‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫יוצא לאור על‪-‬ידי המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב‬ ‫ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫עורכים‪-‬אורחים‪:‬‬ ‫פרופ’ יצחק אומר‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‬ ‫פרופ’ טל סבוראי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‬ ‫ד”ר אורן אקרמן‪ ,‬מכללת אשקלון‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫צוות העורכים‬ ‫פרופ’ שאול קרקובר‬ ‫עורך ראשי ‪ -‬תחומים‪ :‬גאוגרפיה עירונית‪ ,‬כלכלית ותכנון‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‬ ‫פרופ’ יוסי כץ‬ ‫עורך תחומי‪ :‬גאוגרפיה היסטורית‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה וסביבה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫פרופ’ יונתן לרון‬ ‫עורך תחומי‪ :‬גאומורפולוגיה‪ ,‬גאולוגיה וקלימטולוגיה‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‬ ‫פרופ’ טל סבוראי‬ ‫עורך תחומי‪ :‬מערכות מידע גאוגרפיות וחישה מרחוק‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‬ ‫פרופ’ מיכאל סופר‬ ‫עורך תחומי‪ :‬גאוגרפיה כפרית‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה וסביבה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫פרופ’ נעם שובל‬ ‫עורך תחומי‪ :‬גאוגרפיה של תיירות ופנאי‬ ‫חברי וחברות המערכת‬ ‫פרופ’ רחל אלתרמן‬ ‫הקתדרה לארכיטקטורה‪/‬תכנון‬ ‫ערים ע”ש דוד עזריאלי‪ ,‬הטכניון‬ ‫פרופ’ פועה בר (קותיאל)‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח‬ ‫סביבתי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון‬ ‫בנגב‬ ‫פרופ’ חיים צוער‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח‬ ‫סביבתי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון‬ ‫בנגב‬ ‫פרופ’ ברוך קיפניס‬ ‫החוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה‪,‬‬ ‫אוניברסיטת חיפה‬ ‫פרופ’ רות קרק‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה‪,‬‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫פרופ’ יוסי שלהב‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה וסביבה‪,‬‬ ‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫פרופ’ יצחק שנל‬ ‫עורך תחומי‪ :‬גאוגרפיה חברתית‪-‬תרבותית‬ ‫המחלקה לגאוגרפיה וסביבת האדם‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫כתב העת ‘הרשת הגאוגרפית’ מוכר ע”י הות”ת ככתב עת מדעי לצורך תקצוב האוניברסיטאות‬ ‫כתובת‪ :‬המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‪ ,‬באר‪-‬שבע ‪84105‬‬ ‫טלפון‪ :[email protected] e-mail 08-6472001/2/3 :‬פקס‪08-6472821 :‬‬ www.geo-network.bgu.ac.il .60-40 ‫ עמודים‬,8 ‫) כרך‬2015( ‫הרשת הגאוגרפית‬ :‫ממרחב כליל לעצימות המרחב‬ ‫תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‬-‫דינמיקה בין‬ ‫אבינועם מאיר ויובל קרפלוס‬ ‫תקציר‬ ‫ ואינה‬,’‫ לוקה באי הפנמת תובנות מפרדיגמת ‘המפנה התרבותי‬,’‫ המייצגת את פרדיגמת ‘המפנה המרחבי‬,‫תאוריית ייצור המרחב‬ ‫ על מנת להטמיע תובנות אלה אנו מפרקים את מושג ייצור‬.‫יורדת לרזולוציות תרבותיות מפורטות של קבוצות תרבותיות ייחודיות‬ ‫ מושגים אלה אינם בדידים אלא יוצרים רצף תהליכי של ייצור‬.‫ ומציעים במקומו סדרת מושגי משנה חדשים‬,‫על‬-‫המרחב כמושג‬ ‫ התבוננות ברזולוציה מרחבית מפורטת כזו מאפשרת זיהוי תהליך בעל משמעויות פוליטיות אשר‬,‫ לטענתנו‬.‫המרחב ושל תוצאותיו‬ ‫ הן‬,‫תרבותית של ייצור המרחב‬-‫ רצף זה יכול להוות בסיס להבנת המשמעות הפוליטית של הדינמיקה הבין‬.‫לא נצפו קודם לכן‬ ‫ הרצף התהליכי של ייצור המרחב‬.‫ והן כמתווה מתודולוגי מחקרי‬,‫כמסגרת תאורטית של תהליך היכול להתרחש באופן אוניברסלי‬ ‫ותוצאותיו מודגם כאן באמצעות ניתוח מפורט אחד של קבוצה תרבותית ייחודית על בסיס שילוב מושגים חדשים עם מושגי‬ ‫ מתווה זה יכול לשמש בסיס לניתוח עתידי של קבוצות תרבותיות‬.‫וממצאי מחקר אשר כבר בוצע במסגרת תאורטית מוקדמת‬ .‫ייחודיות נוספות ואנו אכן מציעים שתי דוגמאות קצרות לכך‬ .‫ חרדים‬,‫ קיבוצים‬,‫ בדווים‬,‫ עצימות המרחב‬,‫ ריעוף מרחבי‬,‫ מרחב מסוגסג‬,‫ מרחב כליל‬,‫ ייצור מרחב אנדוגני ואקסוגני‬:‫מילות מפתח‬ From Consummate Space to Spatial Intensity: Intercultural Dynamics of Production of Space and its Political Significance Avinoam Meir and Yuval Karplus Abstract The theory of production of space, which represents the ‘spatial turn’ paradigm, fails to internalize insights from the ‘cultural turn’ paradigm and to delve into detailed cultural resolutions of unique cultural groups. In order to internalize these insights we decompose production of space as a super concept and propose instead a series of new sub-concepts. These are not discrete but rather create a successive process of production of space and its consequences. We submit that looking through this spatial resolution facilitates exposing a process with political significance previously unobserved. This successive process can serve as a theoretical framework for understanding intercultural dynamics of production of space, as a more universal process framework, and as a methodological research outline. This is demonstrated here through a detailed analysis of a unique cultural group based on merging the new concepts with findings from a research conducted under an earlier theoretical framework. This outline can serve as a basis for a future analysis of other unique cultural groups and we indeed propose two brief examples. Keywords: Endogenous and exogenous production of space, consummate space, alloyed space, spatial imbrication, spatial intensity, Bedouin, Kibbutzim, Haredi society. ‫פרופסור אבינועם מאיר חוקר מזה עשרות שנים בתחומי הגיאוגרפיה החברתית והתרבותית עם התמקדות על מרחביות של חברות ילידים‬ .‫והבדווים בנגב ותחומי תכנון מרחבי רלוונטיים‬ ,‫ מחקריו מתמקדים בתכנון עירוני‬.‫ד”ר יובל קרפלוס הוא חוקר עצמאי ויועץ בעל תואר שלישי בגיאוגרפיה מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬ .‫בגיאוגרפיה החברתית הבדואית ובהשפעותיהם של מאפיינים כלכליים ותרבותיים על עיצוב המרחב והסביבה‬ Professor Avinoam Meir has been researching in social and cultural geography focusing on spatiality of indigenous peoples and the Bedouin in Israel and relevant planning issues, and issues of environmental ethics. Dr. Yuval Karplus, an independent researcher and consultant, holds a PhD in Geography from Ben-Gurion University of the Negev. His research areas include urban planning, Bedouin social geography and the impact of economy and culture on the production of space and environment. 40 ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫הקדמה‬ ‫מאמר זה מעלה שאלה בסיסית מאד בגיאוגרפיה אנושית‬ ‫בפרט ובמדעי החברה בכלל‪ :‬האם הדרכים הנפרדות של‬ ‫הבנת המרחב והתרבות נפגשות באופן המאפשר הבנה‬ ‫משולבת של הדרך בה חברה מייצרת ומשעתקת את עצמה?‬ ‫באופן יותר ספציפי‪ ,‬האם רזולוציות החקירה של המרחב‪,‬‬ ‫כפי שהתפתחו בעשורים האחרונים‪ ,‬מותאמות לרזולוציות‬ ‫חקירת התרבות כפי שגם אלה התפתחו בעשורים האחרונים?‬ ‫לטענתנו‪ ,‬המפגש בין שני תחומים אלה‪ ,‬במובן של הפנמת‬ ‫תובנות הדדית‪ ,‬התרחש רק במידה מוגבלת למדי‪ .‬מגבלה זו‬ ‫תרמה להחמצתם של תהליכים משניים חשובים שהיו נסתרים‬ ‫מעיננו ברמות המקובלות של רזולוציית המחקר המרחבי‪.‬‬ ‫טענה זו נולדה מתוך מחקרינו על המפגש בין תרבות ייחודית‬ ‫מאד לבין התרבות המערבית וניתוח היחסים המרחביים אשר‬ ‫נוצרים בין מרחבי התרבות הללו‪ .‬אנו גורסים שחקירת יחסים‬ ‫מרחביים אלה ברזולוציות גבוהות יכולה לאפשר זיהוי מצבים‬ ‫מרחביים חדשים ובתוך כך כרוכה בהצעת מושגים חדשים‪.‬‬ ‫מושגים אלה‪ ,‬כאשר הם מופיעים ברצף‪ ,‬נועדו לייצג תהליך‬ ‫הבנייה מערכתית של מרחבים עם סדר והגיון בתוכו המוביל‬ ‫לתוצאות פוליטיות אשר נסתר עד כה מעיני החוקרים‪.‬‬ ‫סוגיות אלה קשורות במרחב ובדינמיקה העוברת עליו‪,‬‬ ‫ואלה קשורים לשני ִמפנים פרדיגמטיים חשובים שהתרחשו‬ ‫בעשורים האחרונים במדעי החברה‪ .‬הראשון הוא המפנה‬ ‫המרחבי (‪ .)The Spatial Turn‬הוא מפנה את תשומת הלב‬ ‫אל מרכזיותו של המרחב הבנוי ע"י האדם כאמצעי להבנת‬ ‫התהליכים ההיסטוריים והחברתיים (‪.)Warf and Arias, 2009‬‬ ‫המאפיין העיקרי של שיח חדש זה מתייחס לתפקידה של‬ ‫ההווייה האנושית במהותו של המרחב בתוכו היא מתקיימת‪.‬‬ ‫בניגוד למחשבה הפילוסופית ששררה עד שנות ה‪ 70-‬של‬ ‫המאה הקודמת‪ ,‬הטענה העיקרית העומדת בבסיס שיח זה‬ ‫היא שמרחב איננו ישות נתונה ואובייקטיבית המעצבת‪,‬‬ ‫כסוג של מיכל‪ ,‬את הפעילות החברתית (;‪Kant, 1781, 1787‬‬ ‫‪ .)Trusted, 1991‬להיפך‪ ,‬המרחב מהווה חלק אינטגרלי של‬ ‫הפעילות החברתית‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬הוא מהווה את התמריץ‬ ‫והמניע לפעילות החברתית‪ ,‬שמגויסת על מנת להשפיע עליו‬ ‫ועל מהותו‪ .‬השפעה זו קיבלה את הכינויים 'ייצור המרחב'‪,‬‬ ‫'הבניית המרחב' או 'עיצוב המרחב' הנפוצים מאד כיום‬ ‫(;‪Hillier, 2002; Harvey, 1973; Lefebvre, 1991; Soja 1989‬‬ ‫‪ .)1996‬בחקירת הפעילות החברתית המייצרת‪-‬מרחב נחשף‪,‬‬ ‫על כן‪ ,‬מה שהעין המחקרית לא זיהתה עד כה‪ ,‬והוא שבתהליך‬ ‫זה משתתפים באופן פעיל מגוון רב של סוכנים (בני אדם‬ ‫ומוסדות) הממלאים בו תפקידים שונים מתוך אידיאולוגיות‪,‬‬ ‫מניעים ואינטרסים מגוונים‪.‬‬ ‫המפנה הפרדיגמטי החשוב השני לענייננו הינו המפנה‬ ‫התרבותי (‪ )The Cultural Turn‬אשר קשור בין השאר‬ ‫לפרדיגמה הפוסט מודרנית‪e.g. Claval 2003; Alexander,‬‬ ‫‪ .)1998; Bourdieu,) 1997‬מטרתו היא להציב במוקד‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫המתודולוגי והתאורטי של חקירת המציאות האנושית את‬ ‫המושג של תרבות ואת המושגים הנלווים אליו ונגזרים ממנו‪,‬‬ ‫כגון משמעות‪ ,‬הכרה‪ ,‬רגש וסמלים שמייחסים בני האדם‬ ‫להיבטים וסוגיות שונים של מציאות זו‪ .‬הבנה של הדרך בה בני‬ ‫אדם‪ ,‬המרכיבים קהילות ארגונים ומוסדות‪ ,‬מעניקים משמעות‬ ‫לעולמם‪ ,‬מבנים את זהותם‪ ,‬מגדירים את אמונותיהם וערכיהם‪,‬‬ ‫ומתקשרים את כל אלה זה‬ ‫בין אם ביחידות ובין אם במקובץ‪ָ ,‬‬ ‫לזה‪ ,‬היא בעיני מצדדי פרדיגמה זו התהליך החשוב והמפתח‬ ‫להבנה מלאה של המציאות‪ .‬המציאות על כן משקפת את‬ ‫וחברותם‪,‬‬ ‫מה שקיים בתודעתם של בני אדם‪ ,‬פרי התנסותם ִ‬ ‫ושאיפותיהם‪ ,‬פרי זהותם וערכיהם‪ .‬בהציגה כך את המציאות‬ ‫כיחסית‪ ,‬גישת המפנה התרבותי מתנתקת על כן מהגישה‬ ‫הפוזיטיביסטית אשר קדמה לה ואשר התייחסה למציאות‬ ‫אותה ניסתה להבין כמציאות אובייקטיבית‪-‬מוחלטת‪.‬‬ ‫במפנה המרחבי‪ ,‬בנוסף לתורת המפתח המייסדת והמכוננת‬ ‫על ייצור המרחב של הפילוסוף החברתי לפבר (‪Lefebvre,‬‬ ‫‪ ,)1991‬בולטת תרומתם של הארווי (‪, )Harvey, 1973, 1996‬‬ ‫סוז'ה (‪ ,)Soja, 1989‬אלדן (‪ )Elden, 2004‬ושילדס (‪Shields,‬‬ ‫‪ ;)1999‬ובמפנה התרבותי ניתן לציין בין השאר בעיקר את גירץ‬ ‫(‪ ,)Girtz, 1973‬פוקו (‪ ,)Foucault, 1977‬בורדייה (‪Bourdieu,‬‬ ‫‪ )1977‬וקלאוול (‪ .)Claval, 2003‬אל כל אלה‪ ,‬חלקם גיאוגרפים‬ ‫וחלקם באים מתחומים אחרים‪ ,‬חברו וחוברים עוד רבים‬ ‫אחרים מתחומים מגוונים אשר תרומתם סייעה לבסס את‬ ‫המפנים הללו כפרדיגמות מובילות‪.‬‬ ‫מעמד ִ‬ ‫אך מעבר למשמעות הייחודית של כל מפנה בנפרד‪ ,‬המשמעות‬ ‫המפנים הללו טמונה בעינינו במה‬ ‫ִ‬ ‫העיקרית של שני‬ ‫שמשותף להם‪ .‬ישנם כמה תחומים משותפים‪ ,‬אך במאמרנו‬ ‫אנו מבקשים להתמקד רק באחד מהם והוא נקודת המפגש‬ ‫ביניהם‪ .‬אין עוררין על כך ששתי הפרדיגמות ‪ -‬בניסיונותיהן‬ ‫להבין את המציאות ובחצייתן גבולות דיסציפלינריים ‪ -‬אינן‬ ‫יכולות לחמוק זו מתובנותיה ומושגיה של זו‪ .‬אף איננו טוענים‬ ‫שהן ניסו לעשות זאת‪ ,‬שכן‪ ,‬יש מידה רבה מאד של הזנה‬ ‫הדדית בלתי נמנעת ביניהן‪ .‬אך מכיוון שענייננו פה הוא‬ ‫המרחב‪ ,‬השאלה המרכזית שאנו מעלים מתייחסת בעיקר אל‬ ‫חלקו במפגש זה‪ ,‬כלומר באיזה מידה הפנים המפנה המרחבי‬ ‫את המפנה התרבותי במלואו‪.‬‬ ‫מעצם העלאת השאלה ניתן להבין גם את טענתנו והיא‪,‬‬ ‫שהפנמה זו היא חלקית בלבד‪ .‬חלקיות זו אינה מתבטאת‬ ‫בהדגשת היבטים תרבותיים מסוימים של החברה ובהתעלמות‬ ‫מאחרים‪ .‬היא מתבטאת בכך‪ ,‬אנו גורסים‪ ,‬שגישת המפנה‬ ‫המרחבי‪ ,‬ותרגומה לניתוח ייצור המרחב‪ ,‬משטחת את התרבות‬ ‫יתר על המידה ונכשלת בירידה לרזולוציות תרבותיות‬ ‫מפורטות‪ ,‬כאלה שהמפנה התרבותי יכול לאפשרן‪ .‬לדעתנו‬ ‫שימוש ברזולוציות תרבותיות כאלה עשוי לחשוף תהליכים‬ ‫שונים ואף מנוגדים לאלה הנצפים ברזולוציות הרחבות‬ ‫והפחות מפורטות‪ .‬הואיל וניגוד או שוני כזה יכול לטענתנו‬ ‫להיחשף ברזולוציות המפורטות‪ ,‬הרי שהבנת התהליכים‬ ‫‪41‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫שבהם מיוצר ומשועתק המרחב עשויה לקבל ממדים חדשים‬ ‫ומפורטים שלא ניתן היה לצפותם בתצפית המרוחקת שבה‬ ‫ניצבו עד כה מצדדי ניתוח הבניית המרחב‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬אין‬ ‫המדובר רק בחידוד גרידא של דרגת ההתבוננות במרחב‪.‬‬ ‫לטענתנו‪ ,‬החידוד מאפשר לחבר את הבנת המרחב עם תובנות‬ ‫מתחומים אחרים על ידי בחינת תהליכים חדשים בנוסף‬ ‫לאלה אשר הוצעו ונותחו במפנה המרחבי‪ ,‬ובתוך כך‪ ,‬להציע‬ ‫מושגים חדשים בתאוריה המרחבית‪.‬‬ ‫(‪ )perceived space‬הוא המרחב החומרי על מבנהו המוחשי‪,‬‬ ‫וזה מתבטא בדפוסי השימוש הפיסיים בו היכולים לשקף גם‬ ‫"שכבות" ִמשאר של תהליכים היסטוריים‪ .‬המרחב המומשג‬ ‫(‪ ,)conceived space‬לעומת זאת‪ ,‬הוא תצורה מופשטת אשר‬ ‫מטילה סדר כלשהו על המרחב הנתפס‪ ,‬הקונקרטי‪ .‬סדר זה‬ ‫מתבטא בחוקים וכללים של ניהול המרחב‪ ,‬הקנית ערכים‬ ‫ונורמות בהתנהגות בתוכו‪ ,‬וסימון תחומי תחולתם וסמכותם‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬המרחב הנחייה (‪ )lived space‬מגלם בתוכו את סך כל‬ ‫ההתנסויות של תושביו בחייהם היומיומיים‪ .‬כלומר‪ ,‬השימוש‬ ‫של בני האדם במרחב הקונקרטי מהווה למעשה את יצורו‪,‬‬ ‫התאמתו ומשמעותו הסמלית עבור המשתמש תחת תנאי‬ ‫הסדר המומשג שמוטל בו‪ .‬מכאן נובע שבעת ובעונה אחת‬ ‫המרחב הוא אמיתי ומדומיין‪ :‬הוא מדומיין במובני הקשר‬ ‫הרגשי של בני קבוצה מסויימת אל המרחב שבו הם חיים‪ ,‬כך‬ ‫שהם מייצרים אידיאולוגיה ותחושת מקום לגביו‪ ,‬והוא אמיתי‬ ‫בהיותו זירת הקצאה בין קבוצות בתוכו בעלות אופנים שונים‬ ‫של תפישה‪ ,‬המשגה ומתן משמעות‪.‬‬ ‫במאמר זה אנו מבקשים על כן להציג סדרת מושגים כזו‬ ‫המייצרים ביחד ועל פי סדר ורצף ביניהם סוג של תהליך‬ ‫שאיננו מרחבי בלבד אלא גם בעל משמעות פוליטית‪ .‬סדרת‬ ‫המושגים והופעתם ברצף מאפשרות גם התבוננות חדשה על‬ ‫דילמת מהותו של המרחב כישות אשר מעוצבת ומיוצרת על‬ ‫ידי תהליכים חברתיים‪ ,‬אך בעת ובעונה אחת גם תורמת רבות‬ ‫להתהוותם‪.‬‬ ‫נתחיל על כן את הדיון בהצגה קצרה של המאפיינים‬ ‫העיקריים של תאוריית יצור המרחב כמייצגת העיקרית‬ ‫של המפנה המרחבי‪ .‬נמשיך בביקורת עליה מבחינת מידת‬ ‫רגישותה למסגרות התרבותיות המקננות במרחב המיוצר‪.‬‬ ‫אלו הן מסגרות שהתאוריה התייחסה אליהן עד כה ברמת‬ ‫המאקרו התרבותית המערבית‪ ,‬ואשר בעזרת המפנה התרבותי‬ ‫נחשפות עתה ברמה המיקרו תרבותית‪ .‬לאחר מכן נציג את‬ ‫המושגים התהליכיים שנחשפים לדעתנו כאשר מתקיים‬ ‫המפגש בין מסגרות המיקרו והמאקרו המרחביות הללו של‬ ‫התרבות‪ .‬בהמשך‪ ,‬נמחיש את גישת הניתוח המוצעת כאן‬ ‫באמצעות מקרה בוחן של קהילה תרבותית ייחודית ‪ -‬החברה‬ ‫הבדווית בנגב‪ .‬כמו כן‪ ,‬אנו מציעים מתווים קצרים לניתוח‬ ‫של עוד שתי קהילות תרבותיות ייחודיות שטרם נחקרו באופן‬ ‫זה ‪ -‬החברה הקיבוצית והחברה החרדית‪ .‬אמנם הדוגמאות‬ ‫המוצגות כאן הן מישראל‪ ,‬אך לטענתנו יש במסגרת רצף‬ ‫המושגים התהליכי מרכיב אוניברסלי שיכול לשמש לחקירת‬ ‫תרבויות שונות‪ .‬נסיים את המאמר בדיון על הפוטנציאל של‬ ‫מושגים תהליכיים אלה להרחבת והעמקת התאוריה של יצור‬ ‫המרחב ונגזרותיו‪.‬‬ ‫הרקע התאורטי‪ :‬תאוריית ייצור המרחב‬ ‫רעיון המרחביות החברתית (‪ ,)social spatiality‬כפי שפותח‬ ‫במקור על ידי לפבר (‪ ,)1991‬הארווי (‪)1996 ,1985 ,1973‬‬ ‫וסוז'ה (‪ )1989‬שצויינו לעיל‪ ,‬הוא המייצג העיקרי של‬ ‫פרדיגמת המפנה המרחבי‪ .‬הרעיון טוען באופן כללי שהמרחב‬ ‫הוא ישות המעוצבת ומשתנה על ידי סוכנים חברתיים‬ ‫בהקשר של המבנים הכלכליים‪ ,‬תרבותיים ופוליטיים שהם‬ ‫חלק ממנה‪ .‬לשיטתו של לפבר (;‪Lefebvre, 1991, 2003‬‬ ‫‪ )2004, 2009‬הבנת הבניית המרחב היא למעשה הבנה של‬ ‫שטחות (או ממדים שלו) הפועלות במקביל אך קשורות‬ ‫יחדיו בדרך בה הוא נתפס‪ ,‬מומשג ונחייה על יד אנשים‪ .‬על‬ ‫פי תפיסה זו קיימים שלושה סוגי מרחב‪ .‬המרחב הנתפס‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫אחת השאלות המרכזיות שהעלה לפבר (‪ )1991‬בהקשר‬ ‫זה היא באיזה מידה שלוש השטחות‪ ,‬שביניהן מתקיימת‬ ‫טריאלקטיקה (דיאלקטיקה משולשת)‪ ,‬מהוות מכלול ָהלים‬ ‫(‪ )congruent‬שבו הן פועלות יחדיו ומגיבות אחת לשניה‬ ‫באופן הרמוני שיטתי והולם‪ .‬לטענתו מצב זה מתרחש כאשר‬ ‫מתקיימות במרחב נסיבות מסייעות ותורמות של שפה‬ ‫משותפת‪ ,‬קונצנסוס על יעדים‪ ,‬וקוד התנהגות מוסכם‪ .‬במצב‬ ‫כזה‪ ,‬בו ניתן להתגבר על הניגודים הטמונים בייצור המרחב‪,‬‬ ‫יכול להיווצר השינוי שבו נוצר מרחב חדש הכולל בתוכו הן‬ ‫את המרחב הישן אך גם מערכת ניגודים חדשה אשר תצטרך‬ ‫להמתין לתורה בתהליך יישובה‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬לעניין זה של‬ ‫מרחב הלים נשוב בהמשך דיוננו‪.‬‬ ‫חולשתה התרבותית של תאוריית יצור המרחב‬ ‫גישתו של לפבר למכניזמים של המרחב הכלכלי הקפיטליסטי‬ ‫העירוני שימשה כידוע השראה לאין ספור דיונים תאורטיים‪,‬‬ ‫פרשנויות ומחקרים אמפיריים בתחום יחסי הכוחות ומאבקים‬ ‫חברתיים בעיר (לדוגמה‪Charnock and Ribera-Fumaz, :‬‬ ‫‪2011; Elden, 2004; Leary, 2009; Stanek, 2011; Yacobi,‬‬ ‫‪ ,2003‬ועוד רבים שתקצר היריעה מלציינם)‪ .‬אך מטבע היותה‬ ‫תיאוריה כה רחבה‪ ,‬מקיפה ומתוחה באופן רב‪-‬תחומי‪ ,‬היא גם‬ ‫נחשפה לביקורות לא מעטות‪ .‬כמה מהן חשובות פה לענייננו‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬כפי שציינו לאחרונה קרפלוס ומאיר ‪Karplus and‬‬ ‫‪ ,))Meir, 2014a‬רבים מהדיונים והמחקרים הללו כוונו לעבר‬ ‫התצורה המרחבית הדומיננטית של החברה המייצרת—שהיא‬ ‫התצורה העירונית‪ ,‬כהעדפתו של לפבר עצמו‪ ,‬ולא למהות‬ ‫החברה המייצרת עצמה שבעיניו היא דבר נתון‪ ,‬כאובייקט‪.‬‬ ‫כלומר השדה העירוני‪ ,‬המערבי‪ ,‬לפי גישה זו הוא השדה‬ ‫המרחבי העיקרי של הקיום האנושי‪ .‬שדה זה מהווה סביבת‬ ‫מאבק מערבולית (‪ )Gregory, 1994‬לשליטה במרחב‪ .‬בסביבה‬ ‫‪42‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫זו ההטרוגניות החברתית‪ ,‬שיסודה בבסיס הריבודי‪ ,‬יוצרת‬ ‫ניגודים הנובעים מפערים בקרב סוכנים מקומיים‪ ,‬כלומר‬ ‫תושבי המקום‪ .‬פערים אלה מתהווים בין התנסותם היומיומית‬ ‫או האידיאלים המרחביים שלהם (כלומר איך המרחב נחייה‬ ‫או צריך להיות קיים לשיטתם)‪ ,‬לבין הדרך בה הוא מיוצר‬ ‫חומרית ומושגית על ידי סוכני העל שהם המדינה וכוחות‬ ‫השוק‪ .‬מערבולת זאת‪ ,‬המגלמת ניגודים‪ ,‬היא אשר מחוללת‬ ‫את האופי הדיאלקטי של יצור המרחב שעליו בחר לפבר‬ ‫לשים את הדגש (‪ .)Elden, 2004; Schmid, 2008‬אך עם זאת‬ ‫לפבר לא דן במהותה התרבותית של חברה זו כשלעצמה ופה‬ ‫טמונה נקודת חולשה‪.‬‬ ‫חולשה תרבותית משמעותית של גישתו‪ .‬לדעתנו הסוגיה‬ ‫איננה עקרונית בלבד‪ .‬המדינה אינה המכשיר הפוליטי היחיד‬ ‫שהניגוד אליו מתבטא בדיאלקטיקה של ייצור המרחב‪,‬‬ ‫והמרחב אינו דווקא תוצר בלעדי של ניגודי סוכנים בני אותה‬ ‫התרבות או של התקוממות כנגד אופני יצורו הדומיננטיים‬ ‫המדינתיים‪ .‬לטענתנו‪ ,‬ייצורו של המרחב יכול להתבצע גם‬ ‫באופנים אחרים‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬התהליך ההיסטורי שלפבר בוחן כמוביל לתצורה‬ ‫העירונית של ימינו מעלה אף הוא תהיות‪ .‬תהליך זה נבחן‬ ‫על ידו באמצעות מעבר מרקסיסטי של חברות על פני רצף‬ ‫של אופני יצור‪ .‬רצף זה החל באופן היצור הפרימיטיבי‪ ,‬דרך‬ ‫העתיק‪ ,‬הפיאודלי ועד הקפיטליסטי‪ ,‬אשר במקביל לו מתפתח‬ ‫מעבר מרחבי תואם על פני רצף ממרחב מוחלט‪ ,‬למקודש‪,‬‬ ‫להיסטורי ולמופשט‪ .‬ניתוח זה נתקל בביקורות‪ .‬הוא תואר‬ ‫כסיפור ליניארי תכליתני (טלאולוגי) המטשטש את המגוון‬ ‫התרבותי ואת המאבק בין תפיסות תרבותיות שונות של‬ ‫המרחב בתוך מעברים אלה ‪.))Karplus and Meir, 2014‬‬ ‫מעבר לכך‪ ,‬הוא הוצג על ידי שילדס (‪ )Shields, 2013‬כלא‬ ‫דיאלקטי דיו‪.‬‬ ‫שלישית‪ ,‬והחולשה העיקרית מבחינתנו‪ ,‬גישת ניתוח הבניית‬ ‫המרחב המקובלת מתייחסת כאמור כמעט אך ורק לתצורה‬ ‫העירונית המערבית כתוצר מרחבי היסטורי (ראו גם את דיונו‬ ‫של ‪ ,Halfacree, 2007‬באשר לתהליכי שינוי במרחב הכפרי)‪.‬‬ ‫הסוכנים הדומיננטיים בה לפי מצדדי הגישה הניאו‪-‬ליברלית‬ ‫הם המדינה וכוחות השוק‪ .‬ניתוח זה אינו יורד לרזולוציות‬ ‫תרבותיות נמוכות יותר‪ ,‬של קבוצות שונות‪ ,‬ביניהן שוליות‬ ‫או אף מנושלות‪ ,‬אשר אינן מייצגות בהכרח תצורה דומיננטית‬ ‫זו ואינן בהכרח משתלבות בה‪ .‬קבוצות ייחודיות אלה אינן‬ ‫חלק מהקבוצה הדומיננטית שהמדינה מייצגת אותה‪ .‬אמנם‬ ‫הן אינן בהכרח מנוגדות חברתית לאידיאולוגיה המדינתית‬ ‫הדומיננטית‪ ,‬ניגוד אשר מייצר את הדיאלקטיקה‪ ,‬אם כי גם‬ ‫זה אפשרי‪ .‬אך הן אוחזות בהיגיון‪ ,‬בתפישת עולם‪ ,‬ובאופני‬ ‫חשיבה ופעולה ייחודיים בני קיימא וייתכן אף מקדמת דנא;‬ ‫ואם הן אכן מנוגדות‪ ,‬הרי שהן מפתחות עם הזמן תת‪-‬תרבות‬ ‫בעלת מאפיינים מנוגדים אלה‪ .‬לפבר טען לכן שעל מנת‬ ‫לשמר ייחודיות זו כל קבוצה צריכה לייצר לעצמה מרחב‬ ‫משלה משום ש"כל קיום חברתי השואף להיות אמיתי אך‬ ‫כושל בייצור מרחבו העצמי‪...‬יידרדר לבסוף לרמת הפולקלור‬ ‫וייעלם לחלוטין" (‪.)Lefebvre, 1991, 53‬‬ ‫טענתו זו של לפבר לגבי יצור המרחב של הקבוצה‪ ,‬ההכרחי‬ ‫מבחינת קיימותה התרבותית‪ ,‬הועלתה על ידו באופן עקרוני‬ ‫בלבד‪ .‬היא לא שולבה במסגרת המאקרו של יצור המרחב‬ ‫העירוני אשר כוונה‪ ,‬כאמור‪ ,‬לעיר המערבית‪ .‬פה טמונה‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫המסגרת המושגית החדשה‪ :‬פירוק 'ייצור‬ ‫המרחב' כמושג‪-‬על‬ ‫על בסיס ביקורת זו וקודמותיה אנו מבקשים לטעון על כן‬ ‫את הטענה הבאה‪ .‬מנקודת המוצא של המפנה התרבותי יש‬ ‫מצבים תרבותיים של יצור מרחב השונים מאלה אשר אליהם‬ ‫התייחסו לפבר וזרם המפנה המרחבי‪' .‬ייצור המרחב' כמושג‪-‬‬ ‫על‪ ,‬ובאוריינטציה העירונית המערבית שלו‪ ,‬היה נכון לעידן‬ ‫שעל ריקעו הוא נהגה (הרבע השני ותחילת הרבע השלישי‬ ‫של המאה ה‪ ,)20-‬כאשר תהליכי הבנה פוסט‪-‬מודרניים היו‬ ‫עדיין בתחילתם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם קודם לכן ניתן היה להתייחס‬ ‫למושג מדינה‪ ,‬בעיקר מדינת הלאום‪ ,‬כאל ישות מרחבית‪-‬‬ ‫תרבותית מובחנת למדי‪ ,‬שבה הבניית המרחב היא לכאורה‬ ‫אחידה‪ ,‬אין עוד הדבר כך כיום‪ .‬הדיון לעיל מצביע לכן על‬ ‫כך שמושג העל של ייצור המרחב כתהליך יחידני אינו נותן‬ ‫עוד מענה מספק לשונות התרבותית הרבה שמתקיימת‬ ‫בתוכו‪ .‬מתבקש על כן פירוקו של המושג על מנת להתאימו‬ ‫לכל המצבים והתהליכים הללו‪ .‬פירוק זה מעלה את הצורך‬ ‫בהגדרה של מושגים חדשים אשר יאפשרו את הבנתו וחקירתו‬ ‫המוכללת של ייצור המרחב באופן יותר מפורט ואותנטי‪.‬‬ ‫המושגים אשר יוצגו להלן מופיעים בסדר לוגי המאפשר את‬ ‫חיבורם למסגרת תאורטית שלמה (ראה איור ‪.)1‬‬ ‫איור ‪ :1‬רצף המושגים התהליכי‬ ‫מרחב כליל‬ ‫בעשורים האחרונים עולה כידוע ביקורת רבה מאד על‬ ‫תפיסת הדומיננטיות של הידע התרבותי המערבי המודרני‬ ‫בעולם האנושי הגלובלי‪ .‬במסגרת זו הולך וצומח גוף גדול‬ ‫‪43‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫של מחקרים על ידע אחר‪ ,‬שהוא במהותו מסורתי‪/‬ילידי‪/‬‬ ‫סביבתי‪-‬מקומי‪/‬וורנקולארי (‪ .)Heckler, 2009‬בהיותו למעשה‬ ‫תמצית התרבות של הקבוצה לה הוא שייך‪ ,‬שונה ידע זה מאד‬ ‫ומובחן בתכלית מהידע התרבותי בעולם המערבי‪ ,‬זה שעל‬ ‫בסיסו והרציונליות שלו נבנתה תפיסת המרחביות החברתית‬ ‫ופותחה גישת יצור המרחב‪ .‬מחקרים אלה חוקרים את מידת‬ ‫עמידותו של ידע זה מול הידע המערבי באמצעות התבוננות‬ ‫דרך הפריזמה העיקרית של הנוף‪ .‬הנוף הנגלה לחוקר‬ ‫משקף את עמידותם מחד גיסא והשתנותם מאידך גיסא של‬ ‫המרכיבים ההיסטוריים והוורנקולאריים של הידע של קבוצות‬ ‫כאלה על הסביבה‪ ,‬פעילויות הייצור‪ ,‬והיחסים החברתיים‪ ,‬וכן‬ ‫אמונותיהם וערכיהם‪ ,‬כל זאת בתגובה ללחציהם של כוחות‬ ‫שינויי ברמה המקומית‪ ,‬הארצית והגלובלית (;‪Boissière, 2009‬‬ ‫;‪Hirsch, 1995; Ingold, 2000; Stewart and Strathen, 2003‬‬ ‫‪ .);West 2005‬רובן של קבוצות ייחודיות אלה מצוי במרחבים‬ ‫פוסט‪-‬קולוניאליים‪ ,‬ובמקרים רבים מדובר בקבוצות ילידיות‪.‬‬ ‫אך כפי שנראה בהמשך המאמר‪ ,‬ותחת התייחסות מרוככת‬ ‫מעט‪ ,‬המדובר לא רק בהן ולא רק במרחבים מסוג זה‪.‬‬ ‫המרחב‪ ,‬והאידיאולוגיות של המקום מצויים בהרמוניה זה‬ ‫עם זה ומייצגים שלושה מרכיבים תומכים של המרחב‪ .‬ייצור‬ ‫משולב זה של האופי ההרמוני של שלוש שטחות אלה מהווה‬ ‫את מה שכונה על יד הארווי 'עקביות מובנית' (‪structured‬‬ ‫‪ )coherence‬בין הכלכלה‪ ,‬הסביבה והחברה (‪,)Harvey, 1985‬‬ ‫כלומר החברה מצליחה להבנות עקביות זו אל תוכה לאורך‬ ‫זמן ובאופן רצוי ומספק ביותר (;‪Cloke and Goodwin, 1992‬‬ ‫‪.)Halfacree, 2007; Jessop, 1990; Karplus and Meir, 2013‬‬ ‫קבוצות אלה תופסות מרחב שהוא לרוב בלעדי מאד‬ ‫לבני הקבוצה‪ ,‬וברמה מיקרו‪-‬מרחבית זו הם דומיננטיים‬ ‫ביותר בו מבחינה כמותית ותפקודית‪ .‬לכן ידע אחר זה‬ ‫פירושו לרוב הוא גם צורת ייצור מרחב אחרת‪ .‬ניתן לטעון‬ ‫שבתהליך ייצור מרחבה גם בני הקבוצה הזו מחפשים בו את‬ ‫הסינתיזה הטריאלקטית האופטימלית הנשאפת על ידם בין‬ ‫המרחב הנתפס‪ ,‬המומשג והנחייה שלהם‪ .‬חיפוש זה נעשה‬ ‫על בסיס הפרקטיקות התרבותיות‪ ,‬הכלכליות‪ ,‬החברתיות‬ ‫והפוליטיות שהם מקיימים באופן פנימי ועל בסיס יומיומי‪.‬‬ ‫תהליך הסינתיזה משלב בין שימושי קרקע (המרחב הנתפס)‪,‬‬ ‫אופני ניהול המרחב (המרחב המומשג)‪ ,‬ואידיאלים‪ ,‬סמלים‬ ‫והתנסויות ופרקטיקות יומיומיות אמיתיות ומדומיינות‬ ‫(המרחב הנחייה)‪ .‬כל אלה‪ ,‬בין אם הם מטריאליים ובין אם‬ ‫מטפיזיים‪ ,‬הינם דפוסים מנהגיים מבוססי‪-‬קהילה‪ .‬מסגרת‬ ‫תרבותית כזו‪ ,‬שהיא לרוב גם מהודקת למדי‪ ,‬דורשת מכל‬ ‫חבריה מידת מחוייבות גבוהה מאד אל הקבוצה על מנת‬ ‫לאפשר ולשמר את הימנותם עמה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬כאשר מתקיימות במרחב נסיבות מסייעות ותורמות‬ ‫של שפה משותפת‪ ,‬קונצנסוס על יעדים‪ ,‬וקוד התנהגות מוסכם‬ ‫נוצר גם מכלול ָהלים של השילוש המרחבי (המרחב הנתפס‪,‬‬ ‫המומשג והנחייה)‪ .‬על בסיס רעיון זה של לפבר ניתן לטעון‬ ‫עתה שהמרחב שיווצר על ידי בני הקבוצה בנסיבות אלה הוא‬ ‫בסופו של דבר 'מרחב כליל'‪ .‬מושג זה הוצע לראשונה בפרק‬ ‫מסכם (מאיר‪ )2013 ,‬של אסופת מאמרים על הבניית המרחב‬ ‫הבדווי בנגב (קרפלוס ומאיר‪ .)2013 ,‬כלילוּ ת פירושה שלמות‬ ‫במובן של מציאותם וזיקתם ההדדית של המרכיבים החיוניים‬ ‫לקיומו התקין והמלא של דבר מה‪ ,‬ובמקרה שלנו של חברה‬ ‫או קהילה‪ .‬כלומר במרחב כליל נוצרת הלימה אופטימלית‬ ‫מאוזנת ויציבה למדי בין שלוש שטחות המרחב הטריאלקטי‪.‬‬ ‫בהלימה זו דפוסי שימושי קרקע לסוגיהם‪ ,‬הליכי ניהול‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫מרחב כליל הוא כמובן מהות מופשטת‪ .‬הוא קיים רק בדמיונם‬ ‫של אלה שמתגוררים בו וחשים כך כלפיו‪ .‬יציבותו המדומיינת‪,‬‬ ‫שמושגת מן הסתם כתוצר של התגבשות היסטורית ארוכה‬ ‫של תהליך יצורו‪ ,‬מקנה לבני הקבוצה שייצרו אותו את‬ ‫ערכו הרב‪ .‬ערך זה מתגלם בכך שהמרחב מוכר להם על‬ ‫מרכיביו המוחשיים השונים; הם מכירים ומקבלים את כלליו‬ ‫על המותר והאסור‪ ,‬כללים שהם קבעו בעצמם; המרחב‬ ‫הזה מקנה להם רווחה אישית וקבוצתית מבחינה כלכלית‬ ‫וסביבתית ובטחון חברתי ופוליטי רב באופן ביתי ואינטימי‪.‬‬ ‫זוהי למעשה המשמעות של זהותה המרחבית של הקבוצה‪.‬‬ ‫כל אלה מאפשרים לה את עמידותה והמשכיותה החברתית‪,‬‬ ‫התרבותית‪ ,‬הפוליטית והסביבתית לאורך זמן בתוך מרחבה‬ ‫אל מול סוגי ידע אחרים המייצרים מרחבים אחרים ואשר מן‬ ‫הסתם מתדפקים על דלתותיה‪.‬‬ ‫יִ צוּ ֵרי מרחב‬ ‫מתוך מושג המרחב הכליל אנו נטען שבניגוד לתפיסת ייצור‬ ‫המרחב המקובלת‪ ,‬במקרה של קבוצה תרבותית‪-‬ייחודית יכול‬ ‫המרחב שלה להיות מיוצר חברתית באופן נפרד ועצמאי‪ .‬כפי‬ ‫שהציע קרפלוס (‪( )2010‬ראה גם ‪)Karplus and Meir, 2013‬‬ ‫ניתן לכנות תהליך זה בשם 'ייצור מרחב אנדוגני'‪ .‬הואיל‬ ‫ומרחבה של קבוצה זו מקנן בתוך המרחב הגדול הרי שגם‬ ‫תהליך יצורו על ידי בני הקבוצה מקנן בתוך תהליך היצור‬ ‫הגדול שמזווית ההתבוננות של הקבוצה הוא 'ייצור מרחב‬ ‫אקסוגני'‪ .‬יש פה אם כן שני אופני יצור מרחב שונים‪ ,‬כלומר‬ ‫ביצור מרחב מפוצל ובהכללה במקבץ מרחבים שמורכב‬ ‫מיִצוּ ֵרי מרחב שונים שלכל אחד ההיגיון הפנימי שלו‪.‬‬ ‫בתהליך האנדוגני‪ ,‬בני הקבוצה שואפים לשליטה בייצור‬ ‫המרחב שלה (‪ )Hewson, 2010‬אפילו במצב דחיקתם כקבוצה‬ ‫כפיפה תחת תנאי שליטה חיצונית קיצוניים‪ .‬ייצור המרחב‬ ‫האקסוגני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מתייחס ליחסי חברה‪-‬מרחב המכוננים‬ ‫של המגזרים ההגמוניים או הדומיננטיים של המדינה‪ ,‬דהיינו‬ ‫המרחב הגדול‪ .‬לרשות המוסדות הדומיננטיים במדינה זו‬ ‫עומדים כוח פוליטי ואמצעים מנהליים וחומריים הדרושים‬ ‫לשינוי המרחב המיוצר אנדוגנית על ידי הקהילה הנדחקת או‬ ‫הייחודית‪ .‬מנקודת מבטה של ההגמוניה‪ ,‬יחסי חברה‪-‬מרחב‬ ‫מתבטאים בכך שהומוגניות מרחבית של טריטוריית המדינה‬ ‫נתפסת על ידה כדבר הרצוי ביותר‪ .‬לכן‪ ,‬אופן הייצור האנדוגני‬ ‫של המרחב על ידי הקבוצה המקומית‪ ,‬שהינו כמובן בלתי‬ ‫‪44‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫פורמלי בעיניים ההגמוניות אך פורמלי מאד מבחינה פנימית‬ ‫בעיניים המקומיות‪ ,‬זוכה להתייחסות והכרה מעטים מאד‬ ‫על ידי מייצרי המרחב ההגמוני‪ .‬כך למשל הוא המצב בעת‬ ‫ביצועם של מיזמי פיתוח לאומי‪ ,‬אשר כרוכים לרוב במהלכי‬ ‫נישול ותהליכים של מחיקה או טשטוש של זהויות מקומיות‬ ‫(לדוגמה‪.)Adam et al. 2012 :‬‬ ‫יצורו של המרחב המסוגסג‪ .‬העלאת השאלה נובעת מהתפיסה‬ ‫שייצור המרחב הינו למעשה תהליך דינמי (קרפלוס‪,)2010 ,‬‬ ‫הנובע מעצם קיום המגע בין המרחבים המרכיבים אותו‪,‬‬ ‫ושהמרחב הגדול נמצא לכן במצב מבעבע של תהליך ייצור‬ ‫תמידי‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬ההבדל בין שני המרחבים הוא שהמרחב הכליל הוא‬ ‫מאפיין ייחודי של הקבוצה הקטנה‪ .‬היא מבנה אותו אנדוגנית‬ ‫באופן רצוני‪ ,‬ואף עשויה לעמוד על זכותה לכך‪ ,‬כאמצעי‬ ‫קיימות פנימי ואמצעי התגוננות בפני ההגמוניה כלפי חוץ‪.‬‬ ‫ההגמוניה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מייצרת את המרחב הגדול שאינו ניתן‬ ‫להגדרה ככליל בעיני כלל תושביו משום שמעורבות המדינה‬ ‫בהבנייתו מעיבה על חופש בחירתם‪ .‬על רקע היעדר חופש‬ ‫בחירה זה קיבל המושג הלפבריאני של 'הזכות לעיר' תנופה‬ ‫משמעותית בשני העשורים האחרונים‪ .‬בהשאלה ממנו ניתן‬ ‫להציע לכן גם את המושג של 'הזכות למרחביות ילידית‬ ‫אנדוגנית' (קרפלוס ומאיר‪.)2010 ,‬‬ ‫ריעוף מרחבי ביצור המרחב‬ ‫מרחב מסוגסג‬ ‫מרחב כליל של קבוצה תרבותית מהווה אם כן מובלעת‬ ‫מרחבית תרבותית ברמת המיקרו‪ ,‬המקננת בתוך המרחב‬ ‫הכללי של הרוב הגדול הדומיננטי ברמת המאקרו‪ .‬כך למעשה‬ ‫נוצר מרחב גדול של יִצוּ ֵרי מרחב אשר אינו אחיד מבחינה‬ ‫תרבותית אלא מורכב מתת‪-‬גופים מרחביים‪-‬תרבותיים‪,‬‬ ‫ולמעשה באנלוגיה מתחומי הכימיה של מתכות‪ ,‬זהו מרחב‬ ‫מסוגסג שניתן לבחינה בקנה מידה מרחבי וחברתי רחב יותר‪.‬‬ ‫המרחב המסוגסג‪ ,‬שהינו למעשה מרחב מוכלא אך אינו זיווג‬ ‫בין שניים אלא בין כמה סוגים שונים‪ ,‬מרוּ כב מ"חומרים"‬ ‫תרבותיים שונים‪ ,‬שהעיקרי בהם הוא זה של החברה‬ ‫הדומיננטית‪ ,‬ואליו מצטרפים החומרים האחרים של קבוצות‬ ‫ייחודיות שאינן דומיננטיות‪ .‬באופן סינרגי תכונות ה"חומר"‬ ‫הנוצר כמרוּ כב‪ ,‬שהוא 'הסגסוגת התרבותית'‪ ,‬הינן לרוב שונות‬ ‫באופן ניכר למדי מאלה של המרכיבים הנפרדים שיצרו אותו‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬כפי שטענו לאחרונה הואיט וחוב' וכן קאסטרי לגבי‬ ‫חברות ילידיות ‪ ,)Howitt et al, 2009; Castree, 2004‬ראה גם‪:‬‬ ‫‪ )Porter, 2010‬מהבחינה התרבותית‪ ,‬הגיאוגרפיוֹת שלהן אכן‬ ‫מנוגדות בבסיסן לצורות הגלובליות הדומיננטיות של דפוסי‬ ‫פיתוח מרחבי מערביים‪ ,‬אך אין פירוש הדבר שהן אינן יכולות‬ ‫להתחבר אליהם‪ .‬קיימות גיאוגרפיוֹת ילידיות שבהן החברות‬ ‫אמנם עומדות על נוכחותן ועל קיומן הייחודי אך תוך כדי דו‪-‬‬ ‫קיום בתוך המרחב הדומיננטי הגדול‪.‬‬ ‫שלושת המושגים הללו ‪ -‬מרחב כליל‪ ,‬יִצוּ ֵרי המרחב‪ ,‬ומרחב‬ ‫מסוגסג ‪ -‬הינם מושגים בסיסיים בטיעון שלנו‪ .‬לאור הדיון‬ ‫בהם‪ ,‬ניתן להבין שבמרחב המסוגסג פועלים במקביל כמה‬ ‫הגיונות מרחביים של כל קבוצה בפני עצמה‪ ,‬בין אם היא‬ ‫דומיננטית ומרכזית ובין אם איננה אלא שולית ופריפריאלית‪.‬‬ ‫השאלה הבאה שיש ללבנה היא כיצד מתרחש בפועל תהליך‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫במענה לשאלה זו‪ ,‬המשך הפיתוח המושגי הנובע מפירוק‬ ‫מושג‪-‬העל של יצור המרחב מעלה את השאלה המתבקשת‪:‬‬ ‫מהי מערכת היחסים והזיקות המתקיימים בין שני (או יותר)‬ ‫אופני יצור מרחב בתוך המרחב שאמור‪ ,‬אך אינו חייב‪ ,‬לעבור‬ ‫תהליכים לקראת היותו מרחב מסוגסג? כמו המושגים שלעיל‪,‬‬ ‫גם שאלה חשובה זו אינה זוכה למענה מספק בתורת ייצור‬ ‫המרחב הקלאסית‪ .‬בניסיון לתת לה מענה‪ ,‬העמידו קרפלוס‬ ‫ומאיר (‪ )Karplus and Meir, 2014‬את המושג 'מרחב מרועף'‬ ‫(‪ .)imbricated space‬ייצור המרחב המסוגסג הוא למעשה‬ ‫הנחה של שכבת ייצור אחת על גבי אחרת בחפיפה חלקית‪,‬‬ ‫כרעפים על גג‪ ,‬על מנת ליצור משטח רציף ומחובר (איור‬ ‫סאבלציה‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .)2‬תהליך סינתזה דיאלקטי זה מתבצע תוך כדי‬ ‫(‪ .)sublation‬דהיינו‪ ,‬בכל אחת משתי השכבות הנפגשות‬ ‫מחד גיסא נזנחים המרכיבים של שלוש השטחות בתוכן‬ ‫שהינם מנוגדים‪ ,‬בלתי משתלבים ואינם הכרחיים ואשר‬ ‫שבעטיים החל כל התהליך הדיאלקטי‪ .‬מאידך גיסא נשמרים‬ ‫בהן המרכיבים החיוניים האיכותיים והתואמים שלהן‪ ,‬הן‬ ‫מהמרחבים האנדוגניים והן מהאקסוגניים‪.‬‬ ‫איור ‪ :2‬מרחב מסוגסג וריעוף מרחבים‬ ‫במצב ריעופי‪ ,‬השכבה העליונה (מרחב אקסוגני) שקועה למחצה‬ ‫בתוך השכבה התחתונה (מרחב אנדוגני) ובשטח המוכלא בניהן‬ ‫(בצהוב) מיוצר המרחב המסוגסג‪.‬‬ ‫אמנם מרחבים מוכווני‪-‬יצור אנדוגני ומוכווני‪-‬יצור אקסוגני‬ ‫יכולים להתקיים זה לצד זה לאורך זמן תוך מגעים מועטים‪,‬‬ ‫אך מצבים אלה הולכים ומתמעטים במהירות ובמיוחד‬ ‫בעולמנו המודרני והקיברנטי‪ .‬למעשה לאורך כל ההיסטוריה‬ ‫‪45‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫האנושית דווקא שכיחים מצבים של חדירה הדדית אלה אל‬ ‫אלה‪ ,‬בין אם היא אלימה וכופה‪ ,‬ובין אם מוסכמת‪ ,‬רצונית או‬ ‫אף ספונטנית‪ .‬תהליך הריעוף המרחבי נוצר אם כן כאשר שתי‬ ‫חברות הנבדלות תרבותית זו מזו אך מתקיימות זו בצד זו‪,‬‬ ‫יוצרות זיקה ביניהן‪ ,‬זיקה המייצרת צורה חדשה של דינמיקת‬ ‫יחסים בין אופני היצור האנדוגני והאקסוגני‪ .‬חקירת כל שכבה‬ ‫בפני עצמה לפני הריעוף‪ ,‬על הרכבה וכללי יצורה (תפישתה‪,‬‬ ‫המשגתה וחווייתה)‪ ,‬מאפשרת את הבנת השכבה המרועפת‬ ‫החדשה ואת המרחב החדש ההולך ומתהווה בתהליך של‬ ‫סינתיזה‪ .‬שכבת מרחב זו לכן אינה זהה ואף אינה מנוגדת‬ ‫למרחבים הקודמים (האנדוגני והאקסוגני)‪ ,‬שהניגודים ביניהם‬ ‫הולידו אותה‪ .‬דינמיקת התיזה‪-‬אנטיתיזה‪-‬סינתיזה יוצרת כך‬ ‫את המרחב המסוגסג‪ ,‬וזה עצמו הופך עתה להיות סוג של‬ ‫מרחב (תיזה) הנתון לאותם תהליכים דיאלקטיים של ריעוף‬ ‫אל מול מרחבים אחרים או אופני יצור אחרים ההולכים‬ ‫ומתהווים‪.‬‬ ‫מערכות היחסים בין המרחבים בתהליך הדיאלקטי של ריעוף‬ ‫מרחבי מעלות מספר שאלות העשויות לאפשר את המשך‬ ‫הפיתוח המושגי‪ .‬ראשית‪ ,‬ניתן לשאול האם אופן הנחתם של‬ ‫'רעפי' המרחב זה על גבי זה בתהליך הסאבלציה מוחק את כל‬ ‫מה שהתקיים לפניו והוא על כן תהליך מוחלט ובלתי הפיך?‬ ‫במקורו מדובר כאמור במושג המתאר תהליך של הטמעת‬ ‫חומר 'מישני' בתוך חומר 'עיקרי'‪ .‬אך מעצם הגדרת תהליך‬ ‫הריעוף נובע שהחפיפה החלקית מותירה באופן מוסתר‬ ‫(ולעיתים אף גלוי) שכבת מרחב קודמת‪ ,‬שהיא חלק ממרחב‬ ‫אשר יוּ צר במחזור הדיאלקטי הקודם‪ .‬היא מייצגת מרחב‬ ‫נתפס על מרכיביו החומריים השונים‪ ,‬אך לא בהכרח מבטלת‬ ‫אותה לחלוטין‪ .‬המשמעות היא שהקבוצה שמרחבה עובר את‬ ‫הטרנספורמציה הדיאלקטית יכולה לשמר את ביטויי השכבה‬ ‫במאגר התרבותי הגנטי שלה‪ ,‬מה שכונה על ידי סלצמן עוד‬ ‫לפני שלושה עשורים (‪' )Salzman, 1980‬חלופות תרבותיות‬ ‫ממוסדות במאגר'‪ .‬בהיותה ממוסדת‪ ,‬כלומר חלק מקובל‬ ‫מהמסד התרבותי‪ ,‬היא עשוייה לחזור להיות רלוונטית ואף‬ ‫מגוייסת בעת הצורך או כשצומחות הנסיבות של יצורו מחדש‬ ‫של המרחב במחזור הדיאלקטי הבא‪.‬‬ ‫מכך עולה שתהליך הסאבלציה בריעוף אינו בהכרח מוחלט‬ ‫ואינו מוחק לחלוטין את מה שאיננו 'שימושי' לו‪ .‬יתר על כן‪,‬‬ ‫ושוב בהשאלה מסלצמן‪ ,‬הוא גם אינו בהכרח ליניארי וחד‬ ‫סטרי או בלתי הפיך‪ .‬דווקא מה שאינו בשימוש‪ ,‬אך גם לא‬ ‫נמחק‪ ,‬הוא אשר יכול לאפשר היווצרות תשתית לחזרה למצבי‬ ‫עבר מרחביים‪-‬תרבותיים‪ ,‬כלומר הבניית מרחב אנדוגנית‪ ,‬אשר‬ ‫מדומיינים היסטורית ועכשווית ככליליים בעיני בני הקבוצה‪.‬‬ ‫תהליכים מרחביים רבים מצביעים על כך‪ ,‬כגון התפשטות‬ ‫המרחב האי‪-‬פורמלי אל תוך הפורמלי (‪,)Yiftachel, 2009‬‬ ‫התהוות קהילות עירוניות‪-‬שיתופיות ירוקות (‪Eizenberg,‬‬ ‫‪ ,)2013‬התנוודות של נוודים שהתקבעו והתעיירו (‪FAO,‬‬ ‫‪ ,)2001; Janzen, 2005‬רה‪-‬פורמליזציה דתית של מרחבי‬ ‫קהילות איסלמיות אורתודוקסיות בערי אירופה (‪Varady,‬‬ ‫‪ ,)2008‬ועוד‪.‬‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫עצימוּ ת מרחבית‬ ‫התפיסה לפיה החלופות הממוסדות יכולות להישמר במאגר‬ ‫הגנטי התרבותי מורה על כך שאין ביניהן כאלה אשר אינן‬ ‫מוערכות כלל על ידי בני הקבוצה הייחודית‪ .‬לכן משמעות‬ ‫'אחסונן' במאגר אינה בהכרח ויתור מוחלט עליהן‪ ,‬אלא רק‬ ‫העדפת אחרות על פניהן באופן נסיבתי ולא מהותי‪ .‬שאלה‬ ‫חשובה הנובעת מכך היא מהו תהליך הבחירה שהקבוצה‬ ‫עוברת במקובץ או כיחידים‪ ,‬במודע או שלא במודע‪ ,‬לגבי‬ ‫שימורן של חלופות כאלה או וויתור עליהן במסגרת תהליך‬ ‫הסאבלציה של הריעוף המרחבי‪ .‬בשאלה זו לא נעסוק כאן‬ ‫בהיותה קשורה למערך מורכב מאד של פריטי תרבות‪,‬‬ ‫שיקולים מגוונים ורב צדדיים והשפעות רבות מאד‪.‬‬ ‫אך בהיותו של תהליך זה כרוך בהעדפות וּ ויתורים‪ ,‬הוא בעל‬ ‫משמעות פוליטית פנימית ואף חיצונית‪ .‬מבחינת מערכת‬ ‫היחסים בין המרחבים‪ ,‬משמעות זאת מובילה אותנו לסוגיה‬ ‫החשובה עוד יותר לענייננו‪ ,‬אשר עוסקת בהשפעת הגומלין‬ ‫של הריעוף ושל השתנות המרחב על הקבוצה עצמה‪ .‬שאלה‬ ‫זו מניחה שקים קשר בין תהליך ומבנה‪ ,‬כלומר שהריעוף‬ ‫המרחבי כתהליך‪ ,‬יוצר מבנה מרחבי חדש‪ ,‬וזה בתורו יכול‬ ‫להשפיע על אופי הקבוצה‪ .‬ניתן להניח שבמהלך התהליך‬ ‫המרחבי בני הקבוצות הנפגשות אינם בהכרח מקבלים או‬ ‫מכירים זו באופני יצור המרחב של האחרת‪ .‬אי הכרה הדדית‬ ‫זאת טמונה בהבדלים שביניהן בניגודי תפישה‪ ,‬המשגה וחוויית‬ ‫החיים במרחב‪ .‬כבכל מפגש בין תרבותי היא עלולה להוביל‬ ‫למתח בין השכבות המרועפות‪ .‬מתח זה נוצר כאשר בני אחת‬ ‫הקבוצות התרבותיות או שתיהן עלולים להתנגד באופן כזה‬ ‫או אחר לתהליך הריעוף במובניו המרחביים‪ ,‬הן למהותו‪ ,‬הן‬ ‫לקצב שלו והן לעוצמתו‪ .‬המתח יווצר במיוחד כאשר הריעוף‬ ‫משקף את יחסי הכוחות הרחבים ואז עלול‪ ,‬אם כי לא בהכרח‪,‬‬ ‫לבטא יותר את מאפייני ייצור המרחב של הקבוצה ההגמונית‪.‬‬ ‫במצב מתוח זה תהליך הריעוף‪ ,‬המחולל שינוי מרחבי‪ ,‬עשוי‬ ‫להפוך להיות סוגיה העומדת באופן כלשהו על סדר היום של‬ ‫בני הקבוצה‪ .‬כלומר‪ ,‬עצם המרחב ויצורו היה עד כה נוכח‬ ‫באופן סביל רק ברקע החיים החברתיים‪ ,‬ולא חייב תשומת‬ ‫לב מיוחדת‪ ,‬משום שהגיע למצבו היציב והשגרתי במסגרת‬ ‫תפישתו ככליל‪ .‬אך עתה הוא עובר לקדמתם של החיים והופך‬ ‫להיות נוכח באופן פעיל בתודעה האישית והקולקטיבית של‬ ‫בני הקבוצה‪ ,‬וזאת משום שכלילותו מאותגרת בעיניהם‪.‬‬ ‫משמעות הדבר היא שהמרחב מתאפיין בתכונה שקודם‬ ‫לכן לא זוהתה על ידי חוקרים‪ ,‬והיא תכונת נוכחותו בהוויית‬ ‫בני הקבוצה‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬השאלה היא עד כמה הסוגיה‬ ‫המרחבית מעסיקה את תודעת הקבוצה באופן קולקטיבי ואת‬ ‫פרטיה באופן אישי על בסיס קבוע ומתמשך כך שתישקל‬ ‫על ידם פעולה כלשהי להגנת כלילותו המאותגרת‪ .‬הסוגיה‬ ‫המרחבית שמעסיקה את תודעת הקבוצה היא בעלת מידת‬ ‫עוצמה כלשהי‪ .‬אין הכוונה למידה פיזית בת‪-‬מדידה ישירה‬ ‫אלא‪ ,‬בדומה לתכונות חברתיות רבות אחרות‪ ,‬היא ניתנת‬ ‫‪46‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫להערכה איכותית‪ ,‬גם אם זו נעשית באופן סובייקטיבי‪ .‬לשם‬ ‫כך ניתן להציע את המושג 'עצימוּ ת מרחבית' (מאיר‪.)2013 ,‬‬ ‫עצימות זו מוגדרת כמידת בולטותו של המרחב‪ ,‬על תנאיו‬ ‫ומאפייניו‪ ,‬בסדר היום הפנימי של הקבוצה ובניה מחד גיסא‪,‬‬ ‫ועל סדר היום החיצוני לה‪ ,‬הציבורי הרחב‪ ,‬בהקשר הסגולי‬ ‫שלה כמובן‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬ככל שהשפעה זו גדולה יותר‪,‬‬ ‫ככל שסדר היום הפנימי והחיצוני מאכלסים בתוכם תנאים‬ ‫ומאפיינים אלה של המרחב הכליל המאותגר‪ ,‬כך גם עצימותו‬ ‫של המרחב גבוהה יותר‪.‬‬ ‫בעוצמה כזו שתגרום לעצימות גבוהה שלו כסוגיה משמעותית‬ ‫על סדר היום הציבורי והפרטי שלהן ושל חבריהן‪.‬‬ ‫תכונת נוכחות זו של המרחב בהווייה האישית והקולקטיבית‬ ‫יכולה להיות מודעת ופעילה או בלתי מודעת וסבילה‪ ,‬אך‬ ‫היא אינה חייבת להיות בהכרח תכונה דיכוטומית‪ .‬תמונת‬ ‫עצימות המרחב באופן כללי יכולה להציג מגוון רחב מאד‬ ‫של עצימויות מרחביות המשקפות את המרחב המסוגסג‪.‬‬ ‫יש לכן להתייחס לעצימות המרחבית במובנה הסגולי‬ ‫עבור כל קבוצה וקבוצה‪ .‬ניתן להניח שקבוצות אוכלוסייה‬ ‫שונות‪ ,‬בין אם הן קבוצות אתניות‪ ,‬דתיות‪ ,‬ובין אם מגזרים‬ ‫חברתיים־כלכליים‪ ,‬מתאפיינות בעצימות סגולית מרחבית‬ ‫שונה במרחב ומשתנה בזמן‪ .‬לכן ניתן להתייחס לעצימות‬ ‫במסגרת של מנעד‪ .‬בקצה אחד של מנעד העצימות קיימים‬ ‫מרחבי קבוצות הנמצאים בשווי משקל פנימי (מרחב כליל)‬ ‫וחיצוני מבחינת צרכי הקבוצה מול צרכי הקבוצות במרחבים‬ ‫הסובבים‪ .‬דהיינו‪ ,‬היחסים ההדדיים בין שני אלה מספקים‬ ‫האחד לשני מענה סביר וקביל‪ ,‬כך שניתן לאפיין את העצימות‬ ‫הסגולית המרחבית שלהם כנמוכה יחסית‪ .‬משמעות הדבר‬ ‫היא שהסוגיות המרחביות אינן נוכחות באינטנסיביות גבוהה‬ ‫בתודעת בני הקבוצה והציבור הכללי‪ ,‬ולכן גם בסדר היום‬ ‫של יחסיהן הפנימיים והחיצוניים‪ ,‬או אולי אף נעדרות ממנו‬ ‫לחלוטין‪.‬‬ ‫איזון זה יכול להישמר עד אשר נוצרת הפרעה כלשהי‬ ‫בתנאים ובמאפיינים המייצרים אותו‪ .‬הפרעה זו יכולה‬ ‫להיווצר כתוצאה ממשבר תרבותי פנימי או כתוצאה מלחץ‬ ‫והתערבות חיצוניים‪ .‬כך או אחרת‪ ,‬ההפרעה יכולה לאיים‬ ‫על כלילות המרחב או אף להפר אותה ולהפוך את המרחב‬ ‫לבלתי כליל‪ .‬תהליך זה מנכיח באופן גובר והולך את הסוגיה‬ ‫המרחבית בתודעה ובסדר היום הפנימי של הקבוצה‪ ,‬ומטבע‬ ‫הדברים גם בסדר היום החיצוני לה‪ ,‬זה של החברה הגדולה‪.‬‬ ‫פירושה של הנכחה זו הוא שהיא מייצרת מצוקות אישיות‬ ‫וקולקטיביות המחוללות שיח ציבורי פנימי וחיצוני על הסוגיה‬ ‫הנידונה ברמות נוקבוּ ת שונות‪ .‬לפיכך‪ ,‬בקצה הנגדי של מנעד‬ ‫העצימות הסגולית המרחבית‪ ,‬השיח המרחבי יכול להיות‬ ‫נוכח ביותר‪ ,‬כלומר המרחב מתאפיין בעצימות סגולית גבוהה‪,‬‬ ‫ועשוי להוביל לנקיטת פעולה כלשהי על מנת לשמר את מצב‬ ‫כלילותו הרצוי‪.‬‬ ‫בין שני קצוות אלה יכולות להימצא קבוצות תרבותיות אשר‬ ‫תהליך הריעוף יכול להיות רצוי או בלתי רצוי עבורן‪ ,‬אך אין‬ ‫הוא מתנגש בצורה חריפה עם כלילות המרחב שלהן‪ .‬כלומר‬ ‫המרחב יכול להיות נוכח בתודעה ובשיח שלהן‪ ,‬אך לא‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫הרכבה מחדש של מושג העל 'יצור המרחב'‬ ‫בנקודה זו פוגש המפנה המרחבי את המפנה התרבותי‪.‬‬ ‫הדיון עד כה עסק בפירוק מושג העל 'יצור המרחב' למושגיו‬ ‫המשניים הנובעים מהתבוננות בו ברזולוציות תרבותיות‬ ‫מפורטות‪ .‬במושג העל הניגודים הפנימיים בין שטחותיו של‬ ‫אותו המרחב הם האחראים לתהליך הדיאלקטי של ייצורו‬ ‫מחדש‪ ,‬בעוד שבניתוח פירוקו התהליך הדיאלקטי נובע מן‬ ‫הניגודים שבין צורות הבניה שונות של מרחבי תרבות שונים‬ ‫בתוך המרחב הגדול‪ .‬ההתבוננות ברזולוציות תרבותיות כאלה‬ ‫הובילה אותנו לנסח את המושג 'מרחב כליל'‪ ,‬שמשמעותו‬ ‫היא שקיימים 'יִיצורי מרחב' שונים (אנדוגניים ואקסוגניים)‪,‬‬ ‫שבתוכם וביניהם מתרחשים כמה תהליכים דיאלקטיים ולא‬ ‫רק אחד בלבד‪ .‬מגוון זה של ייצורי מרחב יוצר 'מרחב מסוגסג'‬ ‫באמצעות תהליך דיאלקטי של 'ריעוף מרחבי'‪ .‬עקב המתח‬ ‫הטמון בתהליך זה הוא מסוגל להגביר את 'העצימות הסגולית‬ ‫של המרחב' בקרב הקבוצה שעוברת תהליך זה‪ .‬רצף מושגים‬ ‫לוגי זה הוא במובן מסויים גם תהליכי כמתואר באיור ‪ ,1‬אך‬ ‫לעצים‬ ‫אינו בהכרח דטרמיניסטי‪ .‬כלומר‪ ,‬הפיכתו של המרחב ָ‬ ‫אינה תוצאה הכרחית של הריעוף המרחבי הדיאלקטי‪ .‬זה‬ ‫יכול להתרחש אף באופנים נינוחים למדי שלא יחדירו אותו‬ ‫לתודעת בני הקבוצה באופן דרמטי‪.‬‬ ‫השאלה העיקרית אם כן היא מתי מרחב ָעצים הוא תוצאה‬ ‫של ריעוף מרחבי‪ .‬התשובה לכך טמונה באופי ההבדל והפער‬ ‫הבין‪-‬תרבותי‪ .‬פערים תרבותיים יכולים להתקיים במצבים‬ ‫שונים‪ :‬בין חברות ילידים ותרבות מערבית‪ ,‬בין קבוצות‬ ‫דתיות או אף פונדמנטליסטיות לבין המרחב החילוני הגדול‪,‬‬ ‫או בין קבוצות בעלות מימד טריטוריאלי מובחן שהן גם‬ ‫בעלות אידיאולוגיות חברתיות מוגדרות או בעלות מאפיינים‬ ‫תרבותיים ייחודיים לבין המרחב הגדול‪ ,‬וכיוצא בזה מצבים‬ ‫של פער תרבותי מהותי‪ .‬סביר להניח שכל מצב פער כזה‬ ‫מסוגל לחולל מידה גדולה של עצימות מרחבית סגולית בקרב‬ ‫בני הקבוצה אשר במהלכו יתרחש תהליך של ריעוף מרחבי‪.‬‬ ‫כל סוגי הקבוצות הללו הינם בעלי מאפיינים ייחודיים‪ ,‬כך‬ ‫שניתן לומר עליהן שהן בעלות מרחב שייצורו נעשה באופן‬ ‫אנדוגני ואשר ניתן להגדירו לכן כמרחב שמתקיימים בו‬ ‫תנאים להפוך למרחב כליל מדומיין‪ .‬ככזה הוא מסוגל לשנות‬ ‫את עצימותו במסגרת תהליך הריעוף המרחבי ולהוביל את‬ ‫הקבוצה לנקיטת צעדים מעשיים לשימורו‪.‬‬ ‫בהמשך המאמר נציג כמה דוגמאות להמחשה של ניתוח‬ ‫תהליך כזה‪ .‬דוגמה אחת תהיה מפורטת‪ ,‬ומבוססת על מחקר‬ ‫אשר בוצע וכבר פורסם שממצאיו מתורגמים כאן לשפת‬ ‫המונחים החדשים והרצף התהליכי שלהם כפי שהוצעו פה‪.‬‬ ‫הדוגמאות האחרות הינן רק בגדר של הצעת מתווה לניתוח‬ ‫אפשרי במסגרת של מחקר עתידי‪ .‬הדוגמה המפורטת תעסוק‬ ‫‪47‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫בבדוויי הנגב ושתי האחרות תעסוקנה בחברה הקיבוצית‬ ‫ובחברה החרדית‪ .‬כולן הן חברות או קבוצות תרבותיות‬ ‫בעלות מאפיינים טריטוריאליים מובחנים למדי‪ ,‬ובמידה כזו‬ ‫או אחרת כך גם המאפיינים התרבותיים או התת‪-‬תרבותיים‬ ‫שלהן‪ .‬בהתאם לכך גם תהליכי ייצור המרחב ותוצאותיו‬ ‫תואמים‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬את המושגים שהוצגו לעיל‪.‬‬ ‫הוא קיומו של מוסד אסדרה מוכר וברור לכל חברי קבוצה‬ ‫זו והוא מערכת המשפט הבדואי המנהגי הפנימי‪ ,‬שהיא כעין‬ ‫"רשות" שיפוט ילידית‪ .‬מערכת זו אינה כתובה אך היא מאד‬ ‫'פורמלית' ומחייבת מבחינה פנימית למרות היותה בלתי‬ ‫פורמלית מכל בחינה אחרת‪ .‬היא מתבססת על הצטברות של‬ ‫ידע על הסדרים קבוצתיים ואישיים שונים באופן מנהגי‪ ,‬כלומר‬ ‫כתוצר של ערכים ונורמות‪ ,‬ומתייחסת להיבטים מרחביים‪-‬‬ ‫סביבתיים וחברתיים‪-‬פוליטיים מגוונים המתערבבים זה‬ ‫בזה כצפוי בכל מערכת תרבותית‪ .‬מן הבחינה המרחבית‪-‬‬ ‫סביבתית היבטים אלה כוללים את תחומי טריטוריות־העל‪,‬‬ ‫הן של המטה הן של השבט‪ ,‬ולעומתן אלו של הנחלות‬ ‫המשפחתיות במידה והן קיימות; את עקרונות הניהול והגישה‬ ‫אל המשאבים הטבעיים הבסיסיים של שטחי מרעה ומיקומם‪,‬‬ ‫שטחי עיבוד חקלאי‪ ,‬מקורות ומתקני ומים ומיקומם; את‬ ‫המשאבים הטבעיים והמלאכותיים האחרים הנמצאים בתחומי‬ ‫הטריטוריות הללו; את התנועתיוּ ת והמקובעוּ ת המחזוריוֹת‬ ‫בתוכן; את מיקומי היישובים (הקשיחים והניידים); ועוד‪.‬‬ ‫מן הבחינה החברתית‪-‬פוליטית קיימים היבטים העוסקים‬ ‫בהתארגנות החברה באופן שבטי‪ ,‬הן על בסיס גנאלוגי והן על‬ ‫בסיס הסדרי‪ ,‬אשר מאופיינת גם ביחסים פנימיים הירארכיים‬ ‫מהודקים המתגלמים בפטריארכליות‪ ,‬פטרי‪-‬לוקליות‬ ‫וגרונטוקרטיות‪.‬‬ ‫חקר המסגרת המושגית להבניית המרחב‬ ‫ועצימותו בישראל‬ ‫מקרה החברה הבדווית בנגב‬ ‫על ייחודיותה התרבותית של החברה הבדווית בנגב‪ ,‬אפילו‬ ‫בקרב ערבים‪-‬פלסטינים תושבי ישראל‪ ,‬אין צורך להכביר‬ ‫מלים‪ .‬במשך כמאה שנה ויותר החברה הבדווית משמשת‬ ‫יעד למאות מחקרים שנסקרו ותוייגו לזוויות פרדיגמטיות‬ ‫שונות ומתחלפות (‪ .)Karplus and Meir, 2014b‬היתרון‬ ‫של חברה זו מבחינת המאמר המושגי הנוכחי הוא שמחקר‬ ‫חדש (קרפלוס‪Karplus and Meir, 2013, 2014a( ;2010 ,‬‬ ‫כבר ניתח את תהליכי ייצור המרחב בה והציע על בסיס זה‬ ‫כמה מושגים חדשים‪ .‬לכן אנו נתמצת כאן ניתוח זה כתשתית‬ ‫לחיבורו לסדרת המושגים החדשים אשר הוצגו על ידינו לעיל‪,‬‬ ‫ובעיקר‪ ,‬כאמור‪ ,‬לרצף התהליכי שלהם‪ .‬אך קודם לכך‪ ,‬הסוגיה‬ ‫הראשונה העולה בדיון על התפתחות עצימות מרחבה של‬ ‫החברה הבדווית היא הבנתו כמרחב כליל עבור בניה ובנותיה‪.‬‬ ‫הדבר ייעשה באמצעות פירוש ומיצוי תובנות העולות‬ ‫מאינספור המחקרים שפורסמו עד כה וזיקוקן לכדי הבנה זו‪.‬‬ ‫מן הראוי לציין שלמעט פנסטר (‪ ,)Fenster, 1996‬אשר גם‬ ‫זיהתה היבטים אוניברסליים בנוסף למשקפים התרבותיים‬ ‫הוורנאקולריים דרכם מתייחסים הבדווים למרחבם בהיבט‬ ‫של תכנון היישוב הלא‪-‬מוכר‪ ,‬כמעט ואין בנמצא מחקרים‬ ‫אשר חקרו בצורה ישירה את הדרך בה מתייחסים הבדווים‬ ‫למרחבם ולעיצובו (אך ראה גם בן דוד (‪ )1982‬ומינצקר‬ ‫(‪ )2015‬אשר יש בהם סממנים קרובים לכך)‪ .‬מטבע הדברים‬ ‫תקצר היריעה מתיאור מפורט ותיאורם ייעשה‪ ,‬על כן‪ ,‬באופן‬ ‫מתומצת ביותר לצורך המחשת הדברים‪.‬‬ ‫נקודת המוצא היא התייחסותנו לחברה הבדווית במצבה‬ ‫הבסיסי והקלאסי ביותר המתקשר לתרבותה‪ ,‬דהיינו כחברת‬ ‫רועים‪-‬מעבדי קרקע (או בסדר הפוך) שטמון בה רכיב מסויים‬ ‫של נוודות המאפיין אותה כנוודית‪-‬למחצה‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש‬ ‫להבחין בין מרכיבי הכלילות ברמת המאקרו ורמת המיקרו‪.‬‬ ‫ברמת המאקרו אלה מתייחסים לכלל החברה הבדווית ללא‬ ‫קשר לאופן היצור הכלכלי שלה‪ .‬ברמת המיקרו הם קשורים‬ ‫בשינויים באופן יצור זה אשר אינם אחידים ואינם בהכרח מנת‬ ‫חלקם של כל בני החברה‪.‬‬ ‫המרכיב המרכזי אשר ישמש כאן להבנת המרחב הכליל שלה‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫כל אלה‪ ,‬לתפישת הבדווים‪ ,‬הינם ביטויים מוצקים‪,‬‬ ‫משמעותיים‪ ,‬חיוניים ושווי‪-‬ערך‪ ,‬כעמודי התווך של המאפיין‬ ‫היסודי של מהותם‪ .‬יחדיו הם יוצרים מכלול‪ ,‬כפי שעושה זאת‬ ‫כל חברה בעת הבניית מרחבה‪ .‬בתוך מכלול זה האיזון הפנימי‬ ‫בין ביטויים אלה‪ ,‬שהוא תוצר של התגבשות היסטורית‬ ‫ארוכה‪ ,‬עיצב את מרחבם כדי ליצור בתוכו רווחה אישית‬ ‫וקבוצתית שבה מתקיימת עקביות מובנית של מרחביותם בין‬ ‫בחינותיה השונות—כלכלית‪ ,‬חברתית‪ -‬פוליטית וסביבתית‪.‬‬ ‫מוכרוּ תו הביתית‬ ‫רווחה זו‪ ,‬שלהשקפתם הקנתה למרחב את ַ‬ ‫והאינטימית כמרחב כליל‪ ,‬על כללי המותר והאסור‪ ,‬אפשרה‬ ‫את המשכיותם המתקיימת לאורך הדורות‪ .‬מרחב זה מהווה‬ ‫אנטי־תיזה להצגתו התכופה כחסר ערך חומרי ורוחני ע"י‬ ‫תרבויות חיצוניות וסוכניהן‪ ,‬ולכן כהצדקה פוליטית לניסיונן‬ ‫של אלה למחקו מן התודעה והזיכרון ההיסטוריים שלהם‪.‬‬ ‫התבחין החשוב ביותר להיותו של מרחב זה כליל הוא משך‬ ‫הזמן הארוך של קיומו מבלי שהבדווים מצאו לנכון ליזום בו‬ ‫שינוי מהותי כלשהו‪ .‬תבחין נוסף הוא קיימותו (כמרחב בר‪-‬‬ ‫קיימא) הכלכלית‪ ,‬חברתית‪ ,‬תרבותית‪ ,‬פוליטית וסביבתית‬ ‫שאפשרה את קיומו (העיתי) הארוך‪ .‬עוד תבחין מתקבל מתוך‬ ‫אי‪-‬השפעתו של מרחב זה בהיזון חוזר על מוסדות האסדרה‬ ‫הפנימיים של החברה‪.‬‬ ‫מרחב כליל זה ברמת המאקרו‪ ,‬תחת מאפיינים אלה של חברת‬ ‫רועים מעבדי קרקע נוודים‪-‬למחצה‪ ,‬התקיים ביציבות רבה‬ ‫למדי במשך כמה מאות שנים עד תחילת המחצית השנייה של‬ ‫המאה ה‪ 19 -‬לערך‪ .‬כתוצר של התגבשות היסטורית ארוכה‬ ‫כזו של תהליך יצורו הוא יצר יציבות היסטורית מדומיינת‬ ‫‪48‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫ובעקבותיה את הזהות הקבוצתית התרבותית הבדווית באזור‬ ‫הנגב חרף הפיצול השבטי הרב‪ .‬הוא היה בלעדי שלהם כמעט‬ ‫לחלוטין‪ ,‬והאנדוגניות של אופן יצורו התקיימה באופן מנותק‬ ‫למדי מאופן יצור המרחב ההגמוני של הממלכה העות'מאנית‬ ‫(‪ .)1453-1919‬לכן גם הידע בו הם השתמשו היה מהסוג‬ ‫הוורנאקולרי ‪ -‬ילידי‪-‬סביבתי‪-‬מקומי‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬היה זה‬ ‫מרחב תרבותי מובחן מאד מבחינת שפה משותפת‪ ,‬קונצנסוס‬ ‫על יעדים וקוד התנהגות מוסכם‪ .‬שרידים שלו קיימים כיום‬ ‫בקרב כמה קבוצות בדווים ממטה העזאזמה‪ ,‬בעיקר בהר הנגב‬ ‫הגבוה‪ .‬הטריאלקטיקה של המרחב הנתפס‪ ,‬המומשג והנחייה‬ ‫שלהם נחקרה כאמור ולא תוצג כאן עקב קוצר היריעה אך ניתן‬ ‫לראותה כמייצגת מרחב כליל‪ .‬המידע הרלוונטי יותר לצרכינו‬ ‫מתוך מחקר זה קשור לתהליכי השינוי אשר עברו מאז על‬ ‫המרחב הבדווי הפסטורלי עד ההגעה למרחבם המעוייר‬ ‫הנוכחי‪ .‬מתהליכים אלה ניתן לראות את התהפוכות שעברו‬ ‫על אופן ייצורו — התפתחותו של מרחב כליל חדש‪ ,‬של‬ ‫מרחב בלתי כליל ושל ריעופים מרחביים שונים‪ ,‬והתפתחות‬ ‫של עצימות מרחבית סגולית‪ .‬כל אלה הם חלק מן הצורך‬ ‫של הקבוצה הבדווית להביא לידי ביטוי את מרכיבי התרבות‬ ‫הייחודיים שלה ביצור מרחבה במסגרת המרחב המסוגסג‪.‬‬ ‫נוודית למחצה‪ .‬כך למשל‪ ,‬עיבוד קרקע עונתי לא היה פעילות‬ ‫כלכלית זרה כלל לנוודים הרועים (מריות‪ .)2013 ,2011 ,‬אך‬ ‫המודל העות'מאני של מרחביות כפרית מקובעת‪ ,‬שנגזרה‬ ‫מהחוק החדש‪ ,‬התבסס על עיבוד קרקע אינטנסיבי כמקובל‬ ‫אז באיזורים כפריים‪-‬חקלאיים אחרים ברחבי האימפריה‪.‬‬ ‫מודל זה הינו אנטיתיזה לנטייתם החזקה יותר של הנוודים‪-‬‬ ‫רועים הבדווים דאז לעבר אורח חיים של קיום פסטורלי‬ ‫(מבוסס רעיית בעלי חיים) בצד עיבוד הקרקע‪ ,‬ולכן גם לאופן‬ ‫יצור המרחב הנוודי למחצה שהוכוון באופן אנדוגני‪ .‬שיזורה‬ ‫של מרחביות אנטיתטית זו נעשה אמנם במסגרת התהליך של‬ ‫הכנסת הבדווים תחת מוטת השליטה הפוליטית העות'מאנית‬ ‫אך תהליך זה התרחש באמצעות פיתוח אזורי הדרגתי ומתון‬ ‫אשר דאג להכיר ולשמר את החוק המנהגי והפרקטיקות‬ ‫הסוציו‪-‬מרחביות הבדוויים (יפתחאל וחוב'‪Bailey, ;2012 ,‬‬ ‫‪ .)2009‬סביר גם להניח שהגירת פלחים אל המרחב הבדווי‬ ‫יצרה ריעוף ודינמיקה ייחודית פנימית בתוך מסלול הדינמיקה‬ ‫הבדווית האנדוגנית מול העות'מאנית האקסוגנית‪ֶ .‬הקשר‬ ‫אוטונומי ובלתי כפוי זה איפשר היווצרות מצב מורכב‪:‬‬ ‫ההתפתחות ההדרגתית של סינתיזה מסוגסגת של מרחביות‬ ‫בדווית מקובעת בצד הפסטורליות הנוודית ברמה הנגבית‬ ‫מחד גיסא‪ ,‬בצד החקלאות הכפרית של כפרי הפלאחים בשאר‬ ‫אזורי ארץ ישראל העות'מאנית ברמה הארצית מאידך גיסא‪.‬‬ ‫כך ניתן להבחין כבר בפיצול המרחב הגדול לסדרה של ייצורי‬ ‫מרחב — פסטורלי‪-‬נוודי‪ ,‬חקלאי‪-‬כפרי מקובע ועירוני הגמוני‪,‬‬ ‫כל אחד עם ההיגיון הפנימי שלו‪.‬‬ ‫איור ‪ .3‬המרחב הנתפש הפסטוראלי ‪ -‬מגורי משפחת רועים‬ ‫בדואית מורחבת באזור בקעת קנאים‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬באדיבות אלי עצמון‬ ‫ניתן לזהות את צריפי המגורים‪ ,‬סככות ומכלאות הצאן ואת חריצת‬ ‫הנוף בתוואי תנועת העדרים לאזורי המרעה‪.‬‬ ‫המחזור הדיאלקטי המרחבי הראשון‪ :‬המעבר לחקלאות‬ ‫משולבת‪-‬רעיה‬ ‫מהרבע השלישי של המאה ה‪ 19-‬ואילך החלו להתהוות אצל‬ ‫הבדווים כמה מחזורים של דיאלקטיקת ייצור המרחב‪ .‬המחזור‬ ‫הראשון החל עם החלתו של חוק המקרקעין העות'מאני‬ ‫ב‪ .1858-‬מטרתו העיקרית של החוק הייתה החייאת קרקעות‬ ‫מעובדות כך שכל מי שהחייה קרקע "מתה" ועיבד אותה‬ ‫במשך עשר שנים רצופות היה זכאי בסופן לבעלות עליה‪.‬‬ ‫במרחביות מבוססת‪-‬עיבוד קרקע שזורה סדרת מכניזמים‬ ‫תרבותיים‪ ,‬פסיכולוגיים והתנהגותיים השונה מזו של מרחביות‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫בסינתיזה זו ניתן להבחין בסממני ריעוף מרחבי בולטים‬ ‫בשלוש שטחות הבניית המרחב‪ ,‬כלומר לא רק במובנים‬ ‫הפיזיים‪-‬מוחשיים של המרחב (הנתפס) אלא גם במובניו‬ ‫הלא‪-‬מוחשיים (המומשג והנחייה)‪ .‬המרחב החקלאי‪-‬כפרי‬ ‫הנתפס על ידי הבדווים הולך ומתאפיין כבר באיכויות אחרות‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬המאפיינים החומריים‪-‬פיזיים של שימושי הקרקע‬ ‫הולכים ומתנתקים חלקית מאיכויותיהם הטבעיות‪ .‬תהליך‬ ‫ייצור המרחב במרחב הפסטורלי נשען באופן כמעט מוחלט‬ ‫על התשתית הטבעית של טופוגרפיה ומשאבי המרעה (איור‬ ‫‪ .)3‬לעומת זאת בתהליך היצור החקלאי מתרחשת הפרדה‬ ‫כאשר הטופוגרפיה הקיימת נשארת כמובן כתשתיתו הפיזית‪,‬‬ ‫כולל הידע הוורנקולארי החקלאי הנובע ממנה (מריות ‪,)2011‬‬ ‫אך אמצעיו (משאביו) נרכשים לרוב חיצונית בשוק‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬בתוך כך גם הולך ומצטמצם למעשה היקף המרחב‬ ‫המיוצר בפועל‪ .‬הרועים נזקקים למרחבי רעייה אקסטנסיביים‬ ‫ומתחלפים על מנת להתנייד באופן עונתי בין שטחי המרעה‬ ‫השבטיים‪ ,‬תוך שימור חלקות העיבוד המשמשות לייצור‬ ‫מרכיבי מזון מסויימים‪ .‬מעבדי הקרקע לעומתם כבר נוטים‬ ‫יותר אל עבר שטחי העיבוד המרוכזים יותר אשר אינם‬ ‫מתחלפים עוד עם חילופי העונות‪ ,‬ואת עדריהם (במידה והם‬ ‫מקיימים אותם) הם עדיין מניידים אך רק באופן חלקי‪ .‬כך‬ ‫הופך למעשה המרחב הנתפס יותר ויותר למרחב מקובע בנוי‬ ‫ומעובד חקלאית תוך אינטנסיפיקציה של שניהם‪ .‬שלישית‪,‬‬ ‫‪49‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫תהליך זה מצריך גם סיגול מתקדם בסימון תחומי משקי הבית‬ ‫למטרת שימור הפרטיות וקודים של כבוד‪ .‬ערכים תרבותיים‬ ‫אלה הינם מן המעלה הראשונה בחברה זו‪ ,‬גם אם מדובר בתוך‬ ‫אותה קבוצת מוצא‪ .‬הנוודים‪-‬רועים נשענים לצורך כך על‬ ‫יכולת ההתרחקות בין משקי בית‪ ,‬ובכך משרת אותם המרחק‬ ‫הפיזי כמשאב חברתי‪ ,‬ולכן הם נדרשים רק לסימון פשוט‬ ‫וסימלי‪ .‬לעומתם ביתם של החקלאים מצוי כעת במרחב‬ ‫מגורים וייצור כלכלי אינטנסיבי‪ ,‬כלומר צפוף יותר‪ .‬המרחק‬ ‫כמשאב חברתי כבר הולך ומתכלה בו‪ ,‬ולכן הם נוטעים עצים‬ ‫ושותלים שיחים באופן יזום מסביב לביתם לשם השגת אותה‬ ‫מטרה‪ .‬אל מול מרכיבים חדשים אלה‪ ,‬עדיין נשמרים בתוך‬ ‫כל זאת סדימנטים של המרחב הנתפס הקודם‪ .‬אלה מתגלמים‬ ‫בעיקר בבית המגורים והמאחז'ן (המחסן) המשפחתי הנבנה‬ ‫בבניה עצמית‪ ,‬השי'ג (אוהל האירוח) המסורתי ומכלאת הצאן‬ ‫(איור ‪ .)4‬ביחד הם יוצרים ברמת המיקרו של משק הבית את‬ ‫הריעוף המרחבי כחלק מתהליך ייצור המרחב‪.‬‬ ‫‪ ,)Matampash, 1993‬אם להשתמש במושגים הנהוגים גם‬ ‫בתרבויות אחרות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בכלכלה חקלאית המרחב‬ ‫מקבל כבר משמעות אחרת של משאב כלכלי חשוב בכך‬ ‫שהרבה יותר יחידות שטח בתוכו הינן בעלות פוטנציאל‬ ‫להנבה כלכלית כאדמה מעובדת‪ .‬ככזה‪ ,‬ומתוך התהוות‬ ‫לחצים פנים‪-‬קבוצתיים‪ ,‬הוא מוגדר עתה על ידי צורות בעלות‬ ‫שונות — פרטיות‪ ,‬פרטיות‪-‬למחצה וקהילתיות‪ .‬בתוך ריעוף‬ ‫זה‪ ,‬הצורה הקהילתית היא שריד של עקרון ניהול המרחב מן‬ ‫הגישה הקודמת לפיה לא היתה בעלות פרטית בתוך המרחב‬ ‫השבטי אלא בעלות קבוצתית בהשראת כוח עליון‪.‬‬ ‫איור ‪ :4‬המרחב הנתפס החקלאי ‪ -‬כפר בדואי בבקעת ערד‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬באדיבות אלי עצמון‬ ‫ניתן לזהות מקבצי צריפים צפופים בעלי תיחום מוגדר‪ ,‬נטיעות‬ ‫הצמודות לדופן המגורים ושטחי חקלאות בהיקף מרחב הכפר‪.‬‬ ‫שטחת המרחב המומשג קשורה לשתי אבני בניין — המבנה‬ ‫החברתי ואופן היצור הכלכלי‪ .‬מבחינה חברתית הבדווים‬ ‫אמנם שמרו על מידת הומוגניות שבטית‪-‬מרחבית ניכרת בעת‬ ‫מעברם מפסטורליזם לחקלאות‪ .‬אך לשם הבנת הדינמיקה של‬ ‫המרחב המומשג במעבר זה חשובה מאד הבנת האופי המובחן‬ ‫של כל אופן יצור כלכלי האחראי ליצור מרחבו התואם‪ .‬אצל‬ ‫החקלאים המקובעים מיוצר המרחב המומשג בשני אופנים‬ ‫שמייצגים עקרונות שונים בדרך ניהולו‪ .‬ראשית‪ ,‬תגבור הערך‬ ‫היצרני של המרחב פירושו הכנסת מושג 'האדמה' לתמונה‬ ‫ביתר שאת מאשר תחת הדגם הפסטורלי‪ .‬שינוי זה מצריך‬ ‫מנגנונים מורכבים יותר להקצאת הערך היצרני של המרחב‬ ‫בין חברי הקבוצה‪ .‬בכלכלת הרעייה‪ ,‬בניגוד לשדות המרעה‬ ‫ומקורות המים‪ ,‬המרחב בכללותו נחשב כמשאב כלכלי‪ ,‬אך‬ ‫הבעלות עליו במובן הקרקעי נתפסת כנתונה בידי כוח עליון‬ ‫חיצוני‪ ,‬כגון הישות הקדושה או אמא טבע (;‪Janzen, 2000‬‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫עקרון ניהול המרחב השני מתקשר עתה לשעתוק חברתי‪-‬‬ ‫תרבותי ולמרחב כמשאב חברתי ולאו דווקא כלכלי גרידא‪.‬‬ ‫הייצור המקובע של מרחב מרועף זה מכיל בתוכו משקעי‬ ‫פרקטיקות של הומוגניות סוציו‪-‬מרחבית המאפשרת ייצור‬ ‫טריטוריה שבטית מובחנת ביותר‪ ,‬כפי שהיו נהוגות במסגרת‬ ‫הפסטורלית‪ .‬טריטוריה זו מסייעת בידי שני סוגי הקהילות‪,‬‬ ‫הפסטורלית והחקלאית‪ ,‬להמשיך ולקיים מקובלוֹת חברתיות‬ ‫וזיקה אישית חזקה בין הפרט וקבוצת השארות שלו‪ .‬עקרון‬ ‫זה של ניהול המרחב המומשג מייצר גם סוג מסויים של קשר‬ ‫רגשי עמוק בין בני השבט לבין הטריטוריה השבטית‪ .‬עקרון‬ ‫ניהול המרחב הצומח כאן‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוא של הגדרה חברתית של‬ ‫היחסים המרחביים‪ ,‬על פיה השייכות הקהילתית מקשרת את‬ ‫הפרטים באופן א‪-‬פריורי למרחב מוגדר מראש‪ .‬באופן היצור‬ ‫הפסטורלי‪ ,‬התהוות קשר זה נעשית ללא זיכויו של הפרט‬ ‫בתועלת כלכלית מוגדרת מובחנת ובת מימוש מיידי‪ ,‬כזו‬ ‫העשויה לנבוע למשל מבעלות חומרית ישירה ומוסכמת על‬ ‫חלק מן המרחב השבטי‪ .‬ואילו באופן היצור החקלאי המרועף‬ ‫הפרקטיקות הללו מתחילות כבר להשתנות והלחץ לשיוך‬ ‫המרחב השבטי באופן אישי הולך ומתגבר‪.‬‬ ‫לעקרון של הגדרה חברתית של היחסים המרחביים‪ ,‬שבסיסו‬ ‫בזכות על חלק מן המרחב המוקנית מתוקף השייכות לקהילה‪,‬‬ ‫יש תרומה חשובה מאד לייצורו של המרחב הבדווי הנחיֶה‬ ‫ולהתפתחות תחושת מקום קהילתית‪ .‬אך בתהליך המעבר‬ ‫בש ָטחה זו‪ .‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬משמעותו‬ ‫נוצרת דינמיקה גם ְ‬ ‫של המעבר היא שינוי יסודי ביחסים החומריים‪-‬כלכליים בין‬ ‫הקבוצה ומרחבה‪ ,‬מתלות פסטורלית במשאבי מרעה ומים של‬ ‫המדבר ליצור אינטנסיבי יותר לאין שיעור בקרקע חקלאית‬ ‫מעובדת‪ .‬דינמיקה זו מחוללת התנסות חווייתית קהילתית‬ ‫שונה של המרחב הנֶחיֶה במסגרת האידיאולוגיה המרחבית‪.‬‬ ‫בהתנסות הפסטורלית הנוודית למחצה ניתן דגש רב על ידי‬ ‫בני הקבוצה לאיכויות מרחביות מסויימות המהוות את אבני‬ ‫היסוד החוויתיות של המרחב הכליל‪ .‬איכויות אלה כוללות‬ ‫את התנועה הבלתי מופרעת במרחב השבטי (ותוך הסכמים‬ ‫והסדרים גם במרחב הבין שבטי)‪ ,‬מעקב אחר נתיבי אבות‬ ‫בתנועה מחזורית אל שדות המרעה המוכרים‪ ,‬שדות ראייה‬ ‫בלתי מופרעים של מרחבי המדבר ונופיו‪ ,‬וחיים קרוב לטבע‪.‬‬ ‫האידיאולוגיה המרחבית המקובעת של החקלאים‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬מדגישה את האיכויות של הקשר הפטרנליסטי החזק‬ ‫‪50‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫יותר ליחידת קרקע מסויימת במקום למרחב השבטי בכללותו‪,‬‬ ‫תחושת קניין חזקה כלפיה‪ ,‬מחוייבות מתמשכת להחייאתה‬ ‫וגאווה בהגשמתה‪ .‬בתהליך הדרגתי הופכות איכויות אלה‬ ‫ליסודות המרחב החקלאי המקובע הכליל‪ .‬איכויות אלה‪ ,‬שהינן‬ ‫ברמת המיקרו של המשפחה ומשק הבית‪ ,‬מתווספות אל שאר‬ ‫האיכויות של מרחב כליל בדווי כללי ברמת המאקרו אשר‬ ‫הוצגו בתחילת הדיון‪ .‬היסודות הבולטים החדשים בתהליך‬ ‫הריעוף המרחבי הם‪ ,‬אם כן‪ ,‬בעלות משפחתית על יחידת‬ ‫הקרקע המסויימת בתוך הטריטוריה השבטית וההיצמדות‬ ‫הנמשכת אליה לצורך החייאתה המתמשכת על מנת למנוע‬ ‫את אובדנה לריבון‪.‬‬ ‫גם מול המערכת השלטונית ההגמונית‪ .‬היא התגלמה בהיבטי‬ ‫המרחב המומשג‪ ,‬עם התערבות הממלכה העות'מאנית‬ ‫להרגעת המתחים‪ ,‬ובאה לידי ביטוי בקביעת מפת טריטוריית‬ ‫השבטים הרשמית ב‪ 1895 -‬והקמת באר שבע ב‪ 1903-‬כמוקד‬ ‫שליטה ומנהל (בן דוד‪.)2004 ,‬‬ ‫המעבר של הבדווים ממרחב כליל של פסטורליזם נוודי‬ ‫למחצה לחקלאות מקובעת החל מהמחצית השנייה של המאה‬ ‫ה‪ ,19-‬מעבר שהותנע על ידי גורם אקסוגני פוליטי של חוק‬ ‫המקרקעין העות'מאני‪ .‬אך חרף העובדה שהחוק והגדרותיו‬ ‫הרלוונטיות נגדו באופן מהותי למדי את המרחביות הבדווית‬ ‫ואת דרך תפיסתם את מרחבם וכלכלתם (‪ , )Meir, 2009a‬ובמשך‬ ‫עשורים רבים נמנעו ההגמוניות השלטוניות מכפייתו עליהם‬ ‫(יפתחאל וחוב'‪ ,)2012 ,‬תהליך מעברם לחקלאות והתקבעותם‬ ‫בכפרים היה הדרגתי ורצוני למדי‪ .‬מערכת היחסים שבין שני‬ ‫אופני ייצור המרחב אפשרה סיגול של מרכיבים שונים אל‬ ‫תוך שלושת שטחות ייצור המרחב — הנתפס (דפוסי שימושי‬ ‫הקרקע)‪ ,‬המומשג (עקרונות ניהול המרחב) והנחייה‪( ,‬גישות‬ ‫אידיאולוגיות וסימליות כלפיו)‪ .‬במסגרת ריעוף מרחבי זה‪,‬‬ ‫שכאמור יצר עבורם עם הזמן מרחב חקלאי‪-‬כפרי מקובע‬ ‫כליל ובר קיימא‪ ,‬נוצרה הלימה פנימית בין שלושת השטחות‬ ‫שנבעה גם היא משפה משותפת‪ ,‬קונצנסוס על יעדים וקוד‬ ‫התנהגות מוסכם‪ .‬הלימה זו השתלבה בשעתוק היומיומי‬ ‫של קהילת החקלאים וכלכלתה באופן שאיפשר את קיומה‬ ‫של מרחביות בעלת עקביות מובנית בין הכלכלה‪ ,‬החברה‬ ‫והסביבה שלה‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬ברמת המאקרו של כלל החברה הבדווית‪ ,‬תהליך‬ ‫שינוי משמעותי זה בדרך הבנייתו של המרחב ‪ -‬אשר‬ ‫יסודו בשינוי תרבותי שמקורו אקסוגני וטמון במרחביות‬ ‫הדומיננטית דאז באימפריה העות'מאנית ‪ -‬החל לתת את‬ ‫אותותיו גם בעצימות המרחב‪ .‬ממצב בו העצימות המרחבית‬ ‫הסגולית הייתה ככל הידוע רדומה למדי ערב החלתו של חוק‬ ‫המקרקעין העות'מאני‪ ,‬היא התגברה מאד באופן פנימי וחיצוני‬ ‫בתוך פרק זמן של כשני עשורים‪ .‬מבחינה פנימית‪ ,‬על אף‬ ‫שהמרחב היה כליל ברמת המיקרו‪ ,‬תהליך המעבר לחקלאות‬ ‫כפרית מקובעת‪ ,‬ובעקבותיו התפתחות החקלאות המניבה‪,‬‬ ‫חוללו מתח בין‪-‬שבטי ניכר כתוצאה מתחרות על המרחבים‬ ‫שהתאימו יותר למרחביות החדשה‪ .‬תחרות זאת היתה‬ ‫חריפה במיוחד בצפון הנגב‪ ,‬מה שהוביל למלחמות השבטים‬ ‫המפורסמות של שנות ה‪ 80-‬של המאה ה‪ .19-‬מבחינה‬ ‫חיצונית עצימות פנימית גבוהה זו הובילה להתפתחות מתח‬ ‫ועצימות מרחבית גבוהה בסוגיות מרחביות‪-‬טריטוריאליות‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫אך בהמשך‪ ,‬עם הרגיעה שהושגה‪ ,‬חלחול המרחביות החדשה‬ ‫לתודעת הבדווים ברמת המיקרו איפשר את רציפותה של‬ ‫תפישת המרחב הכליל מהמסגרת הפסטורלית והמשכיותה‬ ‫אל תוך מסגרות המרחב החקלאי‪ .‬חלחול זה החזיר את‬ ‫עצימותו של המרחב לרמה נמוכה מאד בסדר היום הבדווי‬ ‫הפנימי ובסדר היום הכללי החיצוני — זה של השלטון‬ ‫העות'מאני ולאחריו של המנדט הבריטי‪ .‬אפילו ניסיונות‬ ‫שלטונות המנדט הבריטי להסדיר את עניין הבעלות המתהווה‬ ‫על הקרקעות‪ ,‬באמצעות הקמת בית דין לקרקעות בבאר שבע‬ ‫ב‪ ,1921-‬לא היווה בעיני הבדווים האדישים כל הפרה של‬ ‫המרחב הכליל שלהם‪ .‬הסיבה העיקרית לכך היא ככל הנראה‬ ‫שהשינויים התרחשו באופן רצוני ותוך בחירה אישית‪ ,‬בתוך‬ ‫תחומי הטריטוריה השבטית‪ ,‬ובמיקומן הקיים של קבוצות‬ ‫האוכלוסייה השונות (תת‪-‬שבטים או משפחות)‪ ,‬שבהם גם‬ ‫נשמרה זיקתם הפיזית והרגשית אל מרחבם‪ .‬החשוב ביותר‬ ‫הוא שמעל כל אלה נשמר המבנה המוסדי הילידי של מערכת‬ ‫המשפט המנהגית המסורתית של החברה הבדווית‪.‬‬ ‫המחזור הדיאלקטי המרחבי השני‪ :‬המעבר למרחב עבודה‪-‬‬ ‫שכירה עירונית‬ ‫חרף השינוי המשמעותי‪ ,‬הסיגול ההדרגתי של המרכיבים‬ ‫החדשים אל תוך המרחביות הבדווית החקלאית‪-‬כפרית‪ ,‬וכן‬ ‫ההלימה הפנימית שנוצרה בין שטחותיה והעקביות המובנית‬ ‫שזו איפשרה‪ ,‬התרחשו ללא הפרעה או התערבות חיצונית‬ ‫כפויה וכוחנית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מאז אמצע המאה הקודמת נאלצו‬ ‫קהילות בדוויות רבות לחוות מחזור דיאלקטי שני שגם הוא‬ ‫היה כרוך בשינוי תרבותי מרחיק לכת‪ .‬לענייננו פה עיקר‬ ‫השינוי‪ ,‬בדומה למדינות אחרות עם אוכלוסיות ילידים‪ ,‬החל‬ ‫עם אימוצה של מדיניות המודרניזציה הנמרצת של ממשלת‬ ‫ישראל כלפי אוכלוסיית הילידים הבדווים שבתחומה‪ .‬במקרה‬ ‫ספציפי זה עניינה של המדיניות היה גם מיצוק שליטתה‬ ‫הפוליטית‪-‬ביטחונית בהם‪ .‬אחד הכלים להשגת מטרה זו‬ ‫היה ייצור מרחבים חדשים לאוכלוסייה הבדווית תחת הגיון‬ ‫תכנוני פוזיטיביסטי של מרחב מופשט‪ .‬משמעותו של מרחב‬ ‫כזה הוא ריקונו הנשאף מכל תוכן כלכלי‪ ,‬תרבותי וחברתי‬ ‫של אוכלוסייתו‪ ,‬על הידע הוורנאקולרי העשיר שלה‪ ,‬כעין‬ ‫מחיקת הצופן הגנטי התרבותי המסורתי שלו‪ ,‬והשתלה של‬ ‫צופן בעל הרכב "גנטי" אחר אל תוכו‪ .‬ניסיון החדרת צופן‬ ‫תרבותי זה‪ ,‬עירוני מודרניסטי באופיו‪ ,‬הינו בפועל פרוייקט‬ ‫שהחל בשנות ה‪ 60-‬במטרה לחולל תהליך של ייצור מחדש‬ ‫של מרחב האוכלוסייה הבדווית בעיירות מתוכננות תוך שינוי‬ ‫מוחלט באופן התיישבותה מזה שהתפתח במחזור הדיאלקטי‬ ‫‪51‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫המרחבי הקודם‪ .‬היבט נוסף של החדרת צופן זה אל תוך‬ ‫החברה הבדווית היה אימוצו האקטיבי של חוק המקרקעין‬ ‫העות'מאני על ידי ממשלת ישראל ב‪ ,1958-‬שמשמעותו‬ ‫הייתה אי הכרה בחוק המנהגי המסורתי הבדווי והפיכת כל‬ ‫קרקעות הבדווים הלא רשומות לקרקעות מדינה‪.‬‬ ‫ברמת משק הבית נשמרים בו לרוב‪ ,‬כמשקעים מן העבר‪,‬‬ ‫מרכיבים מסורתיים של הבניית המרחב הנתפס כגון מכלאות‬ ‫בעלי החיים‪ ,‬סככות‪-‬מחסן משפחתיות והשיג' המסורתי‪.‬‬ ‫בדומה למעבר הראשון‪ ,‬חשוב גם כאן להבין את ההקשר‬ ‫הסוציו‪-‬פוליטי של חדירת העירוניות ממקור חיצוני כמרחביות‬ ‫אנטיתטית‪ .‬במשך שני העשורים שקדמו לתחילת חדירתה חוו‬ ‫הבדווים את תוצאות מלחמת העצמאות (הנָקבה מבחינתם)‬ ‫והעתקת רובם אל מדינות שכנות (מרקס‪ ,)1974 ,‬תוך הכרזת‬ ‫הטריטוריות שלהם כשטח צבאי סגור בפני מי שנותרו בהם‪.‬‬ ‫חלק ניכר מהבדווים הנותרים הועתקו לאזור הסייג לצד אלו‬ ‫שנותרו בנגב‪ ,‬ותחת ממשל צבאי פירושו של מרחב חדש זה‬ ‫היה שינוי מבנהו‪ ,‬היקפו וכלליו של המרחב הבדווי בכללותו‪.‬‬ ‫משמעות כל אלה הייתה התרסקות החברה הבדווית מבחינה‬ ‫דמוגרפית‪ ,‬חברתית‪ ,‬כלכלית ומרחבית‪ .‬לכן ייזומו של תהליך‬ ‫יישובם מחדש של הבדווים בעיירות המתוכננות על ידי‬ ‫המדינה‪ ,‬שלענייננו כאן התניע מחדש את המשך התהוות‬ ‫המרחביות הסינטתית והמסוגסגת‪ ,‬נעשה תחת תנאי פתיחה‬ ‫של מצוקה ומוחלשוּ ת בדווית ניכרות מאד‪ .‬בניגוד להדרגתיות‬ ‫ורצוניות המעבר הקודם‪ ,‬זה הנוכחי התרחש במהירות ובכפיה‬ ‫(‪ .)Meir, 1997‬על רקע כל אלה ניתן עתה לנתח את תהליכי‬ ‫הריעוף המרחבי הדיאלקטיים במעבר מחקלאות כפרית‬ ‫מקובעת לעירוניות‪.‬‬ ‫תהליך ייצור המרחב העירוני הנתפס בעיירות מתאפיין‬ ‫בכמה נושאים‪ .‬ראשית‪ ,‬בהמשך למסלול שכבר הותווה‬ ‫במעבר הקודם‪ ,‬ממשיכה התרחקותו של המרחב מאיכויותיו‬ ‫הטבעיות‪ .‬הבדווים המעויירים ניצבים עתה בתוך מרחב‬ ‫עירוני בנוי באינטנסיביות ובצפיפות הולכים וגוברים‪ ,‬מרחב‬ ‫שהינו חף מכל תצורות טבעיות‪ .‬שנית‪ ,‬גם היקפו בפועל של‬ ‫המרחב המיוצר ממשיך להצטמצם כאשר הקרקע החקלאית‬ ‫מפנה את מקומה לחלקות דיור משפחתיות צפופות ודחוסות‪,‬‬ ‫מה שממקם את התושבים בקרבה הדדית יתרה למדי בתוך‬ ‫ובין הקבוצות השבטיות (איור ‪5‬א)‪ .‬שלישית‪ ,‬הגידול בכמות‬ ‫המפגשים החברתיים הבלתי רצויים בין בני קבוצות שונות‬ ‫או חשיפת נשים לזרים‪ ,‬בדומה לחברות נוודים מתעיירות‬ ‫אחרות ((‪ ,Rapoport, 1978‬משקף את התכלותו המוחלטת‬ ‫למעשה של המרחק כמשאב חברתי חיוני בתוך המרחב‬ ‫המצופף‪ .‬במאמץ לעקוף את הסיכון והאיום הללו מוחלפת‬ ‫גדר החי של הצמחיה החוצצת ששימשה את החקלאים‬ ‫(איור ‪5‬ב) בגדרות אבן או פח גבוהות אשר עוטפות כל בית‬ ‫כקליפה וחוסמות לרוב את קווי הראיה לנוף הפתוח‪ .‬לבסוף‪,‬‬ ‫השינוי היסודי ביותר במרחב הנתפס כרוך בתהליך מיקור‪-‬‬ ‫החוץ והמיצרוך (‪ )commodification‬של הסביבה הבנוייה‪.‬‬ ‫שינוי זה מתבטא בהישענות גוברת על חומרים‪ ,‬ידע ומומחיות‬ ‫מיובאים בתהליך בניית הבתים‪ ,‬תהליך שמוביל את החברה‬ ‫הבדווית אל עולם הצרכנות המערבי ‪Meir and Gekker,‬‬ ‫‪ .))2011‬יחד עם זאת‪ ,‬בריעופו של המרחב העירוני הנתפס‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫איור ‪5‬א‪ :‬המרחב הנתפס העירוני ‪ -‬יישובים עירוניים בדוויים‬ ‫(דריג'את)‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬באדיבות אלי עצמון‬ ‫ניתן לזהות בנייה למגורים פורמאלית‪ ,‬צפופה ואנכית המעורבת‬ ‫במבני עזר חקלאיים בחזית ומגובה במערכת תשתיות מודרנית‬ ‫דרכים סלולות וקווי חשמל‪.‬‬ ‫איור ‪5‬ב‪ :‬המרחב הנתפס העירוני ‪ -‬יישובים עירוניים בדוויים‬ ‫(תל‪-‬שבע)‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬יובל קרפלוס‬ ‫המרחב המומשג העירוני פועל אף הוא כבר על פי עקרונות‬ ‫ניהול שונים‪ .‬עבור החקלאים‪-‬כפריים יש למרחב‪ ,‬כמשאב‬ ‫של שטח‪ ,‬ערך ייצור כלכלי גבוה המחייב כאמור את ניהולו‬ ‫באמצעות מערכת מורכבת של כללים טריטוריאליים‬ ‫מהודקים‪ .‬אך תחת כלכלת העבודה‪-‬השכירה למרחב העירוני‬ ‫אין כל משמעות יצרנית כלכלית כשטח ‪ -‬לא לפרט‪ ,‬לא ברמת‬ ‫היישוב‪ ,‬שבו במידה מסויימת הוא כבר נחשב כרכוש המדינה‬ ‫או הרשות המקומית (למשל השטחים הציבוריים ורשת‬ ‫‪52‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫הדרכים)‪ ,‬ואף לא ברמה המשפחתית‪ .‬כך למשל‪ ,‬למרות‬ ‫השיוך הקנייני של חלקות הקרקע למשפחות‪ ,‬הרי בהיעדר‬ ‫שוק מקרקעין חופשי בחברה הבדווית ערכן הנדל"ני חסר‬ ‫משמעות (בן ישראל‪ .)2009 ,‬בריעוף של המרחב המומשג‬ ‫בשכונות העירוניות ממשיכות להישמר פרקטיקות של כעין‬ ‫שייכות קבוצתית שיתופית של המרחב‪ .‬פרקטיקות אלה‬ ‫מיושמות לצורך מינוף הסדרים שבטיים‪-‬פוליטיים בתוך‬ ‫העיירה‪ ,‬הן במובן של טריטוריה קבוצתית מובחנת ומוגנת‬ ‫ואולי אף סגורה בפני קבוצות אחרות‪ ,‬והן במובן של תועלות‬ ‫מוניציפליות שונות מבוססות‪-‬מרחב (כגון ייצוג פוליטי‬ ‫במועצת העיר)‪.‬‬ ‫המרחב הנגבי הופך עתה למרחב מסוגסג‪ .‬בצד המרחביות‬ ‫ההגמונית היהודית ‪ -‬שגם בקרבה ניתן לזהות תת‪-‬קבוצות‬ ‫תרבותיות בעלות מרחביות ייחודית (כפי שנראה בהמשך)‬ ‫ מורכבותו של המרחב הבדווי מבחינת סוגי ייצורי המרחב‬‫הופכת עם השנים לגבוהה‪ .‬מרחביות התרבות העירונית‬ ‫המודרנית‪ ,‬שהיא פגומה בעיני הבדווים (מאיר ובן ישראל‪,‬‬ ‫‪ ,)2012‬ניצבת בצד שרידי המרחביות החקלאית‪-‬כפרית‬ ‫ואף הפסטוראלית של תושבי הכפרים הלא‪-‬מוכרים‪ .‬אלה‪,‬‬ ‫המהווים כ‪ 40-‬אחוזים מכלל האוכלוסייה‪ ,‬עדיין מבנים את‬ ‫מרחבם במידה רבה באופן אנדוגני תוך השענות על עקרונות‬ ‫המרחב הנתפס‪ ,‬המומשג והנחייה של החקלאים הכפריים ואף‬ ‫של הרועים‪ ,‬ובמידה רבה עדיין רואים במרחבם מרחב כליל‪.‬‬ ‫אך מהותו של המרחב העירוני הבדווי השכן ואופן הבנייתו‪,‬‬ ‫שנכפה עליהם כתרבות חיצונית‪ ,‬מטילה את צילה הכבד על‬ ‫הבדווים הכפריים‪ .‬לכן המרחב הופך לחלק מודע ופעיל יותר‬ ‫ויותר בהווייתן של קבוצות לא מוכרות אלה מתוך חששן‬ ‫ליישום מרחביות זו גם בקרבן ולהפרת כליליותו של מרחבן‪.‬‬ ‫עובדת היותו של המרחב העירוני חסר ערך כלכלי בעל‬ ‫פוטנציאל מניב לפרט משליכה גם על שטחת המרחב‬ ‫העירוני הנֶחיֶיה‪ .‬החווייתיות של המרחב לרועים ולחקלאים‬ ‫הבדווים מתבטאת בכך שאצלם התמזגו חייהם היומיומיים‬ ‫באופן כמעט מוחלט עם המרחב והידע המקומיים‪ ,‬ולכן היה‬ ‫מרחבם נתון לשליטת חייהם ותרבותם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במרחב‬ ‫של עבודה‪-‬שכירה עירונית‪ ,‬כבתרבות המערב‪ ,‬נוצר נתק‬ ‫שיוצר חיים מנותקי‪-‬מרחב מקומי אשר נשלטים במידה רבה‬ ‫מאד על ידי ידע‪ ,‬חוויות והתנסויות חוץ טריטוריאליות וחוץ‬ ‫קהילתיות‪ .‬אמנם גם כאן מתקיים ריעוף מרחבי‪ ,‬במובן שעדיין‬ ‫חיי המשפחה (בניגוד לחיי העבודה) מתקיימים במתחמים‬ ‫אחידים מבחינה קבוצות מוצא‪ ,‬אך זה ככל הנראה המרכיב‬ ‫הנחייה היחידי שנותר מהבניות המרחב המסורתיות‪ .‬וכך‪,‬‬ ‫התחושה המרחבית של הקשר הפטרנליסטי ליחידת הקרקע‪,‬‬ ‫תחושת קניין חזקה כלפיה‪ ,‬והגשמת המחוייבות המתמשכת‬ ‫להחייאתה שהיו קיימות אצל החקלאים‪ ,‬משתנות במציאות‬ ‫העירונית לתחושות של ניכור מרחבי ואי שקט ניכרים שנוצרו‬ ‫עקב העיור הכפוי‪ .‬תחושות אלה מייצרות נראטיבים של‬ ‫עקירה כפויה וגעגוע אוטופי למרחביות הכלילית המדומיינת‬ ‫של העבר החקלאי ואפילו הפסטורלי (אבו‪-‬רביעה‪.)2013 ,‬‬ ‫משמעות כל הדברים הללו היא שהמרחב הנחייה כבר אינו‬ ‫הלים עם המרחב הנתפס והמומשג‪ .‬מסקנה זו מתיישבת‬ ‫עם תוצאות מחקרים אחרים שהולכים ומתרבים לאחרונה‬ ‫(כגון אבו‪ -‬רביעה קווידר‪ ;2013 ,‬בן ישראל‪)2013 ,2009 ,‬‬ ‫ומתווספים למחקרים המוקדמים יותר (בן דוד‪.)2004 ,‬‬ ‫כל אלה מצביעים על מתחים קשים בין השתלבות בלתי‬ ‫מספקת בכלכלת העבודה השכירה‪ ,‬התגברות דרישות סביבת‬ ‫הצרכנות העירונית‪ ,‬דעיכת כוחותיה של הלכידות השבטית‪,‬‬ ‫עליית האינדיבידואליזם‪ ,‬התעוררות זיכרון נוסטלגי של מרחבי‬ ‫עבר כליליים והמציאות הקשה של סביבה פיזית וחברתית‬ ‫בנסיגה איכותית‪ .‬מצב זה משתקף היטב בדירוגן המתמשך‬ ‫של עיירות הבדווים בתחתית דירוג הפיתוח העירוני בישראל‬ ‫(‪ .)Lithwick, 2000; Dinero, 2010‬מרחב בדווי עירוני זה הינו‬ ‫בלתי כליל‪ ,‬וככזה אינו תומך עוד בעקביות המובנית שהייתה‬ ‫קיימת בעבר בין הכלכלה‪ ,‬החברה והסביבה תחת המרחביות‬ ‫הפסטורלית והחקלאית‪.‬‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫מציאות זו גורמת להתגברות העצימות הסגולית של המרחב‬ ‫עד לנקודה שבה הם החלו לנקוט פעולה בנדון‪ .‬ואכן‪ ,‬מאז‬ ‫שנות ה‪ 50-‬של המאה הקודמת‪ ,‬ובמיוחד מאז שנות ה‪,80-‬‬ ‫פעילים הבדווים במחאה פוליטית הולכת וגוברת כנגד ממשלת‬ ‫ישראל‪ .‬המחאה התגלמה בעיקר‪ ,‬אך לא באופן בלעדי‪ ,‬בסוגית‬ ‫הכפרים הלא‪-‬מוכרים שתושביהם‪ ,‬בסיוע כלל ציבור הבדווים‪,‬‬ ‫דורשים מן המדינה הכרה‪ ,‬או כפי שהוגדר על ידי קרפלוס‬ ‫ומאיר (‪ ,)2010‬בזכותם למרחביות אנדוגנית על בסיס הכרה‬ ‫בבעלותם על קרקעותיהם‪ .‬מחאה זו באה לידי ביטוי בהרבה‬ ‫מאד אופנים (‪ ,)Meir, 1997; Meir, 2005, 2009b‬ומזה כמה‬ ‫עשורים ניצבת בראש סדר היום האישי והציבורי הן בתוך‬ ‫החברה הבדווית והן בסדר היום הלאומי‪ ,‬ואף חורגת לפעילות‬ ‫בינלאומית‪ .‬גם העיסוק המחקרי בחקר המרחב הבדווי‬ ‫התעצם מאד לאחרונה‪ .‬בשני העשורים האחרונים המחאה אף‬ ‫עברה כמה תחנות פוליטיות עצימוֹת ביותר‪ .‬אלה כללו את‬ ‫הקמת מועצת הכפרים הלא‪-‬מוכרים ב‪ ,1997-‬הגשת תכנית‬ ‫עצמית מתנגדת להסדרת מרחב ההתיישבות הבדווי באותה‬ ‫שנה‪ ,‬תגובה חריפה לדו"ח ועדת גולדברג להסדרת התיישבות‬ ‫הבדווים ב‪ ,2009-‬והגשת תכנית עצמית שניה ב‪2012 -‬‬ ‫להסדרת מרחב ההתיישבות בכפרים הללו בתגובה להמלצות‬ ‫ועדת פראוור (שהוקמה ליישום דו"ח ועדת גולדברג)‪ .‬שיא‬ ‫העצימות בא לידי ביטוי בהפגנות האלימות בתחילת ‪2014‬‬ ‫כנגד הניסיון ליישם את המלצות ועדת פראוור‪.‬‬ ‫סיכום הבניית המרחב הבדווי ועצימותו‬ ‫אם עד אמצע המאה ה‪ 19-‬מאפייניו העיקריים של תהליך‬ ‫הבניית המרחב הבדווי היו אוטונומיוּ ת ואנדוגניוּ ת כמעט‬ ‫מוחלטים‪ ,‬הרי מזה כ‪ 150-‬שנה מהווה המרחב הבדווי יעד‬ ‫לשינוי אקסוגני באופני הבנייתו‪ .‬שינוי זה מקורו בישויות‬ ‫מדיניות הגמוניות אשר מנסות להחדיר אל תוך ההבנייה‬ ‫‪53‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫המרחבית את אופני המרחביות אשר אפיינו את מרחבן‬ ‫ותרבותן‪ .‬כולן ניסו לעשות זאת באמצעות כפיית שינוי‬ ‫תרבותי בדמות כלים חוקתיים פרי תרבותם‪ ,‬כתחליף לחוקי‬ ‫מערכת המשפט המנהגי הבדווי‪ ,‬שמצידה אף היא פרי‬ ‫תרבותם הילידית‪ .‬מידת ההצלחה של ניסיונות אלה לא היתה‬ ‫אחידה‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬אופן ייצור המרחב הבדווי אמנם השתנה‪,‬‬ ‫ובמעבר הדיאלקטי הראשון‪ ,‬שהיה רצוני‪ ,‬הוא אף חולל‬ ‫תהליכי ריעוף כאלה שהובילו להיווצרות מרחב כליל חלופי‬ ‫לקודמו במידה גבוהה של הצלחה‪ ,‬שתרמה ליצירת עקביות‬ ‫מובנית בין החברה הכלכלה והסביבה‪ .‬לעומתו‪ ,‬המעבר השני‬ ‫היה כבר כרוך בכפייה רבתי והמרחב העירוני שנוצר הפך‬ ‫לבלתי כליל בעיני הדור שחווה אותו — דור האבות‪/‬אימהות‬ ‫ודור צאצאיהם בעת המעבר‪ .‬לכן‪ ,‬המרחב הכליל החקלאי‪-‬‬ ‫כפרי הפך מושא לתחרות פנימית בין השבטים‪ ,‬מה שחולל‬ ‫אמנם עצימות גבוהה אך בעיקר באופן פנימי‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫המרחב העירוני לא הפך לכליל‪ ,‬זאת בשל העדר הלימה‬ ‫תרבותית בין שטחותיו‪ ,‬ולכן גם העדר העקביות המובנית‬ ‫המשולשת אשר חיונית לקיומה וקיימותה של כל קבוצת‬ ‫תרבות‪ .‬שאיפת הבדווים לסכל כפיית אופן ייצור זה של‬ ‫המרחב על כלל החברה הבדווית‪ ,‬המסכן בעיניהם את כלילות‬ ‫מרחבה‪ ,‬הובילה להתגברות דרמטית בעצימותו‪ ,‬הפעם באופן‬ ‫חיצוני כלפי ההגמוניה השלטונית בת התרבות האחרת‪.‬‬ ‫אך לא נעסוק בה במאמר זה‪ .‬בחרנו כאן בשתי קבוצות‬ ‫מובחנות למדי שלדעתנו תהליכים אלה בולטים בהן במיוחד‬ ‫על מנת להתוות מתווה ראשוני קצר לניתוחן‪ .‬אלה הן החברה‬ ‫הקיבוצית והחברה החרדית‪ .‬בהיותן בעלות השפעה היסטורית‬ ‫ועכשווית משמעותית על המרחב הישראלי‪ ,‬חשיבות ניתוח‬ ‫הבניית המרחב של קבוצות אלה ועצימותו אינה רק תאורטית‬ ‫אלא גם מעשית‪ .‬בדומה לחברה הבדווית‪ ,‬מדובר בקבוצות‬ ‫תרבותיות אשר משקלן הכמותי קטן מבחינת אוכלוסיה ושטח‬ ‫תפוס‪ .‬עם זאת‪ ,‬משקלן הסגולי במרחב הישראלי‪ ,‬מבחינת‬ ‫שטח מגורים‪ ,‬שטחי ייצור כלכלי והשלכות כל אלה לפיתוח‬ ‫מקומי אזורי ולאומי‪ ,‬גדול לאין שיעור מהמידה המרחבית‬ ‫הקרטזית של שטחן‪ ,‬ולכן הוא בעל פוטנציאל גבוה לעצימות‬ ‫מרחבית סגולית‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬יש להכיר בכך שתתכן שונות פנימית לא מבוטלת‬ ‫בתוך החברה הבדווית מבחינת אופני הבניית אותו המרחב‪,‬‬ ‫בין אם הוא חקלאי או עירוני (ראה קרפלוס‪ .)2010 ,‬שונות‬ ‫זו עשויה לבוא לידי ביטוי בשונויות באופני התהוות תהליכי‬ ‫הפרת המרחב הכליל ולכן אף לתוצאות שונות מבחינת‬ ‫עצימות המרחב‪ .‬בכך משתקפת טענתנו לעיל שהרצף‬ ‫התהליכי המוצע אינו דטרמיניסטי‪ ,‬כלומר המרחב של‬ ‫לעצים בעת‬ ‫ִ‬ ‫הקבוצה התרבותית הייחודית אינו חייב להפוך‬ ‫מגעיו עם המרחב החיצוני של הקבוצה ההגמונית‪.‬‬ ‫מתווה לחקר קבוצות תרבותיות אחרות‬ ‫ניתוח הבניית המרחב האנדוגנית ועצימותו בחברה הבדווית‬ ‫התייחס לקבוצה תרבותית זו כאל חברה ילידית אשר במדינת‬ ‫מתיישבים כגון ישראל מאפייניה שונים מאד מאלה של‬ ‫החברה ההגמונית‪ .‬לטענתנו‪ ,‬אין זה המצב היחיד בישראל‬ ‫(ובכלל) בו מתקיים פער תרבותי כזה‪ ,‬וגם אין הכרח שקבוצה‬ ‫תרבותית כלשהי תהיה ילידית על מנת שיִיצור מרחבה‬ ‫יהיה אנדוגני‪ .‬למעשה ניתן לטעון כאמור‪ ,‬לפחות באופן‬ ‫תיאורטי‪ ,‬שכל קבוצת משנה תרבותית בתוך פסיפס לאומי‬ ‫יכולה להתאפיין בהבניית מרחב שונה ולכן גם בפוטנציאל‬ ‫להתפתחות של עצימות מרחבית סגולית‪ .‬התבחין העיקרי‬ ‫לשאלה האם היא ראוייה לניתוח עצמאי הוא באיזה מידה‬ ‫מובחנת הקבוצה מכלל החברה כך שגם אופן הבניית מרחבה‬ ‫יהיה מובחן‪ .‬שאלה זו כשלעצמה מעלה את השאלה באיזה‬ ‫מידה אכן ניתן לזהות מובחנות כזו בעולם המודרני והגלובלי‪,‬‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫החברה הקיבוצית‬ ‫לצורך ניתוח הבניית המרחב של החברה הקיבוצית ועצימותה‬ ‫ניתן להתייחס אליה כאל קבוצה תרבותית‪ ,‬וליתר דיוק תת‪-‬‬ ‫תרבות‪ ,‬על בסיס אוריינטציה חברתית סוציאליסטית מובחנת‬ ‫בתוך התרבות הישראלית העירונית המערבית‪ .‬בצורתה‬ ‫הקלאסית ביותר‪ ,‬ובאופן התמציתי ביותר המתאפשר כאן‬ ‫מתוך אינספור מחקרים (לדוגמה‪Ben-Eliezer, 1997; :‬‬ ‫‪ ,)Raymond et.al. 2013‬היא כוללת בתוכה מאפיינים ייחודיים‬ ‫ביותר של אמונה משותפת של חבריה בערכים ואידיאלים‬ ‫חברתיים וכלכליים השונים בתכלית מאלה של שאר החברה‪.‬‬ ‫אלה כוללים את קדושת הערך העליון של העבודה‪ ,‬ובעיקר‬ ‫עבודה חקלאית ועבודה עצמית‪ ,‬בעלות משותפת על משאבים‬ ‫ונכסים‪ ,‬שיוויון חברתי‪ ,‬והיעדר היררכיה מסוג כלשהו‪,‬‬ ‫חברתית או כלכלית‪ .‬כדי לממש ולקיים ערכים אלה החברה‬ ‫הקיבוצית פיתחה לעצמה עם השנים מערכת מוסדית של‬ ‫כללים ונהלים פנימיים שיש בהם סממנים בולטים של משפט‬ ‫מנהגי במובן של היותה מערכת פנימית בלבד‪.‬‬ ‫לנוכח הפער הגדול בין ערכים אלה לבין ערכי שאר החברה‬ ‫הישראלית‪ ,‬הדרך שאימצה החברה הקיבוצית לאפשרם‬ ‫ולשמרם הוא הסתגרותה היחסית בפני העולם החיצוני‪.‬‬ ‫לסגירה זו משמעויות מרחביות חשובות‪ ,‬והעיקרית ביותר‬ ‫לענייננו פה הוא הסגירה המרחבית של הקהילות הקיבוציות‪,‬‬ ‫על אמצעי הייצור שלהן‪ ,‬כמרחבים אשר לטענתנו הם בעלי‬ ‫אופן יצור מרחב ייחודי ושונה‪ .‬כלומר‪ ,‬הבניית מרחב הקהילה‬ ‫בחברה הקיבוצית נעשה באופן אנדוגני האמור להיות שונה‬ ‫בתכלית מההבנייה האקסוגנית ההגמונית של המרחב‬ ‫הישראלי הגדול‪.‬‬ ‫לצורך ניתוח הבניית מרחב זה יש לחקור את מהות שלושת‬ ‫שטחות ייצור המרחב הקיבוצי — המרחב הנתפס‪ ,‬המרחב‬ ‫המומשג‪ ,‬והמרחב הנחייה‪ .‬ניתוח המרחב הנתפס יצטרך‬ ‫לברר את דרכי השימוש שעושה הקהילה בפועל במרחב‬ ‫הפיזי שלה לצרכי מגורים‪ ,‬ייצור כלכלי‪ ,‬מתן שירותים‪ ,‬חיי‬ ‫‪54‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫מיקומי כל התפקודים הללו‪ ,‬וכן את מערכת‬ ‫ֵ‬ ‫פנאי וניידות בין‬ ‫היחסים ביניהם ובינם לבין התנאים הסביבתיים אשר קשורים‬ ‫לאופן הייצור הכלכלי המיוחד‪ .‬ניתוח המרחב המומשג‬ ‫יברר את העקרונות הכלליים אשר מתנים את ניהול המרחב‬ ‫הקיבוצי כמרחב קולקטיבי‪ .‬למשל‪ ,‬הוא יוכל לאפשר את‬ ‫ההבנה של מערכת היחסים בין שימושי הקרקע השונים של‬ ‫המרחב הנתפס‪ ,‬השליטה בהם והזכויות והחובות של הפרט‬ ‫בהקשר אליהם‪ .‬הבנה זאת תצטרך לזהות את העקרונות הללו‬ ‫כנובעים מתוך ערכי הקהילה השיתופית אשר פורטו באופן‬ ‫כללי לעיל וערכים אחרים שהיא אימצה לעצמה באופן מנהגי‬ ‫עם הזמן‪ .‬המרחב הנחייה יישקף את חוויות החיים וההתנסות‬ ‫בהן בקהילה שיתופית כזו אשר יכולות לייצר רמת הזדהות‬ ‫וזהות מקום‪ ,‬תחושת שייכות למקום ותחושת זהות ושייכות‬ ‫קבוצתית ברמות כאלה או אחרות‪.‬‬ ‫פנימית בהבניית המרחב האנדוגנית‪ .‬אך הפרת המרחב‬ ‫הכליל החלה לדעתנו בעיקר כדיאלקטיקה חיצונית‪ ,‬כלומר‬ ‫בהתערבות אקסוגנית‪ .‬זו התרחשה בתחילת שנות ה‪ 80-‬עם‬ ‫הסרת התמיכה המוסרית והחומרית הניכרת שניתנה עד אז‬ ‫לקיבוצים על ידי ממשלות ישראל שהרוח הסוציאליסטית של‬ ‫הקיבוץ הלמה את האידיאולוגיה שלהן‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬נאלצו‬ ‫הקיבוצים להסדיר את חובותיהם הכספיים למדינה ובעקבות‬ ‫זאת התפתח הצורך בהפרטה כלכלית בקרב רבים מהם‪.‬‬ ‫ניתוח שלוש שטחות אלה יאפשר לראות באיזה מידה הן‬ ‫הולמות זו את זו‪ ,‬ומייצרות עקביות מובנית בין הסביבה בה‬ ‫מצויה קהילת הקיבוץ‪ ,‬כלכלתה והאידיאלים החברתיים שלה‪.‬‬ ‫מן הראוי לציין שבדומה לחברה הבדווית‪ ,‬גם הקיבוצים עברו‬ ‫כמה מהפכים כלכליים‪ ,‬כגון היחלשות החקלאות‪ ,‬תהליך‬ ‫התיעוש‪ ,‬התפתחות כלכלת שירותים ומעבר למבנה תעסוקתי‬ ‫המתבסס על שילוב תעסוקת פנים עם תעסוקת חוץ‪ .‬אך אלה‬ ‫התפתחו בהם באופן רצוני וספונטני‪ ,‬תוך חלחול השפעות‬ ‫כלכליות חיצוניות‪ .‬לכך יש השפעה פוטנציאלית וראויה‬ ‫לחקירה על דרך ייצור המרחב האנדוגנית של הקיבוצים‪.‬‬ ‫בהיות החברה הקיבוצית תופעה חברתית ותרבותית יוצאת‬ ‫דופן‪ ,‬סביר להניח שבאופן עקיף כל או מרב היבטי השטחות‬ ‫הללו נחקרו כבר ובאופן אינטנסיבי ביותר ומזוויות שונות‬ ‫במהלך ‪ 100‬שנות קיומה של התנועה הקיבוצית‪ .‬לכן‪ ,‬בדומה‬ ‫לניתוח של החברה הבדווית‪ ,‬עומדים לרשות החוקרים חומרי‬ ‫גלם רבים מאד מהם ניתן לחלץ ולזקק את תמונת הבניית‬ ‫המרחב הקיבוצי הקלאסי באופן היסטורי‪ ,‬אותם ניתן לאמת‬ ‫באופן עכשווי באמצעות חקר הקיבוצים אשר משמרים עדיין‬ ‫את עקרונות הקיבוץ הבסיסיים‪ .‬ניתוח זה יאפשר להבין אם‬ ‫המרחב הקיבוצי הקלאסי היה כליל‪ ,‬ואת המהות של כלילות‬ ‫זו‪.‬‬ ‫במתווה החקירה המוצע כאן אנו מניחים שהתקיימו התנאים‬ ‫למרחב כליל בקיבוץ הקלאסי‪ ,‬ושזה התקיים כך לפחות‬ ‫בעשורים הראשונים של התנועה הקיבוצית וככל הנראה‬ ‫אף עד לעשורים האחרונים‪ .‬לכן‪ ,‬תמונה זו תאפשר להבין‬ ‫את נקודת המוצא לניתוח התפתחות העצימות המרחבית‬ ‫הסגולית בקרב הקיבוצים כתוצר של הפרת המרחב הכליל‪.‬‬ ‫גם כאן ניתן להניח שעצימות זו מתגברת על רקע ההבדלים‬ ‫התרבותיים שקיימים בין החברה הקיבוצית והחברה‬ ‫הכללית‪ ,‬ועל רקע מאבקם של הקיבוצים לשמר את מרחבם‬ ‫הכליל‪ .‬כמובן שאין להוציא מכלל חשבון גם כוחות פנימיים‬ ‫בקיבוצים אשר חתרו לאורך השנים לשינויים על רקע הבדלים‬ ‫להיתרגם לניצני דיאלקטיקה‬ ‫אלה‪ ,‬ומשמעותם יכולה היתה ִ‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫לטענתנו‪ ,‬משמעות תהליכים אלה היתה שינוי ניכר בשטחות‬ ‫השונות של ייצור המרחב והתערערות ההלימה ביניהן‪.‬‬ ‫חקירת שינויים אלה חיונית להבנת התהליך שבעקבותיו ככל‬ ‫הנראה הלך המרחב הקיבוצי ואיבד מכלילותו‪ .‬בתוך כך החל‬ ‫תהליך ריעוף מרחבי הן בתחום הייצור הכלכלי (חדירת סוכני‬ ‫ייצור זרים) והן בתחום הדיור על משמעויותיהם המרחביות‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך מתחילה בשנים‪-‬שלושה העשורים האחרונים‬ ‫להתגבר עצימות המרחב הקיבוצי‪ ,‬כלומר המרחב מתחיל‬ ‫להיות נוכח יותר ויותר בתודעה האישית והקולקטיבית‬ ‫של חברי הקיבוצים‪ .‬זה מתגלם בעיקר במאבק פוליטי של‬ ‫הקיבוצים‪ ,‬בסיוע מוסדותיהם המרכזיים וגופים פוליטיים‬ ‫שונים‪ ,‬כנגד ההגמוניה השלטונית הנוכחית על מהותו של‬ ‫מרחב הקהילה עצמו (בתחומי היישוב או 'הקו הכחול')‪.‬‬ ‫המאבק נסב בעיקר סביב זכותם של הקיבוצים למרחבם בו‬ ‫הם התקיימו במשך עשרות שנים ולטענתם אף הופקד בידיהם‬ ‫למשמורת על ידי המדינה‪ ,‬ובאופן יותר ספציפי סביב סוגיות‬ ‫מרחביות כגון 'שיוך המגורים' ובניית שכונות 'ההרחבה'‪.‬‬ ‫כל אלה הם ציוני דרך עיקריים‪ .‬הם עשויים לדעתנו לציין‬ ‫מעברים דיאלקטיים בייצור המרחב הקיבוצי‪ ,‬בעיקר כתוצאה‬ ‫מהתערבות חיצונית‪ ,‬ובעקבותיהם הפרת המרחב הכליל‪,‬‬ ‫והתפתחות העצימות המרחבית הסגולית המובילה למאבק‬ ‫כדי להביאו למצב תרבותי‪-‬מרחבי כליל חדש‪ .‬כמובן שמדובר‬ ‫פה בציוני דרך ראשוניים בלבד במתווה זה‪ .‬מחקר עומק על‬ ‫התהליך יחשוף קרוב לוודאי היבטים שונים שתיאורנו הקצר‬ ‫לא זיהה‪ ,‬כגון הבדלים אפשריים בעבר בין ארבעת התנועות‬ ‫הקיבוציות בהיבטי הבניית המרחב‪ ,‬הבדלי מיקום גיאוגרפי‬ ‫(קיבוצי גלעין מול קיבוצי פריפריה) ועוד‪ .‬החשוב לענייננו‬ ‫פה הוא שמדובר במרחב תרבותי מסויים מאד בתוך מרחב‬ ‫מסוגסג אשר הפער התרבותי בדרכי הבנייתו כלפי המרחב‬ ‫הגדול ושינויים בהם הם אשר מחוללים את התגברות עצימותו‪.‬‬ ‫החברה החרדית‬ ‫על היותה של החברה החרדית בישראל ובעולם קבוצה‬ ‫תרבותית מובחנת אין עוררין (ראו לדוגמה‪ :‬סיון וקפלן‪,‬‬ ‫‪ .)2003‬אך בשונה מהקיבוצים והבדווים‪ ,‬ייחודיותה נובעת‬ ‫מהאופן הקיצוני של קיום האמונה הדתית היהודית ושל‬ ‫הפרקטיקות ההתנהגותיות האישיות והקבוצתיות הנובעות‬ ‫מכך‪ .‬הערכים החשובים ביותר של החברה החרדית הם תורת‬ ‫ישראל‪ ,‬עם ישראל וארץ ישראל‪ ,‬לפי סדר חשיבות משתנה‬ ‫‪55‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫בהתאם לקבוצות משנה בתוכה‪ .‬אליהם מצטרף הערך של‬ ‫קדושת השבת‪ ,‬הנגזר מקדושת תורת ישראל‪ ,‬וגם ערכים‬ ‫חברתיים שונים כגון שלמות המשפחה‪ ,‬טהרת חיי הנישואין‪,‬‬ ‫ערכים הירארכיים כפטריארכליות וגרונטוקרטיות‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫מובחנותה אינה עומדת רק אל מול החברה החילונית‪ ,‬אלא‬ ‫גם מול זרמים דתיים אחרים המובדלים פחות מהם מהחברה‬ ‫הישראלית‪ ,‬כגון היהדות הקונסרבטיבית (מסורתית) והיהדות‬ ‫הרפורמית‪ .‬בדומה לחברה הקיבוצית והחברה הבדווית‪,‬‬ ‫גם לחברה החרדית מוסדות משפטיים פנימיים המבוססים‬ ‫על המשפט העברי והמשפט המנהגי‪-‬ההלכתי‪ ,‬כגון מוסד‬ ‫הרבנות ורבנים פוסקים שונים‪ ,‬ובמיקרים מסויימים אף גופי‬ ‫אכיפה פנימיים‪ .‬גם במקרה זה דרך התגוננותה של החברה‬ ‫החרדית בפני השפעות חיצוניות מתבססת על הסתגרות‬ ‫והתנתקות תפקודית וחברתית‪ ,‬שבמקרים מסויימים נעשים‬ ‫בצורה קיצונית‪ .‬גם כאן‪ ,‬לטענתנו‪ ,‬יש לאסטרטגיות אלה של‬ ‫מימוש ושמירת הערכים התרבותיים משמעות מרחבית של‬ ‫התפתחות מרחבים בעלי אופן ייצור אנדוגני‪.‬‬ ‫שמרחב זה הינו כליל ביותר בעיני חברי קבוצה תרבותית‬ ‫זו‪ .‬כלומר קיימת הלימה רבה בין שלושת שטחותיו‪ ,‬ונכון‬ ‫לעכשיו לא מתפתחים ניגודים ביניהם אשר יובילו לתהליכים‬ ‫דיאלקטיים פנימיים של שינוי בדרך יצור המרחב‪ .‬אך יחד עם‬ ‫זאת‪ ,‬הוא נמצא בחיכוך מתמיד עם המרחב החילוני‪ ,‬לא רק‬ ‫בשל הניגודים הערכיים בין שניהם‪ ,‬אלא משום שעקב הריבוי‬ ‫הטבעי הגבוה הולך המרחב החרדי ומתפשט וחודר אל תוך‬ ‫המרחב החילוני‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬דרך הבניית המרחב החילוני‬ ‫האקסוגני‪ ,‬אשר מייצגת את האופן בו ההגמוניה השלטונית‬ ‫רואה את המרחב‪ ,‬הוא אשר נמצא תחת איום‪ .‬לכן ניתן גם‬ ‫להניח שתהליך הריעוף המרחבי הנוצר בין שני אופני המרחב‬ ‫יוצר מצב שבו השכבה החרדית היא זו שלרוב מונחת על גבי‬ ‫השכבה החילונית‪ ,‬ולא להיפך כפי שראינו במקרים הקודמים‪,‬‬ ‫עם מידה מועטת של חפיפה ביניהם‪.‬‬ ‫על רקע זה יכולה עצימות המרחב החרדי הסגולי להתגבר‪,‬‬ ‫לא מפני שאופן הבניית המרחב החרדי מאויים על ידי זה‬ ‫של המרחב הגדול ההגמוני‪ ,‬אלא מפני שהחברה החרדית‬ ‫המתפשטת שואפת להבנות את המרחב בטריטוריות החדשות‬ ‫שלה בהתאם לעקרונותיה ולהפכו למרחב כליל עבורה‪.‬‬ ‫מאבקי ככר השבת בירושלים בעשורים הקודמים‪ ,‬המאבקים‬ ‫המוניציפליים בבית שמש בעניין הבחירות החוזרות במהלך‬ ‫‪ 2014‬וסוגית תנועת נשים ברחובות‪ ,‬יכולים לשמש מקרי‬ ‫חקר מעניינים‪ .‬הם מהווים אינדיקציות להתגברות עצימות‬ ‫המרחב החרדי‪ ,‬כלומר להתגברות נוכחותו בהוויה האישית‬ ‫והקולקטיבית של בני הקבוצה‪ .‬ביטויים ספציפיים יותר של‬ ‫תהליך זה הם המאבקים המגדריים החרדיים סביב תנועה‬ ‫במרחב הציבורי של התחבורה הציבורית אשר פרצו אל‬ ‫התודעה בשנים האחרונות‪ .‬כל אלה נובעים לדעתנו לא מתוך‬ ‫היחלשותה של הקבוצה התרבותית החרדית או היחלשות‬ ‫ההלימה בין שלושת שטחות המרחב‪ ,‬אלא מתוך תנופת‬ ‫התפשטות והתעצמות מול החברה ההגמונית החילונית‪.‬‬ ‫חקר שלושת השטחות של ייצור המרחב החרדי יתחיל במרחב‬ ‫הנתפס שבמקרה זה‪ ,‬בשונה משתי הקבוצות האחרות‪ ,‬הוא‬ ‫מרחב עירוני טיפוסי (בין אם קיים או מוקם) אשר מלכתחילה‬ ‫מנותק כבר כמעט לחלוטין מן הטבע ומתבסס על המבנה‬ ‫הפיסי הקיים של הסביבה הבנוייה (מערך הרחובות‪ ,‬פריסת‬ ‫המיבנים‪ ,‬וכו')‪ .‬שימושי הקרקע במרחב זה מערבים בין‬ ‫פונקציות קודש לפונקציות חולין‪ ,‬כלומר בתי כנסת‪ ,‬חצרות‬ ‫רבנים‪ ,‬ישיבות‪ ,‬תלמודי תורה‪ ,‬מקוואות ובתי דין חרדיים‪ ,‬יחד‬ ‫עם מבני מגורים‪ ,‬מסחר‪ ,‬שירותים ותשתיות שונות‪ .‬החלוקה‬ ‫של אזורי שימושי הקרקע הללו‪ ,‬היחסים המיקומיים ביניהם‬ ‫והתנועה ביניהם מוכוונים על ידי עקרונות של ניהול המרחב‬ ‫הנובעים מן המערכת המשפטית המנהגית הפנימית ומתוך‬ ‫ערכי היסוד‪ .‬זהו המרחב המומשג‪ .‬בתחום התנועה והניידות‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬ניתן לבחון היבטים נוהליים בלתי פורמליים וכללי‬ ‫התנהלות חשובים כגון הבדלי מגדר‪ ,‬הבדלי תנועה רגלית‬ ‫ורכובה ותזמונם על פי זמני קודש וחול ועוד‪ .‬בתחום המסחר‬ ‫ניתן לדבר על עקרונות המכתיבים את סוגי הפעילויות‬ ‫המותרות‪ .‬המרחב הנחייה יחקור את הצטברות חוויות בני‬ ‫החברה החרדית במובן של שייכות למקום ורצונם או יכולתם‬ ‫לעזבו או להישאר בתוכו תחת תנאים של אדיקות דתית אך‬ ‫גם תנאים של חברה סנקציונרית‪ ,‬ומידת תחושת המקום‬ ‫שהם חשים כלפיו אשר מן הסתם היא גבוהה ביותר‪ .‬כמובן‪,‬‬ ‫בהיותה של החברה החרדית חלק מן הפסיפס התרבותי‪,‬‬ ‫ניכרות כל העת השפעות חיצוניות של המרחב החילוני על‬ ‫המרחב החרדי‪ .‬למשל‪ ,‬השתלבות בשוק העבודה העירוני‬ ‫החילוני ההולכת ומתפתחת‪ ,‬או ההיחשפות לעולם הקיברנטי‬ ‫לאחרונה‪ ,‬מייבאים פנימה ערכים חילוניים מערביים אשר‬ ‫יכולים להשפיע על דרך הבניית המרחב החרדי‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫עקב נסיבות פוליטיות נמנעו ממשלות ישראל לדורותיהן‬ ‫מהתערבות חיצונית אשר יכלה לאיים בצורה כלשהי על‬ ‫אופן הבניית המרחב החרדי האנדוגני‪ .‬סביר מאד להניח לכן‬ ‫במאמר זה ניסינו לפרק את מושג‪-‬העל של ייצור המרחב‬ ‫כך שניתן יהיה להתאימו לניתוח בקרב קבוצות תרבותיות‬ ‫ייחודיות‪ .‬המסגרת התאורטית של הרצף המושגי התהליכי‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫גם כאן‪ ,‬בדומה למתווה החקירה שהוצע לחברה הקיבוצית‪,‬‬ ‫כל אלה הם ציוני דרך עיקריים אשר עשויים לדעתנו להסביר‬ ‫את תהליך הייצור האנדוגני של המרחב החרדי ואת תהליכי‬ ‫עצימותו‪ .‬כמובן‪ ,‬מחקר עומק על הבניית המרחב החרדי‬ ‫ועצימותו יחשוף קרוב לוודאי היבטים שונים ואולי אף‬ ‫מנוגדים שתיאורנו הקצר כמתווה מחקר אפשרי לא זיהה‪.‬‬ ‫החשוב לענייננו פה הוא שוב‪ ,‬שמדובר במרחב תרבותי מסויים‬ ‫מאד‪ ,‬שדרך הבנייתו והשאיפה לשמירת כלילותו מחוללת את‬ ‫התגברות עצימותו בתוך המרחב הגדול מתוך המתח שקים‬ ‫ביין שניהם‪ ,‬אלא שהרקע לכך הוא דווקא התעצמותו הפנימית‬ ‫של המרחב של הקבוצה התרבותית הייחודית‪.‬‬ ‫‪56‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫מתאימה לדעתנו לקבוצות שבהן התרבות והמרחב מובחנים‬ ‫למדי‪ ,‬שהן בעלות מוסדות הסדרה פנימיים המשרתים את‬ ‫הקודים התרבותיים‪ ,‬ולכן ניתן על פיהם להבין את כללי‬ ‫הבניית המרחב הייחודיים של כל אחת‪ .‬פירוק זה התבסס על‬ ‫הטענה שייצור המרחב שלהן נעשה באופן אנדוגני‪ ,‬בניגוד‬ ‫לאופן האקסוגני של ייצור המרחב הכוללני בחברה ההגמונית‬ ‫הגדולה‪ .‬טיעון זה הוביל לניסוח מושג המרחב הכליל‪ .‬טענת‬ ‫ההמשך הינה שהמפגש בין שני אופני הייצור‪ ,‬האנדוגני‬ ‫והאקסוגני‪ ,‬יכול לייצר מרחב מרועף‪ ,‬אך גם לחולל מתח‬ ‫בין שניהם העלול להוביל להתגברות העצימות המרחבית‬ ‫הסגולית ולמאבק של הקבוצה הייחודית לשימור אופיו של‬ ‫המרחב הכליל‪ .‬רצף מושגים תהליכי זה (ראה שוב איור ‪2‬‬ ‫לעיל) הינו תולדה של הטמעת ניתוח ברזולוציות תרבותיות‬ ‫גבוהות ברמת המזו והמיקרו בתוך תהליך ייצור המרחב‬ ‫הלפבריאני אשר‪ ,‬כזכור‪ ,‬התייחס בעיקרו לייצור המרחב‬ ‫העירוני בתרבות המערבית ברמת המאקרו‪.‬‬ ‫שאלה נוספת קשורה למשך זמן תהליך הריעוף המרחבי עד‬ ‫אשר הוא הופך בתהליך הדיאלקטי לחלק בלתי נפרד מהמרחב‬ ‫המסוגסג‪ .‬כאן קיימים שני ענייני משנה‪ .‬ראשית‪ ,‬מאפייני‬ ‫השיח המרחבי‪ ,‬כגון הסמלים והדימויים שמייצרים בעלי‬ ‫עניין‪ ,‬כמו גם זירות התנהלות השיח‪ ,‬ראויים לחקירה‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫הפיכתו לחלק בלתי נפרד מהמרחב המסוגסג פירושה שהוא‬ ‫כבר הופך להיות מקובל על הקבוצות המעורבות כחלק מן‬ ‫המרחב הכליל החדש שעשוי‪ ,‬אך אינו חייב‪ ,‬להיווצר‪ .‬לשאלה‬ ‫זו השלכה על עיצוב מדיניות מרחבית ותכנון מרחבי משום‬ ‫שהמרחב המרועף יכול לייצר תוצאות מרחביות רצויות ובלתי‬ ‫רצויות‪ ,‬למשל‪ ,‬שימושי קרקע בלתי הולמים בין אופני ייצור‬ ‫המרחב‪ ,‬עם משמעויות פוליטיות שונות‪ .‬הבנת תהליך השינוי‬ ‫המרחבי באופן זה יכולה לשמש באופן פרואקטיבי ככלי‬ ‫לעיצוב מדיניות תכנון אקסוגנית מעצבת‪/‬מקדמת למרחבים‬ ‫אנדוגניים אשר עשויה למנוע את החרפת עצימותם‪.‬‬ ‫במאמרנו הדגמנו מפגשים בין‪-‬תרבותיים כאלה והצגנו ניתוח‬ ‫מפורט לאחד מהם והצעות לחקר התהליך בשניים אחרים‪.‬‬ ‫מתוך ניתוח מקרה החקר המפורט ניתן לראות כיצד עצימות‬ ‫המרחב היא אכן תולדה של התערבות הגמונית חיצונית‪,‬‬ ‫כאשר תוצאות העצימות המרחבית יכולות להיות מופנות‬ ‫כלפי הישות ההגמונית אך גם כלפי הקבוצה פנימה‪ .‬לכן‪ ,‬אחת‬ ‫השאלות למחקר המשך היא האם תהליך זה של התפתחות‬ ‫העצימות המרחבית הסגולית יכול להתרחש כלפי חוץ או‬ ‫כלפי פנים באופן נפרד ובלתי תלוי‪ ,‬או שיש תלות בין השניים‬ ‫והתוצאות הללו הן בהכרח חיצוניות ופנימיות בעת ובעונה‬ ‫אחת‪ ,‬כלומר משפיעות על היחסים הפוליטיים החיצוניים‬ ‫והפנימיים במקביל‪ .‬העלינו גם אפשרות שהתגברות העצימות‬ ‫אינה בהכרח תולדה בלעדית של היחלשות אופן יצור המרחב‬ ‫של הקבוצה הייחודית או איום עליו על ידי אופן יצור מרחב‬ ‫הקבוצה ההגמונית‪ .‬ייתכן אף להיפך‪ ,‬שהתגברות העצימות‬ ‫היא תולדה של תנופת צמיחה והתפשטות של קבוצה תרבותית‬ ‫שמנסה לשמר את מרחבה הכליל בטריטוריה החדשה שלה‪.‬‬ ‫גם זו השערה אשר פותחת נתיב למחקר עתידי‪.‬‬ ‫כמה שאלות נוספות ראויות אף הן לבירור‪ .‬ראשית‪ ,‬מהו קנה‬ ‫המידה של מרחב ההתייחסות הרלוונטי על מנת שאפשר‬ ‫יהיה לדבר בו על מרחב מסוגסג ועל אפשרות של התפתחות‬ ‫עצימות מרחבית סגולית? באיזה רמה עלינו לחפש אותו‪ :‬האם‬ ‫ברמה הלאומית‪ ,‬האזורית או המקומית? קבוצות תרבותיות‬ ‫מסויימות ממוקמות באופן מקומי בלבד‪ ,‬לדוגמה האמיש‬ ‫(‪ ) Hurst and McConnell, 2010‬והמנוניטים (‪)Scott, 1995‬‬ ‫בצפון אמריקה‪ .‬האם תהליך הריעוף המרחבי אצלם (אם‬ ‫מתרחש) מתגלם ברמה המקומית בלבד או גם האזורית?‬ ‫לעומת קבוצות אלו האבוריג'ינים באוסטרליה או הקיבוצים‬ ‫בישראל פרושים במרחב באופן כמעט לאומי‪ .‬האם מרחב‬ ‫ההתייחסות במקרה זה צריך להיות לאומי‪ ,‬או שהעצימות‬ ‫המרחבית מתבטאת רק באופן מקומי?‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫אך התובנות העיקריות העולות מדברים אלה הן שלמושג‬ ‫העצימות המרחבית הסגולית יש משמעות חברתית אך‬ ‫גם תרבותית חשובה מאד‪ .‬ראשית‪ ,‬העצימות המרחבית‬ ‫כשלעצמה אמנם עלולה לעורר קונפליקטים תרבותיים‪ ,‬אך‬ ‫היא אינה הגורם היחיד‪ .‬ישנם גורמים לא מרחביים רבים‬ ‫העלולים לעורר אותם כגון הבדלים חדים באמונה דתית או‬ ‫באידיאולוגיה חברתית‪ .‬גורמים אלה יכולים להתקשר לסוגיות‬ ‫שאין בינן ובין מרחב דבר או במקרה הטוב קשורות אליו‬ ‫באופן עקיף‪ ,‬כגון תכניות לימודים בבתי ספר או פרקטיקות‬ ‫דתיות‪ .‬אך טענתנו היא‪ ,‬שבנוסף לכל אלה גם הדרך הייחודית‬ ‫שבה הבניית המרחב נעשית עלולה בהחלט לחולל קונפליקט‬ ‫בין‪-‬תרבותי‪ ,‬דבר שהמחקר על יחסים בין תרבותיים מחד‬ ‫גיסא וחקר הבניית המרחב מאידך גיסא‪ ,‬לא זיהה עד כה‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬ההבנה על פי התפישה הלפבריאנית היתה שהחברה‬ ‫מייצרת את המרחב‪ ,‬כלומר המרחב הוא תוצר חברתי‪ .‬אך‬ ‫מתוך ניתוח הדינמיקה הבין‪-‬תרבותית של ייצור המרחב‪,‬‬ ‫שאת מושגיה הצגנו כאן כפירוק של תובנה זו‪ ,‬מתברר עכשיו‬ ‫גם התהליך ההפוך — החברה היא גם תוצר מרחבי במובן‬ ‫שנוכחותו בסדר יומה מעצב אותה‪ .‬כלומר מדובר בתהליך‬ ‫גומלין‪ ,‬שלדעתנו הוא בלתי נמנע ‪ -‬המרחב מייצר את אופני‬ ‫התנהלותה של הקבוצה ולכן גם תורם לייצורה ועיצובה‬ ‫מבחינה חברתית‪ .‬דברים אלה מקבלים חיזוק גם מדבריו‬ ‫של לפבר עצמו על כך ששינוי המרחב משנה את החברה‬ ‫(‪.)Lefebvre, 1991‬‬ ‫שלישית‪ ,‬מן הבחינה התרבותית‪ ,‬תהליך הגומלין יכול לבוא‬ ‫לידי ביטוי בכך שפעילות הקבוצה‪ ,‬ומאבקה על מימוש‬ ‫הצורך להתקיים במרחב המובנה על פי דרכה כמרחב כליל‪,‬‬ ‫והתנגשות או מפגש צורך זה עם אלה של קבוצות אחרות‪,‬‬ ‫הופך להיות לגורם פוליטי התורם משמעותית לשיעצוב‬ ‫הזהות התרבותית שלה‪.‬‬ ‫שלוש תובנות אלה הינן לדעתנו משמעותיות מאד לתאוריות‬ ‫חברתיות ותרבותיות ובמיוחד לשילוב שבין המרחב‬ ‫‪57‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬וקרפלוס‪ ,‬י‪ .2015 .‬ממרחב כליל לעצימות המרחב‪ :‬דינמיקה‬ ‫בין‪-‬תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‪ .‬הרשת‬ ‫הגאוגרפית‪ ,‬כרך ‪ ,8‬עמודים ‪.60-40‬‬ ‫‪www.geo-network.bgu.ac.il‬‬ ‫והתרבות‪ .‬את המאמר פתחנו באחת השאלות — האם ובאיזו‬ ‫מידה הפנים המפנה המרחבי את המפנה התרבותי? כהשלמה‬ ‫לכך‪ ,‬יש בתובנות אלה‪ ,‬אשר נובעות מהמענה שניסינו לספק‬ ‫לשאלה זו‪ ,‬כדי לאפשר פתח למענה גם לשאלה המקבילה‬ ‫אך ההפוכה שהועלתה והיא — באיזו מידה מפנים המפנה‬ ‫התרבותי אל תוכו את תובנות המפנה המרחבי‪.‬‬ ‫יפתחאל‪ ,‬א‪ ,.‬קידר ס‪ ,.‬ואמארה‪ ,‬א‪ .2012 .‬עיון מחודש בהלכת‬ ‫הנגב המת‪ :‬זכויות קניין במרחב הבדווי‪ .‬ממשל ומשפט‪ ,‬י"ד‪,‬‬ ‫‪.1-141‬‬ ‫מקורות‬ ‫אבו‪-‬רביעה‪ ,‬ס‪" .2013 ,.‬אנחנו זרים באשמותינו" ‪ -‬גיאוגרפיות‬ ‫זהות העצמי וזהות המקום בקרב הערבים הבדווים בנגב‪.‬‬ ‫בתוך קרפלוס‪ ,‬י‪ .‬ומאיר‪ ,‬א‪( .‬עורכים)‪ ,‬הבניית המרחב הבדווי‬ ‫בנגב‪ ,‬באר שבע‪ :‬מרכז הנגב לפיתוח אזורי‪ ,‬אוניברסיטת בן‬ ‫גוריון בנגב‪.167-189 ,‬‬ ‫אבו‪-‬רביעה קווידר‪ ,‬ס‪ .2013 ,.‬פריצת גבולות מרחביים‬ ‫ומגדריים על ידי נשים בדואיות‪ .‬בתוך קרפלוס‪ ,‬י‪ .‬ומאיר‪ ,‬א‪.‬‬ ‫(עורכים)‪ ,‬הבניית המרחב הבדווי בנגב‪ ,‬באר שבע‪ :‬מרכז הנגב‬ ‫לפיתוח אזורי‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪.143-166 ,‬‬ ‫בן דוד‪ ,‬י‪ .1982 .‬שלבים בהתפתחות הישוב הבדווי הספונטני‬ ‫בנגב‪ .‬עבודת דוקטורט‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪.‬‬ ‫בן דוד‪ ,‬י‪ .2004 .‬הבדווים בנגב‪ :‬היבטים קרקעיים וחברתיים‪.‬‬ ‫מכון ירושלים לחקר ישראל‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫בן ישראל‪ ,‬א‪ .2009 .‬התהוות המקום הבדווי—הבניית מרחב‬ ‫ונוף בקרב נוודים רועים מתעיירים‪ :‬המקרה של בדווי אזור‬ ‫חורה‪-‬יתיר‪ .‬עבודת דוקטורט‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון הנגב‪.‬‬ ‫בן ישראל‪ ,‬א‪ .2013 .‬גלוקל‪-‬לוקל ‪ -‬העיר החורה בין‬ ‫גלובליזציה ופריפריאליזציה‪ .‬בתוך קרפלוס‪ ,‬י‪ .‬ומאיר‪ ,‬א‪.‬‬ ‫(עורכים)‪ ,‬הבניית המרחב הבדווי בנגב‪ ,‬מרכז הנגב לפיתוח‬ ‫אזורי‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪ :‬באר שבע‪ ,‬עמ' ‪.37-61‬‬ ‫קרפלוס‪ ,‬י‪ .2010 .‬הדינמיקה של הבניית המרחב הבדווי בנגב‪.‬‬ ‫עבודת דוקטורט‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪.‬‬ ‫קרפלוס‪ ,‬י‪ .‬ומאיר‪ ,‬א‪ .2010 .‬הזכות למרחביות חברתית‬ ‫אנדוגנית‪ :‬המקרה של עמים ילידים‪ .‬כנס מינרבה הדו‪-‬שנתי‬ ‫לזכויות האדם בישראל‪ :‬נוה אילן‪.‬‬ ‫קרפלוס‪ ,‬י‪ .‬ומאיר‪ ,‬א‪( .‬עורכים)‪ .2013 ,‬הבניית המרחב הבדווי‬ ‫בנגב‪ ,‬מרכז הנגב לפיתוח אזורי‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪:‬‬ ‫באר שבע‪.‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .2013 .‬אחרית דבר‪ :‬על עצימוּ ת סגולית מרחבית‪,‬‬ ‫יליוּ ת מרחבית ומוכלאוּ ת מרחבית בקרב בדואי הנגב‪ .‬בתוך‬ ‫כל ִ‬ ‫ִ‬ ‫קרפלוס‪ ,‬י‪ .‬ומאיר‪ ,‬א‪( .‬עורכים)‪ ,‬הבניית המרחב הבדווי בנגב‪,‬‬ ‫מרכז הנגב לפיתוח אזורי‪ ,‬אוניברסיטת בן גוריון בנגב‪ :‬באר‬ ‫שבע‪ ,‬עמ' ‪.281-290‬‬ ‫מאיר‪ ,‬א‪ .‬ובן ישראל‪ ,‬א‪ .2012 .‬בין הכפוי לרצוי – לקראת‬ ‫עירוניות בדווית היברידית‪ .‬סדנת עירוניות‪ ,‬כנס איגוד‬ ‫המתכננים‪ :‬תל אביב‪.‬‬ ‫מינצקר‪ ,‬א‪ .2015 .‬הג'נאביב בהר הנגב המרכזי‪ :‬שבט‪,‬‬ ‫טריטוריה וקבוצה מוכרת‪ .‬עבודת דוקטורט‪ ,‬אוניברסיטת בן‬ ‫גוריון בנגב‪.‬‬ ‫מרקס‪ ,‬ע‪ .1974 .‬החברה הבדווית בנגב‪ .‬רשפים‪ :‬תל אביב‪.‬‬ ‫הרשת הגאוגרפית‬ ‫מריות‪ ,‬א‪ .2011 .‬אימוץ והטמעה בדווים של שרידים קדומים‬ ‫מהסביבה הארכיאולוגית של העיר הביזנטית עבדת בתהליך‬ ‫התקבעות המסורתי והעכשווי בהר הנגב‪ .‬עבודת דוקטורט‪,‬‬ ‫אוניברסיטת בן גוריון הנגב‪.‬‬ ‫סיון‪ ,‬ע‪ .‬קפלן‪ ,‬ק‪ .2003 .‬חקר החברה החרדית בישראל‪:‬‬ ‫מאפיינים‪ ,‬הישגים ואתגרים‪ .‬הקיבוץ המאוחד ומכון ואן ליר‪:‬‬ ‫תל אביב‪.‬‬ ‫‪Adam, M.C., Kneeshaw, D., and Beckley. T. M., 2012.‬‬ ‫‪Forestry and road development: direct and indirect‬‬ ‫‪impacts from an Aboriginal perspective. Ecology and‬‬ ‫‪Society, 17(4): 1. http://dx.doi.org/10.5751/ES-04976‬‬‫‪170401‬‬ ‫‪Alexander, J., 1988. The New Theoretical Movement. In:‬‬ ‫‪Smelser, N. J., Handbook of Sociology, Sage Publications:‬‬ ‫‪Beverly Hills, CA, pp. 77–101.‬‬ ‫‪Bailey. C., 2009. Justice without Government: Bedouin Law‬‬ ‫‪from Sinai and the Negev, Yale University Press: New‬‬ ‫‪Haven.‬‬ ‫‪Ben Rafael, E., 1997. Crisis and Transformation:‬‬ ‫‪The‬‬ ‫‪Kibbutz‬‬ ‫‪and‬‬ ‫‪the‬‬ ‫‪Century's‬‬ ‫‪End,‬‬ ‫‪State University of New York Press: New York.‬‬ ‫‪Boissière, M., 2009. How does migration affect‬‬ ‫‪ethnobotanical knowledge and social organisation in‬‬ ‫‪a West Papuan village? In Heckler, S., (Ed). Landscape,‬‬ ‫‪Process and Power: Re-evaluating Traditional Environmental‬‬ ‫‪Knowledge, Berghahn: Oxford and New York, pp. 183‬‬‫‪204.‬‬ ‫‪Bourdieu, P., 1977. Outline of a Theory of Practice.‬‬ ‫‪Cambridge University Press: Cambridge.‬‬ ‫‪Castree, N., 2004. Differential geographies: Place,‬‬ ‫‪indigenous rights and ‘Local’ resources, Political‬‬ ‫‪Geography, 23, 133–167.‬‬ ‫‪Charnock, G., and Ribera-Fumaz, R., 2011. A new‬‬ ‫‪space for knowledge and people? Henri Lefebvre,‬‬ ‫‪representations of space, and the production of space,‬‬ ‫‪Environment and Planning D: Society and Space, 29(4), 613‬‬‫‪632.‬‬ ‫‪Claval, P., Pagnini, M.P., and Scaini, M., (eds), 2003.‬‬ ‫‪Proceedings of the IGU Commission on the cultural approach in‬‬ ‫‪Geography, Gorizia.‬‬ ‫‪Cloke, P., and Goodwin, M., 1992. Conceptualizing‬‬ ‫‪countryside change: From post-Fordism to rural‬‬ ‫‪structured coherence, Transactions of the Institute of British‬‬ ‫‪Geographers, 17, 321–336.‬‬ ‫‪Dinero, S., 2010. Settling for Less: The Planned Resettlement‬‬ ‫‪of Israel's Negev Bedouin, Berghahn Books: New-York.‬‬ ‫‪Eizenberg, E., 2013. From the Ground Up: Community‬‬ ‫‪Gardens in New York City and the Politics of Spatial‬‬ ‫‪Transformation. Ashgate: Farnham, Burlington.‬‬ ‫‪58‬‬ www.geo-network.bgu.ac.il ‫ דינמיקה‬:‫ ממרחב כליל לעצימות המרחב‬.2015 .‫ י‬,‫ וקרפלוס‬.‫ א‬,‫מאיר‬ ‫ הרשת‬.‫תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‬-‫בין‬ .60-40 ‫ עמודים‬,8 ‫ כרך‬,‫הגאוגרפית‬ Elden, S., 2004. Understanding Henri Lefebvre, Continuum: London. FAO - Food and Agriculture Organization, 2001. Pastoralism in the New Millennium, FAO Animal Production and Health, Paper 150, Rome. Fenster, T., 1996. Ethnicity and citizen identity in planning and development for minority groups. Political Geography. 15(5), 405-418. Foucault, M., 1977. Discipline and Punish: the Birth of the Prison, Random House: New York. Gregory, D., 1994. Geographical Imaginations, Blackwell: Oxford. Girtz, C., 1973. The Interpretation of Cultures, Basic Books: London. Halfacree, K., 2007. Trial by space for a ‘Radical Rural: Introducing alternative localities, representations and lives, Journal of Rural Studies, 23, 125–141. Harvey, D., 1973. Social Justice and the City, Edward Arnold: London. Harvey, D., 1985. The Urbanization of Capital, Blackwell: Oxford. Harvey, D., 1996. Justice, Nature and the Geography of Difference. Blackwell:Oxford. Heckler, S., (Ed). 2009. Landscape, Process and Power: Reevaluating Traditional Environmental Knowledge, Berghahn: Oxford and New York. Hewson, M., 2010. Agency. In Mills, A. Durepos, G. and Wiebe E., (Eds.), Encyclopedia of case study research. SAGE Publications: Thousand Oaks, CA.,13-17. Hirsch, E., 1995. Introduction. In: Hirsch, E., and O’Hanlon. M., (Eds.) The Anthropology of Landscape: Perspectives on Place and Space, Clarendon Press: Oxford, pp. 1-30. Hillier, B., 2002. A theory of the city as object: Or, how spatial laws mediate the social construction of urban space, Urban Design International, 7, 153–179. Howitt, R., Muller, S., and Suchet-Pearson, S., 2009. Indigenous Geographies, in Thrift, N., Kitchin, R., (Eds.) The International Encyclopedia of Human Geography, Elsevier 358-364. Hurst, Charles E.; McConnell, David L. .2010. An Amish Paradox: Diversity and Change in the World's Largest Amish Community. N.J.: The Johns Hopkins University Press. Ingold, T., 2000. The Perception of the Environment: Essays on Livelihood, Dwelling and Skill. Routledge: New York. Janzen. J., 2000. The destruction of resources among the mountain nomads of Dhofar, in Mundy, M., Musallam, B., (Eds.) The Transformation of Nomadic Society in the Arab East, Cambridge University Press: Cambridge, pp. 162163. Janzen J., 2005. Mobile livestock keeping in Mongolia at the beginning of the 21st century, Geography Research Forum, 25, 62-82. Jessop, B., 1990. Regulation theories in retrospect and prospect, Economy and Society 19(2), 153-216. Kant, I. 1781, 1787/1998. Critique of Pure Reason, in Guyer P.. and Wood, A.W., (Translated and edited), Cambridge University Press: Cambridge. Karplus, Y., Meir, A., 2013. Production of space: A neglected perspective in pastoral research, Environment and Planning D: Society and Space, 31(1), 23-42. Karplus, Y., and Meir, A., .2014a. From congruent to non-congruent spaces: Dynamics of bedouin production of space in Israel, Geoforum, 52, 180–192. Karplus, Y., and Meir, A., 2014b. Past and present in the discourse of Naqab/Negev bedouin geography and space. in Nasasra, M., Richter-Devroe, S. Abu-RabiaQueder, S., and Ratcliffe, R.. (eds.), The Naqab Bedouin and Colonialism, New Perspectives. Routledge: Oxon, pp. 68-89. Leary, M., 2009. The production of space through a shrine and vendetta in Manchester: Lefebvre's spatial triad and the regeneration of a place renamed Castlefield, Planning Theory and Practice, 10(2), 189-212. Lefebvre, H., 1991[1974]. The Production of Space, Blackwell: Oxford. Lefebvre, H., 2003 [1953]. Perspectives on rural sociology: in Elden, S., Lebas, E., and Kofman, E., (Eds.) Henri Lefebvre: Key Writings, Continuum: London, pp.111-120. Lefebvre, H., 2004[1992]. Rhythmanalysis: Space, Time and Everyday Life, Continuum: London. Lefebvre, H., 2009 [1939]. Dialectical Materialism, University of Minnesota Press: Minneapolis. Lithwick, H., 2000. An Urban Development Strategy for the Negev's Bedouin Community, Negev Center for Regional Development, Ben-Gurion University of the Negev: Beer-Sheva. Matampash, K., 1993. The Maasai of Kenya: In: Davis, S.H., (Ed) Indigenous Views of Land and the Environment. World Bank Discussion Papers, 188, Washington DC. Meir, A., 1997. As Nomadism Ends: The Israeli Bedouin of the Negev, Westview Press: Boulder, CO. Meir, A. 2005. Bedouin, The Israeli State and insurgent planning: Globalization, localization or glocalization? Cities, 22, 201-215. Meir, A., 2009a. Contemporary state, discourse and historical pastoral spatiality: Contradictions in the land conflict between the Israeli bedouin and the State, Ethnic and Racial Studies, 32(5), 823-843. Meir, A., 2009b. What Public, Whose Interest: The Negev Bedouin and the Roots of Planning from Below, Geography Research Forum, Vol.29, 103-132. 59 ‫הרשת הגאוגרפית‬ www.geo-network.bgu.ac.il ‫ דינמיקה‬:‫ ממרחב כליל לעצימות המרחב‬.2015 .‫ י‬,‫ וקרפלוס‬.‫ א‬,‫מאיר‬ ‫ הרשת‬.‫תרבותית של ייצור מרחב ומשמעותה הפוליטית‬-‫בין‬ .60-40 ‫ עמודים‬,8 ‫ כרך‬,‫הגאוגרפית‬ Meir, A., Gekker, M., 2011. Gendered space, power relationships, and domestic planning and design among displaced Israeli Bedouin, Women Studies International Forum, 34, 232-241. Porter, L., 2010. Unlearning the Colonial Cultures of Planning, Ashgate: Farnham, Surrey. Rapoport, A., 1978. Nomadism as a man-environment system. Environment and Behavior, 10, 214-247. Raymond, R., Hanneman, R., and Getz. Sh., 2013. The Renewal of the Kibbutz: From Reforms to Transformation, Rutgers University Press: New Jersey. Salzman, P.C., (Ed) 1980. When Nomads Settle: Processes Of Sedentarization As Adaptation And Response, Praeger: Berlin. Schmid, C., 2008. Henri Lefebvre’s theory of the production of space: Towards a three-dimensional dialectic. in Goonewardena, K., Kipfer, S., Milgrom, R., and Schmid, C. (Eds.) Space, Difference, Everyday Life: Reading Henri Lefebvre. Routledge: New York, pp. 27-45. Scott, S., 1995. An Introduction to Old Order and Conservative Mennonite Groups, Barnes and Noble: New York. Shields, R., 1999. Lefebvre, Love and Struggle, Spatial Dialectics, Routledge: London. Shields, R., 2013. Spatial Questions: Cultural Topologies and Social Spatialisations. Sage: London. Soja, E., 1989. Post Modern Geographies: The Reassertion of Space in Critical Social Theory, Verso Press: London. Soja, E. W., 1996. Thirdspace: Journeys to Los Angeles and other Real-and-Imagined Places, Blackwell Publishers: Oxford. Stanek, L., 2011. Henri Lefebvre on Space. Architecture, Urban Research, and the Production of Theory. University of Minnesota Press: Minneapolis. Stewart, P., and Strathern, A., 2003. Landscape, Memory and History: Anthropological Perspectives, London: Sterling Press. Trusted, J., 1991. Physics and Metaphysics: Theories of Space and Time, Routledge: London. Varady, D., 2008. Muslim residential clustering and political radicalism, Housing Studies, 23, (1), 45–66. Warf, B., and Arias, F., 2009. The spatial turn: interdisciplinary perspectives. Routledge: New York. West, P., 2005. Translation, value, and space: Theorizing an ethnographic and engaged environmental anthropology, American Anthropologist, 107(4), 632–642. Yacobi, H., 2003. The architecture of ethnic logic: Exploring the meaning of the built environment in the "Mixed" city of Lod, Israel, Geografiska Annaler ,84, 171187. Yiftachel, O., 2009. Critical theory and ‘Gray Space’: Mobilization of the colonized, City, 13(2-3), 240-256. 60 ‫הרשת הגאוגרפית‬