תשס"ח
בס"ד בס"ד ¬¸£¢ ¸§¬¡¶·«§¶£¬ª j¶°k הסתכלות�חינוכית�בין�אמונה�לנפש�היום�אתמול�ומחר כה'�באדר�התשס"ז�� גיליון�אלקטרוני�מס'�9 גיליון�אלקטרוני�מס'�9 כה'�באדר�התשס"ז�� גיליון אלקטרוני מס’ 42 הסתכלות�חינוכית�בין�אמונה�לנפש�היום�אתמול�ומחר ט”ז תמוז התשס“ח הסתכלות חינוכית בין אמונה לנפש היום אתמול ומחר פרשת פנחס מקל חובלים ומקל נועם הלכה מוזרה תופסת את מקומה בשו”ע (סוף סימן תקנא) בהלכות בין המצרים: צריך ליזהר מי”ז בתמוז עד ט’ באב שלא לילך יחידי מד’ שעות עד ט’ שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט) ולא יכו התלמידים בימים ההם השו”ע מזהיר שלא להכות את התלמידים בימי בין המצרים. שתי שאלות לפחות מעלה הלכה זו .1 :ומה בשאר ימים – מותר להכות? צריך להכות? .2אם יש מקום להכות את התלמידים בשאר ימים ,מדוע אין מקום לשיטה חינוכית זו בימי בין המצרים? ניתן לפתור את כל העניין בכך שסכנה יש בימים אלו ,ואין אנו מעוניינים להכניס את עצמנו ב”קום עשה” לסיטואציה שיש בו סכנה .אולם הדברים מקבלים מימדים אחרים לגמרי לאור דבריו הקצרים של הרב קוק בפתגמו לחודש תמוז: מבין המצרים נגאל עם על ידי מורים חמושים בגבורה רוחנית שאינם צריכים למקל חובלים מקור הביטוי ‘מקל חובלים’ הוא בנבואתו של זכריה (יא): וָ ֶארְ ֶעה ֶאת צֹאן ַה ֲהרֵ גָ ה לָ כֵ ן ֲענִ ֵּיי ַה ּצֹאן וָ ֶא ַּקח לִ י ׁ ְשנֵ י אתי ח ְֹבלִ ים אתי נ ַֹעם וּ לְ ַא ַחד ָקרָ ִ ַמ ְקלוֹת לְ ַא ַחד ָקרָ ִ וָ ֶארְ ֶעה ֶאת ַה ּצֹאן הגמ’ במסכת סנהדרין (כד ע”א) מבארת את זהותם של שני מקלות אלו: אמר רבי אושעיא מאי דכתיב ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה ,חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. מפרש רש”י: מחבלים -בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני ארץ ישראל נוחין יחד ,ומעיינין יחד ,ומתקן זה את דברי זה ,והשמועה יוצאה לאור. מה שעולה מתוך כל המקורות הללו הוא שישנן שתי הנהגות לאורן מנהיג הרועה את צאנו :האחת ,מקל חובלים, שייכת לבבל – לגלות ,והשניה ,מקל נועם ,שייכת לארץ ישראל .בכל אחד מהמקרים מדובר על מקל ,מקל היכול לשמש להוראת הדרך אך יכול גם להעניש במידת הצורך. מדוע בבבל מנהיג מקל חובלים? מדוע בבבל תלמידי חכמים מחבלים זה לזה? התשובה לכך נעוצה בהגדרתם של חז”ל (שבת קמה ע”ב), כי תלמידי חכמים שבבבל אינם בני מקומם .השלכות רבות ישנן לכך שאדם חי מחוץ למקום הטבעי שלו :הוא אינו מתנהג בחופשיות ,הוא חש כי חסר לו משהו ,הוא אינו יכול להביע את עצמו בצורה רגילה וטבעית לו ,הוא עסוק בהישרדות ובבחינה מתמדת של מעמדו מול בעל המקום, ועוד .במקביל ,אם נבחן את גורמיה ואת תוצאותיה של ההכאה ,נראה כי הם מורכבים ביותר .ההכאה עלולה לנבוע מתסכול של המחנך מחד גיסא או רצון להביא לתוצאות מיידיות מאידך גיסא ,תוצאות שאינן בהכרח מקדמות את תהליך הבניין העצמי של הילד .אולם יחד עם זאת יש מקום להכאה ,או ליתר דיוק – לענישה בצמתים מסוימים ,כשהיא אינה נובעת מ”לחץ” פנימי של המחנך להצליח ,ולא מרצון לכופף את הנפש ולהביא אותה אל התוצאות הרצויות. היכולת להבחין בין שני סוגי ההכאות הללו ,הינה מסובכת ביותר ,ולעיתים ניתן לראות את תוצאותיה בשלבים מאוחרים יותר .דוגמה לתהליך כזה ניתן לראות באקורד הסיום של תקופת נבואתו של אליהו הנביא. מעמד מרשים התקיים בהר הכרמל ,שם הגיע כל העם לכדי ההכרזה העליונה“ :ה’ הוא האלוקים ,ה’ הוא האלוקים” .היה מקום לצפות כי סוף הדרך הגיע – העם מלא אמונה .אולם לא כך היו פני הדברים – אליהו מגלה כי הוא המבוקש מספר אחת בממלכה ,ועליו לברוח .הוא מגיע אל הר חורב ,הוא הר האלוקים ושם אומר לקב”ה דברים חריפים על עם ישראל (מלכים א יט): אתי לַ יהֹוָ ה ֱאל ֵֹהי ְצ ָבאוֹת ִּכי ָעזְ בוּ ֹאמר ַקנּ ֹא ִק ֵּנ ִ וַ יּ ֶ שרָ ֵאל ֶאת ִמזְ ְּבח ֶֹתיךָ ָהרָ סוּ וְ ֶאת נְ ִב ֶיאיךָ ְברִ ְיתךָ ְּבנֵ י יִ ְ ׂ ָהרְ גוּ ֶב ָחרֶ ב וָ ִא ָּו ֵתר ֲאנִ י לְ ַב ִּדי וַ יְ ַב ְק ׁשוּ ֶאת נַ ְפ ׁ ִשי לְ ַק ְח ָּת ּה. ובמדרש הרחיבו חז”ל את הדיאלוג הזה בשני כיוונים משלימים: אמר לו הקדוש ברוך הוא בריתי שמא בריתך ואת מזבחותיך הרסו אמר לו מזבחותי שמא מזבחותיך ואת נביאיך הרגו בחרב אמר לו נביאי ואת מה איכפת לך אמר לו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה תא חמי מה כתיב תמן ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים מה הוא רצפים אמר רבי שמואל בר נחמן רוץ פה ,רצוץ פיות בכל מי שאמר דילטורייא על בני (שיר השירים רבה פרשה א לח) וכשאמר הקב”ה לאליהו מה לך פה אליהו ,היה לו לאליהו לומר לפני הקב”ה :רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו רצונך בעולם .ולא די שלא אמר כן ,אלא אמר: קנא קנאתי לה’ אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו’ .מיד התחיל הקב”ה לדבר עם אליהו דברי תנחומין ,ואמר לו :כשנגליתי ליתן תורה לישראל לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת שהן רוצין בטובתן של ישראל ,שנאמר :ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה’ והנה ה’ עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה’ לא ברוח ה’ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה’ ואחר הרעש אש לא באש ה’ ואחר האש קול דממה דקה וגו’ .מה עשה הקב”ה? המתין לו לאליהו שלש שעות ,ועדיין הוא עומד בדבריו הראשונים ,ואמר עוד פעם שנית :קנא קנאתי לה’ אלהי צבאות וגו’ .באותה שעה אמר הקב”ה לאליהו לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו’ ...ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך ,ומה שיש בדעתך אין אני אוכל לעשות( .תנא דבי אליהו זוטא פרק ח) במעמד זה אליהו מתגלה בכאבו הגדול על כך שהעם אינו הולך בדרך ה’ ודבק בו ,אך האם הדרך להביא את העם לידי כך היא דרך הכאה? אומר על כך המלבי”ם: הראה לו כי במחנה רוח ורעש ואש אין ה’ בם רק בקול דממה ,וממנו ילמדו שלוחיו ונביאיו בל יסערו סער בל ירעישו רעש ובל יבעירו אש ,כמו שעשה אליהו בקנאתו לה’ צבאות שעצר את השמים ושחט את נביאי הבעל ,כי ה’ ישלח את נביאיו שיבואו אליהם בקול דממה ,וימשכו את העם בעבותות אהבה ובדברים רכים אכן ,בדרך כלל ההכאה הבא מתוך סערה ,רעש ואש פנימית, אינה נושאת תוצאות טובות וראויות .על כן דורשים חז”ל כי בבבל – בגלות – בה אין יכולת לחיות ולפתח חיים ישראליים עצמיים כבני מקומם ,קשה להבחין בשורש האחד של כל הדעות ,בשל כך הלומדים “קשין זה לזה” ,ואף ההנהגה החינוכית עושה שימוש בכלים שיש בהם משום כבישת כוחות החיים וכיפופם ,המשיגים תוצאות מעשיות ,גם אם החיים הפנימיים-העצמיים אינם נבנים מהם .אולם בארץ ישראל ,ארץ החיים שלנו ,וקרקע הצמיחה העצמית שלנו, ניתן להבחין בשורש החיים האחדותי שלנו ,והלומדים “נוחין יחד ,ומעיינין יחד ,ומתקן זה את דברי זה” ,ובשל כך אף ההנהגה החינוכית יכולה לפנות אל כוחות הנפש והחיים ולהצמיח אותם באופן ישר ,אמיתי ,מלא אמון ואמונה. גם אם יתכן במהלך תקופת הגלות (=כל ימות השנה) לנקוט בדרך הנהגה של מקל ,ולדעת כי לא נורא אם בפועל יהיה זה מקל חובלים ,הלא כאשר מדובר על הנהגה החינוכית בשעת היציאה מהגלות ,שעה שעלינו לתקן את סיבת החורבן (=ימי בין המצרים) ,אסור לנו לאחוז במקל החובלים. אל התוצאות החינוכיות בתקופה הרת גורל זו ניתן להגיע אך ורק בגבורה רוחנית שיסודה בסבלנות היודעת את סוד הצמיחה האיטית ועמוקת האמון בחיים( .הדברים מבוססים על ספרו של הרב עוזי קלכהיים זצ”ל ‘באר מגד ירחים’) חן חלמיש התחברות�למהות רח'�הפסגה��,5בית�אריאל�ירושלים�.טל�02�6416645�.פקס02�6416637�. קנאות ושלום “או צל”ש או טר”ש” – משפט זה מתמצת את מעשהו של פנחס .מן הסתם היינו יכולים לשמוע את השיחה הבאה ,שהתרחשה מיד לאחר מעשה פנחס: כל הכבוד! איזה מעשה של גבורה והקרבה! אדם הנאמן לעקרונותיו עד הסוף ופועל בלא רתיעה ,וכל זאת על מנת לשמור על כבוד שמים וכבודם של ישראל!”“ – .מה פתאם? הרי הוא חמום מח שאינו שולט במעשיו .הוא אינו עושה שום חשבון ,ומעשים כאלה מביאים לחורבן והרס .הראיה – הסנהדרין לא הורו לעשות כן!” האמת היא ,ששיחה מעין זה יכולה להתרחש גם בתקופתנו ,ביחס לאירועים שונים המעוררים ויכוחים בנושא זה. מה גורם למעשה להתאפיין בכזאת קיצוניות ,וכיצד נדע איפוא מהו המעשה הראוי לכל שבח או לכל גינוי? במסכת סנהדרין (פב ע”ב) ,מספרים לנו חכמים על תגובת השבטים למעשהו של פנחס: התחילו שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל. על כך כותב הרב קוק (עולת ראיה ח”ע עמ’ שצד): כי מה שקנאים פוגעים בו הוא דוקא קנאים המכוונים בטהר הכונה לשם שמים ,וא”כ אמרו שזה שפיטם אבי אמו עגלים לע”ז ,איך אפשר שתהי’ קבועה בנפשו קנאה אמתית בענין ע”ז ובת אל נכר ,אלא ,שודאי תכונות רעות שמצד גזע אמו ,גרמו לו שיהי’ נהנה ממעשי הרציחה, ח”ו ,ואפילו אם מכוין גם לשם שמים .אבל הקב”ה יחסו והודיע לכל ,שטבעו של פנחס הוא כטבע זקנו אהרן הכהן ,הטוב ואהוב לכל ,רודף השלו’, ובודאי רחוק מרציחה ,והי’ מעשהו זה נגד טבעו ורק לשם שמים. לאור דברים אלו ,יובן הדגש שמדגיש הכתוב“ :בקנאו את קנאתי בתוכם” ,דווקא מתוך היותו אוהב ישראל, עשה את מעשהו .הגרי”ם חרל”פ מוסיף ואומר (מי מרום): לא היה שום ענין של פירוד ,כי אם אדרבא ,דוקא מתוך גודל אהבתו לישראל להשיב את החמה של הקב”ה מעליהם קינא את קנאת ה’ כוונה שלמה טמונה הייתה במעשהו של פנחס ,על כן ניתן לייחס את קנאתו לה’: שהיתה הקנאה בשביל כבודי לבד לא לאמצעות שום דבר זולתו ,וזו היא מצוה שלימה אשר יתרצה ה’ בה, יותר מכל אשר יעשה האדם( .אור החיים) ביאורם של דברים :הקנאה והחמה עלולות לנבוע מתוך שנאה ומשטמה ,עד כדי כך שהיא כובשת את האדם ואין הוא שליט במעשיו .אולם החמה האלוקית היא אחרת לגמרי ,היא נובעת מתוך מגמה להסיר את “הסיבות המאפילות את החיים” (עו”ר ח”א עמ’ רטו), ועליה נאמר“ :בשר ודם חימה כובשתו ,אבל הקב”ה כובש את החימה ...בשר ודם קנאה כובשתו אבל הקב”ה כובש את הקנאה” (בראשית רבה פר’ מט אות ח) .אור חיים הק’ אומר ,כי הכתוב מלמדנו על קנאתו של פנחס שהיתה כקנאה האלוקית – בעלת מגמה טהורה ונשלטת. למדרגה כזו לא ניתן להעפיל אלא לאחר עבודה גדולה של זיקוק המידות: צריך לזקק את מדת הקנאה ,כשהיא באה אל גבול הקודש ,שתהיה קנאת ד’ נקיה .ואם אי אפשר על פי רוב בלא צחצוחים של חולשת בשר ורוח ,מכל מקום צריכה הבקורת העצמית לברר את בסיסה העקרי שלא יהיה קנאת איש מרעהו ,המביאה רקב עצמות, כי אם קנאת ד’ ,הנותנת לבעליה ברית שלום( .מוסר הקודש עמ’ רמד) הזיקוק נובע מעדינות האבחנה בין קנאה טהורה לזו המביאה לרקב עצמות! מקורו של ביטוי חריף זה במסכת שבת (קנה) ,שם נאמר“ :כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין” -משמע ,אם הקנאה נעוצה בחשבונות אישיים ,היא אוכלת את האדם מבפנים, עד כדי התמוטטות גופנית מוחלטת .אשר על כן יש להיזהר מאד: מהכעס הרתחני ,המערבב את הדעת ,ופוסל את התחברות�למהותשל האדם ,היחידי והציבורי. כל היתרונות הגדולים רח'�הפסגה��,5בית�אריאל�ירושלים�.ט התחברות�למהות רח'�הפסגה��,5בית�אריאל�ירושלים�.טל�02�6416645�.פקס02�6416637�. כשרואים אנו איזו כתה או מפלגה מדברת תמיד את דבריה בכעס ,הרי לנו סימן ,שאין לה דעת, שאין לה תוכן במה למלא את הריקניות שבה, והיא כועסת על עצמה באמת ,אלא שהאיגואיזם בא ומכריח אותה להטיל את הארס של כעסה על אחרים( .שם) בעקבות מעשהו זוכה פנחס לברכה הבאה“ :הנני נותן לו את בריתי שלום” .על כך דרשו חכמים“ :בדין הוא שיטול שכרו” (במדבר רבה פר’ כא אות א) .דרשה זו באה להדגיש עד כמה גדול ערכה של עבודת המידות, שבעטיה בלבד ניתן להגיע לטהרת הכוונה במעשה כזה ,ובעקבותיו לשכר שאינו בבחינת נהמא דכיסופא (על פי ‘מי מרום’). אולם ,מדגיש הנצי”ב (העמק דבר) כי ברית השלום אינה בגדר שכר בלבד ,אלא מהווה שיקוף של עומק מעשהו של פנחס: כי טבע המעשה שעשה פנחס להרוג נפש בידו, היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אח”כ ,אבל באשר היה לשם שמים -משום כך באה הברכה שהיא תמיד בנחת ובמידת השלום ולא יהיה זה הענין לפוקת לב. שאלנו כיצד יתכן מעשה שבו מרוכזות יחדיו פסגת השבח או פסגת הגינוי .התשובה לכך ניתנת בדברי הגאון מוילנא ,בפירושו למסכת ברכות (לג ע”ב): לפי שאין שלימות ניכר באדם אלא כשיש לו שני מידות הפוכות ,דהיינו מידת הרחמניות ומידת האכזריות ,כשיש לו שני מידות הפוכות ,אז מוכח שהוא צדיק .וז”ש “לעשות נקמה בגויים ...הדר לכל חסידיו” ר”ל שאף ע”פ שהם חסידים שנוהגים במידת הרחמים ,אעפ”כ עשו נקמה בגויים שהוא מידה הפוכה וזהו הדר להם. משנה זו נשנית אף בבית מדרשו של ר’ צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים אות כח): בירור כל מדה הוא בההיפך ,כי אין לך שום מדה שאין בה צד שראוי להשתמש להיפך, והמדות הם חלוקים בנפשות מתולדתן ,שיש שהוא בטבעו רחמן ובירורו להתאכזר על עמלק וכדומה משונאי ה’ וכמו שאמרו כל המרחם על האכזרים בסוף נעשה אכזר על הרחמנים ,כי רחמנות זו אכזריות הוא באמת ומי שמרחם רק מצד טבע תולדתו ולא רק לשם שמים הוא מרחם גם במקום הראוי להתאכזר ,ובזה עבירה גוררת עבירה דסופו להתברר להיפוך חס ושלום שהוא רק רחמן במקום שאין צריך ובמקום שצריך הוא מתאכזר .אבל שלימות המידות אף שנטועים בו בטבע ,לא ישתמש בהם מצד טבעו לבד רק לשם שמים לעשות כרצון השם יתברך ,וכשמתאכזר במקום שאין רצון השם יתברך לרחם -זהו הרחמן האמיתי ,שזה רחמנות על האמת ,דהנאה להם והנאה לעולם להתאכזר עליהם ,ועל ידי דקרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים ע”ה י”א) וכל שפע וברכה מתרבה בעולם על ידי זה, וכיוצא בו בכל המדות... לאור כל מה שלמדנו ,ניתן להבין עד כמה נזהרו חז”ל במעשים מעין אלה ,ובשל כך קבעו את הכלל האמביוולנטי“ :הלכה ,ואין מורים כן” .מצד אחד המעשה מחויב – כך יש להתמודד עם מציאות מקולקלת כזו, אך מצד שני ההכנה המידותית והאישיותית הנדרשת למעשה כזה הינה כה גבוהה ,ואיך ניתן יהיה לצוות באופן גורף על מעשה שמעטים בלבד יכולים לעשותו כראוי? על כן מדגישה התורה :וחכמים למדונו“ :עמד פינחס מתוך סנהדרין (=עדה) שלו ולקח את הרומח בידו” (ירושלמי סנהדרין) ,ללמדך כי מעשה זה נבע מתוך תורה ,למרות שלא ניתנה הוראה. לסיכום ,נוכל לומר כי התוכן הפנימי של קנאות אמת הוא לא אחר מאשר השלום – שלמותה של ההויה, הרמוניה ולא אנרכיזם .וכך היא מהווה כח בונה וחיובי המביא בכנפיו שלמות של שלום. זאב הס רגע של חינוך .1 .2 .3 .4 האם חשת פעם תחושה של כעס על עוול שנעשה לנגד עיניך? כיצד חשבת להגיב? כיצד הגבת בפועל? מה הרגשת בשעה שהגבת? ומה היו התוצאות? האם היית נוהג באופן דומה אף בפעם הבאה? עיין בספר “טל הראיה” מאת הרב מ.צ נריה זצ”ל ,עמ’ קנד-קנח ,ובחן את המעשה לאור השאלות הקודמות.
© Copyright 2024