1. No category

‫חיוב אשה בכיסוי ראש‪ :‬האם הכרחי?‬
‫מיכל וולף‬
‫מרכז יעקב הרצוג‬
‫רוב פוסקי ישראל בעבר ובהווה מחייבים נשים בכיסוי ראש‪ .‬מאמר זה בוחן האם חיוב זה‬
‫תקף במציאות ימינו‪ .‬בחינת פסיקות מהיבט סוציו‪-‬היסטורי מעלה כי הן פוסקים‬
‫המחמירים בדרישה לכיסוי ראש והן המקלים בנושא קיימו יחסי גומלין עם הסביבה‬
‫והחברה שבה חיו‪ .‬פוסקים אשר חיו בסביבה שבה דרישות הצניעות מנשים היו מחמירות‬
‫ביטאו זאת גם בחיוב כיסוי ראש קפדני‪ ,‬בעוד שפוסקים שחיו בסביבה מתירנית יותר לרוב‬
‫הקלו בעניין כיסוי הראש‪ .‬חלקם אף קבעו כי שינוי בנורמות לבוש ובמשמען מביא בעקבותיו‬
‫שינוי בהלכה בנושא כיסוי ראש‪ .‬מהיבט מטא‪-‬הלכתי מועלית המלצה לאפשר להלכה לקיים‬
‫דיאלוג מלא עם מציאות שהשתנתה‪ ,‬ולהגיב בהתאם לנוהגי החיים בתרבות המערבית‪ ,‬שבה‬
‫רוב הנשים נוהגות להלך בשיער גלוי‪ .‬נטען כי גברים רגילים לראות זאת ולכן שיער אשה‬
‫אינו נתפס עוד כערווה ואינו גורם להרהורי עבירה‪ .‬במצב כזה קיום יחסי גומלין עם‬
‫המציאות מוביל לכך שכיום אין לחייב כיסוי ראש לנשים‪.‬‬
‫הקדמה*‬
‫עיון בפסיקות הלכתיות העוסקות בכיסוי ראש לנשים מעלה תמונה מורכבת‪ .‬אם שיעור יחסי‬
‫של פוסקים הוא אמת מידה מכרעת אזי חובה על אשה נשואה לכסות את שיער ראשה; הפוסקים‬
‫ברובם‪ ,‬בעבר ובהווה‪ ,‬מחייבים אשה בכיסוי ראש‪ 1.‬מאידך‪ ,‬ניתן לטעון כי לא שיעורם היחסי של‬
‫פוסקים הוא המכריע אלא גופם של טיעונים‪ .‬מגמתו של מאמר זה היא הבאת תימוכין לדעה‬
‫שכיסוי ראש לנשים בימינו איננו נדרש‪ ,‬וכי דינאמיקה נכונה של ההלכה מובילה לכך שאין כיום‬
‫חובה או צורך הלכתי בכיסוי ראש לנשים‪.‬‬
‫ההלכה היא החלק הנורמטיבי של התורה שבעל פה‪ .‬מקורה של המלה "הלכה" הוא במלה‬
‫"הלך"‪ 2,‬כלומר הנחיה ההולכת עם הזמן ותמורותיו‪ ,‬כהסברו של רבי נתן בן רבי יחיאל מרומי‪:‬‬
‫"דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכים בו"‪ 3.‬ההלכה כוללת הן את חוקי החיים‬
‫"הדתיים" – מצות שבין אדם למקום‪ ,‬והן את חוקי החיים "המשפטיים" – מצוות שבין אדם‬
‫לחברו ולחברתו )מה שמכונה "משפט עברי"(‪ .‬ההלכה קיימת למעלה משלושת אלפי שנים ועל פיה‬
‫חי עם ישראל בכל פזורותיו גם כשגלה מארצו‪ .‬חיותה הרבה‪ ,‬גם בזמן שעם ישראל היה מנותק‬
‫* עיקר המקורות ההלכתיים המאוזכרים בחיבור זה הובאו מפרויקט השו"ת – מאגר היהדות הממוחשב גרסה‬
‫‪ ,+19‬בר‪-‬אילן חברה למו"פ‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ .‬לצד כל מקור שמובא משם יצוין‪) :‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫בחלק מהמקרים מדובר במקור ארוך המשתרע על עמודים רבים‪ .‬במקרים אלו יפורט ד"ה )דבור המתחיל(‬
‫הפותח את הפסקה שבה מופיע הציטוט או האזכור‪ ,‬על מנת לסייע לקורא במציאת האזכור הנדון בתוך‬
‫המקור כולו‪ .‬במקומות שבהם הציטוט שזור במילים בארמית או בראשי תיבות‪ ,‬נוסף תרגום בתוך הציטוט בין‬
‫סוגרים רבועים‪ .‬רוב תודות לאישי יובל ולחברתי גילי זיוון על הערותיהם המועילות והמלומדות‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מדגם פוסקים המחייבים כיסוי ראש לנשים‪ :‬הרמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה י"א‪-‬י"ב‪ ,‬הריטב"א על‬
‫מסכת כתובות דף עב ע"א‪ ,‬בעל שו"ת באר שבע סימן י"ח‪ ,‬ר' ישראל מאיר מראדין במשנה ברורה אורח חיים‬
‫סימן עה ס"ק י‪ ,‬ועוד רבים אחרים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫מ' אלון‪ ,‬המשפט העברי תולדותיו‪ ,‬מקורותיו‪ ,‬עקרונותיו‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪) 143‬להלן‪ :‬אלון‪ ,‬המשפט(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫נתן בן יחיאל מרומי‪ ,‬ערוך השלם‪ ,‬חלק ג' עמ' רח‪.‬‬
‫מאדמתו‪ ,‬נובעת בעיקר מהיותה חוק חי ונוהג למעשה‪ .‬במקומות שונים קיבלה הקהילה היהודית‬
‫אוטונומיה שיפוטית‪ .‬יהודים פנו אל חכמי הדור ולבתי דין בשאלות ובעניינים שונים בכל תחומי‬
‫החיים‪ ,‬ואלו הנהיגו את העם על פי חוקי ההלכה‪.‬‬
‫כמשפט חי שימושי ונוהג התפתחה ההלכה ללא הרף‪ .‬ככל יצירה חיה היא לובשת ופושטת‬
‫צורה חליפות‪ ,‬משום שהיא מהווה אספקלריה לחיים ומתפקידה לפתור בעיות יומיומיות בכל דור‬
‫ובכל מקום‪ 4.‬בכל תקופה הפיקו חכמי הדור פתרונות הלכתיים בהתייחס למציאות שבה חיו‪ ,‬תוך‬
‫שמירה על איזון בין שימור לבין תמורה‪ ,‬ובין מסורת מחייבת לבין דינמיקה מתבקשת‪ .‬לעיתים‬
‫התעוררו בעיות חדשות שלא היה להן מענה במקורות הקיימים‪ ,‬מה שהביא לחקיקה של תקנות‬
‫וגזירות‪ 5.‬הפוסק יישם למעשה חוק קיים או יצר חוק חדש בהתאם לנסיבות המשתנות במקום‬
‫ובתקופה שבה חי‪ .‬במובן זה ובמובנים נוספים ניתן לראות בהלכה היהודית מעין מקרה פרטי של‬
‫מערכת חוק ומשפט‪ 6,‬וככזו היא נדרשה ליחסי גומלין מתמידים עם מציאות משתנה במגוון של‬
‫תחומים – חברתיים‪ ,‬כלכליים ומוסריים‪ .‬כיסוי ראש לנשים נובע‪ ,‬לרוב הדעות‪ ,‬מערך הצניעות‪.‬‬
‫לבוש הנחשב צנוע במקום אחד יכול להיחשב כנועז במקום אחר‪ .‬לנורמת לבוש בסביבה שבה חיו‬
‫יהודים הייתה השפעה משמעותית על חיוב כיסוי ראש לנשים‪.‬‬
‫עבור מאמר זה נדגמו פסקי הלכה מרכזיים בנושא‪ ,‬והם נדונים מהיבט של יחסי גומלין בין‬
‫נורמת לבוש אשר נהגה במקומו ובתקופתו של הפוסק לבין יחסו של הלה לכיסוי ראש לנשים‪.‬‬
‫ניתוח פסיקות ברוח זו מוביל גם לתיאור של השלכות מעשיות על פסיקה בת זמננו בנדון‪ .‬לאור‬
‫הנאמר בפתיח של המבוא מוצעת חלופה מעין איכותנית‪ ,‬למסורת של הכרעת דין על פי כמות של‬
‫פסקים‪ .‬מדובר בחלופה שמהותה היא שמירה על מנגנון חיוני של הלכה‪ ,‬המחייב אותה ליחסי‬
‫גומלין עם מציאות משתנה‪.‬‬
‫התקופה המקראית‬
‫אין במקרא הנחייה המחייבת אשה בכיסוי ראש‪ ,‬אך על בסיס תיאורים העולים מפסוקים‬
‫שונים‪ ,‬ניתן לנסות לשער מה הייתה הנורמה בתחום זה בתקופה המקראית‪ .‬אזכור ראשון בנושא‬
‫מופיע בפרשת סוטה‪ ,‬כאשר על בעל המקנא לאשתו להביא אותה אל הכהן‪ .‬בין יתר הפעולות‬
‫‪4‬‬
‫אלון‪ ,‬המשפט‪ ,‬עמ' ‪.35-3‬‬
‫‪5‬‬
‫אלון‪ ,‬המשפט‪ ,‬עמ' ‪.391‬‬
‫‪6‬‬
‫להלכה היהודית אפיונים ייחודיים משלה‪ ,‬כגון‪ :‬קיום חי ופעיל גם כשהעם הנוהג על פיה נותק מהטריטוריה‬
‫שלו; כפיפות לצו אלוהי‪ ,‬ועוד‪ .‬אך‪ ,‬במה ששייך למחקר הנוכחי‪ ,‬ניתן לראות תהליכים ואפיונים דומים‪ ,‬בין‬
‫ההלכה לבין מערכות חוק אחרות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫שמבצע הכהן נעשית גם פעולת פריעה כדלקמן‪" :‬והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ופרע את ראש‬
‫האשה"‪ 7.‬יש המבינים פעולה זו כהסרת כיסוי שעטף את שיער האשה‪ 8.‬אך נראה כי לפי פשט‬
‫הפסוק מדובר בפיזור השיער שהיה אסוף ומסודר‪ .‬בא הכהן ופרעו‪ ,‬קרי פזרו על מנת שלא‬
‫להשאירו נאה ומסודר‪ .‬כהן כותבת‪ 9‬שלפיזור השיער הייתה משמעות מבזה ומשפילה‪ ,‬הכוללת‬
‫סממן מאגי אשר אמור לשקף בגידה‪ .‬ככל הנראה שיער פרוע סימל באותה תקופה פריצות ואי‬
‫מוסריות‪ .‬מוסיפה כהן כי לו דובר בהסרת כיסוי כלשהו מראש האשה תמוה מדוע פרשת סוטה‪,‬‬
‫המתאפיינת בפירוט רב‪ ,‬אינה מזכירה כל פריט לבוש שכיסה את ראש האשה‪.‬‬
‫תיאורים מקראיים נוספים מחזקים את הנחת השיער הגלוי‪ ,‬אם כי ייתכן שנהוג היה‬
‫במקומות שונים לאספו ולקשרו‪ .‬הנביא ישעיהו מתאר פורענות הצפויה לבוא על ירושלים ויהודה‪,‬‬
‫אשר חלק ממנה מתייחס לבנות ירושלים – "ותחת מעשה מקשה קרחה"‪' 10.‬מעשה מקשה' הוא‬
‫תסרוקת שהייתה כנראה מקובלת ושכיחה‪ ,‬לפיה השיער נאסף וגולל לגוש קשה ומוצק לשם נוי‪.‬‬
‫תסרוקת כזו הייתה מקובלת בתרבות המסופוטמית ובתרבות הרומית‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫‪11‬‬
‫וניתן להניח שבנות‬
‫ישראל הושפעו ממנה וחלקן אף אמצו אותה‪ .‬מגילת שיר השירים מחזקת את ההנחה שנשים לא‬
‫כיסו את שיער ראשן בתקופה המקראית‪ .‬שם‪ ,‬מופיע תאור ציורי על יופי שיער הרעיה‪..." :‬שערך‬
‫כעדר העזים שגלשו מהר גלעד"‪ 13.‬על פי פשט הכתוב נראה שמדובר בשיער פזור וגולש‪ ,‬ואין כל‬
‫רמז שהיה מכוסה בכיסוי ראש כלשהו‪.‬‬
‫המקרא מציין כיסויי ראש שונים – רדיד‪ ,‬צמה‪ ,‬רעלה‪ ,‬צעיף ומטפחת‪ ,‬אך לא ברור מהם‬
‫ההבדלים ביניהם ואין כל רמז כי נלבשו מטעמי צניעות‪ 14.‬ממצאים ארכיאולוגים מארץ ישראל‬
‫מלמדים שלנשים היו מחלפות שער ארוכות‪ .‬תבליטים וציורי קיר אשוריים מתארים את תושבי‬
‫ארץ ישראל במאות התשיעית והעשירית לפני הספירה כבעלי שיער ארוך‪ 15.‬לאור האמור לעיל‪,‬‬
‫נראה כי בתקופה המקראית הן עמי האזור והן עם ישראל נהגו להלך בשיער גלוי‪ .‬קרויס‪ 16‬טוען‬
‫אף הוא שבתקופת המקרא נהגו כך גברים ונשים‪ ,‬ואם מצינו כיסוי ראש באותה עת‪ ,‬היה הדבר‬
‫‪7‬‬
‫במדבר ה‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫להלן בפרק התנאי‪-‬אמוראי‪ ,‬דברי הספרי על פסוק זה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫א' כהן‪ ,‬צניעות האשה בעידן המודרני‪ ,‬שילה‪ ,1999 ,‬עמ' ‪ ) 68‬להלן‪ :‬כהן‪ ,‬צניעות(‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ישעיה ג‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫לדברי הנביא ישעיהו‪ ,‬בפורענות אשר תבוא על ירושלים נשים תחדלנה מתסרוקת יפה זו משום שתהיינה‬
‫קרחות‪ ,‬ללא שיער‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬ירושלים ‪ ,1982‬כרך ח'‪ ,‬ערך שער‪ ,‬עמ' ‪.333 ,329‬‬
‫‪13‬‬
‫שיר השירים ד‪ ,‬א‪ .‬וגם שם ו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫לפירוט‪ ,‬ראו כהן‪ ,‬צניעות‪ ,‬עמ' ‪.69-68‬‬
‫‪15‬‬
‫אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.334‬‬
‫‪16‬‬
‫ש' קרויס‪ ,‬קדמוניות התלמוד‪ ,‬תל אביב תש"ה‪ ,‬כרך שני חלק שני‪ ,‬עמ' ‪ .267‬והערה ‪ 1‬במקום‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫לצורך התקשטות ולא מטעמי צניעות‪ .‬ניתן אפוא לסכם כי אין עדויות מקראיות על כיסוי ראש‬
‫לנשים‪ ,‬וניתן להניח שנשות ישראל נהגו שלא לכסות את שיעור ראשן באותה תקופה‪ ,‬ברוחו של‬
‫נוהג כזה אשר היה מקובל בקרב הסביבה הנוכרית‪.‬‬
‫התקופה התנאית‪-‬אמוראית‬
‫מציאות חיים‬
‫התקופה התנאית‪-‬אמוראית התאפיינה בהחמרה בנושא‪ ,‬יחסית לתקופה המקראית‪ .‬מקורות‬
‫שונים מתקופה זו מעידים על נוהגן של נשים לכסות את שיער ראשן ברשות הרבים‪ .‬לדוגמא‪,‬‬
‫בבראשית רבה נשאלה שאלה‪" :‬ומפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה"?‬
‫‪17‬‬
‫שאלה זו מעידה על מציאות שבה אשה יוצאת לרשות הרבים רק כשראשה מכוסה‪ .‬היגד אחר‬
‫במסכת נדרים מעיד על אותה מציאות‪" :‬נשים לעולם מיכסו"‪ 18‬קרי‪ ,‬נשים לעולם מכסות את‬
‫ראשיהן‪ .‬כנגד תיאורים אלה ישנן עדויות מהתקופה התנאית‪-‬אמוראית‪ ,‬המלוות בהתייחסות‬
‫שיפוטית שלילית‪ ,‬על אודות נשים היוצאות לרשות הרבים בראש פרוע‪" :‬היה ר' מאיר או' כשם‬
‫שדיעות במאכל כך דיעות בנשים‪...‬יש לך אדם שהזבוב נופל בתוך תמחוי שלו נוטלו מוצצו וזורקו‬
‫ואוכל את מה שבתוכה זו מדת אדם רשע שראה את אשתו יוצאת וראשה פרוע יצאת וצדדיה‬
‫פרומים‪...‬מצוה לגרשה"‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫מימרת ר' מאיר מעידה על מציאות שבה נשים )גם נשואות( יצאו לרשות הרבים בראש פרוע‪,‬‬
‫התנהגות שאפיינה נשים שאינן צנועות ומהוגנות‪ .‬ר' מאיר סבור שראוי לבעל להקפיד עם אשתו‬
‫ולדרוש ממנה להימנע מכך‪ ,‬ולגרשה אם היא אינה שומעת לו‪ .‬לא ברור אם הביטוי "ראשה פרוע"‬
‫משמעו שיער פרוע ולא מסודר או שהכוונה לשיער גלוי שאינו מכוסה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬מהעדויות‬
‫שצוינו לעיל עולה כי נשים היוצאות לרשות הרבים בשיער פרוע לא ייצגו את הנורמה‪ .‬רוב נשות‬
‫ישראל בתקופת המשנה קבלו על עצמן‪ ,‬מטעמי צניעות‪ ,‬לכסות את ראשן ברשות הרבים‪ .‬קבלה זו‬
‫מכונה "דת יהודית"‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫בראשית רבה )מהדורת וילנא( פרשת בראשית פרשה יז סימן ח‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫בבלי‪ ,‬נדרים ל‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫תוספתא מסכת סוטה )מהדורת ליברמן(‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה ט‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪ .‬מימרא זו של ר' מאיר‬
‫מופיעה גם בבבלי גיטין צ‪ ,‬ע"א וע"ב‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫כיסוי ראש משום דת יהודית‬
‫דת יהודית היא החמרה שנשים קבלו על עצמן‪ ,‬לרוב מטעמי צניעות‪ ,‬על אף שלא חויבו בכך‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫על פי המשנה‪ ,‬אחת מהחמרות דת יהודית שנשים קבלו על עצמן היא הימנעות מלצאת לרשות‬
‫הרבים בראש פרוע‪ .‬לדברי המשנה "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו‬
‫היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת‬
‫ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם‪ 21."...‬גם כאן‪ ,‬לא ברור‬
‫מהי אותה הופעה שאינה ראויה לאשה נשואה בשעה שהיא יוצאת לרשות הרבים‪ .‬ייתכן שהכוונה‬
‫היא לגילוי שיער הראש אך ייתכן שאין פסול בשיער גלוי והבעיה מתמקדת בכך שהשיער פרוע‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ייתכן שהופעה בשיער גלוי אך אסוף ומסודר היא ראויה ומהוגנת על פי דת יהודית בעוד‬
‫ששיער מפוזר )ואולי אף במתכונת סדוקטיבית(‪ 22‬אינו הולם לאשה נשואה‪ .‬ראוי לשים לב לכך‬
‫שהמשנה אינה מדברת על חובת האשה אלא על עילה מוצדקת לגירושין ללא כתובה‪ 23.‬למרות‬
‫זאת נראה שניתן ללמוד מכך הן על דרישות צניעות שנשים קבלו על עצמן והן על החומרה הרבה‬
‫שהמשנה מייחסת ליציאה של אשה נשואה בראש פרוע לרשות הרבים‪.‬‬
‫מקור תנאי המנסה למסד איסור על גילוי שיער ראש האשה הוא הספרי‪ .‬על הפסוק "ופרע את‬
‫ראש האשה"‪) 24,‬בפרשת סוטה( הוא כותב‪" :‬כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקיים בה מצות‬
‫פריעה דברי ר' ישמעאל ד"א לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן ואף על פי שאין ראייה‬
‫לדבר זכר לדבר ותקח תמר אפר על ראשה‪ 26."25‬בפירושו הראשון נראה כי הספרי מכוון לפשט‬
‫הכתוב המדבר על פריעה קרי פיזור שיער האשה‪ .‬בפירוש השני‪ ,‬החורג מהפשט‪ ,‬מדבר הספרי‬
‫מפורשות על כיסוי ראש‪ .‬על פי הנוסח המופיע כאן )מהדורת הורוביץ( לא מדובר בחיוב של נשים‬
‫לכסות את שיער ראשן אלא בתיאור של מציאות נוהגת‪" :‬לימד על בנות ישראל שהן מכסות‬
‫ראשיהן‪) "27‬שם(‪ .‬בר אשר‪ 28‬כותב שעל פי כתב יד נוסח איטליה הלשון שונה‪" :‬לימד על בנות‬
‫‪20‬‬
‫ראו רש"י על בבלי כתובות עב‪ ,‬ע"א ד"ה 'דת יהודית'‪" :‬שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא"‪ .‬תוספות רי"ד‬
‫על אתר‪" :‬פי' דבר שאין בו איסור אלא שהנשים נוהגות בו דרך צניעות"‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫משנה מסכת כתובות פרק ז משנה ו‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫כהן‪ ,‬צניעות‪ ,‬עמ' ‪.70‬‬
‫‪23‬‬
‫ראו‪ ,‬נ' למפרט‪ ,‬י' סופר וא' שפיר‪ ,‬כיסוי ראש לנשים‪ :‬סיכום לימוד מן השנים תש"ע – תשע"א‪ ,‬בתוך אתר‬
‫אינטרנט 'שאלה של שיעור'‪ ,/http://sheela.org.il ,‬עמ' ‪) 6‬להלן‪ :‬סופר‪ ,‬כיסוי(‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫לעיל‪ ,‬הערה ‪.7‬‬
‫‪25‬‬
‫שמואל ב' יג‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ספרי במדבר )מהדורת הורוביץ( פרשת נשא פיסקא יא‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫ניסוח דומה מופיע בבמדבר רבה‪" :‬ופרע למה שדרך בנות ישראל להיות ראשיהן מכוסות ולכך היה פורע‬
‫ראשה ואומר לה את פרשת מדרך בנות ישראל שדרכן להיות מכוסות ראשיהן והלכת בדרכי העובדי כוכבים‬
‫שהן מהלכות ראשיהן פרועות הרי לך מה שרצית‪) "...‬במדבר רבה )וילנא( פרשת נשא פרשה ט סימן טז(‪.‬‬
‫ככל הנראה זמן חיבורו של מדרש במדבר רבה הוא בסביבות המאה העשירית ויש הסבורים שהוא נערך‬
‫‪5‬‬
‫ישראל שיהו מכסות את ראשיהן" )שם(‪ .‬על פי נוסח זה מתייחס הספרי לכיסוי ראש האשה כחיוב‬
‫ולא כמנהג‪.‬‬
‫נראה כי הספרי לא ראה בפסוק "ופרע את ראש האשה" )שם( אסמכתא לחובת כיסוי ראש‪.‬‬
‫לפיכך הוא הביא את מעשיה של תמר לאחר שנאנסה בידי אמנון ‪" -‬ותקח תמר אפר על ראשה"‬
‫כסוג של אסמכתא לכך שנשים מכסות את ראשן‪ .‬גם בפסוק זה לא רואה הספרי אסמכתא חזקה‬
‫לחובת כיסוי ראש‪" :‬ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר‪) "...‬שם(‪ .‬אכן‪ ,‬נראה שדי דחוק לראות‬
‫באפר שתמר שמה על ראשה ראיה לחובת כיסוי ראש‪ .‬ייתכן כי הספרי הביא את פירושו השני‪ ,‬על‬
‫אף ריחוקו מפשט הפסוק‪ ,‬על מנת לנסות למסד חיוב של צניעות כאנטי תזה לתרבות ההלניסטית‬
‫המתירנית שהייתה רווחת באותה עת‪.‬‬
‫גישת התלמוד הבבלי‬
‫בעוד המשנה רואה בפריעה או בגילוי ראש האשה ברשות הרבים עבירה על דת יהודית‪ ,‬רואה‬
‫בכך הגמרא עבירה על לאו מדאורייתא )בתנאים מסוימים(‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫"ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע‪ .‬ראשה פרוע דאורייתא היא! דכתיב‪) :‬במדבר ה'( ופרע‬
‫את ראש האשה‪ ,‬ותנא דבי רבי ישמעאל‪ :‬אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש! דאורייתא ‪-‬‬
‫קלתה שפיר דמי ]מדין תורה הקלת שלה יפה וטוב )מספיק([‪ ,‬דת יהודית ‪ -‬אפילו קלתה נמי אסור‬
‫]הקלת שלה גם הוא אסור[‪ .‬אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן‪ ,‬קלתה אין בה משום פרוע ראש‪ .‬הוי בה‬
‫רבי זירא‪ ,‬היכא ]היכן[? אילימא ]אם נאמר[ בשוק‪ ,‬דת יהודית היא! ואלא בחצר‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא הנחת‬
‫בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! אמר אביי‪ ,‬ואיתימא ]ויש אומרים[ רב כהנא‪ :‬מחצר לחצר‬
‫‪29‬‬
‫ודרך מבוי‪".‬‬
‫כלומר הגמרא מקשה כיצד ניתן לראות בפריעת ראש אשה ברשות הרבים עבירה על דת יהודית‬
‫בעוד שתנא דבי רבי ישמעאל מעמיד זאת כאיסור דאורייתא‪ ,‬ומשיבה כי איסור פריעת ראש‬
‫מדאורייתא חל על אשה נשואה היוצאת לרשות הרבים בראש פרוע ללא כל סידור או כיסוי‪ .‬אם‬
‫היא יוצאת בקלתה‪ ,‬היינו במעין סל קלוע שמרובים בו החורים‪ 30,‬אין היא עוברת על איסור תורה‬
‫משום שקלתה מסדרת את שערה ומסתירה שיער פרוע‪ .‬עבור דת יהודית קלתה אינה מהווה כיסוי‬
‫מספיק ואשה נשואה היוצאת לרשות הרבים כשקלתה על ראשה עוברת על דת יהודית‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬במאה ה‪ .12-‬לכן‪ ,‬קשה להתייחס אליו כאל מקור תנאי‪ .‬מכל מקום ניסוחו‪ ,‬בדומה לספרי‬
‫במהדורת הורוביץ‪ ,‬מתאר מציאות נוהגת ולא חיוב הלכתי בכיסוי ראש‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫א"א בר אשר‪' ,‬כיסוי ראש – דת משה או דת יהודית? עיון במקורות ההלכה'‪ ,‬אקדמות‪ ,‬ט' )תש"ס(‪ ,‬עמ' ‪115-‬‬
‫‪.101‬‬
‫‪29‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב ע"א ו‪-‬ע"ב‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫על פי רש"י על אתר‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫יחסית למשנה נקט הבבלי בהחמרה‪ .‬על פי המשנה איסור פריעת ראש‪ ,‬גם אם נפרשו כחיוב‬
‫בכיסוי ראש‪ ,‬נובע מדת יהודית בלבד ולא מדין תורה )או מ"דת משה"(‪ .‬על פי התלמוד הבבלי‪,‬‬
‫אשה נשואה היוצאת לרשות הרבים בשיער גלוי לחלוטין עוברת על דין תורה‪ .‬אמנם לפי מסקנת‬
‫הבבלי דין תורה אינו דורש כיסוי לשיער אשר יסתיר את כולו אלא מסתפק בחיוב לשימוש‬
‫באבזור כלשהו אשר יסדר שיער פרוע‪ ,‬אך בסיס החיוב הוא מדאורייתא‪ .‬על פי התלמוד הבבלי‪,‬‬
‫דת יהודית שדרגה את החיוב הבסיסי מדין תורה ומחייבת אשה נשואה לכסות את ראשה בכיסוי‬
‫מלא ולא להסתפק באבזור המסדר שיער פרוע‪.‬‬
‫סוגיה תלמודית נוספת הקשורה לעניין כיסוי ראש לאשה הנה 'שיער באשה ערווה'‪ .‬במסכת‬
‫ברכות ישנו דיון על דברים שונים באשה האסורים על גבר מטעמי ערווה‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ :‬טפח באשה ערוה‪ .‬למאי? אילימא לאסתכולי ]אם נאמר להסתכל[ בה ‪ -‬והא אמר‬
‫רב ששת‪ :‬למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים ‪ -‬לומר לך‪ :‬כל המסתכל באצבע‬
‫קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא‪ :‬באשתו‪ ,‬ולקריאת שמע‪ .‬אמר רב חסדא‪ :‬שוק‬
‫באשה ערוה‪ ,‬שנאמר )ישעיהו מ"ז( גלי שוק עברי נהרות‪ ,‬וכתיב )ישעיהו מ"ז( תגל ערותך וגם תראה‬
‫חרפתך‪ .‬אמר שמואל‪ :‬קול באשה ערוה‪ ,‬שנאמר )שיר השירים ב'( כי קולך ערב ומראך נאוה‪ .‬אמר‬
‫‪31‬‬
‫רב ששת‪ :‬שער באשה ערוה‪ ,‬שנאמר )שיר השירים ד'( שערך כעדר העזים‪.‬‬
‫הגמרא מבררת למה מתייחסת קביעתו של רבי יצחק "טפח באשה ערווה"‪ .‬לשיטת רב ששת לא‬
‫ייתכן שקביעה זו מתייחסת לאיסור הסתכלות באשה מכיוון שלדבריו אסור לגבר להסתכל כלל‬
‫על אשה‪ .‬האיסור כולל הסתכלות אפילו על מקומות שדרכם להיות גלויים‪ .‬עונה הגמרא‪" :‬טפח‬
‫באשה ערווה" מתייחס לאשתו בזמן קריאת שמע‪.‬‬
‫סופר מחדד את ההבחנות השונות שהגמרא נוקטת בהן‪ .‬הבחנה ראשונה היא בין אשתו לבין‬
‫אשה אחרת‪ ,‬הבחנה שנייה היא בין קריאת שמע לבין כל זמן אחר‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מדובר בשני סוגי‬
‫הרהור‪ :‬האחד הוא הרהור עבירה )כגון איסור ההסתכלות המופיע בדברי רב ששת הראשונים(‬
‫והשני הוא היסח דעת‪ 32.‬על פי תשובת הגמרא‪ ,‬רבי יצחק קובע כי בזמן שאדם מתפלל ומגיע לקטע‬
‫הדורש ריכוז והתכוונות רבה – פרשת קריאת שמע הכוללת יסודות מרכזיים באמונה היהודית –‬
‫אסור שיהיה לו כל היסח דעת‪ .‬לכן‪ ,‬אסור לו לראות טפח מגולה באשתו באותו פרק זמן‪ .‬באשתו‪,‬‬
‫אין בעיה של הרהור עבירה‪ ,‬ועל בעלה להימנע מלראות טפח גלוי בה רק בזמן שיש חשש להיסח‬
‫דעת‪ .‬לגבי נשים אחרות האיסור גורף )לשיטת רב ששת(‪ ,‬ויש להימנע מכל הסתכלות בהן משום‬
‫הרהור עבירה‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד ע"א‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪.21-20‬‬
‫‪7‬‬
‫רב חסדא‪ ,‬שמואל ורב ששת )בדבריו האחרונים( מציינים מה באשה נחשב לערווה שיש להימנע‬
‫ממנו‪ .‬לדעת רב חסדא שוק באשה ערווה‪ ,‬לדעת שמואל קול באשה ערווה ולדעת רב ששת שיער‬
‫באשה ערווה‪ .‬לא ברור מסוגיית הגמרא אם הקביעה "באשתו ולקריאת שמע" )שם( מתייחסים גם‬
‫לדברי אמוראים אלו ונחלקו בכך ראשונים‪ 33.‬לעניין מאמר זה חשובים דבריו של רב ששת הקובע‬
‫כי שער באשה ערווה‪ .‬ניתן להבין קביעה זו כאוסרת על גבר להתבונן בשערה של אשה שאינה‬
‫אשתו משום הרהורי עבירה‪ ,‬וניתן להבין זאת כאיסור על גבר לומר קריאת שמע מול שער גלוי של‬
‫אשתו‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫ניתן לסכם את הפרק בתובנה שלפיה התאפיינה התקופה התנאית‪-‬אמוראית בהחמרה בעניין‬
‫כיסוי שיער של נשים‪ ,‬יחסית לתקופה המקראית‪ .‬גם בתוך תקופה זו חל המשך תהליך ההחמרה‪.‬‬
‫בעוד שבתקופה התנאית נמנעו נשים מיציאה לרשות הרבים בפרוע ראש משום דת יהודית‪,‬‬
‫בתקופה האמוראית נבע חיוב כזה מדין תורה‪ .‬נראה כי החמרות אלה נבעו משני טעמים‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫החברה הנוכרית אשר סבבה את היהודים באותו זמן קדשה את מנעמי הגוף ועודדה מתירנות ואף‬
‫פריצות‪ ,‬אשר נאסרו לחלוטין בתרבות היהודית‪ .‬יתכן אפוא שחכמי ישראל נקטו בהחמרות‬
‫בענייני צניעות כאנטי תזה לתרבות ההלניסטית המתירנית שהייתה רווחת באותה עת‪ .‬שנית‪,‬‬
‫בתקופה שלאחר החורבן ובעקבות הגזרות הקשות החל לחדור הלך רוח סגפני לקבוצות מסוימות‬
‫בעם ולהנהגה הרוחנית‪ 35.‬בהשפעת הלך רוח זה קבל כיסוי ראש משמעות סמלית והיווה סימן‬
‫הכר לצניעות וענווה‪ ,‬בעוד שגילוי ראש רימז על גאווה ועזות פנים‪ .‬שני הטעמים שצוינו לעיל‬
‫מעידים כי נוהגי לבוש וחיובים הלכתיים בהקשרם‪ ,‬הם תוצאה של יחסי גומלין עם מציאות‬
‫משתנה‪ .‬כאשר המציאות מציבה נורמות לא מקובלות על חכמי ישראל‪ ,‬סביר והגיוני לנקוט‬
‫בחקיקה המהווה אנטי‪-‬תזה שאולי תביא בסופו של דבר למציאת דרך ביניים‪ 36.‬כך גם הלכי רוח‬
‫החודרים לחברה‪ ,‬משפיעים על חוקים ופסיקות של חכמי ישראל‪.‬‬
‫פסיקת 'הראשונים'‬
‫פסיקת הראשונים מתייחסת לשתי סוגיות מרכזיות‪ .‬האחת היא כללית‪ :‬מקור החיוב בכיסוי‬
‫ראש ו‪/‬או אי פריעת הראש‪ .‬השנייה היא 'שער באשה ערווה' והקשרו לקריאת שמע‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫לפירוט‪ ,‬ראו סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪.21‬‬
‫‪34‬‬
‫בשאלה זו ובאחרות יעסקו פוסקים ראשונים ואחרונים‪ ,‬כפי שיובא בהמשך המאמר‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫כהן‪ ,‬צניעות‪ ,‬עמ' ‪.72‬‬
‫‪36‬‬
‫ראו להלן התייחסות לטיעון זה בפסקת הסיכום של המאמר‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫מקור החיוב וטיבו‬
‫רש"י‪ 37‬בפירושו לתורה )פרשת סוטה( כותב‪" :‬סותר את קליעת שערה כדי לבזותה‪ ,‬מכאן‬
‫לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן"‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫לפי פירושו זה‪ ,‬סביר להניח שרש"י רואה בפרשת סוטה‬
‫מקור לכך שראוי לבנות ישראל לכסות את שיער ראשן‪ .‬קולין‪ 39‬מציע הסבר שונה לדברי רש"י‪.‬‬
‫לפיו‪ ,‬המילים "סותר את קליעת שערה" הם לבדם הסברו של רש"י למילים "ופרע את ראש‬
‫האשה"‪ .‬שאר פירושו של רש"י מתייחס לסיבה ולתוצאה של מעשה הסוטה‪ .‬קולין סבור שפירוש‬
‫רש"י בנוי משני חלקים מקבילים זה לזה שלכל אחד מהם יש שני חלקי משנה‪ ,‬כמיוצג באמצעות‬
‫התרשים הבא‪:‬‬
‫)‪ (1‬סותר את קליעת שערה‬
‫)‪ (2‬כדי לבזותה‬
‫)‪ (3‬מכאן לבנות ישראל‬
‫)‪ (4‬שגלוי ראש‬
‫)‪ (5‬גנאי להן‬
‫לדברי קולין‪" ,‬גילוי ראש" הוא פעולה מקבילה ל"סותר את קליעת ראשה"‪ ,‬כפי ש"גנאי להן" הוא‬
‫תאור ערכי שמטרתו הימנעות ממצב של "כדי לבזותה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬סתירת קליעת השיער היא‬
‫היוצרת מצב של גילוי ראש‪ .‬קולין בוחן את פירושיו של רש"י למקומות אחרים בתורה שבהם‬
‫מופיע תאור של ראש או שיער פרוע‪ .‬בשאר המקומות ההתייחסות היא לגבר‪ .‬למסקנתו‪ ,‬על מנת‬
‫שראש יהיה במצב 'פרוע' יש הכרח שהשיער יהיה ארוך‪ ,‬ואצל אשה הוא צריך גם להיות סתור‪,‬‬
‫ללא קליעה‪ .‬קולין מציין כי רש"י מבסס את פירושיו על ספרות חז"ל‪ .‬המקורות הללו ברובם‪ ,‬כמו‬
‫רש"י‪ ,‬אינם מזכירים את המושג "כיסוי ראש" כמצב הפוך ל‪'-‬ראש פרוע'‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫בפירושו לתלמוד‪ ,‬כמו בפירושו לתורה‪ ,‬נמנע רש"י מתרגום של איסור פריעת ראש לחיוב‬
‫בכיסוי ראש‪ .‬לדברי רש"י‪" :‬מדעבדינן לה הכי לנוולה ]שעושים לה כך לכערה[ מדה כנגד מדה כמו‬
‫שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור א"נ ]או גם )פירוש אחר([ מדכתיב ופרע מכלל דההוא‬
‫‪37‬‬
‫רש"י‪ ,‬ר' שלמה יצחקי‪ ,‬חי בצרפת בין השנים ‪ .1105 – 1040‬נתונים ביבליוגרפים על פוסקים שונים )כפי‬
‫שהובאו כאן ויובאו גם להלן(‪ ,‬לקוחים מפרויקט השו"ת – מאגר היהדות הממוחשב גרסה ‪ ,+19‬בר‪-‬אילן‬
‫חברה למו"פ‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫רש"י במדבר פרק ה פסוק יח‪ ,‬ד"ה ופרע‪.‬‬
‫‪ 39‬ש' קולין‪ ,‬מכתב שלום לכלתו איילת אודות כיסוי ראש‪,https://herzog.academia.edu/shalomkolin ,‬‬
‫עמ' ‪ .3-1‬עיינו שם להרחבה והעמקה בשיטת רש"י‪) .‬להלן‪ :‬קולין‪ ,‬מכתב(‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫ראו לעיל עמ' ‪) 7-4‬פרק תנאי‪-‬אמוראי( שם הועלתה גם כן השאלה מהו המצב ההפוך ל‪" -‬פרוע ראש" והאם‬
‫אכן קיימת דרישה לכיסוי ראש‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫שעתא ]שבאותה שעה[ לאו פרועה הות ]לא הייתה פרועה[ שמע מינה ]שמע מכך[ אין דרך בנות‬
‫ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר‪".‬‬
‫‪41‬‬
‫רש"י דלעיל מביא שני פירושים‪ ,‬שכל אחד מהם מוביל למסקנות שונות באשר לטיב האיסור‬
‫והיקפו‪ .‬על פי הפירוש הראשון‪ ,‬התורה קבעה כאן דין של מדה כנגד מדה‪ :‬כשם שהיא )הסוטה(‬
‫גלתה או פרעה את ראשה על מנת להתנאות בפני בועלה‪ ,‬כך הותר לכהן לפרוע את ראשה‪ ,‬על מנת‬
‫לנוולה ולכערה‪ .‬כלומר‪ ,‬מכך שהתורה הוצרכה לתת היתר לפרוע את ראשה של סוטה ניתן ללמוד‬
‫שבדרך כלל פעולה זו אסורה‪ .‬מתבקשת שאלה על מי נאסרה הפריעה‪ .‬הרב יוסף משאש סבור‬
‫שהאיסור חל על אדם זר )לכן ניתן היתר מיוחד לכהן או לבית דין במקרה של סוטה(‪ .‬לדבריו‬
‫"משמע שאנן ]שאנחנו[ הוא שאסור לן ]שאסור לנו[ לגלות שערה ברבים כדי לנוולה ]לכערה[ על‬
‫חנם ‪ ...‬אמנם היא אין לה שום אסור בגלוי ראשה‪ ,‬שאם רצתה לנוול עצמה‪ ,‬תנוול לכל עת‬
‫שתרצה‪ 42."...‬לשיטת משאש פירושו הראשון של רש"י אומר שעל אשה לא חל איסור על פריעת‬
‫שיער ראשה או גילויו‪ .‬סופר‪ 43‬מבין את פירושו הראשון של רש"י באופן שונה‪ .‬להבנתו‪ ,‬איסור‬
‫דאורייתא שעליו מדבר רש"י חל על מצב שבו האשה פרועת ראש‪ ,‬ואין זה משנה מי גרם לכך‪ .‬לפי‬
‫הבנה זו‪ ,‬פירושו הראשון של רש"י קובע למעשה כי אסור לאשה מדין תורה לפרוע את שיער‬
‫ראשה‪.‬‬
‫פירושו השני של רש"י מדבר על מנהגן של בנות ישראל ולא על איסור תורה‪ .‬לדבריו "מדכתיב‬
‫ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש"‬
‫)שם(‪ .‬כלומר‪ ,‬הפסוק תאר את פעולת הפריעה שהתבצעה על ידי הכהן‪ ,‬ומכאן ניתן ללמוד שקודם‬
‫לכן השיער היה מסודר‪ .‬מדוע השיער היה מסודר? משום שאין זה ממנהגן של בנות ישראל להלך‬
‫בשיער לא מסודר ופרוע‪ .‬מפירוש זה משתמע שאיסור פריעת הראש חל גם על האשה עצמה‪ ,‬אך‬
‫תוקפו לא מדין תורה אלא ממנהג שנהגו בנות ישראל‪ .‬רש"י מעדיף פירוש זה‪ ,‬עליו אמר "וכן‬
‫עיקר" )שם(‪.‬‬
‫בעלי התוספות‪ 44,‬בדומה לרש"י‪ ,‬אינם רואים בגילוי שיער איסור מדאורייתא‪ .‬לשיטתם חובת‬
‫כיסוי ראש נובעת מדת יהודית )כדברי רבי זירא בגמרא(‪ 45‬וחלה על אשה רק ברשות הרבים‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫רש"י מסכת כתובות דף עב עמוד א‪ ,‬ד"ה אזהרה‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫י' משאש‪ ,‬אוצר המכתבים‪ ,‬ירושלים תשמ"ח‪ ,‬חלק ג' סימן אלף תתפד‪ ,‬עמ' ריא‪ .‬הרב משאש מביא חיזוק‬
‫לפירושו מסוגיה תלמודית במסכת בבא קמא צ‪ ,‬ע"א שם ר' עקיבא קבע שאשה אשר פרעה את שערה‪,‬‬
‫פטורה בעוד שאחר שפרע את שערה חייב וצריך לשלם לה ‪ 400‬זוז‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪.11-10‬‬
‫‪44‬‬
‫בעלי התוספות חיו ופעלו בצרפת במאות ה ‪.12-11‬‬
‫‪45‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עב ע"ב‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫בחצר‪ ,‬לעומת זאת "אפי' ]אפילו[ בלא קלתה נמי ]גם[ אין בה משום פריעת ראש"‪ 46.‬חצר היא‬
‫מקום משותף לכמה משפחות‪ .‬במתחם זה‪ ,‬לשיטת התוספות‪ ,‬אשה פטורה מכל כיסוי ראש‪ ,‬ואינה‬
‫מחויבת אפילו בקלתה‪ .‬ברשות הרבים אשה מחויבת בכיסוי ראש משום דת יהודית ואילו מדין‬
‫תורה החיוב הוא בקלתה בלבד‪.‬‬
‫הרמב"ם‪ 47‬נוקט בגישה מחמירה הרואה בגילוי ראש איסור מדאורייתא‪ .‬לדבריו "ואלו הן‬
‫הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה‪ 48:‬יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי‪ 49."...‬זאת ועוד‪,‬‬
‫הרמב"ם אינו מסתפק בכיסוי ראש אחד‪ ,‬ומחמת דת יהודית הוא מחייב אשה בשני כיסויי ראש‪.‬‬
‫לדבריו "ואיזו היא דת יהודית‪ ,‬הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל‪ ,‬ואלו הן הדברים שאם‬
‫עשת אחד מהן עברה על דת יהודית‪ :‬יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד‬
‫ככל הנשים‪ ,‬אף על פי ששערה מכוסה במטפחת"‪ 50.‬לשיטת הרמב"ם אפוא‪ ,‬דין תורה מחייב אשה‬
‫לכסות את שער ראשה בכיסוי ראש אחד בעת שהיא יוצאת לרשות הרבים‪ .‬מחמת דת יהודית‬
‫אשה מחויבת בשני כיסויי ראש בצאתה לרשות הרבים‪ :‬במטפחת וברדיד‪.‬‬
‫הרמב"ם דורש מאשה להלך בכיסוי ראש )מטפחת( גם בעוברה מחצר לחצר‪ .‬לדבריו "‪...‬וכן אם‬
‫יצתה בראשה פרוע מחצר לחצר בתוך המבוי הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על‬
‫דת"‪ 51.‬כלומר‪ ,‬כשהיא עוברת במבוי מפולש מחצר לחצר היא אמורה להיות מכוסה גם ברדיד‪ ,‬אך‬
‫אם לא הקפידה על כך והייתה מכוסה רק במטפחת היא עוברת רק על דת יהודית ואינה נחשבת‬
‫לעוברת על דת משה‪ .‬ייתכן שזו שיטתו של הרמב"ם גם בנוגע לחצר‪ ,‬קרי‪ ,‬יש הסבורים שהרמב"ם‬
‫מחייב אשה בכיסוי ראש אחד גם בחצר הפנימית‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫הרמב"ם מחמיר מבעלי התוספות‪ ,‬במיוחד בשני עניינים הנוגעים לכיסוי ראש‪ .‬ראשית‪ ,‬הוא‬
‫רואה בגילוי ראש ברשות הרבים עבירה על איסור מדאורייתא בעוד שבעלי התוספות רואים זאת‬
‫כעבירה על דת יהודית‪ .‬שנית‪ ,‬הרמב"ם מחייב אשה בשני כיסויי ראש בעוד שהתוספות מסתפקים‬
‫בכיסוי ראש אחד‪ .‬שלישית‪ ,‬על פי שיטות שונות הרמב"ם מחייב אשה בלבישת כיסוי ראש בחצר‬
‫בעוד שהתוספות פוטרים אותה אפילו מקלתה בעת שהיא נמצאת בחצר‪ .‬ניתן להסביר הבדלים‬
‫‪46‬‬
‫תוספות מסכת כתובות דף עב עמוד ב‪ ,‬ד"ה 'ואלא בחצר'‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬ר' משה בן מימון‪ ,‬חי בספרד ובמצרים במאה ה‪ ,12-‬בין השנים ‪.1204 – 1138‬‬
‫‪48‬‬
‫ראו סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪ 8-6‬אשר דן בהגדרת המושג "דת משה"‪ ,‬ומציע שלושה מאפיינים עבורו‪ .‬לדבריו‪ ,‬אחד‬
‫האפיונים הוא פגיעה באיסור פורמאלי‪ .‬אך לטענתו של סופר‪ ,‬המושג "דת משה" איננו מצטמצם רק לאיסורי‬
‫תורה אלא כולל גם איסורים מדרבנן‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה יא‪) .‬מתוך פרוייקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה יב‪) .‬מתוך פרוייקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה יג‪) .‬מתוך פרוקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫ראו כהן‪ ,‬צניעות‪ ,‬עמ' ‪.73-72‬‬
‫‪11‬‬
‫אלו על רקע נורמות הלבוש והצניעות שנהגו בסביבה שבה חי הפוסק‪ .‬פירוט על כך בסיומו של תת‬
‫פרק זה‪.‬‬
‫המאירי‪ 53‬רואה בכיסוי ראש לנשים חובה מדרבנן‪ .‬כעקרון הוא קובע ש"‪...‬דת משה נאמר על‬
‫מצות הכתובות בתורה או הרמוזות בה ודת יהודית הוא נאמר על מנהגים הנהוגים באומה מצד‬
‫צניעות להיות בנות ישראל יתירות במדת צניעות על כל שאר נשים"‪ 54.‬על פי הגדרות אלו‪ ,‬גם אם‬
‫נאמר שגילוי ראש ברשות הרבים הנו עבירה על דת משה )כדברי הרמב"ם לעיל(‪ ,‬ניתן לומר שזו‬
‫עבירה על מצוות דרבנן הנרמזת בתורה‪ .‬בהמשך כותב המאירי‪:‬‬
‫‪...‬שאינה יוצאה בגלוי שיער לגמרי אלא שהניחה קלתה על ראשה ומן התורה אין זה פרועת ראש‬
‫לגמרי אף בשוק אלא שבדת יהודית אין זה מספיק בשוק או אף במבוי מפלש שבקיעת רבים מצויה‬
‫בו עד שיתכסה שערה במטפחת ומכל מקום דוקא שתצא לשוק כן אבל מחצר לחצר דרך מבוי סתום‬
‫שאין בו בקיעת רבים מותר ובחצירה מיהא ]על כל פנים[ אף על פי שהדבר מגנה אין כאן אפילו‬
‫משום דת יהודית אף בפירוע הגמור )שם(‪.‬‬
‫לשיטת המאירי כיסוי שער ראש האשה אינו חובה דאורייתא‪ .‬מדין תורה נאסר על אשה לצאת‬
‫לשוק בפרוע ראש‪ .‬אם היא יוצאת בקלתה שערה מסודר ואינו פרוע‪ ,‬והיא אינה עוברת על דין‬
‫תורה‪ .‬אך מחמת דת יהודית חובה עליה לכסות שערה במטפחת בצאתה לרשות הרבים‪ .‬כלומר‬
‫המאירי‪ ,‬בניגוד לרמב"ם‪ ,‬רואה בגילוי ראש ברשות הרבים עבירה על דת יהודית‪ ,‬הוא דורש כיסוי‬
‫ראש אחד בלבד‪ ,‬ובחצר גילוי שיער גמור איננו עבירה אפילו על דת יהודית‪.‬‬
‫הריטב"א‬
‫‪55‬‬
‫ככל הנראה רואה בגילוי ראש או בפריעתו איסור מדאורייתא‪ .‬לדבריו "דכיון‬
‫דאמרה תורה לפרוע האשה כדי לנוולה מכלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה"‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫לדבריו‬
‫איפוא‪ ,‬ניתן ללמוד מפרשת סוטה כי פריעת ראש נחשבת לפריצות עבור אשה‪ .‬לדברי סופר‪ ,‬נראה‬
‫שהריטב"א התכוון לומר שכיוון שפריעת הראש היא פריצות‪ ,‬יש בכך איסור מדין תורה‪ 57.‬כמאה‬
‫שנה מאוחר יותר‪ ,‬פוסק נוסף אשר חי בספרד ובאלג'יר חבר לשיטה זו; הרשב"ץ‪ 58‬מנה את חובת‬
‫כיסוי הראש כמצווה מן התורה‪ .‬בספרו 'זוהר הרקיע' הוא מונה זאת כמצוות עשה קל"ז‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫ר' ישראל איסרליין‪ 60‬סבור כי כיסוי ראש לנשים הוא חובה מדרבנן‪ .‬לדבריו "הלכה בשוק‬
‫וראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב ופרע את ראש האשה כו'‪ ,‬פרש"י אמאי קרית ליה ]למה קראת‬
‫‪53‬‬
‫מנחם בן שלמה המאירי חי בפרובנס במאה ב‪ ,14-13-‬בין השנים ‪.1315 – 1249‬‬
‫‪54‬‬
‫בית הבחירה למאירי מסכת כתובות דף עב ע"א )מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫יום טוב בן אברהם אשבילי חי בסיביליה‪ ,‬ספרד בין השנים ‪.1330 – 1250‬‬
‫‪56‬‬
‫חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף עב ע"א‪ ,‬ד"ה ראשה פרוע‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬
‫‪58‬‬
‫הרשב"ץ‪ ,‬ר' שמעון בן צמח דוראן‪ ,‬חי בספרד ואלג'יר במאות ב‪ ,15-14-‬בין השנים ‪.1444 – 1361‬‬
‫‪59‬‬
‫זהר הרקיע‪ ,‬מצוות עשה‪ ,‬קל"ז‪ ,‬אות נ"ב‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫ר' ישראל איסרליין חי באוסטריה במאה ה‪ ,15-‬בים השנים ‪.1460 – 1390‬‬
‫‪12‬‬
‫לזה[ דת יהודית דת משה היא ‪ ...‬הא דפריך תלמודא דאורייתא ר"ל ]זה שהקשה התלמוד שהדין‬
‫מדאורייתא רצה לומר[ רמז דאורייתא יש לה"‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫לדעתו כיסוי ראש לאשה הוא חובה מדרבנן‪,‬‬
‫שיש לה רמז בתורה‪.‬‬
‫בתת פרק זה הובאו דבריהם של שבעה פוסקים "ראשונים"‪ .‬ארבעה מהם חיו באשכנז‪ :‬רש"י‬
‫ובעלי התוספות חיו בצרפת במאות ‪ ,12-10‬המאירי חי בפרובנס במאות ‪ 14-13‬ור' ישראל‬
‫איסרליין חי באוסטריה במאה ה‪ .15-‬ארבעת הפוסקים הללו אחזו בגישה מקלה ביחס לחיוב‬
‫כיסוי ראש לנשים וראו בכך חובה מדרבנן‪ 62.‬רש"י כאמור לעיל‪ ,‬אף נמנע מתרגום של איסור‬
‫פריעת ראש לחיוב בכיסוי ראש‪ .‬שלושת הפוסקים האחרים שדבריהם הובאו כאן שייכים לזרם‬
‫פסיקת ספרד‪ .‬שניים מהם חיו בארצות האסלאם‪ :‬הרמב"ם במצרים במאה ה‪ 12-‬והרשב"ץ‬
‫בספרד ובעיקר באלג'יר במאות ה‪ .15-14-‬פוסקים אלו נקטו בפסיקה מחמירה ביחס לחיוב אשה‬
‫בכיסוי ראש וראו בכך חיוב מדאורייתא )הרמב"ם אף החמיר בעניינים נוספים בהקשר לחיוב‬
‫כיסוי ראש(‪ .‬ניתן להסביר את ההבדל בין שתי מגמות הפסיקה באמצעות יחסי גומלין שקיימו‬
‫הפוסקים עם המציאות שבה חיו‪.‬‬
‫לדברי גרוסמן‪ ,‬בחברה המוסלמית בימי הביניים נהגה הקפדה יתרה בצניעותן של נשים‪ .‬הן‬
‫נדרשו לשבת בביתן‪ ,‬להימנע ככל הניתן מיציאה למרחב הציבורי ולכשיצאו לרשות הרבים‪ ,‬היה‬
‫עליהן לכסות פניהן ברעלה‪ 63.‬המציאות בחברה המוסלמית השפיעה על היחס לצניעותן של נשים‬
‫בחברה היהודית שבארצות האסלאם‪ .‬פסיקות שונות ועדויות על המציאות שנהגה במחוזות אלו‬
‫מלמדות כי גם בחברה היהודית יציאה מהבית נתפסה לעיתים כמעשה לא צנוע‪ ,‬ובמקומות שונים‬
‫נדרשו נשים לכסות את פניהן ברעלה בשעה שיצאו מביתן‪ 64.‬הרמב"ם הגביל חופש תנועה של אשה‬
‫ופסק שעל בעל להניח לאשתו לצאת מביתה פעם אחת או פעמיים במהלך חודש‪ .‬בשאר הזמן ראוי‬
‫לה לשבת בזוית ביתה‪ 65.‬ר' שלמה אבן פרחון מתאר את המציאות בארצות האסלאם באמצע‬
‫המאה ה‪ .12-‬לדבריו "מנהג ארץ ישראל ובבל ואספמיא כל הנשים מכסות פניהם בסדין‪,‬‬
‫‪61‬‬
‫תרומת הדשן סימן רמב‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫כפי שצויין לעיל‪ ,‬הם נקטו בקולות נוספות בהקשר לחיוב אשה בכיסוי ראש‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫א' גרוסמן‪ ,‬חסידות ומורדות‪ :‬נשים יהודיות באירופה בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשס"א‪ ,‬עמ' ‪) 178-176‬להלן‪:‬‬
‫גרוסמן‪ ,‬חסידות(‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫גרוסמן‪ ,‬חסידות‪ ,‬עמ' ‪ .185-179‬גרוסמן מציין שם כי ישנם ממקורות מהגניזה הקהירית המעידים כי נשים‬
‫יצאו מביתן לעבודה או לצרכים אחרים‪ ,‬אך לדעתו זו חריגה מנורמות שהיו מקובלות בחברה היהודית‬
‫שבארצות האסלאם‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה יא‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫וכשכורכין אותו על פניהם מניחין דרך שפת הסדין חור אחד כנגד עין אחת להסתכל בו‪ ,‬כי אסור‬
‫להסתכל בנשים"‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ככלל‪ ,‬כותב גרוסמן‪ ,‬שררה הקפדה רבה על צניעותה של אשה יהודיה בארצות האיסלאם‪:‬‬
‫חופש התנועה שלה הוגבל‪ ,‬הצטמצם חלקה בפרנסת המשפחה‪ ,‬ונפגעה גם תדמיתה‪ .‬גם בקרב‬
‫יהודי ספרד נוצר רושם כי בעל צריך להסתיר את אשתו מעיני זרים‪ ,‬מחשש שמא תפתה או‬
‫תתפתה‪ .‬לכן בצאתה מביתה היה עליה להתעטף ולכסות פניה‪ .‬מכל האמור לעיל נראה כי פוסקים‬
‫אשר חיו בארצות האסלאם הושפעו מנורמות הצניעות )לגבי נשים( שנהגו בחברה המוסלמית‬
‫‪67‬‬
‫ולכן החמירו אף הם בדרישותיהם בנוגע לצניעות האשה ככלל‪ ,‬ולכיסוי ראשה בפרט‪.‬‬
‫לדברי כהן‪ 68,‬ניכרת השפעה גם בסגנון כיסוי הראש‪ .‬להערכתה נראה שהרמב"ם הושפע מדיני‬
‫הצניעות ומאופנת הנשים שהייתה מקובלת בארצות האסלאם בימיו‪ .‬על פי אופנה זו‪ ,‬אשה עטפה‬
‫את שיערה במטפחת שהייתה קשורה בהידוק לראשה‪ ,‬וכיסתה את מלא שיערה‪ .‬מעליה‪ ,‬לבשה‬
‫רדיד שהוא מטפחת גדולה אשר כיסתה גם את ראשה וגם את כתפיה‪ 69.‬זהו אכן סגנון כיסוי‬
‫הראש שהרמב"ם דורש מנשים‪ .‬מעבר להשפעות בין תרבותיות אשר הוזכרו לעיל‪ ,‬יתכן שהיה גם‬
‫יסוד הגנתי עבור נשים יהודיות‪ ,‬בפסיקותיהם המחמירות של פוסקים אשר חיו בארצות‬
‫האסלאם‪ .‬בסביבה שבה רוב הנשים נוהגות בצניעות רבה‪ ,‬ויתור על דרישה כזו מבנות ישראל היה‬
‫הופך אותן לחריגות ועלול היה להעמידן כטרף קל לגברים חמדניים‪.‬‬
‫המצב בחברה הנוצרית בימי הביניים היה שונה‪ .‬לדברי גרוסמן‪ 70,‬החברה הנוצרית הקפידה על‬
‫צניעות הנשים הרבה פחות מהחברה המוסלמית באותה עת‪ .‬דבר זה בא לידי ביטוי גם בשמירה על‬
‫זכותן לצאת אל מחוץ לביתן ולקחת חלק בחיי הכלכלה‪ .‬נשים רבות היו משולבות בעבודות ייצור‬
‫ומסחר וחלקן אף היו בעלות נכסים‪ .‬מציאות זו השפיעה על החברה היהודית באירופה הנוצרית‪,‬‬
‫אשר גם בה דרישות הצניעות היו מתונות )יחסית למקובל בקרב מוסלמים( ושילובן של נשים בחיי‬
‫הכלכלה לא גרם לחשש של חוסר צניעות‪ .‬נשים יהודיות נטלו חלק חשוב בפרנסת המשפחה הן‬
‫במסחר והן בהלוואה בריבית‪ ,‬וכאשר נעדרו בעליהן מהבית )בנסיעות לצרכי מסחר( עבר ניהול‬
‫העסק לידי האשה‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ר' שלמה בר' אברהם פרחון‪ ,‬מחברת הערוך‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬נז ע"ב‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫גרוסמן מסייג מעט את מסקנותיו וכותב כי קיים היה פער בין תיאוריה ומעשה‪ ,‬בין בדרישות לצניעות רבה‬
‫מנשים לבין מה שהתרחש בשטח‪) .‬גרוסמן‪ ,‬חסידות עמ' ‪ 185‬ואילך(‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫כהן‪ ,‬צניעות‪ ,‬עמ' ‪.73‬‬
‫‪69‬‬
‫אופנה זו ניתן למצוא גם בימינו‪ ,‬בעיקר בקרב יהודיות יוצאות תימן‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫גרוסמן‪ ,‬חסידות‪ ,‬עמ' ‪.198-196‬‬
‫‪14‬‬
‫שילובן של נשים בחיי המסחר ובעסקים היה כה משמעותי‪ ,‬עד שהביא לשינוי בדיני ייחוד עם‬
‫נוכרי‪ .‬על המשנה אשר אוסרת ייחוד עם גוי‪ 71,‬שואלים בעלי התוספות‪" :‬תימה אם כן לא הנחת‬
‫בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה‪ ,‬דאי אפשר שלא תתייחד עם שום עובד כוכבים‬
‫שעה אחת‪ 72."...‬התוספות משיבים תשובה‪ ,‬הרחוקה מהפשט‪ ,‬שאיסור הייחוד הוא רק במקרה של‬
‫'נחבשת'‪ ,‬ובמקרים רגילים אין לאסור ייחוד עם עובד כוכבים‪ .‬הנחת היסוד של בעלי התוספות‬
‫שאי אפשר שאשה יהודיה לא תתייחד עם נוכרי מנוגדת לנאמר בתלמוד‪ .‬נראה אפוא שבעלי‬
‫התוספות דברו על מציאות כלכלית שהייתה במקומם )צרפת ואשכנז(‪ ,‬ובה אשה יהודיה נוטלת‬
‫חלק חשוב ביותר בחיי מסחר‪ ,‬ולכן לא ניתן לאסור עליה ייחוד עם נוכרי אשר נדרש לשם עסקיה‪.‬‬
‫דברי בעלי התוספות מעידים על עוצמת התופעה ועל שינוי שחל בתפיסתם של חכמים לגבי מעמד‬
‫האשה ולגבי שאלת הצניעות בכללותה‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫יציאת נשים לעבודה מחוץ לביתן והופעתן בפומבי היו מקובלות באירופה הנוצרית‪ ,‬ולא‬
‫הצביעו על חוסר צניעות של אשה‪ .‬כאמור‪ ,‬בחברה היהודית התחוללו תהליכים מקבילים‪ ,‬אשר‬
‫ניכרת בהם השפעתה של הסביבה נוכרית‪ .‬במציאות זו‪ ,‬סביר היה כי פוסקי ישראל ינקטו‬
‫בדרישות צניעות מתונות ויתאימו זאת למקובל בחברה הסובבת אותם‪ .‬נראה אפוא כי הן פוסקי‬
‫אשכנז והן פוסקי ספרד קיימו יחסי גומלין עם הסביבה והחברה שבה חיו‪ ,‬ופסיקותיהם בנוגע‬
‫לצניעות בכלל ולכיסוי ראש לנשים בפרט‪ ,‬הנן תוצר של יחסי גומלין אלו‪.‬‬
‫שיער באשה ערווה‬
‫רש"י מפרש כי האשה שבה עוסקת הסוגיה היא אשת איש‪ .‬לדבריו‪ ,‬איסור הסתכלות באשה‬
‫מתקיים "אם אשת איש היא"‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫לשיטתו דברי רב ששת הראשונים קובעים כי אסור לגבר‬
‫להסתכל על אשה נשואה אך מותר לו להסתכל על פנויה‪ .‬יתכן שהבחנה זו נובעת מכך שקיום יחסי‬
‫מין עם פנויה אינו בגדר איסורי עריות‪ ,‬ולכן גם אין איסור להביט בה‪ 75.‬כמו כן יתכן ששורש‬
‫ההבחנה נעוץ בהרגלי לבוש‪ ,‬כפי שמופיע אצל פוסקים מאוחרים יותר‪ 76.‬כלומר יתכן שנשואה‪,‬‬
‫בניגוד לפנויה‪ ,‬נהגה לכסות את שער ראשה ולכן שיער גלוי שלה עלול לגרום להיסח דעת או‬
‫להרהורי עבירה‪ .‬רש"י מפרש גם את דברי רב חסדא "שוק באשה ערוה" )שם( כאמירה‬
‫‪71‬‬
‫משנה‪ ,‬עבודה זרה ב‪ ,‬א‪" :‬לא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודים על העריות"‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫תוספות‪ ,‬עבודה זרה כג ע"א‪ ,‬ד"ה "ותו לא מידי"‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫גרוסמן‪ ,‬חסידות‪ ,‬עמ' ‪.206-198‬‬
‫‪74‬‬
‫רש"י מסכת ברכות כד ע"א‪ ,‬ד"ה לאסתכולי בה‪ .‬גם בד"ה שוק )שם(‪ ,‬רש"י מפרש שמדובר באשת איש‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫ראו סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪ 23-22‬אשר דן בעניין‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫ראו להלן ובעמוד הבא‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫שמתייחסת לאשת איש‪ .‬סביר להניח שכוונתו היא שכל איסורי הערווה שנאמרו בהקשר של סוגיה‬
‫זו – שוק‪ ,‬קול ושיער – הם בגדר ערווה רק כשמדובר באשת איש‪ .‬הוא פירש זאת כ"שוק באשה‬
‫ערווה"‪ ,‬כי זו הדוגמא הראשונה‪ 77.‬נראה כי לשיטתו‪ ,‬מותר לקרוא קריאת שמע מול שוק או שער‬
‫של פנויה ואין בכך משום חשש להיסח דעת או להרהורי עבירה‪.‬‬
‫הרמב"ם אינו מבחין בין אשת איש לאשה אחרת ונראה שלשיטתו חל איסור גורף על קריאת‬
‫שמע בשעה שרואה לפניו גוף של אשה‪ .‬לדבריו "וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה‬
‫כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה"‪ 78.‬הרמב"ם גם אינו‬
‫מבחין בין שיער שאשה רגילה לכסותו לבין שיער שאשה רגילה לגלותו‪ .‬לעומתו‪ ,‬הראב"ד‪ 79‬סבור‬
‫ששיער היוצא מחוץ לכיסוי המקובל אינו נחשב ערווה‪ .‬לדבריו "ושערה מחוץ לצמתה שאינו‬
‫מתכסה אין חוששין להן מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד ]מתבלבל["‪ 80.‬כלומר‪ ,‬נורמות הלבוש‬
‫הנהוגות בחברה הן גורם מכריע בקביעת ההלכה בעניין‪ .‬אם מדובר בשיער שדרכו להיות מכוסה‬
‫וגבר אינו רגיל לראותו‪ ,‬הרי שייחשב לערווה ויש חשש שיגרום להרהורי עבירה‪ .‬אך אם מדובר‬
‫בשיער שבדרך כלל אינו מכוסה וגבר רגיל לראותו אין כאן חשש להרהורי עבירה‪ .‬שיער זה אינו‬
‫נחשב לערווה‪ ,‬אין חובה לכסותו ואין איסור לקרוא מולו קריאת שמע‪.‬‬
‫הרשב"א‪ 81‬סבור אף הוא שאיסור קריאת שמע הוא רק כנגד שיער שדרך נשים לכסותו‪ .‬שיער‬
‫"שבורח" מכיסוי ראש ודרכו להיות גלוי אינו מהווה ערווה ומותר לקרוא כנגדו קריאת שמע‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫הבחנה זו בין שיער שדרכו להיות מכוסה לבין שיער שדרכו להיות גלוי מופיעה גם אצל הרא"ש‪,‬‬
‫‪83‬‬
‫ואצל בנו‪ ,‬ר' יעקב בעל הטורים‪ 84.‬הרא"ש סבור שגדרי ערווה )באשה( שאסור לקרוא כנגדן קריאת‬
‫שמע הם דברים מכוסים שלא רגילים לראותם גלויים‪ 85.‬ברוח זו פוסק גם בעל הטורים‪" :‬ושער‬
‫של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר"‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫אותו מוטיב שנמצא אצל הראב"ד‪ ,‬הרשב"א והרא"ש‪ ,‬מופיע גם כאן – נורמת הלבוש‪ ,‬הנוהג‬
‫וההרגל מהווים חלק משמעותי בשיקולי פסיקה; גם לדידו של בעל הטורים‪ ,‬שיער בתולה שדרכו‬
‫‪77‬‬
‫אם כי ניתן לטעון שרק היכן שרש"י ציין זאת מפורשות‪ ,‬מדובר לשיטתו באשת איש‪.‬‬
‫‪ 78‬רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫הראב"ד‪ ,‬ר' אברהם בן דוד מפושקירה‪ ,‬חי בפרובנס במאה ה‪ ,12-‬בין השנים ‪.1198-1120‬‬
‫‪80‬‬
‫מובא בבית יוסף אורח חיים סימן עה‪ ,‬ג‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫הרשב"א‪ ,‬ר' שלמה בן אדרת חי ופעל בברצלונה שספרד במאות ה‪ ,14-13-‬בין השנים ‪.1310-1235‬‬
‫‪82‬‬
‫מובא אף הוא בבית יוסף אורח חיים סימן עה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫הראש‪ ,‬רבינו אשר‪ ,‬חי ופעל בגרמניה ולאחר מכן עבר לטולדו שבספרד‪ ,‬במאה ה‪ ,14-13-‬בין השנים ‪1327-‬‬
‫‪.1250‬‬
‫‪84‬‬
‫בעל הטורים‪ ,‬ר' יעקב בן אשר‪ ,‬חי ופעל בגרמניה ואח"כ בטולדו שבספרד במאות ‪ ,14-13‬בין השנים ‪1343-‬‬
‫‪.1269‬‬
‫‪85‬‬
‫לעיל‪ ,‬הערה ‪ .80‬גם קול ושיער נחשבים לשיטתו לערווה רק אם הינם חריגים או שדרכם להיות מכוסים‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫להיות פרוע וגלוי אינו מושך תשומת לב גברית‪ ,‬אינו גורם להרהורי עבירה ולכן אינו נחשב לערווה‬
‫ומותר לקרוא כנגדו קריאת שמע‪ .‬לעומת זאת דרכה של אשה נשואה לכסות את שיער ראשה ולכן‬
‫שיער גלוי של אשה נשואה הוא חריג‪ ,‬מושך תשומת לב וגורם להרהורי עבירה‪ .‬כנגד שיער זה‬
‫אסור לקרוא קריאת שמע‪.‬‬
‫הפוסקים שהובאו בתת פרק זה‪ ,‬שותפים לתפיסה אשר תוארה לעיל וראו בנוהג ובהרגל‬
‫שיקולים משמעותיים בפסיקה‪ 87.‬נראה כי תפיסה זו אינה מוגבלת לזמן או מקום מסוימים‪.‬‬
‫הראב"ד חי בפרובנס במאה ה‪ 12-‬בפרובנס‪ ,‬הראש ובנו בעל הטורים חיו בגרמניה ואח"כ בספרד‬
‫במאות ה‪ 14-13-‬והרשב"א חי אף הוא בספרד באותה תקופה‪ .‬על אף שהתרבות המוסלמית‬
‫המשיכה להשפיע על התרבות היהודית בספרד גם לאחר הכיבוש הנוצרי‪ 88,‬בכל זאת גם פוסקים‬
‫אשר חיו בספרד נקטו בקולא בנוגע לשיער שדרכו להיות גלוי‪ .‬דיאלוג עם המציאות ואמירה‬
‫מפורשת כי הנוהג והנורמה המצויה משמעותיים ביותר לפסיקה נמצא גם בהמשך אצל פוסקים‬
‫"אחרונים"‪.‬‬
‫פסיקת ה'אחרונים'‬
‫פסיקת האחרונים‪ ,‬כמו זו של הראשונים‪ ,‬מתייחסת אף היא לשתי סוגיות מרכזיות‪ .‬האחת‬
‫כללית‪ :‬מקור החיוב בכיסוי ראש ו‪/‬או אי פריעת הראש וטיבו‪ ,‬והשנייה היא "שיער באשה ערווה"‬
‫והקשרו לקריאת שמע‪.‬‬
‫מקור החיוב וטיבו‬
‫מהר"ם אלשקר‬
‫‪89‬‬
‫רואה קשר בל יינתק בין הרגלים ונורמות לבוש לבין מידת חיובה של אשה‬
‫בכיסוי ראש‪ .‬הוא נשאל שאלה כדלקמן‪" :‬שאלה שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים‬
‫שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו"?‪ 90‬והשיב‪" :‬איברא דאין בית מיחוש ]באמת אין‬
‫לחשוש[ לאותו שער כלל כיון שנהגו לגלותו‪) "...‬שם(‪ .‬קרי‪ ,‬במקום שבו נהגו נשים לגלות את שיער‬
‫ראשן‪ ,‬אין פסול בקיום נוהג זה‪ .‬בהמשך תשובתו הוא דן בתסרוקות ומנהגים בתקופות ובמקומות‬
‫‪87‬‬
‫גם הרמב"ם שאינו מבחין בין שיער שנהגו נשים לכסותו לבין שיער שנהגו לגלותו‪ ,‬מושפע ככל הנראה מנוהגי‬
‫הצניעות הקפדניים במקומו‪ .‬יתכן שבמקומו כל הנשים נהגו לכסות את שערן ולכן הרמב"ם לא נקט בהבחנה‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫גרוסמן‪ ,‬חסידות‪ ,‬עמ' ‪.188‬‬
‫‪89‬‬
‫מהר"ם אלשקר חי בספרד ואחר כך במצרים‪ ,‬במאות ה‪ ,16-15-‬בין השנים ‪.1542 – 1466‬‬
‫‪90‬‬
‫שו"ת מהר"ם אלשקר סימן לה‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫שונים‪ ,‬והגיע למנהג אשר נפוץ היה במקומו‪..." :‬וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום‬
‫שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת‬
‫צידעא כמו שנתבאר ונוהגות גם כן לשרוק אותו בבשמים ושמן הטוב כעשירות של אותו הזמן‪".‬‬
‫)שם(‪ .‬במקומו של מהר"ם אלשקר נשים נהגו לקלוע את שערן ואת חלקו להשאיר גלוי מחוץ‬
‫לצמה‪ .‬אלשקר מקבל מנהג זה ויוצא חוצץ נגד המנסים להחמיר ולהחיל איסורים לא מוצדקים‪.‬‬
‫מהר"ם אלשקר אף סבור ששינוי נורמות הלבוש משפיע וגם משנה את מידת החיוב של נשים‬
‫בכיסוי ראש‪ .‬לדבריו‪" :‬ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא ]ואם לא הייתי חושש הייתי אומר[‬
‫דאפילו אותן הנשים שבאו מגורשות מארצות הערלים שהיו נוהגות לכסותו כשהיו שם אין‬
‫להזהירן שלא לגלותו כיון שקבעו דירתן בכאן ואין לומר בהן דעתן לשוב לארצם‪) ".‬שם(‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫אותן נשים שהיגרו ממקום שבו נהגו נשים לכסות את שיער ראשן‪ ,‬למקום שבו הן נוהגות להלך‬
‫גלויות ראש )או בשיער קלוע(‪ ,‬הרי הן פטורות מכיסוי ראש ורשאיות לנקוט בקולא שנהוגה‬
‫במקומן החדש‪ .‬לשיטתו אפוא‪ ,‬שינוי מנהגי לבוש מביא לשינוי ההלכה בנדון‪.‬‬
‫ר' יוסף קארו‪ 91‬נוקט בגישה מחמירה בהשוואה למהר"ם אלשקר‪ .‬הוא אינו מבחין בין אשה‬
‫לאשה ואוסר על כולן יציאה לשוק בראש פרוע‪ .‬לדבריו‪" :‬לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש‬
‫בשוק‪ ,‬אחת פנויה ואחת אשת איש‪ 92" .‬נראה כי ר' יוסף קארו סבור שכללי צניעות ברשות הרבים‬
‫חלים על כל אשה ולכן הוא מחייב את כולן‪ 93‬להימנע מלצאת לשוק בראש פרוע‪ .‬ייתכן שכוונתו‬
‫היא חיוב של כל הנשים בהופעה מסודרת‪ ,‬בשער אסוף או קלוע‪ ,‬אך ייתכן שכוונתו היא לחייב‬
‫בכיסוי ראש‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫בעל שלטי גיבורים‬
‫‪95‬‬
‫סבור כי כיסוי ראש לאשה הוא חובה מדאורייתא‪ .‬בהסתמכו על‬
‫הריא"ז‪ 96,‬הוא כותב "‪...‬יוצאה לרה"ר ]לרשות הרבים[ ואם לא הייתה קלתה על ראשה הרי זו‬
‫אסורה מן התורה שנאמר ופרע את ראש האשה אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפריעת ראש‬
‫ואפי' ]ואפילו[ בחצר אסור לצאת בלא קלתה על ראשה וכך היא שיטת תלמוד א"י ]תלמוד ארץ‬
‫ישראל )תלמוד ירושלמי(["‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫בעל שלטי גיבורים מגדיר כחובה מדאורייתא לבישת קלתה‬
‫והימנעות מהופעה פרועה ולא מסודרת‪ .‬בנוסף לכך הוא מחייב אשה גם בלבישת צעיף‪ .‬לדבריו‬
‫‪91‬‬
‫ר' יוסף קרו‪ ,‬בעל השולחן ערוך‪ ,‬חי בספרד ובישראל במאות ה‪ ,16-15-‬בין השנים ‪.1575 – 1488‬‬
‫‪92‬‬
‫שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף ב‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫בניגוד לדבריו כאן‪ ,‬בנוגע לאיסור אמירת קריאת שמע כנגד שיער של אשה‪ ,‬ר' יוסף קארו מחלק בין נשואות‬
‫לבין בתולות‪ .‬בתת הפרק הבא אתייחס לאי עקביות )לכאורה( זו‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫להרחבה‪ ,‬עיינו בעמ' ‪ ,7-4‬שבהם נדונו משמעויות שונות למושג "פרוע ראש"‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫ר' יהושוע בועז‪ ,‬בעל שלטי גיבורים‪ ,‬חי באיטליה במאה ה‪ ,16-‬בין השנים ‪.1155 – 1518‬‬
‫‪96‬‬
‫ריא"ז הנו ר' ישעיהו בן אליה די טרני‪ ,‬אשר חי באיטליה במאה ה‪.13-‬‬
‫‪97‬‬
‫שלטי גיבורים על הרי"ף כתובות לב‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫"ואפי' ]ואפילו[ היתה קלתה על ראשה הואיל ולא היתה מכוסה בצעיף ה"ז ]הרי זה[ מדרכי‬
‫הפרוצות ותצא בלא כתובה ובלא תוספת‪) ".‬שם(‪ .‬שיטתו דומה לשיטת הרמב"ם – חיוב אשה‬
‫בלבישת קלתה אפילו בחצר הפנימית‪ ,‬וחיובה בשני כיסויי ראש כשהיא יוצאת לרשות הרבים‪.‬‬
‫בעל שיטה מקובצת‪ 98‬סבור אף הוא שכיסוי ראש הוא חובה מדאורייתא‪ .‬לדבריו‪:‬‬
‫ופרע את ראש האשה‪ .‬ואמרינן במסכת סוטה היא גלתה לו את ראשה לפיכך הכהן מגלה את ראשה‬
‫אלמא ]אם כן[ דלא היה לה לגלות את ראשה ומכאן לבנות ישראל שלא יצאו בפריעת ראש כלומר‬
‫מדאמר רחמנא ]ממה שאמרה התורה[ גבי סוטה לגלות ראשה משמע ששאר הנשים צריך שלא ילכו‬
‫בפרועת ראש אלמא שמעינן מהכא ]אם כן שמענו מכאן[ דמדאורייתא הוי ]שמדאורייתא הוא‬
‫‪99‬‬
‫)הדין([ דהא מדיוקא דקרא נפקא לן ]שהרי מדיוק בפסוק הוצאנו זאת[‪.‬‬
‫בעל שיטה מקובצת טורח להסביר כיצד נולד איסור פריעת ראש )לאשה( מתיאור הפסוקים‬
‫בפרשת סוטה‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫לשיטתו אפוא מדובר בחיוב מדין תורה ולא במנהג של בנות ישראל המוזכר‬
‫בתורה )פירושו השני של רש"י(‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫למסקנתו‪ ,‬כפי שמוסבר במסגרת תאור הסוגיה התלמודית‪ ,‬דין‬
‫תורה מחייב קלתה בלבד‪ 102,‬ואילו דת יהודית אינה מסתפקת בכך ומחייבת כיסוי ראש מלא‪.‬‬
‫באותה תקופה‪ ,‬באיטליה‪ ,‬תוקנה תקנה על ידי ר' יהודה מינץ‪ 103‬המחייבת נשים בכיסוי ראש‪.‬‬
‫ייתכן שעצם השימוש בתקנה זו מלמד שלא ראו בכיסוי ראש חיוב מדין תורה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נוסח‬
‫התקנה הוא כדלקמן‪" :‬גם גזרנו‪ ,‬שכל הנשים הנשואות כבר או שינשאו‪ ,‬שמכאן והלאה תכסה‬
‫ראשן בצעיף כמנהג אחותינו הצנועות‪ ,‬באופן שלא יתראה בם היות שער ראשן נראה‪ ,‬כי יש בו‬
‫פריצות וגנאי ואין ממנהג הנשים הכשרות"‪ 104.‬נוסח התקנה מרמז על מצב מיוחד שהביא את ר'‬
‫יהודה מינץ לתקן את תקנתו‪ .‬לדעת בונפיל‬
‫‪105‬‬
‫המילים "מכאן והלאה" )שם( וההדגש על צעיף‬
‫ככיסוי ראש קביל מעידות ככל הנראה על מנהגן של נשים נוכריות באיטליה לכסות את ראשן‬
‫בפאה נוכרית משולבת בסרטי משי עדינים )בינדי(‪ .‬נשות ישראל אמצו אופנה זו וראו בה כיסוי‬
‫ראש לגיטימי‪ .‬ר' יהודה מינץ בקש למחות נגד נוהג זה ולכן בא בדרישה שנשות ישראל תחדלנה‬
‫משימוש בפאה נוכרית כאמור לעיל‪ ,‬ותתחלנה לכסות ראשן בצעיף‪ ,‬כמקובל גם מחוץ לאיטליה‪.‬‬
‫על פי ניתוח זה של בונפיל לא ניתן להכריע האם ר' יהודה מינץ ראה בכיסוי ראש חיוב‬
‫‪98‬‬
‫ר' בצלאל אשכנזי‪ ,‬בעל שיטה מקובצת‪ ,‬חי במצרים ובישראל במאה ה‪ ,16-‬בין השנים ‪.1594 – 1520‬‬
‫‪99‬‬
‫שיטה מקובצת מסכת כתובות דף עב עמוד א‪ ,‬ד"ה ופרע את ראש האשה‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫ראו סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪ 10‬הערה ‪ ,19‬שם הוא מעלה השערה שההסברים המרובים של בעל שיטה מקובצת‬
‫מרמזים על כך שיש לו קושי עם הפירוש שהוא מציע‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫ראו לעיל‪ ,‬עמ' ‪.10-9‬‬
‫‪102‬‬
‫בעל שיטה מקובצת מסביר מהי קלתה‪ ,‬לדבריו " קלתא כפה שמנחת על ראשה לכסות בה את השער"‬
‫)שם(‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫ר' יהודה מינץ חי בוויניציאה במאה ה‪.16-‬‬
‫‪104‬‬
‫לקוח ממאמרו של ר' בונפיל‪' ,‬קווים לדמותם החברתית והרוחנית של יהודי איזור וויניציאה בראשית המאה‬
‫ה‪-‬טז'‪ ,‬ציון מ"א‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪) .71‬להלן‪ :‬בונפיל‪ ,‬קווים(‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫בונפיל‪ ,‬קווים‪ ,‬עמ' ‪.90-86‬‬
‫‪19‬‬
‫מדאורייתא‪ ,‬אשר נשים החלו להתרשל בקיומו ולכן הוא בא לחזקו באמצעות תקנה‪ ,‬או שהוא‬
‫ראה בכך חיוב מדרבנן שיש לעגנו באמצעות תקנה‪ .‬מכל מקום ניכר מנוסח התקנה שר' יהודה‬
‫מינץ קיים דיאלוג עם המציאות והגיב אליה )לחומרה( באמצעות תקנתו‪.‬‬
‫ר' יששכר בער‪ ,‬בעל שו"ת באר שבע‪ ,106‬דן במעמדה ההלכתי של פאה נוכרית‪ .‬הוא הביע‬
‫התנגדות נחרצת לשימוש בפאה נוכרית ככיסוי ראש‪.‬‬
‫‪107‬‬
‫לדבריו "ר"ל שהשערות של פאה נכרית‬
‫יהיו נראות לחוש עין הרואה להטעות אותו להחזיק הפאה נכרית לשיער עצמה הדבוק לבשרה‬
‫ממש רחמנא ליצלן מהאי דעתא ]אלוהים יצילנו מסברה זו[ כי איך יעלה על הדעת שיהיה מותר‬
‫להראות עצמה כעוברת על דת משה דהא לצאת בשיער עצמה מגולה אסור מן התורה"‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫כפי‬
‫שצויין לעיל‪ 109‬ניתן להבין את איסור פריעת ראש בשני אופנים; על פי האחד אסור לאשה לצאת‬
‫לרשות הרבים כאשר שיער ראשה פרוע ולא אסוף‪ ,‬ועל פי השני אסור לאשה לצאת ללא כיסוי‬
‫לראשה‪ .‬ר' יששכר בער נקט באופן השני ולשיטתו החיוב מדאורייתא הוא בכיסוי ראש ממש ולא‬
‫רק באביזר המסדר את השער‪.‬‬
‫ר' יששכר בער דן בשיטתו של הרמב"ם ונראה שהוא מתבסס עליו להלכה‪ .‬הוא מברר מדוע‬
‫הרמב"ם סבור שמדין תורה יש חיוב בלבישת מטפחת בעוד שבגמרא כתוב שמדין תורה החיוב‬
‫הוא בקלתה‪ ,‬שהיא מעין סל‪ .‬לפיו‪ ,‬בקלתה יש שני חסרונות "חדא דלא עביד ]שלא נעשה[ ביחוד‬
‫לכסוי השיער אלא לתת בו פלך ופשתן כדפרש"י בפ' ]כמו שפירש רש"י בפרק[ המדיר ועוד שאינו‬
‫כיסוי מעליא ]טוב ומעולה[ מחמת שהוא מלא נקבים חלולים ואינו יכול לכסות לגמרי השערות"‬
‫)שם(‪ .‬הוא מניח כי חידושו של הרמב"ם הוא בכך שלמרות שמטפחת גם מיוחדת לכיסוי ראש וגם‬
‫מכסה אותו היטב היא אינה מספיקה משום שיש צורך בשני כיסויים "דזהו מנהג יהדות שנהגו‬
‫בנות ישראל"‪ .‬ר' יששכר בער מאמץ אפוא את שיטת הרמב"ם ומחייב אשה בכיסוי ראש מלא‬
‫מדין תורה ובשני כיסויי ראש כמנהג בנות ישראל‪ .‬הוא מחמיר בפסיקתו‪ ,‬אך לעניין הנדון כאן‬
‫הוא מדגים את חשיבות יחסי הגומלין בין הפוסק לבין הסביבה והחברה שבה בוא חי; חיוב בשני‬
‫כיסויי ראש נובע לדבריו ממנהג "שנהגו בנות ישראל" )שם‪ ,‬לעיל( ומנורמות הלבוש שהיו‬
‫מקובלות עליהן‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫בעל שו"ת באר שבע‪ ,‬ר' יששכר בער‪ ,‬חי בפולין במאה ה‪ ,17-‬בין השנים ‪) 1550‬בערך( – ‪.1623‬‬
‫‪107‬‬
‫לא אכנס במאמר זה לסוגיית הפאה הנוכרית ולשאלה האם היא מהווה כיסוי ראש הולם‪ .‬הציטוט דלעיל‬
‫הובא עבור סופו )יחס בעל שו"ת באר שבע לתוקפו של החיוב בכיסוי ראש( והרישא של הציטוט הובאה לשם‬
‫הבהרת הסיפא‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫שו"ת באר שבע סימן יח‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫ראו לעיל עמ' ‪.7-4‬‬
‫‪20‬‬
‫כשלוש מאות שנה מאוחר יותר‪ ,‬במאה ה‪ ,19-‬מתקיימת מציאות חדשה שבה נשות העולם‬
‫)במקומות שונים( נהגו ללכת ללא כיסוי ראש‪ .‬מציאות זו הולידה תגובות שונות של פוסקי‬
‫ישראל‪ .‬ר' יוסף חיים בן אליהו בן משה הכהן‪ ,‬המכונה "הבן איש חי"‪,‬‬
‫‪110‬‬
‫הוא אחד הפוסקים‬
‫הראשונים שהתייחסו למציאות זו; הוא אמר מפורשות כי חיוב בכיסוי ראש משתנה ממקום‬
‫למקום ותלוי למעשה בנורמות הלבוש המקובלות במקומות השונים‪ .‬לדבריו‪:‬‬
‫וכן הנשים ישמרכן הרחום‪ ,‬הצניעות מאוד נחוצה לאשה מכל הצדדים‪ ,‬מבפנים ומבחוץ‪ ...‬כי האשה‬
‫אסור לה שיתגלה דבר מגופה‪ ,‬רק פניה‪ ,‬צוארה וכפות ידיה‪ .‬ושאר אבריה כולם עטופים‪ .‬והביטו‬
‫הנשים על אנשי אירופה‪ ,‬מנהגם לא להסתר מפני זרים‪ ,‬ובכל זאת מלבושיהם מסדרים‪ ,‬לא מתגלה‬
‫מגופם רק פניהם וצוארם כפות ידיהם וראשם‪ .‬ונכון ששערם מגלה‪ ,‬ולפי הדין שלנו אסור הדבר‪,‬‬
‫אבל יש להם איזו התנצלות‪ ,‬כי אומרים לא נתיישב המנהג הזה אצל כל נשותיהם‪ ,‬מבנות אמתם‬
‫וחוץ לאמתם‪ .‬ונעשה גלוי השער כמו גלוי פניהם וכפות ידיהם‪ ,‬ואינו גורם הרהור אצל האנשים‬
‫במבט עיניהם‪.111.‬‬
‫בעל "הבן איש חי" מחמיר מאוד בדרישות צניעות מנשות עיראק‪ .‬לפיו‪ ,‬על אשה לכסות את כל‬
‫גופה ומותר לה להשאיר גלויים רק את פניה‪ ,‬צווארה וכפות ידיה‪ .‬דרישה זו באה ככל הנראה על‬
‫רקע נורמות הלבוש בחברה המוסלמית‪ ,‬שבקרבה חיו יהודי עיראק‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫בעל "הבן איש חי" היה ער לכך שלמנהג המקום חשיבות מכרעת בענייני צניעות והרהורי‬
‫עבירה‪ .‬בעיראק ככלל ובבגדד בפרט נהגו נשים )מוסלמיות ויהודיות( לכסות בקפידה את שיער‬
‫ראשן‪ ,‬וגבר לא רגיל היה לראות ברחוב אשה ללא כיסוי ראש‪ .‬לפיכך סביר שאם יראה אשה גלוית‬
‫ראש יעברו בו הרהורי עבירה‪ .‬כדי למנוע זאת מחייב "הבן איש חי" את הנשים במקומותיו‬
‫בכיסוי ראש‪ .‬ממשיך 'הבן איש חי' וכותב שבאירופה נורמות הלבוש שונות‪ .‬שם‪ ,‬בניגוד למקובל‬
‫בעיראק‪ ,‬נשים נוכריות ויהודיות נוהגות לגלות את שיער ראשן‪ .‬באירופה אפוא רגילים גברים‬
‫לראות נשים בגילוי ראש‪ ,‬לכן שיער באשה לא אמור לעורר אצלם הרהורי עבירה ואין חובה‬
‫להסתירו‪ .‬בעל "הבן איש חי" הוא דוגמא מובהקת לפוסק אשר ציין בגלוי בשיקולי פסיקתו את‬
‫החשיבות במכרעת בקיום יחסי גומלין עם הסביבה והחברה שבה הוא חי‪ .‬פסיקותיו בנוגע לכיסוי‬
‫ראש לנשים הן תוצר של יחסי גומלין אלה‪.‬‬
‫כמה עשרות שנים מאוחר יותר כתב בעל יד הלוי‬
‫‪113‬‬
‫דברים מפורשים עוד יותר ברוח זו‪.‬‬
‫בפירושו לספר המצוות של הרמב"ם‪ ,‬הוא דן בשאלה מדוע לא מונים במניין המצוות את האיסור‬
‫‪110‬‬
‫בעל 'הבן איש חי' חי בבגדד במאה ה‪ 19-‬ותחילת המאה ה‪ ,20-‬בין השנים ‪.1909 – 1834‬‬
‫‪111‬‬
‫יוסף חיים הכהן‪ ,‬חוקי נשים‪ ,‬ירושלים תשע"א‪ ,‬עמ' עו ‪ -‬עז‪) .‬צילום ממהדורת ליוורנו‪ ,‬תרס"ו(‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫ראו להלן עמ' ‪ 24-23‬שם מתואר הנהוג בחברה המוסלמית במאה ה‪ .16-‬נוהגים אלו לא השתנו והיו תקפים‬
‫גם בעיראק במאה ה‪.19-‬‬
‫‪21‬‬
‫המוטל על אשה להלך פרועת ראש‪ ,‬אם אכן זו מצווה מהתורה‪ .‬מפאת חשיבות הדברים מובאים‬
‫כאן חלקים נרחבים מדבריו‪:‬‬
‫וכן מהא דאמרו פרועת ראש דאורייתא‪ ,‬אין שום קושיא ]אין כל קושי[‪ ,‬דאינו מצוה בפני עצמה‪,‬‬
‫ותלוי במקום ובזמן‪ .‬ובמקום שהנשים כלן ובכללן גם הבתולות אינן יוצאות לשוק בפריעת ראש‪,‬‬
‫אלא מכוסות ועטופות כעטיפת הישמעאלים‪ ,‬בודאי כל אשה היוצאת לשוק באותו המקום בראש‬
‫מגולה ואפילו מקצת שערותיה מגולין‪ ,‬ואפילו בפאה נכרית‪ ,‬הוא פריצות יתירה וערוה לכל‬
‫המסתכל בה‪ ,‬ונשואה יוצאת שלא בכתובה‪ ,‬כי כל מקום באשה שדרכה להיות מכוסה וגלתה הרי‬
‫היא גילוי ערוה ופריצות ועוברת גם על לפני עור‪ ,‬שתעורר בזה החמדה והתאוה בלב הגברים‬
‫הרואים אותה שלא במתכוין‪ ,‬אין הפרש בין בתולה לאשת איש‪ .‬ואם איסור אשת איש חמור‪ ,‬מה‬
‫בכך הלא גם פנויה בכלל עריות כמבואר בסנהדרין )ס"פ בן סורר( ומה גם שכל הפנויות בזה"ז ]בזמן‬
‫הזה[ נדות הן‪...‬אבל האמת יורה דרכו כי מקומות מקומות יש והכל תלוי במנהג המקום וכנראה‬
‫היה המנהג באיטליא‪ 114‬וקושטנטינא כמו שהיה המנהג במקום הב"ח והמ"א ]בעל בית חדש ובעל‬
‫מגן אברהם[ שבתולות יוצאות וראשן פרועות ונשואות אינן יוצאות אלא בראש מכוסה‪ ,‬וכמו‬
‫שנראה שהיה המנהג ג"כ ברוב מקומות בזמן התלמוד‪ ...‬ושם בודאי הבתולות מותרות כי דרכן‬
‫‪115‬‬
‫בכך‪...‬‬
‫בשלב זה בעל יד הלוי מתאר השתלשלות מעשית והלכתית בנושא‪ 116‬ומגיע למקובל בימיו‪" :‬עד‬
‫שנתפשט היום המנהג כמעט בכל ערי ישראל‪ ,‬וביותר במקומנו בארץ החדשה‪ ,‬שכולן יוצאין היום‬
‫פרועות ראש בשוק וכבר הותר הדבר אף לנשי ישראל הכשרות והצנועות‪ ,‬ומי הוא שיערב לבו‬
‫לגמור דינן כפרוצות וכעוברות על דת דא"כ ]שאם כך[ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת‬
‫בעלה" )שם(‪ .‬בעל יד הלוי מבהיר את שיטתו‪" :‬אבל המקומות שדרכן להיות מגולות בין בבשרן‬
‫בין בשערן‪ ,‬הרי הן כפניהם וידיהן דמותרין לצאת מגולות בחוץ" )שם(‪ .‬בהמשך דבריו הוא מביא‬
‫את פירוש רש"י לתלמוד‪ 117‬וכותב‪:‬‬
‫ומבואר דרש"י עצמו כתב דמנהגא תליא מילתא ]שהדבר תלוי במנהג[‪ ...‬וזה פשוט וברור אין כל‬
‫ספק בו‪ ,‬ואין אני תוהה ח"ו ]חס וחלילה[ על דורות הראשונים שהיה אז מנהג כל כבודה בת מלך‬
‫פנימה‪ ,‬ולא יצאו הנשים לחוץ‪ ...‬כי זה היה ישר ונכון בעת ההיא בערי אזיה ואפריקא אשר גם נשי‬
‫העמים ההם עשו כן‪ ...‬והאמת שענין דברים אלו האסורין והמותרין‪ ,‬אין בש"ס ופוסקים ראשונים‬
‫יסודם‪ ,‬אלא במנהג הליכות הנשים במקום ובזמן ההוא‪ 118.‬כתבתי כל זה לא להלכה למעשה רק‬
‫ללמד זכות על בנות ישראל‪ .‬הנה הארכתי יותר מהצורך לענינו ועכ"פ ]ועל כל פנים[ נראה כי אין‬
‫להכניס פריעת ראש במנין המצות‪ ,‬אם כי בגמרא אמרו דאורייתא הוא‪ ,‬אחרי שתלוי במקום ובזמן‪,‬‬
‫‪113‬‬
‫ר' יצחק שמחה בן יוסף דב הלוי הורוויץ‪ ,‬בעל יד הלוי‪ ,‬חי בוולוז'ין וארה"ב במאות ה‪ ,20-19-‬בין השנים‬
‫‪.1936 – 1869‬‬
‫‪114‬‬
‫הוא מדבר על מנהג איטליה בתקופה קדומה יותר מזו שבעל הבן איש חי מדבר עליה )כחלק מאירופה(‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫ספר המצוות לרמב"ם עם פירוש יד הלוי‪ ,‬ירושלים תרפו‪ ,‬עמ' קמג – קמד‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫בעל יד הלוי מתאר הכתבת מציאות בשטח על ידי נשים‪ :‬מנהגן ללבוש פאה נוכרית חרף התנגדות של‬
‫פוסקים רבים‪ ,‬ומאוחר יותר הורדת הפאה הנוכרית ויציאה לשוק בפרוע ראש‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫לעיל עמ' ‪.10-9‬‬
‫‪118‬‬
‫הדגשה שלי – מ‪.‬וו‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ובמקום שדרך הנשים לילך בפרועת ראש‪ ,‬אין בו לא מצוה ולא מניעה לא מדאורייתא ולא מדרבנן‬
‫)שם(‪.‬‬
‫נראה כי הדברים הללו מדברים בעד עצמם‪ .‬על אף הסיומת של פירושו דלעיל )שנכתב לא כהלכה‬
‫למעשה( ברורה משמעותו‪ :‬שאלת חיוב כיסוי ראש לנשים היא תלוית זמן ומקום‪ ,‬משתנה ממקום‬
‫למקום ‪ -‬לקולא ולחומרא ‪ -‬ולכן אינה מצווה בפני עצמה‪ .‬עוד הוא מציין כי נוהגי הלבוש של נשות‬
‫ישראל מושפעים מנוהגי הסביבה הנוכרית שבה הן חיות‪ .‬הוא סבור שהמפתח לשאלת חיוב נשים‬
‫בכיסוי ראש אינו קביעות הלכתיות של ש"ס ופוסקים‪ ,‬אלא "הליכות הנשים במקום ובזמן ההוא"‬
‫)שם(‪ .‬לפיכך‪ ,‬במקום שבו דרכן של נשים להלך פרועות ראש אין בכך איסור )מדאורייתא או‬
‫מדרבנן( ולא חל עליהן חיוב )אפילו לא מדרבנן( לכסות את שיער ראשן‪.‬‬
‫לסיכום תת פרק זה ניתן לומר שרוב הפוסקים אשר הוזכרו כאן מתייחסים בדרך זו או אחרת‬
‫)לקולא או לחומרא( לנוהגי הלבוש של נשים במקומם‪ .‬ר' יוסף קארו ור' בצלאל אשכנזי )בעל‬
‫שיטה מקובצת( הנוקטים בגישה מחמירה בעניין חיוב נשים בכיסוי ראש‪ 119,‬חיו שניהם בסביבה‬
‫מוסלמית במאה ה‪ .16-‬למדן‪ 120‬כותבת על נשים יהודיות בארץ ישראל סוריה ומצרים במאה ה‪-‬‬
‫‪ ,16‬ומביאה עדויות לצניעות מופלגת בלבושן של נשים‪ .‬לדוגמא משולם מוולטרה תאר את לבושן‬
‫של נשות חברון בסוף המאה ה‪ ,15-‬וסיפר כי היהודיות כמו המוסלמיות‪ ,‬מכסות פניהן בצעיף‬
‫שחור‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫למדן כותבת כי גם לאחר הכיבוש העות'מאני לא חל שינוי באופנת ארץ ישראל ומצרים‬
‫ונשים הופיעו בציבור רק כשהן לבושות כהלכה‪ 122.‬מעידים על כך תיאוריו של ר' ישראל אשכנזי‬
‫אודות לבושן של נשים בירושלים‪" :‬והנשים הולכות בצניעות גדולה כל המלבושים עד צוארם‪,‬‬
‫ואינם מגלין אפילו אצבע מבשר‪ ,‬וכשיוצאות לחוץ הן מעוטפות כלן בסדין לבן ובגד שחור על‬
‫פניה‪"...‬‬
‫‪123‬‬
‫צניעות רבה זו באה לידי ביטוי גם בכיסוי שיער ראשן של נשים יהודיות‪ .‬לדברי למדן "הקפידו‬
‫בנות ישראל על כיסוי ראש‪ ,‬אם כי נהגו לגדל ולטפח את שערן‪ .‬בצאתן לרחוב עטפו את ראשן‬
‫בצעיף עליון‪ ,‬כמנהג המקום‪ ,‬אך בתוך ביתן ובחברת מקורביהן הסירו אותו"‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫למדן עומדת על‬
‫הפער בין הקפדתן של נשות המזרח )במאה ה‪ (16-‬ובכללן יהודיות על טיפוח אישי והופעה חיצונית‬
‫‪119‬‬
‫ראו לעיל עמ' ‪.19-18‬‬
‫‪120‬‬
‫ר' למדן‪ ,‬נשים יהודיות בארץ ישראל סוריה ומצרים במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1996‬עמ' ‪.89-86‬‬
‫)להלן‪ :‬למדן‪ ,‬נשים(‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫מסע משולם מוולטרה בארץ ישראל בשנת רמ"א‪) ,‬מהדיר א' יערי(‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬עמ' ‪.69-46‬‬
‫‪122‬‬
‫למדן מביאה עדויות שונות לכיסויים הרבים וללבוש הקפדני שאפיין את הנשים במצרים וארץ ישראל במאה‬
‫ה‪ .16-‬לפרטים עיינו שם‪ ,‬עמ' ‪.87‬‬
‫‪123‬‬
‫א' דוד‪' ,‬איגרת ר' ישראל אשכנזי מירושלים לר' אברהם מפירושא'‪ ,‬עלי ספר‪ ,‬טז )תש"ן(‪ ,‬עמ' ‪.116‬‬
‫‪124‬‬
‫למדן‪ ,‬נשים‪ ,‬עמ' ‪.88‬‬
‫‪23‬‬
‫נאה‪ ,‬לבין דרישות הצניעות שנדרשו מהן‪ .‬כתוצאה מכך בביתן‪ ,‬בפני מקורביהן מלבושן היה נאה‬
‫ופניהן היו גלויות )וכך גם קווצות שיער שבצבצו מבעד למטפחת(‪ ,‬ואילו בצאתן החוצה או בבואן‬
‫במגע עם זרים הן היו עטופות היטב‪ .‬נראה כי ר' יוסף קארו ור' בצלאל אשכנזי הושפעו ממציאות‬
‫זו ואף היו חלק ממנה כפי שמשתקף מפסקיהם המחמירים בנוגע לחיוב כיסוי ראש לנשים‪.‬‬
‫ר' יהושע בועז )בעל שלטי גיבורים( ור' יהודה מינץ חיו שניהם באיטליה המאה ה‪ .16-‬אך‪ ,‬בעוד‬
‫הראשון שייך לקהילת ספרד באיטליה‪ ,‬שייך האחרון לקהילת אשכנז‪ .‬ר' יהושע בועז‪ ,‬ממגורשי‬
‫ספרד‪ ,‬החמיר בכל הקשור לכיסוי ראש לנשים‪ .‬כנאמר לעיל‪,‬‬
‫‪125‬‬
‫יהודי ספרד הושפעו מהתרבות‬
‫המוסלמית גם לאחר הכיבוש הנוצרי‪ ,‬כך שניתן להניח שהחומרות שבהן נקט בענייננו הושפעו‬
‫מהתרבות שממנה בא‪ .‬יתכן גם שהחומרה באה כתגובת נגד לנוהג מקל שהתפשט במקומו‬
‫)איטליה בתקופת הרנסנס(‪ .‬בונפיל‪ 126‬מביא קובץ של תקנות שתקן ר' יהודה מינץ‪ .‬אחדות מהן‪,‬‬
‫כגון תקנה העוסקת בריקודים מעורבים‪,‬‬
‫‪127‬‬
‫מגלות פתיחות ונכונות להתגמשות עם המציאות‪.‬‬
‫לאור זאת נראה כי גם תקנתו בנוגע לכיסוי ראש איננה משקפת החמרה בנושא‪ .‬סביר שתקנתו‬
‫באה בעיקרה כנגד לבישת פאה נוכרית‪ 128‬ושהוא ראה בחיוב כיסוי ראש "מנהג נשים כשרות"‪,‬‬
‫‪129‬‬
‫ולא חיוב דאורייתא‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬פוסקים אחרים שהוזכרו בתת פרק זה כתבו מפורשות שפסיקתם מושפעת מנוהגי‬
‫לבוש של נשים במקומם‪ .‬הווה אומר‪ ,‬מה שניתן היה להסיק ולהירמז מפסיקת הראשונים נאמר‬
‫מפורשות על ידי חלק מהאחרונים‪ :‬ההלכה בעניין כיסוי ראש היא נגזרת של נורמות לבוש‬
‫הנוהגות במקום וזמן נתונים‪ .‬הלכה זו היא תוצר של יחסי גומלין שמקיים הפוסק עם מציאות‬
‫משתנה‪ ,‬וככזו היא משתנה כפועל יוצא של זמן ומקום‪.‬‬
‫שיער באשה ערווה‬
‫מהר"ם אלשקר סבור שהקביעה "שיער באשה ערווה" תקפה רק לגבי שיער שדרך אשה‬
‫לכסותו‪ .‬לדבריו "דאין בית מיחוש ]שאין לחשוש[ לאותו שער כלל כיון שנהגו לגלותו ואפילו לק"ש‬
‫‪125‬‬
‫ראו לעיל עמ' ‪.17‬‬
‫‪126‬‬
‫בונפיל‪ ,‬קווים‪ ,‬עמ' ‪.74-70‬‬
‫‪127‬‬
‫תקנה זו מאפשרת ריקודים של גברים עם נשים פנויות‪ ,‬בתנאי שלבוש הגברים יהיה מכוסה באזור בית‬
‫התורפה‪ .‬לפירוט‪ ,‬ראו בונפיל‪ ,‬קווים‪ ,‬עמ' ‪.86-84 ,71‬‬
‫‪128‬‬
‫בונפיל‪ ,‬קווים‪ ,‬עמ' ‪ 87‬ואילך כותב כי ר' יהושע בועז‪ ,‬ממגורשי ספרד‪ ,‬הוא הראשון שהתיר לנשים ללבוש‬
‫פאה נוכרית ככיסוי ראש‪ ,‬ונראה כי ר' יהודה מינץ יצא נגד היתר זה‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫מתוך תקנת ר' יהודה מינץ‪ ,‬ראו לעיל הערה ‪.104‬‬
‫‪24‬‬
‫]לקריאת שמע[‪ .‬וההיא דשער באשה ערוה לא מיירי אלא בשער שדרך האשה לכסותו"‪ 130.‬מהר"ם‬
‫אלשקר דן בשיטות שונות של פוסקים 'ראשונים' ומסכם‪:‬‬
‫לא נאסר אלא לק"ש ]לקריאת שמע[ ודבר שדרכו להיות מכוסה דמקפיד עליה ]שמקפיד עליו[ ואתי‬
‫]ובא[ לידי הרהור‪ .‬אבל דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה ]שלבו גס בו[ מותר ואפי' לק"ש‬
‫כדפרישית ]כמו שפרשנו[ וכן כתבו המפרשים ז"ל וכן כתב רבי' אבי"ה ]ר' אליעזר בן יואל הלוי[ ז"ל‬
‫כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא‬
‫חיישינן ]לא חוששים[ דליכא ]שאין[ הרהור ע"כ‪) .‬שם(‪.‬‬
‫מהר"ם אלשקר מבהיר מדוע נאסר על גבר לקרוא שמע כנגד שיער מגולה )שבדרך כלל מכוסה( של‬
‫אשה‪ .‬לדבריו‪ ,‬שיער שאינו רגיל לראותו יעורר את תשומת ליבו של הגבר ועלול לגרום לו להרהורי‬
‫עבירה‪ .‬לעומת זאת שיער שרגילים לראותו‪ ,‬כמו שיער בתולה שאינו מכוסה או שיער אחר שנהוג‬
‫להשאירו גלוי‪ ,‬אינו מעורר תשומת לב מיוחדת ולא יגרום לגבר הקורא שמע להרהורי עבירה‪.‬‬
‫ר' יוסף קארו‪ ,‬מבחין בין שיערן של נשים נשואות‪ ,‬לבין שיערן של בתולות‪ .‬לדבריו "שער של‬
‫אשה שדרכה לכסותו‪ ,‬אסור לקרות כנגדו‪ .‬אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש‪ ,‬מותר‪".‬‬
‫‪131‬‬
‫בדומה למהר"ם אלשקר )ולפוסקים אחרים(‪ 132,‬סבור ר' יוסף קארו שאסור לקרוא קריאת שמע‬
‫רק כנגד שיער גלוי של אשה נשואה‪ ,‬שדרכו להיות מכוסה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬שיער שרגיל להיות גלוי‬
‫ופזור אינו מהווה בעיה ולכן מותר לקרוא שמע כנגד שיער פרוע של בתולה‪ .‬כלומר‪ ,‬הבדלים‬
‫בנורמות לבוש בין אשה נשואה לבין בתולה מביאים להבדל ההלכתי המתואר לעיל‪.‬‬
‫בניגוד לכך אסר ר' יוסף קארו על כל אשה‪ ,‬פנויה ואשת איש‪ ,‬להלך בשוק בראש פרוע‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫לכאורה נראית כאן סתירה‪ :‬במקום אחד ר' יוסף קארו פוטר בתולה מכיסוי ראש ובמקום אחר‬
‫מחייבה בכך‪ .‬לסתירה זו הוצעו כמה תשובות‪ .‬הב"ח‬
‫‪134‬‬
‫מסביר שהאיסור על פנויה להלך בשוק‬
‫פרועת ראש חל על אלמנה וגרושה‪ ,‬אך לא על בתולה‪ 135.‬כלומר‪ ,‬בשני המקומות ר' יוסף קארו אינו‬
‫דורש מבתולה לכסות את שיער ראשה‪ .‬בעל מגן אברהם מציע כיוון אחר‪ ,‬לפיו האיסור לצאת‬
‫לשוק בראש פרוע אינו מדבר על חובת כיסוי ראש‪ ,‬אלא על דרישה מכלל הנשים‪ ,‬פנויה כנשואה‪,‬‬
‫הופעה מסודרת כשהן יוצאות לשוק‪ 136.‬כלומר‪ ,‬כאשר אשה יוצאת לרשות הרבים עליה לאסוף את‬
‫‪130‬‬
‫לעיל הערה ‪.90‬‬
‫‪131‬‬
‫שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ב‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫כגון הראב"ד‪ ,‬הרשב"א )חיבור זה‪ ,‬לעיל עמ' ‪ (16‬הראבי"ה אשר מובא על ידי מהר"ם אלשקר‪ ,‬ואחרים‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫ראו לעיל עמ' ‪.18‬‬
‫‪134‬‬
‫ר' יואל סירקיס‪ ,‬בעל הב"ח )בית חדש( חי ופעל בפולין במאות ה‪ ,17-16-‬בין השנים ‪.1640-1561‬‬
‫‪135‬‬
‫ב"ח על הטור‪ ,‬אבן העזר סימן כ"א‪ .‬תשובה זו הוצעה על ידי פוסקים נוספים‪ ,‬ראו סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪16‬‬
‫הערה ‪.57‬‬
‫‪136‬‬
‫מגן אברהם על שולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬סימן עה‪ ,‬ס"ק ג‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫שיערה‪ ,‬לקלעו ולסדרו‪ ,‬ולהימנע מהופעה פרועה ולא מסודרת‪ .‬גם לפי תירוץ זה‪ ,‬בשני המקומות‬
‫לא דורש ר' יוסף קארו מבתולה לכסות את שיער ראשה‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫הרמ"א‪ 138‬מרחיב את יישום העיקרון שבו נוקט ר' יוסף קארו ומתיר לקרוא קריאת שמע לא‬
‫רק כנגד שיער של בתולה )שדרכו להיות גלוי( אלא גם כנגד שיער של אשה נשואה‪ ,‬שבדרך כלל‬
‫אינו מכוסה‪ .‬במסגרת הגהה של דברי השו"ע הוא כתב "וה"ה ]והוא הדין[ השערות של נשים‪,‬‬
‫שרגילין לצאת מחוץ לצמתן )ב"י בשם הרשב"א(‪ 139".‬חוזר כאן אותו כלל שראינו קודם‪ :‬לשיטתו‬
‫של הרמ"א מותר לקרוא קריאת שמע כנגד שיער שרגילים לראותו גלוי‪ ,‬של בתולה ושל נשואה‬
‫)כגון שיער היוצא מחוץ לכיסוי או מחוץ לצמתו(‪ .‬איסור על קריאת שמע הוא רק כנגד שיער של‬
‫אשה נשואה שדרכו להיות מכוסה‪.‬‬
‫כשלוש מאות שנה מאוחר יותר‪ ,‬במאה ה‪ 19-‬נתקל בעל ערוך השולחן‪ 140‬בשינוי נורמות לבוש‬
‫אצל בנות ישראל‪ .‬שינוי זה מצער אותו ביותר‪ ,‬אך גם מוביל לשינוי הלכתי‪ .‬לדבריו‪:‬‬
‫ועתה בואו ונצווח על פרצות דורינו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה‬
‫והולכות בגילוי הראש וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל ועתה פשתה המספחת‬
‫שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך מיהו עכ"פ לדינא ]על כל פנים‬
‫לדין[ נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה‬
‫כמקומות המגולים בגופה וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה ]ר' אליעזר בן יואל הלוי[ בספ"ג וז"ל‬
‫]בסימן פ"ג וזה לשונו[ כל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה‬
‫הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן ]לא חוששים[ דליכא ]שאין[ הרהור עכ"ל ]עד כאן לשונו[ וכיון‬
‫‪141‬‬
‫שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא ]שאין[ הרהור‪.‬‬
‫ניכר בדבריו של בעל ערוך השולחן עד כמה הוא כואב את המצב שבו נשים נשואות הולכות בגילוי‬
‫ראש‪ ,‬אך הוא מודע לכך שכאבו אינו יכול לשנות את המציאות‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬לשיטתו של בעל ערוך‬
‫השולחן משפיע שינוי המציאות‪ ,‬קרי שינוי נורמות הלבוש‪ ,‬על שינויי הלכה גם במצב שבו הפוסק‬
‫מיצר על כך‪ .‬לדבריו אין לקרוא שמע כנגד שיער של אשה שהוא בגדר ערווה‪ ,‬בשל חשש להרהור‬
‫עבירה של המתפלל‪ .‬לכן איסור זה תקף רק כשמדובר בשיער שגבר אינו רגיל לראותו‪ .‬אך‬
‫כשמדובר בשיער שדרכו להיות גלוי‪ ,‬כמו שיערה של בתולה‪ ,‬לא קיים חשש להרהור עבירה‪ .‬מסיים‬
‫בעל ערוך השולחן וכותב‪" :‬וכיון שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא הרהור" )שם(‪ .‬כיוון‬
‫שנשים נשואות במקומו של בעל ערוך השולחן אינן נוהגות לכסות את שיערן הרי הוא במעמד של‬
‫‪137‬‬
‫ראו סופר‪ ,‬כיסוי אשר דן בתשובות נוספות לסתירה הנדונה‪ ,‬שם עמ' ‪.17-15‬‬
‫‪138‬‬
‫הרמ"א‪ ,‬ר' משה איסרליש‪ ,‬חי בפולין במאה ה‪ ,16-‬בין השנים ‪) 1520‬או ‪.1572 – (1530‬‬
‫‪139‬‬
‫רמ"א על שולחן ערוך‪ ,‬לעיל הערה ‪.131‬‬
‫‪140‬‬
‫בעל ערוך השולחן‪ ,‬ר' יחיאל אפשטיין‪ ,‬חי בבלארוס במאה ה‪ ,19-‬בין השנים ‪.1908 – 1829‬‬
‫‪141‬‬
‫ערוך השולחן אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף ז‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫"מקומות המגולים בגופה" )שם( שאינם מעוררים הרהורי עבירה‪ .‬לכן במצב זה יש לשנות את‬
‫ההלכה ולהתיר לקרוא כנגדו קריאת שמע‪.‬‬
‫בעל "הבן איש חי" עקבי בתפיסתו שלפיה נורמות לבוש הן רכיב משמעותי ביותר בשיקולי‬
‫פסיקה בנוגע לכיסוי ראש‪ .‬הוא פוסק ברוח זו גם בנוגע להגדרת שער באשה כערווה לעניין קריאת‬
‫שמע‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא כל שיער מגולה של אשה נשואה נחשב לערווה שאין לקרוא כנגדה קריאת שמע‬
‫אלא "שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות ‪ -‬מתר לקרוא כנגדן כיון שדרכן‬
‫בכך ורגילין בהם‪ .‬וכן נשים שדרכן לעשות שער ראשם קליעות משתלשלין לאחוריהם ‪ -‬כיוון‬
‫שדרכן בכך מתר לקרוא כנגדן‪ 142".‬בעל הבן איש חי מתייחס בדבריו גם למקובל המחוזות אחרים‪.‬‬
‫לדבריו "דהנשים בערי אירופה שדרכן לילך תמיד פרועי ראש‪ ,‬מתר לקרוא כנגדן כיון דכל הנשים‬
‫דרכן בכך" )שם(‪ .‬שוב ניתן לראות יישום של אותו עקרון‪ :‬שיער שדרכו להיות מגולה אינו נחשב‬
‫לערווה‪ ,‬אינו גורם להרהורי עבירה ומותר לקרוא כנגדו שמע‪ .‬כלומר‪ ,‬שינוי במנהגי לבוש של נשים‬
‫מביא לשינוי של ההלכה בעניין‪.‬‬
‫בעל המשנה ברורה‪ 143‬סבור שגם אם חל שינוי במנהגי לבוש של נשים נשואות והן נוהגות להלך‬
‫בשיער גלוי אין לשנות את ההלכה ועדיין אסור לקרוא כנגדן שמע‪ .‬לדבריו‪:‬‬
‫שדרכה לכסותו ‪ -‬ואפילו אם אין דרכה לכסותו רק בשוק ולא בבית ובחצר מ"מ ]מכל מקום[ בכלל‬
‫ערוה היא לכו"ע ]לכולי עלמא )לדעת כולם([ אפילו בבית ואסור שם לקרות נגדה אם נתגלה קצת‬
‫מהן‪ .‬ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך‬
‫הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני‪ ...‬כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין‬
‫}ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה{ וגם כל בנות ישראל‬
‫המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה בכלל ערוה היא ואסור לקרות‬
‫‪144‬‬
‫כנגדן‪.‬‬
‫בעל משנה ברורה נחרץ בקביעותיו‪ .‬לשיטתו חייבת אשה נשואה בכיסוי ראש מדין תורה‪ .‬לכן גם‬
‫אם אינה מקיימת חיוב זה והולכת בשיער גלוי ייחשב שיערה לערווה ואסור לקרוא כנגדו קריאת‬
‫שמע‪ .‬לדידו שינוי בהרגלי הלבוש של נשים לא אמור לגרור בעקבותיו שינוי הלכתי‪ .‬ברם‪ ,‬בסוף‬
‫דבריו מתגמש מעט בעל משנה ברורה בקביעותיו ומוכן להכיר ב"מנהג המקומות" )שם( כיסוד‬
‫המשפיע על ההלכה‪ .‬בהתייחסו לסייג של הרמ"א שמותר לקרוא קריאת שמע כנגד שער היוצא‬
‫מחוץ לצמה‪ ,‬הוא כותב‪:‬‬
‫‪142‬‬
‫בן איש חי‪ ,‬פרשת בא‪ ,‬אות יב‪.‬‬
‫‪143‬‬
‫ר' ישראל מאיר מראדין‪) ,‬המכונה 'חפץ חיים'(‪ ,‬בעל המשנה ברורה חי בבלארוס במאות ‪ ,20-19‬בן השנים‬
‫‪.1933 – 1839‬‬
‫‪144‬‬
‫משנה ברורה )על השולחן ערוך(‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬סימן עה ס"ק י‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫"ולא בא למעט‪ ...‬כגון שער היוצא מחוץ לצמתן שזה תלוי במנהג המקומות שאם מנהג בנות ישראל‬
‫בזה המקום ליזהר שלא לצאת אפילו מעט מן המעט חוץ לקישוריה ממילא בכלל ערוה היא ואסור‬
‫לקרות כנגדן וא"ל ]ואין לומר[ מותר דכיון שרגילין ]שכיוון שרגילים[ בהן ליכא הרהורא ]אין‬
‫הרהור )עבירה([ וכדלקמיה ]כמו שאמרנו קודם[" )שם(‪.‬‬
‫נראה אפוא שהוא מוכן לתת משקל כלשהו ל"מנהג המקומות"‪ ,‬בעיקר אם הוא לחומרא‪ ,‬אך אינו‬
‫מוכן לקבל באופן גורף שבמקום שנשים נשואות מגלות את שער ראשן אזי גברים רגילים בכך ולכן‬
‫יהיה מותר לקרוא כנגדן קריאת שמע‪ .‬יתכן שבעל המשנה ברורה מוכן לקיום דיאלוג מינימאלי‬
‫בלבד עם המציאות‪ ,‬אך יתכן שהחמרתו בנושא היא עצמה תגובתו למציאות‪ .‬יתכן שסירובו לקבל‬
‫את מנהגן של חלק מנשות ישראל להלך בשער גלוי‪ ,‬כרכיב המשפיע על שיקולי פסיקתו‪ ,‬הוא חלק‬
‫ממאבקו במנהג זה‪ .‬יתכן אפוא שבעל המשנה ברורה היה ער לנורמה של גילוי ראש ההולכת‬
‫ומתפשטת ונסה לעצור אותה באמצעות פסיקה מחמירה‪.‬‬
‫לסיכום תת פרק זה‪ ,‬פוסקים אשר הוזכרו כאן מקיימים יחסי גומלין מורכבים עם המציאות‪.‬‬
‫נראה שהפוסקים נעים על רצף אשר בצידו האחד התנגדות לקבלת נורמה חדשה וניסיונות להדפה‬
‫באמצעות החמרות‪ ,‬ובצידו השני נכונות לקבל את אותה נורמה חדשה כרכיב משמעותי בשיקולי‬
‫פסיקה בנושא‪ .‬רוב הפוסקים שהוזכרו כאן מצויים בצידו השני של הרצף‪ .‬רובם יוצאים מכלל‬
‫הנחה שרק שיער שדרכו להיות מכוסה נחשב לערווה ואסור לקרוא כנגדו שמע‪ .‬חלק מהפוסקים‬
‫אף סבור ששינוי בנורמות לבוש של נשים )כגון נוהג של נשים נשואות להלך גלויות ראש( מביא‬
‫לשינוי של ההלכה בנושא‪.‬‬
‫פוסקי דורנו‬
‫פוסקי דורנו חיים במציאות שבה נורמות לבוש וצניעות של נשים‪ ,‬כמו גם יחסים בין המינים‪,‬‬
‫הרבה יותר פתוחים )וחלקם מתירנים(‪ ,‬יחסית למה שנהוג היה בעבר‪ .‬כל חמשת הפוסקים‬
‫המוזכרים בהמשך מתמודדים עם שינויים אלו‪ ,‬ורובם רואים בהם הצדקה לשינוי של ההלכה‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫הרב עובדיה הדאייה‪ 146‬כותב שיש "חילוק בין הזמנים"‪ ,147‬בין תקופת השולחן ערוך לבין ימינו‪.‬‬
‫בתקופת השולחן ערוך יצאו נשים לרשות הרבים כשראשן מכוסה ברדיד וזרועותיהן מכוסות‪ .‬מי‬
‫שלא נהגה כך נחשבה לעוברת על דת יהודית שיוצאת ללא כתובה‪ .‬לעומת זאת "בזמנינו זה שהן‬
‫‪145‬‬
‫בניגוד לפרקים הקודמים‪ ,‬כאן אביא דבריו של כל פוסק כמקשה אחת ולא אערוך חלוקה בין גישתו‬
‫העקרונית לכיסוי ראש לבין יחסו ל "שער באשה ערווה" והקשרו לקריאת שמע‪.‬‬
‫‪146‬‬
‫הרב עובדיה הדאייה‪ ,‬חי בירושלים בסוף המאה ה‪ 19-‬ובמאה ה‪ ,20-‬בין השנים ‪ .1969 – 1890‬כיהן כרבה‬
‫הראשי של פתח תקוה והיה חבר בית הדין הדבני הגדול בירושלים‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫שו"ת ישכיל עבדי‪ ,‬ח"ה או"ח‪ ,‬ס' נ"ה אות ג'‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫בעון פשתה המשפחת בכל מקום ומקום שרוב הנשים יוצאות לשוק וראשם פרוע וזרועותיהם‬
‫מגולים‪ ,‬ואם לא תחלק בין הזמנים נמצא שלא הנחת בת ישראל תחת בעלה‪ ,‬וכולם צריכים‬
‫להתגרש ולצאת מבעליהן בלי כתובה" )שם(‪.‬‬
‫קולין‬
‫‪148‬‬
‫סבור שהרב הדאייה מתייחס לכלל החברה הישראלית בימינו‪ .‬כשהוא מדבר על‬
‫"חילוק בין הזמנים" הוא למעשה קובע שיש שינוי מהותי בין אורחות חיים ונוהגי לבוש בעבר‬
‫לבין הנהוג בימינו‪ .‬בתקופת התלמוד )וגם בזמנו של השו"ע( מיעוט נשים יצא לשוק בראש פרוע‬
‫ובזרועות מגולות‪ .‬כיום רוב הנשים נוהגות כך‪ .‬שינוי מהותי זה בשילוב עם שיקול מטא‪-‬הלכתי –‬
‫"לא הנחת בת ישראל תחת בעלה" )שם( – מובילים לשינוי ההלכה בנושא‪ .‬כלומר‪ ,‬אם בימינו‬
‫ניישם את ההלכה אשר לפיה המהלכת בשוק בראש פרוע תצא ללא כתובה‪ ,‬אזי רוב הנשים‬
‫תגורשנה ללא כתובה‪ .‬כיון שאין להביא למצבי אבסורד שכאלו‪ ,‬אין להחיל הלכה זו בימינו‪.‬‬
‫הרב הדאייה קובע אפוא שאשה נשואה היוצאת לרשות הרבים בשער גלוי בימינו אינה נחשבת‬
‫לעוברת על דת‪ ,‬ואין לגרשה ללא כתובה‪ .‬בנוסף להנמקה דלעיל הוא מבהיר שלא רק נוהגי הלבוש‬
‫השתנו אלא גם משמעותם‪ .‬בעבר‪ ,‬הליכה ללא כיסוי ראש נחשבה לפריצות והיה חשש שמא אשה‬
‫כזו תדרדר חלילה לזנות‪ .‬כיום הנורמות השתנו ובעקבותיהן גם הגדרת 'פריצות' השתנתה‪ .‬לדברי‬
‫הרב הדאייה‪" :‬הרי דאפי' ]שאפילו[ ענין הפריצות דנו כפי העת וכפי הזמן שנראה לעולם שהוא‬
‫בגדר פריצות" )שם(‪ .‬כיום גם נשים שומרות תורה ומצוות הולכות ללא כיסוי ראש משום שהן‬
‫סבורות שההלכה מתירה זאת‪,‬‬
‫‪149‬‬
‫וודאי ששיער גלוי אינו נחשב עוד לפריצות‪ .‬על פי שיטתו של‬
‫הרב הדאייה‪ ,‬שינוי המציאות בנורמות לבוש ובמשמען הביא לשינוי של ההלכה בנושא‪.‬‬
‫הרב יוסף משאש‬
‫‪150‬‬
‫צועד צעד נוסף‪ .‬בעוד הרב הדאייה מקבל בצער ובדלית ברירה את שינוי‬
‫המציאות ומסיק מכך שגילוי שער הראש אינו מהווה עוד עילה לגירושין הרי שהרב יוסף משאש‬
‫מקבל את המציאות החדשה כמות שהיא‪ 151‬ומסיק שכיום מותר לאשה ללכת בשיער גלוי‪ .‬הרב‬
‫‪148‬‬
‫ש' קולין‪ ,‬עיון בפסיקתם של הרב יוסף והרב עובדיה הדאיה אודות כיסוי ראש לאשה נשואה‪,‬‬
‫‪http://www.academia.edu/8368023/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A4%D7%‬‬
‫‪A1%D7%99%D7%A7%D7%AA%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%99%D‬‬
‫‪7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%‬‬
‫‪D7%99%D7%94_%D7%94%D7%93%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95‬‬
‫‪%D7%AA_%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%9C%D7‬‬
‫‪) %90%D7%A9%D7%94_%D7%A0%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94‬להלן‪ :‬קולין‪ ,‬כיסוי ראש(‪.‬‬
‫‪149‬‬
‫פירוט‪ ,‬ראו סופר ‪,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪.26‬‬
‫‪150‬‬
‫הרב יוסף משאש חי במרוקו‪ ,‬אלג'יר וישראל בסוף המאה ה‪ 19-‬ובמאה ה‪ ,20-‬בין השנים ‪.1974 – 1892‬‬
‫‪151‬‬
‫ליתר דיוק‪ ,‬בפתח תשובתו הוא תאר את השתלשלות העניינים בנושא‪ .‬לדבריו‪ ,‬בעבר‪ ,‬איסור גילוי הראש‬
‫לנשים נשואות אשר חיו במדינות צפון אפריקה‪ ,‬היה חמור אפילו יותר מחזקה‪ .‬מעט לפני בוא הצרפתים‬
‫נשות ישראל חדלו מלכסות את שיער ראשן‪ .‬קמה שערוריה גדולה‪ ,‬אך היא לא הועילה‪ .‬כעת הרב משאש‬
‫‪29‬‬
‫משאש מנתח את המקור התלמודי ואת פירוש רש"י‬
‫‪152‬‬
‫ומסיק מכך שבעבר נהגו בנות ישראל‬
‫לכסות את שיערן משום שסברו שיש בכך צניעות ושבגילוי ראש ישנה פריצות‪ .‬כעת נשתנו הזמנים‬
‫ועימם חל שינוי בהרגלי הלבוש‪ .‬הוא כותב "עתה שכל בנות ישראל הסכימה דעתן שאין להן‬
‫בכיסוי הראש שום צניעות וכ"ש ]וכל שכן[ שאין להן בגלוי הראש שום נוול ]כיעור[‪ ,‬ואדרבה גלוי‬
‫שערן הוא הודן והדרן ויופיין ותפארתן ובגלוי שערה מתגאה האשה לפני בעלה ובועלה‪ ,‬א"כ ]אם‬
‫כך[ נעקור האסור מעיקרו ונעשה היתר‪ 153".‬כבר בחלקה הראשון של תשובתו הרב משאש כותב כי‬
‫כיום מותר לנשים נשואות להלך בשער גלוי‪.‬‬
‫המשך תשובתו של הרב משאש מוקדש לליבון מחודש של מקורות בסיסיים בסוגיתנו‪ .‬הוא דן‬
‫במשמעות של דברי ר' ישמעאל "אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש"‪ 154‬ומגיע למסקנה‬
‫שאיסור פרוע ראש משמעו שילוב של שתי פעולות‪ :‬האחת היא גילוי שיער האשה‪ ,‬והשנייה היא‬
‫פריעתו וסתירתו מקליעתו‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הראת לדעת דפי' ]שפירוש[ ופרע ראש האשה‪ ,‬היינו שמגלהו וסותרו‪ ,‬ועל זה אמר ר' ישמעאל‬
‫אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו פרועות ראש‪ ,‬דהיינו שערן מגלה וסתור מקליעתו ומדובלל‪ ,‬אבל‬
‫אם רק מגלה וקלוע או סרוק ומתוקן שאין לה בו שום נוול ]שאין לה בו שום כיעור[ לית לן בה ]אין‬
‫לנו בו )איננו רואים בכך פריעת ראש([‪ ,‬וכל זה הוא אפי' לפי זמניהם‪) .‬שם(‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לדעת הרב משאש גם האיסור שהיה מקובל בימים עברו התייחס לשילוב של גילוי שיער‬
‫וסתירתו מקליעתו‪ .‬אם אשה יצאה לרשות הרבים בשיער גלוי אך קלוע‪ ,‬לא עברה על איסור גם‬
‫לשיטת ר' ישמעאל‪ .‬הרב משאש דחה לימוד אפשרי ממעשה קמחית‪,‬‬
‫‪155‬‬
‫ולאחר מכן חזר‬
‫למסקנתו‪:‬‬
‫המורם מכל זה‪ ,‬שדבר זה של כסוי הראש בנשים אינו אלא מצד המנהג דוקא‪ ,‬שחשבוהו בזמן‬
‫והעושה הפך המנהג‪ ,‬היתה נחשבת לפרוצה‪ ,‬אולם עתה שהנשים עלו בהסכמה‪,‬‬
‫ָ‬
‫הקודם לצניעות‪,‬‬
‫שאין להם בזה שום נוול ]כיעור[ ושום פריצות חלילה‪ ,‬ואין בכסוי הראש שום צניעות‪ ,‬רק צביעות‪,‬‬
‫ועברה על מצוה שהזמן גרמה‪ ,‬א"כ אזדא ליה אסורא ]אם כן הלך לו האיסור[ )שם(‪.‬‬
‫רוצה ללמד זכות על נשות ישראל ביודעו שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור וכי עניין כיסוי הראש הוא‬
‫דבר שמשתנה עם תהפוכות הזמן‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫לעיל עמ' ‪.10‬‬
‫‪153‬‬
‫לעיל הערה ‪.42‬‬
‫‪154‬‬
‫לעיל הערה ‪.29‬‬
‫‪155‬‬
‫לדבריו‪ ,‬קמחית סבורה הייתה שזכתה בשבעה בנים ששמשו בכהונה גדולה משום שאפילו קורות ביתה לא‬
‫ראו את קלעי שערה‪ .‬אך חכמים דחו הסבר זה ואמרו לה שנשים רבות עשו כך ולא זכו בשבעה בנים כהנים‬
‫גדולים‪ .‬הרב משאש מסביר שחכמים דחו את דבריה כי ידעו שאין איסור מדין תורה לגלות את שיער ראש‬
‫האשה וכי כיסוי הראש הוא רק מנהג שנהגו בנות ישראל‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫הרב משאש קובע כמסקנה כי מקור החיוב בכיסוי ראש אינו מדאורייתא כי אם מצד המנהג‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫לפיכך‪ ,‬בזמן שנשים נהגו לכסות את שיערן‪ ,‬וגילויו סימל פריצות היה מקום לאסור על נשים‬
‫לגלות את שיער ראשן‪ .‬אך כיום‪ ,‬כאשר מוסכם על נשים שכיסוי ראש אינו נדרש מטעמי צניעות‬
‫וששיער גלוי הוא דבר יפה )היפך מניוול( ואינו מסמל חלילה פריצות‪ ,‬אין מקום לאסור על כך‪.‬‬
‫הרב משאש סבור אפוא שישנו קשר בל יינתק בין נורמות הלבוש הנוהגות בסביבה נתונה לבין‬
‫ההלכה בנוגע לכיסוי ראש‪ .‬שינוי בנוהגי לבוש מביא לשינוי ההלכה ולביטול איסור גילוי שער‬
‫האשה בימינו‪.‬‬
‫בשולי תשובתו נפרד הרב משאש מקוראיו בעקיצה קטנה המרמזת שהרהורי העבירה‬
‫מתעוררים לא בגלל ראיית שיער גלוי של אשה אלא בשל מראות או עניינים אחרים‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הרגלן של נשים נשואות בימנו לגלות את שיער ראשן‪ ,‬מביא לכך שחל עליהן אותו הדין שחל על‬
‫בתולות בהקשר זה; לאלו אף לאלו מותר לגלות את שיער ראשן ואין בכך פריצות‪ .‬הוא מסיים‬
‫וכותב‪" :‬טעמא בבתולות משום שאין הרהור ברגיל לראות‪ ,‬הוה"ד ]הוא הדין[ בנשואות הרגילות‬
‫האידנא ]עכשו[ אין הרהור ברגיל‪ ,‬וכל אדם מבשרו יחזה ]יראה[‪ ,‬שרואה אלפי נשים עוברות לפניו‬
‫יום ויום בראש מגולה‪ ,‬ואינו שם לבו להן‪ ,‬והמהרהר‪ ,‬לא מחמת שער גלוי מהרהר‪) ".‬שם(‪ .‬הרב‬
‫משאש קובע אפוא ששינוי נוהגן של נשים הביא לכך שכיום שיער גלוי של אשה נשואה אינו אמור‬
‫לגרום להרהורי עבירה ומותר לאשה ללכת בשער גלוי‪.‬‬
‫הרב שלמה מלכה‪ 157‬כתב את הדברים הבאים בעקבות הרב משאש‪" :‬מעתה קמו ועמדו דברי‬
‫הגאון מהר"מ ]הרב משאש[ ‪ ...‬דהדבר תלוי במנהג וכל שנשי העיר כולן נהגו לגלות‪ ,‬אין בזה משום‬
‫הרהור‪ ,‬וכנראה שעל זה סמכו הנשים בימינו אלה שהן הולכות בגלוי ראש בשווקים וברחובות‬
‫ואין מוחה בידן‪ ,‬הואיל ויש להן על מה שיסמוכו"‪ 158.‬הרב מלכה מצדד בפסיקת הרב משאש וכותב‬
‫אף הוא שבימינו‪ ,‬כאשר שונה מנהגן של נשים והן נוהגות לגלות את שיער ראשן‪ ,‬שיער גלוי כבר‬
‫אינו גורם להרהורי עבירה‪ .‬נראה שגם לשיטתו שינוי נורמות הלבוש הביא לשינוי ההלכה ולכן‬
‫מותר לנשים בימינו להלך בשיער גלוי‪.‬‬
‫הרב משה פיינשטיין‪ 159,‬בדומה לבעל ערוך השולחן‪ ,‬מיצר על שינוי נוהגן של נשים בימינו ועל‬
‫הימנעותן מלבישת כיסוי ראש‪ ,‬אך הוא ער לכך ששינוי זה צריך להוביל לשינוי הלכתי בנושא‪ .‬את‬
‫‪156‬‬
‫כחיזוק לדבריו הוא גם מביא את דברי מהר"ם אלשקר על שיער שנהוג היה לגלותו‪ ,‬אשר מותר לקרוא כנגדו‬
‫קריאת שמע‪.‬‬
‫‪157‬‬
‫הרב שלמה מלכה חי בימינו‪ ,‬וכהן כרבה של העיר פתח תקוה‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫שו"ת והשיב משה‪ ,‬ס' ל"ד‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫הרב משה פיינשטיין‪ ,‬בעל שו"ת אגרות משה‪ ,‬חי ברוסיה ואח"כ בארה"ב בסוף המאה ה‪ 19-‬ובמאה ה‪,20-‬‬
‫בין השנים ‪.1986 – 1895‬‬
‫‪31‬‬
‫כאבו הוא מבטא במילים "שבעוה"ר ]שבעוונותינו הרבים[ רוב נשים אף משומרי תורה מזלזלין‬
‫בזה"‪ 160.‬למרות כאבו הוא קובע כי שינוי המנהג בימינו משנה את ההלכה בנושא וכיום אי לבישת‬
‫כיסוי ראש אינו מהווה עילה לגירושין )בניגוד לתקופות אחרות(‪ ,‬ולא להפסד דמי הכתובה‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫לדבריו "כיון שבזה"ז ]שבזמן הזה[ אין להחשיבה פרוצה בזה כיון שהרבה מזלזלות בזה אין‬
‫להפסידה כתובתה‪) ".‬שם(‪ .‬לכן‪" ,‬בזה"ז ]בזמן הזה[ אם לא אמרה לו קודם הקידושין שתכסה‬
‫שערה לא היה יכול לסמוך על חזקת כשרותה שתכסה שערה והוי זה כידע ונתרצה שאין שייך כלל‬
‫לדון להפסידה כתובתה" )שם(‪ .‬מדברי הרב פיינשטיין משתמע שברירת המחדל כיום היא שאשה‬
‫לא תכסה את שיער ראשה‪ .‬רק אם אמרה לו מפורשות שהיא מתחייבת ללבוש כיסוי ראש‪ ,‬יש לו‬
‫זכות לחייבה בכך‪ .‬אם לא אמרה מאום משמע שאינה מקבלת על עצמה לבישת כיסוי ראש‪ ,‬האיש‬
‫"ידע ונתרצה" והאשה אינה מפסידה את כתובתה‪.‬‬
‫סופר כותב כי לדעת רוב הפוסקים‬
‫‪162‬‬
‫אין גילוי שיער של אשה מהווה כיום עילה לגירושין‬
‫ולהפסד כתובה‪ .‬לדעתו הדבר נובע משני טעמים‪ ,‬הנזכרים שניהם בתשובתו של הרב פיינשטיין‬
‫דלעיל‪ .‬טעם אחד אומר שגבר הנושא אשה מצפה ממנה לנהוג על פי הנורמות המקובלות בחברתם‬
‫באותה תקופה‪ .‬ענייני כתובה קשורים לנוהגי החברה ולכן כאשר נוהגים אלו משתנים משתנה גם‬
‫ההלכה בנושא‪ .‬טעם שני הוא שבעבר הותר לגרש אשה ההולכת בפרוע ראש‪ ,‬בשל חשש שנוהג זה‬
‫מסמל פריצות ומוביל להתדרדרות לזנות‪ .‬כיום נשים רבות‪ ,‬אפילו שומרות מצוות‪ ,‬הולכות ללא‬
‫כיסוי ראש ואין בכך סימן לפריצות‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬כיום אי לבישת כיסוי ראש אינה עילה לגירושין‬
‫ולהפסד כתובה‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף נמנה על מיעוט הפוסקים שרואה בגילוי ראש בימינו עילה לגירושין ולהפסד‬
‫כתובה‪ .‬באחת מתשובותיו‪ 163,‬הוא דן במקרה של זוג חילוני שהסתכסך‪ .‬הבעל תובע גירושין וטוען‬
‫שאשתו בגדר "עוברת על דת" אשר דינה לצאת ללא כתובה‪ .‬האשה דורשת שלום בית וטוענת‬
‫שבעלה אינו ישר בטענותיו ומשתמש בהן רק כתואנה לאלץ אותה לקבל גט‪ .‬במקרה זה נראה‬
‫לבית הדין שאכן אין תוכו של הבעל כברו ולכן אין לשתף עמו פעולה‪ .‬אך‪ ,‬לדעת הרב יוסף אם‬
‫האיש מוחזק כאדם ישר וטוען שאשתו עוברת על דת‪ ,‬הרי שתצא ללא כתובה‪ .‬לדבריו‪:‬‬
‫‪160‬‬
‫שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן קיד‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫לשיטתו‪ ,‬גם בתקופה שבה רוב הנשים כיסו את ראשן‪ ,‬אם האיש ידע לכתחילה שאשתו לעתיד אינה רוצה‬
‫לכסות את שערה לאחר שתינשא‪ ,‬ובכל זאת נשאה וכתב לה כתובה‪ ,‬הרי הוא בגדר של 'ידע ונתרצה' ואם‬
‫יתגרשו הוא מחויב בכתובתה‪ .‬לדברי הרב פיינשטיין‪ ,‬דין הגמרא שתצא ללא כתובתה הוא רק במקרה‬
‫שהאיש חשב כי אשתו תנהג ככל בנות ישראל הכשרות ותכסה את שערה ולבסוף האשה סירבה לכך‪.‬‬
‫‪162‬‬
‫סופר‪ ,‬כיסוי‪ ,‬עמ' ‪.26‬‬
‫‪163‬‬
‫שו"ת יביע אומר חלק ג – אבן העזר סימן כא )פרק יא(‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫וגדולה מזו אני אומר שאפי' נתברר בעדים שהבעל והאשה בשעת נישואיהן היו חפשים‪ ,‬ולאחר זמן‬
‫החלה רוח ה' לפעמו וחזר בתשובה‪ ,‬ודורש מאשתו שלא תוסיף לעבור על דת משה ויהודית‪ ,‬והיא‬
‫באה מחמת טענה דסבר וקביל‪ ,‬והתרה בה בפני עדים שאם תוסיף לעבור על דת תצא בלא כתובה‪,‬‬
‫ועברה על התראתו‪ ,‬תצא בלא כתובה‪ ,‬ואין משגיחין בטענתה‪ ...‬ולא שייך בזה סבר וקביל ])לא שייך‬
‫לומר כאן שהבעל ידע שאשתו תלך ללא כיסוי ראש וקבל זאת([‪ ,‬דאי איהו שתיק אנן מי שתקינן?‬
‫]שאם הוא שותק )ומקבל( אנחנו גם נשתוק? )לנו אסור לשתוק ולקבל זאת כי הפסד הכתובה נובע‬
‫מקביעה של חכמים ולא מתוך חוזה בין בני הזוג([ )שם(‪.‬‬
‫מדבריו אלו נראה שאינו רואה בנוהגי חברה או בשינויים של נורמות לבוש גורמים אשר בכוחם‬
‫לשנות הלכה בנדון‪ .‬אך נראה כי שיטתו של הרב יוסף מורכבת יותר‪ 164.‬באותה תשובה יוצא הרב‬
‫יוסף כנגד דברי הרב הדאיה שיש לחלק בין הזמנים ולהכיר בשינויים הגדולים שחלו בין מה שנהוג‬
‫היה בימים עברו לבין המקובל כיום‪ 165.‬לדברי הרב יוסף "‪...‬אין לנו לחלק בין הזמנים מבלי יסוד‬
‫מוסד בזה‪) ".‬שם‪ ,‬פרק י'(‪ .‬כלומר‪ ,‬רק אם יהיה נימוק הלכתי רב משקל המצטרף ל'חילוק בין‬
‫הזמנים' ניתן יהי לדון בשינוי הלכתי‪ .‬לדעת קולין‪ 166,‬בסיס המחלוקת שבין הרב יוסף לבין הרב‬
‫הדאיה הוא כדלקמן‪ :‬בעוד שהרב הדאיה מתייחס לכלל החברה הישראלית מתייחס הרב יוסף רק‬
‫לנשים חרדיות‪ .‬כאשר מדובר רק בחרדיות אכן נימוק הגמרא "לא הנחת בת ישראל תחת בעלה"‬
‫אינו בר תוקף‪ ,‬שכן רוב הנשים החרדיות מכסות את שיער ראשן‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף נוקט בגישת ביניים‪ :‬הוא מוכן להכיר בשינויים חברתיים ובשינויי נורמות‬
‫לבוש כגורמים המשפיעים על שינוי מדרבנן‪ .‬לדבריו‪ ,‬בימינו‪ ,‬כאשר נשים יוצאות לרשות הרבים‬
‫בפרוע ראש‪ ,‬מותר לקרוא כנגדן קריאת שמע "ואין בזה משום שער באשה ערוה‪ ,‬היינו דוקא לגבי‬
‫הקורא ק"ש למול פני הנשים הללו‪ ,‬משום דלא חיישינן בכה"ג ]איננו חוששים בכי האי גוונא‬
‫)במצב זה([ להרהור‪ .‬אבל להתיר לנשים לצאת ברה"ר ]ברשות הרבים[ בראש פרוע‪ ,‬ח"ו ]חס‬
‫וחלילה[ שיעלה על לב אדם להקל בזה‪) ".‬שם‪ ,‬פרק י'(‪ .‬הוא מכיר בכך שכאשר גבר רגיל לראות‬
‫שיער גלוי של אשה אין חשש להרהור עבירה ולכן מותר לשנות הלכה מדרבנן ולאפשר קריאת‬
‫שמע כנגד שיער גלוי של אשה‪ .‬אך כשמדובר בשינוי של הלכה מדאורייתא הדברים שונים‪ .‬הרב‬
‫יוסף רואה בכיסוי ראש חיוב מדאורייתא )כשיטת הרמב"ם( ולכן הוא אינו מוכן לשנותו בשל‬
‫שינוים חברתיים‪.‬‬
‫‪164‬‬
‫על מורכבות פסיקתו של הרב עובדיה יוסף בתחום לבוש הנשים ראו גם מאמרו של א' פיקאר‪' ,‬לובשות בגדי‬
‫פריצות ושוקדות על המודרניות לשמור ארחות פריז )פריץ(‪ :‬פסיקתו של הרב עובדיה יוסף לנוכח השינויים‬
‫באורחות הלבוש'‪ ,‬בתוך א' שגיא ונ' אילן‪) ,‬עורכים(‪ ,‬תרבות יהודית בעין הסערה‪ :‬ספר יובל למלאת שבעים‬
‫שנה ליוסף אחיטוב‪ ,‬עין צורים תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪.622 – 592‬‬
‫‪165‬‬
‫ראו לעיל עמ' ‪.29-28‬‬
‫‪166‬‬
‫לעיל הערה ‪.148‬‬
‫‪33‬‬
‫יישום נוסף לעיקרון זה בא לידי ביטוי בנכונותו של הרב עובדיה יוסף להסתפק בכיסוי ראש‬
‫אחד לאשה נשואה‪ .‬לדבריו‪:‬‬
‫וכ"כ ]וכך כתב[ הרמב"ם )פכ"ד מה' אישות הי"א והי"ב(‪ ,‬שהעוברת ע"ד ]על דת[ משה היא היוצאה‬
‫בשוק ושערה גלוי‪ ,‬והעוברת ע"ד ]על דת[ יהודית היא שיוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד‬
‫ככל הנשים אף על פי ששערה מכוסה במטפחת‪ .‬ע"ש ]עיין שם[‪ .‬וכ"כ מרן הש"ע ]וכך כתב אדוננו‬
‫בעל השלחן ערוך[ )סי' קטו ס"ד(‪ .‬והנה היום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או‬
‫בכובע בלבד בלי צעיף או רביד ‪/‬רדיד‪ ,/‬ואין פוצה פה ומצפצף‪ .‬וע"כ ]ועל כן[ דדוקא עצם כיסוי‬
‫הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן‪ ,‬אבל מנהג בנות ישראל‬
‫‪167‬‬
‫שנהגו לצניעות כל שהמנהג בכל העיר להקל אזלינן בתר מנהגא ]הולכים אחר המנהג[‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף מפריד בין עצם החיוב בכיסוי ראש שהוא לשיטתו מדין תורה ולא ישתנה בשום‬
‫מצב לבין היישום שלו בשטח‪ .‬יישום זה משתנה ממקום למקום‪ ,‬מושפע ממנהגי צניעות של‬
‫הנשים באותה סביבה‪ ,‬וניתן לשנותו בהתאם לנורמות לבוש הנהוגות באותו מקום‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף מגלה אפוא נכונות לשינויים מתונים בהלכה בעניין כיסוי ראש לנשים‪ .‬שאר‬
‫הפוסקים אשר דבריהם הוזכרו בפרק זה מוכנים לשינויים הלכתיים מרחיקי לכת יותר‪ .‬לדידם‬
‫שינויים בנורמות לבוש וערכי צניעות אשר התחוללו בדורנו‪ ,‬מובלים לשינויים הלכתיים בסיסיים‬
‫בנושא; לדעת חלק מהפוסקים שהוזכרו לעיל גילוי שיער האשה אינו מהווה עוד עילה לגירושין‬
‫ולדעת אחרים בטל איסור גילוי שיער אשה בימינו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬במאמר זה הוצגה סקירה מדגמית של פסיקות בנושא כיסוי ראש לנשים‪ .‬הועלתה‬
‫טענה שגם המחייבים כיסוי ראש וגם המבטלים דרישה זו עשו זאת על רקע נורמת לבוש שהייתה‬
‫תקפה במקומם ובזמנם‪ .‬מדינת ישראל היא חלק מהעולם המערבי ומהתרבות המערבית‪ .‬אנו‬
‫חיים בכפר גלובלי שבו רוב הנשים נוהגות להלך בשיער גלוי ושיער באשה אינו נתפס כערווה‬
‫וכגורם להרהורי עבירה‪ .‬נראה כי מסיבה זו מודים חלק מפוסקי דורנו כי יש הלכות שראוי לשנותן‬
‫בעניין כיסוי ראש לנשים‪ .‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬מיעוט של פוסקים אף מתיר מפורשות גילוי ראש‬
‫לנשים בימינו‪.‬‬
‫התייחסות לתמורות של המציאות היא נשמת אפה של ההלכה‪ .‬מוצע כאן מהיבט מטא‪-‬הלכתי‬
‫לאפשר להלכה לתפקד ולהתפתח תוך יחסי גומלין עם המציאות‪ .‬אמנם התנגדות לנורמה חדשה‬
‫וניסיונות להודפה באמצעות החמרות מהוות סוג של דיאלוג עם המציאות‪ .‬לכן ניתן לטעון‬
‫שמתירנות המאפיינת את החברה המערבית יכולה להוליד תגובת נגד של החמרה‪ ,‬שתתבטא‬
‫בחיוב נשים בכיסוי ראש קפדני‪ .‬ברם‪ ,‬נראה כי ראוי להפריד בין תגובה כללית למתירנות לבין‬
‫‪167‬‬
‫שו"ת יביע אומר חלק ד ‪ -‬אבן העזר סימן ג )פרק ב(‪) .‬מתוך פרויקט השו"ת(‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫השאלה של חיוב אשה בכיסוי ראש‪ .‬בתגובה למתירנות יש מקום לדרוש הקפדה על צניעות‬
‫)בלבוש‪ ,‬דיבור והתנהגות כוללת(‪ ,‬הן מגברים והן מנשים‪ ,‬ולא בכך עסק מאמר זה‪ .‬בנוגע לכיסוי‬
‫ראש יש לערוך בירור ענייני מהם שורשי החיוב והאם הם רלבנטיים למציאות שלנו‪ .‬לאור‬
‫הפסיקות שהוצגו במאמר זה ולאור השפעה של מנהגי המקום על הפסיקה בנושא‪ ,‬נראה כי‬
‫מציאות שבה גבר רגיל לראות שיער גלוי של אשה )כולל אשה נשואה(‪ ,‬אמורה להוות גורם מכריע‬
‫בשיקולי פסיקה בנושא‪ .‬שיער שדרכו להיות גלוי אינו אמור להוביל להרהורי עבירה )כפי שעלה‬
‫מפסיקות שהובאו לעיל(‪ ,‬ואיננו נתפס כחוסר צניעות‪ .‬כיוון שכך נראה שאין מקום לחייב כיסוי‬
‫ראש לנשים בימינו‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫בשולי מאמר זה אשר עסק בשאלת חיוב הלכתי של כיסוי ראש לנשים‪ ,‬ניתן להתייחס לכך שיש‬
‫נשים הלובשות כיסוי ראש ממניעים שאינם הלכתיים‪ .‬אשה כזו‪ ,‬בעיקר ממגזר האורתודוכסיה‬
‫המודרנית‪ ,‬לובשת כיסוי ראש סמלי אשר מטרתו אינה הסתרת שיער ראשה )שהרי רובו נשאר‬
‫גלוי( אלא הכרזה על מיצב אישי או חברתי‪ .‬עבור חלק מהנשים הללו מצביע כיסוי ראש סמלי על‬
‫היותן נשואות ועבור אחרות הוא מצביע על שיוכן למגזר האורתודוכסי המודרני‪ .‬ניתן לטעון שכל‬
‫אשה רשאית ללבוש כיסוי ראש כזה או אחר ממניעים רבים ומגוונים )כולל מניעים אסתטיים(‪.‬‬
‫ברם תופעה זו‪ ,‬הראויה לעיון מעמיק‪ ,‬חורגת מהדיון ההלכתי אשר נדון במאמר זה‪ ,‬העוסק‬
‫בשאלת חיובן של נשים בכיסוי ראש‪ ,‬ומעבירה את הדיון למגרש חברתי פסיכולוגי‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫מכל מקום וודאי שפסיקה המחייבת באופן חד משמעי כיסוי ראש לנשים בימינו אינה עומדת במבחן‬
‫הפסיקות שהוצגו במאמר זה‪ ,‬ומתעלמת ממורכבותם של יחסי הגומלין שבין הלכה לבין מציאות משתנה‪.‬‬
‫‪35‬‬