השפה הערבית - מפתח – כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית

‫‪31‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫השפה הערבית‬
‫عندما طلب مني ان أكتب عن اللغة العربية وعن مفهومها الحالي داخل المجتمع اليهودي في اسرائيل‪،‬‬
‫بدأت فورً ا بالكتابة باللغة العربية‪ .‬اال انني تلقيت رسالة الكترونية من مجموعة الـ»لكسيكون»‪ ،‬حيث‬
‫و ّ‬
‫ُضح لي الهدف من كتابة هذه المقالة بانها تهدف لتوسيع حدود الخيال السياسي‪ .‬وانها‪ ،‬وعلى النقيض من‬
‫السؤال المعتاد‪ ،‬والذي يسأل‪ :‬ما هو المصطلح ‪ ،x‬فهنا السؤال الذي يطرح نفسه‪ :‬ماذا بإمكان ‪ x‬أن يكون؟‬
‫عندما ادركت انه يتوجب علي ان اكتب عن اللغة العربية في إطار النقاش حول أفق سياسي آخر‪ ،‬فلم‬
‫’هس َفة هَ َع َرڤيت‘ (השפה‬
‫يعد يساورني أدنى شك ان ال بد لي أن ابدأ مقالتي بالعربية‪ .‬هذا وألن مصطلح ٓ‬
‫הערבית) هو حاليًا مصطلح إسرائيلي صهيوني‪ ،‬يمثل خطابا يهوديا استعالئيا يتم تعليمه بكامله بالعبرية‪.‬‬
‫أمّا اللغة العربية عندما تحتسب في إطار أفق سياسي آخر‪ ،‬حينها ستكون لغة حاضرة في كلماتها وجسدها‬
‫وروحها‪ ،‬محكية كانت أم مكتوبة‪ ،‬مسموعة أم مقروءة‪ ،‬حتى وإن كانت لغة األحالم والغرام‪ ،‬فإنها ستكون‬
‫حتى في داخل المجتمع اليهودي لغة ال تعلو على العبرية وال ّ‬
‫‪1‬‬
‫تقل عنها قيمة‪.‬‬
‫או אז תהיה זו הפעם הראשונה שהיא תחזור להיות שפה‪ .‬שכן הנכחתה של השפה הערבית‪,‬‬
‫בערבית‪ ,‬בספרותית‪ ,‬במדוברת או במשלבי הביניים‪ ,‬בתוך המרחב הציבורי‪ ,‬באוניברסיטה‪,‬‬
‫בשדה התעופה‪ ,‬בבית הספר או בכרוז של תוצאת המחצית במשחק הכדורגל ־ הנכחה זו היא‬
‫מחויבת המציאות כל אימת שאנו מנסים להגדיר אותה בתוך אופק פוליטי אחר‪ .‬במצב מדומיין‬
‫כזה‪ ,‬הערבית באמת תישמע‪ .‬היא תורגש‪ .‬היא לא תופיע כדי לצאת ידי חובה‪ ,‬והיא לא תהיה‬
‫כתובה בשגיאות ובתעתיקים זרים‪ .‬היא לא תתרגם את העברית‪ ,‬והיא לא תהיה משנית לה‪ .‬היא‬
‫לא תהיה אילמת וגם לא נחבאת אל הכלים‪ .‬היא תהייה קיימת באופן אזרחי‪ ,‬טבעי ומתבקש‪.‬‬
‫היא לא תהיה פליטה‪ ,‬ולא נוכחת‪-‬נפקדת‪ ,‬היא לא תהיה כבושה ולא אויבת‪ ,‬היא לא תהיה גיס‬
‫חמישי וגם לא משתפת פעולה‪ .‬היא לא תהיה ערבית‪-‬ישראלית‪ ,‬ולא שפת המיעוטים‪ .‬היא לא‬
‫תהיה עילגת ולא נלעגת‪ .‬היא לא תהווה איום ביטחוני ולא תהא קשורה בחיל המודיעין‪ .‬היא לא‬
‫תפחד והיא לא תפחיד‪ .‬כמו השפה העברית בעברית‪ ,‬היא תהיה פשוט השפה הערבית בערבית‪.‬‬
‫טענה זו נובעת מהמצב הקיים כיום בישראל‪ ,‬שבו לטענתי דרות שתי "ערביות" במקביל‪ .‬האחת‪,‬‬
‫כפי שציינתי בפסקת הפתיחה‪ ,‬היא "اللغة العربية" (אללֻ ע'ה אלערביה)‪ ,‬ואילו השנייה היא‬
‫"השפה הערבית"‪ .‬האחת היא שפה ראשונה‪ ,‬של מיעוט ילידי‪ ,‬שהיווה את רוב רובם של תושבי‬
‫המקום במאות שקדמו להקמת ישראל ב‪ .1948-‬השפה הזו‪" ,‬اللغة العربية"‪ ,‬היא שפת הלימוד‬
‫בבתי הספר הערביים‪ ,‬היא שפת האזור‪ ,‬שפת תרבות‪ ,‬שפת מוזיקה‪ ,‬שפת כתיבה‪ .‬היא שפה‬
‫אקטיבית‪ ,‬דינמית ומתחדשת‪ ,‬שמשתנה ככל שפה חיה‪ .‬במקרה של הפלסטינים בישראל‪ ,‬ובצל‬
‫המציאות החברתית והפוליטית בארץ‪ ,‬היא שפה שמשתנה ומתפתחת בעיקר אל מול העברית‬
‫השלטת‪ 2.‬ליד שפה זו‪ ,‬כאמור‪ ,‬מתקיימת בארץ שפה אחרת הנקראת "השפה הערבית"‪ .‬היא‬
‫איננה קיימת מתוקף חקיקה אקטיבית אלא רק כשאריות של תקנה בריטית מימי המלך ג'ורג'‬
‫יונתן מנדל ‪ -‬מכון ון‪-‬ליר בירושלים ומרכז פרנץ רוזנצווייג באוניברסיטה העברית בירושלים‬
‫‪32‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫החמישי מ‪ .1922-‬על הנייר היא נקראת לפעמים "שפה רשמית"‪ ,‬אך במציאות המצב הרבה‬
‫‪3‬‬
‫פחות מבטיח‪ .‬היא רשמית רק על שלטים ביישובים מעורבים שחיים בהם יותר מ‪ 6%-‬ערבים‪.‬‬
‫היא רשמית מבחינת החוק וחובת הלימוד שלה‪ ,‬אבל רק ‪ 3%‬מהצעירים היהודים בישראל‬
‫דוברים אותה‪ 4.‬והיא רשמית על הנייר בלבד‪ ,‬אולם נחיתותה ומשניותה בישראל מהדהדות‬
‫חדשות לבקרים‪ :‬כשהיא לא נוכחת בשילוט בשדה התעופה הבינלאומי של ישראל‪ 5,‬כשהיא לא‬
‫נכתבת על הטפסים של עיריית ירושלים ־ עיר שחיים בה יותר מ‪ 330-‬אלף תושבים ערבים‪-‬‬
‫פלסטינים‪ 6,‬כשהיא לא מופיעה באתר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב‪ 7,‬או כשאסור לדבר‬
‫אותה בשיפודי אווזי‪ 8.‬שפה שהאותיות שלה על רבים משלטי הרחוב בירושלים‪ ,‬בירת ישראל‪,‬‬
‫מרוססות בשחור‪ ,‬כמו גם בעוד מקומות ואתרים רבים החוצים את ארצנו לרוחבה ולאורכה‪,‬‬
‫מאלף ועד תו‪ ,‬من االلف الى الياء‪.‬‬
‫בכך‪ ,‬לצד "اللغة العربية" התפתחה בישראל שפה שונה‪ ,‬״השפה הערבית״‪ ,‬הנבדלת מן הראשונה‬
‫בתכונותיה‪ ,‬בגופה‪ ,‬בנימוסיה ובהלך מחשבתה‪ .‬״השפה הערבית״ היתה לשפה המוצדקת בחברה‬
‫הישראלית בעיקר בשל אוריינטציה מודיעינית‪ :‬היא נלמדה ונלמדת בעיקר מתוך מוטיבציה‬
‫אינסטרומנטלית‪-‬צבאית של התלמידים ומתוך שדה שרבים מהשחקנים הראשיים בו למדו גם‬
‫הם את "השפה הערבית" שלהם בקונטקסט צבאי‪-‬יהודי‪-‬ישראלי‪ .‬האוריינטציה המודיעינית‬
‫הזאת‪ ,‬שהיא לפעמים שקטה ולפעמים רועשת‪ ,‬ניווטה את הדגש הפדגוגי ליכולות שפה פסיביות‬
‫ולקידום שיח של "שלום וביטחון" בשדה לימודי השפה‪ ,‬כאילו יכולה הערבית להיות ענף זית‬
‫ורובה גם יחד‪.‬‬
‫בראשיתו‪ ,‬בסוף שנות הארבעים ולאורך שנות החמישים והשישים‪ ,‬נבע מצב זה מחולשתה של‬
‫מערכת החינוך לעומת המערכות האחרות ־ הביטחונית והפוליטית ־ ובהתגבשות המתמשכת‬
‫של הלובי המשמעותי היחידי ללימודי הערבית בישראל‪ ,‬אשר קידם הצדקה של שימושים‬
‫"פרקטיים" בשפה וקשר בין לימודי השפה בבית הספר להצדקות ביטחוניות‪-‬לאומיות‪ .‬מתוך‬
‫הספרה הצבאית והאזרחית‪ ,‬הפך‬
‫מצב זה‪ ,‬מתוך השיח הציוני‪ ,‬ומתוך השותפות ה"טבעית" שבין ֵ‬
‫לאורך השנים השילוש חינוך‪-‬ערבית‪-‬מודיעין לשילוב האפקטיבי ביותר בלימודי השפה ויצר‬
‫מערכת סגורה של מומחיות‪ .‬כך התקבע שדה לימודי הערבית בישראל כמרחב "מוגן"‪ ,‬שמקבלי‬
‫ההחלטות שלו‪ ,‬כותבי ספרי הלימוד‪ ,‬המורים ומורי העזר הפועלים בו הם כמעט באופן מוחלט‬
‫יהודים שהערבית משנית בחייהם ובתרבותם‪ .‬כך הפך שדה זה לנעדר כמעט לגמרי מערבים‬
‫דוברי ערבית‪.‬‬
‫התהליך הזה סייע להחרגתה של השפה הערבית כשפה זרה במערכת החינוך הישראלית‪,‬‬
‫על כל המשתמע מכך‪ .‬לימודי הערבית הובנו כמרחב שאינו מקומי אלא זר‪ ,‬וכשפה שאיננה‬
‫רשמית ואיננה חלק ממרקם החיים‪ ,‬אלא מקצוע רשות שניתן להמיר בשפה "אזורית" אחרת‬
‫־ הצרפתית‪ .‬בתהליך הזרתה של הערבית התמקם שדה לימודי השפה בתבנית בטון כמרחב‬
‫אידיאולוגי שבו יהודים‪-‬ישראלים מתאימים יותר מדוברי ערבית ללמד את השפה הערבית‪,‬‬
‫משבר‬
‫ֵּ‬
‫להסביר את העולם הערבי ולהכיר את תרבותו‪" .‬השפה הערבית" חוותה אפוא בישראל‬
‫קולוניאלי מתמשך‪ ,‬וכתוצאה מכך עברה תהליך מתמשך של לטיניזציה‪ .‬הערבית הפכה קפואה‪,‬‬
‫‪33‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫שפה שצריך לקדד ולפצח‪ ,‬שפה שעוצבה כשפת קריאה ולא כשפת דיבור‪ ,‬ובעצם כמקרה ייחודי‬
‫שבו נוצרה דיגלוסיה הפוכה ומלאכותית‪ :‬מקרה שבו השפה הבסיסית של דוברי הערבית במערכת‬
‫היהודית‪-‬הישראלית היא שפה פסיבית‪-‬כתובה המנותקת מן העולם הערבי‪ ,‬בעוד השפה השנייה‬
‫‪9‬‬
‫שלהם ־ הערבית המדוברת ־ לא נרכשת כלל אלא בקרב משכילים יוצאי מודיעין ויודעי ח"ן‪.‬‬
‫בערך זה ארחיב על שלושת המאפיינים המרכזיים הללו של "השפה הערבית"‪ ,‬הכוללים את‬
‫החרגתה כשפה זרה‪ ,‬חיבורה לחיל המודיעין ותהליכי הלטיניזציה שעברה‪ ,‬ואסיים בסיכום עם‬
‫הפנים אל הערבית באופק הפוליטי האחר‪.‬‬
‫ההיסטוריה של החרגת הערבית כשפה זרה‬
‫מבט על כמה מתחנות היסוד שמסמנות את יצירת "השפה הערבית" בארץ יוכל לשפוך אור על‬
‫התהליך שהיא עברה‪ ,‬ואת הפיכתה ל"ישראלית" כל כך מצד אחד ־ ולמנוגדת כל כך לאזור‬
‫מצד שני‪ .‬דבריו של יו"ר ההסתדרות הציונית הראשון‪ ,‬בנימין זאב הרצל‪ ,‬יכולים להוות פתיחה‬
‫הולמת לכך‪ .‬הרצל גרס כי "ארץ ישראל היא ארץ אבותינו אשר לא נשכחנה לעולם‪ ]...[ .‬למען‬
‫אירופה נהיה שם חלק מן החומה הבצורה נגד אסיה‪ ,‬ונעשה את תפקיד חלוץ התרבות בפני‬
‫הברברים‪ 10".‬ניתן לומר כי לאור הסתכלות בסיסית זו ובהמשך לה‪ ,‬גם השפה הערבית התגבשה‬
‫והתמקמה בקרב התנועה הציונית לא ככלי אינטגרטיבי להשתלבות אלא כמסמן מפריד‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫הדרך לא היתה ליניארית‪ :‬לצד דבריהם של אחד העם ויוסף קלוזנר כי לימודי הערבית הם‬
‫לא יותר מ"לבנטיניזציה מיותרת של היהודים"‪ 11‬נשמעו גם קולות אחרים‪ ,‬לרבות זה של נסים‬
‫מלול‪ ,‬שטען כי "עלינו לדעת היטב את השפה הערבית ולהתמזג עם הערביים [‪ ]...‬בתור לאום‬
‫שמי עלינו לבסס את לאומיותנו השמית ולא לטשטשה בתרבות האירופית [‪ ]...‬על ידי הערבית‬
‫נוכל ליצור תרבות עברית ממש‪ 12".‬אולם הדומיננטיות האשכנזית‪-‬אירופית של התנועה הציונית‬
‫בארץ‪ ,‬ואלמנט ההפרדה שצבר תאוצה כמרכיב בסיסי במחשבה הציונית‪ ,‬הביאו להתחזקות‬
‫ההפרדה והאינסטרומנטליות שבערבית‪ ,‬על חשבון ההתמזגות והאינטגרטיביות שהיא יכלה‬
‫‪13‬‬
‫להציע‪.‬‬
‫דוגמה לכך ניתן למצוא גם בנוגע למקומה של הערבית בדיונים על חידוש השפה העברית בוועד‬
‫הלשון העברית‪ .‬העמדה של בן יהודה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬היתה להשתמש בערבית כצעד להתחדשות‬
‫העברית וקידום הציונות בארץ‪ .‬לפי בן יהודה‪,‬‬
‫רק מי שהוא מתבונן כל הימים כמוני ומשווה את המלים של שתי לשונות הללו‪ ,‬רק‬
‫הוא יכול לחוש בכל הכוח עד כמה בבחינת אוצר המלים אין כמעט הבדל ביניהן‪.‬‬
‫אפשר להחליט כי כמעט כל שורש עברי ישנו גם בערבית‪ ,‬אם לא ממש בצירופו‬
‫העברי על כל פנים באיזה צירוף אחר‪ .‬ולכן רשאים אנו להחליט גם ההיפך‪ ,‬כי גם‬
‫רוב השורשים שישנם באוצר‪-‬המלים הערבי היו גם באוצר‪-‬המלים העברי‪ ,‬וכל אלה‬
‫‪14‬‬
‫השורשים אינם זרים‪ ,‬אינם ערבים‪ .‬אלא שלנו הם‪ .‬שאבדו לנו וחזרנו ומצאנום‪...‬‬
‫‪34‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫כמש ֶּמרת השפה העברית‪ .‬הוא סבור כי‬
‫ַ‬
‫מעניין לראות כי בן יהודה מתייחס לשפה הערבית‬
‫מציאת המילים העבריות בשפה הערבית מאפשרת את "גאולת" המילים העבריות‪ ,‬ומשחק‬
‫עם כפל המשמעות של שורש עברי דקדוקי ושורש עברי לאומי‪ .‬ניתן לזהות כאן יחס דו‪-‬ערכי‬
‫כלפי השפה הערבית‪ ,‬מצד אחד כקרובה וכאחות לעברית‪ ,‬ומצד שני ־ ובשל היותה "משמרת"‬
‫העבריות ־ גם כזו שעם ההגירה הציונית לארץ ישראל "תשלים" את תפקידה ההיסטורי‪ ,‬שכן‬
‫השיבה היהודית להיסטוריה תיעשה דרך הערבית‪ ,‬ודרך הערבים ־ ובמובלע גם דרך מחיקתם‪.‬‬
‫מעניין שאפילו קולו זה של בן יהודה‪ ,‬שגם דוד ילין ואחרים תמכו בו‪ ,‬זכה להתנגדויות רבות‬
‫ומגוונות‪ .‬התנגדויות אלו ללימודי השפה הערבית נבעו מהאופי האירופי של ההנהגה הציונית‬
‫והתנגדותה הכללית ללימוד והשפעה אמיתית של התרבות הערבית‪ .‬חלק מהדוגמאות לסירובים‬
‫אלה הן התנגדות להגייה הערבית‪/‬מזרחית של ח‪ ,‬ט‪ ,‬ע‪ ,‬ו‪-‬ק והעדפה של "היופי הצלצולי"‬
‫האירופי‪ ,‬כדברי ז'בוטינסקי;‪ 15‬התנגדות ציבורית וממסדית לניסיונות של ועד הלשון העברי‬
‫לקדם שימוש בשורשים ערביים;‪ 16‬ויכוחים בוועד הלשון העברית וההעדפה התיאולוגית של‬
‫שפת הקודש המקראית על פני שפת התלמוד והמשנה וההשפעות הערביות שבהן;‪ 17‬התרחקות‬
‫מההגייה הערבית של האותיות הייחודיות לשפות השמיות (ח‪ ,‬ט‪ ,‬ע‪ ,‬ק‪ ,‬צ);‪ 18‬והעדפת מילים‬
‫‪19‬‬
‫עבריות "חדשות" שיהיו דווקא שונות בצלילן ובהגייתן מהמילים המקבילות בערבית‪.‬‬
‫שנהב עומד על תהליך זה‪ ,‬שבו הפכה הערבית בעשורים הראשונים של המאה העשרים משפה‬
‫מקומית‪ ,‬היכולה לסייע בהחייאת העברית וב"שיבה" הציונית‪ ,‬לשפה שהיחס אליה בשנים‬
‫קריטיות אלו מתקבל מתוך עמדה אוריינטליסטית הרואה בה שפה נחותה‪ ,‬שפה גלותית‬
‫ששיבשה את העברית‪ ,‬שפה שהפכה יותר ויותר משפת היהודי לשפת האויב‪ 20.‬בדומה לכך‪,‬‬
‫להשקפתי‪ ,‬היחס המשתנה לשפה הערבית היה דומה ליחס המתחלף בנוגע לערבים‪-‬הפלסטינים‬
‫עצמם ולמרכיבים שונים בתרבותם‪ ,‬והוא עבר ־ בהסתכלות מכלילה ־ שלושה תהליכים‬
‫מרכזיים‪ :‬בשלב הראשון‪ ,‬בסוף המאה התשע‪-‬עשרה ותחילת המאה העשרים ־ רומנטיזציה;‬
‫בשלב השני‪ ,‬בשנות העשרים והשלושים ־ חיקוי והידמות; ובשלב השלישי והאחרון‪ ,‬שצבר‬
‫תאוצה עם התלהטות הסכסוך בשנות הארבעים והגיע לשיא בנכבה הפלסטינית‪ ,‬הקמת מדינת‬
‫‪21‬‬
‫ישראל והשנים הבאות ־ ניגוד והחלפה‪.‬‬
‫יש הטוענים שבתקופת היישוב‪ ,‬ובעצם גם היום‪ ,‬התקיימו במקביל שיחים שונים ואף מנוגדים‬
‫בנוגע לשפה הערבית בחברה היהודית‪ .‬כך לדוגמה הלפרין‪ ,‬שטענה כי ה"שיחים השונים"‬
‫שהתקיימו בחברה היהודית הציונית ביחס לשפה הערבית בשנות העשרים והשלושים ־ "השיח‬
‫הרומנטי‪-‬לאומי"‪" ,‬שיח המודרניזציה" ו"השיח האסטרטגי‪-‬ביטחוני" ־ "חיו יחדיו באי‪-‬‬
‫נוחות"‪ 22.‬להשקפתי טיעונים מעין אלה הם פשטניים משהו‪ ,‬שכן הם אינם מביאים בחשבון את‬
‫יחסי הכוח המתקיימים בין ה"שיחים" השונים‪ ,‬את ההיחלשות המתמדת של השפה הערבית‬
‫כגורם חיובי‪ ,‬משלב ומקרב שיכול לשמש כמודל לחיקוי‪ ,‬ואת התחזקות היחס השלילי כלפי‬
‫השפה הערבית‪ :‬כשפת האויב‪ ,‬כשפת האחר‪ ,‬כשפה נחותה ולא רצויה‪ .‬התחזקות האלמנטים‬
‫השליליים הקשורים בשפה הערבית באותה תקופה עולים ממחקרים על ראשיתם והתגבשותם‬
‫של לימודי הערבית בארץ‪ .‬דוגמה לכך היא עלייתם של ההקשרים והשחקנים הצבאיים‬
‫‪35‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫והביטחוניים הנוגעים ללימודה של הערבית ביישוב היהודי‪-‬הציוני בארץ אל מול היחלשות‬
‫ההקשרים האזרחיים והאינטגרטיביים‪ ,‬וכך גם קידומה של השפה הערבית במערכת החינוך‬
‫היהודית כמקצוע לימוד שזכה בשנות הארבעים לתקציב הן ממחלקת החינוך והן מהמחלקה‬
‫הפוליטית‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬בשנות הארבעים צמחו פרויקטים רבים שקידמו את לימודי הערבית‬
‫‪23‬‬
‫כצורך ביטחוני‪ ,‬במקביל להתחזקות מעמדם של גופי מודיעין בשדה לימודי הערבית‪.‬‬
‫תהליכים אלה‪ ,‬ו"תחנות חייה" של השפה הערבית בחברה היהודית במחצית הראשונה של‬
‫המאה העשרים‪ ,‬קיבעו את נחיתותה ואת זרותה של הערבית בקרב יהודים בארץ‪ ,‬שלא לומר‬
‫את העוינות כלפיה‪ .‬בינואר ‪ ,1949‬כשנתכנסו חברי ״ועדת השעות״ של משרד החינוך לקביעת‬
‫המקצועות ומספר שעות הלימוד של תלמידי בתי הספר העבריים העממיים‪ ,‬גבר קולם של אלו‬
‫שקראו להמשיך להחליש את מעמדה‪ .‬אמנם לא כל הדוברים התנגדו ללימודי הערבית‪ ,‬ויעקב‬
‫הלפרן‪ ,‬המפקח הראשי של זרם העובדים‪ ,‬אף אמר כי "מבחינה פוליטית‪ ,‬כל יהודי בארץ ישראל‬
‫מחויב לדעת ערבית‪ ,‬קרוא וכתוב‪ ,‬שכן אנו נמצאים בשכנות מכל צד עם מדינות ערב ואתן‬
‫נצטרך לבוא תמיד במגע ומשא‪ ,"...‬אולם הקו הכללי היה לקדם את הערבית כל עוד היא איננה‬
‫שפת חובה‪ ,‬וכל עוד תהיה בצורה ברורה משנית לעברית ומשנית לאנגלית‪ .‬משה דפנא‪ ,‬המפקח‬
‫הראשי של הזרם הממלכתי‪ ,‬הגדיל וגרס כי לא רק שאין להשקיע בערבית אלא שיש לשים דגש‬
‫רב יותר על שיעורי ההתעמלות מאשר על לימודי הערבית‪ ,‬שכן ״תמיד ניפול במספרנו כלפי‬
‫הארצות הערביות שבסביבה [‪ ]...‬ולכן מוטב שיסתגלו הם [הערבים] אלינו וילמדו עברית [‪]...‬‬
‫עלינו להשתחרר מהנחיתות הגלותית‪.‬״‪ 24‬כך או כך‪ ,‬מעמדה של השפה הערבית במערכת החינוך‬
‫הוגדר בוועדת השעות כ"שפה זרה"‪ ,‬ובשל נחיתותה ביחס לאנגלית התקבע מעמדה באופן‬
‫רשמי כ"שפה זרה שנייה"‪ .‬זו היתה המסגרת שאליה היא הוכנסה ־ והביטוי "שפה זרה שנייה"‬
‫נראה כאילו נועד להדגיש שזרותה של הערבית לבדה כבר אינה מזהרת מספיק וכי יש צורך‬
‫לציין במפורש גם את משניותה‪" .‬שפה זרה שנייה"‪ ,‬ביטוי שמבליע עובדה שקטה‪ :‬אם השפה‬
‫היא זרה‪ ,‬אזי זרים גם דובריה; זרים בארצם‪.‬‬
‫מכאן ניתן לטעון שקו ישר מחבר בין תזכיר התאגדות קק"ל‪ ,‬האוסר על מכירת אדמה לזרים‪,‬‬
‫בין דבריו של ד"ר יוסף וייץ בדבר תפקידה של קק"ל "לגאול אדמות [הארץ] מידי זרים"‪ 25,‬ובין‬
‫לימוד הערבית בישראל כשפה זרה שנייה‪ .‬הפרקטיקות אמנם השתנו לאורך השנים‪ ,‬ולקק"ל‬
‫דרכי פעולה שונות מאלו של משרד החינוך‪ ,‬אך נראה כי דבר אחד לא השתנה‪ :‬גם בתחילת‬
‫המאה העשרים וגם אחרי ‪ ,1948‬לדידם של היהודים‪-‬הציונים החיים בארץ‪ ,‬תושביה הערבים של‬
‫פלסטין‪/‬ארץ ישראל‪ ,‬לרבות תרבותם ושפתם‪ ,‬היו ונותרו זרים‪.‬‬
‫אולם נחיתותה של הערבית במערכת לא נבע רק מכך שהערבית לא היתה לשפה מקומית‪,‬‬
‫אלא גם לחוסר הרצון לקדם אותה כשפת חובה‪ ,‬כחלק מסל התרבות של כל ילד בישראל‪.‬‬
‫המצב התקיים לאורך כל שנות המדינה‪ ,‬אולם הוא ברור עוד יותר כשבוחנים את מצבה הנוכחי‪.‬‬
‫במהלך שנת הלימודים תשע"ד (‪ ,)2014‬לדוגמה‪ ,‬כשעלתה שוב לכותרות שאלת לימודי החובה‬
‫או הרשות של הערבית בישראל‪ ,‬העיד הדיון בנושא בצורה ברורה על חולשתה הכרונית של‬
‫הערבית במערכת החינוך‪ 26.‬שר החינוך שי פירון קבע אז שלימודי השפה בבתי הספר היהודיים‬
‫‪36‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫יצומצמו מארבע שנות לימוד לשלוש‪ ,‬ויתקיימו בכיתות ז'‪-‬ט' בלבד‪ .‬הקיצוץ של לימודי ערבית‬
‫בכיתה י' הוא חשוב לענייננו‪ ,‬אך מה שמעניין עוד יותר במקרה זה הוא שהקיצוץ של פירון היה‬
‫רק הצהרה רשמית‪ ,‬קצה הקרחון‪ ,‬לגבי חולשתה האמיתית של הערבית‪ .‬מתחת לפני השטח‪,‬‬
‫כפי שיודעים כל הנוגעים בדבר‪ ,‬ה"קיצוץ" הזה לא התקיים רק פוסט‪-‬פירון‪ ,‬אלא נבע מתוך‬
‫המערכת עצמה ומחולשתה ההיסטורית של הערבית בעיני תלמידים‪ ,‬הורים‪ ,‬מורים ומנהלים‬
‫בישראל‪ .‬ראשית‪ ,‬כבר יותר מיובל שנים הערבית אינה נלמדת בכיתות אלו (ז'‪-‬י') כשפת חובה‬
‫אלא כשפת בחירה‪ .‬הדבר קורה מאז חתמה ישראל על הסכם שיתוף פעולה תרבותי עם צרפת‬
‫בשנת ‪ ,271959‬ומאז יכולים תלמידים בישראל לסיים הלכה למעשה ‪ 12‬שנות לימוד בבית הספר‬
‫בלא שלמדו ולו שעה אחת של ערבית‪ .‬מצב זה אכן מתרחש במקרה של תלמידים שבחרו ללמוד‬
‫צרפתית במקום ערבית‪ ,‬אולם בשל נחיתות המקצוע‪ ,‬והעובדה שהערבית היא מקצוע בחירה‬
‫חסר הוד ובעל הון סימבולי נמוך‪ ,‬גם תלמידים רבים שהחלו ללמוד ערבית העדיפו לאחר זמן‬
‫קצר להוציא פטור מלימודי השפה ־ כנראה אחת מבקשות הפטור השכיחות ביותר בישראל‬
‫‪28‬‬
‫בלימודי מקצוע כלשהו‪.‬‬
‫ה"קיצוץ" של פירון משנת ‪ ,2014‬אם כן‪ ,‬חושף עוד סוד גלוי בנוגע למעמדה של הערבית‪ :‬אפילו‬
‫המעמד הנחות של "לימודי בחירה" של הערבית בכיתה ז'‪-‬י'‪ ,‬אפילו הם בחזקת אחיזת עיניים‪.‬‬
‫שכן כשעלה הנושא לדיון ציבורי התברר שלמעשה‪ ,‬רוב בתי הספר בארץ מציעים את לימודי‬
‫השפה בכיתות ז'‪-‬ט' בלבד‪ ,‬וערב ה"קיצוץ" המדובר נלמדה הערבית כשפת בחירה בכיתות‬
‫י' ב‪ 37-‬בתי ספר בלבד‪ 29.‬במילים אחרות‪ ,‬רק ב‪ 3%-‬מתוך ‪ 1,259‬בתי ספר במסגרת החינוך‬
‫הרגיל במגזר היהודי שמתקיימים בהם לימודים בכיתה י' (לרבות ממלכתי‪ ,‬ממלכתי‪-‬דתי וחרדי)‪,‬‬
‫ההנהלה אכן כיבדה את החוק ואכפה את לימודי הערבית "כשפת בחירה" בכיתות ז'‪-‬י'‪ 30.‬כזה‬
‫הוא מעמדה של הערבית במערכת החינוך‪ :‬חובה שאיננה חובה‪ ,‬בחירה שהיא רשות‪ ,‬ורשות‬
‫שהפכה לבדיחה‪.‬‬
‫הערבית התגלגלה אפוא במדרון חלקלק מ"רשמיותה" על הנייר ועד להתרסקותה במבחן‬
‫המציאות‪ .‬וכך‪ ,‬ברבות השנים הפכה "השפה הערבית"‪ ,‬במשמעותה היהודית‪-‬הישראלית‪,‬‬
‫לשפה נוכחת‪-‬נפקדת‪ .‬היא אמנם נמצאת בספר החוקים‪ ,‬באותה תקנה משנת ‪ ,1922‬אבל אפשר‬
‫להתעלם ממנה בקלות‪ ,‬אם רק רוצים‪ .‬זרותה קיימת בכל מקום‪ ,‬אפילו כשהיא מסתכלת על‬
‫עצמה במראה‪ ,‬שכן הערבית גם לא התפתחה כשפת ההוראה בבתי הספר היהודיים‪ ,‬ובמקרים‬
‫רבים גם לא באוניברסיטאות‪ ,‬גם לא כשמלמדים אותה עצמה‪ .‬גם שם‪ ,‬בין אם במקצוע הערבית‬
‫במערכת החינוך ובין אם בלימודי "שפה וספרות ערבית" באוניברסיטאות‪ ,‬העברית כמעט תמיד‬
‫‪31‬‬
‫חלשה על הערבית‪ ,‬וגם שם הותירה אותה אילמת‪.‬‬
‫ערבית ומודיעין‬
‫הפיכתה של הערבית משפת האזור לשפת האויב לא התרחשה בוואקום‪ ,‬אלא על רקע צמיחתה‬
‫של השפה העברית משפה כתובה לשפת יום‪-‬יום מתחדשת ועלייתה של התנועה הציוניות‬
‫בפלסטין‪/‬ישראל על רקע הסכסוך היהודי‪-‬ערבי‪ .‬בחלקת האדמה הזאת התחוללו מאורעות‬
‫‪37‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫פוליטיים דרמטיים והרי גורל‪ ,‬ובמהלכם ־ בשל הקשר האינהרנטי בין שפה לאידיאולוגיה‪ ,‬בין‬
‫שפה למציאות חברתית‪-‬תרבותית‪-‬פוליטית‪ 32‬־ התחולל גם מאורע לשוני בכיוונים מנוגדים‪:‬‬
‫בעוד העברית עברה תהליך של החייאה‪ ,‬משפה כתובה בלבד שהיתה מעין "לטינית של‬
‫היהודים" לשפה חיונית וחיה‪ ,‬עברה הערבית תהליך הפוך‪ ,‬משפה שהיתה לשון אלמנטרית‬
‫הנחוצה כמרכיב בסיסי של תקשורת בין‪-‬אישית בארץ‪ ,‬בשוק‪ ,‬בדרך‪ ,‬בכיכר העיר‪ ,‬לשפה נחותה‬
‫וזנוחה‪ ,‬הנלמדת בצורתה הכתובה בלבד‪ ,‬מעין לטינית חדשה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬את מקומה של‬
‫"העברית כלטינית" תפסה כעת "הערבית כלטינית"‪ ,‬והערבית החיונית פינתה את מקומה‬
‫לחיוניותה המתחדשת של העברית בתנועה הציונית‪.‬‬
‫יחסי הכוח הללו בין השפות סללו את הדרך להפיכתה של העברית ל"שלנו" ואת הערבית‬
‫ל"שלהם"‪ ,‬את העברית לשפה "מקומית" ואת הערבית ל"זרה"‪ .‬הערבית הופשטה מהקשריה‬
‫החברתיים החיוביים והולבשה בבגדים חדשים‪ :‬שפת האויב הערבי‪ ,‬שפת הלאומיות שכנגד‪.‬‬
‫במקביל הפכה העברית לשפה בעלת מאפיינים חיוביים‪ ,‬שפה שדיבורה מטעין אותה ואת‬
‫דובריה בהון תרבותי משמעותי ובכוח סימבולי גדול‪ ,‬בד בבד עם המשך הירידה ההפוכה בהון‬
‫הסימבולי של דוברי הערבית‪ .‬בדרך זו ניתן היה לזהות את מה שבורדייה ראה כיחסי הכוח‬
‫המתקיימים בין שפות ועומדים בבסיסה של כל פעולה חברתית ופוליטית‪ 33,‬ומה שסולימאן זיהה‬
‫כצומת הדרכים התמידי שהשפה ניצבת בו‪ ,‬ובטח בתוך סכסוך פוליטי ושימושים לאומיים‪ ,‬בין‬
‫הקשריה של השפה בעבר לפרקטיקות התרבותיות שלה ולהיבטים האידיאולוגיים שלה בהווה‪,‬‬
‫‪34‬‬
‫לבין הקשרים שהיא יוצרת בין עבר‪ ,‬הווה ועתיד‪.‬‬
‫בתוך יחסי הכוח המתגבשים הללו הפכה העברית לסמן של זהות לאומית ציונית‪ ,‬והערבית‬
‫הפכה בן לילה לסמן זהות של הלאומיות הערבית ־ זהות שמיצבה אותה בתכלית הניגוד לא רק‬
‫לציונות‪ ,‬אלא גם ליהדות וליהודים‪ ,‬וגם לעברית‪ .‬עם הקמת המדינה‪ ,‬ועם התקבעות העובדות‬
‫החברתיות‪-‬פוליטיות החדשות בארץ‪ ,‬ובראשן ההגמוניה הפוליטית‪-‬כלכלית של הקבוצה‬
‫האתנית היהודית בארץ‪ ,‬הלך התהליך הזה והעמיק‪ ,‬וערכה של העברית התחזק עוד יותר אל‬
‫מול התרסקות שער המטבע החברתי‪-‬פוליטי של השפה הערבית‪ 35.‬לפי זאהר‪ ,‬התקבצות זו של‬
‫נסיבות לאומיות וכוחניות דחקו את הערבית לקרן זווית בישראל בכלל ובחברה היהודית בפרט‪:‬‬
‫הערבית נדחקה למעמד שולי לא מפני שהיא שפה נעדרת עוצמה‪ ,‬אלא מפני שכל‬
‫עוצמתה נלקחה ממנה על ידי מדיניות שפה ומדיניות הוראת שפה מתוכננות‪,‬‬
‫שיעדיהן הותאמו לאידיאולוגיה של המדינה‪ .‬הערבית אינה נעדרת עוצמה סמויה‬
‫[‪ ]...‬מבחינה פוליטית‪ ,‬הערבית היא שפתו של המזרח התיכון וה‪Lingua Franca-‬‬
‫של העולם הערבי‪ .‬מבחינה כלכלית‪ ,‬הערבית היא שפתה של קהילה שלמה בעלת‬
‫כוח כלכלי אדיר [‪ ]...‬מבחינה אזרחית‪ ,‬הערבית היא שפתם של ‪ 20%‬מאזרחי‬
‫המדינה‪ ,‬אשר יכולים להעשיר את הזירה התרבותית בה‪ .‬אך מדינת ישראל איננה‬
‫חותרת לשילוב מלא של אזרחיה הערבים בחברה האזרחית‪ ,‬ובה בעת אינה‬
‫‪36‬‬
‫מעוניינת שאזרחיה הערבים ישתלבו בעולם הערבי‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫התובנות של זאהר מסייעות להבנת ההתגבשות של תהליכים הנוגעים ללימודי הערבית בתקופה‬
‫שקדמה להקמת מדינת ישראל‪ ,‬ועוד יותר בתקופה שמ‪ 1948-‬ועד היום‪ .‬במסגרת תהליכים אלה‬
‫הפכה הערבית בישראל לסימפטום המעוקר מן ההיבטים הריבוניים שלה אל מול ריבונותה של‬
‫העברית בישראל‪ .‬לדברי שנהב‪ ,‬היחסים התיאולוגיים בין השפות קיבלו למעשה את משמעותם‬
‫"לנוכח הגדרתה של הריבונות היהודית כבעלת מונופול על הטריטוריה‪ ,‬על האוכלוסייה ועל‬
‫הזהות‪ ",‬וריבונות זו‪ ,‬על היבטיה התיאולוגיים והפוליטיים‪ ,‬לא ִאפשרה יחסי יהודים‪-‬ערבים‬
‫שלא במשמעות של ניגוד אקסיומטי‪ ,‬וקל וחומר שלא קיום דו‪-‬לאומי‪ 37.‬מתוך פרויקט זה‪ ,‬ומתוך‬
‫היחסים הקולוניאליים שבבסיסו‪ ,‬צמחה הערבית בישראל כשפה ביטחונית ושלילית שהמודיעין‬
‫עומד במרכזה‪.‬‬
‫על בסיס זה קל יותר לנתח את המצע שעליו צמחה ־ או שמא קמלה ־ הערבית בישראל‪ ,‬ולהבין‬
‫כיצד הפכה לשפה שגם המלמדים אותה וגם הלומדים אותה הם יהודים‪-‬ישראלים‪ ,‬שפה שאיננה‬
‫מדברת ושאיננה כותבת‪ ,‬שפה שצריך לתרגם ממנה אך לא לכתוב בה; כיצד היתה הערבית‬
‫לשפה שלומדיה צריכים להאזין בדריכות לצליליה‪ ,‬לצטט אותה ולצותת לדובריה‪ ,‬אך לא לדבר‬
‫בשפתה‪ ,‬וודאי שלא לקדם אותה כשפה שווה או דומה לשפת אם‪ .‬בתוך יחסים אלה‪ ,‬של שליטה‬
‫וכוח‪ ,‬שימשה הערבית כמגנט לסט של מוטיבציות ותפקידי מומחיות שלעתים קרובות הנציחו‬
‫את יחסי השליטה והכוח‪ ,‬וייצרו ידע של השליט על מנת להנציח את מעמדו מכאן ואת מהותו‬
‫של הנשלט מכאן‪ .‬כך הפכה הערבית בישראל לשפתם של אלו הרוצים להיות מזרחנים‪ ,‬או שמא‬
‫נאמר אוריינטליסטים או ערביסטים‪ ,‬הרוצים לפרשן את הערבים ולהסביר את השינויים במזרח‬
‫התיכון מתוך הנגדה לתרבות הישראלית‪ .‬מזרחנים אלה פועלים מתוך היגיון שמטרתו בידול‬
‫בין "מזרח" ל"מערב"‪ ,‬בין "תרבות" ל"טבע"‪ ,‬ושממנו נטבע הקוד הגנטי של השיח המזרחני‬
‫‪38‬‬
‫בישראל‪ :‬מטרתו היא לפצח את החידה של העולם הערבי‪ ,‬השונה‪ ,‬הקפוא‪ ,‬המלא תחבולות‪.‬‬
‫הערבית היתה לשפתם של רשת חוקרים שהשיח הציוני והמומחיות המודיעינית חיברו ביניהם‪,‬‬
‫ומתוך הקשר הגורדי הזה הם יצאו לתפקידיהם הערביסיטיים בישראל‪ :‬אנשי ביטחון או מודיעין‪,‬‬
‫כתבים לענייני ערבים‪ ,‬או מורים לערבית‪ .‬שניר עמד במאמרו על צמד המילים הללו‪" ,‬קשר‬
‫גורדי"‪ ,‬כשהתייחס למעורבות הגדולה של חיל המודיעין בשדה לימודי הערבית בישראל‪.‬‬
‫לדבריו‪:‬‬
‫הקשר הגורדי בין המודיעין הצבאי לבין הוראת הלשון הערבית בבתי הספר היה גורם‬
‫שלא היטיב‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬עם מערכת הוראת הערבית‪ .‬אותה תשורה שסימלה‬
‫קשר זה ־ מילון אילון‪-‬שנער עם מדבקה של חיל המודיעין‪ ,‬שמחזורים לא מעטים‬
‫של מגמות מזרחניות קיבלו בגאווה וביראת כבוד ־ לא היתה כל כך תמימה‪ .‬בראייה‬
‫קצרת ראות ובעידוד האקדמיה התרכזה מערכת החינוך רק באספקת "בשר מודיעין"‬
‫לשירות בצה"ל‪ ,‬תוך התעלמות מן הצדדים התרבותיים והאסתטיים הקשורים ללשון‬
‫וליצירה בה‪ .‬כך התפתח יחס פונקציונלי כפול לתרבות הערבית‪ :‬פסילתה כמרכיב‬
‫אסתטי לגיטימי בזהות היהודית‪-‬הישראלית מחד גיסא ואימוץ סוכניה היהודיים‬
‫כחוד חנית נגד בניה האחרים מאידך גיסא‪ .‬אין הוכחה טובה יותר למגמה זו בחברה‬
‫‪39‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫הישראלית מאשר הפער הכמותי והאיכותי בין המשאבים המושקעים במסגרות‬
‫הביטחוניות כדי לדעת את האויב‪ ,‬לבין המשאבים המנותבים לפעילות שנועדו‬
‫לעודד את הכרת התרבות הערבית בקרב האזרחים היהודים‪ .‬רק מי שמכיר מקרוב‬
‫‪39‬‬
‫את שתי המערכות‪ ,‬ולו במקצת‪ ,‬יודע כמה עצום פער זה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬הרשתות שהפעילו את לימודי הערבית בבתי הספר היהודיים בישראל משנות החמישים‪,‬‬
‫וביתר שאת אחרי המלחמות בשנים ‪ 1967‬ו‪ ,1973-‬היו מבוססות כמעט אך ורק על קולות‪ ,‬שחקנים‬
‫וצרכים של הממסד הביטחוני והפוליטי בישראל‪ ,‬והיו כמעט כולם של יהודים‪-‬ישראלים‪,‬‬
‫בשעה שהערבים אזרחי ישראל נעדרו מכל מעורבות ברורה בנושא‪ .‬מגמות המזרחנות שהוקמו‬
‫בשנות החמישים הן דוגמה מובהקת לכך‪ :‬הן היו כל כולן תוצר של קואליציה יהודית‪-‬ישראלית‬
‫שהתקבצה סביב צרכים פוליטיים‪-‬ביטחוניים‪ ,‬ולקחו בה חלק גורמים ממשרד ראש הממשלה‪,‬‬
‫משרד הביטחון‪ ,‬משרד החוץ ומשרד החינוך‪ .‬כזה גם היה הרציונל מאחורי הסיורים של המגמה‬
‫המזרחית "בשטח הערבי"‪ ,‬שמטרתם היתה ללמוד על עבודת המושל הצבאי ולקדם "היכרות"‬
‫עם הערבים‪-‬הפלסטינים‪ ,‬בתיווכו של הממשל הצבאי ודרך עיניו של צה"ל‪ ,‬וכמובן "בלי‬
‫‪40‬‬
‫סנטימנטים"‪.‬‬
‫בשנות השבעים‪ ,‬ובעיקר אחרי מלחמת יום כיפור והדיון הציבורי על מחדלי המודיעין הישראלי‪,‬‬
‫הפך חיל המודיעין לשחקן מרכזי עוד יותר בזירת לימודי הערבית בארץ‪ .‬ישיבות משותפות‬
‫של קציני צה"ל מחיל המודיעין‪ ,‬עד לרמת ראש אמ"ן‪ ,‬עם בכירים במשרד החינוך‪ ,‬עד רמת‬
‫שר החינוך‪ ,‬אשר תקשרו ביניהם ישירות או בתיווכו של משרד ראש הממשלה והיועץ לענייני‬
‫ערבים‪ ,‬נעשו תכופות בתקופה שאחרי ‪ 1973‬והביאו לרצף של פרויקטים שקידמו ערבית בבתי‬
‫הספר מתוך רצון לחזק את מאגר המשרתים העתידי בחיל המודיעין‪ 41.‬כך הפך חיל המודיעין לא‬
‫רק לחלק מהשיח על השפה הערבית בישראל‪ ,‬אלא לחלק מרכזי בקבלת ההחלטות בו‪ ,‬לשחקן‬
‫טבעי ורגיל‪ ,‬למומחה שמומחיותו אינה מוטלת בספק‪ .‬מכאן גם הסיבות להמשך היעדרותם של‬
‫הערבים‪-‬הפלסטינים משדה זה‪ ,‬שפורמולת ה"שלום והביטחון" שהתקבעה בו הפכה אותו גם ־‬
‫או בעיקר ־ למיליטריסטי‪ .‬כך היתה הערבית של הערביסטים לערבית שנלמדת מתוך החברה‬
‫היהודית‪ ,‬הרחק מהתרבות הערבית והרחק מהערבים‪.‬‬
‫בספרו "אח'טיה" כתב אמיל חביבי כי הערבית בישראל הפכה לשפתם של דוברי הדע"ע‬
‫("דוברי ערבית עילגת")‪ .‬חביבי קשר בסרקסטיות בין התחום האוריינטליסטי והביטחוניסטי‬
‫של "היועצים לענייני ערבים" (יע"ע) לבין דוברי דע"ע‪ ,‬ומה שהוא זיהה כמכנה המשותף לכל‬
‫נושאי התפקידים האלה‪ :‬ההיכרות הרדודה שלהם עם הערבים ועם שפתם‪" .‬השפה הערבית"‬
‫הובנתה למעשה בתוך יחסי הכוח הללו וטופחה בתוך "כלא לשוני"‪ :‬לימודי השפה בתוך מערכת‬
‫החינוך נשבו בתוך מעגל קסמים שבו ההבדלים שבין השחקנים השונים ־ החל בחיל המודיעין‪,‬‬
‫עבור בפרויקט מורות חיילות לערבית בבתי הספר וכלה במרכז היהודי‪-‬ערבי לשלום בגבעת‬
‫חביבה ־ רק קיבעו עוד יותר את גבולות ההיגיון הפנימי של השיח היהודי הקושר בין "ערבית‬
‫לשלום" ובין "ערבית לביטחון" כאילו היו המשך טבעי זו של זו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אלה אומרים‬
‫‪40‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫"שלום וביטחון" ואלה "ביטחון ושלום"‪ ,‬וביחד בונים את חומת ההפרדה הלשונית שבין "השפה‬
‫‪42‬‬
‫הערבית" לבין "اللغة العربية״‪ ,‬בין דובריה של השפה הראשונה לדובריה של השנייה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬בשלל מקצועותיהם‪ ,‬המומחים ל"שפה הערבית" בישראל ־ בתקשורת‪ ,‬בצבא‪ ,‬בבית‬
‫הספר‪ ,‬ובמקרים רבים גם באקדמיה ־ ביצעו את תפקידיהם מתוך משרדים או מוסדות שהיו‬
‫פעמים רבות יהודיים ועבריים כולם‪ ,‬או לפחות יהודיים ועבריים ברובם המכריע‪ .‬מכאן שאותם‬
‫מומחים או מתמחים דיברו‪ ,‬לימדו או למדו את "השפה הערבית" מתוך מרחב יהודי‪ ,‬עברי‪ .‬מתוך‬
‫יחסי הכוח הברורים בין יהודים לערבים בארץ‪ ,‬ובין העברית והערבית‪ ,‬אותם מומחים ומתמחים‬
‫יכלו לחוש באמת "בטוחים" רק במרחבים המוגנים היהודיים‪ .‬רק שם‪ ,‬כשהם מוקפים בעמיתים‬
‫ועמיתות יהודים‪-‬ישראלים‪ ,‬ולא חלילה בערבים וערביות‪ ,‬יכלו להבטיח את ההפרדה הרצויה בין‬
‫"השפה הערבית" ל‪-‬اللغة العربية‪ .‬כך היתה "השפה הערבית" לשפתם של אלה שרוצים לדעת‬
‫ערבית בעברית ושל החוששים מכניסתם של הערבים לתחום‪ ,‬ואולי אפילו מונעים אותה‪.‬‬
‫כך גם נטוו רשתות דוברי השפה הערבית בישראל‪ .‬את מקומם של מועדוני הגולף ורשתות‬
‫ה"אולד בויז"‪ 43‬הבריטיות תפסו חוויות השירות והמילואים‪ ,8200 ,‬תרגום וחיבור‪ ,‬הזיכרונות‬
‫המשותפים מגדנ"ע המזרחנים‪ ,‬הקודים והקריצות של השפה המקודדת שבה דיברו כשדיברו‬
‫על "השפה הערבית" כחשובה ל"משימות לאומיות"‪ ,‬ל"תפקידים לאומיים"‪ ,‬ל"שדה המזרחני"‬
‫ועוד‪ 44.‬כך המתיקו יודעי "השפה הערבית" את סודם‪ .‬כך בוצרה הטריטוריה שלהם מפני‬
‫"המומחה‪-‬היריב"‪ :‬מפני דוברי اللغة العربية‪.‬‬
‫הבנייתה של "השפה הערבית" היתה אם כן שונה בתכלית מ‪-‬اللغة العربية‪ ,‬כמעט שפת הראי‬
‫שלה‪ .‬הראשונה נלמדה כ"שפת האחר"‪ .‬השנייה היתה שפתם של הערבים‪-‬הפלסטינים‪ ,‬שהיוותה‬
‫ומהווה את החיבור שלהם לאזור‪ ,‬לתרבותו ולאנשיו‪ .‬שפה זו נרכשת באופן טבעי כשפה מדברת‪,‬‬
‫שרה‪ ,‬מתווכחת‪ ,‬בעוד יריבתה היהודית מקדמת בעיקר יכולות פסיביות כגון ניתוח מילים‪,‬‬
‫תרגום או האזנה‪.‬‬
‫באופן לא מפתיע‪ ,‬אותן יכולות ממש היו הבסיס העיקרי לפעולותיה של היחידה הגדולה ביותר‬
‫בצה"ל‪ :‬יחידת ‪ .8200‬יחידה זו של חיל המודיעין הוגדרה על פי העיתונות הזרה כ"יחידה האזנה‪,‬‬
‫יירוט‪ ,‬פענוח‪ ,‬תרגום והפצה של מידע שנאסף מתשדורות"‪ 45.‬בתקשורת הישראלית היא תוארה‬
‫במילים הבאות‪:‬‬
‫יחידה לאיסוף מודיעין אותות ופענוח צפנים [‪ ]...‬יחידת האיסוף המרכזית [‪]...‬‬
‫הנחשבת לאימפריית האזנות בקנה מידה בינלאומי והמספקת נתח נרחב ביותר‬
‫מכלל המידע המודיעיני של מדינת ישראל [‪ ...‬בין היתר] עוסקת באיסוף מודיעין‬
‫ממקורות גלויים‪ ,‬כלומר מעיתונים‪ ,‬כתבי עת‪ ,‬טלוויזיה‪ ,‬רדיו ואינטרנט‪ ,‬כשתרגום‬
‫‪46‬‬
‫הידיעות השונות מהווה חלק ממה שמוגדר כמודיעין בסיסי‪.‬‬
‫שימו לב למילים "האזנה"‪" ,‬יירוט"‪" ,‬פענוח"‪" ,‬תרגום"‪" ,‬איסוף" ־ כולן ממסגרת הפעילות‬
‫של היחידה הגדולה בצה"ל שרבים ממשרתיה הם יוצאי לימודי הערבית בבתי הספר בישראל‬
‫־ הדמיון בין חלק מכישורי שפה אלה ובין לימודי הערבית בבתי הספר קרוב באופן מחשיד‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫הדגש בבית הספר הוא על ערבית ספרותית‪ ,‬על תרגום עיתונות‪ ,‬על ניתוח ופענוח פעלים‪,‬‬
‫ומנגד בולטת בהיעדרה שיחה בערבית בכיתה‪ ,‬יכולות דיבור של התלמיד‪ ,‬ויכולות של כתיבה‬
‫ויצירה בערבית‪ .‬הקשר הכתוב והלא‪-‬כתוב הזה בין הערבית בבית הספר התיכון והערבית בחיל‬
‫המודיעין יכול ללמד על הקשר בין שני השלבים בהתפתחותו של לומד "השפה הערבית"‬
‫בישראל‪ :‬מ"גולם" בבית הספר ל"פרפר" במודיעין‪ .‬עבד אלרחמן אלמרעי הבחין בכך בספרו‬
‫כשכתב כיצד "יהודי בוגר י"ב‪ ,‬המבקר בעיר ערבית כשחומר הבגרות עוד טרי בראשו‪ ,‬יתקשה‬
‫לקבל תשובות לשאלות שישאל עוברי אורח‪ .‬השפה הספרותית (הנלמדת בבית הספר) עשויה‬
‫אמנם לשמש בסיס לשירות במודיעין ולהבנת הדיווחים בתקשורת הערבית‪ ,‬אולם מתבררת שוב‬
‫‪47‬‬
‫ושוב ככלי ארכאי וריק מתוכן בתקשורת עם אזרחי המדינה הערבים‪".‬‬
‫על הלטיניזציה‪ :‬מות הערבית ומות הערבי‪-‬היהודי‬
‫הערבית בבית הספר העברי עברה כאמור תהליך של קיבוע‪ ,‬הן מבחינת יכולות וכישורי שפה‬
‫והן מבחינה דיסקורסיבית‪ .‬כמה חוקרים הגדירו את תהליך הנמכתה והכתבתה של הערבית‬
‫כ"לטיניזציה של השפה הערבית"‪ 48.‬אולמן הראה כיצד הגישה הפדגוגית כלפי לימודי הערבית‬
‫בבית הספר מתייחסת אליה כשפה קפואה‪ ,‬שפה מתה‪ ,‬כאילו היתה לטינית עתיקה שצריכה‬
‫להיות מפורשת או מתורגמת‪ ,‬בניגוד ברור לדרך שבה אנגלית או צרפתית נלמדות במערכת‬
‫החינוך‪ ,‬על כישורי השפה החיים שבהן;‪ 49‬מטאפורת הלטיניזציה של הערבית הפכה להיות‬
‫תיאור נפוץ לדרך שעברה השפה הערבית בארץ‪ ,‬משפה דינמית ושגורה לשפה פסיבית המזוהה‬
‫יותר מכול עם ארגוני ביטחון ומודיעין; פרגמן הדגיש שלצד שינויים בחלק מספרי הלימוד‪,‬‬
‫רבים עדיין מלמדים את השפה הערבית בהתאם לגישה הארכאית של תרגום‪-‬דקדוק‪ ,‬הנהוגה‬
‫גם באוניברסיטאות‪ .‬לדבריו‪" ,‬שיטת הוראה זו של השפה הערבית מזכירה במידה לא מבוטלת‬
‫שיטות הוראה‪ ,‬שרק נדמה היה שפסו מן העולם‪ .‬שיטת התרגום‪-‬דקדוק היתה שיטת ההוראה‬
‫הראשית בהוראתן של שפות זרות בעולם המערבי לפני שלוש‪-‬מאות‪ ,‬ארבע‪-‬מאות וחמש‪-‬מאות‬
‫שנה";‪ 50‬גם אמארה השתמש במטאפורת הלטיניות של לימודי הערבית בישראל‪ ,‬והדגיש את‬
‫הקשר בין הערבית בבתי הספר היהודים לבין הערבית באקדמיה הישראלית ־ שתיהן מחזקות‬
‫דווקא את הדוברים היהודים של "השפה הערבית" ולא את הדוברים הערבים של اللغة العربية ־‬
‫אולם התייחס גם לעובדה שכישורי השפה שלומדי הערבית רוכשים בבתי הספר היהודיים אינם‬
‫מספיקים אפילו לפונקציות הבסיסיות ביותר‪ .‬לדבריו הדבר נובע מכך ש"מגמות ה'לטיניזציה'‬
‫של השפה הערבית‪ ,‬קרי הוראתה כדרך הוראת השפה הלטינית‪ ,‬כשפה מתה" מתקיימות בבית‬
‫‪51‬‬
‫הספר ומועצמות בהשכלה הגבוהה‪.‬‬
‫המעגל הסגור שתואר כאן‪ ,‬שבתוכו נלמדת השפה הערבית בישראל‪ ,‬יכול לשמש הסבר לקיפאון‬
‫ול"לטיניות" של הערבית‪ :‬תלמידים הבוחרים ללמוד ערבית בבית הספר עושים זאת בראש‬
‫ובראשונה בשל רצונם להתגייס לחיל המודיעין‪ 52,‬ורבים מהמורים המלמדים ערבית בחטיבות‬
‫הביניים ובתיכונים בישראל הם יוצאי חיל המודיעין ־ אחת מנקודות המוצא של כל תחום‬
‫המומחיות ה"ערביסטית" בישראל‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬אופק הציפיות של התלמיד נקבע במידה‬
‫‪42‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫רבה מיכולותיו של המורה‪ ,‬מהיכרותו עם השפה הערבית ומיחסו אליה‪ ,‬כמו גם מחוסר יכולתו‬
‫(או חמור מכך‪ :‬מחוסר רצונו) להעביר שיעור בערבית‪ ,‬לקרוא רומן בערבית או ללכת להצגת‬
‫תיאטרון בערבית‪ .‬זהו המעגל הסגור של יכולות מורה‪-‬תלמיד‪-‬מורה‪ :‬תלמידים לומדים ערבית‬
‫בחטיבת הביניים‪ ,‬או באופן מובהק יותר בתיכון‪ ,‬כדי "להתקדם" לחיל המודיעין‪ .‬כל זאת כאשר‬
‫תלמידי "בשר המודיעין" לומדים ערבית במערכת חינוך הפועלת במדינה שבה ההפרדות בין‬
‫‪53‬‬
‫צבא לחברה בלאו הכי מטושטשות‪.‬‬
‫המעגל נראה סגור עוד יותר כשמביאים בחשבון את האחוז המזערי של מורים ערבים המלמדים‬
‫ערבית בבתי ספר יהודיים‪ .‬האחוז הקטן הזה ־ כ‪ 5%-‬מורים ערבים מכלל מורי הערבית בחטיבות‬
‫הביניים ובתיכונים‪ 54‬־ חשוב כדי להבין שני תהליכים שכנראה מפרים זה את זה‪ :‬ראשית‪ ,‬כפי‬
‫שהוסבר קודם‪ ,‬הפיכתו של שדה לימודי הערבית ליהודי‪-‬ישראלי‪ ,‬הממוקד בחיל המודיעין או‬
‫קשור בו בצורה ישירה או עקיפה‪ .‬תהליך זה גרם לכך שהמערכת למעשה מעדיפה‪ ,‬באופן מודע‬
‫וגלוי‪ ,‬מורים יהודים שאינם יכולים לדבר ערבית‪ ,‬שתרבותם יהודית‪-‬ישראלית ושצורכים בראש‬
‫ובראשונה מוזיקה וספרות עברית‪ ,‬על פני מורים ערבים אזרחי המדינה‪ ,‬ששפתם הראשונה‬
‫ערבית ושקשורים קשר הדוק אל התרבות הערבית ואל החברה הערבית שבה הם חיים‪ .‬בנושא‬
‫זה נראה שאחד המפקחים הבכירים במשרד החינוך לא יכול היה לתאר טוב יותר את עמדת‬
‫המשרד כשטען שמכל המקצועות שנלמדים בבתי הספר היהודיים‪" ,‬מורים ערבים מתאימים‬
‫‪55‬‬
‫הכי פחות ללמד ערבית"‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬ובהמשך למה שנאמר קודם לכן‪ ,‬בשל תהליך המודיעיניזציה של לימודי הערבית‬
‫בישראל‪ ,‬מבחינת הלימוד‪ ,‬השיח והשחקנים הראשיים‪ ,‬מורים ערבים לא ששו להיכנס אל תוך‬
‫מערכת שהמוטיבציה העיקרית שלה והסיבה לקיומה היא השיח המודיעיני בישראל‪ .‬הם ביכרו‬
‫שלא להיכנס אל תוך שדה המוקשים של "השפה הערבית" כל עוד אחד הארגונים הנתפסים‬
‫בקרב הערבים אזרחי ישראל כמסוכנים וכמפחידים ביותר ־ חיל המודיעין הישראלי (או‬
‫אלמוח'אבראת אלאסראילייה) ־ נוטל בו חלק ואף משתתף באופן טבעי בשיח לימודי הערבית‬
‫בארץ‪ .‬עלי אלאזהרי‪ ,‬המלמד ערבית כבר כשלושים שנה ביפו ובתל אביב‪ ,‬מספר שלפני שהוא‬
‫מקבל תלמיד חדש הוא מבקש תמיד לברר ולוודא‪ ,‬חזור ובדוק‪ ,‬שהמטרה של התלמיד היא‬
‫חברתית‪-‬תרבותית ואנושית‪ ,‬ורחוקה כמזרח ממערב ממטרות שיתקשרו לדיכוי או להשפלה‬
‫המתקיימות דרך הביטחוניזציה של השפה‪ .‬הוא כתב על החשש המתמיד האופף אותו מפני‬
‫העיסוק העתידי של תלמידיו בערבית שהוא מלמד אותם‪" .‬אני מפחד מהתמונה שתרדוף אותי‪",‬‬
‫הוא כתב‪" ,‬שאני אלמד יהודי ערבית‪ ,‬והוא [לאחר מכן] יחקור אדם מכוסה בשקית שחורה‪,‬‬
‫‪56‬‬
‫בשפת אמי‪".‬‬
‫וכך‪ ,‬דוברי "השפה הערבית"‪ ,‬כמו גם רבים בתחום "המומחיות הערביסטית" ־ בתקשורת‪,‬‬
‫בפוליטיקה ובמערכת הציבורית ־ לא רק שלא התקרבו ל‪-‬اللغة العربية או לערבים‪-‬הפלסטינים‬
‫אזרחי ישראל‪ ,‬אלא ההפך הגמור‪ :‬דווקא דוברי "השפה הערבית" וה"מומחים לענייני ערבים"‪,‬‬
‫כולם יהודים‪-‬ישראלים‪ ,‬היו פעמים רבות לאלה הממלאים תפקיד מרכזי ביצירת שיח העוין‬
‫את העולם הערבי בכלל‪ ,‬ואת הפלסטינים בפרט‪ ,‬לפחות מנקודת המבט של המוכפפים‪ .‬השיח‬
‫‪43‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫המיליטריסטי‪-‬מודיעיני שמתוכו צמחו השחקנים היהודים‪-‬ישראלים עורר וממשיך לעורר חשד‬
‫בקרב הדוברים הילידיים של הערבית‪ .‬כך נהפכו דווקא היהודים‪-‬הישראלים דוברי הערבית‪,‬‬
‫לא פעם בצדק‪ ,‬למפחידים הרבה יותר בעיני הערבים‪ ,‬ונראו להם כמי שעוינים הרבה יותר את‬
‫השפה ואת התרבות הערבית מאשר יהודים‪-‬ישראלים שאינם דוברים ערבית כלל‪ .‬כך היתה‬
‫"השפה הערבית" לא לגשר‪ ,‬לא לשער‪ ,‬לא לפתח‪ ,‬לא לצוהר‪ ,‬לא לחלון ולא להזדמנות‪.‬‬
‫מתוך ההקשרים האלה נבנתה והובנתה "השפה הערבית" בישראל‪ :‬שפה שנועדה להציץ‪,‬‬
‫לתצפת מתוך בסיס בטוח על מה שמתרחש מעבר לקווי אויב‪ .‬שפה שנועדה לאבטח את גבולות‬
‫השיח היהודי‪-‬ישראלי‪ ,‬לפטרל "בינינו" ל"בינם"‪ ,‬ובכך גם לטהר את בן הכלאיים היהודי‪-‬‬
‫הערבי ולאפשר את יהדותו רק אם באה על חשבון ערביותו‪ 57.‬בתוך מדינה שחרתה על דגלה‬
‫את הדה‪-‬ערבזיציה‪ ,‬שימור התרבות והדיבור בערבית בקרב יהודים‪-‬ערבים הפכו לאפשרות‬
‫מסוכנת‪ ,‬לענידה של סמן זהות שכדאי ומוטב להצניע אל מול ההגמוניה האשכנזית‪ .‬כך ננטשה‬
‫ונשכחה הערבית של היהודים‪-‬הערבים‪ ,‬יחד עם החי"ת והעי"ן בהגייה העברית‪ ,‬יחד עם שמות‬
‫המשפחה‪ ,‬יחד עם הביטוי "היהודים‪-‬הערבים"‪ ,‬ויחד עם חיזוק אלמנטים יהודים דתיים‪ ,‬שכן‬
‫‪58‬‬
‫היהדות נתפסה‪ ,‬בצורה מופרעת‪-‬משהו‪ ,‬כניגוד של הערביות‪.‬‬
‫בהמשך למודיעניזציה של הערבית‪ ,‬אין להתפלא על כך שדווקא המרחבים המודיעיניים הם‬
‫שאפשרו ליהודים‪-‬הערבים להמשיך להשתמש בערבית‪ .‬כששנהב נזכר בהבדל בין עבודת‬
‫המודיעין של אביו לשימוש התרבותי האהוב שהיה לה בבית‪ ,‬הוא כותב‪:‬‬
‫דווקא הכניסה אל הישראליות היא שדרשה מהם‪ ,‬באמצעות גיוסם אל המודיעין‪,‬‬
‫להישאר בעולם אותו ביקשה הישראליות לשלול [‪ ]...‬כזה הוא ההיגיון של המדינה‪.‬‬
‫מלא סתירות‪ .‬מצד אחד ביקשה המדינה לשלול מאזרחיה ה"מזרחים" את ערביותם‪,‬‬
‫ומן הצד השני הפצירה באחדים מהם (אבא וחבריו) להמשיך לחיות כערבים‪ .‬המדינה‬
‫‪59‬‬
‫העניקה להם רישיון להוסיף להתקיים כערבים‪.‬‬
‫ניתן אם כן לומר כי דווקא הרישיון הזה שנתן חיל המודיעין ליהודים‪-‬ערבים סימן את תחילת‬
‫סופה של השפה הערבית בקרב יהודים‪-‬ערבים בישראל‪ .‬התייחסתי לכך כשכתבתי על מה‬
‫שהיתה כנראה המסגרת היחידה שבה התנועה הציונית עודדה בהתלהבות יהודים‪-‬ערבים לשמר‬
‫את השפה הערבית שבפיהם‪ ,‬לצרוך תרבות ערבית‪ ,‬להתחבר עם ערבים‪-‬פלסטינים‪ ,‬לטייל‬
‫במרחב הערבי‪ ,‬לשיר בערבית‪ ,‬לקנות מוצרים בשווקים הערביים ולהשתתף באירועי תרבות‬
‫‪60‬‬
‫וספורט‪ .‬היתה זו יחידת המסתערבים של הפלמ"ח‪.‬‬
‫תהליכי הביטחוניזציה של הערבית כמוצא יחיד לשימורה העידו על מותה של הערבית בקרב‬
‫יהודים‪-‬ערבים בישראל בכל שאר המרחבים‪ .‬במיוחד ברור היה הדבר בדור השני והשלישי‪ ,‬שבניו‬
‫ובנותיו הפנימו כי בישראל הערבית מייצגת לא רק את האויב אלא גם את הניגוד לישראליות‪.‬‬
‫במצב זה‪ ,‬ובתוך ההגמוניה האשכנזית שבה הם הופלו לרעה מתוקף היותם‪-‬יהודים‪-‬ערבים‪ ,‬עבר‬
‫מסר חד‪-‬משמעי שמוטב להם לזנוח את הערבית ואת הערביות‪ ,‬לנטוש אותן ולאמץ אל חיקם את‬
‫התרבות הישראלית‪"-‬המערבית"‪ .‬כתוצאה מתהליכים חברתיים‪-‬פוליטיים אלה בדור הראשון‬
‫והשני של היהודים‪-‬הערבים בישראל‪ ,‬אשר הרחיקו אותם מלימודי הערבית בבתי הספר‪ ,‬בשנות‬
‫‪44‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫השבעים הובע במערכת הביטחון חשש מהידלדלות מאגר דוברי הערבית שיוכלו להתגייס לחיל‬
‫המודיעין‪ ,‬ובמיוחד מקרב אוכלוסיית היהודים‪-‬ערבים בישראל‪ 61.‬ריבוי ההתכתבויות בנושא זה‬
‫מעיד הן על מרכזיותם של היהודים‪-‬הערבים במערכי המודיעין השונים משנות החמישים ועד‬
‫שנות השבעים‪ ,‬הן על קטיעת הידע והשליטה בשפה מהדור הראשון לדורות שאחריו‪ ,‬והן על‬
‫‪62‬‬
‫רצונם של יהודים‪-‬ערבים בני הדור השני והשלישי להתרחק מלימודי הערבית עד כמה שניתן‪.‬‬
‫כך הופשטה "השפה הערבית" בישראל לא רק מהערביות‪ ,‬ולא רק מהערבים‪-‬הפלסטינים‪ ,‬אלא‬
‫גם מהיהודים‪-‬הערבים‪.‬‬
‫באופק הפוליטי האחר‬
‫ההווה של "השפה הערבית" בישראל הוא אכן מר‪ ,‬אולם הוא איננו גזירת גורל‪ .‬הערבית הרי‬
‫לא תמיד היתה זרה ליהודים‪ .‬כמו שהערבים‪ ,‬לפחות לפני קק"ל‪ ,‬לא נחשבו אף פעם לזרים על‬
‫אדמתם‪ ,‬גם הערבית היתה עד לפני זמן לא רב שפת המרחב האזורי של היהודים‪ ,‬ה‪Lingua-‬‬
‫‪ Franca‬של תושבי המזרח התיכון‪ ,‬שפה של אזור שיהודים היו חלק אינטגרלי ממנו‪ ,‬חלק בלתי‬
‫נפרד מהחיים בצפת‪ ,‬בבגדד ובדמשק‪ .‬מובן שבאזורים אלה גדלו היהודים‪ ,‬כחלק מהחברה שבה‬
‫חיו‪ ,‬עם כישורי ערבית‪ .‬כך גם היה המצב בפלסטין‪/‬ארץ ישראל‪ .‬המיעוט המספרי של היהודים‬
‫בארץ במאות שקדמו לעליית התנועה הציונית ־ ‪ 3-5‬אחוזים מהאוכלוסיה‪ 63‬־ חייבו אותם לדעת‬
‫את השפה הערבית כחלק מהרפרטואר הלשוני שלהם‪ .‬היהודים שחיו באזור‪ ,‬ספרדים ואשכנזים‬
‫כאחד‪ ,‬בוודאי לא ָדברו רק ערבית‪ ,‬והערבית גם פעמים רבות לא היתה שפתם הראשונה‪ ,‬אולם‬
‫יש להדגיש כי לצד הדיאלקט הפנים‪-‬קהילתי של הלדינו בקרב הספרדים ושל היידיש בקרב‬
‫האשכנזים‪ ,‬ולעתים לצד השימוש בעברית כ"שפת גשר" בין‪-‬יהודית‪ ,‬היתה הערבית שפה דבורה‬
‫בפי יהודי הארץ‪ ,‬ברמות משתנות‪ ,‬הן בשל קרבה תרבותית‪ ,‬חברתית וגיאוגרפית‪ ,‬והן בשל צורך‬
‫‪64‬‬
‫קיומי בסיסי של חיים משותפים במרחב דובר ערבית ולצד שכנים ערבים‪.‬‬
‫בשביל יהודים אלה הערבית לא היתה ניגוד ליהדותם כלל ועיקר‪ ,‬ודאי שלא בשביל התושבים‬
‫הוותיקים של טבריה‪ ,‬צפת‪ ,‬חברון וירושלים‪ ,‬קל וחומר לא של דמשק‪ ,‬ביירות‪ ,‬צנעא ובגדד‪.‬‬
‫השפה הערבית‪ ,‬או הערבית היהודית (ערבית כתובה באותיות עבריות) היתה מרכיב מרכזי‬
‫בחיי רבות מהקהילות היהודיות‪ ,‬ושפה זו שימשה את יהודי האזור הן לחיבורים פילוסופיים והן‬
‫לחיבורים דתיים‪ ,‬הן כשפת תרבות והן כשפת דת‪ .‬היום ייראו הדברים כמעט כמופרכים לתלמידי‬
‫ישראל‪ ,‬אך אם נבחן טקסטים יהודיים דתיים עד המאה השתים‪-‬עשרה נגלה שרוב רובם ־ כמעט‬
‫‪ 90‬אחוז מהם ־ נכתבו בערבית או בערבית‪-‬יהודית‪ 65.‬זאת ועוד‪ :‬גם מבחינת ההשפעה על חיי‬
‫התרבות והרוח של התקופה בכלל‪ ,‬ושל חיי היהודים בפרט‪ ,‬נגלה שהשפה הערבית בערבית ־‬
‫اللغة العربية ־ היתה חלק אינטגרלי מהחיים היהודיים והאזוריים כאחד‪ .‬היא לא היתה סימן‬
‫לבושה‪ ,‬ולא לאיבה‪ ,‬ולא קשורה במודיעין‪ ,‬או במלחמה פסיכולוגית כזו או אחרת‪.‬‬
‫מכאן שאם תצליח "השפה הערבית" להשתנות‪ ,‬יחד עם החברה היהודית בישראל‪ ,‬היא תוכל‬
‫לקדם את מה שעד כה טחו עיניה מראות‪ .‬או אז יוכל הרמב"ם להיות שוב שם מלא על שלטי‬
‫הרחובות‪ ,‬ולא רק ראשי תיבות‪ ,‬ולחזור להיות מי שתמיד היה‪ :‬אבו עמראן מוסא אבן עוביידאללה‬
‫‪45‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫אלקורטובי‪ .‬שם‪ ,‬באופק הפוליטי האחר ש‪-‬اللغة العربية עוזרת לנו לדמיין‪ ,‬גם שמואל‬
‫ּ‬
‫אבן מימון‬
‫הנגיד יוכל לשאת שוב את שמו בגאון‪ ,‬לנער ממנו את ההגייה הישראלית ולחזור להיות אבו‬
‫אבראהים אסמאעיל אבן יוסף אבן אלנע'רילה‪ .‬באופק הפוליטי האחר‪ ,‬סעדיה גאון יוכל למתוח‬
‫שוב את צווארו בגאווה ולחזור להיות סעיד אבן יוסף אלפיומי‪ .‬וגם יהודה הלוי יסיר מעליו‬
‫את ההטעמה הישראלית‪-‬האשכנזית כל כך ויעטר את שמות הרחובות בארץ בשמו המקורי‪,‬‬
‫אבו אלחסן יהוד'א אבן סמואיל אללאווי ־ أبو الحسن يهوذا بن صموئيل الالوي‪ .‬או אז‪ ,‬אל מול‬
‫הערביות שלו‪ ,‬יתבלבלו בוודאי אותם ישראלים המבקשים לרסס בספריי שחור ובמדבקות את‬
‫כל מה שנמצא בערבית על שלטי החוצות‪.‬‬
‫או אז‪ ,‬באופק הפוליטי האחר‪ ,‬גם חסידי ש"ס יוכלו להתפלל לעילוי נשמתו של הרב עבדאללה‬
‫יוסף אבן יעקוב בלי להתבייש ובלי להתבלבל‪ .‬שמו המקורי‪ ,‬הטרום‪-‬ישראלי של הרב עובדיה‬
‫ישוב ויעלה‪ ,‬ובאותה ההזדמנות ישתחרר הוא‪ ,‬ישתחררו חסידיו‪ ,‬ונשתחרר כולנו מהתפיסות‬
‫הלאומניות‪ ,‬הגלויות והחבויות‪ ,‬של המדינה היהודית‪ ,‬האירופית‪ ,‬העוינת את הערבית‪ ,‬מדינה‬
‫שחלק מהליך הקמתה כלל הפרדה בין היהודים לערבים שמבחוץ‪ ,‬אך עוד יותר מזה ־ בין‬
‫היהודי לערבי שמבפנים‪ .‬או אז ישוב גם המקף המחבר בין היהודי לערבי ־ סימן דקדוק שנשבר‬
‫בשנות העשרים והשלושים‪ ,‬ושמאז מציין רק מפגשים בין שתי אוכלוסיות‪ ,‬כביכול מנוגדות‪,‬‬
‫כביכול שונות בתכלית זו מזו‪.‬‬
‫באופק הפוליטי האחר תאבד הערבית מאויבותה‪ .‬היא תחזור למלא תפקיד משמעותי בחיי‬
‫התרבות והרוח של היהודים החיים במזרח התיכון‪ ,‬כולל אלה שבין הים לנהר‪ .‬היא תחזור ותייצג‬
‫עולם של תרבות וידע המשותף למוסלמים ולנוצרים וליהודים‪ ,‬עולם שבו ברשימת הקריאה‬
‫אכה‬
‫אלפווַ ֶּ‬
‫העכשווית של בתי הספר היסודיים יוכל להופיע מיץ פטל של חיה שנהב ולידו ַמ ִל ּכ ַ‬
‫של מוחמד עלי טהא‪ .‬עולם שבו ברשימת הקריאה של חטיבות הביניים יוכל להופיע "מישהו‬
‫לרוץ איתו" של דוד גרוסמן‪ ,‬לצד "זקאק אלמדאק" של נגיב מחפוז‪ .‬שבחטיבה העליונה בו יילמדו‬
‫"מאה שנים של בדידות" בתרגום ישעיהו אוסטרידן לספרדית של גבריאל גרסיה מארקס‪ ,‬לצד‬
‫"פנים לבנות" בתרגום יהודה שנהב‪-‬שרהבני לערבית של אליאס ח'ורי‪ .‬ושבו ילמדו בתיכון את‬
‫משפטו של יהודה עמיחי‪" ,‬גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות"‪ ,‬לצד שאלתו המהדהדת‬
‫של מחמוד דרוויש‪ :‬لماذا تركت الحصان وحيداً؟‪ ,‬איך עזבת [אבי] את הסוס לבדו?‬
‫הערבית באופק הפוליטי האחר תהווה שבירה של המוסכמות הקיימות והידועות המקובלות‬
‫כיום בקרב החברה היהודית‪ .‬היא לא תהיה פוליטיקלי קורקט‪ ,‬והיא לא תהיה מאולפת‪ .‬היא‬
‫לא תובל כמו היום‪ ,‬משל היו התלמידים סוסים שסכים על עיניהם לבל יביטו לצדדים‪ .‬היא לא‬
‫תהיה "השפה הערבית" כפי שאנו מכירים אותה היום ־ שפה שההולכים בה צועדים לקראת‬
‫יעד שהוסכם עליו מראש בלי ידיעתם‪ ,‬בלי שיוכלו לראות את מה שמציעה להם הדרך או את‬
‫האופק הפוליטי האחר‪ .‬היא תחזור להיות اللغة العربية‪ ,‬לא תתבייש בצליל הערבי‪ ,‬ולא ביהודי‪-‬‬
‫הערבי‪ ,‬ולא תקשור את האותיות הערביות לאיום ביטחוני או לשירות עתידי בחיל המודיעין‪.‬‬
‫הערבית באופק הפוליטי האחר לא תתבייש להודות שהיא טומנת בחובה מסר פוליטי ושהיא‬
‫מחפשת מציאות פוליטית אחרת לצמוח בה‪ .‬היא תחזור להיות שפה ערבית בערבית‪ ,‬לשון‬
‫‪46‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫שאפשר לדבר בה‪ ,‬להביע בה מחשבות‪ ,‬תחושות‪ ,‬רגשות‪ ,‬שפה שהיא חלק מעצמנו וממה שאנחנו‬
‫רוצים להיות‪ .‬שפה שהידע שלה יהיה טבעי וברור‪ ,‬שתדגיש את העובדה שהדוברים והלומדים‬
‫אותה חיים בלב המזרח התיכון‪ ,‬בין קהיר לביירות‪ ,‬ושבעצם רכישת השפה‪ ,‬מהכיתה הראשונה‬
‫בבית הספר ועד האחרונה בו‪ ,‬הם גם הופכים לחלק מהמרחב הגיאוגרפי שבו הם שוכנים‪ ,‬שממנו‬
‫הם כבר לא חוששים ובו הם לא מזלזלים‪ .‬כמו שהאנגלית השגורה בפיהם של הישראלים מחזקת‬
‫את התחושה שאנחנו באירופה ־ אי שם בין לונדון לאמסטרדם‪ ,‬חלק מן העולם המערבי‪ ,‬שרים‬
‫באירוויזיון ומשחקים במוקדמות היורו בכדורגל ־ השפה הערבית באופק הפוליטי האחר תדגיש‬
‫את האופק של חיי תרבות וכבוד הדדי‪ ,‬של הצורך החיוני של ציבור החי במרחב הערבי גם‬
‫לעשות מאמץ אמיתי על מנת להכירו ועל מנת להשתלב בו‪.‬‬
‫اللغة العربية תאפשר ותעודד לקרוא בערבית‪ .‬גם על راغب النشاشيبي וגם על عبد القدر الحسيني‪.‬‬
‫היא תזמין את התלמידים לקרוא מזיכרונותיו של خليل السكاكيني משכונת قطمون בירושלים‬
‫ביומנו كذا انا يا دنيا‪ .‬בכל בית שבו עמוד האש שוכן על המדף‪ ,‬יפנו לידו מקום ואחר כבוד יונחו‬
‫שם גם كي ال ننسى של وليد الخالدي‪ ,‬וגם ذاكرة ו‪-‬سفر على سفر של سلمان ناطور‪ ,‬וגם لم نعد جواري‬
‫لكم של سحر خليفة‪ ,‬וגם أطفال الندى של محمد االسعد וגם عائد إلى حيفا של غسان كنفاني‪ .‬או אז‬
‫תלמידים ילמדו גם את ريتا والبندقية של محمود درويش וגם את منتصب القامة أمشي‪ ‬של سميح‬
‫القاسم וגם את كفاني أظل بحضنها שכתבה فدوى طوقان‪ ,‬ושנקרא על קברה‪ ,‬בהלווייתה‪ ,‬ב‪-‬نابلس‬
‫מולדתה‪ ,‬בתוך מלחמה בלתי נגמרת‪ ,‬ובתוך אופק פוליטי סתום שכולנו משלמים את מחירו‪,‬‬
‫אם ככובשים ואם בעיקר כנכבשים‪ ,‬אם כהורגים ואם בעיקר כהרוגים‪ ,‬בתוך סכסוך מתמשך בין‬
‫יהודים לערבים‪ ,‬ואל מול התהום שנפערה בין דוברי "השפה הערבית" לבין דוברי اللغة العربية‪.‬‬
‫הערות‬
‫‪ .1‬כאשר התבקשתי לכתוב על השפה הערבית במובנה העכשווי בחברה היהודית בישראל התחלתי לכתוב‬
‫את דברי בעברית‪ .‬אולם בהסבר שקיבלתי מקבוצת הלקסיקון הובהר לי שמטרת הכתיבה היא הרחבת‬
‫הדמיון הפוליטי הקיים‪ ,‬ושבמקום לעמוד על השאלה "מהו המושג ‪ "X‬יש לברר "מה ‪ X‬יכול להיות"‪,‬‬
‫ומכאן ־ מה יכולה להיות השפה הערבית באופק פוליטי אחר‪ .‬כשהבנתי זאת‪ ,‬לא היה ספק כי עלי להתחיל‬
‫את המאמר בערבית‪ .‬שכן המושג "השפה הערבית" הוא כיום מושג ישראלי‪-‬ציוני המייצג שיח יהודי יחסני‪,‬‬
‫שבמסגרתו לימודי השפה‪ ,‬הדיון בה והכתיבה עליה נעשים בעברית‪ .‬זאת בניגוד ל"אללע'ה אלערביה"‬
‫(اللغة العربية") שבמסגרת אופק פוליטי אחר תהא שפה שבגופה וברוחה‪ ,‬בין אם מדוברת ובין אם כתובה‪,‬‬
‫מושמעת או נקראת‪ ,‬כשפת החלומות או כשפת האהבה‪ ,‬תוכל להתקיים בחברה היהודית כשפה שלא תהא‬
‫עדיפה על העברית ולא נחותה ממנה‪.‬‬
‫‪ .2‬ראו עבד אלרחמן אלמרעי‪ ,‬וואלה בסדר‪ :‬דיוקן לשוני של הערבים בישראל (ירושלים‪ :‬כתר‪.)2013 ,‬‬
‫‪ .3‬ראו בג"ץ ‪ 4112/99‬עדאלה‪ ,‬המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' עיריית תל‪-‬אביב‪-‬יפו‪,‬‬
‫פ"ד נו(‪.)2002( 393 )5‬‬
‫‪ .4‬בתוך יהודה שנהב‪" ,‬הפוליטיקה והתיאולוגיה של התרגום‪ :‬כיצד מתרגמים נכבה מערבית לעברית?"‬
‫‪47‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫סוציולוגיה ישראלית ‪( 164 :)1(14‬להלן שנהב‪" ,‬הפוליטיקה והתיאולוגיה")‪.‬‬
‫‪ .5‬יהודה גולן‪" ,‬נתב"ג ‪ 2000‬־ בלי ערבית"‪ NRG ,‬מעריב‪.15.9.2004 ,‬‬
‫‪ .6‬רוני מלול‪" ,‬בעיריית ירושלים אין טפסים בערבית"‪ NRG ,‬מקומי‪.20.8.2008 ,‬‬
‫‪ .7‬ראו לדוגמה את עמוד הבית‪.http://new.tau.ac.il :‬‬
‫‪" .8‬ברשת המסעדות המזרחיות 'אווזי' ־ אסור לדבר ערבית"‪ ,‬וואלה‪.3.3.2001 ,‬‬
‫‪ .9‬אני מודה ליהודה שנהב על הערתו המחכימה והמקורית בנוגע ל"דיגלוסיה הפוכה" המתקיימת בישראל‬
‫בשדה לימודי הערבית והקשר שלה ללטיניזציה של השפה‪.‬‬
‫‪ .10‬תיאודור הרצל‪ ,‬מדינת היהודים (תל אביב‪ :‬ניומן‪.30 ,)1944 ,‬‬
‫‪Bernard Spolsky and Elana Shohamy, The Languages of Israel: Policy, Ideology, and .11‬‬
‫‪.Practice (Clevedon: Multilingual Matters, 1999), 139‬‬
‫‪ .12‬ההדגשה שלי‪ .‬בתוך‪Yosef Gorni, Zionism and the Arabs, 1882-1948 (Oxford University :‬‬
‫‪.Press, 1987), 48‬‬
‫‪ .13‬לקריאה נוספת על מוטיבציה אינסטרומנטלית מול מוטיבציה אינטגרטיבית בלימודי שפה‪,‬‬
‫ראו התיאוריה של למברט וגרדנר בנושא‪R. C. Gardner and W. E. Lambert, Attitudes and :‬‬
‫‪.Motivation in Second Language Learning (Rowley: Newbury House, 1972)i‬‬
‫‪ .14‬אליעזר בן יהודה‪" ,‬מקורות למלא החסר בלשוננו"‪ ,‬זכרונות ועד הלשון העברית‪ ,‬מחברת רביעית‬
‫(ירושלים‪ :‬ועד הלשון העברית‪.9 ,)1912 ,‬‬
‫‪ .15‬לפי ז'בוטינסקי‪" ,‬בלי כל בושה‪ ,‬הנני מודה ומתוודה כי ה'טעם' המונח ביסודה של ה'סכימה' המוצעת‬
‫בחוברת הזו הוא טעם אירופי ולא 'מזרחי'‪ .‬הקורא ימצא בהצעותיי מגמה ברורה להשתחרר מכל אותם‬
‫ההגאים אשר אין להם נקודת משען בפונטיקה של המערב ־ נטיה בולטת לקרב את מבטאנו‪ ,‬עד כמה‬
‫שאפשר‪ ,‬למושג היופי הצלצולי המקובל באירופה‪ :‬אותו מושג היופי‪ ,‬אותו קנה‪-‬המידה המוסיקלי‪ ,‬אשר על‬
‫פיו‪ ,‬למשל‪ ,‬השפה האיטלקית נחשבת ל'יפה' והשפה הסינית לבלתי יפה‪ ".‬בתוך זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬המבטא‬
‫העברי (תל אביב‪ :‬הספר‪.9 ,)1930 ,‬‬
‫‪ .16‬שנהב‪" ,‬הפוליטיקה והתיאולוגיה"‪.162 ,‬‬
‫‪ .17‬שם‪.‬‬
‫‪ .18‬שם‪.‬‬
‫‪ .19‬שם‪.‬‬
‫‪ .20‬שם‪162 ,‬־‪.163‬‬
‫‪See Yonatan Mendel, Arabic Studies in Israeli Jewish Society: In the Shadow of .21‬‬
‫‪Political Conflict, Unpublished PhD Dissertation (University of Cambridge, Department‬‬
‫‪( of Middle Eastern Studies, November 2011), 30-36, 46-47‬להלן מנדל‪ ,‬לימודי ערבית בחברה‬
‫היהודית בישראל); ‪Yonatan Mendel and Ronald Ranta, “Consuming Palestine: Palestine and‬‬
‫‪.Palestinians in Israeli Food Culture”, Ethnicities 14 (3) (2014): 424‬‬
‫‪48‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫‪Liora R. Halperin, “Orienting Language: Reflections on the Study of Arabic in the .22‬‬
‫‪.Yishuv”, Jewish Quarterly Review 96 (4) (2006): 488‬‬
‫‪ .23‬מנדל‪ ,‬לימודי ערבית בחברה היהודית בישראל‪Yonatan Mendel, The Creation of Israeli ;47 ,‬‬
‫‪Arabic: Security and Politics in Arabic Studies in Israel, (London: Palgrave Macmillan,‬‬
‫‪( )2014‬להלן מנדל‪" ,‬יצירת הערבית הישראלית")‬
‫‪Yonatan Mendel, “Re-Arabising the De-Arabised: The Mistaʿaravim Unit of the‬‬
‫‪Palmach”, in A. Bernard, Z. Elmarsafy, and D. Attwell (eds.), Orientalism: Thirty Years‬‬
‫‪( Later (London: Palgrave Macmillan, 2013), 94-116‬להלן מנדל‪" ,‬רה‪-‬ערביזציה"); ‪Yonatan‬‬
‫‪Mendel, “A Sentiment-Free Arabic: On the Creation of the Israeli Accelerated Arabic‬‬
‫‪.Language Studies Programme”, Middle Eastern Studies 49 (3) (2013): 383-401‬‬
‫‪ .24‬עמנואל קופולביץ'‪" ,‬בעיות הוראת הערבית בראי המסמכים"‪ .‬ביטאון המורים לערבית ולאסלאם ‪15-‬‬
‫‪.18 :)1999( 14‬‬
‫‪ .25‬ראו "היסטוריה‪ ,"1941-1950 :‬האתר הרשמי של קק"ל‪.14.4.2014 ,‬‬
‫ראו גם חוק מנהל מקרקעי ישראל‪ ,‬תיקון מס' ‪ 7‬־ התשס"ט‪( 2009-‬נובמבר ‪ .)2009‬ירון ביבי‪ ,‬מנכ"ל מינהל‬
‫מקרקעי ישראל‪" :‬לעניין של העברת קרקע לזרים‪ :‬בחוק נקבע במפורש שכל מי שמקבל קרקע בבעלות‬
‫תירשם הערת אזהרה על הבעלות שלו שאומרת שאם הוא רוצה להעביר את הקרקע למי שמוגדר כ'זר'‪,‬‬
‫הוא לא יכול לעשות את זה אלא באישור של אותן ועדות שקיימות היום‪".‬‬
‫‪ .26‬יונתן מנדל‪" ,‬כרוניקה של החלשה בלימודי הערבית בישראל"‪ ,‬הארץ ־ הסדנה להיסטוריה חברתית‪,‬‬
‫‪.6.2.2014‬‬
‫‪ .27‬שילה הטיס‪-‬רולף‪ ,‬לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל (כתר‪ :‬ירושלים‪.295 ,)1988 ,‬‬
‫‪ .28‬אברהם פרנק‪" ,‬לימודי ערבית בבתי הספר ־ בזבוז של ‪ 100‬מיליון שקל בשנה"‪,TheMarker ,‬‬
‫‪.24.9.2013‬‬
‫‪ .29‬ירדן סקופ‪" ,‬משרד החינוך יצמצם את חובת לימודי הערבית בכיתות י'"‪ ,‬הארץ‪ .23.1.2004 ,‬לקריאה‬
‫נוספת על הצניחה בלימודי הערבית כשפת "חובה" בין כיתה ט' לכיתה י' ראו רן לוסטיגמן‪" ,‬הוראת השפה‬
‫הערבית בבתי ספר עבריים‪ :‬שקיעה נוגה ־ קריאה לחשיבה מחודשת על מרכזיותם של לימודי השפה‬
‫הערבית במסגרת מדיניות משרד החינוך בתחום החינוך לחיים משותפים"‪ ,‬בתוך ‪ 60‬שנות חינוך בישראל‬
‫־ עבר‪ ,‬הווה‪ ,‬עתיד‪ ,‬כנס מנדל לחינוך‪ ,‬כ"א כסלו תשס"ט‪ 18 ,‬בדצמבר ‪ ,2008‬כפר המכבייה (ירושלים‪:‬‬
‫מנדל ־ יחידת הבוגרים‪ .)2008 ,‬ראו גם‪ :‬תומר ולמר‪" ,‬العربية صعبة لغة؟ לימודי הערבית במשבר"‪,Ynet ,‬‬
‫‪.1.6.2012‬‬
‫‪ .30‬הנתונים (‪ 1,259‬בתי ספר שבהם לומדים ערבית בכיתה י' ־ החטיבה העליונה) התקבלו מחיפוש במסד‬
‫הנתונים הרשמי של משרד החינוך‪.‬‬
‫‪ .31‬אני שואל כאן את הביטוי משירו המרגש של אלמוג בהר‪" ,‬הערבית שלי אילמת"‪ ,‬בתוך אלמוג בהר‪,‬‬
‫צמאון בארות (תל אביב‪ :‬עם עובד‪.17 ,)2008 ,‬‬
‫‪49‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫‪ .Claire Kramsch, Language and Culture (Oxford University Press, 1998), 3 .32‬על מקומה‬
‫של השפה ביצירה של לכידות לאומית ראו‪Tomasz D.I. Kamusella, “Language as an Instrument :‬‬
‫‪.of Nationalism in Central Europe”, Nations and Nationalism 7(2) (April 2001): 235-251‬‬
‫‪ .33‬לניתוח של בורדייה על שפות‪ ,‬הון סימבולי ויחסי כוח ראו ‪Pierre Bourdieu, Language and‬‬
‫((‪.Symbolic Power (Cambridge, Mass: Harvard University Press, 1991‬‬
‫‪Yasir Suleiman, A War of Words: Language and Conflict in the Middle East (Cambridge .34‬‬
‫‪.University Press, 2005): 7‬‬
‫‪ .35‬לדיון של פוקו על הקשר בין ידע לכוח‪ ,‬וכיצד שליטה בשפה קשורה בגישה לידע ומכאן גם לשימור של‬
‫יחסי הכוח‪ ,‬ראו (‪.Michel Foucault, Discipline and Punish (New York: Vintage, 1979‬‬
‫‪ .36‬רנא זהר‪" ,‬שפה ולאומיות‪ :‬הערבית בישראל"‪ ,‬במת ון ליר‪ :‬מגזין אלקטרוני ליחסי יהודים ופלסטינים‬
‫בישראל‪/‬גיליון שני (ספטמבר ‪.)2013‬‬
‫‪ .37‬שנהב‪" ,‬הפוליטיקה והתיאולוגיה"‪.161 ,‬‬
‫‪ .38‬גיל אייל‪ ,‬הסרת הקסם מן המזרח (ירושלים‪ :‬מכון ון ליר בירושלים ‪ /‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪,)2005 ,‬‬
‫‪ .184‬אנקדוטה בנושא ערמומיותם או אפילו הטבע השקרי של "הערבים" לקוחה מריאיון עם צבי יחזקאלי‪,‬‬
‫הפרשן לענייני ערבים של ערוץ ‪ 10‬ואחד הישראלים הנחשבים למומחים ל"ענייני ערבים"‪ .‬כשנשאל כיצד‬
‫התחזקה אמונתו הדתית ענה יחזקאלי כי בערבית יש משפט האומר “האם אתה רוצה את האמת או את‬
‫האח של האמת?" לאחר מכן הוסיף‪" :‬אני אומר את זה כי הערבים בדרך כלל מעדיפים את האח שלה"‪.‬‬
‫אמירה זו לא נתפסת בישראל כבעייתית‪ ,‬גם לא כשהיא נשמעת מפיו של פרשן האמור לתווך בין העולם‬
‫הערבי לבין הציבור בישראל ולהסביר את המתחולל בחברות הערביות לקהל יהודי‪-‬ישראלי‪ .‬הציטוט מתוך‬
‫יצחק טסלר‪" ,‬צבי יחזקאלי‪ :‬אני רוצה את השבת לחיים שלי"‪ NRG ,‬מעריב‪ .11.10.2009 ,‬להשוואה עם‬
‫גילויים אוריינטליסטיים‪ ,‬פשטניים ומהותניים מוקדמים יותר בדבר הטבע ו"המוח הערבי" ראו ‪Raphael‬‬
‫‪.Patai, The Arab Mind (New York: Charles Scribner and Sons, 1973)i‬‬
‫‪ .39‬ראובן שניר‪" ,‬יהודים כערבים‪ :‬מצב המחקר"‪ ,‬רוח מזרחית ‪( 2‬קיץ ‪.14-15 ,)2005‬‬
‫‪Yonatan Mendel, “A Sentiment-Free Arabic: On the Creation of the Israeli Accelerated .40‬‬
‫‪.Arabic Language Studies Programme”, Middle Eastern Studies 49 (3) (2013): 392‬‬
‫‪ .41‬מנדל‪ ,‬לימודי ערבית בחברה היהודית בישראל‪.219 ,‬‬
‫‪ .42‬שם‪ ,47 ,‬בחלק הסיכום העוסק בערבית בישראל כ"שפת שלום וביטחון" כשיח‪-‬על הקושר בין השחקנים‬
‫השונים בדיון בנוגע לערבית בישראל; כמו כן מנדל‪" ,‬יצירת הערבית הישראלית"‪.‬‬
‫‪ .43‬ראו ‪.David Knoke, Economic Networks (Cambridge: Polity Press, 2012), 100‬‬
‫‪ .44‬לדוגמאות רבות לשפה מקודדת זו ראו מנדל‪ ,‬לימודי ערבית בחברה היהודית בישראל‪,111 ,98 ,97 ,42 ,‬‬
‫‪.222 ,221 ,178 ,131 ,123‬‬
‫מבוסס גם על הרצאתי "שפה מקודדת‪ :‬שיקולים פוליטיים וביטחוניים בלימודי שפה זרה"‪ ,‬יום עיון בנושא‬
‫מבטים מוצלבים‪ :‬הוראת ערבית בישראל ובצרפת והוראת עברית בעולם הערבי ־ ללמוד את שפתו של‬
‫‪50‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫ה"אחר" ותרבותו‪ ,‬המכללה האקדמית בית ברל‪.15.1.2014 ,‬‬
‫‪ .45‬המידע לקוח מן המאמר ‪Nicky Hager, “Israel’s omniscient ears”, Le Monde diplomatique‬‬
‫‪ ,(English edition), September 2010‬המצייר פרופיל מפורט של אחד מבסיסיה המרכזיים של היחידה‪.‬‬
‫ראו גם כתבה המבוססת על זו של כתב העת הצרפתי‪ :‬יוסי מלמן‪" ,‬חשיפה נדירה‪ :‬בסיס ההאזנות הלווייני‬
‫של יחידה ‪ ,"8200‬הארץ‪.5.9.2010 ,‬‬
‫‪ .46‬מיכל דניאלי‪ :8200" ,‬הכירו את היחידה המסווגת הכי גדולה בצה"ל"‪ ,‬מאקו פז"ם‪.12.9.2011 ,‬‬
‫‪ .47‬מתוך סקירת ספרו של עבד אלרחמן אלמרעי "וואלה בסדר‪ :‬דיוקן לשוני של הערבים בישראל"‪ ,‬מאת‬
‫יאיר אשכנזי‪ ,‬הארץ ספרים‪.9.5.2014 ,‬‬
‫‪ .48‬מעניין לראות שמשכילים יהודים‪-‬גרמנים מהמסורת הפילולוגית של מדעי המזרח בגרמניה‪ ,‬אשר‬
‫היגרו לפלשתינה‪/‬ארץ ישראל בשנים ‪1920‬־‪ 1940‬ראו ב"לטינית" דווקא מודל לחיקוי‪ .‬בתקופה זו‪,‬‬
‫שקדמה להקמת מדינת ישראל‪ ,‬גרסו משכילים אלה כי יש ללמד את הערבית כ"לטינית של האוריינט"‪,‬‬
‫מתוך תפיסה הרואה בלימודי הדקדוק מסגרת חשיבה המעודדת דיוק וסדר‪ .‬ראו לדוגמה שרה הלפרין‪ ,‬ד"ר‬
‫א‪ .‬בירם ובית הספר הריאלי (ירושלים‪ :‬ראובן מס‪.443 ,)1970 ,‬‬
‫‪Allon Uhlmann, “Policy Implications of Arabic Instruction in Israeli Jewish Schools”, .49‬‬
‫‪.Human Organization 70 (1) (2011): 100‬‬
‫‪ .50‬ألون فراغمان‪ ,‬״الطالب المثابر أتى األسبوع الماضي إلى المدرسة فرحا مسرورا ־ طريقة الترجمة‪-‬القواعد في‬
‫تعليم العربية ־ ‪٢٠٠٦ -٢٠٠٥‬״‪ ,‬الرسالة ‪ )٢٠٠٧ /١٤٢٨( ١٤‬ص‪.٣٨ .‬‬
‫‪ .51‬מוחמד אמארה‪" ,‬הוראת השפה הערבית בקרב תלמידים יהודים בישראל‪ :‬מגישה ביטחונית לגישה‬
‫אזרחית"‪ ,‬במת ון ליר‪ :‬מגזין אלקטרוני ליחסי יהודים ופלסטינים בישראל ‪ /‬גיליון שני (ספטמבר ‪.)2013‬‬
‫‪ .52‬ראו לדוגמה את הנתונים על מוטיבציה ללימודי ערבית בבית הספר התיכון בישראל‪ :‬אדווה הים‪-‬יונס‬
‫ושירה מלכה‪ ,‬לקראת פיתוח תכנית לימודים בערבית לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה במגזר היהודי ־‬
‫מחקר הערכה‪ ,‬משרד החינוך‪ :‬המזכירות הפדגוגית‪ ,‬האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים ומכון הנרייטה‬
‫סאלד ־ המכון הארצי למחקר במדעי ההתנהגות (ירושלים‪ ,‬מכון הנרייטה סאלד וכתר‪,17 ,16 ,11 ,)2006 ,‬‬
‫‪ .108 ,107 ,65 ,64‬ראו גם ‪Roberta Kraemer, Social psychological Factors related to the Study‬‬
‫‪of Arabic among Israeli Jewish High School Students (Unpublished PhD. Thesis, School‬‬
‫‪( .of Education, Tel Aviv University, 1990), 173-174‬להלן קרמר‪" ,‬גורמים פסיכו‪-‬חברתיים")‪.‬‬
‫‪ .53‬לפי קימרלינג‪ ,‬אם קיימת בחברה הישראלית "הוויה סוציולוגית משותפת לכל הדורות‪ ,‬לכל העדות‪,‬‬
‫לדתיים (כולל אורתודוקסים שבאורתודוקסים) וללא דתיים‪ ,‬לילידי הארץ ולמהגרים אליה (מעל ומעבר‬
‫ל'דור' זה או אחר)‪ ,‬לבעלי דעות ימניות או שמאליות‪ ,‬למנהיגים ולמונהגים‪ ,‬למשכילים ולהדיוטות‪,‬‬
‫לנשים ולגברים ־ הרי זוהי הוויית המלחמות והצורות השונות והמגוונות של השתתפות בשירות הצבאי‪,‬‬
‫הביטחוני‪ ,‬סדיר‪ ,‬מילואים וקבע‪ ,‬בגלוי ובחשאי‪ ,‬בשגרה ובפתע"‪ .‬בתוך ברוך קימרלינג‪" ,‬מיליטריזם‬
‫בחברה הישראלית"‪ ,‬תיאוריה וביקורת ‪( 4‬סתיו ‪.124 :)1993‬‬
‫‪Muhammad Amara, “Teaching Arabic in Israel”, in Kassem M. Wahba, Zeinab A. .54‬‬
‫‪Taha and Liz England (eds.), Handbook for Arabic Language Teaching Professionals in‬‬
‫‪51‬‬
‫מפתח ‪2015 / 9‬‬
‫‪.the 21st Century (Abringdon, Oxon: Roxon, 2013), 94‬‬
‫‪Allon J. Uhlmann, “Arabic Instruction in Jewish Schools and in Universities in Israel: .55‬‬
‫‪Contradictions, Subversion, and the Politics of Pedagogy”, International Journal of‬‬
‫‪.Middle Eastern Studies 42 (2010): 303‬‬
‫‪ .56‬עלי אלזהרי‪" ,‬שיעור בערבית"‪ ,‬הארץ ‪ .17.12.1998‬באנקדוטה משלו‪ ,‬ראובן שניר מתייחס אף הוא‬
‫לקשר הגורדי המחבר בין לימודי השפה הערבית לבין חיל המודיעין בשיח היהודי בישראל‪ ,‬ולהתפכחות‬
‫שלו עצמו לגבי תרומתו של חיל המודיעין ללימודי השפה‪ .‬לדברי שניר‪ ,‬כשהוא נזכר במילון הערבי‪-‬עברי‬
‫שקיבל במהלך לימודיו‪" ,‬אולי בראיית הנולד‪ ,‬המילון שקנה לי אבי הוא מרופט עתה אך עדיין יקר ללבי‬
‫ובשימוש‪ ,‬בעוד זה שהעניק לי חיל המודיעין‪ ,‬עם ההקדשה שכה הייתי גא בה בנעוריי‪ ,‬עדיין שמור אצלי‬
‫כחדש‪ .‬אז לא השתמשתי בו מסיבה הפוכה שבגללה אינני משתמש בו כעת"‪ .‬בתוך ראובן שניר‪ ,‬ערביות‪,‬‬
‫יהדות‪ ,‬ציונות‪ :‬מאבק זהויות ביצירתם של יהודי עיראק (ירושלים‪ :‬מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל‬
‫במזרח‪.2 ,)2005 ,‬‬
‫‪Bruno Latour, We Have Never Been Modern (Cambridge: Harvard University Press, .57‬‬
‫‪.)1993‬‬
‫‪ .58‬שנהב מציין זאת כתהליך ההדתה שהתרחש בקרב היהודים‪-‬הערבים ומציין כי "אם כרטיס הכניסה‬
‫ללאומיות יהודית‪-‬ישראלית של יוצאי אירופה היה השכלה וחילון‪ ,‬כרטיס הכניסה של יהודי המזרח היה‬
‫חיזוקה של הדת"‪ .‬ראו יהודה שנהב‪ ,‬היהודים הערבים‪ :‬לאומיות‪ ,‬דת‪ ,‬אתניות (תל אביב‪ :‬עם עובד‪,)2003 ,‬‬
‫‪( 114‬להלן שנהב‪ ,‬היהודים הערבים)‪ .‬גם שוחט ציינה כיצד סיבות אלו גרמו להעלמת המושג יהודי‪-‬ערבי‪,‬‬
‫והעדפת "יהודים מזרחים" ו"עדות המזרח" על פניו‪ .‬ראו‪Ella Shohat, “Sephardim in Israel: :‬‬
‫‪Zionism from the Standpoint of Its Jewish Victims”, Social Text, 19/20 (Autumn 1988):‬‬
‫‪.1-35‬‬
‫‪ .59‬שנהב‪ ,‬היהודים הערבים‪.9 ,‬‬
‫‪ .60‬מנדל‪" ,‬רה‪-‬ערביזציה"‪110 ,‬־‪.111‬‬
‫‪ .61‬ראו פרק ‪ 4.3‬בדיסרטציה לימודי ערבית בחברה היהודית בישראל‪127 ,‬־‪.132‬‬
‫‪Ben Rafael, Eliezer and Hezi Brosh, “A Sociological Study of Second Language .62‬‬
‫‪Diffusion: The Obstacles to Arabic Teaching in the Israeli School”, Language Planning‬‬
‫‪ ;and Language Problems 15 (1) (Spring 1991)i: 1-24‬קרמר‪" ,‬גורמים פסיכו‪-‬חברתיים"‪.73 ,‬‬
‫‪ .63‬האחוז המדויק של יהודים באזור של ישראל‪/‬פלסטין של היום אינו ברור‪ ,‬אולם ככל הנראה נע בין‬
‫‪ 2‬ל‪ 6-‬אחוזים מהמאה החמש‪-‬עשרה עד סוף המאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬במפקד העות'מאני של שנת‬
‫‪ 1878‬חיו בפלסטין‪/‬ארץ ישראל ‪ 462,564‬בני אדם‪ ,‬מתוכם ‪ 403,795‬מוסלמים (‪ 43,465 ,)87%‬נוצרים (‪)10%‬‬
‫ו‪ 15,011-‬יהודים (‪ .)3%‬בתוך ‪Alan Dowty, Israel / Palestine (Cambridge, UK: Polity Press,‬‬
‫‪2008), 13; Mark Tessler, A History of the Israeli-Palestinian Conflict (Bloomington:‬‬
‫‪.Indiana University Press, 1994): 43, 124‬‬
‫‪ .64‬אמנם רמת הידע של הערבית בקרב יהודי הארץ השתנתה בהתאם לאזור ולמוצא‪ ,‬וניתן לומר באופן‬
‫‪52‬‬
‫השפה הערבית יונתן מנדל‬
‫גורף שהיהודים‪-‬האשכנזים בארץ שלטו פחות בשפה זו‪ ,‬ובכל זאת גם לקראת סוף המאה התשע‪-‬עשרה‬
‫זוהתה עלייה בידיעת הערבית בקרב יהודים‪-‬ספרדים (עם עליית הלאומיות הערבית) ויהודים אשכנזים‪ .‬לגבי‬
‫האחרונים משמעות הדברים היא בעיקר השתלבות גדלה וברורה של מאפיינים ומבנים לשוניים ערביים‬
‫בשפה היידיש‪-‬הפלסטינית‪ ,‬שהעידה הן על הדומיננטיות של ה‪ Lingua Franca-‬האזורית והן על הקשרים‬
‫התרבותיים והחברתיים שנטוו בין האוכלוסיות השונות בפלסטין‪ .‬ראו גם ‪Mordecai Kosover, Arabic‬‬
‫‪Elements in Palestinian Yiddish: The Old Ashkenazic Jewish Community in Palestine, its‬‬
‫‪History and its Language (Jerusalem: R. Mass, 1966); Bernard Spolsky, ”Language in‬‬
‫‪Israel: Policy, Practice and Ideology”, Georgetown University Round Table on Language‬‬
‫‪and Linguistics (1999), 165; Eliezer Ben-Rafael and Stephen Sharot, Ethnicity, Religion,‬‬
‫‪.and Class in Israeli Society (Cambridge: Cambridge University Press, 1991), 26‬‬
‫‪ .65‬עברית אמנם היתה השפה הראשונה של הליטורגיקה היהודית‪ ,‬אך גם בתחום זה הערבית היתה‬
‫דומיננטית ושנייה רק לעברית‪ .‬יש לציין כי מהמאה השתים‪-‬עשרה השתנה המצב‪ :‬יהודי אירופה החלו‬
‫להשתמש בטקסטים דתיים שתורגמו מערבית לעברית‪ ,‬ואילו יהודי צפון אפריקה‪ ,‬המזרח התיכון וחצי האי‬
‫האיברי המשיכו לכתוב ולקרוא בערבית‪ .‬ראו‪Moritz Steinschneider, Jewish Arabic Literature :‬‬
‫‪.(NJ: Gorgias Press, 2008)i‬‬