‫בקובץ להלן סיכומים קצרים על האישים‪:‬‬
‫אברהם סוצקבר‪ ,‬כותב השיר 'תחת זיו כנפי שמיים'‪,‬‬
‫וילם הוזנפלד ‪ -‬קצין נאצי שהציל את ולאדיסלב שפילמן ומתואר בסרט 'הפסנתרן'‪,‬‬
‫יהודית אופריכטיג ואידית גמבוש ‪ -‬ניצולות שואה שהחליפו באוושויץ ביניהן מתכונים מעדנים שהכינו בבית‪,‬‬
‫לאו בק ‪ -‬מנהיג דתי רפורמי‪,‬‬
‫אליעזר גרינבאום ‪ -‬קאפו‪,‬‬
‫אריך מיהזם ‪ -‬משורר גרמני שכתב שירי מחאה אנטי מלחמתיים ונרצח ע"י הנאצים‪,‬‬
‫רודולף הס ‪ -‬מפקד אוושויץ‪ ,‬וכן פרטים על בני משפחתו שחלקם בחיים היום‪,‬‬
‫ויסלבה שימבורסקה ‪ -‬המשוררת הלאומית של פולין‪,‬‬
‫עימנואל רינגלבלום ‪ -‬היסטוריון יהודי שהקים ארכיון לתיעוד זוועות הנאצים בתוך גטו וורשה‪,‬‬
‫רוג'ה רובוטה ‪ -‬ממחוללי המרד היהודי באוושויץ‪,‬‬
‫חיים רומקובסקי ‪ -‬יו"ר היודנראט של לודז' השנוי במחלוקת שכינה עצמו 'נשיא היהודים'‪,‬‬
‫רוני צוקרמן ‪ -‬טייסת הקרב הראשונה בצה"ל‪ ,‬הנכדה של מפקדי מרד גטו וורשה‬
‫אנה פראנק וניתוח היומן שכתבה‬
‫כל הסיכומים הם שלי‪ ,‬במקומות בהם צויין ‪ -‬עיבוד לכתבה עיתונאית‬
‫קריאה נעימה ומועילה!‬
‫אברהם סוצקבר ‪ -‬כותב השיר תחת זיו כנפי שמיים‬
‫הוא הסתתר מפני הנאצים שבועות בחלל זעיר מתחת לגגון‪ ,‬שם קדח חור לחדירת אור כדי שיוכל לכתוב‪ .‬הליטאים כבר לקחו אותו להוצאה‬
‫להורג‪ ,‬אבל ירו מעל ראשו‪ ,‬אבל הוא בעיקר כתב שירים נפלאים‪ .‬על אברהם סוצקבר שהלך השבוע לעולמו‬
‫השיר "תחת לובן כוכביך" נכתב ב‪ 1943-‬על‪-‬ידי אברהם סוצקבר‪ ,‬המשורר היידי המופלא שנפטר השבוע‪ .‬זו היתה השנה האחרונה להיותו‬
‫בגטו וילנה‪ .‬לפני השואה נקראה וילנה "ירושלים דליטא"‪ ,‬כלו מר‪ ,‬המרכז הרוחני של יהדות מזרח אירופה‪ ,‬וזאת בגלל הפריחה התרבותית‬
‫אשר חלה בה בין שתי מלחמות העולם‪ ,‬גם כשהעוני אכל בתושביה בכל פה‪ .‬היו בה תלמידי חכמים‪ ,‬ציונים‪ ,‬בונדיסטים‪ ,‬קומוניסטים;‬
‫מוזיקאים‪ ,‬ציירים ומחנכים‪.‬‬
‫תחת זיו כפני שמים‬
‫לי הֹושט לבנת ידָך‬
‫מּלֹותי – דמעֹות‪ ,‬אליָך‬
‫נא אסף‪ ,‬אל ּתֹוך ידָך‪.‬‬
‫ראה‪ ,‬עֹומם בהן הזהר‬
‫ּתֹוך עיני קֹודרֹות‪-‬מרּתף‪,‬‬
‫ואין פתח לי וצהר‬
‫כדי אֹותן לָך השב‪.‬‬
‫בידָך נפשי רֹוחשת‬
‫להפקיד מטמֹון דמעי‪,‬‬
‫זאת האש שבי דֹורשת‪,‬‬
‫ּובאש עֹולים ימי‪.‬‬
‫אְך בבֹור מרּתף ּתנּוח‬
‫שלות רצח ּותיּלל‪.‬‬
‫על גגֹות אסק כרּוח‪,‬‬
‫מחפׂש‪ :‬איכה אל?‬
‫ַאחרי רֹודפֹות בזעם‬
‫חצרֹות ּומדרגֹות‪,‬‬
‫ותלּוי – נימה פֹוקעת –‬
‫אני שר לָך כזאת‪:‬‬
‫ּתחת ֹלבן כֹוכביָך‬
‫לי הֹושט לבנת ידָך‪.‬‬
‫מּלֹותי – דמעֹות‪ ,‬אליָך‬
‫נא אסף‪ ,‬אל ּתֹוְך ידָך‪.‬‬
‫(תרגם‪ :‬שלמה צוקר)‬
‫ב‪ 24-‬ביוני ‪ 1941‬נכבשה וילנה‪ ,‬והיא היתה אחת הערים הראשונות שבה הנאצים השתמשו ב"פיתרון הסופי"‪ .‬במשך ארבעה חודשים לאחר‬
‫כיבושה‪ ,‬מיוני ‪ , 1941‬נרצחו כחמישים אלף מתוך שבעים אלף היהודים שחיו בעיר‪ .‬הם הובלו ליער בפונאר‪ ,‬השוכן כ‪ 12-‬ק''מ מן העיר‪ ,‬ושם‬
‫הוצאו להורג‪ .‬את גטו וילנה הקימו הגרמנים לאחר שהרגו את רוב יהודיה‪.‬‬
‫במשך שישה שבועות מתוך ארבעת חודשי האימה הללו הסתתר אברהם סוצקבר בדירתה של אימו‪ ,‬כשהוא שוכב בחלל זעיר מתחת לגגון‪,‬‬
‫שם קדח חור לחדירת אור כדי שיוכל לכתוב את שיריו‪ .‬כשהיעלמותו עוררה חשד אצל השכנים‪ ,‬הוא הוצא מהמחבוא‪ ,‬אך רגליו התאבנו מרוב‬
‫שכיבה במקום הצר‪ ,‬והוא לא היה מסוגל ללכת‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬בספטמבר ‪ ,1941‬נלקח על‪-‬ידי הליטאים יחד עם הרב של וילנה במטרה לירות בהם‪ .‬אך הפעם רק ירו הליטאים מעל ראשיהם‬
‫והובילו אותם לגטו‪ .‬אימו של סוצקבר נרצחה בפונאר בסוף ‪ .1941‬בתחילת ‪ 1942‬ילדה אשתו‪ ,‬לה נישא בראשית המלחמה‪ ,‬בן בגטו‪ ,‬אך‬
‫לידת תינוקות יהודים היתה אסורה‪ ,‬והתינוק הורעל למוות‪.‬‬
‫קרון נעלים‪:‬‬
‫בראשית ‪ 1943‬כתב סוצקבר את השיר "קרון נעליים"‪ .‬ומי יודע‪ ,‬אולי קרא אותו באחד הערבים התרבותיים שנערכו אז בגטו‪ .‬קרון נעליים‪:‬‬
‫ברעש גלגלים באים‪,‬‬
‫מה הבאתם הגלגּלים?‬
‫אנחנּו עגלה נֹוׂשאים‬
‫ּובּה עדה של נעלים‪.‬‬
‫מּוָארה העגלה‬
‫באֹור הערב כחפה;‬
‫ּומרקדֹות הנעלֹות‬
‫כאנשים במחֹולֹות‪.‬‬
‫החג בעיר‪ ,‬אם נּׂשּואים?‬
‫איה סבת הסנורים?‬
‫הנעלֹות המתקרבֹות‬
‫מכבר‪ ,‬מכבר לי מּודעֹות‪.‬‬
‫עקב אלי עקב פֹועם‪:‬‬
‫לָאן אֹותנּו מֹובילים?‬
‫מוילנה‪ ,‬וילנה – עיר ואם‬
‫ביׂשראל – לסדם ברלין‪.‬‬
‫אּתן ּתגדנה‪ ,‬נעלים‪,‬‬
‫הכל הן ראיתן‪ ,‬אּתן‪:‬‬
‫איה‪ ,‬איה הן הרגלים‬
‫על ארץ צעדּו אתכן?‬
‫הה‪ ,‬זֹו הנעל – כפּתֹוריה‬
‫כטל – איה‪ ,‬איה רגליה?‬
‫היכן הגּוף פה הקטן?‬
‫ושמה – האשה היכן?‬
‫וסנדלים של טף מתֹוק –‬
‫על מה איני רֹואה ּתינֹוק?‬
‫ולמה‪ ,‬למה הכּלה‬
‫את מנעלּה ֹלא נעלה?‬
‫בערמת הנעלים‬
‫נעלֹות אמי ראּו עיני!‬
‫רק לשבת הן הטהֹורֹות‬
‫היה היּו משמרֹות‪.‬‬
‫עקב אלי עקב פֹועם‪:‬‬
‫לָאן אֹותנּו מֹובילים?‬
‫מּוילנה‪ ,‬וילנה – עיר ואם‬
‫ביׂשראל – לסדם ברלין‪.‬‬
‫(גטו וילנה‪ 1 ,‬בינואר ‪1943‬‬
‫תרגם‪ :‬אלישע רודין)‬
‫בשיר זה בולט מאד המתח בין האופי הכביכול קליל‪ ,‬מלא תנועה וחריזה‪ ,‬לבין הכאב בו הכותב שרוי‪ .‬נעליים‪ ,‬במיוחד בארצות קרות‪ ,‬הן‬
‫מוצר חיוני‪ .‬כאן הדגש הוא על נעליים הקשורות לאירועים חגיגיים‪ :‬לידת תינוק‪ ,‬נישואי כלה או נעליים לשבת‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬במהלך השיר חל שינוי‪ :‬לפת ע אנו שמים לב שמדובר בנעליים משום שכואב מדי לדבר על מי שצריך היה לנעול את הנעליים‪:‬‬
‫הילדים‪ ,‬הנשים‪ ,‬ולבסוף גם אימו שנרצחה בפונאר‪ .‬אך דווקא הזכרת הנעליים החלולות‪ ,‬הריקות‪ ,‬מדברת אלינו יותר מכל תמונה שלמה‪.‬‬
‫סוצקבר השתייך לארגון המחתרת בגטו‪ .‬בעת חיסול הגטו על‪-‬ידי הגרמנים‪ ,‬בספטמבר ‪ ,1943‬יצא ממנו עם רעייתו‪ ,‬והם הצטרפו לקבוצת‬
‫פרטיזנים‪ .‬וילנה שוחררה ביולי ‪ ,1944‬וסוצקבר‪ ,‬שסיפר אחר‪-‬כך שנועד להיות העד לחורבנה‪ ,‬שב לעירו הריקה‪ .‬ב‪ 1947-‬הגיעו הוא ורעיתו‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬מושא חלומה של אימו‪ ,‬והתיישבו בתל‪-‬אביב‪ ,‬שבה הוא גר עד יום פטירתו‪.‬‬
‫סוצקבר ראה בכתיבה צו פנימי‪ .‬אדורנו‪ ,‬פילוסוף יהודי גרמני‪ ,‬טען שאחרי אושוויץ אי‪-‬אפשר לכתוב שירה‪ ,‬שכן יופיה האסתטי פוגם בתחושת‬
‫הכאב והזוועה (אף כי חזר בו אחר‪-‬כך)‪ ,‬אבל סוצקבר ראה בשירה את הצו לחיים ולמתים גם יחד‪ .‬כמו יצחק קצנלסון‪ ,‬גם הוא יצר בתקופה‬
‫הקשה שבה חי‪.‬‬
‫את השירה כמעניקה חיים למתים מסמלת בשירתו יונה‪ .‬בפעם הראשונה הוא מתייחס ליונה עוד בהיותו ילד בן שבע בעת מות אביו‪ .‬הוא‬
‫כתב שבעת ההלוויה הרגיש דחף עז לקפוץ לתוך הקבר‪ ,‬להצטרף אל האב‪ ,‬אבל יונה הופיעה ומשכה את עיניו לשמיים‪.‬‬
‫בפעם השנייה הופיעה לפניו היו נה כאשר הוציאו הליטאים אותו ואת הרב של וילנה כדי לירות בהם‪ ,‬והורו לו לכסות את עיניו‪ .‬סוצקבר תיאר‬
‫את הארוע כך‪" :‬כששמתי את אצבעותי על עיני‪ ,‬ראיתי צפורים מנפנפות כנפיים‪ ...‬מעולם לא ראיתי ציפורים עפות כל‪-‬כך לאט‪ ,‬היתה לי‬
‫הנאה אסתטית גדולה לראות את התנועה האיטית איטית של כנפיהן בין אצבעותי"‪.‬‬
‫בהיותו כבר בתל‪ -‬אביב כתב סוצקבר פואמה גדולה‪ ,‬ביידיש‪ ,‬כמובן‪ ,‬הנקראת "אודה ליונה"‪ .‬בשיר מבקשת ממנו היונה שיצא לנוד בעולם‪,‬‬
‫שיתנתק מאדמת אירופה‪ ,‬והוא משיב לה שנפשו המעונה מתקשה לעוף‪ .‬היונה‪ ,‬כמוזה לכתיבה‪ ,‬מתגלגלת והופכת בשירתו ליד כרותה‪.‬‬
‫הזרֹוע הכרּותה שיכת לי‪ ,‬שמצאתיה‬
‫לפני שנים בגן‪ ,‬בערּוגת עגבניֹות‪.‬‬
‫היא זרֹוע גבר בלי בעלים‪ .‬על כן שיכת לי היא‪.‬‬
‫זֹו יד שלישית‪ ,‬שבלעדיה איני כֹותב כל אֹות‪.‬‬
‫ולתריסר קֹורַאי הסקרנים אני מֹודה‬
‫שּלא אני מפיק להם דברי כשּוף וסֹוד‪.‬‬
‫ֹלא זכרֹוני אני לֹוחש באזן הניר‪:‬‬
‫זֹו יד שלישית‪ ,‬שמצאתיה בין עגבניֹות‪.‬‬
‫כדי לקרא את כתב ידּה ֹלא די לדעת יידיש‪.‬‬
‫אני לֹומד את לשֹונּה‪ ,‬יחיד בּלילה בשביליה‪,‬‬
‫ּתֹועה בעֹולמּה‪ ,‬נֹופל על אבן ודרדר‪.‬‬
‫ואני רֹואה אֹותּה עם שחר בין עגבניֹות‪.‬‬
‫שיכת לי הזרֹוע הכרּותה‪ ,‬אשר אּולי‬
‫לטפה אשה צעירה כשבעלּה נכרת‪.‬‬
‫כי מצאתיה כאשר האיש אבד אֹותּה‬
‫בערּוגת עגבניֹות‪ ,‬ספטמבר אלף ּתשע מאֹות ַארבעים וַאחת‪.‬‬
‫(תרגם‪ :‬בנימין הרשב)‬
‫בשיר הזה סוצקבר נמצא בתחושה של הצטדקות על הזכות שלקח לעצמו לכתוב על "היד הכרותה"‪ ,‬שמאחוריה עומדים המתים‪ .‬היד נמצאה‬
‫בערוגת עגבניות‪ ,‬מקום שאינו שייך לו (הצבע האדום מסמן חיים ומוות גם יחד)‪ ,‬אך הוא אומר‪ :‬יש לי זכות משום שהיא כותבת אותי ולא אני‬
‫אותה‪ ,‬כלומר‪ ,‬המת ים מכריחים אותו לדבר בשמם‪ ,‬ויותר מזה‪ :‬הוא כותב ביידיש‪ ,‬שזו השפה שלהם‪ .‬ובנוסף‪ ,‬כל לילה הוא מחפש את הזרוע‬
‫מחדש‪ ,‬סובל מחדש את כריתתה‪ ,‬ולכן יש לו הזכות לכתוב על המתים‪.‬‬
‫זהו אברהם סוצקבר‪ ,‬האיש שכתב‪" :‬בתוכי ענף צלילים שנע ונד אינו סמוי‪ .‬בתוכי נהרות של דם אינם דימוי"‪ .‬לפני חמש שנים יצא בעברית‬
‫ספר השירים המופלא שלו‪ ,‬ושמור לנו ממנו אור הפותח את הלבבות לאבל על הנרצחים בשואה‪ .‬הספר‪ ,‬הנקרא "כינוס דומיות"‪ ,‬מכנס את‬
‫שתיקת המתים באמצעות ניגון מופלא‪.‬‬
‫אליעזר גרינבאום ‪ -‬קאפו‬
‫בן מרים לבית לוריא ויצחק (יצחק גרינבוים‪ ,‬המנהיג הציוני בפולין ובארץ‪ ,‬שהיה שר‪-‬הפנים בממשלת‪-‬ישראל הזמנית)‪ .‬נולד ביום ג' בכסלו‬
‫תרס"ט (‪ )27.11.1908‬בווארשה‪ ,‬בירת פולין‪ .‬הוא נתחנך בבית‪-‬ספר עממי עברי ובגימנסיה היהודית "חינוך" ואחר‪-‬כך הצטרף ל"השומר‬
‫הצעיר"‪ ,‬הוסיף להשמאיל ועבר למפלגה הקומוניסטית‪ .‬בהיותו בן ‪ ,19‬כשלמד משפטים באוניברסיטת ווארשה‪ ,‬נאסר בשל פעילות‬
‫קומוניסטית‪ ,‬עונה קשה ונידון ל‪ -4.5‬שנות מאסר‪ .‬כעבור שנתיים וחצי שוחרר זמנית בגלל בריאותו הלקויה וברח לפריז‪ .‬שם סיים את‬
‫הפקולטה למשפטים באוניברסיטה‪ ,‬הוסיף לפעול במפלגה בתפקידים שונים ובעריכת עיתונה‪ .‬בשנת ‪ 1938‬התנדב עם אחרים ל"בריגדה‬
‫הבינלאומית" שבאה לעזרת הממשלה הרפובליקנית בספרד נגד צבא הגנרל פרנקו ונלחם בחזיתות שונות כתותחן ביחידה אנטי‪-‬טנקית‪.‬‬
‫בשנת ‪ , 1939‬לאחר נצחונו של הגנרל פרנקו‪ ,‬נמלט חזרה לצרפת עם שרידי הצבא והממשלה של הרפובליקנים והושם במחנה‪-‬מעצר‪.‬‬
‫מששוחרר‪ ,‬ח זר לפעול במפלגה הקומוניסטית ובעיתונה‪ .‬משפרצה מלחמת‪ -‬העולם השנייה התנדב לצבא הצרפתי‪ ,‬וכשהוצע לו להצטרף‬
‫ללגיון הזרים וסירב‪ ,‬גויס ליחידה של הצבא הפולני בגולה‪ .‬כשהועברו אחרוני החיילים הפולניים לאנגליה‪ ,‬אחרי תבוסת צרפת ביוני ‪,1940‬‬
‫הוא נשאר בצרפת‪ ,‬חזר בדרך הרפתק אות לפריז והתמסר לעבודת מפלגתו במחתרת‪ .‬אחרי כשנה נאסר ונשלח למחנה‪-‬ריכוז ליהודים‬
‫בטורטל ואחר‪-‬כך בבום‪-‬לה‪-‬רולנד‪ ,‬ונבחר ליושב‪-‬ראש ועד העצורים ולנציגם בפני השלטון‪ .‬לפי הוראות המפלגה הקומוניסטית אסור היה‬
‫לשתף פעולה עם השלטון הצרפתי הנכנע לנאצים וכן נאסר עליו להשתחרר על‪-‬ידי בריחה‪ ,‬אך כיהודי יעץ ליהודים לצאת לעבודה חקלאית‪,‬‬
‫כהצעת השלטון‪ ,‬ובדרך זו ניצלו ממשטר המעצר ומשילוח למחנות שבפולין‪ ,‬ורק ביחס לעצמו קיים את הוראות המפלגה‪ .‬כשהרשתה לו סוף‪-‬‬
‫סוף המפלגה לברוח‪ ,‬כבר איחר את האפשרות ונתפס עקב הלשנה‪ .‬בחודש יוני ‪ 1942‬הובל למחנה אושוויץ והועבר למחנה העבודה‬
‫וההשמדה בירקנאו‪ .‬לבקשת חבריו מהמחנה בצרפת קיבל עליו גם שם תפקיד "ציבורי" ‪ -‬להיות המפקח על הצריף ואחראי לפני פושע פלילי‬
‫פולני‪ ,‬הממונה על כל הצריף‪ .‬זה היה תפקיד מסוכן ואחראי ביותר‪ ,‬שכן היה עליו לשמור על הסדר בקפדנות יתירה‪ ,‬לבל ימצאו המפקחים‬
‫הגויים אמתלה לרצוח את האנשים בשל עבירות על התקנות האכזריות בחומרתן‪ .‬מחוויותיו שרשם מהתקופה ההיא‪ ,‬נראה שבתור אדם‬
‫מנוסה בסכנות ובמשטרי כלא ומחנות וכבעל הבנה פסיכולוגית עמוקה ידע להיות האחד המהלך ופועל בקור‪-‬רוח בין צללי‪-‬אדם ולהשפיע‬
‫עליהם אומץ ושליטה עצמית כדי להינצל מהשמדה‪ .‬חבריו‪-‬לצרה הראשונים‪ ,‬שהכירוהו עוד מהמחנה בצרפת‪ ,‬קיבלו ברצון את מרותו‬
‫הקפדנית ביודעם שהציות הוא לטובתם‪ .‬כשנה מילא חובה זו בתבונה‪ ,‬זהירות וטקט‪ ,‬בלי לעורר שום תלונה בפרק‪-‬זמן זה‪ .‬משנתחלפו‬
‫חבריו מאותה תקופה באחרים‪ ,‬ראו החדשים את תקיפותו כאכזריות ונטרו לו איבה‪ .‬מסוף שנת ‪ 1943‬עבד במכרות יביישוביץ ובחודש ינואר‬
‫‪ 1945‬הועבר לבוכנוואלד‪ ,‬עם פינוי מחנות אזור אושוויץ בגלל התקרבות צבאות רוסיה ופולין‪ .‬בבוכנוואלד האשימוהו דרי חדרו לשעבר‬
‫בבירקנאו בהתאכזרות‪ ,‬בהיותו מפקח שם‪ ,‬אך ועדת האסירים‪ ,‬שדנה בהאשמות‪ ,‬זיכתה אותו‪ .‬בימים האחרונים לפני השחרור השתתף‬
‫בהגנה על המחנה‪ .‬אחרי השחרור התמסר לעבודה ציבורית בקרב האסירים לשעבר ובעיקר עשה תעמולה בקרב הפולנים‪ ,‬שיחזרו‬
‫למולדתם ויהיו אזרחים נאמנים למשטר החדש‪ .‬פעולתו זו לא ישרה בעיני ממשלת פולין הימנית שבלונדון ולדרישתה נשלח מהמחנה חזרה‬
‫לפריז‪ .‬שם הכירוהו שני יהודים מאסירי בירקנאו לשעבר‪ ,‬האשימוהו שהיה "ראש מחנה‪ -‬המוות בירקנאו"‪ ,‬והמשטרה הצרפתית אסרה אותו‪.‬‬
‫אחרי שמונה חודשי חקירה‪ ,‬משלא מצא התובע הוכחות להעמידו לדין‪ ,‬ביטל את התביעה‪ .‬מיד אחרי שחרורו עלה ארצה‪ ,‬ביום ‪.1.5.1946‬‬
‫ישב בבית‪ -‬אביו בירושלים‪ ,‬התמסר לחקר ההיסטוריה היהודית וכתב כמה מחקרים‪ ,‬ביניהם‪" :‬הערות לתקופה הראשונה של ההיסטוריה‬
‫היהודית" ו"רשת מסחרית‪ -‬קולוניאלית של היהודים בימי‪-‬קדם"‪ ,‬שנשארו בכתב‪-‬יד‪.‬‬
‫בראשית מלחמת‪-‬העצמאות התייצב לשירות ב"משמר העם" ומשגברו הקרבות התנדב לשירות מלא‪ .‬ניסיונו הצבאי‪ ,‬שיקול‪-‬דעתו כאדם בוגר‬
‫בין צעירים‪ ,‬יחסו החברי ומשמעתו‪ ,‬הסניגוריה שלימד על ליקויים ופגמים בסדרים ובאספקה בשל תנאי צבא מתהווה של מדינה מתהווה‬
‫וההומור הטוב שבהערותיו ‪ -‬כל אלה עשו רבות להעלאת המוראל של פלוגתו‪ .‬בעיקר שירת כמקלען ושימש זמנית כסגן מ"כ‪ .‬הוא השתדל‬
‫להסתיר את "זכות‪ -‬האבות" שלו‪ ,‬לבל יקבל יתרונות כלשהם‪ .‬הוא השתתף בשמירה על שכונות דרום ירושלים‪ ,‬בכיבוש בית דויד‪ ,‬תחנת‪-‬‬
‫הרכבת ובית‪-‬הדפוס הממשלתי ועוד‪ .‬ביום י"ג באייר תש"ח (‪ )22.5.1948‬נערכה התקפה כבדה על רמת רחל ומצב המגינים היה נואש‪.‬‬
‫אליעזר התנדב לצאת עם מחלקת התגבורת ולקח עמו את המקלע‪ .‬בנוסעם במשוריין מתלפיות לרמת רחל‪ ,‬נפגע המשוריין ומפקד הפלוגה‬
‫נהרג‪ .‬אליעזר קפץ ראשון החוצה וחיפה במקלע על נסיגת חבריו‪ .‬הוא נפגע ברסיס בלסת והמשיך לירות ולחפות‪ .‬סירב להינשא בידי חבריו‬
‫והמשיך לסגת בזחילה‪ ,‬התרומם ונפגע מכדור בראשו ונפל‪ .‬נקבר בשייח'‪-‬באדר א'‪.‬‬
‫ביום כ"ח באלול תש"י (‪ )10.9.1950‬הועבר למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי בהר‪ -‬הרצל בירושלים‪.‬‬
‫אריך מיהזם ‪ -‬משורר גרמני שנרצח בידי הנאצים עקב מחאתו‬
‫חבריו‪ :‬נעצר בלילה בסוף פברואר ‪ ,'33‬ועונה עד ליולי ‪ :' 34‬ירקו לתוך פיו‪ ,‬שיסו בו קוף שנתלה על צווארו ונשך אותו ושרפו צלב אל תוך‬
‫זקנו‪ .‬לבסוף הודיעו לו שהוא חייב לתלות את עצמו‪ ,‬ואם לא יסכים יטפלו בו בעצמם‪ .‬הוא סרב‪ ,‬והם עינו אותו עד למותו ואז תלו אותו‬
‫במשתנה של מחנה הריכוז אודניינבורג‪ ,‬כשהוא בן ‪.56‬‬
‫קטעים מתוך 'שיר החיילים'‪ ,‬אריך מיהזם‪1916 ,‬‬
‫"… אנו הורגים על פי פקודה בעופרת ובדינמיט‪ ,‬למען הון וממלכה‪ ,‬נחלת אבות‪ ,‬שליט‪.‬‬
‫…אתם! זו משימתכם! זכרו את החבר אשר באוייבכם… חיו‪ ,‬אחים‪ ,‬הן בידנו הבא שלום ממרחקים‪.‬‬
‫בארצכם נצחו בקרב‪ ,‬יפלו גבולות‪ ,‬שלטון נתעב… כולנו בני חורין"‪.‬‬
‫קטעים מתוך 'אל המשוררים'‪ ,‬אריך מיהזם‬
‫"אנחנו המשוררים יותר מדי ידענו… כשציפור ביער שרה לנו‪ ,‬כשגעגועים בלב הכו אותנו‪..‬‬
‫עולם שלם עצר מנשום‪ ,‬להאזין לקול שירנו… הנותן קצת זוך של שמש‪ ,‬חום‪.‬‬
‫הפסיקו לחלום‪ ,‬בעוד סב יב שוצף הדם‪ .‬האין סוסכם לוחך את העצים בעוד באש האופק נאדם?‬
‫במוות ובשנאה בן האדם שורר‪ - .‬קרעו את המיתרים‪ ,‬אשר צלילם אף פעם לא עורר! הסתר את פרצופך‪ ,‬המשורר‪ ,‬בפני עולם ואלוהים‪.‬‬
‫אך אם תשוב בכם אי פעם להבה‪ ,‬קראו אז לפיוס‪ ,‬לאהבה‪.‬‬
‫השביעו את כל האנושות (אשר אף פעם לא בחרתם היות עמה בסבל ותשישות)‪:‬‬
‫לא למהלכים בכוכבים‪ ,‬לאדם הפשוט‪ :‬רק אל השלום שירים תשירו"‪.‬‬
‫רודולף הס ‪ -‬מפקד אוושויץ‬
‫להס היו חמישה ילדים‪ ,‬שני בנים ושלוש בנות‪.‬‬
‫בנו הבכור של הס קלאוס‪ ,‬שהיה נאצי בדעותיו‪ ,‬אולץ על ידי אביו לחזות בכל מה שנעשה באושוויץ כולל הוצאות להורג‪ ,‬על מנת להכינו‬
‫לשרות עתידי בס"ס‪ .‬הוא נפטר באוסטרליה לאחר שהפך לאלכוהליסט‪.‬‬
‫בנו של הס הנס ‪ -‬ירגן אביו של ריינר גם הוא מקורב לניאו ‪-‬נאצים מתגורר בגרמניה‪.‬‬
‫בתו האמצעית של הס אינגה ‪ -‬בריגיט מתגוררת בוושינגטון ושתי אחיותיה היידטראוט מתגוררות גם הן בגרמניה‪.‬‬
‫אשתו של הס‪ ,‬הדוויג‪ ,‬התאבדה ב‪ 1986-‬בארה"ב‪ ,‬סמוך למקום שבו מתגוררת ביתה בנטילת כמוסת רעל שהייתה ברשותה עוד מימי‬
‫אושוויץ‪.‬‬
‫אחת הסברות שהיא הביאה לסיום תפקידו המפתיע כמפקד אושוויץ בנובמבר ‪.1943‬‬
‫הס הועבר מסיבה לא ברורה מאושוויץ לתפקיד של ראש מחלקה במשרד למשק ומנהל של הס"ס‪ .‬ייתכן שהדוויג התלוננה בפני הימלר‪ ,‬על‬
‫מערכת יחסים אסורה בין הס לאסירה במחנה בשם אלאנורה הוריס‪ ,‬אסירה פוליטית אוסטרית שאף הרתה לו‪.‬‬
‫הדוויג אישרה בפני אמו של הנכד ריינר כי בחודשי המגורים האחרונים של הס באושוויץ לפני העברתו‪ ,‬היא והס חיו בנפרד‪.‬‬
‫הדויג והילדים גרו בווילה בתוך המחנה והס גר בגפו במפקדה‪ .‬כ אשר נשלח לברלין כעונש על הרומן האסור שלו עם האסירה‪ ,‬החליטה‬
‫להישאר באושוויץ עם הילדים וכך היה עד לפינוי המחנה עם הגעת הרוסים‪.‬‬
‫(הס חזר לפקד על אוושויץ באופן זמני במהלך יוני ‪ 1944‬כדי לנצח על מבצע רציחת יהודי הונגריה)‪.‬‬
‫היה אדם סגור מאוד‪ ,‬בצועיסט שלא הרבה לדבר‪ .‬נהגו האישי היה איש אמונו היחיד‪.‬‬
‫לאחר כניעת גרמניה‪ ,‬נטל זהות בדויה של חייל בחיל הים הגרמני בשם פראנץ לאנג‪.‬‬
‫הוא הצליח להשתחרר מהשבי של בעלות הברית ועבר לעבוד ולגור בחווה חקלאית ליד גבול דנמרק באזור הכיבוש הבריטי‪.‬‬
‫נאצר ע"י קצין יהודי בשם הנס אלכסנדר ששירת ביחידה בריטית שחיפשה פושעים נאצים בחווה בה התגורר‪ ,‬לאחר שיחידתו ביצעה מעקב‬
‫הדוק אחר משפחתו‪.‬‬
‫אשתו של הס הדוויג היא זאת שהסגירה את השם הבדוי של הס ומיקומה של החווה בה הסתתר‪.‬‬
‫היא שיתפה פעולה לאחר שהקצין היהודי ביחידה הבריטית איים עליה כי שני בניה ישלחו לסיביר אם לא תמסור פרטים על בעלה‪.‬‬
‫הדוויג לעולם לא הודתה כי היא הסגירה למעשה את הס‪.‬‬
‫רודולף הס נמסר כפי שידוע לידי הפולנים ב‪25.5.46-‬‬
‫נידון למוות בקרקוב ב‪ 2.4.47-‬וניתלה ב‪16.4.47-‬‬
‫הנכד של הס‬
‫חמישה ילדים כולם נשארו נאמנים לאידיאולוגיה הנאצית‪.‬‬
‫הוצא להורג ב‪ 16-‬באפריל ‪ 47‬ע"י הפולנים‬
‫האישה‪ :‬הדוויג הס‬
‫הנכד של הילד הרביעי‪ :‬ריינר‪.‬‬
‫התראיין בידיעות וסיפר שקיבל מכות ונאסר עליו להיפגש עם יהודים‪.‬‬
‫דיווח על קשרים הדוקים שנשמרים עד היום בקרב המשפחות של בכירי הנאצים‪ .‬האישה של הבן‪ ,‬לאחר שהתגרשה‪ ,‬ניהלה רומן עם הרופא‬
‫האישי של היטלר‪ ,‬תיאו מורל‪.‬‬
‫הנס יורגן‪ ,‬הבן הרביעי‪ :‬נישא לאירנה והתגרש ממנה אחרי ‪ 28‬שנים‪.‬‬
‫הדוויג והבן הבכור נעלמו בשנות השבעים‪.‬‬
‫הנכד מספר שהתאבדה עם כמוסה שהייתה לה עוד מאוושויץ ב‪ '86-‬בארה"ב והודיעה למשפחה שהיא לא תמות על אדמת גרמניה‪.‬‬
‫קלואס‪ ,‬הבן הבכור‪ ,‬נפטר באוסטרליה לאחר שהפך לאלכוהוליסט‪.‬‬
‫שלושה ילדים נוספים בגרמניה‪ ,‬והבת האמצעית בוואשינגטון‪ .‬כולם החליפו שמות משפחה‪.‬‬
‫באפריל ‪ , 45‬שבועות לפני קריסתו של הרייך השלישי‪ ,‬כינס הימלר כמה מבכירי ארגונו‪ ,‬ביניהם הס‪ ,‬הודיע להם שהמלחמה אבודה ויעץ להם‬
‫להיעלם‪.‬‬
‫הפגישה נערכה בעיירת חוף צפונית וורנמונדה‪.‬‬
‫סמוך לחוף חיכו לבכירים‪ ,‬שקיבלו זהות חדשה‪ ,‬צוללות שהבריכו אותם למזה"ת ולדרום אמריקה‪.‬‬
‫הס סרב לעזובת את אדמת גרמניה‪.‬‬
‫נטל לעצמו זהות חדשה ‪ -‬פראנץ לאנג ‪ -‬והציג עצמו כאיש חיל הים הגרמני‪.‬‬
‫זה עבד‪ ,‬והוא עבר לעבוד בחווה חקלאית סמוך לגבול דנמרק לא רחוק מהמקום שהשתכנה בינתיים אשתו עם ילדיהם‪.‬‬
‫הלוכד‪ :‬הנס אלכסנדר‪ .‬חבר ביחידה בריטית שחיפשה אחר פושעים נאצים‪ .‬העריך שהס לא רחוק מהמשפחה‪ ,‬הציב מארב ואח"כ זימן את‬
‫קלואס והדוויג לחקירה‪ .‬אחרי שבו ע שלא נשברה איים ששני בניה יישלחו לסיביר ואירגן ביום של משלוח‪.‬‬
‫מול האיום נשברה‪ ,‬הסגירה את שמו הבדוי ומקומו‪ .‬כשהגיעו לחווה הכחיש הס את זהותו ואלכסנדר‪ ,‬שידע על חקיקת שמם ותאריך‬
‫נישואיהם של הנאצים על האצבע מתחת לטבעת הנישואין ‪ -‬דרש שיסיר טבעתו‪ ,‬וכשסרב שלח אחד מחייליו להביא סכין מטבח ולנסר‬
‫האצבע עם הטבעת‪ .‬הס נשבר‪.‬‬
‫האם לא סיפרה שהיא המסגירה‪ ,‬אלא האח‪.‬‬
‫באוושויץ‪:‬‬
‫במרץ ‪ ' 42‬הגיעה לאוושויץ אסירה פוליטית אוסטרית בשם אלאונורה הודיס‪ .‬הס התאהב בה‪ ,‬והודיס דחתה אותו‪ .‬נכלאה בבלוק ‪ 11‬וזכתה‬
‫לביקורים ליליים שלו‪ .‬גם הרתה לו‪.‬‬
‫הדוויג הלשינה להימלר‪.‬‬
‫בחודשי המגורים האחרונים חיו בנפרד‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ ' 43‬הועבר מתפקידו ונשלח לאוריינבורג שבקרבת ברלין‪ .‬שם מונה לראש מחלקה במינהלת הכלכלה וההנהלה של האס אס‪.‬‬
‫וגם זאת רק בזכות פרוטקציה בזכות יחסים קרובים עם בורמן‪ ,‬מזכירו האישי של היטלר (רצחו ביחד ב‪ '23‬והס לקח על עצמו)‬
‫כשרודולף נשלח לברלין החליטה הדוויג להישאר עם הילדים באוושויץ‪.‬‬
‫אירנה סיפרה על חמותה‪ ,‬אשת הס‪:‬‬
‫"הייתי קוראת לה גנרליסימו‪ .‬היא הייתה נאצית מוחלטת‪ .‬שלטה בבית ובילדים ביד רמה‪ ,‬ולא הייתה מניחה לאיש סביבה לדבר‪ .‬את בעלי‬
‫היא הייתה משתיקה בהערות כמו‪ :‬תפסיק להיות ליצן‪ .‬אתה לא מכבד את המשפחה שלך‪ .‬היא תמיד הרגישה שהיא ובני המשפחה שלה‬
‫טובים יותר מאחרים פעם שאלתי אותה על הרומן בין הס לאסירה‪ .‬היא הורתה לי לשתוק ולא לדבר על זה‪ .‬הרבה אנשים אומרים שטויות‪,‬‬
‫הוסיפה"‪.‬‬
‫במאי ‪ 44‬נשלח הס חזרה לאוושויץ להשמדת יהודי הונגריה‪ .‬בתוך ‪ 56‬יום כחצי מיליון יהודים‪.‬‬
‫הוילה‪ :‬מבנה בין שתי קומות שהופקע ממשפחה פולנית‪ .‬עבר לגור ב‪ .40-‬אחד האסירים הפולנים‪ ,‬לודוויג לאוין‪ ,‬נדרש לתכנן גן גדול‪.‬‬
‫הייתה להם בריכת שחיה קטנה וחיות בית‪ :‬כלבים‪ ,‬חתולים‪ ,‬סוסים ואווזים‪.‬‬
‫לאחר שההורים התרגשו ב‪ '83-‬תבע הבן את הנכד שיקבל חזרה את החפצים‪ ,‬והפסיד‪.‬‬
‫אירנה סיפרה הנס לא דיבר הרבה על אוושויץ‪ .‬נולד ב‪ '37‬ע"י קלואברג‪ .‬כך שהיה ילד קטן‪.‬‬
‫סיפר שהאסירים הביאו להם מתנות שהם הכינו‪ ,‬ופעם‪ ,‬כשההורים לא היו בבית‪ ,‬הם התחפשו לשומרים והיכו את האסירים שעבדו בוילה‪.‬‬
‫הבת של הס (סיכום שלי לכתבה שפורסמה ב'ידיעות אחרונות')‬
‫בריגיטה‪ ,‬בת ‪.)2013( 80‬‬
‫הלוכד‪ :‬האנס אלכסנדר‪ ,‬יהודי‪-‬גרמני שברח מברלין בשנות ה‪ ,30-‬והתגייס לצבא הבריטי‪.‬‬
‫ווילה בת שתי קומות‪ ,‬מקושט ברהיטים ויצירות אמנות שנגזלו מאסירים‪ .‬רוב ימי ראשון רודולף היה בחופש והסיע את הילדים לצפות‬
‫בסוסים באורווה‪ .‬הם אהבו לבקר במלונות וללטף את הרועים הגרמנים‪.‬‬
‫אמה של בריג'יט תארה את המקום כ גן עדן‪ :‬היו להם טבחים‪ ,‬מטפלות‪ ,‬גננים‪ ,‬נהגים‪ ,‬תופרות ועובדי ניקיון שחלקם היו אסירים‪.‬‬
‫הילדים היו מודעים למה שקורה במחנה ולתפקידו של אביהם‪.‬‬
‫בריגיטה נולדה ב‪ 18-‬באוגוסט ‪ 1933‬בחווה לחופי הים הבלטי‪ .‬אביה‪ ,‬רודולף‪ ,‬ואמה‪ ,‬הדוויג‪ ,‬נפגשו בחווה‪ ,‬שהיתה מקום מפגש לצעירים‬
‫גרמנים‪.‬‬
‫כדי להמחיש את אהבתם חרתו על הטבעות נישואין שלהם את השמות רודולף והדוויג‪.‬‬
‫בריגיטה היתה השלישית מחמישה ילדים ‪ -‬שלוש בנות ושני בנים‪ .‬בין גיל שנה לחמש היתה בדכאו‪ ,‬בין חמש לשבע שהתה בזקסנהאוזן‬
‫ומגיל ‪ 7‬עד ‪ 11‬היתה באושוויץ‪.‬‬
‫במרץ ‪ 1946‬הבריטים לכדו את אביה בגרמניה‪.‬‬
‫"אני זוכרת שהם באו לביתנו ושאלו שאלות‪ .‬הייתי בת ‪ . 13‬החיילים הבריטים צרחו‪" :‬איפה אבא שלך? איפה אבא שלך?" שוב ושוב‪ .‬קיבלתי‬
‫כאב ראש חזק‪ .‬יצאתי החוצה וב כיתי מתחת לעץ‪ .‬הרגעתי את עצמי‪ .‬הפסקתי לבכות‪ .‬כאב הראש חלף‪ .‬אבל היו לי מיגרנות במשך שנים‬
‫לאחר מכן‪ .‬הם הפסיקו רק לפני כמה שנים‪.‬‬
‫הס הכחיש את זהותו ו אלכסנדר דרש ממנו להסיר את טבעת הנישואין‪ .‬כשטען כי היא תקועה על האצבע ולא ניתן להסירה איים אלכסנדר‬
‫לחתוך אותה‪.‬‬
‫הועבר לאמריקאים‪ ,‬העיד במשפטי נירנברג‪ ,‬ונתלה בידי הפולנים באושוויץ‪.‬‬
‫בתו עברה לספרד‪ ,‬שם עסקה בדוגמנות‪ .‬היא הכירה אמריקאי ממוצא אירי‪ ,‬ונישאה לו ב‪ .1961-‬נולדו להם בן ובת‪.‬‬
‫כשבעלה גילה את זהותה אמר‪" :‬תחילה הייתי בהלם‪ ,‬אבל אחרי שדיברנו על זה עוד ועוד‪ ,‬הבנתי שהיא היתה קורבן ככל האחרים‪ .‬היא‬
‫היתה ילדה כשכל זה קרה"‪.‬‬
‫ב‪ 1972-‬עברו לוושינגטון והיא החלה לעבוד בסלון אופנה‪ .‬בהמשך התברר לה ש בעלי החנות הם יהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית אחרי‬
‫ליל הבדולח ב‪ . 1938-‬הם ידעו על הסוד שלה‪ ,‬אך התירו לה להמשיך לעבוד שם‪ .‬אמה‪ ,‬הדוויג‪ ,‬שהתגוררה בגרמניה‪ ,‬ביקרה את בריגיטה‬
‫מעת לעת בארה"ב‪ .‬בפעם האחרונה עשתה זאת בספטמבר ‪ ,1989‬שם מתה בשנתה‪ .‬בתה קברה אותה בחשאי בארה"ב‪.‬‬
‫אומרת שבשואה לא נרצחו שישה מליון יהודים‪" .‬איך ייתכן‪ ,‬שכל כך הרבה ניצלו אם כל כך הרבה נרצחו?"‪ ,‬מתגוררת בפרבר של וושינגטון‬
‫ונאבקת במחלת הסרטן‪.‬‬
‫תיארה את אביה‪" :‬ה אדם הנחמד ביותר בעולם‪ .‬הוא היה מאוד טוב אלינו‪ .‬זוכרת שאכלו יחד‪ ,‬ששיחקו בגינה ושהוא הקריא לה את הסיפור‬
‫'עמי ותמי' (הנזל וגרטל‪ ,‬בגרמנית)‪.‬‬
‫היא לא מאמינה שעשה את מה שיוחס לו‪ ,‬וטוענת שהודאתו ‪ -‬שנגבתה אחרי המלחמה ‪ -‬הוצאה ממנו תוך עינויים‪" .‬אני בטוחה שהוא היה‬
‫איש עצוב בתוכו‪ .‬איך שהוא היה בבית‪ .‬איך שהיה איתנו‪ .‬לפעמים הוא היה עצוב כשהוא בא הביתה מהעבודה‪ ...‬בטוח שהיו לו שני צדדים‪.‬‬
‫זה שהכרתי והאחר‪.‬‬
‫"היה עליו לעשות את זה‪ .‬משפחתו קיבלה איומים‪ .‬הוא היה אחד מרבים בס"ס‪ .‬היו אחרים שהיו עושים את זה אם לא הוא‪.‬‬
‫"זה היה לפני הרבה זמן‪ .‬אני לא עשיתי את זה‪ ,‬מעולם לא דיברתי על זה אבל זה משהו שנשאר בתוכי‪ .‬אם מישהו שואל אותי על אבי‪ ,‬אני‬
‫אומרת שהוא מת במלחמה"‪ ,‬גם עם ילדיה לא דיברה כדי "לא להרגיז אותם‪" .‬אני עדיין פוחדת כאן בוושינגטון‪ .‬יש פה הרבה מאוד יהודים‬
‫והם עדיין שונאים את הגרמנים‪ .‬זה לא נגמר‪.‬‬
‫היא מעולם לא ביקרה במוזיאון השואה בוושינגטון‪" .‬הם תמיד הופכים את הדברים לגרועים מכפי שהיו‪ .‬זה נורא‪ .‬אני לא יכולה לסבול את‬
‫זה"‪.‬‬
‫העיתונאי שמצא אותה‪ ,‬תומאס הרדינג‪ ,‬גילה אותה לאחר תחקיר של ‪ 3‬שנים‪.‬‬
‫באפריל ‪ ,1945‬בסיום המלחמה רודולף הס ומשפחתו נמלטו צפונה‪ .‬הם נפרדו‪ ,‬אשתו לקחה את הילדים ומצאה מקלט רודולף אימץ את‬
‫זהותו של פועל והסתתר בחווה ארבעה קילומטרים מהגבול הדני‪.‬‬
‫הבריטים מצאו אותם אך לא את האב‪ " .‬אחי הגדול קלאוס נלקח מאימא שלי‪ .‬הוא הוכה קשות על ידי הבריטים‪ .‬אימא שלי שמעה אותו צורח‬
‫מכאבים היא נשברה וגילתה את מחבואו של אבי"‪.‬‬
‫ב‪ 1950-‬הצליחה בתו של רודולף הס לעזוב את גרמניה לספרד‪ .‬היא פגשה מהנדס אמריקאי אירי עובד במדריד ונישאה לו ב‪ .1961-‬נולד‬
‫להם בת ובן‪.‬‬
‫עבר לוושינגטון והיא עבדה בבוטיק "יום אחד אישה יהודיה ביקרה בבוטיק‪ .‬היא אהבה את הסגנון שלי וביקשה ממני לבוא לעבוד בסלון‬
‫האופנה שלה"‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר מכן השתכרה במסיבה ואמרה לבעלים שהיא בתו של רודולף הס‪ ,‬סודה נשמר אף על פי שהבעלים היו יהודים שנמלטו‬
‫מגרמניה הנאצית לאחר התקפות ליל הבדולח בשנת ‪ . 1938‬אחרי הפרישה בעלת החנות ביקרה לעיתים קרובות את בריז'יט‪ ,‬ואז‪ ,‬לפני‬
‫כשנה‪ ,‬היא הפסיקה להתקשר‪ .‬בריז'יט ידעה כי שבעלת החנות ביקרה בישראל‪.‬‬
‫הוצב במחנה הריכוז דכאו בתפקיד "מפקד בלוק"‪ .‬בשנת ‪ 1938‬הועבר לתפקיד עוזר מפקד מחנה זקסנהאוזן ובנובמבר אותה שנה קודם‬
‫לדרגת האופטשטירמפירר‪ .‬בשנת ‪ 1939‬התקבל כחבר בוואפן אס אס ולאחר מכן‪ ,‬במאי ‪ ,1940‬קיבל את הפיקוד על מחנה ההשמדה‬
‫אושוויץ‪ .‬בזמן ששהה באושוויץ ארגן ה ס את המחנה והכינו לקראת תפקידו ב"פתרון הסופי של שאלת היהודים"‪ .‬השמדת היהודים החלה‬
‫שם בפועל‪ ,‬באופן תעשייתי‪ ,‬בינואר ‪.1942‬‬
‫בדצמבר ‪ 1943‬פרש הס מתפקידו כמפקד אושווייץ והוחלף על ידי ארתור ליבהנשל‪ .‬הס החליף את ליבנהשל בתפקידו ב‪"( WVHA-‬המשרד‬
‫הראשי למשק ולמנהל" של האס אס)‪ .‬בתפקיד זה היה אחראי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬להכנסת השימוש בגז ציקלון בה בהשמדת היהודים‪.‬‬
‫ב‪ 8-‬במאי ‪ 1944‬הורה הימלר להס לשוב לאושוויץ על מנת לנהל שם את "מבצע הס" ‪ -‬השמדת יהודי הונגריה‪ .‬במבצע זה הושמדו יותר‬
‫מארבע מאות ושלושים אלף מיהודי הונגריה‪ ,‬תוך שבועות מספר‪.‬‬
‫הס נתפס ב‪ 11-‬במרץ ‪ 1946‬על ידי המשטרה הצבאית הבריטית‪ .‬ב‪ 16-‬במרץ ‪ 1946‬השמיע הס באוזני שני קצינים של יחידת התחקור של‬
‫הצבא הבריטי הצהרה לפיה "אני עצמי ארגנתי‪ ,‬לפי הוראות אשר התקבלו מהימלר במאי ‪ ,1941‬את ההמתה בגז של שני מיליון בני אדם‪.‬‬
‫בין יוני–יולי ‪ 1941‬ועד סוף ‪ ,1943‬התקופה שבה הייתי מפקד אושוויץ"‪ .‬במהלך משפטי נירנברג הופיע כעד במשפטם של ארנסט‬
‫קלטנברונר‪ ,‬אוסוולד פוהל ומפעל אי גה פארבן‪ .‬ב‪ 25-‬במאי ‪ 1946‬נמסר לידי הפולנים‪ ,‬וב‪ 2-‬באפריל ‪ 1947‬נידון למוות בתלייה‪ .‬העונש‬
‫הוצא לפועל ב‪ 16-‬באפריל ‪.1947‬‬
‫ניצולות השואה ‪ -‬יהודית אופרכטיג ואידית גומבוש‬
‫יהודית נולדה ב‪ 1914-‬בהונגריה‪.‬‬
‫ב‪ 1938-‬היגרה לאמסטרדם ושימשה אומנת אצל משפחה יהודית‪ .‬עם הכיבוש למדה להיות קוסמטיקאית‪ ,‬וכך פגשה את אשת שגריר‬
‫הונגריה בהולנד שסיפקה לה דרכון ללא ציון יהדותה‪.‬‬
‫יהודית הייתה לחברת מחתרת‪ ,‬ועבדה בחלוקת תלושי מזון מזויפים ובחלוקת אוכל למשפחות יהודיות שחיו במסתור‪ ,‬בחוות הולנדיות‪.‬‬
‫לאחר שהלשינה עליה אישה הולנדית‪ ,‬היא גורשה ב‪ 1944-‬לווסטרבורק ומשם שולחה לרוונסברוק‪ ,‬שם הועסקה במפעל סימנס‪ .‬היא‬
‫וחברותיה נהגו לכתוב "מתכוני פנטזיה"‪ .‬לקראת סוף המלחמה צורפה יהודית לשיירה של ברנדוט‪ ,‬והגיעה לשוודיה‪ .‬ב‪ 2003-‬היא נפטרה‬
‫בישראל‪.‬‬
‫כאשר חלתה יהודית‪ ,‬חברתה הטובה של אדית גומבוש‪ ,‬שלחה לה אדית פתק ובו פירטה מה אכלו בדמיונן‪" ,‬אכלנו הכל‪ ,‬ולך השארנו רק‬
‫פרוסת לחם קטנה"‪.‬‬
‫אדית ילידת ‪ ,1915‬גדלה בהונגריה‪ .‬בשנת ‪ 1933‬נישאה‪ .‬ב‪ 1944-‬שולחה למחנה רוונסברוק‪ .‬שם שימשה מזכירה במשרדו של המהנדס‬
‫הראשי של סימנס‪ .‬כך נודע לה כי בבניית הרקטות יש להיזהר בעבודה על חלקים מסוימים כיוון שאין להם תחליף‪ .‬את המידע הזה העבירה‬
‫למחתרות הצ'כית והרוסית שבמחנה‪ ,‬ולמחרת נשברו אותם החלקים‪.‬‬
‫את הנייר ואת הקרטון לכריכת מחברת המתכונים החביא ה אדית תחת הבגדים כשיצאה מהמשרד‪ .‬אליסיה חברתה היא שמצאה את חוט‬
‫הברזל לחברם‪ ,‬ואף ציירה על הכריכה‪ .‬אדית הייתה כותבת את מתכוני הפנטזיה שתיארו הנשים‪ .‬אדית עצמה לא הבינה דבר בבישול‪,‬‬
‫משום שגדלה אצל סבתה‪ .‬אדית ניצלה אך בעלה נספה‪ .‬אדית נישאה בשנית‪ ,‬ונפטרה באוסטרליה‪.‬‬
‫יהודית אופריכטיג חלתה‪ ,‬ולכן לא הגיעה לחלוקת פרוסת הלחם היומית‪ .‬אדית גומבוש שלחה לה ל"רוויר" את המכתב הבא‪:‬‬
‫יולי היקרה‪,‬‬
‫אני מאוד מצטערת שלא בילינו ביחד את היום הזה באולם הנחמד שלנו‪ ,‬ולא סעדנו יחד‪.‬‬
‫כדי שתוכלי ליהנות אחרי זה לפחות מהתפריט שלנו במחשבה‪ ,‬אני מפרטת לך אותו‪.‬‬
‫בוקר‪ :‬ארוחת בוקר בסגנון קרלסבד – ביצה‪ ,‬חמאה‪ ,‬גבינה‪ ,‬ריבה‪.‬‬
‫לפני הצהרים‪ :‬בשעה ‪ 10‬אכלנו יוגורט‪ ,‬לאנגוש (מאפה שמרים מטוגן בשמן עמוק)‪ ,‬צנונית‪.‬‬
‫צהרים‪ :‬מרק תפוחי אדמה עם שמנת ועלי דפנה‪ ,‬אספרגוס בשמנת ופירורי לחם‪ .‬ביצת עין ושור ברוטב עגבניות ומקרוני‪ .‬תפוח עץ מטוגן‬
‫ברוטב וניל‪.‬‬
‫אחר הצהרים‪ :‬שוקו עם קצפת וחלה עם שקדים ו‪"-‬קן הדבור" (סוג של עוגה)‪.‬‬
‫ערב‪ :‬מח עצם‪ ,‬תפוחי אדמה מטוגנים עם בצל‪ ,‬סלט עם בצל ירוק‪ ,‬עוגיות קטנות וקפה שחור‪ ,‬פירות‪.‬‬
‫שבענו מאוד עם קלרי‪ ,‬אכלנו הכל‪ ,‬ולך השארנו רק פרוסת לחם קטנה‪.‬‬
‫ויסלבה שימבורסקה (מתוך מאמר של הירשפלד שפורסם ב'הארץ'‬
‫כל קובץ שירה חדש של ויסלבה שימבורסקה מודיע לקורא בו כי הוא מוזמן שוב להתרחב; כי שירתה של שימבורסקה נוגעת בחשיבה‬
‫עצמה‪ ,‬באופן בו אדם יודע‪ .‬אין כמעט שיר של שימבורסקה שלא מזמין אותך לראות אחרת את הדברים שהורגלת לתפוס בדרכך זה מכבר‪.‬‬
‫המרתק בקריאת שירתה הוא האמון שהיא יוצרת למן המלים הראשונות ממש; אמון עמוק ומפתיע‪ .‬אתה מוכן ללכת איתה ולקבל את‬
‫מסקנותיה החדשות כאילו האזנת לצירוף העז ביותר שיכול להיות בין חוכמה לאמהות‪ .‬המשוררת החכמה הזאת הפכה אמנם למין דיוטימה*‬
‫של העולם המערבי בדור האחרון‪.‬‬
‫קיבלתי את קובץ שיריה בדוא ר‪ .‬כשפתחתי את המעטפה‪ ,‬עדיין ברחוב‪ ,‬ידעתי ששוב אני מוזמן להתרחב‪ .‬התרחבות התודעה שיוצרת‬
‫שירתה חפה מכוח‪ ,‬אין צורך לומר ‪ -‬אלימות‪ .‬הדוברת בשיריה היא לעולם זו הלומדת‪ ,‬בכאב‪ ,‬את הדבר החדש‪ .‬השיר משתף אותך בלימוד‬
‫שעברה היא בכתיבת השיר‪ .‬הכאב העובר אליך‪ ,‬מזוג כבר בקולה המגונן‪ ,‬המחייך מתוך צער ותבונה‪ .‬רפי וייכרט‪ ,‬המתרגם המחונן של‬
‫שירת שימבורסקה לעברית‪ ,‬נתן לשירתה קול עברי צלול‪ ,‬טבעי לחלוטין‪ ,‬נקי מנטיותיה הגנדרניות של העברית להתקשט בהדהודיה‬
‫הקדמוניים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬ללשונה של שימבורסקה בעברית יש הד עמוק וצללים‪ ,‬והם כולם נוצרים דווקא מלשון ההווה‪.‬‬
‫הנה השיר הנראה לי כעומד במרכז הקובץ החדש‪:‬‬
‫אדיבותם של העיוורים‬
‫המשורר קורא שירים לקהל עורים‪,‬‬
‫לא צפה שיהיה כל‪-‬כך קשה‪.‬‬
‫קולו רועד‪,‬‬
‫ידיו רועדות‪.‬‬
‫חש שכל משפט‬
‫עומד כאן למבחן העלטה‪.‬‬
‫יאלץ להסתדר בכחות עצמו‪,‬‬
‫בלי אורות וצבעים‪.‬‬
‫הרפתקה מסכנת‬
‫לכוכבים שבשיריו‪,‬‬
‫לשחר‪ ,‬לקשת‪ ,‬לעננים‪ ,‬לנאונים‪ ,‬לירח‪,‬‬
‫לדג שעד כה הכסיף מתחת למים‬
‫ולנץ השקט‪ ,‬הרחק במרומים‪.‬‬
‫קורא ‪ -‬כי מאחר מדי להפסיק ‪-‬‬
‫על ילד במעיל צהב באחו ירק‪,‬‬
‫גגות אדמים בעמק‪ ,‬שאפשר למנותם‪,‬‬
‫מספרים הנעים על חלצות שחקנים‬
‫וזרה עירמה בפתח הדלת‪.‬‬
‫רוצה היה לעבור בשתיקה ‪ -‬אף שאין זה אפשרי ‪-‬‬
‫על כל הקדושים שבתקרת הקתדרלה‪,‬‬
‫נפנוף הפרידה מחלון הרכבת‪,‬‬
‫עדשת המיקרוסקופ ובהק הטבעת‬
‫והמסכים והמראות ואלבום התצלומים‪.‬‬
‫אולם גדולה היא אדיבותם של העורים‪,‬‬
‫גדולים ארך‪-‬רוחם ורחב‪-‬לבם‪.‬‬
‫הם מקשיבים‪ ,‬מחיכים ומוחאים כפים‪.‬‬
‫אחד מהם אפלו נגש‬
‫עם ספר פתוח הפוך‬
‫ומבקש חתימה שאינו יכול לראות‪.‬‬
‫הסיטואציה ששימבורסקה בונה בשיר הזה אינה דווקא סיטואציה האופיינית למשוררים בלבד‪ .‬כל אדם עמד פעם מול אדם עיוור ועצר‬
‫פתאום את דיבורו כי נזכר שהדיבור על יפי עצים או על הקפלה הסיסטינית אינו מובן לזולתו באופן שבו הוא משער שדברים מובנים על ידי‬
‫כולם‪ ,‬והוא נבהל‪ .‬להרף עין הוא מכיר באפשרות שכל מה שראה בחייו נשלל מן האדם הנכה העומד מולו‪ ,‬ובאותו הרף עין הוא שותף לסבל‬
‫ההעדר הזה של המראות‪ .‬הוא מבין פתאום שהוא אינו מבין את זולתו ובעצם את כל דרך הבנתו את העולם‪ .‬ברגעים כאלה באה המבוכה‬
‫הגדולה‪ ,‬ובדרך כלל‪ ,‬כמו בשירה של שימבורסקה‪ ,‬העיוור דווקא הוא הבא לעזרו של הרואה וגואל אותו מן המבוכה‪" .‬שטויות"‪ ,‬הוא יגיד‪" ,‬אני‬
‫רגיל לזה"‪ .‬והאדם מגחך רגע ומחפש סיפור אחר‪ ,‬על ריחות‪ .‬המרתק בשירה של שימבורסקה הוא שהסיטואציה הזאת של הרואה מול‬
‫העיוור אינה חולפת כהרף עין ואיש אינו מניח לדובר להימלט מיד אל המבוכה‪ .‬השיר הזה הופך את הסצנה המעיקה מול העיוורים לשיעור‬
‫נוקב על הרבה יותר מאשר עמידה מול עיוורים; הוא הופך את העמידה הזאת למשל גדול על עמידתנו מול הזולת‪.‬‬
‫הרגע הזה‪ ,‬בו אדם מבין שדבריו נכנסים אל תודעה שאינה מבינה אותם כמוהו כלל‪ ,‬הוא זעזוע עמוק של המוסכמה היציבה המשרתת אותנו‬
‫בדרך כלל בדבר מיהו הזולת‪ .‬הרגע בו הבין "המשורר" שהוא קורא לקהל עיוורים הוא רגע מבהיל של הכרה בכך שהוא אינו יודע כלל מהו‬
‫העולם המתרחש בתודעתם‪ .‬זה עמוק משפה‪ .‬זה לא כאילו הזולת מדבר רק שפה אחרת‪ .‬אין תרגום לפער הזה‪ .‬האדם נאלץ להבין שהוא‬
‫מדבר אל אחר גמור‪ .‬אל מישהו שאינו הוא ושאין לו למעשה הכלים להיכנס אל עולמו עד שלא יקשיב לדבריו בדיבור מפורט ואינטימי‪.‬‬
‫תחושת האשמה על כך שהוא ניחן במה שאין לזולתו אינה עוזרת לו כלל‪ .‬זולתו נמצא פתאום בעמדת יתרון מפתיעה‪ :‬הוא כבר יודע דבר או‬
‫שניים על פערים של ידיעה‪.‬‬
‫הוא עומד ב"מבחן העלטה"‪ :‬הוא שם עצמו בתוך הדימוי שלו על אודות העדר האורות והצבעים של העיוורים‪ .‬כלומר ‪ -‬הוא עצמו בתוך ה"לא‬
‫הוא"‪ ,‬ה"לא אני"‪ .‬הוא מעמיד עצמו במבחן שהוא אינו מבין את חוקיו‪ ,‬כי הוא נותן עצמו להיות בתוך הזולת‪ .‬ברגע הזה הוא מדמה לעצמו‬
‫מהו להיות עיוור העומד מולו‪ ,‬הוא מדמה לעצמו מהו להיות זולתו‪.‬‬
‫הקושי העצום שמגולל השיר הזה הוא בהתמודדות הנמשכת‪ ,‬בהסכמה להמשיך‪ ,‬ביכולת להיות בתוך העימות בינך לבין השונות האדירה‬
‫של זולתך ולהביא את כל עולמך ‪ -‬הילד‪ ,‬הנוף‪ ,‬שחקני הכדורגל‪ ,‬האשה העירומה‪ ,‬האמנות‪ ...‬אל מול זולתך‪ .‬כלומר באומץ להיות אתה מול‬
‫זולתך‪.‬‬
‫הדבר המופלא בשירה של שימבורסקה הוא יכולתה להביא את המבחן הזה אל מקום אחר‪ :‬הכל נעטף בסליחת ההומור ‪ -‬הזולת מודה לך‬
‫על היותך שונה ממנו‪ .‬לבו "רחב"‪ ,‬והוא מוכן להכיל גם את הזר לו‪ ,‬או בעצם ‪ -‬לגשר על פני משהו לא מובן‪ ,‬שנותר לא מובן ‪ -‬גם לך וגם לו‪.‬‬
‫בואו עם הספר הפתוח הפוך אינו רק סצנה שוברת לב על עיוורון‪ .‬הוא גם מניפסט של "אני" אחר ‪ -‬שלגביו הספר פונה לכיוונים אחרים‬
‫לגמרי מן הרגיל בעולמך‪ .‬והוא גם מצ חיק מאוד‪ :‬הוא מבקש את חתימתך‪ ,‬את שמך‪ ,‬את הסמל הטקסי של מה שאתה‪ .‬אבל הוא לא צריך‬
‫לראות את זה‪ .‬אתה הפכת ליש לגביו‪ .‬אתה יכול להיות גם הפוך‪.‬‬
‫דיוטימה ‪ -‬האשה החכמה המסתורית שסוקרטס מביא את דבריה בנאומו ב"המשתה" של אפלטון‪.‬‬
‫וילם הוזנפלד ‪ -‬הגיבור הגרמני שהציל את שפילמן (ומתואר בסרט 'הפסנתרן')‬
‫שפילמן‪ ,‬שחשש כי אם ייפול בידי הגרמנים לא יעמוד בעינויים ויסגיר את מצילו‪ ,‬העדיף שלא לדעת את שמו‪ .‬כך קרה שרק באחרית הדבר‬
‫שהמלחין והסופר וולף בירמן הוסיף ב‪ 1998-‬למהדורה החדשה של זיכרונות שפילמן‪ ,‬נודע לראשונה שמו של הקצין הגרמני‪ ,‬וילם הוזנפלד‪,‬‬
‫והובאו כמה פרטים על קורות חייו‪.‬‬
‫ירמן לא הסתפק באחרית הדבר‪ .‬סמוך להופעתה קרא לשר ההגנה הגרמני אז‪ ,‬פולקר ריהבה‪ ,‬לחלץ את הוזנפלד מאלמוניותו ולהציגו ירמן‬
‫לא הסתפק באחרית הדבר‪ .‬סמוך להופעתה קרא לשר ההגנה הגרמני אז‪ ,‬פולקר ריהבה‪ ,‬לחלץ את הוזנפלד מאלמוניותו ולהציגו‬
‫כדמות מופת לחיילי הצבא הגרמני‪ .‬ריהה אכן הורה למכון להיסטוריה צבאית גרמנית לחקור את הביוגרפיה של האיש‪ .‬תוצאות עבודתו של‬
‫המכון ראו אור לאחרונה בכרך רב‪-‬כמות בעריכתו של תומאס פוגל‪ .‬מתברר שהוזנפלד הותיר תיעוד עשיר ביותר‪ :‬מכתבים‪ ,‬יומנים‪ ,‬רישומים‬
‫מקצועיים‪ ,‬פרקי זיכרונות‪ ,‬תמונות‪ .‬חמשת ילדיו הקפידו לשמור על כל אלה‪ ,‬אף כי למרבה ההפתעה לא דאגו לפרסמם‪ .‬פוגל החליט‬
‫להעמיד במרכז הספר את התיעוד מימי מלחמת העולם השנייה (גם כאן‪ ,‬בתוך השמטות)‪ ,‬ואילו לגבי התקופות הקודמות הסתפק במבחר‪.‬‬
‫אף על פי כן מאפשר הספר לעקוב אחר דמותו המ סקרנת של הוזנפלד‪ ,‬שאכן ראוי לביוגרפיה שתסתמך על כל הכתובים‪ .‬יש להניח שבעידן‬
‫שלנו‪ ,‬שבו מיקרו‪ -‬היסטוריה של "אנשים פשוטים" היתה לכיוון מחקרי נחשק וה"אחר" היה לדמות מרכזית‪ ,‬ביוגרפיה זאת אכן תיכתב‪ .‬גם יש‬
‫להניח שהיסטוריונים כמו איאן קרשו ודב קולקה‪ ,‬שהתחקו שנים אחר דעת הקהל בגרמניה הנאצית באמצעות דו"חות סודיים של סוכני‬
‫המשטר‪ ,‬יראו בכתבי הוזנפלד אוצר בלום‪.‬‬
‫וילם הוזנפלד נולד ב‪ , 1895-‬בן למנהל של בית ספר כפרי‪ .‬הוא למד בסמינר קתולי למורים בפולדה הסמוכה לכפר הולדתו‪ ,‬שירת בצבא‬
‫במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ובתקופה שבין המלחמות שימש מורה בכפר שאף הוא קרוב לפולדה‪ .‬הזיכרונות שכתב ב‪ 1917-‬בזמן שהחלים‬
‫מפציעה קשה מעידים על יושר וכשרון סיפורי‪ .‬הוא מספר על פחד‪-‬מוות משתק שאחז בו תחת הפגזה רוסית‪ ,‬על תחושת השחרור עם‬
‫הזינוק להתקפה‪ ,‬על החלומות המסוכסכים בעת שינה טרופה בחפירה‪ ,‬על ניסיונו הכושל לעצור את מנוסת אנשיו‪ ,‬על זחילתו לאחור אחרי‬
‫פציעתו‪ .‬רישומיו מראשית ימיו כמורה מלמדים על מידה ניכרת של אי‪-‬קונפורמיות‪ .‬הוא דוחה את השיטה המקובלת‪ ,‬שלפיה‪ ,‬כדבריו‪ ,‬המורה‬
‫עריץ והילדים נתינים ממושמעים‪ ,‬ומשתדל להפוך את הלימודים לחוויה בונת אישיות‪.‬‬
‫אחרי עלייתו של היטלר לשלטון התקרב הוזנפלד לנציונל‪-‬סוציאליזם‪ :‬ב‪ 1933-‬הצטרף לאס‪-‬אה ולארגון המורים הנאצי‪ ,‬וב‪ - 1935-‬למפלגה‬
‫הנאצית עצמה‪ .‬הוא התפעל מנאומי היטלר וגבלס‪ ,‬ונלהב עם סיפוח אוסטריה ב‪ .1938-‬עם זאת נקט עמדה ביקורתית בנושאים הקרובים לו‪.‬‬
‫כמחנך‪ ,‬התנגד להפיכת יום השבת מיום לימודים רגיל ליום תנועת הנוער הנאצית‪ ,‬ולעיקרון שלפיו "על הנוער להנהיג את הנוער"‪ .‬כקתולי‪,‬‬
‫יצא באסיפת מורים נגד ספרו של אלפרד רוזנברג‪" ,‬המיתוס של המאה ה‪ ,"20-‬ועל כן קבע הממונה עליו ש"אינו נציונל‪-‬סוציאליסט במאה‬
‫אחוז" ואסר עליו לעסוק בלימודי‪-‬המשך‪ .‬במאי ‪ 1937‬ר שם הוזנפלד ביומנו שבמאבקה במערכת החינוך הקתולית‪" ,‬המפלגה מפעילה‬
‫שקרים‪ ,‬סילופים והשמצות‪ ,‬וכאשר זה לא מספיק ‪ -‬גם טרור"‪ .‬הוא כעס על שבכנס מורים אף מורה קתולי לא עמד על דעתו‪ ,‬וציין‪" :‬גם אני‬
‫לא‪ .‬הפחדנים עזבו אותי לנפשי‪ ,‬ומדוע עלי להגן על עניין אבוד?" ב‪ 12-‬בנובמבר ‪ , 1938‬שלושה ימים אחרי ליל הבדולח‪ ,‬התייחס לראשונה‬
‫למעשי הנאצים שלא נגעו בו אישית וכתב‪" :‬פוגרומים ביהודים בכל גרמניה‪ .‬מצב איום בכל המדינה‪ ,‬ללא דין וסדר‪ ,‬ועם זאת כלפי חוץ‬
‫צביעות ושקר"‪.‬‬
‫כמה ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס הוזנפלד בן ה‪ 44-‬ליחידה עורפית שזמן קצר אחר כך הוטל עליה להקים‪ ,‬בפולין‪ ,‬מחנה‬
‫שבויים ולשמור על אלפי כלואיו‪ .‬הוזנפלד הסמל‪ ,‬שהופקד על חלק אחד של המחנה‪ ,‬כתב על השבויים בהערכה‪ ,‬הפגין אמפתיה לסבלם‪,‬‬
‫התפעל מאדיקותם הקתולית וציפה לפיוס גרמני‪-‬פולני‪ .‬מכתב לבנו מ‪ 30-‬בספטמבר ‪ 1939‬מגלה כיצד ראה את המצב באותה עת‪ :‬הוא‬
‫הצדיק את המלחמה נגד פולין‪ ,‬העתיר שבחים על היטלר‪ ,‬וקיווה שכפי שגייס את גרמניה למלחמה בנחישות‪ ,‬כן יגייס אותה למען שלום‬
‫שייארך חמישים שנה‪ .‬אבל תקווה זו נגוזה חיש מהר‪:‬‬
‫ב‪ 10-‬בנובמבר כתב הוזנפלד לאשתו שנאומו של היטלר זעזע אותו‪ ,‬כי התחוור לו שפניו למלחמה‪ .‬הוא גם הביע את החשש שהשלטונות‬
‫זוממים להשמיד את האינטליגנציה הפולנית‪ ,‬והוסיף‪" :‬כמה שמחתי להיות חייל‪ ,‬אבל עכשיו רוצה הייתי לקרוע את המדים האפורים שלי‬
‫לגזרים‪ .‬האם עלינו לשמש מגן שמאחוריו מתרחשים פשעים אלה נגד האנושות? הוורמאכט אינו אשם‪ ,‬הוא לא מסכים לכל זה‪ ,‬אבל אנו‬
‫עומדים חסרי אונים בצד וצריכים לראות את כל זה"‪ .‬ההבחנה בין פושעי מלחמה לחיילים היא מוטיב חוזר בהתבטאויותיו‪ ,‬והוא חזר עליה גם‬
‫כשנחקר בשבי הרוסי‪.‬‬
‫כשהמלחמה האירה פנים לגרמניה באביב ‪ ,1940‬צהל הוזנפלד‪ .‬במכתב לאשתו מ‪ 24-‬במאי ‪ 1940‬הגדיר את היטלר כגאון; חודש אחר כך‬
‫קבע שהמלחמה תוכרע רק בכוח ברוטאלי‪ .‬מאוחר יותר קיווה להשתתף בקרבות‪ .‬תחת זאת קיבל דרגות קצונה ועבר לוורשה‪ ,‬והקים בה‬
‫מערך ספורט לחיילים ששירתו בעיר וסביבתה‪ .‬רישומיו מלמדים רבות על שיגרת החיים של חיילי הוורמאכט בבירת פולין הכבושה ומחוצה‬
‫לה‪ ,‬על השמועות שהתרוצצו ביניהם‪ ,‬הבדיחות‪.‬‬
‫הוזנפלד היה עד למעשי התעללות ביהודים ופולנים ושמע על הרצח ההמוני שהגרמנים ערכו ביהודים‪ .‬הדברים קוממו אותו‪ .‬הוא הוקיע‬
‫אותם לא רק ביומנו אלא גם במכתביו; מתברר שלא חשש מן הצנזורה הצבאית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הוא הביע דעתו בשיחות עם עמיתים‪" :‬ויכוח‬
‫בארוחת הצהריים על הוצאות להורג של יהודים ושבויים"‪ ,‬כך רשם ביומנו ב‪ 12-‬בספטמבר ‪ .1941‬עם זאת היה מודע לסכנה שבדבר‪:‬‬
‫בהזדמנות אחרת סיכם ביומנו ויכוח על השמדת היהודים שהוא ומפקדו ניהלו עם קצין במינסק‪ ,‬והוסיף מיד שלאחר מעשה חש כי חשף‬
‫עצמו יתר על המידה‪ ,‬וכי ניתן להאשימו בחתרנות‪ .‬אבל אמירותיו בגנות מעשי הרצח‪ ,‬כמו גם השתתפותו החוזרת ונשנית בתפילה בכנסיות‬
‫הפולניות וקשרי הידידות שפיתח עם פולנים‪ ,‬לא גררו שום תגובה מצד הרשויות‪ .‬מתברר שקצין גרמני יכול היה לגלות מידה ניכרת של חוסר‬
‫קונפורמיות מבלי לבוא על עונשו‪ .‬ראוי לציין שהוזנפלד מזכיר גם אחרים שהזדעזעו נוכח מעשי הזוועה‪.‬‬
‫המכתבים והיומן מעידים על יכולת הניתוח של המורה הכפרי הוזנפלד‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בינואר ‪ 1942‬כתב שהמהפיכה הנאצית‪ ,‬שלא כמהפיכה‬
‫הצרפתית או הרוסית‪ ,‬מבצעת את זוועותיה במחשכים ונוהגת בניגוד לעקרונותיה המצוהרים‪ .‬ואילו ב‪ 23-‬ביולי ‪ 1942‬רשם ביומנו שאינו יכול‬
‫לאמץ את הדעה הרווחת כאילו קרובה גרמניה לניצחון‪ ,‬וזאת מפני שרודנות היא תמיד קצרת ימים ושיטות הדיכוי הגרמניות תעוררנה‬
‫במוקדם או במאוחר תגובת נגד‪" .‬דחף החירות טבוע בכל אדם ובכל עם‪ ,‬ואי‪-‬אפשר לדכאו לאורך זמן"‪ .‬אכן‪ ,‬המידע שברשותו מתייחס רק‬
‫לפולין‪ ,‬ואף זאת רק במקוטע‪ ,‬אבל הוא מניח שהמתרחש בארצות אחרות אינו שונה מהותית‪.‬‬
‫הרישומים מאפשרים גם לעקוב אחר התנודות בחשיבתו של הוזנפלד‪ .‬באותו ‪ 23‬ביולי ‪ 1942‬רשם ביומנו שאנשים מהימנים סיפרו לו על‬
‫חיסול גטו לובלין ורצח רו ב יושביו‪ ,‬ועל הרעלת גברים‪ ,‬נשים וילדים יהודים מלודז' וקוטנו במשאיות גז ממונעות‪ .‬והוא הוסיף‪" :‬אבל אי‪-‬אפשר‬
‫להאמין בכל הדברים האלה‪ ,‬אני נרתע מלהאמין בהם‪ ,‬ולא רק מתוך דאגה לעתיד העם הגרמני‪ ,‬שיום אחד יצטרך לכפר על המעשים‬
‫המפלצתיים האלה‪ ,‬אלא גם מכיוון שאינני רוצ ה להאמין שהיטלר רוצה דבר שכזה‪ ,‬שקיימים גרמנים שנותנים פקודות כאלה‪ .‬קיים רק הסבר‬
‫אחד‪ :‬הם חולים‪ ,‬לא‪-‬נורמלים או מטורפים"‪ .‬אפשר שבאי‪-‬יכולתו להאמין במסופר היה קורטוב של רטוריקה‪ ,‬כי באותו יום עצמו כתב הוזנפלד‬
‫לאשתו על רצח העם היהודי‪ ,‬גבריו נשיו וילדיו‪ ,‬כעל עובדה חסרת תקדים בהיסטוריה‪" .‬האומנם לבש השטן דמות אדם? אינני מפקפק בכך"‪.‬‬
‫מרוב בושה הוא רוצה לשקוע באדמה‪ .‬אבל גם כאן הוא מבחין בין הפושעים והחיילים‪ ,‬ושואל במרירות אם החיילים נופלים בחזית כדי‬
‫לאפשר את ביצועם של מעשי הטבח מאחוריה‪.‬‬
‫הוא עצמו נמנה כמובן עם החיילים‪ .‬יום אחר כך‪ ,‬ב‪ 24-‬ביולי‪ ,‬בישר בשמחה לאשתו וילדיו כי הועלה לדרגת האופטמן (סרן)‪ .‬חלף יום והוא‬
‫רשם ביומנו שאם נכון מה שמסופר בעיר‪ ,‬כלומר שהיהודים מובלים לכעין קרמטוריום ונשרפים בו חיים‪ ,‬כי אז אין זה כבוד להיות קצין גרמני‬
‫ואי‪-‬אפשר להמשיך לשאת בעול‪" .‬אבל הלא כל זה טירוף‪ ,‬זה לא ייתכן"‪ .‬בהמשך ניסה להסביר לעצמו מדוע היהודים אינם מתנגדים‪ ,‬הוקיע‬
‫כמעשה שטות את השימוש בשוטרים אוקראינים וליטאים שלא יידעו לשמור בסוד את ההשמדה‪ ,‬וסיים בקביעה שאין ספק שהיהודים הולכים‬
‫ונעלמים ‪ -‬אופן השמדתם היא שאלה משנית‪ .‬חלפו עוד ארבעה ימים‪ ,‬והוזנפלד חזר לדון ביומנו ב"פשע הלא‪-‬ייאמן של שחיטת היהודים"‪,‬‬
‫אלא שהפעם הדגיש את הממד התועלתי‪ .‬הפשע מוכיח לדעתו את הדילטנטיות שטופת הדם של היטלר‪ ,‬שבעטיה הוא מתעלם מדעת הקהל‬
‫העולמית ומוסיף אויבים מושבעים על אויביו‪ .‬הנה‪ ,‬רק שישה ימים קודם לכן לא רצה הוזנפלד ל האמין שהיטלר הורה לרצוח את היהודים‪,‬‬
‫ועתה הציג את הרצח כמדגים את דרך שלטונו הכושלת‪.‬‬
‫ברישום מ‪ 13-‬באוגוסט מתוארים מעשי זוועה בגטו ורשה‪ ,‬שעליהם שמע מפי סוחר פולני שנכנס לשם לצורכי עסקיו והזדעדע ממה שראה‬
‫ושמע‪ .‬הוזנפלד מוסיף‪" :‬אי‪-‬אפשר להאמין לכל הדברים האלה‪ ,‬אף כי הם נכונים‪ .‬אתמול ראיתי שתי חיות כאלה בחשמלית‪ .‬הם החזיקו‬
‫שוטים בידיהם בצאתם מן הגטו‪ .‬הייתי רוצה להשליך את הכלבים האלה מתחת לחשמלית‪ .‬איזה פחדנים אנחנו‪ ,‬רוצים להיות טובים יותר‬
‫ומרשים לכל זה להתרחש‪ .‬על כן ניענש גם אנו‪ ,‬וגם ילדינו החפים מפשע אחרינו‪ ,‬כי בכך שאנו מתירים למעשי הרשע להתחולל אנו הופכים‬
‫שותפים לאשמה"‪.‬‬
‫קביעות כאלה‪ ,‬ואף חריפות מהן‪ ,‬חוזרות ונשנות‪ .‬למשל‪ ,‬בתארו את דיכוי מרד גטו ורשה‪ ,‬הוא מסכם‪" :‬בגלל רצח המוני זוועתי זה של‬
‫היהודים הפסדנו את המלחמה‪ .‬הבאנו על עצמנו קלון שאין לכפר עליו‪ ,‬קללה שאין לה מחילה‪ .‬איננו ראויים לחסד‪ ,‬כי כולנו שותפים‬
‫לאשמה"‪ .‬אמונתו הקתולית של הוזנפלד ניכרת כאן היטב‪.‬‬
‫על רקע זה נקל להבין שהוזנפלד ניסה לעזור לנרדפים‪ ,‬פולנים ויהודים‪ ,‬וגם לסייע לחייל גרמני קומוניסט‪ ,‬יוצא מחנות ריכוז‪ .‬אחדים מהם‬
‫העסיק באיצטדיון הספורט שהיה תחת פיקודו‪ .‬בחק ירתו בשבי הרוסי ציין שמית ארבעה יהודים שהציל‪ ,‬ובהם "ולדיסלאוס שפילמן‪ ,‬פסנתרן‬
‫בתזמורת הרדיו הפולני"‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1944‬פרץ בוורשה המרד הפולני‪ ,‬והוזנפלד‪ ,‬ששימש עתה ממלא‪-‬מקום קצין המודיעין במפקדת הוורמאכט המקומית וחקר מורדים‬
‫שנפלו בשבי‪ ,‬ניסה לשווא להשיג בשבילם מעמד של שבויי מלחמה‪ .‬במכתב לאשתו מ‪ 23-‬באוגוסט הביע הערכתו ל"פטריוטיזם הצרוף" של‬
‫המורדים‪ ,‬אבל גם הצטער על "הדרך המטופשת" שבה מצאו כמה מהם את דרכם למחתרת‪ ,‬וקבע ש"איננו יכולים לחוס עליהם"‪ .‬עם זאת‬
‫ניסה להציל נחקרים אחדים‪ ,‬ולפי עדותו בשבי הרוסי העביר אישית למחנה מעצר ‪ 30-20‬אנשים שנחשדו בסיוע למחתרת‪ .‬כפי שכתב‬
‫לאשתו ב‪ 23-‬באוגוסט‪" ,‬אני מנסה להציל כל מי שניתן להצילו"‪ .‬חלקו הראשון של משפט זה נבחר על ידי העורך‪ ,‬פוגל‪ ,‬לשמש כותרת‬
‫לספר‪.‬‬
‫באמצע ינואר ‪ 1945‬נפל הוזנפלד בשבי הרוסי‪ .‬בחקירותיו תיאר בפרוטרוט את פעילותו והאשים שורה של קצינים גרמנים בפשעי מלחמה‪.‬‬
‫פוגל השיג את פרוטוקולי החקירות והם מופיעים בספר‪ .‬במכתביו למשפחתו‪ ,‬הרצופים ציטוטים מכתבי הקודש‪ ,‬נקב הוזנפלד בשמותיהם של‬
‫האנשים שהציל‪ .‬אחדים מהם‪ ,‬וביניהם שפילמן‪ ,‬אכן ניסו להתערב לטובתו‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬ב‪ 1947-‬לקה הוזנפלד לראשונה בשבץ ומעתה‬
‫בילה פרקי זמן ארוכים בחדרי חולים של מחנות השבויים‪ .‬הוא המשיך לקוות שישוחרר‪ ,‬אבל במאי ‪ 1950‬גזר עליו בית דין צבאי במינסק‬
‫עונש של ‪ 25‬שנות מאסר בגלל פעילותו כשומר שבויי מלחמה פולנים בסתיו ‪ 1939‬ובגלל השתתפותו בדיכוי המרד הפולני באוגוסט ‪1944‬‬
‫בוורשה ‪ .‬ייתכן מאוד שהיושר שאפיין אותו בחקירותיו היה לו לרועץ‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הוזנפלד הועבר למחנה שבויים שפוטים בסטלינגרד‪.‬‬
‫בריאותו הלכה והידרדרה והוא מת באוגוסט ‪.1952‬‬
‫"וילם הוזנפלד ‪ -‬פרשת חיים גרמנית"‪ ,‬כך קרא העורך‪ ,‬פוגל‪ ,‬למסה הנרחבת שהקדים למכתבים ולקטעי היומן‪ .‬זו כותרת שעלולה להטעות‪.‬‬
‫אכן קיימת סכנה שהוזנפלד הנון‪ -‬קונפורמיסט‪ ,‬שנידון על ידי בית דין סובייטי כפושע מלחמה‪ ,‬ינוכס על ידי הבונדסוואר ויוצג כדמות רווחת‬
‫למדי בקצונה הגרמנית‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬לא כך היה הדבר‪.‬‬
‫עימנואל רינגלבלום ‪ -‬היסטוריון ומקים ארכיון לתיעוד זוועות הנאצים בגטו תוך כדי השואה‬
‫עמנואל נולד בשנת ‪ . 1900‬היה חבר בפועלי ציון שמאל‪ ,‬איש ציבור ידוע‪ ,‬ייסד את הארכיון המחתרתי בגטו וארשה‪ .‬החל משנת ‪1943‬‬
‫הסתתר בין פולנים מחשש שהגרמנים יתפסוהו‪ .‬במרץ ‪ 1944‬הוא נתפס והוצא להורג יחד עם המשפחה הפולנית שהוא הסתתר אצלם‪.‬‬
‫סיפורו של ארכיון גטו ורשה עומד על דמותו של הד"ר עמנואל רינגלבלום‪ ,‬שהיקף עבודתו והנסיבות שפעל בהן הופכים אותו לאחד‬
‫ההיסטוריונ ים החשובים בהיסטוריה היהודית‪ .‬ארכיון גטו ורשה‪ ,‬הידוע כארכיון 'עונג שבת'‪ ,‬הוא גדול הארכיונים המחתרתיים היהודיים והוא‬
‫היווה השראה למפעלי תיעוד נוספים‪ .‬הארכיון הוקם ביוזמתו של עמנואל רינגלבלום והתנהל בהכוונתו ובפיקוחו‪ .‬האנשים‪ ,‬שנרתמו למפעל‬
‫זה‪ ,‬חשו כי הם חיים בזמן חריג וחסר תקדים מבחינה היסטורית‪ ,‬ועליהם לעשות למען הנצחתו לדורות הבאים‪ .‬שם הארכיון‪' ,‬עונג שבת'‪,‬‬
‫נובע מכך שפעיליו נהגו להתכנס בימי שבת למפגשים‪ ,‬והוא שימש כשם שהסווה את פעולתם המרכזית‪.‬‬
‫מסמכי "עונג שבת" הוטמנו בשלושה כדי חלב‪ .‬אחד המקומות בהם הוסתר החומר נתגלה ב ‪ 1946‬ומקום נוסף ב ‪ .1950‬חומרי הארכיון‬
‫וכתביו הכרונולוגיים של רינגלבלום עצמו‪ ,‬מהווים את מקור הידע המקיף והמעמיק ביותר בנוגע לגורלם של היהודים בשטחי פולין הכבושה‬
‫ומשמעות האירועים בעת ההיא‪.‬‬
‫בימי הגירוש ההמוני של יהודי ורשה לטרבלינקה ב‪ 1942-‬שרד רינגלבלום עם אשתו ובנו אורי‪ .‬עמנואל הצליח לצאת מן הגטו עם אשתו ובנו‬
‫בעזרתם של ברברה (בתיה) ואברהם אדולף ברמן שעברו לצד הארי בזכות חברים פולנים‪ .‬גם בהיותו מחוץ לחומות הגטו ניסה רינגלבלום‬
‫לשמור על קשר רציף עם היהודים האחרונים בגטו לאחר הגירוש‪ ,‬וכן השתתף בפעולות לה סתרת חומר הארכיון במקומות מחבוא שונים‪.‬‬
‫ב‪ 18-‬באפריל ‪ , 1943‬ערב חג הפסח‪ ,‬נכנס שוב לגטו‪ .‬למחרת החל השלב הסופי של הגירוש ופרץ המרד המזוין של יהודי גטו ורשה‪.‬‬
‫רינגלבלום נתפס והועבר למחנה העבודה טרווניקי באזור לובלין‪ .‬כאשר נודע הדבר לידידיו בוורשה‪ ,‬יצאו שני שליחים מטעם המחתרת‪ ,‬והם‬
‫הצליחו להוציאו מן המחנה ולהחזירו לוורשה‪.‬‬
‫רוג'ה רובוטה ‪ -‬ממחוללי המרד באוושויץ‬
‫נולדה בצפון מזרח פולין למשפחה מבוססת‪ .‬בשנות ילדותה הקדישה מזמנה לטיפול באחיה הצעיר והחולה‪ .‬בהיותה בכיתה ו' הצטרפה‬
‫לתנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬בה הייתה פעילה מסורה‪ ,‬ואף נבחרה להנהגת הקן ומועצת המדריכים בגיל ‪ .17‬עם כיבוש עיירתה על ידי הנאצים‬
‫נשלחה רוז'ה לאושוויץ‪ .‬באושוויץ עבדה במחסן הבגדים והסתכנה בהמרתם במצרכים למען חבריה ובני משפחתה‪ .‬כמו כן לקחה תחת‬
‫חסותה נערה בת ‪ . 15‬תוך ניצול השפעתה בקרב נשות המחנה‪ ,‬שכנעה את העובדות במחלקת חומר הנפץ לסייע באיסוף החומר‪ .‬לאחר‬
‫חודשים בהם נאסף חומר נפץ והותקנו פצצות תחת הסוואות שונות‪ ,‬בסתיו ‪ 1944‬פרצו אסירי אושוויץ במרד‪ .‬המרד הביא להריגתם של‬
‫ארבעה אנשי ‪ . S.S‬ולהרס הקרמטוריום ואחד מתאי הגזים‪ .‬מאות האסירים שברחו לחופשי נתפסו בשלב מאוחר יותר‪ ,‬ורוז'ה נתפסה‬
‫בעקבות מידע על מעורבותה בתכנון המרד‪ .‬ימים רבים עברו עליה תחת עינויים‪ .‬בשיחה שערכה עם בן עירה הבהירה כי לא הסגירה איש‬
‫וכי נקבה בשמותיהם של חברים אשר ידעה שנהרגו במהלך המצוד אחריהם‪ .‬ב – ‪ 6‬בינואר ‪ 1945‬הוצאה להורג בתלייה‪ ,‬כשהיא קוראת‬
‫לקהל הצופים "נקמה!"‪.‬‬
‫חיים רומקובסקי ‪ -‬יו"ר היודנראט השנוי במחלוקת של לודג' וקטע מ'נאום הילדים' שנשא‬
‫חבר מפלגת הציונים הכלליים וייצג אותה במוע צת הקהילה היהודית‪ .‬עסק בענייני רווחה וניהול מספר בתי יתומים‪.‬‬
‫לודז' נכבשה ב‪ 8‬בספ'‪ .‬יו"ר הנהלת הקהילה ברח‪ .‬סגן היו"ר מונה ליו"ר‪ ,‬ורומקובסקי מונה לסגנו‪ .‬ב‪ -14‬בספ' פוזרו המוסדות ע"י הגרמנים‬
‫שמינו את רומקובסקי ל'זקן היהודים'‪.‬‬
‫כתב המינוי שקיבל מלייסטר‪" :‬כדי ל אפשר לך לבצע את המשימה שהוטלה עלייך‪ ..‬אשר בהתאם לה הנך אחראי בפניי לביצוע כל הצעדים‬
‫הדרושים‪ ,‬אני פוקד‪:‬‬
‫כל המוסדות הקיימים של הקהילה היהודית בלודג' כפופים לפיקוחך‪ ,‬או לפיקוחם של נציגים הממונים על ידך‪ .‬כל גופי המימשל העצמי‬
‫הקיימים – המועצות‪ ,‬הפקידים‪ ,‬או הגופ ים הקרויים מינהליים יפורקו‪ ,‬או יבוטלו‪ ,‬ויוקמו מחדש על ידך ותחת אחריותך הבלעדית‪ .‬על אנשים‬
‫בקהילתך‪ ,‬המתחמקים מתפקידים כאלה‪ ,‬יש לדווח לי‪ .‬אני אביא למאסרם המיידי‪ .‬הנך מוסמך להטיל מס‪ ,‬שיכסה את כל ההוצאות הנובעות‬
‫מביצוע הצעדים שהוטלו עליך‪.‬‬
‫יומיים לאחר זאת הודיע רומקובסקי ל‪ 31-‬איש כי מונו להיות חברי מועצה וכי חובתם לקבל המינוי‪ .‬הישיבה הראשונה התקיימה ב‪ -11‬בנוב'‬
‫בנוכחות איש גסטאפו גס רוח שאיים עליהם באקדח‪ .‬למחרת זימן יותר מעשרים מחברי המועצה למשרד הגסטאפו‪ ,‬והכניסם למעצר‪ .‬כולם‪,‬‬
‫מלבד חמישה‪ ,‬נרצחו‪.‬‬
‫הרכבת המועצה השנ ייה הייתה מלאכה קשה בשל גורלם של חברי הראשונה‪ .‬ידוע כי אנשים התנגדו למינוי‪ ,‬במיוחד מהאינטליגנציה‪.‬‬
‫חבריה היו‪ ,‬איפה‪ ,‬בעלי רמה ירודה‪ :‬ביניהם מתבוללים ומושמדים‪ ,‬שרק בשל הכיבוש וחוקי הגזע חזרו ליהדותם‪ .‬בשל אופייה של המועצה‬
‫והדומיננטיות של רומקובסקי‪ ,‬וכן בשל העובדה שהגרמנים פנו רק אליו – הפך לשליט יחיד‪.‬‬
‫עיצוב מדיניות כוללת‪.‬‬
‫צרניאקוב עליו‪ ,‬מה‪ 17‬ביוני ‪ ,'41‬כשהשתתף בישיבה בעת ביקורו בווארשה‪:‬‬
‫"רומקובסקי דיווח על פעולותו בלודז'‪ .‬היחיד אינו קיים בשבילו‪ .‬יש לו זונדר קומנדו להרמות‪ .‬הוא מחרים יהלומים ופרוות‪ .‬אין דלים‬
‫ברח ובות‪ ..‬הוא סבור‪ ,‬שאין לסגור חנויות בוארשה‪ ,‬מאידך מעיר שאין להעניק רשיונות לפתיחת עסקים חדשים‪ .‬איך לתאם זה עם זה לא‬
‫הוברר‪ .‬זהו בן אדם מתרברב‪ ,‬חכם בעיניו ושוטה‪ .‬והוא מביא נזק‪ ,‬הואיל והוא חוזר וטוען בפני השלטונות שאצלו טוב"‪.‬‬
‫נאום הילדים‪ ,‬ספ' ‪:'42‬‬
‫על הגטו ירד ה מכה קשה‪ .‬דורשים ממנו את היקר לו ביותר‪ :‬ילדים ואנשים זקנים‪ .‬אני לא זכיתי לילד משלי ולכן את שנותיי הטובות ביותר‬
‫הקדשתי לילד‪ .‬אני חייתי ונשמתי יחד עם הילד‪ .‬לא שיערתי מעולם‪ ,‬שידיי שלי ייאלצו להגיש את הקורבן למזבח‪.‬‬
‫בימי זקנתי אני נאלץ להושיט את ידי ולהתחנן‪' :‬אחיי ואחיותיי‪ ,‬תנו לי אותם! אבות ואמהות‪ ,‬תנו לי את הילדים שלכם!!'‪.‬‬
‫אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מהגטו ואם לא 'נעשה זאת אנחנו'‪ .‬הועמדה השאלה‪ :‬האם עלינו לקבל‬
‫את הדבר ולעשות זאת בעצמנו‪ ,‬או להשאיר זאת לאחרים? אך כיוון שלא היינו מוד רכים ע"י המחשבה כמה יאבדו‪ ,‬אלא כמה ניתן להציל‬
‫הגענו אנחנו‪ ,‬כלומר אני והמקורבים אלי ביותר בעבודה למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה‪ ,‬אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה‬
‫לידינו‪ .‬אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם‪ ,‬אני מוכרח לקטוע איברים בכדי להציל את הגוף…‬
‫לא איש נחמות אני היום‪ .‬גם לא באתי להרגיע אתכם היום‪ ,‬אלא לחשוף את כל כאבכם וצערכם‪ .‬באתי כמו גזלן‪ ,‬לקחת מכם את היקר ביותר‬
‫ללבכם‪ ..‬יש לנו בגטו רבים חולי שחפת שימיהם ספורים‪ .‬איני יודע‪ ,‬אפשר שזו תוכנית שטנית‪ ,‬ואולי לא‪ .‬אך איני יכול להתאפק מלהביע‬
‫אותה‪ :‬תנו לי את החולים הללו‪ ,‬ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים‪.‬‬
‫היצרנות של רומקובסקי‪ :‬הגטו שרד עוד בקיץ ‪ ' 44‬בעוד שאר הגטאות חוסלו‪ .‬אנשי הגטו סברו כי אכן מדיניותו של רומקובסקי הביאה‬
‫להישרדות‪ ,‬אך למעשה מסיבות מינהל גרמניות‪.‬‬
‫רוני צוקרמן ‪ -‬טייסת הקרב הראשונה בצה"ל‪ ,‬נכדתם של מפקדי מרד גטו וורשה‬
‫נכדת אנטק צוקרמן וצביה לובוטקין‪.‬‬
‫טייסת אף ‪ ,16‬מתגוררת בלוחמי‪.‬‬
‫אמה דוקטור להנדסה גנטית‪ ,‬אביה מהנדס חשמל‪.‬‬
‫בוגרת פיסיקה ומחשבים בסולם צור‪.‬‬
‫בת ‪( 21‬נכון ל‪ .)2003-‬תחביביה‪ :‬רכיבה על סוסים‪ ,‬סקי וכדורגל‪.‬‬
‫טייסת הקרב הראשונה‪ .‬סה"כ ‪ ,5‬אחת תובלה ושלוש נווטות‪.‬‬
‫בקורס הפילה את מפקד הטייסת שלה‪.‬‬
‫כשסיימה רדפו אחריה צלמים‪ ,‬היא סירבה להתראיין וברחה ממגרש המסדרים‪.‬‬
‫אהוד ברק (כראה"מ או שר הביטחון) עשה לה אווטינג‪ :‬אומנם אסור לחשוף פרטי זיהוי של טייסים מחשש שייפלו בשבי ויעברו עינויים קשים‬
‫יותר (אחרת יוכלו להציג עצמם כחיילים פשוטים שאין להם הרבה מידע) אבל ברק העריך שהסמל יותר חשוב‪.‬‬
‫הערה שלא מתאימה לחסידי ברק‪ :‬היא גרה בלוחמי הגטאות‪ ,‬קרוב מאוד לגבול לבנון‪ .‬אפשר לבוא לקחת‪.‬‬
‫לאו‪ -‬בק‬
‫נולד על גבול פולין גרמניה‪ .‬עילוי‪ .‬רפורמי‪ .‬בן ‪ 17‬למד בסמינר לרבנים וגם פילוסופיה באונ'‪ .‬דוקטורט על ברוך שפינוזה‪.‬‬
‫ממעט הרבנים שהתנגד להחלטת איגוד הרבנים בגרמניה‪ ,‬בעקבות הקונגרס הציוני הראשון‪ :‬שמירת הדת היהודית מפני הציונות המדינית"‪.‬‬
‫ב‪ '22-‬נבחר ליו"ר איגוד הרבנים בגרמניה‪ ,‬ארגון שאיגד את רבני כלל הזרמים חוץ מהחרדים‪.‬‬
‫תפישתו הדתית הגדישה את עוצמתה של הרוח היהודית ופחות את פרטי המצוות‪ ,‬אם כי החשיב המצוות לביטוי המעשי של הרוחניות‪.‬‬
‫פטריוט גרמני‪ .‬התנדב לשרת במלחמת העולם הראשונה כרב צבאי‪ .‬בימי השואה כתב‪" :‬אנשי העם הזה ניסו וידעו להיארג בארצות שאליהן‬
‫הובילם נתיב הגורל‪ ,‬לזכות בארץ החדשה כמולדת גם בפנימיותם‪ ,‬לנשום באווירה‪ ,‬לחשוב בשפתה‪."..‬‬
‫ב‪ '33-‬מונה לראש הנציגות הארצית שתייצג הקהילה בגרמניה לפני השלטון החדש‪.‬‬
‫אחרי נירנברג שלח המנשר לתשעה באב‪" :‬נחמו נ חמו עמי‪ ,‬קוראת לנו השבת היום‪ .‬מהיכן יכולה לצמוח לנו נחמה בימים אלה‪ ,‬שבהם עלינו‬
‫לעבור דרך נחשול של גידופים? היא תצמח מן התשובה שנותנים לנו אמונתנו‪ ,‬כבודנו והנוער שלנו‪ .‬מול כל דברי הנאצה אנו מציבים את‬
‫רוממות דתנו‪."..‬‬
‫וליו"כ‪" :‬בכל אותה העוצמה שבה הודינו על ח טאותינו‪ ,‬חטאת היחיד והציבור‪ ,‬אומרים אנו תוך רגשי סלידה ותיעוב כי אנו רואים את הכזב‬
‫העומד לנגחנו ואת העלילה הבאה לפגוע בדתנו ובעדותיה‪ .‬אנו מודים ומכירים באמונתנו ובעתידנו‪ .‬מי בישר לעולם את סוד נצחו של אל‬
‫אחד? מי גילה לעולם את הטעם של טוהר אורח החיים‪ ,‬של טוה ר חיי המשפחה? מי הורה את העולם לכבד את הנברא בצלם אלוהים? מי‬
‫הביא לעולם את צו הצדק‪ ,‬את הרעיון הסוציאלי? רוח נביאי ישראל‪ ,‬התגלות אלוהים לעם היהודי‪ ,‬פעלו כל אלה‪ .‬ביהדותנו צמחו ועלו ובה‬
‫הם מוסיפים לגדול‪ .‬אל העובדות הללו מתנפצים כל העלבונות?‪.‬‬
‫בשל הדברים הללו נעצר לימים אחדים‪.‬‬
‫קיבל הצעות לברוח לבריטניה או לארה"ב אך התעקש להישאר "כל עוד יש מניין אחד של יהודים בברלין"‪.‬‬
‫ההתאחדות‪ ,‬בראשה עמד‪ ,‬נאלצה לשתף פעולה עם הנאצים בגירוש הקהילה היהודית למחנות הריכוז במזרח‪.‬‬
‫שתי החלטות‪ :‬סדרנים יהודים יסייעו באיסוף היהודים לקראת גירושם למחנות ההשמדה‪ .‬טיעונו‪" :‬כי הם יוכלו לפחות לנהוג ביתר עויינות‬
‫מאשר הגסטפו ולסייע למגורשים כדי להקל על חומרת ההתנסות הקשה"‪.‬‬
‫השנייה‪ :‬החלטתו לא לגלות לאיש את המידע שנודע לו על תאי הגזים באוושויץ‪ .‬טיעונו‪" :‬החלטתי שאיש לא יידע‪ .‬אם יוודע הדבר למועצת‬
‫הזקנים יידע כל המחנה בתוך שעות מעטות‪ .‬לחיות בציפייה למות בגזים יהיה רק יותר קשה‪ .‬ומוות זה לא היה בטוח לכולם‪ :‬הייתה סלקציה‬
‫למחנה עבודת הכפייה‪ .‬אולי לא כל הטראנספורטים היו מיועדים לאוושויץ"‪.‬‬
‫ב‪ '43-‬גורש עם שאר מנהיגי הקהילה לטרזינשטאט‪.‬‬
‫עם שחרור טרזין נכנס לצריף חו לי הטיפוס ושכנע אותם לא לצאת כל עוד לא התפנו כל האחרים‪ ,‬כדי לא לדבקם‪ .‬דרך שכנועו‪ :‬הציע להישאר‬
‫איתם עד שיוכלו לצאת‪ .‬הם הסכימו‪ ,‬וביקשו ממנו לצאת‪.‬‬
‫בסוף המלחמה היגר לבריטניה‪ ,‬לימד בבית מדרש לרבנים בארה"ב וביקר הרבה בישראל‪ .‬נפטר ב‪ -56‬כשהוא בן כמעט ‪.80‬‬
‫חנה ארנ דט‪ :‬אילו היה העם היהודי חסר ארגון לחלוטין וללא כל מנהיגות הייתה התוצאה כאוס וסבל רב‪ ,‬אך המספר הכולל של הקורבנות‬
‫לא היה מגיע לשישה מיליון"‪ .‬את בק כינתה הפיהרר היהודי‪.‬‬
‫ההיסטוריון הילברג‪ :‬בק היה איש היודנראט היחיד שקיבל כיבודים והונצח במכוני מחקר ובבי"ס של התנועה הרפורמית בחיפה בזמן שכל‬
‫יתר עמיתיו שנשארו בחיים הועמדו לדין או השתדלו להיעלם ולהישכח‪.‬‬
‫אנה פראנק וניתוח היומן שלה ‪ -‬מתוך מוסף הספרים של הארץ‬
‫"ב‪ 4-‬באוגוסט ‪ 1944‬בבוקר‪ ,‬בין עשר לעשר וחצי‪ ,‬עצרה מכונית לפני בית מס' ‪ 263‬בפרינסנחראחט‪ .‬מפקד האס‪-‬אס‪ ,‬קרל יוסף‬
‫זילברבאואר‪ ,‬יצא ממנה‪ ,‬לבוש במדים‪ ,‬ואיתו לפחות שלושה מסייעים הולנדים מ'המשטרה הירוקה'‪ ,‬לבושים אזרחית אך חמושים (‪)...‬‬
‫המשטרה הירוקה עצרה את שמונת המסתתרים (‪ )...‬אחרי מעצרם הוח זקו המסתתרים במשך ארבעה ימים בבית מעצר באמשטרדם‪ ,‬משם‬
‫נשלחו לווסטרבורק (‪ )...‬מרגוט ואנה הועברו בסוף אוקטובר (‪ )...‬למחנה הריכוז ברגן בלזן‪ .‬בגלל התנאים ההיגייניים המחרידים פרצה‬
‫בחורף ‪ 1944-1945‬מגפת טיפוס ואלפי אסירים נספו בה; ביניהם הייתה גם מרגוט וכמה ימים אחריה אנה" (מתוך אחרית הדבר למהדורה‬
‫החדשה של "יומני אנה פרנק"‪ ,‬עמ' ‪.)317-318‬‬
‫הסוף המר הזה ידוע ומוכר כבר בתחילת הקריאה ביומנים‪ ,‬ובכל זאת הקריאה בהם מלווה במתח עצום ובתקווה מוזרה‪ :‬הנה חולפים הימים‪,‬‬
‫הולכים ועוברים‪ ,‬ואנחנו כבר בספטמבר ‪ , 1943‬וביומנים מתוארים בשמחה גדולה כניעת האיטלקים והסכם שביתת הנשק אתם; והנה אנו‬
‫נמצאים ב‪ 6-‬ביוני ‪ ,1944‬יום הפלישה לנורמנדי‪ ,‬ונדמה שהסוף הטוב מתקרב‪.‬‬
‫אבל הקורא‪ ,‬שחווה יחד עם אנה פרנק את הימים העוברים ואת המציאות הקשה במחבוא‪ ,‬יודע שיעברו עוד כמה חודשים והיא לא תצא‬
‫לחופשי מן המסתור‪ ,‬לא תשוב ליומיום של לפני המלחמה ולא תממש את חלומותיה הגדולים והקטנים‪ .‬הקורא הרי יודע את האמת המרה‪,‬‬
‫וגם שם לב לסימני האזהרה שבקריאה לאחור מתבררים כסימנים שיובילו לאסון‪ :‬הצלצולים בדלת‪ ,‬עובדי התחזוקה המגיעים לבניין ללא‬
‫אזהרה מוקדמת ושומעים את המסתתרים‪ ,‬הפריצה החוזרת ונשנית למחסן‪ ,‬העובדה שהמסתתרים נשמעו ונצפו כמה פעמים מן הבתים‬
‫הסמוכים‪ ,‬ותפיסת שני היהודים שהסתתרו בביתו של ההולנדי ון הובן (‪.)25.5.1944‬‬
‫סמוך מאוד לתפיסתם‪ ,‬למחרת היום‪ ,‬כותבת אנה פרנק על הפחד‪" :‬אני מרגישה נורא ואיום‪ ,‬זה חודשים שלא הרגשתי כך‪ ,‬אפילו אחרי‬
‫הפריצה לא הייתי שבורה כל כך מבפנים ומבחוץ (‪ )...‬אם גם אנחנו‪ ...‬לא‪ ,‬אסור לי לכתוב את זה במפורש‪ ,‬אבל אי אפשר עוד להדחיק את‬
‫השאלה‪ ,‬להפך‪ ,‬כל הפחד שכבר חוויתי עומד שוב לנגד עיני‪ ,‬על כל הנורא שבו" (‪.)26.5.1944‬‬
‫אנה מודעת לאפשרות שיגלו אותם‪ .‬הפחד מלווה אותה כל הימים‪ ,‬וכל דפיקה או צלצול בדלת מקפיצים אותה‪ ,‬והם מקור לסיוטים‪" :‬האיש‬
‫שח שבתי שהוא מנסה להיכנס אלינו‪ ,‬הלך והתעצם בדמיוני‪ ,‬עד שבסוף הוא דמה לענק ופשיסט שאין גרוע ממנו" (‪ .)14.10.1942‬מאוחר‬
‫יותר היא מתארת את הפחד ההולך וסוגר על בני המשפחה‪" :‬אבל העננים מתקרבים והולכים והטבעת המפרידה בינינו ובין הסכנה‬
‫המתקרבת הולכת ומתהדקת סביבנו" (‪ ,) 8.11.1943‬ואת אווירת הייאוש שמשרה גברת ון פלס (המכונה ביומן גברת ון דאן)‪" :‬המדברת על‬
‫כדור בראש ‪ ,‬בית סוהר‪ ,‬תלייה והתאבדות" (‪.)16.6.1944‬‬
‫גם אנה יודעת רגעי ייאוש לא מעטים‪ ,‬ואפשר להניח שכך גם בני משפחתה‪ ,‬החיים באימה מן הגורל הצפוי להם בחוץ‪ ,‬ויודעים באופן מפתיע‬
‫אולי כבר ב‪ 1942-‬על מוראות גורלם של היהודים‪ .‬אנה צופה ביהודים המגורשים וברור לה מה יקרה להם‪" :‬בערבים אני רואה לא פעם את‬
‫טורי האנשים הטובים‪ ,‬החפים מפשע‪ ,‬הולכים בחושך‪ ,‬עם ילדים בוכים הולכים והולכים‪ ,‬ועליהם מפקדים כמה מאותם בריונים‪ ,‬שמכים בהם‬
‫ומענים אותם עד שהם כמעט מתמוטטים‪ .‬הם לא חסים על אף אחד‪ ,‬זקנים‪ ,‬ילדים‪ ,‬תינוקות‪ ,‬נשים הרות‪ ,‬חולים‪ ,‬כולם כולם הולכים במסע‬
‫אל המוות" (‪.)19.11.1942‬‬
‫המתחבאים ניזונים מכמה מקורות מידע ויודעים על ההשמדה מסיפורי המסייעים להם ומשידורי רדיו לונדון‪" :‬ברדיו אנגליה מדברים על‬
‫המתה בגז" (‪ .) 9.10.1942‬סמוך לתפיסתם היא כותבת ביומנה‪" :‬שוב ושוב אני שואלת את עצמי אם לא היה טוב יותר לכולנו אילו לא‬
‫הסתתרנו‪ ,‬אילו היינו עכשיו מתים ולא היה עלינו לעבור את הסבל הזה"‪ ,‬אבל בנשימה אחת היא מוסיפה‪" :‬אנחנו עדיין אוהבים את החיים‪,‬‬
‫טרם שכחנו את קולו של הטבע‪ ,‬אנחנו עדיין מקווים‪ ,‬מקווים לכל" ‪ -‬ומיד בהמשך היא חוזרת למעמקי הייאוש‪" :‬הלוואי שיקרה כבר משהו‪,‬‬
‫אפילו ירי‪ ,‬זה לא ישבור אותנו יותר מאי‪ -‬הוודאות הזאת‪ ,‬שיבוא כבר הסוף‪ ,‬ואפילו הוא מר‪ ,‬אז נדע לפחות אם בסופו של דבר ננצח או שנלך‬
‫לאבדון" (‪.)26.5.1944‬‬
‫מן היומנים עולה דמותה המורכבת של אנה ‪ -‬תערובת של נערה מתבגרת אנוכית‪ ,‬תזזיתית וגחמנית‪ ,‬ושל אדם בוגר בצורה בלתי רגילה‪,‬‬
‫בעל הבחנות פסיכולוגיות ופילוסופיות עמוקות‪ .‬סופרת מבכירה (שסיפוריה‪ ,‬ככל הידוע לי‪ ,‬לא שרדו)‪ ,‬שיש לה יכולת תיאור פלסטית‬
‫ובאמצעותה היא מצליחה להעביר‪ ,‬כמעט כמו בסרט‪ ,‬את המתרחש בדירת המסתור‪.‬‬
‫תיאורה מציג את הפנים הטרגיים‪-‬קומיים של שתי משפחות‪ ,‬שאין ביניהן אפילו קרבת משפחה‪ ,‬ונגזר עליהן לחיות בקרבה פיסית‬
‫ובאינטימיות רבה כמו אסירים בבית סוהר‪ .‬התיאור המפורט והמדוקדק הזה מספק תיעוד נדיר של היומיום הקשה של מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬גם של אלה שלכאורה שפר עליהם גורלם‪ .‬המסתתרים נאלצים לא אחת לוותר לחלוטין על אינטימיות‪ .‬כאשר נסתמים השירותים‪,‬‬
‫או כאשר יש חשש שישמעו אותם‪ ,‬הם חייבים לעשות את צורכיהם בפני האחרים‪.‬‬
‫בין שתי המשפחות מתפתחים סכסוכים רבים בנוגע לחלוקת המצרכים‪ ,‬שימוש בחפצים אישיים וחינוך הילדים ‪ -‬ההורים של אנה מתירנים‪,‬‬
‫גברת ון דאן מאמינה לעומת זאת בחינוך סמכותי נוקשה‪ .‬ככל שעובר הזמן מתרבים הסכסוכים ואנה מביעה משאלה‪" :‬הלוואי שיכולנו‬
‫להיפרד מהם בכלל!" (‪ .) 30.12.1943‬הם ישנים בצפיפות‪ ,‬והצורך בפרטיות ובמציאת פינה לעצמה מתחזק אצל אנה‪ ,‬כאשר בנובמבר ‪1942‬‬
‫מצטרף לחדרה רופא השיניים פריץ פפר‪ ,‬המכונה ביומן אלפרד דוסל‪ .‬אנה אינה מרוצה מהפלישה של אדם זר‪ ,‬אבל היא מוכנה להתגייס‬
‫למען הצלת נפש‪ :‬העיקר שנוכל להציל מישהו ממכרינו‪ ,‬כל היתר לא חשוב"‪ ,‬אומר אביה (‪.)19.11.1942‬‬
‫אבל היחסים בי נה לבין דוסל מידרדרים‪ ,‬הוא מאשים אותה באנוכיות‪ ,‬והיא מנהלת מערכה על כך שתוכל ליהנות ממעט פרטיות ולעבוד‬
‫בחדר פעמיים בשבוע ללא הפרעה (‪ .) 13.7.1943‬ככל שמידרדר המצב בחוץ קשה יותר מלחמת הקיום של המסתתרים‪ ,‬ומזונם הולך ודל‬
‫משבוע לשבוע‪ .‬אנה‪ ,‬הרזה מטבעה‪ ,‬רעבה כל הז מן וחולמת על אוכל משובח‪ .‬כאשר מיפ‪ ,‬המסייעת למשפחה‪ ,‬מתארת את ארוחת‬
‫האירוסים של אחייניתה‪ ,‬כותבת על כך אנה בתאווה רבה‪" :‬איזה תיאבון היא עוררה בנו‪ ,‬אנחנו שלארוחת הבוקר קיבלנו רק שתי כפות‬
‫דייסה וקיבותינו קירקרו מרוב רעב‪ ,‬אנחנו האוכלים כל יום רק תרד חצי מבושל (ל וויטמינים!) ותפוחי אדמה רקובים‪ ,‬אנחנו שמכניסים‬
‫לקיבותינו החלולות רק חסה‪ ,‬חסה לבישול‪ ,‬תרד‪ ,‬תרד ועוד תרד‪ ,‬אולי נהיה יום אחד חזקים כמו פופאי‪ ,‬אבל בינתיים אינני חשה בזה! אילו‬
‫היתה מיפ לוקחת אותנו לחגיגת האירוסים‪ ,‬לא היתה נשארת אף לחמנייה לאורחים האחרים" (‪.)8.5.1944‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אנה מודעת לכך שמצבם טוב מזה של אלה הנמצאים בחוץ‪ .‬היא מתארת את הילדים המתהלכים בחולצות דקות‪ ,‬נעלי עץ‬
‫לרגליהם‪ ,‬והם מתחננים לפת לחם (‪ ,) 13.1.1943‬מרגישה אשמה על כך שלה טוב‪ ,‬ואילו חברותיה "מושלכות אי שם בחוץ" (‪)19.11.1942‬‬
‫וקובעת‪" :‬לנו טוב‪ ,‬טוב יותר מאשר למיליונים אחרים" (‪.)13.1.1943‬‬
‫אי אפשר שלא להשתאות על גדלות הנפש של המסייעים ההולנדים‪ .‬הם דואגים למסתתרים‪ ,‬מספקים להם מזון‪ ,‬ספרים וחברה מנחמת‪,‬‬
‫ועושים הרבה מחוות קטנות בימי הולדת ובחגים (הנוצריים)‪ .‬וכל זאת בידיעה ברורה שהם מסכנים בכך את עצמם ואת משפחותיהם‪ ,‬שהרי‬
‫לא רק הגרמנים והגסטפו ארבו להם וביקשו את נפשם‪ ,‬אלא גם ההולנדים הרבים ששיתפו פעולה עם הגרמנים‪ ,‬סייעו להם והיו חברים‬
‫במפלגה הנאצית‪.‬‬
‫גם למשפחות המסתתרים‪ ,‬בעיקר לאביה של אנה‪ ,‬יש תעצומות נפש בלתי רגילות‪ ,‬הבאות לביטוי ביכולתם ליצור מראית עין של נורמליות‬
‫בתוך הגיהנום‪ .‬הם מקפידים לשמור על סדר יום קבוע ועל מראית עין של שגרה‪ ,‬ומשתדלים‪ ,‬לא תמיד בהצלחה‪ ,‬למנוע את השעמום‪" :‬אין‬
‫הרבה גיוון בחיים שלנו‪ .‬היום פטר חפף שיער‪ ,‬אבל אין בזה שום דבר מיוחד"‪ ,‬כותבת אנה ב‪ .21.8.1942-‬היא ואחותה מרגוט מקפידות‬
‫לשמור על מס גרת של לימודים סדירים‪ ,‬ומתקדמות היטב בלימודי השפות‪ ,‬ההיסטוריה והקצרנות‪ ,‬כדי שלא יצטרכו להישאר כיתה לאחר‬
‫המלחמה ‪ -‬כמה אירוני הוא הדבר‪ .‬אנה ממשיכה לשנוא אלגברה‪ ,‬וממש מתאבלת על כך שספר האלגברה אינו ניזוק בהצפה של החדר‪,‬‬
‫אבל אוהבת מאוד לקרוא‪ ,‬וספרים משמשים מרכי ב חשוב בעולמם של המסתתרים ומסייעים להם להעביר את הזמן ולברוח מהמציאות‪.‬‬
‫בצד השגרה קובעים חוקי המקום את המותר והאסור על המסתתרים‪ :‬יש שעות רבות‪ ,‬שבהן אסור להתרחץ ואסור ללכת לשירותים‪ ,‬ובמשך‬
‫כל היום אסור לעשות רעש שעלול להישמע במשרדים ובמחסן שלמטה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬שתי המשפחות משתדלות למצוא הזדמנויות לצאת מן‬
‫השגרה ומקפידות על יצירת אוו ירה חגיגית‪ ,‬בעיקר בימי ההולדת‪ .‬תחילה נחגגים ימי ההולדת כמעט בראוותנות‪ ,‬עם פרחים‪ ,‬עוגות ומתנות‪,‬‬
‫אבל גם כשהמצב מידרדר‪ ,‬ואט אט מתמעטות המתנות‪ ,‬שלא לדבר על כך שמתמעטת השמחה‪ ,‬מוצאים המסתתרים דרך לחגוג עם בעל‬
‫השמחה‪ .‬ליום הולדתה ה‪ 14-‬של אנה חיבר לכבודה אביה שיר יפה (בגרמנית)‪ ,‬וכל אחד גם כיבד אותה בממתקים "מהמלאי האחרון‬
‫שלהם"‪ ,‬והיא קובעת בקורת רוח ש"כיבדו אותי הרבה יותר מכפי שמגיע לי" (‪.)13.6.1943‬‬
‫העירוב בין פכי היום‪ -‬יום ומשוגותיה של נערה מתבגרת לבין ההתייחסות לזוועה המתרחשת בחוץ נותן ליומנים את כוחם‪ .‬בנסיבות אחרות‬
‫היו היומנים נהפכים אולי לעדות על אישיותה של נערה מתבגרת‪ ,‬שכתבה אותם תחילה כיומנים פרטיים‪ .‬אנה פרנק ניהלה את היומנים החל‬
‫ב‪ ,12.6.1942-‬עוד לפני שעברו למחבוא‪ ,‬ועד ל‪ .1.8.1944-‬באביב ‪ 1944‬היא שמעה בשידורי הרדיו בהולנדית מלונדון את שר החינוך‬
‫בממשלת הולנד הגול ה‪ ,‬שדיבר על הצורך לתעד את הסבל תחת הכיבוש הגרמני‪ .‬בהשפעת הנאום הזה החליטה אנה פרנק שתפרסם‬
‫לאחר המלחמה את היומנים שכתבה לעצמה‪ ,‬ובמקביל החלה לשכתב אותם ולעורכם‪ ,‬הוסיפה פסקאות ותיקנה אחרות‪ .‬כשנעצרה משפחת‬
‫פרנק‪ ,‬הצליחו מיפ חיס ובפ פוסקאול (שמתה באמסטרדם ב‪ - )1983-‬שהיו בין המסייעים למסתתרים ‪ -‬להציל את היומנים‪ .‬מיפ חיס‪ ,‬שחיה‬
‫עם בעלה באמסטרדם‪ ,‬הסתירה את היומנים אצלה ולאחר המלחמה מסרה אותם לאביה של אנה‪ ,‬אוטו פרנק‪.‬‬
‫כשהחליט אוטו פרנק להוציאם לאור‪ ,‬לאחר היסוסים רבים‪ ,‬הוא ערך גרסה מקוצרת ומצונזרת שלהם‪ .‬רק לאחר מותו ערכה מרים פרסלר‬
‫והשלימה את הגרסה של אוטו פרנק‪ .‬היא הוסיפה את הקטעים שהושמטו מהיומנים המקוריים (במיוחד בכל הנוגע לאמה של אנה ולענייני‬
‫מין)‪ ,‬את הקטעים שהוסיפה אנה מאוחר יותר‪ ,‬ועוד חמישה עמודים של כתב היד שלא היו מוכרים‪ .‬הגרסה הזאת גדולה ברבע ממה‬
‫שפורסם קוד ם לכן‪ ,‬והיא רואה אור לראשונה בעברית‪ ,‬לאחר שקודם לכן ראו אור בשנת ‪ 1953‬הנוסח שערך אוטו פרנק בתרגומו של שמואל‬
‫שניצר‪ ,‬וב‪ 1999-‬מהדורה מורחבת‪ ,‬אך עדיין לא זו המלאה‪.‬‬
‫יומני אנה פרנק זכו להתעניינות רבה בכל העולם המערבי‪ .‬ההיסטוריה של פרסום היומנים והעיבודים שלהם הם מקרה טיפוסי של היחס‬
‫לשואה בעולם המערבי‪ ,‬והסיבות להצלחתם מעידות במידה רבה על הסיפור שביכר המערב לספר לעצמו‪ .‬היומנים‪ ,‬שראו אור תחילה‬
‫במהדורה צנועה‪ ,‬זכו להצלחה בארה"ב ובגרמניה רק לאחר שעובדו בארה"ב למחזה מאת פרנסס גודריץ' ואלברט האקט (‪ ,1955‬בכיכובה‬
‫של סוזן שטרסברג) ולסרט (‪ , 1959‬בכיכובה של מילי פקרינס)‪ .‬העיבודים חסכו מהצופים חלק ממוראות השואה והפכו את סיפורה של אנה‬
‫פרנק לסיפור אוניברסלי על הסבל האנושי‪ .‬אנה פרנק הוצגה בהם כנערה הנתונה במצב קיומי טרגי‪ ,‬ויהדותה‪ ,‬המוצנעת כבר ביומנים‪,‬‬
‫טושטשה מאוד‪ .‬בדמותה הושם דגש על הרוך והאינטימיות‪ ,‬האומץ והחמלה‪ ,‬החוכמה וההומור‪ .‬סופו של הסיפור עומעם‪ ,‬והודגשו הצדדים‬
‫"החיוביים" שלו‪ .‬סיפורה של אנה פרנק נתפס כנותן ביטוי מובהק להומניזם‪ ,‬והופשט לכן מהממדים ההיסטוריים והאישיים‪.‬‬
‫מגמה זו ניכרה היטב גם בתרגום הספר לגרמנית‪ .‬מתחת לכותרת "‪ "Das Tagebuch der Anne Frank‬התנוססה הציטטה הידועה של‬
‫אנה פרנק‪" :‬אני מאמינה בטוב שבאדם" ("‪ .)"Ich glaube an das Gute im Menschen‬המשך הפיסקה (מ‪ ,)15.7.1944-‬הרווי בייאוש‬
‫ובחרדה‪ ,‬לא הובא בכותרת הספר‪ ,‬ככל הנראה כדי שלא לפגוע בקישורה של אנה פרנק לתום‪ ,‬לחיות‪ ,‬לחיים מלאים‪ ,‬ובעיקר לרוח אופטימית‬
‫השומרת על תקווה להומניות‪.‬‬
‫בתרגום הראשון של היומנים לגרמנית השמיטה המתרגמת אנהליזה שיץ באופן שיטתי מלים או פסוקים שנגעו בעיקר לשני עניינים‪:‬‬
‫הגרמניות של אנה פרנק מצד אמה‪ ,‬אשר טושטשה באמצעות השמטה של רמיזות במקור לשימוש בשפה הגרמנית‪ ,‬והזהות הגרמנית של‬
‫המרצחים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בעוד שבמקור הגרמנים והיהודים הם אויבים נצחיים‪ ,‬מתייחסת אנה פרנק בתרגום לגרמנים כ"הם" בלבד‪ .‬ה"גרמנים"‬
‫נהפכו באותו תרגום ל"כוחות הכיבוש" ("‪ )die besetzende Macht", 18.5.1943‬או ל"דיכוי" (‪.)die Unterdrueckung" 28.1.1944‬‬
‫המשפט‪" ,‬אנו מניחים שרוב האנשים נרצחו" ( ‪ )Wir nehmen an, dass die meisten Menschen ermordet werden‬נעלם מהתרגום‪,‬‬
‫אף על פי שתאי הגזים אכן הוזכרו (‪ .) 9.10.1942‬הסיבות להשמטת האזכורים של הגרמנים ברורות למדי‪ :‬באופן כזה אפשר היה להשאיר‬
‫את כוחות הרשע אנונימיים ומופשטים‪.‬‬
‫קצת פחות ברור מדוע הושמטו מן הטקסט האזכורים של העבר הגרמני של משפחת פרנק‪ .‬אנה נולדה למשפחת בנקאים אמידה מאוד‬
‫מפרנקפורט וידעה חיי רווחה‪ .‬היא רואה את עצמה כגרמנייה‪ ,‬אם כי כזאת שנשללו זכויותיה‪" :‬יופי של עם הגרמנים האלה‪ ,‬וגם אני למעשה‬
‫שייכת אליו! אך בעצם לא‪ ,‬היטלר כבר הפך אותנו מזמן לחסרי אזרחות" (‪ .)9.10.1942‬וכשהיא מתייחסת לשיבושי הלשון בהולנדית של‬
‫המבוגרים במסתור‪ ,‬היא אומרת‪" :‬זו טעות כמובן‪ ,‬אבל מה אפשר לצפות מגרמנים!" (‪ .)28.9.1942‬בני המשפחה מדברים ביניהם לא אחת‬
‫גרמנית‪ ,‬במיוחד כשהאם נוזפת בבנות (‪ ,) 12.7.1942‬ואנה רגישה מאוד לידיעת השפה של המבוגרים ומרבה להתייחס לגרמנית של הוריה‬
‫ולהולנדית הקלוקלת שלהם‪" .‬אין (לה) התנגדות" ללמד את אביה הולנדית‪ ,‬אבל היא אינה מתאפקת מלהעיר‪" :‬השגיאות שהוא עושה לא‬
‫ייאמנו!" (‪ .)21.9.1942‬היא אינה חוסכת את שבטה גם מאמה ומאמו של פטר ‪":‬שתי הגברות מדברות הולנדית מזעזעת (‪ )...‬אילו היית‬
‫שומעת את השיבושים שלהן היית מתפקעת מצחוק" (‪ .)2.9.1942‬הגרמנית של אנה עצמה צצה ועולה שוב ושוב‪ ,‬במיוחד כשהיא נתקפת‬
‫זעם‪ ,‬ככל הנראה מפני שהיא מרגישה בגרמנית נוח יותר‪.‬‬
‫התשובה לשאלה מדוע ויתרו העיבודים של היומנים על העבר הגרמני של משפחת פרנק ועל שורשיה העמוקים בתרבות הגרמנית ‪ -‬משפחת‬
‫פרנק ישבה בפרנקפורט מאז המאה ה‪ 17-‬ואביה של אנה ושני אחיו שירתו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ‪ -‬נמצאת בניסיון‬
‫להפוך את היומנים לסיפור אוניברסלי של סבל‪ .‬במשך עשרות שנים היה נוח יותר לזכור כך את אנה פרנק‪ ,‬ורק בשנים האחרונות נוצר סדק‪,‬‬
‫המאפשר לראות את סיפורה כסיפור שיש בו קורבנות יהודים ומרצחים גרמנים; אבל הסיפור הזה כבר אינו זוכה לפופולריות שלה זכו‬
‫היומנים בעבר‪.‬‬
‫את יחסו של העולם המערבי לאנה פרנק‪ ,‬ובעיקר את תגובת הקהל הגרמני להצגה‪ ,‬היטיב לתאר הפילוסוף תיאודור אדורנו‪ ,‬כאשר התייחס‬
‫לתגובתה של אחת הצופות בהצגה על אנה פרנק‪ ,‬במאמרו "מה פירוש לעבד את העבר"‪Was bedeutet: Aufarbeitung der "( :‬‬
‫‪" :)" Vergangenheit‬סיפרו לי על אשה אחת שצפתה בעיבוד לתיאטרון של יומנה של אנה פרנק‪ ,‬ואחר כך אמרה מזועזעת‪' :‬כן‪ ,‬אבל לילדה‬
‫הזאת לכל הפחות היו בכל זאת צריכים להניח לחיות'"‪ .‬אכן‪ ,‬בגרמניה‪ ,‬ובמידה רבה במערב כולו‪ ,‬היו מבכרים לראות את היומנים המרגשים‬
‫האלה מסתיימים בכי טוב‪ .‬לסיפורי הצלה היה תמיד מקום של כבוד על מדף ספרי השואה‪ .‬אבל אנה פרנק לא הואילה לעשות את החסד‬
‫הזה לעולם‪ ,‬ולכן הקריאה בנוסח המלא של יומניה‪ ,‬המלווה כל העת בידיעת האמת על הסוף הנורא‪ ,‬מותירה בקוראים תחושה מייסרת של‬
‫מועקה גדולה‪ ,‬שאין לה קתרסיס ואין לה ניחומים‪.‬‬