‫אפתח אל באב‬
‫מבנה הטיים ליין ‪ /‬שפה קולנועית‪:‬‬
‫אליס‪« :‬לאן לפנות ואיזה משקה יגדיל או יקטין אותי?»‬
‫השפה הקולנועית‪ :‬צילומים מקרוב מאוד (‪ )extreme close-up‬כדי להבליט את ההבעה הנשקפת‬
‫מדובר בסרט דוקומנטרי העוסק בשאלת הזהות הנעדרת של מאי שאול‪.‬‬
‫מהן‪ .‬להבליט תפקיד חשוב בעלילה ובאפיון הדמות‪.‬‬
‫במצב עניינים בו הרסיסים מסרבים לחבור לשלם‪ ,‬אני מנוידת בין העבר לעתיד‪ ,‬בין החילוני לדתי‬
‫זוויות הצילום‪ :‬זווית צילום ישרה ושכיחה‪ :‬המצלמה מוצבת בערך בגובה מטר וחצי מפני הקרקע‬
‫בין האשכנזי למזרחי‪ .‬אני תרה אחר הבבואה שלי באמצעות קולם של אחרים בניסיון להגדיר אותי‪.‬‬
‫ובמקביל להם‪.‬בנוסף‪ ,‬שימוש בזווית גבוהה‪ ,‬ליצר נקודת תצפית על המרואיין וזווית נמוכה‪ ,‬להגדיל‬
‫היעד הוא המסע‪ ,‬במהלכו נחשפים רסיסים אשר יבנו את הפאזל‪ ,‬או לפחות יסמנו את אפשרות‬
‫וליצר מצב שמשווה לדמות עוצמה‬
‫קיומו‪ .‬הסרט נארג מתוך ראיונות שאני מקיימת עם אבי‪ ,‬המהווה דמות מפתח‪ .‬האב‪* ,‬אילן שאול‬
‫סאונד‪ :‬המרואיין‪ ,‬וקטעי קריינות בשפות שונות‬
‫בונה אתוס אחר ושלם המחדיר מחשבה חתרנית ומסוכנת בנוגע לאתוס הציוני והזהות המזרחית‬
‫ועוד‪ :‬צילומי תקריב של אילן‪ ,‬חומרי גלם הלקוחים מסרטי ואלבומי משפחה‪ ,‬ארכיון לאומי‪ ,‬כו־‬
‫שנשדדה על דרך שלילתה‪ .‬באמצעות דמותו ושפתו של אבי יתבהרו‪ ,‬גם אם חלקית‪** ,‬ההיסטוריה‬
‫תרות וקולות בשפות שונות‪ ,‬זיכרונות ילדות‪ ,‬קטעי וידאו מהגן‪ ,‬מחשבות על העבר שמתקשרות‬
‫המשפחתית‪ ,‬הגנום הביולוגי‪ ,‬הנפשי‬
‫להווה‪ ,‬קונפליקטים פנימיים‪ ,‬קטעי הכתיבה שלי משלימים את הזיכרון המוחשי פיזי (הסרט עצמו)‬
‫והפוליטי‪.‬‬
‫ויוצרים שכבה חדשה לזיכרון‪.‬‬
‫קולי הנעדר מופיע כקריינות משובשת‪/‬טקסטים של ווידויים‪ ,‬אשר נלקחו מהיומן האישי‪.‬‬
‫קולי הנעדר מופיע כקריינות משובשת‪/‬טקסטים של ווידויים‪ ,‬אשר נלקחו מהיומן האישי‪.‬‬
‫הפרויקט‪“ ‬אפתח אל באב“ נוצר ונבנה מתוך סיפור אמיתי‪ ,‬שבו אבי מספר שחזר מתעסוקה‬
‫מבצעית בעזה בשנת ‪ 1971‬במסגרת קורס מכים בנחל‪ .‬במסגרת המבצעית למד כמה מילים בסיסיות‬
‫בערבית כדי לדבר עם האוכלוסייה המקומית‪.‬‬
‫באחת החופשות‪ ,‬דפק על דלת דירת הוריו בקיבוץ‪ ,‬וקרא‪ :‬אפתח אל באב (פתח את הדלת)‪ .‬אביו‪,‬‬
‫שהיה ממוצא מצרי שהערבית לא הייתה בשבילו שפת האויב‪ ,‬אלא שפת האוהב‪ ,‬הזדעזע קשות‬
‫למשמע אוזניו‪ ,‬ופתח לו את הדלת‪ .‬בעודו עומד חיוור על מפתן הדלת‪ ,‬נפל לאבי האסימון‪.‬‬
‫‹ מחקר‬
‫כשאבי הבין את ה“טעות הגדולה שנעשתה פה“ כמו שסבי נהג לומר‪ ,‬הוא גם חיבר את העובדה‬
‫שגדל תחת התכחשות טוטאלית להוריו במשך שנים‪ ,‬הורחק ועבר שטיפת מוח איומה כנגד‬
‫הערבים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1977‬כתב‪-‬ביים‪-‬הפיק‪-‬שיחק אבי‪ ,‬אילן שאול‪ ,‬את (גלגל ראשון)‪ ,‬סרט קצר‪ 12 ,‬דקות‪ ,‬שנוצר‬
‫במסגרת לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת“א‪.‬‬
‫במרכז הסיפור‪ :‬שני מילואימניקים שזורקים ערבי לבאר מים יבשה עד שהוא צונח לקרקעית הבאר‬
‫ומת‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1980‬הסרט נגנז מסיבות פוליטיות‪ .‬בשנת ‪ ,1987‬אחרי שבע שנות מאבק עיקש‪ ,‬שוחרר‬
‫הסרט‪.‬‬
‫בני (בנציון) שאול ‪20/3/1916‬‬
‫הגירה ממצרים אוקטובר ‪ 49-‬תחילת שנות ה‪ 50‬עליה לארץ‬
‫יפה (לואיזה) צרפתי‪ -‬אוגוסט ‪( 1912‬שבת נחמו)‬
‫הגירה מטורקיה ‪ 48‬איסטנבול‪ -‬עליה בלתי חוקית‪.‬‬
‫ג’ורג’ט אוחנה‪( -‬תאריך לידה אינו ידוע)‬
‫‪ 62‬עליה ממרקש מרוקו‬
‫חנניה אוחנונה‪ /‬אוחנה‪( -‬תאריך לידה אינו ידוע)‬
‫‪ 62‬עליה ממרקש מרוקו‬
‫חקר הזהות שלי הוא נושא מחייב והכרחי מבחינתי בכדי להבין את התרבות‬
‫שלי ושל רבים אחרים‪.‬‬
‫אמליה ומלח הארץ‪ /‬יוסי סוכרי‬
‫קונספט נבנה‬
‫הסכסוך ערבי‪-‬יהודי על פי נקודות המבט של העולים החדשים מארצות ערב ואיסלם‬
‫אמיליה‪ ,‬סבתו של המספר היא אישה מזרחית שלא פגשנו כמותה בספרות העברי עד כה‪ :‬היא אינה‬
‫המזרחי החדש‪ -‬שאלת סוגיית הזהות איתה מתמודדים במדינת ישראל דור שני ושלישי‬
‫מתחנחנת‪ ,‬אינה “חמה” ורגשנית‪ ,‬מתעבת בישול‪ ,‬ואינה מנסה להיקלט בהוויה הישראלית‬
‫השנאה שהתפתחה בעקבות שטיפות מוח שעברו המזרחים כנגד הערבים‬
‫אשכנזית‪.‬‬
‫סוגיית הסינדרום אשר מגיע מאירופה שפיתח מעגל רע כנגד ה “אוייב” שהוא בעצם חבר‪.‬‬
‫אמיליה ומלח הארץ‪ .‬וידוי הוא סיפורו האישי של נכדה‪ ,‬המחבר הקרוע בין כוחה הממגנט של סבתו‬
‫(האם השנאה אינה מלכותית כדי ליצר אויב?)‬
‫ובין ניסיונות כושלים‪ ,‬חוזרים ונשנים‪ ,‬להתחבר להוויה האשכנזית‪.‬‬
‫ספרים‪:‬‬
‫הספר חשף בפני סיפור כואב של הסבתא דור ראשון‪ ,‬אשר עלתה מבנגזי שבלוב‪“ .‬בן אדם צריך‬
‫העקוד‪ ,‬אלברט סוויסה‬
‫להיקבר איפה שהוא חי‪ ,‬לא איפה שהוא מת‪”.‬‬
‫אמיליה ומלח הארץ יוסי סוכרי‬
‫הכלבים שנבחו בילדותינו היו חסומי פה רועי חסן‪ ,‬שחור על גבי שחור עדי קיסר‬
‫יוסי סוכרי‪ ,‬בן ‪ ,43‬מרצה לפילוסופיה ב”קמרה אובסקורה”‪.‬‬
‫מאמר‪ :‬קוּרבּנותם ּאומּנותם‪ :‬משיח קורבני לשיח ריבוני ‪/‬אלון גן‬
‫סרטים‪/‬סדרות לצפייה‪ :‬דוקו‪ :‬אשכנז‪ ,‬ג’פה ופתלתל‪ 2 ,‬פרקים של קללת אדריאנוס‪,‬‬
‫“אני שונא ערבים כי הם מזכירים לי את המזרחים” מתוך ספרו של יוסי סוכרי‬
‫ראיונות עם אלברט סוויסה‪,‬מיכל פופובסקי‪ ,‬ג’ורג’ט אוחנה (סבתא שלי)‪ ,‬אילן שאול‬
‫פתרון של שפה ותודעה‬
‫“אני שונא ערבים כי הם מזכירים לי את המזרחים” מתוך ספרו של יוסי סוכרי‬
‫פתרון של שפה ותודעה‬
‫עקוד‪ /‬אלברט סויסה‬
‫(נולד ב‪ 1959-‬בקזבלנקה) הוא‪ ‬סופר‪ ,‬עיתונאי‪ ,‬אוצר אמנות‪ ‬ומסעדן‪ ‬ישראלי‪ ,‬ספר הבכורה שלו‪,‬‬
‫“עקוד”‪ ,‬זיכה אותו בפרס‬
‫ברנשטיין לשנת ‪.1991‬‬
‫ספרו של אלברט סוויסה‪ ,‬ספר אוטוביוגרפי‪ ,‬מתעד רגעים שלו כילד‪ ,‬שעלה מקזבלנקה בעליה‬
‫הראשונה ממרוקו לישראל הישר לעיר גנים שבי‪-‬ם‪ .‬הספר רבוי תיאורים המוגדרים “בארוקיים”‬
‫וגדוש בחומרים חדשים שעד כה לא נשזפו בשפה העברית‪.‬‬
‫אלברט‪ ,‬בראיונו מדגיש שהחברה המרוקאית המסורתית איננה חברה שכפתה את הדת‪ ,‬כיוון‬
‫שבחברה המרוקאית יש המון‬
‫ליברליות שהביאה איתה וחופש בחירה‪.‬‬
‫בראיונו הוסיף ודיבר על פוליטיקה‪ ,‬על הבדלי מעמדות‪ ,‬ועל העובדה שהמזרחים היו כח עבודה זול‬
‫בתחילת שנות החמישים והשישים‪.‬‬
‫ראיון עם מיכל פופובסקי‬
‫קצת רקע על הפרוייקט שלי‬
‫אפתח בשאלה של ארץ מולדתך וההגירה למדינת ישראל?‬
‫מהו פועלך בשנים האחרונות?‬
‫יש משמעות עמוקה לכאב ולסנטימנטליות שנלקחה מהרבה אנשים‪ ,‬הרבה איבדו את אחיזתם‬
‫במקור מה את חושבת על זה?‬
‫האם סוגיית המזרחי כדור ראשון‪/‬שני שהיגר לא”י נוגעת אליך‪ ,‬סיפור מסויים?‬
‫מה את חושבת על סוגיית המזרחי בארץ‪ -‬האם המזרחים עברו נכבה תרבותית‪ -‬חברתית?‬
‫האם המזרחי החדש צריך “לבכות על החלב שנשפך” או להמשיך הלאה?‬
‫האם קיימים פערים או שהם מצטמצמים?‬
‫מהי זהות ישראלית?‬
‫האם יצליחו המזרחים לצמצם פערים במשך השנים ?‬
‫טקסים כמו מימונה וחינה נהיו למסחרה מה את חושבת בעניין? אין זיכה רק איזכור?‬
‫האם העובדה שהמוצא המזרחי נחשב ל”כושל” קשור גם בחינוך? איך מטפלים בזה?‬
‫יש חזרה גדולה של אמנים ערס פואטיים שבאים ומטיחים עובדות קשות בפני המדינה ובפני‬
‫ה”אשכנזים” ששוללים מהם את זכותם להיות מה שהם במקור‪ ,‬מה את חושבת על זה?‬
‫המערב כבר נחקר מכל זווית אפשרית‪ ,‬המזרח תמיד נחקר בעין בוחנת‪ ,‬שיפוטית‪ ,‬מאבחנת‪ ,‬האם‬
‫יצליחו להגיע לעמק השווה בסופו של דבר?‬
‫גורלם של יהודי ארצות ערב חופף‪ /‬מקביל לגורלם של של ערביי ישראל‪ ,‬בעקבות העובדה‬
‫שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית‪ -‬אירופאית‪ ,‬שהתייחסה למזרח כעולם נכשל‪ ,‬פרימיטיבי?‬
‫יש מקום לבטל את ישראל ולהחזיר את פלסטין?‬
‫מה את אומרת על הרעיון החדש “פלסטיאל” מדינה בה חיים דו לאומיים?‬
‫עדי קיסר מיסדת ערבי ערס פואטיקה‬
‫ערס פואטיקה‬
‫ערס פואטיקה‪ ‬הוא ערב הקראת‪ ‬שירה‪ ‬שייסדה המשוררת‪ ‬עדי קיסר בתחילת שנת‪ 2013 ‬אשר יצר‬
‫אני המזרחיתשאתם לא מכירים‬
‫קול שכונה כ”גל המזרחי החדש של השירה העברית”‬
‫אני המזרחיתשאתם לא מזכירים‬
‫הערב שמתקיים פעם בחודש‪ ,‬מוגדר כחאפלה בשל האופי המזרחי של האירוע ומורכב‬
‫שיודעת לדקלם‬
‫ממשוררים‪ ,‬רקדניות בטן‬
‫את כל השירים‬
‫ואמני‪ ‬ספוקן וורד‪ .‬לערס פואטיקה יצאו שתי אסופות שירה מודפסות בעריכתה של עדי קיסר‪,‬‬
‫של זוהר ארגוב‬
‫בהוצאת “גרילה תרבות”‪.‬‬
‫וקוראת אלבר קאמי‬
‫מדינת אשכנז‪:‬‬
‫ובולגקוב‬
‫“ במדינת אשכנז אני מופלטה‬
‫מערבבת הכל לאט לאט‬
‫אני חפלה‬
‫על אש קטנה‬
‫אני כבוד‬
‫חלב ובשר‬
‫אני עצלן‬
‫שחור ולבן‬
‫אני כל מה שלא היה פה פעם‬
‫האדים מרעיליםאת השמיים‬
‫כשהכל היה לבן‬
‫אני ההרס החורבן‬
‫השד המזויין‬
‫העבריין עם הכיפה‬
‫בבית המשפט‬
‫אני קברי צדיקים‬
‫וקמעות‬
‫אני ערס‬
‫אני יאללה כפיים‬
‫ומוזיקה זולה‬
‫תת תרבות‬
‫תת רמה‪ ( »...‬מתוך הכלבים שנבחו בילדותינו היו חסומי פה‪ /‬רועי חסן)‬
‫ג’אפה‬
‫עם יציאתו בשנת ‪ ,2009‬הסרט הוקרן בפסטיבל ‪ IDFA‬באמסטרדם‪ ,‬וזכה במקום הראשון‬
‫בפסטיבל מילאנו‪ .‬הסרט “ג’אפה ‪ -‬סיפורו של מותג” מציג ראיונות עם פרדסנים ואנשי רוח‬
‫ישראלים‪-‬יהודים כמו גם עם פרדסנים ואנשי רוח ערבים‪-‬פלסטינים‪ ,‬שכולם מספרים את סיפורו של‬
‫ענף ההדרים בפלשתינה‪-‬ארץ ישראל מראשיתו בסוף המאה ה‪ .19-‬מעבר לכך מתראיינים לסרט גם‬
‫מומחים להתפתחות הצילום והקולנוע‪ ,‬ומשובצים במהלכו קטעי ארכיון רבים‪ .‬בין המסרים‬
‫הנשמעים בסרט ‪ -‬המשורר חיים גורי מספר שהעולם שהוחרב על ידו ועל ידי חבריו לפלמ”ח נוכח‬
‫בחייו וביצירתו‪ ,‬שהוא מאמין בכאבם של הפליטים‬
‫הפלסטינים‪.‬‬
‫“בעיני‪ ,‬כישראלי‪ ,‬אי אפשר לחשוב על הנכבה בלי לחשוב על השואה”‪ .‬אייל סיון‬
‫מתוך קורבנותם אומנותם משיח קורבני לשיח ריבוני‬
‫“מזרחופוביה” החרדה הפובית כלפי המזרחים נאלצה להתעמת עם המזיגה הלא נוחה של יהודיות‬
‫שוחט מציגה בנחרצות את מהות הציונות בכל הקשור למזרחים‪ :‬מטרתה של ההגמוניה האשכנזית‬
‫עם ערביות שנתפסה כנחשלות‪ .‬בעיניים ציוניות‬
‫הציונית היא “לטהר את המזרחים ממזרחיותם”‬
‫מודרניסטיות שילוב זה נראה היה כמחלה ממארת שיש לחסלה בטרם תתפשט בגוף החברה‪.‬‬
‫פשעי הממסד ע”פ שוחט‪:‬‬
‫דמוניזציה של המזרחים מזרחים נתפסו כנשאים של טפילים למיניהם‪ ,‬של מחלות מידבקות‪ ,‬ושל‬
‫גנבה שוחט גורסת ש”פרדיגמת האקזוטיזציה ונרטיב ההצלה” אפשרו גנבה של רכוש מזרחי לרוב‬
‫עיוותים גנטיים‪.‬‬
‫בדרכי הונאה ומניפולציה‬
‫ניצול המזרחי ככוח עבודה זול ככוח עבודה זול‪ ,‬נייד וקל לתמרון‪ ,‬היו יהודי המזרח חיוניים להת־‬
‫אפליה שיטתית ומכוונת‪“ .‬המזרחים הובאו לישראל בשל צרכים ציוניים–אירופאים‪ .‬משעת הגעתם‬
‫פתחותה הכלכלית של מדינת ישראל‬
‫הם הופלו באופן שיטתי על ידי מנגנון שחילק את‬
‫הפרד ומשול יצירת מנגנונים לטיפוח השנאה בין המזרחים לפלסטינים‪ .‬ביחסים שבין הפלסטינים‬
‫המשאבים שעמדו לרשותו מתוך העדפתם הברורה של יהודים אשכנזים עלפני יהודים מזרחים‪.‬‬
‫למזרחים נקטו הציונים‬
‫קיפוח מובנה שוחט מראה כיצד מדיניות האפליה‪ ,‬ההדרה והניצול טושטשה באופן מניפולטיבי על‬
‫האשכנזים גישה של הפרד‬
‫ידי שפה שהציגה כסות של שוויון ודאגה למעמד‬
‫ומשול והצליחו לקרבן כך בהצלחה את שתי האוכלוסיות‬
‫העובדים ועטפה את הפשע בסיסמאות יפות שמאחוריהן הסתתר האינטרס האמיתי‪“ :‬תנועת העבו־‬
‫הִ נדוס חברתי ודה–לגיטימציה לזיכרון המזרחי‪“ .‬ההיסטוריוגרפיה הציונית כפתה זיכרון יהודי–‬
‫דה ייצגה‪ ,‬בעצם‪ ,‬את האינטרסים של האליטה‬
‫אירופוצנטרי שבעטיו נמחקו הזכרונות של האבות‬
‫האשכנזית”‪.‬‬
‫המזרחים והאמהות המזרחיות שסיפוריהם‪/‬ן הפכו לבלתי נגישים ואפילו אסורים‬
‫מנגנון שלטוני דכאני‪ ,‬גזעני‪ ,‬מפורר ומכחיד זהות “ההיסטוריה הציונית יצרה מבנה פוליטי דכאני”‬
‫המזרחים כ”בשר תותחים” ו”גדר חיה” של גבולות הביטחון של ההגמוניה הציונית שליחת המזר־‬
‫“בניגוד ליחס שניתן למהגרים אשכנזים‪,‬‬
‫חים במשאיות ליישובי הספר במעטה המניפולטיבי‬
‫טופלו המזרחים באופן בלתי אנושי כבר במחנות שנבנו על ידי הציונים בארצות מוצאם‪.‬‬
‫שלחיזוק הגבולות “הפך את גופם של המזרחים לגדר החיה של המדינה‪.‬‬
‫נ‬
‫‹ סקיצות פונטים‬
‫נ‬
‫יש בי את הרצון לצעוק הצילו אבל אני שותקת‬
‫יש בי את האומץ להטיח בכולכם אשמה אבל אני שותקת‬
‫כי אני יודעת שאתם פשוט חלשים למולי‪,‬‬
‫עוד כשניסיתי לסדר את הפאזל בגיל ‪ 3‬וכמעט הוצאתי לך עין‬
‫מאריק אומר שאותו הפאזל שלא הסתדר הוא רק משל לכל מה שלא מסתדר לי בחיים‬
‫וגורם לי לאבד את זה‪ ,‬ולהתעצבן‪.‬‬
‫והעובדה שנולדתי ילדה עצבנית רק מעידה עלי משהו‬
‫ולאו דווקא עליכם‬
‫אבל עדיין יש לי מכתב אשמה כבד אליכם‬
‫שבאיזשהו שלב כבר הפסקתי לכתוב אותו כי הבנתי שזה לא ממש משנה לכם‬
‫והמשכתי להסתובב עם התיק הכבד שלי על הגב‪ ,‬מוציאה אשמות על אנשים אחרים‪ ,‬כאלה שלאו‬
‫‹ סקיצות טקסטים‬
‫דווקא חטאו או נחשבים לאשמים‬
‫אבל איתי זה בא מהבית‬
‫זה התיק שלי‬
‫אני רוצה ביטחון כמו כל אדם בעולם‪ ,‬אבל פתאום אני מגלה שהביטחון שלי תלוי בי‪,‬‬
‫חלמתי הלילה שאני בתוך אוטובוס מלא אנשים‪ ,‬שמסתובב על הר ואנחנו תלויים על חוטים ומתפ־‬
‫ללים שנעבור את השלב הזה ונצליח לחיות‪ ,‬מרחפים בין חיים ומוות‬
‫וגם דודה שלי הייתה שם‪,‬‬
‫והקול הפנימי שלה לפעמים מרגיע אותי‬
‫היא האחות שהכי קרובה לאימי מתוך כל ה‪10‬‬
‫ונזכרתי שוב שכשפרוספר נפתר היא התקשרה לספר לי והשביעה אותי לא לספר‬
‫כי היא יכולה להתמוטת‪ ,‬עכשיו זה זמן רגיש‪.‬‬
‫ואני הסתובבתי עם הסוד הזה כמה שבועות‪ ,‬ובאתי לשבעה‪ ,‬ובכיתי במקומה‬
‫כי ידעתי שהיא הייתה רוצה שאני ייצג אותה‬
‫למרות שלא ראיתי את כולם כבר כמה שנים‬
‫מבחינתי אמא שלי הייתה עכשיו מעל כולם‪ ,‬אני באתי כי ידעתי שהיא הייתה רוצה שאהיה שם‪.‬‬
‫נ‬
‫כתב האישום בספרי רק הולך וגדל‬
‫הפסיכולוג חוזר ואומר שהמקלות בגלגלים שלי גדולים מדי‬
‫לפעמים זה חזק ממני‪ ,‬אז אני מזכירה קטעים‬
‫אז אני מתקשה לבכות‬
‫מטיחה האשמות חסרות מעצורים‬
‫תינוק שלא בוכה‪ ,‬לא מקבל חלב‪.‬‬
‫בסוף היום זה תמיד ביני לבין עצמי‬
‫איפה אתה מתעצב?‬
‫ואין לי את הלגיטימציה לבכות‪.‬‬
‫בחיים או באקדמיה?‬
‫המחסור בכם בשנים האחרונות‪ ,‬רק הולך וגובר‬
‫מאיפה בא הצורך הזה לקרוא לעצמי בשמות?‬
‫כמעט כמו מטבע שהתהפך על צדו השני‬
‫חתול רחוב‪ ,‬הומלס‪ ,‬חסר כל‪ ,‬רכוש‪ ,‬אהבה‪ ,‬שנאה‪.‬‬
‫את חשבת שאצא תלותית‬
‫מי אמר שלהיות אדם אחד המוגדר בהגדרה אחת אומר שזה סופי?‬
‫ובסוף הבנת שככל שקשרת יותר‬
‫אדם מורכב מחלקים שלפעמים מתנפצים לשברים‬
‫כך זה פעל כנגדך‪.‬‬
‫הוא מרכיב את השברים לחלקים חדשים וממשיך ללכת‪.‬‬
‫והעץ הזה שטיפחת וגידלת‬
‫שתול עכשיו על אדמה חרוכה‪.‬‬
‫וכשתלך לעולמך‪ ,‬רק אז אני אבין הכל‬
‫שורשים אבודים בחלל וזמן‬
‫אולי זה מכתב פרידה כמו כל המכתבים שלי‬
‫מספרים לי סיפור שונה מענפיי‬
‫אין לי אפשרות לחשוב שהכל נצחי‬
‫כאילו רוצים שאדע את התשובה‪.‬‬
‫אם הכל זמני‪.‬‬
‫תקופות מתפרקות לי בראש לחלקים חשוכים‬
‫אני תמימה כי יש לי הורים תמימים‬
‫אני שוב מתעכבת ומנסה להבין‬
‫כאלה שלא יודעים לנווט בין האיוולות לשקרים‬
‫אמרת שאופיו של האדם הוא גורלו‪ .‬מהו גורלי?‬
‫החלום של אימי היה שאהיה רקדנית‬
‫איפה ואיך אתה משפיע?‬
‫היא שלחה אותי לבית ספר לאומנויות‬
‫אולי לא הייתם שם תקופה‬
‫כמעט הפכתי לרקדנית‬
‫ואני בניתי קביים דמיוניים‬
‫עד שהבנתי פתאום‬
‫הפסיכולוג חוזר ואומר שהמקלות בגלגלים שלי גדולים מדי‬
‫שאני משהו אחר‬
‫אז אני מתקשה לבכות‬
‫תינוק שלא בוכה‪ ,‬לא מקבל חלב‪.‬‬
‫איפה אתה מתעצב?‬
‫בחיים או באקדמיה?‬
‫מאיפה בא הצורך הזה לקרוא לעצמי בשמות?‬
‫נ‬
‫מאי שאול יוצאת למסע של חיפוש זהות שאבדה לה‪ ,‬היא יוצאת מנקודת מוצא חסרת זהות דתית‪,‬‬
‫תרבותית‪ ,‬מוצא אתני (מזרחי או אשכנזי) מחפשת את החלקים שיבנו לה את הפאזל לשלם‪ ,‬הרבה‬
‫מהחלקים נמצאים אצלה בסימני שאלה כרגע‬
‫המסע יתקיים על ידי ראיונות שאקיים עם הסובבים אותי‪ ,‬וגם סביב אבי שנושא עימו את הדי אן‬
‫איי המקורי שלי‪ ,‬ודרכו אברר את ההיסטוריה של משפחתי‪ ,‬את הגנטיקה שנושאת תכונות אופי‬
‫מרדניות‪ ,‬ופורצות דרך‪ ,‬אברר גם דרך הדמויות כמטאפורה למראה המשקפת אותי לאורך כל הסרט‬
‫וכשיקוף ישיר על עצמי‪ -‬מי אני‪.‬‬
‫לא ישמעו אותי לאורך כל הסרט‪ ,‬אני הנעלם החסר‪ ,‬מצד שני יהיו בסרט קריינות של הטקסטים‬
‫שכתבתי כמחשבות על עצמי‪ ,‬ועל הסובבים אותי‪ ,‬על הסיטואציות השונות והצמתים שבחיי שבונים‬
‫אותי בתור מי שאני‪.‬‬
‫כמו אליסה בארץ הפלאות ששואלת את עצמה שוב ושוב “לאן לפנות ואיזה משקה יגדיל או יקטין‬
‫‹ סקיצות תסריט‬
‫אותה”?‬
‫מבנה הטיים ליין‬
‫אני בהווה עם שאלות על ההווה נכנסת לעבר (הדמויות גם כן) מהנקודת מוצא הסופית מהמסקנה‬
‫שממנה יצאתי לחיפוש‪.‬‬
‫החלטות עיצוביות בסרט‪ :‬צילום קלוז אפ של האדם המתראיין‬
‫תמונה וטקסט מקבילים או חופפים על המסך‬
‫העבר כחלק שסוגר את המעגל‪ ,‬מהסוף אל ההתחלה ואיתו גם נפתח הסרט‬
‫יכול להיות שיהיו דמויות שידברו על הסיפור חיים שלהם‪ ,‬אבל אני אקח מהקטעים האלה את מה‬
‫שנוגע אלי‪ ,‬ששזור לסיפור חיי‬
‫*הדמות המרכזית היא אילן שאול‪ ,‬אבי‪ ,‬כבונה אתוס שלם‪ ,‬מחדירה רעיונות ומחשבות שונים ומסו־‬
‫כנים על המדינה‪ ,‬על התרבות שנשללה ועל תכונות אופי מורכבות‬
‫מאי איננה מתגלה בסוף הסרט היא נשארת בסימן שאלה נפשה כציפור דרור שאינה כבולה למחש־‬
‫בות חברתיות ולכבלים מסוגים שונים‪.‬‬
‫החלקים ממנו יהיה בנוי הסרט יהיו תלויי תוכן הצילום‪ ,‬כרגע הוא לא מחולק לכותרות‪.‬‬
‫‹ סקיצות פריימינג‬
‫< שלב הביצוע‬
‫סיפור אפתח אל באב‬
‫את הסיפור תחילה‪ ,‬מספר אבי על סבי‪ ,‬סבא בנציון (בני) שאול‪ ,‬שבתור ערבי יהודי אינו יכל עוד‬
‫לדבר את שפת האם שהביא איתו ממצרים‪.‬‬
‫בחזרתו של אבי מפעולה מבצעית‪ ,‬הוא דופק על דלת סבי וצועק “אפתח אל באב“‪ .‬כך בעצם נפתח‬
‫הסרט בידיעה ברורה‬
‫שהערבי איננו חבר אלא האויב בסיפור‪ .‬ואת השפה צריך למחוק במהרה כיוון שזוהי אינה השפה‬
‫שבה תמכה הציונות‪.‬‬
‫התמונות של בנציון שאול מוצגות בהתחלה כפתיח לסיפור על שלוש דורות‪.‬‬
‫התמונות נלקחו מארכיון משפחתי‬
‫כל התמונות הן מעליותו של בנציון שאול לארץ ישראל‪.‬‬
‫אילן שאול‬
‫אילן שאול מספר את סיפורו בתור קיבוצניק צבר שהתכחש במשך שנים להוריו ולמוצאו‪ ,‬כיוו‬
‫שחשב שלהיות ישראלי עדיף על להיות מצרי‪ ,‬תורקי‪ .‬את הסיפור שלו כדור שני לעליה מארצות‬
‫ערב‪ ,‬הוא מתחיל לספר בכניסה לבית הקברות של קיבוץ אפיקים‪ -‬שם קבורים בני שאול ויפה צרפ־‬
‫תי שאול‪.‬‬
‫“חשבתי על המון דברים‪ ,‬מאז נטמן אבי במעלה מורדות הירדן‪ .‬בפאתי קיבוץ אפיקים‪ .‬חשבתי על‬
‫ההתכחשות הנוראה שלי ממנו‪( .‬לפחות עד גיל עשרים ומשהו) כי אבי ואמי הביולוגיים‪ ,‬אינם אלא‬
‫הורי המאמצים החוששים לגלות לי את הסוד הנורא‪ .‬על הרגע המיוחל שבו אוכל לפתוח את תיק‬
‫האימוץ‪ ,‬ולגלות‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬מי הם הורי ה“אמיתיים“‪..‬‬
‫הפריימים נבחרו בקפידה‪ ,‬וזוית הצילום תמיד נשארה בגובה העיניים תוך מחשבה על הסיפור‪,‬‬
‫ומספר הסיפור‪.‬‬
‫טכניקה‪ -‬צילום ידני וצילום על חצובה ניידת‬
‫שעת צילום‪ -‬שקיעה‬
‫עריכה בהמשך‪ -‬סלואו מושן אחיד‬
‫מאי שאול‬
‫את הסיפור שלי כדור שלישי‪ ,‬אני שומעת מסיפוריו של אבי בזמן הקרנת קטעי הילדות שלי‪ ,‬כזהות‬
‫אבודה שממשיכה לשאול שאלות ולחפש חלקים התואמים לפאזל‪ .‬ברקע ישנן כתוביות שנבחרו‬
‫בקפידה מאוסף כתבם אישיים‪ ,‬יומנים חלומות ומחשבות לאורך השנים‬
‫כתב האישום בספרי רק הולך וגדל‬
‫לפעמים זה חזק ממני‪ ,‬אז אני מזכירה קטעים‬
‫מטיחה האשמות חסרות מעצורים‬
‫בסוף היום זה תמיד ביני לבין עצמי‬
‫ואין לי את הלגיטימציה לבכות‪.‬‬
‫המחסור בכם בשנים האחרונות‪ ,‬רק הולך וגובר‬
‫כמעט כמו מטבע שהתהפך על צדו השני‬
‫את חשבת שאצא תלותית‬
‫ובסוף הבנת שככל שקשרת יותר‬
‫כך זה פעל כנגדך‪.‬‬
‫והעץ הזה שטיפחת וגידלת‬
‫שתול עכשיו על אדמה חרוכה‪.‬‬
‫שורשים אבודים בחלל וזמן‬
‫מספרים לי סיפור שונה מענפיי‬
‫כאילו רוצים שאדע את התשובה‪.‬‬
‫מאי שאול‬
‫הוידאו נגמר בפרפורמנס שלי מול המצלמה‪ ,‬מסונוורת‪ ,‬במטרה להעביר את אותו ה”סינוור” שעובר‬
‫כל ישראלי‪,‬‬
‫“מה שהיה מת‬
‫מה שהיה מת‬
‫מה שהיה מת‬
‫אני יושבת וחושבת על מה יכול היה להיות‬
‫אם היית ממשיכה לדבר בשפת האם שלך‬
‫שפת אם היא כמו לב‬
‫כשהיא יוצאת מהפה היא חודרת ללב שמולך‬
‫כנגזרת של כיבוש אלים‬
‫קרעו ממך גם את השפה‬
‫התביישת בה כי ראית בה את שפת האויב‬
‫האויב שהוא בעצם חבר‪.‬‬
‫את הצבע הלבן קיבלתי מאבא‬
‫אבל ממך אמא‪ ,‬קיבלתי את הלב‬
‫לב אוהב שנשבר בקרע התרבות‬
‫לב שלא יודע להבדיל בין שחור ללבן‬
‫אז איפה הקבלה שלנו את האחר‬
‫את השונה‬
‫את הפער בין מזרח למערב‬
‫לא אבין לעולם‬
‫כי לא שכחתי מאיפה באת אמא‬
‫ולאן אני הלכתי‪“.‬‬
‫טקסט‪ :‬מאי שאול‬
‫‹ תודות וכרטיס ביקור‬
‫תרבות‬
‫צילום‪ :‬גבריאל בהרליה‪ ,‬יח"צ‬
‫תערוכה‬
‫פותחים דלת‬
‫תערוכת בוגרים ‪ – 2015‬המחלקה לעיצוב‪,‬‬
‫סמינר הקיבוצים‪ ,‬פתיחה‪ ,25.6 :‬חמישי‪,19:30 ,‬‬
‫א'־ה' ‪16:00‬־‪ ,21:00‬ו' ‪10:00‬־‪ ,15:00‬שבת‬
‫‪10:00‬־‪ ,21:00‬נעילה‪ ,2.7 :‬מרכז עמיעד‪ ,‬שוק‬
‫הפשפשים‪ ,‬יפו‬
‫בין עבודות הגמר בתערוכת בוגרי מחלקת העי־‬
‫צוב של סמינר הקיבוצים‪ ,‬בולטת העבודה "אפתח‬
‫אל באב"‪ :‬וידיאו־ארט של הסטודנטית מאי שאול‪,‬‬
‫שהלכה צעד קדימה בעולם העיצוב‪ ,‬ויצרה עי־‬
‫צוב זהות עצמית בדמות וידיאו־ארט באורך עשר‬
‫דקות‪ ,‬הבוחן את טרגדיית הזהות המזרחית‪ ,‬שדו־‬
‫ללה קשות בתוך כור ההיתוך האשכנזי‪.‬‬
‫היצירה בנויה מראיונות שקיימה היוצרת עם‬
‫אביה‪ ,‬המתאר את תהליך התפצלות הזהות בשו־‬
‫שלת המשפחתית‪ :‬סבא מצרי‪ ,‬אבא קיבוצניק ובת‬
‫תל אביבית‪ .‬הסרט מורכב מצילומי וידיאו‪ ,‬סטילס‪,‬‬
‫כתוביות וקריינות בעברית וערבית‪ .‬ד‬
‫שלמה בן דוד‬
‫"שפה משוחררת ושובבה"‪ .‬ישראלי‪ ,‬עיני וחבקין ב"יונה פעמונה"‬
‫צילום‪ :‬יח"צ‬
‫שרה ברחובות‬
‫‪ 20‬שנה אחרי מותה של דרורה חבקין‪ ,‬מעלה בתה‪ ,‬שירי חבקין‪ ,‬את‬
‫"יונה פעמונה"‪ :‬מופע לזכר אמה שליקטה‪ ,‬הפיחה חיים ושרה את שירי‬
‫הרחוב ש"חנם באלמוניותם‪ ,‬בחוסר הבושה ובהומור שבהם"‬
‫פיצול זהות‪ .‬שאול‬
‫בעוד שנה בעוד שנתים ‪/‬‬
‫עדנה מיטווך־מלר‬
‫ְּבעוֹד ׁ ָשנָ ה ְּבעוֹד ׁ ְשנָ ַתיִ ם‬
‫יֵ רֵ ד ַּגם ַה ָּירֵ ַח ַה ַּנ ָּוד‬
‫ְל ָה ִאיר ֶאת קוֹמוֹת ַה ִּמגְ ָּדל‬
‫ְּב ֶא ֶלף ְמאוֹרו ָֹתיו‪.‬‬
‫ָה ִעיר ַּת ֲע ֶדה ֲע ִדי ׁ ֶשל זָ ָהב‬
‫ָהרְ חוֹבוֹת יִ ְת ָמרְ קוּ ִמ ּ ֻז ֲה ָמה וְ כָ זָ ב‬
‫ש ָּגב‬
‫ַההו ְֹמ ֶל ִסים יִ ְמ ְצאוּ ַמ ֲח ֶסה וּ ִמ ְ ׂ‬
‫ִמ ְּפנֵ י ַה ַּס ִּמים וּ ִמ ְּפנֵ י ָהרָ ָעב‬
‫וְ ַה ְּכ ָל ִבים יָ נוּ חוּ ִּב ְמלוּ נָ ה ׁ ֶשל ׁ ֶשנְ ָהב‪.‬‬
‫ַה ֶּדרֶ ךְ ַל ׁ ָּש ַמיִ ם ְּת ֵהא ְסלוּ ָלה וּ ְק ָצרָ ה‬
‫ְמלֻ ָּוה ָּכל ָה ֵעת ְּב ַס ֶּירֶ ת ׁ ְש ִמירָ ה‬
‫ַה ׁ ּשו ֶֹמרֶ ת ְּבנֵ י ֱאנו ֹׁש ֵמ ֵה ָע ְלמוּ ת וְ כִ ָּליוֹן‬
‫ִּכי ּבוֹנִ ים ָּכאן ִמגְ ַּדל ׁ ְש ִמירָ ה‬
‫ְּב ׁ ֵשם ַהכּ ו ַֹח ָה ֶע ְליוֹן‪.‬‬
‫מתוך "מגדל ג'י" בהוצאת "צבעונים"‬
‫"‬
‫לילה טוב"‪" ,‬טוויסט מולדת"‪,‬‬
‫"וחרב אין ביד דוד"‪" ,‬היא יושבה‬
‫לחלון"‪" ,‬כל היונים" ו"יידישע‬
‫פיראטען" היו מלהיטיה הגדו־‬
‫לים של דרורה חבקין‪ ,‬אבל לנצח היא תיזכר‬
‫כמחיית שירי הרחוב‪ .‬היום ייערך בתיאטרון‬
‫גבעתיים המופע "יונה פעמונה"‪ :‬ערב משי־‬
‫ריה בהפקת ברוך שחר ובהפקה מוזיקלית‬
‫של קובי אשרת‪ ,‬במלאת ‪ 20‬שנה למותה‬
‫החטוף מדום לב בגיל ‪.61‬‬
‫"זאת הזדמנות להכיר את שיריה לדור‬
‫שצמח כאן מאז הלכה לפתע מאיתנו‪ ,‬ולה־‬
‫זכיר אותם לאוהביהם מאז"‪ ,‬אומרת בתה‪,‬‬
‫שירי חבקין‪ ,‬ממארגני הערב‪ ,‬שכזמרת‪,‬‬
‫תשיר בו משירי אמה במסגרת שלישיית‬
‫"יוללה"‪ ,‬שבה היא חברה עם אירית ישראלי‬
‫(בתו של שמעון ישראלי) ושרון עיני (אלמ־‬
‫נתו של השחקן מנחם עיני)‪.‬‬
‫את חושבת ששירי הרחוב ותנו־‬
‫עות הנוער שאמך ליקטה‪ ,‬שרה והפיצה‬
‫בהופעותיה עמדו במבחן הזמן?‬
‫"כן‪ ,‬בטוח‪ .‬אלה שירים שזהות מחבריהם‬
‫לא ידועה‪ ,‬והם עוברים מדור לדור‪ ,‬כשהם‬
‫מביאים מחיי היומיום בהומור ובשפה משו־‬
‫חררת ושובבה"‪.‬‬
‫ב־‪ '69‬וב־‪ '70‬כינסה חבקין האם את שירי‬
‫הרחוב בשני תקליטים‪ ,‬שלפני תשע שנים‬
‫הפך אותם נחום (נחצ'ה) היימן לתקליטור‬
‫כפול‪ .‬בין המוכרים שבהם‪" :‬יונה פעמונה"‪,‬‬
‫"בת ‪ 16‬הייתי"‪" ,‬אני מנגן"‪" ,‬דוניה"‪" ,‬ספר‬
‫לי"‪" ,‬שימי ידך"‪" ,‬מה לעשות" (שאני יפה‬
‫כזאת)‪" ,‬יולה לה"‪" ,‬הוי ירוקה" ו"סמרה‬
‫הופ הופ"‪.‬‬
‫"אהבתי לשירי הרחוב באה לי כנראה‬
‫בירושה‪ ,‬בהיותי בת דור שישי למשפחה‬
‫צילום מתוך הארכיון המשפחתי‬
‫פינת השיר‬
‫יעקב בר־און‬
‫"סוג של אבא"‪ .‬חבקין כילדה עם אמא וליטני‬
‫ירושלמית‪ ,‬שאז‪ ,‬בימים ההם‪ ,‬דיברו בה יידיש‬
‫מהולה בערבית"‪ ,‬כך מצוטטת דרורה חבקין‬
‫בתקליטור הכפול‪" .‬אלה שירים שצמחו על‬
‫מדרכות העיר העתיקה‪ ,‬בשבילי המושבות‪,‬‬
‫בבריגדה ובצבא‪ ,‬בבתי כלא‪ ,‬בתנועות הנו־‬
‫ער ובשווקים‪ .‬כמעט כל השירים האלה הם‬
‫אלמוניים‪ ,‬חנם באלמוניותם‪ ,‬בחוסר הבושה‬
‫ובהומור שבהם"‪.‬‬
‫שירי ואחיה אריאל נולדו לתוך המוזיקה‪.‬‬
‫"לא רק שהיינו עדים בבית לחזרות ולמפג־‬
‫שיה עם אמנים‪ ,‬אלא שבדרך כלל היינו מת־‬
‫לווים אליה להופעות בחיפושית שהיא נהגה‬
‫בה"‪ ,‬מעידה חבקין הבת‪" .‬את כל השירים‬
‫ידענו מילה במילה‪ .‬איתנו היא הייתה אמא‬
‫חברה וגם אמא בפול טיים‪ ,‬מאז שאבינו נפטר‬
‫כשהייתי בת ‪ .9‬מה שאפיין אותה זה שהיא‪,‬‬
‫כאמא לא חרדתית‪ ,‬ידעה לתת לנו חופש"‪.‬‬
‫היא עודדה אתכם ללכת בעקבותיה?‬
‫"דווקא לא‪ .‬מגיל צעיר היא חינכה אותנו‬
‫שלא כדאי לנו ללכת לעולם הזה‪ ,‬אבל בו‬
‫בזמן הנחילה לנו את האהבה למוזיקה"‪.‬‬
‫ודני ליטני?‬
‫"הוא היה בשבילי סוג של אבא‪ .‬שש שנים‬
‫הוא חי איתנו כבן הזוג של אמא והיה חלק‬
‫מילדותנו‪ .‬תמיד מרגש אותנו להיפגש איתו‪.‬‬
‫'הילדה שלי'‪ ,‬כך הוא נוהג לקרוא לי בחיבה‪.‬‬
‫אני שמחה שהוא בין המשתתפים בערב"‪.‬‬
‫לקראת סוף שנות ה־‪ 70‬עברה חבקין עם‬
‫ילדיה להולנד בעקבות האהבה‪ .‬שם‪ ,‬אגב‪,‬‬
‫כחלק מפעילותה המוזיקלית‪ ,‬לימדה את‬
‫נכדיה של מלכת הולנד‪.‬‬
‫דרורה חבקין חזרה ארצה באמצע שנות‬
‫ה־‪ ,80‬התיישבה בראש פינה ושיתפה‬
‫פעולה עם מוזיקאים ערבים מהגליל‪ .‬עם‬
‫הזמן חלתה בסרטן וריפאה את עצמה בא־‬
‫מצעות צמחי מרפא‪ .‬ב־‪ '95‬הוציאה את‬
‫הספר "על תבלינים וצמחי מרפא"‪ ,‬שהפך‬
‫לרב־מכר‪ .‬באותה שנה נפטרה‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫מדום לב‪.‬‬
‫שירי‪ ,‬שמות אמה תפס אותה במהלך לי־‬
‫מודי משחק בניסן נתיב‪ ,‬לקחה לידיה את‬
‫חנות הטבע שפתחה אמה בראש פינה‪ ,‬ומ־‬
‫תגוררת מאז בבית הציורי שם‪ ,‬כעין מילוי‬
‫צוואה לא כתובה‪.‬‬
‫לפני עשר שנים הופיעה עם שתיים מח־‬
‫ברותיה במופע שנערך במלאת עשור למות‬
‫אמה‪ ,‬ומאז הן‪ ,‬שלישיית "יוללה"‪ ,‬מופיעות‬
‫בהצלחה רבה‪.‬‬
‫בין משתתפי הערב‪ ,‬בנוסף ל"יוללה" ול־‬
‫דני ליטני‪ :‬דורי בן זאב‪ ,‬עדנה גורן‪ ,‬ליאור‬
‫ייני‪ ,‬לוליק‪ ,‬דן תורן‪ ,‬מיקה שדה וכפיר בן־‬
‫ליש‪ .‬שירת קהל‪ :‬אילנה כץ ואילן טל‪ .‬עוד‬
‫תופיע‪ :‬תמרה נשרי‪ ,‬בתו בת ה־‪ 16‬של הבן‪,‬‬
‫אריאל נשרי‪ ,‬ונכדתה של דרורה‪ .‬דור לדור‬
‫יביע אומר‪ .‬ד‬
‫"יונה פעמונה" – ערב משירי דרורה‬
‫חבקין‪( 16.6 ,‬היום)‪,20:30 ,‬‬
‫תיאטרון גבעתיים‬