ו פרשת בהר תשע
פרשת בהר תשע"ו אברהם טשמן ויקרא כה א-ד ְש ְב ָתה הָ אֶָׁ֔ ֶרץ ל־בנֵּ֤י י ְִש ָראל וְאָ ַמ ְר ָת אֲ ל ֶׁ֔ ֶהם ִ ֵּ֤כי ָת ֹֹ֙באו אֶ ל־הָ אֶָׁ֔ ֶרץ אֲ ֶ ַ֥שר אֲ ִנַ֖י נֹתן לָ כֶ ֶ֑ם ו ָ מר( :ב) ַד ֵּ֞בר אֶ ְ (א) ַוי ְַד ֵּ֤בר יְקֹ וָק אֶ ל־מ ֶֶֹׁ֔שה ְב ַ ַ֥הר ִסינַ ַ֖י לא ֹֽ ֹ יעת ַש ַ ֵּ֤בת ַשבָ תֹון י ְִהיֶ ה לָ אֶָׁ֔ ֶרץ ת־תבואָ ָ ֹֽתּה( :ד) ובַ ָשנָ ה הַ ְש ִב ִ֗ ִ ְ מר כ ְַר ֶ ֶ֑מָך וְאָ סַ ְפ ָ ַ֖ת אֶ ְשש ָש ִנַ֖ים ִתזְ ֹ ַש ָ ַ֖בת לַ יקֹ ָוֹֽק( :ג) ֵּ֤שש ָשנִים ִתזְ ַרע ָש ֶֶׁ֔דָך ו ַ֥ מר ַ :ש ָ ַ֖בת לַ יקֹ וָ ֶ֑ק ָ ֹֽש ְדָך ל ֹא ִתזְ ָ ֶׁ֔רע ְוכ ְַר ְמָךַ֖ ַ֥ל ֹא ִתזְ ֹֽ ֹ באר יוסף 1 ויקרא כה ט-י שֹופר ְבכָל־אַ ְרצְ ֶ ֹֽכם( :י) ו ְִק ַד ְש ִ֗ ֶתם את ְשנַ ֵּ֤ת הַ חֲ ִמ ִשים ָ ַ֖ שֹופר ְתרועָ ה בַ חֹ ֶדש הַ ְש ִב ֶׁ֔ ִעי בֶ עָ ַ֖שֹור לַ חֶֹ֑ ֶדש ְביֹום הַ כִ פ ִ ֶֻּׁ֔רים ַתע ִ ֲַ֥בירו ַ ֵּ֤ (ט) ו ַ ְֹֽהעֲבַ ְר ֵּ֞ ָת ל־מ ְשפַ ְח ַ֖תֹו ָת ֻּ ֹֽשבו ְש ְב ִ֗ ֶתם ִ֚ ִאיש אֶ ל־אֲ חֻּ זָ ֶׁ֔תֹו ו ִ ְַ֥איש אֶ ִ יֹובל ִהוא ִת ְהיֶ ה לָ ֶֶׁ֔כם ו ַ אתם ְד ֛רֹור בָ ָ ַ֖א ֶרץ ְלכָל־יֹ ְש ֶ ֶ֑ביהָ ַ֥ וק ָר ֶ ַ֥ ָ :ש ֶָׁ֔נה ְ ספר החינוך מצוה שלא משרשי המצוה ,לפי שידוע כי קול השופר תעורר לב בני אדם אם לשלום אם למלחמה ,וענין שלוח העבד שעבד את אדוניו זמן רב הוא קשה מאד בעיני אדוניו ,על כן לעורר לב הבריות על הענין ולחזק נפשם ולהזהירם על המצוה בשמעם את קול השופר, בראותם כי דבר השוה הוא בכל הארץ ושהכל עושים כן ,נצטוינו על זה ,שאין דבר שיחזק לבות בני אדם כמו מעשה הרבים, וכמאמר החכם ,צער רבים נחמה .גם העבד בעצמו מתעורר לצאת ככל העבדים מתחת ידי רבו אשר אהב ,בשמעו קול השופר, .ומתוך כך המצוה מתקיימת לשוב הכל ברשות אדון הכל מגיד מישרים (לבית יוסף) פרשת מקץ אמרי שמאי וצ"ע מתי מסתבר לומר שצער הרבים יהי' חצי נחמה 2 ויקרא פרק כה פסוק יז את מאֱ ֹלהֶ יָך כִ י אֲ נִ י יְקֹ וָק אֱ ֹלהיכֶם (יז) וְל ֹא תֹונו ִאיש אֶ ת־ע ֲִמיתֹו ְויָר ָ (אפשר לומר שה"את" בא לרבות את עמצו) [יש להוסיף דגם צריך לא להונות עצמו במדריגות נמוכות ביומר ממה שיש לו .זהו הביאור של עניוות .להכיר את כחות עצמו. ובשבוע שעבר ביארנו שבזמן ספה"ע נידונין על החשבון של האדם ,מה הוא היה יכול לעשות .בשביל זה צריכים מאד לדעת מה כחנו כדי לדעת על מה נידונין]. ויקרא פרק כה פסוק כ-כא ת־תבואָ ֹֽתנו( :כא) וְצ ִּּ֤ויתי אֶ ת־ב ְרכָתי לָ ֶֶׁ֔כם בַ ָשנָ ַ֖ה הַ ִש ִ ֶ֑שית וְעָ ָשת ְ יעת ִ֚הן ל ֹא נִ זְ ָ ֶׁ֔רע ו ְַ֥ל ֹא נֶאֱ סַֹ֖ ף אֶ ֹאמ ֔רּו ַמה־נ ֹאכַ ַ֖ל בַ ָשנָ ה הַ ְש ִב ִ ֶ֑ (כ) ו ְִ֣כי ת ְ אֶ ת־הַ ְתבואֶָׁ֔ ה ִל ְש ַֹ֖לש הַ ָש ִ ֹֽנים ספורנו ויקרא פרק כה (יט) ואכלתם לשובע .שיהיו הפירות רבי המזון כענין שהיה בעומר שהיה מספיק לגדול כמו לקטן כאמרם ז"ל אוכל קמעא ומתברך :במעיו (תו"כ לבחוקותי כו ,ה) ויספיקו פירות הששית גם לשביעית :וישבתם לבטח עליה .ולא תשאו חרפת רעב בגוים שלא תצטרכו ללכת בארצותם לקנות התבואה (:כ) וכי תאמרו מה נאכל .וכאשר יסופק זה אצלכם ולא תבטחו שיהיה המעט מספיק באיכותו (:כא) ועשת את התבואה .באופן שתשבע עין מראות ותראו שיספיק הכמות אוצר הפרשה 3 ויקרא פרק כה פסוק לה ְתֹושב ו ַ ַָ֖חי ִע ָ ֹֽמְך ומטָ ה י ַָ֖דֹו ִע ָ ֶ֑מְך ו ֶ ְֹֽהחֱ זַ ְַ֣ק ָת ֶׁ֔בֹו גֵּ֧ר ו ָ ֛ (לה) ו ִ ְֹֽכי־יָמוְך אָ ֶׁ֔ ִחיָך ָ ַ֥ רמב"ן ויקרא פרק כה פסוק לה (לה -לז) וטעם וחי אחיך עמך -שיחיה עמך ,והיא מצות עשה להחיותו ,שממנה נצטוינו על פקוח נפש במצות עשה .ומכאן אמרו (תו"כ פרשה ה ג) וחי אחיך עמך ,זו דרש בן פוטירי שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים ,אם שותה הוא מגיע לישוב ואם שניהם שותים שניהם מתים ,דרש בן פוטירי ,מוטב ישתו שניהם וימותו ,ולא יראה אחד במיתתו של חבירו ,עד שבא רבי עקיבא ולמד ,וחי אחיך עמך ,חייך :קודמים לחיי חבירך .וחזר ואמר וחי אחיך עמך ,לחזק ולהזהיר שפתי צדיק תניא ליקוטי אמרים פרק לז וכמ"ש [בע"ח שער כ"ו] כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל כו' ולא הוצרכה להתלבש בעוה"ז וכו' רק להמשיך אור לתקנם כו' והוא ממש דוגמת סוד גלות השכינה לברר ניצוצין וכו' .ובזה יובן מה שהפליגו רז"ל במאד מאד במעלת הצדקה ואמרו ששקולה כנגד כל המצות ובכל תלמוד ירושלמי היא נק' בשם מצוה סתם כי כך היה הרגל הלשון לקרוא צדקה בשם מצוה סתם מפני שהיא עיקר המצות מעשיות ועולה על כולנה שכולן הן רק להעלות נפש החיונית לה' שהיא היא המקיימת אותן ומתלבשת בהן ליכלל באור א"ס ב"ה המלובש בהן ואין לך מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה שבכל המצות אין מתלבש בהן רק כח א' מנפש החיונית בשעת מעשה המצוה לבד אבל בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו הרי כל כח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו או עסק אחר שנשתכר בו מעות אלו וכשנותנן לצדקה הרי כל נפשו החיונית עולה לה' וגם מי שאינו נהנה מיגיעו מ"מ הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית הרי נותן חיי נפשו לה' .ולכן אמרו רז"ל שמקרבת את הגאולה לפי שבצדק' אחת מעלה הרבה מנפש החיונית מה שלא היה יכול להעלות ממנה כל כך כחות ובחי' בכמה מצות מעשיות אחרות .ומ"ש רז"ל שת"ת כנגד כולם היינו מפני שת"ת היא בדבור ומחשבה שהם לבושים הפנימי' של נפש החיונית וגם מהותן ועצמותן של בחי' חב"ד :מקליפת נוגה שבנפש החיונית נכללות בקדושה ממש כשעוסק בתורה בעיון ושכל וכו' 4 ל"ג בעומר שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר ,שאומרים שאז פסקו מלמות ,ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת .הגה :ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו ,אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל) פרי חדש אורח חיים סימן תצג ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה ,ואי משום שפסקו מלמות ,מה בכך ,הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו ,ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ רבי עקיבא שלא מתו כאלו :ביאור הגר"א אורח חיים סימן תצג :ומרבים כו' .כמ"ש בסוף תענית שבו פסקו מתי מדבר פירוש המשנה לרמב"ם מסכת תענית פרק ד ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו פסקה המגפה ממתי מדבר בשנה האחרונה מן הארבעים ,לפי שהיה המות מתרבה בהם כל תשעה באב ,ובשנה האחרונה פסק ,ונשארו מצפים עד חצי החדש ואז בטח לבם והבינו שכבר בא הרצון ונגמר החרון ונסתלק מהם ,לכך עשו אותו מאז יום שמחה אהל משה פרשת קדושים השמחה בל"ג בעומר זה הרחמים שהראה לנו הקב"ה שיש לנו הזדמנות שנייה .זה החמלה רבה של הלוחות שניות כמו שביארנו בעבר בשם הגאון .אף שנגזר עלינו לאבד את תורתו של רבי עקיבא נשאר לנו החמשה תלמידים 5
© Copyright 2024