קובץ1: עשור לגירוש

‫נצח בשטח‬
‫בס“ד‬
‫גליון מס‘ ‪452‬‬
‫דברים תשע“ה‬
‫עשור לגירוש‬
‫כניסת שבת‪19:22 :‬‬
‫השבוע אנו מציינים עשר שנים‬
‫לגרוש מנצר חזני וגירוש יהדות גוש קטיף‪.‬‬
‫ראינו לנכון לייחד את העלון השבועי לארוע שטלטל וזיעזע‬
‫את חיינו ואשר ישאר תמיד חרוט עמוק בליבנו‪.‬‬
‫רבות עברנו מאז אותם הימים אך הזכרונות עודם חקוקים‬
‫היטב בזכרונינו‪ ,‬השתדלנו להתייחס בעלון לנושאים שונים‬
‫ככל שאיפשר הזמן והמקום‪ ,‬חשיבות מיוחדת ראינו‬
‫בהעברת התחושות לדור הצעיר ולשיתופם בארועים‬
‫ובכתיבה‪.‬‬
‫העלון יוצא בשבת ט' באב יום חורבן בית המקדש אך גם‬
‫היום בו קבעה ממשלת ישראל לראשונה כתאריך בו יחל‬
‫גרוש גוש קטיף‪.‬‬
‫החיבור בין החורבנות התחזק בהחלטה של קהילת נצר‬
‫חזני לעלות ישירות לירושלים לכותל המערבי בליל העקירה‬
‫מתוך אמונה שלמה כי הקב"ה מוביל את המהלכים והוא‬
‫זה ש גם יוביל בעזרת ה' בקרוב לבניין שלם בירושלים ובכל‬
‫חלקי ארץ ישראל עם ביאת משיח צידקינו במהרה בימינו‪.‬‬
‫שאלנו את עצמנו מה זוכרים בלי לשים לב‪ ,‬ודרכים שעברנו מאז נשארו מאחור בכאב‪.‬‬
‫אך לזכור את הצעד הבטוח הפשוט‪ ,‬שיודע לאן הוא לוקח אותך‪ ,‬כאשר חייך זורמים בקלות‪,‬‬
‫זהו זיכרון שחיכה שנפתח לו דלת ויחזור בשמחה לרצד‬
‫ועכשיו כשהוא כאן‪ ,‬ניתן לו להחשף ולהיות לנו עד‪.‬‬
‫הודעות ספונטניות וזכרונות קצרים משבילי המושב שזורים לאורך העלון‪....‬‬
‫צאת שבת‪20:23 :‬‬
‫מעט מן האור בשטח‬
‫חנן פורת זצ“ל מתוך דברי המבוא לספר מעט מן האור ספר דברים‪:‬‬
‫והנה תמונה שאינה יכולה למוש מנגד עיני‪ :‬בדרכי למעמד הפרידה בנצרים‪,‬‬
‫מעוז האמונה האחרון שנותר‪ ,‬חלפתי על פני הישוב קטיף‪,‬‬
‫ועיני צדה את כרזת הענק שנתלתה על שער הישוב‪ ,‬ועליה כתוב‪ ,‬כמו פתק על דלת בית‪ :‬מיד נשוב!‬
‫נאיבים שכמותכם חייכתי חיוך מר‪ ,‬לו יהי חלקי עמכם!‬
‫‪...‬ולפתע שאלתי את עצמי‪ :‬ומה על הכרזה‬
‫שהתנוססה לכל אורך השער של נצר חזני ועליה‬
‫נכתב באותיות ענק‪:‬‬
‫”בנצר מאמינים בקב“ה באמונה שלמה“‪ ,‬האם‬
‫נותרה על כנה גם לאחר ההפיכה?‬
‫סובבתי את רכבי ופניתי לעבר נצר חזני‪ ,‬ובהגיעי‬
‫לשער הישוב חשכו עיני‪:‬‬
‫השער כולו נעקר מציריו והושלך הצידה עקום‬
‫ומפוחם‪ ,‬כמובן ללא הכרזה‪...‬‬
‫ושוב כבפעם הקודמת – בה ראיתי את הכרזה‪ ,‬לא‬
‫יכולתי שלא להרהר בר‘ יצחק עראמה הי“ד – רבה‬
‫של נצר חזני‪,‬‬
‫שחינך את כל אנשי הישוב לעבוד את ה‘ יתברך באמונה שלמה – ולשאול בדמעות‪ :‬זו תורה וזו שכרה?!‬
‫בברכיים כושלות עליתי על רכבי לבקש את ביתם של איציק וציפי כהן‪ ,‬שבו התארחתי פעם ופעמיים‪,‬‬
‫ולהפתעתי מצאתים בביתם – לאחר שגורשו ממנו – לארוז את חפציהם ולפרק את מה שניתן – לפני שיהרס כליל‪.‬‬
‫איציק – מיוזע כולו בלהט העבודה – חיבק ונישק אותי ואמר‪ :‬כמה טוב שבאת‪ ,‬איני יכול להציע לך כוס תה‪,‬‬
‫רק חיבוק חם של אהבה‪ .‬איציק – אמרתי לו בקול רועד – אינני יכול להירגע‪ ,‬תראה מה עשו לשער הישוב‪,‬‬
‫איך רמסו ברגל גאווה את כרזת הענק‪ :‬בנצר מאמינים בקב“ה באמונה שלמה‪.‬‬
‫תראה איך רמסו עד עפר את כל האמונה שעליה חינך ר‘ יצחק עראמה‪.‬‬
‫חייך איציק ואמר לי‪ :‬את הכרזה שעל השער יכולים לעקור ‪-‬‬
‫אבל לא האמונה שבלב‪ ,‬כאן נשארו דברי ר‘ יצחק מורינו ורבנו עמוק עמוק ומכאן לא ייעקרו אף פעם‪.‬‬
‫וציפי אשתו הביטה בעיניה הטובות ואמרה‪ :‬אותנו לא ישברו לעולם אנחנו עוד נשוב לכאן!‬
‫ואז חייכתי לעומתם מבעד לדמעות וידעתי ‪:‬‬
‫עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה! ועם אנשים כאלה עוד ננצח במערכה!‬
‫ובהם ובבניהם עוד יתקיימו ‪-‬חרף כל המחריבים וההורסים ‪-‬הפסוקים ”כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר‬
‫והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם לא יתייצב איש בפניכם!“עד כאן דברי המבוא‬
‫ואנו מוסיפים‪:‬‬
‫אנשי נצר בודאי זוכרים כי כשהתארח חנן פורת בבית הכנסת בנצר עמד מעל הבמה וסיפר בהתרגשות כיצד כשהגיע לראשונה אל שער‬
‫הישוב ונתקל בכרזה שנתלתה על השער והיתה לסיסמה לא יכול היה להתאפק ירד מן הרכב ונשק לשלט בדמעות‪.‬‬
‫אחרי הגרוש העידו אנשים כי נתקלו ברב חנן כשהם לבושים בחולצות של נצר ועליה הכיתוב ”בנצר מאמינים בקב“ה באמונה שלמה“ והוא‬
‫פנה ושאל אותם בהתרגשות מהיכן השיגו את זו החולצה‪...‬‬
‫בערוב ימיו כששכב על ערש דווי הכינה הנהלת הישוב תמונה של השלט ומסגרה אותו ואיציק נשלח לבקרו והעניק לו בהתרגשות את‬
‫השלט האהוב עליו כל כך‪ ,‬ולמרות שכבר ישב על כסא גלגלים והתקשה לדבר ההתרגשות מהשי שנשלח לו על ידי חברי הישוב ניכרה‬
‫בפניו היטב‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫מזל צרור‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫”בנצר חזני התפתחה תופעה ‪...‬של צועדות בכביש ההקפי של היישוב‪ .‬בשביל זה צעדנו מידי יום וערב ואתם ודאי שואלים האם‬
‫בימים הקשים של פצמרים וקאסמים שנורו לכיוון היישובים ויתרנו?‬
‫ממש לא! לא פעם במהלך צעידה בכביש ההקפי של היישוב נשמעו קולות ירי או נפץ או הקריאה להיכנס למרחב מוגן ואחרי מס‬
‫דקות כשהתבררה התמונה המשכנו בצעידה כהרגלנו‪ .‬כי ידענו שעלינו להמשיך בשיגרת חיים רגילה‪ .‬האמנו בצדקת הדרך ובמקום‬
‫בבו אנו חיים‪“.‬‬
‫שטח רב‬
‫הרב יחיאל יעיש‬
‫קהילת נצ"ח הגיבורים‬
‫איזהו גיבור? הכובש את יצרו שנא' "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר"‪.‬‬
‫גבורה היא היכולת להתמודד עם משבר לאורך זמן ולצאת ממנו חזקים יותר‪.‬‬
‫הגירוש הוא טראומה לאומית שעם ישראל כנראה לעולם לא יבין לגמרי את השלכותיו‬
‫והשפעתו במעגלים רחבים מאוד ובמיוחד א"א לקלוט את עוצמת הזעזוע והטלטלה‬
‫שכל משפחה מתושבי הגוש חוותה במהלך הגירוש‪ .‬הגבורה המיוחדת היא שזוכרים‬
‫ולא שוכחים‪ .‬ומתוך הכאב והגעגוע בונים בשמחה מושב חדש לתפארת‪ .‬אשריכם!!!‬
‫כמשפחה זכינו להיות בתקופה שלפני העקירה בנווה דקלים‪.‬‬
‫ברצוני לשתף אתכם במה שכתבתי מנהמת ליבי לפני עשר שנים ביום הגירוש‪.‬‬
‫יום הגירוש באב תשס"ה‬
‫עת שערי רצון – בנים ואחים‬
‫עת שערי רצון להיפתח הגיע זמן להתפכח‬
‫א‪ .‬עת בה זכינו לראות‬
‫בנים נאחזים בנחלת אבות‪.‬‬
‫ואחים העוקרים שורשים‬
‫שנטעו בנים ובנות‪.‬‬
‫ב‪ .‬עת בה בנים זוכים‬
‫לגלות את מלכות ה' בעולם‪.‬‬
‫ואחים המעריצים וסוגדים‬
‫לחומר ולהבלי העולם‪.‬‬
‫עת שערי רצון להיפתח הגיע הזמן להתפכח‬
‫ג‪ .‬עת בה בנים מקדשים ומבקשים‬
‫להתנחל בגבעות ובלבבות‪.‬‬
‫ואחים הרוצים כל זיקה‬
‫של דת ומסורת לעקור‪.‬‬
‫ד‪ .‬עת בה בנים מגדלים‬
‫ומחנכים דור עם ערכים‪.‬‬
‫ואחים המצהירים שהמדינה קודש‬
‫והצבא הוא קודש קדשים‪.‬‬
‫עת שערי רצון להיפתח הגיע הזמן להתפכח‬
‫ה‪ .‬עת בה זכינו לראות בעיננו‬
‫אתחלתא של זמן גאולתנו‪.‬‬
‫ואחים המזכירים לנו‬
‫שעדיין לא תמה גלותנו‪.‬‬
‫ו‪ .‬הגיע הזמן להתפכח‬
‫שרק בדרכה של תורה ננצח‪.‬‬
‫לימוד תורה ויראת שמיים טהורה‬
‫הם שיקרבו אותנו אל הגאולה השלמה‬
‫הלכות ט' באב שחל בשבת‬
‫בשבת לא נוהגים דיני אבילות ולכן מותר לאכול בשר ולשתות יין‬
‫ואפי' בסעודה שלישית שהיא הסעודה המפסקת שלפני הצום מצוה לאכול ולענג את‬
‫השבת ואדרבא יכולה סעודה זו להחשב גם כסעודת יו"ט של ט' באב‪...‬‬
‫את הסעודה שלישית חייבים לסיים לפני השקיעה ‪19:43 -‬‬
‫מהשקיעה עד צאת השבת ‪ 20:23 -‬אסור לאכול ולשתות לרחוץ או לסוך את הגוף‪.‬‬
‫את בגדי השבת והורדת נעלי העור יש להחליף רק בצאת השבת ‪20:23 -‬‬
‫לאחר אמירת ברוך המבדיל בין קודש לחול )ללא שם ומלכות(‪.‬‬
‫תפילת ערבית במוצ"ש בשעה ‪20:33‬‬
‫במוצ"ש )מומלץ לפני ערבית( יש לברך לכל בני הבית ברכת בורא מאורי האש על הנר‪.‬‬
‫את ההבדלה על הכוס ללא בשמים ונר נעשה במוצאי ט' באב‪.‬‬
‫חולה מעוברת ומניקה שהצום קשה להם באופן מיוחד אינם חייבים לצום‪.‬‬
‫מי שאינו צם חייב לעשות הבדלה על הכוס לפני האכילה‪) .‬ללא בשמים(‪.‬‬
‫גם מי שמפסיק את הצום באמצע היום חייב להבדיל לפני אכילתו‪.‬‬
‫בט' באב נוהגים את חמשת העינויים הנוהגים ביוה"כ‪.‬‬
‫בנוסף יש בט' באב דיני אבילות‪,‬עד חצות יושבים ע"ג הקרקע‪,‬אין אמירת שלום בין החברים‪.‬‬
‫לימוד תורה מותר דוקא בדברים הקשורים לאבילות על החורבן בהלכה‪/‬אגדה‪/‬ספרי מוסר‪.‬‬
‫רזיאל משה‬
‫אני דווקא זוכר במיוחד את כביש‬
‫הגישה למושב‪ ,‬מהצומת‪ .‬בכל פעם‬
‫שהייתי חוזר מהצבא או הפנימיה‪,‬‬
‫הייתי עושה את דרכי ברגל אם לא‬
‫היה טרמפ‪ ,‬ובכל פעם מחדש הייתי‬
‫מתקרב למושב בהתרגשות‪ ,‬כאומר;‬
‫כמה טוב לחזור הביתה‪ ...‬אין כמו‬
‫המושב הזה‪ ...‬חבל על דאבדין ולא‬
‫משתכחין!‪...‬‬
‫עדות רינדנאו‬
‫השביל )שריצפו מחדש במשתלבות‬
‫לבנות( מתחיל בפינת יפת‪ ,‬עובר‬
‫בין הגן לחיון‪ ,‬מאחורי הגן ״השביל‬
‫החשוך״ המוביל אל המקווה )שם‬
‫שמרון וניסים היו מתחבאים כדי‬
‫להפחיד אותי‪ ,‬בלילה כשהיינו‬
‫חוזרים מהסניף(‪ .‬בימים החמים‬
‫היה הכי כיף לעשות עצירות ליד‬
‫מזוז‪ ,‬אדרי והדר‪ ,‬לקרר את‬
‫הרגליים בצל של העצים‪.‬‬
‫יש עוד מלא שבילים‪ ...‬אני עוצמת‬
‫עיניים וזוכרת אותם מוצלים‪,‬‬
‫עם מרצפות שבורות‪ ,‬הפרחים‬
‫הצהובים שנשרו מהעצים כמעט‬
‫מכסים אותן לגמרי‪ ..‬אני נזהרת‬
‫לא לדרוך על דבורה בטעות‪.‬‬
‫השביל שמתחיל שם ומסתיים בבית‬
‫)כמובן( כמה געגועים‬
‫"כה אמר ד' צב‪-‬אות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי‬
‫יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים‪,‬והאמת והשלום אהבו"‬
‫‪3‬‬
‫להאמין ולחלום אביאל טוקר‬
‫שטח פרטי‬
‫ממרום הזמן‪ ,‬מפסגת עשר השנים ניתן‬
‫להשקיף לראות ולנתח את הדברים‬
‫בצורה ברורה ומושכלת‬
‫המון זמן חלף מאז העקירה תקופת‬
‫זמן בה בד"כ דברים נשכחים מהזיכרון‬
‫ומהלב‪.‬‬
‫נסו להיזכר בדברים שקרו לפני עשר‬
‫שנים ואינם קשורים כך או אחרת‬
‫לגרוש ולחוויות שהביא איתו‪.‬‬
‫באותה עוצמה ובאותה הפינה בדיוק‪.‬‬
‫החיים ממשיכים ומה נשאר לעשות‬
‫חוץ מלהדחיק‪ ,‬להתרחק‪ ,‬לא לראות‬
‫סרטי גרוש‪ ,‬לא לשיר את "תפילה‬
‫לעני‪ ".‬לעסוק בדברים אחרים‪ ,‬ללכת‬
‫מסביב‪...‬‬
‫למה בעצם?‬
‫עבורי הדרך להקל היא להאמין‬
‫ולחלום‪ ,‬לחלום‪ ,‬להאמין ולחלום כי עוד‬
‫יבוא היום ונשוב לאדמת החול ונקים‬
‫את הישובים מחדש לחלום שאוכל‬
‫שוב לקחת את ילדי ולהראות להם את‬
‫הים והדיונות לתת להם להרגיש את‬
‫החול באצבעות‪.‬‬
‫אנחנו בנצר חזני גדלנו על חקלאים‬
‫אנשי אמונה‪ ,‬מאמינים בריבונו של עולם‬
‫באמונה שלימה‪ ,‬כמו בימי המאבק‬
‫והגרוש כך היום‪ ,‬מאמינים שעלינו‬
‫לעשות את ההשתדלות‪ ,‬לשאוף‬
‫לחלום‪ ,‬לחלום על ימות המשיח‪ ,‬לחלום‬
‫על בית המקדש לחלום על גוש קטיף‪.‬‬
‫הזיכרונות השגרתיים הם מעטים‬
‫ומעומעמים‪ ,‬אך משום מה את‬
‫התקופה ההיא כולנו זוכרים היטב לא‬
‫רק את המראות אלא גם את התחושות‬
‫כולם‪.‬‬
‫הקמנו מושב לתפארת יפה ומושקע‪,‬‬
‫על הכביש הראשי‪ ,‬חצי שעה לעיר‬
‫הקודש‪ ,‬חצי שעה לעיר החטאים בית‬
‫הכנסת מפואר ומרשים‪ ,‬גני שעשועים‬
‫ענקיים‪ ,‬מכל הסוגים והמינים‪ ,‬אנו‬
‫מוקפים בילדים והנכדים שבנו בתיהם‬
‫סביבנו‪.‬‬
‫את הגרוש עברנו יחד כקהילה אך כל‬
‫אחד מאיתנו סוחב את מטענו בלבו‬
‫ומתמודד איתו לבדו בבדידותו‪.‬‬
‫חלום‪ ,‬מי האמין שנגיע יחד עד‬
‫הלום? שנצליח כל כך? אנחנו שמחים‬
‫ומאושרים!‬
‫הצער הכאב והגעגוע נדחקו‪ ,‬נדחסו‬
‫לפינה קטנה בלב שם הם יושבים לבטח‪,‬‬
‫ולאיש אין עדיין את הכוחות להתמודד‬
‫איתם‪ ,‬להוציא אותם לשחרר‪.‬‬
‫אז למה עדיין בפינה של הלב של‬
‫כולנו דחוס לו כבר עשר שנים גוש קטן‬
‫מכאיב ומציק‪ ,‬ניצב שם ולא עושה‬
‫סימנים שהוא מתכוון לזוז משם?‬
‫מוזר איך כל כך הרבה שנים עברו‪ ,‬איך‬
‫כל כך הרבה דברים קרו במהלך הדרך‬
‫במישור הכללי‪ ,‬המושבי‪ ,‬המשפחתי‪,‬‬
‫ולכל אחד במישור האישי‪ ,‬עשר שנים‬
‫מלאות ועמוסות ארועים משמחים‬
‫ועצובים‪ .‬חתונות לידות‪ ,‬ממשלות‬
‫קמו ונפלו‪ ,‬מלחמות ומבצעים‪ ,‬מלונות‬
‫וקרוילות הקמנו ישוב‪,‬אבל הדקירה‬
‫שבלב‪ ,‬הגעגוע המטריד ההוא‪ ,‬המציק‪,‬‬
‫עומד לו בדיוק באותו המקום לא‬
‫מתכווץ ולא זז‪ .‬כאילו הזמן עצר מלכת‪.‬‬
‫לא הזדקן ולא התעייף‪ ,‬ניצב במקומו‬
‫ישבתי פעמים רבות וניסיתי להבין על‬
‫מה בדיוק הכאב מהי באמת הנקודה‪,‬‬
‫האם זה אבני הבתים שנהרסו? ברזלי‬
‫החממות? הרכוש שנגזל ונהרס? כאב‬
‫הבגידה?‬
‫האדמה עוד יושבת שם שוממה‪,‬‬
‫מחכה‪ ,‬פעם לפני הרבה שנים כבשו‬
‫אותה חיילים בקרבות קשים יהודים‬
‫וחלוצים הקימו עליה ישוב‪.‬‬
‫אבל אני חושב שהגעגוע הוא זה שנותן‬
‫את הטון‪ ,‬הגעגוע לאדמת החול ‪,‬לחוף‬
‫הים הקסום‪ ,‬לחיים כילדים וכחקלאים‬
‫בגוש קטיף‪ ,‬לתחושה של החול החם‬
‫ברגליים לאווירה‪ ,‬לירקות‪ ,‬געגוע‬
‫למקום עמוס בכל כך הרבה זכרונות‪.‬‬
‫אז נמשיך לבנות את הישוב‪ ,‬נמשיך‬
‫לעבוד להתפרנס ולגדל את ילדינו‬
‫ובין לבין גם נחלום לנו את חלומותינו‬
‫נתפלל את תפילותינו ואם ירצה ריבונו‬
‫של עולם גם יגשים חלומות‪ ,‬בדור הזה‬
‫ואם לא בדור הבא‪.‬‬
‫בימי הגרוש האשימו את אנשי נצר‬
‫חזני על שאיננו משתפים פעולה עם‬
‫הגזרות‪ ,‬עם שליחי הממשלה הארורה‪,‬‬
‫מתעקשים להיצמד לאדמת הקודש‬
‫להאמין באמונה שלימה ברבש"ע‬
‫לעמוד על עקרונותינו מסרבים להיות‬
‫"ריאלים"‪ ,‬וכשהוציאו אותנו משם‬
‫יצאנו שבורים ורצוצים אך שלמים עם‬
‫מעשינו‪.‬‬
‫אז בואו נמשיך לחלום‪...‬‬
‫אביאל טוקר‪:‬‬
‫השביל שהוביל בין בית הורי בנצר לבית משפחת‬
‫מצליח מעולם לא עורר בי תשומת לב‪ .‬שביל צדדי‬
‫מעלה עשבים‪...‬‬
‫עד היום שהתאהבתי בבת השכנים והוא הפך‬
‫לשביל המרכזי של חיי‪.‬‬
‫כשהגעתי לבקש את ידה מהוריה מיהרתי מיד לאחר‬
‫שקיבלתי אישור וברכה‪ ,‬מיהרתי לרוץ עם אוסי על‬
‫אותו שביל צדדי המקיף את המדשאה הגדולה‬
‫לבית הורי להודיע גם להם לפני שהמידע ידלוף‪...‬‬
‫ברוך ה‘ שהדרך היתה ממש קצרה‪..‬‬
‫‪4‬‬
‫אסנת טוקר‪:‬‬
‫אני ותמי גדלנו יחד בנצר כשכנות‬
‫בנות אותה כיתה‪ ,‬נהגנו לחזור‬
‫יחד מההסעה ומפעילויות ‪.‬‬
‫בלילות השבילים היו חשוכים ותמיד‬
‫כשהגענו לצומת בו עמד המקלט‬
‫נפרדנו בפחד זו מזו ופתחנו‬
‫בריצה מבוהלת כל אחת לביתה‬
‫כשאנו צורחות כל הדרך בקולי‬
‫קולות‪.‬‬
‫אילת חן דגורקר‪:‬‬
‫אני זוכרת את השביל שיצא מהמזכירות שעבר ליד העץ הנטוי וכל כך נוח‬
‫לתיפוס‪ ....‬שתמיד היה מכוסה בזוגות זרדים חומים‪ ....‬שהמשיל לכיוון הגן‬
‫שעשועים הישן מעץ חלף על פני דירת השירות והגיע עם מהמורות ומעידות‬
‫קלות‪ ,‬היישר אל ביתינו הקט‪.‬‬
‫מיכאל אביב‪:‬‬
‫”ספסל הישיבה מבטון ליד המכולת‬
‫בשעה שש בערב בחופש יושבים‬
‫ואוכלים שוקובו משפחתי“‬
‫החורבן בעיניו של פסיכיאטר‬
‫ד" ר יוסי הטב הוא מנהל מחלקת ילדים ונוער של המרכז לבריאות‬
‫הנפש בירושלים‪ .‬הוא התמחה במיוחד בפסיכיאטריה של הילד‬
‫והמתבגר ופועל בתכניות וחינוכיות לרווחת ילדים‪.‬‬
‫בעיבוד אופטימאלי של החוויות הרגשיות שעברו‪ ,‬ושל אף אחד‬
‫מהם לא תוותר פגיעה נפשית כל שהיא ממה שעשה וממה‬
‫שעבר‪ ,‬הייתי רוצה להיות בטוח בכך‪.‬‬
‫כששמע על התארגנות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מכל‬
‫הארץ לצאת לעזרת גוש קטיף ערב הגרוש הוא הציע את עזרתו‪.‬‬
‫אני בטוח שיהיו מחקרים על כך אני מקווה שיפורסמו ברבים‬
‫כמתבקש מחוקר הגון‪.‬‬
‫על חוויותיו באותם ימים סיפר לי‪ " :‬השאלה שחזרה ונשאלה בפי‬
‫המפונים כלפי המפנים הייתה ‪" :‬איך אתה יכול‪ .‬מאיפה לך הכוח‬
‫הנפשי לגרש אותי מביתי‪ .‬לנתק את ילדיי מזרועותיי‪ .‬איך זה קורה‬
‫לך? מה עשו לך? איך עבדו עליך שאתה פועל כמו רובוט חסר‬
‫רגשות"‪.‬‬
‫העובדה החשובה אולי ביותר שנחשפה במהלך העקירה‬
‫היא העדר תגובות חריגות‪ ,‬חולניות‪ ,‬מצד המפונים‪ .‬ההערכה‬
‫מוקדמת שלי הייתה מוטעית‪ .‬נפעמתי יחד עם עמיתי להיווכח‬
‫עד כמה האנשים האלה בריאים בנפשם‪ .‬בניגוד לכל המקובל‬
‫באפידמיולוגיה של הטראומטולגיה הנפשית‪ ,‬לא אירעו בזמן‬
‫הפינוי‪ ,‬אירועים נפשיים חריגים‪ .‬לאורך כל הימים הארוכים‬
‫והארורים האלה הסתובבתי בהרבה ישובים‪ ,‬הייתי זמין כל הזמן‪,‬‬
‫ולא נדרשתי להתערבות פסיכיאטרית‪.‬‬
‫"גם אני שאלתי את עצמי שאלות אלה ‪ ,‬לאורך כל מפגשי הרבים‬
‫עם החיילים והשוטרים‪ .‬יכולתי להעריך‪ ,‬מבחינה מקצועית בלבד‪,‬‬
‫מה שעשו עמיתי מהשרות הפסיכולוגי של הצבא‪ .‬אין לי מידע‬
‫בדוק‪ ,‬אבל אני מניח שהם שהם תכנתו את החיילים לאמץ במודע‬
‫מנגנון הגנה‪ ,‬בדרך כלל לא מודע‪ ,‬הנקרא "בידוד האפקט" ‪.‬‬
‫לשלוט על הרגשות עד כדי לא להרגיש אותם בכלל‪ .‬הרבה‬
‫נאמר בספרי הפסיכולוגיה והאתיקה על חשיבות המבט בקשר‬
‫הבינאישי‪ ,‬בהכרה בזולת כסובייקט‪.‬‬
‫חיילינו ושוטרינו חונכו או אולפו לא להסתכל‪ .‬רובם‪ ,‬לא כולם‪,‬‬
‫לא השפילו מבט כמקובל אצל מישהו שמתבייש במעשיו‪ .‬הם‬
‫הסתכלו הצידה כדי לא לראות‪ .‬כי ראיה כזאת טומנת בחובה‪,‬‬
‫סכנת התרגשות‪ .‬שמעתי הרבה מבוגרים וילדים שהתחננו‪ ,‬ממש‬
‫כך‪ ,‬בפני החיילים והשוטרים‪" :‬תסתכל לי בעניים‪ ,‬אני בן אדם ‪ ,‬אני‬
‫קיים‪ ,‬תסתכל עכשיו על מי שאתה עומד עכשיו מביתו ‪ ,‬מעולמו‪,‬‬
‫תסתכל"‪.‬‬
‫"עד היום אני מתפלא ממה שראו עיניי‪ .‬חשבתי ‪,‬חששתי‪ ,‬קיוויתי‪,‬‬
‫הערכתי‪ ,‬שהרבה חיילים ושוטרים יישברו‪ .‬לא יעמדו בלחץ הנפשי‬
‫האדיר הבלתי אנושי בו היו נתונים‪ .‬פניתי באופן אישי לחלק מהם‪.‬‬
‫אמרתי להם‪ ,‬כפסיכיאטר ובדאגה אמיתית לשלומם‪ ,‬מותר‬
‫לך לבטא את רגשותיך‪ ,‬ואם בא לך לבכות תבכה‪ ,‬תעשה את‬
‫המוטל עליך ותבכה‪ .‬כאב לי הלב לראות את הצעירים הנפלאים‬
‫האלה המגויסים לצה" ל ולמשטרה‪ ,‬עוסקים במשימה כזו בלתי‬
‫אנושית‪ ,‬בלתי הגונה עבורם‪ .‬הם נשלחו למשימה הזאת לא כ"‬
‫בשר תותחים"‪ ,‬תודה לאל ולמפקדיהם ולתושבים‪ ,‬אלה כ" נפש‬
‫תותחים" ‪ .‬כאשר המשימה היא הערך העליון ולא הבן אדם‪ .‬זוהי‬
‫הגדרה של עבודה זרה‪.‬‬
‫"קיוויתי שחלק מהם לפחות ייכנע לרגשותיו ויגיד‪ ,‬אני רוצה למלא‬
‫את הפקודה כחייל טוב ממושמע ודמוקרט אבל אני לא יכול‪.‬‬
‫פשוט לא יכול‪ .‬קיוויתי כי לא רציתי פינוי זה או לפחות לא ככה ‪.‬‬
‫אני מאוד מקווה ‪,‬מקרב לב‪ ,‬שהממונים על השירות הפסיכולוגי‬
‫בצבא יעשו את עבודתם נאמנה וילוו לאורך זמן את המגויסים‬
‫אותן המשפחות או האנשים שנשלחתי אליהם כי הוגדרו‬
‫כבעיתיים במיוחד היו נפרדים ממני‪ ,‬לאחר הקשבה ושיחה קצרה‪.‬‬
‫ביי‪ ,‬אל תבכה‪ ,‬דוקטור‪ ,‬אל תדאג‪ ,‬אנו נתגבר‪ ,‬אנו חזקים‪ .‬הייתי‬
‫צועד בשבילים בין בית לבית‪ ,‬ובוכה למראה הפגיעה‪ ,‬הסבל‪,‬‬
‫הכאב שהתרחש מול עיני‪.‬‬
‫תמונה שלא אשכח‪ :‬ותיקי נצר חזני‪ ,‬בוכים ומתייפחים‪ .‬הכול היה‬
‫ארוז‪ ,‬תיקי היד מוכנים‪ ,‬אך לא הצליחו לזוז‪ ,‬לעקור את עצמם‬
‫בכוחות עצמם‪ .‬עזרתי להם להתחיל לקום ולצעוד לכוון בית‬
‫הכנסת‪ .‬לאט לאט צעדו‪ ,‬משפחה אחרי משפחה‪ ,‬מחובקים‪,‬‬
‫הורים וילדים‪ ,‬בוכים‪ ,‬לעיתים מזמזמים שיר‪ ,‬אחת מנגנת בחליל‪.‬‬
‫ומשני צידי השביל‪ ,‬שורת חיילים‪ ,‬פניהם אטומות‪.‬‬
‫תמונה איומה זו שחזרה על עצמה פעמים אין ספור‪ ,‬כמו זו‬
‫של ילדים בנווה‪-‬דקלים שנלקחו מזרועות הוריהם "בנחישות"‬
‫והוכנסו לאוטובוס‪ .‬המבטים המבועתים של הילדים באוטובוס‪,‬‬
‫ההורים הנסחבים בכוח מול עיני הילדים‪ ,‬הצעקות‪ ,‬הבכי‪ ,‬הכעס‪,‬‬
‫כל המראות האלה העלו רק אסוציאציה אחת במוחי‪ .‬אין לנו‬
‫שליטה על האסוציאציות שלנו )זה כל הרוח של הפסיכואנליזה(‪.‬‬
‫כשפרויד היה רואה רכבת היה חושב מייד על נסיעתו לרומא‬
‫ולפירנצה‪ .‬כשאנו מטיילים בגרמניה‪ ,‬בפולין‪ ,‬בצ"כיה ורואים‬
‫רכבת‪ ,‬עולים זיכרונות השואה‪ .‬זו אכן האסוציאציה‪ ,‬אין שליטה‬
‫על כך‪ .‬זה לא אומר בשום אופן שההתנתקות היא שואה‪ ,‬שחיילנו‬
‫הם קלגסים נאצים‪ .‬לא‪ ,‬בשום אופן לא‪ .‬המודע‪ ,‬ההיגיון‪ ,‬הרגש‪,‬‬
‫החוש ההיסטורי הכול מדבר נגד השוואה כזו‪ .‬אבל האסוציאציה‬
‫נכפית על נפשותינו" ‪.‬‬
‫)ד" ר הטב נולד בטוניס לפני ‪ 63‬שנים‪ .‬סיים בית ספר לרפואה בפריס ועלה‬
‫לארץ בשנת ‪ 1969‬עם אשתו ושתי בנותיו‪ .‬כאן נולדו להם שני בנים ו‪ 14-‬נכדים‪.‬‬
‫היה פעיל בשעתו בוועד המנהל של " מימד" אך נטש לאחר שה ארגון פנה‬
‫לפוליטיקה‪(.‬‬
‫‪5‬‬
‫משטח המועצה‬
‫עשור לגירוש‪ /‬אלי אסקוזידו‬
‫האמת ניתנת להיאמר‪ -‬הסיכום הזה חשוב בשבילי לפחות כמו שלכם‪ ,‬אם לא יותר‪.‬‬
‫חברי נצר חזני‪ ,‬הגיעו אלינו‪ ,‬חבולים וכואבים‪ -‬רגשית‪ .‬הייתם רחוקים מאתנו‪ -‬פיזית‪ .‬הקב"ה ברחמיו הגדולים התווה דרך שנפגש בה ונוכל‬
‫לצעוד יחדו בדרך חדשה‪ ,‬שביל שכל פרט היה צריך לסלול לעצמו‪ ,‬כדי להגיע אל הדרך הראשית‪.‬‬
‫אינני יכול להחיות את העבר! בשלב זה‪ ,‬הגוש איננו בידינו‪ .‬ימים אלה‪ ,‬ימי בין המיצרים של עכשו‪ -‬ימי בין המיצרים של עם ישראל כולו‬
‫על חורבן בית המקדש וימי בין המיצרים הפרטיים‪ -‬של כל אחד מאתכם‪ ,‬על אובדן הבית הפרטי והקהילה בה הוא חי‪ -‬לא נוכל לשכוח!‬
‫כמוכם‪ -‬כמוני‪ ,‬לא האמנתי שיהיה גירוש! רציתי להאמין שעם ישראל יעמוד לימינכם והיו לא יהיה‪ .‬תושבי המועצה השתתפו במאבקכם‬
‫ובשרשרת האנושית שיצרתם‪ -‬עד ירושלים לב האומה‪ .‬במבט לאחור‪ ,‬אין ספק שנפלה החלטה קשה והפסדנו זמנית‪ ,‬חבל ארץ מדהים‬
‫ביופיו‪ ,‬מיוחד בנוף האנושי שבו‪ ,‬ותושביו מגינים על תושבי האזור כולו‪ .‬העלבון הצורב הוא לא רק הגירוש‪ ,‬אלא ההחלטה לביצוע גירוש‪.‬‬
‫"יהודי מגרש יהודי"‪ -‬יצירת מחנות ועויינות בין אדם מישראל לאדם מישראל‪ -‬עיוורון של חברה‪ ,‬של עם‪.‬‬
‫אך מתוך מחשבות טובות‪ ,‬אדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו על מנת לעזור לעצמו‪ .‬העבודה אתכם ועבורכם הייתה בשיתוף עם‬
‫הקהילה‪ .‬נכון‪ ,‬שצריך להודות לאלה שהיו הנחשונים וקפצו ל"מים העמוקים" על מנת לסלול את הדרך לאחרים‪ .‬בסופו של דבר כל פרט‬
‫היה חלק משמעותי וחשוב בשלם הכולל‪.‬‬
‫תושבים יקרים‪,‬‬
‫נפל בזכותי‪ ,‬לעזור בקליטתכם באזור המועצה‪ ,‬לתכנן ולהקים ישוב חדש ולהכיל תושבים חדשים‪ .‬גם רבי יוחנן בן זכאי הבין שירושלים לא‬
‫תהיה בידי היהודים ובקש את יבנה וחכמיה‪ .‬כל מה שרציתי‪ ,‬היה לעזור לקהילה מוערכת מאד‪ ,‬שתושביה מדהימים ומיוחדים‪ ,‬שבאו עם‬
‫כאב גדול‪ ,‬אבל גם עם אמונה רבה‪ ,‬על מנת להגיע ליישוב קבע במהירות האפשרית‪ ,‬ולהשיב קצת משלוות הנפש שאדם זקוק לו‪ -‬בית‪.‬‬
‫יהי רצון שנמשיך לגדול ולהרחיב ונקלוט בנים ובני בנים‪ ,‬ממשיכים בדרך האבות‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫שלכם‪ ,‬אלי אסקוזידו‪.‬‬
‫שלום לכולם‬
‫צוות החשיבה והארגון לציון יום העשור לגרוש מנצ"ח וגוש קטיף עומל מזה זמן בהכנה והתארגנות‬
‫לקראת יום חמישי הבא )‪ (30-7‬י"ד באב יום הנסיעה לכיסופים ולפארק אשכול‪.‬‬
‫בעשר השנים שחלפו מאז גורשנו מבתינו ומאדמת גוש קטיף האהובה נמסרה לרוצחים עברנו דרך‬
‫ארוכה ומפרכת שבסופה הקמנו ישוב חדש ונאה לתפארת וקהילה איכותית ברוח נצר חזני‪.‬‬
‫מי שזוכר את ימי המאבק והגרוש את תחילת הדרך את הקשיים והמשברים יודע בודאי עד כמה גדול‬
‫ההישג ועד כמה הדברים אינם מובנים מאליהם‪.‬‬
‫במהלך הדרך נולדו לכולנו ילדים ונכדים רבים בני הדור השלישי אשר שורשיהם אמנם נטועים בנצ"ח‬
‫אך הם מעולם לא ראו את הדרך ולא זכו לחוות את גוש קטיף את הים והחולות‪.‬‬
‫לקהילת נצר חזני למרות מיקומה החדש יש סיפור דרך שחובה עלינו לספרו ולהעבירו לילדנו ונכדנו‪.‬‬
‫עברו של הישוב היא הבסיס להקמתו‪ ,‬רוח נצר חזני נבנתה והתעצבה במשך ‪ 30‬שנה בגוש קטיף ורוח‬
‫זו היא אשר מובילה אותנו עד היום‪.‬‬
‫את תחושות הלב והגעגועים הניצבים בלבנו תמיד עלינו לספר ולהעביר לילדים ולנוער ההולך וגדל‪.‬‬
‫ראינו חשיבות גדולה לקחת את ילדינו ונכדינו ויחד עימם לנסוע בשיירה מאוחדת ובראש מורם בדרך‬
‫היורדת לגוש קטיף לחלוף את הצמתים הזכורים לנו היטב להשקיף על המקום בו גידלנו את ילדינו‬
‫ולשתף את הנכדים בסיפור הדרך ובעברו של הישוב בו הם גדלים‪.‬‬
‫בפרק השני של היום נקיים הפנינג מהנה ומושקע לילדים ומבוגרים בפארק אשכול)מתנפחים ענקיים‬
‫ומיוחדים לילדים ובית קפה מקצועי למבוגרים ועוד הפתעות לכל המשפחה(‬
‫לכל הארועים מוזמנים כמובן גם כל בני נצ"ח המתגוררים כיום ברחבי הארץ‪.‬‬
‫בארוע ישתתפו דמויות נוסטלגיות מגוש קטיף ‪.‬‬
‫שבח"ים וחברים מוזמנים להשתתף בשיירה לכיסופים‪.‬‬
‫אנו קוראים לכולם להשתתף ביום מיוחד זה‪.‬‬
‫צוות הארגון‬
‫רחל פרץ‪ ,‬מזל צרור‪ ,‬עליזה יפרח‪ ,‬תמי ביטון‪ ,‬אביאל טוקר‪ ,‬הילה עדני‪ ,‬אניטה טוקר‪,‬‬
‫מיכאל אביב‪ ,‬מעונה‪ ,‬זיו הדזל‬
‫לו"ז‬
‫‪ 14:00‬יציאה מנצר חזני באוטובוסים‬
‫‪ 15:20‬התכנסות מושבית במחסום כיסופים‪.‬‬
‫‪ 16:00‬תצפית וטקס בתל גמא‪.‬‬
‫‪ 17:00‬הפנינג מושבי )מתנפחים ענקיים לילדים‬
‫ובית קפה למבוגרים(‬
‫*** אנא הזדרזו להירשם אצל מעונה ‪*** 058-447-0073‬‬
‫מי שלא יכול להגיע לכיסופים מוזמן להצטרף בשמחה‬
‫לחלקו השני של היום בפארק אשכול‬
‫מיכל )סיונוב( גרופי‪:‬‬
‫”יש שביל שזוכרים הילדים“הזקנים“ שביננו‪ ,‬שהוביל לדיונה‬
‫היחידה שהייתה לנו בתוך הגדר של נצר‪ .‬השביל יצא מהשער‬
‫הצפוני שאחרי משפחת חדד דרך החממות עד הדיונה הענקית‪,‬‬
‫וזה היה הכיף שלנו כל שבת בבני עקיבא )יחד עם החברה של‬
‫גני טל שהיו איתנו ( לטייל לדיונה ולמצוא בדרך תריסים שבורים‬
‫או ניילונים להחליק עליהם כל הדרך למטה! עד שהשטח יושר‬
‫לצערנו‪ ,‬לטובת חממות נוספות ביישוב‪“..‬‬
‫עדי יפת הדזל‪:‬‬
‫”על הדשא בבית הורי היו שני עצים ענקיים‪.‬‬
‫בשבתות נהגנו לשבת אחרי הצהריים בצילם‪.‬‬
‫כל מי שעבר על השביל הלבן לבית הכנסת הצטרף‬
‫למפגש והתיישב לקפה ספונטני‪.‬‬
‫שם בנצר לא היו חומות סביב הבתים‪.‬‬
‫מתגעגעת לזה‪“...‬‬
‫‪7‬‬
‫תמי ביטון‪:‬‬
‫”בשנים הראשונות לאחר‬
‫הגרוש הייתי חולמת מידי לילה‬
‫על השבילים של המושב‪ ,‬בכל‬
‫לילה על שביל אחר‪ ..‬אבל‬
‫כמובן שהשביל הזכור ביותר‬
‫הוא השביל הביתה בו אני‬
‫ואוסי היינו חוזרות מפעילויות‬
‫‪ ,‬בית כנסת‪ ,‬בית ספר‬
‫ובמקלט מתפצלות כל אחת‬
‫לביתה ובחושך רצות מהר‬
‫מהר הביתה‪ ,‬הכביש העוקף‬
‫את המושב‪ ,‬שצבר שעות‬
‫הקשבה של שיחות נפש בגיל‬
‫ההתבגרות‪ ,‬הקיצורים הרבים‬
‫שיצרנו‪ ,‬הקיצור בין מצליח‬
‫לדדון בו עברתי אחרי בי“ס‬
‫לאמא שעבדה בחממות‪“.‬‬
‫קרן מגידיש‪:‬‬
‫”אני וחופית היינו צמודות זו‬
‫לזו כל חיינו במושב‪.‬‬
‫משפחת דדון ותנעמי היו‬
‫שכנות ורק מטע ריחני של‬
‫מנגו הפריד בין הבתים‪.‬‬
‫את השביל בין הבתים ידענו‬
‫אני וחופית לצעוד בעצימת‬
‫עניים‪.‬‬
‫נהגנו לישון על דעתנו זו אצל‬
‫זו כשבכל פעם הבטחתי‬
‫לרותי שהפעם אמא שלי באמת‬
‫הרשתה‪...‬‬
‫היום אנחנו שכנות שוב אבל‬
‫אורן כבר לא מרשה לי לישון‬
‫אצלה‪“...‬‬
‫‪óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå‬‬
‫‪ø”ò‬‬
‫‪Friends of Gush Katif‬‬
‫עידכון מוועד מתיישבי גוש קטיף‪:‬‬
‫‪ ‬מתגעגעים!‪ -‬משפחת גוש קטיף נפגשת‪ .‬אי“ה ביום שני יא‘ אב ‪ 27/7‬בשעה ‪ 16:00‬במכללת‬
‫גבעת וושינגטון נחזור וניפגש יחד‪ ,‬משפחות מכלל יישובי גוש קטיף להפנינג חוויתי לכל‬
‫המשפחה‪ -‬מתנפחים‪ ,‬דוכני יצירה‪ ,‬מתקנים אתגריים לנוער‪ ,‬חפש את המטמון‪ ,‬גמר טורניר יוליס‬
‫ומפגשי חברים‪ .‬בשעה ‪ 20:00-‬אודי דוידי ועידן עמדי במופע משותף! מחכים להיפגש!‬
‫‪ ‬טורניר יוליס‪ -‬משחקי הגמר ה‪ 24-‬יתקיימו במקביל למפגש התושבים בגבעת וושינגטון ביא‘ אב‬
‫‪ 15:00- .27/7‬חצי גמר נוער‪ -‬נצר חזני מול בני דקלים‪ 15:45- ,‬חצי גמר נוער שבות קטיף מול כרמי‬
‫קטיף‪ 16:30- ,‬גמר בוגרים‪ -‬נצר חזני מול נווה דקלים‪ 18:00- ,‬משחק הגמר –נוער‪ .‬כולם מוזמנים‬
‫להגיע ולעודד‪.‬‬
‫‪ ‬אבידות מטורניר יוליס ומסיירי קטיף הגיעו למשרדי הוועד‪.08-9738000 -‬‬
‫‪ ‬ביום שלישי יב‘ אב תשע‘ה ‪ 28/7/15‬יתקיים בכנסת יום מיוחד לציון עשר שנים לעקירה מגוש‬
‫קטיף‪ .‬במהלך הבוקר יתקיימו דיונים בוועדות‪ ,‬בשעה ‪ 14:00-‬כינוס מיוחד בהשתתפות יו“ר‬
‫הכנסת וחברי כנסת שונים‪ .‬נוכחות אנשי הגוש לאורך היום משמעותית ואנו מזמינים אתכם להיות‬
‫שותפים‪ .‬המעוניינים להצטרף יש לשלוח שם‪ ,‬מס‘ טלפון ומס‘ ת‪.‬ז למשרדי הוועד‪08-9738000 -‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪ ‬ביום שלישי התקיים ’כנס קטיף‘ באולפנת נווה דקלים בניצן‪ .‬מאות אנשים מילאו את האולם‬
‫הראשי ועוד עשרות צפו בכנס מאולם הספריה‪ .‬בין האמירות המשמעותיות נציין רק שתיים‪:‬‬
‫השר אורי אריאל – ההתיישבות לא באה לפה כדי לשרת איזשהי מטרה ביטחונית‪ ..‬המטרה היא‬
‫יישוב ארץ ישראל‪ .‬אנחנו חייבים לעבוד על התודעה ואז גם המילים נזכור ונחזור הם לא רק מעין‬
‫תפילה‪ .‬הם דברים שיכולים להתגשם‪ .‬ח“כ יצחק הרצוג‪ :‬ההתנתקות הייתה טעות‪ .‬והיום יש יותר‬
‫אינטראקציה בין חלקים השונים של החברה הישראלית‪.‬‬
‫תקציר מהכנס אפשר לראות בדף הפייסבוק ובאתר האינטרנט של מרכז קטיף‪.‬‬
‫מטרת הכנס הייתה לקבע את התובנה שזיכרון העקירה איננו שייך רק לתושבי הגוש או לכתומים‬
‫אלא הוא נושא רלוונטי לכל ישראלי‪ .‬ואכן מתוך האמירות של משתתפי הכנס בניצן‪ ,‬הטקס בבית‬
‫הנשיא‪ ,‬ההתעניינות התקשורתית והציבורית ומסת הביקורים העצומה בימים האחרונים במרכז‬
‫המבקרים בניצן‪ ,‬עולה תמונה ברורה‪ .‬לא רק שאי אפשר למחוק את הסיפור של גוש קטיף אלא‬
‫הוא הולך ותופס תאוצה גדולה ועושה את פעולתו בלב האומה‪.‬‬
‫תודה רבה לכל צוות האולפנא ולעומדים בראשה על הירתמותם להצלחתו המשמעותית של‬
‫הכנס‪ ,‬זו הייתה זכות גדולה לעשות כנס שכזה דווקא במוסד שנוצר בתוכו את רוח גוש קטיף‪.‬‬
‫‪ ‬השבוע נפגשנו עם השר אורי אריאל וראשי מנהלת תנופה לישיבה בה הוצג דו“ח סטטוס לגבי‬
‫התקדמות הטיפול בנושאים השונים‪ .‬השר ביקש להמשיך לעקוב אחר יישום ההחלטות במטרה‬
‫לקדם את הדברים בצורה מהירה‪ .‬בנוסף הצהיר כי הוא מתכוון להפגש עם ראש הממשלה ואם‬
‫ראש הממשלה לא יתן את כל הכלים‪ ,‬לא ‪ 100%‬אלא ‪ ,120%‬הוא יחזיר לו את המפתחות ”נקעה‬
‫נפשי מהפקידים ומהבירוקרטיה המטפלים באנשי גוש קטיף כמו בתושבים רגילים“‪.‬‬
‫‪ ‬השבוע הוזמנו לישיבת סיעה של ’הבית היהודי‘‪ -‬במהלך הישיבה הצגנו את תמונת המצב‬
‫הנוכחית לגבי מצב קהילות גוש קטיף‪ ,‬הדגשנו את אחריות הסיעה ואת העובדה שיש צורך‬
‫בכתובת ברורה עד לסיום הטיפול‪ .‬בנוסף הצגנו את הסקר שהתפרסם השבוע לפיו‪51%‬‬
‫מהציבור סבורים כי על מדינת ישראל ליישב מחדש את גוש קטיף ודיברנו על נושא החזרה לגוש‬
‫קטיף‪.‬‬
‫‪ ‬מאות אנשים הגיעו לקתדרה במכללת אשקלון לכנס שאירגן יוסי דיין ועסק בציון עשר שנים‬
‫לעקירה‪ .‬השתתפו השר אורי אריאל‪ ,‬סגן השר איוב קרא‪ ,‬הרב אופיר כהן ועוד‪.‬‬
‫‪ ‬תודה לכל התושבים שפתחו את בתיהם והזמינו את עם ישראל להגיע ולהכיר מקרוב את סיפור‬
‫גוש קטיף‪ .‬אמנם לא רבים הגיעו לביקור‪ ,‬אך אלו שהגיעו זכו לשמוע ולראות את הזכרונות‬
‫והמזכרות‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ ‬ברכות לקהילת אלי סיני בפלמחים שציינה בטקס מכובד ומרגש את סיום עבודות הפיתוח‬
‫ואכלוס מרבית הבתים בפלמחים‪.‬‬
‫שמוליק אלמסי‪:‬‬
‫”כמיטב המסורת בשנות השמונים השבילים במושב היו‬
‫מרוצפים במגוון צבעים וצורות הספורט הלאומי היה‬
‫ללכת למכולת יחפים וכמובן לא לדרוך על המרצפות‬
‫האדומות‪..‬‬
‫זכורה לטובה הירידה הפראית בשביל ליד נריה גרופי‪..‬‬
‫כל סקטים או סקטבורד חדש היו נחנכים שם‪ ..‬במקרים‬
‫רבים זה נגמר עם חוט ומחט אצל דר סודי‪..‬‬
‫לא ישכח השביל ליד תחנת ההסעה‪ ..‬נהג האוטובוס הקשוח‬
‫היה צועק על האידיאנים של נצר שעד שלא נעמוד בטור‬
‫מסודר לא נעלה להסעה לבי“ס‪ ..‬עד היום יש המאשימים‬
‫אותו על כך שבגללו אין להם תעודת בגרות‪“.‬‬
‫‪9‬‬
‫איילת קרני‪:‬‬
‫הסיפור שלי מתחיל אז לפני ‪ 10‬שנים‪ ,‬חודש וחצי לפני‬
‫הגירוש‪...‬‬
‫סיימנו שמינית ותוכניות הקיץ לטיול ביחד התפוגגו‪ ,‬כשחברתי‬
‫החליטה לנסוע לצפון ואני התעקשתי לדבוק בתוכנית‬
‫המקורית‪ .‬למחרת התגלגלתי בטרמפים לבדי לגוש קטיף‪,‬‬
‫לראשונה‪ ,‬ללא כל מושג לאן פני מועדות‪ .‬הגעתי לכפר מיימון‬
‫שם שהסתובבתי סביב הגדרות עם שאר עם ישראל במשך‬
‫יומיים‪ .‬השעה הייתה בסביבות ‪ 22:00‬כשהבנתי שנמשיך‬
‫להסתובב גם מחר והחלטתי לקום ולנסוע אל הגוש‪ .‬כשהגעתי‬
‫לצומת מסויימת )אני לא יודעת איזו( ראיתי המון נערים ונערות‪,‬‬
‫חלקם מהגוש וחלקם לא‪ ,‬בדרכם לשם‪ .‬לפתע מגיח שוטר‬
‫ומתחיל להעלות את הנוער שאינו מהגוש היישר לאוטובוסים‬
‫שיחזירו אותם אל עבר העיר הגדולה‪.‬‬
‫נלחצתי‪ ..‬הגעתי עד לפה‪ .‬לבד‪ .‬אחרי יומיים ארוכים וטרמפים‬
‫אין ספור‪ .‬אין מצב שאהיה במקום אחר עכשיו‪ .‬בעוד השוטר‬
‫מתקרב לעברי‪ ,‬התקשרתי לחברה והיא מסרה לי פרטים של‬
‫מישהי ואמרה שאני חייבת ללמוד אותם בע"פ‪ .‬אז למדתי‪.‬‬
‫השוטר ניגש אלי‪ ,‬ביקש מס' ת‪.‬ז‪ .‬שאל לשמי‪ ,‬שם הוריי‪ ,‬אחיי‬
‫ושכניי‪ .‬אפשר לנשום לרווחה‪ ,‬עברתי את המבחן‪ .‬פתאום הוא‬
‫שאל‪" :‬איך מגיעים לבית שלך?" מה?? מאיפה לי לדעת? אז‬
‫המצאתי‪...‬ימינה‪ ,‬ישר ‪ ,‬שמאלה בכיכר אז שם בדיוק‪" .‬את‬
‫צודקת" הוא אמר לי‪ .‬ברור שאני צודקת‪ .‬הרי אני גרה שם‪,‬‬
‫חשבתי לעצמי‪ .‬וחוזרת לנשימה סדירה‪.‬‬
‫אוקיי‪ ,‬אז מה עושים עכשיו? השוטר עזב אותי לנפשי והמשיך‬
‫במשימתו להעלות כמה שיותר לאוטובוסים‪ .‬השעה מאוחרת‪.‬‬
‫לאן אני נוסעת? אחרי מס' דקות הגיעה משאית לאותה‬
‫הצומת‪ .‬כל מי שנשאר התקרב כדי לעלות עליה‪ .‬אני לא יודעת‬
‫למה אבל פתאום הסתובבו אלי ושאלו לאן אני צריכה ועניתי‬
‫שאין לי כיוון כ"כ‪ ,‬הם ידעו שאני לא משם ולכן אמרו לי שאעלה‬
‫מהר על המשאית ואסע מכאן‪ .‬עליתי‪ .‬ופגשתי באדם חביב‪,‬‬
‫רזה‪ ,‬ממושקף?? כבר לא זוכרת‪ .‬הייתה שתיקה בינינו עד‬
‫שהגענו למחסום ראשון גם שם ביקשו תעודת זהות ומסרתי‬
‫את המספר ששיננתי‪ .‬במחסום השני כבר נלחצתי‪ ,‬לא זכרתי‬
‫כלום‪ ,‬חיפשתי בטלפון ולא מצאתי דבר‪ .‬כמעט בכיתי‪ .‬אמרתי‬
‫להם שאני לא זוכרת ואמרו שיתקשרו ל"הורים" שלי‪ .‬ההורים‬
‫ישנים‪ ,‬אמרתי‪ .‬ואז‪ ,‬האיש החביב נחלץ לעזרתי‪" ...‬עזבו אותה‪,‬‬
‫אני מכיר אותה‪ ,‬היא שכנה לי" ובאמת‪ ,‬נתנו לנו להמשיך בדרכנו‬
‫בזכותו‪ .‬זהו‪ ,‬הקרח נשבר‪..‬התחלנו לדבר‪ .‬התחלתי לחשוד‬
‫שהאיש החביב באמת האמין שאני מי שאמרתי לשוטרים‪,‬‬
‫והיה בטוח שאני איילת בשארי‪ ,‬הבת של יהודה ומרים מנצר‬
‫חזני‪ ,‬כששאל לשלומי‪ ,‬ושלום הוריי וסיפר שאתמול פגש את‬
‫יהודה‪ .‬ואמר שאי אפשר עם השוטרים האלו‪ .‬ואני‪ ,‬אני בשלי‪,‬‬
‫המשכתי עם הסיפור‪ .‬זזה‪ ,‬כוססת ציפורניים ודואגת שמא יגלה‬
‫שהסיפור אינו נכון ויסגיר אותי‪ .‬אז ההורים שלי בסדר גמור‬
‫ב"ה‪ ,‬הכל כרגיל והשוטרים האלו באמת מעצבנים‪ .‬הוא שאל‬
‫אותי אם אני צריכה הביתה‪ .‬הביתה?? הבית שלי בכל לא כאן‪.‬‬
‫תודה הפעם לא‪ ,‬עניתי‪ ,‬אבל ארד בנווה דקלים )שמעתי שזו‬
‫עיר גדולה ולא ידעתי שנו"ד אחרי נצר(‪ .‬הגענו לנווה דקלים‪.‬‬
‫הוא עצר לי בכניסה‪ .‬ירדתי‪ .‬תודה רבה לך‪ .‬הוא פירסס ונסע‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬אני עומדת מול גדר וחול מאחורי‪ .‬נושמת‪ .‬ופה מתחיל‬
‫סיפור חדש‪.‬‬
‫עברו ‪ 10‬שנים‪ .‬תודה לך נהג אלמוני מנצר חזני‪ .‬סליחה שלא‬
‫אמרתי לך אז את האמת‪ .‬אבל תראה עכשיו‪ ..‬הבית שלי באמת‬
‫כאן‪ ,‬בנצר חזני‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫שטח פרטי‬
‫יהודה בשארי‬
‫‪ 10‬שנים אחרי‪ .‬עוד צד לגירוש‪.‬‬
‫מסתבר שלקבוצת ריצה של נשים יש עוד מעלה‪ ,‬בנוסף ליתרון הבריאותי‪.‬‬
‫מדובר על הפן הסוציאלי‪ .‬תכל‘ס‪ ,‬הכיף הגדול של הריצה הוא השיח‪,‬‬
‫קבוצת התמיכה שנוצרה‪ ,‬במיוחד כשאת היחידה שמצליחה להמשיך‬
‫לדבר גם בעליות שבין טלמון לנריה‪ ,‬וכולן נאלצות להקשיב לך‪ .‬המסקנות‬
‫והמשך הדיון נעשה כבר במישור‪.‬‬
‫השבוע התנשפנו על נושא מאוד אקטואלי‪ 10 :‬שנים לגירוש מגוש קטיף‪.‬‬
‫הנושא נפתח ומצאתי את עצמי נשפכת ומספרת לרצות את הצד שלי‪,‬‬
‫מה חוויתי ומה עובר עלי כיום‪ .‬ומאירה הרצה הצמודה הכריחה אותי‬
‫להעלות את זה על הכתב‪.‬‬
‫הסיפור שלי מתחיל לפני ‪ 38‬שנים כשעברנו ‪ -‬אני ילדה בסיום כתה א‘ ‪-‬‬
‫הוריי ואחיי הצעירים לחוף ים אחד גדול‪ .‬לא היה לו אפילו שם בעברית‪ ,‬רק‬
‫בערבית‪ .‬באמת היה שם רק חול וחול‪ .‬עם עוד שתי משפחות עם ילדים‬
‫וכמה רווקים‪ ,‬הוריי הקימו את המושב הראשון בגוש ‪ -‬נצר חזני‪ ,‬כשהחברה‬
‫שלי הן שתי בנות בערך בגילי וכמה אחים צוציקים‪.‬‬
‫ילדות יחפה‪ ,‬כי הסנדלים נעלמים בחול וחבל סתם לקנות; ילדות שבה‬
‫נוהגים בטרקטור מגיל ‪ ,12‬ילדות בה הבית הראשון שלי הוא חממות‬
‫העגבניות‪ ,‬כי שם אמא גרה‪ ,‬הבית השני – הים‪ ,‬הבית השלישי ‪ -‬חוות‬
‫הסוסים‪ ,‬ורק הרביעי ‪ -‬הבית בו ישנים‪.‬‬
‫וזה הולך ככה‪ :‬מחזור א‘ בבית ספר יסודי )‪ 10‬ילדים‪ ,‬שתי כיתות מצורפות(‪,‬‬
‫מחזור א‘ בחטיבת בינים )נאלצו לבנות חטיבה בגוש כשגילו שחברתי‬
‫ואני חוזרות כל בוקר בחזרה עם נהג ההסעות שהיה אמור להוריד אותנו‬
‫בנתיבות(‪ ,‬מחזור א‘ באולפנת נווה דקלים )שמונה בנות בכיתה‪ ,‬כשאבא‬
‫שלי הוא המורה שלי בחצי מהמקצועות(‪ .‬ולכן אפשר להבין מדוע‬
‫כשיצאתי לשירות לאומי ונישאתי חיפשתי משהו חדש ונוף שונה‪.‬‬
‫כתבה מיה לוי )טוקר( ‪ .‬התפרסם באתרים שונים‬
‫ואז עברתי להקים את היישוב טלמון‪.‬‬
‫אך תמיד תמיד הבית האמיתי שלי היה בנצר חזני‪ ,‬ובכל שבת ובכל קיץ היה‬
‫ברור שאנחנו במושב‪ ,‬למרות המרחק‪ ,‬גם בתקופות הקשות של הטירור‬
‫והפיגועים‪.‬‬
‫בתקופת טרום הגירוש עברתי עם משפחתי בחזרה לבית ילדותי למספר‬
‫חודשים‪ .‬בניתי שם מערך של קיטנות וגנים לילדי השב“חים‪ ,‬והיינו פעילים נגד‬
‫הגירוש‪.‬‬
‫מצאתי את עצמי בכל התקופה תומכת ומחזקת את כולם‪ ,‬ואפילו את אימי‬
‫הגיבורה‪ ,‬הרי אותם אוטוטו מוציאים מהבית והם הולכים אל הלא נודע‪.‬‬
‫רק כשעליתי על האוטובוס שהוציא אותנו מהגוש הבנתי שאני אל הבית שלי‪,‬‬
‫אל המקורות שלי‪ ,‬אל הילדות שלי ‪ -‬כבר לא יכולה לחזור‪ .‬הרגשתי שמנתקים‬
‫אותי מחבל הטבור‪ ,‬ואז הכל פרץ בבכי ובצעקות שהמשיכו עד שהגענו לכותל‪.‬‬
‫מהכותל‪ ,‬חברי המושב ומשפחתי המשיכו למאהל בתל‪-‬אביב‪ ,‬ומשם לבית‬
‫הארחה בחיספין‪ ,‬ואני נפלתי הביתה‪ .‬הרי הייתי חייבת לחזור לעבודה אחרי‬
‫היעדרות ממושכת כל כך‪ ,‬ולנסות להחזיר את המשפחה לשגרת חייה‪.‬‬
‫במקביל משפחתי המורחבת במשבר קשה‪ ,‬ללא בית‪ ,‬ללא חפצים‪ .‬נאלצתי‬
‫להיות החזקה‪ ,‬לנסוע לבקר ברמת הגולן‪ ,‬לארגן את החתונה של אחי‬
‫שהתקיימה חודש לאחר הגירוש‪ ,‬לארח את שבת החתן ולדאוג לעשות שמח‬
‫כי כולם כל‪-‬כך ירודים‪ ,‬ולהחזיק את כולם מעל המים‪.‬‬
‫ב“ה כולם עברו לקראווילות‪ ,‬פותחים את המחסנים הניידים עם החפצים‬
‫מהבית שנארזו על‪-‬ידי החיילים ונציגי המשפחה במהירות )מתברר שכשגברים‬
‫אורזים‪ ,‬חצי מהדברים נשארים בבית שנהרס(‪.‬‬
‫אני מקבלת לשמירה את כל אלבומי התמונות‪ ,‬מכתבי הילדות שלי ושל אחי‪,‬‬
‫הרי אין מקום בקארווילות לחפצים מיותרים‪.‬‬
‫כולם מתחילים בתהליך השיקום הארוך‪ ,‬הכולל טיפול קהילתי‪ ,‬טיפול‬
‫פסיכולוגי אישי‪ ,‬הקלטת עדויות על‪-‬ידי מוזיאון גוש קטיף‪ ,‬ואיפה אני בעניין?‬
‫אני לא מסוגלת לראות תמונות מההרס‪ ,‬סרטים שנעשו‪ ,‬תמונות מבית ילדותי‪.‬‬
‫אבל אני לא מהקהילה‪ ,‬אין לי צורך בטיפול‪ ,‬אני חזקה ותומכת‪.‬‬
‫כבר לא נעים לי לספר לחברים ביישוב על הקשיים של המשפחה‪ ,‬כמה אפשר‬
‫לקטר‪ ,‬כמה אפשר לשמוע כבר על המגורשים המסכנים‪ ,‬כמה פרויקטים‪,‬‬
‫עבודות שורשים ושיחות בוקר הילדים שלי יכולים לעשות בנושא‪ .‬כבר עברו‬
‫הלאה‪ ,‬מיצו‪.‬‬
‫משפחות המושב סוף סוף עוברות לבתי הקבע‪ .‬אני מלווה ועוזרת להוריי ואחיי‬
‫במעבר‪ ,‬שמחה על כל משפחה שנכנסת סוף סוף לבית קבע חדש‪ ,‬מלווה את‬
‫אמי בבניית בית הכנסת החדש‪.‬‬
‫חוגגת איתם בחנוכת הבית‪.‬‬
‫ופה משהו אצלי מתחיל טיפ‪-‬טיפה להיסדק‪ .‬הרגשות מעורבים‪ .‬זה כבר לא‬
‫הקהילה שלי‪ ,‬אני אורחת שם אצל משפחתי וחבריי מהמושב‪ .‬אוהבת להיות‬
‫איתם‪ ,‬אך זהו לא בית ילדותי‪.‬‬
‫ככל שהזמן עובר הגעגועים קשים יותר‪ ,‬ככל שאדם מתבגר הוא מוצא את‬
‫עצמו מחפש את שורשיו ומתחבר למקורות שלו‪ .‬לי אין כאלו‪ .‬שלי נהרסו‪,‬‬
‫נמחקו‪ .‬הזכרונות עולים וצפים‪ ,‬והגעגועים גוברים עד כדי תחושת מחנק‬
‫לעיתים קרובות יותר ויותר‪.‬‬
‫אבא שלי לוקח את נכדיו לטיול שורשים בארצות הברית‪ .‬את זה אני לא אוכל‬
‫לעשות‪.‬‬
‫נפתחות קבוצות של צעירים בוגרי הגוש והמושב בפייסבוק‪ ,‬כדי לספר‪,‬‬
‫להיזכר‪ ,‬אני חברה בכולם אך שייכת לא שייכת‪ ,‬לא מצליחה להזדהות‪ ,‬אולי‬
‫נפלתי בין הכיסאות?‬
‫תוהה כמה רבים יש כמוני שנפלו בין ההריסות‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫שטח פרטי‬
‫זיכרונות‪...‬‬
‫הזיכרונות רבים כ“כ‪...‬‬
‫משמחים‪,‬עצובים ומרגשים‪...‬‬
‫קריאת מגילה בבית הכנסת הישן – המחסן של ראובן‪,‬‬
‫בריתות מילה – הסקרנים הזאטוטים מנסים ”לתפוס“‬
‫שורה ראשונה‪,‬‬
‫שמחת תורה – השמחה והריקודים מתוך הלב והנשמה‬
‫אינם פוסקים גם לאחר צאת הלבנה‪.‬‬
‫הזיכרונות רבים‪ ,‬רבים כ“כ‪...‬‬
‫אך ישנה תפילה אחת שאותה אף פעם לא אשכח‪,‬‬
‫תפילת ערב שבת ביום בו הרב עראמה זצוק“ל נרצח‪.‬‬
‫תפילה אדוקה ואמיתית שבוקעת שערי שמים‪,‬‬
‫תפילה מלווה בשירים ובריקודים עם דמעות בעיניים‪.‬‬
‫הרגשות מעורבים וההמון נרגש‬
‫כולם היו שם אפילו הטף‪.‬‬
‫אוחזים בסידור ולא מרפים‬
‫מסתובבים סביב ההיכל נרגשים‪.‬‬
‫הכאב חד וצורב כ“כ‬
‫אך שבת הגיעה וחשוב שנשמח‪.‬‬
‫מהללים את שמו של ה‘ יתברך מתארים את גודל‬
‫תפארתו‪,‬‬
‫אך יחד עם זאת זועקים אליו – שהישועה במהרה‬
‫תבוא‪.‬‬
‫כי מנהיגינו ‪ /‬אבינו האהוב נלקח מאיתנו‬
‫ואנו‪ ...‬יתומים נותרנו‪.‬‬
‫היו שם רבים‪ ,‬כל אחד עם עצמו בתוך בועה פרטית‬
‫אך הרגשנו אחדות אמיתית‪.‬‬
‫הניגודים היו רבים‪:‬‬
‫שמחה ועצב‪ ,‬בכי וריקודים‪.‬‬
‫אנשים יחידים מול אחדות חזקה‬
‫האווירה היתה מאוד טעונה‪.‬‬
‫אך למרות הכל הרגשתי שיחד הגענו לפסגה רוחנית‬
‫ורוממות מאין כמותה‬
‫זו היתה תפילה מיוחדת‪ ,‬קסומה‪ ,‬עם משמעות אדירה‪.‬‬
‫מיה )לוי( טוקר‪:‬‬
‫”‬
‫השביל של מרגלית גרופי ‪:‬‬
‫סביב בית משפחת גרופי היה שביל מפותל )בתור ילדה היה נראה‬
‫ארוך ומרתק(‬
‫ובו המוני כלובים של תוכים בכל הצבעים ומכל הסוגים שמרגלית‬
‫טיפחה‪,‬זוכרת אפילו תוכי מדבר אחד בדרך היה ניתן להאכיל‬
‫אותם ולנסות לדבר איתם‪,‬הם היו עפים ומתיישבים על הכתף‪,‬מידי‬
‫פעם אחד היה בורח ומתעופף במושב‪,‬‬
‫בין לבין היתה גינה עם פרחים צבעוניים וצמחי בושם ריחניים‬
‫עד שהגעתי לפתח הדלת כדי לקרוא לחברתי מיכי היה כבר זמן‬
‫‪12‬לחלחזור הביתה“‪.‬‬
‫ענבל עמר‬
‫ישנו מקום אחד אליו פונה האדם בעת צרה‪,‬‬
‫ישנו מקום אחד בו האדם מודה על הטוב והשמחה‪,‬‬
‫זהו המקום בו בחרנו להיפרד כקהילה‪.‬‬
‫בית הכנסת‪ ,‬המקום המקודש‬
‫בו התכנסנו כאיש אחד‪.‬‬
‫ביומנו האחרון על אדמת המושב‬
‫)פיסת ארץ אליה ליבי נכסף(‬
‫בשבילים מדדים האנשים עם פנים נפולות‬
‫הגענו אט אט‪ ,‬משפחות משפחות‪.‬‬
‫עם תיק על הגב‪ ,‬תינוק בעגלה‬
‫נושאים דגל‪ ,‬נושאים כרזה‪.‬‬
‫הכאב ניכר היה על כולם‬
‫מגדול ועד קטן‪,‬‬
‫תחושת השבר העמוק‬
‫המחנק שהורגש בגרון‪.‬‬
‫חיבוקיי יחידים‪ ,‬חיבוקים במעגלים‪,‬‬
‫שירת שירי נשמה עם החיילים המפנים‪.‬‬
‫ובמרכז ספריי תורה בטלית עטופים‪,‬‬
‫קריאת תפילה ופרקי תהילים‪.‬‬
‫בטקס צנוע נפרדים מהאדמה‪,‬‬
‫מקפלים בהכנעה את דגל המדינה‪.‬‬
‫אך כולנו כאן יחד כאיש אחד‬
‫עומדים מול הבית המיוחד‪,‬‬
‫שמשרה אווירה של בטחון בדרך‪ ,‬בטחון באמונה‪,‬‬
‫שנותן את הכוח לצאת בקומה זקופה‪.‬‬
‫וממנו המשכנו ישר למקום המקודש לעמ"י‬
‫כי הלב זועק‪ ,‬דורש את קרבת האל‪.‬‬
‫יום זה‪ ,‬יום של שבר ואבל כבד – לא היה עוד יום של חול‪...‬‬
‫כי הרגשתי את הרוחניות בכל‪,‬‬
‫את התעלות הנפש וההקרבה‬
‫במלחמתנו על זו האדמה‪.‬‬
‫תוספת לקינות‪ .‬חובר על ידי רבה של אבני איתן‬
‫ספורט בשטח‬
‫טורניר נחל שורק‪:‬‬
‫קבוצת נצר חזני בוגרים הפתיעה השנה בגדול ובעזרת המון רצון ומוטיבציה גבוהה‬
‫נכנסה לסחרור של נצחונות גברה על קבוצות חזקות ואיכותיות והגיע למעמד הגמר‪.‬‬
‫בקרב קשה ומותח עם עידוד רעשני של הקהל הגדול שמילא את ההיכל הפסדנו את‬
‫האליפות בארבע נקודות אך זכינו בסגנות וזהו הישג בהחלט מרשים‪ ,‬יש לנו קבוצה‬
‫בנצר! ויש לנו כבוד!‬
‫שחקנים יקרים תודה על הכבוד האנרגיה שנושבת פה בזכותכם‪ ..‬אלעד כהן‪ ,‬אביחי‬
‫זרביב‪ ,‬יאיר מליחי‪ ,‬איציק שר‪ ,‬עקיבא רינדנאו‪ ,‬אבנר זרמתי‪ ,‬אפריים זרביב‪ ,‬שהם בלוך‪,‬‬
‫אריאל אדרי‪ ,‬יואב זרביב‪ ,‬יונתן ביטון‪ ,‬למאמן איציק כהן ולאוהדים המשוגעים של נצר!‬
‫ממשיכים הלאה ‪:‬‬
‫ביום שני השבוע יתקיים מעמד חשוב ומכובד גמר אליפות טורניר יוליס לבוגרים‪,‬‬
‫ושוב שחקני נצר מביאים לנו כבוד וגאווה‬
‫הבוגרים עלו לגמר ויתמודדו מול נווה דקלים!!‬
‫נצר צעירים הגיעה כמובן לחצי הגמר ואנו בטוחים כי בעזרת עידוד רעשני נזכה סוף סוף‬
‫להחזיר את הגביע הביתה לאחר גלות קשה‪.‬‬
‫ביום זה לציון העשור לטורניר יתקיים הפנניג ענק בגבעת‬
‫וושינגטון ומפגש משפחות הגוש‪.‬‬
‫כולנו נהיה שם! רוצים דאבל השנה וזה בהישג יד!!!!!!!!!‬
‫לנוער שלנו‪ ,‬גאים בכם על הקמת קבוצות הכדורסל‬
‫לטורניר יוליס והכדורגל לטורניר נחל שורק‪ ,‬תודה ליאיר‬
‫עבאדי שהתגייס לעזור‪ .‬עדות שדחפה‪.‬‬
‫משפחת דגורקר‪:‬‬
‫לולי‪” :‬אני זוכרת את השביל מהגן של סימה לכיוון‬
‫דווידי וממשיך עד לנעמה ומגל הדר ישר ישר עד‬
‫הסוף‪ ...‬וגם אם ממשיכים מהגן של סימה לכיוון‬
‫הבית כנסת היה שם פרצה לעלות למאחורה של הבית‬
‫כנסת דרך השיחים‪ ...‬רק של ילדים‪“.‬‬
‫רפאלי‪” :‬אני זוכר את השביל שיוצא מהבית שלנו שמאלה לכיוון בטיטו שתמיד הייתי חוזר דרכו לבית מזהר וסופר משבצות‪,‬גדולות‬
‫כאלה שכילד כמובן שאסור לדרוך על הקוים‪ “.‬אותו שביל עליו למדתי לרכב על האופניים ויודע שאם אני נופל אז רק לצד ימין שם‬
‫יש את הדשא שירכך את הנפילה שלי ואחרי חמש סיבובים אני שם לב שאני כבר פחות פוגש את הדשא ומתמלא שמחה ומאז בכל‬
‫יום הייתי רואה את הדשא ואת השביל ומחייך לעצמי על מה שעברנו יחד‪ ..‬שביל טוב הוא היה‪.‬‬
‫לולי‪” :‬גם השביל מבין הבתים של ממן ותנעמי ישר עד קבוצת הבתים של חנה כהן‪ ,‬הילברג‪ ,‬חדד‪ ,‬והבוטקה האחורי של החיילים‪....‬‬
‫שם עשינו את המחנ‘ה שלנו‪“.‬‬
‫אמא‪” :‬אני זוכרת את השביל מהבית שלנו אל הבית של ציונה חדד‪ ,‬הוא היה צר ומתעגל ופתאום הופך לכניסה רחבה ומסודרת‬
‫עד הבית שלה‪...‬אני מתגעגעת לביקורים השבועיים אצל חברה טובה שהשביל הוביל אותי אליהם‪“...‬‬
‫אבא‪” :‬אני לא זוכר שם שביל הייתי הולך בעצימת עיניים‪“.‬‬
‫לולי‪” :‬חח אבא בטח שאתה זוכר! השביל שהוביל אותך מהמועדון החדש דאז לרחבת בית הכנסת ומשם בדרך הבייתה נתמך ע“י‬
‫ביתך הקטנה כשאתה מבושם קלות ממסיבת פורים שנערכה באותה העת‪“.‬‬
‫‪13‬‬
14
15
‫סניף בשטח‬
‫סנניף‬
‫חניכים יקרים ה‘ עמכם!‬
‫חניכים יקרים‪ ,‬ה‘ עמכם!‬
‫אנחנו כבר ממש בעיצומו של החופש‪ ,‬וסוף סוף מתקרבת הפעילויות הסניפיות‪.‬‬
‫בשבועיים הקרובים נתחיל בפעילות הסניפיות‪ .‬אז תרשמו לפניכם‪:‬‬
‫יום שני ‪ 3.8‬י“ח אב‪ -‬חפש ת‘מדריך מטורףףף בביג באשדוד‪-‬כולל ארוחת ערב! יוצאים בשעה ‪ ,16:00‬עלות‪ 20 -‬ש“ח‬
‫יום שלישי ‪ 4.8‬י“ט אב‪ -‬מאסטר שף סניפי כיפי בסניף בשעה ‪ .18:00‬עלות ‪₪ 10‬‬
‫שבוע אחר כך‪ -‬יציאה למחנות!!‬
‫השבט של שירה ותהילה‪ -‬יער עופר‪ 8-10.8 ,‬כ“ד‪-‬כ“ה אב‬
‫השבט של נעם דגורקר‪ :‬יער עין זיתים ‪ 9-11.8‬כ“ד‪-‬כ“ו אב‬
‫השבט של נועם ושני‪ :‬יער עופר ‪ 10-13.8‬כ“ה‪-‬כ“ח אב‬
‫השבט של יוסף ובעז‪ :‬מחנה נודד בהרי ירושלים‬
‫‪ 10-13.8‬כ“ה‪-‬כ“ח אב‬
‫לו“ז שבת‪:‬‬
‫‪ - 17:20‬מפקד‬
‫‪ - 17:30‬מנחה‬
‫ פעולות‬‫‪- 18:50‬סיום פעולות‬
‫רחל פרץ‪:‬‬
‫מעבירי פעולות‪:‬‬
‫ניצנים בנות‪ :‬תהילה ושירה‬
‫מעפילים בנות‪ :‬שני ונועם‬
‫ניצנים בנים‪ :‬נעם‬
‫הרא“ה בנים‪ :‬בעז ויוסף‬
‫שבת שלום!‬
‫אוהבים אתכם‪ ,‬מעונה וכל צוותשע“ה‬
‫זכרון מתוק וטעים במיוחד‪ ,‬אחד מהיפים והרבים שהיו לנו ודי מהאחרונים‪ ...‬שוק האיכרים הראשון בנצר חזני‪ ,‬לכבוד חג‬
‫השבועות‪ .‬שוק קטן ומיוחד‪ ,‬שלנו ומשלנו‪ ...‬תוצרת עצמית מלאת ניחוחות‪ ,‬צבעים וטעמים‪ .‬קפה ‪ -‬קונדיטוריה "נצ"ח"‪ :‬עוגות‬
‫ועוגיות‪ ,‬קפה שחור או הפוך‪ ,‬תה או לאטה‪ ...‬מה שתרצה‪ ...‬שוק ססגוני ומלא שמחת חיים‪ .‬והטנא לעת ערב מתמלא במבחר‬
‫טעמים מתוקים ומלוחים‪ ,‬מזרח ומערב‪ ,‬עוגות שמרים וגבינה‪ ,‬ריבות סחוג וקובנה‪ ,‬חטיפים תוצרת הודו עם נגיעה פרסית‬
‫)כי אצלנו בנצר‪ ,‬הכל אפשרי‪ (...‬ארוחת ערב לילדים פיצה‪ ,‬פלאפל וסתם חומוס בפיתה‪ .‬וכמובן פרחים לעטר את שולחן‬
‫החג הקרב ובא‪ .‬בסופו של יום הטרקטור לבש חג עם הילדים לבושי לבן וראשיהם עטורים‪ ,‬יצאו לחלק "בכורים" מפרי‬
‫אדמתנו הברוכה לכל משפחה ומשפחה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫¿‪¸¿µ¶ÇÅ‬‬
‫זמני תפילות בימי החול‬
‫נצר חזני תשע"ה‬
‫‪³ÈÇÃ‬‬
‫‪¹¸Ç¯É‬‬
‫½‪³¶ÃÈ‬‬
‫פרשה‬
‫תאריך‬
‫מנחה‬
‫ערבית‬
‫מטות‪-‬מסעי‬
‫כ"ה תמוז ‪ -‬ב' אב‬
‫‪19:35‬‬
‫‪20:10‬‬
‫‪¹»¶»È‬‬
‫‬
‫½‪»¯±¸¶¸»Å‬‬
‫דברים‬
‫ג' אב ‪ -‬ט' אב‬
‫‪19:35‬‬
‫‪20:10‬‬
‫‪¶ÇÆ‬‬
‫‬
‫‪¾´Ç´²¸¿Á¿Å‬‬
‫ואתחנן‬
‫י' אב ‪ -‬ט"ז אב‬
‫‪19:25‬‬
‫‪20:00‬‬
‫¶´‪ÉÆ‬‬
‫‬
‫¯‪»¯¸Ç¯¸Ç²‬‬
‫עקב‬
‫י"ז אב ‪ -‬כ"ג אב‬
‫‪19:25‬‬
‫‪20:00‬‬
‫ראה‬
‫כ"ד אב – ל' אב‬
‫‪19:10‬‬
‫‪19:50‬‬
‫‪Æ»°‬‬
‫‬
‫¯»½‪Ƹ»´½È¸À‬‬
‫שופטים‬
‫א' אלול ‪ -‬ז' אלול‬
‫‪19:10‬‬
‫‪19:50‬‬
‫‪À¶¿Ã‬‬
‫‬
‫‪¸¯°°‬‬
‫כי‪-‬תצא‬
‫ח' אלול ‪-‬י"ד אלול‬
‫‪19:00‬‬
‫‪19:40‬‬
‫‪Ǹ¯¸³¸»¸°‬‬
‫כי‪-‬תבוא‬
‫ט"ו אלול ‪ -‬כ"א אלול‬
‫‪18:45‬‬
‫‪19:25‬‬
‫ניצבים‬
‫כ"ב אלול ‪ -‬כ"ח אלול‬
‫‪18:45‬‬
‫‪19:25‬‬
‫‪ ¹É´»Á³°‬‬
‫½·´‪ ¸ÁÀ½É‬‬
‫¯‪°¸°‬‬
‫‪¼¸Ç°²‬‬
‫‬
‫‪²´²¸°Ç°‬‬
‫´¯‪¾¿¶É‬‬
‫‬
‫·´‪»¯¸°¯ÇÆ‬‬
‫‪°ÆÁ‬‬
‫‬
‫·´‪¸¶¸½ÁÇÆ‬‬
‫‪³¯Ç‬‬
‫‬
‫·¿¿‪³¸¿°¼´¯°‬‬
‫*** תפילת שחרית בשעה ‪ 6:00‬החל מ‪:‬א' אלול בשעה ‪*** 6:15‬‬
‫½´‪„±³É¸º²Á³°´¶¼´Ç·¾±¸¯»¸±°¼¸¿°³»º¼¸¿½µ‬‬
‫‪¼¸¿·Æ¼¸¶¯¶´»È»¯»³ÈÆ°°°É°È»º‬‬
‫½‪¸»¶³»É¸¯Ç¶¯Ä´°¸È°³»³¯Å¸ÈÉ°È°³»¼¸¯É½¯»È³¶ÃÈ‬‬
‫‪¸Ç²¯ÉÇï»°ÇÁ°¸Á¸°Ç¼´¸²Á¸´¿¸È³»ÁÁ¸²´³»´ÉǶ¯³¶ÃȽ¼Á‬‬
‫לו"ז לתפילות תשעה באב‬
‫)באם לא נזכה עד אז‪(...‬‬
‫ביכ"נ נצר חזני שבת פרשת דברים‬
‫‪19:25‬‬
‫‪7:30‬‬
‫‪8:00‬‬
‫‪13:15‬‬
‫‪17:00‬‬
‫‪20:33‬‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫לימוד שפת אמת‬
‫שחרית‬
‫מנחה גדולה‬
‫מנחה קטנה‬
‫שיעור‬
‫ערבית )‪10‬דקות לאחר יציאת השבת(‬
‫קריאת מגילת איכה‬
‫קינות‬
‫יום ראשון – צום ט' באב‬
‫‪ 7:30‬תפילת שחרית‬
‫קינות‬
‫‪ 19:15‬מנחה‬
‫‪ 20:00‬ערבית‬
‫קידוש לבנה‬
‫‪ 19:44‬תחילת הצום בשבת‬
‫‪ 20:10‬צאת הצום‬
‫שבת עשור‬
‫ב‪ 15.8-‬ל באב‪.‬‬
‫מוזמנים להזמין משפחות מנצר‬
‫חזני שהתגעגעתם אליהם‪.‬‬
‫בשבת זו נערוך סעודה שלישית‬
‫משותפת‪ ,‬ייערכו שיחות לילדים‬
‫ולנוער‪ ,‬עם דמויות משמעותיות‬
‫מהגוש ולימוד קהילתי לילדים‪,‬‬
‫ילדות‪ ,‬הורים‪ ,‬סבים וסבתות‪,‬‬
‫בבית הכנסת‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫בנים‬
‫מיני נוער בשטח‬
‫טל שמיר‬
‫את נצר חזני אני זוכר היטב כמושב מבוסס בגוש‪ ,‬כאשר חלפנו ברחוב‬
‫הראשי וגלשנו עם ג'יפ הסיור לכיוון החממות‪ .‬אנשים יקרים וחמים‬
‫שתמיד דאגו לנו המילואימניקים‪.‬‬
‫כשנכנסתי לראשונה לנצר חזני "החדשה"‪ ,‬חשתי באותה חמימות‪,‬‬
‫משפחתיות וחיבור לאדמה‪ .‬פגשתי את הנערים הצעירים שסיפרו לי‬
‫על היישוב החדש אליו הגיעו‪ ,‬לקחו אותי לסיור אל המקומות שלהם‬
‫וביקשו לעצמם מקום אותו יבנו בידיהם‪ .‬קבענו יחד שיהיה זה תהליך‬
‫ושהעשייה הינה באחריותם ובמסגרת ההחלטה שלהם עד כמה הם‬
‫מוכנים להתחייב ולעשות‪ ,‬כך גם היה‪.‬‬
‫הנערים תכננו מקום ישיבה משלהם בו יוכלו להפגש בשבתות‬
‫ובערבים בהם הם יחד‪ ,‬להשקיף על המושב והשדות המקיפים אותו‪.‬‬
‫את הספסל בנינו מצמיגים ובוץ‪ ,‬תוך הקפדה על בנייה העושה שימוש‬
‫בדברים שאנשים זנחו או זרקו ומוטלים בחצר כאבן ללא הופכין‪.‬‬
‫במהלך הבנייה שוחחנו על המושב‪ ,‬החלומות‪ ,‬לימודים ואירועים‬
‫משמעותיים )יוליס לדוגמה(‪ .‬למדנו יחד לתכנן ולבנות ולבסוף גם‬
‫ניסינו את כוחנו בהקמת רשת צל עצומה‪.‬‬
‫היה לי לעונג ולכבוד לעבוד עם בניכם היקרים‪ ,‬מקווה שיצא לנו‬
‫להפגש שוב‬
‫תודה‬
‫לאיתיאל בשארי‪ ,‬בנימין יעיש ואהד טוקר‬
‫בהדרכת יוסף יעיש על סידור בית המדרש‬
‫כל הכבוד!‬
‫הציבור מתבקש לשמור על הסדר!‬
‫תודה רבה‬
‫למנחם תנעמי‬
‫שהעביר לנו מסעון אופניים מהמם!‬
‫המיני נוער‬
‫‪18‬‬
‫בנות‬
‫מיני נוער בשטח‬
‫צופית דגורקר‬
‫חוזרות לתחושות‬
‫לפני עשר שנים היינו בנות שלוש‪.‬‬
‫"אם הייתי בגוש עכשיו‬
‫כבר הייתי יודעת לגלוש"‪.‬‬
‫אנחנו מסתכלות בתמונות‬
‫ומבינות בתחושת עצבות‬
‫שיש כאלו שלא זוכרות כלום‬
‫ואיך הרגיש להיות שם בפשטות‪,‬‬
‫בלי הסיפורים‪ ,‬ובלי כתום של מאבק‬
‫ואיך זה מרגיש לגדול ולרוץ‬
‫בין שבילים של חול מאובק‪.‬‬
‫אז לפי התמונה כל אחת רשמה לעצמה‬
‫מה היא רואה ואת מה שלא היא משלימה‪:‬‬
‫"אני רואה הרים של חול ואותי על סבתא שלי‬
‫כמו תמיד אני רוצה לברוח ולגעת בגלים בעצמי"‬
‫"אני רוצה שהילדה שלי גם תחייך מאושרת‪,‬‬
‫שלהסתכל על הצלם תהיה הפסקה מעצבנת‬
‫ממשחק עם אח גדול בתופסת"‬
‫"אני משחקת בארגז החול הגדול‬
‫שבגוש בעצם הקיף את הכל‬
‫לא יודעת הרבה‪ ,‬חוץ משזה נראה כיף"‬
‫"ואני רק רציתי בים להתקרצף‪.‬‬
‫אמא אומרת שמאחוריי זה המלון של הגוש‬
‫וביד יש לי מים לשתות ורוח לחוש"‬
‫"אני עומדת עם צמה שדודה שלי קלעה‬
‫ומאחורי יש ספריית קודש‪,‬‬
‫שעם סבא וסבתא עברה את כל המסע"‬
‫ואחרונה חביבה נזכרה שהתמונה בגינה שאבא טיפח‬
‫"ולמרות שמסביב קצת עצוב‪ ,‬דאגו שיהיה לי שמח"‪.‬‬
‫בנות החטיבה של נצר החדשה‪,‬‬
‫התגבשו לידי קבוצה ועשו השבוע‬
‫ביום שלישי פגישה‪.‬‬
‫לכבוד תשעת הימים היינו טיפה‬
‫רציניות‬
‫אכלנו‪ ,‬ראינו סרטים על הגוש‬
‫וסיפרנו חוויות‪.‬‬
‫העלון של נצ"ח בשטח התחיל‬
‫בסניף‪ ,‬הוא היה של הנוער‪ .‬אז‬
‫היום‪ -‬החלטנו להוסיף קצת אווירה ועניין‪ ,‬לעשות לו כתבות צעירות‬
‫ולהוסיף באופן ספציפי משהו שיהיה לנו כיף לקרוא )ואולי גם לכם(‪.‬‬
‫אז ראשונה תעלה לבמה נעם צרור המדהימה‪:‬‬
‫במפגש עם צופית כל ילדה הביאה תמונה שלה מהגוש והייתה צריכה‬
‫לתאר מה קרה באותו הזמן‪ .‬לכולן היה קשה לכתוב ורק הפתק שלי יצא‬
‫ארוך‪ ,‬כמו תמיד אני חופרת במאמרים‪ .‬אבל הפעם הרגיש לי שזה לא‬
‫חפירות‪ ,‬אלא רגש חזק‪ .‬צורך להביע את הדעה שלי על מה שהרגשתי‬
‫לגבי הגוש וראיתי בסרט "משחק ביתי"‪ .‬היו בסרט כמה קטעים שהיו‬
‫בעיניי קצת מוזרים‪ ,‬אך מאוד מיוחדים‪ .‬הקצינים באו לבית משפחת תנעמי‬
‫ורותי חיבקה אותם ואמרה‪" :‬אין לי‬
‫שום טיפת כעס עליכם‪ ,‬אבל למה‬
‫אתם עושים את זה‪ ,‬תחשבו על זה‪".‬‬
‫ואני חושבת שבמקומה הייתי מעיפה‬
‫אותם מהבית ולא מסכימה לצאת‬
‫מהבית שלי‪ .‬אני לא מבינה איך היא‬
‫לא כועסת ואפילו מחבקת אותם‪ .‬ואז‬
‫החיילים נכנסו לבית משפחת טוקר‬
‫והם כיבדו אותם באוכל ושתייה‪ ,‬ואני‬
‫מתחרפנת‪ .‬איך הם יכולים? אני רוצה‬
‫לצעוק להם מגרשים אתכם מהבית!‬
‫ואז נזכרתי במשהו שהיה מחוץ לסרט‬
‫והדהים אותי לא פחות‪ ,‬כשאריאל‬
‫שרון נפטר ושאלתי את אמא שלי‬
‫אם היא שמחה‪ .‬היא ענתה לי ‪":‬חס‬
‫וחלילה‪ .‬אריאל שרון עשה טעות‪ ,‬אך‬
‫אסור להתעלם מהדברים הגדולים‬
‫שהוא עשה‪ .‬וכן‪ ,‬אל תשכחי שהוא‬
‫זה שהקים את הגוש‪ ".‬ואני שהייתי כל כך קטנה בגירוש ושמחתי כשהוא‬
‫נפטר‪ ,‬לא הבנתי איך היא מסוגלת להיות עצובה‪.‬‬
‫ועכשיו הבנתי משהו‪ .‬לכל קהילת נצר חזני יש לב ענק שמפנה מקום לכל‬
‫אחד ואחת בעולם‪ .‬ולא פוסל אף אחד גם אם הוא גירש אותו מהבית‪,‬‬
‫ועשה טעות כלשהי‪ .‬מבחינתי זה מדהים לראות דבר כזה‪ ,‬כי אין אותו בכל‬
‫מקום‪.‬‬
‫תמיד שואלים אותי מה אני זוכרת מהגוש ואני רב הזמן לא זוכרת הרבה‪.‬‬
‫בכל זאת הייתי בת ‪ ,3‬והדבר היחיד שידעתי זה שעל הבית לא מוותרים‪.‬‬
‫ואחד הדברים היחידים שאני זוכרת זה המבטים‪ .‬היו מבטים שגרמו לי‬
‫לשמוח והיו מבטים עצובים אבל מלאים בתקווה ורצון‪.‬‬
‫פעם שמעתי הרצאה של מישהו מתל קטיפא‪ .‬הוא סיפר שאף אחד לא‬
‫האמין שיהיה את הגירוש‪ ,‬ושכולם חשבו שהכל סתם שמועות‪ .‬רק ברגע‬
‫האחרון‪ ,‬ממש כשהגיעו החיילים‪ ,‬הבינו שאכן השמועות נכונות‪ .‬כל כך‬
‫עצוב היה לראות בסרט את הבכי הבלתי‬
‫פוסק אך היו פעמים שבהם ראיתי איך‬
‫נלחמתם על הבית ולא וויתרתם עד הרגע‬
‫האחרון‪ .‬וזה הרגע שאני לוקחת כמשפיע‬
‫ומייצג בכבוד קהילה מדהימה שמקבלת‬
‫כל אחד איך שהוא‪ .‬אני חושבת שהגירוש‬
‫זה אחד מהדברים שהפך אותנו לקהילה‬
‫כל כך מאוחדת ומיוחדת‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ .‬יש לנו‬
‫אחלה קהילה!‬
‫‪19‬‬
‫יש מקום‬
‫יהורם גאון‬
‫מילים‪ :‬עמוס אטינגר‬
‫לחן‪ :‬דובי זלצר‬
‫יש מקום רחוק אחרי הים‬
‫שם החול לבן‪ ,‬הבית חם‬
‫שם השמש מאירה מעל‬
‫את השוק‪ ,‬הרחוב והנמל‬
‫הבית שם‪ ,‬אחרי הים‬
‫אני זוכר בליל שבת הנר דולק‬
‫ואבי מביט‪ ,‬מביט בי ושותק‪.‬‬
‫זה מקום רחוק‪ ,‬מקום נפלא‬
‫שם מכל חלון שומעים תפילה‬
‫בחצר הבית אם ובת‬
‫בתנור אופות חלות שבת‬
‫הבית שם‪ ,‬אחרי הים‬
‫את העיניים של אבי שם לא אשכח‬
‫איך מביט‪ ,‬מביט אל המזרח‪.‬‬
‫זה מקום אשר נשאר רחוק‬
‫בלי שירי שבת‪ ,‬תפילה וצחוק‬
‫סמטאות צרות מול ים גדול‬
‫ובתים ריקים בוכים בלי קול‬
‫הלב עוד שם אחרי הים‬
‫אני שומע קול תפילה מבית ריק‬
‫יש מקום אשר נשאר נשאר הרחק‪.‬‬
‫לכל מקום אשר אליו אברח‬
‫ישנו מקום שלא שלא אשכח‬
‫אותו תמיד אשא עימי בלב‬
‫יש מקום אותו אני אוהב‪.‬‬