ששת ימים תעבוד - Chidushei Torah@NDS

‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫בנימין דה לה פואנטה‬
‫הקדמה‪-‬הציווי על השבת‬
‫התורה מצווה את בני ישראל על מצוות השבת מספר רב של פעמים‪ .‬כמעט‬
‫בכל אחד מהציוויים‪ ,‬השבת מוצגת באופן ניגודי לששת ימי המעשה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫בששת ימי המעשה האדם עובד וביום השבת הוא מצווה לא לעבוד‪:‬‬
‫‬
‫שה‬
‫ש ָית ָּכל ְמלַ אכְ ֶּתךָ ‪ :‬וְ יוֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ָּבת לַ ה’ ֱאל ֶֹהיךָ לֹא ַת ֲע ֶ ׂ‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִ ׂ‬
‫כָ ל ְמלָ אכָ ה ַא ָּתה וּ ִבנְ ךָ וּ ִב ֶּתךָ ַע ְב ְּדךָ וַ ֲא ָמ ְתךָ וּ ְב ֶה ְמ ֶּתךָ וְ גֵ רְ ךָ ֲא ׁ ֶשר ִּב ׁ ְש ָערֶ יךָ ‪ִּ :‬כי ׁ ֵש ׁ ֶשת‬
‫שה ה’ ֶאת ַה ׁ ָּש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָארֶ ץ ֶאת ַה ָּים וְ ֶאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ָּבם וַ ָּינַ ח ַּביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי‬
‫יָ ִמים ָע ָ ׂ‬
‫ַעל ֵּכן ֵּברַ ךְ ה’ ֶאת יוֹם ַה ׁ ַּש ָּבת וַ יְ ַק ְּד ׁ ֵשהוּ ‪( :‬שמות פרק כ ח‪-‬י)‬
‫‬
‫שיךָ וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ִּת ׁ ְש ּבֹת לְ ַמ ַען יָ נוּ ַח ׁשוֹרְ ךָ וַ ֲחמֹרֶ ךָ וְ יִ ָּנ ֵפ ׁש‬
‫שה ַמ ֲע ֶ ׂ‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲע ֶ ׂ‬
‫ֶּבן ֲא ָמ ְתךָ וְ ַה ֵּגר‪( :‬שמות פרק כג יב)‬
‫‬
‫שה‬
‫שה ְמלָ אכָ ה וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ַּבת ׁ ַש ָּבתוֹן ק ֶֹד ׁש לַ ה’ ָּכל ָה ֹע ֶ ׂ‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים יֵ ָע ֶ ׂ‬
‫ְמלָ אכָ ה ְּביוֹם ַה ׁ ַּש ָּבת מוֹת יוּ ָמת‪( :‬שמות פרק לא טו)‬
‫‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ִּת ׁ ְש ּבֹת ֶּב ָחרִ ׁיש וּ ַב ָּק ִציר ִּת ׁ ְש ּבֹת‪( :‬שמות פרק לד‬
‫פסוק כא)‬
‫‬
‫שה ְמלָ אכָ ה וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ק ֶֹד ׁש ׁ ַש ַּבת ׁ ַש ָּבתוֹן לַ ה’ ָּכל‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ֵּת ָע ֶ ׂ‬
‫שה ב ֹו ְמלָ אכָ ה יוּ ָמת‪( :‬שמות פרק לה ב)‬
‫ָה ֹע ֶ ׂ‬
‫‬
‫שה ְמלָ אכָ ה וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ַּבת ׁ ַש ָּבתוֹן ִמ ְקרָ א ק ֶֹד ׁש ָּכל ְמלָ אכָ ה‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ֵּת ָע ֶ ׂ‬
‫לֹא ַת ֲעשׂוּ ׁ ַש ָּבת ִהוא לַ ה’ ְּבכֹל מו ׁ ְֹשב ֵֹתיכֶ ם‪( :‬ויקרא פרק כג ג)‬
‫‬
‫שה‬
‫ש ָית ָּכל ְמלַ אכְ ֶּתךָ ‪ :‬וְ יוֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ָּבת לַ ה’ ֱאל ֶֹהיךָ לֹא ַת ֲע ֶ ׂ‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִ ׂ‬
‫כָ ל ְמלָ אכָ ה ַא ָּתה וּ ִבנְ ךָ וּ ִב ֶּתךָ וְ ַע ְב ְּדךָ וַ ֲא ָמ ֶתךָ וְ ׁשוֹרְ ךָ וַ ֲחמֹרְ ךָ וְ כָ ל ְּב ֶה ְמ ֶּתךָ וְ גֵ רְ ךָ ֲא ׁ ֶשר‬
‫ִּב ׁ ְש ָערֶ יךָ לְ ַמ ַען יָ נוּ ַח ַע ְב ְּדךָ וַ ֲא ָמ ְתךָ ָּכמוֹךָ ‪( :‬דברים פרק ה יב‪-‬יג)‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫‬
‫• ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ִּתלְ ְקטֻ הוּ וּ ַביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ׁ ַש ָּבת לֹא יִ ְהיֶ ה ּבוֹ‪( :‬שמות פרק טז כו) ‪ -‬נאמר‬
‫לגבי איסוף המן‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫חידושי תורה @ ‪NDS‬‬
‫מדוע התורה בוחרת לנסח את הציווי באופן זה? יובהר‪ ,‬שאיננו מחפשים‬
‫הסבר רעיוני לצורת ניסוח זאת‪ ,‬אלא משמעות לקשר שהתורה רואה בין‬
‫חלקו הראשון של הציווי “ששת ימים תעבד” לבין חלקו השני והעיקרי של‬
‫הציווי “ויום השביעי שבת”‪.‬‬
‫ניתן להציע תשובות שונות לשאלה זו‪ .‬נציג שתיים מהתשובות‪:‬‬
‫ על פי פשוטו של מקרא נראה שהתורה ביקשה לתת דגש על הציווי של‬‫שמירת השבת‪ .‬כלומר‪ ,‬בניגוד לששת ימי המעשה שבהם אדם יכול לעבוד‬
‫ויכול שלא לעבוד‪ ,‬בשבת הוא מחויב לא לעבוד‪ .‬כך מסביר רבי אברהם‬
‫אבן‪-‬עזרא‪ ,‬בפירושו הקצר‪ ,‬את הפסוק משמות כ’‪:‬‬
‫“ששת ימים תעבד” ‪ -‬מותר לך לעבד ואיננו מצוה‪:‬‬
‫ הגישה השנייה‪ ,‬שהיא הגישה הדרשנית יותר‪ ,‬אומרת כי התורה באה‬‫לצוות על האדם לא רק איך עליו לנהוג ביום השביעי‪ ,‬אלא גם כיצד עליו‬
‫לנהוג בששת ימי המעשה‪ .‬כלומר‪ ,‬האדם מצווה הן על שביתה בשבת והן‬
‫על עבודה בששת ימי המעשה‪ .‬כך מובא במדרש ההלכה‪ ,‬מכילתא דרשב”י‬
‫(פרק כ ט)‪:‬‬
‫“ששת ימים תעבד” רבי אומר‪ :‬הרי זו גזירה אחרת‪ ,‬שכשם שנצטוו ישראל על‬
‫מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה‪.‬‬
‫הרי שיש בפנינו שתי גישות ביחס לעבודה ולפעלו של האדם בימי המעשה‪:‬‬
‫גישה של כורח והשלמה לעומת גישה של שליחות וחשיבות‪.‬‬
‫במאמר זה נתמקד בגישה השניה‪ ,‬נעמוד על טיבה‪ ,‬מקורה והשלכותיה‪,‬‬
‫ומדי פעם נשווה את הממצאים לגישה הראשונה‪.1‬‬
‫מקור הציווי על האדם לעבוד‬
‫רבים חושבים כי המציאות בה מחוייב האדם לעבוד בימי המעשה הינה‬
‫פועל יוצא של העונש שהטיל הקב”ה על אדם הראשון לאחר שחטא ואכל‬
‫מעץ הדעת בגן‪-‬עדן (בראשית פרק ג יז‪-‬יט)‪:‬‬
‫‪1‬הרבה מהנאמר במאמר זה מבוסס על דברים שכתב הרב מנחם מענדל כשר במילואים לתורה שלמה‪ ,‬שמות‬
‫כ'‪ ,‬פרקים יד‪-‬טו‪ .‬כמו כן‪ ,‬הקורא מופנה למאמרו של דר' אברהם ארזי "העבודה באספקלרית חז"ל" ‪ -‬מחניים‬
‫צא תשכ"א‪ ,‬ניתן לקרוא ב‪http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/arazi-3.htm:‬‬
‫‪110‬‬
‫ֲארוּ רָ ה ָה ֲא ָד ָמה ַּב ֲעבוּ רֶ ךָ ְּב ִע ָּצבוֹן ּתֹאכֲ לֶ ָּנה כּ ֹל יְ ֵמי ַח ֶּייךָ ‪ :‬וְ קוֹץ וְ ַדרְ ַּדר ַּת ְצ ִמ ַיח לָ ךְ‬
‫ש ֶדה‪ְּ :‬בזֵ ַעת ַא ֶּפיךָ ּתֹאכַ ל לֶ ֶחם ַעד ׁשוּ ְבךָ ֶאל ָה ֲא ָד ָמה ִּכי ִמ ֶּמ ָּנה‬
‫שב ַה ָּ ׂ‬
‫וְ ָאכַ לְ ָּת ֶאת ֵע ֶ ׂ‬
‫לֻ ָּק ְח ָּת ִּכי ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל ָע ָפר ָּת ׁשוּ ב‪:‬‬
‫אך מוצאים אנו שכבר מראשית בריאתו של האדם ייעד לו הקב”ה מטרה‪.‬‬
‫התורה מספרת לנו כיצד עולם הצומח המתין מלהתפתח (בראשית פרק ב ה)‪:‬‬
‫ִּכי לֹא ִה ְמ ִטיר ה’ ֱאלֹקים ַעל ָה ָארֶ ץ וְ ָא ָדם ַאיִ ן לַ ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה‪:‬‬
‫הבריאה חיכתה לאדם העובד כדי להתחיל בתהליך הצמיחה‪.‬‬
‫גם לאחר שנברא האדם אנו מוצאים את ייעודו זה (בראשית פרק ב טו)‪:‬‬
‫וַ ִּי ַּקח ה’ ֱאלֹקים ֶאת ָה ָא ָדם וַ ַּי ִּנ ֵחהוּ ְבגַ ן ֵע ֶדן לְ ָע ְב ָד ּה וּ לְ ׁ ָש ְמרָ ּה‪:‬‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫באותו אופן‪ ,‬בפרק א’ לאחר בריאת האדם‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬אלוקים מברך אותם‬
‫(בראשית פרק א פסוק כח)‪:‬‬
‫ְּפרוּ וּ רְ בוּ וּ ִמלְ אוּ ֶאת ָה ָארֶ ץ וְ כִ ְב ׁ ֻש ָה וּ רְ דוּ ִּב ְדגַ ת ַה ָּים וּ ְבעוֹף ַה ׁ ָּש ַמיִ ם וּ ְבכָ ל ַח ָּיה‬
‫שת ַעל ָה ָארֶ ץ‪:‬‬
‫ָהר ֶֹמ ֶ ׂ‬
‫את המונח “וכבשוה” מסביר הרמב”ן (שם)‪:‬‬
‫נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר‪,‬‬
‫ולבנות‪ ,‬ולעקור נטוע‪ ,‬ומהרריה לחצוב נחשת‪ ,‬וכיוצא בזה‪.‬‬
‫לאור מקורות אלו יש מקום נרחב לומר‪ ,‬שלא רק שלא ניתן לראות בעבודה‬
‫עונש שנגזר על האדם‪ ,‬אלא אפילו ניתן לומר שיש כאן סוג של ברכה שברך‬
‫הבורא את האנושות שיהיו צריכים לעבוד‪.‬‬
‫האמת היא‪ ,‬שאין להתפלא על כך שהרי המפגש הראשון שלנו עם אלוקים‬
‫עצמו בטרם כל יציר נברא‪ ,‬הוא אלוקים שעובד‪ .‬לאחר מכן אנו רואים שזהו‬
‫אלוקים ששובת ממלאכה ונח‪ ,‬כביכול‪ ,‬רק לאחר שמלאכתו תמה (בראשית‬
‫פרק ב ב)‪:‬‬
‫שה וַ ִּי ׁ ְש ּבֹת ַּביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ִמ ָּכל ְמלַ אכְ ּת ֹו‬
‫וַ יְ כַ ל ֱאל ִֹהים ַּביּ וֹם ַה ׁ ְּש ִב ִיעי ְמלַ אכְ ּת ֹו ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂ‬
‫שה‪:‬‬
‫ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂ‬
‫אם כן‪ ,‬מה הפלא שגם מהאדם שנברא בצלמו ובדמותו של הקב”ה מצופה‬
‫שיעבוד?‬
‫‪111‬‬
‫חידושי תורה @ ‪NDS‬‬
‫ניתן לשער שפסוקים אלו הם שהובילו את רבי והיוו מקור לדבריו שלעיל‪:‬‬
‫שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה‪.‬‬
‫השלכות הלכתיות ‪ -‬פטור ממצוות לרגל עבודה‬
‫עניין זה‪ ,‬שיש קיום מצווה בכך שהאדם עובד לפרנסתו‪ ,‬איננו רק עניין‬
‫לחשבונות שמיים אלא נראה שהוא גם נוגע להלכה למעשה‪ .‬נביא מספר‬
‫דוגמאות‪.‬‬
‫ספינה בערב שבת‬
‫אחד מהנושאים שהכבידו בימי קדם על קיום מצוות בחיי המעשה היו‬
‫הבעיות ההלכתיות שהתעוררו בזמן הפלגה בספינה בשבת‪ .‬על מנת‬
‫לשוט למרחקים ארוכים‪ ,‬היה על האדם לשהות בספינה גם בשבת‪ ,‬עובדה‬
‫שהובילה לבעיות הלכתיות קשות‪ .‬עדות לכובד הבעיה אנו יכולים למצוא‬
‫בדברי הפתיחה של המאירי בסוגיא הדנה בנושא (בית הבחירה למאירי‬
‫מסכת שבת דף יט עמוד א)‪:‬‬
‫שמועה זו נתבלבלו המפרשים בענינה וכ”ש [=וכל שכן] ממה שראו שלא נמנעו‬
‫מעולם להפליג בים אף בערב שבת ולא נשמע להם מי שימחה בדבר‬
‫הראשונים מציינים טעמים רבים מדוע אסור לאדם להפליג בספינה בשבת‪,‬‬
‫החל מאיסור תחומין (האיסור על האדם להתרחק יותר ממרחק מסוים‬
‫ממקום שביתתו) וכלה בחשש מבוסס שיעבור על מלאכות שבת האסורות‬
‫הקשורות בהפלגה‪ .‬הגמרא (תלמוד בבלי מסכת שבת דף יט עמוד א)‬
‫מביאה ברייתא המדברת על כך שאסור לאדם להפליג בספינה לפני שבת‬
‫כדי שהוא לא יצטרך לעבור על איסורים אלו בשבת‪ .‬אך הברייתא מגבילה‬
‫את האיסור למי שעולה לספינה במחצית השבוע הסמוכה לשבת‪ .‬אדם‬
‫המעוניין להפליג בכל זאת‪ ,‬עליו לעשות זאת במחצית הראשונה של השבוע‪,‬‬
‫אלא‪-‬אם‪-‬כן מדובר על הפלגה לצורך דבר מצוה‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת‪ .‬במה דברים‬
‫אמורים ‪ -‬לדבר הרשות‪ ,‬אבל לדבר מצוה ‪ -‬שפיר דמי‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מותר לאדם להפליג לפני שבת לצורך דבר מצוה‪ ,‬על אף שהוא יודע‬
‫שקרוב לודאי שהוא יצטרך לעבור על איסורי תורה‪ .‬הטעם לכך נובע מהדין‬
‫‪112‬‬
‫שהעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ .‬אך כיצד יש להגדיר כאן את המושג‬
‫“לדבר מצוה”?‬
‫הראשונים מביאים בשם רבינו תם הגדרה שבנקל ניתן לכנותה נועזת (טור‬
‫אורח חיים סימן רמח)‪:‬‬
‫ולענין דבר מצוה פר”ת [=פירש רבינו תם] שכל מקום שאדם הולך כגון לסחורה או לראות‬
‫פני חבירו חשיב הכל דבר מצוה ואין חשובה דבר הרשות אלא כשהולך לטייל‪.‬‬
‫רבי יוסף קארו‪ ,‬בספרו הבית‪-‬יוסף‪ ,‬מתקשה להסכים עם דברי רבינו תם אלו‪:‬‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫ומכל מקום נראה לי שאין כל הפוסקים מודים לרבינו תם בזה דאם כן למה להו‬
‫לאהדורי אטעמי דהיתרא [=שאם כן למה להם לחזר אחר טעם להיתר] במה‬
‫שנהגו עכשיו להפליג בים בערב שבת תיפוק לי [=יוציאו זאת] משום דכל‬
‫ההולכים בספינות אינם מפליגין אלא לסחורה או לראות פני חביריהם ולא לטייל‬
‫וכן משמע מדברי הרי”ף והרא”ש שכתבו והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום‬
‫דפטירי ממצות עונג דאמר מר (סוכה כה‪ ).‬העוסק במצוה פטור מן המצוה ואי‬
‫[=ואם] הולכים בסחורה חשיבי [=חשובים] עוסקין במצוה אם כן פטרת את כל‬
‫העולם ממצות אלא ודאי לית להו [=אין להם] הא דרבינו תם‪.‬‬
‫נאמן לשיטתו‪ ,‬רבי יוסף קארו אינו מזכיר את דברי רבנו תם בשלחן ערוך‬
‫וכותב שרק מי שהולך לדבר מצוה יכול להקל ולעלות על ספינה פחות מג’‬
‫ימים לפני שבת‪ .‬לעומתו הרמ”א בהערותיו לשלחן ערוך מביא את דברי‬
‫רבינו תם (שו”ע או”ח סי’ רמח סע’ ה)‪:‬‬
‫הגה‪ :‬יש אומרים כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל‬
‫דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות‪ ,‬רק כשהולך לטייל; ועל כן נהגו בקצת מקומות‬
‫להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים‪ ,‬כי חשובים הכל‬
‫לדבר מצוה; ואין למחות בידן‪ ,‬הואיל ויש להם על מי שיסמוכו‪.‬‬
‫ובמגן אברהם שם (ס”ק יט) כתב‪:‬‬
‫וכבר נתפשט המנהג להפליג אפי’ בשבת‬
‫וזה אפילו אם יש לו מזונות והוא הולך להרוויח כסף גרידא‪:‬‬
‫אפי’ יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה‬
‫‪113‬‬
‫חידושי תורה @ ‪NDS‬‬
‫‪2‬‬
‫במאמר מוסגר נעיר שלסוגיא זו יש גם השלכות מעשיות לימינו‪ .‬הפוסקים‬
‫ציטטו סוגיא זו בבואם לדון אם מותר לאדם לשהות ברכבת הנוסעת במהלך‬
‫השבת‪ ,‬ובמאה העשרים נתעוררה השאלה אם מותר לאדם לשהות באוירון‬
‫במהלך השבת‪ .‬בעניין זה מעיר הציץ‪-‬אליעזר (חלק א סימן כא) את ההערה‬
‫הפיקנטית הבאה‪:‬‬
‫ואפילו למה שהבאנו לעיל‪ ...‬להתיר בזמנינו בספינה‪ ,...‬נראה שדבריו אמורים רק‬
‫בספינה שמינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה [=שמונחת והמים הם המוליכים‬
‫אותה]‪ ,‬משא”כ [=מה שאין כן] באוירון שעל אף כל השיפורים שיכניסו בו הוא‬
‫מסתובב סביב סביב מעל כדור הארץ וזה שינוי וסת גדול לנוסעים בתוכו‪.‬‬
‫לענייננו‪ ,‬לומדים אנו מדבריו של רבינו תם דבר מאד מחודש‪ :‬גם הליכה‬
‫לצרכי סחורה נחשב לדבר מצווה‪ .‬אך על מה הסתמך רבינו תם בדבריו‬
‫אלה? האם היה לפניו מקור קדום שממנו למד עיקרון זה?‬
‫בהחלט ייתכן שדבריו מבוססים על שיטת רבי המובאת במכילתא דרשב”י‬
‫שפתחנו בו‪:‬‬
‫שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה‬
‫הבית יוסף הסתייג מדבריו של רבינו תם וטען שאם אדם העוסק בפרנסתו‬
‫יכול להיקרא “עוסק במצווה” אזי אדם יהיה פטור מכל המצוות‪ ,‬מדין עוסק‬
‫במצווה פטור מן המצווה‪ .‬הייתכן לומר דבר כזה?!‬
‫מחד‪ ,‬התירוץ לדברי הבית יוסף נראה פשוט‪ .‬כך מנסח זאת הרב מ‪.‬מ‪ .‬כשר‬
‫(במקור שצוין בהערה ‪:)1‬‬
‫יש לתרץ דשאני אם אדם בביתו‪ ,‬מחוייב להפסיק עבודתו ולעשות מצוה המוטלת‬
‫עליו ויחזור לעבודתו‪ ,‬דהוי בכלל אפשר לקיים שניהם‪ .‬אבל אם נאסר לו בערב‬
‫שבת להפליג באניה כשעומד בדרכו לנסוע לצרכי מסחר‪ ,‬הרי יצטרך לבטל‬
‫מעבודתו כמה ימים עד שתזדמן לו אניה אחרת‪ ,‬את זה לא אסרו חכמים מפני‬
‫שהוא עוסק במצות ששת ימים תעבוד‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬אנו מוצאים גם במקומות אחרים שגם הבית יוסף מודה שנדחו מצוות‬
‫מסוימות מפני אדם העוסק בפרנסתו‪ .‬נראה דוגמאות נוספות כאלה‪.‬‬
‫‪2‬עי' שו"ת מנחת יצחק (הרב יצחק וייס) חלק ב סימן קו ושו"ת ציץ אליעזר (הרב אליעזר וולדנברג) חלק א‬
‫סימן כא ובדברי החתם‪-‬סופר והתפארת ישראל המצוטטים בדבריהם‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫יציאה מן הארץ וישיבה במצרים למסחר‬
‫מצאנו שאדם יכול לצאת מהארץ ולבטל ממצוות ישיבה בארץ לצרכי‬
‫פרנסתו (רמב”ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט)‪:‬‬
‫אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם‪ ,‬אלא ללמוד תורה או לישא אשה‬
‫או להציל מן העכו”ם ויחזור לארץ‪ ,‬וכן יוצא הוא לסחורה‪ ,‬אבל לשכון בחוצה‬
‫לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין‪,‬‬
‫במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר‪ ,‬אבל אם הפירות בזול‬
‫ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס‪ ,‬יצא לכל מקום שימצא‬
‫בו ריוח‪ ,‬ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני‬
‫גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום‪.‬‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫אמנם‪ ,‬דוגמא זו לוקה בחסר כי בקלות ניתן לפרש את דברי הרמב”ם שהוא‬
‫מונה דברים שאין בהם קביעות ישיבה בחו”ל‪ 3‬ולא דברים שיש בהם משום‬
‫מצווה שבגללם נדחה מצוות ישיבת ארץ‪-‬ישראל‪ .‬אך כשנצרף את דברי‬
‫הרמב”ם בהלכה הקודמת‪ ,‬נראה שבכל זאת יש מכאן ראיה מסויימת‪ .‬כך‬
‫כותב הרמב”ם בהלכות ז‪-‬ח‪:‬‬
‫ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים‪ ,‬מן הים הגדול ועד המערב ארבע‬
‫מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר‪ ,‬הכל אסור‬
‫להתישב בה‪ ,‬בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים‪ ,‬שנאמר לא‬
‫תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד‪ ,‬לא תוסיף עוד לראותה‪ ,‬לא תוסיפו לראותם עוד‬
‫עד עולם‪ ,‬ואלכסנדריאה בכלל האיסור‪.‬‬
‫מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא‪ ,‬ולכבוש ארצות אחרות‪ ,‬ואין אסור‬
‫אלא להשתקע שם‪ ,‬ואין לוקין על לאו זה‪ ,‬שבעת הכניסה מותר הוא‪ ,‬ואם יחשב‬
‫לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה‪ ,‬ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על‬
‫פי בית דין‪ ,‬שהיא מותרת‪ ,‬ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים‪ ,‬או לשכון בה והיא ביד‬
‫עכו”ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות‪ ,‬שנאמר כמעשה ארץ מצרים‪.‬‬
‫כאן כותב הרמב”ם שלא רק שמותר לצאת מארץ ישראל לצרכי מסחר‪ ,‬מותר‬
‫אף לשבת בארץ מצרים‪ ,‬מקום שיש עליו איסור לאו לשבת שם‪ .‬הראשונים‬
‫‪3‬כך הבין בשו"ת "שבט הלוי" (הרב שמואל הלוי ואזנר שליט"א)‪ ,‬מובא במאמרו של ידידי הרב חיים נבון על‬
‫יציאה מא"י‪http://www.daat.ac.il/daat/israel/maamarim/yetsia-2.htm :‬‬
‫גם הרב ישראל רוזן במאמר אודות טיולים לחו"ל חילק בין שהייה ממושכת לשהייה עראית‪:‬‬
‫‬
‫‪http://www.zomet.org.il/?CategoryID=261&ArticleID=280#_Toc175462200‬‬
‫‬
‫עי' גם מאמרי בחידושי–תורה@‪ ,9 NDS‬שהסברתי את ההיתר לצאת לחו"ל לצורך פרנסה בדרך אחרת‪.‬‬
‫‬
‫‪115‬‬
‫חידושי תורה @ ‪NDS‬‬
‫נתקשו מאד ליישב את דברי הרמב”ם הללו עם העובדה שקהילת יהודי‬
‫מצרים היא אחת הקהילות העתיקות ביותר בעולם היהודי‪ ,‬ואף הרמב”ם‬
‫עצמו ישב בקהילה זו שנים רבות‪.‬‬
‫ההגהות מיימוניות הציע לתרץ באופן הבא‪:‬‬
‫נפרש כפירוש רא”ם שפירש “לא תוסיפו” ‪ -‬לא אסרה תורה אלא בדרך הזה‬
‫כלומר מא”י למצרים אבל משאר ארצות מותר‬
‫תירוץ זה‪ ,‬שיש הבדל אם מגיעים למצרים מארץ ישראל או מארץ אחרת‪,‬‬
‫הוא דחוק מאד ונראה שאף ההגה”מ עצמו הרגיש בזה (הרמב”ם עצמו‬
‫הגיע מא”י למצרים)‪ .‬הרדב”ז‪ ,‬שגם הוא חי זמן מה במצרים לא קיבל את‬
‫תירוצו של ההגה”מ והציע תירוץ אחר‪:‬‬
‫ויש ליתן טעם שלא אסרה תורה אלא לירד לגור שם ולהשתקע כדאיתא‬
‫בירושלמי לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרקמטיא‬
‫ולכיבוש הארץ וכל היורדים תחלה לא ירדו להשתקע אלא לסחורה ואע”ג‬
‫דאח”כ נשתקעו אין כאן לאו אלא איסורא בעלמא ומפני טורח הטלטול ומיעוט‬
‫ריוח המזונות בשאר המקומות לא חששו לאיסור זה וכן משמע מתחלת לשון‬
‫רבינו שכתב אסור להתישב בה אלא שמסוף הלשון משמע דאיכא איסור לאו‬
‫שכתב ואין לוקין על לאו זה וכו’ משום שאין בו מעשה ואפשר שהראשונים‬
‫היו מפרשים כאשר כתבתי‪ .‬וא”ת תיקשי לרבינו שהרי נשתקע במצרים‪ .‬וי”ל‬
‫דאנוס היה על פי המלכות שהיה רופא למלך ולשרים‪ ,‬וגם אני נתישבתי שם‬
‫זמן מרובה ללמוד תורה וללמדה וקבעתי שם ישיבה וכי האי גוונא מותר ושוב‬
‫באתי לירושלים‪:‬‬
‫מדברי הרדב”ז בהחלט ניתן להסיק שהעיסוק‬
‫בסחורה איננה דבר של ארעיות אלא שהוא‬
‫מביא להשתקעות‪ .‬כמובן שההידרדרות‬
‫להשתקעות במקום אסורה‪ ,‬אך כל עוד הצורך‬
‫בהשארות הוא מצד הפרנסה ייתכן ואפילו אין‬
‫בזה איסור כפי שהוא כותב על הרמב”ם שהיה‬
‫“אנוס על פי המלכות”‪ .‬אמנם‪ ,‬קשה להביא מכאן‬
‫ראיה שיש כאן עיקרון של עוסק במצוה פטור‬
‫מן המצוה‪ ,‬אך רואים בחוש שהעיסוק במסחר‬
‫ובפרנסה הוא סיבה מספקת להגמשת איסורי‬
‫תורה מסויימים‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫חיוב פועל בקריאת שמע‪ ,‬תפילה וברכת המזון‬
‫הגמרא בברכות (דף טז ע”א) מביאה את הברייתא הבאה‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ‪ -‬קורין קריאת שמע‬
‫ומברכין לפניה ולאחריה‪ ,‬ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה‪ ,‬ומתפללין תפלה‬
‫של שמונה עשרה אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם‪.‬‬
‫הגמרא ממשיכה ומקשה על ברייתא זו שהיא סותרת ברייתא אחרת האומרת‬
‫שהפועלים לא מתפללים שמונה עשרה אלא רק מעין שמונה עשרה‪.‬‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫הגמרא מסיקה שאם הפועלים משתכרים עבור עבודתם אז עליהם למהר‬
‫ולכן יתפללו רק מעין שמונה עשרה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם הפועלים לא מקבלים‬
‫שכר עבור עבודתם‪ ,‬אלא רק מה לאכול בזמן עבודתם (“בעושין בסעודתן”‬
‫בלשון הגמרא)‪ ,‬אז הם מתפללים את כל תפלת שמונה עשרה‪ .‬הגמרא‬
‫מביאה ראיה לחילוק זה מברייתא שלישית בה נאמר‪:‬‬
‫הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין קריאת שמע ומתפללין‪,‬‬
‫ואוכלין פתן ואין מברכים לפניה‪ ,‬אבל מברכין לאחריה שתים‪ ,‬כיצד‪ ,‬ברכה‬
‫ראשונה כתקונה‪ ,‬שניה פותח בברכת הארץ וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ;‬
‫במה דברים אמורים‪ ,‬בעושין בשכרן‪ ,‬אבל עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית‬
‫מיסב עמהן‪ ,‬מברכין כתיקונה‪.‬‬
‫מגמרא זו יוצא שהפועלים מבטלים תפילה עם חזרת הש”ץ וברכת כהנים‪,‬‬
‫מתפללים תפלה מקוצרת וברכת המזון מקוצר‪ ,‬ולא מברכים ברכה ראשונה‪.‬‬
‫רש”י (ד”ה אבל אין יורדין) מסביר שם את הטעם לויתור על חזרת הש”ץ‪:‬‬
‫אינן רשאין ליבטל ממלאכתן ולירד לפני התיבה לעשות שליח צבור‪ ,‬שיש שם‬
‫בטול מלאכה יותר מדאי‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬היה מקום לשאול‪ :‬מפני מה אנו מוותרים לפועלים על חלק‬
‫מהמצות? אמנם‪ ,‬איננו מותרים על מצוות דאורייתא‪ ,‬אלא רק על מצוות‬
‫דרבנן‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬מניין לנו להקל כך‪.‬‬
‫נראה שניתן גם את נושא זה לצרף לרשימת המקומות בהם מצינו קולות‬
‫מיוחדות לעוסקים בפרנסתם‪ ,‬בגלל אותה תפיסה שהביא רבי במכילתא‬
‫דרשב”י ושכתב רבינו תם בעניין הפלגה בספינה לפני השבת‪ :‬יש לתפוס‬
‫את העיסוק בפרנסה כמצוה‪ ,‬וכשם שהעוסק במצוה פטור ממצוות‬
‫‪117‬‬
‫חידושי תורה @ ‪NDS‬‬
‫אחרות באותה שעה‪ ,‬כך גם הקלו לעוסק בפרנסה להיות פטור ממצוות‬
‫מסויימות‪.4‬‬
‫קימה בפני תלמיד חכם‬
‫ישנה מצוות עשה לקום בפני תלמיד חכם‪ ,‬שנאמר (ויקרא יט לב)‪:‬‬
‫את ֵּמ ֱאל ֶֹהיךָ ֲאנִ י ה’‪:‬‬
‫ש ָיבה ָּתקוּ ם וְ ָה ַדרְ ָּת ְּפנֵ י זָ ֵקן וְ יָ רֵ ָ‬
‫ִמ ְּפנֵ י ֵ ׂ‬
‫אך חכמים באו ולמדו‪ ,‬מפסוק זה שהפועל העסוק במלאכתו פטור מלעמוד‬
‫בפני תלמיד חכם (קידושין דף לג עמוד א)‪:‬‬
‫אקיש קימה להידור‪ ,‬מה הידור שאין בו ביטול‪ ,‬אף קימה שאין בה ביטול; ואקיש‬
‫נמי הידור לקימה‪ ,‬מה קימה שאין בה חסרון כיס‪ ,‬אף הידור שאין בו חסרון‬
‫כיס; מכאן אמרו‪ :‬אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה‬
‫שעוסקין במלאכתם‪.‬‬
‫ועל סמך זה נפסק בשו”ע (יורה דעה סימן רמד סע’ ה)‪:‬‬
‫אין בעלי אומניות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקים במלאכתן‪.‬‬
‫ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו לעמוד מפניו‪ ,‬אינו‬
‫רשאי‪.‬‬
‫שוב אנו מוצאים מצווה מהתורה שהעוסק בפרנסתו פטור ממנה בזמן‬
‫עבודתו‪ .‬על מנת לתת טעם ללימוד שלמדו חז”ל בעזרת ההיקש בפסוק‪,‬‬
‫יהיה עלינו לחזור ולהציע את העיקרון שראינו לעיל שיש בעיסוק במלאכה‬
‫מעין קיום מצווה‪.‬‬
‫השלכות הלכתיות נוספות מ"המצווה לעבוד"‬
‫בסעיפים האחרונים ראינו מספר דוגמאות להשלכות הלכתיות אפשריות‬
‫לגישה בחז”ל שאותו מציג רב במשפט‪“ :‬שכשם שנצטוו ישראל על‬
‫מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה”‪ .‬בסעיפים הבאים נראה שתי‬
‫השלכות הלכתיות נוספות‪ .‬בשונה מהסעיפים הקודמים‪ ,‬אין מדובר כאן על‬
‫פטור ממצווה או על שינוי גדר החיוב במצווה לרגל המצווה לעבוד‪ ,‬אלא על‬
‫הגדרת חיוב או על הגדרת עונש‪.‬‬
‫‪4‬יש כאן מקום להקשות ולטעון טענה הפוכה‪ :‬מאותה גמרא בברכות רואים שלא פטרו את העוסק במלאכה‬
‫ממצוות דאורייתא‪ ,‬כך שמכאן ניתן להוכיח שהוא אינו בגדר העוסק במצוה‪ .‬לענ"ד האפשרות שהבאתי היא‬
‫היותר חזקה מבין שתי האפשרויות‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫קו התאריך‬
‫השלכה הלכתית ‪ -‬מעשית נוספת שיש לדברי חז”ל אלו‪ ,‬ש”שכשם שנצטוו‬
‫ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה”‪ ,‬מביא הרב מ‪.‬מ‪.‬‬
‫כשר כסעיף בסדרת מאמריו‪ ,‬שלאחר מכן הודפסו כספר‪ ,‬הדנים בעניין‬
‫“קו התאריך” עפ”י ההלכה שהתפרסמו בכתב העת תלפיות בשנת תש”ד‪.5‬‬
‫הרקע לסבך ההלכתי מתואר להלן (מתוך ויקיפדיה ערך “קו התאריך”)‪:‬‬
‫כאשר ברחו תלמידי ישיבת מיר וישיבות אחרות לסין וליפן בזמן מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬עלתה ביתר תוקף שאלה זו‪ ,‬כאשר בני הישיבות לא ידעו מתי לחוג את‬
‫השבת והחגים‪ .‬מספק‪ ,‬הם שמרו יומיים‪ ,‬אולם משהגיע יום הכיפורים הם נדרשו‬
‫להכרעה מובהקת‪ ,‬מחוסר יכולת מעשית לצום יומיים רצופים‪.‬‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫החזון אי”ש פסק על פי פשטות דברי הכוזרי‪ ,‬שהקו עובר ‪ 90°‬מירושלים‪ ,‬אך‬
‫מכיוון שמיקום זה נמצא בתוככי יבשת סין‪ ,‬ואין זה הגיוני שבמקום אחד ביבשה‬
‫ינהגו שבת ומטר לידו ינהגו חול‪ ,‬חידש שהקו לעולם לא יעבור ביבשה‪ ,‬וכך “הזיז”‬
‫אותו מזרחה‪ ,‬אל קו החוף של סין‪ .‬כך פסק שהיום שתושבי יפן ראו בו את יום‬
‫ראשון‪ ,‬יהיה שבת‪.‬‬
‫רבני זמנו חלקו עליו בעניין זה‪ .‬הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי אף חיבר חוברת‬
‫מיוחדת בנושא‪“ ,‬היומם על פני כדור‪-‬הארץ” (תש”ג‪“ ,)1943 ,‬הפותר את שאלת‬
‫מקום ‘קו התאריך’ הישראלי (לשנוי היום)‪ ,‬ומקום ‘קו המרכז’ למזרח ולמערב‬
‫והקובע את ימי השבוע והשבת בכל היקף העולם”‪ .‬בספר פירש הרב טוקצינסקי‬
‫את שיטת הכוזרי אחרת‪ ,‬וכך קבע כי הקו עובר באמצע האוקיינוס השקט‪180° ,‬‬
‫מירושלים‪ .‬אמנם‪ ,‬לפי קביעה זו חוצה הקו גם יבשות‪.‬‬
‫הרב מנחם מנדל כשר‪ ,‬בחיבור מקיף שהקדיש לעניין זה (בשם “קו התאריך‬
‫הישראלי”)‪ ,‬טען שקו התאריך נוהג לפי המנהג המקובל בכל מקום ומקום‪ .‬כך נמנעות‬
‫בעיות כגון חציית קו התאריך את היבשה‪ ,‬או שינוי מהמנהג הקדום במקום‪.‬‬
‫את שיטתו‪ ,‬שבעצם התורה לא קבעה קו תאריך והדבר נמסר לבני האדם‬
‫להחליט עליו‪ ,‬פורס הרב כשר על פני מאות עמודים‪ ,‬וביניהם מופיע גם‬
‫הנימוק הבא‪:‬‬
‫‪5‬החלק הראשון של המאמר זמין ברשת בכתובת‪ ,http://www.hebrewbooks.org/12251 :‬החלק השני‬
‫בכתובת‪ ,http://www.hebrewbooks.org/12866 :‬הדברים המצוטטים להלן‪ ,‬מתוך עמ' ‪ 167‬של החלק השני‪,‬‬
‫זמין בכתובת‪http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&pgnum=167&hilite :‬‬
‫‪119‬‬
‫חידושי תורה @ ‪NDS‬‬
‫אחרי הנחה זו‪ ,‬שחז”ל פרשו המקרא “ששת ימים תעבוד” זה מצוה‪ ,‬צריכים אנו‬
‫לומר שתמיד צריכה להיות מציאות דבר זה שהשבת יהיה אחרי ששת ימי עבודה‪,‬‬
‫לא אחרי חמש ולא אחרי שבע‪ ,‬אלא אחרי שש‪ ...‬ולפי זה יש לנו ראיה מכאן שאין‬
‫קו תאריך מן התורה‪ .‬שאילו להשיטות שיש קו תאריך מן התורה ולדעת בעל‬
‫“חזון איש” כשיורד מן קצה יבשת סין [לכיוון יפן ‪ -‬ב‪.‬ד‪ ].‬נמצא שיעשה שבתו‬
‫אחרי חמשה ימי עבודה‪ .‬וכן להשיטות שקו התאריך הוא באמצע הים‪ .‬לדבריהם‬
‫כשיעבור הקו ביום שישי לעת ערב עשה שבתו אחרי י”ג יום כי במזרח כבר עבר‬
‫השבת‪ .‬משא”כ לשיטתי שמן התורה אין קו תאריך לא משכחת [=נמצא] כלל‬
‫מקום כזה כי תמיד ישנה רק מציאות אחת לעבוד ששה ולשבות בשביעי‪.6‬‬
‫כאמור‪ ,‬אין זו הראיה היחידה שמביא הרב כשר לשיטתו בעניין קו התאריך‪,‬‬
‫אלא תוספת במכלול שלם של ראיות ומקורות שמהם הוא מוציא את שיטתו‪.‬‬
‫חייב אדם ללמד בנו אומנות‬
‫הגמרא במסכת קידושין (דף כט ע”א) מפרטת את חובותיו של האב כלפי בנו‪:‬‬
‫האב חייב בבנו למולו‪ ,‬ולפדותו‪ ,‬וללמדו תורה‪ ,‬ולהשיאו אשה‪ ,‬וללמדו אומנות;‬
‫ויש אומרים‪ :‬אף להשיטו במים; רבי יהודה אומר‪ :‬כל שאינו מלמד את בנו אומנות‬
‫ מלמדו ליסטות‪.‬‬‫הגמרא מסבירה שההבדל בין הדעה הראשונה בברייתא זו לבין דעת רבי‬
‫יהודה המובאת היא במי שלימד את בנו מסחר‪ .‬לדעת רבי יהודה אין זה‬
‫מספיק ללמד את הבן מסחר אלא יש ללמדו מקצוע ‪ -‬אומנות‪ .‬הגמרא (שם‬
‫ל ע”ב) גם מביאה מקור לחיוב ללמד את הבן אומנות‪:‬‬
‫אמר חזקיה‪ ,‬דאמר קרא‪( :‬קהלת ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת‪ ,‬אם אשה‬
‫ממש היא ‪ -‬כשם שחייב להשיאו אשה‪ ,‬כך חייב ללמדו אומנות‪ ,‬אם תורה היא ‪-‬‬
‫כשם שחייב ללמדו תורה‪ ,‬כך חייב ללמדו אומנות‪.‬‬
‫להשלמת העניין‪ ,‬ראוי לציין כי המאירי במקום מביא דעות האומרות כי אם‬
‫האב לימד את בנו תורה הוא כבר נפטר מללמדו אומנות כי הבן יוכל למצוא‬
‫‪6‬גם הרב כשר היה ער לכך שגם לשיטתו אם מישהו יעבור את קו התאריך הוא יפספס או ידלג יום‪:‬‬
‫"כבר ביארתי לעיל שלשיטתי תקנת קו‪ ,‬זה תיקון דרבנן‪ ...‬ולמען חיזוק השבת מוכרחים לתקן קו‪ ...‬ויש כח‬
‫ביד חכמים לבטל אפילו מצוה דאורייתא בשב ואל תעשה‪ ,‬כמו בגזירת שמא יעבירנו גבי שופר ולולב שלמען‬
‫שמירת שבת בטלו מצות עשה מהתורה"‪.‬‬
‫טענתו של הרב כשר בגוף הדברים היא שאין סתירה מיניה וביה בתורה‪ ,‬שמצד אחד התורה אומרת שעליו‬
‫לשמור שבת לאחר עבודה של ששה ימים‪ ,‬ומצד שני התורה תקבע שיש מציאות של קו תאריך שגורם‬
‫שישמרו שבת אחרי חמישה או שמונה או שלושה עשר ימים‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫דרך להתפרנס הודות לתורה שלמד‪ .‬בנוסף‪ ,‬מביא המאירי‪ ,‬גם מי שסבור‬
‫שאין קשר בין הדברים האב מחוייב ללמד את בנו הן תורה והן אומנות‪.‬‬
‫לדין זה יש השלכות גם במישור אחר ומפתיע‪ .‬הרמב”ם פוסק להלכה את‬
‫המובא בסוגיא בגמרא במסכת מכות (דף ח ע”ב)‪ ,‬ואלו דבריו (הלכות‬
‫רוצח ושמירת הנפש פרק ה הלכה ה)‪:‬‬
‫הבן שהרג את אביו בשגגה גולה וכן האב שהרג את בנו בשגגה גולה על ידו‪ ,‬במה‬
‫דברים אמורים בשהרגו שלא בשעת לימוד‪ ,‬או שהיה מלמדו אומנות אחרת שאינו‬
‫צריך לה‪ ,‬אבל אם יסר בנו כדי ללמדו תורה או חכמה או אומנות ומת פטור‪.‬‬
‫אנו רואים מכאן שלימוד האומנות הנצרכת היא בגדר מצווה‪ ,‬כפי שמלמדת‬
‫הגמרא בקידושין‪ ,‬ולכן אם ארע והאב הרג את בנו בשוגג במהלך הלימוד‬
‫הוא פטור מלגלות לעיר מקלט‪.‬‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫אהוב את המלאכה‬
‫מלבד ההשלכות ההלכתיות הרבות שהבאנו עד כה‪ ,‬מצינו בחז”ל התייחסות‬
‫חיובית לעניין העבודה גם במשנה הידועה בפרקי אבות (אבות פרק א‪,‬‬
‫משנה י)‪:‬‬
‫שמעיה אומר‪ :‬אהוב את המלאכה‪ ,‬ושנא את הרבנות‪ ,‬ואל תתוודע לרשות‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫במקבילה של משנה זו באבות דרבי נתן (פרק י”א) מובאים מספר מימרות‬
‫תנאיות בנושא‪ ,‬המוסיפים נופך רב לדברינו עד כה‪ .‬מתוכם‪ ,‬נביא כאן את‬
‫המימרות המצביעות על קשר בין שמירת השבת לעשיית מלאכה בימות‬
‫המעשה‪:‬‬
‫‪7‬הרב ד"ר בנימין לאו בספרו חכמים ח"א מתייחס למשנתו של שמעיה ומסביר את הרקע ההיסטורי שלו‪ .‬הרב‬
‫בני לאו מסביר ששמעיה ואבטליון חיו בתקופת מלחמת האחים בין הורקנוס ואריסטובלוס‪ ,‬ולאור התקופה‬
‫הוא מסביר את דבריו של שמעיה (כרך א' עמ' ‪:)139‬‬
‫"ניתן להבין היטב את הקביעה "אל תתודע לרשות"‪ .‬זוהי אמירה ברורה‪ .‬כשמתנהלת מלחמת אחים‪ ,‬אין‬
‫לנקוט עמדה‪ .‬כל נקיטת עמדה תערער את מקומך‪ .‬הפרושים מנחים את תלמידיהם לפסוע צעד אחורנית‬
‫ולא להתערב במדיניות הממלכה‪ .‬לאחר שנים רבות של מדינה חשמונאית שבה הפקידות מסואבת ומתייונת‬
‫אנו יכולים להקשיב לקול הקורא‪" :‬אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות"‪ .‬חוזרים לעבודה ולמלאכה‪ .‬זוהי‬
‫אמירה הצומחת על רקע אכזבה מהמדינה היהודית שלא צלחה‪ .‬השררה השחיתה את המידות וערערה את‬
‫כל היסודות"‪.‬‬
‫ניתן להבין את דבריו בשני כיוונים‪:‬‬
‫א‪ .‬הקריאה "אהוב את המלאכה" היא נכונה תמיד‪ ,‬אך חכמים הבינו את נכונותה רק על רקע התנאים‬
‫ההיסטוריים ששררו באותה תקופת שפל‪.‬‬
‫ב‪ .‬הקריאה "אהוב את המלאכה" היא נכונה רק בתקופה שאכן הרבנות מסואבת ומושחתת‪ ,‬אך בתקופה‬
‫בריאה עם שלטון בריא יש להעדיף את הרבנות על פני המלאכה‪.‬‬
‫נראה שעפ"י הדברים המובאים להלן מאבות דרבי נתן וגם מעצם העובדה שמשנה זו צורפה למסכת אבות‪,‬‬
‫ההבנה הנכונה היא ההבנה הראשונה‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫חידושי תורה @ ‪NDS‬‬
‫אהוב את המלאכה כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהי אדם שונא‬
‫את המלאכה‪ .‬כשם שהתורה נתנה בברית‪ ,‬כך המלאכה נתנה בברית‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫“ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך‪ ,‬ויום השביעי שבת לה’ אלהיך‪”.‬‬
‫רבי דוסתאי אומר‪ :‬מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה‪ ,‬שיעשה כל שבעה?‬
‫הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה‪ ,‬ולערב שבת אין לו מה שיאכל‪ ,‬הלך‬
‫ונפל בין הגייסות‪ ,‬ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת‪ .‬כל זאת‬
‫שלא עשה כל ששה‪.‬‬
‫רבי יהודה בן בתירא אומר‪ :‬מי שאין לו מלאכה לעשות‪ ,‬מה יעשה? אם יש לו חצר‬
‫חרבה או שדה חרבה‪ ,‬ילך ויתעסק בה‪ ,‬שנאמר “ששת ימים תעבוד ועשית כל‬
‫מלאכתך”‪ .‬ומה תלמוד לומר ‘ועשית כל מלאכתך’? להביא את מי שיש לו חצרות‬
‫או שדות חרבות‪ ,‬ילך ויתעסק בהן‪.‬‬
‫הפרשנים העוסקים בדברי שמעיה מתמודדים עם שאלת הקשר בין “אהוב‬
‫את המלאכה” לבין “שנא את הרבנות”‪ .‬הרמב”ם בפירושו למשנה מסביר‬
‫את הקשר כך‪:‬‬
‫אלו שלושת הציוויים יש בהם תיקון הדת והעולם‪ ,‬כי בהעדר מלאכה יצר מצבו‬
‫ויגזול ויעשוק; ובבקשת השררה יבואו עליו נסיונות בעולם ורעות‪ ,‬כי יקנאו בו‬
‫ויאיבוהו‪ ,‬ויפסיד דתו‪ ,‬כמו שאמרו‪“ :‬כיון שנתמנה אדם מלמטה ‪ -‬נעשה רשע‬
‫מלמעלה”; וכן ההיוודעות לשלטון‪ ,‬הבטחון ממנה בעולם הזה רחוק‪ ,‬והיא‬
‫מפסידה הדת‪ ,‬כי לא ישגיח אלא במה שיקרבהו אליו‪.‬‬
‫לעומתו רבנו עובדיה מברטנורא מסביר כי שנאת הרבנות תעזור לאדם‬
‫לאהוב את המלאכה‪ .‬הוא מתחיל את דבריו בדיוק בלשונו של שמעיה שלא‬
‫אמר “עסוק במלאכה” אלא “אהוב את המלאכה” ומזה לומד רבנו עובדיה‬
‫מברטנורא‪:‬‬
‫אפילו יש לו במה להתפרנס‪ ,‬חייב לעסוק במלאכה‪ .‬שהבטלה מביאה לידי‬
‫שיעמום [כתובות נ”ט ע”ב]‪.‬‬
‫ועל האדם לשנוא את הרבנות כדי שהרדיפה אחר הרבנות לא ימנע ממנו‬
‫מלחפש מלאכה עבור עצמו‪:‬‬
‫ולא תאמר אדם גדול אני וגנאי לי לעסוק במלאכה‪ .‬דאמר ליה רב לרב כהנא‬
‫[פסחים קי”ג ע”א]‪ ,‬פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא‪ ,‬ולא תימא כהנא אנא גברא‬
‫‪122‬‬
‫רבא אנא וסניא בי מלתא‪=[ .‬שאמר לו רב לרב כהנא‪ :‬פשוט נבלה בשוק וקח שכר‪,‬‬
‫ולא תאמר כהן אני‪ ,‬אדם חשוב אני‪ ,‬ואין זה לכבודי‪].‬‬
‫בדברים אלו של הרב מברטנורא אנו מוצאים השלכה הלכתית נוספת למצווה‬
‫לעבוד‪ .‬כך מגדיר זאת הרמב”ם (הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח)‪:‬‬
‫לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על‬
‫הצבור‪ ,‬וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות‪ ,‬ואפילו היה‬
‫חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות‪,‬‬
‫מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני‪,‬‬
‫ובכך צוו חכמים‪ ,‬גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים‬
‫לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם‪.‬‬
‫"ששת ימים תעבוד" ‪ -‬המצוה לעבוד‬
‫סיכום‬
‫מאמר זה בא לסקור חלק מהשלכות הגישה המצויה בחז”ל על פיה יש‬
‫מצווה על האדם לעבוד‪ .‬אין מטרת המאמר להשוות בין ערך זה לבין ערכים‬
‫אחרים או לדרג ערך זה לעומת ערכים אחרים‪ ,‬אך כן הקפדנו להראות‬
‫מספר דוגמאות שחכמים נתנו עדיפות לעבודה על פני מצוות אחרות‪.‬‬
‫החשיבות הרבה שאני מוצא בהתייחסות הזו של התורה וחז”ל לעבודת‬
‫האדם ולדאגה לפרנסתו‪ ,‬היא בכך שזה מעמיד את התורה וחז”ל כמדריכי‬
‫הדורות שאינם מנסים ללכת כנגד חייו הטבעיים של האדם‪ ,‬אלא באים לתת‬
‫משמעות רוחנית לכל אותם חלקי חייו שעשויים להראות אפרוריים וחסרי‬
‫תכלית רוחנית‪.‬‬
‫בכך ממשיכים חז”ל את דברי אליפז התימני לאיוב (איוב פרק ה’ פסוק ז’)‪:‬‬
‫ִּכי ָא ָדם לְ ָע ָמל יוּ ָּלד וּ ְבנֵ י רֶ ׁ ֶשף יַ גְ ִּביהוּ עוּ ף‪:‬‬
‫כפי שמסביר האבן‪-‬עזרא במקום‪:‬‬
‫כי כאשר תולדות העוף לעוף כן תולדות האדם לעמל‪.‬‬
‫בנימין דה לה פואנטה הצטרף ל‪ NDS-‬בקיץ ‪ 2005‬לאחר שסיים את לימודיו לתואר בהנדסת‬
‫חשמל ולרבנות באוניברסיטת “בר‪-‬אילן”‪ .‬נשוי לשושנה ואב לאברהם מרדכי (אמ”י)‪,‬‬
‫חגי יאיר ויוסף שלום‪ .‬בעל הבלוג “רב צעיר” (‪)http://ravtzair.blogspot.com‬‬
‫ושואף להגשים חיים של שילוב תורה ומדע‪.‬‬
‫‪123‬‬