ספר יסוד הכשרות אינדי
ספר יסוד הכשרות חלק ראשון בו יבואר כי שמירת הגוף והנפש ממאכלות אסורות הוא יסוד קדושת ישראל וטהרתן ,גם יבואו בו דברי התעוררות לבאר גודל הפגם המגיע לנפש וגוף האדם הנכשל בהם ח''ו ,והתועלת בזה ובבא למי שנזהר ונשמר ממאכלות אסורות כל זה לקטתי בעזר צורי וגואלי מדברי חז''ל בש''ס בבלי וירושלמי ,מדרשים זוהר הקדוש תיקונים וספרי הראשונים ,ומספרי מוסר מגדולי האחרונים זללה''ה, ודבריהם הקדושים חוצבים בלהבת אש ,מלהיבים נפש האדם לשמור מאד לברוח ולהסתלק אפילו מן הספק ,כאשר יראה הרואה בפנים הספר. תקותי כי דבריהם הקדושים יעשו רושם בלבות בני ישראל ,וזה יהיה פרי עמלי להסיר המכשלה הזאת מבתי בני ישראל בכל מקום שהם. נאסף ונלקט על ידי הק' שלום יודא גרוס החונה פה עיה"ת בית שמש יצ''ו שנת "צוה ישועות יעקב" מפעל הזוהר העולמי בת ים פרק א' יסוד הכשרות חלק ב ספר יסוד הכשרות חלק א' פרק א' הזהירנו יוצרנו בתורתו הקדושה בלאוי ואזהרות ועונשי להשמר מכל מיני מאכלות האסורות ,ומה שנכפלה האזהרה עליה בתורת כהני ובמשנה תורה ,כמו איסור אכילת בהמה וחי' ועופות הטמאי ,ואכילת הד וחלב ,ובשר בחלב .ופסוקי רבי ופרשיות שלימות יעדה התורה הקדושה באזהרת מאכלות הטמאות והאסורי. החומר הנורא שהוא וזרעו נכרתי משונה אזהרה זו מכל אזהרות שבתורה ,שמלבד האזהרה הודיענו הכתוב בכול פג הנגר בנפש האד העובר עליה לאכל ,מה שנכרת הנפש רחמנא ליצל מאילנא דחיי כמו בלאו דחלב וד ,ומזה תראה לשער עד היכ הדברי מגיעי ,שבשביל אכילה קלה בשעור כזית ,אשר הנאת גרונו ומעיו תמש לרגע כמימרא ,יפג בנפש האוכל עד כדי כ ,שנפשו נכרתת רחמנא ליצל משורש הנשמות והוא וזרעו נכרתי רחמנא ליצל. החומר הנורא שמשק את נפשו וא שאר האזהרות שנאמרו בלאוי גרידא ,ואי עונש בכרת ,אבל בכול פרט הכתוב לומר שהאוכל מטמא ומשק את נפשו ,כמו שכתוב אל תשקצו את נפשותיכ בכל השר וגו' ,ולא תטמאו את נפשותיכ בכל השר וגו' ,ולא תטמאו בה ונטמאת ב )ויקרא י"א מ"א( ,ובכל אזהרה ואזהרה מה ,כפל הכתוב לומר טמא הוא לכ וגו' ,שק הוא לכ וגו' ,טמאי ה לכ וגו' ,אשר הבדלתי לכ לטמא והיית לי קדושי כי קדוש אני ד' וגו' ,וכמוהו הרבה פסוקי. די לנו בזה שה' אוסר א .הרי מבואר בפירוש בתורה הקדושה בטע איסור לפי שה מטמאי נפש האוכל ומשקצ ,והנפרש להבדל מה זוכה לקדש את נפשו ולהדבק בקדושתו יתבר ,והג שאי לנו לחקור ולחפש על טעמי מצותיו יתבר ,כי לא נשיג בלאו הכי ,והחקר אלקי מי ימצא ,ומי יוכל לעמוד בסוד ד' להשיג א אפס קצהו ,ומכל שכ קטני הער כמוני היו ,ודי לנו בטע שאסרתו תורה הקדושה ,ואריה רביע עלי' בגזירת המל מלכו של עול. ב פרק א' יסוד הכשרות חלק א אמנ כללא אית ל שבכל מקו שביאר הכתוב להגיד בפירוש טע המצוה ,היא כוונתה העיקרית וטע הנגלה ,מלבד הצפו להבאי בסוד ד' ,עיי מה שכתב הב"ח בריש הלכות סוכה )ר"ס תרכ"ה( וכ במצות תפלי וציצית שביאר הכתוב טע המצוה עיי ש. ומעתה כמו כ באיסור המאכלות שפרט הכתוב טעמו ,שמשק ומטמא נפש האוכל, גילה לנו הבורא יתבר בתורתו הקדושה טע הנגלה וכוונה הפשוטה של מצוה זו ,ויספיק לכל בעלי שכל ומדע להשמר מאד באזהרת ,כי מי פתי יסור הנה לשק ולטמא את נפשו ונשמתו ,ולהבדל מדבקות קדושתו יתבר בשביל הנאת החי והגרו לשעה קלה ומועטת. האמנ כל אלה דברי ידועי ה ,וזיל קרי בי רב הוא ,אבל כבר יעדנו בפתח דברינו בהקדמת הקונטרס הלז ,כי אי מטרת חיבורנו זה להוסי ולחדש חדושי ,ולאסור איסר בחומרות יתירות במה שהתירה תורה ,כי די לנו במה שאסרה תורה ,ומה שקבלנו מדברי חז"ל ומדברי הפוסקי אשר מפיה אנו חיי ,וקבלת אמת ונאמני עלינו ,ולא נזוז מדבריה ימי ושמאל אפילו זיז כל שהוא. להתגבר על היצר שרוצה להפרידו בזה מדבקות בה' אול הידיעה לבדה באזהרות הפסוקי ,לא תספיק לכלי קרב להתגבר נגד היצר הצורר ואורב לנפש האד להחטיאו ,כי אי אד חוטא אלא א כ נכנס בו רוח שטות ,ובאותו הרגע שבוערת בקרבו תאות היצר ,מעלי היצר הרע ומשכח מלבו ידיעת האיסור או מדמה אותו עליו כהיתר גמור ,וממציא ברוב תחבולותיו ק"נ טעמי של היתר לטהר את השר ואת הטמא ,ועל ידי רוב פיתויו ודבריו הנחרצי ,יאמי לו האד ויחשוב כי לא זהו שאסרתו תורה ,וזה אחר הוא והותרה בשינוי הש ושינוי מקו ,וכמוהו פתויי רבי אשר אי אפשר לפרט כי רבי המה ,ולא הרי זה כהרי זה ,הצד השוה שבה שדרכ להזיק ושמירת עלי לברוח ולהנצל מכל תחבולותיו ,כי תכלית אחד הוא ,להחטיא את נפש האד ולטמאו חלילה וחס ,ולהפרידו מדבקות קדושתו יתבר. לא יסיח דעתו מאזהרות התורה ב .והנה מלבד הידיעה .באזהרות התורה הקדושה ,מוטל עלינו חובת השמירה בה כמבואר בפסוקי התורה פעמי אי מספר ,וגדר השמירה להיות לזכרו בי עינינו ולבלתי נסיח דעתנו ממצות התורה הקדושה ומאזהרותי' ,כמו שאמרו ז"ל במשנה )אבות פ"ג ח'( כל השוכח דבר אחד ממשנתו ,מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר רק השמר ל ושמור נפש מאד פ תשכח את הדברי וגו'. בגדר השוכח דבר אחד ממשנתו ומה מאד נוראי המה דברי הרע"ב ז"ל במשנה ש ,וזה לשונו כל השוכח דבר אחד ממשנתו בשביל שלא חזר עלי' ,מעלי עליו כאילו מתחייב בנפשו ,שמתו שכחתו הוא פרק א' יסוד הכשרות חלק ב בא להתיר את האיסור ונמצאת תקלה באה על ידו ,ושגגתו עולה זדו ,אי נמי כאילו מתחייב בנפשו .לפי שאותה משנה היתה משמרתו ,ועכשיו ששכחה אינה משמרתו. והתוספות יו טוב בפירושו כתב וזה לשונו כל השוכח דבר אחד ממשנתו ,לאתויי מחמת עצלות וכו' .ובמדרש שמואל כתב אפילו מחמת שהוא טרוד למצוא טר לביתו אפילו הכי מתחייב בנפשו עד כא לשו התוספות יו טוב זללה"ה .ואפשר דכל זה נכלל בגדר השמירה שנתחייבנו במצות ד' וקבלנו על עצמנו בהר סיני ,כי השומר א יסיח דעת ומעלי עי משמירת החפ שקבל שמירתו עליו ,הרי זה כפושע בשמירתו. ליקוט מחז"ל ופוסקי ראשוני ואחרוני אי לזאת נתתי על לבי ללקט ציצי ופרחי מדברי חז"ל ,המפוזרי בש"ס בבלי וירושלמי זוהר הקדוש ומדרשי בעני חומר איסור מאכלות האסורות וגודל פג הנגר בנפש האוכל ,ג חפשתי חיפוש אחר חיפוש בספרי הראשוני וגדולי האחרוני ,והעתקתי דבריה בלי יתרו ומגרעת ,ודבריה הקדושי יכניסו אור בהיר בלב הקורא ומתבונ בה, וילהיבו את נפש האד להשמר מאד מכל ענפי האיסור במאכלות האסזרות ,ועל כל פני יועיל לשכחה ,כי בשי עי להגות ולחזור דבריה הקדושי ,יחקק בזכרונו אזהרת התורה הקדושה באיסור הנורא הזה ,וא לא ימוש התורה הזה מזכרונו ,מובטח לו לאד שלא יחטא .וכדי להקל על הקורא חלקנו כל עני ועני לבדו ,לית רווח להתבונ בי פרשה לפרשה. להיות חלקי ממזכי הרבי ואחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש ,להיות חלקי ממזכי הרבי ,ואולי אבנה ג אנכי ממנה ,ואליכ אישי אקרא להגות בספר הזה ולחזור עליו פעמי אי מספר ,כי לא הוספתי משלי הראשוני כמלאכי ותורה יבקשו מפיה ,ודברי היוצאי מלבות קדושי ,יכנסו בלבות בני ישראל גזע תרשישי ,ובזה נשל פרק ראשו בעזר צורי וגואלי. ד פרק ב' יסוד הכשרות חלק א פרק ב' איסור מאכלות אסורות שלא יבוא לטמטו הלב א .דבר ידוע הוא שהגו כלי לנפש האד .ובו תעשה פעולותי' וכל פעולות הנפש מתהוי כפי כוחות הגו ,ולפי זכותו וטוב מזגו יבי דר הנפש החכמה השוכנת בקרבו ,ועל כ לטע זה הרחיקנו הא־ל יתבר ממאכלות האסורות כול ,כי יודע אלקי כי כל אלה יגרמו רוע מזג הגופות וטמטו הלבבות .ומבואר העני באר היטב בספר החינו מהרא"ה ז"ל )מצו' ע"ג( בלאו דטריפה ,וזה לשונו הזהב: משרשי מצוה זו לפי שהגו כלי לנפש ובו תעשה פעולתה ,וזולתה לא תושל מלאכתו לעול וכו' ,כי הגו בי ידיה כמו הצבת ביד הנפח ,אשר עמו יוציא כלי למעשהו ,ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכוו לאחוז בו הכלי ,יעשה האומ דברי טובי ,וא לא יהי' הצבת טוב ,לא יבואו לעול הכלי מכווני ונאי ,כמו כ בהיות בגו שו הפסד באיזה עני שיהי' תתבטל פעולת השכל כפי אותו ההפסד ,ועל כ הרחיקה אותנו תורתינו השלימה מכל דבר הגור בו הפסד ,ועל דר הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו איסור בתורה בכל מאכלות האסורות ,וא יש מה שאי נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזק ,אל תתמה עליה כי הרופא הנאמ שהזהירנו בה ,חכ יותר ממ ומה ,וכמה נסכל ונבהל מי שחושב שאי בדברי נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא ,ויש ל לדעת כי לתועלתינו לא נתגלה סבת ונזק ,פ יקומו אנשי מחזיקי עצמ כחכמי גדולי ,ויתחכמו לאמר נזק פלוני שאמרה התורה שיש בו דבר פלוני ,איננו כי א במקו פלוני שטבעו כ ,או לאיש פלוני שטבעו כ ,ופ יתפתה לדבריה אחד מ הפתאי ,על כ לא נתגלה טעמ להועיל לנו מ המכשול הזה ,וידוע הדבר מדרכי הרפואות שבשר כל הטריפות האסורות לנו מוליד הפסד אל גו האוכל ,מחמת שהטריפות מורה חולי בבהמה ,ואל תקשה עלי ולומר מה הפסד יוכל להיות בבהמה שנטרפה מיד ונשחטה ,כי לא מחכמה תקשה על זה, הלא ידעת כי לכל דבר התחלה ,וא תודה אלי כי באור הזמ ימצא ההפסד בה מחמת הטריפות ,תתחייב להודות כי ברגע הראשו התחיל ההפסד ,אלא שהוא מיעוט בהתחלה, ואי ספק כי מ הנזק רע אפילו מיעוט ,ועוד שכל דיני התורה וכל דבר שיש לו קיימא בגדר כזה התחייב להיות ,שא תת דברי לשיעורי לא יתקיי דבר ביד לעול ,עכ"ל. * בגלל דקדוק בטרפות ניצלה עיר שלמה ממחלה קשה בספר מזכרת משה מביא :ראיתי ונתון אל לבי מה שאמר לי זקן אחד שוחט מומחה אשר ב"לווארנו", שקודם ביאת חולי החאלערא רחמנא ליצלן לעיר זו, בראותו בפעם הראשונה בקיבת הבהמות בועה אחת בפנים סרוחה מאוד לאין קץ ,ולא היה חושש לה לפי שלא היתה במקום האסור ,אך כשפרץ החולי הנזכר באותו זמן ,התחיל להראות הבועה הנזכר ועלה בדעתו שמא החולי הזה נמשך מאכילת הבשר הזה ,והטריף כל הבהמות שהיתה להם מחלה זו .ומן השמים סייעוהו שבעיר זאת לא מת אף אחד מישראל .ואז ידע בוודאי כי זהו החולי .ומיד הלך והודיע להרופאים ,וגזרו גם הם לבדוק כל הבהמות ונסתלק גם מהם החולי ולא חזר עוד .על כן טוב שהשוחטים ידעו זאת ולמצוה יחשב. פרק ב' יסוד הכשרות חלק ב כל חיות גופו תלוי במזונות שאוכל ב .וכעי זה כתב עוד החינו) מצוה קנ"ד( בלאו שלא לאכול טמאי ,וזה לשונו :כי יודע אלקי כי כול ממאכלות שהרחיק מעמו אשר בחר ,יש בה נזקי מצויי לגופ ,שה כלי לנפשות לפעול בה ולהתעלות על ידי מעשיה הטובי ,על כ הרחקנו מה ,למע יפעלו הנפשות פעולת ,ולא ינעלו דלת בפניה רוע מזג הגופות וטמטו הלבבות ,וכעי זה כתב ג כ בלאו דחלב )מצוה קמ"ז( וזה לשונו :כי מחיות הגו כלי לנפש ,ובו תפעול כושר פעולותיה ,ולפי זכותו וטוב מזגו יבי דר הנפש החכמה הנתונה בו ,ויאמי לעצתה ויל אחריה ,מפני זה צרי האד להשתדל על כל פני בחיות גופו ,להעמידו על ישובו ובריו וכוחו ,וידוע הדבר ומפורס בי בני אד ,כי לפי המאכלי יתפעל הגו בבריאות או בחולי ,כי בשר הגו הווה ונפסד בכל יו ויו ,ולפי המזונות הטובי יתהווה בהיפ, ועל כ היה מחסדי הא־ל הגדולי עלינו ,אנחנו עמו אשר בחר ,והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגו ומוליד בו ליחות רעות ,עכ"ל ,ועל דר זה נת טע במאכלות האסורות כול עיי ש. דוקא לישראל שה חיי אסר מאכלות אסורות ג .והנה באמת מבואר טע זה ג כ במדרש רבינו בחיי פרשת שמיני ,וזה לשונו :למה הדבר דומה לרופא שהל לבקר שני חולי ,אחד יש בו סכנה אמר לה תנו לו כל מה שמבקש לאכול ,נכנס לשני ואמר לה תנו לו מאכל פלוני ואל תתנו לו מאכל פלוני, לימי זה שהתיר לו המאכלי מת ,וזה שהתיר לו מקצת ואסר לו מקצת נתרפא ,אמרו לו מה זאת ,אמר לה זה שראיתי בו סימני חיי התרתי לו זה ומנעתי ממנו זה ,וזה שראיתי בו סימני מיתה התרתי לו את הכל ,כ התיר הקדוש ברו הוא לז' אומות שקצי ורמשי לפי שה מוכני לגיהנ ,אבל ישראל שה חיי אמר לה את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו ,ולכ אמר זאת החיה שהוא לשו חיי ,לפי שישראל דבקי בחיי שנאמר )דברי ד'( ואת הדבקי בד' אלקיכ חיי כולכ היו ,וכעי זה איתא )בויקרא רבה פי"ג ס"ב( ומסיי בה הדא הוא דכתיב )משלי ל'( כל אמרת אלקי צרופה ,רב אמר לא נתנו המצות לישראל אלא לצר בה את הבריות ,עד כא לשו המדרש. המאכלות האסורות מזיקי לנפש האוכל ד .אמנ ביאר העקידה ז"ל )שער ס'( דהכוונה הוא לחיי הנפש ובריאותה ,כי מי שחלקו בחיי בעול הבא ,יאות לו טבע אחר ממה שיאות לזולתו שאי חלקו בחיי ,ולא לעני בריאות הגו וחליו נאסרו אלו המאכלות כמו שאמרו קצת חלילה ,דא כ נתמעט מדריגת התורה האלקית כמדריגת חיבור קט מספרי הרפואות חס וחלילה ,וג ראינו שג מי שאינו נשמר מה ,ה חיי על בריאות הנכו ,אבל העני שנאסרו מצד חולאי הנפש ובריאותה ,כי משוקצי ומתועבי ומזיקי אל הנפש המשכלת ,ומולידי בה האטימות ורוע המזג וקלקול התאוה ,אשר מה מתהוה רוח הטומאה המטמאה הדיעות והמעשי, ומגרש רוח הטהרה והקדושה ממנו וכו'. ו פרק ב' יסוד הכשרות חלק א ממשי רוח טומאה למי שאוכל וזה שאמרו חז"ל ביומא )ד ל"ט ע"א( שמטמטמת לבו של אד שנאמר ונטמת ב ,אל תיקרי ונטמאת אלא ונטמט ,כי האטימות והטומאה נמשכי זה לזה ,ועל כ נקראו המאכלות האסורות בש טומאה וטהרה ,כי טע איסור מצד רוח הטומאה ,רוח רעה, רוח זנוני הנמשכי לאוכליה ,והשומר עצמו ירחק מה כמו שיזהר מדברי הממיתי וכו' .וזהו שאמרו ז"ל לא נתנו המצות אלא לצר בה את הבריות ,והצירו הוא שיחיה האד חיי הזהירות והפרישות ,וקבלת מלכות שמי ,וצמצו עצמו בהרבה דברי שנפשו מתאוה לה ,וה ממש חיי הבחירה שעליה אמרו א יחיה ימות וא ימות יחיה עד כא לשונו לענינינו. סיבת ההיתר לאכול בעלי חיי ה .בספר הקדוש מנורת המאור )נר ג' כלל ו' חלק ו' פ"ג( כתב וזה לשונו הקדוש :דבר ברור וידוע כי כפי מזו כל דבר כ יהי' גו הניזו ,ולפיכ הקדוש ברו הוא כרח על בני נח התיר לה בהמות וחיות ועופות ודגי ,א על פי שהיו יכולי להיות נזוני מתבואת האר ,כמו שהיו מיצירת אד עד אותו זמ ,אבל בראותו כי מזו האד בהיותו מתבואת האר כמו בעלי חיי שאינ מדברי ,לא יהיה המזו סועד כל כ לקיו הגו ,וג לא יהא האד ראוי כל כ לעורר חיות הנפש להשכיל ,על כ התירה תורה לאד לאכול וליזו בבעלי חיי האחרי וכו'. הטע שלישראל התיר רק סוגי מסוימי של בעלי חיי וכשהיה רצו הבורא להבדילינו מ העמי להיות קדושי ,ולתת לנו תורה קדושה ומצות וחוקי ומשפטי צדיקי ,ולטהרנו מזוהמת הנחש שהוא טנו התאוות ,ולעשות ע חכ ונבו ,ובראותו כי יש מזו שמוליד ד עכור ועב וטמא כמוהו ,ויש מזו שמוליד ד ז ונקי וטהור כמוהו ,הבדילנו בתורתו מכמה מאכלות אסורות שאסר עלינו מכמה טעמי ,וברו יודע נסתרות אשר לפניו גלוי טעמי כל דבר ודבר ,שלא לחנ אסר על עמו אשר בחר בו ,ומ הנראה לעיני הוא שאסר חלב וד אפילו מהטהורי בעבור שמאטמי את הלב ,ואסר החיות והעופות הדורסי לפי שנראה שה מעזי פניה לדרוס כמות ,ואסר ארנבת ושפ וחזיר ודומיה בשביל שסותמי דרכי התבונה ,ואסר דגי שאי בה סנפיר וקשקשת בעבור שגדלי ונזוני במי העכורי ,ואסר שרצי האר והמי שמולידי מיני חולאי קשי ורעי ,סו דבר לפניו יתבר גלוי טע כל דבר ,ועל כול אמר )ויקרא י"א( אל תשקצו את נפשותיכ בבהמה ובעו ,גילה שכל הדברי אלו האסורי נתעבי ונמאסי ,עושי ד רע מוכ לכמה פורעניות ,ומשקצי הגו והנפש וכו' ,עכ"ל. פרק ג יסוד הכשרות חלק ב פרק ג האוכל איסור נעשה גופו בשר מבשר א .בו יבואר כי האוכל ממאכלות האסורות ,מכניסי טומאה בלבו ונפשו של האד ,וגופו נעשה בשר מבשר ,וקדושתו של מקו מסתלקת ומתרחקת ממנו ,ונחשב כאלו עובד עבודה זרה רחמנא ליצל. היות שכל אברי הגו נזוני מהמאכלי אשר יאכל האד ,לכ א אוכל מאכלות אסורות ,הרי כל גופו נעשה טמא ומשוק רחמנא ליצל ,כמו שכתב האור החיי הקדוש בפרשת שמיני )י"א מ"ג( על הפסוק אל תשקצו את נפשותיכ וגו' ,וזה לשונו: אולי שבא הכתוב להודיע כי האוכל מהשרצי נעשה נפשו עצמו שר ,והוא אמרו אל תשקצו את נפשותיכ ,פירוש לא תעשו נפשותיכ שק ,ובמה בכל השר השור על האר כשתאכלו אות וכו' ,ואומרו ולא תטמאו בה אולי שיכוו לומר שצריכי ישראל להזהר לבל יכניסו לפיה אפילו בהיסח הדעת וכו' כי התיעוב יעשה מעשהו בנפש האד אפילו בהיסח הדעת ,אלא שישתנה הפג במעשה ,המזיד תעשה נפשו שק ,ובשוגג תטמא נפשו ותטמט ,והוא אומרו ולא תטמאו ונטמת ב ,וצרי האד ליזהר בתוספות זהירות וזריזות בכל דבר אשר יכנס בגדר ספק שיקו זה ,ומה ג בזמני אלו שנזה האויר והארצות כול יחד ,ואי ל גדולי קרקע שאי בה מהשיקו ,שומר נפשו ישמור את הדבר ,עד כא לשו הקדוש האור החיי זלל"ה. דברי הזוהר הקדוש מה עושה אכילת איסור ב .איתא בזוהר הקדוש פרשת שמיני )ד מ"א ע"ב( תא חזי כל מא דאכיל מאינו מאכלי דאסירי אתדבק בסטרא אחרא ,וגעיל נפשיה וגרמיה ,ורוח מסאב שריא עליה ,ואחזי גרמיה דלית ליה חולקא באלקא עילאה וכו' ,ואי יפוק הכי מהאי עלמא ,אחיד ביה כל אינו דאחיד בסטרא דמסאבא ,ומסאבי ליה ודיינינו ליה כבר נש דאיהו געלא דמריה ,געלא בהאי עלמא וגעלא בעלמא דאתי וכו' ,ווי לו ווי לנפשייהו דלא יתדבקו בצרורא דחיי עלמי דהא אסתאבו וכו' ,כל עמל האד לפיהו )קהלת ו'( כל האי דינא וכל מאי דסביל ונקמי מיניה נקמתא וכו' ,לפיהו בגי פיהו דלא נטיר ליה וסאיב ליה לנפשיה עד כא לשונו בקיצור ,יחרד האיש וילפת בראותו דברי קודש הזוהר הקדוש ,בגודל פג הנגר בנפש אד האוכל מאכלות אסורות דאתדבק בסטרא אחרא ,רחמנא ליצל ,ורוח הטומאה שורה עליו ,ומראה עצמו כאילו אי לו חלק באלקי ישראל חלילה וחס ,וצרי להשמר ולברוח אפילו מ הספק שלא יכשל חלילה וחס בוודאי. ח פרק ג יסוד הכשרות חלק א כאילו עובד עבודה זרה ועוד בעני הנ"ל בזוהר הקדוש ש) ד מ"ב ע"א( ר' יצחק אמר כל מא דאסתאב בהו כאלו פלח לעבודה זרה דאיהו תועבת ה' וכתיב לא תאכל כל תועבה ,מא דפלח לעבודה זרה נפיק מסטרא דחיי ,נפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא או מא דאסתאב בהני מיכלי נפיק מסטרא דחיי ונפיק מרשו קדישא ועייל ברשותא אחרא ,ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי עד כא לשונו הקדוש. בראשית חכמה שער הקדושה )פרק ט"ו( כתב וזה לשונו :כי המאכלי הטמאי שהזהירה לנו התורה מה ,שורה עליה רוח חיצוני וטמא ,ולכ האוכל אות מטמא נפשו ,ומראה על עצמו שאי לו חלק בקדושה ולא באלקי ישראל ,כי הדבר הטמא נעשה חלק בעצ האד ,והנפש מתלבשת ש ,נמצא שהוא מטמא גופו ,ומטמא נפש המתלבשת בו ,וזה שכתב בזוהר הקדוש נפשיה וגרמיה ,ולכ ראוי להחמיר האד על עצמו במאכלו ,שלא יהיה בו צד איסור כלל עד כא תוכ דבריו ז"ל. הצל האלוקי מסתלק ג .ותדע שעל ידי מאכלות האסורות נסתלק הצל אלקי מ האד ,ועלול לבוא עליו כמה מאורעות חלילה וחס ,כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת וישב )ד קצ"א ע"א( וזה לשונו: כד בר נש לא אזיל בארחוי דאורייתא ,האי דיוקנא קדישא אתחל ליה וכדי חיות ברא ועופי דשמיא יכלי לשלטאה עליה בגי דאתחל ליה האי דיוקנא קדישא וכו' ,תא חזי יחזקאל נטר פומיה ממאכלי דאיסורי ,דכתיב )יחזקאל ד'( ולא בא בפי בשר פיגול ,זכה ואקרי ב אד ,דניאל מה כתיב ביה )דניאל א'( ויש דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המל וביי משתיו ,זכה הוא ואתקיי בדיוקניה דאד וכו'. חיות רעות ומזיקי רעי באי עליו וכ איתא בזוהר הקדוש פרשת משפטי) ד קכ"ה ע"ב( כל מא דאכיל בשרא בחלבא מסתפי מחיו ביש ,דהא צלמא דבר נש איתעבר מיניה ,ויכלי לאתזקא ליה וכו' ,תאנא ** המזיקי שבאו על יהודי שנכשל ושתה יי נס מעשה נורא ונפלא ,שספר החסיד ר' ישראל מקאליש, הרב הצדיק ר' חיים מקוסוב היה גבאי צדקה של ארץ ישראל ,והיו לו כמה משולחים ,שהיו חוזרים על הערים והכפרים לגבות את המעות .בין המשולחים היה גם החסיד ר' שרגא מסניאטין ,שהיה נוסע ממקום למקום להריק את הקופות של רבי מאיר בעל הנס .פעם אחת הלך ר' שרגא למסעיו ויבוא לעיר סעריט ,וילן שם. וישכם בבוקר ,ויתפלל ותיקין כדרכו ,ואחר כך התחיל ללכת מבית לבית ,לעשות את מלאכתו באמונה. משגמר את עבודתו בצהרים ,אמר לצאת מן העיר, ולהגיע אל הכפר הסמוך לפנות ערב ויגבה שם את הכסף באותו יום ,וילין הלילה ,ובבוקר יקום וימשיך את דרכו הלאה .וכן עשה .אך כאשר יצא את העיר ,נטה בעל העגלה מן הדרך ,והתחיל לתעות .הלילה הגיע, והחשך הולך ומתגבר ,והם לא ידעו באיזה מקום הם נמצאים .זה כשש שעות הם נוסעים בלי הרף ובעל העגלה אינו יודע להיכן הוא נוסע ויפחדו מאד לנפשם. ויהי בנסוע העגלה ,וישאו את עיניהם ויראו ,והנה נר מאיר מרחוק .וילכו לאור הנר ,ויבואו אל בית אחד גדול ורם ,שלא ראו כמותו מימיהם .ויבט בעל העגלה סביבו ויאמר" :אכן יש בית במקום הזה ,ואנכי לא ידעתי ,כל פרק ג יסוד הכשרות חלק ב במה זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה דאשתזיבו מאינו נסיוני ,אלא בגי דלא אסתאבו במיכליהו וכו' ודניאל כד רמו יתיה לגובא דארייוותא ,אשתלי בצולמא דמאריה וכו' ,ועל דא דחלו ארייוותא מיניה ולא חבלוהו וכו' מא גרי האי ,בגי דלא אתגעלו בגעולי מיכלהו ,ומבואר ש דמי שאוכל מאכלות אסורות נעשה פניו כפני חיה וצולמא דבר נש אסתלק מניה ,עיי ש. ימי נסעתי במקומות האלה ובקי אני בכל הדדכים והשבילין ,בכל הבתים והאכסניות הנמצאים בסביבה זו, ואת הבית הזה לא ראיתי עד היום הזה" .וירדו מן העגלה ,ויבואו אל הבית פנימה ,וימצאו שם את משרתי הבית ,והם מלובשים בגדי אשכנז ,שלא כמנהג המקום. ויהי כאשד דרכה כף רגלם על סף הבית ,ויגש אליהם משרת אחד וישאל אותם" :האם רוצים אתם ללון פה?" ויענו שניהם ויאמרו":כן" כי רוח גדולה וגשם חזק בחוץ, ואי אפשר היה להם ללכת בדרכם הלאה. כשמוע המשרת את מענה פיהם ,הראה להם חדר מן הצד ,ואמר להם להכנס לתוכו .נכנסו לתוך החדר ,וראו לפניהם תנור חם ,שלחן ,ונר דולק עליו .וישבו אצל השלחן לנוח מעמל הדרך ,ולבם מלא פחד ורעדה .ויהי בשבתם בחדר ,והנה נפתחה הדלת לפתע פתאום ,ושתי "פריצות" ויהודי אחד ,חבוש ספודיק על ראשו ,באים החדרה ,ויושבים על יד השלחן .ותאמרנה הפריצות: "משרת! הבא שלש כוסות יין" .וילך המשרת ויבא את היין .ותשתינה הפריצות והיהודי ישב על ידן ולא שתה. ותאמרנה אליו" ,מפני מה אין אתה שותה?" ויען ויאמר: "אסור לשתות יין נסך" .ותאמרנה אליו" :ומדוע שתית אז?" וידום היהודי .כאשר ראו הפריצות ,שאין בפיו מענה ,ויכו אותו על הלחיים מפה ומפה ויקומו ממקומם ,ויצאו שלשתם החוצה .כשיצאו מן החדר, חיל ורעדה אחזום ,ולא ידעו מה לעשות ,אם לצאת מן החדר או להשאר בפנים .אחרי ישוב הדעת אמר ר' שרגא אל בעל העגלה" :לא נזוז מן המקום ,אך נשב יחד ונחזיק איש ביד רעהו עד יעבור זעם" .כעבור חצי שעה ,באו עוד הפעם הפריצות עם היהודי ההוא ,ישבו על יד השלחן ,וצוו למשרת להביא יין כבראשונה. המשרת העמיד לפניהם שלש כוסות יין ,הן שפכו את היין לתוך גרונן ,והיהודי לא נגע בו .וכששאלו אותו, ולמה שתה אז ,ולא ענה להן מאומה ,הכוהו שוב על לחייו ,ויצאו אתו יחד .ר' שרגא ישב על מקומו והחזיק בידי בעל העגלה ,ראה את הכל ,אך מרוב פחד הדבור אין אתו :הוא רצה לקרוא "שמע ישראל" ,אולם לא היה יכול להוציא הגה מפיו .כאשר נכנסו בפעם השלישית והתחילו להכות את היהודי ,על אשר לא רצה לשתות עמהן יחד ,פנה היהודי אל ר' שרגא ואמר לו" :ר' שרגא! למה אדוני מחשה? האם כבודו אינו יודע מי אני? הלא אני פלוני בן פלוני .ככה הן נוהגות בי יום יום ,ואני מבקש מכבודו ,שיזכיר את שמי לפני הרב הצדיק ר' חיים מקוסוב" .בצאתם מן החדר בפעם השלישית ,נשמע קול קריאת הגבר ,והכל נעלם ,אין בית ואין תנור ואין נר ,והם עומדים על פני השדה .עם עלות השחר ,נתנו שבח והודיה לאלקים על אשר עמד לימינם והצילם מן המזיקין. באותו יום שב ר' שרגא מדרכו ונסע לקוסוב ,ובבואו העירה נכנס תיכף אל הצדיק ר' חיים ,וספר לו את כל המקרה אשר קרה לו בדרך הלילה ,והזכיר לפניו את שם הנפטר ,שהיה יהודי תמים וכשר .הרב האזין לדבריו ואחרי כן אמר" :נכון הדבר ,היהודי ההוא היה איש כשר ,אך נכשל פעם אחת בימי חייו באיסור יין נסך .ומעשה שהיה כך היה .היהודי הזה היה יהודי תמים ,שומר מצות ה' ומדקדק לקיימן בכל פרטיהן ודקדוקיהן ופרנסתו היתה מן הסרסרות ,היה יוצא ונכנס בבתי הפריצים ,והביא להם סוחרים לקנות את תבואותיהם ואת יערותיהם ,ומדי פעם בפעם שלמו לו דמי טרחה .פעם אחת היו חייבים לו סכום גדול שכר סרסרות ,ובא לביתם לקחת מהם את כספו ,כי היה נחוץ לו מאד לנשואי בתו .התעקשו הפריצים ולא רצו לתת לו את הממון ,עד אשר ישתה עמהם צנצנת יין. אולם היהודי סירב ולא רצה לשתות ,בחשבו כי רק לצון חמדו להם האנשים האלה ,כדרכם תמיד .אולם בראותו שהם עושים זאת בכוונה ,ולא יתנו לו את הכסף עד אשד ימלא את משאלת לבם זו ,השיאו יצרו ,שאין זאת עבירה חמורה ,והוא נפתה לו ושתה עמהם כוס יין .ואף שעשה את הדבר הזה לא מתוך רוע לב אלא כדי להוציא מהם את כספו לשם הכנסת כלה ,מכל מקום הוציאו עליו בית דין של מעלה פסק דין זה ,שראית בחצות הלילה בהיותך בדרך .אך כדי לנחמך אומר לך, שזה היה היום האחרון לסבלותיו ,וכבר בא אל תקונו, ומאותו הלילה ואילך נשמתו צרורה בצרור החיים". אחרי הדברים האלה נאנח הרב הצדיק ואמר "ומכל זה יוצא לנו מוסר השכל ,עד כמה חייב האדם לשמור נפשו ,שלא יכשל חס ושלום בשום דבר שאסרה תורתנו הקדושה ,גם אם כונתו לטובה ולשם שמים, והשם יצילנו מכל דעות אמן כן יהי רצון) .מספר אבן שתיה דף נ"ג(. י פרק ג יסוד הכשרות חלק א משחית נפשו ד .בספר הקדוש מסילת ישרי) פי"א( כתב וזה לשונו :המדריגה השלישית אחר הגזל והעריות לעני החמדה ,הנה הוא איסור המאכלות ,בי בעני הטריפות עצמ ,בי בעני תערובותיה ,בי בעני בשר וחלב ,או חלב וד ושאר איסור אכילה ושתיה כל אלה הנקיות בה צרי דקדוק גדול וצרי חיזוק וכו' ,ופרטיה רבי ככל דיניה הידועי והמבוארי בספרי הפוסקי ,והמקיל בה במקו שאמרו להחמיר ,אינו אלא משחית לנפשו. קדושתו של מקו מסתלקת ממנו אמרו חכמינו ז"ל בספרי ולא תטמאו בה ונטמת ב) ויקרא י"א מ"ג( ,א מטמאי את בה ,סופכ ליטמא ב ,והיינו כי המאכלות האסורות "מכניסי טומאה ממש בלבו וכנפשו של אד ,עד שקדושתו של מקו ברו הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו ,והוא מה שכתבו ז"ל )יומא ל"ט ע"א( אל תקרי ונטמאת אלא ונטמת ,שהעבירה מטמטמת לבו של אד ,כי מסלקת ממנו הדעת האמיתית ורוח השכל ,שהקדוש ברו הוא נות לחסידי וכו' והנה הוא נשאר בהמיי וחומרו משוקע בגסות העול הזה ,והמאכלות האסורי יתירי בזה על כל האיסורי ,כיו שה נכנסי בגופו של אד ממש ונעשי בשר מבשרו. ג טרפות שבאות ממי הכשר בכלל החומר הנורא וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצי בלבד ,אלא ג הטריפות שבמי הכשר עצמו ה בכלל זה ,אמר הכתוב להבדיל בי הטמא ובי הטהור ,ובא הפירוש לרז"ל )תורת כהני (אי צרי לומר בי חמור לפרה ,למה נאמר בי הטמא ובי הטהור בי טמאה ל ובי טהורה ל ,בי נשחט רובו של קנה לנשחט חציו ,וכמה בי רובו לחציו מלא השערה ,עד כא לשונו ,להראות כמה נפלא כח המצות ,שחוט השערה מבדיל בי טומאה לטהרה ממש. זהירות רעל!!! והנה כל בר ישראל שיש לו מוח בקדקדו ,יחשוב איסורי המאכל כמאכלי הארסיי ,או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי ,כי הנה א דבר זה יארע ,היקל אד על עצמו לאכול ממנו ,א ישאר לו בו איזה בית מיחוש ,ואפילו חששא קטנה ודאי שלא יקל ,וא יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור ,א איסור המאכל כבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב ונפש הישראלי ,א כ מי איפוא יהיה המקיל במקו חששא של איסור א בעל שכל הוא ,ועל דבר זה נאמר )משלי כ"ג ב'( ושמת סכי בלועי א בעל נפש אתה ,עד כא לשו המסילת ישרי. ה .כתב הספורנו סו פרשת שמיני על הפסוק ולא תטמאו בה ונטמת ב וזה לשונו אל תטמאו בה באופ שתהיו טמאי ומטומטמי ב ,וזה יקרה באכילת ,כי אמנ בהיותי אלקיכ חפצתי שתתקדשו ותכינו עצמיכ אל הקדושה וכו' ,כדי שתהיו קדושי פרק ג יסוד הכשרות חלק ב ונצחיי וכו' ,וכל זה תשיגו כשתתקדשו ותשמרו מאיסורי וכו' ,זאת הוא כוונת וטע איסורי המאכלות עד כא לשונו. מאוסי ומקולקלי ומחממי את הגו וכ כתב הראב"ע זלל"ה )קדושי כ' כ"ד( וזה לשונו וטע לטמא ,שתדעו שהוא טמא במחשבה ובדבור וכו' ,והרשב" כתב )שמיני י"א ג'( כל הבהמות והחיות והעופות והדגי ומיני ארבה ושרצי שאסר הקדוש ברו הוא לישראל ,מאוסי ה ומקולקלי ומחממי את הגו ולפיכ נקראו טמאי .וא בתלמוד ,עכו" שאוכלי שקצי ורמשי חביל גופייהו עד כא לשונו. תתבונ בדבריה הקדושי ותשקול במאזני שכל ,הא כדאי בשביל הנאת הגרו והחי של שעה קלה לאבד טובה הרבה ,וכמו שכתב המל החכ וחוטא א' יאבד טובה הרבה, וא תשמור לפי מחסו להזהר מכל דבר איסור וספק איסור ,תזכה לרב טוב הצפו ולהתקדש בקדושתו יתבר ,ויש קונה עולמו בשעה אחת. א | פרק ד' קונטרס דבר תורה ספר יסוד הכשרות חלק ב' הבדצי"ם והסכינים חלק ב' שאלות ותשובות פרק ד' מיהו הבד" האמיתי שגור לשחיטת היהודי ע סכיני פגומי במדה כנגד מדה ,ומטמא את האר ומיהו אלה שגורמי שח"ו יפול פצצת אטו על אר ישראל? ומיהו אלא שיכולי לגרש את הפצצת אטו שתפול עליה אמתה ופחד! הבדצי" = היטלר ודא"ש הסכיני הפגומי ענוי יאכל אמרי עכו ובע ענוי יאכל אמר : ]ע חט ח"ו[ מה יותר גרוע הבדצי" המאכילי נבילות ו וטריפות חלב וד או 9/11 מה יותר גרוע הבדצי" המאכילי נבילות וטריפות חלב וד] שהורגי את הנשמות[ או היטלער ימ"ש שהרג 6מיליו יהודי] את הגופי[ שאלה :אי הרבני הערב רב מכשילי את כל האר בנבילות וטריפות ומביאי את הערבי לשחוט יהודי ?ומטמאי את האר! תשובה :באופ פשוט מאוד ,נותני לשוחטי לשחוט ע סכיני פגומי כדי לצבור ממו רב ,ובאות הסכיני שוחטי את היהודי! יסוד הכשרות חלק ב פרק ה' יג פרק ה' שאלה :הא הרבני האלו יכולי לעשות תשובה? הרמב" ביד החזקה הלכות תשובה פרק ד' ,וזל"ק) :א( ארבעה ועשרי דברי מעכבי את התשובה ארבעה מה עו גדול והעושה אחד מה אי הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו ואלו ה: )א( המחטיא את הרבי ובכלל עו זה המעכב את הרבי מלעשות מצוה] .הערת המחבר: א אומר יאכלו ענוי וישבעו הוא מחטיא את הרבי הכי הגדול[ )ב( והמטה את חבירו מדר טובה לרעה כגו מסית ומדיח. )ג( הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו ,ובכלל עו זה כל שאפשר בידו למחות באחרי בי יחיד בי רבי ולא מיחה אלא יניח בכשלונ. )ד( והאומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויו הכפורי מכפר: )ב( ומה חמשה דברי הנועלי דרכי התשובה בפני עושיה ואלו ה: )א( הפורש מ הצבור לפי שבזמ שיעשו תשובה לא יהיה עמה ואינו זוכה עמה בזכות שעושי. )ב( והחולק על דברי חכמי לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מה ואינו יודע דרכי התשובה. )ג( והמלעיג על המצות שכיו שנתבזו בעיניו אינו רוד אחריה ולא עוש וא לא יעשה במה יזכה. )ד( והמבזה רבותיו שדבר זה גור לו לדחפו ולטרדו כגחזי ובזמ שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דר האמת. )ה( והשונא את התוכחות שהרי לא הניח לו דר תשובה שהתוכחה גורמת לתשובה שבזמ שמודיעי לו לאד חטאיו ומכלימי אותו חוזר בתשובה כמו שכתוב בתורה זכור ואל תשכח ממרי היית ולא נת ה' לכ לב ע נבל ולא חכ וכ ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר הוי גוי חוטא ידע שור קונהו מדעתי כי קשה אתה וכ צוהו האל להוכיח לחטאי שנאמר קרא בגרו אל תחשו וכ כל הנביאי הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה לפיכ צרי להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכ גדול וזק וירא שמי מנעוריו ואהוב לה שיהא מוכיח לרבי ומחזיר בתשובה וזה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו לפיכ יעמוד בחטאתיו שה בעיניו טובי. ג | פרק ו קונטרס דבר תורה פרק ו מדה כנגד מדה אוכלי ע סכיני פגומי ונכשלי בדברי הרמח"ל בספרו מסילת ישראל שכותב ושמת סכי בלועי א בעל נפש אתה .שולחי את הערבי ע סכיני שלה לשחוט את אוכלי הבשר השר והעכבר בספה"ק מסילת ישרי) פרק י"א( כתב וז"ל :המדריגה השלישית אחר הגזל והעריות לעני החמדה ,הנה הוא איסור המאכלות ,בי בעני הטריפות עצמ ,בי בעני תערובותיה ,בי בעני בשר וחלב ,או חלב וד ושאר איסור אכילה ושתיה ,כל אלה הנקיות בה צרי דקדוק גדול וצרי חיזוק וכו' ,ופרטיה רבי ככל דיניה הידועי והמבוארי בספרי הפוסקי ,והמקיל בה במקו שאמרו להחמיר ,אינו אלא משחית לנפשו. אמרו חז"ל בספרי ולא תטמאו בה ונטמת ב) ויקרא י"א מ"ג( ,א מטמאי את בה, סופכ ליטמא ב ,והיינו כי המאכלות האסורי" מכניסי טומאה ממש בלבו ובנפשו של אד ,עד שקדושתו של מקו ב"ה מסתלקת ומתרחקת ממנו ,והוא מה שכתבו ז"ל )יומא ל"ט ע"א( אל תקרי ונטמאת אלא ונטמת ,שהעבירה מטמטמת לבו של אד ,כי מסלקת ממנו הדעת האמיתית ורוח השכל ,שהקב"ה נות לחסידי וכו' ,והנה הוא נשאר בהמיי וחומרו משוקע בגסות העוה"ז ,והמאכלות האסורי יתירי בזה על כל האיסורי ,כיו שה נכנסי בגופו של אד ממש ונעשי בשר מבשרו. וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצי בלבד ,אלא ג הטריפות שבמי הכשר עצמו ה בכלל זה ,אמר הכתוב להבדיל בי הטמא ובי הטהור ,ובא הפירוש לרז"ל כהני (אי צרי לומר בי חמור לפרה ,למה נאמר בי הטמא ובי הטהור בי טמאה ל ובי טהורה ל ,בי נשחט רובו של קנה לנשחט חציו ,וכמה בי רובו לחציו מלא השערה ,עכ"ל, להראות כמה נפלא כח המצות ,שחוט השערה מבדיל בי טומאה לטחרה ממש. )תורת והנח כל בר ישראל שיש לו מוח בקדקדו ,יחשוב איסורי חמאכל כמאכלי הארסיי ,או במאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי, כי הנה א דבר זה יארע ,היקל אד על עצמו לאכול ממנו ,א ישאר לו בו איזה בית מיחוש ,ואפילו חששא קטנה ודאי שלא יקל ,וא יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור, א איסור המאכל כבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב ונפש הישראלי ,א כ מי איפוא יהיה המקיל במקו חששא של איסור א בעל שכל הוא ,ועל דבר זה נאמר )משלי כ"ג ב'( ושמת סכי בלועי א בעל נפש אתה ,עכ"ל המסילת ישרי. ונתקיי בנו מה שכתב באזהרות מהרצ"א :שרוב השוחטי במדינה של יראי ושלימי מאכילי נבילות וטריפות ,וה ה הגורמי חלאי רעי ,וז"ל :לבי ככנור יהגה בראותי יסוד הכשרות חלק ב פרק ו טו המכשלה הגדולה בעסק השוחטי ובודקי כמעט לא נשמע כזאת בשו מדינה .והאמת אגיד אשר עיני ראו כמעט רוב ככול האכילו נבילות וטריפות לישראל כל השומע תצילנה שתי אזניו. פקחו נא וראו זה כמה שני בעונותינו הרבי מכה מהלכת במדינה זו חולאי רעי ונאמני חולי מעי ,הש יתבר ישמור שארית ישראל ,ולמה לא תבינו שזה עבור שמכניסי דברי אסורי לתו מעיה וכו' )אזהרות מהרצ"א מדינוב זצ"ל(. ה | פרק ז' קונטרס דבר תורה פרק ז' איזה ש קוראי לרב המכשיר סכיני פגומי והרב ה"המ "הזה המכשיר סכיני פגומי א על פי שהוא לא שוחט ,ולא סוחר א על פי כ הוא נקרא מאכיל נבילות וטריפות כמו שכתוב בספר דעת תורה )סי' א' אות י"ב( הוא מצטט בשמו של השערי תשובה לרבינו יונה ,שא הרב המכשיר לא נזהר על השוחט כפי שצרי לשמור ולהזהר ,הוא נחשב כמו מאכיל טריפות לישראל ח"ו עיי"ש) ,ועי"ע שו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ג ובספרי שו"ת זבחו זבחי צדק באור גדול(. ולא די זה שא הרב אינו כשר ומעמיד שוחט שאינו כשר ,אז אומרי עליו ארור המ וזה סובב על הרב המכשיר )או הרב שאינו מעורר את אנשיו על עני כשרות הבשר( דהרב הוא בבחינת המ שמאכיל לע ישראל טריפות כמו המ. הא מותר ללכת ללויה של רב שאמר יאכלו ענוי וישבע? ג אסור ליל על הלויה שלו ולהתעסק בקבורתו :כמו דאיתא בטבח שהאכיל נבילות וטריפות מת במיתה משונה וכלבי לקו דמו ,כדאיתא בירושלמי וזה לשונו :מעשה בטבח בציפורי שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות ,פע אחת שתה יי ערב שבת עלה לגג ונפל ומת והיו כלבי מלקקי דמו ,שאלו לרבי חנינא אי מותר להעביר המת מש ,אמר לה כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכו אותו ,וזה הי' גוזל הכלבי ומאכיל לישראל ועל כ הניחו אותו ש כי משלה אוכלי) ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג ,ילקוט פרשת אמור( .וכ נפסק בהגהות אשר"י שמוכר טריפות ומת בלי תשובה אי מתעסקי בקבורתו ,וזה לשונו :המוכר טריפות בחזקת כשרות ומת בלי תשובה אסור להתעסק בקבורתו )הג"ה אשר"י פרק גיד הנשה סי' ט"ז(. מה יהיה הסו של הרב המתיר פגימות לע ישראל לאחר פטירתו ובמה יגולגל? הסיפור הנורא שאירע בסלאווקיי מקצב שהיה מאכיל טריפות. ידוע המעשה הנורא שאירע בתקופתנו לפני כארבעי שנה בסלאוואקיי בישוב סמו לווישני ,שהקצב דש הי' מוכר לאחד מחשובי בעלי הבתי ולבסו נחלה במחלה מסוכנת ואז קרא לפני גסיסתו את הדיי של הקהלה והודה לפניו שהרבה שני מכר בשר טריפה לישראל ואמר שזה בשר כשר .ואחר כ מת .וכשהחברה קדישא התחילו לחפור הקבר נתמלא הקבר עכברי .ורצו להבריח את העכברי ולא יכלו בשו אופ .וחפרו קבר אחר וג זה נתמלא עכברי .וזרקו לתו הקבר קש ועצי ועשו שריפה גדולה ושמעו קולות בכיה ומרוב פחד ברחו מש החבריא קדישא ואחר כ שוב נתמלא הקבר עכברי ובאו יסוד הכשרות חלק ב פרק ז' יז לפני הרב ושאלו אותו מה לעשות והשיב שישכיבו את המת כ בקבר ושמו את המת בתו הקבר מתו בכיות על החרפה של המת ותכ שהשכיבו אותו בתו הקבר התנפלו עליו העכברי ואכלוהו כולו רח"ל .המעשה הזאת נתפרסמה בכל הסביבה ורבי עשו תשובה. )שמעתי ג כ המעשה הזאת מהרב קעמפלער ]לפני 50שנה[ מוכר ספרי בוויליאמסבורג שהיה נוכח ש בשעת הלויה וראה כל הנ"ל(. צער גלגול למאכילי טריפות בספר הגלגולי של האר"י ז"ל )דפוק פראנקפורט ד ל"ט ע"א ד"ה והמדבר( כתוב שזה המאכיל טריפות ליהודי מגולגל בעלי העצי ,וכשהרוח נושבת ומכה עליה זהו צער גדול ,וסופו של העונש שהעלה נופל על הרצפה ,והצער הוא בדיוק כמו המות ,זה יכול לחזור על עצמו 100פע ויותר ,כל זה לפי כמה שני שהוא האכיל טריפות )ועיי בנפש ישעי' ע' רי"ג ,ובספרי שו"ת זבחו זבחי צדק(. ז | פרק ח' קונטרס דבר תורה פרק ח' בו יבואר שמי שנכשל במאכלות אסורות נבילות וטריפות מגולגל לאחר מיתתו בכלב. בספר קנה הגדול מביא בד מ"ז וז"ל :ועל שפני אד כפני כלבי ה אוכלי הטריפות חייב להשלי לה הטריפות מדה כנגד מדה .ומה שאכל באיסור יאכל בהיתר .ומדקדקי המפרשי בלשונו הקדוש שכתב ,דמה שאכל באיסור יאכל בהיתר ,דאי אכל הכלב באיסור ,הלא הכלב אינו מצווה ומוזהר על איסורי תורה ,וא מיירי בבני אד שפניה )פני הדור( כפני כלב הלא אצל לא שיי שיאכלו בהיתר ,ופשיטא דאסור להאכיל טריפות ולהשליכ הג שיאכלו בעצמ כמו כלבי .אלא וודאי בעל כרח כוונתו כמבואר בהאר"י ז"ל ,כי האוכל נבילות וטריפות מגולגל לאחר מיתתו בכלב כי אז אי הכלב מצוה ,אדרבא מצוה להשלי ולהאכילו טריפות. סיפורי מעשיות לרגל עבודתי נוכחתי להבי מאמר רבותינו ז"ל במשנה סו קידושי :הכשר שבטבחי שותפו של עמלק ,ובפי' רש"י :ספק טריפות בא לידו וחס על ממונו ומאכיל. אספר ל מעשה שהיה באחת המושבות שבסביבת חיפה .לפני עשרי שנה היה ש קצב תימני ירא אלקי מאוד ,אשר היה מנקר בעצמו את הבשר ומוכרו באטליזו. כידוע לכל בעל מקצוע בניקור ,יש בניקור עבודת פירוק החתיכות ,ורק אחר כ מתחילת עצ עבודת הניקור ,ואילו הוא לא ידע בכלל שיש חו מפרוק החתיכות איזו עבודה שהיא, והיה רק מפרק החתיכות ולא יותר ,בחשבו לתומו שהפירוק הוא הניקור ,וכ מכר כל השני ,עד שנפגש פע בחיפה ע מנקר מומחה .הקצב הזה התפאר לפני המנקר מחיפה כי הוא מהיר במלאכתו ועושה את עבודת ניקור היר ברבע שעה .המנקר מחיפה שידע מנסיונו כי ניקור היר נמש ארבע או חמש שעות ,התפלא על המופת הזה ,והחליט לראות במו עיניו את הפלא הגדול הזה .ירד אתו למושב לראות בעבודתו ,וראה כי פירוק החתיכות נקרא אצלו ניקור .המנקר העמיד את התימני על טעותו הנורא שהכשיל כל השני רבי מישראל במאכלות אסורות .התימני היה ירא שמי ,בא אז לרבני וביקש תיקו על עונו) .ספר גבול ראשוני פרק ג'(. כמה שני הרב הזה יהיה מגוגלגל המאכיל 'נבילות וטריפות מתגלגל לעלה של איל ,והרוח מנענעת אותו מלמעלה למטח ולכל הצדדי ,ויש לו צער מזה ,ואי לו תקנה אלא א כ העלה נופל .ויש המתאנה בזה מאד .פעמי ויותר ,כפי כמות הנבלות והטרפות שהאכיל לישראל) .נגיד מצוה ,ילקוט ראובני שבט מוסר ילקוט מע לועז(. יסוד הכשרות חלק ב פרק ח' יט בספר תולדות קול ארי' ,וז"ל :שהקול אריה זצ"ל אמר פע אחד ,אילו ידעתי מקומו של הבשר בגופי שאכלתי כימי ילדותי באחד ממקומות העליו ,הייתי חות הבשר הזה בסכי בעצמי עכ"ל. מעשה נורא שאירע בסלאוואקיי מקצב שהיה מאכיל טריפות ח"ו ידוע המעשה הנורא שאירע בתקופתנו לפני כארבעי שנה בסלאוואקיי בישוב סמו לווישני ,שהקצב דש היה מוכר לאחד מחשובי בעלי הבתי ולבסו נחלה במחלה מסוכנת ואז קרא לפני גסיסתו את הדיי של הקהלה והודה לפניו שהרבה שני מכר בשר טריפה לישראל ואמר שזה בשר כשר .ואחר כ מת .וכשחהברה קדישא התחילו לחפור, הקבר נתמלא הקבר עכברי .ורצו להבריח את העכברי ולא יכלו בשו אופ .וחפרו קבר אחר וג זה נתמלא עכברי .וזרקו לתו הקבר קש ועצי ועשו שריפה גדולה ושמעו קולות בכיה ומרוב פחד ברחו מש החבריא קדישא ,ואחר כ שוב נתמלא הקבר עכברי, ובאו לפני הרב ושאלו אותו מה לעשות ,והשיב שישכיבו את המת כ בקבר ושמו את המת בתו הקבר מתו בכיות על החרפה של המת ,ותכ שהשכיבו אותו בתו הקבר התנפלו עליו העכברי ואכלוהו כולו רח"ל .המעשה הזאת נתפרסמה בכל הסביבה ורבי עשו תשובה .ועי' בספר נפש שעיה עמודי ע' מ"ז מ"ח. והרב הזה מ הערב רב שיי להשט" והוא שליח השט" ל"ו שוח"ט בגימטרי' שט" בספר דרכי השחיטה ביאור על הכתוב וזבחת כאשר צויתי ,כי שוחט דלית ביה יראת שמי כשיעור הנרצה נעשה אח וריע של השט דמעשיה דמי לגמרי ,ומהאי טעמא שט" בגימטרי' ל"ו שוח"ט ,כי השוחט השווה עצמו לו) ,ושוחט להשט ,שהוא השוחט שלו ,והשט הוא מלא המות( ובמה ,דאמרו חז"ל )ב"ב פ"א( ,טכסיסו של השט יורד ומסית ,ועולה ומקטרג, ורד ונוטל נשמה ,וכ הוא בשוחט קל וריק ,קוד מסית הע לחטוא באכילת בשר פיגולו, ואחר כ מקטרג ,פירוש שאחר כ כשכבר נתפס בעונו אז מקטרג ,מקב קרוביו ידידיו ורעיו לעשות מחלוקת ע הקמי נגדו ,ואחר כ נוטל נשמה ,פירוש ,כשכבר עלה בידו להשתיק כל מפריעיו ועושה מלאכתו הרמיה בלי מפריע ,נוטל נשמת הקהל ומוריד לשאול תחתית רח"ל. הש חל שקוראי לסכי השחיטה כי עלולה להחלי השוחט וג האוכלי משחיטתו שימירו דת רח"ל ומחלי אכסניותו של אליהו הנביא זכור לטוב ע להבדיל מלא המות ומצאתי בספר חלקת חיי אות ש' ער" שחיטה" כי הש חלי" שקוראי לסכי השחיטה לדעתו נקרא כ על כי עלולה להחלי השוחט וג האוכלי משחיטתו שימירו דת רח"ל כמבואר בתבואת שור ובשו"ת דברי חיי) צאנז( יור"ד ח"א סי' ז' ועוד שמחלי אכסניותו ט | פרק ח' קונטרס דבר תורה של אליהו הנביא זכור לטוב ע להבדיל מלא המות ,כמבואר באמרי צדיקי ,דברי גאוני )עמוד ה'( דכשהשוחט כשר אז השחיטה טוב ואליהו בעיר ,אבל כשמאכיל חס ושלו נבילות וטריפות גור שיהיה מלא המות בעיר ,ועוד שמחלי נשמת האד ממאמי בש ותורתו, לאפיקורסת כמבואר בדגל מחנה אפרי פרשת עקב בש הרמב" ,ועוד כי מחלי טי"ת תחת דלי"ת פירוש שגורסי" כי השוח"ט יעור עיני חכמי "עכ"ל. מלחמה לד' בעמלק אני בטוח שזה מה שגוזרי גזרות נגד השחיטה ,בזמננו זהו רק בגלל זה שלא בדקו טוב את השוחטי ,כמו שצרי") .טיול בפרדס" מערכת שחיטה של רבה של שאמלוי זצ"ל( צער גלגול למאכילי טריפות בספר הגלגולי של האר"י ז"ל )דפוק פראנקפורט ד ל"ט ע"א ד"ה והמדבר( כתוב שזה המאכיל טריפות ליהודי מגולגל בעלי העצי ,וכשהרוח נושבת ומכה עליה זהו צער גדול ,וסופו של העונש שהעלה נופל על הרצפה ,והצער הוא בדיוק כמו המות ,זה יכול לחזור על עצמו 100פע ויותר ,כל זה לפי כמה שני שהוא האכיל טריפות )ועיי בנפש ישעי' ע' רי"ג ,ובספרי שו"ת זבחו זבחי צדק(. לא שוחט ,ולא סוחר וא על פי כ מאכיל נבילות וטריפות בספר דעת תורה )סי' א' אות י"ב( הוא מצטט בשמו של השערי תשובה לרבינו יונה ,שא הרב המכשיר לא נזהר על השוחט כפי שצרי לשמור ולהזהר ,הוא נחשב כמו מאכיל טריפות לישראל ח"ו עיי"ש) ,ועי"ע שו"ת חת"ס יו"ד סי' י"ג ובספרי שו"ת זבחו זבחי צדק באור גדול(. שוחט כשר אליהו הנביא בעיר שוחט לא כשר מלא המות בעיר רח"ל וזוהי הסיבה לאסונות המתרבות יו יו בספר אמרי צדיקי דברי הגאוני עמוד ה' :היכ שהשוחט הוא חרד אז השחיטה טובה, ואליהו הנביא אז נמצא בעיר ,אבל א ח"ו השוחט מאכיל נבלות וטרפות אז הוא גור שמלא המות יסתובב בעיר ,עכ"ל. מהספרי לעיל אנו רואי שכל הצרות שאנו סובלי הנ בגלל השוחטי המאכילי נבלות וטרפות רח"ל) .וע"ע שבת לג :אוהחה"ק שמיני יא ,מג .אזהרת מהרצ"א ,מקדש מל ,זבחי שלמי ,דרכ"ת סי' ס' אות ה'(. עוד מצאתי דבר פלא בס' דברי יצחק פ' אמור בד"ה בזאת יבא באמצע הדברי וז"ל :ועל פי זה יתבארו היטב דדרי חז"ל שאמרו כי ביו הכיפורי לית רשות לשט לאסטוני דלא מצינו יו אחר שתיאסר מ התורה לאכול רק ביו הכיפורי והוא הכח הגדול להשתיק כחו של שט שכל גבורתו לקטרג על בני קל חי במה שנכנס לתו מעיה וכיו שכל הע מתעני שוב אי לו מה לקטרג ,ובזה תבינו טע האומר בסו יומא שעיצומו של יו יסוד הכשרות חלק ב פרק ח' כא הכיפורי מכפר בלי תשובה ,והוא לכאורה פלא במקו שהכל יודעי כי אי כפרה בלי תשובה ,אבל הדברי מובני מטע שא האינו שב כדבעי מכל מקו על כל פני מתענה וזה כשלעצמו זכות אדיר לזכות בשבילו בדינא ,עכ"ל. יא | פרק ט' קונטרס דבר תורה פרק ט' על כל אחינו בני אשכנז הדרי כא ,חדשי ג ישני ,עליה לפסוק כדברי מר השלח ערו ג בדיני שחיטה וטריפות ,בי להקל בי להחמיר הגאו רבי שלו משה חי גאגי ,ראב"ד ירושלי ,הביא בשו"ת ישמח לב את דברי מר באבקת רוכל הנ"ל ,וכתב :ולפי זה הואיל ובעיר הקודש ירושלי אנו המרובי באוכלוסי, על כל אחינו בני אשכנז הדרי כא ,חדשי ג ישני ,עליה לפסוק כדברי מר השלח ערו ג בדיני שחיטה וטריפות ,בי להקל בי להחמיר ,כי קמא קמא מהעולי לאר ישראל מארצות אשכנז נעשו כמונו .וכ היה מנהגינו מימות עול. כל שה הרהיבו עוז להקל קולות נוראות ,ובפרט במיעו ומשמוש הסירכות אשר צווח מר השלח ערו שה כמאכילי טריפות לישראל ,ולא שתו לב ג לזאת א כעת באו איזה רבני אשכנזי והורו היתר לעצמ לפסוק כמנהג בחו"ל היפ פסקי מר הקדוש מרא דארעא דישראל ,ומחומרות כל שה הרהיבו עוז להקל קולות נוראות, ובפרט במיעו ומשמוש הסירכות אשר צווח מר השלח ערו שה כמאכילי טריפות לישראל ,ולא שתו לב ג לזאת ,באמר כי כ נהגו בחו"ל .ומה יענו ליו פקודה על עובר בכל יו ויו על פסקי מר השלח ערו אשר פשטו הוראותיו בכל ערי ארצנו הקדושה וגלילותיה. והרי מבואר בשו"ת אבקת רוכל )סימ רי"ב( הנ"ל ,שאפילו להחמיר נגד מנהגינו אינ רשאי, כל שכ במה שבאו ג להקל שלא כרצונו ושלא כרצו יראיו .ובאמת שכמה מחלוקות נוצרו על ידי כ .בר זכור לטוב הגאו רבי מאיר אוירב ,מחבר הספר אמרי בינה ,אשר היה צווח על זה כאיש ספרדי ,וה בעו לא נשמעו דבריו ,ולכ היה שומר עצמו מאוד שלא לאכול אלא מבשר שלא נפל בו שו ספק אליבא דמר ז"ל .וכ נוהגי כמה רבני ויחידי סגולה מאחינו האשכנזי ,השרידי אשר ה' קורא] .רבי שלו משה חי גאגי ,שו"ת ישמח לב ,חלק אב העזר ,סימ ד'[. יסוד הכשרות חלק ב פרק י' כג פרק י' סיפור מספר קול השחיטה אות יב שחיטת בהמות ב ...שוחטי 60 לשעה שוחטי ללא הרגשה שוחטי ע סכי פגו ר"ל בבדיקות חו חותכי את הסירכות השוחטי מקילי ומתירי את הכל הייתי ב ...אצל קרוב שלי ...בשחיטת הבהמות ,אני כבר ידעתי אי לשחוט א לכול אמרתי שאני עדיי לומד לשחוט ,ושאני עדיי לא יודע כלו ,וממילא יכולתי לשמוע ולראות את הכל ,לא פחדו ממני .סכיני שחיטה )חלפי (היו לי יפי במיוחד ,ידידי ר' ... וג ר' ...התפעלו מהחלפי שלי שזו למעשה האומנות המרכזית אצל השוחט ,הללו אמרו לי ...שא ה יראו לי חלפי ואני אמצא עליה פגימות שלא אדבר על כ .ש היו שני שוחטי אחד חסיד של הרבי מ ...ושוחט אחר ...שהיה ליטאי .השוחט החסיד ר' ...מראה לי את הסכי שלו שהיה חלק מאוד א באמצע היתה פגימה איומה ,א אני שמרתי על התנאי הכפול שלא לומר דבר. בקיצור ,הקרוב שלי השוחט שחט לבד 60לשעה ובדק את הסכי לאחר כל שחיטת בהמה ולאחר מכ נת לי לבדוק את הסכי ,אמרתי לו שאני צרי ללמוד מה נקרא שומ .באמצע שחיטת הבהמות בי שחיטה לשחיטה מרגישי שומ ,א לא מדובר בפגימה .הוא בדק את הסכי ואחר כ ג הראה לי אותו .פע אחת מצאתי ש פגימה ,ואני אומר לו שאני מרגיש משהו ,יתכ ומדובר רק בשומ .הוא בדק את הסכי שוב במהירות ואומר שהסכי טוב .הוא המשי לשחוט 65בהמות ומוסר לי שוב את הסכי לבדיקה ,אני חזרתי ושוב אמרתי לו שאני מרגיש משהו ,ואז הוא שוב בדק והודה שאכ קיימת בסכי פגימה ,הוא הטרי את הבהמה .ואמרתי לו שבאותו מקו הרגשתי ג קוד את הפגימה ,הוא שאל אותי א"כ מדוע לא אמרת לי ,ע"כ השבתי לו שהרי אמרתי ל שחשתי במשהו ,א אינני מבי בהבדלי שבי שומ לפגימה ואני רק לומד כעת. למע האמת ,אני הרגשתי את הפגימה טוב כי הייתי כבר הרבה במשחטות ,א רציתי לראות אי אני ארגיש כשאשחוט לבד 60לשעה ,הא בכלל קיימת הרגשה ,ואי היא. למעשה השוחט המשי לשחוט מבלי ששוחט אחר יעמוד לצדו ויבדוק תמיד את הסכי )ועי' בזה בספרי שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ח"א במעבר לשער אות א' משו"ת טוטו"ד ח"א בפתחי שערי שכ' הגאו שר התורה מהרש"ק זצ"ל עיי"ש ,וע"ע ש בד ס"א אות כ"ו ,וע"ע בדרכ"ת סי' ל"ט סק"ז ,ובשו"ת בית הלל סי' מ"ז ,ובס' שמרו משפט להגה"צ בעמח"ס לב העברי מובא בס' משכיל אל דל(. בדיקות הפני נערכות כשהבהמות תלויות ,כל בודק כותב לעצמו בפתק מה הוא מצא ומוסר את הפתק ל"בודק חו ."אות הבודקי אינ קשורי כלל לשחיטה .העסק מנוהל בצורה מתוכננת .הבודק ר' ...התיר כל דבר שהיה לו מקור בפוסקי ,ג כשהיה לו רק מקור אחד לקולא הוא היה מתיר ,הוא היה מוריד את הסירכות הכי חמורות וכו' .פע יג | פרק י' קונטרס דבר תורה אחת ראיתי אי שהוא מנסה להוריד סירכה תלוי' ובסופה ע כפתור מלאה ד שכל הפוסקי אוסרי אותה ,ואז שאלתי אותו למה אתה מתאמ להוריד אותה הרי הבהמה הזו ממילא טריפה ,והוא השיב שבהחלט לא ,קיימת שיטה בבית דוד שג במקרה כזה זה כשר ,הוא הראה לי את הספר שמתיר והוא קבע שהבהמה הזו כשרה ,זו היתה עבודתו למצוא היתרי אפילו כמשדובר היה בשיטה של יחיד נגד רוב שסברו אחרת ולזה הוא קרא "גלאט כשר למהדרי ."העבודה על הריאה לקחה בער 15 דקות ,אצל אותו בודק למדתי אי מורידי סירכה ,הוא היה מכניס את כל השוחטי החרדי בכיס הקט ,כי חלק מהשוחטי שלנו בכלל אינ יודעי אי להוריד סירכה ,ה רק קורעי את הסירכה, אי לה אפילו ציפורניי לעשות זאת .אותו בית מטבחיי כבר נשר ,וב"ה פחת מקו אחד הגור שיהודי יאכלו נבלות וטריפות רח"ל. יסוד הכשרות חלק ב פרק יא כה פרק יא סיפור מספר קול השחיטה אות יט הריאות מתערבבות בעת הבדיקת חו לא יודעי מה בודקי לשוחטי אי צפרניי לקחת סירכות בשחיטה בניו ג'רסי ...הראתי לשוחט ר' ...שבבדיקות חו מתחלפות הריאות ולא נית לראות בסימ שיבדיל בי הריאות ואז הוא צעק על הבודק ,הא הוא יודע להוריד סירכה? הרי אי לו בכלל צפרניי ,והמשי בצעקות שחמורי שוחטי בהמות ,ואותו שוחט היה מרוצה מדבריו של הבודק שאני יודע יותר טוב מה להוריד סירכה .ה נהנו, ה קיוו שאני אוכל להיות שוחט טוב ואעשה כמוה רח"ל. סיפור מספר קול השחיטה אות כא אלפי עופות ללא כל שאלה מדי יו ביומו רב המבקש לשחוט כמות קטנה יש לו יותר שאלות מאשר לכל האלפי העופות הנשחטות בבית המטבחיי הייתי שוחט ב ...פע אחת בשבוע ,הגה"צ הרב ...שליט"א ]זצ"ל[ היה במקו בכל קי שבועיי ,והיה שוחט 200עופות וטוריקיס .הייתי נות לו שיבדוק את הסכי לאחר כל 5 עופות בכדי שהוא יאכל את העופות בשקט ,בתו כדי כ רציתי שהוא ילמד אי בודקי סכי ,בלילה הייתי עוזר לו לפתוח את העופות ולבדוק את השאלות .היו לו יותר שאלות מאשר לכל משחטת העופות ששוחטי מאות אלפי עופות ,שוחחתי עמו פעמיי במש 6שעות ,עבדתי אז על הספר נפש ישעי' ,ושפכתי בפניו את מר לבי ,ספרתי לו שאני מוצא אצל השוחטי פגימות רבות ואינני יודע מה לעשות? כבר כמה פעמי אמרתי לה, א הריאקציה שלה היתה קשה ,ואז הוא אמר שלא כדאי לעשות עסק מכ ,כי א אני אגלה את הנעשה ,אז יקרה לי מה שקרה לו ,זרקו אותו מהתאחדות הרבני ,ואינני נושא בשו אחריות כי לא אוכל לתק דבר ,רק יצעקו שאני בטל ואינני יודע אי לעשות זאת ואסבול רק בזיונות ,וכ הוה. טו | פרק יב קונטרס דבר תורה פרק יב סיפור מספר קול השחיטה אות כב זורקי את העופות )שאלת ריסוק אברי (שתי רבני חשובי מבקשי לתק ואינ עושי דבר הייתי אצל הגה"צ המפו' הרב ...ז"ל וסיפרתי לו שבבית המטבחיי שיש לו הכשר מארגו כשרות ידוע ...זורקי ש את הארגזי ע העופות מגבוה וקיימת שאלה של ריסוק אברי ,ואני זועק נגד מעשה זה ,והבעלי בתי אומרי שאני משוגע כי א שוחט אחר מעול לא צעק על כ .הרב ...ז"ל הבטיח לי שהוא יעשה משהו בנידו ,א לא יצא דבר מכ ומפטירי כדאתמול ,הכל נשאר כפי שהיה. סיפור מספר קול השחיטה אות כג שוחטי במכונה )בהארטפורד( כל העיר רועשת מעוררי את גדולי הרבני על בעיות גדולות הרבני מבטיחי לעשות א אינ עושי דבר הכל מתנהל כפי שהיה השוחט חושש לגלות את הקלקולי מחשש לפרנסתו מעשה שהיה כ היה ,בהארטפורד התחילו לשחוט על המכונות העגולות ואז חיממתי את הדתיי מק"ק ...יצ"ו וכו' ,עד שבכל העיר דיברו שמכונה שוחטת ,עול גול אינ יודעי חכמות ,הרעש וההמולה זעקה עד לב השמי ,עד שהרב ...זי"ע שהיתה לו ג אחריות ש נודע לו על כ והוא שלח לקרוא לשוחט של המקו .ההוא לא ידע מה הרב רוצה ממנו ,מה שהוא כ ידע שהרב רוצה לשאול על בעיות השחיטה .בקיצור ,אותו שוחט ר' ...קורא לי לאטליז כשא אחד לא היה ש ,כדי לשוחח מה עושי בכדי לפתור את הבעיה ,הוא היה צרי לעמוד במבח והוא אינו רוצה לומר שקר כי יתפסו אותו .והיתה לו בעיה נוספת כי א הוא יגיד משהו לרב ...זי"ע ,והרב אחר כ יעביר את דבריו למישהו אחר הוא הרי ימסור זאת בשמו ,ולכ הוא מבקש להתיע הא להגיד את האמת או להעדי ולשתוק ,אמרתי לו בשפה זו ,בא נדבר ביזנס ,זה שאת שוחטי כא הרי את עושי זאת כי אי לכ ברירה ,את זקוקי לפרנסה ,ולכ למע עצמ הדבר כדאי שתסבול ,כי מה לא עושי למע הפרנסה .אבל עלי לקחת בחשבו שא תשקר לרב אז אתה לוקח על עצמ את כל האחריות של השחיטה במקו ,ואז כל מה שעושי יתר השוחטי יהיה על הגב של ,והרי על עבודת אינ מקבל דבר ,אז למה שתקח על עצמ את מה שאי ל מכ דבר .זאת ועוד ,עכשיו כשקיימת הזדמנות ,א תאמר את האמת, ייאלצו לעשות תיקוני במקו ,וא לא תאמר אמת ,הרי שבשל כ תשא באחריות עד סו כל הדורות ,תיארתי לו את דברי החפ חיי ,שכל אבר ינתחו לחוד וכו' ציינתי לו את הזוה"ק אוחה"ק ,יסוד ושורש העבודה וכו' .א על א כל מה שאמרתי לו ,הוא עדיי יסוד הכשרות חלק ב פרק יב כז חשש מדבר אחד שהרב יספר את הכל בשמו והוא יפסיד את פרנסתו ,ואז נתתי לו עצה שאני אל אתו ושהוא יגיד את הכל ,וא השוחט הזק ר' ...שהיה בעל הבית ומנהל השחיטה המקומית ישאל אותו היתכ שסיפרת? תאמר לו אכ נכו שאמרו זאת ,א לא הוא אמר זאת אלא אני ,וא הוא ישאל אותי אחר כ הא נכו שאני אמרת זאת ,אשיב לו נכו אני אמרתי ואינני מפחד ממ ,כי בשבילי נות רק הקב"ה פרנסה ואינני מקבל לא מהשוחט ולא מהקצב את פרנסתי. בקיצור ,הגענו לרב ז"ל והוא שאל אותנו מה קורה בשחיטה? ביקש אותו שוחט שאני אדבר קוד ,ואז העליתי את בעיית ריסוק האברי באותה משחטה ,שזורקי את הארגזי ,לרב היה פתק קט וש הוא רש את כל מה שאמרתי ,ואז שואל הרב את אותו שוחט ,נו ,ומה יש ל לומר ,השיב השוחט שהוא יאמר בקיצור ,אני שוחט 200עופות ובודק את הסכי וא אני מוצא פגימה ,אני לא יכול להטרי רק את האחרו .שאל הרב היתכ ?הרי צריכי על פי ההלכה להטרי את כל מה ששחטו מאז הבדיקה האחרונה? השיב ...א אעשה זאת פע או פעמיי יזרקו אותי ויצעקו עלי שאני בטל ,הא הרבי ית לי פרנסה? ,א אחד לא יעמוד לצידי .בעבר היה הרב עומד לצדו של השוחט ,אבל היו מי יעמוד לצדי? הרב רש את דבריו בפתק וזה נשאר בפתק ,למעשה לא יצא מאות הדברי דבר ,לא עשו תיקוני ולא היה כל ער לכל הזעקה שהקמנו. סיפור מספר קול השחיטה אות כד בעל השור על שורו בעל הבית קצב פושע ישראל הכה שוחט על שקבע טריפה בגלל הפחד מכשירי הרבה מ השוחטי אפילו נבילות הקרוב שלי השוחט ר' ...הל הרבה פעמי להחלי שוחט אחר והרבה פעמי שחטו בשביל ...או בשביל ...פע אחת הוא עשה כמה נבילות בעת השחיטה או בעת הבדיקה, ניגש אליו הבעל הבית שהיה פושע ישראל והחטי לו סטירה בפרצו ,הוא נפל על הריצפה ולא יכל לזוז ,ואז אמרתי לו שיזמי אותו לבית המשפט שישל לו מליו דולר, ועל זה השיב לי כי הוא מפחד ממנו כי יש לו אקדח והוא יכול להרוג אותו רח"ל .מכא נית להווכח שהשוחטי פשוט מפחדי מהבעלי בתי הקצבי ומכשירי ג נבילה. סיפור מספר קול השחיטה אות כה בשחיטת ...למד חסיד מאכיל טריפות שוחט עושה הרבה הגרמות ומשאיר הכל בתור כשר במשחטת ...שחטו למע קהילת ...ש שחטתי ביחד ע שוחט חשוב ר' ...נ"י בשביל השחיטה של הרב ...שליט"א ,אותו שוחט היה שוחט חרדי ,אני הייתי מכי לו סכיני שחיטה ,הוא היה שוחט ע הסכיני שלי כי הוא היה עצל להכי את הסכיני שלו ,כ שהיה לי בכל יו כמה שעות עבודה להכי סכיני .אני עשיתי זאת מרצוני הפרטי ללא כל תשלו .השחיטה היתה במהירות של 13בהמות לשעה ,היה שוחט נוס שהיה בודק יז | פרק יב קונטרס דבר תורה בדיקת פני ובדיקת חו ,ואני עזרתי לו לעשות בדיקת חו ,כי הוא לא היה יכול לבדו לבדוק ג בדיקת פני וג בדיקת חו אצל 13בהמות בשעה אחת .העבודה שלי היתה לבדוק ולשי את התוית )בלומבע( כשר ,הרבה פעמי הורדתי את הרירי הקטני ששמ סירכות קטנות ,ולפעמי הוא עשה זאת).ועיי מה שכתבתי בזה באריכות בספרי שו"ת זבחו זבחי צדק בעני זה ותבי (ש היה חסיד ...הוא היה שוחט עבור הרבני מניו ג'רסי ,הוא היה מאכיל טריפות ,הוא לא היה יכול להטרי יותר מ %2או לכל היותר ,%3הוא היה זק ... יושב ולמד מופלג ,וג בעל תוקע בקהילת ) ...נדמה לי שהוא כבר יותר לא הבעל תוקע ,כי אני סיפרתי לר' ) ...עסק ובעל דיעה באותה קהילה( מה טיבו של אותו ברנש ,אותו אד היה ג מלמד שיעור ש (... אז הוא ניגש אלי ומספר לי שהשוחט ר' ...עשה 54הגרמות והניח אות בתור כשר רח"ל ,באותו רגע תפסה אותי חרדה ,לאחר כל כ הרבה מאמ שעולה לי יש לנו כל כ הרבה נבלות ,אמרתי לו ל תאמר זאת לשוחט הראשי )שהיה ירא שמי (וכ הוה ר' ...אותו שוחט תפס את עצמו בראשו .בקיצור ,סיפרו את מה שקורה למנהל הממונה ר' ...ולשנינו היהכבר תפקיד חדש לבדוק כל לשו א אי ש הגרמה ,אמרתי לאותו שוחט ר' ...שהוא מחוייב לספר זאת לרב ,כי זו שאלה הא אותו שוחט מותר לו להמשי לשחוט כי הוא העביר הגרמות בתור כשר ,אמרתי לו שא קשה לו לראות ,אז אני מציע לו שילבש משקפיי ,ואז הוא השיב כי הוא רואה טוב ,הכח של הבעל דבר אי לשער. סיפור מספר קול השחיטה אות כו הבעל הבית מכריח שישאר 50אחוז בתור גלאט כשר בטענה שבשחיטה מהודרת אחרת האחוז הוא כזה שחטנו ג ב ...עגלי 5060 לשעה ,שוחט אחד )שהיה המנהל הממונה( ר' ...היה שוחט והשוחט האחר ר' ...היה הבודק פני וחו ,ש הוא מצא גלאט %7בער ,הבעל הבית צעק על אותו שוחט היתכ ?הרי ב ...יש לה %50 גלאט כשר ללא כל כאבי ראש ,ואילו את מוציאי רק %7גלאט ,אז הוא השיב אולי יש לה יותר נסיו מאתנו ,הוא חשש לומר שאכ השוחטי האחרי מאכילי נבילות וטריפות ,כי אז הוא היה מאבד את פרנסתו ,וכ בשל הטרור שהיו מפעילי נגדו במקרה זה היתה הבעיה שהעגלי היו גדולי והיו מלאי בסירכות ,ולא נית במקרה זה להתיר את הסירכות.
© Copyright 2024