סיכום על מספר דמויות מפתח, ביניהם יהודים, גרמנים, רוצחים וקורבנות, מנהיגים
בקובץ להלן סיכומים קצרים על האישים:
אברהם סוצקבר ,כותב השיר 'תחת זיו כנפי שמיים',
וילם הוזנפלד -קצין נאצי שהציל את ולאדיסלב שפילמן ומתואר בסרט 'הפסנתרן',
יהודית אופריכטיג ואידית גמבוש -ניצולות שואה שהחליפו באוושויץ ביניהן מתכונים מעדנים שהכינו בבית,
לאו בק -מנהיג דתי רפורמי,
אליעזר גרינבאום -קאפו,
אריך מיהזם -משורר גרמני שכתב שירי מחאה אנטי מלחמתיים ונרצח ע"י הנאצים,
רודולף הס -מפקד אוושויץ ,וכן פרטים על בני משפחתו שחלקם בחיים היום,
ויסלבה שימבורסקה -המשוררת הלאומית של פולין,
עימנואל רינגלבלום -היסטוריון יהודי שהקים ארכיון לתיעוד זוועות הנאצים בתוך גטו וורשה,
רוג'ה רובוטה -ממחוללי המרד היהודי באוושויץ,
חיים רומקובסקי -יו"ר היודנראט של לודז' השנוי במחלוקת שכינה עצמו 'נשיא היהודים',
רוני צוקרמן -טייסת הקרב הראשונה בצה"ל ,הנכדה של מפקדי מרד גטו וורשה
אנה פראנק וניתוח היומן שכתבה
כל הסיכומים הם שלי ,במקומות בהם צויין -עיבוד לכתבה עיתונאית
קריאה נעימה ומועילה!
אברהם סוצקבר -כותב השיר תחת זיו כנפי שמיים
הוא הסתתר מפני הנאצים שבועות בחלל זעיר מתחת לגגון ,שם קדח חור לחדירת אור כדי שיוכל לכתוב .הליטאים כבר לקחו אותו להוצאה
להורג ,אבל ירו מעל ראשו ,אבל הוא בעיקר כתב שירים נפלאים .על אברהם סוצקבר שהלך השבוע לעולמו
השיר "תחת לובן כוכביך" נכתב ב 1943-על-ידי אברהם סוצקבר ,המשורר היידי המופלא שנפטר השבוע .זו היתה השנה האחרונה להיותו
בגטו וילנה .לפני השואה נקראה וילנה "ירושלים דליטא" ,כלו מר ,המרכז הרוחני של יהדות מזרח אירופה ,וזאת בגלל הפריחה התרבותית
אשר חלה בה בין שתי מלחמות העולם ,גם כשהעוני אכל בתושביה בכל פה .היו בה תלמידי חכמים ,ציונים ,בונדיסטים ,קומוניסטים;
מוזיקאים ,ציירים ומחנכים.
תחת זיו כפני שמים
לי הֹושט לבנת ידָך
מּלֹותי – דמעֹות ,אליָך
נא אסף ,אל ּתֹוך ידָך.
ראה ,עֹומם בהן הזהר
ּתֹוך עיני קֹודרֹות-מרּתף,
ואין פתח לי וצהר
כדי אֹותן לָך השב.
בידָך נפשי רֹוחשת
להפקיד מטמֹון דמעי,
זאת האש שבי דֹורשת,
ּובאש עֹולים ימי.
אְך בבֹור מרּתף ּתנּוח
שלות רצח ּותיּלל.
על גגֹות אסק כרּוח,
מחפׂש :איכה אל?
ַאחרי רֹודפֹות בזעם
חצרֹות ּומדרגֹות,
ותלּוי – נימה פֹוקעת –
אני שר לָך כזאת:
ּתחת ֹלבן כֹוכביָך
לי הֹושט לבנת ידָך.
מּלֹותי – דמעֹות ,אליָך
נא אסף ,אל ּתֹוְך ידָך.
(תרגם :שלמה צוקר)
ב 24-ביוני 1941נכבשה וילנה ,והיא היתה אחת הערים הראשונות שבה הנאצים השתמשו ב"פיתרון הסופי" .במשך ארבעה חודשים לאחר
כיבושה ,מיוני , 1941נרצחו כחמישים אלף מתוך שבעים אלף היהודים שחיו בעיר .הם הובלו ליער בפונאר ,השוכן כ 12-ק''מ מן העיר ,ושם
הוצאו להורג .את גטו וילנה הקימו הגרמנים לאחר שהרגו את רוב יהודיה.
במשך שישה שבועות מתוך ארבעת חודשי האימה הללו הסתתר אברהם סוצקבר בדירתה של אימו ,כשהוא שוכב בחלל זעיר מתחת לגגון,
שם קדח חור לחדירת אור כדי שיוכל לכתוב את שיריו .כשהיעלמותו עוררה חשד אצל השכנים ,הוא הוצא מהמחבוא ,אך רגליו התאבנו מרוב
שכיבה במקום הצר ,והוא לא היה מסוגל ללכת.
מאוחר יותר ,בספטמבר ,1941נלקח על-ידי הליטאים יחד עם הרב של וילנה במטרה לירות בהם .אך הפעם רק ירו הליטאים מעל ראשיהם
והובילו אותם לגטו .אימו של סוצקבר נרצחה בפונאר בסוף .1941בתחילת 1942ילדה אשתו ,לה נישא בראשית המלחמה ,בן בגטו ,אך
לידת תינוקות יהודים היתה אסורה ,והתינוק הורעל למוות.
קרון נעלים:
בראשית 1943כתב סוצקבר את השיר "קרון נעליים" .ומי יודע ,אולי קרא אותו באחד הערבים התרבותיים שנערכו אז בגטו .קרון נעליים:
ברעש גלגלים באים,
מה הבאתם הגלגּלים?
אנחנּו עגלה נֹוׂשאים
ּובּה עדה של נעלים.
מּוָארה העגלה
באֹור הערב כחפה;
ּומרקדֹות הנעלֹות
כאנשים במחֹולֹות.
החג בעיר ,אם נּׂשּואים?
איה סבת הסנורים?
הנעלֹות המתקרבֹות
מכבר ,מכבר לי מּודעֹות.
עקב אלי עקב פֹועם:
לָאן אֹותנּו מֹובילים?
מוילנה ,וילנה – עיר ואם
ביׂשראל – לסדם ברלין.
אּתן ּתגדנה ,נעלים,
הכל הן ראיתן ,אּתן:
איה ,איה הן הרגלים
על ארץ צעדּו אתכן?
הה ,זֹו הנעל – כפּתֹוריה
כטל – איה ,איה רגליה?
היכן הגּוף פה הקטן?
ושמה – האשה היכן?
וסנדלים של טף מתֹוק –
על מה איני רֹואה ּתינֹוק?
ולמה ,למה הכּלה
את מנעלּה ֹלא נעלה?
בערמת הנעלים
נעלֹות אמי ראּו עיני!
רק לשבת הן הטהֹורֹות
היה היּו משמרֹות.
עקב אלי עקב פֹועם:
לָאן אֹותנּו מֹובילים?
מּוילנה ,וילנה – עיר ואם
ביׂשראל – לסדם ברלין.
(גטו וילנה 1 ,בינואר 1943
תרגם :אלישע רודין)
בשיר זה בולט מאד המתח בין האופי הכביכול קליל ,מלא תנועה וחריזה ,לבין הכאב בו הכותב שרוי .נעליים ,במיוחד בארצות קרות ,הן
מוצר חיוני .כאן הדגש הוא על נעליים הקשורות לאירועים חגיגיים :לידת תינוק ,נישואי כלה או נעליים לשבת.
בכל אופן ,במהלך השיר חל שינוי :לפת ע אנו שמים לב שמדובר בנעליים משום שכואב מדי לדבר על מי שצריך היה לנעול את הנעליים:
הילדים ,הנשים ,ולבסוף גם אימו שנרצחה בפונאר .אך דווקא הזכרת הנעליים החלולות ,הריקות ,מדברת אלינו יותר מכל תמונה שלמה.
סוצקבר השתייך לארגון המחתרת בגטו .בעת חיסול הגטו על-ידי הגרמנים ,בספטמבר ,1943יצא ממנו עם רעייתו ,והם הצטרפו לקבוצת
פרטיזנים .וילנה שוחררה ביולי ,1944וסוצקבר ,שסיפר אחר-כך שנועד להיות העד לחורבנה ,שב לעירו הריקה .ב 1947-הגיעו הוא ורעיתו
לארץ-ישראל ,מושא חלומה של אימו ,והתיישבו בתל-אביב ,שבה הוא גר עד יום פטירתו.
סוצקבר ראה בכתיבה צו פנימי .אדורנו ,פילוסוף יהודי גרמני ,טען שאחרי אושוויץ אי-אפשר לכתוב שירה ,שכן יופיה האסתטי פוגם בתחושת
הכאב והזוועה (אף כי חזר בו אחר-כך) ,אבל סוצקבר ראה בשירה את הצו לחיים ולמתים גם יחד .כמו יצחק קצנלסון ,גם הוא יצר בתקופה
הקשה שבה חי.
את השירה כמעניקה חיים למתים מסמלת בשירתו יונה .בפעם הראשונה הוא מתייחס ליונה עוד בהיותו ילד בן שבע בעת מות אביו .הוא
כתב שבעת ההלוויה הרגיש דחף עז לקפוץ לתוך הקבר ,להצטרף אל האב ,אבל יונה הופיעה ומשכה את עיניו לשמיים.
בפעם השנייה הופיעה לפניו היו נה כאשר הוציאו הליטאים אותו ואת הרב של וילנה כדי לירות בהם ,והורו לו לכסות את עיניו .סוצקבר תיאר
את הארוע כך" :כששמתי את אצבעותי על עיני ,ראיתי צפורים מנפנפות כנפיים ...מעולם לא ראיתי ציפורים עפות כל-כך לאט ,היתה לי
הנאה אסתטית גדולה לראות את התנועה האיטית איטית של כנפיהן בין אצבעותי".
בהיותו כבר בתל -אביב כתב סוצקבר פואמה גדולה ,ביידיש ,כמובן ,הנקראת "אודה ליונה" .בשיר מבקשת ממנו היונה שיצא לנוד בעולם,
שיתנתק מאדמת אירופה ,והוא משיב לה שנפשו המעונה מתקשה לעוף .היונה ,כמוזה לכתיבה ,מתגלגלת והופכת בשירתו ליד כרותה.
הזרֹוע הכרּותה שיכת לי ,שמצאתיה
לפני שנים בגן ,בערּוגת עגבניֹות.
היא זרֹוע גבר בלי בעלים .על כן שיכת לי היא.
זֹו יד שלישית ,שבלעדיה איני כֹותב כל אֹות.
ולתריסר קֹורַאי הסקרנים אני מֹודה
שּלא אני מפיק להם דברי כשּוף וסֹוד.
ֹלא זכרֹוני אני לֹוחש באזן הניר:
זֹו יד שלישית ,שמצאתיה בין עגבניֹות.
כדי לקרא את כתב ידּה ֹלא די לדעת יידיש.
אני לֹומד את לשֹונּה ,יחיד בּלילה בשביליה,
ּתֹועה בעֹולמּה ,נֹופל על אבן ודרדר.
ואני רֹואה אֹותּה עם שחר בין עגבניֹות.
שיכת לי הזרֹוע הכרּותה ,אשר אּולי
לטפה אשה צעירה כשבעלּה נכרת.
כי מצאתיה כאשר האיש אבד אֹותּה
בערּוגת עגבניֹות ,ספטמבר אלף ּתשע מאֹות ַארבעים וַאחת.
(תרגם :בנימין הרשב)
בשיר הזה סוצקבר נמצא בתחושה של הצטדקות על הזכות שלקח לעצמו לכתוב על "היד הכרותה" ,שמאחוריה עומדים המתים .היד נמצאה
בערוגת עגבניות ,מקום שאינו שייך לו (הצבע האדום מסמן חיים ומוות גם יחד) ,אך הוא אומר :יש לי זכות משום שהיא כותבת אותי ולא אני
אותה ,כלומר ,המת ים מכריחים אותו לדבר בשמם ,ויותר מזה :הוא כותב ביידיש ,שזו השפה שלהם .ובנוסף ,כל לילה הוא מחפש את הזרוע
מחדש ,סובל מחדש את כריתתה ,ולכן יש לו הזכות לכתוב על המתים.
זהו אברהם סוצקבר ,האיש שכתב" :בתוכי ענף צלילים שנע ונד אינו סמוי .בתוכי נהרות של דם אינם דימוי" .לפני חמש שנים יצא בעברית
ספר השירים המופלא שלו ,ושמור לנו ממנו אור הפותח את הלבבות לאבל על הנרצחים בשואה .הספר ,הנקרא "כינוס דומיות" ,מכנס את
שתיקת המתים באמצעות ניגון מופלא.
אליעזר גרינבאום -קאפו
בן מרים לבית לוריא ויצחק (יצחק גרינבוים ,המנהיג הציוני בפולין ובארץ ,שהיה שר-הפנים בממשלת-ישראל הזמנית) .נולד ביום ג' בכסלו
תרס"ט ( )27.11.1908בווארשה ,בירת פולין .הוא נתחנך בבית-ספר עממי עברי ובגימנסיה היהודית "חינוך" ואחר-כך הצטרף ל"השומר
הצעיר" ,הוסיף להשמאיל ועבר למפלגה הקומוניסטית .בהיותו בן ,19כשלמד משפטים באוניברסיטת ווארשה ,נאסר בשל פעילות
קומוניסטית ,עונה קשה ונידון ל -4.5שנות מאסר .כעבור שנתיים וחצי שוחרר זמנית בגלל בריאותו הלקויה וברח לפריז .שם סיים את
הפקולטה למשפטים באוניברסיטה ,הוסיף לפעול במפלגה בתפקידים שונים ובעריכת עיתונה .בשנת 1938התנדב עם אחרים ל"בריגדה
הבינלאומית" שבאה לעזרת הממשלה הרפובליקנית בספרד נגד צבא הגנרל פרנקו ונלחם בחזיתות שונות כתותחן ביחידה אנטי-טנקית.
בשנת , 1939לאחר נצחונו של הגנרל פרנקו ,נמלט חזרה לצרפת עם שרידי הצבא והממשלה של הרפובליקנים והושם במחנה-מעצר.
מששוחרר ,ח זר לפעול במפלגה הקומוניסטית ובעיתונה .משפרצה מלחמת -העולם השנייה התנדב לצבא הצרפתי ,וכשהוצע לו להצטרף
ללגיון הזרים וסירב ,גויס ליחידה של הצבא הפולני בגולה .כשהועברו אחרוני החיילים הפולניים לאנגליה ,אחרי תבוסת צרפת ביוני ,1940
הוא נשאר בצרפת ,חזר בדרך הרפתק אות לפריז והתמסר לעבודת מפלגתו במחתרת .אחרי כשנה נאסר ונשלח למחנה-ריכוז ליהודים
בטורטל ואחר-כך בבום-לה-רולנד ,ונבחר ליושב-ראש ועד העצורים ולנציגם בפני השלטון .לפי הוראות המפלגה הקומוניסטית אסור היה
לשתף פעולה עם השלטון הצרפתי הנכנע לנאצים וכן נאסר עליו להשתחרר על-ידי בריחה ,אך כיהודי יעץ ליהודים לצאת לעבודה חקלאית,
כהצעת השלטון ,ובדרך זו ניצלו ממשטר המעצר ומשילוח למחנות שבפולין ,ורק ביחס לעצמו קיים את הוראות המפלגה .כשהרשתה לו סוף-
סוף המפלגה לברוח ,כבר איחר את האפשרות ונתפס עקב הלשנה .בחודש יוני 1942הובל למחנה אושוויץ והועבר למחנה העבודה
וההשמדה בירקנאו .לבקשת חבריו מהמחנה בצרפת קיבל עליו גם שם תפקיד "ציבורי" -להיות המפקח על הצריף ואחראי לפני פושע פלילי
פולני ,הממונה על כל הצריף .זה היה תפקיד מסוכן ואחראי ביותר ,שכן היה עליו לשמור על הסדר בקפדנות יתירה ,לבל ימצאו המפקחים
הגויים אמתלה לרצוח את האנשים בשל עבירות על התקנות האכזריות בחומרתן .מחוויותיו שרשם מהתקופה ההיא ,נראה שבתור אדם
מנוסה בסכנות ובמשטרי כלא ומחנות וכבעל הבנה פסיכולוגית עמוקה ידע להיות האחד המהלך ופועל בקור-רוח בין צללי-אדם ולהשפיע
עליהם אומץ ושליטה עצמית כדי להינצל מהשמדה .חבריו-לצרה הראשונים ,שהכירוהו עוד מהמחנה בצרפת ,קיבלו ברצון את מרותו
הקפדנית ביודעם שהציות הוא לטובתם .כשנה מילא חובה זו בתבונה ,זהירות וטקט ,בלי לעורר שום תלונה בפרק-זמן זה .משנתחלפו
חבריו מאותה תקופה באחרים ,ראו החדשים את תקיפותו כאכזריות ונטרו לו איבה .מסוף שנת 1943עבד במכרות יביישוביץ ובחודש ינואר
1945הועבר לבוכנוואלד ,עם פינוי מחנות אזור אושוויץ בגלל התקרבות צבאות רוסיה ופולין .בבוכנוואלד האשימוהו דרי חדרו לשעבר
בבירקנאו בהתאכזרות ,בהיותו מפקח שם ,אך ועדת האסירים ,שדנה בהאשמות ,זיכתה אותו .בימים האחרונים לפני השחרור השתתף
בהגנה על המחנה .אחרי השחרור התמסר לעבודה ציבורית בקרב האסירים לשעבר ובעיקר עשה תעמולה בקרב הפולנים ,שיחזרו
למולדתם ויהיו אזרחים נאמנים למשטר החדש .פעולתו זו לא ישרה בעיני ממשלת פולין הימנית שבלונדון ולדרישתה נשלח מהמחנה חזרה
לפריז .שם הכירוהו שני יהודים מאסירי בירקנאו לשעבר ,האשימוהו שהיה "ראש מחנה -המוות בירקנאו" ,והמשטרה הצרפתית אסרה אותו.
אחרי שמונה חודשי חקירה ,משלא מצא התובע הוכחות להעמידו לדין ,ביטל את התביעה .מיד אחרי שחרורו עלה ארצה ,ביום .1.5.1946
ישב בבית -אביו בירושלים ,התמסר לחקר ההיסטוריה היהודית וכתב כמה מחקרים ,ביניהם" :הערות לתקופה הראשונה של ההיסטוריה
היהודית" ו"רשת מסחרית -קולוניאלית של היהודים בימי-קדם" ,שנשארו בכתב-יד.
בראשית מלחמת-העצמאות התייצב לשירות ב"משמר העם" ומשגברו הקרבות התנדב לשירות מלא .ניסיונו הצבאי ,שיקול-דעתו כאדם בוגר
בין צעירים ,יחסו החברי ומשמעתו ,הסניגוריה שלימד על ליקויים ופגמים בסדרים ובאספקה בשל תנאי צבא מתהווה של מדינה מתהווה
וההומור הטוב שבהערותיו -כל אלה עשו רבות להעלאת המוראל של פלוגתו .בעיקר שירת כמקלען ושימש זמנית כסגן מ"כ .הוא השתדל
להסתיר את "זכות -האבות" שלו ,לבל יקבל יתרונות כלשהם .הוא השתתף בשמירה על שכונות דרום ירושלים ,בכיבוש בית דויד ,תחנת-
הרכבת ובית-הדפוס הממשלתי ועוד .ביום י"ג באייר תש"ח ( )22.5.1948נערכה התקפה כבדה על רמת רחל ומצב המגינים היה נואש.
אליעזר התנדב לצאת עם מחלקת התגבורת ולקח עמו את המקלע .בנוסעם במשוריין מתלפיות לרמת רחל ,נפגע המשוריין ומפקד הפלוגה
נהרג .אליעזר קפץ ראשון החוצה וחיפה במקלע על נסיגת חבריו .הוא נפגע ברסיס בלסת והמשיך לירות ולחפות .סירב להינשא בידי חבריו
והמשיך לסגת בזחילה ,התרומם ונפגע מכדור בראשו ונפל .נקבר בשייח'-באדר א'.
ביום כ"ח באלול תש"י ( )10.9.1950הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר -הרצל בירושלים.
אריך מיהזם -משורר גרמני שנרצח בידי הנאצים עקב מחאתו
חבריו :נעצר בלילה בסוף פברואר ,'33ועונה עד ליולי :' 34ירקו לתוך פיו ,שיסו בו קוף שנתלה על צווארו ונשך אותו ושרפו צלב אל תוך
זקנו .לבסוף הודיעו לו שהוא חייב לתלות את עצמו ,ואם לא יסכים יטפלו בו בעצמם .הוא סרב ,והם עינו אותו עד למותו ואז תלו אותו
במשתנה של מחנה הריכוז אודניינבורג ,כשהוא בן .56
קטעים מתוך 'שיר החיילים' ,אריך מיהזם1916 ,
"… אנו הורגים על פי פקודה בעופרת ובדינמיט ,למען הון וממלכה ,נחלת אבות ,שליט.
…אתם! זו משימתכם! זכרו את החבר אשר באוייבכם… חיו ,אחים ,הן בידנו הבא שלום ממרחקים.
בארצכם נצחו בקרב ,יפלו גבולות ,שלטון נתעב… כולנו בני חורין".
קטעים מתוך 'אל המשוררים' ,אריך מיהזם
"אנחנו המשוררים יותר מדי ידענו… כשציפור ביער שרה לנו ,כשגעגועים בלב הכו אותנו..
עולם שלם עצר מנשום ,להאזין לקול שירנו… הנותן קצת זוך של שמש ,חום.
הפסיקו לחלום ,בעוד סב יב שוצף הדם .האין סוסכם לוחך את העצים בעוד באש האופק נאדם?
במוות ובשנאה בן האדם שורר - .קרעו את המיתרים ,אשר צלילם אף פעם לא עורר! הסתר את פרצופך ,המשורר ,בפני עולם ואלוהים.
אך אם תשוב בכם אי פעם להבה ,קראו אז לפיוס ,לאהבה.
השביעו את כל האנושות (אשר אף פעם לא בחרתם היות עמה בסבל ותשישות):
לא למהלכים בכוכבים ,לאדם הפשוט :רק אל השלום שירים תשירו".
רודולף הס -מפקד אוושויץ
להס היו חמישה ילדים ,שני בנים ושלוש בנות.
בנו הבכור של הס קלאוס ,שהיה נאצי בדעותיו ,אולץ על ידי אביו לחזות בכל מה שנעשה באושוויץ כולל הוצאות להורג ,על מנת להכינו
לשרות עתידי בס"ס .הוא נפטר באוסטרליה לאחר שהפך לאלכוהליסט.
בנו של הס הנס -ירגן אביו של ריינר גם הוא מקורב לניאו -נאצים מתגורר בגרמניה.
בתו האמצעית של הס אינגה -בריגיט מתגוררת בוושינגטון ושתי אחיותיה היידטראוט מתגוררות גם הן בגרמניה.
אשתו של הס ,הדוויג ,התאבדה ב 1986-בארה"ב ,סמוך למקום שבו מתגוררת ביתה בנטילת כמוסת רעל שהייתה ברשותה עוד מימי
אושוויץ.
אחת הסברות שהיא הביאה לסיום תפקידו המפתיע כמפקד אושוויץ בנובמבר .1943
הס הועבר מסיבה לא ברורה מאושוויץ לתפקיד של ראש מחלקה במשרד למשק ומנהל של הס"ס .ייתכן שהדוויג התלוננה בפני הימלר ,על
מערכת יחסים אסורה בין הס לאסירה במחנה בשם אלאנורה הוריס ,אסירה פוליטית אוסטרית שאף הרתה לו.
הדוויג אישרה בפני אמו של הנכד ריינר כי בחודשי המגורים האחרונים של הס באושוויץ לפני העברתו ,היא והס חיו בנפרד.
הדויג והילדים גרו בווילה בתוך המחנה והס גר בגפו במפקדה .כ אשר נשלח לברלין כעונש על הרומן האסור שלו עם האסירה ,החליטה
להישאר באושוויץ עם הילדים וכך היה עד לפינוי המחנה עם הגעת הרוסים.
(הס חזר לפקד על אוושויץ באופן זמני במהלך יוני 1944כדי לנצח על מבצע רציחת יהודי הונגריה).
היה אדם סגור מאוד ,בצועיסט שלא הרבה לדבר .נהגו האישי היה איש אמונו היחיד.
לאחר כניעת גרמניה ,נטל זהות בדויה של חייל בחיל הים הגרמני בשם פראנץ לאנג.
הוא הצליח להשתחרר מהשבי של בעלות הברית ועבר לעבוד ולגור בחווה חקלאית ליד גבול דנמרק באזור הכיבוש הבריטי.
נאצר ע"י קצין יהודי בשם הנס אלכסנדר ששירת ביחידה בריטית שחיפשה פושעים נאצים בחווה בה התגורר ,לאחר שיחידתו ביצעה מעקב
הדוק אחר משפחתו.
אשתו של הס הדוויג היא זאת שהסגירה את השם הבדוי של הס ומיקומה של החווה בה הסתתר.
היא שיתפה פעולה לאחר שהקצין היהודי ביחידה הבריטית איים עליה כי שני בניה ישלחו לסיביר אם לא תמסור פרטים על בעלה.
הדוויג לעולם לא הודתה כי היא הסגירה למעשה את הס.
רודולף הס נמסר כפי שידוע לידי הפולנים ב25.5.46-
נידון למוות בקרקוב ב 2.4.47-וניתלה ב16.4.47-
הנכד של הס
חמישה ילדים כולם נשארו נאמנים לאידיאולוגיה הנאצית.
הוצא להורג ב 16-באפריל 47ע"י הפולנים
האישה :הדוויג הס
הנכד של הילד הרביעי :ריינר.
התראיין בידיעות וסיפר שקיבל מכות ונאסר עליו להיפגש עם יהודים.
דיווח על קשרים הדוקים שנשמרים עד היום בקרב המשפחות של בכירי הנאצים .האישה של הבן ,לאחר שהתגרשה ,ניהלה רומן עם הרופא
האישי של היטלר ,תיאו מורל.
הנס יורגן ,הבן הרביעי :נישא לאירנה והתגרש ממנה אחרי 28שנים.
הדוויג והבן הבכור נעלמו בשנות השבעים.
הנכד מספר שהתאבדה עם כמוסה שהייתה לה עוד מאוושויץ ב '86-בארה"ב והודיעה למשפחה שהיא לא תמות על אדמת גרמניה.
קלואס ,הבן הבכור ,נפטר באוסטרליה לאחר שהפך לאלכוהוליסט.
שלושה ילדים נוספים בגרמניה ,והבת האמצעית בוואשינגטון .כולם החליפו שמות משפחה.
באפריל , 45שבועות לפני קריסתו של הרייך השלישי ,כינס הימלר כמה מבכירי ארגונו ,ביניהם הס ,הודיע להם שהמלחמה אבודה ויעץ להם
להיעלם.
הפגישה נערכה בעיירת חוף צפונית וורנמונדה.
סמוך לחוף חיכו לבכירים ,שקיבלו זהות חדשה ,צוללות שהבריכו אותם למזה"ת ולדרום אמריקה.
הס סרב לעזובת את אדמת גרמניה.
נטל לעצמו זהות חדשה -פראנץ לאנג -והציג עצמו כאיש חיל הים הגרמני.
זה עבד ,והוא עבר לעבוד בחווה חקלאית סמוך לגבול דנמרק לא רחוק מהמקום שהשתכנה בינתיים אשתו עם ילדיהם.
הלוכד :הנס אלכסנדר .חבר ביחידה בריטית שחיפשה אחר פושעים נאצים .העריך שהס לא רחוק מהמשפחה ,הציב מארב ואח"כ זימן את
קלואס והדוויג לחקירה .אחרי שבו ע שלא נשברה איים ששני בניה יישלחו לסיביר ואירגן ביום של משלוח.
מול האיום נשברה ,הסגירה את שמו הבדוי ומקומו .כשהגיעו לחווה הכחיש הס את זהותו ואלכסנדר ,שידע על חקיקת שמם ותאריך
נישואיהם של הנאצים על האצבע מתחת לטבעת הנישואין -דרש שיסיר טבעתו ,וכשסרב שלח אחד מחייליו להביא סכין מטבח ולנסר
האצבע עם הטבעת .הס נשבר.
האם לא סיפרה שהיא המסגירה ,אלא האח.
באוושויץ:
במרץ ' 42הגיעה לאוושויץ אסירה פוליטית אוסטרית בשם אלאונורה הודיס .הס התאהב בה ,והודיס דחתה אותו .נכלאה בבלוק 11וזכתה
לביקורים ליליים שלו .גם הרתה לו.
הדוויג הלשינה להימלר.
בחודשי המגורים האחרונים חיו בנפרד.
בנובמבר ' 43הועבר מתפקידו ונשלח לאוריינבורג שבקרבת ברלין .שם מונה לראש מחלקה במינהלת הכלכלה וההנהלה של האס אס.
וגם זאת רק בזכות פרוטקציה בזכות יחסים קרובים עם בורמן ,מזכירו האישי של היטלר (רצחו ביחד ב '23והס לקח על עצמו)
כשרודולף נשלח לברלין החליטה הדוויג להישאר עם הילדים באוושויץ.
אירנה סיפרה על חמותה ,אשת הס:
"הייתי קוראת לה גנרליסימו .היא הייתה נאצית מוחלטת .שלטה בבית ובילדים ביד רמה ,ולא הייתה מניחה לאיש סביבה לדבר .את בעלי
היא הייתה משתיקה בהערות כמו :תפסיק להיות ליצן .אתה לא מכבד את המשפחה שלך .היא תמיד הרגישה שהיא ובני המשפחה שלה
טובים יותר מאחרים פעם שאלתי אותה על הרומן בין הס לאסירה .היא הורתה לי לשתוק ולא לדבר על זה .הרבה אנשים אומרים שטויות,
הוסיפה".
במאי 44נשלח הס חזרה לאוושויץ להשמדת יהודי הונגריה .בתוך 56יום כחצי מיליון יהודים.
הוילה :מבנה בין שתי קומות שהופקע ממשפחה פולנית .עבר לגור ב .40-אחד האסירים הפולנים ,לודוויג לאוין ,נדרש לתכנן גן גדול.
הייתה להם בריכת שחיה קטנה וחיות בית :כלבים ,חתולים ,סוסים ואווזים.
לאחר שההורים התרגשו ב '83-תבע הבן את הנכד שיקבל חזרה את החפצים ,והפסיד.
אירנה סיפרה הנס לא דיבר הרבה על אוושויץ .נולד ב '37ע"י קלואברג .כך שהיה ילד קטן.
סיפר שהאסירים הביאו להם מתנות שהם הכינו ,ופעם ,כשההורים לא היו בבית ,הם התחפשו לשומרים והיכו את האסירים שעבדו בוילה.
הבת של הס (סיכום שלי לכתבה שפורסמה ב'ידיעות אחרונות')
בריגיטה ,בת .)2013( 80
הלוכד :האנס אלכסנדר ,יהודי-גרמני שברח מברלין בשנות ה ,30-והתגייס לצבא הבריטי.
ווילה בת שתי קומות ,מקושט ברהיטים ויצירות אמנות שנגזלו מאסירים .רוב ימי ראשון רודולף היה בחופש והסיע את הילדים לצפות
בסוסים באורווה .הם אהבו לבקר במלונות וללטף את הרועים הגרמנים.
אמה של בריג'יט תארה את המקום כ גן עדן :היו להם טבחים ,מטפלות ,גננים ,נהגים ,תופרות ועובדי ניקיון שחלקם היו אסירים.
הילדים היו מודעים למה שקורה במחנה ולתפקידו של אביהם.
בריגיטה נולדה ב 18-באוגוסט 1933בחווה לחופי הים הבלטי .אביה ,רודולף ,ואמה ,הדוויג ,נפגשו בחווה ,שהיתה מקום מפגש לצעירים
גרמנים.
כדי להמחיש את אהבתם חרתו על הטבעות נישואין שלהם את השמות רודולף והדוויג.
בריגיטה היתה השלישית מחמישה ילדים -שלוש בנות ושני בנים .בין גיל שנה לחמש היתה בדכאו ,בין חמש לשבע שהתה בזקסנהאוזן
ומגיל 7עד 11היתה באושוויץ.
במרץ 1946הבריטים לכדו את אביה בגרמניה.
"אני זוכרת שהם באו לביתנו ושאלו שאלות .הייתי בת . 13החיילים הבריטים צרחו" :איפה אבא שלך? איפה אבא שלך?" שוב ושוב .קיבלתי
כאב ראש חזק .יצאתי החוצה וב כיתי מתחת לעץ .הרגעתי את עצמי .הפסקתי לבכות .כאב הראש חלף .אבל היו לי מיגרנות במשך שנים
לאחר מכן .הם הפסיקו רק לפני כמה שנים.
הס הכחיש את זהותו ו אלכסנדר דרש ממנו להסיר את טבעת הנישואין .כשטען כי היא תקועה על האצבע ולא ניתן להסירה איים אלכסנדר
לחתוך אותה.
הועבר לאמריקאים ,העיד במשפטי נירנברג ,ונתלה בידי הפולנים באושוויץ.
בתו עברה לספרד ,שם עסקה בדוגמנות .היא הכירה אמריקאי ממוצא אירי ,ונישאה לו ב .1961-נולדו להם בן ובת.
כשבעלה גילה את זהותה אמר" :תחילה הייתי בהלם ,אבל אחרי שדיברנו על זה עוד ועוד ,הבנתי שהיא היתה קורבן ככל האחרים .היא
היתה ילדה כשכל זה קרה".
ב 1972-עברו לוושינגטון והיא החלה לעבוד בסלון אופנה .בהמשך התברר לה ש בעלי החנות הם יהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית אחרי
ליל הבדולח ב . 1938-הם ידעו על הסוד שלה ,אך התירו לה להמשיך לעבוד שם .אמה ,הדוויג ,שהתגוררה בגרמניה ,ביקרה את בריגיטה
מעת לעת בארה"ב .בפעם האחרונה עשתה זאת בספטמבר ,1989שם מתה בשנתה .בתה קברה אותה בחשאי בארה"ב.
אומרת שבשואה לא נרצחו שישה מליון יהודים" .איך ייתכן ,שכל כך הרבה ניצלו אם כל כך הרבה נרצחו?" ,מתגוררת בפרבר של וושינגטון
ונאבקת במחלת הסרטן.
תיארה את אביה" :ה אדם הנחמד ביותר בעולם .הוא היה מאוד טוב אלינו .זוכרת שאכלו יחד ,ששיחקו בגינה ושהוא הקריא לה את הסיפור
'עמי ותמי' (הנזל וגרטל ,בגרמנית).
היא לא מאמינה שעשה את מה שיוחס לו ,וטוענת שהודאתו -שנגבתה אחרי המלחמה -הוצאה ממנו תוך עינויים" .אני בטוחה שהוא היה
איש עצוב בתוכו .איך שהוא היה בבית .איך שהיה איתנו .לפעמים הוא היה עצוב כשהוא בא הביתה מהעבודה ...בטוח שהיו לו שני צדדים.
זה שהכרתי והאחר.
"היה עליו לעשות את זה .משפחתו קיבלה איומים .הוא היה אחד מרבים בס"ס .היו אחרים שהיו עושים את זה אם לא הוא.
"זה היה לפני הרבה זמן .אני לא עשיתי את זה ,מעולם לא דיברתי על זה אבל זה משהו שנשאר בתוכי .אם מישהו שואל אותי על אבי ,אני
אומרת שהוא מת במלחמה" ,גם עם ילדיה לא דיברה כדי "לא להרגיז אותם" .אני עדיין פוחדת כאן בוושינגטון .יש פה הרבה מאוד יהודים
והם עדיין שונאים את הגרמנים .זה לא נגמר.
היא מעולם לא ביקרה במוזיאון השואה בוושינגטון" .הם תמיד הופכים את הדברים לגרועים מכפי שהיו .זה נורא .אני לא יכולה לסבול את
זה".
העיתונאי שמצא אותה ,תומאס הרדינג ,גילה אותה לאחר תחקיר של 3שנים.
באפריל ,1945בסיום המלחמה רודולף הס ומשפחתו נמלטו צפונה .הם נפרדו ,אשתו לקחה את הילדים ומצאה מקלט רודולף אימץ את
זהותו של פועל והסתתר בחווה ארבעה קילומטרים מהגבול הדני.
הבריטים מצאו אותם אך לא את האב " .אחי הגדול קלאוס נלקח מאימא שלי .הוא הוכה קשות על ידי הבריטים .אימא שלי שמעה אותו צורח
מכאבים היא נשברה וגילתה את מחבואו של אבי".
ב 1950-הצליחה בתו של רודולף הס לעזוב את גרמניה לספרד .היא פגשה מהנדס אמריקאי אירי עובד במדריד ונישאה לו ב .1961-נולד
להם בת ובן.
עבר לוושינגטון והיא עבדה בבוטיק "יום אחד אישה יהודיה ביקרה בבוטיק .היא אהבה את הסגנון שלי וביקשה ממני לבוא לעבוד בסלון
האופנה שלה".
זמן קצר לאחר מכן השתכרה במסיבה ואמרה לבעלים שהיא בתו של רודולף הס ,סודה נשמר אף על פי שהבעלים היו יהודים שנמלטו
מגרמניה הנאצית לאחר התקפות ליל הבדולח בשנת . 1938אחרי הפרישה בעלת החנות ביקרה לעיתים קרובות את בריז'יט ,ואז ,לפני
כשנה ,היא הפסיקה להתקשר .בריז'יט ידעה כי שבעלת החנות ביקרה בישראל.
הוצב במחנה הריכוז דכאו בתפקיד "מפקד בלוק" .בשנת 1938הועבר לתפקיד עוזר מפקד מחנה זקסנהאוזן ובנובמבר אותה שנה קודם
לדרגת האופטשטירמפירר .בשנת 1939התקבל כחבר בוואפן אס אס ולאחר מכן ,במאי ,1940קיבל את הפיקוד על מחנה ההשמדה
אושוויץ .בזמן ששהה באושוויץ ארגן ה ס את המחנה והכינו לקראת תפקידו ב"פתרון הסופי של שאלת היהודים" .השמדת היהודים החלה
שם בפועל ,באופן תעשייתי ,בינואר .1942
בדצמבר 1943פרש הס מתפקידו כמפקד אושווייץ והוחלף על ידי ארתור ליבהנשל .הס החליף את ליבנהשל בתפקידו ב"( WVHA-המשרד
הראשי למשק ולמנהל" של האס אס) .בתפקיד זה היה אחראי ,בין היתר ,להכנסת השימוש בגז ציקלון בה בהשמדת היהודים.
ב 8-במאי 1944הורה הימלר להס לשוב לאושוויץ על מנת לנהל שם את "מבצע הס" -השמדת יהודי הונגריה .במבצע זה הושמדו יותר
מארבע מאות ושלושים אלף מיהודי הונגריה ,תוך שבועות מספר.
הס נתפס ב 11-במרץ 1946על ידי המשטרה הצבאית הבריטית .ב 16-במרץ 1946השמיע הס באוזני שני קצינים של יחידת התחקור של
הצבא הבריטי הצהרה לפיה "אני עצמי ארגנתי ,לפי הוראות אשר התקבלו מהימלר במאי ,1941את ההמתה בגז של שני מיליון בני אדם.
בין יוני–יולי 1941ועד סוף ,1943התקופה שבה הייתי מפקד אושוויץ" .במהלך משפטי נירנברג הופיע כעד במשפטם של ארנסט
קלטנברונר ,אוסוולד פוהל ומפעל אי גה פארבן .ב 25-במאי 1946נמסר לידי הפולנים ,וב 2-באפריל 1947נידון למוות בתלייה .העונש
הוצא לפועל ב 16-באפריל .1947
ניצולות השואה -יהודית אופרכטיג ואידית גומבוש
יהודית נולדה ב 1914-בהונגריה.
ב 1938-היגרה לאמסטרדם ושימשה אומנת אצל משפחה יהודית .עם הכיבוש למדה להיות קוסמטיקאית ,וכך פגשה את אשת שגריר
הונגריה בהולנד שסיפקה לה דרכון ללא ציון יהדותה.
יהודית הייתה לחברת מחתרת ,ועבדה בחלוקת תלושי מזון מזויפים ובחלוקת אוכל למשפחות יהודיות שחיו במסתור ,בחוות הולנדיות.
לאחר שהלשינה עליה אישה הולנדית ,היא גורשה ב 1944-לווסטרבורק ומשם שולחה לרוונסברוק ,שם הועסקה במפעל סימנס .היא
וחברותיה נהגו לכתוב "מתכוני פנטזיה" .לקראת סוף המלחמה צורפה יהודית לשיירה של ברנדוט ,והגיעה לשוודיה .ב 2003-היא נפטרה
בישראל.
כאשר חלתה יהודית ,חברתה הטובה של אדית גומבוש ,שלחה לה אדית פתק ובו פירטה מה אכלו בדמיונן" ,אכלנו הכל ,ולך השארנו רק
פרוסת לחם קטנה".
אדית ילידת ,1915גדלה בהונגריה .בשנת 1933נישאה .ב 1944-שולחה למחנה רוונסברוק .שם שימשה מזכירה במשרדו של המהנדס
הראשי של סימנס .כך נודע לה כי בבניית הרקטות יש להיזהר בעבודה על חלקים מסוימים כיוון שאין להם תחליף .את המידע הזה העבירה
למחתרות הצ'כית והרוסית שבמחנה ,ולמחרת נשברו אותם החלקים.
את הנייר ואת הקרטון לכריכת מחברת המתכונים החביא ה אדית תחת הבגדים כשיצאה מהמשרד .אליסיה חברתה היא שמצאה את חוט
הברזל לחברם ,ואף ציירה על הכריכה .אדית הייתה כותבת את מתכוני הפנטזיה שתיארו הנשים .אדית עצמה לא הבינה דבר בבישול,
משום שגדלה אצל סבתה .אדית ניצלה אך בעלה נספה .אדית נישאה בשנית ,ונפטרה באוסטרליה.
יהודית אופריכטיג חלתה ,ולכן לא הגיעה לחלוקת פרוסת הלחם היומית .אדית גומבוש שלחה לה ל"רוויר" את המכתב הבא:
יולי היקרה,
אני מאוד מצטערת שלא בילינו ביחד את היום הזה באולם הנחמד שלנו ,ולא סעדנו יחד.
כדי שתוכלי ליהנות אחרי זה לפחות מהתפריט שלנו במחשבה ,אני מפרטת לך אותו.
בוקר :ארוחת בוקר בסגנון קרלסבד – ביצה ,חמאה ,גבינה ,ריבה.
לפני הצהרים :בשעה 10אכלנו יוגורט ,לאנגוש (מאפה שמרים מטוגן בשמן עמוק) ,צנונית.
צהרים :מרק תפוחי אדמה עם שמנת ועלי דפנה ,אספרגוס בשמנת ופירורי לחם .ביצת עין ושור ברוטב עגבניות ומקרוני .תפוח עץ מטוגן
ברוטב וניל.
אחר הצהרים :שוקו עם קצפת וחלה עם שקדים ו"-קן הדבור" (סוג של עוגה).
ערב :מח עצם ,תפוחי אדמה מטוגנים עם בצל ,סלט עם בצל ירוק ,עוגיות קטנות וקפה שחור ,פירות.
שבענו מאוד עם קלרי ,אכלנו הכל ,ולך השארנו רק פרוסת לחם קטנה.
ויסלבה שימבורסקה (מתוך מאמר של הירשפלד שפורסם ב'הארץ'
כל קובץ שירה חדש של ויסלבה שימבורסקה מודיע לקורא בו כי הוא מוזמן שוב להתרחב; כי שירתה של שימבורסקה נוגעת בחשיבה
עצמה ,באופן בו אדם יודע .אין כמעט שיר של שימבורסקה שלא מזמין אותך לראות אחרת את הדברים שהורגלת לתפוס בדרכך זה מכבר.
המרתק בקריאת שירתה הוא האמון שהיא יוצרת למן המלים הראשונות ממש; אמון עמוק ומפתיע .אתה מוכן ללכת איתה ולקבל את
מסקנותיה החדשות כאילו האזנת לצירוף העז ביותר שיכול להיות בין חוכמה לאמהות .המשוררת החכמה הזאת הפכה אמנם למין דיוטימה*
של העולם המערבי בדור האחרון.
קיבלתי את קובץ שיריה בדוא ר .כשפתחתי את המעטפה ,עדיין ברחוב ,ידעתי ששוב אני מוזמן להתרחב .התרחבות התודעה שיוצרת
שירתה חפה מכוח ,אין צורך לומר -אלימות .הדוברת בשיריה היא לעולם זו הלומדת ,בכאב ,את הדבר החדש .השיר משתף אותך בלימוד
שעברה היא בכתיבת השיר .הכאב העובר אליך ,מזוג כבר בקולה המגונן ,המחייך מתוך צער ותבונה .רפי וייכרט ,המתרגם המחונן של
שירת שימבורסקה לעברית ,נתן לשירתה קול עברי צלול ,טבעי לחלוטין ,נקי מנטיותיה הגנדרניות של העברית להתקשט בהדהודיה
הקדמוניים .ובכל זאת ,ללשונה של שימבורסקה בעברית יש הד עמוק וצללים ,והם כולם נוצרים דווקא מלשון ההווה.
הנה השיר הנראה לי כעומד במרכז הקובץ החדש:
אדיבותם של העיוורים
המשורר קורא שירים לקהל עורים,
לא צפה שיהיה כל-כך קשה.
קולו רועד,
ידיו רועדות.
חש שכל משפט
עומד כאן למבחן העלטה.
יאלץ להסתדר בכחות עצמו,
בלי אורות וצבעים.
הרפתקה מסכנת
לכוכבים שבשיריו,
לשחר ,לקשת ,לעננים ,לנאונים ,לירח,
לדג שעד כה הכסיף מתחת למים
ולנץ השקט ,הרחק במרומים.
קורא -כי מאחר מדי להפסיק -
על ילד במעיל צהב באחו ירק,
גגות אדמים בעמק ,שאפשר למנותם,
מספרים הנעים על חלצות שחקנים
וזרה עירמה בפתח הדלת.
רוצה היה לעבור בשתיקה -אף שאין זה אפשרי -
על כל הקדושים שבתקרת הקתדרלה,
נפנוף הפרידה מחלון הרכבת,
עדשת המיקרוסקופ ובהק הטבעת
והמסכים והמראות ואלבום התצלומים.
אולם גדולה היא אדיבותם של העורים,
גדולים ארך-רוחם ורחב-לבם.
הם מקשיבים ,מחיכים ומוחאים כפים.
אחד מהם אפלו נגש
עם ספר פתוח הפוך
ומבקש חתימה שאינו יכול לראות.
הסיטואציה ששימבורסקה בונה בשיר הזה אינה דווקא סיטואציה האופיינית למשוררים בלבד .כל אדם עמד פעם מול אדם עיוור ועצר
פתאום את דיבורו כי נזכר שהדיבור על יפי עצים או על הקפלה הסיסטינית אינו מובן לזולתו באופן שבו הוא משער שדברים מובנים על ידי
כולם ,והוא נבהל .להרף עין הוא מכיר באפשרות שכל מה שראה בחייו נשלל מן האדם הנכה העומד מולו ,ובאותו הרף עין הוא שותף לסבל
ההעדר הזה של המראות .הוא מבין פתאום שהוא אינו מבין את זולתו ובעצם את כל דרך הבנתו את העולם .ברגעים כאלה באה המבוכה
הגדולה ,ובדרך כלל ,כמו בשירה של שימבורסקה ,העיוור דווקא הוא הבא לעזרו של הרואה וגואל אותו מן המבוכה" .שטויות" ,הוא יגיד" ,אני
רגיל לזה" .והאדם מגחך רגע ומחפש סיפור אחר ,על ריחות .המרתק בשירה של שימבורסקה הוא שהסיטואציה הזאת של הרואה מול
העיוור אינה חולפת כהרף עין ואיש אינו מניח לדובר להימלט מיד אל המבוכה .השיר הזה הופך את הסצנה המעיקה מול העיוורים לשיעור
נוקב על הרבה יותר מאשר עמידה מול עיוורים; הוא הופך את העמידה הזאת למשל גדול על עמידתנו מול הזולת.
הרגע הזה ,בו אדם מבין שדבריו נכנסים אל תודעה שאינה מבינה אותם כמוהו כלל ,הוא זעזוע עמוק של המוסכמה היציבה המשרתת אותנו
בדרך כלל בדבר מיהו הזולת .הרגע בו הבין "המשורר" שהוא קורא לקהל עיוורים הוא רגע מבהיל של הכרה בכך שהוא אינו יודע כלל מהו
העולם המתרחש בתודעתם .זה עמוק משפה .זה לא כאילו הזולת מדבר רק שפה אחרת .אין תרגום לפער הזה .האדם נאלץ להבין שהוא
מדבר אל אחר גמור .אל מישהו שאינו הוא ושאין לו למעשה הכלים להיכנס אל עולמו עד שלא יקשיב לדבריו בדיבור מפורט ואינטימי.
תחושת האשמה על כך שהוא ניחן במה שאין לזולתו אינה עוזרת לו כלל .זולתו נמצא פתאום בעמדת יתרון מפתיעה :הוא כבר יודע דבר או
שניים על פערים של ידיעה.
הוא עומד ב"מבחן העלטה" :הוא שם עצמו בתוך הדימוי שלו על אודות העדר האורות והצבעים של העיוורים .כלומר -הוא עצמו בתוך ה"לא
הוא" ,ה"לא אני" .הוא מעמיד עצמו במבחן שהוא אינו מבין את חוקיו ,כי הוא נותן עצמו להיות בתוך הזולת .ברגע הזה הוא מדמה לעצמו
מהו להיות עיוור העומד מולו ,הוא מדמה לעצמו מהו להיות זולתו.
הקושי העצום שמגולל השיר הזה הוא בהתמודדות הנמשכת ,בהסכמה להמשיך ,ביכולת להיות בתוך העימות בינך לבין השונות האדירה
של זולתך ולהביא את כל עולמך -הילד ,הנוף ,שחקני הכדורגל ,האשה העירומה ,האמנות ...אל מול זולתך .כלומר באומץ להיות אתה מול
זולתך.
הדבר המופלא בשירה של שימבורסקה הוא יכולתה להביא את המבחן הזה אל מקום אחר :הכל נעטף בסליחת ההומור -הזולת מודה לך
על היותך שונה ממנו .לבו "רחב" ,והוא מוכן להכיל גם את הזר לו ,או בעצם -לגשר על פני משהו לא מובן ,שנותר לא מובן -גם לך וגם לו.
בואו עם הספר הפתוח הפוך אינו רק סצנה שוברת לב על עיוורון .הוא גם מניפסט של "אני" אחר -שלגביו הספר פונה לכיוונים אחרים
לגמרי מן הרגיל בעולמך .והוא גם מצ חיק מאוד :הוא מבקש את חתימתך ,את שמך ,את הסמל הטקסי של מה שאתה .אבל הוא לא צריך
לראות את זה .אתה הפכת ליש לגביו .אתה יכול להיות גם הפוך.
דיוטימה -האשה החכמה המסתורית שסוקרטס מביא את דבריה בנאומו ב"המשתה" של אפלטון.
וילם הוזנפלד -הגיבור הגרמני שהציל את שפילמן (ומתואר בסרט 'הפסנתרן')
שפילמן ,שחשש כי אם ייפול בידי הגרמנים לא יעמוד בעינויים ויסגיר את מצילו ,העדיף שלא לדעת את שמו .כך קרה שרק באחרית הדבר
שהמלחין והסופר וולף בירמן הוסיף ב 1998-למהדורה החדשה של זיכרונות שפילמן ,נודע לראשונה שמו של הקצין הגרמני ,וילם הוזנפלד,
והובאו כמה פרטים על קורות חייו.
ירמן לא הסתפק באחרית הדבר .סמוך להופעתה קרא לשר ההגנה הגרמני אז ,פולקר ריהבה ,לחלץ את הוזנפלד מאלמוניותו ולהציגו ירמן
לא הסתפק באחרית הדבר .סמוך להופעתה קרא לשר ההגנה הגרמני אז ,פולקר ריהבה ,לחלץ את הוזנפלד מאלמוניותו ולהציגו
כדמות מופת לחיילי הצבא הגרמני .ריהה אכן הורה למכון להיסטוריה צבאית גרמנית לחקור את הביוגרפיה של האיש .תוצאות עבודתו של
המכון ראו אור לאחרונה בכרך רב-כמות בעריכתו של תומאס פוגל .מתברר שהוזנפלד הותיר תיעוד עשיר ביותר :מכתבים ,יומנים ,רישומים
מקצועיים ,פרקי זיכרונות ,תמונות .חמשת ילדיו הקפידו לשמור על כל אלה ,אף כי למרבה ההפתעה לא דאגו לפרסמם .פוגל החליט
להעמיד במרכז הספר את התיעוד מימי מלחמת העולם השנייה (גם כאן ,בתוך השמטות) ,ואילו לגבי התקופות הקודמות הסתפק במבחר.
אף על פי כן מאפשר הספר לעקוב אחר דמותו המ סקרנת של הוזנפלד ,שאכן ראוי לביוגרפיה שתסתמך על כל הכתובים .יש להניח שבעידן
שלנו ,שבו מיקרו -היסטוריה של "אנשים פשוטים" היתה לכיוון מחקרי נחשק וה"אחר" היה לדמות מרכזית ,ביוגרפיה זאת אכן תיכתב .גם יש
להניח שהיסטוריונים כמו איאן קרשו ודב קולקה ,שהתחקו שנים אחר דעת הקהל בגרמניה הנאצית באמצעות דו"חות סודיים של סוכני
המשטר ,יראו בכתבי הוזנפלד אוצר בלום.
וילם הוזנפלד נולד ב , 1895-בן למנהל של בית ספר כפרי .הוא למד בסמינר קתולי למורים בפולדה הסמוכה לכפר הולדתו ,שירת בצבא
במלחמת העולם הראשונה ,ובתקופה שבין המלחמות שימש מורה בכפר שאף הוא קרוב לפולדה .הזיכרונות שכתב ב 1917-בזמן שהחלים
מפציעה קשה מעידים על יושר וכשרון סיפורי .הוא מספר על פחד-מוות משתק שאחז בו תחת הפגזה רוסית ,על תחושת השחרור עם
הזינוק להתקפה ,על החלומות המסוכסכים בעת שינה טרופה בחפירה ,על ניסיונו הכושל לעצור את מנוסת אנשיו ,על זחילתו לאחור אחרי
פציעתו .רישומיו מראשית ימיו כמורה מלמדים על מידה ניכרת של אי-קונפורמיות .הוא דוחה את השיטה המקובלת ,שלפיה ,כדבריו ,המורה
עריץ והילדים נתינים ממושמעים ,ומשתדל להפוך את הלימודים לחוויה בונת אישיות.
אחרי עלייתו של היטלר לשלטון התקרב הוזנפלד לנציונל-סוציאליזם :ב 1933-הצטרף לאס-אה ולארגון המורים הנאצי ,וב - 1935-למפלגה
הנאצית עצמה .הוא התפעל מנאומי היטלר וגבלס ,ונלהב עם סיפוח אוסטריה ב .1938-עם זאת נקט עמדה ביקורתית בנושאים הקרובים לו.
כמחנך ,התנגד להפיכת יום השבת מיום לימודים רגיל ליום תנועת הנוער הנאצית ,ולעיקרון שלפיו "על הנוער להנהיג את הנוער" .כקתולי,
יצא באסיפת מורים נגד ספרו של אלפרד רוזנברג" ,המיתוס של המאה ה ,"20-ועל כן קבע הממונה עליו ש"אינו נציונל-סוציאליסט במאה
אחוז" ואסר עליו לעסוק בלימודי-המשך .במאי 1937ר שם הוזנפלד ביומנו שבמאבקה במערכת החינוך הקתולית" ,המפלגה מפעילה
שקרים ,סילופים והשמצות ,וכאשר זה לא מספיק -גם טרור" .הוא כעס על שבכנס מורים אף מורה קתולי לא עמד על דעתו ,וציין" :גם אני
לא .הפחדנים עזבו אותי לנפשי ,ומדוע עלי להגן על עניין אבוד?" ב 12-בנובמבר , 1938שלושה ימים אחרי ליל הבדולח ,התייחס לראשונה
למעשי הנאצים שלא נגעו בו אישית וכתב" :פוגרומים ביהודים בכל גרמניה .מצב איום בכל המדינה ,ללא דין וסדר ,ועם זאת כלפי חוץ
צביעות ושקר".
כמה ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס הוזנפלד בן ה 44-ליחידה עורפית שזמן קצר אחר כך הוטל עליה להקים ,בפולין ,מחנה
שבויים ולשמור על אלפי כלואיו .הוזנפלד הסמל ,שהופקד על חלק אחד של המחנה ,כתב על השבויים בהערכה ,הפגין אמפתיה לסבלם,
התפעל מאדיקותם הקתולית וציפה לפיוס גרמני-פולני .מכתב לבנו מ 30-בספטמבר 1939מגלה כיצד ראה את המצב באותה עת :הוא
הצדיק את המלחמה נגד פולין ,העתיר שבחים על היטלר ,וקיווה שכפי שגייס את גרמניה למלחמה בנחישות ,כן יגייס אותה למען שלום
שייארך חמישים שנה .אבל תקווה זו נגוזה חיש מהר:
ב 10-בנובמבר כתב הוזנפלד לאשתו שנאומו של היטלר זעזע אותו ,כי התחוור לו שפניו למלחמה .הוא גם הביע את החשש שהשלטונות
זוממים להשמיד את האינטליגנציה הפולנית ,והוסיף" :כמה שמחתי להיות חייל ,אבל עכשיו רוצה הייתי לקרוע את המדים האפורים שלי
לגזרים .האם עלינו לשמש מגן שמאחוריו מתרחשים פשעים אלה נגד האנושות? הוורמאכט אינו אשם ,הוא לא מסכים לכל זה ,אבל אנו
עומדים חסרי אונים בצד וצריכים לראות את כל זה" .ההבחנה בין פושעי מלחמה לחיילים היא מוטיב חוזר בהתבטאויותיו ,והוא חזר עליה גם
כשנחקר בשבי הרוסי.
כשהמלחמה האירה פנים לגרמניה באביב ,1940צהל הוזנפלד .במכתב לאשתו מ 24-במאי 1940הגדיר את היטלר כגאון; חודש אחר כך
קבע שהמלחמה תוכרע רק בכוח ברוטאלי .מאוחר יותר קיווה להשתתף בקרבות .תחת זאת קיבל דרגות קצונה ועבר לוורשה ,והקים בה
מערך ספורט לחיילים ששירתו בעיר וסביבתה .רישומיו מלמדים רבות על שיגרת החיים של חיילי הוורמאכט בבירת פולין הכבושה ומחוצה
לה ,על השמועות שהתרוצצו ביניהם ,הבדיחות.
הוזנפלד היה עד למעשי התעללות ביהודים ופולנים ושמע על הרצח ההמוני שהגרמנים ערכו ביהודים .הדברים קוממו אותו .הוא הוקיע
אותם לא רק ביומנו אלא גם במכתביו; מתברר שלא חשש מן הצנזורה הצבאית .יתר על כן ,הוא הביע דעתו בשיחות עם עמיתים" :ויכוח
בארוחת הצהריים על הוצאות להורג של יהודים ושבויים" ,כך רשם ביומנו ב 12-בספטמבר .1941עם זאת היה מודע לסכנה שבדבר:
בהזדמנות אחרת סיכם ביומנו ויכוח על השמדת היהודים שהוא ומפקדו ניהלו עם קצין במינסק ,והוסיף מיד שלאחר מעשה חש כי חשף
עצמו יתר על המידה ,וכי ניתן להאשימו בחתרנות .אבל אמירותיו בגנות מעשי הרצח ,כמו גם השתתפותו החוזרת ונשנית בתפילה בכנסיות
הפולניות וקשרי הידידות שפיתח עם פולנים ,לא גררו שום תגובה מצד הרשויות .מתברר שקצין גרמני יכול היה לגלות מידה ניכרת של חוסר
קונפורמיות מבלי לבוא על עונשו .ראוי לציין שהוזנפלד מזכיר גם אחרים שהזדעזעו נוכח מעשי הזוועה.
המכתבים והיומן מעידים על יכולת הניתוח של המורה הכפרי הוזנפלד .כך ,למשל ,בינואר 1942כתב שהמהפיכה הנאצית ,שלא כמהפיכה
הצרפתית או הרוסית ,מבצעת את זוועותיה במחשכים ונוהגת בניגוד לעקרונותיה המצוהרים .ואילו ב 23-ביולי 1942רשם ביומנו שאינו יכול
לאמץ את הדעה הרווחת כאילו קרובה גרמניה לניצחון ,וזאת מפני שרודנות היא תמיד קצרת ימים ושיטות הדיכוי הגרמניות תעוררנה
במוקדם או במאוחר תגובת נגד" .דחף החירות טבוע בכל אדם ובכל עם ,ואי-אפשר לדכאו לאורך זמן" .אכן ,המידע שברשותו מתייחס רק
לפולין ,ואף זאת רק במקוטע ,אבל הוא מניח שהמתרחש בארצות אחרות אינו שונה מהותית.
הרישומים מאפשרים גם לעקוב אחר התנודות בחשיבתו של הוזנפלד .באותו 23ביולי 1942רשם ביומנו שאנשים מהימנים סיפרו לו על
חיסול גטו לובלין ורצח רו ב יושביו ,ועל הרעלת גברים ,נשים וילדים יהודים מלודז' וקוטנו במשאיות גז ממונעות .והוא הוסיף" :אבל אי-אפשר
להאמין בכל הדברים האלה ,אני נרתע מלהאמין בהם ,ולא רק מתוך דאגה לעתיד העם הגרמני ,שיום אחד יצטרך לכפר על המעשים
המפלצתיים האלה ,אלא גם מכיוון שאינני רוצ ה להאמין שהיטלר רוצה דבר שכזה ,שקיימים גרמנים שנותנים פקודות כאלה .קיים רק הסבר
אחד :הם חולים ,לא-נורמלים או מטורפים" .אפשר שבאי-יכולתו להאמין במסופר היה קורטוב של רטוריקה ,כי באותו יום עצמו כתב הוזנפלד
לאשתו על רצח העם היהודי ,גבריו נשיו וילדיו ,כעל עובדה חסרת תקדים בהיסטוריה" .האומנם לבש השטן דמות אדם? אינני מפקפק בכך".
מרוב בושה הוא רוצה לשקוע באדמה .אבל גם כאן הוא מבחין בין הפושעים והחיילים ,ושואל במרירות אם החיילים נופלים בחזית כדי
לאפשר את ביצועם של מעשי הטבח מאחוריה.
הוא עצמו נמנה כמובן עם החיילים .יום אחר כך ,ב 24-ביולי ,בישר בשמחה לאשתו וילדיו כי הועלה לדרגת האופטמן (סרן) .חלף יום והוא
רשם ביומנו שאם נכון מה שמסופר בעיר ,כלומר שהיהודים מובלים לכעין קרמטוריום ונשרפים בו חיים ,כי אז אין זה כבוד להיות קצין גרמני
ואי-אפשר להמשיך לשאת בעול" .אבל הלא כל זה טירוף ,זה לא ייתכן" .בהמשך ניסה להסביר לעצמו מדוע היהודים אינם מתנגדים ,הוקיע
כמעשה שטות את השימוש בשוטרים אוקראינים וליטאים שלא יידעו לשמור בסוד את ההשמדה ,וסיים בקביעה שאין ספק שהיהודים הולכים
ונעלמים -אופן השמדתם היא שאלה משנית .חלפו עוד ארבעה ימים ,והוזנפלד חזר לדון ביומנו ב"פשע הלא-ייאמן של שחיטת היהודים",
אלא שהפעם הדגיש את הממד התועלתי .הפשע מוכיח לדעתו את הדילטנטיות שטופת הדם של היטלר ,שבעטיה הוא מתעלם מדעת הקהל
העולמית ומוסיף אויבים מושבעים על אויביו .הנה ,רק שישה ימים קודם לכן לא רצה הוזנפלד ל האמין שהיטלר הורה לרצוח את היהודים,
ועתה הציג את הרצח כמדגים את דרך שלטונו הכושלת.
ברישום מ 13-באוגוסט מתוארים מעשי זוועה בגטו ורשה ,שעליהם שמע מפי סוחר פולני שנכנס לשם לצורכי עסקיו והזדעדע ממה שראה
ושמע .הוזנפלד מוסיף" :אי-אפשר להאמין לכל הדברים האלה ,אף כי הם נכונים .אתמול ראיתי שתי חיות כאלה בחשמלית .הם החזיקו
שוטים בידיהם בצאתם מן הגטו .הייתי רוצה להשליך את הכלבים האלה מתחת לחשמלית .איזה פחדנים אנחנו ,רוצים להיות טובים יותר
ומרשים לכל זה להתרחש .על כן ניענש גם אנו ,וגם ילדינו החפים מפשע אחרינו ,כי בכך שאנו מתירים למעשי הרשע להתחולל אנו הופכים
שותפים לאשמה".
קביעות כאלה ,ואף חריפות מהן ,חוזרות ונשנות .למשל ,בתארו את דיכוי מרד גטו ורשה ,הוא מסכם" :בגלל רצח המוני זוועתי זה של
היהודים הפסדנו את המלחמה .הבאנו על עצמנו קלון שאין לכפר עליו ,קללה שאין לה מחילה .איננו ראויים לחסד ,כי כולנו שותפים
לאשמה" .אמונתו הקתולית של הוזנפלד ניכרת כאן היטב.
על רקע זה נקל להבין שהוזנפלד ניסה לעזור לנרדפים ,פולנים ויהודים ,וגם לסייע לחייל גרמני קומוניסט ,יוצא מחנות ריכוז .אחדים מהם
העסיק באיצטדיון הספורט שהיה תחת פיקודו .בחק ירתו בשבי הרוסי ציין שמית ארבעה יהודים שהציל ,ובהם "ולדיסלאוס שפילמן ,פסנתרן
בתזמורת הרדיו הפולני".
באוגוסט 1944פרץ בוורשה המרד הפולני ,והוזנפלד ,ששימש עתה ממלא-מקום קצין המודיעין במפקדת הוורמאכט המקומית וחקר מורדים
שנפלו בשבי ,ניסה לשווא להשיג בשבילם מעמד של שבויי מלחמה .במכתב לאשתו מ 23-באוגוסט הביע הערכתו ל"פטריוטיזם הצרוף" של
המורדים ,אבל גם הצטער על "הדרך המטופשת" שבה מצאו כמה מהם את דרכם למחתרת ,וקבע ש"איננו יכולים לחוס עליהם" .עם זאת
ניסה להציל נחקרים אחדים ,ולפי עדותו בשבי הרוסי העביר אישית למחנה מעצר 30-20אנשים שנחשדו בסיוע למחתרת .כפי שכתב
לאשתו ב 23-באוגוסט" ,אני מנסה להציל כל מי שניתן להצילו" .חלקו הראשון של משפט זה נבחר על ידי העורך ,פוגל ,לשמש כותרת
לספר.
באמצע ינואר 1945נפל הוזנפלד בשבי הרוסי .בחקירותיו תיאר בפרוטרוט את פעילותו והאשים שורה של קצינים גרמנים בפשעי מלחמה.
פוגל השיג את פרוטוקולי החקירות והם מופיעים בספר .במכתביו למשפחתו ,הרצופים ציטוטים מכתבי הקודש ,נקב הוזנפלד בשמותיהם של
האנשים שהציל .אחדים מהם ,וביניהם שפילמן ,אכן ניסו להתערב לטובתו ,אך ללא הועיל .ב 1947-לקה הוזנפלד לראשונה בשבץ ומעתה
בילה פרקי זמן ארוכים בחדרי חולים של מחנות השבויים .הוא המשיך לקוות שישוחרר ,אבל במאי 1950גזר עליו בית דין צבאי במינסק
עונש של 25שנות מאסר בגלל פעילותו כשומר שבויי מלחמה פולנים בסתיו 1939ובגלל השתתפותו בדיכוי המרד הפולני באוגוסט 1944
בוורשה .ייתכן מאוד שהיושר שאפיין אותו בחקירותיו היה לו לרועץ .מכל מקום ,הוזנפלד הועבר למחנה שבויים שפוטים בסטלינגרד.
בריאותו הלכה והידרדרה והוא מת באוגוסט .1952
"וילם הוזנפלד -פרשת חיים גרמנית" ,כך קרא העורך ,פוגל ,למסה הנרחבת שהקדים למכתבים ולקטעי היומן .זו כותרת שעלולה להטעות.
אכן קיימת סכנה שהוזנפלד הנון -קונפורמיסט ,שנידון על ידי בית דין סובייטי כפושע מלחמה ,ינוכס על ידי הבונדסוואר ויוצג כדמות רווחת
למדי בקצונה הגרמנית .למרבה הצער ,לא כך היה הדבר.
עימנואל רינגלבלום -היסטוריון ומקים ארכיון לתיעוד זוועות הנאצים בגטו תוך כדי השואה
עמנואל נולד בשנת . 1900היה חבר בפועלי ציון שמאל ,איש ציבור ידוע ,ייסד את הארכיון המחתרתי בגטו וארשה .החל משנת 1943
הסתתר בין פולנים מחשש שהגרמנים יתפסוהו .במרץ 1944הוא נתפס והוצא להורג יחד עם המשפחה הפולנית שהוא הסתתר אצלם.
סיפורו של ארכיון גטו ורשה עומד על דמותו של הד"ר עמנואל רינגלבלום ,שהיקף עבודתו והנסיבות שפעל בהן הופכים אותו לאחד
ההיסטוריונ ים החשובים בהיסטוריה היהודית .ארכיון גטו ורשה ,הידוע כארכיון 'עונג שבת' ,הוא גדול הארכיונים המחתרתיים היהודיים והוא
היווה השראה למפעלי תיעוד נוספים .הארכיון הוקם ביוזמתו של עמנואל רינגלבלום והתנהל בהכוונתו ובפיקוחו .האנשים ,שנרתמו למפעל
זה ,חשו כי הם חיים בזמן חריג וחסר תקדים מבחינה היסטורית ,ועליהם לעשות למען הנצחתו לדורות הבאים .שם הארכיון' ,עונג שבת',
נובע מכך שפעיליו נהגו להתכנס בימי שבת למפגשים ,והוא שימש כשם שהסווה את פעולתם המרכזית.
מסמכי "עונג שבת" הוטמנו בשלושה כדי חלב .אחד המקומות בהם הוסתר החומר נתגלה ב 1946ומקום נוסף ב .1950חומרי הארכיון
וכתביו הכרונולוגיים של רינגלבלום עצמו ,מהווים את מקור הידע המקיף והמעמיק ביותר בנוגע לגורלם של היהודים בשטחי פולין הכבושה
ומשמעות האירועים בעת ההיא.
בימי הגירוש ההמוני של יהודי ורשה לטרבלינקה ב 1942-שרד רינגלבלום עם אשתו ובנו אורי .עמנואל הצליח לצאת מן הגטו עם אשתו ובנו
בעזרתם של ברברה (בתיה) ואברהם אדולף ברמן שעברו לצד הארי בזכות חברים פולנים .גם בהיותו מחוץ לחומות הגטו ניסה רינגלבלום
לשמור על קשר רציף עם היהודים האחרונים בגטו לאחר הגירוש ,וכן השתתף בפעולות לה סתרת חומר הארכיון במקומות מחבוא שונים.
ב 18-באפריל , 1943ערב חג הפסח ,נכנס שוב לגטו .למחרת החל השלב הסופי של הגירוש ופרץ המרד המזוין של יהודי גטו ורשה.
רינגלבלום נתפס והועבר למחנה העבודה טרווניקי באזור לובלין .כאשר נודע הדבר לידידיו בוורשה ,יצאו שני שליחים מטעם המחתרת ,והם
הצליחו להוציאו מן המחנה ולהחזירו לוורשה.
רוג'ה רובוטה -ממחוללי המרד באוושויץ
נולדה בצפון מזרח פולין למשפחה מבוססת .בשנות ילדותה הקדישה מזמנה לטיפול באחיה הצעיר והחולה .בהיותה בכיתה ו' הצטרפה
לתנועת "השומר הצעיר" ,בה הייתה פעילה מסורה ,ואף נבחרה להנהגת הקן ומועצת המדריכים בגיל .17עם כיבוש עיירתה על ידי הנאצים
נשלחה רוז'ה לאושוויץ .באושוויץ עבדה במחסן הבגדים והסתכנה בהמרתם במצרכים למען חבריה ובני משפחתה .כמו כן לקחה תחת
חסותה נערה בת . 15תוך ניצול השפעתה בקרב נשות המחנה ,שכנעה את העובדות במחלקת חומר הנפץ לסייע באיסוף החומר .לאחר
חודשים בהם נאסף חומר נפץ והותקנו פצצות תחת הסוואות שונות ,בסתיו 1944פרצו אסירי אושוויץ במרד .המרד הביא להריגתם של
ארבעה אנשי . S.Sולהרס הקרמטוריום ואחד מתאי הגזים .מאות האסירים שברחו לחופשי נתפסו בשלב מאוחר יותר ,ורוז'ה נתפסה
בעקבות מידע על מעורבותה בתכנון המרד .ימים רבים עברו עליה תחת עינויים .בשיחה שערכה עם בן עירה הבהירה כי לא הסגירה איש
וכי נקבה בשמותיהם של חברים אשר ידעה שנהרגו במהלך המצוד אחריהם .ב – 6בינואר 1945הוצאה להורג בתלייה ,כשהיא קוראת
לקהל הצופים "נקמה!".
חיים רומקובסקי -יו"ר היודנראט השנוי במחלוקת של לודג' וקטע מ'נאום הילדים' שנשא
חבר מפלגת הציונים הכלליים וייצג אותה במוע צת הקהילה היהודית .עסק בענייני רווחה וניהול מספר בתי יתומים.
לודז' נכבשה ב 8בספ' .יו"ר הנהלת הקהילה ברח .סגן היו"ר מונה ליו"ר ,ורומקובסקי מונה לסגנו .ב -14בספ' פוזרו המוסדות ע"י הגרמנים
שמינו את רומקובסקי ל'זקן היהודים'.
כתב המינוי שקיבל מלייסטר" :כדי ל אפשר לך לבצע את המשימה שהוטלה עלייך ..אשר בהתאם לה הנך אחראי בפניי לביצוע כל הצעדים
הדרושים ,אני פוקד:
כל המוסדות הקיימים של הקהילה היהודית בלודג' כפופים לפיקוחך ,או לפיקוחם של נציגים הממונים על ידך .כל גופי המימשל העצמי
הקיימים – המועצות ,הפקידים ,או הגופ ים הקרויים מינהליים יפורקו ,או יבוטלו ,ויוקמו מחדש על ידך ותחת אחריותך הבלעדית .על אנשים
בקהילתך ,המתחמקים מתפקידים כאלה ,יש לדווח לי .אני אביא למאסרם המיידי .הנך מוסמך להטיל מס ,שיכסה את כל ההוצאות הנובעות
מביצוע הצעדים שהוטלו עליך.
יומיים לאחר זאת הודיע רומקובסקי ל 31-איש כי מונו להיות חברי מועצה וכי חובתם לקבל המינוי .הישיבה הראשונה התקיימה ב -11בנוב'
בנוכחות איש גסטאפו גס רוח שאיים עליהם באקדח .למחרת זימן יותר מעשרים מחברי המועצה למשרד הגסטאפו ,והכניסם למעצר .כולם,
מלבד חמישה ,נרצחו.
הרכבת המועצה השנ ייה הייתה מלאכה קשה בשל גורלם של חברי הראשונה .ידוע כי אנשים התנגדו למינוי ,במיוחד מהאינטליגנציה.
חבריה היו ,איפה ,בעלי רמה ירודה :ביניהם מתבוללים ומושמדים ,שרק בשל הכיבוש וחוקי הגזע חזרו ליהדותם .בשל אופייה של המועצה
והדומיננטיות של רומקובסקי ,וכן בשל העובדה שהגרמנים פנו רק אליו – הפך לשליט יחיד.
עיצוב מדיניות כוללת.
צרניאקוב עליו ,מה 17ביוני ,'41כשהשתתף בישיבה בעת ביקורו בווארשה:
"רומקובסקי דיווח על פעולותו בלודז' .היחיד אינו קיים בשבילו .יש לו זונדר קומנדו להרמות .הוא מחרים יהלומים ופרוות .אין דלים
ברח ובות ..הוא סבור ,שאין לסגור חנויות בוארשה ,מאידך מעיר שאין להעניק רשיונות לפתיחת עסקים חדשים .איך לתאם זה עם זה לא
הוברר .זהו בן אדם מתרברב ,חכם בעיניו ושוטה .והוא מביא נזק ,הואיל והוא חוזר וטוען בפני השלטונות שאצלו טוב".
נאום הילדים ,ספ' :'42
על הגטו ירד ה מכה קשה .דורשים ממנו את היקר לו ביותר :ילדים ואנשים זקנים .אני לא זכיתי לילד משלי ולכן את שנותיי הטובות ביותר
הקדשתי לילד .אני חייתי ונשמתי יחד עם הילד .לא שיערתי מעולם ,שידיי שלי ייאלצו להגיש את הקורבן למזבח.
בימי זקנתי אני נאלץ להושיט את ידי ולהתחנן' :אחיי ואחיותיי ,תנו לי אותם! אבות ואמהות ,תנו לי את הילדים שלכם!!'.
אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מהגטו ואם לא 'נעשה זאת אנחנו' .הועמדה השאלה :האם עלינו לקבל
את הדבר ולעשות זאת בעצמנו ,או להשאיר זאת לאחרים? אך כיוון שלא היינו מוד רכים ע"י המחשבה כמה יאבדו ,אלא כמה ניתן להציל
הגענו אנחנו ,כלומר אני והמקורבים אלי ביותר בעבודה למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה ,אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה
לידינו .אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם ,אני מוכרח לקטוע איברים בכדי להציל את הגוף…
לא איש נחמות אני היום .גם לא באתי להרגיע אתכם היום ,אלא לחשוף את כל כאבכם וצערכם .באתי כמו גזלן ,לקחת מכם את היקר ביותר
ללבכם ..יש לנו בגטו רבים חולי שחפת שימיהם ספורים .איני יודע ,אפשר שזו תוכנית שטנית ,ואולי לא .אך איני יכול להתאפק מלהביע
אותה :תנו לי את החולים הללו ,ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים.
היצרנות של רומקובסקי :הגטו שרד עוד בקיץ ' 44בעוד שאר הגטאות חוסלו .אנשי הגטו סברו כי אכן מדיניותו של רומקובסקי הביאה
להישרדות ,אך למעשה מסיבות מינהל גרמניות.
רוני צוקרמן -טייסת הקרב הראשונה בצה"ל ,נכדתם של מפקדי מרד גטו וורשה
נכדת אנטק צוקרמן וצביה לובוטקין.
טייסת אף ,16מתגוררת בלוחמי.
אמה דוקטור להנדסה גנטית ,אביה מהנדס חשמל.
בוגרת פיסיקה ומחשבים בסולם צור.
בת ( 21נכון ל .)2003-תחביביה :רכיבה על סוסים ,סקי וכדורגל.
טייסת הקרב הראשונה .סה"כ ,5אחת תובלה ושלוש נווטות.
בקורס הפילה את מפקד הטייסת שלה.
כשסיימה רדפו אחריה צלמים ,היא סירבה להתראיין וברחה ממגרש המסדרים.
אהוד ברק (כראה"מ או שר הביטחון) עשה לה אווטינג :אומנם אסור לחשוף פרטי זיהוי של טייסים מחשש שייפלו בשבי ויעברו עינויים קשים
יותר (אחרת יוכלו להציג עצמם כחיילים פשוטים שאין להם הרבה מידע) אבל ברק העריך שהסמל יותר חשוב.
הערה שלא מתאימה לחסידי ברק :היא גרה בלוחמי הגטאות ,קרוב מאוד לגבול לבנון .אפשר לבוא לקחת.
לאו -בק
נולד על גבול פולין גרמניה .עילוי .רפורמי .בן 17למד בסמינר לרבנים וגם פילוסופיה באונ' .דוקטורט על ברוך שפינוזה.
ממעט הרבנים שהתנגד להחלטת איגוד הרבנים בגרמניה ,בעקבות הקונגרס הציוני הראשון :שמירת הדת היהודית מפני הציונות המדינית".
ב '22-נבחר ליו"ר איגוד הרבנים בגרמניה ,ארגון שאיגד את רבני כלל הזרמים חוץ מהחרדים.
תפישתו הדתית הגדישה את עוצמתה של הרוח היהודית ופחות את פרטי המצוות ,אם כי החשיב המצוות לביטוי המעשי של הרוחניות.
פטריוט גרמני .התנדב לשרת במלחמת העולם הראשונה כרב צבאי .בימי השואה כתב" :אנשי העם הזה ניסו וידעו להיארג בארצות שאליהן
הובילם נתיב הגורל ,לזכות בארץ החדשה כמולדת גם בפנימיותם ,לנשום באווירה ,לחשוב בשפתה."..
ב '33-מונה לראש הנציגות הארצית שתייצג הקהילה בגרמניה לפני השלטון החדש.
אחרי נירנברג שלח המנשר לתשעה באב" :נחמו נ חמו עמי ,קוראת לנו השבת היום .מהיכן יכולה לצמוח לנו נחמה בימים אלה ,שבהם עלינו
לעבור דרך נחשול של גידופים? היא תצמח מן התשובה שנותנים לנו אמונתנו ,כבודנו והנוער שלנו .מול כל דברי הנאצה אנו מציבים את
רוממות דתנו."..
וליו"כ" :בכל אותה העוצמה שבה הודינו על ח טאותינו ,חטאת היחיד והציבור ,אומרים אנו תוך רגשי סלידה ותיעוב כי אנו רואים את הכזב
העומד לנגחנו ואת העלילה הבאה לפגוע בדתנו ובעדותיה .אנו מודים ומכירים באמונתנו ובעתידנו .מי בישר לעולם את סוד נצחו של אל
אחד? מי גילה לעולם את הטעם של טוהר אורח החיים ,של טוה ר חיי המשפחה? מי הורה את העולם לכבד את הנברא בצלם אלוהים? מי
הביא לעולם את צו הצדק ,את הרעיון הסוציאלי? רוח נביאי ישראל ,התגלות אלוהים לעם היהודי ,פעלו כל אלה .ביהדותנו צמחו ועלו ובה
הם מוסיפים לגדול .אל העובדות הללו מתנפצים כל העלבונות?.
בשל הדברים הללו נעצר לימים אחדים.
קיבל הצעות לברוח לבריטניה או לארה"ב אך התעקש להישאר "כל עוד יש מניין אחד של יהודים בברלין".
ההתאחדות ,בראשה עמד ,נאלצה לשתף פעולה עם הנאצים בגירוש הקהילה היהודית למחנות הריכוז במזרח.
שתי החלטות :סדרנים יהודים יסייעו באיסוף היהודים לקראת גירושם למחנות ההשמדה .טיעונו" :כי הם יוכלו לפחות לנהוג ביתר עויינות
מאשר הגסטפו ולסייע למגורשים כדי להקל על חומרת ההתנסות הקשה".
השנייה :החלטתו לא לגלות לאיש את המידע שנודע לו על תאי הגזים באוושויץ .טיעונו" :החלטתי שאיש לא יידע .אם יוודע הדבר למועצת
הזקנים יידע כל המחנה בתוך שעות מעטות .לחיות בציפייה למות בגזים יהיה רק יותר קשה .ומוות זה לא היה בטוח לכולם :הייתה סלקציה
למחנה עבודת הכפייה .אולי לא כל הטראנספורטים היו מיועדים לאוושויץ".
ב '43-גורש עם שאר מנהיגי הקהילה לטרזינשטאט.
עם שחרור טרזין נכנס לצריף חו לי הטיפוס ושכנע אותם לא לצאת כל עוד לא התפנו כל האחרים ,כדי לא לדבקם .דרך שכנועו :הציע להישאר
איתם עד שיוכלו לצאת .הם הסכימו ,וביקשו ממנו לצאת.
בסוף המלחמה היגר לבריטניה ,לימד בבית מדרש לרבנים בארה"ב וביקר הרבה בישראל .נפטר ב -56כשהוא בן כמעט .80
חנה ארנ דט :אילו היה העם היהודי חסר ארגון לחלוטין וללא כל מנהיגות הייתה התוצאה כאוס וסבל רב ,אך המספר הכולל של הקורבנות
לא היה מגיע לשישה מיליון" .את בק כינתה הפיהרר היהודי.
ההיסטוריון הילברג :בק היה איש היודנראט היחיד שקיבל כיבודים והונצח במכוני מחקר ובבי"ס של התנועה הרפורמית בחיפה בזמן שכל
יתר עמיתיו שנשארו בחיים הועמדו לדין או השתדלו להיעלם ולהישכח.
אנה פראנק וניתוח היומן שלה -מתוך מוסף הספרים של הארץ
"ב 4-באוגוסט 1944בבוקר ,בין עשר לעשר וחצי ,עצרה מכונית לפני בית מס' 263בפרינסנחראחט .מפקד האס-אס ,קרל יוסף
זילברבאואר ,יצא ממנה ,לבוש במדים ,ואיתו לפחות שלושה מסייעים הולנדים מ'המשטרה הירוקה' ,לבושים אזרחית אך חמושים ()...
המשטרה הירוקה עצרה את שמונת המסתתרים ( )...אחרי מעצרם הוח זקו המסתתרים במשך ארבעה ימים בבית מעצר באמשטרדם ,משם
נשלחו לווסטרבורק ( )...מרגוט ואנה הועברו בסוף אוקטובר ( )...למחנה הריכוז ברגן בלזן .בגלל התנאים ההיגייניים המחרידים פרצה
בחורף 1944-1945מגפת טיפוס ואלפי אסירים נספו בה; ביניהם הייתה גם מרגוט וכמה ימים אחריה אנה" (מתוך אחרית הדבר למהדורה
החדשה של "יומני אנה פרנק" ,עמ' .)317-318
הסוף המר הזה ידוע ומוכר כבר בתחילת הקריאה ביומנים ,ובכל זאת הקריאה בהם מלווה במתח עצום ובתקווה מוזרה :הנה חולפים הימים,
הולכים ועוברים ,ואנחנו כבר בספטמבר , 1943וביומנים מתוארים בשמחה גדולה כניעת האיטלקים והסכם שביתת הנשק אתם; והנה אנו
נמצאים ב 6-ביוני ,1944יום הפלישה לנורמנדי ,ונדמה שהסוף הטוב מתקרב.
אבל הקורא ,שחווה יחד עם אנה פרנק את הימים העוברים ואת המציאות הקשה במחבוא ,יודע שיעברו עוד כמה חודשים והיא לא תצא
לחופשי מן המסתור ,לא תשוב ליומיום של לפני המלחמה ולא תממש את חלומותיה הגדולים והקטנים .הקורא הרי יודע את האמת המרה,
וגם שם לב לסימני האזהרה שבקריאה לאחור מתבררים כסימנים שיובילו לאסון :הצלצולים בדלת ,עובדי התחזוקה המגיעים לבניין ללא
אזהרה מוקדמת ושומעים את המסתתרים ,הפריצה החוזרת ונשנית למחסן ,העובדה שהמסתתרים נשמעו ונצפו כמה פעמים מן הבתים
הסמוכים ,ותפיסת שני היהודים שהסתתרו בביתו של ההולנדי ון הובן (.)25.5.1944
סמוך מאוד לתפיסתם ,למחרת היום ,כותבת אנה פרנק על הפחד" :אני מרגישה נורא ואיום ,זה חודשים שלא הרגשתי כך ,אפילו אחרי
הפריצה לא הייתי שבורה כל כך מבפנים ומבחוץ ( )...אם גם אנחנו ...לא ,אסור לי לכתוב את זה במפורש ,אבל אי אפשר עוד להדחיק את
השאלה ,להפך ,כל הפחד שכבר חוויתי עומד שוב לנגד עיני ,על כל הנורא שבו" (.)26.5.1944
אנה מודעת לאפשרות שיגלו אותם .הפחד מלווה אותה כל הימים ,וכל דפיקה או צלצול בדלת מקפיצים אותה ,והם מקור לסיוטים" :האיש
שח שבתי שהוא מנסה להיכנס אלינו ,הלך והתעצם בדמיוני ,עד שבסוף הוא דמה לענק ופשיסט שאין גרוע ממנו" ( .)14.10.1942מאוחר
יותר היא מתארת את הפחד ההולך וסוגר על בני המשפחה" :אבל העננים מתקרבים והולכים והטבעת המפרידה בינינו ובין הסכנה
המתקרבת הולכת ומתהדקת סביבנו" ( ,) 8.11.1943ואת אווירת הייאוש שמשרה גברת ון פלס (המכונה ביומן גברת ון דאן)" :המדברת על
כדור בראש ,בית סוהר ,תלייה והתאבדות" (.)16.6.1944
גם אנה יודעת רגעי ייאוש לא מעטים ,ואפשר להניח שכך גם בני משפחתה ,החיים באימה מן הגורל הצפוי להם בחוץ ,ויודעים באופן מפתיע
אולי כבר ב 1942-על מוראות גורלם של היהודים .אנה צופה ביהודים המגורשים וברור לה מה יקרה להם" :בערבים אני רואה לא פעם את
טורי האנשים הטובים ,החפים מפשע ,הולכים בחושך ,עם ילדים בוכים הולכים והולכים ,ועליהם מפקדים כמה מאותם בריונים ,שמכים בהם
ומענים אותם עד שהם כמעט מתמוטטים .הם לא חסים על אף אחד ,זקנים ,ילדים ,תינוקות ,נשים הרות ,חולים ,כולם כולם הולכים במסע
אל המוות" (.)19.11.1942
המתחבאים ניזונים מכמה מקורות מידע ויודעים על ההשמדה מסיפורי המסייעים להם ומשידורי רדיו לונדון" :ברדיו אנגליה מדברים על
המתה בגז" ( .) 9.10.1942סמוך לתפיסתם היא כותבת ביומנה" :שוב ושוב אני שואלת את עצמי אם לא היה טוב יותר לכולנו אילו לא
הסתתרנו ,אילו היינו עכשיו מתים ולא היה עלינו לעבור את הסבל הזה" ,אבל בנשימה אחת היא מוסיפה" :אנחנו עדיין אוהבים את החיים,
טרם שכחנו את קולו של הטבע ,אנחנו עדיין מקווים ,מקווים לכל" -ומיד בהמשך היא חוזרת למעמקי הייאוש" :הלוואי שיקרה כבר משהו,
אפילו ירי ,זה לא ישבור אותנו יותר מאי -הוודאות הזאת ,שיבוא כבר הסוף ,ואפילו הוא מר ,אז נדע לפחות אם בסופו של דבר ננצח או שנלך
לאבדון" (.)26.5.1944
מן היומנים עולה דמותה המורכבת של אנה -תערובת של נערה מתבגרת אנוכית ,תזזיתית וגחמנית ,ושל אדם בוגר בצורה בלתי רגילה,
בעל הבחנות פסיכולוגיות ופילוסופיות עמוקות .סופרת מבכירה (שסיפוריה ,ככל הידוע לי ,לא שרדו) ,שיש לה יכולת תיאור פלסטית
ובאמצעותה היא מצליחה להעביר ,כמעט כמו בסרט ,את המתרחש בדירת המסתור.
תיאורה מציג את הפנים הטרגיים-קומיים של שתי משפחות ,שאין ביניהן אפילו קרבת משפחה ,ונגזר עליהן לחיות בקרבה פיסית
ובאינטימיות רבה כמו אסירים בבית סוהר .התיאור המפורט והמדוקדק הזה מספק תיעוד נדיר של היומיום הקשה של מלחמת העולם
השנייה ,גם של אלה שלכאורה שפר עליהם גורלם .המסתתרים נאלצים לא אחת לוותר לחלוטין על אינטימיות .כאשר נסתמים השירותים,
או כאשר יש חשש שישמעו אותם ,הם חייבים לעשות את צורכיהם בפני האחרים.
בין שתי המשפחות מתפתחים סכסוכים רבים בנוגע לחלוקת המצרכים ,שימוש בחפצים אישיים וחינוך הילדים -ההורים של אנה מתירנים,
גברת ון דאן מאמינה לעומת זאת בחינוך סמכותי נוקשה .ככל שעובר הזמן מתרבים הסכסוכים ואנה מביעה משאלה" :הלוואי שיכולנו
להיפרד מהם בכלל!" ( .) 30.12.1943הם ישנים בצפיפות ,והצורך בפרטיות ובמציאת פינה לעצמה מתחזק אצל אנה ,כאשר בנובמבר 1942
מצטרף לחדרה רופא השיניים פריץ פפר ,המכונה ביומן אלפרד דוסל .אנה אינה מרוצה מהפלישה של אדם זר ,אבל היא מוכנה להתגייס
למען הצלת נפש :העיקר שנוכל להציל מישהו ממכרינו ,כל היתר לא חשוב" ,אומר אביה (.)19.11.1942
אבל היחסים בי נה לבין דוסל מידרדרים ,הוא מאשים אותה באנוכיות ,והיא מנהלת מערכה על כך שתוכל ליהנות ממעט פרטיות ולעבוד
בחדר פעמיים בשבוע ללא הפרעה ( .) 13.7.1943ככל שמידרדר המצב בחוץ קשה יותר מלחמת הקיום של המסתתרים ,ומזונם הולך ודל
משבוע לשבוע .אנה ,הרזה מטבעה ,רעבה כל הז מן וחולמת על אוכל משובח .כאשר מיפ ,המסייעת למשפחה ,מתארת את ארוחת
האירוסים של אחייניתה ,כותבת על כך אנה בתאווה רבה" :איזה תיאבון היא עוררה בנו ,אנחנו שלארוחת הבוקר קיבלנו רק שתי כפות
דייסה וקיבותינו קירקרו מרוב רעב ,אנחנו האוכלים כל יום רק תרד חצי מבושל (ל וויטמינים!) ותפוחי אדמה רקובים ,אנחנו שמכניסים
לקיבותינו החלולות רק חסה ,חסה לבישול ,תרד ,תרד ועוד תרד ,אולי נהיה יום אחד חזקים כמו פופאי ,אבל בינתיים אינני חשה בזה! אילו
היתה מיפ לוקחת אותנו לחגיגת האירוסים ,לא היתה נשארת אף לחמנייה לאורחים האחרים" (.)8.5.1944
עם זאת ,אנה מודעת לכך שמצבם טוב מזה של אלה הנמצאים בחוץ .היא מתארת את הילדים המתהלכים בחולצות דקות ,נעלי עץ
לרגליהם ,והם מתחננים לפת לחם ( ,) 13.1.1943מרגישה אשמה על כך שלה טוב ,ואילו חברותיה "מושלכות אי שם בחוץ" ()19.11.1942
וקובעת" :לנו טוב ,טוב יותר מאשר למיליונים אחרים" (.)13.1.1943
אי אפשר שלא להשתאות על גדלות הנפש של המסייעים ההולנדים .הם דואגים למסתתרים ,מספקים להם מזון ,ספרים וחברה מנחמת,
ועושים הרבה מחוות קטנות בימי הולדת ובחגים (הנוצריים) .וכל זאת בידיעה ברורה שהם מסכנים בכך את עצמם ואת משפחותיהם ,שהרי
לא רק הגרמנים והגסטפו ארבו להם וביקשו את נפשם ,אלא גם ההולנדים הרבים ששיתפו פעולה עם הגרמנים ,סייעו להם והיו חברים
במפלגה הנאצית.
גם למשפחות המסתתרים ,בעיקר לאביה של אנה ,יש תעצומות נפש בלתי רגילות ,הבאות לביטוי ביכולתם ליצור מראית עין של נורמליות
בתוך הגיהנום .הם מקפידים לשמור על סדר יום קבוע ועל מראית עין של שגרה ,ומשתדלים ,לא תמיד בהצלחה ,למנוע את השעמום" :אין
הרבה גיוון בחיים שלנו .היום פטר חפף שיער ,אבל אין בזה שום דבר מיוחד" ,כותבת אנה ב .21.8.1942-היא ואחותה מרגוט מקפידות
לשמור על מס גרת של לימודים סדירים ,ומתקדמות היטב בלימודי השפות ,ההיסטוריה והקצרנות ,כדי שלא יצטרכו להישאר כיתה לאחר
המלחמה -כמה אירוני הוא הדבר .אנה ממשיכה לשנוא אלגברה ,וממש מתאבלת על כך שספר האלגברה אינו ניזוק בהצפה של החדר,
אבל אוהבת מאוד לקרוא ,וספרים משמשים מרכי ב חשוב בעולמם של המסתתרים ומסייעים להם להעביר את הזמן ולברוח מהמציאות.
בצד השגרה קובעים חוקי המקום את המותר והאסור על המסתתרים :יש שעות רבות ,שבהן אסור להתרחץ ואסור ללכת לשירותים ,ובמשך
כל היום אסור לעשות רעש שעלול להישמע במשרדים ובמחסן שלמטה .יחד עם זאת ,שתי המשפחות משתדלות למצוא הזדמנויות לצאת מן
השגרה ומקפידות על יצירת אוו ירה חגיגית ,בעיקר בימי ההולדת .תחילה נחגגים ימי ההולדת כמעט בראוותנות ,עם פרחים ,עוגות ומתנות,
אבל גם כשהמצב מידרדר ,ואט אט מתמעטות המתנות ,שלא לדבר על כך שמתמעטת השמחה ,מוצאים המסתתרים דרך לחגוג עם בעל
השמחה .ליום הולדתה ה 14-של אנה חיבר לכבודה אביה שיר יפה (בגרמנית) ,וכל אחד גם כיבד אותה בממתקים "מהמלאי האחרון
שלהם" ,והיא קובעת בקורת רוח ש"כיבדו אותי הרבה יותר מכפי שמגיע לי" (.)13.6.1943
העירוב בין פכי היום -יום ומשוגותיה של נערה מתבגרת לבין ההתייחסות לזוועה המתרחשת בחוץ נותן ליומנים את כוחם .בנסיבות אחרות
היו היומנים נהפכים אולי לעדות על אישיותה של נערה מתבגרת ,שכתבה אותם תחילה כיומנים פרטיים .אנה פרנק ניהלה את היומנים החל
ב ,12.6.1942-עוד לפני שעברו למחבוא ,ועד ל .1.8.1944-באביב 1944היא שמעה בשידורי הרדיו בהולנדית מלונדון את שר החינוך
בממשלת הולנד הגול ה ,שדיבר על הצורך לתעד את הסבל תחת הכיבוש הגרמני .בהשפעת הנאום הזה החליטה אנה פרנק שתפרסם
לאחר המלחמה את היומנים שכתבה לעצמה ,ובמקביל החלה לשכתב אותם ולעורכם ,הוסיפה פסקאות ותיקנה אחרות .כשנעצרה משפחת
פרנק ,הצליחו מיפ חיס ובפ פוסקאול (שמתה באמסטרדם ב - )1983-שהיו בין המסייעים למסתתרים -להציל את היומנים .מיפ חיס ,שחיה
עם בעלה באמסטרדם ,הסתירה את היומנים אצלה ולאחר המלחמה מסרה אותם לאביה של אנה ,אוטו פרנק.
כשהחליט אוטו פרנק להוציאם לאור ,לאחר היסוסים רבים ,הוא ערך גרסה מקוצרת ומצונזרת שלהם .רק לאחר מותו ערכה מרים פרסלר
והשלימה את הגרסה של אוטו פרנק .היא הוסיפה את הקטעים שהושמטו מהיומנים המקוריים (במיוחד בכל הנוגע לאמה של אנה ולענייני
מין) ,את הקטעים שהוסיפה אנה מאוחר יותר ,ועוד חמישה עמודים של כתב היד שלא היו מוכרים .הגרסה הזאת גדולה ברבע ממה
שפורסם קוד ם לכן ,והיא רואה אור לראשונה בעברית ,לאחר שקודם לכן ראו אור בשנת 1953הנוסח שערך אוטו פרנק בתרגומו של שמואל
שניצר ,וב 1999-מהדורה מורחבת ,אך עדיין לא זו המלאה.
יומני אנה פרנק זכו להתעניינות רבה בכל העולם המערבי .ההיסטוריה של פרסום היומנים והעיבודים שלהם הם מקרה טיפוסי של היחס
לשואה בעולם המערבי ,והסיבות להצלחתם מעידות במידה רבה על הסיפור שביכר המערב לספר לעצמו .היומנים ,שראו אור תחילה
במהדורה צנועה ,זכו להצלחה בארה"ב ובגרמניה רק לאחר שעובדו בארה"ב למחזה מאת פרנסס גודריץ' ואלברט האקט ( ,1955בכיכובה
של סוזן שטרסברג) ולסרט ( , 1959בכיכובה של מילי פקרינס) .העיבודים חסכו מהצופים חלק ממוראות השואה והפכו את סיפורה של אנה
פרנק לסיפור אוניברסלי על הסבל האנושי .אנה פרנק הוצגה בהם כנערה הנתונה במצב קיומי טרגי ,ויהדותה ,המוצנעת כבר ביומנים,
טושטשה מאוד .בדמותה הושם דגש על הרוך והאינטימיות ,האומץ והחמלה ,החוכמה וההומור .סופו של הסיפור עומעם ,והודגשו הצדדים
"החיוביים" שלו .סיפורה של אנה פרנק נתפס כנותן ביטוי מובהק להומניזם ,והופשט לכן מהממדים ההיסטוריים והאישיים.
מגמה זו ניכרה היטב גם בתרגום הספר לגרמנית .מתחת לכותרת " "Das Tagebuch der Anne Frankהתנוססה הציטטה הידועה של
אנה פרנק" :אני מאמינה בטוב שבאדם" (" .)"Ich glaube an das Gute im Menschenהמשך הפיסקה (מ ,)15.7.1944-הרווי בייאוש
ובחרדה ,לא הובא בכותרת הספר ,ככל הנראה כדי שלא לפגוע בקישורה של אנה פרנק לתום ,לחיות ,לחיים מלאים ,ובעיקר לרוח אופטימית
השומרת על תקווה להומניות.
בתרגום הראשון של היומנים לגרמנית השמיטה המתרגמת אנהליזה שיץ באופן שיטתי מלים או פסוקים שנגעו בעיקר לשני עניינים:
הגרמניות של אנה פרנק מצד אמה ,אשר טושטשה באמצעות השמטה של רמיזות במקור לשימוש בשפה הגרמנית ,והזהות הגרמנית של
המרצחים .לדוגמה ,בעוד שבמקור הגרמנים והיהודים הם אויבים נצחיים ,מתייחסת אנה פרנק בתרגום לגרמנים כ"הם" בלבד .ה"גרמנים"
נהפכו באותו תרגום ל"כוחות הכיבוש" (" )die besetzende Macht", 18.5.1943או ל"דיכוי" (.)die Unterdrueckung" 28.1.1944
המשפט" ,אנו מניחים שרוב האנשים נרצחו" ( )Wir nehmen an, dass die meisten Menschen ermordet werdenנעלם מהתרגום,
אף על פי שתאי הגזים אכן הוזכרו ( .) 9.10.1942הסיבות להשמטת האזכורים של הגרמנים ברורות למדי :באופן כזה אפשר היה להשאיר
את כוחות הרשע אנונימיים ומופשטים.
קצת פחות ברור מדוע הושמטו מן הטקסט האזכורים של העבר הגרמני של משפחת פרנק .אנה נולדה למשפחת בנקאים אמידה מאוד
מפרנקפורט וידעה חיי רווחה .היא רואה את עצמה כגרמנייה ,אם כי כזאת שנשללו זכויותיה" :יופי של עם הגרמנים האלה ,וגם אני למעשה
שייכת אליו! אך בעצם לא ,היטלר כבר הפך אותנו מזמן לחסרי אזרחות" ( .)9.10.1942וכשהיא מתייחסת לשיבושי הלשון בהולנדית של
המבוגרים במסתור ,היא אומרת" :זו טעות כמובן ,אבל מה אפשר לצפות מגרמנים!" ( .)28.9.1942בני המשפחה מדברים ביניהם לא אחת
גרמנית ,במיוחד כשהאם נוזפת בבנות ( ,) 12.7.1942ואנה רגישה מאוד לידיעת השפה של המבוגרים ומרבה להתייחס לגרמנית של הוריה
ולהולנדית הקלוקלת שלהם" .אין (לה) התנגדות" ללמד את אביה הולנדית ,אבל היא אינה מתאפקת מלהעיר" :השגיאות שהוא עושה לא
ייאמנו!" ( .)21.9.1942היא אינה חוסכת את שבטה גם מאמה ומאמו של פטר ":שתי הגברות מדברות הולנדית מזעזעת ( )...אילו היית
שומעת את השיבושים שלהן היית מתפקעת מצחוק" ( .)2.9.1942הגרמנית של אנה עצמה צצה ועולה שוב ושוב ,במיוחד כשהיא נתקפת
זעם ,ככל הנראה מפני שהיא מרגישה בגרמנית נוח יותר.
התשובה לשאלה מדוע ויתרו העיבודים של היומנים על העבר הגרמני של משפחת פרנק ועל שורשיה העמוקים בתרבות הגרמנית -משפחת
פרנק ישבה בפרנקפורט מאז המאה ה 17-ואביה של אנה ושני אחיו שירתו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה -נמצאת בניסיון
להפוך את היומנים לסיפור אוניברסלי של סבל .במשך עשרות שנים היה נוח יותר לזכור כך את אנה פרנק ,ורק בשנים האחרונות נוצר סדק,
המאפשר לראות את סיפורה כסיפור שיש בו קורבנות יהודים ומרצחים גרמנים; אבל הסיפור הזה כבר אינו זוכה לפופולריות שלה זכו
היומנים בעבר.
את יחסו של העולם המערבי לאנה פרנק ,ובעיקר את תגובת הקהל הגרמני להצגה ,היטיב לתאר הפילוסוף תיאודור אדורנו ,כאשר התייחס
לתגובתה של אחת הצופות בהצגה על אנה פרנק ,במאמרו "מה פירוש לעבד את העבר"Was bedeutet: Aufarbeitung der "( :
" :)" Vergangenheitסיפרו לי על אשה אחת שצפתה בעיבוד לתיאטרון של יומנה של אנה פרנק ,ואחר כך אמרה מזועזעת' :כן ,אבל לילדה
הזאת לכל הפחות היו בכל זאת צריכים להניח לחיות'" .אכן ,בגרמניה ,ובמידה רבה במערב כולו ,היו מבכרים לראות את היומנים המרגשים
האלה מסתיימים בכי טוב .לסיפורי הצלה היה תמיד מקום של כבוד על מדף ספרי השואה .אבל אנה פרנק לא הואילה לעשות את החסד
הזה לעולם ,ולכן הקריאה בנוסח המלא של יומניה ,המלווה כל העת בידיעת האמת על הסוף הנורא ,מותירה בקוראים תחושה מייסרת של
מועקה גדולה ,שאין לה קתרסיס ואין לה ניחומים.
© Copyright 2025