‫גליון השבו חדש!‬ ‫עי בל‬ ‫בס"ד‬ ‫שון ה‬ ‫ה ש ל‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫ל‬ ‫כה‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫פו‬ ‫צ‬ ‫ה ושיד‬ ‫ור‬ ‫מי‬ ‫‪O‬‬ ‫‪AC H A 2 G‬‬ ‫‪AL‬‬ ‫‪H‬‬ ‫י‬ ‫דקה של‬ ‫הלכה‬ ‫שמות | ‪5777‬‬ ‫שנה ג | גליון י' (‪)112‬‬ ‫חזרה על הלכות השבוע‬ ‫נמסרו ע"י הרב יוסף ישעי׳ ברוין שליט״א‬ ‫מרא‪-‬דאתרא וחבר הבד״צ דשכונת קראון הייטס‬ ‫יש לשים לב כי ההלכות האלה מדברות על מקרים רגילים ובאופן כללי‪ ,‬לא‬ ‫לכל מקרה‪ .‬כאשר יש ספק האם ההלכה מתאימה למקרה מסוים‪ ,‬כדאי‬ ‫לשאול רב למעשה‪.‬‬ ‫יום ראשון‬ ‫כשרב מסרב לפסוק‬ ‫מדברי הכתוב "להורות את בני ישראל" אנו למידים‪ ,‬כי מלבד‬ ‫החיוב הכללי של כל רב בישראל ללמד תורה ברבים‪ ,‬מוטל‬ ‫על הרב חיוב פרטי [ולשיטות מסוימות הוא חיוב דאורייתא]‬ ‫לפסוק הלכה לרבים ולהורות להם את המעשה אשר יעשון‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬עד היכן מגיע חיוב ההוראה? האם מחויב הרב‬ ‫להורות הלכה אף בשאלות חמורות מסוימות בהם ליבו נוקפו‬ ‫להראות באצבע את הדרך הישרה? ומה דין ההוראה במקום‬ ‫שבני הקהילה ‪ -‬או חלקם ‪ -‬אינם חפצים לשמוע את פסק‬ ‫הרב בסוגיות השנויות במחלוקת או דורשים ממנו שלא‬ ‫ישיב לאנשים או קבוצת אנשים מסוימים? כלום מחויב הרב‬ ‫להשמיע את פסק ההלכה אף במקום שהשומעים מרגישים‬ ‫כי התערבות הרב בסוגיות הללו היא מחוץ לתחום הרבנות?‬ ‫מבואר בגמ'‪ ,‬כי המקרא "ועצומים כל הרוגיה"‪ ,‬מוסב על‬ ‫רב שבידו לפסוק הלכה ואינו אוחז ביד מידת משפט להורות‪.‬‬ ‫מכאן שמניעת ההוראה שקולה לשפיכות דמים‪ .‬בסוגיא אחרת‬ ‫קוראת עליו הגמ' את המקרא "אוטם אזנו מצעקת דל"‪ .‬בדברי‬ ‫הרמב"ם אנו מוצאים כי רב המורה הלכה מונע בכך מכשולות‬ ‫מבני המקום‪ ,‬וכנגדו רב שאינו מורה הלכה נותן בכך מכשולות‬ ‫בפני בני המקום [אמנם נראה שאין כוונת הרמב"ם לומר שיש‬ ‫בזה משום לאו של "לפני עיור לא תתן מכשול"‪ ,‬אולם מכל‪-‬‬ ‫מקום יש בזה משום עשה של "הוכח תוכיח"‪ ,‬שכן בפסק‬ ‫ההלכה מונע הרב מבני המקום לקבל הלכה מוטעית מתלמיד‬ ‫שלא הגיע להוראה]‪.‬‬ ‫נוסף לכך‪ ,‬מחויב הרב במצוות מחאה כנגד עבירות המצויות‪,‬‬ ‫ובמיוחד במקום חילול השם‪ .‬לעיתים‪ ,‬אף אם חש שהוראותיו‬ ‫הינן בכלל "דברים שאינם נשמעים"‪ ,‬חייב הוא "לאפרושי‬ ‫מאיסורא"‪ ,‬ולהורות בציבור את ההלכה הישרה בשפה ברורה‪.‬‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מצינו פוסקים שעסקו בתשובותיהם בדין‬ ‫רב שנשבע שלא יורה הלכה בסוגיות מסוימות או לאנשים‬ ‫מסוימים‪ ,‬והעלו להלכה כי במקומות רבים שבועה זו בטלה‬ ‫ומבוטלת‪ ,‬משום שהיא עומדת כנגד מצוה‪ ,‬וכלל גדול הוא‬ ‫בידינו ש"אין נשבעין לעבור על המצוות"‪ ,‬וה"נשבע לבטל את‬ ‫המצווה" שבועתו לא שרירא ולא קיימת‪#772 .‬‬ ‫יום שני‬ ‫האם אני חייב לזכור את כל מה שאני לומד?‬ ‫מעיקרי מצוות תלמוד תורה הוא השינון והחזרה‪ .‬בשנים‬ ‫קדמוניות‪ ,‬עד למעלה ממאה שנים לאחר חורבן בית שני‪ ,‬או אז‬ ‫הועלתה תורה שבעל‪-‬פה על הכתב בכדי שלא תשתכח תורה‬ ‫מישראל‪ ,‬היו נוהגים כל ישראל לחזור ולשנות את תלמודם‬ ‫שבעל‪-‬פה מאה פעמים‪ ,‬מאה פעמים ואחד‪ ,‬ואף יותר‪ .‬אף‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬עת תורה שבעל‪-‬פה ערוכה על הכתב כתורה‬ ‫שבכתב‪ ,‬מצוות השינון והחזרה חלה בעיקר בתורה שבעל‪-‬‬ ‫פה ולא בתורה שבכתב‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי שהספרים מצויים וכל‬ ‫הרוצה ליטלם ולעיין בהם יבא ויטול‪ ,‬מכל‪-‬מקום אנו מחויבים‬ ‫ועומדים במצוות השינון והחזרה‪ ,‬ומטעם זה‪ ,‬מלבד החיוב ללמוד‬ ‫פעם אחת או פעמיים ושלוש לצורך הבנת דברי התורה כדבעי‪,‬‬ ‫רובץ עלינו חיוב להוסיף וללמוד פעמים רבות ככל שנדרש לצורך‬ ‫הנחלת דברי התורה בזכרון המוח למען יעמדו ימים רבים להיות‬ ‫לזיכרון תמיד‪.‬‬ ‫הלומד ואינו חוזר כראוי פוגע בשלש הלכות‪:‬‬ ‫הראשונה‪ :‬את תיבת "ושננתם" שבמצוות עשה של תורה‬ ‫"ושננתם לבניך" דרשו החכמים במשמעות של חדות ושנינות‬ ‫[כבדברי הכתוב "חצי גבור שנונים"]‪ ,‬ומכאן למדו "שיהו דברי תורה‬ ‫מחודדים בפיך‪ .‬שאם ישאל לך אדם דבר – אל תגמגם ותאמר לו‬ ‫אלא אמור לו מיד"‪ .‬הרי שעל האדם הלומד לשוב ולחזור על תלמודו‬ ‫עד שיהא מחודד במוחו ובפיו‪ ,‬כך שזכרון הלימוד לא יילך ויפחת‬ ‫ברבות הימים‪[ .‬שם ה"משנה" נגזר אף הוא משורש השינון]‪.‬‬ ‫השניה‪ :‬מקרא מלא דיבר הכתוב "השמר לך ושמור נפשך מאד‬ ‫פן תשכח"‪ .‬והרי זה לאו דאורייתא!‬ ‫השלישית‪ :‬שנינו בדברי המשנה כי "כל השוכח דבר אחד‬ ‫ממשנתו – מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו"‪ .‬בראות‬ ‫האדם את דברי המשנה הללו עשוי הוא להירתע מגשת אל‬ ‫הקודש לאמר‪' :‬עדיף שאמנע רגליי מנתיבות התורה ולא אלמד‬ ‫כלל‪ ,‬בכדי שלא אלמד ואשכח דבר אחד ממשנתי ואהיה כאילו‬ ‫מתחייב בנפשי'‪ .‬אמנם‪ ,‬טעות גדולה היא בידו‪ ,‬שכן אדם שאינו‬ ‫לומד כלל אינו רק "כאילו מתחייב בנפשו" אלא מתחייב בנפשו‬ ‫ממש ח"ו‪.‬‬ ‫לאור הדברים האמורים‪ ,‬ידמה בעיני האדם‪ ,‬כי אם כל העת‬ ‫יעמוד וישנן תלמודו‪ ,‬הרי שלעולם לא יהיה בידו להשלים לימוד‬ ‫כל התורה כולה‪ .‬עבור מחשבה זו כבר הקדימו בעלי המשנה‬ ‫ולימדו ש"לא עליך המלאכה לגמור"‪ .‬עמל ולימוד התורה הם בעלי‬ ‫חשיבות עליונה בפני עצמם‪ ,‬אף אם אינם משלימים מלאכת‬ ‫לימוד כל התורה כולה‪ ,‬ועל האדם להתנהל לאיטו לחזור ולשנן‬ ‫תלמודו בכדי שלא ישכח את שכבר למד‪.‬‬ ‫מתוך כלל זה עולה ההלכה‪ ,‬כי אדם שלא התברך בכוח הזיכרון‬ ‫והוא שכחן בטבעו‪ ,‬כאשר הוא ניגש אל התורה ה"רחבה מני ים"‪,‬‬ ‫הריהו מחויב להשקיע ראשו ורובו בלימוד ההלכות הצריכות‬ ‫למעשה ושינונם על‪-‬פה עד שיהיו מחודדים בפיו לדעת המעשה‪,‬‬ ‫ולהניח לעת‪-‬עתה את שאר חלקי תורה שבעל‪-‬פה*‪ .‬יחד עם‬ ‫לימוד ההלכה‪ ,‬עלינו לעסוק בספרי מוסר וחסידות אשר יעוררו‬ ‫את ליבנו לעבודת הבורא מתוך רגש הלב ולא כ"מצות אנשים‬ ‫מלומדה"‪ ,‬כמו גם לימוד תנ"ך בעיתים מזומנים‪#773 .‬‬ ‫*ראה הלכה ‪.#208‬‬ ‫יום שלישי‬ ‫נרדם על ההגה‬ ‫אדם שנרדם בעת הנהיגה [חס ושלום]‪ ,‬אחראי לכל היזק‬ ‫שנגרם לנוסעים‪ ,‬להולכי הרגל‪ ,‬או לנהגים אחרים‪ ,‬כמו גם לכל‬ ‫היזק שנגרם לרכב‪ ,‬לרכבים אחרים‪ ,‬או לסביבה‪ .‬מדברי הכתוב‬ ‫"פצע תחת פצע" למדו החכמים לחייב "על האונס כרצון"‪ ,‬ומכאן‬ ‫כלל גדול אמרו בנזיקין‪" :‬אדם מועד לעולם‪ ,‬בין שוגג בין מזיד‪ ,‬בין‬ ‫ער בין ישן"‪.‬‬ ‫האם אכן אדם אחראי על כל היזק שאירע באונס‪ ,‬וחייב אף על‬ ‫מעשי היזק שהתרחשו בחוסר הכרה וידיעה מוחלטים?‬ ‫כבר נשאו ונתנו גדולי הראשונים בהגדרת האחריות של אדם‬ ‫המזיק‪ ,‬ומצינו בדבריהם מחלוקת האם אכן חייב האדם באונס‬ ‫גמור‪ .‬בעלי התוספות נקטו להלכה כי אדם מועד לעולם רק באונס‬ ‫שאינו גמור‪ ,‬אונס הקרוב לפשיעה‪ ,‬אולם באונס גמור האדם‬ ‫בהחלט פטור‪ .‬בכדי להבחין בין אונס גמור‪ ,‬בו האדם פטור‪ ,‬ובין‬ ‫אונס שאינו גמור‪ ,‬בו האדם חייב‪ ,‬הגדירו התוס' חילוק המעמיד‬ ‫אונס כעין גניבה אל מול אונס כעין אבידה‪ .‬הגניבה והאבידה‪,‬‬ ‫שניהם אינם חשובים פשיעה [ראה גם הלכה ‪ ,]#398‬ושניהם‬ ‫מתרחשים מבלי שימת לב‪ ,‬בדומה לאונס‪ .‬אולם אם נבא לעמוד‬ ‫בסוד האחריות‪ ,‬נמצא ברור כי האבידה קרובה יותר לפשיעה‪,‬‬ ‫בעוד שהגניבה קרובה יותר לאונס‪ .‬בין שני גדרי האונס הללו‪,‬‬ ‫לדברי התוס'‪ ,‬הציבה ההלכה את גבול האחריות‪ :‬אדם מועד‬ ‫לעולם ואחראי אף למעשי היזק שאירעו באונס כל זמן שהם‬ ‫דומים באונסם וחוסר כוונת האדם לאבידה‪ ,‬אולם למעשי היזק‬ ‫הדומים באונסם וחוסר כוונת האדם לגניבה‪ ,‬אונס גמור‪ ,‬אדם אינו‬ ‫מועד ואינו אחראי כלל וכלל‪ .‬לעומתם‪ ,‬ראשונים אחרים נחלקו על‬ ‫דברי התוס'‪ ,‬ונקטו להלכה כי אין קצבה לאחריות האדם‪ ,‬ואדם‬ ‫מועד לעולם ממש‪ ,‬בין באונס שאינו גמור ובין באונס גמור‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬הכריעו עמודי ההוראה כשיטת התוס'‪ ,‬לחלק בין‬ ‫אונס גמור‪ ,‬בו נסתלקה אחריות האדם ופטור מלשלם על ההיזק‪,‬‬ ‫ובין אונס שאינו גמור‪ ,‬אונס הקרוב לפשיעה‪ ,‬בו קמה וגם ניצבה‬ ‫אחריות האדם וחייב לשלם על ההיזק‪ .‬וכך‪ ,‬במקום שאדם נרדם‬ ‫וכתוצאה מכך הזיק בעת השינה – הרי זה אונס שאינו גמור והוא‬ ‫חייב בתשלומי ההיזק‪ ,‬אולם במקום שסיבת ההיזק תלויה בקולר‬ ‫אדם אחר ואילו האדם הישן לא היה יכול להעלות בדעתו את‬ ‫מעשה ההיזק ‪ -‬כגון‪ :‬לאחר שנרדם בא חבירו ושכב לישון בצידו‬ ‫או הניח כלים בצידו ‪ -‬הרי זה אונס גמור והאדם הישן אינו חייב‬ ‫בתשלומי ההיזק‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬חילוק זה בין אונס גמור ובין אונס שאינו גמור‪ ,‬אינו‬ ‫שייך לדין אדם הנרדם בעת הנהיגה‪ ,‬שכן בכלל אחריות האדם‬ ‫היא האחריות לשמור עצמו ער בעת הנהיגה‪ ,‬ועליו החובה לאחוז‬ ‫בכל טצדקי שבעולם בכדי למנוע שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו‪,‬‬ ‫ולפיכך אונס שינה אינו יסוד פטור‪ ,‬בין לשיטת הראשונים ובין‬ ‫לשיטת התוס'‪.‬‬ ‫מובן מכך‪ ,‬כי הנוהג למרחקים ארוכים‪ ,‬ובמיוחד בשעות הלילה‪,‬‬ ‫מחויב לנקוט בכל אמצעי הבטיחות הנדרשים‪ ,‬ועצת מבינים‬ ‫לעשות הפסקה בכל שעה‪ ,‬בכדי שישאר ער בכל משך הנסיעה‬ ‫ויגיע למחוז חפצו לחיים ולשמחה ולשלום‪#774 .‬‬ ‫יום רביעי‬ ‫החובה לתמוך ה״הלכה היומית״ בכסף‬ ‫מצוות החזקת תורה היא מצווה בפני עצמה‪ ,‬ואינה תלויה‬ ‫ועומדת במצווה הכללית של נתינת צדקה‪ .‬היא משובחת ונעלית‬ ‫יותר מכל מיני הצדקה האחרים‪ ,‬וכוללת אף תמיכה והחזקה‬ ‫בתלמיד חכם עשיר בכדי שיוכל ללמוד בישוב הדעת מבלי‬ ‫שיהיו ריחיים ועול פרנסה על צווארו‪ .‬יסוד המצוה הוא לסייע‬ ‫בידי לומדי התורה‪ ,‬אם במעות‪ ,‬אם במאכלים ומשקאות‪ ,‬אם‬ ‫בתאורה‪ ,‬אם בספרים של תורה‪ ,‬או בכל סיוע אחר אשר הם או‬ ‫בני ביתם עשויים להזדקק לו‪ .‬הלכה מיוחדת נאמרה במצוות‬ ‫החזקת תורה‪ :‬אף שבכל מצוות צדקה קיימא לן ש"המבזבז‬ ‫אל יבזבז יותר מחומש"‪ ,‬ואל לו לאדם להוציא בצדקה יותר‬ ‫מחמישית הרווחים‪ ,‬מכל‪-‬מקום מצוות החזקת התורה אין‬ ‫לה שיעור‪ ,‬ורשאי האדם להוציא עבורה אף יותר מחומש‪.‬‬ ‫מצווה זו של החזקת לומדי התורה נוהגת בכל ישראל כולם‪,‬‬ ‫אף בתלמידי חכמים עצמם‪ ,‬אף בעניים [שאינם מרוויחים די‬ ‫בכדי לחייבם במצוות צדקה הכללית] ואף בנשים [שחיובם‬ ‫בתלמוד תורה שונה מחיוב האנשים]‪.‬‬ ‫שרש מצווה זו הוא בדברי הכתוב "ברוך אשר יקים את‬ ‫דברי התורה הזאת"‪ ,‬אשר גילו חכמים כי מתייחס אל התומך‬ ‫בתלמידי חכמים ובכך מקים את דברי התורה הזאת [ובדברי‬ ‫הכתוב שכנגדו‪ ,‬המזהירנו כי ההיפך מתייחס ‪ -‬חס ושלום ‪ -‬אל‬ ‫המתרשל ואינו תומך בתלמידי חכמים]‪ .‬שרש נוסף למצווה‬ ‫זאת הוא בדברי הכתוב "ובו תדבק"‪ ,‬המלמדנו כי יש לכל אדם‬ ‫מישראל מצווה חיובית לידבק בשכינה‪ ,‬והדרך העולה בהר ה'‬ ‫לידבק בו יתברך‪ ,‬היא באמצעות הדביקות בתלמידי חכמים‬ ‫והחזקתם‪ .‬יחד עם שתי מצוות עשה הללו‪ ,‬השמיענו הכתוב‬ ‫מצוות לא תעשה לאמר "השמר לך פן תשכח את הלוי"‪ ,‬שהיו‬ ‫שבט תלמידי חכמים לומדי תורה‪ ,‬ובכך השמיענו איסור לאו‬ ‫שלא לשכוח את התמיכה בתלמידי חכמים‪.‬‬ ‫אחריות כל אדם מישראל במצוות תלמוד תורה גדולה‬ ‫עד מאד‪ ,‬ותוכחות רבות נאמרו בעוון ביטול תורה‪ .‬כך דרשו‬ ‫רבותינו את דברי הכתוב בפרשת שמע "ודברת בם" כחיוב‬ ‫לשוחח כל העת בדברי תורה – "ולא בדברים אחרים"‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫במקום שכבר עומד האדם בביטול תורה [בכוונה או שלא‬ ‫בכוונה]‪ ,‬יש ביד האדם לתקן חלק מההיזק הנגרם מעוון‬ ‫ביטול תורה‪ ,‬על‪-‬ידי נטילת חלק בלימוד התורה של תלמידי‬ ‫החכמים‪ .‬בהחזקתם וקיום התורה בהם‪ ,‬נוטל האדם חלק‬ ‫בלימוד התורה שלהם‪ ,‬ובכך יינצל מעונש ביטול תורה‪ ,‬ויזכה‬ ‫לשכר כמי שלמד תורה בעצמו‪ ,‬פירותיה בעולם הזה והקרן‬ ‫לעולם הבא*‪.‬‬ ‫הלכה זו קיימת אף באותם שאין בידם הכשרונות‬ ‫להקדיש עצמם ללימוד התורה יום ולילה‪ ,‬ואינם רואים ברכה‬ ‫בתלמודם‪ ,‬ומטעם זה עוסקים במשך היום בעסקי העולם‪ .‬את‬ ‫מצוות "והגית בו יומם ולילה" הם מקיימים בקביעת עיתים‬ ‫לתורה פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית [כשבזמנים אלו‬ ‫עליהם לעסוק בעיקר בלימוד ההלכות הצריכות בכדי לידע‬ ‫את המעשה אשר יעשון‪ ,‬מבלי שיצטרכו לשאול שאלות על‬ ‫כל צעד ושעל‪ ,‬יחד עם לימוד המוסר והחסידות – ראה הלכה‬ ‫‪ .]#773‬אמנם‪ ,‬בשאר שעות היום‪ ,‬כשהם עוסקים במשאם‬ ‫ומתנם וניהול עסקיהם‪ ,‬הם משלימים את העדר לימוד‬ ‫התורה על‪-‬ידי החזקת תלמידי חכמים בחלק מרווחיהם‬ ‫שבמשך ביום‪ ,‬ובכך שמשאם ומתנם במשך כל היום הוא [אף]‬ ‫בכדי להחזיק לומדי תורה‪ ,‬מעלה עליהם הכתוב כאילו עסקו הם‬ ‫עצמם בתלמוד תורה כל היום כולו‪.‬‬ ‫בכדי ללמוד יותר על המעלות הטמונות בשותפות בלימוד התורה – ראה הלכה ‪.#715‬‬ ‫יום חמישי‬ ‫האם קטן נאמן על בדיקת תולעים?‬ ‫כלל אמרה התורה בהלכות עדות‪" :‬עד אחד נאמן באיסורין"‪.‬‬ ‫מכאן‪ ,‬שבכל מקום בו ספק בידינו אם דבר זה מותר או אסור‪,‬‬ ‫נאמן היחיד לגלות בפנינו מה היא המציאות האמיתית ובכך‬ ‫להתיר ולהכשיר את הדבר*‪ .‬כגון‪ :‬בטבילת כלים‪ ,‬בהכשר‬ ‫מאכלים‪ ,‬בבדיקת תולעים במאכלים‪ ,‬או בבדיקת דם בביצים‪.‬‬ ‫האם כלל זה נאמר אף בעדות קטן?‬ ‫ההלכה הפסוקה היא כי "כל שבידו נאמן"; כל מעשה שביד‬ ‫הקטן לעשות – נאמן הקטן להעיד עליו‪ .‬אמנם‪ ,‬נאמנות זו אינה‬ ‫אלא במקום ש"לא אתחזק איסורא"; כשיש ספק בידינו אם‬ ‫דבר זה מותר או אסור אולם טרם ידענו בוודאות שדבר זה כבר‬ ‫הוחזק באיסור מעולם – הקטן נאמן להעיד שאינו נאסר מעולם‪,‬‬ ‫אך במקום ש"אתחזק איסורא"‪ ,‬כשידענו בוודאות שדבר זה כבר‬ ‫הוחזק באיסור אלא שהתעורר ספק בידינו אם נעשה בו מעשה‬ ‫שהתירו מאיסורו או לאו – הקטן אינו נאמן להעיד שנעשה בו‬ ‫מעשה והתירו‪ .‬ואולם‪ ,‬לשיטת רבים מהפוסקים‪ ,‬חוסר נאמנות‬ ‫הקטן במקום ש"אתחזק איסורא" אינו אלא באיסורי דאורייתא‪,‬‬ ‫אך באיסורי דרבנן – נאמן הקטן אף במקום ש"אתחזק איסורא"‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬נצא בעקבות הכללים האמורים‪ ,‬ונמצא פסקי הלכה‬ ‫מאירים‪:‬‬ ‫טבילת כלים‪ :‬מאחר ש"אתחזק איסורא"‪ ,‬שכן אנו יודעים‬ ‫בוודאות שהכלי אסור אלא שהתעורר ספק בידינו אם נעשה‬ ‫בו מעשה טבילה והותר או לאו‪ ,‬הקטן אינו נאמן לומר שהכלי‬ ‫טבול ובכך להוציאו מחזקת האיסור‪ .‬אמנם‪ ,‬הלכה זו אינה אלא‬ ‫בטבילת כלי מתכת‪ ,‬החייבים בטבילה מדאורייתא‪ .‬בטבילת‬ ‫כלי זכוכית‪ ,‬לעומתם‪ ,‬שאינם חייבים בטבילה אלא מדרבנן‪ ,‬אכן‬ ‫נאמן הקטן לומר שהכלי טבול ובכך להוציאו מחזקת האיסור‪.‬‬ ‫בדיקת חמץ‪ :‬מעיקר הדין‪ ,‬מאחר שאינו אלא איסור דרבנן‪,‬‬ ‫נאמן הקטן לבדוק את החמץ ולומר שאכן הבית בדוק מחמץ‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬מאחר שבדיקת חמץ הינה מלאכה רבה ומעבודות‬ ‫קשות שבפסח‪ ,‬מצוה מן המובחר שלא לסמוך על הקטן ולתת‬ ‫את מלאכת הבדיקה ביד גדול‪.‬‬ ‫בדיקת תולעים במאכלים‪ :‬במאכלים ששכיחות התולעים‬ ‫בהם אינה אלא "מיעוט המצוי" [בדין "מיעוט המצוי"‪ ,‬ראה‬ ‫הלכה ‪ – ]#578‬מאחר "שלא אתחזק איסורא"‪ ,‬נאמן הקטן‬ ‫בבדיקתם‪ .‬אמנם‪ ,‬במאכלים ששכיחות התולעים בהם גבוהה‬ ‫והם מוחזקים בתולעים – מאחר ש"אתחזק איסורא"‪ ,‬אינו‬ ‫נאמן הקטן בבדיקתם‪ .‬ואולם‪ ,‬אם המאכלים עתידים להתבשל‬ ‫– מכיון שאחרי הבישול לא יהיה באכילתם אלא איסור דרבנן‬ ‫[שכן מדאורייתא התולעים בטלים]‪ ,‬נאמן הקטן בבדיקתם‪ ,‬אף‬ ‫במאכלים המוחזקים בתולעים‪.‬‬ ‫בדיקת דם בביצים‪ :‬בדיקת ביצים בזמן הזה חמורה הרבה‬ ‫פחות מבימים ההם‪ ,‬מאחר שבימינו הביצים המסחריות אינן‬ ‫מופרות [על מציאות הביצים בימינו‪ ,‬ראה הלכה ‪ .]#468‬מטעם‬ ‫זה‪ ,‬מקום רב יש להקל בבדיקתם‪ ,‬ואף קטן נאמן בבדיקתם‪.‬‬ ‫בכל מקום בו נאמן הקטן‪ ,‬צריך שיהא הקטן "בר דעת"‪,‬‬ ‫והיינו קטן כבן תשע שנים‪#770 .‬‬ ‫*לסקירה כללית בענין אלו אנשים יש להם נאמנות – ראה הלכה ‪.#224‬‬ ‫ערב שבת קודש‬ ‫עגל שנמכר כמו חמץ‬ ‫הוולד הראשון של בהמה טהורה הנמצאת בבעלות ישראל‬ ‫קדוש בקדושת בכור‪ ,‬והוא אחד מעשרים וארבע מתנות‬ ‫כהונה אשר מצוות עשה על הישראל ליתנם לכהן‪ .‬הישראל‬ ‫מחוייב לגדל את הבכור ברשותו ימים מספר [שלושים ימים‬ ‫בבהמה דקה‪ ,‬או חמישים ימים בבהמה גסה]‪ ,‬ולאחריהם‬ ‫עליו לתיתו לכהן בטרם תימלא לו שנה תמימה‪ .‬אם הבכור‬ ‫תמים – חייב הכהן להקריבו על‪-‬גבי המזבח במקדש‪ ,‬ואחר‬ ‫ההקרבה רשאי לאכול את הבשר הקדוש בטהרה [וכך‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫נהגו כל ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים]‪ .‬ואם מת‬ ‫הבכור קודם שהספיק הכהן להקריבו – כל גוף הבכור אסור‬ ‫בהנאה‪ ,‬וחייב הכהן לקברו בשלימותו‪ .‬אם הבכור בעל מום –‬ ‫אין בו קדושת קרבן‪ ,‬ומכל‪-‬מקום מחמת קדושת בכור אסור‬ ‫לעשות בו כל מלאכה‪ ,‬מלבד שחיטתו ואכילת בשר החולין‬ ‫אף שלא בטהרה‪.‬‬ ‫אף בזמן הזה‪ ,‬מעיקר הדין מחויב כל איש ישראל המגדל‬ ‫בהמות טהורות‪ ,‬צאן או בקר‪ ,‬להפריש את הוולד הראשון‬ ‫ולתיתו לכהן‪ .‬על הכהן מוטל איסור לסרב לקבל את המתנה‪,‬‬ ‫שכן יש בכך משום זלזול במתנות כהונה‪ .‬אמנם‪ ,‬מאחר שחרב‬ ‫בית מקדשנו [מהרה יבנה אכי"ר] ואין הכהנים יכולים לעלות‬ ‫ולהקריב את הבכור התמים‪ ,‬מה יעשו בני אהרן הכהנים‬ ‫בבכורות הקדושים? המציאות היחידה בה יהיה הבכור התמים‬ ‫מותר באכילה הוא רק אם יפול בו מום‪ ,‬אולם לשמור את הבכור‬ ‫בסביבה ראויה [דבר הכרוך בסייגים רבים] ולהמתין עד שיפול‬ ‫בו מום ויהיה מותר בשחיטה ואכילה‪ ,‬היא הנהגה שאינה‬ ‫מעשית‪ ,‬לפי שההכרזה עליו כבעל מום אינה מסורה אלא ביד‬ ‫מומחה‪ ,‬שיקבע כי המום שנפל בו הוא אכן מום קבוע‪ ,‬ויוכיח‬ ‫בראיות ברורות כי המום לא נעשה בו בידים או במתכוין [שכן‬ ‫הכהן אסור להטיל בו מום בידים או במתכוין‪ ,‬ואף בדיעבד‬ ‫הבכור אינו מותר בשחיטה ואכילה]‪.‬‬ ‫הפתח שמצאו האמוראים‪ ,‬והוכרע להלכה בדברי‬ ‫הראשונים‪ ,‬בכדי שלא להיאחז בסבך‪ ,‬הוא‪ :‬מכירה‪ .‬מכירה‬ ‫הדומה במהותה למכירת חמץ‪ ,‬אולם מורכבת יותר ממנה‬ ‫במובן מסויים‪ .‬מבלי להעמיק בפרטי ההלכות‪ ,‬המכירה‬ ‫נעשית כך שקודם לידת הבכור‪ ,‬הישראל מוכר חלק מן‬ ‫הבעלות על האם לנכרי‪ ,‬ובכך הבכור הנולד אינו קדוש‬ ‫בקדושת בכורה‪ ,‬משום שהלכה פסוקה היא כי שותפות הגוי‬ ‫בבהמה פוטרת מן הבכורה‪ .‬למרות שבדרך כלל אין להפקיע‬ ‫עצמו מקיום מצוה‪ ,‬ובגמרא מובא שאין להפקיע קדושת בכור‬ ‫ כתבו הפוסקים שבזמן הזה יש להתנהג בדוקא כך‪ ,‬בכדי‬‫שלא לבוא לידי מכשול חס ושלום‪ .‬כבמכירת חמץ‪ ,‬מכירת‬ ‫הבהמה מוכרחת להיעשות בהדרכת רב המומחה בהלכות‬ ‫המורכבות שבמכירה כזו‪.‬‬ ‫אף שבימינו אלה גידול בהמות אינו מצוי כל‪-‬כך כבימי‬ ‫קדם‪ ,‬יש לסוגיא זו זיקה ישירה להלכות מצויות‪ :‬הלוקח בשר‬ ‫כשר‪ ,‬או קלף לכתיבת סת"ם‪ ,‬שמקורם בבהמות טהורות אשר‬ ‫היו בבעלות יהודית‪ ,‬עליו להיזהר ולהקפיד לקחת ממקום בו‬ ‫מכירת הבהמות המבכרות נעשתה כהלכה‪#771 .‬‬ GET THE DAILY 'ONE MINUTE HALACHA' IN ENGLISH ‫לראות ולשמוע‬ ‫את ההלכה היומית‬ :‫בלה"ק‬ CALL (347) 696-7802. Archives can also be accessed there (#3). )#3 ‫ (ארכיון‬347.696.7802 :‫טלפון‬ 972.3.97.86.898 :‫בא"י‬ ‫אימייל‬ EMAIL [email protected] “subscribe” to receive the day's one minute Halacha audio, video & text. ‫שלח אימייל עם בקשה‬ ‫להרשם לכתובת‬ [email protected] VISIT www.halacha2go.com to see the video, text and archives. www.halacha2go.com :‫אתר‬ WHATSAPP Add 1 (347) 4565665 to your contacts then send a WhatsApp “subscribe” (video only). :‫וואטסאפ‬ 1.347.456.5665 ‫תוסיף מספר‬ ‫לרשימת אנשי הקשר שלך‬ .'‫ושלח לשם בקשה ל'מנוי‬ .‫ אין לראות בזה שום המלצה להחזיק ולהשתמש במכשיר עם חיבור להאינטרנט‬:‫הערה‬ ‫ לקבוע יום טוב פרטי‬n ‫ שריית בשר במים קרים‬n ‫לפני מליחה‬ ‫ כהן באבל‬n "‫ "אני בטוח שזה כשר‬n )?‫(באמת‬ :‫בקרוב‬ ‫ לפספס מנין עבור הכנת הגוף‬n ‫לתפילה‬ ‫ אי אפשר לצמצם‬:‫ זמני היום‬n ‫ להשתמש בשמות הקודש למטרות‬n ‫אחרות‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח התמים בן ציון הכהן‬ ‫בן הרה"ג הרה"ח הרב מאיר ישראל איסר הכהן ע"ה‬ ‫פרידמאן‬ ‫ ז"ך טבת תשע"ו‬,‫נפטר עש"ק פ' וארא‬ .‫ה‬.‫ב‬.‫צ‬.‫נ‬.‫ת‬ ‫ע"י משפחתו שיחיו‬ 718.569.7500 :‫קול ילדי ישראל‬ Sunday 12pm - 4pm Monday - Thursday 11am - 6pm Friday 11am - 2pm 718.804.0806 744 Eastern Pkwy • Evening Appointments Available • Special Financing Options Available. Advertising in the One Minute Halacha does not necessarily constitute a Badatz endorsement of products or services.