לחץ כאן- לצפייה במאמר כקובץ PDF
דבר העורכים בחודש טבת פסקה הנבואה מעם ישראל .כבר עברו למעלה מ 2000שנה מאז מות עזרא ,אבל מי סופר ...מרגישים אנחנו את החוסר של דבר ה' בגילויו ,את החולשה שנובעת מהניתוק ממקור אלוקי חי. בדורות האחרונים מורגשת היטב ההתקרבות, השיבה הביתה לקדושה טבעית ופשוטה ,הצמאון לאל חי – לחיים אלוקיים .כפי שהרב קוק כותב באורות הקודש (הגיון הקודש) ,הקדושה מתגלית ביצירה ,בחידוש שנובע בטהרתו ממקור נשמתו של האדם. בגיליון זה ,ובאלה שיבואו אחריו ,נגיש לכם מיצירותיהם וחידושיהם של תלמידי ורבני הישיבה .היצירה ,היצירתיות – יוצרת קשרים... קשרים בין אנשים ,קשרים בתוך הישיבה, קשרים בינינו לבין ריבונו של עולם .ובעזרתו יתברך תלך ותפרוץ היצירה ,ותמלא את חלל בית מדרשנו בקולות רעננים ,חידושים יקרים ומופלאים. מתניה וצור חורף נעים ומקדם... עשרה בטבת /הרב צפניה דרורי על מה האבל? אמונה /הרב אבי אמיתי האם מותר לשנוא יהודי בימינו? תוכן עניינים לוח מודעות2.............................................. אור ישראל -מו"ר הרב דרורי4..................... זכרונות מחנן סבר -הרב ראובן שכטר5........... העיקר הפאות -אשר חזן8............................. בית היוצר לקדושת האומה -הרב אהוד זנד10... הראוי להשקיע בבניין החומרי של הישיבה14.... שיעור כללי /הרב צפניה דרורי ברנדז'ה -יונתן ברנד16................................ אורות התורה ,פרק יג פסקה ה. הרהורים לעשרה בטבת -ברוך קמפיסקי17...... שירעיון -יוסף יוגב19................................. ראיון עם אורן -בניה רוזנפלד20................... דיבור של מדבר -צור ריינר22...................... מעשה רב -זאב מרזל26.............................. הכר את החדר -עמיחי נחשוני27................... שונה בן דומים -אלמוני28........................... מערכת עורכים -צור ריינר ,מתניה חנן. עורך טכני -יוני פרידמן. שער – נתנאל הרשקו. תמונה בגב העלון – אשר חזן. צלם -תמיר ברטוב. צוות -יונתן ברנד ,זאב מרזל ,ישי אדרי ,עמיחי נחשוני ,בניה רוזנפלד. כותבים -מו"ר הרב צפניה דרורי ,הרב אהוד זנד ,ברוך קמפיסקי ,אורן בראל ,יוסף יוגב ,אליסף ביטון ,אשר חזן. אור ישראל מו"ר הרב צפניה דרורי הסתכלות על תפקיד ישראל בעולם לאורו של הרב קוק זצ"ל "צללי החושך של העתקת התורה ליוונית יהפכו לאור ,כשיתגלה המקור העברי בטהרו". את המשפט הזה ,שמופיע בשער העלון -כתב הרב קוק על חודש טבת .נבאר בכוונתו: בחודש טבת הועתקה התורה ליוונית ,ועל זה נקבעה תענית מיוחדת ,על החושך שבו איבדנו את ייחודנו .כשיתגלה המקור העברי בטהרו ,אז החושך עצמו מרד המכבים לא מנע את הידרדרות ישראל בארצות העמים -כיוון שהרצון להיות מעורב בעמים לא פסק. של חיקוי ההתבוללות יהפוך לאור ,שיאיר את ההיסטוריה ואת הגאולה. צללי החושך החלו להתפתח עם בוא היוונים לארץ ישראל. היוונים ביקשו לבשם ולאחד את העולם תחת שלטון תרבותם .לצורך זה הם ביקשו לתרגם את התורה ליוונית -כדי לבטא את הפתיחות והקשר שיש לתרבותם עם תרבות ישראל .בזה ,ביקשו לאבד את ייחודנו ולבולל גם אותנו בתרבותם ובמלכותם. כתוצאה מהמפגש הזה ,צללי החושך גברו על תרבות ישראל. ההתייוונות איימה על קיומנו .נראה לפי לשון הרב ,שמרד המכבים לא מנע את הידרדרות ישראל בארצות העמים -כיוון שהרצון להיות מעורב בעמים לא פסק .התקווה וההבטחה הם רק בגאולת ישראל האחרונה .בדמות דור צדק המשפט ,היושר והאמת הם נחלתנו העצמית מאז. הגאולה ,שתהיה בו המקוריות העברית בטהרתה .כל ההגות והתרבות של יוון ואירופה ,יתגלו אז כהעתקה בלבד מן המקור העברי -יסוד ההכרה שהעולם הוא טוב. חכמת ה' וטובו הם יסוד ההוויה .החכמה של אדם יכולה להקיף אותו ולגלות את מעמקיו שנמצאים מאז אברהם העברי בתוכנו .צדק המשפט ,היושר והאמת הם נחלתנו העצמית מאז .ומאיתנו יצאו אותם שיחיו את התרבות העולמית כולה ,עד שאורנו -אור ישראל - ינהיג את העולם כולו. זכרונות מחנן הרב ראובן שכטר (תמלול -אשר חזן) על דמותו של חנן סבר אי אפשר לצמצם את חייו של אדם לכדי סיפור אחד ,ואפילו אוסף של סיפורים לא יוכלו לתאר את דמותו כפי שהיה באמת. במיוחד אדם כמו חנן ,שנפגש עם כל כך הרבה אנשים במהלך חייו ,ופעל כה רבות למען חבריו ומשפחתו ,ארצו ועמו .לכל אחד שהכיר אותו לאורך השנים -יש את ה'חנן' שלו ,המפגש הפרטי שלו ,והסיפור דרכו הוא נחשף אל הדמות המעוררת הערכה שלו .הנחמדות ומאור הפנים של חנן ,שבכל מקום בו שהה -תמיד יכול היה לפצוח בשיחה עם כל אחד כאילו הוא חברו משכבר הימים ,הולידו קשר מיוחד בין תלמידי הישיבה שהלכו ובאו ,לבין חנן שתמיד היה חלק בלתי נפרד מהישיבה.ננסה במעט לגעת ,דרך קורות חייו והסיפורים הרבים שסופרו אודותיו - באישיותו המיוחדת. חנן נולד בשנת 1927בחיפה והתגייס לפלמ"ח ב .1947שירת בגדוד השלישי של חטיבת יפתח ,השתתף במבצע 'יפתח', ונפצע בהתקפה הראשונה על המצודה בצפת .בשנת 1948הקים עם חבריו את קיבוץ יפתח ע"ש החטיבה .שירת בצה"ל בשייטת 13אליה התגייס בשנת . 1949 בתקופתו ,רבים מצעירי הפלמ"ח ניסו לחצות את הגבול אל ירדן ,שהייתה מדינת אויב בתקופה ההיא ,רק בשביל להגיע לפטרה -אל 'הסלע האדום' .מן שיגעון גבורה שרובם לא זכו לשוב ממנו בחיים. אחת מהאגדות שהתפרסמו ,מספרת שחנן ניצל במהלך המסע לפטרה כשבזמן שהלך להחליף למכנסיים קצרות -חבריו נתקלו במחבלים .אך האמת היא ,שחנן מעולם לא יצא למסע מלכתחילה ,לפני התאריך המיועד חנן לקה בדלקת גרון חריפה ולא יכול היה לצאת -ולכן הטיול נדחה. בתאריך החדש שנקבע -שוב תקפה אותו דלקת גרון ,וחבריו יצאו לדרך בלעדיו .חנן היה 'איש מופתי שלא האמין במופתים', אך הדלקת הצילה את חייו .חבריו ,שלושה בחורים ונערה נרצחו ע"י מחבלים במהלך המסע .לאחרונה ,כשנשאל אודות המכנסיים הקצרות הנצחיות ענה בבדיחות" :יש לי כאלו רגליים יפות ,רציתי שכולם יראו"... לאחר שהשתחרר מהצבא עבר ללמוד באוניברסיטה ,שם למד גאולוגיה ובוטניקה ,ובכך הרחיב את ידיעותיו בתחומים אותם אהב ,והיה יכול לעסוק בדברים הנוגעים לאהבתו לארץ. באוניברסיטה נחשף גם לספרות תורנית, שפתחה לו צוהר אל היהדות -והוא החליט ללמוד שנה בישיבת מרכז הרב, במהלכה התגורר בביתו של הרב חיים דרוקמן .באזכרה בביתו של חנן היה אפשר לראות את ההתרגשות של הרב דרוקמן, שגילה עד כמה עולם התורה היה חלק מרכזי מחייו של חנן ,ואיך הלימוד ברצינות והתמדה ליווה אותו תמיד - למרות שלל הפעילויות והאחריויות הרבות בהם עסק .אחד הבנים של חנן הוציא את מסכת חולין ,פתח בדף האחרון, והקריא מכתב ידו של חנן' :כאן סיימתי את הש"ס שנת התשע"ג' .הוא היה כותב לעצמו הערות על הגמרא וסימן לעצמו את ההתקדמות שלו .החברותא של חנן היה הרב עדין שטיינזלץ ,שמספריו למד לכל אחד שהכיר אותו לאורך השנים -יש את ה'חנן' שלו, המפגש הפרטי שלו ,והסיפור דרכו הוא נחשף אל הדמות המעוררת הערכה שלו. את הגמרא .הוא אפילו למד עם הרב שטיינזלץ ממש ,בתקופה שבה היה בירושלים ,וכל לימודיו היו תמיד ברוחב דעת ובלי פשרות תוך חתירה אל האמת. כשמשהו לא היה נראה לו הוא לא היה מוכן לוותר ,הוא היה אפילו מתקשר אל הרב שכטר לבקשת עזרה כשמשהו לא הסתדר לו בגמרא. חנן היה מתנייד בטרמפים והיה הולך מרחקים ארוכים מבלי להתעייף .באחת מריצות המרתון שעשה ,הבת שלו אמרה שהוא לא נתן את כל מה שיש לו ,תמיד היה נשאר בו כח לעוד ,ואת המרחק בין קריית שמונה ליפתח הוא גמע לא פעם... חנן עזר רבות ביצירת מגדירי הצמחים הראשונים בארץ ,בתור תלמיד למורים הראשונים לבוטניקה ,כשהוא תורם את שלל ידיעותיו מהטיולים בהם חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה .חנן קרא רבות מספרות העולם ,ורוחב היריעה של ידיעותיו היה גדול לאין ערוך .הקריאה שהעשירה את עולמו בתוספת השנינות המיוחדת לו ניכרה היטב בכתיבה עם הומור מיוחד ,בפיליטונים לחגים בקיבוץ ובספרים שחיבר .חנן היה אינטלקטואל במלא מובן המילה ,וכאשר תירוץ מסוים לא היה נראה לו בגמרא הוא היה אומר: 'זה לא אלגנטי' .כך הוא היה מתבטא בנועם ובעדינות ,השמורים לאנשים גדולים כמותו .רוחב הדעת ,והאינטלקט המפותח ,הם שמשכו את חנן לעולם התורה ,לא מתוך שבר או קושי -אלא מתוך רוחב דעת ושאיפה לאמת ,שכ"כ אפיינה אותו .הקשר לעולם התורה חיבר את חנן אל ראש הישיבה -הרב צפניה דרורי ,והוא ראה בו את רבו .אך עם כל זאת ,כאשר חנן היה חולק על הרב בשיעורים אליהם נכנס ,הוא לא היה מרפה מדעתו ,ומתעקש להשמיע את האמת שלו. לחנן היה קשר מיוחד גם עם נחמה ליבוביץ ,וחלופת המכתבים בניהם - שנמשכה כ 17 -שנה ,הייתה מלווה בהערות אישיות ,והתעניינות בחיים האישיים שמעבר לשאלות והתשובות. במשך השנים חנן היה מקפיד לסיים מסכת בכל שנה לתענית בכורות, ובמסכתות קצרות הוא סיים שתיים ושלוש מסכתות .הוא לא היה מוכן 'להימרח' על שנה שלימה בגלל שהמסכת הייתה קצרה .אנשים מכל בתי הכנסת היו באים לשמוע את ה'סיום' של חנן בבית הכנסת הרב בן-ציון בכדי לא לצום בערב ליל הסדר .חנן היה אדם עם חיבור מדהים לאנשים והתחבר לאנשים שונים ומיוחדים ,בכל מקום יכולת לשמוע על אנשים שמחשיבים עצמם חברים שלו: בנווה דניאל ,חיספין ,שילה ,בית אל, חצור ,קריית שמונה .אפילו בקהילת סאטמר בארה"ב אהבו אותו מאוד ,וקיבלו אותו כמו שהוא -עם המכנסיים הקצרים (רק פעם אחת רמזו לו בעדינות ,שאם הוא רוצה שהם יכבדו אותו בעלייה לתורה - הוא צריך ללבוש מכנס ארוך ,)...וגם בבני ברק ,ובישיבת נתיבות עולם של הרב ברוק היו לו חברים מיוחדים. חנן היה אדם בעל כח רצון אדיר ,אדם שלא מוותר בקלות ,השתתף במשלוחי עופות בקיבוץ ,היה עולה לישיבה גם במצבים בלתי אפשריים ,אפילו כשהיה קשה לו ביותר לצאת מהבית -היה קם, וממשיך לחיות ,ואפילו כשבקושי הצליח לקום היה מחכה לאלי מחוץ לבית כשהיה בא לאסוף אותו לשיעור של הרב אלון בחצור. בימיו האחרונים ביקש חנן לשוב לביתו ולא להישאר בבית החולים .כשהיה בבית, חנן היה הרבה יותר צלול וביקש מילדיו לצלצל לאנשים שהיה קשור אליהם בכדי שיוכל להיפרד מהם .בתו של חנן התקשרה אל הרב שכטר ,שקרא לרב דרורי להצטרף אליו ,והם נסעו להיפרד מחנן .כשהגיעו ,הם מצאו את חנן מביט אל הפרדסים -נהנה לראות שהארץ מלבלבת ,ושהעמל הגדול נשא פרי. כשנשאל האם הוא נטע את הפרדסים האלו -הוא לא היה מוכן להיכשל בדבריו, ואמר שוודאי נטע שם פירות אך הוא אינו יודע אם אלו העצים שהוא נטע או שהחליפו אותם מאז .הפרידה מחנן הייתה מרגשת מאוד ,והעצימה במאוד את דמותו ,כשהיה אפשר לראות אלו דברים טרדו את מחשבתו אפילו ברגעים כאלו. הרב דרורי דיבר עם חנן על דברים גבוהים, על משמעות החיים ,ואפילו אז הוא יכול היה לחשוב על לימוד ,ואמר'' :איזה נפלא הוא תוספות 'לפיכך' ,אותי מרתק תוספות 'לפיכך'" ...אחרי כמה שירי נשמה חנן ביקש שישמיעו את 'המוסיקה שהוא אוהב' וביקש לשמוע את היצירה 'הקיסר'. בעז"ה ,נשתדל ללמוד מחנן ,להוסיף בעצמנו מידות טובות כשלו ,ולהאיר את חיינו ע"י דמותו ופועלו המשמעותי. העיקר הפאות אשר חזן סיפור מהחיים אני זוכר את התקופה ההיא כתקופה סוערת במיוחד. הדילמה הייתה קשה ,המשבר הראשון אם תרצו, שפקד אותי בשנות העשרה של חיי. לאחר שבועות של התלבטויות וחבטות נפש רבות ,החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה - ולהגיד יפה שלום. נכנסתי לחדר המקלחת ואחזתי במספריים הגדולות של אבא .מאיפה מתחילים? שמאל, בטח שמאל -קבעתי .אם יש משהו שהבנתי על דברים מהסוג הזה, הוא שכנראה עדיף משמאל. שיהיה העברתי את המספרים ליד שמאל ,הצמדתי אותם לחזה -ועצרתי להרהורים של הרגע האחרון -מה אבא יגיד? מה אמא ז"ל הייתה חושבת על זה? 'אני לא חי בשביל אף אחד אחר'! זעקתי וההחלטה בליבי, נפלה. הרמתי את המספריים הפנים, עבר אל ומשכתי בפאה שעיטרה את אוזני השמאלית כדי "הייסורים תמיד היו חלק מחייו של יהודי ,כי בהם טמונה גאולתו .הרצון להידמות לגויים ,ולנתק מעלנו כל סממן יהודי ,כדי לברוח מהייסורים הם התכחשות לזהות היהודיתשבנו" לגזור אותה מראשי ומחיי אחת ולתמיד! הלהבים כבר עמדו להיסגר ,ובדיוק באותה השנייה אבא פתח את הדלת -המבט המבוהל התחלף במבט מופתע ,ומשם הדרך למבט מאוכזב הייתה קצרה מאוד ...אבא סגר במהרה את הדלת ,והשאיר אותי לבדי עם ייסורי המצפון והבושה. עברו כמה שבועות עד שיכולתי שוב לדבר עם אבא ,לא שזה משנה משהו -בכל מקרה היה קשה להוציא ממנו יותר מכמה מילים ומבט מהורהר מאז שאמא נפטרה .למען האמת ,אני קצת מתקשה להיזכר איך זה היה לפני .זה מרגיש כאילו תמיד היינו רק אנחנו -אני, והשתיקות של אבא. לאבא הייתה חנות שטיחים קטנה ברחוב הרצל שהיה בזמנו הרחוב הראשי של תל אביב ,ואנו היינו מהדתיים הבודדים שנשארו בתל אביב אחרי גל החילון ההמוני של העיר בשנות ה.70- באותה תקופה ,המורל הפגום של צבא ששת הימים - שנרדם בשמירה ביום כיפור, גרם לאווירה עכורה בארץ וגרר גל של האשמות הדדיות בין מגזרים ,עדות ומפלגות לגבי מצב האומה. אבל מעל כולם ,כהרגלו של עם קשה עורף, האשם הגדול מכולם היה אלוקי ישראל. האלוקים של הדתיים ,שאחרי תקופה קצרה- אפילו קצרה מדי לטעמם של המתאוננים ,שוב עזב את עמו לאנחות. אבא היה איש שקט שלא הרבה להתעמת עם אנשים ,אבל למרבה הצער לא עלה בידו לחנוך לנער על פי דרכו ,והצרות שעשיתי -בשילוב פאות לראשי וציציות בכנפותיי ,לא העניקו לי את אותו היחס. בכל פעם שהתעצבנתי במשחק ,עקפתי בתור או סתם עשיתי משהו שנראה לא בסדר ,שמעתי מכל עבר " -הדתיים האלה" ,או "העיקר הפאות, אה"? כאילו שבשבילם אני מגדל אותם ,או שאכפת לי בכלל מה הם חושבים. לא אחת אבא נאלץ לבוא לשמוע מהמנהל על מעללי ,על כך שהחינוך הדתי שאני מקבל בבית לא נושא פירות ,ושהגיע הזמן לנסות דרכים חדשות" :וישן מפני חדש תוציאו" ,היה המנהל מצטט לאבא בכל פעם מחדש ,ואני התלבטתי בתוכי אם זה החצי פסוק היחידי שהוא אי פעם קרא בתנ"ך. הדרך חזרה מהמנהל הביתה תמיד הייתה מלווה בשתיקות מביכות מהרגיל, ואפילו שחשבתי לתרץ את עצמי -היה נראה שאת אבא כל העסק כלל לא עניין. פעם אחת ,אחרי שחזרנו מעוד שיחה כזו אצל המנהל ,בשנייה של חוסר מודעות התפרצתי אל אבא מהחדר" :אתה לא רואה שסתם מפלים אותי? סתם נטפלים אליי כי אנחנו דתיים". למרבה הפתעתי ,אבא הסתובב אלי ,התיישב על המיטה לצידי -ופתח בשיחה הכי אמיצה שהייתה לי איתו אי פעם. "מה אתה רוצה לשמוע?" הוא אמר ברוך ,וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי כמה אור וטוב יש לו בעיניים " -שמקנאים בך? שמפחדים שהאמת איתך? אתה אולי יכול להאמין בזה אבל אני לא חושב שתוכל לחיות עם זה" .הייתי כל כך מופתע שלא יכולתי לפצות פה .אבא ניצל את שתיקתי והמשיך" :הייסורים תמיד היו חלק להבין שכשהחושך מסתיר בכל כוחו זה רק אומר שהוא מפחד ,כי ישנה קרן אור ראשונה המחכה לפרוץ בכל רגע .להבין שהשעבוד הוא הגאולה ,ושבזכות שלא נשברו - ולא שינו את שמם ולשונם ,זכו להיגאל מחייו של יהודי ,כי בהם טמונה גאולתו .הרצון להידמות לגויים ,ולנתק מעלנו כל סממן יהודי, כדי לברוח מהייסורים -הם התכחשות לזהות היהודית שבנו" .לחלוחית עלתה בעינו של אבא, ושמעתי את קולו מתחיל להיסדק. שכדי "שכחנו שיתקיים בנו 'הן עם כלביא יקום' אנו צריכים לקיים קודם 'הן עם לבדד הבדלות ישכון'. והקשיים מעוררים הם חלק נפרד בלתי מההכרה באור ישראל ,והשמחה והטוב שבו. ולוואי שתצליח אתה לחיות מהמקום הזה" .אמר וחזר אל השתיקות וההרהורים.עד היום מילותיו של אבא מהדהדות באוזניי, ואני מנסה לחיות אותם בכל פעם מחדש .להבין שכשהחושך מסתיר בכל כוחו זה רק אומר שהוא מפחד ,כי ישנה קרן אור ראשונה המחכה לפרוץ בכל רגע .להבין שהשעבוד הוא הגאולה ,ושבזכות שלא נשברו -ולא שינו את שמם ולשונם ,זכו להיגאל .כמו עם ישראל גם אני -עובר תלאות מבחוץ כדי לגלות מה אני באמת מבפנים. אומנם אני כבר גדלתי והפאות כבר ירדו מזמן, אבל העיקר הוא שמה שהם מסמלות עבורי יישאר איתי לנצח. בית היוצר לקדושת האומה הרב אהוד זנד על לימוד העיון לפני מספר שנים כותרת במוסף שבת של העיתון מקור ראשון זעקה בצעקה גדולה ומרה ,שעולם הישיבות של היום" ,בית היוצר לנשמת האומה", כלשונו של ביאליק בשירו 'המתמיד' ,הגיע לסוף דרכו. למעשה גם ביאליק ,מי שנחשב בעיני הדור הראשון של הציונות למשורר הלאומי -הציב סימן שאלה ביחסו לבית המדרש של זמנו" :מי נתן הכח לאמרות עבשות לחצוב להבות מלבבות חללים"? הוא עוד מוסיף ושואל" :היודע האומלל כי אומלל הנהו?" הסדר -לבין מסורת הדורות .לא קל להוריד את המתח שבין דורנו ,דור האינטרנט והמצגות - לבין הצורך בלימוד עמוק ,מלא ביראת שמים .עם זאת -אנסה לחלוק את מחשבותיי בפסקאות הבאות ,מתוך תקוה שיתעורר דיון ער בנושא זה בישיבה ,ומתוך ליבון הדברים נצא כולנו נשכרים. ביאליק ,מי שנחשב בעיני הדור הראשון של הציונות למשורר הלאומי -הציב סימן שאלה ביחסו לבית המדרש של זמנו: "מי נתן הכח לאמרות עבשות לחצוב להבות מלבבות חללים"? לעתים מקננת בי התחושה ,שגם כיום מנשבת רוח הקוראת להתרעננות בעולם הישיבות. התביעה להתרעננות מבטאת לעתים מזומנות את הטענה ,הנשמעת תדיר -ביחס לעיסוק בסוגיות למדניות מבית מדרשן של ישיבות ליטא. הביקורת יוצאת כנגד העובדה שלומדים רק את הסוגיות בעשרים הדפים הראשונים של כעשר מסכתות נבחרות – בעיקר מסדרי נשים ונזיקין, לדעתי ,הסיבה לביקורת בציבור הכללי -ואפילו בתוכי תוכו של עולמנו עולם הישיבה ,ביחס לעולם התורה ,נעוצה בחוסר בירור מספק של המושג "ישיבה" .המושג המופשט והערטילאי 'ישיבה' מעורר בדרך כלל אסוציאציה של מוסד וכנגד הנטיה ללמוד באותם כלים ובאותה דרך שהחלה בעולם הישיבות של ליטא לפני כמאה שנה. לימודי לבחורים צעירים .ולכן יש מי שסבור שמוסד זה מהווה 'אבן דרך' במסלול חייו של הצעיר היהודי הדתי. אני מודה ומתוודה שלא תמיד יש בידינו תשובה ראויה היודעת ליישב ביושר ,ולגשר ,בין תחושות הלב של בוגר ישיבה תיכונית -או בן ישיבת תפיסת הישיבה כשלב ביניים בחיים ,בולטת מאוד במסלול ההסדר ,וגורמת להנחת יסוד אצל חלק ניכר מהתלמידים (ועל אחת כמה וכמה אצל ההורים) כי תקופת הלימודים בישיבה היא הזדמנות נפלאה לפתח ,עבור רוב התלמידים הבוגרים ,מסלול שיכשיר אותם ליציאה לחיים. כנגד תפיסה שגויה זו אני מבקש לטעון שהישיבה היא עצם החיים .הישיבה אינה כלי ואינה מכשיר שנועד להכין את היהודי להיות "בקרבה אל הא- לוהים" .הישיבה אינה שלב בחיים כי אם הסולם כולו הניצב מארץ לשמים .הישיבה היא בית היוצר לקדושת האומה. על הקדושה על מנת שיובן היחס שבין בית המדרש לבין השאיפה אל הקודש יש להרחיב קמעא במושג ה'קדושה'. המילה קדושה ,כל כך רחוקה וכל כך נבדלת - ומתוך כך יוצרת סוג של רתיעה .אי לכך, ההתבצרות במחוזות למדניים ,בריסקאיים ,עת עוסקים בקודש -עלולה למנוע מאתנו את ההזדהות עם מושג הקדושה ,אשר למרבה הפלא כפי שנראה בהמשך -הינו דווקא תוצר מובהקשל אותה למדנות .רתיעה זו עשויה לגרום לנו הישיבה אינה כלי ואינה מכשיר שנועד להכין את היהודי להיות "בקרבה אל הא-לוהים" .הישיבה אינה שלב בחיים כי אם הסולם כולו הניצב מארץ לשמים. הישיבה היא בית היוצר לקדושת האומה. להסתפק בהגדרות טכניות של 'חלות הקדושה' ו'התפסת קדושה בחפץ' ,ובכך לגרום לנו לשכוח את מהותה התוכנית של הקדושה. הקדושה היא ההבנה ,שהמציאות הנגלית לעינינו היא חלקית ,ומעבר לה מסתתר אידיאל עליון. האדם הינו הרבה מעבר לסך כל מרכיביו החומריים ,יש בקרבו נשמה טהורה המגדירה את מהותו הא-לוהית .כאשר האדם חותר לחיות לפי יושרו של יוצר נשמתו -הוא שואף לחיות חיי קדושה .כלל התווה לנו החסיד בפרק כו במסילת ישרים" :כללו של דבר -ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך בא-להיו ,עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך". כך הם הדברים ביחס לאדם -וכך ,וביתר שאת, הם הדברים ביחס למציאות כולה .כנסת ישראל חותרת מאז ומעולם לתיקון העולם .לא לחינם מהפכות חברתיות רבות בהיסטוריה האנושית, גם אם לא עלה בידם לתקן את העולם בפועל, תחילת הורתם הייתה על ידי אנשים מזרע ישראל אשר ינקו מסגולת האומה את חוסר הנכונות להשלים עם עוותים מוסריים במנהגו של עולם. מהלך זה של תיקון – שורשו ברצון לקידוש המציאות .בגילוי שכל המציאות הולכת לקראת מגמה מתוקנת שלמה ויחידה .והכלי היחיד שמתאים בצורה שלמה לקידוש זה ,להפחת נשמת חיים בעולם -הוא התורה .כך מלמדנו הרב קוק בתחילת הקובץ הראשון" :בכללותה של התורה הכתובה והמסורה ,ובהשתרגות כל פרטיה ,ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי של חפץ האומה ,מצד מגמת חייה היותר עליונים". על לימוד ה'עיון' נקודה זו של תיקון העולם מבררת לנו את תפקידו של עולם הישיבות ,אשר מהווה את נקודת המוצא של הדרך הסלולה לתיקון המציאות .הדרך לתיקון העולם יוצאת מבין ספסלי בית המדרש ,והמהלך הגאולי בא לידי ביטוי מתוך לימוד התורה בכלל ,וביתר שאת - דווקא מתוך עיון בסוגיות המשפטיות ,הנשנות וחוזרות ונשנות ,בעולם הישיבות המוכר. בפסקאות הבאות אנסה לבאר את דברי. לא אחת ולא שתים תמה המתבונן מהצד ,ואולי גם השרוי בתוככי בית המדרש ,מה יועילו לעולמו הרוחני סוגיות כמו – 'שור שנגח את הפרה'' ,השותפין שרצו לעשות מחיצה'' ,שלוש דרכים לקניין אשה' ואף מריבות קנטרניות בין ארוס וארוסתו מוכת העץ. בעיסוק בסוגיות "לא רלוונטיות" מעין אלו יש כוח ,המסגל באדם את החתירה לבירור האמת. עצם מעשה הלימוד מסוגל להוציא אל הפועל, מאליה ,את תכונת חיפוש האמת .ללא הכוונה, נעלמת מאליה הסתירה שכביכול נוצרת בין המוסר הטבעי לבין יראת השמים. הצד השווה של העיסוק בסוגיות הללו הוא דווקא בחוסר האקטואליות שלהן ובאי הנגיעה שלהן לחיים האמתיים היום יומיים .אין צורך לנסות ולהתאים את המציאות של נזקי שור, למציאות של כלב נובח ,ואין כל צורך קיומי להשוות בין פרק שני במסכת בבא בתרא ,לבין סוגיות מודרניות של איכות הסביבה .בהתאמות מעין אלו יעסקו הדיינים האמונים לדון לאמיתה של תורה .בישיבה -עוסקים בצדדים התיאורטיים ,ולא בעולם המעשה .סוגיות הליבה הנלמדות בבתי המדרש – עסקו ,ויוסיפו לעסוק, בשאלות מופשטות בסגנון היחס בין גדרי 'מיגו' לעומת 'הפה שאסר' ,בגדרי קניין חצר שלא מדעת הקונה או בדין 'גטו וידו באין כאחד'. מעשה הלימוד של איש ההלכה הוא זה שיכול לחשוף את הנוכחות הא-לוהית בעולם וממילא עולם בו הקב"ה אינו נעלם אינו יכול להיות פגום. "הלמדן נשמר מכל משמר מעירוב סברותיו בהבנת הגמרא" ,כותב הרב שג"ר ביחס לשיטה הבריסקאית ,בספרו 'בתורתו יהגה' .אין ראוי להוציא מתוך דבריו את הנימה המעט מזלזלת שמקובלת בעולם הישיבות כי 'שכל של תורה הוא הפך שכל של עם הארץ' .כיון שדרכי חשיבה אלו -אינן פועלות באותו מישור .עם הארץ כאן – אינו במשמעות של אדם לא חכם .שכל של עם הארץ הוא שכל שמחובר לארץ ,שדרכי החשיבה שלו נובעים מחיבור לעולם הזה .אכן ,יש להישמר משימוש בלעדי בשכל עם הארצי ,אך לא מפאת השקריות שבדרך חשיבה כזו אלא רק מפני שאין בו התבוננות כלפי מה שמעבר .שכל של עם הארץ מתבונן ב"כאן" וב"עכשיו" .שכל תורה, של לעומתו ,מלמד את האדם לברר האמת את אליה, ולחתור ככל נסתרת "עם שתהיה. מחובר הארץ" לחוויה היומיומית שבחיים ,הישיבה, גיסא, מאידך לחתור מחנכת לבירור ערכם של החיים ,ולגילוי התכלית שבהם .מי שלא הושפע מעולם הישיבה -רואה את ה'מה' ,וחברו ,שהציץ בישיבה והושפע ממנה -חותר להבין גם את ה'למה'. מעבר לכך" :שכל של תורה" מפיח באדם רוח של שאיפה לצדק ,רוח של מאיסה בכל עוול ,שאיפה מלאה לתיקון עולם .רק על ידי העיסוק בתורה ניתן להביא את האדם לידי קדושה .לצורך כך נזקק הלמדן לאובייקטיביות נטולת פניות ,אשר מסייעת בידו לחתור אל האמת כשלעצמה ולא אל האמת לשעתה. טעות לחשוב כי התורה אמורה 'לרדת אל המציאות' ,ולהתעשר ממפגש עם תרבויות זרות - שהרי אמנם ,חכמה בגויים ,אך תורה אינה חכמה. התורה בישיבה מדריכה אותנו כיצד -במקום ליצור סינתזה עם תרבויות זרות -לשאוף תמיד להעלות את המציאות ,ולראות שכולה מאוזנת ומלאה הרמוניה. הרב סולובייצ'יק כותב בספרו 'איש ההלכה' כי "משאת נפשו של איש ההלכה היא לחזות במילוי פגימת הבריאה" .ההנחה המובנית בדברים אלו היא שהמציאות הגלויה נראית פגומה .מעשה הלימוד של איש ההלכה הוא זה שיכול לחשוף את הנוכחות הא-לוהית בעולם וממילא עולם בו הקב"ה אינו נעלם אינו יכול להיות פגום. אמנם ,יש להוסיף לדברים אלה ,כי לעתים - לאחר שמילא הלמדן כרסו בסוגיות הישיבתיות הקלאסיות ,נושאת אותו נפשו למרחבים .פעמים, ישיבת וולוז'ין ,אם הישיבות המודרניות מוצא בן התורה בתוכו שאיפה כללית המביאה אותו להרחיב עיסוקו בפנימיות התורה ,מוסר, חסידות וקבלה .נפשו שסלדה מהעיסוק בפרטים ההלכתיים מוצאת את סיפוקה דווקא מההתעלות שבקדושה הכוללת ,אך לא מתוך וויתור על הפרטים -כי אם מתוך שאיפה כללית. מנגד ,חברו שהמית אף הוא עצמו באוהלה של תורה משתוקק ,במקום לעסוק בחכמת הסוד ובנותיה ,למלא את מציאות חיי החולין בתוכן חניכי הישיבות בדורנו זוכים עד היום להנחיל חוסן לאומי לעם .הם מוסיפים להטמיע ערכים של יושר, אהבת הארץ ,אהבת האמת והצדק וקידוש השם בכלל החברה הישראלית. יותר מרומם והוא פונה אל החיים בכל עוזם ומחפש בהם ,ופעמים גם מוצא ,צד רוחני של קדושה עליונה .על כל אלה המליצו חכמי יבנה "אני בריה וחברי בריה ...ושמא תאמר :אני מרבה והוא ממעיט -שנינו :אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ".מגמת כולנו ראויה להביא לדבקות בא-לוהים חיים. השאיפה לתיקון עולם משאת הנפש של אנשי ההלכה ותשוקתם לצדק אנושי היא שהביאה את חובשי ספסלי בתי המדרש ,בני דורו של מחבר "המתמיד" ,להתבונן בעיוות שבגלות ולמרוד בה .בוגרי וולוז'ין, קלאצק טעלז וגרודנא ,בחרו להמשיך את דרכם של מבשרי הגאולה מבית מדרשם של תלמידי הגר"א והבעש"ט .הביל"ויים יצאו מבית המדרש, וכמותם אף רוב מניינם ,וודאי שרוב בניינם ,של חלוצי העלייה השנייה -שגחלת הציונות ניצתה בלבם בהשפעת בית המדרש. צעירים וצעירות אלו אמנם מרדו בהוריהם ומוריהם ,ונטשו את עולם התורה בהמוניהם ,אך הרב קוק לימדנו במאמר 'הדור' שהחילוניות לא נבעה מקלקול מוסרי וירידה רוחנית ,כי אם משאיפות רוחניות עליונות של הדור הצעיר .בתי המדרש שבעיירות פולין וליטא לא יצרו "עולם הגותי מושך ומלא רגש עבור הדור הצעיר בעל השאיפות המוסריות הגדולות" .לימוד עיוני בסדרי נשים ונזיקין בישיבות שבגולה הצליח להחדיר שאיפה ליושר לצדק ומוסר אשר מתוכה יכול היה לבוא מהלך של קדושה ותיקון. "פחדנות ומורך בלא אומץ לב וגבורת החיים", טוען הרב קוק ,הם שמנעו את הקפיצה הנחשונית לקראת הגאולה מתוך עולם של תורה. הבשלת הערכים באה לידי ביטוי במקום ביינה של תורה ,רק בשמרי יין .שמרים אלו הם שהביאו ועוד יביאו לחכנו יין המשומר. חניכי הישיבות בדורנו זוכים עד היום להנחיל חוסן לאומי לעם .הם מוסיפים להטמיע ערכים של יושר ,אהבת הארץ ,אהבת האמת והצדק וקידוש השם בכלל החברה הישראלית .דווקא בדורנו זה בו ,כביכול ,עממו מעט ערכי שיבת ציון ,זקוקים אנו לבני התורה שיוסיפו לאסוף את כל המחנה. כך הם פני הדברים בחברה הדתית לאומית ואני מאמין שלימוד העיון העמוק בכלל הישיבות בארצנו העוסקות בתורה הגואלת ,ישיבות ליטאיות ,חסידיות וספרדיות -יביא במהרה שאף אצלן יבקע כשחר אור הגאולה ,ואף הן תתמלאנה ברוח גדולה ,רוח קדושה השואפת לצדק עולמי ולאומי .לא טל לחוק זקוקה החברה הישראלית כי אם לטל של תחיה הבא מתוך התורה. מהלך שיבת ציון שהחל מתוך עולם הישיבות בדורות הקודמים חייב להמשיך בדורנו גם ובע"ה נראה כולנו ר' חיים מבריסק בהתגשמות חזונו של הרב קוק במאמר 'הדור' כיצד "דור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ ,בכל מקום שהוא פונה, לשמוע דברים גדולים". האם ראוי להשקיע בבניינה הגשמי של הישיבה? בעד צור ריינר "אישה נאה ,דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם" .אפשר להבין בפשט ,שהיופי בחיים עושה טוב על הלב .היהדות מכירה בערך היופי ומאירה אותו באור חיובי. אני חושב שחכמים אומרים כאן משהו מהותי יותר :מהי דעת? אנחנו יודעים שע"פ הקבלה 'דעת' = חיבור"( .וידע אדם את חווה אשתו .)"...ובמובן הכללי ,חיבור עם כל מה שסובב אותי .כאשר חכמים אומרים שדברים אלה מרחיבים דעתו של אדם ,הם מתכוונים לכך שהיכולת שלי להתחבר לעולם התרחבה; הכלים הנאים נותנים לי להיות אדם שמתחבר יותר לחיים. מה משמעותה של קביעה זו? במשך שנות הגלות ,כאשר העם היהודי התקיים רק על יסודו הרוחני -השפע החומרי וכוחות החיים הידלדלו .שכחנו איך זה להיות בעלים של אדמה ,לקצור יבול וליהנות מפירות טעימים .שכחנו איך זה לשמוע את היצירות המוסיקליות המפעימות של הלוויים במקדש .שכחנו את יופיו של בניין המקדש ...בכללות ,המקום של הגשמיות בגלות נדחק לפינה. אך בבואנו לארץ ישראל ,אנחנו שואפים ליצור ולחדש תורת חיים ,תורה של חיבור; חיים שבהם לא נדחק שום כוח מכוחותינו הצידה -כל אישיותנו באה לידי ביטוי בצורה שלמה. חיי תורה כאלה יכולים להתבצע רק כאשר אנחנו מחוברים באמת למציאות הגשמית .אפשר לדבר עד מחר על תורת חיים ,תורה מחוברת -אבל כל עוד אנחנו ספונים בבית המדרש ,ישנים על פלציב ואוכלים אורז וטחינה (כמו בישיבות מסוימות) -התורה שלנו נשארת בצורה גלותית, בצורה שבאה על חשבון החיים. מה שמביא אותנו -לישיבת קרית שמונה .טענות רבות נשמעות על כך שזו "ישיבת צימר"" ,בית מלון בצפון" וכו' .תנאי המחיה כאן אמנם גבוהים מאוד ביחס לישיבות אחרות ,אבל זה לא סתם כי היה לנו כסף מיותר .בית המדרש של הישיבה, החדרים ,הפינות הירוקות שבין לבין -בכל אחד מהם הושקעה מחשבה רבה .תפיסת הישיבה (מובלת ע"י מו"ר הרב דרורי) אומרת ,שתורה אמיתית ,תורת חיים -נלמדת מתוך רוחב .מתוך חיבור .הכוונה אינה רק לחדר מרווח ,או בית מדרש מרווח ,שייתן מענה לתלמיד הישיבה בפן הפונקציונלי ,אלא יש מטרה ברורה ומוצהרת בפאר .המבנים המפוארים ,בהם מושקע כסף רב, הם כדי שהתלמידים ירגישו שעולם התורה שלהם צומח מתוך רוחב ,שפע ,דעת רחבה. א"כ ,כל הרחבה ,כל מזרקה ,כל מגרש שנתרם ומוקם -יכול להוסיף ולפתח את עולמנו הגשמי והתורני. ומאידך גיסא -השפע הרב יכול לסנוור ...להוריד את הפוקוס מהלימוד ,מהשקיעה בתורה ,ולמשוך אותנו לעוד משחק כדורסל או ארוחה ארוכה בחדר הנעים... ההחלטה בידינו -אם נשתמש בשפע שקיבלנו כדי לקבל שפע רוחני ,נוכל ליצור חיי תורה אמיתיים ,לגדול ולהפוך לאנשי תורה שמחוברים לעולם -תלמידי חכמים ארץ-ישראליים. האם ראוי להשקיע בבניינה הגשמי של הישיבה? נגד אליסף ביטון ב"ה ישיבתנו התברכה במגייסי כספים מהשורה הראשונה ,הפנימיות חדשות ,האוכל רק משתבח עם השנים (פשוטו כמשמעו) ואנו מקיימים בהידור את "דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם" .עד כאן הכול מצוין .אך תוכניות נוספות הולכות ומתדפקות על דלתות הישיבה ואנו מקבלים אותן בזרועות פתוחות; מגרש כבר יש ,וישנה חרושת שמועות על כוונות לבנות אודיטוריום ,חדר כושר ,בריכה ,חוף ים ,אולם קולנוע ,מטוס פרטי המיועד לתלמידי ובוגרי הישיבה לטיסות בשמי הארץ ועוד ,חלקן אמיתיות וחלקן עוד לא. אך אוי לו לאותו הבייניש שיתרץ את שמחתו מכל הדברים הללו ב"זה כיף" .הו ,לא! מאחורי הכול יש אידיאלים! כל שבו"ש בדרכו למגרש או לחדר הכושר כבר יודע לצטט פיסקאות של הרב קוק על בחורי ישראל שרצים ומתעמלים ,נפש בריאה בגוף בריא וכו' .חוץ מזה ,שהבריכה בכלל תהיה מחוברת למקווה ע"י השקה (אמיתי לגמרי) ועוד ועוד. כמובן שאיני חולק על הטענות (אלו האמיתיות שבהן ,הנאמרות מתוך כנות והבנה) .ברור לי שחשוב מאוד לשמור על הגוף ועל הבריאות ואני אפילו נשוי למורה לחינוך גופני .אך אין זה אומר שאת כל השירותים האלה צריכה לספק הישיבה .ישיבה המייחצנת את עצמה על ידי מגרש ,בריכה או חדר כושר -לא משדרת רצינות כלפי חוץ ולא כלפי התלמידים הלומדים בה. בתקופה שהיה בישיבה גמ"ח אבובים (כן כן ,)..שמעתי אנשים האומרים שישיבת אלון מורה נקראת "ברכת יוסף" ,ישיבת מעלה אדומים נקראת "ברכת משה" וישיבת קרית שמונה- "ברכת המשושים". זו מטרתה של הישיבה? לספק לנו, התלמידים ,עיסוקים נוספים לשעות הפנאי? למצוא דרכים לעזוב חיי עולם ולעסוק בחיי שעה ,חשובים ככל שיהיו? כל כך הרבה תעסוקה גורמת לכך שכדי להספיק הכול- תלמידים רבים מגדירים לעצמם "שעות פנאי": ימי שישי ,מוצ"שים ,אחרי 23:00והפסקות צהרים .לימוד בזמנים האלה נחשב ללא נפוץ במיוחד וכמעט משונה .למה באמת? מי שקשה לו וצריך אוורור מידי פעם -אני הראשון שידחוף אותו ללכת ולחדש כוחות ,אך הגדרת זמנים רבים כזמנים מתים בלימוד -עוצרת התפתחות רוחנית ורצון לגדול .הישיבה היא זמן המוקדש בעיקר לפתח את השרירים הרוחניים ,לריצה על דפי גמרא ולשחייה בים הרחב של הש"ס, הפוסקים וספרי המוסר והאמונה. ובואו נזכור שגם הדירה הנאה והכלים הנאים מקבלים מקום ראוי ומכובד רק כאשר הם מכוונים להרחבת הדעת ,ולא להפך .וכדברי הגר"א על "שקר החן והבל היופי" -אשה יראת ה' היא תתהלל בחן ויופי! החן והיופי בלי יראת ה' הם שקר והבל ,אך כשיש בהם תוכן פנימי -הם דבר נפלא שראוי להתהלל בו .לעניות דעתי כרגע אנו בונים בעיקר את יראת השמים שתתן לנו את הראייה הנכונה על כל הדברים הנאים והיפים שיגיעו בעוז ובתעצומות בהמשך החיים. "אחד בינואר -ראש השנה לנתלה באילן ובו נידונים על ההליכה על המים" לפיכך נדברנו לסכם את אירוע השנה בעולם: מונדיאל -ברזיל גרמניה-ארה"ב (שלב הבתים) :שחזור מלחמת העולם -מצד אחד גרמניה ,הקבוצה שכבשה את אירופה ,ומנגד ,ארצות הברית ,מדינה הידועה בשליטתה בכדור. שחקני קמרון עפו בשלב הבתים וכבר התחילו לרוץ אל עבר מונדיאל 2018ברוסיה. גרמניה-ברזיל (1-7 :חצי גמר) :גרמניה השפילה עד היסוד את חבורת הברזילאים שעד עכשיו לא קמה מהשבעה ,ועוד -האוהדים היו בטוחים שתהיה להם חזקת מרא-קנה .למאמן פליפה סקולארי נמסר שסיכויו להמשיך לאמן את הנבחרת שווים לסיכויים של לואיס סוארס להתקבל לרפואת שיניים. גרמניה-ארגנטינה( 0-1 :גמר) :מולדת הנאצים מול אלה שהחביאו אותם ,הגרמנים ניצחו עם שער של גצה בדקה ה 113-שניצל את ההזדמנות שהוא השחקן היחיד שנשאר ער בדקה הזאת. אבולה אזהרת מסע באפריקה על המקומות הבאים (ההמלצות נמסרו מפי אידי אמין): טנזניה אשר אין שם אפוטרופוס לאריות. הרפובליקה של שכונת התקווה כמאמר" :בסודאן אל תבוא נפשי". גבון לתותחנים. איסור נסיעה למאלי לבר מצוות בעייתיות. איסור מוחלט לשחקני נבחרת ישראל לטוס לגינאה המשוונית גם כאשר ישראל מובילה 3-0 בדקה .89 נא להיזהר מהדברים המסוכנים הנ"ל (בסדר עולה): פעיל להב"ה מסיק זיתים. לבקש משולה זקן להיות א.חדר קלטות. לטוס ב.Malazya Airlines בוז'י הרצוג מכריז על תוצאות בחירות .'77 הרהורים לעשרה בטבת ברוך קמפינסקי משואה לתקומה כידוע ,יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית כיום הקדיש הכללי .יום זה מאפשר לנו לחוות את זיכרון השואה ,כשהוא כרוך באירוע היסטורי מכונן -המצור שהחל את תהליך חורבן הבית הראשון .אני אעסוק בעיקר בעניין השואה, למרות היותה הנושא ה'נספח' לכאורה ליום הזה. לאורך כ 3,000 -שנות קיום מתועדות של האנושות ,היו כ 30,000-40,000 -מלחמות (כך על פי מחקר שנעשה לפני כמה שנים) ,בתוכם כמה "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" ורק אחר כך "הגדיל ה' לעשות עמנו" .לפעמים נזקקים אנו לגויים שיכפו אותנו לשוב לייעודנו ולאמת שטבועה בדם שלנו ,ורק מתוך המכה גם אנחנו נאמר "הגדיל ה' לעשות עמנו" וכמה ג'נוסיידים ורציחות עם. למרות הנתונים הללו -השואה איכשהו בתור האירוע נחרטה הנוראי ביותר בהיסטוריה ,עד כדי כך ,שהאנושות על כל גווניה לא מפסיקה להתעסק בנושא - באובססיביות מעוררת פליאה, בכתיבת ספרים ויצירת סרטים ומחזות בנושא .ההסבר הפשוט שניתן לתופעה זו הוא ,שהשואה יצרה שינוי תודעתי גדול בכל תפיסת העולם המערבית ,שבעקבות המלחמה הפכה לפוסטמודרניסטית ,מיואשת ונטולת ערכים .כלומר – בעולם שאחרי השואה ,יש הרבה פחות אמון באדם ,בצלם אנוש שבו ובערכיו הנעלים. אני סבור שניתן להסביר את מרכזיותה של השואה גם במישור אחר. "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה". היטלר צמח בדור של תהייה ובלבול בעם ישראל, אך הוא ,בשונה מיהודים רבים בתקופתו ,זיהה את נקודת השוני ,את נקודת סגולת ישראל. בספרו "שיחותיי עם היטלר" מתאר ראושנינג, מנהיג הנאצים בדאנציג ,את הסברו העיקרי של היטלר לשנאת היהודים שלו" .אנו הגרמנים עובדים את אלוהי הטבע ,בעוד שהיהודים המציאו את המוסר האנושי וייחסו אותו לאלוהי המוסר שהם המציאו ,ואף נתנו לכך ביטוי בברית המילה .לכך איננו יכולים להסכים ,ולפיכך אחד מאיתנו צריך להיעלם מעל במת ההיסטוריה .אין מקום לשני עמים נבחרים" .להיטלר הייתה הסתכלות "אז יאמרו בגויים" מדוייקת .הוא הסתכל על העם המתוסבך בחילון ,בלאומנות, במורשת הגדולה על מידותיו- וזיהה את נקודת האמת הגדולה שמעבר לכל המורכבות הזו. הרב יצחק הרצוג זצ"ל פגש זמן קצר לאחר המלחמה חייל אמריקאי שהעביר לו חבילה. בחבילה היו גמרא מסכת פסחים וחלק מתוך הי"ד החזקה ,שנמצאו בבונקר של היטלר .ניתן לשער שהיטלר לא למד סוגיות בעיון במסכת פסחים ,אבל מה שבטוח הוא שהצורר הבין שהמלחמה שלו בעם היהודי היא מעבר למלחמת גזע .היטלר הבין שסודו של העם היהודי נמצא בין דפי הספרים האלה. "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" ורק אחר כך "הגדיל ה' לעשות עמנו" .לפעמים נזקקים אנו לגויים שיכפו אותנו לשוב לייעודנו ולאמת שטבועה בדם שלנו ,ורק מתוך המכה גם אנחנו נאמר "הגדיל ה' לעשות עמנו" .בשנים של נטישת דת המונית מחד ,ושל בגידה תורנית בכמיהה הטבעית לארץ ישראל מאידך ,צמח היטלר ולימד עם מתוסבך שיעור במחשבת ישראל. השואה לימדה את העולם את השיעור שלימד אותנו היטלר ,בכך שהיוותה אנטיתזה מזעזעת לתקומה הסמוכה לה. אין ברצוני לטעון שהשואה התרחשה בשביל לאפשר את תקומת מדינת ישראל ,אך ניתן לומר בבירור שנס הקמת מדינת ישראל ,עם כל הניסים העצומים שנלווים לתקומה זו ,מתחדד ומתעצם על רקע חורבן השואה .היטיב לבטא זאת הרב עמיטל זצ"ל שאמר" :זקני טרם הלבין ,וראיתי במשך חיי ,כדברי חז"ל -עולם בנוי ,עולם חרב ועולם בנוי .ראיתי יהודים מובלים לאושוויץ, ראיתי יהודים רוקדים בתקומת המדינה" .הפער הקיצוני בין תקומת ישראל בארצו לבין החורבן האיום שקרה לפניו ,חידד בפני העולם ,שבמידה מסויימת התרוקן מערכים ,את נצחיות ישראל. השואה נראתה כהוכחה לתזה הנוצרית שהבחירה האלוקית עברה מעם ישראל הביולוגי ל"עם ישראל ברוח" (הנוצרים) ,אך שנים מעטות לאחריה קמה מדינת ישראל והפריכה את טענות השקר הללו ,ונצחיות הבחירה בישראל התחדדה בפני כל העולם ,על רקע הפער הזה. רבים הם החוזרים מהמסע לפולין עם תחושת געגועים עזים .ודאי שאין הם מתגעגעים לאדמה הרוויה בדם אחינו ,ולא להררי האפר ולמשרפות. הגעגוע העצום הוא לאמת מזוקקת שנפגשים היטיב לבטא זאת הרב עמיטל זצ"ל: "זקני טרם הלבין ,וראיתי במשך חיי- כדברי חז"ל -עולם בנוי ,עולם חרב ועולם בנוי .ראיתי יהודים מובלים לאושוויץ ,ראיתי יהודים רוקדים בתקומת המדינה". איתה אל מול המשרפות .געגוע לטהרת הלב, געגוע למפגש עם אמת שתמיד הייתה בפנים ונגלתה בכל עוצמתה על אדמת פולין .כך המסר של השואה מכה בנו גם שנים אחריה .סגולת ישראל והעוצמות הפנימיות שלנו כיהודים לא מרפים מאתנו .ניתן להשוות את זה לאדם שעומד מול סידור ביום חול ומייחל להתפלל כמו ביום הכיפורים .הלב היהודי תמיד עורג ל'מעבר' שאליו הוא נחשף. יום הקדיש הכללי הוא יום שבו ניתנת לנו ההזדמנות להתכנס באבל על האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי ,להתייחד עם זכרם של הקדושים ,ומתוך הסתכלות כאובה על החורבן להבין את גודל תפקידנו ההיסטורי ,במיוחד בעת הזאת של התחדשות עמנו בארצו ,בשאיפה להשתלמות גאולתנו. יוסף יוגב המשורר ֹאשנּו ָׁשח ִאם גַּם ר ֵׁ וְ עֶ צֶ ב סוֹבְ בָׁ נּו– הָׁ בָׁ ה וְ נִ ְתל ַַּּקח ִמן הַּ ִש ְמחָׁ ה ֶשבָׁ נּו. הַּ י ,הַּ י, הָׁ בָׁ ה וְ נִ ְתמַּ לֵׁא ִש ְמחָׁ הִ ,ש ְמחָׁ ה כִ ְמֹלא הָׁ עַּ יִן, הַּ י ,הַּ י, יעקב אורלנד נולד באוקראינה .בגיל 5 ִשירּו עֲ לֵׁה ,עֲ לֵׁה בפוגרום, נטבחו לעיניו 8מבני משפחתו עֲ לֵׁה ּובְ עַּ ר הַּ ַּייִן! חוויה שנתנה אותותיה ביצירתו לאורך עֲ לֵׁה ּובְ עַּ ר הַּ ַּייִן! כל חייו .שנתיים אח"כ עלה לארץ עם הוריו והם התיישבו סמוך אלינו בכפר הַּ י ,הַּ י... גלעדי עד שעבר לירושלים .נלחם במלחמת השחרור והשתתף בהגנה על ירושלים .מאוחר יותר עבר לתל אביב והתחתן עם בת-אל וב 1954הצפין לחיפה .שם נולדו לו שני ילדיו ביניהם הפזמונאית שמרית אור .לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה .ב 2002נפטר ממחלה והוא בן .88 עֲ לֵׁה ּובְ עַּ ר כָׁאֵׁ ש יקנּו כֹחַּ ! וְ הַּ ְדלִ ֵׁ אֲ בוֹי ל ִַּמ ְתיָׁאֵׁ ש , הַּ ַּל ְילָׁה יֵׁש לִ ְשמֹ חַּ ! הַּ י ,הַּ י , הַּ ַּל ְילָׁה ִיגָׁאֵׁ ל כָׁל ִמי ,כָׁל ִמי ֶשנְ ָׁשמָׁ ה ב ֹו , הַּ י ,הַּ י , ָׁכל ִאיש בְ י ְִש ָׁראֵׁ ל - נִ יצוֹץ ֶשל נֶחָׁ מָׁ ה ב ֹו ! נִ יצוֹץ ֶשל נֶחָׁ מָׁ ה ב ֹו ! הַּ י ,הַּ י... היסטוריה יומיים או שלושה לפני חג הפורים, יצאו שני חברים מחיפה לבלות בתל אביב .שני החברים ,המשורר יעקב אורלנד וידידו המלחין מרדכי זעירא, עברו לגור בחיפה כשאבא חושי ,ראש העירייה ,קרא לאומנים לבוא להתגורר בעיר ואף סידר להם מקומות עבודה בחברת חשמל. השניים הגיעו לתל אביב לפגישה בבית הקפה החביב עליהם מצאו את היושבים בו עטופים תוגה וצער. כששאלו לפשר מצב הרוח ,שמאוד לא התאים לחג הפורים שבפתח ,סיפרו להם שבאותו הלילה הותקף אוטובוס במעלה עקרבים ורבים מהנוסעים ששבו מחגיגות לרגל מלאת 5שנים לעיר אילת ,נהרגו בהתקפה. בעוד הם מדברים ,נכנס לבית הקפה משה שרת ,ראש ממשלה באותה תקופה .משה שרת ,שהיה מוטרד מאוד בגלל ההתקפה ובעיקר דאג לירידת המוראל בעם ,פנה אל יעקב אורלנד ומרדכי זעירא וביקש מהם לחבר שיר עליז לקראת החג שיסייע לעודד את רוחו של העם בשעה הקשה הזאת ולקראת פורים. הוא כלא אותם במטבחון של בית הקפה עד שיסיימו את השיר ולאחר כמה שעות הם יצאו כשבידם שיר עליז עם מנגינה חסידית ששימח את העם והעלה את המוראל מאז ועד היום. שווה הצצה גירסה מומלצת שוקולד מנטה מסטיק בביצוע מחזמר של שיר שמח .אין יותר משמח מזה! בערב לזכרו של יעקב אורלנד מבצעת אילנית (קול באשה ,ראו הוזהרתם) את שיר שמח המבטא אולי מכל את שילוב העצב והשמחה בחייו ,ואולי גם בחיינו. ראיון בניה רוזנפלד היו מוכנים לפגוש אותו כפי שמעולם לא פגשתם 884 -מילים עם אורן בראל מי אני אורן בר-אל (צירוף של "בראשית" ו"ישראל" המילים הפותחת ומסיימת את התורה .רעיון של סבתא) שיעור ה' ,בן ,33נשוי לעדי רינה (במקור חיספינאית) .למד בתיכון חקלאי במגמת בראשל"צ יהודה" "נחלת זאוטכנולוגיה .בצבא שירת בשלישות אוגדה ( 98כוללת את חטיבות הסדיר ומילואים בצנחנים) .בוגר תואר ראשון בביוטכנולוגיה במכללת תל חי. חזרה בתשובה תמיד הייתה בי את הידיעה .בתקופת הסכמי אוסלו גרנו בעלי זהב ,ואני זוכר איך בתור ילד בתחילת גיל העשרה חשבתי -מה הזכות של אותם אנשים לעשות את המעשה? והרי "כבשנו" ושילמנו מחיר דמים על כל חלק וחלק! מצד שני ,הינה ,עכשיו אנו מוותרים ומבחינה הגיונית אין כאן שום בעיה .אך עדיין דבר זה היה בלתי ניתפס בעיני ,ולכן אמרתי לעצמי -שלא! אין לנו שום זכות לוותר! זוהי ארץ אבותינו ,אברהם הלך בה ,דוד נלחם בה, כל כולה שלנו היא ושל כולנו! זהו הקשר שתמיד היה בי מתוך הארץ אל היהדות .אחרי שהשתחררתי מהצבא עבדתי במעבדה רפואית והתחלתי ללמוד בפקולטה לחקלאות. לא הצלחתי לעבור בחינות מסוימות והמרצה אמר לי להתפלל לטוטם (פסל פולחן אינדיאני) כדי לקבל את הציונים הנדרשים. התעצבנתי מאוד והחלטתי שכאן אני לא לומד .עברתי ללמוד בתל חי (קצת אחרי מלחמת לבנון השנייה) .במכללה פעל ארגון שמטרתו הייתה ללמד סטודנטים מושגים יהודים .אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי לשם ,דיברו על הזמנים של ביעור חמץ ,אור ולילה וכו' .נכנסתי והתחלתי להקשיב .אחר כך התחילו שיעורים בגמרא ארבע אבות נזיקין ,ממש התלהבתי ללמוד ולחשוב מה ההבדל בן רגל לשן .ממש כיף שהזכיר לי נשכחות( .תוכנית טלוויזיה בשם "שניים אוחזים" שעסקה בלימוד גמרא .הייתי נישאר בבית ולא הולך לבית הספר כדי לראות אותה) .החודשים עברו והאהבה לתורת ישראל גדלה והחלטתי שזה מה שאני רוצה. לאט לאט ,אבל את זה אני רוצה! במהלך הלימודים עברתי לדירת סטודנטים שחוזרים בתשובה ומקיימים בה שיעורי תורה (גם רבנים מהישיבה) .לקראת סיום התואר החלטתי שאני רוצה ללמוד עוד ,וביקשתי מיוסי גולדפרנדי שיסדר לי חברותא .הוא ציוות לי את דניאל בליץ והתחלנו ללמוד שעה שעתיים ביום .גם זה לא הספיק ,אז אחרי שסיימתי את התואר ביקשתי מיוסי שיבדוק אם אפשרי ללמוד כאן בישיבה .הייתי מגיע בבוקר לשיעור של הרב דרורי באורות התשובה (ששם הרב הביך אותי פעם אחת וקבע שאני בן - 3מה שהופך אותי לאחד הצעירים בישיבה!) .למדו בישיבה אותו הזמן מסכת גיטין ולא הייתה לי חברותא ,וגם לא ממש ידעתי לקרוא -אז פשוט התחלתי לתרגם מילה מילה ,עבודה מתסכלת כיוון שאין מישהו שיכול להגיד לי אם המהלך שאני בונה הוא משהוא ,או סתם מגדל באוויר ,אך לבסוף -כל יום הרגשתי שעשיתי משהו. אחרי כמה שבועות מצאו לי חברותא ,עומר מילר ,היינו צועקים כל הסדר ובקושי נוגעים בדף של הרב קירשטיין אבל בשיעור היינו רואים שכל אחד מאיתנו כיוון לדעת גדולים. זה בגדול הסיפור שלי. בית ספר חקלאי רק שם הייתה אפשרות לעשות בגרות שבע יחידות בזואולוגיה .עבדתי ברפת והייתי מנהל פינת החי. ארץ ישראל סבא של סבתי (מצד אמא) היה מלמדה לעיתים מעט יהדות .באחת הפעמים שאל אותה סבא" :נו ,היודעת את מהיכן הגענו?" ענתה סבתי" :מאיטליה!"" ,לא!" -אמר סבא, "מארץ ישראל הגענו!" .ענתה לו סבתא" :ואני אחזור לשם ."...גדלתי בבית רוויזיוניסטי (בית"ר) .סבא מצד אמא היה מלוחמי האצ"ל. מצד אבא ,סבא וסבתא העפילו ארצה לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה .בדרך הוחזרו לקפריסין ורק לאחר תקופת הפשרה הגיעו לא"י .בשבתות היינו חורשים את הארץ. הרב ברקאי הגדיר אותי כאיש לח"י .כשהגעתי לישיבה למדתי מעט מאמרים של הרצי"ה .בין השאר נתקלתי בסיפור על הקמת אלון מורה שם הרצי"ה נאחז בגדרות ולא הסכים להתפנות .שאלתי את הרב ברקאי "למה שלא נעשה ככה גם היום?!" בתגובה הוא שלח אותי להמשיך ללמוד את הנושא וכך התברר לי שהמאבק החיצוני הינו החלק הקטן .עיקר העבודה היא הטמעת אהבת ארץ ישראל בעם. אפשר אולי להגיד שאם הגענו למצב של מאבק פיזי נכשלנו בהטמעת אהבת א"י בעם. המאבק הינו מוצא אחרון ,לא מצד זה ששטחים פיזיים יימסרו ,אלא שעל ידי כך תתברר עד כמה חשובה אהבת א"י .דבר זה לא סותר את העובדה שוודאי שאינני מוכן למסירת שום רגב ושעל מאדמת א"י. בחירות בית יהודי .למה? מפלגה זו לענ"ד היא הכי ישראלית שיש ,כיוון שערכי העל שלה הינם תורה וא"י .אהבתי הגדולה לארץ ישראל - מתגברת בעקבות לימוד התורה. לימוד אני לומד בחבורה של הרב ברקאי (שיעור ו ומעלה) .צורת הלימוד הינה לימוד של כללים. כלומר לימוד "רוחבי" -גורסים את הגמרא בבקיאות ,ולאחר מכן לימוד נוסף מעמיק של הגמרא ,מחלוקות הראשונים וכו' .מטרתו של לימוד זה הינו לדעת תורה ע"י תפיסת והבנת הכללים .להסברים זמין בפרטי. אווירת שבת בשבת הראשונה שלי בישיבה התפלאתי ונדהמתי כאחד נוכח האווירה המרוממת שהייתה .דברי תורה ,שירים ,לימוד וכו' -וכל זאת ,לא בהנחיית דמות חינוכית מסגל הישיבה ,אלא מתוך החבר'ה ,החיות של התלמידים בישיבה ,הרצון שלהם .בשנים האחרונות המצב לא כבתחילה .צריך להבין שהבעיה היא ברצון ולא בשום דבר אחר, צריך לבנות את הרצון ולפתח אותו בקצב שמתאים ואז נגיע למשהו יותר גדול. 7דברים שלא ידעתם על אורן בראל חובב חרקים (בזמנו הפנוי). בהתקפת הג'וקים האחרונה אשתו רצה אחריהם עם כפכף והוא רץ אחריה בניסיון להציל אותם. הכיר את אשתו דרך אימו של הרב ברקאי. המוזיקה המועדפת עליו -שירי א"י ושירים עבריים ישנים צבע אהוב -ירוק ביסודי היה בחוגי "נוער שוחר מדע" ,כלומר הלך לאוניברסיטת ת"א בחופש ללמוד גנטיקה במקום לבלות בים. בתיכון עשה עבודת גמר בנושא "השפעת הורמון המלטונין על חילוף החומרים והשעון הביולוגי בתרנגולות" ובגלל זה לא אכל עוף שנתיים. אוהב ספרי פנטזיה ומדע בדיוני דיבור של מדבר צור ריינר על פרשת שמות פרשת שמות חושפת בפנינו את הדמות של משה רבנו – מנהיג האומה ,גדול הנביאים ,גואלם של ישראל .כבר מרגע הולדתו (ע"פ תפיסת חז"ל במדרש) – מרעיפה עליו התורה שבחים" :ויקח את בת לוי" – חז"ל לומדים שההריון של משה השיב ליוכבד את נעוריה" .ותרא אותו כי טוב הוא" – משה מלא את הבית באור" .ותראהו את הילד והנה נער בוכה" – כמו נער ,לא בכה סתם אלא המלאך גבריאל הוצרך להכותו כדי שיבכה. ההתפעלות ממשה ממשיכה לאורך הפרשה, מהנאמנות שלו למקורו -גם כשגדל בבית פרעה, ממידת הרחמים שלו -כשיוצא לראות בסבלות אחיו ועוזר להם בעבודתם ,מחוש הצדק שלו – כשרואה את הנוגש המצרי ומכה אותו ,ובמקרה דתן ואבירם הנצים ,מהענווה הבלתי נדלית שלו – כשעומד לפני ה' ,מסתיר פניו ואומר "שלח נא ביד תשלח" .יש כאן בלי ספק בן אדם לא רגיל – משה הוא ממש בחינה אחרת של אדם (ועי' הקדמת הרמב"ם לפרק חלק ,היסוד השביעי: "הוא בחיר ה' מכל המין האנושי ...ונהיה במדרגת המלאכים ...ולא פגמו שום חסרון"). והנה ,כאשר משה יוצא חזרה מצרימה ,בשליחות ה' – מתארת התורה בשלושה פסוקים מאוד תמוהים ,משהו שלילי דווקא" :ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו :ותקח צפורה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי :וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למלות". פתאום ,אחרי כל ההתלהבות ממשה ,אחרי שראינו את מעלותיו הרבות במצרים – ואח"כ במדיין ,ברעיית הצאן – אחרי ההתגלות הפרטית אליו בסנה הבוער ,פתאום ה' מבקש להמיתו? על מה ולמה? לא חבל ,אחרי שסוף סוף נולד מושיען מצוות המילה היא הדרך של האדם לפעול בעולם ,לגלות בעולם מציאות אלוקית; ע"י המילה ממשיך האדם את המגמה האלוקית ומגלה את רצון ה' בטבע. של ישראל ,ממנו יראו אצטגניני מצרים ,אחרי שגדל ,התפתח ,יצא אל אחיו לראות בסבלותם, קיבל עליו את שליחות ה' ,עכשיו – כשהוא בדרך אל מצרים ומטה האלקים בידו ,עכשיו להרוג אותו?? כשאנחנו מנסים להבין מה היה חטאו החמור כל כך של משה ,יש שני מקורות עיקריים – המדרש על הפרשה ,והגמרא בנדרים לא – שמביאה מהות הדיבור היא גילוי של מהותי הפנימית .ע"י כוח הדיבור ,יכול האדם לבטא את המחשבות הקדושות שלו ,את השגותיו העליונות – ולהפוך אותן לממשיות, פועלות בעולם. פחות או יותר את אותם דברים" :חביבה מילה שלא נתלה משה עליה אפילו שעה אחת ,לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול לאליעזר בנו ,מיד ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שמות רבה ,פרשה ה' ,ד' ,כ"ד) .המדרש ממשיך ומתאר שמלאך ה' נדמה כמין נחש שבולע את משה עד מקום המילה ,ומכך מבינה צפורה על מה ה' כועס – ומיד היא מלה את אליעזר ,וחמת ה' שככה. רבי ,בנדרים ,מוסיף ואומר – שמשה לא שכח ח"ו למול את אליעזר ,אלא שהיה צריך לצאת לדרך בדבר ה' ,והיה מסוכן למול בדרך .משה תכנן כבר למול במצרים ,וחטאו היה שהיה צריך למעשה למול בעצירה הזו בדרך – לפני שהתעסק במלון .ועל זה – רצה ה' להמיתו. הדברים תמוהים ביותר :בגלל שמשה טיפה מתרשל במצוות מילה -גם כאשר יש לו סיבות הגיוניות להתעכב בה ,בגלל הדבר הפעוט הזה ה' מבקש להמית את משה? מה כל כך נורא בזה? לא היה מוטב להסתפק בתוכחה פשוטה ,או תזכורת למשה? נכון – הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה .אך כמו שכבר אמרנו – לא זה הזמן והמקום להרוג את משה – יש לו עם על הראש שהוא צריך להושיע... ננסה להתחקות אחר דמותו של משה לאורך הפרשה ,ואולי ע"י כך נבין מה טמון במעשה זה של מילת אליעזר .לעת עתה נצביע על קישור לשוני מעניין ,בין מצוות מילה ,למילה – במובן של דיבור ,אמירה .בהמשך נראה מה משמעותו של קישור זה. איש של מדבר משה – מרגע שבורח ממצרים (יציאת מצרים הפרטית של משה) ונעשה עצמאי ,הולך אל המדבר .מוטיב המדבר חוזר בכל התנהלותו של משה" :וינהג את הצאן אחר המדבר" (שמות ,ג', א') – המדרש מבאר שמשה 'היה רודף למדבר', מב' סיבות – הראשונה שידע שישראל עתידים להיגאל מהמדבר ,ושנייה שהוא עתיד להחריב אומות ולשומם כמדבר .המוטיב מופיע גם בהמשך – "ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה" (שם פס' כ"ז) .וכן אח"כ – "כה אמר ה' ...שלח את עמי ויחגו לי במדבר" .וכן הלאה. משה ,בלי ספק ,הוא איש של מדבר; כל משך הנהגתו את בנ"י הוא הזמן שהם במדבר .ברגע שהם נכנסים לא"י – הוא אינו נכנס עימם. המדבר הוא חלק מאופיו של משה ,חלק ממהותו: "במדבר אתה מניחן ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבוא"( .שמו"ר פרשה ב' ,ג' ,א') מהו בעצם המדבר? מה הוא מסמל? המדרש עונה בעצמו על שאלתנו" :ואין מדבר אלא דיבור שנאמר ומדברך נאוה" (שם) .א"כ, המדבר הוא בחינה של דיבור ,דבר .איזה סוג דיבור קיים במדבר? לאורך ספר שמות אנחנו רואים ,כי הנהגת המדבר היא הנהגה נסית ,אלוקית ,הנהגה שיורדת מלמעלה למטה – הנהגה ש'מאכילה בכפית' .הדיבור שמתגלה במדבר הוא דבר ה' במובן הגולמי שלו ,הדיבור האלוקי היורד משמים ומגיע לבני אדם" .לעולם דברך ניצב בשמים" – המדבר מבטא את אלוקיותו וקדושתו השגותיו העליונות – ולהפוך אותן לממשיות, פועלות בעולם .במלים אחרות – כוח הדיבור הופך את ההשגות שירדו אל האדם ממקור אלוקי – לדברים ממשיים ,ששייכים בעולם המעשה; הוא מגלה את מהותו של האדם כאן בעולם הזה, מוציא אותה מן הכוח אל הפועל. משה – הוא 'יקיר ממללא' :חסרה בו התכונה הזו שמורידה את הגילוי האלוקי אל העולם .דיבורו הוא נשגב ,יקיר ,דיבור שנשאר בבחינתו האלוקית ,בבחינת מדבר .בני אדם רגילים לא מסוגלים להבין אותו .לכן הוא נזקק לאהרון – "הוא יהיה לך לפה ."...משה חי במדרגה כ"כ גבוהה ,כ"כ קדושה – עד שחסרה לו היכולת לבטא את הקדושה הזו בעולם .כך רש"י מפרש את דברי משה – "מי אני כי אלך אל פרעה"? כותב רש"י :מה אני חשוב לדבר עם המלכים? איני יכול לדבר עם פרעה ,הוא לא יבין את דיבורי – אני חי במציאות אחרת! של דבר ה' ,את הנבדלות והניתוק שלו מהעולם. כמו המדבר עצמו – שהוא מקום שממה ,מקום שבו אדם לא יכול לשרוד בכוחות עצמו – גם בחינת המדבר היא בחינה שלא משאירה לאדם מקום לעבודה עצמית ,לפיתוח אישי; עמ"י במדבר ניזון ממן שמגיע מהשמים ,ענני כבוד דואגים לכבס את כסותם ולרפא את רגליהם העייפות ,הכל מגיע משמים ,בלי טרחה ועבודה! מילים ומילה משה ,בלי ספק ,הוא איש של מדבר; כל משך הנהגתו את בנ"י הוא הזמן שהם במדבר .ברגע שהם נכנסים לא"י – הוא אינו נכנס עימם. המדבר הוא חלק מאופיו של משה, חלק ממהותו א"כ ,משה הוא בחינת מדבר – כל תפיסתו, מהותו ,כל הקשר שלו עם הקב"ה הוא קשר כזה של גילוי אלוקי נבדל ,טרנסצנדנטי; ההתגלות שאליה זוכה משה היא ,כדברי הרמב"ם ,במדרגת מלאכים .לכן רק משה הוא זה שיכול להוריד תורה משמים .רק הוא יכול להגיע למדרגה של נבדלות מוחלטת מהעולם החומרי. תכונה זו מתבטאת בכל התנהלותו של משה: כבר כאשר הקב"ה מתגלה אליו בסנה ,הוא אומר לו – "כבד פה וכבד לשון אנוכי" .אונקלוס שם מתרגם" :יקיר ממללא" .כלומר ,אונקלוס הבין את המלים "כבד פה" משורש כבוד .נראה לי שהכוונה היא לאותה תכונה :הדיבור של משה הוא דיבור אלוקי ,דיבור של מדבר – לא דיבור של בני אדם רגילים. נחדד את הנקודה :מהות הדיבור היא גילוי של מהותי הפנימית .ע"י כוח הדיבור ,יכול האדם לבטא את המחשבות הקדושות שלו ,את כבר הצבענו קודם על הקשר בין מילה -המצווה, למילה -דיבור .כעת נראה שזה לא סתם קשר לשוני; יש כאן קשר מהותי. מה עניינה של מצוות מילה? המשנה בנדרים, שם ,אומרת שחביבה מילה – כיוון שאברהם לא נקרא שלם עד שלא מל ,שנאמר בציווי המילה: "התהלך לפני והיה תמים" .א"כ ,המילה משלימה את האדם .בעצם – במעשה המילה ,נעשה האדם שותף לבריאה .המילה נושאת מסר מאוד ברור: הבריאה אינה שלמה עדיין ,התינוק לא יורד משמים בצורה מושלמת ע"י הקב"ה .הוא מחוסר מעשה ,צריך אתה – האדם – לבוא ולחתום את בריאתו של התינוק ,להביא אותו לידי שלמות! ע"י מצוות מילה – האדם נעשה ממש שותף לקב"ה בבריאה. כלומר – מצוות המילה היא הדרך של האדם לפעול בעולם ,לגלות בעולם מציאות אלוקית; ע"י המילה ממשיך האדם את המגמה האלוקית ומגלה את רצון ה' בטבע. זהו בדיוק עניין הדיבור – לבטא את החכמה האלוקית ולהלביש אותה במלים ארציות, להוציא לפועל – כאן ממש ,בעולם ,את דבר ה'! הקישור הזה מופיע בעוד מקומות :ברית מילה = "ברית כרותה לשפתיים"; "נודע כח המילה שיש בה להמית ולהחיות" (מהרד"ז על שמו"ר פ"ה ,ד', כ"ה) = חיים ומוות ביד הלשון... משה ,בדרכו מצרימה ,צריך למול את אליעזר בנו – אך הוא מתרשל בכך ,יש לו דברים יותר דחופים; להתעסק במלון ,לארגן את הציוד... הקב"ה מעביר לו מסר מאוד ברור :אם אתה לא מבין את החשיבות של המילה ,אם אתה לא יכול להוריד את הגילוי האלוקי שאתה משיג ולהוציא אותו לפועל בעולם המעשה – אין טעם בחייך על פני האדמה" :ויבקש המיתו" ,אם אני ארצה עוד מלאך ,אין טעם להשאיר אותו חי בעולם הזה! שומה עליך ,משה ,להבין ולהפנים כי אתה לא מלאך; לא לחינם אתה בעולם – עליך לפעול ולגלות לבני האדם את דברי! גם במלכים (א' ,י"ט) רואים אנחנו את אותו מסר חוזר לאליהו הנביא .אליהו – גם הוא ,כמשה, בורח למדבר .הוא מתייאש מהנסיון לדבר אל העם ,לגלות להם את דבר ה' .הוא שואל את נפשו למות .לאחר שהקב"ה מבין שאליהו ויתר על העם ,ואינו מוכן לדבר יותר ולגלות את רצון ה' לעמ"י – ה' מחליט לקחת את אליהו אליו, בסערה השמימה. אך אם נמשיך ונעקוב אחרי משה בספר שמות, נראה שהוא לא בדיוק קיבל את הדברים... דיבור ישראלי במה משה חוטא במדבר ,חטא חמור כ"כ עד שאינו נכנס לארץ? לא נרחיב בעניין הזה ,אך בקצרה – משה אמור לדבר אל הסלע .במקום זאת – הוא מכה אותו .הוא עדיין לא מוכן להפנים בנפשו את עניין הדיבור ...הוא נשאר כבד פה וכבד לשון .בנקודה זו מחליט ה' שמשה לא מתאים להיכנס לא"י" .יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל -לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר ,כ' ,י"ב) .אתה לא מסוגל לגלות את קדושתי בתוך החומר ,בתוך הטבע, לעיניהם החומריות של בני ישראל – כנראה שאינך מתאים להיכנס לארץ. הנהגתך מתאימה למדבר ,לדיבור אלוקי שנשאר בצורתו האלוקית ,הגולמית; לא תוכל להנהיג את העם בא"י ,שדורשת מיושביה לקחת חלק פעיל בעבודת ה'( .ארץ ישראל היא בחינה של עבודת האדמה ,עבודה עצמאית של האדם ,מפסיק לרדת מן מהשמיים ועמ"י מצטווים להתחיל פעולה הפוכה – להכין בעצמם את לחמם ולהפריש חלה לקב"ה)... והדברים מפתיעים אף יותר :בספר יהושע (ה' ,ב' ח') אנחנו מגלים עובדה מדהימה – כל בנ"ישנולדו במדבר לא היו נמולים! ה' מצווה את יהושע למול מחדש את כל בני ישראל ,בגבעת הערלות! אנחנו רואים שוב ,שבהנהגתו של משה – הנהגת המדבר – זנח כל העם את עניין המילה .עמ"י התרגל לשפע אלוקי מושלם היורד מן השמים, ללא תביעה שהאדם יעשה משהו עם השפע האלוקי הזה; השפעה שנשארת בצורתה האלוקית-גולמית .עמ"י הפסיק למול את בניו, הפסיק להשתתף באופן פעיל בגילוי דבר ה' בעולם! רק כאשר עמ"י נכנס לארץ ומתחיל לכבוש אותה ,מצווה ה' את העם לשוב ולימול... שנזכה לגלות את אור ה' בעולם בעצמנו ,ע"י דיבור חי ואמיתי ,ע"י הגייה בדברי תורה יומם ולילה ...ונגיע לבחינת "ודיברת בם". מעשה רב זאב מרזל הפעם נדבר על רבי שלמה אבן גבירול ,או בקיצור רשב"ג (כן ,אני יודע שזה גם רבן שמעון בן גמליאל.)... רובכם ,אני מאמין ,שמעו עליו, בעיקר בהקשר של הפיוטים שכתב ,אבל רשב"ג היה גם פילוסוף ואף כתב ספרי מחשבה, מוסר ודקדוק ,אך רובם אבד. שעובדה זו נתונה במחלוקת…), נקרא "מבחר פנינים" ,שבו מאמרי מוסר והנהגה הכתובים בחרוזים .ספר נוסף שכתב ,נקרא "תיקון מידות הנפש" .על פי החוקרת שרה כ"ץ ,ייתכן והספר "מבחר פנינים" נכתב כעבודה מקדימה לספר "תיקון מידות הנפש". רשב"ג נחשב בעיני חלק מגדולי ישראל ,כמעין דמותו של ר' אברהם אבן עזרא ,שאף הזכיר אותו בשלושה מקומות בביאורו על התורה (בראשית ג' א' ,שם נתחיל מההתחלה .רשב"ג נולד כינה אותו "בעל השירים פסלו של רשב"ג בעיר מלגה שבספרד ,בערך במוזיאון "ראלי" שבקיסריה השקולים ,וחכם גדול היה…". בשנת ד'תשפ"ב ( ,)1022בזמן שם ,כ"ח י"ב ,ובמדבר כ"ב כ"ח). תור הזהב של יהדות ספרד .זוהי גם תקופת רשב"ג סבל ייסורים רבים במהלך חייו .מלבד המעבר בין הגאונים לראשונים .ואכן ,רשב"ג התייתמותו ,גם ייסורים גופניים ,מה ,שיתכן, כתב קינה בעקבות מותו של רב האי גאון, וגרם למותו בגיל צעיר .לגבי מיתתו של אחרון הגאונים .רשב"ג התייתם משני הוריו רשב"ג ,ישנם חילוקי דעות .ישנה הדעה, בגיל צעיר ,אך בכל זאת גדל באוהלה של כאמור ,שמת מחולי קשה .אך ישנה אגדה, תורה ,על אף השלטון המוסלמי ששלט אז שתורכי אחד ,שקינא בחכמתו וביכולת בעיר .רשב"ג היה בקי בדקדוק – בשפה השירה שלו ,הרג אותו וקבר אותו תחת עץ העברית והערבית ,באסטרונומיה ,הנדסה התאנה שבגנו .כשהתאנה חנטה את פירותיה ופילוסופיה .עוד מגיל צעיר עסק בכתיבת מוקדם מהרגיל ,תמהו האנשים ומתוך כך שירים ,וכבר בגיל 16כתב שיר בשם הגיעו הדברים למלך ,שדרש לדעת מה קרה. "אזהרות" על תרי"ג המצוות .לימים ,כתב לבסוף הודה התורכי ונתלה .גם לגבי שנת הרשב"ץ (בעל שו"ת התשב"ץ) ביאור הלכתי מותו של רשב"ג ,נחלקות הדעות ,אך כולם מפורט בשם 'זוהר הרקיע' על פיוט זה .כיום מודים שמת צעיר .ככל הנראה נפטר בין נוהגים הספרדים לשיר אותו בשבועות. השנים .1068 – 1058מצבתו ,שבעיר רשב"ג היה גם סופר .ספר אחד ,למשל ,נקרא מורבידרו ,נהרסה עם הזמן ,ומה שנשאר הוא "מקור חיים" ,שלפי החוקר שלמה מונק, "שאו קינה בקול מרה ,לשר גדול לקחו י-ה... נכתב ע"י רשב"ג (דבר שעורר סערה ,יוסבר לאמציה" .יתכן ו"אמציה" נגזר מאומץ ,מה עוד כמה שורות) .על אף הקונוטציה שמקביל לגבורה ,שממנה ,יתכן ונגזר, היהודית-חסידית העולה ממנו ,הוא ספר "גבירול". פילוסופיה העוסק במטפיזיקה .ספר זה נשמר כל מי שרוצה להציע דמות ,אני כאן .מרזל רק בלטינית ומשמש בעיקר במוסדות נוצריים (יתכן והעובדה והנוצרים קיבלו את הספר הזה ,מראה על תוכנו ומסביר מדוע קישור לשיר מתוך הקביעה שרשב"ג כתב אותו עוררה זעם.)... "אבן גבירול ,אדומי ספר נוסף ,המיוחס אל רשב"ג (למרות השפתות" 1 6 2 3 4 5 אם תסתובבו לתומכם בישיבה ותשמעו פתאום זוהר ארגוב בקולי קולות ,חדר 37אחראי... .1יאיר אברמן (א' ,ליד י-ם ,רמות) בוגר הימלפרב ,דואג להיות המצפון של החדר ...כשהחדר צריך נאום תוכחה ,הוא שם .אולי זה הייחוס אם תשמעו אותו מחפש את "עמישי" ,תקראו לי... דמות מצוירת :איה החמור .4עמית אביקם (ב' ,טלמון) יכול להיות שאת הצנחן המיועד תראו בבית מדרש בשני מקומות בו זמנית ...אז זהו ,שלא .כששאלתי אותו אם הוא מתבלבל בינו לבין התאום שלו ,ענה, :לפעמים אני קורא לו 'אחי' ,כדי שלא יהיו פדיחות" .אם אברמן הוא האבא המוכיח ,עמית הוא ה"אבא הרוחני" של החדר. דמות מצוירת :מלמן (הג'ירפה ממדגסקר) .2כפיר כהן (ב' ,בנתניה) כפיר אמנם בלונדיני ,אבל הסקנדינבי במסווה הוא בעצם מרוקאי (כפיר כותבים עם ח')! מצטער ,אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהוא נתנייתי ,אני קצת מתרגש .לעתים ,הנשמה היתרה שכפיר מקבל בשבת ,מקפיצה אותו הביתה... דמות מצוירת :נילס הולגרסון .5איתמר שפירא (ב' ,כוכב השחר) מי שמכיר את שפירא טוב ,יודע שהוא ג'וקר אמיתי .חוצמזה, זוכרים את העלון הקודם? אז הוא צייר את השער! (פרס נובל לאומנות דתית) .שפירא הוא דוגמן הבית של החדר ...מחפש סוכן שיקדם אותו. דמות מצוירת :מרטי (הזברה של מדגסקר) .3תמיר ברטוב (א' ,ירושלים) האח של ,הוא ה"לדרדוס" האנושי. כולם מכירים את "ברטוב השף" ואת "ברטוב הצלם" ,אני מכיר גם את "ברטוב ה ."-Aussieאבל בחדר, בחדר הוא גם "ברטוב הבנאי" שמצליח לתקן .קרדיט על התמונה [ ברטוב מגנטים לאירועים SAY- ]1-800CHEESE דמות מצוירת :השמש של הטלטביז .6הדר פש (א' ,טלמון) כשהרצפה לא מרגישה כאילו שפכו עליה חנקן נוזלי ,פש הולך יחף ,אם הוא לא בחדר קורא ...תדמיינו רגע את פסל החירות ,רק עם פלאפון במקום לפיד ,אז ככה פש ,מנסה (ללא הצלחה) למצוא קליטה בחדר. דמות מצוירת :טרזן היינו פה קודם, שמענו הכול. אתה בדרכנו הולך, ובכל זאת בידך מכחול. את עתידך תצייר או תעתיק משלנו? הרי ציירנו יפה! מדוע לא תהיה אחד מאיתנו? כך הם אמרו אך אני בשלי. לעולם לא אסכים לזה ,כך לפחות אמרתי. הרי אמרה זו משתקת ולא נותנת לראות, מפחידה מאיימת ומלאת סכנות. כולי אחוז חלחלה ואימה, אתהלך בדרך לבד. אך ההבנה וההכרה בי יהיו, אוחזות לי את היד. אז אולי אהיה חבול בדרך, ואפילו אמות. אך אדע שבדרכי התהלכתי, ולא אהיה עוד חנוק. את דגלי ארים ואת יסודותיי אבנה לבד, ולא אתן למשקרים בזה יד. כי שטות והבל הם אומרים... אנחנו לא כאלה! אני לא חלק מכוורת דבורים. צילום :אשר חזן
© Copyright 2024