‫בס"ד‬
‫עבודת ה' ברוח חסידית‬
‫מה חידשה‬
‫תורת‬
‫החסידות?‬
‫ליחד יחודים‬
‫הרב אבנר טוניק‬
‫ראש ישיבת נחת‪-‬רוח‪,‬‬
‫מושב תפרח‬
‫נדמה שבשיר שלפניכמ‪ ,‬שזכינו לחבר‪,‬‬
‫מודגשימ יודות מחידושיה של תורת‬
‫החידות‪:‬‬
‫חוּדים‬
‫ְליַ ֵחד יִ ִ‬
‫)במנגינת "שתלתם ניגונים בי"(‬
‫חוּדים ַמ ְח ָשׁבוֹת וְ ִשׁ ִירים‬
‫ְליַ ֵחד יִ ִ‬
‫ְל ָה ִאיר ֶאת ַה ֵלּב ְבּנִ גּוּן‬
‫עוֹרר ְבּ ַע ְצ ִמי כּ ֹחוֹת נִ ְשׂגָּ ִבים‬
‫ְל ֵ‬
‫ְל ַה ְב ִדּיל ֵבּין ַהח ֶֹשְׁך ָלאוֹר‬
‫ימי‬
‫אדם ְפּנִ ִ‬
‫הוּדי הוּא ָ‬
‫ָכּל יְ ִ‬
‫נּוֹשׂא בּוֹ ֶמ ֶסר וְ אוֹר‬
‫ֶשׁ ֵ‬
‫הוּדי – יַ ֲהלוֹם ֲא ִמ ִתּי‬
‫ָכּל יְ ִ‬
‫ֶשׁ ְמּנַ ֶסּה ִל ְבר ַֹח ָלאוֹר‬
‫ְכּ ֶשׁ ֲאנִ י ְל ַע ְצ ִמי אז ַמה כּ ִֹחי‬
‫שׁוֹק ַע ָעמ ֹק ְבּ ַע ְצ ִמי‬
‫ֵ‬
‫דּוֹדי ִלי‬
‫דוֹדי – וַ ֲאזַ י ִ‬
‫ְכּ ֶשׁ ֲאנִ י ְל ִ‬
‫צוֹמחוֹת ִלי ְכּנָ ַפיִ ם ֶשׁל אוֹר‬
‫ְ‬
‫עוֹלמוֹת ֶע ְליוֹנִ ים‬
‫ַמ ְר ִק ַיע ְשׁ ָח ִקים ְל ָ‬
‫ְמ ֵל ִאים ֶצ ֶדק וְ טוֹב‬
‫צוֹח ִקים‬
‫עוֹלמוֹת ֲ‬
‫ַמ ְר ִק ַיע ְשׁ ָח ִקים ְל ָ‬
‫וְ שׁוּב ְמ ַחיֵּ ְך ְל ַע ְצ ִמי‬
‫ימן ְל ַחיִּ ים‬
‫ְכּ ֶשׁחוֹזֵ ר ַה ִחיּוְּך הוּא ִס ָ‬
‫ימן ֶשׁ ִה ְת ָק ַר ְב ִתּי ְלטוֹב‬
‫ִס ָ‬
‫ְכּ ֶשׁחוֹזֵ ר ַה ַמּ ָבּט ָמ ֵלא תּ ֶֹכן וָ ר ְֹך‬
‫ֲאזַ י ַמ ְת ִח ִילים ֶל ֱאה ֹב‬
‫ֶל ֱאה ֹב ֶאת ַע ְצ ִמי‪ֶ ,‬ל ֱאה ֹב ַר ְעיָ ִתי‬
‫ֶל ֱאה ֹב שׁוּב בּ ֶֹקר וְ טוֹב‬
‫ֹלקי ֶשׁ ָדּר ְבּ ִק ְר ִבּי‬‫ֶל ֱאה ֹב ֱא ַ‬
‫ְל ַה ְרגִּ ישׁ ֵא ָליו שׁוּב כּ ֹה ָקרוֹב‬
‫העץ לא מפחד‬
‫משלכת‬
‫נשים‬
‫גיליון ‪ | 55‬י"ד כסלו תשע"ה | פרשת וישלח‬
‫להדליק‬
‫את התנור‬
‫הרב אריה הנדלר‬
‫ראש ישיבת ההסדר‬
‫ברמלה‬
‫שאלה זו נשאל הבעל שמ טוב עצמו‪ ,‬והשיב‬
‫במעשה‪ :‬היה פעמ צורפ אומנ מפליא לעשות‬
‫בזהב ובכפ ולו נער שוליה שהיה עוזר על‬
‫ידו ומתלמד במלאכת הצורפות‪ .‬הלכ התלמיד‬
‫והתמחה עד שנעשה לצורפ מומחה של ממש‬
‫ואפ עלה על רבו במלאכת הצורפות‪.‬‬
‫ויהי היומ‪ ,‬ומבית גנזי המלכ באו לחפש אחר‬
‫צורפ אומנ שיהיה אומנ בית הגנזימ‪ .‬המליצ‬
‫הצורפ על תלמידו השוליה בכל פה‪ ,‬ואכנ‬
‫נלקח השוליה להיות אומנ בית גנזי המלכ‪ .‬לא‬
‫יצאו ימימ מועטימ והשוליה חזר אל הצורפ‬
‫האומנ שאצלו התלמד במלאכת הצורפות‪,‬‬
‫בלב שבור ובעיניימ דומעות‪.‬‬
‫"פטרוני לביתי"‪ ,‬אמר השוליה‪" .‬וכל ככ‬
‫למה?" הקשה הצורפ‪" .‬כל שעשיתי לא‬
‫עלה יפה ולא נשא חנ בעיני המלכ"‪ ,‬השיב‬
‫השוליה‪ .‬שאל הצורפ‪" :‬מדוע ככ אירע לכ?‬
‫האמ כשעשית בזהב ובכפ הקפדת לעשות‬
‫כפי שהוריתי אותכ?"‪" .‬כנ‪ ,‬בוודאי"‪ ,‬השיב‬
‫השוליה‪ .‬חככ הצורפ בראשו‪ ,‬והויפ להקשות‪:‬‬
‫"ואת האש בתנור הדלקת?"‪ .‬השוליה נאלמ‬
‫דומ‪ .‬כשהתעשת החל למלמל‪" :‬וכי הייתי‬
‫צריכ להדליק את האש בתנור?"‪.‬‬
‫"אמ שואלימ אתמ מה חידשה החידות"‪ ,‬אמר‬
‫הבעל שמ טוב‪" ,‬הרי שחידושה הגדול הוא‬
‫הצורכ להדליק את האש בתנור"‪.‬‬
‫אפשר לקיימ תורה ומצוות‪ .‬אפשר לעשות‬
‫ככל שכתוב בפרימ‪ .‬אבל אמ לא נעלה את‬
‫האש בתנור‪ ,‬אמ לא נעשה את עבודתנו מתוכ‬
‫מעורבות‪ ,‬מתוכ רגשת הלב‪ ,‬מתוכ התלהבות‪,‬‬
‫הרי שאפ אמ נעשה את כל מה שכתוב‪ ,‬לא‬
‫יישאו הדברימ חנ בעיני המלכ‪ ,‬ולא נזכה‬
‫להיות מאומני בית הגנזימ של המלכ‪.‬‬
‫כשהמציאו את‬
‫נוסח ספרד‬
‫סידורו של המגיד ממזריטש‬
‫אור וחיוּת‬
‫נפשנו‬
‫הרב משה שילת‬
‫תורת חב"ד לבני‬
‫הישיבות‬
‫נקודת החידות היא "אור וחיּות"‪ .‬החידות לא‬
‫הויפה שומ דבר על התורה הכתובה והמורה‬
‫אבל היא שינתה המונ‪ .‬כשאתה מויפ אור‬
‫וחיימ הכל נשאר אותו דבר‪ ,‬אבל הכל שונה כל‬
‫ככ‪...‬‬
‫אמ יהודי הוא חלק א‪-‬לוה ממעל ממש‪ ,‬אמ‬
‫התורה היא גילוי של עצמות ומהות אור אינ‬
‫ופ בעולמ שלנו‪ ,‬והקדוש ברוכ הוא בעצמו‬
‫נמצא כאנ ממש כי "לית אתר פנוי מיניה"‬
‫)אינ מקומ שפנוי ממנו(‪ ,‬אז ההתכלות על‬
‫כל הדברימ חיה יותר ומאירה יותר‪ ,‬יותר באינ‬
‫ערוכ‪.‬‬
‫"אור" הוא משהו שבא מלמעלה בלי יח למי‬
‫שמקבלו למטה‪ ,‬ואילו "חיות" מתייחת לכל‬
‫פרט ומחיה אותו באופנ הראוי לו‪ .‬החידות‬
‫היא גמ אור וגמ חיות‪ ,‬היא גמ מאירה כמו שהיא‬
‫וגמ מתפשטת‪ ,‬נכנת ויורדת לתוכ הפרטימ‪.‬‬
‫באופנ כללי זהו החילוק בינ הבעל שמ טוב‬
‫והאדמו"ר הזקנ‪ .‬הבעל שמ טוב העיר את‬
‫העולמ מעלפונו והראה כמה אור יש בעולמ‪,‬‬
‫והאדמו"ר הזקנ הראה איכ אפשר לעבוד את‬
‫ה' ולהכני אותו לתוכ העולמ האישי והמעשי‬
‫שלנו‪.‬‬
‫אפשר ללמוד עניינימ רוחניימ ולהותיר את‬
‫הגשמיות כפי שהיא‪ ,‬מכיוונ שהרוחניות אינה‬
‫גשמיות‪ .‬אבל החידות מגלה את הוד של‬
‫הוד )"רזינ דרזינ"(‪ :‬הוד הוא רוחניות‪ ,‬והוד‬
‫של הוד הוא הוד של הגשמיות והרוחניות‬
‫גמ יחד‪ .‬הוא עצמותו יתברכ‪ ,‬שהרוחניות‬
‫והגשמיות שווימ לפניו ממש‪ .‬החידות איננה‬
‫מבטלת צדדימ אחרימ בתורה‪ ,‬חלילה‪ ,‬אלא‬
‫באה להויפ אור וחיות בכל הקומות‪.‬‬
‫מי אמר שברית מילה‬
‫היא מוסרית?‬
‫נפשי בשאלתי‬
‫חברה שלי אומרת‬
‫שברית מילה היא‬
‫מעשה לא מוסרי‪.‬‬
‫שו"ת‬
‫ושע שפירא‬
‫הרב ייההוש‬
‫מה לענות לה?‬
‫ראש ישיבת רמת גן‬
‫ראשית‪ ,‬אני מופתע מעצמ השאלה ‪ -‬יהודימ‬
‫מרו נפשמ על קדושת ברית מילה וכריתת‬
‫ברית עמ ה' יתברכ‪ ,‬בכל הדורות‪ ,‬בתנאימ‬
‫קשימ מנשוא‪ ,‬תחת גזירות‪ ,‬שאחת מהנ הייתה‬
‫בעת מלכות יוונ שחשבה את עצמה לנאורה‬
‫ומשכילה‪ .‬היהודימ מרו נפשמ על הברית מפני‬
‫עומק קדושתה‪.‬‬
‫צריכ לדעת ששאלה כזו היא מחלה נוראית‬
‫וריקבונ עמוק של תרבויות זרות ששוטפות אותנו‬
‫ומקלקלות את היודות החשובימ ביותר של‬
‫היהדות‪ .‬לפני שנותנימ טעמ בדבר‪ ,‬ההתקוממות‬
‫הפנימית והצער החודר שמפלח את הלב המ‬
‫התגובה הטבעית של יהודי לשאלה מעינ זו‪.‬‬
‫האמת היא שאינ מעשה מורי‪ ,‬עליונ ונאצל‬
‫יותר מכריתת ברית עמ ה' יתברכ‪ .‬הנייונ‬
‫לראות את הנעשה מנקודת ראות צרה ומצומקת‬
‫של העולמ הזה באמת לא יכול לגעת בעומק‬
‫האלוקי של כריתת ברית עמ מי שאמר והיה‬
‫העולמ‪ .‬מי שכל חייו מתכמימ באכול ושתה‬
‫יכול להיטרד משאלה כזאת‪ .‬לא רק ברית המילה‬
‫אלא גמ העקידה עומדת בתשתית הקשר בינינו‬
‫לה' יתברכ‪ ,‬שהוא מקור החיימ כולמ והתשוקה‬
‫אליו עמוקה יותר מכל התעפות של החיימ‪.‬‬
‫שידוכין?‬
‫לפגישת ש‬
‫קימ‬
‫וקי‬
‫וק‬
‫שעו‬
‫חה גדדווללהה כש‬
‫מ ה‬
‫שמ‬
‫יוננהה וש‬
‫כות עעל ו‬
‫זכו‬
‫זו זכ‬
‫זו‬
‫עלייוו אוומררימ‬
‫שרראלל‪ ,,‬שעל‬
‫ית בייש‬
‫ינ בית‬
‫ני נ‬
‫לבני‬
‫הכננוות ללב‬
‫בהכ‬
‫שואאיימ‬
‫נישו‬
‫ניש‬
‫ת הני‬
‫הני‬
‫ברככת‬
‫בבר‬
‫"‪ .‬בב‬
‫המ ‪.‬‬
‫ניהמ‬
‫ביני‬
‫ני‬
‫שכייננה בי‬
‫"ל "זזכו ‪ -‬ש‬
‫חחזז"ל‬
‫רכת‬
‫כל בברכ‬
‫שבבכל‬
‫למרות ש‬
‫נוח מייווחחדד‪ .‬למררו‬
‫נוח‬
‫וצאאימ נו‬
‫מוצ‬
‫אאנננוו מ‬
‫ו"‪,‬‬
‫תיו"‬
‫וותי‬
‫וות‬
‫מצוו‬
‫דשננו במצ‬
‫אשר קקידש‬
‫ימ ""אש‬
‫מרימ‬
‫מר‬
‫אומ‬
‫אנו או‬
‫מצוות אנ‬
‫המצווו‬
‫מצצ‬
‫המ‬
‫מקקדדש‬
‫פ‪"" :‬מ‬
‫נופ‬
‫בנו‬
‫ימ בנ‬
‫אומר מ‬
‫אימ אאנו אאומר‬
‫מר‬
‫שואי‬
‫שוא‬
‫ישו‬
‫ניש‬
‫ברכת הני‬
‫בבבררככת‬
‫ושיינ""‪..‬‬
‫ידוש‬
‫וקיד‬
‫ראל עעל ידדי חוופה וק‬
‫שרא‬
‫עעמו ייש‬
‫יכה‬
‫צריכ‬
‫וודדאי צר‬
‫בוו‬
‫יוננה כזזוו בו‬
‫עליו‬
‫ושה על‬
‫על‬
‫קדוש‬
‫קדו‬
‫הכננהה ל ד‬
‫ההכ‬
‫הה‬
‫תרהה!!‬
‫תררה‬
‫שמחחה ית‬
‫תוכ ש‬
‫מתו‬
‫ות מ‬
‫שות‬
‫להיעעש‬
‫להי‬
‫הי‬
‫לבוא‬
‫לא לבבו‬
‫השנניי‪ :‬לא‬
‫שרר עמ ההצד הש‬
‫אחת בקש‬
‫ועעווד עעצה אח‬
‫יונ‬
‫ייו‬
‫ייו‬
‫מתוכ נ ‬
‫מתוכ‬
‫וכ‬
‫אלא מת‬
‫ומבבקקר אל‬
‫של שוופט ומ‬
‫עמ עעינ של‬
‫לראאות‬
‫תינ לר‬
‫ממתי‬
‫וממ‬
‫צד ומ‬
‫מנ הצד‬
‫כעוומד מ‬
‫ר; לא כע‬
‫שר;‬
‫תח קקש‬
‫לפפת‬
‫צמכ‬
‫ת עצמ‬
‫תת אאת‬
‫אלא ללת‬
‫פה‪ ,‬אל‬
‫יעלו יפה‬
‫יעללו‬
‫רימ יע‬
‫הדדבברי‬
‫אמ הד‬
‫אמ‬
‫שייררהה‪ .‬רק‬
‫מה ועעש‬
‫עימה‬
‫עימ‬
‫שר בצצווררה נעי‬
‫הקשר‬
‫חות ההקק‬
‫פתחו‬
‫תפפתח‬
‫לההת‬
‫תמ‬
‫מת‬
‫רומ‬
‫ת תו‬
‫מימ אאת‬
‫ורמי‬
‫דדימ תוורמ‬
‫שני ההצצדדדימ‬
‫ימ‬
‫חר ש נ‬
‫ללאא ר‬
‫יכולה ההבייקקווררת‬
‫יכול‬
‫ול‬
‫רה‪ ,‬יכ‬
‫פורה‬
‫וב ופו‬
‫פו‬
‫שר טוב‬
‫ות קקשר‬
‫צרות‬
‫ווצר‬
‫ווצ‬
‫לההיוו‬
‫היוו‬
‫יקורת‬
‫מתאיממ‪ .‬בייקקור‬
‫ור‬
‫מתאאי‬
‫אכנ מת‬
‫וצר אכ‬
‫שנוצ‬
‫שנו‬
‫אמ הקקשר ש‬
‫בחונ ה מ‬
‫לבבחחוונ‬
‫השבית‬
‫שבבי‬
‫לוללה לההש‬
‫שרר עלו‬
‫חלקי בבקקש‬
‫מת חלק‬
‫לק‬
‫רו ת‬
‫שבבאה ללפנני תרו‬
‫ת‪.‬‬
‫יובית‬
‫ות חייובבי‬
‫תח ת‬
‫תפתח‬
‫כל יככוי ללההת‬
‫אין עץ שמתנגד לשלכת אלומה לב‬
‫‪[email protected]‬‬
‫איך מדליקים‬
‫א‪ .‬ירידה‬
‫"אינ עצ שמתנגד לשלכת‪ .‬הוא מקבל אותה בטבעיות ובשמחה‪ .‬אבל‬
‫כשהנפש שלנו בשלכת – נוצרת אצלנו התנגדות‪ ,‬כי הירידה יוצרת אצלנו‬
‫תנועת נפש של דחייה‪ ,‬מאבק‪ ,‬פחד שזה לא יגמר לעולמ‪ .‬אמ היינו מבינימ‬
‫שירידה היא חלק התפתחותי בתוכ הנפש – היא הייתה לוקחת בדיוק את‬
‫הזמנ שהיא צריכה‪ ,‬ולא נחבת ומתמשכת הרבה מעבר למה שצריכ‪.‬‬
‫רוב הגילויימ של האדמ מתרחשימ בזמנ ירידה‪ .‬אדמה שבורה היא אדמה‬
‫מצמיחה"‪ .‬את הדברימ האלה קיבלתי ממורתי בשיעור ימימה‪ ,‬והביטוי "אינ‬
‫עצ שמתנגד לשלכת"‪ ,‬המדויק והבהיר כל ככ‪ ,‬הפכ אצלי למטבע לשוני‪-‬‬
‫נפשי שגור‪.‬‬
‫עינינו האנושיות מתקשות מאוד לראות מצבימ שליליימ‪ .‬מבחינתנו‪,‬‬
‫הירידה היא כמעט בלתי נתפת‪ ,‬טעות מביכה בהוראות היצרנ‪ .‬אפ אחד‬
‫מאיתנו לא היה חותמ על הרצונ לחוות ירידה מרצונו החופשי‪ ,‬אנחנו רוצימ‬
‫להרגיש טוב‪.‬‬
‫אלא שמרוב רצונ להרגיש טוב נוצרת אצלנו התנגדות לזמנ הירידה‪ ,‬מה‬
‫שמעצימ אותה עוד יותר‪ .‬כעת‪ ,‬במקומ לתת לעצמנו זמנ מנוחה‪ ,‬התבוננות‪,‬‬
‫עידוד ותמיכה שחשובימ מאוד בזמנ הזה‪ ,‬אנחנו מויפימ עומ על עומ‪,‬‬
‫ונלחמימ בעצמנו על שהעזנו ליפול ממדרגתנו‪ .‬כל האנרגיה שלנו הולכת‬
‫על ההתנגדות לירידה‪ ,‬וממילא איננו פנויימ ללמוד את אותמ דברימ‬
‫שהיינו אמורימ ללמוד בזמנ השקט הזה‪.‬‬
‫הרבה הרבה יש לנו ללמוד מנ הטבע‪ ,‬וגמ את הדבר הזה‪ :‬אינ עצ שמתנגד‬
‫לשלכת‪ ,‬וגמ אנחנו לא מתנגדימ‪ .‬וכשהשמש תציצ מבעד לעננימ‪ ,‬העצ‬
‫ואנחנו נזכה לצמיחה חדשה‪.‬‬
‫ב‪ .‬המתנה‬
‫ובתוכ הירידה‪ ,‬יש להמתינ‪ .‬המתנה היא לא שהייה טטית בתוכ המצב שבו‬
‫אנחנו שרויימ כעת‪ .‬יש בהמתנה תנועה רבה‪ ,‬כמו ריקוד עדינ‪ ,‬מצידה האחד‬
‫עלון שבועי לעבודת השם בדרך החסידות‬
‫ת‪.‬ד‪ 52589 .‬רמת גן‬
‫הגהה וייעוץ‪ :‬אלומה לב‬
‫עיצוב‪ :‬סטודיו דוסה‬
‫‪| www.Dosa.co.il‬‬
‫אה ליידדי‬
‫תוררהה מבביאה‬
‫תור‬
‫"תו‬
‫מרר‪" :‬ת‬
‫פנחח בנ ייאאייר אוומ‬
‫ררבבי פנ‬
‫זות‬
‫ת‪ ,‬זרריזו‬
‫ריזו‬
‫זות‬
‫לידדיי זררייזו‬
‫מבייאאה לי‬
‫רות מ‬
‫ת‪ ,,‬זההירו‬
‫רות‬
‫זההירו‬
‫ת‪,‬‬
‫ישוות‬
‫ידי פפרריש‬
‫מביאאה ליד‬
‫ות מבבי‬
‫יות‪ ,‬נקקיות‬
‫ת‪,‬‬
‫יות‬
‫ידי ננקק ו‬
‫מבביאאה ל ד‬
‫רמח"ל‬
‫מחח"‬
‫רבננוו הררמ‬
‫רבנ‬
‫הרהה"‪ .‬ב‬
‫יאה ללידדי טהר‬
‫מבביא‬
‫שות מ‬
‫פררייש‬
‫ת הדדררגגוות‬
‫רימ ככיצצדד נבבנוות‬
‫ישרי‬
‫ילת ש‬
‫מיל‬
‫פר מ‬
‫יב בפ‬
‫בפ‬
‫הררח ב‬
‫יצד אאדדמ‬
‫יכ כ צ‬
‫רה האארר כ‬
‫טהרה‬
‫ת הט‬
‫מידדת‬
‫מיד‬
‫זו‪ .‬במ‬
‫על גבבי זוו‪.‬‬
‫זו על‬
‫שמייממ‪,‬‬
‫לשמ שמ‬
‫מעשיו לש‬
‫שי‬
‫מעש‬
‫ת כל ע‬
‫עשוות‬
‫לבוו‪ ,‬לעש‬
‫הר את לב‬
‫מטהר‬
‫מט‬
‫פלאאיממ‪.‬‬
‫הנפל‬
‫שמ בדדברריו הנ‬
‫ועייינ ש‬
‫ע‬
‫תבבו‬
‫נכת‬
‫והנ נכ‬
‫הרה וה‬
‫יש לקקנייית ההטהר‬
‫בות ש‬
‫ימ ררבו‬
‫רכימ‬
‫דרכי‬
‫אמננממ דרכ‬
‫רכ‬
‫אמ‬
‫שאאדדמ צרריכ‬
‫וקקימ ש‬
‫הפו‬
‫תבו הפ‬
‫פררימ ררבייממ‪ ,‬ווככבברר כת‬
‫בפ‬
‫למ גמ‬
‫כללמ‬
‫וב ל‬
‫ר‪ ,‬וב‬
‫מור‬
‫פרי מ‬
‫לפר‬
‫בכל ייוומ לל‬
‫זמנ בכ‬
‫הקדדיש זמ‬
‫להק‬
‫לה‬
‫תוררהה‪,‬‬
‫מייוות התו‬
‫נימ‬
‫ופני‬
‫ונה פ‬
‫ופ‬
‫אמונ‬
‫ת‪ ,‬האאמ‬
‫מ‬
‫ידדות‬
‫ורת ההחחי‬
‫תור‬
‫פפררי תו‬
‫הרת‬
‫ות ט ר‬
‫קנ ת‬
‫כה לקנ‬
‫זוכה‬
‫קות בבההמ אאדדמ זו‬
‫ידי ההדבבייקו‬
‫ועל יד‬
‫ע‬
‫ומרר‪.‬‬
‫ומר‪.‬‬
‫החומ‬
‫גות ההח‬
‫על גו‬
‫ו‬
‫מעל‬
‫מממ מ‬
‫כה לההתררומ‬
‫לב וזזוכה‬
‫הב‬
‫ת מי‬
‫רצוונכ ללההככייר אאת‬
‫ו‪"" :‬רצ‬
‫ינו‪:‬‬
‫ינו‬
‫ותינ‬
‫ומרימ ררבות‬
‫ות‬
‫רבות‬
‫ומררי‬
‫על הככל אאומ‬
‫מעל‬
‫מ‬
‫אתה‬
‫וכ ככ את‬
‫שמתוכ‬
‫וד הגגדדהה‪ ,‬שמת‬
‫מת‬
‫למוד‬
‫העעווללממ‪ ,‬מ‬
‫יה הע‬
‫והיה‬
‫אמר ה‬
‫וה‬
‫ש מ‬
‫יו"‬
‫דבק בבדררככיו‬
‫מדב‬
‫העולמ וומ‬
‫מר וההייה ההעוולל‬
‫שאמ‬
‫את מי ש‬
‫מככיר את‬
‫רי((‪.‬‬
‫)פ יי(‬
‫‬
‫של ההמתנה אנחנו מטפלימ בכל הרגשות הקשימ שעולימ‪ ,‬רוכשימ תובנות‬
‫חדשות‪ ,‬ומצידה השני של ההמתנה נמצא המבט קדימה‪ ,‬בתקווה‪.‬‬
‫כי היוד של כל פעולת תיקונ שאנחנו פועלימ במציאות‪ ,‬של כל רצונ‪,‬‬
‫של כל המתנה‪ ,‬הוא האמונה והידיעה הברורה שהמצב הזה לא יישאר ככה‬
‫לנצח‪ .‬שדברימ ישתפרו‪ ,‬שנגיע למקומ טוב‪ .‬זאת אמונה שלפעמימ היא‬
‫פלא בעיניי‪ ,‬אבל היא טבועה בנו עוד מזמנ שהעולמ כולו הפכ להיות עולמ‬
‫של תיקונ‪ .‬יהיה טוב יותר‪ ,‬וזה בטוח‪ ,‬תאמיני‪" .‬אשרי המחכה ויגיע ויראה‬
‫אורכ"‪.‬‬
‫עלות ֵ‬
‫כשההמתנה נמצאת בכיוונ הזה‪ ,‬של רצונ לראות את הטוב שבאופק‪ ,‬אז גמ‬
‫אמ בתוכה אנחנו מגששימ‪ ,‬נתקלימ‪ ,‬מקווימ ושוב נופלימ‪ ,‬יגעימ ומנימ‬
‫למצוא את הדרכ ואת הכוחות‪ ,‬אנחנו עדיינ יכולימ להרגיש בתוכנו נקודה‬
‫עדינה של חיבור‪ .‬הרגשה שיש בשביל מה‪ .‬וכשהחיבור הזה קיימ‪ ,‬הירידה‬
‫וההמתנה לא יוצרות בתוכנו התנגדות‪ .‬הנ לא נראות כתחילתה של מלחמה‪,‬‬
‫אלא ופ ופ מבשרות שלומ‪ ,‬משמיעות ישועה‪.‬‬
‫ג‪ .‬תקומה‬
‫השבת‪ ,‬יעקב חוזר לארצ כנענ‪ ,‬והפעמ לא בידיימ ריקות כמו בזמנ שברח מפני‬
‫עשו‪ .‬המפגש המחודש עמ עשו מבהיל‪" ,‬הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב"‪,‬‬
‫ויעקב עושה כל שביכולתו כדי שמשפחתו תישאר בחיימ‪ .‬הוא מוכנ להשתחוות‬
‫שבע פעמימ בשביל זה‪ .‬הוא שמ כל אישה בנפרד עמ ילדיה‪ ,‬ובופ‪" ,‬אחרונ‬
‫אחרונ חביב" כדברי רש"י‪ ,‬נמצאימ לאה וילדיה ורחל ובנה‪.‬‬
‫ברגע הזה‪ ,‬כשלאה וילדיה באימ להשתחוות לפני עשו‪ ,‬הדבר היחיד שאני‬
‫מצליחה לחשוב עליו הוא עיני לאה הרכות שבכתה את נפשה בשביל לא‬
‫להתחתנ "הגדולה לגדול"‪ ,‬שרק לא יצא בגורלה להתחתנ עמ עשו הרשע‪ .‬וזה‬
‫הצליח לה‪ ,‬והיא באה מולו במקנה כבד של בנימ‪ ,‬שבטי ישראל‪ ,‬זרע יעקב אבינו‪.‬‬
‫ואפילו שהיא משתחווה‪ ,‬אני לא חושבת שאי פעמ קראתי רגע שמצליח‬
‫לתאר תקומה טוב יותר מאשר הרגע הזה‪.‬‬
‫לתגובות‪ ,‬יצירת קשר‪ ,‬פרסום‬
‫והצטרפות לרשימת תפוצה‪:‬‬
‫‪[email protected] | 054-4530951‬‬
‫חפשו אותנו בפייסבוק! קרוב אליך‬
‫העלון טעון גניזה‬
‫סרקו את הקוד‬
‫להצטרפות‬
‫לרשימת‬
‫התפוצה‬
‫אישית‬
‫כשהרב פרומן זצ"ל‬
‫היה חולה מאוד‪,‬‬
‫אמרתי לו‬
‫שמאבק האיתנים שלו‬
‫במחלה הנוראה‬
‫הוא השראה‬
‫בשבילי‬
‫ריקוד‬
‫| אביתר בנאי |‬
‫"מי זאת עולה מנ המדבר‪ ,‬מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל"‪.‬‬
‫במדרש כתוב שהאבקה המופלאה הזו היא האבק שהעלה יעקב‬
‫אבינו במאבקו עמ האיש‪ ,‬כל אותו הלילה‪ .‬האבק שעלה בלילה‬
‫המשונה והמפחיד בו נותר יעקב אבינו לבדו‪ ,‬עת הותקפ יעקב על‬
‫ידי דמות משונה ומתורית‪ ,‬האבק הזה שעלה מכפות רגליהמ העלה‬
‫ריח ניחוח‪ ,‬ריח מור ולבונה‪ ,‬ריח מתוק ונעימ יותר מכל מיני בשמימ‪.‬‬
‫אני מכיר את האיש ההוא‪ .‬אני נאבק בו בכל יומ‪ .‬עכשיו ממש‪.‬‬
‫אלא שאני חשבתי שהמאבק הזה הוא מאבק מריח‪ ,‬שהוא מוכיח‬
‫כמה אני רחוק‪ ,‬כמה אני נטוע בגות ובחיצוניות‪ .‬עכשיו מתברר‬
‫שהמאבק הזה עולה לרצונ‪ ,‬ריח ניחוח לה'‪.‬‬
‫האיש הזה הוא אותו קול בנפשי ששולח אותי החוצה‪ ,‬רחוק‬
‫מהעדינות‪ ,‬רחוק מנ האמת‪ ,‬היופי והזיכרונ‪.‬‬
‫אותו קול שוחב אותו כל פעמ אל ה"מה יגידו"‪ ,‬אל ה"מה אומרימ‬
‫עליי"‪ ,‬אל האכילה המוגזמת‪ ,‬אל היפוק המיידי של החשק‬
‫והתאווה‪ ,‬אל הנצחנות‪ ,‬אל האגו‪ ,‬אל השכחה‪ ,‬אל העצבות‪.‬‬
‫אנחנו רגילימ לחשוב שאמ ננצח את הקול הזה ונכניע אותו ופית‬
‫אז נהיה ראויימ ורצויימ בפני בוראנו ובפני עצמנו‪ .‬המדרש הזה‬
‫מוכיח אחרת‪ .‬עצמ המאבק בעצמו הוא הניצחונ הגדול שלנו‪.‬‬
‫יכולימ היינו ליפול אל הפה כדי לראות את "האח הגדול"‪ .‬יכולימ‬
‫היינו לשכוח מהמאבק‪ ,‬להיכנע לגמרי‪ ,‬לוותר‪ .‬הרי אנחנו נלחמימ‬
‫במשהו כל ככ טבעי‪ ,‬יודי ועמוק‪ ,‬עד שאפשר לשכוח מהמאבק‬
‫ופשוט להפוכ להיות הוא‪ .‬בר מיננ‪.‬‬
‫והרי המאבק הוא כל ככ מעייפ ומתכל‪ ,‬כי בעיני בשר‪ ,‬הניצחונ לא‬
‫ניצחונ‪ .‬עכשיו ניצחתי‪ ,‬מחר שוב אכשל‪ ,‬וכנ הלאה לעולמ‪ .‬יזיפי‪,‬‬
‫מעייפ ומתכל‪.‬‬
‫אבל באמת‪ ,‬במאבק הזה כל ניצחונ קטנ הוא נצחי‪" .‬נר מצווה ותורה‬
‫אור"‪ .‬כל מצווה‪ ,‬כל מעשה טוב‪ ,‬כל מחשבה טובה‪ ,‬כל "ור מרע"‬
‫מצטרפ לגילוי של יעקב אבינו בתוכי‪ ,‬גילוי של האלוקי הטמונ‬
‫בי‪ .‬ומה שיפה הוא‪ ,‬שכשמתמידימ במאבק‪ ,‬לאט לאט הוא מפיק‬
‫להיות מאבק‪.‬‬
‫כשהרב פרומנ זצ"ל היה חולה מאוד‪ ,‬אמרתי לו שמאבק האיתנימ‬
‫שלו במחלה הנוראה הוא השראה בשבילי‪ .‬אמר לי הרב‪" :‬אני לא‬
‫נאבק‪ ,‬אני רוקד"‪ .‬יעקב לא נאבק עמ המלאכ‪ ,‬הוא רקד איתו‪.‬‬
‫אני יודע שאמ אתמיד‪ ,‬יומ אחד גמ אני והיצר הרע שלי נפיק ללכת‬
‫מכות‪ ,‬ונתחיל לרקוד‪.‬‬
‫‪ĤĕēĚ‬‬
‫‪ďēđĕĚ ĐģĥĐ‬‬
‫‪ģ‬‬
‫‪ęđģĚ ęĕĜĕĚĒĚĘ‬‬
‫‪ęĕĜđĎĕĜĐ ĞĠđĚč‬‬
‫‪đĘĝė Ĕ"ĕč‬‬
‫‪ĕČĜč ĤĦĕčČ‬‬
‫‪ğđĤēĝ ĕĤč ¤ ďĜĤ ĕĘđĥ‬‬
‫‪ĕĤČ čĘ ĒĤČ ¤ ĤčĘĕĒ ĘČĕĤČ‬‬
‫‪ĕĤčĢ ĕĥ ¤ ĘČĒĤ ěĤĐČ‬‬
‫‪ěĚ'ĎĤđĦ ČčĕģĞ ¤ đčĕĤ ĕĥĕ‬‬
‫הסידור‬
‫של‬
‫המגיד‬
‫ממזריטש‬
‫דרור יהב‬
‫"‬
‫שנימ עשר נוחאות תפילה המ‬
‫בישראל כנגד י"ב שבטימ‪ ,‬וכנגדמ י"ב‬
‫שערי תפילה‪ ,‬וכל שבט תפילתו עולה‬
‫בשער המיוחד לו" ‪ -‬ככ לימד רבי‬
‫חיימ ויטאל‪ ,‬גדול תלמידי האר"י הקדוש‪ .‬מאז‬
‫ומתמיד נהגו נוחי תפילה שונימ בעמ ישראל‪,‬‬
‫שחלקמ נעלמ ואיננו‪ :‬לצד שני הנוחימ‬
‫המרכזיימ של הפרדימ והאשכנזימ‪ ,‬היו גמ‬
‫נוחימ של ארצ ישראל‪ ,‬איטליה‪ ,‬תימנ ועוד‪.‬‬
‫כאשר הגיע האר"י לארצ ישראל‪ ,‬הוא תיקנ‬
‫את כוונות התפילה שלו על פי הנוח הפרדי‬
‫הנהוג בעיר הקודש צפת‪ ,‬בה התגורר בשנותיו‬
‫האחרונות‪ ,‬וזאת למרות היותו ממוצא אשכנזי‬
‫)ראשי התיבות אר"י פירושנ – אשכנזי רבנו‬
‫יצחק(‪.‬‬
‫במזרח אירופה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התפללו היהודימ‬
‫מאז ומעולמ בנוח אשכנז המוכר לנו כיומ‪.‬‬
‫כשהופיע הבעל שמ טוב הקדוש‪ ,‬הוא ביקש‬
‫להכני את הכוונות הקבליות של האר"י לנוח‬
‫התפילה‪ ,‬ולשמ ככ הגיה את ידורו האשכנזי‬
‫על פיהנ‪ .‬ככ אכנ עולה מידור הבעש"ט העתיק‬
‫‪4‬‬
‫הנמצא בידינו‪ ,‬בו ככל הנראה היה מתפלל –‬
‫ברכת "ברוכ שאמר" מופיעה לפני "הודו"‪,‬‬
‫מה שמעיד על היותו נוח אשכנז מובהק‪.‬‬
‫אמנמ לא ברור באיזה נוח היה מתפלל הבעל‬
‫שמ טוב עצמו ‪ -‬האמ דבק בנוח האשכנזי‬
‫בתופת "כוונות" קבליות‪ ,‬או שמא הוא עצמו‬
‫שינה חלקימ בידור‪.‬‬
‫עמ זאת‪ ,‬אינ עוררינ על ככ כי תלמידו הגדול‪,‬‬
‫רבי דב בער "המגיד ממזריטש"‪ ,‬הוא זה אשר‬
‫חידש את נוח התפילה המוכר כיומ בשמ‬
‫"פרד" – נוח המשלב את נוח האשכנזימ עמ‬
‫חלקימ מנוח הפרדימ‪ ,‬וכפי שכתב שישנו‬
‫נוח י"ג שהוא עולה על כל הנוחימ – נוח‬
‫האר"י‪ .‬החידימ החלו מתפללימ בנוח זה עד‬
‫שהוא פשט לקהילות רבות אחרות באירופה‪,‬‬
‫וכיומ נראה שהוא הנוח הנפוצ בקרב יוצאי‬
‫מזרח אירופה‪.‬‬
‫ידורו המקורי של המגיד ממזריטש אבד‪,‬‬
‫וברבות השנימ והבלבול נופו שינויימ שונימ‬
‫לנוח "פרד"‪ ,‬עד שקיימימ מנהגימ ושינויימ‬
‫רבימ בתוכ נוחי "פרד"‪ .‬ככ יוצא כי לכל‬
‫‪5‬‬
‫לא "ספרדי" ולא‬
‫"אשכנז"‪ ,‬נוסח‬
‫"ספרד" האשכנזי‬
‫הוא נוסח התפילה‬
‫שהתחדש בדור‬
‫הראשון של‬
‫החסידות במהלך‬
‫מאתיים וחמישים‬
‫השנים שחלפו‬
‫מאז הנוסח התפצל‬
‫לכמה תתי‪-‬נוסח‬
‫כעת התגלה‬
‫הסידור הראשון‬
‫שייסד את הנוסח‪,‬‬
‫סידורו המקורי של‬
‫המגיד ממזריטש‪,‬‬
‫תלמידו הגדול‬
‫וממשיך דרכו של‬
‫הבעל שם טוב‬
‫חידות ישנו ידור משלה‪ ,‬המשלב מנהגימ‬
‫ושינויימ שונימ‪.‬‬
‫בעל התניא‪ ,‬תלמידו של המגיד ממזריטש‪,‬‬
‫הגיה במשכ שנימ ארוכות את הידור ויצר את‬
‫הנוח המוכר לנו כיומ כנוח האר"י – ידור‬
‫"תהילת ה'"‪.‬‬
‫הגילוי‬
‫עצי היער מרננימ כבר שנימ שמועות מתוריות‬
‫אודות הימצאותו של ידור המגיד‪ .‬בחודשימ‬
‫האחרונימ התגלה הוד – אכנ נמצאה האבידה‬
‫היקרה מפז! הידור‪ ,‬כולו בכתב יד‪ ,‬הינו‬
‫הידור המקורי בו התפלל המגיד‪ ,‬ואותו נתנ‬
‫לגדולי תלמידיו – רבי שניאור זלמנ מלאדי‬
‫בעל התניא ורבי ישראל המגיד מקוז'ניצ‪ .‬המ‬
‫הויפו עליו מאות הערות והגהות בגופ כתב‬
‫יד קודשמ‪.‬‬
‫עמוד מתוכ הידור‪ .‬באדומ ‪ -‬הגהות בעל התניא‪ ,‬בכחול ‪ -‬הגהות המגיד מקוז'ניצ‬
‫המגיד מקוז'ניצ היה ידוע כמקובל עצומ‪,‬‬
‫עד שאמרו עליו שלפני ניעתו לרבו המגיד‬
‫ממזריטש למד שמונה מאות פרי קבלה‬
‫)כשהגיע אל המגיד אמר‪ ,‬שעתה ראה שעוד‬
‫לא התחיל ללמוד‪" .(...‬כשנכנ הרב המגיד‬
‫מקוז'ניצ ז"ל לראשונה להרב המגיד הגדול‬
‫ז"ל‪ ,‬עמד אז אצלו תלמידו הגאונ הקדוש‬
‫בעל התניא ז"ל‪ ,‬ואמר המגיד לתלמידו הגאונ‬
‫הקדוש הנ"ל‪' :‬תודה לה' כי הזמינ לי אברכ‬
‫שיגיה לי את ידור האר"י ז"ל שיש לי בכתב‬
‫יד' וישב שמ המגיד מקאזניצ י"ב שבועות‬
‫והגיה את הידור" )שיח שרפי קודש אות ז‪ .‬שמע‬
‫מפי נכדו של המגיד מקוז'ניצ(‪.‬‬
‫הצורכ בהגהות על הידור מצריכ ביאור‪ :‬מה‬
‫החשיבות הגדולה של הגהת ידור התפילה‪,‬‬
‫שבו התפללו יהודימ מאות בשנימ? היבה לככ‬
‫היא שכוונות התפילה מתבות כאמור על‬
‫כתבי גדולי המקובלימ‪ ,‬ובראשמ האר"י‪ ,‬ובהמ‬
‫נפלו אי דיוקימ רבימ במהלכ השנימ‪" .‬קבלה"‬
‫כשמה כנ היא – קבלה מדור לדור והעברה‬
‫ללא שינויימ‪ .‬לכנ כאשר נפלו טעויות בפרימ‬
‫מוימימ‪ ,‬אפילו אמ המ לכאורה רק שגיאות‬
‫דפו‪ ,‬עלול היה הדבר לגרומ לבלבול וטעות‬
‫שיימשכו דורות רבימ‪.‬‬
‫מהפכה של ממש‬
‫אמ עד תקופת המגיד היה הנוח המיוחד שייכ‬
‫רק ליחידי גולה הבקיאימ בקבלה לפני ולפנימ‪,‬‬
‫הרי שההגהות‪ ,‬ומאוחר יותר ידורנ בתור נוח‬
‫עצמאי ונפרד העומד בפני עצמו – ימלו‬
‫מהפכה של ממש‪ :‬החידות חוללה בהשקפה זו‬
‫מהפכה כאשר העניקה לנוח זה מעמד עצמאי‪,‬‬
‫חי הנושא את עצמו‪ ,‬המיועד גמ למי שאינ לו‬
‫יד בכוונות‪ .‬כל מי שהצטרפ לתנועת החידות‪,‬‬
‫גמ אמ אינו מכוונ את כוונות האר"י‪ ,‬מתפלל‬
‫בנוח זה‪ .‬הדבר מבטא את השקפת הבעל שמ‬
‫טוב ותלמידיו כי פנימיות התורה צריכה לפרוצ‬
‫החוצה‪ ,‬ולהגיע לכל שכבות העמ בדרכ לגאולה‬
‫השלמה‪.‬‬
‫אינ פק כי כשערכ האדמו"ר הזקנ את נוח‬
‫ידורו‪ ,‬הוא השתמש בידור המגיד‪ .‬מעידימ‬
‫על ככ הגהותיו הרבות על ידור המגיד‪,‬‬
‫הדמיונ הרב בינ הנוחימ ובעיקר המקומות‬
‫בהמ מביא אדמו"ר הזקנ נוחימ מדויקימ שלא‬
‫נמצאו בשומ מקומ אחר והוחזקו ליוצאי דופנ‪,‬‬
‫למשל‪ :‬דר ה"כפרות" של ערב יומ כיפור‬
‫מופיע באריכות ובאופנ כמעט זהה בשניהמ‪,‬‬
‫דר קערת הפח‪ ,‬דיוקימ בנוח תפילות‬
‫הימימ הנוראימ ועוד‪ .‬כעת מתברר כי ידורו‬
‫נמכ על שיטת רבו ועל שיטת האריז"ל ומכיל‬
‫דיוקימ נדירימ‪.‬‬
‫התגלית העצומה‪ ,‬המהווה את הבי המרכזי‬
‫לנוח בו רבימ מתפללימ‪ ,‬תוצג לראשונה‬
‫בהיטוריה ולעיני כל ישראל ביריד החידות‬
‫שיערכ בי"ח‪-‬י"ט כלו בבנייני האומה‬
‫בירושלימ‪ .‬המאורעות המכוננימ שאירעו בי"ט‬
‫כלו‪ ,‬יומ ההילולא של המגיד ממזריטש ויומ‬
‫גאולת תלמידו בעל התניא ממארו על הפצת‬
‫החידות‪ ,‬מתמזגימ השנה יותר מתמיד בתגלית‬
‫המרתקת של ידור בנ מאתיימ וחמישימ שנה‪.‬‬
‫נכתב בסיוע מאמרים מאת‪:‬‬
‫הרב יש"י הכהנ‬
‫הרב יצחק ישעיה ווי‬
‫הרב נחומ גרינוולד‬
‫פתאומ‬
‫ראש‬
‫השנה‬
‫לחידות?‬
‫הרב עדין אבן ישראל‬
‫)שטיינזלץ(‬
‫ההתנגדות לחסידות‬
‫הגיעה לשיאים שלא‬
‫יאומנו לאחר פטירת‬
‫הגאון מווילנה יום‬
‫שחרורו של בעל התניא‬
‫מהכלא הכריע את הכף‪:‬‬
‫לא ייתכן להוציא את‬
‫החסידים והחסידוּת‬
‫מעם ישראל האירועים‬
‫ההיסטוריים הם רק‬
‫בבואה להתלבטות‬
‫רוחנית משמעותית‪ ,‬וכן‪,‬‬
‫זה אפילו קשור לביאת‬
‫המשיח‬
‫בלגבי‬
‫א‬
‫יומ י"ט בכלו נקבע ליומ שמחה בינ‬
‫חידי חב"ד מעת שחרורו של אדמו"ר‬
‫הזקנ‪ ,‬בעל התניא‪ ,‬ממארו בפטרבורג‪.‬‬
‫אולמ חידוש והתעוררות יתרה לחגיגת‬
‫יומ זה באה מעת שכתב אדמו"ר הרש"ב‬
‫– רבי שלומ דובער מליובאוויטש – את‬
‫מכתבו המפורמ על י"ט כלו משנת‬
‫תר"ב‪ .‬במכתב זה מכנה הוא את‬
‫י"ט כלו כ"ראש השנה לחידות"‪.‬‬
‫התייחות מיוחדת זו מעוררת עניינ‪,‬‬
‫מדוע זכה יומ זה להתעטר בעטרת‬
‫כבוד זו‪ ,‬אשר לכאורה אינה משתייכת‬
‫במישרינ אל עצמ חשיבותו של המאורע‬
‫אשר לכבודו חוגגימ את "יומ הגאולה"‪.‬‬
‫במשמעותמ הפשוטה ביותר של‬
‫הדברימ‪ ,‬יש להביר כי יומ י"ט בכלו‬
‫אשר בו שוחרר אדמו"ר הזקנ ממארו‪,‬‬
‫וזוכה מהאשמה שהייתה בה כנת‬
‫נפשות עבורו ועבור כל החידימ בכל‬
‫מקומותיהמ‪ ,‬יומ זה ראוי להיזכר כיומ‬
‫תשועה עבור מנהיג ישראל והנלווימ‬
‫אליו‪ .‬מופיע בהלכה כי על‬
‫נס שנעשה לאדם‪ ,‬מחויבים‬
‫צאצאיו ותלמידיו לברך על‬
‫זיכרון הנס בשם ומלכות‪.‬‬
‫שחרורו של אדמו"ר הזקנ‪ ,‬על כל‬
‫המאורעות הכרוכימ בו‪ ,‬וצד הגאולה‬
‫וההצלה שהייתה בככ – ודאי שראוי‬
‫הוא לברכה והודאה על ידי כל החידימ‬
‫לדורותיהמ‪ ,‬שתלמידיו המ וממימיו המ‬
‫שותימ‪ .‬כל שכנ שהיה קידוש שמ שמימ‬
‫בדבר‪ ,‬ככ שלא רק תלמידיו חייבימ‬
‫בככ אלא כל ישראל‪ .‬וכנ מצינו בגדולי‬
‫ישראל שקבעו ימי מועד וזיכרונ לניימ‬
‫שאירעו לקהילות וליחידימ‪ ,‬אשר המ‬
‫והבאימ אחריהמ קיימו עליהמ‪.‬‬
‫אולמ דברימ אלה המ רק המעטה‬
‫החיצוני של הדברימ‪ ,‬ואילו תוכנמ‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫פנימי ועמוק מזה‪ .‬מבחינת חשיבותו‬
‫ההיטורית של יומ זה‪ ,‬יש להיזכר‬
‫מעט בתקופה אשר בה אירעו‬
‫הדברים‪ :‬באותם הימים הלכה‬
‫אמנם תנועת החסידות‬
‫והתעצמה‪ ,‬אך עם זאת גם‬
‫גברה והלכה בחוגים שונים‬
‫ההתנגדות כלפי החסידות‪.‬‬
‫התנגדות זו‪ ,‬לא בלבד שלא‬
‫נחלשה לאחר פטירתו של‬
‫הגאון מווילנה‪ ,‬אלא הוסיפה‬
‫והתחזקה‪ ,‬ואף קיבלה גוון‬
‫חריף וקשה יותר מיום ליום‪.‬‬
‫ההלשנה על האדמו"ר הזקנ‪ ,‬אפ כי‬
‫הייתה מעשה יחידימ‪ ,‬ביטאה בכל זאת‬
‫את החרפתו של המאבק הרוחני אשר‬
‫יכול היה להגיע אפ לדרכי‪-‬מלחמה‬
‫שכאלה‪.‬‬
‫מארו ומשפטו של אדמו"ר הזקנ לא‬
‫היו אלא כעינ מבחנ לקראת פעולה‬
‫בקנה מידה רחב יותר‪ .‬אילו היה‬
‫אדמו"ר הזקנ נמצא אשמ‪ ,‬פירושו‬
‫של דבר היה כי הממשלה הצארית‬
‫הייתה מדכאת ביד חזקה ובכל חומרת‬
‫אכזריותה את החידות כולה‪ ,‬בכל‬
‫המקומות ובכל הענפימ‪ .‬ומאחר‬
‫שמתנגדי החידות היו מייעימ לדבר‬
‫מבפנימ‪ ,‬במטרה לנהוג בחידימ כבכת‬
‫יוצאת דופנ – פירושמ של הדברימ היה‬
‫השמדת החידות כולה‪.‬‬
‫משפטו של אדמו"ר הזקן היה‬
‫אפוא משפטה של החסידות‪,‬‬
‫לא רק מבחינת ההאשמות שהוטחו‬
‫כנגדו‪ ,‬אלא אפ מצד התוצאות אשר‬
‫עשויות היו לבוא עקב חיובו בדינ‪.‬‬
‫משפטו וזיכויו של הרב היו אפוא יומ‬
‫דינ עבור החידות כולה‪ ,‬ועמ זיכויו‬
‫הייתה משמעות הדבר – זיכויה של כל‬
‫תנועת החידות‪ .‬שבירת הקטרוגימ‬
‫שהוטחו כנגדה‪ ,‬ויציאתה מנ המצוק של‬
‫צוררימ מבית ומחוצ‪.‬‬
‫את שחרורו של אדמו"ר הזקנ ממארו‬
‫בי"ט כלו‪ ,‬אפשר לראות למעשה‬
‫כיומה של המחלוקת הגדולה כנגד‬
‫החידות‪ .‬כמובנ שהיו עוד רבימ אשר‬
‫לא נמנו על קהל החידימ‪ ,‬והיו גדולימ‬
‫שלבמ לא היה שלמ עוד עמ‬
‫בישראל ִ‬
‫החידות‪ ,‬אולמ המלחמה הפעילה‪,‬‬
‫והנייונ להוציא את החידימ מתוכ‬
‫כלל ישראל‪ ,‬נפקו למעשה‪ .‬יומ‬
‫הגאולה הוא מבחינת ההיקפ ההיטורי‬
‫יומ פתיחת הדרכ הגמורה לחידות‪,‬‬
‫אשר מאז ואילכ גברה והתפשטה במידה‬
‫עצומה והקיפה עוד אלפימ ורבבות‬
‫מישראל‪ .‬יומ זה הוא בצדק "ראש השנה‬
‫לחידות"‪ ,‬יומ שבו החלה תקופה שבה‬
‫החידות מתגברת ומתפשטת‪ ,‬כאשר‬
‫השנאה והמלחמה הפעילה הלכו וגוועו‪.‬‬
‫יודעים אנו כי מאורעותיה‬
‫החיצוניים של ההיסטוריה‬
‫מכוונים על ידי כוחות עליונים‪,‬‬
‫וכי אף בקטנות שבקטנות "אין‬
‫אדם נוקף אצבעו מלמטה עד‬
‫שמכריזים עליו מלמעלה"‪,‬‬
‫ומכל שכנ כאשר מדובר במאורע בעל‬
‫חשיבות היטורית מכרעת‪ ,‬אשר בודאי‬
‫נידונ הוא בהשגחה פרטית‪ ,‬וכל גלגולי‬
‫ניבותיו קשורימ ומשתייכימ למאורעות‬
‫עילאיימ ופנימיימ יותר‪ .‬וכמו שמוצאימ‬
‫אנו בדברי חז"ל על פי האמור בפר‬
‫דניאל כי אינ מלחמות קורות בעולמנו‬
‫זה‪ ,‬אלא מאחר ששרי האומות‪ ,‬בעולמ‬
‫עליונ משלנו‪ ,‬מצויימ במלחמה‪ .‬אפ‬
‫כאנ‪ ,‬המחלוקת החיצונית‪ ,‬יש לה‬
‫מקורות בתפיה יודית יותר מאשר‬
‫אותמ גילויימ חיצוניימ שלה‪ ,‬וחילוקי‬
‫הדעות עמוקימ המ יותר משאר הדברימ‬
‫הנראימ והנגלימ לעינ‪.‬‬
‫יסודה הפנימי של המחלוקת‬
‫היה‪ :‬באיזו מידה מותר‪ ,‬ואף‬
‫ראוי‪ ,‬לפרסם ולגלות את‬
‫שיטת החסידות בקרב כל‬
‫ישראל‪ ,‬בלי להבדיל בינ גדולי‬
‫הצדיקימ והלמדנימ לבינ יהודימ‬
‫פשוטימ ואפ עמי הארצ‪ .‬החשש הגדול‬
‫היה שמא תביא הפצת שיטת הבעל שמ‬
‫טוב ברבימ‪ ,‬אפ לאותמ שאינמ גדולי‬
‫תורה ומוכשרימ לקבל את הדברימ‬
‫בכל מלוא השכליות הראויה‪ ,‬לידי‬
‫ירידה במקומ עליה‪ .‬שמא תביא שיטת‬
‫הבעל שמ טוב‪ ,‬על גילוי האלוקות‬
‫שבכל הדברימ‪ ,‬על מעלתו של כל אדמ‬
‫מישראל באשר הוא ישראל‪ ,‬לידי ירידה‬
‫בלימוד התורה וזלזול בכבוד שמימ‪.‬‬
‫קטרוג זה כלפי צד הגילוי וההתגלות‬
‫שבחידות‪ ,‬הרי אינו רק מנ הדברימ‬
‫שיכלו להישמע בפי ראשי אלפי ישראל‬
‫שבאותו דור‪ ,‬כי אמ שאלת‪-‬יוד‪ ,‬דינ‬
‫אמיתי שראוי היה לדונ אותו‪ :‬האמנמ‬
‫מוכשר הדור לקבלת הגילויימ הללו?‬
‫האמנמ היה גילוי שיטת החידות‬
‫מכשיר לעליה ולהתרוממות‪ ,‬או שמא‬
‫לא היה הדור ראוי לככ‪ ,‬והגילוי שלא‬
‫היה בזמנו ובמקומו הביא גמ נזק ולא‬
‫רק תועלת?‬
‫ואכן‪ ,‬דין זה הוא הדין הפנימי‬
‫אשר נידונה בו החסידות‪ ,‬וזהו‬
‫הקטרוג הפנימי שהיה עליה‬
‫להשיב עליו‪ .‬ועל כנ‪ ,‬לא פלא הוא‬
‫כי האיש אשר עליו הוטל להיות בתוכ‬
‫דינ זה נציגמ של החידימ‪ ,‬הוא אדמו"ר‬
‫הזקנ‪ ,‬אשר בשיטתו הייתה ההתגלות‬
‫של שיטת החידות רבה וניכרת יותר‬
‫מאשר אצל כל שאר הענפימ בה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬דיני שמים אינם‬
‫נשארים אך בעולמות עליונים‪,‬‬
‫יש להם גילויים גם למטה‬
‫בעולם הזה‪ .‬וכמו שאר גילויים‬
‫של שפע של מעלה‪ ,‬גם הם‬
‫יורדים בדרך השתלשלות‪,‬‬
‫מדרגה לדרגה ומעולם לעולם‪,‬‬
‫וכאשר מגיע הדין לדרגתו‬
‫הנמוכה ביותר‪ ,‬אז מתגלה הוא‬
‫אל עולמנו שלנו‪.‬‬
‫הקטרוג הרוחני הדק כנגד החידות‪,‬‬
‫החשש המופשט שמא עדיינ לא‬
‫הגיע הזמנ לגילויימ הללו של תורת‬
‫החידות‪ ,‬והמשפט אמ אמנמ שיטת‬
‫החידות הביאה לכלל עליה – כל‬
‫זה ירד מטה מטה מדרגה לדרגה‪ ,‬עד‬
‫אשר הגיע לדרגה המגושמת ביותר‪,‬‬
‫כשהקטרוג העליונ התבטא בצורתה‬
‫של מלשינות גה‪ ,‬והמשפט היה בידי‬
‫המלכות הרוית‪ .‬ואפ על פי כנ היה‬
‫משפט זה במהותו הפנימית המשפט‬
‫העליונ על החידות‪ ,‬ופק הדינ שבו‬
‫יצא אדמו"ר הזקנ זכאי‪ ,‬הוא הד וצל של‬
‫פק דינ של מעלה‪ ,‬אשר בו הוצדקה‬
‫החידות בבית דינ העליונ‪ ,‬ו"מלכותא‬
‫דארעא" רק ביטאה בגשמיות את פק‬
‫הדינ בבית דינ של מעלה‪ .‬ועל כנ‪,‬‬
‫מבחינה זו יומ י"ט בכלו יומ הדינ‬
‫עבור החידות‪ ,‬ויומ זיכויה בבית דינ‬
‫של מעלה‪ ,‬הוא אפוא יומ "ראש השנה‬
‫לחידות"‪ ,‬פתיחת התקופה אשר‬
‫החידות זכתה להיות מוצדקת לא רק‬
‫בעיקרי רעיונותיה אלא אפ בגילויה‪,‬‬
‫בהתבטאותה בחיי החידימ בכל מקומ‬
‫וזמנ‪.‬‬
‫על פי חזונו של הבעל שמ טוב בהיכלו‬
‫של משיח‪ ,‬הרי ביאת המשיח תלויה‬
‫ב"לכשיפוצו מעיינותיכ חוצה"‪ .‬ואמ כנ‪,‬‬
‫הפצת החידות בעולמ וגילויה ברבימ‬
‫הוא המכשיר לקירובה של הגאולה‪.‬‬
‫המשפט העליונ הריהו לפיככ משפט‬
‫על האופנימ בהמ ראוי שיתגלה אור‬
‫ה' בתוכ העולמות‪ ,‬ועל קירובה של‬
‫הגאולה‪ .‬ועל כנ פק הדינ שלמטה‪,‬‬
‫אשר הוציא את החידות מנ המצרימ‬
‫הגשמיימ שלה‪ ,‬היה גמ פק דינ‬
‫שלמעלה כי ראויה שיטת החידות‬
‫להתגלות בעולמ‪ ,‬ולמעלה מזה – שעל‬
‫ידי החידות יהא גילוי אור אלוקי‬
‫בכל העולמות‪ ,‬וקירובה של הגאולה‬
‫הכללית‪ .‬ועל כן "חג הגאולה"‬
‫הוא חג גאולה בדרגה לפנים‬
‫מדרגה עד להיות חג גאולה‬
‫כללית‪ ,‬פדות העולם כולו‬
‫ממצריו והגבלותיו‪.‬‬
‫רוצים לשבת איתם‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ת?‬
‫להתראות ו‪...‬‬
‫לחיים!‬
‫י"ט כסלו‬
‫בבנייני‬
‫האומה‬