‫פרשת וילך‬
‫גליון מס' ‪( 871‬שנה רביעית)‪ ,‬ה' תשרי תשע"ו‬
‫נמצאים אנו בשבת שבין כסה לעשור שעדיין 'דינא מאסך ה' ממלוך"‪ ,‬אתה מאוס בעיני ה'‪.‬‬
‫יתיב וספרין פתיחו' ועדין כולנו עומדים ותלוים‪ ,‬אם וכך היה עם יפתח הגלעדי‪" ,‬והיוצא מדלתי ביתי‬
‫זכו נכתבים לחיים ואם לא חס וחלילה להיפך – והעליתיהו עולה לה'"‪ ,‬וכשביתו יצאה לקראתו‪ ,‬ספק‬
‫והציפיה של הקב"ה לתשובה – ותשובה פירושו עזיבת כפיו והצטער‪" ,‬ואנוכי פציתי פי לה' ולא אוכל לשוב"‪,‬‬
‫דרך! "יעזוב רשע דרכו‪ ,‬ואיש אוון מחשבותיו וישוב ומסר נפש ביתו למען דברו בחושבו שהוא איש הגון‬
‫אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח"‪ ,‬לעיתים ועובד אלוקים‪ ,‬ובסוף‪" ,‬ויקבר בערי הגלעד"‪ ,‬מלמד‬
‫חי אדם בצורת חיים מסוימת ובטוח כי דרכו דרך ה'‪ ,‬שנתפזרו עצמותיו בהרי הגלעד‪ ,‬נשרו לו איבריו מכעס‬
‫וכי הוא מעובדי ה' וממשרתיו ונאמני בריתו‪ ,‬אבל ה' עליו‪.‬‬
‫טועה הוא טעות חמורה ודרכו אינה רצויה אצל ה' שלמה במשלי אומר "דרך איש ישר בעיניו‪ ,‬ואחריתה‬
‫משום שמעולם לא פשפש במעשיו‪ ,‬האם באמת דרכו דרכי מות"‪ ,‬הוא בטוח שהוא דתי והנה ציציותו‬
‫היא דרך אבותינו הקדושים‪ ,‬גאונים וצדיקים שעמדו נישאות ברוח‪ ,‬וכיפתו מכסה ראשו אבל בעצם מורד‬
‫לעם ישראל‪ ,‬או שזו דרך חדשה שהוא בחר לעצמו הוא בקב"ה – 'כי את אשר אהבת שנאתי‪ ,‬ואת אשר‬
‫כמאמר הנביא "ובשיקוצם נפשם חפצה"‬
‫שנאת אהבתי'‪.‬‬
‫כך היה עם צדיקים ויראים שבחרו בדרך משלהם‬
‫וסבורים היו שהיא דרך ה'‪ ,‬וכך מספר התנ"ך על שאול‬
‫המלך שיוצא למלחמת מצוה בעמלק וחומל על פי‬
‫סברתו על הילדים והתינוקות וכשפוגש את שמואל‬
‫אומר "ברוך אתה לה'‪ ,‬הקימותי את דבר ה'"‪ ,‬אני‬
‫עשיתי את רצון ה' – ושמואל מוכיחו כי הוא מורד ויהי רצון שנזכה לגמר חתימה טובה בספרם של‬
‫בה' ואינו מקיים רצון ה'‪ ,‬וזו הפתעה לא נעימה להיות צדיקים ויראים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫בטוח שאתה מעובדי ה' ובאמת הנך ממורדי ה' "כי‬
‫שבת שלום וגמר חתימה טובה‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫עובדי ה' האמיתיים מעולם לא טופחים לעצמם על‬
‫השכם‪ ,‬תמיד חושדים את עצמם אולי מרמים את‬
‫ליבם ואת בוראם‪ ,‬זה דרך של תשובה ובדרך כזו ה'‬
‫חפץ – ועליהם נאמר "על כן יורה חטאים בדרך‪ ,‬ידרך‬
‫ענוים במשפט"‪.‬‬
‫‪81:60‬‬
‫(‪ 06‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪81:80‬‬
‫‪06:68‬‬
‫שובה ישראל‬
‫הושע י"ד‬
‫כתובת לשליחת דואר‪ :‬רח' הרב כלפון משה הכהן ‪ ,31/2‬הר חומה‪ ,‬ירושלים‪ .‬ת‪.‬ד‪ //011 .‬י‪-‬ם‪ .‬מיקוד ‪0///0‬‬
‫לקבלת עלון זה מדי שבוע ישירות למייל‪ ,‬ניתן לשלוח בקשה לכתובת ‪[email protected]‬‬
‫בביתו של רבי שמואל שפירא זצ"ל‬
‫מידי שבת בשבתו‪ ,‬מיד אחרי שהיה בוצע את הפת‪ ,‬היה רבי שמואל‬
‫שפירא זצ"ל מטריח את עצמו לעבר מקומה של הרבנית בקצה‬
‫השולחן ומגיש לה את פרוסת החלה‪ .‬גם בשנותיו האחרונות‪ ,‬כאשר‬
‫היה חולה וחלש‪ ,‬לא ויתר על מנהג מופלא זה‪ .‬כשנשאל על ידי נכדו‬
‫לפשר מנהג זה‪ ,‬חייך ואמר "אין זה מתאים שהחלה שאותה צריכה‬
‫הרבנית לאכול תעבור דרך הידים של כולם"‪.‬‬
‫הרבנית מצידה מחתה כל כך פעמים רבות וביקשה ממנו לחדול‬
‫ממנה ג זה‪ ,‬אולם רבי שמואל לא ויתר‪ ,‬כך במשך שנים ארוכות עד‬
‫זקנה ושיבה‪.‬‬
‫כך גם היה כאשר השתתף בסעודת שבת‪ ,‬באחת מאותן הפעמים‬
‫שבהן נאלץ לצאת לחו"ל לטובת החזקת הישיבה‪ ,‬מאות בני תורה‬
‫סעדו על שולחנו‪ ,‬הוא ברך את כולם בברכה המקובלת "לחיים‪,‬‬
‫לברכה ולשמחה" ומיד קם במהירות ממקומו‪ ,‬כיתת את רגליו וחיפש‬
‫את הרבנית‪ ,‬ברך אותה "לחיים לברכה ולשמחה" במאור פנים‪ ,‬ורק‬
‫אז שב למקומו‪.‬‬
‫***‬
‫בכל שבת בעת הסעודה היה רבי שמואל אומר דברי תורה ליד‬
‫השולחן‪ ,‬אולם מנהג קבוע עשה לו‪ ,‬תמיד היה אומר דברי תורה‬
‫השוים לכל נפש‪ ,‬רעיונות מפרשת השבוע או מעניני דיומא‪ ,‬שגם‬
‫ללמד ילדים לבקש סליחה ולבקש מהם סליחה‬
‫אמירת סליחה היא אמירה שחשוב לחנך את ילדינו להשתמש בה‬
‫בזמנים נכונים‪ ,‬בדיוק כשם שעליהם לומר תודה ובבקשה‪ .‬בבקשת‬
‫הסליחה אנחנו רוצים לחנך אותם להכיר ולכבד את רגשות האחר‬
‫וגם שלפעמים אנחנו טועים‪ ,‬אבל זה בסדר‪ ,‬ניתן לתקן ולהצטער על‬
‫דברים שנעשו‪.‬‬
‫אמירת סליחה אמיתית וכנה מעצימה את הילד‪ .‬היכולת לומר‬
‫"טעיתי"‪ ,‬היכולת להתנצל ולבקש סליחה והנכונות לכפר על‬
‫התנהגות בלתי ראויה הן תכונות חשובות ביותר‪ .‬זו חינוך לכנות‬
‫וקבלת אחריות שחשוב ללמד את ילדינו‪ ,‬וגם את עצמנו‪.‬‬
‫אבל חשוב לזכור שכאשר אנחנו מבקשים מילדינו להתנצל אנחנו‬
‫מצד אחד מחנכים אותם‪ ,‬אבל מצידה השני של הבקשה אנחנו‬
‫עלולים "להקטין" או להביך אותם‪ ,‬או מאלצים אותם לעשות משהו‬
‫שאינו לרוחם ואפילו נראה בעיניהם שגוי‪ .‬ילד שחווה את בקשת‬
‫הסליחה כעונש עסוק בתחושות הכעס שלו‪ ,‬ולא באמת פנוי להבין‬
‫מה הייתה השגיאה שלו או מדוע הוא פגע ברגשות העומד מולו‪.‬‬
‫לא תמיד הילד ממנו מבקשים להתנצל בכלל מבין על מה כל‬
‫המהומה‪ .‬הוא הגן על עצמו או אולי עשה משהו בתור משחק‪.‬‬
‫העמדת ילד מול חבר בדרישה "תתנצל"‪ ,‬או כמו שרובנו אומרים‬
‫"תבקש סליחה"‪ ,‬היא מורכבת‪.‬‬
‫התעקשות על בקשת סליחה בעקבות התנהגות בלתי ראויה אינה‬
‫תמיד נכונה או חכמה‪ ,‬ולעתים היא אינה משרתת דבר ומכניסה את‬
‫ההורה רק לצרות‪ .‬לכן לא מומלץ להתעקש על אמירת סליחה‪ .‬הדבר‬
‫החשוב הוא להגיב נכון על התנהגות לא ראויה של הילד בכדי שלא‬
‫הנשים והבנות מסוגלות להבין‪ ,‬רק אחרי שאמר דבר תורה המובן‬
‫לכל‪ ,‬היה נכנס עם בניו ותלמידיו שישבו עמו ליד השולחן לעומקן‬
‫של סוגיות‪.‬‬
‫פעם אחת בשבת הסבו סביב שולחנו תלמידים מבני הישיבה‪ ,‬אחד‬
‫התלמידים שנתכבד על ידו לומר "דבר תורה" אמר מערכה שלמה‬
‫בסוגיה עמוקה‪.‬‬
‫לאחר סיום הדברים אמר לו הרב "תלמידי חביבי‪ ,‬הן בחור צעיר הנך‪,‬‬
‫ועומד אתה לקראת הקמת בית‪ ,‬צריך אתה לדעת‪ ,‬כי ליד שולחן‬
‫השבת‪ ,‬שולחן שבו נוטלים חלק גם נשים וטף‪ ,‬צריכים לומר רעיון‬
‫השוה לכל נפש‪ ,‬משהו שגם האשה תוכל להבין‪ ,‬אולי משל מהמגיד‬
‫מדובנא‪ ,‬אולי סיפור על גדולי ישראל‪ ,‬אפשר גם לומר רעיון קצר על‬
‫פרשת השבוע‪ ,‬העיקר שיהיה דבר שמתאים לכולם‪.‬‬
‫יחזור עליה שנית‪ .‬כאמור‪ ,‬התעקשות על בקשת סליחה כמרכיב‬
‫עיקרי בתגובת ההורה תביא לכך שהילד ילמד לבקש סליחה‬
‫(התנהגות מילולית) ובכך יחסוך מעצמו ענישה או פעולת תיקון‬
‫מעשית אחרת ובכך הופכת "בקשת הסליחה" לביטוי שטחי שלא‬
‫מבשר על שינוי התנהגות עתידי‪.‬‬
‫לבקש סליחה מהילדים‬
‫זה לא פשוט לבקש סליחה‪ ,‬גם אם אנחנו יודעים שטעינו‪ ,‬או אולי‬
‫דווקא כשאנחנו יודעים שטעינו‪ .‬הורים מתקשים לבקש סליחה כיוון‬
‫שיש תחושה שהדבר יפגע בסמכות ההורית שלהם‪.‬‬
‫כדאי להבין שהסליחה היא לא הודאה בכישלון‪ ,‬אלא אמירה‬
‫לגיטימית שמעידה על הורה חושב וביקורתי כלפי עצמו‪ .‬כולנו‬
‫טועים‪ .‬זה אנושי לטעות‪ .‬אנחנו מבטיחים הבטחות שלא עמדנו בהן‪,‬‬
‫לפעמים צועקים או כועסים בלי סיבה‪ .‬מותר לעצור לרגע ולחזור‬
‫בנו או להסביר שטעינו‪ ,‬שאנחנו מתנצלים‪.‬‬
‫חשוב לתת לילדים דוגמה אישית‪ :‬ילד צריך לחיות בהבנה שהוריו‬
‫הם אנושיים‪ .‬שהרף המוצג לו אפשרי וכן‪ ,‬גם הם טועים‪ .‬ההבנה‬
‫שטעות היא אפשרית וניתן לכפר עליה‪ ,‬מאפשרת לילד להירגע‬
‫ולהבין שגם הוא עצמו עלול לטעות לפעמים‪.‬‬
‫חשוב גם להתייחס לדוגמה אישית‪ .‬ילדים לא ילמדו להתנצל אם‬
‫מסביבם לא ינהגו בהם בכבוד או יפגעו בהם‪ .‬כשמבוגר טועה או‬
‫פוגע והוא לא מתנצל על הטעות‪ ,‬גם הילד יחוש שזה בהחלט נכון‬
‫לא להתנצל או לבקש סליחה‪ ,‬ויותר מזה ‪ -‬שזה נכון גם לפגוע‪.‬‬
‫חשוב מאוד לדעת להתנצל ולבקש סליחה גם מילדינו ‪ -‬כאשר אנחנו‬
‫טועים‪ ,‬מגזימים‪ ,‬מעליבים‪ ,‬לא מאמינים ללא סיבה‪ .‬וחשוב גם‬
‫להישיר מבט ולבקש סליחה‪ .‬זה מוכיח גדלות ואינו מוריד דבר‬
‫מערכו של ההורה‪ .‬אלא להיפך!‬
‫ההתנצלות צריכה להיות כנה ועניינית בנוגע למקרה‪ .‬אם בחרתם‬
‫לבקש סליחה‪ ,‬הסבירו מה בדיוק בהתנהגות שלכם לא היה נכון‪ .‬אל‬
‫תתנצלו ממקום של רגשות אשם‪ .‬הורים רבים מתנצלים על החלטות‬
‫וסדרי עדיפויות כיוון שהם מלאי רגשות אשם‪ .‬התנצלות כזאת‬
‫תעודד את הילד להשתמש בהתנצלות ככוח ולעודד את רגשות‬
‫האשם שנמצאים שם גם ככה‪.‬‬
‫ההתנצלות צריכה להיות מיידית‪ .‬לא מומלץ להתנצל שבועות אחרי‬
‫המקרה‪ .‬ילדים נוטים לשכוח‪ ,‬ואם לא מדובר באירוע מאוד מהותי‬
‫ולא התנצלתם‪ ,‬אין טעם לחזור ולהזכיר נשכחות‪.‬‬
‫רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זצ"ל‬
‫רבי לוי יצחק מברדיצוב נולד בשנת ת"ק בעיירה הוסקוב שבמחוז‬
‫פשמישל‪ ,‬לאביו רבי מאיר ברבי משה מזאמושטש‪ ,‬בנים למשפחת‬
‫רבנים שבמשך כ"ו דורות לא הוסר כתר תורה ממנה‪ .‬בימי נעוריו היה‬
‫נודע בכינוי "העילוי מירופלב" על שם מקום לימודיו‪ .‬רבי יצחק חיבר‬
‫את הספר קדושת לוי ונודע בכינויו "סנגורים של ישראל"‪.‬‬
‫בשנת תקכ"ה נתקבל רבי לוי יצחק כרב בז'יליחוב‪ ,‬בשל רדיפות‬
‫המתנגדים עבר בשנת תקל"א לפינסק‪ ,‬בה שימש כרב וריש מתיבתא‪,‬‬
‫גם שם לחמו נגדו המתנגדים ופעם אף התנפלו על ביתו ושדדהו‪.‬‬
‫משנת תקמ"ה שימש רבי יצחק ברבנות ברדיטשוב במשך עשרים וחמש‬
‫שנה‪ ,‬רבי לוי יצחק נפטר בכ"ה בתשרי תק"ע‪ ,‬מרוב הערצה לרבם לא‬
‫קיבלו בני הקהילה רב לקהילתם וכל גדולי התורה שבאו אחר כך כונו‬
‫בתואר דיין ומורה הוראה‪.‬‬
‫***‬
‫בבית הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב‪ ,‬פונה הרבנית ושחה את‬
‫דאגתה בדבר התבגרותן של בנותיהן‪ ,‬ואין בידם ולו נדוניה קטנה ליתן‬
‫בעבור קבלת כתובה לבתם הגדולה שזה מכבר הגיע לגיל הנישואין‪..‬‬
‫והיא מבקשת ממנו לילך לרבו ולשאול לפיו‪.‬‬
‫משראה רבי לוי יצחק דאגת אשתו‪ ,‬הוא פנה ויצא לדרכו הארוכה‬
‫לשאול את רבו בדבר הדאגה המסיחה דעת אשתו‪ ,‬והרב כששמע‬
‫מצוקה זו ביקשו להמתין מעט‪ ,‬ויצא את החדר‪ ,‬כעבור מספר רגעים‬
‫שב ובידו צרור כסף גדול‪ ,‬באומרו‪ :‬קח לך מטבעות אלו שיספיקו בעד‬
‫קבלת כתובתה של בתך וה' יצליח דרכיך‪..‬‬
‫בדרך חזרה כשרבי לוי יצחק רכוב על העגלה ובידו צרור הכסף‪,‬‬
‫הוא שומע ממרחק קולות רבים ומשונים‪ ..‬הוא נפנה להביט מה‬
‫אירע‪ ,‬והוא רואה רעש והמולה רבה‪ ,‬כדרכו בקודש נפנה רבי לוי‬
‫יצחק לעזור ולסייע‪ ,‬והוא שואל במה המדובר‪ ,‬ועונים לו כי מעשה‬
‫נורא התרחש כאן‪ ,‬חופה שנועדה להיות היום כבר נפרסה‪ ,‬החתן‬
‫והכלה היתומה ובני משפחותיהם נקבצו ובאו‪ ,‬ופתאום שח אבי‬
‫הכלה כי הנדוניה שהבטיח לחתונת בתו נאבדה לו מתוך תיקו‪..‬‬
‫והחתן מסרב ליכנס לחופה עד שימצא הכסף שהובטח לו בעד‬
‫החתונה‪..‬‬
‫כל המוזמנים נראו כתרים אחר הכסף האבוד‪ ,‬הכלה אף היא‬
‫התייפחה בבכי‪ ,‬ואם החתן שפכה צקון לחשה שיעזרוה משמים‪..‬‬
‫רב לוי יצחק שראה את הסבל הנורא‪ ,‬פנה אל המוזמנים ובידו‬
‫צרור הכסף שקיבל מרבו לשם חתונת בתו‪ ,‬באומרו כי מצא את‬
‫הכסף האבוד‪ ..‬הכול החלו רצים לקראתו‪ ,‬הכלה החלה לנגב‬
‫דמעותיה‪ ,‬ואפילו כלי הניגון החלו בנעימות עליזות‪..‬‬
‫אך רבי לוי יצחק מסרב ליתן הסכום עד שיתנו לו כשכר על‬
‫מציאת האבידה עשרה אחוזים מהסכום כולו‪ ..‬פנו אליו המחותנים‬
‫בבקשה שיפסיק לדבר כך‪ ..‬אך הוא בשלו ומבקש ליתן לו תמורה‬
‫זו‪ ,‬ואם לאו אינו נותן הכסף‪ ..‬לאחר מספר דקות נלקח ממנו צרור‬
‫המעות‪ ,‬ונערי השוליים החלו לסלק את רבי לוי יצחק שלא היה‬
‫מוכר להם תוך ביזיונות רבים שהיו מנת חלקו‪.‬‬
‫כעבור מספר חודשים שהגיע רבי לוי יצחק לרבו‪ ,‬ודבר המעשה‬
‫הלך ונתפרסם‪ ,‬שאל הרבי את תלמידו‪ ,‬ספר לי רבי לוי יצחק‪ ,‬הרי‬
‫זה שנטלת כל הכסף שהענקתי לך לחתונת בתך ונתת לכלה יתומה‬
‫ זו דרכיך‪ ,‬אבל מה ראית לשטות זו ליטול על כך שכר‪..‬‬‫השיב לו רבי לוי יצחק‪ ,‬כשנוכחתי בישועה שהשבתי לכל הנוכחים‪,‬‬
‫החלו רגשות גאווה לצוץ בקרבי‪ ,‬מעשה גדול וחשוב מעין כמותו‪..‬‬
‫לכן גמרתי אומר לעשות זאת ולספוג עלבונות בכדי לכפר על אותו‬
‫רגש גאווה שאחזני‪.‬‬
‫מששמע זאת הרבי‪ ,‬הוציא לו סכום כפול ומכופל תוספת על‬
‫הנדוניה בעבר‪ ,‬שיספיק לו לחתן את מירב בנותיו‪ ,‬באומרו‪ ,‬כי‬
‫נאמן הוא בעל המאה לשלם שכר לפועליו‪...‬‬
‫מספר עצות כהכנה לצום‬
‫שתיה‪:‬‬
‫א‪ .‬החל מהבוקר מוקדם ובמשך היום לשתות כוס מים כל שעה בערך‪,‬‬
‫על ידי זה הגוף מקבל נוזלים ומגיע למצב רוויה‪ .‬אם מקפידים על‬
‫שתיה במשך היום‪ ,‬אין צורך לשתות כמות מוגברת בסעודה לפני הצום‪.‬‬
‫רצוי להרוות הגוף בנוזלים‪ ,‬החל משלושה ימים קודם לצום‪ ,‬לשתות‬
‫‪ 06%‬יותר מהרגיל‪.‬‬
‫ב‪ .‬לקראת הארוחה האחרונה שלפני הצום ‪ -‬חשוב לקחת כפית דבש‪.‬‬
‫הדבש יגרום שהנוזלים ישמרו ולא יופרשו מהר‪ ,‬כך שעד למחרת אחר‬
‫הצהריים תרגישו רווים ולא צמאים‪.‬‬
‫ג‪ .‬שתיה אחרונה‪ -‬ללגום משקה מר‪ ,‬כמו תה חזק או מר‪ ,‬או מעט בירה‬
‫לבנה‪ .‬ע"י סיום עם משקה מר נשבר הצמאון‪ ,‬ובמשך הערב לא‬
‫מרגישים צמא‪.‬‬
‫מאחר ובסעודה מפסקת המאכלים מלוחים‪ ,‬נוטים להרגיש צימאון די‬
‫מהר עם תחילת הצום‪ .‬שתייה מרובה מיד לאחר האכילה וכמה דקות‬
‫קודם הצום‪ ,‬מחוסר זמן ‪ -‬כמעט ואינה יעילה‪ ,‬גורמת לעיכול מהיר‬
‫ואיבוד מרכיבי המזון והמינרלים החיוניים לגוף ע"י הפרשתם תוך זמן‬
‫קצר‪ .‬וחבל‪ .‬להפחתת התופעה‪ ,‬רצוי מראש לתכנן לסיים האכילה‬
‫לפחות שעה קודם הצום ו‪ -‬לא לשתות לאחר האכילה (וכפי שמזהיר‬
‫הרמב"ם) משך כעשרים דק'‪-‬חצ"ש‪.‬‬
‫להותיר די זמן לפני הצום כדי לשתות בנחת החל מ‪ -‬כחצי שעה לאחר‬
‫האכילה‪ .‬השתייה תרווה את הגוף ביעילות‪ ,‬הנוזלים והמרכיבים‬
‫החיוניים יישמרו בגוף לאורך זמן‪.‬‬
‫אכילה‪:‬‬
‫א‪ .‬חוץ מהאוכל הרגיל שאוכלים כדאי להרבות באכילת גזר‪ ,‬גם‬
‫מבושל‪.‬‬
‫הגזר מחזיק הרבה זמן בקיבה ונותן הרגשת מלאות‪ .‬ממילא לא‬
‫רעבים‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכילת ‪ 0-1‬שקדים לפני הצום‪ ,‬נותנת גם היא הרגשת מילוי‪.‬‬
‫עד שהם מתעכלים הצום עובר‪.‬‬
‫אם אפשר עדיף להשרות אותם במים בלילה לפני ולקלף את‬
‫הקליפה החומה‪.‬‬
‫סחרחורת והרגשת חולשה‪:‬‬
‫ביום הצום‪ ,‬אם בכל זאת אתם סובלים‪ ,‬כדאי להצטייד בריח‬
‫מנטה‪ .‬אפשר לקנות בבית מרקחת 'מקלון הרחה' בריח מנטה או‬
‫'שמן מנטה'‪ .‬נשימה חזקה בכל נחיר תרגיע מיד‪.‬‬
‫לסחרחורת ‪ -‬אפשר לתפוס בכח את העור מעל האף‪ ,‬בין העינים‪,‬‬
‫ללחוץ כמה שניות והסחרחורת חולפת‪.‬‬
‫הרביעי ‪ -‬פרק ב' ‪ /‬באדיבות ר' קובי לוי‬
‫תקציר‪ :‬יונתן חיים הוא הבן הרביעי של שרגא רוטינפלד מקוצק‪ ,‬ילד‬
‫שתקן ועדין שנולד עם בעיה שגרמה לו לא להצליח לקרוא‪ ,‬יונתן חיים‬
‫אהב "לבלות" ביער בשיחה עם קונו‪ ,‬באחת משיחותיו הוא מבקש‬
‫מהקב"ה שיזמן אתרוג לבני העיירה‪ .‬לעיירה עדיין לא היה אתרוג לחג‬
‫הסוכות‪ ,‬הסכום שיועד לכך הוא ‪ 030‬רובל‪.‬‬
‫ולדימיר שייגץ סוחר אתרוגים גוי‪ ,‬הצליח למכור שלושה אתרוגים‬
‫במחיר מפולפל‪ ,‬וכעת הוא בדרכו למוסקבה למכירת האתרוג הרביעי‬
‫בלא פחות מ‪ 0666‬רובל‪.‬‬
‫יונתן חיים רוטינפלד צעד לתוך היער על גבי החריצים העמוקים‬
‫שנחרשו על ידי גלגלי העץ של הכיכרות שחלפו ביעף לתוך מעבה היער‬
‫בדרך למוסקבה‪ .‬שם הוא נהנה לטפס על עץ הצאלון הענקי‪ ,‬להתיישב‬
‫על אחד מענפיו העבים ולהביט אל הנוף הפראי והבראשיתי בעולמו של‬
‫מי שאמר והיה העולם‪.‬‬
‫משק הגלגלים המתקרבים משך את תשומת ליבו של הילד‪ .‬הפעם‬
‫הרעש היה חזק מתמיד‪ ,‬שקשוק הגלגלים כמעט החריש את אוזניו‪.‬‬
‫עיניו לא הטעו אותו‪ ,‬הסוסים השחורים הללו היו גבוהים וחסונים ממה‬
‫שהכיר עד כה‪ ,‬הם דהרו ממש כמו איילות‪ .‬הכרכרה השחורה ‪ -‬העטופה‬
‫בבד קטיפה הדור עליו היה רקום נזר של זהב ‪ -‬כמו עפה באוויר‪ .‬לא‬
‫פלא‪ ,‬הסוחר ולדימיר שייגץ מיהר להגיע למוסקבה לפחות חצי יום טרם‬
‫התקדש החג‪ ,‬והארנק שלו ידע היטב למה‪.‬‬
‫תוכניות לחוד‪ ,‬מציאות לחוד‪ .‬יונתן חיים לא האמין למראה עיניו‪.‬‬
‫באחד המדרונות המעוקלים שעטו הסוסים בקצב שיא‪ ,‬אך לפתע‬
‫הכרכרה איבדה שיווי משקל‪ ,‬אחד מגלגליה נשמט‪ ,‬וההתהפכות‬
‫המסוכנת לא איחרה לבוא‪ .‬ולדימיר שייגץ שחשב לעשות הון מן‬
‫האתרוג הרביעי‪ ,‬הועף מן הכרכרה‪ ,‬וגופו הוטח בתנופה על גבי‬
‫הסלעים החדים‪ .‬זעקותיו של שייגץ פילחו את האוויר במשך דקה‬
‫ארוכה‪ .‬עד שהשתתק‪ .‬שקט מקפיא שרר באוויר‪.‬‬
‫יונתן חיים מיהר לרדת מן העץ ורץ כל עוד נפשו בו לכיוון הסוחר‬
‫הפצוע‪ .‬הסוסים חרחרו להם כאובים על הארץ והכרכרה הייתה מוטלת‬
‫על צידה‪ .‬יונתן חיים הבין בהגיונו הבריא שעל כתפיו מוטלת מצווה‬
‫חשובה‪ .‬להציל חיים‪ .‬הוא הניח את ידו הקטנה על ליבו של הסוחר‪,‬‬
‫והלב אכן פעם‪ .‬הוא חיטט בכרכרה וגילה מגבת ובקבוק מתכת ובתוכו‬
‫מים‪ .‬הוא החל לנגב את פניו של הסוחר וניסה להשקותו בעדינות‪.‬‬
‫אחרי דקה פקח שייגץ את עיניו וראה את פני המלאך המאירות של‬
‫הילד היהודי שניסה להחיותו‪ .‬הוא חייך לעברו והצליח להוציא כמה‬
‫משפטים‪" .‬חמודי‪ ,‬תודה לך‪ .‬תשקה אותי מים‪ .‬חבוש את ידי השותתת‬
‫ותעזור לי להתיישר‪ ,‬ורוץ מייד לעיירה שלך להזעיק עזרה"‪.‬‬
‫אין כאן מקום להאריך‪ .‬הצדיק הקטן עשה את המוטל עליו בזריזות‬
‫ותוך שלוש שעות היה שייגץ שכוב וכאוב באחד החדרים בצריף החביב‬
‫של הרוטינפלדים‪ ,‬לוגם כוס תה מהביל וחבוש יפה מכל הצדדים כדי‬
‫להקל מעליו את שברון הצלעות‪ .‬מוסקבה נראתה לו רחוקה מתמיד‪.‬‬
‫יונתן חיים לא עזב אותו‪ .‬הוא החזיק בידו ספר תהילים והתפלל‬
‫לרפואתו‪ .‬כזכור לכם‪ ,‬הוא לא ידע לקרוא‪ .‬הוא אמר את הפרקים בעל‬
‫פה והתפלל לרפואתו‪" .‬תודה תודה" מלמל הסוחר הגוי‪" ,‬אתם אנשים‬
‫נפלאים‪ ...‬בזכות הבן שלכם יצאתי חי מן התאונה" אמר לחסיד‬
‫רוטינפלד שהגיש לו פרוסת לחם שחור טבולה בשמן‪.‬‬
‫הסוחר הפצוע סימן לפתע ליונתן חיים לגשת אליו ולחש כמה מילים‬
‫על אוזנו‪...‬‬
‫יונתן חיים רץ כאיילה שלוחה בחזרה ליער‪ ,‬חיטט בין מטלטלי הכרכרה‬
‫ההפוכה וגילה שם את התיק האבוד‪ .‬תוך שעה קלה הגיש אותו‬
‫לולדימיר שייגץ שנרגע במקצת ממכאוביו‪ .‬השייגץ פתח את התיק‪.‬‬
‫מאות שטרי כסף ומטבעות היו שם‪ .‬לפתע הוא שלף קופסת נחושת‬
‫ואמר‪" :‬ילד חמוד שלי‪ ,‬קח את זה‪ .‬זה אתרוג‪ ,‬אתם בטח זקוקים‬
‫לאתרוג"‪ .‬עיניו של יונתן חיים נפערו בתדהמה‪ ,‬התפילה שלו התקבלה‪.‬‬
‫תושבי מנצ'ורה יקיימו את מצוות לולב‪ .‬יש אתרוג!!! איזה שמחה!‬
‫"כמה זה עולה לנו?" שאל הילדון‪" .‬חח‪..‬חחח‪..‬חחח‪ "..‬צחק הסוחר‪" ,‬זו‬
‫מתנה ממני אליך‪ .‬אלמלא טיפלת בי הייתי מאבד דם ומת שם מקור‬
‫ומחוסר דם‪ ,‬בלב היער"‪ .‬יונתן מאיר הודה לולדימיר שייגץ‪ ,‬אחז את‬
‫קופסת הנחושת בידיו ורץ לכיוון ביתו של הרב בלום‪ .‬הרב בלום הביט‬
‫באתרוג מכל צדדיו ואמר‪" ,‬ממש נס‪ .‬זה אתרוג מהודר‪ " ...‬מיד אח"כ‬
‫נכנס הגבאי מורביץ ונעמד המום‪ .‬על אתרוג מדהים כזה הוא לא‬
‫חלם בשיא האופטימיות שלו‪" .‬שלם לו" הורה הרב בלום למורביץ‪.‬‬
‫הגבאי מורביץ הכניס ‪ 030‬רובל לתוך שקית בד ואמר ליונתן חיים‪:‬‬
‫"הקהילה אספה את הכסף הזה לטובת אתרוג‪ .‬זה שלכם"‪.‬‬
‫בצעדים כושלים נכנס יונתן חיים הבית עם שקית הבד הגדושה‬
‫וניגש לאביו‪" ,‬אבא"‪ ,‬הפטיר הילדון‪" ,‬הרב בלום אמר לגבאי מורביץ‬
‫לשלם לנו על האתרוג‪ ,‬יש כאן ‪ 030‬רובל שאספה הקהילה לטובת‬
‫המצווה‪ "...‬נימה של אכזבה התגנבה לקולו של הילד‪ .‬החסיד הטהור‬
‫ז'ונדל שרגא רוטינפלד היה זקוק לכסף הזה יותר מאוויר לנשימה‪.‬‬
‫היו פה כמה נדוניות יפות ואפשרות לעבור לבית מאבן‪ .‬אבל חושיו‬
‫של החסיד רוטינפלד לא הטעו אותו‪ ,‬הילד שלו‪ ,‬הצדיק הזה‪ ,‬לא‬
‫אהב את הכסף שניספח למצווה הזו‪ .‬הילד שידר "בלי מילים" שלא‬
‫נוח לו לקבל תמורה על מצווה עצומה זו‪" .‬לך בני‪ ,‬לך לרב בלום‪,‬‬
‫ותגיד לו שאבא שלך לא מוכר מצוות בכסף‪ .‬תגיד לו שאבא שלך‬
‫מעדיף את השמחה הזכה של תושבי העיירה מקיום המצווה‪ ,‬על פני‬
‫כל הנאה גשמית של ‪ 030‬רובל"‪.‬‬
‫עיניו של הילד אורו‪ .‬מצוות ותפילות לא מוכרים בכסף‪ .‬גם לא‬
‫בכסף גדול‪ ...‬אוזניו של הסוחר המומלח שייגץ‪ ,‬מעבר לכותל‪ ,‬שמעו‬
‫את הכול והוא נתן לגימה אחרונה מכוס התה הדליל שהגישו לו‪.‬‬
‫***‬
‫"אבא לא רוצה כסף על האתרוג‪ .‬אבא אמר לי שמצות לא מוכרים‬
‫בכסף‪ ,‬והוא רוצה את שכרו לעולם הבא‪ ...‬הנה הכסף כבוד הרב‬
‫בלום" אמר הילד לרב העיירה כשעיניו מאירות מאושר‪ ,‬והניח את‬
‫שקית הבד על שולחנו‪.‬‬
‫דמעות צלולות ניקוו בעיניו של הרב בלום‪ .‬הוא הבין יפה מאוד‬
‫שהחסיד רוטינפלד זקוק לכסף אלא שבנו המיוחד הזה‪ ,‬הוא הוא‬
‫ששידר לאביו חוסר שביעות רצון מן המתת‪ .‬הוא ניגש אל יונתן‬
‫חיים רוטינפלד‪ ,‬נישק אותו בחום על מצחו ולחש‪" :‬הוי ריבונו של‬
‫עולם‪ ,‬הוי ריבונו של עולם‪ ,‬גם אם לא היה לנו אתרוג בחג הסוכות‪,‬‬
‫הרי הילד הטהור הזה‪ ,‬הוא האתרוג האמיתי שלך"‪.‬‬
‫***‬
‫בלילה שטרם החג נצצו כוכבים כפי שלא נצצו מעולם‪ .‬יונתן חיים‬
‫נרדם תשוש על ריצפת הצריף עטוף בשמיכה דקה‪ .‬והנה בחלומו‬
‫הוא רואה אתרוג ענק צהוב ומאיר באור יקרות ניצב באמצע‬
‫השמים‪ ,‬וממנו משתלשלים חוטי פשתן זהובים‪ .‬מיליוני חוטים‬
‫זוהרים יורדים לכיוון צמרות העצים במעבה היער‪ .‬יונתן חיים‬
‫טיפס בחלומו אל צמרת העץ‪ ,‬שלח ידו ותפש באחד החוטים‪ ...‬אלא‬
‫שבאותו שנייה הוא איבד‪ ,‬בחלומו‪ ,‬את שיווי משקלו והחל לצנוח‬
‫מצמרת העץ‪ .‬הצילו!!!! זעקה גדולה בקעה מגרונו‪ .‬אמא שיינדל‬
‫אחזה נר בידה ניגשה אליו ליטפה את מצחו של בנה‪ ,‬וחיבקה אותו‬
‫בדאגה‪" .‬אמא"‪ ,‬לחש הזאטוט‪" ,‬איפה החומש???" שיינדל הגישה לו‬
‫את החומש ויונתן חיים התחיל לקרוא‪" :‬בראשית ברא אלוקים‪"...‬‬
‫יונתן חיים קורא‪ ,‬בקול צלול וללא גמגום‪ ,‬הוא מבין‪ ,‬הוא קולט‪.‬‬
‫איזו שמחה לילית בבית משפחת רוטינפלד‪ ,‬הבן הרביעי שלהם‬
‫הצליח לקבל את האתרוג הרביעי של הסוחר ולדימיר וקיבל במתנה‬
‫מן השמים את החוט השמיימי המקשר בין העין למוח‪ ,‬ההופך‬
‫אותיות למילים ומילים למשמעות‪.‬‬
‫במוצאי שמיני עצרת התאושש הסוחר ולדימיר וחזר לאיתנו‪.‬‬
‫סוסיו אף הם חזרו לתפקודם והיה מי שדאג לתקן את כרכרתו‪ .‬הוא‬
‫הודה במילים חמות לחסיד הצדיק שרגא ז'ונדל רוטינפלד ולחץ‬
‫בחמימות את ידו של מיטיבו הקטן יונתן חיים‪" .‬תודה לכם‪ ,‬אתם‬
‫אנשים טובים"‪ ,‬הודה שייגץ‪.‬‬
‫רק אחרי שהכרכרה נעלמה מן האופק הבחינו בני הבית כי הסוחר‬
‫"שכח" את תיקו בחדר הצר‪ .‬אמא שיינדל הביטה וראתה קלף‬
‫מגולגל מבצבץ מתוכו‪ .‬הוא שלפה אותו וקראה מילה אחרי מילה‬
‫בהטעמה‪" :‬השארתי לכם בתוך התיק ‪ 030‬רובל במתנה ואתם בטח‬
‫מבינים למה‪ .‬בהוקרה רבה‪ ,‬ולדימיר שייגץ"‪.‬‬
‫לְ ִה ְת ַרחֵ ק ִמן הַ ֻּט ְמאָ ה‬
‫ָאדם צָ ִריך‬
‫ַרבֵ נּו בְ חַ ּיֵי אוֹמֵ ר חַ ּיָבִ ים לְ ִה ְתחַ נֵן הַ ְד ִריכֵנִ י בַ אֲ ִמ ֶתך וְ ל ְַמדֵ נִ י‪ָ ,‬‬
‫ָאדם צָ ִריך לִ ְרצוֹת בְ לֵב‬
‫לְ ִהזָהֵ ר ֶשֹּלא י ְִהיֶה בְ טָ עּות עַ ל הַ מַ ְסלּול הַ ֹּלא נָכוֹן‪ָ ,‬‬
‫ָשלֵם לִ ְהיוֹת עַ ל הַ נ ִָתיב הַ נָכוֹן כְ מ ֹו ֶשכָתּוב ָדוִ ד הַ מֶ ֶלך ע"ה‪" :‬הַ ְד ִריכֵנִ י‬
‫בִ נְ ִתיב ִמ ְצו ֶֹתיך "‪ֶ ,‬שֹּלא ִת ְהיֶה עַ ל הַ מַ ְסלּול הַ טוֹעֶ ה‪ֶ ,‬שֹּלא ִת ְת ַנּגֵש לְ בַ ּסוֹף‬
‫בַ ִקיר‪ֶ ,‬שֹּלא ִת ְהיֶה עַ ל הַ מַ ְסלּול הַ ֹּלא נָכוֹן‪ָ ,‬אז ְתבַ ֵקש מֵ ה' ִשים או ִֹתי עַ ל‬
‫מַ ְסלּול טוֹב‪ַ ,‬אל ַתפִ יל או ִֹתי בִ ְמקוֹמוֹת לא טוֹבִ ים‪ַ ,‬אל ָתבִ יא לִ י ַרבָ נִים‬
‫לא אֲ ִמ ִתּיִים ִת ַקח או ִֹתי לְ מָ קוֹם אֲ ִמ ִתי‪.‬‬
‫"דבַ ְק ִתי בְ עֵ ְדו ֶֹתיך ה'‬
‫"הַ ְד ִרי ֵכנִי בִ נְ ִתיב ִמ ְצו ֶֹתיך"‪" ,‬דֶ ֶרך‪ -‬אֱ מּונָה בָ חָ ְר ִתי"‪ָ ,‬‬
‫ישנִי"‪" ,‬וְ ַאל‪ַ -‬תצֵ ל ִמפִ י ְדבַ ר‪-‬אֱ מֶ ת עַ ד‪ְ -‬מאֹ ד כִ "‪ָ ,‬דוִ ד הַ מֶ ֶלך ִעם כָל‬
‫ַאל‪ְ -‬תבִ ֵ‬
‫הַ ּגְדֻ לָה ֶשל ֹו ִמ ְתפַ לֵל אֶ ל הָ אֱ ל ִקים עַ ל ְשנֵי ְדבָ ִרים‪ ,‬אֶ חָ ד מֵ הֶ ם לְ יַחֵ ד לְ בָ ב ֹו‬
‫לְ ִה ְתחַ זֵק בַ עֲ בו ָֹדת ֹו ּובְ ִח ָירתוֹ‪ּ ,‬ובְ הַ ְרחָ ַקת ִט ְרדוֹת הָ ע ֹולָם ִמלִ ב ֹו וְ עֵ ינָיו‪,‬‬
‫ְתַאפְ ֵשר לִ י לַעֲ בֹד או ְֹתך בֶ אֱ מֶ ת‪ָ ,‬דוִ ד מֶ ֶלך י ְִש ָראֵ ל הָ יּו ל ֹו הַ ְרבֵ ה ְט ָרדוֹת‬
‫אֲ בָ ל הּוא ִמ ְתפַ לֵל בִ ְשבִ יל ֶשֹּלא י ְִהיֶה ל ֹו ְט ָרדוֹת בִ ְשבִ יל ֶשהּוא יּוכַל לִ לְ מֹ ד‪,‬‬
‫כִ י ִאם י ְִהיּו ל ֹו ְט ָרדוֹת הּוא לא יּוכַל לַעֲ בֹד אֶ ת הַ בו ֵֹרא‪ ,‬הּוא יַעֲ בֹד אֶ ת‬
‫הָ ע ֹולָם‪ָ ,‬אז הּוא ָאמַ ר "יַחֵ ד לְ בָ בִ י לְ י ְִרָאה ְשמֶ ך‪ ,‬הַ עֲ בֵ ר עֵ ינַי מֵ ְראוֹת ָשוְ א‬
‫ָאדם צָ ִריך לְ ַשנֵן ִשבְ ִעים ָשנָה וְ יו ֵֹתר‪.‬‬
‫בִ ְד ָר ֶכך חַ ּיֵנִ י"‪ ,‬אֶ ת הַ פָ סּוק הַ זֶה ָ‬
‫הַ פָ סּוק אוֹמֵ ר ִרבוֹנ ֹו ֶשל ע ֹולָם ֶשהָ עֵ י ַניִם ֶשלִ י לא י ְִראּו ֶש ֶקר‪ ,‬כְ כָל ֶשָאדָ ם‬
‫י ְִראֶ ה ֶש ֶקר הּוא י ְַמ ִשיך לָרּוץ ַאחֲ ָריו בֶ אֱ מֶ ת‪ ,‬ה' ָתזִ יז לִ י מֵ הָ עֵ י ַנ ִים כָל ָדבָ ר‬
‫ֶשל ֶש ֶקר ֶשֹּלא ִי ָכנֵס בָ עֵ י ַניִם ֶשלִ י‪.‬‬
‫ָאדם מַ ְמ ִציא אֶ ת עַ ְצמ ֹו לִ ְראוֹת‬
‫ַרבֵ נּו הָ אֲ ִר"י אוֹמֵ ר וְ זֶה לְ שוֹנוֹ‪ :‬כֵיוָ ן ֶש ָ‬
‫סּורים‪ ,‬הּוא מַ כְ נִ יס אֶ ת עַ ְצמ ֹו לְ טֻ ְמָאה ּגְד ֹולָה וְ ָרעָ ה‬
‫ּודבָ ִרים אֲ ִ‬
‫נ ִָשים זָרוֹת ְ‬
‫ּגְד ֹולָה ֶשבְ כֹחַ הָ ְר ִאּיָה יֵש כֹחַ לִ פְ ּגֹ ם‪ ,‬מֵ עוֹף אֶ חָ ד הַ נִ ְק ָרא בַ ת יַעֲ נָה ֶשעַ ל יְדֵ י‬
‫יצים ֶשמֻ נ ִָחים לְ פָ נֶיהָ ‪ִ ,‬היא ִמנְ ֵקבַ ת אֶ ת‬
‫ֶשהַ בַ ת יַעֲ נָה ִמ ְס ַת ֶכלֶת עַ ל הַ בֵ ִ‬
‫הַ בֵ יצָ ה וְ יוֹצֵ א ִמכָל בֵ יצָ ה אֶ פְ רוֹחַ ‪.‬‬
‫ָאדם ָת ִמיד‬
‫וְ כ ַָתב ַרבֵ נּו הָ אֲ ִר"י ְסגֻלָה נִ פְ לָָאה לְ ִהנָצֵ ל מֵ עֲ בֵ ָרה זוֹ‪ ,‬יְצַ ּיֵר הָ ָ‬
‫יתי‬
‫"שּוִ ִ‬
‫כְ ִאלּו ֵשם הֲ וָ יָה ָכתּוב לְ פָ נָיו בִ ְדי ֹו ָשחוֹר עַ ל ּגַבֵ י ְקלָף‪ ,‬כְ מ ֹו ֶש ָכתּוב‪ִ :‬‬
‫ה' לְ ֶנג ְִדי ָת ִמיד"‪ ,‬וְ זֶה סוֹד ֶשָאמַ ר ָדוִ ד הַ מֶ ֶלך "עֵ ינַי ָת ִמיד אֶ ל‪-‬ה' כִ י הּוא‪-‬‬
‫תפזורת‬
‫יו ִֹציא מֵ ֶר ֶשת ַר ְגלָי"‪.‬‬
‫וְ דַ ע ֶשכָתּוב בַ זֹהַ ר פָ ָר ַשת פְ קּודֵ י כִ י יֵש ְממֻ נֶה אֶ חָ ד הַ נִ ְק ָרא "אּוף"‬
‫ֶשהּוא ְמפַ ֶתה לִ בְ נֵי נ ָָשא לְ ִמ ְס ַתכְ לָא לְ עֵ לָא ְדלָא ִאצְ ְט ַרך לְ כַמָ ה נִ יאּופִ ין‬
‫ָָאדם‬
‫ָאדם הַ נִ ְקבַ ר בַ ֶקבֶ ר‪ ,‬בָ א הַ ְממֻ נֶה ּומַ חֲ זִ יר ל ָ‬
‫יתת הָ ָ‬
‫ימנִ ין ּולְ ַאחַ ר ִמ ַ‬
‫וְ זִ ְ‬
‫ּומ ַשבֵ ר אֶ ת הָ עֶ צֶ ם ֶשל‬
‫ָאדם בְ ַאכְ ז ִָרּיּות ְ‬
‫נִ ְשמָ ת ֹו וְ ַאחַ ר ָכך נוֹטֵ ל אֶ ת הָ ָ‬
‫ִּסּורים ָק ִשים ּומָ ִרים‪,‬‬
‫ָאדם בְ י ִ‬
‫הָ עֵ י ַניִם נוֹטֵ ל ִמ מֶ נּו אֶ ת הָ עֵ י ַניִם‪ ,‬וְ ָדן אֶ ת הָ ָ‬
‫וְ ַאחַ ר ָכך מו ִֹר ִידים אוֹת ֹו לְ בוֹר ֶשּיֵש ב ֹו הַ ְרבֵ ה נְחָ ִשים וְ עַ ְק ַרבִ ים‬
‫וְ אוֹחֲ זִ ים ב ֹו וְ ָדנִ ים אוֹת ֹו בְ ִדינִים ָק ִשים ּומָ ִרים‪.‬‬
‫וְ צָ ִריך ֶש ֵתדַ ע‪ ,‬לְ כָל עָ ווֹן יֵש ִסבָ ה הַ ְמבִ יָאה אוֹת ֹו לְ ָכך‪ ,‬לָמָ ה לָָאדָ ם הַ זֶה‬
‫ָק ֶשה ִעם הָ עֵ י ַניִם‪ ,‬יֵש ּגו ֵֹרם ִסבָ ה הַ ְמ ִביָאה אוֹת ֹו לְ ִה ְס ַתכְ לּות‪ ,‬וְ הַ ִּסבָ ה‬
‫ֶשָאדָ ם ִמ ְס ַתכֵל בִ ְדבָ ִרים ְטמֵ ִאים עַ ד ֶש ִה ְשבִ יעַ עֵ ינ ֹו בָ הֶ ם בְ ִה ְס ַתכְ לּות‪,‬‬
‫ַאף ֶש ֵּי ש ל ֹו לָָאדָ ם ְרשּות לִ ְראוֹת אֶ ת הַ בְ ִרּיוֹת הַ בָ אוֹת ִממֶ ְרחַ ִקים‪ ,‬וְ עַ ל‬
‫זֶה ִת ְקנּו חֲ כ ִָמים בְ ָרכָה ְמ ַשנֵה הַ בְ ִרּיוֹת‪ִ ,‬מכָל מָ קוֹם לא י ְַשבִ יעַ עֵ ינ ֹו‬
‫ַארבַ ע‬
‫בְ ִה ְס ַתכְ לּות‪ ,‬וְ לא י ְַרבֶ ה בָ הֶ ם כְ דֶ ֶרך הָ עַ יִן כִ י ְמאוֹר הָ עֵ י ַניִם ד ֹומֶ ה בְ ְ‬
‫ּגְוָ ניִם ֶשהּוא ֶנגֶד או ִֹתּיוֹת "הֲ וָ יָה"‪ ,‬וְ ִאם ָאדָ ם רוֹאֶ ה בִ ְר ִאּיו ָֹתיו בְ ִרּיוֹת‬
‫נִמ ָשך לִ ְהיוֹת חוֹפֵ ף עָ לָיו בַ ָדבָ ר הַ זֶה‪ ,‬וְ הָ רּוחַ‬
‫ְטמֵ אוֹת‪ ,‬רּוחַ הַ טֻ ְמָאה ְ‬
‫ָאדם לִ ידֵ י‬
‫טֻ ְמָאה הַ זֶה ּגו ֵֹרם לְ ִה ְס ַתכֵל בְ ָדבָ ר יו ֵֹתר ּגָרּועַ ‪ּ ,‬ומֵ בִ יא אֶ ת הָ ָ‬
‫ִמכְ שוֹל‪.‬‬
‫ִאם ָאדָ ם ִמ ְס ַתכֵל עַ ל כָל ִמינֵי ְר ָש ִעים‪ ,‬זֶה כְ בָ ר מֵ בִ יא רּוחַ טֻ ְמָאה עַ ל‬
‫הָ עֵ י ַניִם‪ ,‬וְ הָ רּוחַ טֻ ְמָאה הַ זֹאת לא ִת ְהיֶה ְשבֵ עָ ה עַ ד ֶש ָתבִ יא לְ ך עוֹד‬
‫ָאדם עַ ד ֶש ְמבִ יָאה לִ ידֵ י ְר ִאּיַת נ ִָשים‬
‫טֻ ְמָאה‪ ,‬וְ ָכך הַ טֻ ְמָאה ִמ ְתּגַבֶ ֶרת עַ ל הָ ָ‬
‫וְ זִ מָ ה‪.‬‬
‫ָלכֵן ָאדָ ם חָ כָם ֶשרוֹאֶ ה ָדבָ ר כָל ֶשהּוא טָ מֵ א ֶשּיָזִ יז אֶ ת הָ עֵ י ַניִם ֶשל ֹו וְ לא‬
‫ָאדם ְמחַ לֵל ַשבָ ת ַאל ִת ְס ַתכֵל עָ לָיו הַ ְרבֵ ה‪,‬‬
‫ית ָ‬
‫י ְִס ַתכֵל עָ לָיו‪ִ .‬אם ָר ִא ָ‬
‫ִת ְס ַתכֵל בָ ִר ְצפָ ה א ֹו י ִָמינָה א ֹו ְשמֹ אלָה‪ ,‬כִ י הָ עֵ י ַניִם ֶשלְ ך ְמ ַקבְ לוֹת רּוחוֹת‬
‫טֻ ְמָאה‪ ,‬וְ ָלכֵן ִהזְ ִהירּו חֲ כָמֵ ינּו ֶשֹּלא לְ ִה ְס ַתכֵל אֲ פִ לּו בְ ִא ְשת ֹו נִ ָדה‪ ,‬כִ י‬
‫טֻ ְמָאה ֶשל נִ ָדה חוֹפֶ פֶ ת עַ ל הָ ִא ָשה עַ ל יְדֵ י הָ ְר ִאּיוֹת ֶשרוֹאֶ ה‪ ,‬וְ אֶ ת אוֹת ֹו‬
‫ָאדם‬
‫ָאמרּו חֲ כ ִָמים ָאסּור לְ ִה ְס ַתכֵל בִ פְ נֵי ָ‬
‫טֻ ְמָאה זֶה ִמ ַדבֵ ק בְ עֵ ינָיו‪ָ ,‬לכֵן ְ‬
‫ָר ָשע‪ ,‬אֶ לָא י ְַרּגִיל עַ ְצמ ֹו לָשּום עֵ ינָיו בִ ְדבַ ר ְקדֻ ָשה‪ ,‬וְ ָאז הַ ְקדֻ ָשה‬
‫ַארבַ ע ּגְוָ ניִם ֶשל עֵ י ַניִם‪ ,‬טוֹב לְ ִה ְס ַתכֵל‬
‫ָארה לְ ְ‬
‫מַ ְמ ִשיכָה הָ לְ ָאה וְ נו ֶֹתנֶת הֶ ָ‬
‫בַ ָשמַ יִם לִ ְראוֹת מַ עֲ ֵשי ה'‪.‬‬
‫ּגּוריוֹן רֹאש מֶ ְמ ֶשלֶת י ְִש ָראֵ ל ָרצָ ה לְ ַגּיֵס ּגַם בָ נוֹת דָ ִתּיוֹת לְ צַ הַ "ל‪,‬‬
‫דָ וִ ד בֶ ן ְ‬
‫הּוא ִהּגִיעַ אֶ ל הַ חֲ זוֹן ִאי"ש‪ ,‬וְ הַ חֲ זוֹן ִאי"ש כִ ּסָ ה אֶ ת הַ פָ נִ ים ֶשלוֹ‪ ,‬הּוא‬
‫ּגּוריוֹן הָ יָה ָר ָשע וְ הּוא‬
‫ּגּוריוֹן‪ִ ,‬מכֵיוָ ן ֶשבֶ ן ְ‬
‫לא ָרצָ ה לְ ִה ְס ַתכֵל עַ ל ָדוִ ד בֶ ן ְ‬
‫לא ָרצָ ה לְ ַקבֵ ל מֵ הַ טֻ ְמָאה ֶשלוֹ‪.‬‬
‫תפזורת ליום כיפור‬
‫רשימת מילים‪:‬‬
‫יום כיפור‬
‫חגי ישראל‬
‫צום‬
‫כפרות‬
‫ארוחה מפסקת‬
‫תפילת נעילה‬
‫תקיעת שופר‬
‫תענית‬
‫חשבון נפש‬
‫תפילה‬
‫בגדים לבנים‬
‫בית המקדש‬
‫חידות לפרשת ניצבים‬
‫א‪ .‬כמה פעמים אומרים וידוי בתפילות יום הכיפורים?‬
‫מה משמעות מספר זה?‬
‫ב‪ .‬מדוע קוראים במנחה את ספר יונה?‬
‫ציינו שתי סיבות‪.‬‬
‫ג‪ .‬מדוע הכהן הגדול לא נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב?‬
‫בביה"ס בית יעקב לבנות "כאייל תערוג" אוספים יהלומים!‬
‫תכנית לימים הנוראים ‪ -‬הכנה לקראת יום הדין‪.‬‬
‫יהלומים יהלומים‪ ,‬בצד הדרך מתגלגלים‬
‫ואת רק צריכה להושיט את היד‪ ,‬ולאסוף ‪ -‬אחד‪ ,‬ועוד אחד!‬
‫קשת מעוטרת בזרקונים נוצצים‪ ,‬שהם בעצם‬
‫הזכויות שיזכו אותך ביום הדין‪!..‬‬
‫הרב אלבז שליט"א עם מו"ר שליט"א בתפילת שחרית עם בחורי הישיבה הקטנה‬
‫דבר תורה לבחורי הישיבה והאברכים‬
‫בסיור בתלמוד תורה ובעת ברכתו של הרב לתלמידים‬
‫מה קורה לגוף במהלך צום?‬
‫האם הצום גורם לירידה במשקל? מבחינה פיזיולוגית בשעות‬
‫הראשונות של הצום‪ ,‬אין לגוף מקורות אנרגיה חיצוניים מכיוון שאנו‬
‫לא צורכים מזון‪ .‬הגוף מפיק סוכר זמין ממאגרי פחמימות (מאגרי‬
‫גליקוגן) שנאגרו בשרירים ובכבד‪ .‬אלו מספיקים למספר שעות‪.‬‬
‫מכיוון שהגוף חייב להמשיך ולתפקד‪ ,‬במהלך הזמן הגוף מתחיל לפרק‬
‫חלבון ממאגרי השריר‪ ,‬לאחר שגם מאגר אנרגיה זה מסתיים הגוף פונה‬
‫לרקמת השומן ומנצל אותה כמקור לאנרגיה‪.‬‬
‫מחקרים מראים שבצום שנמשך מספר ימים (כשמונה ימים בממוצע)‪,‬‬
‫ישנה הסתגלות של הגוף למצב הקיים וירידה בפירוק השריר ליצירת‬
‫אנרגיה‪ ,‬הסיבה לכך הינה שירידה של ‪ 36%‬בכמות חלבוני השריר עלולה‬
‫להוביל למוות ישנה סכנה אמיתית לשרירי הנשימה והלב)‪ .‬במצב זה‬
‫הגוף וגם המוח ינצלו את השומן כמקור לאנרגיה‪.‬‬
‫צום יום הכיפורים אורך כ – ‪ 00‬שעות‪ ,‬במהלך השעות הללו‬
‫מתפרקים בגוף בעיקר מאגרי פחמימות וחלבונים‪ .‬לכן הירידה‬
‫במשקל במהלך הצום רובה ממסת שריר ולא משומן!‬
‫מחסור בנוזלים‬
‫הגורם הראשוני שמשפיע על כל מערכות הגוף הוא המחסור‬
‫בנוזלים‪ .‬הגוף מתחיל לווסת את הנוזלים שנשארו ברשותו‪ .‬כלי‪-‬‬
‫דם פחות חיוניים נסגרים‪ ,‬ובאופן כללי יש פחות זרימת דם‬
‫ב'היקף' ‪ -‬בידיים וברגליים ‪ -‬כדי לשמור את מלאי הנוזלים‬
‫לאברים החיוניים‪ .‬עם גבור המחסור בנוזלים מתחיל הגוף לקמץ‬
‫בהם עוד יותר‪ ,‬וחלה ירידה בהפרשות נוזלים‪ .‬יש לזה השפעה רבה‬
‫על הכליות ואברים אחרים‪ .‬מאחר והנוזלים חיוניים לגוף יותר‬
‫ממזון‪ ,‬אנו מרגישים את הצימאון לפני הרעב‪.‬‬
‫כיצד נוצרת הרגשת הרעב?‬
‫את תחושת הרעב גורמים חיישנים לרמת הגלוקוז הנמצאים במוח‬
‫(הגלוקוז הוא ספק האנרגיה הראשון במעלה למוח)‪ ,‬גם למעיים‬
‫ולבטן יש תפקיד בתחושת ברעב‪ ,‬חיישני בטן ומעיים מעבירים‬
‫אותות מתאימים למוח וכך גם הכבד‪.‬‬
‫המרכז במוח האחראי על תחושת הרעב הוא ההיפותלמוס‪ ,‬פגיעה‬
‫בו תביא לדחיה של מזון כמעט עד לגוויעה ברעב‪ ,‬פגיעה באזורים‬
‫אחרים בסביבה ההיפותלמית תביא לאכילה מופרזת‪.‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 60:06‬כ‪ 00-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪60:66‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪( 81:06‬כ‪ 06-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה לאחר ערבית‪ ,‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה‪ ,‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫פעילות לנשים‬
‫השיעור לנשים מפי הר' עטיה יתחדש לאחר החגים הבעל"ט‬
‫מנחה ולך אלי‬
‫ערבית‬
‫שחרית‪ ,‬מנין אחד בשעה‬
‫מנחה‬
‫תפילת נעילה של יום כיפור‬
‫סיום הצום לחולים וחלשים‬
‫סיום הצום לבריאים‬
‫בשבת‪:‬‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 81:80‬כ‪ 36-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫שחרית עם הנץ החמה ‪( 60:00‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫‪ 36( 60:66‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪60:36‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 83:66‬אליהו קורן ‪ ,0‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫שיעור הלכה בשר וחלב ‪80:36‬‬
‫‪80:66‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪80:36‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 80:80‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 81:80‬כשעה לפני צאת השבת)‬
‫אבות ובנים‬
‫‪( 81:00‬כ‪ 36-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 81:80‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 80:00‬הרב מן ההר ‪ ,8041‬משפחת בן אלי)‬
‫‪ 80:00‬למשך ‪ 36‬דק' מפי מו"ר שליט"א‬
‫‪81:80‬‬
‫בסמוך‬
‫‪60:36‬‬
‫‪80:66‬‬
‫‪81:66‬‬
‫‪81:00‬‬
‫‪81:88‬‬
‫חזנים‬
‫ערבית ליל כיפור‬
‫שחרית יום כיפור‬
‫מוסף יום כיפור‬
‫מנחה יום כיפור‬
‫נעילה יום כיפור‬
‫חזן‪ :‬ר' יהודה הררי רפול‬
‫חזן‪ :‬ר' יהודה הררי רפול‬
‫חזן‪ :‬ר' בועז זכאי‬
‫חזן‪ :‬ר' יהודה הררי רפול‬
‫חזן‪ :‬כבוד הרב שליט"א‬
‫סומכים‪ :‬ר' בועז זכאי וכבוד הרב שליט"א‬
‫סומכים‪ :‬ר' בועז זכאי ור' נחמן עמרמי‬
‫סומכים‪ :‬ר' יהודה הררי רפול ור' אברהם ניסים‬
‫סומכים‪ :‬ר' בועז זכאי ור' משה עמרמי‬
‫סומכים‪ :‬ר' בועז זכאי ור' יהודה הררי רפול‬
‫לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪,‬‬
‫לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪050-4886366‬‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה‪ ,‬דליה בת נעמי‪ ,‬יותם בן צילה זיווג הגון‪ :‬אור בן דליה‪ ,‬רותם בת צילה‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫ולהבדיל לעילוי נשמת ‪ :‬הנדיב אבנר צבאן בן חנה‪ ,‬שרה בת לולו‬
‫לרפואה‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‬