1. No category

‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫בפני כב' השופט ישעיהו שנלר‪ ,‬סג"נ‪ -‬אב"ד‪ ,‬השופט ד"ר קובי ורדי‪ ,‬סג"נ‪ ,‬השופט חגי ברנר‬
‫המערערות‬
‫‪ .7‬אווה דורית הופה‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד אלי זהר‪ ,‬רקפת פלד‪ ,‬מירב שגיא‬
‫‪ .1‬יעל סמוק‬
‫‪ .4‬ענת ויזלר‬
‫ע"י ב"כ עו"ד הראל אשוואל‬
‫נגד‬
‫המשיבים‬
‫‪ .7‬עו"ד שמוליק קסוטו ‪ -‬מנהל עיזבון המנוחה אילזה הופה ז"ל‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד רונן בר‪ -‬און ודן צימרמן‬
‫‪ .1‬עו"ד אהוד סול ‪ -‬מנהל עיזבון המנוח מקס ברוד ז"ל‬
‫בעצמו וכן ע"י ב"כ עוה"ד יוסי אשכנזי ומעיין פדלון‬
‫‪ .4‬הספרייה הלאומית בע"מ (חל"צ)‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד מאיר הלר‬
‫‪THE GERMAN LIBERATY ARCHVIE IN MARABACH .3‬‬
‫ע"י ב"כ עו"ד סער פלינר‬
‫‪ .5‬ב"כ היועמ"ש במשרד האפוטרופוס הכללי‬
‫ע"י ב"כ עו"ד יפה דואק הכט‬
‫פסק דין‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫השופט חגי ברנר‪:‬‬
‫‪ .1‬ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ט'‬
‫קופלמן‪-‬פרדו) מיום ‪ ,16.1..6.16‬אשר הורה להעביר את עזבונו הספרותי של מקס ברוד ז"ל‬
‫‪ 1‬מתוך ‪26‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫(להלן‪" :‬ברוד")‪ ,‬כולל כתבי יד שונים של פרנץ קפקא‪ ,‬לשמירה בספריה הלאומית‬
‫בירושלים‪ ,‬עד אשר יפעל מנהל עזבונו של ברוד לרישום הקדש לטובת הציבור על נכסי‬
‫העזבון‪ ,‬ויבחן את התאמתה של הספריה הלאומית בירושלים לשמש כנאמן של הקדש כזה‪.‬‬
‫עוד הורה בית המשפט קמא לקיים את צוואתה של אסתר אילזה הופה ז"ל (להלן‪:‬‬
‫"הופה")‪ ,‬למעט הסעיפים הנוגעים לעזבונו של ברוד‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .6‬מושא הסכסוך הסבוך והמורכב שנדון בפני בית המשפט קמא היה גורלם של כתבי קפקא‬
‫שהיו ברשותו של ברוד ואשר הגיעו בשלב מסויים לידיה של הופה (כאשר לענין עיתוי‬
‫ההגעה – בחייו של ברוד או רק לאחר פטירתו‪ -‬נטושה מחלוקת בין בעלי הדין)‪ ,‬וכן גורל‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫עזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬אשר את ניהולו הותיר בצוואתו להופה‪ ,‬תוך מתן הנחיות כיצד‬
‫יש לנהוג בעזבון (הנחיות שאין חולק כי לא קויימו מאז נפטר ברוד בשנת ‪ 1621‬ועד עצם‬
‫היום הזה)‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ .3‬המערערת ‪ 1‬היא בתה של הופה‪ ,‬ואחת משתי יורשותיה‪ .‬המערערות ‪ 6‬ו‪ 3 -‬הן בנותיה של‬
‫אניטה רות ויזלר ז"ל‪ ,‬בתה המנוחה של הופה והיורשת השניה שלה‪ ,‬שנפטרה במהלך ניהול‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫ההליך בבית המשפט קמא‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫רקע עובדתי‬
‫‪ .4‬ברוד נולד בפראג בשנת ‪ .1114‬הוא החל לפרסם סיפורים קצרים בגיל ‪ 61‬ועד מהרה הפך‬
‫‪20‬‬
‫לדמות חשובה בחוגי הספרות בשפה הגרמנית‪ .‬ברוד היה משפטן‪ ,‬סופר‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬מחזאי‬
‫ומלחין‪ .‬בשנת ‪ ,16.6‬במהלך לימודי המשפטים באוניברסיטת פראג‪ ,‬הוא פגש את הסופר‬
‫פרנץ קפקא (להלן‪" :‬קפקא") והתיידד עימו ידידות אמיצה‪ .‬ידידותם נמשכה עד לפטירתו‬
‫של קפקא בשנת ‪ ,1664‬בהיותו בן ‪ , 4.‬ממחלת השחפת‪ .‬אין צורך להרחיב את הדיבור על‬
‫פועלו של קפקא‪ ,‬שנחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים‪ ,‬ובין שאר יצירותיו‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ניתן למנות את "המשפט"‪" ,‬הטירה" ו"הגלגול"‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ .5‬קפקא לא הותיר אחריו צוואה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬במגירת שולחן הכתיבה שלו מצא ברוד‪ ,‬לאחר‬
‫פטירתו של קפקא‪ ,‬שני פתקים בכתב ידו של קפקא‪ ,‬שנכתבו בתקופות שונות‪ ,‬בהם הורה‬
‫לברוד לאסוף את כתביו ולשרפם‪ .‬בפתק המאוחר מבין השניים כתב קפקא‪" :‬מקס יקירי‪,‬‬
‫הנה משאלתי האחרונה‪ :‬כל מה שיימצא בעזבוני (בארון הספרים‪ ,‬בארון הבגדים‪ ,‬בשולחן‬
‫הכתיבה בין בבית ובין במשרד‪ ,‬או שנתגלגל למקום אחר ותמצא אותו) בצורת יומנים‪,‬‬
‫כתבי יד‪ ,‬מכתבים‪ -‬שלי ושל אחרים‪ -‬ציורים וכן הלאה‪ ,‬יש לשרוף בלי לקרוא ובלי‬
‫להותיר שריד; וכך גם כל דבר כתוב או מצויר המצוי אולי בידיך או בידי אחרים‪ ,‬אשר‬
‫‪ 2‬מתוך ‪26‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫מהם תבקש בשמי להחזירם‪ .‬מי שיסרב להחזיר לך מכתב‪ ,‬צריך לפחות להתחייב לשרוף‬
‫אותו בעצמו‪".‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .2‬ברוד החליט שלא לנהוג לפי בקשת חברו‪ .‬הוא עצמו הסביר שנים לאחר מכן‪ ,‬בפרק הקרוי‬
‫"אחרית הדבר של מקס ברוד"‪ ,‬המסיים את ספרו של קפקא "המשפט"‪ ,‬כי סרב לבצע "את‬
‫מעשה הפשע הזה‪ ,‬כפי שידידי ביקש ממני‪ .‬היו לי לכך נימוקים משכנעים ביותר"‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫הנימוק הראשון היה שכבר בעת שקפקא הביע בפניו בעל פה את משאלתו זו‪ ,‬הודיע לו ברוד‬
‫כי אין בכוונתו לקיים אותה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אם כוונתו של קפקא אכן היתה רצינית‪ ,‬שומה היה‬
‫עליו למנות אדם אחר להוציא לפועל את רצונו זה‪ .‬נימוק נוסף היה שקפקא עצמו פרסם‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫מספר יצירות לאחר אותה הוראה שנתן בעל פה לברוד‪ ,‬ומכאן הסיק ברוד שקפקא לא‬
‫באמת התכוון שיצירותיו יושמדו‪ .‬לבסוף‪ ,‬הנימוק השלישי והמכריע היה "העובדה‬
‫שהעיזבון של קפקא מכיל את האוצרות המופלאים ביותר‪ -‬גם בהשוואה לשאר יצירותיו‪.‬‬
‫עלי להודות כי עובדה יחידה זו‪ ,‬כלומר הערך הספרותי והמוסרי‪ ,‬היתה מספקת כדי לחזק‬
‫את רוחי בהחלטתי ללא ערעור‪ ,‬גם אילולי היו לי טיעונים אחרים נגד תקפות ההוראות‬
‫שבצוואת קפקא"‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫ואכן‪ ,‬חלק ניכר מיצירותיו של קפקא (ובהן הרומנים "המשפט" ו"הטירה") פורסמו‬
‫באמצעות ברוד רק לאחר מותו של קפקא‪ ,‬ובניגוד לרצונו המוצהר‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪ .7‬ימים בודדים לפני סיפוחה של צ'כוסלובקיה לגרמניה הנאצית‪ ,‬בחודש מרץ ‪ ,1636‬נמלטו‬
‫ברוד ורעייתו‪ ,‬מפראג אל ארץ ישראל‪ ,‬עם מזוודה ובה מצויים כתבי היד של קפקא‪ .‬ברוד‬
‫התגורר בתל אביב עד פטירתו בשנת ‪ .1621‬רעייתו נפטרה עוד בשנת ‪ 1646‬וברוד נותר ערירי‪.‬‬
‫אחיו‪ ,‬ד"ר אוטו ברוד ז"ל‪ ,‬נספה בשואה‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ .1‬בארץ ישראל פגש ברוד את הופה‪ ,‬שהפכה בשנת ‪ 1646‬להיות מזכירתו האישית‪ ,‬ועימה היו‬
‫‪25‬‬
‫לו יחסי קרבה ואמון מיוחדים‪ .‬במהלך השנים ביקש ברוד להקנות להופה עוד בחייו או‬
‫להוריש לה לאחר מותו (ועל כך נטושה מחלוקת בין בעלי הדין) את כתבי קפקא שבבעלותו‪.‬‬
‫חשוב עם זאת להדגיש כבר עתה‪ ,‬במאמר מוסגר‪ ,‬כי ברוד הבחין הבחן היטב בין כתבי‬
‫קפקא שבבעלותו‪ ,‬אותם קיבל מקפקא בעודו בחייו (כגון מכתבים שכתב קפקא לאשתו‬
‫המנוחה של ברוד ולברוד עצמו‪ ,‬כתבי היד של היצירות "המשפט"‪" ,‬תיאורו של מאבק"‪,‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫"הכנות לחתונה בכפר" וכו')‪ ,‬לבין מה שברוד עצמו כינה "עזבון כתבי היד של קפקא"‪,‬‬
‫ואשר לא התיימר לטעון לבעלות בו‪ ,‬וממילא גם לא התיימר מעולם להקנות או להוריש‬
‫להופה‪ .‬הכוונה ככל הנראה לאותם כתבי יד ומסמכים שמצא ברוד בדירתו של קפקא לאחר‬
‫פטירתו של זה האחרון‪ .‬האבחנה בין שני סוגי המסמכים עולה בבירור מתוך מכתבו של‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 3‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫ברוד להופה מיום ‪( 6.4.1656‬מוצג מש‪ 7/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬ומתוך מכתבו של ברוד לגב'‬
‫מריאן שטיינר‪ ,‬אחייניתו של קפקא‪ ,‬מיום ‪( 6.4.1656‬מוצג מש‪ 6/‬למוצגי המשיב ‪.)6‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .6‬במהלך חייו כתב ברוד מספר מסמכים שעניינם כתבי קפקא‪ .‬מדובר במכתבי מתנה‪,‬‬
‫תרשומות עצמיות ומכתב לאחייניתו של קפקא‪ .‬יתכן שנכתבו מסמכים נוספים‪ ,‬אך אלו‬
‫אינם עוד בנמצא (הכוונה למסמך מתנה משנת ‪ 1645‬ולמסמך קודיציל (נספח לצוואה)‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫מתאריך שאיננו ידוע)‪ .‬כמו כן‪ ,‬היתה ברשותו של ברוד התחייבות בכתב של הופה שהגבילה‬
‫את אפשרותה לבצע עסקאות בכתבי קפקא‪ ,‬ואף היא אינה עוד בנמצא‪ .‬דבר קיומם של‬
‫מסמכים נוספים אלה עולה מתוך אזכורם במסגרת מסמכים אחרים שעודם קיימים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫המסמכים שכתב ברוד נכתבו כולם בשפה הגרמנית (ברוד לא נהג לכתוב בעברית)‪ ,‬והנוסח‬
‫שיובא להלן מקורו בתרגום לעברית שנעשה לצורך ההליכים המשפטיים על ידי ד"ר אינגריד‬
‫ולן‪ .‬ענין זה כשלעצמו מכביד על מלאכת הפרשנות של המסמכים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בעלי הדין לא‬
‫חלקו על אמיתות התרגום של המסמכים‪ ,‬וזו תהיה איפוא נקודת המוצא לפרשנותם‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ .1.‬ברוד ערך גם שתי צוואות‪ ,‬אף הן בשפה הגרמנית‪ .‬הצוואה הראשונה נערכה ביום ‪64.3.1641‬‬
‫‪15‬‬
‫(מוצג ‪ 66‬למוצגי המערערות)‪ ,‬ותורגמה לעברית על ידי ד"ר אינגריד ולן‪ .‬הצוואה השניה‬
‫והתקפה היא זו שנערכה ביום ‪( 7.2.1621‬מוצג מש‪ 3/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬והיא תורגמה‬
‫לעברית במועד עריכתה על ידי עו"ד שמעון פריץ האז‪ .‬בשתי הצוואות כאחד אין אזכור‬
‫לכתבי קפקא (למעט אזכור ספרים של קפקא שנמנו על יתר הספרים בספרייתו של ברוד‪,‬‬
‫יחד עם ספריהם של סופרים ידועים נוספים)‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .11‬בהמשך נתעכב על תוכנם ומשמעותם של המסמכים השונים‪ .‬בקצירת האומר נציין כבר‬
‫‪22‬‬
‫עתה כי ברוד ערך לפחות שני מסמכי מתנה‪ ,‬לפיהם ביקש להקנות להופה את כתבי קפקא‬
‫שבבעלותו‪ ,‬האחד בשנת ‪ 1647‬והשני בשנת ‪ .1656‬באשר לעזבונו הספרותי שלו עצמו (כולל‬
‫עזבונו הספרותי של אחיו המנוח‪ ,‬אוטו ברוד ז"ל)‪ ,‬הורה ברוד בצוואתו האחרונה משנת‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ 1621‬כי הופה תוציא לפועל את צוואתו‪ ,‬תוציא לאור את יצירותיו‪ ,‬ותדאג לכך שלאחר‬
‫פטירתה יועבר העזבון הספרותי לשמירה במוסד מתאים‪ ,‬תוך שמירת זכותן של יורשותיה‬
‫לקבלת תמלוגים‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ .16‬ברוד נפטר ביום ‪ .6..16.1621‬ביום ‪ 66.4.1626‬ניתן צו קיום לצוואתו‪ ,‬והופה מונתה למנהלת‬
‫העזבון‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ .13‬בשנת ‪ ,1673‬לאחר שנודע כי הופה העמידה למכירה פומבית בחו"ל כתבי יד של קפקא‪ ,‬הגיש‬
‫היועץ המשפטי לממשלה המרצת פתיחה נגד הופה (תיק ה"פ ‪ ,)1425/73‬בה ביקש להצהיר‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 4‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫כי כתבי קפקא שהיו בחזקתו של ברוד שייכים לעזבונו‪ ,‬וכן ביקש להצהיר כי לפי ס' ‪11‬‬
‫לצוואתו של ברוד‪ ,‬אסור להופה לעשות בכתבי היד כל דיספוזיציה‪ ,‬וכן עליה להבטיח כי‬
‫לאחר מותה יעברו כתבי היד אל הספריה של האוניברסיטה העברית‪ ,‬או אל הספריה‬
‫העירונית בתל אביב או לגנזך ציבורי אחר‪ ,‬בארץ או בחו"ל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .14‬במהלך הדיון המשפטי שנערך בשנת ‪ ,1673‬התעוררה השאלה האם בפועל אכן נמסרה‬
‫‪6‬‬
‫להופה החזקה בכתבי קפקא בשנים ‪ 1647‬ו‪ ,1656 -‬ולשם כך ביקש היועץ המשפטי לממשלה‬
‫לשלוח את מסמכי המתנה לבדיקתו של מומחה‪ ,‬כדי לברר מתי בדיוק רשמה הופה על גבי‬
‫מסמכים אלה כי קיבלה את המתנה‪ .‬הופה סרבה לעריכת הבדיקה בנימוק שהבדיקה‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫מחייבת גירוד של הכיתוב על גבי מסמכי המתנה‪ .‬לפיכך‪ ,‬הבדיקה לא נערכה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪ .15‬ביום ‪ 17.1.1674‬ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' שילה)‪.‬‬
‫כב' השופט שילה קבע כי איננו דן בשאלה האם כתבי היד של קפקא היו שייכים לברוד‬
‫וברוד היה יכול למוסרם במתנה‪ .‬עוד קבע כי אם כתבי היד לא היו בבעלותו של ברוד‪ ,‬הרי‬
‫שבוודאי לא עברו להיות חלק מעזבונו והשאלה האם הם שייכים להופה או ליורשי קפקא‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫אף היא איננה נדונה‪ .‬מכאן עבר בית המשפט לשאלת פירושו של ס' ‪ 11‬לצוואה‪ .‬בהקשר זה‬
‫קבע בית המשפט‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫לפרשן אחרת‪ .‬אם רצה המנוח בתוצאה אחרת הרי לא הצליח לבטא זאת בסעיף ‪ .77‬מוצהר‬
‫איפה בהתאם לאמור לעיל‪".‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫"אין סעיף ‪ 1‬של הצוואה שבו מדבר המנוח בעיקר על ספרים המצויים אצלו והנושאים‬
‫הקדשות של סופרים בעלי שם‪ ,‬בא לעזור לנו למצוא את כוונתו של המנוח‪ .‬יתכן וכוונתו‬
‫הייתה אמנם כפי שטוענת ב"כ יועמ"ש [שאסור להופה להשתמש בכתבי היד בדרך‬
‫שתשלול ממנה את האפשרות להפקיד את כתבי קפקא במוסד אוניברסיטאי‪ -‬ח‪.‬ב‪ , ].‬אבל‬
‫בסעיף ‪ 77‬לא בטא המצווה כוונה כזו בצורה ברורה‪ .‬סעיף ‪ 77‬כפי שאני מבין אותו‪ ,‬מאפשר‬
‫לגב' הופה לעשות בעזבונו בימי חייה כבתוך שלה‪ ,‬ורק כל מה שישאר אחרי מותה יש‬
‫לנהוג בו בהתאם לרישא של סעיף ‪ .77‬ההוראות בכיוון זה ברורות‪ ,‬לא נראה לי כי ניתן‬
‫בית המשפט בחר איפוא שלא לדון בשאלה האם כתבי קפקא היו בכלל בבעלותו של ברוד‪,‬‬
‫באופן שהוא יכול היה למסור אותם במתנה להופה או להורישם לה‪ ,‬ואף בחר שלא לדון‬
‫בשאלה האם ברוד אכן הקנה במתנה שלמה וגמורה את כתבי קפקא להופה בעודו בחיים‪.‬‬
‫לשיטתו של בית המשפט‪ ,‬והגם שהדברים לא נאמרו באופן מפורש בהחלטתו‪ ,‬שאלת תוקפם‬
‫של כתבי המתנה לא היתה טעונה הכרעה‪ ,‬שכן אף אם לא היו מתנות תקפות‪ ,‬ממילא עברו‬
‫כתבי קפקא בירושה אל הופה כחל ק מעזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬והיא היתה רשאית לנהוג‬
‫‪ 5‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫מנהג בעלים בכתבי קפקא‪ ,‬כמו בשאר עזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬מכח הוראת ס' ‪11‬‬
‫לצוואתו של ברוד‪ ,‬ורק מה שתותיר אחריה‪ ,‬יועבר לשמירה של ספריה כזו או אחרת‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .12‬בהקשר זה חשוב לציין כבר עתה‪ ,‬כי הופה לא גילתה לבית המשפט וליועץ המשפטי‬
‫לממשלה‪ ,‬במסגרת אותו הליך שנוהל בשנים ‪ ,1674 -1673‬כי לשיטתה‪ ,‬כתבי קפקא הוקנו‬
‫במתנה לבנותיה שלוש שנים קודם לכן‪ .‬במה דברים אמורים‪ -‬ביום ‪ 65.1.167.‬כתבה הופה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫לבנותיה שכבר בחודש מאי ‪ 1626‬היא העניקה להן במתנה את כתבי קפקא שקיבלה בשנים‬
‫‪ 1647‬ו‪ 1656 -‬מאת ברוד (מוצג מש‪ 16/‬למוצגי המשיב ‪ .)6‬יתר על כן‪ ,‬מעבר לכך שמידע זה‬
‫לא נמסר לבית המשפט באותו הליך‪ ,‬בא כוחה של הופה אף התחייב בשמה‪ ,‬בישיבת יום‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ 2.16.1673‬במסגרת אותו הליך‪ ,‬שלא למכור כתבי יד של קפקא למשך פרק זמן סביר בהנחה‬
‫שיופיעו יורשיו של קפקא ויטענו בענין זה‪ ,‬התחייבות שמחריפה עוד יותר את התמיהה‬
‫מדוע הופה לא גילתה לבית המשפט שהכתבים כבר הוקנו כביכול לבנותיה‪ .‬עוד חשוב לציין‬
‫שהופה היתה מודעת היטב לרגישות הסוגייה של האבחנה בין כתבי קפקא לבין שאר נכסי‬
‫העזבון‪ ,‬שכן היא כתבה באותו מסמך מתנה מיום ‪ 65.1.167.‬את המשפט הבא‪" :‬כתבי היד‬
‫של קפקא המוזכרים לעיל‪ ,‬וכן אוסף זכרונותיו של מקס ברוד מקפקא‪ ,‬אינם מהווים‪ ,‬כפי‬
‫שאני קובעת מפורשות‪ ,‬חלק מעיזבונו של ברוד‪".‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ .17‬לאחר אותו הליך מכרה הופה מעת לעת כתבים שונים של קפקא וכן מכתבים שכתב סופר‬
‫אחר‪ ,‬סטפן צוויג‪ ,‬לברוד‪ .‬אין חולק כי מכתביו של צוויג לברוד היו חלק מעזבונו הספרותי‬
‫של ברוד‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .11‬הופה נפטרה ביום ‪ .6.6.6..7‬בשנת ‪ 6..1‬הגישו בנותיה בקשה למתן צו קיום צוואה‪ .‬היועץ‬
‫‪22‬‬
‫המשפטי לממשלה הגיש התנגדות לקיום הצוואה בכל הנוגע לעזבונו של ברוד‪ .‬כך החל בבית‬
‫המשפט קמא ההליך מושא הערעור הנוכחי‪ .‬בשלב מסויים מונו מנהלים לעזבונה של הופה‪.‬‬
‫הספריה הלאומית ביקשה להצטרף כצד מעוניין ואף יזמה הליך למינוי מנהל לעזבונו של‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ברוד‪ ,‬שכן הופה לא השלימה את תפקידה בתור מנהלת עזבונו‪ .‬הספריה הלאומית טענה‬
‫שרצונו של ברוד היה להעביר את ספרייתו בשלמותה לספריה הלאומית‪ ,‬כדי שתשכון לצד‬
‫ארכיונם של מרטין בובר‪ ,‬פליקס ולטש וסופרים נוספים שברוד העריך‪ ,‬אלא שהופה הציבה‬
‫בחייה תנאים שונים ולמעשה סיכלה את העברת ספרייתו של ברוד‪ .‬בעקבות בקשתה של‬
‫הספריה הלאומית‪ ,‬מונה מנהל לעזבונו של ברוד‪ ,‬הוא המשיב ‪ ,6‬אשר הגיש התנגדות‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫לצוואתה של הופה בכל הנוגע לעזבונו הספרותי והמוסיקלי של ברוד וכן בנוגע לנכסים‬
‫הנכללים בעזבון ברוד‪ ,‬קרי‪ ,‬כתבי קפקא‪ .‬כמו כן הצטרף המשיב ‪( 4‬מוזיאון שמקום מושבו‬
‫בגרמניה) כצד מעונין נוסף בקיום הצוואה‪ ,‬משום שהופה ניהלה גם עימו משא ומתן לשם‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 6‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫העברת עזבונו של ברוד אליו (וכיום מבקשות יורשותיה למכור את נכסי עזבונו של ברוד‬
‫למשיב ‪.)4‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .16‬במסגרת ההליך בבית המשפט קמא ניתן צו לפתיחת כספות של הופה בארץ ובחו"ל‪ ,‬חרף‬
‫התנגדות יורשותיה של הופה‪ .‬לאחר מכן הוגש דו"ח משותף מטעם כונסי הנכסים של ברוד‬
‫ושל הופה‪ ,‬המפרט את המסמכים שנמצאו באותן כספות‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .6.‬בעלי הדין גיבשו בבית המשפט קמא רשימת פלוגתאות‪ ,‬ואלו הן‪ :‬כיצד יש לפרש את ס' ‪11‬‬
‫לצוואתו של ברוד; בהנחה שמדובר בהסדר של יורש אחר יורש‪ ,‬מה דינה של המתנה‬
‫שניתנה‪ ,‬אם ניתנה‪ ,‬על ידי הופה לבנותיה; האם הופה היתה רשאית לתת הוראות כלשהן‬
‫בענין עזבונו הספרותי של ברוד במסגרת צוואתה; מי היורש השני אחרי הופה‪ -‬האם‬
‫הספריה הלאומית או גלריה רחבה של יורשים פוטנצייאליים; האם העזבון הספרותי עובר‬
‫ליורש השני במתנה או במכירה; מהו היקף עזבונה של המנוחה ומהו היקף עזבונו של ברוד;‬
‫האם הופה קיבלה כתבי יד מברוד בחייו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫פסק דינו של בית המשפט קמא‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ .61‬פסק דינו של בית המשפט קמא הוא מפורט ומקיף ביותר‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫בית המשפט דחה טענות סף שונות של המערערות‪ ,‬משום שלדידו‪ ,‬מרגע שהוסכם על רשימת‬
‫פלוגתאות‪ ,‬יש לראות את המערערות כמי שויתרו על טענות הסף‪ .‬על כן‪ ,‬דחה בית המשפט‬
‫קמא את טענת המערערות לפיה החלטתו של כב' השופט שילה משנת ‪ 1674‬היוותה מעשה‬
‫בית דין בענין פירושו הנכון של ס' ‪ 11‬לצוואתו של ברוד וכן בנוגע לבעלות בכתבי קפקא‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬בית המשפט קמא ציין כי לא ניתן להתעלם מאותה החלטה‪ ,‬שהינה בעלת משקל‬
‫גם כיום‪ .‬טענת ההתיישנות נדחתה בנימוק שההחלטה משנת ‪ 1674‬קבעה שרק עם פטירתה‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫של המנוחה יועבר עזבון ברוד לגנזך‪ ,‬ולכן עילת התביעה של המתנגדים לקיום הצוואה‬
‫נולדה רק עם פטירתה של הופה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ .66‬בית המשפט קמא עמד על כך שברוד עצמו לא טען לבעלות בכל כתבי קפקא‪ ,‬אלא רק בחלק‬
‫מהם‪ ,‬כעולה ממסמכים שונים שכתב במרוצת השנים‪ .‬עוד ציין בית המשפט קמא שגם כב'‬
‫השופט שילה הציב את שאלת מעמדו של ברוד לנהוג מנהג בעלים בכתבי קפקא‪ ,‬בשים לב‬
‫לנסיבות בהן הגיעו לידיו לאחר פטירתו של קפקא‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬כשם שכב' השופט שילה‬
‫לא הכריע בסוגיה זו‪ ,‬כך גם בית המשפט קמא לא עשה כן‪ ,‬משום שהצדדים לא העלו שאלה‬
‫זו בפניו‪ .‬במאמר מוסגר אציין שלאיש מבעלי הדין לא היה אינטרס לעורר שאלה זו‪ ,‬שכן‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 7‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫ככל שהמסקנה המתבקשת היא שברוד לא היה הבעלים של כל כתבי קפקא‪ ,‬ממילא לא היה‬
‫רשאי להקנות להופה בחייו‪ ,‬או בצוואתו‪ ,‬את מה שלא היה בבעלותו‪ ,‬ויוצא שאותם כתבים‬
‫אינם ולא היו רכושה של הופה‪ ,‬ואף אינם יכולים להכלל בגדרי עזבונו של ברוד‪ .‬דומה כי‬
‫הגיעה העת להכריע בסוגיה זו‪ ,‬שכן התשתית העובדתית הדרושה לכך מונחת בפנינו‪ ,‬ונסיון‬
‫העבר בסכסוך זה מלמד כי שאלות שלא הוכרעו‪ ,‬צצות מחדש כעבור עשרות שנים‪ .‬דחיית‬
‫ההכרעה לשנים שיבואו רק מקשה על קבלת החלטה מושכלת ומיטבית‪ ,‬לנוכח פטירתם של‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫העדים הנוגעים בדבר‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬להכרעה בשאלה זו נודעת משמעות אופרטיבית בהליך‬
‫הנוכחי‪ ,‬שכן ברור שלמערערות לא יכולה לעמוד כל טענה קניינית לגבי אותו חלק מכתבי‬
‫קפקא שלא היה מעולם בבעלותו של ברוד‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .63‬בית המשפט קמא קבע כי ס' ‪ 11‬לצוואתו של ברוד הוא תניה של "יורש אחר יורש" לפי ס'‬
‫‪ 46‬לחוק הירושה‪ ,‬התשכ"ה‪( 1625 -‬להלן‪" :‬חוק הירושה")‪ .‬כך עולה גם מהחלטת כב'‬
‫השופט שילה (למרות שבהחלטתו לא מופיע המונח של "יורש אחר יורש" ואין אזכור של ס'‬
‫‪ 46‬לחוק הירושה)‪ ,‬וכך גם הבינה זאת הופה עצמה‪ ,‬כפי שעלה מדברי בא כוחה בדיונים‬
‫בשנים ‪ .1674 -1673‬בית המשפט דחה את הטענה לפיה אין מדובר בהסדר של יורש אחר‬
‫יורש משום שצוואתו של ברוד נערכה בשנת ‪ ,1621‬ואילו חוק הירושה המסדיר תנייה מסוג‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫כזה נחקק רק בשנת ‪ .1625‬לענין זה הסתמך בית המשפט קמא על הוראות המעבר של חוק‬
‫הירושה‪ ,‬מהן משתמע כי חוק הירושה חל גם על צוואות שנערכו קודם לחקיקתו‪ ,‬ובלבד‬
‫שעורך הצוואה נפטר רק לאחר שחוק הירושה נכנס לתוקף‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪ .64‬לגופו של ענין סבר בית המשפט קמא‪ ,‬שלא כמו כב' השופט שילה‪ ,‬כי כוונתו של ברוד‪ ,‬כפי‬
‫שהיא משתקפת מכלל הוראות הצוואה וכן ממסמכים שקדמו לה‪ ,‬היתה שאסור להופה‬
‫למכור חלקים מעזבונו הספרותי‪ ,‬ורצונו היה שעזבונו הספרותי יעבור בשלמותו‪ ,‬לאחר‬
‫מותה של הופה‪ ,‬לגנזך מתאים‪ .‬רצון זה אמנם לא זכה לביטוי מפורש בצוואה‪ ,‬אך הוא‬
‫משתמע מהוראות שונות בצוואה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫בית המשפט קמא הוסיף וציין כי בין אם נלך לשיטתו‪ ,‬ובין אם נלך לשיטתו של כב' השופט‬
‫שילה‪ ,‬הרי מרגע שהופה נפטרה‪ ,‬הגיעה העת להפקיד בספריה או בגנזך את עזבונו של ברוד‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ .65‬מכאן עבר בית המשפט קמא לדון בשאלת היקפו של עזבון ברוד‪ ,‬קרי‪ ,‬האם כתבי קפקא היו‬
‫‪30‬‬
‫חלק מהעזבון אם לאו‪ .‬לשם כך בחן בית המשפט קמא את השאלה מהו דינם של כתבי‬
‫המתנה שמסר ברוד להופה בשנים ‪ 1647‬ו‪ ,1656 -‬וכתב המתנה של הופה לבנותיה משנת‬
‫‪( 167.‬שעל קיומו לא נמסר לכב' השופט שילה)‪ .‬בית המשפט ציין כי מתוך החלטתו של כב'‬
‫השופט שילה עולה שכתבי קפקא נכללים בעזבונו של ברוד‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בית המשפט קמא‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 8‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫בחן שאלה זו לגופו של ענין‪ ,‬וקבע כי התנהלותם של ברוד ושל הופה גם יחד‪ ,‬כל אחד בתורו‪,‬‬
‫מלמדת שספק אם אכ ן מדובר במתנה במובן של מסירת חפץ או זכות מתוך כוונת הנותן‬
‫שלא תיוותר לו עוד כל זכות במה שניתן למקבל‪ .‬הן ברוד בשנים ‪ 1647‬ו‪ ,1656 -‬והן הופה‬
‫בשנת ‪ ,167.‬כתבו אמנם שהם נותנים מתנה‪ ,‬אך הותירו בידיהם זכויות השמורות רק‬
‫לבעלים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .62‬בית המשפט קמא הוסיף וציין כי יתכן שנערך מסמך מתנה נוסף בשנת ‪ ,1645‬שאיננו בנמצא‬
‫כיום‪ ,‬ועל כך למד מאיזכורה של מתנה כזו במסמך המתנה משנת ‪ ,1656‬וכן מתצהירו של‬
‫עו"ד האז משנת ‪ ,1673‬שהעיד כי בטיוטת צוואה שמסר לו ברוד בשנת ‪ ,1621‬נזכרה מתנה‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫משנת ‪ .1645‬בית המשפט הקשה מדוע היה צריך פעם אחר פעם לתת את כתבי קפקא‬
‫במתנה להופה‪ -‬תחילה בשנת ‪ ,1645‬לאחר מכן בשנת ‪ 1647‬ולבסוף בשנת ‪ ,1656‬ועוד הקשה‬
‫כיצד יכול היה ברוד ליתן במתנה את מה שאיננו שלו‪ .‬בית המשפט קמא ציין עוד כי בעובדה‬
‫אחת אין לו ספק‪ ,‬והיא‪ ,‬שברוד ראה בכתבי קפקא כרכושו ונהג בהם כבעלים גם לאחר‬
‫מכתבי המתנה‪ .‬לענין זה הפנה בית המשפט לרשימת מלאי מארכיון קפקא בחתימתו של‬
‫ברוד מיום ‪( 16.3.1656‬רשימה שנערכה לאחר כתב המתנה משנת ‪ 1647‬ולפני כתב המתנה‬
‫מיום ‪ ,)6.4.1656‬שם סימן ברוד את אותם כתבים שהיו רכושו‪ ,‬וכן למכתבו של ברוד מיום‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ 6.4.1656‬למריאן שטיינר‪ ,‬אחייניתו של קפקא‪ ,‬שם ציין ברוד אילו מבין כתבי קפקא הם‬
‫רכושו‪ ,‬ואילו שייכים ליורשי קפקא‪ .‬עוד הפנה בית המשפט למסמך בחתימתו של ברוד‬
‫מיום ‪( 6..1.1652‬מוצג מש‪ 6/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬בו כתב ברוד כי העמיד לעיונו של חוקר‬
‫בשם קלאוס וואגנבאך את כתבי קפקא‪ ,‬מבלי שנתן לו רשות לפרסמם ומבלי שנתן לו‬
‫במתנה אף אחד מהמסמכים למעט "הסיכום השנתי של ‪ ."16.6‬מכאן שבשנת ‪ 1652‬עדיין‬
‫היו כתבי קפקא בידיו של ברוד והוא אף ראה את עצמו כמי שיכול לתת לחוקרים אחרים‬
‫רשות לעיין בכתבים‪ ,‬לפרסמם ולתיתם במתנה‪ .‬גם הופה פעלה באופן דומה‪ ,‬וכל זמן שברוד‬
‫היה בחיים‪ ,‬היא לא נהגה בכתבי קפקא מנהג בעלים ולא מכרה איזה מהם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מי‬
‫שניהל את ארכיון קפקא עד יומו האחרון היה ברוד‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בס' ‪ 6‬לצוואתו קבע ברוד‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫שספרי קפקא יישארו חלק מספרייתו המקורית ונשאלת השאלה מדוע עשה כן אם כבר‬
‫מסר במתנה את כל כתביו שנים רבות קודם לכן‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ .67‬עוד קבע בי ת המשפט קמא כי על המתנות הנטענות חלות הוראות המג'לה‪ ,‬שכן המתנות‬
‫ניתנו עוד קודם לחקיקתו של חוק המתנה‪ ,‬התשכ"ח‪( 1621 -‬להלן‪" :‬חוק המתנה")‪ .‬אלה‬
‫מציבות דרישות מחמירות בהרבה להיווצרותה של מתנה‪ ,‬קרי‪ ,‬הן הקנייה והן נטילה של‬
‫המתנה‪ ,‬ומתנה שלא נגמרה בנטילה‪ ,‬בטלה עם מותו של הנותן‪ .‬בהקשר זה מוטל היה על‬
‫המערערות נטל הוכחה מוגבר‪ ,‬שכן מדובר בתביעה נגד עזבונו של ברוד‪ ,‬והכלל הוא‬
‫שבתביעות כאלה מוטל על התובע נטל שכנוע גבוה מאשר בדיון אזרחי רגיל‪ .‬בית המשפט‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 9‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫ציין כי מהמסמכים שהוצגו בפניו‪ ,‬לרבות אלו שנמצאו בכספות‪ ,‬מתעורר ספק באשר לקיום‬
‫רכיב הנטילה במתנה‪ ,‬והמערערות לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש‪ .‬אף אם היתה כספת‬
‫משותפת של ברוד ושל הופה‪ ,‬ובית המשפט לא שוכנע כי כך היה במועד הרלבנטי‪ ,‬הרי שאין‬
‫בכך די כדי להצביע על נטילת הכתבים על ידי הופה או על בעלותה בהם‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .61‬באשר למתנה שהעניקה הופה לבנותיה‪ ,‬ציין בית המשפט קמא את המנעותה של הופה‬
‫‪6‬‬
‫מלגלות עובדה זו בהליך בשנת ‪ .1673‬עוד ציין בית המשפט שמתוך כתב המתנה עולה‬
‫שהופה שמרה לעצמה זכויות בעלות בכתבי קפקא‪ ,‬והקשה כיצד ניתן לעשות כן שעה‬
‫שניתנת מתנה‪ ,‬מה גם שבאותו כתב מתנה נכתב כי המתנה הוענקה עוד בשנת ‪ .1626‬גם‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫המערערת ‪ ,1‬בתה של הופה‪ ,‬העידה שעזבונו של ברוד היה שייך להופה גם בשנת ‪ .1662‬כמו‬
‫כן‪ ,‬עובדה היא שהכספות ובהן תכולת עזבון ברוד וכתבי קפקא נותרו על שם הופה עד‬
‫לפטירתה‪ ,‬ומכאן שהמתנה לבנותיה מעולם לא הושלמה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ .66‬עוד ציין בית המשפט קמא כי מתן מתנה על ידי יורש ראשון שכל מטרתה להבריח נכסים‬
‫מהעזבון כדי שלא יפלו בידי היורש השני‪ ,‬הינה פעולה חסרת תום לב המקימה זכות עקיבה‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫ליורש השני‪ ,‬וזאת בעיקר נוכח רצונו המוצהר של ברוד באשר למה שייעשה בעזבונו‬
‫הספרותי לאחר פטירתה של הופה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .3.‬בית המשפט קמא קבע כי כתבי קפקא ועזבון ברוד לא ניתנו למערערות במתנה‪ ,‬ובכל‬
‫‪19‬‬
‫מקרה‪ ,‬עזבון ברוד על כתבי קפקא שבתוכו‪ ,‬צריך לעבור לספריה או לגנזך כפי שקבע ברוד‬
‫בצוואתו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ .31‬עוד קבע בית המשפט קמא כי הזוכה השני לפי צוואתו של ברוד הוא הקדש ציבורי בהתאם‬
‫לפקודת ההקדשות לצרכי צדקה שחלה במועד עריכת הצוואה‪ ,‬שכן נכסי העזבון מוגדרים‬
‫דיים כדי להוות נכסי הקדש‪ ,‬וצוואתו של ברוד מעידה על כוונתו לייחד את עזבונו הספרותי‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫(כולל כתבי קפקא) למטרה ספציפית שהיא שמירתו בספריה או בגנזך‪ ,‬הגם שברוד לא נקט‬
‫במונח "הקדש"‪ .‬בית המשפט הוסיף וקבע כי ראוי שהספריה הלאומית היא שתשמש כנאמן‬
‫בהקדש הציבורי‪ ,‬וזאת לפי סדר העדיפויות שקבע ברוד עצמו בצוואתו‪ ,‬עת נקב כאפשרות‬
‫ראשונה דווקא בספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬מה גם שהופה עצמה ניהלה‬
‫משא ומתן עם הספריה הלאומית בענין זה ואף הורתה בצוואתה לבנותיה להגיע להסדר עם‬
‫האוניברסיטה ועם המשיב ‪ .4‬על כן הורה בית המשפט למנהל עזבונו של ברוד לפעול לרישום‬
‫הקדש‪ ,‬לבחון את התאמתה של הספריה הלאומית לכהן כנאמן ולקבוע את תנאי הנאמנות‪,‬‬
‫ברוח הקבוע בצוואתה של הופה ובהתאם להוראות שיקבל מבית המשפט‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫בית המשפט קמא הוסיף וציין כי כל התגמולים‪ ,‬שכר הסופרים וכל זכות כספית אחרת‬
‫שיצמחו מנכסי ההקדש‪ ,‬יועברו בהתאם לצוואת ברוד וצוואתה של הופה‪ ,‬לבנותיה של‬
‫הופה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .36‬עוד קבע בית המשפט קמא כי לא נמצא בכספות של הופה רכוש פרטי שלה‪ ,‬כעולה מן‬
‫הדו"ח המשותף שהוגש על ידי מנהלי העזבונות שלה ושל ברוד‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬תכולת הכספות‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫שייכת כולה לעזבון ברוד‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .33‬כמו כן‪ ,‬בית המשפט קמא קיים את צוואתה של הופה למעט סעיפים מסויימים‪ ,‬הנוגעים‬
‫לעזבונו של ברוד ולכתבי קפקא‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪ .34‬לבסוף‪ ,‬בית המשפט קמא חייב את בנותיה של הופה ואת עזבונה של הופה בהוצאות עזבון‬
‫‪12‬‬
‫ברוד בסך ‪ ₪ 75,...‬ובהוצאות הספריה הלאומית והמשיב ‪ 4‬בסכום של ‪.₪ 3.,...‬‬
‫טענות המערערות במסגרת הערעור‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ .35‬המערערות טוענות כי הופה שימשה מזכירתו הנאמנה ויד ימינו של ברוד משך עשרות‬
‫בשנים‪ ,‬החל מהיכרותם בשנת ‪ 1646‬ועד מותו של ברוד בשנת ‪ .1621‬בין השניים שררו‬
‫יחסים קרובים ומיוחדים‪ ,‬ועזבונו של ברוד הוא למעשה מפעל חייה של הופה‪ ,‬אשר שימשה‬
‫מנהלת ארכיונו של ברוד מאז היכרותה עימו‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .32‬המערערות טוענות כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא קבע כי כתבי קפקא ניתנו במתנה‪,‬‬
‫תחילה להופה‪ ,‬ולאחר מכן לבנותיה‪ .‬לענין זה הן מפנות לשני מסמכי מתנה של ברוד משנת‬
‫‪ 1647‬ומשנת ‪ ,1656‬ומציינות כי לא בכדי אין כל התייחסות בצוואתו של ברוד לכתבי קפקא‪,‬‬
‫שכן הללו ניתנו במתנה להופה עוד קודם לכן‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הופה ובנותיה נהגו בכתבי קפקא‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫מנהג בעלים ובשנים ‪ 1611 - 1671‬מכרו כתבי יד של קפקא והתחלקו בתמורה שהתקבלה‬
‫בגינם‪ ,‬בלא שאיש הלין על כך‪ .‬המערערות מציינות כי בדרך זו נמכר בשנת ‪ 1671‬כתב היד‬
‫הידוע "תיאור של מאבק" להוצאת ספרים זרה‪ ,‬בשנת ‪ 1612‬נמכרו מסמכי קפקא להוצאת‬
‫פישר ובשנת ‪ 1611‬נמכר כתב היד המפורסם ביותר של קפקא‪" ,‬המשפט"‪ ,‬באמצעות בית‬
‫המכירות סותבי'ס‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הופה העניקה את כתבי קפקא במתנה עוד בשנת ‪167.‬‬
‫לבנותיה‪ ,‬ובהמשך חתמו בנותיה על יפוי כח לפיו נקבע כי התקבולים ממכירת כתבי קפקא‬
‫יחולקו בין הופה לבנותיה‪ ,‬בחלקים שווים‪ .‬כמו כן‪ ,‬בצוואתה ציינה הופה כי נתנה במתנה‬
‫לבנותיה את כתבי קפקא‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ .37‬המערערות טוענות כי בהחלטה משנת ‪ 1674‬נקבע כי הופה רשאית לנהוג בחייה בעזבונו של‬
‫ברוד כבשלה‪ ,‬ובית המשפט לא נעתר לבקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז כי כתבי‬
‫קפקא הם מתנה שלא הושלמה‪ ,‬תוך שבית המשפט אף ציין כי לכתבי המתנה ערך הוכחתי‬
‫ניכר‪ .‬מדובר בהחלטה שלא הוגש עליה ערעור והיא חלוטה מזה עשרות שנים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .31‬המערערות טוענות כי כל טענה שהיתה למי מהמשיבים בענין כתבי קפקא‪ -‬התיישנה זה‬
‫‪6‬‬
‫מכבר‪ ,‬שכן מאז שנת ‪ 1674‬לא פתח מי מהמשיבים בהליכים בנוגע לכתבי קפקא‪ .‬לדידן של‬
‫המערערות‪ ,‬רשימת הפלוגתאות לא גרעה מחובתו של בית המשפט לברר את טענת‬
‫ההתיישנות‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .36‬המערערות טוענות כי עלה בידיהן להוכיח את נטילת כתבי קפקא על ידי הופה בהתאם‬
‫‪11‬‬
‫להוראות המג'לה‪ ,‬שכן מדובר במסמכי מתנה אותנטיים‪ ,‬הנושאים הן את חתימתו של ברוד‬
‫והן את חתימתה של הופה‪ .‬הופה אף אימתה בתצהיר את דבר הנטילה‪ ,‬במסגרת ההליך‬
‫משנת ‪ , 1673‬תצהיר עליו נחקרה בפני כב' השופט שילה‪ .‬בחקירתה היא העידה כי המתנות‬
‫נשמרו בכספת שלה‪ ,‬והובאו לביתו של ברוד לצרכי עבודתו‪" ,‬כדי שהמומחה יוכל להסתכל"‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫בנוסף‪ ,‬על גבי מכתבי המתנה רשמה הופה כי קיבלה את המתנה‪ .‬כמו כן‪ ,‬על גבי התיקיות‬
‫בהן נמצאו הכתבים‪ ,‬רשם ברוד בכתב ידו כי פריטים אלה הועברו על ידו במתנה להופה‪ .‬גם‬
‫העובדה שבצוואתו של ברוד אין אזכור של כתבי קפקא‪ ,‬מעידה כי מבחינתו הם כבר היו‬
‫רכושה של הופה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪ .4.‬עוד טוענות המערערות כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהן קיבלו במתנה את כתבי‬
‫קפקא מהופה‪ ,‬עוד בחייה‪ ,‬וכי הוכיחו את נטילת הכתבים על ידן‪ .‬בנוסף שגה בית המשפט‬
‫קמא בקביעתו כי צוואת הופה לא כללה התייחסות למתנה זו‪ .‬המערערות מצביעות על‬
‫העובדה שהן מכרו במשותף עם הופה חלק מכתבי קפקא‪ ,‬הן בשנת ‪ 1671‬והן בשנת ‪,1612‬‬
‫ואף התחלקו בתמורת המכירה‪ .‬אכן‪ ,‬במסגרת כתב המתנה משנת ‪ 167.‬שמרה הופה לעצמה‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫את הזכות לנהוג מנהג בעלים במתנה‪ ,‬אלא שלדידן של המערערות מדובר במתנה בחיוב‪,‬‬
‫כמשמעה בס' ‪ 4‬לחוק המתנה‪ ,‬הקובע כי מתנה יכול שתהא על תנאי ויכול שתחייב את‬
‫המקבל לעשות מעשה בדבר המתנה או להימנע מעשותו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ .41‬המערערות מוסיפות וטוענות כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא קבע כי הופה היא היורשת‬
‫של עזבון ברוד‪ ,‬כאמור בס' ‪ 7‬לצוואתו של ברוד‪ ,‬ולא רק מנהלת עזבונו‪ ,‬ועל כן עזבונו נבלע‬
‫ומוזג עם עזבונה שלה‪ .‬עוד טעה בית המשפט קמא בכך שהתעלם מכך כי אפילו היועץ‬
‫המשפטי לממשלה סבר בהליך משנת ‪ 1673‬שיש להותיר בידי הופה את זכות הבחירה להיכן‬
‫יעבור לאחר מותה עזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬ולא עמד על כך שהעזבון יימסר דווקא‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 12‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫לספריה הלאומית‪ .‬עוד טוענות המערערות כי לא היה מקום לקבוע שס' ‪ 11‬לצוואת ברוד‬
‫הנהיג הסדר של יורש אחר יורש‪ ,‬שעה שברוד עצמו לא כתב זאת בצוואתו האחרונה‪ ,‬ואף‬
‫לא בצוואתו משנת ‪ .1641‬ברוד אף הותיר להופה את האפשרות לעשות הסדר אחר‪ ,‬ומכאן‬
‫שאין המדובר בתניה של יורש אחרי יורש‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הספריה הלאומית התאגדה רק בשנת‬
‫‪ ,6..7‬ולכן ממילא אינה יכולה להיות היורש השני לפי צוואת ברוד‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .46‬כמו כן טוענות המערערות כי ברוד קבע בס' ‪ 6‬ו‪ 16 -‬לצוואתו‪ ,‬שבמקרה של פטירת הופה‬
‫יעבור החיוב לנהל את עזבונו הספרותי ליורשיה‪ ,‬הן המערערות‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .43‬המערערות טוענות כי הספריה הלאומית לא סברה בזמן אמת כי הפכה ליורשתו השניה של‬
‫המנוח‪ ,‬שכן היא ניהלה בשנת ‪ 1616‬משא ומתן עם הופה על מנת לקבל את העזבון הספרותי‬
‫לידיה‪ .‬עוד טוענות המערערות כי לפי לשון צוואתו של ברוד‪ ,‬לא הוקנתה עדיפות דווקא‬
‫לספריה הלאומית‪ ,‬אלא ניתן משקל שווה לכל אחת מבין החלופות האפשריות‪ ,‬שכן ברוד‬
‫עשה שימוש במונח "או" לפני כל אחת מבין החלופות השונות‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .44‬המערערות טוענות כי בית המשפט קמא התעלם מכך שבכספות של הופה נמצאו גם‬
‫‪16‬‬
‫מסמכים פרטיים שלה‪ ,‬שאינם חלק מעזבונו של ברוד‪ ,‬ולכן לא היה מקום לקבוע שגם‬
‫מסמכים אלה יועברו לספריה הלאומית‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪ .45‬עוד טוענות המערערות כי לא היה מקום לקבוע שיש להקים הקדש ציבורי לעזבונו של ברוד‪,‬‬
‫שכן בהליך משנת ‪ 1673‬לא נקבע שיש צורך בהקמת הקדש‪ ,‬ואפילו המדינה לא טענה באותה‬
‫עת שיש צורך בהקמת הקדש‪ ,‬מה גם שברוד לא קבע בצוואתו שברצונו ליצור הקדש ואף‬
‫הועיד באופן מפורש את הפירות מעזבונו להופה ויורשיה‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ .42‬המערערות טוענות כי לא היה מקום למנות מנהל עזבון לעזבונו של ברוד וגם לא לעזבונה‬
‫‪25‬‬
‫של הופה‪ ,‬שכן הופה ירשה את עזבונו של ברוד ויורשותיה נכנסות בנעליה‪ ,‬מה גם שאין כל‬
‫סכסוך בין יורשותיה של הופה לבין עצמן‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ .47‬לבסוף טוענות המערערות כי לא היה מקום להשית עליהן הוצאות משפט כה גבוהות‪ ,‬שהרי‬
‫לא הן יזמו פתיחה מחדש של ההליך המשפטי משנת ‪ ,1673‬והתמשכות ההליכים דרדרה את‬
‫המערערת ‪ 1‬לעוני מחפיר‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 13‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫טענות המשיבים בערעור‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .41‬המשיבים ‪ ,1‬הם מנהלי עזבונה של הופה‪ ,‬שוחררו מתפקידם על ידי בית המשפט לעניני‬
‫משפחה ערב הדיון בערעור ולכן לא הגישו עיקרי טיעון בערעור‪ .‬גם המשיב ‪ 4‬בחר שלא‬
‫להגיש עיקרי טיעון ועל כן יש לראותו כמי שלא התייצב לדיון בערעור‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .46‬המשיב ‪ ,6‬מנהל עזבונו של ברוד‪ ,‬תומך בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .5.‬המשיב ‪ 6‬טוען כי הופה לא עשתה בחייה כמצוותו של ברוד‪ ,‬על אף שמאז מותו ועד מותה‬
‫‪9‬‬
‫שלה חלפו כמעט ארבעים שנה‪ .‬כל אותה עת היה העזבון הספרותי צפון בכספות ובדירתה‬
‫של הופה‪ ,‬ולא היה נגיש לציבור הרחב אשר יוכל לקרוא בו‪ ,‬לחקור אותו ולהעשיר‬
‫באמצעותו את העולם התרבותי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬במשך כל אותה תקופה לא קיבלו המסמכים‬
‫את הטיפול הפיזי לו היו זקוקים‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ .51‬המשיב ‪ 6‬טוען כי אין זה נכון שהעזבון הספרותי היה מפעל חייה של הופה‪ ,‬אלא ההיפך הוא‬
‫‪15‬‬
‫הנכון‪ :‬המפעל היחיד בו עסקה הופה היה מכירת הפרטים המשמעותיים והיקרים ביותר‬
‫בעזבון‪ ,‬לכל המרבה במחיר‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .56‬לדידו של המשיב ‪ , 6‬פסק דינו של בית המשפט קמא מבטא היטב את רצונו האחרון של‬
‫ברוד‪ ,‬ולפיו‪ ,‬מפעל חייו‪ ,‬עזבונו הספרותי‪ ,‬יימסר בשלמותו‪ ,‬על כל חלקיו‪ ,‬לשמירה בגנזך‬
‫ציבורי‪ ,‬תוך הענקת זכויות חומריות ספציפיות להופה ויורשיה‪ .‬כך‪ ,‬קרוב ליובל שנים לאחר‬
‫מותו של ברוד‪ ,‬פסק דינו של בית המשפט קמא מאפשר לממש את צוואתו‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ .53‬המשיב ‪ 6‬טוען כי בדין קבע בית המשפט קמא‪ ,‬כמו בית המשפט המחוזי בהליך משנת ‪,1673‬‬
‫כי ההסדר של ס' ‪ 11‬לצוואת ברוד הוא הסדר של יורש אחר יורש‪ ,‬ואף הופה עצמה הבינה‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫זאת כך‪ ,‬כאשר בא כוחה בשנת ‪ ,1673‬עו"ד הופמן‪ ,‬טען לפרוטוקול ביום ‪ 1.11.1673‬כי כל‬
‫זמן שהופה חיה‪ ,‬היא תשלוט בעזבונו של ברוד כרצונה‪ ,‬אך לאחר פטירתה‪ ,‬היתרה תיכנס‬
‫לגנזך‪ .‬עוד טוען המשיב ‪ 6‬כי זכותה של הספריה הלאומית לרשת את העיזבון הספרותי‬
‫בתור יורש שני‪ ,‬קמה רק עם פטירתה של הופה בשנת ‪ .6..7‬ממילא‪ ,‬המשא ומתן שניהלה‬
‫הספריה הלאומית עם הופה בשנת ‪ ,1616‬לשם קבלת העזבון עוד בחייה של הופה‪ ,‬אינו‬
‫מעלה או מוריד לענין זכותה של הספריה הלאומית שנולדה כאמור רק עם פטירתה של‬
‫הופה‪ .‬הואיל ומדובר בהסדר של יורש אחר יורש‪ ,‬הופה לא היתה יכולה לצוות את העזבון‬
‫הספרותי לבנותיה ולא יכולה היתה לגרוע ממנו דבר‪ ,‬כפי שהתיימרה לעשות עת קבעה כי‬
‫בנותיה יטלו מתוך העזבון של ברוד ספרים לפי בחירתן‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 14‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪1‬‬
‫‪ .54‬המשיב ‪ 6‬טוען כי ברוד ייחס חשיבות רבה לעזבונו הספרותי ולכן מינה בצוואתו מנהל עזבון‬
‫חלופי למקרה שהופה תלך לעולמה לפניו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬ברוד שלל מכל וכל את האפשרות‬
‫שבנותיה של הופה הן שינהלו את עזבונו הספרותי‪ .‬גם מטעם זה הופה לא היתה יכולה‬
‫להוריש לבנותיה את הזכות לקבוע להיכן יימסר העזבון הספרותי‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬הזכות‬
‫שברוד הקנה להופה‪ ,‬לקבוע לאיזה מוסד יימסר עזבונו הספרותי‪ ,‬היתה זכות אישית שלה‬
‫בלבד‪ ,‬שאינה ניתנת להאצלה או להורשה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .55‬עוד טוען המשיב ‪ 6‬כי ברוד הורה אמנם על שמירת הזכויות לתמלוגים להופה ויורשיה‪ ,‬אך‬
‫אסר למעשה על מכירתו של העזבון לגוף כלשהו בתמורה כספית‪ ,‬שכן הדיבור "מסירה‬
‫לשמירה" בו נקט ברוד‪ ,‬אינו עולה בקנה אחד עם המונח "מכירה"‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .52‬המשיב ‪ 6‬טוען כי כתבי קפקא הם חלק מעזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬וכי בהחלטה משנת‬
‫‪13‬‬
‫‪ 1673‬לא נקבע כל ממצא בענין זה‪ ,‬וממילא אותה החלטה אינה מהווה מעשה בית דין‬
‫בסוגיה זו‪ .‬עוד טוען המשיב ‪ 6‬כי המערערות לא עמדו בנטל הכבד המוטל על מי שמבקש‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫להוציא נכסים מתוך עזבון‪ ,‬ולא הוכיחו ברמה הנדרשת כי ברוד אכן הקנה במתנה שלמה‬
‫וגמורה את כתבי קפקא להופה בעודו בחייו‪ .‬לענין זה מצביע המשיב ‪ 6‬על דרישת המג'לה‬
‫לקיומה של נטילה‪ ,‬על מנת שהמתנה תשתכלל‪ ,‬ועל כך שמתנה שלא נגמרה בנטילה‪ ,‬בטלה‬
‫עם פטירתו של הנותן‪ .‬המשיב ‪ 6‬מצביע על מספר אינדיקציות המעידות על כך שברוד לא‬
‫התכוון לתת את כתבי קפקא במתנה בעודו בחיים ועל כך שהוא נהג בכתבי קפקא מנהג‬
‫בעלים גם לאחר מסמכי המתנה‪ .‬מנגד‪ ,‬הופה לא הוכיחה מעולם כי נטלה את כתבי קפקא‬
‫לידיה בתקופת חייו של ברוד‪ ,‬ואף הכשילה בדיקת מומחה בהליך משנת ‪ ,1673‬בדיקה‬
‫שנועדה לברר ענין זה‪ .‬לדידו של המשיב ‪ ,6‬גם לאחר עריכת מסמכי המתנה‪ ,‬כתבי קפקא‬
‫נותרו ברשותו של ברוד‪ ,‬או שהיו מופקדים בארכיון שוקן‪ ,‬ולא נמסרו בפועל לידיה של הופה‬
‫אלא רק לאחר מותו של ברוד‪ ,‬כאשר הפכו להיות חלק מעזבונו הספרותי שנמסר לניהולה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫למעשה‪ ,‬כך טוען המשיב ‪ , 6‬כתבי המתנה אינם אלא מה שמכונה "מתנה מחמת מיתה"‬
‫‪26‬‬
‫(‪ ,)mortis causa‬קרי‪ ,‬מתנה שאמורה להשתכלל רק עם מותו של הנותן‪ ,‬ובתור שכזו‪ ,‬מדובר‬
‫‪27‬‬
‫במתנה בטלה מכח הוראות ס' ‪(1‬ב) לחוק הירושה‪ ,‬אלא אם נערכה בדרך של צוואה‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ .57‬המשיב ‪ 6‬מוסיף וטוען כי המערערות לא הוכיחו שהופה אכן נתנה להן במתנה את כתבי‬
‫קפקא‪ ,‬והוא מצביע על כך שבאופן תמוה‪ ,‬מסמך המתנה משנת ‪ 167.‬מפנה למתנה כביכול‬
‫משנת ‪ ,1626‬אלא שלא קיים כל מסמך מתנה משנת ‪ 1626‬וגם לא היתה נטילה של מתנה כזו‬
‫כנדרש לפי הוראות המג'לה שהיו בתוקפן עד חקיקת חוק המתנה בשנת ‪ .1621‬עוד הוא טוען‬
‫כי הלכה למעשה לא מדובר כלל ועיקר במתנה‪ ,‬שכן הופה הותירה בידיה את הזכות להורות‬
‫‪ 15‬מתוך ‪26‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫כיצד לנהוג בכתבי קפקא כמו גם את הזכות למכור אותם‪ ,‬והיא עצמה אף התקשרה בחוזה‬
‫מכירה של חלק מהכתבים בשנת ‪ ,1612‬מה שאינו עולה בקנה אחד עם הטענה כאילו כתבי‬
‫קפקא ניתנו במתנה לבנותיה עוד בשנת ‪ .167.‬גם החזקה בכתבי קפקא נותרה כל העת‬
‫ברשותה של הופה‪ ,‬ולא נמסרה לבנותיה‪ .‬גם כאן‪ ,‬כך טוען המשיב ‪ ,6‬מדובר למעשה במתנה‬
‫מחמת מיתה‪ ,‬שנועדה להשתכלל רק עם פטירתה של הופה‪ ,‬ועל כן מדובר במסמך חסר‬
‫תוקף משפטי‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הופה הסתירה בהליך משנת ‪ 1673‬את דבר מסמך המתנה משנת‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ ,167.‬ולכן בנותיה מנועות מלהתכחש למצג שיצרה כלפי בית המשפט באותה עת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .51‬המשיב ‪ 6‬טוען כי כל תכולת הכספות שייכת לעזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬והמערערות אף‬
‫‪9‬‬
‫זנחו בסיכומיהן בבית המשפט קמא את טענתן המקורית לפיה יש בכספות גם מסמכים‬
‫פרטיים של הופה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .56‬לבסוף טוען המשיב ‪ 6‬כי אין מקום להתערב בגובה ההוצאות בהן חוייבו המערערות‪ ,‬לנוכח‬
‫האופן שבו ניהלו את ההליך בבית המשפט קמא ולנוכח כך שגרמו להתארכותו שלא לצורך‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .2.‬המשיבה ‪ ,3‬היא הספריה הלאומית (להלן‪" :‬הספריה הלאומית")‪ ,‬תומכת אף היא‬
‫‪16‬‬
‫בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא‪ .‬היא טוענת כי תוצאת פסק הדין עולה בקנה‬
‫אחד עם צוואתו ורצונו של ברוד‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬אף עם האמור בצוואתה של הופה‪ .‬לדידה‪ ,‬פסק‬
‫הדין מתקן עוול הסטורי של עשרות שנים‪ ,‬תקופה בה הוסתר מעיני הציבור עזבונו הספרותי‬
‫של ברוד‪ ,‬וכתבי קפקא בכלל זה‪ ,‬ואף אוחסן בתנאים מחפירים‪ .‬כמו כן‪ ,‬פסק דינו של בית‬
‫המשפט קמא מבוסס על ממצאי עובדה‪ ,‬ולכן אין להתערב בו‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ .21‬הספריה הלאומית טוענת כי טענותיה לא התיישנו מעולם וכי שאלת ההתיישנות למעשה לא‬
‫עמדה כלל על הפרק במסגרת הפלוגתאות שגובשו בבית המשפט קמא‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬עילתה של‬
‫הספריה הלאומית בתור יורש שני‪ ,‬נולדה רק לאחר פטירתה של הופה‪ ,‬היורשת הראשונה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪ .26‬גם הספריה הלאומית טוענת כי כתבי המתנה של ברוד לא הבשילו לכלל מתנה מוגמרת‪,‬‬
‫בהעדר נטילה של המתנות על ידי הופה‪ .‬לענין זה‪ ,‬לא די ברישום שרשמה הופה על גבי‬
‫התיקיות בהן נמצאו הכתבים‪ ,‬מה גם שהיא סיכלה את האפשרות לברר מתי בדיוק הוסיפה‬
‫את הרישומים הללו‪ .‬גם הרישום בכתב ידו של ברוד עצמו על גבי התיקיות‪ ,‬מוכיח שלא‬
‫היתה נטילה על ידי הופה‪ ,‬שהרי אם היתה נטילה כזו‪ ,‬הרישום היה מתייתר‪ .‬בהקשר זה‬
‫נטען כי לפחות עד שנת ‪ 1652‬היו כתבי קפקא מופקדים בארכיון שוקן בירושלים‪ ,‬וממילא‬
‫לא נמסרו לידיה של הופה עובר לעריכת מסמכי המתנה‪ .‬הספריה הלאומית מצביעה על‬
‫מספר אינדיקציות לכך שלא היתה נטילה של כתבי המתנה על ידי הופה בזמן שברוד היה‬
‫‪ 16‬מתוך ‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫בחיים‪ ,‬ועל כך שברוד נהג מנהג בעלים בכתבי קפקא גם לאחר שחתם על מסמכי המתנה‪.‬‬
‫גם לדידה‪ ,‬כתבי המתנה היו בבחינת מתנה מחמת מיתה‪ ,‬שאין לה תוקף משפטי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .23‬הספריה הלאומית טוענת כי עדותה של עובדת הספריה מרגוט כהן‪ ,‬לפיה היה ידוע לה‬
‫שברוד נתן מתנות להופה‪ ,‬אינה תומכת בגרסת המתנה‪ ,‬שכן הופה היא שיצרה בציבור את‬
‫הרושם‪ ,‬לאחר פטירתו של ברוד‪ ,‬שקיבלה ממנו את כתבי קפקא במתנה‪ ,‬ועל רקע זה העידה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫כהן כפי שהעידה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .24‬הספריה הלאומית מוסיפה וטוענת כי כתבי קפקא לא ניתנו במתנה על ידי הופה לבנותיה‪,‬‬
‫שכן היא שמרה לעצמה את הזכות לנהוג בהם מנהג בעלים‪ ,‬ואלה אף נותרו כל השנים‬
‫בכספות על שמה בלבד‪ .‬כוונתה של הופה היתה להוריש לבנותיה את כתבי קפקא רק לאחר‬
‫מותה‪ ,‬קרי‪ ,‬מדובר גם כאן במתנה מחמת מיתה‪ .‬חיזוק למסקנה זו מצוי בנוסח החוזה‬
‫שנכרת בין הופה לבין הוצאת פישר בגרמניה‪ ,‬שם לא רק שהופה המוכרת הוגדרה בתור‬
‫יורשתו של ברוד (משמע‪ ,‬כתבי קפקא הם חלק מעזבונו)‪ ,‬אלא שהיא הציגה עצמה כבעלים‬
‫של הכתבים‪ ,‬משמע‪ ,‬אלה לא עברו לבנותיה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ .25‬הספריה הלאומית טוענת עוד כי הופה עצמה סברה בשנת ‪ 1673‬כי מעמדה הוא כשל יורש‬
‫‪17‬‬
‫ראשון בהסדר של יורש אחר יורש‪ ,‬ולכן טען בא כוחה דאז כי לאחר פטירתה‪ ,‬כל מה‬
‫שיישאר מעזבונו של ברוד ייכנס לגנזך‪ .‬ברור גם כי ברוד לא התכוון להקנות להופה את‬
‫הבעלות בעזבון‪ ,‬אלא הורה על מסירתו לשמירה בספריה או בגנזך‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .22‬הספריה הלאומית מצביעה על כך שהיא גלגולה של אותה ספריה של האוניברסיטה‬
‫העברית‪ ,‬הנזכרת בצוואתו של ברוד‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ .27‬הספריה הלאומית טוענת עוד כי ברוד ביקש למנוע כל מגע או נגיעה של בנותיה של הופה‬
‫‪25‬‬
‫ביחס לעזבונו הספרותי‪ ,‬כעולה ממכתבו להופה משנת ‪ 1657‬כמו גם מהוראות צוואתו‬
‫הדנות במקרה שבו הופה תלך לעולמה לפניו‪ .‬לדידה של הספריה הלאומית‪ ,‬ברוד ידע היטב‬
‫מה הוא שח‪ ,‬שכן מסירת עזבונו לידי המערערות משמעותה המעשית היא מכירת נכסי‬
‫העזבון למשיב ‪ ,4‬שהינו ארכיון גרמני‪ ,‬דבר שעומד בניגוד מוחלט לרצונו של ברוד‪ .‬לטענת‬
‫הספריה הלאומית‪ ,‬על יחסו השלילי של ברוד לעם הגרמני‪ ,‬אותו ראה אחראי לרציחתם של‬
‫אחיו אוטו ושל אחיותיו של קפקא‪ ,‬הוצגו ראיות בבית המשפט קמא‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אפילו‬
‫מנהלו של המשיב ‪ 4‬בשנות השישים‪ ,‬פרופ' ראבה‪ ,‬כתב להופה מכתבי נזיפה על כך שהיא‬
‫מסכלת את העברת הארכיון לידי הספריה הלאומית‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 17‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ .21‬הספריה הלאומית מוסיפה וטוענת כי לא נמצאו בכספותיה של הופה מסמכים פרטיים‪ ,‬וכי‬
‫לא בכדי נזנחה טענה זו בבית המשפט קמא‪ ,‬הן בסיכומי המערערות והן בסיכומי מנהלי‬
‫עזבונה של הופה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .26‬הס פריה הלאומית טוענת כי הקמת הקדש ציבורי היא הפועל היוצא של הוראת ס' ‪11‬‬
‫לצוואתו של ברוד‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .7.‬לבסוף טוענת הספריה הלאומית כי אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות שהושתו על‬
‫המערערות‪ ,‬שכן הללו תרמו להתמשכות ההליכים באמצעות הליכי סרק שקיימו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .71‬ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי תומכת אף היא בפסק דינו של‬
‫בית המשפט קמא‪ .‬אף היא סבורה כי ההסדר בס' ‪ 11‬לצוואתו של ברוד הוא הסדר של יורש‬
‫אחר יורש‪ ,‬וכי מתוך הוראות הצוואה ניתן ללמוד על החשיבות היתירה שייחס ברוד‬
‫לעזבונו הספרותי ועל הצורך להעבירו לגנזך ציבורי‪ .‬עוד היא טוענת כי ברוד אכן יצר‬
‫בצוואתו הקדש ציבורי וכי גם אם קיים ספק בדבר קיום כל יסודות ההקדש‪ ,‬הרי שניתן‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫לרפא אותו על פי הוראות פקודת ההקדשות לצרכי צדקה‪ ,‬ואין הכרח בשימוש בביטויים‬
‫טכניים פורמליים כדי ליצור הקדש‪ .‬גם סדר העדיפויות בו נקט ברוד מעיד על כך שניתנה‬
‫עדיפות לספריה של האוניברסיטה העברית‪ ,‬קרי‪ ,‬הספריה הלאומית‪ ,‬על פני החלופות‬
‫האחרות‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪ .76‬יצויין כי מעבר לעיקרי הטיעון שהגישו בעלי הדין לקראת שמיעתו של הערעור‪ ,‬ובנוסף‬
‫לטיעון שהשמיעו בפנינו בעל פה במהלך שמיעת הערעור‪ ,‬הגישו בעלי הדין לאחר מכן‬
‫השלמות טיעון בכתב‪ ,‬ואף תגובה להשלמות של בעלי הדין האחרים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫השאלות הטעונות הכרעה בערעור‬
‫‪26‬‬
‫‪ .73‬הערעור שלפנינו מצריך הכרעה במספר לא מועט של מחלוקות‪ ,‬ואלו הן‪ :‬האם טענות‬
‫המשיבים בענין כתבי קפקא התיישנו; האם ברוד היה הבעלים של כל כתבי קפקא; האם‬
‫אותם כתבי קפקא שהיו בבעלותו של ברוד עברו במתנה שלמה ומוגמרת להופה עוד בחייו‬
‫של ברוד; האם כתבי קפקא מהווים חלק מעזבונו הספרותי של ברוד; האם ס' ‪ 11‬לצוואתו‬
‫של ברוד הנהיג מנגנון של "יורש אחר יורש"; מהו דינה של המתנה שהעניקה הופה לבנותיה‬
‫בשנת ‪ ; 167.‬מהו המוסד שראוי למסור לידיו את עזבונו הספרותי של ברוד; האם יש‬
‫להחר יג מעזבונו של ברוד מסמכים המהווים רכוש פרטי של הופה; האם היה מקום למנות‬
‫מנהלים לעזבון ברוד ולעזבון הופה; חיובן של המערערות בהוצאות המשפט‪.‬‬
‫‪ 18‬מתוך ‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫נדון בשאלות אלה כסדרן‪.‬‬
‫האם טענות המשיבים בענין כתבי קפקא התיישנו?‬
‫‪ .74‬טענתן הראשונה של המערערות היא שכל טענה שהיתה למי מהמשיבים בענין כתבי קפקא‪-‬‬
‫התיישנה זה מכבר‪ ,‬שכן מאז שנת ‪ 1647‬לא פתח מי מהם בהליכים בנוגע להם‪.‬‬
‫בית המשפט דחה טענה זו משום שהיא לא נזכרה כלל ברשימת הפלוגתאות שגיבשו בעלי‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫הדין‪ ,‬ולא מצאתי כי נפלה מלפניו טעות בענין זה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בצדק ציין בית המשפט קמא‬
‫כי עילת ההתנגדות של המשיבים בנוגע לכתבי קפקא נולדה רק עם פטירתה של הופה‪ ,‬שכן‬
‫בהחלטת בית המשפט משנת ‪ 1674‬נקבע שהופה רשאית לנהוג מנהג בעלים בעזבונו של ברוד‬
‫עד פטירתה‪ ,‬ורק לאחר הפטירה יש להעביר את יתרת נכסי העזבון לספריה או גנזך‪ .‬הצורך‬
‫להכריע במחלוקת זו נולד איפוא רק עם פטירתה של הופה‪ ,‬לנוכח הצורך להכריע בגורל מה‬
‫ששיירה מתוך עזבונו של ברוד‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫גם לגופו של ענין‪ ,‬סבורני כי דין טענת ההתיישנות להדחות‪ ,‬ולו מן הטעם שהיא כלל לא‬
‫הועלתה על ידי המערערות בהזדמנות הראשונה‪ ,‬כמתחייב מהוראת ס' ‪ 3‬לחוק ההתיישנות‪,‬‬
‫התשי"ח‪ ,1651 -‬הקובעת כי אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו‬
‫בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫המערערות מפנות בענין זה להתנגדות שהגישו למינוי מנהל לעזבונה של הופה (מוצג ‪6‬‬
‫למוצגי המערערות)‪ ,‬אלא שעיון במסמך זה מגלה כי כלל לא הועלתה בו טענת התיישנות‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬אין עסקינן בתביעה שהגישו המשיבים בענין כתבי קפקא‪ ,‬אשר ככזו עשויה להיות‬
‫נתונה להתיישנות‪ ,‬אלא בהתנגדות לבקשת בנותיה של הופה למתן צו קיום צוואה‪ .‬כידוע‪,‬‬
‫טענות הגנה‪ ,‬להבדיל מעילות תביעה‪ ,‬אינן נתונות להתיישנות‪.‬‬
‫סיכומו של דבר‪ ,‬אין ממש בטענת ההתיישנות של המערערות ובדין היא נדחתה על ידי בית‬
‫המשפט קמא‪.‬‬
‫‪ 19‬מתוך ‪26‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫האם ברוד היה הבעלים של כל כתבי קפקא?‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .75‬השאלה הנכבדה האם ברוד היה הבעלים של כל כתבי קפקא שברשותו‪ ,‬לא הוכרעה מעולם‬
‫עד כה‪ ,‬למרות שעמדה על הפרק הן בהליך משנת ‪ 1673‬והן בהליך מושא הערעור‪ .‬כפי שצויין‬
‫קודם‪ ,‬לאיש מבעלי הדין לא היה אינטרס בכך ששאלה זו תוכרע‪ ,‬אך לא נקיים את חובתנו‬
‫אם לא נכריע בה כעת‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .72‬נזכיר כי חלק מכתבי קפקא היה ברשותו ובבעלותו של ברוד עוד בחייו של קפקא (למשל‪,‬‬
‫מכתבים שקפקא שלח אליו ולאשתו‪ ,‬כתבי יד ואיורים שמסר לו כמתנה בעודו בחייו וכו')‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬חלק בלתי מבוטל מכתבי קפקא הגיע לידיו של ברוד רק לאחר מותו של קפקא‪,‬‬
‫כאשר ברוד נטל אותם מדירתו של קפקא‪ .‬זה האחרון אמנם הורה לברוד להשמיד כל מסמך‬
‫שימצא בדירתו (וגם מסמכים שמסר לו בעבר)‪ ,‬אך ברוד לא עשה כן‪ .‬ברי כי ברוד לא רכש‬
‫ולא היה יכול לרכוש זכות קנין כלשהי לגבי כתבים אלה‪ ,‬שנטל מדירתו של קפקא מיד‬
‫לאחר מותו של האחרון‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫מתוך המסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי ברוד עצמו‪ ,‬בהגינותו‪ ,‬מעולם לא טען אחרת‪ .‬הוא‬
‫נהג להבחין הבחן היטב בין אותם כתבי קפקא שהוא כינה "רכוש שלי" לבין אותם כתבי‬
‫קפקא שלא היו בבעלותו‪ ,‬אלא רק בחזקתו‪ .‬הדבר עולה באופן ברור מתוך מכתבו של ברוד‬
‫מיום ‪( 6.4.1656‬מוצג מש‪ 7/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬בו כתב ברוד להופה את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"כבר בשנת ‪ 7435‬נתתי לך במתנה את כל כתבי היד ואת המכתבים של קפקא השייכים לי‪.‬‬
‫בצוואה משנת ‪ 7431‬מצוין בסעיף ‪ 1‬כי כל עזבוני הספרותי‪ ,‬הספרייה שלי‪ ,‬כתבי היד‪,‬‬
‫המכתבים וכו'‪ ,‬שייכים לך‪ ,‬ובכך כמובן יש לכלול גם את הזיכרונות לקפקא‪ ,‬מכתבים‬
‫וכתבי יד של קפקא‪ ,‬הנמצאים ברשותי ובבעלותי‪ ,‬מהם כבר נתתי לך במתנה והעברתי‬
‫לידייך את החלק הארי בדמי ימי‪ ,‬תוך שציינתי על גבי התיקיות כי הם רכושך ‪."...‬‬
‫(ההדגשות אינן במקור)‪ .‬בהמשך המכתב מציין ברוד ברמה פרטנית באילו מסמכים מדובר‪,‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ומציין‪ ,‬בין השאר‪ ,‬את "המזכרות לקפקא‪ ,‬הנמצאות בארכיון שוקן בירושלים‪ ,‬שאינן‬
‫שייכות לעיזבון כתבי היד שלו ‪( "...‬ההדגשה במקור)‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫מתוך מסמך זה עולה בבירור כי ברוד הבחין היטב בין כתבי קפקא שבבעלותו‪ ,‬אותם ביקש‬
‫להקנות במתנה להופה‪ ,‬לבין כתבי קפקא הנכללים ב"עזבון כתבי היד של קפקא"‪ ,‬שלדידו‬
‫של ברוד עצמו‪ ,‬אינם בבעלותו של ברוד וממילא ברוד גם לא ביקש להקנותם להופה‪.‬‬
‫‪ .77‬מסמך נוסף המעיד על כך שברוד לא התיימר להיות הבעלים של כל כתבי קפקא‪ ,‬נערך אף‬
‫‪33‬‬
‫הוא ביום ‪( 6.4.1656‬מוצג מש‪ 6/‬למוצגי המשיב ‪ .)6‬מדובר במכתב ששלח ברוד למריאן‬
‫‪34‬‬
‫‪ 21‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫שטיינר‪ ,‬אחייניתו של קפקא שהתגוררה בלונדון‪ ,‬בו כתב לה כי פתח לאחרונה את ארכיון‬
‫קפקא בספריית שוקן בירושלים‪ ,‬ומצא שהכל כשורה‪ .‬למכתב הוא צירף את רשימת המלאי‬
‫וציין כי "מבין המספרים המוזכרים‪ 3 ,1 ,‬ו‪4 -‬ב' הם רכושי; ‪ 11 -11 ,73 ,74‬אינם שייכים‬
‫לעזבון קפקא‪ ,‬אלא אני הפקדתי אותם שם בעצמי ובאופן זמני‪ .‬כל השאר שייך ליורשי‬
‫קפקא‪( ".‬ההדגשה אינה במקור)‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫גם מסמך זה מוכיח כי ברוד הבחין בין כתבי קפקא שבבעלותו‪ ,‬לבין כאלה ששייכים ליורשי‬
‫קפקא‪ .‬יצויין כי רשימת המלאי נתגלתה בכספת מס' ‪ 5.14‬בבנק לאומי‪ ,‬כעולה מן האמור‬
‫בס' ‪ 1..5.2‬לדו"ח מנהלי העזבונות‪ .‬על כן‪ ,‬ניתן גם היום לברר‪ ,‬על יסוד אותה רשימה‪ ,‬אילו‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫מבין מסמכי קפקא היו בבעלותו של ברוד )מסמכים ‪6 ,4 ,6‬ב'‪ ,)67 -66 ,14 ,13 ,‬ואילו‬
‫‪10‬‬
‫מסמכים היו בבעלותם של יורשי קפקא (כל שאר המסמכים שברשימת המלאי)‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .71‬יצויין כי בראיון עיתונאי שהעניק ברוד בשנת ‪ 1624‬לרגל יום הולדתו השמונים‪ ,‬הוא ציין‬
‫במפורש שלקפקא "יש כמה קרובים הפזורים בעולם‪ ,‬בידיהם הזכויות לכתביו‪ .‬עכשיו זה‬
‫מכניס להם הון רב‪( ".‬מוצג ‪ 15‬למוצגי הספריה הלאומית‪ ,‬בע' ‪.)142‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ .76‬ברי איפוא כי אין ולא יכולה להיות להופה ולמי מטעמה כל זכות קניינית (גם לא זכות‬
‫לתמלוגים) בכל אותם מסמכים שברוד נטל מדירתו של קפקא לאחר מותו של זה האחרון‪,‬‬
‫ממש כשם שלברוד לא היתה זכות קניינית במסמכים אלה‪ .‬הוא לא התיימר להקנותם‬
‫במתנה להופה והם אף אינם חלק מעזבונו הספרותי‪ .‬ככל שמסמכים כאלה הוחזקו על ידי‬
‫הופה בעקבות פטירתו של ברוד‪ ,‬הרי שהם הוחזקו שלא כדין‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ .1.‬סיכומו של דבר‪ ,‬ברוד היה הבעלים של אותם כתבי קפקא שנמסרו לו על ידי קפקא בעודו‬
‫בחיים‪ .‬ברוד לא היה הבעלים של כתבי קפקא אותם נטל מדירתו של קפקא לאחר פטירתו‬
‫של זה האחרון‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ובהעדר טוען אחר לזכות במסמכים אלה (מריאן שטיינר‪,‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫אחייניתו של קפקא‪ ,‬סרבה ליטול חלק בהליך המשפטי בשנת ‪ 1673‬למרות שהוזמנה‬
‫להשתתף בהליך)‪ ,‬ראוי שלעת עתה‪ ,‬כתבי קפקא שברוד נטל מדירתו של קפקא לאחר‬
‫פטירתו‪ ,‬יופקדו לשמירה יחד עם עזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬מכח החזקתו בהם עובר‬
‫לפטירתו‪ ,‬וזאת במסגרת אותו הקדש ציבורי עליו הורה בית המשפט קמא (אך ללא זכות של‬
‫יורשי הופה לתמלוגים בגינם)‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 21‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫האם אותם כתבי קפקא שהיו בבעלותו של ברוד עברו במתנה שלמה ומוגמרת להופה עוד בחייו‬
‫של ברוד?‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .11‬דומה שהשאלה המרכזית מושא ערעור זה היא האם אותם כתבי קפקא שהיו בבעלותו של‬
‫ברוד‪ ,‬קרי‪ ,‬אלה שברוד קיבל מקפקא בעודו בחיים‪ ,‬עברו במתנה שלמה ומוגמרת להופה עוד‬
‫בחייו של ברוד‪ .‬ככל שהתשובה לכך תהא בחיוב‪ ,‬הרי שבכל הנוגע לסכסוך בענין כתבי‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫קפקא‪ ,‬אין עוד כל חשיבות לפרשנותה הנכונה של צוואת ברוד‪ ,‬שכן היא אינה יכולה לחול‬
‫אלא על רכושו של ברוד במועד פטירתו‪ ,‬ולא על רכוש שהעניק במתנה בעודו בחייו‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫חשוב לציין בהקשר זה כי הגם שהשאלה הונחה לפתחו של בית המשפט בשנת ‪ ,1673‬הרי‬
‫שהוא נמנע מלהכריע בה‪ ,‬משום שלשיטתו לא היה בכך צורך באותה עת‪ .‬ממילא‪ ,‬בהעדר‬
‫הכרעה פוזיטיבית‪ ,‬לא נוצר מעשה בית דין בסוגיה זו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ .16‬לביסוס טענתן של המערערות בענין בעלותה של הופה על כתבי קפקא‪ ,‬הן מסתמכות על‬
‫שלושה מסמכים בחתימתו של ברוד‪ ,‬וכן על תצהירו של עו"ד שמעון פריץ האז משנת ‪.1673‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ .13‬המסמך הראשון הוא מכתב מיום ‪( 16.3.1647‬מוצג מש‪ 11/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬בו כתב ברוד‬
‫‪17‬‬
‫להופה את הדברים הבאים‪" :‬הנני מעניק לך בזאת במתנה ארבעה תיקי מסמכים של‬
‫זכרונותיי מקפקא‪ ,‬המכילים את הדברים הבאים ‪ ."...‬בהמשך המכתב מציין ברוד ברמה‬
‫פרטנית באילו מסמכים מדובר‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫בשולי המסמך נרשם בכתב יד "אני מקבלת את מתנה זאת‪ .‬אילזה אסתר הופה מרץ ‪."7431‬‬
‫ישנה מחלוקת‪ ,‬אליה נתייחס בהמשך הדברים‪ ,‬האם תוספת זו נכתבה בזמן אמת‪ ,‬בחודש‬
‫מרץ ‪ , 1647‬או שמא רק במועד מאוחר יותר‪ ,‬לאחר פטירתו של ברוד ולרגל התובענה שהגיש‬
‫היועץ המשפטי לממשלה נגד הופה בשנת ‪.1673‬‬
‫‪26‬‬
‫‪ .14‬המסמך השני הוא פתק מיום ‪ ,66.4.1647‬בו כתב ברוד‪" :‬המכתבים של קפקא הממוענים‬
‫אליי הם כולם שייכים לי‪ ,‬הם רכושה של הגב' אסתר הופה" (מוצג ‪ 3‬למוצגי המערערות)‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ .15‬המסמך השלישי הוא מכתב מיום ‪( 6.4.1656‬מוצג מש‪ 7/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬בו כתב ברוד‬
‫להופה את הדברים הבאים‪" :‬כבר בשנת ‪ 7435‬נתתי לך במתנה את כל כתבי היד ואת‬
‫המכתבים של קפקא השייכים לי‪ .‬בצוואה משנת ‪ 7431‬מצוין בסעיף ‪ 1‬כי כל עזבוני‬
‫הספרותי‪ ,‬הספרייה שלי‪ ,‬כתבי היד‪ ,‬המכתבים וכו'‪ ,‬שייכים לך‪ ,‬ובכך כמובן יש לכלול גם‬
‫את הזיכרונות לקפקא‪ ,‬מכתבים וכתבי יד של קפקא‪ ,‬הנמצאים ברשותי ובבעלותי‪ ,‬מהם‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 22‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫כבר נתתי לך במתנה והעברתי לידייך את החלק הארי בדמי ימי‪ ,‬תוך שציינתי על גבי‬
‫התיקיות כי הם רכושך ‪ ."...‬בהמשך המכתב מציין ברוד ברמה פרטנית באילו מסמכים‬
‫מדובר‪ ,‬ומציין‪ ,‬בין השאר‪ ,‬את "המזכרות לקפקא‪ ,‬הנמצאות בארכיון שוקן בירושלים‪,‬‬
‫שאינן שייכות לעיזבון כתבי היד שלו ‪( "...‬ההדגשה במקור)‪ .‬בשולי המסמך נרשם בכתב יד‬
‫"הנני מקבלת את מתנה זאת‪ .‬אילזה אסתר הופה ‪ ."5.3.51‬גם כאן ישנה מחלוקת האם‬
‫תוספת זו נכתבה בזמן אמת‪ ,‬או שמא רק במועד מאוחר יותר‪ ,‬לאחר פטירתו של ברוד ולרגל‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫התובענה שהוגשה בשנת ‪ 1673‬נגד הופה‪ .‬אגב‪ ,‬מתוך מסמך זה נוצר הרושם כי בשנת ‪1645‬‬
‫נערך מסמך מתנה נוסף‪ ,‬מסמך שאיננו בנמצא היום‪ ,‬אך כפי שנראה בהמשך‪ ,‬ככל הנראה‬
‫מדובר בטעות סופר של ברוד‪ ,‬שהתכוון למעשה למסמך המתנה מיום ‪.16.3.1647‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .12‬המסמך האחרון הוא תצהירו של עו"ד האז מיום ‪( 1.11.1673‬מוצג מש‪ 1/‬למוצגי המשיב ‪,)6‬‬
‫שניתן מטעמה של הופה במסגרת התובענה שהוגשה נגדה בשנת ‪ .1673‬עו"ד האז הצהיר כי‬
‫ביום ‪ 61.4.1621‬נפגש במשרדו עם ברוד לשם עריכת צוואתו של ברוד‪ ,‬וכי ברוד הביא עימו‬
‫טיוטה מוכנה של נוסח צוואה‪ ,‬אשר בס' ‪ 1.‬שלה נכתב‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫אילזה אסתר הופה ‪ ...‬ואני אישרתי את המתנה ב‪ 1 -‬לאפריל ‪ .7451‬גב' הופה קיבלה את‬
‫המתנה הזאת ב‪ 1 -‬לאפריל ‪ .7451‬מכתבי המקורי והעתק ממנו וכן רשימה של ארכיון‬
‫קפקא דאז בספרית שוקן ירושלים מצורפים‪ .‬כמו כן הצהרת התחייבות של גב' הופה‬
‫לעשות דיספוזיציות על כתב היד של קפקא רק בצורה כזאת שהוצאה דפיניטיבית‬
‫פילולוגית לא תכשל‪ .‬לגב' הופה הזכות הבלעדית לקבוע את התאריך להופעתה של‬
‫ההוצאה הפילולוגית הזאת‪".‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫לצוואה מפני שהנכסים הנזכרים בו ניתנו כבר "כמתנה בחיים"‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫"את כתבי היד והמכתבים של קפקא‪ ,‬כמו מזכרת לקפקא‪ ,‬נתתי כבר בשנת ‪ 7435‬לגב'‬
‫עו"ד האז ציין בתצהירו כי לפי סימן בעיפרון שסימן לצד ס' ‪ 1.‬הנ"ל‪ ,‬ומפני שלא הוכנס‬
‫סעיף כזה לטיוטות הבאות של הצוואה‪ ,‬הוא מניח שייעץ לברוד לא להכניס את הסעיף‬
‫מתוך מסמך זה ניתן ללמוד על כך שהיתה התחייבות כלשהי של הופה שהגבילה את יכולתה‬
‫לבצע עסקאות בכתבי קפקא‪ ,‬שלא נשמרה משום מה‪ .‬יצויין בהקשר זה כי כל מסמכיו של‬
‫ברוד היו בחזקתה של הופה מאז פטירתו של ברוד‪ ,‬ולכן יש להניח כי מסמך זה אבד בעת‬
‫שהיה ברשותה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ .17‬באשר לקיומה של עסקת מתנה בשנת ‪ ,1645‬דומה שמדובר בשגגה של ברוד‪ ,‬אשר ייחס‬
‫בטעות לשנת ‪ 1645‬את מכתבו להופה משנת ‪ .1647‬חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך‬
‫‪ 23‬מתוך ‪26‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫שבמכתבו משנת ‪ ,1656‬בו מזכיר ברוד מתנה משנת ‪ ,1645‬אין הוא מזכיר כלל את מסמך‬
‫המתנה משנת ‪ ,1647‬למרות שאין חולק כי ישנו מסמך כזה‪ .‬מכאן שסביר להניח כי כבר‬
‫בשנת ‪ 1656‬התבלבל ברוד בענין השנה שבה חתם על מסמך המתנה הראשון‪ ,‬וטעות זו‬
‫נגררה גם לטיוטת הצוואה שהביא עימו לעו"ד האז בשנת ‪ ,1621‬שכן מן הסתם בטיוטה זו‬
‫הסתמך ברוד על האמור במכתבו משנת ‪ ,1656‬בו נזכרה מתנה משנת ‪ .1645‬על כן‪ ,‬טענת‬
‫המשיבים כאילו הופה העלימה בכוונה תחילה מסמך מתנה משנת ‪ 1645‬משום שזה הגביל‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫את יכולתה לפעול בכתבי קפקא‪ -‬לא הוכחה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .11‬לנוכח תוכנם הברור והמפורש של מסמכי המתנה‪ ,‬אני סבור כי ברוד אכן התכוון להקנות‬
‫‪9‬‬
‫את כתבי קפקא שבבעלותו (להבדיל מכתבי קפקא שאינם בבעלותו) במתנה להופה‪ .‬דבר זה‬
‫גם מסביר מדוע מקומם של כתבי קפקא נפקד מצוואתו של ברוד (ברוד אמנם מזכיר בס' ‪6‬‬
‫לצוואתו ספרים של קפקא‪ ,‬אלא שהכוונה ככל הנראה לעותקים מודפסים וכרוכים של‬
‫ספרי קפקא שהיו בספרייתו של ברוד‪ ,‬ולא לכתבי היד של קפקא)‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ .16‬המשיב ‪ 6‬והספריה הלאומית טוענים כי כתבי המתנה לא נועדו להקנות להופה בעלות‬
‫‪15‬‬
‫בכתבי קפקא בימי חייו של ברוד‪ ,‬אלא רק לאחר מותו‪ ,‬וכי מדובר במה שמכונה "מתנה‬
‫מחמת מיתה" בעלת אופי הורשתי‪ ,‬שאין לה תוקף לפי ס' ‪(1‬ב) לחוק הירושה‪ .‬מדובר אמנם‬
‫בטענה כבדת משקל‪ ,‬שכן ברוד עצמו השתמש בצוואתו במונח "מתנה" כאשר ביקש להקנות‬
‫ליורשים כאלה ואחרים פריטי רכוש מסויימים‪ ,‬ומכאן שלדידו של ברוד‪ ,‬גם פעולה של‬
‫הורשה נקראת "מתנה"‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬העובדה שמסמכי המתנה להופה נכתבו בנפרד‪ ,‬ולא‬
‫כחלק מצוואתו של ברוד‪ ,‬כמו גם הכיתוב של ברוד על גבי התיקיות כי מדובר ברכוש של‬
‫הופה בלא איזכור כלשהו של מותו‪ ,‬אינם עולים בקנה אחד עם האפשרות שמדובר אכן‬
‫ב"מתנה מחמת מיתה"‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ .6.‬המשיב ‪ 6‬והספריה הלאומית טוענים עוד כי העובדה שעל גבי התיקיות של כתבי קפקא‬
‫‪25‬‬
‫רשם ברוד בכתב ידו את המילים "רכוש שלי"‪ ,‬מעידה כי לא הקנה את אותן תיקיות במתנה‬
‫להופה‪ .‬אינני משוכנע כי כך הוא הדבר‪ .‬סביר יותר להניח כי הכיתוב "רכוש שלי" נועד‬
‫להבדיל את אותן תיקיות ממסמכים אחרים של קפקא‪ ,‬שמבחינתו של ברוד‪ ,‬היו שייכים‬
‫ליורשי קפקא‪ .‬נזכיר כי ברוד קיבל מסמכים שונים מקפקא בזמן שקפקא היה בחיים‪ ,‬והוא‬
‫ראה את המסמכים הללו כרכוש שלו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המסמכים אליהם התייחס ברוד ככאלה‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫ששייכים ליורשי קפקא‪ ,‬אלו ככל הנראה המסמכים שנטל מדירתו של קפקא לאחר פטירתו‬
‫של זה האחרון‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 24‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ .61‬יחד עם זאת‪ ,‬כפי שבית המשפט קמא קבע‪ ,‬לא שוכנעתי אף אני כי כוונה זו של ברוד ליתן‬
‫את כתבי קפקא במתנה להופה‪ ,‬יצאה אל הפועל במובן של נטילה פיזית של המסמכים על‬
‫ידי הופה‪ ,‬נטילה שהיתה הכרחית לפי הוראות ס' ‪ 136 -137‬של המג'לה‪ ,‬על מנת להקנות‬
‫תוקף משפטי למתנות‪ .‬על פי המג'לה‪ ,‬מתנה שלא הושלמה במהלך חייו של הנותן‪ -‬בטלה עם‬
‫מותו‪ ,‬ומכאן שאם הופה לא נטלה את החזקה בכתבי קפקא בימי חייו של ברוד‪ ,‬הרי‬
‫שהמתנות בטלות‪ ,‬וכתבי קפקא הפכו להיות חלק מעזבונו של ברוד והוכפפו להוראות‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫צוואתו‪ .‬אכן‪ ,‬הופה אישרה בחתימתה את קבלת המתנות‪ ,‬אך כפי שנראה בהמשך‪ ,‬לא הוכח‬
‫מתי בדיוק היא הוסיפה את חתימת האישור שלה‪ ,‬וחשוב מכך‪ ,‬האישורים אינם מעידים‬
‫בהכרח על נטילה פיזית של המתנה לחזקתה של הופה‪ ,‬להבדיל מידיעתה על עצם דבר‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫המתנה והסכמתה לקבל את המתנה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪ .66‬המערערות מצביעות על העובדה שבכספות המנוחה נמצאו מספר תיקיות ובהן כתבי קפקא‪,‬‬
‫עליהן רשם ברוד בכתב ידו בשנים ‪ 1647‬ו‪ 1656 -‬כי הן שייכות להופה‪ ,‬ובכך הן מבקשות‬
‫למצוא ראיה לכך שהכתבים נמסרו פיזית להופה בזמן חייו של ברוד‪ .‬דא עקא‪ ,‬אינני סבור‬
‫שרישומים אלה מעידים כי התיקיות אכן נמסרו לחזקתה הבלעדית של הופה‪ .‬נהפוך הוא‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫אם התיקיות היו אכן נמסרות לחזקתה הבלעדית‪ ,‬לא היה כל טעם לרשום על גביהן שהן‬
‫רכושה של הופה‪ ,‬שהרי די במסירתן לידיה כדי לייתר כל רישום נוסף‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ככל‬
‫שהתיקיות נותרו ברשותו של ברוד‪ ,‬דווקא אז היה טעם לרשום עליהן שהן רכושה של הופה‪,‬‬
‫כדי להבדילן ממסמכים אחרים שנותרו בבעלותו של ברוד‪ .‬מכאן שרישום זה דווקא מחזק‬
‫את המסקנה כי התיקיות נותרו ברשותו של ברוד‪ ,‬ולכן נדרש הרישום המבחין על גביהן‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .63‬זאת ועוד‪ ,‬אם אכן החזקה הפיזית בכתבי קפקא נמסרה להופה עוד בשנת ‪ ,1647‬לא היה כל‬
‫‪22‬‬
‫צורך לחזור ולאשר את דבר המתנה במכתב המתנה משנת ‪ .1656‬לעומת זאת‪ ,‬אם כתבי‬
‫קפקא נותרו בחזקתו של ברוד גם אחרי שנת ‪ ,1647‬אזיי יש הגיון באזכור חוזר של דבר‬
‫המתנה גם במסמך משנת ‪ .1656‬מכאן שעריכת כתב מתנה נוסף בשנת ‪ 1656‬מתיישבת עם‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫המסקנה שכתבי קפקא נותרו גם לאחר שנת ‪ 1647‬ברשותו של ברוד‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ .64‬נתון נוסף שיש להביא בחשבון הוא שהופה נמנעה ממכירת איזה מבין כתבי קפקא כל עוד‬
‫היה ברוד בין החיים‪ ,‬ורק לאחר מותו‪ ,‬החלה למכור מעת לעת חלקים מכתבי קפקא‪ .‬דבר‬
‫זה עשוי להוות אינדיקציה נוספת לכך שכתבי קפקא היו בחזקתו של ברוד עד פטירתו ולכן‬
‫נבצר מהופה למכור אותם כבר אז‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ .65‬גם העובדה שהופה העידה בשנת ‪ 1673‬כי קיבלה את כתבי קפקא לרשותה‪ ,‬וכי אלה אוחסנו‬
‫בכספת בדירתה‪ ,‬אינה מכריעה את הכף‪ .‬אכן‪ ,‬קיים קושי אינהרנטי לקבוע ממצאי מהימנות‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 25‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫לגבי עד שעדותו נשמעה לפני ארבעים שנה בפני מותב אחר‪ .‬כל שנותר לשופט במקרה כזה‬
‫הוא להעזר בכללים של הגיון ובראיות נסיבתיות‪ .‬בעניננו‪ ,‬צריך לזכור כי בעת עדותה‪ ,‬הופה‬
‫ידעה היטב שעל הפרק עומדת בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה לקבוע כי המתנות לא‬
‫הושלמו בנטילה‪ ,‬ולכן היה לה אינטרס מובהק להעיד כפי שהעידה‪ .‬לא מדובר בעדות של עד‬
‫תמים המעיד לפי תומו ואיננו מבין את חשיבותה של עדותו ואת השלכותיה‪ ,‬שאז מקבלת‬
‫עדותו נופך מסויים של אמינות‪ ,‬אלא בעדות יחידה של בעל דין מעונין בדבר‪ ,‬שנסבה בדיוק‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫על סלע המחלוקת העיקרי שעמד אז על הפרק‪ .‬ודוק‪ :‬כב' השופט שילה לא קבע ממצאי‬
‫מהימנות כלשהם בקשר לעדות זו‪ ,‬ולכן לא ניתן לומר שהוא מצא אותה עדות מהימנה‪,‬‬
‫שאם לא כן‪ ,‬חזקה עליו שהיה מציין זאת בהחלטתו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬אין חולק כי הופה לא גילתה‬
‫בהליך משנת ‪ 1673‬שכבר בשנת ‪ 167.‬היא התיימרה להעניק את כתבי קפקא במתנה‬
‫לבנותיה‪ .‬עובדה זו נודעה רק בהליך משנת ‪ .6..1‬הופה אף הגדילה עשות‪ ,‬והצהירה‪,‬‬
‫באמצעות בא כוחה דאז‪ ,‬כי לא תמכור את כתבי קפקא בטרם יוכלו יורשיו לומר את דברם‪.‬‬
‫התנהלות זו של הופה אינה יכולה להחשב כהתנהלות בתום לב בהליכי משפט‪ ,‬וממילא‪ ,‬יש‬
‫בה כדי לכרסם ממידת המהימנות שניתן לייחס כיום לעדותה‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬אין גם להתעלם‬
‫מן העובדה שאותו מסמך התחייבות של הופה שהגביל את יכולתה לבצע עסקאות בכתבי‬
‫קפקא‪ ,‬שעל קיומו למדנו מתצהירו של עו"ד האז‪ ,‬איננו בנמצא‪ ,‬למרות שהוא היה אמור‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫להיות ברשותה של הופה‪ ,‬בעקבות פטירתו של ברוד והגעת כל עזבונו לידיה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .62‬זאת ועוד‪ .‬סרובה של הופה למסור בשנת ‪ 1673‬לבדיקת מומחה את מסמכי המתנה‪ ,‬על מנת‬
‫לברר האם הוסיפה את חתימתה עליהם רק לאחר פטירתו של ברוד‪ ,‬צריך להתפרש‬
‫לחובתה‪ ,‬מכוחו של הכלל לפיו חזקה על בעל דין שלא ימנע הבאת ראיה הפועלת לטובתו‪,‬‬
‫ואם עשה כן‪ ,‬מן הסתם חשש שהראיה תפעל לחובתו‪ .‬כפי שנקבע בע"א ‪ 55/16‬קופל (נהיגה‬
‫עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(‪:)166.( 2.6 ,565 )4‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫" כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע‬
‫‪25‬‬
‫מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו‪ ,‬ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו‬
‫ואין לו לכך הסבר סביר ‪ -‬ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו‪".‬‬
‫ראה גם ע"א ‪ 1151/61‬שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(‪ )6..1( 546 ,536 )1‬וכן ע"א ‪425/11‬‬
‫הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(‪.)1661( 251 ,251 )4‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫בעניננו‪ ,‬ב"כ היועץ המשפטי לממשלה טען בשעתו כי הופה צירפה את חתימותיה למסמכי‬
‫המתנה רק לאחר פטירתו של ברוד‪ ,‬וכי בזמן אמת‪ ,‬לא היתה נטילה של המתנות על ידה‪.‬‬
‫אם טענה זו היתה נכונה‪ ,‬הרי שעם פטירתו של ברוד פקעו המתנות בהעדר נטילה‪ ,‬וכתבי‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 26‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫קפקא הפכו להיות חלק מעזבונו הספרותי של ברוד‪ .‬לצורך בירור טענתו זו של היועץ‬
‫המשפטי לממשלה היה צורך בעריכת בדיקה בידי מומחה לדבר‪ ,‬אלא שהופה סירבה‬
‫שתיערך בדיקה כזו‪ ,‬וזו אכן לא נערכה‪ .‬אכן‪ ,‬הופה נימקה את סירובה זה בחשש שמא‬
‫"גירודם" של המסמכים בידי המומחה עלול לפגוע בהם‪ ,‬אלא שהסבר זה איננו משכנע‪ ,‬שכן‬
‫לא מדובר בכתבי קפקא עצמם שהיו אמורים להינזק‪ ,‬אלא רק במסמכי המתנה‪ ,‬וגם זאת‪,‬‬
‫רק בקטע הנושא את כתב ידה של הופה‪ ,‬ולא את כתב ידו של ברוד‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בהינתן‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫העובדה שעל הפרק עמדה אותה שעה השאלה הרת הגורל מבחינתה של הופה‪ ,‬האם‬
‫המתנות אכן תקפות או לא‪ ,‬דומה כי לא ניתן לקבל ברצינות את חששה של הופה מפני נזק‬
‫שייגרם לכתבי המתנה‪ ,‬אגב הנסיון להכריע בשאלה זו‪ ,‬מה גם שכתבי המתנה כבר הוצגו‬
‫קודם לכן בפני בית המשפט‪ ,‬ולכן אף אם היו ניזוקים באופן חסר תקנה במסגרת הבדיקה‪,‬‬
‫איש לא היה יכול עוד לכפור בעצם קיומם ובתוכנם‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .67‬מכל מקום‪ ,‬ראיה חותכת לכך שלפחות חלק מכתבי קפקא שנזכרו במכתב המתנה של ברוד‬
‫משנת ‪ , 1656‬לא היו אותה שעה בחזקתה של הופה‪ ,‬ניתן למצוא במכתב המתנה עצמו (מוצג‬
‫מש‪ 7/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬שכן שם כותב ברוד כי כתב היד "תיאורו של מאבק" נמצא‬
‫בארכיון הכספת‪ ,‬ואילו "המזכרות לקפקא" נמצאות בארכיון שוקן בירושלים‪ ,‬והוא אף‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫מפנה לרשימת מלאי אותה שלח גם למריאן שטיינר‪ .‬בהקשר זה טענה הספריה הלאומית כי‬
‫כל כתבי קפקא בלא יוצא מהכלל נמצאו עד שנת ‪ 1652‬בארכיון שוקן בירושלים‪ ,‬ורק אז‬
‫נלקחו משם על ידי ברוד‪ .‬על כך השיבו המערערות בס' ‪ 4‬לתגובתן להשלמת הטיעון‪ ,‬כי דבר‬
‫זה איננו גורע מהעובדה שבשלב מסויים נפתחו הכספות של ארכיון שוקן והכתבים הוחזרו‬
‫להופה‪ .‬ברם‪ ,‬מתוך טיעון זה עולה הודאה מפורשת בכך שאכן בעת כתיבת מכתבי המתנה‪,‬‬
‫כתבי קפקא עצמם כלל לא נמסרו לרשותה של הופה‪ ,‬בדיוק כפי שטוענים המשיב ‪6‬‬
‫והספריה הלאומית‪ ,‬אלא היו מצויים בארכיון שוקן בירושלים‪ .‬מכאן שלפחות עד שנת ‪1652‬‬
‫המתנה כלל לא הושלמה בנטילה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ .61‬יצויין גם כי במכתבו מיום ‪ 6.4.1656‬למריאן שטיינר (מוצג מש‪ 6/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬בו‬
‫מבחין ברוד בין כתבי קפקא שהם רכושו שלו‪ ,‬לבין כאלה שהם רכוש יורשי קפקא‪ .‬אין הוא‬
‫מזכיר כלל ועיקר כתבים שניתנו במתנה להופה‪ ,‬ומכאן שלכאורה הוא עדיין ראה בכתבי‬
‫קפקא שאינם שייכים ליורשי קפקא‪ ,‬ככתבים שבבעלותו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ .66‬ראיה נוספת לכך שכתבי קפקא היו ברשותו ובחזקתו של ברוד לפחות בשנת ‪ ,1652‬קרי‪,‬‬
‫‪31‬‬
‫ארבע שנים לאחר מכתב המתנה האחרון‪ ,‬מצוייה במסמך מיום ‪( 6..1.1652‬מוצג מש‪6/‬‬
‫למוצגי המשיב ‪ )6‬בו כתב ברוד את הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 27‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫"ה עמדתי לרשותו של מר קלאוס וואגנבך‪ ,‬באופן זמני‪ ,‬בדירתי‪ ,‬כתבי יד של קפקא‬
‫ואודותיו‪ ,‬וכן זיכרונות לקפקא‪ ,‬מכתבים של קפקא וכן את המכתבים שלי לקפקא‪ ,‬למטרת‬
‫מחקר כאן‪ ,‬לרגל שהותו כחוקר (בדירתי)‪ ,‬אולם מבלי שנתתי לו בכך אישור לזכויות‬
‫פרסום (ללא עוררין) ומבלי שנתתי לו במתנה אף אחד מהמסמכים‪ ,‬למעט הסיכום השנתי‬
‫של ‪".7494‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬מסמך זה מעיד כי ברוד ראה עדיין את עצמו כמי שמוסמך להקנות זכויות‬
‫לפרסום של כתבי קפקא‪ ,‬וכמי שמוסמך אף לתיתם במתנה‪ ,‬והוא אף ציין כי נתן אחד מהם‬
‫במתנה לאותו חוקר (הסיכום השנתי של ‪.)16.6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ .1..‬גם העובדה שהעדה מרגוט כהן מטעם הספריה הלאומית‪ ,‬העידה שהיה ידוע שברוד נותן‬
‫כתבי יד במתנה להופה‪ ,‬כנטען על ידי המערערות (מוצג ‪ 15‬למוצגי המערערות)‪ ,‬אין פירושה‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫שהחזקה באותם כתבי יד אכן נמסרה להופה‪ ,‬מה גם שלא ברור מתוך אותה עדות מתי‬
‫בדיוק נודע הדבר לעדה‪ .‬נציין בהקשר זה כי בשנת ‪ 1673‬נודע ברבים שהופה טוענת כי‬
‫קיבלה את כתבי קפקא במתנה‪ ,‬שהרי היא העמידה חלק מהם למכירה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪ .1.1‬המערערות מבקשות להוכיח כי החזקה בכתבי קפקא היתה בידי הופה‪ ,‬מתוך עדותה בשנת‬
‫‪ 1673‬כי העמידה חלק מכתבי קפקא למכירה‪ .‬דא עקא‪ ,‬מדובר במכירה של כתבי קפקא‬
‫לאחר מותו של ברוד‪ ,‬ולא בחייו‪ ,‬מכירה שהיתה העילה שבגינה ביקש היועץ המשפטי‬
‫לממשלה לאסור על הופה לבצע מכירות נוספות‪ .‬ממילא אין במכירה כזו כדי להעיד שכתבי‬
‫קפקא היו בחזקתה הבלעדית של הופה בזמן חייו של ברוד‪ .‬אין כל רבותא בכך שכתבי‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫קפקא הגיעו לידיה של הופה לאחר פטירתו של ברוד‪ ,‬שהרי היא מונתה למנהלת עזבונו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ .1.6‬זאת ועוד‪ .‬העובדה שהופה כתבה במסמך המתנה לבנותיה משנת ‪ 167.‬את המשפט הבא‪:‬‬
‫‪28‬‬
‫"כתבי היד של קפקא המוזכרים לעיל‪ ,‬וכן אוסף זכרונותיו של מקס ברוד מקפקא‪ ,‬אינם‬
‫מהווים‪ ,‬כפי שאני קובעת מפורשות‪ ,‬חלק מעיזבונו של ברוד"‪ ,‬פועלת דווקא לחובתה‪ ,‬שכן‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫היא מוכיחה שהופה ידעה היטב שהענין שנוי במחלוקת‪ .‬אלמלא כן‪ ,‬לא היה כל טעם לכתוב‬
‫משפט שכזה‪ .‬אדם המעניק במתנה לאדם אחר פריט כלשהו‪ ,‬בתום לב‪ ,‬לא יטרח להצהיר כי‬
‫מדובר ברכושו שלו ולא ברכושו של אחר‪ ,‬שהרי מדובר בעובדה מובנת מאליה‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫אכן‪ ,‬בעדותה משנת ‪ 1673‬אישרה הופה כי נהגה להביא לדירתו של ברוד את כתבי קפקא‬
‫לצורך עבודתם של חוקרים‪ ,‬אך לא ניתן לקבוע כיום כי כך היה הדבר‪ ,‬וכי הכתבים לא‬
‫נשמרו כל העת ברשותו של ברוד‪.‬‬
‫‪ 28‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ .1.3‬לבסוף‪ ,‬יש לציין כי הכלל הוא שבתביעה נגד עזבון מוטל נטל שכנוע גבוה יותר על מי‬
‫שמבקש לגרוע דבר מה מן העזבון ‪ ,‬מאשר הנטל המוטל על בעל דין תובע בהליך רגיל‪ .‬ראה‬
‫ע"א ‪ 363/12‬לרנר נ' ניב (‪( )1612‬פורסם בנבו)‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל‪( .‬ראה ע"א ‪ 499/65‬אלישיב נ‪ .‬עזבון‬
‫‪6‬‬
‫המנוח שמואל רוטנברג פ"ד כ(‪ ;112 ,110 )7‬ע"א ‪ 459/59‬פינקלשטיין נ‪ .‬ברושטייר ועזבון‬
‫‪7‬‬
‫מ‪ .‬ברושטייר פ"ד י"ב ‪ ;2333 ,2327‬הרנון דיני ראיות כרך א' ‪")214-215‬‬
‫‪8‬‬
‫וכן ראה ע"א ‪ 143/17‬כוכב נ' עזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל (‪( )1617‬פורסם בנבו)‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫"מקובל עלינו כי כאשר מוגשת תביעה כנגד עזבון‪ ,‬מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה‬
‫‪11‬‬
‫"שהרי מקובל עלינו כדברי בית משפט קמא ‪ ...‬כי אדם הבא להוציא מעזבון נדרשות‬
‫ממנו ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו‪".‬‬
‫‪5129371‬‬
‫בעניננו‪ ,‬הופה היתה בבחינת מי שמבקש להוציא את כתבי קפקא מתוך עזבונו של ברוד‪,‬‬
‫ולכן נטל ההוכחה שהיה מוטל עליה‪ ,‬היה גבוה מהנטל הרגיל‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ .1.4‬סיכומו של דבר‪ ,‬כמו בית המשפט קמא‪ ,‬אף אני לא שוכנעתי כי כתבי קפקא נמסרו‬
‫‪18‬‬
‫לחזקתה של הופה בהיותו של ברוד בין החיים‪ .‬ממילא‪ ,‬משלא הוכחה נטילה של המתנה‪ ,‬יש‬
‫לראות אותה כבטלה עם פטירתו של ברוד‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ .1.5‬משבאנו לכלל מסקנה כי הבעלות בכתבי קפקא לא עברה לידיה של הופה בימי חייו של‬
‫‪25‬‬
‫ברוד‪ ,‬נשאלת השאלה כיצד יש לסווגם‪ -‬האם כחלק מכלל רכושו של ברוד‪ ,‬או שמא כחלק‬
‫מעזבונו הספרותי‪ .‬לשאלה זו נודעת חשיבות מכרעת‪ ,‬שכן לפי ס' ‪ 7‬לצוואתו של ברוד‪ ,‬הופה‬
‫היא יורשתו הבלעדית בכל הנוגע לנכסיו הרגילים‪ ,‬ורק בנוגע לעזבונו הספרותי‪ ,‬זכותה‬
‫מוגבלת כאמור בס' ‪ 11‬לצוואה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫האם כתבי קפקא מהווים חלק מעזבונו הספרותי של ברוד?‬
‫בענין זה‪ ,‬התשובה מצויה במסמך שברוד עצמו ערך‪ .‬במכתב המתנה מיום ‪( 6.4.1656‬מוצג‬
‫מש‪ 7/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬כתב ברוד להופה את הדברים הבאים‪" :‬כבר בשנת ‪ 7435‬נתתי לך‬
‫במתנה את כל כתבי היד ואת המכתבים של קפקא השייכים לי‪ .‬בצוואה משנת ‪ 7431‬מצוין‬
‫בסעיף ‪ 1‬כי כל עזבוני הספרותי‪ ,‬הספרייה שלי‪ ,‬כתבי היד‪ ,‬המכתבים וכו'‪ ,‬שייכים לך‪,‬‬
‫‪ 29‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫ובכך כמובן יש לכלול גם את הזיכרונות לקפקא‪ ,‬מכתבים וכתבי יד של קפקא‪ ,‬הנמצאים‬
‫ברשותי ובבעלותי‪ ,‬מהם כבר נתתי לך במתנה והעברתי לידייך את החלק הארי בדמי ימי‪,‬‬
‫תוך שציינתי על גבי התיקיות כי הם רכושך ‪( ."...‬ההדגשות אינן במקור)‪ .‬אמור מעתה‪:‬‬
‫לדידו של ברוד‪ ,‬כתבי קפקא הם חלק מעזבונו הספרותי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ס' ‪ 7‬לצוואה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫מכאן שעל כתבי קפקא חלות הוראות ס' ‪ 11‬לצוואתו של ברוד‪ ,‬והופה לא ירשה אותם לפי‬
‫האם ס' ‪ 77‬לצוואתו של ברוד הנהיג מנגנון של "יורש אחר יורש"?‬
‫‪ .1.2‬ברוד ערך שתי צוואות‪ .‬הראשונה בשנת ‪( 1641‬מוצג ‪ 66‬למוצגי המערערות)‪ ,‬והשניה ביום‬
‫‪( 7.2.1621‬מוצג מש‪ 3/‬למוצגי המשיב ‪ .)6‬בס' ‪ 7‬לצוואה השניה קבע ברוד כי הופה תקבל את‬
‫כל רכושו מכל סוג ובכל מקום שהוא (למעט סכומי כסף מסויימים וספרים מסויימים‬
‫מספרייתו אותם הוריש לאחותו ולאנשים נוספים)‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בס' ‪ 11‬לצוואתו הורה‬
‫ברוד את הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫"אשר לכתבי ידי‪ ,‬מכתבים שנכתבו אלי ויתר עזבוני הספרותי והמוסיקלי‪ ,‬וגם אשר‬
‫לעזבון הספרותי של אחי אוטו‪ ,‬אני מצווה כדלקמן‪:‬‬
‫גם חלק זה מעזבוני יעבור לגב' אילזה אסתר הופה‪ ,‬אבל היא תהיה חייבת לדאוג לזה‬
‫שאחרי מותה יגיעו הזכויות והתביעות החומריות כגון‪ :‬שכר סופרים‪ ,‬תמלוגים וכו'‬
‫ליורשיה או למקבלי מתנותיה‪ ,‬אבל כל כתבי היד‪ ,‬המכתבים‪ ,‬הנירות והמסמכים האחרים‬
‫הנזכרים בפיסקה הראשונה של ס' ‪ 77‬לעיל ימסרו לשמירה לספריה של האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים או לספריה העירונית בתל אביב או לגינזך ציבורי אחר בארץ או בחוץ‬
‫לארץ עד כמה שהם עוד לא נמצאים באחד או אחדים מהמוסדות הנ"ל‪ ,‬או במקרה שגב'‬
‫אילזה אסתר הופה במשך חייה היא לא עשתה הסדר אחר‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫גב' הופה תקבע איזה מוסד מהמוסדות הנ"ל ייבחר ומה יהיו תנאי השמירה‪".‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ .1.7‬נקדים ונציין במאמר מוסגר כבר עתה כי הופה לא קיימה את הוראת ס' ‪ 11‬לצוואתו של‬
‫ברוד‪ ,‬שכן בס' ‪ 5‬לצוואתה משנת ‪( 1611‬מוצג מש‪ 2/‬למוצגי המשיב ‪ )6‬היא קבעה כי כל אחת‬
‫משתי בנותיה ונכדותיה זכאית ליטול מתוך עזבונו הספרותי והמוזיקלי של ברוד ‪4.‬‬
‫מכתבים‪ ,‬וכי כל אחת משתי הבנות זכאית ליטול עצמה ‪ 3.‬ספרים‪ .‬עוד נקבע בצוואתה כי‬
‫על בנותיה להגיע להסכמה חוזית עם הספריה של האוניברסיטה בגבעת רם או בתל אביב או‬
‫עם מוזיאון שילר בגרמניה על מסירת העזבון הספרותי והמוסיקלי לידיהם‪ ,‬תוך החרגה של‬
‫מסמכים כאלה ואחרים שיוותרו בחזקת בנותיה‪ .‬משמע‪ ,‬הופה הותירה לבנותיה את שיקול‬
‫‪ 31‬מתוך ‪26‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫הדעת עם איזה מוסד להתקשר‪ ,‬ובאילו תנאים‪ ,‬ואף החריגה מתוך העזבון הספרותי‬
‫והמוסיקלי מסמכים וספרים כאלה ואחרים והורישה אותם לבנותיה ונכדותיה‪ .‬עוד קודם‬
‫לכן‪ ,‬בשנת ‪ ,1612‬היא מכרה כתבים ומכתבים של ברוד להוצאת פישר הגרמנית‪ ,‬ביניהם‬
‫כתביו המכונים "מסמכי הידידות" (מוצג ‪ 61‬לתיק מוצגי המערערות)‪ ,‬ובכך גרעה פריטים‬
‫מתוך עזבונו הספרותי של ברוד ומנעה את האפשרות להעבירם לשמירה בספריה או בגנזך‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .1.1‬על רקע זה נתגלעה בין בעלי הדין מחלוקת בשאלה האם הוראת ס' ‪ 11‬לצוואתו השניה של‬
‫ברוד היא הסדר של "יורש אחר יורש" לפי ס' ‪( 46‬א) ו‪( -‬ב) לחוק הירושה‪ .‬סעיפים אלה‬
‫קובעים‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫"(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני‬
‫יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה‪ ,‬הכל לפי‬
‫המוקדם יותר‪.‬‬
‫הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו‪ ,‬והשני לא יזכה אלא במה ששייר‬
‫(ב)‬
‫הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה‪".‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ .1.6‬כב' השופט שילה‪ ,‬בהחלטתו משנת ‪ ,1674‬נזקק לשאלת יכולתה של הופה לפעול בנכסי‬
‫עזבונו של ברוד‪ .‬הגם שהמונח "יורש אחר יורש" איננו נזכר בהחלטתו‪ ,‬ואף לא הוראת ס'‬
‫‪ 46‬לחוק הירושה‪ ,‬הרי שהחלק האופרטיבי של ההחלטה מעיד כי לנגד עיניו עמד אכן‬
‫ההסדר של יורש אחר יורש‪ ,‬שכן כב' השופט שילה קבע כי "אין סעיף ‪ 1‬של הצוואה שבו‬
‫מדבר המנוח בעיקר על ספרים המצויים אצלו והנושאים הקדשות של סופרים בעלי שם‪,‬‬
‫בא לעזור לנו למצוא את כוונתו של המנוח‪ .‬יתכן וכוונתו הייתה אמנם כפי שטוענת ב"כ‬
‫יועמ"ש‪ ,‬אבל בסעיף ‪ 77‬לא בטא המצווה כוונה כזו בצורה ברורה‪ .‬סעיף ‪ 77‬כפי שאני מבין‬
‫אותו‪ ,‬מאפשר לגב' הופה לעשות בעזבונו בימי חייה כבתוך שלה‪ ,‬ורק כל מה שישאר אחרי‬
‫מותה יש לנהוג בו בהתאם לרישא של סעיף ‪ .77‬ההוראות בכיוון זה ברורות‪ ,‬לא נראה לי‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫כי ניתן לפרשן אחרת‪ .‬אם רצה המנוח בתוצאה אחרת הרי לא הצליח לבטא זאת בסעיף ‪.77‬‬
‫מוצהר איפה בהתאם לאמור לעיל‪( ".‬ההדגשה אינה במקור)‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫אכן‪ ,‬בעת שנערכה הצוואה בשנת ‪ 1621‬טרם נחקק חוק הירושה שהנהיג את ההסדר של‬
‫יורש אחר יורש‪ ,‬אך אין בכך ולא כלום‪ ,‬שכן חוק הירושה חל גם על צוואות שנערכו בטרם‬
‫נחקק‪ ,‬ובלבד שהמוריש נפטר לאחר שהחוק נכנס לתוקף‪ ,‬כמו בעניננו (ראה ס' ‪ 157‬ו‪151 -‬‬
‫לחוק הירושה)‪ .‬גם העובדה שברוד לא השתמש במונח "יורש אחר יורש" במסגרת צוואתו‬
‫(ביטוי שמן הסתם לא הכיר בשנת ‪ ,)1621‬אינה מעלה או מורידה‪ ,‬שכן המבחן בדבר טיבו של‬
‫ההסדר שקבע בס' ‪ 11‬לצוואתו הוא מבחן מהותי ולא צורני‪.‬‬
‫‪ 31‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪1‬‬
‫‪ .11.‬סבורני כי בדין קבע בית המשפט קמא שעסקינן בהסדר של יורש אחר יורש‪ .‬לטעמי‪ ,‬לא‬
‫ניתן לפרש את הוראת ס' ‪ 11‬לצוואה אלא בדרך זו‪ ,‬שכן ברוד גילה דעתו‪ ,‬באופן הברור‬
‫והמפורש ביותר‪ ,‬שזכייתה של הופה בעזבונו הספרותי היא זמנית בלבד‪ ,‬וכי עליה לדאוג‬
‫לכך שלאחר מותה יועבר העזבון לשמירה בספריה או בגנזך מאלה שציין בצוואתו‪ ,‬וכל‬
‫שתוכל להוריש ליור שיה הן הזכויות הכספיות לתמלוגים ושכר סופרים‪ .‬הא ותו לא‪ .‬גם‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫העובדה שברוד הקנה להופה את הזכות לבחור לאיזה מן המוסדות שפירט בצוואתו יועבר‬
‫עזבונו הספרותי‪ ,‬ובאילו תנאים‪ ,‬אינה גורעת מאופיו של ההסדר כהסדר של יורש אחר‬
‫יורש‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫למעשה‪ ,‬גם הופה עצמה ככל הנראה הבינה את הוראותיו של ברוד באופן דומה‪ ,‬שכן למעט‬
‫פריטים מסויימים מתוך עזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬שהיא התיימרה להוריש לבנותיה‪ ,‬הרי‬
‫שאף היא הורתה בס' ‪(5‬ד) לצוואתה כי על בנותיה להגיע להסכמה חוזית עם הספריה של‬
‫האוניברסיטה בגבעת רם‪ ,‬או בתל אביב‪ ,‬או עם מוזיאון שילר בגרמניה‪ ,‬על מסירת העזבון‬
‫הספרותי והמוסיקלי לידיהם (תוך שהדגישה כי ככל שיוחלט לבחור במוזיאון הגרמני‪ -‬אזיי‬
‫מדובר במכירה)‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ .111‬יחד עם זאת‪ ,‬בשונה ממסקנתו של כב' השופט שילה‪ ,‬סבר בית המשפט קמא כי הופה לא‬
‫היתה רשאית בימי חייה למכור את נכסי עזבונו הספרותי של ברוד או להעניקם במתנה‪,‬‬
‫שכן כוונתו של ברוד‪ ,‬כפי שהיא משתקפת מכלל הוראות הצוואה וכן ממסמכים שקדמו לה‪,‬‬
‫היתה שאסור להופה למכור חלקים מעזבונו הספרותי‪ ,‬ורצונו היה שעזבונו הספרותי יעבור‬
‫בשלמותו‪ ,‬לאחר מותה של הופה‪ ,‬לגנזך מתאים‪ .‬אף אני סבור כי זו היתה כוונתו האמיתית‬
‫של ברוד‪ ,‬מהטעמים שמנה בית המשפט קמא‪ .‬רצון זה אמנם לא זכה לביטוי מפורש‬
‫בצוואה‪ ,‬אך הוא משתמע מהוראות שונות בצוואה‪ .‬כך למשל‪ ,‬רצון זה בא לידי ביטוי בס' ‪6‬‬
‫לצוואה‪ ,‬שם ציווה ברוד כי ספרים מסויימים מתוך ספרייתו (שהיו מן הסתם יקרים‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫במיוחד לליבו) לא יימסרו לאחותו אלא ישארו חלק מספרייתו המקורית‪ ,‬משמע‪ ,‬הוא ייחס‬
‫חשיבות רבה לשמירת שלמותה של ספרייתו‪ .‬כך גם ניתן ללמוד ממכתבו להופה מיום‬
‫‪ ,6..1.1657‬שם הביע את רצונו המפורש שההחלטות הנדרשות לצורך ניהול עזבונו הספרותי‬
‫תתקבלנה רק על ידי אדם שהוא עצמו יקר לליבו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בעוד שס' ‪ 7‬לצוואה מקנה‬
‫להופה את כל רכושו של ברוד‪ ,‬הרי שס' ‪ 11‬לצוואה קובע כי עזבונו הספרותי יימסר להופה‬
‫בכפוף לכך שהוא יימסר לאחר מכן לשמירה בספריה או בגנזך מאלה המפורטים שם‪,‬‬
‫ובתנאים שהופה תקבע‪ .‬מפאת החשיבות שייחס לשלמות עזבונו הספרותי‪ ,‬קבע ברוד מנהל‬
‫עזבון חלופי למקרה שהופה תלך לעולמה לפניו (ס' ‪ 6‬לצוואה)‪ ,‬ואף קבע את זהות האנשים‬
‫עימם יידרש אותו מנהל עזבון חלופי להיוועץ בכל הנוגע לניהול העזבון הספרותי (ס' ‪16‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 32‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫לצוואה)‪ .‬הגם שברוד ציווה שהופה ויורשיה אחריה יקבלו את כל התמלוגים הנובעים‬
‫מהעזבון הספרותי‪ ,‬קרי‪ ,‬יהנו מפירות העזבון‪ ,‬הרי שבנוגע למסמכים עצמם‪ ,‬קרי‪ ,‬קרן‬
‫העזבון‪ ,‬לא היתה לברוד שום כוונה אחרת זולת הפקדתם למשמרת בספריה או בגנזך‪ ,‬והוא‬
‫עצמו עוד הספיק לנהל בחייו משא ומתן עם ספריה כזו‪ .‬דומה איפוא כי ברוד הבחין בין‬
‫זכותה של הופה ויורשיה אחריה ליהנות מפירות עזבונו הספרותי‪ ,‬לבין חובתה לדאוג לכך‬
‫שקרן העזבון תישמר ותועבר לספריה או לגנזך‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .116‬ביטוי נוסף לרצונו של ברוד כי עזבונו הספרותי יישמר בשלמותו ויימסר לספריה או לגנזך‪,‬‬
‫ניתן למצוא כבר בצוואתו הראשונה‪ ,‬מיום ‪( 64.3.1641‬מוצג ‪ 66‬למוצגי המערערות)‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫במסגרת ס' ‪ 1‬לצוואה זו הורה ברוד כי הופה תהא היחידה הרשאית להוציא לאור את‬
‫יצירותיו‪ ,‬יומניו‪ ,‬מכתביו ורשימותיו‪ .‬עוד הורה כי לאחר מותו תיערך רשימה של הספרים‬
‫וכתבי היד‪ ,‬שתועבר לספריה יהודית ציבורית או לארכיון בפלסטינה‪ ,‬וכי לאחר מותה של‬
‫הופה‪ ,‬כל המסמכים המפורטים באותה רשימה יועברו לספריה או ארכיון כאמור‪ ,‬למעט‬
‫אותם מסמכים שלגביהם החליטה הופה אחרת במהלך חייה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .113‬ס' ‪ 53‬לחוק הירושה קובע כי הוראות ס' ‪ 56 -41‬לחוק הירושה חלות במידה שאין בצוואה‬
‫הוראות אחרות‪ .‬על כן‪ ,‬למרות שס' ‪ 11‬לצוואתו של ברוד קובע הסדר של יורש אחר יורש‪,‬‬
‫ולמרות הוראת ס' ‪(46‬ב) לחוק הירושה הקובעת כי היורש הראשון רשאי לעשות במה‬
‫שקיבל כבתוך שלו‪ ,‬הרי שעדיין יש להתחקות אחר אומד דעתו של ברוד מתוך שאר הוראות‬
‫הצוואה‪ ,‬כדי לברר האם אכן התכוון להתיר להופה למכור בחייה פרטים מתוך עזבונו‬
‫הספרותי‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש לזכור את הוראת ס' ‪ 45‬לחוק הירושה‪ ,‬הקובעת כי "המצווה רשאי‬
‫להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו‪ ,‬או להימנע מעשותו‪ ,‬במה שקיבל מן‬
‫העזבון; מילויו של חיוב כזה יכול לדרוש כל מי שמעונין במילוי‪ ,‬ואם היה בדבר ענין‬
‫לציבור ‪ -‬גם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו"‪ .‬הוראתו של ברוד בס' ‪ 11‬לצוואתו‬
‫בדבר האופן שבו יש לנהוג בעזבונו הספרותי לאחר פטירתה של הופה‪ ,‬היא הוראה מחייבת‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫לפי ס' ‪ 45‬לחוק הירושה‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬למרות שס' ‪(46‬ב) לחוק הירושה קובע כי היורש הראשון רשאי לעשות במה שקיבל‬
‫כבתוך שלו‪ ,‬אני סבור כי לא היתה לברוד כוונה לכך שהופה תעמיד למכירה את עזבונו‬
‫הספרותי או תיתן חלקים ממנו במתנה‪ ,‬אלא תיהנה היא‪ ,‬ויורשיה אחריה‪ ,‬אך ורק מזכויות‬
‫פירותיות שינבעו מאותו עזבון ספרותי‪ ,‬קרי‪ ,‬תמלוגים ושכר סופרים‪ .‬על האפשרות שיורש‬
‫ראשון לפי ס' ‪ 46‬לחוק הירושה‪ ,‬יוכל ליהנות רק מפירות הנכס ולא יהיה רשאי למכור את‬
‫הנכס עצמו‪ ,‬עמד בית המשפט בענין ע"א ‪ 541/15‬עזבון המנוח יונה רובין ז"ל נ' לוין (‪)1615‬‬
‫(פורסם בנבו)‪:‬‬
‫‪ 33‬מתוך ‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪1‬‬
‫" ‪ ...‬תחולת סעיף ‪ 42‬עשויה לחול אף בסיטואציה בה מונחלת לזוכה הראשון רק זכות‬
‫‪2‬‬
‫לאכילת פירות‪ .‬הקושי הנובע לענייננו מהוראת סעיף ‪(42‬ב) לחוק‪ ,‬לפיה "הראשון רשאי‬
‫‪3‬‬
‫לעשות במה שקיבל כבתוך שלו"‪ ,‬הוא קושי למראית‪-‬עין בלבד‪ ,‬שכן בכוחו של המצווה‬
‫להגביל יכולת זו של היורש הראשון "לעשות במה שקיבל כבתוך שלו"‪ ,‬מבלי לפגום בהיות‬
‫צוואתו בעלת מתכונת של צוואה ליורש אחר יורש‪ .‬דרך אחת לכך היא בהכללתם בצוואה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫של חיובי יורש‪ ,‬על‪-‬פי סעיף ‪ 45‬לחוק‪ ,‬שיחולו על היורש הראשון‪ .‬חיובים כאלה אפשר‬
‫‪7‬‬
‫שיכללו קביעת דרכים מסויימות להנאתו המותרת של היורש הראשון מנכסי העזבון בהם‬
‫זכה‪ ,‬הטלת איסור על מכירתו של נכס מסויים‪ ,‬וכל כיוצא באלה‪ .‬דרך אחרת להשגתה של‬
‫אותה מטרה היא בהגבלת זכייתו של היורש הראשון לאכילת פירות בלבד‪ ,‬מבלי לזכותו‬
‫בנכסים עצמם‪ .‬זכות לאכילת פירות הינה בגדר טובת‪-‬הנאה מעזבון‪ ,‬שאדם יכול לצוותה‪,‬‬
‫מבלי שיצווה לזוכה בה את עזבונו‪ ,‬או חלק יחסי ממנו‪ ,‬או נכס מנכסי עזבונו (ראה סעיף‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪40‬לחוק)‪ .‬ואינני רואה מניעה עקרונית‪ ,‬שאדם יוכל לצוות ‪ -‬כמו בפרשתנו‪ ,‬ביחס לדירות‬
‫‪13‬‬
‫המתוארות בסעיפים ‪(1‬א) ו‪(-‬ב) של הצוואה זכות אכילת פירות בלבד ליורש ראשון‪ ,‬על‬
‫מנת שאחרי מותו‪ ,‬או במועד אחר שקבעו המצווה‪ ,‬יזכה יורש שני בנכסים גופם וממילא‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫גם בפירותיהם‪ .‬אם כך יעשה המצווה‪ ,‬יוכל היורש הראשון‪ ,‬אמנם‪" ,‬לעשות במה שקיבל‬
‫כבתוך שלו"‪ ,‬אך עשייתו תוכל להתייחס רק ל"מה שקיבל"‪ ,‬דהיינו לזכות אכילת הפירות‪,‬‬
‫ולא מעבר לכך‪( ".‬ההדגשה אינה במקור)‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫וכן ראה ע"א ‪ 1116/6.‬שחם נ' רוטמן‪ ,‬פ"ד מו(‪:)1666( 345 ,33. )4‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫"דבר אחרון‪ :‬סעיף ‪( 42‬ב) לחוק הירושה לימדנו‪ ,‬כי במערכת של יורש אחר יורש רשאי‬
‫‪22‬‬
‫יורש ראשון לעשות במה שקיבל כבתוך שלו‪ ,‬וכי שני לא יזכה אלא במה ששייר ראשון‪.‬‬
‫ואולם גם זאת שנינו‪ ,‬שבצד הכוח הניתן ליורש ראשון מוטלת עליו חובה מוסרית‪ ,‬כי‬
‫"ישמור על הנכסים במידת האפשר והמתחייב מן הנסיבות‪ ,‬להנאתו של היורש השני"‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ובכך יקיים את כוונת המוריש ‪ ...‬המשפט העברי אף מרחיק לכת‪ ,‬ואת המשיא עצה ליורש‬
‫ראשון כי ימכור מכנה הוא בתואר "רשע" ‪ ...‬אם כך באיסור (מוסרי) על מכר נכסים‪ ,‬לא‬
‫כל שכן באיסור (מוסרי) על מתנה; ועל אחת כמה וכמה באיסור (מוסרי) על מתנה שיורש‬
‫ראשון נותן בערוב ימיו; והרי הדעת נותנת‪ ,‬כי אותו יורש ראשון נתכוון לחמוק מאיסור‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫(מוסרי) שהטיל עליו המוריש‪ .‬האיסור על נתינת מתנה הוא איסור מוסרי‪ ,‬והסנקציה על‬
‫‪30‬‬
‫מי שהפר ועבר אף היא סנקציה מוסרית‪ .‬ואולם‪ ,‬אותו מעיין עצמו‪ ,‬המקיים והמחייה את‬
‫האיסור המוסרי‪ ,‬הוא אף שיביאנו לפירוש הצוואה ולדרכי ביצועה‪ :‬רק אם הושלם מעשה‬
‫ההעברה עד תום‪ ,‬ניתן ליורש ראשון לחמוק ולעבור; ואילו אם לא השלים את מעשה‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 34‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫ההעברה‪ ,‬יעמוד אותו איסור מוסרי למשען לנו שלא להכיר במעשה המתנה‪ .‬אכן‪ ,‬זה‬
‫ענייננו וכך נפסוק‪( ".‬ההדגשה אינה במקור)‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .114‬יש לדחות את טענת המערערות כאילו עזבונו הספרותי של ברוד נבלע ומוזג בעזבונה של‬
‫הופה רק משום שבס' ‪ 7‬לצוואתו ה וא ציווה לה את כל רכושו‪ .‬טענה זו נכונה לגבי נכסיו‬
‫הכספיים והאחרים של ברוד‪ ,‬אך אין היא נכונה ביחס לעזבונו הספרותי‪ ,‬שכן היא אינה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫עולה בקנה אחד עם הוראת ס' ‪ 11‬לצוואתו של ברוד‪ ,‬ועם ההסדר של יורש אחר יורש‪,‬‬
‫שמונע התמזגות כאמור של הירושה עם עזבונו של היורש הראשון‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .115‬כמו כן‪ ,‬מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי גם כאשר היורש הראשון רשאי‬
‫לעשות בירושה כבשלו‪ ,‬הרי שהענקת הירושה במתנה כדי לסכל את זכותו של היורש השני‪,‬‬
‫היא התנהגות חסרת תום לב שאין כוחה יפה להתגבר על זכותו של היורש השני‪ .‬על כן‪ ,‬אף‬
‫אם הייתי מגיע למסקנה כי הופה הקנתה במתנה גמורה ושלמה את כתבי קפקא לבנותיה‪,‬‬
‫הרי שבמקרה כזה היה מקום לקבוע כי מדובר בהתנהגות חסרת תום לב שאין כוחה יפה‬
‫כלפי היורש השני‪ .‬במקרה כזה עומדת ליורש השני זכות עקיבה אחר הנכסים שהוצאו שלא‬
‫כדין מתוך נכסי העזבון (ע"א ‪ 541/15‬הנ"ל)‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ .112‬בהקשר זה מתעוררת שאלה נוספת והיא האם קביעתו של כב' השופט שילה לפיה הופה‬
‫‪18‬‬
‫רשאית לעשות כבשלה בכתבי קפקא‪ ,‬מהווה מעשה בית דין המשתיק את המשיבים‪ .‬לטעמי‪,‬‬
‫התשובה לכך היא שלילית‪ .‬הטעם לכך הוא שקולה של הספריה הלאומית לא נשמע באותו‬
‫הליך‪ ,‬למרות שהיא יורש שני פוטנציאלי לפי צוואתו של ברוד (יחד עם גופים נוספים)‪ ,‬ועל‬
‫כן תוצאותיו של ההליך משנת ‪ 1673‬אינן מהוות מעשה בית דין לגביה‪ .‬טעם נוסף לכך הוא‬
‫שגם קולו של עזבון ברוד לא נשמע באותו הליך‪ .‬התובענה של שנת ‪ 1673‬הוגשה נגד הופה‬
‫באופן אישי‪ ,‬ולא בכובעה כמנהלת עזבונו של ברוד‪ ,‬ומכאן שעזבונו של ברוד לא היה צד‬
‫להליך‪ .‬על כן‪ ,‬גם לגביו לא מדובר במעשה בית דין‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪ .117‬אכן‪ ,‬כפי שטוענות המערערות‪ ,‬ברוד הותיר בידי הופה את זכות הבחירה להיכן יעבור‬
‫עזבונו הספרותי לאחר מותה‪ ,‬ולא עמד על כך שהעזבון יימסר דווקא לספריה הלאומית‬
‫(למעשה‪ ,‬הוא דיבר על "ספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים")‪ .‬ברוד אף הותיר‬
‫להופה את האפשרות לעשות "הסדר אחר"‪ ,‬במשך חייה ואף לקבוע את תנאי השמירה של‬
‫עזבונו‪ .‬ברם‪ ,‬ברוד לא התיר להופה להעביר לבנותיה את זכות הבחירה‪ ,‬כפי שהתיימרה‬
‫לעשות בצוואתה‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬ברוד גילה את דעתו באופן מפורש‪ ,‬עוד בשנת ‪ ,1657‬שאין‬
‫למסור לבנותיה של הופה את ההכרעה בענין זה‪ .‬וכך כתב ברוד להופה בענין זה ביום‬
‫‪( 6..1.1657‬מוצג מש‪ 5/‬למוצגי המשיב ‪:)6‬‬
‫‪ 35‬מתוך ‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫"משהו בצוואתי איננו כשורה‪ ,‬למרות הקודיציל‪ ,‬מאחר והקודיציל תקף רק במידה ותלכי‬
‫לעולמך לפני‪ .‬אך אני רוצה שגם אם תמותי אחרי (הרבה אחרי‪ ,‬כפי שאני מקווה)‪ ,‬בנותייך‬
‫(ויורשייך) לא יצטרכו לטפל בשום צורה בעיזבון הספרותי שלי‪ -‬עליך לכתוב צוואה משלך‪,‬‬
‫כך שייפוי כוח לטיפול בעיזבון זה יועבר לד"ר פליקס וולטש‪ ,‬או למקרה שהוא כבר לא‬
‫יהיה בין החיים‪ ,‬למישהו אחר (כגון בן חורין)‪ .‬סכום הרווחים הנקיים‪ ,‬לאחר קיזוז כל‬
‫העמלות וההוצאות [וכן של שכר הולם עבור מי שטרח עבורו] יועבר לטובת בנותייך‪ ,‬אולם‬
‫את זכות ההחלטה יש להעביר למישהו שאני יקר לו‪( ".‬ההדגשה אינה במקור)‬
‫ודוק‪ :‬באותה עת היו כבר בנותיה של הופה נשים בגירות‪ ,‬ומן הסתם ברוד הכיר אותן היטב‪,‬‬
‫כך שיש ליתן משקל מיוחד לרצונו המפורש שהן לא יטלו כל חלק בניהול עזבונו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .111‬אין ממש בטיעונן של המערערות כאילו ברוד קבע בס' ‪ 6‬ו‪ 16 -‬לצוואתו‪ ,‬שבמקרה של‬
‫פטירת הופה יעבור החיוב לנהל את עזבונו הספרותי ליורשיה‪ ,‬הן המערערות‪ .‬נהפוך הוא‪.‬‬
‫ברוד הקפיד לשלול מיורשי הופה כל נגיעה לגורל עזבונו הספרותי‪ .‬כל שנקבע בס' ‪ 6‬לצוואה‬
‫הוא שאם הופה תלך לעולמה לפני ברוד‪ ,‬אזיי יורשיה יבואו במקומה‪ ,‬אך ברוד הקפיד‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫להדגיש כי במקרה כזה‪ ,‬מי שיוציא לפועל את צוואתו יהיה עו"ד שמעון פריץ האז‪ ,‬משמע‪,‬‬
‫לא יורשיה של הופה‪ .‬בס' ‪ 1.‬לצוואה קבע ברוד כי אם ירושתו תעבור ליורשיה של הופה לפי‬
‫ס' ‪( 6‬משמע‪ ,‬במקרה שהיא תלך לעולמה לפניו)‪ ,‬מי שיהיה זכאי להוציא לאור את כתביו‬
‫יהיה מבצע הצוואה‪ ,‬קרי‪ ,‬עו"ד האז‪ ,‬ולא היורשים‪ .‬בס' ‪ 16‬לצוואה קבע ברוד כי במקרה‬
‫וירושתו תעבור בהתאם לס' ‪( 6‬קרי‪ ,‬ליורשיה של הופה אם זו תלך לעולמה לפניו)‪ ,‬אזי מבצע‬
‫הצוואה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עו"ד האז‪ ,‬הוא שיחליט כיצד למסור לשמירה את עזבונו הספרותי של‬
‫ברוד‪ ,‬תוך התייעצות עם פליקס ולטש‪ ,‬שלום בן חורין‪ ,‬ירג מאגר וקרל סיליג‪ .‬משמע‪,‬‬
‫ליורשי הופה לא תהא כל נגיעה בענין זה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ .116‬גם ס' ‪ 66‬לחוק הירושה משמיענו שהופה לא היתה יכולה להעביר לבנותיה את ההכרעה‬
‫בשאלה מי יזכה בעזבונו הספרותי של ברוד‪ .‬סעיף זה קובע כי "אין המצווה יכול למסור‬
‫לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם‬
‫יזכה בהם; אולם אם ציין המצווה בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה‪ ,‬או ציין נכסים‬
‫שמתוכם יש לבחור מנה‪ ,‬רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו; ואם לא קבע‬
‫המצווה‪ ,‬או שקבע והבחירה לא נעשתה תוך זמן סביר‪ ,‬יבחר בית המשפט או אדם שיקבע‬
‫בית המשפט"‪ .‬אמור מעתה‪ ,‬הופה לבדה‪ ,‬באופן אישי‪ ,‬היתה רשאית לבחור את הזוכה‬
‫בעזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬אך היא לא עשתה כן‪ ,‬לא בחייה ואף לא בצוואתה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 36‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ .16.‬עוד י צויין בהקשר זה כי נסיונה של הופה להוריש לבנותיה ואף לנכדותיה במסגרת צוואתה‬
‫פריטים מסויימים מתוך עזבונו הספרותי של ברוד (ספרים ומכתבים‪ ,‬לפי בחירתן)‪ ,‬עומד‬
‫בניגוד להוראות ס' ‪(46‬ב) לחוק הירושה‪ ,‬שעניינו יורש אחר יורש‪ .‬הכלל הוא שהיורש‬
‫הראשון יכול לעשות בנכסי הירושה כרצונו‪ ,‬אך נאסר עליו להורישם לאחר‪ ,‬שכן הורשה כזו‬
‫מנשלת את היורש השני‪ .‬ממילא אין מקום ליתן תוקף להוראות אלה של צוואתה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .161‬למרבה הצער‪ ,‬למרות שחלף פרק זמן ניכר של קרוב ל‪ 4. -‬שנה בין פטירתו של ברוד‬
‫לפטירתה שלה‪ ,‬הופה לא השכילה בכל אותה תקופה ממושכת לעשות "הסדר אחר" כלשונו‬
‫של ברוד‪ ,‬בנוגע לעזבונו (ואודה על האמת‪ ,‬לא ברור לי מדוע)‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫את מה שלא רק חבריו מצפים‪ ,‬אלא את מה שגם לך צריך היה להיות מובן מאליו‪ .‬אם זה‬
‫לא יגיע כעת להסכם עם הספריה הלאומית על עזבון מכס ברוד‪ ,‬יחלוף יום הולדתו המאה‪,‬‬
‫ובכך תעשי למכס ברוד את השירות הרע ביותר שיכולת לעשות עם איש טוב זה‪ .‬ככל שאני‬
‫יכול להבין‪ ,‬שיש לך אלף היסוסים ופקפוקים‪ ,‬בכל זאת ברצוני לומר לך‪ ,‬שלטובת מכס‬
‫ברוד את צריכה לדחות אותם‪ .‬הצעתה של הספריה הלאומית הינה הוגנת ונדיבה באופן‬
‫יוצא דופן‪ .‬סיכוי טוב יותר לכונן משהו בר‪-‬קיימא עבור מכס ברוד לא יהיה לך שוב‪ .‬כך‬
‫יי פגע זכרו והעניין בעבודתו יפחת יותר ויותר‪ ... .‬אבל אם אינך יכולה להחליט‪ ,‬לעשות‬
‫זאת עבור מכס ברוד‪ ,‬מה שכולם מייעצים לך לטובתו של ברוד‪ ,‬אזי איננו יכולים לסייע לך‬
‫עוד ‪ ...‬אבל אם את מרגיזה את כל העולם‪ ,‬תיוותרי בתוך זמן קצר לגמרי לבד‪ .‬זה רע לא רק‬
‫בשבילך‪ ,‬אלא גם הרה אסון לזכרם של מכס ברוד וקפקא‪ .‬אני מצטער שאני חייב לכתוב‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫לך וכותב לך כה בגלוי‪ ,‬אך עלייך לדעת את אכזבתי‪ ,‬בהיותי שייך למוקיריו של מכס ברוד‪,‬‬
‫ותמיד היינו‪ ,‬גברת הופה היקרה‪ ,‬בקשר אישי קרוב‪".‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫לא למותר להביא בענין זה את דברי התוכחה המאלפים והנוגעים ללב שכתב להופה ביום‬
‫‪ 1.2.1613‬פרופ' פאול ראבה‪ ,‬מנהלו לשעבר של המשיב ‪( 4‬מוצג ‪ 12‬למוצגי הספריה‬
‫הלאומית)‪:‬‬
‫"נראה כי הדברים הינם כפי שחששתי‪ :‬אינך מסוגלת להחליט‪ ,‬לעשות עבור מכס ברוד‪,‬‬
‫וכך הוסיף וכתב פרופ' ראבה במכתב נוסף להופה‪ ,‬ביום ‪:61.2.1613‬‬
‫"‪ ...‬היתה זו עבורי כמובן שאיפה מקרב לב לסייע לך במאמצייך לאכסן את עזבון מכס‬
‫ברוד לקראת יום הולדתו המאה כראוי בספריה הלאומית‪ .‬כעת אני רואה שהמשא ומתן‬
‫נכשל‪ ,‬ואני רוצה רק לומר לך‪ ,‬שאני מאוד עצוב על כך‪ .‬החמצת בכך את ההזדמנות‬
‫האחרונה‪ ,‬לאכסן את מסמכי מכס ברוד בימי חייך‪ ,‬כפי שהוא בוודאי רצה זאת בחייו‪ ,‬אבל‬
‫‪ 37‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫למרבה הצער לא הורה זאת חד משמעית בצוואתו‪ .‬כעת יהיו מסמכים אלה ביום מן‬
‫הימים‪ ,‬כמו גם מסמכיו של פרנץ קפקא‪ ,‬לכדור משחק של אינטרסים אישיים‪ ,‬וזה לא‬
‫מגיע למכס הטוב שלך‪ ... .‬את הסיכוי הגדול ביותר של חייך‪ ,‬את החמצת‪ ,‬כך חייב אני‬
‫לכתוב לך במר לבי ‪ ...‬זו אכזבה מאוד גדולה עבור הספריה‪ ,‬שהערמת אם ואבל כה רבים‪,‬‬
‫שהמשא ומתן לא יכול היה להגיע לכלל סיום‪ .‬האוניברסיטה והספריה הציעו לך הצעות‬
‫כה ייחודיות לטובת ברוד‪ ,‬שאיננו מכירים בגרמניה ‪ ...‬את כל זה אני מוצא עצוב מאוד‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫עבור מכס ברוד‪ ,‬אבל מכיו ון שלא יכולת להחליט ‪ ...‬כל זאת כעת מאוחר מדי ‪ ...‬איני יודע‬
‫מה יקרה מאוחר יותר עם המסמכים‪ .‬אם לא הסדרת זאת אישית כנאמנתו הקרובה ביותר‬
‫של מכס ברוד‪ ,‬למסור עזבון זה למשמרת בטוחה‪ ,‬לא יעשה זאת איש מאוחר יותר‪ ,‬וכל‬
‫העולם יטיל עלייך את האשמה לכך‪".‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫את ההכרעה מה יעלה בגורל עזבונו‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫לדאבון הלב‪ ,‬מתברר כי פרופ' ראבה העריך נכונה את מצב הדברים ואת הנפשות הפועלות‪,‬‬
‫וגם בחלוף עשרים וארבע שנים מאז מכתביו להופה‪ ,‬היא לא השכילה להסדיר את מסירת‬
‫עזבונו של ברוד לספריה הלאומית‪ ,‬אפילו לא בצוואתה‪ .‬על כן‪ ,‬הגיעה העת שבית המשפט‬
‫הוא שידאג להוציא לפועל את רצונו המוצהר של ברוד‪ ,‬באמצעות מנהל עזבונו הנוכחי‪.‬‬
‫בוודאי שאין מקום לעשות פלסתר את רצונו המפורש של ברוד‪ ,‬ולמסור לבנותיה של הופה‬
‫‪ .166‬סיכומו של דבר‪ ,‬בדין קבע בית המשפט קמא כי ס' ‪ 11‬לצוואתו של ברוד הוא הסדר של‬
‫יורש אחר יורש‪ ,‬וכי בנסיבות הצוואה דנן‪ ,‬ולמרות שבדרך כלל רשאי היורש הראשון לנהוג‬
‫בירושה כבשלו‪ ,‬לא היתה רשאית הופה למכור את נכסי העזבון‪ ,‬או להעניקם במתנה‬
‫לבנותיה‪ .‬היא גם לא היתה רשאית להורישם בצוואתה‪ ,‬או להעביר לבנותיה את הזכות‬
‫לבחור לאיזה מוסד יימסרו נכסי העזבון‪.‬‬
‫מהו דינה של המתנה שהעניקה הופה לבנותיה בשנת ‪?7419‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪ .163‬המערערות טענו כי כתבי קפקא עברו לבעלותן המלאה מכוחו של מסמך המתנה שכתבה‬
‫הופה לבנותיה‪ .‬מדובר במסמך מיום ‪( 65.1.167.‬מוצג מש‪ 16/‬למוצגי המשיב ‪ ,)6‬שהופה‬
‫הקפידה שלא לגלות את דבר קיומו בהליך משנת ‪ .1673‬במסמך זה היא כתבה את הדברים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫"אל בנותיי אניטה רות ויזלר ואווה דורית הופה‪,‬‬
‫למען הסר כל ספק הריני מצהירה בזאת‪ ,‬כי אני הענקתי לכן במתנה בחלקים שווים את‬
‫המכתבים וכתבי היד וכן רישומים של קפקא ודברים אחרים שניתנו לי במתנה בשנת‬
‫‪ 38‬מתוך ‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ 7431‬וב‪ 7451 -‬על ידי מקס ברוד באמצעות תעודות המתנה‪ ,‬וכל זאת כבר בחודש מאי‬
‫‪.7491‬‬
‫כתבי היד של קפקא המוזכרים לעיל‪ ,‬וכן אוסף זכרונותיו של מקס ברוד מקפקא‪ ,‬אינם‬
‫מהווים‪ ,‬כפי שאני קובעת מפורשות‪ ,‬חלק מעיזבונו של ברוד‪.‬‬
‫זהו רצוני שבבוא היום אעמיד מכתבים וכתבי יד אלה (במידה ולא אעשה זאת בעצמי)‬
‫לרשות הוצאת מהדורה ביקורתית‪ ,‬וזאת בתנאי שמוציא לאור ראשי שיאושר על ידי‪ ,‬או‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫במקרה פטירתי‪ ,‬על ידי ד"ר מ‪ .‬פרוהליך‪ ,‬עורך דין בציריך‪ ,‬יהיה אחראי על הוצאת‬
‫המהדורה הביקורתית‪... .‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הזכויות על הדפסת העתק מדוייק [פקסימיליה] נשארות שמורות לכן‪ .‬זה רצוני‬
‫כי‪ ,‬במקרה של מכירת חלק או מכלול כתבי היד‪ ,‬מכתבים או רישומיו של קפקא‪ ,‬תבקשו‬
‫את עצתו של ידידנו ד"ר מ‪ .‬פרוהליך שבציריך‪.‬‬
‫כל עוד אני חיה‪ ,‬הנני שומרת לעצמי את הזכות להחליט בעצמי לגבי ההוצאה לאור של‬
‫כתבי היד‪ ,‬המכתבים‪ ,‬הרישומים והדברים האחרים של קפקא‪ ,‬או‪ ,‬במידת הצורך‪ ,‬למכור‬
‫חלק מכתבי היד‪( ".‬ההדגשה אינה במקור)‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫על גבי מסמך זה הוסיפה הופה ביום ‪ ,66.7.1674‬את הכיתוב הבא‪:‬‬
‫"המהדורות הראשונות של ספרי קפקא‪ ,‬וכן הספרים למקס ברוד‪ ,‬עם הקדשותיהם של‬
‫המחברים שבשני הארונות של שני החדרים האחוריים שייכים לשתי בנותיי אניטה רות‬
‫אווה דורית בחלקים שווים והם אינם כלולים בצוואה וב‪ 59 -‬הספרים לבחירה‪ ,‬כלומר‬
‫שכל ‪ 59‬הספרים לכל אחת לא ייבחרו על ידי כל אדם אחר‪ ,‬אלא על ידי כל אחת משתי‬
‫בנותיי וכן על ידי שתי הנכדות‪".‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ .164‬בית המשפט קמא דחה את טענת המערערות כי כתבי קפקא עברו לבעלותן המלאה מכוחו‬
‫של מסמך זה‪ ,‬וסבורני שהדין עימו‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ראשית לכל‪ ,‬כפי שציינתי קודם‪ ,‬עם מותו של ברוד‪ ,‬אותם כתבי קפקא מסויימים שהיו‬
‫בבעלותו של ברוד (להבדיל מכתבי קפקא השייכים ליורשי קפקא)‪ ,‬הפכו להיות חלק‬
‫מעזבונו הספרותי‪ .‬על כן‪ ,‬הופה היתה זכאית אמנם ליהנות מפירותיהם‪ ,‬אך לא היתה‬
‫זכאית להקנותם במתנה לבנותיה או למכרם‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬לגופו של כתב המתנה‪ ,‬העובדה שהופה שמרה לעצמה כל עוד היא בחיים‪ ,‬את‬
‫הזכות להחליט למכור את כתבי קפקא‪ ,‬אינה עולה בקנה אחד עם מתנה מוגמרת‪ .‬מי שנותן‬
‫מתנה‪ ,‬איננו יכול לשמור לעצמו בד בבד את הזכות למכור לאחר מכן את הנכס שכבר נתן‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 39‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫במתנה‪ .‬גם הדיבור "זהו רצוני" החוזר ונשנה במסמך זה‪ ,‬מתיישב יותר עם כוונה של‬
‫הורשה מאשר עם כוונה לתת מתנה לאלתר‪ .‬ואכן‪ ,‬התוספת משנת ‪ 1674‬מעידה על אופיו‬
‫האמיתי של מסמך זה‪ ,‬שכן מדובר בהתייחסות מפורשת להוראות הצוואה של הופה‪ .‬קרי‪,‬‬
‫מדובר למעשה במה שמכונה "מתנה מחמת מיתה"‪ ,‬מתנה שהיא בטלה לפי ס' ‪(1‬ב) לחוק‬
‫הירושה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .165‬המערערות טוענות כי מדובר במתנה בחיוב‪ ,‬כמשמעה בס' ‪ 4‬לחוק המתנה‪ ,‬הקובע כי‬
‫"מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר‪-‬המתנה או‬
‫להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב‪ ,‬ורשאי לדרוש זאת‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫מי שהחיוב הוא לזכותו‪ ,‬ואם היה בדבר ענין לציבור ‪ -‬היועץ המשפטי לממשלה או בא‬
‫כוחו‪ " .‬אינני מקבל טענה זו‪ .‬אין המדובר רק בחיובן של הבנות לעשות מעשה או להמנע‬
‫מעשותו‪ ,‬אלא בשמירת זכותה של הופה עצמה למכור את דבר המתנה‪ .‬זכות שכזו עומדת‬
‫בניגוד גמור למוסד המתנה‪ ,‬שעניינו העברת הבעלות בנכס מסויים‪ ,‬מידי הנותן לידי‬
‫המקבל‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .162‬גם העובדה שבשנת ‪ 1671‬נעשתה מכירה משותפת של כתבי קפקא על ידי הופה ובנותיה‪,‬‬
‫אינה מעידה על כך שהקניין בכתבי קפקא עבר לבנות‪ ,‬שהרי בסופו של דבר‪ ,‬הופה עצמה‬
‫היתה צד למכירה‪ ,‬ושוב‪ ,‬עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם מתנה מוגמרת‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫בחוזה המכירה משנת ‪ ,1612‬המוכרת היתה הופה לבדה‪ ,‬ולא בנותיה (מוצג ‪ 11‬למוצגי‬
‫המערערות)‪ ,‬מה שמעיד כי אפילו בשנת ‪ 1612‬היא ראתה את עצמה עדיין כבעלים של‬
‫הכתבים‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ .167‬זאת ועוד‪ ,‬כתבי קפקא נותרו כל העת בכספות על שמה ובבעלותה של הופה‪ ,‬כך שהחזקה‬
‫‪23‬‬
‫הבלעדית והשליטה בכתבים לא יצאה מידיה גם לאחר אותו מכתב מתנה משנת ‪.167.‬‬
‫‪ .161‬בשולי הדברים אציין שמסמך המתנה מעורר תהיות וסימני שאלה‪ ,‬שכן נוצר הרושם שכל‬
‫תכליתו היתה להוציא את כתבי קפקא מכלל נכסי העזבון של ברוד‪ .‬רושם זה מבוסס על‬
‫סמיכות הזמנים שבין מינוייה של הופה למנהלת עזבונו של ברוד לבין מועד עריכתו של‬
‫מסמך המתנה‪ ,‬כמו גם על אותו משפט שכתבה הופה‪ ,‬ולפיו היא קובעת שכתבי קפקא אינם‬
‫נכללים בנכסי עזבונו של ברוד‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא הוצגה כל סיבה עניינית שבגינה החליטה הופה‬
‫להעניק את כתבי קפקא במתנה לבנותיה‪ ,‬מה שגם עשוי להסביר מדוע הלכה למעשה היא‬
‫רוקנה מתוכן ממשי את אותה מתנה כביכול‪.‬‬
‫‪ 41‬מתוך ‪26‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ .166‬סיכומו של דבר‪ ,‬מעבר לעובדה שהופה לא היתה זכאית להקנות את כתבי קפקא במתנה‬
‫לבנותיה‪ ,‬הרי שהלכה למעשה היא גם לא הקנתה אותם בפועל‪ ,‬אלא שמרה את זכויות‬
‫הבעלות לעצמה‪ .‬על כן‪ ,‬אף אם הייתי מניח לטובתן של המערערות כי לא היתה מניעה לכך‬
‫שהופה תנהג בחייה בנכסי העזבון כבשלה‪ ,‬לרבות בכתבי קפקא‪ ,‬הרי שעד לפטירתה טרם‬
‫הוקנתה הבעלות בכתבי קפקא לבנותיה‪ ,‬ולכן מי שזוכה בהם הוא היורש השני‪.‬‬
‫מהו המוסד שראוי למסור לידיו את עזבונו הספרותי של ברוד?‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .13.‬ברוד לא נקב בצוואתו בזהותו המדוייקת של המוסד אליו יועבר עזבונו הספרותי לשם‬
‫שמירה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בס' ‪ 11‬לצוואתו הוא מנה מספר מוסדות אפשריים‪ ,‬והם הספריה של‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬הספריה העירונית בתל אביב או גינזך ציבורי אחר בארץ‬
‫או בחו"ל‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫הראשונה של ס' ‪ 77‬לעיל ימסרו לשמירה לספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים‬
‫או לספריה העירונית בתל אביב או לגינזך ציבורי אחר בארץ או בחוץ לארץ עד כמה שהם‬
‫עוד לא נמצאים באחד או אחדים מהמוסדות הנ"ל‪ ,‬או במקרה שגב' אילזה אסתר הופה‬
‫במשך חייה היא לא עשתה הסדר אחר‪.‬‬
‫גב' הופה תקבע איזה מוסד מהמוסדות הנ"ל ייבחר ומה יהיו תנאי השמירה‪".‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫" ‪ ...‬אבל כל כתבי היד‪ ,‬המכתבים‪ ,‬הנירות והמסמכים האחרים הנזכרים בפיסקה‬
‫על כן‪ ,‬כך טוענות המערערות‪ ,‬לא הוקנתה בצוואתו של ברוד עדיפות דווקא לספריה‬
‫הלאומית‪ ,‬אלא ניתן משקל שווה לכל אחת מבין החלופות האפשריות‪ ,‬שכן ברוד עשה‬
‫שימוש במונח "או" לפני כל אחת מבין החלופות‪.‬‬
‫‪ .131‬אינני מקבל טענה זו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ראשית לכל‪ ,‬בצדק טוענת הספריה הלאומית כי למערערות אין כל מעמד בשאלה למי יימסר‬
‫עזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬שכן זכות הבחירה אינה שלהן‪ ,‬אלא של המנהל הנוכחי של עזבון‬
‫ברוד‪ ,‬בכפוף לאישור בית המשפט‪ .‬הגם שברוד הותיר את זכות הבחירה בין החלופות‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫השונות בידי ה של הופה‪ ,‬הרי שזו לא עשתה שימוש בזכות זו‪ ,‬אלא התיימרה להורישה‬
‫לבנותיה‪ ,‬דבר שלא היתה רשאית לעשות על פי הדין‪ .‬על כן‪ ,‬משעה שהופה לא עשתה שימוש‬
‫בזכות הבחירה‪ ,‬הרי שזו עברה למנהל עזבונו הנוכחי של ברוד‪ ,‬בכפוף לפיקוחו של בית‬
‫המשפא קמא‪ ,‬וזה בחר‪ ,‬ובדין בחר‪ ,‬בספריה הלאומית‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 41‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫שנית‪ ,‬עצם העובדה שברוד נקב כחלופה הראשונה מבין מספר חלופות דווקא בספרייה של‬
‫האוניברסיטה העברית‪ ,‬מדברת בעד עצמה ומהווה אינדיקציה לכך שזו היתה אכן‬
‫האפשרות המועדפת על ברוד‪ ,‬הגם שהוא לא פסל חלופות נוספות‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬וזה העיקר‪ ,‬יש אינדיקציה ברורה לכך שהמוסד המועדף על ברוד היה הספריה‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫הלאומית‪ .‬בענין זה הוגש תצהירה של מרגוט כהן‪ ,‬מי שהיתה מזכירתו של מרטין בובר עד‬
‫פטירתו בשנת ‪ ,1625‬אשר החלה לעבוד במחלקת הארכיונים של הספריה הלאומית עם‬
‫הפקדת ארכיונו של בובר בספריה הלאומית‪ .‬מרגוט כהן העידה בתצהירה כי פגשה את ברוד‬
‫זמן קצר לפני מותו‪ ,‬עת ביקר במחלקה לכתבי יד וארכיונים בבנין הספריה הלאומית‬
‫בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית‪ .‬חברו הטוב של ברוד‪ ,‬פליקס ולטש‪ ,‬שיחד‬
‫עימו ברח מפראג ברכבת האחרונה לפני הכיבוש הנאצי‪ ,‬היה עובד הספריה הלאומית עד‬
‫לפטירתו בשנת ‪ .1624‬ברוד התענין במיוחד בארכיון של מרטין בובר‪ ,‬עימו היה מצוי בקשרי‬
‫ידידות‪ ,‬ואמר למרגוט כהן כי חשוב לו שארכיונו יהיה באותו מקום בו נמצאים הארכיונים‬
‫של חבריו‪ ,‬ובפרט של מרטין בובר אותו העריץ‪ .‬הוא אף התענין לדעת כיצד ניתן יהיה לסדר‬
‫את ארכיונו באופן דומה לארכיון של בובר‪ ,‬ובשיחה דובר על כך שהבאת הארכיון של ברוד‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫לאותה מחלקה תביא לכך "שהחברים מפראג ייפגשו כאן בספריה"‪ ,‬והכוונה היתה שכתבי‬
‫ברוד וקפקא ייפגשו בספריה עם כתבי פליקס וולטש והוגו ברגמן (ברגמן היה חברו של ברוד‬
‫עוד בפראג‪ ,‬ובזכותו של ברגמן התוודע ברוד לתנועה הציונית‪ .‬ברגמן גם היה חברם של‬
‫קפקא ושל פליקס ולטש‪ ,‬ועם עלייתו ארצה‪ ,‬היה מנהלו הראשון של בית הספרים הלאומי‬
‫האוניברסיטאי בירושלים‪ ,‬והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית)‪ .‬אכן‪ ,‬בצוואתו‬
‫דיבר ברוד על "הספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים"‪ ,‬אך אין ספק שהתכוון‬
‫לספריה הלאומית‪ ,‬שכן זו שכנה בקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם‪ ,‬וזו הספריה שבה ביקר‬
‫ברוד טרם פטירתו‪ ,‬ואשר את ארכיונו ביקש להפקיד בה‪ ,‬לצידם של כתבי חבריו מפראג‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ .136‬בהקשר זה ראוי להתייחס לטענת המערערות לפיה הספריה הלאומית לא סברה בזמן אמת‬
‫כי הפכה ליורשתו השניה של המנוח‪ ,‬שכן היא ניהלה בשנת ‪ 1616‬משא ומתן עם הופה על‬
‫מנת לקבל את העזבון הספרותי לידיה‪ .‬טענה זה דינה להדחות‪ .‬ברוד לא קבע בצוואתו את‬
‫זהותו המדוייקת של היורש השני‪ ,‬אלא רק הגדיר מספר יורשים אפשריים‪ ,‬והספריה‬
‫הלאומית ביניהם‪ .‬הואיל וברוד הקנה בצוואתו את זכות הבחירה להופה‪ ,‬בדין ניסתה‬
‫הספ ריה הלאומית לשכנע את הופה להעביר אליה את העזבון הספרותי‪ ,‬ולא ליורשים‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫הנוספים האפשריים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬המשא ומתן שנוהל בשנת ‪ 1616‬בין הספריה הלאומית לבין‬
‫הופה נועד לשכנע את הופה להעביר עוד בחייה את עזבונו הספרותי של ברוד לספריה‬
‫הלאומית‪ ,‬ולא רק לאחר מותה‪ ,‬ועל כן אין קשר בין משא ומתן זה לבין שאלת זכאותה של‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 42‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫הספריה הלאומית כיורשת שניה לפי צוואתו של ברוד‪ .‬לבסוף‪ ,‬מה שקובע לענין זה איננו‬
‫עמדתה של הספריה הלאומית בשנת ‪ 1616‬או היום‪ ,‬אלא כוונתו של ברוד‪ ,‬ככל שניתן‬
‫להתחקות אחריה כיום על יסוד חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט קמא‪ ,‬ובראש‬
‫וראשונה‪ ,‬כוונתו כפי שהיא עולה מעדותה של מרגוט כהן‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .133‬גם העובדה שהאישיות המשפטית הנקראת היום "הספריה הלאומית בע"מ" הוקמה רק‬
‫‪6‬‬
‫בשנת ‪ ,6..7‬אינה מעלה או מורידה‪ ,‬שכן הספריה הלאומית היא חליפתה או גלגולה של‬
‫אותה ספריה של האוניברסיטה העברית הנזכרת בצוואתו של ברוד‪ .‬דבר זה עולה מאישורה‬
‫של האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬שהוגש בהליך בבית המשפט קמא‪ ,‬וכעולה מהוראות‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫שונות בחוק הספריה הלאומית‪ ,‬התשס"ח‪ ,6..7 -‬כגון הוראת ס' ‪ )3(4‬לחוק‪ ,‬הקובעת כי‬
‫הספריה הלאומית היא ספריית המחקר של האוניברסיטה העברית‪ ,‬וכעולה מהוראות‬
‫העברת הנכסים מאת האוניברסיטה העברית אל חברת הבת שלה‪ ,‬שהפעילה את הספריה‬
‫הלאומית במשך תקופת מעבר שנקבעה בחוק (ס' ‪ 66‬לחוק)‪ ,‬כמו גם מהוראת ס' ‪(33‬א)‬
‫לחוק‪ ,‬הקובעת את שמירת זכויות הבעלות של האוניברסיטה העברית בנכסי הספריה‬
‫הלאומית‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ .134‬עוד ראוי לציין שהמערערות מבקשות למסור את עזבונו הספרותי של ברוד למשיב ‪ ,4‬הוא‬
‫מוזיאון שילר הלאומי במארבך על נהר נאקר‪ ,‬קרי‪ ,‬מוזיאון שמושבו בגרמניה‪ .‬אכן‪ ,‬מבחינה‬
‫מילולית הדבר אפשרי שכן המוזיאון הגרמני עונה על הגדרת "גינזך בחוץ לארץ" לפי ס' ‪11‬‬
‫לצוואתו של ברוד‪ ,‬אך צריך לזכור כי מדובר בחלופה האחרונה מבין החלופות שמנה ברוד‬
‫בצוואתו‪ ,‬שלוש הראשונות בישראל ורק האחרונה בחו"ל‪ ,‬אשר משקפות את סדר העדיפות‬
‫בעיניו‪ .‬חשוב מכך‪ ,‬דומה כי לברוד היתה הסתייגות עזה בכל הקשור לגרמניה‪ ,‬עליה ניתן‬
‫ללמוד ממכתבו מיום ‪ 4.2.1642‬לחברו‪ ,‬ד"ר שפס (מוצג ‪ 14‬למוצגי הספריה הלאומית)‪ ,‬שם‬
‫ציין את העובדה שאחיו‪ ,‬רעייתו ובתו‪ ,‬כמו גם שלוש אחיותיו של קפקא‪ ,‬נרצחו באושוויץ‪,‬‬
‫וכתב כי "זה הפשע הגדול ביותר בתולדות האנושות‪ ,‬שהאומה הגרמנית א‪ .‬הניחה‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫לכנופיית הרצח הזו להגיע לשלטון‪ ,‬ב‪ .‬העמידה לרשותם מיליוני עוזרי‪ -‬עוזרים‪ .‬הפשע‬
‫הזה אינו בר‪-‬כפרה לעולם‪ ,‬הוא הגיע לעומקים מטפיזיים‪ .‬לכן אינני מבין‪ ,‬איך יכול להיות‬
‫לך חשק‪ ,‬לחיות וללמד בקרב עם ארור זה"‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בראיון עיתונאי שנערך עם ברוד‬
‫בשנת ‪ 1624‬לרגל יום הולדתו השמונים‪ ,‬קרי‪ ,‬בערוב ימיו‪ ,‬דיבר ברוד‪ ,‬ולא בחיוב‪ ,‬על "חשבון‬
‫מיוחד" שיש לו עם גרמניה (מוצג ‪ 15‬למוצגי הספריה הלאומית‪ ,‬ע' ‪ .)144‬על כן‪ ,‬דומה כי‬
‫ברוד היה פוסל על הסף את האפשרות שעזבונו הספרותי יועבר לגנזך שמושבו בגרמניה‪.‬‬
‫מעניין לציין בהקשר זה כי אפילו פרופ' ראבה‪ ,‬שהיה בעבר המנהל של המשיב ‪ ,4‬תמך בפה‬
‫מלא במכתביו להופה משנת ‪ ,1613‬בהעברת העזבון לידי הספריה הלאומית‪ ,‬ולא דן כלל‬
‫באפשרות שיועבר לידי המשיב ‪( 4‬מוצג ‪ 12‬למוצגי הספריה הלאומית)‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 43‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪1‬‬
‫‪ .135‬ענין נוסף שיש ליתן עליו את הדעת בהקשר זה הוא שלמערערות אינטרס חומרי מובהק‬
‫להעביר את נכסי עזבונו הספרותי של ברוד למשיב ‪ ,4‬שכן בכוונתן למכור את הנכסים‬
‫למשיב ‪ 4‬כנגד קבלת תמורה כספית‪ ,‬כפי שקבעה הופה בצוואתה שיש לנהוג במקרה של‬
‫התקשרות עם המשיב ‪ . 4‬לעומת זאת‪ ,‬מסירת העזבון לשמירה בספריה הלאומית אינה‬
‫צפוייה להניב להן תשלום כלשהו‪ .‬דומה איפוא שלא השיקול של הגשמת רצונו האמיתי של‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ברוד הוא שעומד לנגד עיני המערערות בענין זה‪ ,‬אלא הרצון להפיק רווח כספי מנכסי‬
‫העזבון‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .132‬יש לדחות את טענת המערערות לפיה לא היה מקום לקבוע שיש להקים הקדש ציבורי‬
‫לעזבונו של ברוד‪ .‬אכן‪ ,‬כפי שטענו המערערות‪ ,‬בהליך משנת ‪ 1673‬לא נקבע שיש צורך‬
‫בהקמת הקדש‪ ,‬ואפילו המדינה לא טענה באותה עת שיש צורך בהקמת הקדש‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫צודקות המערערות בטענ תן שברוד לא קבע בצוואתו שברצונו ליצור הקדש ואף הועיד‬
‫באופן מפורש את הפירות מעזבונו להופה ויורשיה‪ .‬חרף כל האמור לעיל‪ ,‬אין כל מניעה‬
‫לכונן הקדש ציבורי בנסיבות המקרה דנן‪ ,‬בהתאם לפקודת ההקדשות לצרכי צדקה שחלה‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫במועד עריכת הצוואה‪ ,‬מהטעמים שפירט בית המשפט קמא‪ .‬נכסי העזבון מוגדרים דיים‬
‫כדי להוות נכסי הקדש וצוואתו של ברוד מעידה על כוונתו לייחד את עזבונו הספרותי‬
‫למטרה ספציפית שהיא שמירתו בספריה או בגנזך‪ ,‬הגם שלא נקט במונח "הקדש"‪ .‬ראה‬
‫ע"א ‪ 477/11‬היועץ המשפטי לממשלה נ' אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬פ"ד מד(‪41. ,472 )6‬‬
‫(‪:)166.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫אוטומטית מיצירת המסגרת העובדתית הנושאת את התכונות שהחוק מתייחס אליהן‪".‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫"דרישת החוק איננה מתייחסת לכך שיוצר ההקדש יביע את רצונו ליצור הקדש במובנו‬
‫הטכני‪-‬פורמאלי של המונח; די‪ ,‬לעניין תחולת החוק‪ ,‬שהמקדיש יביע את כוונתו ליצור‬
‫הקדש על‪-‬פי משמעותו המהותית‪-‬תוכנית‪ ,‬היינו‪ ,‬כי יורה על "הקדשת נכסים לטובת‬
‫נהנה או למטרה אחרת‪ ,"...‬כפי שמוגדר ברישא לסעיף ‪(71‬א)‪ .‬הפועל היוצא המשפטי נובע‬
‫ראה גם ע"א ‪ 422./64‬היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי‪ ,‬פ"ד נה(‪ ,)1666( 166 ,11 )1‬שם‬
‫נפסק כי שימוש במושגים "הקדש" או "נאמנות" אינו תנאי מוקדם ליצירתה של נאמנות‪.‬‬
‫גם ההפרדה בין נכסי ההקדש‪ ,‬שיימסרו לשמירה בספריה‪ ,‬לבין פירותיו‪ ,‬שיימסרו ליורשי‬
‫הופה‪ ,‬הפרדה עליה ציווה ברוד בצוואתו‪ ,‬אינה שוללת את האפשרות לקיים הקדש ציבורי‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬קביעתו של ברוד כי העזבון הספרותי יימסר לשמירה בלבד‪ ,‬היא שמחייבת יצירתה‬
‫של נאמנות‪ ,‬קרי‪ ,‬הקדש‪ ,‬שכן הבעלות בנכסי העזבון הספרותי אינה עוברת למוסד שבידיו‬
‫יופקדו לשמירה‪.‬‬
‫‪ 44‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪1‬‬
‫‪ .137‬למעלה מהצורך יש להעיר כי הקמתו של הקדש ציבורי במקרה דנן אפשרית גם לפי חוק‬
‫הנאמנות‪ ,‬התשל"ט‪( 1676 -‬להלן‪" :‬חוק הנאמנות")‪ ,‬שכן זכותו של היורש השני – הנאמנות‬
‫שמטרתה שמירה על עזבונו הספרותי של ברוד‪ -‬התגבשה רק לאחר פטירתה של היורשת‬
‫הראשונה‪ ,‬היא הופה‪ ,‬קרי‪ ,‬לאחר כניסתו לתוקף של חוק הנאמנות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .131‬סיכומו של דבר‪ ,‬בדין קבע בית המשפט קמא כי הספריה הלאומית היא זו שראויה לשמור‬
‫בנאמנות על עזבונו של ברוד‪ ,‬וכי הדרך המשפטית הראויה לשם כך היא כינונו של הקדש‬
‫ציבורי‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .136‬בית המשפט קמא קבע כי לא נמצא בכספות של הופה רכוש פרטי שלה‪ ,‬וכי תכולת הכספות‬
‫‪13‬‬
‫האם יש להחריג מעזבונו של ברוד מסמכים המהווים רכוש פרטי של הופה?‬
‫שייכת בשלמותה לעזבונו של ברוד‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫המערערות חלקו על קביעה עובדתית זו וטענו כי בכספות של הופה נמצאו גם מסמכים‬
‫פרטיים שלה‪ ,‬שאינם חלק מעזבונו של ברוד‪ ,‬ולכן לא היה מקום לקבוע שגם מסמכים אלה‬
‫יועברו לספריה הלאומית‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫שהותרה לפרסום‪ .‬גם מנהלי עזבונה של הופה טענו בסיכומיהם בבית המשפט קמא כי‬
‫המסמכים היחידים שאינם נכללים בעזבונו של ברוד‪ ,‬הם כתבי קפקא‪ .‬משמע‪ ,‬כל שאר‬
‫המסמכים שייכים לעזבונו הספרותי של ברוד‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫על כך השיבו המשיב ‪ 6‬והספריה הלאומית גם יחד כי מדובר בטענה שהועלתה אמנם בטרם‬
‫נפתחו הכספות‪ ,‬אך לאחר פתיחת הכספות ובדיקת תכולתן‪ ,‬בחרו המערערות לזנוח טענה זו‬
‫במסגרת סיכומיהן בבית המשפט קמא‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מלכתחילה‪ ,‬ועוד בטרם נפתחו הכספות‪,‬‬
‫הורה בית המשפט קמא לבקשת המערערות‪ ,‬כי תיערכנה שתי רשימות נפרדות של תכולה‪,‬‬
‫וזו המתייחסת לתכולה פרטית‪ ,‬תיאסר לפרסום‪ .‬ברם‪ ,‬כאשר נבדקה תכולת הכספות‪ ,‬לא‬
‫נמצאו בהן מסמכים פרטיים ולכן בסופו של דבר נערכה רשימה אחת ויחידה של תכולה‪,‬‬
‫טענת המשיב ‪ 6‬והספריה הלאומית בענין זה לא נסתרה‪ ,‬במובן זה שדומה כי אכן‬
‫המערערות זנחו בסיכומיהן בבית המשפט קמא את הטענה האמורה‪ ,‬אותה העלו מחדש רק‬
‫במסגרת הערעור‪ .‬בצדק טוענים איפוא המשיב ‪ 6‬והספריה הלאומית כי טענה שנזנחה‪ ,‬בית‬
‫המשפט לא ישעה לה‪:‬‬
‫‪ 45‬מתוך ‪26‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫"דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים ‪ -‬אם בשל שגגה או במכוון ‪-‬‬
‫כדין טענה שנזנחה‪ ,‬ובית המשפט לא ישעה לה ‪( "...‬ע"א ‪ 447/66‬רוט נ' אינטרקונטיננטל‬
‫קרדיט קורפוריישן פ"ד מט(‪.)1665( 1.7 ,1.6 )6‬‬
‫ראה גם ע"א ‪ 176/16‬סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ‪ ,‬פ''ד מז(‪361 ,311 )1‬‬
‫(‪.)1663‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫על כן‪ ,‬אין מקום להדרש כעת לטענת המערערות לגופה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אין באמור לעיל כדי‬
‫לגרוע מזכותו של מנהל עזבון ברוד‪ ,‬לאחר שיקבל לרשותו את מלוא המסמכים שנמצאו‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫בכספות וימיין אותם באופן קפדני‪ ,‬למסור למערערות מסמכים אשר לדעתו הם אכן‬
‫מסמכים פרטיים של הופה‪ ,‬שאינם חלק מעזבונו של ברוד‪ ,‬וראוי שכך ינהג‪ ,‬הכל בכפוף‬
‫לאישורו מראש של בית המשפט לעניני משפחה‪ ,‬אליו ניתן יהיה לפנות בבקשה מתאימה‬
‫למתן הוראות‪ .‬הוא הדין בספריה הלאומית‪ ,‬שתוכל אף היא לפעול כאמור לאחר‬
‫שהמסמכים יימסרו לידיה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫האם היה מקום למנות מנהלים לעזבון ברוד ולעזבון הופה?‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .14.‬המערערות טענו כי לא היה מקום למנות מנהל לעזבונו של ברוד וגם לא לעזבונה של הופה‪,‬‬
‫שכן הופה ירשה את עזבונו של ברוד ויורשותיה באות בנעליה‪ ,‬מה גם שאין כל סכסוך בין‬
‫יורשותיה של הופה לבין עצמן‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫הספרותי של ברוד לא טופל כלל בימים שבהם כיהנה הופה כמנהלת העזבון‪ ,‬ובודאי שהוא‬
‫לא התמזג עם עזבונה שלה‪ .‬ברוד הבחין היטב בין נכסיו הרגילים‪ ,‬שאכן התמזגו עם עזבונה‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫של הופה בהיותה היורשת היחידה שלו לפי ס' ‪ 7‬לצוואתו‪ ,‬לבין עזבונו הספרותי‪ ,‬אותו הורה‬
‫למסור לשמירה בספריה או בגינזך‪ .‬העזבון הספרותי טעון עדיין ניהול על ידי מי שאיננו‬
‫יורש של הופה‪ ,‬כפי שהורה ברוד באופן מפורש בס' ‪ 11‬לצוואתו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫לא מצאתי ממש בטענה זו‪ .‬בדין מינה בית המשפט מנהל לעזבונו של ברוד‪ ,‬שכן עזבונו‬
‫גם מינויים של מנהלים לעזבונה של הופה היה מוצדק בשעתו‪ ,‬שכן באותה עת נדרש הליך‬
‫מורכב בארץ ובחו"ל של כינוס עזבון הופה‪ ,‬לרבות פתיחת כספות שבבעלותה‪ ,‬כמו גם הליך‬
‫של מיון וזיהוי המסמכים שנמצאו באותן כספות‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כפי שדיווחו מנהלי עזבון‬
‫הופה‪ ,‬ביום ‪ 3..1..6.13‬הם שוחררו מתפקידם על ידי בית המשפט לעניני משפחה‪ ,‬ומכאן‬
‫‪ 46‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫שאין צורך להכריע בשאלה האם היה מקום להותיר את מינויים על כנו לאחר מתן פסק דינו‬
‫של בית המשפט קמא‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .141‬בית המשפט קמא חייב את המערערות ואת עזבונה של הופה בהוצאות עזבון ברוד בסך‬
‫‪6‬‬
‫‪ ₪ 75,...‬ובהוצאות הספריה הלאומית והמשיב ‪ 4‬בסכום של ‪ .₪ 3.,...‬המערערות טענו כי‬
‫לא היה מקום להשית עליהן הוצאות משפט כה גבוהות‪ ,‬שהרי לא הן יזמו פתיחה מחדש של‬
‫ההליך המשפטי משנת ‪ ,1673‬והתמשכות ההליכים אף דרדרה את המערערת ‪ 1‬לעוני מחפיר‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫חיובן של המערערות בהוצאות המשפט‬
‫‪10‬‬
‫‪ .146‬אכן‪ ,‬המערערות חוייבו על ידי בית המשפט קמא בתשלום הוצאות בסכום בלתי מבוטל‪,‬‬
‫אך בנסיבות הענין‪ ,‬ולנוכח מורכבותו הרבה של ההליך והתארכותו‪ ,‬במידה רבה בעטיין של‬
‫המערערות שניהלו מלחמת חורמה נגד פתיחת הכספות בכל הערכאות האפשריות‪ ,‬לא‬
‫מצאתי שיש סיבה מספקת שתצדיק התערבות בגובה החיוב בהוצאות‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫הכלל הוא שבית המשפט לא יתערב בפסיקת הוצאות אלא במקרים חריגים שבחריגים‪,‬‬
‫שהמקרה הנוכחי איננו נמנה עליהם‪ .‬הטעם לכך הוא שהערכאה הדיונית היא זו שמודעת‬
‫באופן בלתי אמצעי להתנהלותם של בעלי הדין בהליך שלפניה ולמידת מורכבותו של ההליך‬
‫וההוצאות הכרוכות בניהולו‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה‪ ,‬הסעד המבוקש‬
‫והיחס בינו לבין הסעד שנפסק‪ ,‬היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר‬
‫הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו‪ .‬הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב‬
‫חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות‪ .‬בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה‬
‫שלא לצורך של ההליך‪ ,‬עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל‪ ,‬אם‬
‫הפסיד בסופו של יום‪" ... .‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫"לא אחת נקבע כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות ‪ ...‬עמדה‬
‫זו של ערכאות הערעור נובעת מכך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב ואף רחב מאוד‬
‫בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו ‪ ...‬העניין‬
‫פשוט וברור‪ :‬הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך‪ ,‬והיא זו המודעת לדרך‬
‫התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות‪.‬‬
‫ע"א ‪ 6535/.4‬סיעת ביאליק ‪ 79‬נ' סיעת יש עתיד לביאליק‪ ,‬פ"ד ס(‪.)6..5( 365 ,361 )1‬‬
‫‪ 47‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫לפיכך‪:‬‬
‫"אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנושא ההוצאות‪.‬‬
‫התערבות בעניין זה נעשית במשורה ובמקרים חריגים‪ ,‬כאשר נפלה טעות משפטית‬
‫בשיקול‪-‬דעתה של הערכאה הדיונית או דבק בה פגם או פסול מהותי ‪"...‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ע"א ‪ 2721/.1‬רגב נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נט(‪ ;)6..4( 232 ,265 )4‬ראה גם רע"א ‪ 2521/.5‬רוני‬
‫כץ נ' גניה כץ (פורסם בנבו‪ ,)17..1.6..5 ,‬וכן ע"א ‪ 1636/66‬קוטלר נ' קוטלר‪ ,‬פ"ד מט(‪)6‬‬
‫‪.)1665( 647 ,633‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .143‬לא ניתן לחתום את פסק דין זה בטרם נתייחס במספר מילים לשיקולי צדק‪ .‬המערערות‬
‫טוענות כי שורת הצדק עימן‪ ,‬וכי לא יעלה על הדעת שבית המשפט קמא ייצא מגדרו כדי‬
‫להגיע לתוצאה לפיה נכסי ירושה לא יימסרו ליורשיהם החוקיים‪ ,‬אלא יימסרו לטובת‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫מטרה אחרת רק משום שהיא נראית בעיניו מטרה ראויה יותר‪ .‬ברם‪ ,‬אם בשורת הצדק‬
‫עסקינן‪ ,‬דומה עליי ששורת הצדק דווקא אינה ניצבת לימין המערערות‪ .‬קפקא לא הכיר את‬
‫הופה‪ ,‬לא ש וחח עימה ולא פגש בה מעולם‪ .‬היא לא היתה קרובה לליבו‪ .‬לא היתה ביניהם‬
‫קרבת משפחה‪ .‬את בנותיה לא הכיר‪ .‬קפקא והופה חיו ומתו בארצות שונות‪ .‬הזיקה היחידה‬
‫בין קפקא לבין הופה היא שכתביו של קפקא התגלגלו בדרך לא דרך לידי הופה‪ ,‬מזכירתו‬
‫האישית של חברו הטוב ברוד‪ ,‬אשר הפר את הוראתו האחרונה ונמנע מלהשמיד את כתביו‪.‬‬
‫נזכיר כי קפקא ביקש מברוד להשמיד לא רק את המסמכים שנמצאו בדירתו של קפקא‬
‫באותה עת‪ ,‬אלא גם כל מסמך אחר שהגיע לברוד מקפקא בעודו בחיים‪ .‬אלו הם בדיוק‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫אותם מסמכים אשר התגלגלו לידיה של הופה‪ .‬האם מבחינתו של קפקא‪ ,‬העמדת כתביו‬
‫האישיים אותם הורה להשמיד‪ ,‬למכירה פומבית לכל המרבה במחיר על ידי מזכירתו של‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫חברו ועל ידי בנותיה‪ ,‬עולה בקנה אחד עם שורת הצדק? דומה שהתשובה לכך ברורה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫על שיקולי צדק‬
‫‪ .144‬גם מבחינתו של ברוד‪ ,‬דומה כי שורת הצדק אינה ניצבת לימינן של המערערות‪ .‬ברוד‬
‫הקדיש את חייו לשימור פועלו של קפקא‪ ,‬ואת כתביו של קפקא הבריח לארץ ישראל‬
‫במזוודה הבודדת שנטל עימו בבריחתו מפני הנאצים ברכבת האחרונה שיצאה מפראג‪,‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫ומימיו לא העמיד למכירה איזה מהם‪ .‬מן הסתם ברוד לא היה יכול להעלות על דעתו‪ ,‬כי‬
‫אותם כתבים שמצא לנכון‪ ,‬מסיבות שלא נתחוורו‪ ,‬ליתן במתנה למזכירתו הופה‪ ,‬יועמדו‬
‫טיפין טיפין למכירה פומבית בראש חוצות בידי הופה ובנותיה (ראה עדותה של הופה משנת‬
‫‪ 1673‬וכן ס' ‪ 62‬לעיקרי הטיעון של המערערות)‪ ,‬ויימכרו לכל המרבה במחיר‪ .‬והרי ברוד אף‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 48‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫הצהיר על עצמו בגאווה בראיון עיתונאי‪ ,‬כי "כל העולם רודף אחרי קפקה‪ .‬לי עצמי זה לא‬
‫איכפת‪ :‬אינני לוקח פרוטה בעד עבודתי על יצירותיו‪ .‬זהו חוב שאני חב לידיד דגול!" (מוצג‬
‫‪ 15‬למוצגי הספריה הלאומית‪ ,‬בע' ‪ .)142‬היעלה על הדעת שברוד‪ ,‬לו נשאל על כך‪ ,‬היה נותן‬
‫ברכתו למהלך מעין זה של מכירה פומבית?‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫באותו ראיון עיתונאי לרגל יום הולדתו השמונים‪ ,‬הוא נשאל לגבי תוכניותיו והשיב‪:‬‬
‫"תכניות? איזה תוכניות יכולות להיות לבן אדם בן שמונים? אני חולם שהאוטוביוגרפיה‬
‫שלי‪ ,‬שכבר הופיעה בכל העולם‪ ,‬תתורגם גם לעברית‪ .‬זה החלום הגדול שלי‪ .‬הייתי רוצה‬
‫כל כך‪ ,‬שהנוער הישראלי יכיר אותי קצת יותר!" (מוצג ‪ 15‬למוצגי הספריה הלאומית‪ ,‬בע'‬
‫‪ .) 147‬ניתן גם להניח כי ברוד‪ ,‬שנתן אמון ללא סייג במזכירתו האישית עד כדי כך שהפקיד‬
‫בידיה‪ ,‬אותן החשיב כאמונות ונאמנות‪ ,‬את ניהול עזבונו הספרותי והמוסיקלי שהיה כה‬
‫יקר לליבו‪ ,‬כמו גם את עזבונו הספרותי של אחיו‪ ,‬ד"ר אוטו ברוד ז"ל שנספה בשואה‪ ,‬לא‬
‫היה מעלה על דעתו את המצב הקפקאי (תרתי משמע) שנוצר‪ ,‬בו עזבונו ישכב כאבן שאין לה‬
‫הופכין בכספות של בנקים בארץ ובחו"ל‪ ,‬במשך ‪ 4.‬השנים שחלפו מאז פטירתו שלו ועד‬
‫פטירתה של הופה‪ ,‬כתביו יעלו אבק במחשכים‪ ,‬עין לא תשזוף אותם והם יהיו נתונים לפגעי‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫הזמן בתנאים לא תנאים‪ .‬זאת‪ ,‬במקום שפועלו הספרותי יהיה מוכר לציבור בישראל‪ ,‬יזכה‬
‫ליחס הראוי לו וישכון אחר כבוד בספריה הלאומית‪ ,‬לצידן של יצירות מפרי עטם של חבריו‬
‫הסופרים דוברי הגרמנית‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬ברוד ייחס חשיבות רבה לכך שכתביו יהיו מוכרים לציבור בישראל‪ .‬כך למשל‪,‬‬
‫ברוד גם לא היה מעלה על דעתו שההכרעה בדבר גורלו של עזבונו הספרותי תימסר על ידי‬
‫הופה דווקא לבנותיה (וכיום למעשה מדובר גם בנכדותיה)‪ ,‬דבר שהוא אסר עליו באופן‬
‫מפורש ונחרץ כבר במכתבו משנת ‪ 1657‬אל הופה‪.‬‬
‫סיכום‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ .145‬בצדק טענו המשיב ‪ 6‬והספריה הלאומית כי פסק דינו של בית המשפט קמא מבטא היטב‬
‫את רצונו האחרון של ברוד‪ ,‬ולפיו‪ ,‬מפעל חייו‪ ,‬עזבונו הספרותי‪ ,‬יימסר בשלמותו לשמירה‬
‫בגנזך ציבורי‪ ,‬תוך הענקת זכויות חומריות ספציפיות להופה ויורשיה‪ .‬כך‪ ,‬מקץ קרוב ליובל‬
‫שנים מאז מותו של ברוד‪ ,‬פסק דינו של בית המשפט קמא מאפשר לממש את צוואתו‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 49‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫‪ .142‬סוף דבר‪ ,‬הגיעה העת לתקן את העוול המשווע שנגרם לברוד בשל האופן בו נוהל עזבונו‬
‫הספרותי ‪ .‬הגיעה העת להגשים סוף סוף את שאיפתו העליונה ואת משאלתו‪ ,‬בכל הנוגע‬
‫להנצחת פועלם הספרותי שלו ושל אחיו המנוח אוטו ברוד ז"ל‪ .‬הגיעה העת "שהחברים‬
‫מפראג ייפגשו כאן בספריה"‪ ,‬קרי‪ ,‬בספריה הלאומית‪ .‬ראוי גם שכתבי קפקא יימנו עימם‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .147‬אשר על כן‪ ,‬ומכל הטעמים שפורטו לעיל‪ ,‬אציע לחבריי להרכב לדחות את הערעור‪ .‬עוד‬
‫‪6‬‬
‫אציע לקבוע‪ ,‬כי כתבי קפקא שברוד נטל מדירתו של קפקא לאחר פטירתו‪ ,‬יופקדו לשמירה‬
‫יחד עם עזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬כאמור בס' ‪ 1.‬לעיל‪ ,‬וזאת במסגרת אותו הקדש ציבורי‬
‫עליו הורה בית המשפט קמא‪ .‬כך גם אציע לחייב את המערערות לשלם את הוצאות הערעור‬
‫לכל אחד מהמשיבים ‪ 6‬ו‪( 3 -‬מנהל עזבון ברוד והספריה הלאומית) בסך של ‪ ,₪ 63,2..‬ובסך‬
‫של ‪ ₪ 1.,...‬לאפוטרופוס הכללי‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .141‬המזכירות תעביר למשיבים ‪ 6‬ו‪ ,3 -‬וכן לאפוטרופוס הכללי‪ ,‬בחלקים שווים‪ ,‬את הפקדון‬
‫שהפקידו המערערות במסגרת הערעור‪ ,‬על חשבון החיוב בהוצאות‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫חגי ברנר‪ ,‬שופט‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫השופט ישעיהו שנלר‪ ,‬סג"נ ‪ -‬אב"ד‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫בית משפט קמא נדרש להכריע במספר סוגיות‪ ,‬אשר הוצבו לפתחו‪ ,‬אשר עוסקות באירועים‬
‫‪21‬‬
‫שאירעו לפני שנים רבות‪ ,‬וכשבית המשפט נדרש להכריע בעיקר על סמך החומר הכתוב‪.‬‬
‫חברי‪ ,‬כב' השופט ברנר‪ ,‬פירט בהרחבה את הרקע העובדתי‪ ,‬וכך גם את ההיבטים המשפטיים‪,‬‬
‫בסוגיות השונות‪ ,‬ועל כן אדרש למספר נושאים הראויים לבחינה נוספת‪.‬‬
‫השאלות המרכזיות שנצרכו להכרעה‪ ,‬עניינן פרשנותה של צוואת המנוח ד"ר ברוד ז"ל (להלן‪ :‬ברוד)‬
‫מיום ‪( 7.2.21‬להלן‪ :‬צוואת ברוד)‪ ,‬וכן המתחייב ממנה ולמעשה אומד דעתו של המצווה‪ ,‬קרי‪ ,‬ברוד‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬מה דינם של כתבי קפקא‪.‬‬
‫ממכתבי ברוד‪ ,‬לרבות לגב' אילזה אסתר הופה ז"ל (להלן‪ :‬הופה)‪ ,‬וכך גם למי מבני משפחת קפקא‪,‬‬
‫עולה כי ברוד עצמו ראה עצמו כבעלים של אותם מסמכים‪/‬כתבים שקיבל ישירות מקפקא (להלן‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ 51‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫כתבים בבעלות) ומנגד ראה עצמו כמחזיק בלבד של אותם מסמכים‪/‬כתבים שהצילם ונטלם לאחר‬
‫פטירת קפקא והביאם ארצה (להלן‪ :‬כתבים בחזקה)‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬דינם של אותן מתנות שלכאורה העניק ברוד להופה והופה לבנותיה‪ ,‬מכתבי קפקא‪.‬‬
‫במסגרת זאת יהיה מקום גם לבחון את משמעותו של פסק הדין של השופט שילה מיום ‪17.1.74‬‬
‫(להלן‪ :‬פסה"ד משנת ‪ 7413‬או פסה"ד של השופט שילה)‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫הוראת סעיף ‪ 11‬לצוואה הינה ההוראה המתייחסת לעיזבונו הספרותי של ברוד וקובעת‬
‫‪.6‬‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫"אשר לכתבי‪-‬ידי‪ ,‬מכתבים שנכתבו אלי ויתר עזבוני הספרותי‬
‫והמוסיקלי וגם אשר לעזבון הספרותי של אחי אוטו‪ ,‬אני מצווה‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫גם חלק זה מעזבוני יעבור לגב' אילזה אסתר הופה‪ ,‬אבל היא תהיה‬
‫חייבת לדאוג לזה שאחרי מותה יגיעו הזכויות והתביעות החומריות‬
‫כגון‪ :‬שכר‪-‬סופרים‪ ,‬תמלוגים וכו' ליורשיה או למקבלי מתנותיה‪ :‬אבל‬
‫כל כתבי היד‪ ,‬הכתבים הנירות והמסמכים האחרים הנזכרים בפיסקה‬
‫הראשונה של סעיף ‪ 77‬לעיל ימסרו לשמירה לספרייה של‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים או לספרייה העירונית בתל‪-‬אביב או‬
‫לגינזך ציבורי אחר בארץ או בחוץ‪-‬לארץ עד כמה שהם עוד לא נמצאים‬
‫באחד או אחדים מהמוסדות הנ"ל‪ ,‬או במקרה שגב' אילזה אסתר הופה‬
‫במשך חייה היא לא עשתה הסדר אחר‪.‬‬
‫גב' הופה תקבע איזה מוסד מהמוסדות הנ"ל ייבחר ומה יהיו תנאי‬
‫השמירה"‪.‬‬
‫הצדדים חלוקים בכל הקשור למשמעותו של סעיף ‪ 11‬לצוואה‪ ,‬ובהתאם לאשר הובא‬
‫‪.3‬‬
‫בהרחבה הן במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא והן בפסק דינו של השופט ברנר‪.‬‬
‫מעיון בהוראות הסעיף האמור עולה כי עניינו בכל הקשור לכתבי יד‪ ,‬מכתבים ולמעשה כל עזבונו‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫הספרותי והמוזיקלי הן של ברוד והן של אחיו (להלן‪ :‬העיזבון הספרותי)‪ .‬ודוק‪ ,‬הרישא של הסעיף‬
‫אינה מוציאה מכלל האמור‪ ,‬אשר קיבל ברוד מיוצר או ממחבר זה או אחר‪ ,‬אלא מתייחס לכלל‬
‫עיזבונו הספרותי והמוסיקלי של ברוד‪.‬‬
‫בניגוד להוראות אחרות בצוואה‪ ,‬שעניינן רכוש אחר של ברוד‪ ,‬אשר לא ניתנו הנחיות ביחס אליהן‪,‬‬
‫הרי ביחס לעיזבון הספרותי ניתנו גם ניתנו הנחיות‪.‬‬
‫ההנחיה המרכזית‪ ,‬כי העיזבון הספרותי יימסר לשמירה לאחד המוסדות שפורטו‪ ,‬זאת בין אם‬
‫ימסרו לאחד מהם עוד בחייה של הופה ובין שהדבר ייעשה לאחר פטירתה של הופה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ניתן שיקול דעת מלא להופה‪ ,‬במשך חייה לעשות הסדר אחר‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 51‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫יתר על כן‪ ,‬הופה הייתה אמורה לקבוע מוסד מהמוסדות האמורים ותנאי השמירה‪.‬‬
‫הגם שכך‪ ,‬ברוד הבחין בצוואה בין זכויות ופירות מהעיזבון הספרותי‪ ,‬לבין אשר ייעשה עמו‬
‫וכשכספים אשר יתקבלו בגין העיזבון הספרותי כשכר סופרים ותמלוגים‪ ,‬יוקנו אכן לאחר פטירת‬
‫הופה‪ ,‬ליורשיה של הופה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בבואנו ליישם הוראות הצוואה‪ ,‬יש להקדים ולסווג את מהותה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫הצדדים חלקו אם מדובר בהוראה של יורש אחר יורש ובהתאם לסעיף ‪ 46‬לחוק הירושה‪,‬‬
‫‪.4‬‬
‫תשכ"ה‪( 1625-‬להלן‪ :‬חוק הירושה)‪.‬‬
‫בדין שלפני חוק הירושה לא הייתה הוראה של יורש אחר יורש‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהתאם להוראות המעבר‪,‬‬
‫יתכן וניתן היה להכיר בהוראה בהתאם לחוק הירושה‪ ,‬גם אם מדובר על צוואה שנערכה טרם לו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לא זאת השאלה הניצבת בפנינו‪ ,‬אלא השאלה‪ ,‬האם אכן התכוון ברוד לצוות ציווי של יורש‬
‫אחר יורש‪ ,‬בה בשעה שהדין שחל באותה עת לא הכיר במוסד של יורש אחר יורש‪.‬‬
‫קשה להניח כי מוסד שאינו מוכר בשיטת המשפט בעת עריכת הצוואה‪ ,‬יהיה המוסד אשר התכוון לו‬
‫המוריש‪ ,‬וכך אומד דעתו‪ ,‬בעת עריכת הצוואה‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬סעיף ‪ 151‬לחוק הירושה‪ ,‬קובע כי צוואה שנערכה לפני תחילתו של החוק‪ ,‬וכשהמצווה מת‬
‫אחר תחילתו‪ ,‬שזהו המצב במקרה דנן‪ ,‬הרי כשרה היא מבחינת צורתה ומבחינת תוכנה‪ ,‬וזאת בין‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫אם הייתה כשרה בהתאם לדין הקודם‪ ,‬ובין בהתאם להוראות חוק הירושה‪ .‬כך גם‪ ,‬נקבע כי אין‬
‫לפסול צוואה בגין עילה שאינה עילה לביטול צוואה לפי חוק הירושה‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬אכן יכול ותינתן פרשנות להוראת סעיף ‪(151‬א)(‪ )1‬לחוק הירושה‪ ,‬לפיה הכשרות מבחינת‬
‫תוכן הצוואה‪ ,‬תכלול גם הכרה במוסד של יורש אחר יורש‪ ,‬שלא הוכרה טרם לכן‪ ,‬אולם מעת‬
‫שמדובר בפרשנות והצורך לבחון את אומד דעתו של המצווה‪ ,‬דומה כי קשה לקבל‪ ,‬שאכן כוונת ברוד‬
‫הייתה ליורש אחר יורש‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬סעיף ‪(46‬א) לחוק הירושה‪ ,‬עניינו בעת שהמצווה ציווה לשניים "‪ ...‬על מנת שיזכה השני‬
‫אחרי שזכה הראשון‪ ,"...‬וזאת בהתקיים תנאי או בהגיע מועד שקבע המצווה‪ .‬דהיינו‪ ,‬שהשני אמור‬
‫להיות היורש של אותן זכויות‪ ,‬שזכה בהן היורש הראשון‪ ,‬ככל שאכן נותרו זכויות שכאלו‪.‬‬
‫מעיון בהוראותיו של סעיף ‪ 11‬לצוואת ברוד‪ ,‬נראה כי ברוד לא ציווה שספריה זו או אחרת תהא‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫בעלת הזכויות בעיזבון הספרותי‪ ,‬מושא סעיף ‪ 11‬לצוואה‪ .‬ההיפך מכך‪ ,‬הזכויות החומריות הנובעות‬
‫מאותו חלק בעיזבון‪ ,‬אמורות להיות מוקנות ליורשיה או למקבלי מתנותיה של הופה‪ ,‬ואותה ספריה‬
‫או גנזך אמורים להיות בגדר שומרים בלבד‪.‬‬
‫ודוק‪" ,‬שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות"‪ ,‬בהתאם להוראות סעיף ‪(1‬א) לחוק‬
‫השומרים‪ ,‬תשכ"ז‪ ,1627-‬וכשלא התעלמתי כי גם חוק השומרים חוקק לאחר עריכת הצוואה‪ ,‬אלא‬
‫הפניתי לחוק זה כאינדיקציה להגדרת "מוסד" השמירה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 52‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫לאור כלל הוראות סעיף ‪ ,11‬לפיהן הזכויות הנלוות לבעלות‪ ,‬כולל הפקת התועלת הכלכלית‪ ,‬לא‬
‫תעבורנה לאותו מוסד או גנזך‪ ,‬יש להצביע כי לא מדובר על העברת זכות הבעלות לאותו מוסד או‬
‫גנזך‪.‬‬
‫לכך יש להוסיף את האמירה המפורשת‪ ,‬לפיה הורה ברוד כי אותו חלק מהעיזבון יימסר לשמירה‬
‫של אותה ספריה או גנזך‪ ,‬וכך גם הפיסקה הנוספת‪ ,‬לפיה הופה תקבע את המוסד שייבחר‪ ,‬ובנוסף‬
‫"‪ ...‬מה יהיו תנאי השמירה"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בצוואתו הקודמת של ברוד וזאת עוד משנת ‪( 1641‬להלן‪:‬‬
‫‪.5‬‬
‫הצוואה הקודמת)‪ .‬גם בצוואה זו קיימת הוראה דומה לפיה הופה היא היורשת היחידה‪ ,‬לרבות של‬
‫העיזבון הספרותי וכפי שנקבע בסעיף ‪ 6‬לצוואה האמורה‪ " :‬אני מכריז על הגברת אסתר הופה‪...‬‬
‫כיורשת היחידה שלי‪ .‬היא זו שתירש את כל רכושי ‪ /‬הכולל כסף מזומן‪ ,‬זכויות תמלוגים‪ ,‬שכר‬
‫סופרים‪ ...‬עיזבון ספרותי ומוזיקלי‪ ,‬כתבי יד‪ ,‬יומנים‪ ,‬מכתבים‪ ,‬הערות וכו' ‪ /‬במידה ולא אוסיף‬
‫הנחיות אחרות בהמשך"‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬מוצאים אנו גם בצוואה הקודמת הוראה דומה להוראת סעיף ‪ 11‬בצוואה משנת ‪.1621‬‬
‫סעיף ‪ 6‬לצוואה הקודמת קובע כדלקמן‪" :‬אני מצווה שלאחר מותי תיערך רשימה מדויקת של‬
‫ספריי‪ ,‬כתבי ידי וכו'‪ ,‬וגם של עזבונו הספרותי של אחי אוטו הנמצא בידיי‪ ,‬וכי תועבר לספריה‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫יהודית ציבורית או לארכיון בפלסתינה‪ .‬לאחר מותה של הגב' אסתר הופה‪ ,‬כל הספרים כתבי היד‬
‫התווים וכו' הכלולים ברשימה המוזכרת לעיל יעברו לספריה או ארכיון כפי שהוזכר לעיל‪ ,‬למעט‬
‫אותן היצירות‪ ,‬כתבי יד וכו' שלגביהם הגב' אסתר הופה החליטה אחרת במהלך חייה"‪.‬‬
‫מניסוח זה של הצוואה הקודמת עולה כי אכן הופה היא היורשת היחידה של עיזבונו כפוף להוראות‬
‫נוספות שתינתנה‪.‬‬
‫בהתאם לאותן הוראות הרי בכל הקשור לעיזבונו הספרותי כך גם לעיזבונו הספרותי של אחיו‪ ,‬ציווה‬
‫ברוד כי אלו יועברו לספריה יהודית או לארכיון בפלסתינה‪ ,‬כלשונו‪ .‬כך גם הורה כי לאחר פטירתה‬
‫של הופה תבוצע העברת העיזבון למוסד מהמוסדות האמורים‪ ,‬למעט אותו חלק שהופה תחליט‬
‫אחרת בחייה‪.‬‬
‫בלשון אחרת‪ ,‬לא מדובר בציווי להופה כיורשת ראשונה‪ ,‬כביכול‪ ,‬ולאחר מכן למוסד מהמוסדות אלא‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫ציווי למוסד מהמוסדות האמורים‪ ,‬תוך אפשרות להופה להחליט אחרת במשך חייה‪.‬‬
‫אם נחזור להוראת סעיף ‪ 11‬לצוואת ברוד‪ ,‬נראה כי אין כל סיבה לפרשה בדרך שונה‪ ,‬דהיינו כי לא‬
‫מדובר ביורש אחר יורש ועל אחת כמה וכמה מעת שמדובר בהעברת העיזבון הספרותי לשמירה‬
‫לאותם מוסדות שפורטו בצוואת ברוד‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫אולם‪ ,‬גם אם לא מדובר בהוראה של יורש אחר יורש‪ ,‬עדיין יש ליתן מענה לשאלה‪ ,‬הכיצד‬
‫‪.2‬‬
‫ועל‪-‬ידי מי ייושם רצונו של ברוד‪ ,‬אשר ייעשה באותו חלק מעיזבונו‪ ,‬מושא סעיף ‪ 11‬לצוואתו‪.‬‬
‫‪ 53‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫אכן‪ ,‬רשאית הייתה הופה בחייה‪ ,‬ובהתאם להוראות הצוואה‪ ,‬להעביר את אותו חלק מהעיזבון לגנזך‬
‫או ספריה‪ ,‬ואף הייתה רשאית לעשות "הסדר אחר"‪ .‬אולם‪ ,‬מעת שלא עשתה שכזו‪ ,‬יש מקום לקבוע‬
‫מה תוצאותיהן של ההוראות שבסעיף ‪.11‬‬
‫גם מהחלטתו של השופט שילה מיום ‪ ,17.1.74‬עולה כי אכן הופה רשאית הייתה לעשות בעיזבון‬
‫הספרותי "בימי חייה כבתוך שלה ורק כל מה שישאר אחרי מותה יש לנהוג בו בהתאם לרישא של‬
‫סעיף ‪."...77‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫לדידי‪ ,‬אין בדברים אלו משום קביעה‪ ,‬כי מדובר ביורש אחר יורש‪ ,‬וחזקה על כב' השופט שילה‪ ,‬שאם‬
‫אכן היו מכוונים דבריו למוסד זה‪ ,‬הדבר היה בא לידי ביטוי בהחלטתו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬גם ב"כ הצדדים‬
‫באותו דיון לא טענו כי מדובר בהוראה של יורש אחר יורש‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬וכפי שנקבע‪ ,‬אכן ביחס לאשר יוותר לאחר פטירתה של הופה‪ ,‬ואוסיף ‪ -‬ואשר הופה לא‬
‫הורתה ביחס אליו‪ ,‬כפי שהורה ברוד‪ ,‬אזי יש מקום לתחולתו של סעיף ‪ 45‬לחוק הירושה‪.‬‬
‫לשונו של סעיף ‪ 45‬לחוק הירושה הינו כדלקמן‪" :‬המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר‬
‫‪.7‬‬
‫שיורש יהיה חייב לעשותו‪ ,‬או להימנע מעשותו‪ ,‬במה שקיבל מן העזבון; מילויו של חיוב כזה יכול‬
‫לדרוש כל מי שמעוניין במילויו‪ ,‬ואם היה בדבר ענין לציבור – גם היועץ המשפטי לממשלה או בא‪-‬‬
‫כוחו"‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫לא למותר להזכיר הוראה דומה‪ ,‬המצויה בסעיף ‪ 4‬לחוק המתנה‪ ,‬תשכ"ח‪ ,1621-‬אשר קובעת‪:‬‬
‫"מתנה‪ ,‬יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר‪-‬המתנה או להימנע‬
‫מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב‪ ,‬ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא‬
‫לזכותו‪ ,‬ואם היה בדבר עניין לציבור – היועץ המשפטי לממשלה או בא‪-‬כוחו"‪.‬‬
‫כפי שפורשה הוראת סעיף ‪ 45‬בספרו של שמואל שילה‪" ,‬פירוש לחוק הירושה‪ ,‬תשכ"ה‪,"7495-‬‬
‫(‪( )1666‬להלן‪ :‬שילה)‪ ,‬עניינה לא כתנאי להנחלה או כתנאי מפסיק‪ ,‬כהוראת סעיפים ‪ 43‬ו‪ 44-‬לחוק‬
‫הירושה‪ ,‬דהיינו ההוראה של הצוואה בדבר ההנחלה קיימת‪ ,‬אולם קיימת גם זכות אישית למעוניין‬
‫בקיום החיוב לתבוע את קיומו (עמ' ‪.)4.5‬‬
‫ראו גם ספרו של מרדכי אלפרדו ראבילו‪" ,‬חוק המתנה‪ ,‬תשכ"ח‪( "7491-‬מהדורה שניה‪ )1662 ,‬בעמ'‬
‫‪ ,31.‬וכאשר בכל מקרה יש לבחון את רצון נותן המתנה או במקרה של ירושה רצונו של המצווה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬לשיטתו של שילה לאור אשר נפסק בע"א ‪ 432/26‬בורנשטיין נ' רוס‪ ,‬פ"ד כד(‪ ,153 )1‬ניתן‬
‫אף לחייב יורש להוריש בצורה מסוימת לאחרים‪ ,‬ואם לא עשה כן אף במקרה שכזה יש להגשים את‬
‫רצון המצווה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בעיון בהוראת סעיף ‪ 11‬לצוואה מוצאים אנו לשון מפורשת לפיה הוטל חיוב על הופה "‪...‬אבל‬
‫היא תהיה חייבת לדאוג לזה שאחרי מותה‪ ,"...‬וזאת בהתייחס לזכויות החומריות‪ .‬כך גם בהמשך‬
‫חיוב לקביעת מוסד מהמוסדות שייבחר לשמירה וקביעת תנאי השמירה‪.‬‬
‫בנסיבות אלו יש לבחון אופן יישום חיוב זה‪ ,‬ככל שלא התבצע על ידי הופה בחייה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 54‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫סעיף ‪ 7‬לצוואה קובע את הופה כמקבלת את כל רכושו של ברוד‪ ,‬בכפוף להוראות ספציפיות‬
‫‪.1‬‬
‫בדבר מתן ספרים או כספים‪.‬‬
‫כך גם ציווה ברוד כי הופה תהא מבצעת צוואתו היחידה (סעיף ‪ .)1‬עם זאת‪ ,‬הורה ברוד בסעיף ‪ ,6‬כי‬
‫ככל שהופה תלך לעולמה לפניו או יחד עימו (להלן‪ :‬ההסתלקות המוקדמת) אזי אמנם יורשיה על‪-‬פי‬
‫דין יבואו במקומה‪ ,‬אולם במקרה שכזה‪ ,‬מינה את מר שמעון פריץ האז כמבצע הצוואה החלופי‬
‫(להלן‪ :‬מבצע הצוואה החלופי)‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫בהתאם‪ ,‬הורה המנוח כי הופה תהא היחידה הרשאית להוציא לאור יצירות אלו או אחרות‪ ,‬תוך‬
‫היוועצות‪ ,‬אולם במקרה של הסתלקות קודמת‪ ,‬יבוא מבצע הצוואה החלופי במקומה‪ ,‬גם בנושא זה‪.‬‬
‫הוראות דומות מוצאים אנו גם בהתייחס למתן הוראות מה ייעשה בעיזבונו הספרותי של ברוד‪,‬‬
‫בהתאם לסעיף ‪ 11‬לצוואה‪ ,‬לאחר פטירתה של הופה‪.‬‬
‫כך גם בסעיף ‪ 16‬לצוואה‪ ,‬במקרה של הסתלקות קודמת‪ ,‬מבצע הצוואה החלופי הוא זה שיישם את‬
‫ההנחיות שבסעיף ‪ 11‬לצוואה‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬בהתאם להוראות הצוואה‪ ,‬יורשותיה על‪-‬פי דין של הופה‪ ,‬אכן אמורות לבוא במקומה‪,‬‬
‫אולם זאת אך ורק במקרה ומדובר בהסתלקות מוקדמת‪ .‬הגם שכך‪ ,‬גם במצב שכזה‪ ,‬הן תבואנה‬
‫במקומה מבחינת קבלת זכויות‪ ,‬אולם מבצע הצוואה החלופי‪ ,‬הוא זה שיבוא במקומה של הופה‪,‬‬
‫בהחלטות אלו או אחרות שנצרכות‪ ,‬בהתאם להוראות הצוואה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫מכאן‪ ,‬שבהתאם להוראות הצוואה‪ ,‬ברוד לא התכוון כי יורשותיה על‪-‬פי דין של הופה הן‬
‫‪.6‬‬
‫אלו שתקבענה מה ייעשה בכל הקשור לעיזבון הספרותי‪.‬‬
‫ניתן אף לומר כי הפוך מכך‪ .‬למעשה ברוד ביקש למנוע את האפשרות כי יורשותיה על פי דין של‬
‫הופה תיקבענה את האמור‪.‬‬
‫מסקנה זו נסמכת הן על הוראות הצוואה כפי שפורטו לעיל‪ ,‬אך גם מהנסיבות וכפי שיפורטו הדברים‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬דומה כי הופה לא הייתה רשאית לפעול בניגוד לאותו חיוב‪.‬‬
‫‪.1.‬‬
‫בבואנו לבחון את החיוב דנן ניתן להפנות לאשר נקבע בע"א ‪ 1116/6.‬שחם נ' רוטמן‪ ,‬פ"ד‬
‫מו(‪( 33. )4‬להלן‪ :‬פס"ד שחם)‪ ,‬שם אמנם התייחס כב' השופט חשין להתנאה על הוראות סעיף ‪46‬‬
‫לחוק הירושה וזאת לאור הוראת סעיף ‪ 53‬לחוק הירושה‪ ,‬בקובעו כי גם התנאה משתמעת‪ ,‬התנאה‬
‫היא ובקובעו כי עיקר העיקרים‪ ,‬כלשונו‪ ,‬כוונת המצווה‪.‬‬
‫באותו מקרה מבחין בית המשפט בין מקרה ובו היורש הראשון היה מוכר נכס שקיבל לבין הענקתו‬
‫במתנה‪ .‬בעוד שהחלופה הראשונה יכולה להתיישב עם רצונו של המצווה לא כן מתן מתנה שכזו‪.‬‬
‫כמובן שאם מדובר במקרה דנן ביורש אחר יורש‪ ,‬ניתן להסיק את המתחייב גם למקרה דנן‪ .‬אולם‪,‬‬
‫לשיטתי גם אם מדובר בחיוב‪ ,‬יש לבחון את השאלה אם הופה סיכלה או ניסתה לסכל את הוראותיו‬
‫‪ 55‬מתוך ‪26‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫של ברוד‪ ,‬באותה אספקלריה ובאופן שאם אכן כך הדברים‪ ,‬כל צד מעוניין רשאי היה להידרש‬
‫ליישום אשר התכוון לו ברוד‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫הוראה זו מתיישבת הן אם נראה את הוראת סעיף ‪ 11‬כיורש אחר יורש והן אם נראה את הוראת‬
‫סעיף ‪ 11‬כחיוב‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬יש לקיים את כוונתו של ברוד ביחס לעיזבון הספרותי‪ ,‬דהיינו העברתו‬
‫לשמירה לאחד מהמוסדות המפורטים‪.‬‬
‫אין חולק כי הופה אכן ניהלה משא ומתן בחייה ביחס לעיזבון הספרותי מול מוסד זה או אחר‪ ,‬אולם‬
‫בחייה "היא לא עשתה הסדר אחר"‪ ,‬כלשון סעיף ‪ 11‬לצוואה‪ ,‬וגם בצוואתה לא קבעה איזה מוסד‬
‫מהמוסדות האמורים ייבחר ומה יהיו תנאי השמירה‪.‬‬
‫למעשה היא העבירה את שיקול הדעת לבנותיה וזאת בניגוד לכוונתו של ברוד‪ ,‬כוונה העולה מכל‬
‫אשר פורט לעיל‪ ,‬לרבות מתוכנה של הצוואה הקודמת‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬מדובר בחיוב שיש למלאו‪ ,‬ומעת שהנושא לא הוסדר עוד בחייה של הופה‪ ,‬על בית המשפט‬
‫ליתן הוראות ליישום רצונו זה של ברוד וזאת לפי בקשת צד מעוניין‪ ,‬וכשהצד יכול להיות היועץ‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫המשפטי או אחד מהמוסדות מושא הוראת ברוד האמורה‪.‬‬
‫דומה כי גם במקרה דנן היה מקום להחיל את אשר הובא לעיל מפס"ד שחם‪ ,‬בדבר האבחנה‬
‫‪.16‬‬
‫בין מתן מתנה לבין מכר‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הופה הייתה רשאית לנהוג בעיזבון הספרותי‪ ,‬כחפצה‪ ,‬אולם דומה כי ברוד סמך על שיקול‬
‫דעתה כי גם אם תעשה כרצונה תשמור על אשר הוא חפץ‪ ,‬בכל הקשור לעיזבון הספרותי‪ .‬משכך‪ ,‬גם‬
‫אם מדובר במכר יכול היה להיות סמוך ובטוח כי מדובר במכר למוסד או מוסדות שיגשימו את אשר‬
‫הוא חפץ בכל הקשור לעיזבונו הספרותי‪ .‬מנגד‪ ,‬מתן מתנה של חלק זה או אחר מהעיזבון הספרותי‬
‫למי מבנותיה של הופה‪ ,‬מנוגד לכאורה לאותה הוראה ואותו רצון‪ ,‬שיש בו משום חיוב יורש‪ ,‬כמפורט‬
‫בסעיף ‪ 11‬לצוואה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫עד כאן התייחסנו להוראות הצוואה ולמתחייב מהוראותיה‪ ,‬וכשהמסקנה שאותן הוראות שכללה‬
‫הופה בצוואתה היא‪ ,‬ואשר סותרות את האמור‪ ,‬אינן יכולות לעמוד‪ .‬כך גם העברת חלק זה או אחר‬
‫מעיזבונו במתנה למי מבנותיה‪ ,‬סותר הוראותיו‪.‬‬
‫בלשון אחרת‪ ,‬אין מקום ליישם את העברת שיקול הדעת בדבר המוסד שייבחר לשמור על העיזבון‬
‫הספרותי לבנותיה‪ ,‬כאמור בצוואתה‪.‬‬
‫מסקנה זאת נלמדת כאמור הן מעיון בהוראות הצוואה ואשר משתמע ממנה (סעיף ‪(54‬א) לחוק‬
‫הירושה) והן מתוך הנסיבות‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫במקרה דנן נקבע בפסק דינו של כב' השופט שילה מיום ‪ 17.1.74‬כי אכן הופה רשאית הייתה‬
‫‪.11‬‬
‫לעשות בעיזבון ברוד "‪ ...‬בימי חייה כבתוך שלה ורק כל מה שישאר אחרי מותה יש לנהוג בו‬
‫בהתאם לרישא של סעיף ‪."...77‬‬
‫‪ 56‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫כך אין כמו תוכנו של מכתב ברוד להופה מיום ‪ 6..1.57‬להביע את כוונתו זו‪ .‬במכתב זה כתב ברוד כי‬
‫חלק כלשהו בצוואתו הקודמת אינו תקף‪ ,‬תוך שהוא מוסיף שגם אם הופה תלך לעולמה אחריו הרי‬
‫בנותיה "‪...‬לא יצטרכו לטפל בשום צורה בעיזבון הספרותי שלי – עלייך לכתוב צוואה משלך‪ ,‬כך‬
‫שיפוי הכוח לטיפול בעיזבון זה יועבר לד"ר פליקס ולטש‪ ...‬סכום הרווחים הנקיים‪ ,‬לאחר קיזוז כל‬
‫העמלות וההוצאות [וכן של שכר הולם עבור מי שטרח עבורו] יועבר לטובת בנותייך‪ ,‬אולם את זכות‬
‫ההחלטה יש להעביר למישהו שאני יקר לו"‪.‬‬
‫המסקנה הינה כי כל עוד והופה הייתה בחיים‪ ,‬רשאית הייתה ואף לפי החלטת כב' השופט‬
‫‪.13‬‬
‫שילה‪ ,‬לעשות באותו חלק מהעיזבון כרצונה‪ ,‬למעט העברת חלק זה או אחר במתנה לבנותיה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫ברוד הורה כי ככל שלא עשתה הסדר אחר בחייה‪ ,‬עליה לבחור ולהורות מה ייעשה עם העיזבון‬
‫הספרותי‪ ,‬בכל הקשור לשמירתו‪ ,‬במוסד או גנזך‪ ,‬מהמפורטים בסעיף ‪ 11‬לצוואתו‪.‬‬
‫משהדבר לא בוצע על‪-‬ידי הופה‪ ,‬יש ליישם את הוראת סעיף ‪ 45‬לחוק הירושה‪ ,‬וכשבית המשפט‬
‫אמור להורות אופן היישום‪.‬‬
‫בחירת אופן היישום‪ ,‬אמורה לשקף את אומד דעתו של המצווה‪ ,‬ובמקרה דנן‪ ,‬של ברוד‪.‬‬
‫‪.14‬‬
‫משכך‪ ,‬רשאי היה בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו‪ ,‬לרבות קביעת מנגנון לבחינת יישום רצונו‬
‫של ברוד‪ ,‬ובדומה להוראת סעיף ‪ 66‬לחוק הירושה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫אך בכך לא סגי‪ ,‬הואיל ויש להידרש לקשור לקפקא‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫כאמור‪ ,‬בכל הקשור לכתבים אלו יש להבחין בין כתבים בבעלות לבין כתבים בחזקה‪.‬‬
‫במסגרת הדיון בבית משפט קמא וכך גם במסגרת הדיון בפנינו‪ ,‬לא נערך דיון ביחס לכל אחד מסוגי‬
‫הכתבים‪ ,‬ונקבע דין אחד להם‪ ,‬ומבלי לערוך הבחנה בין שני הסוגים כדלעיל‪.‬‬
‫אולם השופט ברנר סבר‪ ,‬כי הגם שהצדדים לא טענו אודות הכתבים שבחזקה בלבד אשר ברוד עצמו‬
‫ציין כי אינם בבעלותו אלא הצילם והם שייכים למעשה לעיזבון קפקא‪ ,‬יש מקום להידרש לכך‪,‬‬
‫בקובעו‪ ,‬כי בשלב זה דינם יהיה כדין הכתבים האחרים‪ ,‬למעט העדר זכויות כלשהן של יורשי הופה‬
‫בכתבים אלו‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫ספק אם היה מקום להידרש להפרדה בין שני סוגי הכתבים ולא בכדי גם השופט שילה ציין‬
‫מפורשות כי אינו נדרש לשאלה זו‪.‬‬
‫הגם שכך‪ ,‬לא ניתן להתעלם מההבדל שבין סוגי הכתבים‪ ,‬וכפי שגם ברוד ציין מפורשות‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מעת שברוד החזיק באותם כתבים וכל עוד ויורשי קפקא לא עתרו לקבלתם‪,‬‬
‫מהראוי כי אלו לא יופרדו מכתבים אשר קיבל ברוד מקפקא ואשר ברוד ציין כי הם בבעלותו‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬גם לדעתי יש להחיל את אותן הוראות שנקבעו וייקבעו ביחס לשאר כתבי קפקא – אותם‬
‫שהיו בבעלותו של ברוד ‪ -‬גם ביחס לכתבים אלו‪ ,‬תוך שאין בכך משום פגיעה או קביעה בשאלת זכות‬
‫בעלות זו או אחרת בכתבים אלו‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 57‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫עם זאת‪ ,‬דומה כי אכן בהתייחס לאותם כתבים שבחזקה בלבד‪ ,‬בכל מקרה ככל שאלו אינם ולא היו‬
‫בבעלותו של ברוד‪ ,‬ברוד לא יכול היה להורישם בצורה זו או אחרת ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬לכאורה לא‬
‫היה רשאי למוכרם‪ ,‬ועל כן נראה כי אכן יש לפעול בהם מבחינת "החזקה" בהם בהתאם להוראות‬
‫השמירה ביחס לעיזבונו של ברוד‪.‬‬
‫כך גם ביחס לכתבים אלו‪ ,‬בנותיה של הופה והבאים מכוחן‪ ,‬אינם זכאים להנאה כספית זו או אחרת‪.‬‬
‫יוער‪ ,‬כי בנושא כתבים אלו‪ ,‬ניתן היה להידרש לשאלה האם ברוד לא יכול היה להיחשב כבעלים של‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫אותם כתבים‪ ,‬מעת שהצילם הן "מהשריפה" והן עם עלייתו ארצה וכפי שנטען במסגרת סכסוך אחר‬
‫בנושא של בעלות על כתבי יד בע"א ‪ 777/1.‬שרייבר נ' שטרן‪ ,‬פ"ד לח(‪.143 )6‬‬
‫במקרה דנן מתעוררת השאלה בהיבט של אותה הוראה של קפקא לשרוף את אותם כתבים‪ ,‬דהיינו‬
‫שלכאורה קפקא "הפקיר" את הכתבים וכשברוד הצילם – כל זאת מבלי להיזקק לשאלה אם היה‬
‫רשאי לעשות כן נוכח רצונו של קפקא‪ .‬משכך‪ ,‬יכול וברוד זכה בהם מההפקר‪ .‬כך גם אין אני נזקק‬
‫לשאלה האם יש משמעות לכך שמי מיורשי קפקא לא גילה התעניינות או רצון לקבלת זכויות אלו או‬
‫אחרות בכתב זה או אחר‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬משנושא זה לא עלה לא אדרש לו מעבר לאשר ציינתי לעיל‪.‬‬
‫וראו את מאמרה המאלף של פרופ' נילי כהן צוואותיהם הנבגדות (?) של קפקא וברוד‪ ,‬קפקא‪,‬‬
‫פרספקטיבות חדשות‪ ,‬עיוני מחקר‪ ,‬עמ' ‪( 175‬עורכים‪ :‬זיוה שמיר‪ ,‬יוחאי עתריה וחיים נגיד‪.)6.13 ,‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬לדעתי‪ ,‬מכוח היותו של ברוד המחזיק בפועל בכתבים שבחזקה בלבד‪ ,‬כפי‬
‫‪.12‬‬
‫שבחייו יכול היה להורות בדבר אופן ההחזקה בכתבים אלו‪ ,‬כך גם יש להורות כי דינם בחינת מקום‬
‫המצאם‪ ,‬כחלק מעיזבונו הספרותי‪ ,‬למעט הוראות הקשורות להנאות חומריות – מכוח בעלות‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬ברור כי ברוד או הופה לא היו רשאים להעניק כתבים אלו במתנה ועל אחת כמה וכמה‬
‫למוכרם‪.‬‬
‫כך גם אין למעשה לבנותיה של הופה והבאים מכוחן "מעמד" או זכות לתביעה כלשהי בעניין כתבים‬
‫אלו‪.‬‬
‫‪.17‬‬
‫ומכאן לאותם כתבים בבעלות של כתבי קפקא‪ ,‬אשר היו בבעלותו של ברוד לפי אשר ציין‬
‫במכתביו‪.‬‬
‫בהתייחס לאותם כתבים סבורני כי ברוד ראה בהם כחלק מעיזבונו הספרותי וכעולה ממכתבו מיום‬
‫‪ 6.4.56‬להופה שם הוא מציין מפורשות "בצוואה משנת ‪ 7431‬מצוין בסעיף ‪ 1‬כי כל עזבוני הספרותי‪,‬‬
‫הספרייה שלי‪ ,‬כתבי היד‪ ,‬המכתבים‪ ,‬הרשימות וכו'‪ ,‬שייכים לך‪ ,‬ובכך כמובן יש לכלול גם את‬
‫הזכרונות לקפקא‪ ,‬מכתבים וכתבי יד של קפקא‪ ,‬הנמצאים ברשותי ובבעלותי‪ ,‬מהם כבר נתתי לך‬
‫במתנה והעברתי לידייך את החלק הארי בדמי ימיי‪."...‬‬
‫אמנם ברוד כתב מכתבי מתנה להופה ביחס לכתבים אלו‪ ,‬אולם כפי שקבע בית משפט קמא וכך גם‬
‫השופט ברנר‪ ,‬מדובר במתנה שלא ניטלה‪ ,‬ועל כן עם פטירתו של ברוד בטלה המתנה‪ .‬משכך‪ ,‬יש‬
‫‪ 58‬מתוך ‪26‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫לחזור ולראות בכתבים אלו כחלק מעיזבונו של ברוד ועל כן כל אשר פורט לעיל ביחס לעיזבון‬
‫הספרותי חל גם ביחס לכתבים אלו‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬גם לא הייתה רשאית הופה למוסרם במתנה לבנותיה‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬דומה כי העברה זו הייתה כהעברת מתנה בחיים לאחר מיתה‪ ,‬ולא בכדי גם ברוד ראה‬
‫לייחס זכויות ליורשים ולמקבלי מתנה באותו אופן‪ ,‬וכפי שציין בסעיף ‪ 11‬אודות הזכויות החומריות‬
‫"‪...‬ליורשיה או למקבלי מתנותיה"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬מצטרף אני לאשר ציין השופט ברנר בכל הקשור למתנה נחזית זו‪.‬‬
‫יוער כי גם התנהלותה של הופה בנושא זה מעוררת תהיות‪.‬‬
‫ראשית הצורך לציין במכתבה לבנותיה מיום ‪ 65.1.7.‬כי "‪...‬כתבי היד של קפקא המוזכרים לעיל‪,‬‬
‫וכן אוסף זיכרונותיו של מקס ברוד מקפקא‪ ,‬אינם מהווים‪ ,‬כפי שאני קובעת מפורשות‪ ,‬חלק‬
‫מעיזבונו של ברוד"‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬במתנתה זו נסמכת היא על המתנה שבטלה‪ ,‬ובמיוחד שלמעשה בפועל‪ ,‬הותירה בידה את מלוא‬
‫הזכויות לכל דבר ועניין‪ ,‬על כל המשתמע מכך‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬לא ניתן הסבר ראוי‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬מדוע לא ציינה הופה במסגרת ההליך המשפטי בפני השופט‬
‫שילה כי העניקה במתנה את כתבי קפקא האמורים לבנותיה‪ ,‬טענה שאם הייתה מתקבלת הייתה‬
‫לכאורה‪ ,‬מייתרת את הדיון שם‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬בפועל‪ ,‬כל אשר זכאיות בנותיה של הופה והבאים מכוחן‪ ,‬ליהנות מתקבולים‬
‫‪.11‬‬
‫כספיים הקשורים לעיזבונו הספרותי של ברוד‪ ,‬אשר כולל גם את אותו חלק מכתבי קפקא אשר לא‬
‫נסתר כי היו בבעלותו של ברוד‪.‬‬
‫לבסוף אני מוצא לנכון לחזור ולהתייחס להליך שהתנהל בפני כב' השופט שילה‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫באותו הליך נדרשו הצדדים וביהמ"ש שם לקשור לכתבי קפקא‪ ,‬ובעניין זה התייחסו הצדדים לאמור‬
‫בסעיף ‪ 11‬לצוואת ברוד‪.‬‬
‫ודוק‪ ,‬אכן הופה טענה כי כתבים אלו הוענקו לה במתנה וכשמנגד כבר אז טען ב"כ היועמ"ש כי‬
‫"המתנה" פקעה עם פטירתו של ברוד הואיל ולא ניטלה‪ ,‬טרם לכן‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬השופט שילה לא הכריע בסוגיה זאת‪ ,‬אולם מנגד בחר להכריע בשאלה מה מוסמכת הייתה‬
‫הופה לעשות בכתבי קפקא בבחינת סעיף ‪ 11‬לצוואת ברוד‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬אין אני סבור כי ניתן לראות בפסק דינו של השופט שילה כמעשה בית דין או השתק פלוגתא‬
‫ביחס לשאלת המתנה‪ ,‬להבדיל מהכרעתו בכל הקשור לסעיף ‪ 11‬לצוואה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬באופן אופרטיבי‪ ,‬השופט שילה לא היה נכון לקבוע קביעה פוזיטיבית לפיה כתבי קפקא‬
‫אינם נכללים בעיזבון הספרותי של ברוד‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השופט שילה בבואו להכריע‪ ,‬אם זכאית הייתה‬
‫הופה לבצע דיספוזיציה בכתבי קפקא‪ ,‬יצא מהנחה שאכן כתבים אלו נכללים בהוראת סעיף ‪11‬‬
‫לצוואת ברוד‪ ,‬אולם פירש הוראה זו כהוראה שאינה מונעת מהופה לבצע דיספוזיציה בכתבי קפקא‪.‬‬
‫‪ 59‬מתוך ‪26‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫מכאן‪ ,‬שבכל הקשור לשאלת מעשה בית דין‪ ,‬מהפן האופרטיבי ואשר נצרך להכרעה‪ ,‬כל שניתן‬
‫להסיק שאכן הופה הוסמכה לפעול בהקשר לכתבים אלו ללא הגבלה‪.‬‬
‫יוער כי במסגרת זו גם הדגיש השופט שילה‪ ,‬כי אין הוא נדרש להבחין בין סוגי כתבי קפקא‪.‬‬
‫בהקשר להכרעתו יש לחזור ולהפנות לכך שהופה לא טענה ולא הזכירה באותו הליך‪ ,‬כי היא עצמה‬
‫העניקה במתנה מכתבי קפקא לבנותיה "מחדל" המחזק את הקביעה כי אכן לא מדובר במתנה‬
‫מהופה לבנותיה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ודוק‪ ,‬לשיטתי גם אם הייתה מבקשת הופה להעניק מכתבי קפקא שבבעלות לבנותיה‪ ,‬לכאורה לא‬
‫הייתה רשאית לעשות כן‪ ,‬אולם אין צורך בהכרעה באמור לאור הקביעה כי בפועל לא עשתה זאת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫הקשור לכתבי קפקא‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬גם לשיטתי דין הערעור להידחות לרבות ביחס לאותם כתבי קפקא אשר ברוד‬
‫‪.6.‬‬
‫ציין כי אינם בבעלותו‪ .‬סבורני כי יש לפעול גם ביחס לכתבים אלו‪ ,‬כהוראותיו של ברוד ביחס‬
‫לעיזבונו הספרותי‪ ,‬למעט כי ביחס לכתבי קפקא שבחזקה בלבד‪ ,‬לא קיימת זכות לבנותיה של הופה‬
‫והבאים מכוחן‪ ,‬ליהנות מזכויות חומריות‪-‬כספיות אלו או אחרות‪.‬‬
‫בהתייחס לשאלות שלא נדרשתי אליהן‪ ,‬מצטרף אני לאמור בחוות דעתו של השופט ברנר‪.‬‬
‫‪.61‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬בסופו של יום‪ ,‬דומה כי התוצאה יש בה להגשים את חזונו של ברוד לרבות בכל‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬ישעיהו שנלר‪ ,‬סג"נ‪ ,‬שופט‬
‫אב"ד‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫השופט ד"ר קובי ורדי‪ ,‬סג"נ‪:‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫שני חבריי הגיעו לאחר דיון מעמיק ומלומד‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬לאותה תוצאה‪ .‬איני רואה צורך להכריע‬
‫בין דרך זו או אחרת ומצטרף לתוצאה אליה הגיעו חבריי‪ ,‬שהיא לטעמי‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬התוצאה‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫הצודקת והראויה‪ .‬אציין רק את אחרית דבריי‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫כפי שמצוין בדברים "מתוך אחרית הדבר של מקס ברוד" בספרו של קפקא "המשפט" הוצאת שוקן‪,‬‬
‫תשנ"ב‪( 1666-‬להלן – "אחרית הדבר") קפקא היה מחד גאה ביצירותיו‪ ,‬מאושר ושמח מהן ומאידך‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 61‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫לא העריך כי יצירתו עשויה לסייע רבות לאחרים וחשש שפרסום כתביו עלול להפריע לו בהמשך‬
‫כתיבתו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫כך‪ ,‬במכתב שהשאיר‪ ,‬המפורסם בעמוד ‪" 645‬לאחרית הדבר"‪ ,‬מצביע ברוד על רצונו של קפקא‬
‫להימנע מפרסם עקב אורח חייו וכדבריו של קפקא במכתבו לברוד כשהוא מסביר מדוע אינו מצרף‬
‫את הרומנים‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫"מה הטעם בשמירת עבודות כאלה‪ ,‬כושלות 'אפילו' מבחינה אמנותית?‬
‫אך ורק בתקווה שהללו יצטרפו למשהו שלם‪ ,‬לאיזושהי ערכאה‬
‫לערעורים‪ ,‬שבשעריה אוכל להקיש בשעת מצוקה‪ ,‬אני יודע שאין סיכוי‬
‫שתבוא משם הישועה‪ ,‬מה אעשה אפוא בדברים? מאחר שאין בהם כדי‬
‫להושיע‪ ,‬האם אניח להם להזיק‪ ,‬דבר שחייב לקרות למיטב ידיעתי?"‬
‫[הדגשות שלי – ק"ו]‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫אני סבור ומקווה‪ ,‬שערכאת ערעורים זו‪ ,‬שבשעריה הקישו‪ ,‬גם אם לא הביאה לישועה‪ ,‬כשאישרה‬
‫את פסק דינו של בית משפט קמא‪ ,‬הרי נתנה סיכוי לפתיחת פתח שיאפשר לציבור ולהיסטוריה‬
‫לשפוט את עבודותיו של קפקא ולראותם‪ ,‬לאחר מותו של קפקא‪ ,‬באופן האמיתי הערכי והאמנותי‬
‫הרב שבהן‪ ,‬ולא כפי שקפקא ראה אותן בחייו לעיתים כ"יצירות כושלות" שאין טעם בשמירתן‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫כשם שמקס ברוד ראה את חובתו ללא ערעור לפרסם את "האוצרות המופלאים" של יצירות קפקא‬
‫כשיקול הגובר על כל שיקול אחר כנגד פרסום היצירות וכנגד הוראת קפקא לאי פרסומן‪ ,‬כך גם‬
‫חובתנו וזכותנו להביא‪ ,‬באמצעות הכלים המשפטיים העומדים לרשותנו‪ ,‬להגשמת מטרה זו‬
‫שבמקרה זה הינה גם הגשמה של התוצאה הראויה והצודקת המביאה לידי ביטוי בצורה המיטיבית‬
‫את השתלבות המשפט‪ ,‬הספרות‪ ,‬המוסר והצדק יחדיו ולטעמי גם את רצונו האמיתי של קפקא‪ ,‬וגם‬
‫אם יהיו שיטענו כי טעינו‪ ,‬יסכימו כולם כי מדובר לפחות בסיפור קפקאי משובח‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫ד"ר קובי ורדי‪ ,‬סג"נ‪ ,‬שופט‬
‫‪28‬‬
‫הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ברנר‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 61‬מתוך ‪26‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים אזרחיים‬
‫עמ"ש ‪ 31774-77-71‬הופה נ' סול עו"ד ואח'‬
‫ניתן היום‪ ,‬י"ב תמוז התשע"ה‪ 66 ,‬ביוני ‪.6.15‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫ישעיהו שנלר‪ ,‬סג"נ‪,‬‬
‫שופט‪ -‬אב"ד‬
‫ד"ר קובי ורדי‪ ,‬סג"נ‪,‬‬
‫שופט‬
‫חגי ברנר‪ ,‬שופט‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪ 62‬מתוך ‪26‬‬