על אתיקה, אחריות : ייצוג נוער ותקיפות מיניות בסרט וחינוך לתקשורת אריאל
ייצוג נוער ותקיפות מיניות בסרט שש פעמים :על אתיקה ,אחריות
וחינוך לתקשורת
אריאל פרידמן
תקציר
הסרט שש פעמים ( )2102מספר את סיפורה של נערה ,בת למשפחה ממעמד הביניים
שעוברת להתגורר בשכונת יוקרה ישראלית .הנערה מחפשת תשומת לב מהסובבים
אותה והופכת במהרה לקורבן של סדרת תקיפות מיניות בידי קבוצת נערים "בני
טובים" לכאורה .הניתוח המוצע כאן מבקש להצביע על כשלים באופן שבו הסרט מטפל
בנושא רגיש זה של תקיפה מינית ,ובהם מאפייניו המציצניים-פורנוגרפיים ,הייצוג
הסטראוטיפי של הנערה-הקורבן ושל הנערים-התוקפים ,היעדר התייחסות למורכבות
אנושית של הדמויות והיעדר הקשרים חברתיים-פוליטיים שבהם נוצרת תרבות אונס
שכזו .מאפיינים אלה ,יחד עם האסתטיקה המעוצבת-הוליוודית של הסרט ,עושים אותו
לבעייתי מבחינה מוסרית ומקעקעים את אפשרות יצירתו של טקסט ביקורתי .לפיכך,
למרות חשיבות הנושא העומד במרכז הסרט ,הוא מתגלה כבעייתי להקרנה במסגרות
חינוכיות ,אך לא פחות בעייתי מכך יהיה להתעלם ממנו .במאמר נדונה דילמה זו ,תוך
שמוצע לתווך את הסרט לתלמידים ולנתחו באמצעות מודל הניתוח של הלגה קלר
( ) 0991המקנה כלים לפירוש מורכב ומקיף של סרט .באמצעות תיווך כזה ,הסרט יכול
לשמש כדי להביא את הלומדים לידי בירור מוסרי ביקורתי ,ובתוך כך לייסד אצלם
תחושה של רגישות ואחריות חברתית כצופים וצופות בעלי תודעה אזרחית.
מילות מפתח :ייצוג נוער ,תקיפות מיניות ,סרטי אונס ,חינוך לתקשורת ,אחריות
ד"ר אריאל פרידמן ,אורנים ,המכללה האקדמית לחינוך
מבוא
1
הסרט הישראלי שש פעמים ,מוקרן בחודשים האחרונים ( )2102בבתי הקולנוע ברחבי
הארץ .הסרט קצר שבחים מן המבקרים ואף זכה בשלושה פרסים בפסטיבל הסרטים
הבין-לאומי בחיפה ב .2102-הסרט עוסק בניצול מיני מתמשך של נערה על-ידי קבוצת
מתבגרים בהרצליה ,והוא אף הובא להקרנה מיוחדת בכנסת כדי לעורר דיון בדבר
בעיית התקיפות המיניות בקרב בני נוער בישראל .לעומת זאת נדחתה הפנייה להציגו
בפני בני נוער במסגרות חינוכיות בטענה שהשמיע משרד החינוך כי קיים חשש שהסרט
יעורר בקרב התלמידים תחושות של פגיעה ופחד וכן יגרום לסבל נוסף לילדים שכבר חוו
פגיעות מיניות .ואולם ,גם ללא אישורו של משרד החינוך ,בני נוער ישראלים יצפו בסרט
שש פעמים ,בין אם בבתי הקולנוע ובין אם באינטרנט ,והוא יזכה ככל הנראה
לפופולריות רבה ,אך לצערי לא מהסיבות הרצויות .בפייסבוק נמצאות התייחסויות
אוהדות של בני נוער לסרט .למשל:
במקום כל החומרים ההוליוודיים שציפיתי לראות קיבלתי סרט מציאותי
ומינימליסטי ,כזה שמנסה להראות את המציאות כפי שהיא וגם מצליח
(ובענק) .אני בן ( 01עוד מעט בן )01ואבא שלי גר בהרצליה .אם לא הייתי בוחר
לגור אצל אמא שלי ,בקלות הייתי יכול למצוא את עצמי באותה חבורה ואולי
אפילו עומד באותן דילמות [ ]...שש פעמים הוא בעיקרון סרט על הטרדה מינית
בקרב בני נוער אבל בעצם יותר על הקו האפור שבין סקס בהסכמה לבין
הטרדה מינית ובסופו של דבר אונס.
אבקש לטעון כאן שהסרט שש פעמים כולל מרכיבים בעייתיים ובהם מאפיינים
מציצניים-פורנוגרפיים ,הוא נעדר הקשרים חברתיים-פוליטיים ,ולפיכך צפייתם של בני
נוער בסרט ללא תיווך חינוכי ,עלולה להיות מזיקה .לתפיסתי ,הסרט עושה עוול מוסרי
לסוגיה שהוא מטפל בה .הסרט משמש גם דוגמה לדילמה אופיינית של מורים לקולנוע
ולתקשורת ,שדומות לה נקרות בדרכם מעת לעת .מחד גיסא ברור לאנשי חינוך
ששוחחתי איתם שלא ניתן להקרין סרט זה בכיתה ,ומאידך גיסא ברור גם שלא אחראי
מצדנו ,כמורים המעורבים בתרבות התלמידים והתלמידות הצעירים ,להתעלם מסוג
כזה של סרט שה"באז" סביבו גדול מאוד והוא מושך צעירים לצפות בו .יתרה מזו,
תלמידי קולנוע ותקשורת רגילים להתייחס לאירועים אקטואליים ולראותם כחלק
אינטגרלי מהנושאים הנדונים בכיתה ,ולכן גם המורים וגם התלמידים מניחים מראש
שלא נהוג להתעלם מסוג כזה של אירוע קולנועי-תקשורתי .בשל הנושא עצמו ,ובעיקר
בשל האופן הבעייתי בו מטופל הנושא בסרט זה ,ניתן אף להניח שמורים לתקשורת
יחושו עצמם מחויבים שלא להניח לתלמידים לעבור חוויית צפייה כזו ללא תיווכם.
בה בעת ארצה להציב את הדיון החינוכי בסרט עצמו כפעולה של חינוך
למעורבות ואחריות היוצרת צרכני קולנוע צעירים אוטונומיים וביקורתיים ,כאלה
המאתגרים את השיח השליט ,והמסוגלים לנהל דיון אמתי בסוגיות חברתיות כואבות,
1
שש פעמים ( .)2102במאי :יונתן גורפינקל; תסריטאית :רונה סגל.
021
ובמקרה שלפנינו ,לפתח דיון על היחס לתקיפות מיניות בישראל בהקשר חברתי,
תרבותי ופוליטי רחב ,היחס לבני נוער והייצוג שלהם בקולנוע כגון זה.
ההנחה היא שהענקת כלים ביקורתיים תחולל מּודעּות ומעורבּות בקרב
הצופים הצעירים .בעקבותיה הם יהפכו לשותפים לשיח מסוג אחר בנושאים כגון אלה
ואולי אף יהיו מּונעים "לעשות מעשה" הן ביחס לטקסט עצמו ,למשל לעמוד מול פגיעה
אפשרית של יצירות מסוג כזה ,והן ביחס למציאות שמחוצה לו ,דהיינו ,לפעול בחברה
לתיקון עוולותיה.
כדי לנתח ולהעריך את הסרט אשתמש במודל ניתוח שהיה מקובל בקרב
מורים לתקשורת ולקולנוע בארץ" ,מודל הפרח" של הלגה קלר (ראו נספח) .לצערי,
המודל הזה נשכח מעט בשנים האחרונות אף שהיה מקובל מאוד בשנות התשעים של
המאה הקודמת .ניתוח זה מבקש "להחיות" את המודל ולהדגים את יעילותו ועומקו.
שש פעמים :דוגמה לחינוך לדיון ביקורתי בסרט
נקודת המוצא של הדיון היא שהסרט שש פעמים לא נועד להיות יצירה "חינוכית",
והדיון בו כאן בהקשר החינוכי איננו נובע מתביעה כלשהי מסרט להיות כזה המציית -
או לא -לכללי החינוך "הראוי" .מאידך ,אחד מהיסודות המרכזיים של החינוך
לתקשורת ולקולנוע הוא ההכרה במקומם המרכזי של אמצעי התקשורת בכינונה של
חברה ותרבות ולכן גם תרומתם המהותית לעיצוב התודעה והשיח של השותפים לאותה
קהילה חברתית-תרבותית בזמן נתון .בשל כך לא ניתן להתעלם ממקומו של סרט זה ,הן
בשל ההד שהוא עורר מבחינה תקשורתית ושיווקית מכוונת ,והן בשל עיסוקו הישיר
והמודע בנושא שיש בו רגישות רבה בתרבות הישראלית והעולמית כאחד – תקיפות
מיניות בקרב בני נוער .מנגד ,סרט כזה יכול להשפיע על צופים צעירים באופנים שונים,
ולכן דיון בסרט קולנוע באופן שמוצע כאן ,מפתח כישורים של ניתוח אסתטי,
אינטלקטואלי וגם אתי.
מודל לניתוח סרט :מודל הפרח של הלגה קלר
הלגה קלר ז"ל ,אשת קולנוע ועורכת ,הייתה שותפה להקמת ראשית תעשיית הקולנוע
בארץ ,והייתה גם מחלוצות החינוך לקולנוע .אני גאה שזכיתי להיות תלמידתה.
התפיסה החינוכית שלה אודות חינוך לקולנוע מייחסת חשיבות גדולה מאוד לתיווך
החינוכי של המורה את היצירה .אך לשיטתה ,התיווך צריך להיעשות תוך הקפדה של
המורה להנחות דיון ולא לכפות את דעתו ואת אופן הניתוח שלו את הסרט .קלר ייחסה
חשיבות מכרעת להתייחסות להיבטים הרגשיים המתעוררים כתוצאה ממפגש ראשוני
עם סרט או טקסט בתקשורת ,ולמקום שהסרט פוגש את התלמידים תוך חתירה מודעת
ליצור בכיתה דיון פתוח המאפשר לתלמידים להביע עצמם באופן אישי וגם להשוות בין
חוויות שונות של חברות וחברים בכיתה לאותו טקסט .אצל קלר אם כן ,יש מקום שווה
לאפקטיבי ולאינטלקטואלי ,כפי שהיא כותבת:
אם אנחנו מסכימים לכך שהספונטני אינו רק היבט נפרד של קליטת הטקסט
החזותי ,אלא חלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד ,עלינו להעניק לתגובה הרגשית
021
מקום לגיטימי בהוראת אמצעי התקשורת .על החינוך לקולנוע וטלוויזיה
להכיר בתהליך הדרגתי של הבנת הנלמד ,שבו הלומדים עוברים מתפיסה
2
אינטואיטיבית להבנה אינטלקטואלית מודעת.
על המורה ,לפי תפיסתה ,להיות מודע כל העת לכך שהוא מאפשר קיום בו זמני לשני
כשרים אלו בעת שהוא מוביל את הדיון.
המודל שקלר פיתחה הוא מודל מעגלי ,ולדבריה ,ניתן לראותו גם כספירלי.
המודל בנוי מחמישה "עלי כותרת" (שלבים) .ה"עלה" הראשון ,לפי קלר ,חייב להיות
לפני כולם .הדיון הראשון אודות טקסט עוסק באוורור רגשות ,כלומר בירור התייחסות
אישית ,רגשית ואינטואיטיבית לסרט ובחינת השפעותיו על הצופה .הניסיון מראה
שהשלבים" ,עלי הכותרת" הנוספים ,עשויים רכיבים שניתן לשנות את סדר הניתוח
הנעשה באמצעותם ,ואף לחזור לשלב קודם שכבר נדון באמצעות תובנות חדשות שעלו
מקטגוריה אחרת ,וחוזר חלילה .על-פי הסדר שנקבע ,הגם שאינו מחייב ,ה"עלה" השני
הוא ניתוח וזיהוי של רכיבי השפה הקולנועית/תקשורתית שאפשרו לטקסט לפעול על
הצופה כפי שפעל בשלב הראשון .כאן נלמדים יסודות של מבע קולנועי ,סגנונות שונים
של במאים ושל טקסטים שונים ,וכמובן כיצד בסרט או בטקסט תקשורתי חושבים על
כל מרכיב וכל פרט כך שישרת את משמעויותיו .ה"עלה" או השלב השלישי הוא היכרות
עם תאוריות ושימוש בהן או בשיטות ניתוח רלוונטיות שיכולות לסייע בעיבוד
ההתרשמות מן הסרט" .ההשקפה התיאורטית תגלה להם תופעות חוזרות ,ותחנך את
הלומדים לחשיבה שיטתית וליצירת קריטריונים" 3.השלבים הרביעי והחמישי כרוכים
זה בזה שכן הם עוסקים בדיון במסרים ובזיהוי המסרים הסמויים/האידיאולוגיים
"המתחבאים" בתוך הטקסט ויש לפעול לחילוצם מחד גיסא ,והסקת מסקנות בנוגע
למשמעויות חברתיות ומוסריות של הטקסט ,ובתוך כך גם בחינה של האופן שבו צופים
צעירים מהווים אוכלוסיית יעד למסר של הסרט ,מאידך גיסא.
ניתוח הסרט שש פעמים על-פי מודל הפרח
.1התייחסות אישית
ה"עלה" הראשון בוחן את ההתייחסות האישית-אינטואיטיבית של הצופה בסרט.
צפיתי לראשונה בסרט זה בהקרנת בכורה חגיגית בפסטיבל הסרטים בחיפה וחוויתי
חוויית צפייה קשה ,כמעט בלתי נסבלת .הרגשתי תוך כדי הסרט שאיני רוצה להמשיך
ולצפות בו ושהוא מקומם אותי למרות שאין זה הסרט הראשון שאני רואה אודות
תקיפות מיניות ,ולפיכך התעוררה בי רתיעה לא בשל נושא הסרט והקושי המובנה של
עיסוק בחומרים אלה .התקוממתי גם אל מול האהדה החד-קולית שהסרט זכה לה מצד
הביקורת הישראלית והרצון שלי שקול אחר יישמע בעניינו ויסביר את הבעיה המוסרית
אשר לתפיסתי היא אינהרנטית לאופן הטיפול הקולנועי בבני נוער ובתקיפה מינית ,כפי
שהוא נעשה בסרט זה .עם זאת ,בניהול דיון אודות הסרט הזה ,בעיקר במסגרת
2
קלר200 :0991 ,
3
שם202 :
021
חינוכית ,יש להקפיד ,כפי שמתווה הלגה קלר ,שדעותיי לא ישתלטו על הדיון ושאהיה
מסוגלת לשמוע את מגוון הקולות שעשויים להישמע בעניינו.
.2השפה הקולנועית והקשרה לתכני הסרט
בשלב הבא של הניתוח נבחנים רכיבי השפה הקולנועית של הטקסט ,בין היתר כדי
שהצופים יוכלו להסביר לעצמם מה הביא אותם לתחושות ולמחשבות שעלו בשלב
הקודם של הניתוח וגם יועלו רעיונות ראשוניים שיסבירו את הקשר בין הצורה -המבע
הקולנועי -לבין תוכנו של הסרט.
לסרט מבנה ייחודי בן שישה פרקים ,כל אחד מהם הוא אקט מיני אחר ,או
כמספר הפרקים ,שש תקיפות מיניות שעוברת הגיבורה על-ידי אחד מהבנים או כמה
מהם ,כפי שמעיד בצורה מובהקת יותר שם הסרט באנגלית .Six Actsמבחינת עיצוב
הדמויות ניתן לומר שאיננו יודעים עליהן דבר .לא על הקורבן-הנערה ולא על המקרבנים
הבנים ,וגם לא על המבוגרים שסביבם .עניין זה יורחב בחלק הבא ,שכן הוא ישמש
הוכחה להיעדר המרכזי של ההקשר של האונס לדמויות ולמניעיהן.
בחרתי להדגים את השפה הקולנועית של הסרט באמצעות ניתוח הסצנה
הראשונה והשנייה והאקט המיני הראשון ואחר כך האקט המיני השני בסרט ,שהם
לדעתי מאפיינים טיפוסיים של שפת הסרט הזה כולו ,והיא כוללת את האסתטיקה,
העיצוב ,עבודת הצילום ,העריכה וכמובן גם את מבנה הסרט ,עיצוב הדמויות ופס הקול.
הסרט נפתח בשוט ( )shotשל צילום מסך של מחשב נייד שעליו מצלמת
אינטרנט של הנערה גיבורת הסרט ,גילי ,בעת שהיא מצלמת את עצמה .כלומר גילי
משתקפת לעינינו בתוך המחשב שלה כשהיא מצלמת את עצמה בתמונות פורטרט.
הסצנה נושאת אופי מאוד אינטימי הן בנושא שלה אך גם בצורת הצילום ,בעריכה,
בתאורה ובנקודת המבט .הצילום נעשה בקלוז-אפ ( )close-upמאוד קרוב של הנערה.
לעומת זאת בשוט הבא ,כמו בכל סרט אמריקאי ,מצטרף שוט נגדי ( )reverse-shotיחד
עם צילום מעבר לכתף ,ורואים את גילי שוכבת על המיטה ,לבושה בשמלת כתפיות
שחורה והיא משדרת ארוטיקה הן בשל התנוחה אך גם בשל השימוש בתאורה חמה
וצילום במצלמת כתף הרועדת מעט ,דבר שנעשה כדי להזכיר לנו שזהו צילום "אותנטי"
לכאורה ,ואולי גם מתוך רצון לרמז על צילום שגרתי ברוח עדכנית של צעירים היום.
העדכניות הצעירה לכאורה משתקפת בסרט במגוון אופנים ובין היתר גם בצילום
בטלפון הנייד ,שישמש שחקן מרכזי באחד האקטים הבאים .דווקא בסצנה הראשונה
היה פוטנציאל של המצלמה לעורר רגש של רוך ואמפתיה כלפי הגיבורה ,אך הוא נחתך
בצורה אלימה בסצנה הבאה שבה הבנים הולכים בקניון .החיתוך הזה משרת את
משמעויות הסרט כי מעתה ואילך הם הגיבורים ,הם פורצים פנימה לתוך הקניון מבעד
לדלתות וגם "פורצים" באלימות לתוך הסרט שכן הסצנה האינטימית הקודמת נחתכת
בבת אחת .הבנים נמצאים בתנועת הליכה נמרצת בתוך הקניון לעומת גילי שהיא
סטטית ,שוכבת על מיטתה .מנגד ,הרקע שלהם מצולם באופן מטושטש כל הזמן .הבנים
בפוקוס וכל היתר מטושטש .תחבולה חזותית מכוונת זו ,מלווה את הסרט בסצנות
029
רבות הניחנות כולן באסתטיזציה גבוהה .בסצנה זו יוצאים הבנים למסע "הציד"
האקטיבי שלהם כיוון שמבעד לטשטוש שברקע ניתן להבחין בבחורות המסתובבות
בקניון .הושקעה פה עבודה רבה בעשייה מוקפדת מבחינה טכנית-קולנועית ועיצובית.
תאורת החנויות המטושטשת שברקע נותנת אפקט של מריחת אור .בשל השיטה
האסתטית המכוונת והמושקעת הננקטת כאן ניתן לומר שהתוצאה איננה לא
ריאליסטית והיא מזכירה אסתטיקה של פרסומות וגם של קליפים ,או במילים אחרות,
העין האנושית איננה רואה כפי שהמצלמה "רואה" כאן.
באקט הראשון שבו לכאורה לא מבוצע אונס שכן גילי איננה "נחדרת",
הסביבה של הרקע הנמצא מעל לחניון מכוניות פתוח ,היא פתוחה בעצמה .יחסי המין
ביניהם מתרחשים במרחב ציבורי מתחת לשלט חוצות שמוסיף אף הוא לתאורה החמה
של האירוע כולו .מה שמעניין בנקודת המבט של הסרט באקט הראשון הוא
שההתמקדות היא באמצעות קלוז-אפ בהבעות הפנים המתענגות של תומר ,הוא עוצם
עיניים ואפילו מלקק את האצבעות שלו .אין שוטים מקבילים של גילי מתענגת .הסצנה
נדמית כזו שאמורה לעורר את הצופה-הבן מבחינה מינית .מן הבחינה הזו הסרט ,כבר
בתחילתו ,פותח במהלך שאתאר ביתר פירוט בהמשך – של ייצוג פורנוגרפי של היחסים
בין גילי לבין הבנים ומעשי התקיפות המיניות המבוצעים בה.
באקט המיני הבא ,האקט השני ,שמתחיל בבילוי בשפת הים עם תחבולות
דומות לאלה שתוארו קודם לגבי דמויות בפוקוס ורקע מטושטש ,נוסף גם צילום של
הגופות החשופים של הבנים שמקבלים אף הם תאורה רכה ומחמיאה .בהמשך ,באקט
עצמו המבוצע בבריכה על-ידי שני החברים ,האחד חודר והשני שותף אתו במים .כרקע
נבחר מיקום יפה ,הבריכה ,המאפיינת וילות בשכונות העשירות במרכז הארץ .ואולם
בסצנה זו הגדילו היוצרים לעשות והם מצלמים לפרטי פרטים את האקט עצמו
בצילומים מרהיבים באמצעות מצלמה תת-מימית כך שהאקט יתועד בקפידה ,תוך
צילום מואר היטב הן מתחת למי הבריכה ומעליהם ,ושוב ,למרות הפוטנציאל שהצבעים
שייבחרו כאן יהיו קרים ,הצילום הוא שוב חם ,עם רקע רך ומטושטש ובכך אנו חוזרים
לאסתטיקה החמה של הסרט כולו גם אם המים מנצנצים בברק כחול מרהיב.
.3שימוש בתאוריות וידע מן התקשורת והקולנוע לצורך ניתוח
.3א .ניתוח סמיוטי
במובנים מסוימים ,ניתן לראות בניתוח התיאורי של מרכיבי השפה הקולנועית שהובא
לעיל ,כמקביל לניתוח המשמעויות הדנוטטיביות על-פי בארת 4,כלומר ,באמצעות ניתוח
מדוקדק של מרכיבי הטקסט נוצר מלאי של הדברים שמזהים באופן מיידי ובסיסי את
המשמעויות המילוניות שלהם .על-פי בארת ,על המנתח להיות בעל היכרות טובה עם
השפה ,במקרה זה השפה הקולנועית ,ועליו להקפיד על ניתוח שיטתי כדי "להבטיח
4
בארת2113 ,
031
שהניתוח עצמו לא ישמש לחיזוק סלקטיבי של טענות המנתח" 5.ואולם גם מי שאיננו
מבין בצורה שלמה את כל מרכיביה של השפה הקולנועית ויקדיש זמן רק לקשר בין מה
שראה בסרט לבין המשמעות המיידית של הנצפה ,יוכל לחלץ משמעויות דומות.
לדוגמה ,תקריב כמבט היוצר אינטימיות ,או נקודת מבט כדרך לבטא באמצעותה כיצד
הסרט "רואה" את המציאות .שכלול יכולת ניתוח זו היא כמובן מטרה בפני עצמה,
משום שככל שהמלאי הדנוטטיבי גדול יותר ,כך הקישור בין מרכיבי השפה לתפקידם
הממשמע בטקסט הוא עמוק יותר .כך מבינים יותר את מקומו של כל פרט במשמעויות
הסרט כולו שיובילו לשלב הבא ,הקונוטטיבי ,ואלה כבר מחייבות בירור של ידע חברתי
ותרבותי עולמי וישראלי כדי להבינן .המסקנה העולה מן המאפיינים הדנוטטיביים היא
שניתן לקבוע כי לסרט מאפיינים מציצניים-פורנוגרפיים .כמו כן נחשפת כאן הבעיה
המרכזית של הסרט והיא היעדר כל הקשר חברתי ופוליטי .כיוון שכך ,התוצאה של
ייצוג האונס בסרט גורמת להשתלטות של האשליה הקולנועית ולכן להקהיה רגשית,
ולא לעירור מוסרי כמצופה.
.3ב .ניתוח הז'אנר :סרט ריאליסטי – האומנם?
בציטוט שהובא לעיל של הנער המשבח את הסרט הוא הגדיר את הסרט כריאליסטי,
"מציאותי" בלשונו ,ועוד הוא מוסיף "מינימליסטי" .ההגדרה הזו אודות הסרט כאילו
הוא לכאורה ריאליסטי עולה גם אצל מבקרים שונים והם השתמשו במונחים דומים.
6
במתח שמציע ג'יאנטי בין ריאליזם לבין פורמליזם בהיסטוריה של הקולנוע ,הסרט שש
פעמים הוא הרבה יותר פורמליסטי מריאליסטי .מתיאור המבע הקולנועי שהובא לעיל,
עולה כי הסרט מסוגנן ,מעוצב ,גדוש מבחינה סגנונית ומניפולטיבי .לעומת זאת בסרט
ריאליסטי ,לפי ג'יאנטי ,אנחנו מצפים שתהיה ככל הניתן העלמה של הצורה לטובת
התוכן כאשר המצלמה מבקשת להעלים את נוכחותה ,להימנע מייפוי לטובת האמת,
ולהעדיף את צורת ה"אמנות המסתירה אמנות" 7,מה שכאן כמובן הפוך.
אשליית הריאליזם התקבעה בתודעתם של צופים ומבקרים בשל הגרפיות
הבוטה שבה מוצגים האקטים המיניים באופן מפורט ומתמשך ,כאילו שמצלמה
המתעדת את "הכל" היא היוצרת ריאליזם .על-פי ההיגיון הזה ,גם מצלמת פורנו היא
מצלמה "ריאליסטית" .אשליית הריאליזם נוצרת בסרט בשל שימוש מוקפד בתחבולות
קולנועיות אמריקאיות כמו למשל שימוש במצלמת כתף ,הקפדה על שוט ושוט נגדי,
צבעוניות זוהרת ומנצנצת או חמה ומלטפת ,מותגים של מוצרי צריכה שונים המתלווים
לדמויות בביגוד ,באביזרים ,בבילוי ,בתחבורה בעיצוב הבית ועוד ,מונטאז' ()montage
צורני הדומה לסרטי פעולה או להבדיל סרטים רומנטיים ,פאנים 8מהירים המתחפשים
לסרט דוקומנטרי ,למשל בסצנה בה הבנים יושבים כולם בחדרו של אחד מהם .ניתן
5
פן211 :2100 ,
6
ג'יאנטי2111 ,
7
שם01 :
8
הנעת מצלמה על צירּה.
030
להבין זאת טוב יותר אם משווים את המבע הקולנועי כאן לסרט אור 9.לפי יוסף 10,כדי
להפריע לצופה להתבונן בגוף הנשי באופן המקובל בקולנוע ולמנוע את העונג האפשרי
הנובע מהזדהות עם הסרט ,נוקטת הבמאית בגישה אסתטית המערערת על אשליית
הריאליזם באמצעות מצלמה סטטית והיעדר שוט נגדי .רעיון זה ,כטענתה של לורה
מאלווי 11כי חתירה תחת היסודות המקובלים של הקולנוע ובעיקר "הרס העונג" 12,יש
בהם כדי לשמש כלי רדיקלי ,מבחינה פוליטית ואסתטית כאחד ,מאששת מבע קולנועי
זה .הסרט אור מבקש ,באמצעות האסתטיקה האחרת שלו ,לעורר דיון ביקורתי אודות
האחריות האתית שיש לסרט בחשפו את מנגנוני הדיכוי היוצרים את חוויית הזנות
המזרחית ,דיון "החושף את המבט החברתי ההגמוני כמנגנון של כוח ואלימות – מנגנון
13
המטיל טרור על הגוף הנשי של הזונה המזרחית".
ניתן לשער גם שאשליית הריאליזם בסרט נעוצה בדיאלוגים המצומצמים שהם
כביכול האופן שבו בני נוער "מדברים היום" .לדוגמה ,במפגש ,שהיה יכול להיות בעל
פוטנציאל עצום של תקשורת אחרת בין הנערות לבין גילי ,מתנהל דיאלוג בין הגיבורה
14
לבין שלוש נערות בלונדיניות ,המופיעות בסרט כסטריאוטיפ של "פקצות" צפוניות:
בת ( 0לגילי) :נגיד [ ]...עליך המציאו ששכבת עם עמרי שטיין.
בת 2ו( 3-יחד) :די [ ]...מטומטמת [ ]...סתומה.
בת :0מה די! עדיף שירכלו עליה מאחורי הגב? מסכנה הילדה .אני בן אדם כנה.
סליחה באמת .סבבה? אני פגעתי בך כאילו?
גילי :מה פתאום?
בת :0אני הכי לא מאמינה לזה כאילו .סתם רציתי שתדעי שגם פה יש אנשים
משועממים .כן?
דיאלוג זה ודומיו בסרט ,מזכירים לי משפט שאמר פעם הבמאי רנן שור כשנשאל על
סרטו בלוז לחופש הגדול 15.לטענתו ,ביקש לעשות סרט שבו לבני הנוער יש אוצר מילים
גדול ממאה מילים ומה שמעניין אותם הוא "לא רק ציצים" .לעומת זאת אוצר המילים
של הצעירים בסרט שש פעמים ,מוגבל עוד יותר .בסטריאוטיפים של תקשורת לשונית
בין בני נוער כפי שהיא מוצגת בתקשורת הפופולרית ,חוזר ועולה הדימוי השחוק של
השפה "שלהם" ,זו שלא ניתן להבינה ,שהיא מצומצמת וחסכנית ונהגית בצורה בלתי
מפוענחת על-ידי המבוגרים ,במובן של "הם לא יודעים לדבר" .במציאות לעומת זאת,
בני נוער יודעים לאפיין היטב מהי תקשורת אנושית טובה 16.כמו לכל סטריאוטיפ ,גם
לסטריאוטיפ לגבי השפה הדלה של הצעירים יש כנראה בסיס במציאות ,אך כמו
9
אור ( .)2112במאית :קרן ידעיה
10
יוסף2103 ,
11
מאלווי0911 ,
12
שם020 :
13
יוסף011 :2103 ,
14
ויסמן2102 ,
15
בלוז לחופש הגדול ( .)0911במאי :רנן שור.
16
Thurlow, 2003
032
כל סטריאוטיפ ,הוא מוקצן ומתעלם ממורכבותה של שפת בני הנעורים .סטריאוטיפ זה,
כמו אחרים בסרט ,משרת את ההשטחה של הנושא :מי שמוצגים כעילגים ,מטבע
הדברים חשיבתם דלה והם אינם מסוגלים לשיפוט מורכב ,ביקורתי ומוסרי של
המציאות.
הסרט איננו ריאליסטי גם משני היבטים מרכזיים נוספים :הדמויות אינן
ריאליסטיות והן פועלות במרחב לא ריאליסטי .איננו יודעים דבר על הדמויות הראשיות
למעט עובדות בסיסיות :קורבן האונס ,גילי ,היא ילדה חדשה בבית הספר ובשכונה.
באופן מפתיע ,יש לומר ,ובניגוד לסטריאוטיפים אחרים שהסרט חוטא בהם ,כאן דווקא
לא נצמדו היוצרים לקלישאה של הילדה המזרחית מהשכונות לעומת "בני טובים"
אשכנזים המתגוררים בווילות ,אך בכל זאת איננו יודעים עליה מאומה והדברים גם לא
מתבררים בהמשך .היא אמנם לא באה מבית עשיר כמותם ,אך בכל זאת הבניין שבו
היא מתגוררת נמצא באותה שכונה ממש ומתגלה כבית משותף עם כניסה ומבואה
נאים .יש רמז לכך שהקשר שלה עם הוריה אינו טוב והיא לא מדברת עם אביה מזה
שנתיים ,אך אין זה חורג מאוד ממשבר רגיל של מתבגר והוריו.
גילי לא נראית חלשה במיוחד ,מכוערת ,מעורערת וכן הלאה .מהי אם כן
המצוקה הרגשית ,הנפשית או החברתית שמביאה את גילי לחפש תשומת לב באופנים
האלה? בני נוער רבים חוו בוודאי במהלך התבגרותם חוויות של מעבר למקום חדש,
ואפילו לארץ חדשה .מה במעבר הפשוט של גילי לשכונה זו ,מעיד על קושי גדול מנשוא?
גם הבנים האנסים ,אינם דמויות של ממש .בהיעדר כל רקע עליהם ועל משפחותיהם,
נותרים רק האקטים עצמם .אם חושבים על בני אדם במונחים רדוקטיביים כאלה ,וגם
אם מלכתחילה התפיסה שלי היא שיש משהו לא מוסרי בהפיכת פרשייה של תקיפה
מינית כה מורכבת במציאות לסיפור של רצף של אקטים מיניים ,עדיין יש מקום לשאול
מה קורה לדמויות בין האירועים .מה עובר על גילי אחרי כל אונס? איך היא ישנה
בלילה? האם היא מתפקדת? האם היא מצליחה ללמוד? וכך גם לגבי הבנים .האירועים
הקשים אינם משפיעים על חייהם ,ולמעשים המבוצעים בנערה אין השלכות שניתן
ללמוד עליהן מהסרט .יש להדגיש ולומר כי היעדר תוצאות למעשי אלימות על בני אדם,
הוא ייצוג מסוכן .זאת ועוד ,האקטים המיניים עצמם מוצגים בפירוט וניתנת
אינפורמציה בעודפות יתר לגביהם ,זאת בניגוד להיעדר כל אינפורמציה על העולם
האנושי ,זה שמחוץ לאקטים המיניים .כך ,בניגוד ליצירות ספרות וקולנוע שבהן קיימים
פערים בטקסט שאותם הצופה מוזמן למלא בעצמו ,כאן נותרת השאלה מהיכן ימולאו
הפערים בנושאים המהותיים לדיון האתי .וזאת כאשר כל המבנה הנרטיבי הוא במהותו
שרירות מוחלטת המגבילה עוד יותר את היכולת להבין את הסרט בתוך מכלול
פסיכולוגי ,תרבותי ,חברתי ופוליטי.
033
.3ג .נקודת מבט מציצנית ופורנוגרפית
המצלמה המלווה את פניו המתענגות של הנער באקט הראשון ,מדגימה את הבעייתיות
המאפיינת את הסרט כולו שיכול היה לעורר דיון מוסרי אך הופך בעצמו לסרט המצטרף
לייצוג משפיל ונצלני של הנערה .הסצנות שתוארו לעיל מדגימות כיצד הצטרפות
המצלמה לנקודת המבט הגברית של הנערים ,הופכת אותנו לצופים מציצנים כמותם,
וכמותם אנחנו מעוקרים מכל רגש וחשיבה מוסרית .התחבולות הקולנועיות המוקפדות
בסרט תורמות לכינונו של מבט גברי-מציצני המתענג מצפייה באישה כנועה שעברה
החפצה ,וליצירת הזדהות אצל הצופה-הגבר 17.הסרט עובר מהלך של הפיכתו בהדרגה
ליותר ויותר מציצני ,כששיאה של מציצנות זאת ,ליטרלית וסימבולית כאחד ,באקט
אוראלי שמבצעת הנערה באחד הנערים המצולם על ידו באמצעות מצלמת הטלפון הנייד
ואחר כך מופץ כסרטון בקרב צעירים אחרים ההופכים לשותפים-צופים בסרטון המיני
הבוטה ,כולל אחיו הקטין של הנער וקבוצת חבריו .הדגשת הפסיביות שלה ,העובדה
שכל יישותה הופכת להיות מספקת שירותי מין לגברים ,האלימות המינית הקשה
ההולכת ומופעלת כלפיה ,וכל זאת ,כאמור ,ללא נקודת מבט אחרת או קול אחר,
הופכים את הסרט עצמו ואת הצופה בו ,לשותף לדבר עברה ,במקום להיות כזה
המתריס ומתריע ,מעורר ומקומם את תחושת העוול או לחילופין :מודע לעברה שלו
עצמו כמציצן.
לצורך השוואה ניתן לחזור לסרט אור שהוזכר קודם לכן .גם שם ישנן סצנות
סקס בין מתבגרים וגם שם מוצג האופן הבעייתי שבו הנערה מקיימת יחסי מין עם בנים
שונים .בסצנה של מין אוראלי ,המצלמה הסטטית מצלמת את הנער מגבו ובשוט הבא
את אור ,גיבורת הסרט בביתה כשהיא חסרת נחת ומיואשת .המיקוד של הסרט כאן
הוא בהשפעה הרגשית-נפשית של יחסי המין הללו על הנערה .לעומת זאת אסתטיזציית
היתר שתוארה בסרט שש פעמים ,המאפיינים הפורנוגרפיים שלו והיעדר כל התייחסות
להיבטים האנושים ,הם שעושים אותו לבעייתי מבחינה מוסרית.
.4מסרים גלויים וסמויים
.4א .ייצוג נוער
מהי האידיאולוגיה של הסרט ,או במילים אחרות אלו ערכים חברתיים הוא ניסה לקדם
לכאורה ומה הוא קידם בפועל? השאלה הזו דורשת רמת הפשטה גבוהה מן השלבים
הקודמים ובמונחים של בארת תהיה זו התחקות אחר מה שהוא מכנה "המיתוס" של
הטקסט .כדי להקל על הניתוח כדאי להתחיל משאלת הייצוגים ,באשר היא תמיד
טומנת בחובה עיסוק בבירור בידי מי הכוח ומי נעדר אותו ומהם המנגנונים של שימור
כוח או מניעת אחרים מלזכות בו.
בני הנוער בסרט זה הם מבוססים ,שבעים ,אשכנזים ברובם ,הם מתגוררים
בווילות בהרצליה ,מתניידים בג'יפים מאובזרים או במוניות ,ומבלים עם נערות
17
מאלווי0911 ,
032
בלונדיניות כמותם ,שגרת חייהם כוללת נסיעות לחו"ל ,בילויים במסיבות ובקניון,
וכרטיסי אשראי פתוחים .הנוער המופיע כאן הוא ריקני ,נהנתן ,בליין ,נטול מחסומים,
נטול התנהגות ערכית וחשיבה מוסרית .אין להם משפחה משמעותית ,אין קהילה
ובוודאי שלא חברה ישראלית או מדינה .הם גם לא מתעניינים בדבר זולת עצמם וסיפוק
צורכיהם הנרקיסיסטיים .ייצוג זה של נוער תואם את מה שמצא המחקר ברחבי העולם
המערבי אודות דימויי נוער חוזרים ונשנים בטקסטים שונים בתקשורת ובקולנוע
הפופולרי ,המאופיינים על-פי-רוב בהתמקדות בבעיות של הנוער ובמסגור שלילי שלו ,או
מכיוון הפוך לכאורה ,כרודפי ,funהנאות והיותם נטולי דאגות 18.ממצא נוסף הוא
שבתכניות טלוויזיה שבהן יש עיסוק בנעורים ובנוער ,אופייני למצוא שהמתבגרים
מוצגים כמי שמסוגלים לפתור את בעיותיהם ללא מבוגרים ,וההורים ,או שאינם
נוכחים בחייהם או שאינם משמעותיים 19.כמובן שייצוגים מסוג זה ,אומרים החוקרים,
הם תמיד נעדרי הקשרים חברתיים ותרבותיים שבהם בעיות כאלה מתרחשות ,אך די
באלה כדי לחולל פאניקה מוסרית ,תוך הפיכת בני הנוער ל"אחרים" ואת ההבניה
התודעתית בקרב מבוגרים הרואה את "הנוער כאיום" ,כפורעי חוק ואלימים 20.המשכו
של הרעיון הופך את הקורבן ,קרי הנוער ,לאשם במצבו ,ולפיכך יש לנהל נגדו מלחמה
21
באמצעות פתרונות כגון שליטה ופיקוח טובים יותר ,ענישה ,וכד'.
מתוך כל אלה עולה שהסרט שש פעמים ,בניגוד לרעש ולאהדה שהוא זוכה
להם ,סובל מייצוג סטריאוטיפי וקלישאי של הנוער הישראלי המבוסס ,ומן הבחינה הזו
הסרט משעתק את הסטריאוטיפים הפופולריים ,ובשל האפקטיביות שלו והמקצועיות
של הפקתו הוא גם מחזק אותם .בני הנוער המופיעים בסרט הם ,ללא יוצא מן הכלל,
קפיטליסטים ,חמדנים ,ריקניים ,בעלי אוצר מילים מוגבל ותחומי עניין מוגבלים עוד
יותר ,ומכיוון שכך ולאור השעמום והיעדר (סטריאוטיפי) של הוריהם ,הם כביכול
גוררים זה את זה למעשים מתועבים .בנוסף ,מכיוון שאין אף לא מבוגר אחד לרפואה
שאומר להם משהו משמעותי ,אשר נמצא שם בעבורם ומשמש להם כמצפן מוסרי או
כמי שמעניק להם מטען רגשי או חינוכי כלשהו ,ברור שהתוצאה ידועה מראש.
במקביל ,גם אין בסרט אף לא צעיר או צעירה שניתן להתנחם בהם על שהם
פשוט אנשים טובים יותר .אין דמות שמתעוררים בה רגשות אשם ,אין חבר טוב או
חברה טובה של אף אחד ,אין ולו אדם צעיר אחד או נערה צעירה שמתקוממים כנגד
מציאות הביבים הסובבת .גם הסטריאוטיפ ,השכיח אף הוא בייצוג הנוער בתקשורת,
של קבוצת השווים כ"קבוצת רוע" ,מתנחל לו בסרט ,למרות שידוע מן המחקר
שבמציאות ,קבוצת השווים היא גם בעלת פוטנציאל חיובי רב לבני נוער ויש בכוחה
22
להעניק להם מטענים התפתחותיים מעצימים ולהוות להם תמיכה משמעותית.
18
Sternberg, 2004
19
Heintz-Knowles, 2000
20
Wyn, 2005
21
Grossberg, 2003
22
Scales, 2001
031
כשייצוג סטריאוטיפי מתחפש ל"אמת" ולמציאות "כפי שהיא" ,זה בדיוק
המקום שבו נעשה תהליך ה"טבעון" (נטורליזציה) עליו מדבר בארת ,שבו אידיאולוגיות
גזעניות ,מינניות ובמקרה שלנו גילניות ,נדמות כטבעיות ,מובנות מאליהן ,והן מוטמעות
והופכות לעוול משווע בייצוג קבוצת הגיל של הצעירים.
.4ב .ייצוג תקיפה מינית
אריאלה אזולאי מייחדת בספרה האמנה האזרחית של הצילום פרק שלם על דימויים
חזותיים של אונס .היא רואה חשיבות בייצוג חזותי של אונס וטוענת שמבין דימויים
אינספור של תיעוד זוועות בתרבות ,נפקד מקומם של דימויי אונס ושלהדרה זו תוצאות
בעייתיות ,בין היתר בהבנה של ממדי התופעה אך גם בתרומה להיעדרות הנושא מן
23
השיח האזרחי וגם הפוליטי במובן זה שמה שקורה לנשים נאנסות איננו אישי ,והפקרת
התחום כולו לזירת הפורנוגרפיה ,שם דימויי האונס הם רבים .וכך היא כותבת:
המאבק בזירה החזותית הוא חלק בלתי נפרד כיום מכל מאבק בזירה
הפוליטית ,משום שבזירה זו ,מבעד לדימויים ובאמצעותם ,נשים וגברים
מאמנים את עצמם להרגיש ,לראות ,לחשוב ,לשפוט ,לעשות .אי אפשר
להתייחס לפרסום של תצלומים ישירים או עקיפים של פגיעה מינית ושל אונס
רק במונחים אינסטרומנטליים של התרעה או הנצחה .תנועתם של דימויים
במרחב הציבורי אינה תנועה של סיבה ומסובב .תנועתם ,כולל הויכוח על אילו
תצלומים יש להציג ואיזה לא ,איך לפרש תצלומים כאלה או אחרים,
המשמעויות השונות המיוחסות להם ,האופנים שבהם הם מציבים נמענים
ומאפשרים מוענים ,כל אלה הם חלק ממה שיוצר קהילה משותפת אשר
אמורה לשאת ולתת על גבולות האיסורים וההיתרים שהיא קובעת לעצמה
24
ובתוך כך לייצב לעצמה נורמות של התנהגות פעולה דיבור וצפייה.
שלא בהקשר לז'אנרים חזותיים של תיעוד כפי שטוענת אזולאי ,בקולנוע העלילתי יש
נוכחות רבה לנושא האונס ,ולא ניתן להבין את הקולנוע עצמו ללא התייחסות לייצוגי
האונס בו 25.לדבריה של פרוז'נסקי ,אונס הוא אלמנט נרטיבי מרכזי בקולנוע האמריקאי
(וגם האירופאי) ושנה לאחר המצאת הקולנוע כבר הופיעו בסרטים אונס ואלימות מינית
לסוגיה .עוד היא טוענת כי העיסוק באונס בקולנוע הוא הן בשל הנושא עצמו המזמן
לסיפור הקולנועי/תקשורתי את הממד השערורייתי ,והן בשל ההכרח לעסוק בהקשר
לאונס בנושאים שהם טאבו חברתי שכן אונס הוא גם עיסוק בגוף ,מיניות ,אלימות,
בושה ,אשמה וכך הלאה ,שהם מצדם חומרים "טובים" לסיפורים קולנועיים
ותקשורתיים .טענה משמעותית יותר שמעלה פרוז'נסקי היא שמעבר למרכזיותו של
נושא האונס בקולנוע:
מה שבמיוחד מטריד לגבי סרטי אונס הוא לא שהם לפעמים סקסיסטיים,
קפיטליסטים ,גזענים ,לאומניים או קולוניאליסטיים (למרות שברור שרבים
23
אזולאי2111 ,
24
שם221 :
25
Projansky, 2001
031
הם כאלה) ,אלא שאלימות כלפי נשים היא כל כך מרכזית בסרטים ,כה
מרכזית לשינויים בדמויות ולהתפתחות העלילה ופתרונה ,כל כך רב-גונית,
כלומר לא רק נדמית כהכרחית לסרטים עצמם אלא שהיא באופן מקביל (גם)
מטבענת את המדיניות ואת הדיון על גבולות מגדריים ,מעמדיים ,גזעיים
26
ולאומיים שבהם הסרטים האלה פועלים.
ברוח זו ,הדיון בסרט שלפנינו ,בוחן את השאלה האם הסרט שש פעמים עושה משהו כדי
לעורר דיון אודות נושאי מגדר ומיניות של צעירים ואלימות מינית ,או שמא משעתק את
המיננות והגזענות הקיימים בחברה הישראלית ממילא ,ובכך תורם תרומה נוספת
לטבעונם .הדיון החשוב אפוא הוא השאלה האם האלימות והביזוי המיני בסרט
מוסברים באמצעות מבנים חברתיים ופוליטיים ,כלומר האם הנרטיב של האונס בסרט
מצטלב עם נושאים רחבים יותר של זהות ,מגדר ,גזע ,מעמד ולאום ,והאם הוא עושה
27
זאת בצורה הבוחנת את מורכבות היחסים הללו.
למיש,
28
הייצוג כאן תואם אופני סיקור חדשותיים של אונס בישראל כפי שמצאה דפנה
המאופיינים בסיקור צהוב ומציצני ,בקיבוע מעשה האונס כאקט מיני ולא
כמעשה של אלימות ,בהזרה -במקרה כאן כמעשה של "אחרים" כפולים :נוער ועשירון
עליון ,ובהטלת אשמה אינדיבידואלית על הקורבן או המקרבן .בסרט שש פעמים אין
שום הסבר לאונס הסדרתי והקבוצתי של נערה בידי נערים משכונות "טובות" ,זולת
אותה "אמת" שטחית המתחפשת לתובנה ערכית-חברתית שאותה ניתן לראות בכל
טלנובלה טלוויזיונית ,לפיה גם אצל העשירים יש צרות.
השאלה המהותית -מדוע בני נוער משכונה מבוססת כזו בארץ סיגלו לעצמם
נורמות התנהגות כאלה ,ומה בתרבות הישראלית ובאידיאולוגיות המרכזיות בה תורם
להתדרדרות הזו ,אינה מטופלת כלל .אין בסרט ולו קול אחד המבקר את המעשים או
לפחות מביע במפורש אי נחת מהם .העובדה שהמעשים המיניים המבוצעים בנערה אינם
מעוררים בקרב אף אחד מהצעירים או הבוגרים בסרט כל שיחה או דיון ואף לא
הזדעקות או צורך להתריע על אירוע חריג שיש לדווח עליו ,או לכל הפחות לדבר עליו,
מותירים את הסרט שש פעמים נטול אמירה ברורה לגבי הסיבה או שורשי הערכים
שמהם התנהגויות אלה צומחות .כאילו הנורמות החברתיות המקובלות בארץ ביחס
למותר ואסור בתחום ההתנהגות המינית של הנוער איננו ברור .לא רק שאין דיון כזה,
אלא שגם ההתנהגות בפועל של כל הסובבים את הנערה ,דהיינו העברות המיניות
שממשיכות להיות מבוצעות בה מצביעות על לגיטימציה ואישור חברתי :ככה זה
בישראל או ככה עושים כולם .הנורמות הללו אינן נדונות בסרט אלא רק מוצגות
כשרירות וקיימות .מבחינה זו ,הסרט לא רק שאיננו מקדם את השיח אודות אונס
בישראל ,אלא פוגע בו בהנצחת סטריאוטיפים שגורים ולכן לא מספק פרספקטיבה
26
שם10-11 :
27
Projansky, 2001
28
למיש2111 ,
031
חדשה להבנת מושג התקיפה המינית בישראל ,ובהיבט זה מצטרף לייצוגי אונס קודמים
באמצעי תקשורת אחרים ,לא משפר את המאבק החברתי בתופעה 29ואולי אף מזיק לו.
היגנס וסילבר 30טוענות שיש חשיבות לשאול את השאלה הגדולה בתוך טקסט
תקשורתי או אמנותי העוסק באונס והיא :של מי הקול? מכיוון שתיעוד אירועי אונס
וייצוגם התקשורתי בטקסטים שונים באמנות ,בתקשורת ,בקולנוע ובתרבות
הפופולרית ,ממוסגרים כמעט תמיד מפרספקטיבה גברית ,פרספקטיבה פמיניסטית
מבקשת לאתגר את נקודת המבט השגרתית והיא נותנת מקום מחודש לשאלה מיהו
הדובר בטקסט ,ומהן האסטרטגיות הרטוריות שבהן האונס מיוצג .כפי שתואר לעיל,
לגבי כל סרט ניתן לומר שהבנת האסטרטגיות הצורניות שלו מאפשרת להבין את
המשמעויות האידיאולוגיות שלו ,אך במיוחד נכון הדבר בנושא טעון כמו תקיפה מינית.
הודגם כאן כיצד הסרט שש פעמים מצטרף למבט הגברי המציצני הקלאסי תוך
היעדר חשיפת המבנים הפטריארכליים המכוננים אותו ואת מעשה האונס וכן את
תקיפת גוף האישה תוך מחיקתה כסובייקט 31.לכן נשאלת השאלה האם האונס בסרט
משמש בכל זאת כדי לשמוע את קולה המושתק של הנאנסת בחברה הישראלית.
בז'אנר סרטי אונס הנקרא ,Conversion cinemaמייצר הסרט זעזוע אצל
הצופה כדי להובילו לבירור מוסרי 32.ואולם ,ניתוח ביקורתי של שש פעמים באמצעות
המודל שהוצג ,מעלה כי לכאורה מטרת הסרט הייתה לעורר סלידה ,אך פירוט היתר של
כל מעשי האונס בסרט ואופן הייצוג הגרפי והמניפולטיבי שלו ,יוצרים אמנם את אותו
shocking impactהאופייני לז'אנר זה ,אך מנגד ,העלמה מוחלטת של הסבר לרקע
האנושי של הדמויות ולמעשיהן ,והיעדר כל התייחסות להקשר החברתי-פוליטי שבתוכו
הן פועלות ,גורמים לכך שלא נוצרת הזדהות עם הקורבן ואף גוברת הסכנה של חיזוק
מיתוס פנטזיית האונס ,שהופנמה כביכול על-ידי הקורבן עצמה כאשר התשוקות
המיניות שלה נתפסות בסרט כ"היא ביקשה את האונס" ,ובגרסה הקולנועית שלפנינו
חוזר דימוי ה"ערפדה" או ה"זונה" ,זו שבאמצעות התנהגותה הלא מוסרית אילצה
למעשה את הגברים לתקוף אותה 33,והקורבן מוצגת כאן ,כמו בסרטים אחרים הלוקים
34
בכשלים דומים ,כמי שמזדהה הזדהות מזוכיסטית עם חבורת הבנים הסדיסטים.
ז'אנר שכיח אחר בסרטי אונס ,הוא ז'אנר "אונס-נקמה" 35שהמהלך המוסרי
שלו מתקיים בו באופן אחר .דוגמה לסרט קלאסי מן הז'אנר הזה הוא הסרט הנאשמים
36
של ג'ונתן קפלן ,המבוסס על סיפור אמתי שאירע בארצות הברית ,על קורבן של אונס
קבוצתי שיחד עם עורכת דינה תובעת לא רק את האנסים אלא את יושבי הבר שלא נקפו
29
להב2119 ,
30
Higgens & Silver, 1991
31
שם
32
Keesey, 2010: 96
33
למיש ;2111 ,להב2119 ,
34
Keesey, 2010
35
Heller-Nicholas, 2011
36
The Accused, 1988
031
אצבע לסייע לה ואף צפו ועודדו את האונס .הסרט ספג ביקורת קשה בשל סצנת האונס
המאוד גרפית ,ברורה וארוכה שלו וכן עורר ויכוח ער סביב היותו בעצם חיזוק לתפיסות
הדומיננטיות של האשמת קורבן האונס 37וכניעה לאותם מבנים מציצניים שהוא מבקש
לחתור תחתם 38.הורק מצביעה על המורכבות והאמביוולנטיות של היותך צופה בסרט
אונס .היא טוענת שהסרט הזה מוליך לשאלה האם צפייה במופע של אלימות איננה גם
היא צורה של השתתפות ,ושהצופה בסרט הוא לכן לא רק מביט-מציצני ,אלא גם
"אשם" בכך שהוא צופה בחשאי באקטים מיניים פרטיים שלא צריכים להיות מובטים
במרחב הציבורי .מן הבחינה הזו גלום לכאורה בסרט שש פעמים הפוטנציאל לעורר
שאלה בדבר אחריותו של הצופה הגבר (וגם האישה) ההופך לשותף למעשה לא מוסרי
בעצם הצפייה שלו בתקיפות מיניות בסרט ,וכמובן השתיקה הקולקטיבית אודותם.
אולם המהלך הזה מוחמץ בשל הסיבות שנמנו לעיל וכן בשל היעדרו של קול
אחר בסרט .הסרט הנאשמים ,בשונה מ שש פעמים ,מחזק את ההכרה בכך שצפייה
קולנועית משותפת בסרט עשויה לשרת מטרות של כינון תחושה של צדק חברתי באשר
אנו שותפים למרדף קולנועי קלאסי אחר עשיית צדק ,ולכן הסרט חוגג בסופו את
הניצחון ,הענישה והנקמה של האישה-הנאנסת על תוקפיה ,וגם על אלה שהביטו בפאב
במעשה האינוס ובהשלכה על הצופה בסרט ,המביט ,ולכן מצטרף לחברה מביטה
ושותקת .יתרה מכך ,הסרט הנאשמים חוגג בנוסף גם את ניצחונה של הנאנסת על מנגנוני
המשפט והצדק .אלמנט זה של תביעה לכינון צדק חברתי ומשפטי ובנוסף השמעת קולה
של המושתקת ,ובתוך כך עירור אחריותו של הצופה כאזרח שותף לתרבות אונס שכזו,
נעדר מן הסרט שש פעמים.
.5השתמעויות חברתיות ותרבותיות של הסרט
הסרט מעלה בדרכו את הדיון במושג השכיח בשיח הפופולרי בתחום הכפייה המינית
אודות "השטח האפור" ,דהיינו האם הנערה מבטאת למעשה הסכמה למעשים אלו בשל
היעדר "אי הסכמה" מפורש שלה למעשים המיניים המבוצעים בה .מכיוון שכך ,עולה
הצורך החשוב מבחינה ציבורית ,ערכית וחינוכית ,שנכיר את החוקים החדשים במאה
העשרים ואחת בדבר עברות אינוס והצעות חוק מתקדמות בחוק הישראלי ,שהונחו כבר
על שולחנה של הכנסת ,כגון זו המכונה "מניעת כפייה מינית" בהובלתה של ד"ר אורית
קמיר ( )2119 ,2111באמצעות ח"כ אתי לבני ,ואחר כך באמצעות ח"כ זהבה גלאון.
בהצעת החוק למניעת כפייה מינית ( )2111-2111כך מוגדרת כפייה מינית:
שימוש בגופה של אישה או בנוכחותה לשם סיפוק מיני של המבצע או אדם
אחר ,או תוך ביזוי והשפלה מיניים של האישה ,בין שנעשה שימוש בכוח ובין
שלא ,ואם התקיים אחד מאלה :האישה לא הביעה הסכמה חופשית לשימוש
המיני בנוכחותה או בגופה; לא מלאו לאישה 02שנים בשעת המעשה; האישה
חסרת ישע ,או שהיא שרויה בעילפון ,שכרות ,סימום ,חוסר הכרה ,או כל מצב
37
Weaver, 2004
38
Horeck, 2000
039
גופני ,שכלי או נפשי שאינו מאפשר מודעות מלאה לשימוש המיני המבוצע בה
39
או בנוכחותה ,או הבעת הסכמה חופשית.
בהמשך מתייחסת הצעת החוק לנושא הסכמה והבעתה וקובעת כי:
הסכמה חופשית משמעה הסכמה מודעת וולונטרית של אישה לשימוש מיני
בגופה או בנוכחותה באופן בו אכן נעשה השימוש .לעניין חוק זה ,לא הובעה
הסכמה ,בין השאר ,אם התקיים אחד מאלה :ההסכמה הובעה במילים או
התנהגות של אדם שאיננו האישה בה נעשה השימוש המיני; הבעת ההסכמה
הושגה באמצעות הפעלת לחץ ,לרבות על ידי שימוש לרעה ביחסי אמון ,כוח
או סמכות [ההדגשה שלי ,א.פ ;].האישה הביעה ,בין במילים ובין בהתנהגות,
העדר הסכמה לשימוש המיני בה; לאחר שהסכימה לשימוש המיני בה ,האישה
40
הביעה ,במילים או בהתנהגות ,היעדר הסכמה להמשך השימוש המיני.
חשוב להצביע על כך שלמרות שעברות אינוס אינן חדשות בספרי החוקים ,האופן שבו
מתייחסים אליהן ,מגדירים אותן והערכים שמשתמשים כדי לנמקן כעברה או לא,
משתנה לפי רוח הזמן והחברה ,ובהתאם לתפיסות פוליטיות וחברתיות באותה העת.
אלה אפשרו למשל הכרה באונס גם כאשר לא הופעל כוח פיזי ולא הובעה התנגדות
41
פיזית או מילולית של הנאנסת.
סוגיית אי ההסכמה של הנאנסת מלווה את הדיון הציבורי בישראל אודות
עברות אינוס ,ובעיקר בפרשה המפורסמת ביותר בארץ של אונס קבוצתי מתמשך של
נערה בת 02בידי קבוצת נערים בקיבוץ שמרת .גם שם עלתה הטענה של הנאשמים כי
לא היו מודעים לאי ההסכמה של הנערה אשר לא הביעה התנגדות מפורשת למעשיהם.
השופט שמגר דחה את טענת הנאשמים כי הנאנסת הסכימה לקיום יחסי מין עמם
בשתיקתה .סיגל ודוידוביץ מביאים את דבריה של השופטת בייניש הקובעת כי זניחת
דרישת ההתנגדות של הנאנסת במשפט הישראלי היא ביטוי לשינוי משמעותי בתפיסות
התרבותיות והחברתיות בישראל:
[ ]...ומשקפת את ההכרה בזכות האישה לשלוט על גופה ,והיא מבטאת את
השאיפה להגן על אוטונומיית הרצון שלה .הדרישה להתנגדות פיזית שהייתה
נהוגה בעבר הביאה לעולם המושגים המשפטי את התפיסה שלפיה האישה היא
אובייקט מיני פסיבי ,כך שניתן להניח שהיא מסכימה לקיום יחסים מיניים,
42
ורק התנגדות פיזית ונמרצת מצדה יכולה לסתור חזקה זו.
בסרט שש פעמים ,גילי לכאורה איננה מבטאת במפורש את אי הסכמתה ,אך על-פי
הוראת הצעת חוק זו ופסיקות קודמות ,עולה ללא ספק כי המעשים שנעשו בה יוכרו
כאונס.
היבט חשוב נוסף העולה בהקשר לסרט הוא כי לפי הגדרות החוק ,בכל ארבע
הפעמים בסרט ,מעשה הכפייה המינית הוא אינוס שכן "אינוס הוא כפייה מינית
39
הצעת חוק למניעת כפייה מינית ,התשס"ה 2111-שירותי משרד/הצעות חוק;011011011/
הצעת חוק למניעת כפייה מינית ,התשס"ו.2111-
40
שם
41
סיגל ודוידוביץ2111 ,
42
שם029-021 :
021
הכוללת חדירה" .יתרה מזו ,בהגדרת החוק המוצע למניעת כפייה מינית ,ההגדרה
בסעיף הראשון לנסיבות מחמירות של כפייה מינית ,היא כאשר "השימוש המיני נעשה
בנוכחות אדם או אנשים אחרים" .מה שקורה בסרט הזה בארבע מתוך שש הפעמים
שבהן בוצעו מעשי אינוס ,הנסיבות הן מחמירות שכן בכל האקטים הנראים ,למעט
האונס של גילי בידי הבחור המכונה "שבת" והאקט האחרון שנרמז בלבד ואיננו נראה
על המסך ,יש שותף אחד נוסף או יותר הנוכח במעשה.
השופט חשין ,בערעור לעליון בפרשת האונס בשמרת ,מנסח את הדברים
באמצעות דימוי נפלא:
אדם כי יאמר לבוא אל בית הזולת ,יקיש על הדלת תחילה ויבקש היתר ליכנס;
ואם יהרוס אל הבית בלא רשות בעלים ,לפולש ייחשב ודין פולש ינהגו בו .כך
היא הגנת הקניין מאז ומקדם ,וכיום משכנה קבע בחוק-יסוד :כבוד האדם
וחירותו .ואם זה דין הקניין – הגזור מן האדם ,טפל לאדם ואחרי אדם ילך –
43
פגיעה בגוף האדם ובכבודו לא כך?
השתמעויות חינוכיות וחינוך לתקשורת
על-פי התפיסה של החינוך לתקשורת ברוחה של הלגה קלר ,יישומו של מודל הניתוח
שהוצג כאן על הסרט שש פעמים ,תורם ליכולת להרגיש ,להבין ,לנתח ולהסיק מסקנות
מצפייה מעמיקה ביצירות קולנועיות ובטקסטים מהתקשורת ובתוך כך לתרום ליצירת
בני אדם רגישים יותר ,ביקורתיים ,ובסופו של דבר אזרחים פעילים ,תורמים ואחראים
לחברה בה הם חיים.
למיש 44מתווה בנוסף כמה עקרונות של הפדגוגיה הביקורתית הניתנים ליישום
בחינוך לתקשורת ובהם :פיתוח הבנה ביקורתית של החיים החברתיים; העצמה –
פיתוח ההבנה של זכויות ,כוח ואחריות שתהפוך את הלומדים למשתתפים בתהליכי
שינוי חברתי; שיפוט מוסרי – עידוד היכולת של הלומדים להעריך ולשפוט פעולות
חברתיות לפי קריטריונים מוסריים; ומעורבות חברתית – פיתוח מעורבות של הלומדים
בחיים החברתיים 45.ניתוח הסרט שש פעמים שהוצע כאן ,מציב את העקרונות הללו
כעקרונות מפתח לעיסוק חינוכי בסרט או בטקסטים אחרים מן התקשורת.
אסיים במשפט של רולאן בארת המופיע בספרו מחשבות על הצילום .הוא
מתייחס אמנם לאמנות הצילום ,אך ניתן להשליך ממנו גם על אמנות הקולנוע:
"בעיקרו של דבר אמנות-הצילום אינה חותרת תחת המקובל כשהיא מפחידה או דוחה,
46
ואפילו מוקיעה ,אלא כשהיא הגותית ,כשהיא חושבת".
43
מדינת ישראל נ' אופיר בארי ואח'311 :
44
למיש2112 ,
45
שם32 :
46
בארת20 :0911 ,
020
תודות
אני מבקשת להודות לעמיתי ולעמיתותיי אוהד אופז ,סלבה גרינברג וד"ר ארנת טורין,
על ייעוץ והערות חכמות ומעשירות בכתיבת מאמר זה.
רשימת מקורות
אזולאי ,א' ( .)2111האמנה האזרחית של הצילום .תל-אביב :רסלינג.
בארת ,ר' ( .)0911מחשבות על הצילום .ירושלים :כתר.
בארת ,ר' ( .)2113הרטוריקה של הדימוי .בתוך :ת' ליבס ומ' טלמון (עורכות) ,תקשורת כתרבות
(עמ' .)210-219תל-אביב :האוניברסיטה הפתוחה.
ג'יאנטי ,ל' ( .)2111להבין סרטים .תל-אביב :האוניברסיטה הפתוחה.
המאגר המשפטי הישראלי ,נבו הוצאה לאור בע"מ nevo.co.il
הצעת חוק למניעת כפייה מינית ,התשס"ה 2111-שירותי משרד/הצעות חוק.011011011 /
הצעת חוק למניעת כפייה מינית ,התשס"ו.2111-
ויסמן ,כ' ( .) 2102יפה בורוד ויפה בשחור :קהילות המבוססות על ביצוע זהויות-מגדר בבלוגים
ישראלייםhttp://carmelv.files.wordpress.com/2011/07/pinkblack.pdf .
יוסף ,ר' ( .) 2103אתניות ,טראומה ואחריות אתית :נשיות מזרחית בקולנוע הישראלי החדש.
מכאן -כתב עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית ,י"ג.023-011 ,
להב ,ה' (" .)2119הנאשמת"" ,הסיוט" ,ו"התות המכני" :מקרה מבחן של סיקור אונס בעיתונות
הישראלית .מגמות :רבעון למדעי ההתנהגות.011-11 ,2-0 ,44 ,
למיש ,ד' ( .)2112לגדול עם הטלוויזיה .בתוך :א' מלמד וי' וולף (עורכות) ,סקירת ספרות בתחום
הוראת התקשורת (עמ' .)230-200מכון הנרייטה סאלד עבור משרד החינוך ,המזכירות
הפדגוגית ,האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים.
למיש ,ד' ( .) 2111הפוליטיקה של הדרת מיעוט בתקשורת :דימויי נשים וסיקור האלימות נגדן.
בתוך :ד' כספי (עורך) ,תקשורת ופוליטיקה בישראל (עמ' .)211-011ירושלים :ואן
ליר; תל-אביב :הקיבוץ המאוחד.
מאלווי ,ל' ( .)0911עונג חזותי וקולנוע נרטיבי .בתוך :ד' באום ואחרות (עורכות) ,ללמוד
פמיניזם :מקראה .תל-אביב :הקיבוץ המאוחד.
מלמד ,א' ו-וולף ,י' ( .)2111סקירת ספרות בתחום הוראת התקשורת .מכון הנרייטה סאלד עבור
משרד החינוך ,המזכירות הפדגוגית ,האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים.
http://meyda.education.gov.il/files/Tochniyot_Limudim/Portal/Skirot/Tiksh
oret.pdf
סיגל ,ג' ודוידוביץ ,צ' ( .)2111כן לא שחור לבן – על יסוד אי ההסכמה ושינוי הלבבות בעבירות
אינוס .הארת דין ד.021 ,2/
http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/lawatch1/lawatchF/gilionD/lev.pd
פן ,ג' ( .)2100ניתוח סמיוטי של תמונות דום ("סטילס") ( .)still imagesבתוך :באואר ,מ"ו וג'
גאסקל (עורכים) ,מחקר איכותני :שיטות לניתוח טקסט תמונה וצליל (עמ' – 219
.)211רעננה :האוניברסיטה הפתוחה.
קלר ,ה' ( .)0991לדעת לצפות :עיון בתכנים ובדרכי הבעה בקולנוע ובטלוויזיה .ירושלים :משרד
החינוך והתרבות ,האגף לתכניות לימודים.
קמיר ,א' ( .)2111החוק למניעת כפייה מינית – הזמנה למחשבה ופעולה .נדלה מתוך :במחשבה
שנייה http://2nd-ops.com/orit/?p=19667
022
, כרמל: ירושלים. לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית: זה מטריד אותי.)2119( ' א,קמיר
.הוצאת הקיבוץ המאוחד
Grossberg, L. (2003). Cultural studies, the war against kids, and the re-becoming of
US modernity. Postcolonial Studies, 6(3), 327-350.
Heintz-Knowles, K.E. (2000). Images of youth: A content analysis of adolescents in
prime-time entertainment programming prepared for the frameworks
Institute. Children’s Media Research and consulting. Frameworks Institute.
http://www.frameworksinstitute.org/assets/files/PDF/youth_content_primeti
me.pdf
Heller-Nicholas, A. (2011). Fair games and wasted youth: Twenty-five years of
Australian rape-revenge film (1986-2011). Metro Magazine: Media &
Education Magazine, 170, 86-89.
Higgens, L.A. & Silver, B.R. (1991). Introduction: Rereading rape. In: L.A. Higgens
& B.R. Silver (Eds.), Rape and representation (pp. 1-11). New York:
Columbia University Press.
Horeck, T. (2000). They did worse than nothing: Rape and spectatorship in the
accused. Canadian Review of American Studies/Revue canadienne d’études
américaines, 30(1). Available at:
http://utpjournals.metapress.com/content/n7w2643778567016/fulltext.
Keesey, D. (2010). Split identification: Representations of rape in Gaspar
Noé’s Irréversible and Catherine Breillat’s A masoeur!/Fat Girl. Studies in
European Cinema 7/2 , 95-107. Available at: http://digitalcommon
s.calpoly.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1087&context=engl_fac
Projansky, S. (2001). The elusive/ubiquitous representation of rape: A historical
survey of rape in U.S. film, 1903-1972. Cinema Journal 41(1), 63-90.
Scales, P.C. (2001). The public image of adolescents. Society, 38(4), 64-70.
Sternberg, J. (2004). Young, dumb and full of lies: The news media's construction of
youth culture. Australian Screen Education, 37, 34-40.
Thurlow, C. (2003). Teenagers in communication, teenagers on communication.
Journal of Language & Social Psychology, 22(1), 50–57.
Weaver, C.K. (2004). Media effects', texts and audiences: A re-investigation of the
Accused and its interpretation by women viewers. Communication Journal
of New Zealand, 5(2), 47-65.
Wyn, J. (2005). Adult stereotypes of young people’s communications. In: A.
Williams, & C. Thurlow (Eds.), Communication in adolescence.
Perspectives on language and social interaction in the teenage years. New
York: Peter Lang.
סרטים- פילמוגרפיה
. ישראל. מרק רוזנבאום: הפקה. רונית אלקבץ, דאנה איבגי: שחקנים. קרן ידעיה: במאית. אור
. סרט,2112
023
בלוז לחופש הגדול .במאי :רנן שור .שחקנים :יואב צפיר ,דור צויגנבום ,שחר סגל ,נועה גולדברג,
עמרי דולב .הפקה :אילן דה פריס ,רנן שור ,דורון נשר .ישראל ,0911 .סרט.
שש פעמים .במאי :יונתן גורפינקל .שחקנים :סיון לוי ,אביתר מור ,רועי ניק .הפקה :אודי
ירושלמי ויונתן גורפינקל .ישראל ,2102 .סרט.
The Accused. Dir. Jonathan Kaplan. Perf. Kelly McGillis, Jodie Foster, Bernie
Coulson. Paramount Pictures. USA. 1988, Film
022
נספח 1
"הפרח" של הלגה קלר הוא כלי לניתוח טקסטים מהתקשורת ,בעיקר טקסטים
קולנועיים וטלוויזיוניים.
gov.il/EducationCMS/Units/Zchuyot/LomdimZchuyot/Hafalot/HaperachShel
Helga.htm
021
© Copyright 2024