‫על שיר של רועי חסן‬ ‫אני מת על רועי חסן‬ ‫אשר מפרסם שירי שטנה כנגד אשכנזים‬ ‫בעיתון שרועי חסן היה מכנה‬ ‫"עיתון של אשכנזים"‪.‬‬ ‫אבל האם זה לעניין להיגרר לפרובוקציה השירית של רועי חסן ("כל הערסים יבואו"‪ ,‬תרבות וספרות‪,‬‬ ‫הארץ‪( 57.7.3 ,‬רצ"ב))? כנראה שלא‪ 7‬האם זה נכון להתייחס לשיר כאילו היה מסה קצרה? כנראה‬ ‫שגם לא‪ 7‬אבל בכל זאת‪ ,‬אני רוצה להתייחס לכמה אמירות שאני קורא בשיר הנ"ל‪ ,‬תוך יחוס‬ ‫האמירות למשורר דמיוני למרות שיתכן שזאת לא כוונת המשורר הממשי רועי חסן‪7‬‬ ‫בבית הראשון המשורר לועג לעשירים אשר מבקרים את תרבות השפע ומפגינים את הסתייגותם‬ ‫מטקסיה‪ 7‬הביקורת וההסתייגות הזאת נראית לו צבועה‪ ,‬אבל מדוע? הוא רומז שלו הייתה בטנם‬ ‫מקרקרת מרעב‪ ,‬הוא היה מוכן לקבל את תוכחתם‪ 7‬אבל‪ ,‬האם ראיית אי הצדק כעניין פרטי של‬ ‫הקורבן היא עמדה פוליטית סוציאליסטית (או שהיא דווקא קבלה מלאה של האידאולוגיה‬ ‫הקפיטליסטית)? ואולי התנאי הוא אחר‪ ,‬ישועי ו‪/‬או נזירי‪ :‬השלת כל הקניין הפרטי (למשל‪ ,‬ע"י תרומת‬ ‫כולו למטרות ראויות)? ועד אז‪ ,‬האם הם מצווים להפגין את עושרם ברבים ולתמוך בתנועות פוליטיות‬ ‫אשר פועלות על מנת להגדילו?‬ ‫בבתים השני והשלישי המשורר מנגיד את הסובלנות (אשר מוגחכת כהתענגות) של חילוניים כלפי דת‬ ‫של לאום אחר עם המאבק שלהם בניסיונות כפיה דתית המכוונים כלפיהם‪ ,‬תוך התעלמות מן השוני‬ ‫ביחסי הכוחות בדוגמאות שהוא מביא‪ 7‬מעבר להבדל בין כפיה להסכמה‪ ,‬עניין פעוט של כיבוד רצונו‬ ‫של אדם‪ ,‬היחס הרגשי והאינטלקטואלי לאידאולוגיה שאדם מסתייג ממנה משתנה בהתאם לשאלה‬ ‫האם הוא מרגיש מופצץ על ידי מסריה או שהמסרים הללו בכלל לא מכוונים ו‪/‬או מגיעים אליו‪7‬‬ ‫בשני הבתים הבאים הניגוד הוא בין היחס לעוולות ‪ .184/1‬לבין היחס לעוולות ‪ ,.19.‬ואני מתעלם‬ ‫כאן מהקביעה השקרית שהכאב הפלסטיני נובע מהפרה של הבטחה אלוהית (ולא זכור לי שום‬ ‫פלסטיני שהשמיע אי פעם טענה כזאת)‪ 7‬כפי שכבר הסבירו רבים וטובים‪ ,‬לעוולות ‪ .184/1‬עומדת‬ ‫"הגנת הכורח" (ראו למשל את ספריו האחרונים של חיים גנז)‪ ,‬שאפילו אם שוללים אותה הרי שקשה‬ ‫לטעון שהיא מצוצה מן האצבע‪ ,‬ואילו לעוולות ‪ .19.‬אין שום הצדקה סבירה‪7‬‬ ‫על הפנטזיה להחרים מופעי תרבות בקיבוצים אין מה לומר‪ :‬כל אדם זכאי לפנטזיות שלו‪ 7‬אישית אני‬ ‫הייתי מפנטז על הרבה דברים יותר חשובים ודחופים כגון סיום הכיבוש‪ ,‬צדק ושוויון חברתי‪ ,‬וגם על‬ ‫תרבות פורחת והשכלה איכותית הנגישות לכל‪7‬‬ ‫בבית הלפני‪-‬אחרון שוב לעג שלא במקום כנגד קריאה לצדק של בעלי פריווילגיות‪ 7‬ושוב‪ ,‬האם מוטב‬ ‫שבעלי פריווילגיות יתמכו באי‪-‬צדק? או‪ ,‬ששוב‪ ,‬התנאי לכיבוד של תמיכה בצדק הוא ויתור אישי על‬ ‫פריווילגיות?‬ ‫ובבית האחרון יש אגדה אורבנית על חבר ערבי שאמר "אלה בחיים לא יעשו שלום‪ ,‬כי [‪ ]777‬כל‬ ‫הערסים יבואו"‪ ,‬וזה מזכיר לי ילד שאמר "מישהו בחוץ אמר שאתה בן זונה (מישהו אמר‪ ,‬לא אני)"‪7‬‬ ‫אבל יתכן שאין לפרש את שירו של רועי חסן באופן מילולי‪ 7‬יתכן שכוונת המשורר רועי חסן היא לבקר‬ ‫בעלי פריווילגיות אשר מעמידים פנים כתומכים בשחרור ושוויון אך למעשה לא יהיו מוכנים לוותר על‬ ‫משטר הפריווילגיות אשר משרת אותם‪ 7‬זאת אומרת‪ ,‬העניין הוא לא מצבם הטוב בהווה ואי ויתור על‬ ‫פריווילגיות ברמה האישית‪ ,‬אלא תמיכה במשטר הפריווילגיות ברמה המערכתית‪( 7‬גם אז‪ ,‬ראוי‬ ‫לשאול מדוע האם מעמידים פנים כתומכים בשחרור ובשוויון‪ ,‬והאם מוטב כך או מוטב היה שיכריזו‬ ‫ויתמכו בגלוי במשטר הפריווילגיות?) ואולי כוונת המשורר רועי חסן היא לבקר אנשים אשר תומכים‬ ‫בשחרור ושוויון של ציבור אחד‪ ,‬אך לא בשחרור ושוויון של ציבור אחר‪( 7‬וגם כאן‪ ,‬ראוי לשאול האם‬ ‫מוטב שיתמכו בשעבוד של שני הציבורים?)‬ ‫עודד גולדרייך‪ ,‬יולי ‪5102‬‬ ‫שיר || ִאם י ְִהיֶה ָׁשלֹום כָׁל ָׁהעַ ְר ִסים יָׁבֹואּו‬ ‫רועי חסן‬ ‫הארץ‪5161.65102 ,‬‬ ‫אֲ נִ י ֵמת עַ ל אֵ לֶּ ה‬ ‫ּׂשֹונְאים ָק ִפיטָ ִליזְ ם‬ ‫ִ‬ ‫יס ִטים ֶּש‬ ‫סֹוצְ יָאלִ ְ‬ ‫צּורה מֻ ְחצֶּ נֶּת‪ ,‬נֹועֲלִ ים סַ נְ ְדלֵ י ש ֶֹּׁרש‬ ‫ְב ָ‬ ‫עֹוטים עַ ל עַ צְ ָמם‬ ‫ְלֹוב ִשים חֻ ְלצָ ה ְקרּועָ ה‪ִ ,‬‬ ‫ו ְ‬ ‫הֹומלֶּ ִסים‪ְ ,‬ב ִלי לְ סַ פֵ ר לְ אַ ף אֶּ חָ ד‬ ‫ַמ ְראֶּ ה ֶּשל ְ‬ ‫עַ ל הַ יְ רֻ ָשה ֶּשל הַ סַ ְב ָתא וְהַ נְ כ ִָסים ֶּשל הָ אַ בָ א‬ ‫הֹומלֶּ ִסים(‬ ‫( ֶּשגַם נִ ְר ִאים כְ מֹו ְ‬ ‫ּומבַ ְק ִרים ְבבֹוטּות אֶּ ת ַת ְרבּות הַ ֶּשפַ ע‬ ‫ְ‬ ‫נְביאֵ י תֹוכֵחָ ה ִעם בֶּ טֶּ ן ְמ ַק ְר ֶּק ֶּרת‪.‬‬ ‫כְ ִאלּו הָ יּו ִ‬ ‫אֲ נִ י ֵמת עַ ל אֵ לֶּ ה‬ ‫הַ ְמאַ חֲ ִלים לַ אֲ חֵ יהֶּ ם הָ ע ֲָר ִבים‬ ‫ַר ַמ ָדאן כ ִַרים‬ ‫ֲצּומה ִל ְמכִ ַירת חָ ֵמץ‬ ‫ְחֹות ִמים עַ ל ע ָ‬ ‫ו ְ‬ ‫ְבפֶּ סַ ח‪.‬‬ ‫אֲ נִ י ֵמת עַ ל אֵ לֶּ ה‬ ‫ֶּש ִמ ְתעַ נְ גִ ים עַ ל ְק ִריאַ ת הַ מּואַ זִ ין‬ ‫ְרֹואים אֶּ ת הַ ְט ַרנְ זִ יט ֶּשל הַ ְב ַר ְסלָ ִבים‬ ‫ו ִ‬ ‫נִיקים בַ ְשכּונֹות‬ ‫אֹו הַ חַ בַ ְד ִ‬ ‫כְ מֹו ְשלִ יחֵ י הַ ָּׂשטָ ן עַ ל ג ְַלג ִַלים‪.‬‬ ‫אֲ נִ י ֵמת עַ ל אֵ לֶּ ה‬ ‫יחיִ ים‬ ‫קֹור ִאים לַ ִמ ְתנַחֲ ִלים ְמ ִש ִ‬ ‫ֶּש ְ‬ ‫הֲ זּויִים עַ ל ֶּשהֵ ם ַמאֲ ִמינִים בָ אָ ֶּרץ הַ ז ֹׁאת‬ ‫ֹלהי‬ ‫ִמת ֶֹּׁקף צַו אֱ ִ‬ ‫וְזֹוע ֲִקים אֶּ ת הַ כְ אֵ ב הַ פָ לַ ְס ִטינִי‬ ‫עַ ל ֶּשנ ְֻשלּו ֵמהָ אָ ֶּרץ הַ ז ֹׁאת‬ ‫ֶּשהֵ ם ַמאֲ ִמינִים ֶּש ִהיא ֶּשלָ הֶּ ם‬ ‫ֹלהי‬ ‫ִמת ֶֹּׁקף צַו אֱ ִ‬ ‫ֹלהים(‪7‬‬ ‫)אַ גַב‪ְ ,‬ב ִדיּוק אֹותֹו צַו ֶּשל אֹותֹו אֱ ִ‬ ‫אֲ נִ י ֵמת עַ ל אֵ לֶּ ה‬ ‫שֹוד ֵדי הָ אֲ ָדמֹות בַ ִקבּוצִ ים‬ ‫ישי ְל ְ‬ ‫דֹור ְש ִל ִ‬ ‫ימים אֶּ ת הַ ִה ְתנַחֲ לֻיֹות‬ ‫ֶּש ַמ ְח ִר ִ‬ ‫כִ י שֹׁד אֲ ָדמֹות וְכִ בּוש‬ ‫)אֲ נִ י חֹולֵ ם יֹום אֶּ חָ ד‬ ‫יבילֶּ גְ יָה‬ ‫ֶּש ִת ְהיֶּה ִלי הַ פְ ִר ִ‬ ‫ְלהַ ְח ִרים אֵ רּועֵ י ַת ְרבּות ְב ִקבּוצִ ים‬ ‫יטי‪ ,‬בֵ ינְ ַתיִם‬ ‫פֹול ִ‬ ‫כְ אַ ְקט ִ‬ ‫ִמ ְס ַתפֵ ק ְבלִ גְ בֹות ֵמהֶּ ם ַתע ֲִריף‬ ‫ימי חֹׁ ל)‬ ‫ַשבָ ת פְ לּוס חַ ג ִב ֵ‬ ‫אֲ נִ י ֵמת עַ ל אֵ לֶּ ה‬ ‫ישים ֶּש ַמ ְפגִ ינִ ים ֶּנגֶּד הַ כִ בּוש‬ ‫ְהּודים ְרגִ ִ‬ ‫י ִ‬ ‫וְחֹוזְ ִרים לַ בַ יִת‬ ‫הָ ע ֲָר ִבי ֶּשלָ הֶּ ם ְביָפֹו‬ ‫קֹור ִאים לָ ּה יָאפַ א‬ ‫ֶּשהֵ ם ְ‬ ‫ְבעֵ י ַניִם נּוגֹות ֶּשל שֻ ָתפּות‬ ‫גֹורל‪ ,‬עַ ל צַ לַ חַ ת חּומּוס‬ ‫ָ‬ ‫אֵ צֶּ ל אַ בּו ַמ ֶּשהּו‬ ‫ְמלַ ְק ִקים ְשפָ ַתיִם ִעם כָל נִ גּוב‬ ‫ְחֹול ִמים‬ ‫ְמ ַמ ְל ְמ ִלים ַדי לַ כִ בּוש ו ְ‬ ‫ְש ֵתי ְמ ִדינֹות לִ ְשנֵי עַ ִמים‬ ‫כִ י וַאלְ לָ ה‬ ‫(הֵ ם ְמלַ הַ ְט ִטים בַ ע ֲָר ִבית)‬ ‫כִ בּוש כִ בּוש‬ ‫(אֹו נַכְ בָ ה נַכְ בָ ה(‬ ‫ְלצִ ָדם אֲ בָ ל ל ֹׁא ִא ָתם‪,‬‬ ‫ְבכָל ז ֹׁאת‪ ,‬ע ֲָר ִבים‪.‬‬ ‫חָ בֵ ר ע ֲָר ִבי אָ ַמר לִ י עֲלֵ יהֶּ ם פַ עַ ם — אֵ לֶּ ה בַ חַ יִ ים‬ ‫ל ֹׁא ַיעֲשּו ָשלֹום‪,‬‬ ‫כִ י ִאם י ְִהיֶּה ָשלֹום‬ ‫כָל הָ עַ ְר ִסים יָבֹואּו‪.‬‬