ששת ימים תעבוד - Chidushei Torah@NDS
"ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד בנימין דה לה פואנטה הקדמה-הציווי על השבת התורה מצווה את בני ישראל על מצוות השבת מספר רב של פעמים .כמעט בכל אחד מהציוויים ,השבת מוצגת באופן ניגודי לששת ימי המעשה .כלומר, בששת ימי המעשה האדם עובד וביום השבת הוא מצווה לא לעבוד: שה ש ָית ָּכל ְמלַ אכְ ֶּתךָ :וְ יוֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ָּבת לַ ה’ ֱאל ֶֹהיךָ לֹא ַת ֲע ֶ ׂ • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִ ׂ כָ ל ְמלָ אכָ ה ַא ָּתה וּ ִבנְ ךָ וּ ִב ֶּתךָ ַע ְב ְּדךָ וַ ֲא ָמ ְתךָ וּ ְב ֶה ְמ ֶּתךָ וְ גֵ רְ ךָ ֲא ׁ ֶשר ִּב ׁ ְש ָערֶ יךָ ִּ :כי ׁ ֵש ׁ ֶשת שה ה’ ֶאת ַה ׁ ָּש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָארֶ ץ ֶאת ַה ָּים וְ ֶאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ָּבם וַ ָּינַ ח ַּביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי יָ ִמים ָע ָ ׂ ַעל ֵּכן ֵּברַ ךְ ה’ ֶאת יוֹם ַה ׁ ַּש ָּבת וַ יְ ַק ְּד ׁ ֵשהוּ ( :שמות פרק כ ח-י) שיךָ וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ִּת ׁ ְש ּבֹת לְ ַמ ַען יָ נוּ ַח ׁשוֹרְ ךָ וַ ֲחמֹרֶ ךָ וְ יִ ָּנ ֵפ ׁש שה ַמ ֲע ֶ ׂ • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲע ֶ ׂ ֶּבן ֲא ָמ ְתךָ וְ ַה ֵּגר( :שמות פרק כג יב) שה שה ְמלָ אכָ ה וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ַּבת ׁ ַש ָּבתוֹן ק ֶֹד ׁש לַ ה’ ָּכל ָה ֹע ֶ ׂ • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים יֵ ָע ֶ ׂ ְמלָ אכָ ה ְּביוֹם ַה ׁ ַּש ָּבת מוֹת יוּ ָמת( :שמות פרק לא טו) • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ִּת ׁ ְש ּבֹת ֶּב ָחרִ ׁיש וּ ַב ָּק ִציר ִּת ׁ ְש ּבֹת( :שמות פרק לד פסוק כא) שה ְמלָ אכָ ה וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ק ֶֹד ׁש ׁ ַש ַּבת ׁ ַש ָּבתוֹן לַ ה’ ָּכל • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ֵּת ָע ֶ ׂ שה ב ֹו ְמלָ אכָ ה יוּ ָמת( :שמות פרק לה ב) ָה ֹע ֶ ׂ שה ְמלָ אכָ ה וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ַּבת ׁ ַש ָּבתוֹן ִמ ְקרָ א ק ֶֹד ׁש ָּכל ְמלָ אכָ ה • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ֵּת ָע ֶ ׂ לֹא ַת ֲעשׂוּ ׁ ַש ָּבת ִהוא לַ ה’ ְּבכֹל מו ׁ ְֹשב ֵֹתיכֶ ם( :ויקרא פרק כג ג) שה ש ָית ָּכל ְמלַ אכְ ֶּתךָ :וְ יוֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ָּבת לַ ה’ ֱאל ֶֹהיךָ לֹא ַת ֲע ֶ ׂ • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִ ׂ כָ ל ְמלָ אכָ ה ַא ָּתה וּ ִבנְ ךָ וּ ִב ֶּתךָ וְ ַע ְב ְּדךָ וַ ֲא ָמ ֶתךָ וְ ׁשוֹרְ ךָ וַ ֲחמֹרְ ךָ וְ כָ ל ְּב ֶה ְמ ֶּתךָ וְ גֵ רְ ךָ ֲא ׁ ֶשר ִּב ׁ ְש ָערֶ יךָ לְ ַמ ַען יָ נוּ ַח ַע ְב ְּדךָ וַ ֲא ָמ ְתךָ ָּכמוֹךָ ( :דברים פרק ה יב-יג) "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד • ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ִּתלְ ְקטֻ הוּ וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ָּבת לֹא יִ ְהיֶ ה ּבוֹ( :שמות פרק טז כו) -נאמר לגבי איסוף המן. 109 חידושי תורה @ NDS מדוע התורה בוחרת לנסח את הציווי באופן זה? יובהר ,שאיננו מחפשים הסבר רעיוני לצורת ניסוח זאת ,אלא משמעות לקשר שהתורה רואה בין חלקו הראשון של הציווי “ששת ימים תעבד” לבין חלקו השני והעיקרי של הציווי “ויום השביעי שבת”. ניתן להציע תשובות שונות לשאלה זו .נציג שתיים מהתשובות: על פי פשוטו של מקרא נראה שהתורה ביקשה לתת דגש על הציווי שלשמירת השבת .כלומר ,בניגוד לששת ימי המעשה שבהם אדם יכול לעבוד ויכול שלא לעבוד ,בשבת הוא מחויב לא לעבוד .כך מסביר רבי אברהם אבן-עזרא ,בפירושו הקצר ,את הפסוק משמות כ’: “ששת ימים תעבד” -מותר לך לעבד ואיננו מצוה: הגישה השנייה ,שהיא הגישה הדרשנית יותר ,אומרת כי התורה באהלצוות על האדם לא רק איך עליו לנהוג ביום השביעי ,אלא גם כיצד עליו לנהוג בששת ימי המעשה .כלומר ,האדם מצווה הן על שביתה בשבת והן על עבודה בששת ימי המעשה .כך מובא במדרש ההלכה ,מכילתא דרשב”י (פרק כ ט): “ששת ימים תעבד” רבי אומר :הרי זו גזירה אחרת ,שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה. הרי שיש בפנינו שתי גישות ביחס לעבודה ולפעלו של האדם בימי המעשה: גישה של כורח והשלמה לעומת גישה של שליחות וחשיבות. במאמר זה נתמקד בגישה השניה ,נעמוד על טיבה ,מקורה והשלכותיה, ומדי פעם נשווה את הממצאים לגישה הראשונה.1 מקור הציווי על האדם לעבוד רבים חושבים כי המציאות בה מחוייב האדם לעבוד בימי המעשה הינה פועל יוצא של העונש שהטיל הקב”ה על אדם הראשון לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת בגן-עדן (בראשית פרק ג יז-יט): 1הרבה מהנאמר במאמר זה מבוסס על דברים שכתב הרב מנחם מענדל כשר במילואים לתורה שלמה ,שמות כ' ,פרקים יד-טו .כמו כן ,הקורא מופנה למאמרו של דר' אברהם ארזי "העבודה באספקלרית חז"ל" -מחניים צא תשכ"א ,ניתן לקרוא בhttp://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/arazi-3.htm: 110 ֲארוּ רָ ה ָה ֲא ָד ָמה ַּב ֲעבוּ רֶ ךָ ְּב ִע ָּצבוֹן ּתֹאכֲ לֶ ָּנה כּ ֹל יְ ֵמי ַח ֶּייךָ :וְ קוֹץ וְ ַדרְ ַּדר ַּת ְצ ִמ ַיח לָ ךְ ש ֶדהְּ :בזֵ ַעת ַא ֶּפיךָ ּתֹאכַ ל לֶ ֶחם ַעד ׁשוּ ְבךָ ֶאל ָה ֲא ָד ָמה ִּכי ִמ ֶּמ ָּנה שב ַה ָּ ׂ וְ ָאכַ לְ ָּת ֶאת ֵע ֶ ׂ לֻ ָּק ְח ָּת ִּכי ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל ָע ָפר ָּת ׁשוּ ב: אך מוצאים אנו שכבר מראשית בריאתו של האדם ייעד לו הקב”ה מטרה. התורה מספרת לנו כיצד עולם הצומח המתין מלהתפתח (בראשית פרק ב ה): ִּכי לֹא ִה ְמ ִטיר ה’ ֱאלֹקים ַעל ָה ָארֶ ץ וְ ָא ָדם ַאיִ ן לַ ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה: הבריאה חיכתה לאדם העובד כדי להתחיל בתהליך הצמיחה. גם לאחר שנברא האדם אנו מוצאים את ייעודו זה (בראשית פרק ב טו): וַ ִּי ַּקח ה’ ֱאלֹקים ֶאת ָה ָא ָדם וַ ַּי ִּנ ֵחהוּ ְבגַ ן ֵע ֶדן לְ ָע ְב ָד ּה וּ לְ ׁ ָש ְמרָ ּה: "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד באותו אופן ,בפרק א’ לאחר בריאת האדם ,זכר ונקבה ,אלוקים מברך אותם (בראשית פרק א פסוק כח): ְּפרוּ וּ רְ בוּ וּ ִמלְ אוּ ֶאת ָה ָארֶ ץ וְ כִ ְב ׁ ֻש ָה וּ רְ דוּ ִּב ְדגַ ת ַה ָּים וּ ְבעוֹף ַה ׁ ָּש ַמיִ ם וּ ְבכָ ל ַח ָּיה שת ַעל ָה ָארֶ ץ: ָהר ֶֹמ ֶ ׂ את המונח “וכבשוה” מסביר הרמב”ן (שם): נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ,ולעקור נטוע ,ומהרריה לחצוב נחשת ,וכיוצא בזה. לאור מקורות אלו יש מקום נרחב לומר ,שלא רק שלא ניתן לראות בעבודה עונש שנגזר על האדם ,אלא אפילו ניתן לומר שיש כאן סוג של ברכה שברך הבורא את האנושות שיהיו צריכים לעבוד. האמת היא ,שאין להתפלא על כך שהרי המפגש הראשון שלנו עם אלוקים עצמו בטרם כל יציר נברא ,הוא אלוקים שעובד .לאחר מכן אנו רואים שזהו אלוקים ששובת ממלאכה ונח ,כביכול ,רק לאחר שמלאכתו תמה (בראשית פרק ב ב): שה וַ ִּי ׁ ְש ּבֹת ַּביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ִמ ָּכל ְמלַ אכְ ּת ֹו וַ יְ כַ ל ֱאל ִֹהים ַּביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ְמלַ אכְ ּת ֹו ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂ שה: ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂ אם כן ,מה הפלא שגם מהאדם שנברא בצלמו ובדמותו של הקב”ה מצופה שיעבוד? 111 חידושי תורה @ NDS ניתן לשער שפסוקים אלו הם שהובילו את רבי והיוו מקור לדבריו שלעיל: שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה. השלכות הלכתיות -פטור ממצוות לרגל עבודה עניין זה ,שיש קיום מצווה בכך שהאדם עובד לפרנסתו ,איננו רק עניין לחשבונות שמיים אלא נראה שהוא גם נוגע להלכה למעשה .נביא מספר דוגמאות. ספינה בערב שבת אחד מהנושאים שהכבידו בימי קדם על קיום מצוות בחיי המעשה היו הבעיות ההלכתיות שהתעוררו בזמן הפלגה בספינה בשבת .על מנת לשוט למרחקים ארוכים ,היה על האדם לשהות בספינה גם בשבת ,עובדה שהובילה לבעיות הלכתיות קשות .עדות לכובד הבעיה אנו יכולים למצוא בדברי הפתיחה של המאירי בסוגיא הדנה בנושא (בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף יט עמוד א): שמועה זו נתבלבלו המפרשים בענינה וכ”ש [=וכל שכן] ממה שראו שלא נמנעו מעולם להפליג בים אף בערב שבת ולא נשמע להם מי שימחה בדבר הראשונים מציינים טעמים רבים מדוע אסור לאדם להפליג בספינה בשבת, החל מאיסור תחומין (האיסור על האדם להתרחק יותר ממרחק מסוים ממקום שביתתו) וכלה בחשש מבוסס שיעבור על מלאכות שבת האסורות הקשורות בהפלגה .הגמרא (תלמוד בבלי מסכת שבת דף יט עמוד א) מביאה ברייתא המדברת על כך שאסור לאדם להפליג בספינה לפני שבת כדי שהוא לא יצטרך לעבור על איסורים אלו בשבת .אך הברייתא מגבילה את האיסור למי שעולה לספינה במחצית השבוע הסמוכה לשבת .אדם המעוניין להפליג בכל זאת ,עליו לעשות זאת במחצית הראשונה של השבוע, אלא-אם-כן מדובר על הפלגה לצורך דבר מצוה: תנו רבנן :אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת .במה דברים אמורים -לדבר הרשות ,אבל לדבר מצוה -שפיר דמי. אם כן ,מותר לאדם להפליג לפני שבת לצורך דבר מצוה ,על אף שהוא יודע שקרוב לודאי שהוא יצטרך לעבור על איסורי תורה .הטעם לכך נובע מהדין 112 שהעוסק במצוה פטור מן המצוה .אך כיצד יש להגדיר כאן את המושג “לדבר מצוה”? הראשונים מביאים בשם רבינו תם הגדרה שבנקל ניתן לכנותה נועזת (טור אורח חיים סימן רמח): ולענין דבר מצוה פר”ת [=פירש רבינו תם] שכל מקום שאדם הולך כגון לסחורה או לראות פני חבירו חשיב הכל דבר מצוה ואין חשובה דבר הרשות אלא כשהולך לטייל. רבי יוסף קארו ,בספרו הבית-יוסף ,מתקשה להסכים עם דברי רבינו תם אלו: "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד ומכל מקום נראה לי שאין כל הפוסקים מודים לרבינו תם בזה דאם כן למה להו לאהדורי אטעמי דהיתרא [=שאם כן למה להם לחזר אחר טעם להיתר] במה שנהגו עכשיו להפליג בים בערב שבת תיפוק לי [=יוציאו זאת] משום דכל ההולכים בספינות אינם מפליגין אלא לסחורה או לראות פני חביריהם ולא לטייל וכן משמע מדברי הרי”ף והרא”ש שכתבו והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג דאמר מר (סוכה כה ).העוסק במצוה פטור מן המצוה ואי [=ואם] הולכים בסחורה חשיבי [=חשובים] עוסקין במצוה אם כן פטרת את כל העולם ממצות אלא ודאי לית להו [=אין להם] הא דרבינו תם. נאמן לשיטתו ,רבי יוסף קארו אינו מזכיר את דברי רבנו תם בשלחן ערוך וכותב שרק מי שהולך לדבר מצוה יכול להקל ולעלות על ספינה פחות מג’ ימים לפני שבת .לעומתו הרמ”א בהערותיו לשלחן ערוך מביא את דברי רבינו תם (שו”ע או”ח סי’ רמח סע’ ה): הגה :יש אומרים כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות ,רק כשהולך לטייל; ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים ,כי חשובים הכל לדבר מצוה; ואין למחות בידן ,הואיל ויש להם על מי שיסמוכו. ובמגן אברהם שם (ס”ק יט) כתב: וכבר נתפשט המנהג להפליג אפי’ בשבת וזה אפילו אם יש לו מזונות והוא הולך להרוויח כסף גרידא: אפי’ יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה 113 חידושי תורה @ NDS 2 במאמר מוסגר נעיר שלסוגיא זו יש גם השלכות מעשיות לימינו .הפוסקים ציטטו סוגיא זו בבואם לדון אם מותר לאדם לשהות ברכבת הנוסעת במהלך השבת ,ובמאה העשרים נתעוררה השאלה אם מותר לאדם לשהות באוירון במהלך השבת .בעניין זה מעיר הציץ-אליעזר (חלק א סימן כא) את ההערה הפיקנטית הבאה: ואפילו למה שהבאנו לעיל ...להתיר בזמנינו בספינה ,...נראה שדבריו אמורים רק בספינה שמינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה [=שמונחת והמים הם המוליכים אותה] ,משא”כ [=מה שאין כן] באוירון שעל אף כל השיפורים שיכניסו בו הוא מסתובב סביב סביב מעל כדור הארץ וזה שינוי וסת גדול לנוסעים בתוכו. לענייננו ,לומדים אנו מדבריו של רבינו תם דבר מאד מחודש :גם הליכה לצרכי סחורה נחשב לדבר מצווה .אך על מה הסתמך רבינו תם בדבריו אלה? האם היה לפניו מקור קדום שממנו למד עיקרון זה? בהחלט ייתכן שדבריו מבוססים על שיטת רבי המובאת במכילתא דרשב”י שפתחנו בו: שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה הבית יוסף הסתייג מדבריו של רבינו תם וטען שאם אדם העוסק בפרנסתו יכול להיקרא “עוסק במצווה” אזי אדם יהיה פטור מכל המצוות ,מדין עוסק במצווה פטור מן המצווה .הייתכן לומר דבר כזה?! מחד ,התירוץ לדברי הבית יוסף נראה פשוט .כך מנסח זאת הרב מ.מ .כשר (במקור שצוין בהערה :)1 יש לתרץ דשאני אם אדם בביתו ,מחוייב להפסיק עבודתו ולעשות מצוה המוטלת עליו ויחזור לעבודתו ,דהוי בכלל אפשר לקיים שניהם .אבל אם נאסר לו בערב שבת להפליג באניה כשעומד בדרכו לנסוע לצרכי מסחר ,הרי יצטרך לבטל מעבודתו כמה ימים עד שתזדמן לו אניה אחרת ,את זה לא אסרו חכמים מפני שהוא עוסק במצות ששת ימים תעבוד. מאידך ,אנו מוצאים גם במקומות אחרים שגם הבית יוסף מודה שנדחו מצוות מסוימות מפני אדם העוסק בפרנסתו .נראה דוגמאות נוספות כאלה. 2עי' שו"ת מנחת יצחק (הרב יצחק וייס) חלק ב סימן קו ושו"ת ציץ אליעזר (הרב אליעזר וולדנברג) חלק א סימן כא ובדברי החתם-סופר והתפארת ישראל המצוטטים בדבריהם. 114 יציאה מן הארץ וישיבה במצרים למסחר מצאנו שאדם יכול לצאת מהארץ ולבטל ממצוות ישיבה בארץ לצרכי פרנסתו (רמב”ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט): אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם ,אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו”ם ויחזור לארץ ,וכן יוצא הוא לסחורה ,אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר ,אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס ,יצא לכל מקום שימצא בו ריוח ,ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום. "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד אמנם ,דוגמא זו לוקה בחסר כי בקלות ניתן לפרש את דברי הרמב”ם שהוא מונה דברים שאין בהם קביעות ישיבה בחו”ל 3ולא דברים שיש בהם משום מצווה שבגללם נדחה מצוות ישיבת ארץ-ישראל .אך כשנצרף את דברי הרמב”ם בהלכה הקודמת ,נראה שבכל זאת יש מכאן ראיה מסויימת .כך כותב הרמב”ם בהלכות ז-ח: ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים ,מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר ,הכל אסור להתישב בה ,בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים ,שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד ,לא תוסיף עוד לראותה ,לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ,ואלכסנדריאה בכלל האיסור. מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ,ולכבוש ארצות אחרות ,ואין אסור אלא להשתקע שם ,ואין לוקין על לאו זה ,שבעת הכניסה מותר הוא ,ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ,ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין ,שהיא מותרת ,ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים ,או לשכון בה והיא ביד עכו”ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות ,שנאמר כמעשה ארץ מצרים. כאן כותב הרמב”ם שלא רק שמותר לצאת מארץ ישראל לצרכי מסחר ,מותר אף לשבת בארץ מצרים ,מקום שיש עליו איסור לאו לשבת שם .הראשונים 3כך הבין בשו"ת "שבט הלוי" (הרב שמואל הלוי ואזנר שליט"א) ,מובא במאמרו של ידידי הרב חיים נבון על יציאה מא"יhttp://www.daat.ac.il/daat/israel/maamarim/yetsia-2.htm : גם הרב ישראל רוזן במאמר אודות טיולים לחו"ל חילק בין שהייה ממושכת לשהייה עראית: http://www.zomet.org.il/?CategoryID=261&ArticleID=280#_Toc175462200 עי' גם מאמרי בחידושי–תורה@ ,9 NDSשהסברתי את ההיתר לצאת לחו"ל לצורך פרנסה בדרך אחרת. 115 חידושי תורה @ NDS נתקשו מאד ליישב את דברי הרמב”ם הללו עם העובדה שקהילת יהודי מצרים היא אחת הקהילות העתיקות ביותר בעולם היהודי ,ואף הרמב”ם עצמו ישב בקהילה זו שנים רבות. ההגהות מיימוניות הציע לתרץ באופן הבא: נפרש כפירוש רא”ם שפירש “לא תוסיפו” -לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מא”י למצרים אבל משאר ארצות מותר תירוץ זה ,שיש הבדל אם מגיעים למצרים מארץ ישראל או מארץ אחרת, הוא דחוק מאד ונראה שאף ההגה”מ עצמו הרגיש בזה (הרמב”ם עצמו הגיע מא”י למצרים) .הרדב”ז ,שגם הוא חי זמן מה במצרים לא קיבל את תירוצו של ההגה”מ והציע תירוץ אחר: ויש ליתן טעם שלא אסרה תורה אלא לירד לגור שם ולהשתקע כדאיתא בירושלמי לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרקמטיא ולכיבוש הארץ וכל היורדים תחלה לא ירדו להשתקע אלא לסחורה ואע”ג דאח”כ נשתקעו אין כאן לאו אלא איסורא בעלמא ומפני טורח הטלטול ומיעוט ריוח המזונות בשאר המקומות לא חששו לאיסור זה וכן משמע מתחלת לשון רבינו שכתב אסור להתישב בה אלא שמסוף הלשון משמע דאיכא איסור לאו שכתב ואין לוקין על לאו זה וכו’ משום שאין בו מעשה ואפשר שהראשונים היו מפרשים כאשר כתבתי .וא”ת תיקשי לרבינו שהרי נשתקע במצרים .וי”ל דאנוס היה על פי המלכות שהיה רופא למלך ולשרים ,וגם אני נתישבתי שם זמן מרובה ללמוד תורה וללמדה וקבעתי שם ישיבה וכי האי גוונא מותר ושוב באתי לירושלים: מדברי הרדב”ז בהחלט ניתן להסיק שהעיסוק בסחורה איננה דבר של ארעיות אלא שהוא מביא להשתקעות .כמובן שההידרדרות להשתקעות במקום אסורה ,אך כל עוד הצורך בהשארות הוא מצד הפרנסה ייתכן ואפילו אין בזה איסור כפי שהוא כותב על הרמב”ם שהיה “אנוס על פי המלכות” .אמנם ,קשה להביא מכאן ראיה שיש כאן עיקרון של עוסק במצוה פטור מן המצוה ,אך רואים בחוש שהעיסוק במסחר ובפרנסה הוא סיבה מספקת להגמשת איסורי תורה מסויימים. 116 חיוב פועל בקריאת שמע ,תפילה וברכת המזון הגמרא בברכות (דף טז ע”א) מביאה את הברייתא הבאה: תנו רבנן :הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית -קורין קריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה ,ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה ,ומתפללין תפלה של שמונה עשרה אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם. הגמרא ממשיכה ומקשה על ברייתא זו שהיא סותרת ברייתא אחרת האומרת שהפועלים לא מתפללים שמונה עשרה אלא רק מעין שמונה עשרה. "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד הגמרא מסיקה שאם הפועלים משתכרים עבור עבודתם אז עליהם למהר ולכן יתפללו רק מעין שמונה עשרה .לעומת זאת ,אם הפועלים לא מקבלים שכר עבור עבודתם ,אלא רק מה לאכול בזמן עבודתם (“בעושין בסעודתן” בלשון הגמרא) ,אז הם מתפללים את כל תפלת שמונה עשרה .הגמרא מביאה ראיה לחילוק זה מברייתא שלישית בה נאמר: הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין קריאת שמע ומתפללין, ואוכלין פתן ואין מברכים לפניה ,אבל מברכין לאחריה שתים ,כיצד ,ברכה ראשונה כתקונה ,שניה פותח בברכת הארץ וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ; במה דברים אמורים ,בעושין בשכרן ,אבל עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית מיסב עמהן ,מברכין כתיקונה. מגמרא זו יוצא שהפועלים מבטלים תפילה עם חזרת הש”ץ וברכת כהנים, מתפללים תפלה מקוצרת וברכת המזון מקוצר ,ולא מברכים ברכה ראשונה. רש”י (ד”ה אבל אין יורדין) מסביר שם את הטעם לויתור על חזרת הש”ץ: אינן רשאין ליבטל ממלאכתן ולירד לפני התיבה לעשות שליח צבור ,שיש שם בטול מלאכה יותר מדאי. לכאורה ,היה מקום לשאול :מפני מה אנו מוותרים לפועלים על חלק מהמצות? אמנם ,איננו מותרים על מצוות דאורייתא ,אלא רק על מצוות דרבנן ,ובכל זאת ,מניין לנו להקל כך. נראה שניתן גם את נושא זה לצרף לרשימת המקומות בהם מצינו קולות מיוחדות לעוסקים בפרנסתם ,בגלל אותה תפיסה שהביא רבי במכילתא דרשב”י ושכתב רבינו תם בעניין הפלגה בספינה לפני השבת :יש לתפוס את העיסוק בפרנסה כמצוה ,וכשם שהעוסק במצוה פטור ממצוות 117 חידושי תורה @ NDS אחרות באותה שעה ,כך גם הקלו לעוסק בפרנסה להיות פטור ממצוות מסויימות.4 קימה בפני תלמיד חכם ישנה מצוות עשה לקום בפני תלמיד חכם ,שנאמר (ויקרא יט לב): את ֵּמ ֱאל ֶֹהיךָ ֲאנִ י ה’: ש ָיבה ָּתקוּ ם וְ ָה ַדרְ ָּת ְּפנֵ י זָ ֵקן וְ יָ רֵ ָ ִמ ְּפנֵ י ֵ ׂ אך חכמים באו ולמדו ,מפסוק זה שהפועל העסוק במלאכתו פטור מלעמוד בפני תלמיד חכם (קידושין דף לג עמוד א): אקיש קימה להידור ,מה הידור שאין בו ביטול ,אף קימה שאין בה ביטול; ואקיש נמי הידור לקימה ,מה קימה שאין בה חסרון כיס ,אף הידור שאין בו חסרון כיס; מכאן אמרו :אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם. ועל סמך זה נפסק בשו”ע (יורה דעה סימן רמד סע’ ה): אין בעלי אומניות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקים במלאכתן. ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו לעמוד מפניו ,אינו רשאי. שוב אנו מוצאים מצווה מהתורה שהעוסק בפרנסתו פטור ממנה בזמן עבודתו .על מנת לתת טעם ללימוד שלמדו חז”ל בעזרת ההיקש בפסוק, יהיה עלינו לחזור ולהציע את העיקרון שראינו לעיל שיש בעיסוק במלאכה מעין קיום מצווה. השלכות הלכתיות נוספות מ"המצווה לעבוד" בסעיפים האחרונים ראינו מספר דוגמאות להשלכות הלכתיות אפשריות לגישה בחז”ל שאותו מציג רב במשפט“ :שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה” .בסעיפים הבאים נראה שתי השלכות הלכתיות נוספות .בשונה מהסעיפים הקודמים ,אין מדובר כאן על פטור ממצווה או על שינוי גדר החיוב במצווה לרגל המצווה לעבוד ,אלא על הגדרת חיוב או על הגדרת עונש. 4יש כאן מקום להקשות ולטעון טענה הפוכה :מאותה גמרא בברכות רואים שלא פטרו את העוסק במלאכה ממצוות דאורייתא ,כך שמכאן ניתן להוכיח שהוא אינו בגדר העוסק במצוה .לענ"ד האפשרות שהבאתי היא היותר חזקה מבין שתי האפשרויות. 118 קו התאריך השלכה הלכתית -מעשית נוספת שיש לדברי חז”ל אלו ,ש”שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה” ,מביא הרב מ.מ. כשר כסעיף בסדרת מאמריו ,שלאחר מכן הודפסו כספר ,הדנים בעניין “קו התאריך” עפ”י ההלכה שהתפרסמו בכתב העת תלפיות בשנת תש”ד.5 הרקע לסבך ההלכתי מתואר להלן (מתוך ויקיפדיה ערך “קו התאריך”): כאשר ברחו תלמידי ישיבת מיר וישיבות אחרות לסין וליפן בזמן מלחמת העולם השנייה ,עלתה ביתר תוקף שאלה זו ,כאשר בני הישיבות לא ידעו מתי לחוג את השבת והחגים .מספק ,הם שמרו יומיים ,אולם משהגיע יום הכיפורים הם נדרשו להכרעה מובהקת ,מחוסר יכולת מעשית לצום יומיים רצופים. "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד החזון אי”ש פסק על פי פשטות דברי הכוזרי ,שהקו עובר 90°מירושלים ,אך מכיוון שמיקום זה נמצא בתוככי יבשת סין ,ואין זה הגיוני שבמקום אחד ביבשה ינהגו שבת ומטר לידו ינהגו חול ,חידש שהקו לעולם לא יעבור ביבשה ,וכך “הזיז” אותו מזרחה ,אל קו החוף של סין .כך פסק שהיום שתושבי יפן ראו בו את יום ראשון ,יהיה שבת. רבני זמנו חלקו עליו בעניין זה .הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי אף חיבר חוברת מיוחדת בנושא“ ,היומם על פני כדור-הארץ” (תש”ג“ ,)1943 ,הפותר את שאלת מקום ‘קו התאריך’ הישראלי (לשנוי היום) ,ומקום ‘קו המרכז’ למזרח ולמערב והקובע את ימי השבוע והשבת בכל היקף העולם” .בספר פירש הרב טוקצינסקי את שיטת הכוזרי אחרת ,וכך קבע כי הקו עובר באמצע האוקיינוס השקט180° , מירושלים .אמנם ,לפי קביעה זו חוצה הקו גם יבשות. הרב מנחם מנדל כשר ,בחיבור מקיף שהקדיש לעניין זה (בשם “קו התאריך הישראלי”) ,טען שקו התאריך נוהג לפי המנהג המקובל בכל מקום ומקום .כך נמנעות בעיות כגון חציית קו התאריך את היבשה ,או שינוי מהמנהג הקדום במקום. את שיטתו ,שבעצם התורה לא קבעה קו תאריך והדבר נמסר לבני האדם להחליט עליו ,פורס הרב כשר על פני מאות עמודים ,וביניהם מופיע גם הנימוק הבא: 5החלק הראשון של המאמר זמין ברשת בכתובת ,http://www.hebrewbooks.org/12251 :החלק השני בכתובת ,http://www.hebrewbooks.org/12866 :הדברים המצוטטים להלן ,מתוך עמ' 167של החלק השני, זמין בכתובתhttp://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&pgnum=167&hilite : 119 חידושי תורה @ NDS אחרי הנחה זו ,שחז”ל פרשו המקרא “ששת ימים תעבוד” זה מצוה ,צריכים אנו לומר שתמיד צריכה להיות מציאות דבר זה שהשבת יהיה אחרי ששת ימי עבודה, לא אחרי חמש ולא אחרי שבע ,אלא אחרי שש ...ולפי זה יש לנו ראיה מכאן שאין קו תאריך מן התורה .שאילו להשיטות שיש קו תאריך מן התורה ולדעת בעל “חזון איש” כשיורד מן קצה יבשת סין [לכיוון יפן -ב.ד ].נמצא שיעשה שבתו אחרי חמשה ימי עבודה .וכן להשיטות שקו התאריך הוא באמצע הים .לדבריהם כשיעבור הקו ביום שישי לעת ערב עשה שבתו אחרי י”ג יום כי במזרח כבר עבר השבת .משא”כ לשיטתי שמן התורה אין קו תאריך לא משכחת [=נמצא] כלל מקום כזה כי תמיד ישנה רק מציאות אחת לעבוד ששה ולשבות בשביעי.6 כאמור ,אין זו הראיה היחידה שמביא הרב כשר לשיטתו בעניין קו התאריך, אלא תוספת במכלול שלם של ראיות ומקורות שמהם הוא מוציא את שיטתו. חייב אדם ללמד בנו אומנות הגמרא במסכת קידושין (דף כט ע”א) מפרטת את חובותיו של האב כלפי בנו: האב חייב בבנו למולו ,ולפדותו ,וללמדו תורה ,ולהשיאו אשה ,וללמדו אומנות; ויש אומרים :אף להשיטו במים; רבי יהודה אומר :כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות.הגמרא מסבירה שההבדל בין הדעה הראשונה בברייתא זו לבין דעת רבי יהודה המובאת היא במי שלימד את בנו מסחר .לדעת רבי יהודה אין זה מספיק ללמד את הבן מסחר אלא יש ללמדו מקצוע -אומנות .הגמרא (שם ל ע”ב) גם מביאה מקור לחיוב ללמד את הבן אומנות: אמר חזקיה ,דאמר קרא( :קהלת ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת ,אם אשה ממש היא -כשם שחייב להשיאו אשה ,כך חייב ללמדו אומנות ,אם תורה היא - כשם שחייב ללמדו תורה ,כך חייב ללמדו אומנות. להשלמת העניין ,ראוי לציין כי המאירי במקום מביא דעות האומרות כי אם האב לימד את בנו תורה הוא כבר נפטר מללמדו אומנות כי הבן יוכל למצוא 6גם הרב כשר היה ער לכך שגם לשיטתו אם מישהו יעבור את קו התאריך הוא יפספס או ידלג יום: "כבר ביארתי לעיל שלשיטתי תקנת קו ,זה תיקון דרבנן ...ולמען חיזוק השבת מוכרחים לתקן קו ...ויש כח ביד חכמים לבטל אפילו מצוה דאורייתא בשב ואל תעשה ,כמו בגזירת שמא יעבירנו גבי שופר ולולב שלמען שמירת שבת בטלו מצות עשה מהתורה". טענתו של הרב כשר בגוף הדברים היא שאין סתירה מיניה וביה בתורה ,שמצד אחד התורה אומרת שעליו לשמור שבת לאחר עבודה של ששה ימים ,ומצד שני התורה תקבע שיש מציאות של קו תאריך שגורם שישמרו שבת אחרי חמישה או שמונה או שלושה עשר ימים. 120 דרך להתפרנס הודות לתורה שלמד .בנוסף ,מביא המאירי ,גם מי שסבור שאין קשר בין הדברים האב מחוייב ללמד את בנו הן תורה והן אומנות. לדין זה יש השלכות גם במישור אחר ומפתיע .הרמב”ם פוסק להלכה את המובא בסוגיא בגמרא במסכת מכות (דף ח ע”ב) ,ואלו דבריו (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה הלכה ה): הבן שהרג את אביו בשגגה גולה וכן האב שהרג את בנו בשגגה גולה על ידו ,במה דברים אמורים בשהרגו שלא בשעת לימוד ,או שהיה מלמדו אומנות אחרת שאינו צריך לה ,אבל אם יסר בנו כדי ללמדו תורה או חכמה או אומנות ומת פטור. אנו רואים מכאן שלימוד האומנות הנצרכת היא בגדר מצווה ,כפי שמלמדת הגמרא בקידושין ,ולכן אם ארע והאב הרג את בנו בשוגג במהלך הלימוד הוא פטור מלגלות לעיר מקלט. "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד אהוב את המלאכה מלבד ההשלכות ההלכתיות הרבות שהבאנו עד כה ,מצינו בחז”ל התייחסות חיובית לעניין העבודה גם במשנה הידועה בפרקי אבות (אבות פרק א, משנה י): שמעיה אומר :אהוב את המלאכה ,ושנא את הרבנות ,ואל תתוודע לרשות. 7 במקבילה של משנה זו באבות דרבי נתן (פרק י”א) מובאים מספר מימרות תנאיות בנושא ,המוסיפים נופך רב לדברינו עד כה .מתוכם ,נביא כאן את המימרות המצביעות על קשר בין שמירת השבת לעשיית מלאכה בימות המעשה: 7הרב ד"ר בנימין לאו בספרו חכמים ח"א מתייחס למשנתו של שמעיה ומסביר את הרקע ההיסטורי שלו .הרב בני לאו מסביר ששמעיה ואבטליון חיו בתקופת מלחמת האחים בין הורקנוס ואריסטובלוס ,ולאור התקופה הוא מסביר את דבריו של שמעיה (כרך א' עמ' :)139 "ניתן להבין היטב את הקביעה "אל תתודע לרשות" .זוהי אמירה ברורה .כשמתנהלת מלחמת אחים ,אין לנקוט עמדה .כל נקיטת עמדה תערער את מקומך .הפרושים מנחים את תלמידיהם לפסוע צעד אחורנית ולא להתערב במדיניות הממלכה .לאחר שנים רבות של מדינה חשמונאית שבה הפקידות מסואבת ומתייונת אנו יכולים להקשיב לקול הקורא" :אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" .חוזרים לעבודה ולמלאכה .זוהי אמירה הצומחת על רקע אכזבה מהמדינה היהודית שלא צלחה .השררה השחיתה את המידות וערערה את כל היסודות". ניתן להבין את דבריו בשני כיוונים: א .הקריאה "אהוב את המלאכה" היא נכונה תמיד ,אך חכמים הבינו את נכונותה רק על רקע התנאים ההיסטוריים ששררו באותה תקופת שפל. ב .הקריאה "אהוב את המלאכה" היא נכונה רק בתקופה שאכן הרבנות מסואבת ומושחתת ,אך בתקופה בריאה עם שלטון בריא יש להעדיף את הרבנות על פני המלאכה. נראה שעפ"י הדברים המובאים להלן מאבות דרבי נתן וגם מעצם העובדה שמשנה זו צורפה למסכת אבות, ההבנה הנכונה היא ההבנה הראשונה. 121 חידושי תורה @ NDS אהוב את המלאכה כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהי אדם שונא את המלאכה .כשם שהתורה נתנה בברית ,כך המלאכה נתנה בברית ,שנאמר: “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ,ויום השביעי שבת לה’ אלהיך”. רבי דוסתאי אומר :מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה ,שיעשה כל שבעה? הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ,ולערב שבת אין לו מה שיאכל ,הלך ונפל בין הגייסות ,ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת .כל זאת שלא עשה כל ששה. רבי יהודה בן בתירא אומר :מי שאין לו מלאכה לעשות ,מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ,ילך ויתעסק בה ,שנאמר “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך” .ומה תלמוד לומר ‘ועשית כל מלאכתך’? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ,ילך ויתעסק בהן. הפרשנים העוסקים בדברי שמעיה מתמודדים עם שאלת הקשר בין “אהוב את המלאכה” לבין “שנא את הרבנות” .הרמב”ם בפירושו למשנה מסביר את הקשר כך: אלו שלושת הציוויים יש בהם תיקון הדת והעולם ,כי בהעדר מלאכה יצר מצבו ויגזול ויעשוק; ובבקשת השררה יבואו עליו נסיונות בעולם ורעות ,כי יקנאו בו ויאיבוהו ,ויפסיד דתו ,כמו שאמרו“ :כיון שנתמנה אדם מלמטה -נעשה רשע מלמעלה”; וכן ההיוודעות לשלטון ,הבטחון ממנה בעולם הזה רחוק ,והיא מפסידה הדת ,כי לא ישגיח אלא במה שיקרבהו אליו. לעומתו רבנו עובדיה מברטנורא מסביר כי שנאת הרבנות תעזור לאדם לאהוב את המלאכה .הוא מתחיל את דבריו בדיוק בלשונו של שמעיה שלא אמר “עסוק במלאכה” אלא “אהוב את המלאכה” ומזה לומד רבנו עובדיה מברטנורא: אפילו יש לו במה להתפרנס ,חייב לעסוק במלאכה .שהבטלה מביאה לידי שיעמום [כתובות נ”ט ע”ב]. ועל האדם לשנוא את הרבנות כדי שהרדיפה אחר הרבנות לא ימנע ממנו מלחפש מלאכה עבור עצמו: ולא תאמר אדם גדול אני וגנאי לי לעסוק במלאכה .דאמר ליה רב לרב כהנא [פסחים קי”ג ע”א] ,פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא ,ולא תימא כהנא אנא גברא 122 רבא אנא וסניא בי מלתא=[ .שאמר לו רב לרב כהנא :פשוט נבלה בשוק וקח שכר, ולא תאמר כהן אני ,אדם חשוב אני ,ואין זה לכבודי]. בדברים אלו של הרב מברטנורא אנו מוצאים השלכה הלכתית נוספת למצווה לעבוד .כך מגדיר זאת הרמב”ם (הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח): לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור ,וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ,ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות, מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים ,גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם. "ששת ימים תעבוד" -המצוה לעבוד סיכום מאמר זה בא לסקור חלק מהשלכות הגישה המצויה בחז”ל על פיה יש מצווה על האדם לעבוד .אין מטרת המאמר להשוות בין ערך זה לבין ערכים אחרים או לדרג ערך זה לעומת ערכים אחרים ,אך כן הקפדנו להראות מספר דוגמאות שחכמים נתנו עדיפות לעבודה על פני מצוות אחרות. החשיבות הרבה שאני מוצא בהתייחסות הזו של התורה וחז”ל לעבודת האדם ולדאגה לפרנסתו ,היא בכך שזה מעמיד את התורה וחז”ל כמדריכי הדורות שאינם מנסים ללכת כנגד חייו הטבעיים של האדם ,אלא באים לתת משמעות רוחנית לכל אותם חלקי חייו שעשויים להראות אפרוריים וחסרי תכלית רוחנית. בכך ממשיכים חז”ל את דברי אליפז התימני לאיוב (איוב פרק ה’ פסוק ז’): ִּכי ָא ָדם לְ ָע ָמל יוּ ָּלד וּ ְבנֵ י רֶ ׁ ֶשף יַ גְ ִּביהוּ עוּ ף: כפי שמסביר האבן-עזרא במקום: כי כאשר תולדות העוף לעוף כן תולדות האדם לעמל. בנימין דה לה פואנטה הצטרף ל NDS-בקיץ 2005לאחר שסיים את לימודיו לתואר בהנדסת חשמל ולרבנות באוניברסיטת “בר-אילן” .נשוי לשושנה ואב לאברהם מרדכי (אמ”י), חגי יאיר ויוסף שלום .בעל הבלוג “רב צעיר” ()http://ravtzair.blogspot.com ושואף להגשים חיים של שילוב תורה ומדע. 123
© Copyright 2024