בני ברית קרית אונו
גשר ביטאון התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל שנה 58 מספר 3 יוני 2010 משה בן-שחר דבר היו"ר חברים יקרים. כפי שבודאי ידוע לכם ,אנו אמורים לפנות את המשרד שלנו ברחוב אלנבי 108בתל-אביב בסוף השנה האזרחית הזאת .החזרת הנכס נכפתה עלינו בגין החוב הגדול שההתאחדות צברה כשלא שילמה שכר דירה לבעל הנכס. אנחנו נמצאים היום בשלבים די מתקדמים של אריזה .אנחנו ממינים כל קלסר וכל מסמך ובודקים היטב מה צריך לשמור ועל מה אפשר לוותר .שנות דור שזורות בחלק ניקר מהמסמכים ומספר קופסאות הארכיון שאנו רוכשים ,הולך וגדל וגם הזמן "רץ" ופתאום אנחנו מגלים שהמועד הולך ומתקרב. הבעיה היא שאין לנו מושג עדיין לאן נעבור ,ואם לא נמצא מקום יקיץ הקץ על כל החומר והמסמכים שנצברו במשרד במשך כל השנים האלה וכל ההיסטוריה תרד לטמיון ,ולכן אני פונה לכולם ומבקש לעזור לנו לאתר מקום בו נוכל לשכור מחסן/משרד עבור ההתאחדות. אנחנו מחפשים משהו בפריפריה הקרובה לתל-אביב ,מקום שניתן לשכור מחסן/משרד בגודל של כ 15-מ"ר ובמחירים סבירים וזקוקים לעזרתכם .אנא מכם ,כל מי שיש לו קשר כל שהוא לנושא, ויכול לעזור ,מתבקש להודיע לנו לטלפון 050-3556841לגב' לילי פפו ,או לטלפון 050-3556842 לגב' מירי דרמן ואנו נהיה איתו בקשר .ניתן גם לשלוח לנו מייל ל. [email protected] .. אנו מודים מראש לכל מי שיעזור לנו במעבר למחסן/משרדנו החדש. כתבו בסרבו-קרואטית מרים אביעזר ומילאן פוגל תרגום לעברית ועריכה ,מירי דרמן ומשה בן-שחר עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ע. כמידי שנה ,כך גם ב 12-לאפריל השנה ערכה התאחדות עולי יוגוסלביה את העצרת השנתית לזכר קורבנות השואה ,ילידי ארצות יוגוסלביה לשעבר, ביער יהודי יוגוסלביה שבשורש ליד ירושלים. העצרת הוקדשה השנה לציון 65שנה לשחרור מחנה ההשמדה יאסנובאץ. בעצרת נכחו שגרירים ונציגי שגרירויות ארצות יוגוסלביה לשעבר ,פרט למונטנגרו ,להם אין עדיין קשרים דיפלומטיים עם ישראל. את העצרת פתח יו"ר התאחדות עולי יוגוסלביה ,מר משה בן-שחר .משה דבר על קורבנות השואה ,ילידי ארצות יוגוסלביה לשעבר ,שנרצחו ביוגוסלביה ובמחנות השמדה שונים ברחבי אירופה .היו"ר הביא לידיעת קהל הנוכחים שהנהגת התאחדות עולי יוגוסלביה ,ביוזמתה הברוכה של הגב' מרים 1 אביעזר ,החליטה שהפרויקט המרכזי של ההתאחדות ,השנה ובטח לשנים הבאות ,הוא להפיק סרט דוקומנטרי שיציג ויספר ויהווה עדות לעד .ההתאחדות פנתה למשרד לענייני גמלאים ואנו פונים בימים אלה ממש לועדת התביעות ,בבקשה לתמוך ולממן לנו את הסרט .כולנו מקווים בלב שלם שנצליח לקבל מהגופים האלה את רוב המימון ,שנוכל להפיק את הסרט ושלעולם לא נשכח. בתחילת העצרת דיבר מר דניאל פוגל ,שגם הנחה את העצרת .דניאל ציין את מספר הקורבנות בכלל ,ולא רק יהודים ,שנרצחו במחנה ההשמדה ,יאסנובאץ .הוא גם ציין שמחנה ההשמדה יאסנובאץ היה אחד ממחנות ההשמדה האכזריים ביותר .אפילו הגנרלים הנאצים שביקרו במחנה, הזדעזעו לאחר שנחשפו לשיטות ואמצעי ההרג האכזריים של האוסטשה. הרב נתן אטיאס ערך את האזכרה לנספים .בתפילת ה"יזכור" ציין את כל המקומות בהם נספו יהודי יוגוסלביה .עיני הנוכחים דמעו לכשהדגיש את שמות המחנות בהם נספו קרוביהם. בהמשך העצרת דברו נציגי דור ההמשך של ניצולי מחנות המוות ,הם ציינו את הזוועות והאכזריות שהוריהם חוו. ראשון המספרים ,עו"ד זהר שדה ,סיפר על אביו אוטו לנגפרדר .אוטו היה אחד הבודדים ששרד את מחנה ההשמדה יאסנובאץ מפתיחתו בשנת 1942ועד הבריחה בשנת .1945עו"ד זהר שדה סיפר שהאוסטשה רצחו קודם את האינטלקטואלים .אביו התנדב לעסוק בכל העבודות שהאסירים נדרשו לעשות" .מזל" היה ההסבר היחידי שמר אוטו לנגפרדר יכול היה לספק לבנו כשנשאל איך הצליח לשרוד את כל התקופה. זהר ,שביקר באתר ההשמדה ביאסנובאץ ,סיפר למנהל המוזיאון שבאתר ,שאביו היה במחנה מפתיחתו ועד ליום האחרון לקיומו של המחנה .מנהל המוזיאון לא יכול היה להאמין שמישהו מהאסירים במחנה יכול היה לשרוד את כל תקופת המחנה. אל"מ )במיל (.שמואל בן שחר סיפר על אביו ,יוסף מורגנשטרן .יוסף גם חווה את זוועות יאסנובאץ מפתיחתו ועד הבריחה בשנת .1945שמואל ציין במיוחד את העובדה שמחנה ההשמדה יאסנובאץ היה בשליטתם המלאה והבלעדית של האוסטשה של המדינה הקרואטית העצמאית .האוסטשה העתיקו את המבנה הכללי של מחנות השמדה שבגרמנים בנו ברחבי אירופה ,אך מעבר לזה כל הזוועות התנהלו ע"י האוסטשה .לגרמנים לא היה כל "תפקיד" ברצח ובהשמדה של היהודים ושאר אסירי המחנה. שמואל ציין שאת הזוועות אותן חווה אביו ,יוסף מורגנשטרן ,ולהן היה גם עד ,חשוב להעביר לבני דור ההמשך ,לילדים ,לתלמידים ולחיילים וכך הוא נוהג! בהזדמנות זו אנו יכולים לציין שהגב' יוליה קוש מהקהילה היהודית בזארגרב ,מנהלת כבר שנים מערכה להקמת מוזיאון שיציג את יאסנובאץ ויספר את האמת על שארע במחנה ההשמדה והאחריות של השלטונות האוסטשים למעשה הזוועה .לצערנו היא נתקלת שוב ושוב בסירוב ובניסיונות טיוח. מר ראובן מילר סיפר על אביו ,ארווין מילר .ארווין ,ביחד עם אביו השתתף בבריחה מיאסנובאץ. הוא התחפר והסווה את עצמו ,אך לצערו ,כדורים שנורו ללא הבחנה ע"י האוסטשים ,שומרי המחנה ,לעבר הבורחים פגעו באביו .ראובן קרא קטע מיומן שכתב אביו בו הוא מתאר את המרד ואת הבריחה ,ב 22-לאפריל ) .1945הקטע שראובן הקריא מובא בהמשך העלון(. גב' מירי דרמן שיתפה אותנו בסיפור נוגע ללב אודות אחותה מריקה שנספתה באושוויץ ,יחד עם אמה מגדה ,והיא בת שמונה חודשים בלבד. הוריה של מירי ,גוננו עליה ועל אחיה ולא סיפרו שאביהם ,ד"ר שטיין אנדריאה ,איבד במלחמה אישה וילדה .דבר הסוד חילחל לחייה במספר רמזים .אך התגלה סופית כשערב גיוסה של מירי, גלתה אמה ורה ,שלאבא היתה לפני המלחמה אישה ותינוקת בת 8חודשים אשר נרצחו באושוויץ. בנה של מירי ,אליעד נולד בתאריך ה 10 -באוגוסט ,תאריך בו נולדה גם מריקה . כשהיה אליעד בכתה י"א יצא עם משלחת בית ספרו לביקור במחנה ההשמדה אושוויץ .הביקור נערך בעשרה באוגוסט ,באותו יום חגג אליעד את יום הולדתו וצוין יום הולדתה ה 60 -של 2 מריקה .בטכס שערכו התלמידים באושוויץ ,אליעד הקריא מכתב נוגע ללב אותו כתבה מירי לאחותה .בעצרת בשורש הקריאה מירי את מכתבה ולא השאירה עין אחת יבשה. לקראת סוף העצרת ,הדליקו ששה נציגים של קהילות יהודיות של יוגוסלביה לשעבר ,שש אבוקות לזכר ששה מליון היהודים שנספו בשואה. מר מילאן פוגל ואחריו אל"מ )במיל (.שמואל בן-שחר, לשעבר מפקד חטיבה -188חטיבת ברק ומפקד בית הספר לשריון .שמואל הדליק אבוקה לזכר משפחת מורגנשטרן מסרמסקה מיטרוביצה. מר אלברט קביליו ,לשעבר מנהל חטיבה באל-על, הדליק אבוקה לזכר משפחת קביליו מזאגרב וסרייבו. ביחד איתו הדליקה את האבוקה הגב' תמר חסון לזכר משפחת גרון מזאגרב ואוסטריה. ד"ר יאיר פלגי ,פסיכולוג קליני ,ביחד עם נכדו, הדליקו אבוקה בשמו ובשם משפחות הארי ובלאס, לזכר אימו ולזכר משפחתו הענפה שנכחדה בשואה. עו"ד זהר שדה הדליק משואה בשם כל החברים שנספו ולזכר משפחת אביו ששרד את השואה. מר בועז גבעון ,לשעבר מפקח ראשי לחינוך גופני בארץ של משרד החינוך .הדליק את המשואה לזכר אביו זבונומיר ולזכר משפחת וולקוביץ' מזאגרב .הגב' שרה פצ'נץ הייתה אמורה להדליק איתו את האבוקה ,אך לצערנו לא נכחה בעצרת בשל עבודתה .בשמה דיברה הגב' מרים אביעזר. היא סיפרה על סבה של שרה ,מר צדיק אחמד שרלופ ,חסיד אומות העולם מארצות יוגוסלביה לשעבר. לפני הדלקת המשואות אמר מר מילאן פוגל" :אנו נמצאים כעת במקום בו רבים מאתנו חולקים כבוד לקרוביהם שנספו בשואה כי רבים מאתנו לא יודעים היכן ומתי קרוביהם נספו והיכן הם קבורים ,אם בכלל ,או סתם נזרקו לבורות או כשמדובר ביאסנובאץ ,לרוב נזרקו לנהר הסאבה. הפשיסטים האמינו שהנהר לקח וטשטש לתמיד את מעשה הזוועה שלהם .לקראת סוף המלחמה ובכדי להיות בטוחים שהשמידו את כל ההוכחות למעשה הזוועה שלהם ,החלו לחפור את קברות אותן הקורבנות שלא נזרקו לנהר ולשרוף את הגוויות .לכן עבור רבים מאתנו המקום כאן הוא מקום קדוש ואני מדליק את האבוקה לזכר סבתי ,אידה ,שנספתה ב, Velikom Gradištu- הילדים של אוגן ושני בני הדודים ,דוד ויוסף ,וכן עבור יותר מ 500-יהודי Zemunשנספו ביאסנובאץ .במקביל אני מדליק את האבוקה עבור כל היהודים שנרצחו בעינויים קשים במחנות ההשמדה ברחבי אירופה". בחלק האומנותי של העצרת השתתפו מר שלמה שטרן ששר כמה שירים מלווה את עצמו בגיטרה. הגב' אוליברה מרקוביץ' דקלמה שירה .בנותיה ,מיאה וטיאה השאירו רושם עז בקהל בשירתן הנוגעת ללב .את השירה ליוותה באורגן ,האומנית הידועה ,פרופ' למוסיקה ,הגב' ראנקה ברקוביץ'-פאנצר. את השיר "חורשה בישראל" ,שכתבה דסנקה מקסימוביץ' ,תרגמה לעברית הגב' דינה קטן-בן- ציון ,הקריאה טיאה מרקוביץ .את השיר "פרח" של צרויה להב ,לחן יהודה פוליקר ,שר מר שלמה שטרן .השיר תורגם לסרבו-קרואטית ע"י הגב' אנה שומלו והובא ע"י הגב' אוליברה מרקוביץ'. ד"ר יאיר פלגי כתב את "באימת יאסנובאץ שלי" ,תרגמה הגב' ראנקה ברקוביץ -פאנצר .הקריאה הגב' אוליברה מרקוביץ'. ה"רוח החיה" בעצרת והתכנון הייתה של הגב' מרים אביעזר שגם תרגמה את השיר "אלי ,אלי". אחרון אחרון חביב ,אנו מודים מכל הלב לקרן קיימת לישראל ,עבור אספקת הציוד והארגון הטכני המדהים של העצרת. תמר עדן-אלרואי בין קרלובץ לנהריה כאשר אני חושבת על סיפורי חיים בכלל ועל סיפורי חיים מתקופת השואה בפרט ,אני שואלת את עצמי ,מי נמצא במרכז סיפור החיים -גיבור הסיפור עצמו ,הצאצאים ,המשפחה הקרובה 3 והרחוקה? ברור לי ,שלכל אחד מאלה יש תפקיד ויש חלק בסיפור החיים ,חלק שהוא רק שלו .אני מעוניינת להביא את החלק שלי. הפעם הראשונה ,שבקרתי בקרואטיה בשנת ,1988אינה דומה לפעמים הנוספות שבהן בקרתי, ובמיוחד לא לביקורי האחרון ביולי .2009במשך כעשרים שנה ,קרואטיה עברה שינויים רבים ,אני התבגרתי ועברתי שינויים ,ויחד עם אלה ההבנה התעמקה והתחדדה ,הסקרנות הובילה לחיפושים מאתגרים ,והאנשים שפגשתי במהלך השנים סייעו לי להרכיב מחדש את הפאזל, שעדיין חסרים בו חלקים משמעותיים. במרכזו של הפאזל חייו של אבי ,מיכאל אלרואי ,שבאהבה גדולה ,שיתף אותי ואת כל המשפחה, כמעט בכל פרטי החיים שלו ,מהגיל שבו הוא זוכר את עצמו בקרלובץ ,עד הרגע שבו חולץ והוברח משם לאיטליה ומשם לאחר כמה שנים עלה לארץ ישראל. זכות גדולה היא לחוות עם אבא יד ביד את זיכרונותיו בעיר הולדתו .זכרונו החד והמדויק להפליא, סייעו בידינו לחיות איתו את כל הספורים ,שגדלנו עליהם בילדותנו ,ושלא תיארנו לעצמנו אז שנוכל לחיות אותם יחד איתו עין בעין .מי חשב אז לפני שנים ,שנוכל לנסוע כולנו יחד לקרלובץ? בסוף השבוע הזה יערך בבית העלמין שבפאתי העיר קרלובץ ,טקס זיכרון ,ליהודים ,קורבנות השואה ,בנוכחות הרב של יהודי זגרב .כך נודע לאבי מפי חברו הטוב ,פרופסור ולדימיר פרשין, המתגורר בקרלובץ מאז ומתמיד. את הקבר של סבא רבא שלי ,אלכסנדר אייזלר ז''ל ,מצאנו עוד ב 1988-בבית העלמין ,בחלקה בה קבורים יהודי המקום ובשוליה עומד המבנה של בית הטהרה ,ועליו חקוקות המילים'':בית עולם'' בעברית .סבא רבא ,שנפטר מדלקת ריאות בגיל '' ,52ניצל'' ממאורעות השואה ,אותם סבלו יתר בני המשפחה הקרובה והרחוקה. ביולי 2009בשעה שאבא ,בעלי וגיסי מתפללים על יד קברו ואומרים ''קדיש'' ,אני מדברת מתוך ליבי עם סבא רבא אלכסנדר-שנדור ,ומספרת לו עלינו ועל ילדינו -דור חמישי לבית אייזלר. במקום הזה אני רואה בעיני רוחי את סבתא רבא שלי ,הרמינה אייזלר ז''ל ,אומה שלי ,שזכיתי להיות נינתה במשך 13שנים ,מלווה את בעלה למנוחת עולמים יחד עם שני ילדיה -זורה ופאיו, ועם יתר בני משפחות אייזלר ושטיינר והמכרים הרבים .מאוחר יותר יחקקו את שמו של פאיו אייזלר ז''ל על המצבה של אביו ,ויוסיפו גם את שמו של אח של סבא רבא -ארנסט אייזלר ז''ל, שנרצחו באכזריות. לסבא רבא היה כל בו גדול ,בקומה התחתונה של הבית הגדול ,העומד עד עצם היום הזה .סבא רבא אף הקים בהתנדבות את תחנת מכבי האש של קרלובץ ,והיה פעיל בה ,עד שנפטר .זו אותה תחנה בדיוק העומדת באותו מקום היום. אני יודעת ,שאני צריכה להיות אסירת תודה על כך ,שכולנו נמצאים עם אבא בעיר הולדתו ,נכנסים איתו פנימה אל הבית בו נולד וגדל .זו לכולנו הפעם הראשונה ,שהורשינו להיכנס אל הבית פנימה ,פעם ראשונה בקיץ .2009 אנחנו צועדים עם אבא אל בית הספר היסודי ,חצר בית הספר כאז כן היום ,בתי הקרובים ,בתי החברים ,הגשר על הנהר בואכה לבניה .הדרך אל הגימנסיה בה למד עד אותו הרגע ,שבו נאלץ להפסיק את לימודיו .אבא הוברח בתוך אמבולנס של הצבא האיטלקי חבוש מכף רגל ועד ראש כחיל איטלקי פצוע .אנחנו עומדים דקות ארוכות ברחבה ,שלפני הבנק המרכזי .כאן עמד אבא וחיכה לאמבולנס .אני מדמיינת ילד כמעט בן 13עומד בפני גורלו ,עומד לבדו. לאורך השנים ,ובמיוחד בשנים האחרונות במפגשים שלנו עם בני משפחתו היקרים של הקולונל האיטלקי ,ד''ר ארתורו גאטי -חסיד אומות העולם ,שהציל את אבא ואת סבתא שלי ,זורה אלרואי ז''ל ,אני מבינה ,שלולא הוא ,אני לא הייתי קיימת. השהייה יחד עם אבא בקרלובץ מחייה בי מחדש את השפה ,שהייתה שגורה בפי בילדותי ,ופתאום היא קולחת בטבעיות -ואני מאושרת .השהייה עם אבא מחייה סיפורים רבים ,ששמעתי בילדותי ממנו ,מאומה ומסבתא .אני רואה בעיני רוחי את שגרת יומם ,את הנופים ,שצעדו בהם יום אחרי יום ,את חיי המשפחה ,שניהלו בבתים ,בעסקים ,ברחוב הראשי ,בטיולים ,ברחצה בנהר הקורנה, בבית הכנסת ועוד. אנחנו חיים שבוע ימים את מה שהיה ,ואת מה שהווה .הצניעות של המקום שובה את לבבי ,ואנחנו מתמסרים להליכות ארוכות בתוך העיר ובשוליה ,מקפידים מידי יום לעבור על יד ה''בית'', שממוקם במרכזה של העיר ,לפעמים הרבה יותר מפעם אחת -ולא שבעים. יש מה שלא השתנה מאז ,כפי שאבא מספר ומסביר ,ויש מה שהשנים הביאו ,תרמו וגם שינו .יש גם את מה שאנחנו ,תושבי נהריה ,מזהים בעל כורחנו ,מעין שותפות גורל ,בורות של קטיושות על 4 הכביש ,מלון חרב ושרוף מהפצצות ,פגיעות אין סוף בקירות המבנים והבתים .כן ,גם כאן הייתה לא מזמן מלחמה אכזרית ומיותרת. בקיץ שעבר הבנתי ,שחלק גדול ממה שאני היום ,הוא קו רצוף מקרלובץ לנהריה .קו עמוס חינוך ותרבות ,ערכים ומסורת משפחתית ,שנפרטים לפרטים גדולים וקטנים ,ובעיקר קו עמוס באהבה לכולנו ,כולל ילדינו ,שזכו להיות נינים במשך הרבה שנים ,וזוכים להיות נכדים עדיין. חלק גדול ,ממה שעטף את כל זה והוסיף עוד מימדים ,היה כל מה שמשפחת שטפן )השכנים הגויים( ,שמרו עליו בקנאות ובמסירות במשך כל המלחמה ,כך שנוכל להתבונן וללמוד מהתמונות ומהמסמכים ,ואפילו לאכול עם הסכו''ם והסרוויס של המשפחה. וכן ,יש בי עוד צד מבורך ,מלא חום ואהבה של אמא שלי ,שנולדה בקצה אחר של העולם ,שהיא ואבא שלי נפגשו כאן בארץ ישראל ,והקימו משפחה נהדרת. כל מי שעדיין לא מקבל מאיתנו הודעות במייל ומעוניין להופיע ברשימת התפוצה שלנו מתבקש לשלוח לנו הודעה על כך למייל שלנו [email protected] ,ואנו נצרף אתכם לרשימה. עצרת שנתית במלאת 67שנים לגירוש יהודי מקדוניה. דור ההמשך של יהודי מקדוניה בשיתוף עם הפדרציה הספרדית והתאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר ערכו, כמידי שנה ,את העצרת השנתית במלאת 67שנים לגירוש יהודי מקדוניה .העצרת נערכה ביום חמישי ,11/03/2010בבית הכנסת ביד ושם ,בירושלים. כשעה לפני תחילת העצרת ,שגריר מקדוניה בישראל, מר פאיו אבירוביץ ורעיתו ,הניחו זר והדליקו את נר הזיכרון ,באוהל הזיכרון שביד ושם .את האירוע ניהלה נציגת יד ושם .בטכס הנחת הזר השתתפו גם מר משה טסטה ,יו"ר דור ההמשך של יהודי מקדוניה ורעייתו ,ד"ר רחל-שלי לוי-דרומר ,סגן יו"ר דור ההמשך של יהודי מקדוניה ובעלה ומר משה בן-שחר יו"ר התאחדות עולי יוגוסלביה ורעייתו. יהדות מקדוניה היא אחת הקהילות העתיקות. במקדוניה חיו יהודים עוד מימי חורבן הבית השני. בעקבות גירוש ספרד ופורטוגל הגיעו למקדוניה עוד יהודים רבים .ערב מלחמת העולם השניה חיו במקדוניה כ 7800יהודים שהתרכזו בעיקר בסקופיה בביטולה ובשטיפ.יהדות מקדוניה עתיקת הימים נמחקה תוך 20יום! תוך 20יום הצליחו הנאצים ,ימח שמם ,ועוזריהם הבולגרים ,להעביר את יהדות מקדוניה למחנה הריכוז טרבלינקה ובסוף מרץ 1943 נותרה מקדוניה ללא יהודים 7144 .יהודי מקדונים נרצחו בטרבלינקה בלבד! לאחר האזכרה שנערכה ע"י הרב אבי קוזמה והחזן עקיבא אסקיו ,פתח את העצרת מר משה טסטה ,יו"ר דור ההמשך של יהודי מקדוניה .הוא סיפר שעל אף שהוריו עלו ארצה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ,גם קרוביו נשלחו לטרבלינקה ביחד עם יהודי מקדוניה וגורלם היה זהה לשאר הקורבנות .הזמרת בטי קליין שרה שירים במקדונית ובלאדינו וקהל המשתתפים הודה לה על השירה שהנעימה במקצת את האווירה. 5 הפתעת הערב היה שגריר מקדוניה בישראל ,מר פאיו אבירוביץ ,שנאם בעברית .מר אבירוביץ סיפר על פעולות ואירועים שעושה ממשלת מקדוניה בכדי להנציח את שואת יהודי מקדוניה ,כמו כן הוא ציין שדלתות השגרירות פתוחות בפני עולי מקדוניה ובני דור ההמשך ,בכל נושא. את ברכת התאחדות עולי יוגוסלביה הביא משה בן-שחר ,יו"ר ההתאחדות .הגב' מרים אביעזר סיפרה בחום על חברתה ,ההיסטוריונית והסופרת ג'ני לבל ז"ל שנפטרה לפני כחמישה חודשים. ההיסטוריה של יהדות מקדוניה הייתה אחת ה"אהבות" של ג'ני ולה היא הקדישה הרבה מזמנה וממרצה .גב' יונה קובו מיד ושם סיפרה על מונסטיר – קהילה ספרדית במקדוניה ו"גילתה" לנו שממש בימים אלה העלתה יד ושם ,באתר שלה ,מצגת בנושא .היא הזמינה את כולם לצפות במצגת שהועלתה על ידם בסיוע ובמימון של ועידת התביעות. גב' בטי עזורי סיפרה לנו את סיפור הצלתה בידי חסידי אומות העולם ,אלכסנדר ובלאנקה טודורוב. את העצרת הנחתה בחן רב ,כרגיל ,ד"ר רחל-שלי לוי-דרומר .היא סיפרה לנו על קורות משפחתה שניצלה ,בגלל שסבה ,ד"ר אברבנאל ובני ביתו ניצלו בזכות היותו רופא .הרופאים והצוותים הרפואיים באותה עת היו בחזקת נכס לקלגסים הבולגרים כי במקדוניה פשטה מחלת השחפת והרופאים נדרשו להלחם במגפה. משה בן-שחר מרחב ברזל. ביום רביעי 3/03/2010נערכה חנוכת גן הפסלים "מרחב ברזל" ברחוב הכרמל בגני תקווה. הפסלת ,הגב' דינה מרחב ,מתמחה בפיסול ובהצבת ,פסלי חוצות גדולים ,בארץ ובעולם, העשויים מברזל הממחזר פסולת תעשייתית. פסליה מוצבים בפארקים ,בערים ,בישובים ובבתי ספר שונים בארץ ,בשוויץ ,בסין ,בהודו ובארה"ב. דינה מרחב ,ילידת יוגוסלביה ,עלתה ארצה בשנת .1949במשך המלחמה נמלטה עם משפחתה לאיטליה ואחר כך לשוויץ .בזמן המלחמה שירת אביה בצבא היוגוסלבי ונשבה במחנה שבויים גרמני .בשנת 1945התאחדה המשפחה ועלתה לארץ ,כאמור ,בשנת .1949 הגב' דינה מרחב בוגרת האקדמיה לאמנות בצלאל .1957לימדה במכללת ויצו בחיפה ובאוניברסיטת חיפה. בשנת 1984פרסמה ספר שירים "שלך באהבה" ובשנת – 1998כלת פרס שטרוק של עיריית חיפה. עוסקת בפיסול בסטודיו בקיבוץ ניר עציון ומתגוררת בכפר האמנים עין הוד. רחל שטרק ד"ר ולימיר שטרק ) – (2009-1926רופא ואדם. ד"ר וֶלימיר )וֶ ְליְקוֹ( שטרק ,שבמשך שנים היה מנהלו הרפואי של השירות למפגר ,נולד בזגרב שבקרואטיה .אביו ,שנפטר ב ,1941-היה ארכיטקט ידוע ובונה העיר זגרב .את שנות המלחמה עבר עם אמו ואחיו בזגרב ,שם הצליח לשרוד בעזרת מסמכים נוצריים כוזבים. בזכות הצטיינותו בכל שנות לימודיו זכה בעיר הולדתו בפטור מבחינות הבגרות )(cum laude והחל בלימודי רפואה ולפני עלותו ארצה השלים באוניברסיטת זגרב 5שנות לימודי רפואה. 6 ב 1949-עלה ארצה ובהגיעו למד עברית באופן עצמאי כשהוא מסתייע בכל עזרה מזדמנת. פועלות הניקיון היו לעיתים מסבירות לו מלים מוקשות .בהגיעו נרשם ללימודים בבית הספר לרפואה בהיפתחו ,וב ,1952 -כבוגר המחזור הראשון ,קיבל את התואר דוקטור לרפואה על מדרגות בנייני האומה ,שעדיין היה מבנה חסר גג .עם קבלת התואר התגייס לחיל המדע של צה"ל ועבד על נושאים שונים במכון לחקר רפואה צבאית .מחקרו העיקרי הוקדש למציאת גורמי קדחת הנילוס הנפוצה ,לתיאור התפתחותם ולבידוד הנגיף ותכונותיו. על מחקריו זכה ב 1954-יחד עם ד"ר גולדבלום וד"ר פדה ב"פרס ישראל ע"ש מאיר". בשנים אלה גם עבד במחלקת הילדים בבי"ח הדסה והשתלם בכימיה אורגנית וגינקולוגיה. בשנת 1961זכה במלגת מרצה באוניברסיטת סטנפורד .פרסם במסגרת זו 3חיבורים מדעיים שזכו להכרת אנשי המקצוע .כתום שנה ,ב ,1962-קיבל דרגת פרופסורה באוניברסיטת סטנפורד. בשנת 1963חזר ד"ר שטרק ארצה אל בית הספר לרפואה/מגמת אקולוגיה והחל לעסוק במומים מולדים. ב 1970-התמנה לתפקידו כרופא ראשי בשירות למפגר ,שעד לעת ההיא איכלס מפגרים בעיקר בתנאי אחזקה אלמנטרית ,ללא ידע מקצועי וטיפולי. בנוסף לחיבורו על קדחת הנילוס הנפוצה פרסם ד"ר שטרק כ28- עבודות מחקר בכל תחומי הרפואה :מחלות עור אצל ילדים; מחלות כליה; דלקת קרום המוח השחפתי; מחלת צליאק; רעלת הריון; הקאות בתקופת ההריון; מבנה חדש של הדרכת רופאים; הבדלים במצב השיניים אצל מפגרים לעומת האוכלוסיה הרגילה ,לרבות מחקר שטרם פורסם ,על מחלת הנפילה .כך הוסיף במשך השנים חוליות בתחומי הרפואה השונים ,בנוסף על עיסוקו בהדרכה באוניברסיטה ובבית הספר לאחיות. בשנות כהונתו כמנהל השירות למפגר הניח יסוד לתשתית הטיפולית לפי הגדרות סוגי הפיגור והגילאים ,תוך קביעת עקרונות לבניית מוסדות חדשים .בהנהלתו ירדו אחוזי התמותה באוכלוסיה זו במידה ניכרת. אלפי ילדים היו בטיפולו של ד"ר שטרק – הם וילדיהם. את עבודתו בשירות למפגר עזב כאשר 10מוסדות חדשניים שנבנו בעת ניהולו מאכלסים 6,800 מאושפזים ומפעילים מרפאות שיניים במוסדות הגדולים. ד"ר שטרק ניחן בשילוב נדיר של חריפות אינטלקטואלית ורוח הומנית .כל ימיו לחם למען האמת שהאמין בה ולהשגת מטרותיו כאיש מקצוע ,והדאגה לחלש היתה כוח מניע חזק בכל אשר פעל. הוא נפטר לאחר מחלה קשה אך קצרת ימים. ראול טייטלבאום הגדוד היהודי מראב: מעניינת במיוחד היא הקמתו של הגדוד היהודי ,מן האסירים היהודיים באי ראב ) ,(Rabאחרי כניעתה של איטליה בספטמבר .1943בתנועת המרי היוגוסלבית ,ולא רק בה ,זהו מקרה בודד של הקמת יחידת פרטיזנים יהודית ,ולו לזמן קצר ,כחלק מצבא הפרטיזנים הסדיר. באי ראב ,המצוי בחלק הצפוני של הים האדריאטי ,הקימו האיטלקים מספר מחנות ריכוז נפרדים ובהם שוכנו כ 3,500 -פליטים יהודיים מקרואטיה וכן 3,000סלובנים שהיו חשודים באהדתם לפרטיזנים של טיטו .במחנות אלה הוקמו ארגוני מחתרת .כ 200 -צעירים ו 80-צעירות יהודיים התאמנו בסתר .כבר באפריל 1943 התקבלה הוראה מפיקוד פרטיזאני עליון לתכנן מרד מזוין במחנות אלה .למחנה הוברחו מבחוץ פרסומים שונים של תנועת הפרטיזנים ואפילו הופעלה בחשאי מקלט רדיו .החדשות ששמעו בישרו על המו"מ שניהלו גורמים איטלקיים רשמיים עם בנות הברית .ב 7 -לספטמבר ,1943 7 יומיים לפני כניעתה הפומלית של איטליה לבנות הברית ,השתלטה המחרת על המחנה ,הצטיידה בנשק מן המחסנים האיטלקיים ,תבע את כניעתו של המפקד האיטלקי לשחרר את שאר האסירים במחנות באי .לבסוף המתמרדים היהודיים הכניעו את המשמר האיטלקי ולקחו את המפקד בשבי ושיחררו את כל המחנות האחרים באי .יחידות הצבא האיטלקי ששמרו באי פונו לכיוון איטליה אך נאלצו להשאיר את כל הנשק היה בידם. באותה תקופה הפרטיזנים של טיטו שיחררו את מרבית החוף האדריאטי .אולם ,מן החלק הצפוני, מאזור טריאסטה ,הגיעו ידיעות על ריכוזים גרמניים גדולים. לאחר שחרור המחנות הקימו יושביהם חמישה גדודי פרטיזנים – גדוד יהודי שמנה 243לוחמים וארבע גדודים מורכבים מאסירים סלובניים .היחידה המאוחדת שהתקיימה זמן קצר יחסית ,זכתה לכינוי הבריגאדה של ראב .האסירים הצליחו לפרק את נשקו של חיל המצב האיטלקי באי ואספו כ 2000 -רובים בהם צוידה בריגאדת הפרטיזנים של ראב .כמפקד הגדוד היהודית נקבע דוד קביליו – דאצ'ה ) (Kabiljoמסרייבו .לסגנו מונה מיקו סלום ) (Salomוכקומיסר פוליטי של הגדוד היהודי מונה אבלד ארליך )) (Erlihנהרג כעבור חודש ,באוקטובר ,כקומיסר של גדוד בדיוויזה הפרטיזנית השביעית( .כעבור שלושה ימים יצא נציגי היחידות שהוקמו למטה הכללי של הפרטיזנים של קרואטיה ונפגשו עם ראש המפלגה הקומוניסטית של קרואטיה ,ולאדימיר באקריץ ) (Bakaricועם ראש המטה הפרטיזאני בקרואטיה ,הגנרל איבן גושנייאק ) .(Gosnjakהם ביקשו להסתפח ליחידות הפרטיזנים שבקרואטיה .בהתייעצות זו הוחלט להעביר לאלתר את היחידה הסלובנית שהוקמה ,לסלובניה ,בצירוף 40צעירות יהודיות כיחידה רפואית .לגבי הגדוד היהודי מראב סוכם להעבירו אל החוף תחת פיקוד המטה הכללי הקרואטי עד להחלטה סופית על גורלו. בסופו של דבר ,כעבור 35ימים .הוחלט לפרק את הגדוד היהודי ולפזר את לוחמיו בין היחידות הדיוויזיה הפרטיזנית השביעית שפעלה בקרואטיה ובחוף הדאלמטי. יש גרסאות שונות על נסיבות פירוקו של הגדוד היהודי .לפי גרסא אחת היוזמה באה מצד מפקדי היחידה עצמה בנימוק שללוחמי הגדוד אין ניסיון קרבי מספיק ומתוך חשש שהגרמנים יכוונו מאמץ מיוחד נגד יחידה יהודית זו ויגרמו לה אבידות כבדות .לפי הגרסה אחרת היוזמה לפירוק היחידה היהודית בא בעקבות הדיונים במטה הפרטיזאני העליון .על כך כתב מילובאן ג'ילאס, שהיה חבר בצמרת המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית וחבר במטה הפרטיזנים העליון ,שנים רבות אחרי המלחמה .בתשובה לפנייתו של משה משולם ,עובד המדור לתיעוד בעל פה של המכון ליהדות-זמננו בירושלים שחקר את הפרשה ,כתב ג'ילאס בראשית " :1970זיכרונותיי בפרשה דהו במקצת .עם כניעתה של איטליה נשלחתי לקרואטיה כנציג של המטה העליון של צבא השחרור ויחידות הפרטיזנים של יוגוסלביה ושל הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית .בהזדמנות זו נפגשתי בעיר צרקבניצה ) (Crkvenicaעם ועד היהודים מן האי ראב. במקום החלטנו כי היהודים שלא יוכלו להלחם ,יועברו אל עומק האזור המשוחרר ואילו בני הנוער היהודי ,שהיה מאורגן ,יפוזרו בין היחידות הצבאיות .אני דחיתי את ההצעה בדבר כינונו של גדוד יהודי מיוחד והועד )של היהודים( הביע הסכמתו לכך .עשיתי זאת מן הנימוקים הבאים :גדוד יהודי כזה היה הופך למטרה מושכת לגרמנים ולאוסטשים וניתן היה להניח מראש ,כי יחסם כלפי היהודים השבויים יהיה אכזרי במיוחד .האוכלוסייה היהודית של יוגוסלביה כמעט חוסלה כליל, ולכן סברתי כי אל לנו להרשות השמדתם של שרידי הנוער היהודי ,אילו רוכזו ביחידה אחת .שום מניעים אחרים לא היו ולא יכלו להיות בעמדתי זו .תמיד ראיתי ביהודים היוגוסלביים .חלק מן הקהילייה רבת הלאומים שלנו והייתה לי אהדה כלפיהם .היו לי ,גם במפלגה ,הרבה חברים וידידים בני הלאום היהודי ".לג'ילאס לא נראה אז הגיוני ,שיהודים אשר נותרו בחיים ייחשפו לסכנות חמורות יותר מאשר יחידות פרטיזנים אחרות .ולכן ,הוא זה שהציע לפרק ,על רקע זה, את הגדוד היהודי הנפרד .הגדוד יהודי פורק ב 3 -לאוקטובר .1943 בסיכומו של דבר ,מבין האסירים היהודיים באי ראב הצטרפו ליחידות השונות של הפרטיזנים ובתפקידים שונים בתנועת ההתנגדות 1,339יהודים .מהם 136נהרגו בקרבות. רשם :רפאל פרנק על ילדות אבודה מהו הסיפור שלנו ,דור הסבים והסבתות ,שהיינו ילדים יתומים ניצולי שואה ,אודות חוויות ילדות אבודה .בחרתי לצטט שני קטעים מספרו של ידיד ותיק אבי אלבחרי "עשר השנים האבודות": 8 "........ביקשתי מתלמה אלעזר ,אלמנתו של דדו לכתוב מזיכרונותיה: ... את אבי פגשתי לראשונה ב ,1951כשדדו הביאו לקיבוץ ,לסוף שבוע ,נער ביישן ,מופנם וסגור, שהתהלך בינינו כצל. חווינו בדמותו את המכה ההרסנית שגרמה המלחמה לילד ,שהתייתם מכל משפחתו ,ונדד בין המנזרים ,מוסדות ומשפחות למיניהן. שבוע קודם ,פגש דדו את אבי במוסד בכפר הרואה ,וחזר מזועזע מהפגישה ,ומרושם הקשה שהנער הותיר בו .בפיו של הנער הייתה רק בקשה אחת" :תוציא אותי מכאן!" היה ברור לנו ,שאבי זקוק לסביבה שונה ולאורך חיים אחר ,כדי להתפתח ,ולהתגבר על החוסר הנורא שסבל. אחרי ניסיונות כושלים ב"עלית הנוער" ,להוציא את אבי ,ברשות ,נסע דדו לכפר הרואה ,למוסד, עם הטנדר הצבאי ,והורה לאבי לארוז את חפציו ולעלות לרכב) .בעצם ,דדו חטף אותו מהמוסד(. באותו יום העבירו דדו לקיבוץ רוחמה ,שם התקבל מיד לחברת נוער. נראה לי ,שאז התחילו חייו החדשים .באווירה הבריאה והחופשית של קיבוץ בשנות ה , 50-אבי התפתח וגילה כישרונות למוסיקה ואמנות .דדו קנה לו גיטרה ,ואבי ניגן ושר ,למד ועבד בגינון והיה גם רועה צאן בקיבוץ .המשך התפתחותו היה כמו כל נער ישראלי :שרות צבאי ,עבודה, לימודים והקמת משפחה. בשבילי ,אבי הוא דוגמה ליכולתם של ילדים יהודים ,לקום מתוך ההריסות ,ולצמוח מחדש לאדם חם ,מחייך,שר ויוצר. תלמה אלעזר". "ילדיי היקרים, שלא כרבים מהניצולים ,שבחרו לשכוח ,לשתוק ,ולא לספר את שעברו בזמן המלחמה ,אני בחרתי מאז ילדותי הצעירה לספר את "הסיפור". זיכרונותיי מבית ילדותי שלפני המלחמה ,וקורותיי במהלכה ,היו לי אבני היסוד ,שדרשו ממני לאמת אותם ולהנציחם. ייתכן ובכך שבחרתי לספר ,רציתי להוכיח ,ובראש וראשונה לעצמי ,כי אני שייך לקהילה עתיקה ומפוארת ,ולשתי משפחות גדולות ויקרות ,שנכחדו. עם חלוף השנים ,גבר בי הרצון להוריש לכם ,ילדיי ,את סיפור קורותיי וקורות משפחתי ,לא רק בעל-פה ,אלא בכתב יד ,אותו אני מעניק לכם. ככל שנאספו יותר פרטים ,מסמכים וצילומים חדשים ,כך הלך ותפח הסיפור ,עד שהפך למה שהוא היום. תודה לכם ,ילדיי ,אורנת ,דנה ,ורד ודדו על אשר "סבלתם" את סיפוריי החוזרים והנשנים ,אודות קורותיי ,נדודי ותלאותיי .ועודדתם אותי לכתוב ולהנציח ,כדי לזכור ולא לשכוח !!! באהבה רבה אבא". כמספר הילדים הניצולים מספר ספורים אודות ילדות אבודה וסיפורי השתלבות בחברה בישראל. הסיפור האישי של אבי הנו דוגמה ליכולת הילד היהודי ששרד לקום מתוך ההריסות ,ועם "השריטה" ,להתפתח ולצמוח לאדם חם ,מחייך שר ויוצר. מרץ 2010 שלום חברות וחברים ילדים ניצולי השואה, חברי ועד ילדות אבודה פועלים מזה שלוש שנים באופן רצוף ומתמקדים בהשגת פיצוי בגין ילדותנו שנעשקה. דווח שוטף על ההתקדמות ,בכדי לאפשר דיאלוג עם החברים ולשם העשרת החברים במידע אמין הנוגע לציבור מיוחד זה .הנכם מוזמנים לבקר באתר לפי הכתובת.http://www.ylas.org : עמותת ילדות אבודה הוקמה במטרה אחת בלבד ,בכדי להשיג ממשלת גרמניה פיצוי הולם עבור ילדי השואה בגין עושק ילדותם. לשם כך ולאור המטרה הברורה ,גיבשה בעמותה תוכנית פעולה מוסכמת ופועלת במרץ להגשמתה. 9 לאור ניסיוננו שהצטבר במגעים עם מקבלי ההחלטות הגרמניים ועם גופי המו"מ השונים ,הסקנו שרק ארגון ממוקד בנושא הפיצוי של ילדי השואה ,הפועל מכוח הייצוג והגיבוי המרבי שניתן לו ע"י "הילדים" יכול להשיג את אשר לא הושג עבורנו מעולם. כיוון שעוצמתנו תלויה בגיבוי שניתן על ידי "ילדי השואה" אנו קוראים לכם להצטרף לעמותת ילדות אבודה – ילדים שורדי שואה. אנו נוטלים את המושכות לידנו ונפעל ,שלא באמצעות "מתווכים" ,הודות להצטרפותכם והכוח שתתנו בידנו להשגת הפיצוי )חבר מביא חבר( אם לא נדאג לעצמנו איש לא יעשה זאת במקומנו או עבורנו! בשם ועד ילדות אבודה ,ילדים שורדי שואה – רפי פרנק ,יו"ר מדור התיישבות עובדת. למעוניינים בפרטים ניתן לפנות לעמותת "ילדות אבודה ילדים שורדי שואה )ע"ר(" לכתובת ת.ד ,3528 .רמת השרון .47134טלפון ,054-2233354פקס .03-5401035 בועז גבעון האם ידעת? קונסטנטין הגדול ,הקיסר הרומי-ביזנטי ואמו הלנה נולדו בNAISSUS- בפרובינציה MESIAכיום העיר NIŠשבסרביה. קונסטנטין חי בסוף המאה השלישית ,תחילת המאה הרביעית אחרי הספירה. בשנת 316הפך לקיסר הבלעדי של האימפריה ,לאחר קרבות עם הטוענים לכתר ושלט עד יום מותו בשנת .337 שני מפעליו העיקריים הם: .1בשנת 330הפך את ביזנט ,עד אז כפר קטן על גדות הבוספורוס, למטרופולין וקרא לה על שמו ,קונסטנטינופול .העיר הייתה השניה בגודלה ובחשיבותה ,באימפריה הרומית .אחר כך הפכה לעיר המרכזית מבחינה פוליטית ודתית באימפריה הביזנטית. .2בשנת ,313קונסטנטין הכיר בנצרות כדת הרשמית של האימפריה .הוא עצמו התנצר בשנת .332 אימו ,הלנה ,שהייתה נוצרייה זה מכבר ,באה לישראל כדי לבנות כנסיות ולסמן את כל המקומות הקדושים לנצרות .קונסטנטין הגיע לישראל בשנת ,334עת ארגן בירושלים ועידה דתית ובהזדמנות זו חנך את "כנסיית הקבר" שבנה. העיר ניש הייתה אחת הערים המרכזיות בדרך הרומית "ויה מארֵה" ,שהתחילה בדנובה והדרימה דרך עמקי המוראבה והוארדאר עד סלוניקי והים האגאי. יהודים ,מגורשי ספרד ,החלו להגיע במאה השש-עשרה לסלוניקי והויה מארֵה שימשה אותם, במשך דורות ,בנדודיהם ובחפשם מקומות מחייה חדשים. כך נוצרו קהילות יהודיות בישובים שלאורך הדרך. במקדוניה :ביטולה-מונסטיר ,שטיפ וסקופליה. בסרביה :לדוגמא משפחת טייטצק ,אשר ידוע שאבי המשפחה חי במאה השש-עשרה בסלוניקי, ועד מלחמת העולם השניה חיו צאצאיו בניש ,קרושבץ ,יאגודינה ,סמדרבו ובלגרד. ספרים של ג'ני לבל ז"ל כפי שכבר פרסמנו באחד העלונים הקודמים ,הגב' אנה לבל ,אחייניתה של ג'ני לבל ז"ל ,תרמה להתאחדות ספרים של ג'ני ,למכירה במחירים מוזלים .כל ההכנסות ממכירת הספרים נתרמו על ידה לקרן הסוציאלית של ההתאחדות ולכן כל מי שירכוש ספרים מהרשימה להלן ,תירשם קנייתו כתרומה לוועדה הסוציאלית של ההתאחדות. 10 שם הספר שפה מחיר פתאום שונה פתאום אחרת עברית ₪ 30 חאג' אמין וברלין עברית ₪ 40 Odjednom druga, odjednom drugacija סרבו-קרואטית ₪ 30 Do konacnog resenja סרבו-קרואטית ₪ 40 Da se ne zaboravi סרבו-קרואטית ₪ 40 Hazi Amin i Berlin סרבו-קרואטית ₪ 40 Ljubicice bela סרבו-קרואטית ₪ 30 Juce danas סרבו-קרואטית ₪ 40 Jevrejske knjige stampane u Beogradu סרבו-קרואטית ₪ 30 Jevreji Jugoslavije סרבו-קרואטית ₪ 30 Dnevnik jedane Judite סרבו-קרואטית ₪ 40 )Vremena u nama (Dina Katan Bencion סרבו-קרואטית ₪ 20 The Mufti of Jerusalem אנגלית ₪ 80 מדור לחיפוש קרובים אני מרים אלישר – פרץ ,מבקשת לפרסם בחיפוש קרובים. נולדתי בזאגרב בשם ברנקה קאופמן בשנת . 1936 אומנם ראיתי את הפרסום על שארים ממשפחת קאופמן שהייתה משפחתו של תעשיין הפחם, אבל אנחנו היינו קאופמנים מענף כנראה אחר .מקצוע של אבי היה צילום ובתור שכזה הוא צילם את הגברת העשירה ,כנראה ברטה קאופמן ,צילום דיוקן אומנותי שאחד עוד נמצא במשמרתי. במדור החיפוש הייתי מעוניינת למצוא מידע כלשהו על האח של סבתי ,אדמונד פרידנפלד ,אשר בשנת 1941נשאר בזאגרב עם אשתו ) שאינני יודעת את שמה( ,על מנת לשלוח חבילות למחנה, אולי יאסנובאץ ,לבנו יחידו שנלקח במעצרים הראשונים .אבי הצליח לברוח ,אך לצערנו אדמונד פרידנפלד ואשתו נעצרו זמן קצר לאחר מכן וגורלם לא נודע. הייתי מבקשת לפרסם הודעה ברוח הדברים האלה : האם מישהו מזאגרב זוכר אותו ,את אשתו ו/או את בנו. האם מישהו פגש בהם בדרכם האחרונה .האם מישהו הכיר את שתי אחיותיו שהיו מבוגרות ממנו. שם סבתי ,אחותו ,היה יוסיפה פרידנפלד – קאופמן .הם נולדו בווארז’דין והגיעו לזאגרב עם אימם האלמנה בהתחלת המאה ה.20 - עד היום לא הצלחתי לקבל שום מידע ,לא "ביד ושם" ,ושום מענה מהקהילה היהודית של זאגרב. MIRIAM ELIACHAR-PERETZ Dr.ALIK B.PERETZ T.972-4-8386642 [email protected] [email protected] 11 יהודה )וויקו( שטרק מחנה ההשמדה יאסנובאץ ,עצרת הזיכרון תש"ע. זה היה באישון הלילה של השמיני באפריל השנה ,כשמטוסנו נסק אל על בדרכו אל אופל הזיכרון המהול בגאוות הישרדות וניצחון. אל תוך בטן המטוס נקבצו 28ילדי תיכון ג' מעיר מודיעין ,מנכ"ל עיר מודיעין ,האחראית על קשרי חוץ של העיר ,סגל המחנכים וסגל המארגנים . כך החל המסע אל העיר בניה-לוקה ברפובליקה סרבסקה להשתתף בטקס הכרזת ערים תאומות וכך נפתח חלון ההזדמנות לילדי ישראל להכיר בני נוער מעם אחר. אחרי עמל רב והרבה הכנות ,הצליחו המארגנים ונציגי הרשויות המקומיות לתת לאירוע נופח מכובד וחם ביותר. עובדה תוכנית מפורטת ביותר שכללה קבלות פנים וארוחות בדרג הגבוה של השלטון המקומי כולל נשיא הרפובליקה ,ראש הממשל ,ראש העיר וסגל מחנכי העיר. תלמידי ישראל התארחו ושוכנו אצל משפחות ילדי המקום .שיטת אירוח זאת גלשה ויצרה אווירה חמה ,לבבית ותרמה לקירוב לבבות בין העמים. אך מסע זה לא נועד ,אך ורק לקירוב הלבבות ,אלא בעיקר ללמד את כולנו "לזכור ולא לשכוח" את היקרים לנו ,אשר נרצחו בידי הצורר האכזרי. כולנו ,המארחים ,האורחים-כנציגי מדינת ישראל ועם בישראל ,השתתפנו ב 11-לאפריל ,בטקסי יום הזיכרון לקורבנות השואה היהודים ,לבני עם הסרבי ,לרומנים )הצוענים( ,שנרצחו במחנה יאסנובאץ ע"י אותה יד חסרת צלם אנוש של הפשיסטים הקרואטים. הרב אסיאל מבלגראד ונציגי הכמורה הפראווסלבית נשאו את תפילותיהם לעילוי נשמתם של הקורבנות, ונאמר קדיש .באותה עת ממש ילדי המשלחת מישראל ואני הדלקנו אין ספור נרות נשמה אותם הבאנו איתנו מישראל. התרגשותם של ילדי המשלחת מישראל ,ברגעים אלה ,הרקיע שחקים כאשר הם ,במקום הארור ההוא ,הניפו את דגלי ישראל והוכיחו שלמרות הכל "עם ישראל חי". אי אפשר לסיים את המאמר מבלי לעלות על נס את עמלם, עבודות הכנה והארגון הלוגיסטי של המחנכים ,משרד החינוך. בראש וראשונה יש לציין את מר אריה ליבני ומר אלכסנדר ניקוליץ שתרמו כה רבות להצלחת העצרת. כניצול שואה שאיבד את רוב משפחתו באותו מקום ,היום עובד "יד ושם" ואתמול לוחם בצה"ל ,זכיתי לתרום את תרומתי הצנועה במסע זה ובכך רואה אני את ניצחוננו על כוחות הרשע. ראובן מילר ,הקריא בעצרת והביא לדפוס קטע מיומנו של ארווין מילר אסיר יאסנובאץ מדצמבר - 1941אפריל 1945 הבריחה של אחים LIONכל אסיר חשב רק על דבר אחד :איך לברוח .ההבדל היה בזה שעכשיו היה ברור שהמצבע חייב להיות קולקטיבי. הרגשנו שסכנה מרחפת מעלינו ,סכנה שהולכת וגוברת מדי יום מדי שעה .מישהו סיפר שהאוסטשה מתכננים חיסול המחנה .היינו נכונים להאמין לו כי נראו סימנים שמשהו מתרחש במחנה הראשי .העגלון סיפר שאסירים רבים עובדים על איזה שהן חפירות. מה הם חופרים? קברים חדשים? לא ,הם מוציאים גויות ושורפים אותן .כל המחנה הסריח .כלומר, אם הם חופרים קברים ,מוציאים גויות ושורפים אותן האם זה לא כדי לטשטש את העקבות? כך סברנו מבלי להיות בטוחים שהסיפור הוא אמיתי. 12 התחילו הכנות לבריחה .כל אחד ידע מה יהיה עליו לעשות כשיגיע הרגע ,והרגע יגיע אם לא היום, אז מחר! יום אחד מישהו התחיל לחלק תפקידים .כל אחד קבל תפקיד ,כמובן רק אלה שיכלו עוד לעשות משהו. גם לזקנים וחולים היו תפקידים .עליהם היה לעקוב ולשים לב על כל מה שקורה ולבחון את התנהגותם של האוסטשה .כל אחד מאתנו קיבל בקבוק קטן עם ציינקלי ,את זה חילק לנו הכימאי .DEMAJOליקוק קטן הספיק כדי להירדם בלי סבל לשנת עולמים .בשום אופן לא לתת להם לתפוס אותך חי אם נפצעת .אם אתה רואה שאתה עומד ליפול בידי האוסטשה ,תיקח את הבקבוקון .אני לקחתי את הבקבוק וגם אבי ,נידמה לי שכלם עשו כך. ישבתי עם אבא לדסקס מה יקרה כשיגיע הרגע המתוכנן .לא ידענו מתי זה יקרה ,אבל זה היה כבר באוויר וידענו שהמועד מתקרב .סיכמנו עם אבא שהתפקיד שלנו יהיה לחתוך את גדר התיל יחד עם עוד אסיר שגם כן קיבל אותו תפקיד .חשוב היה לפתוח את הגדר ולאפשר בריחה .היה צריך לעשות הכל במהירות הבזק כדי לתפוס את האוסטשה בהפתעה .קבלתי גרזן מחודד היטב שהסתרתי. הפקודה הייתה" :כל אחד חייב לדאוג לעצמו ולהשתדל להשתחרר" .לא ידענו איך הדברים יתפתחו אבל ,ידענו דבר אחד :לברוח ,לברוח כמה שאפשר יותר מהר ורחוק. החשמלאי HUNEכבר הכין כל מה שצריך :בקבוקים עם חומר דליק ,ב KOŽARA-היה בנזין, ספירט ,אצטון וכל מיני חומצות ,שמן ושומן כך שזאת לא הייתה בעיה .את החומר הדליק היה HUNEפיזר בבית המלאכה .היה צריך גפרור אחד כדי ש KOŽARA-תעלה באש .עכשיו היינו צריכים את הרגע המיועד .כל היתר היה מוכן. המבצע התחיל ב 22-לאפריל ,1945פתאום פרצה שמועה שממחנה המרכזי שומעים יריות .אם שם יורים זה אומר שמשהו לא בסדר SISI .מספר מה ששמע .האסירים במחנה המרכזי התמרדו בלי נשק או כלים כלשהם התקיפו את השומרים ,כאשר ראו שהשומרים מוציאים גופות מהאדמה ושורפים אותן ,כדי לטשטש כל עדות למעשיהם ,החליטו שלא יכולים לחכות .צריכים להתקיף את האוסטשה ולקחת סיכון. מתחילים לפי המתוכנן ,מאטיאס הספר .ל ATIJAS-היו מגיעים קצינים אוסטשה לגילוח וכשהסכין מגיע קרוב לגרון ,יש רק לחתוך וגמרנו. לאורך ה KOŽARA-וממשיך מחוץ לצריף .מגיע סרן אוסטשה ,הוא הולך ישר אל הספר ,ATIJAS סכין הגילוח שלו הייתה כבר מחודדת היטב .זה הלך מהר; שני אסירים מ KOŽARA-לקחו את הסרן עם גרון חתוך וזרקו אותו לחבית עם צבע לעורות .הספר ניקה במהירות את המראה ואת הכסא מדם. MIRO AUFERBERGעומד ליד הרפת וממתין גם .מופיע אוסטשה .הוא הולך להחליף משמרת ב MIRO .KOŽARA-עוצר אותו ומבקש אש להדליק את הסיגריה .האוסטשה מעביר את הרובה לצד שני ומחפש גפרורים בכיס MIRO .מרים את הגרזן וחותך את הגולגולת של הקצין לשניים. זהו הסימן להתחלה. גם אני מרים את הגרזן שלי ועושה אותו דבר .הגדר מרוסקת ומפורצת והדרך פתוחה .אני נותן לאבא סימן ואנחנו עוברים .מהר ,מהר ,צריכים לרוץ כמה שאפשר יותר מהר לפני שהאוסטשה יבינו על מה מדובר ויתחילו לירות. KOŽARAכבר בלהבות .התחיל ירי מכל הכיוונים .אני רץ ומדי פעם אני מסתובב לראות איפה נמצא. אבא .אני רואה אותו ונדמה לי שהוא רץ מהר .כדור זוהר עף לעברי ,אני נשכב ,ממתין רגע ,קם וממשיך בריצה .כמה שיכולתי להבחין ,רק ארבעתנו היינו תחת אש התותחים .כשהסתובבתי שוב ראיתי מחזה שממסמר אותי למקום .אבא נפצע ,הוא נופל ,אני ממתין כמה דקות לראות האם אבא יזוז .הוא אינו זז ,אני נשכב ,זוחל לעברו ,קורא לו ,אין תשובה .אני נזכר שסיכמנו בינינו" :כל אחד צריך להציל את עצמו כפי יכולתו .אני קם וממשיך לרוץ בכל כוחי .מסילת הרכבת נמצאת על גבעה וצריכים להגיע אליה בזחילה והאדמה היא רטובה וגלישה .אני מגיע למסילה ,עובר אותה ומתגלגל לעבר השני. אני חופשי. התאחדות עולי יוגוסלביה מברכת את לב פוגרבייסקי LEV POGEBIJSKI ברוך הבא ארצה ומאחלת לך התאקלמות קלה. מירי דרמן ולילי פפו – ועדת עולים חדשים 13 ד"ר יאיר פלגי30/07/2008 , הוקרא בעצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. באימת "יאסנובאץ שלי" * )(Jasenovac עד שנמסה תחת ידי ,לאיטה להצילה – מול עיני הבעתה לפתע ,חלמתי את מותי ואת מותה של בתי ואולי ,גם את מותו של אבי מוות צפוי ומתוכנן כצו לילי ראיתי את אנשי האוסטשה יושבים כך מולי אוכלים עד שבעה סביב שולחנם בחיוך של שלוה זהו דבר של יום יום ,של שגרה היה זה חלום רגוע ,לכאורה ללא תחושת בהלה או אימה ממש ביום הולדתו התשעים ושבעה של אבי ,שנרצח שם – בזוועה התעוררתי לאיטי בוהה המום ומשותק מן המחזה בו השתתפתי כהוזה האם ,גם אצלי המוות -חלק מן החוזה ? הובלתי את בתי הקטנה אל מיטת מותה ,ידי בידה * נכתב בעקבות ידיעה על מותו של דינקו סאקיץ' בכלא זאגרב, אחרון מפקדי מחנות ההשמדה ,שהיה מפקד יאסנובאץ' בין השנים 1942-44 )יאסנבאץ' כונה "אושוויץ של הבלקן"(. מירי דרמן הקריאה בעצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. למריקה ,אחותי התינוקת ,שלא הכרתי .... היום העשרה באוגוסט ,2003היית אמורה לחגוג את יום הולדתך ה.60 - אך למעשה ,מעולם לא חגגת אף יום הולדת ....כי כאן במקום האיום הזה אושוויץ" ,הפלנטה האחרת" ,קופחו חייך תינוקת בת 8חודשים. למעשה עד גיל 18לא ידעתי על קיומך .אבי ,שהוא גם אביך ,לא רצה להכביד עם זכרונות העבר הכואבים .רצה שילדיו החדשים )אני ואחי ( ,יגדלו ללא חותם וצילם של ימים קשים ,ארורים וזיכרונות מרים .את זכרך וזכר אימך מגדה והכאב על אובדנכם נצר אבינו עמוק בתוך ליבו ! גם כשנולד ילדי ,בתאריך בו נולדת את ,שתק ולא סיפר !!!.... לא הזכיר ולו ברמז על צרוף המקרים המצמרר ,שנכדו הבכור נולד באותו תאריך בו נולדה בתו הבכורה ,שנרצחה כאן באושוויץ. אודותיך למדתי ממכתב וכמה תמונות בודדות ,שאמך הצליחה להעביר בדרך לא דרך אל אבינו, כשהיה במחנה הכפייה .במכתבה היא מספרת שאת ילדה טובה ,נבונה ,פעלתנית וחייכנית. בתמונות ששלחה נבטת דמותך כתינוקת יפה וחייכנית עם עיניים גדולות ובהירות .תינוקת פרח !!! מאחורי כל תמונה הוסיפה אמך כמה מילים ובאחת מהן כתבה בשמך " :אני מחייכת ,אבל לא יודעת כמה ליבה של מאמי נחמץ מדאגה אליך .מתגעגעת ואוהבת מריקה". לו רק הייתה אמך יודעת שלכן ולגורלכן היה צריך לחרוד ולדאוג .... אחת מחברותיה של אמך ,אשר הגיעה יחד אתכן לאושוויץ ושרדה ,סיפרה כי אחת הנשים הציעה לאמך למסור אותך לידי אחת הנשים המבוגרות ....אך אמך לא הסכימה למוסרך לאיש ובחרה להתלוות אליך ....אל המוות .... אז הנה היום היית אמורה לחגוג את יום הולדתך ה 60 -ולמרות שלא זכית לחגוג אפילו את יום הולדתך הראשון ,עומדים פה בני וחבריו למשלחת ,במקום בו קופחו חייך ,תינוקת יפיפייה בת 8 חודשים .הם ילדים ישראלים ויהודים גאים ! גאים בארצם ,מורשתם ובמי שהם ! הם גדלים במדינה חופשית ועצמאית ,כשצבאנו החזק מגן על כולנו ! ובני ,למרות הכל מציין את יום הולדתכם !!! שלך אחותך מירי 14 יום השואה -12.4.2010מתוך תמצית דבריו של עו"ד זהר שדה-לנגפלדר יאסנובץ .מאז שאני זוכר את עצמי המילה יאסנובץ מעוררת בי חלחלה ומיד מתקשרת עם המילה המקבילה אצלי וזאת באופן אינטנסיבי – שואה .יאסנוביץ ו/או שואה היתה קשה עלי וקשה במיוחד על אחותי רותי לנגפלדר סימן טוב ,שנמצאת פה ביננו ,תעיד העובדה שהיא נמנעה כל השנים לעסוק בנושא זה והיום ,נדמה לי בפעם הראשונה או אחת הבודדות שהיא אזרה אומץ ומשתתפת בטכס יום השואה.בילדותי אבי ז"ל נהג לומר לי ,שיאסנובץ זה היה מקום כל כך נורא ,שלא ניתן לתאר אותו ורק כשאגדל אצליח להבין מה היה נורא המקום הזה .בהגיעי לגיל ,14לאחר שהייתי צריך לבחור באיזה בית ספר תיכון אלמד ,אבי ניסה לשכנעני כי עלי להרשם לבית ספר "אורט" ע"מ ללמוד מקצוע ,כי מנסיונו זה טוב לחיים .ע"מ להבטיח את עתידי ,והוסיף כי ביאסנובץ יכלו להנצל רק בעלי מקצוע. כמובן שלא הסכמתי לקבל את המלצתו זו .לאחר שרותי הצבאי הודעתי לאבי כי החלטתי ללמוד משפטים ,ראיתי על פניו מידה של תדהמה .לשאלתי מדוע הוא תמהה ,הוא השיב ,דע לך כי ביאסנובץ עוה"ד נרצחו ראשונים .כלומר משרק הגיעו נטבחו על גדות הסבה ואפילו לא בוזבזה עליהם מנת מזון.ביום 5.8.41פרצו לביתו של אבי באוסייק פעילי האוסטשה עצרו אותו ולקחו את כל רכושו ,לאחר יומיים מבית הכלא המקומי הועמס על רכבת משא יחד עם כ 50-70 -יהודים מהסביבה בדרכם ליאסנובץ ,אך בדרך שונה הכוון לגוספיץ ונאמר להם כי הם יועסקו שם בעבודות חקלאיות ,ולאחר כ- 10ימים של שהייה במקום ולאחר שהיה חשש כי האיטלקים מתקרבים ויכבשו את גוספיץ הועברו אבי ואסירים נוספים למחנה יאסנובץ .ושם שהה קרוב ל 4 -שנים תוך שידידיו ממליצים עליו מידי פעם כמומחה למקצועות כגון :סנדלרות ,בניית סירים ,שרשראות ,ובזכות העובדה שהוצג כבעל מקצוע הצליח לשרוד כל אותם שנים ,כאשר בין לבין ,הוא עסק גם בכריתת עצים ביער ,בניית סכרים למניעת שטפונות בחורף של המחנות ,וכל אותה תקופה ,סבל ממכות ,כאשר חבריו מסביבו שתש כוחם נרצחו לנגד עיניו. לא אחת שאלתי את אבי כיצד הוא הצליח לשרוד את הגהינום של יאסנובץ ותשובתו תמיד היתה רק מזל Samo Srecaלפני כ 5 -שנים ,קרובת משפחה ,הגב' זורה דירנבך ,פעילה מרכזית בקהילה היהודית בזגרב ,מצאה את עדותו של אבי שניתנה שבועות מספר לאחר שחרורו מהמחנה ,בפני חוקרים יוגוסלבים בעיר אוסיק .עדותו זו תורגמה לבקשתי ,אחרי פטירת אבי ז"ל ,ע"י עולה מיוגוסלביה ,עוה"ד מאיה אלקלעי ואני מודה לה מכאן בהזדמנות זו.בעדותו זו של אבי ,ישנם פרטים רבים על התלאות שעברו עליו ,על שמות נרצחים וכן הפעילים האוסטשים ממחנות יאסנוביץ וסטרה גרדישקה שבשניהם שהה אבי .מאחר ונתבקשתי להתרכז בבריחה של אבי מיאסנובץ אצטט חלק מעדותו שניתנה שבועות מספר לאחר שחרורו )מדוע רק שבועות מספר – אסביר בסוף( ".חודש אפריל 1945החלה נסיגתם של האוסטשה ,ואסירים הובאו בשלשלאות לגרדינה )המקום ליד המזח שם נטבחו עשרות ואולי מאות אלפי בני אדם( .על מנת להוציא את גופות הקורבנות ,החל משנת 1941במטרה להסתיר את עקבות הרצח המאסיבי ,ובאותה עת הגיעו למחנה כ 450 -גברים ונשים מסרייבו ,הם ישר חוסלו בגרדינה ,נסיגת האוסטשה מאוסייק וג'אקובו הביא עמה חיסולים נוספים, עליהם פיקדו לובוריץ )הממונה על מחנות הריכוז בקרואטיה( פיצלי )המהנדס הראשי של יאסנובץ – בונה הקרמטוריום ומי שחיסל במו ידיו רבים מעובדי בתי המלאכה השונים( .מילוש ליובו )מפקד המחנה( מירוסלב מיסטרוביץ – פיליפוביץ )שכונה גם השטן -שהיה בעברו כומר שהחליף את הצלב 15 בגרזן ,היה מפקד המחנות יאסנובץ וגם הסטארה גרדישקה( ואחרים. גרדינה בערה במשך 20יום מעצמותיהם של הנרצחים ,קבוצה ראשונה של 100איש נשלחה לעבוד במקום לוניה ,ומשם לא חזרו ,אחריהם נשלחו 500איש וגם הם לא חזרו.ב 20.4.45 -כ 1300 -נשים וילדים נסגרו ב 6 -בקתות עץ שעליהם נשפך נפט ומולכד בחומר נפץ .והופצץ והאש בערה כל הלילה .ב- 21.4.45סגרו אותנו כ 1300 -גברים שנותרו בחיים בבנין בעל 2קומות במטרה לחסלנו בין ה21-22 - באפריל חוסלו חלק ממפקדי המחנה .קבענו את שעת התקיפה ל 21.30 -ושמרנו זאת בסוד משום שפחדנו ממרגלים .באות מוסכם פרצנו בצעקות מהבנין "קדימה חברים" ,רצחנו 2שומרים ואת השלישי ברחוב )שהיה אחראי על המקלע( ,עמדת שמירה שהיתה בשער ירתה לכווננו וזרקה עלינו רימונים ,אני ועוד מספר חברים עקפנו את עמדת השמירה ורצנו לכיוון הנהר .שחיתי לצד השני של הנהר ורצתי עם מספר חברים לכוון העיר קושטניצה ,רצנו תחת אש צולבת במשך כ 20 -ק"מ עד שעברנו את הנהר סטרוג וניצלנו מירי האוסטשה ,מיער קושטאריצה לקחתי פיקוד על 8חברים והלכנו לכוון הכפר אוקוצני ,ובקרבת וורבולוני התפצלו דרכינו .אני וחברי מאמולה המשכנו במטרה להגיע לוורולוני ,כאשר גילינו כי המקום תחת פיקודם של הגרמנים ,עקפנו אותו ואת אוקוצני והסתננו דרך הכוחות האוסטשים שהיו בנסיגה מטסטרה גרדישקה לכוון נובסקה ,נתפסנו על ידם והצלחנו לשכנעם כי אנחנו פליטים מברוד ,בדרך לנובסקה ושוחררנו .ב 25.4.45 -התייצבתי במפקדת אוקוצנה ,לאחר 4 שנים בשבי ,הגעתי לאוסייק ,לעדותי צרפתי את תשריט מחנה יאסנובץ – סוף עדות". העדות ניתנה החל מ 31.5.45 -ובמשך מספר שבועות ,ומה שלא נרשם שם הוא כי אבי שהיה לבוש בשקים קרועים ובלויים ,עת הסגיר עצמו לידי הפרטיזנים לא היו בידו מסמכים מזהים ובהיותו בלונדיני ,בעל מראה ארי ,נעצר בכלא היוגוסלבי במשך למעלה מחודש ימים ,לאחר שנחשד שהוא שוואבי )גרמני תושב קרואטיה( ונדרש להביא עדים שיוכיחו את זהותו ,רק אז נתחוור לאבא כי לא נותרו לו בני משפחה שיוכלו להעיד עליו ,כאשר הוא כבר חשש כי הוא עלול להיות מוצא להורג )כך גם נרמז לו אם לא ימצאו עדים מהימנים להוכיח את זהותו( עד שלבסוף מצא באוסייק בת דודה רחוקה, ששרדה את השואה לאחר שהיתה נשואה לקתולי.עלי להוסיף כי הבריחה מיאסנובץ היתה תוך דילוג על מאות גופות של חללים שחוסלו בבריחה ,כאשר מתוך כ 1300-עצורים אחרונים שהיו במחנה בטרם הפריצה נותרו בחיים כ .50 -כל בני משפחת אבי ,משפחה עניפה ומושרשת בקהילה בג'קובו שמנתה מלבד הוריו ,אחיו ואחיותיו ,גם דודים ובני דודים ,לא שרד אף אחד מלבד 2בנות דוד רחוקות .איני יכול לסיים כאן מבלי לציין גם כי משפחת אימי נרצחה גם כן ביאסנובץ ,אביה יוסף אשכנזי שנותר עד המרד ביום האחרון ונרצח תוך נסיון לצלוח את הנהר לצד השני .אימה בולקה ואחותה פלורה ,אחיה אהרון ואברהם שהועברו ממחנה ג'קובו ליאסנובץ שם חוסלו ומכל בני משפחת אבי ואמי לא נותר ולו קבר אחד ,למעט אחותה הבכורה של אימי בלנקה אשר יחד עם עוד כתריסר נערות צעירות ויפות נחטפו ממחנה הריכוז ג'קובו ע"י האוסטשים נאנסו ונשחטו ונקברו בבית הקברות היהודי בקבר אחיות בג'קובו ובזכותו של בן דוד אימי ,דוד אשכנזי ז"ל ,מסרייבו הוקמה שם מצבה לזכרן. יהי זכרם של בני משפחת לנגפלדר ואשכנזי וכל אלה שנרצחו בשואה ברוך. 16 ועדת התרבות מודיעה הקיץ כבר כאן ,רבים מאיתנו יוצאים לחופשות ,טיולים ,חו"ל ....גם ועדת תרבות יוצאת לחופשה, כשהפעילות האחרונה לפני החופשה מתקיימת בחודש יוני :ביקור בקיבוץ שער העמקים. נחזור כולנו בכוחות מחודשים ,בחודש ספטמבר .נפגש כולנו ,כנהוג במשך שנים ,בתאריך ) 23.9.10יום ראשון של סוכות ( ביער בן שמן. בתאריך ה 7.10.10 -נקיים בכרמיאל ערב יוגוסלבי :שירה ואוכל יוגוסלבי .על כל אלה ואירועים נוספים נודיע בגיליון הבא. בהזדמנות זאת ברצוננו להודות לכל מי שעזר לנו לארגן אירועים .לכל המתנדבים בתחומים ונושאים שונים שנענו ברצון לכל פניה שלנו. למר עמירם דרמן שהוביל אותנו לטיול מקסים בחבל לכיש ובשגב שלום – הפזורה הבדואית. הגב' אווה נהיר ,מר בני אברבנל ומר רפי ראובני על העזרה בהכנת הביקור בשער העמקים. לגב' הרמיצה לנג -על העזרה הרבה במשרד. למר איזי קבליו ,מר צבי לוקר ,ומר משה טסטה ,שעוזרים בעצה ,ארגון ובכל פניה שלנו. לגב' מודיאנו שושנה ,לאלה ואהרון כהן על העזרה לעולים החדשים .יש עוד רבים וטובים שעוזרים לעולים, גם ללא פניה שלנו .ת ב ו ר כ ו !!!! למרצים :ד"ר מרים ריינר ,הגב' תמי עדן ,ד"ר אליעזר פאפו ,מר איוויצה צ'רשנש. לגב' מרים אביעזר ,למר מילאן פוגל ולבנו מר דניאל פוגל על תכנון והנחית טכס יום הזיכרון .לעו"ד זהר שדה ,למר שמואל בן-שחר ,למר ראובן מילר ולד"ר יאיר פלגי ,לגב' אוליברה מרקוביץ' ולכל מדליקי המשואות על השתתפותם הפעילה בטכס יום השואה .למר שלמה שטרן ,למיאה וטיאה מרקוביץ' על השירה בטכס יום השואה ולגב' רבקה )רנקה( פאנצר-ברקוביץ' על ליווי בנגינה שירתן של העלמות לבית מרקוביץ'. תודה למתרגמים שלנו :ד"ר מירה וד"ר וניה קובץ. ותודה מיוחדת לכל אחת ואחד מכם ,שנותנים בנו אמון ומשתפים איתנו פעולה! אנו מחפשים מתנדבים נוספים בתחומים .1 :קליטת עליה וליווי עולים .2מתרגמים מעברית לסרבו - קרואטית וההפך .3 .מרצים ומדריכי טיולים )מתנדבים ! ( .4שמירת קשר עם ניצולי שואה בודדים )טלפונית או ביקורים (. נשמח לשמוע מכם רעיונות חדשים לפעילויות ,הרצאות וכל נושא העולה בדעתכם .אנו כאן בשבילכם ולמענכם ! מאחלות לכם חופשה נעימה ,קיץ קל ומהנה!!!!! ולהתראות ,בברכה מירי דרמן ולילי פפו -ועדת תרבות משה בן-שחר תחרות לתכנון מפגש ערים וים ,תל-אביב יפו ובת ים. הארכיטקט רפאל מ .אטיאס ,יליד סארייבו ,המתגורר בחיפה ייסד בשנת ,2007קרן על שם הוריו ,מרדכי ורוזה אטיאס ז"ל .הקרן מיועדת לסטודנטים לארכיטקטורה במטרה ליצור דור חדש של אדריכלים בארץ. הבסיס המשפטי של הקרן הוכן במקצועיות רבה ע"י פרופסור דוד ליבאי. מטרותיה העיקריות של הקרן הוטוו לפי השקפת עולמו של מר רפאל מ .אטיאס והם יצירת אדריכלות התואנת את נתוני החברה והסביבה בישראל ,תוך שימת דגש על אדריכלות אקולוגית ,המביאה לידי חיסכון באנרגיה וניצול מיטבי של נתוני הסביבה. כמו כן ,מטרתו של מר אדריכל אטיאס ,היא ליזום תכנון ערים שיש בו כדי לספק את כל השרותים והתשתיות הנדרשים בחברה מודרנית ,תוך איזון מתאים של נתוני הסביבה. בימים אלה הכריזה הקרן על התחרות הראשונה שלה בין אדריכלים צעירים והזמינה אותם להגיש הצעות בנושא – מפגש בין שתי ערים וים :תחרות לתכנון מפגש תל-אביב יפו ובת ים .התחרות מתנהלת בחסות עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל ,עיריית תל-אביב יפו ועיריית בת ים כשאת הפרסים מחלקת הקרן ע"ש מרדכי ורוזה אטיאס ז"ל. בחבר השופטים רשימה נכבדת של אדריכלים ידועי שם והפרסים לשלושת הזוכים הראשונים נעים בין ₪ 25,000ל ₪ 9,000בהתאמה. חברים יקרים ,ממש לקראת סגירת העלון ברצוני להודות ,בשמי ובשם חברי ההתאחדות ,לד"ר אליעזר פאפו על ההדרכה המעניינת ,המרשימה והמוצלחת בטיול לירושלים ,שנערך ביום שישי ה.28.5.10 - קבלנו תגובות מאוד אוהדות מכל המצטרפים לטיול )כ 40 -איש ( . תודה ללילי פפו ומירי דרמן אשר תכננו וארגנו את הטיול. בברכה ,משה בן שחר -יו"ר ההתאחדות. 17
© Copyright 2024