לקריאת הגיליון לחצו כאן - אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל
דו־ירחון לספרות | גיליון מס' | 3כ ר ך פ " ט | ת מ ו ז תשע" ה | J U N E 2 0 1 5 | ה מ ח י ר 4 0 :ש " ח | ארז ביטון חתן פרס ישראל תשע”ה ס בי בו ת י רו ש לי ם ד לי ה ה ק ר -או רי ון גבורות לדן מירון א בר העור רת לחברי חברות יקרות ,חברים יקרים, קוראות יקרות ,קוראים יקרים, "מאזנים" הוא דו־ירחון ,ומתכונת זאת מקשה על מעקב אחרי אירועים ספרותיים ,ולא פעם אנחנו נאלצים לציין אירוע ספרותי באיחור .אשר על כן הוועדה המייעצת של כתב־העת הציעה לכנס בגיליון יוני מספר נושאים (מלבד השערים הקבועים :שירה ,סיפורת ,עיון) ,הלא הם שואה ,תקומה וזכר הנופלים ,יום ירושלים וכן — תרגומים משפות זרות ,ומובן שהעורך נענה ברצון לפנייה ,והתוצאות לפניכם. בגיליון זה יוזכרו שלושה אירועים מרכזיים מתוך שפע האירועים שהאגודה מארגנת ומפיקה: א .פרס ישראל הוענק ברוב עם ביום העצמאות תשע"ה לחברנו ,משורר ארז ביטון ,שבין תפקידים רבים שמילא — היה גם יושב ראש אגודת הסופרים העברים ,ואנחנו גאים על כך שוועדת הפרס נענתה להמלצתו של יו"ר האגודה שאמנם יוענק לו פרס ישראל (ראו דבר היו"ר בסוף הגיליון) .אנו מברכים את ארז ביטון ומחבקים אותו בחום .הקוראים ימצאו בגיליון זה דברי הערכה מאת בלפור חקק לחתן הפרס. ב .הסופר עמוס עוז כיבד את אגודת הסופרים העברים ואת בית הסופר בנוכחותו בערב ספרותי שהוקדש לספרו "הבשורה על פי יהודה" .שוב ,בלפור חקק ידווח בקיצור על האירוע הזה ,שבית הסופר היה צר מלהכיל את כל מי שרצה להשתתף בו. ג .פרופ' נורית גוברין השלימה את הכרכים החמישי והשישי של המפעל הספרותי הגדול שלה "קריאת הדורות — ספרות עברית במעגליה" .ערב לכבוד אירוע זה התקיים בבית הסופר ב־ .29.4.15הקוראים ימצאו דברי הערכה למפעל חשוב זה במאמריהם של ד"ר רחלי אברהם איתן והרצל חקק. דיווח על אירועים נוספים (הכנס הספרותי במינסק שבבלורוס ,השקת ספרה של שמחה סיאני "שי"ח אוהבים במבט שני" ועוד — יידחו לגיליון הבא. משום האירועים החשובים הנ"ל נאלצתי להזמין רשימות וכתבות ,ובעקבות כך מופיעים בגיליון זה אותם שמות במספר תחומים ומדורים .לא הייתה כאן העדפה פסולה — פשוט אילוץ ,שאני מקווה כי לא יגונה. הציורים בגיליון זה הם פרי מכחוליהם של ד"ר דליה הקר-אוריון ,מיודעתנו מגיליונות קודמים ,ציירת, אוצרת תערוכות ,מרצה באוניברסיטאות ,זכתה בשפע פרסים בארץ ובעולם; מיכל קורנפלד ,ציירת ,סופרת ומשוררת ,פיתחה את תכנית "מגדלים — ילדים חושבים יצירתית"; בנימין פלג ,צייר ,גרפיקאי ומשורר .הוריו ילידי הולנד נספו באושביץ .בעבודותיו הוא מנציח את רגשותיו באשר למוראות השואה .מערכת "מאזנים" מודה לשלושתם על תרומתם. המערכת מודה לרחל ביטון קלהורה ,תפארת חקק והרצל חקק על משלוח תמונותיו של המשורר ארז ביטון. תודה לדוד מלמד המתמיד במסירות במדור סקירת הספרים ,ליצחק בר־יוסף על רשימותיו מן הגנזך ולאלי אורן וצוותו המסור על ההפקה המקצועית של הגיליון. המדור המרכזי בגיליון אוגוסט יהיה מוקדש לספרות ילדים ונוער. בגיליון אפריל (עמ' )38שובש שמה של המשוררת מעל כותרת השיר "לב" .השם הנכון הוא מיכל אורנן אפרת. אני מאחל קריאה מועילה ומהנה, משה גרנות הוּא ָּת ִמיד /נוֹ ֵ ׂשא ִע ּמוֹ ִשיר /ו ַּמה ַ ּי ֲע ֶ ׂשה לוֹ ַה ׁ ִשיר ׁ ֶשהוּא ֵמכִ יל ַ /ה ּׁ ִשיר ְמ ׁ ַש ֵּכ ְך ֶאת ַּת ֲאוָ תוֹ /לְ ִריצָ ה לְ ֶמ ְר ַח ִ ּקים /וְ ָעלָ יו לָ ַד ַעת ֶ ׁ /ש ַ ּגם ִאם יַ ֲעמֹד ִמ ֶ ּלכֶ ת / הוּא יַ ִ ּג ַיע ִ /מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶשהוּא ָּת ִמיד ְּ /ב ֶא ְמצַ ע יְרו ָּשלַ יִם (ארז ביטון ,שיר באמצע ירושלים) מסכמים תקופה ,ומברכים על הטוב ועל ההישגים: ■ משכן הספרות העברית הקדנציה הזו הוקדשה בתחילתה לסגירת הקצוות בנושא הקמת "משכן הספרות העברית" ,ואכן נחתם חוזה עם יַ זם ,חברת "העיר החדשה" .לאחרונה פורסמה ידיעה שנכללו בה פרטים לא מדויקים ,וחשוב להבהיר :כל הנושאים המשפטיים והחוזיים מטופלים כיאות על ידי עורכי הדין חיים עדיני ועמי עדיני ,ובפיקוח של הוועד המנהל ,של המנכ"ל ,וכל זאת בשילוב הפיקוח של ועדת הביקורת. במשך שנים שילמנו דמי חכירה למינהל ,והיום המצב שונה :האגודה בעלת 20%מהקרקע ולכן אי אפשר להתעלם מזכויותיה .בחוזה נקבע במפורש כי אם החברה תעביר את זכויותיה לצד ג' כלשהו ,הדבר אפשרי רק אם אותו צד ג' ייכנס בנעלי האגודה ,בול הצדעה לאגודת הסופרים וכל ההתחייבויות של החברה כלפי העברים לרגל יובל החמישים. האגודה יחולו עליו ,והוא חייב לקיימן .בקרוב נגיע ליובל המאה ,ונוכל לקוות שמשכן הספרות העברית האם של חברת "העיר החדשה" חברת ֵ יככב על הבול ערבה לכל התחייבויות "העיר החדשה". ֵ ערבות זו ממשיכה לחול ולחייב ואנו נעמוד על כך בתוקף .עפ"י התב"ע ֵ אי אפשר לקבל ֵהיתר בנִ ייה בלי לקבל היתר לביצוע השימור של "בית הסופר" ,וביצועו בפועל .שימור "בית הסופר" הוא הדבר העיקרי בתב"ע. אנו סמוכים ובטוחים על פי החוזה ,כי כל ההתחייבויות כלפי האגודה יְקוימו. ■ החזון — להיות מרכז הספרות העברית החוברת יצאה לאור בסיוע: 28/05/2015 11:57:30 במשך השנים האחרונות ערכנו אירועים מיוחדים למען הלשון העברית, ובעינינו זו הייתה אבן יקרה בכתר החזון של האגודה .חשוב לנו שמשכן הספרות העברית ייתן ביטוי לסיפור הציוני ,דרך סיפור תחיית השפה העברית .בקרוב ,אנו פותחים ביוזמה משותפת עם מוזיאון חצר היישוב הישן לקיים כל שנה כנס "העברייה" בנושא הלשון העברית .הקשר של אגודתנו עם מכון גנזים ,שאותו ייסדו ראשוני האגודה ,הוא קשר שאין לו תחליף" .משכן הספרות העברית" ָּ שייבנה יציג את 'המגילות הגנוזות' של הספרות העברית באופן מעניין ומושך וידידותי — וישיב למחזור החיים סופרים נשכחים .חשוב לנו להקים אולם של תערוכות מתחלפות ,שבו יוצגו כתבי יד מקוריים מאוצרות "גנזים" .המטרה שלנו לחשוף הכול לקהל רב ,והדגש על צעירים ובני נוער — לחשוף אותם לתחיית הספרות למעבר מכתיבה בשפת האם הגלותית או שפת המקרא לשפה העבריתַ , העברית .לחוש ְּבפלא תחיית השׂ פה ,להרגיש חלק מן המהפכה הרוחנית — התרבותית שחוללה הציונות. הוועד המנהל ִסייע לי בבניית החזון ,בהתוויית הדרך ,ועל כך יישר כוח לכולם .לאורך תקופה הבנייה ,השימור ,השיפוצים — חשוב לנו להתוות מטרות חינוכיות למיזם ,לבנות תכניות הדרכה ,לשלב את הספרות בענפי תרבות אחרים — כך ,למשל ,הקמת תיאטרון ספרות ,שילוב אמנויות כגון משחק ,מוסיקה ועוד .החזון חובק עולמות ,והספרות העברית תוכל להוות משאב רוחני לחיזוק הזֶ הות ,לִ כלי במאבק נגד שחיקת הזהות ּ הגלובלי' .חשוב לנו לשמור על ייחודה של השׂ פה העברית ,של ב'כפר הספרות העברית. ■ פרס ישראל לארז ביטון בחשוון תשע"ה הגשתי את המשורר ארז ביטון כמועמד אגודת הסופרים העברים לפרס ישראל לספרות .שמחנו כולנו להתבשר ,כי אכן זכה ארז (בעבר יו"ר האגודה) בפרס המיוחל .כולנו שמחים בשמחתו. בהמלָ צתי לשופטי הפרס כתבתי בין היֶ תר: "ארז ביטון ראוי לקבל את פרס ישׂ ראל לספרות עברית בתחום ִשירה. ארז ביטון זכה להערכה רבה ולהוקרת הממסד הספרותי כמשורר ,כעורך וכפעיל בתחומי החברה והתרבות .אין עוררין היום על כך ,שהוא דמות מובילה ברפובליקה הספרותית שלנוּ ,פורץ דרכים ,יוצר שהיטיב לבטא מציאות ולעצב מציאות. ההיתוך התרבותי, בדרכו המיוחדת ביטא ארז ביטון את החוויה של כּ ור ִ חווית המעבר מתרבות מסורתית לתרבות ישראלית עכשווית .הוא היה חלוץ המשוררים המזרחיים ,שנתן לגיטימציה לחוויית 'השורשים הכפולים' של בני העליות מארצות האסלאם. נראה ,שהבשילה השעה להעניק לארז ביטון את פרס ישראל ,ויהיה בכך גם פרס על מפעל חייו בשירה וגם פרס לדור שלֵ ם ,שארז ביטון היה לו שד ֵברר את חייהם של בני דור העליות ואת לפֶ ה ,מחווה של אמת לאמן ִ כאבם". ֵ ■ סיכום תקופה הוועד המנהל הבא יצטרך להמשיך במימוש החזון ,בשמירה על כל משאבי האגודה :ערבי הספרות העשירים ,כתב העת "מאזנים" ,הקשר עם מרכזי תרבות אחרים ,פרס ברנר ,שאר הפרסים הספרותיים ,סיוע לסופרים נזקקים ועוד .המשיכו לשלם דמי חבר ,הקשר עמכם והמשוב שלכם חשובים מאד. כל טוב, הרצל חקק, יושב ראש אגודת הסופרים העברים 2015.indd All Pagesינוי-תימינפ הפיטע-םינזאמ תו הע יי י דבר העורך [עטיפה קדמית פנימית] ואה ת ו ה ו חירה ּ יצח ו :או ִֹתּיוֹת ִע ְב ִרּיוֹתַ ,ה ֶדגֶ לַ ,ה ׁ ּ ְש ִביל ְ ּב ִאּיָר תש"ח [ ;[2יע ב בר ילי: ֶ ּבגֶ ד ּ ַפ ִסים ,נַ ֲעלַ יִם ,ל ֹא סוֹלֵ ַח [ ;[4צביה ול :לשכוח [ ;[6אסתר רו ל : ל ֹא נו ַֹס ַעת לְ ֶ ּב ְרלִ ין [ ;[7חיי אל הול :אל מחוזות הילדות [;[7 איצי איי הור ְ ּ :פ ִקיד ָה ִע ִירּיָה [ ;[8איליה בר אב :נַ ֲעלַ יִם ַעל ַה ַ ּדנ ָ ּּובה, ָּ "כ ִרּיוֹת" ַ ּבצ ֶֹמת [ ;[9ה רירִ :חבּ ִּוקים [ ;[9רחל א רוב :ארץ מכורתי [ ;[10עו יבֻ :ק ְפ ָסה ׁ ְשח ָֹרה (קטע) [ ;[10לי ור ריר :על אוסטריה של היטלר [ ;[11ע י ה ור חיי :צילום אווירי [;[12 ש ָיחה רחלי אברה אית ּ ַ :גלְ ָיטּו ל ֹא ִס ְּמ ָסה לְ ַק ְסהוֹן [ ;[12יוס עו רׂ ִ : שגִ ים י ׁ ְָשנִ יםָ ,ה ַר ִ ּבי ִמ ָּס ִדיגו ָֹרא [[13 "ה ׁ ּשו ָֹאה"ֻ ,מ ּ ָ ׂ ְמ ַס ֶּכ ֶמת ַעל ַ וראה ב וב ירו לי ֹאש ָה ִעיר [;[14 איליה בר אבְ :צלִ ילֵ י ַּתיִל [ ;[14אסתר וית ו :ר ׁ ורית יובל :לְ ִסיּום ַה ֶּט ֶקס [ ;[15ע ה י וו לרּ :פוֹלוֹנֶ זּ ְ ,בי ַַער ְיר ׁ ָּושלַ יִם [ ;[16רו ראְ :יר ׁ ָּושלַ יִם [ ;[17ירו אבי וב :ירושלים של מטה, ירושלים של מעלה [ ;[17לאה ר :ירושלים של ברזל וממתקים [[19 תהלי ח ה אירועי בל ור ח :מחווה למשורר ארז ביטון עם זכייתו בפרס ישראל לספרות [ ;[21בל ור ח :אירוע מחווה לסופר עמוס עוז בבית הסופר [ ;[23הרצל ח :מבט מן המגדלור אל המציאות [;[24 רחלי אברה אית :לא בחלל הריק [ ;[25הרצל ח :הצופה לבית ישראל ,קוראת הדורות [[27 ער העיו והבי ורת ילי :מלכה נתנזון "משוררת באור" [ ;[29לילי רי :הציפור והים במשעול הקונספציות [ ;[30ורית ילבר :טלטול מנגנוני הקליטה [ ;[31אסתר וית ו :מדרש שיר [ ;[33ליס :סיפור אהבה עם סוף קשור [ ;[35הרצל ח :שש מאות חלונות — תצפית להיסטוריה היהודית [ ;[36סי ל אור רל :ים כחול של מילים [ ;[38ע י ה בר אל: חיים של אהבה ,כאב ושמחה [ ;[39ה ר ות :שירה לירית נוגה [[40 ער ה ירה יּ ְ :ב ׁש ָּורה [ ;[42אירית ו י: ב בה ִ :חּי ְּוך ָצ ִעיר [ ;[42א ו ְ ּד ַב ׁש [ ;[43ו י לאסַּ :כ ְפתוֹר ֶּופ ַרח [ ;[43חס ע בריֶ ּ :פ ַרח ֵ ּבין ְס ָד ֶק ָיה [ ;[43י ה ע יתָ :עפּו לִ י ַה ׁ ּ ָש ַמיִם [ ;[43י ה ר לַ ׁ :ש ִ ּיט ָא ֵפל, לּולְ יָן ָרדּום [[44 ער הסי ורת יצח ו :שחקן הפורים [ ;[45אוריה באר :המעיל [ ;[46אביבה ר ה: חלום אימהי [ ;[48ו י וור :הגשר [ ;[49ליס :פיצה במשלוח אישי [[51 ער התר ו ְ ּ בלו ר הֵ :איך ָהי ְָתה ְס ָפ ַרד [ ;[53אירה ס בריּ ַ :ב ֶג ֶבר י ֵׁש ְמ ָע ָרה [;[53 ש ָר ֵאל ;[54[ 1969 ,וריס רוה :או ִֹד ֵיסאּוס [;[54 חורחה ל איס בורחסִ :י ְ ׂ רבי ר את וריֶ ּ :פ ַרח ַה ַ ּצ ְ'מ ּ ָפהֵ ,עץ ָה ָּת ָמר [ ;[55י איל א י ס ָ :מה ָּתנ ַּוע /ק ְּובלָ נַ ת ַהּי ַַערִ ,מן ַהכּ וֹכָ ב ,לְ יַד או ָֹתן ַה ַ ּצ ְפ ָצפוֹת [ ;[56יו ו ורא: לַ ֲהקוֹת ּ ִפינְ גְ וִינִ יםָ ,מ ְתנֵ י ָה ִא ּׁ ָשה ו ׁ ְִש ְד ַרת ַה ְּס ָפ ִרים [ ;[58ור לו :אוֹר ְמ ַפ ַר ּ ֵפר [ ;[58בוריס סוסלובי :יֶלָ בּ ּוגָ הּ ְ 31 ,בא ֹוג ְּוסט ;[58[ 1941 בוריס ס ר :לַ יְלָ הְ ּ ,פגִ ׁ ָישהְ ּ ,פ ַרס נו ֵֹבל [[59 א ו ת הסו רי העברי עורך :ר ב י ת י ראל ה ר ות מועצת מערכת :יו ר ע ה י וו לר ל ה אבר ובי ריר ורית יובל ר לי ור רייב ילי יליו ס 3 ה (89 ר סיו ת ע ה June 2015 Literary Journal – published by The Hebrew Writers Association in Israel. Edited by Dr. Moshe Granot P.O.B. 7111, Tel Aviv 61070, Israel E-mail: [email protected] יוצא לאור על י י א ו ת הסו רי העברי ב י ת י ראל בסיוע ר התרבות והס ור ער ר יחובס י כתובת המערכת :בית הסו ר על רח ל 6ת 7111תל אביב 61070 ס ל דואר אלקטרוני: אתר אינטרנט: סדר והפקה :א אור ה [email protected] www.hebrew-writers.org ות וס בע ל הוראות לכותבים: .1 .2 .3 .4 .5 .6 מפאת החומר הרב המגיע למערכת מאזנים ,מתבקש כל כותב לצמצם במספר היצירות הנשלחות. נא לשלוח חומרים בקובץ WORDבלבד. יש לקרוא לקובץ הנשלח על פי הפרטים הבאים ,ובאותו סדר: שם פרטי ,שם משפחה ,שם יצירה וסוגה. כתבי יד לפרסום יש לשלוח לדואר האלקטרוני של העורך [email protected]ניתן ליצור קשר עם העורך בטל' .03-5494915 הכותבים מתבקשים למעט ככל האפשר בהערות שוליים. ֻק ִדים! ש ְמנ ָּ ש ְל ַה ִגּיׁ ש ִירים ֵיׁ ִׁ ס ירת ס רי ו ל :ספרים חדשים שהגיעו למערכת [[61 תודה י יצח בר יוס :רשימות מן הגנזך [[62 הרצל ח :אגרת לחברים [עטיפה אחורית פנימית] הציור בעטיפה הקדמית בידי דליה הקר-אוריון; הציור בעטיפה האחורית בידי מיכל קורנפלד .הציורים בתוך הגיליון בידי דליה הקר-אוריון ,מיכל קורנפלד ובנימין פלג .האיורים וציור שלושת מייסדי "מאזנים" −ביאליק ,לחובר וברקוביץ', שבראשי השערים −בידי משה גרנות. 28/05/2015 12:32:35 2015.indb 1ינוי םינזאמBook- שו ה ת ו ה ו ירה יצחק גנוז אוֹ ִת ּיוֹ ת ִע ְב ִר ּיוֹ ת אוֹ ִת ּיוֹ ת ִעבְ ִר ּיוֹ ת לִ ְּמ ַד ְתנִי ִא ִּמי ְּכ ׁ ֶש ֲאנַ ְחנ ּו יוֹ ׁ ְשבוֹ ת ַּב ַּמ ְר ֵּתף — ָ ׂש ָחה ִא ׁ ּ ָשה וְ ֵעינֶ ָיה דּ וֹ ְמעוֹ ת, נֶ אנַ ַחת ְּב ִדוְ יוֹ ן ַה ְּכ ֵאב. "לִ ְמד ּו נָא ְּבנוֹ ַתי אוֹ ִת ּיוֹ ת ִעבְ ִר ּיוֹ ת ַה ְדלִ יק ּו ֵא ׁש ַה ָּת ִמיד ָּב ֵעינַ יִ ם. ַה ּ ָשׂ ָט ׁן ֶש ַּבחוּץ לֹא יַ ְצלַ ח לְ ָמח ָקן ִּכי ֵהן לֹא נִ בְ ְרא ּו ֵמ ָה ַאיִ ן". ַמ ְר ֵּתף ׁ ֶשהוּא ּבוֹ רַ ,מלִ ינָ ה* ֲעז ּובָ ה, ֵמ ָעלֵ ינ ּו אוֹ ר יוֹ ם וְ ַח ִ ּיים, חש ְך לְ ִמ ּלוֹ ֶת ַיה ַק ּׁשוּבוֹ ת וַ ֲאנַ ְחנ ּו ַּב ׁ ֶ יָ ִמים ,ח ָד ׁ ִשים אוֹ ׁ ָשנִ ים. ְּכ ׁ ֶש ַ ּק ּל ּו ַה ַּמיִם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ נְ פוּחוֹ ת ָר ָעב יָ ָצאנ ּו ֵמ ֲע ֵר ַמת ׁ ַש ַחת. ַ"ה ִ ּג ִידי נָ א ִא ָּמאַ ,ה ּׁ ֶש ֶמ ׁש ַה ּזֹאת ַ ּגם לָ נ ּו וְ לָ אוֹ ִת ּיוֹ ת ִהיא זוֹ ַר ַחת " ַּכף יָ ָד ּה ֶּב ָחלָ לֶ ,א ְצ ָּב ָע ּה ׁ ְשלו ָּפה, אוֹ ִת ּיוֹ ת ִעבְ ִר ּיוֹ ת ָּב ֲאוִ יר ְמ ַצ ֶ ּי ֶרת ו ְּצלָ לִ ית ֲא ֵפלָ ׁה ֶשל ָאלֶ ף ּובֵ ית לְ ָפנֵ ינ ּו ַּכ ֲאבו ָּקה ִמזְ ַדּ ֶה ֶרת. ִּב ְתנו ַּעת יָ ד רוֹ ׁ ֶש ֶמת ֶא ׁת ְש ִמי וְ ֶא ׁת ְש ָמ ּה ָּב ֲאוִ יר ַה ָדּ חוּסַ ,ה ָדּ לו ַּח. "ש ַמע" ָּכ ְך כּ וֹ ְתבִ ים ָ ׂ "ש ָרה" וְ כָ ְך כּ וֹ ְתבִ ים ׁ ְ לְ לֹא ֵעט ּונְ יָ ר ,עוֹ ֶפ ֶרת וְ לו ַּח. לֹא ֶח ֶרט אנוֹ ׁש ,לֹא ִצ ּפ ֶֹרן וָ גִ יר לֹא ּ ֶפ ָחםְ ,דּ יוֹ ו ְּקלָ ף, ִּב ְמאו ָּרה ַא ְפל ּולִ ית לֹא נוֹ ׁ ֶשבֶ ת ָהרו ַּח ַא ְך אוֹ ִת ּיוֹ ת ִעבְ ִר ּיוֹ ת נוֹ ׁ ְשרוֹ ת ָּכאן לַ ַּטף. ּוכְ ָת ִרים נִ ְק ׁ ָש ִרים לְ כָ "ף ֵּבי"ת אוֹ ִת ּיוֹ ת ַה ּפוֹ ְרחוֹ ת ַּב ַּמ ְח ׁ ָש ְך ִמ ּׁ ִשבְ ֵרי ַה ּלוּחוֹ ת זוֹ ֲהרוֹ ת ְּכז ַֹהר ָר ִק ַיע. "יַ לְ ָ ּד ִת ׁי ֶש ּנוֹ ַת ְר ְּת לְ בַ ֵדּ ְך ָּבעוֹ לָ ם עוֹ ד ִּת ְר ִאי ִּכי לָ אוֹ ר נַ ִ ּג ַיע". 2 * ַמלִ ינָ ה — מקום מחבוא ,מסתור מפני הנאצים. 28/05/2015 12:32:36 ַה ֶ ּד ֶגל לְ ַמ ְר ְ ּגלוֹ ת ַהר ִסינַי וְ ַעל ִס ּפ ּונָ ּה ׁ ֶשל ֶא ְקסוֹ דוּס ֵהנַ ְפנ ּו ַה ֶדּ גֶ ל ַה ֶ ּזה. ִא ׁיש ַעל ִדּ גְ לוֹ בְ אוֹ תוֹ ת לְ בֵ ית ֲאבוֹ ָתם. ִה ִ ּקיפוּנ ּו יְ וֵ ן ְמצ ּולָ הְ ,ט ִפ ַיחת ַ ּג ֵ ּלי יָ ם, לַ יְ לָ ה ָסמוּר כּ וֹ כָ בִ ים וְ אוֹ תוֹ ת ַה ַ ּליְ לָ ה ַה ּזֶה ִמ ָּכל ַה ֵ ּלילוֹ ת ָּתכֹלָּ ,ככוּבָּ ,כאוּב וְ ָאהוּב. ַמ ׁ ְש ֲחתוֹ ת ָה ַא ְר ָמ ָדה ָק ְרב ּו לַ ְּס ִפינָ ה, ִה ׁ ְש ִחיז ּו נִ ׁ ְש ָקן וְ ָר ֲעמוַּ :ה ׁ ּ ַש ַער ָסגוּר. זָ ַע ְקנ ּו ָמרוֹ תִ :מ ָּכאן לֹא נָ סוּר. ֶדּ גֶ ל קוֹ לוֹ ְמ ְּביָ ה הו ַּרד ֵמ ַה ּת ֶֹרן ה ֲֹעלָ ה ַה ְּתכֵ לֶ ת לָ בָ ןֲ .אנַ ְחנ ּו ָּכאן. 2015.indb 2ינוי םינזאמBook- ָ ּגבְ ֵהי לַ יְ לָ ה ִה ְר ִעיפ ּו ִדּ ְמ ַמת ֲעלָ ָטה וְ נִ ַ ּצבְ נ ּו ׁשו ָּרה ֲאר ָּכה ֲאר ָּכה ְּבלִ י ָמגֵ ן וְ ִצ ּנָה ּובְ לִ י ֶק ׁ ֶשתִּ .ב ְת ִפ ָ ּלה ַע ִּת ָיקה ׁ ֶשל ָאז ו ָּמ ָחר וְ ַע ָּתה. ַר ַע ׁש ְ,מהו ָּמה וְ ָהיְ ָתה דּ ו ִּמ ָ ּיה, צוֹ ַפר ַאזְ ָע ָקה ְמיַ ֵּבב ֲארכּ וֹ ת ִמ ֶּב ֶטן ְס ִפינָ ה נוֹ ׁ ָשנָ ה וְ גוֹ נַ ַחת. ֲאנַ ְחנ ּו כּ ָ ּלנ ּו יַ ַחד. ֵא ֵדי ַה ַ ּגז ַה ַּמ ְד ִמ ַיעְ ,ק ִר ַיסת ַדּ ְר ָ ּג ׁ ִשים, ַמיִ ם חוֹ ְד ִרים ּ ְפנִ ָימה, קוֹ ל יֶ לֶ ד זוֹ ֵעק ִ"א ָּמא ". ִּת ְימ ַרת ָה ֵר ַיח ׁ ֶשל יָם ַמ ָּכה ַּב ְעיָ ם ְצ ִריבַ ת ָע ׁ ָשן ְּב ָפנִ ים לוֹ ֲהטוֹ ת, ַמ ׁ ְש ֲחתוֹ ת ָה ַא ְר ָמ ָדה ִּכ ּב ּו ָהאוֹ רוֹ ת. ַעל ִס ּפוּן ְס ִפינָ ֵתנ ּו ַה ַּס ַער יֵ הֹם ּגוֹ נַ ַחת ִהיא וְ חוֹ ֶר ֶקת, רו ַּח ַק ָ ּלה ֵמ ַעל ֶח ׁ ְשכַ ת ַה ְּתהוֹ ם ֶאת ּ ְפנֵ י ֵמ ֵתינ ּו נוֹ ׁ ֶש ֶקת. וְ א ּולַ י לֹא ָהי ּו ַה ְדּ בָ ִרים ֵמעוֹ לָ ם וְ לֹא ָח ַמ ְקנ ּו ֲער ִּמים ִמ ּבוֹ ר ַּת ְח ִּת ּיוֹ ת ַּת ַחת ְמ ַטר ַּכדּ ו ִּרים וָ ֶד ַמע, וְ א ּולַ י ֲחלוֹ מוֹ ת ֵה ָּמה. וְ א ּולַ י ֲאנַ ְחנ ּו ְּכבָ ר לֹא ַּב ַח ִ ּיים ֲע ָ ׂשרוֹ ת ַּב ׁ ּ ָשנִ ים, ָּב ִּתים ו ְּרחוֹ בוֹ ת הוֹ ִמים ,יְ ָערוֹ ת ֲעב ִּתים ֵמ ַעל ֲע ַפר ַע ְצמוֹ ֵתינוּ, וְ ַרק לָ נ ּו נִ ְד ֶמה ָּב ֶרגַ ע ַה ֶ ּזה ִּכ י ָ ׂש ַר ְדנוּ. ֵאין יוֹ ֵד ַע ֵא ְ יך ו ַּמדּ ו ַּע, ַע ְר ִפ ֵ ּלי ַּת ְע ּתו ַּע, וְ נֹאכַ ל ֶאת ַה ֶ ּל ֶחם וְ נִ ׁ ְש ֶּתה ֶאת ַה ַּמיִ ם וְ נִ נְ ׁ ֹ ש ְםמלֹא ַה ֵ ּלב וְ ָחזֶ ה ֶאת לֵ יל ַה ּנֵס וְ ַה ּ ֶפלֶ א ַה ֶ ּזה. ַה ׁ ּ ְש ִביל ְּב ִא ָ ּיר תש"ח אשי ָהא ָרנִ ים ַח ִדּ ים ,וַ ֲא ֵפלָ ה ְּכלַ ַהב. ָר ׁ ֵ ִמ ׁ ְשעוֹ ל ַצר נִ ְמ ָּתח ָרטֹב ,לַ חוּת ְטלָ לִ ים, ַט ְר ׁ ֵשי ָה ִרים ְמב ָ ּל ִקיםָ ,ער ּו ׁץ ָשם ִמ ְ ׂש ָּת ֵר ַע ּ ָפרו ַּע ו ְּמס ָ ּלע ֶאל יַ ַער ְמ ָח ִטים. ישית נוֹ גַ ַעת לֹא נוֹ גַ ַעת וְ רו ַּח ֲח ִר ׁ ִ ְּב ַצ ְּמרוֹ ת ְּברוֹ ׁ ִשים ִּכבְ ֵמ ְית ֵרי ִּכ ּנוֹ ר. לשה ֵהם ַההוֹ לְ כִ יםּ ,גוֹ ְר ִרים ַרגְ לַ יִ ם, ׁ ְש ׁ ָ ְמ ַמלְ ֵמל ֶא ָחד"ָ :רחוֹ ק ׁ ָשם יֵ ׁש אוֹ ר". אוֹ ָתם ַהכּ וֹ כָ בִ ים ְמנַ ְצנְ ִצים ָּכאן ַּב ּׁ ָש ַמיִ ם ַא ְך ֵצרו ָּפם ַא ֵחרַ ,עכְ ׁ ָשו ַה ַ ּליְ לָ ה ָּכאן, רוֹ בֶ ה ֶצ'כִ י ָּכבֵ ד ָטעוּן ַעל ַה ְּכ ֵת ַפיִ ם ַא ֶח ֶרת ָּכאן קוֹ לְ ִחים ַה ַּמיִ ם וְ ַה ְ ּז ָמן. "מ ְצ ֲע ֵדי ֵחילוֹ ת זָ ִרים ָאנֹכִ ׁישוֹ ֵמ ַע ָא ַמ ׁר ֵשנִ יִ : ֵמ ֵעבֶ ר לְ ִצלְ לֵ י ָה ֲאבָ נִ ים וְ ָה ֵע ִצים, ו ַּמ ּׁ ֶשה ּו רוֹ ֵעד ִּבי ,חוֹ נֵ ק לִ י ִמ ִּב ְפנִ ים". ישט ,זֶ ה לֹא כְ לוּם ,נַ ְמ ׁ ִש ְ יך ָהלְ ָאה "ס'איז ָ ּגארנִ ׁ ְ ִ ֶאת ּ ְפ ִסיעוֹ ֵתינ ּו נְ זָ ֵרז ,נַ ֲע ִצים". יַ נְ ׁשוּף ֵמ ַהח ֶֹר ׁש ִמזְ ַדּ ֵעק ַּב ִּמ ְדרוֹ ן ִּב ְצוִ ָיחה ׁ ַש ְר ָקנִ ית עוֹ נֶ ה ַה ּ ָ ׂש ִעיר. ַה ַ ּליְ לָ ה ַא ֵחר ָּכאן ,לֹא ׁ ִש ְק ׁשוּק ַה ָ ּקרוֹ ן לֹא ַס ֲע ַרת ׁ ְשלָ גִ ים ְּב ַע ְרבוֹ ת ִס ִּיביר. ֶאבֶ ן ָע ָפר ָצנְ ָחה ִמ ּ ִפ ְס ָ ּגה אדי ֲאפוּף ֲעלָ ָטה ֶאל ּתוֹ ְך וָ ִ ִּכ ְצנ ַֹח ָה ָא ִסיר ִּבלְ בו ּׁש ְמפ ְס ּ ָפס ֶאל ּתוֹ ְך וִ ְיסלָ ה ַה ָ ּנ ָהר ְרדוּף ֵא ַימת יְ ִר ּיוֹ ת ּונְ בִ יחוֹ ת ׁ ְש ָע ָטה. לָ ַח ׁש ַה ּ ָפלִ יט לִ ֵיפה ַה ְּבלוֹ ִרית ֶ"את ַה ַ ּליְ לָ ה ַה ּזֶה ָאנֹכִ ׁישוֹ ֵמ ַע וְ הוּא נִ ׁ ְש ַּת ָ ּנה ִמ ָּכל ַה ֵ ּלילוֹ ת". זָ ַקף ַה ַח ּיָל ֶאת ּגוּפוֹ ַה ָ ּיגֵ ַע ִּכ ְמ ׁ ַש ֵדּ ר ַה ִּכ ּווּן וְ ָהאוֹ ת. 3 28/05/2015 12:32:36 2015.indb 3ינוי םינזאמBook- ּ "בוֹ א ִא ִּתי ָא ִחי " ִהזְ ַדּ ֵעק לְ ֶפ ַתע וְ ָט ַפח ַעל ַ ּגב ַה ּ ָפלִ יט ַה ּׁ ָשחו ַּח. ִר ָיצה קוֹ לָ נִ יתְ ,דּ ָמ ָמה ֵא ְימ ָתנִ ית, ַטלְ לֵ י לַ יְ לָ ה ִהבְ ִהיק ּו ָּב ֵא ׁש ּובַ חוֹ ַח. ֶּב ֶגד ּ ַפ ִסים "ווּא ּו גֵ יְ יט ֶמען ָדּ א " — ׁשוֹ ֵאל ַה ּ ָפלִ יט: "לְ ָאן ָּכאן הוֹ לְ כִ ים " אש ִיתית ַּב ְּסבִ יבָ ה, ַרק ִצ ְמ ִח ָ ּיה ֲעב ָּתהְּ ,ב ֵר ׁ ִ ֶא ֶרץ ַה ּמוֹ ִר ָ ּיה ו ְּמצוּלוֹ ת כּ וֹ כָ בִ ים רוֹ ְמ ִצים ַּב ּׁ ָש ַמיִ ם. ַ"אל ּ ַפ ַחד" ,עוֹ נֶ ה ַה ְמב ָ ּגר ְּב ָסמו ְּך, "זֶ ה ַה ּׁ ְשבִ יל ַה ּמוֹ בִ יל לִ ירו ׁ ָּשלַ יִ ם" ְּבעוֹ דוֹ ַחי לֹא ִס ּ ֵפר ָדּ בָ ר ָהיָה ִמ ְס ּתוֹ ֵדד ִעם ֶּבגֶ ד ֶּבגֶ ד ּ ַפ ִסים ׁ ָש ַמר ָעלָ יו ִמ ָּכל ִמ ׁ ְש ָמר ִעם ַה ְ ּז ַמן הוּא ָהלַ ְך ַה ֶּבגֶ ד נִ ׁ ְש ַאר יעקב ברזילי ל ּו ַרק נִ ָּתן לְ דוֹ בֵ ב ֶאת ַה ֶּבגֶ ד ָהיָה ְמ ַס ּ ֵפר ַעל ִמ ְס ָד ִרים לִ ְפנוֹ ת ּב ֶֹקר ֵא ְ יך הוּא ּגוֹ נֵן ָעלָ יו ֵמ ַה ּקֹר ַה ַּמ ְק ּ ִפיא הוּא ָהיָ ה ַמ ְחסוֹ ם ַא ֲחרוֹ ן ֵּבינוֹ לְ בֵ ין ַדּ ֶ ּל ֶקת ֵראוֹ ת ֶּבגֶ ד ַמלְ ָא ְך ַּב ָ ּי ִמים ֲחלִ ָיפה ַּב ֵ ּלילוֹ ת ּ ִפיזָ ָ'מה ַעכְ ׁ ָשו ֶּבגֶ ד ּ ַפ ִסים ׁשוֹ כֵ ן ָּכבוֹ ד ְּב ָארוֹ ן זְ כ ּוכִ ית ְּבמ ּוזֵ אוֹ ן ַה ּׁשוֹ ָאה ַצ ָ ּו ָאתוֹ ׁ ֶשל ִמ ׁי ֶש ָ ּלבַ ׁש אוֹ תוֹ ַּכ ֲאפ ַדּ ת ָמגֵ ן. 4 בדר ,צייר בנימין פלג 28/05/2015 12:32:36 2015.indb 4ינוי םינזאמBook- ַנ ֲע ַל ִים לֹא סוֹ ֵל ַח ָע ַמ ְד ִּתי מוּל ַח ּלוֹ ן ַר ֲאוָ ה ׁ ֶשל ִר ּבוֹ אוֹ ת זוּגוֹ ת נַ ֲעלַ יִ ם ְּבאוֹ ׁ ְשוִ יץ ְּכ ִמי ׁ ֶש ַרגְ לָ יו ְממ ְס ָמרוֹ ת ְּבעוֹ ד ֵעינַ י רוֹ עוֹ ת ַּב ַּמ ְראוֹ ת ָק ָרה ָדּ בָ ר מ ּוזָ ר נַ ֲעלַ יִם ֵה ֵח ּל ּו לָ נו ַּע ְּב ֶק ֶצב ִמ ׁ ְש ַּת ֶ ּנה ֲא ַחדוֹ ת לְ ִא ָּטן ְּכ ַצ ִּבים גוֹ ְר ֵר ׁי ִש ְריוֹ ן ַעל ַ ּג ָּבם ֲא ֵחרוֹ ת נֶ ְח ּ ָפזוֹ ת ִּכ ְצבָ ִאים ִּב ְמנו ָּסה ִמ ְצ ָעד נַ ֲעלַ יִ ם צוֹ ֲעדוֹ ת לְ לֹא ַק ַּביִ ם נָ ַעל ְּב ַצד ְרעו ָּת ּה ָּכל ַא ַחת לִ ְמחוֹ ז ֶח ְפ ָצ ּה נָ ְפלָ ה ֵעינִי ַעל ַה ַ ּנ ֲעלַ יִ ׁם ֶשל ַא ָּבא ּבוֹ ְרקוֹ ת ָהי ּו וַ ֲחלָ קוֹ ת ְּכ ִמ ׁ ְש ָטח ַה ְחלָ ָקה ַעל ֶק ַרח זִ ִה ִיתי ֶאת ַה ַ ּנ ֲעלַ יִם ָה ֲאד ּמוֹ ת ׁ ֶשל ַּבת דּ וֹ ָד ִתי וֶ ָרה ְמ ַק ּ ְפצוֹ ת ְּכ ַא ָ ּילוֹ ת ְמכ ּׁ ָשפוֹ ת ַּב ַ ּי ַער וְ ִה ּנֵה נַ ַעלַ יו ַה ְ ּז ֵקנוֹ ת ׁ ֶשל ַס ָּבא ְמ ַדדּ וֹ ת לְ ִא ָּטן ִמי יוֹ ֵד ַע לְ ָאן א ּולַ י ְּב ַד ְר ָּכן לְ ִה ְת ּ ַפ ֵ ּלל ְּבבֵ ית ְּכנֶ ֶס ׁת ֶש ִ ּנ ְ ׂש ַרף ָר ִא ִיתי נַ ֲעלַ יִם ַ ּגנְ ְדּ ָרנִ ּיוֹ ת ְּכנַ ַעלֵ י דּ גְ ָמנִ ּיוֹ ת ִּב ְתצ ּוגַ ת ָא ְפנָ ה נִ ְת ַקלְ ִּתי ְּבנַ ַע ׁל ֶשנִ נְ ְט ׁ ָשה ִּב ֵידי ַּבת ז ּוגָ ה ְּכ ִמ ׁי ֶש ִ ּנ ְק ְט ָעה ַרגְ לוֹ ַה ּׁ ְשנִ ָ ּיה קוֹ ל ּ ְפנִ ִימי לָ ַח ׁש לִ י: יך ֵמ ָעלֶ ָ "של נְ ָעלֶ ָ יך" ַׁ יָ ֵחף לִ ִ ּו ִיתי ִמ ְצ ָעד ַה ַ ּנ ֲעלַ יִ ם וְ כָ ל יַ ִ ּק ַירי ַּבצוֹ ָע ִדים הוּא לֹא סוֹ לֵ ַח לְ ַע ְצמוֹ ׁ ֶש ִ ּנ ְר ַדּ ם ַּב ּׁ ְש ִמ ָירה, ׁ ֶש ּלֹא ֶהענִ ׁיש ֶאת ַה ְּמ ִס ּלוֹ ת ִמ ְתמוֹ גְ גוֹ ת ִמ ּׁ ִש ְק ׁשוּק ַ ּגלְ ַ ּג ֵ ּלי ַה ְ ּקרוֹ נוֹ ת, ׁ ֶש ּ ֹל ׁא ָש ַמע ֶאת ָה ֲא ָד ָמה זוֹ ֶע ֶקתַ :דּ י נֶ ְחנֶ ֶקת, ׁ ֶש ּלֹא ֵה ִר ַיח ָע ׁ ָשן ִּכי ָהיָ ה ְמצ ָ ּנן, ׁ ֶש ּ ֹל ׁא ָש ָעה לְ ַאזְ ָהרוֹ ת ַה ַח ַ ּזאיַ ,מ ְת ִר ַיע ַעל זִ הוּם ֲאוִ יר, ׁ ֶש ּלֹא ִ ּג ּיֵס ַּכ ַּב ִאים לְ כַ ּבוֹ ת ֶאת ָה ֵא ׁש, ׁ ֶש ּלֹא ּ ָ ׂשם ֶא ְצ ַּבע ַעל ַהחוֹ ר ׁ ֶש ִ ּנ ְפ ָער ַּב ֶּסכֶ ר. 5 28/05/2015 12:32:36 2015.indb 5ינוי םינזאמBook- צביה גולן לשכוח ש 6 רה העדיפה לשכוח. היא מחממת את עצמותיה בשמש החמימה של חורף משקר .רק אתמול ירד כאן גשם זלעפות ,וברד כבד היכה בחלון .שרה לא אוהבת את החורף .היא לא אוהבת את קולות הרעמים ,את הבזק האור של הברק ,את הקור .אבל עכשיו בשמש ,רגליה עטופות בשמיכה משובצת ,שמלתה דקה ,סריג קל מכסה את הכתפיים ,כפות הידיים מונחות על ברכיה .אותן כפות ידיים שכיבסו ,תלו ,גיהצו ,בישלו ,אפו, ניפו ,מירקו ורחצו ,אותן כפות ידיים שהגנו על ראשו של אח קטן מכדור הפלדה ,ולא צלחו .אותן רגליים שברחו ,מותירות מאחור את הזוועה ,את אימא ואבא מתבוססים בשלולית דם, רגליים ממהרות ,לא ממתינות ,אולי תצוץ אחות קטנה מאי שם ,אותן רגליים שנשמעות לקולו של ההיגיון :אין אף אחד, נוסי על נפשך ,הצילי את חייך ,נוסי ,נוסי ,נוסי .והיא נסה, מעולם לא האמינה שאפשר לרוץ כל כך מהר ,יותר מכדורי הרובה ,יותר מצעקות הרודפים. היא נסה על נפשה ,ודלת מחסן נטוש נפתחת לרווחה, אין יותר מקום ,הם לוחשים ,אין יותר מקום ,אבל הוא, האחד ,היחיד :בואי ,יש מקום ,את הרי קטנטונת ,לא תופסת הרבה .הוא צוחק ,ומבטאו זר .היא רוצה להמשיך לנוס ,וודאי זו מלכודת ,המבטא שלו ,אין ספק שבפנים ימתינו המגפיים הבוהקים ,אבל היא עייפה ממנוסה ,והיא נופלת פנימה, מעולפת. היא לא יודעת כמה זמן הייתה שרויה בעלפונה .טוב היה לה כך ,הרבה פחות כואב ,ושקט ,אלוהים שבשמיים ,שקט. אבל היא ניעורה מול פניו ,ולא יודעת אם מה שרואות עיניה היא דאגה אמיתית .הוא משתיק אותה ברוך ,אלעס גוט ,הוא אומר ,והמבטא ,אוי המבטא .הוא מחייך ,מזהה את הפחד בעיניים ,ומרגיע ,לא לדאוג ,ידיים טובות ,מחסה ,לא יאונה לה רע. אבא שלו ככה ,ואח שלו אולי גם כן ,במו ידיהם אולי עשו ככה ,ואולי ככה ,ושמע שאלפי ילדים מבית הספר נפוצו לכול עבר .אין הורים .אין דודים ,ולה ,לה יש אח קטן שראשו בין ידיה ,אלו הידיים שלא צלחו להצילו .אילו רק חדר הכדור אל היד המגוננת ,אילו רק לא שמעו אוזניה את הצרחה 'ארויס' ,אילו רק .הפחד שב ופוקד אותה .משפחה, 28/05/2015 12:32:36 האח ,ואני ,אנה אני באה והוא בקול רועד :כן ,משפחתי שלי ,כן ,אבל זה הם ,לא הוא .הוא אחר .נפשו חומלת .לא מסוגל להכאיב ,לא מבין את הרשע ,הוא אחר ,האמיני ,הוא מבקש ,האמיני .והיא מאמינה ,והולכת אחריו ,והוא מגונן, ושומר ,ומבריח ,ומתחבב על השוטרים הנאצים בזכות שפתו הגרמנית העשירה ,ומבטאו ,ומוצאו ,והם ,גם הם מאמינים לו ,עד שכבר לא .והוא נתפס ,ומגויס בעל כורחו ,ומוצב בתחנת הרכבת ,ומשם הוא רואה את קרונות הבקר המובילים בני אדם ,והוא מציל ,ומנפיק תעודות ,וחומל ,בעיקר חומל, והמזל משחק לו ,והמלחמה פשוט נגמרת .אבל עד שהוא מצליח לחזור ,הפחד מקנן בנפשה .לא ,היא לא התחזקה, נשארה נרדפת ,מבוהלת ,כואבת .אבל הוא חזר ,ולקח אותה בזרועותיו ,והמלחמה נגמרה ,והעתיד נראה וורוד מתמיד .רק נפשה נשארה מדממת .והוא ,כבר לא היה קשה לו ללמוד הלכות ,כל כך הרבה זמן שהה במחיצת יהודים ,כבר לא הייתה זרה לו אמונתם ,מנהגיהם ,למד אותם בקלות ,אף טבל במקווה טהרה ,ואף נימול ,והחליף את שמו ,והקימו את ביתם ,הוא — חסון ,חזק ,עומד על דעתו ,מוחק את עברו לחלוטין ,לא מרשה להזכיר דבר מכל מה שהיה ,והיא — חולמנית ,זוכרת ,כואבת ,רוצה לשכוח ולא יכולה ,רדופת סיוטים. משום מקום עולה בה עם השנים העוצמה ,היא רוצה שידע העולם עם איזה גיבור היא חיה ,והוא מסרב לשתף פעולה ,עזבי הכול ,שרה ,מיותר ,אבל היא לא מוותרת ,ופונה, ומתייעצת ,ומתעדת ,אבל הוא עומד בסירובו ,ומסביר שוב ושוב שהחשיפה תביא אתה הסברים ,וההסברים מיותרים, הוא בוש בהם ,בבני משפחתו ,עזבי שרה ,עזבי .והיא עוזבת, אבל הניירת שתעדה נשמרת אי שם בארכיון ,אולי עוד יבוא יום ומישהו יגלה בכך עניין .לבנם נתנו שם של מצביא צבאי גדול ,הרי החזק שורד ,ואל לך ,ילד שלי ,לשאול מי היה סבא שלך ,פן יבוא השטן וייטול את נפשי ואת נפשך, אל לך לשאול ,ילד שלי ,רק זכור שגיבור אביך .והוא שאל בתחילה ,ולא נענה ,ושאל שוב ,והתשובות מבהילות ,יבוא השטן ,יהרוג ,ימית ,עד שפסק מלשאול. והשטן בא בכול זאת ,ונטל את חיי הגיבור ,בטרם עת .לא עמד לבו וכוחו תש .מצאוהו עם שחר ,במיטתו ,ולא קם .הרב אמר שמת מיתת נשיקה ,שהרוויח בעולם הזה ,ושמור לו חלק בעולם הבא ,והמספידים אמרו שחי חיים מלאי סיפוק ,רק קצרים מידי ,עוד לא היה אמור להיקרא לישיבה של מעלה, עוד לא מלאו לו נ' שנים .עם מותו ,לא נותר המגן והמושיע, והסיוטים שבו אל הבית ,מעירים בלילות ,מטריפים בימים, והטיפול התרופתי חדל להשפיע ,והרופאים אמרו פה אחד 2015.indb 6ינוי םינזאמBook- אשפוז ,כך ייטב לה ,כך תבריא ,כך יפסקו חלומותיה על ראשו המנופץ של ילד ,שידיה אוחזות בו. על הספסל היא יושבת ,רגליה מכוסות בשמיכה משובצת, סוודר דק מכסה את כתפיה .התבוננה בבנה ארוכות ,רזית, גבהת ,אכלת זיהתה אותו תמיד ,על אף הכדורים ,ילד שלי, היא עדיין קראה לו ,והוא ישב על הספסל ,החזיק בידה וחשש לשאול ,ולבסוף פלט משפט קטן ,ספרי לי על אבא, הוא ביקש ,ואמו מחייכת ,נפלא ,היא לוחשת ,גיבור היה אבא שלך ,גיבור היה ,והוא מתרפק על הזיכרון ,וחושב בלבו שאסור לקלקל את הרגע ,אבל לא מצליח להתאפק ,ושואל על סבא ,מי היה סבא ,איך קראו לו ,והרגע אכן נמוג ,והמבט של אימא נעשה אדום לרגע ,ובמשנהו מעורפל ,והאחות מתקרבת אל הספסל ,אל תציק לה ,היא אומרת בחצי חיוך, כשמציקים לה לוקח לה שעות לחזור לעצמה ,אנחנו לא רוצים שהיא לא תדע מה קורה אתה ,נכון ■■■ אסתר רוזנפלד לֹא נוֹ ַס ַעת ְל ֶּב ְר ִלין ּבוֹ ִאי נִ ַּסע לְ ֶּב ְרלִ יןִ ,היא ָא ְמ ָרה לִ י. לְ ֶּב ְרלִ יןֲ ,אנִ י לֹא נוֹ ַס ַעת ָא ַמ ְר ִּתי לָ ּה. ָצ ַע ְד ִּתי ִעם יְ תוֹ ֵמי ַה ֵ ּגטוֹ , נָ ַס ְע ִּתי ְּב ִמ ְפלְ צוֹ ת ַה ַּב ְרזֶ ל, ִעם ַה ּגוֹ ְס ִסים וְ ַה ֵּמ ִתים יָ ְצ ָאה נִ ׁ ְש ָמ ִתי ַּב ֲע ׁ ַשן ַה ִּכבְ ׁ ָשן. ְּכמוֹ ָהיִ ִיתי ׁ ָשםָ ,א ַמ ְר ִּתי לָ ּה. ּבוֹ ִאי נִ ַּסע לְ ֶּב ְרלִ ין ִהיא ָא ְמ ָרה לִ י. ֶּב ְרלִ ין א ּולַ י ְמ ַח ָּכה לִ יָ ,א ַמ ְר ִּתי לָ ּה, ִּב ׁ ְשבִ יל לִ ׁ ְשאֹל ַמדּ ו ַּע ַא ְּת ָּכאן ִהיא נָ ְס ָעה. 28/05/2015 12:32:36 חיים אלטהול אל מחוזות הילדות ה געתי לעיירת הולדתי ,דוקלה ,שבעים שנה אחרי... כבר בפאתי העיירה חיפשתי את שדרת הערמונים הזכורה לי מהילדות .במקום העצים הענקיים ,עבי הצמרת, מצאתי עצים צעירים שטרם צמחו לגובה .עצים אפשר לכרות ולשתול מחדש ,הרי העצים אינם בני אדם... ערב מלחמת העולם השנייה חיו בדוקלה 3000יהודים. הם היוו 80%מכלל האוכלוסייה המקומית .היום אין בה אף לא יהודי אחד .כיכר העיר היא אותה כיכר — הבתים שניזוקו במלחמה שוחזרו במדויק וקיבלו את צורתם המקורית — והרחובות אותם הרחובות .הקידמה לא פסחה על העיירה — עתה יש בה חשמל ,מים זורמים ודרכי אספלט ,אך לו אפשר היה לחזור לאחור ,לדוקלה של מנורות הנפט ,הבאר בחצר, אבק הדרכים וקהילה יהודית תוססת... בין הבתים ששוחזרו בכיכר העיר — בית הרב דוד צבי זהמן זצ"ל ,שנקרא בפי כל יהודי בהערצה ,רב טבלה .הוא נחשב גאון, סמכות בכל תחומי הדת .שמעו יצא ברבים ,והוא נטע גאווה בלב הקהילה היהודית והוסיף ליוקרתה .עד מהרה זיהיתי את בית הרב ,אך אוי לבושה ,בחזית הבניין התנוסס שלט מרובע בשפה הפולנית "מסעדה בשרית" ,ולידו היה מצויר ,לשם המחשה ,חזרזיר ורוד ושמנמן .ואם זה לא מספיק ,עמד ליד פתח המסעדה ,על שלוש רגליות ,לוח גיר ובו תפריט ארוחת הבוקר "היום קותלי חזיר עם חביתת ביצים בתוספת גבינה כפרית וירקות מאודים" ."...הנצחה נאה" למנהיג רוחני נערץ שגורלו לא היה שונה מגורל שאר קהילתו. ולא רק ביתו של הרב טבלה זועק בכיכר .כל בית וכל אבן זועקים בה ...ואת הזעקה שומע יהודי שחמק מבין ציפורניהם של רוצחי עמנו ,ליבו דואב ועיניו דומעות. איך הכול התגמד בעיירת הולדתי .אז היה נראה לי הכול בגדול :הרחובות היו ארוכים ורחבים ,כל עלייה מתונה הייתה בעיניי הר ,מגרש הכדורגל היה ענק ,הנהר — רחב ידיים ,ובית הקברות היהודי היה אי שם בעיבורה של עיר. כל אלה התכווצו כבמטה קסמים .גם המרחקים כאילו לא היו" .גמרתי" את כל העיירה ברבע שעה ,וחמש דקות לאחר מכן הייתי ליד שרידי החומות של בית הקברות היהודי ,זה הישן וזה החדש. אם יש משהו שממחיש כי חיו פעם יהודים בדוקלה ,הרי 7 2015.indb 7ינוי םינזאמBook- הוא בית הקברות ,יותר נכון מה שנותר ממנו .בית הקברות הישן כמעט נמחק מעל פני האדמה ,ורק כמה שברי מצבות נותרו לפליטה .לעומת זאת ,רק חלק מבית הקברות החדש ניזוק .שורות שורות עומדות בו מצבות ,חלקן שלמות, חלקן שבורות וחלקן נוטות ליפול ,בתוך ים של עשבי פרא. מצבות יקרות ערך משיש נעקרו ונערמו ליד מפגש החומות, והעוקרים לא הספיקו ,מן הסתם ,לעשות בהן שימוש לפני נסיגת הצורר הנאצי מפולין הכבושה. בבית הקברות החדש טמונה סבתא שלי מצד אבא ,שיינדל, שזכתה לקבר ישראל .אלפים לא זכו .סבתא שיינדל נפטרה בשנה שבה אני נולדתי ודמותה ואישיותה היו לי ידועים רק מסיפוריהם של אבא והאחים הגדולים ממני .אחרי חיפוש עיקש וממושך ,בידיים פצועות מהרחקת מיני עשבים וקוצים, מצאתי את הקבר ,ולא ידעתי את נפשי .בקול חנוק מהתרגשות אמרתי קדיש לסבתא ,קדיש שהוקדש גם לשאר הקבורים שם, ולכל יהודי דוקלה שסיימו את חייהם במחנה ההשמדה בלז'ץ, או נורו ביער ברווינק הסמוך לעיירה .באותו רגע הרגשתי כשליח ציבור למרות שבחיי יום יום איני מקורב לדת. כשחזרתי משם וסיפרתי את כל זה לקומץ היהודים ששרד את התופת ,אף עין לא נותרה יבשה... דוקלה ,עיירה ציורית בהרי הקרפטים התחתונים ,עם עבר יהודי מפואר .מיקרוקוסמוס של עולם שהיה ואינו עוד . איציק איינהורן ּ ְפ ִקיד ָה ִע ִיר ָ ּיה ָר ִציף ֶא ָחדַ ,ר ֶּכבֶ ת ַא ַחת, ִא ּׁ ָשה ִח ֶ ּו ֶרת ְּכמוֹ ָס ִדין ו ׁ ְּשלוֹ ׁ ָשה יְ לָ ִדים ְמצ ְח ָצ ִחים, ּ ְפ ִר ָידה וְ הוֹ ָראוֹ ת ַא ֲחרוֹ נוֹ ת לְ נַ ֲע ָרה יָ ָפהִ ,א ָּמ ׁא ֶש ִּלי, ּ ַפ ַחד ָ ּגדוֹ לַ ,ה ּלֹא נוֹ ָדע הוּא ַה ְּמ ִציאוּת ַה ֲח ָד ׁ ָשה. ּ ְפ ִקיד ָה ִע ִיר ָ ּיה ָה ַח ְמ ָדן ֵמ ִעיף ַמ ָּבט ָא ִד ׁיש לִ כְ אוֹ ָרה, הוּא ְּכבָ ר ָסגַ ר ְק ָצווֹ ת. ָה ְר ָא ָ ּיה לְ ֵעילֵ .אין ַא ֶח ֶרת. ָה ַר ֶּכבֶ ת ִּת ַּסע לְ ָק ְמיֶ ינֵ ץ ּפוֹ דוֹ לְ ְסק. ַה ּׁ ָשנָ ׁה ְשנַת ַא ְר ָּב ִעים וְ ַא ַחת. ָּתכְ נִ ית ָה ָאב לֹא נֶ ְח ְּת ָמה ֲע ַדיִ ן. לַ ְמרוֹ ת זֹאת ָּכל ַה ּנוֹ ְס ִעים יַ ִ ּגיעוּ ,יו ְּצאוּ, י ּובְ ל ּו ַּב ַ ּי ַער ,יִ כְ ר ּו ַּב ַ ּק ְר ַקע ,יִ ְת ּ ַפ ּׁ ְשטוּ ,יִ ָ ּירוּ. ּ ְפ ִקיד ָה ִע ִיר ָ ּיה יֵ לֵ ְך לְ בֵ יתוֹ , יֹאכַ ל ֲארו ַּחת ֶע ֶרב ,יְ ַט ֵ ּיל ִעם ַר ְעיָ תוֹ לְ ַה ִ ּציג ְּב ָפנֶ ָיה ֶאת נִ כְ ֵס ֶיהם ַה ֲח ָד ׁ ִשים. ַה ַ ּנ ֲע ָרה ַה ָ ּי ָפה ָּת ׁשוּב לִ כְ ָפ ָר ּה. ַה ּיוֹ ם ֲאנִי ְּב ִמ ְט ָּב ָח ּה נֶ ְח ַמץ ִמן ָה ַּבלָ ָהה ַה ִּמ ְת ַק ֶדּ ֶמת ַעל ַה ּ ַפ ִסים. 8 הדר האחרונה ,צייר בנימין פלג 28/05/2015 12:32:37 2015.indb 8ינוי םינזאמBook- איליה בר־זאב ָּ "כ ִר ּיוֹ ת" ַּבצ ֶֹמת ַנ ֲע ַל ִים ַעל ַה ַ ּדנ ּו ָּבה אנדרטת הלוחם הבדואי ליד צומת המוביל נָ פוֹ צ ּו ׁ ְשמוּעוֹ ת — ישים ה ׁ ְשלְ כ ּו ְּבכ ַֹח ַּב ֲערֹב יוֹ ָמם ֶאל נַ ֲעלַ יִם ִה ְת ּ ַפ ְ ּזר ּו לְ כָ ל ֵעבֶ רְ ,ק ׁ ִש ׁ ִ ֵמי ַה ַדּ נו ָּּבהֲ ,אנָ ׁ ִשים ָה ָעלְ מוּ. ְּב ַמ ֲא ָרב ַה ּיוֹ םָ ,רחוֹ ק ֵמ ָה ַעיִ ןָ ,סט ּו ַּכדּ ו ִּרים ַח ִ ּיים לְ כֹל ִּכ ּווּן, ְצ ִע ִירים ִה ְפלִ יא ּו ְּב ֶטכְ נִ ַיקת ַה ָּמעוֹ ףִ .מ ׁ ְשקוֹ לוֹ ת ֵמ ַח ְד ֵרי ִא ּמוּן ּגו ָּפנִ י ָחבְ ר ּו לַ ּקוֹ ְפ ִצים .לְ יָ ִמיםֶ ,העל ּו ֲחל ָדּ ה ְּב ַק ְר ַק ִעית ַה ָ ּנ ָהר. ַח ְרטוֹ ֵמי נַ ֲעלֵ י ַה ַּב ְר ֶזִל ִמ ְת ַע ְ ּק ׁ ִשים לִ ְפנוֹ ת ֶאל ַה ַּמיִ םֶ ,אל ּבו ָּדה — ישים ו ְּצ ִע ִירים ַמ ְמ ִּתינוֹ ת לִ ְפקו ָּדה — נַ ֲעלֵ י נָ ׁ ִשים וָ ָטףְ ,ק ׁ ִש ׁ ִ ַהכֹּל ְממ ְס ָמר ֶאל ַאבְ נֵי ָה ְר ִציף. ַעל ּ ִפי לוּחוֹ ת ַה ַּמ ֶּתכֶ ת ָק ׁ ֶשה לְ ַא ֵּמת ּ ְפ ָר ִטים .נִ ָּתן לִ ְדר ְֹך ִעם סלְ יוֹ ת וַ ֲע ֵקבִ ים ַּב ָּמקוֹ ם ּבוֹ נִ כְ ָּתב ְּב ׁ ָש ׁלש ָ ׂשפוֹ ת — "זִ כְ רוֹ נָ ם לִ בְ ָרכָ ה". "לָ ה גֶ ר" לְ כָ ל ַה ּנוֹ ְפלִ ים ַּב ְ ּק ָרב, ַּב ֶדּ ֶר ְך ֶאל ו ִּמ ּׁ ָשם. נוֹ ְפלִ ים ו ַּמ ְמ ִּתינִ ים ְּבכוּר ַמ ְצ ֵרף ֵּבין ֶק ֶסם ֲערוּגוֹ ת ַה ָ ּגן לְ ׁ ַש ֲע ֵרי ֵ ּג ִיה ּנוֹ ם ּובְ יָ ִמים ְּכ ִת ּק ּונָ ם"ָּ ,כ ִר ּיוֹ ת" — לוּחוֹ ת ֶאבֶ ן לְ כָ ל ַח ָ ּיל לוֹ ֵח ׁם ֶש ּלֹא ָקם. יָד ָא ָּמן רוֹ ׁ ֶש ֶמת ֶאת ִס ּפוּר ַח ָ ּייו ִּב ְ ׂש ַפת ָה ֲאבָ נִ ים, ִּבגְ בוּלוֹ ת ַה ּמ ָּתר ,לְ יָ ִמים ׁ ֶשכּ ָ ּלם נֶ א ָס ִפים, לְ בַ ל נִ ְט ֶעה ַּב ֲהבָ נַת ַה ִ ּנ ְק ָרא, ַּב ֲהבָ נַת ַה ִ ּנ ְק ִרים לַ ֲעבֹר ַּב ּ ַש ַער. ִמ ׁ ְש ֶענֶת לְ כָ ל ר ׁ ֹאש ֵּבין ָּכ ֵרי ַה ֶדּ ׁ ֶשא וְ ַה ּ ְפ ָר ִחים. “”A’ la guerre comme a’ la guerre משה שפריר ִח ּב ּו ִקים לְ זֵ כֶ ר ַה ּנוֹ ְפלִ ים ָּב ֲאסוֹ ן ַה ַּמ ּסוֹ ִקים1997 , ֵּבין ִמ ּלוֹ ת ַה ּׁ ִש ִירים ֲחבוּקוֹ ת אוֹ ִת ּיוֹ ת ָה ַאלְ ָפ ֵּ א־ב ָיתא. ֵּבין זְ רוֹ עוֹ ת ִא ָּמהוֹ ת ֲחבו ִּקים ַה ּיוֹ נְ ִקים ַּב ַ ּליְ לָ ה. ֵּבין זְ רוֹ עוֹ ת נְ ָהרוֹ ת ֲחבו ָּקה יַ ָּב ׁ ָשה ְּב ֶדּ לְ ָּתא. ֵּבין זְ רוֹ עוֹ ת ַאלְ ָמנוֹ ת ֲחבו ִּקים ַה ֵּמ ִתים לְ ֶפ ַתע. 28/05/2015 12:32:37 ֵּבין ְ ׂש ָפ ַתיִ ם ְקפוּצוֹ ת ֲחבוּקוֹ ת זְ ָעקוֹ ת ֶא ׁל ְש ַמ ָ ּיא. 9 2015.indb 9ינוי םינזאמBook- רחל אשרוב ארץ מכורתי ה 10 נורות האדומות מחדשות את איתותן ,וברקע נשמע קולו של הכלכל הראשי המסביר את הוראות המילוט. אני רגועה .משמאלי ,מכווצת ,דרוכה ומתוחה יושבת בִ תי. טיסה עבורה זה סיוט .אני מרגיעה אותה .המטוס מריץ את מנועיו — אנו באוויר .הרגשה נפלאה ,ריחוף .ישבתי ליד החלון והסתכלתי החוצה .נופי הארץ נעלמים אט אט ,חוף תל אביב נמוג ,ונותר רק הים .אני אוהבת את צבעיו ,את מצבי רוחו המשתנים. אנו טסים כבר שעתיים בגובה רב ,ומהחלון נשקפים רק העננים .התבוננות זו משחררת אותי מהמועקה שבתוכי, מסערת רגשות במסע אל הנודע .העננים לבנים וסמיכים ,ואני כאילו שוקעת בהם .אני רואה לנגד עיניי את תחנת הרכבת המגודרת ,ושם אינספור גברים ,וכן ,שיתוף פעולה נלהב של האוכלוסייה המקומית .שתי ילדות קטנות עם אימא יוצאות לחפש את האב שנחטף באמצע היום .עמדנו בחוץ .אימא קלטה במבטה את אבי .הוא התקרב לגדר ,חייך והרגיע וליטף לחי ויד .נפרד לשלום .הבטיח לכתוב ,ישלח כסף ,בוודאי ניפגש בקרוב .היה רעש ,היו צעקות ובכי וגידופים .לפתע ניגש אחד השוטרים לאבא והחל להכותו .הוא הרחיק אותו מהגדר .אנו נכנסות להיסטריה .אימא חיבקה את שתינו בדאגה ,אבל לא דיברה .זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אבי ,ואני תוהה, לאן הרוח פיזרה את אפרו לאחר שנשרף בטרבלינקה בִ תי קטעה את חוט משחבותי" :אימא ,על מה את חושבת " התחלתי לגמגם" :אני חושבת על המפגש עם העבר ,על התחושה שעכשיו מציפה אותי ,ואיך אגיב שם". אני חוזרת לעננים .פתאום הלובן שלהם גורם לי לבחילה. אני שוב הוזה — הנה אימי מופיעה בין העננים — זקופת קומה ,בהירת שיער וכחולת עיניים .אישה יפה ,אני אומרת לעצמי .אני נזכרת בה לעתים קרובות בגעגועים.ובסוף שלה — היא שקעה בשנותיה האחרונות בדמנציה .התרסתי כנגד בורא עולם על העוול כלפי אימא ,אבל הנה ,עתה היא לפניי. בת ארבעים ושתיים נותרה אימא לבדה .אבי נלקח להקים את המשרפות שבטרלינקה ,ומשם הוא לא שב .אימא ידעה בחושיה מה מעוללים הגרמנים .היא לא האמינה לסיפורים על "מולדת שבונים ליהודים בפולין" .נותרנו שתי ילדות קטנות .חיינו בעוני. 28/05/2015 12:32:37 אני הוזה על אלה שאינם ,שאולי הם בשמיים .לא סיפרתי בזמנו מה חווינו ,לא שיתפתי ,ניווטתי את פחדיי לתוכי .רק הים שמע אותי בוכה וכועסת ומנחמת ומשלימה עם עצמי. כאשר עליתי ארצה עם קבוצת בני נוער ,לא דיברנו על מה שהיה .חיינו במסגרת קיבוצית .היו בינינו ילדים עם מספר על הזרוע ,אבל לא חקרנו אותם ,לא שאלנו .למדנו עברית, לבשנו מכנסי חאקי קצרים וסנדלים ,הורדנו כל סימן וזיהוי של עולים ,רצינו להיבלע בסמל של הישראלי החדש ,להיות "צברים" ,להשאיר את הגלות מאחורינו. אנו אוספות את החפצים .הקברניט מודיע "בעוד מספר דקות אנו ננחת בנמל התעופה של ברטיסלבה ,בירת סלובקיה .הטמפרטורה היא 20מעלות צלזיוס ,נאה .השעון כמו בישראל .שתהיה לכם חופשה נעימה .תודה שטסתם בנתיבי אוויר סלובקיים" .הנחיתה קשה עליי ,הלחץ באזניי הוא בלתי נסבל .לא הרגשתי כשגלגלי המטוס נגעו במסלול הנחיתה ,ורק מחיאות הכפיים עוררו אותי למציאות .הסרתי את ידי מאזניי .נחתנו. אנו בברטיסלבה ,בירת סלובקיה .לגמתי כמה לגימות מהמים והתאוששתי .ניגבתי את פניי במגבון לח ,ונסכתי אל תוך עצמי כוחות להתעמת עם עברי פנים מול פנים . ■■■ עודד ניב ק ְפ ָסה ׁ ְשח ָֹרה (קטע) לְ בִ ִּתי ֵעינַ יִ ם ׁ ְשחֹרוֹ ת ַעל ַא ׁף ֶש ִהיאְּ ,ב ֶד ֶר ְך ְּכלָ ל יַ לְ ָדּ ה ְ ׂש ֵמ ָחה נְ טו ָּעה ְּב ַא ְד ָמ ָת ּה ַּב ָּמקוֹ ר ָהי ּו לָ ּה ֵעינֵי ְּתכֵ לֶ ת כּ מוֹ לְ ָסבָ ִתי זִ כְ רוֹ נָ ּה לִ בְ ָרכָ ה ֶא ָ ּלא ׁ ֶש ְּב ֶר ֶצף ַה ֶ ּגנִ יםַ ,ה ְ ּז ַמ ִ ּנים וְ ַה ּמוֹ ָראוֹ ת ה־עבְ ָרה ָסבָ ִתי ַּב ִּכבְ ׁ ָשנִ ים ָחלְ ָפ ָ ֵעינֵי ַה ְּתכֵ לֶ ׁת ֶש ָ ּל ּה נִ ְ ׂש ְרפ ּו ָּב ֵא ׁש וְ ִה ׁ ְש ִחיר ּו לְ בִ ִּתי ֵעינַ יִ ם ׁ ְשחֹרוֹ ת וְ ַעל ַא ׁף ֶש ִהיא ְּב ֶד ֶר ְך ְּכלָ ל יַ לְ ָדּ ה ְ ׂש ֵמ ָחה לְ ִע ִּתים ִהיא קוֹ ַר ַעת ֶאת ַה ַ ּליְ לָ ה ִּבבְ כִ י ַּת ְמרו ִּרים. 2015.indb 10ינוי םינזאמBook- לימור שריר על אוסטריה של היטלר* כ אשר כתבתי את "הבית על האגם" ,החלטתי לתאר את מלחמת העולם השנייה דווקא מזווית שונה מהמקובל — מנקודת מבטם שלהם" ,של אזרחים אוסטרים לא יהודים. הספר מתאר את זיכרונותיו של ולטר ,רופא מנתח אוסטרי יליד סנט וולפגנג ,כפר קטן באזור הזלצקמרגוט, בן למשפחה אריסטוקרטית ומשכילה — אביו היה כירורג נודע ,מנהל מחלקה פנימית בבית החולים האוניברסיטאי בזלצבורג. ולטר ,יחד עם שלושת חבריו ,נערים מתבגרים לשפת האגם בימים של טרום מלחמת העולם השנייה ,עת החברה הולכת ומשנה את צביונה ,והמלחמה מפירה את השלווה בנוף הפסטורלי .מתוך עולמם הנאיבי ,רווי האהבה והתשוקה, עולות התחבטויות נפש והתנסויות במצבים גורליים .תהיות על אודות נפש האדם ושאלות מוסריות מעסיקות את גיבורי העלילה ,וכל אחד מהם מתמודד עימן על־פי דרכו. סטפן ,ילד טבע שצמח בנוף היפהפה ,הוא בן למשפחה אוסטרית ממוצעת שצורתו הפיזית עונה בדיוק לאידיאלים הנאציים .מי שחלם להיות ארכיטקט ,הופך לקצין האס אס שנפשו שסועה ,ובסופו של סיפור ,ניתן לראות בהתנהגותו מידה של מוסר .סטפן שאל את עצמו האם בכל תינוק היוצא לאוויר העולם חבויה בעצם מפלצת איומה ,הטמונה עמוק בנשמתו ועתידה להתפר בתנאים המתאימים " האם סטפן עצמו ,שצמח בבית מהוגן בגן העדן השליו של סנט. וולפגנג ,הפך בעצמו למפלצת איומה ושוב הוא מתחבט: "האם ייתכן שאדם יעבור מטמורפוזה כל כ מוחלטת ויהפו לשיכור כוח ואולי כל אדם עלול לאבד בנסיבות המתאימות את מצפונו ,את עצמיותו " שאלה הנראית רלוונטית תמיד. בתחילה הוא סולד ממדיניות ההשפלה האכזרית שהחלה לפשוט באוסטריה ,המביישת לדבריו לא את הקורבן אלא את אוסטריה :סטפן חשב לעצמו שמי שמתיימר להוכיח את עליונות גזעו על ידי השפלה של גזע אחר ,מזלזל בעצם בחוסן הרוחני של עצמו ומעיד על כ שהוא איננו בטוח בעצמו ובצדקת דרכו". * על פי ספרה של ד"ר לימור שריר ,הבית על האגם" ,ידיעות אחרונות.2004 , 28/05/2015 12:32:37 ברטה תמירה וגבעולית ,בעלת עיני האגוז ,אסרטיבית ופמיניסטית ,היא דמות יוצאת דופן באוסטריה של היטלר ,היא שופטת את תקופתה מזווית ראיה אנושית: מתמיד נטה ליבה לתמו בשונה ובאחר ,ואולי מפני שהיו החלשים בחברה" ,היא מתאהבת ביהודי ומתעסקת בבעיית האנטישמיות ההולכת וגואה ,ולא יכולה להבין את התופעה המוזרה בעיניה — שנאת אדם :מתמיד ראתה קשר בין יהודים ונשים — שתי קטגוריות חברתיות שמאז ומתמיד הופלו לרעה ,והאמינה שדווקא יהודים ,כמו הנשים ,חייבים להפגין עליונות מוסרית ואינטלקטואלית כדי להתגבר על הדיכוי המתמש " .היא מתאהבת ביוסף ,סטודנט למשפטים יהודי שעימו למדה באוניברסיטת וינה ,ומחליטה לעלות עימו לרכבת לבוכנוולד .ברטה נלחמת באומץ לב יוצא דופן על עקרונותיה ועל הזכות לאהוב ,מאמינה ש"בכוח הגשמת עצמיותה תשיג את חרותה הנפשית" ומשלמת את המחיר. הלגה מבטאת בספרי דוגמא לכל אותם אנשים המקבלים את המציאות כפי שהיא ,מרוכזים בחייהם הפרטיים ומסרבים לראות ,לחשוב או לנסות להבין את המתרחש ממש לנגד עיניהם ,והתוצאה לגישה האגואיסטית־אפאטית הזאת היא הרת אסון. כל אחד מהגיבורים מגיב למאורעות התקופה בדרך משלו ,ונשאלת השאלה מדוע הם מגיבים בצורה כה שונה לאוסטריה של היטלר כנראה שהתשובה הבלתי מספקת תלויה באופיים השונה ובהנחה שהמוסר הוא סובייקטיבי ותלוי בכל אחד ואחד. לכל אורך העלילה מחפש ולטר את אהובתו ,ברטה, שנעלמה בשלהי המלחמה ,ותוך כדי כך הוא מתלבט בשאלות של מוסר ומצפון ובמשמעותה של שבועת הרופאים בתקופה הנוראה ההיא. ולטר מנסה להבין כיצד שינו הרופאים באוסטריה של היטלר את עורם ,התאימו עצמם לצרכי המשטר והפכו לרוצחים בלבן" .והמסקנה שלו לגבי הרופאים היא די עגומה: אנחנו לא קדושים .אנחנו בס הכול בני אנוש קטנים וקטנוניים כמו כולם ,כמו גמדים " התנגדותו למשטר הנאצי היא פסיבית :הוא מסרב לשתף פעולה עם הרופאים ה"מרצחים בלבן" ,דבק בשבועת הרופאים ומנתח כל אדם באשר הוא אני מנתח ללא הרף ,מנסה להציל חיים רבים ככל האפשר .אינני מבחין או מפלה בין הפצועים ,כ מורה לי שבועת הרופאים .דמם של כל בני האדם הוא אדום ,והסבל הוא אוניברסלי .אני מנתח בתנאים לא תנאים חיילי ורמאכט לצד קומוניסטים ואנשי כמורה ,טהורי גזע לצד זרים , 11 2015.indb 11ינוי םינזאמBook- וביניהם גם כאלה שידעתי או שיערתי שהם יהודים .מוצאם והשקפותיהם הפוליטיות לא מעניינים אותי .אני מתעלם מכ ומסכן ביודעין את חיי ,שכן את גאוותי ומצפוני לא יצליחו לקחת ממני .זה המעט שנותר לי בתקופה האיומה הזאת". רק מתי מעט מזדעזעים מהיטלר ומעקרונות הנאציזם. רובם מתפתים מהבטחותיו לשפר את המצב הכלכלי באוסטריה ,חלקם חיים על נוסטלגיה וגעגועים לתקופתו של פרנץ יוזף ,ורובם נסחפים לשיכרון הכוח ,ולנאומיו המתלהמים של היטלר ,הנואם הכריזמטי שהשכיל לתרגם את הנאורוזה הפרטית שלו לנאורוזה קולקטיבית". היהודים בספר מוצגים כשוחרי תרבות והשכלה השואפים להתנער ככל האפשר מדמותו של היהודי הגלותי, ומבקשים להתערות בחברה האוסטרית .הם רואים עצמם כאזרחים אוסטרים בני דת משה ,ובאיזשהו מקום מתעלמים מסממני האנטישמיות ההולכת וגואה ,הם מתמקדים בחייהם האישיים ובקידומם המקצועי. היינריך היינה ,יהודי מומר שניבא את השואה מאה שנים לפני שפרצה ,אמר :שעם השורף ספרים עתידו לשרוף גם בני אדם" .המציאות שבה וטופחת בפני היהודים אזרחי אוסטריה ,והם מבינים שעד כמה שיתאמצו להוכיח את עצמם ,החברה הנוכרית שבה הם חיים לעולם לא תתייחס אליהם כאל שווים .תמיד יוטל עליהם צילו של האחר , השונה ,הזר ,היהודי .אך כשהם סוף סוף תופסים זאת, כבר מאוחר מדי. ■■■ עדינה מור חיים צילום אווירי רחלי אברהם-איתן ַ ּג ְל ָיט ּו לֹא ִס ְּמ ָסה ְל ַק ְסהוֹ ן לזכרו של הגשש רס"ב קסהון ביינסאי מנתיבות, שנהרג בתקרית עם המחבלים בניר עם ב־.21.7.14 איתו נהרגו סא"ל דולב קידר ממודיעין; סג"ם יובל הימן מאפרת וסמל נדב גולדמכר מבאר־שבע. ְּבנִ יר עֹז ָצ ַעד ַה ַ ּג ּׁ ָש ׁש ָּכ ׁל ַש ַחר ֵ"הם הוֹ לְ כִ ים ִמ ַּת ְח ֵּתנוּ"ִ ,הזְ ִהיר ְּבקוֹ ל ַר ַעד. ֶט ֶרם ָר ָאה ֲאבַ ק ִמנְ ֲהרוֹ ת ַה ּ ַפ ַחד ֵא ׁש ַע ּזָה ָח ְצ ָתה לִ ּבוֹ ִמ ּתוֹ ְך ּבוֹ ׁר ַש ַחת. ַה ֵ ּל ָדה ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה לֹא ּת ֲֹע ָדה ְּב ַמ ְצלֵ ַמת ַק ְסהוֹ ן ַא ְך ַ ּגלְ יָ ט ּו ּת ֲֹע ָדה ַעל ַמ ַּס ְך ַה ֵ ּלב אשוֹ ן ִעם נְ ִט ֵיפי ַטל אוֹ ר ִר ׁ ְּכ ׁ ֶש ִע ְ ׂשבֵ י ַה ְדּ ָמעוֹ ת נָ ְטפ ּו ֶאל ַה ּבוֹ ר ְּב ִצ ֵירי ֲאבָ דוֹ ן ּובְ ֶאגְ לֵ י ִמ ְצ ָחה ְּב ִצ ֵירי ַה ֵ ּל ָדה. ּב ֶֹקר ָח ָד ׁש נֵ עוֹ ר ִעם ִּתינ ֶֹק ת ְ ׂשחו ַּמת עוֹ ר — ַטל־אוֹ ר. ַ ּגלְ יָ ט ּו לֹא ִס ְּמ ָסה ַה ּ ַפ ַעם לְ ַק ְסהוֹ ן י־ש ֶמ ׁש ַא ְך הוּא ִס ֵּמס לָ ֶהן ַק ֵ ּו ׁ ֶ ְּבאוֹ ִת ּיוֹ ת ָענָ ן לְ נַ ֵחם ִּבכְ יָ ן. ָר ִא ִיתי ַח ּיָל ּבוֹ כֶ ה לְ ַמ ְר ֶאה ְצלִ ילֵ י ַח ָ ּייו וְ כוֹ ֵאב ׁ ֶש ְּלעוֹ לָ ם לֹא יַ ִ ּג ַיע לָ ָא ֶרץ ׁ ֶש ִהבְ ִטיח ּו לוֹ מוֹ לַ ְד ּתו וְ הוֹ ָריו. 12 ָענָ ן חוֹ ל ַה ְ ּק ָרב ּתוֹ ֵחם קוֹ לוֹ ת ֲחבֵ ָריו ַעד לָ א ֶֹפק ָע ִתיד ִ ּנ ְר ֶאהּ ַ .צ ַער ָאבִ יו ַמ ְס ִּתיר. 28/05/2015 12:32:37 2015.indb 12ינוי םינזאמBook- יוסף עוזר "ה ׁ ּשוֹ ָאה" ִשׂ ָיחה ְמ ַס ֶּכ ֶמת ַעל ַ ָחלַ ְמ ִּתי לִ י ִמ ַּת ַחת לַ ּ ְ ׂש ִמיכָ ה לְ ַמ ֲע ֶ ׂשה ֲאנַ ְחנ ּו ְּברֹגֶ ז ִעם אל ִֹהים כּ וֹ ְרכִ ים ֶאת ְס ָפ ָריו ִּבכְ ִריכוֹ ת ָק ׁשוֹ ת ּוכְ ִריכָ ה ַר ָּכה ָּכרו ְּך ַה ֵ ּלב, אוֹ ֵמר ַה ְּברֹגֶ ׁז ִש ָ ּגעוֹ ן לְ ׁשוֹ לֶ ם. וַ ֲאנַ ְחנ ּו — ֵאין לָ נ ּו ְדּ יוֹ ָּ :כל ַה ְדּ יוֹ ִה ְת ַא ָדּ ה ְּב ַאו ׁ ְּשוִ יץ וַ ֲאנַ ְחנ ּו — ֵאין לָ נ ּו ְקלָ ף לִ כְ תֹב ֶּבכִ י: לֹא ָהלַ ְך לָ נ ּו ְקלַ ף ַּב ִה ּמו ִּרים — — — א ּולַ י נִ ׁ ְשלַ ח ִעם ּבוּל וְ ֶדבֶ ק ַא ֲהבָ ה ֵמ ָאחוֹ ר ֵמ ַאיִ ן נָ בִ יא לִ ּקוּק ַ ׂש ְמנ ּו ַּת ְח ּב ׁ ֶשת ַעל מגְ לַ ׁת ְש ִת ָיקהָ .חלַ ְמ ִּתי. ּוכְ בָ ר נַ ֲע ָ ׂשה ֲחלוֹ ִמי ְק ָמ ִצים ְק ָמ ִצים ׁ ֶש ׁל ֵשנָה ְּבלִ י ָמ ְת ָק ּה מ ּ ָ ׂש ִגים ְי ׁ ָש ִנים ָע ׁ ָשן ַרק ׁ ֶשל ִסיגַ ְריָ ה. ַמ ָ ּג ַפיִ ם נֶ גֶ ד ֶ ּג ׁ ֶשם. ְק ֶר ָמטוֹ ְריוּם ָּתלוּי ֵמ ֵאיזוֹ ׁ ָשנָ ה ַה ִּמ ּלוֹ ן. ִצ ָיאנִ יד ּ ָפ ׁשוּט ,ח ֶֹמר כִ ִימי. ִמ ׁ ְשלוֹ ַח ְּבד ַֹאר ָר ׁשוּם ,לֹא ַמ ֲחנֶ ה ַמה ּׁ ֶשעוֹ ִ ׂשים ַּב ַ ּקיִ ץ. ִרכּ וּז ּ ְפע ָ ּל ׁה ֶשל ַה ַ ּג ֶ ּננֶ ת. ַמ ֲחנֵה ִרכּ וּז ֵצרוּף מ ְפ ָר ְך. SSזֶה ְק ָצת ַמ ְצ ִחיק. ָק ּפוֹ ֶּבא ֶמת ,נוּ. ׁשוֹ ָאה יְ הו ִּדים ִה ְמ ִציאוּ. ַאיְ כְ ָמן ַעל לֹא ָעוֶל ְּבכַ ּפוֹ . ַאו ׁ ְּשוִ יץ יֵ ׁש ׁ ָשם ֶדּ ׁ ֶשא. ָדּ אכָ א ּו ׁ ָשם ׁ ֶש ֶמ ׁש וְ ׁ ָש ַמיִ ם. ָא ָדם — יֵ ׁש ַח ּיָה ָּכזוֹ . 28/05/2015 12:32:38 ָה ַר ִּבי ִמ ָּס ִדיגוֹ ָרא ְּביוֹ ם ָה ַע ְצ ָמאוּת ֶאזְ כּ ֹר ֶאת ָה ַר ִּבי ִמ ָּס ִדיגוֹ ָרא ָהיָה ַמ ׁ ְש ִּכים ְּביוֹ ם זֶ ה ל־אבִ יב. לְ ַט ֵ אטא ְרחוֹ בוֹ ת ֵּת ָ ַא ׁ ְש ֵרי ַה ֵ ּלב ַהזּוֹ כֵ ר ֶאת ַה ּׁ ִשע ּו ׁר ֶשאל ִֹהים נָ ַתן אטא לְ קוֹ ל ְצחוֹ ק ָה ֲע ֵרלִ ים. ְּכ ׁ ֶש ֶאת ְרחוֹ בוֹ ת וִ ינָ ה א ַ ּלץ לְ ַט ֵ ֲאבָ ל ֲאנִ י חוֹ ׁ ֵשב ַעל ְדּ בַ ר ַמה נוֹ ָסף, ׁ ֶש ִּב ְתנו ַּעת ַה ַּמ ְט ֲא ֵטא ַה ִהיא ׁ ֶש ְּביָ דוֹ יוֹ ֵתר ֵמ ֲא ׁ ֶשר ִה ְר ִחיק נְ יָ רוֹ ת אוֹ ְקלִ ּפוֹ ת, הוּאְּ ,באוֹ תוֹ ַה ּיוֹ ם ,יָ ָצא לִ גְ רֹף ְדּ בַ ר ַמה ִּבלְ ִּתי נִ ְר ֶאה לִ ְקרוֹ בָ יו — ֶאת ַה ּ ִ ׂש ְמ ָחהַּ ,ב ַּמ ְט ֲא ֵטא ֶאת ַה ּ ִ ׂש ְמ ָחה ָ ּג ַרף ֶאל ּתוֹ ְך נַ ְפ ׁשוֹ . ִ ׂש ְמ ָחה ָר ָאהִ ,מ ְת ַ ּגלְ ֶ ּגלֶ ת ְטהוֹ ָרה ָּב ְרחוֹ בוֹ ת. ׁ ְש ָאר ֲח ִס ָידיוְּ ,ב ֶה ְר ֵ ּגל יָ ׁ ָשןִ ,ק ְּלל ּו ֶאת ַה ּיוֹ םׂ ָ ,שנְ אוּ, הוּאִ ,עם ַה ַּמ ְט ֲא ֵטא ַמבְ ִחיןַ :ה ּ ְשכִ ינְ ָּתא ְּב ַע ְפ ָרא — ּש ֵמ ָחה ְּכמוֹ יַ לְ ָדּה ְק ַט ּנָה ְּב ַא ְר ַ ּגז חוֹ ל צוֹ ֶהלֶ ת ו ְ ׂ ִה ֵ ּנה הוּא נִ זְ ַּכר ְּבאוֹ ְס ְט ִר ָ ּיה, ְּב ִמבְ ֶר ׁ ֶשת ַה ּׁ ִש ַ ּניִ ׁם ֶש ָּב ּה נִ ָ ּקה ָח ִריץ וְ עוֹ ד ָח ִריץ, וְ אוֹ ר יְ ָקרוֹ ת ָדּ בַ ק ְּב ַמ ְחלְ פוֹ ת ַה ַּמ ְט ֲא ֵטא. 13 2015.indb 13ינוי םינזאמBook- ור ה ו ירוש י תה י ה איליה בר־זאב ְצ ִל ֵילי ַּת ִיל ן־ה ּנֹם, ּ ְפ ָסלִ ים ְקפו ִּאים ָדּ ְממ ּו מוּל ֵ ּגיא ֶּב ִ ְצלִ ילֵ י ַּתיִ ל זָ ְרמ ּו אד ּיוֹ ת. ְּב ִסלְ סוּל ִמזְ ָר ִחי ֶאל מוֹ ַרד ַה ָ ּו ִ ִעירְ ׁ ,שכוּנוֹ ֶת ָיה ְקרוּעוֹ ת ח ְּב ָרה ֵּבין ִמ ְד ָּבר ָצהֹב חוֹ מוֹ ת ִמ ְת ַ ּג ְּבהוֹ ת ָּב ֵּתי ְקבָ רוֹ ת. ר־הצּ וֹ ִפים ְּב ַעד ֶא ׁ ְשנַ ֵּבי ַה ֶ ּי ִרי ֵמ ַעל ּ ִפ ְס ַ ּגת ַה ַ ָר ִא ִיתי ֶאת יָם ַה ָּמוֶ ת ַה ָּמלו ַּח. ַמ ְר ֶאה ְמל ָּט ׁש, ָמתוֹ ק. ירושלים ,מיניאטורות ,ציירה דליה הקר אוריון אסתר ויתקון ֹאש ָה ִעיר ר ׁ ֹאש ָה ִעיר ֶט ִדי ֵה ִרים ֶאת ִמכְ ֵסה ְמכַ ל ָה ַא ׁ ְש ּ ָפה ַה ָ ּירֹק לִ זְ רֹק ְּב ַדל ָעלֶ ה ר ׁ ִּב ְק ֵצה ְרחוֹ ב ַאגְ רוֹ ן וְ ִר ְח ֵרח ָסבִ יב, ַ ּג ְע ּגו ִּעים ָצבְ ט ּו ְּבלִ ּבוֹ , ָחלְ פ ּו ׁ ָשנִ ים ַר ּבוֹ תָ ׁ ,שנִ ים יָ פוֹ ת, ְּכבָ ר לֹא ַמ ִּכ ִירים אוֹ תוֹ . ְּב ׁ ֶש ֶקט ֶה ְחזִ יר לִ ְמקוֹ מוֹ ֶאת ַה ִּמכְ ֶסה וְ גִ ּׁ ֵש ׁש ַדּ ְרכּ וֹ לַ ּמוֹ ָסד. ַה ַ ּנ ֲע ָרה ַה ָ ּי ָפה ַּב ִּמכְ נָ ַסיִם ַה ְ ּצמו ִּדים ִס ְ ּי ָמה לְ ִה ְת ּ ַפ ֵ ּלל, ּ ָפ ְס ָעה ְּביִ ְר ַאת ָּכבוֹ ד. ֲחבֶ ְר ָּת ּה ֲע ַדיִן נִ ְצ ְמ ָדה לָ ֶאבֶ ן ,נִ ּׁ ְש ָקה ּובָ כְ ָתה, ְ ּגבָ ִרים ִה ְת ַר ּ ְפק ּו ַעל ָה ֲאבָ נִ ים ַה ְ ּקדוֹ ׁשוֹ ת, ר־מ ְצוָ ה ו ִּמ ָּסבִ יב לְ נַ ַער ַּב ִ ִה ׁ ְש ִמיע ּו דּ וֹ דוֹ ָתיו קוּלוּל ּו ׁ ֶש ִה ְר ִעיד ֶא ׁת ָש ְר ׁ ֵשי ַהכּ ֶֹתל ַה ְמנַ ְמנְ ִמים 14 28/05/2015 12:32:39 2015.indb 14ינוי םינזאמBook- נורית יובל ְל ִסי ּום ַה ֶּט ֶקס ...ר ִצ ִיתי ְּב ֶע ֶצם לוֹ ַמר עוֹ ד ִמ ָ ּלה ָ לְ ִס ּיוּם ַה ִחנְ גָ א ַה ְּמ ַ ׂש ַמ ַחת ְּב ׁ ֵשם ְּבנִי ָה ִעיר ַה ּיוֹ ׁ ְשבִ ים ַּב ּגוֹ לָ ה וְ נוֹ ְ ׂש ִאים ֵעינֵ ֶיהם — ִמזְ ָר ָחה. ַאגָ דוֹ ת נֶ ֶא ְספ ּו ְּכבָ ר דוֹ רוֹ ת ּוזְ ַמ ִ ּנים ָמה נוֹ ִסיף ַעל ְדבָ ִרים ׁ ֶש ָּכ ֵאלֶ ה ישים ֶאת ַהכּ ֹל ִמ ִּב ְפנִ ים ְּבנִי ָה ִעיר ַמ ְר ִ ּג ׁ ִ וְ זָ ִרים לֹא יָ בִ ינ ּו ִמ ֵמילֶ א. ָר ִצ ִיתי — ֲאבָ ל ְּכבָ ר ַהכּ ֹל נֶ א ַמר: ִעיר חוֹ ָמהִ ,עיר ְת ִפלָ הִ ,עיר ִּב ָירה, וְ כֶ ֶתם ָס ֹג ׁל ֶש ׁל ְש ִק ָיעה ַעל ַה ַהר ִעם נִ יחוֹ ַח קוֹ ֵצי ֵה ִּס ָירה. ֵאין עוֹ ד ָמה לְ ַח ֵדּ ׁש וְ ֵאין ָמה לְ ָת ֵאר, וְ גַ ם ִאם ָר ִצ ִיתי — ָאז ָמה יְ רו ׁ ַּשלְ ִמי ַּבחוּץ — הוּא ָת ִמיד יִ ּׁ ָש ֵאר יְ רו ׁ ַּשלְ ִמי מ ָקף ְּבחוֹ ָמה נָ ְ ׂשא ּו ִּכסו ִּפים לָ ה ַאלְ ּ ַפים ׁ ָשנִ ים ּובָ כ ּו ָּבה ׁ ִש ִירים ו ְּת ִח ּנוֹ ת; ּוגְ דו ִּדים וְ ֵחילוֹ ת מוּל חוֹ ַמת ֲאבָ נִ ים ָעל ּו וְ נָ ְפל ּו לִ גְ יוֹ נוֹ ת. ַחיִ ים ָּבה ִמינֵ י ִט ּפ ִ ּוסים ִּת ְמהוֹ נִ ים וְ רו ָּחם ִעם רו ָּח ּה ִמ ְת ַח ֶּב ֶטת ָּכל ֶא ָחד לְ נַ ְפ ׁשוֹ ,מ ּוזָ ִרים וְ ׁשוֹ נִ ים, וְ ָה ִעיר ֲעלֵ ֶיהם ׁ ָשלֶ ֶטת. וְ ֶא ְפ ׁ ָשר ְּב ֶה ְחלֵ ט לְ הוֹ ִסיף וְ לִ ְמנוֹ ת גַ ם ֲהוַי ַּתלְ ִמ ֵידי ִמכְ לָ לָ ה, ְּב ִרית ַא ִחים ְמי ֶח ֶד ׁת ֶשל ְּבנִי ַה ׁ ְשכוּנוֹ ת וְ ָק ֶפ ׁה ֶשל ּ ְפ ִק ֵידי ֶמ ְמ ׁ ָשלָ ה. 15 28/05/2015 12:32:39 2015.indb 15ינוי םינזאמBook- עדנה מיטוו -מלר ּפוֹ לוֹ ֶנז* ְּב ַי ַער ְיר ּו ׁ ָש ַל ִים יֵ ׁש ַמ ּׁ ֶשה ּו ַא ֵחר ִּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם ָה ֵע ִציםָ ,ה ֲאבָ נִ יםַ ,ה ּׁ ֶש ֶקט וְ ַה ַּמיִ ם, ַ ּגם לַ ּמו ִּס ָיקה ָס ַר ָּבנְ ִדים ֲא ֵח ִרים לַ ְּמכוֹ נִ ּיוֹ ת ,לָ ֲאנָ ׁ ִשים וְ לָ ְר ָע ׁ ִשים. ְּביַ ַער יְ רו ׁ ָּשלַ יִ ם ַעל יַ ד ָהא ָרנִ ים, ְּתנֵ נִי ס ָּכה לְ ָך לְ ָה ִקים, ִעם ְסכָ ְך ְמק ּׁ ָשט ְּב ַאצּ וֹ ת וְ תו ִּתים, ְּכמוֹ אוֹ ָת ּה ִּב ְק ָּתה ְּב ִס ְפ ִרי ַה ָ ּי ׁ ָשן ָּב ּה ִּב ַ ּק ׁ ְש ִּתי ְסנָ ִאי ַח ְר ִצית וְ לִ ילָ ְך לִ ְפרֹשׂ ַרק ּ ַפת לֶ ֶחם ַעל ַה ֶדּ ׁ ֶשא ַה ַ ּלח ו ִּמ ְמ ָר ׁח ֶש ָר ַק ְח ִּתי ִמן ַה ַ ּג ְע ּגו ַּע ַה ַ ּז ְך. ַמ ּׁ ֶשה ּו ׁ ָש ֵקט ִּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם ָצנו ַּע וְ ֵאינוֹ ִמ ְתיַ ֵּמר, ת־שבַ ע ַ ּגם ָּכאן ְמ ַצ ּ ָפה ַּב ׁ ֶ לְ ָד ּוִד ַה ִּבלְ ִּתי ְמ ַמ ֵהר. ָר ִא ִיתי ִא ׁיש עוֹ ֵצר ִרכְ ּבוֹ ַמ ְס ִּביר ְּב ַסבְ לָ נוּת ְמי ֶח ֶדת ְּב ִמינָ ּה ֶאת ַה ֶדּ ֶר ְך ַה ִ ּנ ְפ ֶּתלֶ ת ִמ ּׁ ְשכ ּונָ ה לִ ׁ ְשכ ּונָ ה. יֵ ׁש ַמ ּׁ ֶשה ּו נָ ִקי ִּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם לַ ְמרוֹ ת ֲחגִ יגַ ת ֶה ָע ׁ ָשן, ִמ ּסוּג ׁ ֶש ֵאינוֹ צוֹ ֵרב ָּב ֵעינַ יִ ם וְ ֵאינוֹ ְמעוֹ ֵרר ָא ׁ ָשם. וְ ֵאינוֹ ַמ ְפ ִר ַיע לְ רו ַּח ָה ֶע ֶרב לַ ֲעשׂ וֹ ת ְק ָס ֶמ ָיה ָּב ְרחוֹ בוֹ ת ַה ְּמנַ ְ ּגנִ ים לַ ֲהטו ִּטים לַ ֲהטו ִּטים ַּב ִּכ ָּכרוֹ ת ַההוֹ ִמים ּולְ הוֹ ׁ ִשיב ְּבנֵ י ָא ָדם ַעל ְקצוֹ ת ֲענָ נִ ים. יֵ ׁש ַמ ּׁ ֶשה ּו יָ רֹק ִּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם וְ לֹא ֵמ ֵע ִצים ו ְּד ׁ ָש ִאים ַ ּגם לַ ְּכ ֵאב לִ יד וְ ֶצבַ ע ַא ֵחר. ָר ִא ִיתי ָּכחֹל ִמ ְת ַח ֵּבר לְ ָצהֹב וְ גֶ ׁ ֶשם יָ רֹק ְמנַ ֵחם ֶאת ָה ְרחוֹ ב. ַמ ּׁ ֶשה ּו ָּכחֹל ּובִ לְ ִּתי נִ ְת ּ ָפס ִּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם ַה ְּמ ַח ֵּבר יְ צו ֵּרי ֲא ָד ָמה ְּב ַקלִ ילוּת ָּכזוֹ לִ יצו ֵּרי ׁ ָש ַמיִ ם. 16 28/05/2015 12:32:39 ְּב ׁ ֶש ֶקט ֶהרוֹ ִאי ַא ָּתה ִמ ְת ַמ ַּתח, ָ ֲחלוֹ ְמ ָך נִ ְפ ָרםּ ,גו ְּפך נָ ח ו ׁ ְּשנֵ ינ ּו רוֹ גְ ִעים ִמ ְּתלָ אוֹ ת ַה ָ ּי ִמים. ַח ְר ִצ ּיוֹ ת ָּבאוֹ ת ָּבנ ּו ּווְ ָר ִדים לְ בָ נִ ים, ְמ ׁ ִש ִיחים ָק ִמים ָּבנוּ, נְ בִ ִיאים ְקדו ִּמים וְ עוֹ לִ ים קוֹ לוֹ ֵתינ ּו ו ַּּבנֵ בֶ ל נוֹ גְ נִ ים ְּביַ ַער יְ רו ׁ ָּשלַ יִ ם ַעל יַ ד ָהא ָרנִ ים. מחול לאומי פולני במשקל משולש .שימושו הנודע ביותר במוסיקה נעשה על ידי שופן שחיבר 10פולונזים לפסנתר. שיר אמנותי גרמני ,בו מהוות המלים והמוסיקה יחידה אחת כדרמה צעירה. 2015.indb 16ינוי םינזאמBook- רון גרא ירון אביטוב ְיר ּו ׁ ָש ַל ִים חו ׁ ַּשי ִמ ְת ַּכ ְ ּנ ִסים, נִ ׁ ְש ָמ ִתי נִ ְפ ַק ַחת ִּב ִק ְס ֵמי ָה ֵע ִצים ּובְ קוֹ לוֹ ת ַה ַּמלְ ָאכִ ים ַה ּקוֹ ְר ִאים ֶאת ׁ ֵשם ָהאל ִֹהים. ֵמזִ ין ֵעינַ י ִמ ּתוֹ ְך ַּת ֲאוָ ה ְ ּגדוֹ לָ ה, ַ ּגם ִמ ּתוֹ ְך ִע ָ ּצבוֹ ן, ָעלַ יִ ְך יְ רו ׁ ָּשלַ יִ ם ִע ִירי ַה ּׁ ְשר ּויָ ה ָּת ִמיד ְּבאוֹ ר זוֹ ֵר ַח ֲעטו ָּפה ַּב ֲהוָ יַ ת ְקד ׁ ּ ָשה, וְ נִ ְד ֶמ ׁה ֶש ַא ְּת ַצ ָּמה כּ ֹל ַה ּׁ ָשנָ ה. ָּכ ְך צוֹ ֵעד ּ ְפעוּר ַסנְ ָדּ ל ְּברוֹ ם ַח ָּמה קוֹ ֵטף ִמ ְ ּק ָס ַמיִ ְך י־מנְ ַחת ִמזְ ָער ָׂ ושם ַעל לִ ִּב ִ נוֹ ֵ ׂשא ְּת ִפ ָ ּלה ִע ִּמי ּ־ש ַיח ֵּבינִ י לְ בֵ ינֵ ְך ְּבדו ִ ׂ ִע ִירי. 28/05/2015 12:32:39 ה ירושלים של מטה, ירושלים של מעלה מסע לירושלים של מעלה ,העיר שבה מאמינים בדבקות הנוצרים ,עובר לא פעם דרך דרום אמריקה. מצליין דרום אמריקאי שעלה לרגל לירושלים שמעתי פעם את הבדיחה הבאה" :קבוצת צליינים נוחתת בנמל התעופה בן־גוריון ונוסעת לירושלים .כאשר לאחד מהם מתחוור שהוא הגיע רק לירושלים של מטה ולא לירושלים של מעלה ,הוא מבקש את כספו בחזרה כדי לרכוש כרטיס טיסה לירושלים של מעלה .בסוכנות הנסיעות אומרים לו' :זה רק כרטיס הלוך'". בעוד העם היהודי חלם תמיד לחזור לירושלים הארצית, לגעת ולנשק את קיר האבנים ששרד מבית המקדש ונותר שומם מאחור ,בדרום אמריקה פגשתי רבים שחולמים לבקר בירושלים השמימית" .אתה באמת מירושלים החדשה, ירושלים של מעלה " צווחה בהתפעלות נוצרייה שעימה נפגשתי באקראי במשעולי הדרום .ניסיתי להסביר לה ,שאני דווקא מירושלים של מטה ,אבל הסבריי לא הועילו .בזקני המעט פרוע ,במבטי היוקד ,נראיתי לה כמעין ישוע. בלא מעט מקומות נידחים שבהם דרכתי בדרום אמריקה וסיפרתי שאני מירושלים ,נתקלתי מעת לעת בתגובות דומות שגבלו לעיתים בסערת חושים אמיתית ומדבקת — התנהגויות אופוריות שהזכירו לי לעיתים את אלו הנתקפים בסינדרום ירושלים ומובלים אחר כבוד לאשפוז .כיצד נוצרי שבא מעבר לאוקיינוס לוקה בגעגועים טמירים כאלה לעיר שבה הוא לא ביקר מעודו אלא רק קרא עליה בברית החדשה האם כתבי הנצרות הם הסיבה ,או שמא זו גם התמימות שאלתי את עצמי .ככל שתמימותו של הלטיני באשר לירושלים גדולה יותר ,כך העיר הערטילאית תיראה לו מושלמת ,פלאית ,מעין מאקונדו של ישראל .בדרום אמריקה גיליתי למעשה מחדש את ירושלים ,אבל כמדומה שזו ירושלים אחרת לגמרי מכפי שהכרתי במרוצת השנים הרבות שהתגוררתי בה ואף כתבתי עליה לא מעט (כמה מספריי — "הסתכלות"" ,כשג'ימי ביקש שיקברו אותו בעמידה"" ,שומע במותו את הים" — מתרחשים בירושלים ,וכן פרקים או סיפורים שנכללים ב"אדון הסליחות", ב"הומלס" וכן מאמרים רבים שפרסמתי). פגשתי כמובן גם נוצרים שביקרו בירושלים ובכותל ולא רק רקחו אותם מדמיונם הקודח ,והתחוור לי שהביקור 17 2015.indb 17ינוי םינזאמBook- 18 קירב אותם ליהדות .בעודה משקה אותי בבטידו בננות מהול בחלב של פרות האנדים ,ביקשה ממני בעיניים דומעות סניורה כבודת מראה כבת שבעים שאכתוב לה באותיות לטיניות את הנוסח העברי של ברכת הדלקת נרות שבת ,שאותה התרגלה לברך יחד עם מעסיקיה בישראל (היא עבדה שם כמטפלת בקשישים) .בעקבות החיים בישראל ,המירה עם שובה לדרום אמריקה את דתה לאדוונטיסית שומרת שבת ,והיא רוצה להמשיך במסורת הדלקת הנרות גם בפסגות האנדים .הסניורה נפרדה ממני בברכה" :בשנה הבאה בירושלים הבנויה". הפער בין התפיסה הישראלית של ירושלים לזו הלטינית בא לידי ביטוי גם ביצירה הספרותית .כאשר סופר ישראלי מפרסם יצירה — סיפור ,שיר או רומן — שמתרחשת בירושלים של ימינו הם יעסקו או לפחות יזכירו את עברה ואת חשיבותה הדתית ,ההיסטורית והפוליטית של העיר .פעמים רבות הדברים ייכתבו בעין אוהבת או חומלת ,אם כי כזו שלא תחסוך מן הקורא גם את הצד הבעייתי; את הפער בין העבר להווה ,את הקשיים המזומנים לגיבורי היצירות המתהלכים בסמטאותיה, העימותים בין דתיים לחרדים ,בין שמאל לימין ,בין יהודים לערבים .היצירות גם לא יחסכו מן הקורא את הפיגועים ואת ההפגנות ,ולמעשה יציגו את הפנים האמיתיות של ירושלים ללא שום ניסיון מאולץ לייפות את המצב. את התרשמותי זו על הבדלי התפיסות הספרותיות בין ישראל לאמריקה הלטינית אני מבסס על שתי אנתולוגיות ספרותיות בשפה הספרדית העוסקות בירושלים ,שערכתי בשנים האחרונות ,האחת כבר ראתה אור ,והשנייה עומדת להתפרסם .בקרוב אני עומד לפרסם אנתולוגיה של ספרות ישראלית בשפה הספרדית בשם "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה" ,העוסקת בשבעים ושבעה יוצרים ויוצרות ישראליים מתקופות שונות ומזרמים שונים — יצירות שיאפשרו לקורא הלטיני להכיר את כל ההיבטים של העיר, מן הכיסופים של פעם ועד המציאות של ימינו .החומרים שאספתי אולי לא יהוו חידוש מסעיר עבור הקורא הישראלי, אך הם עשויים בהחלט לחדש עבור לא מעט קוראים ויוצרים לטיניים שחיים עם הדימוי של ירושלים השמימית. בנוסף לאנתולוגיה זו ,פרסמתי כבר בשתי שפות ,ספרדית ועברית ,אסופה של סיפורים לטיניים הכוללת יוצרים מקומיים (בספרדית ,בהוצאה לטינית תחת השם "חרוסלן אן לוס אנדס" ,ובעברית "ירושלים של האנדים" בהוצאת כרמל, — )2008אסופה השונה מאוד באופייה ובתכניה מהאנתולוגיה הישראלית .בעוד הגישה הפוליטית הרווחת בימינו בדרום אמריקה מבקרת או מגנה את ישראל ,הגישה הספרותית הלטינית קרובה יותר לתפיסת ירושלים של מעלה הנוצרית. 28/05/2015 12:32:39 זו לא תהיה בהכרח ירושלים של הסכסוך הישראלי־פלסטיני אלא בעיקר ירושלים שבסמטאותיה מתהלכות גם בהווה דמויות מקראיות ,וכמובן גם ישו והרומאים שצלבו אותו. וגם אם הלטינים כותבים על ירושלים של ימינו ,כמדומה שהעבר יתערבב בהווה עד לבלי הכר. הרעיון לפרסם את האסופה "ירושלים של האנדים" נבט, כשגיליתי שכל שכבות החברה הנוצרית־לטינית מתעניינות מאוד בירושלים — מעובדות זרות לשעבר ועד נשיא לשעבר של אחת המדינות האנדיות שסיפר לי כיצד טעה פעם במכוניתו ביום שבת ברחובות מאה שערים וכמעט שנרגם באבנים (טדי קולק ,ראש עיריית ירושלים דאז ,פיצה אותו על התקרית כשמינה אותו להשתתף כחבר בוועדת ירושלים). נקודת המבט של משתתפי "ירושלים של האנדים" היא דתית ,רומנטית וחפה מכל שיפוטיות או ביקורת. בכך שונים הסופרים הנוצרים מהסופרים הישראליים שהם יותר ביקורתיים וציניים ופחות רומנטיים .כמה מסיפורי האסופה הזו מהווים מעין המשך של ספרות המסע הצליינית שנכתבה על ארץ הקודש במאות הקודמות ,לא בהכרח מבחינה סגנונית אלא מבחינה נושאית .אלה הם סיפורי מסע צליינים מודרניים ,שנקודת המוצא שלהם היא אמנם דתית בחלקה ,אבל בעיקר ספרותית .מדובר בפרוזה שכמו מבקשת ליצור זיקה בין שני העמים ושתי הדתות ,הנצרות והיהדות, ומשתמשת בתנופה בסמלים של שתיהן. בסיפורים האלה ירושלים היא עיר אגדית ,מלאת אור. אחד היוצרים ,מיגל בטנקורט ,כותב על ירושלים שהיא כלשונו כמו "מבצר וצורתו כצורת טיארה (כתר משולש שחובש האפיפיור ,לא בעת טקסים ליתורגיים) ,שעולה כלפי מעלה לשמיים ,ושבסיסו שוקע בראשית הזמן" .עבור ראול ואייחו ירושלים היא האל"ף הקבלית ,אותה אל"ף שחורחה לואיס בורחס מתאר אותה באחד מסיפוריו כ"מסמלת את האינסוף ,את האלוהות הצרופה והבלתי־מוגבלת" .ואייחו מוסיף ומתאר את ירושלים כפועלת בתוככי אבני הכותל, מיוסרת באבני הווייה דולורוזה ,ומהדהדת באבנים שעליהן רובצות לוחות השיש הזוהר של כיפת הסלע. הלטינים כותבים על ירושלים ממרחקים ,ובימים אלה גם אני .מעבר לאוקיינוס ,אני ממשיך לראות את העיר בצורה מוחשית לנגד עיניי ,והיא ממשיכה להפרות את כתיבתי. כחוב של כבוד שיש לי לעיר ולשנים היפות שהתגוררתי בה והעשירו אותי מאוד ,החלטתי לפרסם עליה שתי אנתולוגיות בשתי שפות .אולי הלטינים יכירו באמצעותן טוב יותר את העיר שראשה אולי בשמים אבל רגליה מתהלכות כבר אלפי שנים על קרקע המציאות. 2015.indb 18ינוי םינזאמBook- לאה טרן ירושלים של ברזל וממתקים ב אותה שבת קרה של תחילת חודש פברואר דפקתי על דלת ביתו בצהרים ,בדיוק בשעה שעמד לסגור עניין .בורח מהאור ,מהחיים .מות אשתו השפיע עליו מאוד קשה .לא מצא יותר טעם בחיים ,הרגיש אשם ,למה דווקא היא ולא אני כשפתח את הדלת לא זיהה אותי בתחילה, עברו שלושים שנה מאז נפגשנו לאחרונה .החבר הראשון שלי בכיתה ז' ,החברה הראשונה שלו ,בסוף כיתה ח' ,אני בתוך הכיתה ,הוא מחוץ לה .דרך קבע .על מגרש המשחקים, קולע כדור לסל ,במין תנועה סיבובית ,כשהיד נשלחת לאחור ובקשת גדולה מורמת עם הכדור לתוך הסל .רוכב על אופנוע טריומף אדום ,ג'ימס דין הישראלי ,מורד" .באתי לנחם", אמרתי ,הוא היה נבוך ומופתע מביקורי הבלתי צפוי .לא ידע איך נודע לי שאשתו התנגשה חזיתית במכונית שבאה לקראתה ,שברה את עצם המפרקת ומתה במקום .עד מהרה התעשת ,התיישב מולי על הכורסה הרחבה ,הציע לי כוס קפה ,הישיר בי מבט בעיניו הכחולות ,כמנסה לסגור פער של שנים .אני דיברתי ,הוא שתק ,מקשיב ,בסבר פנים רציני. סיפרתי לו על חיי ,על יצירתי ,על חבריי האמנים ,על ילדיי, בייחוד על הבת שאוהבת לרכוב על אופנועים כמוהו ,לקפוץ באנג'י מגשרים גבוהים ,דבר שאותי מפחיד ביותר רק לחשוב עליו .סיפרתי לו עליה איך שירתה בשייטת ,13כמזכירת האלוף ,ואף קיבלה את רשותו לצלול כמו לוחמי השייטת. "איך נולדה לך בת כזאת " ,שאל" ,אין לה שום דבר ממך. היא אמיצה ונועזת ,יותר מתאים לה להיות הבת שלי". "נכון" ,אמרתי" ,היא גם בוטה ,ולא מניחה לשום אדם לפגוע בה ,לנצל אותה ,או להשתלט עליה"" .זה בסדר לחיים" ,אמר, "אבל לא קל לאימא שלה"" .גם זה נכון" ,אישרתי" ,אתה יודע כמה רצתי בשבילה כדי להשאירה בבית־הספר אפילו לא ידעתי שאת רוב הימים בלתה עם חברים בים .רק לקראת סוף השנה ,קיבלתי שוק שאפילו לא הגיעה לכיתה למבחני סיום .יום אחד ,אזרתי אומץ ובשיחה לא חינוכית במיוחד אמרתי לה ,את לא חייבת ללכת בדרכי .לאהוב ללמוד, לקרוא ספרים ,לשמוע אופרות ,לבקר במוזיאונים ,ולהתרגש בסרטים של וודי אלן .אבל תעשי לעצמך טובה ,מצאי את החלום שלך ולכי אחריו .כך אמרתי לה וראיתי כיצד שתי עיניה הכחולות אורו .המשפט הזה פרש לנו שטיח משותף, 28/05/2015 12:32:39 בו נוכל לצעוד יחד .ולא אצטרך יותר להיוועץ בחברתי הפסיכולוגית בשאלה התמידית 'מה עושים עם הילדה '" אני לא יודעת מה גרם לי לשתף אותו בסיפורי האישי, אבל אני יודעת שסמכתי עליו ,על חיבתו הגדולה אליי ועל האכפתיות והאחריות שלקח על עצמו עוד בהיותו נער. כך ישבתי בסלון ביתו המטופח ,עד שהתחיל להחשיך. "אני צריכה לזוז" ,אמרתי" ,עוד נסיעה של שעתיים מחכה לי במידה והכביש יהיה עמוס"" .אלווה אותך לרכב ,סעי בזהירות" .כשעמדתי ללכת ביקש את מספר הטלפון שלי וסינן לעברי" :אתקשר". עברו מספר שעות ,והוא התקשר" :שכחתי להגיד לך שבשבוע הבא אני עולה לירושלים ,אשמח ,אם תצטרפי אליי .אוכל לעבור ולאסוף אותך בדרך"" .בשמחה" ,עניתי. נתתי לו את כתובתי והסברתי לו איך להגיע. נסענו לירושלים ,למקום בו נולד .הוא לא ביקר בה מאז היה בן חמש ,מהיום ,שבו נפטר אביו וצנח על שולחן האוכל בארוחת שבת .נסענו דרך רחוב חגי אל שכונת בתי אונגרין, "כאן נולדתי" ,הצביע על הבית ,כאילו לא עזבו מעולם .הבית היה אטום בקרשים ,ותריסיו הישנים נעולים .סובבנו אותו מכל הכיוונים ,חיפשנו את עץ התות שעליו סיפר ,שעמד בחצר הבית ,וכל ילדי השכונה באו לטפס עליו ולקטוף מפריו .ריח של עזובה וסירחון עמדו בחצר .שלוש זקנות לבושות שחורים ,ישבו על מרפסת צמודה .ראשיהן עטופים בשביסים .הן לא זכרו מי גר שם באותם ימים .לא שמעו מעולם על אביו ,סוחר הממתקים הגדול ביותר של ירושלים באותם זמנים .בפינה היה קיוסק ,שמכרו בו גלידה "אולגה", וקצת למעלה ממנו עמד קולנוע "אדיסון" ,אפשר היה לראות בו סרטי צ'אפלין ,השמן והרזה ,טרזן מלך העצים .כך סיפר לי" .הייתי ילד בלונדיני ,מאושר ,סקרן ,אוהב ממתקים, ואלה היו בהישג יד ,כי בחדר אחד אחסן אבי חבילות על גבי חבילות של ממתקים שהיה מספק לחנויות בעצמו ,עד שקרה האסון". ערב שבת אחד ישבה המשפחה אל השולחן ,ולפתע נשמט ראש האב הצידה .חרחור חזק יצא מפיו ,ועיניו התגלגלו האם רצה מיד לכיוון המרפסת ,שפנתה לאחור בחוריהןֵ . לרחוב ,והחלה לצעוק .במקרה עברה שם באותה שעה, מכונית בריטית עם "כלניות" ,ונעצרה למשמע הצעקות", בעלי ,בעלי" ,באנגלית .מייד עלה "הכלנית" לדירה ,הוריד את האב בזרועותיו החסונות אל הג'יפ ,ומיהר לבית החולים הקרוב 'ביקור חולים' .הכול התרחש מהר כל כך ,לבסוף — השמיכה האפורה,שכיסתה את הגופה ,נר הנשמה למראשות המת .מאותו יום ואילך נולד בו הכעס .הוא הבין שהעולם 19 2015.indb 19ינוי םינזאמBook- אינו חנות לממתקים ,אלא אימא בוכה ושלושה ילדים יתומים בירושלים של מצור ושל מנדט בריטי ,חוסר עבודה, לחם במשורה ,אלמנות... בבוקר השישה ביוני ,חטיבה שמונים של הצנחנים גויסה למלחמה .הם התארגנו בפרדסים של גבעת ברנר ,אמורים לצנוח באל עריש .קרוב לתעלה .בערב קיבלו ידיעה ,כי המשימה בוטלה והם נתבקשו לעלות על האוטובוסים לבירה. הייתה שמועה כי ירושלים מופגזת ,ושהירדנים הצטרפו למלחמה .איש לא ידע עדיין מה עומד לקרות .האוטובוסים דהרו לכיוון עין כרם .מספר אמבולנסים השמיעו צפירות הסירנה ,הוא הבין ,שיש כבר נפגעים .לפנות בוקר נתקבלה ההוראה להיכנס לעיר העתיקה .האוטובוסים נסעו ברחוב סלח א־דין ,ופתאום פרצה אש תופת מן החומה .הצנחנים מיהרו לרדת בריצה מן האוטובוסים ,תופסים מחסה ומשיבים אש .המהומה ,הרעש והעשן היו גדולים ,אך הוא לא איבד את עשתונותיו ,והחל רץ יחד עם עוד מספר לוחמים לעבר הסמטאות הצרות כדי לטהר אותן מהיורים .מדי פעם נפל חייל מכדור של צלף ,שנורה מעל החומה .לא היה זמן להתעכב ,לבכות" ,אחרי " ,שמע קולות בקשר .זה היה היום השני למלחמה ,השבעה ביוני .הם נכנסו דרך מוזיאון רוקפלר ,המוזיאון הארכיאולוגי המפורסם לעתיקות ארץ ישראל ,והתחברו לעוד כוחות ,שפרצו דרך שער האריות. בינתיים חיל האוויר החל לתקוף באזור אוגוסטה ויקטוריה, 20 28/05/2015 12:32:40 ומישהו הניף את הדגל על הר הבית .לא היה לו מושג איפה הכותל .יענקל'ה ,בחור דתי ,היה צמוד אליו כל הזמן ,האמין בו ,כמו קמע קדושה .תוך כדי ריצה נכנסו לסמטה צרה ,ראו שער ברזל מולם ,ופתחו אותו בכוח .השער הוביל למדרגות צרות אחדות ,ולפתע התגלה הקיר .יענקל'ה תפס את הראש, מיד הוציא את הסידור ,שהיה בתרמילו ,ואת הטלית ,והחל להתייפח כמו תינוק" .הכותל" ,אמר בבכי חנוק .הם היו שם שמונה ,לא עברה שעה קלה ,ואל הרחבה הגיעו צנחנים רבים ,ובראשם הרמטכ"ל רבין ,שר הביטחון דיין ,והרב גורן, אוחז בשופר" .הר הבית בידינו" ,מלמלו העומדים ,רבים מהם ניגשים אל האבנים ,נוגעים בהן ועיניהם זולגות דמעות. הרב גורן תקע בשופר ובירך .מוטה גור מפקד החטיבה נשא נאום ,ואחריו עוזי נרקיס מפקד הגזרה .חברו לנשק ,מאיר אריאל ,השמיע את השיר "ירושלים של ברזל" ,קולו היה צלול וחזק .הוא שמע את המילים ,ולפתע עלו כל זיכרונות ילדותו עלו :הבית ,השכונה ,קפה "אולגה" והגלידה הנהדרת שלה ,בית הקולנוע אדיסון ,עץ התות ופירותיו המתוקים, מכתימים במיצם את החולצות ,ראש אביו הצונח בליל שבת על השולחן" ,הכלנית" ,בית־החולים ,החדר בקצה המסדרון בו הניחו את הגופה ,ולמראשותיה הדליקו נר נשמה ,ובית הקברות על הר הזיתים ,שם נטמן המת היהודי האחרון ,אביו. "ירושלים של ברזל" ,חשב בלבו ,ירושלים של ברזל וממתקים. ירושלים ,ציירה מיכל קורנפלד 2015.indb 20ינוי םינזאמBook- ירועי ירועי ו ת הסופרי הע רי ו י ו ה י ר י ת ה שורר ר י ו ר ייתו פרס ישר תשע ה בלפור חקק מחווה למשורר ארז ביטון עם זכייתו בפרס ישראל לספרות ההישג ֵׂ הש ֶבר וגם את לראות את ֶ ִא ִּמי ִא ִּמי ּ ּ ּ ִמ ְּכ ָפר ַה ּ ִ ׂש ִיחים ַה ְיר ִקים ְביָ רֹק ַא ֵחר ִמ ַ ּקן ַה ִ ּצ ּפ ִרים ַה ַּמ ֲחלִ יבוֹ ת ָחלָ ב ָמתוֹ ק ִמ ָּכל ָמתוֹ ק ֵמ ֶע ֶרשׂ זְ ִמ ֵירי ֶאלֶ ף לַ יְ לָ ה וְ עוֹ ד לַ יְ לָ ה. כך פותח המשורר ארז ביטון את שירו "דברי רקע ראשוניים", שבו הוא כותב על מקורות שירתו .דמות האם היא דמות מפתח בשירתו .בהמשך השיר הוא מציג את דמות האב: ָאבִ י ָאבִ י ֲא ׁ ֶשר ָע ַסק ְּבעוֹ לָ מוֹ ת ֲא ׁ ֶשר ִק ֵדּ ׁש ׁ ַש ָּבתוֹ ת ְּב ָע ַראק נָ ִקי ֲא ׁ ֶשר ָהיָה ָּב ִקי ֵמ ֵאין ָּכמוֹ ה ּו ְּב ִהלְ כוֹ ת ֵּבית ְּכנֶ ֶסת. אלה דמויות המפתח בשירתו של ארז ביטון ,שכבר בספרו הראשון "מנחה מרוקאית" ( )1976היה פורץ דרך בשירה וחלוץ המשוררים מן המזרח ,שביטאו את שבר העלייה ההמונית. היום עם זכייתו של ארז ביטון בפרס ישראל לספרות עברית ,זה הזמן לאמוד מחדש את עוצמת המפנה שיצרו שיריו ברפובליקה הספרותית שלנו .ביטון היה המשורר הראשון שנתן ביטוי נוקב למשבר התרבותי שחוו יהודי המזרח עקב המעבר לארץ בשנות העלייה ההמונית לאחר הקמת המדינה .בעקבותיו קמו יוצרים נוספים שהתייחסו למשבר הקשה ולזֶ הוּת החצויה שנגרמה בעטיו. החוויה המעצבת בשירים רבים היא התנפצות דמות האב, שהייתה חוויה כואבת וטראומטית .ארז ביטון נתן ביטוי לדור שהיה אילם ולא ידע לנסח במילים את עוצמת כאבו .רוב 28/05/2015 12:32:40 המשורר ארז ביטון המשוררים מבני העליות הללו היו בני הדור השלישי לעולים — דהיינו ,הנכדים הם שביטאו את כאב הנפילה של האבות והסבים .אין פלא שהופעת שיריו של ארז ביטון בסוף שנות השבעים (של המאה העשרים) — הייתה בבחינת מהפכה ספרותית .היו שהגדירו זאת כ"מהפכת הנענע" (על שם ספרו השני" :ספר הנענע") .ביטון נתן לגיטימציה לשורשים הכפולים של יהודי ארצות האסלאם ולשבר התרבותי שחוו לאחר העלייה לארץ. עם הקמת המדינה נוצר מתח — ואפילו קונפליקט — בין האידיאולוגיה הציונית ובין המציאות .האידיאולוגיה הציונית אכן חייבה את העלייה כמימוש חלום של דורות, אך היחס לעולים היה שונה .המפגש של עדוֹ ת שונות ושל תרבויות שונות גרם למשבר בין הוותיקים לחדשים ,להלם הדדי .שירתו של ארז ביטון ביטאה את כאב העולים מן המזרח שחשו נכזבים מול שברו של החלום .הארץ הייתה שונה ממה שציפו ,והתרבות המודרנית איימה על עולמם המסורתי .ליוצאי אירופה ,ובעיקר לבאים ממערב אירופה, היה השינוי התרבותי פחות חריף ,שכן המעבר ממסורתיות למודרניות חל כבר ב"תקופת ההשכלה" בארצות מוצאם. אולם יהודי המזרח הגיעו רובם מעולם מסורתי .העימות בין תרבות הבית לתרבות בית־הספר היה טראומטי .דור הבנים בת ְ ווך :הם חשו מבוכה וניכור לנוכח היה לדור של ְקלועים ָ תרבות הבית ,שאינה "נחשבת" ,והם חשו ניכור גם כלפי בית 21 2015.indb 21ינוי םינזאמBook- הספר שהתעלם מזֶ הותם .השיר "דברי ֶרקע ראשוניים" תיאר את הקרע הנפשי .הוא מסיים בשורות: ֲאנִי ֲאנִ י ׁ ֶש ִה ְר ַח ְק ִּתי ַע ְצ ִמי ַה ְר ֵחק ֶאל ּתוֹ ְך לִ ִּבי ׁ ֶש ְּכ ׁ ֶש ַהכּ ֹל ָהי ּו יְ ׁ ֵשנִ ים ָהיִ ִיתי ְמ ׁ ַש ֵ ּנן ְ ַה ְר ֵחק ֶאל ּתוֹ ך לִ ִּבי ִמ ּסוֹ ת ְק ַט ּנוֹ ׁת ֶשל ָּבךְ ִּביהו ִּדית ָמרוֹ ָק ִאית. בספר "תימביסרת ציפור מרוקאית" ( ,)2010בשיר "ספיגה" הוא כותב: ִ"א ִּמי ָח ְפ ָרה ְּב ִצ ּ ָפ ְרנֶ ָיה ָּב ֲא ָד ָמה ֶאל ּבוֹ רוֹ ת ַה ְּס ִפיגָ ה ּ ּ ּ ִכּי ִמ ְקלָ ט לֹא ָהיָה לָ ה ַב ַביִ ת וְ כָ ל ַח ֶ ּי ָיה ִמ ִּמלְ ָח ָמה לְ ִמלְ ָח ָמה וְ כָ ל ַח ֶ ּי ָיה ִמ ְּס ִפיגָ ה לִ ְס ִפיגָ ה" (עמ' (40 כמה אירוני להשוות שיר זה לדימוי חפירות חיינו של אלתרמן. וכך כתב נתן אלתרמן" :כי לֹא ניסוג ּ אחרתֵ /אין מפֹה ֶודרך אין ֶ ַעם אשר ייסוג ֵמחפירות ַחייו" (מתוך" :זמר הפלוגות") .אימו של הדובר בשיר נמצאת כל חייה בחפירות החיים ,היא במלחמה הספיגה. מתמדת של החיים ,ואינה ִמתעלה מעל ּבורות ְ האם בדור המעבר היא ֵאם ֵהרואית הנמצאת במאבק מתמיד: ֵ זו מלחמה שבה נאבקים בציפורניים על הקיום ועל היכולת הקרבים לחייה .בורות הספיגה לספוג את השינויים ואת הפגעים ֵ הופכים למטאפורה דו משמעית :מצד אחד הנפילה מגובה המכזיבה ,ומצד שני היכולת להפוך החלומות אל בור המציאות ַ הקשה לעמדת זינוק ,עמדת התגוננות .לא לוותר. את המצב ֶ אבל בין השיטין יש ביקורת ,אלה חיים בין ספיגה לספיגה. היום כשארז ביטון (ששימש גם יו"ר אגודת הסופרים העברים )1995-1993 ,הוא חתן פרס ישראל לשירה לשנת תשע"ה ,הגיעה העת לאמוד את גובה החלומות ואת הנפילה מהם ,לשמוע בשירים גם את צעקת החיים ,וכך הוא כותב: 22 ִ"א ׁ ּ ָשה זְ ֵקנָה וְ יֶ לֶ ד וְ ֶח ֶדר ָסגוּר ו ַּפ ַחד ו ְּת ׁשו ָּקה ְ ּגדוֹ לָ ה לִ ְצעֹק ַח ִ ּיים( ".תימביסרת ,עמ' (35 28/05/2015 12:32:41 המשורר ארז ביטון נואם כשבידיו יריעות כתב ברייל זכייתו של ארז ביטון בפרס ישראל לספרות מחייבת לראות ההישג .התרבות הישראלית ֵׂ השבֶ ר ,אלא גם את לא רק את ֶ רווּיה ביטויים של קיטוב ושל עוינות .זכייתו של ביטון היא הכּ רה בהישׂ ג הספרותי ,אך גם ֶמחווה הקוראת לרוח של פיוס .יש לגנות גילויים של גזענות כלפי העליות מן המזרח, ובו זמנית להוקיע ביטויים של שנאה כלפי העליות מאירופה (להוקיע גרפיטי כמו "אשכּ נאצים"). אנו בדוֹ ר של קיבוץ גלויות ,של יהודים שנֶ עקרו ֵמארץ הד ָּבר המרכזי של משבר זה :המשבר ותרבות ,וארז היה ַ מתואר בשלוש שורות בשיר "משל ליסודות הבית" (מתוך "ציפור בין ָּיבשות" ,עמ' :)18 "וַ ֲאנַ ְחנ ּו ָמה ֲאנַ ְחנוּ ,ח ָמ ִרים ֶשל נְ ִדידוֹ ת, נְ ִד ָידה ּונְ ִד ָידה, ָמ ׁ ָשל לִ יסוֹ דוֹ ת ַה ַּביִ ת". ארז ביטון ,שחווה מאז ילדותו בשירתו את הזהות השבורה, בשבר של תזוזה ֶוהרס ,הגיע את יסודות הבית הנמצאים ֵ הממסד הספרותי הוקיר את שירתו אל המנוחה והנַ חלהִ : ושם את יצירתו ְּבכותל המזרח (תרתי משמע) של הספרות ָׂ העברית. 2015.indb 22ינוי םינזאמBook- עמוס עוז בבית הסופר בלפור חקק אירוע מחווה לסופר עמוס עוז בבית הסופר ו' בניסן ,תשע"ה ((26.3.2015 ל א מכבר אירחנו בין כותלי בית הסופר את הסופרים דויד גרוסמן וא"ב יהושע ,והייתה לאגודת הסופרים העברים ולבית הסופר הזכות לארח את השקת הספר "הבשורה על פי יהודה" מאת עמוס עוז ובהשתתפות הסופר עצמו. הרומן החדש של עוז עוסק בדמותו השנויה במחלוקת של אחד משנים עשר השליחים של ישו ,יהודה איש קריות. על פי המסורת הנוצרית ,מיד לארח המשיחה של ישו בבית עניה ,הציע יהודה לרודפיו להסגירו לידיהם תמורת בצע כסף (מתי כ"ו ,16-6מרקוס י"ד ,9-3יוחנן י"ב .)8-1כך הוקעה דמותו וגם דמותם של היהודים בדורות הבאים .עמוס עוז קם לחבר נראטיב אחר ליהודה איש קריות. האירוע לכבוד הסופר וספרו התקיים ,כאמור ,ביום חמישי ו' בניסן תשע"ה .26.3.2015 ,בהנחייתו של ד"ר משה גרנות. היו"ר הרצל חקק נעדר מן האירוע עקב מצבו הבריאותי, ובלפור חקק נשא דברים בשמו .בין דבריו (המופיעים בגיליון זה) נאמר" :הבשורה המרכזית היא שספרות חייבת להיכתב באומץ ,ביושר ,מתוך מחויבות לאמת הספרותית המנחה את הכותב". ד"ר דורית זילברמן טענה שעמוס עוז עוסק ביהודה איש קריות כל חייו ,מאז שדודו של אביו ,פרופ' יוסף קלוזנר ,חקר ממצב מחדש את המיתוס של ישו כבשר דמות זו .הספר ַ ודם ,ושל יהודה כאיש אוהב ומאמין .דמותו של שאלתיאל אברבנאל היא בדויה לחלוטין ,אך עוז בחר בדמות של יהודי ספרדי לשאת את הבשורה של עולם ללא גבולות וללא מדינות .החיים של יהודה איש קריות ושל שאלתיאל אברבנאל מתנהלים בספר במקביל כל הזמן ,ויש נקודות השקה בין חייהם .הספר נוגע ללב ,אך גם שכלתני :הוא מנהל דו־שיח עם המחקרים השונים על ישו ,והוא מערער את המיתוס המקובל של יהודה איש קריות. 28/05/2015 12:32:41 האב ד"ר דויד נויהאוז ,סגן הפריארך הלטיני ,הביא את העמדה הנוצרית כלפי יהודה איש קריות ואת השינויים שחלו בעמדה זו בעניין אשמת היהודים בצליבתו של ישו. לדבריו ,הוותיקן משקם בשנים האחרונות את דמותו של יהודה איש קריות ומסיר מעליו את אשמת הבגידה .זה יסייע בהקטנת האנטישמיות שהתגברה בעולם בעקבות המיתוס הנוצרי הנ"ל. הסופר חיים ביאר תיאר את ההתכתבות של הטקסט בספר זה עם רומנים אחרים של עמוס עוז ועם רומנים של סופרים אחרים .אומברטו אקו קבע ש"ספרים תמיד מדברים על ספרים אחרים ,וכל סיפור מספר סיפור שכבר סו ּּפר" .מתברר שעוז יצא להרפתקה זו של כתיבה בעקבות דמותו של יהודה איש קריות כשהוא מודע לרומנים קודמים שנכתבו על דמות זו ,והוא מתכתב גם עם הטקסטים הקודמים .הוא גם יוצר שיח חדש עם עצמו ועם דמויות עמוס עוז נושא דברים חיים באר נושא דברים 23 2015.indb 23ינוי םינזאמBook- גיבוריו ברומנים אחרים ,באמצעות הרומן החדש "הבשורה על פי יהודה". עמוס עוז סיים בנאום אל מול פני האומה ,כמיטב המסורת שלו בכושר רטורי מעולה ובעמידה של מוכיח בשער .הוא תיאר איך התחקה אחר דמותו של יהודה איש קריות ואחר המסורות השונות .הוא חש שדמותו של יהודה עוותה וסולפה ,ולכן המחויבות לתקן את הנראטיב שלו .פרט אישי חשוב הוא חשף :גם אביו נקרא יהודה (יהודה ליב קלוזנר) ,וגם בנו נקרא יהודה (דניאל יהודה עוז). הנעימו בחליל נילי עוז ,רעייתו של עמוס עוז ,וכן נוגה אשד בגיטרה. ד"ר דורית זילברמן נושאת דברים ,יושב — המנחה — ד"ר משה גרנות 24 הקהל באירוע ,בחזית — פרופ זיוה שמיר 28/05/2015 12:32:42 הרצל חקק מבט מן המגדלור אל המציאות דברים שנאמרו בערב המוקדש לספר "הבשורה על פי יהודה" מאת עמוס עוז ובהשתתפותו בבית הסופר בהנחיית ד"ר משה גרנות ה תחושה למקרא ספר זה — וכן ספרו האוטוביוגרפי 'סיפור על אהבה וחושך' היא מטלטלת :החיים הם שדה קרב בין זהויות שמתרוצצות בקרבנו ,יש מאבק בלב החברה האנושית ,בלבו של כל אדם בין שני כוחות מרכזיים שפועלים באישיותו ,והם כוחות האור וכוחות החושך .יש קו מחבר בין יצירותיו של עמוס עוז ,ויש גשר שמתחבר לסיפורו האישי ,לסיפורה של ירושלים ,ואפשר לומר גם לתולדותינו אנו. אנו נחשפים בספר זה לתובנות באשר לנאמנות אמיתית לערכים .אם להשתמש במילותיו של עמוס עוז מתוך "באור התכלת העזה"" :מכאן עולם המילים — ה.ח .נראים המעשים כאילו הם משונים במקצת ,קדחתניים ללא טעם, נלעגים ונוגעים ללב ,מהומת ילדים עד רדת הערב". עמוס עוז אינו נוטה להצטרף לנואשים שראייתם מעבר לַ מאבק קודרת ,והוא מחזק את אלה שמנסים לראות ֵ ולהתנגשות .יש ליצירות מעין שאיפה פנימית נבואית במהותה ,שאיפה לגלות מציאות באור אחר ,להאיר דרך אל תיקון המציאות ,תיקון העולם. ברומן החדש יש בשורה וקריאת כיוון :רצון לתת לסובב אותנו פירוש שיאיר את האמת ,את היחס לנושא הבגידה. מתברר ,שלעתים הנאמנוּת לערכים נתפסת כבגידה .וכל זאת למה משום שהחברה אינה ממהרת לקלוט את מורכבות התמונה ,את ההכרח לתת מקום לראייה אחרת של החיים. יש בספר רקע מיתולוגי שקושר את כל האירועים לסיפור יהודה איש קריות ,לניסיון להבין בדרך אחרת את דמותו ,להבין מדוע סולפה נאמנותו לישו — וכמה נחלי דם נשפכו בשל אותה ראייה מעוותת של הערכים הנכונים. הקורא חש את הבערה הפנימית בלב הגיבור ,בלב המספר הטווה את מסכת האירועיםַ .אל לנו להיתפס להאשמות שווא בדבר בגידה של אלה המחזיקים ברעיון אחר ,שכן הנאמנות הפנימית לערכים מדריכה אותם — ובהקשר זה אנו 2015.indb 24ינוי םינזאמBook- תופסים את יהודה איש קריות כמי שנבגד ,כדמות אנושית מלאת עומק. לכאורה אנו נשאבים אל סיפור שובה ,סיפור קולח — ואנו נשבים אחר הדמויות המתוודעות זו לזו ,הולכים קסם אחר מציאות ירושלמית של הפגנות ושל צעירים מורדים .בין השיטין אנו נזכרים באווירה של הספר "מיכאל שלי" ,ברצון ּ המקובלת. לפרוץ את הסגירוּת ,לצאת מן השגרה והדרך הקשר בין הדמויות ,הסערה ,הנפתולים ,כל אלה פותחים בפנינו צוהר להכיר את המציאות בדרך אחרת ,צוהר להבין את ההיסטוריה ולתת לזמנים להתכתב זה עם זה. עדות לכך ,גם בספרו של עמוס עוז "יהודים ומילים", שנכתב יחד עם בתו פרופסור פניה עוז זלצברגר .המילים הן מולדת העם היהודי ,והספר מוכיח עד כמה הן מלמדות על זהויות שמתרוצצות בקרבנו ,בבחינת 'שני תאומים בקרבה'. הניסיון ליצור מעין אנלוגיה בין תקופה עתיקה לימי שנות החמישים ,נותן לנו תחושה של רצף בין הזמנים ,ומפליא כיצד תקופה מתכתבת עם תקופה אחרת ,כיצד השיח הזה יוצר מובן ּ מחבר ,מובן כולל. עמוס עוז בעצמו ציטט פעם את שלמה צמח ,שאמר "אין אדם מקלל ה' אם אין ה' בליבו" ,נראה ,כי דברים אלה הולמים את הנאמנות הפנימית שיש לכבד אותה ,לפני שאנו מטילים רבב ומטילים את הכתם 'בוגד' .יש ראייה ערכית מעל לדברים ,אבל לפני הכול ,לפנינו סיפור .לפנינו דמויות. והכתיבה מרתקת. עמוס עוז בחר לבנות את האוטוביוגרפיה שכתב וכן את הרומן 'הבשורה על פי יהודה' על המתח שבין אהבה וחושך, והתחושה היא ,שעוז נקט עמדה מוסרית ובחר בחיוב האמת, בחיוב החיים .זו הבשורה על פי עמוס עוז. השקת כרכים ה ו ב"קריאת הדורות" מאת פרופ' נורית גוברין רחלי אברהם-איתן לא בחלל הריק נורית גוברין ,קריאת הדורות ,כרכים ה ו, גוונים2015 , כ רכים ה ו של 'קריאת הדורות', מרחיבים את היקף האסופה שאוגדה בכרכים הקודמים של חוקרת הספרות העברית נורית גוברין ,בה היא פורשת את מפת הספרות העברית לגווניה תוך הצגת קורפוס מרשים של עבודת מחקר וכתיבה על יצירות ויוצרים פרופ נורית גוברין מן הספרות העברית החדשה לדורותיה .חלקם פורסמו בכתבי העת השונים במהלך השנים וחלקם מופיעים בכרכים אלו לראשונה. כרכים אלו כקודמיהם נפרשים על פני כאלף עמודים ומאגדים עבודות מחקר לצד טקסטים של הרצאות ,מאמרים קצרים ומגוון של התייחסויות ספרותיות ליוצרים ,ליצירות ולכתבי עת ספרותיים .בתוכם שמחתי למצוא מאמר המבוסס על הרצאה באירוע של בית הסופר מודיעין על כתב העת "שבילים"" :הקטר והקרון :שבילי מודיעין" (עמ' ,)220-214 כרכים אלו הוסיפו נדבך מחקרי חשוב נוסף על כתבי העת העבריים בעבר ובהווה שרובם נסגרו מסיבה זו או אחרת. מעמדן של יצירות אינו סטטי ,סבורה נורית גוברין ,אלא כפוף לשינוי הטעם הספרותי .ההערכה ליצירות וליוצריהן משתנה לא פעם מדור לדור "והדור החדש נוטל אותן מקרן הזווית ההיסטורית ומציבן במרכז הבמה הספרותית" *.גוברין נאמנה לעקרון זה ומציבה לפי טעמה במרכז הבמה המחקרית * ראה :נורית ,גוברין ,פתח דבר ,דו־שיח מתמיד" ,קריאת הדורות, ספרות עברית במעגליה ,תל־אביב ,גוונים ,תשס"ב ,2002 ,עמ' .7 28/05/2015 12:32:42 25 2015.indb 25ינוי םינזאמBook- 26 המקיפה שלה יצירה ויוצר ומתייחסת אל היצירה הספרותית מהפן הנרחב הכולל מעגלים היסטוריים ותרבותיים ומעגלים ביוגרפיים של המחבר. התיאוריה הכללית של מחקריה מוצגת לקורא בשער הראשון של כרך ה "לא בחלל הריק" ,כפי שעשתה זאת בצמדי הכרכים הקודמים של "קריאת הדורות" :שער ראשון של כרך א — "לא בחלל הריק" (ספרות בהקשריה) וכן בשער הראשון של כרך ג — "לא בחלל הריק" (המשך וחידוש) .גוברין דבקה בדרכה המחקרית הברורה — המוצבת מחדש בשער הראשון של כל אחד משלושת צמדי הכרכים (כרכים א ב ,2002 ,כרכים ג ד ,2008 ,כרכים ה ו — )2015 ,הספרות מתרחשת בהקשר, ולהקשר יש יותר ממעגל אחד — "ספרות עברית במעגליה", רבים ומגוונים ככל שיהיו .לצד ההקשר הספרותי הספציפי קיימים ההקשרים הרחבים יותר :ההיסטוריים והתרבותיים כמו גם ההקשר המצטבר של החוקר במהלך השנים. על פי תיאוריה זו קל לקורא להבין את החומרים הספרותיים שגוברין בחרה לעסוק בהם ,בין אם מדובר ביוצר מסוים ,בין אם ביצירה מסוימת ובין אם בכתב עת מסוים. הסדר הלוגי המאגד את היצירות בכרכים אלו הוא מן הכלל אל הפרט ומן הקודם אל החדש: בכר ה שער שני" :בין ספרות למקרא" ,שער שלישי: "סופרי מופת" (חיים נחמן ביאליק ,רבינצקי ,ש .בן ציון ,יוסף חיים ברנר ,אורי ניסן גנסין ,עגנון) בשער הרביעי" :סופרי דורות בארץ" (יצחק אוורבוך אורפז ,אריה סיון ,אהרון מגד, מרדכי טביב ,חיים באר). בכר ו שער חמישי" :מקום בספרות" ,שער שישי: "עיתונאים וכתבי עת" (המעורר ,המליץ ,הפרדס ,העומר, ילקוט הרעים ,עלי שיח ,הדור ,מולד הצפירה ,מאזנים ושבילים) ,שער שביעי" :ביקורת" (שירה :זלמן ארן ,איתמר יעוז קסט ,אבנר טריינין ,ש .שפרה ,אביבה דורון ,יעקב ברזילי; פרוזה :פנחס גוברין ,נח טמיר ,לימור שריר ,משה גרנות ,יוסי יזרעאלי ,יעל מדיני ,מירון ח .איזקסון ,בן ציון יהושע ,אלי עמיר ,מיכאל פריאנטה ורות נצר; מחקר :אבנר הולצמן ,אביבה מהלו ,רות בקי קולדוני ודב בן מאיר). כך למשל בבואה של גוברין לדון ביצירה הספציפית המתעדת הלך נפש לאחר אירוע טרגי של תאונת דרכים ממנה ניצל המשורר איתמר יעוז קסט בנס" :תאונה ונס בערב" ,מרחיבה גוברין את זווית הראייה המחקרית אל הספרות בכללותה בהקשר לנושא "מחלה ובית חולים" הן בספרות הכללית והן בספרות העברית .גוברין פותחת את את ָ יך יָ ּה " (מזמור מאמרה בציטוט מתהיליםִ : "מ ַּמ ֲע ַמ ִ ּקים ְק ָר ִ ק"ל )2 ,ההולם את הרוח האמונית הניסית של הפואמה ושל 28/05/2015 12:32:42 יצירת המשורר בכללותה ,שעשה דרכו ממשפחה מתבוללת בהונגריה ,לאחר ששרד את השואה במחנה ברגן־בלזן ,אל אמונה אמיצה באלוהים כמשתקף ממכלול יצירתו ומהפואמה הספציפית הנדונה ,המגדירה את הישרדותו כ"נס" *.כמו־כן מצטטת גוברין בפתח דבריה משפטים דומים בהקשריהם מהפואמה של ביאליק "מגילת האש"" :וַ ֲאנִ י ְּב ַאלְ ֵפי קוֹ לוֹ ת ׁ ִש ְ ּו ָעה ֵאלַ יִ ְך נַ ְפ ׁ ִשי ִמ ַּמ ֲע ַמ ֵ ּקי ַח ַ ּיי" (כרך ו ,עמ' )242ומשווה ציטוט זה לפואמה "תאונה ונס בערב" של יעוז קסט"ָּ :כל־ כּ ִּלי ְמ ׁש ָ ּקע ְּב ַמ ֲע ַמ ִ ּקים ַ /ה ָּס ִדין ִמ ַּת ְח ַּתיֲ :א ָד ָמ ׁהשוֹ ֶמ ֶמת" (שם). דוגמה נוספת מן הפרוזה :הדיון של גוברין בספרו המרתק של מירון איזקסון" :הריונה של עליזה" — הפעם הולכת גוברין שלא כמנהגה בקודש :מן הפרט אל הכלל ,מן היצירה הבודדת אל אחיותיה השופכות אור חדש עליה; ופותחת את הדיון באמירות ביקורתיות על היצירה עצמה בניסיון לפענח את העמימות ואת "החידות הנשארות לא פתורות" בלשונה (כרך ו, עמ' .)332לאחר הטיפול בגיבורים ובעלילה ,בראייה ובכתיבה רהוטה ומרתקת ,מחברת גוברין יצירה זו למעגל נרחב של הספרות העברית וקושרת אותה ליצירתו של ברדיצ'בסקי .הכלי המחקרי של העיון המשווה ,במקרה זה עם יצירת ברדיצ'בסקי, שופך אור חדש על הסיפור של איזקסון "הריונה של עליזה" ועל הקווים האידיאולוגיים של הדמויות ועולמן החידתי. בשני כרכים אלו בולטת ההתייחסות האישית מתוך הכרותה של גוברין עם המחברים עליהם היא כותבת ,ומתוך מעורבותה הרבה בפעילות הספרותית שמחוץ לעולם האקדמיה ,שם גם אני פוגשת אותה לעתים קרובות .שתי נקודות המבט האישית ונקודת המבט הכללית כחוקרת ספרות מלווים את כל מחקריה הספרותיים המכונסים בשני הכרכים החדשים ,כמו גם בכרכים הקודמים ,אלא שמטבע הדברים בשל העיסוק בכרכים החדשים ביוצרים צעירים ועכשוויים ומתוך הכרותה האישית עם מרבית היוצרים הללו ,ההתייחסות האישית בולטת יותר בכרכים אלו על פני הכתיבה המחקרית "היבשה" יותר בכרכים הקודמים ובפרט בשני הכרכים הראשונים. ההתייחסות האישית והפרטים הנרחבים הידועים לגוברין על היוצר ויצירתו ,הן מתוך הכרות עמו והן מתוך מחקרה אודותיו ,תורמים את תרומתם לקריאה המרתקת הרהוטה בשני כרכים אלו המוסיפים נדבך חשוב מאוד לספרות העברית לדורותיה. * ראה מחקר מקיף על יצירתו ועל דרכו של המשורר ,איתמר יעוז קסט אל עולם האמונה :איתן ,חלי :הריאלי והמטאפיסי בשירת כפל־הנופים של ישראל אפרת ואיתמר יעוז-קסט ,עיון משווה ,בר־אילן ,תשס"ה. 2015.indb 26ינוי םינזאמBook- הרצל חקק הצופה לבית ישראל, קוראת הדורות דברים לרגל השקת שני כרכי 'קריאת הדורות' מאת פרופ' נורית גוברין. גוונים ,2015 ,כרך ה 543עמ'; כרך ו 451עמ' "ק ריאת הדורות" אינה דבר של מה בכ ,היא צו קריאה לכולנו .ליד השביל הגדול הקרוי שביל ישראל יש שביל מחקרי מפואר ומלא אורות שביל הזהב של קריאת הדורות ,לפסוע בנתיבי הספרות במעגליה. כאן בלב הספרות העברית ניצבת נורית גוברין ,מתווה צופה אל פני הספרות .השביל שלה קורא לנו ללכת דרכיםָ , בעקבותיו .זה מוביל למגדלור ענק ,זה מפעל חיים שעבורו הקדישה פרופסור נורית גוברין שנים רבות ,והיד עוד נטויה. המפרשׂ ים מכים בעוז ,זו רוח הזמן ,זו פעימת אנו חשים את ִ הלב של היוצרים ,הכול שם צפוּן ,ואכן קריאת הדורות היא ממש קריאת הכּ יוון. כל חייה כחוקרת ספרות הלכה אחר הזיכרון ,והיום הזיכרון מתייצב לפקודתה גם הוא כדי לשבח אותה על מפעל חייה. מחקריה של פרופ' גוברין משתרעים על תחומים רבים ַומשיקים ליוצרים רבים .אך אין ספק ,שהמפעל המרשים המוביל את שיירת ספרי המחקר שלה הוא "קריאת הדורות — ספרות עברית במעגליה" .זו קרן השפע שלה ,אלה נכסי צאן ברזל ומילים שהיא העמידה לכולנו ,בבחינת "מורשה להנחיל". 28/05/2015 12:32:42 נורית גוברין היא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות באוניברסיטה של תל־אביב ,והיא נחשבת כחוליה מרכזית בחקר הספרות העברית .היא חקרה לעומק את יצירות ברנר, ברדיצ'בסקי ,ביאליק ,טשרניחובסקי ,שופמן עגנון ,דבורה בארון ,ס .יזהר ואחריםַ .אל נשכח שהיא יצקה מים על ידיו של אביה ,הסופר והמסאי ישראל כהן ,שגם עסק בשליחות ציבורית באגודת הסופרים העברים .אין ספק ַּ הפורה שהכר ֶ הזה השפיע על דרכּ ה ,וכידוע ּ התפוח אינו נופל רחוק מן העץ ,ובמקרה של נורית גוברין ,התפוח המפואר שלה הפך לפרדס שלם... כבר מגיל צעיר ניווטה נורית את דרכה בין החוויה הישראלית ָּ הצברית לבין זיכרון הדורות ,ומעולם לא ראתה עצמה כמי שנולדה מן הים .כחוקרת שצופה ממגדלור ורואה את כל הפסיפס ידעה נורית לחדד את משקפת הצופה בכל רגע .מחקריה מוכיחים עד כמה היו השורות ָ הכתובות רוטטות ופועמות ,ממש עם היד על הדופק של 'שמור וזָ כור" ,נורית שמרה הספרות העברית ,בבחינת ָ ואצרה הכול. בכל מחקריה של נורית גוברין בולטת אהבתה לתרבות העברית לדורותיה ,ומעולם לא ידעה להסתיר את אהבת הארץ השופעת מכתיבתה .השליטה שלה במקורות היהודיים לאורך הדורות ובכל הכתבים העבריים מעוררת השתאות. ובעיניה ,זו שליחות להנחיל זאת הלאה לדורות הבאים. ואי אפשר שלא לומר מילה טובה על קו מיוחד במחקריה של נורית גוברין :נורית באופן עקבי לאורך שנות דור יודעת לכבד את דורות היוצרים :לא רק שיש במחקריה הדגשה של היסוד הביוגראפי ביצירתם של משוררים וסופרים ,אלא יש משקפת קליידוסקופית שחושפת פנים מגוונות .הנה לפנינו ּ ובמחקרה גלריה של יוצרים שפעלו ברפובליקה העברית — כל יוצר ראוי ללימוד ולהתייחסות .היא נוברת בין הכתבים ובין כתבי העת אחר היוצרים הנידחים ביותר .חשובה לה התמונה הכוללתּ , הפנורמית ,של הספרות העברית .חשוב לה להראות את יחסי הגומלין בין הסופרים לבין עצמם ,בין בצילם. הסופרים הענקים ובין הסופרים הפועלים ִ נורית גוברין אינה חוששת לשחוט פרות קדושות ,לשאול שאלות נוקבות ,והכול כדי לפרושׂ לפנינו תמונה שלמה יותר .כך בפתח כרך ו היא מעלה על סדר היום את השאלה, כיצד נקבע מה ֶמרכּ ז הספרות ,כיצד נקבע הקאנון התרבותי: בדבריה היא כותבת שבאה "לערער במשהו על תקפותו של המושג 'מרכז' ולהצביע על הקשיים בהגדרתו .לבדוק מחדש את ההגדרות המקובלות של מרכז ושוליים" — וכך היא שבה לוויכוחים על ראשית הספרות העברית החדשה ,ולַ שאלה 27 2015.indb 27ינוי םינזאמBook- של פרופסור קורצוויל — "ספרותנו החדשה — המשך או מהפכה ". מרתק לקרוא כיצד פכּ ים ביוגרפיים מאירים באור יקרוֹ ת פרקים מיצירות הסופרים ,כיצד סיפור הקשרים בי הסופרים מסייע לנו להבין את התפתחות הספרות העברית. פרק מרתק במיוחד הוא פרק ַה ֶקשר המיוחד שנרקם בין חיים נחמן ביאליק הצעיר לסופר המבוגר ממנו ,ש' בן ציון (גוטמן) .אתה חש את רוח התקופה ,את המפנה שחל כאשר ביאליק הצעיר הולך וכובש לו מקום של כבוד ,ובן ציון הבכיר הולך ומכיר בכך ,שהמשורר הצעיר תופס את עמדת ההנהגה. בפגישותיהם הראשונות מתאר בן ציון את ביאליק כ"אדם רצוץ ונואש" ומסייע בעדו .ביאליק זוכה בהמשך ליחס של כבוד מבן ציון ,וכאשר הוא ורבקה רעייתו מארחים את ביאליק בביתם ,מעיר לו ביאליק" :הסתדרת לא רע ,גוטמן, הלא אתה חי כמו קיסר" — כרך ה עמ' .213 הזיכרון התרבותי הוא אבן היסוד במחקריה של נורית גוברין ,והיא מייחסת מקום של כבוד לספרות העברית בתולדות הציונות ,ובתולדות עם ישראל ,כיוון שהמילים הכתובות הן הזיכרון הקולקטיבי של העם. וכך היא כותבת בעמוד הפתיחה של כרך ה: השכחה פקדה ופוקדת לא רק סופרים מתקופת "מארת ִ ֵ ההשכלה ,אלא גם את סופרי המופת של תקופות מאוחרות בית הסופר ע”ש שאו טשרניחובסי יותר" — והיא מחדדת את הנקודה הכואבת עד קצה" :חרב השכחה מאיימת כמעט על כל הספרות העברית ,לרבות זו ִ הישראלית .מרבית הסופרים שייכים למשפחה המפוארת, משפחת הנשכחים" .כאן מביאה נורית גוברין ציטוט כואב מכתבי יוסף חיים ברנר: "שהרי מי אינו נשכח אצלנו שהרי את מי זוכרים" — ברנר מתוך 'אזכרה ליל"ג'. זה יום שמח ,כשכרכי מחקר יוצאים לאור ,אבל צריך לזכור את העמדה הנבואית של נורית גוברין ,חוקרת שנלחמת נגד ההשכּ חה .היא מעלה על נס את נושא תהליכי הזיכרון והשכחה ,ובנחרצות קובעת" :אסור להשלים עם תהליכים ִ טבעיים אלה בכל הנוגע לתחום התרבות הלאומית" .חשוב לה להשיב לחיים יוצרים שנשכחו ,להחזירם למחזור החיים הספרותי .ומי שקורא במחקריה מבין עד כמה זה חשוב לקיומנו התרבותי .וכך נפרשת האמת הזאת בפיה" :התרבות דומה לבניין רב קומות .היא נבנית נדבך על גבי נדבך .אי אפשר לבנות את הקומות העליונות ללא הנחת יסודות מוצקים לבניין כולו". נורית גוברין מוכיחה בשער ,היא הצופה לבית ישראל. נורית צופה ממעוף הציפור על הדורות והיא קוראת הכול בעין בוחנת ,מאירה באור מופלא את דברי הימים של הספרות העברית. אגות הסופרים העברים במינת ישרא )ע”ר( THE HEBREW WRITERS ASSOCIATION IN ISRAEL רח׳ פן 6ת-אביב-יפו ,ט' 03-6953256/7 אתר • www.hebrew-writers.org :וא[email protected] : טס הענת "ספר היצירות ש יי ישרא המצטיינים בכתיבה” 67-תמיי בתי ספר יסויים ,זוכי תחרות הכתיבה הארצית שנת תשע"ה בהנחיית משה טימור "אות סת הזהב" ש אגות הסופרים העברים בהשתתפות: הרצ ח ,יו"ר אגות הסופרים העברים הסופר ו בן יי ,יו"ר אירגון הסופרים יים ונוער הסופרת ריה ברוביץ ,יוזמת ומנהת התחרות ע תרומתם החשובה ספרות היים פרופ' מירי ברוך והנוער בישרא הגב' טובה בן ארי ,המפחת ע זכויות התמי במשר החינוך הסופרת והעורכת עפרה גברט-אבני יוענ סופרים: נורית זרחי חגית בנזימן נבי נסראין 28 מוע הטס :יום שישי ,כב' סיון תשע"ה 9.6.15 -בשעה ,17:00באום הסינימט ,רח' שפרינצ 2ת"א 28/05/2015 12:32:43 מוזמנים בב 2015.indb 28ינוי םינזאמBook- שער העיו וה י ורת נילי דגן מלכה נתנזון "משוררת באור" לזכרה* ְּכ ָפר ֶֹכת ְּב ֵה ַיכל ְקד ׁ ּ ָשה ְּכ ָפרֹכֶ ת ְּב ֵהיכָ ל ְק ּד ׁ ָשה ַה ּ ֹב ֶקר ְ ְּכ ׁ ֶש ּ ָפנַ יִ ך ְמלֵ ִאים ֶאת קו ֵּרי ַה ְ ּי ִק ָיצה ְ זֶה ֵר ַיח ַה ָ ּק ֶפה וְ ֵר ַיח ַה ֵהל וְ אוֹ ר ּ ָפנַ יִ ך ַה ּׁשוֹ ֵאל וְ ַה ֶ ּילֶ ד ׁ ֶש ִ ּנלְ ַּכד ְּבתוֹ ְך ֵעינֶ ָ יך ּש ָפ ֵתנ ּו ַהנִ בְ לֶ לֶ ת ו ְׂ וְ ֶח ְדוַת ַה ַה ָּת ָרה ַהדּ ו ָּדא ְּביָ ְד ָך — ְּביָ ִדי ְּת ׁשו ָּקתוֹ ֵּבינֵ ינ ּו ַה ִ ּניחוֹ ַח איפה השירה פגשה אות לראשונה והיו עגנון ,שבפרוזה שלו אני רואה שירה ,ו־ס .יזהר ,ועוד רבים וטובים אחרים ,שהמוזיקה של המילים שלהם מהלכת עליי קסם ,בעיקר כשהן מותאמות לטקסט .אפילו במרווחים שבין המילים יש כוח... מה תפקיד השירה בעיניי קשה להגדיר במדויק את תפקיד השירה ,הנאצלת באמנויות, כפי שאריסטו קבע .אני יודעת מה זו עושה לי ,וסליחה אם יהיה משהו קלישאתי בתשובתי. השירה בשבילי היא עוגן .היא הצלה .יש לה ערך סגולי כה רב עד שהיא מזככת ומרימה אותי ברגעים הכי קשים, של כמעט כניעה .אני רואה בה את המהות הכי פנימית שלי. אתן לך דוגמא מוחשית מהיום :מן הריאיון שנערך עם בעלי ואתי בעקבות הוצאת ספרי החדש "ללב יש היגיון משלו" ,והביקורת של הסופר עמוס אריכא ,אותם צירפת באדיבותך לשיריי במדורך ב"סופ"ש שירה" ,ילמד הקורא, על ההתמודדות של בעלי ,שלי ושל הילדים ,עם הלם הקרב הקשה בו לקה במלחמת ההתשה ,ועם המראות השבים וחוזרים של פקודיו המרוסקים ,כשהוא מנסה ,לשווא, לחברם מחדש ,ראש ערוף לגוף תואם ,ורגל ליד ,אולם אין הוא מצליח .זמן רב לא עזב אותו הבכי והרעד .ובעודי מחבקת ומנסה להרגיעו ,נולד שיר .העייפות שעד אז כמעט והכריעה אותי ,התחלפה פתע בערנות ובאנרגיה. בשירה וגם בפרוזה ,חשובה לי מאוד השפה ,המטאפוריקה, המוסיקה של המילים ,וכבר העירו לי לא אחת ,שגם כשאני כותבת פרוזה ,אני בעצם כותבת שירה. השירה פגשה אותי לראשונה בשיריו של ביאליק .ההזדהות שלי עם שירת היתמות ,הכאב והצער שלו .הקינה הגדולה שלו על גורל העם היהודי ,הייתה טוטאלית עבורי .כל־כך טוטאלית ,עד שחשתי בתוכי את כאב המצוקה .אולי זה יישמע יומרני ,אבל אלה תחושות אמת שחשתי ,כל אימת שקראתי שיר כזה של ביאליק. והייתה רחל ,שאין צורך להכביר מילים על גדולתה ,וגם הפעם ,לבד מכשף המילים הפשוטות ,כבשו אותי אהבתה הנכזבת ,מצוקתה והחמצותיה ,שידעה לתת להם ביטוי נוקב, אמיתי ,ורענן. והייתה אנה אחמטובה ,הרוסייה הנרדפת ,שחירותה המחשבתית נגזלה במשטר של סטלין ,כיתר חבריה ,עד שגם הזכות להתפלל נלקחה מהם .היא חשה מנוכרת וזרה על אדמתה האהובה ,וכפועל יוצא גזרה על עצמה אלם .אבל הקול שנשאר עודו מכה ,בכל מי שקצת רגש בלבו. היכן את כותבת * הראיון התפרסם באוגוסט 2013במדור "משוררים באור" באתר של נילי דגן. אני בטוחה שרבים יאמרו לך שהשירים כותבים את עצמם, ולא להיפך ,על כן מקומות רבים לכתיבתם .בעבר היו אלה האוטובוסים. 28/05/2015 12:32:44 משורר שאיתו היית רוצה לשבת ולשוחח הייתי רוצה לשבת ולשוחח עם אנה אחמטובה .לחלוק איתה את רגעי השמחה (טרם נרדפותה) ,את רגעי העצב והכאב, ולהניע אותה להמשך המסע במילים .גם אם בסמוי ,כפי שאכן עשתה .כפי שעשו חבריה ,כי הן הגאולה ,והן החירות האמתית. 29 2015.indb 29ינוי םינזאמBook- לילי פרי הציפור והים במשעול הקונספציות על דב בהט ,הציפור והים ,שירים ,טוטם, מרץ 196 ,2015עמ'. דב בהט ,במשעול הקונספציות ,סיפורים, טוטם ,מרץ 202 ,2015עמ'. ש ני ספריו החדשים של דב בהט :הציפור והים ,ספר שירים המתכתב במקצת עם הזקן והים ,ובמשעול הקונספציות ,שהוא אוסף סיפורים קצרים ,הושקו באביב תשע"ה ,ושניהם מחייבים הסתכלות עמוקה פנימה והחוצה, על שום קולם המיוחד ,התוסס ,הדוחף; ועל שום קצב נשימתם החפוז ,הבוער ,שכמעט ותובע את תשומת ליבו של הקורא בכוח. כתביו של דב בהט מוצפים בגעגועים ורגשות חריפים, המשך — נילי דגן מלכה נתנזון "משוררת באור" את שלושת ספריי הראשונים כתבתי באוטובוסים. שירים רבים נכתבו במסעי אל גיא ההריגה באוקראינה, מקום שנסעתי להוציא את עצמות אחיי ומשפחתי מן הבור בחצרו של אחד הגויים ,ולקברם לצד יתר בני העיירה שנטבחו .המקום נחנך שנתיים קודם לכן כבית קברות יהודי. היום אני מוצאת עצמי כותבת בעיקר בלילות .השיר מעיר אותי וכותב את עצמו .פעמים אני זוכרת מילה במילה, פעמים רק חלקים וצריכה להשלים פערים ,ופעמים דבר לא נותר ,ורק חלל ,וצער על החמצה. מדוע בחרת בשיר זה 30 כי הוא משקף בעיני את תמצית האהבה בינינו .את הרגע האוטופי לו אני מייחלת כל הימים .הרגע בו פניו היפים של אישי־אהובי ,יהיו נינוחים על הכר ,מוארים ,ועיני התכלת היפהפיות שלו ,ישובו להיות כעיני ילד ,צלולות ושוחקות, תחת פניו של איש נרדף הנאלץ להילחם או לברוח ,כפי שאכן קורה ,לעתים קרובות כל־כך ,עד שפעמים רבות אין הוא נכנס כלל למיטה. 28/05/2015 12:32:44 ועם המים המקציפים של מחשבותיו ,שככל שמתמידים בהם ,ניכר עד כמה דב בהט באמת יודע ומכיר הכול — את כל האבנים והסלעים ,את כל החיות הגדולות והקטנות ,וגם את כל האנשים שיש בארץ הזאת ,ולא רק בה ,אלא בחוץ לארץ ,באירופה ,באמריקה ובאפריקה. הוא יודע ומכיר את דופק החיים בקיבוצים של פעם, ואת אלו שתססו בחיפה ,ובבירה הירושלמית ,או בנמל התל אביבי ,או בצפון הגלילי ,או ביישובים הקטנים בפאתי המדבר .פעם אחר פעם מכה בך ההיכרות שלו עם בעלי החיים באזורי המחייה שלהם והיכולת שלו להביא את כולם עם היער והקרח הטבעי שלהם ועם האדמה שלהם ,ואפילו עם המפלים והאשדות והלבה והגעש, ולמצוא לכולם מקום כאן ,במולדת האהובה שלו ,היקרה לו ,החשובה לו כל כך. במעין קולאז' של מולדתו בהשתתפות פיסות מכאן או מכאן ,משם ומעבר לשם ,מהיקום ומחוצה לו — הוא מחבר תמונות מרהיבות שמהדהדות באלף חלקיקים ,תמונות רחבות וחובקת־כול ,שרק אצל חברו הצייר הנהדר צבי טולקובסקי ,נמצאו מספיק בדים לכסותן. אלו הם סיפורים ושירים הנובעים מנפשו וממקלדתו של אדם שהספיק לחיות חיים מלאים ,חיים עשירים ,הן בעשייה והן בהגות ופיוט; חייו של אדם שטיפס לפסגות ,הן פסגות הרים של ממש ,והן פסגות מטאפוריות של הצלחה והישגים כחוקר בתחום המדעי שעסק בו .אדם שידע לקיים קשרי עומק עם הזולת ,שזכה לחוויות של תשוקה ורומנטיקה ,והוכה בעצב של אובדן טרגי .פיסות החיים שבמקרה — או שלא — מפעפעות בנימי נפשו של דב בהט, בן שמונים וכבר לא אפרוח ,אבל עדיין מביט על העולם ,לא רק בחוכמה עמוקה שנצברה עם השנים ,אלא גם במבט של תום ,ובסקרנות רעננה של ילד ,ומוצא דרך חדשה לעבד את כל מה שלמד כחומר ביד היוצר ,ולזקק מכל זה רסיסי חוויות מילוליות נדירות ביופיין. הדמויות בסיפוריו ובשיריו של בהט הן ישראליות מאוד, ובה במידה גם אוניברסליות .מופיעים פה בכפיפה אחת אנשי אקדמיה ,עולים חדשים ,פוליטיקאים ,הורים וילדים מתבגרים ,גברים ונשים מכל שדרות החברה ,שהדחפים הבסיסיים הגבוהים והנמוכים מפעילים אותם — התשוקה לאמת והתשוקה לכבוד ,התשוקה לאהבה ולסקס ,להישג מקצועי ולהכרה — הכול בערבוביה האנושית כל כך ,שקל לזהות בה את עצמנו. האנושיות של בהט חלה גם על בעלי החיים — לא פעם בסיפוריו ובשיריו הוא יודע לדבר בקולם ומזווית ראייתם של 2015.indb 30ינוי םינזאמBook- דורית זילברמן טלטול מנגנוני הקליטה על ספרו של דניאל עוז" ,מדוע לא תראוני בדרכים" ,כתר 95 ,2015 ,עמ' א פשר לסכם את הסימן הכי חזק של מה שכתב דניאל עוז בשתי מלים :דיסוננס קוגניטיבי .אם במכחול: הרי אלה ציורים של אשר ,שבהם יד מציירת יד שמציירת יד ,ואין לדעת איזוהי היד האמיתית ואיזו המצוירת ,ושמא התבטלה הדיכוטומיה הזו בין המסמן למסומן .ואולי המשך — לילי פרי הציפור והים במשעול הקונספציות אריות והיפופוטמים ,של עורבים וציפורי שיר ,של חתולים וכלבים ודובים ,וכולם זוכים אצלו למבע רגיש ,מלא כבוד ,לא מתנשא ,החודר אל מתחת לעורם ואל תודעתם המנוחשת. אל כל היצורים ,גדולים כקטנים ,אנושיים וחייתיים ,הוא מתייחס כאל אחיו ואחיותיו ,כאל מי שחולקים איתו ,בזכות, את המסע .את החיים המסקרנים ,הקשים והמלהיבים על פני האדמה הזאת. הקנבס הרחב בו פועלות דמויותיו של בהט ,מגוון ועשיר .נפגוש בו מגוון רחב של סיטואציות חברתיות, פוליטיות ,תרבותיות ,היסטוריות וגיאוגרפיות .נתור את הסאוואנות האפריקניות והררי קרח ,ההייררכיות הגבוהות והזוטרות של השלטון והאקדמיה ,אלפי שנות גלות יהודית והרנסאנס באיטליה ,ספרות ואמנות ,לפעמים אפילו מופעים סוריאליסטיים ,על־טבעיים. כל אלה ,רחוקים וקרובים ,משתלבים יחד לפיסות חיים מרתקות שנושמות ומתקיימות יחד ,זו לצד זו ,ומצטרפות לתמונת הבריאה כולה .זהו קולאז' צבעוני ומרהיב־עין כבריאה עצמה :לעיתים מבזיק בחום־אפרפר ולעיתים אדום־ אש או כחול של לילה כהה ,ורק בדידותו הקיומית של האדם זוהרת לבדה בחשיכה .אלו הן יצירות מלאות אהבה ,אבל הן אינן חסרות ביקורת ,ובהט לא מפחד להזהיר אותנו מפני האובדן הצפוי של כל מה שיקר לנו במולדתנו זאת ,ושל כל מה שראוי לחיות למענו. 28/05/2015 12:32:44 האמנות של דניאל עוז מכוונת לשם .אם פילוסופית, מדובר בטאוטולוגיות — הנחה פילוסופית שמאיינת את עצמה .כבר יש מקום אחד של אושר ,אז קוראים לו בדרך השלילה" :אלפוע" .השליח רץ לבשר בשורה בהולה אבל לאורך הדרך ,ובגלל הבהילות ,כל המערכות שלו מגיעות לקצה ,כך שכשהוא מגיע ,כל מה שהוא יכול להוציא מפיו הן התנשפויות .זה לא שאין בשורה .יש .אבל הדרך חיסלה אותה ,או המאמץ לבשר .או המאמץ להגיע בזמן כדי לבשר. דניאל עוז מושך את תשומת לב הקורא לצורת הבשורה ,אל מצב הגוף ,אל התגובות הפיסיולוגיות — וגם זה אומר הרבה על חשיבות הבשורה ,על גודל המאמץ ,אבל זה לא אומר מה שהקורא מצפה :אין לבשורה תוכן כלשהו( .ולכן הבשורה העקיפה היא אולי זו :שמור על הנשימה שלך במירוץ החיים המטורף ,כי ממילא הרצון להביא לעולם בשורה יאיין עצמו בדרך). מבחינה אסתטית דניאל עוז משתמש בשתי טכניקות מרכזיות :האחת היא מה שהמשוררת יונה וולך קראה" :יופי בתנאי של הרף זוועה" .היפה והלירי והנוגע ללב מופיע תמיד בד בבד עם הזוועתי .באחרים ,זה לא היפה ,אלא המגוחך, מצחיק ,שאינו עולה בקנה אחד עם המזעזע ,ובכל זאת משולב בו .כאשר שתי הדרכים אינן עולות בקנה אחד — התוצאה היא גרוטסקה .בהשוואה לספריו הקודמים ,דניאל ממ ֵצב בכתיבתו עמדה פילוסופית קיומית, עוז הבוגר יותר ַ ונקודת המוצא שלה היא גרוטסקית .זו עמדה המוכנה לשהות באי ודאות ובתוך סתירה פנימית קבועה בין הזר והמוכר ובין המצחיק לזוועתי או למזעזע. למשל :חזיר הבר נקרה בדרכי חזיר בר שנתפס בגדר התיל והוא פצוע ותש ממאבקיו להשתחרר .בכוחות אחרונים נחר מרות על רעבו המייסר והתחנן שאצילו .הזמנתי מונית ומיהרתי לחזור עם ראש חסה ומזמרה .חזיר הבר זלל את החסה ,אולם כאשר פישקתי את הלהבים לחתו את הגדר ,הפציר בי אל נא .התרגלתי. ברם ,עודי רעב ותהיתי האם תסכים להביא עוד אוכל. התלותי ,או הקורבן ,משעבד את העצמאי ,או את החזק. זהו כוחם של חסרי האונים .שלמדו לתמרן ולנצל במסווה של חולשה את מי שחשב את עצמו לבעל האונים .הקורא חש גם רחמים וגם זעזוע כלפי החזיר .כדי להבין יותר טוב את הגרוטסקי כדאי לשים לב לעוד טכניקה שדניאל עוז משתמש בה. טכניקה זו קרויה — היפוך המערך הנפשי .טכניקה העומדת בבסיס כל בדיחה .האקספוזיציה בבדיחה גוררת את המערך הנפשי של הקורא לכיוון א'" :אני מרגיש 31 2015.indb 31ינוי םינזאמBook- 32 שעזרנו לאחד את כל הקבוצות בעם" ,אומר ליאור שליין, המערך הנפשי של השומע מעריך :מדובר באיש שאחדות העם חשובה לו .ואז באה הפואנטה ומהפכת את המערך הנפשי שנבנה קודם" :נגדנו" .המערך הנפשי החדש של הקורא הוא הפוך — מדובר באדם שאחדות היא הדבר האחרון שחשוב לו .בדיחות מהסוג הסטירי והגרוטסקי לא נועדו רק להצחיק ,אלא כדי לטלטל ,ולו במעט ,את מנגנוני הקליטה והתפיסה של השומע .דניאל עוז עסוק בטלטול הזה .הוא לא מספר בדיחות ,שעובדות על פני השטח ועל הטווח הקצר .הוא משאיל את המנגנון הזה לשם משלים יותר עמוקים. לדוגמה :שיא אימת ההוויה "מאז עזבו ציפורי הסיוט את גן שנתנו איננו אוהבים לישון עוד .נכספים אנו לשוב ולהסתייט". המערך הנפשי של הקורא בונה עמדה של — מי הפסיכים האלה שכמהים לסיוט. "בעצת ספר נושן הנחנו פירורי דודא תחת לשונותינו בתקווה לשוב ולחלום בלהה"( .דודא — גם דודאים וגם הרעב התוקף לאחר עישון סמים) שורה זו מבססת ומחזקת את המערך הנפשי הראשוני של הקורא ואז: "איננו רוצים שאימת הווייתנו תגיע אל שיאה לאור היום". כשהמערך הנפשי מתהפך מתבררת הסיבה ,והיא הגיונית ושפויה .עכשיו מעשיהם ברורים ואפילו מובנים :עדיף לסבול סיוטים בזמן שבדרך כלל באים סיוטים ,וכבר התרגלו להם .היום מוקדש לעניינים אחרים. דוגמה נוספת מעשייה שייתכן וסיפר אותה רומי אישה גרומה וירחית קלסתר רצה לקראתי ברחוב כשהיא מצביעה על מילים בספר פתוח .בלי שמ התנשפות אמרה אני בטוחה שאתה לא מודע לכ אבל את כל הבדיות של בדו כבר אחרים .הנה למשל מעשייה שסיפר אותה רומי הרבה לפני .העמדתי פני מצי בכתוב והודיתי שהצדק איתה .כאשר הסתובבה והלכה ,צעקתי לה ואילו אני סיפרתיה הרבה אחריו " בתרבות המערבית יש חשיבות רבה למקוריות ,ובעקבותיה לזכויות היוצרים .עד כדי כך שאף אחד לא מייחס חשיבות לעדכון ,לקונטקסט ,לחידוש ,לעכשוויות .ברור שהפיתוי הוא להתייחס פה לפרשנות ארס־פואטית בלבד ,כמו גם להרבה סיפורים בספר ,אבל אני מבקשת לטעון שזהו משל קיומי ורחב הרבה יותר ,במובן זה שכל אדם מספר נרטיב מסוים כסיפור חייו ולא רק סופרים. 28/05/2015 12:32:44 ממש כשם שאגדות העם ואפילו אגדות הילדים ,או שמא מוטב — אגדות שעברו לילדים כשהאנושות התבגרה, באות לפענח חידות לא מודעות ,ולהסביר אותן בדרך חווייתית ולא בדרך עיונית ,כך גם משליו של דניאל עוז עושים .ועל כן צריך להיזהר מפענוח מסוים .כבר שמעתי ש"לשכת התחבורה" פוענחה באופן ארס־פואטי ואני אטען שזה פירוש מצמצם .אמנם גם הפירוש הארס פואטי מתיישב עם המשל על אחד הרבדים אבל לא רק .זהו בהחלט משל קיומי: לשכת התחבורה לשכת התחבורה שוכנת בקצהו של רחוב חד סטרי שהינו ללא מוצא ,ולפיכ איש לא שב ממנה ליידע על כ את ציבור הנהגים .על גג הלשכה מנחת מסוקים שבאמצעותו באה והולכת שרת התחבורה .אם אתאהב, אדאג להתאהב בשרה .היה ותדמה זו לאהבותיי הקודמות ,אתנחם ביודעי כי שומה היה עלי לציית לחוקי התעבורה. השרה מסמלת את קפיצת הדרך ,אבל אם גם היחסים איתה יהיו כמו היחסים באהבות הקודמות שלו ,יידע הדובר שצריך לציית לחוקי הדרך ,ואין קיצורים .ולכן זו נחמה, ריהביליטציה לדרכו עד כה. ומשהו על הסגנון :זה לא זן הסיפורים האלה הם הצורה החדשה של סיפורי רשת .זה גודל הסבלנות של קוראי הרשתות החברתיות ,וזו הסוגה שיותר ויותר צעירים נוטים אליה .המבקרים המיושנים אוהבים לקשר את הסיפורים הקצרים האלה למשלי זן ,אבל זה רק מפני שמכל סוגות העברה זו הסוגה הקצרה ביותר .הסיפורים של אתגר קרת כבר ארוכים מדי לסבלנות הקליפית של הרשתות .לי כשלעצמי אין תלונות :יש בסיפורים של דניאל עוז תיאורי דמויות מלאי מעוף הגם שהם מינימליסטיים כמו "פנים ירחיים תלומי מצח" לי זה משרטט בשניות את מראה הדמות .ישנם דיאלוגים ,ישנו המנעד הלשוני ,העובד על כל רובדי השפה ,מנעד מבית מדרשו של עוז האב — ואין סיבה לקפח את עוז הבן מלהחמיא לו על כך ,ויש להתייחס להערה זו בלי תסביכי נפוטיזם .ועוד ידובר על הלשון האגדית־נדירה המעורבת בסלנג ובמקצבים הצעירים ביותר בשפה. אי אפשר שלא להתפתות לסיום לענות על השאלה: "מדוע לא תראוני בדרכים" כי הדובר אינו הולך בתווך אלא על קו האופק .כאילו בקצה .כאילו על חבל דק .אבל גם כי הוא עובר בדרכים בריצה ,רץ ונעלם ,שכן עליו להספיק לבשר בשורה בהולה. 2015.indb 32ינוי םינזאמBook- בית א' אסתר ויתקון מדרש שיר בלב הגשם חיים דותן ִעיר סוֹ ֶאנֶ ת ּגוֹ ֶע ׁ ֶשת רוֹ ֶע ׁ ֶשת ֶ ּג ׁ ֶשם ָאפֹר ָרטוּב יָ רֹק ִ ׂש ַיח יָ רֹק ָעטוּף ִט ּפוֹ ת ֵמי יַ ֲהלוֹ ם ִצ ּפוֹ ר כּ ֹה ְק ַט ָ ּנה ְמ ַפ ֶ ּזזֶ ת ִמ ְת ַח ֵּבאת ֵמ ָענָף לְ ָענָף ְמ ַק ּ ֶפ ֶצת לְ בַ ָדּ ּה ַּב ֶ ּג ׁ ֶשם ִ ׂש ְמ ַחת לֵ ב עוֹ לֵ ז ָּב ֲאוִ יר זְ נָ בָ ּה ׁ ַש ְרבִ יט ְמנַ ֵ ּצ ַח ֲעלֵ י ִּתזְ מ ֶֹרת ְסמ ּויָ ה ִמ ַּב ַעד ִט ּפוֹ ת ַה ַח ּלוֹ ן ַמ ִּב ִיטים ֲאנִי ָּב ּה ,א ּולַ י ִהיא ִּבי ָענָף זָע ְּברו ַּח נִ ְס ֶּת ֶרת ִהיא ֵאינֶ ָ ּנה ְּבלֵ ב ַה ֶ ּג ׁ ֶשם ִהיא ְּבלִ ִּבי ׁ ַשנְ ַחאי "בלב הגשם" הוא שיר פואנטה מענג .השיר פותח בתמונת כרך הומה ביום סגריר וגשם ,רקע ניגודי להתרחשות המתפתחת בו .השיר בנוי כולו מסדרת תמונות קצרות המתוארות מבעד לעיני הכותב ,המתגלה לנו לקראת הסוף כמי שעומד מאחורי חלון ומתבונן החוצה אל העולם. סופו של השיר מפתיע ומעצים את הנאת הקורא. מתברר שהמתואר לכל אורכו באופן מפורט ומדויק אולי אינו מציאות ריאלית ,כפי שהתפתינו להאמין ,אלא מציאות לבו של המתבונן אל פנים נפשו. משהו נשאר לא פתור .ייתכן שחלק מן המציאות המתוארת הוא "אמת" חיצונית אובייקטיבית הנשקפת לעיני המתבונן־המשורר ,ורק גיבורת המציאות — הציפור הקטנה — היא דמות סמלית למציאות רגשית בלב המתבונן השר. ויתכן גם אחרת. 28/05/2015 12:32:44 עיר סואנת גועשת רועשת השיר נפתח בסדרת שמות תואר המבטאים קולניות עוצמתית המיוחסת לעיר גדולה — שנחאי ,על פי החתימה בתחתית השיר. סואנת ,גועשת ,רועשת" — מילים נרדפות הבאות להדגיש את עוצמת הקול שמפיקה העיר הגדולה .אולם מעבר להבעת חוויית רעש המילים הללו טעונות משמעות ֵ העיר הגדולה .אין זה רק הרושם הראשון שהמשורר חווה בבואו אל העיר ,או הרושם הראשון שהוא רוצה להעביר אלינו .יש במילים ניסיון למצוא אמירה חיובית פילוסופית בחוויה זו הפונה אל חוש השמע. העוצמה הקולית של העיר מחוברת לאיתני הטבע, מקורה באל .המילה "סואנת" מעלה מיד את הים הגדול הסואן בגליו; המילה "גועשת" מציירת בעיני הקורא הר געש עם רעמי לבה המתפרצת מלועו; המילה "רועשת" ,מקבלת גם היא תוקף של איתן טבע אלוהי .במקרא "רעש" פרושו רעידת אדמה( .עמוס א' א') גם בשפת ימינו משתמשים במושג "רעש" לציין רעידת אדמה .אם כן ,שלושת הביטויים מעצימים את כוח הרעש בעיר הגדולה ,שאי אפשר לרסן, כפי שאי אפשר לרסן את איתני הטבע. בית ב' גשם אפור רטוב תמונה שנייה מצטרפת לתמונת הרעש בבית הקודם, שהאדם עומד מולו מגומד וחסר אונים כמעט .אולי בגלל האפור השולט בעיר אין אפשרות לראות פרטים אלא רק לשמוע את מהות העיר ברעשה .הגשם גם הוא תוצר הטבע" .גשם אפור" — אווירה של אור מצומצם .אולי מדכדך משהו .האפור יכול ליצור אווירה של התכנסות לתוך הנפש פנימה .כי העולם החיצוני מאבד את צבעיו המגרים את העין ,ולכן יש אנשים שיום אפור מעורר בהם רגשות נעימים. האפור מתמלא חיות במילה "רטוב" .אין מי שאינו מכיר את החוויה המרעננת של הרטיבות ,אם כי המילה הזאת פתוחה גם למשמעות מהנה פחות .להיות רטוב פירושו לפעמים להרגיש קר ,חסר הגנה ,תחושת אי־נעימות בנסיבות מסוימות. 33 2015.indb 33ינוי םינזאמBook- ניתן לפיכך לומר שהבית הזה פתוח לרגשות מנוגדים — לרגש נעים ,אך גם למבוכה. בית ג' ירוק שיח ירוק עטוף טיפות מי יהלום המילה "ירוק" נזרקת לתוך הנוף האפור .העין נאחזת בצבע המבטא צמיחה ,חיים ,העין מתבוננת מופתעת ושמחה למראה. המראה מצטלל .מצבע אחיד ירוק צומחת תמונה מפורטת ויפה עד מאוד — שיח ירוק העטוף בטיפות מים שהפכו ליהלומים של ממש בעיני המתבונן .המילה "עטוף" מעבירה אלינו תחושה של חום ,של אהבה והגנה .היופי של טיפות המים שהפכו ליהלומים הוא מקור לתחושת הגנה ,נעימוּת ורוך .המתבונן בעיר הגדולה עלול להרגיש אבוד ,ואולי כבר מרגיש כך ,אבל נפשו נאחזת במראה שיח היהלומים ומתעטפת בו. בית ד' ציפור כה קטנה מפזזת מתחבאת המתבונן מקרב את עדשת עינו אל השיח ומגלה בה ציפור, כה קטנה עד שרק הוא הבחין בה .יש כאן איזו פליאה גדולה על זערוריות הציפור ועל החיוניות שלה — היא "מפזזת", מקפצת בזריזות ומפיצה אור בניתוריה — "פז" — זהב ,ומיד היא מסתתרת .ציפור פלאית משהו שאי אפשר להתענג עליה יותר מדי זמן .זעירותה של הציפור עומדת בניגוד לעיר הענקית הרועשת .אין סיכוי לשמוע את קולה של הציפור הקטנה בעיר הסואנת ,גועשת ,רועשת ,אך אפשר לראות את תנועתה .היא מסתתרת כנראה בין ענפי השיח .מפני מי מפני מה מסתתרים יצורים קטנים ,נמרצים ,תוססי חיים ומקריני אור כי הרי הם כה קטנים ופגיעים. ואולי היא מסתתרת כי זה טבעה .ואולי זה טבעו של המתבונן בה ,הרוצה שהיא תסתתר מעיניו כדי לכסוף לראותה שנית .כדי לייקר אותה בעיניו. בית ה' 34 מענף לענף מקפצת לבדה בגשם שמחת לב עולז 28/05/2015 12:32:44 ואכן היא מתגלית שנית לעיני המתבונן ,והפעם היא נמרצת עוד יותר .מעצימה כביכול את המחזה שהיא עורכת לעיני המתבונן בה .היא מקפצת מענף לענף לבדה בגשם .זו ציפור חופשית ברוחה .היא לבדה ,אך אינה בודדה ,היא משמחת לב .הלבדיות אינה מפריעה לה .להפך ,היא תנאי לשמחתה ולפעלתנותה הנמרצת. בבית זה הופכת הציפור לישות אנושית .יש לה לב עולז .כאן אנו מתחילים "לחשוד" שהציפור אינה רק ציפור במציאות חיצונית ,אלא אולי היא גם ,ובעיקר ,סמל לאדם מסוים .אולי למתבונן עצמו ,שהציפור היא רפלקציה שלו. יש כאן אמירה פסיכולוגית .לעתים רק הלבדיות מאפשרת שמחה אמיתית ,מצב של אותנטיות גמורה מצד האדם שאינו צריך להעמיד פנים. בית ו' באוויר זנבה שרביט מנצח עלי תזמורת סמויה תמונת הציפור מתפתחת ומתעמקת .תנועות זנבה נראות בעיני המתבונן בה כתנועת שרביט המנצח על תזמורת .כאן נכנסת המהות האימננטית של הציפור — המהות השירית. הציפור הרי נועדה לא רק לפזז ולעוף ולנתר ,אלא גם לשיר. אך בעיר הסואנת לא ניתן לשמוע את שירתה .לכן התזמורת סמויה .יש לציפור שירה עשירה ומגוונת כשל תזמורת שלמה אך היא סמויה מן האוזן. מעבר למה שאפשר הציפור הקטנה הזו היא בעלת יכולת ֵ היה לדמיין לגביה .היא אחראית להפעלת תזמורת שלמה שבלעדי שרביט המנצח לא תוכל להביא לעולם את צליליה הקסומים .וזו תזמורת "סמויה" — מדוע כי היא ביקום כולו. משום שהיא בלב המתבונן או בדמיונה של הציפור. מה שברור הוא שלציפור "כה קטנה" יש יכולות כה גדולות האם זו עדיין רק ציפור שמנתרת על שיח ירוק בלב הגשם האפור בעיר הגדולה והרועשת שנחאי או שמא זוהי ציפור הנפש של המתבונן נדמה כי התשובה לשאלות הללו אולי ממתינה לנו בשורה האחרונה של השיר. בית ז' מבעד טיפות החלון מביטים אני בה ,אולי היא בי 2015.indb 34ינוי םינזאמBook- התמונה הקינטית מתפתחת ,והמתבונן נכנס לתוך השיר כאחד מגיבוריו — עד כאן הייתה הציפור 'הגיבורה' היחידה בשיר־סיפור זה .מבעד לטיפות הגשם שאינן מהוות כלל חיץ להתבוננות דקת ההבחנה ,תוהה המתבונן אם יש הדדיות בהתעניינות .הוא בוודאי מתעניין בציפור .מאוד .אבל האם גם היא מתעניינת ומביטה בו הכותב נשאר בספק .הספק מאפשר לו לקוות. עד עכשיו משמעות השיר מתגלית ומתחבאת כמו הציפור הקטנה .מיהי הציפור הקטנה בעיר הגדולה שנחאי ציפור ממש אהובת נפש נסתרת אולי נפשו של הכותב המתגלה לו ונחבאת חליפות .שהרי גם נפש האדם משחקת איתו מחבואים. בית ח' ענף זע ברוח נסתרת היא איננה בלב הגשם עכשיו נכנס עוד שחקן משנה לעלילה — הרוח .הרוח מניעה ענף ,והציפור שוב נסתרת מעיני המתבונן האוהב אותה .זהו כמעט סוף הסיפור — נדמה שההסתתרות אינה זמנית אלא טוטלית .אך האומנם הציפור איננה בלב הגשם — חד ,חלק וכואב .איננה בלב הגשם ,וגם לא בשיח הירוק .האם נעלמה לה האם עינו של המתבונן נחלשה או אולי החלון התמלא בטיפות גשם ואין לראות עוד מבעדו כמעט נותרנו עם טעם של תהייה .אך אז נכונה לנו הפתעה גדולה :השיר מסתיים במשפט האוחז את הקורא ומטלטל אותו בהנאה ,כי לכך לא ציפה — לתשובה בת שתי מילים. בית ט' היא בלבי הציפור לא נעלמה — היא נמצאת בלבו של המתבונן .וכבר אין חשיבות למה שיעלה בגורלה ,גם לא חשוב אם ימשיך המתבונן לראותה או לאו .הציפור כעת במקום בטוח .היא עברה טרנספורמציה מציפור ריאליסטית בעולם החיצוני — לציפור הנפש .לסמל פנימי של המתבונן הכותב .ואולי, אולי כל המתואר בשיר היה מלכתחילה רק תמונה בנפשו. בלבו 28/05/2015 12:32:44 דליס סיפור אהבה עם סוף קשור על "סיפור אהבה עם סוף קשור" מאת אילנה רימלט ,שלושה סיפורים על כלבים ואדוניהם ,כרמל 153 ,2015 ,עמ' ב שלוש הנובלות של הספר המיוחד הזה ניתנת רשות הדיבור ופתחון לב לחייהם ולרגשותיהם של כמה נציגים מעם הכלבים .כל סיפור וכלביו .מעבר לשתיקות בין שתי הישויות שאינן דוברות אותה שפה ,הגיבורים של הספר ,הכלבים ,מביעים דעתם על הסובב אותם — אדוניהם, השכנים ,האורחים בבית ,וכן על כלבי השכונה והחתולים. בסיפור הראשון הדוברת היא ביבה שמבטאת את נקודת התצפית שלה בתוך אפיזודות שבנו את ימיה ,מהיותה גורה נטושה ,דרך אימוצה ועד זקנתה ,כשהיא מלווה ורצה אחר המכונית המתרחקת הנושאת את גופת גבירתה. זהו טקסט במונולוג רגשני ,תוך הצטלבות מעניינת, בין תחושות של אדם ושל כלבו .ביבה היא כלבה מעורבת, ללא אילן יוחסין ,ללא מראה מעורר התפעלות .בכרונולוגיה מסודרת היא פורשת את תולדות חייה מרגע היוולדה ,בתוך קופסת קרטון סתמית ונטושה עם אחיה הגורים ועד מותה, עליו היא מדווחת .היא מודעת לנוכחותה ביקום .מקומה של הכלבה בתוך מערך אנושי קונבנציונאלי נחשב לזניח בסולם חשיבותו ,וכאן ,הכלבה ביבה ,מעלה את דרגת הערך שלה למעלה ראשונה .הכלבה מואנשת ,והיא חווה את כל התחושות המוכרות לבני האדם :עלבון ,זלזול ,כבוד ,כעס, הבנה ,חמלה ,התאהבות ,תשוקה ,קנאה ,חוסר סיפוק צרכים, פינוק .כבר מהיותה גורה ,הוטבעה בה כמיהה בסיסית להשתלבות בתוך משפחה אוהבת .הגדרת מרחב מחיה מהווה יסוד מובהק בתפיסה הכלבית ,שמירה על הבית היא ערך גנטי .הכלבים מסמנים טריטוריה בהשאירם כתמי שתן. אלה הם גם ערכיה של ביבה והיא מדגישה אותם. הכלבה ביבה יודעת אהבה ,חמלה ואובדן .גם המחזר שלה, השקדן והנאמן ,יודע להביע כאב על אובדנה בהסתגרות ובעצבות שמסתמנת בארשת פניו. בכל אחת משלוש הנובלות מוצבות שתי זוויות ראייה ,זו מול זו .הכלב מול בעליו .לדוגמא :בזווית אחת נמצאת הכלבה, מבקשת לקבל פינוק מגבירתה ,בזווית שכנגד ,ובמקביל, 35 2015.indb 35ינוי םינזאמBook- הרצל חקק שש מאות חלונות — תצפית להיסטוריה היהודית על ספרו של אוריה באר "שש מאות החלונות", הוצאת 'קונטנטו דה סמריק' 248 ,2014 ,עמ' ה סיפורים של אוריה באר ממוקמים לכאורה בנקודות זמן שונות ,בסיטואציות מקומיות שונות ,אבל מי שמניח את הספר מידו ,מרגיש שיש רוח אנושית מיוחדת ,יש ניחוח וארומה שמחברים את כולם :ניצוצות מן ההיסטוריה של תקומה ומאבק וימי סבל ותלאות. העשירי למניין — כאב ממרחקים אפתח דווקא בעיון בסיפור "העשירי למניין" — סיפור זה יכול להוות דגם לנוסח של אוריה באר .אנו נכנסים לסיפור, המשך — דליס סיפור אהבה עם סוף קשור 36 הגבירה דורשת ממנה להתפנות אל מרחב המחייה שלה ,אל המרפסת האחורית ,והיא רצתה לרבוץ בשנתה תחת מיטת האדונית .בהזדקקותה לליטוף נתקלת בציווי שלילי .דוגמא נוספת :בתקופה בה ביבה ,הכלבה ,גילתה את "נשיותה — המתעגלת" וחשקיה הגופניים נתנו בה אותותיהם ,היא נשלחה לניתוח עיקור ,שבולם את התהליך הטבעי ,ניתוח שהותיר בה צלקת נפשית טראומתית .ודוגמא נוספת בסיפור השני שממנו בא שם הספר :כאשר הכלב המחזר — "סקאד" ,ברח מספר פעמים מביתו אל חצרה ,הוא נגרר ונקשר בשלשלאות ברזל ונמנעו ביקוריו אצלה ימים רבים .אלו הן כמה מן הנקודות המוכיחות הבדלי גישה בין המינים ,חוסר רגישות והבנה לקויה משני צידי המתרס .על אלה קובלת ביבה וקובלים האחרים. לאורך כל הספר נדמה כי הכלבים יותר רגישים לצורכי האדם .הם תמיד מגיעים בזמן הנכון לנחם ,הם זמינים לכל מצב ,יודעים במדויק מתי נצרך מהם להיות תקיפים ותוקפנים ומגינים ,וחשים מתי לקפל זנב ולזוז לפינה .הדבר הוא לא כך מצד בני האדם. הטקסט מוגש בלשון קולחת ,ומתובל בהומור נינוח ,סיפור קטן ונעים ,ולעיתים — דרמה הפותחת פתח לחשיבה . 28/05/2015 12:32:44 ודי מהר אנו נקלעים למצב של "סיפור בתוך סיפור" ,עד השיבה אל נקודת המוצא .התחושה לאחר כברת הדרך היא, שעברנו תהליך של התרת הקשרים ,של קתרזיס. הסיפור פותח בצעידה של המספר בתוך רחוב צר בשכונה חרדית בירושלים ,ומסביב לה כמה בתי כנסת ,ותוך כדי הצעידה של המספר וחברו ,פונה אליהם יהודי מזוקן בכיפה שחורה ומבקש להצטרף לתפילה" :תעשו לנו טובה ,חסר לנו יהודי למניין .עשירי .בואו בבקשה" (עמ' .)72לכאורה פתיחה תמימה ,והסיטואציה פשוטה .המספר מנסה להתחמק בטענה של קוצר זמן" :אנחנו בדרך לכותל" ,אך הבקשה מתעצמת" :אני מאוד מבקש .יש כאן מתפלל אחד ,שאביו נפטר לפני שבוע. הוא חייב להגיד 'קדיש' .זאת מצווה ,באמת מצווה גדולה". חשיבות המצווה להשלים מניין וסיפור ה'קדיש' אינם מאפשרים דרך נסיגה .השניים נכנסים לתפילה כדי לאפשר קיום מניין לאמירת 'קדיש' .לאורך כל התפילה חש המספר, שחברו מתפלל ,כמי שכפאו שד .וכאן מתחיל הסיפור בתוך סיפור .חברו מבקש להסביר לו מדוע הוא שונא להיות 'עשירי למניין'" :זה סיפור עצוב מימי ילדותי...אני נושא אותו איתי כבר עשרות שנים". כאן נשזר סיפורו של סמי החבר ,ואנו נחשפים לסיפור יהודי של גולה וגאולה :אביו של סמי הגיע לצרפת מפלשתינה בסוף שנות העשרים כדי לרפא את עיניו החולות .יש כאן כבר בתחילת הסיפור דילמה של חשש מבגידה בערכים, מפגיעה בערך מקודש .האם לעזוב את הארץ בשל מחלת העיניים היציאה לצרפת נתפסת ככורח המציאות ,שכן את מחלת העיניים ,הטרכומה ,אפשר היה לרפא אז רק בצרפת. גם ההישארות לאורך שנים מוסברת בכך ,שמחלת העיניים טרם התרפאה ,ויש צורך בטיפול מתמיד. כמו בטרגדיה יוונית ,האקספוזיציה היא חזות הכול: הדילמה הזו שנחשפה במערכה הראשונה ,תוליך אותנו בווריאציות שונות לאורך העלילה .האב משתקע בצרפת, ועושה חיל כחזן רב מוניטין .הוא זוכה לתהילה ,וסיום האקספוזיציה מצטייר כפרק שנושא תקוות לעתיד טוב: "עד מהרה נבחר לשיר בבתי הכנסת הגדולים בצרפת :בפריז, שטרסבורג ,מרסיי ובעצם בכל אירופה .הוא הרוויח יפה, ועתידו כחזן וכזמר אופרה במרוצת השנים נראה מבטיח". בפרק ב' של העלילה יש נקודת זינוק ,וגם אפשרות לשלַ ב הסיבוך של העלילה" :הכול התהפך לאחר פלישת הנאצים לצרפת בתחילת מלחמת העולם השנייה" .פרק זה חושף בפנינו תקופה אפלה בחיי יהודי צרפת :משטר ווישי, הרדיפות ,משלוח של יהודים למחנות השמדה. 2015.indb 36ינוי םינזאמBook- אביו החזן המפורסם לוקה במחלת גרון קשה" ,ומקול הטנור הנהדר שהיה לו לפני המלחמה ,נותר קול דקיק, מעורר רחמים ,שלא התרומם עוד .חלומו לחזור ולהיות חזן גדול אבד לעולם". האב שנטש את הארץ בשל מחלת עיניים ,נאלץ בערוב ימיו לנטוש את הקהילות הגדולות לטובת קהילות קטנות, עיירות נידחות .באוויר מנסר סיפור של גמול ,של עונש על אובדן ערכים ,בגידה בערך מקודש. האב זוכה לקבל בקושי משרת ראש קהילה בעיירת כורים קטנה ,ואינו רווה נחת :עליו לעמול קשות כדי לשכנע תושבים להגיע לתפילות .מכאן אנו מגיעים לשלב התרת הקשרים, חשיפת הקשר בין סיפור חייו של האב לתחילת סיפור המסגרת :סיפור ההתנגדות של מספר הסיפור להיות עשירי למניין .אנו נקלעים לתפילת יום כיפור ,לקראת "תפילת 'כל נדרי' הקדושה" .עוד קודם לתפילה סופר לנו על המאבק של אביו באמיל רוזנהיים ,שממעט להגיע לתפילות ,משום שהוא מכור כל כולו ל'כולבו' שלו ,לעסקים .אמיל מצטייר בעיני אביו ,כמי שמעדיף חומר על רוח ,עסקים על ערך מקודש. האב החזן פונה לבנו ,זה שמספר לנו את הסיפור ,לרוץ מיד לכולבו של אמיל רוזנהיים ולהזעיק אותו לתפילה. אמיל מגיע בעל כורחו כשהוא חולה ,והסוף טראגי :למחרת התפילה לוקה אמיל רוזנהיים בדלקת ריאות קשה ומת. כאשר אביו של הילד מתבשר על כך ,הוא מזמן את כל הקהילה לטקס האשכבה .האב החזן עורך את ההלוויה של אמיל ,והאווירה קשה .סמי ,הילד שבגר ,נזכר ממרחק ימים במבטיהם בני המשפחה" :אשתו של אמיל רוזנהיים ובניו דקרו את אבא בעיניהם וכמו אמרו ,אתה הרגת את אבא. אתה והמניין שלך בערב 'כל נדרי'...כן ,אתה החזן שמזמר עתה 'קדיש' ,אתה גרמת למותו". בני הקהילה כועסים על אביו ,נמנעים מלברכו בשלום. המספר נזכר באותה תקופת ילדות פצועה ,השנים שנידו אותו ואת אחיו .שלב ההתרה של העלילה מחזיר את כל החוטים לסיפור הראשוני :סמי המספר חשף את הטראומה של חייו, ומתוודה בכאב" :מאז אני שונא להיות משלים מניין עשירי". שש מאות חלונות — תצפית ללב המנזר מי שקורא בקובץ הסיפורים הקצרים של אוריה באר מתרשם מאמנות הכתיבה ,מאמנות הסיפור :אוריה באר יודע לעצב דמויות בכישרון רב ,מיטיב לחשוף בפנינו דמויות בעלות ייחוד ,בעלות סיפור אישי מרתק .באר שוזר ביד אמן פרט לפרט ,חוט לחוט ,עד לבניית רקמה נפלאה .הדילמות 28/05/2015 12:32:44 שעולות יוצרות מתח בין המציאות לבין ההכרח לשמור על הערכים — וכמו בסיפור הקצר הטוב ,יש בסיפוריו של באר מסר גלוי ,וניצוצות של מסר סמוי. הסיפור "שש מאות חלונות" ,זה הסיפור שנושא את שם הספר ,פותח חלונות לתקופת השואה ,מעצים את הדילמה הערכית ,את ההישרדות כיהודי בעולם כה אכזר. אנו מתוודעים לסיפורה של גיבורת הסיפור הני בילדותה, נחשפים לסיפור משפחתה ,סיפור של פליטים יהודיים שברחו מגרמניה לאחר ליל הבדולח .אביה נאלץ להסתיר אותה במנזר וזוכה להבטחה של אם המנזר לשמור על ילדתו מכל משמר .כעבור שבועות אחדים ,נדרשת הילדה להכרעה מיידית ,אם היא מאמצת את הדת הנוצרית או מסרבת. הילדה מבטאת את הקול הערכי הצרוף ומול עולם קשה ועוין היא נקודת אור. נקודת המשבר הופכת לאסון עבור הילדה הקטנה .ילדה קטנה מול עולם אפל ,מול אם מנזר היורדת לחייה" :אינך רוצה להתנצר....מהיום והלאה את מנקה את כל חלונות המנזר ,ואת לא מפסיקה עד שכולם נקיים ורחוצים" .ימים של תלאות בעולם של חשכה ,ומעשים נוראים נפרשים בין כתליו של מוסד ,המתיימר לבשר קדושה ואמונה וחסד .כדי להוביל לרגע של פואנטה אנו זוכים לשלב של פתרון מדומה" :יום אחד נטלתי ספר קדוש גדול שהיה מונח על אחד המדפים ,הוצאתי מכיסי זנב עיפרון ושרבטתי בעמודו האחרון ,שהיה בלוי מרוב שנים ,כמה שורות שעלו בדעתי .סגרתי את הספר והנחתי אותו במקומו" .וידוי נסתר שנגנז בין דפים מאובקים ,מילים שהפכו לאחר כתיבתן לתעודה ,עדות שמחכה לגאולתה. שש מאות החלונות הופכות להיות נקודות תצפית של הזמן שלא חלף ,של כאב שאינו מרפה ,ושורת הסיום של הסיפור אכן הופכת אותם לנקודת ראות שכל כולה סבל וראייה פנימית ,ראייה לעומק הזמן היהודי האמיתי. לא יאומן כי יסופר הסיפור "מרושקה" שובה את הלב ,סוחף בכל רגע שחולף וכבר חלף ,קשה לדלג על דף .גיבורת הסיפור אינה יהודייה, אלא פרטינית שלחמה נגד הנאצים .הדרך לסיפורה המסתורי של מרושקה ההרואית עוברת דרך פתיחה סיפורית ,שבה המספר מגיע לגרמניה לבקר את חברו היינריך .מכאן מוביל הס ּ ָפר דיטר .די מהר מתברר לדיטר, השביל לסיפורו של ַ שמפקדי החטיבה שלו נקלעים לקרבות קשים עם חולייה מסוכנת שעליה מפקדת הפרטיזנית האמיצה מרושקה. הסיפור של דיטר יוצר מיד בסיס לעלילה אפלה שכל 37 2015.indb 37ינוי םינזאמBook- סיגל נאור פרלמן ים כחול של מילים ֹל־ה ָ ּגדוֹ ל" מאת על "אוֹ ִר ָיג ִמי ְו ַה ָּכח ַ יפה בודמן ביק ,עתון 80 ,2015 ,77עמ' כ ך נפתח ספר השירה החדש והיפה של יפה בודמן ביק: ָּכל ַה ְ ּנ ָחלִ ים הוֹ לְ כִ ים ֶאל ַה ָ ּים וַ ֲאנִי ְּכמוֹ ָתם וְ ַה ּיָם לְ עוֹ לָ ם ִמ ְת ַמ ֵ ּלא וְ הוֹ לֵ ךְ ִס ַירת אוֹ ִריגָ ִמי ּ ּ נוֹ ֵ ׂשאת ַעל ַ ּג ָּבה ְכ ַתב־יָ ִדי ַה ָּמ ׁשו ְּך ְּב ֵעט סוֹ ֵפר וְ גֶ בֶ ר ַש ִ ּגיא חוֹ ֵתר נֶ גֶ ד ָהרו ַּח (שם ,עמ' (6 השיר הזה ,המהווה מוטו לספר כולו ,ואשר שמו כשם הספר ֹל־ה ָ ּגדוֹ ל" ,אוחז את הקובץ בשלושת קצותיו: "אוֹ ִריגָ ִמי וְ ַה ָּכח ַ המשך — הרצל חקק שש מאות חלונות כולה סכנת נפשות ,הקרבה ,נקמה של פרטיזנית .הכול הספר ולהצלתו המופלאה עקב הקשר מוביל להסתבכות של ּ ָ שנרקם בינו ובין מרושקה. הפצע הפעור של הסיפור הכואב 38 סיפוריו של אוריה באר יודעים לקחת אותנו לנקודת פתיחה מפתיעה ,מסקרנת .כך הסיפור "ערב יום הנישואין" שפותח בנקישה על דלת דירה" :היא שמעה נקישה על דלת דירתה, ותחושה לא נעימה אפפה אותה .ניחשה מיד שזה הוא.... הייתה שמחה לו הפר הבטחתו ולא היה בא" (עמ' .)189זאת פתיחה מפתיעה שמרתקת את הקורא. אוריה באר שכה הפליא לספר לנו סיפורים בקבצים קודמים ,יודע לעשות זאת שוב .אתה קורא ומוקסם מיכולת הסיפור הסוחפת ,משביבי היהדות הניתזים מכל אבחה של עט המספר ,מן ההארות הרוחניות שמציתות בקוראים רגשות ,תובנות ,רוח אחרת. 28/05/2015 12:32:44 הים הממשי ,הים כדימוי לתחושת העולם של המשוררת, וסירת האוריגמי העשויה נייר ,אותו חומר לו נזקקת המשוררת כדי לכתוב את שיריה ,לו ול"עט הסופר". הבית הראשון נפתח בחלקו הראשון של הביטוי הידוע ָּ"כל ַה ְ ּנ ָחלִ ים הוֹ לְ כִ ים ֶאל ַה ָ ּים" ,ונמשך כשהדוברת משווה עצמה לנחלים ולפעולתם ("וַ ֲאנִ י ְּכמוֹ ָתם"); ואולם ,סיומו הידוע של הביטוי "והים איננו מלא" ,הופך כאן לסיום אופטימי יותר, לכאורה" :וְ ַה ָ ּים לְ עוֹ לָ ם ִ /מ ְת ַמ ֵ ּלא וְ הוֹ לֵ ְך" .רק לכאורה ,משום שבמחשבה נוספת ,לו היו הנחלים ממלאים את הים ,היה הים מציף את העולם ,וכך ,כבר כאן ,בנקודה הזאת ,מתלכד הים כמטאפורה רחבה למחזוריות בכלל ,ולמחזוריות הזמן בפרט ,עם תחושת העולם של הדוברת :תחושה של הצפה רגשית שהולכת ומתגברת ,ובו בזמן קוטעת את המחזוריות הרוטינית לתהליך שכיוונו אחד. בבית השני מופיעה "סירת האוריגמי" כדימוי שיש בינו ובין הים הגדול ההולך ומתמלא ניגוד מובנה :סירת האוריגמי (אוריגמי הם קיפולי נייר עדינים מעשי ידיהם של אמנים), הינה סירה קטנה העשויה נייר שהוא חומר מתכלה ,וודאי כשהוא בא במגע עם מים שיש בהם לזרז את תהליך כיליונו. אבל לצד הידיעה הברורה שהחומר ממנו עשויה הסירה נדון לכיליון ,הרי הקיפול האמנותי של הנייר לצורה של סירה וכן הכתיבה של הדוברת־המשוררת על גבי הסירה הזו, שירה כנראה ,יש בהם כדי לנסות ולהילחם ,מלחמה אבודה יש לומר ,במה שיקרה והוא כבר ידוע מראש :המוות ,הן זה הממשי והן זה הרגשי כש"הים" יציף בסופו של דבר. השיר מסתיים בשורה מפתיעה :לצד הדוברת־המשוררת הנלחמת את המלחמה האבודה יש מישהו נוסף שנלחם את המלחמה הזו" :וְ גֶ בֶ ר ַ ׂש ִ ּגיא חוֹ ֵתר נֶ גֶ ד ָהרו ַּח" .מיהו הגבר הזה ,יסתבר לקוראים רק בשער השלישי בקובץ שכותרתו כשורה החותמת את השיר; זהו בנה של המשוררת ,רון, רוני ,שכפי שמסתבר מהשיר ְ"צנִ ָיחה ָח ְפ ׁ ִשית" (שם ,עמ' ,)62 נהרג בתאונת צניחה כשהמצנח שלו לא נפתח .השיר הזה, אולי מכמיר הלב בקובץ כולו ,בו הדוברת מוצפת רגשית (לפני השיר הזה ואחריו מתאמצת הדוברת לאפק את הרגש כקיפולי האוריגמי) ,אוחז את הכאב הגדול בליבתו'ִ ... " :מי יך / '...רוֹ נִי ַ /ה ָ ּנ ִס ְ יִ ֵּתן מוֹ ִתי ֲאנִי ַּת ְח ֶּת ָ יך ַה ָ ּק ָטן ַה ְּמחוֹ נָן ִ /א ׁיש ֵר ִעים לְ ִה ְתרוֹ ֵע ַע ַ /מ ְר ִהיב ְּביָ ְפיוֹ ִמ ְּלגוֹ ו ִּמ ְּלבַ ר /נִ ְק ָרא לִ ְ ּי ׁ ִשיבָ ה ׁ ֶשל ַמ ְעלָ ה /וְ ָהיָה לְ ּׁ ִשיר /וְ ַא ּנָה ֲאנִי ָּב ָאה" (שם). כדאי לשים לב לדבר מה נוסף בסיומו של השיר .השיר הכתוב הוא חרב פיפיות כיוון שכתיבתו היא התחליף היחיד האפשרי למה שאינו ממשי כבר :הבן המת .מהבחינה הזו גם השיר הראשון הפותח את הקובץ הוא שיר ארס־פואטי בלית ברירה; כיוון שהממשות אינה אופציונאלית עוד ,נותר 2015.indb 38ינוי םינזאמBook- רק לשלח את סירת האוריגמי המטונימית לכתיבת השיר על פני המרחב הרגשי הדואב. גם בשערים הראשון והשני נוכח הים בכל שיר ושיר. הדוברת ,ניצולת שואה שהגיעה מ"שם" לקריית חיים, מתארת את חייה כילדה וכנערה ,חיים שהים היה מרכזי אתי יְ ֵח ָפה ְ /מ ַד ֶ ּלגֶ ת ַעל בהם ,ולמשל בשיר ֶ"דּ גֶ ל לָ בָ ן" :יָ ָצ ִ ּגַב ַהחוֹ ל ַה ַחם ַ /מ ֲהלַ ְך ָח ֵמ ׁש ַדּ ּקוֹת /לִ ְמחוֹ ז ֶח ְפ ִציַ / :ה ָּכחֹל ַה ָ ּגדוֹ ל ַ /ה ָ ּנ ִדיב ְ /מקוֹ ם ִמ ׁ ְש ָּכן /לַ ֲחלוֹ מוֹ ת /לַ ֲא ָהבוֹ ת ְ /מקוֹ ר ַח ִ ּיים ָ /מזוֹ ן לַ ּׁ ִש ִירים ִ /מגְ ַר ׁש ַה ִּמ ְ ׂש ָח ִקים /לְ יַ לְ ָדּ ׁה ֶש ַ ּילְ דו ָּת ּה "שם" (שם ,עמ' .)13-12הים מתואר כאן כמקום ָאבְ ָדה ָ ׁ / מפלט שסיפק את כל צרכיה של הילדה ,ובלי שתדע זאת אז ,גם את אלה העתידיים כשתהיה כאישה בוגרת ,משוררת ("מזוֹ ן לַ ּׁ ִש ִירים") .לכן ,בים הזה ממשיכה המשוררת להיאחז ָ "מקוֹ ר ַח ִ ּיים" ,אלא גם בעל אף כי היא מודעת לכך שאינו רק ְ כוחות הרסניים כפי שקורה בשיר ְּ "ב ׁ ֶש ֶצף ֶק ֶצף""ְּ :כ ֶה ֶרף ַעיִ ן ׁ/ש ּנ ּו ּ ָפנָ יו ֶ ׁ /של ַה ָּכחֹל ַה ָ ּגדוֹ ל /וְ ֶהעכִ יר ּו ִּ /ב ְע ְּבע ּו ַעד ְּב ִחילָ ה /וְ ָעט ּו ְּב ׁ ֶשצֶף ֶקצֶף /עַל ּכָל ַה ּבָא אֶל ִק ְר ּבָם /לְ לֹא ֶה ֵּתר" (שם ,עמ' .)22השורות הקצרות הללו בבית הראשון של השיר ,המדמות את הקצב המהיר של הים המשנה את פניו והופך באחת למסוכן ,נמשכות גם אל הבית השני ,אם כי כאן, מתמזגת הדוברת עם אותו קצב עצמו והופכת בכוחותיה היא למ ְפרה" :וַ ֲאנִ י — ַ /רגְ ִַלי נְ טוּעוֹ ת ְּ /ב ַּמיִ ם את הים ממסוכןַ , ּגוֹ ֲע ׁ ִשים ַ /ח ְס ֵרי ּבו ׁ ָּשה ֶ ׁ /ש ִ ּנ ְצ ָרכִ ים לִ נְ ָקבַ י /וּמוֹ ִת ִירים /שֹבֶ ל ׁ ֶשל ֶק ֶצף ַמלְ ִּבין ֵּ /בין יְ ֵרכַ י ּ /ובְ רוֹ ם ּ ִפ ְטמוֹ ַתי ַּתלְ ּ ִפ ּיוֹ ת" (שם). לא ייפלא ,לכן ,שאת אהבתה הגדולה של המשוררת לים, אהבה רבת פנים ומורכבת עד מאוד ,היא העבירה ,כנראה ,גם לילדיה המופיעים יחד איתה על שפת הים בתצלום היפהפה על עטיפת הספר ,אותו צילם האב גדעון בודמן .הילדה במרכז התצלום מחזיקה באוויר מעין דלי מפח ,והילד הגדול שמשמאלה אוחז כף מפח או אולי מקל ומציב אותו במקביל לפתחו של הדלי .מלמטה ,מביט על שניהם הילד הצעיר האם ,שתי ידיה מונחות על שיערה ,מחייכת ,מפנה ואילו ֵ מבטה אל עדשת המצלמה שמאחוריה ניצב האב .המבטים המצטלבים של כל הנוכחים מתלכדים כאן יחדיו לרגע נדיר של קשר; אין מי שמבטו מופנה החוצה. בשיר הפותח את השער השלישי שכותרתו "רוֹ נִ י "תחו ֵּמי ִענְ יָ ןְּ :כתוֹ ב ְ 5דּ בָ ִרים ְּב ֵ'פ ְיס ּבוּק'" כותבת הדוברתְּ : ׁ ֶש ֵאינְ ָך יָ כֹל ִּבלְ ֲע ֵד ֶיהם / .רוֹ נִ י / :יָ ם יָ ם יָ ם יָ ם יָ ם" .ואת קובץ שירי האהבה הזה ,היפה כל כך ,הנפרש על פני שלושה שערים ,מקדישה המשוררת לרוני ,בנה ,שאהב אף הוא אהבה גדולה ,אולי בזכותה ,את הים" :וַ ֲאנִ י אוֹ ֶמ ֶרת ֶ ׁ /ש ָא ָדם ַחי / וְ ַק ָ ּים ָּ //כל זְ ַמ ׁן ֶש ֵ ּי ׁש ִמי ֶ ׁ /שזּוֹ כֵ ר אוֹ תוֹ ָ /ח ֵסר אוֹ תוֹ ...זְ כֹר ְדּ בָ ִרים ׁ ֶש ֶ ּנ ֶא ְמר ּו ִּ /ב ׁ ְשעוֹ ת ָרצוֹ ן /זְ כֹר" (שם ,עמ' .)76 28/05/2015 12:32:44 עדינה בר־אל חיים של אהבה, כאב ושמחה קוזוינר על ספר שיריה של דבורה ִ "בארץ ההר הלבנה" ,טרקלין2014 , ס פר השירים של דבורה קוזוינר הוא סיפור של אהבה וכאב .אהבה לאימא, לאבא ,לבן־זוגה ולצאצאיה. וכאב גדול על אירוע טראגי — נפילתו של בנה — שתמיד נמצא ברקע במידה זו או אחרת. וכל האהבה הזו ,וגם הכאב, משתלבים אצלה בטבע .יש לה דו־שיח מתמיד עם ההרים ,הים, העצים ,הפרחים ,זריחות ושקיעות ועונות השנה .לעתים נדמה כי היא עצמה מופתעת עד כמה הטבע יכול להזדהות ואף להיענות למכלול הרגשות שבה ,שמציפים אותה .וכל זה מובע בשפה פיוטית ,עשירה ביותר ,עם תיאורים מרהיבים, שמשולבים בהם האנשות ובדימויים. " ָ ּגח ַה ּיוֹ ם ַה ּנוֹ לָ ד ֵמ ֶר ֶחם לֵ ילוֹ /לִ ְהיוֹ ת מו ָּפזָּ ,כחֹל וְ צוֹ ֵחק/ . ַעל ִמ ְר ּ ֶפ ֶסת ַה ּ ַש ַחרְּ ,ברֹאש ָה ָהרָ ,ע ַמ ְד ִתי ְ ּ /פשו ַּטת זְ רוֹ עוֹ ת וָ לֵ ב ,לְ ַה ְק ִּביל ֶ /את ּ ָפנָ יו ,לְ ַח ְּבקוֹ ,לִ ְצלוֹ ל ַּב ָּכחֹל ,לִ ְצחוֹ ק ִא ּתוֹ ְּ /בכָ ל ּ ֶפה ,לְ ַח ְּתלוֹ ֶאל ַא ֲהבָ ִתי. אך אין לה אפשרות להיות שלווה לגמרי .ניסיון חייה המר לימד אותה שהכול שביר ,שמשהו עלול להגיח פתאום ולהלום: ַה ָ ּזהֹב ַה ּזֶה לֹא יְ ַפ ֶּתה אוֹ ִתי לִ ְשקֹט / ,לִ ְש ּגוֹ ת ַּב ֲחלוֹ מוֹ ת ּ ָפז ְמלַ ְּט ִפים ְּב ֵעינַי ִּ /כ ְק ִט ָיפה ַר ָּכהֵ / .מ ֵעבֶר לָ ִע ּק ּולִ ים ֵמ ִציץ ַה ִּבלְ ִּתי ָצפוּי ַה ֶ ּזהַ / ,ה ְּמס ָּתר ְּבכָ ל ִס ְד ֵקי ַה ֶדּ ֶר ְך ,אוֹ ֵרב לַ ֲהלֹם ְּ /ב ֶרגַ ע — רֹגַ ע ָּת ִמיםֶ ,רגַ ע — רֹגַ ע ָשבִ יר / ,לְ ַה ְח ִש ְ יך ְּתהוֹ ִמי ּולְ ַע ְר ֵּבל ִּבי ּ /תֹהו ּ ּ־בֹהוּ. ולמרות הצל הכבד על חייה ,היא מחליטה להמשיך בחיים , להכניס בהם אור וליהנות ממה שהם מעניקים לה .זו הנאה 39 2015.indb 39ינוי םינזאמBook- משה גרנות שירה לירית נוגה על ספר שיריה של יערה בן־דוד "איזון שביר" ,הקיבוץ המאוחד,2015 , 110עמ' נ ימה של תוגה מוחשת בשירים שבאסופה הזאת ,וקבוצה גדולה ממנה יוחדה לאנשים אהובים החיים עמנו ,וגם לאלה שהלכו לעולמם .רוב השירים במדור "ואני שומעת לאם האהובה אותה צוחקת בקרבה" (עמ' )58-41מוקדשים ֵ שחוותה שכול: "אמי מפוררת את חייה לרגעים ציפוריים /הפורחים מזיכרונה / .עיניה נמלאות מכפות ידיה הפתוחות אל / שלבי התריס של מטבחה / ,דבר לה עם ציפורים אורבות רעבות / ,מאומנות לנקר מן המגש( "...עמ' .)44 האם מיישנת את בשיר אחר במדור הזה ,הצובט את הלבֵ , בנה המת: "כאן בצד הזה של הקיר ֵ /אם מיישנת את בנה המת/ . משנה לשנה מתמעט בכיו / ,ובכל זאת היא ממשיכה המשך — עדינה בר־אל חיים של אהבה ,כאב ושמחה מן הנופים והטבע הסובבים אותה ,ובוודאי שזו הנאה מצאצאיה ,עד הנין שנולד לה ,נכד לבנה המת .וכך בשיר האחרון בקובץ" ,מעגלים" ,שנכתב בעת "צוק איתן" ,היא כותבת: 40 לאבד /דם ,ברזל ,מלח או מרבצי שקט / .כבר אינה יודעת מה היא /מאבדת ,ואבדותיה תל אבנים מצטבר". (עמ' .(49 בשיר "בלוז להוד מלכותה" (עמ' )51מופיעה האם בחלום בדמות של מלכה ,לא על כיסא גלגלים היא נוסעת ,אלא על "גלגלי זמן חלקלק"" ,על מדרכה כעל שטיח מלכות", והמשוררת עצמה משמשת "שומרת החותם שלה ואין בלתי". גם מחוץ למדור הזה מוזכרת האם האהובה (עמ' .(68 ,65 בשיר "הסתלקות" (עמ' )57-55מוזכר מותו החטוף של האב ,ומותו הטרגי של האח: "רק במות אחי מת גם אבא שלי באמת / ,קודם לכן מתוך הסתלקותו /היה מתעורר ונרדם בי חליפות"( .עמ' .)57 לאח הזה מוקדש מדור שלם בספר" :לאחי שהיה — לפני, אחריָ ,ק ֶצה" (עמ' 59ואילך). מלבד בני המשפחה שהלכו לעולמם מזכירים השירים עוד דמויות אהובות שאינן ,כמו הדודה מרסל ודודה ֶרנָ ה, ודודה שלי ,והדוד שהייתה לו בת זוג "זהובה" — כולם מנוחתם עדן (עמ' ,)80 ,79 ,78 ,77 ,76וכן עוד שתי דמויות, ציפי וחנה ,שהקורא איננו מודע לקרבה שלהן למשוררת — עמ' .(31 ,30 האם ,אישה קבוצת שירים מוקדשת לאומנת המסורה של ֵ נפאלית ,שנטשה את משפחתה במרחקים (עמ' .(85-83 אופייני לאופי הנוגה של האסופה הוא הסונטה "מלך לבדו": "איוב ֶמלֶ ך הייסורים ָמלַ ך לבדו /על ייסוריו ,לא השתגע /ביום הכיפורים ,רק בחג הבא אחריו /כי לא היה לו על מה לכפר"( .עמ' (67 ָ"העוֹ לָ ם ְסבִ יבֵ נ ּו ְמבָ ֵר ְך אוֹ ָתנ ּו ְּ /ב ָש ָעה זוֹ ַּ ,ב ֲח ָר ָדה וְ ַא ֲהבָ ה: ָּ /ברו ְּך ּבוֹ ֲא ָך ,יֶ לֶ ד " כאמור ,השירה באסופה זאת היא מאוד לירית ,לכן המילה "אני" תופיע תכופות ,אלא שמילה זאת רחוקה מלהביע זחיחות הדעת — אדרבה ,היא חושפת את הנפש המיוסרת בשאלות שאין להן פתרונות: המשוררת מצליחה לרגש בשיריה ,לסחוף את הקוראים לראות ולחוש את המראות ואת התחושות שהיא עצמה חווה ,לתפוס יחד עמה רגעים שונים בסביבתה ובחיי אנוש. "אני משוררת מושקעת מאוד / ,יש בי משקעים בלתי פתורים /כמו גבשושי סלע /שעונים זה אל זה /בעלייה התלולה /משני צידי האספלט השחור למנוע מפולת". (עמ' (15 28/05/2015 12:32:45 2015.indb 40ינוי םינזאמBook- ובשירים אחרים: "אני משוררת בלי כרטיס ביקור /דו צדדי ,בעברית ובשפה זרה / .עובדה שגם בלי זה אני נושמת ,חושקת, מתנתקת ,נקשרת ,נפרמת ,קמה סובבת ,כושלת", (עמ' .(20 "אני כותבת כדי להעביר /את הזמן בשיטוטים בין גופי נפש ,חפצים וקולות /שאינם באים עוד לקראתי". (עמ' .(21 "אני קופת שרצים עלומה נשלפת /מן הבוידעם של הרגשות הכי טחובים( "... ,עמ' .(17 יערה ,שהיא גם אמנית קולאז' וגם זמרת של מוסיקה קלאסית — לא ייפלא איפוא אם שני תחומים אלה מוזכרים בשיריה (עמ' .(76 ,71 ,64 ,63 ,37 ,25 אני שייך לקוראים המחפשים בספרות גם קצת נחמה על ייסורי האדם עלי אדמות ,על העקובים הרבים בפניהם הוא מעומת בחייו הקצרים ,ובהחלט חיפשתי את הנצנוץ האופטימי הזה בקובץ שלפנינו .המשוררת מצטטת מספר פעמים את "אליס בארץ הפלאות" של קרול לואיס (עמ' ,8 ,)24 ,21ספר שמציע דרך חלומית להפוך את הבלתי אפשרי בית הסופר ע”ש שאו טשרניחובסי אגות הסופרים העברים במינת ישרא )ע”ר( THE HEBREW WRITERS ASSOCIATION IN ISRAEL לאפשרי ,את הדמיון למציאות ,ספר של משחק המוביל לאופטימיות .חיפשתי הבזקים של אופטימיות בספר זה, שיש בו הרבה זיכרונות על מתים ,ומצאתי מעט .אהבה היא כידוע אחת המתנות שקיבל האדם מהטבע ,מתנה שמשכיחה להרף זמן את המוות .האהבה בקובץ זה ,אפשר לומר ,שהיא בערבון מוגבל — השיר "אהבה נכזבת" (עמ' )26מספר בסרקזם על אהבה של ספרן ל ...ספרייה ,לאחר שפוטר מעבודתו שם: "'אני בא לספרייה כי אני יתום /אני פוחד למות לבד בבית /אז בא לספרייה' ,אמר אברהם הספרן /שפוטר מן הספרייה ויצא ממנה בברכת' / :בהצלחה' ו'תודה' אחרי עשרים ושלוש שנים של חיבוק ספרים". בשיר "גרוויטציה" (עמ' )90יש רמז לאהבה ,המייחלת למות ביחד .בשיר "דלת מסתובבת" (עמ' )100האהבה כרוכה באכזבה ובכאב ,וב"שיר אושר" (עמ' " )94השמחה נקנית בקנאות קטנות" .נקודת אור של ממש יש בשיר "שבע באהבתו" (עמ' ,)74לפיו מסתבר שהמוות אינו סוף פסוק באהבה. האסופה שלפנינו חושפת בפני הקורא משוררת מוכשרת מאוד ,משכילה מאוד ובעלת כושר ביטוי מעורר התפעלות, ליריקה נוגה במיטבה. רח׳ פן 6ת-אביב-יפו ,ט' 03-6953256/7 אתר • www.hebrew-writers.org :וא[email protected] : ראיונות ספרותיים בבית הסופר ספרות ואמנות ומה שביניהן :בהנחיית אריה אבנרי -סופר ועיתונאי בתכנית • :רם אורן -סופר ועיתונאי ישראי .עם צאת ספרו :כבשה שחורה -ספר יגיטי חש אייפ אריה אבנרי • אורה עשהא -משוררת ,סופרת ,חורת ועורכת ישראית .עם צאת ספרה: פיסות אשה יום רביעי ,כג' סיון תשע"ה • ,זיוה במן פמהפט -מנהיגת אמנות צה" .עם צאת ספרה בחורף א צחנו ,10.6.2015שעה הסופר • 19:30,תומר נפתי -נגינה בבית • עי זיברשטיין -שירה כניסה חופשית רח' פן ,6ת”א 41 28/05/2015 12:32:45 2015.indb 41ינוי םינזאמBook- שער השירה דב בהט ִח ּי ּו ְך ָצ ִעיר ָּב ָרק ֵמ ִאיר ֶאת ָהעוֹ לָ ם. ַר ַעם ַעז ְמזַ ְעזֵ ַע ֶאת ָה ְר ִק ִיעיםֶ ׁ .ש ֶמ ׁש ֲח ָד ׁ ָשה מוֹ ִפ ָיעה ,וְ ַה ָ ּים נִ בְ ָקע. ֵמ ָית ִרים נִ ְר ָע ִדים, ְקלִ ִידים ִמ ְתנוֹ ֲע ִעים, ַמנְ ְ ּגנוֹ נִ ים נִ ְמ ָּת ִחים. סוֹ נָ ָטה ָּב ָאה לָ עוֹ לָ ם. ְס ִט ָ ּיה ַה ְרמוֹ נִ ית מוֹ לִ ָידה ׁ ְשלֵ מוּת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָּב ּה ח ֶֹסר ׁ ֶש ֶקט ׁ ֶשל ַמנְ ִ ּגינָ ה ֵאין סוֹ ִפית. ִהיא וְ הוּא ָאכְ ל ּו ֵמ ֵעץ ַה ַדּ ַעת וְ ִה ּנֵה ּפוֹ ֵרץ נָ ָהר ׁ ֶשל לַ ָּבהַּ ,ב ֶ ּזלֶ ת מ ֶּתכֶ ת ַמ ִ ּק ָיפה ֵעץ זַ יִת ְמשׂ ָֹרג. ִח ּיו ְּך ָצ ִעיר נִ ָ ּצת ַעל ּ ָפנָ יו ׁ ֶשל לֵ אוֹ נַ ְרדוֹ ֶדה וִ ינְ ִצ'י. 42 28/05/2015 12:32:46 אמו דפני ְּב ׁש ּו ָרה ָא ַמר ַה ּבוֹ ָטנַ אי ֵאינִ י רוֹ ֶאה ּ ְפ ָר ִחים ֵמרֹב ֲח ִק ָירה, לָ גַ ם ַהיֵ ינָ ן עוֹ ד כּ וֹ ִסית ָחכַ ְך ִּב ְ ׂש ָפ ָתיו ּ ָפלַ ט ִּב ְמ ֵה ָרה, ִמ ֵהר ַה ְּמבַ ֵ ּקר ְקרֹא ְס ָפ ִרים ַה ְר ֵּבה לְ כַ ֵּבד ֶאת ַה ְּס ִק ָירה, ִה ִ ּנ ַיח ַה ַּב ַ ּנאי ַּכף ַה ִּט ַיח ָחנַ ְך ִּבנְ יָ ן נוֹ ַתר ֲח ַסר קוֹ ָרה. ָא ַסף ַה ְּמ ׁשוֹ ֵרר ּ ְפ ָר ִחים ,יַ יִ ן, לְ בֵ נִ ים ו ִּמ ִּלים לַ ֲהנִ ָיחן ְּב ׁשו ָּרה. 2015.indb 42ינוי םינזאמBook- אירית שושני פנחס ענברי ְ ּד ַב ׁש ּ ֶפ ַרח ֵּבין ְס ָד ֶק ָיה ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש ִמ ְת ַע ֶ ּללֶ ת ִּבי ְּב ֶע ְדנָ ה ְמפוֹ ֶר ֶרת ֶאל ֵעינַ י ָעלִ ים ְצ ִח ִיחים ֲענָ ִפים ִמ ְתקוֹ ְמ ִמים ׁ ְשדו ִּפים נוֹ ֶע ֶצת ַמלְ ָמלוֹ ת ְמ ַס ְּמאוֹ ת ִ ּג ּבוֹ ָרה לֹא ַעל ׁ ִש ָירה לָ ּה יֵ ׁש ֶּכלֶ ב נְ ִח ָ ּיה ִמ ְת ַר ּ ֵפסֵ :עינָ יו זוֹ לְ גוֹ ת ְדּ בַ ׁש ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש לֹא יְ כוֹ לָ ה לוֹ לֹא יְ כוֹ לָ ה לָ ּה נִ ְפ ָּתלוֹ ת וְ ָק ׁשוֹ ֵתהן ַדּ ְרכֵ י ַה ְּסלִ ָיחה ֵּבין ְמבוֹ כֵ י ַה ֵ ּלב ִדּ ְמ ָעה ָק ְפ ָאה ַעל זְ ג ּוגִ ּיוֹ ת ָה ַעיִ ן ּ ֶפה ּ ָפעוּר ְּכמוֹ ָדּ ג שושי קלאס ַּכ ְפתוֹ ר ּו ֶפ ַרח ְּכ ׁ ֶש ֲאנִ ׁישוֹ ַמ ַעת ֶאת ַע ְפ ַע ּ ֶפ ָ יך מ ּוגָ ִפים ְּב ִח ּיו ְּך נִ ּנוֹ ַח וְ גו ְּפ ָך ְמכ ְפ ָּתר ִּבי ֲאנִי נִ ְר ֶדּ ֶמת ָעמֹק ָּכל ָּכ ְך ׁ ֶש ּלֹא ַמ ְס ּ ִפ ָיקה לִ ְפרֹם ֲא ִפ ּל ּו חוּט 28/05/2015 12:32:46 ַרק יָד ּ ְפ ׁשו ָּטה ֵאלַ יִ ְך ו ֶּפ ַרח ֵּבין ְס ָד ֶק ָיה פנינה עמית ָעפ ּו ִלי ַה ׁ ּ ָש ַמ ִים ֵא ְ יך ָעפ ּו לִ י ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם וְ נָ ְפל ּו ָה ֲענָ נִ ים ִמ ָּמה נִ בְ ֲהל ּו ַה ִ ּצ ּפ ִרים ַה ּׁ ְשלוּלית ַה ְ ּק ַט ָ ּנה ׁ ֶשאוֹ ִתי ׁ ִש ְ ּק ָפה ַרגְ לִ י ׁ ֶש ֶּט ֶרם ָ ּד ְרכָ ה ָּב ּה ֲענָ ִקיםֶ ,הא ַמנְ ִּתי ּ ַפ ַעם ,יָ ְרד ּו ִמ ׁ ּ ָש ַמיִ ם לָ ַד ַעת ֶאת ְּבנוֹ ת ָה ָא ָדם. ּוכְ בָ ר לֹא. וְ ַה ְ ּי ׁשו ָּעה לֹא ֵמ ַא ֲהבָ ה ָּתבוֹ א 43 2015.indb 43ינוי םינזאמBook- פנינה פרנקל ׁ ַש ִ ּיט ָא ֵפל ַה ַ ּי ַער ְמ ַמ ֵהר ָורץ ַעל ְ ּגדוֹ ת ַה ָ ּנ ָהר הוא אוֹ ֵסף או ִּדים ְמ ַע ּׁ ְשנִ ים ׁ ֶשל ָּב ִּתים ׁ ְשחוֹ ִרים ֵמ ֵא ׁש ִופ ַיח. ֵאין ׁ ָשם ִא ׁיש. כּ ָ ּלם נִ ׁ ְש ְּכח ּו ְּבתוֹ ְך ִמ ּטוֹ ת ָה ֵעץ ְּכ ׁ ֶש ָהעוֹ לָ ם ָע ַמד ִמ ֶ ּלכֶ ת. ַה ּטוֹ ב נִ ֵ ּצ ַח ׁ ָשםָ .ה ַרע ה ְר ַחק. "ש ַא ֲח ֵרי" ַא ְך ַּב ּב ֶוקר ׁ ֶ נוֹ ָתר ַרק ְּכ ָפר ָק ָטן וְ גַ ם הוּא נֶ עלַ ם. ל ּו ְל ָין ָרד ּום ִה ְתעוֹ ַר ְר ִּתי ַּב ּב ֶֹקר הס ִפינָ ׁה ֶשלִ י ָ ּצ ָפה לְ תוֹ ְך ֲאגַ ם ָחלָ ק ְ ַעל ּ ְפנֵי ְר ִא ׁי ָשקוּף ַעד ָהא ֶֹפק. וְ ָה ַעיִן ְמ ַח ּ ֶפ ֶ ׂשת יָ ֵת ׁד ֶשל יַ ָּב ׁ ָשה לִ ְק ּב ַֹע נְ ק ַדּ ת ַה ְת ָחלָ ה ְּכ ֵדי לְ ַס ֵּמן מ ּולָ ּה ֶאת ַה ּסוֹ ף. ְּכנָ ַפיִם ְ ּגדוֹ לוֹ ת ׁ ֶש ִּלי ְמ ִטילוֹ ת ֵצל ֲענָ ק וְ נֶ א ָחזוֹ ת ַּב ָ ּגדוֹ ת וַ ֲאנִי ְּכמוֹ ל ּולְ יָ ן ָרדוּם ַמ ְחלִ ָיקה ִמ ַ ּגל ֶאל ַ ּגל ְמ ַא ֶ ּזנֶת ַח ּיַי ֵּבין ֵע ִצים יְ ר ִ ּקים לִ ְפר ַֹח לְ בֵ ין יַ ַער ָא ֵפל וְ זִ כְ רוֹ נוֹ ת לְ ַא ֵּבד וְ לִ ׁ ְשכּ ַֹח. 44 28/05/2015 12:32:46 2015.indb 44ינוי םינזאמBook- הסיפורת שערהסיפורת שער יצחק גנוז שחקן הפורים ד מותו הייתה ידועה לכל ילדי העיירה .הוא היה ידידם הגדול של כולם .קצר קומה היה מושקה ,וחטוטרת הזדקרה מאחוריו ,שפתחה את פי מעילו והפשילה את חזהו החלק השחום .שתום־עין ומרכיב משקפיים גדולות, שזגוגיותם האחת תמיד סדוקה שתי וערב ,ובצדם האחד משוכים לעבר אוזנו התפוחה .במכנסי רכיבה מרופטים ראוהו תמיד כשכל צבעי הקשת בצבצו מטלאיהם,והוסיפו לאישיותו גון פורימי גם בימי חול קודרים וחדגוניים. הוא ידע הרבה מלאכות ,ובכולן עסק :מהסקת התנורים בבתי הגבירים ,ניכוש הגינות ,מריטת התרנגולות לפני הימים הנוראים .בתקופת החורף נע בהילוכו הברווזי בחוצות המושלגים .רועד קמעה מהקור .מתכרבל במעילו הבלוי כשחבל עבה חגור על מותניו וגרזן תחוב בו .אי־פה אי־שם היה קורא אותו מאן־דהו לחטוב לו את עציו .ותמורת זה מזמינו להסב לשולחנו ולהתכבד בארוחה חמה ,ולפעמים מוסיף לו משהו ככל אשר ליבו ידבנו .מעולם לא עמד מושקה על המקח גם עם מי שקימץ בשכרו ,ומעולם לא ביקש משהו מאדם ללא תמורה. לא תמיד גורלו שיחק לו .לעיתים קרובות פגשוהו עומד ליד חלון־ראווה של המאפייה ,ומבטו תקוע בכיכרות הלחם הטריים ,בדברי המאפה והמתיקה ,שהונחו מעבר לזכוכית, כשעינו האחת המימית צפה על מלאת ,וכולו ריגוש ומיצר. ילדים שפגשוהו בדרכם — עוצרים אותו ,מושיטים לו את היד ,מעשה גבר .הוא מכיר כל אחד מהם ,לפי שמו הפרטי ומרבה לשאול על בית הספר ועסקי אבא ,מרבה לספר על ירושלים והכותל ,על נוח והתיבה ועל כל הסימנים המעידים קבל עולם ואדם ,שימות המשיח ממשמשים ובאים .ככל שהוא מרבה לדבר ,כן מבקיע דמו את עור פניו הכהים ,ורוק מבצבץ משפתיו ובין שיניו העקומות .כך הוא טווה שיריים ומושך בסיפורים .ציבור שומעיו המקיפים אותו שוכחים את דרכם וכמאובנים עומדים קשובים לצלילי נעימות נפשו, הבוקעים מתוך דבריו. 28/05/2015 12:32:47 בפורים היה מושקה אחר .דומה ,שכל השנה הייתה כמין פרוזדור ארוך ומייגע לטרקלינו של יום זה .בבוקרו של יום היה יוצא לרחובה של עיר ,הדור בלבושו וגאווה עילאית שורה על פניו .דומה היה ,שקומתו הזדקפה ולבשה גברות יתר .את גבו וחזהו כיסה מעיל עשוי קרטון ועליו שפע של ניירות צבעוניים .על ראשו מבריק כתר וממותניו נמשכת החרב העשויה פח מנצנץ .בהליכתו הייתה מין טפיפה של הכרת ערך עצמי ומזמן לזמן היה מדלג על השלגים שנערמו בסמטאות הרובע היהודי ,שמא יאונה רע למגפיו הקרועים. חבורות ילדים מזדנבות אחריו ,מוחאים לו כפיים ושורקים. מצפים לו ליד פתחו של כל בית עת נכנס לשם בחזרו על הפתחים .בהיכנסו לבית מברך ב"פורים שמח" .מתיר את חרבו מהחגורה ,מעמידה בפינת הבית ומפזם את פזמונו: "היום פורים, מחר חסל, תנו לי פרוטה, ומנות מלוא הסל". לא תמיד נותנים לו מנות מלוא הסל ,ולא תמיד את הפרוטה המיוחלת. ביום כפור ,עת רוח קרה ומקפיאה השתוללה בחוץ ,קרה המקרה .דעתו טרופה עליו ונקלע בטעות לבית שאינו מבני ברית ,לקול צחוקם הפראי והעילג של דרי הבית ,יצא משם ללא החרב כשקצה כתרו שבור ,ומעיל הקרטון פרום עליו. בצעדי ייאוש ניגש לעברו השני של הרחוב ,התיישב על קצה המדרכה ונעץ מבטו לחללו של היום השוקע .בכי יללה מר נחנק בגרונו ומעינו האחת הבריקה דמעה ,גלשה על פניו הכחושים סכופים ,ונפלה מטה ,על לובן מרבד השלגים . 45 2015.indb 45ינוי םינזאמBook- אוריה באר המעיל ה יה זה לפני יובל שנים ,עמדנו אז לחגוג את בר המצווה שלי .אבא סבר שיש לחגוג אותו על כל פרטיו ודקדוקיו ,למרות התקופה הקשה דאז ואמצעיו הצנועים. וכך ,כחודש ימים לפני בר המצווה ,קרא לי באחד הערבים, אחרי שחזר עייף ויגע מעבודתו ואמר: "אורקה ,שכחתי משהו ,תסלח לי .עכשיו תקשיב .צריך לתפור לך מעיל חורף לפני הבר מצווה .כזה שילווה אותך שנים רבות". הבטתי בו שניות מספר באלם ,בלא להגיב .ידעתי מניסיוני עימו ,שכוונותיו טובות ,אלא שכמעט כמו תמיד, טעמו אינו כטעמי ,ודרך מחשבתו אינה כשלי. "על איזה מעיל אתה מדבר " ,שאלתי" ,יש לי כבר אחד, והוא מאוד נוח". "לא ,אתה לא מבין" ,צריך מעיל חורף ,גדול יותר ,רחב, חם .כזה שיתאים לכל מזג אוויר .שיעזור לך". "לא ,אבא ,לא צריך .אני מוותר .קנה לי בבקשה משהו אחר". "מה לא שמע לי ,מעיל טוב תמיד עוזר .גם למטרות אחרות .סיפרתי לך ,לא " "כן ,סיפרת"... 46 ואכן ,זכרתי את סיפורו של אבא על המעיל שהיה לו ,שם בעיירה הקטנה ברוסיה שבה חיו .מסתבר ,שאחרי המלחמה הגדולה ,הייתה לסבא ,אביו של אבא ,חנות דגים קטנה במרכז העיירה .הם היו מביאים אותם בדי עמל מהנחל הרחוק, לאחר שקנו אותם מהדייגים הגויים ,ואחר כך מוכרים ברווח קטן לתושבים ,ומתפרנסים בצמצום. השקוצים ,הגויים הצעירים והפרועים שבעיירה ,חמדו את הדגים ,ובלילות זממו להתפרץ לחנות ולגנוב אותם .הם הניחו ,שהיהודים ,מוגי הלב האלה ,לא יעזו להתנגד להם, גם אם ייתפסו בשעת מעשה .דא עקא ,שלאחר שפרצו לחנות באחד הלילות ,נתקלו באבא ,ששכב על הדלפק, עטוף במעילו הכבד ,ובצדו מקלו הארוך .אבא היה אז רק בן שש־עשרה ,אבל אמיץ ועז נפש .אבא חבט בהם קשות במקלו ,השליך את המעיל הרחב על אחד מהם ,עטף אותו בו ,והמשיך לחבוט בו עד עילפון .אבא ,בסיועם של המקל 28/05/2015 12:32:47 והמעיל ,חגג את ניצחונו .השקוצים לא העזו שוב לפרוץ לחנות. "אז זהו .צריך תמיד מעיל כבד" ,היה חוזר ואומר" .אתה לעולם לא תדע מתי תזדקק לו". אותו מעיל כבד וחם ליווה את אבא גם בדרכו הארוכה לארץ ישראל .הוא היה כבן שמונה־עשרה בלבד כאשר הגיע טריאסט ועלה חסר פרוטה כמעט על האוניה. ברגל לנמל ֶ "יש לך מספיק כסף " שאל הקצין הראשון. "לא ,אין לי הרבה". "גם לא למחלקה השלישית " "לא". "אז יש מקום רק על הסיפון" ,הפטיר הקצין בבוז. "בסדר" ,השיב אבא" ,אני אישן בלילה על הסיפון". הוא נתן לקצין את פרוטותיו האחרונות ועלה על האוניה. בימים היה מסתובב על הסיפון .הוא אכל את מעט המזון שהיה בצקלונו .בלילה היה קר .הוא התעטף במעיל הכבד שלו ונשען על הארובה ,כדי להתחמם .בבוקר גילה ,שהמעיל נחרך בחלקו בשל החום הרב שנפלט מהארובה .בלית ברירה, המשיך להישען עליה בלילות ,עד שהגיע לחופי הארץ. לפני שירד לסירה של הערבי בנמל יפו ,סימן לו ההגאי, שרצוי לזרוק את המעיל השרוף .אבא נטל את המעיל הכבד וזרק אותו בכאב לב לים .הוא הגיע לחוף יפו עם סוודר בלבד .כסף לקנות מעיל אחר לא היה לו. לא היה טעם להמשיך להתווכח .אבא החליט במקומי ונראה שמאומה לא יזיז אותו מדעתו .וכך ,הלכתי למחרת היום לחנות ולמתפרה של מוסיק קליינמן. אדון קליימן היה באותם ימים החייט בהא הידיעה של חליפות ומעילים בתל־אביב הקטנה .הייתה לו חנות גדולה ברחוב נחלת בנימין ,והוא התייחס ביראת כבוד לדרישות לקוחותיו ושיגיונותיהם .באתי לחנותו בשעת אחר צהריים מוקדמת .הוא בחן אותי בקפידה. "אבא שלח אותי". "אני יודע" ,קליינמן הקירח שיסע את דבריי" ,בקשר למעיל חורף ,נכון " "כן". "אז בוא שב" ,הוא בחן אותי מכל צדדיי והחל למדוד אותי בקפידה בסרט מידה. "תבוא בעוד שבוע" ,הפטיר לבסוף" ,אנחנו כבר נתפור". חששתי מפני הבאות ומפני קליינמן בעל הפנים הזועמות. מה הוא מכין לי באתי אחרי שבוע בדיוק לחנותו עמוסת החליפות והמעילים .הפעם חייך אלי במאור פנים. 2015.indb 46ינוי םינזאמBook- "אה ,המעיל שלך טוב ,אז הוא מוכן .בוא תמדוד". הוא נכנס רגע לחדר הסמוך ,הביא מעיל אפור והניח אותו על כתפי הקטנות והצנומות .המעיל היה מגושם ,כבד וגדול .הוא מדד אותו על גופי שעה ארוכה כשהוא מפזם לעצמו איזה פזמון. "זהו" ,פסק לבסוף בחיוך של שביעות רצון. "מעיל יפה ,מה " "לא כל כך ,הוא כבד ולא נוח .שמע ,אדון קליינמן"... "לא לא" ,שיסע אותי" ,אני יודע .אתם הצברים"... "לא אדון קליינמן ,לא רוצה אותו .תחזיר אותו לאבא. לא אקח". הוא הביט בי בתמיהה ,ממצמץ בעיניו והשיב קצרות: "טוב ,אתן אותו לאבא .אתה לא מבין כלום .לך לשלום " עזבתי את החנות בלב כבד וחזרתי הביתה בפנים חמוצות. בערב בא אבא והביט בי ברוגזה .בידיו החזיק את המעיל הגדול. "פגעת בקליינמן ,העלבת אותו .הוא עשה עבודה נהדרת ואתה סירבת לקבל את המעיל .הוא התקשר אליי ,כעס מאוד .תגיד השתגעת " "לא אבא ,אני לא אוהב את המעיל הזה .אל תכריח אותי ללבוש אותו ,באמת". "מה לא " כעס אבא" .שילמתי המון עבורו .תנסה אותו לפחות". אימא ,שעמדה מן הצד והאזינה עד עתה בשתיקה, התערבה לפתע: "אל תרגיז את אבא ,אורקה ,לפחות נסה אותו עליך". "בסדר אימא". למחרת היה יום חורף קר .לבשתי את המעיל והלכתי לבית הספר .כבר במסדרון ,לפני הכניסה לכיתה ,פרצו חבריי בצחוק למראה המעיל המסורבל .צחוקם התגבר ככל שהמשכתי לצעוד לעבר הכיתה .כמה מהם צחקו ללא הפוגה, ואף ניגשו והחלו למשוך בלעג בשרוול המעיל. במשך כל יום הלימודים סבלתי מהקנטות ,מהערות מלאות לעג וצחקוקים .בצהרי היום ,צעדתי הביתה בראש מושפל ובעיניים דומעות מבושה .גמרתי אומר :אני את המעיל הזה לא לובש יותר .בערב ,כשאבא בא עייף ויגע מעבודתו ,ניגשתי אליו: "אבא" ,אמרתי" ,אני לא לובש יותר את המעיל .תחזיר אותו לקליינמן " "מה " נחרד אבא והשיב בצעקה" :שילמתי המון עבורו. קליינמן לא יקבל .תגיד ,אתה השתגעת ,או מה " "לא אבא ,הייתה לי היום בושה גדולה איתו .אז די". 28/05/2015 12:32:47 אבא רתח מזעם .הוא הרים את ידו ורצה לסטור לי ,אך אימא התערבה: "לא ,חיים" ,פסקה" ,אל תכריח את הילד .הוא צודק. המעיל הזה גדול מדי ,כבד .הוא מתאים אולי לרוסיה ,לא לכאן .די ,אני אשא בהוצאה .אני .אל תריבו". אימא נטלה את המעיל המסורבל ותלתה אותו על הקולב בארון .שם היה תלוי מאז. עשרות שנים חלפו .יום אחד פרצה שריפה בדירה שבבית הרעוע ממול לדירת אימי ,דירה שעברה אליי בירושה .צוות מכבי האש הגיעו וכיבו אותה בדי עמל .עשן סמיך של חפצים שרופים היתמר באוויר והכביד על הנשימה. בערב נשמעה דפיקה בדלת .מיהרתי לפתוח .מולי עמדה אישה שחומה ,אתיופית ,שגרה בדירה שנשרפה ,ולידה ילד כבן עשר. "אדון" ,פתחה בתחינה" ,הדירה שלי נשרפה .כן ,שם ממול .תעשה טובה ,תן לילד שלי לישון בלילה אצלך .רק הלילה". "כן בהחלט" ,השבתי" ,אבל ...אין לי כאן כלי מיטה .יש לי בקושי כרית". "אין דבר ,הוא יישן על הספה של האורחים .שם בצד עם הבגדים .אני מבקשת". לפתע נזכרתי: "רק רגע" ,כן ,יש לי מעיל גדול ,ישן .אפשר להתכסות בו". חשתי לארון הקיר של אימא והוצאתי את המעיל הכבד. האישה הביטה בי בשמחה גלויה. "זה מצוין" ,קראה" ,נהדר " יעוד הקטן נכנס לדירתי ושכב על הספה .כיסיתי אותו במעיל הכבד ,והוא נרדם מיד ושקע בשינה עמוקה .יעוד נשאר אצלי לא לילה אחד ,אלא שבוע ימים .הייתי מזמינו לארוחות במסעדה סמוכה ,וגם קונה לו חפיסות שוקולד שאהב .בלילה היה נוטל את המעיל ומתכסה בו ,כמו היה המפלט האחרון שלו .בבקרים ,ועוד לפני שהגעתי ,היה מנקה בחריצות את המשרד ,מרוקן את המאפרות ומניח כל דבר במקומו. "יעוד חביבי" ,ניסיתי לשדל אותו מספר פעמים" ,עזוב, לא צריך ,יש לי עוזרת שמנקה .היא באה פעם בשבוע". אבל יעוד סירב" :לא אדון ,אני מוכרח .אתה עוזר לי .איך אני יכול אחרת " כעבור שבוע שבה אמו וצלצלה בדלת. "אדון יקר" ,אמרה בחיוך של הכרת תודה" .אתה הצלת את יעוד .עזרת כל כך". 47 2015.indb 47ינוי םינזאמBook- היא הוציאה מכיסה ,לתדהמתי ,שני שטרות של מאה שקל והושיטה לי אותם .דחיתי את ידה. "נו באמת ,מה איתך " אמרתי נעלב. היא חייכה ,היססה רגע ,ואחר־כך החזירה את השטרות לכיסה. "והמעיל הזה" ,הוסיפה" .הוא הציל את הילד .כמה חם היה לו ,איזה מעיל נפלא". "את רוצה אותו " שאלתי. "חס ושלום .מה קרה לך ,אדון טוב .אנחנו עניים ,אבל לא קבצנים". נפרדנו בידידות ,כשהיא אוחזת ביעוד הקטן וממשיכה להודות לי ארוכות גם במורד המדרגות. חזרתי לספה שבחדר האורחים .הרמתי את המעיל המגושם והתבוננתי בו ארוכות בחיבה .אחר־כך ,ליטפתי את שרווליו ושבתי ותליתי אותו על הקולב בארון הקיר של אימא. 48 28/05/2015 12:32:48 אביבה זרקה חלום אימהי ז ו הייתה שעת בוקר ,וכשכמעט ניעורה משנתה החלה להיזכר בחלום שחלמה בלילה ושנגלה בפניה אט אט. החלום היה על אודות ילדה אחת שהיא נשאה על כפיים אל עבר מרחביו הכחולים של חוף ים אחד .ובעודה שכובה בנים לא נים במיטה ,מנסה לשחזר את ראשית החלום ,האישה הזאת זוכרת במעורפל כי בדרכה לעבר פיסת אותו חוף ים, נתקלה בשוליו באי אילו אנשים בלתי מזוהים שהציצו לעבר הילדה במבט תמה .ולא היה איכפת לה אז מאיש ,והיא חלפה על פניהם בלי מורא ,ואפילו בשוויון נפש גמור .גם כשקצתם שאלו אותה ,כשחיוך טוב משוך על פניהם" :היא שלך זאת שלך " אך משום שלראשונה הייתה לה בת קטנה משלה לאהוב, לא ענתה להם ,וכשתיקתה אז ,הטילה שתיקה באותו הבוקר גם על השעון המעורר שבצד המיטה ,כששלחה לעברו יד רפויה שייעצר מיד מצלצולו ,ולא יחבל בהמשך הצעידה שבחלום. והשעון השתתק והשתטח על השידה ומשך אל עבר הרצפה מטה כמה דפי טיוטת ספר שכתבה .ועל הדפים פיזזו קרני שמש ראשונות של בוקר ,חודרות מבעד לחרכי התריס של דירת החדר וחצי שלה ,נושאות עמן גלי אבק דקיק ומערפלות את זוג עיניה שממילא היו פקוחות רק למחצה. וכמובן שיכלה להשיב לאנשים שבחלום" ,שלי וודאי ששלי" ,אך מאחר שלא ציפו ממנה לתשובה — כי שאלתם לא נועדה אלא להביע התפעלות מכך שמבין כל הילדים בעולם ,הילדה הזאת ,היא שלה ,ורק שלה — רק חייכה לעברם בשביעות־רצון .ומשום שלראשונה היה בחיוכה גם מימד חדש של גאווה וגם של ענווה ,עפעפיה ירדו קלות על עיניה ,כמסך של תיאטרון הנסגר לאחר השתחוויה ,ומין תנועת רטט קל שנוצרה בהן כך ,מין תנועת אוויר קלה ,כמו הניעה אותה להמשיך הלאה בצעידתה. עד לפיה חלחל עונג שהזכיר לה את טעמו של הדבש בפה .והיא הרגישה מטושטשת כל כך ממתיקות זו עד שגופה המלא הפך לפתע קליל ואוורירי ,כמזרן שעליו רבצה .ולא, היא לא תקום ,ואת רגעי היקיצה המשיכה להשהות במתכוון, ובלבד שתוכל להרגיש כיצד גופה כמו ניתק ממיטתה. אז לנוע .רק להגיע איתה אל המים .זה מה שרצתה. וכשהמשיכה מעורפלת לשחזר את המשך החלום ,שאלה 2015.indb 48ינוי םינזאמBook- עצמה מה חיפשה כלל במים .ואולי הייתה צריכה לשאול מה היה הקשר בין צעידתה הקדחתנית לעברם לבין העובדה שאתמול ,בבדיקה האחרונה ,אמר לה הרופא בנימת צער בקולו ששוב הפיק מגופה ביצית פגומה ,ושהדבר אולי מחייב אותנו ...עוד אמר לה באיטיות מה ,זמנו פתאום בידו ,וגביניו מתכווצים לעברה ,לבחון את המשך הדרך מזווית חדשה. והיא תחבה את ראשה לכרית השינה .ופניה היו מועדות לעבר שפת המים .בצעדים מוגברים. ואז ,בחלום ,המשיכו האנשים לשאול אותה "שלך זו שלך " בתגובה עפעפיה נעצמו שוב .במאמץ ניסתה לפקוח את העיניים ,אך כבר לא יכלה .אבל כן ,היישר והלאה ממנה, ומבעד למסך של ערפל שבהדרגה הלך וכיסה אותה ,נגלה לעיניה קו חוף שחור למראה שעליו נטועה הייתה שורת בתי־קפה .צלילי מוסיקה חזקים עלו ממנו .הצלילים היו קצביים כמדומה .כן ,כן ,וצללי אנשים נראו ממרחקים נעים בו בצעדי ריקוד — רגליהם מקפצות בלי שיתבוססו כמותה בחול ,וידיהם מתנופפות מעלה באוויר בשמחה .אך לא עבר זמן ותנועותיהם נראו בעיניה מוגזמות ,או עולזות מדי, ואולי משום שחשה מאוימת עתה מצללי הריקוד האלה, שהגיחו מאפלת הלילה המוחלטת ,שהוארה לפרקים רק על ידי האורות שנצנצו מעל שורת בתי הקפה ועל ידי הילת הכוכבים שפיזזו על פני משטח המים — היא והילדה שלה פנו הלאה מהם בצעידה החלטית עוד יותר. היה לה ולילדה בית־קיץ על החוף .זה היה העניין .והיא ירדה ממנו יחד עמה לעבר קו המים .אך דומה שבלי כל הנאה עשתה את הדבר ,כי ירדה אליו כבר פעמים רבות מספור בעבר .ובאותו הבוקר במיטה נזכרה עוד כי בהגיעה לעבר קו המים ,נעצרה מהליכתה ,וכמו סוס בסרט קולנוע שראתה, נשאה את עיניה לעבר האופק הרחב ובחנה את המשך דרכה. גלימת שמיים שחורה בלבד נראתה .והיא השפילה מבטה מטה ,ולרגליה חשה את קצף הגלים שדמה לסבון תינוקות שנשפך מדופנות האמבט .ליחוכו היה מהפנט ,והיא עמדה דומם מרוכזת עד שיכלה לשמוע את רחש המים המתנחשל מעדנות ,זה הים העצמאי והחי כל־כך ,מביטה עוד לעברו ברגע הזה — לא כמו ילדתה בחלום. היא נבעתה לפתע פתאום. כי כשהמשיכה לשחזר את המשך החלום ,נזכרה שמתוך תחושת גאווה אימהית ,ואולי מתוך רצון שלא תיבלע בין גלי המים ההולכים ושוצפים ,נופפה אותה אל על .ואז ,בדיוק אז, כשראשה של הילדה ניתק מהחזה הפועם שלה והונף מעלה, הביטה בה לראשונה והבחינה שכלל לא היו לה תווי פנים. והיכתה בה ההכרה שהילדה הזאת לא הייתה ולא נבראה . 28/05/2015 12:32:48 דונדי שוור הגשר "א י אפשר לעבור את הגשר הזה " אמר רמי למירה מול גשר חבלים הימלאי ,קרוע למחצה, שחיבר בין שני קצותיו של קניון פראי בבוליביה" .אם לא נחצה את הגשר הזה ,אני עוזבת אותך כאן ועכשיו" .אמרה מירה .הטיול שלהם ארך כבר ארבעה חודשים" .את מה " שאל רמי .עקצו אותו יתושים ,הם לנו בשטח כבר שבוע, והמדריך שלהם נטש אותם ליום אחד והבטיח לפגוש בהם בכפר ג'וגה ,מרחק 13קילומטרים מהם אם יחצו את הגשר — ואם לא ,יצטרכו לעקוף את ערוץ הקניון וללכת 45קילומטר בדרך קשה .למדריך לא יכלו להתקשר כי לא הייתה קליטה במקום" .אתה בא " אמרה מירה והחלה ללכת לכיוון הגשר התלוי ,שחבליו היו כה ישנים ,עד כי צמחים השתרגו בתוכם .חלק מהגשר היה קרוע באזור המעקים שלו" .הכי חשוב זה זה שאת מטורפת" אמר רמי "אל תלכי לשם ,את תיפלי למטה". "במילא אני עוזבת אותך" ,אמרה מירה והביטה בו ,ואחר כך הסתובבה וצעדה לכיוון הגשר" .מטיילת ישראלית ,נפלה ממצוק וגופתה לא נמצאה ...כוחותינו מחפשים ,כולל חיליק מגנוס ונבחרת שש שש קטע ...את תיפלי " הוא הלך לכיוונה. תיכף הגיע אליה ואחז בזרועה" .את לא הולכת לשם " "מה זה משנה כבר " צעקה לו ונעצה את ציפורני ידה בזרועו החסונה שאחזה בה. בשלה המשיכה לכיוון צעקת "איי " חרקה מגרונו ,והיא ֶ הגשר. "טוב אני הולך איתך ...משוגעת אחת" אמר רמי והצטרף אליה. "אני אלך ראשון" רמי דרך על מפתן הגשר המתנדנד" .או קיי" אמרה מירה ודחפה אותו "לך כבר". רמי התקדם עליו והגשר החל להתנדנד ולחרוק" .את באה " שאל" .תלך עוד קצת ואז אני אבוא" אמרה מירה. הוא הלך עוד והחזיק במעקי החבל המשורגים בשיח מטפס. מירה התקדמה אליו. "באמת התכוונת לעזוב אותי אם לא אחצה " שאל רמי. "בטח" אמרה מירה ,ועשתה עוד צעד אליו. "אני לא מאמין לך" אמר רמי. "אל תאמין ,זה לא משנה לי". 49 2015.indb 49ינוי םינזאמBook- 50 "כמה זמן את כבר חושבת על זה " שאל רמי .עתה הוא נעמד והביט בה לאחור. "אני בהיריון ממך" אמרה מירה ונופפה בידה שימשיך ללכת. "את מה את מטומטמת אם את לא עובדת עלי ...מה עם הילד — את רוצה לסכן אותו את פסיכית או מה " "כן אני פסיכית ,טוב " "תגידי לי ,איזה עשב עישנת את יודעת שזה יכול להיגמר פה בנפילה של שנינו יא מטומטמת"... "רציתי שתבין משהו". "מה רצית שאבין " שאל רמי. "שאני לא רוצה שתהיה מעורב בגידול הילד או הילדה, וכן — אתה מטומטם". "למה " שאג רמי. "תמשיך ללכת ,עוד לא חצינו את הגשר" אמרה מירה ונופפה בידה. "אני רוצה לגדל את הילד או הילדה לבד .לא אפיל .אין לך יד ורגל בגידול שלו או שלה ,ואתה חופשי להתחיל עם מי שאתה רוצ"... "רגע שכחת שרציתי שאחרי הטיול ננסה לגור יחד בתל אביב טיפשה ...איך אוכל להתעלם מילד שלי הא תגידי לי — ואם אשתכנע — ארוץ עד הצד השני ...בריצת אמוק"... צעק רמי. "חשבתי שתגיד את הדברים האלה". "ואני חשבתי שאפתיע אותך — את החכמה בנשים למה לא לקחת גלולות אם מותר לי לשאול כי זה לא בריא ולא אורגאני נכון ועכשיו את מי אתבע את מי שהרכיבה לך את טבעת הרחם המזורגגת שלא עבדה ידעתי שאת מזל רע ובכל זאת המשכתי ...חברים ,אחי ואחותי אמרו לי להתרחק ממך ,ואני נמשכתי כמו פרפר למנורה מחורבנת אני רץ את הגשר הזה גם אם לא תרצי יא מטומטמת מה עשית לי " רמי החל לרוץ מהר למרכז הגשר .רגלו מעדה פעמיים ושקעה מטה תחת קרשיו השבורים והרקובים .רמי התקדם כאילו לא איכפת לו ליפול לתהום .קולות ציפורי הג'ונגל נשמעו ומירה הביטה בו בשתיקה" .הנה אני רץ", אמר והמשיך לרוץ היכן שרק חבלים חבוטים היו .תרמילו התנדנד ומירה צעקה לו שיפסיק ,אך הוא רץ ודידה לעבר הצד השני .כעבור 15מטרים ,נפל רמי קדימה ונתלה בזרועו השמאלית על החבל התחתון כדי לא ליפול לתהום. "תזרוק את התרמיל רמי " זעקה מירה ,שהחלה להתקדם לעברו בצעדים מהססים .רמי נאנק מעומס המשקל על גבו ולא הצליח להרים את גופו מעלה .הוא נותר תלוי על זרועו 28/05/2015 12:32:48 האחת וכל גופו מפרפר באוויר" .לא יכול לזרוק את זה מהגב שלי מירה ...תבואי אם את רוצה אבא לילד הזה "...אמר רמי חרש ,ומירה הבוכה הלכה לאט לעברו כשהיא מחזיקה בספר פתוח מתחת לסנטרה כדי לא לראות את התהום שמתחתיה. "אני כבר מגיעה רמי ...חכה ...אל תיפול אהובי" אמרה לו, והוא הסתכל בה מתנשף .הוא ניסה לנער את התרמיל מגבו, אך הוא היה תפוס בשתי רצועות על כתפיו ויד אחת הייתה הרי נעולה" .בואי מהר ,אני לא יכול להחזיק עוד "...גנח. מירה זרקה את הספר מידה והביטה בו נופל לתהום .היא הסתכלה לרגע על עצי העד שבגדה השנייה וצעדה באומץ עד שהגיעה אליו .רמי נתלה רק בפרק ידו השמאלית על החבל .מירה הושיטה את ידה ותמכה בידו ,היא אחזה את זרועו המתוחה והמזיעה "שחרר רמי" אמרה לו בשקט מהול בכאב המשיכה" .לשחרר את תתפשי אותי מירה "...קצף יצא מפיו של רמי ,שספר עד שלוש ואמר שבשלוש ישחרר, ואם תוכל למשוך אותו ,שתעשה זאת בכל כוחה .מירה הנהנה בראשה וכשרמי עזב את ידו ונתן לה ללפות את זרועו ,ידע במבט אחד כי נגמר וכי לא תוכל לחלצו .בדרכו למטה שאג רמי "למה " ברגע אחד ארוך ובוהק שייזכר כעוד הפרעה מזערית של הג'ונגל הדרום אמריקאי ,איבד רמי את חייו. לאחר שלושה ימי חיפוש של משלחת ישראלית ,נמצאה גופתו המרוטשת .מירה נותרה שעה ארוכה על הגשר לאחר שנפל .היא בכתה מעט ודיברה אל היילוד .היא פיזמה חרש שירים של להקת כוורת והלכה חזרה בזהירות ,עד שהגיעה לגדה שממנה יצאו .כשהגיעו מטיילים אנגלים למקום, נדהמו לגלות את מירה כשהיא במצב של שיטיון שדבק בה, עד שהביאוה לארץ. הוולד הוצא מרחמה לאחר שפסיכיאטרים קבעו שאינה מאוזנת נפשית .כעבור שנה נישאה מירה לבחור שפגשה בכפר המיוחד לאותם שסטו מדרך המלך אי שם בחו"ל 'ושנדפק להם הראש' .הם חיים כעת בנתניה בדירה שמשקיפה לים. בסלון ביתם יש תמונה ענקית של גשר הימלאי סבוך ,בג'ונגל. בעלה הטרי הפתיע אותה ופיתח את אחת מתמונותיה האהובות מהטיול .כאשר מישהו חדש נכנס לביתם ,אומרת ומסבירה מירה לאורח כי הגשר הזה הוא המתנה של חייה. "אני חייבת לגשר הזה את התובנה כי לעשות ילדים זו צרה צרורה וכי האמת תמיד — אבל תמיד מפסידה ולא מנצחת", ואחר היא מציעה משקה חם או קר ,ומביטה בפניהם בתוגת עולם ששייכת למישהו שחזר — לא חזר ,מאי שם כדי להבין מה שהבין ,ואת הסוד שלו הוא מסתיר היטב ,תחת מסך של נחמדות מאולצת וחיוך שעדיף שלא היה בא לעולם הזה ,כי חיוכים כאלה אף אחד לא צריך. 2015.indb 50ינוי םינזאמBook- דליס ק פיצה במשלוח אישי ופסת הקרטון נפתחה ,עיגול הבצק האדמדם מהביל, מדיף ריח חזק של מוצרלה נמסה .הקופסה הונחה על שולחן מצופה פורמייקה בצבע כחול .היה רק כיסא אחד, עליו ישב יוסי .מאיר יצא מהחדר תוך קריאה" ,אני הולך להביא כיסאות" .הוא חזר עם כיסא אחד" ,הם לא נותנים לי יותר" .ליאור ,שעמד סמוך לחלון המסורג ,פרץ בשעטה אל עבר הפרוזדור" ,אין דבר כזה 'לא נותנים'" ,צרח" ,נראה מי לא נותן" .מאיר ויוסי התיישבו אל השולחן ,עושים בקרטון הפיצה ובשקית הניילון בה נח בקבוק ליטר וחצי של קוקה־ קולה וכוסות פלסטיק" .הפיצה חתוכה לשבע חתיכות ,איך נחלק " שאל יוסי .מאיר הניע קדימה את ראשו ,קירב אפו אל הריח מעורר התיאבון" .אתה רוצה קולה צירפו קולה כצ'ופר" .מאיר ענה שהוא לא שותה קולה כי 'גזים ,זה לא בריא' .צעקות נשמעו מעבר לדלת" :תן לי כיסא ,עוד מעט אחזיר לך ,אל תהיה חרא ,אני צריך כיסא" .שרר שקט לדקה, ושוב נשמע קולו של ליאור מעבר לדלת" ,תיזהר ממני ,אני בלעתי עשר כמוך ,בגלל זה אני כאן". ליאור נכנס עם כיסא ,הכומתה של 'גולני' על ראשו ,מוסטת הצידה מן המאבק על הכיסא ,סגר את הדלת אחריו ,ומיד היא נפתחה ,ואז ,בעודו ניצב על המפתן ,אמר" :לא ,לא מתאים עכשיו ,לא מתאים עכשיו" ,משפט חוזר ,שבפעם השנייה נאמר בטון נוקשה ותקיף מקודמו .הדלת נשארה סגורה. "ליאור ,איך נחלק את הפיצה יש שבע חתיכות" .ליאור ענה בנחישות" ,ניתן למאיר שלוש חתיכות כי הוא שילם יותר" .ומאיר מצידו אמר שהוא לא רוצה יותר משתי חתיכות. תוכן קרטון הפיצה התרוקן מהר. "את לא רוצה את החתיכה האחרונה" ,פנה אליי יוסי. "לא ,לא תודה ,אני לא רעבה" ,עניתי בחיוך" .מה ,גם את לא שותה קולה אולי בכל זאת תיקחי את משולש הפיצה השביעי ,זה ממש טעים ,פיצה שלוש גבינות עם תוספות, הרבה יותר ממה שנותנים ללקוחות רגילים". יוסי ,מאיר וליאור החליטו להזמין פיצה־'טייק הוואיי' מפיצרייה ברמת אפעל ,במרכז השכונה .יוסי שלף מכיס חולצתו כרטיס מגנטי ועליו טלפון החנות למשלוחים .שבת אחר הצהריים ,שקט בכל האזור ,מעט אנשים ,השעות מתנהלות בעצלתיים ,שום דבר לא קורה .יש טרנזיסטור בחדר ,אני ביקשתי מיוסי 'לשים' מוזיקה ברשת גימל, 28/05/2015 12:32:48 'בלדות ים תיכוניות' ,שירים שקטים למוצאי־שבת .שמענו זוהר ארגוב' ,בדד' מצמרר נישא באוויר הטעון ,עצב נוסף כמו ביקש להצטרף לזה שכבר ישנו. "מה אתם אומרים ,בואו נזמין פיצה" ,ניסר קולו של יוסי את הכאב של 'זוהר'. "מה ,באמת ,אפשר להזמין פיצה " שאלתי" .בטח אפשר ,אני עושה את זה כל הזמן ,חצי שנה אני עושה את זה" .עניתי" ,די ,אתה עובד עליי "" ,מה פתאום" ,אמר ועיניו השחורות בתוך עיניי להדגשת רצינותו. "בואו נתכנן את התוספות ,שלוש גבינות ,זיתים ,אנשובי, מה עוד " יוסי התקשר לפיצרייה ברמת אפעל .המשכנו להקשיב לבלדות ,שקטות כמו האווירה מסביב. עשרים דקות עברו ודפיקה בדלת נשמעה .אחות בחלוק לבן הכניסה את הקרטון ואת שקית הניילון עם הדפס הלוגו של הפיצרייה ,נתנה בידי ליאור ולקחה מידיו שקית ניילון קטנה ,כזו של סנדוויצ'ים ,ובתוכה מטבעות ,המון מטבעות נוקשים זה בזה .שקל לשקל נאסף בכדי להגיע לסכום המבוקש ,לטיפ לא נשאר מספיק. ליאור ישן בחדר הסמוך ,הוא בן תשע עשרה ,חייל ב־'גולני' .יוסי בן שלושים ושמונה ומאיר בן עשרים ושבע. יוסי ומאיר שותפים לחדר .כולם מאושפזים בכפייה, במחלקה הסגורה .יוסי היה עד אתמול ב־"קובייה" ,בחדר השמור ,קשור בידיו וברגליו .קודם לכן הורדם בזריקה כי צרח על הרופא ועל האחיות והניף ידיים ורגליים .ה־'קובייה' זה חדר שצמוד לחדר האחיות ,יש בו רק מיטת נירוסטה, ממוקמת במרכז החדר ,מעליה מצלמה שמצלמת את ה־'דייר' כל הזמן .כל תנועותיו גלויות ומופיעות בטלוויזיה במעגל סגור לעיני הצוות המטפל .חדר זה נעול מבחוץ ,המפתחות אצל המטפלים .המקום מיועד לאלה שמסוכנים לעצמם ולסביבה .אסור להכניס הרבה חפצים ,ספר מותר ,עפרון ועט לא ,טלפון נייד מותר ,הנעליים ללא שרוכים .בבוקר השבת הוצא יוסי מהחדר אל ה־"סלון" ,ישב בחדר האוכל שעות ,לביקורת ,לתצפית התנהגות ,לבדוק אם נרגע .רק בלילה הוכנס לחדר רגיל ,בתוך ה־'סגורה' .הצטרף אל מאיר. יוסי אתלטי וגמיש ,כמו מתעמל אולימפי .הוא רפלקסולוג במקצועו וספורטאי מצטיין. ליאור יפה תואר ,גבוה ורחב כתפיים ,עיני תכלת מהממות. שיער קצוץ במכונה ,כומתת 'גולני' צמודה לראשו כל היום, היא מהווה דיסוננס לפיז'אמת התכלת שמאושפזי ה־'סגורה' חייבים ללבוש .במחלקה הפתוחה ,אם וכאשר יגיעו אליה ,יהיו פטורים מללבוש פיז'אמות ,שם ילבשו את בגדיהם .שלושתם סביב השולחן ,בתלבושתם התואמת ,נראים כשלישייה לא 51 2015.indb 51ינוי םינזאמBook- 52 זהה .החדרים מרוהטים בצמצום ספרטני ,שתי מיטות ,שולחן ושני כיסאות ,ארוניות לצד המיטה אין .מעט החפצים דחוסים לשקיות ניילון ,אחת לכל מאושפז ,נעליים ללא שרוכים ,אבל טלפון מותר ,ללא מטענים .את הטלפונים הניידים מטעינים בלילה בחדר האחיות ,בבוקר מקבלים אותם מוטענים .כל חצי שעה יש סיור של אח תורן בכל החדרים. פתאום ליאור התרומם ,ניסה לתלוש באגרסיביות את צמיד היד הכחול מעל פרק ידו ,זה ששמו כתוב עליו ,זה שמסמן את השתייכותו ל־'סגורה' .הוא צעק" ,תזרקו את זה, אני לא שייך לכאן ,אני לא שייך לכאן". הפלוגה של 'גולני' יצאה למסע 40 ,קילומטרים הליכה, בעיקר בשעות החושך .אחרי הלילה השלישי ליאור חש לחץ עצום בחזה וערפול ראייה .הוא צרח" ,כוס אמק ,מת העולם, אני יורה על כולכם ,אני יורה" ,המפקד התקרב ,וליאור הכניס לו אגרוף בפנים .את ההמשך הוא לא זוכר ,וכנראה היה המשך ארוך מאד .הוא התעורר על האדמה ,חבול כולו. כך סיפר בחדר ,זאת גרסתו .יוסי עשה לי סימנים האומרים — 'אל תאמיני לו'. "אל תראי אותי ככה ,כמו שאני ,חתיך ,עד לפני חצי שנה הייתי מאה ועשרים קילו"" .אז איך גייסו אותך " שאלתי. "לא יודע ,גייסו ,רזיתי ,תראי אותי". ליאור הוא גאון מחשבים .אחרי הארוחה לקח את הסלולרי של יוסי ,אצבעותיו נעו בזריזות על הצג ,התקין ליוסי אפליקציות מוזרות ובלתי ידועות" .רוצה גם " הוא שאל אותי" .לא ,מה אני אעשה בכאלו אפליקציות ,מה אני צריכה להגיע לנתונים האלה אלה דברים חסויים"" .אז אני אשים לך סרטים ,שירים ,חדשות ,לא כאלה של ,YNET אחרות ,רוצה תהיי גזעית ,מה את כמו כולם אני יכול לקשר אותך עם כל העולם ,עם ראשי מדינות ,עם בנקים". "לא ,תעזוב ,אני לא רוצה". "הכול למדתי לבד ,פריק של מחשבים אני ,אני יכול לדעת דרך המחשב שלי כל דבר בעולם .אני יכול לפרוץ לכל מעגל". ליוסי יש תיק פלילי לתפארת .גם במקרה זה הוא מאושפז משטרתית .שמעתי אותו מדבר בטלפון על מכות ועל התייעצות — "מה אמרו במשטרה" ו־"מתי אני מוזמן לבית משפט " .הוא שאל אותי אם אני צריכה משהו בחיים, הוא יכול לסדר לי" .כל דבר אני יכול להביא לך ,אם יש לך סכסוך עם מישהו ,אני שולח לו מישהו והוא מסדר .את כל משפחות הפשע אני מכיר". עוד סיפר שאימא שלו לא באה לבקר אותו ,אף פעם לא מבקרת ,כבר נמאס לה מהאשפוזים שלו .הוא אמר שנעים לו כשאני בחדר ,כך הוא מרגיש מה זאת אימא ,דרכי .הוא מתגעגע למחוות של אימהות ,למה שהן נותנות לילדים .הוא 28/05/2015 12:32:48 כבר שנים לא קיבל את זה .יוסי פנה אליי" :אני רואה שאת מטופחת ,יש לך לק בציפורניים ,גם של הרגליים ,אני אוהב ככה .את רוצה שאעשה לך רפלקסולוגיה ,תביאי קרם מחר ואעשה לך .את לא מבינה איך אני טוב בזה ,אני מומחה". והמשיך" ,יש לך גיל ,אבל את נראית צעירה ,את אופנתית, והעגילים שלך מתאימים לסגנון שלך ,כזה מיוחד". מאיר חובש כיפה שחורה ,גדולה ,מכסה כמעט את כל הקרקפת ,הוא מפרדס כץ ,גדל גוף ,מסורבל ,מתנועע בקושי, לרגליו מגפי גומי שחורים ,של רפתנים .מאיר מאושפז כבר שנה ,רוב הזמן ב־'סגורה' .אף פעם לא מבקרים אותו .בן אדם לבד ,לבד בעולם המטלטל שלו. יוסי מבין אותו היטב .האחרים מתקשים לעקוב אחר דבריו ,הגמגום שלו קשה ,והוא אומר חצאי משפטים .רק יוסי סבלני ,רך אליו כמו אחות רחמנייה .יוסי אמר לי שהוא שומר עליו כל הזמן שאף אחד לא יעשה לו משהו רע .גם בלילה מתעורר לבדוק אם הוא בסדר ,מטייל איתו בחצר הסגורה שיש בה סורגים עד גובה שתי קומות ,לטפס אי אפשר .באמצע החצר ישנה סככת מתכת ,במרכזה שני ספסלים .מותר לעשן שם. שאלתי את יוסי" :איך זה שמאיר דתי והוא אכל פיצה מחנות שפתוחה בשבת ,וששליח הביא באופנוע במהלך השבת " .יוסי ענה לי שלמאיר לא אכפת מה קורה בחוץ, הוא חי רק את המחלקה ,את החדר .חודשים רבים הוא ראה רק את המחלקה ,אז אין לו זיקה להתרחשות בחוץ. בערבי שבת הוא מצטרף לקידוש ,ומלבד זאת אין לו גינונים פולחניים ,גם תפילין הפסיק לשים כל בוקר ,כי אסור לו להחזיק ברשותו רצועות ,שרוכים ומיני אביזרי קשירה. בעודנו יושבים ומדברים בנינוחות ,נכנס לחדר ליאור בצעקות" ,אני אראה להם מי זה ליאור" .שוב התעסק בצמיד היד הכחול .הפעם הצליח לתלוש אותו .הוא זרק את קרעי הפלסטיק לפח שליד החלון .וכמו נרגע ,כמו חש העצמה, הכרה עצמית נעלה .ואז התהפך מבע פניו ,בטון בכייני פנה אל יוסי" ,מה אני אגיד להם מחר .כל הזמן הם עורכים חיפושים ,עליי ,במזרן ,בחדר ,אין לי כוח יותר". ובאחת חזר לחדרו ככלב שזנבו נכנס בין רגליו. יוסי פלט לאוויר ,אך למעשה דבריו כוונו אליי" ,חושדים בו שהוציא ממחשבי הצבא חומרים מסווגים ,סודיים דרגה א' .הוא לא מודה .אני במקומם הייתי בודק את הכומתה שלו, בטח טמון בה הדיסק און קי שלו". יוסי לקח את משולש הפיצה שנותר ,יצא אל חדר האוכל, אמר שישים את רצועת הפיצה שם ,אולי מישהו ירצה לאכול .כבוד בין גברים ,חלוקה שווה של הפיצה ,במשלוח ישיר למחלקה הסגורה. 2015.indb 52ינוי םינזאמBook- שער התר ו פבלו נרודה מספרדית :רמי סערי ֵא ְ יך ָה ְי ָתה ְס ָפ ַרד ְס ָפ ַרד ָהיְ ָתה ְמתו ָּחה ו ְּצ ִח ָיחהּ ,תֹף ַה ּיוֹ ְמיוֹ ם ׁ ֶש ְ ּצלִ ילוֹ ָעמוּם, ִמ ׁישוֹ ר וְ ַקן נְ ׁ ָש ִריםֶ ׁ ,ש ֶקט ׁ ֶשל ִמ ׁ ְש ָטח מ ֶּכה ַּת ַחת ַה ּׁ ָש ַמיִ ם. ֵא ְ יךַ ,עד ַה ֶּבכִ יַ ,עד ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ֲאנִ י אוֹ ֵהב ֶאת ַא ְד ָמ ֵת ְך ַה ָ ּק ׁ ָשהֶ ,את לַ ְח ֵמ ְך ֶה ָענִ י, ֶאת ַע ֵּמ ְך ֶה ָענִ יֵ ,א ְ יך חוֹ ֵדר ַעד נִ בְ כֵ י יֵ ׁשו ִּתי ַה ּ ֶפ ַרח ָה ָאב ּו ׁד ֶשל ְּכ ָפ ַריִ ְך ַה ְ ּקמו ִּטיםַ ,ה ְ ּקפו ִּאים ַּב ְ ּז ַמן, ּשדוֹ ת ַמ ְח ָצבַ יִ ְך ו ְׂ ִמ ְ ׂש ָּת ְר ִעים ַּב ַּס ַהר ּובַ ִ ּגיל, נִ ְט ָר ִפים ְּב ִפיו ׁ ֶשל ֵאל ֵריק. ָּכל ִמבְ נַ יִ ְךִּ ,בדּ ו ֵּד ְך ַה ַח ָ ּי ִתי לְ ַצד ְּתב ּונָ ֵת ְך ַה ּמ ֶ ּק ֶפת ַאבְ נֵ ׁי ֶש ֶקט מ ְפ ׁ ָשטוֹ ת, יֵ ינֵ ְך ַה ַ ּגס ,יֵ ינֵ ְך ַה ָּמתֹקְּ ,כ ָר ַמיִ ְך ָה ַא ִּל ִימים וְ ָה ֲענ ִ ּגים. ֶאבֶ ן ׁ ֶש ֶמ ׁשְ ,טהוֹ ָרה ֵּבין ְמחוֹ זוֹ ת ָהעוֹ לָ םְ ,ס ָפ ַרד ׁ ְשטו ַּפת ָדּ ִמים ו ַּמ ָּתכוֹ תְּ ,כח ָ ּלה ו ְּמנַ ַ ּצ ַחת, ִמ ְפ ַעל ֲעלֵ י כּ וֹ ֶת ֶרת ו ְּקלִ ִיעיםַ ,ח ָ ּיה יְ ִח ָידה וְ חוֹ לְ ָמנִ ית ו ִּמ ְתנַ ֶ ּגנֶ ת. (מתוך "מגורים על פני האדמה") אירה סטנברי מפינית :רמי סערי ַּב ֶ ּג ֶבר ֵי ׁש ְמ ָע ָרה ַּב ֶ ּגבֶ ר יֵ ׁש ְמ ָע ָרה ׁ ֶש ִּמ ּתוֹ כָ ה הוּא ָּבא. הוּא ֵאינוֹ יוֹ ֵד ַע ָעלֶ ָיה. ִהיא ֵאינָ ּה ֶר ֶחםִ ,היא ֶאבֶ ן, ַה ָּמקוֹ ם ׁ ֶשהוּא חוֹ זֵ ר ֵאלָ יו ְּכ ֵדי לְ ִה ְת ּגוֹ נֵן ִמ ּ ְפנֵי ָה ִא ּׁ ָשה ַהיְ ׁ ֵשנָה ְצנו ָּפה ְּבתוֹ ְך ּתוֹ כוֹ . ַה ֶ ּגבֶ ר ׁשוֹ ֵמ ׁר ָשם ְּכלֵ י נֶ ׁ ֶשק, ִצ ּ ָפ ְרנַ יִם וְ ׁ ִש ַ ּניִ םֶ ,את ַה ְּתמ ּונָ ה ַה ְ ּקדו ָּמ ׁה ֶשל ֵאבַ ר ִמינוֹ ,לְ ׁ ָשם הוּא הוֹ לֵ ְך לְ ִה ְת ּבוֹ נֵ ן ַּב ֲחלוֹ מוֹ ָתיו, ָצנוּף ְּכמוֹ זַ ַחלַ ,סנְ ֵטרוֹ ֵּבין ִּב ְר ָּכיו. ְּכ ׁ ֶש ָה ִא ּׁ ָשה ִמ ְתעוֹ ֶר ֶרתַ ,ה ֶ ּגבֶ ר ִמזְ ַדּ ֵ ּקף וְ ֵאין לוֹ מ ּ ָ ׂשג לְ ָאן נִ ְקלַ ע. הוּא רוֹ ֶאה ֶאת ַה ּׁ ָש ַדיִם וְ ֶאת ָה ֶר ֶחם, ֶאת ָה ִאיקוֹ נִ ין ׁ ֶשל ַה ּגוּף ְּכ ַח ּלוֹ ן לַ ּׁ ָש ַמיִ ם וְ ֶאת ִּבצּ וֹ ת ֶה ָחלָ ב ַה ָּס ִמ ְ יך ׁ ֶשל ַה ֵחיק, ֶאת ַה ַּת ֲעלו ָּמה נְ ט ּולַ ת ַה ּׁ ִש ַ ּניִ ׁם ֶשל ַה ָ ּצ ָמא וְ ֶאת ַמ ּסוֹ ר ַה ּ ְפנִ ינִ ים ׁ ֶשל ָה ָר ָעב, ֶאת ַה ּׁ ִש ַ ּניִם וְ ֶאת ַה ָדּ ם. (מתוך "איקונין של התשוקה"(1997 , 28/05/2015 12:32:48 53 2015.indb 53ינוי םינזאמBook- חורחה לואיס בורחס מספרדית :רמי סערי ִי ְשׂ ָר ֵאל1969 , ָח ׁ ַש ׁ ְש ִּת ׁי ֶש ְּביִ ְ ׂש ָר ֵאל ַּת ֲארֹב ְּב ֶמ ֶתק ַח ְת ָרנִי ָה ֶע ְר ָ ּגה ׁ ֶש ַה ָ ּגל ּיוֹ ת ְּבנוֹ ת ְמאוֹ ת ַה ּׁ ָשנִ ים ָצבְ ר ּו ְּכאוֹ ָצר ָעצוּב ַּב ֲע ֵרי ַהכּ וֹ ֵפרַּ ,ב ֶ ּג ָּטאוֹ ת, ְּב ִד ְמדּ ו ֵּמי ָה ֲע ָרבָ הַּ ,ב ֲחלוֹ מוֹ ת, ָה ֶע ְר ָ ּג ׁה ֶשל ִמ ׁי ֶש ִ ּנכְ ְספ ּו ֵאלַ יִ ךְ, יְ רו ׁ ָּשלַ יִ םַ ,על נַ ֲהרוֹ ת ָּבבֶ ל, ִּכי ָמה עוֹ ד ָהיִ ית ,יִ ְ ׂש ָר ֵאלִ ,אם לֹא ָה ֶע ְר ָ ּגה ַה ּזֹאת, ִאם לֹא ָה ָרצוֹ ן לְ הוֹ ׁ ִש ַיע ֵּבין צוּרוֹ ת ִמ ׁ ְש ַּת ּנוֹ ת ָּת ִדיר ׁ ֶשל ַה ְ ּז ַמן ֶאת ֵס ֶפר ַה ֶ ּק ֶסם ַה ָ ּי ׁ ָש ׁן ֶש ָ ּל ְךֶ ,את ְט ָק ַסיִ ְך, ֶאת ְּב ִדידו ֵּת ְך ִעם אל ִֹהים וְ ִעם זֹאתַ .ע ִּת ַיקת ָהא ּמוֹ ת ִהיא ַ ּגם ַה ְ ּצ ִע ָירה ִמכּ ָ ּלן. לֹא ִּת ְע ַּת ְע ְּת ָּב ָא ָדם ַּב ַ ּג ִ ּנים, ַּב ָ ּז ָהב ּובְ ׁ ִש ְממוֹ נוֹ , ֶא ָ ּלא ֶּב ָע ָמלֶ ,א ֶרץ ַא ֲחרוֹ נָ ה. יִ ְ ׂש ָר ֵאל אוֹ ֶמ ֶרת לָ ָא ָדם ְּבלִ י ִמ ִּלים: ִּת ׁ ְש ַּכח ִמי ַא ָּתה. ִּת ׁ ְש ַּכח ֶאת ִמ ׁי ֶש ָ ּזנַ ְח ָּת. ִּת ׁ ְש ַּכח ִמי ָהיִ ָית ָּב ֲא ָרצוֹ ת ׁ ֶש ָ ּנ ְתנ ּו לְ ָך ֶאת ַע ְרבֵ ֶיהן וְ ֶאת ָּב ְק ֵר ֶיהן וְ ַא ָּתה לֹא ִּת ֵּתן לָ ֶהן ֶאת ֶע ְר ָ ּג ְת ָך. ִּת ׁ ְש ַּכח ֶאת לְ ׁשוֹ ן הוֹ ֶר ָ יך וְ ִתלְ ַמד ֶאת לְ ׁשוֹ ַ ּןגן ֵע ֶדן. ִּת ְהיֶה יִ ְ ׂש ְר ֵאלִ יִּ ,ת ְהיֶה ַח ָ ּיל. ִּתבְ נֶה ֶאת מוֹ לַ ְד ְת ָך ְּבבִ צּ וֹ תָּ :ת ִקים אוֹ ָתה ְּב ִמ ְד ָּב ִר ּיוֹ ת. ִע ְּמ ָך יַ ֲעבֹד ָא ִח ָ יך ׁ ֶש ֵּמעוֹ לָ ם לֹא ָר ִא ָית ֶאת ּ ָפנָ יו. ַרק ָדּ בָ ר ֶא ָחד ֲאנַ ְחנ ּו ַמבְ ִט ִיחים לְ ָך: ֶע ְמ ָדּ ה ַּב ְ ּק ָרב. דוריס קרוה מאסטונית :רמי סערי אוֹ ִד ֵיסא ּוס לֹא ִר ִּמ ִיתי אוֹ ְת ָך, אוֹ ִד ֵיסאוּס. ָהיִ ִיתי ִמ ׁי ֶש ֲאנִי — ְמכַ ּׁ ֵש ָפה. ַהכּ ֹל ׁ ָשת ּו ֵמאוֹ תוֹ ְ ּגבִ ַיע זָ ָהב. ַרק ַא ָּתה נִ ׁ ְש ַא ְר ָּת, ְּכ ִפ ׁי ֶש ּׁ ָש ִת ָית. ֲאנִ י אוֹ ֶהבֶ ת ָחכְ ָמה וְ א ֶֹמץ, אוֹ ִד ֵיסאוּס. ַה ּ ִ ׂש ְמ ָח ׁה ֶש ָ ּג ַר ְמ ָּת ׁ ָשוָה ָּכל ַמה ּׁ ֶש ּת ּוכַ ל לְ יַ ֵחל לוֹ . ַא ָּתה ַר ּׁ ַשאי לְ ִה ּׁ ָש ֵאר — ַר ּׁ ַשאי ַ ּגם לָ לֶ כֶ ת. 54 28/05/2015 12:32:48 2015.indb 54ינוי םינזאמBook- רבינדרנאת טגורי מאנגלית :רות ריכטר ּ ֶפ ַרח ַה ַ ּצ ְ'מ ּ ָפה "פ ְיטנָ ה" ,הוא עץ נמוך עץ הצ'מפה ,המכונה בארצנו ִ בעל פרחים גדולים וריחניים מאוד ,הנפוץ .ליד מקדשים במזרח הרחוק .נהוג להביא זרי פיטנה כמנחה לבודהה או לענוד אותם על הראש ועל הצוואר. הצ ְ'מ ּ ָפהַ ,רק ִּב ְ ּצחוֹ ק ,וְ ָהיִ ִיתי ָ ּג ֵדל נַ ִ ּנ ַיח ׁ ֶש ָה ַפכְ ִּתי לְ ֶפ ַרח ַ ּ ַעל ָענָ ף ָ ּגבוֹ ַּה ָּב ֵעץ ,וְ רוֹ ֵעד ָּברו ַּח ִּב ְ ּצחוֹ ק, וְ רוֹ ֵקד ַעל ֶה ָעלִ ים ַה ְּמלַ בְ לְ בִ יםַ .ה ִאם ָהיִ ית ַמ ִּכ ָירה אוֹ ִתיִ ,א ָּמא ָהיִ ית קוֹ ֵראת" :יַ ְּל ִדיֵ ,היכָ ן ַא ָּתה " וַ ֲאנִ י ָהיִ ִיתי צוֹ ֵחק לְ ַע ְצ ִמי ,ו ַּמ ְמ ׁ ִש ְ יך לִ ׁ ְש ּתֹק. ָהיִ ִיתי ּפוֹ ֵת ַח ְּב ַע ְרמו ִּמ ּיוּת ֶאת ָעלֵ י ַהכּ וֹ ֶת ֶר ׁת ֶש ִּלי ו ַּמ ִּביט ָּב ְך ַּב ֲעבוֹ ָד ֵת ְך. לְ ַא ַחר ָה ַר ְח ָצהׂ ֵ ,ש ָע ֶר ְך ָה ָרטֹב ְמפ ּזָר ַעל ְּכ ֵת ַפיִ ְך, ֵּתלְ כִ י ֶדּ ֶר ְך ִצ ּלוֹ ׁ ֶשל ֵעץ ָה ַצ ְ'מ ּ ָפה ֶאל ֶה ָח ֵצר ַה ְ ּק ַט ָ ּנה ָּב ּה ַא ְּת אוֹ ֶמ ֶרת ֶאת ְּת ִפ ּלוֹ ַתיִ ְךָּ ,תחו ׁ ִּשי ְּב ֵר ַיח ַה ּ ֶפ ַרח, ַא ְך לֹא ֵּת ְד ִע ׁי ֶשהוּא ֵר ִיחי. ַּכ ֲא ׁ ֶשר ֵּת ׁ ְשבִ י לְ ַא ַחר ֲארו ַּחת ַה ָ ּצה ַריִם לְ יַד ַה ַח ּלוֹ ן וְ ִת ְק ְר ִאי אמאיָ אנָ ה ,וְ ֵצל ָה ֵעץ יִ ּפֹל ַעל ֵש ָע ֵר ְך וְ ַע ׁלש ּולֵ י ִּבגְ ֵד ְך, ָר ָ ַא ׁ ְשלִ ְ יך ֶאת ִצלִ י ַה ָ ּז ִעיר ַעל ַה ַדּ ף ְּב ִס ְפ ֵר ְך, ְּב ִד ּיוּק ַּב ָּמקוֹ ם ׁ ֶש ַא ְּת קוֹ ֵראת. ַא ְך ַה ִאם ְּתנַ ֲח ׁ ִש ׁי ֶש ֶ ּזה ּו ִצלוֹ ַה ְ ּק ַטנְ ַט ׁן ֶשל יַ לְ ֵדּ ְך ַּכ ֲא ׁ ֶשר ֵּתלְ כִ י ָּב ֶע ֶרב לָ ֶר ֶפת ,וְ ַה ְּמנוֹ ָרה ְּביָ ֵד ְך, ֵא ֵרד ִמ ּיָד לַ ַ ּק ְר ַקע. ֶא ְהיֶ ׁהשוּב יַ לְ ֵדּ ְך ַה ָ ּק ָטן ,וְ ֶא ְת ַח ֵ ּנ ׁן ֶש ְּת ַס ּ ְפ ִרי לִ י ִס ּפוּר. ֵ"איפֹה ָהיִ ָית ,יַ לְ ִדּ י ַה ּׁשוֹ בָ ב " ֹאמר ָא ׁז ְשנֵ ינ ּו ַּב ַ ּי ַחד "לֹא ֲא ַס ּ ֵפר לָ ְךִ ,א ָּמא ",נ ַ 28/05/2015 12:32:49 ֵעץ ָה ָּת ָמר ד־רגֶ ל, ֵעץ ָּת ָמרֲ ,ענָ ק ַח ֶ נִ ּ ָ ׂשא ֵמ ַעל ָּכל ָה ֵע ִצים ָה ֲא ֵח ִרים, ַמ ׁ ְש ִקיף ֶאל ִּכ ּ ַפת ָה ָר ִק ַיע, ִמ ׁ ְש ּתוֹ ֵקק לְ נַ ֵ ּקב ֶאת ִּת ְק ַרת ֶה ָענָן ַה ּׁ ָשחֹר ּולָ עוּף ַה ְר ֵחק ַה ְר ֵחק — ל ּו ַרק ָהי ּו לוֹ ְּכנָ ַפיִ ם. נִ ְד ֶמה ׁ ֶשהוּא ַמ ִּב ַיע ִמ ּׁ ְש ַאלְ תוֹ ֹאשוֹ . ְּב ַה ָּטיַ ת ר ׁ ַּכ ּפוֹ ָתיו ִמ ְתנַ ְפנְ פוֹ ת ו ְּמ ַר ׁ ְש ְר ׁשוֹ ת, וְ הוּא ְמ ַה ְר ֵהר :א ּולַ י ַּכ ּפוֹ ַתי ֵהן נוֹ צוֹ ת וְ ָדבָ ר לֹא יָ ַע ְצ ֵרנִי ַעכְ ׁ ָשו ִמ ָ ּלעוּף ִּב ְתנו ָּפ ָתן. ָּכל ַה ּיוֹ םִּ ,בנְ ׁשוֹ ָבהרו ַּח ְּבכַ ּפוֹ ת ָה ֵעץ הוּא ַמ ְר ִק ַיעְ ,מנַ ְפנֵ ף ו ִּמ ְת ַחלְ ֵחל, ְמ ַד ֶמה ׁ ֶשהוּא יָ כֹול לָ עוּף ְּכנוֹ ֵדד ַּב ּׁ ָש ַמיִ ם, ִּכ ְמ ַט ּיֵל ִמי יוֹ ֵד ַע לְ ָאן, ְּכ ִמ ְת ַ ּגלְ ֵ ּגל ֶאל ֵמ ֵעבֶ ר לַ כּ וֹ כָ בִ ים. וְ ָאזְּ ,כ ׁ ֶש ָהרו ַּח ׁשוֹ כֶ כֶ ת, ַה ַּכ ּפוֹ ת נִ ְר ָ ּגעוֹ ת ,נִ ְר ָ ּגעוֹ ת, רוּחוֹ ׁ ֶשל ָה ֵעץ חוֹ זֶ ֶרת לָ ָא ֶרץ, נִ זְ ֶּכ ֶר ׁת ֶש ָה ָא ֶרץ ִהיא ָה ֵאם, וְ ָאז הוּא ְמ ַח ֵּב ׁבשוּב ֶאת ּ ִפ ָ ּנתוֹ ׁ ֶש ַעל ּ ְפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה... 55 2015.indb 55ינוי םינזאמBook- מיכאיל אמינסקו מרומנית :יהודה גור אריה ָמה ָּתנ ּו ַע /ק ּו ְב ָל ַנת ַה ַ ּי ַער "מה ָּתנו ַּע וְ ִת ְר ַעד ָ יַ ַער ּ ֶפ ֶרא ,יַ ַער ַעד, ְּבלֹא רו ַּח ו ָּמ ָטר, ֲענָ ֶפ ָ יך ֶּב ָע ָפר " ַ"סר ֲאנִי ו ִּמ ְת ַמ ְר ֵמר ִּכי ַה ְ ּז ַמ ׁן ֶש ִּלי עוֹ בֵ ר יוֹ ם ַה ַ ּקיִץ ִמ ְת ַק ֵ ּצר לֵ יל ַהח ֶֹרף ִמ ְת ַק ֵדּ ר וְ ָהרו ַּח ַה ְּמיַ ֶ ּללֶ ת ַעלְ וָ ִתי ִהיא ְמ ַדלֶ לֶ ת. רו ַּח ִמן ַה ַ ּצד ּפוֹ לֶ ׁ ֶשת, זַ ָּמ ַרי ִהיא ְמגָ ֶר ׁ ֶשת; ָּב ָאה רו ַּח ִמן ַה ַ ּגב, ָ ּגז ַה ַ ּקיִ ץָּ ,בא ַה ְּס ָתו. וְ לָ כֵ ן ֶא ְק ּבֹלָ ,א ְר ִעים, ׁ ָשח לְ ֶא ֶרץ ְּביִ ּסו ִּרים ִּכי עוֹ זְ בוֹ ת ַה ִ ּצ ּפ ִרים. ֵמ ַעל ַּבדֵ ,מ ַעל ַצ ֶּמ ֶרת לַ ֲה ַקת עוֹ פוֹ ת עוֹ בֶ ֶרת וְ נוֹ ֵ ׂשאת ִא ָּת ּה ַּב ְּתוַ אי ּגוֹ ָרלִ י ,גַ ֲעגו ַּעי. ְסנ ּונִ ּיוֹ ת חוֹ לְ פוֹ ת ָּברוֹ ם, ַמ ְק ִדּ ירוֹ ת ֶאת אוֹ ר ַה ּיוֹ ם. ְּכ ַד ּקוֹ ת עוֹ בְ רוֹ ת ִּב ָיעף ָעפ ּו ְּב ַּמ ּׁ ַשק ָּכנָ ף וְ אוֹ ִתי ִה ׁ ְש ִאיר ּו ָּכאן ַקרָ ,ק ֵמל ו ְּמרוֹ ָקן. ָּכ ְך נוֹ ַתר ֲאנִ ׁישוֹ ֵמם, ַ ּג ְע ּגו ַּע ִּבי עוֹ ֵמם, ּבוֹ ִּבלְ בַ ד לְ ִה ְתנַ ֵחם". ִמן ַה ּכוֹ ָכב ִמן ַהכּ וֹ כָ ב ֲא ׁ ֶשר זָ ַרח ַה ֶדּ ֶר ְך ָרב ֲע ֵדינ ּו ַעד ִּכי ַאלְ ֵפ ׁי ָשנִ ים ָא ַר ְך ַמ ַּסע ָהאוֹ ר אלֵ ינוּ. א ּולַ י ִמ ְ ּז ַמן אוֹ רוֹ ְּכבָ ר ֵמת ְּב ֶמ ְר ַח ֵקי ַה ְּתכֵ לֶ ת ֲאבָ ל ָק ְרנוֹ נוֹ גְ ָהה ְּכ ֵעת לְ מוּל ֵעינֵ ינ ּו ֵא ֶ ּלה. ְדּ מוּת ַהכּ וֹ כָ ב ֲא ׁ ֶשר ָּכבָ ה עוֹ לָ ה ַעל ְר ִק ֵיענוּ: ֵעת לֹא נִ ְר ָאה ִה ּנֵה ָהוָ ה, ֵמ ִאיר — וְ הוּא ֵאינֶ ּנוּ. ָּכ ְךֵ ,עת ָאבַ ד ַּבנְ ּׁ ִש ָ ּיה ַהכּ ֶֹס ׁף ֶש ָ ּי ַד ְענוּ, אוֹ ָר ּה ׁ ֶשל ַא ֲהבָ ה ְּכב ּויָ ה עוֹ ד ְמלַ ֶ ּוה אוֹ ָתנוּ. 56 28/05/2015 12:32:49 2015.indb 56ינוי םינזאמBook- ְל ַיד אוֹ ָתן ַה ַ ּצ ְפ ָצפוֹ ת לְ יַ ד אוֹ ָתן ַה ַ ּצ ְפ ָצפוֹ ת זוּגוֹ ת — וְ עוֹ ד ַא ַחת ָעבַ ְר ִּתי לְ ִע ִּתים ְּתכוּפוֹ ת וְ ַא ְּת ַאף לֹא יָ ַד ְע ְּת. ְדּ מו ֵּת ְך ְּבז ַֹהר ֲענו ָּדה ֵאין ָּבעוֹ לָ ם ִמ ּׁ ְשלָ ּה, ְּכמוֹ ֶפיָה ָּב ַא ָ ּג ָדה ִמ ֵימי ָעבָ ר עוֹ לָ ה. ַאל ַח ּלוֹ נֵ ְך זֶה ַה ּמו ָּאר ֵעינַ י ָהי ּו מו ְּפנוֹ ת. ה־מ ְּכבָ ר, ַהכּ ֹל ֵהבִ ינ ּו זֶ ִ ַרק ַא ְּת לֹא ֲהבִ ינוֹ ת. ִּכי ֲא ַהבְ ִּת ְ יך ִּב ׁ ְש ֵּתי ֵעינַ י ְמלֵ אוֹ ת ְּביִ ּסו ִּרים ֲא ׁ ֶשר הוֹ ִר ׁיש ּו לִ י זְ ֵקנַ י, הוֹ ִרים ִמ ִ ּני הוֹ ִרים. ל־מ ָּבט, ִח ִּכ ִיתי לָ ְך ,לִ בְ ַדּ ַ לְ לַ ַח ׁש ַּב ֲח ׁ ַשאי. יוֹ ם ְמ ַח ֵ ּי ְך ל ּו נָ ַת ְּת, ַרק יוֹ ם ֶא ָחד — וְ ַדי ַּכ ּיוֹ ם ֵאינֶ ּנִי ִמ ְצ ַט ֵער ֵעת ְּבעוֹ בְ ִרי ַעכְ ׁ ָשו ֹאש ְךְּ ,ב ֶע ֶצב ִמ ְתיַ ֵּסר ר ֵׁ סוֹ בֵ ב ַא ֲח ַרי — לַ ּׁ ָשוְ א. ׁ ָש ָעה ַא ַחת דּ וֹ ִדים לִ ְרווֹ ת, ְּת ׁשו ָּקה ּונְ ִעימוּת, לִ ְצלִ יל קוֹ לֵ ְך ָה ַר ְך לִ ׁ ְשעוֹ ת ׁ ָש ָעה ַרק — וְ לָ מוּת. ָּכ ֵעת ִה ָ ּנ ְך ְּככָ ל ִא ּׁ ָשה ּולְ כ ָ ּלן נִ ְד ֵמית. ישה ֵעינִ י צוֹ ָפה ָּב ְך ֲא ִד ׁ ָ ְּכמוֹ ֵעינוֹ ׁ ֶשל ֵמת. ל ּו ֵמ ֵעינַ יִ ְך ַהנָ אוֹ ת לִ י ֶק ֶרן אוֹ ר ִה ַ ּג ְה ְּת ִּב ְ ּנ ִתיב ִע ִּתים ֲא ׁ ֶשר ָּבאוֹ ת כּ וֹ כָ ב ָהיָה נִ ַ ּצת. ל ּו ַרק נִ כְ ַּב ׁ ְש ְּת ָאז ֶרגַ ע ָקט, ְּב ֶק ֶסם זֶ ה ׁ ְשל ּובָ ה, ִּב ּׁ ְשחוֹ ר ַה ֵ ּליל ָהיָה נִ ַ ּצת לַ ּ ִפיד ׁ ֶשל ַא ֲהבָ ה. י־עד, ָהיִ ית ַח ָ ּיה ָאז ֵע ֵד ַ דּ וֹ רוֹ ת לְ ֵאין ִמ ְס ּ ָפר ִּבזְ רוֹ עוֹ ַתיִ ְך — ׁ ַשיִש ַקר ְּכ ֶפ ֶסל נֶ ְה ָדּ ר. מיכאיל מיחאי אמינסקו ( )1889-1859נחשב למשורר הלאומי של רומניה ,בקנה־מידתם של ביירון ,היינה ופושקין. בתקופת חייו הקצרה ,הסוערת והפורייה — הוא מת בגיל ,39לאחר שנתיים אישפוז במוסד לחולי־רוח ,בעקבות מחלת העגבת — הוא הספיק להעמיד קורפוס מרשים של יצירה ספרותית ,ששינתה את פני השירה והשפה הרומנית .שירתו מצטיינת במצלול עשיר ,קצב ,משקל וחריזה שאין כמותם בשירה הרומנית. אמינסקו היה לאומן ושמרן בדעותיו הלאומיות והפוליטיות ,וכן — אנטישמי חריף .אך זה לא מאפיל על גדולתו הספרותית. 28/05/2015 12:32:49 57 2015.indb 57ינוי םינזאמBook- יון קוקורא בוריס סוסלובי מרומנית :מנחם פאלק מרוסית בשיתוף המחבר :אביב עקרוני ַל ֲהקוֹ ת ּ ִפ ְינ ְג ִו ִינים ֶי ָל ּב ּו ָגהּ ְ 31 ,באוֹ ג ּו ְסט *1941 ַה ְּמ ׁשוֹ ְר ִרים ָּב ִאים ֵמ ָרחוֹ ק, ִמ ּתוֹ ְך ֲהזָ יָ ׁה ֶש ִע ּוו ֶּת ָיה נִ ְפ ְרד ּו ְּכמוֹ לַ ֲהקוֹ ת ּ ִפינְ גְ וִ ינִ ים. ֵהם מ ּוכָ נִ ים לָ ֵ ׂשאת ֶאת ַמ ֲחלָ ָתם ָּבעוֹ לָ ם ִמ ְּבלִ י ַד ַעת ֵּכ ַיצד יִ ְס ַּת ְדּ ר ּו ִמ ּיוֹ ם לְ יוֹ ם ִעם ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ְּכ ִתיבָ ה ִמ ְּסבִ יבָ ם. ּם־מה ִּת ְר ַעד כּ ֹה ָה ֵא ׁש, ִמ ׁשו ַ ַע ל ִ ׂש ְמלָ ה ְּכבָ ר ָה ֵא ֶפר נָ ׁ ַשר. ֵצל־אנוֹ ׁש ִמ ָּכל ֵעבֶ ר ּפוֹ לֵ ׁש, ֵאין ֶאל ִמי לְ גָ ְר ׁשוֹ ִ,אי ֶא ְפ ׁ ָשר. ָמ ְת ֵני ָה ִא ׁ ּ ָשה ְו ׁ ִש ְד ַרת ַה ְּס ָפ ִרים לֹא יָ ַד ְע ִּתי לְ לַ ֵּטף ֶא ָ ּלא ֶאת ָמ ְתנֵי ָה ִא ּׁ ָשה וְ ׁ ִש ְד ַרת ַה ְּס ָפ ִרים. ַה ֲא ִמינ ּו לִ יֲ ,אנִ י ִמ ְת ַח ֵ ּנןָ ,היִ ִיתי ִא ׁיש ַחי וַ ֲא ִפ ּל ּו ָהגוּן, ַא ְך לֹא יָ ַד ְע ִּתי לְ לַ ֵּטףֶ ,א ָ ּלא, ֶאת ָמ ְתנֵי ָה ִא ּׁ ָשה וְ ׁ ִש ְד ַרת ַה ְּס ָפ ִרים. וְ ֵאין צ ֶֹר ְך .הוֹ ָ ,מוֶ תָ ׁ ,שלוֹ ם. ֲה ַת ִּכיר ָאנֹכִ י ִּב ְר ַמ"ח ׁ ֶשל ַח ַ ּיי. ֵהן ְּביַ ַחד נִ ְ ׂש ַמח ַעד ֲהלוֹ ם. ְּב ָמטו ָּתא ,כּ וֹ ס ַמיִ ם ֵאלַ י. נוּּ ,בוֹ ִאי לְ כָ אן ,נְ ַד ְּב ָרה. ׁ ְש ֵאלוֹ ת כּ ֹה ַר ּבוֹ ת לִ י לִ ְשאוֹ ל. ַרק ַה ְר ׁ ֵשה לְ ַע ׁ ּ ֵשן ַעד ְ ּג ִמ ָירא וְ ִסיגָ ִר ָ ּיה סוֹ ִפית עוֹ ד לִ ְמלוֹ ל. ֶאת ַה ַּמיִם לִ ׁ ְש ּתוֹ ת ִּבגְ ִמ ָיעה ּולְ מוּר ׁ ְש ֵּתי ִמ ִּלים ָּכאן לִ כְ ּתוֹ ב. וְ ַעכְ ׁ ָשיו ִה ְת ָק ֵרב עוֹ ד ִק ְמ ָעה. מ ּוכָ נָ הִּ .כי ִה ִ ּג ַיע ַה ְז ַּמן לַ ֲעזוֹ ב. שנדור לוק מהונגרית :יעקב ברזילי אוֹ ר ְמ ַפ ַר ּ ֵפר 58 ָהאוֹ ר ַה ְּמ ַפ ְר ּ ֵפר ַה ֶ ּזה עוֹ ד ִמ ְת ַר ּ ֵפק ָעלַ יְּ ,כמוֹ ֲאה ּובָ ה ְמי ּוגַ ַעת ַה ְמ ַח ּ ָפה ַק ּלוֹ ת ַעל ְּכ ֵר ָס ּה ָהאוֹ ר ַה ְּמ ַפ ְר ּ ֵפר ַה ֶ ּזהֲ ,ע ַדיִ ן זוֹ ֵחל ַעל ּ ָפנַ י אשי ּוכְ ׁ ֶשיָ סוּר ֵמ ִע ם ֵ ׂש ָער ָר ׁ ִ עוֹ ד יִ ְת ַמ ְה ֵמ ַּה ִּב ְמאוּרוֹ ת ֵעינַ י ַהצוֹ נְ נוֹ ת. 28/05/2015 12:32:49 בתאריך המצוין בשם השיר התאבדה בעיירה יֶ לָ ּב ּוגָ ה ברוסיה ָמ ִרינָ ה ְצבֶ ָטיֶ יבָ ה ( ,)1941-1892אחת המשוררות הבולטות ביותר בימי תור הכסף" של השירה הרוסית במאה הקודמת .המשורר והסופר ,בוריס סו ְּסלוֹ בִ יץ' ,שחי בארץ וכותב ברוסית ,מתאר בשיר שלפנינו את רגעיה האחרונים של המשוררת .השם מוּר ,שמוזכר בבית הרביעי, בשורה השנייה ,הוא כינויו של גיאורגי ֶא ְפרוֹ ן ,בנה של צבטייבה (.(1944-1925 2015.indb 58ינוי םינזאמBook- בוריס פסטרנק ) - ( מרוסית :יואל נ ַל ְי ָלה ְּכבָ ר נַ ֵמ ָּסה ֶמ ְמ ׁ ֶשלֶ ת ַה ֵ ּלילּ ,ובָ ּה ָּב ֵעת, ַט ּיָס ֵמ ַעל ַה ֶחלֶ ד חש ְך ְמנַ ֵוּט. ַּב ׁ ֶ ַּב ֲע ָר ֶפל ִמ ֶ ּנגֶ ד, ְּב ֵצל ָענָן נִ ּ ָ ׂשא, ְּכמוֹ ְצלָ ב ָרקוּם ַעל ֶּבגֶ ד, אוֹ ת לְ זִ הוּי ְּכבִ ָיסה. ַּת ְח ָּתיו ָּב ֵּתי ַמ ְרזֵ ַח, ְדּ ָרכִ ים ,נוֹ ִפים זָ ִרים, ִעיר ּ ֶפלֶ ְך ּובְ נוֹ ֶת ָיה, ְקרוֹ נוֹ ת וְ ַק ָּט ִרים. לְ תוֹ ְך ָענָן נִ בְ לָ ע ִעם ף־מטוֹ ס דּ וֹ ֶאה. ֵצל ְּכנַ ָ ּתוֹ ִעים ַ ּג ְר ֵמי ׁ ָש ַמיִ ם, ְּכ ֵע ֶדר ְּבלִ י רוֹ ֶעה. ְּב ַר ַעםׁ ,שֹד וָ ׁ ֶשבֶ ר, ְּב ִחיל ּובְ ָע ָתה, ֶאל יְ קו ִּמים ֵמ ֵעבֶ ר, ׁ ְשבִ יל ֶה ָחלָ ב ָס ָטה. ּבוֹ ֶע ֶרת ָּכל יַ ֶּב ׁ ֶשת ְּבלִ י ְ ּגבוּלְּ ,בלִ י ֶר ֶסןִּ ,כי ְמ ַפ ְרנְ סוֹ ת ָה ֵא ׁש עוֹ ד יְ ֵדי ַה ַּמ ִּס ִיקים. ִמ ַ ּגג ּ ָפ ִריס ָה ָדר ָסר: ׁ ָשם נֹגַ ּה אוֹ ַמ ְא ִדּ ים — ֵהיכָ ן ּת ַ ּצג עוֹ ד ַפ ְר ָסה, ִמן ַה ְּכ ָרזוֹ ת לוֹ ְמ ִדים. ָא ָדם — ׁ ְשנָ תוֹ נוֹ ֶד ֶדת, י־מ ְר ָחק; לֹא נָ ם ִּב ִיפ ֶ יָ ׁ ָשן־נוֹ ׁ ָשן ַה ֶח ֶדר ַּב ֲעלִ ַ ּית ַה ַ ּגג. ַמ ִּביט ַעל ַה ּׁ ָש ַמיִ ם, ְּכ ִא ּל ּו ַה ֵּתבֵ ל — ְּתשׂ ו ַּמת לִ ָּב ּה שׂ ו ָּמה ִהיא ַעל ׁ ִשכְ מוֹ ָתיוַ ,ה ֵ ּליל. ֲעמֹל וְ ַאל ָּתנו ַּח, היֵה ֵערְ ,מר ָּכז — לְ בַ ל ֶּת ְח ַדּ ל ִמ ּנו ַּע ְּכמוֹ נֹגַ ּהְּ ,כמוֹ ַט ָ ּיס. ישן — ַמה ֶּב ַצע לֹאַ ,אל ִּת ׁ ַ היֵה נָא ֵערָ ,א ָּמן. ֶּבן ֲער ָּבה לָ נֶ ַצח, ָא ִסיר ִּב ׁ ְשבִ י ַה ְ ּז ַמן. 59 28/05/2015 12:32:49 2015.indb 59ינוי םינזאמBook- ישה ּ ְפ ִג ׁ ָ ַר ׁד ֶשלֶ ג ַעל ַה ֶדּ ֶר ְך, ַעל ַה ַ ּג ּגוֹ ת ָרבוּץ. ֵא ֵצא לָ ׁשוּט ַּב ֶ ּק ֶרת: רוֹ ֶאה אוֹ ָת ְך ַּבחוּץ. ְּבלוֹ ִרית — ִּכזְ ַהב ּ ַפ ְרוַ יִ ם נוֹ גֵ ַּה ְממ ָֹרק — ַעל ִמ ְט ּ ַפ ְח ֵּת ְךָ ּ ,פנַ יִ ְך, ַעל ְמ ִעילֵ ְך ַה ַדּ ק. חוֹ ֵתך ,חוֹ ֵתר ֶאל ֵעבֶ ר ְּכנִ ָיעהִ ,צדּ וּק ַה ִדּ ין — ִּכי ָהעוֹ לָ ם לַ ֵּסבֶ ל ַּב ֲא ִד ׁישוּת ִה ְס ִּכין. ְּבלִ י כּ וֹ בַ עַ ,ע ְר ָדּ לַ יִ ם, לְ בַ ד ִּב ְמ ִעיל ׁ ֶשל ְס ָתו, שׂ וֹ ָרה ַא ְּת א ְמלָ לָ הִ ,עם ַ ּגל ִה ְת ַר ְ ּג ׁשוּת לֵ בָ ב. ִה ַ ּלת ִמ ְצ ֵח ְך מ ׁ ְשלֶ גֶ ת, ְּכ ִמ ָיהה לָ ְך ַּב ַּמ ָּבט. רוֹ ֶאה ְדּ מו ֵּת ְך ִמ ֶ ּנגֶ ד: כּ ֵ ּל ְך ִמ ְק ׁ ָשה ַא ַחת. ַע ֵּ ל־כן ְּכ ִפילוּת ַמ ְט ִמ ַיע יל־ח ָידה. יל־שלֶ ג ,לֵ ִ לֵ ׁ ֶ ַעל ַחיִ ץ ,לְ ַה ְצ ִּב ַיע, ֵּבינֵ ינוּ ,לֹא ֵא ַדע. ָ ּג ֵדרִ ,אילָ ן וְ ֵהלֶ ְך ַּב ֲע ָר ֶפל ָרחוֹ ק. ָּב ָדד ,לוֹ ֶע ֶסת ׁ ֶשלֶ ג, עוֹ ֶמ ֶדת ַא ְּת ָּב ְרחוֹ ב. וְ ִהיא ִּכ ְמ ִטיל ׁ ֶשל ּ ֶפלֶ ד מ ׁ ְש ָחזָ ,טבוּל ְּבפו ְּך, ְּכמוֹ לַ ַהב ַמ ֲאכֶ לֶ ת ַעל ּ ְפנֵי לִ ִּבי ָמ ׁשו ְּך; ִמי ָאנ ּו ו ֵּמ ֵאיפֹה ׁ ְשנוֹ ת ֲעבָ ֵרנ ּו — ְס ָרק ׁ ֶשל ְרכִ ילוּת ֵמ ֶא ַפע, וְ ִק ּיו ֵּמנ ּו ּ ָפג. ִט ּפוֹ ת ִמן ַה ִּמ ְט ּ ַפ ַחת נוֹ ְטפוֹ ת לַ ׁ ּ ַש ְרו ּולִ ית. ְּכמוֹ ֵאגֶ ל ַט ׁל ֶש ׁל ַש ַחר ִּב ְקצוֹ ת ִר ִיסים ַמ ְר ִטיט. ּ ְפ ַרס נוֹ ֶּבל ּ ַפח יָ קו ּׁש ַ,ח ּיָה נִ ְר ֶדּ ֶפת. י־שם ָהמוֹ ן עוֹ לֵ ץ. וְ ֵא ׁ ָ ְּב ָע ְר ּ ִפי ִמ ְר ָדּ ף נוֹ ׁ ֵשףֵ ,עת ֵאין ִמ ׁ ְשעוֹ ל לְ ֵה ָחלֵ ץ. ַהעוֹ לַ לְ ִּתי ֵח ְטא אוֹ ַמ ַעל זֵד ֲאנִ יִ ,אם ּ ֶפגַ ע ַרע ִּבזְ כו ִּתי ֵּתבֵ ל דּ וֹ ַמ ַעת ַעל יָ ְפיָ ּה ׁ ֶשל ַה ְּמכוֹ ָרה. ר־עדּ ,גו ּׁש ֶאבֶ ן, ַמיִ ם ,יַ ַע ַ ַ ּגל ִ ּגזְ ֵעי ֵע ִציםִ ,מ ְר ָּבץ. ְ ּגבוּל ו ְּסיָג לִ י ִמ ָּכל ֵעבֶ ר. ל ּו יְ ִהי ֲא ׁ ֶשר נֶ ְח ַרץ. וְ ִעם זֹאתֵ ,א ַדע יָ ד ַֹע ֶט ֶרם ּבוֹ ר :יוֹ ם זֶה יִ זְ ַרח — ֶאת ָע ְצ ַמת ִר ׁ ְשעוּת ָהר ַֹע ּתוֹ ר ַה ֶח ֶסד יְ נַ ַ ּצח. דיוקן של פסטרנק 60 28/05/2015 12:32:50 בשנת 1958זכה המשורר בוריס פסטרנק בפרס נובל לספרות מטעם ממשלת שבדיה ,בזכות הרומן האחד ויחיד שכתב "ד"ר ז'יוואגו"; אך השלטונות הסובייטים לא הרשו לו לצאת את גבולות רוסיה ולקבל את הפרס במעמד החגיגי הרשמי. שנתיים לאחר מכן ,ב־ 1960נפטר פסטרנק בעיירה פרדלקינו סמוך למוסקבה. 2015.indb 60ינוי םינזאמBook- ס ירת ספרי דוד מלמד ספרים חדשים שהגיעו למערכת פרוזה ◄ גדעון תלפז ,קונצ'רטו לכינור האהבה, איזמרגד ,תשע"ה 131 ,עמ'. ספרו ה־ 16של הסופר הוותיק ,רומן מלוטש על אהבה מושגת ובלתי־מושגת ששיאו באקורד מפתיע. ◄ אונורה דה בלזאק ,עור היחמור ,כרמל,2015 , 296עמ'. יצירת המופת של הסופר הצרפתי בתרגום חדש של עדה פלדור ומבוא של פרופ' אלישבע רוזן. ◄ גבי זיו ,יורי ,פרדס 176 ,2015 ,עמ'. סיפור המבוסס על חיי אביה של המחברת המבקש למצוא את זהותו במרחבים זרים ,בתחילת המאה ה־.20 ◄ קלריס דיין ,בתו של מוכר הקרח ,הוצאה עצמית 169 ,2015 ,עמ'. ספרה החמישי של המחברת שבמרכזו האדם שנולד ולו מהות ,ייחוד וייעוד שהם בבסיס ישותו. ◄ גליה אבן־חן ,עובדות מהדמיון ,ספרא,2015 , 367עמ'. רומן־ביכורים של המחברת לאחר שני ספרי־שירה שפרסמה בעבר. ◄ יוספיס בריוס ניבאוס ,קאזאם ,גוונים,2015 , 155עמ'. ספר ראשון בטרילוגיה המגולל את סיפורה של המלכה ליילה בעיר האגדית איסטבן. ◄ רונן צור ,מר זי גיבור על שונה ,צמרת,2014 , 175עמ'. חיפוש אחר נוזל כוחות העל .חלק ראשון בטרילוגיית מדע־בדיוני. ◄ נעמי ולך ,כל מה שיש בעולם ,כרמל ,תשע"ה, 119עמ'. קובץ־סיפורים על נושאים המרכיבים את קיומנו. ספרה השלישי של המחברת. ◄ עדה אהרוני ,לא לשווא ,כרמל 232 ,2015 ,עמ'. סיפור הצלת יהודים מן השואה על־ידי גיבורה באלכסנדריה. עיון ◄ שמואל בן־שבת ,סבו פניכם ,דבי אופקים, 368 ,2014עמ'. מבחר מאמרים וכתבים בלשון העברית ,בחינוך, 28/05/2015 12:32:50 בפולקלור ועל ראשיתה של העיר חיפה ,פרי־עטו של המחבר שנפטר לפני הופעת הספר. ◄ עדה אהרוני ,עידן הזהב של יהודי מצרים עקירה ותקומה בישראל ,אוריון354 ,2014 , עמ'. תיעוד סיפור עקירת קהילת יהודי מצרים במחצית המאה העשרים. ◄ אילנה פרדס ,אוהבים מוכי ירח ,מוסד ביאליק 222 ,2015 ,עמ'. שירה ◄ מירי גול ,כריות האבן של אימי ,פרדס, תשע"ה 101 ,עמ'. ספר־שירים ראשון של המחברת" .מי שכותב ,תלוי על חוט רוח /פוער שתי ידיים על צלב באוויר". ◄ אסתר רוזנפלד ,אל קצה הזמן ,גוונים,2015 , 63עמ'. קריאה ספרותית והיסטורית בשני סיפורי אהבה של ש"י עגנון" :שבועת אמונים" ו"עידו ועינם". ספר שלישי של המחברת אחרי "חסד נעורי לא יאפיר" ו"סחלב ורוד". פרקי היסטוריה ותהליכים מכוננים של הסיעוד הישראלי .2012-1936 "הגשר הכי מלהיב בעולם /קרס בגלל אהבה" .ספר־ שירים רביעי של המחברת. יומן שהוא אוטוביוגרפיה רוחנית הלוקחת את הקורא למסע של העצמה פנימית .ספרה החמישי של המחברת. ספר־ביכורים של המחבר ,במקצועו מורה למתמטיקה בבית־ספר תיכון. ◄ נירה ברטל ,לצדך בדרך ,כרמל381 ,2015 , עמ'. ◄ כרמית רינצלר אברהמי ,קשת מנצח סרטן, גוונים 175 ,2014 ,עמ'. ◄ אלבר קאמי ,הזמן הזה 3רשימות אלג'יריות ,1958-1939כרמל 242 ,2015 ,עמ'. קובץ רשימות שמתוכן עולה הגדרה חדשה של תפקיד האינטלקטואל בחברה דמוקרטית. ◄ נילי אושרוב ,יוצא מן הכללים ,כרמל,2015 , 150עמ'. סיפור חייו של עוזי אורנן ,בלשן ,פעיל חברתי־ערכי ולוחם למען דמות חילונית־אזרחית למדינה. ◄ אפרים חזן וישראל רוזנסון ,דרושה ,פקודה, שקולה ,כרמל ,תשע"ה 259 ,עמ'. לקט מאוצרות הפיוט הארץ־ישראלי המשקפים את חיי היום־יום בא"י במחצית השנייה של האלף הראשון. ◄ זאב ולק 100 ,סיפורים ארץ־ישראליים ,כרמל, 340 ,2015עמ'. סיפורים קצרים על הווי ארץ־ישראל המיועדים למסגרות חינוכיות ומשפחתיות רבות. ◄ ללי ציפי מיכאלי ,מסכת פנים ,עכשיו,2015 , 150עמ'. ◄ טל חסן ,והנשמה רועה אחורה ,גוונים,2015 , 95עמ'. ◄ שאול וידר ,דרך הבשמים ,כרמל,2015 , 87עמ'. ספרו השני של המחבר" .מחופש /בשבילי /בשביל חופשי /לבאר אותיות /ומלים לשיר". ◄ חגית ורדי ,ולא היה בה מום ,פרדס,2015 , 53עמ'. פואמה פרי עטה של המחברת החיה ויוצרת בארה"ב. ◄ חגית ורדי ,במקום לבלוע מים ,פרדס,2015 , 75עמ'. ספר־שירים נוסף של המחברת לאחר "ילדת הזכוכית" ו"ולא היה בה מום". ◄ צופיה פן ,לרגע אחד ,כרמל,2015 , 150עמ'. "הייתה תפלה /שאת העץ הנופל /עלה של ורד/ יערטל" .אסופת שירים. ◄ אהרון קמפינסקי ,בפקודת הרבנות ,כרמל, 259 ,2015עמ'. הרקע להקמת הרבנות הצבאית ,התפתחותה ודרכי התמודדותה עם הסדרת חיי הדת בצה"ל. ◄ חנן חבר ,לרשת את הארץ לכבוש את המרחב ,מוסד ביאליק 284 ,2015 ,עמ'. על רגעי־מפתח בצמיחת השירה העברית בארץ־ ישראל ומשמעותה הספרותית והפוליטית. ילדים ◄ יעל שניידר ,החתול שחיפש בית אחר ,גוונים, ,2015ללא מספרי עמודים. סיפור על חתלתולון שחיפש בית אחר ונעלמו עקבותיו. ◄ מנחם זהרי ,תורה אחת תהיה לכם ,כרמל, 96 ,2015עמ'. חיבור על המושג "תורה" ,שימושיו ושגירותו בכתבי המקרא. ◄ רפאל שגיא ,רדיקליזם משיחי במדינת ישראל, גוונים 483 ,2015 ,עמ'. מחקר על הגותו של הרב יצחק גינצבורג המצטייר כאידיאולוג של הימין הדתי לאומי משיחי. כתבי־עת ◄ "אל אצלאח" ,הוצאת אל־אמאני ,גיליון מס' ,10אפריל ,2015עורך :מופיד סידאוי. ירחון בלתי־תלוי לתרבות ,ספרות ,הכרה ותיקון, מופיע בשפה הערבית. 61 2015.indb 61ינוי םינזאמBook- י יצחק בר יוסף רשימות מן הגנזך ארכיונו של יונתן רטוש הופקד ב"גנזים" ד 62 ייר חדש ומכובד הגיע ל"גנזים" — ארכיונו הגדול והעשיר של יונתן רטוש ( ,)1981-1908הלא הוא אוריאל שלח או אוריאל הלפרין בשמו המקורי .אלפי מסמכים ,ובהם כתבי יד ,מכתבים וקטעי עיתונות גודשים את הארגזים בארכיון הגדול והחשוב הזה שהופקד ב"גנזים", חומר ארכיוני עשיר שבו משתקפים יצירתו וחייו של המשורר ,הלשונאי ,המתרגם ומייסד "תנועת הכנענים". אוריאל הלפרין נולד בוורשה ב־ ,1908בנם הבכור של יחיאל ופנינה הלפרין ,שארכיוניהם הגדולים שמורים אף הם ב"גנזים" ,לצד הארכיונים של שאר בני המשפחה ,אחיו צבי רין ועוזי אורנן ואחותו מירי דור .ב־ 1919עלה לארץ ישראל עם אימו ,אחיו ואחותו ,ושנה מאוחר יותר הצטרף אליהם גם האב .באוקטובר 1926פרסם את שירו הראשון ב"הארץ". כ־ 13שנה לאחר מכן היה בין מייסדי תנועת הכנענים ,שקראה ליצירת עם חדש ,עברי ולא יהודי בארץ ישראל .רטוש היה יוצר פורה ומוכשר בתחומים רבים ,ובין היתר היה מאבות ספרות המדע הבדיוני בארץ ישראל. עם זאת דומה כי דווקא פעילותו הפוליטית־תרבותית היא שנחקקה בתודעה .לתחום זה שייך המסמך שהציץ אליי מאחד הארגזים בארכיונו ,כאומר :קח אותי ,קרא בי. זהו נוסח מודעה שרטוש פרסם באחד העיתונים ,ובה פרש את משנתו נגד רישום הדת היהודית בתעודת הזהות ,תחת הכותרת "גניבת דעת"" .מספרים לנו כי מן ההכרח לציין את היהדות בתעודת הזהות — מטעמים ביטחוניים זוהי שטיפת מוח ביודעים ...אל תלך שולל אחרי הנושאים שם הביטחון לשווא .הם משתמשים בדת בתור אמתלה לכינון מדינת הלכה ...הם מחזירים אותנו לימי הביניים — למען החשבונות הפוליטיים שלהם " הרבה להט ,סימני קריאה לרוב. לארכיונו של רטוש ,כמו לשאר הארכיונים ב"גנזים" ,יש קסם נוסף — הניחוח האישי שעולה מן המסמכים הנושנים והתמונות המצהיבות .כזו היא תמונה משפחתית ,השמורה 28/05/2015 12:32:51 משפחת הלפרין יונתן רטוש ויוסל ברגנר בארכיון התמונות של "גנזים" ,שהקסימה אותי לא רק בזכות אלה המצולמים בה (ההורים יחיאל ופנינה הלפרין הילדים עוזי ,מירי ויונתן והכלה דבורה) אלא גם בזכות התפאורה: דירה בתל אביב הקטנה ,תריסי עץ על החלונות ,וילונות, שולחן מחופה בלוח זכוכית שמשקף את פני היושבים לצדו, הבגדים ,העיניים התמות ,האווירה המפויסת ,הדרת הכבוד, האור הרך .לכאורה משפחה תל אביבית "בורגנית" של אמצע שנות העשרים או תחילת שנות השלושים ,למעשה — משפחה של מחנכים ,משוררים ויוצרים שחוללו מהפיכה בתרבות העברית שנוצרה כאן. אך לא רק רוממות אל בגרונו של רטוש — נוגעים ללב הם מכתבים אישיים ורגישים ששלח ובהם טיפח מאווירתם של אותם ימים .קטע ממכתב ששיגר ב־" — 23.6.1948ועל כל פנים ,נראה כי בקרוב תהיה ירושלים כמעט מנותקת מת"א. 2015.indb 62ינוי םינזאמBook- אם רצונך כבר כמעט כך הוא המצב .אחיה של רות ,אשתו של אליהו ,מחכה זה שבוע ימים למקום במכונית — ואין .והשבוע יצאו נדמה לי רק שתי נסיעות אזרחיות ונוסף על הניתוק, יהיה פירושו של דבר גם צמצום רב במזון ,בירושלים ,כפי שכבר מורגש עתה ,וחמסי עליך על שלא כתבת לי על כך תחילה וביוזמתך ,וחיכית עד שאשאלך על כך". והנה גלויה ששלח אליו דוד זכאי ( )1978-1886איש העלייה השנייה ,עיתונאי ופובליציסט ,שהיה גם אסטרונום חובב .לכאורה ,גלויה של סתם — תודה מנומסת על תדפיס מאמר ששלח לו רטוש .אך הנה ,בתחתית הגלויה ,וכדי שלא להשאיר את הדף חלק כמו שאומרים ,הוא מצרף דרישת שלום ובה פיסת חיים מלפני 67שנה — "ומסור נא דרישת שלום לאימך .ודאי היא זוכרת לילה שהלינונו אותה ואת אביך ז"ל בביתנו בחורף ( .)1905היה מקום מרווח על הרצפה להם ולאורחים". עיני צדו קופסת סיגריות "פולריס" של אותם ימים ,ועליה כמה שורות משורבטות .זו דרכם של משוררים ,סופרים — הולכים ברחוב ,יושבים בבית קפה ,בתור לאוטובוס ,לקולנוע, ופתאום — מעשה שטן :כמה שורות קופצות להן מן האין, מילים שאין להן מחיר .חס וחלילה ישקעו לתהום השכחה. אוי ואבוי .יש לרשום מייד ,למען הנצח .וכבר היד מגששת אחרי איזו פיסת נייר ,מפית ,קופסת סיגריות ,והיד השנייה כבר תופסת בעט .ורושמת .זה בסדר ,לא ילך לאיבוד ,יישמר עד שנגיע לחוף מבטחים ,אל שולחן הכתיבה. עזיז אפנדי מגיע לארכיון ארכיונם הגדול של החוקר ,הארכיאולוג והסופר פסח בר אדון ( )1985-1907ושל אשתו דורותי בר אדון ()1950-1907 נמסרו באחרונה ל"גנזים" על ידי בנם האמן דורון בר אדון. לאחר שעלה לישראל מפולין ב־ 1925עבד פסח בר אדון לפרנסתו בבניין ובסלילת כבישים ,ובמקביל למד מזרחנות ויהדות .כדי להבין מדוע כמעט כל המנהיגים בישראל היו רועי צאן ,החליט ללמוד ולהכיר מקרוב את אורח חייהם של הבדואים .הוא התגורר עם שבטי הבדואים בירדן ,ולאחר מכן בבקעת בית שאן ובקונייטרה .בתקופה זו התלבש כבדואי ונודע בכינויו "עזיז אפנדי" .את רשמיו מתקופה זו העלה בספריו "בין עדרי הצאן"" ,באהלי קידר" ו"סוסים מספרים". יומניו מתקופה זו מרתקים — עדות לתקופה אחרת ,ימים אחרים .ביומנו מ־ ,1929עת שהה עם שבטי הבדואים בעמק בית שאן ,ניתן למצוא תיאורי טבע פסטורליים ,רומנטיים. והשנה היא שנת מאורעות תרפ"ט" .יום הראשון בעבודה אצל הבידואים .שבת שבועות בכל העולם .קמתי בבקר השכם באוהל השייך לא הספקתי להתלבש ,והשמש התחילה להציץ מאחורי ההרים ופקחה את עינה הגדולה והבהירה על כל העולם .כשהלכתי אל העדר הטל על העשב רחץ את רגלי"... כארכיאולוג השתתף פסח בר אדון בחפירות רבות ברחבי הארץ ,שאחת הידועות שבהן היא גילוי "מערת המטמון" ב־ 1961בנחל משמר במדבר יהודה ,ובה מאות כלי נחושת מהתקופה הכלקוליתית" .בערבים היינו יושבים מכונסים בצפיפות באחד מאוהלי המשלחת" ,נזכר בנו דורון בר אדון בספרו "הבגד של ההורים"" ,נהמת הגנראטור נשמעת ברקע ומנורת עמומה היטלטלה מעל ,תלויה על העמוד התיכון אבא היה חוזר ומשמיע את סיפורי עברו הרומנטי כבחור ישיבה ,כבדואי ,כשומר ,כסופר וכארכיאולוג ,מערבב מעשיות חסידיות באגדות ערב". זקן במצב טוב מחפש אישה לא מן הנמושות סופר הילדים והמשורר רפאל ספורטה נולד ב־ 1913בקפריסין יומנו של פסח בר־אדון 28/05/2015 12:32:51 לשם הוגלה אביו ,אליהו ספורטה ,על ידי הטורקים .רק 63 2015.indb 63ינוי םינזאמBook- ב־ 1924חזרה המשפחה לארץ ישראל והותירה מאחור ידידים ומכרים רבים .אחד מהם ,י .שפירא ,בן הקהילה היהודית בקוקליה — פמגוסטה (כיום אתר תיירות יפה) ,שיגר מכתב נוגע ללב לאביו ב־ 2.12.1929ובו תיאר את חיי הקהילה וגם את מצבו העגום .אשתו נפטרה ,הוא נותר לבד ורק אחרי תשע שנות אלמנות ,החליט לחפש אישה. "רק עכשיו הבנתי היטב פירושו של 'לא טוב היות האדם לבדו' .זה לי תשע שנים שנחרב בית מקדשי (כמאמר חז"ל) ולא בניתי בית שני ,כדי שלא יתרעמו עלי בניי .אבל עכשיו שכל אחד בנה קן לעצמו ויצאו מרשותי ,הנה נשארתי בדד וגלמוד". עתה החליט — למצוא אישה" ,ואולי לעת ערב יהיה אור". והוא מסביר מדוע פנה אל ידידו המתגורר כבר בארץ — "אני חושב שכבודו שמכיר אותי היטב ,את אופיי ,את עסקי ואת חיי במשך הרבה שנים ,יוכל לתת בזה איזו עצה נכונה. ראשית ,הוא מתאר את עצמו" ,הנני כעת איש בן חמישים וחמש שנים .אינני מיושבי כרכים שקשה ישיבתם, בית הסופר ע”ש שאו טשרניחובסי אגות הסופרים העברים במינת ישרא )ע”ר( THE HEBREW WRITERS ASSOCIATION IN ISRAEL שמתנוונים ומזקינים לפני זמנם .כל חיי עברו קרוב להטבע, בנאות דשא ,על מי מנוחות ובקיצור :אני במצב טוב... ורצוי שגם 'העזר' לא תהיה מן הנמושות ,אבל לא שתהיה צעירה ביותר ,שלא להתחיל מחדש עולם ,כמו שאומרים בז'רגונית 'אנייע וועלט'". ובלשון של ימינו :שתיראה טוב ,בערך בגילי ,ושלא תרצה ילדים .מה הוא צריך פתאום בגילו בת זוג צעירה שתכרכר סביבו ואולי אפילו תחלום על משפחה חדשה .רק זה חסר לו ואחר שנמלך רגע בדעתו החליט להוסיף ,למען הסר כל ספק'" :ה'עזר' צריך לדעת למפרע שאין פה לא טיאטרים ולא אפילו ראינע". ולסיום — הנכם מוזמנים לקרוא מעלילות "גנזים" גם בבלוג החדש של הארכיון — על פי הקישור gnazimblog. wordpress.comאו להקיש בגוגל "הבלוג של ארכיון גנזים". רח׳ פן 6ת-אביב-יפו ,ט' 03-6953256/7 אתר • www.hebrew-writers.org :וא[email protected] : זוכרים את פיצ'י ערב זכרו ש המשורר יהורם בן מאיר )פיצ’י( עורך ומנחה :רפי וייכרט משתתפים :נטע נועם )בתו ש פיצ'י( מירון ח .איזסון חווה פנחס כהן בכ סרואי אביחי מחי היוצרת ירונה כספי מוסיה: יום שני טו' בסיון תשע"ה ,8.6.2015 ,שעה 20:30בבית הסופר ,רח' פן 6ת אביב הכניסה חופשית 64 28/05/2015 12:32:52 2015.indb 64ינוי םינזאמBook- א בר העור רת לחברי חברות יקרות ,חברים יקרים, קוראות יקרות ,קוראים יקרים, "מאזנים" הוא דו־ירחון ,ומתכונת זאת מקשה על מעקב אחרי אירועים ספרותיים ,ולא פעם אנחנו נאלצים לציין אירוע ספרותי באיחור .אשר על כן הוועדה המייעצת של כתב־העת הציעה לכנס בגיליון יוני מספר נושאים (מלבד השערים הקבועים :שירה ,סיפורת ,עיון) ,הלא הם שואה ,תקומה וזכר הנופלים ,יום ירושלים וכן — תרגומים משפות זרות ,ומובן שהעורך נענה ברצון לפנייה ,והתוצאות לפניכם. בגיליון זה יוזכרו שלושה אירועים מרכזיים מתוך שפע האירועים שהאגודה מארגנת ומפיקה: א .פרס ישראל הוענק ברוב עם ביום העצמאות תשע"ה לחברנו ,משורר ארז ביטון ,שבין תפקידים רבים שמילא — היה גם יושב ראש אגודת הסופרים העברים ,ואנחנו גאים על כך שוועדת הפרס נענתה להמלצתו של יו"ר האגודה שאמנם יוענק לו פרס ישראל (ראו דבר היו"ר בסוף הגיליון) .אנו מברכים את ארז ביטון ומחבקים אותו בחום .הקוראים ימצאו בגיליון זה דברי הערכה מאת בלפור חקק לחתן הפרס. ב .הסופר עמוס עוז כיבד את אגודת הסופרים העברים ואת בית הסופר בנוכחותו בערב ספרותי שהוקדש לספרו "הבשורה על פי יהודה" .שוב ,בלפור חקק ידווח בקיצור על האירוע הזה ,שבית הסופר היה צר מלהכיל את כל מי שרצה להשתתף בו. ג .פרופ' נורית גוברין השלימה את הכרכים החמישי והשישי של המפעל הספרותי הגדול שלה "קריאת הדורות — ספרות עברית במעגליה" .ערב לכבוד אירוע זה התקיים בבית הסופר ב־ .29.4.15הקוראים ימצאו דברי הערכה למפעל חשוב זה במאמריהם של ד"ר רחלי אברהם איתן והרצל חקק. דיווח על אירועים נוספים (הכנס הספרותי במינסק שבבלורוס ,השקת ספרה של שמחה סיאני "שי"ח אוהבים במבט שני" ועוד — יידחו לגיליון הבא. משום האירועים החשובים הנ"ל נאלצתי להזמין רשימות וכתבות ,ובעקבות כך מופיעים בגיליון זה אותם שמות במספר תחומים ומדורים .לא הייתה כאן העדפה פסולה — פשוט אילוץ ,שאני מקווה כי לא יגונה. הציורים בגיליון זה הם פרי מכחוליהם של ד"ר דליה הקר-אוריון ,מיודעתנו מגיליונות קודמים ,ציירת, אוצרת תערוכות ,מרצה באוניברסיטאות ,זכתה בשפע פרסים בארץ ובעולם; מיכל קורנפלד ,ציירת ,סופרת ומשוררת ,פיתחה את תכנית "מגדלים — ילדים חושבים יצירתית"; בנימין פלג ,צייר ,גרפיקאי ומשורר .הוריו ילידי הולנד נספו באושביץ .בעבודותיו הוא מנציח את רגשותיו באשר למוראות השואה .מערכת "מאזנים" מודה לשלושתם על תרומתם. המערכת מודה לרחל ביטון קלהורה ,תפארת חקק והרצל חקק על משלוח תמונותיו של המשורר ארז ביטון. תודה לדוד מלמד המתמיד במסירות במדור סקירת הספרים ,ליצחק בר־יוסף על רשימותיו מן הגנזך ולאלי אורן וצוותו המסור על ההפקה המקצועית של הגיליון. המדור המרכזי בגיליון אוגוסט יהיה מוקדש לספרות ילדים ונוער. בגיליון אפריל (עמ' )38שובש שמה של המשוררת מעל כותרת השיר "לב" .השם הנכון הוא מיכל אורנן אפרת. אני מאחל קריאה מועילה ומהנה, משה גרנות הוּא ָּת ִמיד /נוֹ ֵ ׂשא ִע ּמוֹ ִשיר /ו ַּמה ַ ּי ֲע ֶ ׂשה לוֹ ַה ׁ ִשיר ׁ ֶשהוּא ֵמכִ יל ַ /ה ּׁ ִשיר ְמ ׁ ַש ֵּכ ְך ֶאת ַּת ֲאוָ תוֹ /לְ ִריצָ ה לְ ֶמ ְר ַח ִ ּקים /וְ ָעלָ יו לָ ַד ַעת ֶ ׁ /ש ַ ּגם ִאם יַ ֲעמֹד ִמ ֶ ּלכֶ ת / הוּא יַ ִ ּג ַיע ִ /מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶשהוּא ָּת ִמיד ְּ /ב ֶא ְמצַ ע יְרו ָּשלַ יִם (ארז ביטון ,שיר באמצע ירושלים) מסכמים תקופה ,ומברכים על הטוב ועל ההישגים: ■ משכן הספרות העברית הקדנציה הזו הוקדשה בתחילתה לסגירת הקצוות בנושא הקמת "משכן הספרות העברית" ,ואכן נחתם חוזה עם יַ זם ,חברת "העיר החדשה" .לאחרונה פורסמה ידיעה שנכללו בה פרטים לא מדויקים ,וחשוב להבהיר :כל הנושאים המשפטיים והחוזיים מטופלים כיאות על ידי עורכי הדין חיים עדיני ועמי עדיני ,ובפיקוח של הוועד המנהל ,של המנכ"ל ,וכל זאת בשילוב הפיקוח של ועדת הביקורת. במשך שנים שילמנו דמי חכירה למינהל ,והיום המצב שונה :האגודה בעלת 20%מהקרקע ולכן אי אפשר להתעלם מזכויותיה .בחוזה נקבע במפורש כי אם החברה תעביר את זכויותיה לצד ג' כלשהו ,הדבר אפשרי רק אם אותו צד ג' ייכנס בנעלי האגודה ,בול הצדעה לאגודת הסופרים וכל ההתחייבויות של החברה כלפי העברים לרגל יובל החמישים. האגודה יחולו עליו ,והוא חייב לקיימן .בקרוב נגיע ליובל המאה ,ונוכל לקוות שמשכן הספרות העברית האם של חברת "העיר החדשה" חברת ֵ יככב על הבול ערבה לכל התחייבויות "העיר החדשה". ֵ ערבות זו ממשיכה לחול ולחייב ואנו נעמוד על כך בתוקף .עפ"י התב"ע ֵ אי אפשר לקבל ֵהיתר בנִ ייה בלי לקבל היתר לביצוע השימור של "בית הסופר" ,וביצועו בפועל .שימור "בית הסופר" הוא הדבר העיקרי בתב"ע. אנו סמוכים ובטוחים על פי החוזה ,כי כל ההתחייבויות כלפי האגודה יְקוימו. ■ החזון — להיות מרכז הספרות העברית החוברת יצאה לאור בסיוע: 28/05/2015 11:57:30 במשך השנים האחרונות ערכנו אירועים מיוחדים למען הלשון העברית, ובעינינו זו הייתה אבן יקרה בכתר החזון של האגודה .חשוב לנו שמשכן הספרות העברית ייתן ביטוי לסיפור הציוני ,דרך סיפור תחיית השפה העברית .בקרוב ,אנו פותחים ביוזמה משותפת עם מוזיאון חצר היישוב הישן לקיים כל שנה כנס "העברייה" בנושא הלשון העברית .הקשר של אגודתנו עם מכון גנזים ,שאותו ייסדו ראשוני האגודה ,הוא קשר שאין לו תחליף" .משכן הספרות העברית" ָּ שייבנה יציג את 'המגילות הגנוזות' של הספרות העברית באופן מעניין ומושך וידידותי — וישיב למחזור החיים סופרים נשכחים .חשוב לנו להקים אולם של תערוכות מתחלפות ,שבו יוצגו כתבי יד מקוריים מאוצרות "גנזים" .המטרה שלנו לחשוף הכול לקהל רב ,והדגש על צעירים ובני נוער — לחשוף אותם לתחיית הספרות למעבר מכתיבה בשפת האם הגלותית או שפת המקרא לשפה העבריתַ , העברית .לחוש ְּבפלא תחיית השׂ פה ,להרגיש חלק מן המהפכה הרוחנית — התרבותית שחוללה הציונות. הוועד המנהל ִסייע לי בבניית החזון ,בהתוויית הדרך ,ועל כך יישר כוח לכולם .לאורך תקופה הבנייה ,השימור ,השיפוצים — חשוב לנו להתוות מטרות חינוכיות למיזם ,לבנות תכניות הדרכה ,לשלב את הספרות בענפי תרבות אחרים — כך ,למשל ,הקמת תיאטרון ספרות ,שילוב אמנויות כגון משחק ,מוסיקה ועוד .החזון חובק עולמות ,והספרות העברית תוכל להוות משאב רוחני לחיזוק הזֶ הות ,לִ כלי במאבק נגד שחיקת הזהות ּ הגלובלי' .חשוב לנו לשמור על ייחודה של השׂ פה העברית ,של ב'כפר הספרות העברית. ■ פרס ישראל לארז ביטון בחשוון תשע"ה הגשתי את המשורר ארז ביטון כמועמד אגודת הסופרים העברים לפרס ישראל לספרות .שמחנו כולנו להתבשר ,כי אכן זכה ארז (בעבר יו"ר האגודה) בפרס המיוחל .כולנו שמחים בשמחתו. בהמלָ צתי לשופטי הפרס כתבתי בין היֶ תר: "ארז ביטון ראוי לקבל את פרס ישׂ ראל לספרות עברית בתחום ִשירה. ארז ביטון זכה להערכה רבה ולהוקרת הממסד הספרותי כמשורר ,כעורך וכפעיל בתחומי החברה והתרבות .אין עוררין היום על כך ,שהוא דמות מובילה ברפובליקה הספרותית שלנוּ ,פורץ דרכים ,יוצר שהיטיב לבטא מציאות ולעצב מציאות. ההיתוך התרבותי, בדרכו המיוחדת ביטא ארז ביטון את החוויה של כּ ור ִ חווית המעבר מתרבות מסורתית לתרבות ישראלית עכשווית .הוא היה חלוץ המשוררים המזרחיים ,שנתן לגיטימציה לחוויית 'השורשים הכפולים' של בני העליות מארצות האסלאם. נראה ,שהבשילה השעה להעניק לארז ביטון את פרס ישראל ,ויהיה בכך גם פרס על מפעל חייו בשירה וגם פרס לדור שלֵ ם ,שארז ביטון היה לו שד ֵברר את חייהם של בני דור העליות ואת לפֶ ה ,מחווה של אמת לאמן ִ כאבם". ֵ ■ סיכום תקופה הוועד המנהל הבא יצטרך להמשיך במימוש החזון ,בשמירה על כל משאבי האגודה :ערבי הספרות העשירים ,כתב העת "מאזנים" ,הקשר עם מרכזי תרבות אחרים ,פרס ברנר ,שאר הפרסים הספרותיים ,סיוע לסופרים נזקקים ועוד .המשיכו לשלם דמי חבר ,הקשר עמכם והמשוב שלכם חשובים מאד. כל טוב, הרצל חקק, יושב ראש אגודת הסופרים העברים 2015.indd All Pagesינוי-תימינפ הפיטע-םינזאמ ירושלים -ציירה מיכל קורנפלד המשתתפים בחוברת: אביב עקרוני • אביבה זרקה • אוריה באר • איליה בר־זאב • איציק איינהורן • אירה סטנברי • אירית שושני • אמוץ דפני • אסתר ויתקון • אסתר רוזנפלד • בוריס סוסלוביץ’ • בוריס פסטרנק • בלפור חקק • דב בהט • דוד מלמד • דונדי שוורץ • דוריס קרוה • דורית זילברמן • דליס • הרצל חקק • חורחה לואיס בורחס • חיים אלטהולץ • יהודה גור־אריה • יואל נץ • יון קוקורא • יוסף עוזר • יעקב ברזילי • יצחק גנוז • ירון אביטוב • לאה טרן • ליל פרי • לימור שריר • משה גרנות • משה שפריר • נילי דגן • סיגל נאור פרלמן • עדינה בר־אל • עדינה מור חיים • עדנה מיטווך־מלר • עודד ניב • פבלו נרודה • פנחס ענברי • פנינה עמית • פנינה פרנקל • צביה גולן • ראובן שבת • רבינדרנאת טאגורי • רון גרא • רות ריכטר • רחל אשרוב • רחלי אברהם איתן • רמי סערי • שושי קלאס • שנדור לוקץ'
© Copyright 2024