‫דבר העורכים‬
‫בחודש טבת פסקה הנבואה מעם ישראל‪ .‬כבר‬
‫עברו למעלה מ‪ 2000‬שנה מאז מות עזרא‪ ,‬אבל מי‬
‫סופר‪ ...‬מרגישים אנחנו את החוסר של דבר ה'‬
‫בגילויו‪ ,‬את החולשה שנובעת מהניתוק ממקור‬
‫אלוקי חי‪.‬‬
‫בדורות האחרונים מורגשת היטב ההתקרבות‪,‬‬
‫השיבה הביתה לקדושה טבעית ופשוטה‪ ,‬הצמאון‬
‫לאל חי – לחיים אלוקיים‪ .‬כפי שהרב קוק כותב‬
‫באורות הקודש (הגיון הקודש)‪ ,‬הקדושה מתגלית‬
‫ביצירה‪ ,‬בחידוש שנובע בטהרתו ממקור נשמתו‬
‫של האדם‪.‬‬
‫בגיליון זה‪ ,‬ובאלה שיבואו אחריו‪ ,‬נגיש לכם‬
‫מיצירותיהם וחידושיהם של תלמידי ורבני‬
‫הישיבה‪ .‬היצירה‪ ,‬היצירתיות – יוצרת קשרים‪...‬‬
‫קשרים בין אנשים‪ ,‬קשרים בתוך הישיבה‪,‬‬
‫קשרים בינינו לבין ריבונו של עולם‪ .‬ובעזרתו‬
‫יתברך תלך ותפרוץ היצירה‪ ,‬ותמלא את חלל בית‬
‫מדרשנו בקולות רעננים‪ ,‬חידושים יקרים‬
‫ומופלאים‪.‬‬
‫מתניה וצור‬
‫חורף נעים ומקדם‪...‬‬
‫עשרה בטבת ‪ /‬הרב צפניה דרורי‬
‫על מה האבל?‬
‫אמונה ‪ /‬הרב אבי אמיתי‬
‫האם מותר לשנוא יהודי בימינו?‬
‫תוכן עניינים‬
‫לוח מודעות‪2..............................................‬‬
‫אור ישראל ‪ -‬מו"ר הרב דרורי‪4.....................‬‬
‫זכרונות מחנן סבר ‪ -‬הרב ראובן שכטר‪5...........‬‬
‫העיקר הפאות ‪ -‬אשר חזן‪8.............................‬‬
‫בית היוצר לקדושת האומה ‪ -‬הרב אהוד זנד‪10...‬‬
‫הראוי להשקיע בבניין החומרי של הישיבה‪14....‬‬
‫שיעור כללי ‪ /‬הרב צפניה דרורי‬
‫ברנדז'ה ‪ -‬יונתן ברנד‪16................................‬‬
‫אורות התורה‪ ,‬פרק יג פסקה ה‪.‬‬
‫הרהורים לעשרה בטבת ‪ -‬ברוך קמפיסקי‪17......‬‬
‫שירעיון ‪ -‬יוסף יוגב‪19.................................‬‬
‫ראיון עם אורן ‪ -‬בניה רוזנפלד‪20...................‬‬
‫דיבור של מדבר ‪ -‬צור ריינר‪22......................‬‬
‫מעשה רב ‪ -‬זאב מרזל‪26..............................‬‬
‫הכר את החדר ‪ -‬עמיחי נחשוני‪27...................‬‬
‫שונה בן דומים ‪ -‬אלמוני‪28...........................‬‬
‫מערכת‬
‫עורכים ‪ -‬צור ריינר‪ ,‬מתניה חנן‪.‬‬
‫עורך טכני ‪ -‬יוני פרידמן‪.‬‬
‫שער – נתנאל הרשקו‪.‬‬
‫תמונה בגב העלון – אשר חזן‪.‬‬
‫צלם ‪ -‬תמיר ברטוב‪.‬‬
‫צוות ‪ -‬יונתן ברנד‪ ,‬זאב מרזל‪ ,‬ישי אדרי‪ ,‬עמיחי נחשוני‪ ,‬בניה‬
‫רוזנפלד‪.‬‬
‫כותבים ‪ -‬מו"ר הרב צפניה דרורי‪ ,‬הרב אהוד זנד‪ ,‬ברוך‬
‫קמפיסקי‪ ,‬אורן בראל‪ ,‬יוסף יוגב‪ ,‬אליסף ביטון‪ ,‬אשר חזן‪.‬‬
‫אור ישראל‬
‫מו"ר הרב צפניה דרורי‬
‫הסתכלות על תפקיד ישראל בעולם לאורו של הרב קוק זצ"ל‬
‫"צללי החושך של העתקת התורה‬
‫ליוונית יהפכו לאור‪ ,‬כשיתגלה‬
‫המקור העברי בטהרו"‪.‬‬
‫את המשפט הזה‪ ,‬שמופיע בשער‬
‫העלון ‪ -‬כתב הרב קוק על חודש‬
‫טבת‪ .‬נבאר בכוונתו‪:‬‬
‫בחודש טבת הועתקה התורה‬
‫ליוונית‪ ,‬ועל זה נקבעה תענית‬
‫מיוחדת‪ ,‬על החושך שבו איבדנו‬
‫את ייחודנו‪ .‬כשיתגלה המקור‬
‫העברי בטהרו‪ ,‬אז החושך עצמו‬
‫מרד המכבים לא מנע‬
‫את הידרדרות ישראל‬
‫בארצות העמים ‪ -‬כיוון‬
‫שהרצון להיות מעורב‬
‫בעמים לא פסק‪.‬‬
‫של חיקוי ההתבוללות יהפוך‬
‫לאור‪ ,‬שיאיר את ההיסטוריה ואת‬
‫הגאולה‪.‬‬
‫צללי החושך החלו להתפתח עם‬
‫בוא היוונים לארץ ישראל‪.‬‬
‫היוונים ביקשו לבשם ולאחד את‬
‫העולם תחת שלטון תרבותם‪ .‬לצורך זה הם‬
‫ביקשו לתרגם את התורה ליוונית ‪ -‬כדי לבטא‬
‫את הפתיחות והקשר שיש לתרבותם עם‬
‫תרבות ישראל‪ .‬בזה‪ ,‬ביקשו לאבד את ייחודנו‬
‫ולבולל גם אותנו בתרבותם ובמלכותם‪.‬‬
‫כתוצאה מהמפגש הזה‪ ,‬צללי החושך גברו על‬
‫תרבות ישראל‪.‬‬
‫ההתייוונות איימה על קיומנו‪ .‬נראה לפי לשון‬
‫הרב‪ ,‬שמרד המכבים לא מנע את הידרדרות‬
‫ישראל בארצות העמים ‪ -‬כיוון שהרצון להיות‬
‫מעורב בעמים לא פסק‪ .‬התקווה וההבטחה‬
‫הם רק בגאולת ישראל האחרונה‪ .‬בדמות דור‬
‫צדק המשפט‪ ,‬היושר והאמת הם‬
‫נחלתנו העצמית מאז‪.‬‬
‫הגאולה‪ ,‬שתהיה בו המקוריות העברית‬
‫בטהרתה‪ .‬כל ההגות והתרבות של יוון‬
‫ואירופה‪ ,‬יתגלו אז כהעתקה בלבד מן המקור‬
‫העברי ‪ -‬יסוד ההכרה שהעולם הוא טוב‪.‬‬
‫חכמת ה' וטובו הם יסוד ההוויה‪ .‬החכמה של‬
‫אדם יכולה להקיף אותו ולגלות את מעמקיו‬
‫שנמצאים מאז אברהם העברי בתוכנו‪ .‬צדק‬
‫המשפט‪ ,‬היושר והאמת הם נחלתנו העצמית‬
‫מאז‪ .‬ומאיתנו יצאו אותם שיחיו את התרבות‬
‫העולמית כולה‪ ,‬עד שאורנו ‪ -‬אור ישראל ‪-‬‬
‫ינהיג את העולם כולו‪.‬‬
‫זכרונות מחנן‬
‫הרב ראובן שכטר (תמלול ‪ -‬אשר חזן)‬
‫על דמותו של חנן סבר‬
‫אי אפשר לצמצם את חייו של אדם לכדי‬
‫סיפור אחד‪ ,‬ואפילו אוסף של סיפורים לא‬
‫יוכלו לתאר את דמותו כפי שהיה באמת‪.‬‬
‫במיוחד אדם כמו חנן‪ ,‬שנפגש עם כל כך‬
‫הרבה אנשים במהלך חייו‪ ,‬ופעל כה רבות‬
‫למען חבריו ומשפחתו‪ ,‬ארצו ועמו‪ .‬לכל‬
‫אחד שהכיר אותו לאורך השנים ‪ -‬יש את‬
‫ה'חנן' שלו‪ ,‬המפגש הפרטי שלו‪ ,‬והסיפור‬
‫דרכו הוא נחשף אל הדמות המעוררת‬
‫הערכה שלו‪ .‬הנחמדות ומאור הפנים של‬
‫חנן‪ ,‬שבכל מקום בו שהה ‪ -‬תמיד יכול היה‬
‫לפצוח בשיחה עם כל אחד כאילו הוא‬
‫חברו משכבר הימים‪ ,‬הולידו קשר מיוחד‬
‫בין תלמידי הישיבה שהלכו ובאו‪ ,‬לבין חנן‬
‫ שתמיד היה חלק בלתי נפרד מהישיבה‪.‬‬‫ננסה במעט לגעת‪ ,‬דרך קורות חייו‬
‫והסיפורים הרבים שסופרו אודותיו ‪-‬‬
‫באישיותו המיוחדת‪.‬‬
‫חנן נולד בשנת ‪ 1927‬בחיפה והתגייס‬
‫לפלמ"ח ב‪ .1947‬שירת בגדוד השלישי של‬
‫חטיבת יפתח‪ ,‬השתתף במבצע 'יפתח'‪,‬‬
‫ונפצע בהתקפה הראשונה על המצודה‬
‫בצפת‪ .‬בשנת ‪ 1948‬הקים עם חבריו את‬
‫קיבוץ יפתח ע"ש החטיבה‪ .‬שירת בצה"ל‬
‫בשייטת ‪ 13‬אליה התגייס בשנת ‪. 1949‬‬
‫בתקופתו‪ ,‬רבים מצעירי הפלמ"ח ניסו‬
‫לחצות את הגבול אל ירדן‪ ,‬שהייתה מדינת‬
‫אויב בתקופה ההיא‪ ,‬רק בשביל להגיע‬
‫לפטרה ‪ -‬אל 'הסלע האדום'‪ .‬מן שיגעון‬
‫גבורה שרובם לא זכו לשוב ממנו בחיים‪.‬‬
‫אחת מהאגדות שהתפרסמו‪ ,‬מספרת שחנן‬
‫ניצל במהלך המסע לפטרה כשבזמן שהלך‬
‫להחליף למכנסיים קצרות ‪ -‬חבריו נתקלו‬
‫במחבלים‪ .‬אך האמת היא‪ ,‬שחנן מעולם‬
‫לא יצא למסע מלכתחילה‪ ,‬לפני התאריך‬
‫המיועד חנן לקה בדלקת גרון חריפה ולא‬
‫יכול היה לצאת ‪ -‬ולכן הטיול נדחה‪.‬‬
‫בתאריך החדש שנקבע ‪ -‬שוב תקפה אותו‬
‫דלקת גרון‪ ,‬וחבריו יצאו לדרך בלעדיו‪ .‬חנן‬
‫היה 'איש מופתי שלא האמין במופתים'‪,‬‬
‫אך הדלקת הצילה את חייו‪ .‬חבריו‪ ,‬שלושה‬
‫בחורים ונערה נרצחו ע"י מחבלים במהלך‬
‫המסע‪ .‬לאחרונה‪ ,‬כשנשאל אודות‬
‫המכנסיים הקצרות הנצחיות ענה‬
‫בבדיחות‪" :‬יש לי כאלו רגליים יפות‪ ,‬רציתי‬
‫שכולם יראו"‪...‬‬
‫לאחר שהשתחרר מהצבא עבר ללמוד‬
‫באוניברסיטה‪ ,‬שם למד גאולוגיה‬
‫ובוטניקה‪ ,‬ובכך הרחיב את ידיעותיו‬
‫בתחומים אותם אהב‪ ,‬והיה יכול לעסוק‬
‫בדברים הנוגעים לאהבתו לארץ‪.‬‬
‫באוניברסיטה נחשף גם לספרות תורנית‪,‬‬
‫שפתחה לו צוהר אל היהדות ‪ -‬והוא‬
‫החליט ללמוד שנה בישיבת מרכז הרב‪,‬‬
‫במהלכה התגורר בביתו של הרב חיים‬
‫דרוקמן‪ .‬באזכרה בביתו של חנן היה אפשר‬
‫לראות את ההתרגשות של הרב דרוקמן‪,‬‬
‫שגילה עד כמה עולם התורה היה חלק‬
‫מרכזי מחייו של חנן‪ ,‬ואיך הלימוד‬
‫ברצינות והתמדה ליווה אותו תמיד ‪-‬‬
‫למרות שלל הפעילויות והאחריויות‬
‫הרבות בהם עסק‪ .‬אחד הבנים של חנן‬
‫הוציא את מסכת חולין‪ ,‬פתח בדף האחרון‪,‬‬
‫והקריא מכתב ידו של חנן‪' :‬כאן סיימתי‬
‫את הש"ס שנת התשע"ג'‪ .‬הוא היה כותב‬
‫לעצמו הערות על הגמרא וסימן לעצמו‬
‫את ההתקדמות שלו‪ .‬החברותא של חנן‬
‫היה הרב עדין שטיינזלץ‪ ,‬שמספריו למד‬
‫לכל אחד שהכיר אותו לאורך‬
‫השנים ‪ -‬יש את ה'חנן' שלו‪,‬‬
‫המפגש הפרטי שלו‪ ,‬והסיפור‬
‫דרכו הוא נחשף אל הדמות‬
‫המעוררת הערכה שלו‪.‬‬
‫את הגמרא‪ .‬הוא אפילו למד עם הרב‬
‫שטיינזלץ ממש‪ ,‬בתקופה שבה היה‬
‫בירושלים‪ ,‬וכל לימודיו היו תמיד ברוחב‬
‫דעת ובלי פשרות תוך חתירה אל האמת‪.‬‬
‫כשמשהו לא היה נראה לו הוא לא היה‬
‫מוכן לוותר‪ ,‬הוא היה אפילו מתקשר אל‬
‫הרב שכטר לבקשת עזרה כשמשהו לא‬
‫הסתדר לו בגמרא‪.‬‬
‫חנן היה מתנייד בטרמפים והיה הולך‬
‫מרחקים ארוכים מבלי להתעייף‪ .‬באחת‬
‫מריצות המרתון שעשה‪ ,‬הבת שלו אמרה‬
‫שהוא לא נתן את כל מה שיש לו‪ ,‬תמיד‬
‫היה נשאר בו כח לעוד‪ ,‬ואת המרחק בין‬
‫קריית שמונה ליפתח הוא גמע לא פעם‪...‬‬
‫חנן עזר רבות ביצירת מגדירי הצמחים‬
‫הראשונים בארץ‪ ,‬בתור תלמיד למורים‬
‫הראשונים לבוטניקה‪ ,‬כשהוא תורם את‬
‫שלל ידיעותיו מהטיולים בהם חרש את‬
‫הארץ לאורכה ולרוחבה‪ .‬חנן קרא רבות‬
‫מספרות העולם‪ ,‬ורוחב היריעה של‬
‫ידיעותיו היה גדול לאין ערוך‪ .‬הקריאה‬
‫שהעשירה את עולמו בתוספת השנינות‬
‫המיוחדת לו ניכרה היטב בכתיבה עם‬
‫הומור מיוחד‪ ,‬בפיליטונים לחגים בקיבוץ‬
‫ובספרים שחיבר‪ .‬חנן היה אינטלקטואל‬
‫במלא מובן המילה‪ ,‬וכאשר תירוץ מסוים‬
‫לא היה נראה לו בגמרא הוא היה אומר‪:‬‬
‫'זה לא אלגנטי'‪ .‬כך הוא היה מתבטא‬
‫בנועם ובעדינות‪ ,‬השמורים לאנשים‬
‫גדולים כמותו‪ .‬רוחב הדעת‪ ,‬והאינטלקט‬
‫המפותח‪ ,‬הם שמשכו את חנן לעולם‬
‫התורה‪ ,‬לא מתוך שבר או קושי ‪ -‬אלא‬
‫מתוך רוחב דעת ושאיפה לאמת‪ ,‬שכ"כ‬
‫אפיינה אותו‪ .‬הקשר לעולם התורה חיבר‬
‫את חנן אל ראש הישיבה ‪ -‬הרב צפניה‬
‫דרורי‪ ,‬והוא ראה בו את רבו‪ .‬אך עם כל‬
‫זאת‪ ,‬כאשר חנן היה חולק על הרב‬
‫בשיעורים אליהם נכנס‪ ,‬הוא לא היה‬
‫מרפה מדעתו‪ ,‬ומתעקש להשמיע את‬
‫האמת שלו‪.‬‬
‫לחנן היה קשר מיוחד גם עם נחמה‬
‫ליבוביץ‪ ,‬וחלופת המכתבים בניהם ‪-‬‬
‫שנמשכה כ‪ 17 -‬שנה‪ ,‬הייתה מלווה‬
‫בהערות אישיות‪ ,‬והתעניינות בחיים‬
‫האישיים שמעבר לשאלות והתשובות‪.‬‬
‫במשך השנים חנן היה מקפיד לסיים‬
‫מסכת בכל שנה לתענית בכורות‪,‬‬
‫ובמסכתות קצרות הוא סיים שתיים‬
‫ושלוש מסכתות‪ .‬הוא לא היה מוכן‬
‫'להימרח' על שנה שלימה בגלל שהמסכת‬
‫הייתה קצרה‪ .‬אנשים מכל בתי הכנסת היו‬
‫באים לשמוע את ה'סיום' של חנן בבית‬
‫הכנסת הרב בן‪-‬ציון בכדי לא לצום בערב‬
‫ליל הסדר‪ .‬חנן היה אדם עם חיבור מדהים‬
‫לאנשים והתחבר לאנשים שונים‬
‫ומיוחדים‪ ,‬בכל מקום יכולת לשמוע על‬
‫אנשים שמחשיבים עצמם חברים שלו‪:‬‬
‫בנווה דניאל‪ ,‬חיספין‪ ,‬שילה‪ ,‬בית אל‪,‬‬
‫חצור‪ ,‬קריית שמונה‪ .‬אפילו בקהילת‬
‫סאטמר בארה"ב אהבו אותו מאוד‪ ,‬וקיבלו‬
‫אותו כמו שהוא ‪ -‬עם המכנסיים הקצרים‬
‫(רק פעם אחת רמזו לו בעדינות‪ ,‬שאם הוא‬
‫רוצה שהם יכבדו אותו בעלייה לתורה ‪-‬‬
‫הוא צריך ללבוש מכנס ארוך‪ ,)...‬וגם בבני‬
‫ברק‪ ,‬ובישיבת נתיבות עולם של הרב ברוק‬
‫היו לו חברים מיוחדים‪.‬‬
‫חנן היה אדם בעל כח רצון אדיר‪ ,‬אדם‬
‫שלא מוותר בקלות‪ ,‬השתתף במשלוחי‬
‫עופות בקיבוץ‪ ,‬היה עולה לישיבה גם‬
‫במצבים בלתי אפשריים‪ ,‬אפילו כשהיה‬
‫קשה לו ביותר לצאת מהבית ‪ -‬היה קם‪,‬‬
‫וממשיך לחיות‪ ,‬ואפילו כשבקושי הצליח‬
‫לקום היה מחכה לאלי מחוץ לבית כשהיה‬
‫בא לאסוף אותו לשיעור של הרב אלון‬
‫בחצור‪.‬‬
‫בימיו האחרונים ביקש חנן לשוב לביתו‬
‫ולא להישאר בבית החולים‪ .‬כשהיה בבית‪,‬‬
‫חנן היה הרבה יותר צלול וביקש מילדיו‬
‫לצלצל לאנשים שהיה קשור אליהם בכדי‬
‫שיוכל להיפרד מהם‪ .‬בתו של חנן‬
‫התקשרה אל הרב שכטר‪ ,‬שקרא לרב‬
‫דרורי להצטרף אליו‪ ,‬והם נסעו להיפרד‬
‫מחנן‪ .‬כשהגיעו‪ ,‬הם מצאו את חנן מביט‬
‫אל הפרדסים ‪ -‬נהנה לראות שהארץ‬
‫מלבלבת‪ ,‬ושהעמל הגדול נשא פרי‪.‬‬
‫כשנשאל האם הוא נטע את הפרדסים‬
‫האלו ‪ -‬הוא לא היה מוכן להיכשל בדבריו‪,‬‬
‫ואמר שוודאי נטע שם פירות אך הוא אינו‬
‫יודע אם אלו העצים שהוא נטע או‬
‫שהחליפו אותם מאז‪ .‬הפרידה מחנן הייתה‬
‫מרגשת מאוד‪ ,‬והעצימה במאוד את‬
‫דמותו‪ ,‬כשהיה אפשר לראות אלו דברים‬
‫טרדו את מחשבתו אפילו ברגעים כאלו‪.‬‬
‫הרב דרורי דיבר עם חנן על דברים גבוהים‪,‬‬
‫על משמעות החיים‪ ,‬ואפילו אז הוא יכול‬
‫היה לחשוב על לימוד‪ ,‬ואמר‪'' :‬איזה נפלא‬
‫הוא תוספות 'לפיכך'‪ ,‬אותי מרתק תוספות‬
‫'לפיכך'"‪ ...‬אחרי כמה שירי נשמה חנן‬
‫ביקש שישמיעו את 'המוסיקה שהוא‬
‫אוהב' וביקש לשמוע את היצירה 'הקיסר'‪.‬‬
‫בעז"ה‪ ,‬נשתדל ללמוד מחנן‪ ,‬להוסיף‬
‫בעצמנו מידות טובות כשלו‪ ,‬ולהאיר את‬
‫חיינו ע"י דמותו ופועלו המשמעותי‪.‬‬
‫העיקר הפאות‬
‫אשר חזן‬
‫סיפור מהחיים‬
‫אני זוכר את התקופה ההיא כתקופה סוערת‬
‫במיוחד‪.‬‬
‫הדילמה הייתה קשה‪ ,‬המשבר הראשון אם תרצו‪,‬‬
‫שפקד אותי בשנות העשרה של חיי‪.‬‬
‫לאחר שבועות של התלבטויות וחבטות נפש‬
‫רבות‪ ,‬החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה ‪-‬‬
‫ולהגיד יפה שלום‪.‬‬
‫נכנסתי לחדר המקלחת ואחזתי במספריים‬
‫הגדולות של אבא‪ .‬מאיפה מתחילים? שמאל‪,‬‬
‫בטח שמאל ‪ -‬קבעתי‪ .‬אם יש משהו שהבנתי על‬
‫דברים מהסוג הזה‪,‬‬
‫הוא שכנראה עדיף‬
‫משמאל‪.‬‬
‫שיהיה‬
‫העברתי את המספרים‬
‫ליד שמאל‪ ,‬הצמדתי‬
‫אותם לחזה ‪ -‬ועצרתי‬
‫להרהורים של הרגע‬
‫האחרון‪ -‬מה אבא‬
‫יגיד? מה אמא ז"ל‬
‫הייתה חושבת על זה?‬
‫'אני לא חי בשביל אף‬
‫אחד אחר'! זעקתי‬
‫וההחלטה‬
‫בליבי‪,‬‬
‫נפלה‪.‬‬
‫הרמתי את המספריים‬
‫הפנים‪,‬‬
‫עבר‬
‫אל‬
‫ומשכתי בפאה שעיטרה את אוזני השמאלית כדי‬
‫"הייסורים תמיד היו חלק מחייו של‬
‫יהודי‪ ,‬כי בהם טמונה גאולתו‪ .‬הרצון‬
‫להידמות לגויים‪ ,‬ולנתק מעלנו כל‬
‫סממן יהודי‪ ,‬כדי לברוח מהייסורים‬
‫ הם התכחשות לזהות היהודית‬‫שבנו"‬
‫לגזור אותה מראשי ומחיי אחת ולתמיד! הלהבים‬
‫כבר עמדו להיסגר‪ ,‬ובדיוק באותה השנייה אבא‬
‫פתח את הדלת‪ -‬המבט המבוהל התחלף במבט‬
‫מופתע‪ ,‬ומשם הדרך למבט מאוכזב הייתה קצרה‬
‫מאוד‪ ...‬אבא סגר במהרה את הדלת‪ ,‬והשאיר‬
‫אותי לבדי עם ייסורי המצפון והבושה‪.‬‬
‫עברו כמה שבועות עד שיכולתי שוב לדבר עם‬
‫אבא‪ ,‬לא שזה משנה משהו‪ -‬בכל מקרה היה קשה‬
‫להוציא ממנו יותר מכמה מילים ומבט מהורהר‬
‫מאז שאמא נפטרה‪ .‬למען האמת‪ ,‬אני קצת‬
‫מתקשה להיזכר איך זה היה‬
‫לפני‪ .‬זה מרגיש כאילו תמיד‬
‫היינו רק אנחנו ‪ -‬אני‪,‬‬
‫והשתיקות של אבא‪.‬‬
‫לאבא הייתה חנות שטיחים‬
‫קטנה ברחוב הרצל שהיה‬
‫בזמנו הרחוב הראשי של תל‬
‫אביב‪ ,‬ואנו היינו מהדתיים‬
‫הבודדים שנשארו בתל אביב‬
‫אחרי גל החילון ההמוני של‬
‫העיר בשנות ה‪.70-‬‬
‫באותה תקופה‪ ,‬המורל הפגום‬
‫של צבא ששת הימים ‪-‬‬
‫שנרדם בשמירה ביום כיפור‪,‬‬
‫גרם לאווירה עכורה בארץ‬
‫וגרר גל של האשמות הדדיות‬
‫בין מגזרים‪ ,‬עדות ומפלגות לגבי מצב האומה‪.‬‬
‫אבל מעל כולם‪ ,‬כהרגלו של עם קשה עורף‪,‬‬
‫האשם הגדול מכולם היה אלוקי ישראל‪.‬‬
‫האלוקים של הדתיים‪ ,‬שאחרי תקופה קצרה‪-‬‬
‫אפילו קצרה מדי לטעמם של המתאוננים‪ ,‬שוב‬
‫עזב את עמו לאנחות‪.‬‬
‫אבא היה איש שקט שלא הרבה להתעמת עם‬
‫אנשים‪ ,‬אבל למרבה הצער לא עלה בידו לחנוך‬
‫לנער על פי דרכו‪ ,‬והצרות שעשיתי ‪ -‬בשילוב‬
‫פאות לראשי וציציות בכנפותיי‪ ,‬לא העניקו לי‬
‫את אותו היחס‪.‬‬
‫בכל פעם שהתעצבנתי במשחק‪ ,‬עקפתי בתור או‬
‫סתם עשיתי משהו שנראה לא בסדר‪ ,‬שמעתי‬
‫מכל עבר ‪" -‬הדתיים האלה"‪ ,‬או "העיקר הפאות‪,‬‬
‫אה"? כאילו שבשבילם אני מגדל אותם‪ ,‬או‬
‫שאכפת לי בכלל מה הם חושבים‪.‬‬
‫לא אחת אבא נאלץ לבוא לשמוע מהמנהל על‬
‫מעללי‪ ,‬על כך שהחינוך הדתי שאני מקבל בבית‬
‫לא נושא פירות‪ ,‬ושהגיע הזמן לנסות דרכים‬
‫חדשות‪" :‬וישן מפני חדש תוציאו"‪ ,‬היה המנהל‬
‫מצטט לאבא בכל פעם מחדש‪ ,‬ואני התלבטתי‬
‫בתוכי אם זה החצי פסוק היחידי שהוא אי פעם‬
‫קרא בתנ"ך‪.‬‬
‫הדרך חזרה‬
‫מהמנהל‬
‫הביתה תמיד‬
‫הייתה‬
‫מלווה‬
‫בשתיקות‬
‫מביכות‬
‫מהרגיל‪,‬‬
‫ואפילו‬
‫שחשבתי לתרץ את עצמי ‪ -‬היה נראה שאת אבא‬
‫כל העסק כלל לא עניין‪.‬‬
‫פעם אחת‪ ,‬אחרי שחזרנו מעוד שיחה כזו אצל‬
‫המנהל‪ ,‬בשנייה של חוסר מודעות התפרצתי אל‬
‫אבא מהחדר‪" :‬אתה לא רואה שסתם מפלים‬
‫אותי? סתם נטפלים אליי כי אנחנו דתיים"‪.‬‬
‫למרבה הפתעתי‪ ,‬אבא הסתובב אלי‪ ,‬התיישב על‬
‫המיטה לצידי ‪ -‬ופתח בשיחה הכי אמיצה‬
‫שהייתה לי איתו אי פעם‪.‬‬
‫"מה אתה רוצה לשמוע?" הוא אמר ברוך‪ ,‬וזו‬
‫הייתה הפעם הראשונה שראיתי כמה אור וטוב‬
‫יש לו בעיניים ‪" -‬שמקנאים בך? שמפחדים‬
‫שהאמת איתך? אתה אולי יכול להאמין בזה אבל‬
‫אני לא חושב שתוכל לחיות עם זה"‪ .‬הייתי כל כך‬
‫מופתע שלא יכולתי לפצות פה‪ .‬אבא ניצל את‬
‫שתיקתי והמשיך‪" :‬הייסורים תמיד היו חלק‬
‫להבין שכשהחושך מסתיר בכל כוחו‬
‫זה רק אומר שהוא מפחד‪ ,‬כי ישנה‬
‫קרן אור ראשונה המחכה לפרוץ‬
‫בכל רגע‪ .‬להבין שהשעבוד הוא‬
‫הגאולה‪ ,‬ושבזכות שלא נשברו ‪-‬‬
‫ולא שינו את שמם ולשונם‪ ,‬זכו‬
‫להיגאל‬
‫מחייו של יהודי‪ ,‬כי בהם טמונה גאולתו‪ .‬הרצון‬
‫להידמות לגויים‪ ,‬ולנתק מעלנו כל סממן יהודי‪,‬‬
‫כדי לברוח מהייסורים ‪ -‬הם התכחשות לזהות‬
‫היהודית שבנו"‪ .‬לחלוחית עלתה בעינו של אבא‪,‬‬
‫ושמעתי את קולו‬
‫מתחיל להיסדק‪.‬‬
‫שכדי‬
‫"שכחנו‬
‫שיתקיים בנו 'הן‬
‫עם כלביא יקום'‬
‫אנו צריכים לקיים‬
‫קודם 'הן עם לבדד‬
‫הבדלות‬
‫ישכון'‪.‬‬
‫‬‫והקשיים‬
‫מעוררים הם חלק‬
‫נפרד‬
‫בלתי‬
‫מההכרה באור ישראל‪ ,‬והשמחה והטוב שבו‪.‬‬
‫ולוואי שתצליח אתה לחיות מהמקום הזה"‪ .‬אמר‬
‫ וחזר אל השתיקות וההרהורים‪.‬‬‫עד היום מילותיו של אבא מהדהדות באוזניי‪,‬‬
‫ואני מנסה לחיות אותם בכל פעם מחדש‪ .‬להבין‬
‫שכשהחושך מסתיר בכל כוחו זה רק אומר שהוא‬
‫מפחד‪ ,‬כי ישנה קרן אור ראשונה המחכה לפרוץ‬
‫בכל רגע‪ .‬להבין שהשעבוד הוא הגאולה‪ ,‬ושבזכות‬
‫שלא נשברו ‪ -‬ולא שינו את שמם ולשונם‪ ,‬זכו‬
‫להיגאל‪ .‬כמו עם ישראל גם אני ‪ -‬עובר תלאות‬
‫מבחוץ כדי לגלות מה אני באמת מבפנים‪.‬‬
‫אומנם אני כבר גדלתי והפאות כבר ירדו מזמן‪,‬‬
‫אבל העיקר הוא שמה שהם מסמלות עבורי‬
‫יישאר איתי לנצח‪.‬‬
‫בית היוצר לקדושת האומה‬
‫הרב אהוד זנד‬
‫על לימוד העיון‬
‫לפני מספר שנים כותרת במוסף שבת של העיתון‬
‫מקור ראשון זעקה בצעקה גדולה ומרה‪ ,‬שעולם‬
‫הישיבות של היום‪" ,‬בית היוצר לנשמת האומה"‪,‬‬
‫כלשונו של ביאליק בשירו 'המתמיד'‪ ,‬הגיע לסוף‬
‫דרכו‪.‬‬
‫למעשה גם ביאליק‪ ,‬מי שנחשב בעיני הדור‬
‫הראשון של הציונות למשורר הלאומי ‪ -‬הציב‬
‫סימן שאלה ביחסו לבית המדרש של זמנו‪" :‬מי‬
‫נתן הכח לאמרות עבשות לחצוב להבות מלבבות‬
‫חללים"? הוא עוד מוסיף ושואל‪" :‬היודע האומלל‬
‫כי אומלל הנהו?"‬
‫הסדר ‪ -‬לבין מסורת הדורות‪ .‬לא קל להוריד את‬
‫המתח שבין דורנו‪ ,‬דור האינטרנט והמצגות ‪-‬‬
‫לבין הצורך בלימוד עמוק‪ ,‬מלא ביראת שמים‪ .‬עם‬
‫זאת ‪ -‬אנסה לחלוק את מחשבותיי בפסקאות‬
‫הבאות‪ ,‬מתוך תקוה שיתעורר דיון ער בנושא זה‬
‫בישיבה‪ ,‬ומתוך ליבון הדברים נצא כולנו נשכרים‪.‬‬
‫ביאליק‪ ,‬מי שנחשב בעיני הדור‬
‫הראשון של הציונות למשורר‬
‫הלאומי ‪ -‬הציב סימן שאלה‬
‫ביחסו לבית המדרש של זמנו‪:‬‬
‫"מי נתן הכח לאמרות עבשות‬
‫לחצוב להבות מלבבות חללים"?‬
‫לעתים מקננת בי התחושה‪ ,‬שגם כיום מנשבת‬
‫רוח הקוראת להתרעננות בעולם הישיבות‪.‬‬
‫התביעה להתרעננות מבטאת לעתים מזומנות‬
‫את הטענה‪ ,‬הנשמעת תדיר ‪ -‬ביחס לעיסוק‬
‫בסוגיות למדניות מבית מדרשן של ישיבות ליטא‪.‬‬
‫הביקורת יוצאת כנגד העובדה שלומדים רק את‬
‫הסוגיות בעשרים הדפים הראשונים של כעשר‬
‫מסכתות נבחרות – בעיקר מסדרי נשים ונזיקין‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬הסיבה לביקורת בציבור הכללי ‪ -‬ואפילו‬
‫בתוכי תוכו של עולמנו עולם הישיבה‪ ,‬ביחס‬
‫לעולם התורה‪ ,‬נעוצה בחוסר בירור מספק של‬
‫המושג "ישיבה"‪ .‬המושג המופשט והערטילאי‬
‫'ישיבה' מעורר בדרך כלל אסוציאציה של מוסד‬
‫וכנגד הנטיה ללמוד באותם כלים ובאותה דרך‬
‫שהחלה בעולם הישיבות של ליטא לפני כמאה‬
‫שנה‪.‬‬
‫לימודי לבחורים צעירים‪ .‬ולכן יש מי שסבור‬
‫שמוסד זה מהווה 'אבן דרך' במסלול חייו של‬
‫הצעיר היהודי הדתי‪.‬‬
‫אני מודה ומתוודה שלא תמיד יש בידינו תשובה‬
‫ראויה היודעת ליישב ביושר‪ ,‬ולגשר‪ ,‬בין תחושות‬
‫הלב של בוגר ישיבה תיכונית ‪ -‬או בן ישיבת‬
‫תפיסת הישיבה כשלב ביניים בחיים‪ ,‬בולטת‬
‫מאוד במסלול ההסדר‪ ,‬וגורמת להנחת יסוד אצל‬
‫חלק ניכר מהתלמידים (ועל אחת כמה וכמה אצל‬
‫ההורים) כי תקופת הלימודים בישיבה היא‬
‫הזדמנות נפלאה לפתח‪ ,‬עבור רוב התלמידים‬
‫הבוגרים‪ ,‬מסלול שיכשיר אותם ליציאה לחיים‪.‬‬
‫כנגד תפיסה שגויה זו אני מבקש לטעון שהישיבה‬
‫היא עצם החיים‪ .‬הישיבה אינה כלי ואינה מכשיר‬
‫שנועד להכין את היהודי להיות "בקרבה אל הא‪-‬‬
‫לוהים"‪ .‬הישיבה אינה שלב בחיים כי אם הסולם‬
‫כולו הניצב מארץ לשמים‪ .‬הישיבה היא בית‬
‫היוצר לקדושת האומה‪.‬‬
‫על הקדושה‬
‫על מנת שיובן היחס שבין בית המדרש לבין‬
‫השאיפה אל הקודש יש להרחיב קמעא במושג‬
‫ה'קדושה'‪.‬‬
‫המילה קדושה‪ ,‬כל כך רחוקה וכל כך נבדלת ‪-‬‬
‫ומתוך כך יוצרת סוג של רתיעה‪ .‬אי לכך‪,‬‬
‫ההתבצרות במחוזות למדניים‪ ,‬בריסקאיים‪ ,‬עת‬
‫עוסקים בקודש ‪ -‬עלולה למנוע מאתנו את‬
‫ההזדהות עם מושג הקדושה‪ ,‬אשר למרבה הפלא‬
‫ כפי שנראה בהמשך ‪ -‬הינו דווקא תוצר מובהק‬‫של אותה למדנות‪ .‬רתיעה זו עשויה לגרום לנו‬
‫הישיבה אינה כלי ואינה מכשיר‬
‫שנועד להכין את היהודי להיות‬
‫"בקרבה אל הא‪-‬לוהים"‪ .‬הישיבה‬
‫אינה שלב בחיים כי אם הסולם‬
‫כולו הניצב מארץ לשמים‪.‬‬
‫הישיבה היא בית היוצר לקדושת‬
‫האומה‪.‬‬
‫להסתפק בהגדרות טכניות של 'חלות הקדושה'‬
‫ו'התפסת קדושה בחפץ'‪ ,‬ובכך לגרום לנו לשכוח‬
‫את מהותה התוכנית של הקדושה‪.‬‬
‫הקדושה היא ההבנה‪ ,‬שהמציאות הנגלית לעינינו‬
‫היא חלקית‪ ,‬ומעבר לה מסתתר אידיאל עליון‪.‬‬
‫האדם הינו הרבה מעבר לסך כל מרכיביו‬
‫החומריים‪ ,‬יש בקרבו נשמה טהורה המגדירה את‬
‫מהותו הא‪-‬לוהית‪ .‬כאשר האדם חותר לחיות לפי‬
‫יושרו של יוצר נשמתו ‪ -‬הוא שואף לחיות חיי‬
‫קדושה‪ .‬כלל התווה לנו החסיד בפרק כו במסילת‬
‫ישרים‪" :‬כללו של דבר ‪ -‬ענין הקדושה הוא שיהיה‬
‫האדם דבק כל כך בא‪-‬להיו‪ ,‬עד שבשום מעשה‬
‫אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך"‪.‬‬
‫כך הם הדברים ביחס לאדם ‪ -‬וכך‪ ,‬וביתר שאת‪,‬‬
‫הם הדברים ביחס למציאות כולה‪ .‬כנסת ישראל‬
‫חותרת מאז ומעולם לתיקון העולם‪ .‬לא לחינם‬
‫מהפכות חברתיות רבות בהיסטוריה האנושית‪,‬‬
‫גם אם לא עלה בידם לתקן את העולם בפועל‪,‬‬
‫תחילת הורתם הייתה על ידי אנשים מזרע‬
‫ישראל אשר ינקו מסגולת האומה את חוסר‬
‫הנכונות להשלים עם עוותים מוסריים במנהגו‬
‫של עולם‪.‬‬
‫מהלך זה של תיקון – שורשו ברצון לקידוש‬
‫המציאות‪ .‬בגילוי שכל המציאות הולכת לקראת‬
‫מגמה מתוקנת שלמה ויחידה‪ .‬והכלי היחיד‬
‫שמתאים בצורה שלמה לקידוש זה‪ ,‬להפחת‬
‫נשמת חיים בעולם ‪ -‬הוא התורה‪ .‬כך מלמדנו‬
‫הרב קוק בתחילת הקובץ הראשון‪" :‬בכללותה של‬
‫התורה הכתובה והמסורה‪ ,‬ובהשתרגות כל‬
‫פרטיה‪ ,‬ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי‬
‫של חפץ האומה‪ ,‬מצד מגמת חייה היותר‬
‫עליונים"‪.‬‬
‫על לימוד ה'עיון'‬
‫נקודה זו של תיקון העולם מבררת לנו את‬
‫תפקידו של עולם הישיבות‪ ,‬אשר מהווה את‬
‫נקודת המוצא של הדרך הסלולה לתיקון‬
‫המציאות‪ .‬הדרך לתיקון העולם יוצאת מבין‬
‫ספסלי בית המדרש‪ ,‬והמהלך הגאולי בא לידי‬
‫ביטוי מתוך לימוד התורה בכלל‪ ,‬וביתר שאת ‪-‬‬
‫דווקא מתוך עיון בסוגיות המשפטיות‪ ,‬הנשנות‬
‫וחוזרות ונשנות‪ ,‬בעולם הישיבות המוכר‪.‬‬
‫בפסקאות הבאות אנסה לבאר את דברי‪.‬‬
‫לא אחת ולא שתים תמה המתבונן מהצד‪ ,‬ואולי‬
‫גם השרוי בתוככי בית המדרש‪ ,‬מה יועילו‬
‫לעולמו הרוחני סוגיות כמו – 'שור שנגח את‬
‫הפרה'‪' ,‬השותפין שרצו לעשות מחיצה'‪' ,‬שלוש‬
‫דרכים לקניין אשה' ואף מריבות קנטרניות בין‬
‫ארוס וארוסתו מוכת העץ‪.‬‬
‫בעיסוק בסוגיות "לא רלוונטיות" מעין אלו יש‬
‫כוח‪ ,‬המסגל באדם את החתירה לבירור האמת‪.‬‬
‫עצם מעשה הלימוד מסוגל להוציא אל הפועל‪,‬‬
‫מאליה‪ ,‬את תכונת חיפוש האמת‪ .‬ללא הכוונה‪,‬‬
‫נעלמת מאליה הסתירה שכביכול נוצרת בין‬
‫המוסר הטבעי לבין יראת השמים‪.‬‬
‫הצד השווה של העיסוק בסוגיות הללו הוא‬
‫דווקא בחוסר האקטואליות שלהן ובאי הנגיעה‬
‫שלהן לחיים האמתיים היום יומיים‪ .‬אין צורך‬
‫לנסות ולהתאים את המציאות של נזקי שור‪,‬‬
‫למציאות של כלב נובח‪ ,‬ואין כל צורך קיומי‬
‫להשוות בין פרק שני במסכת בבא בתרא‪ ,‬לבין‬
‫סוגיות מודרניות של איכות הסביבה‪ .‬בהתאמות‬
‫מעין אלו יעסקו הדיינים האמונים לדון לאמיתה‬
‫של תורה‪ .‬בישיבה ‪ -‬עוסקים בצדדים‬
‫התיאורטיים‪ ,‬ולא בעולם המעשה‪ .‬סוגיות הליבה‬
‫הנלמדות בבתי המדרש – עסקו‪ ,‬ויוסיפו לעסוק‪,‬‬
‫בשאלות מופשטות בסגנון היחס בין גדרי 'מיגו'‬
‫לעומת 'הפה שאסר'‪ ,‬בגדרי קניין חצר שלא‬
‫מדעת הקונה או בדין 'גטו וידו באין כאחד'‪.‬‬
‫מעשה הלימוד של איש ההלכה‬
‫הוא זה שיכול לחשוף את‬
‫הנוכחות הא‪-‬לוהית בעולם‬
‫וממילא עולם בו הקב"ה אינו‬
‫נעלם אינו יכול להיות פגום‪.‬‬
‫"הלמדן נשמר מכל משמר מעירוב סברותיו‬
‫בהבנת הגמרא"‪ ,‬כותב הרב שג"ר ביחס לשיטה‬
‫הבריסקאית‪ ,‬בספרו 'בתורתו יהגה'‪ .‬אין ראוי‬
‫להוציא מתוך דבריו את הנימה המעט מזלזלת‬
‫שמקובלת בעולם הישיבות כי 'שכל של תורה‬
‫הוא הפך שכל של עם הארץ'‪ .‬כיון שדרכי חשיבה‬
‫אלו ‪ -‬אינן פועלות באותו מישור‪ .‬עם הארץ כאן‬
‫– אינו במשמעות של אדם לא חכם‪ .‬שכל של עם‬
‫הארץ הוא שכל שמחובר לארץ‪ ,‬שדרכי החשיבה‬
‫שלו נובעים מחיבור לעולם הזה‪ .‬אכן‪ ,‬יש‬
‫להישמר משימוש בלעדי בשכל עם הארצי‪ ,‬אך‬
‫לא מפאת השקריות שבדרך חשיבה כזו אלא רק‬
‫מפני שאין בו התבוננות כלפי מה שמעבר‪ .‬שכל‬
‫של עם הארץ‬
‫מתבונן ב"כאן"‬
‫וב"עכשיו"‪ .‬שכל‬
‫תורה‪,‬‬
‫של‬
‫לעומתו‪ ,‬מלמד‬
‫את האדם לברר‬
‫האמת‬
‫את‬
‫אליה‪,‬‬
‫ולחתור‬
‫ככל‬
‫נסתרת‬
‫"עם‬
‫שתהיה‪.‬‬
‫מחובר‬
‫הארץ"‬
‫לחוויה‬
‫היומיומית‬
‫שבחיים‪ ,‬הישיבה‪,‬‬
‫גיסא‪,‬‬
‫מאידך‬
‫לחתור‬
‫מחנכת‬
‫לבירור ערכם של‬
‫החיים‪ ,‬ולגילוי התכלית שבהם‪ .‬מי שלא הושפע‬
‫מעולם הישיבה ‪ -‬רואה את ה'מה'‪ ,‬וחברו‪ ,‬שהציץ‬
‫בישיבה והושפע ממנה ‪ -‬חותר להבין גם את‬
‫ה'למה'‪.‬‬
‫מעבר לכך‪" :‬שכל של תורה" מפיח באדם רוח של‬
‫שאיפה לצדק‪ ,‬רוח של מאיסה בכל עוול‪ ,‬שאיפה‬
‫מלאה לתיקון עולם‪ .‬רק על ידי העיסוק בתורה‬
‫ניתן להביא את האדם לידי קדושה‪ .‬לצורך כך‬
‫נזקק הלמדן לאובייקטיביות נטולת פניות‪ ,‬אשר‬
‫מסייעת בידו לחתור אל האמת כשלעצמה ולא‬
‫אל האמת לשעתה‪.‬‬
‫טעות לחשוב כי התורה אמורה 'לרדת אל‬
‫המציאות'‪ ,‬ולהתעשר ממפגש עם תרבויות זרות ‪-‬‬
‫שהרי אמנם‪ ,‬חכמה בגויים‪ ,‬אך תורה אינה חכמה‪.‬‬
‫התורה בישיבה מדריכה אותנו כיצד ‪ -‬במקום‬
‫ליצור סינתזה עם תרבויות זרות ‪ -‬לשאוף תמיד‬
‫להעלות את המציאות‪ ,‬ולראות שכולה מאוזנת‬
‫ומלאה הרמוניה‪.‬‬
‫הרב סולובייצ'יק כותב בספרו 'איש ההלכה' כי‬
‫"משאת נפשו של איש ההלכה היא לחזות במילוי‬
‫פגימת הבריאה"‪ .‬ההנחה המובנית בדברים אלו‬
‫היא שהמציאות הגלויה נראית פגומה‪ .‬מעשה‬
‫הלימוד של איש ההלכה הוא זה שיכול לחשוף‬
‫את הנוכחות הא‪-‬לוהית בעולם וממילא עולם בו‬
‫הקב"ה אינו נעלם אינו יכול להיות פגום‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬יש להוסיף לדברים אלה‪ ,‬כי לעתים ‪-‬‬
‫לאחר שמילא הלמדן כרסו בסוגיות הישיבתיות‬
‫הקלאסיות‪ ,‬נושאת אותו נפשו למרחבים‪ .‬פעמים‪,‬‬
‫ישיבת וולוז'ין‪ ,‬אם הישיבות המודרניות‬
‫מוצא בן התורה בתוכו שאיפה כללית המביאה‬
‫אותו להרחיב עיסוקו בפנימיות התורה‪ ,‬מוסר‪,‬‬
‫חסידות וקבלה‪ .‬נפשו שסלדה מהעיסוק בפרטים‬
‫ההלכתיים מוצאת את סיפוקה דווקא‬
‫מההתעלות שבקדושה הכוללת‪ ,‬אך לא מתוך‬
‫וויתור על הפרטים ‪ -‬כי אם מתוך שאיפה כללית‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬חברו שהמית אף הוא עצמו באוהלה של‬
‫תורה משתוקק‪ ,‬במקום לעסוק בחכמת הסוד‬
‫ובנותיה‪ ,‬למלא את מציאות חיי החולין בתוכן‬
‫חניכי הישיבות בדורנו זוכים עד‬
‫היום להנחיל חוסן לאומי לעם‪ .‬הם‬
‫מוסיפים להטמיע ערכים של יושר‪,‬‬
‫אהבת הארץ‪ ,‬אהבת האמת‬
‫והצדק וקידוש השם בכלל החברה‬
‫הישראלית‪.‬‬
‫יותר מרומם והוא פונה אל החיים בכל עוזם‬
‫ומחפש בהם‪ ,‬ופעמים גם מוצא‪ ,‬צד רוחני של‬
‫קדושה עליונה‪ .‬על כל אלה המליצו חכמי יבנה‬
‫"אני בריה וחברי בריה‪ ...‬ושמא תאמר‪ :‬אני מרבה‬
‫והוא ממעיט ‪ -‬שנינו‪ :‬אחד המרבה ואחד הממעיט‬
‫ובלבד שיכוין לבו לשמים‪ ".‬מגמת כולנו ראויה‬
‫להביא לדבקות בא‪-‬לוהים חיים‪.‬‬
‫השאיפה לתיקון עולם‬
‫משאת הנפש של אנשי ההלכה ותשוקתם לצדק‬
‫אנושי היא שהביאה את חובשי ספסלי בתי‬
‫המדרש‪ ,‬בני דורו של מחבר "המתמיד"‪ ,‬להתבונן‬
‫בעיוות שבגלות ולמרוד בה‪ .‬בוגרי וולוז'ין‪,‬‬
‫קלאצק טעלז וגרודנא‪ ,‬בחרו להמשיך את דרכם‬
‫של מבשרי הגאולה מבית מדרשם של תלמידי‬
‫הגר"א והבעש"ט‪ .‬הביל"ויים יצאו מבית המדרש‪,‬‬
‫וכמותם אף רוב מניינם‪ ,‬וודאי שרוב בניינם‪ ,‬של‬
‫חלוצי העלייה השנייה ‪ -‬שגחלת הציונות ניצתה‬
‫בלבם בהשפעת בית המדרש‪.‬‬
‫צעירים וצעירות אלו אמנם מרדו בהוריהם‬
‫ומוריהם‪ ,‬ונטשו את עולם התורה בהמוניהם‪ ,‬אך‬
‫הרב קוק לימדנו במאמר 'הדור' שהחילוניות לא‬
‫נבעה מקלקול מוסרי וירידה רוחנית‪ ,‬כי אם‬
‫משאיפות רוחניות עליונות של הדור הצעיר‪ .‬בתי‬
‫המדרש שבעיירות פולין וליטא לא יצרו "עולם‬
‫הגותי מושך ומלא רגש עבור הדור הצעיר בעל‬
‫השאיפות המוסריות הגדולות"‪ .‬לימוד עיוני‬
‫בסדרי נשים ונזיקין בישיבות שבגולה הצליח‬
‫להחדיר שאיפה ליושר לצדק ומוסר אשר מתוכה‬
‫יכול היה לבוא מהלך של קדושה ותיקון‪.‬‬
‫"פחדנות ומורך בלא אומץ לב וגבורת החיים"‪,‬‬
‫טוען הרב קוק‪ ,‬הם שמנעו את הקפיצה‬
‫הנחשונית לקראת הגאולה מתוך עולם של תורה‪.‬‬
‫הבשלת הערכים באה לידי ביטוי במקום ביינה‬
‫של תורה‪ ,‬רק בשמרי יין‪ .‬שמרים אלו הם‬
‫שהביאו ועוד יביאו לחכנו יין המשומר‪.‬‬
‫חניכי הישיבות בדורנו זוכים עד היום להנחיל‬
‫חוסן לאומי לעם‪ .‬הם מוסיפים להטמיע ערכים‬
‫של יושר‪ ,‬אהבת הארץ‪ ,‬אהבת האמת והצדק‬
‫וקידוש השם בכלל החברה הישראלית‪ .‬דווקא‬
‫בדורנו זה בו‪ ,‬כביכול‪ ,‬עממו מעט ערכי שיבת‬
‫ציון‪ ,‬זקוקים אנו לבני התורה שיוסיפו לאסוף את‬
‫כל המחנה‪.‬‬
‫כך הם פני הדברים בחברה הדתית לאומית ואני‬
‫מאמין שלימוד העיון העמוק בכלל הישיבות‬
‫בארצנו העוסקות בתורה הגואלת‪ ,‬ישיבות‬
‫ליטאיות‪ ,‬חסידיות וספרדיות ‪ -‬יביא במהרה שאף‬
‫אצלן יבקע כשחר אור הגאולה‪ ,‬ואף הן‬
‫תתמלאנה ברוח גדולה‪ ,‬רוח קדושה השואפת‬
‫לצדק עולמי‬
‫ולאומי‪ .‬לא‬
‫טל‬
‫לחוק‬
‫זקוקה‬
‫החברה‬
‫הישראלית כי‬
‫אם לטל של‬
‫תחיה הבא‬
‫מתוך התורה‪.‬‬
‫מהלך שיבת‬
‫ציון שהחל‬
‫מתוך עולם‬
‫הישיבות‬
‫בדורות‬
‫הקודמים‬
‫חייב להמשיך‬
‫בדורנו‬
‫גם‬
‫ובע"ה נראה‬
‫כולנו‬
‫ר' חיים מבריסק‬
‫בהתגשמות‬
‫חזונו של הרב‬
‫קוק במאמר 'הדור' כיצד "דור בעל רוח גדול‬
‫חפץ ומוכרח לחפוץ‪ ,‬בכל מקום שהוא פונה‪,‬‬
‫לשמוע דברים גדולים"‪.‬‬
‫האם ראוי להשקיע בבניינה הגשמי של הישיבה?‬
‫בעד‬
‫צור ריינר‬
‫"אישה נאה‪ ,‬דירה נאה וכלים נאים מרחיבים‬
‫דעתו של אדם"‪ .‬אפשר להבין בפשט‪ ,‬שהיופי‬
‫בחיים עושה טוב על הלב‪ .‬היהדות מכירה בערך‬
‫היופי ומאירה אותו באור חיובי‪.‬‬
‫אני חושב שחכמים אומרים כאן משהו מהותי‬
‫יותר‪ :‬מהי דעת? אנחנו יודעים שע"פ‬
‫הקבלה 'דעת' = חיבור‪"( .‬וידע אדם את‬
‫חווה אשתו‪ .)"...‬ובמובן הכללי‪ ,‬חיבור עם‬
‫כל מה שסובב אותי‪ .‬כאשר חכמים אומרים‬
‫שדברים אלה מרחיבים דעתו של אדם‪ ,‬הם‬
‫מתכוונים לכך שהיכולת שלי להתחבר‬
‫לעולם התרחבה; הכלים הנאים נותנים לי‬
‫להיות אדם שמתחבר יותר לחיים‪.‬‬
‫מה משמעותה של קביעה זו?‬
‫במשך שנות הגלות‪ ,‬כאשר העם היהודי‬
‫התקיים רק על יסודו הרוחני ‪ -‬השפע‬
‫החומרי וכוחות החיים הידלדלו‪ .‬שכחנו‬
‫איך זה להיות בעלים של אדמה‪ ,‬לקצור‬
‫יבול וליהנות מפירות טעימים‪ .‬שכחנו איך‬
‫זה לשמוע את היצירות המוסיקליות‬
‫המפעימות של הלוויים במקדש‪ .‬שכחנו את יופיו‬
‫של בניין המקדש‪ ...‬בכללות‪ ,‬המקום של‬
‫הגשמיות בגלות נדחק לפינה‪.‬‬
‫אך בבואנו לארץ ישראל‪ ,‬אנחנו שואפים ליצור‬
‫ולחדש תורת חיים‪ ,‬תורה של חיבור; חיים שבהם‬
‫לא נדחק שום כוח מכוחותינו הצידה ‪ -‬כל‬
‫אישיותנו באה לידי ביטוי בצורה שלמה‪.‬‬
‫חיי תורה כאלה יכולים להתבצע רק כאשר אנחנו‬
‫מחוברים באמת למציאות הגשמית‪ .‬אפשר לדבר‬
‫עד מחר על תורת חיים‪ ,‬תורה מחוברת ‪ -‬אבל כל‬
‫עוד אנחנו ספונים בבית המדרש‪ ,‬ישנים על‬
‫פלציב ואוכלים אורז וטחינה (כמו בישיבות‬
‫מסוימות) ‪ -‬התורה שלנו נשארת בצורה גלותית‪,‬‬
‫בצורה שבאה על חשבון החיים‪.‬‬
‫מה שמביא אותנו ‪ -‬לישיבת קרית שמונה‪ .‬טענות‬
‫רבות נשמעות על כך שזו "ישיבת צימר"‪" ,‬בית‬
‫מלון בצפון" וכו'‪ .‬תנאי המחיה כאן אמנם גבוהים‬
‫מאוד ביחס לישיבות אחרות‪ ,‬אבל זה לא סתם כי‬
‫היה לנו כסף מיותר‪ .‬בית המדרש של הישיבה‪,‬‬
‫החדרים‪ ,‬הפינות הירוקות שבין לבין ‪ -‬בכל אחד‬
‫מהם הושקעה מחשבה רבה‪ .‬תפיסת הישיבה‬
‫(מובלת ע"י מו"ר הרב דרורי) אומרת‪ ,‬שתורה‬
‫אמיתית‪ ,‬תורת חיים ‪ -‬נלמדת מתוך רוחב‪ .‬מתוך‬
‫חיבור‪ .‬הכוונה אינה רק לחדר מרווח‪ ,‬או בית‬
‫מדרש מרווח‪ ,‬שייתן מענה לתלמיד הישיבה בפן‬
‫הפונקציונלי‪ ,‬אלא יש מטרה ברורה ומוצהרת‬
‫בפאר‪ .‬המבנים המפוארים‪ ,‬בהם מושקע כסף רב‪,‬‬
‫הם כדי שהתלמידים ירגישו שעולם התורה‬
‫שלהם צומח מתוך רוחב‪ ,‬שפע‪ ,‬דעת רחבה‪.‬‬
‫א"כ‪ ,‬כל הרחבה‪ ,‬כל מזרקה‪ ,‬כל מגרש שנתרם‬
‫ומוקם ‪ -‬יכול להוסיף ולפתח את עולמנו הגשמי‬
‫והתורני‪.‬‬
‫ומאידך גיסא ‪ -‬השפע הרב יכול לסנוור‪ ...‬להוריד‬
‫את הפוקוס מהלימוד‪ ,‬מהשקיעה בתורה‪ ,‬ולמשוך‬
‫אותנו לעוד משחק כדורסל או ארוחה ארוכה‬
‫בחדר הנעים‪...‬‬
‫ההחלטה בידינו ‪ -‬אם נשתמש בשפע שקיבלנו‬
‫כדי לקבל שפע רוחני‪ ,‬נוכל ליצור חיי תורה‬
‫אמיתיים‪ ,‬לגדול ולהפוך לאנשי תורה שמחוברים‬
‫לעולם ‪ -‬תלמידי חכמים ארץ‪-‬ישראליים‪.‬‬
‫האם ראוי להשקיע בבניינה הגשמי של הישיבה?‬
‫נגד‬
‫אליסף ביטון‬
‫ב"ה ישיבתנו התברכה במגייסי כספים מהשורה‬
‫הראשונה‪ ,‬הפנימיות חדשות‪ ,‬האוכל רק משתבח‬
‫עם השנים (פשוטו כמשמעו) ואנו מקיימים‬
‫בהידור את "דירה נאה וכלים נאים מרחיבים‬
‫דעתו של אדם"‪ .‬עד כאן הכול מצוין‪ .‬אך תוכניות‬
‫נוספות הולכות ומתדפקות על דלתות הישיבה‬
‫ואנו מקבלים אותן בזרועות פתוחות; מגרש כבר‬
‫יש‪ ,‬וישנה חרושת שמועות על כוונות לבנות‬
‫אודיטוריום‪ ,‬חדר כושר‪ ,‬בריכה‪ ,‬חוף ים‪ ,‬אולם‬
‫קולנוע‪ ,‬מטוס פרטי המיועד לתלמידי ובוגרי‬
‫הישיבה לטיסות בשמי הארץ ועוד‪ ,‬חלקן‬
‫אמיתיות וחלקן עוד לא‪.‬‬
‫אך אוי לו לאותו הבייניש שיתרץ את שמחתו‬
‫מכל הדברים הללו ב"זה כיף"‪ .‬הו‪ ,‬לא! מאחורי‬
‫הכול יש אידיאלים! כל שבו"ש בדרכו למגרש או‬
‫לחדר הכושר כבר יודע לצטט פיסקאות של הרב‬
‫קוק על בחורי ישראל שרצים ומתעמלים‪ ,‬נפש‬
‫בריאה בגוף בריא וכו'‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬שהבריכה בכלל‬
‫תהיה מחוברת למקווה ע"י השקה (אמיתי לגמרי)‬
‫ועוד ועוד‪.‬‬
‫כמובן שאיני חולק על הטענות (אלו האמיתיות‬
‫שבהן‪ ,‬הנאמרות מתוך כנות והבנה)‪ .‬ברור לי‬
‫שחשוב מאוד לשמור על הגוף ועל הבריאות ואני‬
‫אפילו נשוי למורה לחינוך גופני‪ .‬אך אין זה אומר‬
‫שאת כל השירותים האלה צריכה‬
‫לספק הישיבה‪ .‬ישיבה המייחצנת את‬
‫עצמה על ידי מגרש‪ ,‬בריכה או חדר‬
‫כושר‪ -‬לא משדרת רצינות כלפי חוץ‬
‫ולא כלפי התלמידים הלומדים בה‪.‬‬
‫בתקופה שהיה בישיבה גמ"ח אבובים‬
‫(כן כן‪ ,)..‬שמעתי אנשים האומרים‬
‫שישיבת אלון מורה נקראת "ברכת‬
‫יוסף"‪ ,‬ישיבת מעלה אדומים נקראת‬
‫"ברכת משה" וישיבת קרית שמונה‪-‬‬
‫"ברכת המשושים"‪.‬‬
‫זו מטרתה של הישיבה? לספק לנו‪,‬‬
‫התלמידים‪ ,‬עיסוקים נוספים לשעות‬
‫הפנאי? למצוא דרכים לעזוב חיי עולם ולעסוק‬
‫בחיי שעה‪ ,‬חשובים ככל שיהיו? כל כך הרבה‬
‫תעסוקה גורמת לכך שכדי להספיק הכול‪-‬‬
‫תלמידים רבים מגדירים לעצמם "שעות פנאי"‪:‬‬
‫ימי שישי‪ ,‬מוצ"שים‪ ,‬אחרי ‪ 23:00‬והפסקות‬
‫צהרים‪ .‬לימוד בזמנים האלה נחשב ללא נפוץ‬
‫במיוחד וכמעט משונה‪ .‬למה באמת? מי שקשה‬
‫לו וצריך אוורור מידי פעם‪ -‬אני הראשון שידחוף‬
‫אותו ללכת ולחדש כוחות‪ ,‬אך הגדרת זמנים‬
‫רבים כזמנים מתים בלימוד‪ -‬עוצרת התפתחות‬
‫רוחנית ורצון לגדול‪ .‬הישיבה היא זמן המוקדש‬
‫בעיקר לפתח את השרירים הרוחניים‪ ,‬לריצה על‬
‫דפי גמרא ולשחייה בים הרחב של הש"ס‪,‬‬
‫הפוסקים וספרי המוסר והאמונה‪.‬‬
‫ובואו נזכור שגם הדירה הנאה והכלים הנאים‬
‫מקבלים מקום ראוי ומכובד רק כאשר הם‬
‫מכוונים להרחבת הדעת‪ ,‬ולא להפך‪ .‬וכדברי‬
‫הגר"א על "שקר החן והבל היופי"‪ -‬אשה יראת ה'‬
‫היא תתהלל בחן ויופי! החן והיופי בלי יראת ה'‬
‫הם שקר והבל‪ ,‬אך כשיש בהם תוכן פנימי‪ -‬הם‬
‫דבר נפלא שראוי להתהלל בו‪ .‬לעניות דעתי כרגע‬
‫אנו בונים בעיקר את יראת השמים שתתן לנו‬
‫את הראייה הנכונה על כל הדברים הנאים‬
‫והיפים שיגיעו בעוז ובתעצומות בהמשך החיים‪.‬‬
‫"אחד בינואר‪ -‬ראש השנה לנתלה באילן ובו נידונים על ההליכה על המים"‬
‫לפיכך נדברנו לסכם את אירוע השנה בעולם‪:‬‬
‫מונדיאל ‪ -‬ברזיל‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫גרמניה‪-‬ארה"ב (שלב הבתים)‪ :‬שחזור מלחמת העולם‪ -‬מצד אחד גרמניה‪ ,‬הקבוצה שכבשה‬
‫את אירופה‪ ,‬ומנגד‪ ,‬ארצות הברית‪ ,‬מדינה הידועה בשליטתה בכדור‪.‬‬
‫שחקני קמרון עפו בשלב הבתים וכבר התחילו לרוץ אל עבר מונדיאל ‪ 2018‬ברוסיה‪.‬‬
‫גרמניה‪-‬ברזיל‪ (1-7 :‬חצי גמר)‪ :‬גרמניה השפילה עד היסוד את חבורת הברזילאים שעד עכשיו‬
‫לא קמה מהשבעה‪ ,‬ועוד‪ -‬האוהדים היו בטוחים שתהיה להם חזקת מרא‪-‬קנה‪ .‬למאמן פליפה‬
‫סקולארי נמסר שסיכויו להמשיך לאמן את הנבחרת שווים לסיכויים של לואיס סוארס‬
‫להתקבל לרפואת שיניים‪.‬‬
‫גרמניה‪-‬ארגנטינה‪( 0-1 :‬גמר)‪ :‬מולדת הנאצים מול אלה שהחביאו אותם‪ ,‬הגרמנים ניצחו עם‬
‫שער של גצה בדקה ה‪ 113-‬שניצל את ההזדמנות שהוא השחקן היחיד שנשאר ער בדקה הזאת‪.‬‬
‫אבולה‬
‫אזהרת מסע באפריקה על המקומות הבאים (ההמלצות נמסרו מפי אידי אמין)‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫טנזניה אשר אין שם אפוטרופוס לאריות‪.‬‬
‫הרפובליקה של שכונת התקווה כמאמר‪" :‬בסודאן אל תבוא נפשי"‪.‬‬
‫גבון לתותחנים‪.‬‬
‫איסור נסיעה למאלי לבר מצוות בעייתיות‪.‬‬
‫איסור מוחלט לשחקני נבחרת ישראל לטוס לגינאה המשוונית גם כאשר ישראל מובילה ‪3-0‬‬
‫בדקה ‪.89‬‬
‫נא להיזהר מהדברים המסוכנים‬
‫הנ"ל (בסדר עולה)‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫פעיל להב"ה מסיק זיתים‪.‬‬
‫לבקש משולה זקן להיות א‪.‬חדר קלטות‪.‬‬
‫לטוס ב‪.Malazya Airlines‬‬
‫בוז'י הרצוג מכריז על תוצאות בחירות ‪.'77‬‬
‫הרהורים לעשרה בטבת‬
‫ברוך קמפינסקי‬
‫משואה לתקומה‬
‫כידוע‪ ,‬יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות‬
‫הראשית כיום הקדיש הכללי‪ .‬יום זה מאפשר לנו‬
‫לחוות את זיכרון השואה‪ ,‬כשהוא כרוך באירוע‬
‫היסטורי מכונן ‪ -‬המצור שהחל את תהליך חורבן‬
‫הבית הראשון‪ .‬אני אעסוק בעיקר בעניין השואה‪,‬‬
‫למרות היותה הנושא ה'נספח' לכאורה ליום הזה‪.‬‬
‫לאורך כ‪ 3,000 -‬שנות קיום מתועדות של‬
‫האנושות‪ ,‬היו כ‪ 30,000-40,000 -‬מלחמות (כך על‬
‫פי מחקר שנעשה לפני כמה שנים)‪ ,‬בתוכם כמה‬
‫"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות‬
‫עם אלה" ורק אחר כך "הגדיל ה'‬
‫לעשות עמנו"‪ .‬לפעמים נזקקים אנו‬
‫לגויים שיכפו אותנו לשוב לייעודנו‬
‫ולאמת שטבועה בדם שלנו‪ ,‬ורק‬
‫מתוך המכה גם אנחנו נאמר "הגדיל‬
‫ה' לעשות עמנו"‬
‫וכמה ג'נוסיידים ורציחות עם‪.‬‬
‫למרות הנתונים הללו ‪ -‬השואה‬
‫איכשהו בתור האירוע‬
‫נחרטה‬
‫הנוראי ביותר בהיסטוריה‪ ,‬עד כדי‬
‫כך‪ ,‬שהאנושות על כל גווניה לא‬
‫מפסיקה להתעסק בנושא ‪-‬‬
‫באובססיביות מעוררת פליאה‪,‬‬
‫בכתיבת ספרים ויצירת סרטים‬
‫ומחזות בנושא‪ .‬ההסבר הפשוט שניתן לתופעה זו‬
‫הוא‪ ,‬שהשואה יצרה שינוי תודעתי גדול בכל‬
‫תפיסת העולם המערבית‪ ,‬שבעקבות המלחמה‬
‫הפכה לפוסטמודרניסטית‪ ,‬מיואשת ונטולת‬
‫ערכים‪ .‬כלומר – בעולם שאחרי השואה‪ ,‬יש‬
‫הרבה פחות אמון באדם‪ ,‬בצלם אנוש שבו‬
‫ובערכיו הנעלים‪.‬‬
‫אני סבור שניתן להסביר את מרכזיותה של‬
‫השואה גם במישור אחר‪.‬‬
‫"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה"‪.‬‬
‫היטלר צמח בדור של תהייה ובלבול בעם ישראל‪,‬‬
‫אך הוא‪ ,‬בשונה מיהודים רבים בתקופתו‪ ,‬זיהה‬
‫את נקודת השוני‪ ,‬את נקודת סגולת ישראל‪.‬‬
‫בספרו "שיחותיי עם היטלר" מתאר ראושנינג‪,‬‬
‫מנהיג הנאצים בדאנציג‪ ,‬את הסברו העיקרי של‬
‫היטלר לשנאת היהודים שלו‪" .‬אנו הגרמנים‬
‫עובדים את אלוהי הטבע‪ ,‬בעוד שהיהודים‬
‫המציאו את המוסר האנושי וייחסו אותו לאלוהי‬
‫המוסר שהם המציאו‪ ,‬ואף נתנו לכך ביטוי בברית‬
‫המילה‪ .‬לכך איננו יכולים להסכים‪ ,‬ולפיכך אחד‬
‫מאיתנו צריך להיעלם מעל במת ההיסטוריה‪ .‬אין‬
‫מקום לשני עמים נבחרים"‪ .‬להיטלר הייתה‬
‫הסתכלות "אז יאמרו בגויים"‬
‫מדוייקת‪ .‬הוא הסתכל על העם‬
‫המתוסבך בחילון‪ ,‬בלאומנות‪,‬‬
‫במורשת הגדולה על מידותיו‪-‬‬
‫וזיהה את נקודת האמת הגדולה‬
‫שמעבר לכל המורכבות הזו‪.‬‬
‫הרב יצחק הרצוג זצ"ל פגש זמן‬
‫קצר לאחר המלחמה חייל‬
‫אמריקאי שהעביר לו חבילה‪.‬‬
‫בחבילה היו גמרא מסכת פסחים וחלק מתוך‬
‫הי"ד החזקה‪ ,‬שנמצאו בבונקר של היטלר‪ .‬ניתן‬
‫לשער שהיטלר לא למד סוגיות בעיון במסכת‬
‫פסחים‪ ,‬אבל מה שבטוח הוא שהצורר הבין‬
‫שהמלחמה שלו בעם היהודי היא מעבר למלחמת‬
‫גזע‪ .‬היטלר הבין שסודו של העם היהודי נמצא‬
‫בין דפי הספרים האלה‪.‬‬
‫"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" ורק‬
‫אחר כך "הגדיל ה' לעשות עמנו"‪ .‬לפעמים‬
‫נזקקים אנו לגויים שיכפו אותנו לשוב לייעודנו‬
‫ולאמת שטבועה בדם שלנו‪ ,‬ורק מתוך המכה גם‬
‫אנחנו נאמר "הגדיל ה' לעשות עמנו"‪ .‬בשנים של‬
‫נטישת דת המונית מחד‪ ,‬ושל בגידה תורנית‬
‫בכמיהה הטבעית לארץ ישראל מאידך‪ ,‬צמח‬
‫היטלר ולימד עם מתוסבך שיעור במחשבת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫השואה לימדה את העולם את השיעור שלימד‬
‫אותנו היטלר‪ ,‬בכך שהיוותה אנטיתזה מזעזעת‬
‫לתקומה הסמוכה לה‪.‬‬
‫אין ברצוני לטעון שהשואה התרחשה בשביל‬
‫לאפשר את תקומת מדינת ישראל‪ ,‬אך ניתן לומר‬
‫בבירור שנס הקמת מדינת ישראל‪ ,‬עם כל הניסים‬
‫העצומים שנלווים לתקומה זו‪ ,‬מתחדד ומתעצם‬
‫על רקע חורבן השואה‪ .‬היטיב לבטא זאת הרב‬
‫עמיטל זצ"ל שאמר‪" :‬זקני טרם הלבין‪ ,‬וראיתי‬
‫במשך חיי‪ ,‬כדברי חז"ל‪ -‬עולם בנוי‪ ,‬עולם חרב‬
‫ועולם בנוי‪ .‬ראיתי יהודים מובלים לאושוויץ‪,‬‬
‫ראיתי יהודים רוקדים בתקומת המדינה"‪ .‬הפער‬
‫הקיצוני בין תקומת ישראל בארצו לבין החורבן‬
‫האיום שקרה לפניו‪ ,‬חידד בפני העולם‪ ,‬שבמידה‬
‫מסויימת התרוקן מערכים‪ ,‬את נצחיות ישראל‪.‬‬
‫השואה נראתה כהוכחה לתזה הנוצרית‬
‫שהבחירה האלוקית עברה מעם ישראל הביולוגי‬
‫ל"עם ישראל ברוח" (הנוצרים)‪ ,‬אך שנים מעטות‬
‫לאחריה קמה מדינת ישראל והפריכה את טענות‬
‫השקר הללו‪ ,‬ונצחיות הבחירה בישראל התחדדה‬
‫בפני כל העולם‪ ,‬על רקע הפער הזה‪.‬‬
‫רבים הם החוזרים מהמסע לפולין עם תחושת‬
‫געגועים עזים‪ .‬ודאי שאין הם מתגעגעים לאדמה‬
‫הרוויה בדם אחינו‪ ,‬ולא להררי האפר ולמשרפות‪.‬‬
‫הגעגוע העצום הוא לאמת מזוקקת שנפגשים‬
‫היטיב לבטא זאת הרב עמיטל זצ"ל‪:‬‬
‫"זקני טרם הלבין‪ ,‬וראיתי במשך חיי‪-‬‬
‫כדברי חז"ל‪ -‬עולם בנוי‪ ,‬עולם חרב‬
‫ועולם בנוי‪ .‬ראיתי יהודים מובלים‬
‫לאושוויץ‪ ,‬ראיתי יהודים רוקדים‬
‫בתקומת המדינה"‪.‬‬
‫איתה אל מול המשרפות‪ .‬געגוע לטהרת הלב‪,‬‬
‫געגוע למפגש עם אמת שתמיד הייתה בפנים‬
‫ונגלתה בכל עוצמתה על אדמת פולין‪ .‬כך המסר‬
‫של השואה מכה בנו גם שנים אחריה‪ .‬סגולת‬
‫ישראל והעוצמות הפנימיות שלנו כיהודים לא‬
‫מרפים מאתנו‪ .‬ניתן להשוות את זה לאדם‬
‫שעומד מול סידור ביום חול ומייחל להתפלל כמו‬
‫ביום הכיפורים‪ .‬הלב היהודי תמיד עורג ל'מעבר'‬
‫שאליו הוא נחשף‪.‬‬
‫יום הקדיש הכללי הוא יום שבו ניתנת לנו‬
‫ההזדמנות להתכנס באבל על האסון הגדול ביותר‬
‫שפקד את העם היהודי‪ ,‬להתייחד עם זכרם של‬
‫הקדושים‪ ,‬ומתוך הסתכלות כאובה על החורבן‬
‫להבין את גודל תפקידנו ההיסטורי‪ ,‬במיוחד בעת‬
‫הזאת של התחדשות עמנו בארצו‪ ,‬בשאיפה‬
‫להשתלמות גאולתנו‪.‬‬
‫יוסף יוגב‬
‫המשורר‬
‫ֹאשנּו ָׁשח‬
‫ִאם גַּם ר ֵׁ‬
‫וְ עֶ צֶ ב סוֹבְ בָׁ נּו–‬
‫הָׁ בָׁ ה וְ נִ ְתל ַַּּקח‬
‫ִמן הַּ ִש ְמחָׁ ה ֶשבָׁ נּו‪.‬‬
‫הַּ י‪ ,‬הַּ י‪,‬‬
‫הָׁ בָׁ ה וְ נִ ְתמַּ לֵׁא‬
‫ִש ְמחָׁ ה‪ִ ,‬ש ְמחָׁ ה כִ ְמֹלא הָׁ עַּ יִן‪,‬‬
‫הַּ י‪ ,‬הַּ י‪,‬‬
‫יעקב אורלנד נולד באוקראינה‪ .‬בגיל ‪5‬‬
‫ִשירּו עֲ לֵׁה‪ ,‬עֲ לֵׁה‬
‫בפוגרום‪,‬‬
‫נטבחו לעיניו ‪ 8‬מבני משפחתו‬
‫עֲ לֵׁה ּובְ עַּ ר הַּ ַּייִן!‬
‫חוויה שנתנה אותותיה ביצירתו לאורך‬
‫עֲ לֵׁה ּובְ עַּ ר הַּ ַּייִן!‬
‫כל חייו‪ .‬שנתיים אח"כ עלה לארץ עם‬
‫הוריו והם התיישבו סמוך אלינו בכפר‬
‫הַּ י‪ ,‬הַּ י‪...‬‬
‫גלעדי עד שעבר לירושלים‪ .‬נלחם‬
‫במלחמת השחרור והשתתף בהגנה על‬
‫ירושלים‪ .‬מאוחר יותר עבר לתל אביב‬
‫והתחתן עם בת‪-‬אל וב‪ 1954‬הצפין‬
‫לחיפה‪ .‬שם נולדו לו שני ילדיו ביניהם‬
‫הפזמונאית שמרית אור‪ .‬לאחר מלחמת‬
‫ששת הימים היה ממייסדי התנועה למען‬
‫ארץ ישראל השלמה‪ .‬ב‪ 2002‬נפטר‬
‫ממחלה והוא בן ‪.88‬‬
‫עֲ לֵׁה ּובְ עַּ ר כָׁאֵׁ ש‬
‫יקנּו כֹחַּ !‬
‫וְ הַּ ְדלִ ֵׁ‬
‫אֲ בוֹי ל ִַּמ ְתיָׁאֵׁ ש ‪,‬‬
‫הַּ ַּל ְילָׁה יֵׁש לִ ְשמֹ חַּ !‬
‫הַּ י‪ ,‬הַּ י ‪,‬‬
‫הַּ ַּל ְילָׁה ִיגָׁאֵׁ ל‬
‫כָׁל ִמי‪ ,‬כָׁל ִמי ֶשנְ ָׁשמָׁ ה ב ֹו ‪,‬‬
‫הַּ י‪ ,‬הַּ י ‪,‬‬
‫ָׁכל ִאיש בְ י ְִש ָׁראֵׁ ל ‪-‬‬
‫נִ יצוֹץ ֶשל נֶחָׁ מָׁ ה ב ֹו !‬
‫נִ יצוֹץ ֶשל נֶחָׁ מָׁ ה ב ֹו !‬
‫הַּ י‪ ,‬הַּ י‪...‬‬
‫היסטוריה‬
‫יומיים או שלושה לפני חג הפורים‪,‬‬
‫יצאו שני חברים מחיפה לבלות בתל‬
‫אביב‪ .‬שני החברים‪ ,‬המשורר יעקב‬
‫אורלנד וידידו המלחין מרדכי זעירא‪,‬‬
‫עברו לגור בחיפה כשאבא חושי‪ ,‬ראש‬
‫העירייה‪ ,‬קרא לאומנים לבוא להתגורר‬
‫בעיר ואף סידר להם מקומות עבודה‬
‫בחברת חשמל‪.‬‬
‫השניים הגיעו לתל אביב לפגישה בבית‬
‫הקפה החביב עליהם מצאו את‬
‫היושבים בו עטופים תוגה וצער‪.‬‬
‫כששאלו לפשר מצב הרוח‪ ,‬שמאוד לא‬
‫התאים לחג הפורים שבפתח‪ ,‬סיפרו‬
‫להם שבאותו הלילה הותקף אוטובוס‬
‫במעלה עקרבים ורבים מהנוסעים‬
‫ששבו מחגיגות לרגל מלאת ‪ 5‬שנים‬
‫לעיר אילת‪ ,‬נהרגו בהתקפה‪.‬‬
‫בעוד הם מדברים‪ ,‬נכנס לבית הקפה‬
‫משה שרת‪ ,‬ראש ממשלה באותה‬
‫תקופה‪ .‬משה שרת‪ ,‬שהיה מוטרד מאוד‬
‫בגלל ההתקפה ובעיקר דאג לירידת‬
‫המוראל בעם‪ ,‬פנה אל יעקב אורלנד‬
‫ומרדכי זעירא וביקש מהם לחבר שיר‬
‫עליז לקראת החג שיסייע לעודד את‬
‫רוחו של העם בשעה הקשה הזאת‬
‫ולקראת פורים‪.‬‬
‫הוא כלא אותם במטבחון של בית‬
‫הקפה עד שיסיימו את השיר ולאחר‬
‫כמה שעות הם יצאו כשבידם שיר עליז‬
‫עם מנגינה חסידית ששימח את העם‬
‫והעלה את המוראל מאז ועד היום‪.‬‬
‫שווה הצצה‬
‫גירסה מומלצת‬
‫שוקולד מנטה מסטיק‬
‫בביצוע מחזמר של שיר‬
‫שמח‪ .‬אין יותר משמח מזה!‬
‫בערב לזכרו של יעקב אורלנד‬
‫מבצעת אילנית (קול באשה‪ ,‬ראו‬
‫הוזהרתם) את שיר שמח המבטא‬
‫אולי מכל את שילוב העצב‬
‫והשמחה בחייו‪ ,‬ואולי גם בחיינו‪.‬‬
‫ראיון‬
‫בניה רוזנפלד‬
‫היו מוכנים לפגוש אותו כפי שמעולם לא פגשתם ‪ 884 -‬מילים עם אורן בראל‬
‫מי אני‬
‫אורן בר‪-‬אל (צירוף של "בראשית" ו"ישראל"‬
‫המילים הפותחת ומסיימת את התורה‪ .‬רעיון‬
‫של סבתא) שיעור ה'‪ ,‬בן ‪ ,33‬נשוי לעדי רינה‬
‫(במקור חיספינאית)‪ .‬למד בתיכון חקלאי‬
‫במגמת‬
‫בראשל"צ‬
‫יהודה"‬
‫"נחלת‬
‫זאוטכנולוגיה‪ .‬בצבא שירת בשלישות אוגדה‬
‫‪( 98‬כוללת את חטיבות הסדיר ומילואים‬
‫בצנחנים)‪ .‬בוגר תואר ראשון בביוטכנולוגיה‬
‫במכללת תל חי‪.‬‬
‫חזרה בתשובה‬
‫תמיד הייתה בי את הידיעה‪ .‬בתקופת הסכמי‬
‫אוסלו גרנו בעלי זהב‪ ,‬ואני זוכר איך בתור ילד‬
‫בתחילת גיל העשרה חשבתי ‪ -‬מה הזכות של‬
‫אותם אנשים לעשות את המעשה? והרי‬
‫"כבשנו" ושילמנו מחיר דמים על כל חלק‬
‫וחלק! מצד שני‪ ,‬הינה‪ ,‬עכשיו אנו מוותרים‬
‫ומבחינה הגיונית אין כאן שום בעיה‪ .‬אך עדיין‬
‫דבר זה היה בלתי ניתפס בעיני‪ ,‬ולכן אמרתי‬
‫לעצמי ‪ -‬שלא! אין לנו שום זכות לוותר! זוהי‬
‫ארץ אבותינו‪ ,‬אברהם הלך בה‪ ,‬דוד נלחם בה‪,‬‬
‫כל כולה שלנו היא ושל כולנו! זהו הקשר‬
‫שתמיד היה בי מתוך הארץ אל היהדות‪ .‬אחרי‬
‫שהשתחררתי מהצבא עבדתי במעבדה‬
‫רפואית והתחלתי ללמוד בפקולטה לחקלאות‪.‬‬
‫לא הצלחתי לעבור בחינות מסוימות והמרצה‬
‫אמר לי להתפלל לטוטם (פסל פולחן‬
‫אינדיאני) כדי לקבל את הציונים הנדרשים‪.‬‬
‫התעצבנתי מאוד והחלטתי שכאן אני לא‬
‫לומד‪ .‬עברתי ללמוד בתל חי (קצת אחרי‬
‫מלחמת לבנון השנייה)‪ .‬במכללה פעל ארגון‬
‫שמטרתו הייתה ללמד סטודנטים מושגים‬
‫יהודים‪ .‬אני זוכר את הפעם הראשונה‬
‫שנכנסתי לשם‪ ,‬דיברו על הזמנים של ביעור‬
‫חמץ‪ ,‬אור ולילה וכו'‪ .‬נכנסתי והתחלתי‬
‫להקשיב‪ .‬אחר כך התחילו שיעורים בגמרא‬
‫ארבע אבות נזיקין‪ ,‬ממש התלהבתי ללמוד‬
‫ולחשוב מה ההבדל בן רגל לשן‪ .‬ממש כיף‬
‫שהזכיר לי נשכחות‪( .‬תוכנית טלוויזיה בשם‬
‫"שניים אוחזים" שעסקה בלימוד גמרא‪ .‬הייתי‬
‫נישאר בבית ולא הולך לבית הספר כדי לראות‬
‫אותה)‪ .‬החודשים עברו והאהבה לתורת‬
‫ישראל גדלה והחלטתי שזה מה שאני רוצה‪.‬‬
‫לאט לאט‪ ,‬אבל את זה אני רוצה! במהלך‬
‫הלימודים עברתי לדירת סטודנטים שחוזרים‬
‫בתשובה ומקיימים בה שיעורי תורה (גם‬
‫רבנים מהישיבה)‪ .‬לקראת סיום התואר‬
‫החלטתי שאני רוצה ללמוד עוד‪ ,‬וביקשתי‬
‫מיוסי גולדפרנדי שיסדר לי חברותא‪ .‬הוא‬
‫ציוות לי את דניאל בליץ והתחלנו ללמוד‬
‫שעה שעתיים ביום‪ .‬גם זה לא הספיק‪ ,‬אז‬
‫אחרי שסיימתי את התואר ביקשתי מיוסי‬
‫שיבדוק אם אפשרי ללמוד כאן בישיבה‪ .‬הייתי‬
‫מגיע בבוקר לשיעור של הרב דרורי באורות‬
‫התשובה (ששם הרב הביך אותי פעם אחת‬
‫וקבע שאני בן ‪ - 3‬מה שהופך אותי לאחד‬
‫הצעירים בישיבה!)‪ .‬למדו בישיבה אותו הזמן‬
‫מסכת גיטין ולא הייתה לי חברותא‪ ,‬וגם לא‬
‫ממש ידעתי לקרוא ‪ -‬אז פשוט התחלתי‬
‫לתרגם מילה מילה‪ ,‬עבודה מתסכלת כיוון‬
‫שאין מישהו שיכול להגיד לי אם המהלך שאני‬
‫בונה הוא משהוא‪ ,‬או סתם מגדל באוויר‪ ,‬אך‬
‫לבסוף ‪ -‬כל יום הרגשתי שעשיתי משהו‪.‬‬
‫אחרי כמה שבועות מצאו לי חברותא‪ ,‬עומר‬
‫מילר‪ ,‬היינו צועקים כל הסדר ובקושי נוגעים‬
‫בדף של הרב קירשטיין אבל בשיעור היינו‬
‫רואים שכל אחד מאיתנו כיוון לדעת גדולים‪.‬‬
‫זה בגדול הסיפור שלי‪.‬‬
‫בית ספר חקלאי‬
‫רק שם הייתה אפשרות לעשות בגרות שבע‬
‫יחידות בזואולוגיה‪ .‬עבדתי ברפת והייתי מנהל‬
‫פינת החי‪.‬‬
‫ארץ ישראל‬
‫סבא של סבתי (מצד אמא) היה מלמדה‬
‫לעיתים מעט יהדות‪ .‬באחת הפעמים שאל‬
‫אותה סבא‪" :‬נו‪ ,‬היודעת את מהיכן הגענו?"‬
‫ענתה סבתי‪" :‬מאיטליה!"‪" ,‬לא!" ‪ -‬אמר סבא‪,‬‬
‫"מארץ ישראל הגענו!"‪ .‬ענתה לו סבתא‪" :‬ואני‬
‫אחזור לשם‪ ."...‬גדלתי בבית רוויזיוניסטי‬
‫(בית"ר)‪ .‬סבא מצד אמא היה מלוחמי האצ"ל‪.‬‬
‫מצד אבא‪ ,‬סבא וסבתא העפילו ארצה לארץ‬
‫לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬בדרך הוחזרו‬
‫לקפריסין ורק לאחר תקופת הפשרה הגיעו‬
‫לא"י‪ .‬בשבתות היינו חורשים את הארץ‪.‬‬
‫הרב ברקאי הגדיר אותי כאיש לח"י‪ .‬כשהגעתי‬
‫לישיבה למדתי מעט מאמרים של הרצי"ה‪ .‬בין‬
‫השאר נתקלתי בסיפור על הקמת אלון מורה‬
‫שם הרצי"ה נאחז בגדרות ולא הסכים‬
‫להתפנות‪ .‬שאלתי את הרב ברקאי "למה שלא‬
‫נעשה ככה גם היום?!" בתגובה הוא שלח‬
‫אותי להמשיך ללמוד את הנושא וכך התברר‬
‫לי שהמאבק החיצוני הינו החלק הקטן‪ .‬עיקר‬
‫העבודה היא הטמעת אהבת ארץ ישראל בעם‪.‬‬
‫אפשר אולי להגיד שאם הגענו למצב של‬
‫מאבק פיזי נכשלנו בהטמעת אהבת א"י בעם‪.‬‬
‫המאבק הינו מוצא אחרון‪ ,‬לא מצד זה‬
‫ששטחים פיזיים יימסרו‪ ,‬אלא שעל ידי כך‬
‫תתברר עד כמה חשובה אהבת א"י‪ .‬דבר זה‬
‫לא סותר את העובדה שוודאי שאינני מוכן‬
‫למסירת שום רגב ושעל מאדמת א"י‪.‬‬
‫בחירות‬
‫בית יהודי‪ .‬למה? מפלגה זו לענ"ד היא הכי‬
‫ישראלית שיש‪ ,‬כיוון שערכי העל שלה הינם‬
‫תורה וא"י‪ .‬אהבתי הגדולה לארץ ישראל ‪-‬‬
‫מתגברת בעקבות לימוד התורה‪.‬‬
‫לימוד‬
‫אני לומד בחבורה של הרב ברקאי (שיעור ו‬
‫ומעלה)‪ .‬צורת הלימוד הינה לימוד של כללים‪.‬‬
‫כלומר לימוד "רוחבי" ‪ -‬גורסים את הגמרא‬
‫בבקיאות‪ ,‬ולאחר מכן לימוד נוסף מעמיק של‬
‫הגמרא‪ ,‬מחלוקות הראשונים וכו'‪ .‬מטרתו של‬
‫לימוד זה הינו לדעת תורה ע"י תפיסת והבנת‬
‫הכללים‪ .‬להסברים זמין בפרטי‪.‬‬
‫אווירת שבת‬
‫בשבת הראשונה שלי בישיבה התפלאתי‬
‫ונדהמתי כאחד נוכח האווירה המרוממת‬
‫שהייתה‪ .‬דברי תורה‪ ,‬שירים‪ ,‬לימוד וכו' ‪ -‬וכל‬
‫זאת‪ ,‬לא בהנחיית דמות חינוכית מסגל‬
‫הישיבה‪ ,‬אלא מתוך החבר'ה‪ ,‬החיות של‬
‫התלמידים בישיבה‪ ,‬הרצון שלהם‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות המצב לא כבתחילה‪ .‬צריך להבין‬
‫שהבעיה היא ברצון ולא בשום דבר אחר‪,‬‬
‫צריך לבנות את הרצון ולפתח אותו בקצב‬
‫שמתאים ואז נגיע למשהו יותר גדול‪.‬‬
‫‪ 7‬דברים שלא ידעתם על אורן בראל‬
‫חובב חרקים‬
‫(בזמנו הפנוי)‪.‬‬
‫בהתקפת‬
‫הג'וקים‬
‫האחרונה אשתו‬
‫רצה אחריהם‬
‫עם כפכף והוא‬
‫רץ אחריה‬
‫בניסיון להציל‬
‫אותם‪.‬‬
‫הכיר את אשתו דרך‬
‫אימו של הרב ברקאי‪.‬‬
‫המוזיקה המועדפת‬
‫עליו ‪ -‬שירי א"י‬
‫ושירים עבריים ישנים‬
‫צבע אהוב ‪ -‬ירוק‬
‫ביסודי היה בחוגי "נוער שוחר‬
‫מדע"‪ ,‬כלומר הלך לאוניברסיטת‬
‫ת"א בחופש ללמוד גנטיקה‬
‫במקום לבלות בים‪.‬‬
‫בתיכון עשה עבודת גמר בנושא "השפעת‬
‫הורמון המלטונין על חילוף החומרים‬
‫והשעון הביולוגי בתרנגולות" ובגלל זה לא‬
‫אכל עוף שנתיים‪.‬‬
‫אוהב ספרי‬
‫פנטזיה ומדע‬
‫בדיוני‬
‫דיבור של מדבר‬
‫צור ריינר‬
‫על פרשת שמות‬
‫פרשת שמות חושפת בפנינו את הדמות של משה‬
‫רבנו – מנהיג האומה‪ ,‬גדול הנביאים‪ ,‬גואלם של‬
‫ישראל‪ .‬כבר מרגע הולדתו (ע"פ תפיסת חז"ל‬
‫במדרש) – מרעיפה עליו התורה שבחים‪" :‬ויקח‬
‫את בת לוי" – חז"ל לומדים שההריון של משה‬
‫השיב ליוכבד את נעוריה‪" .‬ותרא אותו כי טוב‬
‫הוא" – משה מלא את הבית באור‪" .‬ותראהו את‬
‫הילד והנה נער בוכה" – כמו נער‪ ,‬לא בכה סתם‬
‫אלא המלאך גבריאל הוצרך להכותו כדי שיבכה‪.‬‬
‫ההתפעלות ממשה ממשיכה לאורך הפרשה‪,‬‬
‫מהנאמנות שלו למקורו ‪ -‬גם כשגדל בבית פרעה‪,‬‬
‫ממידת הרחמים שלו ‪ -‬כשיוצא לראות בסבלות‬
‫אחיו ועוזר להם בעבודתם‪ ,‬מחוש הצדק שלו –‬
‫כשרואה את הנוגש המצרי ומכה אותו‪ ,‬ובמקרה‬
‫דתן ואבירם הנצים‪ ,‬מהענווה הבלתי נדלית שלו‬
‫– כשעומד לפני ה'‪ ,‬מסתיר פניו ואומר "שלח נא‬
‫ביד תשלח"‪ .‬יש כאן בלי ספק בן אדם לא רגיל –‬
‫משה הוא ממש בחינה אחרת של אדם (ועי'‬
‫הקדמת הרמב"ם לפרק חלק‪ ,‬היסוד השביעי‪:‬‬
‫"הוא בחיר ה' מכל המין האנושי‪ ...‬ונהיה במדרגת‬
‫המלאכים‪ ...‬ולא פגמו שום חסרון")‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬כאשר משה יוצא חזרה מצרימה‪ ,‬בשליחות‬
‫ה' – מתארת התורה בשלושה פסוקים מאוד‬
‫תמוהים‪ ,‬משהו שלילי דווקא‪" :‬ויהי בדרך במלון‬
‫ויפגשהו ה' ויבקש המיתו‪ :‬ותקח צפורה צר‬
‫ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי‬
‫חתן דמים אתה לי‪ :‬וירף ממנו אז אמרה חתן‬
‫דמים למלות"‪.‬‬
‫פתאום‪ ,‬אחרי כל ההתלהבות ממשה‪ ,‬אחרי‬
‫שראינו את מעלותיו הרבות במצרים – ואח"כ‬
‫במדיין‪ ,‬ברעיית הצאן – אחרי ההתגלות הפרטית‬
‫אליו בסנה הבוער‪ ,‬פתאום ה' מבקש להמיתו? על‬
‫מה ולמה? לא חבל‪ ,‬אחרי שסוף סוף נולד מושיען‬
‫מצוות המילה היא הדרך של האדם‬
‫לפעול בעולם‪ ,‬לגלות בעולם מציאות‬
‫אלוקית; ע"י המילה ממשיך האדם‬
‫את המגמה האלוקית ומגלה את‬
‫רצון ה' בטבע‪.‬‬
‫של ישראל‪ ,‬ממנו יראו אצטגניני מצרים‪ ,‬אחרי‬
‫שגדל‪ ,‬התפתח‪ ,‬יצא אל אחיו לראות בסבלותם‪,‬‬
‫קיבל עליו את שליחות ה'‪ ,‬עכשיו – כשהוא בדרך‬
‫אל מצרים ומטה האלקים בידו‪ ,‬עכשיו להרוג‬
‫אותו??‬
‫כשאנחנו מנסים להבין מה היה חטאו החמור כל‬
‫כך של משה‪ ,‬יש שני מקורות עיקריים – המדרש‬
‫על הפרשה‪ ,‬והגמרא בנדרים לא – שמביאה‬
‫מהות הדיבור היא גילוי של מהותי‬
‫הפנימית‪ .‬ע"י כוח הדיבור‪ ,‬יכול‬
‫האדם לבטא את המחשבות‬
‫הקדושות שלו‪ ,‬את השגותיו‬
‫העליונות – ולהפוך אותן לממשיות‪,‬‬
‫פועלות בעולם‪.‬‬
‫פחות או יותר את אותם דברים‪" :‬חביבה מילה‬
‫שלא נתלה משה עליה אפילו שעה אחת‪ ,‬לפיכך‬
‫כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול‬
‫לאליעזר בנו‪ ,‬מיד ויפגשהו ה' ויבקש המיתו"‬
‫(שמות רבה‪ ,‬פרשה ה'‪ ,‬ד'‪ ,‬כ"ד) ‪ .‬המדרש ממשיך‬
‫ומתאר שמלאך ה' נדמה כמין נחש שבולע את‬
‫משה עד מקום המילה‪ ,‬ומכך מבינה צפורה על‬
‫מה ה' כועס – ומיד היא מלה את אליעזר‪ ,‬וחמת‬
‫ה' שככה‪.‬‬
‫רבי‪ ,‬בנדרים‪ ,‬מוסיף ואומר – שמשה לא שכח‬
‫ח"ו למול את אליעזר‪ ,‬אלא שהיה צריך לצאת‬
‫לדרך בדבר ה'‪ ,‬והיה מסוכן למול בדרך‪ .‬משה‬
‫תכנן כבר למול במצרים‪ ,‬וחטאו היה שהיה צריך‬
‫למעשה למול בעצירה הזו בדרך – לפני שהתעסק‬
‫במלון‪ .‬ועל זה – רצה ה' להמיתו‪.‬‬
‫הדברים תמוהים ביותר‪ :‬בגלל שמשה טיפה‬
‫מתרשל במצוות מילה ‪ -‬גם כאשר יש לו סיבות‬
‫הגיוניות להתעכב בה‪ ,‬בגלל הדבר הפעוט הזה ה'‬
‫מבקש להמית את משה? מה כל כך נורא בזה?‬
‫לא היה מוטב להסתפק בתוכחה פשוטה‪ ,‬או‬
‫תזכורת למשה? נכון – הקב"ה מדקדק עם‬
‫צדיקים כחוט השערה‪ .‬אך כמו שכבר אמרנו –‬
‫לא זה הזמן והמקום להרוג את משה – יש לו עם‬
‫על הראש שהוא צריך להושיע‪...‬‬
‫ננסה להתחקות אחר דמותו של משה לאורך‬
‫הפרשה‪ ,‬ואולי ע"י כך נבין מה טמון במעשה זה‬
‫של מילת אליעזר‪ .‬לעת עתה נצביע על קישור‬
‫לשוני מעניין‪ ,‬בין מצוות מילה‪ ,‬למילה – במובן‬
‫של דיבור‪ ,‬אמירה‪ .‬בהמשך נראה מה משמעותו‬
‫של קישור זה‪.‬‬
‫איש של מדבר‬
‫משה – מרגע שבורח ממצרים (יציאת מצרים‬
‫הפרטית של משה) ונעשה עצמאי‪ ,‬הולך אל‬
‫המדבר‪ .‬מוטיב המדבר חוזר בכל התנהלותו של‬
‫משה‪" :‬וינהג את הצאן אחר המדבר" (שמות‪ ,‬ג'‪,‬‬
‫א') – המדרש מבאר שמשה 'היה רודף למדבר'‪,‬‬
‫מב' סיבות – הראשונה שידע שישראל עתידים‬
‫להיגאל מהמדבר‪ ,‬ושנייה שהוא עתיד להחריב‬
‫אומות ולשומם כמדבר‪ .‬המוטיב מופיע גם‬
‫בהמשך – "ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה‬
‫המדברה" (שם פס' כ"ז)‪ .‬וכן אח"כ – "כה אמר‬
‫ה'‪ ...‬שלח את עמי ויחגו לי במדבר"‪ .‬וכן הלאה‪.‬‬
‫משה‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬הוא איש של מדבר; כל משך‬
‫הנהגתו את בנ"י הוא הזמן שהם במדבר‪ .‬ברגע‬
‫שהם נכנסים לא"י – הוא אינו נכנס עימם‪.‬‬
‫המדבר הוא חלק מאופיו של משה‪ ,‬חלק ממהותו‪:‬‬
‫"במדבר אתה מניחן ומן המדבר אתה עתיד‬
‫להחזירן לעתיד לבוא"‪( .‬שמו"ר פרשה ב'‪ ,‬ג'‪ ,‬א')‬
‫מהו בעצם המדבר? מה הוא מסמל?‬
‫המדרש עונה בעצמו על שאלתנו‪" :‬ואין מדבר‬
‫אלא דיבור שנאמר ומדברך נאוה" (שם)‪ .‬א"כ‪,‬‬
‫המדבר הוא בחינה של דיבור‪ ,‬דבר‪ .‬איזה סוג‬
‫דיבור קיים במדבר?‬
‫לאורך ספר שמות אנחנו רואים‪ ,‬כי הנהגת‬
‫המדבר היא הנהגה נסית‪ ,‬אלוקית‪ ,‬הנהגה‬
‫שיורדת מלמעלה למטה – הנהגה ש'מאכילה‬
‫בכפית'‪ .‬הדיבור שמתגלה במדבר הוא דבר ה'‬
‫במובן הגולמי שלו‪ ,‬הדיבור האלוקי היורד‬
‫משמים ומגיע לבני אדם‪" .‬לעולם דברך ניצב‬
‫בשמים" – המדבר מבטא את אלוקיותו וקדושתו‬
‫השגותיו העליונות – ולהפוך אותן לממשיות‪,‬‬
‫פועלות בעולם‪ .‬במלים אחרות – כוח הדיבור‬
‫הופך את ההשגות שירדו אל האדם ממקור אלוקי‬
‫– לדברים ממשיים‪ ,‬ששייכים בעולם המעשה;‬
‫הוא מגלה את מהותו של האדם כאן בעולם הזה‪,‬‬
‫מוציא אותה מן הכוח אל הפועל‪.‬‬
‫משה – הוא 'יקיר ממללא'‪ :‬חסרה בו התכונה הזו‬
‫שמורידה את הגילוי האלוקי אל העולם‪ .‬דיבורו‬
‫הוא נשגב‪ ,‬יקיר‪ ,‬דיבור שנשאר בבחינתו‬
‫האלוקית‪ ,‬בבחינת מדבר‪ .‬בני אדם רגילים לא‬
‫מסוגלים להבין אותו‪ .‬לכן הוא נזקק לאהרון –‬
‫"הוא יהיה לך לפה‪ ."...‬משה חי במדרגה כ"כ‬
‫גבוהה‪ ,‬כ"כ קדושה – עד שחסרה לו היכולת‬
‫לבטא את הקדושה הזו בעולם‪ .‬כך רש"י מפרש‬
‫את דברי משה – "מי אני כי אלך אל פרעה"?‬
‫כותב רש"י‪ :‬מה אני חשוב לדבר עם המלכים?‬
‫איני יכול לדבר עם פרעה‪ ,‬הוא לא יבין את‬
‫דיבורי – אני חי במציאות אחרת!‬
‫של דבר ה'‪ ,‬את הנבדלות והניתוק שלו מהעולם‪.‬‬
‫כמו המדבר עצמו – שהוא מקום שממה‪ ,‬מקום‬
‫שבו אדם לא יכול לשרוד בכוחות עצמו – גם‬
‫בחינת המדבר היא בחינה שלא משאירה לאדם‬
‫מקום לעבודה עצמית‪ ,‬לפיתוח אישי; עמ"י‬
‫במדבר ניזון ממן שמגיע מהשמים‪ ,‬ענני כבוד‬
‫דואגים לכבס את כסותם ולרפא את רגליהם‬
‫העייפות‪ ,‬הכל מגיע משמים‪ ,‬בלי טרחה ועבודה!‬
‫מילים ומילה‬
‫משה‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬הוא איש של מדבר;‬
‫כל משך הנהגתו את בנ"י הוא הזמן‬
‫שהם במדבר‪ .‬ברגע שהם נכנסים‬
‫לא"י – הוא אינו נכנס עימם‪.‬‬
‫המדבר הוא חלק מאופיו של משה‪,‬‬
‫חלק ממהותו‬
‫א"כ‪ ,‬משה הוא בחינת מדבר – כל תפיסתו‪,‬‬
‫מהותו‪ ,‬כל הקשר שלו עם הקב"ה הוא קשר כזה‬
‫של גילוי אלוקי נבדל‪ ,‬טרנסצנדנטי; ההתגלות‬
‫שאליה זוכה משה היא‪ ,‬כדברי הרמב"ם‪ ,‬במדרגת‬
‫מלאכים‪ .‬לכן רק משה הוא זה שיכול להוריד‬
‫תורה משמים‪ .‬רק הוא יכול להגיע למדרגה של‬
‫נבדלות מוחלטת מהעולם החומרי‪.‬‬
‫תכונה זו מתבטאת בכל התנהלותו של משה‪:‬‬
‫כבר כאשר הקב"ה מתגלה אליו בסנה‪ ,‬הוא אומר‬
‫לו – "כבד פה וכבד לשון אנוכי"‪ .‬אונקלוס שם‬
‫מתרגם‪" :‬יקיר ממללא"‪ .‬כלומר‪ ,‬אונקלוס הבין‬
‫את המלים "כבד פה" משורש כבוד‪ .‬נראה לי‬
‫שהכוונה היא לאותה תכונה‪ :‬הדיבור של משה‬
‫הוא דיבור אלוקי‪ ,‬דיבור של מדבר – לא דיבור‬
‫של בני אדם רגילים‪.‬‬
‫נחדד את הנקודה‪ :‬מהות הדיבור היא גילוי של‬
‫מהותי הפנימית‪ .‬ע"י כוח הדיבור‪ ,‬יכול האדם‬
‫לבטא את המחשבות הקדושות שלו‪ ,‬את‬
‫כבר הצבענו קודם על הקשר בין מילה ‪ -‬המצווה‪,‬‬
‫למילה ‪ -‬דיבור‪ .‬כעת נראה שזה לא סתם קשר‬
‫לשוני; יש כאן קשר מהותי‪.‬‬
‫מה עניינה של מצוות מילה? המשנה בנדרים‪,‬‬
‫שם‪ ,‬אומרת שחביבה מילה – כיוון שאברהם לא‬
‫נקרא שלם עד שלא מל‪ ,‬שנאמר בציווי המילה‪:‬‬
‫"התהלך לפני והיה תמים"‪ .‬א"כ‪ ,‬המילה משלימה‬
‫את האדם‪ .‬בעצם – במעשה המילה‪ ,‬נעשה האדם‬
‫שותף לבריאה‪ .‬המילה נושאת מסר מאוד ברור‪:‬‬
‫הבריאה אינה שלמה עדיין‪ ,‬התינוק לא יורד‬
‫משמים בצורה מושלמת ע"י הקב"ה‪ .‬הוא מחוסר‬
‫מעשה‪ ,‬צריך אתה – האדם – לבוא ולחתום את‬
‫בריאתו של התינוק‪ ,‬להביא אותו לידי שלמות!‬
‫ע"י מצוות מילה – האדם נעשה ממש שותף‬
‫לקב"ה בבריאה‪.‬‬
‫כלומר – מצוות המילה היא הדרך של האדם‬
‫לפעול בעולם‪ ,‬לגלות בעולם מציאות אלוקית;‬
‫ע"י המילה ממשיך האדם את המגמה האלוקית‬
‫ומגלה את רצון ה' בטבע‪.‬‬
‫זהו בדיוק עניין הדיבור – לבטא את החכמה‬
‫האלוקית ולהלביש אותה במלים ארציות‪,‬‬
‫להוציא לפועל – כאן ממש‪ ,‬בעולם‪ ,‬את דבר ה'!‬
‫הקישור הזה מופיע בעוד מקומות‪ :‬ברית מילה =‬
‫"ברית כרותה לשפתיים"; "נודע כח המילה שיש‬
‫בה להמית ולהחיות" (מהרד"ז על שמו"ר פ"ה‪ ,‬ד'‪,‬‬
‫כ"ה) = חיים ומוות ביד הלשון‪...‬‬
‫משה‪ ,‬בדרכו מצרימה‪ ,‬צריך למול את אליעזר בנו‬
‫– אך הוא מתרשל בכך‪ ,‬יש לו דברים יותר‬
‫דחופים; להתעסק במלון‪ ,‬לארגן את הציוד‪...‬‬
‫הקב"ה מעביר לו מסר מאוד ברור‪ :‬אם אתה לא‬
‫מבין את החשיבות של המילה‪ ,‬אם אתה לא יכול‬
‫להוריד את הגילוי האלוקי שאתה משיג ולהוציא‬
‫אותו לפועל בעולם המעשה – אין טעם בחייך על‬
‫פני האדמה‪" :‬ויבקש המיתו"‪ ,‬אם אני ארצה עוד‬
‫מלאך‪ ,‬אין טעם להשאיר אותו חי בעולם הזה!‬
‫שומה עליך‪ ,‬משה‪ ,‬להבין ולהפנים כי אתה לא‬
‫מלאך; לא לחינם אתה בעולם – עליך לפעול‬
‫ולגלות לבני האדם את דברי!‬
‫גם במלכים (א'‪ ,‬י"ט) רואים אנחנו את אותו מסר‬
‫חוזר לאליהו הנביא‪ .‬אליהו – גם הוא‪ ,‬כמשה‪,‬‬
‫בורח למדבר‪ .‬הוא מתייאש מהנסיון לדבר אל‬
‫העם‪ ,‬לגלות להם את דבר ה'‪ .‬הוא שואל את‬
‫נפשו למות‪ .‬לאחר שהקב"ה מבין שאליהו ויתר‬
‫על העם‪ ,‬ואינו מוכן לדבר יותר ולגלות את רצון‬
‫ה' לעמ"י – ה' מחליט לקחת את אליהו אליו‪,‬‬
‫בסערה השמימה‪.‬‬
‫אך אם נמשיך ונעקוב אחרי משה בספר שמות‪,‬‬
‫נראה שהוא לא בדיוק קיבל את הדברים‪...‬‬
‫דיבור ישראלי‬
‫במה משה חוטא במדבר‪ ,‬חטא חמור כ"כ עד‬
‫שאינו נכנס לארץ?‬
‫לא נרחיב בעניין הזה‪ ,‬אך‬
‫בקצרה – משה אמור לדבר‬
‫אל הסלע‪ .‬במקום זאת –‬
‫הוא מכה אותו‪ .‬הוא עדיין‬
‫לא מוכן להפנים בנפשו את‬
‫עניין הדיבור‪ ...‬הוא נשאר‬
‫כבד פה וכבד לשון‪ .‬בנקודה‬
‫זו מחליט ה' שמשה לא‬
‫מתאים להיכנס לא"י‪" .‬יען‬
‫לא האמנתם בי להקדישני‬
‫לעיני בני ישראל‪ -‬לכן לא‬
‫תביאו את הקהל הזה אל‬
‫הארץ אשר נתתי להם"‬
‫(במדבר‪ ,‬כ'‪ ,‬י"ב)‪ .‬אתה לא‬
‫מסוגל לגלות את קדושתי‬
‫בתוך החומר‪ ,‬בתוך הטבע‪,‬‬
‫לעיניהם החומריות של בני‬
‫ישראל – כנראה שאינך מתאים להיכנס לארץ‪.‬‬
‫הנהגתך מתאימה למדבר‪ ,‬לדיבור אלוקי שנשאר‬
‫בצורתו האלוקית‪ ,‬הגולמית; לא תוכל להנהיג את‬
‫העם בא"י‪ ,‬שדורשת מיושביה לקחת חלק פעיל‬
‫בעבודת ה'‪( .‬ארץ ישראל היא בחינה של עבודת‬
‫האדמה‪ ,‬עבודה עצמאית של האדם‪ ,‬מפסיק לרדת‬
‫מן מהשמיים ועמ"י מצטווים להתחיל פעולה‬
‫הפוכה – להכין בעצמם את לחמם ולהפריש חלה‬
‫לקב"ה‪)...‬‬
‫והדברים מפתיעים אף יותר‪ :‬בספר יהושע (ה'‪ ,‬ב'‬
‫ ח') אנחנו מגלים עובדה מדהימה – כל בנ"י‬‫שנולדו במדבר לא היו נמולים! ה' מצווה את‬
‫יהושע למול מחדש את כל בני ישראל‪ ,‬בגבעת‬
‫הערלות!‬
‫אנחנו רואים שוב‪ ,‬שבהנהגתו של משה – הנהגת‬
‫המדבר – זנח כל העם את עניין המילה‪ .‬עמ"י‬
‫התרגל לשפע אלוקי מושלם היורד מן השמים‪,‬‬
‫ללא תביעה שהאדם יעשה משהו עם השפע‬
‫האלוקי הזה; השפעה שנשארת בצורתה‬
‫האלוקית‪-‬גולמית‪ .‬עמ"י הפסיק למול את בניו‪,‬‬
‫הפסיק להשתתף באופן פעיל בגילוי דבר ה'‬
‫בעולם! רק כאשר עמ"י נכנס לארץ ומתחיל‬
‫לכבוש אותה‪ ,‬מצווה ה' את העם לשוב ולימול‪...‬‬
‫שנזכה לגלות את אור ה' בעולם בעצמנו‪ ,‬ע"י‬
‫דיבור חי ואמיתי‪ ,‬ע"י הגייה בדברי תורה יומם‬
‫ולילה‪ ...‬ונגיע לבחינת "ודיברת בם"‪.‬‬
‫מעשה רב‬
‫זאב מרזל‬
‫הפעם נדבר על רבי שלמה אבן‬
‫גבירול‪ ,‬או בקיצור רשב"ג (כן‪ ,‬אני‬
‫יודע שזה גם רבן שמעון בן‬
‫גמליאל‪.)...‬‬
‫רובכם‪ ,‬אני מאמין‪ ,‬שמעו עליו‪,‬‬
‫בעיקר בהקשר של הפיוטים‬
‫שכתב‪ ,‬אבל רשב"ג היה גם‬
‫פילוסוף ואף כתב ספרי מחשבה‪,‬‬
‫מוסר ודקדוק‪ ,‬אך רובם אבד‪.‬‬
‫שעובדה זו נתונה במחלוקת…)‪,‬‬
‫נקרא "מבחר פנינים"‪ ,‬שבו‬
‫מאמרי מוסר והנהגה הכתובים‬
‫בחרוזים‪ .‬ספר נוסף שכתב‪ ,‬נקרא‬
‫"תיקון מידות הנפש"‪ .‬על פי‬
‫החוקרת שרה כ"ץ‪ ,‬ייתכן והספר‬
‫"מבחר פנינים" נכתב כעבודה‬
‫מקדימה לספר "תיקון מידות‬
‫הנפש"‪.‬‬
‫רשב"ג נחשב בעיני חלק מגדולי‬
‫ישראל‪ ,‬כמעין דמותו של ר'‬
‫אברהם אבן עזרא‪ ,‬שאף הזכיר‬
‫אותו בשלושה מקומות בביאורו‬
‫על התורה (בראשית ג' א'‪ ,‬שם‬
‫נתחיל מההתחלה‪ .‬רשב"ג נולד‬
‫כינה אותו "בעל השירים‬
‫פסלו של רשב"ג‬
‫בעיר מלגה שבספרד‪ ,‬בערך במוזיאון "ראלי" שבקיסריה השקולים‪ ,‬וחכם גדול היה…"‪.‬‬
‫בשנת ד'תשפ"ב (‪ ,)1022‬בזמן‬
‫שם‪ ,‬כ"ח י"ב‪ ,‬ובמדבר כ"ב כ"ח)‪.‬‬
‫תור הזהב של יהדות ספרד‪ .‬זוהי גם תקופת‬
‫רשב"ג סבל ייסורים רבים במהלך חייו‪ .‬מלבד‬
‫המעבר בין הגאונים לראשונים‪ .‬ואכן‪ ,‬רשב"ג‬
‫התייתמותו‪ ,‬גם ייסורים גופניים‪ ,‬מה‪ ,‬שיתכן‪,‬‬
‫כתב קינה בעקבות מותו של רב האי גאון‪,‬‬
‫וגרם למותו בגיל צעיר‪ .‬לגבי מיתתו של‬
‫אחרון הגאונים‪ .‬רשב"ג התייתם משני הוריו‬
‫רשב"ג‪ ,‬ישנם חילוקי דעות‪ .‬ישנה הדעה‪,‬‬
‫בגיל צעיר‪ ,‬אך בכל זאת גדל באוהלה של‬
‫כאמור‪ ,‬שמת מחולי קשה‪ .‬אך ישנה אגדה‪,‬‬
‫תורה‪ ,‬על אף השלטון המוסלמי ששלט אז‬
‫שתורכי אחד‪ ,‬שקינא בחכמתו וביכולת‬
‫בעיר‪ .‬רשב"ג היה בקי בדקדוק – בשפה‬
‫השירה שלו‪ ,‬הרג אותו וקבר אותו תחת עץ‬
‫העברית והערבית‪ ,‬באסטרונומיה‪ ,‬הנדסה‬
‫התאנה שבגנו‪ .‬כשהתאנה חנטה את פירותיה‬
‫ופילוסופיה‪ .‬עוד מגיל צעיר עסק בכתיבת‬
‫מוקדם מהרגיל‪ ,‬תמהו האנשים ומתוך כך‬
‫שירים‪ ,‬וכבר בגיל ‪ 16‬כתב שיר בשם‬
‫הגיעו הדברים למלך‪ ,‬שדרש לדעת מה קרה‪.‬‬
‫"אזהרות" על תרי"ג המצוות‪ .‬לימים‪ ,‬כתב‬
‫לבסוף הודה התורכי ונתלה‪ .‬גם לגבי שנת‬
‫הרשב"ץ (בעל שו"ת התשב"ץ) ביאור הלכתי‬
‫מותו של רשב"ג‪ ,‬נחלקות הדעות‪ ,‬אך כולם‬
‫מפורט בשם 'זוהר הרקיע' על פיוט זה‪ .‬כיום‬
‫מודים שמת צעיר‪ .‬ככל הנראה נפטר בין‬
‫נוהגים הספרדים לשיר אותו בשבועות‪.‬‬
‫השנים ‪ .1068 – 1058‬מצבתו‪ ,‬שבעיר‬
‫רשב"ג היה גם סופר‪ .‬ספר אחד‪ ,‬למשל‪ ,‬נקרא‬
‫מורבידרו‪ ,‬נהרסה עם הזמן‪ ,‬ומה שנשאר הוא‬
‫"מקור חיים"‪ ,‬שלפי החוקר שלמה מונק‪,‬‬
‫"שאו קינה בקול מרה‪ ,‬לשר גדול לקחו י‪-‬ה‪...‬‬
‫נכתב ע"י רשב"ג (דבר שעורר סערה‪ ,‬יוסבר‬
‫לאמציה"‪ .‬יתכן ו"אמציה" נגזר מאומץ‪ ,‬מה‬
‫עוד כמה שורות)‪ .‬על אף הקונוטציה‬
‫שמקביל לגבורה‪ ,‬שממנה‪ ,‬יתכן ונגזר‪,‬‬
‫היהודית‪-‬חסידית העולה ממנו‪ ,‬הוא ספר‬
‫"גבירול"‪.‬‬
‫פילוסופיה העוסק במטפיזיקה‪ .‬ספר זה נשמר‬
‫כל מי שרוצה להציע דמות‪ ,‬אני כאן‪ .‬מרזל‬
‫רק בלטינית ומשמש בעיקר במוסדות‬
‫נוצריים (יתכן והעובדה והנוצרים קיבלו את‬
‫הספר הזה‪ ,‬מראה על תוכנו ומסביר מדוע‬
‫קישור לשיר מתוך‬
‫הקביעה שרשב"ג כתב אותו עוררה זעם‪.)...‬‬
‫"אבן גבירול‪ ,‬אדומי‬
‫ספר נוסף‪ ,‬המיוחס אל רשב"ג (למרות‬
‫השפתות"‬
‫‪1‬‬
‫‪6‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫אם תסתובבו לתומכם בישיבה ותשמעו פתאום זוהר ארגוב בקולי קולות‪ ,‬חדר ‪ 37‬אחראי‪...‬‬
‫‪ .1‬יאיר אברמן‬
‫(א'‪ ,‬ליד י‪-‬ם‪ ,‬רמות)‬
‫בוגר הימלפרב‪ ,‬דואג להיות המצפון‬
‫של החדר‪ ...‬כשהחדר צריך נאום‬
‫תוכחה‪ ,‬הוא שם‪ .‬אולי זה הייחוס ‪‬‬
‫אם תשמעו אותו מחפש את‬
‫"עמישי"‪ ,‬תקראו לי‪...‬‬
‫דמות מצוירת‪ :‬איה החמור‬
‫‪ .4‬עמית אביקם‬
‫(ב'‪ ,‬טלמון)‬
‫יכול להיות שאת הצנחן המיועד‬
‫תראו בבית מדרש בשני מקומות בו‬
‫זמנית‪ ...‬אז זהו‪ ,‬שלא‪ .‬כששאלתי‬
‫אותו אם הוא מתבלבל בינו לבין‬
‫התאום שלו‪ ,‬ענה‪, :‬לפעמים אני‬
‫קורא לו 'אחי'‪ ,‬כדי שלא יהיו‬
‫פדיחות"‪ .‬אם אברמן הוא האבא‬
‫המוכיח‪ ,‬עמית הוא ה"אבא הרוחני"‬
‫של החדר‪.‬‬
‫דמות מצוירת‪ :‬מלמן (הג'ירפה‬
‫ממדגסקר)‬
‫‪ .2‬כפיר כהן‬
‫(ב'‪ ,‬בנתניה)‬
‫כפיר אמנם בלונדיני‪ ,‬אבל‬
‫הסקנדינבי במסווה הוא בעצם‬
‫מרוקאי (כפיר כותבים עם ח')!‬
‫מצטער‪ ,‬אני לא יכול להתעלם‬
‫מהעובדה שהוא נתנייתי‪ ,‬אני קצת‬
‫מתרגש‪ .‬לעתים‪ ,‬הנשמה היתרה‬
‫שכפיר מקבל בשבת‪ ,‬מקפיצה אותו‬
‫הביתה‪...‬‬
‫דמות מצוירת‪ :‬נילס הולגרסון‬
‫‪ .5‬איתמר‬
‫שפירא (ב'‪ ,‬כוכב השחר)‬
‫מי שמכיר את שפירא טוב‪ ,‬יודע‬
‫שהוא ג'וקר אמיתי‪ .‬חוצמזה‪,‬‬
‫זוכרים את העלון הקודם? אז הוא‬
‫צייר את השער! (פרס נובל‬
‫לאומנות דתית)‪ .‬שפירא הוא דוגמן‬
‫הבית של החדר‪ ...‬מחפש סוכן‬
‫שיקדם אותו‪.‬‬
‫דמות מצוירת‪ :‬מרטי (הזברה של‬
‫מדגסקר)‬
‫‪ .3‬תמיר‬
‫ברטוב (א'‪ ,‬ירושלים)‬
‫האח של‪ ,‬הוא ה"לדרדוס" האנושי‪.‬‬
‫כולם מכירים את "ברטוב השף"‬
‫ואת "ברטוב הצלם"‪ ,‬אני מכיר גם‬
‫את "ברטוב ה‪ ."-Aussie‬אבל בחדר‪,‬‬
‫בחדר הוא גם "ברטוב הבנאי"‬
‫שמצליח לתקן‪ .‬קרדיט על התמונה‬
‫‪[ ‬ברטוב מגנטים לאירועים ‪SAY-‬‬
‫‪]1-800CHEESE‬‬
‫דמות מצוירת‪ :‬השמש של‬
‫הטלטביז‬
‫‪ .6‬הדר פש‬
‫(א'‪ ,‬טלמון)‬
‫כשהרצפה לא מרגישה כאילו שפכו‬
‫עליה חנקן נוזלי‪ ,‬פש הולך יחף‪ ,‬אם‬
‫הוא לא בחדר קורא‪ ...‬תדמיינו רגע‬
‫את פסל החירות‪ ,‬רק עם פלאפון‬
‫במקום לפיד‪ ,‬אז ככה פש‪ ,‬מנסה‬
‫(ללא הצלחה) למצוא קליטה בחדר‪.‬‬
‫דמות מצוירת‪ :‬טרזן‬
‫היינו פה קודם‪,‬‬
‫שמענו הכול‪.‬‬
‫אתה בדרכנו הולך‪,‬‬
‫ובכל זאת בידך מכחול‪.‬‬
‫את עתידך תצייר או תעתיק משלנו?‬
‫הרי ציירנו יפה! מדוע לא תהיה אחד מאיתנו?‬
‫כך הם אמרו אך אני בשלי‪.‬‬
‫לעולם לא אסכים לזה‪ ,‬כך לפחות אמרתי‪.‬‬
‫הרי אמרה זו משתקת ולא נותנת לראות‪,‬‬
‫מפחידה מאיימת ומלאת סכנות‪.‬‬
‫כולי אחוז חלחלה ואימה‪,‬‬
‫אתהלך בדרך לבד‪.‬‬
‫אך ההבנה וההכרה בי יהיו‪,‬‬
‫אוחזות לי את היד‪.‬‬
‫אז אולי אהיה חבול בדרך‪,‬‬
‫ואפילו אמות‪.‬‬
‫אך אדע שבדרכי התהלכתי‪,‬‬
‫ולא אהיה עוד חנוק‪.‬‬
‫את דגלי ארים ואת יסודותיי אבנה לבד‪,‬‬
‫ולא אתן למשקרים בזה יד‪.‬‬
‫כי שטות והבל הם אומרים‪...‬‬
‫אנחנו לא כאלה! אני לא חלק מכוורת דבורים‪.‬‬
‫צילום‪ :‬אשר חזן‬