‫בס"ד‬ ‫‪www.BIUFRIENDS.co.il‬‬ ‫בר אילן חברים‬ ‫חומר למבחן במושגי יסוד‪:‬‬ ‫מועדים בלוח העברי‪ :‬למעט השבת‪ ,‬הקבועה על פי ימי השבוע ללא קשר ללוח‪ ,‬שאר המועדים‬ ‫בלוח העברי נקבעים על פי תאריך בלוח העברי (יום בחודש)‪ .‬יוצא דופן הוא חג השבועות אשר‬ ‫נקבע על פי חז"ל בספירה של ‪ 50‬יום מחג הפסח ועל כן לפני קביעת הלוח יוכל‪ ,‬לפחות באופן‬ ‫תאורטי‪ ,‬לחול בין ה' בסיון לז' בסיון‪ .‬עם המעבר ללוח הקבוע‪ ,‬אשר קבע את אורכי החודשים‬ ‫ניסן ואייר‪ ,‬נקבע גם מועד חג השבועות לו' בסיון בלבד‪ .‬ימי צום‪ ,‬נקבעים גם הם בתאריכים‬ ‫קבועים‪ ,‬אולם הם נדחים או מוקדמים אם הם חלים בשבת‪ .‬מועדים אשר אינם קבועים מן‬ ‫התורה וקשורים לפעילויות האסורות בשבת‪ ,‬נדחים או מוקדמים גם הם‪.‬‬ ‫ראש חודש‬ ‫ראש חודש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי‪ .‬ראש חודש הוא היום הראשון‬ ‫בכל חודש עברי‪ ,‬ובחודשים שיש בהם שלושים יום ‪ -‬גם היום האחרון נחשב ראש חודש של‬ ‫החודש הבא‪ .‬חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים‪ ,‬שכן הם תלויים‬ ‫בתאריך העברי‪ ,‬לפי החודשים העבריים‪.‬‬ ‫בימינו ראש חודש נקבע מראש על פי הלוח שקבע הלל השני‪ .‬בשבת שלפני ראש חודש‬ ‫מכריזים בבית הכנסת על ראש החודש‪ .‬יש נוהגים להתענות ביום שלפני ראש חודש‪ ,‬והוא נקרא‬ ‫יום כיפור קטן‪ .‬במקור אמורים לצום בראש חודש עצמו‪ ,‬אולם מפאת העובדה שזהו יום שמחה‪,‬‬ ‫הנהיג רבי משה קורדובירו (מקובל צפתי‪ ,‬ורבו של האר"י) להתענות בערב ראש חודש‪.‬‬ ‫ראש חודש אופיין כיום כפרה מהעובדה שיש להביא בו קרבן חטאת‪ ,‬וכן מהמדרש המובא‬ ‫במסכת שבועות (ט ע"ב)‪ ,‬שבו מבקש הקב"ה לכאורה‪ ,‬שיביאו עליו כפרה שמיעט את הירח‪ .‬בנוסף‬ ‫לתענית יש הנוהגים לומר את "סדר יום כיפור קטן" המנובא בסידור וכלל קטעי תפילה ותחינה‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫מנהגי ראש חודש מתבטאים בעיקר בשינויים בתפילה‪ :‬בתפילת עמידה ובברכת המזון‬ ‫מוסיפים את תפילת "יעלה ויבוא"‪ ,‬ובמהלך תפילת שחרית מוסיפים "הלל" וקריאה בתורה‪.‬‬ ‫אחרי תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף‪ .‬חולצים את התפילין ובכך מבטאים את‬ ‫החגיגיות‪ .‬מבקשים במוסף שיחדש עלינו את החודש לטובה ולברכה‪ .‬אין אומרים תחנון‪ .‬על פי‬ ‫המהר"ל‪ ,‬בראש חודש חוגגים את הנס שעתיד לבוא‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בראש חודש נוהגים להוסיף בתפילה את ההלל‪ .‬הלל נאמר על שום נס שקרא לעם‬ ‫ישראל במהלך ההיסטוריה‪ .‬אולם‪ ,‬בראש חודש לא היה נס‪ .‬החגים נחגגים על נס העבר‪ ,‬ולעומתם‬ ‫נחגג ראש חודש על הניסים העתידים‪ .‬אותו נס עתידי לפי המהר"ל‪ ,‬הוא הולדת הלבנה‪ .‬בראש‬ ‫חודש הלבנה בהיוולדה והיא עתידה לגדול במהלך החודש‪ .‬הלבנה משולה לאור הרוחני בעולם‪.‬‬ ‫במהלך החודש נחשף האור הרוחני ומתגדל שמו של ה' בעולם וזהו הנס העתידי‪.‬‬ ‫בקהילות תימן נהוג לאמר את הפיוט "שערי רחמים" ואת הפרק "ברכי נפשי" לפני תפילת‬ ‫ערבית של ראש חודש‪.‬‬ ‫ראש חודש נחשב ביהדות כחגן של הנשים‪ ,‬בהקבלה למחזוריות של הירח‪ ,‬ולכן נכתב בהלכה‬ ‫שמנהג טוב של הנשים הוא שלא לעשות מלאכה בראש חודש‪ ]2[ .‬יש שסברו שמספיק לבצע שינוי‬ ‫ספונטאני מיום חול רגיל‪.‬‬ ‫כאשר חל ראש חודש בשבת נוהגים להוציא שני ספרי תורה‪.‬‬ ‫הימים הנוראים‬ ‫בס"ד‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫חודש אלול הוא חודש שבו נפתחים שערי שמים לרחמים ולסליחות‪.‬‬ ‫מדרך הטבע לא תיתכן חזרה בתשובה בן לילה‪.‬‬ ‫היות שמעשה התשובה הנו מורכב ורב שלבים‪ ,‬משתדלים אנו לפתוח בתהליכים שיעוררו‬ ‫אותנו לחזרה בתשובה‪ ,‬לשיפור המידות‪ ,‬לתיקון הדרכים ולהטבת המעשים – כבר בראש‬ ‫חודש אלול‪ 30,‬יום קודם יום הדין‪.‬‬ ‫שלוש דרכים‪ ,‬מונים מקורותינו‪ ,‬יש בהן כדי להעביר את רוע הגזירה‪ :‬תשובה‪ ,‬תפילה‬ ‫וצדקה‪.‬‬ ‫התשובה הזאת מועילה רק לעבירות שבין אדם למקום‪.‬‬ ‫על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר‪ ,‬עד שיפייס את חברו‪ .‬ויהא אדם‬ ‫מוחל לו בלב שלם‪.‬‬ ‫החל מראש חודש אלול עד שמיני עצרת נוהגים לסיים את תפילת שחרית וערבית‬ ‫ובתפילת מנחה (בקהילות מסוימות) במזמור "לדוד ה' אורי" (פרק כז בתהלים)‪ ,‬שתוכנו‬ ‫משקף את המשאלות לקרבת ד'‪ ,‬לסליחה ולכפרה‪.‬‬ ‫בראש השנה שוקלים את זכויותיו ועוונותיו של כל אדם‪ .‬לכל אדם ניתנת האפשרות‬ ‫לחזור בתשובה עד יום הכיפורים‪.‬‬ ‫מצוות ומנהגים רבים הנוהגים בראש השנה נותנים ביטוי למהותו של היום (אכילת‬ ‫מאכלים סמליים‪ ,‬תקיעת שופר‪ ,‬תשליך‪ ,‬ברכות ואיחולים לשנה טובה)‪.‬‬ ‫בני עדות המזרח משכימים לאמירת ה"סליחות" לפי נוסח קבוע ומסורתי כבר מראש‬ ‫חודש אלול ואילך‪ .‬בני אשכנז משכימים ל"סליחות" החל ממוצאי השבת שלפני ראש‬ ‫השנה ולא פחות מ‪ 30-‬יום לפני יום הדין‪.‬‬ ‫"בין כסה לעשור" ; עשרת ימי תשובה‪ :‬הימים שבין ראה"ש ליום כיפור התשובה כוללת‬ ‫שלבים אחדים‪ :‬הכרה‪ ,‬חרטה‪ ,‬עזיבה‪ ,‬וידוי וקבלה‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫יום הכיפורים הוא היום הקדוש והמקודש ביותר בעם ישראל‪.‬‬ ‫ביום זה מרגיש כל יהודי את ייחודו של עם ישראל‪.‬‬ ‫העם כולו שובת ממלאכה ומרבית היום שוהים בבית‪-‬הכנסת בתפילות ובתחנונים‪.‬‬ ‫יום כיפור הוא היום המסיים את עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים אנו מענים את נפשותינו; צמים‪ ,‬לא רוחצים‪ ,‬לא סכים בשמן ותמרוקים‪,‬‬ ‫לא נועלים נעלי עור ולא מקיימים יחסי אישות ("חמישה העינויים" –[צ"א ער"ס])‪.‬‬ ‫אופייני ליום הכיפורים היא הוידוי‪ ,‬שריד מתפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים‬ ‫כשבית המקדש היה קיים‪ .‬אחרי חורבן הבית קבעו חז"ל שעל כל אדם מישראל‬ ‫להתוודות‪.‬‬ ‫ממנהגי יום כיפור‪:‬‬ ‫א‪ .‬התרת נדרים‬ ‫ב‪ .‬לבישת לבן‬ ‫ג‪" .‬כפרה"‬ ‫ד‪ .‬סעודה מפסקת (לאחר מנחה)‬ ‫קטעים הייחודיים לתפילות ביום כיפור‪:‬‬ ‫א‪ .‬סליחות‬ ‫בס"ד‬ ‫ב‪ .‬תפילה זכה – עריכת חשבון נפש‬ ‫ג‪ .‬כל נדריי – חיבור תקופת האנוסים בספרד – התרת מס שפתיים‬ ‫ד‪ .‬שמע ישראל‪ ,‬כאשר את "ברוך שם כבוד‪ "...‬בקול רם! המתפללים יחד באותה‬ ‫שורה של מלאכי השרת‪.‬‬ ‫ה‪ .‬שחרית ‪ -‬פרשת אחרי מות‪ ,‬מפטיר פנחס‬ ‫ו‪ .‬יזכור‬ ‫ז‪ .‬מנחה – פרשת אחרי מות‪ ,‬מפטיר יונה‬ ‫ח‪ .‬נעילה‬ ‫ט‪ .‬ערבית מוצ"ש‬ ‫י‪ .‬תקיעת שופר!‬ ‫יא‪ .‬הבדלה‬ ‫יב‪ .‬יתד ראשון של הסוכה (מצווה גוררת מצווה‪ ,‬מחיל אל חיל)‪.‬‬ ‫‪ .9‬התורה נותנת לנו שני מאפיינים ליום הכיפורים‪:‬‬ ‫א‪ .‬יום שבת שבתון איסור מלאכה כמו בשבת רגילה‪ .‬זהו יום קדוש כמו יום שבת‬ ‫לעומת שאר הצומות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עינוי הנפש חלק מתהליך הכפרה זהו יום של כפרה וטהרה (ולא אבל) יום‬ ‫שמביא בשורה אחרת מנותק מכל השנה ומביא את הפרדוקס בעולם האדם‬ ‫והנפש שמתנתקת מהעולם‪ .‬ביום זה עם ישראל הם כמו מלאכים מתעלים מעל‬ ‫עצמם‪ ,‬לא יום של אבלות אלא יום טהרה‪.‬‬ ‫שלושת הרגלים‪ :‬פסח שבועות סוכות‬ ‫שלושת הרגלים הוא כינוי לשלושה חגים מקראיים‪ ,‬בהם נהוג היה בקרב עם ישראל לעלות לרגל‬ ‫לבית המקדש בירושלים ולהביא תרומה מתבואתם ופירותיהם‪ .‬חגים אלה הם פסח‪ ,‬שבועות‬ ‫וסוכות‪.‬‬ ‫שלושת הרגלים נזכרים בספר שמות פרק כג‪:‬‬ ‫(יד) "שָׁ לש ְרגָׁלִ ים ָׁתחֹג לִ י בַּ ָׁשנָׁה‪:‬‬ ‫ָאביב‬ ‫יתָך לְ מוֹעֵ ד ח ֶֹדש הָׁ ִ‬ ‫(טו) אֶ ת חַּ ג הַּ מַּ ּצוֹת ִת ְשמֹר ִשבְ עַּ ת י ִָׁמים תֹאכַּל מַּ ּצוֹת כַּאֲ ֶשר ִצוִ ִ‬ ‫יקם‪:‬‬ ‫כִ י ב ֹו יָׁצָׁ אתָׁ ִמ ִמ ְצ ָׁריִ ם וְ ֹלא י ֵָׁראו פָׁ נַּי ֵר ָׁ‬ ‫ָאספְ ָך אֶ ת‬ ‫ָאסף בְ צֵ את הַּ ָׁשנָׁה ְב ְ‬ ‫כורי מַּ ע ֲֶשיָך אֲ שֶ ר ִתזְ ַּרע בַּ שָׁ ֶדה וְ חַּ ג הָׁ ִ‬ ‫(ט ז) וְ חַּ ג הַּ ָׁק ִציר בִ ֵ‬ ‫מַּ עֲשֶ יָך ִמן הַּ שָׁ ֶדה‪:‬‬ ‫כורָך אֶ ל פְ נֵי הָׁ ָאדֹן ה'‪":‬‬ ‫(יז) שָׁ לש פְ עָׁ ִמים בַּ שָׁ נָׁה י ֵָׁראֶ ה כָׁל זְ ְ‬ ‫על פי המסורת היהודית‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בפסח‪ ,‬ישראל יצאו ממצרים והפכו להיות עם עצמאי‪.‬‬ ‫בשבועות הם קיבלו את התורה בהר סיני‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪‬‬ ‫סוכות לא חל בתאריך שבו התרחש מאורע היסטורי כלשהו‪ ,‬אלא נחוג כזכר לכל ‪40‬‬ ‫השנה בהן ישבו בנ"י בסוכות במדבר‪.‬‬ ‫שלושת חגים אלו הם גם חגים חקלאיים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫פסח ‪ -‬חג אביב התבואה‪ ,‬שכן אז היא מתבּכרת בבישולה‪.‬‬ ‫שבועות ‪ -‬חג הקציר וחג הביכורים‪ ,‬שבו קוצרים את החיטה וקוטפים את הפירות‪.‬‬ ‫סוכות ‪ -‬חג אסיף התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים‪.‬‬ ‫יש המקבילים חגים אלו לשלושת האירועים בחייו של היחיד‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫פסח ‪ -‬לידה‪ .‬מסמל את ההתחלה‪ ,‬תחילת השנה ואביב החיים של האדם (ולכן‬ ‫קוראים בו את שיר השירים)‬ ‫שבועות ‪ -‬בגרות; מסמל את אמצע השנה והחיים (ולכן קוראים בו את מגילת רות)‬ ‫סוכות ‪ -‬חתונה‪ .‬מסמל את סופה של השנה ואת סוף החיים את הזקנה (ולכן קוראים‬ ‫בו את מגילת קהלת)‪.‬‬ ‫פסח וסוכות חלים בליל ט"ו של החודש העברי‪ ,‬כאשר הירח במילואו‪ .‬לעומת זאת שבועות לא‬ ‫נזכר יום מפורש בחודש העברי והוא היום ה‪ 50-‬ממוצאי החג הראשון של פסח‪.‬‬ ‫סוכות‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫רק ‪ 4‬ימים מפרידים בין יום הכיפורים לחג הסוכות‪ ,‬הוא "זמן שמחתנו"‪.‬‬ ‫חג האסיף – התבואה נאספת מהשדות לפני הגשמים‪.‬‬ ‫בחג הסוכות אנו מצווים לשבת בסוכה שבעת ימים‪.‬‬ ‫ביום השמיני הוא יום חג ואין חובה לשבת בסוכה‪" -‬שמיני עצרת"‪.‬‬ ‫מצוות הסוכה באה מתוך הזיכרון ליציאת מצרים‪(.‬דווקא בחורף ולא באביב לקראת‬ ‫פסח)‪.‬‬ ‫כל חיינו בעולם הזה משולים לסוכת ארעי‪.‬‬ ‫מדיני ומנהגי החג‪:‬‬ ‫‪ ‬גובה הסוכה צריך להיות לא פחות מעשרה טפחים ולא יותר מעשרים אמה‪.‬‬ ‫‪ ‬רוחב הסוכה צריך להיות לא פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים בערך ‪* 60‬‬ ‫‪ 60‬הערה‪ :‬הטפח הוא ‪ 8‬ס"מ והאמה היא ‪ 48‬ס"מ‪.‬‬ ‫‪ ‬סוכה חייבת בשלוש דפנות‪ ,‬שיכולות לעמוד בפני רוח מצויה‪ .‬צריך שהצל יתפוס‬ ‫משטחה יותר מאור השמש (צלתה מרובה מחמתה) ושלא יסתיר את אור‬ ‫הכוכבים בלילה‪.‬‬ ‫‪ ‬אין מסככים את הסוכה אלא בדברים שהם גידולי קרקע‪ ,‬אך לא בדברים‬ ‫הנאכלים (פירות וירקות)‪ .‬בדרך כלל משתמשים בענפי עצים‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מצוות "נוי סוכה" היא לקשט את הסוכה בקישוטים‪ ,‬בכלים נאים ובשבעת‬ ‫המינים שבהם נשתבחה ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫בחג הסוכות בערב לאחר צאת הכוכבים כשחוזרים מבית‪-‬הכנסת‪ ,‬נכנסים לסוכה‬ ‫ומברכים "לישב בסוכה"‪ ,‬בעת הקידוש על היין‪.‬‬ ‫כמו כן מברכים ברכת "שהחיינו"‪ .‬בשאר הימים מברכים רק ברכה "לישב‬ ‫בסוכה"‪.‬‬ ‫יש לאדם לאכול ולשתות בסוכתו‪ ,‬ללון בה ולעשות בה את ימי החג‪.‬‬ ‫אושפיזין; ‪ 7‬אורחי כבוד‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬יוסף‪ ,‬משה ‪ ,‬אהרון ודוד‬ ‫(א"א מייד"י)‪ .‬כל אחד מאורחים אלו ידעו את טעם הנדודים‪.‬‬ ‫בהזמנתם של אבותינו אל הסוכה שהיא סמל הנדודים‪ ,‬מדגישים אנו ששוב לא‬ ‫ננדוד ולא ניעקר‪.‬‬ ‫עלינו להזמין גם אורחים בשר‪-‬ודם ("אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר‬ ‫והיתום והאלמנה אשר בשעריך")‪.‬‬ ‫נוטלים ארבעת המינים‪ :‬לולב‪ ,‬אתרוג‪ ,‬הדסים וערבות בכל יום מימי החג (חוץ‬ ‫משבת)‪ .‬בפעם הראשונה מברכים ברכת "שהחיינו" לאחר ברכת "על נטילת‬ ‫לולב"‪.‬‬ ‫ארבעת המינים מסמלים את האחדות; ליכוד של חלקי העם וערבות הדדית בין‬ ‫אנשים‪ .‬אלו נבחרו דווקא משום היותם שונים זה מזה‪ .‬אתרוג‪-‬טעם וריח‪ ,‬לולב‬ ‫(תמרים)‪ -‬טעם‪ ,‬הדס‪-‬ריח‪ ,‬ערבה‪-‬לא טעם ולא ריח‪ .‬כל אחד מארבעת המינים‬ ‫מסמל שכבה אחרת בעם היהודי‪.‬‬ ‫אף‪-‬על‪-‬פי שבכל החגים מצווים אנו על השמחה‪ ,‬בחג האסיף מצווים אנו עליה‬ ‫כפליים‪.‬‬ ‫בליל השישי של חג הסוכות יש נוהגים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה‬ ‫ואומרים "תיקון ליל הושענא רבה"‪ ,‬וב"הושענא רבה" מקיפים את הבימה שבע‬ ‫פעמים עם הלולב ומרבים בתפילות על המים (חגיגות בית השואבה)‪.‬‬ ‫לבסוף מניחים את הלולב ומקיימים מנהג נביאים שהוא חיבוט הערבות על‬ ‫הקרקע‪ .‬מנהג חיבוט הערבה מסמל את שעת הכושר האחרונה לחתימה טובה‬ ‫ודווקא את ה'שכבה בעם' אשר הכי רחוקה מהדת‪ .‬לאחר המנהג‪ ,‬לא ישים את‬ ‫הערבות במקום שיבואו לידי ביזיון‪.‬‬ ‫מקובל שב"הושענא רבה" נחתם סופית דינו של אדם‪.‬‬ ‫ביום הראשון של חג הסוכות מוצאים ‪ 2‬ספרי תורה‪.‬‬ ‫פרשת "אמור"(ויקרא)‪ ,‬מפטיר מפרשת "פנחס" (במדבר)‪/‬הפטרה (זכריה פרק‬ ‫יד)‪.‬‬ ‫חג הפסח ‪ -‬ט"ו‪-‬כ"א בניסן‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫מציין את המאורע המרכזי בהיסטוריה של עם ישראל – היציאה מעבדות לחירות‬ ‫בדרך לקבלת עול מלכות שמים במעמד הר סיני‪.‬‬ ‫חג האביב‪ ,‬חג החירות‪ ,‬חג המצות‪ ,‬חג הפסח‪.‬‬ ‫המטרה המרכזית של חג הפסח‪ ,‬כפי שציינו חכמי ישראל‪ ,‬היא שמירת האירוע של‬ ‫יציאת מצרים בזיכרון העם‪ ,‬והעברתו לדורות הבאים המצווה הזאת כתובה בתורה‬ ‫בפסוק‪" :‬והגדת לבנך" (שמות יג‪:‬ח)‪.‬‬ ‫הלכות פסח‬ ‫א‪ .‬בדיקת חמץ‪ :‬בודקים את החמץ בי"ד בניסן לאור הנר‪ .‬לפני הבדיקה מברכים‬ ‫"על ביעור חמץ"‪ .‬בודקים לאור הנר‪ ,‬בחורים ובסדקים ובכל מקום שיש חשש‬ ‫שהוכנס בו חמץ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬משפט של ביטול חמץ‪ :‬לאחר הבדיקה אומרים "כל שעור וחמץ שיש ברשותי‬ ‫שראיתיו ושלא ראיתיו שביערתיו ושלא ביערתיו‪ ,‬יבוטל ויהיה כעפר הארץ"‬ ‫(תרגום מלשון כל חמירא וכו')‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫ג‪ .‬בשחרית מקדימים להתפלל‪ ,‬אוכלים חמץ עד ד' שעות זמניות ושורפים החמץ עד‬ ‫סוף שעה חמישית‪ ,‬שאז צריך להיות החמץ מבוער ומבוטל‪ .‬מיד לאחר השריפה‬ ‫יבטל החמץ ואומרים את אותו משפט של ביטול חמץ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הכשרה‪ :‬ליבון‪ ,‬שרייה‪ ,‬הגעלה‪.‬‬ ‫ליל הסדר‪ :‬קדש‪ ,‬ורחץ‪ ,‬כרפס‪ ,‬יחץ‪ ,‬מגיד‪ ,‬רחצה‪ ,‬מוציא מצה‪ ,‬מרור‪ ,‬כורך‪ ,‬שלחן עורך‪,‬‬ ‫צפון‪ ,‬ברכת המזון‪ ,‬פרק הלל‪ ,‬נרצה‪( .‬קר כי מר ממ כשצמה נ)‬ ‫תענית הבכורות (י"ד בניסן)‪ :‬בערב פסח כל בכור חייב לצום לזכר הינצלם של בכורי‬ ‫בני‪-‬ישראל במכת בכורות במצרים‪ ,‬ונהגו להקל ולהדר לאחר סעודת מצווה (כגון סיום‬ ‫מסכת)‪ ,‬ולאכול מן הסעודה‪.‬‬ ‫לחוות את היציאה ממצרים על‪-‬ידי (קערת ליל הסדר)‪:‬‬ ‫א‪ .‬סיפור יציאת מצרים ‪ -‬מצוות עשה היא לספר בליל הסדר ביציאת מצרים וכל‬ ‫המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אכילת מצה ‪ -‬כדי לזכור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ בשעת יציאת‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אכילת מרור ‪ -‬כדי לזכור שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שתיית ארבע כוסות ‪ -‬כנגד ארבע לשונות של גאולה (והוצאתי‪ ,‬והצלתי‪,‬‬ ‫וגאלתי‪ ,‬ולקחתי)‪ .‬הכוס החמישית – לאליהו הנביא –הדגשת הציפיה לגאולה‬ ‫שלמה‪ .‬כל כוס ‪ 86‬סמ"ק לפחות‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אכילת קורבן פסח (בזמן המקדש)‪ .‬בימינו אוכלים את האפיקומן לזכרו או‬ ‫זרוע (צלויה) – שוק של כבש או של עוף‪ -‬לזכר קורבן ביהמ"ק‪.‬‬ ‫ו‪ .‬חרוסת – טיט עבודת הפרק במצרים‪.‬‬ ‫ז‪ .‬כרפס – נטבל במי מלח לזכר הדמעות‪.‬‬ ‫ח‪ .‬חזרת – מסמל את המרירות והקושי (חזרת היא חריפה)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ביצה (מבושלת) – נטבלת במי מלח לזכר הדמעות‪ ,‬לזכר קרבן חגיגה שהיו‬ ‫מביאים לבהמ"ק לחגים‪.‬‬ ‫תפילות מיוחדות בפסח‬ ‫א‪ .‬ביום א של פסח גומרים את ההלל אבל בימי חול המועד ושביעי של פסח‬ ‫אומרים רק חצי הלל‪ ,‬משום שאז טבעו המצרים בים סוף שגם הם היו מעשה‬ ‫ידיו של הקב"ה (על‪-‬פי המדרש)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בתפילת המוסף של יום ראשון של החג מוסיפים תפילת טל‪ .‬מיום זה ועד‬ ‫שחרית של שמיני עצרת אומרים בתפילת שמונה עשרה מוריד הטל במקום‬ ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בשמונה עשרה של חול אומרים ותן ברכה במקום ותן טל ומטר לברכה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬במשך כל ימי החג מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא בתפילות ובברכת המזון‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בשבת חול המועד פסח‪ ,‬נוהגים לקרוא במגילת שיר השירים ‪ -‬סיפור האהבה‬ ‫בין הקב"ה לעם ישראל ‪-‬שהיא אחת מחמש המגילות‪.‬‬ ‫ט"ז בניסן ‪ -‬תחילת ספירת העומר‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ממוצאי יום א' של פסח ועד ערב חג השבועות‪ ,‬סופרים בכל ערב לאחר תפילת ערבית את‬ ‫הימים ואת השבועות שעברו‪ ,‬על פי הציווי בויקרא כג‪:‬טו‪" :‬וספרתם לכם ממחרת‬ ‫השבת‪ ...‬שבע שבתות תמימות תהיינה"‪.‬‬ ‫הספירה מבטאת את ההשתוקקות לקראת חג מתן תורה במשך ‪ 49‬יום‪.‬‬ ‫השם ספירת העומר נובע מכך‪ ,‬שהתחלת הספירה היא ביום שבו היו מקריבים ‪ -‬בזמן‬ ‫שבית המקדש היה קיים – את קרבן "עומר התנופה"‪ ,‬שהוא קרבן מנחה משעורים‪,‬‬ ‫מהתבואה החדשה שנקצרה בליל שישה עשר בניסן‪.‬‬ ‫בימי ספירת העומר נוהגים בקצת מנהגי אבלות (אין מתחתנים‪ ,‬אין לובשים בגד חדש‪,‬‬ ‫אין מסתפרים ועוד) –‬ ‫מהי הסיבה למצוות ספירת העומר?‬ ‫א‪ .‬שלא ישכחו את חג השבועות במרוצת הקציר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זמן להכנה נפשית ורוחנית לקבלת התורה‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ג‪ .‬זכר ל ‪ -24‬אלף תלמידיו של רבי עקיבא‪.‬‬ ‫לג בעומר ‪ -‬יח באייר‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫בישראל הוא חג הגבורה‪.‬‬ ‫לפי דעה אחת‪ ,‬פרץ בו מרד בר‪-‬כוכבא ולפי דעה אחרת נחל בו בר‪-‬כוכבא ניצחון מסוים‬ ‫במלחמתו ברומאים‪.‬‬ ‫לפי ההלכה אין אומרים בו 'תחנון'‪ ,‬אין מתענים בו‪ ,‬פרט לחתן ביום חופתו‪ ,‬ונישאים בו‬ ‫(מנהג הספרדים להינשא למחרת בלד בעומר)‪.‬‬ ‫בתפוצות ישראל נהגו המלמד ותלמידיו‪ ,‬וכן בני נוער‪ ,‬לצאת ביום זה לשדה‪ ,‬למרחבים‪,‬‬ ‫לשחק בחץ וקשת‪ ,‬מנהג המזכיר את מרד בר‪-‬כוכבא‪ ,‬שלמרות שנכשל נטע את רוח‬ ‫הגבורה בישראל לדורות‪.‬‬ ‫ניתנו טעמים נוספים לייחודו של יום ל"ג בעומר‪:‬‬ ‫‪ ‬באותו יום החל המן לרדת לבני ישראל במדבר‪ ,‬בו ביום יצאו רשב"י ובנו אלעזר מן‬ ‫המערה שבתוכה הסתתרו מהחיילים הרומאים שביקשו את נפשם‪.‬‬ ‫‪ ‬באותו יום היה גילוי סודות התורה בידי רשב"י‪.‬‬ ‫‪ ‬יש אומרים שביום לג בעומר נישא רשב"י‪ .‬מראשית המאה התשע‪-‬עשרה נהגו‬ ‫הספרדים בצפת להוליך למירון בערב לג בעומר‪ ,‬ספר תורה בשירה ובריקודים תחת‬ ‫חופה מקושטת‪.‬‬ ‫‪ ‬לראשונה נמצא בקבלת האר"י שרשב"י נפטר ביום זה ולפיכך נקבע בספר "חמדת‬ ‫ימים" ללמוד ולשמוח לזכרו‪ .‬על‪-‬פיו נערך תיקון מיוחד ללימוד בלילה וביום‪ .‬הרשב"י‬ ‫שמח ביום מותו לקראת העולם הבא‪ ,‬לעומת משה רבנו‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬בנוסף לעלייה לקברו של רשב"י‪ ,‬נוהגים בני נוער ברחבי הארץ להדליק מדורות‬ ‫ולבלות סביבן בשירה ובריקודים‪.‬‬ ‫חג השבועות – ו' בסיוון‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫שמות החג‪:‬‬ ‫א‪ .‬חג השבועות ‪ -‬מקור שמו בשבעה השבועות של ספירת העומר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חג הביכורים‪ -‬להביא לבהמ"ק מביכורי אדמתו‪ -‬ביטוי תודה לה'‪.‬‬ ‫‪ .a‬עצרת – שגור במקורות התלמודיים‪ .‬בא להמחיש את הרעיון‪ ,‬שכשם ששמיני‬ ‫עצרת הוא היום השמיני הנועל את חג הסוכות‪ ,‬כך חג השבועות הוא היום‬ ‫השמיני הקשור ונלווה לשבעת ימי חג הפסח‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חג מתן תורה ‪ -‬מעמד מתן תורת ד' לעם ישראל על ידי משה רבנו בחודש‬ ‫השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים‪.‬‬ ‫במסורת העם זוהי השעה המקודשת והמכרעת ביותר בתולדותינו‪ ,‬שעת התגלות ד' לעם‬ ‫שלם‪ .‬כאן עוצבו לצמיתות ייחודנו‪ ,‬תרבותנו וגורלנו בעמים‪ .‬כל מצוות התורה לרבות‬ ‫אותן שכבר ניתנו קודם מתן תורה קיבלו לפי המסורת תוקף מחייב רק במעמד הר סיני‪.‬‬ ‫בצד התורה שבכתב ניתנה גם "תורה שבעל פה" ולכן מקרא‪ ,‬משנה‪ ,‬תלמוד‪ ,‬הלכות‬ ‫ואגדות‪ ,‬ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות‪ ,‬כבר נאמר למשה מסיני (ירושלמי פאה‬ ‫ב‪:‬ד)‪.‬‬ ‫שבעת המינים‪:‬‬ ‫חג השבועות‪ ,‬שבמקרא מופיע תדיר כיום הביכורים‪ ,‬נתייחד במסורת גם כחג מתן התורה‬ ‫וגם כיום שבו נולד דוד המלך‪.‬‬ ‫מדיני ומנהגי חג השבועות‬ ‫א‪ .‬אין אומרים תחנון מראש חודש סיוון עד יב בחודש והטעם הוא שבזמן‬ ‫המקדש היו מקריבים בו קרבנות מיוחדים והם נקראים ימי שמחה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שלושת ימי ההגבלה ‪ -‬שלושה ימים קודם חג השבועות מתכוננים לכבודו‬ ‫של יום מתן תורה‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ג‪ .‬בליל החג מאחרים קצת בתפילת ערבית כדי שימי הספירה יהיו שלימים‪,‬‬ ‫כמו שכתוב בתורה‪" :‬שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג‪:‬טו)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אומרים ברכת שהחיינו בקידוש כמו בשאר הרגלים‪ .‬למחרת גומרים את‬ ‫ההלל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬נוהגים להיות נעוֹרים כל הלילה בלימוד התורה מכמה טעמים‪:‬‬ ‫‪ .1‬כדי לתקן הפגם שפגמו בני ישראל בשעת מתן תורה שהיו צריכים‬ ‫להעיר אותם משנתם‪ .‬אבל מי שחושש שאם יהיה ער כל הלילה‬ ‫יתנמנם ולא יוכל לכוון היטב בתפילה מוטב לו שילמד עד שעה‬ ‫מאוחרת בלילה וישכב לישון כדי שיוכל להתפלל במחשבה צלולה‪.‬‬ ‫‪ .2‬הלימוד בליל השבועות בא להוכיח את תקיפות התורה‪ .‬וככל שאנו‬ ‫עוסקים בלימוד התורה‪ ,‬אנו מרגישים בצימאון ללימוד נוסף (שפת‬ ‫אמת)‪.‬‬ ‫‪ .3‬תיקון שבועות‪ ,‬שלושת ימי ההגבלה – שלושה ימים לפני מועד מתן‬ ‫תורה‪ ,‬חויבו בפרישה מהחומר והכנה נפשית למאורע‪.‬‬ ‫‪ .7‬מצווה לשמוח ביום זה שניתנה בו תורה לישראל וכן יש מנהג לאכול מאכלי חלב מכמה‬ ‫טעמים‪:‬‬ ‫א‪ .‬סמל לתורה שנמשלה לחלב ודבש על‪-‬פי הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר‬ ‫השירים ד‪:‬יא)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חלב הוא המזון היחיד שמספק את הרעב ואת הצמא כאחד‪ ,‬כמו התינוק‬ ‫שמתקיים רק עליו‪ ,‬כך התורה היא כוללת את כל התזונה הרוחנית והתרבותית‬ ‫של האדם (אמרי נועם)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עד מתן תורה היה מותר לישראל לאכול בהמות טמאות וטריפות‪ .‬במתן תורה‬ ‫נצטוו על השחיטה ועל המאכלים האסורים‪ ,‬משום כך נאסר עליהם השימוש‬ ‫בכלים הבשריים‪ ,‬שהשתמשו בהם עד כה‪ .‬להגעיל את הכלים לא יכלו כי שבת‬ ‫היה (שבת פו) על כן נאלצו ישראל לאכול מאכלי חלב‪ ,‬ואף מנהגנו כך לזכר‬ ‫אכילתם ביום מתן תורה‪.‬‬ ‫‪ .8‬נוהגים לשטוח עשבים בחג השבועות בבית‪-‬הכנסת ובבתים (ויש המעטרים את ספרי‬ ‫התורה בשושנים) מטעמים אלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬התורה משולה לעץ על‪-‬פי הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה"‬ ‫(מלמד להועיל)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כדי להזכיר לנו להתפלל לשלומם של העצים‪ ,‬שבעצרת נידונין על‬ ‫פירות האילן (מגן אברהם)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כזכר למעמד הר‪-‬סיני – תחושה של בטבע‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כזכר למשה רבינו שהושם באותו יום לאחר ג' חודשים ביאור בין‬ ‫עשבים וקני סוף (חידושי הרי"ם)‪.‬‬ ‫ה‪" .‬עשב" בנוטריקון הוא משמותיו של החג‪ :‬עצרת‪ ,‬שבועות‪ ,‬ביכורים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וכן זכר לביכורים שהיו מעטרים אותם בכל מיני פרחים‪ ,‬שושנים‪,‬‬ ‫ורדים ועלים‪.‬‬ ‫ז‪ .‬בשמים‪ ,‬רמז לדברי חז"ל‪" :‬כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה‪,‬‬ ‫נתמלא כל העולם בשמים"(מסכת שבת)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬וכן על‪-‬פי הנאמר במדרש‪ :‬משל למלך שהיה לו פרדס נטוע‪ ,‬לאחר‬ ‫ימים בא המלך והציץ בפרדס ונמצא מלא חוחים‪ .‬הביא קצצים לקצצו‬ ‫וראו בו שושנה אחת של ורד‪ .‬אמר המלך בשביל שושנה זו ניצל כל‬ ‫הפרדס‪ .‬כך בזכות התורה יינצל כל העולם כולו (על‪-‬פי ויקרא רבה)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬בקהילות אירופה הדביקו ירק ממגזרי נייר על החלונות כדי למנוע‬ ‫כניסת אור לחדרים‪ ,‬לרמוז שאנו סומכים על האור הפנימי שבתורה‬ ‫ואין צורך באור החיצוני‪.‬‬ ‫‪ .9‬נוהגים לקרוא מגילת רות בחג השבועות מכמה טעמים‪:‬‬ ‫א‪ .‬המעשה המסופר במגילת רות אירע בתחילת תקופת קציר השעורים‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ב‪ .‬ממגילת רות אנו לומדים להעריך מצוות לקט‪ ,‬שכחה ופאה (מתנות‬ ‫לעניים)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מוזכרת במגילה כניסתה של רות תחת כנפי השכינה וזאת דוגמה לכך‬ ‫שבני ישראל נכנסו תחת כנפי השכינה ביום זה במעמד הר סיני‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כשם שבמגילת רות יש גילויי חסד רבים‪ ,‬כך התורה עיקרה בעשיית‬ ‫חסד בין הברואים‪.‬‬ ‫תענית אסתר ‪ -‬י"ג באדר ב'‬ ‫א‪" .‬חצי צום" צמים מן הבוקר עד לאחר צאת הכוכבים לזכר הצום בן שלושת הימים‪,‬‬ ‫שקראה אסתר לכל יהודי שושן הבירה לקיים יחד אתה ועם נערותיה‪ ,‬כדי לעורר רחמי‬ ‫שמים להציל את העם היהודי מגזירת השמד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לאחר תפילת מנחה נותנים מטבעות לצדקה זכר למחצית השקל‪.‬‬ ‫חג הפורים (דפרזות) ‪ -‬י"ד באדר ב'‬ ‫א‪ .‬נס פורים אירע בתקופה שבין חורבן המקדש הראשון לבין שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בימים ההם התחילה כנסת ישראל לטעום טעם גלות מרה; טעם של אומה נודדת ואין‬ ‫אדמת מולדת מוצקת תחת רגלה; טעם של אומה משועבדת‪ ,‬נושאת עול זרים ומשרתת‬ ‫מעצמות נכריות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ימי הפורים נקבעו לפי האירועים שאירעו ליהודים בפרס‪ ,‬וכך נהגו בכל תפוצות ישראל‪,‬‬ ‫בהפרש של ‪ 11‬חודש קדימה מהתאריכים המקוריים בפרס‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כמסופר במגילת אסתר‪ ,‬נקבע חג הפורים ביום י"ד אדר או בט"ו בו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬המושגים‪" :‬פורים דפרזות" ו"פורים דמוקפין"‪ ,‬הכוונה היא לערים המוקפות חומה‪.‬‬ ‫מימות יהושע בן נון‪ ,‬כדי לחלוק כבוד לארץ‪-‬ישראל שהייתה אז חרבה וכדי להעלות את‬ ‫ירושלים על ראש שמחתנו‪ ,‬ולכן בירושלים‪ ,‬מקיימים היום את חג הפורים בט"ו באדר‬ ‫בערים המוקפות חומה עתיקה‪ ,‬אך יש ספק אם החומה קיימת מימות יהושע או לא‪ ,‬כמו‬ ‫הספק‪.‬‬ ‫טבריה ובית‪-‬שאן‪ ,‬חוגגים את חג הפורים בשני הימים ‪ -‬י"ד וט"ו באדר‪ ,‬בגלל ָׁ‬ ‫(חומה הינה סימן כבוד לערים)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מדיני פורים (‪ 4‬מ"מים‪)+‬‬ ‫‪ .1‬קריאת המגילה‪ :‬הכול חייבים לשמוע את קריאת המגילה ‪ -‬גברים ונשים‪.‬‬ ‫קריאת המגילה חשובה עד כדי כך‪ ,‬שמבטלים תלמוד תורה כדי לבוא ולשמוע‬ ‫אותה‪ .‬עיקר המצווה היא לקרוא את המגילה ביום ובלילה בציבור‪ ,‬כדי‬ ‫שיתפרסם הנס (פרסומי ניסא)‪ .‬לפני הקריאה נותנים צדקה זכר למחצית השקל‪,‬‬ ‫שנתנו בבית המקדש‪.‬‬ ‫הברכות הנאמרות לפני קריאת המגילה הן‪:‬‬ ‫"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫"שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ .2‬סעודה (משתה ושמחה)‪ :‬ביום פורים מכינים סעודת חג נאה ומצווה להרבות‬ ‫בסעודה‪ .‬יש לעשותה ביום ועם הרבה משתתפים כדי להרבות ולהגדיל את‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫‪ .3‬משלוח מנות איש לרעהו‪ :‬במצווה זו חייבים איש ואישה‪ ,‬והיא נועדה "להרבות‬ ‫שמחה ורעות"‪ .‬מצווה לשלוח לפחות לאדם אחד שתי מנות של מיני מאכלים‬ ‫הראויים לאכילה מיד‪ .‬המנהג לשלוח ביום ועל‪-‬ידי שליח‪.‬‬ ‫‪ .4‬מתנות לאביונים‪ :‬חובה לתת מתנות לאביונים ביום הפורים (ולא בלילה ולא‬ ‫אחרי החג)‪ ,‬כדי לשמח את לב העניים‪ .‬יש לתת שתי מתנות לשני אביונים‪.‬‬ ‫הרמב"ם אומר שהשמחה הגדולה ביותר היא במצוות מתנות לאביונים ‪ -‬והיא‬ ‫חשובה יותר מהסעודה עצמה וממשלוח מנות‪ .‬בהלכות יום טוב הוא אומר כך‪:‬‬ ‫"אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל לעניים‬ ‫ומרי נפש אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו"‪.‬‬ ‫ז‪ .‬קריאת התורה‪ :‬בשבת שלפני פורים קוראים פרשת "זכור"‪ .‬ביום פורים קוראים על‬ ‫המלחמה בעמלק בסוף פרשת בשלח (שמות יז‪:‬ח‪-‬טז)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הוספת "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון‪ :‬בפורים אין אומרים הלל מפני שקריאת‬ ‫המגילה נחשבת כאמירת הלל‪ .‬אומרים בתפילת "שמונה עשרה" בברכת ההודאה ובברכת‬ ‫בס"ד‬ ‫המזון "על הנסים" (תוכנו הוא סיפור נס פורים והודאה עליו)‪ .‬מי ששכח לומר על הנסים‬ ‫בתפילה אינו צריך לחזור ‪ ,‬מי ששכח לומר "על הנסים" בברכת המזון‪ ,‬ולא נזכר עד לאחר‬ ‫שאמר שם ד' (ברוך אתה ד' על הארץ ועל המזון) אינו חוזר‪ ,‬אבל לפני הרחמן הוא יזכנו‬ ‫וכו'‪ ,‬יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות וכו'‪.‬‬ ‫ט‪ .‬איסור הספד ותענית על‪-‬פי ההלכה אסור לספוד (לשאת הספדים בהלוויות ובאזכרות)‬ ‫בחנוכה ובפורים‪.‬‬ ‫י‪" .‬פורים משולש" – ייתכן מצב‪ ,‬בו ישתרע חג הפורים על פני ‪ 3‬ימים רצופים‪ .‬כאשר ט"ו‬ ‫באדר חל ביום שבת‪ .‬בשבת אין קוראים את המגילה‪ .‬במקרה כגון זה המגילה נקראת‬ ‫ביד' באדר‪ ,‬גם את מתן המתנות לאביונים מקדימים ביום אחד‪ .‬בשבת יאמרו את תפילת‬ ‫על הניסים בתפילות השבת ובברכות המזון וכן יוציאו ‪ 2‬ספרי תורה‪ .‬ביום ראשון ט"ז‬ ‫באדר תיערך סעודת פורים ויקוים משלוח מנות איש לרעהו‪.‬‬ ‫חנוכה ‪ -‬כ"ה בכסלו ‪ -‬ג' תקצ"ו‪ 164 ,‬לפני הספירה‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫חג החנוכה נחוג במשך שמונה ימים‪ ,‬מכ"ה בכסלו עד ב' או ג' בטבת (תלוי אם חודש‬ ‫כסלו של אותה שנה חסר או מלא)‪ ,‬לציון ניצחונו של יהודה המכבי וחילו על היוונים‬ ‫והמתייוונים ולזכר טיהור המקדש וחנוכתו בכ"ה בכסלו בשנת ‪ 164‬לפסה"נ‪.‬‬ ‫ניצחונם של המכבים הביא ל‪:‬‬ ‫א‪ .‬שחרורה של ארץ יהודה משעבוד זרים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ביטול הגזירות שגזר אנטיוכוס הרביעי (אפיפנוס) על‬ ‫היהודים (איסור של שמירת השבת‪ ,‬איסור ברית מילה ועוד)‪,‬‬ ‫לחידוש העבודה בבית המקדש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כינונה של מדינה יהודית עצמאית‪.‬‬ ‫בכ"ה בכסלו‪ ,‬כאשר נכנסו המכבים להיכל המחולל‪ ,‬לא יכלו להדליק את נרות מנורת‬ ‫המקדש‪ ,‬כי לא מצאו שמן טהור מפני שהיוונים טימאו את כל השמנים‪ .‬נמצא רק פך שמן‬ ‫טהור אחד בחותמו של הכהן הגדול‪ ,‬שהספיק ליום אחד‪.‬‬ ‫נעשה להם נס והשמן דלק שמונה ימים (ראה תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת שבת כא‪.):‬‬ ‫מקור השם "חנוכה"‪:‬‬ ‫חנוכת המזבח‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫חנו כ"ה‪ :‬המכבים וצבאם חנו בכ"ה בכסלו לאחר ניצחונם‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מלחמתם של המכבים היתה על רקע רוחני‪ .‬לא היה זה מאבק מתוך רצון להשתלט‪ ,‬אלא‬ ‫מאבק מתוך רצון לחיות חיי יהדות מלאים ולהתנער מכל כפייה של שלטון זר‪.‬‬ ‫לזכר נס פך השמן‪ ,‬המסמל את הפן הרוחני הזה של החג‪ ,‬אנו מדליקים את נרות החנוכה‪.‬‬ ‫מדיני חנוכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מצוות נר חנוכה מצווה חביבה וצריך אדם להיזהר בה‪ ,‬ולכן‪:‬חצי שעה קודם זמן‬ ‫ההדלקה אין לאכול וכמובן אין לעסוק בכל עיסוק אחר‪ ,‬ומשהגיע זמן ההדלקה‬ ‫אין ללמוד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בלילה הראשון מדליק הנר הקיצוני מצד ימין‪ ,‬בשני מדליק נר הסמוך מצד‬ ‫שמאל ובו מתחיל ופונה לימין‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נוהגים להדליק בשמש‪ ,‬נר נוסף‪ ,‬מפני שאין אנו רשאים להשתמש וליהנות‬ ‫מנרות חנוכה אפילו לתשמיש קדושה‪ .‬השמש חייב לעמוד גבוה או נמוך משאר‬ ‫הנרות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יש להניח המנורה על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ ‪" -‬ומניחו בצד שמאל‬ ‫של הפתח ‪ -‬כדי שיהא מסובב במצוות" (מזוזה לצד ימין והחנוכיה לצד שמאל‬ ‫והמדליק באמצע)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מי שדר בקומה עליונה‪ ,‬מניחו במרפסת או חלון הפונה לרשות הרבים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬הנרות צריכים להיות שווים בגובהם‪.‬‬ ‫ז‪ .‬יש להניח את החנוכייה למעלה מג' טפחים (טפח = ‪ 8‬ס"מ) עד י' טפחים שזוהי‬ ‫עיקר המצווה בבית‪ .‬אך אם הניחם יותר מי' טפחים מהקרקע ‪ -‬כשר‪ ,‬אבל לא‬ ‫למעלה מ ‪ -20‬אמה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה ושמן זית מצווה מן המובחר‪ .‬פתילות‬ ‫שהדליקו בהם פעם אחת מותר להדליק בהם למחרת וכן במותר השמן ניתן‬ ‫להדליק בו יום נוסף‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ט‪ .‬עיקר מצוותה להדליק בצאת הכוכבים ונמשך זמן מצוותה חצי שעה‪ .‬יש‬ ‫מקדימים (כגון בירושלים) להדליק בשקיעת החמה ובלבד שיתן מספיק שמן‬ ‫שתדלק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים‪ .‬כמובן גם כשמדליק אחר צאת הכוכבים‬ ‫או אחר חצי השעה שאחר צאת הכוכבים‪ ,‬צריך שידלקו הנרות לפחות חצי שעה‪.‬‬ ‫י‪ .‬ידליק כשכל בני הבית מקובצים ביחד ויברך ברכות ‪ )1‬להדליק נר של חנוכה; ‪)2‬‬ ‫שעשה נסים‪ .‬ו ‪ ) -3‬בערב הראשון יוסיף ברכת "שהחיינו"‪.‬‬ ‫יא‪ .‬אפשר להדליק כל הלילה כל זמן שבני הבית ערים‪ ,‬ואם לא הדליק עד מאוחר‬ ‫בלילה ובני ביתו ישנים‪ ,‬ידליק בלא ברכה‪.‬‬ ‫יב‪ .‬אחרי שידליק נר אחד לפחות יאמר "הנרות הללו" בנוסח שיש בו ל"ו תבות‪.‬‬ ‫אחרי ההדלקה אומרים "מזמור שיר חנוכת הבית" ו"למנצח בנגינות מזמור‬ ‫שיר" ובעדות אשכנז אומרים "מעוז צור"‪.‬‬ ‫יג‪ .‬בערב שבת תמיד מדליקים נר חנוכה קודם לנרות השבת‪ .‬אבל במוצאי שבת‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬בראשונה מדליקים נר חנוכה ובבית מבדילים בראשונה ואחר כך‬ ‫מדליקים נר חנוכה‪.‬‬ ‫יד‪ .‬כל שמונת ימי חנוכה אומרים "הלל" ומוסיפים "על הניסים" בתפילה ובברכת‬ ‫המזון‪.‬‬ ‫טו‪ .‬בכל יום מימי חנוכה קוראים בפרשת הנשיאים‪.‬‬ ‫טז‪ .‬כמו כן אוכלים לביבות וסופגניות מטוגנות בשמן זכר לנס פך השמן‪.‬‬ ‫יז‪ .‬מסכת גדולה של מנהגים והווי מסורתי‪ ,‬למשל‪ :‬דמי חנוכה‪ ,‬סביבון‪.‬‬ ‫יח‪ .‬אין כל איסור בעשיית מלאכה בימי חג החנוכה‪.‬‬ ‫יז בתמוז ‪( -‬על פי המסורת) ‪ -‬שבעה עשר בתמוז הוא‬ ‫התחלת תקופה של ימי אבל "בין המצרים"‬ ‫‪ .1‬שלושת השבועות שראשיתם ביז' בתמוז ואחריתם בצום תשעה באב‪ ,‬נקראים בין‬ ‫המצרים‪.‬‬ ‫‪ .2‬תקופה שבה אנו מתאבלים על חורבנם של שני בתי המקדש ונוהגים מנהגי אבלות‪ .‬כל עדה‬ ‫לפי מנהגה‪.‬‬ ‫‪ .3‬יום זה נקבע ליום תענית ציבור‪.‬‬ ‫‪ .4‬חמישה דברים אירעו לאבותינו (אצתל"ה) בו ביום כפי שהובא בתלמוד בבלי במסכת‬ ‫תענית (כו)‪:‬‬ ‫א‪ .‬נשתברו הלוחות ‪ -‬על פי הכתוב בתורה ירד משה מהר סיני ולוחות הברית בידיו ומצא‬ ‫שהעם עשה עגל זהב‪ ,‬אז השליך מידיו את הלוחות ושיבר אותם וביקש מד' לסלוח לבני‬ ‫ישראל על מעשיהם‪ .‬משה עלה שוב בר"ח אלול וירד לאחר ארבעים יום ‪ -‬ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בוטל התמיד ‪ -‬על פי המסופר בתלמוד‪ ,‬בזמן המצור על ירושלים שררו בעיר רעב ומחסור‬ ‫ולא נמצאו כבשים לקרבן התמיד‪.‬‬ ‫שרף אפוסטומוס את התורה ‪ -‬מעשה התגרות נגד היהודים על ידי חיל רומי שקרע ספר‬ ‫תורה ושרף אותו באש‪.‬‬ ‫הועמד צלם בהיכל ‪ -‬מעשה התגרות נגד היהודים על ידי היוונים בעת מלחמת‬ ‫החשמונאים‪ ,‬כשהעמידו פסל של זאוס בבית המקדש‪.‬‬ ‫הובקעה העיר ‪ -‬הובקעו חומות ירושלים ונפרצו מבואותיה על ידי הרומאים בבית שני‪.‬‬ ‫מאז החל חורבנה של ירושלים וקיצה של מלכות ישראל‪.‬‬ ‫יום העצמאות למדינת ישראל ‪ -‬ה באייר‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫ביום ה באייר תש"ח ( ‪ ) 1948‬החליטה מועצת העם "על הקמת מדינה יהודית‬ ‫בארץ‪-‬ישראל"‪.‬‬ ‫יום זה הוא עדות חיה לתוקפה של הברית האלוקית‪ ,‬המקשרת בין עם ישראל‬ ‫לארצו‪.‬‬ ‫רוח תחייה לאומית סחפה את יהדות העולם בעקבות הקמת המדינה‪ ,‬אשר‬ ‫הזינה וחיזקה את האמונה בברית שכרת אלוקים עם העם היהודי להיות ממלכת‬ ‫כוהנים וגוי קדוש‪.‬‬ ‫לפני הקמת המדינה המצב בארץ הכתיב עליות בלתי חוקיות ומבצעי העפלה‬ ‫נועזים‪.‬‬ ‫ארגוני המחתרת ניסו‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬לשחרר את הארץ משלטון הבריטים‪.‬‬ ‫ב‪-‬יז בכסלו תש"ח ( ‪ 29‬בנובמבר ‪ ) 1947‬נתקבלה בעצרת האומות המאוחדות‬ ‫החלטה על הקמת מדינה יהודית ריבונית‪ .‬בעיקבות ההחלטה‪ ,‬גאה גל של‬ ‫התלהבות והתעוררות בקרב יהודי הארץ והעולם‪.‬‬ ‫הערבים פתחו במאבק מזויין נגד החלטת האו"ם‪ ,‬במעשי רצח ובהתנפלויות על‬ ‫ערים ויישובים יהודיים‪.‬‬ ‫ביום ה באייר תש"ח ( ‪ ,) 1948‬בשעות אחה"צ של יום השישי‪ ,‬התכנסו מנהיגי‬ ‫היישוב‪ ,‬חברי מועצת העם‪ ,‬והכריזו על הקמת מדינת ישראל‪.‬‬ ‫בלילה שלאחר מכן פרצה מלחמת השחרור בין כל צבאות ערב לבין היישוב‬ ‫היהודי‪.‬‬ ‫בתום חודשי המלחמה נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם צבאות ערב וכך נקנתה‬ ‫עצמאות מדינתנו בדם רב‪.‬‬ ‫נעשו ניסיונות שונים לגיבוש דמותו של יום העצמאות (הגדת יום העצמאות‪,‬‬ ‫שולחן משפחתי חגיגי‪ ,‬יום טוב)‪ ,‬אך טרם נמצאה הנוסחא המתאימה לכלל‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫ימי צום‬ ‫‪ .1‬ביהדות קיימים כמה ימי צום‪ .‬פרט לאחד מהם‪ ,‬שמקורו בציווי בתורה ‪ -‬יום הכיפורים‪,‬‬ ‫שאר ימי הצום מציינים אבל‪ ,‬ונקבעו לאחר חורבן בית המקדש הראשון (למעט צום תענית‬ ‫אסתר‪ ,‬שאינו מציין אבל)‪.‬‬ ‫‪ .2‬מלבד הצום עצמו‪ ,‬לעתים קרובות כרוך הצום בביטויי צער ואבלות נוספים‪ ,‬כגון לבישת‬ ‫שק‪( .‬יואל ב' ‪ ;12‬יונה ג' ‪ ;7-8‬תהלים ל"ה ‪ ;13‬אסתר ד' ‪ .)3‬ביום כיפור ובתשעה באב אף יש‬ ‫עוד ארבעה איסורים בנוסף לצום‪ :‬רחיצה‪ ,‬סיכה‪ ,‬תשמיש המיטה (קיום יחסי מין)‪ ,‬ונעילת‬ ‫הסנדל (מנעלים העשויים מעור)‪.‬‬ ‫‪ .3‬אלה ‪ 6‬ימי הצום (עיקריים) ביהדות (כשתגי"ע)‪:‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫שבעה עשר בתמוז‪ ,‬בו הובקעה העיר ירושלים וכן התרחשו אסונות נוספים;‬ ‫תשעה באב‪ ,‬בו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש‪ ,‬וכן אירעו אסונות נוספים‪,‬‬ ‫כדוגמת חורבן ביתר ועוד ;‬ ‫ג' בתשרי –צום גדליה‪ :‬היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם‪ ,‬מאורע שבעקבותיו‬ ‫עזבו את ארץ ישראל אחרוני היהודים‪.‬‬ ‫עשרה בטבת –עשרה בטבת‪ :‬נקבע בתקופת המקרא כיום תענית‪ ,‬המציין את‬ ‫תחילת המצור על ירושלים‪ ,‬שהוא תחילת התהליך שהביא לחורבן ירושלים‬ ‫ובית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל‪.‬‬ ‫י"ג באדר ‪ -‬תענית אסתר ;‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬בתאריך י' בתשרי‪ ,‬הנחשב ביהדות כיום גזירת הדין‪ ,‬היום‬ ‫הקדוש בשנה ("יומא" ‪ -‬היום)‪.‬‬ ‫ליום עשרה בטבת ניתנה משמעות נוספת על ידי הרבנות הראשית לישראל‪ :‬הוא נקבע כיום‬ ‫הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע‪.‬‬ ‫בקרב מיעוט מהזרם היהודי רפורמי ובעקבותיהם גם בקרב חילונים יש הנוהגים לצום‬ ‫ביום השואה‪ .‬בחוגים אלו נשמעו בשנים האחרונות קולות הקוראים לתענית הדומה לצום‬ ‫גדליה ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין‪.‬‬ ‫בניגוד לימי הצום האחרים‪ ,‬מטרת הצום ביום הכיפורים איננה אבלות‪ ,‬אלא עינוי הגוף‬ ‫לצורך התעלות והיטהרות הנפש‪.‬‬ ‫צומות נוספים הם תענית שובבי"ם‪ ,‬הנהוגה במשך שישה שבועות‪ ,‬בימי שני וחמישי שבין‬ ‫פרשת שמות לבין פרשת משפטים (השם שובבי"ם הוא ראשי תיבות של שמות פרשת‬ ‫השבוע בתקופה זו‪ :‬שמות‪ ,‬וארא‪ ,‬בא‪ ,‬בשלח‪ ,‬יתרו‪ ,‬משפטים)‪.‬‬ ‫מנהג נוסף שמקורו בקבלה‪ ,‬הוא לצום ברוב ימי שני וחמישי של רוב ימות השנה‪ ,‬מנהג זה‬ ‫קיים בקהילות הספרדיות‪ ,‬במיוחד אצל הזקנים והמקובלים‪ .‬מנהגים אלו אינם חובה‬ ‫הלכתית אלא מנהגי חסידות‪.‬‬ ‫ארבע פרשיות‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫פרשיות שנקראות בשבתות מיוחדות בנוסף לפרשת השבוע‪.‬‬ ‫השבתות הן בין השבת שלפני חודש אדר לשבת שלפני חודש ניסן‪ ,‬ובהן‬ ‫מפורטות מצוות ייחודיות לתקופה בשנה‪.‬‬ ‫פרשת שקלים‪ ,‬פרשת זכור‪ ,‬פרשת פרה‪ ,‬פרשת החודש (ח"ש פ"ז)‪.‬‬ ‫כך לדוגמה‪ :‬בשבת שלפני פורים קוראים את פרשת זכור‪ ,‬המתקשרת‪ ,‬לפי‬ ‫חז"ל‪ ,‬לרעיון החג‪.‬‬ ‫פרשיות שקוראים בשבתות לפני הפסח למפטיר אחר קריאת הפרשה‪ ,‬והם ‪:‬‬ ‫פרשת שקלים‪ ,‬פרשת זכור‪ ,‬פרשת פרה ופרשת החודש‪.‬‬ ‫הסעודה‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫נטילת ידיים‪ :‬מים ראשונים‪ ,‬מעבר מחול לקודש‪ ,‬אין לשוחח משעת נטילת ידיים ועד‬ ‫לאחר הנגיסה מן הפת‪.‬‬ ‫המוציא לחם מן הארץ‪" :‬ברוך אתה ה' מלך העולם המוציא לחם מן הארץ"‪ .‬עשר מילים‬ ‫עשר אצבעות על שתי החלות‪ .‬ראש המשפחה מחלק פרוסות מן הפת לכל המסובים ליד‬ ‫השולחן‪.‬להימנע מביזיון אוכלים (להניח ולא לזרוק)‪.‬‬ ‫ברכת המזון‬ ‫‪" .1‬ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" (דברים ח' י)‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫לאחר סעודה שאכלו בה פת או לאחר אכילת פת בלבד‪ ,‬מברכים את ברכת המזון‪.‬‬ ‫צריך לשבת בשעה שמברך את ברכת המזון‪ ,‬כדי שנוכל לכוון היטב‪.‬‬ ‫מים אחרונים‪ :‬בסיום הסעודה לפני ברכת המזון נוטלים את הידיים במים‪ ,‬הם‬ ‫נקראים מים אחרונים‪ .‬את המים שופכים עד הפרק השני של האצבעות‪.‬‬ ‫זימון‪ :‬שלושה אנשים (או יותר) שאכלו פת ביחד‪ ,‬חייבים בזימון‪ .‬לפני ברכת המזון‬ ‫אחד מהם אומר את נוסח הזימון והשאר עונים לו‪" :‬נברך (את) שאכלנו משלו"‪,‬‬ ‫ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו"‪.‬‬ ‫נוסח ברכת המזון‪ -‬בברכת המזון ישנן ארבע ברכות (הב"א ט')‪:‬‬ ‫א‪ .‬ברכת הזן – כוללת הבעת תודה לה'‪ ,‬על שהוא מעניק לנו בחסדו את המזון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ברכת הארץ – פותחת בניסוח‪" :‬נודה לך ה' אלוקינו"‪ .‬בברכה זו מצויה הודיה‬ ‫כללית לה' על שהנחיל לנו את הארץ הוציאנו ממצרים‪ ,‬נתן את התורה ועוד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ברכת בונה ירושלים – פותחת‪" :‬רחם נא ה' אלוקינו" כלולים בה תפילה לה'‬ ‫שירחם על עמו ישראל‪ ,‬על ירושלים‪ ,‬על בית המקדש ושיבנה במהרה את‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ברכת הטוב והמיטיב – מתחילה‪" :‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם האל אבינו‬ ‫מלכנו" ומסתיימת ‪" :‬וכל טוב מכל טוב לעולם אל יחסירנו"‪.‬‬ ‫לאחר מכן מצויות בקשות נוספות‪":‬הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד‪."....‬‬ ‫ברכת המזון פוטרת את כל סוגי המאכלים והמשקאות שנאכלו ונשתו בתוך הסעודה‪,‬‬ ‫ולכן לא מברכים לאחריה בברכה נוספת‪.‬‬ ‫גם מאכלים שמברכים עליהם לפני אכילתם‪ ,‬נפטרים בברכת המזון‪.‬‬ ‫ברכות הנהנין‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫מברכים אותן לפני הנאה כאכילה‪ ,‬שתייה או ריח טוב‪.‬‬ ‫מתוך העיקרון כי "לה' הארץ ומלואה" (תהילים כד' א)‪ -‬כל המצוי בעולם של ה' הוא‪.‬‬ ‫הברכות נחשבות למעין נטילת רשות מה' ליהנות מעולמו והכרת תודה‪.‬‬ ‫הברכה מגיעה מיד לפני האכילה‪ .‬אוחזים את המאכל ביד ימין ומברכים‪.‬‬ ‫ישנם דיני קדימה בברכות ‪ -‬הבדלה בין עיקר לטפל‪( .‬איזה לברך ולפני מה)‪.‬‬ ‫(אמ"ש פג"ע בע"ע)‬ ‫א‪" .‬בורא מיני מזונות" – מזונות מקמח‬ ‫ב‪" .‬בורא פרי הגפן" – על היין‬ ‫ג‪" .‬בורא פרי העץ" – פירות אילן‬ ‫ד‪" .‬בורא פרי האדמה" –פירות וירקות האדמה‬ ‫ה‪" .‬שהכל נהיה בדברו" מאכלים שאין גידולם מן הארץ (גבינה‪ ,‬ביצים‪ ,‬דגים‪ ,‬בשר‬ ‫ומשקאות)‪.‬‬ ‫ו‪" .‬בורא עשבי בשמים" – ריח טוב מעשבים‬ ‫ז‪" .‬בורא עצי בשמים" – ריח טוב מעצים‬ ‫ח‪" .‬הנותן ריח טוב בפירות" – ריח טוב של פרי‬ ‫ט‪" .‬בורא מיני בשמים" – ריח טוב אחר‬ ‫כשרות‬ ‫המזון הכשר הוא אחד מאדני היסוד של עם ישראל בכל דורותיו‪ .‬על פי הרמב"ם‪ ,‬כשרות בריאה‬ ‫לגוף ולנפש‪.‬‬ ‫דיני בשר וחלב‬ ‫‪ .1‬בשר ועופות וכן כל מוצריהם‪ ,‬אסור לאוכלם יחד עם חלב וכל מוצריו‪ .‬במוצרים רבים‬ ‫מערבים לעיתים בעת הייצור חומרים העשויים מחלב או מבשר‪ .‬מוצרים אלו נחשבים‬ ‫חלביים או בשריים ואסור לאוכלם אלו עם אלו‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫פרווה (סתמי; לא בשרי ולא חלבי) – מאכלים או משקאות שאינם מכילים חלב או בשר‬ ‫נקראים פרווה ומותר לאוכלם עם בשר ועם חלב‪.‬‬ ‫המתנה בין בשר לחלב‪ :‬לאחר אכילת בשר‪ ,‬עופות או מוצריהם צריך להמתין ‪ 6‬שעות עד‬ ‫לשתיית חלב או לאכילת מוצרי חלב‪ .‬צריך להמתין ‪ 6‬שעות גם לאחר אכילת גבינה קשה‬ ‫עד לאכילת בשר‪ .‬אם אכלו תבשיל פרווה שהתבשל בכלי בשרי נקי‪ ,‬מותר לאכול מוצרי‬ ‫חלב‪ .‬לאחר אכילת בשר מותר באכילת מאכל פרווה שהתבשל בכלי חלבי נקי‪.‬‬ ‫המתנה בין חלב לבשר‪ :‬לאחר שתיית חלב או אכילת מוצר חלבי‪ ,‬אין צורך להמתין עד‬ ‫לאכילת בשר‪ .‬אולם צריך לנקות היטב את הפה‪ .‬מקובל על אנשים רבים להמתין חצי‬ ‫שעה בין אכילת מאכל חלבי לאכילת מאכל בשרי‪.‬‬ ‫איסור בישול והנאה‪ :‬בדיני בשר וחלב‪ ,‬קיים איסור לבשל בשר וחלב יחדיו‪ ,‬גם אם אינך‬ ‫אוכל אותו לאחר מכן‪ .‬בנוסף אסור לך לתת תערובת מסוג זה לבע"ח‪ ,‬מכירתה ליהודי‪/‬‬ ‫גוי‪.‬‬ ‫כלי בשר וחלב‪ :‬אסור להשתמש באותם כלים לבשר ולחלב‪ .‬לכן צריך שתהיינה בבית שתי‬ ‫מערכות כלים‪ .‬ראוי לייחד כלים גם למאכלי פרווה‪.‬‬ ‫בשר וחלב שהתערבו וכלים שנטרפו‪ :‬אם השתמשו בכלי חלבי למאכל בשרי או להיפך‪,‬‬ ‫יש לשאול רב כיצד לנהוג‪ ,‬הן במאכלים והן בכלים‪ .‬בחלק מהמקרים הכלי הוא טרף ואין‬ ‫להשתמש בו עד שיכשירהו‪.‬‬ ‫דגים‪ :‬אינם נחשבים כבשר ומותר לאוכלם עם חלב ומוצריו‪ .‬רבים מבני עדות המזרח‬ ‫אינם עושים כך‪ .‬אם מעוניינים לאכול דגים ובשר‪ ,‬יש להפריד ביניהם ע"י אכילת פת וכד'‬ ‫ושתית משקה‪ .‬אין לבשל יחדיו בשר ודגים ואין להניחם באותם כלים‪ ,‬בין אכילת הדגים‬ ‫לבשר שוטפים את הכלים‪.‬‬ ‫מאכלות אסורים‬ ‫‪ .1‬מאכלות אסורים הם מאכלים שיש איסור או הגבלה על אכילתם‪ ,‬בהתאם לכללים של‬ ‫דת או תרבות‪.‬‬ ‫‪ .2‬בולטים בהקשר זה כללי הכשרות של היהדות שהם מרובים וענפים ואוסרים סוגים‬ ‫רבים של מאכלים בשל מוצאם ודרכי הכנתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬קטגוריות למאכלות אסורים ביהדות‪:‬‬ ‫‪ ‬בעלי חיים ממינים שונים שאסורים באכילה (בנושא זה יש מספר קטגוריות‬ ‫שיפורטו בהמשך)‪.‬‬ ‫‪ ‬בעלי חיים ממינים שמותרים באכילה אך לא נשחטו והוכשרו כדין (נבלות‬ ‫וטריפות)‪.‬‬ ‫‪ ‬חלקים מסוימים מגוף בעלי החיים (חֵ לֶב‪ ,‬דם‪ ,‬גיד הנשה)‪.‬‬ ‫‪ ‬אבר מבעל חיים חי‪.‬‬ ‫‪ ‬בשר עם חלב‪.‬‬ ‫‪ ‬פירות של ערלה ‪ -‬פירות של עצים שטרם מלאו להם שלוש שנים‪.‬‬ ‫‪ ‬בעלי חיים‪ ,‬או מאכלים מסוימים מהצומח שהוקדשו לקרבן‪.‬‬ ‫‪ ‬בעלי חיים שחל בהם איסור רובע או נרבע‪.‬‬ ‫‪ ‬מאכלים שהוקדשו לעבודה זרה (ובכללם יין נסך)‪.‬‬ ‫‪ ‬כלאי הכרם (גפן ותבואה שצומחים יחדיו)‪.‬‬ ‫‪ ‬שור הנסקל (שור שהרג אדם‪ ,‬ונידון למוות בבית דין)‪.‬‬ ‫‪ ‬תבואה חדשה (תבואה שנקצרה לפני הנפת העומר)‪.‬‬ ‫‪ ‬חמץ בפסח‪.‬‬ ‫‪ .4‬פירוט בעלי חיים האסורים באכילה‪ :‬כל בעלי החיים אסורים באכילה מלבד אלו‬ ‫שהוגדרו בתורה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫בהמות וחיות‪ :‬מותרים אלו שמפריסים פרסה שיש בה שסע ומעלים גרה‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫עופות‪ :‬מהתורה‪ ,‬מותרים כל העופות מלבד אלו שהתורה מציינת במפורש‬ ‫שלא‪ .‬אך מכיוון שלעופות אלו יש הרבה מינים‪ ,‬כבר קבעו חז"ל שאסור‬ ‫לאכול כל עוף שאין עליו מסורת שהוא כשר‪ .‬אסורים‪ :‬נשר‪ ,‬פרס‪ ,‬עזניה‪,‬‬ ‫דיה‪ ,‬עורב‪ ,‬בת יענה‪ ,‬תחמס‪ ,‬שחף‪ ,‬נץ‪ ,‬כוס‪ ,‬ינשוף‪ ,‬תנשמת‪ ,‬קאת‪ ,‬רחם‪ ,‬שלך‪,‬‬ ‫חסידה‪ ,‬אנפה‪ ,‬דוכיפת ועטלף‪ .‬גם שרץ העוף (זבובים‪ ,‬דבורים‪ ,‬יתושים וכד')‬ ‫טמא הוא באכילה‪.‬‬ ‫דגים‪ :‬בעלי סנפיר וקשקשת מותרים באכילה‪ ,‬יתר בעלי החיים הימיים‬ ‫אסורים‪.‬‬ ‫חגבים‪ :‬יש מינים מסוימים המותרים באכילה‪ ,‬שהוזכרו בתורה‪ .‬לרוב‬ ‫העדות בישראל אין היום מסורת על כך‪.‬‬ ‫‪ .5‬איסור "יין נסך"(רק אלו העשויים מפרי הגפן) – החל מתקופת התלמוד איסור‬ ‫אכילת פת של עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות)‪ ,‬בשל החשש של החכמים שתחול‬ ‫הידרדרות בשל קרבת יתר בין ישראל לגויים בעטייה של שתיית יין בצוותא‪.‬‬ ‫נבלה – בע"ח שנשחטו שלא כהלכה‪.‬‬ ‫טריפה – בע"ח שנשחטו‪ ,‬אך נמצא פסול בריאותי בגופם‪.‬‬ ‫התפילה‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫התפילה המוגדרת ביהדות כעבודה שבלב‪ .‬אין לתפילה מגבלות של תוכן‪ ,‬סגנון או שפה‪.‬‬ ‫עקרונית אין לה גם מועדים מוגבלים‪ ,‬כי עיקרה בעבודה שבלב‪ .‬אעפ"י כן קבעו לנו אנשי‬ ‫ה"כנסת הגדולה" (מתקופת עזרא ונחמיה) נוסח קבוע של ‪ 18‬ברכות‪ ,‬אשר נועדו לרכז את‬ ‫עיקרי משאלות והצרכים של כל אדם בכל תחומי החיים‪.‬‬ ‫תפילה מרכזית זו נועדה להיאמר שלוש פעמים ביום כתחליף וכהשלמה לעבודת‬ ‫הקורבנות‪,‬שהיו נוהגים בזמן שבית המקדש היה קיים‪ :‬קרבן תמיד של שחרית‪ ,‬קרבן‬ ‫תמיד של מנחה‪ ,‬והקרבת איברים של קורבנות היום במשך הלילה‪.‬‬ ‫אברהם תיקן את תפילת השחרית‪" :‬וישכם אברהם בבוקר על המקום אשר עמד שם‪...‬‬ ‫את פני ה'"‪ .‬יצחק תיקן את תפילת מנחה‪" :‬ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ויעקב‬ ‫תיקן את תפילת ערבית‪" :‬ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש"‪.‬‬ ‫תפילה=עמידה=שיחה=פגיעה‪.‬‬ ‫התפילה המלווה את חיי העם היהודי בכל הדורות‪ ,‬קיבלו משנה תוקף עם חורבן‬ ‫בבהמ"ק‪ ,‬עפ"י הנביא הושע‪" :‬ונשלמה פָּ ִרים – שפתינו"; כשבטלו סדרי העבודה‬ ‫בבהמ"ק‪ ,‬הותקנו התפילות ומטרת שניהם – יצירת מגע ישיר בלתי אמצעי בין האדם‬ ‫לאביו שבשמים‪.‬‬ ‫שחרית‬ ‫עם בוקר בו פותח אדם את עיניו מתחיל באלו‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברכת החזרת הנשמה‪.‬‬ ‫נטילת ידיים‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪‬‬ ‫ברכות השחר ‪ :‬אשר יצר את האדם בחכמה‪ ,‬ברכת הנשמה הטהורה‪ ,‬ברכות מתן‬ ‫תורה‪ ,‬ברכות נהנין ועוד‪" ,‬שלא עשני"‪ ,‬הודיה למעשי ה' (פוקח עיוורים‪ ,‬מלביש‬ ‫עירומים‪" ,)...‬המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפיי‪"...‬‬ ‫(עעש"ק ב"ז בק"ש שח"ק מכ"ת תס"ח)‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫עטופים בטלית מעוטרים תפילין‪.‬‬ ‫מתחיל בפרשת "עקידת יצחק"‪ )1 :‬לעורר את הלבבות לאותה נכונות של הקרבה‬ ‫ומסירות נפש למילוי רצונותיו של הקב"ה‪ )2 .‬סמל לתקווה של שלום ולמניעת שפיכות‬ ‫דמים‪ )3 .‬לעורר רחמי שמים לשמוע תפילתנו בזכות אבות‪.‬‬ ‫פרשה ראשונה של "שמע ישראל"‬ ‫פרשת הקרבנות ‪ -‬אזכור קרבן התמיד של שחרית‪ ,‬אשר היה פותח בכל יום את סדר‬ ‫העבודה בבהמ"ק‪ .‬יש בקריאה זו התקווה לבנייה מחודשת של בהמ"ק‪ ,‬תחליף להקרבה‬ ‫עצמה; "זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם"‪.‬‬ ‫ברייתא (=שילוב של תורה שבעל‪-‬פה לתורה שבכתב) ‪ 13 -‬המידות (דרכי הלימוד)‪,‬‬ ‫שהתורה נדרשת בהם‪.‬‬ ‫פסוקי דזמרא – "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל"‪ .‬ראוי ראשית לשבח‬ ‫ולהודות לכל יכול בטרם נבוא בבקשות מילוי משאלות הלב‪.‬‬ ‫"ברוך שאמר" – לאחוז שתיים מציציות הטלית ולנשקן בסיום הפרק‪.‬‬ ‫קדיש – "חצי קדיש" (ללא תוספות לוואי) ‪ /‬עוד סוגי קדיש‪":‬קדיש שלם" (‪+‬פסקת‬ ‫"תתקבל")‪" ,‬קדיש יתום" (מתוך חלל ריק לעילוי נשמת הנפטר‪ ,‬ביטוי לנצחיות‪ ,‬בדר"כ‬ ‫מגיע לקראת סוף התפילה) "קדיש דרבנן" (ראשית התפילה ובסופה‪ ,‬לאחר לימוד קטע‪,‬‬ ‫תוספת ברכה לעוסקים בתורה)‪ .‬קדיש בארמית – זו השפה בתקופת התלמוד‪.‬‬ ‫שמע ישראל – לאחר סיום הקדיש‪ ,‬החזן מרכין את הראש ומבקש לברך את ה' המבורך‪,‬‬ ‫הקהל עונה לו‪ .‬נפתח פרק קריאת שמע וברכותיה‪ .‬התפילה העיקרית – מצוות עשה‬ ‫יחידה‪ .‬מקורה של התפילה בדברים ו' –'בשכבך ובקומך'‪ .‬מבטאת את קבלת עול מלכות‬ ‫שמים מצדנו‪ .‬נוהגים לכסות את העיניים ביד ימין – למנוע הסחות דעת‪ .‬ברכה ארוכה‬ ‫וברכה קצרה לפני קריאת שמע‪ .‬תוך כדי קריאת שמע לכנס ארבע ציציות הטלית ושמים‬ ‫בין הזרת לקמיצה של יד שמאל‪ .‬ציציות בכתב= מנשקים את הציציות‪ ,‬רמ"ח מילים‬ ‫(‪.)248‬‬ ‫שמונה עשרה – תפילת העמידה‪ ,‬תפילה מרכזית החוזרת בשלוש תפילות היום‪ .‬מקור‬ ‫שמה ב‪ 18-‬הברכות שהיא מכילה‪ .‬שתי רגליים צמודות‪ .‬בני הגולה עומדים לכיוון א"י‪.‬‬ ‫בני הארץ עם פניהם לי‪-‬ם‪ .‬נאמרת בלחש ע"מ לא להפריע לריכוז‪ .‬יש לאמרה בכוונה‬ ‫רבה‪ ,‬בריכוז רב והמחשבה יתירה‪" .‬שלוש פסיעות" ‪ )1 -‬משה בעת שניגש לה' היה צריך‬ ‫לעבור ‪ 3‬מחיצות‪:‬חושך‪ ,‬ענן וערפל ‪ )2‬נימוס ודרך ארץ לצעוד בהססנות‪ ,‬מעין בקשת‬ ‫רשות‪.‬‬ ‫חזרת הש"ץ – שחרית ומנחה חוזר על תפילת ‪ 18‬בקול רם‪.‬‬ ‫"הקדושה" – דברי ההתגלות של הנביאים ישעיהו ויחזקאל‪" :‬קדוש‪ ,‬קדוש‪."...‬‬ ‫"מודים אנו לך"‪.‬‬ ‫ברכת הכוהנים – מקורה בספר מדבר‪ ,‬שם נצטוו הכוהנים מזרע אהרון לברך את העם‬ ‫"בברכה משולשת" (=מחולקת לשלושה חלקים)‪ .‬ברכה זו אינה מוגבלת לבית המקדש‬ ‫בלבד‪ .‬חולצים את נעליהם‪ ,‬עולים על הדוכן ופניהם לארון הקודש‪ .‬החזן קורא להם‪:‬‬ ‫"כוהנים!" עטופי טלית מעל ראשיהם‪ ,‬אצבעות ידיהם מפוסקות‪ ,‬מסתובבים אל הציבור‬ ‫ומברכים‪ .‬נהוג שלא להביט בפני הכוהנים‪ ,‬מתוך אמונה כי שכינה פרושה עליהם ואין לנו‬ ‫רשות להביט בה‪.‬‬ ‫"תחנון" – נפילת אפיים – בקשות מחילה‪ ,‬נאמר בישיבה‪ ,‬כשראשנו נרכן על זרוע ידנו‬ ‫הימנית (בשחרית ובמנחה על השמאלית) והתפילין לזרוע שמאל‪.‬‬ ‫קריאת תורה בימי שני וחמישי‪.‬‬ ‫סיום התפילה – שלושה קטעי תפילה‪ ,‬קדיש שלם‪ ,‬שיר של יום (פרק תהילים קבוע) ‪,‬‬ ‫עלינו לשבח‪.‬‬ ‫חליצת התפילין‪.‬‬ ‫ברכה ארוכה?‬ ‫בס"ד‬ ‫מנחה‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫תפילה זו המיוחסת ליצחק אבינו מקבילה להקרבת קרבן התמיד של בין ערביים‬ ‫בבהמ"ק‪" .‬מנחה גדולה"‪ 12:30 -‬בצהרים‪ ,‬נקראת כך כיוון שעוד היום גדול‪" .‬מנחה‬ ‫קטנה"‪" ,15:30 -‬פלג המנחה" ‪-‬שעה ורבע לפני צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫על מנת להקל על הציבור התירו הפוסקים את תפילת המנחה עד שקיעת החמה‪ ,‬כדי‬ ‫שאפשר יהיה להצמידה לתפילת ערבית‪ ,‬שזמנה מתחיל עם צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬יש ליטול ידיים לפני כל תפילה‪ ,‬כביטוי להתקדשות‪.‬‬ ‫תפילת מנחה כוללת‪" :‬אשרי" ‪" ,‬שמונה עשרה" {נוספת תפילת שבע (=בתוך תפילת‬ ‫העמידה) בשבת ומועדים; יום טוב‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬ראש חודש}‪" ,.‬חזרת הש"ץ"‪" ,‬תחנון"‪,‬‬ ‫"עלינו לשבח"‪.‬‬ ‫חז"ל אמרו כי תפילת מנחה היא עת רצון מיוחדת לקבלת התפילה במרום‪.‬‬ ‫*בין מנחה לערבית יש הנוהגים לקרוא בתורה‪ ,‬במשנה‪ ,‬שלחן ערוך‪.‬‬ ‫ערבית‬ ‫‪ = .1‬גם מעריב‪ ,‬מיוחסת ליעקב אבינו‪.‬‬ ‫‪ .2‬זמנה של התפילה משעת צאת הכוכבים; משעה שייראו ברקיע ‪ 3‬כוכבים בינוניים‪ .‬מותר‬ ‫להתפלל ערבית עד חצות הלילה‪ .‬מותר גם לאורך הלילה (איברי הקרבנות נזבחו במשך‬ ‫הלילה) ואולם אל על הבן אדם לעשות זאת במתכוון‪.‬‬ ‫‪ .3‬תפילת ערבית כוללת‪" :‬קריאת שמע"(לפניה "ברכה קצרה וארוכה" ולאחריה "ברכת‬ ‫אמת ואמונה" וברכת "השכיבנו")‪" ,‬שמונה עשרה"‪" ,‬עלינו לשבח"‪.‬‬ ‫ברכות על שמחה ועל צער‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בורא מיני בשמים – על ריח טוב‬ ‫שהחיינו ‪ /‬הטוב והמיטיב– בגד חדש‪ ,‬בשורה טובה‪ ,‬פרי עונתי‬ ‫ברוך דיין האמת – בשורה רעה‪ ,‬אסון‬ ‫ברכת הגומל שעשה לי נס – הינצלות‪ ,‬בנוכחות מניין‪ ,‬בתום עלייה לתורה‪ ,‬תוך ‪ 3‬ימים‪,‬‬ ‫יורדי ים‪ ,‬הולכי מדבריות ומקומות מסוכנים‪ ,‬חולה שנתרפא‪ ,‬היוצא מבית‪-‬אסורים‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ה‪ .‬תפילת הדרך ‪ -‬אחת ליום‪ ,‬נוסעים (דרך בין עירונית) ‪ ,‬טסים‪.‬‬ ‫ברכות ראייה ושמיעה‬ ‫ברכות אלה מתייחסות לתופעות טבע שונות‪ ,‬שאנו עומדים תוהים לנוכח יופיין והעוצמה הגלומים‬ ‫בהם‪" .‬מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית"‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫למראה עצי מאכל במלוא פריחתם‪ ,‬בטרם הבשלת הפרי‪ ,‬נברך ברכה שתחולתה אחת‬ ‫לשנה לכל היותר‪ " :‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם ‪ ,‬שלא חסר בעולמו כלום וברא בו‬ ‫בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם"‪.‬‬ ‫מטאורים‪ ,‬טייפונים‪ ,‬הוריקנים‪ ,‬ברקים‪ ,‬רעידת אדמה – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך‬ ‫העולם עושה מעשה בראשית"‪.‬‬ ‫שומעים רעמים – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם‪ ,‬שבחו וגבורתו מלא עולם"‪.‬‬ ‫קשת בענן – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים‬ ‫במאמרו"‪.‬‬ ‫תופעות טבע אחרות ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית"‪.‬‬ ‫איש חכם ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו"‪.‬‬ ‫מלך ממלכי דוד ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו"‪.‬‬ ‫מלך אחר ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם"‪.‬‬ ‫הרואה יישובים בכינונם‪ ,‬בית‪-‬כנסת חדש ‪" -‬ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם מציב גבול‬ ‫אלמנה"‪ .‬אלמנה= כינוי לא"י‪.‬‬ ‫מזוזה‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫מקורה בחומש דברים‪.‬‬ ‫מזוזה כשרה נכתבת על קלף בידי סופר סתם‪.‬‬ ‫הפרשיות הנכתבות על הקלף הן "שמע ישראל"‪" ,‬והיה אם שמע"‪.‬‬ ‫במצרים הבדילו היהודים את בתיהם מבתי המצרים באמצעות המזוזה‪.‬‬ ‫הסימון נעשה באמצעות דם קורבן הפסח‪.‬‬ ‫את המזוזה קובעים בצידו ימני של המשקוף באלכסון‪.‬‬ ‫על גבי המזוזה יש לרשום את שם ה'; על‪-‬פי הזוהר 'שדי' = שומר דלתי ישראל‬ ‫‪ 89%‬מהאוכלוסייה יש מזוזה בדלתות בתיהם‬ ‫‪ 47%‬מנשקים את המזוזה‬ ‫היכן ובאלו מקומות יש לקבוע מזוזה?‬ ‫בכל פתח וכניסה שאדם משתמש בהם (למעט שירותים ואמבטיה)‪ ,‬מקובעת בצורה אלכסונית‬ ‫כשחלקה העליון מופנה כלפי הבית פנימה‪ .‬הקלף מקופל כך שהמילה "שדי" פונה כלפי חוץ‪.‬‬ ‫השוכר בית מחברו‪ ,‬על מי החובה לקבוע מזוזה מעיקר הדין ומדוע?‬ ‫על המשכיר שכן המצווה מדברת על "מזוזות ביתך" ושכירות איננה קניין ואיננה רכושו של‬ ‫השוכר‪.‬‬ ‫תפילין‬ ‫בס"ד‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫"וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינייך"‪ .‬מצווה להניח תפילין בכל יום‪ ,‬מלבד‬ ‫שבתות וחגים‪ ,‬בחנוכה ובפורים מניחים תפילין‪.‬‬ ‫התפילין עשויות מעור של בהמה טהורה ובתוכן מצויות ארבע פרשיות מהתורה‪ ,‬כתובות‬ ‫על קלף בכתב יד‪ ,‬כמו בספר התורה‪ .‬הפרשיות הן‪ :‬קדש (שמות יג' א‪-‬י)‪ ,‬והיה כי יביאך‬ ‫(שמות יג' יא‪-‬טז) שמע (דברים ו' ד‪-‬ט) והיה אם שמע (דברים יא' יג‪-‬כא)‪ .‬בכל אחת‬ ‫מפרשיות אלו מוזכרת מצוות תפילין וכלולים בה יסודות אמונות ישראל‪.‬‬ ‫"והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך‪ ,‬כי ביד חזקה‬ ‫הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג' ט)‪.‬‬ ‫מצות תפילין מהווה עבורנו אות וזיכרון‪ .‬באמצעותה מחדירים לליבנו את יסודות‬ ‫האמונה הכתובים בפרשיותיה ואת זיכרון יציאת מצרים‪.‬‬ ‫בעת הנחת התפילין יכוון האדם על היד כנגד הלב‪ ,‬ועל הראש כנגד המוח‪ ,‬כדי לשעבד את‬ ‫כל כוחות הגוף והנפש לעבודת ה'‪.‬‬ ‫מניחים תפילין לפני ברכת שחרית‪ ,‬למשך כל זמן התפילה‪ .‬את התפילין מניחים לאחר‬ ‫שהתעטפו בטלית‪ .‬מצוות תפילין הינה מצווה העומדת בפני עצמה‪ ,‬לכן מי שבשעת‬ ‫התפילה לא היו ברשותו תפילין‪ ,‬עליו להניח תפילין‪ ,‬לפחות לזמן קצר במשך היום‪.‬‬ ‫מדוע אין מניחים תפילין בשבתות ובימים טובים?‬ ‫כי הם עצמם מהווים‪ ,‬כמו התפילין‪ ,‬אות לקשר בין האדם לאלוהיו‪ .‬בראש חודש מניחים תפילין‬ ‫כמו ביום רגיל‪.‬‬ ‫מדוע בתפילת שחרית מתעטפים תחילה בטלית ורק לאחר מכן מניחים תפילין?‬ ‫הטלית מבודדת את המתפלל מסביבתו ומקלה עליו את הריכוז בתפילה וכך גם היא מאפשרת לו‬ ‫להתרכז בהנחת התפילין‪.‬‬ ‫ציצית‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" (במדבר טו' לח)‪.‬‬ ‫מצווה להטיל ציציות בבגד שלבושים בו ויש לו ארבע כנפות (ארבע פינות מרובעות)‪.‬‬ ‫חשיבות מצווה זו היא רבה מאוד‪ ,‬בכל עת שהאדם לובש בגד שמוטלות בו ציציות‪ ,‬זוכה‬ ‫הוא לקיים מצווה חשובה זו‪.‬‬ ‫במניין חוטי הציציות הכריכות והקשרים‪ ,‬מצויים רמזים לשמו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫ולתרי"ג מצוות התורה‪.‬‬ ‫חותמה הקבוע של מצוות ציצית בלבושנו מזכיר ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת‬ ‫התורה ומצוותיה‪ .‬קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ולמסגרת של חיי קדושה‪ ,‬חיים‬ ‫הגדושים בערכי נצח וקירבה לה'‪.‬‬ ‫את מצוות ציצית יכולים לקיים במשך כל היום‪ ,‬בהיותנו לבושים בטלית קטנה‪.‬‬ ‫בעת עטיפת הטלית הגדולה בתפילה בבוקר או בטלית הקטנה לפני הלבישה (אחד‬ ‫מהשניים) מברכים‪" :‬ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוות על‬ ‫מצוות ציצית"‪.‬‬ ‫מצוות התליות בארץ‬ ‫נטע רביעי – רק בשנה הרביעית לגידול פרי העץ מותרים פירותיו לאכילה‪ ,‬ויש להעלותם או את‬ ‫שווים נכספי לירושלים‪.‬‬ ‫ערלה – אין לאכול מפרי העץ במשך ‪ 3‬השנים הראשונות לגידולו‪.‬‬ ‫תרומות ומעשרות‬ ‫בס"ד‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫"התרומה הגדולה" – ניתנת לכוהן‪ .‬אין שיעור מינימאלי מדין תורה‪ .‬חובה לתתה‪.‬‬ ‫חכמים קבעו לה שיעורי הפרשה‪ 1/40 :‬עין יפה‪ 1/50 ,‬עין בינונית‪ 1/60 ,‬עין רעה‪ .‬הממוצע‬ ‫הוא אפוא ‪ 2%‬מהיבול‪ .‬נוהג דין זה גם בחו"ל‪.‬‬ ‫המעשר הראשון‪ :‬מוענק ללוי‪ ,‬נקבע ל‪ 10%-‬מהיבול שנותר‪ .‬ממה שקיבל‪ ,‬על הלוי להפריש‬ ‫מעשר לכוהן= "תרומת המעשר" = "מעשר מן המעשר"‪ .‬עשירית מן העשירית‪ 2 .‬אלו הן‬ ‫קודש ורק לכוהנים מותר לאכול מהן‪.‬‬ ‫המעשר השני‪ :‬היבול מועלה לירושלים והמצווה לאכול ממנו בעיר‪ .‬אחד הנימוקים‪:‬‬ ‫לעטר את שווקי י‪-‬ם בפירות‪ ,‬שכן י‪-‬ם מבחינה גיאוגרפית לא ראויה לגידול ירקות‬ ‫ופירות‪.‬‬ ‫מעשר העני‪ :‬בעבר היה ניתן לעניים בשנים שבהן לא העלו את המעשר השני‪ .‬במקום‬ ‫המעשר השני ניתן מעשר עני‪ ,‬לעניים הראויים לו‪.‬‬ ‫א‪ .‬תרומה גדולה‪ ,‬מעשר ראשון ותרומת מעשר ניתנים בכל שש השנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מעשר שני – נלווה אליהם בשנה הראשונה‪ ,‬השנייה‪ ,‬הרביעית והחמישית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬המעשר לעניים – מוענק בשנה השלישית והשישית‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬הרבנות המקומית דואגת להפריש תרומות ומעשרות כדין במרכזי השיווק הגדולים‪ .‬יש‬ ‫כאלו עצמאים אשר צריכים לעשות זאת בעצמם‪.‬‬ ‫טבל‪ :‬יבול חלקאי שלא הופרשו תרומותיו ומעשרותיו והוא אסור לאכילה‪.‬‬ ‫חילול מעשרות – על מנת לחלל (להפוך לחול) את המעשרות‪ ,‬פודים את המעשר השני בפרוטה‬ ‫אחת‪ .‬זאת משום שכיום לא ניתן להעלות את הפרות לירושלים‪.‬‬ ‫דמאי – יבול שקיים ספק לגבי ההפרשות‪ ,‬ויש להפריש ממנו ללא ברכה‪.‬‬ ‫כלאים‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כלאי בהמה‪ )1 :‬איסור הרבעת מין שאינו במינו (אין לשנות סדרי בראשית)‪ )2 .‬אין לרתום‬ ‫לעבודה סוגי בהמות שונים (צער בע"ח)‪.‬‬ ‫כלאי צמחים‪ )1 :‬כלאי הכרם‪ -‬איסור זריעת גפן וצמחים אחרים יחדיו‪ .‬מרחק של כ‪60-‬‬ ‫ס"מ‪ )2 .‬כלאי האילן – איסור לטעת אילנות שונים זה בסמוך לזה‪ .‬האיסור מתייחס‬ ‫להרכבה‪ )3 .‬כלאי זרעים‪( .‬אין לשנות סדרי בראשית)‪.‬‬ ‫כלאי בגדים‪ :‬איסור תערובת של צמר ופשתן = שעטנז (קין עובד אדמה‪ ,‬הבל רועה צאן –‬ ‫סמל למניעת שנאה בין אחים‪ ,‬שפיכות דמים‪ ,‬הרס ואיבה)‪.‬‬ ‫שנת שמיטה‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫"ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא דיני שביעית)‪ .‬כל העבודות שמטרתן השבחת הצמח‬ ‫ושגשוגו – אסורות הן בשנה השביעית ואילו עבודות האדמה שנועדו מניעת הפסד ונזק‬ ‫לעולם הצמח מותרות‪.‬‬ ‫פירות אדמה ‪ -‬איסור עבודת הזריעה והקצירה‪.‬‬ ‫פירות האילן –איסור עבודת הזמירה והבצירה‪.‬‬ ‫יש להפקיר את יבולי השנה השביעית ולנטוש את הבעלות עליהם באופן מוחלט‪.‬‬ ‫יבול זה מותר באכילה אסור במסחר‪.‬‬ ‫נמצאו תחליפים לגידולי קרקע – גידולי מים‪ ,‬גידולי חצץ‪ .‬מותרים במסחר‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫הצד הרעיוני –צו סוציאלי‪ ,‬המחנך לשוויוניות בין המעמדות השונים‪.‬‬ ‫שנת מנוחה לשדה – להחליף כוח לקראת ‪ 6‬השנים הבאות‪.‬‬ ‫פרוזבול – תקנת סנהדרין (לאחר חורבן בית המקדש) שנועדה לאפשר מתן הלוואות ללא חשש‬ ‫שמיטה (ביטול החובות לאחר ‪ 7‬שנים)‪ ,‬כי המלווה מוסר חובותיו לגבייה באמצעות בית‪-‬דין לפני‬ ‫שנת שמיטה‪ ,‬וכך לא בוטלו החובות למרות שנת השמיטה‪.‬‬ ‫יובל – כל ‪ 50‬שנה (‪ 7‬שמיטות)‪ ,‬משחררים עבדים עבריים‪ ,‬ומחזירים קרקעות לבעליהם‬ ‫המקוריים‪ .‬המטרה היא למחוק את הבדלי המעמדות שנוצרו בעם‪ .‬כיום לא נהוג יובל כי לא כל‬ ‫העם נמצא בא"י‪.‬‬ ‫חיי משפחה‬ ‫מצוות הבן על האב – מצוות האב על הבן‪ :‬האב חייב בבנו – למולו‪ ,‬לפדותו‪ ,‬ללמדו תורה‪ ,‬להשיאו‬ ‫אישה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים (ללמדו לשחות)‪ .‬מתוך הגמרא‪.‬‬ ‫ברית מילה‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫יג‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬ ‫טו‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫יז‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬ ‫יט‪.‬‬ ‫ביום השמיני להולדת הבן‪ ,‬מתקיימת ברית מילה‪.‬‬ ‫אסור למול בפחות משמונה ימים‪.‬‬ ‫ברית כביטוי לקשר שבין עם ישראל והקב"ה‪.‬‬ ‫ברית גם שווה לפירוש של אות‪ ,‬סימן‪.‬‬ ‫ברית המילה דוחה שבת ואפילו יום הכיפורים‪ .‬רק במקרה של ספק (למשל נולד בין‬ ‫השמשות)‪ ,‬ניתן לדחות את המילה‪.‬‬ ‫אין למול אם משקל התינוק מועט מידי ‪ /‬חלה בצהבת או מכל סיבה אחרת עפ"י רופא‪ .‬מן‬ ‫היום שנתרפא סופרים ‪ 7‬ימים‪.‬‬ ‫בבית כנסת ביום שבת מתקיימת הברית לאחר תפילת שחרית ולפני מוסף‪.‬‬ ‫ביום רגיל נערכת ברית המילה לאחר שחרית‪.‬‬ ‫נערכת במעמד ‪ 10‬אנשים ויש לערכה בצמוד לסעודת מצווה‪.‬‬ ‫‪ 3‬שלבים למילה‪ :‬מילה‪ ,‬פריעה ומציצה‪.‬‬ ‫הברית מתבצעת על כיסאו של אליהו הנביא‪.‬‬ ‫כמכניסים את התינוק נהוג לקום ולאמור "ויעמד כל העם בברית" והכל מברכים בקול‬ ‫"ברוך הבא"‪.‬‬ ‫על ברכיים צמודות של הסנדק היושב על הכיסא מונח התינוק‪.‬‬ ‫אומרים ברכות‪ ,‬שמע ישראל ‪ 2X‬הושיעה נא ‪ 2X‬הצליחה נא ‪.2X‬‬ ‫המוהל מבקש רשות מהאב למול את ילדו‪.‬‬ ‫את הערלה משליכים למצבור של חול שהוכן מראש‪.‬‬ ‫נותנים לתת וולד את שמו‪.‬‬ ‫ברכות‪ ,‬הודיה לקב"ה‪.‬‬ ‫היולדת חייבת בברכת הגומל‪.‬‬ ‫בהולדת בת מעניקים לה את שמה במעמד העלייה לתורה של אביה‪.‬‬ ‫כסא אליהו – הכסא שעליו יושב הסנדק ועל ברכיו הרך הנולד‪ .‬נקרא כך משום שכאשר ברח‬ ‫אליהו מנביאי הבעל אמר לה' שהעם זנח את בריתו איתו‪ .‬ה' הבטיח לאליהו שהוא יחזה בעיניו‬ ‫בחידוש הברית בינו לעם‪.‬‬ ‫פדיון הבן‬ ‫בס"ד‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫פדיון הבן היא מצוות עשה מתרי"ג מצוות לפיה חייב האב לפדות בן שהוא בכור לאמו‬ ‫לאחר שחלפו ‪ 30‬יום מלידתו‪ ,‬על ידי תשלום חמישה שקלים (בלשון חז"ל סלעים)‪ ,‬שהם‬ ‫מטבעות כסף טהור‪ ,‬או חפץ השווה לסכום זה‪ ,‬לידי אדם שהוא כהן‪.‬‬ ‫יתום או מי שלא נפדה על ידי אביו‪ ,‬חייב לפדות את עצמו לכשיגדל‪.‬‬ ‫מצוות פדיון בכור מופיעה בתורה מספר פעמים‪ ,‬לראשונה בספר שמות יג‪ ,‬יג‪..." :‬וכל‬ ‫בכור אדם בבניך תפדה"‪.‬‬ ‫טעם המצווה מבוסס על הקדשת הבכורים לעבודת המשכן‪ ,‬בעקבות הצלת בכורי ישראל‬ ‫בזמן מכת בכורות במצרים‪ .‬לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל‪ ,‬החליפו הכוהנים והלויים‬ ‫את הבכורים‪ ,‬והבכורים נדרשו לפדות את עצמם מאת הכוהנים (במדבר ג מד)‪.‬‬ ‫בכור החייב בפדיון‪ ,‬הוא בן זכר שהינו פטר רחם לאימו‪ ,‬כלומר הוולד הראשון שנולד‬ ‫לאם ללא הפלות קודמות‪ ,‬שנולד בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי (יוצא דופן)‪ .‬לעניין‬ ‫פדיון הבן‪ ,‬הילד נחשב לבכור גם אם לאביו יש ילדים יותר גדולים מאמהות אחרות‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬לעניין ירושה‪ ,‬הבכור הוא הבן הראשון שנולד לאביו‪.‬‬ ‫אם האב הוא כהן או לוי‪ ,‬או האם הינה בת כהן או בת לוי‪ ,‬הבכור אינו חייב בפדיון‪.‬‬ ‫טקס הפדיון‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫נהוג לערוך את הטקס ברוב עם וללוותו בסעודה חגיגית המוגדרת בהלכה כסעודת מצווה‪.‬‬ ‫את התינוק מלבישים בבגדי פאר‪ ,‬והנשים מקשטות אותו בתכשיטי הזהב שלהן‪ .‬התינוק‬ ‫מובל על מגש כסף וכרית רקומה‪ ,‬ומוגש לידי הכהן‪.‬‬ ‫האב אומר‪ִ :‬א ְש ִתי הַּ יִ ְש ְראֵ לִ ית יָׁלְ ָׁדה לִ י בֵ ן זֶ ה הַּ בְ כוֹר‪ :‬זֶ ה בְ נִי בְ כו ִֹרי‪ .‬וְ הוא פֶ טֶ ר ֶרחֶ ם לְ ִאמ ֹו‬ ‫הַּ יִ ְש ְראֵ לִ ית‪ .‬וְ הַּ ָׁקדוֹש בָׁ רוְך הוא ִצוָׁ ה לִ פְ דוֹתוֹ‪ֶ .‬שנֶאֱ מַּ ר (במדבר יח‪,‬טו) ופְ דויָׁו ִמבֶ ן ח ֶֹדש‬ ‫ִתפְ ֶדה‪ .‬בְ עֶ ְרכְ ָך כֶסֶ ף חֲ מֵ שֶ ת ְש ָׁקלִ ים בְ שֶ ֶקל הַּ קו ֶֹדש‪ .‬עֶ ְש ִרים ג ֵָׁרה הוא‪ .‬וְ נֶאֱ מַּ ר‪( .‬שמות יג‪,‬ב)‬ ‫ָאדם ובַּ בְ הֵ ָׁמה לִ י הוא‪.‬‬ ‫ַּק ֶדש לִ י כָׁל בְ כוֹר פֶ טֶ ר כָׁל ֶרחֶ ם בִ בְ נֵי יִ ְש ָׁראֵ ל בָׁ ָׁ‬ ‫יתן לִ י בִ נְָך בְ כו ֶֹרָך ֶשהוא פֶ טֶ ר ֶרחֶ ם לְ ִאמוֹ‪ .‬א ֹו בָׁ עִ ית‬ ‫הכהן שואל את האב‪ :‬מַּ ה בָׁ עִ ית ְטפֵ י‪ .‬לִ ֵ‬ ‫לִ פְ דוֹת ֹו בְ עַּ ד חָׁ מֵ ש ְסלָׁעִ ים כְ ִד ְמחַּ יַּיבְ ת ִמ ְדאו ַֹּריְ יתָׁ א‪ .‬תרגום מארמית‪ :‬במה רצונך יותר בבנך‬ ‫או בתשלום חמישה סלעים ?‬ ‫האב משיב לכהן‪ :‬חָׁ פֵ ץ אֲ נִי לִ פְ דוֹת אֶ ת בְ נִי וְ הֵ ילְָׁך ְדמֵ י פִ ְדיוֹנ ֹו כְ ִד ְמחַּ יַּיבְ ִתי ִמ ְדאו ַֹּריְ יתָׁ א‪:‬‬ ‫האב מברך ברכת המצוות‪ :‬בָׁ רוְך וכו' אֲ שֶ ר ִק ְדשָׁ נו בְ ִמ ְצו ָֹׁתיו וְ ִצוָׁ נו עַּ ל פִ ְדיוֹן הַּ בֵ ן‪ ,‬וברכת‬ ‫שהחיינו‪ :‬בָׁ רוְך וכו' שֶ הֶ חֱ יָׁנו וְ ִקיְ מָׁ נו וְ ִהגִ יעָׁ נו לַּזְ מַּ ן הַּ זֶ ה‪.‬‬ ‫האב נותן לכהן את כסף הפדיון‪ ,‬ולוקח את בנו‪.‬‬ ‫הכהן מברך על גביע יין ברכת בורא פרי הגפן‪.‬‬ ‫הכהן מניח את ידיו על ראש הבן ומברך אותו בברכת כוהנים‪.‬‬ ‫יש המניחים על מגש הכסף קוביות סוכר ושיני שום‪ ,‬כדי לאפשר למספר רב של אורחים‬ ‫ובני משפחתם ליהנות משיירי סעודת המצווה‪ ,‬שהיא נדירה יחסית‪ ,‬ולמשתתפים בה‬ ‫מצווה רבה‪.‬‬ ‫בר מצווה‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בר מצווה הוא הכינוי ליום ההולדת ה‪ 13-‬של נער לפי המסורת היהודית‪.‬‬ ‫מצוות האב‪ .‬והגדת‪ ,‬ושיננת – חינוך הבן מוטל בתורה על האב‪.‬‬ ‫חל במלאת לנער ‪ 13‬שנים‪" .‬בן ‪ 5‬למקרא – בן ‪ 10‬למשנה – בן ‪ 13‬למצוות" (מסכת אבות)‪.‬‬ ‫טקס בר המצווה נחלק לשניים‪:‬‬ ‫‪ ‬טקס הנחת תפילין המתקיים באמצע השבוע‪ .‬על פי רוב משולב עם עלייה לתורה‬ ‫ביום שני או יום חמישי או יום אחר באמצע השבוע בו קוראים בתורה‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫‪ ‬עלייה לתורה הנערכת בשבת‪ ,‬כאחד הקרואים המבוגרים‪.‬‬ ‫בקהילות רבות נהוג לקיים רק את החלק השני של הטקס‪ ,‬אך ישנן קהילות לא‬ ‫מעטות המקיימות את שני החלקים‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫האב מברך ברכה מיוחדת‪ :‬ברוך שפטרני – תודות האב לה' שזיכה אותו בבן‪ ,‬אותו גידל‬ ‫וחינך‪ ,‬עד שיצא מרשותו ועומד כיום ברשות עצמו‪.‬‬ ‫מטר של סוכריות – ימתקו להם כל ימיהם‪.‬‬ ‫מצווה לערוך סעודה בה חתן בר המצווה קורא דרשה ומודה להוריו‪.‬‬ ‫האם על הנער לומר שהחיינו‪ ,‬כאשר התחיל בהנחת התפילין כמצוות "עשה" מן התורה?‬ ‫אחד הפסוקים קבע כי כדי לפתור שלה זו רצוי לרכוש עבור חתן בר המצווה בגד חדש בעל‬ ‫ערך וכשהוא מגיע למצוות ילבש את הבגד ויברך עליו "שהחיינו" ובכך יתכוון גם לפטור‬ ‫את כלל המצוות שבעולם‪ ,‬שבהן הוא מתחייב לראשונה בחייו‪.‬‬ ‫חופה וקידושין‬ ‫בראשית פרק א' ופרק ב' מתוארת בריאת האיש והאישה‪ ,‬זכר ונקבה‪ .‬לפי דין התורה מתקשרת‬ ‫אישה לאיש בקשר של הקדשה וייעוד באחת משלוש הדרכים‪:‬‬ ‫א‪ .‬קניין ביאה – קידושין (=אירוסין) ע"י ביאה ("בא עליה") יצר בעיות ומכשולים בטהרת‬ ‫הכוונות בביאה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קניין שטר – "קידושי שטר" – "הרי את מקודשת לי בשטר זה"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬קניין כסף או שווה כסף – "כי יקח איש אישה"‪.‬‬ ‫בימינו‪ ,‬משלושת אלה נשאר המנהג לקדש אישה בקידושי כסף בלבד‪-‬הטבעת‪ .‬עליה להיות שווה‬ ‫מינ' פרוטה‪.‬המשפט "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" הוא ביטוי המופיע במעמד‬ ‫הקידושין‪ .‬דת משה –מן התורה מקור המנהג הלקיחה בכסף‪ ,‬מנהג ישראל – המקור לקידוש‬ ‫בטבעת‪ .‬מקודשת – אסורה על יתר האנשים‪.‬‬ ‫בעבר הייתה הפרדה בין קידושין (=אירוסין) לבין נישואין‪ .‬היום שניהם מתקיימים ביחד בטכס‪.‬‬ ‫כיום אירוסין הינו במעמד של התקשרות‪ ,‬התחייבות הדדית להינשא בבא היום‪.‬‬ ‫יום החופה נקבע על פי המועד המתאים לקיום יחסי אישות בליל הכלולות‪ .‬הכלה חייבת בטבילה‬ ‫לפני כניסתה לחופה‪.‬‬ ‫הכתובה היא שטר המוקדש למגילת זכויותיה של האישה כפי שמתחייב להן הבעל‪ .‬נחתמת ביום‬ ‫החופה במעמד שני עדים וחתימת החתן‪ .‬מתחייב להגשים שלוש זכויות לאשתו‪ :‬שארה (מזון)‪,‬‬ ‫כסותה (לבוש ובגד) ועונתה (יחסי אישות)‪ .‬נוסח הכתובה הוא בארמית‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כיסוי ההינומה – סמל לכל שהחתן נותן חסותו על בת זוגו‪.‬‬ ‫החופה עצמה קשורה למעמד הר סיני‪.‬‬ ‫שבע ברכות – נאמרות לפני שבירת הכוס תחת החופה‪ ,‬וכן בסעודות של השבוע שלאחר‬ ‫החופה‪ ,‬לכבודם של בני הזוג‪ .‬נאמרות בצירוף ל"ברכת המזון"‪.‬‬ ‫שבירת הכוס – לזכר בהמ"ק‪.‬‬ ‫טהרת המשפחה‬ ‫טהרת המשפחה היא כינוי למכלול הדינים וההלכות של ההרחקה בין איש לאשתו בימים בהם‬ ‫האישה נידה‪ .‬חלק מדיני ההרחקות הללו נוהג רק לגבי בני זוג נשואים‪ ,‬ותכליתם היא שלא יבואו‬ ‫לידי מכשול‪ ,‬בשל חייהם המשותפים של בני הזוג‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫להמתין עד תום ימי המחזור‪.‬‬ ‫לקיים "הפסק טהרה"‪ .‬עם תום המחזור על האישה לרחוץ במים חמים ולנקות את‬ ‫נרתיקה משאריות דם‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אם נמצאה נקיה‪ ,‬עליה ללבוש בגדים נקיים ולהחליף‬ ‫מצעים‪.‬‬ ‫לספור שבעה נקיים‪ .‬ספירת שבעה ימים שלאחר הפסק טוהרה‪ ,‬שבכל אחד מהם בודקת‬ ‫האישה את נרתיקה לרמזים של דם‪ .‬אם לא נמצאו כאלה היא רשאית לטבול במקווה‪.‬‬ ‫לטבול כדין במקווה טהרה‪.‬‬ ‫להרחקה בימי הנידה נוספה במרוצת הדורות משמעות רעיונית רחבה בתחום המחשבה היהודית‪-‬‬ ‫תורנית‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬נטען שההרחקה מבטאת את החשיבות של פיתוח חיי הרוח בזוגיותם של איש ואשתו‪.‬‬ ‫האיסור לקיים יחסי אישות ולגעת זה בזו מחייב את בני הזוג להמיר את המגע הגופני בקשר‬ ‫מילולי‪ .‬האיסור מאפשר לבני הזוג להעלות ולרומם את הקשר ביניהם מקשר גופני וחומרי לקשר‬ ‫רוחני ועמוק‪ ,‬המתפתח על ידי שיח מילולי‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬ההרחקה יוצרת מפגש מחודש של בני הזוג מדי חודש‪ .‬בכל חודש ישנם ימים של השהיה‪,‬‬ ‫ציפייה‪ ,‬התאפקות והתגברות על היצר‪ ,‬ובכל חודש בני הזוג נפגשים מחדש ‪ -‬כמו ביום החתונה ‪-‬‬ ‫ומממשים מחדש את אהבתם‪ ,‬וכך הזוגיות מתחדשת ומתפתחת‪.‬‬ ‫דיני אבלות‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫יג‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬ ‫טו‪.‬‬ ‫לשבת שבעה‪ :‬בראשית נ' – נוהג יוסף "ויעש לאביו אבל שבעת ימים"‪.‬‬ ‫‪ 30‬יום אבל‪ -‬פטירת משה "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום ויתמו‬ ‫ימי בכי אבל משה"‪ .‬איסור גילוח ותספורת‪ ,‬בילוי ובידור‪.‬‬ ‫שנת אבל – פטירת רבי יהודה הנשיא‪ ,‬מסדר המשנה‪ :‬נאמר בתלמוד כי התאבלו עליו‬ ‫תריסר ירחים‪.‬‬ ‫על מי חייבים להתאבל‪ 7 ,‬קרובים (חל גם על הכוהן)‪ -‬אב‪ ,‬אם ‪,‬אח‪ ,‬אחות‪ ,‬בן‪ ,‬בת אישה‬ ‫(או בעל)‪.‬‬ ‫יום הפטירה‪ :‬אדם גוסס‪ ,‬יש לעמוד סביב מיטתו ולומר יחד עמו את הוידוי‪ ,‬הנאמר ביום‬ ‫הכיפורים‪ .‬לאחריו נוהגים לומר פרקי תהילים‪ :‬אשא עיני אל ההרים (קכא) ממעמקים‬ ‫קראתיך ה' (קל) ישב בסתר עליו (צא)‪ .‬כשקרבה עת יציאת הנשמה‪ :‬פעם ‪" 1‬שמע ישראל"‬ ‫‪ 3‬פעמים "ברוך שם"‪ 7 ,‬פעמים "ה' הוא האלוקים" ופעם אחת "ה' מלך‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ה' ימלוך‬ ‫לעולם ועד"‪.‬‬ ‫אנינות‪ :‬צער עמוק שבלב‪ -‬ביום הראשון לפטירה והלילה שאחרי יום הפטירה‪ .‬משמעותו‬ ‫פטור מכל המצוות‪ ,‬לא אוכלים בשר ולא שותים יין‪.‬‬ ‫קבירה ומסע הלוויה – קוברים בד"כ באותו יום אלא אם שבת או יום טוב או מתוך כבוד‬ ‫למת‪ .‬מתכנסים "בית מועד לכל חי" בשערי בית העלמין‪ .‬מקריאים הספד‪ ,‬חזן אומר‬ ‫פסוקים כגון‪" :‬הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה; דע מאין באת‪ ,‬ולאן‬ ‫אתה הולך‪ ,‬ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"‪.‬‬ ‫לאחר מכן נאמר קדיש יתום‪.‬‬ ‫קריעה‪ -‬נציג חברה דקישא – קורע בדש בגדו של האבל ואז האבל אומר‪" :‬ברוך אתה ה'‬ ‫אלוהינו מלך העולם‪ ,‬דיין האמת"‪.‬‬ ‫ליווי המת אל קבר ישראל‪.‬‬ ‫לאחר הלוויה המלווים נוטלים ידיים ללא ניגובם‪ .‬להשאיר זיכרון‪.‬‬ ‫ניחום אבלים‪":‬המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה‬ ‫עוד"‪.‬‬ ‫סעודת הבראה – מכינים לאבלים בשובם מן ההלוויה‪.‬‬ ‫ישיבת שבעה; אסורה רחיצה או סיכה‪ ,‬אין לקיים יחסי אישות‪ .‬האבלים אינם רשאים‬ ‫לעסוק במלאכה "והפכתם חגיכם לאבל"‪ .‬אפילו אסור ללמוד בימי האבל‪ ,‬אלא אם‬ ‫עוסקים בדברי תורה והלכה הנוגעים לנושאי האבלות‪ .‬במשך השבעה אסורה על האבלים‬ ‫על היציאה מפתח הבית (פרט לשבת)‪.‬‬ ‫מצווה רבה היא לדאוג למניין קבוע שיתכנס בבית האבלים מידי בוקר וערב‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫טז‪ .‬תום השבעה‪ -‬יש להחליף את הבגד לבגדים רגילים אך לא חדשים‪ .‬ומותר לצאת‬ ‫לעיסוקים הרגילים‪.‬‬ ‫יז‪ .‬יום ה‪ :30-‬עריכת אזכרה בקבר‪.‬‬ ‫אהבת הרע‪" :‬ואהבת לרעך כמוך"(ויקרא) האדם נברא בצלם האלוקים ועל כל אחד מטלת‬ ‫החובה לאהוב את זולתו‪ .‬מצוות שבין אדם לחברו הינן חובה גמורה כמצוות שבין האדם למקום‬ ‫והן מקיפות את שטחי החיים‪.‬‬ ‫גמ"ח‪ :‬מצווה לעזור ולסייע לזולת בכל התחומים האפשריים‪ :‬הושטת עזרה כספית או סיוע‬ ‫חומרי אחר‪ ,‬נתינת עצה הוגנת‪ ,‬עידוד ועוד‪ .‬גמ"ח היא מצווה שאדם אוכל את פירותיהן בעולם‬ ‫הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא‪ .‬זהו היסוד עליו נבנית חברה החיה לפי דיני התורה ודרכה‬ ‫המוסרית‪ .‬לדוגמא‪ :‬צדקה‪ ,‬הכנסת כלה‪ ,‬ביקור חולים‪ ,‬נחום אבלים ועוד‪.‬‬ ‫לשון הרע‪" :‬לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא)‪ .‬נאסר עלינו לדבר דברי רכילות‪ .‬אם הדברים‬ ‫שמספרים עלולים לגרום לשנאה או לסכסוך‪ ,‬אפילו אם הדברים אמת‪ ,‬הרי הם אסורים‪ .‬אם כלול‬ ‫בדברים‪ ,‬שקר עוון המכל חמור יותר‪.‬‬ ‫אסור לשמוע‪ ,‬להשמיע או להאמין לדברים אלו‪.‬‬ ‫הימנעות מדיבורים אסורים‪ ,‬והסתכלות על הזולת בעין טובה שאינה מחפשת פגמים וחסרונות‪,‬‬ ‫יוצרת אווירה טהורה‪ ,‬אווירה של מעשים טובים ושל שלמות‪.‬‬ ‫אונאה‪ :‬הנהגה בענ ייני ממון חייבת להתנהל בצדק ובמישרים‪ .‬אסור להונות את הזולת‪ ,‬לרמותו‬ ‫או לשקרו‪ .‬אונאה היא מצב שבו שולם מחיר גבוה מדי או נמוך מדי תמורת חפץ מסוים ‪ -‬בסטייה‬ ‫של לפחות שישית מסכום הכסף ששולם‪ .‬המונה את חברו במקרה זה עובר על מצוות לא תעשה ‪-‬‬ ‫"אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה‪ ,‬יד)‪ ,‬ועליו להשיב את הפער בין המחיר ששולם למחיר‬ ‫האמיתי‪ .‬איסור אונאה מתייחס גם להתחייבויות‪ :‬ראוי לאדם לעמוד בדיבורו ולהיות אחראי‬ ‫למוצא פיו‪.‬‬