‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫ע | ‪65‬‬ ‫כוחה של חנוכה במחשבת החסידות‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫טבעי הדבר שצדיקי החסידות נשאו דרשות בימי החנוכה ובכל שנה‪ ,‬ואולי אף זכו לכך‬ ‫שחסידים רבים יותר יסתופפו בצילם באלה הימים‪ .‬ועם שבתלמוד הדברים בענייני‬ ‫חנוכה מועטים‪ ,‬הרי הם מרוכזים כאחד‪ 1‬ואפשר לדרוש אותם כמין חומר‪ .‬ואמנם הועלו‬ ‫סביבם רעיונות שונים‪ .‬כך יוצא שלפעמים צדיקים שונים פירשו או דרשו אותה מילה‬ ‫באותו אופן והעלו באמצעותה רעיון חשוב‪ ,‬וכנראה בלא שהאחד ידע על חברו‪ .‬עיון‬ ‫בכמה ספרים חסידיים חשובים מעלה מוטיבים שונים שהם נשמת אפה של החסידות‬ ‫אשר הובעו באלה הדרשות האקטואליות‪ .‬כאמור‪ ,‬אולי היה זה גם משום שמעמד‬ ‫חגיגי כזה סיפק את ההזדמנות הנאותה להשמעת רעיונות אלה מן ההגות ומן האתוס‬ ‫החסידיים ולהטמעתם בקהל‪ 2.‬והגם שגלוי וידוע היטב שיקצר מצע המאמר להשתרע‪,‬‬ ‫ולא נעלמו מאתנו הוגים חסידיים נוספים שלא העלינו כאן מתורתם‪ ,‬ואף הספרים‬ ‫שהבאנו כאן הם מלאים וגדושים רעיונות‪ ,‬בכל זאת ננסה לעמוד בקצרה על מקצת‬ ‫רעיונות אופיניים חשובים‪.‬‬ ‫תחילה נזכיר את עמדתו הנחרצת של ר’ מנחם מנדל שניאורסון‪ ,‬האדמו”ר האחרון‬ ‫בחסידות חב”ד‪ ,‬שדרש לבטל את ימי הפגרה של תינוקות של בית רבן‪ ,‬המקובלת מאז‬ ‫ומקדם בימי החנוכה‪ ,‬ולהגביר תלמוד תורה‪ .‬לדעתו‪ ,‬הנס המרכזי של גבורת המכבים‬ ‫מתבטא בכך שתורת ישראל לא נפלה בשבי היוונים‪ ,‬ואת זאת יש להמחיש דווקא‬ ‫בהשגרת הלימוד של התורה בימי החנוכה‪ ,‬ובכך להביע את נצחיותה‪ .‬למעשה‪ ,‬כבר ר’‬ ‫מנחם מנדל‪ ,‬ה’צמח צדק’‪ ,‬הדגיש רעיון זה‪:‬‬ ‫וזה הי’ ענין נס דחנוכה בהצלת הדת שהוא בחי’ שפע החכמה ולא השפעת‬ ‫טובות גשמי’‪ ,‬כי הנה היונים בקשו להשכיחם תורתך לפי שנתפשטה אז‬ ‫‪3‬‬ ‫חכמה יונית שהוא הפלסופיא ורצו להתגבר על חכמת הקבלה האלקית‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫למעשה‪ ,‬רבים ממורי החסידות דיברו על “הפילוסופיה הארורה” בהקשר לחנוכה‪.‬‬ ‫ואם מבטו של המורה החב”די כוון בדרישה זו כלפי פנים‪ ,‬הרי צדיקים אחרים דיברו‬ ‫רבות על הפצת האור החוצה‪ 5.‬דהיינו‪ ,‬בעוד ההלכה מחייבת הדלקת נר בצורה שיש בה‬ ‫אמנם כדי פרסומי ניסא‪ ,‬אך באופן פסיבי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עצם הנחת הנרות בפומבי מספיקה‪,‬‬ ‫הרי בחסידות נתפרשה חובה זו באופן אקטיבי‪ ,‬ובצורה נרחבת‪.‬‬ ‫עיקר הארת חנוכה לכל מי שיש בכוחו להמשיך הקדושה מבחוץ ר”ל לאותן‬ ‫העומדים עדיין מבחוץ ואינם משיגים הקדושה ולהאיר לכל העולמות שיכירו‬ ‫וידעו כי ה’ לבדו הוא המושל בכל אפסי ארץ ‪...‬‬ ‫לכן בחנוכה אחרי אשר עיקר הכוונה [בהדלקה] להמשיך האור למטה‪ ,‬דהיינו‬ ‫‪6‬‬ ‫להאיר לההולכים בחושך ולהעולמות הנמוכים‪ ,‬לפקוח עיניים עורות‪.‬‬ ‫ע | ‪66‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫המגיד מקאזניץ מציג אפוא רמות שונות של אנשים המצויות בציבור‪ ,‬וקובע כי יש‬ ‫לפקוח עיניים עוורות של כולם ולחזק אמונתם‪ .‬אמנם לא נאמר באיזו דרך‪ ,‬אך המגמה‬ ‫ברורה‪ .‬כך גם בחיבורים אחרים שנאחזים במלים התלמודיות ‘רגל מן השוק’‪ ,‬ודורשים‪:‬‬ ‫עד שתכלה רגל מן השוק‪ ,‬הם פשוטי עם סגולה העומדים בשוק‪ .‬והרמז‬ ‫כמאמרם ז”ל מצו’ להניחה על פתח ביתו מבחוץ‪ ,‬ר”ל הארת חנוכה הוא אף‬ ‫‪7‬‬ ‫לאותן העומדין בחוץ העומדים בשוקא ואינם משיגים ומרגישים הקדושה‪.‬‬ ‫אף מציין הוא שם כי בעקבות הפעילות הראויה גם אלה “זוכים למאירת עינים”‪ .‬צדיק זה‬ ‫מדבר אפוא על אנשים פשוטים‪ ,‬אך גם על אלה שיצאו חוץ לשורה‪ .‬כלפי אלה גם אלה‬ ‫יש לפעול בצורה אקטיבית‪ .‬ויושם לב לביטוי “משיגים [בשכלם] ומרגישים [בחוויה]‬ ‫הקדושה”‪ .‬הצדיק מעלה אפוא רף של התבוננות שכלית והתפעלות חוויתית‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫בלשון כמעט דומה בגלל השימוש באותם מוטיבים תלמודיים‪:‬‬ ‫עד ‘שתכלה’ רגל מן השוק‪ ,‬לשון כלתה נפשי‪‘ .‬רגל מן השוק’‪ ,‬אף האנשים‬ ‫ההולכים בשווקים וברחובות יהי’ להם תשובה [כנראה צ”ל‪ :‬תשוקה] להשי”ת‬ ‫‪ ...‬להאיר את כל המאורות העליונים בכנס”י עד שהאנשים העוסקים במשא‬ ‫‪8‬‬ ‫ומתן יהי’ להם ג”כ תשוקה לה’ יתב’‪.‬‬ ‫צדיק יסוד עולם אשר בכחו ע”י הדלקת נר חנוכה להאיר גם לבני אדם אשר‬ ‫כבה אור נשמתם והלכו חשיכה ‪ ...‬המצוה להניחו למטה מי’ להאיר ג”כ‬ ‫‪9‬‬ ‫לאותם האנשים שהם בשפל המדריגה‪.‬‬ ‫הימים האלה מאירים לכל מינים הנמצאים בבני ישראל‪ ,‬ו’מצוה להניחה‬ ‫מבחוץ’ פי’ רבותינו ז”ל כי אפי’ האנשים אשר המה מבחוץ יכול להיות להם‬ ‫עלי’ ע”י נרות חנוכה‪‘ .‬ואם היה דר בעלי’’‪ ,‬היינו הצדיקים‪‘ ,‬מניחו בחלון‬ ‫‪10‬‬ ‫סמוכה לרה”ר’ שיאירו גם לאנשים פחותי הערך ע”י מצות נר חנוכה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬את כולם מכניסים תחת כנפי השכינה בעת הדלקת הנר‪ .‬ויש שמדגישים את‬ ‫החובה להעלות ניצוצות דווקא מן המחוזות השפלים תוך הדגשה שהעולם שלמעלה‬ ‫מטוהר ואינו זקוק למעשה האדם‪ .‬דבר זה נתבטא בדברי ההלכה‪ ,‬שנר שהודלק גבוה‬ ‫למעלה מעשרים אמה הוא פסול‪ .‬וכך על דברי התלמוד (שבת כב ע”א)‪‘ :‬נר של חנוכה‬ ‫שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו’ מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים וכו’ מים‬ ‫אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו’‪ ,‬דורש ר’ שלמה מרדומסק‪:‬‬ ‫מה ענין סמיכות ב’ המאמרים זה לזה ‪ ...‬כי נר חנוכה עיקר הכוונה להמשיך‬ ‫רצון וקדושה על ישראל ‪ ...‬להאיר על הארץ‪ .‬ולכן אם הדליק למעלה מכ’‬ ‫‪11‬‬ ‫בעולמות העליונים [שם] אין צריך לאורו‪.‬‬ ‫ובמלים אחרות במאמר משלים‪:‬‬ ‫וזהו בחי’ נר חנוכה שצריך להניחה למטה מעשרה היינו כדי להמשיך אור‬ ‫העליון למטה להעלות הני”ק [=הניצוצות הקדושים] מתוך הבור שלמטה‬ ‫ולדחות הקליפות מטה מטה‪ .‬שע”י המשכת האור העליון הגדול למטה‬ ‫‪12‬‬ ‫מעשרה יסתמו ויתעורו עיניהם כי לא יכלו לסבול גודל ההארה העליונה‪.‬‬ ‫כיוצא בכך‪ ,‬תוך שימוש ברעיונות קבליים‪ ,‬מצינו לגבי מאמר תלמודי (הרגיל בנר הוין לו‬ ‫בנים ת”ח) דברים משל ר’ שלמה מרדומסק‪:‬‬ ‫להבין לשון ‘רגיל’ בנ”ח‪ ,‬הלא אינו רק פ”א בשנה? אך הנה כתיב [תהל’ קיט‬ ‫קה] נר לרגלי דברך‪ ,‬כי עתה בעקבות דמשיחא התיקון הוא בבחי’ רגלין ‪ ...‬וזה‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫ע | ‪67‬‬ ‫הרגיל‪ ,‬הרג”ל יו”ד‪ ,‬בנר חנוכה מאור החכמה [כזכור ‪ -‬יו”ד‪ ,‬נר ושמן מסמלים‬ ‫‪13‬‬ ‫חכמה]‪ ,‬להמשיך ההארה מראש עד הרגל‪ ,‬ובזה יהי’ לו בנים ת”ח‪.‬‬ ‫ר’ שלמה מעלה שאלה פשוטה‪ .‬הרי הלשון ‘רגיל’ אינה מתיישבת עם אירוע שחל פעם‬ ‫אחת בשנה? ולכן הוא משתמש בלשון קבלית‪ ,‬הרואה ב’רגל’ מצב של עקבתא דמשיחא‪.‬‬ ‫והמילה ‘רגיל’ המורכבת מרגל ועוד יו”ד‪ ,‬המסמלת ספירת חכמה‪ ,‬מלמדת שיש להמשיך‬ ‫הארה מהראש עד הרגל‪ .‬ברור אפוא שתחת השפעה היסטורית אקטואלית עומדים אנו‬ ‫במצב של לחימה‪ .‬בכך אנו נכנסים למסגרת רחבה מאוד‪ ,‬היא שאלת היחס אל הרע‪,‬‬ ‫התופסת מקום חשוב ביותר בעולמה של הקבלה‪ .‬ובקצרה‪ ,‬הזוהר דרש להפוך מרירו‬ ‫למתקא וחשוכא לנהורא‪ 14,‬ור’ שניאור זלמן מליאדי הירבה להדגיש נושא זה‪ 15,‬וגם‬ ‫בחנוכה נמצא שנדרשת מלחמה שתפקידה לא להכניע את האויב בלבד‪ ,‬אלא הפיכתו‬ ‫עצמו לטוב‪ .‬והנה‪ ,‬על דברי התלמוד (שבת כב ע”א)‪‘ :‬נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין’‬ ‫דורש ר’ יהודה אריה לייב‪:‬‬ ‫כי עיקר ענין נר חנוכה הוא להיות גם האור בחושך ולדחות ההסתר ועל ידי‬ ‫‪16‬‬ ‫זה מכניעים השמאל ‪ ...‬גם השמאל נעשה ימין‪.‬‬ ‫מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ‪ ...‬והיינו תיקון הגוף שהוא הפתילה‪ ,‬פי’‬ ‫תוכחת הקבלה בתוך הלב עד שמתהפך הלב לבטל רצונו לרצון המקום‪,‬‬ ‫לבטל הגוף לתוכה‪ .‬וזהו ענין הפתילה ‪ ...‬ובאמת תכלית ההארה למטה צריך‬ ‫‪17‬‬ ‫להיות צורך עלי’‪ ,‬להיות נעשה הכל ימין‪.‬‬ ‫אף הוא מחייב אפוא לעשות “גם ממנו ימין”‪ .‬אך מקורות חסידיים רבים אינם עוסקים‬ ‫בהפיכת הרע‪ ,‬השמאל‪ ,‬אלא במלחמת הכחדה‪ .‬ובמסגרת זו‪ ,‬שתי שיטות מרכזיות הן‬ ‫במלחמה נגד הרע‪ ,‬ומקצת מורי החסידות ראו אותן מיוצגות על‪-‬ידי בית שמאי ובית‬ ‫הלל‪ ,‬ולא עוד אלא שעל שתיהן נאמר‪‘ :‬אלו ואלו דברי אלהים חיים’‪ .‬וכך נתפרשו דברי‬ ‫התלמוד בהקשר לחנוכה‪:‬‬ ‫יש בנר ענין המאיר והשורף והוא לשרוף הפסולת ולהבעיר הפנימיות אל‬ ‫התשוקה אליו ית’‪ .‬וב”ש ס”ל כי מקודם צריכין להיות סור מרע וזה פוחת‬ ‫והולך‪ ,‬ובית הלל ס”ל העיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר‬ ‫בו מטהר גופו ומבער ממילא הפסולת‪ .‬הנה באמת המה ב’ דרכים‪ .‬יש מי‬ ‫שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף‪ ,‬ויש מי שהולך ע”י תוספות אור‬ ‫הנפש והפנימיות‪ .‬וזה אחד המרבה [שמוסיף והולך] ואחד הממעיט‪[ 18‬שהוא‬ ‫‪19‬‬ ‫פוחת והולך]‪.‬‬ ‫למדנו כאן כיוון אחד חשוב שעיקרו מלחמה מכוונת להשמדת הרע‪ ,‬וכנגדו התעצמות‬ ‫פנימית מתמדת (בחינת ‘מוסיף והולך’) שממילא מכלה את הרע הפנימי‪ .‬דרך פוזיטיבית‬ ‫זו הביע בעל ‘שפת אמת’ גם בהדגישו את הכתוב ‘סור מרע ועשה טוב’‪ ,‬לאמור‪ :‬אל‬ ‫תעסוק ברע ואל תתלכלך‪ ,‬אלא עשה טוב וממילא ייכחד הרע‪ .‬וכך דרש ר’ שניאור זלמן‬ ‫מליאדי (בתוספת תמונה יומיומית)‪:‬‬ ‫אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה‪ ,‬כי המתאבק עם מנוול‬ ‫מתנוול ג”כ‪ .‬רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי’ שנפלו לו‪ ,‬ויסירם‬ ‫‪20‬‬ ‫מדעתו‪ ,‬ויוסיף אומץ בכח כוונתו‪.‬‬ ‫ובהקשר זה נזכיר שתי שאלות מרכזיות בהלכות חנוכה שכמעט נכרכו יחדיו כנושאי‬ ‫מפתח בעולם החסידי‪ .‬האחת‪ ,‬עוסקת בשאלה הלכתית ‪ -‬אם ‘פוחת והולך’ או ‘מוסיף‬ ‫והולך’ ‪ -‬וכך נדרשה‪:‬‬ ‫ע | ‪68‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫כל איש מחויב בתחילה להכניע ולפחות כח הרע‪ ,‬שיהי’ נקי ומנוקה מהמדות‬ ‫רעות וממח’ [וממחשבות זרות] ולבער הפסולת‪ .‬והולך היינו ועשה הטוב‬ ‫‪ ...‬אח”כ יוכל להיות בחי’ הולך בעבודת הש”י וידבק נפשו בדביקות נפלא‬ ‫בהבוב”ה [בהבורא ברוך הוא]‪ .‬וב”ה סוברין מוסיף והולך‪ ,‬היינו שיוסיף‬ ‫בקדושה ויעשה לכתחילה הטוב‪ ,‬ואח”כ כאשר יהי’ רגיל בהטוב יתחיל לתקן‬ ‫עצמו מהחטאים והעונות שעשה‪ .‬כי כאשר ירא ויתחיל לדאוג ולתקן מידותיו‬ ‫אשר פגם בהנה אזי ביני וביני יקום האויב ורצחו נפש ‪ ...‬והעצה לבל לחשוב‬ ‫כעת חשבונות רק יחזק בעבודת הש”י לנצח שונאו ‪ ...‬שידליק בתוך חשכותו‬ ‫הנעשה מהעונות ידליק ויתלהב בעשיית המצו’‪ .‬והילכתא הדלקה עושה‬ ‫‪21‬‬ ‫מצו’‪ ,‬שיתחיל מקודם לעשות מצות ה’‪.‬‬ ‫משמע‪ ,‬דרך שמציעים בית שמאי היא להזדכך תחילה מן הרע‪ ,‬על ביטוייו השונים‪,‬‬ ‫“ולבער הפסולת”‪ ,‬ותוך כך להגיע ל”דביקות נפלא”‪ .‬אך בית הלל חוששים מפני‬ ‫המלחמה שכן היא מסוכנת לשני הצדדים‪ ,‬ואין ערובה שיתגבר על הרע‪ .‬לפיכך הם‬ ‫מציעים “ויעשה לכתחילה הטוב”‪ ,‬ורק כאשר יתחזק בכך יוכל להפנות כוחותיו לתיקון‬ ‫עצמו‪ .‬וזוהי משמעות ההלכה שנפסקה‪ :‬הדלקה עושה מצוה‪.‬‬ ‫ובמאמר מוסגר כדאי להוסיף כי בעוד שבעל ‘שפת אמת’‪ ,‬שהובא לעיל בהפניה ‪,19‬‬ ‫סבור שעם המעשה החיובי “ממילא” יבוער הרע‪ ,‬הרי בעל ‘ישמח ישראל’ סבור שיש‬ ‫להשקיע כח “לתקן עצמו מהחטאים”‪.‬‬ ‫ברור אפוא שצדיקים אלה מחייבים אקטיביזם אליבא דכולי עלמא‪ ,‬אלא שחכמים‬ ‫חלוקים בשאלת האמצעים‪ .‬בית שמאי מציבים שני שלבים‪ ,‬בחינת הכנעה ובניין‪ ,‬ואילו‬ ‫בית הלל מתמקדים בשלב אחד‪ ,‬בניין במלוא הכח‪ .‬רק מתוך מלאות פנימית אפשר‬ ‫לנצל הזדמנות שנקרתה כדי להדליק‪ ,‬להתלהב ולשרוף את הרע‪ .‬מילות המפתח הן‬ ‫‪22‬‬ ‫הדלקה והתלהבות‪.‬‬ ‫השאלה ההלכתית השנייה ‪ -‬אם ‘הנחה עושה מצוה’ או ‘הדלקה עושה מצוה’ ‪ -‬כך‬ ‫נדרשה בפי ר’ לוי יצחק מברדיטשב‪:‬‬ ‫מאן דאמר הדלקה עושה מצוה‪ ,‬פי’ שלכתחלה צריך האדם לעשות המצוה‬ ‫בהדלקה ובהתלהבות בתשוקה נפלאה‪ .‬ומר אמר הנחה עושה מצו’ פי’‬ ‫לפעמים כאשר נופל ממדרגתו‪ ,‬ואין לו מוחין דגדלות לא ימנע מלעשות‬ ‫‪23‬‬ ‫המצוה ח”ו‪ ,‬אלא יעש’ בהנחה‪ ,‬פירוש גם בלי התלהבות‪.‬‬ ‫דרשה זו אינה מציגה את המחלוקת כשתי שיטות פעולה מנוגדות‪ ,‬אלא כהתמודדות‬ ‫של הפרט במצבים שונים‪ .‬כלומר‪ ,‬המעשה הראוי הוא זה שבא מתוך התלהבות‪ ,‬אך אין‬ ‫לפסול בגלל זה מעשה ‘פשוט’ בקטנות מוחין‪ .‬אדרבה‪ ,‬אדם תמים שמקיים מצוה רק‬ ‫מפני שכך נצטווה‪ ,‬כביכול בנחת (‘הנחה’)‪ ,‬אף הוא עושה מעשה חיובי‪.‬‬ ‫נראה לי‪ ,‬שהמסר החסידי‪ ,‬שהתבטא היטב גם באתוס החסידי‪ ,‬העדיף את הדעה‬ ‫‘הדלקה עושה מצוה’‪ ,‬ולא רק מפני שכך נפסקה ההלכה בבית מדרשם של חז”ל‪ ,‬אלא‬ ‫משום שההתחדשות וההתלהבות עוצבו והוצבו כאבני פינה של ההנהגה החסידית‪ ,‬כפי‬ ‫שנראה גם בסמוך‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬היה צריך להתחשב גם בהמון העם שלא תמיד שעתו‬ ‫כשרה לגדלות מוחין‪ .‬אפשר אפוא לפרש את הדעה ש’הנחה עושה מצוה’ במובן זה‬ ‫שניתן להסתפק בעצם עשיית המצוה בתמימות‪ ,‬הגם שדעה זו‪ ,‬כמדומני שלא זכתה‬ ‫לתשומת‪-‬לב מרובה‪ ,‬לפחות בדרושי חנוכה‪ .‬ואולי לא מקרה הוא שר’ לוי יצחק‬ ‫מברדיטשב הוא שהביעה במפורש‪ .‬בכל אופן‪ ,‬כך כתב גם בעל ‘ישמח ישראל’‪:‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫ע | ‪69‬‬ ‫כנודע‪ ,‬הדלקת נ”ח מורה על יחודים גדולים ונפלאים עד למעלה ראש‪ .‬ואנו‬ ‫עושים המצו’ בלי דעת‪ ,‬שאין אתנו יודע עד מה רק במעשה ידינו בלבד‪ .‬ואין‬ ‫לנו מי ליחד היחודים העולים נ”ר כנודע‪ .‬עכ”ז‪ ,‬ע”י אמונתינו אמונה פשוטה‪,‬‬ ‫בבחי’ ואמונתך בלילות‪ ,‬היינו בהמצות שאנו עושים בלילות וספור הכוכבים‪,‬‬ ‫‪24‬‬ ‫שהדלקת נ”ח היא מהמצות העומדים ברומו ש”ע‪.‬‬ ‫ואביא דרוש נוסף של ר’ לוי יצחק מברדיטשב שמציע לקח אחר משאלה הלכתית זו‪,‬‬ ‫ושוב‪ ,‬לא כשני צדדים של מטבע‪ ,‬אלא כשני שלבים‪ ,‬והפעם מדובר באותו אדם‪.‬‬ ‫הדלקה עושה מצוה‪ ,‬רצה לומר שאדם יתלהב בעבודתו וזהו הדלקה ‪...‬‬ ‫והצדיק שמתלהב רק מקדושה זהו נקרא הנחה‪ ,‬דמנוחה נקרא הכלי שמכניס‬ ‫‪25‬‬ ‫בו האהבה שבכניסתה לכלי יש מנוחה להאהבה השורה בדבר‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬תחילה צריך אדם להתלהב בעשיית המצוה‪ ,‬ואחר כך צריך להניחה בכלי שלא‬ ‫יוכלו לפגוע בה‪ ,‬שכן הישג איננו עומד לנצח‪ ,‬במיוחד בשיא הפסגה‪ .‬לכן יש לנקוט‬ ‫אמצעים לשמר את ההישג‪ ,‬אך ברור‪ ,‬כמו בדרשה הקודמת שלו‪ ,‬שאין צורך באקטיביזם‬ ‫מתמיד‪.‬‬ ‫למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל ניתנו גם פנים אחרות‪ .‬לפנינו דרוש שהובע כמשל‬ ‫לשני סוגי צדיקים‪ 26.‬על הכתוב (שבת כב ע”ב)‪“ :‬איבעיא להו הדלקה עושה מצוה או‬ ‫הנחה עושה מצוה וכו’ שמע מינה הדלקה עושה מצוה”‪ ,‬נאמר‪:‬‬ ‫יש שני מיני צדיקים‪ :‬צדיק אחד הוא בבחינת אברהם אבינו ע”ה [=עליו‬ ‫השלום]‪ ,‬אשר תבערת תשוקת חמדת אהבת הבורא בוער בקרבו ועושה‬ ‫רצון בוראו מעצמו בלי שום סעד כלל מלמעלה כי הוא לו כטבע ממש ‪...‬‬ ‫ואמנם יש צדיקים שאינם במדרגה זו‪ ,‬רק שהם מכינים עצמם ומדליקים לבם‬ ‫בזיכוך מחשבתו קודם עשיית המצוה‪ .‬והשם יתברך מרחם עליהם ועוזר‬ ‫להם לעשות המצוה כדת ‪ ...‬וזה בחינת נח‪ ,‬שהיה צריך סעד לתמכו‪ .‬וזה הוא‬ ‫האבעייא בש”ס אי הנחה עושה מצוה ‪ ...‬בלי סיוע מלמעלה‪ ,‬או הדלקה עושה‬ ‫מצוה‪ ,‬ר”ל שגם אם עושה רק הדלקת והכנת המצוה יוצא בזה והשי”ת עוזר‬ ‫לו שיבוא לידי עשיה‪ ,‬ופסקינן הלכתא ‪ ...‬דבהדלקה סגי‪ ,‬כי רוב צדיקים א”א‬ ‫‪27‬‬ ‫להם לעשות יותר רק יחידי הדורות‪.‬‬ ‫מדובר אפוא בבני אדם שיש בהם כוחות טבעיים להגיע בנקל למדרגות גבוהות‪ ,‬אפילו‬ ‫בלא סיוע ממרום‪ ,‬ולעומתם כאלה‪ ,‬והם הרוב‪ ,‬שנזקקים לכוחות פנימיים חזקים כדי‬ ‫להתעצם‪ ,‬וסופם שזוכים לעזרת השם‪ .‬שני אלה מצויים בקהל החסידים‪ ,‬ולא מקרה‬ ‫הוא שאובחנה דרך זו של ההתמודדות הקשה כדרך הרוב‪ ,‬שהיא כה אופיינית לחסידות‪,‬‬ ‫לומר לך שהיא אינה בלתי אפשרית‪ ,‬שהרי אין דבר עומד בפני הרצון‪ .‬אמנם יש לציין‬ ‫שבדרשה האחרונה ‘הנחה’ מבטאת שלב גבוה‪ ,‬ואילו ‘הדלקה’ – שלב נמוך יותר‪,‬‬ ‫בעוד שבדרשות הקודמות ‘הדלקה’ סימלה התעוררות מיוחדת‪ .‬הצד השווה בדרשות‬ ‫ש’הדלקה’ מציינת אקטיביזם‪ ,‬ו’הנחה’ – מידה של פסיביות‪ ,‬אך המניעים שונים‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬פעילות מתלהבת זו נזקקת בתנועה החסידית להכנות‪ 28.‬רבות דובר בה על‬ ‫הצורך להתכונן לקראת קיום מצוות‪ ,‬כשם שנדרשות‪ ,‬למשל‪ ,‬הכנה והיטהרות לקראת‬ ‫תפילה או הכנות לקראת שבת‪ .‬בשלב מסוים אף מקצת מורי החסידות עצמם נסוגו‬ ‫במידה מסוימת מהנחיה חשובה זו‪ .‬בכל אופן היא קיימת‪ 29‬וגם נשמע עליה במסגרת‬ ‫חנוכה‪ .‬כך‪ ,‬רעיון חסידי אופיני מיישב שאלה הלכתית בנושא חנוכה‪ ,‬למה מחשבים גם‬ ‫את היום הראשון כנס‪ ,‬שהרי היה להם פך שמן שאמור היה להספיק ליום אחד? והתשובה‪:‬‬ ‫ע | ‪70‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫יען כי ביום הראשון עשו בעצמם‪ 30‬הכנה והכלי להחזיק הברכה הבאה להם‪,‬‬ ‫‪31‬‬ ‫וההכנה היא עיקר קיום המצוה‪.‬‬ ‫בהקשר זה נשים לב לנימה של עידוד הנשמעת מדברי ‘שפת אמת’‪:‬‬ ‫אף הנפשות שאין להם עלי’ בשבת יכולין לעלות בחנוכה‪ ,‬ונפש נוטריקון נר‬ ‫פתילה שמן ‪ ...‬שיש נקודה פנימיות‪ 32‬בכל איש ישראל שאין שם מגע נכרי‬ ‫רק שצריך להיות שנקודה זו תתפשט בכל האדם ‪ ...‬והוא עי”ז ששמח האדם‬ ‫‪33‬‬ ‫בנקודה זו ונותן הודאה להקב”ה על שזכה להיות בכלל ישראל‪.‬‬ ‫וכן הוא בפרט כל נפש שנצרך נר פתילה שמן שיחול עליהם אור הקדושה והם‬ ‫בחי’ מעשה דיבור ומחשבה‪ .‬וכשאין המדו”מ מתוקן אין השמן נמשך אחרי‬ ‫האור מסכסך ולכן יש לכל אחד מבני ישראל דבקות ושייכות אליה‪ .‬הימים‬ ‫הללו מסייעים לכל הנפשות אפילו פתילות שאור מסכסך בהם‪ ,‬למצוא את‬ ‫‪34‬‬ ‫תקונם ועולין להתקן ולהאיר‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫המחבר משתמש פה אפוא ברעיון ידוע בדבר כוחם הסגולי של תאריכים מיוחדים‬ ‫ומעודד את מי שזקוק להגברת ‘האור על החושך’‪ ,‬כשם שגברו המכבים על היוונים‪,‬‬ ‫לפעול ובהצלחה‪.‬‬ ‫והנה מובעת גם מלחמה פסיבית בדרך אחרת‪ .‬הוראה הלכתית נתפרשה כדוגמה לדרך‬ ‫חיים‪ .‬לאמור‪ ,‬על אדם מוטלת חובת זהירות שלא יביא במעשיו אפשרות לרע לינוק‬ ‫ממנו‪ .‬זו נסמכת על פסק ההלכה שאסור להשתמש לאור הנר‪.‬‬ ‫הטעם הוא להיות אנו ממשיכין לה האור העליון למטה למקומה‪ ,‬ושם קרוב‬ ‫ליניקת החיצונים וחיישינן שלא יבוא ח”ו ליהנות מן האור העליון‪ ,‬ע”כ אסור‬ ‫‪36‬‬ ‫ליהנות לאורה‪.‬‬ ‫ועוד רעיון מעניין על המלחמה הפסיבית בהקשר לחנוכה‪:‬‬ ‫להוי ידוע לך‪ ,‬כיון שאדם עושה מצוה לרמז על איזה דבר‪ ,‬אזי הולך ממנו‬ ‫‪37‬‬ ‫המחשבה רעה‪.‬‬ ‫אחד הנושאים השגורים בחסידות הוא קריאה להתחדשות ולהתלהבות‪ ,‬וממילא מלחמה‬ ‫בהרגל‪ .‬נושא זה מופיע כבר בראשית ימי התנועה והוא מסימניה המובהקים‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫תפילותיו של הבעש”ט מתוארות ברוח נלהבת‪ 38.‬ממלא מקומו‪ ,‬המגיד ממזריטש‪ ,‬הירבה‬ ‫‪39‬‬ ‫לדבר על כך‪ ,‬ויש שהביא משל לסוחר שכל הצלחתו תלויה בהתלהבותו ובמסירותו‪.‬‬ ‫וכך גם בחנוכה ניתנת הזדמנות פז להטמעת רעיון זה‪ .‬לא אחת נדרשה חנוכה במובן‬ ‫‪40‬‬ ‫של התחדשות‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫חנוכה הוא לשון התחדשות‪.‬‬ ‫חנוכה מביא התחדשות כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע כי גם הטבע‬ ‫שורשה למעלה לכן ע”י הנס נוכל להרגיש גם בעוה”ז מזה ההתחדשות ‪ ...‬כי‬ ‫כח היונים הי’ מתגבר מאוד על ישראל שהיו בחושך ומוטבעים בהרגל הטבע‪,‬‬ ‫כמ”ש להשכיחם‪ ,‬להביאם בבחי’ שכחה והרגל הטבע היפוך ההתחדשות ‪...‬‬ ‫‪42‬‬ ‫וכשמתעורר אדם עצמו בימי חנוכה יש לו סיוע מהתחדשות החנוכה‪.‬‬ ‫ולר’ צבי אלימלך מדינוב מזכיר רעיון ההתחדשות את העיסוק בתורה בכלל‪ ,‬שכן כך‬ ‫היא דרכה של תורה‪ ,‬מוסיף האדם אומץ בה משכל לשכל‪ ,‬ואפי’ אלף שנים יחי’ ויבלה‬ ‫‪43‬‬ ‫זמנו בתורה בכל שעה ימצא שכל חדש מהמושכל שעוסק‪.‬‬ ‫גם האמור בשבת כא ע”ב‪‘ :‬מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק’‪ ,‬נתפרש כך‪:‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫ע | ‪71‬‬ ‫אף שתשקע החמה‪ ,‬כביכול בהסתר‪ ,‬אז צריך כל אדם להגביר עצמו לעבודת‬ ‫‪44‬‬ ‫ה’ ולהאיר לעצמו כאשר הי’ אז בימי החשמונאים‪.‬‬ ‫כאן החובה מוטלת על האדם ביחס לעצמו‪ ,‬שלא לשקוע בשגרה‪ ,‬אלא “להגביר עצמו”‪,‬‬ ‫“להאיר לעצמו”‪ .‬ואפילו שעה שנדמה לו לאדם שהוא במצב של שקיעה‪ ,‬לא יתיאש‪,‬‬ ‫אלא יעשה את החיובי ואף יתלהב בעשייתו עד כלות הנפש‪ .‬אין אפוא להיכנע‪ ,‬יש‬ ‫לפעמים להילחם‪ ,‬וככל שאדם מתגבר כן הוא עשוי להגיע לגבהים‪ .‬כיוצא בכך‪,‬‬ ‫וכ”א [וכל אחד] מישראל החפץ באמת אף אם הוא אחוז בסבך העונות ושחה‬ ‫לעפר נפשו יוכל לזכות לתשובה שלימה‪ ,‬ולהרגיש קדושת הימים האלה‬ ‫להמשיך על עצמו ועל כללות ישראל נר מצוה ותורה אור‪ ,‬להאיר מתוך‬ ‫‪45‬‬ ‫חשיכה בכל ענינים ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫רעיון דומה הובע כהוראה לדרך התפילה של האדם‪:‬‬ ‫צריך לילך ממדריגה למדריגה בתפלה ‪ ...‬יתחיל במתון ובאמצע התפלה ידבק‬ ‫בדביקות גדול ‪ ...‬פעמים יכול לומר התפלה במהירות גדול מאד מחמת שבוער‬ ‫‪46‬‬ ‫בלבו אהבת השם מאד והתיבות יוצאים מפיו מעצמם בתפלה בלחש‪.‬‬ ‫יש אפוא ‘סולם עלייה’‪ ,‬ובסופו (אם תרצה – בראשו) לבו בוער והמלים יוצאות מעצמן‬ ‫‪47‬‬ ‫מתוך אובדן האישיות‪.‬‬ ‫אולם העולם החסידי לא הסתפק בהעלאת דרישות אלא עמד נוכח המציאות בשום‬ ‫שכל ומתוך נכונות להתמודדות‪ .‬למשל‪ ,‬מאחר שהמגמה היא להאיר לאנשים בדרגות‬ ‫נמוכות קיימת אפוא סכנה שהמאיר יילכד ברשת‪ ,‬ועל כך כתב ר’ ישראל מקאזניץ‪:‬‬ ‫אמנם בכל זה צריך ליזהר שלא יתאחזו החיצוני’ באור העליון‪ ,‬וכמ”ש האר”י‬ ‫ז”ל הטעם שאסור להשתמש לאורה‪ .‬לפיכך כתב‪ ,‬מנהג לומר יושב בסתר‬ ‫עליון וגו’ והוא שיר של פגעים כנודע‪ ,‬והמון הארץ מבינים הטעם כי ע”י‬ ‫אמירת המזמור יסך ה’ עליה’ מכל פגע‪ .‬אמנם העיקר לשמור האור העליון‬ ‫‪48‬‬ ‫מאחיזת החיצונים‪.‬‬ ‫עד כמה חלחל עניין המלחמה והנצחון נראה בהנהגה חסידית מעניינת‪ .‬כידוע‪ ,‬בשער‬ ‫הכונות ובפרי עץ חיים לא נזכר מנהג לומר ויהי נועם אחר ההדלקה‪ .‬אולם בחמדת ימים‪,‬‬ ‫נב ע”ב‪ ,‬נג ע”ב‪ ,‬נקבע לומר‪ ,‬כנראה‪ ,‬פעם אחת‪ .‬ברם‪ ,‬החסידים הרחיקו לכת וקבעו‬ ‫לומר מזמורים שונים בכל אחד מימי חנוכה אחר ההדלקה‪ .‬יש שהזכירו את המנהג‬ ‫עצמו‪ ,‬לומר ויהי נועם‪ 49,‬ויש שאמרו כל יום ז’ פעמים ויהי נועם ומזמור ל‪ .‬והרי אמירת‬ ‫‪50‬‬ ‫ז’ פעמים ויהי נועם מקובלת מאז כערובה וכסמל לנצחון‪.‬‬ ‫מן האמור לעיל נובע רעיון נוסף‪ ,‬והוא שלילת ההרגל‪ .‬מורי החסידות פעלו רבות כדי‬ ‫להביא אדם למודעות עצמית בכל שעה ולהתחדשות אפשרית‪ .‬בדומה לכך נמסר‬ ‫בליקוטי מוהר”ן מברסלב שמה שלא נעשה ברגע זה אפשרי ברגע שלאחריו‪ .‬כביכול‪,‬‬ ‫כל יחידת זמן עומדת בפני עצמה‪ ,‬על האפשרויות הגנוזות בה‪ 51.‬כך‪ ,‬מענייני חנוכה‬ ‫העלו מורי החסידים דרישה לכלות את ההרגל‪ .‬למשל‪ ,‬המאמר (שבת כג ע”ב)‪‘ :‬הרגיל‬ ‫בנר הוין לו בנים תלמידי חכמים’‪ ,‬נדרש‪:‬‬ ‫להמשיך הארה תוך הרגילות פי’ שלא לעשות המצוה על צד ההרגל רק‬ ‫בישוב הדעת‪ ...‬ע”י שחישב דוד הע”ה תמיד בכל עת איך לעבוד את בוראו‬ ‫עי”ז המשיך גם הרגילות אליו ית’‪ ,‬וז”ש הרגיל בנר כפשוטו שתמיד מחשב‬ ‫‪52‬‬ ‫במצות ‪ ...‬וזה עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫ע | ‪72‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫יש להבין זאת במשמע שתולדותיהם של צדיקים הן מעשים טובים בלתי פוסקים‬ ‫שנעשים בזכות מעשים טובים שנעשים מתוך מודעות לשם שמים‪ .‬זוהי מודעות‬ ‫הרודפת אחר מצוות לעשותן‪ .‬וכך הופכת את עבודת ה’ להרגל בעצם העשייה‪ ,‬אך עדיין‬ ‫דורשת התעלות רוחנית ויישוב דעת מתוך כוונה לשמה‪ ,‬וכנראה כדי לשמר את ההרגל‪.‬‬ ‫דומה שרשאים אנו להניח שהקריאה שלא לפעול מתוך הרגל‪ ,‬אלא מתוך יישוב הדעת‬ ‫והתכוונות‪ ,‬מכוונת כלפי כל פרט‪ ,‬ולאו דווקא כלפי הצדיק‪.‬‬ ‫ונציין דרשה נוספת‪ ,‬המוצאת בהלכות חנוכה כר נוח למלחמה בהרגל‪ .‬בעל המאמר‬ ‫הוא אותו ר’ אריה לייב שהבאנו ממנו לעיל בסמוך דרשה אחרת בגנות ההרגל‪.‬‬ ‫הרגיל בנר להביא ההארה והתחדשות אל ההרגל ‪ ...‬להסיר ההרגל והטבע ‪...‬‬ ‫וכל ד’ מלכיות הם בהטבע וגשמיות ‪ ...‬ולכך אחר שיצאו ממלכות יון נתחדש‬ ‫‪53‬‬ ‫אצלם מלכות שמים מחדש‪.‬‬ ‫והוא חוזר ומרחיב‪ .‬כלומר‪ ,‬אל מול ההרגל יש לעולם להוסיף שמן ולהעלות את הנר‪,‬‬ ‫קרי‪ :‬התחדשות מתמדת מתוך התלהבות‪.‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‘שתכלה רגל’ ‪ ...‬שהכל לבטל הרגילות והטבע ע”י הארת נרות חנוכה‪.‬‬ ‫וכאן נוספה עוד נימה – שלילת השיטה ‘היוונית’ האתאיסטית הדוגלת בטבעו של העולם‬ ‫“שהכל הוא הרגל וטבע”‪ .‬אין מדובר אפוא בהרגל‪ ,‬במובן טבעו של אדם‪ ,‬אלא בהקשר‬ ‫להליכות הטבע הקוסמי‪ .‬משמע‪ ,‬כשם שבעולם הקטן‪ ,‬האדם‪ ,‬אין ההרגל והטבע דרכים‬ ‫נכונות‪ ,‬כן אינן נכונות במישור המקרוקוסמי‪ .‬וכדברי ר’ לוי יצחק‪:‬‬ ‫נס נסתר ‪ ...‬אבל בחנוכה עשו תחתונים איזה פעולה כי חשמונאי ובניו נלחמו‬ ‫‪ ...‬רק שהש”י עשה שלא כדרך הטבע ומסר גבורים ביד חלשים כו’ ‪ ...‬אמנם‬ ‫כשרואה נסים נסתרים אשר מסר האל הבורא ב”ה גבורים ביד חלשים ‪...‬‬ ‫הוא רואה שאין העולם מתנהג בהרגל ‪ ...‬וזה ‘מצותה משתשקע החמה ועד‬ ‫שתכלה רגל מן השוק’‪ ,‬כלומר מצותה משתשקע החמה נסים נסתרים אשר‬ ‫המה מרומזים בשקיעת החמה שאינו מאיר כ”כ‪ ,‬ו’עד שתכלה רגל מן השוק’‪,‬‬ ‫כלומר שצריך אתה לחשוב במחשבתך בהדלקת נ”ח שתכלה כרגל מן השוק‪,‬‬ ‫שתכלה ממחשבותיך שהעולם מתנהג ע”פ הרגל הטבע ‪ ...‬שהבב”ה ית”ש‬ ‫[שהבורא ברוך הוא יתברך שמו] הוא מלך העולם ומי שהוא מלך אזי מחדש‬ ‫בעולמו כרצונו ואין בהם שום טבע והרגל ‪ ...‬שאפי’ בטבע ‪ ...‬ברצונו מחדש‬ ‫הטבע וברצונו מבטל הטבע ‪ ...‬שהוא מחדש תמיד אפי’ הטבע הקבוע בעולם‬ ‫‪55‬‬ ‫ואין העולם מתנהג על צד ההרגל‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שוב חוזר העקרון המודגש בחסידות‪ ,‬בעקבות האר”י‪ ,‬על נוכחות אימננטית‬ ‫מתמדת של האלוהות בכל פינה בעולם‪ .‬והרעיון הוא שגם כאשר נדמה שהכל מתנהג‬ ‫בדרך הטבע אין חכמי החסידות נמנעים מלהזכיר כי גם בטבע נוכחת ההשגחה‬ ‫האלוהית ועל כן ייתכן נס נסתר‪ .‬ואולי לא מקרה הוא שהמשוואה אלהים=הטבע חוזרת‬ ‫‪56‬‬ ‫ונשנית בכתבי מורי החסידות‪.‬‬ ‫וכאן מקום להזכיר‪ ,‬ובקצרה‪ ,‬כי הפן התיאורגי לא נשכח‪ .‬נסתפק בדברי ר’ לוי יצחק‬ ‫מברדיטשב‪ ,‬המסתמך על כתבי האר”י‪:‬‬ ‫לכן יתלהב כשמדליק נ”ח שהוא הממשיך אלהות על כל העולמות ואלהי אלהים‬ ‫שמח בו ועושה נחת רוח ליוצרו ומביא שפע לכל ההיכלות והעולמות‪ ,‬ואומרין‬ ‫אשרי העם שככה לו ‪ ...‬וזה הכונה הנזכר בכתבי הקודש האר”י ז”ל להמשיך כל‬ ‫‪57‬‬ ‫ההארות בנה”י [בנצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד] כי בחנוכה הנסים בטבעיים‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫ע | ‪73‬‬ ‫מוטיב נוסף הוא רעיון הרציפות‪ .‬מצינו בקביעתו של נתן רוטנשטרייך כי “דת ישראל‬ ‫היא מעיקרה דת של מסורת”‪ 58.‬וגם לפנינו נמצא כי באמצעות נושא החנוכה אפשר‬ ‫ללמוד על חשיבות הרציפות וההמשכיות‪ .‬למשל‪ ,‬על האמור בשבת כב ע”א ‘מדליקין‬ ‫מנר לנר’‪ ,‬כתב ר’ שלמה מרדומסק‪:‬‬ ‫ובאמת זה חסד עליון אשר בכל דור ודור צדיק כתמר יפרח להיות צנור‬ ‫ההשפעה ‪ ...‬מדליקין מנר לנר פי’ מצדיק לצדיק‪ ,‬עד שלא שקעה שמשו של‬ ‫‪59‬‬ ‫זה עולה זה‪.‬‬ ‫אין ספק אפוא שר’ שלמה ראה חשיבות גדולה בקיומו של מוסד הצדיקות‪ .‬לכן לא‬ ‫ייפלא שבהקשר לאמירה ‘הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא‬ ‫לראותם בלבד’ הוא דרש‪:‬‬ ‫“וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך‪ ,‬פי’ על ידך יגיע להם‬ ‫היראה כי הראי’ בהצדיקים הקדושים הללו מועלת ליראת שמים ובלי‬ ‫‪60‬‬ ‫השתמש בשום ענין”‪.‬‬ ‫רעיון זה מזכיר את תפיסתו על הנסיעה לצדיק‪:‬‬ ‫מה לי לנסוע לצדיק הדור ‪ ...‬כי ראיית פני הצדיק הוא מבטל ממנו כל המדות‬ ‫‪61‬‬ ‫רעות וכו’‪.‬‬ ‫לאחרונה אביא שני מקורות‪ ,‬שמהם עולה הדרישה ליישום מעשי של ריבוי השמן‪,‬‬ ‫במובנו המופיע בזוהר‪ ,‬דהיינו מעשים טובים‪ 62.‬כבר הביא מ’ רפלד‪ 63‬את הנהגתו של ר’‬ ‫חיים אלעזר שפירא ממונקאטש‪:‬‬ ‫ובכל לילה בחנוכה היה יושב בסעודה עם מסובין (והיו מזמרין בה ‘אמת‬ ‫ויציב’ וכו’ ‘עזרת’ וכו’ עד ‘עושה פלא’)‪ ,‬או בביתו משלו‪ ,‬או שהזמינו אותו‬ ‫לסעודה בהעיר מאיזה חברות מוסדות צדקה סיום הש”ס וכיו”ב שעשו‬ ‫בחנוכה‪ .‬ביום לא ישב בסעודה עם העולם‪ ,‬והיה כ”פ [כמה פעמים] אוכל‬ ‫‪64‬‬ ‫ביום לסעודת צהריים מאכלי חלב דייקא בחנוכה‪.‬‬ ‫משמע‪ ,‬כפי שכתב רפלד‪ ,‬שם‪“ :‬האדמו”ר ממונקאטש נהג ליסב לסעודת רשות בחנוכה‪,‬‬ ‫ולהופכה לסעודת מצוה‪ 65‬באמצעות דברי תורה (“סיום הש”ס”)‪ ,‬או עניני ציבור חשובים‬ ‫ונחוצים (“מוסדות צדקה”)‪ ,‬שכוללים זמירות ממוסדות שענינן ותוכנן הודאה על הנס‪.‬‬ ‫והרי לנו פרשנות חסידית–קבלית למונח ‘רשות’ המופיעה בפסיקת מרן בשלחן ערוך”‪.‬‬ ‫כיוצא בכך כתב ר’ אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא‪ ,‬אשר כונה בפי י’ קלוזנר ‘החסיד בין‬ ‫‪66‬‬ ‫המתנגדים’‪:‬‬ ‫הובא בספרים כי ימים אלו מסוגלים מאוד לתקון פגמי נפשו בנתינת הצדקה‪,‬‬ ‫וביחוד ללומדי תורה להחזיקם‪ .‬ובודאי מי שיעיין בזה”ק ובתקונים ובכתבי האר”י‬ ‫ז”ל‪ ,‬ויתבונן שורש הדברים בימים אלו במדות וספירות העליונים הקדושים‪ ,‬גם‬ ‫גודל קדושתן שנקראים מועדים ונכללים בפסוק (ויקרא כג ב) אלה הם מועדי‪,‬‬ ‫‪67‬‬ ‫ואז יתבונן ג”כ גודל מעלת של התקון נתינת הצדקה בימים אלו‪.‬‬ ‫בהקשר לאלה ברצוני להציג שתי עמדות מנוגדות‪ .‬האחת קשורה בר’ נחום משטיפנשט‪:‬‬ ‫בימי חנוכה בא פ”א (פעם אחת) פתאום אל בית מדרשם והנה איזה אנשים‬ ‫יושבים ומשחקים במשחק הדאהם (דמקה) כמנהג העולם בימי חנוכה‪.‬‬ ‫והאנשים הנ”ל בראותם כי רבם נצב עליהם נתבהלו מאד‪ .‬ופתח הוא את‬ ‫דברות קדשו וענה ואמר‪ ,‬הידעתם את כללי משחק הדאהם? ושתקו‪ .‬אמר‬ ‫‪68‬‬ ‫להם‪ ,‬אני אגיד לכם את הכללים‪.‬‬ ‫משמע יש פה עמדה חיובית (אמנם לא גורפת) כלפי משחקי חולין בחנוכה‪ .‬לעומתו‪ ,‬ר’‬ ‫לוי יצחק מברדיטשב מגנה ביותר את משחק הקלפים‪:‬‬ ‫ע | ‪74‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫שבכל חנוכה החל להאיר עלינו הארתו יתברך מתורתו‪ ,‬ולא לילך בקול‬ ‫משחקי’ כלל חס ושלו’ ובפרט שראיתי היו’ שבעונותינו הרבי’ נפרצה פרצה‬ ‫באחינו בית ישראל לשחוק בקארטין וקל בעיניהם דבר זה‪ .‬אבל הוו יודעים‬ ‫‪69‬‬ ‫שבכל קארט יש בודאי קליפה גדולה‪.‬‬ ‫הנה כי כן עמדנו על רעיונות מרכזיים בהגות ובאתוס החסידיים כפי שנדרשו בפני‬ ‫הקהל במעמדים החגיגיים‪ .‬ראינו גם שצדיקים שונים הבליטו רעיונות דומים‪ ,‬מה‬ ‫שמלמד על חשיבותם בעיניהם‪ .‬אמנם לא יכולנו במאמר זה להשתרע על פני מרחבי‬ ‫הספרות החסידית‪ ,‬אך דומה שעמדנו על נקודות אופייניות חשובות‪.‬‬ ‫פרופסור משה חלמיש הוא פרופ’ אמריטוס‪ ,‬המחלקה למחשבת ישראל‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫פירסם ספרים ומאמרים רבים בחקר הקבלה והחסידות‪ .‬עורך “דעת”‪ ,‬כתב‪-‬עת חצי‪-‬שנתי לפילוסופיה‬ ‫יהודית ולקבלה‪.‬‬ ‫‪Professor Moshe Hallamish is professor emeritus of the department of Jewish‬‬ ‫‪Philosophy, Bar-Ilan University. He is the author of many books and papers in the‬‬ ‫‪research of Kabbalah and Hasidism. He is the Editor of DAAT, a journal of Jewish‬‬ ‫‪.Philosophy & Kabbalah‬‬ ‫הערות‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪1‬בבלי שבת דפים כא ע”ב – כג ע”ב‪ .‬חתן היובל‪ ,‬הרב פרופ’ נחום לאם‪ ,‬הקדיש שני פרקים בספרו‬ ‫להבהרת הגות הלכית בשני נושאים‪ :‬נסי חנוכה; ברכת הזמן במצות נר חנוכה‪ .‬ראה הלכות והליכות‪,‬‬ ‫ירושלים תש”ן‪ ,‬עמ’ קכג‪-‬קלג‪.‬‬ ‫‪2‬וראה גם בצלאל לנדוי‪“ :‬מקום מיוחד נתבצר לו לחג החנוכה בספרות החסידות במסגרת מועדי‬ ‫השנה” (חנוכה לאור החסידות‪ ,‬מחניים‪ ,‬לז‪ ,‬תשי”ט‪ ,‬עמ’ ‪.)74-69‬‬ ‫‪3‬דרך מצותיך‪ ,‬ברוקלין תשל”ג‪ ,‬עא ע”ב‪.‬‬ ‫‪4‬כגון בני יששכר‪ ,‬כסלו טבת‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬אותיות כא‪ ,‬כד‪ .‬והשווה באותו עניין‪“ :‬כי לא הצלת הגוף הוא‬ ‫העיקר אלא הצלת הנשמה היא העיקר להאירה מהארת פניו ית”ש” (ר’ ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר‪,‬‬ ‫ישמח ישראל‪ ,‬ניו יארק תשט”ז‪ ,‬עמ’ ‪ .147‬ראה גם שם‪ ,‬עמ’ ‪.)174‬‬ ‫‪5‬ושני הכיוונים הללו שונים מהכיוון התיאורגי‪ ,‬שמתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬בפרי עץ חיים‪ ,‬שער ר”ח חנוכה‬ ‫ופורים‪ ,‬פרק ד‪ ,‬קארעץ תקמ”ה‪ ,‬צד ע”א (על ‘הדלקה עושה מצוה’)‪ .‬על משמעויות תאורגיות שונות‬ ‫כתבו רבות ר’ שלמה מרדומסק ובעל שפת אמת‪ ,‬ולא נוכל לדון בהן במסגרת זו‪ .‬וראה להלן הפניות‬ ‫‪.57 ,48‬‬ ‫‪6‬ר’ ישראל מקאזניץ‪ ,‬עבודת ישראל‪ ,‬פר’ וישב‪ ,‬דרוש לחנוכה‪ ,‬בני‪-‬ברק תשכ”ה‪ ,‬יב ע”ד ‪ -‬יג ע”ג‪.‬‬ ‫‪7‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪.144‬‬ ‫‪8‬ר’ יהושע מאוסטראווע‪ ,‬תולדות אדם‪ ,‬חנוכה‪ ,‬יוזעפאף תרל”ה‪ ,‬צג ע”א (תשל”ה‪ ,‬קא ע”א)‪.‬‬ ‫‪9‬תפארת שלמה‪ ,‬ירושלים תשנ”ב‪ ,‬א‪ ,‬עמ’ קכז‪ ,‬השמטה לחנוכה (אחרי פר’ ויחי)‪ .‬וכן‪“ :‬מצותה למטה‬ ‫מעשרה רמז על הנשמות הנמוכים ושפלים גם המה יאירו” (שם‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬ב‪ ,‬מועדים‪ ,‬עמ’ קנט)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫יצוין‪ ,‬כי היות שיש מהדורות שונות לספר זה‪ ,‬ולספרים אחרים הנזכרים כאן‪ ,‬ציינתי ממהדורות‬ ‫שונות‪ ,‬אולי ייקל על המעיין‪.‬‬ ‫‪1‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תרמ”ו‪ ,‬ירושלים תשל”ט‪ ,‬קיא ע”ב‪ .‬יושם לב כי המחבר מטיל את תפקיד ההארה‬ ‫כלפי חוץ על הצדיק‪.‬‬ ‫‪1‬ר’ שלמה מרדומסק‪ ,‬תפארת שלמה‪ ,‬לזאת חנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קעג (תשס”ז‪ ,‬עמ’ רא)‪ .‬המשפט‬ ‫האחרון מצביע בבירור שאין כאן עניין תיאורגי אלא מהלך בתחום האנושי בלבד‪ .‬וראה לעיל הערה‬ ‫‪ .5‬על ר’ שלמה מרדומסק ראה מאמרו של מנדל פייקאז’‪ ,‬החסידות באספקלריית ‘תפארת שלמה’ לר’‬ ‫שלמה מרדומסק‪ ,‬גלעד‪ ,‬מאסף לתולדות יהודי פולין‪ ,‬יד‪ ,‬תשנ”ה‪ ,‬עמ’ לז‪-‬נח‪.‬‬ ‫‪1‬תפארת שלמה‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קנב (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קעו‪ .‬וראה עוד שם‪ ,‬עמ’ קפה)‪.‬‬ ‫‪1‬תפארת שלמה‪ ,‬לזאת חנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬ב‪ ,‬עמ’ קעג‪-‬קעד (תשס”ז‪ ,‬עמ’ רא)‪.‬‬ ‫‪1‬זוהר ח”א ד ע”א‪.‬‬ ‫‪1‬משה חלמיש‪ ,‬משנתו העיונית של ר’ שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪,‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫ע | ‪75‬‬ ‫ירושלים תשל”ו‪ ,‬עמ’ ‪.382-374‬‬ ‫‪1‬ר’ יהודה אריה לייב אלתר‪ ,‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשס”א‪ ,‬קצד ע”ב‪.‬‬ ‫‪1‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬עמ’ רה‪-‬רו‪.‬‬ ‫‪1‬ברכות ה ע”ב‪.‬‬ ‫‪1‬שפת אמת‪ ,‬תרנ”ד‪ ,‬פר’ מקץ וחנוכה‪ ,‬פיעטרקוב תרס”ה‪ ,‬קיז ע”ב‪.‬‬ ‫‪2‬תניא‪ ,‬פרק כח (בלא קשר לחנוכה)‪ .‬וראה משה חלמיש‪ ,‬נתיב לתניא‪ ,‬תשמ”ז (ותשס”ה)‪ ,‬עמ’ ‪.169-168‬‬ ‫‪2‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪( 166‬המשפט שלפני האחרון מופיע גם בעמ’ ‪ .)183‬גם בהמשך הוא‬ ‫מורה כי למרות הצורך בהכנה הרי “אם נתעורר בקרבו אור הפנימיות הניצוץ האלקי ‪ ...‬ואש תבערת‬ ‫המצוה תוקד על לבו ‪ ...‬בל יאחר כלל”‪ .‬וכך גם בעמ’ ‪“ :167‬העיקר שיוסיף בהמצות ומע”ט ומעלין‬ ‫בקודש‪ .‬ועי”ז ממילא יוריד ויכניע הסט”א ויבער הפסולת‪ .‬והלכה כב”ה”‪.‬‬ ‫‪2‬וראה למשל קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ סח (תשל”ב‪ ,‬כג ע”ג); תפארת שלמה‪,‬‬ ‫לזאת חנוכה‪ ,‬תשי”ח‪ ,‬עמ’ קסח‪ ,‬קעג‪ ,‬ובמיוחד עמ’ תטו (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קצה‪ ,‬ר)‪ .‬ראה גם לעיל‪ ,‬סוף‬ ‫הפניה ‪ ;21‬ולהלן‪ ,‬הפניה ‪ .23‬וכן “יתלהב כשמדליק” (קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצב)‪.‬‬ ‫‪2‬קדושת לוי‪ ,‬סוף פירוש הגדות‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ תטו (תשל”ב‪ ,‬קמא ע”ד)‪.‬‬ ‫‪2‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪.144‬‬ ‫‪2‬קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשל”ב‪ ,‬כג ע”ד‪.‬‬ ‫‪2‬אם כי בנקל יכול היה להיאמר גם על אדם ממוצע‪ ,‬אלא שכנראה ההיצמדות למדרש המקורי המדבר‬ ‫על נח ואברהם היא שהשאירה את הדיבור על ‘צדיקים’‪.‬‬ ‫‪2‬ר’ משה צבי מסאווראן‪ ,‬לקוטי שושנים‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תרנ”ד‪ ,‬עמ’ ‪.8-7‬‬ ‫‪2‬ומשמעות נוספת‪“ :‬ענין הכנה הוא הזריזות‪ .‬היכון לקראת אלוקיך ישראל‪ ,‬היפוך השכחה‪ .‬שלא‬ ‫לעשות המצוה כפי הרגילות‪ ,‬רק בהתחדשות התלהבות בכל עת בזריזות” (שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪,‬‬ ‫תרנ”ט‪ ,‬ירושלים תשל”ט‪ ,‬קכ ע”א)‪.‬‬ ‫‪2‬למשל‪“ ,‬בכל מצוה או תורה ותפלה צריך האדם להקדים לו הכנה את אשר יבוא לפני המלך” (תפארת‬ ‫שלמה‪ ,‬א‪ ,‬פר’ ויגש‪ ,‬עמ’ קכא)‪.‬‬ ‫‪3‬במובן של ‘בתוך עצמם’ או ‘לעצמם’‪.‬‬ ‫‪3‬תפארת שלמה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬פר’ ויגש‪ ,‬א‪ ,‬עמ’ קכא‪ .‬וראה גם לעיל בהפניה ‪.27‬‬ ‫‪3‬ראה מנדל פייקאז’‪ ,‬הנקודה הפנימית אצל אדמו”רי גור ואלכסנדר‪ ,‬נדפס בתוך מחקרים בקבלה‬ ‫בפילוסופיה יהודית ובספרות המוסר וההגות‪ ,‬מוגשים לישעיה תשבי‪ ,‬ירושלים תשמ”ו‪ ,‬עמ’ ‪.660-617‬‬ ‫‪3‬ר’ יהודה אריה לייב‪ ,‬שפת אמת‪ ,‬חנוכה‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬קצח ע”ב‪.‬‬ ‫‪3‬שפת אמת‪ ,‬חנוכה‪ ,‬תרס”ה (=תשל”ט)‪ ,‬קכ ע”ד‪.‬‬ ‫‪3‬השווה‪“ :‬כל איש ישראל מחויב לחנך א”ע בלימוד תורה לשמה לזכות באור החכמה העליונה אשר‬ ‫מופיע בימי החנוכה”‪ .‬תפארת שלמה‪ ,‬פר’ מקץ‪ ,‬א‪ ,‬עמ’ קיא‪-‬קיב‪ .‬ראה גם להלן הערה ‪ ;40‬ומתוך דברי‬ ‫ר’ אלכסנדר זיסקינד‪ ,‬בהפניה ‪.67‬‬ ‫‪3‬בני יששכר‪ ,‬כסלו טבת‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬אות יד‪ .‬רעיון זה‪ ,‬על אותה הלכה‪ ,‬מצוי כבר בפרי עץ חיים‪ ,‬שער ר”ח‬ ‫חנוכה ופורים‪ ,‬פרק ד‪ ,‬קארעץ תקמ”ה‪ ,‬צד ע”א‪.‬‬ ‫‪3‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצא (תשל”ב‪ ,‬קכג ע”ג)‪.‬‬ ‫‪3‬בשבחי הבעש”ט‪ ,‬מהד’ א’ רובינשטיין‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ ‪ ,90-85‬מתוארים כל מיני עצמים שהזדעזעו‬ ‫מעוצמת ההתלהבות של הבעש”ט‪.‬‬ ‫‪3‬ראה רבקה ש”ץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬החסידות כמיסטיקה‪ ,‬ירושלים תשכ”ח‪ ,‬עמ’ ‪.55‬‬ ‫‪4‬שפת אמת‪ ,‬פר’ מקץ‪ ,‬שבת חנוכה תרמ”ו‪ ,‬פיעטרקוב תרס”ה‪ ,‬צו ע”ג; וכן לחנוכה תרל”ד‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשנ”ז‪ ,‬קצט ע”ב‪ .‬השוה‪“ :‬באמת נר חנוכה הוא תיקון בעולמות שלמעלה‪ .‬ובימים האלו המצוה‬ ‫עלינו להדליק זה הנר‪ .‬והוא מקום וכלי אל ההתחדשות‪ .‬וע”י הדלקת נר חנוכה יכולין לקבל מזה‬ ‫ההתחדשות”‪ .‬שפת אמת‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תרנ”ז‪ ,‬ירושלים תשל”ט‪ ,‬קיח ע”ד‪.‬‬ ‫‪4‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה ראשונה‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שפ (תשל”ב‪ ,‬קכט ע”ד)‪ .‬ושם‪ ,‬עמ’ שצ (תשל”ב‪,‬‬ ‫קלג ע”א)‪“ :‬לשון התחדשות וראשית”‪ .‬וכן “חנוך ההתחדשות” (שפת אמת‪ ,‬מרכז שפירא תשע”א‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫עמ’ ‪ )122‬ועוד‪.‬‬ ‫‪4‬שפת אמת‪ ,‬תרל”ד‪ ,‬פיעטרקוב תרס”ה‪ ,‬קב ע”ב‪-‬ע”ג (תשנ”ז‪ ,‬עמ’ קצט‪-‬ר)‪.‬‬ ‫‪4‬בני יששכר‪ ,‬כסלו טבת‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬אות טז‪.‬‬ ‫‪4‬תולדות אדם (לעיל הערה ‪ ,)8‬חנוכה‪ ,‬צב ע”ד (ירושלים תשל”ה‪ ,‬ק ע”ד)‪ .‬וראה גם ר’ שניאור זלמן‬ ‫מליאדי‪ ,‬תורה אור‪ ,‬פר’ מקץ‪ ,‬ברוקלין תשט”ו‪ ,‬לב ע”ג‪.‬‬ ‫‪4‬ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪.136‬‬ ‫‪4‬צואת הריב”ש‪ ,‬ירושלים תש”ח‪ ,‬עמ’ ח‪ .‬נראה לי שמקור חשוב לכך נמצא בזוהר‪ ,‬ח”ב כ ע”א‪“ :‬ת”ר‪,‬‬ ‫האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה‪ ,‬האי צלותא שלימתא דהיא בלבא‪ ,‬ולעולם‬ ‫לא הדרא ריקניא”‪( .‬תרגום‪ :‬אדם שמתפלל‪ ,‬צועק ובוכה עד שאינו יכול לבטא בשפתיו‪ ,‬זוהי תפילה‬ ‫ע | ‪76‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪64‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪69‬‬ ‫פרופ’ משה חלמיש‬ ‫שלמה שעולה מן הלב‪ ,‬ולעולם לא תשוב ריקם)‪.‬‬ ‫‪4‬ראה עוד משה חלמיש‪ ,‬חקרי קבלה ותפילה‪ ,‬תשע”ב‪ ,‬עמ’ ‪ ;13‬ש”ץ (לעיל הערה ‪ ,)39‬עמ’ ‪.108‬‬ ‫‪4‬עבודת ישראל (לעיל הערה ‪ ,)6‬יג ע”ד‪( .‬וכך נאמר בשמו גם בספר ישמח ישראל [לעיל הערה ‪,]4‬‬ ‫עמ’ ‪ .)178‬כאן מוסט רעיון ההגנה והשמירה אל עבר המשמעות הרוחנית‪ ,‬הגנה מפני כוחות הסטרא‬ ‫אחרא‪ .‬אגב‪ ,‬בהקשר אחר מסר ר’ לוי יצחק בשם רבו המגיד והבעש”ט‪ ,‬שהיות שצדיק “רוצה להעלות‬ ‫את חבירו מטיט ורפש‪ ,‬שצריך גם הוא לירד סמוך להטיט ורפש להעלות אותו”‪ ,‬ובכך הוא מסתכן‬ ‫ליפול לתוך הבור‪ .‬ראה קדושת לוי‪ ,‬שיר השירים‪ ,‬תשל”ב‪ ,‬סה ע”א‪ .‬וראה גם על נסיונו המסוכן של‬ ‫הבעש”ט להעלות את שבתי צבי‪ ,‬בשבחי הבעש”ט (לעיל הערה ‪ ,)38‬עמ’ ‪.134-133‬‬ ‫‪4‬כמו המגיד מקאזניץ‪ ,‬לעיל הערה ‪ .48‬וראה ההערה הבאה (‪.)50‬‬ ‫‪5‬לפי קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ סז (תשל”ב‪ ,‬כג ע”ב)‪ ,‬אמרו ויהי נועם “לרמז על‬ ‫נס חנוכה שהוא קצת מעשה ידינו במלחמה‪ .‬אמנם השם ‪ ...‬הצליח לנו מעשה ידינו להתגבר במלחמה”‪.‬‬ ‫‪5‬וראה מ’ חלמיש‪‘ ,‬ייחודם של ‘כל אחד’‪ ,‬מצוה אחת ואות אחת’‪ ,‬דעת‪( 71 ,‬תשע”א)‪ ,‬עמ’ ‪.46‬‬ ‫‪5‬שפת אמת לחנוכה‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬רא ע”א‪ .‬ראה גם קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצא‬ ‫(תשל”ב‪ ,‬קלג ע”ג)‪“ :‬רגל לשון רגילות”; וכן ישמח ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪ ,180‬ועוד‪ .‬להרגל חיובי‬ ‫זה נתכוון רש”ז מליאדי‪ ,‬בתניא‪ ,‬פרק מב‪“ :‬העיקר הוא ההרגל‪ ,‬להרגיל דעתו ומחשבתו תמיד”‪ ,‬אך‬ ‫בלא קשר לחנוכה‪.‬‬ ‫‪5‬שפת אמת לחנוכה‪ ,‬ירושלים תשס”ב‪ ,‬עמ’ ז‪-‬ח‪.‬‬ ‫‪5‬שפת אמת‪ ,‬תשנ”ז‪ ,‬קצז ע”א‪.‬‬ ‫‪5‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצא‪-‬שצב (תשל”ב‪ ,‬קלג ע”א‪-‬ע”ד)‪.‬‬ ‫‪5‬למשל‪ ,‬תולדות יעקב יוסף‪ ,‬פר’ יתרו; דגל מחנה אפרים‪ ,‬פר’ בראשית; שם‪ ,‬לקוטים לראש השנה; כתר‬ ‫שם טוב‪ ,‬תחילת חלק ב; מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬קארעץ תקמ”ד‪ ,‬כה ע”א; ר’ שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬תניא‪,‬‬ ‫שער היחוד והאמונה‪ ,‬ראש פרק ו; הנ”ל‪ ,‬תורה אור‪ ,‬אסתר‪ ,‬צג ע”ד; הנ”ל‪ ,‬לקוטי תורה‪ ,‬פר’ ראה‪ ,‬כב‬ ‫ע”ב; הנ”ל‪ ,‬סידור‪ ,‬מד ע”ב‪ ,‬רעא ע”ב; נועם אלימלך‪ ,‬תחילת פר’ לך לך; לקוטי רמ”ל [מסאסוב]‪ ,‬פר’‬ ‫וארא‪ ,‬ירושלים תשכ”ה‪ ,‬עמ’ ‪ ;8‬בני יששכר‪ ,‬מאמר ד‪ ,‬אות פה (תשכ”ו‪ ,‬ח”ב‪ ,‬עג ע”א); ישמח ישראל‬ ‫(לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪ ;153‬ועוד‪ .‬ולכך נתכוון‪ ,‬כנראה‪ ,‬גם ר’ יצחק יהודא יחיאל סאפרין מקאמרנא‪ ,‬דרך‬ ‫אמונה‪ ,‬לעמבערג תר”י‪ ,‬ז ע”ב‪“ :‬אלהים סוד הטבע”‪.‬‬ ‫‪5‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬קלד ע”א‪ .‬על המקור הלוריאני ראה לעיל הערה ‪.3‬‬ ‫‪5‬נתן רוטנשטרייך‪ ,‬עיונים במחשבה היהודית בזמן הזה‪ ,‬תל אביב תשל”ח‪ ,‬עמ’ ‪ .156‬על הקפדה על‬ ‫מסורת בעמים אחרים ראו דברי ל’ ויטגנשטיין‪ ,‬הובאו אצל תמר רוס‪ ,‬ארמון התורה ממעל לה‪,‬‬ ‫תשס”ז‪ ,‬עמ’ ‪.29‬‬ ‫‪5‬תפארת שלמה‪ ,‬לזאת חנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קעא (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קצט)‪ .‬דומה שכאן מתבטאת גם עמדתו‬ ‫של ר’ שלמה‪ ,‬ש”עיקר הנס של חנוכה שנשאר עוד כח חיות וקדושה בישראל אחרי כל אשר עבר‬ ‫עליהם להיות להם כה”ג וצדיק כזה בתיקונא עלאה להמשיך ברכה וטוב ולהיות לישראל לאור עולם”‬ ‫(ס ע”א)‪ .‬וכן‪“ :‬כל הצדיקים גם אחרי הסתלקותם זכותם נשאר עלינו” (פר’ נח‪ ,‬ח ע”ב)‪.‬‬ ‫‪6‬תפארת שלמה‪ ,‬לחנוכה‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ קסג (תשס”ז‪ ,‬עמ’ קפט)‪.‬‬ ‫‪6‬תפארת שלמה‪ ,‬פר’ נצבים‪ ,‬תשנ”ב‪ ,‬עמ’ תד‪ .‬השווה לקוטי מוהר”ן‪ ,‬סי’ קך; ר’ קלונימוס קלמן עפשטיין‪,‬‬ ‫מאור ושמש‪ ,‬פר’ דברים‪ ,‬תשמ”ח‪ ,‬עמ’ תקכז‪.‬‬ ‫‪6‬זוהר ח”ב קנה ע”א; ח”ג קפז ע”א‪.‬‬ ‫‪6‬דניאל שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬ה‪ ,‬תשנ”ה‪ ,‬עמ’ צח‪-‬קא‪.‬‬ ‫‪6‬דרכי חיים ושלום‪ ,‬ערך רי”מ גאלד‪ ,‬מונקאטש ת”ש‪ ,‬עמ’ שו אות תתיז‪.‬‬ ‫‪6‬השווה‪“ :‬ואם באמת אומרים שירות ותשבחות מחמת הארת הדביקות ושמחת הנס‪ ,‬הרי זה נחשב‬ ‫באמת לסעודת מצוה שנעשה ליו”ט אשר מחויבים בסעודה ‪ ...‬הניחו לנו איפוא את הסעודות הללו‬ ‫לרשות‪ ,‬כדי שאנחנו נעשה מהן סעודות מצוה”‪ .‬ראה חידושי הרי”מ על התורה‪ ,‬מהד’ ר’ יהודה לייב‬ ‫לוין‪ ,‬ירושלים תשמ”ו‪ ,‬עמ’ סב‪.‬‬ ‫‪6‬ספר אסף‪ ,‬ירושלים תשי”ג‪ ,‬עמ’ ‪.427‬‬ ‫‪6‬יסוד ושורש העבודה‪ ,‬ירושלים ת”ש‪ ,‬עמ’ רסא‪ .‬וראה פרי עץ חיים‪ ,‬שער הפורים‪ ,‬פרק ו‪ .‬ספרי חסידות‬ ‫רבים מדברים על ערך הצדקה בימים אלה (לפעמים תוך שילוב ההלכה שכל המסבב על הפתחים‬ ‫בימים אלה נותנים לו)‪ .‬למשל‪ ,‬קדושת לוי‪ ,‬קדושה חמישית‪ ,‬ירושלים תשי”ח‪ ,‬עמ’ שצד (תשל”ב‪ ,‬קלד‬ ‫ע”ג); עבודת ישראל (לעיל הערה ‪ ,)6‬יב ע”ד (“ומנהגן של ישראל תורה הוא”)‪ .‬וכך מצינו בספר ישמח‬ ‫ישראל (לעיל הערה ‪ ,)4‬עמ’ ‪“ :150‬איתא בספרי המקובלים בכח סגולת מצות נתינת צדקה בחנוכה” וכו’‪.‬‬ ‫‪6‬כנסת ישראל‪ ,‬לקוטים‪ ,‬תשמ”ג‪ ,‬סח ע”א‪ .‬הסיפור הובא גם אצל מ’ בובר‪ ,‬אור הגנוז‪ ,‬תשי”ח‪ ,‬עמ’ ‪.290‬‬ ‫וראה גם במאמרו של לנדוי (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ’ ‪.74‬‬ ‫‪6‬קדושת לוי‪ ,‬דרושים לחנוכה‪ ,‬תשל”ב‪ ,‬כד ע”א‪.‬‬