‫גשר‬
‫ביטאון התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל‬
‫שנה ‪58‬‬
‫מספר ‪3‬‬
‫יוני ‪2010‬‬
‫משה בן‪-‬שחר‬
‫דבר היו"ר‬
‫חברים יקרים‪.‬‬
‫כפי שבודאי ידוע לכם‪ ,‬אנו אמורים לפנות את המשרד שלנו ברחוב אלנבי ‪ 108‬בתל‪-‬אביב בסוף‬
‫השנה האזרחית הזאת‪ .‬החזרת הנכס נכפתה עלינו בגין החוב הגדול שההתאחדות צברה כשלא‬
‫שילמה שכר דירה לבעל הנכס‪.‬‬
‫אנחנו נמצאים היום בשלבים די מתקדמים של אריזה‪ .‬אנחנו ממינים כל קלסר וכל מסמך ובודקים‬
‫היטב מה צריך לשמור ועל מה אפשר לוותר‪ .‬שנות דור שזורות בחלק ניקר מהמסמכים ומספר‬
‫קופסאות הארכיון שאנו רוכשים‪ ,‬הולך וגדל וגם הזמן "רץ" ופתאום אנחנו מגלים שהמועד הולך‬
‫ומתקרב‪.‬‬
‫הבעיה היא שאין לנו מושג עדיין לאן נעבור‪ ,‬ואם לא נמצא מקום יקיץ הקץ על כל החומר‬
‫והמסמכים שנצברו במשרד במשך כל השנים האלה וכל ההיסטוריה תרד לטמיון‪ ,‬ולכן אני פונה‬
‫לכולם ומבקש לעזור לנו לאתר מקום בו נוכל לשכור מחסן‪/‬משרד עבור ההתאחדות‪.‬‬
‫אנחנו מחפשים משהו בפריפריה הקרובה לתל‪-‬אביב‪ ,‬מקום שניתן לשכור מחסן‪/‬משרד בגודל של‬
‫כ‪ 15-‬מ"ר ובמחירים סבירים וזקוקים לעזרתכם‪ .‬אנא מכם‪ ,‬כל מי שיש לו קשר כל שהוא לנושא‪,‬‬
‫ויכול לעזור‪ ,‬מתבקש להודיע לנו לטלפון ‪ 050-3556841‬לגב' לילי פפו‪ ,‬או לטלפון ‪050-3556842‬‬
‫לגב' מירי דרמן ואנו נהיה איתו בקשר‪ .‬ניתן גם לשלוח לנו מייל ל‪. [email protected] ..‬‬
‫אנו מודים מראש לכל מי שיעזור לנו במעבר למחסן‪/‬משרדנו החדש‪.‬‬
‫כתבו בסרבו‪-‬קרואטית מרים אביעזר ומילאן פוגל‬
‫תרגום לעברית ועריכה‪ ,‬מירי דרמן ומשה בן‪-‬שחר‬
‫עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה תש"ע‪.‬‬
‫כמידי שנה‪ ,‬כך גם ב‪ 12-‬לאפריל השנה ערכה‬
‫התאחדות עולי יוגוסלביה את העצרת השנתית לזכר‬
‫קורבנות השואה‪ ,‬ילידי ארצות יוגוסלביה לשעבר‪,‬‬
‫ביער יהודי יוגוסלביה שבשורש ליד ירושלים‪.‬‬
‫העצרת הוקדשה השנה לציון ‪ 65‬שנה לשחרור מחנה‬
‫ההשמדה יאסנובאץ‪.‬‬
‫בעצרת נכחו שגרירים ונציגי שגרירויות ארצות‬
‫יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬פרט למונטנגרו‪ ,‬להם אין עדיין‬
‫קשרים דיפלומטיים עם ישראל‪.‬‬
‫את העצרת פתח יו"ר התאחדות עולי יוגוסלביה‪ ,‬מר‬
‫משה בן‪-‬שחר‪ .‬משה דבר על קורבנות השואה‪ ,‬ילידי‬
‫ארצות יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬שנרצחו ביוגוסלביה‬
‫ובמחנות השמדה שונים ברחבי אירופה‪ .‬היו"ר הביא‬
‫לידיעת קהל הנוכחים שהנהגת התאחדות עולי יוגוסלביה‪ ,‬ביוזמתה הברוכה של הגב' מרים‬
‫‪1‬‬
‫אביעזר‪ ,‬החליטה שהפרויקט המרכזי של ההתאחדות‪ ,‬השנה ובטח לשנים הבאות‪ ,‬הוא להפיק‬
‫סרט דוקומנטרי שיציג ויספר ויהווה עדות לעד‪ .‬ההתאחדות פנתה למשרד לענייני גמלאים ואנו‬
‫פונים בימים אלה ממש לועדת התביעות‪ ,‬בבקשה לתמוך ולממן לנו את הסרט‪ .‬כולנו מקווים בלב‬
‫שלם שנצליח לקבל מהגופים האלה את רוב המימון‪ ,‬שנוכל להפיק את הסרט ושלעולם לא נשכח‪.‬‬
‫בתחילת העצרת דיבר מר דניאל פוגל‪ ,‬שגם הנחה את העצרת‪ .‬דניאל ציין את מספר הקורבנות‬
‫בכלל‪ ,‬ולא רק יהודים‪ ,‬שנרצחו במחנה ההשמדה‪ ,‬יאסנובאץ‪ .‬הוא גם ציין שמחנה ההשמדה‬
‫יאסנובאץ היה אחד ממחנות ההשמדה האכזריים ביותר‪ .‬אפילו הגנרלים הנאצים שביקרו במחנה‪,‬‬
‫הזדעזעו לאחר שנחשפו לשיטות ואמצעי ההרג האכזריים של האוסטשה‪.‬‬
‫הרב נתן אטיאס ערך את האזכרה לנספים‪ .‬בתפילת ה"יזכור" ציין את כל המקומות בהם נספו‬
‫יהודי יוגוסלביה‪ .‬עיני הנוכחים דמעו לכשהדגיש את שמות המחנות בהם נספו קרוביהם‪.‬‬
‫בהמשך העצרת דברו נציגי דור ההמשך של ניצולי מחנות המוות‪ ,‬הם ציינו את הזוועות והאכזריות‬
‫שהוריהם חוו‪.‬‬
‫ראשון המספרים‪ ,‬עו"ד זהר שדה‪ ,‬סיפר על אביו אוטו לנגפרדר‪ .‬אוטו היה אחד הבודדים ששרד‬
‫את מחנה ההשמדה יאסנובאץ מפתיחתו בשנת ‪ 1942‬ועד הבריחה בשנת ‪ .1945‬עו"ד זהר שדה‬
‫סיפר שהאוסטשה רצחו קודם את האינטלקטואלים‪ .‬אביו התנדב לעסוק בכל העבודות שהאסירים‬
‫נדרשו לעשות‪" .‬מזל" היה ההסבר היחידי שמר אוטו לנגפרדר יכול היה לספק לבנו כשנשאל איך‬
‫הצליח לשרוד את כל התקופה‪.‬‬
‫זהר‪ ,‬שביקר באתר ההשמדה ביאסנובאץ‪ ,‬סיפר למנהל המוזיאון שבאתר‪ ,‬שאביו היה במחנה‬
‫מפתיחתו ועד ליום האחרון לקיומו של המחנה‪ .‬מנהל המוזיאון לא יכול היה להאמין שמישהו‬
‫מהאסירים במחנה יכול היה לשרוד את כל תקופת המחנה‪.‬‬
‫אל"מ )במיל‪ (.‬שמואל בן שחר סיפר על אביו‪ ,‬יוסף‬
‫מורגנשטרן‪ .‬יוסף גם חווה את זוועות יאסנובאץ‬
‫מפתיחתו ועד הבריחה בשנת ‪ .1945‬שמואל ציין‬
‫במיוחד את העובדה שמחנה ההשמדה יאסנובאץ היה‬
‫בשליטתם המלאה והבלעדית של האוסטשה של‬
‫המדינה הקרואטית העצמאית‪ .‬האוסטשה העתיקו את‬
‫המבנה הכללי של מחנות השמדה שבגרמנים בנו‬
‫ברחבי אירופה‪ ,‬אך מעבר לזה כל הזוועות התנהלו‬
‫ע"י האוסטשה‪ .‬לגרמנים לא היה כל "תפקיד" ברצח‬
‫ובהשמדה של היהודים ושאר אסירי המחנה‪.‬‬
‫שמואל ציין שאת הזוועות אותן חווה אביו‪ ,‬יוסף‬
‫מורגנשטרן‪ ,‬ולהן היה גם עד‪ ,‬חשוב להעביר לבני דור‬
‫ההמשך‪ ,‬לילדים‪ ,‬לתלמידים ולחיילים וכך הוא נוהג!‬
‫בהזדמנות זו אנו יכולים לציין שהגב' יוליה קוש מהקהילה היהודית בזארגרב‪ ,‬מנהלת כבר שנים‬
‫מערכה להקמת מוזיאון שיציג את יאסנובאץ ויספר את האמת על שארע במחנה ההשמדה‬
‫והאחריות של השלטונות האוסטשים למעשה הזוועה‪ .‬לצערנו היא נתקלת שוב ושוב בסירוב‬
‫ובניסיונות טיוח‪.‬‬
‫מר ראובן מילר סיפר על אביו‪ ,‬ארווין מילר‪ .‬ארווין‪ ,‬ביחד עם אביו השתתף בבריחה מיאסנובאץ‪.‬‬
‫הוא התחפר והסווה את עצמו‪ ,‬אך לצערו‪ ,‬כדורים שנורו ללא הבחנה ע"י האוסטשים‪ ,‬שומרי‬
‫המחנה‪ ,‬לעבר הבורחים פגעו באביו‪ .‬ראובן קרא קטע מיומן שכתב אביו בו הוא מתאר את המרד‬
‫ואת הבריחה‪ ,‬ב‪ 22-‬לאפריל ‪) .1945‬הקטע שראובן הקריא מובא בהמשך העלון(‪.‬‬
‫גב' מירי דרמן שיתפה אותנו בסיפור נוגע ללב אודות אחותה מריקה שנספתה באושוויץ‪ ,‬יחד עם‬
‫אמה מגדה‪ ,‬והיא בת שמונה חודשים בלבד‪.‬‬
‫הוריה של מירי‪ ,‬גוננו עליה ועל אחיה ולא סיפרו שאביהם‪ ,‬ד"ר שטיין אנדריאה‪ ,‬איבד במלחמה‬
‫אישה וילדה‪ .‬דבר הסוד חילחל לחייה במספר רמזים ‪ .‬אך התגלה סופית כשערב גיוסה של מירי‪,‬‬
‫גלתה אמה ורה‪ ,‬שלאבא היתה לפני המלחמה אישה ותינוקת בת ‪ 8‬חודשים אשר נרצחו‬
‫באושוויץ‪.‬‬
‫בנה של מירי‪ ,‬אליעד נולד בתאריך ה‪ 10 -‬באוגוסט‪ ,‬תאריך בו נולדה גם מריקה ‪.‬‬
‫כשהיה אליעד בכתה י"א יצא עם משלחת בית ספרו לביקור במחנה ההשמדה אושוויץ ‪ .‬הביקור‬
‫נערך בעשרה באוגוסט ‪ ,‬באותו יום חגג אליעד את יום הולדתו וצוין יום הולדתה ה‪ 60 -‬של‬
‫‪2‬‬
‫מריקה‪ .‬בטכס שערכו התלמידים באושוויץ‪ ,‬אליעד הקריא מכתב נוגע ללב אותו כתבה מירי‬
‫לאחותה‪ .‬בעצרת בשורש הקריאה מירי את מכתבה ולא השאירה עין אחת יבשה‪.‬‬
‫לקראת סוף העצרת‪ ,‬הדליקו ששה נציגים של קהילות יהודיות של יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬שש אבוקות‬
‫לזכר ששה מליון היהודים שנספו בשואה‪.‬‬
‫מר מילאן פוגל ואחריו אל"מ )במיל‪ (.‬שמואל בן‪-‬שחר‪,‬‬
‫לשעבר מפקד חטיבה ‪-188‬חטיבת ברק ומפקד בית‬
‫הספר לשריון‪ .‬שמואל הדליק אבוקה לזכר משפחת‬
‫מורגנשטרן מסרמסקה מיטרוביצה‪.‬‬
‫מר אלברט קביליו‪ ,‬לשעבר מנהל חטיבה באל‪-‬על‪,‬‬
‫הדליק אבוקה לזכר משפחת קביליו מזאגרב וסרייבו‪.‬‬
‫ביחד איתו הדליקה את האבוקה הגב' תמר חסון לזכר‬
‫משפחת גרון מזאגרב ואוסטריה‪.‬‬
‫ד"ר יאיר פלגי‪ ,‬פסיכולוג קליני‪ ,‬ביחד עם נכדו‪,‬‬
‫הדליקו אבוקה בשמו ובשם משפחות הארי ובלאס‪,‬‬
‫לזכר אימו ולזכר משפחתו הענפה שנכחדה בשואה‪.‬‬
‫עו"ד זהר שדה הדליק משואה בשם כל החברים‬
‫שנספו ולזכר משפחת אביו ששרד את השואה‪.‬‬
‫מר בועז גבעון‪ ,‬לשעבר מפקח ראשי לחינוך גופני בארץ של משרד החינוך‪ .‬הדליק את המשואה‬
‫לזכר אביו זבונומיר ולזכר משפחת וולקוביץ' מזאגרב‪ .‬הגב' שרה פצ'נץ הייתה אמורה להדליק‬
‫איתו את האבוקה‪ ,‬אך לצערנו לא נכחה בעצרת בשל עבודתה‪ .‬בשמה דיברה הגב' מרים אביעזר‪.‬‬
‫היא סיפרה על סבה של שרה‪ ,‬מר צדיק אחמד שרלופ‪ ,‬חסיד אומות העולם מארצות יוגוסלביה‬
‫לשעבר‪.‬‬
‫לפני הדלקת המשואות אמר מר מילאן פוגל‪" :‬אנו נמצאים כעת במקום בו רבים מאתנו חולקים‬
‫כבוד לקרוביהם שנספו בשואה כי רבים מאתנו לא יודעים היכן ומתי קרוביהם נספו והיכן הם‬
‫קבורים‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬או סתם נזרקו לבורות או כשמדובר ביאסנובאץ‪ ,‬לרוב נזרקו לנהר הסאבה‪.‬‬
‫הפשיסטים האמינו שהנהר לקח וטשטש לתמיד את מעשה הזוועה שלהם‪ .‬לקראת סוף המלחמה‬
‫ובכדי להיות בטוחים שהשמידו את כל ההוכחות למעשה הזוועה שלהם‪ ,‬החלו לחפור את קברות‬
‫אותן הקורבנות שלא נזרקו לנהר ולשרוף את הגוויות‪ .‬לכן עבור רבים מאתנו המקום כאן הוא‬
‫מקום קדוש ואני מדליק את האבוקה לזכר סבתי‪ ,‬אידה‪ ,‬שנספתה ב‪, Velikom Gradištu-‬‬
‫הילדים של אוגן ושני בני הדודים‪ ,‬דוד ויוסף‪ ,‬וכן עבור יותר מ‪ 500-‬יהודי ‪ Zemun‬שנספו‬
‫ביאסנובאץ‪ .‬במקביל אני מדליק את האבוקה עבור כל היהודים שנרצחו בעינויים קשים במחנות‬
‫ההשמדה ברחבי אירופה‪".‬‬
‫בחלק האומנותי של העצרת השתתפו מר שלמה שטרן ששר כמה שירים מלווה את עצמו בגיטרה‪.‬‬
‫הגב' אוליברה מרקוביץ' דקלמה שירה‪ .‬בנותיה‪ ,‬מיאה וטיאה השאירו רושם עז בקהל בשירתן‬
‫הנוגעת ללב‪ .‬את השירה ליוותה באורגן‪ ,‬האומנית הידועה‪ ,‬פרופ' למוסיקה‪ ,‬הגב' ראנקה‬
‫ברקוביץ'‪-‬פאנצר‪.‬‬
‫את השיר "חורשה בישראל"‪ ,‬שכתבה דסנקה מקסימוביץ'‪ ,‬תרגמה לעברית הגב' דינה קטן‪-‬בן‪-‬‬
‫ציון‪ ,‬הקריאה טיאה מרקוביץ‪ .‬את השיר "פרח" של צרויה להב‪ ,‬לחן יהודה פוליקר‪ ,‬שר מר שלמה‬
‫שטרן‪ .‬השיר תורגם לסרבו‪-‬קרואטית ע"י הגב' אנה שומלו והובא ע"י הגב' אוליברה מרקוביץ'‪.‬‬
‫ד"ר יאיר פלגי כתב את "באימת יאסנובאץ שלי"‪ ,‬תרגמה הגב' ראנקה ברקוביץ‪ -‬פאנצר‪ .‬הקריאה‬
‫הגב' אוליברה מרקוביץ'‪.‬‬
‫ה"רוח החיה" בעצרת והתכנון הייתה של הגב' מרים אביעזר שגם תרגמה את השיר "אלי‪ ,‬אלי"‪.‬‬
‫אחרון אחרון חביב‪ ,‬אנו מודים מכל הלב לקרן קיימת לישראל‪ ,‬עבור אספקת הציוד והארגון הטכני‬
‫המדהים של העצרת‪.‬‬
‫תמר עדן‪-‬אלרואי‬
‫בין קרלובץ לנהריה‬
‫כאשר אני חושבת על סיפורי חיים בכלל ועל סיפורי חיים מתקופת השואה בפרט‪ ,‬אני שואלת את‬
‫עצמי‪ ,‬מי נמצא במרכז סיפור החיים ‪ -‬גיבור הסיפור עצמו‪ ,‬הצאצאים‪ ,‬המשפחה הקרובה‬
‫‪3‬‬
‫והרחוקה? ברור לי‪ ,‬שלכל אחד מאלה יש תפקיד ויש חלק בסיפור החיים‪ ,‬חלק שהוא רק שלו‪ .‬אני‬
‫מעוניינת להביא את החלק שלי‪.‬‬
‫הפעם הראשונה‪ ,‬שבקרתי בקרואטיה בשנת ‪ ,1988‬אינה דומה לפעמים הנוספות שבהן בקרתי‪,‬‬
‫ובמיוחד לא לביקורי האחרון ביולי ‪ .2009‬במשך כעשרים שנה‪ ,‬קרואטיה עברה שינויים רבים‪ ,‬אני‬
‫התבגרתי ועברתי שינויים‪ ,‬ויחד עם אלה ההבנה התעמקה והתחדדה‪ ,‬הסקרנות הובילה‬
‫לחיפושים מאתגרים‪ ,‬והאנשים שפגשתי במהלך השנים סייעו לי להרכיב מחדש את הפאזל‪,‬‬
‫שעדיין חסרים בו חלקים משמעותיים‪.‬‬
‫במרכזו של הפאזל חייו של אבי‪ ,‬מיכאל אלרואי‪ ,‬שבאהבה גדולה‪ ,‬שיתף אותי ואת כל המשפחה‪,‬‬
‫כמעט בכל פרטי החיים שלו‪ ,‬מהגיל שבו הוא זוכר את עצמו בקרלובץ‪ ,‬עד הרגע שבו חולץ והוברח‬
‫משם לאיטליה ומשם לאחר כמה שנים עלה לארץ ישראל‪.‬‬
‫זכות גדולה היא לחוות עם אבא יד ביד את זיכרונותיו בעיר הולדתו‪ .‬זכרונו החד והמדויק להפליא‪,‬‬
‫סייעו בידינו לחיות איתו את כל הספורים‪ ,‬שגדלנו עליהם בילדותנו‪ ,‬ושלא תיארנו לעצמנו אז‬
‫שנוכל לחיות אותם יחד איתו עין בעין‪ .‬מי חשב אז לפני שנים‪ ,‬שנוכל לנסוע כולנו יחד לקרלובץ?‬
‫בסוף השבוע הזה יערך בבית העלמין שבפאתי העיר קרלובץ‪ ,‬טקס זיכרון‪ ,‬ליהודים‪ ,‬קורבנות‬
‫השואה‪ ,‬בנוכחות הרב של יהודי זגרב‪ .‬כך נודע לאבי מפי חברו הטוב‪ ,‬פרופסור ולדימיר פרשין‪,‬‬
‫המתגורר בקרלובץ מאז ומתמיד‪.‬‬
‫את הקבר של סבא רבא שלי‪ ,‬אלכסנדר אייזלר ז''ל‪ ,‬מצאנו עוד ב‪ 1988-‬בבית העלמין‪ ,‬בחלקה בה‬
‫קבורים יהודי המקום ובשוליה עומד המבנה של בית הטהרה‪ ,‬ועליו חקוקות המילים‪'':‬בית עולם''‬
‫בעברית‪ .‬סבא רבא ‪ ,‬שנפטר מדלקת ריאות בגיל ‪'' ,52‬ניצל'' ממאורעות השואה‪ ,‬אותם סבלו יתר‬
‫בני המשפחה הקרובה והרחוקה‪.‬‬
‫ביולי ‪ 2009‬בשעה שאבא‪ ,‬בעלי וגיסי מתפללים על יד קברו ואומרים ''קדיש''‪ ,‬אני מדברת מתוך‬
‫ליבי עם סבא רבא אלכסנדר‪-‬שנדור‪ ,‬ומספרת לו עלינו ועל ילדינו ‪ -‬דור חמישי לבית אייזלר‪.‬‬
‫במקום הזה אני רואה בעיני רוחי את סבתא רבא שלי‪ ,‬הרמינה אייזלר ז''ל‪ ,‬אומה שלי‪ ,‬שזכיתי‬
‫להיות נינתה במשך ‪ 13‬שנים‪ ,‬מלווה את בעלה למנוחת עולמים יחד עם שני ילדיה‪ -‬זורה ופאיו‪,‬‬
‫ועם יתר בני משפחות אייזלר ושטיינר והמכרים הרבים‪ .‬מאוחר יותר יחקקו את שמו של פאיו‬
‫אייזלר ז''ל על המצבה של אביו‪ ,‬ויוסיפו גם את שמו של אח של סבא רבא ‪ -‬ארנסט אייזלר ז''ל‪,‬‬
‫שנרצחו באכזריות‪.‬‬
‫לסבא רבא היה כל בו גדול‪ ,‬בקומה התחתונה של הבית הגדול ‪ ,‬העומד עד עצם היום הזה‪ .‬סבא‬
‫רבא אף הקים בהתנדבות את תחנת מכבי האש של קרלובץ‪ ,‬והיה פעיל בה‪ ,‬עד שנפטר‪ .‬זו אותה‬
‫תחנה בדיוק העומדת באותו מקום היום‪.‬‬
‫אני יודעת‪ ,‬שאני צריכה להיות אסירת תודה על כך‪ ,‬שכולנו נמצאים עם אבא בעיר הולדתו‪ ,‬נכנסים‬
‫איתו פנימה אל הבית בו נולד וגדל‪ .‬זו לכולנו הפעם הראשונה‪ ,‬שהורשינו להיכנס אל הבית‬
‫פנימה‪ ,‬פעם ראשונה בקיץ ‪.2009‬‬
‫אנחנו צועדים עם אבא אל בית הספר היסודי‪ ,‬חצר בית הספר כאז כן היום‪ ,‬בתי הקרובים‪ ,‬בתי‬
‫החברים‪ ,‬הגשר על הנהר בואכה לבניה‪ .‬הדרך אל הגימנסיה בה למד עד אותו הרגע‪ ,‬שבו נאלץ‬
‫להפסיק את לימודיו‪ .‬אבא הוברח בתוך אמבולנס של הצבא האיטלקי חבוש מכף רגל ועד ראש‬
‫כחיל איטלקי פצוע‪ .‬אנחנו עומדים דקות ארוכות ברחבה‪ ,‬שלפני הבנק המרכזי‪ .‬כאן עמד אבא‬
‫וחיכה לאמבולנס‪ .‬אני מדמיינת ילד כמעט בן ‪ 13‬עומד בפני גורלו‪ ,‬עומד לבדו‪.‬‬
‫לאורך השנים‪ ,‬ובמיוחד בשנים האחרונות במפגשים שלנו עם בני משפחתו היקרים של הקולונל‬
‫האיטלקי‪ ,‬ד''ר ארתורו גאטי ‪ -‬חסיד אומות העולם‪ ,‬שהציל את אבא ואת סבתא שלי‪ ,‬זורה אלרואי‬
‫ז''ל‪ ,‬אני מבינה‪ ,‬שלולא הוא‪ ,‬אני לא הייתי קיימת‪.‬‬
‫השהייה יחד עם אבא בקרלובץ מחייה בי מחדש את השפה‪ ,‬שהייתה שגורה בפי בילדותי‪ ,‬ופתאום‬
‫היא קולחת בטבעיות ‪ -‬ואני מאושרת‪ .‬השהייה עם אבא מחייה סיפורים רבים‪ ,‬ששמעתי בילדותי‬
‫ממנו‪ ,‬מאומה ומסבתא‪ .‬אני רואה בעיני רוחי את שגרת יומם‪ ,‬את הנופים‪ ,‬שצעדו בהם יום אחרי‬
‫יום‪ ,‬את חיי המשפחה‪ ,‬שניהלו בבתים‪ ,‬בעסקים‪ ,‬ברחוב הראשי‪ ,‬בטיולים‪ ,‬ברחצה בנהר הקורנה‪,‬‬
‫בבית הכנסת ועוד‪.‬‬
‫אנחנו חיים שבוע ימים את מה שהיה‪ ,‬ואת מה שהווה‪ .‬הצניעות של המקום שובה את לבבי‪ ,‬ואנחנו‬
‫מתמסרים להליכות ארוכות בתוך העיר ובשוליה‪ ,‬מקפידים מידי יום לעבור על יד ה''בית''‪,‬‬
‫שממוקם במרכזה של העיר‪ ,‬לפעמים הרבה יותר מפעם אחת‪ -‬ולא שבעים‪.‬‬
‫יש מה שלא השתנה מאז‪ ,‬כפי שאבא מספר ומסביר‪ ,‬ויש מה שהשנים הביאו‪ ,‬תרמו וגם שינו‪ .‬יש‬
‫גם את מה שאנחנו‪ ,‬תושבי נהריה‪ ,‬מזהים בעל כורחנו‪ ,‬מעין שותפות גורל‪ ,‬בורות של קטיושות על‬
‫‪4‬‬
‫הכביש‪ ,‬מלון חרב ושרוף מהפצצות‪ ,‬פגיעות אין סוף בקירות המבנים והבתים‪ .‬כן‪ ,‬גם כאן הייתה‬
‫לא מזמן מלחמה אכזרית ומיותרת‪.‬‬
‫בקיץ שעבר הבנתי‪ ,‬שחלק גדול ממה שאני היום‪ ,‬הוא קו רצוף מקרלובץ לנהריה‪ .‬קו עמוס חינוך‬
‫ותרבות‪ ,‬ערכים ומסורת משפחתית‪ ,‬שנפרטים לפרטים גדולים וקטנים‪ ,‬ובעיקר קו עמוס באהבה‬
‫לכולנו‪ ,‬כולל ילדינו‪ ,‬שזכו להיות נינים במשך הרבה שנים‪ ,‬וזוכים להיות נכדים עדיין‪.‬‬
‫חלק גדול‪ ,‬ממה שעטף את כל זה והוסיף עוד מימדים‪ ,‬היה כל מה שמשפחת שטפן )השכנים‬
‫הגויים(‪ ,‬שמרו עליו בקנאות ובמסירות במשך כל המלחמה‪ ,‬כך שנוכל להתבונן וללמוד מהתמונות‬
‫ומהמסמכים‪ ,‬ואפילו לאכול עם הסכו''ם והסרוויס של המשפחה‪.‬‬
‫וכן‪ ,‬יש בי עוד צד מבורך‪ ,‬מלא חום ואהבה של אמא שלי‪ ,‬שנולדה בקצה אחר של העולם‪ ,‬שהיא‬
‫ואבא שלי נפגשו כאן בארץ ישראל‪ ,‬והקימו משפחה נהדרת‪.‬‬
‫כל מי שעדיין לא מקבל מאיתנו הודעות במייל ומעוניין להופיע ברשימת התפוצה שלנו מתבקש‬
‫לשלוח לנו הודעה על כך למייל שלנו‪ [email protected] ,‬ואנו נצרף אתכם לרשימה‪.‬‬
‫עצרת שנתית במלאת ‪ 67‬שנים לגירוש יהודי מקדוניה‪.‬‬
‫דור ההמשך של יהודי מקדוניה בשיתוף עם הפדרציה‬
‫הספרדית והתאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר ערכו‪,‬‬
‫כמידי שנה ‪ ,‬את העצרת השנתית במלאת ‪ 67‬שנים‬
‫לגירוש יהודי מקדוניה‪ .‬העצרת נערכה ביום חמישי‬
‫‪ ,11/03/2010‬בבית הכנסת ביד ושם‪ ,‬בירושלים‪.‬‬
‫כשעה לפני תחילת העצרת‪ ,‬שגריר מקדוניה בישראל‪,‬‬
‫מר פאיו אבירוביץ ורעיתו‪ ,‬הניחו זר והדליקו את נר‬
‫הזיכרון‪ ,‬באוהל הזיכרון שביד ושם‪ .‬את האירוע ניהלה‬
‫נציגת יד ושם‪ .‬בטכס הנחת הזר השתתפו גם מר‬
‫משה טסטה‪ ,‬יו"ר דור ההמשך של יהודי מקדוניה‬
‫ורעייתו‪ ,‬ד"ר רחל‪-‬שלי לוי‪-‬דרומר‪ ,‬סגן יו"ר דור‬
‫ההמשך של יהודי מקדוניה ובעלה ומר משה בן‪-‬שחר‬
‫יו"ר התאחדות עולי יוגוסלביה ורעייתו‪.‬‬
‫יהדות מקדוניה היא אחת הקהילות העתיקות‪.‬‬
‫במקדוניה חיו יהודים עוד מימי חורבן הבית השני‪.‬‬
‫בעקבות גירוש ספרד ופורטוגל הגיעו למקדוניה עוד‬
‫יהודים רבים‪ .‬ערב מלחמת העולם השניה חיו‬
‫במקדוניה כ ‪ 7800‬יהודים שהתרכזו בעיקר בסקופיה‬
‫בביטולה ובשטיפ‪.‬יהדות מקדוניה עתיקת הימים‬
‫נמחקה תוך ‪ 20‬יום! תוך ‪ 20‬יום הצליחו הנאצים‪ ,‬ימח‬
‫שמם‪ ,‬ועוזריהם הבולגרים‪ ,‬להעביר את יהדות‬
‫מקדוניה למחנה הריכוז טרבלינקה ובסוף מרץ ‪1943‬‬
‫נותרה מקדוניה ללא יהודים‪ 7144 .‬יהודי מקדונים‬
‫נרצחו בטרבלינקה בלבד!‬
‫לאחר האזכרה שנערכה ע"י הרב אבי קוזמה והחזן‬
‫עקיבא אסקיו‪ ,‬פתח את העצרת מר משה טסטה‪ ,‬יו"ר‬
‫דור ההמשך של יהודי מקדוניה‪ .‬הוא סיפר שעל אף‬
‫שהוריו עלו ארצה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם‬
‫השניה‪ ,‬גם קרוביו נשלחו לטרבלינקה ביחד עם יהודי‬
‫מקדוניה וגורלם היה זהה לשאר הקורבנות‪ .‬הזמרת‬
‫בטי קליין שרה שירים במקדונית ובלאדינו וקהל‬
‫המשתתפים הודה לה על השירה שהנעימה במקצת‬
‫את האווירה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫הפתעת הערב היה שגריר מקדוניה בישראל‪ ,‬מר פאיו אבירוביץ‪ ,‬שנאם בעברית‪ .‬מר אבירוביץ‬
‫סיפר על פעולות ואירועים שעושה ממשלת מקדוניה בכדי להנציח את שואת יהודי מקדוניה‪ ,‬כמו‬
‫כן הוא ציין שדלתות השגרירות פתוחות בפני עולי מקדוניה ובני דור ההמשך‪ ,‬בכל נושא‪.‬‬
‫את ברכת התאחדות עולי יוגוסלביה הביא משה בן‪-‬שחר‪ ,‬יו"ר ההתאחדות‪ .‬הגב' מרים אביעזר‬
‫סיפרה בחום על חברתה‪ ,‬ההיסטוריונית והסופרת ג'ני לבל ז"ל שנפטרה לפני כחמישה חודשים‪.‬‬
‫ההיסטוריה של יהדות מקדוניה הייתה אחת ה"אהבות" של ג'ני ולה היא הקדישה הרבה מזמנה‬
‫וממרצה‪ .‬גב' יונה קובו מיד ושם סיפרה על מונסטיר – קהילה ספרדית במקדוניה ו"גילתה" לנו‬
‫שממש בימים אלה העלתה יד ושם ‪ ,‬באתר שלה‪ ,‬מצגת בנושא‪ .‬היא הזמינה את כולם לצפות‬
‫במצגת שהועלתה על ידם בסיוע ובמימון של ועידת התביעות‪.‬‬
‫גב' בטי עזורי סיפרה לנו את סיפור הצלתה בידי חסידי אומות העולם‪ ,‬אלכסנדר ובלאנקה‬
‫טודורוב‪.‬‬
‫את העצרת הנחתה בחן רב‪ ,‬כרגיל‪ ,‬ד"ר רחל‪-‬שלי לוי‪-‬דרומר‪ .‬היא סיפרה לנו על קורות משפחתה‬
‫שניצלה‪ ,‬בגלל שסבה‪ ,‬ד"ר אברבנאל ובני ביתו ניצלו בזכות היותו רופא‪ .‬הרופאים והצוותים‬
‫הרפואיים באותה עת היו בחזקת נכס לקלגסים הבולגרים כי במקדוניה פשטה מחלת השחפת‬
‫והרופאים נדרשו להלחם במגפה‪.‬‬
‫משה בן‪-‬שחר‬
‫מרחב ברזל‪.‬‬
‫ביום רביעי ‪ 3/03/2010‬נערכה חנוכת גן‬
‫הפסלים "מרחב ברזל" ברחוב הכרמל בגני‬
‫תקווה‪.‬‬
‫הפסלת‪ ,‬הגב' דינה מרחב‪ ,‬מתמחה בפיסול‬
‫ובהצבת‪ ,‬פסלי חוצות גדולים‪ ,‬בארץ ובעולם‪,‬‬
‫העשויים מברזל הממחזר פסולת תעשייתית‪.‬‬
‫פסליה מוצבים בפארקים‪ ,‬בערים‪ ,‬בישובים‬
‫ובבתי ספר שונים בארץ‪ ,‬בשוויץ‪ ,‬בסין‪ ,‬בהודו‬
‫ובארה"ב‪.‬‬
‫דינה מרחב‪ ,‬ילידת יוגוסלביה‪ ,‬עלתה ארצה‬
‫בשנת ‪ .1949‬במשך המלחמה נמלטה עם‬
‫משפחתה לאיטליה ואחר כך לשוויץ‪ .‬בזמן‬
‫המלחמה שירת אביה בצבא היוגוסלבי ונשבה‬
‫במחנה שבויים גרמני‪ .‬בשנת ‪ 1945‬התאחדה‬
‫המשפחה ועלתה לארץ‪ ,‬כאמור‪ ,‬בשנת ‪.1949‬‬
‫הגב' דינה מרחב בוגרת האקדמיה לאמנות בצלאל ‪ .1957‬לימדה במכללת ויצו בחיפה‬
‫ובאוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1984‬פרסמה ספר שירים "שלך באהבה" ובשנת ‪ – 1998‬כלת פרס שטרוק של עיריית‬
‫חיפה‪.‬‬
‫עוסקת בפיסול בסטודיו בקיבוץ ניר עציון ומתגוררת בכפר האמנים עין הוד‪.‬‬
‫רחל שטרק‬
‫ד"ר ולימיר שטרק‬
‫)‪ – (2009-1926‬רופא ואדם‪.‬‬
‫ד"ר וֶלימיר )וֶ ְליְקוֹ( שטרק‪ ,‬שבמשך שנים היה מנהלו הרפואי של השירות למפגר‪ ,‬נולד בזגרב‬
‫שבקרואטיה‪ .‬אביו‪ ,‬שנפטר ב‪ ,1941-‬היה ארכיטקט ידוע ובונה העיר זגרב‪ .‬את שנות המלחמה‬
‫עבר עם אמו ואחיו בזגרב‪ ,‬שם הצליח לשרוד בעזרת מסמכים נוצריים כוזבים‪.‬‬
‫בזכות הצטיינותו בכל שנות לימודיו זכה בעיר הולדתו בפטור מבחינות הבגרות )‪(cum laude‬‬
‫והחל בלימודי רפואה ולפני עלותו ארצה השלים באוניברסיטת זגרב ‪ 5‬שנות לימודי רפואה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ב‪ 1949-‬עלה ארצה ובהגיעו למד עברית באופן עצמאי כשהוא מסתייע בכל עזרה מזדמנת‪.‬‬
‫פועלות הניקיון היו לעיתים מסבירות לו מלים מוקשות‪ .‬בהגיעו נרשם ללימודים בבית הספר‬
‫לרפואה בהיפתחו‪ ,‬וב‪ ,1952 -‬כבוגר המחזור הראשון‪ ,‬קיבל את התואר דוקטור לרפואה על‬
‫מדרגות בנייני האומה‪ ,‬שעדיין היה מבנה חסר גג‪ .‬עם קבלת התואר התגייס לחיל המדע של‬
‫צה"ל ועבד על נושאים שונים במכון לחקר רפואה צבאית‪ .‬מחקרו העיקרי הוקדש למציאת גורמי‬
‫קדחת הנילוס הנפוצה‪ ,‬לתיאור התפתחותם ולבידוד הנגיף ותכונותיו‪.‬‬
‫על מחקריו זכה ב‪ 1954-‬יחד עם ד"ר גולדבלום וד"ר פדה ב"פרס ישראל ע"ש מאיר"‪.‬‬
‫בשנים אלה גם עבד במחלקת הילדים בבי"ח הדסה והשתלם בכימיה אורגנית וגינקולוגיה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1961‬זכה במלגת מרצה באוניברסיטת סטנפורד‪ .‬פרסם‬
‫במסגרת זו ‪ 3‬חיבורים מדעיים שזכו להכרת אנשי המקצוע‪ .‬כתום‬
‫שנה‪ ,‬ב‪ ,1962-‬קיבל דרגת פרופסורה באוניברסיטת סטנפורד‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1963‬חזר ד"ר שטרק ארצה אל בית הספר לרפואה‪/‬מגמת‬
‫אקולוגיה והחל לעסוק במומים מולדים‪.‬‬
‫ב‪ 1970-‬התמנה לתפקידו כרופא ראשי בשירות למפגר‪ ,‬שעד לעת‬
‫ההיא איכלס מפגרים בעיקר בתנאי אחזקה אלמנטרית‪ ,‬ללא ידע‬
‫מקצועי וטיפולי‪.‬‬
‫בנוסף לחיבורו על קדחת הנילוס הנפוצה פרסם ד"ר שטרק כ‪28-‬‬
‫עבודות מחקר בכל תחומי הרפואה‪ :‬מחלות עור אצל ילדים; מחלות‬
‫כליה; דלקת קרום המוח השחפתי; מחלת צליאק; רעלת הריון; הקאות‬
‫בתקופת ההריון; מבנה חדש של הדרכת רופאים; הבדלים במצב‬
‫השיניים אצל מפגרים לעומת האוכלוסיה הרגילה‪ ,‬לרבות מחקר שטרם‬
‫פורסם‪ ,‬על מחלת הנפילה‪ .‬כך הוסיף במשך השנים חוליות בתחומי‬
‫הרפואה השונים‪ ,‬בנוסף על עיסוקו בהדרכה באוניברסיטה ובבית‬
‫הספר לאחיות‪.‬‬
‫בשנות כהונתו כמנהל השירות למפגר הניח יסוד לתשתית הטיפולית לפי הגדרות סוגי הפיגור‬
‫והגילאים‪ ,‬תוך קביעת עקרונות לבניית מוסדות חדשים‪ .‬בהנהלתו ירדו אחוזי התמותה‬
‫באוכלוסיה זו במידה ניכרת‪.‬‬
‫אלפי ילדים היו בטיפולו של ד"ר שטרק – הם וילדיהם‪.‬‬
‫את עבודתו בשירות למפגר עזב כאשר ‪ 10‬מוסדות חדשניים שנבנו בעת ניהולו מאכלסים ‪6,800‬‬
‫מאושפזים ומפעילים מרפאות שיניים במוסדות הגדולים‪.‬‬
‫ד"ר שטרק ניחן בשילוב נדיר של חריפות אינטלקטואלית ורוח הומנית‪ .‬כל ימיו לחם למען האמת‬
‫שהאמין בה ולהשגת מטרותיו כאיש מקצוע‪ ,‬והדאגה לחלש היתה כוח מניע חזק בכל אשר פעל‪.‬‬
‫הוא נפטר לאחר מחלה קשה אך קצרת ימים‪.‬‬
‫ראול טייטלבאום‬
‫הגדוד היהודי מראב‪:‬‬
‫מעניינת במיוחד היא הקמתו של הגדוד‬
‫היהודי‪ ,‬מן האסירים היהודיים באי ראב‬
‫)‪ ,(Rab‬אחרי כניעתה של איטליה בספטמבר‬
‫‪ .1943‬בתנועת המרי היוגוסלבית‪ ,‬ולא רק‬
‫בה‪ ,‬זהו מקרה בודד של הקמת יחידת‬
‫פרטיזנים יהודית‪ ,‬ולו לזמן קצר‪ ,‬כחלק מצבא‬
‫הפרטיזנים הסדיר‪.‬‬
‫באי ראב‪ ,‬המצוי בחלק הצפוני של הים‬
‫האדריאטי‪ ,‬הקימו האיטלקים מספר מחנות ריכוז נפרדים ובהם שוכנו כ‪ 3,500 -‬פליטים יהודיים‬
‫מקרואטיה וכן ‪ 3,000‬סלובנים שהיו חשודים באהדתם לפרטיזנים של טיטו‪ .‬במחנות אלה הוקמו‬
‫ארגוני מחתרת‪ .‬כ‪ 200 -‬צעירים ו‪ 80-‬צעירות יהודיים התאמנו בסתר‪ .‬כבר באפריל ‪1943‬‬
‫התקבלה הוראה מפיקוד פרטיזאני עליון לתכנן מרד מזוין במחנות אלה‪ .‬למחנה הוברחו מבחוץ‬
‫פרסומים שונים של תנועת הפרטיזנים ואפילו הופעלה בחשאי מקלט רדיו‪ .‬החדשות ששמעו‬
‫בישרו על המו"מ שניהלו גורמים איטלקיים רשמיים עם בנות הברית‪ .‬ב‪ 7 -‬לספטמבר ‪,1943‬‬
‫‪7‬‬
‫יומיים לפני כניעתה הפומלית של איטליה לבנות הברית‪ ,‬השתלטה המחרת על המחנה‪ ,‬הצטיידה‬
‫בנשק מן המחסנים האיטלקיים‪ ,‬תבע את כניעתו של המפקד האיטלקי לשחרר את שאר האסירים‬
‫במחנות באי‪ .‬לבסוף המתמרדים היהודיים הכניעו את המשמר האיטלקי ולקחו את המפקד בשבי‬
‫ושיחררו את כל המחנות האחרים באי‪ .‬יחידות הצבא האיטלקי ששמרו באי פונו לכיוון איטליה אך‬
‫נאלצו להשאיר את כל הנשק היה בידם‪.‬‬
‫באותה תקופה הפרטיזנים של טיטו שיחררו את מרבית החוף האדריאטי‪ .‬אולם‪ ,‬מן החלק הצפוני‪,‬‬
‫מאזור טריאסטה‪ ,‬הגיעו ידיעות על ריכוזים גרמניים גדולים‪.‬‬
‫לאחר שחרור המחנות הקימו יושביהם חמישה גדודי פרטיזנים – גדוד יהודי שמנה ‪ 243‬לוחמים‬
‫וארבע גדודים מורכבים מאסירים סלובניים‪ .‬היחידה המאוחדת שהתקיימה זמן קצר יחסית‪ ,‬זכתה‬
‫לכינוי הבריגאדה של ראב‪ .‬האסירים הצליחו לפרק את נשקו של חיל המצב האיטלקי באי ואספו‬
‫כ‪ 2000 -‬רובים בהם צוידה בריגאדת הפרטיזנים של ראב‪ .‬כמפקד הגדוד היהודית נקבע דוד‬
‫קביליו – דאצ'ה )‪ (Kabiljo‬מסרייבו‪ .‬לסגנו מונה מיקו סלום )‪ (Salom‬וכקומיסר פוליטי של הגדוד‬
‫היהודי מונה אבלד ארליך )‪) (Erlih‬נהרג כעבור חודש‪ ,‬באוקטובר‪ ,‬כקומיסר של גדוד בדיוויזה‬
‫הפרטיזנית השביעית(‪ .‬כעבור שלושה ימים יצא נציגי היחידות שהוקמו למטה הכללי של‬
‫הפרטיזנים של קרואטיה ונפגשו עם ראש המפלגה הקומוניסטית של קרואטיה‪ ,‬ולאדימיר באקריץ‬
‫)‪ (Bakaric‬ועם ראש המטה הפרטיזאני בקרואטיה‪ ,‬הגנרל איבן גושנייאק )‪ .(Gosnjak‬הם ביקשו‬
‫להסתפח ליחידות הפרטיזנים שבקרואטיה‪ .‬בהתייעצות זו הוחלט להעביר לאלתר את היחידה‬
‫הסלובנית שהוקמה‪ ,‬לסלובניה‪ ,‬בצירוף ‪ 40‬צעירות יהודיות כיחידה רפואית‪ .‬לגבי הגדוד היהודי‬
‫מראב סוכם להעבירו אל החוף תחת פיקוד המטה הכללי הקרואטי עד להחלטה סופית על גורלו‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬כעבור ‪ 35‬ימים‪ .‬הוחלט לפרק את הגדוד היהודי ולפזר את לוחמיו בין היחידות‬
‫הדיוויזיה הפרטיזנית השביעית שפעלה בקרואטיה ובחוף הדאלמטי‪.‬‬
‫יש גרסאות שונות על נסיבות פירוקו של הגדוד היהודי‪ .‬לפי גרסא אחת היוזמה באה מצד מפקדי‬
‫היחידה עצמה בנימוק שללוחמי הגדוד אין ניסיון קרבי מספיק ומתוך חשש שהגרמנים יכוונו‬
‫מאמץ מיוחד נגד יחידה יהודית זו ויגרמו לה אבידות כבדות‪ .‬לפי הגרסה אחרת היוזמה לפירוק‬
‫היחידה היהודית בא בעקבות הדיונים במטה הפרטיזאני העליון‪ .‬על כך כתב מילובאן ג'ילאס‪,‬‬
‫שהיה חבר בצמרת המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית וחבר במטה הפרטיזנים העליון‪ ,‬שנים‬
‫רבות אחרי המלחמה‪ .‬בתשובה לפנייתו של משה משולם‪ ,‬עובד המדור לתיעוד בעל פה של‬
‫המכון ליהדות‪-‬זמננו בירושלים שחקר את הפרשה‪ ,‬כתב ג'ילאס בראשית ‪" :1970‬זיכרונותיי‬
‫בפרשה דהו במקצת‪ .‬עם כניעתה של איטליה נשלחתי לקרואטיה כנציג של המטה העליון של צבא‬
‫השחרור ויחידות הפרטיזנים של יוגוסלביה ושל הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית‬
‫היוגוסלבית‪ .‬בהזדמנות זו נפגשתי בעיר צרקבניצה )‪ (Crkvenica‬עם ועד היהודים מן האי ראב‪.‬‬
‫במקום החלטנו כי היהודים שלא יוכלו להלחם‪ ,‬יועברו אל עומק האזור המשוחרר ואילו בני הנוער‬
‫היהודי‪ ,‬שהיה מאורגן‪ ,‬יפוזרו בין היחידות הצבאיות‪ .‬אני דחיתי את ההצעה בדבר כינונו של גדוד‬
‫יהודי מיוחד והועד )של היהודים( הביע הסכמתו לכך‪ .‬עשיתי זאת מן הנימוקים הבאים‪ :‬גדוד יהודי‬
‫כזה היה הופך למטרה מושכת לגרמנים ולאוסטשים וניתן היה להניח מראש‪ ,‬כי יחסם כלפי‬
‫היהודים השבויים יהיה אכזרי במיוחד‪ .‬האוכלוסייה היהודית של יוגוסלביה כמעט חוסלה כליל‪,‬‬
‫ולכן סברתי כי אל לנו להרשות השמדתם של שרידי הנוער היהודי‪ ,‬אילו רוכזו ביחידה אחת‪ .‬שום‬
‫מניעים אחרים לא היו ולא יכלו להיות בעמדתי זו‪ .‬תמיד ראיתי ביהודים היוגוסלביים‪ .‬חלק מן‬
‫הקהילייה רבת הלאומים שלנו והייתה לי אהדה כלפיהם‪ .‬היו לי‪ ,‬גם במפלגה‪ ,‬הרבה חברים‬
‫וידידים בני הלאום היהודי‪ ".‬לג'ילאס לא נראה אז הגיוני‪ ,‬שיהודים אשר נותרו בחיים ייחשפו‬
‫לסכנות חמורות יותר מאשר יחידות פרטיזנים אחרות‪ .‬ולכן‪ ,‬הוא זה שהציע לפרק‪ ,‬על רקע זה‪,‬‬
‫את הגדוד היהודי הנפרד‪ .‬הגדוד יהודי פורק ב‪ 3 -‬לאוקטובר ‪.1943‬‬
‫בסיכומו של דבר‪ ,‬מבין האסירים היהודיים באי ראב הצטרפו ליחידות השונות של הפרטיזנים‬
‫ובתפקידים שונים בתנועת ההתנגדות ‪ 1,339‬יהודים‪ .‬מהם ‪ 136‬נהרגו בקרבות‪.‬‬
‫רשם‪ :‬רפאל פרנק‬
‫על ילדות אבודה‬
‫מהו הסיפור שלנו‪ ,‬דור הסבים והסבתות‪ ,‬שהיינו ילדים יתומים ניצולי שואה‪ ,‬אודות חוויות ילדות‬
‫אבודה‪ .‬בחרתי לצטט שני קטעים מספרו של ידיד ותיק אבי אלבחרי "עשר השנים האבודות"‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫"‪........‬ביקשתי מתלמה אלעזר‪ ,‬אלמנתו של דדו לכתוב מזיכרונותיה‪: ...‬‬
‫את אבי פגשתי לראשונה ב ‪ ,1951‬כשדדו הביאו לקיבוץ‪ ,‬לסוף שבוע‪ ,‬נער ביישן‪ ,‬מופנם וסגור‪,‬‬
‫שהתהלך בינינו כצל‪.‬‬
‫חווינו בדמותו את המכה ההרסנית שגרמה המלחמה לילד‪ ,‬שהתייתם מכל משפחתו‪ ,‬ונדד בין‬
‫המנזרים‪ ,‬מוסדות ומשפחות למיניהן‪.‬‬
‫שבוע קודם‪ ,‬פגש דדו את אבי במוסד בכפר הרואה‪ ,‬וחזר מזועזע מהפגישה‪ ,‬ומרושם הקשה‬
‫שהנער הותיר בו‪ .‬בפיו של הנער הייתה רק בקשה אחת‪" :‬תוציא אותי מכאן!"‬
‫היה ברור לנו‪ ,‬שאבי זקוק לסביבה שונה ולאורך חיים אחר‪ ,‬כדי להתפתח‪ ,‬ולהתגבר על החוסר‬
‫הנורא שסבל‪.‬‬
‫אחרי ניסיונות כושלים ב"עלית הנוער" ‪ ,‬להוציא את אבי‪ ,‬ברשות‪ ,‬נסע דדו לכפר הרואה‪ ,‬למוסד‪,‬‬
‫עם הטנדר הצבאי‪ ,‬והורה לאבי לארוז את חפציו ולעלות לרכב‪) .‬בעצם‪ ,‬דדו חטף אותו מהמוסד(‪.‬‬
‫באותו יום העבירו דדו לקיבוץ רוחמה‪ ,‬שם התקבל מיד לחברת נוער‪.‬‬
‫נראה לי‪ ,‬שאז התחילו חייו החדשים‪ .‬באווירה הבריאה והחופשית של קיבוץ בשנות ה‪ , 50-‬אבי‬
‫התפתח וגילה כישרונות למוסיקה ואמנות‪ .‬דדו קנה לו גיטרה‪ ,‬ואבי ניגן ושר‪ ,‬למד ועבד בגינון‬
‫והיה גם רועה צאן בקיבוץ‪ .‬המשך התפתחותו היה כמו כל נער ישראלי ‪ :‬שרות צבאי‪ ,‬עבודה‪,‬‬
‫לימודים והקמת משפחה‪.‬‬
‫בשבילי‪ ,‬אבי הוא דוגמה ליכולתם של ילדים יהודים‪ ,‬לקום מתוך ההריסות‪ ,‬ולצמוח מחדש לאדם‬
‫חם‪ ,‬מחייך‪,‬שר ויוצר‪.‬‬
‫תלמה אלעזר‪".‬‬
‫"ילדיי היקרים‪,‬‬
‫שלא כרבים מהניצולים‪ ,‬שבחרו לשכוח‪ ,‬לשתוק‪ ,‬ולא לספר את שעברו בזמן המלחמה‪ ,‬אני בחרתי‬
‫מאז ילדותי הצעירה לספר את "הסיפור"‪.‬‬
‫זיכרונותיי מבית ילדותי שלפני המלחמה‪ ,‬וקורותיי במהלכה‪ ,‬היו לי אבני היסוד‪ ,‬שדרשו ממני‬
‫לאמת אותם ולהנציחם‪.‬‬
‫ייתכן ובכך שבחרתי לספר‪ ,‬רציתי להוכיח‪ ,‬ובראש וראשונה לעצמי‪ ,‬כי אני שייך לקהילה עתיקה‬
‫ומפוארת‪ ,‬ולשתי משפחות גדולות ויקרות‪ ,‬שנכחדו‪.‬‬
‫עם חלוף השנים‪ ,‬גבר בי הרצון להוריש לכם‪ ,‬ילדיי‪ ,‬את סיפור קורותיי וקורות משפחתי‪ ,‬לא רק‬
‫בעל‪-‬פה‪ ,‬אלא בכתב יד‪ ,‬אותו אני מעניק לכם‪.‬‬
‫ככל שנאספו יותר פרטים‪ ,‬מסמכים וצילומים חדשים‪ ,‬כך הלך ותפח הסיפור‪ ,‬עד שהפך למה שהוא‬
‫היום‪.‬‬
‫תודה לכם‪ ,‬ילדיי‪ ,‬אורנת‪ ,‬דנה‪ ,‬ורד ודדו על אשר "סבלתם" את סיפוריי החוזרים והנשנים‪ ,‬אודות‬
‫קורותיי‪ ,‬נדודי ותלאותיי‪ .‬ועודדתם אותי לכתוב ולהנציח‪ ,‬כדי לזכור ולא לשכוח !!!‬
‫באהבה רבה אבא‪".‬‬
‫כמספר הילדים הניצולים מספר ספורים אודות ילדות אבודה וסיפורי השתלבות בחברה בישראל‪.‬‬
‫הסיפור האישי של אבי הנו דוגמה ליכולת הילד היהודי ששרד לקום מתוך ההריסות‪ ,‬ועם‬
‫"השריטה"‪ ,‬להתפתח ולצמוח לאדם חם‪ ,‬מחייך שר ויוצר‪.‬‬
‫מרץ ‪2010‬‬
‫שלום חברות וחברים ילדים ניצולי השואה‪,‬‬
‫חברי ועד ילדות אבודה פועלים מזה שלוש שנים באופן רצוף ומתמקדים בהשגת פיצוי בגין‬
‫ילדותנו שנעשקה‪.‬‬
‫דווח שוטף על ההתקדמות‪ ,‬בכדי לאפשר דיאלוג עם החברים ולשם העשרת החברים במידע אמין‬
‫הנוגע לציבור מיוחד זה‪ .‬הנכם מוזמנים לבקר באתר לפי הכתובת‪.http://www.ylas.org :‬‬
‫עמותת ילדות אבודה הוקמה במטרה אחת בלבד‪ ,‬בכדי להשיג ממשלת גרמניה פיצוי הולם עבור‬
‫ילדי השואה בגין עושק ילדותם‪.‬‬
‫לשם כך ולאור המטרה הברורה‪ ,‬גיבשה בעמותה תוכנית פעולה מוסכמת ופועלת במרץ‬
‫להגשמתה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫לאור ניסיוננו שהצטבר במגעים עם מקבלי ההחלטות הגרמניים ועם גופי המו"מ השונים‪ ,‬הסקנו‬
‫שרק ארגון ממוקד בנושא הפיצוי של ילדי השואה‪ ,‬הפועל מכוח הייצוג והגיבוי המרבי שניתן לו‬
‫ע"י "הילדים" יכול להשיג את אשר לא הושג עבורנו מעולם‪.‬‬
‫כיוון שעוצמתנו תלויה בגיבוי שניתן על ידי "ילדי השואה" אנו קוראים לכם להצטרף לעמותת‬
‫ילדות אבודה – ילדים שורדי שואה‪.‬‬
‫אנו נוטלים את המושכות לידנו ונפעל‪ ,‬שלא באמצעות "מתווכים"‪ ,‬הודות להצטרפותכם והכוח‬
‫שתתנו בידנו להשגת הפיצוי )חבר מביא חבר(‬
‫אם לא נדאג לעצמנו איש לא יעשה זאת במקומנו או עבורנו!‬
‫בשם ועד ילדות אבודה‪ ,‬ילדים שורדי שואה – רפי פרנק‪ ,‬יו"ר מדור התיישבות עובדת‪.‬‬
‫למעוניינים בפרטים ניתן לפנות לעמותת "ילדות אבודה ילדים שורדי שואה )ע"ר("‬
‫לכתובת ת‪.‬ד‪ ,3528 .‬רמת השרון ‪ .47134‬טלפון ‪ ,054-2233354‬פקס ‪.03-5401035‬‬
‫בועז גבעון‬
‫האם ידעת?‬
‫קונסטנטין הגדול‪ ,‬הקיסר הרומי‪-‬ביזנטי ואמו הלנה נולדו ב‪NAISSUS-‬‬
‫בפרובינציה ‪ MESIA‬כיום העיר ‪ NIŠ‬שבסרביה‪.‬‬
‫קונסטנטין חי בסוף המאה השלישית‪ ,‬תחילת המאה הרביעית אחרי‬
‫הספירה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 316‬הפך לקיסר הבלעדי של האימפריה‪ ,‬לאחר קרבות עם הטוענים‬
‫לכתר ושלט עד יום מותו בשנת ‪.337‬‬
‫שני מפעליו העיקריים הם‪:‬‬
‫‪ .1‬בשנת ‪ 330‬הפך את ביזנט‪ ,‬עד אז כפר קטן על גדות הבוספורוס‪,‬‬
‫למטרופולין וקרא לה על שמו‪ ,‬קונסטנטינופול‪ .‬העיר הייתה השניה‬
‫בגודלה ובחשיבותה‪ ,‬באימפריה הרומית‪ .‬אחר כך הפכה לעיר המרכזית‬
‫מבחינה פוליטית ודתית באימפריה הביזנטית‪.‬‬
‫‪ .2‬בשנת ‪ ,313‬קונסטנטין הכיר בנצרות כדת הרשמית של האימפריה‪ .‬הוא עצמו התנצר בשנת‬
‫‪.332‬‬
‫אימו‪ ,‬הלנה‪ ,‬שהייתה נוצרייה זה מכבר‪ ,‬באה לישראל כדי לבנות כנסיות ולסמן את כל‬
‫המקומות הקדושים לנצרות‪ .‬קונסטנטין הגיע לישראל בשנת ‪ ,334‬עת ארגן בירושלים ועידה‬
‫דתית ובהזדמנות זו חנך את "כנסיית הקבר" שבנה‪.‬‬
‫העיר ניש הייתה אחת הערים המרכזיות בדרך הרומית "ויה מארֵה"‪ ,‬שהתחילה בדנובה והדרימה‬
‫דרך עמקי המוראבה והוארדאר עד סלוניקי והים האגאי‪.‬‬
‫יהודים‪ ,‬מגורשי ספרד‪ ,‬החלו להגיע במאה השש‪-‬עשרה לסלוניקי והויה מארֵה שימשה אותם‪,‬‬
‫במשך דורות‪ ,‬בנדודיהם ובחפשם מקומות מחייה חדשים‪.‬‬
‫כך נוצרו קהילות יהודיות בישובים שלאורך הדרך‪.‬‬
‫במקדוניה‪ :‬ביטולה‪-‬מונסטיר‪ ,‬שטיפ וסקופליה‪.‬‬
‫בסרביה‪ :‬לדוגמא משפחת טייטצק‪ ,‬אשר ידוע שאבי המשפחה חי במאה השש‪-‬עשרה בסלוניקי‪,‬‬
‫ועד מלחמת העולם השניה חיו צאצאיו בניש‪ ,‬קרושבץ‪ ,‬יאגודינה‪ ,‬סמדרבו ובלגרד‪.‬‬
‫ספרים של ג'ני לבל ז"ל‬
‫כפי שכבר פרסמנו באחד העלונים הקודמים‪ ,‬הגב' אנה לבל‪ ,‬אחייניתה של ג'ני לבל ז"ל‪ ,‬תרמה‬
‫להתאחדות ספרים של ג'ני‪ ,‬למכירה במחירים מוזלים‪ .‬כל ההכנסות ממכירת הספרים נתרמו על‬
‫ידה לקרן הסוציאלית של ההתאחדות ולכן כל מי שירכוש ספרים מהרשימה להלן‪ ,‬תירשם קנייתו‬
‫כתרומה לוועדה הסוציאלית של ההתאחדות‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫שם הספר‬
‫שפה‬
‫מחיר‬
‫פתאום שונה פתאום אחרת‬
‫עברית‬
‫‪₪ 30‬‬
‫חאג' אמין וברלין‬
‫עברית‬
‫‪₪ 40‬‬
‫‪Odjednom druga, odjednom drugacija‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 30‬‬
‫‪Do konacnog resenja‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 40‬‬
‫‪Da se ne zaboravi‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 40‬‬
‫‪Hazi Amin i Berlin‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 40‬‬
‫‪Ljubicice bela‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 30‬‬
‫‪Juce danas‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 40‬‬
‫‪Jevrejske knjige stampane u Beogradu‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 30‬‬
‫‪Jevreji Jugoslavije‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 30‬‬
‫‪Dnevnik jedane Judite‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 40‬‬
‫)‪Vremena u nama (Dina Katan Bencion‬‬
‫סרבו‪-‬קרואטית‬
‫‪₪ 20‬‬
‫‪The Mufti of Jerusalem‬‬
‫אנגלית‬
‫‪₪ 80‬‬
‫מדור לחיפוש קרובים‬
‫אני מרים אלישר – פרץ‪ ,‬מבקשת לפרסם בחיפוש קרובים‪.‬‬
‫נולדתי בזאגרב בשם ברנקה קאופמן בשנת ‪. 1936‬‬
‫אומנם ראיתי את הפרסום על שארים ממשפחת קאופמן שהייתה משפחתו של תעשיין הפחם‪,‬‬
‫אבל אנחנו היינו קאופמנים מענף כנראה אחר‪ .‬מקצוע של אבי היה צילום ובתור שכזה הוא צילם‬
‫את הגברת העשירה‪ ,‬כנראה ברטה קאופמן‪ ,‬צילום דיוקן אומנותי שאחד עוד נמצא במשמרתי‪.‬‬
‫במדור החיפוש הייתי מעוניינת למצוא מידע כלשהו על האח של סבתי‪ ,‬אדמונד פרידנפלד‪ ,‬אשר‬
‫בשנת ‪ 1941‬נשאר בזאגרב עם אשתו ) שאינני יודעת את שמה(‪ ,‬על מנת לשלוח חבילות למחנה‪,‬‬
‫אולי יאסנובאץ‪ ,‬לבנו יחידו שנלקח במעצרים הראשונים‪ .‬אבי הצליח לברוח ‪ ,‬אך לצערנו אדמונד‬
‫פרידנפלד ואשתו נעצרו זמן קצר לאחר מכן וגורלם לא נודע‪.‬‬
‫הייתי מבקשת לפרסם הודעה ברוח הדברים האלה ‪:‬‬
‫האם מישהו מזאגרב זוכר אותו‪ ,‬את אשתו ו‪/‬או את בנו‪.‬‬
‫האם מישהו פגש בהם בדרכם האחרונה‪ .‬האם מישהו הכיר את שתי אחיותיו שהיו מבוגרות ממנו‪.‬‬
‫שם סבתי‪ ,‬אחותו‪ ,‬היה יוסיפה פרידנפלד – קאופמן‪ .‬הם נולדו בווארז’דין והגיעו לזאגרב עם אימם‬
‫האלמנה בהתחלת המאה ה‪.20 -‬‬
‫עד היום לא הצלחתי לקבל שום מידע ‪ ,‬לא "ביד ושם"‪ ,‬ושום מענה מהקהילה היהודית של‬
‫זאגרב‪.‬‬
‫‪MIRIAM ELIACHAR-PERETZ‬‬
‫‪Dr.ALIK B.PERETZ‬‬
‫‪T.972-4-8386642‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪11‬‬
‫יהודה )וויקו( שטרק‬
‫מחנה ההשמדה יאסנובאץ‪ ,‬עצרת הזיכרון תש"ע‪.‬‬
‫זה היה באישון הלילה של השמיני באפריל השנה‪ ,‬כשמטוסנו נסק אל על בדרכו אל אופל הזיכרון‬
‫המהול בגאוות הישרדות וניצחון‪.‬‬
‫אל תוך בטן המטוס נקבצו ‪ 28‬ילדי תיכון ג' מעיר מודיעין‪ ,‬מנכ"ל עיר מודיעין‪ ,‬האחראית על קשרי‬
‫חוץ של העיר‪ ,‬סגל המחנכים וסגל המארגנים ‪.‬‬
‫כך החל המסע אל העיר בניה‪-‬לוקה ברפובליקה סרבסקה להשתתף בטקס הכרזת ערים תאומות‬
‫וכך נפתח חלון ההזדמנות לילדי ישראל להכיר בני נוער מעם אחר‪.‬‬
‫אחרי עמל רב והרבה הכנות‪ ,‬הצליחו המארגנים ונציגי הרשויות המקומיות לתת לאירוע נופח‬
‫מכובד וחם ביותר‪.‬‬
‫עובדה תוכנית מפורטת ביותר שכללה קבלות פנים וארוחות בדרג הגבוה של השלטון המקומי‬
‫כולל נשיא הרפובליקה‪ ,‬ראש הממשל‪ ,‬ראש העיר וסגל מחנכי העיר‪.‬‬
‫תלמידי ישראל התארחו ושוכנו אצל משפחות ילדי המקום‪ .‬שיטת אירוח זאת גלשה ויצרה אווירה‬
‫חמה‪ ,‬לבבית ותרמה לקירוב לבבות בין העמים‪.‬‬
‫אך מסע זה לא נועד‪ ,‬אך ורק לקירוב הלבבות‪ ,‬אלא‬
‫בעיקר ללמד את כולנו "לזכור ולא לשכוח" את היקרים‬
‫לנו‪ ,‬אשר נרצחו בידי הצורר האכזרי‪.‬‬
‫כולנו‪ ,‬המארחים‪ ,‬האורחים‪-‬כנציגי מדינת ישראל ועם‬
‫בישראל‪ ,‬השתתפנו ב‪ 11-‬לאפריל‪ ,‬בטקסי יום הזיכרון‬
‫לקורבנות השואה היהודים‪ ,‬לבני עם הסרבי‪ ,‬לרומנים‬
‫)הצוענים(‪ ,‬שנרצחו במחנה יאסנובאץ ע"י אותה יד‬
‫חסרת צלם אנוש של הפשיסטים הקרואטים‪.‬‬
‫הרב אסיאל מבלגראד ונציגי הכמורה הפראווסלבית‬
‫נשאו את תפילותיהם לעילוי נשמתם של הקורבנות‪,‬‬
‫ונאמר קדיש‪ .‬באותה עת ממש ילדי המשלחת מישראל‬
‫ואני הדלקנו אין ספור נרות נשמה אותם הבאנו איתנו מישראל‪.‬‬
‫התרגשותם של ילדי המשלחת מישראל‪ ,‬ברגעים אלה‪ ,‬הרקיע‬
‫שחקים כאשר הם‪ ,‬במקום הארור ההוא‪ ,‬הניפו את דגלי ישראל‬
‫והוכיחו שלמרות הכל "עם ישראל חי"‪.‬‬
‫אי אפשר לסיים את המאמר מבלי לעלות על נס את עמלם‪,‬‬
‫עבודות הכנה והארגון הלוגיסטי של המחנכים‪ ,‬משרד החינוך‪.‬‬
‫בראש וראשונה יש לציין את מר אריה ליבני ומר אלכסנדר‬
‫ניקוליץ שתרמו כה רבות להצלחת העצרת‪.‬‬
‫כניצול שואה שאיבד את רוב משפחתו באותו מקום‪ ,‬היום עובד‬
‫"יד ושם" ואתמול לוחם בצה"ל‪ ,‬זכיתי לתרום את תרומתי‬
‫הצנועה במסע זה ובכך רואה אני את ניצחוננו על כוחות הרשע‪.‬‬
‫ראובן מילר‪ ,‬הקריא בעצרת והביא לדפוס‬
‫קטע מיומנו של ארווין מילר‬
‫אסיר יאסנובאץ מדצמבר ‪ - 1941‬אפריל ‪1945‬‬
‫הבריחה של אחים ‪ LION‬כל אסיר חשב רק על דבר אחד‪ :‬איך לברוח‪ .‬ההבדל היה בזה שעכשיו‬
‫היה ברור שהמצבע חייב להיות קולקטיבי‪.‬‬
‫הרגשנו שסכנה מרחפת מעלינו‪ ,‬סכנה שהולכת וגוברת מדי יום מדי שעה‪ .‬מישהו סיפר‬
‫שהאוסטשה מתכננים חיסול המחנה‪ .‬היינו נכונים להאמין לו כי נראו סימנים שמשהו מתרחש‬
‫במחנה הראשי‪ .‬העגלון סיפר שאסירים רבים עובדים על איזה שהן חפירות‪.‬‬
‫מה הם חופרים? קברים חדשים? לא‪ ,‬הם מוציאים גויות ושורפים אותן‪ .‬כל המחנה הסריח‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫אם הם חופרים קברים‪ ,‬מוציאים גויות ושורפים אותן האם זה לא כדי לטשטש את העקבות? כך‬
‫סברנו מבלי להיות בטוחים שהסיפור הוא אמיתי‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫התחילו הכנות לבריחה‪ .‬כל אחד ידע מה יהיה עליו לעשות כשיגיע הרגע‪ ,‬והרגע יגיע אם לא היום‪,‬‬
‫אז מחר! יום אחד מישהו התחיל לחלק תפקידים‪ .‬כל אחד קבל תפקיד‪ ,‬כמובן רק אלה שיכלו עוד‬
‫לעשות משהו‪.‬‬
‫גם לזקנים וחולים היו תפקידים‪ .‬עליהם היה לעקוב ולשים לב על כל מה שקורה ולבחון את‬
‫התנהגותם של האוסטשה‪ .‬כל אחד מאתנו קיבל בקבוק קטן עם ציינקלי‪ ,‬את זה חילק לנו הכימאי‬
‫‪ .DEMAJO‬ליקוק קטן הספיק כדי להירדם בלי סבל לשנת עולמים‪ .‬בשום אופן לא לתת להם‬
‫לתפוס אותך חי אם נפצעת‪ .‬אם אתה רואה שאתה עומד ליפול בידי האוסטשה‪ ,‬תיקח את‬
‫הבקבוקון‪ .‬אני לקחתי את הבקבוק וגם אבי‪ ,‬נידמה לי שכלם עשו כך‪.‬‬
‫ישבתי עם אבא לדסקס מה יקרה כשיגיע הרגע המתוכנן‪ .‬לא ידענו מתי זה יקרה‪ ,‬אבל זה היה‬
‫כבר באוויר וידענו שהמועד מתקרב‪ .‬סיכמנו עם אבא שהתפקיד שלנו יהיה לחתוך את גדר התיל‬
‫יחד עם עוד אסיר שגם כן קיבל אותו תפקיד‪ .‬חשוב היה לפתוח את הגדר ולאפשר בריחה‪ .‬היה‬
‫צריך לעשות הכל במהירות הבזק כדי לתפוס את האוסטשה בהפתעה‪ .‬קבלתי גרזן מחודד היטב‬
‫שהסתרתי‪.‬‬
‫הפקודה הייתה‪" :‬כל אחד חייב לדאוג לעצמו ולהשתדל להשתחרר"‪ .‬לא ידענו איך הדברים‬
‫יתפתחו אבל‪ ,‬ידענו דבר אחד‪ :‬לברוח‪ ,‬לברוח כמה שאפשר יותר מהר ורחוק‪.‬‬
‫החשמלאי ‪ HUNE‬כבר הכין כל מה שצריך‪ :‬בקבוקים עם חומר דליק‪ ,‬ב‪ KOŽARA-‬היה בנזין‪,‬‬
‫ספירט‪ ,‬אצטון וכל מיני חומצות‪ ,‬שמן ושומן כך שזאת לא הייתה בעיה‪ .‬את החומר הדליק היה‬
‫‪ HUNE‬פיזר בבית המלאכה‪ .‬היה צריך גפרור אחד כדי ש‪ KOŽARA-‬תעלה באש‪ .‬עכשיו היינו‬
‫צריכים את הרגע המיועד‪ .‬כל היתר היה מוכן‪.‬‬
‫המבצע התחיל ב‪ 22-‬לאפריל ‪ ,1945‬פתאום פרצה שמועה שממחנה המרכזי שומעים יריות‪ .‬אם‬
‫שם יורים זה אומר שמשהו לא בסדר‪ SISI .‬מספר מה ששמע‪ .‬האסירים במחנה המרכזי התמרדו‬
‫בלי נשק או כלים כלשהם התקיפו את השומרים‪ ,‬כאשר ראו שהשומרים מוציאים גופות מהאדמה‬
‫ושורפים אותן‪ ,‬כדי לטשטש כל עדות למעשיהם‪ ,‬החליטו שלא יכולים לחכות‪ .‬צריכים להתקיף את‬
‫האוסטשה ולקחת סיכון‪.‬‬
‫מתחילים לפי המתוכנן‪ ,‬מאטיאס הספר‪ .‬ל‪ ATIJAS-‬היו מגיעים קצינים אוסטשה לגילוח‬
‫וכשהסכין מגיע קרוב לגרון‪ ,‬יש רק לחתוך וגמרנו‪.‬‬
‫לאורך ה‪ KOŽARA-‬וממשיך מחוץ לצריף‪ .‬מגיע סרן אוסטשה‪ ,‬הוא הולך ישר אל הספר ‪,ATIJAS‬‬
‫סכין הגילוח שלו הייתה כבר מחודדת היטב‪ .‬זה הלך מהר; שני אסירים מ‪ KOŽARA-‬לקחו את‬
‫הסרן עם גרון חתוך וזרקו אותו לחבית עם צבע לעורות‪ .‬הספר ניקה במהירות את המראה ואת‬
‫הכסא מדם‪.‬‬
‫‪ MIRO AUFERBERG‬עומד ליד הרפת וממתין גם‪ .‬מופיע אוסטשה‪ .‬הוא הולך להחליף משמרת‬
‫ב‪ MIRO .KOŽARA-‬עוצר אותו ומבקש אש להדליק את הסיגריה‪ .‬האוסטשה מעביר את הרובה‬
‫לצד שני ומחפש גפרורים בכיס‪ MIRO .‬מרים את הגרזן וחותך את הגולגולת של הקצין לשניים‪.‬‬
‫זהו הסימן להתחלה‪.‬‬
‫גם אני מרים את הגרזן שלי ועושה אותו דבר‪ .‬הגדר מרוסקת ומפורצת והדרך פתוחה‪ .‬אני נותן‬
‫לאבא סימן ואנחנו עוברים‪ .‬מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬צריכים לרוץ כמה שאפשר יותר מהר לפני שהאוסטשה‬
‫יבינו על מה מדובר ויתחילו לירות‪.‬‬
‫‪ KOŽARA‬כבר בלהבות‪ .‬התחיל ירי מכל הכיוונים‪ .‬אני רץ ומדי פעם אני מסתובב לראות איפה‬
‫נמצא‪.‬‬
‫אבא‪ .‬אני רואה אותו ונדמה לי שהוא רץ מהר‪ .‬כדור זוהר עף לעברי‪ ,‬אני נשכב‪ ,‬ממתין רגע‪ ,‬קם‬
‫וממשיך בריצה‪ .‬כמה שיכולתי להבחין‪ ,‬רק ארבעתנו היינו תחת אש התותחים‪ .‬כשהסתובבתי שוב‬
‫ראיתי מחזה שממסמר אותי למקום‪ .‬אבא נפצע‪ ,‬הוא נופל‪ ,‬אני ממתין כמה דקות לראות האם‬
‫אבא יזוז‪ .‬הוא אינו זז‪ ,‬אני נשכב‪ ,‬זוחל לעברו‪ ,‬קורא לו‪ ,‬אין תשובה‪ .‬אני נזכר שסיכמנו בינינו‪" :‬כל‬
‫אחד צריך להציל את עצמו כפי יכולתו‪ .‬אני קם וממשיך לרוץ בכל כוחי‪ .‬מסילת הרכבת נמצאת על‬
‫גבעה וצריכים להגיע אליה בזחילה והאדמה היא רטובה וגלישה‪ .‬אני מגיע למסילה‪ ,‬עובר אותה‬
‫ומתגלגל לעבר השני‪.‬‬
‫אני חופשי‪.‬‬
‫התאחדות עולי יוגוסלביה מברכת את לב פוגרבייסקי ‪LEV POGEBIJSKI‬‬
‫ברוך הבא ארצה ומאחלת לך התאקלמות קלה‪.‬‬
‫מירי דרמן ולילי פפו – ועדת עולים חדשים‬
‫‪13‬‬
‫ד"ר יאיר פלגי‪30/07/2008 ,‬‬
‫הוקרא בעצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪.‬‬
‫באימת "יאסנובאץ שלי" * )‪(Jasenovac‬‬
‫עד שנמסה תחת ידי‪ ,‬לאיטה‬
‫להצילה – מול עיני הבעתה‬
‫לפתע‪ ,‬חלמתי את מותי‬
‫ואת מותה של בתי‬
‫ואולי‪ ,‬גם את מותו של אבי‬
‫מוות צפוי ומתוכנן כצו לילי‬
‫ראיתי את אנשי האוסטשה‬
‫יושבים כך מולי אוכלים עד שבעה‬
‫סביב שולחנם בחיוך של שלוה‬
‫זהו דבר של יום יום‪ ,‬של שגרה‬
‫היה זה חלום רגוע‪ ,‬לכאורה‬
‫ללא תחושת בהלה או אימה‬
‫ממש ביום הולדתו התשעים ושבעה‬
‫של אבי‪ ,‬שנרצח שם – בזוועה‬
‫התעוררתי לאיטי בוהה‬
‫המום ומשותק מן המחזה‬
‫בו השתתפתי כהוזה‬
‫האם‪ ,‬גם אצלי המוות ‪ -‬חלק מן החוזה ?‬
‫הובלתי את בתי הקטנה‬
‫אל מיטת מותה‪ ,‬ידי בידה‬
‫* נכתב בעקבות ידיעה על מותו של דינקו סאקיץ' בכלא זאגרב‪,‬‬
‫אחרון מפקדי מחנות ההשמדה‪ ,‬שהיה מפקד יאסנובאץ' בין השנים ‪1942-44‬‬
‫)יאסנבאץ' כונה "אושוויץ של הבלקן"(‪.‬‬
‫מירי דרמן‬
‫הקריאה בעצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪.‬‬
‫למריקה‪ ,‬אחותי התינוקת‪ ,‬שלא הכרתי ‪....‬‬
‫היום העשרה באוגוסט ‪ ,2003‬היית אמורה לחגוג את יום הולדתך ה‪.60 -‬‬
‫אך למעשה‪ ,‬מעולם לא חגגת אף יום הולדת‪ ....‬כי כאן במקום האיום הזה אושוויץ‪" ,‬הפלנטה‬
‫האחרת" ‪ ,‬קופחו חייך תינוקת בת ‪ 8‬חודשים‪.‬‬
‫למעשה עד גיל ‪ 18‬לא ידעתי על קיומך‪ .‬אבי‪ ,‬שהוא גם אביך‪ ,‬לא רצה להכביד עם זכרונות העבר‬
‫הכואבים‪ .‬רצה שילדיו החדשים )אני ואחי (‪ ,‬יגדלו ללא חותם וצילם של ימים קשים‪ ,‬ארורים‬
‫וזיכרונות מרים‪ .‬את זכרך וזכר אימך מגדה והכאב על אובדנכם נצר אבינו עמוק בתוך ליבו !‬
‫גם כשנולד ילדי‪ ,‬בתאריך בו נולדת את‪ ,‬שתק ולא סיפר !!!‪....‬‬
‫לא הזכיר ולו ברמז על צרוף המקרים המצמרר‪ ,‬שנכדו הבכור נולד באותו תאריך בו נולדה בתו‬
‫הבכורה‪ ,‬שנרצחה כאן באושוויץ‪.‬‬
‫אודותיך למדתי ממכתב וכמה תמונות בודדות‪ ,‬שאמך הצליחה להעביר בדרך לא דרך אל אבינו‪,‬‬
‫כשהיה במחנה הכפייה‪ .‬במכתבה היא מספרת שאת ילדה טובה‪ ,‬נבונה‪ ,‬פעלתנית וחייכנית‪.‬‬
‫בתמונות ששלחה נבטת דמותך כתינוקת יפה וחייכנית עם עיניים גדולות ובהירות‪ .‬תינוקת פרח‬
‫!!! מאחורי כל תמונה הוסיפה אמך כמה מילים ובאחת מהן כתבה בשמך‪ " :‬אני מחייכת‪ ,‬אבל לא‬
‫יודעת כמה ליבה של מאמי נחמץ מדאגה אליך‪ .‬מתגעגעת ואוהבת מריקה"‪.‬‬
‫לו רק הייתה אמך יודעת שלכן ולגורלכן היה צריך לחרוד ולדאוג ‪....‬‬
‫אחת מחברותיה של אמך‪ ,‬אשר הגיעה יחד אתכן לאושוויץ ושרדה‪ ,‬סיפרה כי אחת הנשים הציעה‬
‫לאמך למסור אותך לידי אחת הנשים המבוגרות ‪ ....‬אך אמך לא הסכימה למוסרך לאיש ובחרה‬
‫להתלוות אליך ‪ ....‬אל המוות ‪....‬‬
‫אז הנה היום היית אמורה לחגוג את יום הולדתך ה ‪ 60 -‬ולמרות שלא זכית לחגוג אפילו את יום‬
‫הולדתך הראשון‪ ,‬עומדים פה בני וחבריו למשלחת‪ ,‬במקום בו קופחו חייך‪ ,‬תינוקת יפיפייה בת ‪8‬‬
‫חודשים‪ .‬הם ילדים ישראלים ויהודים גאים ! גאים בארצם‪ ,‬מורשתם ובמי שהם !‬
‫הם גדלים במדינה חופשית ועצמאית‪ ,‬כשצבאנו החזק מגן על כולנו !‬
‫ובני‪ ,‬למרות הכל מציין את יום הולדתכם !!!‬
‫שלך אחותך‬
‫מירי‬
‫‪14‬‬
‫יום השואה ‪ -12.4.2010‬מתוך תמצית דבריו של עו"ד זהר שדה‪-‬לנגפלדר‬
‫יאסנובץ‪ .‬מאז שאני זוכר את עצמי המילה יאסנובץ מעוררת בי חלחלה ומיד מתקשרת עם המילה‬
‫המקבילה אצלי וזאת באופן אינטנסיבי – שואה‪ .‬יאסנוביץ ו‪/‬או שואה היתה קשה עלי וקשה במיוחד על‬
‫אחותי רותי לנגפלדר סימן טוב‪ ,‬שנמצאת פה ביננו‪ ,‬תעיד העובדה שהיא נמנעה כל השנים לעסוק‬
‫בנושא זה והיום‪ ,‬נדמה לי בפעם הראשונה או אחת הבודדות שהיא אזרה אומץ ומשתתפת בטכס יום‬
‫השואה‪.‬בילדותי אבי ז"ל נהג לומר לי‪ ,‬שיאסנובץ זה היה מקום כל כך נורא‪ ,‬שלא ניתן לתאר אותו ורק‬
‫כשאגדל אצליח להבין מה היה נורא המקום הזה‪ .‬בהגיעי לגיל ‪ ,14‬לאחר שהייתי צריך לבחור באיזה‬
‫בית ספר תיכון אלמד‪ ,‬אבי ניסה לשכנעני כי עלי להרשם לבית ספר "אורט" ע"מ ללמוד מקצוע‪ ,‬כי‬
‫מנסיונו זה טוב לחיים‪ .‬ע"מ להבטיח את עתידי‪ ,‬והוסיף כי ביאסנובץ יכלו להנצל רק בעלי מקצוע‪.‬‬
‫כמובן שלא הסכמתי לקבל את המלצתו זו‪ .‬לאחר שרותי הצבאי הודעתי לאבי כי החלטתי ללמוד‬
‫משפטים‪ ,‬ראיתי על פניו מידה של תדהמה‪ .‬לשאלתי מדוע הוא תמהה‪ ,‬הוא השיב‪ ,‬דע לך כי ביאסנובץ‬
‫עוה"ד נרצחו ראשונים‪ .‬כלומר משרק הגיעו נטבחו על גדות הסבה ואפילו לא בוזבזה עליהם מנת‬
‫מזון‪.‬ביום ‪ 5.8.41‬פרצו לביתו של אבי באוסייק פעילי האוסטשה עצרו אותו ולקחו את כל רכושו‪ ,‬לאחר‬
‫יומיים מבית הכלא המקומי הועמס על רכבת משא יחד עם כ‪ 50-70 -‬יהודים מהסביבה בדרכם‬
‫ליאסנובץ‪ ,‬אך בדרך שונה הכוון לגוספיץ ונאמר להם כי הם יועסקו שם בעבודות חקלאיות‪ ,‬ולאחר כ‪-‬‬
‫‪ 10‬ימים של שהייה במקום ולאחר שהיה חשש כי האיטלקים מתקרבים ויכבשו את גוספיץ הועברו‬
‫אבי ואסירים נוספים למחנה יאסנובץ‪ .‬ושם שהה קרוב ל‪ 4 -‬שנים תוך שידידיו ממליצים עליו מידי פעם‬
‫כמומחה למקצועות כגון‪ :‬סנדלרות‪ ,‬בניית סירים‪ ,‬שרשראות‪ ,‬ובזכות העובדה שהוצג כבעל מקצוע‬
‫הצליח לשרוד כל אותם שנים‪ ,‬כאשר בין לבין‪ ,‬הוא עסק גם בכריתת עצים ביער‪ ,‬בניית סכרים למניעת‬
‫שטפונות בחורף של המחנות‪ ,‬וכל אותה תקופה‪ ,‬סבל ממכות‪ ,‬כאשר חבריו מסביבו שתש כוחם נרצחו‬
‫לנגד עיניו‪.‬‬
‫לא אחת שאלתי את אבי כיצד הוא הצליח לשרוד את הגהינום של יאסנובץ ותשובתו תמיד היתה רק‬
‫מזל ‪ Samo Sreca‬לפני כ‪ 5 -‬שנים‪ ,‬קרובת משפחה‪ ,‬הגב' זורה דירנבך‪ ,‬פעילה מרכזית בקהילה‬
‫היהודית בזגרב‪ ,‬מצאה את עדותו של אבי שניתנה שבועות מספר לאחר שחרורו מהמחנה‪ ,‬בפני‬
‫חוקרים יוגוסלבים בעיר אוסיק‪ .‬עדותו זו תורגמה לבקשתי‪ ,‬אחרי פטירת אבי ז"ל‪ ,‬ע"י עולה‬
‫מיוגוסלביה‪ ,‬עוה"ד מאיה אלקלעי ואני מודה לה מכאן בהזדמנות זו‪.‬בעדותו זו של אבי‪ ,‬ישנם פרטים‬
‫רבים על התלאות שעברו עליו‪ ,‬על שמות נרצחים וכן הפעילים האוסטשים ממחנות יאסנוביץ וסטרה‬
‫גרדישקה שבשניהם שהה אבי‪ .‬מאחר ונתבקשתי להתרכז בבריחה של אבי מיאסנובץ אצטט חלק‬
‫מעדותו שניתנה שבועות מספר לאחר שחרורו )מדוע רק שבועות מספר – אסביר בסוף(‪ ".‬חודש‬
‫אפריל ‪ 1945‬החלה נסיגתם של האוסטשה‪ ,‬ואסירים הובאו בשלשלאות לגרדינה )המקום ליד המזח‬
‫שם נטבחו עשרות ואולי מאות אלפי בני אדם(‪ .‬על מנת להוציא את גופות הקורבנות‪ ,‬החל משנת‬
‫‪ 1941‬במטרה להסתיר את עקבות הרצח המאסיבי‪ ,‬ובאותה עת הגיעו למחנה כ‪ 450 -‬גברים ונשים‬
‫מסרייבו‪ ,‬הם ישר חוסלו בגרדינה‪ ,‬נסיגת האוסטשה מאוסייק וג'אקובו הביא עמה חיסולים נוספים‪,‬‬
‫עליהם פיקדו לובוריץ )הממונה על מחנות הריכוז בקרואטיה( פיצלי )המהנדס הראשי של יאסנובץ –‬
‫בונה הקרמטוריום ומי שחיסל במו ידיו רבים מעובדי בתי המלאכה השונים(‪ .‬מילוש ליובו )מפקד‬
‫המחנה( מירוסלב מיסטרוביץ – פיליפוביץ )שכונה גם השטן‪ -‬שהיה בעברו כומר שהחליף את הצלב‬
‫‪15‬‬
‫בגרזן‪ ,‬היה מפקד המחנות יאסנובץ וגם הסטארה גרדישקה( ואחרים‪.‬‬
‫גרדינה בערה במשך ‪ 20‬יום מעצמותיהם של הנרצחים‪ ,‬קבוצה ראשונה של ‪ 100‬איש נשלחה לעבוד‬
‫במקום לוניה‪ ,‬ומשם לא חזרו‪ ,‬אחריהם נשלחו ‪ 500‬איש וגם הם לא חזרו‪.‬ב‪ 20.4.45 -‬כ‪ 1300 -‬נשים‬
‫וילדים‬
‫נסגרו ב‪ 6 -‬בקתות עץ שעליהם נשפך נפט ומולכד בחומר נפץ‪ .‬והופצץ והאש בערה כל הלילה‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 21.4.45‬סגרו אותנו כ‪ 1300 -‬גברים שנותרו בחיים בבנין בעל ‪ 2‬קומות במטרה לחסלנו בין ה‪21-22 -‬‬
‫באפריל חוסלו חלק ממפקדי המחנה‪ .‬קבענו את שעת התקיפה ל‪ 21.30 -‬ושמרנו זאת בסוד משום‬
‫שפחדנו ממרגלים‪ .‬באות מוסכם פרצנו בצעקות מהבנין "קדימה חברים"‪ ,‬רצחנו ‪ 2‬שומרים ואת‬
‫השלישי ברחוב )שהיה אחראי על המקלע(‪ ,‬עמדת שמירה שהיתה בשער ירתה לכווננו וזרקה עלינו‬
‫רימונים‪ ,‬אני ועוד מספר חברים עקפנו את עמדת השמירה ורצנו לכיוון הנהר‪ .‬שחיתי לצד השני של‬
‫הנהר ורצתי עם מספר חברים לכוון העיר קושטניצה‪ ,‬רצנו תחת אש צולבת במשך כ‪ 20 -‬ק"מ עד‬
‫שעברנו את הנהר סטרוג וניצלנו מירי האוסטשה‪ ,‬מיער קושטאריצה לקחתי פיקוד על ‪ 8‬חברים והלכנו‬
‫לכוון הכפר אוקוצני‪ ,‬ובקרבת וורבולוני התפצלו דרכינו‪ .‬אני וחברי מאמולה המשכנו במטרה להגיע‬
‫לוורולוני‪ ,‬כאשר גילינו כי המקום תחת פיקודם של הגרמנים‪ ,‬עקפנו אותו ואת אוקוצני והסתננו דרך‬
‫הכוחות האוסטשים שהיו בנסיגה מטסטרה גרדישקה לכוון נובסקה‪ ,‬נתפסנו על ידם והצלחנו לשכנעם‬
‫כי אנחנו פליטים מברוד‪ ,‬בדרך לנובסקה ושוחררנו‪ .‬ב‪ 25.4.45 -‬התייצבתי במפקדת אוקוצנה‪ ,‬לאחר ‪4‬‬
‫שנים בשבי‪ ,‬הגעתי לאוסייק‪ ,‬לעדותי צרפתי את תשריט מחנה יאסנובץ – סוף עדות"‪.‬‬
‫העדות ניתנה החל מ‪ 31.5.45 -‬ובמשך מספר שבועות‪ ,‬ומה שלא נרשם שם הוא כי אבי שהיה לבוש‬
‫בשקים קרועים ובלויים‪ ,‬עת הסגיר עצמו לידי הפרטיזנים לא היו בידו מסמכים מזהים ובהיותו‬
‫בלונדיני‪ ,‬בעל מראה ארי‪ ,‬נעצר בכלא היוגוסלבי במשך למעלה מחודש ימים‪ ,‬לאחר שנחשד שהוא‬
‫שוואבי )גרמני תושב קרואטיה( ונדרש להביא עדים שיוכיחו את זהותו‪ ,‬רק אז נתחוור לאבא כי לא‬
‫נותרו לו בני משפחה שיוכלו להעיד עליו‪ ,‬כאשר הוא כבר חשש כי הוא עלול להיות מוצא להורג )כך גם‬
‫נרמז לו אם לא ימצאו עדים מהימנים להוכיח את זהותו( עד שלבסוף מצא באוסייק בת דודה רחוקה‪,‬‬
‫ששרדה את השואה לאחר שהיתה נשואה לקתולי‪.‬עלי להוסיף כי הבריחה מיאסנובץ היתה תוך דילוג‬
‫על מאות גופות של חללים שחוסלו בבריחה‪ ,‬כאשר מתוך כ‪ 1300-‬עצורים אחרונים שהיו במחנה‬
‫בטרם הפריצה נותרו בחיים כ‪ .50 -‬כל בני משפחת אבי‪ ,‬משפחה עניפה ומושרשת בקהילה בג'קובו‬
‫שמנתה מלבד הוריו‪ ,‬אחיו ואחיותיו‪ ,‬גם דודים ובני דודים‪ ,‬לא שרד אף אחד מלבד ‪ 2‬בנות דוד‬
‫רחוקות‪ .‬איני יכול לסיים כאן מבלי לציין גם כי משפחת אימי נרצחה גם כן ביאסנובץ‪ ,‬אביה יוסף‬
‫אשכנזי שנותר עד המרד ביום האחרון ונרצח תוך נסיון לצלוח את הנהר לצד השני‪ .‬אימה בולקה‬
‫ואחותה פלורה‪ ,‬אחיה אהרון ואברהם שהועברו ממחנה ג'קובו ליאסנובץ שם חוסלו ומכל בני משפחת‬
‫אבי ואמי לא נותר ולו קבר אחד‪ ,‬למעט אחותה הבכורה של אימי בלנקה אשר יחד עם עוד כתריסר‬
‫נערות צעירות ויפות נחטפו ממחנה הריכוז ג'קובו ע"י האוסטשים נאנסו ונשחטו ונקברו בבית הקברות‬
‫היהודי בקבר אחיות בג'קובו ובזכותו של בן דוד אימי‪ ,‬דוד אשכנזי ז"ל‪ ,‬מסרייבו הוקמה שם מצבה‬
‫לזכרן‪.‬‬
‫יהי זכרם של בני משפחת לנגפלדר ואשכנזי וכל אלה שנרצחו בשואה ברוך‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ועדת התרבות מודיעה‬
‫הקיץ כבר כאן‪ ,‬רבים מאיתנו יוצאים לחופשות‪ ,‬טיולים‪ ,‬חו"ל ‪ ....‬גם ועדת תרבות יוצאת לחופשה‪,‬‬
‫כשהפעילות האחרונה לפני החופשה מתקיימת בחודש יוני‪ :‬ביקור בקיבוץ שער העמקים‪.‬‬
‫נחזור כולנו בכוחות מחודשים‪ ,‬בחודש ספטמבר‪ .‬נפגש כולנו‪ ,‬כנהוג במשך שנים‪ ,‬בתאריך ‪) 23.9.10‬יום‬
‫ראשון של סוכות ( ביער בן שמן‪.‬‬
‫בתאריך ה‪ 7.10.10 -‬נקיים בכרמיאל ערב יוגוסלבי ‪ :‬שירה ואוכל יוגוסלבי‪ .‬על כל אלה ואירועים נוספים‬
‫נודיע בגיליון הבא‪.‬‬
‫בהזדמנות זאת ברצוננו להודות לכל מי שעזר לנו לארגן אירועים ‪ .‬לכל המתנדבים בתחומים ונושאים‬
‫שונים שנענו ברצון לכל פניה שלנו‪.‬‬
‫למר עמירם דרמן שהוביל אותנו לטיול מקסים בחבל לכיש ובשגב שלום – הפזורה הבדואית‪.‬‬
‫הגב' אווה נהיר‪ ,‬מר בני אברבנל ומר רפי ראובני על העזרה בהכנת הביקור בשער העמקים‪.‬‬
‫לגב' הרמיצה לנג ‪ -‬על העזרה הרבה במשרד‪.‬‬
‫למר איזי קבליו ‪ ,‬מר צבי לוקר‪ ,‬ומר משה טסטה ‪ ,‬שעוזרים בעצה‪ ,‬ארגון ובכל פניה שלנו‪.‬‬
‫לגב' מודיאנו שושנה‪ ,‬לאלה ואהרון כהן על העזרה לעולים החדשים‪ .‬יש עוד רבים וטובים שעוזרים לעולים‪,‬‬
‫גם ללא פניה שלנו‪ .‬ת ב ו ר כ ו !!!!‬
‫למרצים ‪ :‬ד"ר מרים ריינר‪ ,‬הגב' תמי עדן‪ ,‬ד"ר אליעזר פאפו‪ ,‬מר איוויצה צ'רשנש‪.‬‬
‫לגב' מרים אביעזר‪ ,‬למר מילאן פוגל ולבנו מר דניאל פוגל על תכנון והנחית טכס יום הזיכרון‪ .‬לעו"ד זהר‬
‫שדה‪ ,‬למר שמואל בן‪-‬שחר‪ ,‬למר ראובן מילר ולד"ר יאיר פלגי‪ ,‬לגב' אוליברה מרקוביץ' ולכל מדליקי‬
‫המשואות על השתתפותם הפעילה בטכס יום השואה‪ .‬למר שלמה שטרן‪ ,‬למיאה וטיאה מרקוביץ' על‬
‫השירה בטכס יום השואה ולגב' רבקה )רנקה( פאנצר‪-‬ברקוביץ' על ליווי בנגינה שירתן של העלמות לבית‬
‫מרקוביץ'‪.‬‬
‫תודה למתרגמים שלנו ‪ :‬ד"ר מירה וד"ר וניה קובץ‪.‬‬
‫ותודה מיוחדת לכל אחת ואחד מכם‪ ,‬שנותנים בנו אמון ומשתפים איתנו פעולה!‬
‫אנו מחפשים מתנדבים נוספים בתחומים ‪ .1 :‬קליטת עליה וליווי עולים ‪ .2‬מתרגמים מעברית לסרבו ‪-‬‬
‫קרואטית וההפך‪ .3 .‬מרצים ומדריכי טיולים )מתנדבים ! ( ‪ .4‬שמירת קשר עם ניצולי שואה בודדים‬
‫)טלפונית או ביקורים (‪.‬‬
‫נשמח לשמוע מכם רעיונות חדשים לפעילויות‪ ,‬הרצאות וכל נושא העולה בדעתכם‪ .‬אנו כאן בשבילכם‬
‫ולמענכם !‬
‫מאחלות לכם חופשה נעימה‪ ,‬קיץ קל ומהנה!!!!!‬
‫ולהתראות‪ ,‬בברכה‬
‫מירי דרמן ולילי פפו ‪ -‬ועדת תרבות‬
‫משה בן‪-‬שחר‬
‫תחרות לתכנון מפגש ערים וים‪ ,‬תל‪-‬אביב יפו ובת ים‪.‬‬
‫הארכיטקט רפאל מ‪ .‬אטיאס‪ ,‬יליד סארייבו‪ ,‬המתגורר בחיפה ייסד בשנת ‪ ,2007‬קרן על שם הוריו‪ ,‬מרדכי‬
‫ורוזה אטיאס ז"ל‪ .‬הקרן מיועדת לסטודנטים לארכיטקטורה במטרה ליצור דור חדש של אדריכלים בארץ‪.‬‬
‫הבסיס המשפטי של הקרן הוכן במקצועיות רבה ע"י פרופסור דוד ליבאי‪.‬‬
‫מטרותיה העיקריות של הקרן הוטוו לפי השקפת עולמו של מר רפאל מ‪ .‬אטיאס והם יצירת אדריכלות‬
‫התואנת את נתוני החברה והסביבה בישראל‪ ,‬תוך שימת דגש על אדריכלות אקולוגית‪ ,‬המביאה לידי‬
‫חיסכון באנרגיה וניצול מיטבי של נתוני הסביבה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬מטרתו של מר אדריכל אטיאס‪ ,‬היא ליזום תכנון ערים שיש בו כדי לספק את כל השרותים‬
‫והתשתיות הנדרשים בחברה מודרנית‪ ,‬תוך איזון מתאים של נתוני הסביבה‪.‬‬
‫בימים אלה הכריזה הקרן על התחרות הראשונה שלה בין אדריכלים צעירים והזמינה אותם להגיש הצעות‬
‫בנושא – מפגש בין שתי ערים וים‪ :‬תחרות לתכנון מפגש תל‪-‬אביב יפו ובת ים‪ .‬התחרות מתנהלת בחסות‬
‫עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל‪ ,‬עיריית תל‪-‬אביב יפו ועיריית בת ים כשאת הפרסים מחלקת הקרן‬
‫ע"ש מרדכי ורוזה אטיאס ז"ל‪.‬‬
‫בחבר השופטים רשימה נכבדת של אדריכלים ידועי שם והפרסים לשלושת הזוכים הראשונים נעים בין‬
‫‪ ₪ 25,000‬ל ‪ ₪ 9,000‬בהתאמה‪.‬‬
‫חברים יקרים‪ ,‬ממש לקראת סגירת העלון ברצוני להודות‪ ,‬בשמי ובשם חברי ההתאחדות‪ ,‬לד"ר אליעזר‬
‫פאפו על ההדרכה המעניינת‪ ,‬המרשימה והמוצלחת בטיול לירושלים‪ ,‬שנערך ביום שישי ה‪.28.5.10 -‬‬
‫קבלנו תגובות מאוד אוהדות מכל המצטרפים לטיול )כ‪ 40 -‬איש ( ‪.‬‬
‫תודה ללילי פפו ומירי דרמן אשר תכננו וארגנו את הטיול‪.‬‬
‫בברכה‪ ,‬משה בן שחר ‪ -‬יו"ר ההתאחדות‪.‬‬
‫‪17‬‬