1. religion and spirituality
2. judaism

‫פדה בשלום‬
‫תשמ"א‬
Podoh B’Shalom
5741
www.simplychassidus.com
‫ב"ה‬
About Simply Chassidus
Simply Chassidus releases one ma’amar of the Rebbe each month
with English translation and commentary. Each ma’amar is divided
into three sections, each of which can be learned in approximately
one hour. By learning one section per week, usually on Shabbos
morning, participants can finish one ma’amar per month, with time to
review the ma’amar on Shabbos Mevarchim.
Simply Chassidus is translated by Simcha Kanter and is a project of
Congregation Bnei Ruven in Chicago under the direction of Rabbi
Boruch Hertz.
Reviewed with Rabbi Fischel Oster in the zechus of refuah shleima for
‫ארי' יהודה בן שרה רבקה‬.
Additional support provided in the zechus of refuah shleima for
Kalman Tzvi ben Shprintza Faiga.
Made possible by
The ma’amar “Podoh B’Shalom 5741” from Sefer Hamaamorim Melukat Vol.
2 is copyrighted by Kehot Publication Society, a division of Merkos L’inyonei
Chinuch, and is reprinted here with permission.
3
‫ד"ה פדה בשלום‬
Section One
The Rebbe said this ma’amar in 5741 (1980) on the night of the Chag
Ha’Geula (celebration of the release from jail) of the Mittler Rebbe,
who was released from jail on this day in 5587 (1826).
This ma’amar is based on the following possuk from Tehillim:
He redeemed my soul with peace from the
battle that came upon me, because of the
many [people who] were with me.
‫ָּפ ָּדה ְב ָּשלוֹ ם נַ ְפ ִׁשי‬
‫ִׁמ ְק ָּרב לִׁ י ִׁכי ְב ַר ִׁבים ָּהיו‬
:‫ִׁע ָּמ ִׁדי‬
‫ומבאר בעל‬, 1‫פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי‬
‫ דפירוש‬,3)2‫הגאולה במאמרו ד"ה זה (שנדפס בספרו שערי תשובה‬
‫פדה בשלום (בשלום דוקא) הוא שהפדי' היא באופן שהמנגד‬
.‫ שלכן אין צריך למלחמה כלל‬,‫מתבטל לגמרי‬
The Mittler Rebbe explains that the phrase “My soul was redeemed in
peace” is describing the type of redemption which occurred. Rather
than a redemption through war, which requires effort to overcome
the enemy, a redemption through peace occurs when the enemy
disappears completely – making a war unnecessary.
‫ שלא ע"י‬,‫ שכל הגוים נתבטלו לגבי שלמה‬,‫וע"ד שהי' בימי שלמה‬
.4'‫ שלכן נקרא בשם שלמה כי שלום הי' בימיו כו‬,‫מלחמה‬
The Mittler Rebbe continues to explain that this type of peace
resembles the peace at the time of Shlomo HaMelech; all the nations
were subjugated to him automatically – there was no need for a
war. In fact, Dovid HaMelech (Shlomo’s father) explained to him that
this is why he was named Shlomo:
[Hashem said to Dovid,] Behold a son
will be born to you; he will be a man of
peace, and I shall give him peace from
‫ִׁה ֵּנה ֵּבן נוֹ לָּ ד לָּ ְך הוא יִׁ ְהיֶה‬
ֹ‫ִׁאיש ְמנו ָּחה וַ ֲהנִׁ יחוֹ ִׁתי לו‬
‫ִׁמ ָּכל אוֹ יְ ָּביו ִׁמ ָּס ִׁביב ִׁכי‬
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
all his enemies around [him], for Shlomo
(‫ ) ְשלֹמֹה‬will be his name, and I shall give
peace (‫ )וְ ָּשלוֹ ם‬and quiet to Israel in his
4
‫ְשלֹמֹה יִׁ ְהיֶ ה ְשמוֹ וְ ָּשלוֹם‬
‫וָּ ֶש ֶקט ֶא ֵּתן ַעל יִׁ ְש ָּר ֵּאל‬
:‫ְביָּ ָּמיו‬
days.
However, the state of peace during the time of Shlomo was not the
ultimate state of peace:
‫ותכלית‬, 5‫אלא שהשלום שבימי שלמה לא הי' עדיין בשלימות‬
‫השלימות שבזה יהי' בימות המשיח שאז יתבטל הרע לגמרי‬
‫ שלכן יהי' אז ונהרו אליו‬,)‫ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ‬6‫(כמ"ש‬
‫ וכמו"כ בנוגע לבע"ח – לא ירעו ולא‬,)‫ (ונהרו מעצמם‬7'‫כל הגוים גו‬
, 9‫ וארי' כבקר יאכל תבן‬8'‫ישחיתו גו‬
During the time of Shlomo all the nations were at peace with the Jews
– but the peace was not complete. (The Rebbe will explain why the
peace was not complete later in the ma’amar). The ultimate state of
peace will only be reached when Moshiach comes. At that time, the
“spirit of impurity” (kelipah, the feeling of independence from
Hashem) will be completely destroyed, enabling the nations to be
transformed into holiness (because there will be no kelipah to
prevent this transformation).
This is why it says regarding the time of Moshiach, “all the nations
shall [automatically] stream towards it [the Bais HaMikdash]”
(because their kelipah has been destroyed and they are automatically
attracted to holiness).
Additionally, it says that the animals will
undergo a similar transformation: “They [the animals] shall neither
harm nor destroy on all My holy mountain,” and “a lion, like cattle,
shall eat straw.” (The negative nature of animals, such as predatory
behavior, will be eliminated.)
The Rebbe learns an additional point from the Mittler Rebbe’s choice
of pesukim to describe the ultimate peace at the time of Moshiach:
‫ד"ה פדה בשלום‬
5
,‫ דמזה שמביא בהמאמר הפסוק וארי' כבקר יאכל תבן‬,‫ואולי י"ל‬
‫ השלימות דפדה בשלום תהי' בתקופה‬,‫ דבימות המשיח גופא‬,‫מובן‬
‫ בפירוש וגר זאב עם‬12‫ תיווך הדעות‬11‫וכמבואר במק"א‬. 10‫השני' דוקא‬
‫ שבתקופה הראשונה דימות המשיח יהי' זה בדרך "משל‬,13'‫כבש וגו‬
‫ ובתקופה השני' יהי' זה כפשוטו‬,‫ והכוונה לאומות העולם‬,14"‫וחידה‬
.)‫(בנוגע לבע"ח‬
Chassidus explains that the time of Moshiach is divided into two
different stages:
1. In the first stage the Jews will return to Israel and rebuild the
Bais HaMikdash – but the world will continue to function
according to the rules of nature.
2. In the second stage the world will function in a miraculous
way, including techiyas ha’mesim (the resurrection of the
dead).
Therefore, from the fact that the Mittler Rebbe described the
ultimate state of peace by quoting the possuk “a lion, like cattle, shall
eat straw” (which is clearly a miraculous change in the nature of the
world), we can conclude that this ultimate state will not be reached
until the second stage of Moshiach.
Question:
Why can’t we reach the ultimate “redemption through peace” until
the second stage of Moshiach?
In order to understand why this ultimate level can’t be reached until
the second stage of Moshiach, the Rebbe first explains the difference
between the refinement that happens through the learning of Torah
and the refinement that happens through davening:
,‫ב) וביאור הענין (דהגם שענין הפדי' בשלום הי' גם בימי שלמה‬
‫ ובהם גופא‬,‫ תכלית השלימות שבזה יהי' בימות המשיח‬,‫מ"מ‬
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
6
‫דגם ע"י עסק התורה‬, 15‫ יובן מזה שמבאר בהמאמר‬,)'‫בתקופה הב‬
'‫כי הבירור שע"י עסק התורה הוא "בחי‬, 16‫(עכשיו) נעשה פדי' בשלום‬
‫ ההפרש בין תורה‬17‫ וכמבואר בכמה דרושים‬."‫ביטול הרע בעצם‬
‫ שעת צלותא שעת‬,‫ שהבירור דתפלה הוא בדרך מלחמה‬,‫לתפלה‬
.‫והבירור דתורה הוא בדרך מנוחה‬, 18‫קרבא‬
The Mittler Rebbe’s ma’amar explains that a “peaceful redemption”
can also be achieved in galus (exile) through the study of Torah
because learning Torah “nullifies the evil (kelipah) itself.”
Whereas the refinement achieved through learning Torah is in a way
of peace, the refinement achieved through davening is in a way of
“war,” as the Zohar says, “the time of davening is a time of war.”
The Rebbe explains why learning and davening achieve different
types of refinement:
‫דהחילוק שבין בירור בדרך מלחמה לבירור בדרך מנוחה הוא‬
,‫שבבירור שבדרך מלחמה צריך המברר להתלבש בלבושי המתברר‬
‫ וע"י הגילוי‬,‫ המברר נשאר במקומו‬,‫משא"כ בהבירור שבדרך מנוחה‬
.‫ הוא מתברר ממילא‬,‫אור (דהמברר) שמאיר על המתברר‬
The approach of “refinement through war” requires the person to
become intimately familiar with his enemy and to enter his enemy’s
“territory.”
On the other hand, the approach of “refinement through peace”
allows the refiner to “stay in his place” (not become directly involved
with the enemy) and automatically refine the enemy by “shining a
light (of holiness)” that transforms the enemy from afar.
We see that the time of Shlomo reflects the second approach:
‫ וע"י גדולת שמו‬,‫ דשלמה הי' במקומו‬,‫וכמו שהי' בימי שלמה‬
,‫ נמשכו אליו מעצמם‬,‫שנשמע גם במקומות הרחוקים‬
.'‫ ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה גו' ותבא ירושלמה גו‬19‫כמ"ש‬
7
‫ד"ה פדה בשלום‬
In the days of Shlomo, his fame was so great among the nations that
they would come on their own to see him – no war (or even
departure from Israel) was necessary in order for him to prove his
superiority. This can be seen from the story of the Queen of Sh’va:
“When the Queen of Sh’va heard of Shlomo’s fame, because of the
name of the Hashem… And she came to Yerushalayim.”
We see this on a practical level in the difference between learning
Torah and davening:
‫ שהבירור‬,‫דכמו"כ הוא החילוק שבין הבירור דתפלה להבירור דתורה‬
‫דתפלה הוא באופן שנפש האלקית מתלבשת בנפש הבהמית‬
‫ צריכה‬,‫ שבכדי שההתבוננות דתפלה תפעול בירור נה"ב‬20‫(וכידוע‬
,)‫להיות ההתבוננות בענינים כאלו ובאופן שגם נה"ב יכולה להשיג‬
‫ דע"י שלומדים בתורה‬,‫משא"כ הבירור דתורה הוא בדרך ממילא‬
.‫ הם מתבררים ממילא‬,‫שדבר זה מותר ודבר זה אסור‬
During davening a Jew needs to think about Hashem in a way that his
animal soul can relate to. The G-dly soul experiences Hashem, but
the animal soul is only focused on tangible things for its own
personal benefit. Therefore, a Jew needs to systematically “explain”
to his animal soul how it is also a creation of Hashem, and how it
should appreciate the closeness to Hashem that comes through the
performance of Torah and mitzvos. Even though this requires the Gdly soul to “lower itself” to the animal soul’s level of comprehension,
this enables the G-dly soul to transform the animal soul on its own
terms.
However, by learning Torah the subject being discussed is refined
automatically. For example, when learning the laws of kosher meat,
the meat becomes refined without any direct involvement with the
meat itself. Rather, when Torah is learned about the topic of “meat,”
the overall status of “meat” in the world becomes a holier and more
refined existence.
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
8
as a result of clarifying the halacha to determine which meat is
permitted and which is forbidden.
The Rebbe now subdivides the refinement through Torah:
‫ג) והנה בהבירור דתורה יש חילוק בין הבירור שע"י גליא דתורה‬
. 21‫להבירור שע"י פנימיות התורה‬
The refinement that happens through Torah can be divided into two
categories:
1. The refinement that happens through learning pnimius
haTorah (Chassidus and Kabbala)
2. The refinement that happens through learning the revealed
dimension of Torah (the revealed dimension of Torah)
‫דבהבירור שע"י לימוד גליא דתורה צריך להיות הלימוד בענינים אלו‬
‫ ומהטעמים על זה שהתורה נתלבשה בדברים‬,‫שצריכים לבררם‬
‫ בכדי‬,‫הוא‬, 22‫גשמיים וגם בדברים האסורים ועד לטענות של שקר‬
‫וזה שגם הבירור שע"י גליא דתורה‬. 23‫לפעול הבירור גם בענינים אלו‬
‫ הוא מפני שגם ענינים אלו (דברים‬24‫נק' בשם בירור בדרך מנוחה‬
‫תורת‬, ‫הם תורה‬, 25‫האסורים וגם טענות של שקר) כמו שהם בתורה‬
‫הלא כה דברי‬, 26'‫ ומכיון שגם דברים אלה שבתורה הם דבר ה‬,‫אמת‬
‫הרי‬, 28‫ מה אש כו' אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה‬27‫כאש‬
‫ והבירור הוא בדרך‬,)'‫שהתורה היא תמיד במקומה ומדריגתה (דבר ה‬
.‫ממילא‬
The topics in the revealed dimension of Torah deal with subjects that
are in need of refinement; physical things, forbidden things, and even
intentionally false claims (lying in court). Although these things are,
on their own, kelipah (either kelipas nogah or the “three impure
kelipos”), Hashem enabled these things to be refined by including
them as topics in the study of Torah.
9
‫ד"ה פדה בשלום‬
Torah is compared to fire – just like fire is unable to contract impurity,
so too the Torah cannot contract impurity. The Torah is the Torah of
Truth and the Word of Hashem – regardless of the topic being
discussed. Therefore, even if the topic under discussion is forbidden
foods or false claims, the Torah learning about the topic is pure
holiness. In this way, the Torah “stays in its place” (on its level of
holiness) and refines things from afar – in a “way of peace.”
Nevertheless, this can’t be compared to the refinement which
happens through learning pnimius haTorah:
,‫אלא שאעפ"כ אין זה דומה להבירור שע"י פנימיות התורה‬
‫דבהבירור שע"י גליא דתורה הרי זה גופא שהתורה מדברת בנוגע‬
‫ אלא שגם‬,‫ כביכול‬29‫ הרי זה ענין של ירידה‬,'‫לדברים גשמיים וכו‬
‫ דבר ה' (ולא שיורדת‬,‫לאחרי ירידתה והמשכתה למטה היא תורה‬
‫ מכיון‬,‫ משא"כ הבירור שע"י פנימיות התורה‬.)‫ומתלבשת בענין אחר‬
‫ הרי‬,)30‫שפנימיות התורה היא אילנא דחיי (שאינה מלובשת בטו"ר‬
.‫הבירור שנעשה עי"ז הוא שלא בדרך התלבשות כלל‬
Even though the Torah itself remains unaffected when it deals with
kelipah-related topics, it nevertheless “descends” into these topics –
which are clearly below the Torah’s level of holiness. (However, it
does not leave its own “territory” (as one does during davening), and
remains in the territory of “the Word of Hashem.”)
On the other hand, pnimius haTorah speaks about G-dliness directly
and does not involve itself in kelipos.
Whereas the revealed
dimension of Torah is involved in refining “The Tree of Knowledge of
Good and Evil” [the mixture of holiness and kelipah within creation],
pnimius haTorah is a direct revelation of the “Tree of Life” and does
not involve itself with “Good and Evil” at all.
Therefore, the
refinement that occurs through learning pnimius haTorah is the
ultimate expression of “refinement through peace” – the “refiner” is
not involved with the enemy at all.
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
10
In addition to the method of refinement, we also see a fundamental
difference in the approach of these two aspects of Torah:
,‫ד) ואולי יש להוסיף בהחילוק שבין גליא דתורה לפנימיות התורה‬
‫ הוא לא‬,‫דאמיתית הענין דמנוחה ושלום הוא דוקא בפנימיות התורה‬
‫ אלא גם בלימוד התורה‬,‫רק בענין הבירורים שע"י לימוד התורה‬
.‫גופא‬
The fact that the ultimate “refinement through peace” is achieved
through pnimius haTorah can also be seen in its style of learning.
‫ שבתחלה‬,‫דהלימוד בנגלה דתורה הוא באופן דקושיות ותירוצים‬
‫ ואח"כ מגיעים להבנה עמוקה יותר‬,‫קס"ד שהסברא היא כך וכך‬
. 31‫ ועד שאומרים עלי' בדותא היא‬,‫ושוללים את הסברא הקודמת‬
)32‫דשלילת סברא הקודמת הו"ע "דם לרוב שפכת" (שנאמר גבי דוד‬
‫ ואמיתית ענין השלום הוא דוקא בפנימיות‬.‫כמו שהוא בעולם השכל‬
.33‫ דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת‬,‫התורה‬
The approach of the revealed dimension of Torah (for example,
Gemara) is to first propose an answer to a question and then
challenge (or disprove) that answer through further analysis – and
eventually arrive at the final conclusion. This approach disproves the
initial answer – even to the extent that the Gemara sometimes calls it
a “mistake.”
These “intellectual casualties” that result from this
approach can be compared to the fact that Hashem says to Dovid
HaMelech that “You have shed much blood, and you have waged
great wars; you shall not build a House in My Name because you
have shed much blood to the ground before Me.” (The “death” of the
Torah’s initial hypothesis in order to reach the final answer is
compared to the many casualties that resulted from Dovid’s
conquest of the Land of Israel.)
[Editor’s note: This possuk explains why Dovid HaMelech was not
able to build the Bais HaMikdash, and instead it would be built by his
son, Shlomo. This supports the ma’amar’s point that the ultimate
‫ד"ה פדה בשלום‬
11
“redemption through peace” cannot include any direct involvement
with the kelipos at all – even in a way of holiness (as Dovid’s wars
were clearly a mitzvah).]
On the other hand, the learning of pnimius haTorah represents the
ultimate “refinement through peace” because it doesn’t involve “any
questions or arguments.”
[Editor's note:
Even though pnimius haTorah is full of questions
(even this very ma’amar), the questions in Chassidus are a different
type of question. Whereas in the revealed dimension of Torah the
questions result from a concealment of the Torah itself (Hashem has
concealed the clarity of the Torah in order for us to clarify it through
our own efforts), the questions in pnimius haTorah are only a method
through which the G-dly concepts can be understood through an
intellectual framework.
Similarly, two “arguing” opinions within
pnimius haTorah refer to different perspectives or “levels” and do not
truly contradict each other.]
‫ דחילוק זה שבין גליא דתורה לפנימיות התורה שבאופן‬,‫ויש לומר‬
‫ היא הסיבה להחילוק שביניהם בענין הבירור שעל‬,‫הלימוד גופא‬
‫ שבה‬,‫ דוקא פנימיות התורה‬,‫ ולכן‬,‫ דכל פועל פועל בדוגמתו‬,‫ידם‬
‫ גם הבירור שעל ידה הוא‬,‫עצמה לית תמן לא קושיא ולא מחלוקת‬
.‫בדרך שלום ומנוחה‬
This difference in approach between the revealed and hidden
dimensions of Torah are the cause of their different methods of
refinement. Because pnimius haTorah doesn’t involve any questions
or arguments, therefore it is able to affect the highest form of
refinement – refinement in way of peace.
The Rebbe further subdivides the refinement of pnimius haTorah:
‫ כמו‬.‫ה) והנה גם בפנימיות התורה גופא יש שני אופנים בכללות‬
‫ דבחינה זו שבפנימיות התורה‬,‫שנתלבשה בהבנת והשגת השכל‬
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
12
,)‫ וכמו שהיא בבחינת ראי' (למעלה מהבנה והשגה‬,‫ישנה גם עכשיו‬
‫ שמשיח ילמד (פנימיות) התורה לכל‬34‫ כידוע‬,‫שבחינה זו תהי' לע"ל‬
.'‫ישראל באופן דראי‬
The learning of pnimius haTorah can be divided into two categories:
1. The way in which pnimius haTorah is learned now, which is
through intellectual comprehension
2. The way in which pnimius haTorah will be learned in the time
of Moshiach, when Moshiach will teach us through “sight” (we
will experience the truth of G-dliness in a tangible way)
The
Rebbe
explains
the
difference
between
intellectual
comprehension and sight:
,‫ גם כשהיא בהתאמתות‬,‫ דבהשגה‬,‫וההפרש שבין השגה לראי' הוא‬
,'‫ משא"כ בראי‬.‫אפשר שע"י קושיא יהי' אצלו שינוי או חלישות עכ"פ‬
‫ לא יהי' אצלו שום ספק במה‬,‫גם כשיקשו לו קושיות הכי חזקות‬
‫ הרי זהו‬,‫ כי כשאדם משיג בשכלו איזה דבר‬,‫ והטעם לזה הוא‬.‫שראה‬
‫ הדבר נחקק‬,‫ משא"כ כשהוא רואה איזה דבר‬,‫דבר נוסף עליו‬
.‫בפנימיותו וכאילו שנעשה חלק מעצמותו ולכן אין שייך בזה שינוי‬
When someone has reached the truth of a subject through
intellectual comprehension, it’s still possible that his conclusion (or
his confidence in his conclusion) can change when confronted with a
question.
On the other hand, when someone sees something, there isn’t any
question that can challenge his personal experience.
The reason for this is as follows:
When a person has an intellectual conclusion, that conclusion isn’t
part of him - it’s an additional “fact” that he has added onto himself.
However, when a person sees something, this experience becomes
13
‫ד"ה פדה בשלום‬
engraved into his consciousness and becomes a part of him.
Therefore, it’s impossible to change.
In the next section the Rebbe will explain why the complete
“redemption in peace” can only happen in the second stage of the
times of Moshiach.
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
14
Section Two
In the first section of the ma’amar the Rebbe explained the following
points:

The possuk “He redeemed my soul with peace” refers to a
specific type of redemption: a “redemption through peace” in
which the enemy becomes completely neutralized without
any “war” at all.

Even though this type of redemption occurred in the time of
Shlomo HaMelech, the ultimate “redemption through peace”
will not happen until the coming of Moshiach.

Based on the fact that the Mittler Rebbe teaches this with a
possuk that refers to the miraculous change that will occur in
the world after Moshiach’s coming, we learned that this
ultimate “redemption through peace” will not occur until the
second stage of the time of Moshiach.

In order to understand why this ultimate “redemption
through peace” cannot be achieved until the second stage of
Moshiach, we first compared the type of refinement achieved
through davening to the type of refinement achieved through
learning Torah.

Whereas during davening (redemption through war) one
needs
to
be
intimately
involved
with
the
“enemy”
(transforming the desires of the animal soul), Torah study
(redemption through peace) refines the world without any
direct involvement with kelipah.

We then subdivided the learning of Torah into three levels:
1. Learning the revealed dimension of Torah, when a
Jew refines the kelipah of the physical world by
learning about those topics.
‫ד"ה פדה בשלום‬
15
2. Learning
pnimius haTorah through
intellectual
understanding (during galus), when a Jew refines the
physical world by learning about G-dliness itself (and
not about the physical world).
3. Learning pnimius haTorah during the time of
Moshiach, when we will able to see and experience
the truth of G-dliness in a tangible way.
Based on this, the Rebbe will now explain why the ultimate
“redemption through peace” can only be achieved in the second
stage of Moshiach.
‫ דהגם שענין פדה בשלום הי' גם בימי‬,‫ו) וע"פ כל הנ"ל יש לבאר‬
‫ ובימות המשיח‬,‫ השלימות שבזה יהי' בימות המשיח‬,‫ מ"מ‬,‫שלמה‬
,‫ שג' דרגות אלו בשלום (בימי שלמה‬,‫ דיש לומר‬,'‫גופא בתקופה הב‬
‫בתקופה הא' דימות המשיח ובתקופה הב') הם דוגמת ג' הדרגות‬
.‫הנ"ל שבתורה‬
The three levels of “refinement of the world through Torah”
(explained in the previous section) correspond to three time periods:
Type of Learning
Time Period
Learning the revealed dimension
The time of Shlomo HaMelech
of Torah
Learning pnimius haTorah during
The first stage of Moshiach
galus (through intellect)
Learning pnimius haTorah when
The second stage of Moshiach
Moshiach comes (through sight)
The Rebbe explains the parallel between them:
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
16
‫ דזה שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה הוא ע"י‬,‫והענין הוא‬
,‫ששמו (דשם הוא הארה) נמשך ונתפשט למרחקים עד לארץ שבא‬
‫ששלמה עצמו הי' במקומו והשם שלו (שמע שלמה) נמשך והגיע‬
‫ וכל מה שההמשכה נמשכה למקום רחוק יותר היא מתקטנת‬,‫לשבא‬
.‫יותר‬
As explained in the previous section, the Queen of Sh’va showed her
subjugation to Shlomo HaMelech by bringing gifts to Yerushalayim.
Unlike Dovid HaMelech, Shlomo didn’t need to “go out” and conquer
the nations (redemption in a way of war) – they were automatically
subjugated to him just through his reputation (redemption through a
way of peace).
Based on this, we see that “Shlomo himself” was not the one who
accomplished the refinement. Rather, the “fame of Shlomo” (as in,
“When the Queen of Sh’va heard of Shlomo’s fame”) “went out” of
Yerushalayim into the kingdom of Sh’va.
Chassidus explains that the “name” of something can be compared to
a “ray” of the sun; just like a name enables a person to be identified
by someone else, a ray is an external expression of the sun when it
shines on something else. Because the ray is a “lower” (more
concealed) expression of the sun, it is therefore able to reach
“faraway” places. Similarly, the revealed dimension of Torah is the
wisdom of Hashem as it is concealed and invested into “faraway”
physical topics and concepts. Therefore, the revealed dimension of
the Torah (a “ray” of Hashem’s wisdom) can be compared to the
“reputation of Shlomo” (a “ray” of Shlomo).
A parallel can also be seen in the method of refinement:
‫ דגם לאחרי שמלכת שבא שמעה את‬,‫ועד"ז גם בנוגע להבירור גופא‬
‫ (שההליכה משבא‬35‫ הוצרך להיות ותבוא ירושלמה‬,‫שמע שלמה‬
‫ ורק אז נעשה הבירור‬,)'‫לירושלים לוקח משך זמן וטרחא כו‬
.)‫(בדוגמת הבירור שע"י גליא דתורה‬
17
‫ד"ה פדה בשלום‬
Even though the Queen of Sh’va “heard about Shlomo’s fame,” this
didn’t refine her in her own place. Rather, this attracted her to “go
up” to Yerushalayim – a long and difficult trip – and only when she
arrived did she become subjugated to him (she first tested him with
riddles).
Similarly, the physical topics discussed in the revealed dimension of
Torah are not elevated “in their place” (as they exist as physical things
in the physical world) – rather, they are only elevated as they exist as
a “Torah topic”. In other words, just like the Queen of Sh’va “came
up” to Yerushalayim in order to become elevated, so too the physical
world “comes up” to be included as a topic in Torah in order to
become elevated.
However, the refinement during the time of Moshiach will be
different:
‫ יהי' הגילוי דאוא"ס‬36‫ כיון שאז‬,‫משא"כ הבירור שיהי' בימות המשיח‬
‫לכן יהי' אז‬, 37‫ דאור זה הוא בכל מקום בשוה‬,‫הבל"ג שקודם הצמצום‬
‫ והעלאת‬,‫הבירור (לא באופן של המשכת וירידת האור למטה‬
‫ שלכן‬,‫ כי אם) שהאור כמו שהוא יאיר בכל מקום‬,‫המתברר למעלה‬
'‫ אהפוך אל עמים (כמו שהם במציאותם ובמקומם) גו' כולם גו‬38‫אז‬
.‫לעבדו שכם אחד‬
When Moshiach comes (even during the first stage of Moshiach)
there will be a revelation of the infinite ohr ein sof (revelation of Gdliness) which is beyond the limits of creation (higher than the
tzimtzum). Because this revelation is beyond the limits of creation,
when it is revealed within creation it doesn’t “recognize” the
differences between “higher” and “lower” levels within creation. This
causes it to be revealed in all places equally. (If it recognized the
differences within creation, it would be revealed in each place
according to that place’s capability to receive it.)
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
18
Whereas in the situation of Shlomo his “reputation” (ray of G-dliness)
was revealed to a “faraway place” (the kelipos), which enabled the
Queen of Sh’va (the kelipos) to “come up to Yerushalayim” (become
elevated to holiness), when Moshiach comes the G-dly revelation will
be present everywhere equally. This will elevate the nations in their
own place – without having to “come to Yerushalayim.” This is what it
means when the possuk says, “Then [when Moshiach comes] I
[Hashem] will transform the nations [to speak a] pure language…to
worship Him in harmony.”
The Rebbe now subdivides the time of Moshiach into the two stages
explained above:
.'‫אלא שבזה גופא יש חילוק בין תקופה ראשונה לתקופה השני‬
'‫ הגילוי אלקות שיהי‬,‫דבתקופה הראשונה לא יהי' חידוש במע"ב‬
‫ אבל לא‬,‫בהעולם יהי' מצד גילוי אוא"ס הבל"ג שמאיר בכל מקום‬
‫ ולכן יהי' אז הגילוי‬.‫ מכיון שעולם כמנהגו נוהג‬,‫מצד העולם גופא‬
.‫דהנבראים (והביטול שלהם) כמו דבר נוסף על מציאותם‬
‫ שהיא כמו דבר נוסף על‬,‫ ההבנה וההשגה דפנימיות התורה‬39‫[וע"ד‬
.]‫ כנ"ל‬,‫ שלכן שייך בזה שינוי או חלישות עכ"פ‬,‫האדם‬
As explained above, during the first stage of Moshiach the world will
continue to function according to the rules of nature. However, the
revelation of ohr ein sof will reveal the G-dliness that was previously
concealed by the limits of creation, and we will see how the entire
world is bottul (nullified) to Hashem.
Nevertheless,
because
the
creation
remains
fundamentally
unchanged (the world will continue to function according to the rules
of nature), their bittul to Hashem is an “externally imposed” bittul. In
other words, the thing itself is limited and follows the rules of nature,
but we will see in a revealed way how it (and nature itself) is a
creation of Hashem, who is unlimited.
‫ד"ה פדה בשלום‬
19
This parallels the learning of pnimius haTorah (during galus) through
intellect.
As explained above, when someone learns a concept
intellectually it becomes “added on” to his essence, but does not
become a part of him.
(Therefore, it is still possible that his
conclusion, or his confidence in his conclusion, can change when
confronted with a question or challenge.) This “external addition” of
a concept can be compared to the “external bittul” of the world
during the first stage of Moshiach; just like the intellectual concept
has not become part of the person himself, the bittul of the first stage
of Moshiach will not transform the essence of the thing itself.
,‫משא"כ בתקופה השני' דימות המשיח שיהי' שינוי וחידוש במע"ב‬
‫ שהגילוי בעולם (והביטול בהנבראים) יהי' גם מצד טבע‬,‫יש לומר‬
.‫וגדר העולם גופא‬
However, when the nature of the world itself changes during the
second stage of Moshiach, this will reveal the complete bittul to
Hashem (refinement) which also incorporates the world itself.
In
addition to the revelation that creation is completely nullified to
Hashem, it will also reveal that the creation itself is G-dly.
This parallels the learning of pnimius haTorah through “sight” during
the time of Moshiach.
As explained above, when someone sees
something, this experience becomes engraved into his consciousness
and becomes a part of his essence. Similarly, the bittul of creation
during the second stage of Moshiach will be part of the essence of
creation itself.
At this point in the ma’amar, we can now answer the initial question:
Why can’t we reach the ultimate “redemption through peace” until
the second stage of Moshiach?
Answer:
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
20
The ultimate “redemption through peace” can only be achieved if
the enemy himself (kelipah) is transformed into holiness.
If the
enemy is not transformed in its own “territory” (as in the case of
Shlomo HaMelech) or the essence of the enemy is not transformed
(as in the first stage of Moshiach) this still allows for the existence of
the enemy – which can’t be a complete redemption.
Since the
complete transformation of the kelipos won’t occur until the second
stage of Moshiach, we are not able to experience the true
“redemption through peace” until this occurs.
The Rebbe now explains the connection between the different types
of redemption:
‫ כיון שכל‬,‫ז) והנה ג' פירושים (ודרגות) הנ"ל דפדה בשלום נפשי‬
.‫ובאים בהמשך אחד‬, 40‫ הם שייכים זל"ז‬,‫הפירושים הם באותו הפסוק‬
‫ גם התפלה‬,‫דנוסף על זה שכל הדרגות הם תורה [דכמו שבתפלה‬
‫ גם‬,‫מ"מ‬, 41‫ עם היות שהבירור דשבת הוא בדרך מנוחה‬,‫דשבת‬
‫ שגם‬,‫עד"ז הוא גם בנוגע לתורה‬, ‫התפלה דשבת ענינה הוא תפלה‬
‫ הנה כל הדרגות‬,]‫ ענינה הוא תורה‬,‫גליא דתורה שבבחי' התלבשות‬
‫ ע"י לימוד התורה עכשיו‬,‫ שלכן‬.‫תורה אחת‬, 42‫דתורה הם ענין אחד‬
,'‫(גם הלימוד דנגלה שבתורה) יזכו לתורתו של משיח דבחי' ראי‬
.44‫ בידו‬43‫כידוע בענין ותלמודו‬
Above, we explained three different levels in “redemption through
peace” (three different time periods which parallel three different
levels of learning Torah). However, because all these explanations
are on the same possuk, they are all related to each other and
describe one continuous process. In addition to the fact that all three
levels are conceptually related to learning Torah, since the Torah is
“one Torah” (all the levels of Torah are united) we see that all three
levels have a strong connection between them.
Therefore, by
learning Torah in galus (even the revealed dimension of Torah) we
21
‫ד"ה פדה בשלום‬
will merit learning the Torah of Moshiach in a way of “seeing”
because all the levels are connected.
This can be compared to the statement of the Gemara, “Happy is he
who arrives here [to Gan Eden after he passes away] with his learning
in his hand.” The Alter Rebbe explains this statement to mean that
by learning Torah in this world a Jew merits learning the deeper
meaning of that same passage in Torah when he arrives in Gan Eden.
We see from the fact that one type of learning merits the other that
there is a connection between the simple level of Torah which he
learned in this world and the deeper level of Torah which he will
learn in Gan Eden.
[Parenthetically, the Rebbe explains that all different types of the
same activity are connected – even if they are on different levels. For
example, whereas davening during the week is focused on elevating
the physical world and dealing with the animal soul (a refinement
through war), the davening of Shabbos is a “refinement through
peace” because the entire world is elevated on Shabbos. Despite
these differences, they are still bound together because they are
both types of davening. Similarly, even though the revealed part of
Torah is intimately involved with the physical world (which would
make it seem more similar to davening), it still shares a commonality
with the higher levels of Torah.]
After connecting the lowest level of the “redemption through peace”
(learning the revealed dimension of Torah) to the highest level
(“seeing” the pnimius haTorah of Moshiach), the Rebbe expands this
even further:
,‫ שגם הדרגא דפדי' שבדרך מלחמה‬,‫ח) ואולי יש לומר בעומק יותר‬
‫ היא שייכת לפדי' בשלום (עד לדרגא הכי‬,'‫כיון שנקראת בשם פדי‬
‫ מלחמה‬45‫ ובלשון חז"ל‬.)'‫נעלית שתהי' בימות המשיח בתקופה השני‬
.‫ דשם גאולה עלה‬46‫ כיון‬,‫נמי אתחלתא דגאולה היא‬
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
22
At the beginning of the ma’amar we divided redemption into two
categories: “redemption through peace” and “redemption through
war.” Until this point in the ma’amar we have understood that only
all levels of “redemption through peace” are connected to one other,
but “redemption through war” is not connected.
However, since “redemption through war” is still in the category of
“redemption,” and all the concepts that fall into a single category are
connected to each other (as explained in the previous paragraphs),
we can also conclude that all types of redemption – even
“redemption through war” – are connected to the ultimate
“redemption through peace” during the second stage of Moshiach.
This can also be seen from a Gemara which discusses the order of
the brachos in Shmone Esrei. The Gemara says that the brocha for
geula (redemption) is seventh because “the Jews will be redeemed in
the seventh [year of the shemittah cycle].”
The Gemara then
challenges this by quoting the statement that “in the sixth year there
will be ‘sounds’ [either rumors of Moshiach’s coming or the sounds of
the great shofar of Moshiach] and in the seventh year there will be
wars – and in the year after shemittah Moshiach will come.” If there
will be wars in the seventh year, how can we say that the seventh
year will be a year of geula?
The Gemara answers that the war is “the beginning of the geula”
because it will free us from suffering at the hand of the other nations.
Even though this isn’t the complete geula of Moshiach, it is
nevertheless a geula.
This supports the fact that everything that
shares the same category (Torah, “redemption through peace”, or
geula) is connected.
Based on this, the Rebbe explains the connection between our possuk
and the geula of Yud Kislev (the Mittler Rebbe) and Yud Tes Kislev (the
Alter Rebbe):
23
‫ד"ה פדה בשלום‬
‫ועפ"ז יש לבאר יותר הקשר של הגאולה דיו"ד כסלו וי"ט כסלו עם‬
‫ הרי ידוע מהלך הענינים‬,‫דלכאורה‬, 47‫הפסוק פדה בשלום נפשי‬
‫ שהיו ענינים‬,‫ ועד"ז בגאולת אדמו"ר האמצעי‬,‫בגאולת אדמו"ר הזקן‬
‫ ומקשרים‬,‫ היינו ענינים של מלחמה‬,‫ השתדלות וכיו"ב‬,‫של אתכפיא‬
‫זה עם הפסוק פדה בשלום נפשי שקאי (כמו שמבאר אדמו"ר‬
‫האמצעי בדרוש הנ"ל) על פדי' בשלום כמו שהיא בתכלית‬
‫ דכל הדרגות שבפדי' קשורות עם‬,‫ ויש לומר הביאור בזה‬.‫השלימות‬
.‫הפדי' בשלום בתכלית השלימות שתהי' לע"ל‬
The geulos of both Yud Kislev and Yud Tes Kislev were both the result
(in part) of the considerable effort by the Chassidim to resolve the
problem through “natural” struggles (governmental pressure, inside
connections, davening, fasting, etc.).
This type of effort is a
“refinement through war” which requires intimate involvement with
the enemy on his own territory. If so, why do the Rabbe’im connect
these geulos with the possuk “He redeemed my soul in peace,” which
refers to a redemption through peace (without direct involvement
with the enemy)?
Based on what we explained above, we see that all types of
redemption are interconnected, regardless of whether they are
through war or peace.
Therefore, every type of redemption is
connected to the ultimate “redemption through peace” which will
take place in the second phase of Moshiach.
The Rebbe explains how even “redemption through war” is
connected to the ultimate “redemption through peace”:
‫ דענין פדה בשלום‬48‫ויובן זה ע"פ מה שמבאר בעל הגאולה בהמאמר‬
‫נפשי בעבודת האדם [שהפדי' דנפש האלקית מהגלות דנפש‬
‫ שנה"ב אינה מנגדת כלל] הוא‬,‫הבהמית היא באופן דשלום‬
‫ דע"י המס"נ‬.‫ ובמס"נ גופא – מס"נ דיחידה‬,‫כשהעבודה היא במס"נ‬
,‫ וע"י המס"נ שמצד יחידה דוקא‬,‫ נעשה רק אתכפיא נה"ב‬,'‫שמצד חי‬
.‫היא מתבטלת לגמרי‬
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
24
In the Mittler Rebbe’s ma’amar, he explained that the concept of a
“redemption though peace” within a person’s service of Hashem is
when the G-dly soul is redeemed from the concealment of the animal
soul in such a way that the animal soul is completely transformed to
desire only G-dliness. Specifically, this service needs to be performed
with the mesiras nefesh (self-sacrifice) which comes from the highest
level of the soul – the yechida. (This service is represented with the
phrase “and all your might” from the first sentence of the first
paragraph of the Shema: “You should love Hashem your G-d with all
your heart, and all your soul, and all your might.”)
[Editor’s note: The soul has five levels: nefesh, ruach, neshama, chaya,
and yechida. These five levels are subdivided into two categories –
the first three are able to be expressed within the limited faculties of
intellect and emotion, while chaya and yechida are higher levels of the
soul which cannot be limited to these faculties. In general, mesiras
nefesh comes from the two unlimited levels of the soul, but here the
Mittler Rebbe explains the difference in the mesiras nefesh that comes
from each one.]
Even though there is also a level of mesiras nefesh that comes from
the level of chaya, this is caused by “eskafia” – the fact that the desires
of the G-dly soul overpower the desires of the animal soul. The
Mittler Rebbe calls this “mesiras ha’ratzon”: the animal soul’s
surrender of its will to the G-dly soul.
On the other hand, the mesiras nefesh which results from the yechida
completely transforms the desires of the animal soul into desires
for G-dliness. Whereas with the level of mesiras nefesh on the level of
chaya the animal soul is constantly dependent on the influence of the
G-dly soul, the mesiras nefesh from the level of yechida gives the
animal soul an independent desire for G-dliness.
25
‫ד"ה פדה בשלום‬
Based on this, it would seem that the only time that the yechida is
expressed is when a Jew reaches the ultimate state of mesiras nefesh.
However, the Rebbe explains that this is not the case:
‫ ולמטה‬,'‫ועפ"ז יובן הקשר דפדי' שבדרך מלחמה [העבודה שמצד חי‬
‫ כי בכל‬,)‫יותר העבודה שמצד נר"נ] לפדה בשלום נפשי (יחידה‬
‫ וכדאיתא‬.‫עבודה ועבודה יש בה (בהעלם) המס"נ שמצד יחידה‬
.‫ דעסק התורה והמצוות והתפלה הוא ענין מס"נ ממש‬49‫בתניא‬
,‫דכיון שאמיתית הענין דמס"נ (מס"נ ממש) הוא המס"נ שמצד יחידה‬
‫ שבכל ענין דתורה ומצוות [אפילו הענינים הפשוטים‬,‫הרי נמצא‬
‫דתומ"צ שאלמלא ניתנה תורה (ח"ו) היו למדים אותם מבהמת‬
.‫] יש כח המס"נ דיחידה‬50‫הארץ‬
As explained in the previous paragraph, the ultimate “redemption
through peace” within a Jew’s service of Hashem is the complete
transformation of the animal soul which is achieved through mesiras
nefesh from the level of yechida.
However, the yechida is also
expressed (in a concealed manner) through every act of serving
Hashem.
In Tanya, the Alter Rebbe explains why every act of serving Hashem
is considered mesiras nefesh:
Every Jew knows that, at the end of his life, he will return his soul to
Hashem. After his soul is separated from his body, it will no longer
be concerned with physical needs; rather, its only focus will be on
words of Torah and davening, uniting its thoughts with the wisdom of
Hashem.
A Jew is also able to attain this same focus on Hashem while he is
alive by completely immersing himself in the study of Torah and
intense davening.
Therefore, since he knows that his soul will
eventually be returned to Hashem and attain this singular focus
anyway, he realizes that there is no reason to wait until the end of his
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
26
life. Instead, he completely “gives his soul” to Hashem by immersing
himself in the service of Hashem now.
The literal translation of mesiras nefesh is “giving over your soul” –
which is a perfect description of what happens when a Jew chooses
to perform Torah and mitzvos rather than focusing on his physical
desires.
Therefore, every act of serving Hashem is considered
mesiras nefesh. Since the ultimate mesiras nefesh comes from the
yechida, we can therefore conclude that every act of serving Hashem
contains within it the influence of the yechida.
Because every act of serving Hashem has within it (at least in a
concealed way) the influence of the yechida, we now understand why
the service of Hashem described as a “redemption through war” is
connected to the ultimate “redemption through peace.” Since the
“redemption through peace” is the revelation of the yechida, and
every act of serving Hashem has within it the influence of the
yechida, we see that every level is connected to the ultimate level of
“redemption through peace” – the yechida.
Seemingly, this would only apply to acts of serving Hashem when
they are done through complete submission (bittul) to Hashem, but
not when the Jew’s own intellect is involved – like when he learns the
revealed dimension of Torah. The Rebbe explains that this is not the
case:
‫ שגם ההבנה והשגה דתורה היא ע"י הענין דהקדמת‬,‫ויתירה מזו‬
‫דענין הקדמת נעשה‬, 52‫ תומת ישרים תנחם‬51‫נעשה לנשמע כמ"ש‬
,)53‫לנשמע הוא הביטול לבעל הרצון (שלמעלה מהביטול להרצון‬
,)‫דביטול זה בא מעצם הנשמה (שלמעלה מהגילויים דהנשמה‬
.‫בחינת יחידה‬
Furthermore, even when a Jew uses his own intellect to understand
Hashem’s Torah, this intellectual approach is based on his
fundamental bittul to Hashem. Since the Jew approaches the Torah
‫ד"ה פדה בשלום‬
27
with the commitment that “we will do [the mitzvos without
questioning them] and then we will understand [the reasons behind
the mitzvos],” even the use of his own intellect is still able to express
his yechida.
The Gemara explains this with a story:
“There was a certain tzadoki (non-believer) that saw Rava
learning Torah. Rava was sitting in such a way that his fingers
were under his legs, and was so involved in his learning that
he didn’t realize that his fingers began to bleed from the
pressure. The tzadoki told him, “You’re an impulsive nation –
you put your mouth before your ears! You’re still acting this
way (you were so involved in your Torah learning that you
weren’t “listening” to what was happening to your body)! First
you should have heard (understood) what the Torah
demands of you, and then decided if you are able to accept it
or not.
“Rava answered him: We are completely dedicated to
Hashem and trust Him implicitly. Regarding us it says, ‘The
simple sincerity of the upright leads them’ (we trust that
Hashem will only ask of us to do things that we are capable
of). However, regarding you who scheme against Hashem,
the possuk concludes, ‘the distortion of the treacherous robs
them.’”
This type of bittul is not focused on what Hashem wants (meaning,
what it says in the Torah) – rather, it is focused on Hashem Himself
(and we will do whatever He tells us). This level of bittul comes from
the essence of the soul – the yechida – and is expressed within every
act of serving Hashem.
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
28
In the next section the Rebbe will explain how the level of
“redemption through war” is connected to Yud and Yud Tes Kislev,
and how our service of Hashem in this generation is able to bring
Moshiach.
29
‫ד"ה פדה בשלום‬
Section Three
The first two sections of the ma’amar can be divided into two themes:
The first theme, which was explained at the beginning of the
ma’amar, explained that only the second stage of Moshiach, or
learning pnimius haTorah in a way of “sight,” can be considered the
ultimate “redemption through peace.” This is because the ultimate
“redemption through peace” can only take place when the essence of
the enemy is transformed, leaving no trace of opposition whatsoever.
This was applied to two topics: the progression of the world towards
the ultimate state of Moshiach, and the ultimate state of learning
Torah.
Even though Shlomo HaMelech didn’t need to wage any wars in order
to make the other nations serve him, the nations were not
fundamentally transformed. For example, only a “ray” of Shlomo (his
reputation) was present outside of Israel, and the Queen of Sh’va
needed to “go up” to Yerushalayim in order to be “refined.”
In
contrast, during the second stage of Moshiach Hashem’s essence
(not just a “ray”) will be revealed everywhere (not just in
Yerushalayim), which will therefore transform the nature of the world
into a miraculous existence.
Similarly, during the first stage of Moshiach there will be a revelation
of G-dliness which is beyond the limits of creation, but it will not be a
revelation of Hashem’s essence. Therefore, although G-dliness will
be revealed in the entire world, the world will retain its “independent”
nature and will not function on a miraculous level.
This same model is represented by the various levels of learning
Torah, which also represent “redemption through peace.” Learning
the revealed dimension of Torah doesn’t directly refine the physical
world or the desires of the animal soul like the act of davening (or the
performance of physical mitzvos), but it nonetheless deals with topics
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
30
that discuss the physical world. Additionally, the process of learning
the revealed dimension of Torah involves a concealment of Hashem’s
will, and the ultimate answer is only reached through intellectual
analysis.
Similarly, although the intellectual learning of pnimius haTorah
involves G-dly topics and doesn’t contain any arguments or
questions, it is nevertheless an intellectual exercise. When someone
comes to an intellectual understanding, this understanding is
something that he knows – not part of who he is.
In contrast, Moshiach will teach us pnimius haTorah through “sight” –
through tangible experience. Since this type of learning becomes
part of a Jew’s life experience, this becomes part of him and causes
his perspective to be fundamentally transformed. This is the ultimate
state of “redemption through peace” that can be achieved through
learning Torah.
The second theme of the ma’amar (which began at the end of the
previous section) explained that this ultimate level of “redemption
through peace” is found at the core of every level of serving Hashem.
As the Mittler Rebbe explained, the ultimate level of “redemption
through peace” is expressed in a Jew’s service of Hashem when he
reaches the level of mesiras nefesh from the essence of his soul – the
yechida. However, the Alter Rebbe explains that every act of serving
Hashem is an expression of mesiras nefesh – so therefore every act of
serving Hashem is a type of “redemption through peace” that
expresses the yechida (to varying degrees of revelation).
The Rebbe now continues this topic by addressing the difference
between the mesiras nefesh described in Tanya and the mesiras nefesh
described in the Mittler Rebbe’s ma’amar:
31
‫ד"ה פדה בשלום‬
‫והגם דענין המס"נ המבואר במאמר הנ"ל דבעל הגאולה הוא‬
,‫ יש לומר‬,)54‫שנתבטלו כל רצונותיו (ועד שכל הענינים הם בהשתוות‬
.‫שכל הדרגות דמס"נ הם ענין אחד‬
Seemingly, the mesiras nefesh described by the Mittler Rebbe is a
much higher level than the one described by the Alter Rebbe in
Tanya. The Mittler Rebbe describes the mesiras nefesh of yechida as a
state where a Jew completely eliminates his own desires to such an
extent that he no longer experiences pain from lacking anything. In
other words, he attains such a degree of connection to Hashem and a
disgust for all worldly pleasures that he becomes completely
indifferent to any situation Hashem puts him in – all of them are
completely equal in his eyes. Furthermore, someone in this state
doesn’t even have a desire to connect to Hashem because he is
already constantly connected to Him.
On the other hand, the Alter Rebbe says that every act of serving
Hashem through an ordinary mitzvah is an expression of mesiras
nefesh. How can we possibly compare these two levels of mesiras
nefesh?
The reason that these two levels can be compared is because all
levels of mesiras nefesh express the same essence. Even though they
are expressed in different ways, the core is the same.
The Rebbe explains this based on how Chassidus explains the
common point within all levels of fear of Hashem:
‫ דכיון שיראה היא ביטול (שלילת‬,‫ בענין היראה‬55‫וע"ד הידוע‬
‫ עד"ז י"ל בענין‬,‫ לכן כל הדרגות שביראה הן יראה אחת‬,)‫המציאות‬
.‫הביטול דמס"נ‬
“Fearing Hashem” means recognizing His awesomeness and the
seriousness of our responsibility to Him. The core of this fear is
about placing Hashem’s “needs” before your own – the act of bittul.
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
32
Even though there are infinite levels of fearing Hashem, the
fundamental core that they all share is bittul. Just like we see that all
levels of fear of Hashem are expressions of bittul, and mesiras nefesh
is an expression of complete bittul to Hashem, we can therefore
conclude that all levels of mesiras nefesh share the same core.
Therefore, although the level of mesiras nefesh described by the
Mittler Rebbe is much higher than the mesiras nefesh described by
the Alter Rebbe, they are both expressions of the same core of bittul
to Hashem.
Furthermore, we can argue that all levels of mesiras nefesh have a
stronger unity than all the levels of fear of Hashem do:
‫ ודלא‬,‫ כיון שהביטול דמס"נ הוא מצד כללות ועצם הנפש‬,‫ואדרבא‬
‫ הרי ענין זה [שכל הדרגות הם‬,‫כהביטול דיראה שהיא רק מדה אחת‬
.‫ענין אחד] במס"נ הוא עוד יותר מאשר ביראה‬
The bittul of fearing Hashem is only one faculty – the ability to negate
one’s own priorities instead focus on Hashem’s priorities (fear). Even
though this is the bittul of only one faculty, this core is expressed
through every type of fear.
Therefore, surely the bittul of mesiras nefesh, which is an expression
of the entire essence of the soul (not just one faculty), is expressed
through every level of mesiras nefesh.
The Rebbe explains how the all-encompassing bittul of mesiras nefesh
can be seen even in the lowest level by way of an analogy:
‫שכשאדם נכנס לצבא (אף‬, 56‫ויובן זה ע"פ משל ממלכותא דארעא‬
‫ ועאכו"כ שלא הי' במלחמה) הוא מוסר‬,‫שעדיין לא שירת בהצבא‬
.‫את עצמו לגמרי און ווערט אויס בעה"ב אויף זיך‬
33
‫ד"ה פדה בשלום‬
When someone enlists in the army – even if he hasn’t started his
service or fought in a war – he completely gives himself over to the
army and ceases to be in charge of himself.
‫ דזה שכל אחד‬,57'‫ שישראל הם צבאות הוי‬,‫דכמו"כ הוא בצבא הרוחני‬
-‫ ַא איד איז ַא קבלת‬58‫מישראל יש לו קבלת עול [כפתגם הידוע‬
‫ הרי עי"ז הוא מוסר את‬,‫ שבזה הוא נכנס לצבאות השם‬,]‫עול'ניק‬
‫ ומסירה זו היא קשורה ומאיר בה המס"נ‬,‫עצמו לגמרי לאלקות‬
.‫שמצד יחידה בדרגא הכי נעלית‬
Similarly, all Jews are members of Hashem’s army – tzivos Hashem –
and each one enlists with the approach of a “kaballas ol’nik”
(someone with absolute dedication) and gives himself over to
Hashem completely.
We see from this that even the commitment of someone who is just
“entering the army” (starting out in their service of Hashem with the
basic performance of Torah and mitzvos – the mesiras nefesh
described by the Alter Rebbe) already contains within it the essential
level mesiras nefesh which stems from his yechida (the mesiras nefesh
described by the Mittler Rebbe).
Based on the above concepts, the Rebbe now explains a reference to
our possuk in the Talmud Yerushalmi:
‫ עה"פ פדה‬59‫ט) וע"פ הנ"ל יש לבאר גם הא דאיתא בירושלמי‬
‫ דקאי על אנשי אבשלום‬,‫בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי‬
.‫שהתפללו לשלומו של דוד‬
The Talmud Yerushalmi explains that during the revolt of Avshalom
(Dovid HaMelech’s son) against his father, Avshalom’s men prayed for
the welfare of Dovid (because they knew that he would be more
merciful on the loser of the battle than Avshalom would). It explains
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
34
that the words “because of the many [people who] were with me”
from the possuk “He redeemed my soul with peace from the battle
that came upon me, because of the many [people who] were with
me” refer to Avshalom’s men who prayed for Dovid.
The Rebbe asks a question on this interpretation:
‫ הרי מבואר לעיל דפדי' בשלום הוא בתורה דוקא משא"כ‬,‫דלכאורה‬
‫ותפלתם של אנשי אבשלום היתה בנוגע‬, ‫תפלה היא בדרך מלחמה‬
.‫למלחמת אבשלום‬
Earlier in the ma’amar we explained that “redemption through peace”
only applies to learning Torah, while davening is called a “redemption
through war.” If so, how can the davening of Avshalom’s men about
the war be referred to by the possuk which describes a “redemption
through peace?”
This same question can be asked (as it was above, in a slightly
different way) regarding the redemption of Yud Tes Kislev:
‫ועד"ז צריך להבין בהקשר של הגאולה די"ט כסלו עם הפסוק פדה‬
‫ הרי הגאולה דאדמו"ר הזקן היתה (כפי שכותב באגה"ק‬,‫בשלום‬
‫ דענינה של אמירת תהלים (אע"פ‬,‫) כשקריתי בספר תהלים‬60‫שלו‬
‫ ובלשון‬,‫ תורה) הוא תפלה‬,‫שספר תהלים הוא מכ"ד ספרים דתנ"ך‬
‫ ובפרט‬,)62‫ נעים זמירות ישראל (דזמירות שייכים לתפלה‬61‫הכתוב‬
‫ע"פ הידוע מסיפורי רבותינו נשיאינו שגאולת אדמו"ר הזקן באה ע"י‬
‫ וגאולה זו‬,‫התפלות דתלמידיו וחסידיו וכל ההולכים בעקבותיו‬
‫ באה באמירת הפסוק‬,‫ שעת צלותא שעת קרבא‬,‫שבאה ע"י תפלה‬
.‫פדה בשלום‬
The Alter Rebbe was released from jail while he was reading the
possuk from Tehillim, “He redeemed my soul with peace…”
Even
though Tehillim is one of the twenty four books of Tanach (which is in
the category of “Torah”), nevertheless reading Tehillim is associated
35
‫ד"ה פדה בשלום‬
with davening. Dovid HaMelech is called “the sweet singer of Israel,”
and “songs” are connected to davening.
Furthermore, the Rebbe’im have told us that the redemption of Yud
Tes Kislev occurred due to the davening of the Alter Rebbe’s students,
chassidim, and everyone that followed his teachings.
How is it that the Alter Rebbe came out of jail when he was reading
about a “redemption through peace” if his release from jail came
about through a “redemption through war?”
Based on the explanation from the previous section, we are able to
understand how the two are connected:
‫ דכיון שעסק התורה ומצוות הו"ע מס"נ ממש‬,‫ויש לומר הביאור בזה‬
.‫ קשורה עם פדה בשלום‬63‫ גם תפלה‬,‫ לכן‬,)‫(כמובא לעיל מתניא‬
As explained above (based on Tanya), all aspects of serving Hashem
are an expression of the level of mesiras nefesh which comes from the
yechida – which represents a “redemption through peace.” Therefore,
even davening (which on its own is a “redemption through war”) is an
expression of the mesiras nefesh of yechida.
Furthermore, the Rebbe adds that mesiras nefesh can be found more
in davening than learning Torah:
‫ כי זה‬.‫ ענין המס"נ הוא בתפלה יותר מבתורה‬,‫ שאדרבה‬,‫ויש לומר‬
‫ הרי הרגש זה דמס"נ צריך להיות‬,‫שעסק התורה הוא מס"נ ממש‬
‫"קודם שיתחיל ללמוד" [וכשלומד הרבה שעות רצופות יש לו‬
‫ כשהוא עוסק‬,‫ אבל בעת הלימוד‬,]64‫להתבונן בזה בכל שעה ושעה‬
‫ ואדרבא‬.‫ אינו מרגיש הביטול דמס"נ‬,‫בהבנת והשגת הענין שלומד‬
,‫ משא"כ בתפלה‬66'‫ ואורייתא הוא דקא מרתחא לי‬65‫מאן מלכא רבנן‬
.)‫ (ביטול דמס"נ‬68‫תכלית הביטול‬, 67'‫צריך להיות כעבדא קמי מרי‬
When a Jew learns Torah, the feeling of mesiras nefesh (super-rational
commitment to Hashem) is a preparation to learning (or a periodic
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
36
re-focusing effort if a Jew learns continuously for many hours).
However, during the actual learning the Jew is focused on the
intellectual comprehension of the subject and doesn’t feel the
mesiras nefesh in a revealed way. In fact, the feeling that results from
learning Torah seems to be the opposite of bittul: the Gemara refers
to the Rabbis as “kings” and says that when a sharp young Torah
student argues very passionately during his learning, it is because the
Torah he learned has become connected to who he is (which is the
opposite of bittul).
However, when a Jew davens he feels like a “slave before his Master”
in the ultimate state of bittul. We see from here that not only is the
bittul of mesiras nefesh from the yechida able to be revealed on the
lower level of “redemption through war” (davening) – it can be
revealed there to an even greater degree than it can in the higher
levels of “redemption through peace” (learning Torah).
Now that we understand that the greatest revelation of the yechida
can be found to a greater degree in the lowest levels of refinement
(like davening, in which we are intimately involved with the animal
soul), we can also understand how our service of Hashem during this
dark period at the end of galus (redemption through war) is able to
bring about the revelation of Moshiach (redemption through peace):
‫יו"ד) וע"פ כל הנ"ל יובן זה שדוקא ע"י העבודה עתה בהזמן‬
‫ באים להגילויים של‬69‫דעקבתא דמשיחא כאשר החושך יכסה ארץ‬
‫ כשצריך להתעסק עם ניצוצי‬,‫ כי דוקא בזמן זה‬.‫הגאולה העתידה‬
‫ וצריך להפך מרירו למיתקא‬,‫קדושה שנפלו למקום בלתי טהור‬
‫ או‬,‫ ועד שמזמן לזמן יוצאים מן הד' אמות של תורה‬,‫וחשוכא לנהורא‬
‫ ובלשון‬,‫ לצאת מבית הכנסת ומבית המדרש‬,‫מן הד' אמות של תפלה‬
, 70‫השו"ע הנהג בהם מנהג דרך ארץ‬
37
‫ד"ה פדה בשלום‬
During this dark time at the end of galus, our job is to refine the final
sparks which have fallen into impure places within creation,
transforming “bitter into sweet” and “darkness into light.” In order to
accomplish this, we sometimes need to leave the study hall and the
shul and take a break from our learning in order to “take care of
business” (refining the sparks of G-dliness hidden within the darkness
of the physical world).
Even though this type of task seems externally mundane (a
“redemption through war”), it is able to bring about the revelation of
Moshiach (the revelation of the yechida, a “redemption through
peace”):
‫ דאז‬,‫מ"מ ע"י העבודה עכשיו דוקא מביאים את הגאולה העתידה‬
,‫ כאו"א מישראל וכל ישראל‬,‫ ואתם תלוקטו לאחד אחד‬71‫יקויים מ"ש‬
‫עם כל ניצוצות הקדושה השייכים להם וגם‬, 72‫וכספם וזהבם אתם‬
.‫הנמצאים בכספם וזהבם כפשוטם‬
Specifically through this type of refinement with the lowest details of
the physical world we are able to bring about the geula. Regarding
the coming of Moshiach it says that “you will be gathered one by
one,” each individual Jew and all the Jews together, and “their silver
and gold with them,” referring to both the sparks of G-dliness that
they refined (which are as precious as silver and gold) and the sparks
of G-dliness which are found within their actual silver and gold
(material possessions).
This specific focus on each individual Jew along with the physical
world that he refines shows that this type of service of Hashem at the
end of galus brings the revelation of the yechida to the lowest details
of the physical world.
The Rebbe explains why this approach to serving Hashem is able to
bring the revelation to the lowest levels:
‫ יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬,'‫אור ליום ג‬
38
‫ וכידוע‬.‫לפי שבעבודה זו בזמן הגלות ישנו ענין המס"נ בתכלית‬
)73‫תורת רבינו הזקן (ובארוכה במאמרי נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר‬
,‫ והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה‬74‫עה"פ‬
‫) היתה במיוחד בקשר‬75‫שהענוה דמשה (משה אמת ותורתו אמת‬
‫ בראותו את המס"נ שלהם בקיום התומ"צ‬,‫לדרא דעקבתא דמשיחא‬
.‫ וכו' וכיו"ב‬76‫בענין אל יתבייש מפני המלעיגים‬
The task of going out beyond the boundaries of the study hall, shul,
and Jewish community to “refine the sparks” of G-dliness found
within the darkness of the physical world involves the ultimate
mesiras nefesh.
As explained by the Alter Rebbe (and at length by the Frierdiker
Rebbe), Moshe’s humility described in the possuk “And this man
Moshe was extremely humble, more so than any person on the face
of the earth” specifically refers to Moshe’s humility before the
generation
of
the
“footsteps
of
Moshiach.”
When
Moshe
(prophetically) saw our generation proudly performing Torah and
mitzvos with complete mesiras nefesh (total commitment) despite
those who make fun of our observance, he became “extremely
humble.”
The Rebbe concludes:
‫שמחת עולם על‬, 77‫וזה מביא לקיום היעוד ויספו ענוים בה' שמחה‬
‫ הבאה במיוחד ע"י‬,‫שמחת הגאולה האמיתית והשלימה‬, 78‫ראשם‬
‫ ובאופן דפדה‬80‫ובאופן של נגאלין מיד‬, 79‫הפצת המעינות חוצה‬
‫ והיו מלכים אומניך‬81‫ עד שיקויים היעוד‬,‫ בלי שום טירחא‬,‫בשלום‬
‫ את כל אחיכם גו' מנחה לה' גו' בכלי‬82‫ והביאו‬,‫ושרותיהם מניקותיך‬
‫ואח"כ ומיד‬, 83‫ בימי הגלות האחרונים‬,‫ בקרוב ממש‬,'‫טהור גו‬
,‫ובשלימות בפועל בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו‬
.‫במהרה בימינו ממש‬
39
‫ד"ה פדה בשלום‬
Proudly bringing Torah and mitzvos to every dark corner of the world
will bring an eternal joy founded on bittul (“and the humble ones will
increase their joy in Hashem”, the “eternal joy will be upon them”) –
the joy of the coming of the true and complete geula. The geula
comes especially from spreading the wellsprings of Chassidus
outward, and will happen in a way of an “immediate redemption” and
a “redemption through peace” without any effort at all.
This will
ultimately fulfill the pesukim “And kings shall be your nurturers and
their princesses your wet nurses,” (the nations will be transformed to
serve Hashem and support the Jewish people) “And they [the nations]
shall bring all your brothers from all the [faraway] nations as a tribute
to Hashem… [with the same care and reverence] as the children of
Israel bring the offering in a pure vessel to the house of Hashem.”
These statements should start to be fulfilled in these last days of
galus, and afterwards come to complete fulfillment with the true and
complete geula of Moshiach, may it be speedily in our days!
‫אור ליום ג'‪ ,‬יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬
‫‪40‬‬
‫‪Footnotes from the Original Hebrew‬‬
‫*) יצא לאור בקונטרס ט'‪-‬יו"ד כסלו – תשמ"ח" ‪,‬לקראת ט' כסלו‪ ,‬יום ההולדת דאדמו"ר‬
‫האמצעי (בשנת תקל"ד) ויום ההילולא שלו (בשנת תקפ"ח)*‪ ,‬ויו"ד כסלו יום הגאולה‬
‫דאדמו"ר האמצעי (בשנת תקפ"ז) ‪** . .‬ערב ט' כסלו‪,‬שנת הקהל ‪,‬שנת תשמ"ח‪".‬‬
‫*) ע"ד הסתלקותו – ראה הקדמה לתורת חיים בראשית" ‪.‬בית רבי "ח"ב פרק‬
‫ו ‪.‬קובץ "יגדיל תורה "חוברת סח (תשרי‪-‬כסלו ה'תשמ"ו) סי' יד‪.‬‬
‫ביאור שייכות הסתלקותו לט' כסלו ה'תקפ"ח ‪,‬ואופנה – ראה לקוטי לוי"צ אגרות‪-‬‬
‫קודש ע' שכז ‪.‬שם ע' שלט ואילך‪.‬‬
‫**) ע"ד גאולתו – ראה בארוכה "התמים "חוברת ב' ע' עז [פו ‪,‬א ‪].‬שם ע' פא [פח ‪,‬א]‬
‫ואילך ‪.‬מבוא לקונטרס "בד קודש" ‪".‬בית רבי "ח"ב פרקים ד‪-‬ה (נעתקו גם – בקיצור‬
‫לשון קצת – בהוספה לקונטרס הנ"ל ע' ‪ 20‬ואילך)‪.‬‬
‫‪ )1‬תהלים נה‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ )2‬ח"א (שער התפלה) מט‪ ,‬א ואילך‪.‬‬
‫‪ )3‬פי"א‪ .‬וראה שם נה‪ ,‬ד‪ .‬נו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )4‬כמ"ש (דברי הימים‪-‬א כב‪ ,‬ט) שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו‪.‬‬
‫‪ )5‬כמפורש בהמשך תער"ב ח"ב פשע"ד (ע' תשסט)‪ .‬וראה גם שערי תשובה שם (נו‪ ,‬א)‬
‫"וכה"ג הי' בימי שלמה"‪ ,‬שהשלום שהי' בימי שלמה הי' רק דוגמת השלום דלע"ל‪.‬‬
‫‪ )6‬זכרי' יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )7‬ישעי' ב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )8‬שם יא‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ )9‬שם‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ )10‬שהרי ההכרעה היא (וגם בחסידות –) שפי' כתובים אלה כפשוטם‪ .‬אף שבדוחק קצת י"ל‬
‫שבמאמר זה לא נחית לחילוקי דעות אלה‪ ,‬כ"א רק להכתוב בכלל‪.‬‬
‫‪ )11‬לקו"ש חט"ו ע' ‪" .417‬סיום הרמב"ם" יו"ד שבט תשמ"ז (תורת מנחם – הדרנים על‬
‫הרמב"ם וש"ס ע' קל)‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )12‬דהרמב"ם והראב"ד – הל' מלכים רפי"ב‪.‬‬
‫‪ )13‬ישעי' שם‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ )14‬ל' הרמב"ם שם‪.‬‬
‫‪ )15‬שם נו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )16‬להעיר מזח"א (קנא‪ ,‬א‪ .‬וראה לקוטי לוי"צ שם‪ ,‬שיחת ש"פ ויצא שנה זו (סה"ש תשמ"ח‬
‫ח"א ע' ‪ ,))127-8‬דע"י עסק התורה תמשיך ירושלים בקיומה – די"ל הכוונה בזה שאין צורך‬
‫בעוד מה שהוא ובפרט מלחמה‪.‬‬
‫ד"ה פדה בשלום‬
‫‪41‬‬
‫‪ )17‬ראה בארוכה המשך פדה בשלום תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ע' קסב ואילך) ותש"ד (פי"ט‬
‫ואילך – סה"מ תש"ד ע' ‪ 106‬ואילך)‪.‬‬
‫‪ )18‬זוהר הובא בלקו"ת ר"פ תצא‪ .‬ובכ"מ‪ .‬וראה זוהר ח"א רמ‪ ,‬ב‪ .‬ח"ג רמג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )19‬מלכים‪-‬א יו"ד‪ ,‬א‪-‬ב‪ .‬וראה תו"א בראשית ו‪ ,‬ד‪ .‬לקו"ת במדבר ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )20‬ראה תו"א וישב כט‪ ,‬ב‪ .‬המשך תרס"ו ס"ע קלה ואילך‪ .‬סה"מ תש"י ע' ‪ .56‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )21‬המשך תרס"ו ע' שו‪-‬ז‪ .‬המשך תער"ב ח"ב פשע"ז‪ .‬סה"מ עטר"ת ע' קלז‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )22‬שהם למטה גם מדברים האסורים – כמובן מתניא פכ"ד (ל‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )23‬ראה קונטרס עץ החיים פי"א (ע' ‪.)38‬‬
‫‪ )24‬בהמשך תער"ב שם כותב בזה בירור "בדרך מלחמה"‪ .‬ובדוגמת הארון שהי' מהלך‬
‫במדבר והי 'הורג נחשים שרפים ועקרבים‪" ,‬כמו שהמלך יוצא ממקומו והולך למדינת האויב‬
‫להלחם בו"‪ .‬דכמו"כ הוא גם בהבירור ע"י גליא דתורה ע"י שהיא מתלבשת בענינים הגשמיים‬
‫וכו'‪ ,‬דאף שהבירור הוא לכאורה בדרך ממילא‪ ,‬הרי ההתלבשות כו' (הילוך במקום האויב)‬
‫הו"ע של מלחמה‪.‬‬
‫אבל בהמשך פדה בשלום תרנ"ט (ע' קסג) ותש"ד (פ"כ – ע' ‪ )108‬שהבירור שע"י גליא דתורה‬
‫הוא "בדרך מנוחה"‪ ,‬וזה בא בהמשך לענין הבירור בדרך מנוחה שמבואר שם לפנ"ז (סה"מ‬
‫תרנ"ט ע' קסב‪ .‬תש"ד ע' ‪ )107‬שהי' בימי שלמה ושיהי' לע"ל‪ .‬וראה ד"ה פדה בשלום‬
‫שבשערי תשובה (פי"א – נו‪ ,‬א)‪ :‬ע"י עסק התורה ‪ . .‬כמו לע"ל ‪. .‬וכה"ג הי' בימי שלמה‪.‬‬
‫‪ )25‬ראה לקוטי לוי"צ (אגרות‪-‬קודש ע' רסו) דהא דר' אשי בדותא היא וכיו"ב תורה הוא‪– .‬‬
‫ולהעיר מהמבואר במק"א (לקו"ש ח"כ ע' ‪ 341‬ואילך‪ .‬ח"ל ע' ‪ .145‬ועוד) בענין "יעקב‬
‫ועשו האמורים בפרשה( "פרש"י ר"פ תולדות)‪.‬‬
‫‪ )26‬זו הלכה – שבת קלח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )27‬ירמי' כג‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ )28‬ברכות כב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )29‬להעיר מתניא פ"ד (ח‪ ,‬ב) "נסעה וירדה גו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים כו'"‪ .‬ולהעיר‬
‫מהמשך תער"ב ח"ב ס"ע א'מט "ועם היות דהבירור (דשם מ"ה) נעשה בדרך ממילא‪ ,‬מ"מ‬
‫זהו שנמשך בכדי שיהי' הבירור כו‪'".‬‬
‫‪ )30‬אגה"ק סכ"ו‪.‬‬
‫‪ )31‬פסחים יא‪ ,‬א‪ .‬וש"נ‪ .‬וראה לעיל הערה ‪.25‬‬
‫‪ )32‬דברי הימים‪-‬א כב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ )33‬זח"ג קכד‪ ,‬ב (ברע"מ)‪ ,‬הובא ונתבאר באגה"ק שם‪.‬‬
‫‪ )34‬לקו"ת צו יז‪ ,‬א‪-‬ב‪ .‬שער האמונה פ"ס‪ .‬סד"ה וידבר אלקים (השני) תרצ"ט‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )35‬אבל קודם שבאה – לא הי' בה הביטול‪ .‬ועד אשר "לא האמנתי לדברים עד אשר באתי"‬
‫(מלכים‪-‬א יו"ד‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫אור ליום ג'‪ ,‬יו"ד כסלו ה'תשמ"א‬
‫‪ )36‬גם בתקופה הראשונה – ראה בארוכה ד"ה והי' עקב ה'תשכ"ז (לקמן ח"ד ע' קצג) סעיף ז‪,‬‬
‫שי"ל שהחידוש דתקופה השני' הוא שאז יהי' גילוי אור חדש שלא האיר קודם הצמצום‪ ,‬אבל‬
‫הגילוי דאוא"ס שהאיר קודם הצמצום יהי' גם בתקופה הראשונה‪.‬‬
‫‪ )37‬ראה המשך תרס"ו ע' כג‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )38‬צפני' ג‪ ,‬ט‪ .‬רמב"ם הל' מלכים ספי"א – ומדבר שם בתקופה הראשונה (ראה שם ה"ג)‪.‬‬
‫‪ )39‬אבל באופן נעלה יותר‪ .‬כי גם בתקופה הראשונה‪ ,‬כיון שיהי' אז גילוי אוא"ס הבל"ג – יהי'‬
‫גם ראי' באלקות [ראה בארוכה ד"ה ונחה גו' ה'תשכ"ה (לקמן ח"ד ע' קצב ואילך) דענין‬
‫ההשגה הוא מצד אור הקו‪ ,‬וענין הראי' הוא מצד אוא"ס הבל"ג דקודם הצמצום]‪ ,‬אלא שכיון‬
‫דוראו כל בשר אז יהי' ע"י הגילוי דאוא"ס ולא מצד הבשר – ה"ז דוגמת ענין ההשגה שהיא‬
‫בדרך הוספה וחידוש‪.‬‬
‫‪ )40‬ראה לקו"ש ח"ג ע' ‪ .782‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )41‬המשך פדה בשלום תרנ"ט (ע' קסב‪-‬קסג) ותש"ד (פי"ט – ע' ‪ .)107‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )42‬להעיר מהמשך תער"ב ח"ב פשס"א ואילך‪.‬‬
‫‪ )43‬פסחים נ‪ ,‬א‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )44‬ראה לקו"ת (תזריע כג‪ ,‬א‪ .‬ובכ"מ) בפירוש מחז"ל הנ"ל‪ ,‬שע"י הלימוד בעוה"ז "זוכה‬
‫ללמוד ג"כ בג"ע כו'"‪ .‬וע"פ מ"ש בתניא פל"ז ש"תכלית השלימות הזה של ימות המשיח‬
‫ותחיית המתים כו' תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות כו'" – יש לומר‪ ,‬שעד"ז הוא‬
‫גם בנוגע לתורתו של משיח‪ ,‬שההכנה לזה והכלי הוא לימוד פנימיות התורה במשך זמן‬
‫הגלות‪.‬‬
‫‪ )45‬מגילה יז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )46‬פרש"י שם ד"ה אתחלתא‪.‬‬
‫‪ )47‬ראה אגרת הקודש דאדה"ז (נדפסה באג"ק שלו סי' לח‪ .‬וש"נ) (וראה רד"ה פדה בשלום‬
‫ה'תשל"ח (לקמן ע' קמב) ובהערה ‪ 4‬שם‪ .‬וש"נ) – בנוגע לי"ט כסלו‪" .‬בית רבי" ח"ב ספ"ה‬
‫בהערה א – בנוגע ליו"ד כסלו (וראה לקו"ש חכ"ה שיחה ליו"ד כסלו – ע' ‪ 160‬ואילך)‪.‬‬
‫‪ )48‬ספ"ו ואילך (נב‪ ,‬ג ואילך)‪.‬‬
‫‪ )49‬פמ"א (נח‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ )50‬איוב לה‪ ,‬יא‪ .‬עירובין ק‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )51‬משלי יא‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )52‬שבת פח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )53‬סה"מ ה'תש"ט ע' ‪ 148‬ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )54‬ראה בארוכה ד"ה פדה בשלום בשערי תשובה שם פ"ח (נג‪ ,‬ג ואילך)‪.‬‬
‫‪ )55‬ראה תו"א קיד‪ ,‬ד‪ .‬לקו"ת ראה לא‪ ,‬א‪ .‬ביאורי הזהר לאדהאמ"צ פא‪ ,‬א‪-‬ב‪ .‬ביאורי הזהר‬
‫להצ"צ ע' תכג‪ .‬קונטרס העבודה פ"ג (ע' ‪.)18‬‬
‫ד"ה פדה בשלום‬
‫‪43‬‬
‫‪ )56‬שהיא כעין מלכותא דרקיעא – ברכות נח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )57‬כמו שנקראו מעת יציאתם ממצרים – בא יב‪ ,‬מא‪.‬‬
‫‪ )58‬ראה סה"מ תש"ד ע' ‪.5‬‬
‫‪ )59‬סוטה פ"א ה"ח‪ .‬וראה ג"כ פרש"י עה"פ‪ .‬פרש"י ד"ה כי ברבים – ברכות ח‪ ,‬רע"א‪.‬‬
‫‪ )60‬נסמן לעיל הערה ‪.47‬‬
‫‪ )61‬שמואל‪-‬ב כג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )62‬ולהעיר ממש"נ זמירות היו לי חקיך‪ .‬ובתניא קו"א ד"ה זמירות קרית להו כו'‪ .‬לקו"ת‬
‫במדבר יח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )63‬משא"כ תפלה מצ"ע‪.‬‬
‫‪ )64‬תניא פמ"א (נח‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )65‬ראה גיטין סב‪ ,‬סע"א‪ .‬זח"ג רנג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )66‬תענית ד‪ ,‬רע"א‪.‬‬
‫‪ )67‬שבת יו"ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )68‬משא"כ בתורה‪ ,‬הרי אדרבה – לימוד התורה צ"ל באופן ד"כל עצמותי תאמרנה( "ראה‬
‫עירובין נד‪ ,‬א‪ .‬תניא פל"ז – מז‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ )69‬ישעי' ס‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )70‬ברכות לה‪ ,‬ב‪ .‬וראה שו"ע או"ח רסקנ"ה‪.‬‬
‫‪ )71‬ישעי' כז‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ )72‬שם ס‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ )73‬סה"מ קונטרסים ח"א נג‪ ,‬ב ואילך‪ .‬וראה ג"כ סה"מ עטר"ת ע' תסד‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )74‬בהעלותך יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )75‬תנחומא קרח יא‪ .‬וראה ב"ב עד‪ ,‬א‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )76‬ראה טור ורמ"א או"ח בתחלתו‪ .‬שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ב ס"א ס"ג‪ .‬מהדו"ק שם ס"א‪.‬‬
‫‪ )77‬ישעי' כט‪ ,‬יט‪ .‬וראה ד"ה ויהיו חיי שרה גו' שנה זו – תשמ"א (לעיל ח"א ע' רפ ואילך)‪.‬‬
‫‪ )78‬שם לה‪ ,‬י‪ .‬נא‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ )79‬אגרת הבעש"ט הידועה – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )80‬רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה‪.‬‬
‫‪ )81‬ישעי' מט‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ )82‬שם סו‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ )83‬ראה זבחים יט‪ ,‬רע"א‪ .‬אלא שבפשטות יהי' לע"ל‪ .‬ובשלימות‪.‬‬
‫ב"ה‬
‫לע"נ‬
‫הרה"ח הרה"ת אי"א נו"נ עוסק בצ"צ‬
‫ר' דניאל‬
‫יצחק ע"ה‬
‫בן יבלחט''א ר' אפרים שליט''א‬
‫מאסקאוויץ‬
‫שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע‬
‫למדינת אילינוי‬
‫נלב"ע ב' אדר שני ה'תשע"ד‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫🙥🙧‬
‫‪DEDICATED IN MEMORY OF‬‬
‫‪ MOSCOWITZ‬ז"ל ‪RABBI DANIEL‬‬
‫‪LUBAVITCH CHABAD OF ILLINOIS‬‬
‫‪REGIONAL DIRECTOR‬‬
‫🙥🙧‬
‫ו ֲאנִי דָ נִי ֵּאל נִ ְהי ֵּיתִ י ‪...‬וָָאקּום וָאֶ עֱשֶ ה אֶ ת ְמלֶאכֶת ַה ֶמלְֶך‬
‫‪AND I, DANIEL ... ROSE AND DID THE KING'S WORK‬‬
‫)‪(DANIEL 8:27‬‬