‫ת מהשטח‬ ‫תמונו‬ ‫תמונות‬ ‫נוער ישראל‬ ‫לום לעם ל‬ ‫מפעילות ש‬ ‫מתחברים לתורה ויהדות‬ ‫‪717‬‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫שלום ל‬ ‫ישראל‬ ‫לנוער‬ ‫שביל להאיר את הנשמה‬ ‫ב‬ ‫טבריה‬ ‫מושב אורה‬ ‫המשכנו את הסיור במדרשות הצפון וחזרנו לירושלים‪ ...‬הביקורים‬ ‫במדרשות‪ ,‬מרתקים כתמיד‪.‬‬ ‫גם אתם מוזמנים!‬ ‫סניף בטבריה | פועל בימים א'‪ ,‬ג'‪ ,‬ה' |‪20:00 - 22:00‬‬ ‫ברח' המלך דוד ‪ 6‬טבריה‬ ‫לפרטים‪050-7699007 :‬‬ ‫סניף במושב אורה בירושלים |פועל בימים ד' | ‪21:00 - 22:30‬‬ ‫בבית הכנסת שבקראוון ברח' היסמין מושב אורה‬ ‫לפרטים‪052-7626819 :‬‬ ‫גיליון זה יו"ל ע"י‬ ‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬ ‫מרכז "שלום לעם"‬ ‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬ ‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬ ‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬ ‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬ ‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬ ‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬ ‫שע"י עמותת גבריאל שר‬ ‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬ ‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬ ‫טל‪02-5022881 .‬‬ ‫פקס‪02-5022771 .‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬ ‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬ ‫המורה הקוסם‬ ‫פרשת ויקהל כ"ה אדר א' תשע"ו ‪ 05‬במרץ ‪2016‬‬ ‫שבת פרשת ויקהל‪ ,‬כ"ה באדר א'‬ ‫תשע"ו‪ 5/3/16 ,‬יום בריאת העולם‬ ‫כ"ה באדר הוא היום הראשון‬ ‫לבריאת העולם לדעת רבי יהושע‪.‬‬ ‫לדעת רבי אליעזר‪ ,‬נברא העולם‬ ‫בכ"ה באלול ובראש השנה‪ ,‬א'‬ ‫בתשרי‪ ,‬הוא היום בו נברא אדם‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫יום ראשון‪ ,‬כ"ו באדר א' תשע"ו‪,‬‬ ‫‪ 6/3/16‬המצור שנפרץ‬ ‫ביום זה בשנת תש"ח‪ ,‬במהלך‬ ‫מלחמת העצמאות לפני הקמת‬ ‫המדינה‪ ,‬הגיעה לירושלים שיירה‬ ‫ראשונה במסגרת "מבצע נחשון"‬ ‫והובאה אספקה ותגבורת ליהודי‬ ‫ירושלים הנצורים‪ .‬במהלך המבצע‬ ‫הוזרמו לירושלים הנצורה מזון ומשקה כדי להציל את התושבים‬ ‫שבה שהגיעו עד סכנת רעב‪ ,‬לאחר שהכנופיות הערביות השתלטו‬ ‫על הדרכים המובילות לבירה‪ .‬במסגרת המבצע שנמשך שמונה‬ ‫ימים‪ ,‬עברו אמנם רק שלוש שיירות אספקה‪ ,‬אולם המבצע נחשב‬ ‫כמוצלח מאוד‪ ,‬כי באמצעותו נפרץ המצור על ירושלים ויהודי‬ ‫ירושלים הצליחו בזכותו להחזיק מעמד‪.‬‬ ‫יום שלישי‪ ,‬כ"ח באדר א' תשע"ו‪ 8/3/16 ,‬ההפגנה הספונטנית‬ ‫כ"ח באדר‪ ,‬הוא יום שמחה כמובא במגילת תענית‪ ,‬כי בו בוטלו‬ ‫גזירות השמד של אדריאנוס הקיסר הרומי‪ .‬חז"ל מספרים‪,‬‬ ‫שהיהודים סבלו קשות תחת זרועו וחיפשו דרכים כיצד להקל‬ ‫את הגזרות‪ .‬פנו אל אחת מנשות בית המלוכה‪ ,‬שהייתה עשירה‬ ‫מופלגת והיא יעצה להם לצאת ולהפגין ולזעוק על העוול שנעשה‬ ‫להם‪ .‬שמעו היהודים לקולה‪ ,‬יצאו בלילה וקראו‪" :‬אי שמים! לא‬ ‫מסע אל‬ ‫העבר‬ ‫אחיכם אנחנו?! מדוע אתם מטילים עלינו גזירות כה קשות‪ ,‬האם‬ ‫איננו בני אדם כמוכם"? נעשה נס‪ ,‬הטענות התקבלו והגזירות‬ ‫בטלו מן העולם‪.‬‬ ‫ביום זה בשנת רפ"ד נהרג הצורר אחמד פאשה מושל מצרים‪,‬‬ ‫ומאז נחגג יום זה כ"פורים מצרים"‪.‬‬ ‫יום שישי‪ ,‬א' באדר ב' תשע"ו‪ 11/3/16 ,‬חודש אדר‬ ‫השישי למניין החודשים לבריאת העולם‪ ,‬והשנים‪-‬עשר למניין‬ ‫החודשים בתורה ליציאת מצרים‪ ,‬הוא חודש אדר‪ .‬שם החודש‬ ‫מוזכר בספרי התנ"ך האחרונים‪ ,‬כמו מגילת אסתר‪ .‬מקור השם‬ ‫הוא מבבל‪ ,‬והיה כינוי לע"ז בימיהם‪ .‬באכדית משמעותה חושך‬ ‫ובאוגרית גבורה‪ .‬בארמית־בבלית המשמעות גורן‪ ,‬כי אז מכינים‬ ‫את הגרנות לקראת הקציר‪ .‬אחרים מסבירים שהוא משורש הדר‪,‬‬ ‫על שם ההדר שבארץ ישראל בתקופה זו‪ ,‬כאשר השדות מוריקים‬ ‫והכל פורח‪ .‬השם אדר מופיע בתנ"ך גם כשם פרטי‪ ,‬בספר דברי‬ ‫הימים‪" :‬ויהיו בנים לבלע‪ ,‬אדר וגרא ואביהוד"‪ .‬החודש לעולם‬ ‫חסר בן כ"ט יום‪ .‬ובשנה מעוברת‪ ,‬הוא בן שלושים יום והשני בן‬ ‫כ"ט יום‪ .‬בארבע שבתות בשנה קוראים קריאה נוספת על פרשת‬ ‫השבוע‪ ,‬ונקראות "ארבע הפרשיות"‪ .‬הראשונה היא שבת זו‬ ‫שקוראים בה פרשת שקלים‪ ,‬ושלוש שבתות בחודש אדר‪ .‬לעתים‪,‬‬ ‫כל ארבע השבתות חלות בחודש אדר‪.‬‬ ‫מזל החודש‪ :‬מזל החודש דגים‪ ,‬מפני שבו הדגים מתרבים בנהרות‬ ‫ובאגמים‪ .‬גם מזלם של ישראל מתחיל לעלות והם נמשלו לדגים‬ ‫שהדגים חיים במים והתורה משולה למים‪ .‬הדגים מסמלים ברכה‬ ‫וריבוי‪ ,‬מפני שמכוסים מן העין והברכה שרויה בדבר הסמוי‪.‬‬ ‫מזל החודש נקרא בלשון רבים "דגים"‪ ,‬לרמז על שני חודשי אדר‬ ‫בשנים מעוברות‪ .‬מזל חודש אדר‪ ,‬בניגוד לחודש אב‪ ,‬הוא טוב‬ ‫לישראל‪ .‬ולכן אמרו חז"ל‪" :‬משנכנס אדר מרבים בשמחה"‪ ,‬ועוד‬ ‫אמרו שמי שיש לו דין ודברים עם גוי‪ ,‬ילך עמו לבית הדין בחודש‬ ‫אדר‪ ,‬שכן בחודש זה מזלו של בן ישראל גובר‪.‬‬ ‫המורה הקוסם‬ ‫מבאט‬ ‫ל‬ ‫החיים‬ ‫כשצ'ארלס הופקינס נכנס בפעם‬ ‫ראשונה לכיתה שהיה עליו ללמד‬ ‫חשכו עיניו‪ .‬אף ילד לא נעמד‬ ‫לכבודו‪ ,‬נכון יותר לומר שכולם כבר‬ ‫עמדו אבל לא בגללו‪ ,‬הם השליכו‬ ‫עפרונות אחד על השני‪ ,‬רצו סביב‬ ‫השולחנות‪ ,‬צעקו‪ ,‬השתוללו‪ ,‬ואפילו‬ ‫לא התייחסו לכך שהמורה החדש‬ ‫עומד כבר בפתח‪.‬‬ ‫הוא ידע מראש שהוא עומד לקבל‬ ‫את הכיתה הקשה ביותר בבית‬ ‫הספר‪ ,‬אבל גם בדמיונו הפרוע‬ ‫ביותר הוא לא ציפה לקבלת פנים‬ ‫דוד קליינר‬ ‫שכזאת‪ .‬במשך כמה דקות הוא ניסה‬ ‫להרגיע את המצב‪ ,‬אבל רק לאחר רגעים ארוכים הדבר עלה בידו‬ ‫ולא להרבה זמן‪ ,‬הוא התחיל לשוחח איתם על כך שהם הולכים‬ ‫לבלות יחד שנה שלמה‪ ,‬אבל ברגע שהוא הזכיר את המילים 'למידה‬ ‫ומשמעת' הריכוז של התלמידים נעלם ברגע אחד‪...‬‬ ‫לא לחינם נשלח צ'ארלס דווקא לכיתה הזו‪ ,‬הוא היה ידוע כמורה‬ ‫מעולה שמצליח להתמודד עם תלמידים בעיתיים במיוחד‪ ,‬זו גם‬ ‫הסיבה שמנהל בית הספר פנה אליו שיבוא ללמד את הכיתה הזו‬ ‫שאליה התקבצו תלמידים חסרי משמעת שאיתם אף מורה לא‬ ‫הצליח להתמודד עד עכשיו‪.‬‬ ‫על אף שהוא ניסה את כל הטקטיקות החינוכיות שידע‪ ,‬אף אחת‬ ‫מהן לא עזרה במקרה הזה‪ ,‬התלמידים לא היו מסוגלים לשבת‬ ‫יותר מחמש דקות רצופות בלי שמשהו יתרחש סביבם‪ .‬ולאחר‬ ‫שבועיים גילה צ'ארלס שהוא לא הצליח ללמד אפילו שלוש דפים‬ ‫מתוך החומר שהיה עליו להעביר לתלמידים‪.‬‬ ‫הוא הרהר רבות על אופי התלמידים והתכונות שלהם‪ ,‬ושם לב‬ ‫לכך שהכיתה מחולקת לכמה קבוצות‪ .‬חלק מהילדים היו מלאי‬ ‫מרץ ופעילות ופשוט לא יכלו לשבת על מקומם‪ ,‬חלק אחר היו‬ ‫ילדים שנונים שהיו חייבים כל הזמן להשתמש בלשונם החלקלקה‬ ‫על מנת לומר איזה משפט עוקצני‪ ,‬בקבוצה נוספת נכללו בעלי‬ ‫דמיון פורה שכל הזמן הרגישו כאילו הם באמצע טיול בפארק או‬ ‫בעיצומה של צניחה חופשית ממטוס‪ .‬וקבוצה נוספת ואחרונה‬ ‫כללה כחמישה ילדים שקטים ומופנמים שכל הזמן רק ספגו‬ ‫העלבות והשפלות והדימוי העצמי שלהם היה נמוך מאוד‪.‬‬ ‫המכנה המשותף לכולם הייתה העובדה שאף אחד מהם לא חווה‬ ‫למידה אמיתית מעולם‪ ,‬אף אחד מהם לא יצר משהו אף פעם‬ ‫בחייו‪ ,‬ואף על פי שהיו להם כישרונות גדולים‪ ,‬אף אחד מהם לא בא‬ ‫לידי ביטוי‪ .‬למעשה כל אחד מן התלמידים סימן את עצמו מראש‬ ‫ככישלון שלא מסוגל לכלום‪ .‬למחרת בבוקר מיד לאחר שהוא‬ ‫נכנס לכיתה‪ ,‬עוד לפני ה'בוקר טוב' הכריז צ'ארלס בקול שהוא‬ ‫רוצה לדעת למי מבין התלמידים יש כישרון כתיבה טוב‪ ,‬שבעה‬ ‫תלמידים הצביעו והוא רשם אותם בטור הימני שכתב על הלוח‪.‬‬ ‫לאחר מכן הוא שאל למי יש כישרון בציור או בגרפיקה‪ .‬כשמונה‬ ‫תלמידים הצביעו‪ ,‬הוא רשם אותם בטור השני‪ ,‬ובטור השלישי‬ ‫הוא רשם את שמות עשרת התלמידים שאמרו שיש להם יכולת‬ ‫לוגיסטית ושהם יודעים לארגן דברים‬ ‫בצורה יעילה‪.‬‬ ‫"חברים יקרים" פתח המורה‪" ,‬אנחנו‬ ‫עומדים להוציא עלון כיתתי צבעוני‬ ‫ומרשים שיפתיע את כל בית הספר!‬ ‫אני מחלק אתכם לשלושה קבוצות‪,‬‬ ‫הראשונה תהיה אחראית על התכנים‬ ‫של העלון‪ .‬התלמידים שזה יהיה‬ ‫תפקידם‪ ,‬יעמלו במשך השבוע הקרוב‬ ‫על מציאת רעיונות מרתקים ומגוונים‪,‬‬ ‫צולם ע"י הרב יוסף הלל באזמור שבמרוקו‬ ‫ויערכו תחקירי עומק כדי לאתר כתבות מעניינות‪ .‬הקבוצה‬ ‫השנייה שלחבריה כישרון גרפי‪ ,‬תעבוד על עיצוב מדהים וצבעוני‬ ‫של העלון‪ ,‬אני רוצה שתמצאו תמונות מרהיבות‪ ,‬ותעצבו הכול‬ ‫בגרפיקה מעולה‪ ,‬כך שהעלון יהיה מוצלח ומושך לעין‪ .‬ואילו‬ ‫הקבוצה השלישית תהיה אחראית על כל הלוגיסטיקה המערכתית‪,‬‬ ‫ההקלדה‪ ,‬הגהה‪ ,‬הורדה לדפוס‪ ,‬הידוק העלון וההפצה שלו בין כלל‬ ‫תלמידי בית הספר‪ .‬האם אנחנו מוכנים לצאת לדרך?"‬ ‫הכיתה הייתה כמרקחה‪ ,‬לתלמידים ניצת זיק בעיניים והם הפשילו‬ ‫שרוולים במרץ‪ ,‬כל קבוצה הקימה לעצמה ועד אחראי‪ ,‬ויחד הם‬ ‫החליטו על הצעדים הבאים שעליהם לעשות על מנת להצליח‬ ‫במשימה‪ .‬במשך שבוע שלם אי אפשר היה להכיר את הכיתה‪,‬‬ ‫כולם היו שקועים במלאכה תוך שיתוף פעולה בין כל התלמידים‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫שבוע לאחר מכן‪ ,‬כאשר אחד התלמידים חזר מן הדפוס והניח את‬ ‫ערימת העלונים הצבעוניים כשהם מדיפים ריח של דפוס טרי על‬ ‫שולחן המורה‪ ,‬ידעו כל התלמידים כי הם יצאו לדרך חדשה‪ ,‬דרך‬ ‫של עשייה והצלחה‪.‬‬ ‫התלמידים הבחינו בעובדה שלכל תלמיד היה חלק חשוב בעשייה‬ ‫ורק האחדות הכללית הניבה את התוצאה המרשימה‪ .‬כאשר מנהל‬ ‫בית הספר נכנס שבוע לאחר מכן לכיתה‪ ,‬הוא נשאר פעור פה‪,‬‬ ‫והכתיר את צ'ארלס בשם שדבק בו לתמיד‪" :‬המורה הקוסם"‪.‬‬ ‫כיתתו של צ'ארלס הצליחה להדביק את ההישגים הלימודיים‪,‬‬ ‫ורבים מתלמידיה חייבים את חייהם לצ'ארלס שהעלה אותם על‬ ‫דרך המלך‪...‬‬ ‫***‬ ‫לכל אחד יש כישרון ותחום שבו הוא מקצוען אמיתי‪ ,‬גם הילד‬ ‫הדחוי ביותר בחברה יכול למצוא את האוצר החבוי בו ולעשות את‬ ‫הדבר בצורה המקצועית ביותר‪ ,‬שתשאיר את כולם נדהמים‪ .‬עלינו‬ ‫רק למצוא את הכישרון שלו‪ ,‬למנף אותו החוצה ולתת לילד את‬ ‫היכולות לבטא את כישרונותיו ולהדריך אותו אל פסגת ההצלחה‪.‬‬ ‫ומשביע לכל חי רצון‪...‬‬ ‫כפי שענף העץ‪,‬‬ ‫מספק חיים‬ ‫לעשרות הקונכיות‬ ‫שעליו‪ ,‬כך הקב"ה‬ ‫דואג לכל בריה‬ ‫בעולם לכל‬ ‫מחסורה‪.‬‬ ‫לִסְ מְֹך ַעל אֲ חֵ ִרים‬ ‫סיפור‬ ‫צעיר‬ ‫ַה ָּׁש ָעה ּכְ ָבר ָהיְ ָתה ְמ ֻא ֶח ֶרת וְ ַהּנַ ּיֶ ֶדת נֶ ֶע ְצ ָרה ְּב ִפּנַ ת‬ ‫ּׁשֹוט ִרים ָה ֲעיֵ ִפים ִצּפּו לְ ַסּיֵ ם ּכְ ָבר ֶאת‬ ‫ָה ְרחֹוב‪ֶ ,‬צ ֶמד ַה ְ‬ ‫ַה ִּמ ְׁש ֶמ ֶרת‪ּ .‬כְ ֶׁש ִה ְב ִחינּו ְּב ַמ ֶּׁשהּו ָח ִריג‪'ַ :‬מה ָּתלּוי ָׁשם‬ ‫ַעל ָה ַעּמּוד?!' ִה ְפנָ ה ּגֶ 'ק ֶאת ְּתש ַֹּומת לִ ּבֹו ֶׁשל ֲח ֵברֹו‬ ‫לַ ַּמ ֲחזֶ ה‪ֵ .‬הם יָ ְצאּו ִּב ְמ ִהירּות ִמן ַהּנַ ּיֶ ֶדת‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִה ְב ִחינּו‬ ‫אּורה‪ּ ,‬כְ ֶׁש ַרגְ לָ יו ּכְ לַ ֵּפי‬ ‫ְּבנַ ַער ֶׁשּנִ ְתלָ ה ַעל ַעּמּוד ַה ְּת ָ‬ ‫ַמ ְעלָ ה‪ַ .‬הּנַ ַער ָהיָ ה ָחבּול ְּבכָ ל ֶחלְ ֵקי ּגּופֹו‪ ,‬וְ נִ ּכַ ר ּכִ י ָע ַבר‬ ‫אּומה ָק ָׁשה‪.‬‬ ‫ְט ַר ָ‬ ‫רּותי ַה ֵחרּום‪ֲ .‬אנִ י‬ ‫'ּגֶ 'ק‪ַּ ,‬תזְ ִעיק ִּב ְמ ִהירּות ֶאת ֵׁש ֵ‬ ‫ארק ִט ֵּפס ַעל ּגֶ ֶדר‬ ‫ימה!' ְקלַ ְ‬ ‫מֹוריד אֹותֹו לָ ָא ֶרץ‪ָ ,‬ק ִד ָ‬ ‫ִ‬ ‫גֹורתֹו‪ִ ,‬חּתּוְך ָמ ִהיר‬ ‫ָה ֲא ָבנִ ים וְ ָׁשלַ ף ֶאת ָהאֹולָ ר ֵמ ֲח ָ‬ ‫ֶׁשל ַה ֲח ָבלִ ים וְ ַהּנַ ַער ָצנַ ח ַהיְ ֵׁשר לְ יָ ָדיו ֶׁשל ּגֶ 'ק‪ֵ .‬הם‬ ‫ִה ְׁשּכִ יבּו אֹותֹו ִּבזְ ִהירּות ַעל ָה ָא ֶרץ ּכְ ֶׁשּיִ ְב ַבת ַה ִּס ֶירנֹות‬ ‫נִ ְׁש ְמ ָעה ֵמ ָה ְרחֹובֹות ַה ְּסמּוכִ ים‪'ַ .‬א ָּתה ְּב ֵס ֶדר?!' ָׁש ַאל‬ ‫ַּב ֲע ִדינּות‪ִ .‬צוְ ֵתי ַה ַה ָּצלָ ה זִ ּנְ קּו ִּב ְמ ִהירּות ִמן ָה ַא ְמּבּולַ נְ ס‪,‬‬ ‫ארק ִמ ְצ ָט ֵרף ֶאל‬ ‫וְ ַהּנַ ַער ָה ֳעלָ ה ַעל ֲאלּונְ ָקה ְּבעֹוד ְקלַ ְ‬ ‫ָה ַא ְמּבּולַ נְ ס ֶׁש ָּפ ַתח ִּב ְד ִה ָירה לְ ֵע ֶבר ֵּבית ַהחֹולִ ים‪.‬‬ ‫רֹופ ִאים‪ִ ,‬ה ְצלִ ַיח ַהּנַ ַער‬ ‫לְ ַא ַחר ַה ִּטּפּול ָה ִראׁשֹונִ י ֶׁשל ָה ְ‬ ‫ארק‪,‬‬ ‫לֹותיו ֶׁשל ְקלַ ְ‬ ‫אֹוׁשׁש ְּב ִמ ְק ָצת וְ ֵה ִׁשיב לִ ְׁש ֵא ָ‬ ‫לְ ִה ְת ֵ‬ ‫ֶׁש ִה ְת ִחיל ַּב ֲח ִק ָירה‪'ַ :‬א ָּתה יָ כֹול לְ ָת ֵאר לִ י ָמה ָק ָרה? ִמי‬ ‫אּורה?'‬ ‫אֹותָך לְ ַעּמּוד ַה ְּת ָ‬ ‫אֹותָך? ִמי ָק ַׁשר ְ‬ ‫ָּת ַקף ְ‬ ‫אֹותי‬ ‫לֹופתֹות ִ‬ ‫ֵ'אין לִ י ֻמ ָּׂשג ָמה ִה ְת ַר ֵחׁש‪ָ ,‬ע ַב ְר ִּתי ָּב ְרחֹוב ְּב ַד ְרּכִ י ַה ַּביְ ָתה ּכְ ֶׁש ִה ְרּגַ ְׁש ִּתי יָ ַדיִ ם ֲחסֹונֹות ְ‬ ‫יסי ְּב ִת ְקוָ ה לִ ְמצֹא ָּב ֶהם ְמזֻ ָּמנִ ים‪ִ ,‬ה ְת ַחלְ ִּתי לִ זְ עֹק לְ ֶעזְ ָרה‪ֲ .‬א ָבל‬ ‫ֵמ ָאחֹור‪ְׁ .‬שנֵ י ַּב ְרנָ ִׁשים ְמגֻ ָּדלִ ים ִח ְּטטּו ְּבכִ ַ‬ ‫אֹותם לָ ַעּמּוד‪ֵ '...‬ה ִׁשיב ַהּנַ ַער ֲחלּוׁשֹות‪.‬‬ ‫אֹותי ֵמ ָה ַרגְ לַ יִ ם וְ ָק ְׁשרּו ָ‬ ‫ֵהם ָס ְתמּו ֶאת ִּפי לְ ֹלא ַמ ֲא ָמץ‪ֵ .‬ה ִרימּו ִ‬ ‫אֹותי לָ ַעּמּוד‪ַ '...‬ה ִּדּבּור ָהיָ ה‬ ‫דּותי ּגָ ְר ָמה לָ ֶהם לִ ְקׁשֹר ִ‬ ‫יֹוד ַע‪ ,‬יִ ָּתכֵ ן ֶׁש ִה ְתנַ ּגְ ִ‬ ‫ארק‪'ֵ .‬אינֶ ּנִ י ֵ‬ ‫ּדּוע?' ָּת ַמּה ְקלַ ְ‬ ‫ַ'מ ַ‬ ‫ארק לְ ַסּיֵ ם‪ֲ .‬א ָבל הּוא ֲע ַדיִ ן ֹלא ִסּיֵ ם ֶאת ַה ַּת ְח ִקיר‪'ַ :‬א ָּתה יָ כֹול לְ ַׁש ֵער‬ ‫רֹופ ָאה ָר ְמזָ ה לִ ְקלַ ְ‬ ‫ָק ֶׁשה ָעלָ יו‪ ,‬וְ ָה ְ‬ ‫ארק‪ְּ ,‬בעֹוד הּוא ְמ ַמּלֵ א ֶאת ַה ְּפ ָר ִטים‬ ‫ּכַ ָּמה זְ ַמן ָע ַבר ַעד לָ ֶרגַ ע ֶׁשּבֹו ֵהם נִ ְמלְ טּו ֵמ ַה ָּמקֹום?!' ָׁש ַאל ְקלַ ְ‬ ‫לֹומר לִ י ֶׁש ְּב ֶמ ֶׁשְך ֶר ַבע ָׁש ָעה‬ ‫רֹוצה ַ‬ ‫ְּבט ֶֹפס ַה ֲח ִק ָירה‪'ֲ .‬אנִ י ַמ ֲע ִריְך ֶׁשּכְ ֶר ַבע ָׁש ָעה' ֵה ִׁשיב ַהּנַ ַער‪'ַ .‬א ָּתה ֶ‬ ‫עֹובר א ַֹרח? ַּדּיָ ֵרי ָה ְרחֹוב ֹלא יָ ְרדּו לִ ְראֹות ַמ ֶהם ֵּפ ֶׁשר ַהּזְ ָעקֹות?'‬ ‫ֶׁשּזָ ַע ְק ָּת לְ ֶעזְ ָרה‪ֹ ,‬לא ָע ַבר ַּב ָּמקֹום ׁשּום ֵ‬ ‫יצים ִמן ַה ַחּלֹונֹות‪ֲ ,‬א ָבל ַאף ֶא ָחד ֹלא יָ ַרד לַ ֲעזֹר‪ַּ .‬ת ֲע ֶשֹה‬ ‫אׁשים ְמ ִצ ִ‬ ‫מּור ִמים‪ָ ,‬ר ִא ִיתי ָר ִ‬ ‫יסים ָ‬ ‫ָ'ׁש ַמ ְע ִּתי ְּת ִר ִ‬ ‫ּׁשֹוד ִדים ַהּזֹאת‪ֵ .‬אין לִ י‬ ‫בּוצת ַה ְ‬ ‫ּתֹוׁש ִבים ְמ ַפ ֲח ִדים ִמ ְּק ַ‬ ‫אֹותי ַּב ִּסּפּור ַהּזֶ ה‪ּ ,‬גַ ם ַה ָ‬ ‫טֹובה‪ ,‬וְ ַאל ְּת ַס ֵּבְך ִ‬ ‫לִ י ָ‬ ‫יֹותר‪'...‬‬ ‫ֵח ֶׁשק לְ ִה ְס ַּת ֵּבְך עֹוד ֵ‬ ‫רֹוצה ֶׁש ָּת ִבין‪ְּ .‬דפּוס ַה ְּפ ֻעּלָ ה ַהּזֶ ה חֹוזֵ ר ַעל ַע ְצמֹו ּכְ ָבר ּכַ ָּמה ְּפ ָע ִמים‬ ‫ארק ֹלא ִה ְר ָּפה‪ֹ' :‬לא‪ֲ ,‬אנִ י ֶ‬ ‫ֲא ָבל ְקלַ ְ‬ ‫אֹותָך‬ ‫ׁשֹואל ְ‬ ‫אֹותם ְּב ֶה ְק ֵּדם‪ .‬וְ לָ כֵ ן ֲאנִ י ֵ‬ ‫רֹוצה לְ ָה ִבין ָמה ָק ָרה ּפֹה ּכְ ֵדי ֶׁשּנּוכַ ל לִ לְ ּכֹד ָ‬ ‫זֹורים ַהּלָ לּו‪ֲ ,‬אנִ י ֶ‬ ‫ָּב ֲא ִ‬ ‫ּׁשֹוד ִדים‬ ‫ַּב ֵּׁשנִ ית‪ַ :‬א ֲח ֵרי ֶׁש ָהאֹורֹות ַּב ָּב ִּתים נִ ְדלְ קּו‪ ,‬וְ ַּדּיָ ֵרי ָה ְרחֹוב ִה ְב ִחינּו ְּב ִמ ְק ֵרה ָה ֲאלִ ימּות‪ַ ,‬ה ִאם ַה ְ‬ ‫נִ ְמלְ טּו ֵמ ַה ָּמקֹום?!'‬ ‫יהם וְ ֹלא ָח ְׁשׁשּו ֵמ ַה ְּׁשכֵ נִ ים‪ .‬נִ ְר ֶאה ֶׁשּׁשּום ָּד ָבר ֹלא‬ ‫'ֹלא'‪ָ ,‬ענָ ה ַהּנַ ַער ְּבנֶ ֱח ָרצּות‪'ֵ .‬הם ִה ְמ ִׁשיכּו ְּב ַמ ֲע ֵׂש ֶ‬ ‫ּנֹושֹא‪ְּ ,‬ב ֶמ ֶׁשְך ּכָ ל ַהּזְ ַמן ַהּזֶ ה ַאף נַ ּיֶ ֶדת ֹלא‬ ‫אֹותם‪ּ ,‬גַ ם ּכָ כָ ה נִ ְר ֶאה ֶׁש ֵאין לָ כֶ ם ַה ְר ֵּבה ָמה לַ ֲעשֹוֹת ַּב ֵ‬ ‫ַמ ְפ ִחיד ָ‬ ‫ּׁשֹוט ִרים‪'...‬‬ ‫בּורה ַהּזֹו ַמ ִּפילָ ה ַּפ ַחד ַעל ּכָ ל ָה ֵאזֹור‪ ,‬אּולַ י ּגַ ם ַעל ַה ְ‬ ‫ִהּגִ ָיעה‪ַ .‬ה ֲח ָ‬ ‫ּנֹושֹא לִ ְמ ַפ ֵּקד ַּת ֲחנַ ת‬ ‫ּומ ֵהר לְ ַהּגִ יׁש ֶאת ַהּדֹו"ח ַּב ֵ‬ ‫ארק ָהיָ ה ְמ ֻר ֶּצה‪ ,‬הּוא יָ ָצא ִמ ֵּבית ַהחֹולִ ים ִ‬ ‫ְקלַ ְ‬ ‫ּנֹושֹא‬ ‫הֹוצ ָיאה ֶאת ַה ָּק ִצין ַה ָּבכִ יר ִמּכֵ לָ יו‪ ,‬וְ הּוא ֶה ְחלִ יט לִ ְבּדֹק ֶאת ַה ֵ‬ ‫ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‪ַ .‬מ ְׁש ָמעּות ַהּדֹו"ח ִ‬ ‫ּתֹוׁש ֵבי‬ ‫נֹוסף ֶׁש ָּק ָרה לְ ָמ ֳח ָרת‪ֶׁ ,‬ש ִא ֵּׁשר ּכִ י ַרף ָה ֲא ִדיׁשּות ֵא ֶצל ָ‬ ‫יסֹודּיּות‪ .‬לַ ִּתיק ַהּנֹוכְ ִחי ִה ְתוַ ֵּסף ִמ ְק ֶרה ָ‬ ‫ִּב ִ‬ ‫אֹופּנֹוע ֶׁש ֶה ֱחלִ יק ְּב ַמ ֲהלַ ְך נְ ִס ָיעה ַּבּכְ ִביׁש ַה ָּמ ִהיר נִ ְׁש ַאר ְמ ַד ֵּמם ַעל‬ ‫ָה ִעיר ִהּגִ ַיע לְ ִׂש ִיאים ֲח ָד ִׁשים‪ .‬רֹוכֵ ב ַ‬ ‫רּותי ַה ֵחרּום‪ .‬רֹאׁש ָה ִעיר‬ ‫ַהּכְ ִביׁש ְּב ֶמ ֶׁשְך ָׁשעֹות ֲא ֻרּכֹות‪ַ ,‬עד ֶׁשּנַ ּיֶ ֶדת ֶׁש ָע ְב ָרה ַּב ָּמקֹום ִהזְ ִע ָיקה ֶאת ֵׁש ֵ‬ ‫מֹוע ֶצת ָה ִעיר ּכְ ֵדי לָ ֶר ֶדת‬ ‫נֹוש ֵֹאי ַה ַּת ְפ ִק ִידים ַה ְּבכִ ִירים ְּב ֶ‬ ‫ֶה ְחלִ יט לְ זַ ֵּמן לַ ֲא ֵס ָפה ֶׁשֹּלא ִמן ַה ִּמנְ יָ ן ֶאת ּכָ ל ְ‬ ‫עֹוב ִדים‬ ‫דּועים‪ְ ,‬‬ ‫יבה ֻהזְ ְמנּו ְמ ַפ ְּק ֵדי ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‪ְּ ,‬פ ִסיכֹולֹוגִ ים‪ַ ,‬אנְ ֵׁשי ִחּנּוְך יְ ִ‬ ‫לְ ָׁש ְר ָׁשּה ֶׁשל ַה ְּב ָעיָ ה‪ .‬לַ יְ ִׁש ָ‬ ‫מֹוע ֶצת ָה ִעיר‪.‬‬ ‫סֹוציָ אלִ ּיִ ים וְ ַח ְב ֵרי ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ּתֹוק ֶפת ֶאת‬ ‫ָ'ׁשלֹום לְ כֻ ּלְ כֶ ם‪ּ ,‬כְ ִפי ֶׁש ְּׁש ַמ ְע ֶּתם ִמּכְ ָבר‪ֻ ,‬הזְ ַמנְ ֶּתם לְ כָ אן ַהּיֹום ּכְ ֵדי לָ דּון ִּב ְב ָעיַ ת ָה ֲא ִדיׁשּות ֶׁש ֶ‬ ‫רּועים ‪ָ -‬ה ֵחל ִמ ִּמ ְק ֵרי ַה ְּת ִקיפֹות ָה ֲאלִ ימֹות ֶׁש ַּב ְּׁשכּונֹות וְ ַעד לְ ִמ ְק ֵרי ָמוֶ ת‪,‬‬ ‫ּתֹוׁש ֵבי ָה ִעיר‪ַ .‬מ ֶּסכֶ ת ָה ֵא ִ‬ ‫ּכָ ל ָ‬ ‫מֹור ִידים ֶאת ַרף ָה ֲא ִדיׁשּות‪,‬‬ ‫יצד ָאנּו ִ‬ ‫יבה ְמ ֻׁש ֶּת ֶפת ּכֵ ַ‬ ‫אֹותנּו לְ ַמ ְס ָקנָ ה ֶׁש ָעלֵ ינּו לְ ִה ְתּכַ ּנֵ ס לַ ֲח ִׁש ָ‬ ‫הֹובילָ ה ָ‬ ‫ִ‬ ‫אֹותנּו לַ ֶּד ֶרְך ַהּנְ כֹונָ ה'‪ָּ ,‬פ ַתח רֹאׁש ָה ִעיר ֶאת ָה ֲא ֵס ָפה‪ַ .‬ה ֶּׁש ֶקט ִה ְש ָֹּת ֵרר ַּב ֲח ַדר‬ ‫ּיֹוביל ָ‬ ‫וְ ֶׁשּיֵ ׁש לָ ֵתת ִּפ ְתרֹון ֶׁש ִ‬ ‫ּסֹוציַ אלִ ּיִ ים ֶאת יָ דֹו‪' .‬יֵ ׁש לִ י ַר ְעיֹון‪ַ ,‬ה ִאם‬ ‫עֹוב ִדים ַה ְ‬ ‫ַהיְ ִׁשיבֹות‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִּמ ְּק ֵצה ֻׁשלְ ַחן ַהיְ ִׁשיבֹות ֵה ִרים ַא ַחד ָה ְ‬ ‫הֹורה לִ ְק ִצינֵ י‬ ‫ֶא ְפ ָׁשר לְ זַ ֵּמן לְ כָ אן ֶאת ַה ְּׁשכֵ נִ ים ֶׁש ָהיּו ֵע ִדים לְ ִמ ְק ֵרי ַה ֶּפ ַׁשע ָה ַא ֲחרֹונִ ים?!' וְ רֹאׁש ָה ִעיר ָ‬ ‫ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‪ ,‬לְ ַהזְ ִמין ִּב ְד ִחיפּות לַ ָּמקֹום ֶאת ַה ְּׁשכֵ נִ ים ֶׁש ָהיּו ֵע ִדים לְ ִמ ְק ֵרי ַה ֶּפ ַׁשע ָה ַא ֲחרֹונִ ים‪.‬‬ ‫מֹודה לָ כֶ ם ֶׁש ִהּגַ ְע ֶּתם‬ ‫לְ ַא ַחר ְׁש ָע ַתיִ ם‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ִה ְתּכַ ּנְ סּו ּכֻ ּלָ ם ַּב ֲח ַדר ַהיְ ִׁשיבֹות‪ָּ .‬פ ַתח ַהּלָ ה ִּב ְד ָב ָריו‪'ֲ :‬אנִ י ֶ‬ ‫לּוטין‪,‬‬ ‫ימּיִ ים לַ ֲח ִ‬ ‫ּובפֹורּום זֶ ה ַא ֶּתם ֲאנֹונִ ִ‬ ‫לְ כָ אן ּכְ ֵדי לַ ֲעזֹר לָ נּו ְּב ִפ ְתרֹון ַה ְּב ָעיָ ה‪ֵ .‬אין לָ כֶ ם ִמ ָּמה לַ ֲחׁשֹׁש ְ‬ ‫רֹוצה לִ ְׁשאֹל ֶא ְתכֶ ם‪ַ :‬ה ִאם ּכֻ ּלְ כֶ ם ֱהיִ ֶיתם ֵע ִדים לְ ִמ ְק ֵרי ַה ֶּפ ַׁשע?!' ַה ִּמ ְׁש ַּת ְּת ִפים ִהנְ ֲהנּו‬ ‫לִ ְפנֵ י כֵ ן ָהיִ ִיתי ֶ‬ ‫ּדּוע ֹלא ִה ְת ַק ַּׁש ְר ֶּתם לְ ַדּוֵ ַח ַעל ַה ִּמ ְק ִרים‪ ,‬וְ ַרק ַּב ֲח ִק ַירת ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה‬ ‫ֹאׁשם‪ ,‬וְ הּוא ִה ְמ ִׁשיְך‪'ִ :‬אם ּכֵ ן‪ַ ,‬מ ַ‬ ‫ְּבר ָ‬ ‫תּוח ִה ְש ָֹּת ֵרר ַּב ֶח ֶדר‪ֲ ,‬א ָבל הּוא ֹלא נִ ְר ַּתע‪'ִ .‬הּנֵ ה‪ַ ,‬א ָּתה!'‬ ‫ִה ְת ָּב ֵרר ֶׁש ֱהיִ ֶיתם ֵע ִדים לַ ֶּפ ַׁשע?!' ֶׁש ֶקט ָמ ַ‬ ‫ּדּוע ֹלא ִּדּוַ ְח ָּת ַעל ַה ִּמ ְק ֶרה‬ ‫ׁשֹומר חֹק‪ ,‬נָ כֹון?! ַמ ַ‬ ‫ִה ְצ ִּב ַיע לְ ֵע ֶבר ַא ַחד ַה ִּמ ְׁש ַּת ְּת ִפים‪'ַ .‬א ָּתה ֲה ֵרי ֶאזְ ָרח ֵ‬ ‫לַ ִּמ ְׁש ָט ָרה?!'‬ ‫טּוח ֶׁשהּוא ִּדּוַ ח ַעל ּכָ ְך'‪ָ ,‬מ ַׁשְך ָה ִאיׁש ִּבכְ ֵת ָפיו וְ ִה ְצ ִּב ַיע לְ ֵע ֶבר ְׁשכֵ נֹו ֵמ ַה ִּבנְ יָ ן ֶׁש ַאף הּוא ִה ְׁש ַּת ֵּתף‬ ‫ָ'היִ ִיתי ָּב ַ‬ ‫ּדּוע ֹלא ִּדּוַ ְח ָּת ַעל ַה ִּמ ְק ֶרה?' ָּפנָ ה ֶאל ַה ָּׁשכֵ ן‪ .‬וְ ַהּלָ ה ָה ֵחל לְ ִה ְתנַ ֵּצל‪'ֲ :‬אנִ י ָח ַׁש ְב ִּתי‬ ‫ָּב ֲא ֵס ָפה‪' .‬וְ ַא ָּתה‪ַ ,‬מ ַ‬ ‫ֶׁשהּוא ִּדּוַ ח‪'...‬‬ ‫ּסֹוציַ אלִ י ֶאת ַה ִּדּיּון‪'ֲ .‬אנָ ִׁשים ֵאּלּו ָס ְמכּו ַעל ָה ֲא ֵח ִרים‬ ‫עֹובד ַה ְ‬ ‫רֹואה ֲאדֹונִ י רֹאׁש ָה ִעיר'‪ִ ,‬סּכֵ ם ָה ֵ‬ ‫ַ'א ָּתה ֶ‬ ‫ֶׁשּיְ ַדּוְ חּו‪ ,‬וְ זֹו ְּב ָעיַ ת ָה ֲא ִדיׁשּות‪'...‬‬ ‫אֹותם ֲאנָ ִׁשים ֹלא‬ ‫אֹותי! ָ‬ ‫ּתֹודה‪ּ' .‬כָ ֵעת ִה ְצלַ ְח ָּת לְ ַה ְרּגִ ַיע ִ‬ ‫'ּתֹודה לְ ָך!' לָ ַחץ רֹאׁש ָה ִעיר ֶאת יָ דֹו ְּב ַה ָּב ַעת ָ‬ ‫ָ‬ ‫ִּדּוְ חּו ַעל ַה ִּמ ְק ִרים ּכִ י ֵהם ָס ְמכּו ַעל ָה ֲא ֵח ִרים‪ֲ ,‬א ָבל ּכְ ֶׁש ִה ְתּכַ ּנַ ְסנּו ּכָ אן יַ ְח ָּדו‪ִ ,‬ה ְצלַ ְחנּו לְ ַהּגִ ַיע ֶאל ִּפ ְתרֹון‬ ‫ּתֹוׁש ִבים ּכִ י ַהּכ ַֹח ֶׁשּלָ נּו ּכְ ֶח ְב ָרה הּוא‬ ‫תֹוד ַעת ַה ָ‬ ‫לּומה‪ָּ .‬ב ֶרגַ ע ֶׁשּנֵ ֵצא ְּב ֶק ְמ ַּפיְ ין ַה ְס ָּב ָרה ֶׁשּיִ ּכָ נֵ ס לְ ָ‬ ‫ַה ַּת ֲע ָ‬ ‫ימת לֵ ב לַ ֲא ֵח ִרים ‪ -‬נַ ְצלִ ַיח לִ ְׁשמֹר ַעל ַה ֶּׁש ֶקט וְ ַעל ַה ַּׁשלְ וָ ה‪ּ ,‬כִ י יֵ ׁש לָ נּו ּכ ַֹח ַרק ּכְ ֶׁש ַה ֶח ְב ָרה ֶׁשּלָ נּו‬ ‫ְּב ִׂש ַ‬ ‫ְמ ֻא ֶח ֶדת!'‬ ‫***‬ ‫אֹומר‪'ְ :‬ק ֵד ָרה ַה ַּׁשּיֶ כֶ ת לִ ְׁשנֵ י ֲאנָ ִׁשים‪ִ ,‬היא ֹלא ַח ָּמה וְ ֹלא ָק ָרה'‪ִ ,‬מּכֵ יוָ ן ֶׁשּכְ ֶׁש ִּמ ְס ַּפר ֲאנָ ִׁשים‬ ‫ִמ ְׁש ָּפט ֲע ָמ ִמי ַ‬ ‫בֹודה‪ְּ .‬ב ָפ ָר ָׁש ֵתנּו נִ כְ ְּתבּו ְׁשמֹות‬ ‫טּוח ֶׁש ַה ֵּׁשנִ י יַ ֲע ֶשֹה ִּב ְׁש ִבילֹו ֶאת ָה ֲע ָ‬ ‫ַא ֲח ָר ִאים ַעל ַמ ֶּׁשהּו‪ּ ,‬כָ ל ֶא ָחד ָּב ַ‬ ‫ּדּוע ֹלא ָּת ְרמּו? ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ָה ָעם ָּת ַרם ּכֹה ַה ְר ֵּבה‬ ‫ּומ ַ‬ ‫ַהּנְ ִש ִֹיאים ִּבכְ ָתב ָח ֵסר‪ִ ,‬מּכֵ יוָ ן ֶׁשֹּלא ָּת ְרמּו לַ ִּמ ְׁשּכָ ן‪ַ .‬‬ ‫לִ ְבנִ ּיַ ת ַה ִּמ ְׁשּכָ ן‪ַ ,‬עד ֶׁשּמ ֶֹׁשה נֶ ֱאלַ ץ לַ ֲעצֹר ֶאת זֶ ֶרם ַה ְּתרּומֹות‪ָ .‬ה ָעם ֹלא ִחּכָ ה לִ ְראֹות ּכַ ָּמה יִ ְת ְרמּו‬ ‫נֹוספֹות‪...‬‬ ‫ּיֹותר‪ַ ,‬עד ֶׁשּכְ ָבר ֹלא ָהיָ ה צ ֶֹרְך ִּב ְתרּומֹות ָ‬ ‫ָה ֲא ֵח ִרים‪ֶ ,‬אּלָ א ָרצּו לָ ֵתת ּכַ ָּמה ֶׁש ֵ‬ ‫ימים‬ ‫ּתֹוׁש ִבים ַה ְּת ִמ ִ‬ ‫יֹותר? ַה ִאם לַ ָ‬ ‫ּדֹומים ֵ‬ ‫וְ ַה ְּד ָב ִרים נְ כֹונִ ים ּגַ ם לְ גַ ֵּבנּו‪ּ ,‬בֹואּו נִ ְב ַחן ֶאת ַע ְצ ֵמנּו‪ ,‬לְ ִמי ָאנּו ִ‬ ‫ָה ֵאּלּו‪ֶׁ ,‬ש ָּס ְמכּו ַעל ָה ֲא ֵח ִרים‪ ,‬אֹו לְ ַעם יִ ְש ָֹר ֵאל ַּב ִּמ ְד ָּבר?‬ ‫ההבטחה‬ ‫סיפור‬ ‫לשבת‬ ‫השעות חלפו והנסיעה לציריך הייתה‬ ‫רצופה בתקלות‪ .‬דני ידע שהוא צריך‬ ‫להיות במקום המפגש בשעה אחת‬ ‫בצהריים‪ ,‬השעה כעת הייתה ‪10‬‬ ‫בבוקר‪ .‬אמנם נותרו לו שלוש שעות‪,‬‬ ‫אבל הוא היה צריך עדיין לעבור שתי‬ ‫תחנות עד ליעד‪ :‬באזל ואינטרלאקן‪.‬‬ ‫הפגישה הייתה חשובה לו מאוד‪ .‬דני‬ ‫שהיה יבואן בסדר גודל בינוני שיווק‬ ‫פירות הדר מישראל לחו"ל‪ ,‬וכעת עמד‬ ‫בפני הצעת שיווק לשווקים הגדולים‬ ‫ביותר בשוויץ‪ .‬אם הפגישה עם עורך‬ ‫הדין ונציגי החברות המובילות במדינה‬ ‫תתנהל כשורה‪ ,‬ישודרג מעמדו‬ ‫אריק סגל‬ ‫לאחד היבואנים הגדולים באזור‪ .‬דני‬ ‫ששהה בעיר ברן הצליח להשיג רכבת שתוביל אותו עד באזל ומשם‬ ‫נסע לאינטרלאקן – עיירה קטנה וציורית הסמוכה לציריך‪ .‬עם הגיעו‬ ‫למקום מיהר דני למודיעין כדי לברר מתי יוצאת הרכבת הבאה לציריך‪.‬‬ ‫השעה הייתה כבר אחת עשרה לפני הצהריים‪ ,‬ודני נדהם לשמוע כי‬ ‫הרכבת יצאה חמש דקות קודם לכן והוא החמיץ אותה ברגעים ספורים‪.‬‬ ‫הרכבת הבאה תצא רק בשעה שתים עשרה‪ ,‬שעה בלבד קודם הפגישה‪,‬‬ ‫והסבירות שיגיע בזמן היא נמוכה מאד‪.‬‬ ‫זיעה קרה החלה לשטוף את גבו של דני והוא האשים את עצמו באיחור‪,‬‬ ‫היה עליו לצאת שעה קודם‪ .‬הוא יצא במהירות מהתחנה וניסה לעצור‬ ‫מונית שתוביל אותו למחוז חפצו‪ .‬אולם בעיירה הקטנה כמעט ולא היו‬ ‫מוניות‪ .‬למרות ניסיונותיו הרבים לא נראתה מונית באופק‪ .‬דני ניסה‬ ‫להיעזר בעוברים ושבים המקומיים אך אלו השיבו לו‪ ,‬כי אכן אין מוניות‬ ‫רבות באזור וכי עליו לקוות שימצא מונית מציריך שעושה את דרכה‬ ‫לעיירה בדקות אלו‪ ,‬וכך הוא יוכל להצטרף אליה חזרה לציריך‪.‬‬ ‫"מה הסיכוי שזה יקרה?" שאל דני את עצמו‪ .‬ובדיוק אז‪ ,‬כאילו נענו‬ ‫תפילותיו‪ ,‬נראתה מונית נכנסת לתחנה‪ .‬דני מיהר לכיוונה ושאל את‬ ‫הנהג בבהילות‪" :‬תוכל לקחת אותי לציריך?" הנהג חייך והשיב במבטא‬ ‫איטלקי‪" :‬בוודאי‪ ,‬אני גר בציריך"‪ .‬דני נסוג לאחור‪ .‬הוא לא יכל שלא‬ ‫להבחין במבטאו האיטלקי של הנהג‪" :‬אתה איטלקי?" שאל את הנהג‬ ‫באופן ישיר‪" .‬בטח‪ ,‬היגרתי לשוויץ מפירנצה לפני ‪ 15‬שנים"‪ ,‬ענה‬ ‫הנהג‪ .‬התשובה של הנהג היממה את דני והוא אמר‪" :‬למען האמת עליי‬ ‫להתעכב פה עוד קצת‪ ,‬תודה בכל אופן"‪ .‬נהג המונית משך בכתפיו‪ ,‬סובב‬ ‫את המונית והפליג לדרכו‪.‬‬ ‫זיעה קרה שטפה שוב את גופו של דני‪ .‬הוא ידע כי הוא החמיץ את‬ ‫ההזדמנות היחידה שהייתה לו להגיע לציריך בזמן‪ .‬הוא רץ בחליפתו‬ ‫המהודרת אל הכביש המהיר‪ ,‬ולראשונה בחייו ניסה לעצור טרמפים‪.‬‬ ‫רק לאחר ‪ 20‬דקות של עמידה‪ ,‬עצרה לידו משאית‪ ,‬ונהגה הזמין את‬ ‫דני לעלות‪ .‬דני‪ ,‬איש עסקים מכובד‪ ,‬מצא את עצמו יושב בקדמתה‬ ‫של משאית מטונפת‪ ,‬מקפצת על מהמורות הדרך ונוסעת באיטיות‪,‬‬ ‫עד שבשעה ‪ 12:00‬עצר הנהג לא רחוק מציריך‪" .‬חשבתי שאתה מגיע‬ ‫לציריך"‪ ,‬אמר דני‪ ,‬אך הנהג משך בכתפיו ואמר‪" :‬התכוונתי קרוב לציריך‪,‬‬ ‫בהצלחה"‪ .‬שוב מצא דני את עצמו מנסה לעצור טרמפים‪ ,‬ושוב עלה על‬ ‫מכוניות פרטיות של אנשים שקרבו אותו עוד מספר קילומטרים למחוז‬ ‫חפצו‪ .‬בשעה אחת מצא דני את עצמו בכניסה לעיר‪ ,‬ושם מצא סוף סוף‬ ‫מונית שתוביל אותו אל הפגישה המיוחלת‪ .‬בשעה ‪ 1:25‬נכנס דני לבניין‬ ‫המשרדים המפואר שם התקיימה הפגישה האמורה‪ ,‬וחמש דקות נוספות‬ ‫הובילו אותו אל משרדו של עורך הדין‪.‬‬ ‫דני נכנס לחדר‪ ,‬והתיישב באנחת רווחה על הכיסא‪ .‬עורך הדין ונציגי‬ ‫החברה התבוננו בו מבלי לומר מילה‪ .‬הם לא היו צריכים לדבר‪ .‬מראהו‬ ‫המרופט של דני‪ ,‬חליפתו המלוכלכת‪ ,‬ובעיקר האיחור בן ‪ 30‬הדקות שלו‬ ‫ריחפו בחלל החדר‪ ,‬היה ניתן לראות בקלות את ההסתייגות שלא לדבר‬ ‫על הבוז שרחשו הנוכחים לדני המסכן‪.‬‬ ‫דני התעשת ובמקום להתנצל החליט לספר את האמת‪ :‬הוא סיפר לנוכחים‬ ‫כי הוא יצא בזמן לפגישה‪ ,‬אלא שבשעה אחת עשרה מצא את עצמו‬ ‫בעיירה קטנה בשם אינטרלאקן‪ .‬משם הוא ציפה לקחת מונית שתוביל‬ ‫אותו אל היעד‪ .‬דני השתתק‪ ,‬ועורך הדין אמר‪" :‬אני מבין שבעיירה הקטנה‬ ‫הזו‪ ,‬לא הצלחת למצוא מונית‪ ,‬זה קורה"‪ .‬אבל דני נענע בראשו ואמר‪:‬‬ ‫"דווקא הייתה מונית‪ ,‬אבל לא יכולתי להשתמש בשירותיה"‪.‬‬ ‫"מדוע?" תמהו הנוכחים‪" .‬מכיוון שהנהג היה איטלקי" השיב דני והסביר‬ ‫את דבריו‪" :‬אבא שלי הוא ניצול שואה מאיטליה‪ .‬משפחתו התגוררה‬ ‫בעיירה באיטליה‪ ,‬וכשפרצה המלחמה הצליח אבא‪ ,‬ביחד עם הוריו‬ ‫ואחיו להסתתר בבונקר שהכינו מראש‪ .‬אלא שאז השכנים‪ ,‬שהיו בקשרי‬ ‫ידידות עם המשפחה חשפו את מקום המחבוא ומסרו אותו לנאצים‪ .‬כל‬ ‫המשפחה נהרגה מלבד אבא שלי שניצל מהמוות‪ .‬אבא שלי הבין אז‪,‬‬ ‫שהאיטלקים תמיד שנאו יהודים‪ .‬כל הידידות שהייתה ביניהם הייתה רק‬ ‫מן השפה ולחוץ‪ .‬הוא התמלא בתיעוב לבני העם האיטלקי ונשבע כי‬ ‫לעולם לא ידרוך במדינה הזו שבה איבדו אזרחיה את כל בני משפחתו‪.‬‬ ‫גם לפני מותו ביקש ממני אבא כי אבטיח לו שלעולם לא אבקר באיטליה‪,‬‬ ‫ולעולם לא אעשה כל עסק ולו הקטן ביותר עם איטלקים‪"...‬‬ ‫"אני הבטחתי לאבא שלי‪ ,‬אם כי לא היה הרבה היגיון בהבטחה הזאת‪,‬‬ ‫שמרתי עליה מכל משמר כי הבטחתי את זה לאבא שלי‪ .‬זו הסיבה שלא‬ ‫יכולתי לעלות על מונית שהנהג שלה איטלקי‪ "...‬סיים דני את סיפורו‬ ‫המוזר‪ ,‬והבין כי ייתכן שבכך איבד את העסקה‪ .‬אולם תגובת עורך הדין‬ ‫הפתיעה אותו‪" :‬אנו שמענו עליך דברים טובים אמנם‪ ,‬אך מישהו סיפר‬ ‫לנו שאתה אדם שלא עומד בדיבורו‪ .‬הוא טען שאתה עשוי להבטיח‬ ‫דברים‪ ,‬אך לא דואג לקיימם‪ .‬בעסקים אין תכונה גרועה מזו‪ ,‬חשבנו‬ ‫ברצינות לבטל את העסקה‪ .‬כעת‬ ‫הוכחת לנו שאתה אדם שעושה הכול‬ ‫כדי לשמור על ההבטחה שלו‪ ,‬כזה‬ ‫שותף אנו מחפשים‪"...‬‬ ‫***‬ ‫נאמר בפרשת השבוע שכל אדם אשר‬ ‫בא לעשות מעשה טוב וטהור הקב"ה‬ ‫עוזר לו כפי שכתוב 'נתן ה' חכמה‬ ‫בלבו'‪ .‬לעתים האדם לא מבין איך‬ ‫המעשה הטוב שעשה יועיל לו‪ ,‬אך‬ ‫הקב"ה דואג שבסופו של יום ‪ -‬הדבר‬ ‫ישתלם לו ויועיל לו הרבה יותר ממה‬ ‫שחשב בהתחלה‪.‬‬ ‫לעשות כסף משלג‬ ‫סופת השלגים הגיעה בעצמה‬ ‫רבה לחופה המזרחי של ארצות‬ ‫הברית‪ .‬במדינת ניו יורק ירדו‬ ‫כמויות גדולות של שלג‪ ,‬שלא‬ ‫ירדו כבר שנים ארוכות‪ .‬ג'ימי‬ ‫שהיה איש עסקים ממולח‪,‬‬ ‫החליט 'לעשות כסף' מהשלג‬ ‫והשתלט על אחת הגבעות‬ ‫שבפארק הסמוך לביתו‪ ,‬יישר‬ ‫משטח רחב של שלג‪ ,‬הזמין‬ ‫ציוד גלישה ופרסם ברשתות‬ ‫החברתיות על 'גלישה בשלג'‪.‬‬ ‫שאלה מס' ‪384‬‬ ‫מארק‪ ,‬השכן של ג'ימי שראה‬ ‫את הביקוש הרב ואת מאות‬ ‫הלקוחות שהמתינו לגלישה על הגבעה של ג'ימי‪ ,‬קינא בו‬ ‫מאוד‪ ,‬ומיהר ללכת ולשפוך על השלג כמויות גדולות של מלח‪.‬‬ ‫כעת תובע ג'ימי את מארק לשלם לו על ההפסדים‪" :‬יכולתי‬ ‫להרוויח בימים האלו קרוב לעשרים אלף דולר‪ ,‬המלח שלך‬ ‫הרס לי את ההשקעה ולכן אתה צריך לשלם לי את כל מה‬ ‫שהפסדתי בגללך!" טען ג'ימי‪ .‬ואילו מארק הגיב‪" :‬השטח שם‬ ‫הוא ציבורי ולא שלך‪ ,‬אתה סתם השתלטת עליו ואני לא צריך‬ ‫לשלם לך כלום‪ "...‬מה דעתכם?‬ ‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן‬ ‫ערוך 'חושן משפט' סימן רע"ה סעיף י"א בדין‪' :‬קניין בהפקר'‪.‬‬ ‫סימן קנ"ו סעיף ו' ברמ"א‪ .‬סימן ת"כ סעיף י"א וב'קצות החושן'‬ ‫סימן של"ג סעיף קטן ב' בדין‪' :‬מבטל כיסו של חברו'‪.‬‬ ‫בית‬ ‫המדרש‬ ‫תשובה לשאלה "השלג שלא היה" (שאלה מס' ‪)382‬‬ ‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬בעקבות תחזית מזג האוויר על שלג‬ ‫בירושלים‪ ,‬הודיע שמוליק לעובדי המסעדה שביום המחרת‬ ‫לא יבואו לעבודה‪ ,‬נחום ניצל את ההזדמנות וירד לאילת לבקר‬ ‫את אחיו‪ .‬השלג אכזב ולא הגיע ולמחרת פתח שמוליק את‬ ‫המסעדה כרגיל‪ .‬כשהתקשר לנחום‪ ,‬התברר שהוא באילת‪.‬‬ ‫כעת שמוליק רוצה להוריד לו יום עבודה ואילו נחום טוען‬ ‫שהוא סמך על שמוליק וכעת גם אם הוא היה רוצה לבוא‪ ,‬הוא‬ ‫לא היה מספיק להגיע‪ .‬מה דעתכם?‬ ‫תשובה בקצרה‪ :‬נחום לא יקבל משכורת על היום שלא עבד‬ ‫בו‪ ,‬ולא תעזור לו הטענה שהוא אמור לקבל שכר על יום זה‬ ‫כיוון שמקבל משכורת גלובלית‪.‬‬ ‫תשובה בהרחבה‪ :‬בסיפור שלנו שמוליק העניק לעובדים יום‬ ‫חופשי על חשבונו‪ ,‬מכיוון שהיה בטוח במאת האחוזים שעומד‬ ‫לרדת שלג בירושלים‪ ,‬ולא שווה לו לפתוח את המסעדה במזג‬ ‫אוויר כזה‪ .‬מתנה שכזאת מוגדרת בהלכה 'אומדן בדעת הנותן'‬ ‫ועלינו לבדוק מדוע הוא נתן את המתנה‪ ,‬ואם ברור שנתן אותה‬ ‫בגלל סיבה מסוימת שהתבטלה‪ ,‬מתבטלת המתנה‪( .‬שולחן‬ ‫ערוך 'חושן משפט' סימן רמ"ו סעף א') גם אם שמוליק לא‬ ‫אמר בפירוש שהחופש הוא בגלל סערת השלגים המתקרבת‪,‬‬ ‫אם בכל זאת נראה שבגללה הוא העניק חופש לעובדים‬ ‫ולבסוף לא ירד שלג – מתבטלת החופשה‪ .‬כיוון שלהלכה‬ ‫נפסק ש'דברים שבלב גם נחשבים' ובעל המסעדה לא צריך‬ ‫לפרט למה הוא העניק חופש לעובדים‪ ,‬הרי שברגע שהתבטל‬ ‫השלג‪ ,‬בוטל החופש המתוכנן‪( .‬סימן ר"ז סעיף ד' ברמ"א)‬ ‫פועל שהיה לו אונס האם מגיע לו כסף?‬ ‫חשוב לציין שאנחנו לא מדברים על אונס שבגללו נמנעה‬ ‫העבודה‪ ,‬כי במקרים כאלו כבר כתבנו בעבר שבמקרה ספק‬ ‫בעל הבית אינו משלם לפועל‪ ,‬אבל אם המעביד ידע שיתכן‬ ‫ויקרה אונס והפועל לא ידע מכך חייב בעל הבית לשלם על‬ ‫יום העבודה‪ .‬ואם מדובר במקרה שנאנס ונעשה חולה גם אם‬ ‫הוא עובד לפי משכורת חודשית‪ ,‬הוא לא מקבל משכורת על‬ ‫ימים שלא עבד בהם‪ ,‬אלא אם כן מחל לו בעל הבית על הימים‬ ‫שהחסיר (לדעת הרמ"א)‪ .‬וישנם דעות הסוברות שתמיד בעל‬ ‫הבית אינו מוחל על ימים שהחסיר הפועל ועליהם לרדת לו‬ ‫מהמשכורת‪( .‬דעת הש"ך והט"ז)‬ ‫פועל שהכניס את עצמו לאונס‪ ,‬מה דינו?‬ ‫בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא בתרא' דף קמ"ד עמוד ב') נפסק‬ ‫לגבי שותפים שאחד מהם פשע ולא שמר על בריאותו ונהיה‬ ‫חולה‪ ,‬ששותפו אינו חייב לרפא אותו‪ ,‬ושאדם שהכניס את‬ ‫עצמו ל'אונס' אינו נקרא אנוס אלא 'פושע'‪ .‬ולכן בסיפור שלנו‪,‬‬ ‫שכולם יודעים שתחזית היא רק 'תחזית' ולא נבואה מהשמיים‬ ‫והרבה פעמים החזאים טועים‪ ,‬נחום לא יכול היה לסמוך על‬ ‫התחזית‪ .‬וגם אם סיכם עם שמוליק מראש שישלם לו רגיל‬ ‫בזמנים שהוא 'אנוס' ‪ -‬כאן אינו נקרא אונס‪ ,‬ואינו זכאי לתשלום‬ ‫על היום שהחסיר‪.‬‬ ‫בסיפור שלנו‬ ‫נחום לא הגיע לעבודה‪ ,‬ולמדנו שפועל גם אם הוא אנוס‬ ‫– כשלא עבד‪ ,‬הוא לא מקבל שכר‪ .‬וגם אם 'מנהג המדינה'‬ ‫לשלם לפועל שנהיה חולה‪ ,‬במקרה שלנו נחום הכניס את‬ ‫עצמו לסיטואציה של 'אונס' כיוון מבקש רשות לנסוע לאילת‬ ‫משמוליק‪ ,‬הלה היה מבהיר לו שבמידה ולא ירד שלג המסעדה‬ ‫תעבוד כרגיל‪ .‬לכן העובדה שהוא באילת אינה נחשבת כ'אונס'‬ ‫ושמוליק יכול לנכות לו את היום הזה מהמשכורת‪.‬‬