‫בג״צ מם׳ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שריהפנים‬
‫בבית־המשפט העליון בשבתו כבית־משפט גבוה לצדק‬
‫]‪[22.2.63 ,24.1.63 ,30.11,62 ,28.5,62‬‬
‫זילברג‪,‬‬
‫לפני השופטים‬
‫דבר־המלך‪-‬במועצה‪,‬‬
‫‪,64‬‬
‫‪¡11)64‬‬
‫‪47‬‬
‫)כפי‬
‫ע׳‬
‫)בפי‬
‫שהוחלעו‬
‫שתוקן‬
‫‪65‬‬
‫‪,([148‬‬
‫)כפי‬
‫‪0)2‬‬
‫ע׳‬
‫—‬
‫‪[248‬‬
‫חוק‬
‫סעיפים‬
‫‪—4‬תקנות‬
‫סעיף‬
‫פקודת‬
‫סעיף‬
‫העדה‬
‫‪(2)4‬‬
‫—‬
‫ן סד‪ ,‬״ ח‬
‫מרשם‬
‫הדתית‬
‫חוק‬
‫‪,380‬‬
‫]נוסח‬
‫ע׳‬
‫הכשרות‬
‫‪,[120‬‬
‫‪, [ 148‬‬
‫]םה״ת‬
‫]םה״וז‬
‫וגירושין(‪,‬‬
‫ג‬
‫‪,48‬‬
‫‪,296‬‬
‫‪,[286‬‬
‫חוק‬
‫—‬
‫‪,35‬‬
‫ע׳‬
‫‪ — 10 6‬ח ו ק‬
‫ע׳‬
‫‪,82‬‬
‫‪7‬‬
‫‪,[164‬‬
‫שירות‬
‫תוספת‪,‬‬
‫תשט״ו־‪1955‬‬
‫ן ק ד‪,‬״ ת ‪ ,519‬ע׳ ‪— [ 969‬‬
‫ב‪,‬‬
‫קכז‪ ,‬ע׳ ‪,[1269‬‬
‫זחא״י‪,‬‬
‫כרך‬
‫המשפטית‬
‫סעיפים‬
‫ר‪,‬‬
‫סימן‬
‫סעיפים‬
‫]תוס״א‬
‫‪) 12 ,0)4‬א(‬
‫התושבים‪,‬‬
‫)המרה(‬
‫ע׳‬
‫נ‪,‬‬
‫‪,233‬‬
‫‪,[197‬‬
‫ת ש י ״ א ׳ ‪1951‬‬
‫תש״ס‪1949-‬‬
‫משולב[‬
‫ע׳‬
‫‪M‬‬
‫‪— . (1:197‬‬
‫)נישואין‬
‫סעיפים‬
‫‪,233‬‬
‫ע׳‬
‫‪A‬‬
‫‪,55‬‬
‫! ס ה ״ח‬
‫‪,496‬‬
‫‪,496‬‬
‫רבניים‬
‫‪ 165‬ן‪,‬‬
‫התושבים‪,‬‬
‫תשי״ט־‪1959‬‬
‫ה א ש זז‪,‬‬
‫]ס ה״ח‬
‫‪ ) A1,5‬א > ׳ ‪}4‬א(‪,‬‬
‫בטחון‪,‬‬
‫‪19 62‬‬
‫‪,134‬‬
‫ע׳‬
‫ןתום״ב‬
‫ןתוס״ב‬
‫בתי־דין‬
‫ת ש י ״ ז ־ ‪19 5 7‬‬
‫פקודת‬
‫‪,3 ,2‬‬
‫שיפוט‬
‫»רשס‬
‫‪1935‬‬
‫ע׳‬
‫‪,898‬‬
‫‪,[2738‬‬
‫ע׳‬
‫סימנים‬
‫‪,([381‬‬
‫ת ש י ״ז ־ ‪19 5 7‬‬
‫ב־‪1935‬‬
‫זכויות‬
‫ןסה״ח‬
‫ב ת י ־ ד‪ ,‬מ ש פ ט ‪,‬‬
‫—‬
‫שתוקן‬
‫שיווי‬
‫כרך‬
‫ויתקון‪,‬‬
‫ג׳‬
‫‪ J‬ת וס ״ ג‬
‫ב ת י ־ ה מ ש פ ט‪,‬‬
‫)תיקון(‪,‬‬
‫חוק‬
‫ת ש י י׳ ג ־ ‪1 9 5 3‬‬
‫]ח א ״ י ‪,‬‬
‫ב‪1&39-‬‬
‫ב־ ח ו ק‬
‫דבר־המלן‪-‬־במועצה‬
‫—‬
‫ז ו סמ ן‪,‬‬
‫‪192 2‬‬
‫ברגזון‪,‬‬
‫מגי‬
‫‪,77‬‬
‫פרק‬
‫והאפוטרופסות‪,‬‬
‫תשכ״ב־‬
‫‪,(1) 77‬‬
‫המבקשת‪ ,‬נוצריה נתינת בלגיה‪ ,‬נישאה בדצמבר ‪ 1961‬בניקוסיה שבקפריסין למד ישראל‬
‫שלזינגר‪ ,‬יהודי אזרת ישראל‪ .‬הטכס נערך בצורה אזרוזית והוכה על־ידי העתק מספר הנישואין‬
‫שאושר על־יזי שד־הפנים לקפריסין‪ .‬הקונסול הכללי של בלגיה בלימסול רשם את נישואיה של‬
‫המבקשת בדרכון הבלגי שלה‪ .‬הרישום בפנקס המעמד האישי של השגרירות הבלגית מעיד על‬
‫נישואיה בניקוסיה בהסתמכו על תעודת הנישואין שניתנה לה על־ידי קצין המחת שם ועל‬
‫הרישום הנ״ל בדדכונה‪ .‬מספר ימים אחדי עריכת טכס הנישואין האמור באה המבקשת ארצה‬
‫בתור תיירת‪ ,‬בקשתה להעניק לה אשרת לישיבת־קבע נדחתה‪ .‬לאחר שהגישה בקשה ללשכת‬
‫‪,‬פסקיידין״‪ ,‬כרך מ‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״די‪1963‬‬
‫‪225‬‬
‫הנריט אגנה קטרינה פונק שלזינגר נגד ש ר־ הפנים‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫טרשם־התושבים למת! תעודת־זהות‪,‬‬
‫נמסר‬
‫תוכל לקבל תעודת־!ד‪,‬ות בה תירשם‬
‫לה שלא‬
‫כנשואד״ וממילא לא יירשם בה השם ״שלזינגר״‪ .‬הוצא צו־על־תנאי נגד שריהפנים‪ .‬בתשובתו‬
‫נעתר המשיב לבקשת המבקשת להעניק לה אשרה לישיבת־קבע‪ ,‬אך עדיין עמד בסירובו לרשום‬
‫אותר‪ .‬כאשד‪ .‬נשואה׳ וטענתו היתר‪ ,‬שלפי דיני המעמד האישי של המבקשת ושל מר שלזינגר‬
‫איו הס זוג נשוי‪.‬‬
‫נית־המשפם העליון‪ ,‬בעשותו‪ ,‬ברוב דעות‪ ,‬את הגו־על־תנאי הזזלסי‪ ,‬פסק —‬
‫א‪ .‬לענין רישום המבקשת במרשם־התושבים כלל לא היה מקום לעורר את השאלה‬
‫הסבוכה אם נישואי המבקשת תופסים או שמא אינם תופסים מבחינת המשפט החל‬
‫עליר‪-‬‬
‫ב‪.‬‬
‫)‪(1‬‬
‫תפקידו של פקיד־הרישום‪ ,‬עליפי פקודת מרשם־התושבים‪ ,‬ויש״ס־‪,1949‬‬
‫אינו אלא תפקיד של מאסף סטטיסטי לצורך ניהול‬
‫ספר‬
‫התושבים‪,‬‬
‫ושום‬
‫סמכות‬
‫שיפוטית לא ניתנה בידו‪.‬‬
‫)‪(2‬‬
‫שיקוליו של הפקיד הנ״ל הם שיקולים מינהלייפ גרידא ואין הוא ממונה‬
‫על ביצוע הוראות הדת‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫)‪ (1‬בהתאם להנחיות שניתנו לפקייי־הרישום על־ידי משרו־הפנים‪ ,‬אזרח הבא‬
‫לפני רשות מינהלית עומד בחזקת דובר אמת‪.‬‬
‫)‪(2‬‬
‫משהומצאה לפקיד ראיה לכאורה‪ ,‬חייב הוא להסתפק בכך‪ ,‬שכן בהיותו‬
‫דשות מינהלית יחדור לתחום לא־לו אם יחפוץ להכריע בפלוגתה משפטית‪ .‬אם לא‬
‫יחפוץ להיות פוסק‪ ,‬כי אז חובה עליו לרשום את הפרטים בדברי המבקש‪ ,‬אפילו לא‬
‫שומע בנכונותם‪.‬‬
‫ד‪ .‬הפקודה הנ״ל לא שיוותה לרישום במרשס־התושבים כוח של ראיה או הוכחה‬
‫לשום דבר‪ .‬החומר שבו יכול ויהיה נכון ויכול ויהיה‬
‫לא נכון‪,‬‬
‫ואיש אינו‬
‫ערב‬
‫לנכונותו‪.‬‬
‫ה‪ .‬לצורך רישום‬
‫מעמדה‬
‫המשפחתי‬
‫של‬
‫המבקשת‬
‫במדשם־התושבים‬
‫קובע‬
‫סכם הנישואץ שנעשה ודי בראיה לכאורה להוכחתו; בדיקת תוקפם של הנישואין אינה‬
‫מענינו של פקיד־הרישום‪ .‬חזקה על המחוקק שלא הטיל על רשות ציבורית חובה‬
‫שאין היא מסוגלת למלאה‪,‬‬
‫ו‪.‬‬
‫)‪ (1‬ההנחיות המורות לפקיד־הרישום להעביד ענק של ניעואי־תערובת ‪.‬להכרעת‬
‫האגף״‪ ,‬אין להן על מה לסמוך‪ ,‬כי את לאגף במה להכריע‪.‬‬
‫‪226‬‬
‫־פםקי־דיך‪ ,‬כרך יו‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־ד״פנים‬
‫בג׳״צ ‪143/62‬‬
‫)‪ (2‬שאלת תוקפם או במילותם של נישואי־תערובת היא נכבלה ביותר״ ומשבאו‬
‫בני־הזוג כדי להירשם עליפי הפקודה הב״ל‪ ,‬לא ניתן לקבוע כיצד יפול הדבר‪ .‬פקיד־‬
‫הרישום אינו מסוגל לנחש‪ ,‬בפני איזה בית־דין יבוא העניו‪ ,‬כיצד ישתמש נשיא בית־‬
‫המשפט העליון בסמכותו הקבועה בסעיף ‪ 55‬לדבר־המלךבמועצה‪ *1922 ,‬ואץ הוא יכול‬
‫לחזות מראש אם יכירו בתוקפם של הנישואין או יפסלום‪.‬‬
‫)‪ (3‬כל עוד לא נפסלו נישואיה של המבקשת בהליך שיפוטי‪ ,‬דינה לענץ‬
‫מרשם־התושבים כיין אשה נשואה‪.‬‬
‫פסקי־דין ישראליים שאוזכרו‪:‬‬
‫]‪ [1‬ב״ש ‪ — 39/57‬ס׳ נגד נד‪ :‬פר׳׳יי‪ ,‬כרך יא‪ ,‬תשי״ו‪/‬תש<י״דד‪ ,1957‬ע׳ ‪ ;922 ,921‬פי‪-‬ס‪,‬‬
‫כרך כט‪ ,‬תשי״ז־‪ ,1957‬ע׳ ‪.166‬‬
‫]‪ [2‬ע״« ‪ — 26/51‬שמחן קוטיק ע ד צילה )ציפד ( וולפסון‪ :‬פד״י‪ ,‬כ ר ך ה‪ ,‬תשי־״א‪/‬‬
‫תשי״ב־‪ ,1951‬ע׳ ‪ ,• 1341‬פי״ם‪ ,‬כרך ו‪ ,‬תשי״א‪/‬תשוי״ב‪ ,1951/52-‬ע׳ ‪.221‬‬
‫]‪ [3‬ע״א ‪ — !91/51‬לייב טקותיק• נגד מרים סקורניק!‪ :‬פד״י‪ ,‬כ ר ך ח‪ ,‬תשי״ד‪/‬תשט״ד‬
‫‪ ,!954‬ע׳ ‪ ; 173—175 ,141‬פיי״ם‪ ,‬כדך יד‪ ,‬תשי״ד־‪ ,1953/54‬ע׳ ‪.389‬‬
‫]‪ [4‬בג״צ ‪ — 237/61‬חברת פא‪:‬ד הדר בעיינו נגד ראש «גף רישום והסדר הקרקעות‪,‬‬
‫ואח׳; פד״י‪ ,‬כרך טז‪ ,‬תשכ״ב‪/‬תשכ״ג־‪ ,1962‬ע׳ ‪.1422‬‬
‫]‪ [5‬ע״א ‪ - - &5/62‬פוקד לצרכי חזק‪ .‬שירות הבטזזו! נ ג ד אובדהנז נה«רי; פיד״י‪ ,‬כרך םז‪,‬‬
‫תשכ״ב‪/‬תשכ״ג־‪ ,1962‬ע׳‬
‫]‪ [6‬בג״צ ‪ — 145/51‬צברי חסן אבו־ראס‪ /‬ואחי נגד המושל הצבא‪.‬י של הגליל‪ ,‬ואוו׳‪ :‬פד״י‪,‬‬
‫כרך ה‪ ,‬תשי״א‪/‬תשי״ב־ ‪ ,1951‬ע׳ ‪ ;1476‬פי״ס‪ ,‬כרך יא‪ ,‬תש״ב־‪/52‬ו‪95‬ו‪ ,‬ננ׳ ‪.29‬‬
‫]‪ [7‬בג״צ ‪ — 155/53‬מאולם אחמד כיואן נגד שר־הבסחון‪ ,‬ואחי; פד״י‪ ,‬כרך ח‪ ,‬תשוי״ד‪/‬‬
‫תשט״ו־‪ ,1954‬ע׳ ‪ ;301‬פי״ס‪ ,‬כדך םו‪ ,‬תשו״די‪ ,1954‬ע׳ ‪.24‬‬
‫‪ [j6‬ע״א ‪, — 236/53‬אהרן כהן ו־בלה בוסליק נגד היועץ המשפטי לנזנזשילה‪ :‬פד׳׳י‪ ,‬כרך ח‬
‫תשי״ד‪/‬תשם״ו־‪ ,1954‬ע׳ ‪ ;36 ,4‬פי׳׳ם‪ ,‬כרך יד‪ ,‬תשי״ד־‪ ,1953/54‬ע׳ *‪.27‬‬
‫נ‬
‫פםקי־דין אי׳י שאוזכרו‪:‬‬
‫‪C . A . 186¡37 — R i v k a Cashman‬‬
‫‪v. Lindsay‬‬
‫‪Gordon‬‬
‫‪Cashman‬‬
‫‪: (1937),‬‬
‫‪P . L . R V o l . 4, p . 3 0 4 ; ( 1 9 3 7 ) , S.C.J. V o l . 2, p . 4 2 2 ; ( 1 9 3 7 ) , Ct. L . R .‬‬
‫‪V o l . 2, p . 1 3 2 .‬‬
‫‪C . A . 1 1 9 / 3 9 — Pessia N u c h i m Leibovna‬‬
‫‪Shwalboim‬‬
‫‪v. H i r s c h Z v i‬‬
‫;‪Shwalboim‬‬
‫‪( 1 9 4 0 ) , P . L . R . V o l . 7, p . 2 0 ; ( 1 9 4 0 ) , S.CJ. V o l . 1 ,‬‬
‫‪p . 3 8 ; ( 1 9 4 0 ) , Ct. L . R . V o l . 7, p . 55.‬‬
‫*פסקיידיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫]‪[9‬‬
‫]‪[10‬‬
‫‪tZJ‬‬
‫הנריט אננה קטדינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
143/62 ‫בג*צ‬
[11]
C . A . 9/40 — EHyahu
Bichovsky
v. N i t s a Lambi-Bichovsky:
(1940),
P . L . R . V o l 7. p . 2 2 8 ; ( 1 9 4 0 ) , S.CJ. V o l . I, p . 1 8 4 ; ( 1 9 4 0 ) , Ct. L . R .
V o l . 7, p . 1 7 3 .
[12]
C . A . 1 1 / 4 1 — E l i y a h u Bickovsky
v. N i t s a Lambi-Bichovsky;
(1941),
P . L . R . V o l . 8, p . 2 4 1 ; ( 1 9 4 1 ) , S.CJ. V o l . 1, p . 2 3 0 ; ( 1 9 4 1 ) , Ct. L . R .
Vol. 1 1 , p . 238.
[13]
C . A . 1 5 8 / 3 7 — Leib Neussihin
and ors. v. M i r i a m Neussihin
: (1 37),
P . L . R . V o l . 7, p . 3 7 3 ; ( 1 9 3 7 ) , S.CJ. V o l , 1, p . 3 9 1 ; ( 1 9 3 7 ) , Ct. L . R .
V o l . 2, p . 2 0 1 .
[14]
M i s c . App. 2 0 / 4 3 — D r . Asher
Apte
v. Jehudit
Gross (Apte)
and
an. :(1943), P . L . R . V o l . 1 0 , p . 1 2 4 ; (1943), A . L . R . Vol. 1 , p . 1 2 .
Q
:‫פםקי־־דין אנגליים שאוזכרו‬
[15]
Mettev.Mette:
( 1 8 5 9 ) , 1 6 4 E . R . 7 9 2 : 1 Sw. & T r . 4 1 6 ; 2 8 L . J , P .
& M . 117; 33 L . T . O . S . 1 3 9 ; sub nom. I n the Goods of M e t t e ; 7 W.R.
543.
[16]
Brook
193;
W.R.
v. Brook:
( 1 8 6 1 ) , 1 1 E . R . 7 0 3 , 7 0 4 , 7 1 1 ; ( 1 8 6 1 ) , 9 H . L . Cos.
4 L . T . 9 3 , 9 9 , 1 0 1 , 9 8 ; 2 5 L P . 2 5 9 ; 7 Jur. N . S . 422 ; 9
461, H . L .
[17]
Ogden
v. Ogden
(otherwise
Philip):
7 7 L . J . P . 3 4 ; 9 7 L . T . 827;
[18]
( 1 9 0 8 ) , P . 4 6 , 5 2 , 6 1 , 6 6 , 67,
75;
24 T.L.R. 94, C.A.
In re P a i n e : ( 1 9 4 0 ) , C h . 4 6 , 4 9 , 5 0 ; ¡08 L . J . C h . 427;
161 L . T .
2 6 6 ; 5 5 T . L . R . 1 0 4 3 ; 83 Sol. Jo. 7 0 1 .
[19]
Pugh
v. Pugh
: ( 1 9 5 1 ) , P . 4 8 2 , 4 9 4 ; ( 1 9 5 1 ) , 2 T . L . R . 8 0 6 ; 9 5 Sol. Jo.
468; (1951), 2 A l l E . R , 6 8 0 .
[20]
Sottomayer
v. D e Barros
2 8 1 , 282 ; 2 7 W.R.
v. Lepre;
: (1879), 5 P . D . 9 4 ; 4 9 L.J.P. I ; 4 1 L . T .
917.
[21]
Lepre
(1962).
[22]
Gray (otherwise
F o r m o s a ) v. F o r m o s a : ( 1 9 6 2 ) , 3 A l l E . R . 4 1 9 , 4 2 3 ;
(1962), 3 W . L . R . 1246.
Spivack
v. Spivack
: ( 1 9 3 0 ) , 142 L . T . 4 9 2 ; ( 1 9 3 0 ) , L J . P . 5 2 ; 9 4
J . P . 9 1 ; 4 6 T . L . R . 2 4 3 ; 74 Sol. Jo. 1 5 5 ; 28 L . G . R . 1 8 8 ; 2 9 Cox,
C.C. 9 1 .
D a l r y m p l e v. D a l r y m p l e : ( 1 8 1 1 ) , 1 6 1 E . R . 6 6 5 , 6 6 9 ; 2 H a g . C o n . 5 4 .
I n re Peete, Peete v. Crompton
: (1952), 2 A l l E . R . 599 ; (1952),
2 T . L . R . 3 8 3 ; 9 6 Sol. Jo. 5 6 1 .
T h e L a w Times,
[23]
[24]
[25]
‫נ‬963‫תשכ״ד‬/‫ תשכ״נ‬,‫ ברך יז‬,‫״פסקי־דיך‬
V o l . 2 3 3 , December
6, 1 9 6 2 .
‫ראה‬
228
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
[26]
[27]
143/62 ‫בג״צ‬
M i d d l e t o n v. J a n v e r i n : ( 1 8 0 2 ) , 1 6 1 E . R . 7 9 7 ; 2 H a g . C o n . 437.
S i m o n i n v. M a l l o c : ( I 8 6 0 ) , 2 L . T . 327, 3 3 0 ; ( 1 8 6 0 ) ,
2Sw.dTr.67;
2 9 L . J . P . M . <& A . 97; 6 Jur. N . S . 5 6 1 ; 1 6 4 E . R . 917.
[28]
H a y v. Northcote:
( 1 9 0 0 ) , 82 L . T . 6 5 6 ; ( 1 9 0 0 ) , 2 C h . 262 ; 6 9 L J .
C h . 5 8 6 ; 4 8 W.R. 6 1 5 ; 1 6 T . L . R .
[29]
418.
B a i n d a i l (otherwise
Lawson)
v, B a i n d a i l : ( 1 9 4 6 ) , 174 L . T . 3 2 0 ;
( 1 9 4 6 ) , P . 122 ; ( 1 9 4 6 ) , 1 A l l E . R . 3 4 2 ; 1 1 5 L . J . P . 65; 62 T . L . R . 2 6 3 ;
9 0 Sol. Jo. 1 5 1 , C . A .
[30]
Chetti
gopal
163.
v. Chetti:
( 1 9 0 9 ) , P . 67; sub nom. Venugopal
Chetti
v. V e n u Chetti : 78 L . J . P . 23 ; 9 9 L . T . 8 8 5 ; 2 5 T . L . R . 1 4 6 ; 53 Sol. Jo.
[31]
Brook
[32]
C h e n i (otherwise
(1963), 2 W . L . R .
v. Brook;
(1858), 6 5 E . R .
747.
Rodriguez)
v. C h e n i : ( 1 9 6 2 ) ,
17; ( 1 9 6 2 ) , 12 C . L . 1 1 2 .
3 All
E . R . 873 ;
x ‫פסקי־דין אמריקניים שאוזכרו‬
[33]
[34]
[35]
R u t h L o u g h r a n v. John L o u g h r a n ; ( 1 9 3 4 ) , 7 8 L . Ed. 1 2 1 9 .
Hastings
et cd. v. Douglas;
(1918), 2 4 9 F . 3 7 8 .
A l e c i a M c D o n a l d v. James
M c D o n a l d : ( 1 9 3 6 ) , 5 8 P . (2d)
104 A . L . R . 1290.
163 ;
:‫חוקים אנגליים שאוזכרו‬
Age of M a r r i a g e Act, 1 9 2 9 (9 & 2 0 Geo. 5, c. 3 6 )
M a t r i m o n i a l Causes Act, 1 8 5 7 (20 & 2 1 V i c t . c. 8 5 ) , s. 2 2 .
Supreme
C o u r t of Judicature
(Consolidation)
Act, 1 9 2 5
( 1 5 & 1 6 Geo. 5, c. 4 9 ) , s. 3 2 .
M a r r i a g e Act, 1 9 4 9 ( 1 2 <& 13 Geo. 6, c. 7 6 ) .
‫ה‬
‫ן‬
:‫מקורות המשפט העברי שאוזכרו‬
(‫)לפי סדר אזכור ם‬
.‫ ע״ב‬,‫ס׳׳ח‬. ‫ ע״ב; דף‬,‫ דף ס״ו‬,‫]א[ קידושין‬
.‫ד״ ה ״לא״‬- ,‫ ע״ב‬,‫ דף ס׳׳ח‬,‫ קידושין‬,‫]ב[ רש׳׳ י‬
.‫ י״ח‬/‫]ג[ ויקךא‬
229
1963‫תשכ״ד־‬/‫ תשב״ג‬,‫ כדך יז‬,‫״פסקי־דיך‬
T
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫חוקי הכנסיה הקתולית שאוזכרו‪:‬‬
‫‪1071,‬‬
‫‪Codex‬‬
‫‪Juris‬‬
‫‪JH3—U41,‬‬
‫‪C a n o n i t i , !917, ss. 1 0 1 4 , 1 0 7 0 ( 2 ) , 1 0 7 0 ,‬‬
‫‪87, 1 0 9 9 ( 2 ) .‬‬
‫הערות;‬
‫‪) .1‬א( על כושרם של הצדדים להינשא על־פי המשפט הבין־לאומי הפרטי האנגלי עיין‪:‬‬
‫;‪Sehmithof — English Conflict of Laws, 2nd Ed., p. 291 ff.‬‬
‫;‪Dicey's Conflict of Laws, 7th Ed., p. 249 ff.‬‬
‫;‪Cheshire — Private International Law, 5th Ed., p. 305 ff.‬‬
‫‪Graveson — The Conflict of Laws, 3rd Ed., p. 131; Halsfcmry (Simonds),‬‬
‫‪Vol. 7, p. 91.‬‬
‫ולמשפט האמריקני עיין‬
‫‪Beale — The Conflict of Laws, Vol. 2 , p. 669.‬‬
‫• )ב(‬
‫כן ראה‬
‫נ ט ו ו ת יומס׳! ‪ / 4 9‬ז ‪ ,‬ירושלים — פלוני׳ ואה׳‪ ,‬בענין כ ש ר ו ת היוחסין של הקם!‬
‫פלמוני •‪3 ,‬י״ם מתוזיינז‪ ,‬כ ר ן ז‪ ,‬ע׳ ‪ 369 ,363‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .2‬על יחסו של המשפט האנגלי לנישואין תוך עקיפת החוק המקומי ראה‬
‫‪Graveson — The Doctrine of Evasion of the Law in England and America,‬‬
‫‪(1937), 19 Journal of Comparative Legislation and International Law, p. 21.‬‬
‫‪ .3‬על קליטתו של המשפט הביךלאומי הפרטי בשאלת כשרות הנישואין בישראל עיין גם ‪:‬‬
‫‪141/60‬‬
‫— חיועץ המנטפנוי‬
‫ע׳ ‪ ; 125‬ע״א ‪241/57‬‬
‫ע׳ ‪ ; 4 4‬ע*א‬
‫‪S/100‬‬
‫—‬
‫‪7‬‬
‫י‬
‫לממשלה נגד‬
‫שמואל‬
‫יגודה ‪:‬‬
‫ע‪-‬פ‬
‫פד״י‪ ,‬כ ר ך יד‪ ,‬פ׳ ‪ ; 1355‬פי׳״ם‪ ,‬כ ר ן מד‪,‬‬
‫— יוחנה פלטיאל ‪1‬נד ישראל פלסיאל ; פ ן ״ ‪ ,‬כ ר ן יז״ ע׳ ‪ ;599‬פי״ם‪ ,‬כ ר ן לט‪,‬‬
‫ז‬
‫״‬
‫ונדל־הירשברג נגד מריה‬
‫פי״ס‪ ,‬כ ר ן לז‪ ,‬ע׳ ‪ ,• 46‬ע״א ‪54/64‬‬
‫— יצחק שמעון‬
‫יקובםפלד־יקורסקת‪:‬‬
‫‪3‬ד׳־י‪,‬‬
‫כ י ן יב‪ ,‬ננ׳‬
‫ה ר ש נ ה י ח נגד היועץ המשפטי‬
‫‪; 1896‬‬
‫ל מ מ ט ל ו ז ‪ :‬פד׳״‪,‬‬
‫כ ר ן ח‪ ,‬ע׳ ‪3 ; 1300‬י*ם‪ ,‬כרן יז‪ ,‬ע׳ ‪.177‬‬
‫‪ .4‬על תעודת־!הות‪ ,‬שימושיה וכוחה הראייתי עיין ג ם ‪ :‬בג״צ ‪ — 112/52‬כלף ו־עיםה כליל‬
‫נגד שר־הפניט‪ ,‬ואח׳ ‪:‬‬
‫רבאזז‪ ,‬יאה׳ נגד נ‪0‬ר־הפ‪1‬ים‪ ,‬ואח׳ ‪:‬‬
‫פו׳׳י‪ ,‬כ ר ן ז ‪ ,‬ע ׳‬
‫פד׳׳י‪,‬‬
‫כ ר ך ז‪,‬‬
‫ע׳‬
‫‪;155‬‬
‫‪3‬‬
‫פ י ״ ם ׳ כ ר ך יב‪ ,‬ע ׳ ‪ ; 205‬ב ג ״ צ ‪— 237/51‬‬
‫; ‪ 4 a a‬״ ס ‪ ,‬כ ר ן יג׳ ע׳ ‪ ; 38‬ע ״ א ‪— 395/60‬‬
‫כלף‬
‫חסן מרעי‬
‫רומה‬
‫עמרני נגד היתנץ המשפטי לממשלה‪ ,‬ואח׳ ‪ :‬פדי״ כ ר ן טו‪ ,‬ע ׳ ‪ ; 60? ,594‬פ י ״ מ ‪ ,‬כ ר ן נ ב ‪ ,‬ע ׳ ‪.148‬‬
‫‪ .5‬על חזקת זהות החוקים והפעלתה עיין גם ‪ :‬ע״א‬
‫‪252/61‬‬
‫—‬
‫)שרה בזל‪ ,‬ואחי( גגל ר ב ק ה בזל ‪ :‬פדיי‪ ,‬כ ר ן טי‪ ,‬ע׳ ‪7‬גם‪ ; 2‬ע״א !‪291/6‬‬
‫ב ר ע ל )צייזס(‪ ,‬ואח״‪ ,‬פד׳׳י‪ ,‬כ ד ך טו‪ ,‬ע׳ ‪; 2087‬‬
‫‪230‬‬
‫‪141/60‬‬
‫‪K-B‬‬
‫מנהל‬
‫ע ו ב ד ן המנוזז מ ק ס בזל‬
‫— אלפרד צ׳יזס נגד אלפוידד!‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ב‪/‬תשכ‪-‬ז־‪1963‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫השופט זילברג‬
‫התנגדות לצו־על־תנאי מיום כ״ד באייר תשכ־׳ב )‪ ,(28.5.62‬המכוון למשיב והדורש‬
‫ממנו לבוא וליתן טעם‪ :‬מדוע הוא עומד בסירובו להכיר במבקשת כאשה נשואה‪ ,‬ואשר‬
‫שמה שלזינגר ולרשמה בהתאם לכך בספר התושבים‪ ,‬ומדוע הוא עומד בסירובו לתת‬
‫א‬
‫תעודת זהות על־פי הרישום המבוקש‪ ,‬ואישור לישיבת קבע‪ .‬תצו־על־תנאי נעשה החלטי‬
‫ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של השופט זילברג‪.‬‬
‫י׳ בן־מנשה — בשם המבקשת ן‪.‬‬
‫צ׳ בר־ניב‪ ,‬פרקליט המדינה‪ ,‬צ׳ טרלו ו־ד״ר מ׳ חשין‪ ,‬סגני פרקליט המדינה‬
‫בשם המשיב‬
‫צו‬
‫‪1‬‬
‫י׳‬
‫ז‬
‫ה ש ו פ ט ז י ל ב ר ג ‪ :‬לפנינו התנגדות לצו־על־תנאי שניתן על־ידי בית־משפט זה‪,‬‬
‫וענינו‪ :‬להכיר במבקשת כאשד‪ ,‬נשואה‪ ,‬ששם משפחתה‪ :‬שלזינגר‪ ,‬ולרשמה כך בספר מרשם־‬
‫התושבים‪ ,‬על יסוד הנישואין האזרחיים שנערכו בינה לבין מר ישראל שלזינגר בקפריסין‪,‬‬
‫ביום ‪ ,21.12.61‬המבקשת היא נוצריה‪ ,‬נתינת בלגיה‪ ,‬ומר ישראל שלזינגר הוא יהודי‬
‫ישראלי‪ ,‬תושב קבוע של מדינת ישראל‪ .‬סירובו של המשיב נובע מכך‪ ,‬שהוא אינו מכיר‬
‫בתוקפם החוקי של הנישואין הנ׳יל‪.‬‬
‫‪ .2‬שתי שאלות עומדות לפנינו בדיון זה‪ .‬בא־כוח המבקשת ניסה לערב א ת התחומים‬
‫'שביניהן‪ ,‬״והיו לאחדים בידיו״‪ .‬אך אנחנו לא נלך בעקבותיו‪ ,‬אלא נבודד אותן זו מזו‪,‬‬
‫ונדון בהן בנפרד‪ .‬שאם לא נעשה כן‪ ,‬נאבד‪ ,‬אגב טיולנו בזיגזג‪ ,‬א ת החוט הרעיוני ונלאה‬
‫למצוא הפתח לפתרון הבעיה או הבעיות‪.‬‬
‫השאלות העומדות בפנינו הן‪:‬‬
‫)א( היש תוקף — לפי חוקי הנורינה — לנישואיו שנערכו בין יהודי ולאייהודיה ו‬
‫)ב( ואם תמצי לומר כי אין תוקף חוקי — היכול פקיד הרישום‪ ,‬ואף חייב הוא‪,‬‬
‫לרשום א ת המבקשת כנשואה על סמך טכס הנישואין האזרחי שנערך בין בני־‬
‫הזוג בקפריסין‪.‬‬
‫ז‬
‫אמרתי והדגשתי לעיל‪ :‬לפי חוקי הנדדינה‪ ,‬יען כי לפי דיני ישראל אין שמץ של ספק‬
‫בדבר‪ ,‬כי לנישואין הללו אין כל תוקף חוקי‪.‬‬
‫‪.‬פםקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשב״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪231‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זילברנ‬
‫״וכל שאין לה‪ ,‬לא עליו ולא על אחרים‪ ,‬קידושיךהולד כמותר״ ואיזה‬
‫זה‪ ,‬זה ולד שפחה ונכרית״)קידושין‪ ,‬דף ס״ו‪ ,‬ע״ב(‪.‬‬
‫״ ‪ . . - . . .‬נכרית מגלן? אמר קרא‪, :‬לא תתחתן בם׳‪ .‬אשכחן דלא תפסי‬
‫בה קידושי‪ ,‬ולדה כמותה מנלן? אמר ד׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי‪:‬‬
‫דאמר קרא וכוי״ )קידושין‪ ,‬דף ס״ח‪ ,‬ע״ב(‪.‬‬
‫״לא תתחתן ב ם ‪ :‬לא תהא לך ב ס תורת חיתוך )רשי׳י‪ ,‬קידושין שם‪,‬‬
‫ד׳״ה לא(‪.‬‬
‫״לא תהא לך בם תורת חיתון״ — לא יוכלו להתקיים כל קשרי־אישות בין יהודי‬
‫ונכרית‪ .‬מכאן כי — ד ב ר שאין איש חולק עליו‪ ,‬ואין איש מפקפק בו חוץ מבא־כוח‬
‫המבקשת באחת מטענותיו — נישואי יהודי ולא יהודיה אין להם כל תוקף חוקי בדיני‬
‫ישראל‪ ,‬בין אם נערכו על־ידי חופה וקידושין‪ ,‬בין אם נערכו בטכס אזרחי‪.‬‬
‫• ‪ .3‬השאלה היא‪ ,‬איפוא‪ ,‬אם יש תוקף לנישואין כאלה על־ פי חוקי המדינה‪ .‬מעניין‬
‫הדבר וקוריוזי עד מאד‪ ,‬כי אין בכלל שום טריבונל בארץ שיוכל לבטל את הנישואין‬
‫דנן‪ :‬בית־דין רבני — לא‪ ,‬מפני שאין לו סמכות לדון בנישואי בני־זוג שאחד מהם הוא‬
‫לא־יהודי‪ ,‬ב״ש ‪ ,39/57‬פיד״י‪ ,‬כרך יא‪ ,‬ע׳ ‪ ,922 ,921‬נ‪ ;(1‬ובית־המשפט המחוזי — גם כן‬
‫לא‪ ,‬מפני שהאשה היא נתינה זרה‪ ,‬ולפי סימן ‪ 64‬של דבר־המלך־במועצה‪ ,‬אין בית־המשפט‬
‫המחוזי מוסמך להוציא פסק ביטול נישואין הנוגע לנתין זר )עיץ ודוק‪ :‬סימן ‪ 0)2‬של‬
‫דבר־המלך־במועצה )תיקון(‪ ,1935 ,‬בצירוף ע״א‪ ,166/37 :‬נ‪ .((9‬וספק גדול בעיני —‬
‫מטעמים שאין כאן מקומם להאריך — אם ‪ -‬המבקשת דנן תוכל להיעזר בדרך האמורה‬
‫בסימן ‪.55‬‬
‫אך העובדה כי אין טריבונל מוסמך לבםל את הנישואין‪ ,‬אין פירושה כי הנישואין‬
‫קיימים ועומדים‪ .‬החוק קודם לשופט‪ ,‬ויש לו מציאות משלו‪ .‬למעשה‪ ,‬אנו כאן לא בביטול‬
‫נישואין ולא באישור נישואין אנו עוסקים — כי אין לנו כל סמכות לא לכאן ולא לכאן‬
‫— אלא בקביעה אינצידנטלית של בטלותם או כשרותם לצורך הכרעה בבקשת המנדמוס‬
‫העומדת לדיון בפנינו‪ .‬ולקביעות אינצידנטליות מוסמכים אנו‪ ,‬כמו כל בית־משפט אחר‪,‬‬
‫מכוח ההוראה האמורה בםעיף ‪ 35‬של חוק בתי־המשפט‪ ,‬תשי״ז־ד‪.195‬‬
‫וחוזרים אנו אל השאלה שהוזכרה בריש הפיסקא הקודמת‪ :‬אם נישואי המבקשת עם‬
‫‪.4‬‬
‫מר שלזינגר בקפריסין‪ ,‬הם בעלי תוקף על־פי חוקי מדינת ישראל‪.‬‬
‫טענתו האחת של בא־כוח המבקשת היתה‪ ,‬כי יהא אשר יהא על תוקפם של נישואין‬
‫אלה מבחינת האיש‪ ,‬מר שלזינגר‪ ,‬הרי מבחינת האשה‪ ,‬המבקשת שלפנינו‪ ,‬ולגבי האשה‪,‬‬
‫הם על־כל־פנים כשרים ותקפים‪ .‬הואיל ולפי סימן ‪ (!1)64‬של דבר־המלך־במועצה‪ ,‬כשרות‬
‫נישואין של נתין זר נדונה על־פי החוק הלאומי שלו‪ ,‬ולפי חוקי בלגיה אין כ ל פגם ודופי‬
‫‪232‬‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ז־^!‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫השופט זילברג‬
‫בנישואי נוצריה ויהודי‪ .‬הווה אומר‪ :‬מר שלזינגר אינו נשוי למבקשת‪ ,‬והוא רווק‪ ,‬ואילן‬
‫המבקשת היא אשת איש‪ ,‬הנשואה למר שלזיער‪.‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫טענה זו רצינית היא‪ ,‬אך בסופו של דבר נראה שיש לדחותה‪ .‬אין אני מתפעל כלל‬
‫וכלל מן האבסורד הרעיוני שבדבר — אשת איש הנשואה לרווק! — כי ברחבי השטח‬
‫המבותר ומפולג‪ ,‬מלא הסתירות והניגודים‪ ,‬אשר בתורת המשפט הבין־לאומי הפרטי‪,‬‬
‫מתהלכים גם יצורי־ פלא כאלה‪ .‬למשל‪ ,‬מדינה המרשה לאזרחיה לשאת להם בת״זוג‪ ,‬שאינה‬
‫כשירה לנישואין על־פי החוק הלאומי שלה‪ ,‬והיא )המדינה(‪ ,‬בנוסף על כך‪ ,‬משאירה את‬
‫האשד‪ .‬הנשואה בנתינותה שלפני הנישואין‪ ,‬הרי בבוא בני־הזוג למדינת ישראל עלולים‬
‫הם להימצא במצב פרדוכסלי שכזה‪ .‬ולא מפני שהחוק הישראלי נוטה חסד לנישואי זוג‬
‫חציו נשוי וחציו פנוי כזד‪ — ,‬אדרבא‪ :‬נראה להלן כי החוק הישראלי מתנגד לחצאיות‬
‫שכזאת — אלא מפני שעל־פי ההוראה המפורשת שבסימן ‪ 64‬של דבר־המלך־במועצה‪,‬‬
‫מצווה בית־המשפט להשקיף על שגי בני־הזוג דרך אספקלריות שונות‪ :‬על הבעל )בדוגמא‬
‫דלעיל( — באספקלריית החוק הלאומי שלו‪ ,‬הרואה את‪ .‬שניהם כנשואים‪ ,‬ועל האשה —‬
‫באספקלריית החוק‪ .‬הלאומי שלה‪ ,‬הרואה את שניהם כפנויים‪.‬‬
‫ג‬
‫תשובתי לטענת הנ״ל אמורה בשתי הפיסקאות הבאות‪ .‬תחילה נבדוק מה הוא המצב‪,‬‬
‫‪.5‬‬
‫בנדון זה‪ ,‬בקומון לאו האנגלי הזורם אלינו דרך צינור היבוא של סימן ‪ ,46‬ואחר כך נברר‬
‫מה היא עמדתו של החוק הזר‪ ,‬הבלגי‪ ,‬העלול להטות אותנו אל הוראת סימן ‪.64‬‬
‫ה‬
‫‪ ,6‬אשר לקומון לאו‪ :‬כלל גדול הוא בתורת המשפט הביךלאומי הפרטי האנגלי‪ ,‬כי‬
‫אין הנישואין בעלי תוקף חוקי‪ ,‬אלא אם־כן כשרים הם על־פי חוקו האישי של כ ל א!חד‬
‫מבני־הזוג‪ .‬קוראים לזה בשם ״השיטה הקומולטיבית״‪ ,‬בניגוד לשיטה האחרת‪ ,‬״הדיםטרי־‬
‫בוטיבית״‪ ,‬הנוהגת בנדון זה מעין ״הקצאה״‪ ,‬היינו‪ :‬קובעת את תוקף נישואיו של כל אחד‬
‫מבני־הזוג לחוד‪ ,‬לפי חוק‪ .‬הדומיסיל שלו‪ ,‬ושלו בלבד‪.‬‬
‫השיטה הקומולטיבית‪ ,‬שלפיה פסול־נשואין לגבי בן־זוג אחד גורר אחריו פסול גם‬
‫לגבי בן־ הזוג השני‪ ,‬עוברת כחוט השני דרך כל הפסיקה האנגלית זה מאה שניט ויותר —‬
‫קצתם ״מושיטים לנו בקנה״ את הרעיון ההוא‪ ,‬ומקצתם הוא עולה בברור גמור לאחר‬
‫ניתוח ודיוק‪ .‬הרי פסקי‪-‬הדין הנודעים‪ ,‬שטיפלו במישרין או בעקיפין בנושא זה‪ .‬אביא‬
‫אותם על הסדר הכרונולוגי‪:‬‬
‫‪Mette V. Mette; (1859).‬‬
‫״‪ri]m‬נוףןה‬
‫נ‬
‫י‬
‫(‬
‫‪2‬‬
‫‪9‬‬
‫‪7‬‬
‫‪/‬‬
‫‪C‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫(‬
‫זה הוא המקרה הקדום ביותר‪ ,‬בו נפסלו הנישואין לגבי שני הצדדים בשל‬
‫העדר כשירותו של אחד מבני־הזוג‪ .‬ואי־כשירות זו מקורה היה בחוק הדומיםיל‬
‫של הבעל‪ .‬הבעל‪ ,‬תושב אנגליה‪ ,‬נשא בפרנקפורט את גיסתו‪ ,‬אחות אשתו שמתה‪,‬‬
‫שהיתה עד לנישואיה תושבת גרמניה‪ .‬לפי החוק האנגלי דאז‪ ,‬גישואי גיס וגיסה‬
‫‪,‬פסקי־רין״‪ ,‬כרך יז‪ ,‬השכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪-233‬‬
‫הנריט אננה קטדינה פונק שלזינגר ע ד שר־הפנים‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫השופט זילברג‬
‫היו בטלים‪ :‬לפי חוקי גרמניה הם היו כשרים‪ .‬ובית־המשפט פסל את הנישואין‬
‫באמרו‪:‬‬
‫‪ ,‬ל א יכול להיות חוזה כשר׳ אלא אם־כן שני הצדדים כשרים‬
‫להתקשר בו״ )שם‪ ,‬נ‪5‬ו(‪ ,‬ב־ע׳ ‪,(796—795‬‬
‫(‬
‫ברוק‬
‫ב‬
‫(‬
‫‪. 703 ,‬‬
‫;‪,)1861(Brookv. Brook‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪.‬‬
‫‪E‬‬
‫(‬
‫‪.‬‬
‫באותו ענין שקרה שנתיים לאחר מכן‪ ,‬אף הם נישואי גיס וגיסה שנערכו‬
‫במדינה זרה המתירה נישואין כאלה )דנמרק(‪ ,‬ביתיהלורדים ביטל אותם בשל היותם‬
‫נוגדים את החוק האנגלי‪ .‬הולםברי )סימונדם(‪ ,‬כרך ד‪ ,‬ע׳ ‪ ,91‬הערה )•!(‪ ,‬מביא‬
‫פסק־דין זה כראיה לכלל‪ ,‬שאין הנישואין כשרים אלא אם־כן כשרים הם על‬
‫פי חוק הדומיסיל האנטה־נופציאלי )קדםינישואי( של שני בני־הזוג‪ .‬אך טעות היא‬
‫בידו‪ ,‬כי בענין ברוק‪ ,‬נ‪ ,(16‬כפי שיראה המעיין‪ ,‬שם‪ ,‬נ‪ ,(16‬ע׳ ‪ 704‬באמצע‪ ,‬גם הבעל‬
‫וגם האשה מקום מושבם הקדם־נישואי היה באנגליה‪ ,‬וממילא אין ללמוד מזה כי‬
‫הנישואין היו נפסלים‪ ,‬מתוך השיטה הקומולטיבית‪ ,‬גם אילו‪ ,‬כמו במשפט מטה‪,‬‬
‫רק חוק הדומיםיל של אחד הצדדים היה פוסל את הנישואין‪ .‬אבל פםק־דין זה‬
‫מהווה תוספת הוכחה לכך‪ ,‬כי בעניני כשירות לנישואין הולך החוק האגגלי אחרי‬
‫הדומיסיל‪ ,‬ולא אחרי מקום המעשה‪ ,‬והוא )פסק־הדין הנ״ל( כמובן גם אינו סותר‬
‫א ת השיטה הקומולטיביח הנ״ל‪.‬‬
‫מן הראוי והמעניין להביא כאן — כאילוסטרציה חיה ל‪ Gretna-Green -‬המודרנית‪,‬‬
‫היא קפריסין הסמוכה — ציטטה אחת מפסק־דין ברוק‪ ,‬נ‪ ,(16‬בו אומר הלורד קמפבל‬
‫)‪: (Campbell‬‬
‫•״נראה בעליל‪ ,‬כי שום מדינה נאורה לא תובל להרשות‪ ,‬כי נתיניה או‬
‫אזרחיה יכנסו כארחי־פרחי למדינה זרה ויערכו שם חוזה שעליו להיות‬
‫מבוצע במקום מושבם‪ ,‬כאשר אותו חוזה אסור הוא לפי חוק מקום המושב‬
‫בשל היותו נוגד את הדת‪ ,‬נוגד את המוסר‪ ,‬או בניגוד לאיזה שהוא ממום־‬
‫דותיו הפונדמנטליים של אותו מקום מושב״ )שס‪ ,(16) ,‬ע׳ ‪,(711‬‬
‫)!אוגדן‬
‫נ׳ אוגד‬
‫‪.‬‬
‫(‬
‫;‪,p)1908(Ogdenv. ogden‬‬
‫( ג ‪. 46 , ( 1 7 ) ) ,‬‬
‫צרפתי בן ‪ ,19‬תושב צרפת ושמו‪ :‬פיליפ‪ ,‬נשא באנגליה אשה‪ ,‬תושבת אנגליה‪.‬‬
‫לפי החוק הצרפתי דאז‪ ,‬לא יכול היה גבר‪ ,‬פחות מבן ‪ ,25‬לערוך נישואין כשרים‬
‫אלא אם כן קיבל על כך את הסכמת הוריו — הסכמה שלא ניתנה למר פיליפ הנ״ל‪.‬‬
‫לפי חוקי אנגליה‪ ,‬אין בן ‪ 19‬זקוק להסכמת הוריו‪ .‬כשמוע האשד! האנגליה‪ ,‬כי‬
‫בעלה שעזב אותה קיבל בצרפת פסק ביטול נישואיו‪ ,‬הלכה היא ונישאה באנגליה‬
‫לבעל שני‪ ,‬ושמו‪ :‬אוגדן‪ .‬לימים גבה טורא בין הגברת ובעלה השני‪ ,‬ומר אוגדן‬
‫הגיש תביעה נגד אשתו וביקש א ת ביטול הנישואין‪ ,‬בטענו כי נישואין אלה ביגמיים‬
‫‪234‬‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד‪1963‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קמרינה פונק שלזיער נגד שר־הפניש‬
‫השופט זילברג‬
‫הם‪ ,‬מאחר ולמרות פסק־הדין הצרפתי עדיין נשואה אשתו למר פיליפ הנ״ל‪ .‬השאלה‬
‫היתה‪ ,‬אם נישואיה הראשונים של הגב׳ פיליפ־אוגדן כשרים או בטלים היו‪ ,‬וגדר‬
‫הספקות היה‪ :‬איזה חוק יש להחיל כאן על הנישואין הראשונים — החוק האנגלי‬
‫של האשה הרואה את הנישואין ככשרים‪ ,‬או החוק הצרפתי של הבעל שראה את‬
‫הנישואין כבטלים‪ ,‬ואף ביטל אותם ממש באמצעות פםק־דין של שופטים‪ ,‬עקב‬
‫העדר הסכמת ההורים ?‬
‫ביתיהמשפט האנגלי‪ ,‬בהחילו על הנישואין הראשונים את חוקי אנגליה‪ ,‬ראה אותם‬
‫שרירים וקיימים‪ ,‬וביטל משום ביגמיה את הנישואין השניים‪.‬‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ז‬
‫פסק־דין זה נוגד לכאורה את השיטה הקומולטיבית‪ ,‬שהדי הוא — בהכשירו א ת הני‬
‫שואין הראשונים — הסתפק בכשרותם לפי חוק הדומיפיל של האשה‪ .‬אך בהתעמקנו יפה‬
‫יפה באותו תקדים‪ ,‬ובקראנו את טענות הפרקליטים‪ ,‬הערות השופטים‪ -‬גוף פסק־הדין‪,‬‬
‫ודברי חכמי המשפט האנגליים על אותו נושא )ראה שם‪ ,‬נ‪ ,(17‬ע׳ ‪ ,52‬ו‪;75 ,67 ,66 ,6‬‬
‫וולף‪ ,‬משפט בין־לאומי פרטי‪ ,‬מהדורה שניה‪ ,‬ע׳ ‪ ?329—328‬צ׳שייר‪ ,‬משפט בין־לאומי‬
‫פרטי‪ ,‬מהדורה •שלישית‪ ,‬ע׳ ‪ ! 288‬דייםי‪ ,‬התנגשות חוקים‪ ,‬מהדודה שביעית‪ ,‬ע׳ ‪ (235‬ניווכח‬
‫לדעת כי הרציו דצידנדי של פסק־דין אוגדן‪ ,‬נ‪ ,(17‬היתה‪ ,‬כי הסכמת הודים לנישואי בניהם‬
‫הוא ענין של ״צורה״‪ ,‬ולא של ״תוכך‪ — ,‬שהרי בני־הזוג הצעירים אינם פסולים מלהיות‬
‫נשואים זה לזו — וכל ענין של צורה נדון‪ ,‬בידוע על־פי חוק מקום עריכת הטכס‬
‫)‪ , ( ^ 1001 06161^1101118‬שהיה בענין אוגדן‪ — (17) ,‬במקרה! — גם חוק הדומיסיל של‬
‫האשה‪ .‬למעשה‪ ,‬ערכו היחיד של פםק־דין אוגדן‪ ,‬נ‪ ,(17‬הוא בכך‪ ,‬שאת הקלסיפיקציה או‬
‫חוק מקום‬
‫מיון המושגים׳ מה היא ״צורה״ ומה הוא ״תוכך‪ ,‬הוא עשה על־פי ה־ ‪*«•1‬‬
‫בית־המשפט‪ ,‬ולפי חוקי אנגליה הסכמת הורים היא ענין של צורה‪ ,‬ומקרי ״גרטנה גדין*‬
‫יוכיחו! נישואי ״גרטנה ג ר י ך התקיימו במשך מאות בשנים‪ ,‬ובהם זוגות אנגליים מאד‬
‫צעירים שהיו זקוקים להסכמת ההורים לנישואיהם‪ ,‬היו עוברים א ת הגבול לכפר הסמוך‬
‫בסקוטלנד‪ ,‬שוהים שם שעות מספר‪ ,‬ומתחתנים שם בפני הנפח ועוזרו בבית המכס‪ .‬ומדוע‬
‫הועילו בריחות־נעורים אלו ‪ 1‬מפני שבסקוטלנד אין צורך בהםכמת־הורים‪ ,‬ולכן הנישואין‬
‫כשרים היו לפי חוק מקום עריכת הטכס‪ ,‬וממילא תקפים גם בשובם לאנגליה‪.‬‬
‫עינינו הרואות‪ ,‬כי ההנמקה במשפט אוגדן‪ ,‬נ‪ ,(17‬לא זו בלבד שאינה סותרת את‬
‫השיטה הקומולטיבית‪ ,‬אלא אף מחזקת אותה‪ .‬כי ממנה יוצא‪ ,‬שאילו נישואי הגב׳ אוגדן‬
‫עם בעלה הראשון פסולים ־־היו לפי חוק הדומיםיל של הבעל‪ ,‬לא מחמת פגם של צורה‬
‫אלא מחמת פגם של תוכן‪ ,‬בית־המשפט האנגלי היה פוסל אותם ג פ לגבי בן־הזוג השני‪,‬‬
‫היא האשה האנגליה‪ .‬במקרה שלפנינו אין צורך להשחית מלים על כך‪ ,‬כי הפגם שבנישואי‬
‫יהודי ולא־יהודיה — אם נחיל עליהם את דיני ישראל‪ ,‬ד ב ר שעוד נעמוד עליו להלן —‬
‫הוא פגם של תוכן‪ ,‬של כשירות ממש‪ ,‬יען כי לפי דיני ישראל לא יכולים בשום אופן‬
‫להתקיים יחסי נישואין חוקיים בין יהודי ולא־יהודיה‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪.‬‬
‫*פסקיידין״‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬משכ״ד־‪1963‬‬
‫‪235‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר וגד שר־הפנים‬
‫השופט זילברג‬
‫)‬
‫)‬
‫ד‬
‫(‬
‫‪10(,‬משפטפיץ‪ ,‬ע‬
‫‪v. Pugh; (1951). P. 4S2‬‬
‫‪ ,‬המהווה אסמכתא ברורה‬
‫(‬
‫;‪,ch)1940(inre Pame‬‬
‫‪. 46‬‬
‫ומפורשת להשקפה הקומולטיבית הנ״ל‪ .‬הדיון שם הוא בסעיפי צוואה מםויימת‪,‬‬
‫ואגב כך נתעוררה השאלה‪ ,‬אם הורי הילדים הנזכרים בצוואה היו בנישואין כשרים‬
‫או לא‪ .‬הנישואין נערכו בגרמניה‪ ,‬האשה היתה גיסתו של הבעל )אחות אשתו‬
‫שמתה(‪ .‬הדומיסיל שלו היה בגרמניה‪ ,‬הדומיסיל שלה היה באנגליה‪ ,‬ובית־המשפט‬
‫ק ב ע כי הנישואין ההם בטלים היו‪ ,‬בשל הפסלות הדבקה בהם לפי חוק הדומיסיל‬
‫של האשה‪ ,‬כי — אומר השופט — ״הנישואין חייבים להיות כשרים וחוקיים בהת‬
‫אם לחוק הדומיסיל של שני הצדדים המתקשרים בעת עריכת הנישואין״ נשם‪ ,‬נ‪,(16‬‬
‫מ׳ ‪.(50—49‬‬
‫‪Pugh‬פיו‬
‫(‬
‫‪P‬‬
‫‪S‬‬
‫]‬
‫]׳ (ה‪) /£19,‬‬
‫תושב אנגליה נשא באוסטריה ילדה בת ‪ ,15‬ילידת הונגריה — ד ב ר המותר‬
‫לפי חוקי אוסטריה והונגריה‪ ,‬אך אהור ובטל לפי אקט הנישואין האנגלי משנת‬
‫‪ .1929‬בית־המשפט ביטל את הנישואין‪ ,‬ולשון הפסק הוא‪:‬‬
‫״נובח כל האסמכתאות דלעיל ברור הדבר‪ ,‬כי נישואין אלה‬
‫אינם בעלי תוקף הואיל ולפי חוק הדומיטיל של הבעל )ההדגשה‬
‫שלי( היו אלה נישואין שהוא לא יכול היה להתקשר בהם כחוק״‬
‫)שם‪ ,‬נ‪ ,(19‬ע׳ ‪.(494‬‬
‫בית־המשפט לא טרח לברר ולבדוק את שאלת הדומיםיל של האשה‪ ,‬בי — כך נראה‬
‫לי — ראה אותה כבלתי־רלבנטית‪ ,‬מאחר שגם פסול של אחד הצדדים פוסל את הנישואין‬
‫כליל‪ ,‬על־פי השיטה הקומולטיבית הנ׳׳ל‪.‬‬
‫;‪sottomayer v. De Barros‬‬
‫‪2.‬םוםומאיו‬
‫ני דה^ברוס‪ ,‬מס׳‬
‫(ו(‪)1879‬‬
‫‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫‪D‬‬
‫‪.‬‬
‫‪p‬‬
‫(‬
‫)‪94 ,(200‬‬
‫פסק־דין זה הוא‪ ,‬עד כמה שידיעתי מגעת‪ ,‬החריג היחיד מן השיטה הקומו־‬
‫לטיבית הנ״ל‪ .‬אך אף הוא לא יהא בעל חשיבות לגבי ההתדמות )קואינצידנציה(‬
‫המיוחדת של המקרה שלפנינו‪ .‬נתין פורטוגל‪ ,‬תושב אנגליה‪ ,‬נשא באנגליה אשה‪,‬‬
‫נתינת פורטוגל ותושבת פורטוגל‪ .‬הם היו בדרגת קירבה של ״שני בשני״‬
‫ולפי חוקי פורטוגל אין קרובים אלה יכולים להתחתן זה עם‬
‫)‪,(first cousins‬‬
‫זו‪ ,‬אלא אם־כן קיבלו היתר על כך מאת האפיפיור‪ .‬בית־המשפט האנגלי הכריז‬
‫נישואין אלה שרירים וקיימים‪ ,‬למרות הפגם המהותי‪ ,‬הסובםטנטיבי‪ ,‬שהיה בהם‬
‫מבחינת חוק הדומיםיל של האשה‪ .‬פםק־דין זה ודאי נוגד את השיטה ‪-‬קומולטיבית‪,‬‬
‫אבל‪:‬‬
‫)אא( הוא ״בטל בששים״ לעומת פםקי־הדין המרובים שניתנו במאה השנים‬
‫האחרונות לסובת השיטה הקומולטיבית‪ ,‬ויש לראותו בבטל נוכח פסקי־הדין‬
‫‪236‬‬
‫‪.‬פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬וןשכ״ד‪1963‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד ש ר־ הפנים‬
‫השופט זילברג‬
‫היותר מאוחרים‪ ,‬שניתנו במשפטי אוגדן‪ ,‬נ‪ ,(17‬פיין‪ ,‬נ‪ ,(16‬ו־פיו‪ ,‬נ‪ ,[19‬כנ״ל‪.‬‬
‫^‬
‫)בב( במשפט סוטומא‪.‬יר‪ ,‬נ‪ ,[20‬החוק המכשיר היד‪ ,‬ה־ ‪ ,!ex fon‬חוק המדינה בה‬
‫ישב בית־המשפט הדן בענין‪ ,‬והחוק הפוסל היה החוק חזר‪ ,‬ובית־המשפט‬
‫דהה א ת החוק הזר מפני החוק המקומי‪ .‬המקרה שלפנינו הוא היפוכו של‬
‫דבר י‪ .‬החוק המקומי‪ ,‬הזהה עם הקומון לאו‪ ,‬פוסל את הנישואין דנן — אם‬
‫אך נחיל עליהם א ת דיני ישראל — ואילו המכשיר‪.‬אותם הוא החוק הזר‬
‫)הבלגי(‪ ,‬ולמקרה כזה אין אסמכתא להכשיר אפילו במשפט סוטומאיר‪ ,‬נ‪,(20‬‬
‫הנ*ל‪.‬‬
‫ב‬
‫וכאן יבוא הטוען ויטען‪ :‬תיקנת את הקומון לאו האנגלו־ישראלי — את החוק הבלגי‬
‫‪.7‬‬
‫לא תיקנת! כי אם יתבדר כי החוק הבלגי דוגל דוקא בשיטה הדיםטריבוטיבית‪ ,‬עלינו‬
‫יהיה — בנוגע לאשת — לדתות את סימן ‪ 46‬מפני סימן ‪ ,64‬ולהכשיר לגביה א ת הנישואין‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫^‬
‫תשובתי לכך ה י א ‪ :‬מתוך ספרו של ‪) Arminjon‬קיצור דיני המשפט הבין־לאומי‬
‫הפרטי‪ ,‬ע׳ ‪ (46-^5‬שצוטט לפנינו על־ידי בא־כוח המשיבים‪ ,‬נראה כי גם החוק הבלגי‬
‫דוגל בשיטה הקומולטיבית‪ ,‬ולא הדיסטריבוטיבית‪ .‬אבל גם אם לא נראה בדברי הסופר‬
‫הנ׳׳ל הוכחה ברורה לתכנו של החוק הבלגי‪ ,‬נגיע לאותה תוצאה ממש‪ .‬כי כאשר בעל‬
‫הדין טוען להחלת חוק זר‪ ,‬והוא אינו מוכיח אותו‪ ,‬מופעלת מיד ״חזקת שויון החוקים״‪,‬‬
‫‪.‬וביתיהמשפט מניח כי החוק הזר שווה בתוכנו לחוק המקומי‪ .‬או — כפי שנאמר על־ידי‬
‫המהדירים החדישים של דייסי — בית־המשפט במקרה זה‪ ,‬מפעיל פשוטו כמשמעו את‬
‫החוק המקומי)דייסי‪ ,‬התנגשות חוקים‪ ,‬מהדורה שביעית‪ ,‬ע׳ ‪,(1116‬‬
‫ך‪,‬‬
‫ומכיון שהחוק המקומי בנדון זה הוא‪ ,‬מכוח סימן ‪ ,46‬הקומון לאו האנגלי‪ ,‬הרי מגיעים‬
‫ך‬
‫אנו שוב אל אותה השיטה הקומולטיבית‪ ,‬הדורשת כשירות לנישואין לפי חוקיהם האישיים‬
‫של שני בני־הזוג גם יחד‪.‬‬
‫ן‬
‫העולה מכך — תוך הנחה כי דיני ישראל הם חוקו האישי של מר שלזינגר — כי‬
‫נישואיו של זה עם המבקשת הם חםרי תוקף חוקי‪ ,‬הן לגבי הבעל והן לגבי האשד״ בשל‬
‫כך שאחד מבני־הזוג‪ ,‬והוא הבעל‪ ,‬לא היה כשיר לשאת את המבקשת הנ״ל‪.‬‬
‫הגענו‪ ,‬איפוא‪ ,‬אל השאלה הנוספת‪ :‬האמנם דיני ישראל הם ״החוק האישי״‪ ,‬שעל־‬
‫‪.8‬‬
‫פיו חייב בית־המשפט האזרחי לדון א ת עניני המעמד האישי של מר שלזינגר‪ ,‬מכוח ה ה ד‬
‫ן‬
‫ראה האמורה בסוף סימן ‪ 47‬של דבר־המלךן־‬
‫התשובה לכך‪ :‬כן‪ ,‬ודאי וודאי‪ ,‬ללא שמץ של ספק בדבר‪ .‬כך פסק כ ב ר בית־המשפמ‬
‫העליון המנדטורי ב־ע״א ‪ ,(10) ,119/59‬ואחר־כך ב־ננ״א‪ , n i ) ,9/40 .‬ו־ע״א ‪;(12) ,11/41‬‬
‫בך פסק בית־המשפט העליון הישראלי ב־ע״א ‪ .26/51‬פ ד ״ ‪ ,‬כרך ה‪ ,‬ע׳ ‪ ,1341‬נ‪ ,(2‬ו־ע״א‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪237‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינד‪ .‬פונק שלזינגר נגד שר־הפבים‬
‫העזזפט זילברג‬
‫‪ ,191/51‬פד״י‪ ,‬כרך ח‪ ,‬ע׳ ‪ ,141‬נ‪ ;(3‬וכך פוסקים מדי יום ביומו כל בתי־המשפט בארץ‪,‬‬
‫ללא נדנוד ספק בל שהוא‪ ,‬במאות ואלפי פסקי־דין‪.‬‬
‫)‪,(213‬‬
‫בא־כוח המבקשת טען‪ ,‬בנקודה זו‪ ,‬טענה של הרגע האחרון ממש לאחר שהודענו‬
‫‪.9‬‬
‫לו על פסק־דין אנגלי שיצא לפני כמה שבועות‪ ,‬הוא פסק־הדין בענין לפרה נ׳ לפרה‬
‫‪ ( p r e :‬שנתפרסם בגליון ה׳״טיימס״ מיום ‪ 6‬בדצמבר ‪.1962‬‬
‫) ‪Lèpre v. L è 1 9 6 2‬‬
‫פסק־דין זה מסתמך‪ ,‬בעצם‪ ,‬על פסק־ דין קודם שיצא מלפני בית־ המשפט האנגלי לערעורים‬
‫בענין פורמוזה ‪ .1‬פורמוזה )‪ (Formosa v. Formosa: (1962) ,(223‬ותמצית שניהם היא‪,‬‬
‫בי בתי־המשפט באנגליה לא יכירו בביטול נישואין‪ ,‬שנפסק על־ידי בית־משפט זר בשל‬
‫שוני־הדתות שבין הבעל והאשה‪ ,‬מפני שביטול זה נוגד את עיקרי הצדק הטבעי המועדים‬
‫באנגליה‪ .‬ואף כאן כן‪ ,‬טוען באיכוח המבקשת! עלינו‪ ,‬כבית־משפט חילוני־אזרחי‪ ,‬להתעלם‬
‫מדיני ישראל עד כמה שהם פוסלים נישואי יהודי ולא־יהודיה‪ ,‬כי פהול זה פוגע גם בהר־‬
‫גשת הצדק הטבעי הנטועה בלב הציבור הישראלי‪.‬‬
‫טענה זו בדותא היא‪ .‬יכול בית־משפט במדינה א׳ לומר‪ ,‬כי חוקי מדינה ב׳ פוגעים‬
‫בהרגשת הצדק שלו‪ ,‬והוא מתעלם מהם כליל‪ .‬אבל השופט היושב לדין באותה מדינה ב׳‬
‫גופה‪ ,‬אינו יכול לומר‪ ,‬כי חוקי המדינה פוגעים בהרגשת הצדק שלו‪ ,‬ולכן אינו מוכן לקיימם‪.‬‬
‫החוק בכל מדינה ומדינה‪ ,‬ומכל־שכן במדינה דמוקרטית שיש לה גוף מחוקק פרלמנטרי‪,‬‬
‫תואם — או נחשב כתואם — א ת עיקרי הצדק הטבעי המקובלים באותה מדינה‪ ,‬שאם לא‬
‫כן‪ ,‬לא היו החוקים נחקקים‪ ,‬ומשנחקקו — היו מתבטלים ת ח ת לחץ ד ע ת הציבור‪ .‬מותר‬
‫היה לשופט דנינג )‪ (Denning‬במשפט פורמוזה‪) ,‬שים‪ ,‬נ‪ ,(22‬ע׳ ‪ (423‬לומר‪ ,‬כי אילו שאלו‬
‫אדם מן השוק באנגליה אם נישואין בין קתולי ואנגליקנית כשרים הם‪ ,‬או לא‪ ,‬היה עונה‪:‬‬
‫כשרים! אבל אין לומר בשום אופן‪ ,‬כי כל אדם בישראל‪ ,‬מן השוק אן מן העליה‪ ,‬היה‬
‫עונה בחיוב על השאלה‪ ,‬אם יש להכשיר נישואי יהודי ולא־יהודיה‪ ,‬או לא‪ .‬סבורני‪ ,‬כי‬
‫רובא דרובא של הציבור שלנו היה עונד‪ ,‬על כך בשלילה‪ .‬הווה אומר‪ :‬לא זו בלבד שאין‬
‫אנו‪ ,‬השופטים היושבים לדין‪ ,‬רשאים להתעלם מן החוקים הקיימים בל עוד הם קיימים‪. ,‬‬
‫אלא גם במציאות‪ ,‬ולאמיתו של דבר‪ ,‬אין חוקי האישות הדתיים שלנו נוגדים את השקפותיו‬
‫של כלל הציבור הישראלי‪.‬‬
‫‪ .10‬המסקנה הסופית שהגעתי אליה היא‪ ,‬איפוא‪ ,‬כי גישואי המבקשת עם מר שלזינגר‬
‫הם בטלים ומבוטלים לגבי שני בני־הזונ‪ .‬יען כי דיני ישראל הם הוקו האישי של מר‬
‫שלזינגר‪ ,‬המחייב בית״משפט זה על־פי סימן ‪ 47‬של דבר־המלך כנ׳יל‪.‬‬
‫‪ .11‬ובזה הגענו אל השאלה השניה והיא‪ ,‬אם על אף העדר תוקפם של הנישואין‪ ,‬חייב‬
‫היה פקיד הרישום לרשום את המבקשת כנשואה‪ .‬בא־כוח המבקשת טען‪ ,‬כי פקיד הרישום‬
‫רושם רק מה שהנרשם משמיע באזניו‪ ,‬ואין לו להתעמק ולחקור במעמדו האישי המשפטי‬
‫של האזרח‪.‬‬
‫‪238‬‬
‫״פסקי־דין״‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשב״ד‪1963‬‬
‫ג‬
‫ך‬
‫‪-,‬‬
‫ן‬
‫ך‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטדינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫——‪1‬‬
‫השופט זילברג‬
‫מוכן אני להסכים לכך‪ ,‬כי אם‪ ,‬למשל‪ ,‬פקיד הרישום סבור לכאורה בי האזרח הפונה‬
‫אליו הוא נשוי‪ ,‬יכול הוא לרשמו כך‪ ,‬ואין הוא מחריב לשאול בעצת יודעי ד ת ודין כדי‬
‫לעקוד מלבו כל ספק בדבר‪ .‬אבל אם הוא משוכנע כי האיש איננו נשוי‪ ,‬אסור לו לרשום‬
‫דבר שהוא‪ ,‬לדעתו‪ ,‬שקר מוחלט‪ .‬כי שאלון הרישום שואל על המצב המשפחתי ר״משפטי‬
‫של הנרשם‪ ,‬ולא על העובדה הערטילאית אם עבר טכס נישואין או לא — כפי שטען לפנינו‬
‫בא־כוח המבקשת‪ .‬תמה אני אס אוכל לצוות על המשיבים לרשום א ת המבקשת בנשואה‪,‬‬
‫לאתר שהבעתי בפסק־דין זה גופו את הדעה‪ ,‬כי היא א י נ נ ה נשואה‪.‬‬
‫דוחה אני‪ ,‬איפוא‪ ,‬גם את הטענה השניה‪ ,‬ומציע לבטל א ת הצו־על־תנאי‪ ,‬ולחזות אח‬
‫הבקשה‪.‬‬
‫‪ ,12‬בזה גמרתי א ת פסק־דיני‪ ,‬אך רצוני להוסיף אי־אלה דברים באזני המחוקק ולהפנות‬
‫תשומת־לבו לכך‪ ,‬כי המקרה שלפנינו אינו אלא חלק מצער מבעיה הרבה יותר נרחבת‪,‬‬
‫הדורשת במפגיע הסדר חוקי ברור‪ .‬מעיד אני עלי שמים וארץ‪ ,‬כי אך כפשע היה ביני‬
‫לבין החלטה הפוכה‪ .‬כי אילו שונה אך פרט אחד מפרטיו המרובים של המקרה דנן‪ ,‬הייתי‬
‫נאלץ‪ ,‬כשופט בית־משפט אזרחי‪ ,‬להכריע לטובת כשרות הנישואין‪.‬‬
‫אבאר את דברי‪ .‬במקרה שלפנינו — נקראהו להלן ״מקרה שלזינגר״ — ל א הובאה‬
‫כל‪ :‬הוכחה בנוגע לעמדתו של החוק הבלגי כלפי שאלת הקומולטיביות או הדיסטריבוטי־‬
‫ביות של החלת חוקיהם האישיים של בני־הזוג‪ .‬הסקנו א ת שיטת הקומולטיביות של החוק‬
‫הבלגי מתוך ״חזקת שדון החוקים״‪ ,‬לאחר שהוכחנו א ת העמדה כלפי שאלה זו מצד הקומון‬
‫לאו‪ ,‬והחוק הישראלי ההולך בעקבותיו‪ .‬אך ישנס חכמי משפט שונים המסנגרים דוקא על‬
‫השיטה הדיסטריבוטיבית‪ .‬מתנגדי השיטה הקומולטיבית מצביעים על התוצאה האבסורדית‬
‫הנובעת מכך‪ ,‬בי הנישואין נפסלים לפעמים בשל הדומיסיל הקדם־נשואי של האשה‪ ,‬בעוד‬
‫אשר אילו לא נפגעו הנישואין היה ״מתגדל המשור על מניפו״‪ ,‬והנישואין גופם היו מבט־‬
‫לים את הדומיםיי הגורס לביטולם! בי הדומיסיל של האשה הנשואה הולך‪ ,‬כידוע‪ ,‬אחר‬
‫הדומיםיל של הבעל‪ .‬אילו הוכח‪ ,‬איפוא‪ ,‬במקרה שלזינגר‪ ,‬בראיה ברורה ומפורשת‪. ,‬כי‬
‫המחוקק הבלגי שותף אף הוא לדעה דיסטריבוטיבית זו‪ ,‬חייבים היינו להכיר — לגבי‬
‫ה נ ת י נ ה ה ב ל ג י ת — בכשרות הנישואין‪ ,‬ולצוות על המשיבים לרשמה כנשואה‪.‬‬
‫או שינוי־פרט אחר‪ ,‬שהיה אף הוא הופך על פיה את קערת ההחלטה‪ .‬נטושה מחלוקת‬
‫הפוסקים באנגליה לגבי השאלה‪ :‬איזה הוא אותו ״חוק ךומיסיל* הקובע את כשרות הני‬
‫שואין! האם הכוונה היא לחוק הדומיםיל האנטה־נופציאלי )הקדם־נישואי( של כל אחד‬
‫מבני־הזוג‪ ,‬או דילמא הקובע הוא חוק הדומיסיל של שניהם לאחר הנישואין‪ ,‬או — במלים‬
‫אחרות‪ ,‬ואולי אף תוך כוונה אחרת — ״הדומיסיל המיועד לחיי הנישואין*‬
‫)‪ (the intended matrimonial domicile‬אין להכריע כלאחר יד בשאלה זו‪ ,‬כי יש בה‬
‫פגים ואסמכתאות לכאן ולכאן‪ ,‬אם כי רוב הפסיקה נוטה בנראה לצד החלופה הראשונה‪.‬‬
‫*פסקי־דיף‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשב׳יג‪/‬השב״ד־‪963‬נ‬
‫‪239‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינד־ פונק שלזיער נגד שר־הפנים‬
‫השופט זילברג‬
‫במקרה שלזינגר לא טיפלנו כלל בשאלה זו‪ .‬כי לא היה כ ל נפקא מינה בדבי‪ .‬מדינת‬
‫ישראל היתד• גם הדומיםיל הקדם־נישואי של הבעל‪ ,‬וגם הדומיסיל המיועד לחיי הנישואין‪,‬‬
‫כפי שעולה מכל נסיבות הענין‪ ,‬ולכן הנישואין הם מטה נפשך פסולים‪.‬‬
‫‪ .‬אבל נתאר נא לנו ״מקרה שלזינגר״ אחר‪ ,‬השונה במקצת בנוגע לפרט זה‪ .‬האיש‪,‬‬
‫יהודי תושב ישראלי‪ ,‬נוםע לזמן קצר לקפריסין‪ ,‬נושא שם אשה לא־יהודיה בטכס אזרחי‪,‬‬
‫ושב אתה ארצה כדי להכין תעודות וניירות לשם ירידה לאנגליה —־ מדינה אשר‪ ,‬כפי‬
‫שראינו במשפט לפרה‪ ,‬נ ‪ ,[21‬אינה פוסלת נישואין בשל שוניידתות‪ ,‬תהא אשר תהא עמדתם‬
‫של חוקי מדינת הדומיסיל‪ .‬אילו היה הדבר כך‪ ,‬היינו חייבים‪ :‬קודס כל להיכנס בעבי‬
‫הקורה של מחלוקת הפוסקים הנ״ל! ואחר־כך‪ ,‬אילו הכרענו את הכף לצד חסידי תורת‬
‫הדומיםיל המיועד של חיי הנישואין — עלינו היה להחליט כי הנישואין כשרים הם על־פי‬
‫החוק האזרחי שלנו‪ ,‬הן לגבי האשד‪ .‬הלא־יהודיה והן לגבי הבעל היהודי‪.‬‬
‫•• זאת ועוד אחרת‪ :‬במדינתנו‪ ,‬כידוע‪ ,‬אין חוק כללי טריטוריאלי לעניני המעמד האישי‬
‫)פרט לפירורים קטנים כגון‪ :‬חלוקת עזבון ואפוטרופסות על ילדים לפי חוק שיווי זכויות‬
‫האשד״ תשי״א־‪ ,(1951‬ויש לפעמים — כפי שכתבתי במקום אחר — שהדין הוא ״פונקציה״‬
‫של הדיין‪.‬‬
‫למשל‪ :‬יהודי‪ ,‬תושב ארצות־הברית‪ ,‬נושא שם בטכס אזרחי גרושה יהודיה‪ ,‬שנתקדשה‬
‫בחופה וקידושין לבעלה הקודם‪ ,‬ונתגרשה ממנו בגירושין אזרחיים‪ .‬בני־הזוג עולים ארצה‬
‫ומבקשים לדעת את מעמדם האישי‪ ,‬אם נשואים הם או פנדים‪ .‬אם תובא השאלה לדיון‬
‫במישרין לפני בית־הדין הרבני מכוח סעיף ‪ 1‬של חוק שיפוט בתי־דין רבניים )נישואין‬
‫וגירושין(‪ ,‬תשי״ג־‪ ,1953‬החלטת בית־הדין תהיה כי הם אינם נשואים‪ ,‬הואיל ולפי דיני‬
‫ישראל היא עדיין נשואה לבעלה הקודם‪ ,‬ואין קידושין תופטין באשת איש‪ .‬לעומת זה‪ ,‬אם‬
‫לפני מתן פסק־הדין הרבני תפנה האשה לבית־המשפט המחוזי‪ ,‬ותתבע מזונות מן האיש‬
‫על־פי סעיף ‪ 4‬של החוק הנ״ל‪ ,‬יחליט בית־המשפט באורח אינצידנטלי )לפי מעיף ‪ 35‬של‬
‫חוק בתי־המשפט‪ ,‬תעי״ז־‪ ,(1957‬כי התובעת נשואה לבעלה כדין‪ ,‬בהסתמכו על כללי‬
‫הקומון לאו‪ ,‬הקובעים א ת תוקף הנישואין לפי חוק הדומיסיל של בני־הזוג בעת עריכתם‪,‬‬
‫ויחייב את הנתבע בתשלום מזונות‪ .‬ונשאלת השאלה‪ ,‬מה יעשה פקיד הרישום ולא ישגה‪,‬‬
‫בהתבקשו לרשום את המצב המשפחתי של בגי־הזוג הנ״לי‬
‫דוגמה אחרת‪ :‬בני־זוג יהודיים‪ ,‬היושבים ישיבת קבע בצרפת‪ ,‬מתחתנים שם זה עם‬
‫זו בחופה וקידושין כדת משה וישראל‪ ,‬ועולים ארצה‪ .‬בית־הדין הרבני יכיר בתוקף הני‬
‫שואין למפרע מיום עריכתם‪ ,‬הואיל זהם כשדים על־פי דיני ישראל )השווה ע״א ‪,158/37‬‬
‫נושא חן •‪1‬׳ נושא חן‪ ,‬נ‪ ;([13‬בית־המשפט האזרחי — אם לא יקבל את דעת המיעוט של‬
‫חברי הנכבד‪ ,‬השופט אגרנט‪ ,‬ב־ערעור םקורניק‪ ,‬ע״א ‪ ,191/51‬פ ד ״ ‪ /‬כרך ח‪ ,‬ע׳ ‪ ,141‬נ‪,(3‬‬
‫ב־ע׳ ‪ — 176—175‬יפסול את הנישואין ההם )ידונו בענין אינצידנטליש‪ ,‬בהסתמכו על‬
‫אחד מכללי המשפט הבין־לאומי הפרטי האנגלי הקובע‪ ,‬כי צורת הטכס נדונה‪ ,‬לשבט או‬
‫לחסד‪ ,‬על־פי חוק מקום עריכתם‪ ,‬וחוקי צרפת — אם זכרוני אינו מטעה אותי — אינם‬
‫‪240‬‬
‫־פסקי־דין״‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט חסמן‬
‫מכירים בתקפו של טכס נישואין דתי‪ .‬מקרה זה הוא ח י ל ו פ ו של המקרה הקודם‪ :‬שם פםו־‬
‫לים הנישואין בעיני בית־הדין הדתי‪ ,‬וכשדים בעיני בית־המשפט האזרחי‪ — :‬כאן כשרים‬
‫הם בעיני בית־הדין הדתי‪ ,‬ופסולים בעיני בית־המשפט האזרחי‪ —,‬האין בכך משום דין‬
‫הנעשה ״פונקציה״ של הדיין י י ונשאלת שוב השאלה‪ ,‬כיצד ינהג פקיר הרישום‪ ,‬בבואו‬
‫לרשום את המצב המשפחתי של בני־הזוג הנ״ל י‬
‫אשר על־כן יעוצה בזה העצה הבאה‪ ,‬שהיא פשוטה כביעתא בבותחא‪ ,‬ותועיל ליטול‬
‫את העוקץ המכאיב מרובא דרובא של המקרים הקשים‪ .‬כאשר הנישואין נערבו בחזץ־‬
‫ל א ר ץ ‪ ,‬יורשה נ א פקיד הרישום ואף יחוייב בחוק להוסיף אחרי המלה ״נשוי״ או ״נשואה״‬
‫את המלים ״בטכס אזרחי״ או ״בטכס דתי״‪ ,‬הכל כפי שיחייב העניו‪ .‬חידוש זה מצריך‬
‫הוראה מפורשת בחוק‪ ,‬כ י ל ע ת ע ת ה ‪ ,‬ו כ פ י ש ה ח ו ק ק י י ם ‪ ,‬ח י י ב פ ק י ד הרישום לרשונו את‬
‫ה מ צ ב ה מ ש פ ח ת י ה מ ש פ ט י ש ל ה נ ר ש ם ‪ ,‬ודבר זה מכניס אותו לתוך מבוך של שאלות‬
‫משפטיות מסובכות‪ ,‬שלא תמיד מסוגל הוא למצוא בהן את ידיו ואת רגליו‪ .‬ברור ומובן‬
‫מאליו‪ ,‬כי הרישום בתעודת הזהות לא יחייב ולא יקשור את בית־הדין הדתי או א ת בית־‬
‫המשפט האזרחי‪ ,‬בדונם לאחר מכן — אם במישרין ואם באורח אינצידנטלי — בשאלת‬
‫כשרות הנישואין או בטלותם; אבל הוא ימציא סיפוק פורתא — וסיפוק חשוב מאד —‬
‫לאותם בני־הזוג שכשרות נישואיהם מוטלת בספק‪ ,‬ויחסוך להם בושה ואי־נעימות רבה‬
‫בכל מקרה בו עליהם להראות א ת תעודת הזהות‪ .‬בל נחדד יתר ‪.‬על המידה א ת היחסים‬
‫המתוחים בלאו הכי בין הסקטור הדתי והסקטור ״החפשי״ של האוכלוסיה‪ ,‬ובל ניצוק שמן‬
‫על המדורה העלולה להתלקח מסביב לנושא זה בציבוריות הישראלית‪.‬‬
‫משום כך מצאתי לנחוץ להעיר את ההערות דלעיל‪ ,‬תוך תקוה כי המחוקק הישראלי‬
‫ישקול אותן בבואו לדון בשאלה כאובה זו‪.‬‬
‫דעתי‪ ,‬היא‪ ,‬כאמור בסוף הפיםקא הקודמת‪ ,‬כי יש לבטל את הצו ־על־ תנאי ולדחות‬
‫את הבקשה‪.‬‬
‫ה ש ו פ ט ז ו ם מ ן ‪ :‬המבקשת‪ ,‬נתינה בלגית ונוצריה‪ ,‬נישאה ביום ‪ 21‬בדצמבר ‪1961‬‬
‫ל מ ר ישראל שלזינגר‪ ,‬יהודי אזרח ישראל‪ .‬הטכס נערך בצורה אזרחית בניקוסיה שבקפרי‬
‫סין‪ ,‬והוכח על־ידי העתק מספר הנישואין שאושר על־ידי שר־הפנים לקפריסין‪ .‬אחרי‬
‫שנישאה למר שלזינגר‪ ,‬הלכה המבקשת לקונסול הכללי של בלגיה בלימסול‪ ,‬וזה רשם את‬
‫נישואיה בדרכון הבלגי המוחזק בידה; עוד רשם שעקב נישואיה האמורים נשתנה שמה‬
‫לשלזינגר‪ ,‬שם בעלה‪ .‬המבקשת לא הסתפקה ברישום האמור‪ ,‬ביום ‪ 26‬ביולי ‪ 1962‬התייצבה‬
‫בשגרירות הבלגית ומסרה שם הצהרה שנרשמה בפנקס המעמד האישי)‪(Registre matricule‬‬
‫של השגרירות‪ .‬הרישום מפרט את הפרטים האישיים של המבקשת והוא מעיד על נישואיה‬
‫בניקוסיה בהסתמכו על תעודת הנישואין שניתנה לה על־ידי קצין המחוז בניקוסיה ועל‬
‫הרישום בדרכונה שנעשה על־ידי הקונסול הבלגי‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫ביום ‪ 24.12.61‬באה המבקשת ארצה בתור תיירת‪ .‬תהילה ביקשה אשרה לישיבת‪-‬‬
‫״פסקיידיך‪ ,‬כרך יז׳ תשכ״ג‪71/‬שכ״ד־‪1963‬‬
‫;‬
‫‪241‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטדינה פונק שלזינגר מ ד שד־הפנים‬
‫השופט זוסנזן‬
‫קבע‪ ,‬אולם בקשתה נדחתה והותר ל ת לשהות בארץ עד ליום ‪ 17.3.62‬בלבד‪ .‬יומיים לאהד‬
‫מכן‪ ,‬ביום ‪ ,19.3.62‬ביקשה מלשכת מרשם־התושבים בתל־אביב תעודת זהות ולצורך כך‬
‫מסדה למשרד א ת הפרטים הדרושים על־פי פקזדת מרשם־התושבים‪ ,‬תש׳׳ט־‪ ,1949‬תוצאת‬
‫הבקשה היתה‪ ,‬כי המבקשת הוזמנה למשרד האמור לשם ״בירור״‪ ,‬ומטרת ‪//‬הבירור״‬
‫היתד״ לאמוד למבקשת שלא תוכל לקבל תעודת זהות בה תירשם כנשואה‪ ,‬וממילא לא‬
‫יירשם בה השם ״שלזינגר״‪ .‬הודעה זו נמסרה למבקשת בדיבור פה‪ ,‬ובקשתה שתינתן לה‬
‫הודעה בכתב לא נענתה‪ .‬בקשה נוספת לקבלת תעודת זהות שהוגשה על־ידי בא־כוח‬
‫המבקשת ביום ‪ 30.4.62‬למשרד־הפנים בירושלים‪ ,‬לא זכתה למענה‪ ,‬והמבקשת הביאה‬
‫דברה לפני בית־משפט זה והשיגה צו־על־תנאי המורה למשיב — שר־הפנים — להראוןן‬
‫טעם‪ ,‬מדוע הוא עומד בסירובו להכיר במבקשת כאשה נשואה‪ ,‬אשר שמה שלזינגר‪ ,‬ומדוע‬
‫הוא עומד בסירובו לתת לה תעודת־זהות על־פי הרישום המבוקש‪ ,‬ואשרה לישיבתיקבע‪.‬‬
‫רק בתשובתו לצו־על־תנאי נעתר המשיב למבקשת המבקשת להעניק לה אשרה‬
‫לישיבת־קבע‪ ,‬ובכך ירדה שאלה אחת מעל הפרק‪ .‬אך עדיין עומד המשיב בסירובו לרשום‬
‫א ת המבקשת באשה נשואה וטענתו היא‪ ,‬שללפי דיני המעמד האישי של המבקשת ובעלה‬
‫אין הם זוג נשוי‪ .‬בהקשר זה מן הראוי להעיר‪ ,‬כי בעלה של המבקשת נרשם במרשם־‬
‫התושבים כנשוי‪ ,‬על יסוד אותו טכס נישואין שנערך בינו ובינה בקפריסין‪ ,‬אלא שחקירת‬
‫המשיב בלשכת מרשם־התושבים בתליאביב העלתה‪ ,‬כי רישום זה נעשה בטעות והפקיד‬
‫שרשם את נשואי הבעל לא התמצא בסבך ההנחיות הסותרות זו את זו שניתנו במרוצת‬
‫הזמן על־ידי הממונים עליו‪.‬‬
‫‪ .3‬לא למותר להדגיש כבר בשלב זה — בפתח דברינו — כי לא בתוקפם של הנשואים‬
‫או בבטילותם קא עסקינן‪ .‬השאלה שלפנינו היא השאלה העולה מן הדברים האמורים בצז־‬
‫על־תנאי‪ ,‬היינו‪ :‬היש צידוק לסירובו של פקיד מרשם־התושבים לרשום א ת המבקשת‬
‫כאשד‪ .‬נשואה‪ ,‬שעקב נישואיה נושאת את שם בעלה ן‬
‫‪,4‬‬
‫כדי להשיב על השאלה האמורה‪ ,‬נפנה אל פקודת מרשם־התושבים‪ ,‬תש״ט־‪.1949‬‬
‫על־פי סעיף ‪ 2‬לפקודה הנ״ל הוקם מרשם־התושבים בשטח המדינה‪ ,‬ותפקידיהם של‬
‫משרדי הרישום מוגדרים בסעיף ‪ 3‬שבה‪ .‬תפקידים אלה הס —‬
‫״)א( לנהל ספר התושבים לפי פרטי הרישום המפורשים בםעיך• ‪4‬‬
‫;‬
‫)ב( ליתן תעודות זהות‪ ,‬לחדשן ולרשום בהן שינויים‪.‬‬
‫בהיותה ״תושב״ כמשמעותו בסעיף ‪ 1‬לפקודה הנ״ל‪ ,‬חייבת המבקשת‪ ,‬על־פי סעיף‬
‫‪)5‬א(‪. ,‬להודיע למשרד הרישום את הפרטים המנויים בסעיף ‪ 4‬לפקודה; פרטים אלה‬
‫‪242‬‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬ת?‪8‬כ*ד‪1963‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזיער נגד שר־הפנים‬
‫חשופט‬
‫זוםנזן‬
‫כוללים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬א ת שמה )סעיף ‪) 4‬א((‪ ,‬ואת מצבה המשפחתי)סעיף ‪) 4‬ד((‪ ,‬ואין ספק‬
‫בדבר שמחובתה למסור פרטים נכונים‪ ,‬שמסירת פרטים לא־נכונים נענשת על־פי סעיף‬
‫‪) 12‬א)‪ (2‬לפקודה‪ .‬אלה• הם הפרטים אשר פקיד הרישום חייב לרשמם וליתן לתושב‬
‫העודת־זהות על־פיהם‪ ,‬כאמור בסעיף ד לפקודה‪.‬‬
‫^‬
‫חברי הנכבד‪ ,‬השופט ברנזון‪ ,‬העלה בזמן בירור המשפט את השאלה‪ :‬מה יעשה‬
‫‪.5‬‬
‫פקיד הרישום באשר בא אדם ומוסר לו‪ ,‬לצורך הרישום‪ ,‬פרטים שאינם מתקבלים על‬
‫דעת הפקיד‪ ,‬כגון שבא אדם החפץ לרשום א ת בנו כבן חמש‪ ,‬והפקיד רואה א ת הנער‪,‬‬
‫והוא סבור כי מלאו לו אולי עשרים שנה ?‬
‫ב‬
‫סעיף ‪ 6‬לפקודה מדבר על ״דרבי ההודעה׳‪ /‬והוא מורה‪ ,‬כי המודיע פרטי־ הרישום‬
‫חייב‪ ,‬על־פי דרישת הפקיד‪, ,‬׳להמציא כ ל מסמך הנוגע לדבר״‪ ,‬ובן ״להצהיר‪ ,‬בעל׳פה או‬
‫בכתב‪ ,‬על אמיתות הפרטים והמסמכים שמסר״‪.‬‬
‫ג‬
‫ך‬
‫פרקליט המדינה המלומד‪ ,‬אשר טען למשיב‪ ,‬לא נגע בשאלה זו אלא בהערת־אגב‬
‫אחת‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי אין פקיד ציבור חייב לרשום בפנקס המתנהל על־ידיו רישום שאינו נכון‪,‬‬
‫‪.‬ומכל מקום ל א יכפה עליו בית־משפט זד‪ ,‬לעשות כן‪ ,‬כמו שפסקנו ב־בג״צ‪.[4) ,237/61.‬‬
‫לטענה זו אני מסכים‪ ,‬אך במה דברים‪.‬אמורים‪ :‬באי־נכוגות של רישום הגלויה לעין‪ ,‬והיא‬
‫אינה מוטלת בספק סביר‪ .‬אין אני מפקפק בכך‪ ,‬שפקיד ציבור אינו חייב להשתמש בסמ‬
‫כותו כדי להיות שותף למעשה דמיה‪ .‬משבא לפניו אדם אשר הוא לפי מראה פניו‪ ,‬ללא‬
‫ספק‪ ,‬אדם בגיר‪ ,‬והוא חפץ להירשם כילד בן חמש‪ ,‬מה ספק יש כאן שהרישום יהא כוזב‬
‫ומעשה האדם — מעשה של תדמית הוא ז במקרה כזה יצדק הפקיד כאשר יסרב לרשום‬
‫את הפרטים‪ ,‬ובית־משפט זה בוודאי לא ישתמש בכוחו‪ ,‬על־פי סעיף ד לחוק‪ .‬בתי־המשפט‪,‬‬
‫תשי״ז־‪ ,1957‬כדי לחייב את הפקיד ״לזייף״ את מרשם־התושבים‪.‬‬
‫ה‬
‫ן‬
‫ן‬
‫אך טול עכשיו מקרה אחר בו מקנן אומנם בלבו של הפקיד ספק לגבי גילו של אדם‪,‬‬
‫אך יש לדבר פנים לכאן ולכאן‪ .‬לא מכבד בא לפני בית־משפט זה ענינו של אדם מיוצאי‬
‫תימן אשר לפי תעודת־הזהות שלו מלאו לו כבר ‪ 18‬שנה‪ ,‬ועל־פי הגיל הרשום בה היה‬
‫חייב גיוס‪ .‬הוא התייצב לבדיקה רפואית בהתאם לחוק שירות בטחון‪ ,‬תשי״ט־‪ ,1959‬והוועדה‬
‫הרפואית שבדקה אותו מצאה‪ ,‬שאין הוא אלא בן ‪ 14‬או ‪ .15‬גם אביו של הנער תמך‬
‫במימצא הוועדה הרפואית‪ ,‬אך יחד עם זד‪ ,‬לא התנגד לכך שבנו יתגייס מיד‪ ,‬בהיותו סבור‬
‫— כנראה — כי מוטב שבהגיעו לגיל ‪ 18‬יהא הבן כבד פטור מחובת השירות הסדיר‬
‫ויוכל לסייע בידו במלאכתו או בעסקו‪ .‬נוכח מימצא הוועדה הרפואית פנה הפוקד לבית־‬
‫המשפט‪.‬המחוזי‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪ 4‬לתוספת לחוק הנ״ל‪ ,‬וביקש להצהיר על גילו של מי‬
‫שהתייצב לפניו לשירות בצבא‪ .‬בית־המשפט המחוזי גבה עדויות‪ ,‬והצהיר כי הרישום‬
‫בתעודת־הזהות היה נכון והנער בן ‪ .18‬הפוקד עירער לבית־משפט זה‪ ,‬ואנו פסקנו כי‬
‫הרישום לא היה נכון אלא הנער עודנו בן ‪ ,14‬ע׳׳א ‪ ,65/62‬נ‪.(5‬‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כוך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪243‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זוסמן‬
‫אותה שאלה שהטרידה את הפוקד עלולה להתעורר בפני פקיד הרישום אגב רשמו‬
‫‪.6‬‬
‫תושב לפי הפקודה הנ״ל‪ .‬כאשר בא אותו אדם עליו דיברתי בסעיף ‪ 5‬לעיל ומבקש לרשום‬
‫א ת בנו כבן ‪ ,15‬והפקיד סבור‪ ,‬על־פי מראה עיניו‪ ,‬שכבר מלאו לו ‪ 17‬שנה‪ ,‬מה יעשה י‬
‫אין צריך לומר כי ייתכנו מקרים כאלה‪ ,‬בין אם נעשה רישום כוזב כדי לאפשר לאדם‬
‫להשתמט משירות בצבא‪ ,‬ובין שנעשה למטרה אחרת‪ .‬כאשר יחפוץ הפקיד לפסוק בגילו‬
‫של אדם‪ ,‬בעוד שיש לדבר פנים לכאן ולכאן‪ ,‬תקום השאלה‪ :‬מי שמך ‪ 1‬הענץ השנוי‬
‫במחלוקת יכול שיהא קשה ומסובך‪ ,‬וחילוקי הדעות בין שני בתי־המשפט בענין הנ״ל‬
‫יוכיחו‪ .‬כלום הופקדו בידי פקיד־הרישום סמכויות־שיפוט י כלום הסמיכתו הפקודה להיות‬
‫הפוסק בענין הנוגע לרישום? ברור הדבר ונעלה מספק‪ ,‬כי תפקידו של פקיד רישום‪,‬‬
‫על־פי הפקודה הנ״ל‪ ,‬אינו אלא תפקיד של מאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול ספר‬
‫התושבים‪ ,‬ושום סמכות שיפוטית לא ניתנה בידו‪ .‬מ ה יעשה איפוא פקיד הרישום‪ ,‬במקרה‬
‫כזה; הירשום על אף ספקותיו בנכונות הרישום בין לגבי הגיל ובין לגבי ענין אחר‪ ,‬בגון‬
‫מצבו המשפחתי של אדם‪ ,‬או הימאן ?‬
‫מתברר‪ ,‬כי בנדון זה ניתנו לפקידי הרישום ״הנחיות״ ממשרד־הפנים אלא שהנחיות‬
‫אלו נשתנו מדי פעם בפעם‪ .‬ההנחיות שהיו בתוקפן עד חודש מרם ‪ ,1958‬הוחלפו באותו‬
‫תאריך על־ידי הנחיות אחרות שניתנו על־ידי סגן המנהל הכללי לעליה ומרשם־תושבים‪,‬‬
‫במשרד־הפנים‪ ,‬על דעת שר־הפנים )המוצג י״ג ‪ (2‬ז והנחיות אלו כוללות גם הוראות בענין‬
‫רישום הנוגע למצב המשפחתי‪ .‬ביום ‪ 1‬בינואר ‪ 1960‬שוב נשתנו פני הדברים ושר־הפנים‬
‫הורה אישית לבטל הנחיות קודמות בעניו רישום נישואי תערובת‪ .‬ביום ‪ 2‬במאי ‪,1962‬‬
‫הודה סגן המנהל הכללי הנ״ל‪ ,‬משרד־הפנים‪ ,‬בעקבות הוראה זו של שר־הפנים לממונים‬
‫דורש עיון לגבי כל מקרה״‪ ,‬על‬
‫על המחוזות כי ״היות ורישום נישואי תערובת‬
‫פקידי הרישום לקבל מידי המבקש את ההודעה שמסר‪ ,‬אך עליהם להימנע מביצוע הרישום‬
‫בתעודת־הזהות ובגליון האישי של הנוגעים בדבר‪ ,‬״ולהעביר את התיק האישי של בגי־‬
‫הזוג לאגף להכרעה״‪.‬‬
‫הכרעת האגף בענין נישואי המבקשת נפלה ביום ‪ 15.3.62‬והיא הועברה אל לשכת‬
‫‪,7‬‬
‫עליה ומרשם־תושבים‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬בזו הלשון‪:‬‬
‫צריך להיות ברור שהנישואין האזרחיים שנערכו בינו ובין הגב׳‬
‫״)‪. (2‬‬
‫פונק בקפריסין אינם תופסים לגביו‪ .‬החוק האישי החל עליו הוא חוק‬
‫שיפוט בתי־דין רבניים וחוק זה אינו מאפשר נישואי תערובת‪.‬‬
‫)‪ (3‬היות והנישואין אינם תופסים אין לראות את הגב׳ פונק כאשתו ואין‬
‫לרשום אותה כנשואה‪ .‬הצדדים — אם רצונם בכך — רשאיים לפנות‬
‫לבית־המשפט המחוזי ולקבל הכרעה בדבר על־ידי בקשה של מתן‬
‫צו בדרך המרצה‪ .‬רצוי להסביר לדייר שלזינגר את רקע ההחלטה‪.‬״‬
‫‪244‬‬
‫״פסקי־דין״‪ ,‬כדך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד‪1963‬‬
‫דינרים אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫השופט זוסכדן‬
‫הכרעה זו‪ ,‬של אגף מדשם־התושבים במשרד־הפנים‪ ,‬לוקח בשתיים לפחות‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫תמהני מה אסמכתה מצאו המשיב או עושי דברו בחוק שיפוט בתי־דין רבניים )נישואין‬
‫וגירושין(‪ ,‬תשי״ג־‪ ,1953‬דוקא‪ ,‬שתוק זה — הוא ולא אחר — ‪,,‬אינו מאפשר נישואי‬
‫תערובת״‪ .‬סעיף ‪ 2‬לחוק הנ״ל קובע‪:‬‬
‫״נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על־ פי דין תורה‪.‬״‬
‫< המבקשת‬
‫בנישואין של יהודים מדבר הכתוב‪ ,‬ולא עוד אלא בנישואין שנערכו בישראל •‬
‫אינה יהודיה ונישואיה נערכו מחוץ לישראל‪ .‬שנית‪ ,‬אם יש צורך בהכרעה שיפוטית‪ ,‬על‬
‫שום מה תפנה המבקשת לבית־המשפט המחוזי דוקא כלום לא תוכל להביא פסק־רין של‬
‫בית־דין דתי מוסמך?‬
‫‪5‬‬
‫כאן רואה אני מקום עמי‬
‫‪.8‬‬
‫להורות לפקידי הרישום‪ ,‬אימתי‬
‫זכרה של סמכות כזו והמשיב לא‬
‫אך נוכח העמדה שהיתה נקוטה‬
‫את ‪,/‬ההנחיות״ שנתן‪.‬‬
‫להעיר‪ ,‬כי לפנינו לא חלקו על סמכותו של שר־הפנים‬
‫יבצעו רישום ואימתי יסרבו‪ .‬בפקודה הנ״ל גופה לא בא‬
‫התםמך לפנינו על תקנות שהתקין מכוח סעיף ‪ 10‬לפקודה‪,‬‬
‫בידי בא־כוח המבקשת‪ ,‬אניח כי רשאי היה המשיב ליתן‬
‫מה נאמר בהנחיות?‬
‫במוצג י״ג‪ ,2‬אלו הן ההנחיות שניתנו על דעת המשיב ביום ‪ 10‬במרס ‪ ,1958‬על סמך‬
‫חוות־דעתו של היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬נאמר‪ ,‬בין היתר‪:‬‬
‫״‪ .1‬הגדרת תפקידו של פקיד הרישום‬
‫פקיד הרישום הינו רשות מינהלית בלבד ועליו לרשום איפוא את‬
‫הפרטים האישיים של האדם החייב למסרם לרישום לפי החוקים הנ״ל‪,‬‬
‫הן בגין עצמו והן בגין ילדיו הקטינים‪.‬‬
‫אין פקיד הרישום הסמכות המשפטית הקובעת את מעמדו האישי‬
‫של האדם ולא עליו להכריע בשאלות משפטיות או דתיות‪.‬‬
‫אם כל הכרעה בשאלה משפטית היא מעבר לגבול תפקידה וסמ‬
‫כותה של הרשות המוסמכת לביצוע החוקים — הכרעה בשאלה דתית‬
‫לא־כל־שכן‪ .‬אם פלוני נתגייר כדת משה וישראל‪ ,‬או נשא אשה כדת‬
‫משה וישראל‪ ,‬או אם פלונית גורשה על־ידי בעלה כדת משה וישראל‪,‬‬
‫או אם לפי דיני התורה יכול פלוני להיחשב ליהודי — כל אלה שאלות‬
‫שבדת הן‪ ,‬וההכרעה בהן נתונה לסמכותן של הרשויות הדתיות‪.‬״‬
‫שיקוליו של פקיד הרישום הם שיקולים מינהליים גרידא ואין הוא ממונה על ביצוע‬
‫הוראות הדת‪.‬‬
‫*פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ל־‪1963‬‬
‫'‪245‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נ ג ד שר־הפנים‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫השופט זוסמן‬
‫״אין השלטונות האזרחיים המינהליים לא מצווים לא מסוגלים‬
‫ולכן אף ל א רשאיים‪ ,‬לבצע הלכות ולהכריע בדיני איסור והיתר דתיים‪-.‬‬
‫‪.2‬‬
‫מה על פקיד הרישום לרשום‬
‫פקיד הרישום אינו רושם אלא את אשר האזרח החייב ברישום אומר‬
‫לו לרשום‪.‬‬
‫‪ .3‬חובת בדיקה ודרישה על־ידי פקיד הרישום‬
‫אין להטיל על פקיד הרישום חובת בדיקה ודרישה שאין הוא יכול‬
‫ואין הוא צריך לעמוד בה בטרם ירשום את הפרטים שנמסרו לו על־‬
‫ידי התושב החייב ברישום‪.‬‬
‫נכון הדבר כי על פקיד הרישום להיות זהיר במילוי תפקידו‪ .‬אך ‪,‬אין‬
‫היא )ז״א הזהירות( אלא אותה הזהירות שכל עובד מדינה מצווה עליה‬
‫במילוי תפקידו ה מ י נ ה ל י ׳ ‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫חובת האזהרה על־ידי פקיד הרישום‬
‫פקיד הרישום יזהיר את האדם החייב ברישום כי אין הוא רושם אלא‬
‫מה שנאמר לו וכי אין הרישום משמש הוכחה משפטית לאמיתות‬
‫"הפרטים שנרשמו‪ ,‬אלא רק משום הוכחה למילוי חובת הרישום‪ .‬יש‬
‫להסביר למצהיר כי כל בית־משפט וכל ביתידין ואף כל רשות מ ע ‬
‫תלית רשאים לא לקבל את הפרטים כמימצא ואף לא להתחשב בהם‪.‬‬
‫ביהוד יש להזהיר כי לפי הוראות הקבע של הרבנות הראשית‬
‫ומשרד־הדתות משנת תש׳יי חוייבו הרבנים רושמי הנישואין לא לסמוך‬
‫רק על הרשום בתעודת־הזהות‪ ,‬אלא לחקור בעצמם את הבאים להינשא‬
‫או לדרוש מהם תעודות רווקות מרב או מבית־דין דתי מוסמך‪ .‬למעשה‬
‫נוהגים כל הזמן הרבנים לפי הוראות אלו‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫ח ו ב ת פ ק י ד ה ר י ש ו ם ל ר ש ו ם את ח פ ר ט י ס‬
‫לאחר שניתנה אזהרה על־ידי פקיד הרישום כג״ל הוא חייב לרשום‬
‫את הפרטים שנמסרו לו‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫אם הוא אינו רואה סיבה לכאורה להטיל ספק בפרטים הנמסרים‬
‫לו;‬
‫ב‪.‬‬
‫אפ לאחר שנתעורר בלבו ספק בגין פרט מםויים והוא דרש ראיות‪,‬‬
‫הפרטים הוכחו לו לכאורה ז‬
‫‪,‬על פקיד הרישום לשוות לנגד עיניו תמיד כי אין הוא שופט ואין‬
‫הוא פוסק‪ ,‬א ל א ה ו א ד ו ש ם ב ל ב ד והוא אינו רושם אלא את אשר‬
‫האזרח החייב ברישום אומר לו לרשום‪ .‬החוק מסמיך את פקיר הרישום‬
‫;‬
‫‪246‬‬
‫״פסקי־דין״‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ*ד‪1963‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נ ג ד שר־הפגים‬
‫השופט ח ס מ ן‬
‫לסרב לרשומ את אשר נראה בעיניו כוזב או מטעה! למטרה זו נתונה‬
‫לו הסמכות לדרוש מן האדם החייב ברישום מסמכים וראיות אחרות‬
‫להוכחת הדבר שלרישומו הוא טוען‪ ,‬אך כשפקיד הרישום אינו רואה‬
‫סיבה לכאורה להטיל ספק בפרטים הנמסרים לו על־ידי האדם החייב‬
‫ברישום‪ ,‬או — לאתר שנתעורר בו ספק והוא דרש ראיות כאמור —‬
‫אם נחה דעתו שלכאורה הוכחו לו פרטים אלה‪ ,‬כי אז חייב פקיד‬
‫הרישום לרשמם? והעובדה שהתעודה אשר הוא נותן על רישומיה‬
‫תעמוד בחזקת כשרות ותוקף ותהא עשויה להוכיח את הכתוב בה‪,‬‬
‫‪ .‬אינה מעלה ואינה מורידה לגבי דידו כלל׳‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫ה צ ה ר ת האזרח• — ב ח ז ק ת א מ ת‬
‫‪,‬על פקיד הרישום להעמיד את הצהרות האזרח בחזקת אמת‬
‫ובמיוחד אם הזהירו‪ .‬אין לו לפקיד הרישום לחשוד חשדות סתם» עד‬
‫שהוא תושר צריך שיהיה לו יםוד סביר לכך‪.‬‬
‫זה הכלל‪ :‬פקיד הרישום חייב לכבד את האזרח א ך א י ן ה ו א ז ד י ב‬
‫לחשוד ף‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫מהו יסוד סביר ל ח ש ד‬
‫יסוד סביר יכול ויהא בהתנהגותו של המצהיר‪ ,‬בסתירות שבהצהרותיו‪,‬‬
‫בפגמים הנראים על פני מסמכיו‪ ,‬בידיעה שיודע פקיד הרישום אודותיו‬
‫או על מסמכיו — וכל כיוצא באלה‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫ה מ ב ק ש תיקון עליו הראיה‬
‫כשבא אדם ומבקש לתקן את הרישום — עליו הראיה שאמנם‬
‫נפלה טעות הטעונה תיקון והראויה לתיקון‪ .‬כאן פקיד הרישום אינו‬
‫רשאי בדרך כלל‪ ,‬לוותר על הראיה‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫מסמך רשמי בחזקת כשרות‬
‫בהעדר טעמים מיוחדים )ראה להלן( להזמת חזקת הכשרות אין לו‬
‫לפקיד הרישום להרהר אחדי מסמך רשמי אלא שומה עליו לפעול‬
‫ולרשום על פיו‪.‬‬
‫מסמך רשמי מהו —‬
‫כל מסמך שנעשה בידי עובד ציבור )ממשלתי‪ ,‬משפטי או מינהלי‪,‬‬
‫אזרחי או דתי‪ ,‬בארץ או בחוץילארץ( במילוי תפקידו‪ ,‬ובכלל זה כל‬
‫הרשום במירשם־התושבים ובתעודת־הזהוה עצמה‪ ,‬חזקה עליו שתוכנו‬
‫אמת‪.‬‬
‫‪,‬נמצא שהרשויות המוסמכות לביצוע החוקים יבולים וחייבים‬
‫להעמיד בחזקת כשרות ותוקף כל מסמך רשמי‪ ,‬בין מישראל ובין‬
‫״פסקי־דין׳׳‪ ,‬כרך יז‪ ,‬ת?«כ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪247‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אנגה קטרינה פונק שלזינגר גגד שר־הפנים‬
‫ה ש ו פ ט זוסמן‬
‫מחוץ־לארץ‪ ,‬המוגש להם להוכחת עובדה פלונית‪ ,‬ואין נפקא מינה אם‬
‫המסמך הוא תעודת לידה או דרכון או תעודת נישואין או פסק־דין‬
‫של גירושין או תעודת־מוות או צו־ירושה‪ .‬מסמכים כגון אלה מוכיחים‬
‫לכאורה לא רק את עובדת היסוד שבגללה ניתנו )כגון תעודת נישו‬
‫אין או גירושין( אלא גמ כל יתר הדברים הרשומים בהם; וחזקה על‬
‫הרשות שהוציאה את המסמך מתחת ידה שלא רשמה בו דבר שאינו‬
‫מתוקן‪/‬‬
‫‪.10‬‬
‫הזנות ה ח ז ק ה הנ״ל‬
‫אולם החזקה הזאת ניתנת להזמה‪ :‬אין היא הוכהה אלא לכאורה‬
‫בלבד‪ .‬כגון‪ ,‬אם פקיד הרישום ירגיש בזיוף של המסמך )הוספות או‬
‫תיקונים או מחיקות בלתי־מאושרים( הוא רשאי לדרוש ראיות‬
‫נוספות‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫ערכן ש ל החלטות ש ל פקיד הרישום‬
‫;‬
‫ההחלטות אשר פקיד הרישום מחליט הן בנות־תוקף ומחייבות‬
‫אך לענין ביצוע פקודת מרשם־התושבים )או אחד החוקים האחרים‬
‫הנ״ל( בלבד‪ .‬אין להן ערך משפטי מחייב לגבי ביצוע חוקים אחרים‪.‬‬
‫אף באותם המקרים אשר בהם דרש פקיד הרישום ראיות להוכחת‬
‫פרט פלוני‪ ,‬אין בשיכנועו של פקיד הרישום כדי מניעה כלשהי כי‬
‫בית״משפט או גם כל רשות מינהלית ידחו אותן הראיות עצמן ולא‬
‫ישתכנעו מהן‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫נ י ש ו א י ן ש ל בני־זוג‪ ,‬ש א ח ד נזהם אינו יהודי‪ ,‬ב פ נ י ה ק ו נ ס ו ל‬
‫אין סמכות לקונסול לערוך טכס נישואיו אזרחי לגבי בני־זוג‬
‫שהם שניהם יהודים‪ ,‬אך שרירה וקיימת הסמכות של הקונסןל הנ״ל‬
‫לערוך טכס נישואין אזרחי לגבי בני־זוג שאחד מהם הוא לא־יהודי‪ ,‬אם‬
‫אותו קונסול מורשה‪ ,‬לפי חוק מדינתנו‪ ,‬לעריכת הטכס‪.‬‬
‫כל תעודה שניתנה על־ידי קונסול זר בישראל לגבי אדם בעל‬
‫אזרחות של אותה המדינה שהקונסול מייצגה והנוגע למעמדו האישי‬
‫)כגון נישואין‪ ,‬לידה וכוי אך לא גירושין( יש לקבלה כבסים לרישום‬
‫אותו הפריט אליו מתייחסת התעודה‪.‬״‬
‫סומך אני את ידי על הדברים המובאים לעיל מהמוצג י״ג ‪ ,2‬ובהם מצויה גם התשו־‬
‫‪.9‬‬
‫בה על השאלה‪ ,‬כיצד חייב פקיד הרישום לנהוג כאשר עולה בלבו ספק לגבי נכונות‬
‫הפרטים עליהם הצהיר מודיע־פרטים לפניו‪ .‬יפה נאמר בסעיף ‪ 3‬של ההנחיות הנ״ל‪ ,‬כי‬
‫פקיד הרישום חייב לנהוג בזהירות וכבר הפניתי את תשומת־הלב לסעיף ‪ 6‬לפקודה‪ ,‬ממנו‬
‫‪248‬‬
‫־פסקי־דין״‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬ונשכ״ד^!‬
‫ךן‬
‫ן‬
‫ן‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר גגד שר־הפנימ‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫תשופיט זוסנון‬
‫נובע כי רשאי הוא לחקור ולדרוש‪ ,‬אך כשהומצאה לפקיד ראיה לכאורה‪ ,‬חייב הוא להס‬
‫תפק בכך‪ ,‬שכן בהיותו רשות מינהלית יחדור לתחום לא־לו אם יחפוץ להכריע בפלוגתה‬
‫משפטית‪.:‬ואם לא יחפוץ להיות פוסק‪ ,‬כי אז חובה עליו לרשום את הפרטים בדברי‬
‫המבקש‪ ,‬אפילו לא שוכנע בנכונותם‪ .‬אם יעמוד המבקש־רישום בדוגמה האמורה בסעיף ‪6‬‬
‫לעיל על בך שבנו בן ‪ ,15‬ירשמו הפקיד כאימרת המבקש‪.‬‬
‫כאמור בהנחיות הנ״ל‪ ,‬אזרח הבא לפני רשות מינהלית עומד בחזקת דובר אמת‪,‬‬
‫ואל לו לפקיד הרישום לשכות‪ ,‬שאם יאבה ליטול לידו סמכות שיפוטית ולפסוק בענין‬
‫הצריך לדעתו להכרעה‪ ,‬בידו לא ניתנו הכלים לעשות כן‪ .‬והואיל והפקודה הנ״ל מחייבת‬
‫את האזרח בהודעת פרטים לשם רישום ואת הפקיד ברישומם ובמתן תעודת־זהות‪ ,‬אין‬
‫הדברים יכולים להסתיים בתיקו! על־כרחך אתה אומר‪ :‬הפקיד חייב לרשום מה שאזרח‬
‫אומד לו‪.‬‬
‫ג‬
‫ך‬
‫הפקודה הנ״ל לא שיוותה לרישום במרשם־התושבים כוח של ראיה או הוכחה לשום‬
‫דבר‪ .‬מטרת הפקודה היא‪ ,‬כמו שנאמר ב־בג׳״צ ‪ ,(63,145/51‬לאסוף חומר סטטיסטי‪ .‬חומר‬
‫זה יכול שיהא נכון ויבול שיהא לא־נבון‪ ,‬ואיש אינו ע ר ב לנכונותו‪ ,‬לענין קביעת גילו‬
‫של אדם לצורך גיוסו לצבא משמש הרישום בספר התושבים ראיה לכאורה‪ ,‬לא מכוח‬
‫הפקודה הנ״ל‪ ,‬אלא מכוח התוספת לחוק שירות הבטחון‪ ,‬תשי״ט־‪ .1959‬תעודת־זהות ניתנת‬
‫לתושב‪ ,‬על־פי סעיף ד לפקודה‪ ,‬בתור ״אמצעי זיהוי״‪ ,‬אך איש אינו חייב לפעול על־פיה‬
‫ואין אדם חייב לזהות בעל־תעודת־זהות על־פי התעודה‪ .‬החזקת תעודת־הזהות אינה מקנה‬
‫לבעליה כל זכות שהיא‪ :‬בג״צ ‪.{71,155/53‬‬
‫כדרך שרישום הגיל בתעודת הזהות אינו משמש להוכחת הגיל אלא במידה שהדבר‬
‫נקבע בחיקוק‪ ,‬כך גם דינו של רישום המצב המשפחתי‪ ,‬שכן מה חיקוק מרשה לאדם —‬
‫בדומה לחוק שירות בטחון‪ ,‬תשי״ט־‪ ,1959‬לענין הוכחת הגיל — להוכיח באמצעות תעודת־‬
‫הזהות‪ ,‬אם נשוי פלוני אם לאו ? בסעיף ‪ 4‬להנחיות י״ג ‪ 2‬נאמר‪ ,‬כי עליפי הוראות־קבע‬
‫של הרבנות הראשית ומשרד־הדתזת‪ ,‬אין רושם נישואין סומך על הרישום לצורך מילוי‬
‫תפקידו‪ ,‬והם דשאים לנהוג כ ך ! מי‪ ,‬אם כן‪ ,‬חייב לסמוך על הרישום י‬
‫‪:‬‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ז‬
‫‪ .10‬טול את מקרהו של פלוני יהודי שנשא את אלמונית שהיא קתולית בטכס אזרחי‬
‫בארץ פלמונית‪ ,‬והוא מציג בפני פקיד הרישום תעודת נישואין‪ .‬בבית־משפט אזרחי תיקבע‬
‫דייות הטכס על־פי הדין הנוהג בארץ עריכתם‪ .‬לא כן בבית־דין דתי‪ ,‬שיפסול טכס אזרחי‪.‬‬
‫כיצד יכוון פקיד הרישום א ת דעתו‪ ,‬לבית־המשפט המחוזי או לבית־דין דתי? מעיז אני‬
‫לומר‪ ,‬כי לענין תוקפם של נישואי תערובת כאלה‪ ,‬אין בכלל איש בישראל היכול לחזות‬
‫מראש אם תופסים הם אם לאו‪.‬‬
‫נניח אפילו‪ ,‬כי פלוני הוא אזרח ישראל ואילו אלמונית )כמו המבקשת דנא( — לא‪.‬‬
‫בית־המשפט המחוזי אינו מוסמך לבטל נישואין אלה‪ ,‬נוכח ההגבלה שבסימן ‪ 64‬בדבר־‬
‫•״פסקי־דיך‪ ,‬כדך ין‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪249‬‬
‫בגי׳צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זוטמן‬
‫המלך‪ ,‬וב־ב״ש ‪ ,(14) ,20/43‬נקבע‪ ,‬כי הגבלה זו נוטלת ממנו גם א ת הסמכות להכריז על‬
‫בטילותם מעיקרא‪ ,‬מחמת הוסר כושר בני־הזוג לשאת זה א ת זו‪ .‬אך לא זו בלבד שהשאלה‬
‫יכולה לבוא לפני בית־המשפט המחוזי בתובענה אחרת המחייבת אותו לפסוק בענין תוקפם‬
‫של הנישואין‪ ,‬אלא ישנם שני בתי־דין דתיים במדינה אשר אומנם אף הם אינם מוסמכים‬
‫להפקיע א ת הנישואין‪ ,‬אך על קיומם וכשרותם רשאים הם להכריז‪ .‬סמכותם תהא תלויה‬
‫בכך שהצדדים יסכימו להישפט בבית־הדין הדתי‪ ,‬ונשיא בית־המשפט העליון יעשה שימוש‬
‫בכוח הנתון בידו על־פי סימן ‪ 55‬לדבר־המלך ויקבע את בית־הדין המוסמך לדון בדבר‪.‬‬
‫נוכח הוראת הסימן ‪ 65‬לדבר־המלך‪ ,‬אין מניעה לכך שנתין זר יסכים לשיפוטו של בית־‬
‫הדין הדתי‪ :‬בייש ‪ .(1) ,39/57‬תוקפם של הנישואין יהא איפוא במקרה זה‪ ,‬תלוי בכך‪ ,‬כיצד‬
‫ישתמש נשיא בית־המשפט העליון בשיקול־דעתו‪ ,‬שכן משנקבעה סמכותו של בית־דין‬
‫דתי‪ ,‬נקבע גם הדין המהותי ההל על הענין‪ ,‬הדין הולך אחר הדיין‪ :‬ע״א ‪ ,233/53‬פד״י‪,‬‬
‫כ ר ך ח‪ ,‬ע׳ ‪ ,36,4‬נ‪ .(6‬והיה ונשיא ביתיהמשפט העליון יסמיך את בית־הדין הרבני לפסוק‬
‫בדבר‪ ,‬יפסול את הנישואין הואיל והדין הדתי העברי אינו מכיר בנישואין אזרחיים ובוודאי‬
‫לא בנישואי־תערובת בין יהודי ונוצריה‪ .‬אך נשיא בית־המשפט העליון יכול להסמיך את‬
‫בית־הדין הקתולי לדון בענין‪ ,‬ואם יעשה בן‪ ,‬יידון תוקפם של הנישואין לפי הדין הדתי‬
‫הקתולי‪ .‬ומה יפסוק בית־הדין הקתולי ? דין הכנסיה הקתולית נקבע ‪codex J U T Í S canonice‬‬
‫משנת ‪ .1917‬על־פי סעיף ‪ 1014‬וסעיף ‪ (2) 1070‬לקודכם הנ׳־׳ל דוגלת גם הכנסיד‪ .‬הקתולית‪,‬‬
‫ראה‬
‫‪,sem.p«r praesumitur pro matrimonio‬‬
‫בדומה לבית־משפט אזרחי‪ ,‬בכלל‬
‫)‪ ,Spivack v. Spivaek; (1930), 142 L.T. 492 , (23‬ו־ע״א ‪ ,191/51‬פד״י‪ ,‬כרך ח‪ ,‬ע׳ ‪,141‬‬
‫‪49‬ו‪ ,‬נ‪ ,(3‬ומעמידה כל נישואין בחזקת כשרות עד שלא יוכח היפוכו של דבר‪ .‬אמת‪ ,‬נכון‬
‫הדבר גם דין הכנסיה הקתולית מחייב‪ ,‬אך לא באותה מידת־הומרה כמו הדין היהודי‪,‬‬
‫עריכת נישואין בטכס דתי; כן מונעת הכנסיה‪ ,‬על־פי סעיף ‪ 1070‬לקודכס הנ״ל‪ ,‬נישואי־‬
‫תערובת בין זוג קתולי־יהודי‪ ,‬מחמת ‪ •disparitas cuitus‬אך אין זו מניעה מוחלטת‪ .‬על‬
‫פי סעיף ‪ 1071‬לקודכס הנ״ל ניתן להשיג פטור מהאיסור של נישואי־תערובת‪ ,‬והשאלות‬
‫ותשובות שנאספו ב ׳ ‪ canon Law Dig-est‬כרך גי׳ ע׳ ‪ 420‬ולאחריו‪ ,‬יוכיחו כי פטור‬
‫כזה אינו דבר נדיר‪ .‬גדולה מזו‪ :‬אפילו נערך הטכס של נישואי־תערובת ללא קבלת פטור‪,‬‬
‫אין הנישואין בטלים מעיקרא אלא שורשם נגוע רק בפסול הנובע מן העבירה על האיסור‬
‫של ‪ ,disparitas euitus‬והכומר מוסמך לרפא את‪.‬הפגם ולהבריא את תוקפם ״מן השורש״‬
‫)‪ (sanatio m radice‬על ־ ידי שימהול בדיעבד למי שחטא‪ ,‬מכוח הסעיפים ‪ 1138‬עד ‪1141‬‬
‫‪Eichmann-Morsdorff‬‬
‫‪1‬‬
‫לקודכם הנ״ל‪ ,‬ומשעשה כן‪ ,‬ניתן לנישואין תוקף למפרע‪ ,‬ראה‬
‫‪ Lehrbuch des Kirehenreehts‬מהדורה ה׳‪ ,‬סעיף ‪) (2) 161‬ב(‪ ,‬בעי ‪ .286‬ואשר לצורה‪,‬‬
‫גם ההובה לערוך טכס דתי אינה מן התורה אלא רק ״מדרבנן״ שכן לפני ההחלטות שנת־‬
‫קבלו בכנס הכנםיה של טרנט במאה ה־‪ ,16‬הכירה גם הכנםיה הקתולית לא רק בתוקפו‬
‫של טכס נישואין על־ידי הבעת ההסכמה להינשא ‪ per verba de praesenti‬ללא צורה‬
‫דתית‪ ,‬אלא גם בקדושתם של נישואין שנערכו בצורה זאת )‪ ,(saeramentum‬ראה‬
‫;‪,)1811(Dalrymplev. Dalrympie‬‬
‫‪. 6 6 5 ) 2 4 ( ,669,‬‬
‫‪250‬‬
‫־פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ל־‪1963‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ך‬
‫ה‬
‫ז‬
‫‪E.R161‬‬
‫גג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט‪ .‬אננה קטרינת פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זוםמן‬
‫אבל גם עכשיו‪ ,‬כשהכנםיה קובעת את העקרון של טכס דתי לעריכת נישואין‪ ,‬אין‬
‫היא פוסלת נישואין לחלוטין על שום שלא נערכו כהלכות הדת‪ .‬משנודע הפגם לרשות‬
‫דתית‪ ,‬מוטלת עליה החובה הראשונית ל א לגרום לביטול הנישואין אלא לדאוג במידת‬
‫האפשר להכשרתם‪ ,‬ראה ‪ Eichmann-Morsdorff‬שם‪ ,‬סעיף ‪ ,159‬בע׳ ‪ ,281‬וגם פגם זה‬
‫ניתן לתיקון בדיעבד על ד ר ך של ״ריפוי מן השורש״‪ ,‬שם סעיף ‪ ,161‬ע׳ ‪.287‬‬
‫‪ .11‬נשנה עכשיו קצת א ת עובדות הדוגמה האנגורה‪ ,‬ונניח כי אלמונית האשה היתד‪,‬‬
‫פרוטסטנטית ע ת נישאה לפלוני אלא שלאחר נישואיה המירה א ת דתה והצטרפה לכנסיה‬
‫הקתולית‪ .‬נוכל להתעלם מהוראת הסעיף ‪ (2)4‬לפקודת העדה הדתית )המרה(‪ ,‬בין שנניח‬
‫כי האשת המירה דתה לפני בואה לישראל‪ ,‬ובין שנתחשב בעובדה שהבנםיה הפרוטסטנטית‬
‫אינה תובעת בשביל עצמה כוחות־שיפוט אלא משאירה את השיפוט בידי המדינה ולא‬
‫הקימה בתי־דין‪ .‬לענין השיפוט קובע מצב הדברים בעת הגשת התובענה ולכן רשאי נשיא‬
‫בית־המשפט העליון להסמיך א ת ביתיהדין הקתולי לדון גם בעניגו של זוג זה‪ .‬מפאת‬
‫״קתוליותה״‪ ,‬היינו‪ ,‬כלליותה‪ ,‬מכניסה הכנםיה הקתולית כל מי שנטבל‪ :‬לנצרות תחת כנפיה‬
‫)סעיף ‪ 87‬לקודבס(‪ ,‬אך היא מקילה עם נוצרי שאינו קתולי‪ ,‬ופוטרת אותו‪ ,‬בסעיף ‪(2) 1099‬‬
‫לקודכם‪ ,‬מן החובה לערוך טכס נישואין כהלכתו ומסתפקת בטכס אזרחי שנערך‪ ,‬ראה‬
‫‪ ,Eichmann-Morsdorff‬שם‪ ,‬סעיף ‪ ,132‬בעי ‪ .146‬אך לא זיו בלבד שהצורה הדתית אינה‪.‬‬
‫הכרח אלא נישואי־תעדובת אלה אינם נפגמים כל עיקר‪ ,‬ואין כל צורך במחילה או חנינה‬
‫על דרך של ״ריפוי מן השורש״‪ .‬מניעת הנישואין‪ ,‬מחמת ‪ ,disparitas cuitus‬על ־פי‬
‫סעיף ‪ 1070‬הנ״ל‪ ,‬נקבעה ר ק למקרה שאחד מבני־הזוג היה קתולי! לא היה‪ ,‬אלא היה‬
‫נוצרי בן ד ת אחרת ונשא יהודיה‪ ,‬הנישואין תקפים וכשרים לכל דבר‪ ,‬שם‪ ,‬סעיף ‪,141‬‬
‫בע׳ ‪.186‬‬
‫‪ .12‬הארכתי את הדיבור על האפשרויות השונות לדון נישואי־תערובת לשבט או לחסד‪,‬‬
‫כדי להראות ששאלת תוקפם או בטילותם היא נכבדה ביותר‪ ,‬ומשבאו בני־הזוג כדי להי‬
‫רשם על־פי פקודת מרשם־התושבים‪ ,‬תש״ט־‪ ,1949‬לא ניתן לקבוע כיצד יפול דבר‪ .‬פקיד‬
‫הרישום אינו מסוגל לנחש‪ ,‬בפני איזה בית־דין יבוא הענין‪ ,‬כיצד ישתמש נשיא בית‪-‬‬
‫המשפט העליון בסמכותו הקבועה בסימן ‪ 55‬בדבריהמלך‪ ,‬ואין הוא יכול לחזות‪ .‬מראש‬
‫אם יכירו בתוקפם של הנישואין או אם יפסלום‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ .‬חברי הנכבד‪ ,‬השופט זילבדג‪ ,‬ערך מחקר מעמיק בתוקפם של הנישואין‬
‫והגיע לכלל מסקנה שאין להם תוקף‪ ,‬אך בסעיף ‪ 12‬לפםק־דינו מעיד עליו שמים וארץ‪,‬‬
‫כי אך כפשע היה בינו לבין החלטה הפוכה‪ .‬אם זו היא עדותו של שופט בית־המשפט‬
‫העליון‪ ,‬היתואר הדבר שפקיד מינרלי‪.,‬כגון פקיד הרישום‪ ,‬יעסוק בכלל בבעיה כזאת? אם‬
‫תמצי‪,‬לומר‪ ,‬כן‪ ,‬מתבקשת המסקנה כי לא יתמנה לפקיד רישום על־פי הפקודה הנ״ל אלא‬
‫מי שמומחיותו בכללי ברירת הדין‪ ,‬שהם מן ההלכות המסובכות ביותר של תורת המשפט‪,‬‬
‫אם לבך התכוון המחוקק‪ ,‬תמהני על שום מה כיבד את ממלא התפקיד בתואר הצנוע של‬
‫״פקיד רישום״ בלבד‪.‬‬
‫״פםקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬ו‪1‬שכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪251‬‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫ה ש ו פ ט זוסנזן‬
‫דעתי נוטה לכך‪ ,‬כי ברשמו א ת מצבו המשפחתי של תושב‪ ,‬אין זה מתפקידו של פקיד‬
‫הרישום ליתן דעתו על תוקפם שד הנישואין‪ .‬חזקה על המחוקק שלא הטיל על רשות‬
‫ציבורית חובה שאין היא מסוגלת למלאה‪ .‬די לו לפקיד‪ ,‬לצורך מילוי תפקידו ורישום המצב‬
‫המשפחתי‪ ,‬אם הובאה לפניו ראיה שהתושב ערך טכס נישואין‪ .‬לשאלה מה תוקף יש לטכס‬
‫שנערך יש לעתים פנים לכאן ולכאן ובירור תוקפם חורג מגדר מרשם־התושבים‪.‬‬
‫מן הראוי להטעים‪ ,‬שפנקס הנישואין המתנהל ברבנות אינו מעיד אלא על כך כי חופה‬
‫וקידושין נערכו בין פלוני ואלמונית‪ .‬התעודה מעידה על קיום הטכס‪ ,‬השווה‬
‫נ‪ ^ ?6616; (1952) ,[25‬בנ‪ 1‬ייתכן שקידושין שנערכו כדין היו בטלים מעיקרא וייתכן‬
‫שהיו תופסים! הרישום אינו מעיד ל א על זה ולא על זה‪ .‬חזקת כשדות הנישואין עליה‬
‫דיברתי בהקשר אחר‪ ,‬היינו חזקת תוקפם של הנישואין‪ ,‬נובעת מעריכת הטכס‪ ,‬ולא מן‬
‫הרישום של עריכת הטכס או מתעודה המעידה על כך‪ ,‬והיא ניתנת לסתירה‪ .‬אם דין פנקס‬
‫הנישואין של משרד־הרבנות כך‪ ,‬דין ספר התושבים של מרשם־התושבים על־אחת־כמה־‬
‫וכמה‪ .‬ואין צריך לומר שאם חובתו של פקיד רישום לענין רישום המצב המשפחתי‬
‫מצטמצמת בבדיקה אם נערך הטכס‪ ,‬ממילא אין לחשוש לכך שספר התושבים יכלול רישום‬
‫לא־נכון ויעיד על נישואין כשרים מקום שהיו בטלים מעיקרא עקב פסול או פגם מהותי‪.‬‬
‫עינינו הרואות‪ :‬הגדרת מטרתו של מרשם־התושבים ושמירה על גבולות תפקידו של‬
‫הרושם דיין כדי למנוע תקלות‪ ,‬מן האמור יוצא‪ ,‬כי בשום פנים ואופן אין תושב־מבקש־‬
‫רישום חייב להביא לפני פקיד הרישום אלא ראיה לכאורה‪ .‬המבקשת דנא המציאה למשרד‬
‫הרישום את תעודת הנישואין‪ :‬היא הצטיידה באישור השגרירות הבלגית שרשמה את‬
‫נישואיה בפנקס המעמד האישי של השגרירות‪ ,‬וגם בדרכונה נרשמו‪ ,‬מה עוד יכלה לעשות‬
‫כדי לצאת חובת הבאת ראיה י כל עוד לא נפסלו הנישואין בהליך שיפוטי‪ ,‬דין המבקשת‬
‫לענין מרשםיהתושבים כדין אשה נשואה‪.‬‬
‫כאן אטול לעצמי רשות לומר‪ ,‬כי לא רק סמוכין בחוק אין לחקירה ודרישה לגילוי‬
‫פסול בנישואין‪ ,‬אלא גם טעם לפגם מבחינת המינהל יש בכך שאזרח הבא להודיע פרטים‬
‫לצרכים סטטיסטיים‪ ,‬וכל חטאו אינו אלא שנישואיו אינם תופסים‪ ,‬יעמיד בפני פקיד‬
‫חשדן שיצלול לנבכי עברו‪ .‬יש והנישואין ניתנים לביטול ואף״על־פי־כן חיים בני־הזוג‬
‫בשלום עד לסוף ימיהם! מה טעם למינהל לעורר בעיות לגבי תוקפם ? אין צריך לומר‪,‬‬
‫כי ההנחיות מיום ‪ 2.5.62‬המורות לפקיד רישום להעביד ענין של נישואי־תערובת ״להכרעת‬
‫האגף״‪ ,‬אין להן על מה לסמוך‪ ,‬כי אץ לאגף במה להכריע‪.‬‬
‫‪ .13‬המסקנה אליה הגעתי פוטרת אותי מן החובה לדון בשאלה אם אומנם נפסלו הני‬
‫שואין מחמת חוסר כושר של בני־הזוג לשאת זה את זו‪ ,‬ולא אעיר לגבי השאלה האמורה‬
‫אלא הערות אחדות‪:‬‬
‫)א( פרקליט המדינה לא טען לפנינו לפסילת הנישואין מחמת שנערכו בטכס א ז ר ח י‬
‫לא היה מקומ לטענה זו הואיל ובית־ משפ ט זה כבר פסק‪ ,‬כי לענין צורת הנישואין הולכים‬
‫;‬
‫‪252‬‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬ו‪1‬שכ״ג‪/‬משב״ד־‪1963‬‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫ך‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫ז‬
‫בג״צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אגנה קטדינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זוםמן‬
‫אחד הדין במקום הטכס‪ :‬ע ״ א ‪ ,191/51‬נ‪ ,(3‬ובאין ראיה לסתור‪ ,‬טכס שנערך בארץפלונית‪,‬‬
‫חזקה עליו שבדין נערך‪.‬‬
‫)ב( א פ 'תעמוד שאלת‪ .‬תוקפם של הנישואין מחמת חוסר בושר החיתון לדיון‪ ,‬יהיה‬
‫הכרח לקבוע תחילה‪ ,‬מה הוא הדין‪.‬הקובע לענין זה‪ .‬לא נוכל להסתייע לצורך כך בהוראת‬
‫הסימן ‪ (11)64‬לדבר ־המלך המפנה אותנו אל ״החוק הלאומי של הצדדים הנוגעים בדבר׳׳‪,‬‬
‫שכן לצדדים אין חוק לאומי אחד‪ .‬מה דין יחול במקרה זה — ייקבע על־פי הלכות ברירת‬
‫הדין‪.‬‬
‫)ג( פרקליט המדינה טען לכלל ברירת הדין האנגלי ההולך לענין בושר הצדדים‬
‫אחר מקום מושבם‪ ,‬אך ציין בהגינותו כי רבה היא‪ ,‬שההלכה האמריקנית קובעת דין אחד‬
‫לצורה ולתוקפו המהותי של המעשה‪ ,‬ולגבי שניהם חל דין המקופ בו נערך הטכס‪ ,‬ראה‬
‫‪ Restatement, Conflict of Laws‬סעיף ‪Loughran v. Loughran; (1934) ,(33), ;121‬‬
‫)‪Hastings v. Douglas ,[34‬‬
‫)ד( לא זו בלבד שהכלל האמריקני נוח ושימושי יותר‪ ,‬הואיל והוא מונע א ת הצורך‬
‫לפצל את הדיון כאשר לא היה לבני־הזוג מקום מושב אחד )אשר בעקבות פיצול כזה נוכל‬
‫להגיע לתוצאה המשונה עליה הצביע 'חברי הנכבד השופט זילברג‪- ,‬שהבעל יהיה נשוי‬
‫לאשתו ואילו היא אינה נשואה לו(‪ ,‬אלא ההלכה האמריקנית היא למעשה הלכת המשפט‬
‫האנגלי המקובל‪ ,‬שנשארה בטהרתה בארצות־הברית‪ ,‬ואילו באנגליה גופה השתנתה‪ .‬הרי‬
‫זו היא ההלכה שהיתה נוהגת בבתי־הדין של הכנםיה שבידיהם היה כוח־השיפוט בעניני‬
‫נישואין עד ל ‪ .Matrimonial causes Act, 1857 -‬גם באנגליה גופת היה נוהג דין אחד‬
‫לענין הצורה ולענין כושר הצדדים‪ ,‬ר א ה ‪:‬‬
‫;)‪Dalrymple v. Dalrymple; (1811), 161 E.R. 665 ,(24‬‬
‫;)‪Middleton v. Janverin; (1802), ,(26‬‬
‫‪Siimonin v. Mallac; (I860) ,(27).‬‬
‫)ה( שינוי ההלכה האנגלית מסתמן למעשה בפסק־דינו של בית־המשפט לערעורים‬
‫בענין‪ sottomayer v. De Bam>s; (1879), 41 L . T . 281, 282 ,(20) ,‬בו אמר ה ש ו פ ט‬
‫‪:Cotton‬‬
‫‪"The law of a country where a marriage was solemnized must‬‬
‫‪alone decide all questions relating to the validity of the ceremony‬‬
‫‪(by which the marriage is alleged to have been constituted, but, as‬‬
‫‪in other contracts, so in that of marriage, personal capacity‬‬
‫‪must depend on the law of domicil".‬‬
‫) ה ל כ ה זו היתה‪ ,‬בלשון פרופסור‬
‫‪0‬‬
‫*פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪ Beaie‬במאמרו‬
‫‪253‬‬
‫בג׳׳צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אגנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זוםנון‬
‫‪Law of Capacity in International Marriages, 15 H.L.R.‬‬
‫"‪"an ignorant error.‬‬
‫הבאתי דברים בשם אומרם‪ ,‬אך להצדקת השופט ‪ cotton‬ניתן לומר‪ ,‬כי רמזים‬
‫התומכים בהשקפתו מצויים בפםקי‪-‬דיניהם של !‪ Lord Campbell-,‬וה־ ‪Lord cranworth‬‬
‫נ( !‪ -Brook v. Brook‬ואולם יתר השופטים בענין ‪Brook‬‬
‫‪l.t‬‬
‫בענין‪4,(861.93 ,(16) ,‬‬
‫הצטרפו למסקנת חבריהם מנימוקים אחרים )ראה ב־ע׳ ‪ ,101 ,99‬נ‪ ,(16‬שם(‪ .‬ועוד לענין‬
‫הלכת‪ ,Sottomayer ,(20) ,‬עיין‬
‫‪v. De Barros (No, 2); (1879), 41 L.T. 283, 285 ,‬‬
‫; ( ‪v. Ogden; (1907) ,‬‬
‫(‪v. Northcote; (1900) ,‬‬
‫שבשלשתם סירבו בתי־המשפט לפסוק כדברי השופט ‪ cotton‬גם אם נקטו לשון נקיה‬
‫יותר מפרופסור ‪.Beaie‬‬
‫)ז( שינוי ההלכה שחל כאמור נוגד את הוראת הסעיף ‪ 22‬ל‪Matrimonial causes -‬‬
‫‪ Act, 1857‬שהוחלף בינתיים על־ידי סעיף ‪ 32‬ל־ ‪Supreme Court of Judicature Act,‬‬
‫‪ 1925‬כי על פיה חובה היה על ביתיהמשפט להוסיף ולפסוק בעניני נישואין כמו שבתי־‬
‫הדין של הכנסיה היו פוסקים כל עוד היה כוח שיפוט בידיהם‪ ,‬וכבר נתבאר‪ ,‬כי בתי־הדין‬
‫של הכנסיה דנו דין נישואין על־פי כלל אחד לענין הצורה ולענין כושר הצדדים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ראה;(‬
‫‪,)1861‬‬
‫(‪,)16‬‬
‫)ח( בבוא בית־המשפט בישראל לבור לו את הכלל הישראלי של ברירת הדין‪ ,‬לא‬
‫נהיה אנו חייבים לאמץ לעצמנו את הכלל האנגלי דוקא‪ .‬אומנם כשלעצמי‪ ,‬לא אראה חובה‬
‫לעצמי להעמיד הלכה אנגלית על מכונה שגם אם בטעות נולדה‪ ,‬עכשיו מקובלת היא‬
‫באנגליה‪ ,‬אם כי גם שם לא עמדה עוד במבחן בבית־הלורדים‪ .‬אם תואם הכלל האנגלי את‬
‫צרכנו‪ ,‬נקבל אותו כהלכה בישראל‪ .‬ואולם ייתכן שהכלל האמריקני יהיה מתאים יותר‪.‬‬
‫הפוסקים האנגליים שדנו בסוגיה הנוגעת לעניננו הביאו בהרחבה דברי פרשנים ושופטים‬
‫ורבים‬
‫;‪Brook v.Brook)17(,)1907(Ogdenv. Ogden‬‬
‫אתרים זולתם‪ .‬אם בתי־המשפט האנגליים נוהגים כך‪ ,‬מדוע לא נעשה אנחנו כמוהם‪ ,‬ונש‬
‫אב השראה גם ממקורות המשפט המקובל מחוץ לאנגליה ?‬
‫)ט( לא למותר להעיר‪ ,‬כי חוטר הכושר של יהודי לשאת נוצריה‪ ,‬אף אם חוסר כושר‬
‫הוא‪ ,‬״מעמד״ ממש )‪ (status‬אין הוא‪ .‬מעמדו של שלזינגר הוא המעמד של אדם בגיר‬
‫והוא כשיר לכל פעולה משפטית לרבות הנישואין‪ .‬אלא שהדין הדתי החל עליו פוסל מעשיו‬
‫אם ישא נוצריה ונישואין כאלה כלא היו‪ .‬בכגון זה אומר פרופסור ‪ Martm W O I Î Ï‬בספרו‬
‫על החוק הבין־לאומי הפרטי‪ ,‬מהדורה בי‪ ,‬סעיף ‪ ,259‬בעי ‪: 278‬‬
‫"‪•'To be married is a status; to be married to Mr. X is not.‬‬
‫״פסקי־דיך‪ ,‬כרך יז׳ תשכ״ג‪/‬תשכ״ד־‪1963‬‬
‫‪386,The‬‬
‫‪20(;)Sottomayer‬‬
‫‪17)Ogden‬‬
‫‪S2,)Hay‬‬
‫‪382,‬‬
‫בג׳׳צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אנגה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זוסנזן‬
‫והוא קורא תוסר יכולת בזאת‪ ,‬לשאת אשד‪ ,‬פלונית‪ ,‬בשם חוסר כושר יחסי‪ .‬בינתיים נתבטל‬
‫באנגליה גופה הרעיון של אחידות מעמדו של אדם לבל דבר‪ . .‬כ ך כבר נפסק בענין‬
‫( ;‪ iîBaindau v. Bainda‬כי אדם יכול שיהא נשוי‪.‬לצורך מניעת נישואין‬
‫)‪,)1946(29‬‬
‫שניים‪ ,‬ובעת ובעונה אתת יכול שלא‪ .‬יהיה נשוי לצורך מתן פסק‪ .‬גירושין‪ .‬על הוסר כושר‬
‫יחסי כזה דיבר בית־המשפט בענין‪ ,‬נ‪ chetti v. chetti; aso!» ,(30‬ומדבריו יוצא‪ ,‬כי‬
‫יש והדין אינו מתחשב בו‪ .‬אם תתבע המבקשת‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מזונות מבעלה ‪.‬בבית־המשפט‬
‫‪ .‬המחוזי‪ ,‬אין אני בלל בטוח שמחמת אי־כושר יחסי כזה יפטור אותו בית־המשפט מן החבות‬
‫לזון את אשתו‪.‬‬
‫א‬
‫נ‬
‫‪j‬‬
‫)י( אם אדם חסר־כושר במקום מושבו יהא פסול לפעולה משפטית בכל אתר ואתר‪,‬‬
‫כדברי השופט ‪ cotton‬בענין‪ sottomayer ,[201 ,‬שלא נאמרו לענין כושר החיתון‬
‫בלבד‪ ,‬יוצא שאם בא אדם בן ‪ 23‬שבמקום מושבו לא הגיע עוד לגיל הבגרות לישראל‬
‫ועשה בה עיםקה פלונית‪ ,‬הפעולה תהא בטלה‪ .‬אך לענין זה נקבע עכשיו בסעיף דד לחוק‬
‫הכשרות המשפטית והאפוטרופסות‪ ,‬תשכ״ב־‪ ,1962‬בי תוקפה של העיסקה יהא אומנם נדון‬
‫לפי דין מקום מושבו של הקטין אלא א ד • בישראל שלא ידע על חוסר הכושר עשוי לזכות‬
‫בהגנה על־פי סעיף ‪ ,(1)77‬והעיסקה יכול שתהא שרידה וקיימת על אף קטינותו של אדם‪*.‬‬
‫מהוראת החוק הנ״ל יוצא‪ ,‬כי המחוקק הישראלי אומר ללכת אחר דין מקום המושב‬
‫בנתון לסייגים בלבד‪ ,‬ולא לכל דבר‪.‬‬
‫ן‬
‫‪v. Brook‬‬
‫‪k‬‬
‫‪o‬‬
‫‪o‬‬
‫‪r‬‬
‫‪B‬‬
‫(‬
‫‪,‬‬
‫ק‬
‫)‬
‫‪8‬‬
‫ו ב ע נ י ן ‪Mette v. Mette; (1859) , [ 1 5 ] 1 S 6 1‬‬
‫‪.‬נפסלו נישואיו של אלמן שנשא בחוץ־לארץ את אחות אשתו המנוחה‪ .‬נישואין באלה היו‬
‫אותה שעה אסורים באנגליה על־פי חיקוק מפורש שהתיימר לשקף תורת אלוה ממעל‬
‫)‪, ,(divine iaw‬בראותו בנישואין נישואייערווה בניגוד לויקרא‪ ,‬י״ח )במו שנתפרש‬
‫בטעות על דרך ההרחבה במסורת הנוצרית(‪.‬‬
‫לא חוסר כושר־היתון כללי היה כאן‪ ,‬כמו שכבר נתבאר בסעיף ‪) 13‬ח( לעיל‪ ,‬אלא‬
‫נוכח החוק האנגלי החרות היו הנישואין נוגדים את רגש המוסר האנגלי‪ ,‬והכרה בהם היתד‪,‬‬
‫נוגדת את הסדר הציבורי‪ .‬העובדה שבענין‪ Brook ,(16) ,‬הסתמכו על חוות־דעתו של‬
‫השופט ‪ cresweii‬שניתנה באותו עניו לבית־המשפט בדרגה הראשונה ‪Brook v. Brook:‬‬
‫ן‬
‫תוכיח‪ .‬כך אמר אותו שופט בדונו בשאלת כושר־החיתון‬
‫( ‪( ! 3 1 ( , 7 4 7‬‬
‫‪,65 E J R .‬‬
‫‪8‬‬
‫‪5‬‬
‫‪:‬‬
‫‪L‬‬
‫‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪2‬‬
‫בענין ‪,)1860-(Simoninv. M a l l a c , 327 ,)27( ,330,‬‬
‫^‬
‫‪"lt la very remarkable that nelther in the writingra of jurists,‬‬
‫‪nor in the arguments o i eounsel, nor in the judgments delivered‬‬
‫‪In the courts of justice, is any case quoted or suggestions offeréd‬‬
‫‪to establish the proposition that the tribunals Of the eountry‬‬
‫‪where a marriage lias Ibeen solemnized in conformity with the‬‬
‫‪-‬״פפקי־דין״‪ ,‬כ ו ך ‪ ,v‬השכ״ג‪/‬משכ״ד־‪1963‬‬
‫‪255‬‬
‫בג׳׳צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופט זוטםן‬
‫‪laws of that country should hold it void because the parties to‬‬
‫‪contract were the domiciled subjects of another country where‬‬
‫‪sucn a marriage would not be allowed",‬‬
‫כ ל שיטה משפטית מסרבת להכיר בתוקפה של פעולה משפטית אם יש בה כדי לפגוע‬
‫בסדר הציבורי הנוהג בארצה‪ ,‬ואף ארצות ־הברית‪ ,‬על אף יחסה הליברלי אל תוקפם של‬
‫נישואין‪ ,‬אינה יוצאת מכלל זה‪ .‬ה־ ‪ ,Restatement‬בסעיף ‪) 132‬ב( שולל תוקפם של‬
‫נישואין שהיו כשרים במקום עשיית הטכס‪ ,‬במקרה זה‪:‬‬
‫‪incestuous marriage between persons so closely related‬‬
‫‪their marriage is contrary to a strong public policy of the‬‬
‫‪domicll".‬‬
‫א‬
‫״‬
‫‪that‬‬
‫אין זאת אלא ההלכה האנגלית הנובעת מפםקי־הדין בענין]‪ ,Brook ,[16 ,‬נ ‪5Mette , c i‬‬
‫ואחרים‪.‬‬
‫ג‬
‫‪ .15‬שמא מחייב הסדר הציבורי בישראל שלילת תוקפם של נישואי תערובת? זו היא‬
‫שאלה שעליה יצטרכו אולי בתי־המשפט ליתן דעתם בבוא הזמן‪ ,‬אך אני חפץ להטעים‬
‫בי אין להסיק מסקנה נחפזת מהלכת‪ ,‬נ‪ Brook ,[16‬האנגלית‪ .‬כמה וכמה טעמים יש לדבר‪.‬‬
‫הידועה של החכם‬
‫כל ארץ הרוצה לחיות בצוותא במשפחת־העמים חייבת לשם כך לוותר על ביצוען של‬
‫מקצת מהלכות־הדין שלה כשאלמנט זר קם ומתערב בפעולה משפטית‪ .‬דרך משל‪ :‬אנו‬
‫איננו גורסים כי ערבות צריכה להיפסל על שום שניתנה בדיבור פה‪ ,‬והדין הנוהג לגבי‬
‫יהודים בישראל אינו מחייב הכרעת בית־משפט לשם הפקעת נישואין אלא מסירת גט‬
‫וקבלתו דיין‪ .‬בארצות אחרות — ההלכה היא שונה‪ ,‬אך שוני זה אינו פוגע‪.‬בסדר הציבורי‬
‫בישראל ואנו‪ ,‬כשם שאנו דורשים מאומות אחרות הכרה בדין הישראלי‪ ,‬אין אנו פוסלים‬
‫עיסקה שעליה חל דין זר והוא שונה מהדין שלנו‪ .‬בימידה שהלכות ברירת הדין מפנות‬
‫אותנו לדין זר‪ ,‬הדין הישראלי נסוג‪ .‬אך ישנם מקרים — יוצאים מן הכלל — בהם מתן‬
‫תוקף לדין זר ולתוצאה הנובעת ממנו‪ ,‬יהיו פוגמים ממש בסדר הציבורי לפיו אנו חיים‪,‬‬
‫ורק מקום שיעמוד דין זר בניגוד לרגש הצדק והמוסר של ציבור ישראל‪ ,‬יהיה עלינו‬
‫‪System des Roemischen Rechts ,Savigny‬‬
‫‪1‬‬
‫כרך ח‪ ,‬בעי ‪ ,35‬שבעקבותיו מבחינים בין ‪ ordre public interne‬הנדחה מפני כללי ברירת‬
‫הדין‪ ,‬ן־ )‪ ordre public externe (international‬שאינו נדחה מפני שוס דבר‪.‬‬
‫העובדה שהדין הדתי היהודי פוסל נישואי תערובת אינה מחייבת בהכרה א ת המסקנה‬
‫שבבואנו לדון בענין פלוני על־פי חוק זר‪ ,‬נפסול תוקפם של נישואין על שוס שהם נישואי־‬
‫תערובת‪ .‬הנישואין ייפסלו‪ ,‬אם פםלותם מתבקשת מטעמים של הסדרי הציבורי החיצוני‬
‫)הבין־לאומי(‪ ,‬כמו שנתבאר לעיל‪ ,‬היינו‪ ,‬אם שופט ישראלי‪ ,‬בתיתו ביטוי לרגשי ציבור‬
‫ישראל‪ ,‬חייב יהא לומר‪ ,‬תוקפם של נישואין כאלה אינו מתיישב עם אורח החיים שלנו‪,‬‬
‫יהא מקום עריכת הטכס אשר יהא‪ .‬במקרה של ספק — תוקף הפעולה נהנה ממנו‪.‬‬
‫‪256‬‬
‫״פסקי־יין״‪ ,‬כרך יו‪ ,‬תשכ׳׳ג‪/‬תשכ״ד‪1963‬‬
‫ך‬
‫ה‬
‫ן‬
‫בגי׳צ ‪143/62‬‬
‫הבריט אגנה קטדינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השוו‪3‬ט זוםמ!‬
‫א‬
‫^‬
‫ן•‬
‫ך‬
‫ך ן‬
‫ן‬
‫פסול הנישואין‪ ,‬על־פי הלכות הדת‪ ,‬יהא שיקול נכבד ביותר‪ ,‬אך אין הוא צ י י ד להיות‬
‫השיקול היחידי‪ .‬ציבור ישראל מחולק היום לשני מחנות‪ .‬מחנה אחד‪ ,‬שומר מצוות או‬
‫מרביתן‪ ,‬עומד‪-‬לעומת מחנה אחד המדגיש א ת ההבדל בין מדינת חוק ומדינת הלכה‪.‬‬
‫השקפותיהם של בני שני המחנות נוגדות אלו א ת אלו בתכלית‪ .‬הסדר הציבורי בישראל‬
‫אין פירושו‪ ,‬שהשופט יכפה השקפתו של מחנה אחד על המחנה השני‪ .‬החיים מחייבים יחם‬
‫של סובלנות כלפי הזולת והתחשבות בהשקפתו שהיא אחרת‪ ,‬ולפיכך לא יהא קנה־המידה‬
‫של השופט אלא מאזן כ ל הדעות הרווחות בציבור‪.‬‬
‫בענין‪ Brook ,[16),‬הדגיש בית־המשפט )ב־ע׳ ‪ ,95‬נ‪0‬ט‪ ,{[16),‬כי האי־חוקייות הדבקה‬
‫בנישואי־ערווה אינה נובעת מתורת אלוה אלא ממה שהפרלמנט הכריז‪.‬בפירוש‪ ,‬בטעות‬
‫או שלא בטעות‪ ,‬כתורת אלוה ממעל‪ .‬שאלה דומה עמדה לא מזמן בפני מת־המשפיט‬
‫באנגליה‪ .‬אדם אחד‪ ,‬יהודי‪ ,‬נשא את ב ת אחיו‪ .‬נישואין כאלה עדיין אסורים הם באנגליה‪,‬‬
‫ולבית־המשפט הוכח שאין זאת‬
‫מחמת קירבת הדס‪ ,‬על־פי ה־ ‪Marriage Act, 1949‬‬
‫ההשקפה‪.‬הנוצרית בלבד אלא דעה דומה רווחת גם באישלם‪ .‬ובהודו‪ .‬אך הנישואין היו‬
‫חוקיים במצרים‪ ,‬במקום בו התחתנו בני־הזוג‪ ,‬והאיסור שהיה מופנה כלפי'נישואין כאלה‬
‫בתוך אנגליה — כך קבע גית־המשפט — אינו קובע דוקא א ת דרישת הסדר הציבורי‬
‫לצורך הדיון בטכס שנעשה מחוצה לה‪.cheni v. cheni; (1063) ,(32):‬‬
‫‪ ,16‬סעיף ‪ 2‬לחוק שיפוט בתי־הדין הרבניים )נישואין וגירושין(‪ ,‬תשי״ג־‪ ,1953‬הוא הלכת‬
‫המדינה‪ ,‬אך אין בו אלא הוראה לגבי נישואין של יהודים בישראל‪ .‬זהו הסדר הצבורי‬
‫הפנימי‪ ,‬היינו‪ ,‬הסדר הציבורי הנוהג בפנים הארץ‪ ,‬אך מהו הסדר הציבורי כשהנישואין‬
‫לא נערכו בארץ ל‬
‫משקבע בית־משפט זה ב־ע״א ‪ ,191/51‬נ‪ ,(3‬לענין צורת הטכס‪ ,‬כי דין מקום עריכתו‬
‫יהא קובע‪ ,‬נמצא כי בישראל חיים מאות ואולי אלפים זוגות שלא באו בברית נישואין‬
‫אלא בטכס אזרחי‪ .‬המדינה מכירה בכך והדת אינה מבירה בכך‪ .‬חוששני כי מנקודת מבטו‬
‫של יהודי־שומר־מצוות הרי זו עבירה שאינה נופלת בהרבה בחומרתה מנישואי־תערובת‪,‬‬
‫וההכרה בתוקפם של נישואין כאלה נוגדת את השקפת עולמו‪ ,‬ופוגעת קשה ברגשותיו‪ .‬אך‬
‫זהו ויתור הנדרש מיהודי כזה תמורת ויתור שבני המחנה השני חייבים ל ו למען החיים‬
‫המשותפים של אומה אחת‪ .‬זרם העליה מוסיף להביא לישראל בני־זוג מכל ארצות תבל‬
‫וביניהם כאלה‪.‬שבארץ מוצאם לא התחתנו לפי ד ת משה וישראל‪ .‬האס מחייב הסדר הצי‬
‫בורי של ארץ עליה כזאת‪ ,‬להפר שלוט המשפחות ־ ולהכריז על כל המקדים האלה כעל‬
‫פילגשות בלבד ו זו היא שאלה נכבדה‪ ,‬ועיון היא צריכה‪ ,‬אך התשובה עליה אינה דרושה‬
‫לענין שלפנינו‪.‬‬
‫ז‬
‫‪ .‬אומר ר ק זאת‪ ,‬כי לא הדין האנגלי ולא הדין האמריקני פוסלים תוקפם של נישואין‬
‫על שום שבני־הזוג הלכו לחוץ־לארץ וערכו שם את הטכס שלא יכלו לערוך בארצס‪:‬‬
‫)‪,(27‬‬
‫) ‪860Simoninv. Mallac; ( I‬הג״לן )‪,McDonald v. McDonald; (1936 ,)(35‬‬
‫‪,‬פםקי־ויך‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשכ״ד‪1963‬‬
‫‪257‬‬
‫בג*צ ‪143/62‬‬
‫הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר־הפנים‬
‫השופטים‪ :‬ברנזון‪ ,‬ויתקון‪ ,‬נדני‬
‫במקרה רנא ברור הדבר שבעלה של המבקשת נסע לארץ קפריםין ונשא אותה שם‬
‫הואיל ולא יכול היה לשאתה כאן‪ ,‬אך בשל כך ב ל ב י אין פוסלים תוקפם של הגישואק‪.‬‬
‫סיכומו של ד ב ר ‪:‬‬
‫)‪ (1‬לצורך רישום מעמדה המשפחתי של המבקשת במרשם־התושבים קובע טכס‬
‫הנישואין שנעשה‪ ,‬ובדיקת תוקפם של הנישואים אינה מענינו של פקיד‬
‫הרישום‪.‬‬
‫^‬
‫)‪ (2‬ראיה לכאורה להוכחת הטכס דייה כדי לחייב את פקיד הרישום לרשום טכס‬
‫נישואין שנעשה‪.‬‬
‫ב‬
‫<‪ (3‬נוסף על כך‪ ,‬אין לקבוע כבטחון בי בבוא שאלת תוקפם של הנישואין בפני‬
‫בית־ המשפט או ביתידין — ייפסל תוקפם של נישואי תערובת‪.‬‬
‫לפיכך הייתי עושה את הצו־על־תנאי החלטי‪.‬‬
‫נ‬
‫ה ש ו פ ט ב ר נ ח ן ‪ :‬אני מסכים שיש לעשות את הצו־על־תנאי החלטי מן הטעמים‬
‫שניתנו על־ידי חברי הנכבד השופט זוסמן בחלק הראשון של פסק־דינו הדן בשאלת‬
‫מעמדו‪ ,‬תפקידיו וסמכויותיו של פקיד הרישום‪ .‬גם אני בדעה‪ ,‬כי ההנחיות המקובצות‬
‫במסמך י״ג ‪ ,2‬שהובאו במלואן בפםק־דינו של חברי הנכבד‪ ,‬נותנות תשובה נכונה לשאלה‬
‫זו‪ .‬פקידי הרישום ייטיבו איפוא לעשות אם ימשיכו לשוות לנגד עיניהם א ת ההנחיות‬
‫הללו ולנהוג על־פיהן‪ ,‬אף כי כנראה אינן מהוות עוד הנחיות רשמיות מטעם שר־הפנים‪.‬‬
‫ד‬
‫ה ש ו פ ט ו י ת ק ן ! ‪ :‬גם אני מצטרף לדעתו של חברי הנכבד‪ ,‬השופט זוסמן‪ ,‬כי לענין‬
‫רישום המבקשת במרשם־התושבים כלל לא היה מקום לעורר א ת השאלה הסבוכה אם‬
‫נישואיה תופסים או שמא אינם תופסים מבחינת המשפט התל עליה‪ .‬ובזאת משאיר אף‬
‫אני‪ ,‬כמו חברי הנכבד השופט ברנזון‪ ,‬א ת התשובה לשאלה זו לעת מצוא‪.‬‬
‫ה ש ו פ ט מ נ י ‪ :‬מסכים אני לדעת חברי הנכבד‪ ,‬השופט זוסמן‪ ,‬כי אין זה מתפקידו‬
‫ואף לא מיכולתו של פקיד הרישום להחליט בדבר תוקפם של נישואין אשד הוכחה כשרה‬
‫לכאורה על קיומם הובאה בפניו על־ידי הצד המבקש את רישומם‪ .‬מסיבה זו גם אני‬
‫בדעה‪ ,‬כי יש לעשות את הצו־על־תנאי החלטי‪,‬‬
‫לפיכך הוחלט ברוב דעות לעשות את הצו־על־תנאי החלטי‪.‬‬
‫המשיב ישלם למבקשת סכום של —‪) 250.‬מאתיים וחמישים( ל׳׳י כהוצאות הבקשה‬
‫ושכר־טרחת עורך־דין)בולל(‪.‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬כ״ח בשבט תשכ״ג)‪.(22.2.1963‬‬
‫‪258‬‬
‫״פסקי־זין״‪ ,‬כרך יז‪ ,‬תשכ״ג‪/‬תשנ״ד‪1963‬‬
‫י‬
‫ן‬
‫ז‬