תרבות - WordPress.com
אפתח אל באב מבנה הטיים ליין /שפה קולנועית: אליס« :לאן לפנות ואיזה משקה יגדיל או יקטין אותי?» השפה הקולנועית :צילומים מקרוב מאוד ( )extreme close-upכדי להבליט את ההבעה הנשקפת מדובר בסרט דוקומנטרי העוסק בשאלת הזהות הנעדרת של מאי שאול. מהן .להבליט תפקיד חשוב בעלילה ובאפיון הדמות. במצב עניינים בו הרסיסים מסרבים לחבור לשלם ,אני מנוידת בין העבר לעתיד ,בין החילוני לדתי זוויות הצילום :זווית צילום ישרה ושכיחה :המצלמה מוצבת בערך בגובה מטר וחצי מפני הקרקע בין האשכנזי למזרחי .אני תרה אחר הבבואה שלי באמצעות קולם של אחרים בניסיון להגדיר אותי. ובמקביל להם.בנוסף ,שימוש בזווית גבוהה ,ליצר נקודת תצפית על המרואיין וזווית נמוכה ,להגדיל היעד הוא המסע ,במהלכו נחשפים רסיסים אשר יבנו את הפאזל ,או לפחות יסמנו את אפשרות וליצר מצב שמשווה לדמות עוצמה קיומו .הסרט נארג מתוך ראיונות שאני מקיימת עם אבי ,המהווה דמות מפתח .האב* ,אילן שאול סאונד :המרואיין ,וקטעי קריינות בשפות שונות בונה אתוס אחר ושלם המחדיר מחשבה חתרנית ומסוכנת בנוגע לאתוס הציוני והזהות המזרחית ועוד :צילומי תקריב של אילן ,חומרי גלם הלקוחים מסרטי ואלבומי משפחה ,ארכיון לאומי ,כו־ שנשדדה על דרך שלילתה .באמצעות דמותו ושפתו של אבי יתבהרו ,גם אם חלקית** ,ההיסטוריה תרות וקולות בשפות שונות ,זיכרונות ילדות ,קטעי וידאו מהגן ,מחשבות על העבר שמתקשרות המשפחתית ,הגנום הביולוגי ,הנפשי להווה ,קונפליקטים פנימיים ,קטעי הכתיבה שלי משלימים את הזיכרון המוחשי פיזי (הסרט עצמו) והפוליטי. ויוצרים שכבה חדשה לזיכרון. קולי הנעדר מופיע כקריינות משובשת/טקסטים של ווידויים ,אשר נלקחו מהיומן האישי. קולי הנעדר מופיע כקריינות משובשת/טקסטים של ווידויים ,אשר נלקחו מהיומן האישי. הפרויקט“ אפתח אל באב“ נוצר ונבנה מתוך סיפור אמיתי ,שבו אבי מספר שחזר מתעסוקה מבצעית בעזה בשנת 1971במסגרת קורס מכים בנחל .במסגרת המבצעית למד כמה מילים בסיסיות בערבית כדי לדבר עם האוכלוסייה המקומית. באחת החופשות ,דפק על דלת דירת הוריו בקיבוץ ,וקרא :אפתח אל באב (פתח את הדלת) .אביו, שהיה ממוצא מצרי שהערבית לא הייתה בשבילו שפת האויב ,אלא שפת האוהב ,הזדעזע קשות למשמע אוזניו ,ופתח לו את הדלת .בעודו עומד חיוור על מפתן הדלת ,נפל לאבי האסימון. ‹ מחקר כשאבי הבין את ה“טעות הגדולה שנעשתה פה“ כמו שסבי נהג לומר ,הוא גם חיבר את העובדה שגדל תחת התכחשות טוטאלית להוריו במשך שנים ,הורחק ועבר שטיפת מוח איומה כנגד הערבים. בשנת 1977כתב-ביים-הפיק-שיחק אבי ,אילן שאול ,את (גלגל ראשון) ,סרט קצר 12 ,דקות ,שנוצר במסגרת לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת“א. במרכז הסיפור :שני מילואימניקים שזורקים ערבי לבאר מים יבשה עד שהוא צונח לקרקעית הבאר ומת. בשנת 1980הסרט נגנז מסיבות פוליטיות .בשנת ,1987אחרי שבע שנות מאבק עיקש ,שוחרר הסרט. בני (בנציון) שאול 20/3/1916 הגירה ממצרים אוקטובר 49-תחילת שנות ה 50עליה לארץ יפה (לואיזה) צרפתי -אוגוסט ( 1912שבת נחמו) הגירה מטורקיה 48איסטנבול -עליה בלתי חוקית. ג’ורג’ט אוחנה( -תאריך לידה אינו ידוע) 62עליה ממרקש מרוקו חנניה אוחנונה /אוחנה( -תאריך לידה אינו ידוע) 62עליה ממרקש מרוקו חקר הזהות שלי הוא נושא מחייב והכרחי מבחינתי בכדי להבין את התרבות שלי ושל רבים אחרים. אמליה ומלח הארץ /יוסי סוכרי קונספט נבנה הסכסוך ערבי-יהודי על פי נקודות המבט של העולים החדשים מארצות ערב ואיסלם אמיליה ,סבתו של המספר היא אישה מזרחית שלא פגשנו כמותה בספרות העברי עד כה :היא אינה המזרחי החדש -שאלת סוגיית הזהות איתה מתמודדים במדינת ישראל דור שני ושלישי מתחנחנת ,אינה “חמה” ורגשנית ,מתעבת בישול ,ואינה מנסה להיקלט בהוויה הישראלית השנאה שהתפתחה בעקבות שטיפות מוח שעברו המזרחים כנגד הערבים אשכנזית. סוגיית הסינדרום אשר מגיע מאירופה שפיתח מעגל רע כנגד ה “אוייב” שהוא בעצם חבר. אמיליה ומלח הארץ .וידוי הוא סיפורו האישי של נכדה ,המחבר הקרוע בין כוחה הממגנט של סבתו (האם השנאה אינה מלכותית כדי ליצר אויב?) ובין ניסיונות כושלים ,חוזרים ונשנים ,להתחבר להוויה האשכנזית. ספרים: הספר חשף בפני סיפור כואב של הסבתא דור ראשון ,אשר עלתה מבנגזי שבלוב“ .בן אדם צריך העקוד ,אלברט סוויסה להיקבר איפה שהוא חי ,לא איפה שהוא מת”. אמיליה ומלח הארץ יוסי סוכרי הכלבים שנבחו בילדותינו היו חסומי פה רועי חסן ,שחור על גבי שחור עדי קיסר יוסי סוכרי ,בן ,43מרצה לפילוסופיה ב”קמרה אובסקורה”. מאמר :קוּרבּנותם ּאומּנותם :משיח קורבני לשיח ריבוני /אלון גן סרטים/סדרות לצפייה :דוקו :אשכנז ,ג’פה ופתלתל 2 ,פרקים של קללת אדריאנוס, “אני שונא ערבים כי הם מזכירים לי את המזרחים” מתוך ספרו של יוסי סוכרי ראיונות עם אלברט סוויסה,מיכל פופובסקי ,ג’ורג’ט אוחנה (סבתא שלי) ,אילן שאול פתרון של שפה ותודעה “אני שונא ערבים כי הם מזכירים לי את המזרחים” מתוך ספרו של יוסי סוכרי פתרון של שפה ותודעה עקוד /אלברט סויסה (נולד ב 1959-בקזבלנקה) הוא סופר ,עיתונאי ,אוצר אמנות ומסעדן ישראלי ,ספר הבכורה שלו, “עקוד” ,זיכה אותו בפרס ברנשטיין לשנת .1991 ספרו של אלברט סוויסה ,ספר אוטוביוגרפי ,מתעד רגעים שלו כילד ,שעלה מקזבלנקה בעליה הראשונה ממרוקו לישראל הישר לעיר גנים שבי-ם .הספר רבוי תיאורים המוגדרים “בארוקיים” וגדוש בחומרים חדשים שעד כה לא נשזפו בשפה העברית. אלברט ,בראיונו מדגיש שהחברה המרוקאית המסורתית איננה חברה שכפתה את הדת ,כיוון שבחברה המרוקאית יש המון ליברליות שהביאה איתה וחופש בחירה. בראיונו הוסיף ודיבר על פוליטיקה ,על הבדלי מעמדות ,ועל העובדה שהמזרחים היו כח עבודה זול בתחילת שנות החמישים והשישים. ראיון עם מיכל פופובסקי קצת רקע על הפרוייקט שלי אפתח בשאלה של ארץ מולדתך וההגירה למדינת ישראל? מהו פועלך בשנים האחרונות? יש משמעות עמוקה לכאב ולסנטימנטליות שנלקחה מהרבה אנשים ,הרבה איבדו את אחיזתם במקור מה את חושבת על זה? האם סוגיית המזרחי כדור ראשון/שני שהיגר לא”י נוגעת אליך ,סיפור מסויים? מה את חושבת על סוגיית המזרחי בארץ -האם המזרחים עברו נכבה תרבותית -חברתית? האם המזרחי החדש צריך “לבכות על החלב שנשפך” או להמשיך הלאה? האם קיימים פערים או שהם מצטמצמים? מהי זהות ישראלית? האם יצליחו המזרחים לצמצם פערים במשך השנים ? טקסים כמו מימונה וחינה נהיו למסחרה מה את חושבת בעניין? אין זיכה רק איזכור? האם העובדה שהמוצא המזרחי נחשב ל”כושל” קשור גם בחינוך? איך מטפלים בזה? יש חזרה גדולה של אמנים ערס פואטיים שבאים ומטיחים עובדות קשות בפני המדינה ובפני ה”אשכנזים” ששוללים מהם את זכותם להיות מה שהם במקור ,מה את חושבת על זה? המערב כבר נחקר מכל זווית אפשרית ,המזרח תמיד נחקר בעין בוחנת ,שיפוטית ,מאבחנת ,האם יצליחו להגיע לעמק השווה בסופו של דבר? גורלם של יהודי ארצות ערב חופף /מקביל לגורלם של של ערביי ישראל ,בעקבות העובדה שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית -אירופאית ,שהתייחסה למזרח כעולם נכשל ,פרימיטיבי? יש מקום לבטל את ישראל ולהחזיר את פלסטין? מה את אומרת על הרעיון החדש “פלסטיאל” מדינה בה חיים דו לאומיים? עדי קיסר מיסדת ערבי ערס פואטיקה ערס פואטיקה ערס פואטיקה הוא ערב הקראת שירה שייסדה המשוררת עדי קיסר בתחילת שנת 2013 אשר יצר אני המזרחיתשאתם לא מכירים קול שכונה כ”גל המזרחי החדש של השירה העברית” אני המזרחיתשאתם לא מזכירים הערב שמתקיים פעם בחודש ,מוגדר כחאפלה בשל האופי המזרחי של האירוע ומורכב שיודעת לדקלם ממשוררים ,רקדניות בטן את כל השירים ואמני ספוקן וורד .לערס פואטיקה יצאו שתי אסופות שירה מודפסות בעריכתה של עדי קיסר, של זוהר ארגוב בהוצאת “גרילה תרבות”. וקוראת אלבר קאמי מדינת אשכנז: ובולגקוב “ במדינת אשכנז אני מופלטה מערבבת הכל לאט לאט אני חפלה על אש קטנה אני כבוד חלב ובשר אני עצלן שחור ולבן אני כל מה שלא היה פה פעם האדים מרעיליםאת השמיים כשהכל היה לבן אני ההרס החורבן השד המזויין העבריין עם הכיפה בבית המשפט אני קברי צדיקים וקמעות אני ערס אני יאללה כפיים ומוזיקה זולה תת תרבות תת רמה ( »...מתוך הכלבים שנבחו בילדותינו היו חסומי פה /רועי חסן) ג’אפה עם יציאתו בשנת ,2009הסרט הוקרן בפסטיבל IDFAבאמסטרדם ,וזכה במקום הראשון בפסטיבל מילאנו .הסרט “ג’אפה -סיפורו של מותג” מציג ראיונות עם פרדסנים ואנשי רוח ישראלים-יהודים כמו גם עם פרדסנים ואנשי רוח ערבים-פלסטינים ,שכולם מספרים את סיפורו של ענף ההדרים בפלשתינה-ארץ ישראל מראשיתו בסוף המאה ה .19-מעבר לכך מתראיינים לסרט גם מומחים להתפתחות הצילום והקולנוע ,ומשובצים במהלכו קטעי ארכיון רבים .בין המסרים הנשמעים בסרט -המשורר חיים גורי מספר שהעולם שהוחרב על ידו ועל ידי חבריו לפלמ”ח נוכח בחייו וביצירתו ,שהוא מאמין בכאבם של הפליטים הפלסטינים. “בעיני ,כישראלי ,אי אפשר לחשוב על הנכבה בלי לחשוב על השואה” .אייל סיון מתוך קורבנותם אומנותם משיח קורבני לשיח ריבוני “מזרחופוביה” החרדה הפובית כלפי המזרחים נאלצה להתעמת עם המזיגה הלא נוחה של יהודיות שוחט מציגה בנחרצות את מהות הציונות בכל הקשור למזרחים :מטרתה של ההגמוניה האשכנזית עם ערביות שנתפסה כנחשלות .בעיניים ציוניות הציונית היא “לטהר את המזרחים ממזרחיותם” מודרניסטיות שילוב זה נראה היה כמחלה ממארת שיש לחסלה בטרם תתפשט בגוף החברה. פשעי הממסד ע”פ שוחט: דמוניזציה של המזרחים מזרחים נתפסו כנשאים של טפילים למיניהם ,של מחלות מידבקות ,ושל גנבה שוחט גורסת ש”פרדיגמת האקזוטיזציה ונרטיב ההצלה” אפשרו גנבה של רכוש מזרחי לרוב עיוותים גנטיים. בדרכי הונאה ומניפולציה ניצול המזרחי ככוח עבודה זול ככוח עבודה זול ,נייד וקל לתמרון ,היו יהודי המזרח חיוניים להת־ אפליה שיטתית ומכוונת“ .המזרחים הובאו לישראל בשל צרכים ציוניים–אירופאים .משעת הגעתם פתחותה הכלכלית של מדינת ישראל הם הופלו באופן שיטתי על ידי מנגנון שחילק את הפרד ומשול יצירת מנגנונים לטיפוח השנאה בין המזרחים לפלסטינים .ביחסים שבין הפלסטינים המשאבים שעמדו לרשותו מתוך העדפתם הברורה של יהודים אשכנזים עלפני יהודים מזרחים. למזרחים נקטו הציונים קיפוח מובנה שוחט מראה כיצד מדיניות האפליה ,ההדרה והניצול טושטשה באופן מניפולטיבי על האשכנזים גישה של הפרד ידי שפה שהציגה כסות של שוויון ודאגה למעמד ומשול והצליחו לקרבן כך בהצלחה את שתי האוכלוסיות העובדים ועטפה את הפשע בסיסמאות יפות שמאחוריהן הסתתר האינטרס האמיתי“ :תנועת העבו־ הִ נדוס חברתי ודה–לגיטימציה לזיכרון המזרחי“ .ההיסטוריוגרפיה הציונית כפתה זיכרון יהודי– דה ייצגה ,בעצם ,את האינטרסים של האליטה אירופוצנטרי שבעטיו נמחקו הזכרונות של האבות האשכנזית”. המזרחים והאמהות המזרחיות שסיפוריהם/ן הפכו לבלתי נגישים ואפילו אסורים מנגנון שלטוני דכאני ,גזעני ,מפורר ומכחיד זהות “ההיסטוריה הציונית יצרה מבנה פוליטי דכאני” המזרחים כ”בשר תותחים” ו”גדר חיה” של גבולות הביטחון של ההגמוניה הציונית שליחת המזר־ “בניגוד ליחס שניתן למהגרים אשכנזים, חים במשאיות ליישובי הספר במעטה המניפולטיבי טופלו המזרחים באופן בלתי אנושי כבר במחנות שנבנו על ידי הציונים בארצות מוצאם. שלחיזוק הגבולות “הפך את גופם של המזרחים לגדר החיה של המדינה. נ ‹ סקיצות פונטים נ יש בי את הרצון לצעוק הצילו אבל אני שותקת יש בי את האומץ להטיח בכולכם אשמה אבל אני שותקת כי אני יודעת שאתם פשוט חלשים למולי, עוד כשניסיתי לסדר את הפאזל בגיל 3וכמעט הוצאתי לך עין מאריק אומר שאותו הפאזל שלא הסתדר הוא רק משל לכל מה שלא מסתדר לי בחיים וגורם לי לאבד את זה ,ולהתעצבן. והעובדה שנולדתי ילדה עצבנית רק מעידה עלי משהו ולאו דווקא עליכם אבל עדיין יש לי מכתב אשמה כבד אליכם שבאיזשהו שלב כבר הפסקתי לכתוב אותו כי הבנתי שזה לא ממש משנה לכם והמשכתי להסתובב עם התיק הכבד שלי על הגב ,מוציאה אשמות על אנשים אחרים ,כאלה שלאו ‹ סקיצות טקסטים דווקא חטאו או נחשבים לאשמים אבל איתי זה בא מהבית זה התיק שלי אני רוצה ביטחון כמו כל אדם בעולם ,אבל פתאום אני מגלה שהביטחון שלי תלוי בי, חלמתי הלילה שאני בתוך אוטובוס מלא אנשים ,שמסתובב על הר ואנחנו תלויים על חוטים ומתפ־ ללים שנעבור את השלב הזה ונצליח לחיות ,מרחפים בין חיים ומוות וגם דודה שלי הייתה שם, והקול הפנימי שלה לפעמים מרגיע אותי היא האחות שהכי קרובה לאימי מתוך כל ה10 ונזכרתי שוב שכשפרוספר נפתר היא התקשרה לספר לי והשביעה אותי לא לספר כי היא יכולה להתמוטת ,עכשיו זה זמן רגיש. ואני הסתובבתי עם הסוד הזה כמה שבועות ,ובאתי לשבעה ,ובכיתי במקומה כי ידעתי שהיא הייתה רוצה שאני ייצג אותה למרות שלא ראיתי את כולם כבר כמה שנים מבחינתי אמא שלי הייתה עכשיו מעל כולם ,אני באתי כי ידעתי שהיא הייתה רוצה שאהיה שם. נ כתב האישום בספרי רק הולך וגדל הפסיכולוג חוזר ואומר שהמקלות בגלגלים שלי גדולים מדי לפעמים זה חזק ממני ,אז אני מזכירה קטעים אז אני מתקשה לבכות מטיחה האשמות חסרות מעצורים תינוק שלא בוכה ,לא מקבל חלב. בסוף היום זה תמיד ביני לבין עצמי איפה אתה מתעצב? ואין לי את הלגיטימציה לבכות. בחיים או באקדמיה? המחסור בכם בשנים האחרונות ,רק הולך וגובר מאיפה בא הצורך הזה לקרוא לעצמי בשמות? כמעט כמו מטבע שהתהפך על צדו השני חתול רחוב ,הומלס ,חסר כל ,רכוש ,אהבה ,שנאה. את חשבת שאצא תלותית מי אמר שלהיות אדם אחד המוגדר בהגדרה אחת אומר שזה סופי? ובסוף הבנת שככל שקשרת יותר אדם מורכב מחלקים שלפעמים מתנפצים לשברים כך זה פעל כנגדך. הוא מרכיב את השברים לחלקים חדשים וממשיך ללכת. והעץ הזה שטיפחת וגידלת שתול עכשיו על אדמה חרוכה. וכשתלך לעולמך ,רק אז אני אבין הכל שורשים אבודים בחלל וזמן אולי זה מכתב פרידה כמו כל המכתבים שלי מספרים לי סיפור שונה מענפיי אין לי אפשרות לחשוב שהכל נצחי כאילו רוצים שאדע את התשובה. אם הכל זמני. תקופות מתפרקות לי בראש לחלקים חשוכים אני תמימה כי יש לי הורים תמימים אני שוב מתעכבת ומנסה להבין כאלה שלא יודעים לנווט בין האיוולות לשקרים אמרת שאופיו של האדם הוא גורלו .מהו גורלי? החלום של אימי היה שאהיה רקדנית איפה ואיך אתה משפיע? היא שלחה אותי לבית ספר לאומנויות אולי לא הייתם שם תקופה כמעט הפכתי לרקדנית ואני בניתי קביים דמיוניים עד שהבנתי פתאום הפסיכולוג חוזר ואומר שהמקלות בגלגלים שלי גדולים מדי שאני משהו אחר אז אני מתקשה לבכות תינוק שלא בוכה ,לא מקבל חלב. איפה אתה מתעצב? בחיים או באקדמיה? מאיפה בא הצורך הזה לקרוא לעצמי בשמות? נ מאי שאול יוצאת למסע של חיפוש זהות שאבדה לה ,היא יוצאת מנקודת מוצא חסרת זהות דתית, תרבותית ,מוצא אתני (מזרחי או אשכנזי) מחפשת את החלקים שיבנו לה את הפאזל לשלם ,הרבה מהחלקים נמצאים אצלה בסימני שאלה כרגע המסע יתקיים על ידי ראיונות שאקיים עם הסובבים אותי ,וגם סביב אבי שנושא עימו את הדי אן איי המקורי שלי ,ודרכו אברר את ההיסטוריה של משפחתי ,את הגנטיקה שנושאת תכונות אופי מרדניות ,ופורצות דרך ,אברר גם דרך הדמויות כמטאפורה למראה המשקפת אותי לאורך כל הסרט וכשיקוף ישיר על עצמי -מי אני. לא ישמעו אותי לאורך כל הסרט ,אני הנעלם החסר ,מצד שני יהיו בסרט קריינות של הטקסטים שכתבתי כמחשבות על עצמי ,ועל הסובבים אותי ,על הסיטואציות השונות והצמתים שבחיי שבונים אותי בתור מי שאני. כמו אליסה בארץ הפלאות ששואלת את עצמה שוב ושוב “לאן לפנות ואיזה משקה יגדיל או יקטין ‹ סקיצות תסריט אותה”? מבנה הטיים ליין אני בהווה עם שאלות על ההווה נכנסת לעבר (הדמויות גם כן) מהנקודת מוצא הסופית מהמסקנה שממנה יצאתי לחיפוש. החלטות עיצוביות בסרט :צילום קלוז אפ של האדם המתראיין תמונה וטקסט מקבילים או חופפים על המסך העבר כחלק שסוגר את המעגל ,מהסוף אל ההתחלה ואיתו גם נפתח הסרט יכול להיות שיהיו דמויות שידברו על הסיפור חיים שלהם ,אבל אני אקח מהקטעים האלה את מה שנוגע אלי ,ששזור לסיפור חיי *הדמות המרכזית היא אילן שאול ,אבי ,כבונה אתוס שלם ,מחדירה רעיונות ומחשבות שונים ומסו־ כנים על המדינה ,על התרבות שנשללה ועל תכונות אופי מורכבות מאי איננה מתגלה בסוף הסרט היא נשארת בסימן שאלה נפשה כציפור דרור שאינה כבולה למחש־ בות חברתיות ולכבלים מסוגים שונים. החלקים ממנו יהיה בנוי הסרט יהיו תלויי תוכן הצילום ,כרגע הוא לא מחולק לכותרות. ‹ סקיצות פריימינג < שלב הביצוע סיפור אפתח אל באב את הסיפור תחילה ,מספר אבי על סבי ,סבא בנציון (בני) שאול ,שבתור ערבי יהודי אינו יכל עוד לדבר את שפת האם שהביא איתו ממצרים. בחזרתו של אבי מפעולה מבצעית ,הוא דופק על דלת סבי וצועק “אפתח אל באב“ .כך בעצם נפתח הסרט בידיעה ברורה שהערבי איננו חבר אלא האויב בסיפור .ואת השפה צריך למחוק במהרה כיוון שזוהי אינה השפה שבה תמכה הציונות. התמונות של בנציון שאול מוצגות בהתחלה כפתיח לסיפור על שלוש דורות. התמונות נלקחו מארכיון משפחתי כל התמונות הן מעליותו של בנציון שאול לארץ ישראל. אילן שאול אילן שאול מספר את סיפורו בתור קיבוצניק צבר שהתכחש במשך שנים להוריו ולמוצאו ,כיוו שחשב שלהיות ישראלי עדיף על להיות מצרי ,תורקי .את הסיפור שלו כדור שני לעליה מארצות ערב ,הוא מתחיל לספר בכניסה לבית הקברות של קיבוץ אפיקים -שם קבורים בני שאול ויפה צרפ־ תי שאול. “חשבתי על המון דברים ,מאז נטמן אבי במעלה מורדות הירדן .בפאתי קיבוץ אפיקים .חשבתי על ההתכחשות הנוראה שלי ממנו( .לפחות עד גיל עשרים ומשהו) כי אבי ואמי הביולוגיים ,אינם אלא הורי המאמצים החוששים לגלות לי את הסוד הנורא .על הרגע המיוחל שבו אוכל לפתוח את תיק האימוץ ,ולגלות ,סוף סוף ,מי הם הורי ה“אמיתיים“.. הפריימים נבחרו בקפידה ,וזוית הצילום תמיד נשארה בגובה העיניים תוך מחשבה על הסיפור, ומספר הסיפור. טכניקה -צילום ידני וצילום על חצובה ניידת שעת צילום -שקיעה עריכה בהמשך -סלואו מושן אחיד מאי שאול את הסיפור שלי כדור שלישי ,אני שומעת מסיפוריו של אבי בזמן הקרנת קטעי הילדות שלי ,כזהות אבודה שממשיכה לשאול שאלות ולחפש חלקים התואמים לפאזל .ברקע ישנן כתוביות שנבחרו בקפידה מאוסף כתבם אישיים ,יומנים חלומות ומחשבות לאורך השנים כתב האישום בספרי רק הולך וגדל לפעמים זה חזק ממני ,אז אני מזכירה קטעים מטיחה האשמות חסרות מעצורים בסוף היום זה תמיד ביני לבין עצמי ואין לי את הלגיטימציה לבכות. המחסור בכם בשנים האחרונות ,רק הולך וגובר כמעט כמו מטבע שהתהפך על צדו השני את חשבת שאצא תלותית ובסוף הבנת שככל שקשרת יותר כך זה פעל כנגדך. והעץ הזה שטיפחת וגידלת שתול עכשיו על אדמה חרוכה. שורשים אבודים בחלל וזמן מספרים לי סיפור שונה מענפיי כאילו רוצים שאדע את התשובה. מאי שאול הוידאו נגמר בפרפורמנס שלי מול המצלמה ,מסונוורת ,במטרה להעביר את אותו ה”סינוור” שעובר כל ישראלי, “מה שהיה מת מה שהיה מת מה שהיה מת אני יושבת וחושבת על מה יכול היה להיות אם היית ממשיכה לדבר בשפת האם שלך שפת אם היא כמו לב כשהיא יוצאת מהפה היא חודרת ללב שמולך כנגזרת של כיבוש אלים קרעו ממך גם את השפה התביישת בה כי ראית בה את שפת האויב האויב שהוא בעצם חבר. את הצבע הלבן קיבלתי מאבא אבל ממך אמא ,קיבלתי את הלב לב אוהב שנשבר בקרע התרבות לב שלא יודע להבדיל בין שחור ללבן אז איפה הקבלה שלנו את האחר את השונה את הפער בין מזרח למערב לא אבין לעולם כי לא שכחתי מאיפה באת אמא ולאן אני הלכתי“. טקסט :מאי שאול ‹ תודות וכרטיס ביקור תרבות צילום :גבריאל בהרליה ,יח"צ תערוכה פותחים דלת תערוכת בוגרים – 2015המחלקה לעיצוב, סמינר הקיבוצים ,פתיחה ,25.6 :חמישי,19:30 , א'־ה' 16:00־ ,21:00ו' 10:00־ ,15:00שבת 10:00־ ,21:00נעילה ,2.7 :מרכז עמיעד ,שוק הפשפשים ,יפו בין עבודות הגמר בתערוכת בוגרי מחלקת העי־ צוב של סמינר הקיבוצים ,בולטת העבודה "אפתח אל באב" :וידיאו־ארט של הסטודנטית מאי שאול, שהלכה צעד קדימה בעולם העיצוב ,ויצרה עי־ צוב זהות עצמית בדמות וידיאו־ארט באורך עשר דקות ,הבוחן את טרגדיית הזהות המזרחית ,שדו־ ללה קשות בתוך כור ההיתוך האשכנזי. היצירה בנויה מראיונות שקיימה היוצרת עם אביה ,המתאר את תהליך התפצלות הזהות בשו־ שלת המשפחתית :סבא מצרי ,אבא קיבוצניק ובת תל אביבית .הסרט מורכב מצילומי וידיאו ,סטילס, כתוביות וקריינות בעברית וערבית .ד שלמה בן דוד "שפה משוחררת ושובבה" .ישראלי ,עיני וחבקין ב"יונה פעמונה" צילום :יח"צ שרה ברחובות 20שנה אחרי מותה של דרורה חבקין ,מעלה בתה ,שירי חבקין ,את "יונה פעמונה" :מופע לזכר אמה שליקטה ,הפיחה חיים ושרה את שירי הרחוב ש"חנם באלמוניותם ,בחוסר הבושה ובהומור שבהם" פיצול זהות .שאול בעוד שנה בעוד שנתים / עדנה מיטווך־מלר ְּבעוֹד ׁ ָשנָ ה ְּבעוֹד ׁ ְשנָ ַתיִ ם יֵ רֵ ד ַּגם ַה ָּירֵ ַח ַה ַּנ ָּוד ְל ָה ִאיר ֶאת קוֹמוֹת ַה ִּמגְ ָּדל ְּב ֶא ֶלף ְמאוֹרו ָֹתיו. ָה ִעיר ַּת ֲע ֶדה ֲע ִדי ׁ ֶשל זָ ָהב ָהרְ חוֹבוֹת יִ ְת ָמרְ קוּ ִמ ּ ֻז ֲה ָמה וְ כָ זָ ב ש ָּגב ַההו ְֹמ ֶל ִסים יִ ְמ ְצאוּ ַמ ֲח ֶסה וּ ִמ ְ ׂ ִמ ְּפנֵ י ַה ַּס ִּמים וּ ִמ ְּפנֵ י ָהרָ ָעב וְ ַה ְּכ ָל ִבים יָ נוּ חוּ ִּב ְמלוּ נָ ה ׁ ֶשל ׁ ֶשנְ ָהב. ַה ֶּדרֶ ךְ ַל ׁ ָּש ַמיִ ם ְּת ֵהא ְסלוּ ָלה וּ ְק ָצרָ ה ְמלֻ ָּוה ָּכל ָה ֵעת ְּב ַס ֶּירֶ ת ׁ ְש ִמירָ ה ַה ׁ ּשו ֶֹמרֶ ת ְּבנֵ י ֱאנו ֹׁש ֵמ ֵה ָע ְלמוּ ת וְ כִ ָּליוֹן ִּכי ּבוֹנִ ים ָּכאן ִמגְ ַּדל ׁ ְש ִמירָ ה ְּב ׁ ֵשם ַהכּ ו ַֹח ָה ֶע ְליוֹן. מתוך "מגדל ג'י" בהוצאת "צבעונים" " לילה טוב"" ,טוויסט מולדת", "וחרב אין ביד דוד"" ,היא יושבה לחלון"" ,כל היונים" ו"יידישע פיראטען" היו מלהיטיה הגדו־ לים של דרורה חבקין ,אבל לנצח היא תיזכר כמחיית שירי הרחוב .היום ייערך בתיאטרון גבעתיים המופע "יונה פעמונה" :ערב משי־ ריה בהפקת ברוך שחר ובהפקה מוזיקלית של קובי אשרת ,במלאת 20שנה למותה החטוף מדום לב בגיל .61 "זאת הזדמנות להכיר את שיריה לדור שצמח כאן מאז הלכה לפתע מאיתנו ,ולה־ זכיר אותם לאוהביהם מאז" ,אומרת בתה, שירי חבקין ,ממארגני הערב ,שכזמרת, תשיר בו משירי אמה במסגרת שלישיית "יוללה" ,שבה היא חברה עם אירית ישראלי (בתו של שמעון ישראלי) ושרון עיני (אלמ־ נתו של השחקן מנחם עיני). את חושבת ששירי הרחוב ותנו־ עות הנוער שאמך ליקטה ,שרה והפיצה בהופעותיה עמדו במבחן הזמן? "כן ,בטוח .אלה שירים שזהות מחבריהם לא ידועה ,והם עוברים מדור לדור ,כשהם מביאים מחיי היומיום בהומור ובשפה משו־ חררת ושובבה". ב־ '69וב־ '70כינסה חבקין האם את שירי הרחוב בשני תקליטים ,שלפני תשע שנים הפך אותם נחום (נחצ'ה) היימן לתקליטור כפול .בין המוכרים שבהם" :יונה פעמונה", "בת 16הייתי"" ,אני מנגן"" ,דוניה"" ,ספר לי"" ,שימי ידך"" ,מה לעשות" (שאני יפה כזאת)" ,יולה לה"" ,הוי ירוקה" ו"סמרה הופ הופ". "אהבתי לשירי הרחוב באה לי כנראה בירושה ,בהיותי בת דור שישי למשפחה צילום מתוך הארכיון המשפחתי פינת השיר יעקב בר־און "סוג של אבא" .חבקין כילדה עם אמא וליטני ירושלמית ,שאז ,בימים ההם ,דיברו בה יידיש מהולה בערבית" ,כך מצוטטת דרורה חבקין בתקליטור הכפול" .אלה שירים שצמחו על מדרכות העיר העתיקה ,בשבילי המושבות, בבריגדה ובצבא ,בבתי כלא ,בתנועות הנו־ ער ובשווקים .כמעט כל השירים האלה הם אלמוניים ,חנם באלמוניותם ,בחוסר הבושה ובהומור שבהם". שירי ואחיה אריאל נולדו לתוך המוזיקה. "לא רק שהיינו עדים בבית לחזרות ולמפג־ שיה עם אמנים ,אלא שבדרך כלל היינו מת־ לווים אליה להופעות בחיפושית שהיא נהגה בה" ,מעידה חבקין הבת" .את כל השירים ידענו מילה במילה .איתנו היא הייתה אמא חברה וגם אמא בפול טיים ,מאז שאבינו נפטר כשהייתי בת .9מה שאפיין אותה זה שהיא, כאמא לא חרדתית ,ידעה לתת לנו חופש". היא עודדה אתכם ללכת בעקבותיה? "דווקא לא .מגיל צעיר היא חינכה אותנו שלא כדאי לנו ללכת לעולם הזה ,אבל בו בזמן הנחילה לנו את האהבה למוזיקה". ודני ליטני? "הוא היה בשבילי סוג של אבא .שש שנים הוא חי איתנו כבן הזוג של אמא והיה חלק מילדותנו .תמיד מרגש אותנו להיפגש איתו. 'הילדה שלי' ,כך הוא נוהג לקרוא לי בחיבה. אני שמחה שהוא בין המשתתפים בערב". לקראת סוף שנות ה־ 70עברה חבקין עם ילדיה להולנד בעקבות האהבה .שם ,אגב, כחלק מפעילותה המוזיקלית ,לימדה את נכדיה של מלכת הולנד. דרורה חבקין חזרה ארצה באמצע שנות ה־ ,80התיישבה בראש פינה ושיתפה פעולה עם מוזיקאים ערבים מהגליל .עם הזמן חלתה בסרטן וריפאה את עצמה בא־ מצעות צמחי מרפא .ב־ '95הוציאה את הספר "על תבלינים וצמחי מרפא" ,שהפך לרב־מכר .באותה שנה נפטרה ,כאמור, מדום לב. שירי ,שמות אמה תפס אותה במהלך לי־ מודי משחק בניסן נתיב ,לקחה לידיה את חנות הטבע שפתחה אמה בראש פינה ,ומ־ תגוררת מאז בבית הציורי שם ,כעין מילוי צוואה לא כתובה. לפני עשר שנים הופיעה עם שתיים מח־ ברותיה במופע שנערך במלאת עשור למות אמה ,ומאז הן ,שלישיית "יוללה" ,מופיעות בהצלחה רבה. בין משתתפי הערב ,בנוסף ל"יוללה" ול־ דני ליטני :דורי בן זאב ,עדנה גורן ,ליאור ייני ,לוליק ,דן תורן ,מיקה שדה וכפיר בן־ ליש .שירת קהל :אילנה כץ ואילן טל .עוד תופיע :תמרה נשרי ,בתו בת ה־ 16של הבן, אריאל נשרי ,ונכדתה של דרורה .דור לדור יביע אומר .ד "יונה פעמונה" – ערב משירי דרורה חבקין( 16.6 ,היום),20:30 , תיאטרון גבעתיים
© Copyright 2024