39kolmus

‫אין שום סתירה!‬
‫דרך אחרת ליישוב הסתירה הציג הרב אריאל‪,‬‬
‫המסובבת על שיטתו של אביו‪ ,‬הרב ישראל אריאל‬
‫שליט"א‪ .‬והיא‪ ,‬שבאמת אין סתירה בין שתי מפות הגבול‪,‬‬
‫אלא שגבולות פרשת מסעי הם גבולות הנחלה‪ ,‬היינו‬
‫המקומות שבהם אמורים להתיישב בני ישראל לשבטיהם‪.‬‬
‫שר ִּת ּפֹל ָל ֶכם ְּב ַנ ֲח ָלה" )במדבר לד‪,‬‬
‫ׁ‬
‫ככתוב שם "זֹאת ָה ָא ֶרץ ֲא ֶ‬
‫ׁשר ִצ ּוָה ה'‬
‫ַחלוּ א ָֹת ּה ְּבגו ָֹרל ֲא ֶ‬
‫ׁשר ִּת ְתנ ֲ‬
‫ב(‪" ,‬זֹאת ָה ָא ֶרץ ֲא ֶ‬
‫ָל ֵתת ְל ִת ְׁש ַעת ַה ַּמ ּטוֹת ַו ֲח ִצי ַה ַּמ ֶּטה" )שם‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫מה פירוש 'גבולות הנחלה'? ובכן‪ :‬השטח הפורה של‬
‫ארץ ישראל מוקף במדבריות גדולים‪ ,‬שגם הם חלק‬
‫מארץ ישראל וקדושים בקדושת הארץ‪ ,‬כפי שמוגדר‬
‫בברית בין הבתרים ופרשת שמות‪ ,‬אבל הם לא מקומות‬
‫יישוב‪ .‬לפיכך אין שום סתירה‪ :‬התיאור בברית בין‬
‫הבתרים ובספר שמות מדבר על השטח השייך לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וזה כולל גם את המדבר שנמצא מזרחה וצפונה‬
‫לה עד נהר פרת‪ ,‬וגם את מדבר סיני המשתרע בדרומה‪.‬‬
‫אבל האזור שאמור להתחלק לשבטים הוא האזור הפורה‬
‫שסמוך לחופי הים התיכון‪ ,‬כי אי אפשר כמובן לחיות חיי‬
‫קבע במדבר הגדול והנורא‪.‬‬
‫אולם גם אם מתיישבים בפועל רק בארץ הניתן‬
‫ליישוב‪ ,‬עדיין החלקים שסביבה מתקדשים בקדושת‬
‫ארץ ישראל‪ .‬ראיה לזה אפשר להביא מסוגיית הגמרא‬
‫המפורסמת במסכת גיטין )ח‪ ,‬א( על ה'ניסים שבים'‪ ,‬היינו‬
‫איים שנמצאים בים התיכון שבגבול ארץ ישראל‪ .‬בסוגיא‬
‫זו מובאת ברייתא האומרת "הנסין שבים‪ ,‬רואין אותן‬
‫כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון ]הנקודה הצפונית‬
‫ביותר של א"י[ עד נחל מצרים ]הנקודה הדרומית‬
‫ביותר["‪ ,‬וכל מה שבתוך השטח הזה ‪ -‬הן איים שבים‪,‬‬
‫והן ספינה השטה שם וצמחים גדלים בתוכה ‪ -‬נחשב‬
‫ארץ ישראל לעניין תרומות ומעשרות ושאר דיני קדושת‬
‫הארץ‪ .‬רואים אנו אפוא שקדושת ארץ ישראל חלה גם על‬
‫השטחים שסביבה שאינם ניתנים לישוב‪.‬‬
‫כך גם עולה מן הספרי )דברים‪ ,‬פיסקא נא( האומר‪" :‬הרי‬
‫שכבשו בחוצה לארץ‪ ,‬מנין שכנגדו בים הרי הוא שלהם?‬
‫תלמוד לומר 'מן המדבר והלבנון' ‪ -‬מן המדבר גבולכם‬
‫ואין המדבר גבולכם ]המדבר עצמו אמנם אינו שייך‬
‫לשטח הארץ‪ ,‬רק ממנו והלאה‪ ,‬אבל ‪ [-‬ואם כבשתם ‪ -‬יהי‬
‫גבולכם והמדבר גבולכם; 'מן הנהר נהר פרת' ‪ -‬מן הנהר‬
‫גבולכם ואין הנהר גבולכם‪] ,‬אבל ‪ [-‬ואם כבשתם ‪ -‬יהי‬
‫גבולכם והנהר גבולכם; 'ועד הים גבולכם' ‪ -‬ואין הים‬
‫גבולכם‪ ,‬ואם כבשתם יהי גבולכם"‪.‬‬
‫הוי אומר‪ :‬המדבר גם הוא יכול להיות משטח ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬אם יכבשו את השטח המיושב שכנגדו‪.‬‬
‫לפי זה אפשר לשרטט את גבולות מסעי כך‪:‬‬
‫אין צורך להניח שחצר עינן נמצאת על שפת הפרת‪,‬‬
‫אלא ייתכן שמקומה הוא מערבי יותר בקצה גבול החלק‬
‫הפורה‪ ,‬אבל מבחינת צפון ודרום היא מקבילה לפרת‪ .‬גם‬
‫החלק שממזרח לה ‪ -‬שהוא מדבר ‪ -‬שייך לארץ ישראל‬
‫מבחינת קדושתו‪ ,‬אף שאין שם מקום יישוב‪ ,‬ולכן אין‬
‫סתירה בין המבואר בפרשת מסעי שהנקודה הצפונית‬
‫מזרחית היא חצר עינן‪ ,‬ובין ההבטחה 'ממדבר עד הנהר'‪,‬‬
‫שכן חצר עינן היא קצה המקום המיושב‪' ,‬הנחלה'‪ ,‬והפרת‬
‫הוא קצה השטח השייך לארץ ישראל‪.‬‬
‫בין שתי השיטות יש כמובן הבדל עצום להלכה‪ .‬לפי‬
‫השיטה הסוברת ש'גבולות ההבטחה' הם לעתיד לבוא‪,‬‬
‫מובן שגבולות מסעי הם הקובעים לעניין קדושת הארץ‪,‬‬
‫ומכאן המחלוקות השונות בעיקר בשאלת הגבול הדרומי‪,‬‬
‫מחלוקת שכידוע נטושה בין גופי הכשרות השונים לעניין‬
‫מעמדה של הערבה הדרומית‪ .‬אבל לפי השיטה השנייה‬
‫דווקא גבולות ההבטחה הם אלו הקובעים את קדושת‬
‫הארץ‪ ,‬ומכאן שכל הדרום ואולי אף כל מדבר סיני עד ים‬
‫סוף ‪ -‬קדוש בקדושת הארץ‪ .‬אמנם לשם חלות הקדושה‬
‫נחוץ גם כיבוש בפועל של עם ישראל‪ ,‬אולם כאשר עם‬
‫ישראל בימי יהושע התיישב בחלקו הצפוני של הנגב‪,‬‬
‫התקדש כל המדבר שכנגדו בקדושת עולי מצרים‪ .‬ומצינו‬
‫אף ששלמה ויהושפט הגיעו בפועל עד אילת בשפת ים‬
‫סוף )מלכים א ט‪ ,‬כו; שם כב‪ ,‬מט(‪.‬‬
‫]יצוין שדברי רש"י בפרשת מסעי )ד‪ ,‬ב( עומדים‬
‫לכאורה נגד קביעה זו‪ .‬רש"י כותב‪" :‬לפי שהרבה מצוות‬
‫נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ‪ ,‬הוצרך לכתוב‬
‫מצרני גבולי רוחותיה סביב"‪ .‬הרי שגבולות פרשת מסעי‬
‫הם אלו הקובעים את קדושת הארץ‪[.‬‬
‫בסיום דבריו הביא הרב אריאל ראיות חזקות נגד‬
‫השיטה המחלקת בין גבולות עולי מצרים וגבולות‬
‫ההבטחה‪:‬‬
‫א‪ .‬בברית בין הבתרים אומר ה' לאברהם "גר יהיה‬
‫ָשוּ בוּ ֵה ּנָה" )בראשית טו‪ ,‬יג ‪-‬טז(‪ .‬כאן‬
‫יעי יׁ‬
‫זרעך‪ ...‬וְ דוֹר ְר ִב ִ‬
‫ודאי הכוונה לעולי מצרים ולא לעתיד לבוא‪ ,‬לפיכך‬
‫מסתבר שגם גבולות הארץ שלגביהם נאמר בהמשך )פסוק‬
‫ָת ִּתי ֶאת ָה ָא ֶרץ ַהזֹּאת" הם אותו דור רביעי‬
‫ַר ֲע ָך נ ַ‬
‫"לז ְ‬
‫יח(‪ְ :‬‬
‫שישוב הנה‪ ,‬ולא לעתיד לבוא‪.‬‬
‫‪39‬‬