‫פרשת וישב‬ ‫גליון מס' ‪( 811‬שנה רביעית)‪ ,‬כ"ב כסלו תשע"ו‬ ‫בעזרת השם‪ ,‬יחול השבוע חג החנוכה – חג שחז"ל אמרו עליו‬ ‫שמוכר אדם כסותו ולוקח שמן להדליק – אם צריך‪ ,‬תמכור את‬ ‫הבגדים ותלך ערום אבל את חג החנוכה תקיים‪ ,‬מה שלא קיים‬ ‫בשאר חגים ומצוות‪ .‬הכותרת שאנשי כנסת הגדולה נתנו לחג‬ ‫באיזכור שבתפילה היא‪' ,‬מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד‬ ‫מעטים ורשעים ביד צדיקים'!‬ ‫הלימוד שחג החנוכה מלמד את עם ישראל הינו שהנצחון לא‬ ‫נמצא בצד של החזקים‪ ,‬המאומנים‪ ,‬המיומנים או המקצועיים‪,‬‬ ‫אלא הפוך הנצחון נמצא תמיד בצד של החלשים‪ ,‬כי הָ אֱֹלקים‬ ‫יְבַ ֵּקׁש אֶ ת הנ ְר ָדף‪ ,‬הקב"ה תמיד מתגייס לצד של הנחלשים‪ ,‬ואפילו‬ ‫אם הצדיק הוא שרודף את הרשע‪ ,‬האלוקים יבקש את הנרדף‪.‬‬ ‫'מציל עני מחזק ממנו' – לא משנה מי הצודק! ואומר ספר החינוך‪,‬‬ ‫מדוע באמת קיימת החוקיות הזו שאלוקים יבקש את הנרדף וזאת‬ ‫משום (מצוה ת"ר) "כי הנרדף לעולם עיניו וליבו אל השם להושיע‬ ‫מיד רודפו וכעניין שכתוב והאלוקים יבקש את הנרדף‪ ,‬כלומר‬ ‫הנרדף מבקש לאלוקים ומתחנן לו ע"כ צוונו ברוך הוא לעזור לו‪.‬‬ ‫ולכן אמרו חז"ל‪' ,‬אין לך נרדף שבעופות יותר מתורים ובני יונה‪,‬‬ ‫והכשירם הכתוב על גבי המזבח'‪ ,‬יש הרבה עופות שיודעים לשוט‬ ‫בשמיים‪ ,‬ולעוף בצורה המקצועית ביותר – ואף עצם זר לא מנסה‬ ‫להתקרב לשמיים הטריטוריאליים שבהם הם שולטים‪ ,‬אבל‬ ‫התחושה של העוצמה והכח פוסלים אותם מלהיות קרובים למלכו‬ ‫של עולם‪ ,‬דווקא את אותם יונים ותורים שאין להם שום תחושת‬ ‫עוצמה‪ ,‬הם האהובים על מלכו של עולם‪ ,‬ובהם בחר ה' להיות‬ ‫אמצעי קירוב (קורבן) בין האדם לבין בוראו‪.‬‬ ‫וכך אמרה חנה בשירתה ובתפילתה שבה היא מתארת כיצד ה'‬ ‫מתגייס תמיד לצד החלש‪ְ " ,‬שבֵּ עים בַ לֶחֶ ם ‪ -‬נ ְשכָרּו‪ְּ ,‬ורעֵּ בים ‪-‬‬ ‫חָ דֵּ לּו"‪ֶ " ,‬ק ֶׁשת גבֹּרים‪ ,‬חַ תים"‪ .‬הקשת של הגיבורים שחשים בעצמם‬ ‫שהם גיבורים סופה להישבר‪" ,‬וְ נכְ ָׁשלים‪ָ ,‬אזְרּו חָ יל"‪ ,‬אבל מי‬ ‫שמרגיש שהוא חלש ומסכן ונזקק לעזרה מיידית ואין לו כלום‬ ‫להסתדר בכוחות עצמו‪ ,‬וְ נכְ ָׁשלים ָאזְרּו חָ יל‪ .‬גם השבעים‬ ‫והמפוטמים ובעלי המשרות והמעמד " ְשבֵּ עים בַ לֶחֶ ם נ ְשכָרּו"‪ ,‬הם‬ ‫עם המחשבה הזו יגיעו למצב שישכירו עצמם עבור מעט לחם‪,‬‬ ‫ואילו הרעבים שהם אותם האנשים שתמיד היה להם חוסר ורעב‪,‬‬ ‫ועיניהם תמיד אל ה' שיושיעם‪ ,‬הם חָ דֵּ לּו‪ ,‬הם יפסיקו להיות‬ ‫‪13:33‬‬ ‫‪11:11‬‬ ‫(‪ 43‬דקות לפני השקיעה)‬ ‫רעבים‪" ,‬עַ ד עֲ ָק ָרה יָלְ ָדה ׁש ְבעָ ה‪ ,‬וְ ַרבַ ת בָ נים אֻ ְמלָ לָה" – תהפוכות‬ ‫ותמורות! אותם אלו שהרגישו מאושרים בבנים ובנות‪ ,‬יהפכו‬ ‫להיות אומללים אם חס ושלום תחושת השבע והעושר תגרום‬ ‫להם למרוד באלוהיהם ולהתנשא על אחרים‪.‬‬ ‫וכך באמת מספר התנ"ך‪ ,‬ספר הספרים‪ ,‬כיצד נכשלו עם ישראל‬ ‫בזמנים שחשו גיבורים וחזקים‪ ,‬ובעלי יכולות מבצעיות והגנתיות‪.‬‬ ‫וכך מספר ספר יהושע‪ ,‬שכאשר הלך לכבוש את 'הָ עַ י' אמרו לו‬ ‫אנשי המודיעין אל תייגע את העם‪ ,‬כי מעט הם ולא צריך להפעיל‬ ‫הרבה כח! אנחנו עם חזק ננצח אותם ב‪ 0333-‬חיילים‪ .‬והנה מספר‬ ‫הנביא על המפלה הקשה שספגו העם ועל מותם של ‪ 03‬איש‪ ,‬עד‬ ‫שצוה ה' את יהושוע " ַקח ע ְמָך אֵּ ת כָל עַ ם הַ מלְ ָח ָמה" ‪ -‬כי העם‬ ‫מרגיש תחושת חוזק וגאוה‪ ,‬לכן המלחמה תהיה קשה‪.‬‬ ‫"בָ ֵּרְך ה' חֵּ יל ֹּו‪ּ ,‬ופֹּ עַ ל י ָָדיו ת ְרצֶ ה" – כך ברך משה את בני מתתיהו‪,‬‬ ‫‪ 11‬אנשים‪ .‬אומר רש"י שישבו ועסקו כל ימיהם בתורה ולא עסקו‬ ‫באימונים ותמרונים ולא בלוחמה‪ .‬מעולם לא סחבו נשק על‬ ‫כתפם‪ ,‬ובכל זאת רבת ריבם‪ ,‬דנת דינם ונקמת נקמתם‪ .‬אומר המגן‬ ‫אברהם יצאו החשמונאים להלחם‪ ,‬לא בחרב ולא בחנית‪ ,‬אלא‬ ‫במזמור "י ֵֹּּׁשב ְבסֵּ ֶתר עֶ לְ יוֹּן"‪ ,‬מזמור צ"א בתהלים‪ .‬וזה גרם להם‪,‬‬ ‫ליוון ולחייליו של בגרוס‪ ,‬שר צבאו של אנטיוכוס ליפול חללים כמו‬ ‫זבובים‪ ,‬כי לא בחרבי אבטח וקשתי לא תושיעני‪.‬‬ ‫חג החנוכה מלמד אותנו‪ ,‬הגם שאנו חלשים ומעטים אבל יוצאים‬ ‫להלחם על כבודה של התורה ולומדיה על קדושת העם היהודי‬ ‫מובטח לנו הניצחון נגד כל מסיט ופורץ גדר‪ ,‬כך אמרה התורה "כָל‬ ‫כְ לי יּוצַ ר עָ לַיְך ֹלא י ְצלָח‪ ,‬וְ כָל לָׁשוֹּן ָתקּום א ָתְך לַמ ְׁשפָ ט ַת ְרׁשיעי‪,‬‬ ‫זֹּאת נַחֲ לַת עַ ְבדֵּ י ה' וְ צ ְד ָק ָתם מֵּ אתי נְאֻ ם ה'"‪ -‬גם בדורנו אנו רואים‬ ‫כיצד עוכרי התורה המתיוונים שביקשו להחשיך את העולם וב"ה‬ ‫הצילנו ה' ידם‪.‬‬ ‫כמה מצער לראות אנשים שמחנכים את ילדיהם שגבורה יהודית‬ ‫מתבטאת ביחידות מובחרות ובטייסים מצויינים‪ ,‬ולמרות ההכרח‬ ‫בקיומם והצורך בהמצאותם‪ ,‬אין הם הגבורה והתפארת של העם‬ ‫היהודי‪ ,‬את אלו יש גם לגוים‪ .‬אלא הגבורה היהודית היא גיבור‬ ‫הכובש את יצרו‪ ,‬שיודע לדכא כל רצון שמתנגד לתורה ולה' –‬ ‫שיודע להלחם בכל תאוה שגוררת אותו להתעלם ממציאות האל‬ ‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬ ‫וממשלתו‪.‬‬ ‫‪11:44‬‬ ‫כה אמר‬ ‫עמוס ב'‬ ‫לפניה טלפונית אל הרב אייל עמרמי שליט"א‪ | 0533-107-137 ,‬לשליחת שאלה למו"ר באתר "כאיל תערוג" ‪www.ayal-taarog.co.il‬‬ ‫כתובת דואר‪ :‬רח' הרב כלפון משה הכהן ‪ ,2/13‬ירושלים‪ .‬ת‪.‬ד‪ .11078 .‬מיקוד ‪91110‬‬ ‫| לקבלת העלון לדוא"ל‪ ,‬ניתן לשלוח בקשה ‪[email protected]‬‬ ‫יחסי כלה וחמות ‪ /‬ב'‬ ‫טעות נפוצה אצל הורי זוג צעיר‪ ,‬היא ריבוי ביקורים אצל בנם או‬ ‫בתם עד שכלתם או חתנם קצים בהם‪ ,‬לא פעם בני הזוג מגיעים‬ ‫לריב של ממש מיד לאחר עזיבת ההורים את הבית‪...‬‬ ‫על ההורים לזכור כי הזוג הצעיר עוסק בבניית הקשר שביניהם‪.‬‬ ‫וממש כמו באתר בניה‪ ,‬על בית הזוג הצעיר תלוי כביכול שלט‬ ‫המזהיר‪" :‬סכנה כאן בונים‪ .‬הכניסה (כמעט‪ )...‬אסורה"‪.‬‬ ‫משום כך עליהם למעט בביקורים‪ ,‬ולהימנע מביקורת על חתנם או‬ ‫כלתם‪ .‬וגם אם מתקשים להתאפק משום שרואים חסרונות‬ ‫ומחדלים של ממש‪ ,‬יחזקו את עצמם בהתבוננות כי לבתם או לבנם‬ ‫יש קשרים אישיים עם בן‪/‬בת הזוג בתחומים בהם אין להורים‬ ‫שייכות‪ .‬וקשרים אלה נותנים להם כח סבל והתמודדות‪ ,‬כח שאינו‬ ‫נמצא בהורים‪.‬‬ ‫ומאידך‪ ,‬על הכלה לזכור תמיד כי עם נישואיה היא תופסת את‬ ‫מקומה של אשה אחרת‪ ,‬ותיקה וחשובה‪ ,‬הלא היא אֵּ ם בעלה‪ .‬ולכך‬ ‫מוטל עליה לגלות תמיד הבנה לדיבוריה ומעשיה של אשה יקרה זו‪.‬‬ ‫אסור לה להיעלב מהתעניינות בנוסח "מה בישלת היום?"‪ .‬כלות‬ ‫רבות מתייחסות לשאלות מסוג זה כהתערבות בוטה בענייני הבית‬ ‫וכנסיון לעקוב אחרי תיפקודה כאשה נשואה‪ .‬הן שומעות בדרך‪-‬כלל‬ ‫בשאלות מסוג זה את השאלה‪" :‬האם את דואגת לבני כראוי?"‪ ,‬יש‬ ‫לזכור שאף על פי שיתכן שהפרשנות נכונה‪ ,‬ולזה בעצם התכוונה‬ ‫נרותי הזעירים‬ ‫מה רבו הסיפורים על עם ישראל ששבע קרב‪ ,‬על ניצחונות‬ ‫וכישלונות‪ ,‬על עבר של עם‪ ,‬על הווה של עם‪ ,‬ועל עתיד של עם‪.‬‬ ‫תקופות רבות בהיסטוריה של עם ישראל שבו עם ישראל נעקד‬ ‫ונטבח על מזבח אמונתו‪ .‬לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל‪ ,‬עם‬ ‫ישראל מסר את נפשו לקיים מצוות ולא לעבור על איסורי תורה‪.‬‬ ‫מזה תקופה ארוכה הערבים הרימו ראש ודם יהודי נשפך כמים ורק‬ ‫בשל היותו יהודי‪ .‬מדינות רבות מגנות את ישראל ובכך נותנות‬ ‫לגיטימציה למעשיהם הנפשעים של הערבים‪ .‬עם ישראל שבע‬ ‫מלחמות פיגועים מכוניות תופת ועוד‪.‬‬ ‫מהיכן שאב עם ישראל גבורה וגדלות רוח מול כל אויבנו ושונאינו‬ ‫הממשיכים לקום עלינו‪.‬‬ ‫ביקשו היוונים בגזרותיהם להשכיח את התורה מליבות עם ישראל‬ ‫על ידי עונשים ועינויים והריגת חפים מפשע‪ ,‬אך עם ישראל עמד‬ ‫בפרץ ולא נכנע לבם‪ ,‬המכבים שהיו מעטים וחלשים ניצחו בכח‬ ‫התורה‪ ,‬בכח "מי לה' אלי"‪.‬‬ ‫חנה ושבעת בניה שאבו מסירות נפש מהאבות הקדושים ומכוחם‬ ‫מסרו את נפשם על קיום התורה הקדושה‬ ‫המכבים וחנה ושבעת בניה באים ללמד אותנו פרק בגאווה יהודית‪,‬‬ ‫החמות‪ ,‬על הכלה לגלות הבנה לדאגת אֵּ ם לבנה ולא להיעלב‪ .‬אלא‬ ‫אדרבה‪ ,‬לשתף פעולה בחיוך אוהב ושמח‪ ,‬מתחשב ומבין‪.‬‬ ‫כלה חכמה במיוחד נוהגת יותר מכך‪ .‬לאחר שהבינה את תחושת‬ ‫חמותה‪ ,‬פונה היא מידי פעם בטלפון לחמותה ואומרת‪" :‬כאשר‬ ‫התארחנו בביתכם בשבת האחרונה‪ ,‬שמתי לב ששמעון (שם בעלה)‬ ‫אוהב מאד את הסלט שהכנת‪ .‬תוכלי ללמד אותי?"‪ ,‬ומוסיפה‪" :‬אמנם‬ ‫אני יודעת שלעולם לא אצליח להגיע לאיכות ולטעם שלך אבל‪"...‬‬ ‫בכח מסרים כאלה שעניינם‪" :‬את הבוגרת והמנוסה ואני הצעירה‬ ‫וחסרת הנסיון‪ .‬נא עזרי לי!" המועברים באמצעות שיחות קצרות‬ ‫ופשוטות‪ ,‬לחולל נפלאות בגישת אם הבעל לכלתה‪ .‬ברוב המקרים‪,‬‬ ‫במקום למתוח ביקורת ולהצביע על חסרונות הכלה בפני הבן ‪-‬‬ ‫הבעל‪ ,‬היא מאמצת אותה בחום כבת‪ ,‬מייעצת לה מתוך נסיונה‪ ,‬והן‬ ‫יכולות להפוך לחברות אוהבות אהבת אמת בלב ונפש‪.‬‬ ‫הם מבינים שעם ישראל העם הנבחר "כי אותנו בחרת מכל‬ ‫העמים" קומץ יהודים זה דוחה את תורת יון ונלחם על תורת‬ ‫ישראל הם מבינם שהם בשליחות‪ ,‬לעם ישראל יש יעוד‪ ,‬גם אם‬ ‫הכוחות רחוקים מלהיות שווים‪.‬‬ ‫בחג החנוכה כשהמשפחה היהודית יושבת למול השלהבות ונזכרת‬ ‫במלחמות וקרבות עקובים מדם‪ ,‬היא כביכול מכריזה "עם ישראל‬ ‫לא מפחד‪ ,‬כי ה' הולך איתנו"‪ .‬הלפיד של עם ישראל הולך וגדל‪,‬‬ ‫קיום מצוות‪ ,‬אמונה בה' ובתורתו‪ ,‬מצוות החסד והרחמים‬ ‫ומסירות נפש אלו הם המביאים את האדם לחיבור לה' ולתורתו‬ ‫ולהבנת משמעות החיים והמשמעות של העם היהודי‪.‬‬ ‫חג החנוכה הוא חג של חינוך‪ ,‬הוא בא ללמדנו שכל ההנהגות הן‬ ‫של בן אדם למקום והן של בן אדם לחברו נובעות מחינוך‪ .‬לנו‬ ‫ההורים אחריות על עתיד ילדנו שהוא למעשה תוצאה של חינוך‪.‬‬ ‫בחומש בראשית נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואמו" איזה‬ ‫"עיזבון" היינו רוצים שילדנו ייקחו מהבית? הילדים רואים‬ ‫מצוות‪ ,‬מעשים‪ ,‬הנהגות בבית‪ ,‬דברים אלו נחרטים בליבותיהם‬ ‫לטוב ולמוטב‪.‬‬ ‫לאור הנרות והשלווה שהם נוסכים‪ ,‬נספר על מסירות נפש‬ ‫שהבחנו אצל כל אחד מהילדים‪ ,‬נדגיש התחשבות ונתינת כבוד‬ ‫לזולת‪ ,‬מצות ו"אהבת לרעך כמוך" שהבחנו אצלם‪ ,‬לאור הנרות‬ ‫ובכל הזדמנות‪ ,‬נציין את האור המיוחד שבכל ילד‪ ,‬נעצים אותו‬ ‫ונזכיר לו את הדברים הטובים שלו‪.‬‬ ‫נדגיש שגבורה נמדדת גם בדברים קטנים כגון‪ :‬היה לי קשה לקום‬ ‫בבוקר בזמן ובכל זאת התגברתי‪ ,‬ויתרתי לאחי הקטן‪ ,‬רציתי‬ ‫ממתק התגברתי ולא אכלתי אותו‪ ,‬הקשבתי בלימודים‪ ,‬חזרתי‬ ‫היטב למבחן וכד'‪.‬‬ ‫יהי רצון שנהיה בבחינת "גיבורי ה' עושים דברו"‪.‬‬ ‫רבי שלמה סובול זצ"ל‬ ‫שנים מספר לאחר בואו לעולם‪ ,‬נלקחו ממנו הוריו והוא נותר יתום‬ ‫מאב ואם‪ .‬דווינסק‪ ,‬עיר הולדתו‪ ,‬לא קסמה לו‪ ,‬והוא החליט לנטוש את‬ ‫ארץ מכורתו ולעלות ירושלימה‪ ,‬להסתופף בצל גדוליה וחכמיה‪ .‬בהגיעו‬ ‫לירושלים עיר הקודש הוא התחנך בבית היתומים דיסקין‪ ,‬ובהגיעו‬ ‫לפרקו התייצב בפני דייני ירושלים ואמר בפניהם‪" :‬מאחר שבית הדין‬ ‫הוא אביהם של היתומים‪ ,‬ואני יתום מאב ואם‪ ,‬הנני מודיעכם כי היום‬ ‫מלאו לי שמונה עשרה שנים ומוטלת עליכם חובה להשיאני"‪...‬‬ ‫התמימות והרצינות של העלם הצעיר עשו להם כנפיים בין אנשי‬ ‫ירושלים‪ ,‬וכששמע המגיד המפורסם רבי בן ציון ידלר זצ"ל את הדברים‪,‬‬ ‫חשק בו כחתן לבתו! תמימות היא השלמה שבמעלות‪ .‬לא תמימות‬ ‫הנובעת מכסילות‪ ,‬אלא תמימות ישרה והגונה‪ .‬כך נעשה הגאון רבי‬ ‫שלמה סובול זצ"ל לחתנו של המגיד‪.‬‬ ‫החתן הצעיר שמח בחלקו‪ ,‬לאו מילתא זוטרתא היא ליתום מאב ואם‬ ‫לזכות באחת לאב רחום צדיק ותלמיד חכם כרבי בן ציון ידלר‪ ,‬וכמאז‬ ‫ומקדם שקד על דלתי התורה והעבודה‪ .‬אותן שנים הייתה ירושלים דלה‬ ‫וענייה‪ ,‬עשירה באביונים‪ .‬ר' שלמה פרנס את בני ביתו בקושי רב ולא‬ ‫הייתה בידו כל אפשרות לרכוש לעצמו ספרי לימוד כאוות‪-‬נפשו‪ .‬לפיכך‬ ‫היה ר' שלמה מעתיק בכתב ידו מספרי ראשונים ואחרונים שהזדמנו‬ ‫לידו והיה הוגה בגיליונותיו ומתעמק בדבריהם כמוצא שלל רב ‪.‬‬ ‫ויגדל האיש ויתעלה בתורה וביראת שמים‪ .‬במהלך השנים הוא התכתב‬ ‫עם הגאון מראגטשוב‪ ,‬בעל צפנת פענח‪ ,‬אשר נהג עמו בחביבות יתירה‬ ‫והתכתב עמו בתדירות של שני מכתבים לשבוע‪ ,‬ולימים הודפסו‬ ‫המכתבים בספרו שלמת יוסף‪ .‬גם עם הגאון רבי יוסף חיים‬ ‫זוננפלד זצ"ל התכתב רבות‪ ,‬וכך זיכה את העולם בשו"ת שלמת‬ ‫חיים ובו למעלה מאלף תשובות!‬ ‫אם היה מי שסבר תחילה כי תמים הנער‪ ,‬במהלך השנים נוכח‬ ‫לדעת כי תמימות רצינית לו ועמה הוא חותר במעלה ההר ואף‬ ‫זוכה להגיע אל פסגתו‪ .‬ר' שלמה היה שקוע יומם וליל בתורתו עד‬ ‫שהיה לשם דבר בירושלים‪.‬‬ ‫ביום מן הימים נראה ר' שלמה יוצא לרחובה של עיר ומחפש אחר‬ ‫דבר‪-‬מה‪ .‬ערימת גרוטאות משכה את תשומת לבו‪ .‬הוא תר סביבה‬ ‫עד שסילק שברי עצים וגדודי אשפתות שכיסו על ארון ישן‪-‬נושן‬ ‫ובמאמצים מרובים הוציאו מן הערימה והחל גוררו ברחובות‬ ‫העיר‪" .‬מאן‪-‬דהואים" אחדים הציעו את עזרתם ויחד גררו את‬ ‫הארון בין הסמטאות הצרות ובכוחות משותפים דחקוהו לתוך‬ ‫הבית ‪.‬‬ ‫"הבית" אמרנו‪ ,‬לא ממש‪ ,‬לא במושגים של היום‪ .‬היה זה חדר‬ ‫בגודל ממוצע שבפינתו האחת היה ה'מטבח'‪ ,‬שולחן וכסאות‬ ‫אחדים‪ ,‬וביתר חלקיו ישנו ושהו שמונה נפשות ביתו‪ .‬מעט‬ ‫המחזיק את המרובים‪ .‬לא צריך להיות מעצב פנים כדי להבין‬ ‫שהכנסת ארון נוסף לתוך מקום צפוף כזה אינה מעשה נבון‪ .‬את‬ ‫הבגדים יש להערים בארגזים לגובה‪ ,‬או במדפים מקובעים על‬ ‫הקיר‪ ,‬אך ארון ? ובכן‪ ,‬הסכיתו ושמעו‪ .‬לא ארון היה זה אלא חדר!‬ ‫ר' שלמה מיקם את הארון בפינה‪ ,‬שלף את גגו ‪ ,‬הכניס לתוכו כסא‪,‬‬ ‫סטנדר וגמרא‪ ,‬נכנס גם הוא לתוך הארון‪ ,‬סגר את דלתותיו וקולו‬ ‫המתרונן נישא בחדווה! ר' שלמה צלל בים התלמוד באין מפריע‪,‬‬ ‫יש לו פינה משלו ‪ ...‬זו תורה וזו שכרה‪.‬‬ ‫שכר התורה אינו בדווקא בתוספת חיצונית לה זוכה הלומד‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫ממון וכדומה‪ ,‬אלא משזכה אדם לשקוד על התורה‪ ,‬עצם הנאתו‬ ‫מלימוד התורה הקדושה‪ ,‬היא השכר הגדול בעולם עד שאינו זקוק‬ ‫לדבר נוסף‪ .‬יכול אדם לשבת בתוך ארון הממוקם בחדר צפוף‬ ‫נפשות וחפצים‪ ,‬ונפשו מתרווחת ומתפשטת בהנאה על פני תבל‪.‬‬ ‫זו תורה וזו שכרה‪.‬‬ ‫מוצצים מסרטנים?‬ ‫בשבוע שעבר פרסם משרד הכלכלה הודעה‪ ,‬לפיה הוא קורא לציבור‬ ‫להחזיר לחנויות מוצצים צהובים גדולים‪ ,‬מסוג ‪,xemu xeuP eruP‬‬ ‫לאחר שעל פי החשד נמצאו בהם חומרים מסרטנים‪ ,‬מסוג‬ ‫"ניטרוזימים"‪.‬‬ ‫הבהלה בעניין המוצצים‪ ,‬החלה לאחר שהמוצץ האמור נבדק לאחרונה‬ ‫במכון התקנים הישראלי‪ ,‬זאת על מנת להתאימו לתקן הרשמי החל‬ ‫עליו‪ .‬להפתעת עובדי המכון‪ ,‬התברר כי המוצץ פולט חומרים רעילים‬ ‫ומסרטנים בשם ניטרוזאמינים‪ ,‬בכמות הגבוהה מהערך המותר בתקן‬ ‫הישראלי הרשמי‪ .‬החשש היה‪ ,‬כי המוצר יפגע בבריאותם של תינוקות‬ ‫וילדים המשתמשים בו‪.‬‬ ‫ניטרואזמינים‪ ,‬הם מרכיבים המשמשים רבות בתעשייה‪ ,‬אולם קיימת‬ ‫הגבלה על כמות השימוש בהם‪ ,‬מחשש להתפתחות גידולים סרטניים‪.‬‬ ‫הם משמשים בעיקר בתעשיית הקוסמטיקה‪ ,‬ההדברה והגומי‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫הם מצויים גם במוצרי לטקס שונים‪ ,‬כגון בלונים‪ ,‬וכן במוצרי מזון‬ ‫שונים‪ ,‬ובהם בירה‪ ,‬בשר‪ ,‬מוצרי דגים‪ ,‬גבינות‪ ,‬חמוצים וסיגריות‪ .‬על פי‬ ‫ההשערות‪ ,‬ריכוזים גבוהים במיוחד של הניטרוזאמינים מצויים בעיקר‬ ‫בדגים‪ ,‬ירקות ובשר משומרים‪.‬‬ ‫מומחים מסבירים‪ ,‬כי הניטרוזאמינים עלולים לגרום לסרטן‪ .‬כבר בעבר‪,‬‬ ‫בשנת ‪ ,1593‬דיווחו חוקרים בריטיים על גידולים מסוג זה שנמצאו אצל‬ ‫חולדות‪ ,‬ואף אצל בעלי חיים נוספים שנחשפו לבשר שהכיל כמויות‬ ‫גבוהות של החומר האמור‪.‬‬ ‫אצל בני אדם‪ ,‬עלולה חשיפה לחומר בכמות גבוהה לגרום לסוגי‬ ‫סרטן שונים‪ ,‬ובהם‪ :‬סרטן הוושט‪ ,‬סרטן הקיבה‪ ,‬וסרטן הכבד‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬עם היוודע הממצאים‪ ,‬פרסם משרד הכלכלה מודעה‬ ‫בעיתונים על המוצצים הרעילים‪ ,‬זאת מבלי להודיע לרשתות‬ ‫הפארם‪.‬‬ ‫בלשון ההודעה נכתב כי "הממונה על התקינה במשרד מזהיר את‬ ‫הציבור מפני שימוש במוצץ גומי גדול שצבעו צהוב‪ ,‬לתינוקות‬ ‫וילדים‪ ,‬המסומן בכיתוב ‪ xemu xeuP eruP‬ולולאת מחזיק‬ ‫המוצץ מסומנת באות ‪ .‬ההתייחסות הייתה למוצצים שנמכרו‬ ‫אחרי חודש יוני ‪ 5319‬ואריזתם מסומנת בחלקה האחורי במספר‬ ‫אצווה ‪."41/4/5314‬‬ ‫פושע ישראל בגופו פרק א' ‪ /‬באדיבות ר' קובי לוי‬ ‫ר' שלומי בן דור הוא משגיח הכשרות הכי דינמי שיש על פני הגלובוס‪,‬‬ ‫בן דור מיודענו הוא מומחה ובעל ידיעות עצומות בכל הקשור לאותם‬ ‫חומרים כימיים‪ ,‬ותמיסות טבעיות או מהולות‪ ,‬ושאר אבקות רבות‬ ‫אנפין המתערבבות להן עם כל מאכל מצוי‪ ,‬ומוסיפות לו צבע‪ ,‬גוון‪,‬‬ ‫ארומה‪ ,‬טעם ואריכות ימים‪.‬‬ ‫לאור הנ"ל ובהתאם ליכולותיו ומיומנויותיו לבצע תחקירים ובדיקות‬ ‫כימיות שונות ומשונות‪ ,‬נאלץ ר' בן דור לעזוב מפעם לפעם את רעייתו‬ ‫ושבעת ילדיו‪ ,‬לעלות על מטוס חד‪-‬חרטום‪ ,‬ולנוע על כנפיו לאחת‬ ‫מארבע מכנפות הארץ‪ ,‬תלוי מי המשלח‪.‬‬ ‫"ר' שלומי‪ ,‬יש לי בשבילך משימה עצומה‪ ,‬שאם תעלה יפה‪ ,‬אזי אוכל‬ ‫לשפר בצורה פנטסטית את מוצרי הגלידות של מפעלינו‪ ,‬הן בטעם‪ ,‬הן‬ ‫בריח‪ ,‬והן באיכות" כך הודיע לו יום אחד מר צביקה מיכאלי‪ ,‬יצרן‬ ‫ומנכ"ל חברת הגלידות שלג מתוק בע"מ ההולכת וכובשת מקום של‬ ‫כבוד בפריזרים של הציבור החרדי‪.‬‬ ‫"נו‪ ,‬ומה הפעם?" שאל שלומי‪.‬‬ ‫"שים לב‪ ,‬המשימה היא להגיע לסין‪ ,‬המדינה האדומה‪ ,‬נחיתה בשנחאי‬ ‫ומשם בטיסה פנימית של חצי שעה תגיע לחלק המערבי של המדינה‪,‬‬ ‫לאזור עני ודי זניח‪ .‬מדובר באזור הררי שיש בו עשרות כפרים‪ .‬העיירה‬ ‫המרכזית באותו מחוז‪ ,‬שמה קלי‪ ,‬היא מונה לא יותר מ‪53.333 -‬‬ ‫תושבים‪ .‬זו עיירה תעשייתית אפורה ודי עלובה‪ ,‬המפעל שם קטן אך‬ ‫מודרני מאד‪ .‬מייצרים בו חומר כימי מיוחד המייצב גלידות פרווה‪,‬‬ ‫וחומר נוסף המזרז ומעורר את תאי‪-‬הטעם בצורה בלתי רגילה‪ ,‬כך‬ ‫שגלידת פרווה תצא יותר טעימה מגלידה חלבית‪ .‬עליך לבדוק אם אכן‬ ‫תהליך הייצור והחומרים כשרים ומתאימים לכשרות המהודרת שלנו‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬נפתח שם קו ייצור זמני‪ .‬לצערי בעיירה קלי אין מלון ראוי‬ ‫לשמו‪ ,‬אך איתרתי לך מלונית ברמה סבירה‪ ,‬בכפר מקסים אחד‪ ,‬צימוניו‪,‬‬ ‫‪ 93‬קילומטר מקלי‪ ,‬פחות משעה נסיעה‪ .‬אתה תתארח שם כמה ימים‬ ‫ומשם תנוע מדי בוקר למשימתך במפעל בקלי"‪.‬‬ ‫ערב הטיסה‪.‬‬ ‫מחבק ומנשק את ילדיו לפני כניסתם לשנת הלילה המתוקה‪ ,‬וכמובן‬ ‫מבטיח מתנות קטנות לכל אחד‪ .‬מבטיח אמרנו? כן‪ ,‬אבל גם מקיים‪.‬‬ ‫בידו השמאלית המזוודה עם הבגדים וכלי הרחצה‪ ,‬ובימינו תיק התפילין‬ ‫הקטן ובו הטלית‪ ,‬סידור התפילה והגמרא הקטנה‪ ,‬מסכת "בבא קמא"‪,‬‬ ‫דף היומי‪ ,‬ייהרג ואל יעבור‪ ,‬בלשון מליצית כמובן‪.‬‬ ‫נתב"ג‪ .‬עולים למטוס חברת התעופה הסינית "נגסקי" לכיוון שנחאי‪.‬‬ ‫שלומי מכיר את סין‪ ,‬אבל האזור המדובר‪ ,‬חדש לו‪.‬‬ ‫הבודק הבטחוני מלוכסן העיניים מודיע לשלומי באופן חד משמעי‪" :‬שני‬ ‫התיקים נכנסים בלעדיך למחסני המטוס‪ ,‬אצלנו איסור חמור להיכנס‬ ‫עם תיקים למטוס"‪ .‬שלומי מנסה לשכנע אותו באנגלית מהוקצעת‪:‬‬ ‫"תראה זה תיק קטן‪ ,‬פה מונחים התפילין שלי‪ ,‬יהודי לא יכול להישאר‬ ‫בלי תפילין‪ ,‬אני אניח אותו על ברכיי"‪.‬‬ ‫איפה? הסיני עקשן כמו פרד‪" .‬אצלנו בסין החוקים שונים‪ ,‬שני תיקיך‬ ‫בבטן המטוס‪ ,‬אחרת אתה נשאר כאן"‪ .‬זו תקנה חדשה‪ ,‬אבל לך‪,‬‬ ‫תתווכח עם סיני‪...‬‬ ‫יש ברירה? אין ברירה‪ .‬אין אף משגיח כשרות שבעולם שמסוגל ליצור‬ ‫משבר דיפלומטי עם מדינה ידידותית ועוד אימפריה‪ ,‬גם לא מיודענו‪.‬‬ ‫שלומי נפרד מתיקיו ונכנס לבטן המטוס‪.‬‬ ‫נוחתים בשנחאי‪ ,‬בשעות הבוקר המוקדמות‪.‬‬ ‫המשגיח החרוץ ניצב במרכזו של שדה התעופה‪ ,‬וממתין כמו רבים‬ ‫וטובים למזוודה שלו ולתיק התפילין‪ .‬השעון רץ‪ ,‬צריך להתפלל ולהניח‬ ‫תפילין‪ ,‬עוד שעה וחצי הוא אמור לעלות על המטוס הקל ולטוס לכפר‬ ‫הקטן שליד קלי‪ .‬יש עדיין מספיק זמן‪.‬‬ ‫נו איפה המזוודות? גלגלת המזוודות נעה לה באיטיות בתוך הטרמינל‪,‬‬ ‫ומאות הנוסעים נוטלים את שלהם ונוטשים את הלובי‪ .‬לפתע הוא‬ ‫מבחין במזוודת הבגדים‪ ,‬נפלא‪ ,‬כנראה שמיד אח"כ יופיע גם תיק‬ ‫התפילין במלוא הדרו‪.‬‬ ‫דקה ועוד דקה‪ ,‬המחוגים דוהרים זהו! תם מסע המזוודות‪" .‬הנוסעים‬ ‫מתבקשים לעזוב את אולם הנוסעים" מצפצפים הרמקולים‪.‬‬ ‫ר' שלומי בן דור נסער‪" .‬איפה תיק התפילין שלי? לא התפללתי‪.‬‬ ‫מזל שאמרתי "קריאת שמע" בזמנה‪ .‬עדיין‪ ,‬ריבונו של עולם מה‬ ‫עושים?"‪.‬‬ ‫הוא רץ למשרדים‪ ,‬משם למחסני שדה התעופה‪ ,‬ואח"כ שעט‬ ‫למודיעין איה התיק? שם בישרו לו לקונית "מצטערים מאד אדוני‪,‬‬ ‫תיק התפילין שלך נשכח במטוס‪ ,‬זה קורה‪ ,‬טעות לעולם חוזרת‪.‬‬ ‫המטוס כבר יצא לטיסה פנימית אבל אנחנו מבטיחים לך שתוך ‪54‬‬ ‫שעות התיק שלך יגיע אליך לכל פינה שתתארח כאן בסין"‪.‬‬ ‫הפלאפון רוטט "מיסטר בן דור‪ ,‬עוד ‪ 13‬דקות יוצא המטוס הקל‬ ‫ממנחת המטוסים לכפר צימוניו ‪ 93‬ק"מ דרומית לקלי‪ .‬מחכים לך‬ ‫ברציף ‪ 151‬בדרום השדה"‪.‬‬ ‫נושף ומתנשף רץ משגיח הכשרות שלומי בן דור לרציף ‪ 151‬עם‬ ‫מזוודת בגדיו בידו הימנית‪ ,‬עם עיניים לחות ועם תקווה כמוסה‬ ‫שאי שם בכפר הבלתי הנודע‪ ,‬במלונית הקטנה הוא ימצא תפילין‪.‬‬ ‫אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬רק זה לא‪ .‬אוי לי ואבוי לי‪ ,‬אם לא אמצע שם תפילין"‪.‬‬ ‫ליבו פעם בקצב כזה שאם מתנדב "הצלה" היה בודק אותו‪ ,‬הוא‬ ‫היה מחייב אותו להתאשפז מיידית‪ ,‬שלא לדבר על לחץ הדם‪.‬‬ ‫שלומי בן דור מחייג לכל מי שהוא מכיר בארץ ובעולם ומתחנן על‬ ‫נפשו‪ ,‬שילחו לי תפילין לכפר צימוניו בסין‪ ,‬אנא!"‪.‬‬ ‫השעה ‪ 11.33‬בבוקר‪ .‬הוא כבר התפלל את רוב תפילת השחרית‪ .‬הוא‬ ‫דוהר לכיוון המלונית‪ ,‬מקבל את המפתחות ונכנס לחדר‪.‬‬ ‫"ברוך שאמר והיה העולם" זו הפעם הראשונה בחייו הבוגרים שהוא‬ ‫מתפלל תפילת שחרית ללא טלית ותפילין‪ .‬הרגשה נוראה‪ ,‬תחושה‬ ‫של חידלון‪ ,‬של ריקנות‪ ,‬משהו מהותי‪-‬רוחני חסר‪.‬‬ ‫הוא יורד ללובי המלונית ולא מפסיק לחייג‪ ,‬לאנשי עסקים‪,‬‬ ‫לבלדרים‪ ,‬לרבנות הראשית לחבריו המשגיחים "אנא ה’ הושיעה‬ ‫נא‪ "...‬שישלחו לי לכאן תפילין‪ .‬כבר ארבע אחה"צ‪ ,‬עוד שעתיים‬ ‫שקיעה‪ ,‬בעוד שעה נקבעה לו פגישה עם ד"ר מאוניו ציאגני‪ ,‬כימאי‬ ‫סיני בעל שם שאמור להצטרף אליו לביקור במפעל שבעיירה קלי‬ ‫מחר בבוקר‪.‬‬ ‫אנשים נכנסים ללובי ויוצאים ממנו‪ ,‬אך לכולם חזות סינית‪ ,‬נמוכי‬ ‫קומה‪ ,‬עיניים מלוכסנות ולשון מתגלגלת בשפה שהוא לא הצליח‬ ‫להתחבר אליה‪ .‬במשך השעות הללו הוא אמר תהלים בעל פה‪.‬‬ ‫"מאין יבוא עזרי‪ ,‬עזרי מעם ה'"‪ .‬בשעה דקה לחמש נכנס ד"ר מאוניו‬ ‫ציאגני ללובי המלונית‪ ,‬ולצידו אדם מגולח גבה‪-‬קומה בעל חזות‬ ‫מערבית‪ ,‬ולראשו כובע קסקט בצבע חום בהיר‪ .‬לאחר לחיצות‬ ‫ידיים נימוסיות‪ ,‬הציג הסיני את מלווהו "זה ד"ר סטיבן איינשטיין‬ ‫מאנגליה‪ ,‬אנחנו עובדים באותה מעבדה‪."...‬‬ ‫"איינשטיין?" תמה בליבו שלומי המשגיח שחש באותן שעות בלתי‬ ‫מושגח לחלוטין‪" ,‬תסלח לי מיסטר איינשטיין אתה יהודי?"‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬כן" הנהן הד"ר האנגלי‪" .‬תגיד לי‪ ,‬מיסטר איינשטיין‪ ,‬אולי‬ ‫במקרה יש לך כאן זוג תפילין?"‪" .‬בוודאי‪ ,‬תיק התפילין שלי מונח‬ ‫בבאגז' מכוניתו של ידידי ד"ר מאוניו ציאגני‪."...‬‬ ‫אין כאן מה להאריך‪ ,‬ר' שלומי בן דור נישק את זוג התפילין של‬ ‫איינשטיין‪ ,‬עלה בזריזות במדרגות לחדרו והניח אותן בברכה כמונה‬ ‫מעות‪ ,‬וכולו רעד ודמעות של התרגשות על הנס שנעשה עמו‪.‬‬ ‫"ריבונו של עולם‪ ,‬סלח לי‪ .‬ללא ספק העונש הזה מגיע לי‪ ,‬אבל הנה‬ ‫במעמד זה אני נשבע שלעולם לא אעזוב את תיק התפילין שלי‪,‬‬ ‫לעולם! גם במחיר שאתקע באיזה נמל תעופה‪ ,‬גם במחיר שאפסיד‬ ‫עבודה‪ ,‬בכל מחיר!"‪.‬‬ ‫כך נשבע בלהט המשגיח המוכשר‪ .‬הוא התיישב לצד שני הכימאים‬ ‫המומחים ופתח עימם בשיחה מקצועית‪ ,‬לא לפני שהתפלל וחזר‬ ‫והתפלל "אנא אבא שבשמיים‪ ,‬שהסינים יעמדו במילה שלהם‪ ,‬ותיק‬ ‫התפילין שלי יגיע אלי מחר בבוקר"‪.‬‬ ‫טרוד הייתי‪ .‬האומנם?‬ ‫ָאדָ ם חו ֵֹּּׁשב ֶׁשיָבוֹּא לפְ נֵּי הַ ָקדוֹּׁש בָ רּוך הּוא עם ֵּתרּוץ ֶׁשהָ יָה ל ֹּו ָק ֶׁשה‪ ,‬הָ יָה‬ ‫עָ לָיו לְ פַ ְרנֵּס א ָשה וילָדים וְ ָלכֵּן הּוא לא ָיכֹּל לַעֲ בֹּד אֶ ת ה' כ ָָראּוי‪ ...‬לא‬ ‫ָיכֹּלְ תי לָקּום ל ְתפלָה‪ ...‬הוֹּדיעָ נּו הַ תו ָֹּרה ֶׁשאם נַעֲ זֹּב אֶ ת הַ תו ָֹּרה מ ַד ְע ֵּתנּו‬ ‫וְ נַעֲ סֹּק בְ הַ בְ לֵּי הַ זְ מַ ן‪ ,‬לא ַנעֲ ֶשה עֲ בֵּ רוֹּת‪ ,‬אֲ בָ ל נ ְתעַ סֵּ ק ב ְׁשטֻ יוֹּת ֶׁשל הָ ע ֹּולָם‬ ‫הַ זֶה‪ ,‬כְ מ ֹּו ֶׁשאוֹּמֵּ ר ַרבֵּ נּו בְ חַ יֵּי בְ מָ קוֹּם ַאחֵּ ר ֶׁשבנְ יַן הָ ע ֹּולָם הּוא חֻ ְרבַ ן‬ ‫הַ ֵּשכֶל‪ .‬כָל מַ ה ֶׁשדוֹּאֲ גים יו ֵֹּּתר לָע ֹּולָם הַ זֶה ‪ -‬מַ חֲ ריב יו ֵֹּּתר אֶ ת הַ ֵּשכֶל‪,‬‬ ‫אוֹּמֵּ ר כָענְ יָן ֶׁשנֶאֱ מַ ר‪" :‬וַ י ְׁשמַ ן יְׁשֻ רּון וַ יבְ עָ ט"‪ֶׁ ,‬ש ַדיַן הָ אֱ מֶ ת יָסיר מן‬ ‫הָ עוֹּזְ בים כָל טוֹּבוֹּת הָ ע ֹּולָם‪ ,‬משּום ֶׁשהֵּ ם חזְ קּו יְדֵּ יהֶ ם לבְ עֹּט‪ ,‬מֵּ ביא‬ ‫עֲ לֵּיהֶ ם הָ ָרעוֹּת הַ מוֹּנְ עים מֵּ הֶ ם ל ְקנוֹּת הָ ע ֹּולָם הַ בָ א‪ ,‬כְ דֵּ י ֶׁשיֹּאבְ דּו בְ ר ְׁשעָ ם‪,‬‬ ‫וְ הּוא ֶׁש ָכתּוב "וְ עָ בַ ְד ָת אֶ ת‪-‬אֹּ יְבֶ יך אֲ ֶׁשר י ְַׁשלְ חֶ נּו ה'‪ַ ,‬תחַ ת אֲ ֶׁשר לא עָ בַ ְד ָת‬ ‫אֶ ת ה' אֱ להֶ יך בְ ש ְמחָ ה ּובְ טּוב לֵּבָ ב ּומֵּ רֹּב כֹּל"‪.‬‬ ‫ָָאדם‪ :‬נ ַָתתי לְ ך הַ כֹּל‪ :‬כֶסֶ ף‪ ,‬בְ ריאּות‪ ,‬א ָשה‪,‬‬ ‫ַהקָדֹוׁש בָ רּוך הּוא אוֹּמֵּ ר ל ָ‬ ‫ְילָדים‪ ,‬פַ ְרנָסָ ה‪ ,‬וְ הַ כֹּל נ ַָתתי לְ ך ב ְׁשביל ֶׁש ַתעֲ בֹּד אוֹּתי‪ ,‬וְ אַ ָתה ב ְמקוֹּם לַעֲ בֹּד‬ ‫ית‬ ‫אוֹּתי וְ ללְ מֹּד תו ָֹּרה ּולְ הַ פְ סיק עם כָל הַ לֵּיצָ נּות וְ ַקלּות הַ דַ עַ ת‪ ,‬לא ָרצ ָ‬ ‫ית לְ הַ ְמׁשיך ל ְהיוֹּת לֵּץ‪ ...‬פ ְתאֹּ ם ת ְראֶ ה ֶׁשאֵּ ין לְ ך עֲ בו ָֹּדה‪,‬‬ ‫אֶ ת זֶה‪ָ ,‬רצ ָ‬ ‫הַ בְ ריאּות כְ בָ ר לא מֵּ ָאה ָאחּוז‪ ,‬אֵּ ין ל ֹּו כְ לּום‪ּ ,‬ומַ ה הּוא אוֹּמֵּ ר ָאז‪ :‬הַ אם‬ ‫אֲ ני יָכוֹּל ללְ מֹּד תו ָֹּרה? אֲ ני כָל הַ יוֹּם צָ ריך ָל ֶלכֶת לבְ דיקוֹּת‪ ...‬לָמָ ה אַ ָתה‬ ‫ָאדם חו ֵֹּּׁשב‪ :‬אֲ ני‬ ‫צָ ריך ָל ֶלכֶת‪ ,‬כי אַ ָתה זלְ זַלְ ָת בַ תו ָֹּרה ֶׁשנ ַָתתי לְ ך‪ .‬אם ָ‬ ‫צַ דיק וְ סוֹּבֵּ ל‪ֵּ ,‬ת ַדע ֶׁשאַ ָתה בְ ֹּענֶׁש מֵּ ה' כְ דֵּ י ל ְגרֹּם לְ ך ֶׁשֹּלא ָתבוֹּא לְ בֵּ ית‬ ‫ית אֶ ת עֲ בוֹּדַ ת ה'‪.‬‬ ‫ית וְ אַ ָתה ָדח ָ‬ ‫הַ כְ נֶסֶ ת‪ ,‬כי כְ ֶׁשנ ְָתנּו לְ ך‪ ,‬לא ָרצ ָ‬ ‫ה ַָר ְמ ַב"ם כו ֵֹּּתב עָ שיתי או ְֹּתך טָ רּוד בָ ע ֹּולָם הַ זֶה כְ דֵּ י ֶׁש ַתפְ סיד אֶ ת הַ ָשכָר‬ ‫הַ נ ְצחי ָׁשמָ ה‪ ,‬כְ מ ֹּו ֶׁשאוֹּמֵּ ר הָ אוֹּר הַ חַ יים אם אֵּ ין ֶקמַ ח אֵּ ין תו ָֹּרה‪ ,‬אם‬ ‫לָָאדָ ם אֵּ ין ֶקמַ ח הַ סבָ ה היא כי הּוא לא לוֹּמֵּ ד תו ָֹּרה‪ֶׁ .‬שֹּלא יְסַ פְ רּו ספּורים‬ ‫ֶׁשב ְגלַל ֶׁשהּוא לוֹּמֵּ ד תו ָֹּרה אֵּ ין ל ֹּו מַ ה לֶאֱ כֹּל‪ ,‬אם הּוא הָ יָה לוֹּמֵּ ד תו ָֹּרה‬ ‫הָ ייתי מֵּ ביא ל ֹּו אֶ ת הַ לֶחֶ ם עַ ד הַ בַ ית‪ ,‬וְ ז ֹּו הַ סבָ ה ֶׁשת ְראֶ ה ֶׁשאֵּ ין ֶקמַ ח ‪-‬‬ ‫בַ עֲ בּור ֶׁשאֵּ ין תו ָֹּרה‪.‬‬ ‫יֵׁש נָדיב אֶ חָ ד ֶׁשמַ חֲ זיק כ ֹּולֵּל‪ ,‬כָל פַ עַ ם ֶׁשיֵּׁש ל ֹּו בְ עָ יוֹּת בָ עֵּ סֶ ק הּוא ָרץ‬ ‫לְ רֹּאׁש הַ כ ֹּולֵּל וְ אוֹּמֵּ ר ל ֹּו ת ְׁשמַ ע אַ ֶתם לא לו ְֹּמדים טוֹּב‪ ,‬אוֹּמֵּ ר הָ רֹּאׁש‬ ‫כ ֹּולֵּל נָכוֹּן ְמ ַדבְ רים יו ֵֹּּתר מדַ י בַ מ ְטבָ ח‪ָ ,‬אמַ ר ל ֹּו תוֹּציא או ָֹּתם‬ ‫מֵּ הַ מ ְטבָ ח‪ ,‬הּוא מוֹּציא או ָֹּתם וְ הָ עֵּ סֶ ק ח ֹּוזֵּר לְ ַק ְדמּות ֹּו‪ ,‬כי הַ תו ָֹּרה‬ ‫ְמביָאה אֶ ת הַ כֶסֶ ף וְ לא הַ כֶסֶ ף אֶ ת הַ תו ָֹּרה‪" ,‬אם‪-‬בְ חֻ ֹּק ַתי ֵּתלֵּכּו וְ נ ַָתתי‬ ‫ג ְׁשמֵּ יכֶם בְ ע ָתם"‪.‬‬ ‫אֹומֵר הָ ַר ְמבַ "ם ָאדָ ם ֶׁשֹּלא ה ֹּולֵּך עם ה'‪ ,‬אוֹּמֵּ ר ל ֹּו ה' ַאל ת ְדַאג אֲ ני‬ ‫יַעֲ ֶשה או ְֹּתך טָ רּוד פֹּ ה‪ ,‬וְ ַאחַ ר ָכך ַתגיד מָ ה אֲ ני יַעֲ ֶשה אֲ ני סָ בַ לְ תי‬ ‫וְ הָ ייתי ח ֹּולָני וְ טָ רּוד‪ ,‬לָמָ ה עָ שיתי לְ ך אֶ ת כָל זֶה‪ ,‬כי כְ ֶׁשהָ יָה לְ ך אַ ָתה‬ ‫בָ עַ ְט ָת בי‪ ,‬אֵּ יך ַתחֲ זֹּר ב ְתׁשּובָ ה? ת ְמסֹּר נֶפֶ ׁש‪ ,‬אם ת ְמסֹּר נֶפֶ ׁש עַ כְ ָׁשיו‬ ‫כְ ֶׁשאֵּ ין לְ ך‪ ,‬וְ ַתעֲ בֹּד אֶ ת ה' עם הַ חֹּלי וְ הַ צָ רוֹּת‪ ,‬אֲ ני אֶ ֵּתן לְ ך בַ חֲ ז ָָרה‪ ,‬אֲ בָ ל‬ ‫זֶה ֶׁשסָ בַ לְ ָת פֹּ ה לא יפְ טֹּר או ְֹּתך מֵּ עָ ְנ ֵּׁשי ע ֹּולָם הַ בָ א‪ ,‬כי יֵּׁש מַ טָ ָרה ֶׁשֹּלא‬ ‫ְת ַקבֵּ ל ע ֹּולָם הַ בָ א‪.‬‬ ‫ה ַָר ְמ ַב"ם ְמפָ ֵּרׁש ֶׁשכָל או ָֹּתם בְ ָרכוֹּת הַ מֻ בְ טָ חוֹּת כַאֲ ֶׁשר עֲ בַ ְד ֶתם אֶ ת ה'‬ ‫ּושמַ ְח ֶתם בְ כָל מ ְׁשלַח י ְֶדכֶם‪ַ ,‬ד ְרכ ֹּו מַ ְׁשפיעַ ָלכֶם הַ בְ ָרכוֹּת‬ ‫בְ ש ְמחָ ה‪ְ ,‬‬ ‫ּומַ ְרחיק הַ ְקלָלוֹּת עַ ד ֶׁשת ְהיּו פְ נּויים לְ ה ְתחַ כֵּם בַ תו ָֹּרה וְ לַעֲ סֹּק בָ ּה כְ דֵּ י‬ ‫ֶׁשתזְכּו לָע ֹּולָם הַ בָ א‪ .‬לא ב ְׁשביל ֶׁשפֹּ ה בָ ע ֹּולָם הַ זֶה נ ְמצָ א הַ ָשכָר‪ ,‬כֵּיוָ ן‬ ‫ֶׁש ְשכַר מ ְצוָ ה בְ הַ אי עָ לְ מָ א לֵּיכָא‪ ,‬פֹּ ה ְמ ַקבְ לים ָשכָר ַרק הָ ְר ָׁשעים‪ ,‬מַ ה‬ ‫ֶשיֵּׁש לְ ך פֹּ ה טוֹּב זֶה לא ָשכָר אֶ לָא כְ דֵּ י ֶׁשתּוכַל לַעֲ בֹּד אֶ ת ה' יו ֵֹּּתר טוֹּב‪,‬‬ ‫אֲ בָ ל אם אַ ָתה לא עו ֶֹּשה אֶ ת זֶה י ַקח לְ ך הַ כֹּל לְ ַאט לְ ַאט וְ ת ָשאֵּ ר בְ לי‬ ‫כְ לּום‪ ,‬וְ ַאחַ ר ָכך ת ְרצֶ ה לָבוֹּא לְ ה ְתפַ לֵּל וְ לא תּוכַל‪.‬‬ ‫ָאדם יַגיד לַה' אֲ ני מוֹּסֵּ ר נֶפֶ ׁש‪ ,‬אֵּ ין לי ְי ֹּכלֶת וַ אֲ ני בָ א לְ ה ְתפַ לֵּל‬ ‫אֲ בָל אם ָ‬ ‫וְ ללְ מֹּ ד תו ָֹּרה‪ ,‬ה' י ֵּתן ל ֹּו עֲ בו ָֹּדה טוֹּבָ ה ּופַ ְרנָסָ ה לא ב ְׁשביל ָשכָר בָ ע ֹּולָם‬ ‫הַ בָ א‪ ,‬לא יגְעּו ל ֹּו ב ְשכַר הָ ע ֹּולָם הַ בָ א ֶׁשל ֹּו‪ ,‬אֶ לָא ב ְׁשביל ֶׁשת ְהיּו פְ נּויים‬ ‫לְ ה ְתחַ כֵּם בַ תו ָֹּרה‪ ,‬וְ ייטַ ב לְ ך לְ ע ֹּולָם ֶׁשכֻל ֹּו טוֹּב וְ ַתאֲ ריך יָמים לְ ע ֹּולָם‬ ‫אתם זוֹּכים ל ְׁש ֵּתי ע ֹּולָמוֹּת‪ ,‬לְ חַ יים טוֹּבים בָ ע ֹּולָם הַ זֶה‬ ‫ֶׁשכֻל ֹּו ָארֹּך‪ ,‬וְ נ ְמצֵּ ֶ‬ ‫ֶׁשיָביאּו אֶ ְתכֶם לְ חַ יֵּי הָ ע ֹּולָם הַ בָ א‪ֶׁ ,‬שאם לא י ְקנֶה הנה חָ כְ מָ ה ּומַ עֲ שים‬ ‫טוֹּבים‪ ,‬אֵּ ין ל ֹּו בַ מֶ ה לזְ כוֹּת שנאחד כי אֵּ ין מַ עֲ ֶשה וְ חֶ ְׁשבוֹּן וְ ַדעַ ת‬ ‫יתם בְ מַ אֲ כָל ּובְ מ ְׁש ֶתה‪ ,‬מֵּ ביא‬ ‫ּוׁשג ֶ‬ ‫וְ חָ כְ מָ ה בַ ְשאוֹּל‪ .‬וְ אם עֲ זַבְ ֶתם אֶ ת ה' ְ‬ ‫עֲ לֵּיכֶם כָל הַ ְקלָלוֹּת ּומֵּ סיר כָל הַ בְ ָרכוֹּת‪ ,‬עַ ד ֶׁש ְיכַלּו יְמֵּ יהֶ ם בְ בֶ הָ לָה‬ ‫וָ פַ חַ ד‪ ,‬וְ לא י ְהיֶה לָהֶ ם לֵּב פָ נּוי וְ לא גּוף ָׁשלֵּם לַעֲ שוֹּת אֶ ת הַ מ ְצווֹּת‪ ,‬כְ דֵּ י‬ ‫ֶׁש ְתאַ בְ דּו מֵּ חַ יֵּי הָ ע ֹּולָם הַ בָ א‪ ,‬נ ְמצָ א אבַ ְד ֶתם ְׁשנֵּי ע ֹּולָמוֹּת‪.‬‬ ‫מצא לפחות עשרה הבדלים בין התמונות‬ ‫חידון "הוא והיא" לחנוכה‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.0‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫הוא איבר חשוב בגוף‪.‬‬ ‫היא מאכל לחנוכה‪.‬‬ ‫הוא נוזל המשמש לטיגון‪.‬‬ ‫היא ההפר מרזה‪.‬‬ ‫הוא בנזין בעיברית‪.‬‬ ‫היא מילה נרדפת לשריפה‪.‬‬ ‫הוא מילה נרדפת לפלא‪.‬‬ ‫היא מילה נרדפת ל"ברחה"‪.‬‬ ‫הוא מילה נרדפת למילה מועד‪.‬‬ ‫היא מילה נרדפת למסתובבת‪.‬‬ ‫עם ראש הישיבה הגבוהה במונסי‬ ‫בבית הכנסת אחדות ישראל‬ ‫בשידור ערוץ הידברות‬ ‫ניו יורק‬ ‫בישיבה במונסי‬ ‫בבית הכנסת המרכזי בקווינס‬ ‫קבלת פנים ע"י תלמידי תלמוד תורה כאייל תערוג‬ ‫בעת מסירת שיעור‬ ‫בקבלת פנים ע"י אברכי הכולל‬ ‫ותלמידי ישיבת אמרי שפר‬ ‫עובדות נפלאות על גוף האדם ‪ /‬פרק ב'‬ ‫‪ .1‬גובה שונה לאורך היממה ‪ -‬אם אתם בודקים את הגובה שלכם‪ ,‬אל‬ ‫תתפלאו אם הוא ישתנה במהלך שעות היממה השונות‪ :‬אנחנו נמוכים‬ ‫יותר בכסנטימטר בשעות הערב‪ ,‬לעומת שעות הבוקר‪ .‬זאת משום‬ ‫שעמידה וישיבה גורמים לדחיסה קלה של הסחוס בין העצמות שלנו‪,‬‬ ‫מה שמקצר מעט את האורך‪.‬‬ ‫‪ .5‬הכי חזקים ‪ -‬השרירים החיצוניים המניעים את גלגל העין הם‬ ‫השרירים החזקים ביותר בגוף‪ ,‬יחסית לעבודה הנדרשת מהם‪ :‬הם‬ ‫חזקים פי ‪ 133‬יותר ממה שיש בו צורך‪.‬‬ ‫‪ .0‬צעד קטן לאדם ‪ -‬כדי לנוע צעד אחד אנחנו משתמשים ב‪533-‬‬ ‫קבוצות שרירים‪ .‬זה לא מעט‪ ,‬בהתחשב בעובדה שאנחנו הולכים כ‪-‬‬ ‫‪ 13,333‬צעדים ביממה‪.‬‬ ‫‪ .4‬סליל התורשה ‪ -‬החומר התורשתי שלנו‪ ,‬ה‪ ,AND -‬בנוי בצורת סליל‬ ‫שמקופל מספר פעמים‪ ,‬באופן כזה שמאפשר אחסון של מידע עצום‪.‬‬ ‫אם נמתח כל סליל של ‪ AND‬הוא יגיע לירח כ‪ 3,333-‬פעמים‪.‬‬ ‫בחול‪:‬‬ ‫בשבת‪:‬‬ ‫תפילות‬ ‫שחרית הנץ החמה ‪( 39:43‬כ‪ 49-‬דקות קודם הנץ החמה)‬ ‫‪31:33‬‬ ‫שחרית מנין ב'‬ ‫‪31:19‬‬ ‫שחרית מנין ג'‬ ‫‪( 13:53‬כ‪ 53-‬דק' קודם שקיעה)‬ ‫מנחה‬ ‫סמוך למנחה‬ ‫ערבית מנין א'‬ ‫בתום השיעור המרכזי‬ ‫ערבית מנין ב'‬ ‫שיעורים‬ ‫‪ .9‬פחות עצמות ‪ -‬תינוקות נולדים עם ‪ 033‬עצמות‪ ,‬אולם עם‬ ‫ההתבגרות מתאחדות חלק מהן‪ ,‬מה שמותיר אותנו רק עם ‪533‬‬ ‫עצמות‪.‬‬ ‫‪ .3‬מלידה עד זיקנה ‪ -‬העיניים שלנו נותרות באותו גודל מהלידה‬ ‫ועד הזיקנה‪ ,‬אבל האוזניים והאף אינם מפסיקים לגדול‪ .‬זו הסיבה‬ ‫שרבים מאלה שביצעו ניתוח אף בגיל צעיר‪ ,‬מבחינים שאפם‬ ‫השתנה משך השנים‪.‬‬ ‫‪ .1‬האיבר החזק ביותר בגוף הוא הלשון ‪ -‬אולי לא תוכלו להרים‬ ‫איתה משקולות‪ ,‬אך יחסית לגודלה‪ ,‬מדובר בשריר החזק בגוף‬ ‫שעובד לא מעט במהלך היום‪ ,‬בדיבור‪ ,‬באכילה ובבליעה‪.‬‬ ‫‪ .1‬ימניים חיים בממוצע תשע שנים יותר משמאליים ‪ -‬אין לכך‬ ‫עדיין הסבר גנטי‪ ,‬אולם על פי ההשערות שמאליים נוטים יותר‬ ‫להיות מעורבים בתאונות שונות‪ ,‬המקצרות את תוחלת חייהם‪.‬‬ ‫‪ .5‬כחול ‪ -‬אבל זמני ‪ -‬תינוקות רבים נולדים עם עיניים כחולות‪,‬‬ ‫אבל הן לא יישארו כך לאורך זמן‪ .‬הסיבה לכך הוא הפיגמנט‬ ‫מלאנין שלעתים שוקע בקשתית העין זמן מה לאחר הלידה‪ .‬תהליך‬ ‫זה דורש חשיפה לאור אולטרא סגול‪ ,‬ובסיומו מתגלה הצבע‬ ‫הקבוע של הילד‪.‬‬ ‫‪ .13‬רואים שקוף ‪ -‬העין היא המקום היחיד בגוף שדרכו ניתן לראות‬ ‫ישירות את כלי הדם‪ .‬עובדה זו הניבה את בדיקת קרקעית העין‬ ‫(פונדוס)‪ :‬רופא העיניים מרחיב את האישון ומביט ישירות אל כלי‬ ‫הדם הזעירים‪ .‬כך ניתן לאבחן יתר לחץ דם ומחלות כלי דם‬ ‫נוספות‪.‬‬ ‫בימים א – ה בשעה ‪ , 15:03‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬ ‫יום ראשון‬ ‫יום שני‬ ‫יום שלישי‬ ‫יום רביעי‬ ‫יום חמישי‬ ‫פעילות לנשים‬ ‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬ ‫חובת הלבבות‬ ‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬ ‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬ ‫הלכות שבת‬ ‫יום שלישי ‪ 53:03‬שיעור לנשים‪ ,‬הר' עטיה‬ ‫תפילות ושיעורים‬ ‫‪( 13:13‬כ‪ 03-‬דק' לפני שקיעה)‬ ‫מנחה ערב שבת‬ ‫שחרית עם הנץ החמה ‪( 39:53‬כשעה קודם הנץ החמה)‬ ‫‪ 03( 31:33‬דק' לפני תפילת שחרית)‬ ‫שיעור בהלכות נידה‬ ‫‪31:03‬‬ ‫שחרית מנין ראשי‬ ‫‪( 15:03‬אליהו קורן ‪ ,5‬משפחת פרג'יאן)‬ ‫תהילים לבנים‬ ‫‪14:33‬‬ ‫מנחה מנין א'‬ ‫‪14:03‬‬ ‫שיעור מוסר‬ ‫‪( 19:19‬בתום השיעור)‬ ‫מנחה מנין ב'‬ ‫‪( 13:43‬כ‪ 03-‬דק' קודם צאת שבת)‬ ‫שיעור הלכה‬ ‫‪( 11:13‬עם צאת השבת)‬ ‫ערבית של מוצ"ש‬ ‫‪( 11:03‬לאחר ערבית של מוצ"ש)‬ ‫אבות ובנים‬ ‫שיעור הלכה בשר וחלב ‪53:33‬‬ ‫פעילות לנשים בשבת‬ ‫תהילים לבנות‬ ‫שיעור לנשים‬ ‫לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬ ‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪050-4886366‬‬ ‫‪( 10:33‬הרב מן ההר ‪ ,14/5‬משפחת בן אלי)‬ ‫‪ 10:33‬עד ‪ 10:49‬מפי מו"ר שליט"א‬ ‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬ ‫זיווג הגון‪ :‬אור בן דליה‬ ‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה‪ ,‬דליה בת נעמי‪ ,‬אייל מזרחי‬ ‫להצלחת‪:‬‬ ‫ולהבדיל לעילוי נשמת ‪ :‬הנדיב אבנר צבאן בן חנה‬ ‫לרפואה‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‬