביו של אלכסנדר מוקדון בנה כאן את המצודה שלו ,מקום ָשלֵ ו ליד שפת אגם .לא פלא שהאגם הציורי הזה מניב כל כך הרבה משוררים ,זהו אגם של שירים שמתעצם והופך לים... עם קטן הוא העם המקדוני ,ויש קרבה רוחנית בינינו ובינם בתוך הכפר הגלובלי המאיים למחוק זהויות של עמים קטנים ותרבויות ייחודיות .בעשרות השנים האחרונות יש הידברות 53 2015.indb 53לירפא םינזאמBook- בינינו לבינם על גשר המילים .המשוררים הם המעזים ,הם הצועדים על הגשר הזה הנראה רעוע ,אך מתברר שכאשר משוררים עומדים עליו הוא הולך ומתחשל כגשר ברזל. בשירה המקדונית יש מוטיבים דתיים ודו־שיח מתמיד עם המסורות הדתיות .דו־שיח כזה מתקיים גם בתרבות היהודית בעת החדשה .השירה החדשה מתכתבת עם המסורות הקדומות ,ולא פעם מתפלמסת איתן .כך גם במקדוניה :לא פעם יש קריאת תיגר וניסיון לחדש ולהתחדש מתוך הזהות הדתית הישנה .כך היא שירתה של וסנה אצבסקה: אלוהים בינינו ֶ /ו ְס ָנה ָא ֶצ ְב ְס ָקה ָה ֵאל נִ כְ נַ ס ְּב ִד ּיוּק ַעכְ ׁ ָשו זוֹ ֵהר ְּכ ִפי ׁ ֶש ַרק ָה ֵאל יָ כוֹ ל לִ זְ הֹר ִעם ָּכל ַה ּׁ ְשלֵ מוּת ַה ִ ּנ ְמ ֵצאת ְּבכָ ל ֲא ָתר וַ ֲא ָתר ׁ ֶשל ׁ ִש ּלו ּׁשוֹ ַה ָ ּקדוֹ ׁש. הוּא ִה ִ ּג ַיע ֶאל ָּכל ַה ַּמלְ ָאכִ ים ֶאל ָּכל ֵא ֶ ּלה ׁ ֶש ִ ּנכְ נְ ס ּו לְ גַ ן ָה ֵע ֶדן ִעם ַה ּסוֹ ְפ ִרים ַה ְ ּקדוֹ ׁ ִשים וְ כִ ְתבֵ י ַה ּק ֶֹד ׁש ִעם ָּכל ַמה ׁ ֶש ִ ּנזְ ַקף לְ ֶח ׁ ְש ּבוֹ נוֹ . ִה ִ ּג ַיע ַה ְ ּז ַמן לְ ֶאלֶ ף ׁ ָשנִ ים ֲח ָד ׁשוֹ ת ֵעת — לְ ֶה ְס ֵּכם ָח ָד ׁש! 54 הקריאה של המשוררת וסנה אצבסקה לאל להסכם חדש עם המין האנושי מזכירה את התחושה של כותבים יהודים לא מעטים שחשים לא פעם את הצורך למעמד הר סיני חדש כדי לחוות התגלות חדשה וחידוש של ההסכם עם האל ועם בריתו .המשוררת אצבסקה בשיר שכתבה מתחברת אל המלאכים אך גם אל הסופרים ואל כל כתבי הקודש שנכתבו מאז ועד היום ,והיא קוראת" :עת להסכם חדש!" ד"ר אביב עקרוני מאוהב בתרבות המקדונית .הוא איש ספר רב תרבותי ורב לשוני .נסיון החיים העשיר שלו בתרבויות אחרות ,בארצות אחרות וגם בקונגרסים ספרותיים הקנה לו מיומנויות תרגום בכמה שפות .תרגום טוב חייב להתבסס על שליטה של המתרגם בשתי השפות ,והיכרות עם התרבות .תרגומיו של ד"ר אביב עקרוני מעידים בו שהוא בר אוריין בשתי התרבויות .ספר תרגומים זה הוא כרטיס כניסה לישראלי שוחר השירה אל השירה המקדונית. חכמינו עמדו על הקושי ביצירתו של תרגום טוב ,באומרם (קידושין מט ,א)" :המתרגם פסוק כצורתו — בדאי ,והמוסיף — מחרף ומגדף" .ד"ר אביב עקרוני הלך בין הטיפות הללו, נכנס אל פרדס התרגום ,נכנס אל מקדוניה ושירתה בשלום ויצא בשלום . 25/03/2015 11:27:48 אדלינה קליין "יוצא ביום בהיר מבית" על "ימים ולילות" ,מאת יוסף כהן-אלרן, הוצאת צבעונים2014 , ה היזכרות בטעמים ,בריחות ,בנופים ,ובדמויות אשר ליוו את ילדותו שבות ופוקדות את המשורר בספרו 'ימים ולילות'"ֵ :א ְ יך ָמקוֹ ם הוֹ ֵפ ְך ּ ִפ ְתאוֹ ם ְּתמ ּונָ ה /וַ ֲאנָ ׁ ִשים ֵאיכָ ה הוֹ ְפכִ ים ְדּ מוּיוֹ ת /וְ ַהכּ ֹל הוֹ ֵפ ְך ּ ִפ ְתאוֹ ם לְ ִ ּז ָּכרוֹ ן ֲ /א ׁ ֶשר ִהנַ ְח ָּת ַא ְך ָה ּיוֹ ם ּ /וכְ בָ ר נוֹ ְס ִעים ְּב ִמנְ ָה ָרה ְ /דּ מ ּויַ ת ֲחלוֹ ם ִּ //כי ָּכ ְך עוֹ לָ ם ּ ֶפ ַתע נָ סוֹ ג ָאחוֹ ר /וְ זֹאת ִע ְיר ָך נֶ ֱעזֶ בֶ ת ָּכ ְך ּ ִפ ְתאוֹ ם / יוֹ ֵצא ְּביוֹ ם ָּב ִהיר ִמ ַּביִ ת ֵ /אלָ יו ׁשוּב לֹא ַּת ֲחזוֹ ר ְּ /בכִ ְיס ָך ַדּ ְרכּ וֹ ן ׁ ֶש ּבוֹ ָּכתוּב /לְ לֹא ֲחזֹר" ("איך" ,עמ' .)32 הקובץ מתחיל בשירה לירית ,ומסתיים בסיפורים אותנטיים קצרים .למעשה ,כל שיר מביא בעקבותיו סיפור קצר .וטוב עשה הכותב שהפריד בין השירים לסיפורים .בכך אפשר לז'אנרים השונים לקבל ישויות נפרדות העומדות בפני עצמן. לא פשוט לשוב לעבר הרחוק ולכתוב את הזיכרונות שנחקקו בלב' .ההיזכרות' ,מעלה רבדים כבדים ממציאות אחת וסוחפת אל מציאות אחרת בתכלית .הקורא חש את עוצמת כאב ההגליה ,שהייתה מנת חלקם של יהודי עיראק בתקופת מלחמת העולם השנייה. הקורא מוצא בסיפורים את מבנה החיים מסורתי שהתמקד בבית ,במשפחה ובשורשים .ושורשים אלה נעקרו מכורח הנסיבות ,והתוצאה הייתה — המשכיות לאחר העלייה לארץ ישראל. כובד משאן של הגזירות והתמורות ,שנאלצו לעבור המשפחות ,מעיק עם השנים ,והנפש מחפשת פורקן. ההתמודדות עם המעברים הכפויים גורמת ללבטים קשים, אשר רק הזמן החולף העניק להם ארוכה ,אבל באמת פצעי התמורות טרם הגלידו .ללא ספק ,תיעוד האירועים האלה בכתב דרש הרבה כוחות נפשיים מהמשורר. ֲ"אנִ י //יָ ַד ְע ִּתי נָ ָהר ֶא ָחד ִ /עיר ַא ַחת /וְ ָ ׂש ָפה ַא ַחת ּ /ובַ יִ ת ֶא ָחד ּ /ולְ ֶפ ַתע יָ ם" ("הים הגדול" ,עמ' .)36ובסיום השיר מוסיף המשורר הערה" :משם הועברנו למחנה העולים בפרדס חנה. ואחרי שהייה בת שבועות במקום הועברנו למעברה שהוקמה בפאתי פתח־תקווה". לאחר העלייה ארצה מורגש הפער בין הדור המבוגר לדור 2015.indb 54לירפא םינזאמBook- הצעיר .אב המשפחה מתקשה בלימוד השפה ,בעוד הצעירים קולטים אותה על נקלה"ִ :צ ּיוֹ נִ י גֵ ֶאה ֲאבָ ל ְ ׁ /שנָ ַתיִם ַּב ְּמ ִדינָ ה ַה ֲח ָד ׁ ָשה /וְ ַה ּ ָ ׂש ָפה ֲע ַדיִן לֹא נִ ְ ּג ָרה ְּ /ב ִפיו /וַ ֲאנִ י ְּ /כבָ ר יֶ לֶ ד ֶּבן יִיתי ָ /ה ִעבְ ִרית זָ ְר ָמה ִּבי" ("אנשי המעברה" ,עמ' .)38-39 ֶע ֶ ׂשר ָה ִ כבן זקונים ,שהכול אהבו ופינקו ,למד לכבד את מסירותם הרבה של הוריו אליו"ָּ :כך ִא ִּמי יוֹ ׁ ֶשבֶ ת /לוֹ ַק ַחת ֵּבין ֶא ְצ ְּבעוֹ ֶתיה ִ /מן ַה ָדּ ג ָה ָאפוּי //וְ ִהיא מוֹ ׁ ִש ָיטה ֶאל ּ ִפי ּ //תֹאכַ ל ְּבנִ י ּתֹאכַ ל ָ /ט ִעים ַה ָדּ ג ִהיא אוֹ ֶמ ֶרת /חוֹ בֶ ֶקת ְּב ֵעינֶ ָיה וְ לוֹ ֶט ֶפת" ("אני אימי הייתה לי" ,עמ' " .)25-24וְ ָהיִ ינ ּו ּפוֹ ְס ִעים ָּכ ְך ֶ /אל ֵּבית ַה ְּכנֶ ֶסת ֵמ ֵעבֶ ר לָ ְרחוֹ ב /יוֹ ׁ ֶשב ׁ ָשם ַעל ַס ְפ ָסל ׁ /שוֹ ֵמ ַע ְּת ִפ ָ ּילה ׁ ֶש ּלֹא ֵהבַ נְ ִּתי /קוֹ ל ָאבִ י לוֹ ֵטף ְּב ָאזְ נַ י ְּ //ב ֵאיזוֹ ָ ׂש ָפה ִמ ְת ּ ַפלֵ ל // וְ ַרק ֲאדֹנָ י ֶא ָחד ַ /רק זֹאת ֵמבִ ין" ("סליחות" ,עמ' .)22 הקורא מתוודע אל העולם הרוחני והמוסרי שהמשורר ספג מבית הוריו"ֲ :על ַ ּגג ֵּב ֵיתנו ַ /על ַמ ְר ְצפוֹ ת ַח ְמ ָרה ׁ ְשחוּקוֹ ת /אוֹ ְספוֹ ת יוֹ נִ ים ֲא ַפ ְר ּ ָפרוֹ ת /גַ ְר ִ ּג ִרים ׁ ֶש ִא ִּמי זוֹ ָרה ִ /מ ָ ּי ָדה ַּב ֲעבו ָּרן /וְ ֵהן ָּבאוֹ ת ְ /מלַ ְ ּקטוֹ ת וּמוֹ דוֹ ת /וְ ִא ָּמא אוֹ ֶמ ֶרת לִ י // ֹאשן /מוֹ דוֹ ת לָ ֵאל ִּת ְר ֶאה ְּבנִ י וְ ִתזְ כּ ֹר ִ /עם ָּכל ַ ּג ְר ֵ ּגר נוֹ ְ ׂשאוֹ ת ר ׁ ָ ַעל ַ ּג ְר ֵ ּגר ׁ ֶש ָ ּנ ַתן" ("נשמות בתכלת" ,עמ' " .)19סוֹ בֵ ב ַה ּׁשוֹ ר סוֹ בֵ ב ְ /סבִ יב ְּב ֵאר ְק ַט ָ ּנה //דּ וֹ לֶ ה ַמיִ ם ִּב ְדלָ יִ ים ְ /ק ַט ִ ּנים ְּתל ּויֵ י ַ ּגלְ ַ ּגל //וְ כָ ל אוֹ ָתן ׁ ָשעוֹ ת ֵעינָ יו ָ /הי ּו ְק ׁשוּרוֹ ת ָעלָ יו //וְ ַא ָּבא אוֹ ֵמר לִ י //טוֹ ב לוֹ ָּככָ ה ְ /מ ַר ֲח ִמים ָעלָ יו ִּ //כי ִאם יִ ְר ֶאה ׁ ֶש ָּכל ַה ּיוֹ ם הוּא ָּכ ְך סוֹ בֵ ב ֲ //א ִפ ּיל ּו ַרק ׁשוֹ ר הוּא //יָ כוֹ ל לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵ ּג ַע" ("במזל שור" ,עמ' .)21-20 בין המחבר ובין הגדול מבין אחיו הפרידו יותר מעשרים שנה ,כך יצא שאת מערכת היחסים הקרובה ביותר מצא אצל אחד האחים שהיה גדול ממנו רק בחמש שנים .אחיו זה ביקש מהוריו שיביאו אותו לעולם ,ועל־כן גם חש שהוא אחראי לו: יִיתי ָח ׁש ְּכ ִאיל ּו יִיתי הוֹ לֵ ְך לְ ִצדוֹ /וְ לֹא ָהיָ ה אוֹ ֵחז ְּביָ ִדי ַ /א ְך ָה ִ ָ"ה ִ יָ דוֹ /עוֹ ֶט ֶפת ַעל יָ ִדי" ("אחי לא אחז בידי" ,עמ' .)27-16 לאורך הספר כולו מנשבת רוח ציונית ורחשי אהבת המולדת החדשה"ָּ :כ ְך ָאנ ּו ָּב ִאים ֶאל ַק ְר ַקע יְ בֵ ׁ ָשה /וְ ׁ ֶש ֶמ ׁש ָּבה ַה ְר ֵּבה וְ רו ַּח נְ חו ׁ ָּשה //וְ ִת ְקוָ ה ַא ַחת ְ ּגדוֹ לָ ה ֶ ׁ /של ֶא ֶרץ ֲח ָד ׁ ָשה // וּכמוֹ כָ ל ַה ּׁ ָשנִ ים ׁ ֶש ּלֹא ָהיִ ינ ּו לִ בְ נוֹ ָתה ְ ּ /פ ָר ֶח ָיה יִ ְפ ְרח ּו ַאלְ ּ ַפיִ ם / וְ עוֹ ד ִר ּבוֹ א ׁ ָשנָ ה" ("החזרה" ,עמ' .)35 בשיר זה שוזר המשורר את האמת הפנימית אותה חשו העולים שהיגרו לארץ באותה תקופה ,בין המר למתוק פיעמה התקווה לעתיד טוב יותר. חוויית העלייה והמגורים במעברות ,על קשייה המרובים לא הקהו את הזיכרונות הטובים — הגעגוע אל הריחות, המראות; הגעגוע אל הדמויות החמות והמפרגנות שנוכחותן הייתה חלק מההווי במקוםּ " :וגְ בָ ִרים ִעם נְ ׁשוֹ ֵת ֶיהם ְ /מ ֻח ָ ּי ִטים ו ְּמ ֻע ָ ּנבִ ים ִּ /ב ׁ ְש ֵא ִריוֹ ת ִּבגְ ֵדי ֲהגִ ָיר ָתם /חוֹ ׁ ְש ִקים וְ לוֹ גְ ִמים 25/03/2015 11:27:48 אל־א ְט ָר ׁש היה ְמ ַה ְד ֵהד /ברחבי ָק ֶפה ... //קוֹ לוֹ ׁ ֶשל ָפ ִריד ַ ַה ַּמ ְע ָּב ָרה /מסרט שהוקרן ַּב ּקוֹ לְ נוֹ ַע ַה ֵ ּק ִיצי ... //קוֹ לוֹ ְמ ַה ְד ֵהד ַּב ֲח ׁ ֵשכָ ֵּ ה/בינוֹ ת לַ ְ ּצ ִר ִיפים /וְ ַעד ְק ֵצה עוֹ לָ ם ְ /מנַ ֵחם ֶאת ֻּכלָ ם" ("החברה הגבוהה" ,עמ' .)42-40קולו של פריד אל־אטרש ושיריו האהובים ,עליהם צמחו מהבית בגולה ,נחקקו בליבם של יושבי המעברות .ההתכנסויות הללו היוו את ההנאה התרבותית היחידה לה המתינו וציפו כל השבוע. למרות קשיי הקיום ,המעברה היוותה גשר של הבנה הדדית, ונקל היה למצוא שם שפה משותפת עם כולם שהגיעו מגלויות שונות .המעברה שימשה כמשכן זמני בלבד .ולעת מצוא כשנבנו שיכוני העולים ,החלה המעברה להתרוקן מיושביה"ָּ :כ ְך ָה ָיְתה ַה ַּמ ְע ָּב ָרה ִ /מ ְת ַּכ ֶ ּנ ֶסת ִּב ְצ ִר ֶיפ ָיה ַּ /ב ֲח ׁ ֵשכָ ה ַהכּ וֹ בֶ ׁ ֶשת ְּ /כ ִאל ּו ָ /אזְ ל ּו ְּב ַא ַחת ָּכל ֲאנָ ׁ ֶש ָיה" ("איך שתקת" ,עמ' .)47 המשורר דולה פנינים יקרות מעבר משפחתו ומשמר זיכרונות הקרובים לליבו .דמותו של אביו מאותם ימים עולה בזיכרונו ,האב שבמולדת החדשה לא מש מנגד עיניו זכרה של הארץ הקודמת"ַ :ר ַח ׁש ַענְ ֵפי ְדּ ָקלִ ים עוֹ ֵטף ֶ /את ָה ִעיר /וְ ַא ָּבא נִ ׁ ְש ָען ַ /על ִּכ ֵּסא נְ ָצ ִרים חוֹ ׁ ֵשב ֲ //אנִ י ַמ ִּביט ּבוֹ וְ אוֹ ֵהב //יָ בוֹ א יוֹ ם ָּכמוֹ ָך ַּב ַּ אבא ָּ //כמוֹ ָך ֵא ׁ ֵשב ַ /על ַה ָ ּג ָדה ֶא ְמ ַּתח ְּכ ֵת ַפי /יַ גִ ׁיש ּו ה/ש ְּבכִ ִיסי ַט ָּבק לִ י ֵּתה ְּב ִפינְ גָ 'ן ַדּ ִ ּקיק ּ /ובְ ׁ ַש ָּבת ִמ ֻ ּק ְפ ָסה זְ ִע ָיר ׁ ֶ ֵר ָיחנִ י ָ /א ִר ַיח וְ ֶא ְת ַע ֵּטש /וְ יָ ׁשוּב ָאז ַה ָ ּנ ָהר /יָ ׁשוּב לְ ִה ְת ַר ֵ ּג ׁש" ("שבת על הגדה" ,עמ' "ָ .)11-10ר ֵעב ֵמת ָאבִ י /לֹא ָ ׂשבַ ע ֶאת ׁ ְשנוֹ ָתיו /הוֹ ִתיר ִּבי ֶאת ָה ָר ָעב" ("רעב מת אבי" ,עמ' .)55 המשורר נזכר בפרידה של אימו מהתופרת הערבייה, בארץ אותה עזבו"ֵ :א ְ יך ָא ֶּתם ַמ ׁ ְש ִא ִירים אוֹ ִתי //עוֹ זִ בים אוֹ ִתי לְ בַ ד ֵא ְ יך //וְ ִא ִּמי //הוֹ ׁ ִש ָיטה יָ ָד ּה ִמן ַה ַח ּלוֹ ן לָ גַ ַעת / ָּבה ּובַ ּׁ ָשנִ ים ֻּכ ָ ּלן לָ גַ ַעת ַ /ה ּׁ ָשנִ ים ׁ ֶשנוֹ ְתר ּו ׁ ָשם ַ /ה ּׁ ָשנִ ים ֲא ׁ ֶשר הוֹ ִת ָירה /וְ גָ ם ִהיא ָּבכְ ָתה" ("סעדיה" ,עמ' .)31-30 והנה שיר המוקדש לאחת מאחיותיו ,אליה היה מקורב ביותר" :ל ּו ַא ְך יָ כְ לָ ה לָ עוּף /ל ּו ַא ְך יָ כְ לָ הָ ,ה ָיְתה ָ /ע ָפה /זוֹ כֵ ר ֲאחוֹ ִתי ָּכ ְך ּ ַפ ַעם ִ /מ ְ ּז ַמן ַּכ ְך ָא ְמ ָרה לִ י /וְ לֹא ָא ְמ ָרה ֵמעוֹ לָ ם /לְ ָאן ָה ָיְתה ָע ָפה ל ּו ָהי ּו לָ ּה //וְ ַרק בְ תוֹ ְך ּתוֹ כָ ּה ָח ׁ ָשה ֶאת ְּ /כנָ ֶפ ָיה ְקצוּצּ וֹ ת נוֹ צוֹ ת /וּמוֹ טוֹ ֶת ָיה ְּכבוּלוֹ ת ֶאל ִצ ֵדּ י ּגו ָּפה ְּ /ב ׁ ַש ְר ׁ ְש ָראוֹ ת //וְ ֵא ְיך ָאעוּף ִהיא אוֹ ֶמ ֶרת ֵ /עינֶ יה ַמ ִּביטוֹ ת ַה ְר ֵחק ָ /אזְ נֶ ָיה ַק ּׁשוּבוֹ ת לָ רו ַּח /ו ׁ ְּשמוּרוֹ ת ֵעינֶ ָיה צוֹ נְ חוֹ ת /עוֹ ֶצ ֶמת ֵעינֶ יה לִ ְראוֹ ת ֶ /את ָה ִעיר ִמ ְמעוֹ ף ִצ ּפוֹ ר" ("אילו אך יכלה לעוף" ,עמ' .)53-52 "פ ֶרק ָח ָד ׁש ובמקום אחר ,האחות משרה אווירה אופטימיתֶ ּ : ַמ ְת ִחיל ַעכְ ׁ ָשו /וְ ֵעינֶ ָיה ָא ְמר ּו ְ ׂש ֵמ ָחה ׂ ְ /ש ֵמ ָחה ֲאנִ י ּ /וגְ דוֹ לוֹ ת / ְּכ ֻחלוֹ ת ָהי ּו ֵעינֶ ָיה" ("כך היא באה" ,עמ' .)57-56 הספר רגיש ,אמין ועוצמתי — תעודה אותנטית של משפחה ושבט בעם ישראל ,שמבעד תעודה זו משקיף הקורא גם אל הרובד האוניברסלי. 55 2015.indb 55לירפא םינזאמBook- צילה דגון מפגש עם מספרת סיפורים ()15.1.2015 על דורית אורגד ועל ספרה — "תחת צל אפל" ד 56 ורית מספרת על עצמה כי היא נולדה ,כפי הנראה, עם יכולת הכתיבה ,וכבר בגיל צעיר ,עוד בטרם ידעה קרוא וכתוב ,הייתה ממציאה לעצמה סיפורים" :הכתיבה עזרה לי להראות לעצמי צדדים שלא הייתי מודעת להם ,והעניקה לי את היכולת להתמודד איתם .אני זוכרת את עצמי כילדה מספרת לעצמי סיפורים .מאוחר יותר הפכתי ל 'תולעת ספרים' ,וזה הכיף הכי גדול שלי ,עדיין". בספריה הרבים עובר כחוט השני מוטיב האמפטיה, הנכונות להושיט יד מסייעת לנזקק ,והכמיהה למצוא את הטוב שבאדם ,ולהבליט אותו .לצד אהבת האדם ,הגלומה בכתיבתה ,היא מביעה חיבת עזה לטבע .דורית מספרת בספריה על חברות ,בגרות והתבגרות ,אהבת הארץ ,על ניצולי שואה ,על גבורה .קשת אנושית מגוונת מצויה בכתביה: צעירים ,בוגרים ,חילונים ודתיים ,תושבי חוץ ,עולים חדשים וילידי הארץ .דורית משכילה לרתק את הקורא בכתיבתה על זמנים עברו ועל ימינו אנו .אוהבים את ספריה בכל הגילים: ילדים ,בני נוער ומבוגרים. ספרה החדש של דורית 'תחת צל אפל ' (הקיבוץ המאוחד, )2015מספר סיפור רגיש על אהבה ,בגידה ,כעס ואלימות, שאינם מצליחים לגבור על האמונה בכוח האדם .אנו פוגשים בספר זה אנשים שבאו ממחוזות רחוקים ארצה ,עוברים שלבי התאקלמות לא פשוטים .יש שמצליחים בכך ,ויש שנכשלים. סיפור העלילה מתרחש בשתי ערים משמעותיות ביותר בחיי הסופרת :נתניה ,עיר של חול ,שבה גדלה והתחנכה דורית עד גיוסה לצבא ,וירושלים ,עיר הקודש ,שבליבה שמורה לה פינת אוהב חמה" :ירושלים הייתה מאז ומתמיד העיר שבה אני מרגישה התרוממות רוח". בספרה החדש 'תחת צל אפל' פותחת דורית בפני 25/03/2015 11:27:49 הקורא דלתות לשלושה בתים ומאפשרת להתבונן בעולמן של המשפחות שלכל אחת מהן הווי חיים לא שגרתי .לצד סיפור משפחתו ,קשת היום ,של גיבור הספר מישה ,שעלה ארצה עם הוריו מרוסיה ,אנו מציצים לביתו של הפרופסור הירושלמי ,גוטהילף ,שנולד בגרמניה( ,כדורית עצמה ,היא הועלתה מגרמניה ארצה כתינוקת) .הפרופסור הירושלמי עורג לשוב ולחבק את בנו יחידו ,הנמצא בניכר .בית אחר הוא בית משפחתה של מיקה ,בת מאומצת להורים מרעיפי אהבה ,המתעקשת לנכס לעצמה ,בהתנהלות הזויה ,את מישה כאח תאום שכביכול אבד לה. הספר חושף התנהלות יחסים קשה ואכזרית בין הורים לבנם ,ובינם לבין עצמם .אביו של מישה — ולדימיר (ולדק) דושקין ,השקוע כולו בעולם הפשע ,מטיל צל כבד על אישתו ,יאנה ,ועל בנו .האב האלים תובעני מאוד כלפי בנו — הוא כופה עליו את רצונו ומאלצו לטפח את כושרו הפיזי כדי להכשירו להתמודדות עם קשיי החיים הצפויים לו .הלחץ הזה מצד אביו ,וכאבו לנוכח סבלה של האם הלוקה מנחת זרועו של האב השתיין והמכור לסמים — מאמללים את חייו. רק כשהאב נפצע מכדור בפעילות פלילית עלומה ,ומישה מטפל בו — רק אז מגלה האב מעט חיבה לבנו. בירושלים ,האהובה על דורית ,היא ממקמת את ביתו של גיבור משני חשוב — הפרופסור גוטהילף .גוטבילף הוא 'יקה' חביב שנקל לאהוב אותו .את הגיבור הזה מפגישה דורית עם מישה ,צאצא של משפחה הרוסה .גוטהילף המשכיל ,הרוחני הוא אנטיתיזה לוולדק ,אביו האלים של מישה המקדש את הגוף ובז לרוח ולנפש .גוטהילף מסמל את יתרון השכלה, התרבות והידע הרחב .לביתו של איש זה מגיע מישה כעוזר חרוץ שמסייע לגוטהילף הזקן ,שגם שבר יד ,בהתנהלותו היום־יומית .בתמורה משתכר מישה שכר נאה בממון וברוח. פרופסור גוטהילף מיוסר בבדידותו ,ומשווע לשובו של בנו היחיד ,האמן ,שנשבה בעולם של כת דתית בקנדה .הבן נפל ברשתו של 'רב' נוכל ,שגוזל ממנו את משפחתו ואת הממון שהוא צבר מאמנותו. אישיותו של מישה (נער בן ארבע־עשרה) מעוררת התפעלות :חשיבתו בוגרת ומוסרית ,והוא נכון לסייע ככל יכולתו לזולת — סגולות שירש מן הסתם ממשפחתו מצד אימו .על אף כל הקשיים והמחסור הבסיסי באשר למרחב ולתנאי למידה נורמליים — מישה מגיע להישגים מרשימים בלימודים .הוא גדל בחסך ,בדלות ,במצוקה ,בסביבה אלימה, ולמרות הרקע הקשה הוא מבליח כנער מצפוני ,ישר דרך, אוהב אדם ,רגיש ומוסרי באורח חריג לבני גילו. הספר מותיר את הקורא ,לכל אורכו ,במתח ,ורק לקראת 2015.indb 56לירפא םינזאמBook- משה גרנות בגוף ראשון על ספרה של דורית אורגד "תחת צל אפל", הקיבוץ המאוחד 423 ,2015עמ' ה דרך הקלה ביותר לסופר לחבר רומן ריאליסטי היא מס ּ ֵפר כל יודע — בדרך לבנות נקודת תצפית של ַ זאת נקל לתאר את פנימיותו וחיצוניותו של הגיבור הראשי, וגם של גיבורי המשנה ,נקל להביא דברי הגות המתקשרים מספר לעלילה ,נקל לתאר זירות שונות של ההתרחשות — ַ כל יודע הוא אלוהיהם של גיבוריו .בחירת נקודת תצפית של מספר ֵעד ,או מספר מתוודה — הרבה יותר מסובכת :מצד המשך — צילה דגון" :מפגש עם מספרת סיפורים" שלישו האחרון מבצבצת קרן של תקווה — מישה נפגש עם סבתא שלא הכיר ולא ידע על קיומה ,שתמלא את מקום המשפחה שכה חסרה לו ,האב הפושע ייעלם ,וצילו האפל יתרחק ,האם תשתקם לאחר התמוטטות פיזית ונפשית ,וגם לבנו של גוטהילף נועדה רווחה מסוימת ,אותה לא נגלה ,כדי לא לפגום בהנאתו של הקורא הפוטנציאלי. כמי שמבינה לליבם של הצעירים ,משכילה דורית לשזור במהלך העלילה מפגשים חברתיים ורומנטיים בעלי עניין וגוון מיוחדים המעניקים לגיבורי הספר נופך ועניין מסקרנים. דורית נושמת וחיה את המילה הכתובה .בעבר עסקה בכתיבה עיתונאית ,והדריכה בסדנאות כתיבה ב'בית אריאלה' .במשך עשרות שנים היא כותבת לילדים ,לבני נוער ולמבוגרים ,ומבקרים משבחים את יצירתה .היא מוזמנת לבתי ספר ולקהלים שונים בהם היא מרצה ומספרת על ספריה וכתיבתה .לשאלתי על מקורות ההשראה לכתיבת הספר — היא משיבה" :לא ברור לי מהיכן שאבתי את מקורות ההשראה ,אלה דברים לא צפויים שרק לאחר הכתיבה אני יודעת מהיכן הופיעו ,כמו דמויות כאלו ואחרות שליוו את חיי .ברמה העקרונית אני אדם קשוב ,וכבר בילדותי הייתי ילדה שיודעת להקשיב .אני חייבת לציין כי כתיבת הספר ריגשה אותי לכול אורך כתיבתו"... ואכן כך הוא — הספר מרגש ומרתק. 25/03/2015 11:27:49 אחד — הדברים נשמעים יותר "אמינים" ,כי "העד" עצמו, שנכח באירועים המסופרים ,מדבר .אך מצד שני — קיימות בסוג זה של כתיבה מגבלות :כיצד ניתן לתאר את החיצוניות של הגיבור? כיצד ניתן "לחדור" למחשבותיהם של גיבורי משנה? הסופר איננו יכול לייחס לגיבור הגיגים יותר עמוקים ממגבלות גילו ,מעמדו והשכלתו. לכן הייתי סקרן מאוד לבדוק כיצד תתמודד דורית אורגד עם רומן שכולו וידוי של הגיבור הראשי ,הלא הוא מישה דושקין .מישה הוא נער בן 14בתחילת הרומן ,ומתקרב ל־15 בסופו .הוא עלה לארץ עם אביו ואימו בהיותו בן ארבע וחצי, ועקרונית יכלה להיות כאן עוד מגבלה של מנטליות ,קשיי שפה וקשיי קליטה — איך אפשר לבנות אדריכלות ספרותית עם דמות כזאת? לאורך כל הרומן מוזכר שמישה כותב יומן ,ומדי פעם הוא קורא בו ,ובאשר להגיגים שעלולים להיות "מודבקים" לנער בגיל הזה ,מצאה הסופרת פתרון יפה :לא די שמישה הוא תלמיד מצטיין ,שכל תלמיד אחר חש מאושר לשבת על ידו בכיתה ולהעתיק ממנו את השיעורים והמבחנים — יש למישה ֶמנטור בשם לודוויג גוטהילף ,פרופסור בדימוס, אצלו הוא קונה המון ידע ,וממנו הוא שואל ספרים ,שרבים מבני גילו אף לא היו מנסים לקרוא .מישה מתוודע אצל גוטהילף על בגידתו של יוסף בן־מתתיהו ,על מסעי הצלב, על תרומתו של הרודוטוס למקצוע ההיסטוריה ,על אימרתו האל־מותית של לואי ה־ ,15על מפעלו הדתי תרבותי של, רבן יוחנן בן זכאי ,על התיישבות הטמפלרים בארץ ישראל, על פיגמליון ,על אובידיוס ,על ונוס של בוטיצ'לי ועוד. בין הספרים שקורא מישה" :אבא גוריו"" ,האגדה לבית פורסייט"" ,מובי דיק" .גוטהילף מהלל את האינטליגנציה של מישה ,ומשווה אותה לזו של סטודנט באוניברסיטה (עמ' .)165הוריו באמת מתקשים בעברית ,ואם מגיע מכתב ,הם מבקשים ממנו לקרוא ,אך הוא עצמו מדבר בשפה גבוהה, עד כי חבריו משוכנעים שנולד בבית של מורים ללשון .הדבר איננו רחוק מן המציאות ,שכן סבתו ,אירנה לויטוב הייתה פדגוגית ,מנהלת בית יתומים ברוסיה ,והיא בעלת שליטה בעברית ,בגרמנית ,בצרפתית ,וכמובן — ברוסית. אבל אני מקדים את המאוחר — זוהי תמצית סיפור המעשה :הוריו של מישה הם דוגמה לכישלון של היקלטות בארץ :האב ,ולדימיר ,וְ לָ ֶדק ,הוא פושע שנושא על גבו קופה של שרצים עוד מרוסיה .הוא איש אלים ,המתעלל באישתו, יאנה ,ומכה אותה .הם חיים ממשכורתה הדלה כמלצרית במסעדה .הוא איננו עובד ,כי איננו יכול להציג תעודת יושר מהמשטרה .כיוון שאין ביכולתם לשלם שכר דירה ,הם 57 2015.indb 57לירפא םינזאמBook- דורית אורגד ,צייר משה גרנות 58 מגורשים ממנה ,עוזבים את ירושלים ,ומתיישבים בנתניה בבניין מוזנח המיועד להריסה .את הדיור הזה קיבל האב מחבריו הפושעים המשתמשים באחד מחדרי הבית לאחסון האם איננה עובדת ,כי האב מפרנס סחורות גנובות .בנתניה ֵ את המשפחה בגניבות ובפריצות שהוא וחבריו מבצעים .אביו האם ספגה ממנו מכות, של מישה משתכר ומעשן סמיםֵ , וכשהיא ניסתה להשתחרר מהסיוט על ידי הלשנה במשטרה — הוא כמעט הרג אותה (עמ' .)136היא מנסה להתאבד בבליעת כדורים .בכל מפגש של האב עם מישה — הוא מבקש "לחנך" אותו להיות "גבר" כמוהו. המקרה מפגיש את מישה עם לודוויג גוטהילף ,אשר כשמו כן הוא" :עזרת האל" (פירוש השם בגרמנית) .זה שוכר אותו לסייע בידו בקניות בשוק ובעבודות קטנות בבית. מישה שומר בסוד מהוריו את הכסף שהוא משתכר אצל גוטהילף ,כי הוא חושש בעיקר מחקירותיו של האב האלים. האם נעשית אפטית ,מקבלת את גורלה המר כגזירה בנתניה ֵ משמיים ,והיא חדלה למתפקד כאם .מסתבר שמתהפכות היוצרות — מישה דואג לאימו ,במקום שאימו תדאג לו. פרשה מוזרה קורית למישה בבית הספר ,חברה לכיתה ח' ,בה הוא לומד ,מחליטה שהוא אחיה האבוד .היא אדומת שיער כמו מישה ,והיא משוכנעת שגם הוא ילד מאומץ כמוה (הוריה המאמצים הם אמידים ממוצא מרוקאי) ,ושניהם, לדעתה ,בני אותה ֵאם ביולוגית .לנערה קוראים מיקה ,והיא 25/03/2015 11:27:49 מתוארת כקפריזית מאוד ,וכאשר מישה איננו יכול להיענות לתביעותיה להיות תמיד עמה — היא עושה לו הצגות של ברוגז. לאביו של מישה קורית "תאונת עבודה" — באחת הפעולות הפליליות הוא נורה בחזהו ,ואז הוא מפגין מעט חיבה למישה המטפל בו .בהמשך הוא משתתף בפריצה ,בה הוא מסתבך בהריגת שומר .מאז הוא נעלם למשפחה ,וכל הידוע עליו מגיע למישה דרך העיתונות והטלוויזיה .מסתבר שהוא כנראה ברח מהארץ לרוסיה בדרכון מזויף ,אך כיוון שגם ברוסיה הוא מבוקש — הוא נידון שם למאסר עולם. מישה עושה כל מאמץ כדי שמיקה ,הוריה ,גוטהילף ואחרים לא יידעו שהוא בן של פושע נמלט ,אך הצל הזה רודף אחריו, צילו המבהיל של אבא ("הצל" שמופיע בשם הספר מוזכר בספר מספר פעמים :עמ' .)423 ,417 ,355 ,354 ,350סבתו, אירנה ,וגוטהילף מיטיבו מנסים לשכנע אותו שהוא איננו אשם במעשי אביו ,אבל עד ממש סוף הספר הוא איננו מסוגל להשתחרר מהחשש הזה ,ובאיזה שהוא שלב הוא אף חושב לשנות את שמו למיכה דין. אבל אני שוב מקדים את המאוחר :המשפחה של מישה מחותלת בערפילים עבים של סודות ,ובמשך זמן רב לא נודע לו דבר על סבתו מצד האם ,הלא היא אירנה לויטוב. אימו אפילו נחרדת להזכיר את שמה מפחד בעלה שיש לו כלפיה משטמה עזה .מצבה של האם ,פיזית ונפשית ,הולך ומידרדר — היא מאושפזת קודם בבית חולים לניאדו ,ואחר כך בבית חולים לחולי רוח "לב השרון" .בינתיים מופיע בזירת ההתרחשות עולה מרוסיה בשם איגור ינקלביץ' ,שהיה חבר ילדות של אירנה ,סבתו של מישה .הוא מעריץ את אישיותה ואת ההשכלה שלה ,ומוכן לעשות עבורה שירות מיוחד :לצלם את הנכד שלה בחשאי ,ובהמשך לגרום לכך שייפגש עמה בלי ידיעת ההורים ,וכל זאת בגלל החשש שאם האב יידע על כך שהסבתא בארץ — הוא עלול להורגה. סיבת המשטמה נעוצה בעובדה שוולדימיר הובא כתינוק לבית היתומים שאירנה ,ניהלה ,והיא אף הצילה את חייו בינקותו ,אבל כשגדל — לא יכלה להשתלט על אלימותו והתפרצויותיו .יאנה (לימים ,אימא של מישה) ,סייעה לאם בבית היתומים ,והתאהבה דווקא בנער האלים הזה .הוריה התנגדו לזיווג ,וכך נוצר הנתק והמשטמה של ולדימיר כלפי מיטיבתו. העלילה כאן מפותלת מאוד ,וארוגה בצורה מעניינת, אך אני נאלץ ,כמובן להביא פירורים ממנה :לאחר שהאם מאושפזת ,והאב נעלם — נשאר מישה בלי מקום מגורים ובלי מקור פרנסה .הוא נער חרוץ ומתנסה בשטיפת כלים 2015.indb 58לירפא םינזאמBook- במסעדה ובעבודות הבית אצל גוטהילף .הסבתא אירנה, בוגרת אוניברסיטה ,נאלצת לעבוד כעוזרת בביתה של גב' יאסון דוברת הצרפתית ,אישה המתוארת כתכלית הרוע והקמצנות ,בעלת פרצוף של ינשוף (במודגש — דמות לא "עגולה") .אירנה ,שכאמור ,היא מולטי טאלנט (שפות, מוסיקה ,פדגוגיה) ,נאלצת לעבוד שם כי במשכורת של מורה במשרה חלקית ,שמציעים לה ,היא לא מסוגלת לשלם דמי שכירות ודמי מחיה. נחזור ללודוויג גוטהילף :האיש שהיה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית ,נחשף כדמות נדיבה מאוד על סף האלטרואיזם — הוא אוהב מאוד את מישה ומעניק לו משכורת על שירותים קטנים ,וכאשר הוא הופך להיות מעין או־פר שלו ,הוא אף מגדיל משכורת זאת ,עד כי מישה עצמו חש מובך ומבקש להחזיר כסף .פרופסור גוטהילף מאמץ גם את הסבתא אירנה ומאפשר לה לגור בדירה מפוארת שנייה שלו ,שעד אז הייתה מושכרת .ביום ההולדת החמישים של גדעון בנו — הוא מעניק לו מכונית כדי שיוכל לבקר אותו לעתים קרובות ממקום עבודתו (וזאת כיוון שגדעון מתגורר ביישוב מרוחק ,שם הוא עובד במפעל לעבודות יודאיקה). לגוטהילף יש "חבילה" של צרות משל עצמו :הוא התאהב בצעירותו בשמחה ,יפהפייה בת תימן שילדה לו בן יחיד — גדעון ,אבל היא נתפסה לכת ,שבראשה "רב" עריץ שמחרים את גוטהילף עצמו ואת בנו האמן (שהתאלמן לאחר שאישתו ילדה לו תינוק) .גדעון שחונך בכת לאמונה דתית ולמצוות, ובעקבות כך הוא לבוש ונוהג כמו חרד ,מנודה על ידי הרב ממשפחתו — הסיבה :הוא לא היה מוכן לתנאים הדרקוניים ש"הרב" השית עליו באשר ליצירותיו האמנותיות" .הרב" אף מצווה על אימו לגרשו מדירתה .במעמסה הנפשית הכבדה, בה מתמודד גוטהילף — מישה ואירנה הופכים להיות משענתו העיקרית. אחת המגבלות של כתיבה מתצפית של גיבור עד היא הקושי לתאר את חיצוניותו של הגיבור ,שכן אם יתאר את עצמו — הקורא עלול להתייחס לכך כאל עמדה סובייקטיבית. הפתרון של הסופרת במקרה זה מעניין :למרות שהוא עולה חדש ידען גדול ומדבר בשפה גבוהה ,שהתלמידים מדביקים לו את הכינוי "חננה" — הוא מוצא חן בעיני בנות גילו .הן היוזמות חברות עמו (כולל חיבוקים ונשיקות) ,ומתארות מה מוצא חן בעיניהן במראהו .כך עשתה מיקה בנתניה, שמצהירה כי היא אחותו ,כך עשתה מלכי בבית האכסניה "ביתא אורה" ,שם התארח מישה חסר הבית ,וכך עשתה גם איילת חברתו מירושלים. הסוף הוא "טוב" (אני מודה שאני אוהב "סוף טוב"): אירנה ,וגוטהילף משכנעים את מישה ששום רבב מאביו איננו דבק בו ,ולכן הוא מתמלא אומץ ומספר לאיילת מי הוא אביו .הווידוי הזה אף מגביר את אהבתה של איילת אליו .אני גם סבור שהמשימה שלקחה הסופרת על עצמה לכתוב רומן מנקודת תצפית של גיבור "עד" בוצעה בהצלחה ,ולפנינו רומן מותח ומעניין. סקירת ספרים דוד מלמד ספרים חדשים שהגיעו למערכת פרוזה ◄ ◄גיאקומו ג'ירולמו קזנובה ,קזנובה סיפור חיי ,אסטרולוג,2014 , 575עמ'. סיפור חייו של המאהב הידוע על נדודיו ממדינה למדינה ומאישה לאישה. 25/03/2015 11:27:49 ◄ ◄תומאס וולף ,לא תוכל לחזור הביתה ,כרמל,2015 , 611עמ'. רומן שהתפרסם אחרי מותו של הסופר ,ומתורגם בראשונה לעברית ע"י עודד פלד. ◄ ◄לאה ברק ,בעד החלון ,גוונים 205 ,2014 ,עמ'. רומן על רקע דרום תל־אביב של ראשית שנות החמישים דרך סיפורן של שתי נשים. ◄ ◄עמית לוי ,אלהים ובני עליון ,הוצאה עצמית,2014 , 241עמ'. ספר מסעות רוח ,ספרו הראשון של המחבר. 59 2015.indb 59לירפא םינזאמBook- עיון ◄ ◄גאולה הודס-פלחן ,הצללים נעים באיטיות ,פיוטית,2014 , 93עמ'. ◄ ◄דן לאור ,אלתרמן ,עם עובד 911 ,2014 ,עמ'. "נפתולי אלהים /נפתלתי /פרחי אש עקרתי /ושתלתי" .שיריה של משוררת ומתרגמת. פרשת־חייו של אלתרמן ,שהיא סיפורה של תקופה ,מתועדת במחקר רחב־יריעה. ◄ ◄שמואל ורגון ,בארצות המקרא ,אוניברסיטת בר אילן,2015 , 450עמ'. אסופת מחקרים שעניינם נבואה ,היסטוריה והיסטוריוגרפיה נבואית לאורם של ספר ישעיהו וספרי מקרא אחרים ,פרי עטו של מי שהיה ראש המחלקה לתנ”ך באוניברסיטת בר־אילן. ◄ ◄קארל צ'אפק ,ביקורת המילים ,כרמל 147 ,2014 ,עמ'. ◄ ◄דבורה קוזוינר ,בארץ ההר הלבנה ,גוונים 84 ,2014 ,עמ'. ספר נוסף של המחברת ,שחמשת שעריו כוללים שירה אישית על הארץ ,נופיה ואנשיה. ◄ ◄שלמה וינר ,עד שתחשך השמש והאור ,כרמל 178 ,2014 ,עמ'. ספר־שירים רביעי של המחבר" .עד שתחשך השמש והאור /את מרפסת ילדותי אזכור". ◄ ◄גיא לוינסון ,סוגריים ,אבן חושן 58 ,2015 ,עמ'. פן חדש ביצירתו של צ'אפק כמסאי ומבקר .תירגם והקדים מבוא: פאר פרידמן. ספר־שירים ראשון של המחבר" .משהו /מש /במישהו /עת ש /משה/ דבר־שהוא /משירי". ◄ ◄יוסף אורן ,מוקדים חדשים בשירה העברית ,יחד 192 ,2015 ,עמ'. ◄ ◄יהודה עתי ,משלי חצר הנזיר עם כיפה זהובה ,קשב לשירה, ,2015פ"ה עמ'. על ארבעה מוקדים שבהם ריכזה השירה העברית את מאמציה להשלים את מהפכת המודרניזם. שמונים וחמישה שירי־הגות בספרו האחד־עשר של המחבר. ◄ ◄הדי שייט ,לפניך דרכיים ,בר אילן 251 ,2015 ,עמ'. ◄ ◄אלג'רנון צ'רלס סווינברן ,שירים ,כרמל 167 ,2014 ,עמ'. מחקר על המעבר מתלישות בגולה לתלישות ילידית בספרות העברית במאה ה־.20 שיריו של אחד מחשובי המשוררים בתקופה הוויקטוריאנית בתרגומה של אנה ליין. ◄ ◄אפרים רחמן ,מגורשים מתל אביב ,צבעונים 123 ,2014 ,עמ'. ◄ ◄רויאל נץ ,מרובעים ,חרגול 71 ,2014 ,עמ'. קורות סבלם של המגורשים מתל־אביב בשנת 1917מסופרים על־ ידי נכדם. ◄ ◄מנחם זהרי ,ואני תפילה ,כרמל 90 ,2014 ,עמ'. המושגים "תפילה" ו"מתפלל" ,שימושיהם ושגירותם בכתבי המקרא. שירה ◄ ◄אורציון ברתנא ,אחרי הגשם ,קשב לשירה 221 ,2015 ,עמ'. שירים חדשים ומבחר שירים קודמים של המשורר הוותיק ,סופר, מסאי וחוקר ספרות. ◄ ◄אביחי קמחי ,הולך בירושלים ,קשב לשירה 77 ,2015 ,עמ'. ספר רביעי של המחבר" .לעתים כשאני צועד על חוף הים /נדמה לי שאני הולך בירושלים". ◄ ◄יערה בן־דוד ,איזון שביר ,הקיבוץ המאוחד 110 ,2015 ,עמ'. "כבהיסח הדעת אני מניפה מלים /כמו קמח בנפת זהב דק מן הדק". ספר־שירים שישי של המשוררת. ◄ ◄נורית צדרבוים ,שאון של חול מתקתק בשקט ,חדרים,2014 , 201עמ'. ספר־שירים של המחברת ,מרצה ,אמנית פלסטית וחוקרת רב תחומית. תשעים־ושניים מרובעים המשתייכים למסורת הארוכה שנוצרה בעקבות עומר ח'יאם. ◄ ◄ורדה שפין גרוס ,ורדה ורדה ,עמדה 91 ,2015 ,עמ'. "צועקת בלילות 'ורדה ורדה' /שאבוא להציל אותך מתהום רבה". פואמה בעשרה פרקים. ◄ ◄רחל ארזני ,חיים פשוטים ,אופיר ביכורים 123 ,2015 ,עמ'. ספר־שירים ראשון של המחברת על רקמת חייה ועל ריקעה של יהדות תימן אז ועתה. ◄ ◄ישראל נטע ,הלכתי על האדמה כמו שהולכים על פני המים, כרמל 77 ,2014 ,עמ'. "רישום בודד של תווי גופך מרצדים על קיר /ודי" .אסופת שירים. ילדים ◄ ◄רקפת שמעון ,מרד האבטיחים ,סטימצקי ,2014 ,ללא מספרי עמודים. ספר שלישי בסדרת סיפורי אגדה וקסם לילדים פרי עטה של המחברת. ◄ ◄אורנה סילברמן ,שברים לא פשוטים ,פרדס 72 ,2015 ,עמ'. 60 "איש לא מטלטל /את הענף /עליו אני יושבת /,ומביטה אל התהום/ בשקיקה" .שירים. כתבי־עת ◄ ◄פיני רבנו ,בסוף כל השירים באים אל האוזן למות ,הקיבוץ המאוחד 94 ,2014 ,עמ'. ◄ ◄דעות ,נאמני תורה ועבודה ,כסלו-טבת תשע"ה ,גיליון .68 ספר־שירים שלישי של המחבר" ,כאן דגל של אבנים /מתנוסס מעל תושבים". 25/03/2015 11:27:49 במה לשיח יהודי וציוני־דתי המוקדשת הפעם לנושאי אוכל ,כמו מאמרה המאלף של סוזאן וינגרטן ,המתמחה בנושא האוכל בספרות התלמודית. 2015.indb 60לירפא םינזאמBook- הספד למלכה נתנזון (כ"ב אדר תשע"ה — )13.3.2015 י הציפור מצאה מקלט, ואנחנו נותרנו יתומים ום קשה לכולנו .איבדנו חברה יקרה. איך מספידים חברה בלי לחטוא בקלישאות? איך מביאים לקבר ידידות בת שנים? אין מילים לבטא את הכאב והצער במות חברה כה יקרה ,כה אהובה. אגודת הסופרים העברים אבלה היום ,יום עצוב לכולנו. שנים של כאב עברו על מלכה שלנו .שנים קשות מנשוא, עבורה ,עבור משפחתה ,עבור כולנו .אחרי שעמלה שנים להתמודד עם הגחלים הבוערות של השואה — קמה למאבק נורא ,להילחם באויב מבפנים ,להילחם על חייה .תעצומות הנפש שלה נתנו לה אנרגיות של נשמה יתרה לבטא את התקופה הבלתי אפשרית הזו. שם הספר האחרון העיד על המשבר הנורא ,וראינו לפנינו ציפור מלאה הוד ,ציפור שמבקשת לפרוש כנפיים ,להמריא, שמבקשת לנשום ,לקחת אוויר — ומצד שני חשה שכוחותיה אוזלים ,ציפור מכונסת. אנו עומדים כאן בתחנה האחרונה וזוכרים ,כי מלכה נתנזון לא ויתרה ,שידעה גם ברגעים הקשים לכתוב שירה מרגשת וסוחפת ,שירה בסימן מאבק ,בסימן תאוות החיים. את המסר קיבלנו באותיות צרובות .הדרך היחידה לנצח את הגיהינום היא באמצעות הרוח ,באמצעות מעוף הציפור, באמצעות האהבה .באמצעות המילים ניסתה מלכה שלנו למצוא מרפא לכאב שלה: המאבק מול המחלה הקשה הניב במלכה שלנו כוחות חדשים של יצירה ,הסתערות מחודשת על החיים ,ובלשון השירה של מלכה יקירתנו ראינו ,שניסתה לתת לעולם והפריה של גשם: גוונים של תחייה וּפריחה ָ "חרמש הקשת חוצה את שחור הענן מזה ֶ ואת בוֹ הק הענן מזה תובע ּ עלבון אדמה ביאתו של גשם שזמן רב לא ידעה ָ כאישה שאינה יודעת זַ רעו של איש" המאבק מוליד במשוררת כמיהה להתחדשות ,למיצוי כל רגע של חיים ,וכך סיימה את השיר: "מחר יָ נצו ניצני מלכותה כמצחקת, והיא ֶ להפרותם" הרגע ַ תאסוף את אושפיזי ֶ 25/03/2015 11:27:50 בשיר אחר 'כאור שבעת הקנים' היא תיארה זאת כמשאלה קוסמית אישית: לצקת ֵממד חדש לִ זמן נקרש" "כמבקשת ֶ הלב שלה רצה לנצח את האפילה ,את המחלה ,והיא סיימה את השיר במילים: "ניצחון שושנת האור על חשכת הימים" בכל יצירותיה ראינו תאווה לחיים ,את הרצון לברוא חיים חדשים מתוך האופל והכאב והתופת ,וכך גם ברומן שכתבה על התמודדותה עם הלם הקרב של בעלה היקר". דרך דומה של התמודדות עם הכאב ועם הפחד מאבדון גילינו גם בספר "ללב יש היגיון משלו" — וברגע של חוסר אונים מול המשבר ,מביטה הגיבורה מבעד לחלון המטבח — ומראה הטבע ממלא את הווייתה בתשוקה של פריחה וחיים. השירה והיצירה העניקו למלכה כוחות מעבר למילים, העניקו לה מבט אחר ,יכולת להתחבר לאיתני הטבע ולפרוש כנפיים ,להיות חלק מתהליכים קוסמיים. למדנו ממנה כמה סבלה ,כמה הייתה צריכה להתגבר כדי להתחזק באמצעות הרוח. המלאכים למעלה בוודאי מחכים לה ,לכוהנת השירה שלנו ,ואנו דומעים ובוכים שהמערכה הסתיימה באובדן .כמה ידעה זאת ,כמה חשה זאת ,והיא כתבה: 61 2015.indb 61לירפא םינזאמBook- צעקה שנבְ לְ מה "מכונֶ סת ּכמו ָ לטלת אנָ ה ואנָ ה" ׁ ְשבא ִמ ַּט ֶ לבה ידע ,כמה קשה יהיה המאבק ,שקשה יהיה לפרוץ את המציאות שסוגרת עליה: "המנעולים תלויים כאן על וָ וֵ י המוח מראת ַעין של נֶ פש ׁ ֶשיצאה והדלתות — ִ לחפש עיר מקלָ ט" ֵּ וחשנו את תחושת המצור ,את הפחד ,את ההתכנסות ,וידענו שהמעוף והחיפוש אחר הטבע הם בבחינת 'עיר מקלט' .ולכן ביקשה נפשה את המחוזות הנכספים ,את ציפורי גן עדן. "ציפורי גן עדן בשמורות עיניך מפריחות בי יונים נאחזת בהן כאחרון הטובעים" מלכה שלנו ,מלכה יקרה, גן עדן מחכה לך ,שירתך כבר מתנגנת שם ,והמלאכים כבר מכינים את הבימה למשוררת האהובה ,שכּ ֹה ידעה להעריץ את תעצומות הרוח. ידעת ,שיהיה קשה להמריא כנגד כל המכאובים והקשיים, ובבואך לשיר להם ,למלאכים ,ספרי להם שהיית מלאכית בעינינו ,שיפרשו כנפיים ויָ גנו עלייך ,עד כמה היית בפחד מן הרגע הזה — וכך כתבת: ֶ "אני ָּ הדלת הנוספת שכל חיי חיפשתי אחר ֶ נלכדתי על ִס ּ ָפ ּה" כל אוהבייך באו כאן ללוותך בדרכך האחרונה ,כי חשנו כל הקשר העת כמה את מחוברת לכולם ,כמה אהבה יש ּבך ,כי ֶ עמך היה תמיד ּברית של אמת. על כך אומר השיר של המשוררת רחל 'ברית אמת היא נפרד /רק אשר ָאבד לי קנייני לָ עד'. לנו /קשר לא ַ אנו מחזקים בחום את משפחתך היקרה ,את אמנון שכה נכסף אלייך כל חייו ,וכבר עכשיו אנו מבינים ,כמה המחסור יהיה קשה .ונצטרך כולנו כוחות ,ומשפחתך היקרה תצטרך כוחות מעל ומעבר ,ולא יהיה קל .בכל דקה ,בכל הרגעים, ויחד איתם כולנו עדיין מתגעגעים ...זה רק מתחיל ,ולא קל... הלב מרגיש ,שהאובדן יהיה קשה לכולם ...שאין מרפא ללבבות הכואבים .שלא קל לחיות עם המחסור .שבכל בוקר יקומו יקירייך לחפש שוב ושוב את האור. לכי לשלום ,מלכה אהובה ,פתחי למעלה את כל הדלתות, ֱהיי מליצת יוֹ שר עבור כולנו ,ואנו לא נשכּ ח אותך .שמך יישאר לנצח חקוק בפנתיאון השירה העברית. יהי זכרך ברוך. הרצל חקק אירוע לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ה "אל דומי ,אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם" מתוך" :יזכור ליום הזיכרון לשואה ולמרד" (אבא קובנר) חברי האגודה מוזמנים לאירוע שיתקיים ביום ב' ,כ"ד באפריל תשע"ה ,13.4.2015 ,בבית הסופר ,רח' קפלן 6ת"א ,בשעה 19.00 ב ת כ נ י ת • :בלפור חקק — הדלקת נרות ותפילת יזכור לשואה ולגבורה •הרצל חקק ,יו"ר אגודת הסופרים — יישא דברים •ניצולי שואה דור ראשון — חברי אגודת הסופרים ניצולי שואה דור שני — שיח בסימן "וְכַ ֲא ֶׁשר י ְַעּנּו אֹותֹו ּכֵ ן י ְִרּבֶ ה וְכֵ ן י ְִפרֹץ" (שמות א')12 , •הסופרת אסתי ג .חיים — "אנשי פינות" •דר' רפי קישון — "תסריט על אבא אפרים" •הסופר יוסי סוכרי — "מבנגזי לברגן בלזן" • "שירת רבים" — שלמה שביט • קריאה אמנותית — בלה גולדברג • עריכה והנחיה — וילהלמינה 62 25/03/2015 11:27:50 2015.indb 62לירפא םינזאמBook- גנזים יצחק בר־יוסף רשימות מן הגנזך מי זוכה לאהבת אמת ל א כל נערה זוכה לאהבת אמת — כך הכריז האיש שעורר בזמנו "סקנדלים" (בלשון הימים ההם) פוליטיים וספרותיים ,נשלח לכלא ,גלה לחו"ל ,חזר לבסוף לישראל ,ואחרי תום חייו הסוערים נחת לבסוף בארכיון "גנזים" השקט והשליו" .ישנן נערות שלא מתעוררות כל ימי חייהן מהתרדמה החושנית בה [הן] שוקעות עם נשואיהן. חיות ,מבלות ,מעבירות את הזמן ומזדווגות מבלי לדעת שהן חיות בעולם צללים .אחרות ,אשר לא מצאו בנישואים את סיפוקן הנפשי ,אולם גירו את גופותיהן הצמאות ,מוצאות ב'חתונה' פתח נעים והוגן לחיי הפקרות והתעללות עצמית. הכול במסווה ההגינות ,הסדר וחיי המשפחה…" מי שעומד מאחורי שורות אלה הוא מקסים גילן ( )2005-1931שארכיונו נמסר באחרונה ל"גנזים" .גילן, שהחודש מלאו עשור למותו ,החל את דרכו הרעיונית בלח"י. הוא עבר מהפך ונהיה לפעיל שמאל רדיקלי ישראלי ,וב־1969 גלה מרצון לפאריז .את חייו בגולה הקדיש לפעילות פוליטית משמאל לימין :מקסים גילן ,הצייר צבי מילשטיין ונתן זך ,לונדון 1972 (ארכיון "גנזים") 25/03/2015 11:27:50 והיה בין הישראלים הראשונים שנפגש עם ראשי אש"ף .הוא זכור כאחד המשוררים ואנשי הספרות האוונגרדיים שיצאו נגד ה"אלתרמניות" בשירה העברית יחד עם נתן זך ,גבריאל מוקד ודוד אבידן. את דעתו על אהבה אמת כתב מקסים גילן בהיותו במעצר — בחוברת הקרויה "אגרות מן הסגר" שבה כרוכים דפי נייר מודפסים במכונת כתיבה — "נכתב ונדפס בסגר במדינת ישראל — תמוז-אלול תשי"ד" ( .)1954מדובר בתקופת המעצר הראשונה שלו ,בכלא מעשיהו ,בשל מה שהוגדר כ"פעילות חתרנית". אבל יש לי אישה צעירה היו ימים שבהם לסופרים ולמשוררים נתנו כבוד בארץ הזו .קחו למשל את ש .שלום ,)1990-1904( ,סופר ,משורר ומתרגם .ש .שלום היה בזמנו "פיגורה" ידועה בחיי הספרות בארץ ,עמד בראש אגודת הסופרים ,ורבים היו פונים אליו בבקשות שונות ביודעם את השפעתו. בארכיונו של רפאל ספורטה מצוי מכתב השתדלות ששיגרו ש .שלום ויהודה בורלא ב־ 9.12.62אל שר האוצר לוי אשכול. פקיד מס הכנסה דרש מספורטה סך עתק במונחים של אותם ימים 13 ,אלף לירות ,משום שלא הציג מסמכים מפורטים על הכנסותיו מספרוני הילדים החביבים בהוצאת "תפוח" שלו. ואם לא ישלם — יוטל עיקול על ביתו" .והאיש כאומן ,כבעל דמיון ,אינו מצוי בעולם המעשה והחשבון ולא נהג בהנהלת פנקסים וטוען הוא ,שהכנסותיו המעטות מן המפעל לא יכלו בשום אופן לשאת הוצאות של מנהל חשבונות .ולו היה אחד כזה היה יוצא הוא ,הסופר עצמו ,בידיים ריקות לגמרי מן ה'מפעל' .בקשתנו ,איפוא ,מלפניך ,כבוד השר :קודם כול הורה נא בטובך להסיר מועקת העיקול מעל בית האיש ,כי מלבד שיגלה שדל למדי בית האיש וכי מסתפק הוא במועט שבמועט ,הן גם יעטה קלון על בית הסופר הזה בישראל ואשתו העדינה והחלשה עלולה להתמוטט ברוב צערה". ש .שלום נדרש לטפל גם בפרשיות עדינות יותר .איש ספרות ידוע מחיפה פנה אליו בבקשה מיוחדת" :לפני זמן־ מה נדב אותך לבך הטוב והנאמן לטפל בעניין כרטיסי המנוי שנשלחו ממני ע"י המנהל האדמיניסטרטיבי של התיאטרון העירוני .ביקשתי אז ממך לחדול ממאמציך ,אולם עתה שיניתי את דעתי .מן היום בו קרתה התקרית ביני ובין יסעור (מנהל התיאטרון ,י.ב ,).לא דרכה עוד כף רגלי על 63 2015.indb 63לירפא םינזאמBook- סף התיאטרון .בכל אשר נוגע לי ,הרי יכולתי בלי קושי לעמוד בפורענות זו עד מאה ועשרים .אבל יש לי אישה צעירה ,צמאה לדעת ורעבה לחוויות ,ובגללי נמנע ממנה לחזות במחזות המועלים בתיאטרון העירוני .אם יש ברצונך ובאפשרותך לעשות משהו לתיקון המצב ,תהיה לי סיבה נוספת להיות אסיר תודה לך ולידידותך .אך אל נא ייוודע לבעל דבבי ,שאתה פועל בידיעתי ולפי בקשתי". ואז נסגר בית הספר ע"י הגרמנים לפני כשלושה חודשים הלכה לעולמה הסופרת והמתרגמת מרים עקביא ( .)2015-1927ארכיונה הגדול השמור ב"גנזים" הוא אחד מהארכיונים הרבים של סופרים ויוצרים ניצולי שואה ושל הנספים בשואה ,שרבים מהם מוזכרים ומצוטטים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה שמציינים אותו החודש .מרים נולדה בקרקוב כמתילדה ויינפלד ,להוריה ברוניה והירש ויינפלד ,שהיה איש עסקים מצליח .כאשר פלשו הגרמנים לקרקוב ב־ ,1939הוחרם רכוש המשפחה ,ושנתיים לאחר מכן גורשה עם משפחתה לגטו קרקוב .עם חיסול הגטו ב־ 1943נשלחה המשפחה למחנה הריכוז פלאשוב .את אביה העבירו הגרמנים למחנה מאוטהאוזן ,שם נפטר ,ומרים נשלח עם אמה ואחותה רלה לאושוויץ .בינואר 1945הוכרחו לצעוד ב"צעדת המוות" עד למחנה ברגן־בלזן .אמה נפטרה ימים ספורים לפני שחרור המחנה על ידי הצבא הבריטי ב־ 15באפריל .1945מרים עלתה לישראל ב־ .1946ספריה, שעסקו בילדותה ובשואה ,תורגמו לשפות רבות. אחד המסמכים שמשך את תשומת לבי בארכיונה הגדול הוא "אישור" על נייר מצהיב מה־ ,20.12.1954שמתאר "לפי תומו" את תחילת האסון" .הנני מאשר בזאת שמטילדה וינפלד ,אשר נולדה בתאריך 20.11.1927בקרקאו (פולין) ואשר שמה הנוכחי מרים יקובוביץ' ,עמדה בבחינות כניסה לכתה א' גמנסיה בספטמבר — 1939בגמנסיה העברית על שם ד"ר חיים הילפשטין בקרקאו .היא למדה בכתה זאת עד דצמבר 1939ואז נסגר בית הספר ע"י הגרמנים ....אני נותן תעודה מאשרת זו ,בתור מורה ומנהל לשעבר של אותה גימנסיה משנת 1925ועד לסגירתה כפי שהוזכר לעיל" .על החתום :ולדמן אמיל ,חולון. כך חולפת וגם נשמרת תהילת עולם 64 מהירה מאוד צלילתם לתהום הנשייה והשכחה של סופרים ומשוררים שהיו ידועים ומפורסמים ,וחשובים כמובן בעיני עצמם עד מאוד .לעומתם ,יצירות של אחרים" ,חשובים" פחות כביכול ,זוכים לחיי נצח בזכות שירים צנועים וחביבים 25/03/2015 11:27:51 כרטיס החבר של "קופת־הספר" של שרה גלוזמן שחיברו לילדים .מדור לדור עוברים השירים בפיהם של הקטנטנים ,לא תש כוחם ולא נס ליחם. תזכורת לכך הייתה לי באחרונה כאשר הגיעו ל"גנזים" שני גברים בראשית שנות ה־ 60שלהם ,אפרים וגידי גרוס ,בניהם של הסופרת ומשוררת הילדים שרה גלוזמן (,)1988-1915 וביקשו לעיין בארכיונה של אימם .שמה של גלוזמן ידוע כיום רק למעטים ,אף כי לפחות שיר אחד שלה היה מפורסם בהרבה מיצירות רבות היקף של סופרים רבים .וכי אפשר לעבור את חנוכה בלי "חנוכייה לי יש"? אכן ,שרה גלוזמן היא שחיברה את השיר ,ואף לא ידעה שהוא מפורסם כל כך .סיפר הבן אפרים" :כשהייתי בן ארבע חזרתי מהגן ושרתי את 'חנוכייה לי יש' שהגננת לימדה אותנו .אימא הופתעה ואמרה :השיר הזה נשמע לי מוכר… מתברר שהמלחין ראה כנראה את השיר ב'דבר לילדים' והלחין אותו ,והוא נהיה ללהיט בגני הילדים בארץ .איש לא טרח אפילו לספר לאימא על כך. בארכיונה של שרה גלוזמן ממצא מעניין ,רעיון לא רע לפתרון בעיית הספרות העברית גם כיום :כרטיס חבר של ֻ"קפת־הספר" לשנת תרפ"ו ("ֻ .)1926קפת־הספר" כך עולה מכריכת התעודה ,נוסדה על ידי הסופרים והמורים העברים בארץ ישראל ,כדי לתת את היכולת לילדי ישראל ,שיתמכו בעצמם בספרותם" .כל פרוטה שאתם מכניסים לקופת־ הספר מגדילה קרן הוצאת־הספרים ומבססת את מפעלנו. בתרומתכם זאת אתם מסייעים ליצור בעצמכם אוצר ספרים עבריים בכל המקצועות… קופת־הספר תוכיח עד כמה יקרה ספרות ישראל לבני ישראל ,עד כמה הם מסורים לה ודואגים לקיומה .ילדי ישראל — היו תמיד נאמנים לספרותכם". ולסיום — הנכם מוזמנים לקרוא מעלילות "גנזים" גם בבלוג החדש של הארכיון — על פי הקישור gnazimblog. wordpress.comאו להקיש בגוגל "הבלוג של ארכיון גנזים". 2015.indb 64לירפא םינזאמBook- בר העור קוראות יקרות ,קוראים יקרים, גיליון פברואר של "מאזנים" חוגג גבורות לפרופ' דן מירון, והמדור הראשון בו מוקדש לסופר ,מתרגם וחוקר ספרות זה .היקף הנושאים בהם עסק דן מירון בתחום המחקר הביקורת ,התרגום והעריכה הוא רחב במידה כזאת שממש קשה לתפוס שמדובר במפעל של אדם אחד .גם מי שלקה ממקלדתו של דן מירון — איננו יכול שלא להביע התפעלות מהידע שלו שחובק עולם ומעומק הניתוח שלו. את תמונותיו של דן מירון קיבלנו באדיבותם של הניה רז ומשה לב .גם הצלמת המקצועית עליזה אורבך תרמה צילום .עליזה אורבך ,המצלמת עבור עיתונים בארץ ובחו"ל ,הציגה תערוכות ברחבי העולם ,וזכתה בשלל פרסים על עבודותיה. אירועים ספרותיים רבים מילאו את יומנינו מאז הגיליון הקודם ,מתוך הרבים אציין כאן את הטקס מה־22.12.2015 בו הוכתרו שלושה חברים כיקירי אגודת הסופרים: עדנה מיטווך-מלר ,יצחק גנוז ואיתמר יעוז-קסט .בגיליון זה ימצאו הקוראים סקירה על האירוע; ב־27.1.2015 הוקדש ערב לכבוד ספרו של א .ב .יהושע "ניצבת", בו נשאו דברים ד"ר דורית זילברמן ,פרופ' זיוה שמיר, ד"ר ידידיה יצחקי ,והסופר א .ב .יהושע עצמו .תמצית דבריו של ד"ר ידידיה יצחקי באירוע מובאים בגיליון זה .אירוע משמח נוסף הוא הענקת פרס העדות Temoignageבפאריס למשוררת עדה אהרוני על ספרה "לא לשווא" .איזכור האירוע על ידי עתליה רוזנברג בגיליון זה. ב־ 9.2.2015נערך בבית היוצר טקס חלוקת פרסי אקו"ם. בין הזוכים בפרס על מפעל חיים — המשורר והמתרגם אשר רייך שכיהן בעבר כעורך "מאזנים" ,והמשורר, המתרגם והסופר יעקב ברזילי שזכה בפרס מטעם דירקטוריון אקו"ם .ברכות חמות נשלחות לשניהם. הסופר שמאי גולן מקדיש כאן רשימה על יצירתו של יעקב ברזילי. בתכנון — ערב לכבוד הספר "הבשורה על פי יהודה" מאת עמוס עוז ב־ 26.3.2015בנוכחות הסופר עצמו .דיווח על האירוע ייאלץ להמתין לגיליון הבא. את איוריו של סופר הילדים ברוך תור-רז ז"ל ,המלווים את הגיליון ,קיבלנו באדיבותה של גב' אלמוגה אילן. ברוך תור-רז היה סופר מאוד מוערך שזכה בעיטור אנדרסן על יצירתו. יש להניח שעד צאת גיליון זה לאור תשכך המהומה שהתעוררה בדבר פרס ישראל תשע"ה .כיוון שנלוותה לעניין נימה פוליטית" ,מאזנים" לא יביע דעה בנדון. הגיליון הזה חוגג עם חתן פרס ישראל ,פרופ' דן מירון, שעל זכייתו בפרס המכובד הזה בזמנו ( )1993אין חולקים. המערכת תקבל בברכה לפרסום תרגומים משפות אחרות. שלוש הערות: הציור בעטיפה האחורית של גיליון פברואר הוא של הסופר והאמן עמוס אריכא ,ולא כפי שנכתב שם בטעות. אזכיר כאן כי גם הציורים בתוך הגיליון הם מעשי ידיו. כאשר בעל תואר אקדמי (ד"ר ,פרופ') מגיש יצירה ספרותית — לא יצוין התואר; כאשר מוגש על ידי בעל תואר כנ"ל ביקורת או עיון — הדבר נתון להעדפתו ולבחירתו של מגיש כתב־היד. המערכת תקבל בברכה לפרסום תרגומים משפות אחרות. חברות יקרות ,חברים יקרים, ָּכ ְתנוֹ ת ּ ַפ ִּסים /לָ בַ ׁש ַה ָ ּגן ּ /וכְ סוּת ִר ְק ָמה ִ /מ ֵ ּדי ִד ׁ ְשאוֹ ו ְּמ ִעיל ַּת ׁ ְש ֵּבץ ָ /ע ָטה כָ ל ֵעץ ּ /ולְ כָ ל ַעיִן ֶ /ה ְר ָאה פִ לְ אוֹ (ר' משה אבן עזרא) ריח אביב מסביב ,וגם בבית הסופר וסביבתו כתנות פסים לבש הגן. ■ יריד הספרים הבינלאומי חווינו לאחרונה את יריד הספרים הבינלאומי .האגודה שלנו קיימה דוכן ביחד עם התאחדות הסופרים הכותבים בשפות השונות ,בראשות אפרים באוך. יזמנו עם הנהלת היריד מרתון שירה משותף של כותבי עברית וכותבים בשפות אחרות .חלק מן השירים העבריים תורגמו לשפות אחרות .את האירוע יזמה הוועדה למיזמים מיוחדים ,והנחה את האירוע בלפור חקק. היריד הבינלאומי מזכיר לנו את האירוע המכונן במקרא שבו נוצרו כל השפות השונות על פני היקום שלנו :אירוע מגדל בבל. ל־ה ָא ֶרץׂ ָ ,שפָ ה ֶא ָחת ,ו ְּדבָ ִריםֲ ,א ָח ִדים". "וַ י ְִהי כָ ָ והיום קם והיה לממש היריד של כל השפות השונות ,ואנו היוצרים קמים להיות גשר בין השפות ובין התרבויות .האירוע התקיים במתחם התחנה הראשונה בירושלים ,מקומה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים שנחנכה ב־ .1892גם תחנת הרכבת הזאת שהייתה למוסד תרבות ,קמה כדי לחבר באמצעות פסי הברזל בין התרבויות השונות שהתקיימו בירושלים של המאה ה־.19 משוררות ומשוררים באו ליריד הבינלאומי לקרוא משיריהם ,והייתה זו חוויה מלאת עונג עבור כולנו .התמונות בפייסבוק מספרות את הסיפור. שולחן הנשיאות ביריד הספרים הבינלאומי .יושבים :אפרים באוך ,הרצל חקק, בלפור חקק ,זדרובסקי בטריק ,נציג אגודת הסופרים מקרואטיה ,מייקל דקל, נציג אגודת הסופרים הכותבים אנגלית אני מאחל קריאה מהנה ומועילה, החוברת יצאה לאור בסיוע: 25/03/2015 11:11:38 א רת לחברי משה גרנות ■ מיזם שירי פשקווילים בירושלים אגודת הסופרים העברים חברה ליזמה משותפת עם מוזיאון חצר היישוב הישן ברובע היהודי בירושלים שלפנים מן החומות. אוצרת המוזיאון ,אורה פיקל-צברי ,אצרה תערוכת פשקווילים מקירות מאה שערים ,והיא מוצגת בחדר בית הכנסת האר"י הקדוש במוזיאון .על פי המסורת בחדר זה גרה משפחתו של ר' יצחק לוריא (האר"י) ,וכאן הוא נולד. אגודת הסופרים העברים זרמה עם הרעיון של התערוכה ופנתה לחברים לכתוב שירים ברוח הפשקווילים :שירים חברתיים חתרניים המוקיעים תופעות חברתיות .כך נרקם המיזם המשותף ,ואף הופקה חוברת של שירי המשוררים באירוע זה. הפשקווילים בתערוכה חושפים חברה ואנשים וזמנים .הפשקווילים מילאו את קירות השכונות החרדיות כבר מסוף המאה התשע־עשרה ,ומתברר שדרכם ניתן לגלות כמה חיים היו בהם :הם סיפקו חדשות ,הם ביטאו מחלוקות ,הם בעצם שיקפו בדרכם שלהם את תולדות ארץ ישראל. באירוע שקיימנו ,אורה פיקל-צברי סקרה את תופעת הפשקוולים .היא סיפרה שהפשקוויל הוא מודעת רחוב ,וזה סוג של עיתון קיר ששימש מאז התקופה הקדומה אמצעי ליחידים וקבוצות לשים ללעג דמויות הנחשבות לבעלות סמכות ולקרוא תיגר על החברה ועל מנהיגיה .הפשקווילים מספרים סיפור של תקופה ,מבטאים הלכי רוח ,הם היוו ,ועדיין מהווים ,את הכתובת על הקיר .אורה הובילה את המשוררות והמשוררים לסיור במוזיאון, והציגה את הפשקווילים .היה זה אירוע מאלף ומהנה. ■ דו שיח עם אגודת הסופרים הפולנית כזכור לכם ,אירחנו בעבר את ראשי אגודת הסופרים הפולנית .הם הזמינו אותנו להגיע במאי לוורשה לביקור גומלין ולחתימה על הסכם ליזום יחד אנתולוגיה משותפת .עוד אמסור בעתיד פרטים על מיזם זה. ■ משכן הספרות העברית יהיה נכס של המורשת הלאומית הקמת 'משכן הספרות העברית' בבית הסופר עולה על הפסים הנכונים .אנו בקשר מתמיד עם עיריית תל אביב בנושא השימור ובקשר עם היזם לגבי תחילת הבנייה .חשוב לנו שמשכן הספרות העברית שייבנה ייכלל בתכנית העצמת תשתיות המורשת הלאומית. את הקמת המיזם מלווים מקרוב מנכ"ל האגודה ארנון פורת ועורכי הדין חיים עדיני ועמי עדיני .לאחר שיושלם המיזם החשוב ,יוביל משכן הספרות החדש מיזמי ספרות רבים :מפגשי סופרים, סדנאות כתיבה ,מרתונים לכותבי 'מאזנים' ,הצגת כתבי יד מקוריים של ארכיון 'גנזים' בתערוכות מתחלפות, מופעים של תיאטרון ספרות ועוד. חשוב לנו להפוך לבית ליוצרי העתיד, לקדם השקות של ביכורי יצירות ,ואם נוכל גם לסייע בהוצאה לאור של ספרי ביכורים. חשוב לנו שהנוער והצעירים ייחשפו לתחיית השפה העברית ,והתכנית היא לאפשר לתלמידים לערוך עבודות מחקר על משוררים וסופרים .משכן הספרות ייצר ערכות תערוכה למרכזים קהילתיים ,מכתב של אברהם שלונסקי לבתי ספר ,למתנ"סים ,וכן ייזום יחד עם למאיר דיזנגוף קצין חינוך ראשי בצה"ל ביקורי חיילים במקום .זה החזון ,ועוד עבודה רבה לפנינו. הוועד המנהל מסייע לי בגיבוש החזון .החזון כולל הנחלת ערכים ,חינוך על ברכי הספרות .נצטרך לבנות תכניות הדרכה ,תכניות עבודה ,להכשיר כוח אדם להנחיית קבוצות ,ולשווק את התכניות לקהל הרחב .אבל פנינו לעתיד: למען הספרות לא נחשה ,כי כולנו חיילים בשירות הוד מלכותה ,הספרות העברית. חג פסח שמח, הרצל חקק, יושב ראש אגודת הסופרים העברים 2015.indd All Pagesלירפא-תימינפ הפיטע-םינזאמ ־ | | | A P R I L 2 0 1 5 | | 2015 APRIL גבורות לדן מירון עטיפה אפריל Tuesday, March 24, 2015 3:02:28 PM
© Copyright 2024