כיסוי ראש לנשים – מיכל וולף
חיוב אשה בכיסוי ראש :האם הכרחי?
מיכל וולף
מרכז יעקב הרצוג
רוב פוסקי ישראל בעבר ובהווה מחייבים נשים בכיסוי ראש .מאמר זה בוחן האם חיוב זה
תקף במציאות ימינו .בחינת פסיקות מהיבט סוציו-היסטורי מעלה כי הן פוסקים
המחמירים בדרישה לכיסוי ראש והן המקלים בנושא קיימו יחסי גומלין עם הסביבה
והחברה שבה חיו .פוסקים אשר חיו בסביבה שבה דרישות הצניעות מנשים היו מחמירות
ביטאו זאת גם בחיוב כיסוי ראש קפדני ,בעוד שפוסקים שחיו בסביבה מתירנית יותר לרוב
הקלו בעניין כיסוי הראש .חלקם אף קבעו כי שינוי בנורמות לבוש ובמשמען מביא בעקבותיו
שינוי בהלכה בנושא כיסוי ראש .מהיבט מטא-הלכתי מועלית המלצה לאפשר להלכה לקיים
דיאלוג מלא עם מציאות שהשתנתה ,ולהגיב בהתאם לנוהגי החיים בתרבות המערבית ,שבה
רוב הנשים נוהגות להלך בשיער גלוי .נטען כי גברים רגילים לראות זאת ולכן שיער אשה
אינו נתפס עוד כערווה ואינו גורם להרהורי עבירה .במצב כזה קיום יחסי גומלין עם
המציאות מוביל לכך שכיום אין לחייב כיסוי ראש לנשים.
הקדמה*
עיון בפסיקות הלכתיות העוסקות בכיסוי ראש לנשים מעלה תמונה מורכבת .אם שיעור יחסי
של פוסקים הוא אמת מידה מכרעת אזי חובה על אשה נשואה לכסות את שיער ראשה; הפוסקים
ברובם ,בעבר ובהווה ,מחייבים אשה בכיסוי ראש 1.מאידך ,ניתן לטעון כי לא שיעורם היחסי של
פוסקים הוא המכריע אלא גופם של טיעונים .מגמתו של מאמר זה היא הבאת תימוכין לדעה
שכיסוי ראש לנשים בימינו איננו נדרש ,וכי דינאמיקה נכונה של ההלכה מובילה לכך שאין כיום
חובה או צורך הלכתי בכיסוי ראש לנשים.
ההלכה היא החלק הנורמטיבי של התורה שבעל פה .מקורה של המלה "הלכה" הוא במלה
"הלך" 2,כלומר הנחיה ההולכת עם הזמן ותמורותיו ,כהסברו של רבי נתן בן רבי יחיאל מרומי:
"דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכים בו" 3.ההלכה כוללת הן את חוקי החיים
"הדתיים" – מצות שבין אדם למקום ,והן את חוקי החיים "המשפטיים" – מצוות שבין אדם
לחברו ולחברתו )מה שמכונה "משפט עברי"( .ההלכה קיימת למעלה משלושת אלפי שנים ועל פיה
חי עם ישראל בכל פזורותיו גם כשגלה מארצו .חיותה הרבה ,גם בזמן שעם ישראל היה מנותק
* עיקר המקורות ההלכתיים המאוזכרים בחיבור זה הובאו מפרויקט השו"ת – מאגר היהדות הממוחשב גרסה
,+19בר-אילן חברה למו"פ ,אוניברסיטת בר-אילן .לצד כל מקור שמובא משם יצוין) :מתוך פרויקט השו"ת(.
בחלק מהמקרים מדובר במקור ארוך המשתרע על עמודים רבים .במקרים אלו יפורט ד"ה )דבור המתחיל(
הפותח את הפסקה שבה מופיע הציטוט או האזכור ,על מנת לסייע לקורא במציאת האזכור הנדון בתוך
המקור כולו .במקומות שבהם הציטוט שזור במילים בארמית או בראשי תיבות ,נוסף תרגום בתוך הציטוט בין
סוגרים רבועים .רוב תודות לאישי יובל ולחברתי גילי זיוון על הערותיהם המועילות והמלומדות.
1
מדגם פוסקים המחייבים כיסוי ראש לנשים :הרמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה י"א-י"ב ,הריטב"א על
מסכת כתובות דף עב ע"א ,בעל שו"ת באר שבע סימן י"ח ,ר' ישראל מאיר מראדין במשנה ברורה אורח חיים
סימן עה ס"ק י ,ועוד רבים אחרים.
2
מ' אלון ,המשפט העברי תולדותיו ,מקורותיו ,עקרונותיו ,ירושלים תשל"ח ,עמ' ) 143להלן :אלון ,המשפט(.
3
נתן בן יחיאל מרומי ,ערוך השלם ,חלק ג' עמ' רח.
מאדמתו ,נובעת בעיקר מהיותה חוק חי ונוהג למעשה .במקומות שונים קיבלה הקהילה היהודית
אוטונומיה שיפוטית .יהודים פנו אל חכמי הדור ולבתי דין בשאלות ובעניינים שונים בכל תחומי
החיים ,ואלו הנהיגו את העם על פי חוקי ההלכה.
כמשפט חי שימושי ונוהג התפתחה ההלכה ללא הרף .ככל יצירה חיה היא לובשת ופושטת
צורה חליפות ,משום שהיא מהווה אספקלריה לחיים ומתפקידה לפתור בעיות יומיומיות בכל דור
ובכל מקום 4.בכל תקופה הפיקו חכמי הדור פתרונות הלכתיים בהתייחס למציאות שבה חיו ,תוך
שמירה על איזון בין שימור לבין תמורה ,ובין מסורת מחייבת לבין דינמיקה מתבקשת .לעיתים
התעוררו בעיות חדשות שלא היה להן מענה במקורות הקיימים ,מה שהביא לחקיקה של תקנות
וגזירות 5.הפוסק יישם למעשה חוק קיים או יצר חוק חדש בהתאם לנסיבות המשתנות במקום
ובתקופה שבה חי .במובן זה ובמובנים נוספים ניתן לראות בהלכה היהודית מעין מקרה פרטי של
מערכת חוק ומשפט 6,וככזו היא נדרשה ליחסי גומלין מתמידים עם מציאות משתנה במגוון של
תחומים – חברתיים ,כלכליים ומוסריים .כיסוי ראש לנשים נובע ,לרוב הדעות ,מערך הצניעות.
לבוש הנחשב צנוע במקום אחד יכול להיחשב כנועז במקום אחר .לנורמת לבוש בסביבה שבה חיו
יהודים הייתה השפעה משמעותית על חיוב כיסוי ראש לנשים.
עבור מאמר זה נדגמו פסקי הלכה מרכזיים בנושא ,והם נדונים מהיבט של יחסי גומלין בין
נורמת לבוש אשר נהגה במקומו ובתקופתו של הפוסק לבין יחסו של הלה לכיסוי ראש לנשים.
ניתוח פסיקות ברוח זו מוביל גם לתיאור של השלכות מעשיות על פסיקה בת זמננו בנדון .לאור
הנאמר בפתיח של המבוא מוצעת חלופה מעין איכותנית ,למסורת של הכרעת דין על פי כמות של
פסקים .מדובר בחלופה שמהותה היא שמירה על מנגנון חיוני של הלכה ,המחייב אותה ליחסי
גומלין עם מציאות משתנה.
התקופה המקראית
אין במקרא הנחייה המחייבת אשה בכיסוי ראש ,אך על בסיס תיאורים העולים מפסוקים
שונים ,ניתן לנסות לשער מה הייתה הנורמה בתחום זה בתקופה המקראית .אזכור ראשון בנושא
מופיע בפרשת סוטה ,כאשר על בעל המקנא לאשתו להביא אותה אל הכהן .בין יתר הפעולות
4
אלון ,המשפט ,עמ' .35-3
5
אלון ,המשפט ,עמ' .391
6
להלכה היהודית אפיונים ייחודיים משלה ,כגון :קיום חי ופעיל גם כשהעם הנוהג על פיה נותק מהטריטוריה
שלו; כפיפות לצו אלוהי ,ועוד .אך ,במה ששייך למחקר הנוכחי ,ניתן לראות תהליכים ואפיונים דומים ,בין
ההלכה לבין מערכות חוק אחרות.
2
שמבצע הכהן נעשית גם פעולת פריעה כדלקמן" :והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ופרע את ראש
האשה" 7.יש המבינים פעולה זו כהסרת כיסוי שעטף את שיער האשה 8.אך נראה כי לפי פשט
הפסוק מדובר בפיזור השיער שהיה אסוף ומסודר .בא הכהן ופרעו ,קרי פזרו על מנת שלא
להשאירו נאה ומסודר .כהן כותבת 9שלפיזור השיער הייתה משמעות מבזה ומשפילה ,הכוללת
סממן מאגי אשר אמור לשקף בגידה .ככל הנראה שיער פרוע סימל באותה תקופה פריצות ואי
מוסריות .מוסיפה כהן כי לו דובר בהסרת כיסוי כלשהו מראש האשה תמוה מדוע פרשת סוטה,
המתאפיינת בפירוט רב ,אינה מזכירה כל פריט לבוש שכיסה את ראש האשה.
תיאורים מקראיים נוספים מחזקים את הנחת השיער הגלוי ,אם כי ייתכן שנהוג היה
במקומות שונים לאספו ולקשרו .הנביא ישעיהו מתאר פורענות הצפויה לבוא על ירושלים ויהודה,
אשר חלק ממנה מתייחס לבנות ירושלים – "ותחת מעשה מקשה קרחה"' 10.מעשה מקשה' הוא
תסרוקת שהייתה כנראה מקובלת ושכיחה ,לפיה השיער נאסף וגולל לגוש קשה ומוצק לשם נוי.
תסרוקת כזו הייתה מקובלת בתרבות המסופוטמית ובתרבות הרומית,
12
11
וניתן להניח שבנות
ישראל הושפעו ממנה וחלקן אף אמצו אותה .מגילת שיר השירים מחזקת את ההנחה שנשים לא
כיסו את שיער ראשן בתקופה המקראית .שם ,מופיע תאור ציורי על יופי שיער הרעיה..." :שערך
כעדר העזים שגלשו מהר גלעד" 13.על פי פשט הכתוב נראה שמדובר בשיער פזור וגולש ,ואין כל
רמז שהיה מכוסה בכיסוי ראש כלשהו.
המקרא מציין כיסויי ראש שונים – רדיד ,צמה ,רעלה ,צעיף ומטפחת ,אך לא ברור מהם
ההבדלים ביניהם ואין כל רמז כי נלבשו מטעמי צניעות 14.ממצאים ארכיאולוגים מארץ ישראל
מלמדים שלנשים היו מחלפות שער ארוכות .תבליטים וציורי קיר אשוריים מתארים את תושבי
ארץ ישראל במאות התשיעית והעשירית לפני הספירה כבעלי שיער ארוך 15.לאור האמור לעיל,
נראה כי בתקופה המקראית הן עמי האזור והן עם ישראל נהגו להלך בשיער גלוי .קרויס 16טוען
אף הוא שבתקופת המקרא נהגו כך גברים ונשים ,ואם מצינו כיסוי ראש באותה עת ,היה הדבר
7
במדבר ה ,יח.
8
להלן בפרק התנאי-אמוראי ,דברי הספרי על פסוק זה.
9
א' כהן ,צניעות האשה בעידן המודרני ,שילה ,1999 ,עמ' ) 68להלן :כהן ,צניעות(.
10
ישעיה ג ,כד.
11
לדברי הנביא ישעיהו ,בפורענות אשר תבוא על ירושלים נשים תחדלנה מתסרוקת יפה זו משום שתהיינה
קרחות ,ללא שיער.
12
אנציקלופדיה מקראית ,ירושלים ,1982כרך ח' ,ערך שער ,עמ' .333 ,329
13
שיר השירים ד ,א .וגם שם ו ,ה.
14
לפירוט ,ראו כהן ,צניעות ,עמ' .69-68
15
אנציקלופדיה מקראית ,שם ,עמ' .334
16
ש' קרויס ,קדמוניות התלמוד ,תל אביב תש"ה ,כרך שני חלק שני ,עמ' .267והערה 1במקום.
3
לצורך התקשטות ולא מטעמי צניעות .ניתן אפוא לסכם כי אין עדויות מקראיות על כיסוי ראש
לנשים ,וניתן להניח שנשות ישראל נהגו שלא לכסות את שיעור ראשן באותה תקופה ,ברוחו של
נוהג כזה אשר היה מקובל בקרב הסביבה הנוכרית.
התקופה התנאית-אמוראית
מציאות חיים
התקופה התנאית-אמוראית התאפיינה בהחמרה בנושא ,יחסית לתקופה המקראית .מקורות
שונים מתקופה זו מעידים על נוהגן של נשים לכסות את שיער ראשן ברשות הרבים .לדוגמא,
בבראשית רבה נשאלה שאלה" :ומפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה"?
17
שאלה זו מעידה על מציאות שבה אשה יוצאת לרשות הרבים רק כשראשה מכוסה .היגד אחר
במסכת נדרים מעיד על אותה מציאות" :נשים לעולם מיכסו" 18קרי ,נשים לעולם מכסות את
ראשיהן .כנגד תיאורים אלה ישנן עדויות מהתקופה התנאית-אמוראית ,המלוות בהתייחסות
שיפוטית שלילית ,על אודות נשים היוצאות לרשות הרבים בראש פרוע" :היה ר' מאיר או' כשם
שדיעות במאכל כך דיעות בנשים...יש לך אדם שהזבוב נופל בתוך תמחוי שלו נוטלו מוצצו וזורקו
ואוכל את מה שבתוכה זו מדת אדם רשע שראה את אשתו יוצאת וראשה פרוע יצאת וצדדיה
פרומים...מצוה לגרשה".
19
מימרת ר' מאיר מעידה על מציאות שבה נשים )גם נשואות( יצאו לרשות הרבים בראש פרוע,
התנהגות שאפיינה נשים שאינן צנועות ומהוגנות .ר' מאיר סבור שראוי לבעל להקפיד עם אשתו
ולדרוש ממנה להימנע מכך ,ולגרשה אם היא אינה שומעת לו .לא ברור אם הביטוי "ראשה פרוע"
משמעו שיער פרוע ולא מסודר או שהכוונה לשיער גלוי שאינו מכוסה .בכל מקרה ,מהעדויות
שצוינו לעיל עולה כי נשים היוצאות לרשות הרבים בשיער פרוע לא ייצגו את הנורמה .רוב נשות
ישראל בתקופת המשנה קבלו על עצמן ,מטעמי צניעות ,לכסות את ראשן ברשות הרבים .קבלה זו
מכונה "דת יהודית".
17
בראשית רבה )מהדורת וילנא( פרשת בראשית פרשה יז סימן ח) .מתוך פרויקט השו"ת(.
18
בבלי ,נדרים ל ,ע"ב.
19
תוספתא מסכת סוטה )מהדורת ליברמן( ,פרק ה ,הלכה ט) .מתוך פרויקט השו"ת( .מימרא זו של ר' מאיר
מופיעה גם בבבלי גיטין צ ,ע"א וע"ב.
4
כיסוי ראש משום דת יהודית
דת יהודית היא החמרה שנשים קבלו על עצמן ,לרוב מטעמי צניעות ,על אף שלא חויבו בכך.
20
על פי המשנה ,אחת מהחמרות דת יהודית שנשים קבלו על עצמן היא הימנעות מלצאת לרשות
הרבים בראש פרוע .לדברי המשנה "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו
היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת
ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם 21."...גם כאן ,לא ברור
מהי אותה הופעה שאינה ראויה לאשה נשואה בשעה שהיא יוצאת לרשות הרבים .ייתכן שהכוונה
היא לגילוי שיער הראש אך ייתכן שאין פסול בשיער גלוי והבעיה מתמקדת בכך שהשיער פרוע.
כלומר ,ייתכן שהופעה בשיער גלוי אך אסוף ומסודר היא ראויה ומהוגנת על פי דת יהודית בעוד
ששיער מפוזר )ואולי אף במתכונת סדוקטיבית( 22אינו הולם לאשה נשואה .ראוי לשים לב לכך
שהמשנה אינה מדברת על חובת האשה אלא על עילה מוצדקת לגירושין ללא כתובה 23.למרות
זאת נראה שניתן ללמוד מכך הן על דרישות צניעות שנשים קבלו על עצמן והן על החומרה הרבה
שהמשנה מייחסת ליציאה של אשה נשואה בראש פרוע לרשות הרבים.
מקור תנאי המנסה למסד איסור על גילוי שיער ראש האשה הוא הספרי .על הפסוק "ופרע את
ראש האשה") 24,בפרשת סוטה( הוא כותב" :כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקיים בה מצות
פריעה דברי ר' ישמעאל ד"א לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן ואף על פי שאין ראייה
לדבר זכר לדבר ותקח תמר אפר על ראשה 26."25בפירושו הראשון נראה כי הספרי מכוון לפשט
הכתוב המדבר על פריעה קרי פיזור שיער האשה .בפירוש השני ,החורג מהפשט ,מדבר הספרי
מפורשות על כיסוי ראש .על פי הנוסח המופיע כאן )מהדורת הורוביץ( לא מדובר בחיוב של נשים
לכסות את שיער ראשן אלא בתיאור של מציאות נוהגת" :לימד על בנות ישראל שהן מכסות
ראשיהן) "27שם( .בר אשר 28כותב שעל פי כתב יד נוסח איטליה הלשון שונה" :לימד על בנות
20
ראו רש"י על בבלי כתובות עב ,ע"א ד"ה 'דת יהודית'" :שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא" .תוספות רי"ד
על אתר" :פי' דבר שאין בו איסור אלא שהנשים נוהגות בו דרך צניעות".
21
משנה מסכת כתובות פרק ז משנה ו) .מתוך פרויקט השו"ת(.
22
כהן ,צניעות ,עמ' .70
23
ראו ,נ' למפרט ,י' סופר וא' שפיר ,כיסוי ראש לנשים :סיכום לימוד מן השנים תש"ע – תשע"א ,בתוך אתר
אינטרנט 'שאלה של שיעור' ,/http://sheela.org.il ,עמ' ) 6להלן :סופר ,כיסוי(.
24
לעיל ,הערה .7
25
שמואל ב' יג ,יט.
26
ספרי במדבר )מהדורת הורוביץ( פרשת נשא פיסקא יא) .מתוך פרויקט השו"ת(.
27
ניסוח דומה מופיע בבמדבר רבה" :ופרע למה שדרך בנות ישראל להיות ראשיהן מכוסות ולכך היה פורע
ראשה ואומר לה את פרשת מדרך בנות ישראל שדרכן להיות מכוסות ראשיהן והלכת בדרכי העובדי כוכבים
שהן מהלכות ראשיהן פרועות הרי לך מה שרצית) "...במדבר רבה )וילנא( פרשת נשא פרשה ט סימן טז(.
ככל הנראה זמן חיבורו של מדרש במדבר רבה הוא בסביבות המאה העשירית ויש הסבורים שהוא נערך
5
ישראל שיהו מכסות את ראשיהן" )שם( .על פי נוסח זה מתייחס הספרי לכיסוי ראש האשה כחיוב
ולא כמנהג.
נראה כי הספרי לא ראה בפסוק "ופרע את ראש האשה" )שם( אסמכתא לחובת כיסוי ראש.
לפיכך הוא הביא את מעשיה של תמר לאחר שנאנסה בידי אמנון " -ותקח תמר אפר על ראשה"
כסוג של אסמכתא לכך שנשים מכסות את ראשן .גם בפסוק זה לא רואה הספרי אסמכתא חזקה
לחובת כיסוי ראש" :ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר) "...שם( .אכן ,נראה שדי דחוק לראות
באפר שתמר שמה על ראשה ראיה לחובת כיסוי ראש .ייתכן כי הספרי הביא את פירושו השני ,על
אף ריחוקו מפשט הפסוק ,על מנת לנסות למסד חיוב של צניעות כאנטי תזה לתרבות ההלניסטית
המתירנית שהייתה רווחת באותה עת.
גישת התלמוד הבבלי
בעוד המשנה רואה בפריעה או בגילוי ראש האשה ברשות הרבים עבירה על דת יהודית ,רואה
בכך הגמרא עבירה על לאו מדאורייתא )בתנאים מסוימים( ,כדלקמן:
"ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע .ראשה פרוע דאורייתא היא! דכתיב) :במדבר ה'( ופרע
את ראש האשה ,ותנא דבי רבי ישמעאל :אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש! דאורייתא -
קלתה שפיר דמי ]מדין תורה הקלת שלה יפה וטוב )מספיק([ ,דת יהודית -אפילו קלתה נמי אסור
]הקלת שלה גם הוא אסור[ .אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן ,קלתה אין בה משום פרוע ראש .הוי בה
רבי זירא ,היכא ]היכן[? אילימא ]אם נאמר[ בשוק ,דת יהודית היא! ואלא בחצר ,אם כן ,לא הנחת
בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! אמר אביי ,ואיתימא ]ויש אומרים[ רב כהנא :מחצר לחצר
29
ודרך מבוי".
כלומר הגמרא מקשה כיצד ניתן לראות בפריעת ראש אשה ברשות הרבים עבירה על דת יהודית
בעוד שתנא דבי רבי ישמעאל מעמיד זאת כאיסור דאורייתא ,ומשיבה כי איסור פריעת ראש
מדאורייתא חל על אשה נשואה היוצאת לרשות הרבים בראש פרוע ללא כל סידור או כיסוי .אם
היא יוצאת בקלתה ,היינו במעין סל קלוע שמרובים בו החורים 30,אין היא עוברת על איסור תורה
משום שקלתה מסדרת את שערה ומסתירה שיער פרוע .עבור דת יהודית קלתה אינה מהווה כיסוי
מספיק ואשה נשואה היוצאת לרשות הרבים כשקלתה על ראשה עוברת על דת יהודית.
מאוחר יותר ,במאה ה .12-לכן ,קשה להתייחס אליו כאל מקור תנאי .מכל מקום ניסוחו ,בדומה לספרי
במהדורת הורוביץ ,מתאר מציאות נוהגת ולא חיוב הלכתי בכיסוי ראש.
28
א"א בר אשר' ,כיסוי ראש – דת משה או דת יהודית? עיון במקורות ההלכה' ,אקדמות ,ט' )תש"ס( ,עמ' 115-
.101
29
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב ע"א ו-ע"ב) .מתוך פרויקט השו"ת(.
30
על פי רש"י על אתר.
6
יחסית למשנה נקט הבבלי בהחמרה .על פי המשנה איסור פריעת ראש ,גם אם נפרשו כחיוב
בכיסוי ראש ,נובע מדת יהודית בלבד ולא מדין תורה )או מ"דת משה"( .על פי התלמוד הבבלי,
אשה נשואה היוצאת לרשות הרבים בשיער גלוי לחלוטין עוברת על דין תורה .אמנם לפי מסקנת
הבבלי דין תורה אינו דורש כיסוי לשיער אשר יסתיר את כולו אלא מסתפק בחיוב לשימוש
באבזור כלשהו אשר יסדר שיער פרוע ,אך בסיס החיוב הוא מדאורייתא .על פי התלמוד הבבלי,
דת יהודית שדרגה את החיוב הבסיסי מדין תורה ומחייבת אשה נשואה לכסות את ראשה בכיסוי
מלא ולא להסתפק באבזור המסדר שיער פרוע.
סוגיה תלמודית נוספת הקשורה לעניין כיסוי ראש לאשה הנה 'שיער באשה ערווה' .במסכת
ברכות ישנו דיון על דברים שונים באשה האסורים על גבר מטעמי ערווה ,כדלקמן:
אמר רבי יצחק :טפח באשה ערוה .למאי? אילימא לאסתכולי ]אם נאמר להסתכל[ בה -והא אמר
רב ששת :למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים -לומר לך :כל המסתכל באצבע
קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא :באשתו ,ולקריאת שמע .אמר רב חסדא :שוק
באשה ערוה ,שנאמר )ישעיהו מ"ז( גלי שוק עברי נהרות ,וכתיב )ישעיהו מ"ז( תגל ערותך וגם תראה
חרפתך .אמר שמואל :קול באשה ערוה ,שנאמר )שיר השירים ב'( כי קולך ערב ומראך נאוה .אמר
31
רב ששת :שער באשה ערוה ,שנאמר )שיר השירים ד'( שערך כעדר העזים.
הגמרא מבררת למה מתייחסת קביעתו של רבי יצחק "טפח באשה ערווה" .לשיטת רב ששת לא
ייתכן שקביעה זו מתייחסת לאיסור הסתכלות באשה מכיוון שלדבריו אסור לגבר להסתכל כלל
על אשה .האיסור כולל הסתכלות אפילו על מקומות שדרכם להיות גלויים .עונה הגמרא" :טפח
באשה ערווה" מתייחס לאשתו בזמן קריאת שמע.
סופר מחדד את ההבחנות השונות שהגמרא נוקטת בהן .הבחנה ראשונה היא בין אשתו לבין
אשה אחרת ,הבחנה שנייה היא בין קריאת שמע לבין כל זמן אחר .זאת ועוד ,מדובר בשני סוגי
הרהור :האחד הוא הרהור עבירה )כגון איסור ההסתכלות המופיע בדברי רב ששת הראשונים(
והשני הוא היסח דעת 32.על פי תשובת הגמרא ,רבי יצחק קובע כי בזמן שאדם מתפלל ומגיע לקטע
הדורש ריכוז והתכוונות רבה – פרשת קריאת שמע הכוללת יסודות מרכזיים באמונה היהודית –
אסור שיהיה לו כל היסח דעת .לכן ,אסור לו לראות טפח מגולה באשתו באותו פרק זמן .באשתו,
אין בעיה של הרהור עבירה ,ועל בעלה להימנע מלראות טפח גלוי בה רק בזמן שיש חשש להיסח
דעת .לגבי נשים אחרות האיסור גורף )לשיטת רב ששת( ,ויש להימנע מכל הסתכלות בהן משום
הרהור עבירה.
31
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד ע"א) .מתוך פרויקט השו"ת(.
32
סופר ,כיסוי ,עמ' .21-20
7
רב חסדא ,שמואל ורב ששת )בדבריו האחרונים( מציינים מה באשה נחשב לערווה שיש להימנע
ממנו .לדעת רב חסדא שוק באשה ערווה ,לדעת שמואל קול באשה ערווה ולדעת רב ששת שיער
באשה ערווה .לא ברור מסוגיית הגמרא אם הקביעה "באשתו ולקריאת שמע" )שם( מתייחסים גם
לדברי אמוראים אלו ונחלקו בכך ראשונים 33.לעניין מאמר זה חשובים דבריו של רב ששת הקובע
כי שער באשה ערווה .ניתן להבין קביעה זו כאוסרת על גבר להתבונן בשערה של אשה שאינה
אשתו משום הרהורי עבירה ,וניתן להבין זאת כאיסור על גבר לומר קריאת שמע מול שער גלוי של
אשתו.
34
ניתן לסכם את הפרק בתובנה שלפיה התאפיינה התקופה התנאית-אמוראית בהחמרה בעניין
כיסוי שיער של נשים ,יחסית לתקופה המקראית .גם בתוך תקופה זו חל המשך תהליך ההחמרה.
בעוד שבתקופה התנאית נמנעו נשים מיציאה לרשות הרבים בפרוע ראש משום דת יהודית,
בתקופה האמוראית נבע חיוב כזה מדין תורה .נראה כי החמרות אלה נבעו משני טעמים .ראשית,
החברה הנוכרית אשר סבבה את היהודים באותו זמן קדשה את מנעמי הגוף ועודדה מתירנות ואף
פריצות ,אשר נאסרו לחלוטין בתרבות היהודית .יתכן אפוא שחכמי ישראל נקטו בהחמרות
בענייני צניעות כאנטי תזה לתרבות ההלניסטית המתירנית שהייתה רווחת באותה עת .שנית,
בתקופה שלאחר החורבן ובעקבות הגזרות הקשות החל לחדור הלך רוח סגפני לקבוצות מסוימות
בעם ולהנהגה הרוחנית 35.בהשפעת הלך רוח זה קבל כיסוי ראש משמעות סמלית והיווה סימן
הכר לצניעות וענווה ,בעוד שגילוי ראש רימז על גאווה ועזות פנים .שני הטעמים שצוינו לעיל
מעידים כי נוהגי לבוש וחיובים הלכתיים בהקשרם ,הם תוצאה של יחסי גומלין עם מציאות
משתנה .כאשר המציאות מציבה נורמות לא מקובלות על חכמי ישראל ,סביר והגיוני לנקוט
בחקיקה המהווה אנטי-תזה שאולי תביא בסופו של דבר למציאת דרך ביניים 36.כך גם הלכי רוח
החודרים לחברה ,משפיעים על חוקים ופסיקות של חכמי ישראל.
פסיקת 'הראשונים'
פסיקת הראשונים מתייחסת לשתי סוגיות מרכזיות .האחת היא כללית :מקור החיוב בכיסוי
ראש ו/או אי פריעת הראש .השנייה היא 'שער באשה ערווה' והקשרו לקריאת שמע.
33
לפירוט ,ראו סופר ,כיסוי ,עמ' .21
34
בשאלה זו ובאחרות יעסקו פוסקים ראשונים ואחרונים ,כפי שיובא בהמשך המאמר.
35
כהן ,צניעות ,עמ' .72
36
ראו להלן התייחסות לטיעון זה בפסקת הסיכום של המאמר.
8
מקור החיוב וטיבו
רש"י 37בפירושו לתורה )פרשת סוטה( כותב" :סותר את קליעת שערה כדי לבזותה ,מכאן
לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן".
38
לפי פירושו זה ,סביר להניח שרש"י רואה בפרשת סוטה
מקור לכך שראוי לבנות ישראל לכסות את שיער ראשן .קולין 39מציע הסבר שונה לדברי רש"י.
לפיו ,המילים "סותר את קליעת שערה" הם לבדם הסברו של רש"י למילים "ופרע את ראש
האשה" .שאר פירושו של רש"י מתייחס לסיבה ולתוצאה של מעשה הסוטה .קולין סבור שפירוש
רש"י בנוי משני חלקים מקבילים זה לזה שלכל אחד מהם יש שני חלקי משנה ,כמיוצג באמצעות
התרשים הבא:
) (1סותר את קליעת שערה
) (2כדי לבזותה
) (3מכאן לבנות ישראל
) (4שגלוי ראש
) (5גנאי להן
לדברי קולין" ,גילוי ראש" הוא פעולה מקבילה ל"סותר את קליעת ראשה" ,כפי ש"גנאי להן" הוא
תאור ערכי שמטרתו הימנעות ממצב של "כדי לבזותה" .דהיינו ,סתירת קליעת השיער היא
היוצרת מצב של גילוי ראש .קולין בוחן את פירושיו של רש"י למקומות אחרים בתורה שבהם
מופיע תאור של ראש או שיער פרוע .בשאר המקומות ההתייחסות היא לגבר .למסקנתו ,על מנת
שראש יהיה במצב 'פרוע' יש הכרח שהשיער יהיה ארוך ,ואצל אשה הוא צריך גם להיות סתור,
ללא קליעה .קולין מציין כי רש"י מבסס את פירושיו על ספרות חז"ל .המקורות הללו ברובם ,כמו
רש"י ,אינם מזכירים את המושג "כיסוי ראש" כמצב הפוך ל'-ראש פרוע'.
40
בפירושו לתלמוד ,כמו בפירושו לתורה ,נמנע רש"י מתרגום של איסור פריעת ראש לחיוב
בכיסוי ראש .לדברי רש"י" :מדעבדינן לה הכי לנוולה ]שעושים לה כך לכערה[ מדה כנגד מדה כמו
שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור א"נ ]או גם )פירוש אחר([ מדכתיב ופרע מכלל דההוא
37
רש"י ,ר' שלמה יצחקי ,חי בצרפת בין השנים .1105 – 1040נתונים ביבליוגרפים על פוסקים שונים )כפי
שהובאו כאן ויובאו גם להלן( ,לקוחים מפרויקט השו"ת – מאגר היהדות הממוחשב גרסה ,+19בר-אילן
חברה למו"פ ,אוניברסיטת בר-אילן.
38
רש"י במדבר פרק ה פסוק יח ,ד"ה ופרע.
39ש' קולין ,מכתב שלום לכלתו איילת אודות כיסוי ראש,https://herzog.academia.edu/shalomkolin ,
עמ' .3-1עיינו שם להרחבה והעמקה בשיטת רש"י) .להלן :קולין ,מכתב(.
40
ראו לעיל עמ' ) 7-4פרק תנאי-אמוראי( שם הועלתה גם כן השאלה מהו המצב ההפוך ל" -פרוע ראש" והאם
אכן קיימת דרישה לכיסוי ראש.
9
שעתא ]שבאותה שעה[ לאו פרועה הות ]לא הייתה פרועה[ שמע מינה ]שמע מכך[ אין דרך בנות
ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר".
41
רש"י דלעיל מביא שני פירושים ,שכל אחד מהם מוביל למסקנות שונות באשר לטיב האיסור
והיקפו .על פי הפירוש הראשון ,התורה קבעה כאן דין של מדה כנגד מדה :כשם שהיא )הסוטה(
גלתה או פרעה את ראשה על מנת להתנאות בפני בועלה ,כך הותר לכהן לפרוע את ראשה ,על מנת
לנוולה ולכערה .כלומר ,מכך שהתורה הוצרכה לתת היתר לפרוע את ראשה של סוטה ניתן ללמוד
שבדרך כלל פעולה זו אסורה .מתבקשת שאלה על מי נאסרה הפריעה .הרב יוסף משאש סבור
שהאיסור חל על אדם זר )לכן ניתן היתר מיוחד לכהן או לבית דין במקרה של סוטה( .לדבריו
"משמע שאנן ]שאנחנו[ הוא שאסור לן ]שאסור לנו[ לגלות שערה ברבים כדי לנוולה ]לכערה[ על
חנם ...אמנם היא אין לה שום אסור בגלוי ראשה ,שאם רצתה לנוול עצמה ,תנוול לכל עת
שתרצה 42."...לשיטת משאש פירושו הראשון של רש"י אומר שעל אשה לא חל איסור על פריעת
שיער ראשה או גילויו .סופר 43מבין את פירושו הראשון של רש"י באופן שונה .להבנתו ,איסור
דאורייתא שעליו מדבר רש"י חל על מצב שבו האשה פרועת ראש ,ואין זה משנה מי גרם לכך .לפי
הבנה זו ,פירושו הראשון של רש"י קובע למעשה כי אסור לאשה מדין תורה לפרוע את שיער
ראשה.
פירושו השני של רש"י מדבר על מנהגן של בנות ישראל ולא על איסור תורה .לדבריו "מדכתיב
ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש"
)שם( .כלומר ,הפסוק תאר את פעולת הפריעה שהתבצעה על ידי הכהן ,ומכאן ניתן ללמוד שקודם
לכן השיער היה מסודר .מדוע השיער היה מסודר? משום שאין זה ממנהגן של בנות ישראל להלך
בשיער לא מסודר ופרוע .מפירוש זה משתמע שאיסור פריעת הראש חל גם על האשה עצמה ,אך
תוקפו לא מדין תורה אלא ממנהג שנהגו בנות ישראל .רש"י מעדיף פירוש זה ,עליו אמר "וכן
עיקר" )שם(.
בעלי התוספות 44,בדומה לרש"י ,אינם רואים בגילוי שיער איסור מדאורייתא .לשיטתם חובת
כיסוי ראש נובעת מדת יהודית )כדברי רבי זירא בגמרא( 45וחלה על אשה רק ברשות הרבים.
41
רש"י מסכת כתובות דף עב עמוד א ,ד"ה אזהרה) .מתוך פרויקט השו"ת(.
42
י' משאש ,אוצר המכתבים ,ירושלים תשמ"ח ,חלק ג' סימן אלף תתפד ,עמ' ריא .הרב משאש מביא חיזוק
לפירושו מסוגיה תלמודית במסכת בבא קמא צ ,ע"א שם ר' עקיבא קבע שאשה אשר פרעה את שערה,
פטורה בעוד שאחר שפרע את שערה חייב וצריך לשלם לה 400זוז.
43
סופר ,כיסוי ,עמ' .11-10
44
בעלי התוספות חיו ופעלו בצרפת במאות ה .12-11
45
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב ע"ב.
10
בחצר ,לעומת זאת "אפי' ]אפילו[ בלא קלתה נמי ]גם[ אין בה משום פריעת ראש" 46.חצר היא
מקום משותף לכמה משפחות .במתחם זה ,לשיטת התוספות ,אשה פטורה מכל כיסוי ראש ,ואינה
מחויבת אפילו בקלתה .ברשות הרבים אשה מחויבת בכיסוי ראש משום דת יהודית ואילו מדין
תורה החיוב הוא בקלתה בלבד.
הרמב"ם 47נוקט בגישה מחמירה הרואה בגילוי ראש איסור מדאורייתא .לדבריו "ואלו הן
הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה 48:יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי 49."...זאת ועוד,
הרמב"ם אינו מסתפק בכיסוי ראש אחד ,ומחמת דת יהודית הוא מחייב אשה בשני כיסויי ראש.
לדבריו "ואיזו היא דת יהודית ,הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל ,ואלו הן הדברים שאם
עשת אחד מהן עברה על דת יהודית :יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד
ככל הנשים ,אף על פי ששערה מכוסה במטפחת" 50.לשיטת הרמב"ם אפוא ,דין תורה מחייב אשה
לכסות את שער ראשה בכיסוי ראש אחד בעת שהיא יוצאת לרשות הרבים .מחמת דת יהודית
אשה מחויבת בשני כיסויי ראש בצאתה לרשות הרבים :במטפחת וברדיד.
הרמב"ם דורש מאשה להלך בכיסוי ראש )מטפחת( גם בעוברה מחצר לחצר .לדבריו "...וכן אם
יצתה בראשה פרוע מחצר לחצר בתוך המבוי הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על
דת" 51.כלומר ,כשהיא עוברת במבוי מפולש מחצר לחצר היא אמורה להיות מכוסה גם ברדיד ,אך
אם לא הקפידה על כך והייתה מכוסה רק במטפחת היא עוברת רק על דת יהודית ואינה נחשבת
לעוברת על דת משה .ייתכן שזו שיטתו של הרמב"ם גם בנוגע לחצר ,קרי ,יש הסבורים שהרמב"ם
מחייב אשה בכיסוי ראש אחד גם בחצר הפנימית.
52
הרמב"ם מחמיר מבעלי התוספות ,במיוחד בשני עניינים הנוגעים לכיסוי ראש .ראשית ,הוא
רואה בגילוי ראש ברשות הרבים עבירה על איסור מדאורייתא בעוד שבעלי התוספות רואים זאת
כעבירה על דת יהודית .שנית ,הרמב"ם מחייב אשה בשני כיסויי ראש בעוד שהתוספות מסתפקים
בכיסוי ראש אחד .שלישית ,על פי שיטות שונות הרמב"ם מחייב אשה בלבישת כיסוי ראש בחצר
בעוד שהתוספות פוטרים אותה אפילו מקלתה בעת שהיא נמצאת בחצר .ניתן להסביר הבדלים
46
תוספות מסכת כתובות דף עב עמוד ב ,ד"ה 'ואלא בחצר'.
47
הרמב"ם ,ר' משה בן מימון ,חי בספרד ובמצרים במאה ה ,12-בין השנים .1204 – 1138
48
ראו סופר ,כיסוי ,עמ' 8-6אשר דן בהגדרת המושג "דת משה" ,ומציע שלושה מאפיינים עבורו .לדבריו ,אחד
האפיונים הוא פגיעה באיסור פורמאלי .אך לטענתו של סופר ,המושג "דת משה" איננו מצטמצם רק לאיסורי
תורה אלא כולל גם איסורים מדרבנן.
49
רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה יא) .מתוך פרוייקט השו"ת(.
50
רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה יב) .מתוך פרוייקט השו"ת(.
51
רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה יג) .מתוך פרוקט השו"ת(.
52
ראו כהן ,צניעות ,עמ' .73-72
11
אלו על רקע נורמות הלבוש והצניעות שנהגו בסביבה שבה חי הפוסק .פירוט על כך בסיומו של תת
פרק זה.
המאירי 53רואה בכיסוי ראש לנשים חובה מדרבנן .כעקרון הוא קובע ש"...דת משה נאמר על
מצות הכתובות בתורה או הרמוזות בה ודת יהודית הוא נאמר על מנהגים הנהוגים באומה מצד
צניעות להיות בנות ישראל יתירות במדת צניעות על כל שאר נשים" 54.על פי הגדרות אלו ,גם אם
נאמר שגילוי ראש ברשות הרבים הנו עבירה על דת משה )כדברי הרמב"ם לעיל( ,ניתן לומר שזו
עבירה על מצוות דרבנן הנרמזת בתורה .בהמשך כותב המאירי:
...שאינה יוצאה בגלוי שיער לגמרי אלא שהניחה קלתה על ראשה ומן התורה אין זה פרועת ראש
לגמרי אף בשוק אלא שבדת יהודית אין זה מספיק בשוק או אף במבוי מפלש שבקיעת רבים מצויה
בו עד שיתכסה שערה במטפחת ומכל מקום דוקא שתצא לשוק כן אבל מחצר לחצר דרך מבוי סתום
שאין בו בקיעת רבים מותר ובחצירה מיהא ]על כל פנים[ אף על פי שהדבר מגנה אין כאן אפילו
משום דת יהודית אף בפירוע הגמור )שם(.
לשיטת המאירי כיסוי שער ראש האשה אינו חובה דאורייתא .מדין תורה נאסר על אשה לצאת
לשוק בפרוע ראש .אם היא יוצאת בקלתה שערה מסודר ואינו פרוע ,והיא אינה עוברת על דין
תורה .אך מחמת דת יהודית חובה עליה לכסות שערה במטפחת בצאתה לרשות הרבים .כלומר
המאירי ,בניגוד לרמב"ם ,רואה בגילוי ראש ברשות הרבים עבירה על דת יהודית ,הוא דורש כיסוי
ראש אחד בלבד ,ובחצר גילוי שיער גמור איננו עבירה אפילו על דת יהודית.
הריטב"א
55
ככל הנראה רואה בגילוי ראש או בפריעתו איסור מדאורייתא .לדבריו "דכיון
דאמרה תורה לפרוע האשה כדי לנוולה מכלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה".
56
לדבריו
איפוא ,ניתן ללמוד מפרשת סוטה כי פריעת ראש נחשבת לפריצות עבור אשה .לדברי סופר ,נראה
שהריטב"א התכוון לומר שכיוון שפריעת הראש היא פריצות ,יש בכך איסור מדין תורה 57.כמאה
שנה מאוחר יותר ,פוסק נוסף אשר חי בספרד ובאלג'יר חבר לשיטה זו; הרשב"ץ 58מנה את חובת
כיסוי הראש כמצווה מן התורה .בספרו 'זוהר הרקיע' הוא מונה זאת כמצוות עשה קל"ז.
59
ר' ישראל איסרליין 60סבור כי כיסוי ראש לנשים הוא חובה מדרבנן .לדבריו "הלכה בשוק
וראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב ופרע את ראש האשה כו' ,פרש"י אמאי קרית ליה ]למה קראת
53
מנחם בן שלמה המאירי חי בפרובנס במאה ב ,14-13-בין השנים .1315 – 1249
54
בית הבחירה למאירי מסכת כתובות דף עב ע"א )מתוך פרויקט השו"ת(.
55
יום טוב בן אברהם אשבילי חי בסיביליה ,ספרד בין השנים .1330 – 1250
56
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף עב ע"א ,ד"ה ראשה פרוע) .מתוך פרויקט השו"ת(.
57
סופר ,כיסוי ,עמ' .10
58
הרשב"ץ ,ר' שמעון בן צמח דוראן ,חי בספרד ואלג'יר במאות ב ,15-14-בין השנים .1444 – 1361
59
זהר הרקיע ,מצוות עשה ,קל"ז ,אות נ"ב.
60
ר' ישראל איסרליין חי באוסטריה במאה ה ,15-בים השנים .1460 – 1390
12
לזה[ דת יהודית דת משה היא ...הא דפריך תלמודא דאורייתא ר"ל ]זה שהקשה התלמוד שהדין
מדאורייתא רצה לומר[ רמז דאורייתא יש לה".
61
לדעתו כיסוי ראש לאשה הוא חובה מדרבנן,
שיש לה רמז בתורה.
בתת פרק זה הובאו דבריהם של שבעה פוסקים "ראשונים" .ארבעה מהם חיו באשכנז :רש"י
ובעלי התוספות חיו בצרפת במאות ,12-10המאירי חי בפרובנס במאות 14-13ור' ישראל
איסרליין חי באוסטריה במאה ה .15-ארבעת הפוסקים הללו אחזו בגישה מקלה ביחס לחיוב
כיסוי ראש לנשים וראו בכך חובה מדרבנן 62.רש"י כאמור לעיל ,אף נמנע מתרגום של איסור
פריעת ראש לחיוב בכיסוי ראש .שלושת הפוסקים האחרים שדבריהם הובאו כאן שייכים לזרם
פסיקת ספרד .שניים מהם חיו בארצות האסלאם :הרמב"ם במצרים במאה ה 12-והרשב"ץ
בספרד ובעיקר באלג'יר במאות ה .15-14-פוסקים אלו נקטו בפסיקה מחמירה ביחס לחיוב אשה
בכיסוי ראש וראו בכך חיוב מדאורייתא )הרמב"ם אף החמיר בעניינים נוספים בהקשר לחיוב
כיסוי ראש( .ניתן להסביר את ההבדל בין שתי מגמות הפסיקה באמצעות יחסי גומלין שקיימו
הפוסקים עם המציאות שבה חיו.
לדברי גרוסמן ,בחברה המוסלמית בימי הביניים נהגה הקפדה יתרה בצניעותן של נשים .הן
נדרשו לשבת בביתן ,להימנע ככל הניתן מיציאה למרחב הציבורי ולכשיצאו לרשות הרבים ,היה
עליהן לכסות פניהן ברעלה 63.המציאות בחברה המוסלמית השפיעה על היחס לצניעותן של נשים
בחברה היהודית שבארצות האסלאם .פסיקות שונות ועדויות על המציאות שנהגה במחוזות אלו
מלמדות כי גם בחברה היהודית יציאה מהבית נתפסה לעיתים כמעשה לא צנוע ,ובמקומות שונים
נדרשו נשים לכסות את פניהן ברעלה בשעה שיצאו מביתן 64.הרמב"ם הגביל חופש תנועה של אשה
ופסק שעל בעל להניח לאשתו לצאת מביתה פעם אחת או פעמיים במהלך חודש .בשאר הזמן ראוי
לה לשבת בזוית ביתה 65.ר' שלמה אבן פרחון מתאר את המציאות בארצות האסלאם באמצע
המאה ה .12-לדבריו "מנהג ארץ ישראל ובבל ואספמיא כל הנשים מכסות פניהם בסדין,
61
תרומת הדשן סימן רמב) .מתוך פרויקט השו"ת(.
62
כפי שצויין לעיל ,הם נקטו בקולות נוספות בהקשר לחיוב אשה בכיסוי ראש.
63
א' גרוסמן ,חסידות ומורדות :נשים יהודיות באירופה בימי הביניים ,ירושלים תשס"א ,עמ' ) 178-176להלן:
גרוסמן ,חסידות(.
64
גרוסמן ,חסידות ,עמ' .185-179גרוסמן מציין שם כי ישנם ממקורות מהגניזה הקהירית המעידים כי נשים
יצאו מביתן לעבודה או לצרכים אחרים ,אך לדעתו זו חריגה מנורמות שהיו מקובלות בחברה היהודית
שבארצות האסלאם.
65
רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה יא.
13
וכשכורכין אותו על פניהם מניחין דרך שפת הסדין חור אחד כנגד עין אחת להסתכל בו ,כי אסור
להסתכל בנשים".
66
ככלל ,כותב גרוסמן ,שררה הקפדה רבה על צניעותה של אשה יהודיה בארצות האיסלאם:
חופש התנועה שלה הוגבל ,הצטמצם חלקה בפרנסת המשפחה ,ונפגעה גם תדמיתה .גם בקרב
יהודי ספרד נוצר רושם כי בעל צריך להסתיר את אשתו מעיני זרים ,מחשש שמא תפתה או
תתפתה .לכן בצאתה מביתה היה עליה להתעטף ולכסות פניה .מכל האמור לעיל נראה כי פוסקים
אשר חיו בארצות האסלאם הושפעו מנורמות הצניעות )לגבי נשים( שנהגו בחברה המוסלמית
67
ולכן החמירו אף הם בדרישותיהם בנוגע לצניעות האשה ככלל ,ולכיסוי ראשה בפרט.
לדברי כהן 68,ניכרת השפעה גם בסגנון כיסוי הראש .להערכתה נראה שהרמב"ם הושפע מדיני
הצניעות ומאופנת הנשים שהייתה מקובלת בארצות האסלאם בימיו .על פי אופנה זו ,אשה עטפה
את שיערה במטפחת שהייתה קשורה בהידוק לראשה ,וכיסתה את מלא שיערה .מעליה ,לבשה
רדיד שהוא מטפחת גדולה אשר כיסתה גם את ראשה וגם את כתפיה 69.זהו אכן סגנון כיסוי
הראש שהרמב"ם דורש מנשים .מעבר להשפעות בין תרבותיות אשר הוזכרו לעיל ,יתכן שהיה גם
יסוד הגנתי עבור נשים יהודיות ,בפסיקותיהם המחמירות של פוסקים אשר חיו בארצות
האסלאם .בסביבה שבה רוב הנשים נוהגות בצניעות רבה ,ויתור על דרישה כזו מבנות ישראל היה
הופך אותן לחריגות ועלול היה להעמידן כטרף קל לגברים חמדניים.
המצב בחברה הנוצרית בימי הביניים היה שונה .לדברי גרוסמן 70,החברה הנוצרית הקפידה על
צניעות הנשים הרבה פחות מהחברה המוסלמית באותה עת .דבר זה בא לידי ביטוי גם בשמירה על
זכותן לצאת אל מחוץ לביתן ולקחת חלק בחיי הכלכלה .נשים רבות היו משולבות בעבודות ייצור
ומסחר וחלקן אף היו בעלות נכסים .מציאות זו השפיעה על החברה היהודית באירופה הנוצרית,
אשר גם בה דרישות הצניעות היו מתונות )יחסית למקובל בקרב מוסלמים( ושילובן של נשים בחיי
הכלכלה לא גרם לחשש של חוסר צניעות .נשים יהודיות נטלו חלק חשוב בפרנסת המשפחה הן
במסחר והן בהלוואה בריבית ,וכאשר נעדרו בעליהן מהבית )בנסיעות לצרכי מסחר( עבר ניהול
העסק לידי האשה.
66
ר' שלמה בר' אברהם פרחון ,מחברת הערוך ,ירושלים תש"ל ,נז ע"ב.
67
גרוסמן מסייג מעט את מסקנותיו וכותב כי קיים היה פער בין תיאוריה ומעשה ,בין בדרישות לצניעות רבה
מנשים לבין מה שהתרחש בשטח) .גרוסמן ,חסידות עמ' 185ואילך(.
68
כהן ,צניעות ,עמ' .73
69
אופנה זו ניתן למצוא גם בימינו ,בעיקר בקרב יהודיות יוצאות תימן.
70
גרוסמן ,חסידות ,עמ' .198-196
14
שילובן של נשים בחיי המסחר ובעסקים היה כה משמעותי ,עד שהביא לשינוי בדיני ייחוד עם
נוכרי .על המשנה אשר אוסרת ייחוד עם גוי 71,שואלים בעלי התוספות" :תימה אם כן לא הנחת
בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה ,דאי אפשר שלא תתייחד עם שום עובד כוכבים
שעה אחת 72."...התוספות משיבים תשובה ,הרחוקה מהפשט ,שאיסור הייחוד הוא רק במקרה של
'נחבשת' ,ובמקרים רגילים אין לאסור ייחוד עם עובד כוכבים .הנחת היסוד של בעלי התוספות
שאי אפשר שאשה יהודיה לא תתייחד עם נוכרי מנוגדת לנאמר בתלמוד .נראה אפוא שבעלי
התוספות דברו על מציאות כלכלית שהייתה במקומם )צרפת ואשכנז( ,ובה אשה יהודיה נוטלת
חלק חשוב ביותר בחיי מסחר ,ולכן לא ניתן לאסור עליה ייחוד עם נוכרי אשר נדרש לשם עסקיה.
דברי בעלי התוספות מעידים על עוצמת התופעה ועל שינוי שחל בתפיסתם של חכמים לגבי מעמד
האשה ולגבי שאלת הצניעות בכללותה.
73
יציאת נשים לעבודה מחוץ לביתן והופעתן בפומבי היו מקובלות באירופה הנוצרית ,ולא
הצביעו על חוסר צניעות של אשה .כאמור ,בחברה היהודית התחוללו תהליכים מקבילים ,אשר
ניכרת בהם השפעתה של הסביבה נוכרית .במציאות זו ,סביר היה כי פוסקי ישראל ינקטו
בדרישות צניעות מתונות ויתאימו זאת למקובל בחברה הסובבת אותם .נראה אפוא כי הן פוסקי
אשכנז והן פוסקי ספרד קיימו יחסי גומלין עם הסביבה והחברה שבה חיו ,ופסיקותיהם בנוגע
לצניעות בכלל ולכיסוי ראש לנשים בפרט ,הנן תוצר של יחסי גומלין אלו.
שיער באשה ערווה
רש"י מפרש כי האשה שבה עוסקת הסוגיה היא אשת איש .לדבריו ,איסור הסתכלות באשה
מתקיים "אם אשת איש היא".
74
לשיטתו דברי רב ששת הראשונים קובעים כי אסור לגבר
להסתכל על אשה נשואה אך מותר לו להסתכל על פנויה .יתכן שהבחנה זו נובעת מכך שקיום יחסי
מין עם פנויה אינו בגדר איסורי עריות ,ולכן גם אין איסור להביט בה 75.כמו כן יתכן ששורש
ההבחנה נעוץ בהרגלי לבוש ,כפי שמופיע אצל פוסקים מאוחרים יותר 76.כלומר יתכן שנשואה,
בניגוד לפנויה ,נהגה לכסות את שער ראשה ולכן שיער גלוי שלה עלול לגרום להיסח דעת או
להרהורי עבירה .רש"י מפרש גם את דברי רב חסדא "שוק באשה ערוה" )שם( כאמירה
71
משנה ,עבודה זרה ב ,א" :לא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודים על העריות".
72
תוספות ,עבודה זרה כג ע"א ,ד"ה "ותו לא מידי".
73
גרוסמן ,חסידות ,עמ' .206-198
74
רש"י מסכת ברכות כד ע"א ,ד"ה לאסתכולי בה .גם בד"ה שוק )שם( ,רש"י מפרש שמדובר באשת איש.
75
ראו סופר ,כיסוי ,עמ' 23-22אשר דן בעניין.
76
ראו להלן ובעמוד הבא.
15
שמתייחסת לאשת איש .סביר להניח שכוונתו היא שכל איסורי הערווה שנאמרו בהקשר של סוגיה
זו – שוק ,קול ושיער – הם בגדר ערווה רק כשמדובר באשת איש .הוא פירש זאת כ"שוק באשה
ערווה" ,כי זו הדוגמא הראשונה 77.נראה כי לשיטתו ,מותר לקרוא קריאת שמע מול שוק או שער
של פנויה ואין בכך משום חשש להיסח דעת או להרהורי עבירה.
הרמב"ם אינו מבחין בין אשת איש לאשה אחרת ונראה שלשיטתו חל איסור גורף על קריאת
שמע בשעה שרואה לפניו גוף של אשה .לדבריו "וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה
כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה" 78.הרמב"ם גם אינו
מבחין בין שיער שאשה רגילה לכסותו לבין שיער שאשה רגילה לגלותו .לעומתו ,הראב"ד 79סבור
ששיער היוצא מחוץ לכיסוי המקובל אינו נחשב ערווה .לדבריו "ושערה מחוץ לצמתה שאינו
מתכסה אין חוששין להן מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד ]מתבלבל[" 80.כלומר ,נורמות הלבוש
הנהוגות בחברה הן גורם מכריע בקביעת ההלכה בעניין .אם מדובר בשיער שדרכו להיות מכוסה
וגבר אינו רגיל לראותו ,הרי שייחשב לערווה ויש חשש שיגרום להרהורי עבירה .אך אם מדובר
בשיער שבדרך כלל אינו מכוסה וגבר רגיל לראותו אין כאן חשש להרהורי עבירה .שיער זה אינו
נחשב לערווה ,אין חובה לכסותו ואין איסור לקרוא מולו קריאת שמע.
הרשב"א 81סבור אף הוא שאיסור קריאת שמע הוא רק כנגד שיער שדרך נשים לכסותו .שיער
"שבורח" מכיסוי ראש ודרכו להיות גלוי אינו מהווה ערווה ומותר לקרוא כנגדו קריאת שמע.
82
הבחנה זו בין שיער שדרכו להיות מכוסה לבין שיער שדרכו להיות גלוי מופיעה גם אצל הרא"ש,
83
ואצל בנו ,ר' יעקב בעל הטורים 84.הרא"ש סבור שגדרי ערווה )באשה( שאסור לקרוא כנגדן קריאת
שמע הם דברים מכוסים שלא רגילים לראותם גלויים 85.ברוח זו פוסק גם בעל הטורים" :ושער
של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר".
86
אותו מוטיב שנמצא אצל הראב"ד ,הרשב"א והרא"ש ,מופיע גם כאן – נורמת הלבוש ,הנוהג
וההרגל מהווים חלק משמעותי בשיקולי פסיקה; גם לדידו של בעל הטורים ,שיער בתולה שדרכו
77
אם כי ניתן לטעון שרק היכן שרש"י ציין זאת מפורשות ,מדובר לשיטתו באשת איש.
78רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז) .מתוך פרויקט השו"ת(.
79
הראב"ד ,ר' אברהם בן דוד מפושקירה ,חי בפרובנס במאה ה ,12-בין השנים .1198-1120
80
מובא בבית יוסף אורח חיים סימן עה ,ג) .מתוך פרויקט השו"ת(.
81
הרשב"א ,ר' שלמה בן אדרת חי ופעל בברצלונה שספרד במאות ה ,14-13-בין השנים .1310-1235
82
מובא אף הוא בבית יוסף אורח חיים סימן עה ,ג.
83
הראש ,רבינו אשר ,חי ופעל בגרמניה ולאחר מכן עבר לטולדו שבספרד ,במאה ה ,14-13-בין השנים 1327-
.1250
84
בעל הטורים ,ר' יעקב בן אשר ,חי ופעל בגרמניה ואח"כ בטולדו שבספרד במאות ,14-13בין השנים 1343-
.1269
85
לעיל ,הערה .80גם קול ושיער נחשבים לשיטתו לערווה רק אם הינם חריגים או שדרכם להיות מכוסים.
86
טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה) .מתוך פרויקט השו"ת(.
16
להיות פרוע וגלוי אינו מושך תשומת לב גברית ,אינו גורם להרהורי עבירה ולכן אינו נחשב לערווה
ומותר לקרוא כנגדו קריאת שמע .לעומת זאת דרכה של אשה נשואה לכסות את שיער ראשה ולכן
שיער גלוי של אשה נשואה הוא חריג ,מושך תשומת לב וגורם להרהורי עבירה .כנגד שיער זה
אסור לקרוא קריאת שמע.
הפוסקים שהובאו בתת פרק זה ,שותפים לתפיסה אשר תוארה לעיל וראו בנוהג ובהרגל
שיקולים משמעותיים בפסיקה 87.נראה כי תפיסה זו אינה מוגבלת לזמן או מקום מסוימים.
הראב"ד חי בפרובנס במאה ה 12-בפרובנס ,הראש ובנו בעל הטורים חיו בגרמניה ואח"כ בספרד
במאות ה 14-13-והרשב"א חי אף הוא בספרד באותה תקופה .על אף שהתרבות המוסלמית
המשיכה להשפיע על התרבות היהודית בספרד גם לאחר הכיבוש הנוצרי 88,בכל זאת גם פוסקים
אשר חיו בספרד נקטו בקולא בנוגע לשיער שדרכו להיות גלוי .דיאלוג עם המציאות ואמירה
מפורשת כי הנוהג והנורמה המצויה משמעותיים ביותר לפסיקה נמצא גם בהמשך אצל פוסקים
"אחרונים".
פסיקת ה'אחרונים'
פסיקת האחרונים ,כמו זו של הראשונים ,מתייחסת אף היא לשתי סוגיות מרכזיות .האחת
כללית :מקור החיוב בכיסוי ראש ו/או אי פריעת הראש וטיבו ,והשנייה היא "שיער באשה ערווה"
והקשרו לקריאת שמע.
מקור החיוב וטיבו
מהר"ם אלשקר
89
רואה קשר בל יינתק בין הרגלים ונורמות לבוש לבין מידת חיובה של אשה
בכיסוי ראש .הוא נשאל שאלה כדלקמן" :שאלה שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים
שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו"? 90והשיב" :איברא דאין בית מיחוש ]באמת אין
לחשוש[ לאותו שער כלל כיון שנהגו לגלותו) "...שם( .קרי ,במקום שבו נהגו נשים לגלות את שיער
ראשן ,אין פסול בקיום נוהג זה .בהמשך תשובתו הוא דן בתסרוקות ומנהגים בתקופות ובמקומות
87
גם הרמב"ם שאינו מבחין בין שיער שנהגו נשים לכסותו לבין שיער שנהגו לגלותו ,מושפע ככל הנראה מנוהגי
הצניעות הקפדניים במקומו .יתכן שבמקומו כל הנשים נהגו לכסות את שערן ולכן הרמב"ם לא נקט בהבחנה
דלעיל.
88
גרוסמן ,חסידות ,עמ' .188
89
מהר"ם אלשקר חי בספרד ואחר כך במצרים ,במאות ה ,16-15-בין השנים .1542 – 1466
90
שו"ת מהר"ם אלשקר סימן לה) .מתוך פרויקט השו"ת(.
17
שונים ,והגיע למנהג אשר נפוץ היה במקומו..." :וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום
שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת
צידעא כמו שנתבאר ונוהגות גם כן לשרוק אותו בבשמים ושמן הטוב כעשירות של אותו הזמן".
)שם( .במקומו של מהר"ם אלשקר נשים נהגו לקלוע את שערן ואת חלקו להשאיר גלוי מחוץ
לצמה .אלשקר מקבל מנהג זה ויוצא חוצץ נגד המנסים להחמיר ולהחיל איסורים לא מוצדקים.
מהר"ם אלשקר אף סבור ששינוי נורמות הלבוש משפיע וגם משנה את מידת החיוב של נשים
בכיסוי ראש .לדבריו" :ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא ]ואם לא הייתי חושש הייתי אומר[
דאפילו אותן הנשים שבאו מגורשות מארצות הערלים שהיו נוהגות לכסותו כשהיו שם אין
להזהירן שלא לגלותו כיון שקבעו דירתן בכאן ואין לומר בהן דעתן לשוב לארצם) ".שם( .כלומר,
אותן נשים שהיגרו ממקום שבו נהגו נשים לכסות את שיער ראשן ,למקום שבו הן נוהגות להלך
גלויות ראש )או בשיער קלוע( ,הרי הן פטורות מכיסוי ראש ורשאיות לנקוט בקולא שנהוגה
במקומן החדש .לשיטתו אפוא ,שינוי מנהגי לבוש מביא לשינוי ההלכה בנדון.
ר' יוסף קארו 91נוקט בגישה מחמירה בהשוואה למהר"ם אלשקר .הוא אינו מבחין בין אשה
לאשה ואוסר על כולן יציאה לשוק בראש פרוע .לדבריו" :לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש
בשוק ,אחת פנויה ואחת אשת איש 92" .נראה כי ר' יוסף קארו סבור שכללי צניעות ברשות הרבים
חלים על כל אשה ולכן הוא מחייב את כולן 93להימנע מלצאת לשוק בראש פרוע .ייתכן שכוונתו
היא חיוב של כל הנשים בהופעה מסודרת ,בשער אסוף או קלוע ,אך ייתכן שכוונתו היא לחייב
בכיסוי ראש.
94
בעל שלטי גיבורים
95
סבור כי כיסוי ראש לאשה הוא חובה מדאורייתא .בהסתמכו על
הריא"ז 96,הוא כותב "...יוצאה לרה"ר ]לרשות הרבים[ ואם לא הייתה קלתה על ראשה הרי זו
אסורה מן התורה שנאמר ופרע את ראש האשה אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפריעת ראש
ואפי' ]ואפילו[ בחצר אסור לצאת בלא קלתה על ראשה וכך היא שיטת תלמוד א"י ]תלמוד ארץ
ישראל )תלמוד ירושלמי([".
97
בעל שלטי גיבורים מגדיר כחובה מדאורייתא לבישת קלתה
והימנעות מהופעה פרועה ולא מסודרת .בנוסף לכך הוא מחייב אשה גם בלבישת צעיף .לדבריו
91
ר' יוסף קרו ,בעל השולחן ערוך ,חי בספרד ובישראל במאות ה ,16-15-בין השנים .1575 – 1488
92
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף ב) .מתוך פרויקט השו"ת(.
93
בניגוד לדבריו כאן ,בנוגע לאיסור אמירת קריאת שמע כנגד שיער של אשה ,ר' יוסף קארו מחלק בין נשואות
לבין בתולות .בתת הפרק הבא אתייחס לאי עקביות )לכאורה( זו.
94
להרחבה ,עיינו בעמ' ,7-4שבהם נדונו משמעויות שונות למושג "פרוע ראש".
95
ר' יהושוע בועז ,בעל שלטי גיבורים ,חי באיטליה במאה ה ,16-בין השנים .1155 – 1518
96
ריא"ז הנו ר' ישעיהו בן אליה די טרני ,אשר חי באיטליה במאה ה.13-
97
שלטי גיבורים על הרי"ף כתובות לב ,ע"ב.
18
"ואפי' ]ואפילו[ היתה קלתה על ראשה הואיל ולא היתה מכוסה בצעיף ה"ז ]הרי זה[ מדרכי
הפרוצות ותצא בלא כתובה ובלא תוספת) ".שם( .שיטתו דומה לשיטת הרמב"ם – חיוב אשה
בלבישת קלתה אפילו בחצר הפנימית ,וחיובה בשני כיסויי ראש כשהיא יוצאת לרשות הרבים.
בעל שיטה מקובצת 98סבור אף הוא שכיסוי ראש הוא חובה מדאורייתא .לדבריו:
ופרע את ראש האשה .ואמרינן במסכת סוטה היא גלתה לו את ראשה לפיכך הכהן מגלה את ראשה
אלמא ]אם כן[ דלא היה לה לגלות את ראשה ומכאן לבנות ישראל שלא יצאו בפריעת ראש כלומר
מדאמר רחמנא ]ממה שאמרה התורה[ גבי סוטה לגלות ראשה משמע ששאר הנשים צריך שלא ילכו
בפרועת ראש אלמא שמעינן מהכא ]אם כן שמענו מכאן[ דמדאורייתא הוי ]שמדאורייתא הוא
99
)הדין([ דהא מדיוקא דקרא נפקא לן ]שהרי מדיוק בפסוק הוצאנו זאת[.
בעל שיטה מקובצת טורח להסביר כיצד נולד איסור פריעת ראש )לאשה( מתיאור הפסוקים
בפרשת סוטה.
100
לשיטתו אפוא מדובר בחיוב מדין תורה ולא במנהג של בנות ישראל המוזכר
בתורה )פירושו השני של רש"י(.
101
למסקנתו ,כפי שמוסבר במסגרת תאור הסוגיה התלמודית ,דין
תורה מחייב קלתה בלבד 102,ואילו דת יהודית אינה מסתפקת בכך ומחייבת כיסוי ראש מלא.
באותה תקופה ,באיטליה ,תוקנה תקנה על ידי ר' יהודה מינץ 103המחייבת נשים בכיסוי ראש.
ייתכן שעצם השימוש בתקנה זו מלמד שלא ראו בכיסוי ראש חיוב מדין תורה .מכל מקום ,נוסח
התקנה הוא כדלקמן" :גם גזרנו ,שכל הנשים הנשואות כבר או שינשאו ,שמכאן והלאה תכסה
ראשן בצעיף כמנהג אחותינו הצנועות ,באופן שלא יתראה בם היות שער ראשן נראה ,כי יש בו
פריצות וגנאי ואין ממנהג הנשים הכשרות" 104.נוסח התקנה מרמז על מצב מיוחד שהביא את ר'
יהודה מינץ לתקן את תקנתו .לדעת בונפיל
105
המילים "מכאן והלאה" )שם( וההדגש על צעיף
ככיסוי ראש קביל מעידות ככל הנראה על מנהגן של נשים נוכריות באיטליה לכסות את ראשן
בפאה נוכרית משולבת בסרטי משי עדינים )בינדי( .נשות ישראל אמצו אופנה זו וראו בה כיסוי
ראש לגיטימי .ר' יהודה מינץ בקש למחות נגד נוהג זה ולכן בא בדרישה שנשות ישראל תחדלנה
משימוש בפאה נוכרית כאמור לעיל ,ותתחלנה לכסות ראשן בצעיף ,כמקובל גם מחוץ לאיטליה.
על פי ניתוח זה של בונפיל לא ניתן להכריע האם ר' יהודה מינץ ראה בכיסוי ראש חיוב
98
ר' בצלאל אשכנזי ,בעל שיטה מקובצת ,חי במצרים ובישראל במאה ה ,16-בין השנים .1594 – 1520
99
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף עב עמוד א ,ד"ה ופרע את ראש האשה) .מתוך פרויקט השו"ת(.
100
ראו סופר ,כיסוי ,עמ' 10הערה ,19שם הוא מעלה השערה שההסברים המרובים של בעל שיטה מקובצת
מרמזים על כך שיש לו קושי עם הפירוש שהוא מציע.
101
ראו לעיל ,עמ' .10-9
102
בעל שיטה מקובצת מסביר מהי קלתה ,לדבריו " קלתא כפה שמנחת על ראשה לכסות בה את השער"
)שם(.
103
ר' יהודה מינץ חי בוויניציאה במאה ה.16-
104
לקוח ממאמרו של ר' בונפיל' ,קווים לדמותם החברתית והרוחנית של יהודי איזור וויניציאה בראשית המאה
ה-טז' ,ציון מ"א ,תשל"ו ,עמ' ) .71להלן :בונפיל ,קווים(.
105
בונפיל ,קווים ,עמ' .90-86
19
מדאורייתא ,אשר נשים החלו להתרשל בקיומו ולכן הוא בא לחזקו באמצעות תקנה ,או שהוא
ראה בכך חיוב מדרבנן שיש לעגנו באמצעות תקנה .מכל מקום ניכר מנוסח התקנה שר' יהודה
מינץ קיים דיאלוג עם המציאות והגיב אליה )לחומרה( באמצעות תקנתו.
ר' יששכר בער ,בעל שו"ת באר שבע ,106דן במעמדה ההלכתי של פאה נוכרית .הוא הביע
התנגדות נחרצת לשימוש בפאה נוכרית ככיסוי ראש.
107
לדבריו "ר"ל שהשערות של פאה נכרית
יהיו נראות לחוש עין הרואה להטעות אותו להחזיק הפאה נכרית לשיער עצמה הדבוק לבשרה
ממש רחמנא ליצלן מהאי דעתא ]אלוהים יצילנו מסברה זו[ כי איך יעלה על הדעת שיהיה מותר
להראות עצמה כעוברת על דת משה דהא לצאת בשיער עצמה מגולה אסור מן התורה".
108
כפי
שצויין לעיל 109ניתן להבין את איסור פריעת ראש בשני אופנים; על פי האחד אסור לאשה לצאת
לרשות הרבים כאשר שיער ראשה פרוע ולא אסוף ,ועל פי השני אסור לאשה לצאת ללא כיסוי
לראשה .ר' יששכר בער נקט באופן השני ולשיטתו החיוב מדאורייתא הוא בכיסוי ראש ממש ולא
רק באביזר המסדר את השער.
ר' יששכר בער דן בשיטתו של הרמב"ם ונראה שהוא מתבסס עליו להלכה .הוא מברר מדוע
הרמב"ם סבור שמדין תורה יש חיוב בלבישת מטפחת בעוד שבגמרא כתוב שמדין תורה החיוב
הוא בקלתה ,שהיא מעין סל .לפיו ,בקלתה יש שני חסרונות "חדא דלא עביד ]שלא נעשה[ ביחוד
לכסוי השיער אלא לתת בו פלך ופשתן כדפרש"י בפ' ]כמו שפירש רש"י בפרק[ המדיר ועוד שאינו
כיסוי מעליא ]טוב ומעולה[ מחמת שהוא מלא נקבים חלולים ואינו יכול לכסות לגמרי השערות"
)שם( .הוא מניח כי חידושו של הרמב"ם הוא בכך שלמרות שמטפחת גם מיוחדת לכיסוי ראש וגם
מכסה אותו היטב היא אינה מספיקה משום שיש צורך בשני כיסויים "דזהו מנהג יהדות שנהגו
בנות ישראל" .ר' יששכר בער מאמץ אפוא את שיטת הרמב"ם ומחייב אשה בכיסוי ראש מלא
מדין תורה ובשני כיסויי ראש כמנהג בנות ישראל .הוא מחמיר בפסיקתו ,אך לעניין הנדון כאן
הוא מדגים את חשיבות יחסי הגומלין בין הפוסק לבין הסביבה והחברה שבה בוא חי; חיוב בשני
כיסויי ראש נובע לדבריו ממנהג "שנהגו בנות ישראל" )שם ,לעיל( ומנורמות הלבוש שהיו
מקובלות עליהן.
106
בעל שו"ת באר שבע ,ר' יששכר בער ,חי בפולין במאה ה ,17-בין השנים ) 1550בערך( – .1623
107
לא אכנס במאמר זה לסוגיית הפאה הנוכרית ולשאלה האם היא מהווה כיסוי ראש הולם .הציטוט דלעיל
הובא עבור סופו )יחס בעל שו"ת באר שבע לתוקפו של החיוב בכיסוי ראש( והרישא של הציטוט הובאה לשם
הבהרת הסיפא.
108
שו"ת באר שבע סימן יח) .מתוך פרויקט השו"ת(.
109
ראו לעיל עמ' .7-4
20
כשלוש מאות שנה מאוחר יותר ,במאה ה ,19-מתקיימת מציאות חדשה שבה נשות העולם
)במקומות שונים( נהגו ללכת ללא כיסוי ראש .מציאות זו הולידה תגובות שונות של פוסקי
ישראל .ר' יוסף חיים בן אליהו בן משה הכהן ,המכונה "הבן איש חי",
110
הוא אחד הפוסקים
הראשונים שהתייחסו למציאות זו; הוא אמר מפורשות כי חיוב בכיסוי ראש משתנה ממקום
למקום ותלוי למעשה בנורמות הלבוש המקובלות במקומות השונים .לדבריו:
וכן הנשים ישמרכן הרחום ,הצניעות מאוד נחוצה לאשה מכל הצדדים ,מבפנים ומבחוץ ...כי האשה
אסור לה שיתגלה דבר מגופה ,רק פניה ,צוארה וכפות ידיה .ושאר אבריה כולם עטופים .והביטו
הנשים על אנשי אירופה ,מנהגם לא להסתר מפני זרים ,ובכל זאת מלבושיהם מסדרים ,לא מתגלה
מגופם רק פניהם וצוארם כפות ידיהם וראשם .ונכון ששערם מגלה ,ולפי הדין שלנו אסור הדבר,
אבל יש להם איזו התנצלות ,כי אומרים לא נתיישב המנהג הזה אצל כל נשותיהם ,מבנות אמתם
וחוץ לאמתם .ונעשה גלוי השער כמו גלוי פניהם וכפות ידיהם ,ואינו גורם הרהור אצל האנשים
במבט עיניהם.111.
בעל "הבן איש חי" מחמיר מאוד בדרישות צניעות מנשות עיראק .לפיו ,על אשה לכסות את כל
גופה ומותר לה להשאיר גלויים רק את פניה ,צווארה וכפות ידיה .דרישה זו באה ככל הנראה על
רקע נורמות הלבוש בחברה המוסלמית ,שבקרבה חיו יהודי עיראק.
112
בעל "הבן איש חי" היה ער לכך שלמנהג המקום חשיבות מכרעת בענייני צניעות והרהורי
עבירה .בעיראק ככלל ובבגדד בפרט נהגו נשים )מוסלמיות ויהודיות( לכסות בקפידה את שיער
ראשן ,וגבר לא רגיל היה לראות ברחוב אשה ללא כיסוי ראש .לפיכך סביר שאם יראה אשה גלוית
ראש יעברו בו הרהורי עבירה .כדי למנוע זאת מחייב "הבן איש חי" את הנשים במקומותיו
בכיסוי ראש .ממשיך 'הבן איש חי' וכותב שבאירופה נורמות הלבוש שונות .שם ,בניגוד למקובל
בעיראק ,נשים נוכריות ויהודיות נוהגות לגלות את שיער ראשן .באירופה אפוא רגילים גברים
לראות נשים בגילוי ראש ,לכן שיער באשה לא אמור לעורר אצלם הרהורי עבירה ואין חובה
להסתירו .בעל "הבן איש חי" הוא דוגמא מובהקת לפוסק אשר ציין בגלוי בשיקולי פסיקתו את
החשיבות במכרעת בקיום יחסי גומלין עם הסביבה והחברה שבה הוא חי .פסיקותיו בנוגע לכיסוי
ראש לנשים הן תוצר של יחסי גומלין אלה.
כמה עשרות שנים מאוחר יותר כתב בעל יד הלוי
113
דברים מפורשים עוד יותר ברוח זו.
בפירושו לספר המצוות של הרמב"ם ,הוא דן בשאלה מדוע לא מונים במניין המצוות את האיסור
110
בעל 'הבן איש חי' חי בבגדד במאה ה 19-ותחילת המאה ה ,20-בין השנים .1909 – 1834
111
יוסף חיים הכהן ,חוקי נשים ,ירושלים תשע"א ,עמ' עו -עז) .צילום ממהדורת ליוורנו ,תרס"ו(.
112
ראו להלן עמ' 24-23שם מתואר הנהוג בחברה המוסלמית במאה ה .16-נוהגים אלו לא השתנו והיו תקפים
גם בעיראק במאה ה.19-
21
המוטל על אשה להלך פרועת ראש ,אם אכן זו מצווה מהתורה .מפאת חשיבות הדברים מובאים
כאן חלקים נרחבים מדבריו:
וכן מהא דאמרו פרועת ראש דאורייתא ,אין שום קושיא ]אין כל קושי[ ,דאינו מצוה בפני עצמה,
ותלוי במקום ובזמן .ובמקום שהנשים כלן ובכללן גם הבתולות אינן יוצאות לשוק בפריעת ראש,
אלא מכוסות ועטופות כעטיפת הישמעאלים ,בודאי כל אשה היוצאת לשוק באותו המקום בראש
מגולה ואפילו מקצת שערותיה מגולין ,ואפילו בפאה נכרית ,הוא פריצות יתירה וערוה לכל
המסתכל בה ,ונשואה יוצאת שלא בכתובה ,כי כל מקום באשה שדרכה להיות מכוסה וגלתה הרי
היא גילוי ערוה ופריצות ועוברת גם על לפני עור ,שתעורר בזה החמדה והתאוה בלב הגברים
הרואים אותה שלא במתכוין ,אין הפרש בין בתולה לאשת איש .ואם איסור אשת איש חמור ,מה
בכך הלא גם פנויה בכלל עריות כמבואר בסנהדרין )ס"פ בן סורר( ומה גם שכל הפנויות בזה"ז ]בזמן
הזה[ נדות הן...אבל האמת יורה דרכו כי מקומות מקומות יש והכל תלוי במנהג המקום וכנראה
היה המנהג באיטליא 114וקושטנטינא כמו שהיה המנהג במקום הב"ח והמ"א ]בעל בית חדש ובעל
מגן אברהם[ שבתולות יוצאות וראשן פרועות ונשואות אינן יוצאות אלא בראש מכוסה ,וכמו
שנראה שהיה המנהג ג"כ ברוב מקומות בזמן התלמוד ...ושם בודאי הבתולות מותרות כי דרכן
115
בכך...
בשלב זה בעל יד הלוי מתאר השתלשלות מעשית והלכתית בנושא 116ומגיע למקובל בימיו" :עד
שנתפשט היום המנהג כמעט בכל ערי ישראל ,וביותר במקומנו בארץ החדשה ,שכולן יוצאין היום
פרועות ראש בשוק וכבר הותר הדבר אף לנשי ישראל הכשרות והצנועות ,ומי הוא שיערב לבו
לגמור דינן כפרוצות וכעוברות על דת דא"כ ]שאם כך[ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת
בעלה" )שם( .בעל יד הלוי מבהיר את שיטתו" :אבל המקומות שדרכן להיות מגולות בין בבשרן
בין בשערן ,הרי הן כפניהם וידיהן דמותרין לצאת מגולות בחוץ" )שם( .בהמשך דבריו הוא מביא
את פירוש רש"י לתלמוד 117וכותב:
ומבואר דרש"י עצמו כתב דמנהגא תליא מילתא ]שהדבר תלוי במנהג[ ...וזה פשוט וברור אין כל
ספק בו ,ואין אני תוהה ח"ו ]חס וחלילה[ על דורות הראשונים שהיה אז מנהג כל כבודה בת מלך
פנימה ,ולא יצאו הנשים לחוץ ...כי זה היה ישר ונכון בעת ההיא בערי אזיה ואפריקא אשר גם נשי
העמים ההם עשו כן ...והאמת שענין דברים אלו האסורין והמותרין ,אין בש"ס ופוסקים ראשונים
יסודם ,אלא במנהג הליכות הנשים במקום ובזמן ההוא 118.כתבתי כל זה לא להלכה למעשה רק
ללמד זכות על בנות ישראל .הנה הארכתי יותר מהצורך לענינו ועכ"פ ]ועל כל פנים[ נראה כי אין
להכניס פריעת ראש במנין המצות ,אם כי בגמרא אמרו דאורייתא הוא ,אחרי שתלוי במקום ובזמן,
113
ר' יצחק שמחה בן יוסף דב הלוי הורוויץ ,בעל יד הלוי ,חי בוולוז'ין וארה"ב במאות ה ,20-19-בין השנים
.1936 – 1869
114
הוא מדבר על מנהג איטליה בתקופה קדומה יותר מזו שבעל הבן איש חי מדבר עליה )כחלק מאירופה(.
115
ספר המצוות לרמב"ם עם פירוש יד הלוי ,ירושלים תרפו ,עמ' קמג – קמד.
116
בעל יד הלוי מתאר הכתבת מציאות בשטח על ידי נשים :מנהגן ללבוש פאה נוכרית חרף התנגדות של
פוסקים רבים ,ומאוחר יותר הורדת הפאה הנוכרית ויציאה לשוק בפרוע ראש.
117
לעיל עמ' .10-9
118
הדגשה שלי – מ.וו.
22
ובמקום שדרך הנשים לילך בפרועת ראש ,אין בו לא מצוה ולא מניעה לא מדאורייתא ולא מדרבנן
)שם(.
נראה כי הדברים הללו מדברים בעד עצמם .על אף הסיומת של פירושו דלעיל )שנכתב לא כהלכה
למעשה( ברורה משמעותו :שאלת חיוב כיסוי ראש לנשים היא תלוית זמן ומקום ,משתנה ממקום
למקום -לקולא ולחומרא -ולכן אינה מצווה בפני עצמה .עוד הוא מציין כי נוהגי הלבוש של נשות
ישראל מושפעים מנוהגי הסביבה הנוכרית שבה הן חיות .הוא סבור שהמפתח לשאלת חיוב נשים
בכיסוי ראש אינו קביעות הלכתיות של ש"ס ופוסקים ,אלא "הליכות הנשים במקום ובזמן ההוא"
)שם( .לפיכך ,במקום שבו דרכן של נשים להלך פרועות ראש אין בכך איסור )מדאורייתא או
מדרבנן( ולא חל עליהן חיוב )אפילו לא מדרבנן( לכסות את שיער ראשן.
לסיכום תת פרק זה ניתן לומר שרוב הפוסקים אשר הוזכרו כאן מתייחסים בדרך זו או אחרת
)לקולא או לחומרא( לנוהגי הלבוש של נשים במקומם .ר' יוסף קארו ור' בצלאל אשכנזי )בעל
שיטה מקובצת( הנוקטים בגישה מחמירה בעניין חיוב נשים בכיסוי ראש 119,חיו שניהם בסביבה
מוסלמית במאה ה .16-למדן 120כותבת על נשים יהודיות בארץ ישראל סוריה ומצרים במאה ה-
,16ומביאה עדויות לצניעות מופלגת בלבושן של נשים .לדוגמא משולם מוולטרה תאר את לבושן
של נשות חברון בסוף המאה ה ,15-וסיפר כי היהודיות כמו המוסלמיות ,מכסות פניהן בצעיף
שחור.
121
למדן כותבת כי גם לאחר הכיבוש העות'מאני לא חל שינוי באופנת ארץ ישראל ומצרים
ונשים הופיעו בציבור רק כשהן לבושות כהלכה 122.מעידים על כך תיאוריו של ר' ישראל אשכנזי
אודות לבושן של נשים בירושלים" :והנשים הולכות בצניעות גדולה כל המלבושים עד צוארם,
ואינם מגלין אפילו אצבע מבשר ,וכשיוצאות לחוץ הן מעוטפות כלן בסדין לבן ובגד שחור על
פניה"...
123
צניעות רבה זו באה לידי ביטוי גם בכיסוי שיער ראשן של נשים יהודיות .לדברי למדן "הקפידו
בנות ישראל על כיסוי ראש ,אם כי נהגו לגדל ולטפח את שערן .בצאתן לרחוב עטפו את ראשן
בצעיף עליון ,כמנהג המקום ,אך בתוך ביתן ובחברת מקורביהן הסירו אותו".
124
למדן עומדת על
הפער בין הקפדתן של נשות המזרח )במאה ה (16-ובכללן יהודיות על טיפוח אישי והופעה חיצונית
119
ראו לעיל עמ' .19-18
120
ר' למדן ,נשים יהודיות בארץ ישראל סוריה ומצרים במאה השש-עשרה ,תל אביב ,1996עמ' .89-86
)להלן :למדן ,נשים(.
121
מסע משולם מוולטרה בארץ ישראל בשנת רמ"א) ,מהדיר א' יערי( ,ירושלים תשי"ט ,עמ' .69-46
122
למדן מביאה עדויות שונות לכיסויים הרבים וללבוש הקפדני שאפיין את הנשים במצרים וארץ ישראל במאה
ה .16-לפרטים עיינו שם ,עמ' .87
123
א' דוד' ,איגרת ר' ישראל אשכנזי מירושלים לר' אברהם מפירושא' ,עלי ספר ,טז )תש"ן( ,עמ' .116
124
למדן ,נשים ,עמ' .88
23
נאה ,לבין דרישות הצניעות שנדרשו מהן .כתוצאה מכך בביתן ,בפני מקורביהן מלבושן היה נאה
ופניהן היו גלויות )וכך גם קווצות שיער שבצבצו מבעד למטפחת( ,ואילו בצאתן החוצה או בבואן
במגע עם זרים הן היו עטופות היטב .נראה כי ר' יוסף קארו ור' בצלאל אשכנזי הושפעו ממציאות
זו ואף היו חלק ממנה כפי שמשתקף מפסקיהם המחמירים בנוגע לחיוב כיסוי ראש לנשים.
ר' יהושע בועז )בעל שלטי גיבורים( ור' יהודה מינץ חיו שניהם באיטליה המאה ה .16-אך ,בעוד
הראשון שייך לקהילת ספרד באיטליה ,שייך האחרון לקהילת אשכנז .ר' יהושע בועז ,ממגורשי
ספרד ,החמיר בכל הקשור לכיסוי ראש לנשים .כנאמר לעיל,
125
יהודי ספרד הושפעו מהתרבות
המוסלמית גם לאחר הכיבוש הנוצרי ,כך שניתן להניח שהחומרות שבהן נקט בענייננו הושפעו
מהתרבות שממנה בא .יתכן גם שהחומרה באה כתגובת נגד לנוהג מקל שהתפשט במקומו
)איטליה בתקופת הרנסנס( .בונפיל 126מביא קובץ של תקנות שתקן ר' יהודה מינץ .אחדות מהן,
כגון תקנה העוסקת בריקודים מעורבים,
127
מגלות פתיחות ונכונות להתגמשות עם המציאות.
לאור זאת נראה כי גם תקנתו בנוגע לכיסוי ראש איננה משקפת החמרה בנושא .סביר שתקנתו
באה בעיקרה כנגד לבישת פאה נוכרית 128ושהוא ראה בחיוב כיסוי ראש "מנהג נשים כשרות",
129
ולא חיוב דאורייתא.
מעבר לכך ,פוסקים אחרים שהוזכרו בתת פרק זה כתבו מפורשות שפסיקתם מושפעת מנוהגי
לבוש של נשים במקומם .הווה אומר ,מה שניתן היה להסיק ולהירמז מפסיקת הראשונים נאמר
מפורשות על ידי חלק מהאחרונים :ההלכה בעניין כיסוי ראש היא נגזרת של נורמות לבוש
הנוהגות במקום וזמן נתונים .הלכה זו היא תוצר של יחסי גומלין שמקיים הפוסק עם מציאות
משתנה ,וככזו היא משתנה כפועל יוצא של זמן ומקום.
שיער באשה ערווה
מהר"ם אלשקר סבור שהקביעה "שיער באשה ערווה" תקפה רק לגבי שיער שדרך אשה
לכסותו .לדבריו "דאין בית מיחוש ]שאין לחשוש[ לאותו שער כלל כיון שנהגו לגלותו ואפילו לק"ש
125
ראו לעיל עמ' .17
126
בונפיל ,קווים ,עמ' .74-70
127
תקנה זו מאפשרת ריקודים של גברים עם נשים פנויות ,בתנאי שלבוש הגברים יהיה מכוסה באזור בית
התורפה .לפירוט ,ראו בונפיל ,קווים ,עמ' .86-84 ,71
128
בונפיל ,קווים ,עמ' 87ואילך כותב כי ר' יהושע בועז ,ממגורשי ספרד ,הוא הראשון שהתיר לנשים ללבוש
פאה נוכרית ככיסוי ראש ,ונראה כי ר' יהודה מינץ יצא נגד היתר זה.
129
מתוך תקנת ר' יהודה מינץ ,ראו לעיל הערה .104
24
]לקריאת שמע[ .וההיא דשער באשה ערוה לא מיירי אלא בשער שדרך האשה לכסותו" 130.מהר"ם
אלשקר דן בשיטות שונות של פוסקים 'ראשונים' ומסכם:
לא נאסר אלא לק"ש ]לקריאת שמע[ ודבר שדרכו להיות מכוסה דמקפיד עליה ]שמקפיד עליו[ ואתי
]ובא[ לידי הרהור .אבל דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה ]שלבו גס בו[ מותר ואפי' לק"ש
כדפרישית ]כמו שפרשנו[ וכן כתבו המפרשים ז"ל וכן כתב רבי' אבי"ה ]ר' אליעזר בן יואל הלוי[ ז"ל
כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא
חיישינן ]לא חוששים[ דליכא ]שאין[ הרהור ע"כ) .שם(.
מהר"ם אלשקר מבהיר מדוע נאסר על גבר לקרוא שמע כנגד שיער מגולה )שבדרך כלל מכוסה( של
אשה .לדבריו ,שיער שאינו רגיל לראותו יעורר את תשומת ליבו של הגבר ועלול לגרום לו להרהורי
עבירה .לעומת זאת שיער שרגילים לראותו ,כמו שיער בתולה שאינו מכוסה או שיער אחר שנהוג
להשאירו גלוי ,אינו מעורר תשומת לב מיוחדת ולא יגרום לגבר הקורא שמע להרהורי עבירה.
ר' יוסף קארו ,מבחין בין שיערן של נשים נשואות ,לבין שיערן של בתולות .לדבריו "שער של
אשה שדרכה לכסותו ,אסור לקרות כנגדו .אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש ,מותר".
131
בדומה למהר"ם אלשקר )ולפוסקים אחרים( 132,סבור ר' יוסף קארו שאסור לקרוא קריאת שמע
רק כנגד שיער גלוי של אשה נשואה ,שדרכו להיות מכוסה .לעומת זאת ,שיער שרגיל להיות גלוי
ופזור אינו מהווה בעיה ולכן מותר לקרוא שמע כנגד שיער פרוע של בתולה .כלומר ,הבדלים
בנורמות לבוש בין אשה נשואה לבין בתולה מביאים להבדל ההלכתי המתואר לעיל.
בניגוד לכך אסר ר' יוסף קארו על כל אשה ,פנויה ואשת איש ,להלך בשוק בראש פרוע.
133
לכאורה נראית כאן סתירה :במקום אחד ר' יוסף קארו פוטר בתולה מכיסוי ראש ובמקום אחר
מחייבה בכך .לסתירה זו הוצעו כמה תשובות .הב"ח
134
מסביר שהאיסור על פנויה להלך בשוק
פרועת ראש חל על אלמנה וגרושה ,אך לא על בתולה 135.כלומר ,בשני המקומות ר' יוסף קארו אינו
דורש מבתולה לכסות את שיער ראשה .בעל מגן אברהם מציע כיוון אחר ,לפיו האיסור לצאת
לשוק בראש פרוע אינו מדבר על חובת כיסוי ראש ,אלא על דרישה מכלל הנשים ,פנויה כנשואה,
הופעה מסודרת כשהן יוצאות לשוק 136.כלומר ,כאשר אשה יוצאת לרשות הרבים עליה לאסוף את
130
לעיל הערה .90
131
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ב) .מתוך פרויקט השו"ת(.
132
כגון הראב"ד ,הרשב"א )חיבור זה ,לעיל עמ' (16הראבי"ה אשר מובא על ידי מהר"ם אלשקר ,ואחרים.
133
ראו לעיל עמ' .18
134
ר' יואל סירקיס ,בעל הב"ח )בית חדש( חי ופעל בפולין במאות ה ,17-16-בין השנים .1640-1561
135
ב"ח על הטור ,אבן העזר סימן כ"א .תשובה זו הוצעה על ידי פוסקים נוספים ,ראו סופר ,כיסוי ,עמ' 16
הערה .57
136
מגן אברהם על שולחן ערוך ,אורח חיים ,סימן עה ,ס"ק ג.
25
שיערה ,לקלעו ולסדרו ,ולהימנע מהופעה פרועה ולא מסודרת .גם לפי תירוץ זה ,בשני המקומות
לא דורש ר' יוסף קארו מבתולה לכסות את שיער ראשה.
137
הרמ"א 138מרחיב את יישום העיקרון שבו נוקט ר' יוסף קארו ומתיר לקרוא קריאת שמע לא
רק כנגד שיער של בתולה )שדרכו להיות גלוי( אלא גם כנגד שיער של אשה נשואה ,שבדרך כלל
אינו מכוסה .במסגרת הגהה של דברי השו"ע הוא כתב "וה"ה ]והוא הדין[ השערות של נשים,
שרגילין לצאת מחוץ לצמתן )ב"י בשם הרשב"א( 139".חוזר כאן אותו כלל שראינו קודם :לשיטתו
של הרמ"א מותר לקרוא קריאת שמע כנגד שיער שרגילים לראותו גלוי ,של בתולה ושל נשואה
)כגון שיער היוצא מחוץ לכיסוי או מחוץ לצמתו( .איסור על קריאת שמע הוא רק כנגד שיער של
אשה נשואה שדרכו להיות מכוסה.
כשלוש מאות שנה מאוחר יותר ,במאה ה 19-נתקל בעל ערוך השולחן 140בשינוי נורמות לבוש
אצל בנות ישראל .שינוי זה מצער אותו ביותר ,אך גם מוביל לשינוי הלכתי .לדבריו:
ועתה בואו ונצווח על פרצות דורינו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה
והולכות בגילוי הראש וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל ועתה פשתה המספחת
שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך מיהו עכ"פ לדינא ]על כל פנים
לדין[ נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה
כמקומות המגולים בגופה וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה ]ר' אליעזר בן יואל הלוי[ בספ"ג וז"ל
]בסימן פ"ג וזה לשונו[ כל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה
הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן ]לא חוששים[ דליכא ]שאין[ הרהור עכ"ל ]עד כאן לשונו[ וכיון
141
שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא ]שאין[ הרהור.
ניכר בדבריו של בעל ערוך השולחן עד כמה הוא כואב את המצב שבו נשים נשואות הולכות בגילוי
ראש ,אך הוא מודע לכך שכאבו אינו יכול לשנות את המציאות .נהפוך הוא ,לשיטתו של בעל ערוך
השולחן משפיע שינוי המציאות ,קרי שינוי נורמות הלבוש ,על שינויי הלכה גם במצב שבו הפוסק
מיצר על כך .לדבריו אין לקרוא שמע כנגד שיער של אשה שהוא בגדר ערווה ,בשל חשש להרהור
עבירה של המתפלל .לכן איסור זה תקף רק כשמדובר בשיער שגבר אינו רגיל לראותו .אך
כשמדובר בשיער שדרכו להיות גלוי ,כמו שיערה של בתולה ,לא קיים חשש להרהור עבירה .מסיים
בעל ערוך השולחן וכותב" :וכיון שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא הרהור" )שם( .כיוון
שנשים נשואות במקומו של בעל ערוך השולחן אינן נוהגות לכסות את שיערן הרי הוא במעמד של
137
ראו סופר ,כיסוי אשר דן בתשובות נוספות לסתירה הנדונה ,שם עמ' .17-15
138
הרמ"א ,ר' משה איסרליש ,חי בפולין במאה ה ,16-בין השנים ) 1520או .1572 – (1530
139
רמ"א על שולחן ערוך ,לעיל הערה .131
140
בעל ערוך השולחן ,ר' יחיאל אפשטיין ,חי בבלארוס במאה ה ,19-בין השנים .1908 – 1829
141
ערוך השולחן אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ז) .מתוך פרויקט השו"ת(.
26
"מקומות המגולים בגופה" )שם( שאינם מעוררים הרהורי עבירה .לכן במצב זה יש לשנות את
ההלכה ולהתיר לקרוא כנגדו קריאת שמע.
בעל "הבן איש חי" עקבי בתפיסתו שלפיה נורמות לבוש הן רכיב משמעותי ביותר בשיקולי
פסיקה בנוגע לכיסוי ראש .הוא פוסק ברוח זו גם בנוגע להגדרת שער באשה כערווה לעניין קריאת
שמע .לדבריו ,לא כל שיער מגולה של אשה נשואה נחשב לערווה שאין לקרוא כנגדה קריאת שמע
אלא "שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות -מתר לקרוא כנגדן כיון שדרכן
בכך ורגילין בהם .וכן נשים שדרכן לעשות שער ראשם קליעות משתלשלין לאחוריהם -כיוון
שדרכן בכך מתר לקרוא כנגדן 142".בעל הבן איש חי מתייחס בדבריו גם למקובל המחוזות אחרים.
לדבריו "דהנשים בערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש ,מתר לקרוא כנגדן כיון דכל הנשים
דרכן בכך" )שם( .שוב ניתן לראות יישום של אותו עקרון :שיער שדרכו להיות מגולה אינו נחשב
לערווה ,אינו גורם להרהורי עבירה ומותר לקרוא כנגדו שמע .כלומר ,שינוי במנהגי לבוש של נשים
מביא לשינוי של ההלכה בעניין.
בעל המשנה ברורה 143סבור שגם אם חל שינוי במנהגי לבוש של נשים נשואות והן נוהגות להלך
בשיער גלוי אין לשנות את ההלכה ועדיין אסור לקרוא כנגדן שמע .לדבריו:
שדרכה לכסותו -ואפילו אם אין דרכה לכסותו רק בשוק ולא בבית ובחצר מ"מ ]מכל מקום[ בכלל
ערוה היא לכו"ע ]לכולי עלמא )לדעת כולם([ אפילו בבית ואסור שם לקרות נגדה אם נתגלה קצת
מהן .ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך
הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני ...כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין
}ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה{ וגם כל בנות ישראל
המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות
144
כנגדן.
בעל משנה ברורה נחרץ בקביעותיו .לשיטתו חייבת אשה נשואה בכיסוי ראש מדין תורה .לכן גם
אם אינה מקיימת חיוב זה והולכת בשיער גלוי ייחשב שיערה לערווה ואסור לקרוא כנגדו קריאת
שמע .לדידו שינוי בהרגלי הלבוש של נשים לא אמור לגרור בעקבותיו שינוי הלכתי .ברם ,בסוף
דבריו מתגמש מעט בעל משנה ברורה בקביעותיו ומוכן להכיר ב"מנהג המקומות" )שם( כיסוד
המשפיע על ההלכה .בהתייחסו לסייג של הרמ"א שמותר לקרוא קריאת שמע כנגד שער היוצא
מחוץ לצמה ,הוא כותב:
142
בן איש חי ,פרשת בא ,אות יב.
143
ר' ישראל מאיר מראדין) ,המכונה 'חפץ חיים'( ,בעל המשנה ברורה חי בבלארוס במאות ,20-19בן השנים
.1933 – 1839
144
משנה ברורה )על השולחן ערוך( ,אורח חיים ,סימן עה ס"ק י) .מתוך פרויקט השו"ת(.
27
"ולא בא למעט ...כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות שאם מנהג בנות ישראל
בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריה ממילא בכלל ערוה היא ואסור
לקרות כנגדן וא"ל ]ואין לומר[ מותר דכיון שרגילין ]שכיוון שרגילים[ בהן ליכא הרהורא ]אין
הרהור )עבירה([ וכדלקמיה ]כמו שאמרנו קודם[" )שם(.
נראה אפוא שהוא מוכן לתת משקל כלשהו ל"מנהג המקומות" ,בעיקר אם הוא לחומרא ,אך אינו
מוכן לקבל באופן גורף שבמקום שנשים נשואות מגלות את שער ראשן אזי גברים רגילים בכך ולכן
יהיה מותר לקרוא כנגדן קריאת שמע .יתכן שבעל המשנה ברורה מוכן לקיום דיאלוג מינימאלי
בלבד עם המציאות ,אך יתכן שהחמרתו בנושא היא עצמה תגובתו למציאות .יתכן שסירובו לקבל
את מנהגן של חלק מנשות ישראל להלך בשער גלוי ,כרכיב המשפיע על שיקולי פסיקתו ,הוא חלק
ממאבקו במנהג זה .יתכן אפוא שבעל המשנה ברורה היה ער לנורמה של גילוי ראש ההולכת
ומתפשטת ונסה לעצור אותה באמצעות פסיקה מחמירה.
לסיכום תת פרק זה ,פוסקים אשר הוזכרו כאן מקיימים יחסי גומלין מורכבים עם המציאות.
נראה שהפוסקים נעים על רצף אשר בצידו האחד התנגדות לקבלת נורמה חדשה וניסיונות להדפה
באמצעות החמרות ,ובצידו השני נכונות לקבל את אותה נורמה חדשה כרכיב משמעותי בשיקולי
פסיקה בנושא .רוב הפוסקים שהוזכרו כאן מצויים בצידו השני של הרצף .רובם יוצאים מכלל
הנחה שרק שיער שדרכו להיות מכוסה נחשב לערווה ואסור לקרוא כנגדו שמע .חלק מהפוסקים
אף סבור ששינוי בנורמות לבוש של נשים )כגון נוהג של נשים נשואות להלך גלויות ראש( מביא
לשינוי של ההלכה בנושא.
פוסקי דורנו
פוסקי דורנו חיים במציאות שבה נורמות לבוש וצניעות של נשים ,כמו גם יחסים בין המינים,
הרבה יותר פתוחים )וחלקם מתירנים( ,יחסית למה שנהוג היה בעבר .כל חמשת הפוסקים
המוזכרים בהמשך מתמודדים עם שינויים אלו ,ורובם רואים בהם הצדקה לשינוי של ההלכה.
145
הרב עובדיה הדאייה 146כותב שיש "חילוק בין הזמנים" ,147בין תקופת השולחן ערוך לבין ימינו.
בתקופת השולחן ערוך יצאו נשים לרשות הרבים כשראשן מכוסה ברדיד וזרועותיהן מכוסות .מי
שלא נהגה כך נחשבה לעוברת על דת יהודית שיוצאת ללא כתובה .לעומת זאת "בזמנינו זה שהן
145
בניגוד לפרקים הקודמים ,כאן אביא דבריו של כל פוסק כמקשה אחת ולא אערוך חלוקה בין גישתו
העקרונית לכיסוי ראש לבין יחסו ל "שער באשה ערווה" והקשרו לקריאת שמע.
146
הרב עובדיה הדאייה ,חי בירושלים בסוף המאה ה 19-ובמאה ה ,20-בין השנים .1969 – 1890כיהן כרבה
הראשי של פתח תקוה והיה חבר בית הדין הדבני הגדול בירושלים.
147
שו"ת ישכיל עבדי ,ח"ה או"ח ,ס' נ"ה אות ג'.
28
בעון פשתה המשפחת בכל מקום ומקום שרוב הנשים יוצאות לשוק וראשם פרוע וזרועותיהם
מגולים ,ואם לא תחלק בין הזמנים נמצא שלא הנחת בת ישראל תחת בעלה ,וכולם צריכים
להתגרש ולצאת מבעליהן בלי כתובה" )שם(.
קולין
148
סבור שהרב הדאייה מתייחס לכלל החברה הישראלית בימינו .כשהוא מדבר על
"חילוק בין הזמנים" הוא למעשה קובע שיש שינוי מהותי בין אורחות חיים ונוהגי לבוש בעבר
לבין הנהוג בימינו .בתקופת התלמוד )וגם בזמנו של השו"ע( מיעוט נשים יצא לשוק בראש פרוע
ובזרועות מגולות .כיום רוב הנשים נוהגות כך .שינוי מהותי זה בשילוב עם שיקול מטא-הלכתי –
"לא הנחת בת ישראל תחת בעלה" )שם( – מובילים לשינוי ההלכה בנושא .כלומר ,אם בימינו
ניישם את ההלכה אשר לפיה המהלכת בשוק בראש פרוע תצא ללא כתובה ,אזי רוב הנשים
תגורשנה ללא כתובה .כיון שאין להביא למצבי אבסורד שכאלו ,אין להחיל הלכה זו בימינו.
הרב הדאייה קובע אפוא שאשה נשואה היוצאת לרשות הרבים בשער גלוי בימינו אינה נחשבת
לעוברת על דת ,ואין לגרשה ללא כתובה .בנוסף להנמקה דלעיל הוא מבהיר שלא רק נוהגי הלבוש
השתנו אלא גם משמעותם .בעבר ,הליכה ללא כיסוי ראש נחשבה לפריצות והיה חשש שמא אשה
כזו תדרדר חלילה לזנות .כיום הנורמות השתנו ובעקבותיהן גם הגדרת 'פריצות' השתנתה .לדברי
הרב הדאייה" :הרי דאפי' ]שאפילו[ ענין הפריצות דנו כפי העת וכפי הזמן שנראה לעולם שהוא
בגדר פריצות" )שם( .כיום גם נשים שומרות תורה ומצוות הולכות ללא כיסוי ראש משום שהן
סבורות שההלכה מתירה זאת,
149
וודאי ששיער גלוי אינו נחשב עוד לפריצות .על פי שיטתו של
הרב הדאייה ,שינוי המציאות בנורמות לבוש ובמשמען הביא לשינוי של ההלכה בנושא.
הרב יוסף משאש
150
צועד צעד נוסף .בעוד הרב הדאייה מקבל בצער ובדלית ברירה את שינוי
המציאות ומסיק מכך שגילוי שער הראש אינו מהווה עוד עילה לגירושין הרי שהרב יוסף משאש
מקבל את המציאות החדשה כמות שהיא 151ומסיק שכיום מותר לאשה ללכת בשיער גלוי .הרב
148
ש' קולין ,עיון בפסיקתם של הרב יוסף והרב עובדיה הדאיה אודות כיסוי ראש לאשה נשואה,
http://www.academia.edu/8368023/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A4%D7%
A1%D7%99%D7%A7%D7%AA%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%99%D
7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%
D7%99%D7%94_%D7%94%D7%93%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95
%D7%AA_%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%9C%D7
) %90%D7%A9%D7%94_%D7%A0%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94להלן :קולין ,כיסוי ראש(.
149
פירוט ,ראו סופר ,כיסוי ,עמ' .26
150
הרב יוסף משאש חי במרוקו ,אלג'יר וישראל בסוף המאה ה 19-ובמאה ה ,20-בין השנים .1974 – 1892
151
ליתר דיוק ,בפתח תשובתו הוא תאר את השתלשלות העניינים בנושא .לדבריו ,בעבר ,איסור גילוי הראש
לנשים נשואות אשר חיו במדינות צפון אפריקה ,היה חמור אפילו יותר מחזקה .מעט לפני בוא הצרפתים
נשות ישראל חדלו מלכסות את שיער ראשן .קמה שערוריה גדולה ,אך היא לא הועילה .כעת הרב משאש
29
משאש מנתח את המקור התלמודי ואת פירוש רש"י
152
ומסיק מכך שבעבר נהגו בנות ישראל
לכסות את שיערן משום שסברו שיש בכך צניעות ושבגילוי ראש ישנה פריצות .כעת נשתנו הזמנים
ועימם חל שינוי בהרגלי הלבוש .הוא כותב "עתה שכל בנות ישראל הסכימה דעתן שאין להן
בכיסוי הראש שום צניעות וכ"ש ]וכל שכן[ שאין להן בגלוי הראש שום נוול ]כיעור[ ,ואדרבה גלוי
שערן הוא הודן והדרן ויופיין ותפארתן ובגלוי שערה מתגאה האשה לפני בעלה ובועלה ,א"כ ]אם
כך[ נעקור האסור מעיקרו ונעשה היתר 153".כבר בחלקה הראשון של תשובתו הרב משאש כותב כי
כיום מותר לנשים נשואות להלך בשער גלוי.
המשך תשובתו של הרב משאש מוקדש לליבון מחודש של מקורות בסיסיים בסוגיתנו .הוא דן
במשמעות של דברי ר' ישמעאל "אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש" 154ומגיע למסקנה
שאיסור פרוע ראש משמעו שילוב של שתי פעולות :האחת היא גילוי שיער האשה ,והשנייה היא
פריעתו וסתירתו מקליעתו .לדבריו,
הראת לדעת דפי' ]שפירוש[ ופרע ראש האשה ,היינו שמגלהו וסותרו ,ועל זה אמר ר' ישמעאל
אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו פרועות ראש ,דהיינו שערן מגלה וסתור מקליעתו ומדובלל ,אבל
אם רק מגלה וקלוע או סרוק ומתוקן שאין לה בו שום נוול ]שאין לה בו שום כיעור[ לית לן בה ]אין
לנו בו )איננו רואים בכך פריעת ראש([ ,וכל זה הוא אפי' לפי זמניהם) .שם(.
כלומר ,לדעת הרב משאש גם האיסור שהיה מקובל בימים עברו התייחס לשילוב של גילוי שיער
וסתירתו מקליעתו .אם אשה יצאה לרשות הרבים בשיער גלוי אך קלוע ,לא עברה על איסור גם
לשיטת ר' ישמעאל .הרב משאש דחה לימוד אפשרי ממעשה קמחית,
155
ולאחר מכן חזר
למסקנתו:
המורם מכל זה ,שדבר זה של כסוי הראש בנשים אינו אלא מצד המנהג דוקא ,שחשבוהו בזמן
והעושה הפך המנהג ,היתה נחשבת לפרוצה ,אולם עתה שהנשים עלו בהסכמה,
ָ
הקודם לצניעות,
שאין להם בזה שום נוול ]כיעור[ ושום פריצות חלילה ,ואין בכסוי הראש שום צניעות ,רק צביעות,
ועברה על מצוה שהזמן גרמה ,א"כ אזדא ליה אסורא ]אם כן הלך לו האיסור[ )שם(.
רוצה ללמד זכות על נשות ישראל ביודעו שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור וכי עניין כיסוי הראש הוא
דבר שמשתנה עם תהפוכות הזמן.
152
לעיל עמ' .10
153
לעיל הערה .42
154
לעיל הערה .29
155
לדבריו ,קמחית סבורה הייתה שזכתה בשבעה בנים ששמשו בכהונה גדולה משום שאפילו קורות ביתה לא
ראו את קלעי שערה .אך חכמים דחו הסבר זה ואמרו לה שנשים רבות עשו כך ולא זכו בשבעה בנים כהנים
גדולים .הרב משאש מסביר שחכמים דחו את דבריה כי ידעו שאין איסור מדין תורה לגלות את שיער ראש
האשה וכי כיסוי הראש הוא רק מנהג שנהגו בנות ישראל.
30
הרב משאש קובע כמסקנה כי מקור החיוב בכיסוי ראש אינו מדאורייתא כי אם מצד המנהג.
156
לפיכך ,בזמן שנשים נהגו לכסות את שיערן ,וגילויו סימל פריצות היה מקום לאסור על נשים
לגלות את שיער ראשן .אך כיום ,כאשר מוסכם על נשים שכיסוי ראש אינו נדרש מטעמי צניעות
וששיער גלוי הוא דבר יפה )היפך מניוול( ואינו מסמל חלילה פריצות ,אין מקום לאסור על כך.
הרב משאש סבור אפוא שישנו קשר בל יינתק בין נורמות הלבוש הנוהגות בסביבה נתונה לבין
ההלכה בנוגע לכיסוי ראש .שינוי בנוהגי לבוש מביא לשינוי ההלכה ולביטול איסור גילוי שער
האשה בימינו.
בשולי תשובתו נפרד הרב משאש מקוראיו בעקיצה קטנה המרמזת שהרהורי העבירה
מתעוררים לא בגלל ראיית שיער גלוי של אשה אלא בשל מראות או עניינים אחרים .לדבריו,
הרגלן של נשים נשואות בימנו לגלות את שיער ראשן ,מביא לכך שחל עליהן אותו הדין שחל על
בתולות בהקשר זה; לאלו אף לאלו מותר לגלות את שיער ראשן ואין בכך פריצות .הוא מסיים
וכותב" :טעמא בבתולות משום שאין הרהור ברגיל לראות ,הוה"ד ]הוא הדין[ בנשואות הרגילות
האידנא ]עכשו[ אין הרהור ברגיל ,וכל אדם מבשרו יחזה ]יראה[ ,שרואה אלפי נשים עוברות לפניו
יום ויום בראש מגולה ,ואינו שם לבו להן ,והמהרהר ,לא מחמת שער גלוי מהרהר) ".שם( .הרב
משאש קובע אפוא ששינוי נוהגן של נשים הביא לכך שכיום שיער גלוי של אשה נשואה אינו אמור
לגרום להרהורי עבירה ומותר לאשה ללכת בשער גלוי.
הרב שלמה מלכה 157כתב את הדברים הבאים בעקבות הרב משאש" :מעתה קמו ועמדו דברי
הגאון מהר"מ ]הרב משאש[ ...דהדבר תלוי במנהג וכל שנשי העיר כולן נהגו לגלות ,אין בזה משום
הרהור ,וכנראה שעל זה סמכו הנשים בימינו אלה שהן הולכות בגלוי ראש בשווקים וברחובות
ואין מוחה בידן ,הואיל ויש להן על מה שיסמוכו" 158.הרב מלכה מצדד בפסיקת הרב משאש וכותב
אף הוא שבימינו ,כאשר שונה מנהגן של נשים והן נוהגות לגלות את שיער ראשן ,שיער גלוי כבר
אינו גורם להרהורי עבירה .נראה שגם לשיטתו שינוי נורמות הלבוש הביא לשינוי ההלכה ולכן
מותר לנשים בימינו להלך בשיער גלוי.
הרב משה פיינשטיין 159,בדומה לבעל ערוך השולחן ,מיצר על שינוי נוהגן של נשים בימינו ועל
הימנעותן מלבישת כיסוי ראש ,אך הוא ער לכך ששינוי זה צריך להוביל לשינוי הלכתי בנושא .את
156
כחיזוק לדבריו הוא גם מביא את דברי מהר"ם אלשקר על שיער שנהוג היה לגלותו ,אשר מותר לקרוא כנגדו
קריאת שמע.
157
הרב שלמה מלכה חי בימינו ,וכהן כרבה של העיר פתח תקוה.
158
שו"ת והשיב משה ,ס' ל"ד.
159
הרב משה פיינשטיין ,בעל שו"ת אגרות משה ,חי ברוסיה ואח"כ בארה"ב בסוף המאה ה 19-ובמאה ה,20-
בין השנים .1986 – 1895
31
כאבו הוא מבטא במילים "שבעוה"ר ]שבעוונותינו הרבים[ רוב נשים אף משומרי תורה מזלזלין
בזה" 160.למרות כאבו הוא קובע כי שינוי המנהג בימינו משנה את ההלכה בנושא וכיום אי לבישת
כיסוי ראש אינו מהווה עילה לגירושין )בניגוד לתקופות אחרות( ,ולא להפסד דמי הכתובה.
161
לדבריו "כיון שבזה"ז ]שבזמן הזה[ אין להחשיבה פרוצה בזה כיון שהרבה מזלזלות בזה אין
להפסידה כתובתה) ".שם( .לכן" ,בזה"ז ]בזמן הזה[ אם לא אמרה לו קודם הקידושין שתכסה
שערה לא היה יכול לסמוך על חזקת כשרותה שתכסה שערה והוי זה כידע ונתרצה שאין שייך כלל
לדון להפסידה כתובתה" )שם( .מדברי הרב פיינשטיין משתמע שברירת המחדל כיום היא שאשה
לא תכסה את שיער ראשה .רק אם אמרה לו מפורשות שהיא מתחייבת ללבוש כיסוי ראש ,יש לו
זכות לחייבה בכך .אם לא אמרה מאום משמע שאינה מקבלת על עצמה לבישת כיסוי ראש ,האיש
"ידע ונתרצה" והאשה אינה מפסידה את כתובתה.
סופר כותב כי לדעת רוב הפוסקים
162
אין גילוי שיער של אשה מהווה כיום עילה לגירושין
ולהפסד כתובה .לדעתו הדבר נובע משני טעמים ,הנזכרים שניהם בתשובתו של הרב פיינשטיין
דלעיל .טעם אחד אומר שגבר הנושא אשה מצפה ממנה לנהוג על פי הנורמות המקובלות בחברתם
באותה תקופה .ענייני כתובה קשורים לנוהגי החברה ולכן כאשר נוהגים אלו משתנים משתנה גם
ההלכה בנושא .טעם שני הוא שבעבר הותר לגרש אשה ההולכת בפרוע ראש ,בשל חשש שנוהג זה
מסמל פריצות ומוביל להתדרדרות לזנות .כיום נשים רבות ,אפילו שומרות מצוות ,הולכות ללא
כיסוי ראש ואין בכך סימן לפריצות .כיוון שכך ,כיום אי לבישת כיסוי ראש אינה עילה לגירושין
ולהפסד כתובה.
הרב עובדיה יוסף נמנה על מיעוט הפוסקים שרואה בגילוי ראש בימינו עילה לגירושין ולהפסד
כתובה .באחת מתשובותיו 163,הוא דן במקרה של זוג חילוני שהסתכסך .הבעל תובע גירושין וטוען
שאשתו בגדר "עוברת על דת" אשר דינה לצאת ללא כתובה .האשה דורשת שלום בית וטוענת
שבעלה אינו ישר בטענותיו ומשתמש בהן רק כתואנה לאלץ אותה לקבל גט .במקרה זה נראה
לבית הדין שאכן אין תוכו של הבעל כברו ולכן אין לשתף עמו פעולה .אך ,לדעת הרב יוסף אם
האיש מוחזק כאדם ישר וטוען שאשתו עוברת על דת ,הרי שתצא ללא כתובה .לדבריו:
160
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן קיד) .מתוך פרויקט השו"ת(.
161
לשיטתו ,גם בתקופה שבה רוב הנשים כיסו את ראשן ,אם האיש ידע לכתחילה שאשתו לעתיד אינה רוצה
לכסות את שערה לאחר שתינשא ,ובכל זאת נשאה וכתב לה כתובה ,הרי הוא בגדר של 'ידע ונתרצה' ואם
יתגרשו הוא מחויב בכתובתה .לדברי הרב פיינשטיין ,דין הגמרא שתצא ללא כתובתה הוא רק במקרה
שהאיש חשב כי אשתו תנהג ככל בנות ישראל הכשרות ותכסה את שערה ולבסוף האשה סירבה לכך.
162
סופר ,כיסוי ,עמ' .26
163
שו"ת יביע אומר חלק ג – אבן העזר סימן כא )פרק יא() .מתוך פרויקט השו"ת(.
32
וגדולה מזו אני אומר שאפי' נתברר בעדים שהבעל והאשה בשעת נישואיהן היו חפשים ,ולאחר זמן
החלה רוח ה' לפעמו וחזר בתשובה ,ודורש מאשתו שלא תוסיף לעבור על דת משה ויהודית ,והיא
באה מחמת טענה דסבר וקביל ,והתרה בה בפני עדים שאם תוסיף לעבור על דת תצא בלא כתובה,
ועברה על התראתו ,תצא בלא כתובה ,ואין משגיחין בטענתה ...ולא שייך בזה סבר וקביל ])לא שייך
לומר כאן שהבעל ידע שאשתו תלך ללא כיסוי ראש וקבל זאת([ ,דאי איהו שתיק אנן מי שתקינן?
]שאם הוא שותק )ומקבל( אנחנו גם נשתוק? )לנו אסור לשתוק ולקבל זאת כי הפסד הכתובה נובע
מקביעה של חכמים ולא מתוך חוזה בין בני הזוג([ )שם(.
מדבריו אלו נראה שאינו רואה בנוהגי חברה או בשינויים של נורמות לבוש גורמים אשר בכוחם
לשנות הלכה בנדון .אך נראה כי שיטתו של הרב יוסף מורכבת יותר 164.באותה תשובה יוצא הרב
יוסף כנגד דברי הרב הדאיה שיש לחלק בין הזמנים ולהכיר בשינויים הגדולים שחלו בין מה שנהוג
היה בימים עברו לבין המקובל כיום 165.לדברי הרב יוסף "...אין לנו לחלק בין הזמנים מבלי יסוד
מוסד בזה) ".שם ,פרק י'( .כלומר ,רק אם יהיה נימוק הלכתי רב משקל המצטרף ל'חילוק בין
הזמנים' ניתן יהי לדון בשינוי הלכתי .לדעת קולין 166,בסיס המחלוקת שבין הרב יוסף לבין הרב
הדאיה הוא כדלקמן :בעוד שהרב הדאיה מתייחס לכלל החברה הישראלית מתייחס הרב יוסף רק
לנשים חרדיות .כאשר מדובר רק בחרדיות אכן נימוק הגמרא "לא הנחת בת ישראל תחת בעלה"
אינו בר תוקף ,שכן רוב הנשים החרדיות מכסות את שיער ראשן.
הרב עובדיה יוסף נוקט בגישת ביניים :הוא מוכן להכיר בשינויים חברתיים ובשינויי נורמות
לבוש כגורמים המשפיעים על שינוי מדרבנן .לדבריו ,בימינו ,כאשר נשים יוצאות לרשות הרבים
בפרוע ראש ,מותר לקרוא כנגדן קריאת שמע "ואין בזה משום שער באשה ערוה ,היינו דוקא לגבי
הקורא ק"ש למול פני הנשים הללו ,משום דלא חיישינן בכה"ג ]איננו חוששים בכי האי גוונא
)במצב זה([ להרהור .אבל להתיר לנשים לצאת ברה"ר ]ברשות הרבים[ בראש פרוע ,ח"ו ]חס
וחלילה[ שיעלה על לב אדם להקל בזה) ".שם ,פרק י'( .הוא מכיר בכך שכאשר גבר רגיל לראות
שיער גלוי של אשה אין חשש להרהור עבירה ולכן מותר לשנות הלכה מדרבנן ולאפשר קריאת
שמע כנגד שיער גלוי של אשה .אך כשמדובר בשינוי של הלכה מדאורייתא הדברים שונים .הרב
יוסף רואה בכיסוי ראש חיוב מדאורייתא )כשיטת הרמב"ם( ולכן הוא אינו מוכן לשנותו בשל
שינוים חברתיים.
164
על מורכבות פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בתחום לבוש הנשים ראו גם מאמרו של א' פיקאר' ,לובשות בגדי
פריצות ושוקדות על המודרניות לשמור ארחות פריז )פריץ( :פסיקתו של הרב עובדיה יוסף לנוכח השינויים
באורחות הלבוש' ,בתוך א' שגיא ונ' אילן) ,עורכים( ,תרבות יהודית בעין הסערה :ספר יובל למלאת שבעים
שנה ליוסף אחיטוב ,עין צורים תשס"ב ,עמ' .622 – 592
165
ראו לעיל עמ' .29-28
166
לעיל הערה .148
33
יישום נוסף לעיקרון זה בא לידי ביטוי בנכונותו של הרב עובדיה יוסף להסתפק בכיסוי ראש
אחד לאשה נשואה .לדבריו:
וכ"כ ]וכך כתב[ הרמב"ם )פכ"ד מה' אישות הי"א והי"ב( ,שהעוברת ע"ד ]על דת[ משה היא היוצאה
בשוק ושערה גלוי ,והעוברת ע"ד ]על דת[ יהודית היא שיוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד
ככל הנשים אף על פי ששערה מכוסה במטפחת .ע"ש ]עיין שם[ .וכ"כ מרן הש"ע ]וכך כתב אדוננו
בעל השלחן ערוך[ )סי' קטו ס"ד( .והנה היום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או
בכובע בלבד בלי צעיף או רביד /רדיד ,/ואין פוצה פה ומצפצף .וע"כ ]ועל כן[ דדוקא עצם כיסוי
הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן ,אבל מנהג בנות ישראל
167
שנהגו לצניעות כל שהמנהג בכל העיר להקל אזלינן בתר מנהגא ]הולכים אחר המנהג[.
הרב עובדיה יוסף מפריד בין עצם החיוב בכיסוי ראש שהוא לשיטתו מדין תורה ולא ישתנה בשום
מצב לבין היישום שלו בשטח .יישום זה משתנה ממקום למקום ,מושפע ממנהגי צניעות של
הנשים באותה סביבה ,וניתן לשנותו בהתאם לנורמות לבוש הנהוגות באותו מקום.
הרב עובדיה יוסף מגלה אפוא נכונות לשינויים מתונים בהלכה בעניין כיסוי ראש לנשים .שאר
הפוסקים אשר דבריהם הוזכרו בפרק זה מוכנים לשינויים הלכתיים מרחיקי לכת יותר .לדידם
שינויים בנורמות לבוש וערכי צניעות אשר התחוללו בדורנו ,מובלים לשינויים הלכתיים בסיסיים
בנושא; לדעת חלק מהפוסקים שהוזכרו לעיל גילוי שיער האשה אינו מהווה עוד עילה לגירושין
ולדעת אחרים בטל איסור גילוי שיער אשה בימינו.
לסיכום ,במאמר זה הוצגה סקירה מדגמית של פסיקות בנושא כיסוי ראש לנשים .הועלתה
טענה שגם המחייבים כיסוי ראש וגם המבטלים דרישה זו עשו זאת על רקע נורמת לבוש שהייתה
תקפה במקומם ובזמנם .מדינת ישראל היא חלק מהעולם המערבי ומהתרבות המערבית .אנו
חיים בכפר גלובלי שבו רוב הנשים נוהגות להלך בשיער גלוי ושיער באשה אינו נתפס כערווה
וכגורם להרהורי עבירה .נראה כי מסיבה זו מודים חלק מפוסקי דורנו כי יש הלכות שראוי לשנותן
בעניין כיסוי ראש לנשים .כפי שצוין לעיל ,מיעוט של פוסקים אף מתיר מפורשות גילוי ראש
לנשים בימינו.
התייחסות לתמורות של המציאות היא נשמת אפה של ההלכה .מוצע כאן מהיבט מטא-הלכתי
לאפשר להלכה לתפקד ולהתפתח תוך יחסי גומלין עם המציאות .אמנם התנגדות לנורמה חדשה
וניסיונות להודפה באמצעות החמרות מהוות סוג של דיאלוג עם המציאות .לכן ניתן לטעון
שמתירנות המאפיינת את החברה המערבית יכולה להוליד תגובת נגד של החמרה ,שתתבטא
בחיוב נשים בכיסוי ראש קפדני .ברם ,נראה כי ראוי להפריד בין תגובה כללית למתירנות לבין
167
שו"ת יביע אומר חלק ד -אבן העזר סימן ג )פרק ב() .מתוך פרויקט השו"ת(.
34
השאלה של חיוב אשה בכיסוי ראש .בתגובה למתירנות יש מקום לדרוש הקפדה על צניעות
)בלבוש ,דיבור והתנהגות כוללת( ,הן מגברים והן מנשים ,ולא בכך עסק מאמר זה .בנוגע לכיסוי
ראש יש לערוך בירור ענייני מהם שורשי החיוב והאם הם רלבנטיים למציאות שלנו .לאור
הפסיקות שהוצגו במאמר זה ולאור השפעה של מנהגי המקום על הפסיקה בנושא ,נראה כי
מציאות שבה גבר רגיל לראות שיער גלוי של אשה )כולל אשה נשואה( ,אמורה להוות גורם מכריע
בשיקולי פסיקה בנושא .שיער שדרכו להיות גלוי אינו אמור להוביל להרהורי עבירה )כפי שעלה
מפסיקות שהובאו לעיל( ,ואיננו נתפס כחוסר צניעות .כיוון שכך נראה שאין מקום לחייב כיסוי
ראש לנשים בימינו.
168
בשולי מאמר זה אשר עסק בשאלת חיוב הלכתי של כיסוי ראש לנשים ,ניתן להתייחס לכך שיש
נשים הלובשות כיסוי ראש ממניעים שאינם הלכתיים .אשה כזו ,בעיקר ממגזר האורתודוכסיה
המודרנית ,לובשת כיסוי ראש סמלי אשר מטרתו אינה הסתרת שיער ראשה )שהרי רובו נשאר
גלוי( אלא הכרזה על מיצב אישי או חברתי .עבור חלק מהנשים הללו מצביע כיסוי ראש סמלי על
היותן נשואות ועבור אחרות הוא מצביע על שיוכן למגזר האורתודוכסי המודרני .ניתן לטעון שכל
אשה רשאית ללבוש כיסוי ראש כזה או אחר ממניעים רבים ומגוונים )כולל מניעים אסתטיים(.
ברם תופעה זו ,הראויה לעיון מעמיק ,חורגת מהדיון ההלכתי אשר נדון במאמר זה ,העוסק
בשאלת חיובן של נשים בכיסוי ראש ,ומעבירה את הדיון למגרש חברתי פסיכולוגי.
168
מכל מקום וודאי שפסיקה המחייבת באופן חד משמעי כיסוי ראש לנשים בימינו אינה עומדת במבחן
הפסיקות שהוצגו במאמר זה ,ומתעלמת ממורכבותם של יחסי הגומלין שבין הלכה לבין מציאות משתנה.
35
© Copyright 2024