‫‪ 16:14:18‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 1‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫תוכן ענינים‬
‫משניות‬
‫ברכות ‪6.............................................................................‬‬
‫פאה‪20...............................................................................‬‬
‫תניא‬
‫פרק א‪38...........................................................................‬‬
‫פרק ב ‪40...........................................................................‬‬
‫פרק ג‪42............................................................................‬‬
‫נערך ע"י‪ :‬איגוד תלמידי הישיבות‬
‫ישיבת תות"ל המרכזית‪ ,‬בית משיח ‪770 -‬‬
‫‪770 Eastern Parkway, Brooklyn, NY 11213, U.S.A.‬‬
‫‪Tel. 347.850.2770 Fax. 04.697.4225‬‬
‫‪ 16:14:18‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫מו"ל‪ :‬מרכז חב"ד העולמי‬
‫לקבלת פני משיח צדקנו‬
‫‪744 Eastern Parkway, Brooklyn, NY 11213, U.S.A.‬‬
‫‪Tel. 718.778.8000 Fax. 718.788.0800‬‬
‫‪.indd 2‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫פתח דבר‬
‫דוקא בימים הנקראים בלשון העולם ימי החופש‪ ,‬יש להוסיף‬
‫בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות ‪ . .‬דוקא בימים אלו‪ ,‬שאין‬
‫מחויבים עפ"י דין הישיבה למשמעת וללמוד תורה מספר שעות‬
‫בכל יום ויום‪ ,‬הרי מראים שברצון הטוב ומבלי ציווי מבחוץ‬
‫– מוסיפים על מספר זה כמה וכמה‪ .‬ובפרט שעליו להראות‬
‫"דוגמא חי' בסביבתו עתה‪ ,‬מהו תלמיד ישיבה בכלל וישיבת‬
‫תומכי תמימים בפרט‪ ,‬שממנו יראו וכן יעשו‪.‬‬
‫(לקו"ש ח"ח ע' ‪)367‬‬
‫בעמדנו בימי ההכנה ליום הבהיר י"א ניסן‪" ,‬עשתי עשר יום נשיא לבני‬
‫אשר"‪ ,‬יום ההולדת הקי"ג של אבינו רוענו כ"ק אדמו"ר מלך המשיח‬
‫שליט"א‪ ,‬קובץ‪ ,‬ובו משניות‪ ,‬תניא ומאמרים ללימוד בע"פ במסגרת ישיבות‬
‫בין הזמנים‪ ,‬על מנת שיהיה עזר בידי תלמידי ישיבות תות"ל‪ ,‬לנצל כראוי‬
‫ימים מיוחדים אלו‪.‬‬
‫'אבן הבוחן' להתקשרותו של תמים לרבי ולמסירותו לקיום הוראותיו‪,‬‬
‫הינו דווקא בימי בין הזמנים‪ ,‬בהם יכול כל אחד ואחד לבחון את עצמו‬
‫אליבא דאמת‪ ,‬ולהוסיף ביתר שאת ויתר עוז בניצול הזמן הן בלימוד והן‬
‫בפעולה על סביבתו להתקשר לכ"ק אד"ש‪ ,‬ולהכין את העולם לקבלת פני‬
‫משיח צדקנו‪.‬‬
‫החוברת מיועדת ללימוד בישיבות בין הזמנים המתקיימות זו השנה‬
‫השביעית ברציפות תחת הנהלת את"ה העולמי‪ ,‬ומהוות מקום כינוס‬
‫לתלמידי התמימים לשקוד בלימודם גם בימי בין הזמנים‪ ,‬ולנצל ימים יקרים‬
‫אלו בצורה הטובה ביותר‪.‬‬
‫כמפורט בתקנון ניתן לקבל מילגות על פרק משניות‪ ,‬עמוד תניא או מאמר‬
‫‪ 16:14:18‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 3‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫אשר כל אחד מהם מהווה יחידת בחינה‪ ,‬מילגה נוספת ניתנת על בחינה‬
‫ברצף‪ ,‬כמפורט בתקנון‪.‬‬
‫•••‬
‫בשם כל תלמידי התמימים‪ ,‬הרינו בזה לישא ברכה לנגיד החסידי הרב‬
‫שלום בער שי' דרייזין‪ ,‬על שנטל על עצמו לסייע בידי התמימים לקיים‬
‫את רצונו של כ"ק אד"ש‪ ,‬ישלח ה' משכורתו כפולה מן השמים‪ ,‬ויחזקו‬
‫בבריאות איתנה‪ ,‬וירווה רוב נחת חסידית מיוצאי חלציו‪.‬‬
‫•••‬
‫אין ספק‪ ,‬כי התאחדותם של תלמידי התמימים מכל ישיבות תות"ל ברחבי‬
‫הארץ לנצל את ימי בין הזמנים כראוי‪ ,‬מסיבה נחת רוח רב לכ"ק אדמו"ר‬
‫מלך המשיח שליט"א‪ ,‬ומחישה את פעמי הגאולה‪.‬‬
‫ופעולות אלו של 'כולנו כאחד' ימשיכו את ברכותיו והשפעותיו של‬
‫אבינו רוענו‪ ,‬ועד שיזרזו את הברכה הכי עיקרית‪ ,‬ברכת הגאולה האמיתית‬
‫והשלימה‪ ,‬אשר תיכף ומיד 'תחזינה עינינו'‪ ,‬ושוב יופיע ויגלה עלינו‬
‫במהרה‪ ,‬ונזכה לראותו 'מלך ביופיו'‪ ,‬ויקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ‪,‬‬
‫ונזכה לחגוג את חג החירות בשלימות ובשמחה‪ ,‬ונשיר לפניו שיר חדש‪,‬‬
‫השירה העשירית‪:‬‬
‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!‬
‫ימי בין‪-‬הזמנים‪ ,‬שנת ה'תשע"ה‬
‫ימי ההכנה לי"א ניסן‬
‫‪ 16:14:19‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 4‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫משניות‬
‫‪ 16:14:20‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 5‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫מסכת ברכות‬
‫‪6‬‬
‫שינון בעלאפה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫ברכות פרק‬
‫מסכת‬
‫‪19‬‬
‫פרק א מאימתי קורין‪ .‬משעה שהכהנים נכנסין לאכול כדי להרחיק את האדם מן העבירה‪ .‬ואמר להו רבנן כוותי‬
‫בתרומתן – כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולים לאכול סבירא להו והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם‬
‫בתרומה עד שיעריב שמשן דהיינו צאת הכוכבים‪ .‬והא דלא מן העבירה וחייבים אתם לקרות‪ :‬ולא זו בלבד – כולה‬
‫תני משעת צאת הכוכבים מלתא אגב אורחיה קמ"ל שאם מלתא דרבן גמליאל הוא דאמר לבניו‪ :‬הקטר חלבים –‬
‫של קרבנות‪ :‬ואיברים‬
‫נטמאו הכהנים בטומאה‬
‫– של עולת תמיד של בין‬
‫שטהרתן תלויה בקרבן‬
‫הערבים שנזרק דמו ביום‪,‬‬
‫כגון זב ומצורע אין הכפרה‬
‫מצוה להעלות הנתחים‬
‫מעכבתן מלאכול בתרומה‬
‫פרק א‬
‫כל הלילה דכתיב (ויקרא‬
‫דכתיב (ויקרא כב) ובא‬
‫ו') היא העולה על מוקדה‬
‫השמש וטהר ואחר יאכל‬
‫ֵמ ֵא ָימ ַתי קוֹ ִרין ֶאת ׁ ְש ַמע ְ ּב ַע ְר ִבית‪.‬‬
‫על המזבח כל הלילה עד‬
‫מן הקדשים‪ ,‬ביאת שמשו‬
‫ִמ ׁ ּ ָש ָעה ׁ ֶש ַהכּ ֲֹהנִ ים נִ כְ נָ ִסים לֶ ֱאכֹל ִ ּב ְתרו ָּמ ָתן‪ ,‬הבקר‪ :‬וכל הנאכלין ליום‬
‫מעכבתו מלאכול בתרומה‬
‫אחד – כגון תודה וחטאת‬
‫אשוֹ נָ ה‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ִ ּבי‬
‫ואין כפרתו מעכבתו ַעד סוֹ ף ָה ַא ׁ ְשמו ָּרה ָה ִר ׁ‬
‫ואשם וכיוצא בהם שהם‬
‫מלאכול בתרומה‪ :‬עד סוף‬
‫האשמורה הראשונה – ֱאלִ ֶיעזֶ ר‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ַ ,‬עד ֲחצוֹ ת‪ַ .‬ר ָ ּבן‬
‫נאכלים ליום ולילה‪ ,‬זמן‬
‫אכילתן עד שיעלה עמוד‬
‫שליש הראשון של‬
‫לילה ַ ּג ְמלִ ֵיאל אוֹ ֵמר‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ַ ּי ֲעלֶ ה ַע ּמוּד ַה ׁ ּ ַש ַחר‪.‬‬
‫השחר והוא המביא לידי‬
‫שהלילה נחלקה לשלשה‬
‫ַמ ֲעשֶׂ ה ׁ ֶש ָ ּבא ּו ָבנָ יו ִמ ֵ ּבית ַה ִּמ ׁ ְש ֶּתה‪ָ ,‬א ְמר ּו נותר‪ :‬אם כן למה אמרו‬
‫משמרות‪ .‬ומשם ואילך‬
‫חכמים עד חצות – בק"ש‬
‫לא מקרי תו זמן קריאת‬
‫ם‬
‫א‬
‫ם‪,‬‬
‫ה‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫ע‪.‬‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ת‬
‫א‬
‫ו‬
‫ּ‬
‫ינ‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫לוֹ‬
‫ֶ ְ ַ ָ ַ לָ ֶ ִ‬
‫ִָ‬
‫ובאכילת קדשים‪ ,‬אבל‬
‫שמע דשכיבה‪ ,‬ולא קרינא‬
‫בהקטר חלבים ואיברים‬
‫ביה בשכבך‪ .‬ומקמי ל ֹא ָעלָ ה ַע ּמוּד ַה ׁ ּ ַש ַחר‪ַ ,‬ח ָ ּי ִבין ַא ֶּתם לִ ְקרוֹ ת‪.‬‬
‫לא אמרו בו חכמים עד‬
‫צאת הכוכבים נמי יממא‬
‫הוא ולאו זמן שכיבה‪ .‬וְ ל ֹא זוֹ ִ ּבלְ ַבד‪ֶ ,‬א ָ ּלא ָּכל ַמה ׁ ּ ֶש ָא ְמר ּו ֲחכָ ִמים‬
‫חצות כלל‪ ,‬ולא נקט ליה‬
‫הכא אלא להודיע שכל דבר‬
‫והמקדימים‬
‫וקורים ַעד ֲחצוֹ ת‪ִ ,‬מ ְצוָ ָתן ַעד ׁ ֶש ַ ּי ֲעלֶ ה ַע ּמוּד ַה ׁ ּ ָש ַחר‪.‬‬
‫שמצותו בלילה כשר כל‬
‫קריאת שמע של ערבית‬
‫ֶה ְק ֵטר ֲחלָ ִבים וְ ֵא ָב ִרים‪ִ ,‬מ ְצוָ ָתן ַעד ׁ ֶש ַ ּי ֲעלֶ ה הלילה‪ :‬כדי להרחיק את‬
‫מבעוד יום‪ ,‬סומכים אהא‬
‫האדם מן העבירה – שלא‬
‫דר' יהודה דאמר‬
‫לקמן ַע ּמוּד ַה ׁ ּ ָש ַחר‪ .‬וְ כָ ל ַה ֶּנ ֱאכָ לִ ין לְ יוֹ ם ֶא ָחד‪,‬‬
‫יבא לאכלן אחר שיעלה‬
‫בפרק תפלת השחר תפלת‬
‫עמוד השחר ויתחייב כרת‪,‬‬
‫המנחה עד פלג המנחה‪ִ ,‬מ ְצוָ ָתן ַעד ׁ ֶש ַ ּי ֲעלֶ ה ַע ּמוּד ַה ׁ ּ ַש ַחר‪ִ .‬אם ֵּכן‪,‬‬
‫וכן בק"ש שלא יאמר‬
‫שהוא שעה ורביע קודם‬
‫הלילה‪ .‬וקי"ל דעבד כר' לָ ָּמה ָא ְמר ּו ֲחכָ ִמים ַעד ֲחצוֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי לְ ַה ְר ִחיק‬
‫עדיין יש לי שהות ותעבור‬
‫ימ ַתי קוֹ ִרין עונתה‪ :‬ב בין תכלת ללבן‬
‫יהודה עבד ומיד כשכלה ֶאת ָה ָא ָדם ִמן ָה ֲע ֵב ָירה‪ֵ :‬מ ֵא ָ‬
‫– בין חוטי תכלת לחוטי‬
‫זמן המנחה מתחיל זמן‬
‫קריאת שמע של ערבית‪ֶ :‬את ׁ ְש ַמע ְ ּב ׁ ַש ֲח ִרית‪ִ .‬מ ׁ ּ ֶש ַ ּי ִּכיר ֵ ּבין ְּתכֵ לֶ ת‬
‫לבן שבציצית‪ .‬פירוש אחר‬
‫גיזת צמר שצבעה תכלת‬
‫עד שיעלה עמוד השחר‬
‫זמן לְ לָ ָבן‪ַ .‬ר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר אוֹ ֵמר‪ּ ֵ ,‬בין ְּתכֵ לֶ ת‬
‫ויש בה מקומות שלא‬
‫– דכל הלילה מקרי‬
‫נקלט הצבע יפה ונשאר‬
‫שכיבה והלכה כרבן לְ כַ ְר ִתי‪( .‬וְ גוֹ ְמ ָר ּה) ַעד ָהנֵ ץ ַה ַח ָּמה‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫לבן‪ :‬בין תכלת לכרתי –‬
‫גמליאל שגם‬
‫חכמים יְ הוֹ ׁ ֻש ַע אוֹ ֵמר‪ַ ,‬עד ׁ ָשל ֹׁש ׁ ָשעוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן דֶּ ֶר ְך‬
‫צבע התכלת קרוב לגוון‬
‫מודים לו ולא אמרו עד‬
‫של כרתי כרישין שקורין‬
‫חצות אלא כדי להרחיק ְ ּבנֵ י ְמלָ כִ ים לַ ֲעמוֹ ד ְ ּב ׁ ָשל ֹׁש ׁ ָשעוֹ ת‪ַ .‬ה ּקוֹ ֵרא‬
‫פורוש בלע"ז‪ :‬עד שלש‬
‫את האדם מן העבירה‪.‬‬
‫ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית שעות – ביום עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום‬
‫דמתניתין דהיינו מצאת הכוכבים אסור לסעוד וכל שכן בזמן שהימים והלילות שוים‪ .‬ולעולם זמן קריאת שמע‬
‫לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל‪ :‬מעשה שבאו בניו הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים‪ .‬וכן הא‬
‫מבית המשתה – בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי דתנן לקמן [פ"ד מ"א] תפלת השחר עד ארבע שעות ביום‬
‫עד חצות‪ ,‬והכי קאמרי ליה הא דפליגי רבנן עלך דוקא היינו עד שליש היום‪ ,‬וארבע שעות דנקט לפי ששליש‬
‫קאמרי עד חצות ותו לא ויחיד ורבים הלכה כרבים‪ ,‬או היום הוא ארבע שעות בזמן שהימים והלילות שוין‪ .‬וכל‬
‫דלמא רבנן כוותך סבירא להו והאי דקאמרי עד חצות מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום על דרך זה אתה‬
‫צריך לחשב ולדון‪ .‬זו הבנתי מפירושי הרמב"ם ונתקבל לי‪.‬‬
‫מסכת ברכות‬
‫א‬
‫ב‬
‫‪ 16:14:20‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 6‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪7‬‬
‫תוכרב– תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד‬
‫‪20‬‬
‫וטעמא דרבי יהושע דאמר עד שלש שעות ביום שכן דרך שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך‪ :‬לחתום – בברוך‪:‬‬
‫בני מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית שלא לחתום – כגון ברכת הפירות וברכת המצות‪ :‬ה‬
‫ורחמנא דאמר ובקומך עד שעה שכל בני אדם עומדים מזכירין יציאת מצרים בלילות – פרשת ציצית אומרים‬
‫ממטתם קאמר והלכה כרבי יהושע‪ ,‬ומיהו לכתחלה צריך אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית‬
‫דכתיב וראיתם אותו פרט‬
‫לכוין לקרות ק"ש עם הנץ‬
‫לכסות לילה אומרים אותה‬
‫החמה כמו שהיו הותיקים ִמ ָּכאן וְ ֵאילָ ְך ל ֹא ִה ְפ ִסיד‪ְּ ,‬כ ָא ָדם ַה ּקוֹ ֵרא‬
‫בלילה מפני יציאת מצרים‬
‫עושים‪ :‬לא הפסיד –‬
‫כלומר לא הפסיד מלברך ַב ּתוֹ ָרה‪:‬‬
‫ֵ ּבית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ּ ָ ,‬ב ֶע ֶרב ָּכל שבה‪ :‬כבן שבעים שנה‬
‫– הייתי נראה זקן‪ .‬ולא‬
‫לפניה ולאחריה‪ ,‬אלא ָא ָדם יַ ּט ּו וְ יִ ְק ְראוּ‪ ,‬ו ַּב ּב ֶֹקר יַ ֲעמֹדוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‬
‫זקן ממש אלא שהלבינו‬
‫אע"פ שעברה עונתה קורא‬
‫ומברך לפניה ולאחריה‪( :‬דברים ו) ו ְּב ׁ ָשכְ ְ ּב ָך ו ְּבקו ֶּמ ָך‪ .‬ו ֵּבית ִה ֵ ּלל‬
‫שערותיו יום שמינו אותו‬
‫נשיא כדי שיראה זקן וראוי‬
‫כאדם שקורא בתורה – אוֹ ְמ ִרים‪ָּ ,‬כל ָא ָדם קוֹ ֵרא ְּכ ַד ְרכּ וֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‬
‫לנשיאות‪ ,‬ואותו היום‬
‫אע"פ שלא יצא ידי חובת‬
‫ק"ש בעונתה יש לו קבול (שם) ו ְּבלֶ כְ ְּת ָך ַבדֶּ ֶר ְך‪ִ .‬אם ֵּכן‪ ,‬לָ ָּמה נֶ ֱא ַמר‬
‫דרש בן זומא מקרא זה‪:‬‬
‫ולא זכיתי – לא נצחתי‬
‫שכר כקורא בתורה‪ :‬ג ו ְּב ׁ ָשכְ ְ ּב ָך ו ְּבקו ֶּמ ָך‪ּ ְ ,‬ב ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ְ ּבנֵ י ָא ָדם‬
‫לחכמים‪ .‬ודומה לו בש"ס‬
‫יטו – על צדיהם‪ ,‬דכתיב‬
‫בשכבך דרך שכיבה‪ׁ :‬שוֹ כְ ִבים‪ ,‬ו ְּב ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ְ ּבנֵ י ָא ָדם עוֹ ְמ ִדים‪ָ .‬א ַמר‬
‫בפ' בנות כותים [לח ב]‬
‫בהא זכנהו ר' אלעזר לרבנן‬
‫יעמדו – דכתיב‬
‫ובקומך ַר ִ ּבי ַט ְרפוֹ ן‪ֲ ,‬אנִ י ָהיִ ִיתי ָבא ַבדֶּ ֶר ְך‪ ,‬וְ ִה ֵּט ִתי‬
‫כלומר נצחם‪:‬‬
‫דרך קימה‪ :‬כדרכו – בין‬
‫בקימה בין בישיבה בין לִ ְקרוֹ ת‪ְּ ,‬כ ִד ְב ֵרי ֵבית ׁ ַש ַּמאי‪ ,‬וְ ִס ַּכנְ ִּתי ְב ַע ְצ ִמי פרק ב היה קורא בתורה‬
‫– פרשת קריאת שמע‪:‬‬
‫בשכיבה בין‬
‫בהליכה‪ִ :‬מ ּ ְפנֵ י ַה ִּל ְס ִטים‪ָ .‬א ְמר ּו לוֹ ‪ְּ ,‬כ ַדי ָהיִ ָית לָ חוּב‬
‫והגיע זמן – קריאת‬
‫כדי היית – ראוי היית‬
‫שמע‪ :‬אם כיון לבו יצא‬
‫ליהרג‪ ,‬ואם היית מת היית ְ ּב ַע ְצ ְמ ָך‪ֶ ׁ ,‬ש ָע ַב ְר ָּת ַעל דִּ ְב ֵרי ֵבית ִה ֵ ּלל‪:‬‬
‫– לדברי האומר מצות‬
‫מתחייב בנפשך‪ :‬ד שתים‬
‫לפניה – יוצר אור ואהבה‪ּ ַ :‬ב ׁ ּ ַש ַחר ְמ ָב ֵר ְך ׁ ְש ַּתיִ ם לְ ָפנֶ ָיה וְ ַא ַחת לְ ַא ֲח ֶר ָיה‪,‬‬
‫צריכות כוונה צריך לפרש‬
‫אם כיון לבו שיהא מתכוין‬
‫ואחת לאחריה – אמת ו ָּב ֶע ֶרב ׁ ְש ַּתיִ ם לְ ָפנֶ ָיה ו ׁ ְּש ַּתיִ ם לְ ַא ֲח ֶר ָיה‪.‬‬
‫לצאת ידי חובתו‪ ,‬והאומר‬
‫ויציב‪ :‬ובערב – מברך‬
‫שתים לפניה – מעריב ַא ַחת ֲא ֻר ָּכה וְ ַא ַחת ְק ָצ ָרה‪ְ .‬מקוֹ ם ׁ ֶש ָא ְמר ּו‬
‫מצות אין צריכות כונה‬
‫ערבים ואהבת עולם‪ :‬לְ ַה ֲא ִר ְ‬
‫מפרש אם כיון לבו לקרות‬
‫יך‪ֵ ,‬אינוֹ ַר ׁ ּ ַשאי לְ ַק ֵ ּצר‪ .‬לְ ַק ֵ ּצר‪ֵ ,‬אינוֹ‬
‫כנקודתן וכהלכתן לאפוקי‬
‫ושתים לאחריה –‬
‫אמת ַר ׁ ּ ַשאי לְ ַה ֲא ִר ְ‬
‫יך‪ .‬לַ ְח ּתֹם‪ֵ ,‬אינוֹ ַר ׁ ּ ַשאי ׁ ֶשלּ ֹא‬
‫קורא להגיה שאינו קורא‬
‫ואמונה והשכיבנו‪ :‬אחת‬
‫התיבות כנקודתן אלא‬
‫ארוכה ואחת קצרה – לַ ְח ּתֹם‪ .‬וְ ׁ ֶשלּ ֹא לַ ְח ּתֹם‪ֵ ,‬אינוֹ ַר ׁ ּ ַשאי לַ ְח ּתֹם‪:‬‬
‫קורא ככתיבתן כדי להבין‬
‫אשתים שלפניה קאי‪,‬‬
‫ַמזְ ִּכ ִירין יְ ִצ ַיאת ִמ ְצ ַריִ ם ַ ּב ֵ ּלילוֹ ת‪ָ .‬א ַמר‬
‫בחסרות ויתרות דבקריאה‬
‫יוצר אור ארוכה שפותחת‬
‫כזו לא יצא ואנן קיימא לן‬
‫בברוך וחותמת בברוך וכן‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ים‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ן‬
‫ב‬
‫כ‬
‫י‬
‫א‬
‫י‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ה‪,‬‬
‫ר‬
‫ע‬
‫ן‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ע‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ִ‬
‫ְ‬
‫ִ‬
‫ֶ‬
‫ְ‬
‫נִ‬
‫ֲ‬
‫ֵ‬
‫ֲ‬
‫יָ‬
‫ְ‬
‫זַ‬
‫ֲ‬
‫ֶ‬
‫זָ‬
‫ָ‬
‫לְ‬
‫ֶ‬
‫ִ‬
‫ַ‬
‫כמאן דאמר מצות צריכות‬
‫מעריב ערבים אהבה קצרה‬
‫כונה‪ :‬בפרקים – לקמן‬
‫ׁ ָשנָ ה‪ ,‬וְ ל ֹא זָ כִ ִיתי ׁ ֶש ֵּת ָא ֵמר יְ ִצ ַיאת ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫במתניתין מפרש מה הם‬
‫ַ ּב ֵ ּלילוֹ ת‪ַ ,‬עד ׁ ֶשדְּ ָר ׁ ָש ּה ֶ ּבן זוֹ ָמא‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר (דברים טז) לְ ַמ ַען ִּתזְ כּ ֹר‬
‫הפרקים‪ :‬שואל מפני‬
‫יך‪ .‬יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָ‬
‫את ָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם כּ ֹל יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָ‬
‫יך‪ַ ,‬ה ָ ּי ִמים‪ .‬כּ ֹל‬
‫ֶאת יוֹ ם ֵצ ְ‬
‫הכבוד – שואל בשלום‬
‫אדם נכבד שראוי להקדים‬
‫יך‪ַ ,‬ה ֵ ּלילוֹ ת‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָ‬
‫יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָ‬
‫כּ‬
‫י‬
‫מ‬
‫ֹל‬
‫ה‪.‬‬
‫ז‬
‫ּ‬
‫ה‬
‫ם‬
‫עוֹ‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫יך‬
‫ֵ‬
‫יְ‬
‫ֶ‬
‫ַ‬
‫לָ‬
‫ָ‬
‫לו שלום כגון אביו או‬
‫ָ‬
‫רבו או שגדול ממנו‬
‫ַח ֶ ּייך‪ ,‬לְ ָה ִביא לִ ימוֹ ת ַה ָּמ ׁ ִש ַיח‪:‬‬
‫בחכמה‪ :‬ומשיב – ואין‬
‫פרק ב'‬
‫צריך לומר שמשיב להם‬
‫שלום אם הקדימו לו‪:‬‬
‫ָהיָ ה קוֹ ֵרא ַב ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ ִה ִ ּג ַיע זְ ַמן ַה ִּמ ְק ָרא‪ִ ,‬אם ִּכ ֵ ּון לִ ּבוֹ ‪ ,‬יָ ָצא‪ .‬וְ ִאם‬
‫ובאמצע – הפרק‪ :‬שואל‬
‫לָ או‪ ,‬ל ֹא יָ ָצא‪ּ ַ .‬ב ּ ְפ ָר ִקים ׁשוֹ ֵאל ִמ ּ ְפנֵ י ַה ָּכבוֹ ד ו ֵּמ ׁ ִשיב‪ ,‬ו ָּב ֶא ְמ ַצע ׁשוֹ ֵאל‬
‫מפני היראה – אדם שהוא‬
‫ירא מפניו שמא יהרגהו‪,‬‬
‫ִמ ּ ְפנֵ י ַה ִ ּי ְר ָאה ו ֵּמ ׁ ִשיב‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ב ֶא ְמ ַצע‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫א‬
‫‪ 16:14:21‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 7‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪8‬‬
‫שינון בעלבפה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫ברכות פרק‬
‫מסכת‬
‫‪21‬‬
‫ואצ"ל שמשיב לו שלום‪ .‬אבל מפני הכבוד לא‪ :‬רבי – הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה‪ :‬לא‬
‫יהודה אומר באמצע – הפרק‪ ,‬שואל בשלום מי שהוא יצא – דכתיב והיו הדברים בהוייתן יהיו כלומר כמו שהן‬
‫ירא ממנו ומשיב שלום למי שמוטל עליו לכבדו‪ :‬ומשיב סדורין בתורה‪ .‬ומיהו אם הקדים פרשת ויאמר לפרשת‬
‫שלום לכל אדם – שהקדים לו שלום‪ .‬והלכה כר"י ובכל והיה אם שמוע ופרשת והיה אם שמוע לשמע נראה דאין‬
‫זה חשוב למפרע ויצא‪,‬‬
‫מקום שאסור להפסיק כך‬
‫שהרי אינן סדורות כן זו‬
‫אסור לדבר בלשון הקודש ׁשוֹ ֵאל ִמ ּ ְפנֵ י ַה ִ ּי ְר ָאה‪ ,‬ו ֵּמ ׁ ִשיב ִמ ּ ְפנֵ י ַה ָּכבוֹ ד‪,‬‬
‫לאחר זו בתורה‪ :‬יחזור‬
‫כמו בשאר לשונות‪ :‬ב בין‬
‫ויאמר לאמת ויציב לא ַ ּב ּ ְפ ָר ִקים ׁשוֹ ֵאל ִמ ּ ְפנֵ י ַה ָּכבוֹ ד‪ ,‬ו ֵּמ ׁ ִשיב ׁ ָשלוֹ ם‬
‫למקום שטעה – אם בין‬
‫יפסיק – דכתיב וה'‬
‫פרק לפרק טעה שאינו יודע‬
‫אלהים לְ כָ ל ָא ָדם‪:‬‬
‫ֵאלּ ּו ֵהן ֵ ּבין ַה ּ ְפ ָר ִקים‪ּ ֵ ,‬בין‬
‫אמת (ירמיה י)‪ ,‬הלכך‬
‫באיזה פרק הפסיק ולראש‬
‫אשוֹ נָ ה לִ ׁ ְשנִ ָ ּיה‪ּ ֵ ,‬בין ׁ ְשנִ ָ ּיה לִ ׁ ְש ַמע‪,‬‬
‫אין מפסיקין בין אני ה' ְ ּב ָרכָ ה ִר ׁ‬
‫איזה פרק יחזור חוזר‬
‫אלהיכם לאמת‪ .‬וכן‬
‫להפסק ראשון שהוא והיה‬
‫ּ‬
‫ם‬
‫א‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ין‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫ֹע‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ם‬
‫א‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ע‬
‫הלכה‪ :‬ו ֵּבין ׁ ְש ַמ‬
‫ִ‬
‫יָ‬
‫ָ‬
‫וְ‬
‫ֵ‬
‫ַ‬
‫ָ‬
‫ִ‬
‫יָ‬
‫ָ‬
‫וְ‬
‫לִ‬
‫והיה אם שמוע נוהג בין‬
‫אם שמוע והרמב"ם אומר‬
‫שהוא ואהבת את ה'‪ ,‬ואם‬
‫ֹאמר לֶ ֱא ֶמת וְ יַ ִ ּציב‪.‬‬
‫ביום בין בלילה – דכתיב ׁ ָשמ ַֹע לְ וַ ּי ֶ‬
‫ֹאמר‪ּ ֵ ,‬בין וַ ּי ֶ‬
‫בה (דברים יא) ולמדתם‬
‫באמצע הפרק פסק שיודע‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ֹאמר לֶ ֱא ֶמת וְ יַ ִ ּציב‬
‫אותם את בניכם‪ ,‬ותלמוד ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ֵ ,‬בין וַ י ֶ‬
‫הפרק שפסק בו אבל אינו‬
‫יודע באיזה מקום מאותו‬
‫תורה נוהג בין ביום ובין ל ֹא יַ ְפ ִסיק‪ָ .‬א ַמר ַר ִ ּבי יְ הוֹ ׁ ֻש ַע ֶ ּבן ָק ְר ָחה‪ ,‬לָ ָּמה‬
‫בלילה‪ :‬ויאמר אינו נוהג‬
‫פרק פסק חוזר לראש‬
‫(א ָ ּלא ְּכ ֵדי)‬
‫אלא ביום – דאית ביה ָק ְד ָמה ׁ ְש ַמע לִ וְ ָהיָ ה ִאם ׁ ָשמ ַֹע‪ֶ ,‬‬
‫אותו הפרק היה קורא‬
‫וכתבתם ואינו יודע אם‬
‫פ' ציצית שאינה נוהגת ׁ ֶש ְ ּי ַק ֵ ּבל ָעלָ יו עֹל ַמלְ כוּת ׁ ָש ַמיִ ם ְּת ִח ָ ּלה‪,‬‬
‫בלילה‪ ,‬דכתיב (במדבר‬
‫הוא בוכתבתם של שמע‬
‫טו) וראיתם אותו‪ :‬ג רבי וְ ַא ַחר ָּכ ְך יְ ַק ֵ ּבל ָעלָ יו עֹל ִמ ְצוֹ ת‪ .‬וְ ָהיָ ה ִאם‬
‫או בוכתבתם של והיה אם‬
‫יוסי אומר לא יצא –‬
‫שמוע חוזר לוכתבתם של‬
‫ֹאמר‪ֶ ׁ ,‬שוְ ָהיָ ה ִאם ׁ ָשמ ַֹע נוֹ ֵהג‬
‫לאזנך ׁ ָשמ ַֹע לְ וַ ּי ֶ‬
‫דכתיב שמע השמע‬
‫שמע‪ ,‬ואם נסתפק לאחר‬
‫ֹאמר ֵאינוֹ נוֹ ֵהג ֶא ָ ּלא ַ ּב ּיוֹ ם‬
‫מה שאתה מוציא מפיך‪ּ ַ .‬ב ּיוֹ ם ו ַּב ַ ּליְ לָ ה‪ ,‬וַ ּי ֶ‬
‫שהתחיל למען ירבו אינו‬
‫ותנא קמא סבר שמע‬
‫חוזר שעל הרגל לשונו‬
‫ִּ‬
‫(בלְ ָבד)‪ַ :‬ה ּקוֹ ֵרא ֶאת ׁ ְש ַמע וְ ל ֹא ִה ׁ ְש ִמ ַיע‬
‫בכל לשון שאתה שומע‪.‬‬
‫הוא הולך‪ :‬ד נדבך –‬
‫והלכתא כת"ק‪ :‬ולא דקדק לְ ָאזְ נוֹ ‪ ,‬יָ ָצא‪ַ .‬ר ִ ּבי יוֹ ֵסי אוֹ ֵמר‪ ,‬ל ֹא יָ ָצא‪ָ .‬ק ָרא‬
‫שורה של בנין אבנים‪ ,‬כמו‬
‫באותיותיה – להוציאן‬
‫נדבכין די אבן גלל בעזרא‬
‫בשפתיו יפה‪ ,‬בב' תיבות וְ ל ֹא ִד ְקדֵּ ק ְ ּבאוֹ ִת ּיוֹ ֶת ָיה‪ַ ,‬ר ִ ּבי יוֹ ֵסי אוֹ ֵמר‬
‫(ו)‪ ,‬ואע"ג דמסתפי דלמא‬
‫נפלי ולא מצו מכווני לא‬
‫שהתיבה השניה מתחלת יָ ָצא‪ַ ,‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר ל ֹא יָ ָצא‪ַ .‬ה ּקוֹ ֵרא‬
‫באות שהתיבה הראשונה‬
‫הצריכום חכמים לרדת‪,‬‬
‫נגמרת‪ ,‬כגון על לבבך‪ ,‬לְ ַמ ְפ ֵר ַע‪ ,‬ל ֹא יָ ָצא‪ָ .‬ק ָרא וְ ָט ָעה‪ ,‬יַ ֲחזֹר לִ ְמקוֹ ם‬
‫דק"ש לא בעי כוונה אלא‬
‫פסוק ראשון בלבד‪ :‬מה‬
‫ֹאש ָה ִאילָ ן אוֹ‬
‫עשב בשדך‪ ,‬ואבדתם ׁ ֶש ָּט ָעה‪ָ :‬ה ֻא ָּמנִ ין קוֹ ִרין ְ ּבר ׁ‬
‫מהרה‪ ,‬אם אינו נותן ריוח‬
‫שאינן רשאין לעשות כן‬
‫ֹאש ַה ִּנ ְד ָ ּב ְך‪ַ ,‬מה ׁ ּ ֶש ֵאינָ ן ַר ׁ ּ ָש ִאין לַ ֲעשׂ וֹ ת‬
‫ביניהם להפרידם נמצא ְבר ׁ‬
‫בתפלה – דצלותא רחמי‬
‫היא ובעי כוונה‪ ,‬הלכך‬
‫קורא אותם שתי אותיות ֵּכן ַ ּב ְּת ִפ ָ ּלה‪ָ :‬ח ָתן ּ ָפטוּר ִמ ְ ּק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע‬
‫כאות אחת‪ :‬רבי יוסי‬
‫יורדין למטה ומתפללין‪:‬‬
‫אשוֹ ן ַעד מוֹ ָצ ֵאי ׁ ַש ָ ּבת‪ִ ,‬אם ל ֹא‬
‫אומר יצא – והלכה כר' ְ ּבלַ יְ לָ ה ָה ִר ׁ‬
‫ה חתן – שנשא בתולה‬
‫יוסי‪ .‬מיהו לכתחלה‬
‫פטור מקריאת שמע לילה‬
‫צריך ָעשָׂ ה ַמ ֲעשֶׂ ה‪ַ .‬מ ֲעשֶׂ ה ְ ּב ַר ָ ּבן ַ ּג ְמלִ ֵיאל ׁ ֶש ָ ּק ָרא‬
‫לדקדק באותיותיה‪ ,‬וכן‬
‫ראשונה‪ ,‬משום דטריד‬
‫אשוֹ ן ׁ ֶש ָּנשָׂ א‪ָ .‬א ְמר ּו לוֹ ַּתלְ ִמ ָידיו‪,‬‬
‫יזהר שלא יניח הנד ולא ְבלַ יְ לָ ה ָה ִר ׁ‬
‫שמא לא ימצאנה בתולה‪.‬‬
‫יניד הנח ולא ירפה‬
‫ואני שמעתי שמתירא‬
‫החזק (ל ֹא) לִ ַּמ ְד ָּתנוּ‪ַ ,‬ר ֵ ּבנוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ָח ָתן ּ ָפטוּר ִמ ְ ּק ִר ַיאת‬
‫ולא יחזק הרפה‪ ,‬וצריך‬
‫שמא יעשה כרות שפכה‬
‫בבעילתו‪ ,‬וטרדא דמצוה‬
‫אשוֹ ן)‪ָ .‬א ַמר לָ ֶהם‪ֵ ,‬אינִ י‬
‫(בלַ יְ לָ ה ָה ִר ׁ‬
‫להתיז זיי"ן של תזכרו ׁ ְש ַמע ְ‬
‫שלא יהא נראה כאומר‬
‫היא ורחמנא אמר ובלכתך‬
‫תשכרו בשי"ן כלומר כדי ׁשוֹ ֵמ ַע לָ כֶ ם לְ ַב ֵּטל ִמ ֶּמ ִּני ַמלְ כוּת ׁ ָש ַמיִ ם‬
‫בדרך בלכת דידך הוא‬
‫שתרבו שכר‪ ,‬שהרי אין‬
‫דמחייבת הא דמצוה‬
‫ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס‪ :‬הקורא למפרע פטירת‪ :‬אם לא עשה מעשה – אם לא בעל עד מוצ"ש‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫‪ 16:14:21‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 8‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫תוכרב– תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד‬
‫‪22‬‬
‫שהם ד' לילות‪ ,‬טריד‪ .‬ומשם ואילך לבו גס בה ותו לא‬
‫טריד‪ ,‬ואעפ"י שלא עשה מעשה חייב בק"ש‪ :‬ו רחץ‬
‫לילה הראשון שמתה אשתו – ואף על פי שאבל אסור‬
‫ברחיצה‪ :‬אסטניס אני – קר ומצונן‪ ,‬לשון צינה‪ .‬ואיכא‬
‫צערא אם לא היה רוחץ‬
‫ואין אסור בימי‬
‫אבלו ֲא ִפלּ ּו ׁ ָש ָעה ֶא ָחת‪:‬‬
‫אלא רחיצה של תענוג‪:‬‬
‫ו‬
‫‪9‬‬
‫– שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם‬
‫מן הקבר‪ :‬ואם לאו – שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד‬
‫המקום שבו עושים השורה‪ ,‬ואין פנאי להתחיל ולגמור‬
‫עד שלא יגיעו לשורה‪ :‬הפנימים – הרואים האבלים‪:‬‬
‫והחיצונים – שאינם‬
‫רואים פני האבלים‪ :‬ג‬
‫ָר ַחץ ְ ּבלַ יְ לָ ה ָה ִר ׁ‬
‫אשוֹ ן נשים ועבדים פטורים‬
‫מק"ש – אע"פ שהיא‬
‫ח לא כל הרוצה ליטול ׁ ֶש ֵּמ ָתה ִא ׁ ְש ּתוֹ ‪ָ .‬א ְמר ּו לוֹ ַּתלְ ִמ ָידיו‪( ,‬ל ֹא)‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא‬
‫את השם יטול – אם לא‬
‫הוחזק חכם ופרוש בשאר לִ ַּמ ְד ָּתנוּ‪ַ ,‬ר ֵ ּבנוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ָא ֵבל ָאסוּר לִ ְרחֹץ‪ָ .‬א ַמר‬
‫וכל מצות עשה שהזמן‬
‫גרמא נשים פטורות סד"א‬
‫דברים אין [זה] אלא גאוה לָ ֶהם‪ֵ ,‬אינִ י ִּכ ׁ ְש ָאר ָּכל ָא ָדם‪ִ ,‬א ְס ְטנִ יס ֲאנִ י‪:‬‬
‫לחייבן הואיל ואית בה‬
‫שמראה בעצמו שיכול‬
‫וּכְ ׁ ֶש ֵּמת ָט ִבי ַע ְבדּ וֹ ‪ִ ,‬ק ֵ ּבל ָעלָ יו ַּתנְ חו ִּמין‪.‬‬
‫מלכות שמים קמ"ל‪.‬‬
‫לכוין לבו‪ ,‬ואין הלכה‬
‫ותפילין מצות עשה שהזמן‬
‫כרבן שמעון בן גמליאל‪ָ .‬א ְמר ּו לוֹ ַּתלְ ִמ ָידיו‪( ,‬ל ֹא) לִ ַּמ ְד ָּתנוּ‪ַ ,‬ר ֵ ּבנוּ‪,‬‬
‫גרמא הם דלילה ושבת‬
‫וחזינן לקצת מרבותינו‬
‫דאמרי דהאידנא כל אדם ׁ ֶש ֵאין ְמ ַק ְ ּבלִ ין ַּתנְ חו ִּמין ַעל ָה ֲע ָב ִדים‪ָ .‬א ַמר‬
‫לאו זמן תפילין נינהו‪,‬‬
‫וסד"א הואיל ואתקוש‬
‫יקרא קריאת שמע בלילה לָ ֶהם‪ֵ ,‬אין ָט ִבי ַע ְבדִּ י ִּכ ׁ ְש ָאר ָּכל ָה ֲע ָב ִדים‪,‬‬
‫תפילין למזוזה נשים‬
‫הראשון שכיון שבדורות‬
‫הללו אין מכוונים כל כך ָּכ ׁ ֵשר ָהיָ ה‪ָ :‬ח ָתן ִאם ָר ָצה לִ ְקרוֹ ת ְק ִר ַיאת‬
‫נחייבו קמ"ל‪ :‬קטנים –‬
‫אפילו קטן שהגיע לחינוך‬
‫בשאר ימים אם לא‬
‫אשוֹ ן‪ ,‬קוֹ ֵרא‪ַ .‬ר ָ ּבן ׁ ִש ְמעוֹ ן‬
‫יקרא ׁ ְש ַמע לַ יְ לָ ה ָה ִר ׁ‬
‫לא הטילו על אביו לחנכו‬
‫בלילה ראשון מיחזי יותר‬
‫בק"ש‪ ,‬לפי שאינו מצוי‬
‫כיוהרא שמראה עצמו ֶ ּבן ַ ּג ְמלִ ֵיאל אוֹ ֵמר‪ ,‬ל ֹא כָ ל ָהרוֹ ֶצה לִ ּטֹל ֶאת‬
‫תמיד אצלו בעונת ק"ש‪.‬‬
‫שהוא מכוין בכל שעה‬
‫ַה ׁ ּ ֵשם יִ ּטֹל‪:‬‬
‫ולא בתפילין משום דסתם‬
‫אלא השתא משום דטריד‬
‫קטן אינו יודע לשמור‬
‫פרק ג'‬
‫במצוה‪:‬‬
‫תפילין שלא יפיח בהן‪:‬‬
‫פרק ג מי שמתו מוטל‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ת‬
‫יא‬
‫ר‬
‫ק‬
‫מ‬
‫ּר‬
‫ו‬
‫ט‬
‫פ‬
‫יו‪,‬‬
‫פ‬
‫ל‬
‫ּט‬
‫ו‬
‫מ‬
‫תוֹ‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫י‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫ִ‬
‫ְ‬
‫ִ‬
‫ָ‬
‫נָ‬
‫ָ‬
‫לְ‬
‫ָ‬
‫ֵ‬
‫ֶ‬
‫ִ‬
‫וחייבין בתפלה – דתפלה‬
‫לפניו – אחד מן הקרובים‬
‫רחמי היא‪ ,‬ומדרבנן היא‬
‫שחייב להתאבל עליהם ׁ ְש ַמע‪( ,‬ו ִּמן ַה ְּת ִפ ָ ּלה) ו ִּמן ַה ְּת ִפ ִּלין‪ .‬נוֹ שְׂ ֵאי‬
‫ותקנוה אף לנשים ולחנך‬
‫מוטל עליו לקברו‪ :‬פטור‬
‫מק"ש – משום דטריד ַה ִּמ ָּטה וְ ִחלּ ו ֵּפ ֶיהן וְ ִחלּ ו ֵּפי ִחלּ ו ֵּפ ֶ‬
‫יהן‪ֶ ,‬את בה הקטנים‪ :‬ובמזוזה‬
‫– דמהו דתימא הואיל‬
‫טרדא דמצוה‪ :‬וחלופיהן ׁ ֶש ִּל ְפנֵ י ַה ִּמ ָּטה וְ ֶאת ׁ ֶש ְּל ַא ַחר ַה ִּמ ָּטה‪ֶ ,‬את‬
‫ואתקש לתלמוד תורה כי‬
‫– שכן דרך שמתחלפין‬
‫לפי שהכל רוצים לזכות ׁ ֶש ַ ּל ִּמ ָּטה צ ֶֹר ְך ָ ּב ֶהן ּ ְפטו ִּרין‪ ,‬וְ ֶאת ׁ ֶש ֵאין‬
‫היכי דנשים פטורות מת"ת‬
‫דכתיב (דברים יא) ולמדתם‬
‫במצוה‪ :‬את שלפני המטה לַ ִּמ ָּטה צ ֶֹר ְך ָ ּב ֶהן ַח ָ ּי ִבין‪ֵ .‬אלּ ּו וָ ֵאלּ ּו ּ ְפטו ִּרין‬
‫אותם את בניכם ולא‬
‫– המזומנים לנשאה‬
‫כשתגיע המטה אצלם‪ִ :‬מן ַה ְּת ִפ ָ ּלה‪ָ :‬ק ְבר ּו ֶאת ַה ֵּמת וְ ָחזְ רוּ‪ִ ,‬אם‬
‫בנותיכם הכי נמי נפטור‬
‫ממזוזה אע"פ שהיא מצות‬
‫ואת שלאחר המטה – יְ כוֹ לִ ין לְ ַה ְת ִחיל וְ לִ גְ מֹר ַעד ׁ ֶשלּ ֹא יַ ִ ּגיע ּו‬
‫עשה שלא הזמן גרמא קא‬
‫כלומר בין אותם שלפני‬
‫המטה ובין אותם שלאחר לַ ׁ ּשו ָּרה‪ ,‬יַ ְת ִחיל ּו וְ ִאם לָ או‪ ,‬ל ֹא יַ ְת ִחילוּ‪ .‬משמע לן‪ :‬ובברכת המזון‬
‫– מיבעיא לן אי חייבות‬
‫המטה אם המטה‬
‫צריכה ָהעוֹ ְמ ִדים ַ ּב ׁ ּשו ָּרה‪ַ ,‬ה ּ ְפנִ ִימים ּ ְפטו ִּרין‪,‬‬
‫בברכת המזון מדאורייתא‬
‫להם לשאתה פטורים‪,‬‬
‫כיון דכתיב (שם ח) ואכלת‬
‫ואותן שאין המטה צריכה וְ ַה ִחיצוֹ נִ ים ַח ָ ּי ִבים‪ :‬נָ ׁ ִשים וַ ֲע ָב ִדים ו ְּק ַט ִּנים‬
‫ושבעת וברכת הויא ליה‬
‫להן כגון ההולכים‬
‫ללוות ּ ְפטו ִּרין ִמ ְ ּק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע ו ִּמן ַה ְּת ִפ ִּלין‪ ,‬וְ ַח ָ ּי ִבין‬
‫מצות עשה שלא הזמן‬
‫את המת לכבודו בלבד‬
‫גרמא‪ ,‬או שמא אין חייבות‬
‫חייבין‪ :‬אלו ואלו פטורים ַ ּב ְּת ִפ ָ ּלה ו ַּב ְּמזוּזָ ה ו ְּב ִב ְר ַּכת ַה ָּמזוֹ ן‪ּ ַ :‬ב ַעל‬
‫מדאורייתא משום דכתיב‬
‫מן התפלה – דלאו‬
‫דאורייתא היא כמו קריאת‪ֶ .‬ק ִרי ְמ ַה ְר ֵהר ְ ּבלִ ּבוֹ וְ ֵאינוֹ ְמ ָב ֵר ְך‪ ,‬ל ֹא לְ ָפנֶ ָיה‬
‫(שם) על הארץ הטובה‬
‫שמע ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירה‪ :‬ב אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות ולא אפשיטא‪ :‬ד‬
‫להתחיל ולגמור – פרשה אחת של קריאת שמע‪ :‬לשורה בעל קרי – עזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בתורה בין‬
‫ז‬
‫ח‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫‪ 16:14:21‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 9‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪10‬‬
‫פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫שינון בעלג‪-‬ד‬
‫ברכות פרק‬
‫מסכת‬
‫‪23‬‬
‫שראה קרי לאונסו בין לרצונו עד שיטבול‪ .‬ולא מפני עתה תשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה והמשמשת‬
‫טומאה וטהרה שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא כדי מטתה שראתה נדה אחר ששמשה צריכין טבילה‪ :‬ורבי‬
‫שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים‪ :‬יהודה פוטר – אף במשמשת שראתה נדה פטר ר' יהודה‪,‬‬
‫מהרהר – ק"ש בלבו כשהגיע זמן המקרא‪ :‬ואינו מברך ואף על גב דמעיקרא בת טבילה הות ואיכא למימר דלא‬
‫פקעא חובת טבילה מינה‪.‬‬
‫לפניה ולאחריה – ואפילו‬
‫וכבר כתבנו לעיל דבטלוה‬
‫בהרהור‪ ,‬כיון דברכות לאו וְ ל ֹא לְ ַא ֲח ֶר ָיה‪ .‬וְ ַעל ַה ָּמזוֹ ן ְמ ָב ֵר ְך לְ ַא ֲח ָריו‪,‬‬
‫לטבילותא מפני שהיתה‬
‫דאורייתא לא אצרכוהו‬
‫רבנן‪ :‬ועל המזון מברך וְ ֵאינוֹ ְמ ָב ֵר ְך לְ ָפנָ יו‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫תקנה שאין רוב הצבור‬
‫יכולין לעמוד בה‪:‬‬
‫לאחריו – דחיובא ְמ ָב ֵר ְך לִ ְפנֵ ֶיהם וּלְ ַא ֲח ֵר ֶיהם‪:‬‬
‫ָהיָ ה עוֹ ֵמד‬
‫פרק ד תפלת השחר עד‬
‫דאורייתא הוא‪ :‬ואינו‬
‫מברך לפניו – דלאו חיובא ַ ּב ְּת ִפ ָ ּלה‪ ,‬וְ נִ זְ ַּכר ׁ ֶשהוּא ַב ַעל ֶק ִרי‪ ,‬ל ֹא יַ ְפ ִסיק‪,‬‬
‫חצות – שכן תמיד של‬
‫שחר קרב עד חצות לרבנן‪,‬‬
‫דאורייתא היא‪.‬‬
‫וכבר ֶא ָ ּלא יְ ַק ֵ ּצר‪ .‬יָ ַרד לִ ְט ּבֹל‪ִ ,‬אם יָ כוֹ ל לַ ֲעלוֹ ת‬
‫ולר' יהודה אינו קרב אלא‬
‫נפסקה ההלכה דבטלוה‬
‫עד ארבע שעות ביום‪.‬‬
‫לטבילותא‪ ,‬ובעלי קריין וּלְ ִה ְת ַּכ ּסוֹ ת וְ לִ ְקרוֹ ת ַעד ׁ ֶשלּ ֹא ָתנֵ ץ ַה ַח ָּמה‪,‬‬
‫ועד ד' שעות היינו עד‬
‫קורין ק"ש כדרכן ועוסקין‬
‫בתורה ומתפללין ומברכין יַ ֲעלֶ ה וְ יִ ְת ַּכ ֶּסה וְ יִ ְק ָרא וְ ִאם לָ או‪ ,‬יִ ְת ַּכ ֶּסה‬
‫סוף שעה רביעית שהוא‬
‫שליש היום בזמן שהיום‬
‫כל הברכות ואין מערער ַב ַּמיִ ם וְ יִ ְק ָרא‪ֲ .‬א ָבל ל ֹא יִ ְת ַּכ ֶּסה‪ ,‬ל ֹא ְב ַמיִ ם‬
‫י"ב שעות‪ ,‬וכן זמנה‬
‫בדבר‪ :‬ה לא יפסיק –‬
‫תפלתו לגמרי אלא יקצר ָה ָר ִעים וְ ל ֹא ְב ֵמי ַה ִּמ ׁ ְש ָרה‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ַ ּי ִּטיל לְ תוֹ כָ ן‬
‫לעולם עד סוף שליש היום‬
‫לפי אורך הימים וקטנן‬
‫כל ברכה וברכה‪ :‬ולקרות ַמיִ ם‪ .‬וְ כַ ָּמה יַ ְר ִחיק ֵמ ֶהם ו ִּמן ַהצּ וֹ ָאה‪ַ ,‬א ְר ַ ּבע‬
‫כדכתבינן לעיל גבי ק"ש‪.‬‬
‫עד שלא תנץ החמה –‬
‫שהותיקין מדקדקים על ַא ּמוֹ ת‪:‬‬
‫זָ ב ׁ ֶש ָר ָאה ֶק ִרי‪ ,‬וְ נִ דָּ ה ׁ ֶש ּ ָפלְ ָטה והלכה כרבי יהודה‪ :‬תפלת‬
‫המנחה עד הערב – עד‬
‫עצמן לגמור אותה עם‬
‫הנץ ׁ ִשכְ ַבת זֶ ַרע‪ ,‬וְ ַה ְמ ׁ ַש ֶּמ ׁ ֶשת ׁ ֶש ָר ֲא ָתה נִ דָּ ה‪,‬‬
‫שתחשך‪ :‬עד פלג המנחה‬
‫החמה‪ ,‬דכתיב (תהלים‬
‫– זמן מנחה קטנה הוא‬
‫עב) ייראוך עם שמש‪:‬‬
‫ְצ ִריכִ ין ְט ִבילָ ה‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה ּפוֹ ֵטר‪:‬‬
‫מתשע שעות ומחצה עד‬
‫יתכסה במים – ודוקא מים‬
‫פרק ד'‬
‫הלילה‪ ,‬שהם שתי שעות‬
‫עכורים שאין לבו רואה‬
‫ומחצה‪ ,‬נמצא פלג המנחה‬
‫את הערוה‪ ,‬אבל צלולים‬
‫ְּת ִפ ַ ּלת ַה ׁ ּ ַש ַחר‪ַ ,‬עד ֲחצוֹ ת‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה‬
‫שהוא חצי שיעור זה שעה‬
‫לא‪ :‬במים הרעים – מים‬
‫ורביע‪ .‬ופסק ההלכה בזה‪,‬‬
‫סרוחים‪ :‬במי המשרה – אוֹ ֵמר‪ַ ,‬עד ַא ְר ַ ּבע ׁ ָשעוֹ ת‪ְּ .‬ת ִפ ַ ּלת ַה ִּמנְ ָחה ַעד‬
‫דעבד כמר עבד ודעבד‬
‫מים ששורין בהם פשתן‪:‬‬
‫עד שיטיל לתוכן מים – ָה ֶע ֶרב‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ַ ,‬עד ּ ְפלַ ג ַה ִּמנְ ָחה‪.‬‬
‫כמר עבד‪ ,‬והרוצה לעשות‬
‫כדברי חכמים ולהתפלל‬
‫חסורי מחסרא והכי קתני‪ְּ ,‬ת ִפ ַ ּלת ָה ֶע ֶרב ֵאין לָ ּה ְק ַבע‪ .‬וְ ׁ ֶשל מו ָּס ִפין ָּכל‬
‫תפלת המנחה עד הערב‬
‫ולא יקרא אצל מי רגלים עד‬
‫שיתן לתוכן מים‪ ,‬ושיעור ַה ּיוֹ ם‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ַבע ׁ ָשעוֹ ת‪:‬‬
‫יעשה‪ ,‬ובלבד שלא יתפלל‬
‫ערבית בזמן זה‪ ,‬שכיון‬
‫המים שיטיל למי רגלים ַר ִ ּבי נְ חוּנְ יָ א ֶ ּבן ַה ָ ּקנָ ה ָהיָ ה ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל ִ ּבכְ נִ ָיסתוֹ‬
‫שמחשיב אותו יום לענין‬
‫של פעם אחת רביעית‪:‬‬
‫וכמה ירחיק מהם – מן לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ו ִּב ִיצ ָיאתוֹ ְּת ִפ ָ ּלה ְק ָצ ָרה‪.‬‬
‫שמתפלל בו מנחה אינו‬
‫יכול להחשיבו לילה‬
‫המי רגלים שלא‬
‫הטיל ָא ְמר ּו לוֹ ‪ַ ,‬מה ָּמקוֹ ם לִ ְת ִפ ָ ּלה זוֹ ‪ָ .‬א ַמר‬
‫ולהתפלל בו ערבית‪ .‬ואם‬
‫לתוכן מים‪ ,‬ומן הצואה‪:‬‬
‫בא לעשות כדברי רבי‬
‫ארבע אמות – ודוקא לָ ֶהם‪ּ ִ ,‬בכְ נִ ָיס ִתי ֲאנִ י ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל ׁ ֶשלּ ֹא ֶת ֱא ַרע‬
‫יהודה שלא להתפלל‬
‫כשהוא לצדדים או לאחריו‬
‫אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו‪ :‬ו זב שראה קרי – אע"פ מנחה אלא עד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה‬
‫שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו‪ ,‬עושה ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית‪ :‬אין לה קבע –‬
‫אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום זמנה כל הלילה‪ .‬והא דתני אין לה קבע ולא קתני זמנה כל‬
‫קרי‪ .‬וכן נדה אם באה להתפלל ופולטת שכבת זרע הרי היא הלילה‪ ,‬לאשמעינן דתפלת ערבית רשות‪ ,‬לפי שהיא כנגד‬
‫כבעל קרי‪ .‬ושכבת זרע מטמא האשה בפליטתו כל שלשה הקרבת איברים ופדרים שקרבים כל הלילה‪ ,‬והנך רשות‬
‫ימים לאחר תשמיש‪ ,‬ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן אף על פי שנטמאו‬
‫ראוי עוד להיות ולד נוצר ממנו‪ .‬והכי פירושו נדה שפלטה איברים ופדרים או שאבדו‪ .‬ומיהו האידנא קבלוה עליהם‬
‫ה‬
‫ו‬
‫א‬
‫ב‬
‫‪ 16:14:21‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 10‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫תוכרב– תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד‬
‫‪24‬‬
‫‪11‬‬
‫כחובה‪ :‬ושל מוספין כל היום – אם אחרה אחר שבע פורשים לעבירה‪ ,‬יהיו צרכיהם גלוים לפניך לרחם עליהם‪.‬‬
‫יצא‪ ,‬אבל נקרא פושע וכן הלכה‪ :‬ב מה מקום – כלומר פרשת לשון פרישה‪ ,‬העבור של עבירה‪ .‬ואין הלכה כרבי‬
‫מה טיבה‪ :‬שלא תארע תקלה – שלא יבא מכשול על יהושע‪ ,‬אלא התפלה שמתפללים במקום סכנה היא צרכי‬
‫ידי‪ ,‬כדמפרש בברייתא שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו עמך מרובים וכו'‪ .‬ומתפלל אותה אדם כשהוא מהלך‪.‬‬
‫חבירי‪ ,‬הרי רעה שתבא על‬
‫ואינו מתפלל לא ג'‬
‫ידי שאגרום להם שיענשו‪ַּ :‬ת ָקלָ ה ַעל יָ ִדי‪ ,‬ו ִּב ִיצ ָיא ִתי ֲאנִ י נוֹ ֵתן הוֹ ָדיָ ה‬
‫ראשונות ולא ג' אחרונות‪.‬‬
‫אני נותן הודיה על חלקי‬
‫וכשיעבור מקום הסכנה‬
‫שחלק ַעל ֶחלְ ִקי‪ַ :‬ר ָ ּבן ַ ּג ְמלִ ֵיאל אוֹ ֵמר‪ּ ְ ,‬בכָ ל יוֹ ם‬
‫– מודה על הטובה‬
‫ותתיישב דעתו צריך לחזור‬
‫ולהתפלל תפלה כתקנה‬
‫לי ששם חלקי מיושבי בית ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל ָא ָדם ׁ ְשמוֹ נֶ ה ֶעשְׂ ֵרה‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הוֹ ׁ ֻש ַע‬
‫המדרש‪ .‬ושתי תפלות הללו‬
‫אם לא עברה עונתה‪ :‬ה‬
‫בכניסתו לבית המדרש אוֹ ֵמר‪ֵ ,‬מ ֵעין ׁ ְשמוֹ נֶ ה ֶעשְׂ ֵרה‪ַ .‬ר ִ ּבי ֲע ִק ָ‬
‫יבא היה רוכב על החמור‬
‫ירד – אין הלכה כסתם‬
‫וביציאתו חובה על כל איש אוֹ ֵמר‪ִ ,‬אם ׁ ְשגו ָּרה ְת ִפ ָ ּלתוֹ ְ ּב ִפיו‪ ,‬יִ ְת ּ ַפ ֵ ּלל‬
‫זו‪ ,‬אלא בין יש לו מי‬
‫ואיש לאמרן‪ ,‬דהכי אמרינן‬
‫בברייתא בכניסתו מה הוא ׁ ְשמוֹ נֶ ה ֶעשְׂ ֵרה וְ ִאם לָ או‪ֵ ,‬מ ֵעין ׁ ְשמוֹ נֶ ה‬
‫שיאחוז חמורו בין אין לו‬
‫מי שיאחוז חמורו לא ירד‪,‬‬
‫אומר וביציאתו מהו אומר ֶעשְׂ ֵרה‪:‬‬
‫ַר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר אוֹ ֵמר‪ָ ,‬העוֹ שֶׂ ה‬
‫מפני שאין דעתו מיושבת‬
‫משמע דחובה למימרינהו‪:‬‬
‫ְת ִפ ָ ּלתוֹ ְק ַבע‪ֵ ,‬אין ְּת ִפ ָ ּלתוֹ ַּת ֲחנוּנִ ים‪ַ .‬ר ִ ּבי עליו כשהוא יורד‪ :‬יחזיר‬
‫ג מעין שמונה עשרה‬
‫את פניו – לצד ירושלים‪,‬‬
‫– אית דמפרשי בגמרא יְ הוֹ ׁ ֻש ַע אוֹ ֵמר‪ַ ,‬ה ְמ ַה ֵ ּל ְך ִ ּב ְמקוֹ ם ַס ָּ‬
‫ה‪,‬‬
‫כ‬
‫נָ‬
‫שנאמר (מלכים א ח)‬
‫שאומר מכל ברכה וברכה‬
‫מן האמצעיות בקוצר ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל ְּת ִפ ָ ּלה ְק ָצ ָרה‪ .‬אוֹ ֵמר‪ ,‬הוֹ ׁ ַשע ַה ׁ ּ ֵשם‬
‫והתפללו אליך דרך ארצם‪:‬‬
‫יכוין את לבו כנגד בית‬
‫וחותם על כל אחת‬
‫ואחת‪ֶ .‬את ַע ְּמ ָך ֶאת ׁ ְש ֵא ִרית יִ שְׂ ָר ֵאל‪ּ ְ ,‬בכָ ל ּ ָפ ָר ׁ ַשת‬
‫קדשי הקדשים – שנא'‬
‫ואית דאמרי‪ ,‬הביננו ה'‬
‫אלהינו לדעת דרכך‪ ,‬שהיא ָה ִע ּבוּר יִ ְהי ּו ָצ ְרכֵ ֶיהם לְ ָפנֶ ָ‬
‫(שם) והתפללו אל המקום‬
‫יך‪ּ ָ .‬ברו ְּך ַא ָּתה ה'‬
‫הזה‪ :‬ו באסדא – עצים‬
‫ברכה אחת שיש בה‬
‫מעין ׁשוֹ ֵמ ַע ְּת ִפ ָ ּלה‪ָ :‬היָ ה רוֹ כֵ ב ַעל ַה ֲחמוֹ ר‪ ,‬יֵ ֵרד‪.‬‬
‫הרבה קשורים ומהודקים‬
‫כל הברכות האמצעיות‬
‫יחד‪ ,‬ומשיטים אותם בנהר‬
‫של שמונה עשרה‪ ,‬וחותם וְ ִאם ֵאינוֹ יָ כוֹ ל לֵ ֵירד‪ ,‬יַ ֲחזִ יר ֶאת ּ ָפנָ יו‪ ,‬וְ ִאם‬
‫ובני אדם הולכים עליהם‪.‬‬
‫ברוך אתה ה' שומע תפלה‪:‬‬
‫שגורה בפיו – שהוא למוד ֵאינוֹ יָ כוֹ ל לְ ַה ֲחזִ יר ֶאת ּ ָפנָ יו‪ ,‬יְ כַ ֵ ּון ֶאת לִ ּבוֹ‬
‫ובלשון מקרא (ד"ה ב ב)‬
‫ָהיָ ה יוֹ ׁ ֵשב קרוין רפסודות‪ :‬ז אין‬
‫ורגיל בה‪ .‬והלכה כרבי ְּכנֶ גֶ ד ֵ ּ‬
‫(בית) ק ֶֹד ׁש ַה ֳ ּק ָד ׁ ִשים‪:‬‬
‫תפלת המוספים אלא‬
‫עקיבא שמי שאין תפלתו‬
‫בחבר עיר – בחבורת‬
‫שגורה בפיו‪ ,‬או בשעת ַ ּב ְּס ִפינָ ה אוֹ ַב ָ ּקרוֹ ן אוֹ ָב ַא ְסדָּ ה‪ ,‬יְ כַ ֵ ּון ֶאת לִ ּבוֹ‬
‫העיר‪ ,‬כלומר בצבור ולא‬
‫הדחק‪ ,‬מתפלל אדם שלש ְּכנֶ גֶ ד ֵ ּבית ק ֶֹדש ַה ֳ ּק ָד ׁ ִשים‪:‬‬
‫ַר ִ ּבי ֶאלְ ָעזָ ר ביחיד‪ :‬בחבר עיר ושלא‬
‫ראשונות ושלש אחרונות‬
‫בחבר עיר – בין בצבור‬
‫והביננו באמצע שהיא מעין ֶ ּבן ֲעזַ ְריָ ה אוֹ ֵמר‪ֵ ,‬אין ְּת ִפ ַ ּלת ַה ּמו ָּס ִפין ֶא ָ ּלא‬
‫בין ביחיד‪ :‬רבי יהודה‬
‫כל האמצעיות‪ ,‬חוץ מימות ְ ּב ֶח ֶבר ִעיר‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ּ ְ ,‬ב ֶח ֶבר ִעיר‬
‫אומר משמו – של ר'‬
‫הגשמים שאינו מתפלל‬
‫אלעזר בן עזריה‪ .‬ואיכא‬
‫הביננו מפני שצריך לומר וְ ׁ ֶשלּ ֹא ְב ֶח ֶבר ִעיר‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר ִמ ׁ ּ ְשמוֹ ‪,‬‬
‫בין ת"ק לרבי יהודה יחיד‬
‫שאלה בברכת‬
‫השנים‪ָּ ,‬כל ָמקוֹ ם ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ֶח ֶבר ִעיר‪ַ ,‬ה ָ ּי ִחיד ּ ָפטוּר‬
‫הדר בעיר שאין שם עשרה‬
‫וחוץ ממוצאי שבתות‬
‫לת"ק אליבא דר' אלעזר‬
‫ִמ ְּת ִפ ַ ּלת ַה ּמו ָּס ִפין‪:‬‬
‫וי"ט שצריך לומר הבדלה‬
‫דאמר לא תקנוה אלא‬
‫בחונן הדעת‪ :‬ד העושה‬
‫ה'‬
‫פרק‬
‫בחבר עיר יחיד זה פטור‪,‬‬
‫תפלתו קבע – שתפלתו‬
‫ולר"י אין יחיד פטור אלא‬
‫ֵאין עוֹ ְמ ִדין לְ ִה ְת ּ ַפ ֵ ּלל ֶא ָ ּלא ִמ ּתוֹ ְך כּ ֶֹבד‬
‫דומה עליו כמשאוי‪ .‬ולשון‬
‫כשהוא במקום עשרה‬
‫קבע שאומר חוק קבוע‬
‫אשוֹ נִ ים ָהי ּו ׁשוֹ ִהים‬
‫ֹאש‪ֲ .‬ח ִס ִידים ָה ִר ׁ‬
‫עלי ר ׁ‬
‫שש"צ פוטרו‪ .‬והלכה‬
‫להתפלל וצריך אני לצאת‬
‫כחכמים‪:‬‬
‫ממנה‪ :‬מתפלל תפלה ׁ ָש ָעה ַא ַחת ו ִּמ ְת ּ ַפ ְּללִ ים‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ְ ּיכַ ְ ּונ ּו ֶאת‬
‫פרק ה אין עומדין‪ .‬מתוך‬
‫קצרה – ומה היא‬
‫‪,‬‬
‫תפלה לִ ָ ּבם לַ ָּמקוֹ ם‪ֲ .‬א ִפלּ ּו ַה ֶּמלֶ ְך ׁשוֹ ֵאל ִ ּב ׁ ְשלוֹ מוֹ‬
‫כובד ראש – הכנעה ומורא‬
‫קצרה‪ ,‬שאומר הושע ה'‬
‫דכתיב (תהלים ב) עבדו‬
‫את עמך וגו'‪ :‬בכל פרשת העבור – אפילו בשעה שהם‬
‫את ה' ביראה‪ ,‬ועבודה זו תפלה היא‪ :‬שוהים שעה אחת‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫א‬
‫‪ 16:14:21‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 11‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪12‬‬
‫פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫שינון בעלה‪-‬ו‬
‫ברכות פרק‬
‫מסכת‬
‫‪25‬‬
‫– במקום שבאו להתפלל‪ :‬אפילו המלך שואל בשלומו מופסקת כל כך‪ :‬ד לא יענה אחר הכהנים אמן – בסוף‬
‫– ודוקא מלך ישראל אבל מלך עובד כוכבים פוסק שלא כל ברכה כמו ששאר הצבור עונים‪ :‬מפני הטירוף – שלא‬
‫יהרגנו‪ :‬אפילו נחש כרוך על עקבו – דוקא נחש שרוב תטרוף דעתו ויטעה‪ ,‬לפי שש"ץ הוא צריך להתחיל ברכה‬
‫פעמים אינו נושך‪ ,‬אבל עקרב או אפעה מן הדברים שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל‬
‫שודאי נושכים וממיתים‬
‫לכוין ולחזור לתפלתו‬
‫פוסק‪ :‬ב מזכירין גבורות ל ֹא יְ ׁ ִש ֶיב ּנוּ‪ .‬וַ ֲא ִפלּ ּו נָ ָח ׁש ָּכרו ְּך ַעל ֲע ֵקבוֹ ‪,‬‬
‫מהר ולהתחיל הברכה‬
‫גשמים – משיב הרוח‬
‫מ ּכירין ּגבוּרוֹ ת ּג ׁשמים שראוי שיתחיל‪ :‬לא ישא‬
‫שאינו לשון בקשה אלא ל ֹא יַ ְפ ִסיק‪:‬‬
‫ְ ָ ִ‬
‫ַ זְ ִ ִ ְ‬
‫את כפיו – שמא לא יוכל‬
‫לשון הזכרה ושבח‪ .‬ומפני ִ ּב ְת ִח ַ ּית ַה ֵּמ ִתים‪ ,‬וְ ׁשוֹ ֲאלִ ין ַה ְ ּג ׁ ָש ִמים ְ ּב ִב ְר ַּכת‬
‫לכוין ולחזור לתפלתו‬
‫שהגשמים אחת מגבורותיו‬
‫להתחיל שים שלום שתהא‬
‫של הקב"ה דכתיב (איוב ַה ׁ ּ ָשנִ ים‪ ,‬וְ ַה ְבדָּ לָ ה ְ ּבחוֹ נֵ ן ַהדַּ ַעת‪ַ .‬ר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא‬
‫דעתו מטורפת מאימתא‬
‫יעית ִ ּב ְפנֵ י ַע ְצ ָמ ּה‪ .‬דצבורא‪ :‬ואם הבטחתו‬
‫ה) עושה גדולות עד אוֹ ֵמר‪ ,‬אוֹ ְמ ָר ּה ְ ּב ָרכָ ה ְר ִב ִ‬
‫אין חקר הנותן מטר על‬
‫– כלומר אם בטוח הוא‬
‫פני ארץ משום הכי קרי ַר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר אוֹ ֵמר‪ּ ְ ,‬בהוֹ ָד ָאה‪ָ :‬האוֹ ֵמר ַעל‬
‫שלא תהא דעתו מטורפת‬
‫להו גבורות גשמים‪ַ :‬קן ִצ ּפוֹ ר יַ ִ ּגיע ּו ַר ֲח ֶמ ָ‬
‫יך‪ ,‬וְ ַעל טוֹ ב יִ ָ ּזכֵ ר ׁ ְש ֶמ ָך‪ ,‬מאימת הצבור‪ :‬ה אם‬
‫ושאלה – ותן טל ומטר‬
‫שגורה תפלתי – סדורה‬
‫ל' בקשה‪ :‬בברכת השנים מוֹ ִדים מוֹ ִדים‪ְ ,‬מ ׁ ַש ְּת ִקין אוֹ תוֹ ‪ָ .‬העוֹ ֵבר לִ ְפנֵ י‬
‫בפי במרוצה ואיני נכשל‬
‫– מתוך שהן פרנסה‬
‫בה‪ :‬שהוא מטורף –‬
‫קבעו ַה ֵּת ָבה וְ ָט ָעה‪ ,‬יַ ֲעבֹר ַא ֵחר ַּת ְח ָּתיו‪ ,‬וְ ל ֹא יְ ֵהא‬
‫שאלתן בברכת פרנסה‪:‬‬
‫שהחולה מטורף‪ ,‬כמו אך‬
‫והבדלה – במוצאי שבת‪ַ :‬ס ְר ָבן ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה‪ִ .‬מ ַּניִ ן הוּא ַמ ְת ִחיל‪,‬‬
‫טרוף טורף (בראשית מד)‪.‬‬
‫בחונן הדעת –‬
‫פי' אחר לשון טורפים לו‬
‫שהיא ִמ ְּת ִח ַ ּלת ַה ְ ּב ָרכָ ה ׁ ֶש ָּט ָעה ָבה‪:‬‬
‫ָהעוֹ ֵבר‬
‫ברכה ראשונה של חול‪.‬‬
‫תפלתו בפניו [בגמרא ה]‪.‬‬
‫ובירושלמי אמרו מפני מה לִ ְפנֵ י ַה ֵּת ָבה‪ ,‬ל ֹא יַ ֲענֶ ה ַא ַחר ַהכּ ֲֹהנִ ים ָא ֵמן‪,‬‬
‫כלומר התפלה שהתפללו‬
‫תקנו הבדלה בחונן הדעת‬
‫עליו מטורפת וטרודה‬
‫שאם אין דעה הבדלה ִמ ּ ְפנֵ י ַה ֵּטרוּף‪ .‬וְ ִאם ֵאין ׁ ָשם כּ ֵֹהן ֶא ָ ּלא הוּא‪,‬‬
‫ממנו ואינה מקובלת‪:‬‬
‫מנין‪ .‬וכן הלכה‪ :‬ג על קן ל ֹא יִ ּ ָׂשא ֶאת ַּכ ּ ָפיו‪ .‬וְ ִאם ַה ְב ָט ָחתוֹ ׁ ֶשהוּא פרק ו כיצד מברכין‪.‬‬
‫צפור יגיעו רחמיך – כמו‬
‫חוץ מן היין – שמתוך‬
‫שהגיעו רחמיך על צפור נוֹ שֵׂ א ֶאת ַּכ ּ ָפיו וְ חוֹ זֵ ר לִ ְת ִפ ָ ּלתוֹ ‪ַ ,‬ר ׁ ּ ַשאי‪:‬‬
‫חשיבותו קבעו לו ברכה‬
‫יח לעצמו‪ .‬וכן הפת‪ :‬בורא‬
‫וגזרת לא תקח האם על ַה ִּמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל וְ ָט ָעה‪ִ ,‬ס ָימן ַרע לוֹ ‪ .‬וְ ִאם ׁ ְשלִ ַ‬
‫הבנים כן חוס ורחם עלינו‪:‬‬
‫מיני דשאים – לפי שיש‬
‫משתקין אותו – שעושה ִצ ּבוּר הוּא‪ִ ,‬ס ָימן ַרע לְ ׁשוֹ לְ ָחיו‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י‬
‫בכלל פרי האדמה דשא‪,‬‬
‫וזרעים כגון קטניות‪ ,‬ור'‬
‫מדותיו של הקב"ה רחמים ׁ ֶש ׁ ּ ְשלוּחוֹ ֶשל ָא ָדם ְּכמוֹ תוֹ ‪ָ .‬א ְמר ּו ָעלָ יו ַעל‬
‫והן אינן אלא גזרות מלך‬
‫יהודה בעי היכר ברכה‬
‫על עבדיו‪ :‬ועל טוב יזכר ַר ִ ּבי ֲחנִ ינָ א ֶבן דּ וֹ ָסא‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל ַעל‬
‫לכל מין ומין ואין הלכה‬
‫שמך – משמע על‬
‫כר' יהודה‪ .‬והא דתנן על‬
‫טובתך ַהחוֹ לִ ים וְ אוֹ ֵמר‪ ,‬זֶ ה ַחי וְ זֶ ה ֵמת‪ָ .‬א ְמר ּו לוֹ ‪,‬‬
‫נודה לך ועל הרע לא נודה‪,‬‬
‫הירקות אומר בורא פרי‬
‫והרי אנו חייבין לברך על ִמ ַּניִ ן ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע‪ָ .‬א ַמר לָ ֶהם‪ִ ,‬אם ׁ ְשגו ָּרה‬
‫האדמה‪ ,‬הני מילי ירקות‬
‫הרעה כשם שמברכין‬
‫שדרכן לאכלן חיין ואכלן‬
‫על ְת ִפ ָ ּל ִתי ְ ּב ִפי‪ ,‬יוֹ ֵד ַע ֲאנִ י ׁ ֶשהוּא ְמ ֻק ָ ּבל וְ ִאם‬
‫הטובה‪ :‬מודים מודים –‬
‫חיין או שדרכן לאכלן‬
‫דמיחזי כמקבל עליו שתי‬
‫לָ או‪ ,‬יוֹ ֵד ַע ֲאנִ י ׁ ֶשהוּא ְמט ָֹרף‪:‬‬
‫מבושלים ואכלן מבושלים‬
‫אלוהות‪ .‬ומפרש בירושלמי‬
‫אבל אותן שדרכן לאכלן‬
‫פרק ו'‬
‫הדא דתימא בצבור‪ ,‬אבל‬
‫חיין ואכלן מבושלים או‬
‫ביחיד תחנונים הם‪ :‬ולא‬
‫ֵּכ ַיצד ְמ ָב ְרכִ ין ַעל ַה ּ ֵפרוֹ ת‪ַ .‬על ּ ֵפרוֹ ת‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫יהא סרבן באותה שעה‬
‫– כדרך שאר יורדים לפני‬
‫התיבה שצריך לסרב פעם‬
‫ראשונה אבל זה לא יסרב‬
‫כשאומרים לו לך רד לפי‬
‫שגנאי הוא שתהא התפלה‬
‫‪ 16:14:22‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫א‬
‫ָה ִאילָ ן אוֹ ֵמר‪ּ ,‬בוֹ ֵרא ּ ְפ ִרי ָה ֵעץ‪ ,‬חוּץ ִמן ַה ַ ּייִ ן‪ֶ ׁ ,‬ש ַעל ַה ַ ּייִ ן אוֹ ֵמר ּבוֹ ֵרא‬
‫ּ ְפ ִרי ַה ָ ּג ֶפן‪ .‬וְ ַעל ּ ֵפרוֹ ת ָה ָא ֶרץ אוֹ ֵמר ּבוֹ ֵרא ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה‪ ,‬חוּץ ִמן ַה ּ ַפת‪,‬‬
‫ׁ ֶש ַעל ַה ּ ַפת הוּא אוֹ ֵמר ַה ּמוֹ ִציא לֶ ֶחם ִמן ָה ָא ֶרץ‪ .‬וְ ַעל ַהיְ ָרקוֹ ת אוֹ ֵמר‬
‫ּבוֹ ֵרא ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ּ ,‬בוֹ ֵרא ִמינֵ י ְד ׁ ָש ִאין‪ :‬ב ֵ ּב ַר ְך ַעל‬
‫‪.indd 12‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪13‬‬
‫תוכרב– תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד‬
‫‪26‬‬
‫שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן חיין אינו מברך עליהן ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו‬
‫אלא שהכל‪ .‬וירקות שאוכלין אותם בין חיין בין מבושלים ידיהם מן הפת‪ :‬מעשה קדרה – כגון הריפות וגרש כרמל‬
‫מברכין עליהן בפה"א בין חיין בין מבושלים‪ :‬ב בירך על וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן‪ .‬ואית‬
‫פירות האילן וכו' – כל היכא דכי שקלי פירא איתיה לענף‪ ,‬דמפרשי פרפרת דמתניתין פת הצנומה בקערה שאין בה‬
‫ואותו הענף עצמו חוזר‬
‫מראה לחם דמברכים עלה‬
‫בורא מיני מזונות‪ .‬והשתא‬
‫ומוציא פרי לשנה האחרת ּ ֵפרוֹ ת ָה ִאילָ ן ּבוֹ ֵרא ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה‪ ,‬יָ ָצא‪ .‬וְ ַעל‬
‫מקרי אילן‪ ,‬ומברכין על‬
‫ניחא דאיצטריך לאשמעינן‬
‫פירותיו בורא פרי העץ‪ֵ ּ ,‬פרוֹ ת ָה ָא ֶרץ ּבוֹ ֵרא ּ ְפ ִרי ָה ֵעץ‪ ,‬ל ֹא יָ ָצא‪ַ .‬על‬
‫ברך על הפרפרת לא‬
‫אבל היכא דכי שקלת‬
‫פטר את הפת אף על גב‬
‫ליה ֻּכ ָ ּלם ִאם ָא ַמר ׁ ֶש ַהכּ ֹל (נִ ְהיָ ה)‪ ,‬יָ ָצא‪ַ :‬על‬
‫לפרי לא ישאר ענף שיחזור‬
‫דהיא נמי מין פת‪ ,‬אבל‬
‫ויוציא פרי לשנה האחרת דָּ ָבר ׁ ֶש ֵאין ִ ּגדּ וּלוֹ ִמן ָה ָא ֶרץ אוֹ ֵמר ׁ ֶש ַהכּ ֹל‪.‬‬
‫מעשה קדרה פטר‪ .‬ובית‬
‫אין מברכין על‬
‫שמאי סברי כשם שאם‬
‫הפירות ַעל ַהח ֶֹמץ וְ ַעל ַה ּנוֹ ְבלוֹ ת וְ ַעל ַה ּגוֹ ַבאי אוֹ ֵמר‬
‫אלא בורא פרי האדמה‪:‬‬
‫ברך על הפרפרת לא‬
‫(על ֶה ָחלָ ב וְ ַעל ַה ְ ּג ִבינָ ה וְ ַעל ַה ֵ ּב ִיצים‬
‫ועל כולן אם אמר שהכל ׁ ֶש ַהכּ ֹל ַ‬
‫פטר את הפת כך לא פטר‬
‫יצא – ואפילו על הפת‬
‫מעשה קדרה‪ .‬ואין הלכה‬
‫ּ‬
‫ועל היין‪ .‬ומיהו לכתחלה אוֹ ֵמר ׁ ֶש ַהכּ ֹל)‪ַ .‬ר ִבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ָּ ,‬כל ׁ ֶשהוּא‬
‫כב"ש‪ :‬ו היו יושבים –‬
‫אין לאכול שום פרי אם ִמין ְקלָ לָ ה ֵאין ְמ ָב ְרכִ ין ָעלָ יו‪ָ :‬הי ּו לְ ָפנָ יו‬
‫בלא הסיבה‪ ,‬וסימן הוא‬
‫אינו יודע תחלה שיברך‬
‫שלא נתועדו לאכול יחד‪.‬‬
‫עליו ברכה הראויה לו‪ :‬ג ִמינִ ים ַה ְר ֵ ּבה‪ַ ,‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ִ ,‬אם יֵ ׁש‬
‫שרגילים היו כשמתועדים‬
‫חבורות אנשים לאכול‬
‫נובלות – פירות שנפלו ֵ ּבינֵ ֶיהם ִמ ִּמין ׁ ִש ְב ָעה‪ְ ,‬מ ָב ֵר ְך ָעלָ יו‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים‬
‫מן האילן קודם שנתבשלו‬
‫שהיו מסובים על המטות‬
‫כל צרכן‪ :‬גובאי – חגבים אוֹ ְמ ִרים‪ְ ,‬מ ָב ֵר ְך ַעל ֵאיזֶ ה ֵמ ֶהם ׁ ֶש ִ ּי ְר ֶצה‪:‬‬
‫ואוכלים ושותים בהסבת‬
‫טהורים‪ :‬מין קללה –‬
‫ֵ ּב ַר ְך ַעל ַה ַ ּייִ ן ׁ ֶש ִ ּל ְפנֵ י ַה ָּמזוֹ ן‪ָ ּ ,‬פ ַטר ֶאת שמאל‪ :‬כל אחד מברך‬
‫נובלות וגובאי ע"י קללה‬
‫לעצמו – שלא היה להם‬
‫הן באים ואין הלכה כר"י‪ַ :‬ה ַ ּייִ ן ׁ ֶש ְּל ַא ַחר ַה ָּמזוֹ ן‪ּ ֵ .‬ב ַר ְך ַעל ַה ּ ַפ ְר ּ ֶפ ֶרת‬
‫קבע סעודה בלא הסיבה‪.‬‬
‫ד מין שבעה – חטה‬
‫ומיהו אם אמרו ניזיל‬
‫ורמון ׁ ֶש ִּל ְפנֵ י ַה ָּמזוֹ ן‪ָ ּ ,‬פ ַטר ֶאת ַה ּ ַפ ְר ּ ֶפ ֶרת ׁ ֶש ְּל ַא ַחר‬
‫ושעורה וגפן ותאינה‬
‫ניכול נהמא בדוכתא פלן‪,‬‬
‫זית ותמרים‪ ,‬דהני עדיפי ַה ָּמזוֹ ן‪ּ ֵ .‬ב ַר ְך ַעל ַה ּ ַפת‪ָ ּ ,‬פ ַטר ֶאת ַה ּ ַפ ְר ּ ֶפ ֶרת‪.‬‬
‫אע"פ שלא הסיבו כהסיבו‬
‫הואיל ונשתבחה בהן‬
‫דמי‪ ,‬ואחד מברך לכולם‬
‫א"י‪ :‬מברך על איזה מהם ַעל ַה ּ ַפ ְר ּ ֶפ ֶרת‪ ,‬ל ֹא ָפ ַטר ֶאת ַה ּ ַפת‪ּ ֵ .‬בית‬
‫ומצטרפין נמי לזימון‪:‬‬
‫שירצה – דחביב עדיף‪ַ ׁ .‬ש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ַ ,‬אף ל ֹא ַמ ֲעשֵׂ ה ְק ֵד ָרה‪:‬‬
‫בא להם יין בתוך המזון‬
‫והלכה כחכמים‪ :‬ה פטר‬
‫כל אחד מברך לעצמו –‬
‫את היין שלאחר המזון ָהי ּו יוֹ ׁ ְש ִבין (לֶ ֱאכֹל)‪ָּ ,‬כל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד ְמ ָב ֵר ְך‬
‫הואיל ואין בית הבליעה‬
‫פנוי ואין לב המסובים‬
‫– הני מילי בשבתות וימים לְ ַע ְצמוֹ ‪ֵ .‬ה ֵס ּבוּ‪ֶ ,‬א ָחד ְמ ָב ֵר ְך לְ כֻ ָ ּלן‪ּ ָ .‬בא לָ ֶהם‬
‫טובים שרגילים לקבוע על‬
‫פונה אל המברך אלא‬
‫היין לאחר המזון‪ ,‬וכשברך יַ יִ ן ְ ּבתוֹ ְך ַה ָּמזוֹ ן‪ָּ ,‬כל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד ְמ ָב ֵר ְך‬
‫לבלוע מה שבפיהם‪ .‬א"נ‬
‫חיישינן שמא יחנק כשבא‬
‫על היין לפני המזון לְ ַע ְצמוֹ ‪ .‬לְ ַא ַחר ַה ָּמזוֹ ן‪ֶ ,‬א ָחד ְמ ָב ֵר ְך לְ כֻ ָ ּלם‪.‬‬
‫אדעתא דהכי ברך‪ ,‬אבל‬
‫לענות אמן‪ :‬והוא אומר‬
‫בשאר ימים שאין רגילים וְ הוּא אוֹ ֵמר ַעל ַה ֻּמגְ ָמר‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ֵאין‬
‫על המוגמר – המברך‬
‫לקבוע עצמן על‬
‫ברכת המזון הוא מברך על‬
‫היין ְמ ִב ִיאין ֶאת ַה ֻּמגְ ָמר ֶא ָ ּלא לְ ַא ַחר ַה ְּס ֻעדָּ ה‪:‬‬
‫שלאחר המזון אין היין‬
‫המוגמר בורא עצי בשמים‪.‬‬
‫ְ‬
‫שלפני המזון פוטר היין ֵה ִביא ּו לְ ָפנָ יו ָמלִ ַיח ַ ּב ְּת ִח ָ ּלה ו ַּפת ִע ּמוֹ ‪ְ ,‬מ ָב ֵרך‬
‫ואע"ג דאיכא דעדיף‬
‫שלאחר המזון‪ .‬וכל‬
‫מיניה אפ"ה כיון דאתחיל‬
‫לאחר ַעל ַה ָּמלִ ַיח וּפוֹ ֵטר ֶאת ַה ּ ַפת‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ּ ַפת ְט ֵפלָ ה‬
‫המזון דתנן במתניתין‬
‫בחדא עביד לאידך‪ :‬לאחר‬
‫היינו לאחר שסלקו ידיהם לוֹ ‪ .‬זֶ ה ַה ְּכלָ ל‪ָּ ,‬כל ׁ ֶשהוּא ִע ָ ּקר וְ ִע ּמוֹ ְט ֵפלָ ה‪,‬‬
‫הסעודה – לאחר ברכת‬
‫מן הפת קודם שיברכו‬
‫המזון‪ ,‬דהשתא לאו מצרכי‬
‫ברכת המזון‪ :‬פרפרת – כל דבר שמלפתים בו את הפת‪ ,‬הסעודה הוא‪ ,‬אפ"ה כיון שהתחיל בברכות אחרונות‬
‫כגון בשר וביצים ודגים קרויים פרפרת‪ .‬ופעמים שהיו גומרן‪ :‬מוגמר – רגילין היו להביא אחר הסעודה עצי‬
‫מביאים פרפראות קודם סעודה להמשיך האכילה וחוזרים בשמים במחתה על האש לריח טוב‪ :‬ז מליח – כל דבר‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫‪ 16:14:22‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 13‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪14‬‬
‫פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫שינון בעלו‪-‬ז‬
‫ברכות פרק‬
‫מסכת‬
‫‪27‬‬
‫מלוח‪ :‬שהפת טפלה לו – מי שאכל אכילה גסה מפירות הארץ קרויים דמאי‪ ,‬כלומר דא מאי מעושרין הן או לא‪,‬‬
‫מתוקים ביותר אוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות לפי שהם חשודים על המעשרות ואסרו חכמים לאכול‬
‫הנדבקות בגופו מחמת רוב הפירות‪ ,‬ומפני שאינו יכול מפירותיהן עד שיעשר‪ .‬ואם אכל ולא עשר מברך עליו ולא‬
‫לאכול המליח לבדו אוכל מן הפת עמו‪ .‬אבל המליח לבדו הוי מצוה הבאה בעבירה דרוב עמי הארץ מעשרים הם‪:‬‬
‫עיקר והפת טפלה לו‪ :‬ח‬
‫שנטלה תרומתו – ואף על‬
‫פי שלא נטלה ממנו תרומה‬
‫מברך אחריהן ג' ברכות ְמ ָב ֵר ְ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ת‬
‫א‬
‫ר‬
‫ט‬
‫ּפוֹ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ך‬
‫ה‪:‬‬
‫פ‬
‫ַ‬
‫ֶ‬
‫ֵ‬
‫ָ‬
‫ִ‬
‫ָ‬
‫ַ‬
‫לָ‬
‫ֵ‬
‫ְ‬
‫– דכל שהוא משבעת‬
‫גדולה‪ ,‬כגון בן לוי שהקדים‬
‫את הכהן ולקח המעשר‬
‫המינים מברך אחריו שלש ָאכַ ל ְּת ֵאנִ ים ֲענָ ִבים וְ ִר ּמוֹ נִ ים‪ְ ,‬מ ָב ֵר ְך ַא ֲח ֵר ֶיהן‬
‫ברכות‪ ,‬דסבירא ליה לרבן‬
‫בשבלים קודם שנטל הכהן‬
‫גמליאל דואכלת ושבעת ׁ ָש ׁלש ְ ּב ָרכוֹ ת‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ָ ּבן ַ ּג ְמלִ ֵיאל‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים‬
‫תרומה גדולה‪ ,‬והכהן היה‬
‫לו ליטול תרומה גדולה‬
‫(מ ֵעין ׁ ָש ׁלש)‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫וברכת לאו אלחם בלבד אוֹ ְמ ִרים‪ּ ְ ,‬ב ָרכָ ה ַא ַחת ֵ‬
‫קאי אלא אכל ז' המינין‬
‫תחלה אחד מחמשים‪,‬‬
‫המוזכרים לעיל בפרשה‪ֲ .‬ע ִק ָיבא אוֹ ֵמר‪ֲ ,‬א ִפלּ ּו ָאכַ ל ׁ ֶשלֶ ק וְ הוּא ְמזוֹ נוֹ ‪,‬‬
‫דרחמנא קרייה ראשית‪,‬‬
‫נמצא תרומה גדולה של‬
‫ובהאי קרא שלש ברכות ְמ ָב ֵר ְך ַא ֲח ָריו ׁ ָש ׁלש ְ ּב ָרכוֹ ת‪ַ .‬ה ׁ ּשוֹ ֶתה ַמיִ ם‬
‫רמיזי‪ ,‬וברכת זו ברכת הזן‪,‬‬
‫כהן בתוך המעשר הזה‬
‫על הארץ זו ברכת הארץ‪ ,‬לִ ְצ ָמאוֹ ‪ ,‬אוֹ ֵמר ׁ ֶש ַהכּ ֹל נִ ְהיָ ה ִ ּב ְד ָברוֹ ‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫אחד מחמשים שבו‪ ,‬לבד‬
‫הטובה זו בונה ירושלים‪,‬‬
‫מתרומת מעשר שעל הלוי‬
‫ַט ְרפוֹ ן אוֹ ֵמר‪ּ ,‬בוֹ ֵרא נְ ָפ ׁשוֹ ת ַר ּבוֹ ת‪:‬‬
‫וכן הוא אומר (דברים ג)‬
‫להפריש תרומה ממעשרו‪.‬‬
‫פרק ז'‬
‫ההר הטוב הזה‪ :‬וחכ"א‬
‫ואשמעינן מתניתין דהכא‬
‫ברכה אחת – מעין שלש‬
‫דפטור הלוי מלהפריש‬
‫לשה ׁ ֶש ָאכְ ל ּו כְ ֶא ָחד‪ַ ,‬ח ָ ּי ִבין לְ זַ ֵּמן‪ָ .‬אכַ ל‬
‫ׁ ְש ׁ ָ‬
‫ברכות אם ענבים תאנים‬
‫ממנו תרומה גדולה דכתיב‬
‫ורימונים זיתים ותמרים דְּ ַמאי‪ ,‬ו ַּמ ֲעשֵׂ ר ִר ׁ‬
‫אשוֹ ן ׁ ֶש ִּנ ְּטלָ ה ְתרו ָּמתוֹ ‪,‬‬
‫(במדבר יח) והרמותם‬
‫ממנו תרומת ה' מעשר מן‬
‫אכל‪ ,‬מברך על העץ ועל ו ַּמ ֲעשֵׂ ר ׁ ֵשנִ י וְ ֶה ְקדֵּ ׁש ׁ ֶש ִּנ ְפדּ וּ‪ ,‬וְ ַה ׁ ּ ַש ָּמ ׁש‬
‫פרי העץ ועל ארץ חמדה‬
‫המעשר‪ ,‬מעשר מן המעשר‬
‫טובה וכו'‪ ,‬וחותם על ׁ ֶש ָאכַ ל ַּכ ַ ּזיִ ת‪ ,‬וְ ַהכּ ו ִּתי‪ְ ,‬מזַ ְּמנִ ין ֲעלֵ ֶיהם‪ֲ .‬א ָבל‬
‫אמרתי לך ולא תרומה‬
‫הארץ ועל הפירות‪.‬‬
‫גדולה ותרומת מעשר‬
‫ובארץ ָאכַ ל ֶט ֶבל‪ ,‬ו ַּמ ֲעשֵׂ ר ִר ׁ‬
‫אשוֹ ן ׁ ֶשלּ ֹא נִ ְּטלָ ה‬
‫ישראל חותם על הארץ ועל‬
‫מן המעשר‪ :‬ומעשר שני‬
‫פירותיה‪ .‬וברכה זו עצמה‬
‫והקדש שנפדו – כגון‬
‫מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן‪ .‬שנתן את הקרן ולא נתן את החומש‪ ,‬שהבעלים מוסיפים‬
‫ועל כל דבר הנעשה מחמשת מיני דגן במקום על העץ ועל חומש‪ .‬וקמשמע לן תנא דאין חומש מעכב‪ :‬והשמש‬
‫פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ שאכל כזית – דמהו דתימא כיון שהשמש אין לו קביעות‬
‫ועל המחיה‪ :‬אפילו אכל שלק – של ירק‪ .‬והוא מזונו‪ ,‬אלא הולך ובא אין מזמנין‪ ,‬עליו קמ"ל‪ .‬ובכל הני אשמעינן‬
‫שסומך עליו למזון מברך ג' ברכות דואכלת ושבעת אכל דאע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה‪ :‬והכותי – מן‬
‫מאי דאכל קאי‪ .‬והלכה כחכמים שאין מברכין שלש ברכות העובדי כוכבים שהביא מלך אשור מכותא ומשאר ארצות‬
‫אלא אלחם‪ ,‬ועל שבעת המינין ברכה אחת מעין שלש‪ ,‬ויושב אותם בערי שומרון‪ ,‬ונתגיירו מאימת האריות שהיו‬
‫ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונן‪ .‬ופירוש אוכלים בהם כמפורש בספר מלכים (ב יז)‪ ,‬והיו שומרים‬
‫חסרונן כמו לחם ומים שאי אפשר להתקיים בלא הם‪ ,‬על תורה שבכתב‪ ,‬וכל מצוה שהחזיקו בה מדקדקים בה יותר‬
‫כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי‪ ,‬כלומר על כל מה מישראל‪ ,‬לפיכך היו מאמינים בהם בקצת המצות‪ ,‬עד‬
‫שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים‪ ,‬ולא שבדקו אחריהם ומצאו להם דמות יונה בראש הר גריזים‬
‫נבראו כי אם לתענוג ולתוספת טובה‪ .‬ומפני שיש בברכה שהיו עובדים אותה‪ ,‬ומאז עשאום כעובדי כוכבים גמורים‬
‫זו ב' ענינים הויא ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת לכל דבריהם‪ ,‬הלכך האידנא אין מזמנין על הכותי‪ :‬אכל‬
‫בברוך‪ ,‬כדאיתא בירושלמי שחותמים בה ברוך אתה ה' טבל – דגן שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות קרוי טבל‪.‬‬
‫חי העולמים‪ :‬השותה מים לצמאו – דוקא‪ ,‬מברך שהכל‪ .‬ופירוש טבל טב לא ואין צריך לומר טבל דאורייתא‪ ,‬אלא‬
‫אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא אפילו טבל דרבנן כגון דגן שצמח בעציץ [שאינו נקוב]‬
‫בזה אינו מברך‪ :‬רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות שאינו טבל אלא מדרבנן‪ ,‬אין מזמנין עליו‪ :‬ומעשר ראשון‬
‫– מברך לפני שתיית המים‪ .‬ואין הלכה כר' טרפון‪ ,‬אלא שלא נטלה תרומתו – לאו תרומת מעשר קאמר דהאי‬
‫לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות‪:‬‬
‫טבל גמור הוא‪ ,‬אלא כגון שהקדים לוי את הכהן בכרי‬
‫פרק ז שלשה שאכלו‪ .‬לזמן – להזדמן יחד‪ ,‬לברך לאחר שנתמרח והוקבע לתרומה מן התורה ונטל מעשר‬
‫בלשון רבים נברך שאכלנו משלו‪ :‬דמאי – פירות עמי ראשון תחלה‪ ,‬ואחד מחמשים שבו היא ראויה לתרומה‬
‫ח‬
‫א‬
‫‪ 16:14:22‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 14‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫תוכרב– תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד‬
‫‪28‬‬
‫‪15‬‬
‫גדולה לכהן‪ ,‬וכל זמן שלא נתן ממנו תרומה גדולה זו אף למעשה דאין מזמנין על הקטן כלל עד שיגדל ויביא שתי‬
‫על פי שהפריש תרומת מעשר אין מזמנין עליו‪ ,‬ואם היה שערות‪ .‬ונשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן‪,‬‬
‫מקדימו בשבלים קודם שתתמרח לא היה צריך להפריש אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא‪ :‬עד כזית – וכן‬
‫תרומה גדולה כדכתבינן לעיל‪ :‬ומעשר שני והקדש שלא הלכה‪ ,‬ולא כרבי יהודה דאמר עד כביצה‪ :‬ג בשלשה‬
‫נפדו – א"צ לומר שלא‬
‫והוא אומר ברכו – דהא‬
‫נפדו כלל דהא‬
‫בלאו דידיה איכא זימון‪,‬‬
‫מילתא ְתרו ָּמתוֹ ‪ ,‬ו ַּמ ֲעשֵׂ ר ׁ ֵשנִ י וְ ֶה ְקדֵּ ׁש ׁ ֶשלּ ֹא נִ ְפדּ וּ‪,‬‬
‫דפשיטא היא‪ ,‬אלא שנפדו‬
‫וכן כולם‪ :‬אחד עשרה‬
‫ולא נפדו כהלכתן‪ ,‬כגון וְ ַה ׁ ּ ַש ָּמ ׁש ׁ ֶש ָאכַ ל ּ ָפחוֹ ת ִמ ַּכ ַ ּזיִ ת‪ ,‬וְ ַה ָּנכְ ִרי‪ֵ ,‬אין‬
‫ואחד עשר רבוא – הך‬
‫שפדה מע"ש‬
‫רישא רבי עקיבא היא‪,‬‬
‫בגרוטאות ְמזַ ְּמנִ ין ֲעלֵ ֶיהם‪ :‬נָ ׁ ִשים וַ ֲע ָב ִדים ו ְּק ַט ִּנים‪,‬‬
‫של כסף או במטבע שאין‬
‫דאמר מה מצינו בבית‬
‫הכנסת משהגיעו לעשרה‬
‫עליו צורה‪ ,‬ורחמנא אמר ֵאין ְמזַ ְּמנִ ין ֲעלֵ ֶיהם‪ַ .‬עד ַּכ ָּמה ְמזַ ְּמנִ ין‪,‬‬
‫(דברים יד) וצרת הכסף‬
‫אין חילוק בין רבים‬
‫בדבר שיש בו צורה‪ַ .‬עד ַּכ ַ ּזיִ ת‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ַ ,‬עד ַּכ ֵ ּב ָיצה‪:‬‬
‫למועטים הכא נמי אין‬
‫והקדש שחללו ע"ג קרקע‬
‫לשה אוֹ ֵמר‪ ,‬נְ ָב ֵר ְך‪ .‬חילוק‪ :‬במאה אומר נברך‬
‫ֵּכ ַיצד ְמזַ ְּמנִ ין‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ׁ ָ‬
‫ולא פדאו בכסף‪ ,‬ורחמנא‬
‫לה' אלהינו – הך סיפא‬
‫לשה וָ הוּא‪ ,‬אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ב ְרכוּ‪ּ ַ .‬ב ֲעשָׂ ָרה‪,‬‬
‫אמר ונתן את הכסף‪ּ ִ :‬ב ׁ ְש ׁ ָ‬
‫כולה רבי יוסי הגלילי היא‪,‬‬
‫דאמר לפי רוב הקהל הן‬
‫והשמש שאכל פחות אוֹ ֵמר נְ ָב ֵר ְך לֵ אל ֵֹהינוּ‪ּ ַ .‬ב ֲעשָׂ ָרה וָ הוּא‪,‬‬
‫מכזית – משנה שאינה‬
‫מברכין שנאמר במקהלות‬
‫צריכה היא‪ ,‬אלא איידי אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ב ְרכוּ‪ֶ .‬א ָחד ֲעשָׂ ָרה וְ ֶא ָחד ֲעשָׂ ָרה‬
‫ברכו אלהים‪ .‬ופסק הלכה‬
‫דהדר לרובא לצורך‬
‫משלשה ועד עשרה‪ ,‬ואין‬
‫הדר ִר ּבוֹ א‪ּ ְ .‬ב ֵמ ָאה‪ ,‬אוֹ ֵמר‪ ,‬נְ ָב ֵר ְך לַ ייָ ֱאל ֵֹהינוּ‪.‬‬
‫נמי להא‪ :‬ועובד כוכבים –‬
‫עשרה בכלל‪ ,‬המברך אומר‬
‫בגר שמל ולא טבל מיירי‪ּ ְ .‬ב ֵמ ָאה וָ הוּא‪ ,‬אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ב ְרכוּ‪ּ ְ .‬ב ֶאלֶ ף‪ ,‬אוֹ ֵמר‬
‫נברך שאכלנו משלו וכולן‬
‫ואשמעינן דכל כמה‬
‫עונים ברוך שאכלנו משלו‬
‫דלא נְ ָב ֵר ְך לַ ייָ ֱאל ֵֹהינ ּו ֱאל ֵֹהי יִ שְׂ ָר ֵאל‪ּ ְ .‬ב ֶאלֶ ף‬
‫טבל עובד כוכבים הוא‪,‬‬
‫ובטובו חיינו‪ .‬ועשרה או‬
‫ולעולם אינו גר עד שימול וָ הוּא‪ ,‬אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ב ְרכוּ‪ּ ְ .‬ב ִר ּבוֹ א‪ ,‬אוֹ ֵמר‪ ,‬נְ ָב ֵר ְך‬
‫מעשרה ולמעלה המברך‬
‫ויטבול‪ :‬ב וקטנים אין‬
‫אומר נברך לאלהינו‬
‫מזמנין עליהם – דוקא לַ ייָ ֱאל ֵֹהינ ּו ֱאל ֵֹהי יִ שְׂ ָר ֵאל ֱאל ֵֹהי ַה ְ ּצ ָבאוֹ ת‬
‫שאכלנו משלו‪ ,‬וכולן‬
‫עונים ברוך אלהינו שאכלנו‬
‫קטנים שאין יודעים למי יוֹ ׁ ֵשב ַה ְּכרו ִּבים ַעל ַה ָּמזוֹ ן ׁ ֶש ָאכַ לְ נוּ‪ּ ְ .‬ב ִר ּבוֹ א‬
‫מברכין‪ ,‬אבל קטן היודע‬
‫משלו ובטובו חיינו‪ :‬רבי‬
‫ְ ְ‬
‫למי מברכין מזמנין עליו‪ .‬וָ הוּא‪ ,‬אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ב ְרכוּ‪ְּ .‬כ ִענְ יָ ן ׁ ֶשהוּא ְמ ָב ֵרך‪ָּ ,‬כך ישמעאל אומר ברכו את‬
‫ה' המבורך – והלכה כר'‬
‫ואיכא מרבוותא דאמרי עוֹ נִ ין ַא ֲח ָריו‪ּ ָ ,‬ברו ְּך יְ יָ ֱאל ֵֹהינ ּו ֱאל ֵֹהי יִ שְׂ ָר ֵאל‬
‫דלא אמרו קטן היודע‬
‫ישמעאל‪ :‬ד אינן רשאים‬
‫למי מברכין מזמנין עליו ֱאל ֵֹהי ַה ְ ּצ ָבאוֹ ת יוֹ ׁ ֵשב ַה ְּכרו ִּבים ַעל ַה ָּמזוֹ ן‬
‫ליחלק – מכיון שחלה‬
‫אלא בבן שלש עשרה‬
‫ׁ ֶש ָאכַ לְ נוּ‪ַ .‬ר ִ ּבי יוֹ ֵסי ַה ְ ּגלִ ילִ י אוֹ ֵמר‪ ,‬לְ ִפי עליהם חובת זימון‪ :‬וכן‬
‫שנה ויום אחד שלא הביא‬
‫ארבעה וכן חמשה – אין‬
‫שתי שערות והוא הנקרא רֹב ַה ָ ּק ָהל ֵהן ְמ ָב ְרכִ ין‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר (תהלים‬
‫השלשה מזמנין לעצמן‬
‫קטן פורח אבל‬
‫והיחיד יחלק מהן‪ ,‬דאיהו‬
‫בבציר סח) ְ ּב ַמ ְק ֵהלוֹ ת ָ ּב ְרכ ּו ֱאל ִֹהים‪ ,‬ה' ִמ ְּמקוֹ ר‬
‫מהכי אין מזמנין עליו‪,‬‬
‫נמי אקבע בחובת זמון‪:‬‬
‫ואפילו יודע למי מברכין‪ .‬יִ שְׂ ָר ֵאל‪ָ .‬א ַמר ַר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא‪ַ ,‬מה ָּמ ִצינ ּו ְ ּב ֵבית‬
‫ששה נחלקים – כדי זמון‬
‫לכאן וכדי זמון לכאן‪ ,‬עד‬
‫ובירושלמי מייתי הלכה ַה ְּכנֶ ֶסת ֶא ָחד ְמ ֻר ִ ּבין וְ ֶא ָחד מו ָּע ִטין אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫עשרה‪ ,‬אבל י' אין נחלקים‬
‫לשה‬
‫דאתחייבו להו בזמון שיש‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ֶאת יְ יָ ‪ַ .‬ר ִ ּבי יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ב ְרכ ּו ֶאת יְ יָ ַה ְמב ָֹר ְך‪ְ ׁ :‬ש ׁ ָ‬
‫בו הזכרת השם‪ ,‬עד שיהיו‬
‫ׁ ֶש ָאכְ ל ּו כְ ֶא ָחד‪ֵ ,‬אינָ ן ַר ׁ ּ ָש ִאין לֵ ָחלֵ ק וְ כֵ ן ַא ְר ָ ּב ָעה‪ ,‬וְ כֵ ן ֲח ִמ ׁ ּ ָשה‪ִ ׁ .‬ש ׁ ּ ָשה‬
‫עשרים‪ ,‬ואז יחלקו לשתי‬
‫נֶ ֱחלָ ִקין‪ַ ,‬עד ֲעשָׂ ָרה‪ .‬וַ ֲעשָׂ ָרה ֵאינָ ן נֶ ֱחלָ ִקין‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ִ ּי ְהי ּו ֶעשְׂ ִרים‪ְ ׁ :‬ש ֵּתי חבורות אם ירצו‪ :‬ה ואם‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ֲחבוּרוֹ ת ׁ ֶש ָהי ּו אוֹ כְ לוֹ ת ְ ּב ַביִ ת ֶא ָחד‪ּ ִ ,‬בזְ ַמן ׁ ֶש ִּמ ְק ָצ ָתן רוֹ ִאין ֵאלּ ּו ֶאת‬
‫ֵאלּ וּ‪ֲ ,‬ה ֵרי ֵאלּ ּו ִמ ְצ ָט ְר ִפין לַ ִ ּז ּמוּן וְ ִאם לָ או‪ֵ ,‬אלּ ּו ְמזַ ְּמנִ ין לְ ַע ְצ ָמן‪ ,‬וְ ֵאלּ ּו‬
‫ְמזַ ְּמנִ ין לְ ַע ְצ ָמן‪ֵ .‬אין ְמ ָב ְרכִ ין ַעל ַה ַ ּייִ ן ַעד ׁ ֶש ִ ּי ֵּתן לְ תוֹ כוֹ ַמיִ ם‪ ,‬דִּ ְב ֵרי‬
‫‪ 16:14:22‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫לאו אלו מזמנין לעצמן‬
‫– ובזמן ששמש אחד‬
‫משמש לשתי החבורות‬
‫אף על פי שאין רואים אלו‬
‫את אלו‪ ,‬השמש מצרפן‪:‬‬
‫‪.indd 15‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪16‬‬
‫פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫שינון בעלז‪-‬ח‬
‫ברכות פרק‬
‫מסכת‬
‫‪29‬‬
‫אין מברכין על היין – בורא פרי הגפן‪ :‬עד שיתן לתוכו ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל‪,‬‬
‫מים – לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה‬
‫בלא מים‪ ,‬הילכך אכתי לא אישתני למעליותא ולא זז הכסת ראשון לטומאה ויהיה משקה טופח במפה מחמת‬
‫מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כענבים‪ .‬נגוב הידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון‬
‫ואין הלכה כרבי אליעזר‪:‬‬
‫דלעולם המשקים נעשות‬
‫פרק ח אלו דברים‪ .‬מברך‬
‫תחלה וחוזר ומטמא‬
‫על היום – בתחלה קדוש ַר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ְ ,‬מ ָב ְרכִ ין‪:‬‬
‫את הידים כשמקנח בה‬
‫היום ואח"כ מברך על היין‬
‫תמיד בתוך הסעודה‪ .‬אבל‬
‫פרק ח‬
‫בורא פרי הגפן‪ ,‬שתחלה‬
‫בשלחן ליכא למגזר הכי‬
‫ֵאלּ ּו דְּ ָב ִרים ׁ ֶש ֵ ּבין ֵ ּבית ׁ ַש ַּמאי ו ֵּבית ִה ֵ ּלל‬
‫קדש היום ואחר כך בא‬
‫שאסור להשתמש בשלחן‬
‫שהוא שני לטומאה‪ .‬ובית‬
‫היין על השלחן בשביל ַ ּב ְּסעו ָּדה‪ּ ֵ .‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ְ ,‬מ ָב ֵר ְ‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ך‬
‫ַ‬
‫היום‪ ,‬וכשם שקדם לכניסה‬
‫הלל סברי מותר להשתמש‬
‫שני‬
‫שהוא‬
‫בשלחן‬
‫כך קודם לברכה‪ :‬מברך ַה ּיוֹ ם וְ ַא ַחר ָּכ ְך ְמ ָב ֵר ְך ַעל ַה ַ ּייִ ן‪ .‬ו ֵּבית ִה ֵ ּלל‬
‫על היין – תחלה‪ ,‬וה"ה‬
‫לטומאה‪ ,‬הלכך לא יניח‬
‫למקדש על הפת‪ ,‬שהיין או אוֹ ְמ ִרים‪ְ ,‬מ ָב ֵר ְך ַעל ַה ַ ּייִ ן וְ ַא ַחר ָּכ ְך ְמ ָב ֵר ְך ַעל‬
‫המפה על השלחן שמא‬
‫יטמאו המשקים שבמפה‬
‫הפת גורמים לקדוש היום ַה ּיוֹ ם‪ּ ֵ :‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬נוֹ ְטלִ ין לַ ָ ּי ַדיִ ם‬
‫שאם אין לו יין או פת לא‬
‫מחמת השלחן ויחזרו‬
‫יקדש‪ :‬ב בש"א נוטלין וְ ַא ַחר ָּכ ְך מוֹ זְ גִ ין ֶאת ַהכּ וֹ ס‪ .‬וב"ה אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬
‫ויטמאו את האוכלים‪ ,‬ואם‬
‫לידים ואחר כך מוזגין את‬
‫יניחנה על הכסת אין לחוש‬
‫הכוס – שאם אתה אומר מוֹ זְ גִ ין ֶאת ַהכּ וֹ ס וְ ַא ַחר ָּכ ְך נוֹ ְטלִ ין לַ ָ ּי ַדיִ ם‪:‬‬
‫כי אם שמא יטמאו ידיו‪,‬‬
‫מוטב שיטמאו ידים שאין‬
‫מוזגין את הכוס תחלה‪ ,‬ב"ש אוֹ ְמ ִרים‪ְ ,‬מ ַק ֵּנ ַח יָ ָדיו ַ ּב ַּמ ּ ָפה ו ַּמ ִּנ ָיח ּה ַעל‬
‫גזרה שמא יטמאו משקים‬
‫להם עיקר מן התורה‪,‬‬
‫שנפלו באחורי הכוס ַה ׁ ּ ֻשלְ ָחן‪ .‬וב"ה אוֹ ְמ ִרים‪ַ ,‬על ַה ֶּכ ֶסת‪ּ ֵ :‬בית‬
‫דאין נטילת ידים לחולין‬
‫מחמת הידים‪,‬‬
‫מן התורה‪ ,‬ולא יטמאו‬
‫שהידים ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ְ ,‬מכַ ְ ּב ִדין ֶאת ַה ַ ּביִ ת וְ ַא ַחר‬
‫קודם נטילה תורת שני‬
‫אוכלים שיש להם עיקר‬
‫מן התורה דראשון עושה‬
‫לטומאה יש להן ומטמאים ָּכ ְך נוֹ ְטלִ ים לַ ָ ּי ַדיִ ם‪ .‬ו ֵּבית ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬
‫את המשקים להיות תחלה‪,‬‬
‫שני בחולין מן התורה‪:‬‬
‫ויחזרו המשקים ויטמאו את נוֹ ְטלִ ין לַ ָ ּי ַדיִ ם ואח"כ ְמכַ ְ ּב ִדין ֶאת ַה ָ ּביִ ת‪ :‬ד בית שמאי אומרים‬
‫אחורי הכוס‪ ,‬שהמשקים‬
‫מכבדין את הבית – מקום‬
‫ֵ ּבית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬נֵ ר ו ָּמזוֹ ן ו ְּבשָׂ ִמים‬
‫שנטמאו מטמאים כלים‬
‫שאכלו שם מכבדים אותו‬
‫מדרבנן‪ ,‬אלא שהקילו וְ ַה ְבדָּ לָ ה‪ .‬ו ֵּבית ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬נֵ ר ו ְּבשָׂ ִמים‬
‫משיורי אוכלים שנתפררו‬
‫בטומאה זו שכלי שנטמאו‬
‫עליו ואח"כ נוטלים לידים‬
‫אחוריו במשקים טמאים ו ָּמזוֹ ן וְ ַה ְבדָּ לָ ה‪ּ ֵ .‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּב ָרא‬
‫מים אחרונים‪ .‬דפעמים‬
‫לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו‪ ,‬וסברי בית שמאי אסור שהשמש עם הארץ ומניח הפירורים שיש בהם כזית‪ ,‬ואם‬
‫להשתמש בכוס שאחוריו טמאות אע"פ שלא נטמא תוכו‪ ,‬אתה אומר נוטלים לידים תחלה נמצא אתה מפסיד את‬
‫גזרה שמא ינתזו נצוצות מתוכו על אחורי הכוס ויקבלו האוכלים שמים אחרונים נתזים עליהם ונמאסים‪ .‬ובית‬
‫המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמאו את הידים‪ .‬וכיון הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ‪ ,‬ושמש תלמיד‬
‫דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות נוטלין לידים חכם אינו מניח פירורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם‪,‬‬
‫תחלה ואח"כ מוזגין את הכוס‪ ,‬כדי שלא יקבלו המשקים ואם נתזים המים על גבי פירורים שאין בהם כזית אין בכך‬
‫שאחורי הכלי טומאה מחמת ידים ונמצאו אחורי הכלי כלום דפירורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד‪ .‬והלכה‬
‫טמאים מחמת אותן משקים ומשתמש בו באיסור‪ .‬ובית כבית שמאי בזה שמותר להשתמש בשמש עם הארץ‪:‬‬
‫הלל סברי אין אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאות‪ ,‬ה נר ומזון – מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין‬
‫הלכך מוזגים את הכוס תחלה ושותים אותו ואח"כ נוטלין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא שיעור [כוס] אחד‪ .‬בית‬
‫לידים‪ ,‬שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח"כ מוזגים שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה‪ .‬דכולי עלמא‬
‫את הכוס גזירה שמא יהיו אחורי הכוס טמאים‪ ,‬שמותר הבדלה בסוף‪ ,‬דאפוקי יומא מאחרינן ליה כי היכי דלא‬
‫להשתמש בכלי שאחוריו טמאים‪ ,‬ולא יהיו ידיו נגובות ליהוי עליה כמשאוי‪ .‬לא נחלקו אלא על הנר ועל הבשמים‪,‬‬
‫יפה ויטמאו אחורי הכלי המשקין שבידיו‪ ,‬ואותן משקין דבית שמאי אומרים נר ומזון ואח"כ בשמים‪ ,‬ובית הלל‬
‫שנעשו תחלה יחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים אומרים נר ובשמים כי הדדי‪ ,‬דברכות שאנו יכולים‬
‫מסואבות‪ :‬ג מקנח ידיו במפה – מנטילת מים ראשונים‪ ,‬לעשותם דלא מיחזי כמשאוי כגון נר ובשמים מקדמינן‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫‪ 16:14:22‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 16‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪17‬‬
‫תוכרב– תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד‬
‫‪30‬‬
‫להו לברכת המזון‪ :‬בית שמאי אומרים שברא מאור ואחר כך מברך על המזון – שאין ברכת המזון טעונה‬
‫האש – שברא דמשמע לשעבר ולא בורא דמשמע להבא‪ .‬כוס‪ .‬וב"ה סברי ברכת המזון טעונה כוס‪ :‬עונין אמן אחר‬
‫מאור האש ולא מאורי האש‪ ,‬דחדא נהורא איכא בנורא‪ :‬ישראל המברך – ואף על פי שלא שמע הזכרת השם אלא‬
‫ובית הלל אומרים בורא – נמי משמע לשעבר‪ :‬מאורי סוף הברכה דמסתמא לשמים ברך‪ :‬אלא אם כן שמע כל‬
‫האש – שהרבה גוונים יש‬
‫הברכה – שמא ברך להר‬
‫בשלהבת‪ ,‬אדומה לבנה ְמאוֹ ר ָה ֵא ׁש‪ .‬וב"ה אוֹ ְמ ִרים‪ּ ,‬בוֹ ֵרא ְמאוֹ ֵרי‬
‫גריזים‪:‬‬
‫פרק ט הרואה מקום‬
‫וירקרוקת‪:‬ולא על ָה ֵא ׁש‪ֵ :‬אין ְמ ָב ְרכִ ין‪ ,‬ל ֹא ַעל ַה ֵּנר וְ ל ֹא ַעל‬
‫ו לא על הנר‬
‫שנעשו בו ניסים – כגון‬
‫מעברות ים סוף ונחלי‬
‫הבשמים של עובדי ַה ְ ּבשָׂ ִמים ׁ ֶשל עוֹ ְב ֵדי כּ וֹ כָ ִבים‪ ,‬וְ ל ֹא ַעל‬
‫כוכבים – נר משום דלא‬
‫ארנון ומעברות הירדן ואבן‬
‫שבת שהעובד כוכבים ַה ֵּנר וְ ל ֹא ַעל ַה ְ ּבשָׂ ִמים ׁ ֶשל ֵמ ִתים‪ ,‬וְ ל ֹא‬
‫שישב עליה משה ע"ה‬
‫כשעשה מלחמה בעמלק‬
‫עשה מלאכה לאורו ַעל ַה ֵּנר וְ ל ֹא ַעל ַה ְ ּבשָׂ ִמים ׁ ֶש ִּל ְפנֵ י ֲעבוֹ ַדת‬
‫וקיימא לן אור שלא שבת‬
‫ודומיהן‪ .‬ואניסא דרבים‬
‫אין מברכין עליו הואיל כּ וֹ כָ ִבים‪ֵ .‬אין ְמ ָב ְרכִ ין ַעל ַה ֵּנר‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ֵ ּיאוֹ ת ּו‬
‫כגון הני דאמרינן מחייבי‬
‫ונעבד בו עבירה‪.‬‬
‫כ"ע לברוכי‪ ,‬אבל אניסא‬
‫ובשמים לְ אוֹ רוֹ ‪ִ :‬מי ׁ ֶש ָאכַ ל וְ ׁ ָשכַ ח וְ ל ֹא ֵב ַר ְך‪ּ ֵ ,‬בית‬
‫של עובדי כוכבים בבשמים‬
‫דיחיד כגון הרואה מקום‬
‫שהם במסבה שעובדי ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬יַ ְחזֹר לִ ְמקוֹ מוֹ וִ ָיב ֵר ְך‪.‬‬
‫שנעשה לו בו נס איהו חייב‬
‫כוכבים מסובים‬
‫לברוכי ברוך שעשה לי נס‬
‫בה וב"ה אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬יְ ָב ֵר ְך ְ ּב ָמקוֹ ם ׁ ֶש ִּנזְ ַּכר‪ַ .‬עד‬
‫לסעודה מיירי‪ .‬והא דתנן‬
‫במקום הזה ובנו ובן בנו‬
‫בסיפא ולא על הנר ולא ֵא ָימ ַתי הוּא ְמ ָב ֵר ְך‪ַ ,‬עד ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְת ַע ֵּכל ַה ָּמזוֹ ן‬
‫חייבים לברך ברוך שעשה‬
‫על הבשמים של עבודת‬
‫נס לאבותי במקום הזה‪.‬‬
‫כוכבים‪ ,‬מה טעם קאמר‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ֵמ ָעיו‪ּ ָ :‬בא לָ ֶהם יַ יִ ן לְ ַא ַחר ַה ָּמזוֹ ן‪ ,‬וְ ֵאין‬
‫וכל הני ברכות דמתניתין‬
‫מה טעם אין מברכין על ׁ ָשם ֶא ָ ּלא אוֹ תוֹ ַהכּ וֹ ס‪ּ ֵ ,‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬
‫בעו הזכרת שם ומלכות‬
‫בשמים של עובדי כוכבים‬
‫דכל ברכה שאין בה הזכרת‬
‫לפי שסתם מסבת עובדי ְמ ָב ֵר ְך ַעל ַה ַ ּייִ ן וְ ַא ַחר ָּכ ְך ְמ ָב ֵר ְך ַעל ַה ָּמזוֹ ן‪.‬‬
‫השם ומלכות אינה ברכה‪:‬‬
‫ב זיקים – כוכב הנראה‬
‫כוכבים לעבודת כוכבים ו ֵּבית ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪ְ ,‬מ ָב ֵר ְך ַעל ַה ָּמזוֹ ן וְ ַא ַחר‬
‫ואין מברכין על בשמים‬
‫כמו שפותח הרקיע ויורה‬
‫של עבודת כוכבים‪ :‬ולא ָּכ ְך ְמ ָב ֵר ְך ַעל ַה ַ ּייִ ן‪ .‬עוֹ נִ ין ָא ֵמן ַא ַחר יִ שְׂ ָר ֵאל‬
‫כחץ ממקום למקום‪ .‬אי‬
‫נמי כוכב שנראה כמו שיש‬
‫על הנר של מתים – דלא ַה ְּמ ָב ֵר ְך‪ ,‬וְ ֵאין עוֹ נִ ין ָא ֵמן ַא ַחר ַהכּ ו ִּתי‬
‫אתעביד לאורה אלא‬
‫לו זנב ארוך‪ :‬זועות –‬
‫ַה ְּמ ָב ֵר ְך‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ַמע ָּכל ַה ְ ּב ָרכָ ה‪:‬‬
‫לכבוד בעלמא‪ :‬ולא על‬
‫שהארץ מזדעזעת ורועשת‪:‬‬
‫בשמים של מתים –‬
‫רעמים – קול הנשמע‬
‫פרק ט'‬
‫דלעבורי ריחא עבידי‪ :‬ולא‬
‫ברקיע מעננים ששופכים‬
‫ָהרוֹ ֶאה ָמקוֹ ם ׁ ֶש ַּנ ֲעשׂ ּו בוֹ נִ ִּסים לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‪,‬‬
‫על נר ובשמים – דעבודת‬
‫מים מזה לזה‪ ,‬כמה דתימא‬
‫שאסורין‬
‫כוכבים‪ ,‬לפי‬
‫ְ‬
‫(ירמיה נא) לקול תתו‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫אוֹ ֵמר ָברוּך ׁ ֶש ָעשָׂ ה נִ ִסים לַ ֲאבוֹ ֵתינ ּו ַב ָמקוֹ ם‬
‫בהנאה‪ :‬עד שיאותו לאורו‬
‫המון מים בשמים‪ :‬ועל‬
‫– שיהנו מאורו‪ ,‬ולא שיהנו ַה ֶ ּזה‪ָ .‬מקוֹ ם ׁ ֶש ֶּנ ֶע ְק ָרה ִמ ֶּמ ּנ ּו ֲעבוֹ ָדה זָ ָרה‪,‬‬
‫הרוחות – שבאים בסערה‬
‫ממש אלא שקרוב לו כל‬
‫וזעף‪ ,‬ואינם מצויות אלא‬
‫ירצה‪:‬כךז אוֹ ֵמר ָ ּברו ְּך ׁ ֶש ָע ַקר ֲעבוֹ ָדה זָ ָרה ֵמ ַא ְר ֵצנוּ‪:‬‬
‫שיוכל ליהנות אם‬
‫לפרקים‪ :‬ברוך שכחו‬
‫שיתעכל המזון שבמעיו – ַעל ַה ִ ּז ִיקין‪ ,‬וְ ַעל ַה ְ ּזוָ עוֹ ת‪ ,‬וְ ַעל ַה ְ ּב ָר ִקים‪ ,‬וְ ַעל‬
‫מלא עולם – ואי בעי‬
‫כל זמן שאינו רעב‬
‫מברך ברוך עושה מעשה‬
‫מחמת ָה ְר ָע ִמים‪ ,‬וְ ַעל ָהרוּחוֹ ת‪ ,‬אוֹ ֵמר ָ ּברו ְּך ׁ ֶשכּ ֹחוֹ‬
‫אותה האכילה הוא סימן‬
‫בראשית שכל אלו מעשה‬
‫שלא נתעכל המזון‪ .‬ודוקא ָמלֵ א עוֹ לָ ם‪ַ .‬על ֶה ָה ִרים‪ ,‬וְ ַעל ַה ְ ּג ָבעוֹ ת‪ ,‬וְ ַעל‬
‫בראשית הם דכתיב‬
‫בשכח אמרי בית הלל‬
‫(תהלים קלה) ברקים למטר‬
‫דאינו חוזר‪ ,‬אבל במזיד ַה ַ ּי ִּמים‪ ,‬וְ ַעל ַה ְּנ ָהרוֹ ת‪ ,‬וְ ַעל ַה ִּמ ְד ָ ּברוֹ ת‪ ,‬אוֹ ֵמר‬
‫עשה‪ ,‬אבל על ההרים ועל‬
‫הגבעות וכו' אומר עושה‬
‫אשית‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה‬
‫דברי הכל יחזור למקומו ָ ּברו ְּך עוֹ שֵׂ ה ַמ ֲעשֵׂ ה ְב ֵר ׁ ִ‬
‫מעשה בראשית דוקא דלא‬
‫ויברך‪ :‬ח מברך על היין אוֹ ֵמר‪ָ ,‬הרוֹ ֶאה ֶאת ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל אוֹ ֵמר ָ ּברוּךְ‬
‫מצי לברוכי עלייהו שכחו‬
‫ׁ ֶש ָעשָׂ ה ֶאת ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל‪ּ ִ ,‬בזְ ַמן ׁ ֶשרוֹ ֶאה אוֹ תוֹ לִ ְפ ָר ִקים‪ַ .‬על ַה ְ ּג ׁ ָש ִמים מלא עולם שאינן נראים‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫א‬
‫ב‬
‫‪ 16:14:23‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 17‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪18‬‬
‫קובץ לימוד – שינון בעל פה‬
‫מסכת ברכות פרק ט‬
‫‪31‬‬
‫ברוב העולם אלא כל אחד ואחד במקומו‪ :‬הים הגדול – מה שעבר עליו מן הטוב ויתפלל על העתיד שתבא לו‬
‫ים אוקינוס שמקיף העולם‪ :‬ברוך שעשה את הים הגדול טובה‪ :‬ה חייב אדם לברך על הרעה – כשמברך דיין‬
‫– שמתוך גדלו וחשיבותו קובע ברכה לעצמו‪ :‬לפרקים האמת על הרעה‪ ,‬חייב לברך בשמחה ובלב טוב כשם‬
‫– משלשים יום לשלשים יום‪ :‬על הגשמים וכו' – מברך שמברך בשמחה הטוב והמטיב על הטובה‪ :‬דבר אחר‬
‫בכל מאדך – בכל מדות‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬והוא דאית‬
‫המדודות לך בין מדה‬
‫ליה ארעא בשותפות עם וְ ַעל ַה ְ ּבשׂ וֹ רוֹ ת ַה ּטוֹ בוֹ ת אוֹ ֵמר ָ ּברו ְ‬
‫ּ‬
‫ב‬
‫וֹ‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ּך‬
‫ַ‬
‫טובה בין מדת פורענות‪:‬‬
‫אחריני דהכי משמע הטוב‬
‫לא יקל אדם ראשו – לא‬
‫והמטיב הטוב לדידיה וְ ַה ֵּמ ִטיב‪ ,‬וְ ַעל ׁ ְשמוּעוֹ ת ָרעוֹ ת אוֹ ֵמר‪ּ ָ ,‬ברו ְּך‬
‫ינהג קלות ראש‪ :‬כנגד‬
‫והמטיב לאחריני‪ ,‬אבל‬
‫כי לית ליה ארעא כלל דַּ ַ ּין ָה ֱא ֶמת‪ּ ָ :‬בנָ ה ַביִ ת ָח ָד ׁש‪ ,‬וְ ָקנָ ה כֵ לִ ים‬
‫שער המזרח – חוץ להר‬
‫הבית אשר בחומה הנמוכה‬
‫אומר מודים אנחנו לך ה' ֲח ָד ׁ ִשים‪ ,‬אוֹ ֵמר ָ ּברו ְּך ׁ ֶש ֶה ֱחיָ נוּ‪ְ .‬מ ָב ֵר ְך ַעל‬
‫אשר לרגלי הבית למזרח‪,‬‬
‫אלהינו על כל טיפה וטיפה‬
‫שהורדת לנו וכו'‪ .‬ואם ָה ָר ָעה ֵמ ֵעין ַה ּטוֹ ָבה‪ ,‬וְ ַעל ַה ּטוֹ ָבה ֵמ ֵעין‬
‫לפי שהוא מכוון‪ ,‬שכל‬
‫השערים מכוונים זה כנגד‬
‫יש לו קרקע לבדו מברך ָה ָר ָעה‪ַ .‬הצּ וֹ ֵעק לְ ׁ ֶש ָע ַבר‪ֲ ,‬ה ֵרי זוֹ ְּת ִפ ַ ּלת‬
‫זה שער מזרח שער עזרת‬
‫שהחיינו‪ :‬ג בנה בית חדש‬
‫וקנה כלים חדשים – בין ׁ ָשוְ א‪ֵּ .‬כ ַיצד‪ָ .‬היְ ָתה ִא ׁ ְש ּתוֹ ְמ ֻע ֶ ּב ֶרת‪ ,‬וְ ָא ַמר‪,‬‬
‫נשים ושער עזרת ישראל‬
‫ופתח האולם וההיכל ובית‬
‫יש לו כיוצא בהן בין אין‬
‫לו יְ ִהי ָרצוֹ ן ׁ ֶש ֵּתלֵ ד ִא ׁ ְש ִּתי זָ כָ ר‪ֲ ,‬ה ֵרי זוֹ ְּת ִפ ַ ּלת‬
‫קדש הקדשים בימי בית‬
‫כיוצא בהן מברך שהחיינו‪:‬‬
‫ראשון‪ :‬באפונדתו – אזור‬
‫על הרעה מעין הטובה – ׁ ָשוְ א ָהיָ ה ָבא ַבדֶּ ֶר ְך וְ ׁ ָש ַמע קוֹ ל ְצוָ ָחה ָ ּב ִעיר‪,‬‬
‫חלול שנותנים בו מעות‪.‬‬
‫מפרש בגמרא כגון‬
‫שצפו וְ ָא ַמר‪ ,‬יְ ִהי ָרצוֹ ן ׁ ֶשלּ ֹא יִ ְהי ּו ֵאלּ ּו ְ ּבנֵ י ֵב ִיתי‪,‬‬
‫פירוש אחר בגד שלובש‬
‫מים על ארצו ושטפו‬
‫על בשרו לקבל הזיעה‬
‫תבואתו של שנה זו‪ ,‬אע"פ ֲה ֵרי זוֹ ְּת ִפ ַ ּלת ׁ ָשוְ א‪ַ :‬ה ִּנכְ נָ ס לְ ְּכ ָר ְך ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל‬
‫שלא לטנף שאר בגדים‪,‬‬
‫שרוו המים פני האדמה‬
‫ונעשית שדהו משובחת ׁ ְש ַּתיִ ם‪ַ ,‬א ַחת ִ ּבכְ נִ ָיסתוֹ וְ ַא ַחת ִ ּב ִיצ ָיאתוֹ ‪.‬‬
‫וגנאי לאדם לצאת באותו‬
‫בגד לבדו‪ :‬קפנדריא –‬
‫לשנים הבאות השתא ֶ ּבן ַע ַ ּזאי אוֹ ֵמר‪ַ ,‬א ְר ַ ּבע‪ְ ׁ ,‬ש ַּתיִ ם ִ ּבכְ נִ ָיסתוֹ‬
‫ליכנס בפתח זה ולצאת‬
‫מיהא רעה היא ומברך דיין‬
‫האמת‪ :‬ועל הטובה מעין ו ׁ ְּש ַּתיִ ם ִ ּב ִיצ ָיאתוֹ ‪ ,‬וְ נוֹ ֵתן הוֹ ָד ָאה לְ ׁ ֶש ָע ַבר‪,‬‬
‫בפתח שכנגדו כדי לקצר‬
‫הלוכו דרך שם‪ .‬ולשון‬
‫הרעה – כגון דאשכח וְ צוֹ ֵעק לֶ ָע ִתיד לָ בֹא‪:‬‬
‫ַח ָ ּיב ָא ָדם לְ ָב ֵר ְך‬
‫קפנדריא אדמקיפנא דרי‬
‫מציאה‪ ,‬אע"ג דרעה‬
‫ְ‬
‫היא דאי שמע בה מלכא ַעל ָה ָר ָעה ְּכ ׁ ֵשם ׁ ֶשהוּא ְמ ָב ֵרך ַעל ַה ּטוֹ ָבה‪,‬‬
‫אעול בהא‪ ,‬כלומר בעוד‬
‫שאני צריך להקיף שורות‬
‫חובטו במכות ויסורין ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר (דברים ו) וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת יְ יָ ֱאל ֶֹק ָ‬
‫יך‬
‫של בתים אקצר מהלכי‬
‫ושקיל לה מיניה השתא‬
‫ְ ּבכָ ל לְ ָב ְב ָך ו ְּבכָ ל נַ ְפ ׁ ְש ָך ו ְּבכָ ל ְמא ֶֹד ָך‪ּ ְ .‬בכָ ל ואכנס דרך כאן‪ :‬ורקיקה‬
‫מיהא טובה היא ומברך‬
‫– אסורה בהר הבית‪ :‬מקל‬
‫הטוב והמטיב‪:‬‬
‫ָ‬
‫ָ‬
‫הצועק לְ ָב ְבך‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְשנֵ י יְ ָצ ֶריך‪ּ ְ ,‬ביֵ ֶצר טוֹ ב ו ְּביֵ ֶצר ָרע‪.‬‬
‫וחומר – ממנעל‪ ,‬ומה‬
‫לשעבר – המתפלל על מה‬
‫ָ‬
‫ָ‬
‫מנעל שאינו דרך בזיון‬
‫שכבר היה הרי זו תפלת ו ְּבכָ ל נַ ְפ ׁ ְשך‪ֲ ,‬א ִפלּ ּו הוּא נוֹ ֵטל ֶאת נַ ְפ ׁ ְשך‪.‬‬
‫אסור‪ ,‬רקיקה שהיא דרך‬
‫שוא‪ ,‬דמאי דהוה הוה‪ :‬ד‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ָ ּ‬
‫שתים בכניסתו ושתים ו ְּבכָ ל ְמא ֶֹדך‪ְ ,‬בכָ ל ָממוֹ נְ ך‪ .‬דָּ ָבר ַא ֵחר ְבכָ ל בזיון לא כל שכן‪ :‬כל‬
‫ביציאתו – בכניסתו‬
‫ְמא ֶֹד ָך‪ּ ְ ,‬בכָ ל ִמדָּ ה ו ִּמדָּ ה ׁ ֶשהוּא מוֹ ֵדד לָ ְך חותמי ברכות שבמקדש‬
‫אומר שתכניסני לכרך זה‬
‫– המברך אומר בסוף כל‬
‫לשלום‪ ,‬נכנס אומר מודה ֱהוֵ י מוֹ ֶדה לוֹ ִ ּב ְמאֹד ְמאֹד‪ .‬ל ֹא יָ ֵקל ָא ָדם ֶאת‬
‫ברכה ברוך ה' אלהי ישראל‬
‫מן העולם ועד העולם חונן‬
‫ֹאשוֹ ְּכנֶ גֶ ד ׁ ַש ַער ַה ִּמזְ ָרח‪ֶ ׁ ,‬שהוּא ְמכֻ ָ ּון ְּכנֶ גֶ ד‬
‫אני לפניך שהכנסתני לכרך ר ׁ‬
‫זה לשלום הרי (זה) שתים‬
‫הדעת וכן בכולם‪ ,‬והעונין‬
‫בכניסתו‪ .‬בקש לצאת ֵ ּבית ָק ְד ׁ ֵשי ַה ֳ ּק ָד ׁ ִשים‪ .‬ל ֹא יִ ָּכנֵ ס לְ ַהר ַה ַ ּביִ ת‬
‫אומרים ברוך שם כבוד‬
‫מלכותו לעולם ועד‪ .‬שאין‬
‫אומר שתוציאני מכרך זה ְ ּב ַמ ְקלוֹ ‪ ,‬ו ְּב ִמנְ ָעלוֹ ‪ ,‬ו ְּב ֻפנְ דָּ תוֹ ‪ ,‬ו ְּב ָא ָבק ׁ ֶש ַעל‬
‫לשלום‪ ,‬לאחר שיצא אומר‬
‫עונין אמן אחר כל ברכה‬
‫מודה אני לפניך שהוצאתני ַרגְ לָ יו‪ ,‬וְ ל ֹא יַ ֲעשֶׂ ּנ ּו ַק ּ ַפנְ דַּ ְריָ א‪ ,‬ו ְּר ִק ָיקה ִמ ַ ּקל‬
‫שבמקדש‪ ,‬דכתיב בעזרא‬
‫מכרך זה לשלום וכל‬
‫(נחמיה ט) קומו ברכו‬
‫כך וָ ח ֶֹמר‪ָּ .‬כל חוֹ ְת ֵמי ְב ָרכוֹ ת ׁ ֶש ָהי ּו ַב ִּמ ְקדָּ ׁש‪,‬‬
‫למה מפני שצריך שיתן‬
‫את ה' אלהיכם מן העולם‬
‫אדם הודאה לבוראו על ָהי ּו אוֹ ְמ ִרים ִמן ָהעוֹ לָ ם‪ִ .‬מ ׁ ּ ֶש ִ ּקלְ ְקל ּו ַה ִּמינִ ין‪,‬‬
‫עד העולם‪ ,‬ואומר אח"כ‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫‪ 16:14:23‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 18‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪32‬‬
‫תוכרב– תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד‬
‫‪19‬‬
‫ויברכו שם כבודך‪ ,‬כלומר שעונים ברוך שם כבוד מלכותו מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה‪ ,‬תא שמע מן‬
‫לע"ו‪ .‬ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל‪ ,‬וכי תימא לא‬
‫אלא ברוך אלהי ישראל מן העולם ולא יותר ולא היו שאל המלאך בשלום גדעון‪ ,‬ולא ברכו‪ ,‬אלא בשליחותו‬
‫אומרים ועד העולם‪ :‬משקלקלו המינים – שאין מאמינים של מקום הודיעו שהשכינה עמו‪ ,‬ולא גמרינן מיניה‪ ,‬תא‬
‫שמע ואומר אל תבוז כי‬
‫בתחיית המתים ואמרו‬
‫זקנה אמך‪ ,‬אל תבוז את‬
‫אין עולם אלא זה‪ ,‬התקינו וְ ָא ְמרוּ‪ֵ ,‬אין עוֹ לָ ם ֶא ָ ּלא ֶא ָחד‪ִ ,‬ה ְת ִקינ ּו‬
‫בעז לומר שמדעתו עשה‬
‫עזרא ובית דינו שיהו‬
‫אומרים מן העולם ועד ׁ ֶש ְ ּיה ּו אוֹ ְמ ִרים‪ִ ,‬מן ָהעוֹ לָ ם וְ ַעד ָהעוֹ לָ ם‪.‬‬
‫אלא למוד מזקני אומתך‬
‫כי יש לו על מי להסמך‬
‫העולם לומר ששני‬
‫עולמות וְ ִה ְת ִקינוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּי ֵהא ָא ָדם ׁשוֹ ֵאל ֶאת ׁ ְשלוֹ ם‬
‫שנאמר עת לעשות לה'‬
‫יש‪ ,‬העולם הזה והעולם‬
‫ֲח ֵברוֹ ַ ּב ׁ ּ ֵשם‪ֶ ׁ ,‬ש ֶ ּנ ֱא ַמר (רות ב) וְ ִה ֵ ּנה ב ַֹעז הפרו תורתך‪ :‬רבי נתן‬
‫הבא‪ ,‬להוציא מלב המינים‬
‫אומר הפרו תורתך –‬
‫שכופרים בתחיית המתים‪:‬‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ם‪,‬‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ים‬
‫ר‬
‫צ‬
‫וֹ‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ֹאמ‬
‫י‬
‫ם‪,‬‬
‫ח‬
‫ית‬
‫ב‬
‫מ‬
‫א‬
‫ב‬
‫כֶ‬
‫ָ‬
‫ִ‬
‫יָ‬
‫יְ‬
‫ִ‬
‫ְ‬
‫לַ‬
‫ֶ‬
‫וַ‬
‫ֶ‬
‫לֶ‬
‫ֵ‬
‫ִ‬
‫ָ‬
‫שיהא אדם שואל בשלום‬
‫פעמים שמבטלים דברי‬
‫תורה כדי לעשות לה'‪,‬‬
‫ֹאמר ּו לוֹ ‪ ,‬יְ ָב ֶרכְ ָך יְ יָ ‪ .‬וְ אוֹ ֵמר (שופטים‬
‫חבירו בשם – בשמו וַ ּי ְ‬
‫של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫אף זה המתכוין לשאול‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ולא אמרינן מזלזל הוא ו) יְ יָ ִע ְמך ִגבוֹ ר ֶה ָחיִ ל‪ .‬וְ אוֹ ֵמר (משלי כג)‬
‫בשלום חברו‪ ,‬וזהו רצונו‬
‫של מקום שנאמר (תהלים‬
‫בכבודו של מקום בשביל ַאל ָּתבוּז ִּכי זָ ְקנָ ה ִא ֶּמ ָך‪ .‬וְ אוֹ ֵמר (תהלים‬
‫כבוד הבריות להוציא‬
‫לד) בקש שלום ורדפהו‪,‬‬
‫שם שמים עליו‪ ,‬ולמדו קיט) ֵעת לַ ֲעשׂ וֹ ת לַ ייָ ֵה ֵפר ּו תוֹ ָר ֶת ָך‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫מותר להפר תורה ולעשות‬
‫דבר הנראה אסור‪:‬‬
‫מבועז שאמר לקוצרים נָ ָתן אוֹ ֵמר‪ֵ ,‬ה ֵפר ּו תוֹ ָר ֶת ָך ֵעת לַ ֲעשׂ וֹ ת לַ ייָ ‪:‬‬
‫ה' עמכם‪ ,‬וכי תימא בעז‬
‫סליק מסכת ברכות‬
‫סליק מסכת ברכות‬
‫‪ 16:14:23‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 19‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫מסכת פאה‬
‫‪20‬‬
‫שינון בעלא פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק‬
‫מסכת‬
‫‪33‬‬
‫פרק א אלו דברים שאין להם שיעור – מדאורייתא‪ ,‬ופירשו גודל הגרגרים וקטנן‪ ,‬שאם היו השבלים של שדה‬
‫אבל מדרבנן יש להם שיעור‪ ,‬דהא תנן בסיפא אין פוחתין במקום אחד מלאות וטובות ובמקום אחר צנומות דקות‬
‫לפאה מששים‪ :‬הפאה – שאדם חייב להניח בסוף שדהו לא יניח הפאה כולה מן הרעות אלא ישער ששים לרע‬
‫לעניים‪ ,‬כדכתיב (ויקרא כג) לא תכלה פאת שדך בקצרך‪ :‬וליפה‪ :‬ג מתחלת השדה ומאמצעה – ואין צריך להניח‬
‫והבכורים – דכתיב‬
‫פאה בסוף שדה‪ ,‬דכתיב‬
‫(שמות כג) ראשית בכורי‬
‫(ויקרא יט) לא תכלה פאת‬
‫אדמתך תביא בית ה'‬
‫שדך לקצור‪ ,‬אמרה תורה‬
‫אלהיך‪ ,‬ולא נתנה תורה‬
‫תן פאה ואף על פי שיש לך‬
‫א‬
‫פרק‬
‫בהם שיעור‪ :‬והראיון‬
‫עדיין קמה לקצור‪ :‬ובלבד‬
‫ֵאלּ ּו ְד ָב ִרים ׁ ֶש ֵאין לָ ֶהם ׁ ִשעוּר‪ַ .‬ה ּ ֵפ ָאה‪,‬‬
‫– שחייב אדם להראות‬
‫שיתן בסוף כשיעור –‬
‫בעזרה בשלש‬
‫אע"ג דרבי קרא בתחלה‬
‫ּ‬
‫כּ‬
‫ים‪,‬‬
‫ד‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ּת‬
‫ו‬
‫יל‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ן‪,‬‬
‫יוֹ‬
‫א‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ים‪,‬‬
‫ּר‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ֲ ָ ִ‬
‫ּגְ ִ‬
‫וְ ָ ֵ ָ‬
‫רגלים‪ ,‬וְ ַ ִ ִ‬
‫דכתיב (שם) שלש פעמים‬
‫ובאמצע שיש תורת פאה‬
‫למה שנתן‪ ,‬מכל מקום‬
‫בשנה יראה כל זכורך‪ ,‬וְ ַתלְ מוּד ּתוֹ ָרה‪ֵ .‬אלּ ּו ְד ָב ִרים ׁ ֶש ָא ָדם אוֹ כֵ ל‬
‫וזאת הראיה אין לה שיעור‬
‫לא מפטר אלא אם כן נותן‬
‫דכל אימת דבעי עייל ּ ֵפרוֹ ֵת ֶיהן ָ ּבעוֹ לָ ם ַה ֶ ּזה וְ ַה ֶ ּק ֶרן ַק ֶ ּי ֶמת לוֹ‬
‫בסוף השדה תשלום שיעור‬
‫אחד מששים עם מה שנתן‬
‫ומתחזי ונפיק‪ .‬פירוש אחר לָ עוֹ לָ ם ַה ָ ּבא‪ִּ .‬כ ּבוּד ָאב וָ ֵאם‪ ,‬וּגְ ִמילוּת‬
‫עולת ראיה ושלמי חגיגה‬
‫באמצע ובתחלה כן מוכח‬
‫שחייב להביא כדכתיב ֲח ָס ִדים‪ ,‬וַ ֲה ָב ַאת ׁ ָשלוֹ ם ֵ ּבין ָא ָדם לַ ֲח ֵברוֹ‬
‫בירושלמי‪ .‬ורמב"ם פירש‬
‫ובלבד שיתן בסוף כשיעור‬
‫(שם) ולא יראו פני ריקם‪ ,‬וְ ַתלְ מוּד ּתוֹ ָרה ְּכנֶ גֶ ד ֻּכ ָ ּלם‪ֵ :‬אין ּפוֹ ֲח ִתין‬
‫אין לה שיעור מדאורייתא‬
‫פאה הצריכה לכל השדה‪,‬‬
‫דכתיב (דברים טז) איש לַ ּ ֵפ ָאה ִמ ׁ ּ ִש ׁ ּ ִשים‪ ,‬וְ ַאף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ָא ְמר ּו ֵאין‬
‫שצריך שיניח בסוף השדה‬
‫אחד מששים חוץ ממה‬
‫כמתנת ידו‪ ,‬אלא שחכמים לַ ּ ֵפ ָאה ׁ ִשעוּר‪ַ .‬הכּ ֹל לְ ִפי ג ֶֹדל ַה ּ ָׂש ֶדה‪ ,‬וּלְ ִפי‬
‫נתנו בה שיעור‪ ,‬העולה‬
‫שהניח בתחלה ובאמצע‪:‬‬
‫מעה כסף וחגיגה שתי רֹב ָה ֲענִ ִ ּיים‪ ,‬וּלְ ִפי רֹב ָה ֲענָ וָ ה‪ :‬נוֹ ְתנִ ין ּ ֵפ ָאה‬
‫אם שייר קלח אחד –‬
‫כסף‪ :‬וגמילות חסדים –‬
‫בסוף השדה והניח אותו‬
‫חולים ִמ ְּת ִח ַ ּלת ַה ּ ָׂש ֶדה ו ֵּמ ֶא ְמ ָצ ָע ּה‪ַ .‬ר ִ ּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‬
‫דבגופו‪ ,‬כגון ביקור‬
‫לפאה סומך עליו‪ ,‬וכל מה‬
‫ולקבור מתים וכיוצא אוֹ ֵמר‪ ,‬ו ִּבלְ ַבד ׁ ֶש ִ ּי ֵּתן ַ ּב ּסוֹ ף ַּכ ׁ ּ ִשעוּר‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫שהניח באמצע ובתחילה‬
‫בהן‪ ,‬אבל גמילות‬
‫תורת פאה עליה‪ :‬ואם לאו‬
‫חסדים יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ִ ,‬אם ׁ ִש ֵ ּיר ֶקלַ ח ֶא ָחד‪ ,‬סוֹ ֵמ ְך‬
‫דבממונו‪ ,‬כגון פדיון‬
‫– שלא הניח אפילו קלח‬
‫אחד בסוף השדה לפאה‪,‬‬
‫שבוים ולהלביש ערומים לוֹ ִמ ׁ ּשוּם ּ ֵפ ָאה וְ ִאם לָ או‪ֵ ,‬אינוֹ נוֹ ֵתן ֶא ָ ּלא‬
‫ולהאכיל את הרעבים‬
‫הרי מה שהניח באמצע‬
‫וכיוצא בהן יש להן שיעור‪ִ ,‬מ ׁ ּשוּם ֶה ְפ ֵקר‪:‬‬
‫ְּכלָ ל ָא ְמר ּו ַ ּב ּ ֵפ ָאה‪ָּ .‬כל‬
‫ובתחילה אינה חשובה‬
‫פאה אלא דין הפקר יש לה‪.‬‬
‫שיתן בכל פעם שתבא ׁ ֶשהוּא אֹכֶ ל‪ ,‬וְ נִ ׁ ְש ָמר‪ ,‬וְ גִ דּ וּלָ יו ִמן ָה ָא ֶרץ‪,‬‬
‫מצוה כזו לידו חמישית‬
‫ופליג אדרבי שמעון דאמר‬
‫מן הריוח שבנכסיו‪ ,‬ותו וּלְ ִק ָיטתוֹ כְ ַא ַחת‪ ,‬ו ַּמכְ נִ יסוֹ לְ ִק ּיוּם‪ַ ,‬ח ָ ּיב‬
‫דמכל מקום היא חשובה‬
‫לא מחייב‪ ,‬דהכי אמרינן‬
‫פאה אלא דלא מפטר בעל‬
‫המבזבז אל יבזבז יותר מחומש‪ .‬הלכך מבעי ליה לאינש השדה בהכי‪ .‬והלכה כרבי שמעון‪ :‬ד כל דבר שהוא אוכל‬
‫לאפרושי חמישית הריוח בכל עת כדי שיהא מצוי כל זמן – למעוטי ספיחי סטים‪ ,‬שאע"פ שהן אוכל על ידי הדחק‬
‫שיבא גמילות חסד לידו שיקיימנו‪ ,‬ובהכי נפיק ידי חובתו‪ :‬לאו אוכל מקרו ואין חייבין בפאה‪ ,‬דכתיב (ויקרא יט)‬
‫ותלמוד תורה – אין לה שיעור דכתיב (יהושע א) והגית ובקצרכם‪ ,‬ואין קצירה אלא בדבר הראוי לאכילה‪ :‬ונשמר‬
‫בו יומם ולילה‪ :‬ות"ת כנגד כולם – שקול כנגד כולם‪ – :‬למעוטי הפקר שאין לו שומרים שאינו חייב בפאה‪,‬‬
‫ב אין פוחתין לפאה מששים – מדרבנן‪ :‬אע"פ שאמרו דכתיב (שם) לעני ולגר תעזוב אותם‪ ,‬פרט להפקר שכבר‬
‫אין לפאה שיעור – מדאורייתא כדאמרן‪ :‬הכל לפי גודל נעזב‪ :‬וגידוליו מן הארץ – למעוטי כמהין ופטריות‪,‬‬
‫השדה – אם שדהו גדולה ועניים מועטים נותן ומוסיף על שאין להם שורש בארץ וגדוליהם מן האויר‪ ,‬שאין חייבין‬
‫ששים לפי גודל שדהו‪ ,‬ואם שדהו קטנה ועניים מרובים בפאה דכתיב (שם) קציר ארצכם‪ :‬ולקיטתו כאחד –‬
‫מוסיף על ששים לפי רוב העניים‪ :‬ולפי הענוה – אית למעוטי תאנה וכיוצא בה‪ ,‬מן האילנות שנלקטים הפירות‬
‫דגרסי ענוה בוי"ו‪ ,‬כלומר לפי רוב ענותו ירבה לעניים‪ ,‬שמתבשלים בהם ראשון ראשון‪ ,‬דכתיב (שם) קציר משמע‬
‫לשון וענותך תרבני (תהלים יח)‪ .‬ורמב"ם פירש לשון דבר הנקצר הרבה ביחד‪ :‬ומכניסו לקיום – למעוטי ירק‬
‫עניה כלומר מה שתענה הארץ‪ .‬ואית דגרסי ענבה בבי"ת‪ ,‬שאינו מתקיים אלא מתעפש מיד‪ ,‬דכתיב (שם כג) פאת‬
‫מסכת פאה‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫‪ 16:14:23‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 20‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫‪34‬‬
‫‪21‬‬
‫שדך בקצרך ואין הירק נקצר‪ :‬והתבואה והקטניות – לקנות תבואה או יין לגתות ולגרנות‪ .‬ואם קנו קודם מרוח‪,‬‬
‫תבואה מחמשת המינים‪ ,‬חטה ושעורה וכוסמת שבולת שעדיין לא הוקבעה תבואה זו למעשר‪ ,‬המעשרות שלהם‪:‬‬
‫שועל ושיפון קטניות פולין ואפונים ועדשים ודומיהן‪ :‬המקדיש ופודה – המקדיש גרנו ופדאו מיד הגזבר‪ ,‬והוא‬
‫בכלל הזה – להתחייב בפאה כשישלמו בהם כל התנאים גדיש או קמה שלא הוקבע למעשר כשהיה ביד ההקדש‪,‬‬
‫חייב הפודה להוציא‬
‫הללו‪ :‬ה האוג – אילן‬
‫ממנו המעשרות‪ .‬אבל אם‬
‫שהפרי שלו אדום‪ ,‬וקורין‬
‫לו בלע"ז קורנ"י אולי"ס‪ּ ַ .‬ב ּ ֵפ ָאה‪ .‬וְ ַה ְּתבו ָּאה וְ ַה ִ ּק ְטנִ ּיוֹ ת ַ ּב ְּכלָ ל ַה ֶ ּזה‪:‬‬
‫נתמרח הגורן ביד הגזבר‬
‫הואיל ובשעה שהיה ראוי‬
‫ורמב"ם פירש שהוא צמח‬
‫ו ָּב ִאילָ ן‪ָ ,‬האוֹ ג וְ ֶה ָחרו ִּבין וְ ֶאגוֹ זִ ים‬
‫שיוקבע למעשר דהיינו‬
‫שמעבדים בו העורות‬
‫וקורין לו בערבי סומא"ק‪ ,‬וְ ַה ׁ ּ ְש ֵק ִדים וְ ַה ְ ּג ָפנִ ים וְ ָה ִר ּמוֹ נִ ים וְ ַה ֵ ּז ִיתים‬
‫בזמן המרוח היתה ביד‬
‫הקדש‪ ,‬אין הפודה חייב‬
‫והאשכלות שלו‬
‫ראויין וְ ַה ְּת ָמ ִרים‪ַ ,‬ח ָ ּי ִבין ַ ּב ּ ֵפ ָאה‪ :‬לְ עוֹ לָ ם הוּא‬
‫להוציא ממנו מעשרות‬
‫לאכילה‪ .‬ולאו דוקא‬
‫שההקדש פטור מן‬
‫אלו שמנה התנא חייבים נוֹ ֵתן ִמ ׁ ּשוּם ּ ֵפ ָאה ו ָּפטוּר ִמן ַה ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‪,‬‬
‫המעשרות‪:‬‬
‫בפאה ולא מיני אילנות‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ַעד ׁ ֶש ְי ָמ ֵר ַח‪ .‬וְ נוֹ ֵתן ִמ ׁשוּם ֶה ְפ ֵקר ו ָּפטוּר ִמן פרק ב אלו מפסיקין‬
‫אחרים‪ ,‬אלא אלו ודומיהן‬
‫– בין שדה לשדה ויהיו‬
‫קאמר‪ :‬ו לעולם הוא ַה ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ְ ּי ָמ ֵר ַח‪ .‬ו ַּמ ֲאכִ יל לַ ְ ּב ֵה ָמה‬
‫נחשבים כשתי שדות‪,‬‬
‫נותן משום פאה – מי‬
‫שלא הניח פאה בשדה וְ לַ ַח ָ ּיה וְ לָ עוֹ פוֹ ת ו ָּפטוּר ִמן ַה ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ַ ,‬עד‬
‫לענין שאם הניח פאה‬
‫באחת מהן על חברתה לא‬
‫במחובר חייב להפריש מן ׁ ֶש ְ ּי ָמ ֵר ַח‪ .‬וְ נוֹ ֵטל ִמן ַה ּג ֶֹרן וְ זוֹ ֵר ַע ו ָּפטוּר ִמן‬
‫עלתה לו לפאה‪ ,‬דכתיב‬
‫התלוש‪ ,‬והפאה שמפריש‬
‫מן התלוש ונותן לעניים ַה ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ְ ּי ָמ ֵר ַח‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא‪.‬‬
‫(ויקרא יט) פאת שדך שלא‬
‫יניח פאה משדה לחברתה‪:‬‬
‫פטורה מן המעשרות‪ :‬עד כּ ֵֹהן וְ לֵ וִ י ׁ ֶש ָ ּל ְקח ּו ֶאת ַה ּג ֶֹרן‪ַ ,‬ה ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‬
‫הנחל – נהר‪ :‬והשלולית‬
‫שימרח – שיעשה כרי‬
‫וצבור של תבואה‪ ,‬אבל ׁ ֶש ָ ּל ֶהם‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ְ ּי ָמ ֵר ַח‪ַ .‬ה ַּמ ְקדִּ ׁיש וּפוֹ ֶדה‪ַ ,‬ח ָ ּיב‬
‫– אמת המים שמחלקת‬
‫שלל לאגפיה שאמות‬
‫אם בא להפריש פאה אחר‬
‫ְ ּב ַמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ְ ּי ָמ ֵר ַח ַה ִ ּגזְ ָ ּבר‪:‬‬
‫אחרות של מים שותות‬
‫המירוח צריך שיפריש‬
‫פרק ב'‬
‫ממנה‪ :‬ודרך היחיד – ד'‬
‫והמעשרות‬
‫התרומה‬
‫אמות‪ :‬ודרך הרבים – שש‬
‫תחלה ואחר כך יטול‬
‫ו ְֵאלּ ּו ַמ ְפ ִס ִיקין לַ ּ ֵפ ָאה‪ַ .‬ה ַּנ ַחל‪ ,‬וְ ַה ׁ ּ ְשלוּלִ ית‪,‬‬
‫עשרה אמה‪ ,‬ומשום סיפא‬
‫הפאה‪ ,‬שאין פטור מן‬
‫המעשרות אלא הפאה וְ ֶד ֶר ְך ַה ָ ּי ִחיד‪ ,‬וְ ֶד ֶר ְך ָה ַר ִ ּבים‪ ,‬ו ׁ ְּש ִביל ָה ַר ִ ּבים‪,‬‬
‫נקט לה דבעי למתני סיפא‬
‫שכל אלו אין מפסיקין‬
‫שנטלה קודם המרוח‪:‬‬
‫ופטור ו ׁ ְּש ִביל ַה ָ ּי ִחיד ַה ָ ּקבו ַּע ִ ּבימוֹ ת ַה ַח ָּמה‬
‫ונותן משום הפקר‬
‫באילן‪ ,‬וקמ"ל דאפילו דרך‬
‫מן המעשרות – (משום ו ִּבימוֹ ת ַה ְ ּג ׁ ָש ִמים‪ ,‬וְ ַה ּבוּר‪ ,‬וְ ַה ִּניר‪ ,‬וְ זֶ ַרע ַא ֵחר‪.‬‬
‫הרבים שהיא רחבה ט"ז‬
‫הפקר) המפקיר תבואתו‬
‫אמה אינה מפסקת באילן‪:‬‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ובא אחר וזכה בה‪ ,‬אין וְ ַהקוֹ ֵצר לְ ׁ ַש ַחת ַמ ְפ ִסיק‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ִבי ֵמ ִאיר‪ .‬שביל הרבים ושביל‬
‫היחיד – שביל זוטר טובא‬
‫הזוכה בה חייב במעשרות וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ,‬אינוֹ ַמ ְפ ִסיק‪ֶ ,‬א ָ ּלא ִאם ֵּכן‬
‫דשקיל כרעא ומנח כרעא‪.‬‬
‫דכתיב (דברים יד) ובא‬
‫ואשמעינן דאפילו שביל‬
‫הלוי כי אין לו חלק ונחלה‬
‫עמך יצא הפקר שידך וידו שוין‪ ,‬אבל המפקיר תבואתו דרבים אם הוא קבוע לימות החמה ולימות הגשמים‪,‬‬
‫לאחר המרוח אין ההפקר ההוא פוטר מן המעשר‪ :‬ומאכיל כלומר שמהלכין בו אפילו בזמן שהשדות זרועות בימות‬
‫לבהמה וכו' – ואפילו הוא עצמו מותר לאכול אכילת עראי הגשמים מפסיק בין השדות הזרועות ואי לא לא מפסיק‪:‬‬
‫קודם מירוח‪ ,‬אבל הבהמה אוכלת אפילו אכילת קבע‪ :‬הבור – שדה שאינה זרועה‪ .‬והאדמה לא תשם (בראשית‬
‫נוטל מן הגורן וזורע וכו' – דמן התורה הזורע פטור מז) מתרגמינן וארעא לא תבור‪ :‬והניר – חרישה‪ .‬כמו‬
‫מן המעשר אפילו לאחר מרוח דכתיב (שם) עשר תעשר נירו לכם ניר (ירמיה ד)‪ :‬וזרע אחר – כגון ששתי השדות‬
‫ואכלת וזורע לא קרינן ביה ואכלת‪ ,‬מיהו מדרבנן חייב‪ .‬ס"ל זרועים חטים וביניהם קרקע זרוע מין אחר‪ .‬ושיעור רוחב‬
‫לר"ע דקודם מרוח פטור מן המעשר אפילו מדרבנן‪ .‬ואין הבור והניר וזרע אחר כדי שלשה תלמים של מענית‬
‫הלכה כר"ע‪ :‬שלקחו את הגורן – שקנו תבואה מן הגורן‪ ,‬המחרישה‪ :‬והקוצר לשחת מפסיק – דקסבר כל לשחת‬
‫וקנסו חכמים שיהיו חייבים להפריש תרומות ומעשרות לאו קצירה היא‪ ,‬דלא חשבינן לה אתחלתא דקצירה‪.‬‬
‫ולתת אותם לכהנים ולוים אחרים כדי שלא יהיו קופצים שחת תבואה שלא הביאה שליש‪ ,‬וקוצרים אותה להאכיל‬
‫לבהמות‪ .‬ואין הלכה כרבי מאיר‪ :‬ב אמת המים שאינה‬
‫ה‬
‫ו‬
‫א‬
‫‪ 16:14:24‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 21‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪22‬‬
‫ב פה‬
‫שינון בעל‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק‬
‫מסכת‬
‫‪35‬‬
‫יכולה להקצר כאחת – שהיא רחבה כל כך עד שהעומד להם בכל העיר – אין נותנים כי אם פאה אחת לכולן‪,‬‬
‫באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן‪ :‬ר' יהודה אומר אע"פ שאין רואין זה את זה‪ ,‬ואין הלכה כרבי אליעזר בר'‬
‫מפסקת – ופליג את"ק דאמר לעיל על שלולית דהיינו צדוק שאמר משמו‪ ,‬אבל הלכה כר"ג‪ :‬ה שני מיני חטין‬
‫אמת המים דבכל ענין מפסיק‪ ,‬ור' יהודה סבר דאם – כגון שחמתית ולבנה‪ :‬ו הלבלר – הסופר‪ :‬הזוגות –‬
‫הם כל אותן שנים שנים‬
‫יכולה להקצר כאחת אינה‬
‫הנזכרים בפ"ק דמסכת‬
‫מפסקת‪ .‬והלכה כר'‬
‫יהודה‪ :‬וכל ההרים אשר ָח ָר ׁש‪ַ :‬א ַּמת ַה ַּמיִ ם ׁ ֶש ֵאינָ ּה יְ כוֹ לָ ה לְ ִה ָ ּק ֵצר‬
‫אבות‪ ,‬שקבלו שנים מפי‬
‫שנים [עד] מפי שמעון‬
‫במעדר יעדרון – הר ְּכ ַא ַחת‪ַ ,‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ַ ,‬מ ְפ ֶס ֶקת‪ .‬וְ כֹל‬
‫הצדיק‪ :‬ז שדה שקצרוה‬
‫שחודו זקוף ואין בקר‬
‫בכליו יכולין לעבור שם‪ֶ ,‬ה ָה ִרים ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ַּמ ְעדֵּ ר יֵ ָע ֵדרוּן‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי‬
‫כותים – לעצמן‪ .‬ולא‬
‫שקצרוה פועלי כותים‬
‫ומפסיק בין שתי השדות‪ֶ ׁ :‬ש ֵאין ַה ָ ּב ָקר יָ כוֹ ל לַ ֲעבֹר ְ ּבכֵ לָ יו‪ ,‬הוּא נוֹ ֵתן‬
‫לישראל‪ ,‬דאז הוי כאילו‬
‫הוא נותן פאה לכל –‬
‫קצרוה ישראל‪ :‬קרסמוה‬
‫כלומר נותן פאה אחת לכל ּ ֵפ ָאה לַ כּ ֹל‪ַ :‬הכּ ֹל ַמ ְפ ִסיק לִ זְ ָר ִעים‪ ,‬וְ ֵאינוֹ‬
‫נמלים – דרך הנמלה‬
‫שתי השדות ולא‬
‫חשיב ַמ ְפ ִסיק לְ ִאילָ ן ֶא ָ ּלא גָ ֵדר‪ .‬וְ ִאם ָהיָ ה שֵׂ ָער‬
‫לחתוך קנה השבולת‬
‫הפסק‪ .‬הואיל והם נעדרים‬
‫מלמטה‪ .‬ולזה קורים‬
‫במעדר‪ ,‬כלומר שבני אדם כּ וֹ ֵת ׁש‪ֵ ,‬אינוֹ ַמ ְפ ִסיק‪ֶ ,‬א ָ ּלא נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה לַ כּ ֹל‪:‬‬
‫קרסום‪ ,‬לשון יכרסמנה‬
‫חופרים אותו הר בכלי‬
‫וְ לֶ ָחרו ִּבין ָּכל ָהרוֹ ִאין זֶ ה ֶאת זֶ ה‪ָ .‬א ַמר ַר ָ ּבן‬
‫חזיר מיער (תהלים פ)‪:‬‬
‫שחופרים בו את הקרקע‪,‬‬
‫פטורה – דכתיב גבי פאה‬
‫אין זה הפסק‪ .‬שהרואה ַ ּג ְמלִ ֵיאל‪ ,‬נוֹ ֲהגִ ין ָהי ּו ֵבית ַא ָ ּבא‪ ,‬נוֹ ְתנִ ין ּ ֵפ ָאה‬
‫ובקצרכם‪ ,‬עד שתהיו‬
‫אומר אין זה קרקע בור‬
‫אלא למחר חופרים אותו ַא ַחת לַ ֵ ּז ִ‬
‫יתים ׁ ֶש ָהי ּו לָ ֶהם ְ ּבכָ ל רו ַּח‪ ,‬וְ לֶ ָחרו ִּבין אתם הקוצרים‪ :‬שחובת‬
‫הקציר בקמה – כלומר‬
‫במעדר וזורעים אותו ושתי ָּכל ָהרוֹ ִאין זֶ ה ֶאת זֶ ה‪ַ .‬ר ִ ּבי ֶאלִ ֶיעזֶ ר ְ ּב ַר ִ ּבי‬
‫חובת הפאה של זה‬
‫השדות הם אחת‪ :‬ג הכל‬
‫מפסיק לזרעים – מפרש ָצדוֹ ק אוֹ ֵמר ִמ ׁ ּ ְשמוֹ ‪ַ ,‬אף לֶ ָחרו ִּבין ׁ ֶש ָהי ּו‬
‫הניחה בקמה‪ .‬ונהי דאם‬
‫כלה שדה‪ ,‬חזרה פאה‬
‫בגמרא בירושלמי דהכל לָ ֶהם ְ ּבכָ ל ָה ִעיר‪ַ :‬הזּוֹ ֵר ַע ֶאת שָׂ ֵדה ּו ִמין‬
‫לעומרים וחייב להפריש‬
‫לאתויי סלע שהיה עובר‬
‫על פני כל השדה‪ .‬אם צריך ֶא ָחד‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶשהוּא עוֹ שֵׂ ה ּו ׁ ְש ֵּתי גְ ָרנוֹ ת‪,‬‬
‫פאה מן העומרים‪ ,‬ה"מ‬
‫היכא דכלה הוא אבל הכא‬
‫הוא לעקור את המחרישה נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה ֶא ָחת‪ .‬זְ ָר ָע ּה ׁ ְשנֵ י ִמינִ ין‪ַ ,‬אף ַעל‬
‫הוא לא כלה‪ :‬ח הלוקח‬
‫מצד זה כדי לתת אותה‬
‫נותן פאה לכל – שחובת‬
‫לצד זה‪ ,‬מפסיק‪ :‬אלא גדר ּ ִפי ׁ ֶש ֲעשָׂ ָאן ּג ֶֹרן ַא ַחת‪ ,‬נוֹ ֵתן ׁ ְש ֵּתי ֵפאוֹ ת‪.‬‬
‫הפאה ממה שקצר נשאר‬
‫– גבוה עשרה‬
‫טפחים‪ַ :‬הזּוֹ ֵר ַע ֶאת שָׂ ֵדה ּו ׁ ְשנֵ י ִמינֵ י ִח ִּטין‪ֲ ,‬עשָׂ ָאן‬
‫בזה החצי שקנה הלוקח‪,‬‬
‫שער כותש – ענפי האילן‬
‫והוי כאילו לא מכר לו‬
‫קרויין שער‪ .‬ופירוש שער ּג ֶֹרן ַא ַחת‪ ,‬נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה ַא ַחת ׁ ְש ֵּתי גְ ָרנוֹ ת‪ ,‬נוֹ ֵתן‬
‫אלא מה שנשאר בשדה‬
‫כותש‪ ,‬שהנופות‬
‫של ׁ ְש ֵּתי ֵפאוֹ ת‪ַ :‬מ ֲעשֶׂ ה ׁ ֶש ָ ּז ַרע ַר ִ ּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‬
‫אחר שיוציא ממנה הפאה‬
‫אילנות מתערבין זה עם‬
‫שראוי להוציא מאותה‬
‫זה למעלה מן הגדר כעלי ִא ׁיש ַה ִּמ ְצ ּ ָפה לִ ְפנֵ י ַר ָ ּבן ַ ּג ְמלִ ֵיאל‪ ,‬וְ ָעל ּו‬
‫שדה‪ .‬וכן הפודה מיד‬
‫זה התקוע במכתש‪ :‬ד כל‬
‫הרואים זה את זה – כל לְ לִ ׁ ְש ַּכת ַה ָ ּגזִ ית וְ ׁ ָש ָאלוּ‪ָ .‬א ַמר נַ חוּם ַה ַ ּל ְבלָ ר‪,‬‬
‫הגזבר מוציא מן החצי‬
‫שפדה הפאה הראויה‬
‫אשא‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּק ֵ ּבל ֵמ ַא ָ ּבא‪,‬‬
‫זמן שהעומד אצל אחד ְמ ֻק ָ ּבל ֲאנִ י ֵמ ַר ִ ּבי ְמיָ ׁ ָ‬
‫לשדה כולה‪:‬‬
‫מהאילנות יכול לראות‬
‫האילן האחר‪ ,‬אע"פ שיש ׁ ֶש ִ ּק ֵ ּבל ִמן ַה ּזוּגוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּק ְ ּבל ּו ִמן ַה ְּנ ִב ִיאים‪,‬‬
‫משה ִמ ִּסינַ י‪ּ ְ ,‬בזוֹ ֵר ַע ֶאת שָׂ ֵדה ּו ׁ ְשנֵ י ִמינֵ י ִח ִּטין‪ִ ,‬אם ֲעשָׂ ָאן‬
‫ביניהן גדר‪ ,‬אינו מפסיק‪ֲ ,‬הלָ כָ ה לְ ׁ ֶ‬
‫ולוקח פאה מאילן אחד על‬
‫ּ‬
‫חבירו‪ :‬לזיתים שהיו להם ּג ֶֹרן ַא ַחת‪ ,‬נוֹ ֵתן ֵפ ָאה ַא ַחת ׁ ְש ֵּתי גְ ָרנוֹ ת‪ ,‬נוֹ ֵתן ׁ ְש ֵּתי ֵפאוֹ ת‪ :‬שָׂ ֶדה‬
‫בכל רוח – פאה אחת היו ׁ ֶש ְ ּק ָצרו ָּה גוֹ יִ ם‪ְ ,‬ק ָצרו ָּה לִ ְס ִטים‪ִ ,‬ק ְר ְסמו ָּה נְ ָמלִ ים‪ְ ׁ ,‬ש ָב ַר ָּת ּה ָהרו ַּח אוֹ‬
‫נותנים על כל הזיתים שהיו‬
‫להם לצד מזרחה של עיר‪ְ ,‬ב ֵה ָמה‪ְ ּ ,‬פטו ָּרה‪ָ .‬ק ַצר ֶח ְציָ ּה וְ ָק ְצר ּו לִ ְס ִטים ֶח ְציָ ּה‪ְ ּ ,‬פטו ָּרה‪ֶ ׁ ,‬שחוֹ ַבת‬
‫ופאה אחרת על כל הזיתים ַה ּ ֵפ ָאה ַ ּב ָ ּק ָמה‪ְ :‬ק ָצרו ָּה לִ ְס ִטים ֶח ְציָ ּה וְ ָק ַצר הוּא ֶח ְציָ ּה‪ ,‬נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה‬
‫שהיו להם לצד מערבה‪,‬‬
‫וכן לארבע רוחות‪ :‬שהיו ִמ ַּמה ׁ ּ ֶש ָ ּק ַצר‪ָ .‬ק ַצר ֶח ְציָ ּה ו ָּמכַ ר ֶח ְציָ ּה‪ַ ,‬הלּ וֹ ֵק ַח נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה לַ כּ ֹל‪ָ .‬ק ַצר‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫‪ 16:14:24‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 22‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫‪36‬‬
‫‪23‬‬
‫פרק ג מלבנות – ערוגות מרובעות‪ .‬ובשביל שעשויות על פי שאין נותנין פאה לירק‪ ,‬משום דלזרע עבידי וכמיני‬
‫כדפוסי הלבנות קרויין מלבנות‪ :‬שבין הזיתים – וה"ה זרעים חשיבי‪ .‬והלכה כחכמים‪ :‬ג המחליק בצלים –‬
‫לכל שאר אילנות‪ .‬ונקט זיתים לאשמועינן דאפילו זיתים אית דמפרשי ל' ואנכי איש חלק (בראשית כו)‪ ,‬על שם‬
‫שחייבים בפאה לא מפסקי לב"ה‪ ,‬וכ"ש שאר אילנות שכשנתלשו נשאר המקום חלק‪ .‬ואית דמפרשי המחליק‬
‫כמו המחלק‪ ,‬שנוטל חלק‬
‫שאין חייבין בפאה‬
‫מן הבצלים לחים למכרן‬
‫דפשיטא דלא מפסקי‪ֶ :‬ח ְציָ ּה וְ ִה ְקדִּ ׁיש ֶח ְציָ ּה‪ַ ,‬ה ּפוֹ ֶדה ִמ ַ ּיד ַה ִ ּגזְ ָ ּבר‪,‬‬
‫ב"ש אומרים פאה מכל‬
‫בשוק וחלק אחר מניח‬
‫הוּא נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה לַ כּ ֹל‪:‬‬
‫אחד ואחד – מכל מלבן‬
‫יבשים לגורן לקיום‪ :‬נותן‬
‫ומלבן‪ ,‬הואיל ועומדות‬
‫פאה לאלו לעצמן –‬
‫פרק ג‬
‫הערוגות פסקי פסקי ואין‬
‫דכשני מיני חטים דמו‪:‬‬
‫ַמלְ ְ ּבנוֹ ת ַה ְּתבו ָּאה ׁ ֶש ֵ ּבין ַה ֵ ּז ִיתים‪ּ ֵ ,‬בית‬
‫מתערבין זו עם זו קסברי‬
‫וכן בכרם – וכן המחליק‬
‫בכרם דינו כמחליק‬
‫ב"ש דמפסקי זיתים‪ַ ׁ .‬ש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ּ ,‬פ ָאה ִמ ָּכל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד‪ּ ֵ .‬בית‬
‫[אבל] היכא דראשי‬
‫בבצלים‪ :‬המדל נותן מן‬
‫שורות מתערבים מזה לזה‬
‫ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ,‬מ ֶא ָחד ַעל ַהכּ ֹל‪ .‬וּמוֹ ִדים‪ ,‬המשוייר על מה ששייר‬
‫– בזמן שהבצלים זרועים‬
‫אשי ׁשוּרוֹ ת ְמע ָֹר ִבין‪ֶ ׁ ,‬שהוּא‬
‫[מודו] דלא מפסקי‪ .‬ובזמן ׁ ֶש ִאם ָהי ּו ָר ׁ ֵ‬
‫שהאילנות מרוחקים זה‬
‫רצופים נוטל מהם אחד‬
‫מזה עד שבקרקע בית נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה ֵמ ֶא ָחד ַעל ַהכּ ֹל‪ַ :‬ה ְמנַ ֵּמר ֶאת‬
‫מבינתיים כדי שהנשארים‬
‫יתגדלו בריוח ויעשו גסים‪.‬‬
‫סאה שהוא נ' אמה על נ' שָׂ ֵדה ּו וְ ׁ ִש ֵ ּיר ְקלָ ִחים לַ ִחים‪ַ ,‬ר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא‬
‫אמה אין בו י' אילנות‪,‬‬
‫וזהו הנקרא מדל שדולה‬
‫מודים ב"ה שנותן פאה אוֹ ֵמר‪ ,‬נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה ִמ ָּכל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים‬
‫ושולף אותם ממקומם‪,‬‬
‫לכל מלבן ומלבן‪,‬‬
‫ותנן איזהו מדל נוטל אחת‬
‫דהואיל אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ,‬מ ֶא ָחד ַעל ַהכּ ֹל‪ .‬וּמוֹ ִדים ֲחכָ ִמים‬
‫והאילנות מרוחקים נראין‬
‫ומניח שנים‪ .‬ואותן שעוקר‬
‫הדברים שלא בשביל לְ ַר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא ְ ּבזוֹ ֵר ַע ׁ ֶש ֶבת אוֹ ַח ְרדָּ ל‬
‫ליתן ריוח לנשארים אינם‬
‫האילנות נעשו‬
‫חייבין בפאה לפי שתקנת‬
‫לשה ְמקוֹ מוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬שהוּא נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה ִמ ָּכל‬
‫המלבנות‪ּ ִ .‬ב ׁ ְש ׁ ָ‬
‫ובזמן שהאילנות רצופים‬
‫הנשארים היא‪ ,‬הילכך‬
‫נותן פאה מן הנשאר לבד‬
‫ויש עשר אילנות בפחות ֶא ָחד וְ ֶא ָחד‪ַ :‬ה ַּמ ֲחלִ יק ְ ּב ָצלִ ים לַ ִחים לַ ׁ ּשוּק‬
‫מבית סאה מודים בית‬
‫והנעקר פטור מכלום דלא‬
‫שמאי שנותן פאה אחת ו ְּמ ַק ֵ ּים יְ ֵב ׁ ִשים לַ ּג ֶֹרן‪ ,‬נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה לְ ֵאלּ ּו לְ ַע ְצ ָמן חשיבא קצירה‪ :‬המחליק‬
‫מאחת יד – כלומר מענין‬
‫על הכל‪ ,‬לא נחלקו אלא וּלְ ֵאלּ ּו לְ ַע ְצ ָמן‪ .‬וְ כֵ ן ַ ּב ֲאפוּנִ ין‪ ,‬וְ כֵ ן ְ ּבכָ ֶרם‪.‬‬
‫כשיש עשר אילנות בבית‬
‫אחד‪ ,‬או כולו לגורן או‬
‫סאה‪ :‬ב המנמר – מלקט ַה ֵּמ ֵדל‪ ,‬נוֹ ֵתן ִמן ַה ְמ ׁש ָֹאר ַעל ַמה ׁ ּ ֶש ׁ ּ ִש ֵ ּיר‪.‬‬
‫כולו לשוק‪ .‬ורמב"ם פירש‬
‫מאחת יד ממקום אחד‪,‬‬
‫שדהו מקומות מקומות‪ ,‬וְ ַה ַּמ ֲחלִ יק ֵמ ַא ַחת יָ ד‪ ,‬נוֹ ֵתן ִמן ַה ְמ ׁש ָֹאר‬
‫דמחזי כמנומר‪ ,‬לשון ונמר‬
‫שהחלק שנוטל למכור‬
‫חברבורותיו (ירמיה יג)‪ַ ,‬על ַהכּ ֹל‪ :‬ה ִָא ָּמהוֹ ת ׁ ֶשל ְ ּב ָצלִ ים ַח ָ ּיבוֹ ת‬
‫בשוק אינו נוטל אותו‬
‫מכאן ומכאן אלא כולו‬
‫שקצר התבואה שנתבשלה ַ ּב ּ ֵפ ָאה‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי יוֹ ֵסי ּפוֹ ֵטר‪ַ .‬מלְ ְ ּבנוֹ ת ַה ְ ּב ָצלִ ים‬
‫ראשון ראשון בשדה‪:‬‬
‫מצד אחד‪ :‬ד האמהות של‬
‫ושייר קלחים לחים – ׁ ֶש ֵ ּבין ַה ָ ּי ָרק‪ַ ,‬ר ִ ּבי יוֹ ֵסי אוֹ ֵמר‪ֵ ּ ,‬פ ָאה ִמ ָּכל‬
‫בצלים – בצלים גדולים‬
‫אותן שלא נתבשלו‪:‬‬
‫שמניחין אותן לגדל זרע‪,‬‬
‫ואחדנותן– ֶא ָחד וְ ֶא ָחד‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ,‬מ ֶא ָחד ַעל‬
‫פאה לכל אחד‬
‫ומתוך שמשתהין בארץ‬
‫כשחוזר ללקט הקלחים ַהכּ ֹל‪ָ :‬ה ַא ִחין ׁ ֶש ָחלְ קוּ‪ ,‬נוֹ ְתנִ ין ׁ ְש ֵּתי ֵפאוֹ ת‪.‬‬
‫לא חזו לאכילה אלא על‬
‫לחים ששייר‪.‬‬
‫ידי הדחק‪ ,‬ולכך פטר רבי‬
‫דנמור ָחזְ ר ּו וְ נִ ׁ ְש ַּת ְּתפוּ‪ ,‬נוֹ ְתנִ ין ּ ֵפ ָאה ֶא ָחת‪ְ ׁ .‬שנַ יִ ם‬
‫מפסיק ולאו אתחלתא‬
‫יוסי‪ .‬ואין הלכה כמותו‪:‬‬
‫ׁ ֶש ָ ּל ְקח ּו ֶאת ָה ִאילָ ן‪ ,‬נוֹ ְתנִ ין ּ ֵפ ָאה ֶא ָחת‪ .‬לָ ַקח מלבנות הבצלים שבין‬
‫דקצירה חשיבא‪ :‬בזורע‬
‫הירק – סבר רבי יוסי‬
‫שבת – ירק שקורין לו‬
‫אניט"ו בלע"ז‪ :‬שהוא זֶ ה ְצפוֹ נוֹ וְ זֶ ה ְדרוֹ מוֹ ‪ ,‬זֶ ה נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה לְ ַע ְצמוֹ ‪,‬‬
‫דירק כזרע אחר דמי‪,‬‬
‫שאין דרך בני אדם להיות‬
‫נותן פאה לכל אחת ואחת וְ זֶ ה נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה לְ ַע ְצמוֹ ‪ַ .‬ה ּמוֹ כֵ ר ִקלְ ֵחי ִאילָ ן‬
‫מכניס בצלים בין הירק‪,‬‬
‫– מפני שאין דרכן לזרוע‬
‫מהן שדה אחת‪ ,‬לפיכך חשובין כל אותן ערוגות כאילו ותנן לעיל בפרק שני דזרע אחר מפסיק‪ .‬ואין הלכה‬
‫כל אחת מהן שדה אחת‪ .‬ושבת וחרדל חייבים בפאה אף כרבי יוסי‪ :‬ה שלקחו את האילן – מהנך אילנות דחשיב‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫‪ 16:14:24‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 23‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪24‬‬
‫שינון בעלג פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק‬
‫מסכת‬
‫‪37‬‬
‫בפרק קמא שחייבים בפאה‪ :‬המוכר קלחי אילן – שרשי ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות – דמטלטלין‬
‫צמחים שחייבין בפאה‪ ,‬ולא מכר לו הקרקע‪ ,‬נותן הלוקח נקנין אגב קרקע‪ ,‬בכסף בשטר ובחזקה‪ ,‬כדתנן בפ"ק‬
‫פאה מכל אחד ואחד‪ :‬בזמן שלא שייר – כלומר אם לא דקדושין ושם מפורש‪ :‬ז שכיב מרע – השוכב על מטתו‬
‫התחיל בעל השדה לקצור או ללקט פירות‪ ,‬אז הוא דחייב מחמת חולי‪ :‬שייר קרקע כל שהוא – כל הני שייר קרקע‬
‫כל שהוא‪ ,‬דתנן במתניתין‪,‬‬
‫הלוקח ליתן פאה‪ .‬אבל‬
‫מכאן ועד סוף פרקין‪ ,‬לאו‬
‫אם התחיל בעל השדה ְ ּבתוֹ ְך שָׂ ֵדהוּ‪ ,‬נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה ִמ ָּכל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד‪.‬‬
‫דוקא קרקע דהוא הדין‬
‫לקצור שדהו קודם שמכר‬
‫את אלו‪ ,‬שנשאר מן השדה ָא ַמר ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה‪ֵ ,‬א ָימ ַתי‪ּ ִ .‬בזְ ַמן ׁ ֶשלּ ֹא ׁ ִש ֵ ּיר‬
‫מטלטלים כל שהן‪ .‬אלא‬
‫איידי דתנא רישא גבי‬
‫שלא נקצר או שלא נלקט‪ּ ַ ,‬ב ַעל ַה ּ ָׂש ֶדה‪ֲ .‬א ָבל ִאם ׁ ִש ֵ ּיר ַ ּב ַעל ַה ּ ָׂש ֶדה‪,‬‬
‫פאה ובכורים ופרוזבול‬
‫בעל השדה הוא הנותן‬
‫פאה על הכל‪ ,‬דמכי אתחיל הוּא נוֹ ֵתן ּ ֵפ ָאה לַ כּ ֹל‪ַ :‬ר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫קרקע כל שהוא תנא בכל‬
‫הנך נמי קרקע כל שהוא‪:‬‬
‫בקצירה או בלקיטת ַק ְר ַקע ֵ ּבית ר ַֹבע‪ַ ,‬ח ֶ ּי ֶבת ַ ּב ּ ֵפ ָאה‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הוֹ ׁ ֻש ַע‬
‫מתנתו קיימת – אם קנו‬
‫הפירות איחייב בפאה של‬
‫מידו על המתנה אף על‬
‫אתיִ ם‪ַ .‬ר ִ ּבי ַט ְרפוֹ ן אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫כל השדה‪ .‬ורבי יהודה אוֹ ֵמר‪ָ ,‬העוֹ שָׂ ה ָס ַ‬
‫פי שעמד מחליו אינו‬
‫לפרושי מלתיה דת"ק ׁ ִש ׁ ּ ָשה ַעל ׁ ִש ׁ ּ ָשה ְט ָפ ִחים‪ַ .‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה ֶבן‬
‫יכול לחזור בו‪ ,‬הואיל‬
‫אתא וכן הלכה‪ :‬ו קרקע‬
‫ושייר לעצמו כל שהוא‬
‫בית רובע – מקום שראוי ְ ּב ֵת ָירה אוֹ ֵמר‪ְּ ,‬כ ֵדי לִ ְקצֹר וְ לִ ׁ ְשנוֹ ת‪ .‬וַ ֲהלָ כָ ה‬
‫גלי דעתיה דלאו מחמת‬
‫לזרוע בו רובע‬
‫הקב‪ִּ .‬כ ְד ָב ָריו‪ַ .‬ר ִ ּבי ֲע ִק ָ‬
‫יבא אוֹ ֵמר‪ַ ,‬ק ְר ַקע ָּכל מיתה כתב המתנה‪ :‬לא‬
‫ופירשו בו שהוא עשר‬
‫שייר קרקע כל שהוא –‬
‫אמות ומחצה על עשר ׁ ֶשהוּא‪ַ ,‬ח ָ ּיב ַ ּב ּ ֵפ ָאה‪ ,‬ו ַּב ִ ּבכּ ו ִּרים‪ ,‬וְ לִ כְ ּתֹב ָעלָ יו‬
‫לעצמו‪ ,‬מסתמא לא שביק‬
‫אמות בקירוב‪:‬‬
‫העושה ּ ְפרוֹ זְ ּבוּל‪ ,‬וְ לִ ְקנוֹ ת ִע ּמוֹ נְ כָ ִסים ׁ ֶש ֵאין לָ ֶהם‬
‫איניש נפשיה ערטילאי‪,‬‬
‫סאתים – רבי יהושע לא‬
‫ואם לא שהיה חושב ודאי‬
‫אזיל בתר זריעה‪ ,‬אלא ַא ֲח ָריוּת ְ ּבכֶ ֶסף ו ִּב ׁ ְש ָטר ו ַּב ֲחזָ ָקה‪ַ :‬הכּ וֹ ֵתב‬
‫שימות לא היה נותן כל‬
‫קרקע המוציאה סאתיים‬
‫שהן י"ב קבין‪ :‬לקצור נְ כָ ָסיו ׁ ְשכִ יב ְמ ַרע‪ִ ׁ ,‬ש ֵ ּיר ַק ְר ַקע ָּכל ׁ ֶשהוּא‪,‬‬
‫נכסיו‪ ,‬הלכך אם עמד חוזר‬
‫ולשנות – דרך הקוצרים מ ּת תוֹ מ ּת ה‪ .‬ל ֹא ׁש ּיר קרקע ּכל ׁשהוּא‪ ,‬ואפילו קנו מידו‪ :‬וכתב‬
‫ִֵ ְַ ַ ָ ֶ‬
‫ַ ְ נָ ַ ָ נָ‬
‫לאשתו קרקע כל שהוא‬
‫אוחז מלא כפו מן הקמה‬
‫אבדה כתובתה – בשכיב‬
‫וקוצר‪ ,‬כדכתיב (תהלים ֵאין ַמ ְּתנָ תוֹ ַמ ָּתנָ ה‪ַ .‬הכּ וֹ ֵתב נְ כָ ָסיו לְ ָבנָ יו‬
‫מרע מיירי‪ ,‬שמחלק נכסיו‬
‫קכט) שלא מלא כפו קוצר‪ .‬וְ כָ ַתב לְ ִא ׁ ְש ּתוֹ ַק ְר ַקע ָּכל ׁ ֶשהוּא‪ִ ,‬א ְ ּב ָדה‬
‫לבניו וכתב לאשתו חלק‬
‫ואם יש בקמה כדי למלאות‬
‫בין הבנים ושמעה איהי‬
‫כפו שני פעמים חייבת כְ ֻת ָ ּב ָת ּה‪ַ .‬ר ִ ּבי יוֹ ֵסי אוֹ ֵמר‪ִ ,‬אם ִק ְ ּבלָ ה ָעלֶ ָיה‪,‬‬
‫ושתקה ולא אמרה כתובתי‬
‫בפאה‪ :‬קרקע כל שהוא ַאף ַעל ּ ִפי ׁ ֶשלּ ֹא כָ ַתב לָ ּה‪ִ ,‬א ְ ּב ָדה כְ ֻת ָ ּב ָת ּה‪:‬‬
‫אני גובה או כיוצא בזה‬
‫חייבת בפאה – דס"ל פאת‬
‫ַהכּ וֹ ֵתב נְ כָ ָסיו לְ ַע ְבדּ וֹ ‪ ,‬יָ ָצא ֶבן חוֹ ִרין‪ִ ׁ .‬ש ֵ ּיר אבדה כתובתה‪ :‬רבי יוסי‬
‫שדך כל שהוא משמע‪,‬‬
‫אומר אם קבלה עליה –‬
‫ופליג אכולהו‪ :‬ובבכורים‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫י‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ין‪.‬‬
‫ר‬
‫חוֹ‬
‫ן‬
‫ב‬
‫א‬
‫צ‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫ּא‪,‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ע‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ִ‬
‫ַ‬
‫ִ‬
‫ֶ‬
‫ָ‬
‫יָ‬
‫ֶ‬
‫ָ‬
‫ַ‬
‫ְ‬
‫ַ‬
‫שתהא שותפת בין הבנים‪,‬‬
‫– דכתיב בהו אדמתך‪.‬‬
‫אפילו לא קנו מידה‪ ,‬והוא‬
‫והני מילי בבכורי חטה ׁ ִש ְמעוֹ ן אוֹ ֵמר‪ ,‬לְ עוֹ לָ ם הוּא ֶבן חוֹ ִרין‪ַ ,‬עד‬
‫לא צוה שיכתבו כך בפניה‪,‬‬
‫ושעורה‪ ,‬אבל בבכורים של‬
‫אבדה כתובתה ושוב אינה‬
‫אילן אינו חייב אלא אם כן יש לו קרקע שש עשרה אמות‬
‫סביב לאילן שהוא שיעור יניקתו‪ :‬ולכתוב עליה פרוזבול יכולה לחזור בה‪ .‬ואין הלכה כרבי יוסי‪ :‬ח הכותב כל‬
‫– הלל תקן פרוזבול‪ ,‬כשראה שהיו נמנעים מלהלוות נכסיו לעבדו – שכתב כל נכסי נתונים לפלוני עבדי‪ ,‬הרי‬
‫לעניים מפני השביעית שמשמטת החוב‪ ,‬תקן שיהא מוסר העבד בכלל הנכסים ונתן לו את עצמו‪ .‬והא דקאמר עבדי‬
‫שטרותיו לבית דין‪ ,‬וכותב מוסר אני לכם פלוני ופלוני היינו עבדי שהיה כבר‪ :‬שייר קרקע כל שהוא לא יצא‬
‫הדיינין כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה‪ ,‬ומשכתבו בן חורין – דכל היכא דנחית לשיורא אמרינן לדידיה נמי‬
‫לו שטר זה שוב אין שביעית משמטת חובו‪ .‬ודוקא כשיש שייר‪ ,‬וכי אמר כל נכסי לך אשאר נכסים קאמר ולחנופי‬
‫קרקע כל דהוא ללוה דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ליה קאתי ולא שחרריה‪ ,‬כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסי‪.‬‬
‫ביד בית דין ותו לא קרינא ביה לא יגוש‪ ,‬וחשבינן לקרקע ואפילו אין לו שום נכסים אלא העבד והקרקע ששייר מכל‬
‫כל שהוא כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות‪ :‬מקום לא יצא לחירות‪ ,‬דכיון דאין מתקיים דבור כל נכסי‬
‫דהא אתא חוץ ובטל ליה דלא פלגינן דבורא והוי בטל‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫‪ 16:14:24‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 24‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫‪38‬‬
‫‪25‬‬
‫לגמרי ולא קנה לא עצמו ולא נכסים‪ :‬ר"ש אומר לעולם הכא בשדה חבירו לא תקינו ליה רבנן שיקנו לו ארבע‬
‫הוא בן חורין – בין אין לו נכסים אחרים אלא העבד אמותיו‪ .‬אי נמי כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא‬
‫והקרקע ששייר‪ ,‬ובין יש לו נכסים אחרים לעולם הוא ליה דלקני‪ ,‬בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני‪ :‬ה שלש‬
‫בן חורין‪ .‬ומוקמינן דבור כל נכסי בעבד לבדו כשאין לו אבעיות ביום – שלש פעמים מתגלה בעל הבית ונראה‬
‫בתוך שדהו כדי שיקחו‬
‫נכסים אחרים‪ ,‬ולא אמרינן‬
‫העניים פאה‪ .‬אבעיות‬
‫ֹאמר ֲה ֵרי כָ ל נְ כָ ַסי נְ תוּנִ ין לְ ִא ׁיש ּ ְפלוֹ נִ י‬
‫דבמה שאמר חוץ בטל ׁ ֶש ּי ַ‬
‫לשון גלוי‪ ,‬נבעו מצפוניו‬
‫דבורו שאמר כל נכסי‪,‬‬
‫ַע ְבדִּ י חוּץ ֵמ ֶא ָחד ֵמ ִר ּבוֹ א ׁ ֶש ָ ּב ֶהן‪:‬‬
‫(עובדיה א) מתרגמינן‬
‫דפלגינן דבורא‪ ,‬ומקיימינן‬
‫פרק ד‬
‫אגליין מטמרוהי‪ :‬בשחר‬
‫ליה בעבד ויצא בן חורין‪:‬‬
‫– מפני המיניקות שבניהם‬
‫חוץ מאחד מרבוא – ולא‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ַה ֵפ ָאה נִ ֶּתנֶ ת ִב ְמ ֻח ָבר לַ ַק ְר ַקע‪ְ .‬ב ָדלִ ית‬
‫ישנים בשחר ואז יש להם‬
‫פירש מהו משייר‪ ,‬דהתם‬
‫פנאי ללקט‪ :‬ובחצות –‬
‫אמרינן דאחד מרבוא ו ְּב ֶד ֶקל‪ּ ַ ,‬ב ַעל ַה ַ ּביִ ת מוֹ ִריד ו ְּמ ַח ֵ ּלק לָ ֲענִ ִ ּיים‪.‬‬
‫מפני התינוקות שדרכן‬
‫דקאמר היינו עבד‪,‬‬
‫ואיהו ַר ִ ּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן אוֹ ֵמר‪ַ ,‬אף ַ ּב ֲחלִ ֵיקי ֱאגוֹ זִ ים‪.‬‬
‫לצאת בחצות והולכים‬
‫לא חשיב ליה אלא כאחד‬
‫ֲא ִפלּ ּו ִת ׁ ְש ִעים וְ ִת ׁ ְש ָעה אוֹ ְמ ִרים לְ ַח ֵ ּלק ללקוט פאה‪ :‬ובמנחה‬
‫מרבוא בנכסים ואע"ג‬
‫– מפני הזקנים ההולכים‬
‫דשוי טפי‪ ,‬ואין הלכה כר'‬
‫וְ ֶא ָחד אוֹ ֵמר לָ בֹז‪ ,‬לָ זֶ ה ׁשוֹ ְמ ִעין‪ֶ ׁ ,‬ש ָא ַמר‬
‫על משענתם ואין מגיעים‬
‫שמעון‪:‬‬
‫לשדה עד שעת המנחה‪:‬‬
‫פרק ד הפאה ניתנת ַּכ ֲהלָ כָ ה‪ּ ְ :‬ב ָדלִ ית ו ְּב ֶד ֶקל ֵאינוֹ כֵ ן‪ֲ ,‬א ִפלּ ּו‬
‫שלא יפחתו – משלש‬
‫במחובר – דכתיב (ויקרא‬
‫יט) לעני ולגר תעזוב‪ ,‬הנח ִת ׁ ְש ִעים וְ ִת ׁ ְש ָעה אוֹ ְמ ִרים לָ בֹז וְ ֶא ָחד אוֹ ֵמר‬
‫עתים הללו‪ .‬והלכה שאין‬
‫נותנין פאה אלא בשלש‬
‫לפניהם והם יבוזו‪ :‬בדלית לְ ַח ֵ ּלק‪ ,‬לָ זֶ ה ׁשוֹ ְמ ִעין‪ֶ ׁ ,‬ש ָא ַמר ַּכ ֲהלָ כָ ה‪ :‬נָ ַטל‬
‫עתים הללו‪ ,‬אין פוחתין‬
‫– גפן המודלית על גבי‬
‫עצים או על גבי אילנות‪ִ :‬מ ְק ָצת ּ ֵפ ָאה וּזְ ָר ָק ּה ַעל ַה ׁ ּ ְש ָאר‪ֵ ,‬אין לוֹ ָב ּה‬
‫מהן ואין מוסיפין עליהם‪:‬‬
‫של בית נמר – שם מקום‪,‬‬
‫מוריד ומחלק – דכתיב ְּכלוּם‪ .‬נָ ַפל לוֹ ָעלֶ ָיה‪ ,‬ו ֵּפ ַרשׂ ַט ִּליתוֹ ָעלֶ ָיה‪,‬‬
‫כדכתיב (במדבר לב)‬
‫(שם) תעזוב אותם‪ ,‬אותם‬
‫שאין בהם סכנה אתה עוזב ַמ ֲע ִב ִירין אוֹ תוֹ ֵה ֶימ ָּנה‪ .‬וְ כֵ ן ְ ּבלֶ ֶקט‪ ,‬וְ כֵ ן‬
‫את בית נמרה‪ .‬קושרים‬
‫חבל בצד הקמה וקוצרים‬
‫לפניהם ואי אתה‬
‫עוזב ְ ּבע ֶֹמר ַה ׁ ּ ִשכְ ָחה‪ֵ ּ :‬פ ָאה ֵאין קוֹ ְצ ִרין אוֹ ָת ּה‬
‫והולכים עד שיכלה‬
‫אותם שיש סכנה בעלייתם‪,‬‬
‫החבל ומניחים פאה לכל‬
‫אלא מוריד מן האילן ְ ּב ַמ ָ ּגלוֹ ת‪ ,‬וְ ֵאין עוֹ ְק ִרין אוֹ ָת ּה ְ ּב ַק ְרדֻּ ּמוֹ ת‪,‬‬
‫החבל‪ ,‬וחוזרים וקושרים‬
‫ומחלק להם‪:‬‬
‫בחליקי ְּכ ֵדי ׁ ֶשלּ ֹא יַ כּ ּו ִא ׁיש ֶאת ֵר ֵעהוּ‪ָ ׁ :‬ש ׁלש‬
‫ומניחים פאה‪ ,‬והיינו‬
‫אגוזים – על שם שאילנות‬
‫מכל אומן ואומן כלומר‬
‫של אגוזים חלקים ואין ַא ְב ָעיוֹ ת ַ ּב ּיוֹ ם‪ּ ַ ,‬ב ׁ ּ ַש ַחר ו ַּב ֲחצוֹ ת ו ַּב ִּמנְ ָחה‪ַ .‬ר ָ ּבן‬
‫מכל שורה ושורה ועל זה‬
‫בהם קשרים כשאר אילנות‬
‫קרויין חליקי אגוזים‪ּ ַ .‬ג ְמלִ ֵ‬
‫יאל אוֹ ֵמר‪ ,‬ל ֹא ָא ְמר ּו ֶא ָ ּלא כְ ֵדי ׁ ֶשלּ ֹא מזכירין אותן לשבח‪ :‬ו‬
‫יבא אוֹ ֵמר‪ ,‬ל ֹא ָא ְמר ּו ֶא ָ ּלא עובד כוכבים שקצר את‬
‫ואין הלכה כר"ש‪ :‬אפילו יִ ְפחֹתוּ‪ַ .‬ר ִ ּבי ֲע ִק ָ‬
‫שדהו וכו' – דכתיב גבי‬
‫תשעים ותשעה – ארישא‬
‫קאי‪ ,‬בפאה הניתנת כְ ֵדי ׁ ֶשלּ ֹא יוֹ ִסיפוּ‪ֶ ׁ .‬של ֵ ּבית נָ ֵמר ָהי ּו ְמלַ ְ ּק ִטין‬
‫לקט ופאה ובקצרכם פרט‬
‫לשקצרוה עובדי כוכבים‪,‬‬
‫במחובר‪ :‬ב בדלית ובדקל ַעל ַה ֶח ֶבל‪ ,‬וְ נוֹ ְתנִ ים ּ ֵפ ָאה ִמ ָּכל אוֹ ָמן וְ אוֹ ָמן‪:‬‬
‫וגבי שכחה כתיב (דברים‬
‫– שמצותן בתלוש‪:‬ג נטל‬
‫כד) כי תקצור קצירך‬
‫נָ כְ ִרי ׁ ֶש ָ ּק ַצר ֶאת שָׂ ֵדה ּו וְ ַא ַחר ָּכ ְך נִ ְת ַ ּג ֵ ּיר‪,‬‬
‫– אחד מן העניים מקצת‬
‫ושכחת עומר‪ ,‬מכאן אמרו‬
‫פאה שלקט כבר וזרק לו ּ ָפטוּר ִמן ַה ֶ ּל ֶקט ו ִּמן ַה ׁ ּ ִשכְ ָחה ו ִּמן ַה ּ ֵפ ָאה‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫עובד כוכבים שקצר שדהו‬
‫על השאר כדי לקנות‪:‬‬
‫ואחר כך נתגייר פטור‪:‬‬
‫אין לו בה כלום – אפילו יְ הו ָּדה ְמ ַח ֵ ּיב ְ ּב ׁ ִשכְ ָחה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ַה ׁ ּ ִשכְ ָחה ֶא ָ ּלא‬
‫שאין השכחה אלא‬
‫במה שלקט‪ ,‬דקונסין‬
‫אותו ִב ׁ ְש ַעת ָה ִע ּמוּר‪ִ :‬ה ְקדִּ ׁיש ָק ָמה ו ָּפ ָדה ָק ָמה‪,‬‬
‫בשעת עמור – ובשעת‬
‫ומוציאין ממנו התלוש‬
‫עמור מיהא גר היה וחייב‬
‫והמחובר‪ :‬נפל לו עליה ַח ָ ּיב‪ֳ .‬ע ָמ ִרין ו ָּפ ָדה ֳע ָמ ִרין‪ַ ,‬ח ָ ּיב‪ָ .‬ק ָמה ו ָּפ ָדה‬
‫בכל המצות‪ ,‬ורבנן סברי‬
‫וכו' – אע"ג דארבע‬
‫אמות של אדם קונות לו בסמטא ובצדי רשות הרבים‪ ,‬הואיל ואיכא שכחה בעומר ואיכא שכחה בקמה כדכתיב‬
‫(שם) ושכחת עומר בשדה לרבות שכחת קמה‪ ,‬את שישנו‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫‪ 16:14:25‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 25‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪26‬‬
‫ד‪-‬הפה‬
‫שינון בעל‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק‬
‫מסכת‬
‫‪39‬‬
‫בשכחת קמה ישנו בשכחת עומר‪ ,‬והאי עובד כוכבים כן הלכה‪ :‬י הנושר בשעת הקצירה – שבלים הנופלים‬
‫שקצר שלא היה בשכחת קמה דאותה שעה עובד כוכבים בשעת הקצירה‪ :‬הכהו קוץ – כל היכא דנושר מחמת אונס‬
‫היה אע"פ שעכשיו נתגייר אינו בשכחת עומר‪ .‬ואין הלכה אינו לקט‪ ,‬דכתיב (ויקרא יט) ולקט קצירך‪ ,‬אין לקט אלא‬
‫כרבי יהודה‪ :‬ז קמה ופדה עומרים פטורה – דמקרא מחמת קציר‪ :‬תוך היד – אנשר קאי‪ ,‬כלומר תוך היד ונשר‪,‬‬
‫דממעטינן קציר עובדי‬
‫תוך המגל ונשר‪ ,‬דהנושר‬
‫כוכבים ממעטינן נמי ֳע ָמ ִרין‪ְ ּ ,‬פטו ָּרה‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּב ׁ ְש ַעת חוֹ ָב ָת ּה ָהיְ ָתה‬
‫מתוך היד ומתוך המגל‬
‫קציר הקדש דלאו קצירך‬
‫לעניים‪ .‬אבל הנושר מאחר‬
‫הוא ולענין שכחה פליגי ְפטו ָּרה‪:‬‬
‫ַּכ ּיוֹ ֵצא בוֹ ‪ַ ,‬ה ַּמ ְקדִּ ׁיש ּ ֵפרוֹ ָתיו‬
‫היד מנדנוד ידו ומאחר‬
‫המגל מכח תנועת המגל‪,‬‬
‫רבי יהודה ורבנן בהקדיש ַעד ׁ ֶשלּ ֹא ָבא ּו לְ עוֹ נַ ת ַה ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ ,‬ו ְּפ ָד ָאן‪,‬‬
‫קמה ופדה עומרים כי היכי‬
‫לבעל הבית‪ ,‬דאין זה‬
‫דפליגי בעובד כוכבים ַח ָ ּי ִבין‪ִ .‬מ ׁ ּ ֶש ָ ּבא ּו לְ עוֹ נַ ת ַה ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ ,‬ו ְּפ ָד ָאן‪,‬‬
‫בדרך קצירה‪ :‬ראש היד –‬
‫כשידו מלאה ויש שבלים‬
‫ישן ַעד ׁ ֶשלּ ֹא נִ גְ ְמר ּו וּגְ ָמ ָרן‬
‫שקצר שדהו ואחר כך ַח ָ ּי ִבין‪ִ .‬ה ְקדִּ ׁ ָ‬
‫נתגייר‪ :‬ח עד שלא באו‬
‫בין ראשי אצבעותיו לפס‬
‫לעונת המעשרות – היינו ַה ִ ּגזְ ָ ּבר‪ ,‬וְ ַא ַחר ָּכ ְך ּ ְפ ָד ָאן‪ְ ּ ,‬פטו ִּרים‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּב ׁ ְש ַעת‬
‫ידו‪ ,‬הנושר משם‪ ,‬וכן‬
‫מרוח כשהוא משוה פני חוֹ ָב ָתן ָהי ּו ְפטו ִּרים‪ִ :‬מי ׁ ֶש ָ ּל ַקט ֶאת ַה ּ ֵפ ָאה הנושר מראש המגל‪ :‬רבי‬
‫הכרי ברחת‪ ,‬אם באותה‬
‫ישמעאל אומר לעניים‬
‫שעה היו ביד הגזבר וְ ָא ַמר ֲה ֵרי זוֹ לְ ִא ׁיש ּ ְפלוֹ נִ י ָענִ י‪ַ ,‬ר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר‬
‫– דדמי לתוך היד ולתוך‬
‫פטורים‪ ,‬ואם לאו אין אוֹ ֵמר‪ ,‬זָ כָ ה לוֹ ‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬יִ ְּתנֶ ָ ּנה המגל‪ :‬ורבי עקיבא אומר‬
‫ההקדש פוטרן‪ :‬וגמרן‬
‫לבעל הבית – דמדמי ליה‬
‫אשוֹ ן‪ַ .‬ה ֶ ּל ֶקט וְ ַה ׁ ּ ִשכְ ָחה‬
‫הגזבר – שנגמרו בעודן לְ ָענִ י ׁ ֶש ִּנ ְמ ָצא ִר ׁ‬
‫לאחר היד ולאחר המגל‪.‬‬
‫ביד הגזבר‪ :‬ט רבי אליעזר וְ ַה ּ ֵפ ָאה ׁ ֶשל נָ כְ ִרי ַח ָ ּיב ְ ּב ַמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ֶ ,‬א ָ ּלא ִאם והלכה כרבי עקיבא‪ :‬יא‬
‫אומר זכה לו – פלוגתא‬
‫חורי הנמלים – דרך‬
‫דרבי אליעזר ורבנן בעשיר ֵּכן ִה ְפ ִקיר‪ :‬אֵיזֶ ה ּו לֶ ֶקט‪ַ .‬ה ּנוֹ ׁ ֵשר ִ ּב ׁ ְש ַעת‬
‫הנמלים לכנוס תבואה‬
‫שלקט פאה לזכות בה‬
‫בחוריהן‪ :‬שבתוך הקמה‬
‫לעני‪ .‬דרבי אליעזר סבר ַה ְ ּק ִצ ָירה‪ָ .‬ק ַצר ְמל ֹא יָ דוֹ ‪ָּ ,‬תלַ ׁש ְמל ֹא ֻק ְמצוֹ ‪,‬‬
‫– עד שלא התחילו‬
‫לקצור‪ :‬של בעל הבית –‬
‫אמרינן תרי מגו‪ ,‬מגו דאי ִה ָּכה ּו קוֹ ץ וְ נָ ַפל ִמ ָ ּידוֹ לָ ָא ֶרץ‪ֲ ,‬ה ֵרי הוּא ׁ ֶשל‬
‫בעי מפקר לנכסיה והוי‬
‫שאין לעניים בקמה כלום‪:‬‬
‫עני וחזי ליה השתא נמי ַ ּב ַעל ַה ָ ּביִ ת‪ּ .‬תוֹ ְך ַה ָ ּיד וְ תוֹ ְך ַה ַּמ ָ ּגל לָ ֲענִ ִ ּיים‪.‬‬
‫שלאחר הקוצרים – לאחר‬
‫שהתחילו לקצור חיישינן‬
‫ֹאש‬
‫חזי ליה‪ .‬ומגו דאי בעי זכי ַא ַחר ַה ָ ּיד וְ ַא ַחר ַה ַּמ ָ ּגל‪ ,‬לְ ַב ַעל ַה ָ ּביִ ת‪ .‬ר ׁ‬
‫לנפשיה זכי נמי לחבריה‪,‬‬
‫שמא הביאו שם הנמלים‬
‫ֹאש ַה ַּמ ָ ּגל‪ַ ,‬ר ִ ּבי יִ ׁ ְש ָמ ֵעאל אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫ורבנן סברי חד מגו אמרינן ַה ָ ּיד וְ ר ׁ‬
‫מן הלקט‪ .‬הלכך החטים‬
‫העליונים שבחורים או‬
‫עד שלא התחילו לקצור‪ :‬לָ ֲענִ ִ ּיים‪ַ .‬ר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא אוֹ ֵמר‪ ,‬לְ ַב ַעל ַה ָ ּביִ ת‪:‬‬
‫של בעל הבית – שאין‬
‫שבלים העליונים לעניים‬
‫ח ֵֹרי ַה ְּנ ָמלִ ים ׁ ֶש ְ ּבתוֹ ְך ַה ָ ּק ָמה‪ֲ ,‬ה ֵרי ֵהן ׁ ֶשל‬
‫לעניים בקמה כלום‪:‬‬
‫דיש שם מן הלקט‪ ,‬אבל‬
‫שלאחר הקוצרים –‬
‫חטים התחתונים לבעל‬
‫לאחר ַ ּב ַעל ַה ָ ּביִ ת‪ֶ ׁ .‬ש ְּל ַא ַחר ַה ּקוֹ ְצ ִרים‪ָ ,‬ה ֶעלְ יוֹ נִ ים‬
‫שהתחילו לקצור חיישינן‬
‫הבית דמן הקמה היה‪.‬‬
‫והלכה כחכמים‪ :‬של עובד לָ ֲענִ ִ ּיים‪ ,‬וְ ַה ַּת ְח ּתוֹ נִ ים ׁ ֶשל ַ ּב ַעל ַה ָ ּביִ ת‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫ואלו הן עליונים כל שהן‬
‫כוכבים חייב במעשרות‬
‫לבנים‪ ,‬ואלו הן תחתונים‬
‫העובד ֵמ ִאיר אוֹ ֵמר‪ַ ,‬הכּ ֹל לָ ֲענִ ִ ּיים‪ֶ ׁ ,‬ש ְּס ֵפק לֶ ֶקט‬
‫– דהואיל ואין‬
‫הירוקים שנוטים להשחיר‬
‫כוכבים חייב בלקט שכחה‬
‫לֶ ֶקט‪:‬‬
‫ונכרים שהם ישנים‪ :‬ר"מ‬
‫ופאה הוו להו כשאר‬
‫אומר הכל לעניים – שאי‬
‫פרק ה‬
‫תבואה של עובד כוכבים‬
‫אפשר לגורן בלא ירקון‪,‬‬
‫ָ ּג ִד ׁיש ׁ ֶשלּ ֹא לֻ ַ ּקט ַּת ְח ָּתיו‪ָּ ,‬כל ַה ּנוֹ גֵ ַע‬
‫שחייבת במעשר‪ :‬אלא‬
‫ושמא אלו הירוקים מן‬
‫א"כ הפקיר –‬
‫התבואה חדשה שקצרו‬
‫לעניים ָ ּב ָא ֶרץ ֲה ֵרי הוּא ׁ ֶשל ֲענִ ִ ּיים‪ָ .‬הרו ַּח ׁ ֶש ּ ִפ ְ ּז ָרה‬
‫ולעשירים‪ ,‬דהפקר פטור‬
‫עכשיו שיש בה חלק‬
‫מן המעשר‪ .‬ומתניתין ר"מ‬
‫ֶאת ָה ֳע ָמ ִרים‪ ,‬אוֹ ְמ ִדים אוֹ ָת ּה ַּכ ָּמה לֶ ֶקט לעניים‪ :‬שספק לקט לקט‬
‫היא דאמר אין קנין‬
‫– דכתיב (שם) לעני ולגר‬
‫לעובד ִהיא ְראוּיָ ה לַ ֲעשׂ וֹ ת‪ ,‬וְ נוֹ ֵתן לָ ֲענִ ִ ּיים‪ַ .‬ר ָ ּבן‬
‫כוכבים בארץ ישראל‬
‫תעזוב הנח לפניהם משלך‪.‬‬
‫להפקיע מן המעשר‪ .‬ואין ׁ ִש ְמעוֹ ן ֶ ּבן ַ ּג ְמלִ ֵיאל אוֹ ֵמר‪ ,‬נוֹ ֵתן לָ ֲענִ ִ ּיים‬
‫והלכה כר"מ‪:‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫יא‬
‫א‬
‫‪ 16:14:25‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 26‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪40‬‬
‫‪27‬‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫פרק ה גדיש שלא לוקט תחתיו – מי שאסף והגדיש את אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו –‬
‫העומרים למקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם רבי אליעזר לדבריהם דרבנן קאמר להו‪ ,‬לדידכו דפלגיתו‬
‫העניים את הלקט‪ :‬כל הנוגעות בארץ לעניים – דקנסוהו עלי בעשיר שלקט פאה לעני שאני אומר זכה לו ואתון‬
‫רבנן לפי שהגדיש על גב הלקט‪ ,‬ואפילו הגדיש חטים על אמריתו דלא זכה לו‪ ,‬היאך העני הזה מחליף דבר שלא‬
‫בא ברשותו‪ ,‬דהא אין בעל‬
‫גבי לקט של שעורים הוי‬
‫השדה יכול לזכות לו את‬
‫כל הנוגע מן החטים בארץ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ה‬
‫ּ‬
‫ֹאש‬
‫ׁ‬
‫ר‬
‫יר‬
‫צ‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ה‪:‬‬
‫פ‬
‫י‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ָ‬
‫וְ‬
‫ִ‬
‫ָ‬
‫ַ‬
‫ֶ‬
‫ֹלֶ‬
‫ִ‬
‫ילָ‬
‫ִ‬
‫נְ‬
‫ֵ‬
‫כְ‬
‫ִ‬
‫הלקט לפי דבריכם‪ ,‬ונמצא‬
‫לעניים‪ :‬הרוח שפזרה‬
‫דלקט זה לא בא ברשותו‬
‫את העמרים – על גבי ַמ ִ ּג ַיע לַ ָ ּק ָמה‪ִ ,‬אם נִ ְק ֶצ ֶרת ִעם ַה ָ ּק ָמה‪ֲ ,‬ה ֵרי‬
‫של עני‪ ,‬אלא לדבריכם‬
‫הלקט‪ :‬כדי נפילה – כדי‬
‫בשעת ִהיא ׁ ֶשל ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת‪ ,‬וְ ִאם לָ או‪ֲ ,‬ה ֵרי ִהיא ׁ ֶשל‬
‫מזכה את העני בכל הגדיש‬
‫שיעור שרגיל ליפול‬
‫על מנת להחזיר דמתנה על‬
‫קצירה‪ ,‬שהם ארבעה קבין ֲענִ ִ ּיים‪ִ ׁ .‬ש ּבֹלֶ ת ׁ ֶשל לֶ ֶקט ׁ ֶש ִּנ ְת ָע ְר ָבה ַב ָ ּג ִד ׁיש‪,‬‬
‫מנת להחזיר שמה מתנה‪,‬‬
‫לכור זרע‪ ,‬והכור‬
‫דאמרהואת"קל' ְמ ַע ּ ֵׂשר ׁ ִש ּבֹלֶ ת ַא ַחת וְ נוֹ ֵתן לוֹ ‪ָ .‬א ַמר ַר ִ ּבי‬
‫ונמצאת אותה שבולת‬
‫סאין‪ .‬ומשום‬
‫שהיא לקט באה ליד העני‬
‫אומדים כמה לקט ראויה ֱאלִ ֶיעזֶ ר‪ ,‬וְ כִ י ֵה ָיא ְך ֶה ָענִ י ַה ֶ ּזה ַמ ֲחלִ יף דָּ ָבר‬
‫ויכול להחליפה באחרת‪.‬‬
‫לעשות קא משמע לן רבן‬
‫שמעון בן גמליאל אין ׁ ֶשלּ ֹא ָבא ִב ְר ׁשוּתוֹ ‪ֶ .‬א ָ ּלא ְמזַ ֶּכה ֶאת ֶה ָענִ י‬
‫ורבנן אמרי הכא עשו‬
‫את שאינו זוכה כזוכה‪,‬‬
‫הדבר צריך אומד שכבר ְ ּבכָ ל ַה ָ ּג ִד ׁיש‪ ,‬ו ְּמ ַע ּ ֵׂשר ׁ ִש ּבֹלֶ ת ַא ַחת וְ נוֹ ֵתן‬
‫וחשבינן להאי שבולת‬
‫קצוב ועומד כדי נפילה‪,‬‬
‫בשלשים סאין של זרע לוֹ ‪ֵ :‬אין ְמגַ לְ ְ ּגלִ ין ְ ּבט ַֹפח‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר‪.‬‬
‫של לקט כאילו באה‬
‫לידו של עני‪ ,‬אע"ג דלא‬
‫רגיל ליפול ממנו בשעת וַ ֲחכָ ִמים ַמ ִּת ִירין‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ֶא ְפ ׁ ָשר‪ּ ַ :‬ב ַעל‬
‫זכה בה‪ ,‬לענין זה שיכול‬
‫קצירה ארבעה קבין‬
‫וכך ַה ַ ּביִ ת ׁ ֶש ָהיָ ה עוֹ ֵבר ִמ ָּמקוֹ ם לְ ָמקוֹ ם‪ ,‬וְ ָצ ִר ְ‬
‫יך‬
‫להחליפה באחרת‪ .‬והלכה‬
‫יתן לעניים‪ :‬ב שבולת‬
‫כחכמים‪ :‬ג אין מגלגלין‬
‫שבקציר – שייר בקצירתו לִ ּטֹל לֶ ֶקט ׁ ִשכְ ָחה ו ֵּפ ָאה ו ַּמ ְעשַׂ ר ָענִ י‪ ,‬יִ ּטֹל‪,‬‬
‫בטופח – מין קטניות דק‪,‬‬
‫שבולת אחת שלא קצר‪,‬‬
‫שקורין לו בערבי גילבא"ן‪.‬‬
‫וראש אותה שבולת מגיע וּכְ ׁ ֶש ַ ּי ֲחזֹר לְ ֵביתוֹ יְ ׁ ַש ֵ ּלם‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר‪.‬‬
‫ורמב"ם פי' שהוא מין זרע‬
‫לקמה‪ ,‬אם אותה‬
‫שבולת וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ָ ,‬ענִ י ָהיָ ה ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה‪:‬‬
‫שקורין לו קורטמ"ן ודומה‬
‫נקצרת עם הקמה הרי היא‬
‫לשעורים‪ .‬ואומר ר"מ‬
‫של בעל הבית‪ ,‬שהקמה ַה ַּמ ֲחלִ יף ִעם ָה ֲענִ ִ ּיים‪ּ ְ ,‬ב ׁ ֶשלּ וֹ ּ ָפטוּר‪ ,‬ו ְּב ׁ ֶשל‬
‫שאין מגלגלין זה המין עם‬
‫מצילתה דלא קרינן בה‬
‫לא ֲענִ ִ ּיים ַח ָ ּיב‪ְ ׁ .‬שנַ יִ ם ׁ ֶש ִ ּק ְ ּבל ּו ֶאת ַה ּ ָׂש ֶדה‬
‫שאר מיני זרעים‪ ,‬לקצור‬
‫תשוב לקחתו (דברים כד)‪:‬‬
‫אותם ביחד‪ ,‬כי הלקט‬
‫מעשר שבולת אחת ונותן ַ ּב ֲא ִריסוּת‪ ,‬זֶ ה נוֹ ֵתן לָ זֶ ה ֶחלְ קוֹ ַמ ְעשַׂ ר ָענִ י‪,‬‬
‫שהיה ראוי ליפול משאר‬
‫לו – לפי שחייב ליתן לו‬
‫דבר מתוקן כמו שהיתה וְ זֶ ה נוֹ ֵתן לָ זֶ ה ֶחלְ קוֹ ַמ ְעשַׂ ר ָענִ י‪ַ .‬ה ְמ ַק ֵ ּבל‬
‫מיני זרעים יפול מזה‬
‫המין הגרוע ונמצא מפסיד‬
‫שבולת של לקט דפטורה שָׂ ֶדה לִ ְקצֹר‪ָ ,‬אסוּר ְ ּבלֶ ֶקט ׁ ִשכְ ָחה ו ֵּפ ָאה‬
‫לעניים‪ :‬וחכמים מתירים‬
‫מן המעשרות ואף על פי‬
‫שעדיין לא נתמרח חל שם ו ַּמ ְעשַׂ ר ָענִ י‪ָ .‬א ַמר ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה‪ֵ ,‬א ָימ ַתי‪ּ ִ .‬בזְ ַמן‬
‫מפני שאפשר – שיפול‬
‫לקט משאר זרעים כמו מן‬
‫מעשר עליו כמו מעשר‬
‫הטופח‪ .‬והלכה כחכמים‪.‬‬
‫ראשון שהקדימו בשבלין‬
‫שחל עליו שם מעשר אף ע"פ שעדיין לא נתמרח‪ .‬וכיצד פי' אחר אין מעלין מים בגלגל מן הבור להשקות את‬
‫הוא עושה‪ ,‬מביא שתי שבלים מגדיש זה שנתערבה בו השדה או להרביצה עד שיהא משקה טופח עליה בשעה‬
‫שבולת של לקט‪ ,‬ואומר על אחת מהן אם זו לקט מוטב‪ ,‬שהעניים באים בשביל הלקט‪ ,‬מפני שהוא מפסיד לעניים‪.‬‬
‫ואם לאו הרי מעשרותיה קבועים בזו השנית‪ ,‬ונותן לו וחכמים מתירין‪ ,‬מפני שאפשר שישומו ההפסד של עניים‬
‫את הראשונה‪ .‬ובירושלמי פריך וניחוש שמא זאת השניה בזה ויתן בעל השדה כפי השומא שישומו עליו‪ ,‬ולר'‬
‫שקבע עליה המעשרות של לקט היא‪ ,‬וכיון שהיא פטורה מאיר דאמר אין מגלגלין שמין לבעל הבית הפסדו ונוטל‬
‫מן המעשר אין המעשרות קובעים בה שאין מפרישין מן מן העניים ד עני היה באותה שעה – ופטור מלשלם‪.‬‬
‫הפטור על החיוב‪ ,‬ומשני שלוקח שבולת שלישית ואומר והלכה כחכמים‪ :‬ה המחליף עם העניים – נותן תבואה‬
‫אם השנייה שקבעתי בה המעשרות היא לקט ואינה יכולה או פירות לעני בחלוף מה שלקט‪ :‬בשלו פטור – מן‬
‫להיות מעשר‪ ,‬הרי זו השלישית מעשר על הראשונה‪ :‬א"ר המעשר‪ .‬מה שנתן לו העני שהוא של לקט שכחה ופאה‪:‬‬
‫ושל עניים חייב – מה שנתן בעל הבית לעני מתבואתו‪,‬‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫‪ 16:14:25‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 27‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪28‬‬
‫ה‪-‬ופה‬
‫שינון בעל‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק‬
‫מסכת‬
‫‪41‬‬
‫וחייב לעשר קודם שיתן אותו לעני‪ :‬שנים שקבלו את בשדה‪ ,‬דקאי גביה וזכי ביה‪ .‬אבל בעל הבית בעיר הוי‬
‫השדה – והם עניים‪ :‬באריסות – למחצה לשליש ולרביע‪ ,‬שכחה אף על גב דלא שכחו בעל הבית‪ :‬ח לכובעות –‬
‫והם נעשים כבעל הבית‪ ,‬ובעל הבית עני אסור בלקט של לעשות מהן כמין כובע בראש‪ ,‬שכך היו רגילין לעשות‬
‫שדהו דכתיב (ויקרא יט) לא תלקט לעני‪ ,‬אזהרה לעני שלא עטרות של שבולין ולשום בראש‪ :‬לכומסאות – אינם‬
‫גבוהים ובולטים למעלה‬
‫ילקט הלקט שלו‪ ,‬וחייב‬
‫ככובעות‪ ,‬אלא נכפפים‬
‫להפריש מעשר עני ולתת ׁ ֶש ִ ּק ֵ ּבל ִמ ֶּמ ּנ ּו לְ ֶמ ֱח ָצה‪ ,‬לִ ׁ ְשלִ ׁיש וְ לִ ְר ִב ַיע‪.‬‬
‫למטה שאינו נראה כל‬
‫אותו לעני אחר‪ .‬ודוקא כל‬
‫אחד על חלקו נעשה כבעל ֲא ָבל ִאם ָא ַמר לוֹ ׁ ְשלִ ׁיש ַמה ׁ ּ ֶש ַא ָּתה קוֹ ֵצר‬
‫כך‪ ,‬כמה דתימא (דברים‬
‫לב) הלא הוא כמוס עמדי‪:‬‬
‫הבית‪ ,‬ולא על חלק חבירו‪ֶ ׁ .‬ש ָ ּל ְך‪ֻ ,‬מ ָּתר ְ ּבלֶ ֶקט ו ְּב ׁ ִשכְ ָחה ו ְּב ֵפ ָאה‪ ,‬וְ ָאסוּר‬
‫ולחררה – קצר מעט‬
‫הלכך מותרין ליתן זה לזה‬
‫מעשר עני‪ :‬שקבלה ממנו ְ ּב ַמ ְעשַׂ ר ָענִ י‪ַ :‬ה ּמוֹ כֵ ר ֶאת שָׂ ֵדהוּ‪ַ ,‬ה ּמוֹ כֵ ר‬
‫ועמר‪ ,‬כדי לגלגל עיסה‬
‫לעשות חררה קטנה ע"ג‬
‫למחצה – שזכה במחובר‪ֻ .‬מ ָּתר וְ ַהלּ וֹ ֵק ַח ָאסוּר‪ .‬ל ֹא יִ שְׂ כּ ֹר ָא ָדם ֶאת‬
‫גחלים‪ .‬פ"א יש שקוצרים‬
‫אבל אם אמר ליה [שליש]‬
‫מה שאתה קוצר‪ ,‬אין לו ַה ּפוֹ ֲעלִ ים ַעל ְמנָ ת ׁ ֶש ְ ּילַ ֵ ּקט ְ ּבנוֹ ַא ֲח ָריו‪ִ .‬מי‬
‫התבואה ומגדישים אותה‬
‫במקום אחד עד שתתאסף‪.‬‬
‫חלק אלא בתלוש‪,‬‬
‫וחיוב ׁ ֶש ֵאינוֹ ַמ ִּנ ַיח ֶאת ָה ֲענִ ִ ּיים לִ לְ קֹט‪ ,‬אוֹ ׁ ֶשהוּא‬
‫ואז נושאים אותה למקום‬
‫לקט שכחה ופאה הכל על‬
‫שדשים התבואה‪ ,‬ומקום‬
‫בעל השדה‪ ,‬ואף על פי ַמ ִּנ ַיח ֶאת ֶא ָחד וְ ֶא ָחד ל ֹא‪ ,‬אוֹ ׁ ֶשהוּא ְמ ַס ֵ ּי ַע‬
‫הדישה נקרא גורן‪ ,‬ומה‬
‫ששכחת העמרים‬
‫בתלוש ֶאת ֶא ָחד ֵמ ֶהן‪ֲ ,‬ה ֵרי זֶ ה ּגוֹ זֵ ל ֶאת ָה ֲענִ ִ ּיים‪.‬‬
‫שמגדישים על גבי קרקע‬
‫בשעת עמור‪ ,‬מכל מקום‬
‫נקרא כובעות‪ ,‬כדמות‬
‫כאן פטור דלא קרינן ביה ַעל זֶ ה נֶ ֱא ַמר (משלי כב) ַאל ַּת ֵּסג ְ ּגבוּל‬
‫כובע שמשימין בראש‪,‬‬
‫קצירך הואיל ולא זכה אלא‬
‫בתלוש‪ .‬וגר שנתגייר לאחר עוֹ לִ ים‪ָ :‬הע ֶֹמר ׁ ֶש ׁ ּ ְשכָ חוּה ּו פוֹ ֲעלִ ים וְ ל ֹא‬
‫ומה שמגדישים בחפירה‬
‫בארץ נקרא כומסאות‪,‬‬
‫קצירה דחייב בשכחה ׁ ְשכָ חוֹ ַב ַעל ַה ַ ּביִ ת‪ְ ׁ ,‬שכָ חוֹ ַב ַעל ַה ַ ּביִ ת וְ ל ֹא‬
‫לשון כמוס עמדי‪ ,‬ומה‬
‫לעיל לרבי יהודה‪ ,‬היינו‬
‫משום דקרינן ביה שדך‪ְ ׁ .‬שכָ חוּה ּו פוֹ ֲעלִ ים‪ָ ,‬ע ְמד ּו ֲענִ ִ ּיים ְ ּב ָפנָ יו אוֹ‬
‫שמגדישים בעגולה כדמות‬
‫אבן הרחים נקרא חררה‪,‬‬
‫ומכל מקום מהאי טעמא ׁ ֶש ִח ּפוּה ּו ְב ַק ׁש‪ֲ ,‬ה ֵרי זֶ ה ֵאינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪:‬‬
‫ע"ש שהחררה עגולה‪:‬‬
‫לא מחייבינן גר בלקט‬
‫מאחר שעיקרו במחובר‪ :‬ו ַה ְמ ַע ֵּמר לְ כוֹ ָבעוֹ ת וּלְ כֻ ְמ ָסאוֹ ת‪ ,‬לַ ֲח ָר ָרה‬
‫ולעמרים – עשה עמרים‬
‫קטנים‪ ,‬וסופו לעשות‬
‫המוכר שדהו – שמכר לו וְ לָ ֳע ָמ ִרים‪ֵ ,‬אין לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ִ .‬מ ֶּמ ּנ ּו וְ לַ ּג ֶֹרן‪ ,‬יֶ ׁש‬
‫משנים ושלשה עומר‬
‫שדה וקמתה‪ .‬אבל מכר את‬
‫הקמה בלבד ושייר השדה לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ַ .‬ה ְמ ַע ֵּמר לַ ָ ּג ִד ׁיש‪ ,‬יֶ ׁש לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪.‬‬
‫אחד‪ :‬אין לו שכחה –‬
‫כלומר מה ששכח בשדה‬
‫לעצמו‪ ,‬שניהם‬
‫אסורים ִמ ֶּמ ּנ ּו וְ לַ ּג ֶֹרן‪ֵ ,‬אין לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ .‬זֶ ה ַה ְּכלָ ל‪ָּ ,‬כל‬
‫בשעה שמוליך לא' מן‬
‫בלקט שכחה ופאה‪ ,‬שאצל‬
‫המקומות הללו אינו‬
‫זה אני קורא שדך ואצל זה ַה ְמ ַע ֵּמר לְ ָמקוֹ ם ׁ ֶשהוּא גְ ַמר ְמלָ אכָ ה‪ ,‬יֶ ׁש לוֹ‬
‫שכחה דכתיב (שם כט)‬
‫אני קורא קצירך‪:‬‬
‫ם‬
‫המוכר ׁ ִשכְ ָחה‪ִ .‬מ ֶּמ ּנ ּו וְ לַ ּג ֶֹרן‪ֵ ,‬אין לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ .‬לְ ָמקוֹ‬
‫כי תקצור קצירך בשדך‬
‫מותר – בלקט שכחה‬
‫ושכחת עומר בשדה‪ ,‬מה‬
‫ופאה אם הוא עני‪ :‬על ׁ ֶש ֵאינוֹ גְ ַמר ְמלָ אכָ ה‪ֵ ,‬אין לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ִ .‬מ ֶּמ ּנ ּו‬
‫קציר שאין אחריו קציר אף‬
‫מנת שילקט בנו אחריו‬
‫וְ לַ ּג ֶֹרן‪ ,‬יֶ ׁש לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪:‬‬
‫עמור שאין אחריו עמור‪,‬‬
‫– שע"י כן הפועל מנכה‬
‫פרק ו‬
‫יצא אלו שיש אחריהן‬
‫לו מן השכירות‪ ,‬ונמצא‬
‫עמור‪ :‬ממנו ולגורן יש‬
‫פורע חובו משל עניים‪:‬‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ים‪,‬‬
‫י‬
‫ע‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ים‪,‬‬
‫ר‬
‫מ‬
‫אוֹ‬
‫אי‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ית‬
‫ב‬
‫ִ‬
‫נִ‬
‫ֲ‬
‫לָ‬
‫ֵ‬
‫ְ‬
‫ֶ‬
‫ִ‬
‫ְ‬
‫ַ‬
‫ַ‬
‫ֵ‬
‫לו שכחה – המוליך‬
‫אל תסג גבול עולים –‬
‫מאחת מהמקומות הללו‬
‫כלומר אל תקרי עולם אלא ֶה ְב ֵקר‪ .‬ו ֵּבית ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ,‬אינוֹ ֶה ְפ ֵקר‪,‬‬
‫לגורן ושכח עומר באחת‬
‫עולים‪ ,‬אית דמפרשי‬
‫אלו ַעד ׁ ֶש ֻ ּי ְפ ַקר ַאף לָ ֲע ׁ ִש ִירים ַּכ ׁ ּ ְש ִמ ָּטה‪ָּ .‬כל‬
‫מן המקומות הללו‪ ,‬הוי‬
‫עולי מצרים שלא תשנה‬
‫שכחה‪ :‬המעמר לגדיש‬
‫האזהרות שבתורה שנתנה‬
‫ליוצאי מצרים‪ ,‬ואית דמפרשי עולים אלו בני אדם שירדו – ורוצה שישארו באותו מקום ושם ידוש אותם‪ ,‬יש לו‬
‫מנכסיהם‪ ,‬וקרי להו עולים לשון כבוד‪ ,‬כדרך שקורין לעור שכחה‪ :‬ממנו ולגורן – ואם נמלך עליהם אח"כ ומוליכם‬
‫למקום אחר לדוש אותם‪ ,‬אין לו שכחה‪:‬‬
‫סגי נהור‪ :‬ז ולא שכחו בעל הבית – כגון דבעל הבית‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫א‬
‫‪ 16:14:25‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 28‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪29‬‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫‪42‬‬
‫פרק ו בית שמאי אומרים הבקר לעניים – מי שהפקיר ומודים ב"ה שאם החזיק בו ואח"כ שכחו שאינו שכחה‪,‬‬
‫לעניים ולא לעשירים דין הפקר יש לו‪ ,‬ופטור מן המעשר‪ ,‬כדאמרינן בסמוך‪ :‬ג ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח‬
‫דכתיב בלקט ופאה (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם‪ – ,‬לקמן בסמוך מפרש לה‪ :‬ד שנים שהתחילו מאמצע‬
‫שורה – של עמרים‪ ,‬זה הפך פניו לצפון וזה הפך פניו‬
‫מה תלמוד לומר תעזוב‬
‫לדרום‪ :‬ושכחו לפניהם‬
‫אותם‪ ,‬למד על עזיבה‬
‫אחרת דהיינו הפקר‪ ,‬שהיא ָע ְמ ֵרי ַה ּ ָׂש ֶדה ׁ ֶשל ַקב ַקב וְ ֶא ָחד ׁ ֶשל ַא ְר ַ ּב ַעת‬
‫– לאחר שהתחילו לעמר‬
‫דלגו עומר ושכחוהו‪,‬‬
‫כזו‪ ,‬מה זו לעניים ולא ַק ִ ּבין ו ׁ ְּשכָ חוֹ ‪ּ ֵ ,‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ,‬אינוֹ‬
‫הוי שכחה‪ ,‬דקרינן ביה‬
‫לעשירים אף מה שנאמר‬
‫לא תשוב לקחתו (דברים‬
‫במקום אחר לעניים ולא ׁ ִשכְ ָחה‪ .‬ו ֵּבית ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪ִ ׁ ,‬שכְ ָחה‪:‬‬
‫כד)‪ :‬ולאחריהם אינו‬
‫לעשירים‪ :‬אף לעשירים ָהע ֶֹמר ׁ ֶשהוּא ָסמו ְּך לַ ָ ּג ָפה וְ לַ ָ ּג ִד ׁיש‪ ,‬לַ ָ ּב ָקר‬
‫שכחה – אם כשהפכו‬
‫כשמטה – דכתיב (שמות‬
‫פניהם זה לצפון וזה‬
‫כה) והשביעית תשמטנה וְ לַ ֵּכלִ ים‪ ,‬ו ׁ ְּשכָ חוֹ ‪ּ ֵ ,‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬
‫לדרום והתחילו לעמר‬
‫מה‬
‫ונטשתה‪,‬‬
‫ת"ל ֵאינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ .‬ו ֵּבית ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪ִ ׁ ,‬שכְ ָחה‪:‬‬
‫נשאר עומר אחד ביניהם‬
‫ונטשתה‪ ,‬למד על נטישה‬
‫ושכחוהו‪ ,‬אינו שכחה‪.‬‬
‫אחרת דהיינו הפקר‪ ,‬שהיא‬
‫אשי ׁשוּרוֹ ת‪ָ ,‬הע ֶֹמר ׁ ֶש ְּכנֶ גְ דּ וֹ מוֹ כִ ַיח‪.‬‬
‫ָר ׁ ֵ‬
‫לפי ששניהם סמכו זה על‬
‫כשביעית‪ ,‬מה שביעית‬
‫ָהע ֶֹמר ׁ ֶש ֶה ֱחזִ יק ּבוֹ לְ הוֹ לִ יכוֹ ֶאל ָה ִעיר‪ ,‬זה ומתוך כך נשכח‪ :‬יחיד‬
‫לעניים ולעשירים אף‬
‫ּשכָ חוֹ ‪ ,‬מוֹ ִדים ׁ ֶש ֵאינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ :‬וְ ֵאלּ ּו ֵהן שהתחיל מראש השורה‬
‫הפקר לעניים ולעשירים‪ :‬ו ׁ ְ‬
‫– השתא מפרש להא דתנן‬
‫ב לגפה – גדר אבנים‬
‫אשי ׁשוּרוֹ ת‪ְ ׁ .‬שנַ יִ ם ׁ ֶש ִה ְת ִחיל ּו ֵמ ֶא ְמ ַצע‬
‫סדורות זו על זו בלא טיט‪ָ :‬ר ׁ ֵ‬
‫לעיל ראשי שורות העומר‬
‫שכנגדו מוכיח‪ .‬כגון שיש‬
‫ולכלים – כלי המחרישה‪ַ :‬ה ׁ ּשו ָּרה‪ ,‬זֶ ה ּ ָפנָ יו לְ ָצפוֹ ן וְ זֶ ה ּ ָפנָ יו לְ ָדרוֹ ם‪,‬‬
‫כאן עשר שורות של עשר‬
‫בית שמאי אומרים אינו‬
‫שכחה – פלוגתייהו דב"ש וְ ׁ ָשכְ ח ּו לִ ְפנֵ ֶיהם וּלְ ַא ֲח ֵר ֶיהם‪ֶ ,‬את ׁ ֶש ִּל ְפנֵ ֶיהם‬
‫עמרין מסודרין בשורות‬
‫מצפון לדרום‪ ,‬והתחיל‬
‫וב"ה בעומר שהחזיק‬
‫בו ׁ ִשכְ ָחה‪ ,‬וְ ֶאת ׁ ֶש ְּל ַא ֲח ֵר ֶיהם ֵאינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ .‬יָ ִחיד‬
‫לעמר בראש שורה אחת‬
‫להוליכו לעיר ונתנו בצד‬
‫ושכח עומר אחד לאחריו‪,‬‬
‫ֹאש ַה ׁ ּשו ָּרה‪ ,‬וְ ׁ ָשכַ ח לְ ָפנָ יו‬
‫הגפה או בצד הגדיש ׁ ֶש ִה ְת ִחיל ֵמר ׁ‬
‫הוי שכחה‪ ,‬כיון שעבר‬
‫ושכחו שם‪ ,‬שבית‬
‫שמאי וּלְ ַא ֲח ָריו‪ֶ ׁ ,‬ש ְּל ָפנָ יו ֵאינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ ,‬וְ ׁ ֶש ְּל ַא ֲח ָריו‬
‫ממנו ועמר עומר הסמוך‬
‫אומרים אינו שכחה שהרי‬
‫לו קרינן ביה לא תשוב‬
‫זכה בו‪ :‬ובית הלל אומרים ׁ ִשכְ ָחה‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶשהוּא ְ ּב ַבל ָּת ׁשוּב‪ .‬זֶ ה ַה ְּכלָ ל‪,‬‬
‫לקחתו‪ ,‬אבל אם שכח‬
‫שכחה – והא דתנן לקמן‬
‫במתניתין העומר שהחזיק ָּכל ׁ ֶשהוּא ְ ּב ַבל ָּת ׁשוּב‪ִ ׁ ,‬שכְ ָחה‪ .‬וְ ׁ ֶש ֵאינוֹ ְ ּב ַבל‬
‫עומר אחד או שנים בסוף‬
‫השורה‪ ,‬דהיינו לפניו‪,‬‬
‫בו להוליכו לעיר ושכחו ָּת ׁשוּב‪ֵ ,‬אינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ְ ׁ :‬שנֵ י ֳע ָמ ִרים‪ִ ׁ ,‬שכְ ָחה‪,‬‬
‫והניחם וחזר והתחיל‬
‫מודים בית הלל לב"ש‬
‫לשה ֵאינָ ן ׁ ִשכְ ָחה‪ְ ׁ .‬שנֵ י ִצ ּבו ֵּרי זֵ ִיתים‬
‫שאינו שכחה‪ ,‬זהו כשלא ו ׁ ְּש ׁ ָ‬
‫לעמר מתחלת שורה‬
‫שניה‪ ,‬לא הוי שכחה‪,‬‬
‫לשה ֵאינָ ן ׁ ִשכְ ָחה‪ְ ׁ .‬שנֵ י‬
‫הניחו אצל הגפה או אצל וְ ָחרו ִּבין‪ִ ׁ ,‬שכְ ָחה‪ ,‬ו ׁ ְּש ׁ ָ‬
‫דלא קרינן ביה לא תשוב‪,‬‬
‫הגדיש‪ .‬פירוש אחר בש"א‬
‫לשה ֵאינָ ן ׁ ִשכְ ָחה‪.‬‬
‫אינו שכחה אפילו בעומר ֻה ְצנֵ י ִפ ׁ ְש ָּתן‪ִ ׁ ,‬שכְ ָחה‪ ,‬ו ׁ ְּש ׁ ָ‬
‫שאני אומר דעתו לעשות‬
‫שורה אחרת מאותם‬
‫לשה ֵאינָ ן ּ ֶפ ֶרט‪.‬‬
‫שלא החזיק בו כלל לא ׁ ְשנֵ י גַ ְר ְ ּג ִרים‪ֶ ּ ,‬פ ֶרט‪ ,‬ו ׁ ְּש ׁ ָ‬
‫שהניח ממזרח למערב‪.‬‬
‫הוי שכחה‪ ,‬דהואיל והניחו‬
‫אצל דבר המסויים עתיד ׁ ְשנֵ י ׁ ִש ֳ ּבלִ ים‪ ,‬לֶ ֶקט‪ ,‬ו ׁ ְּשל ׁ ָֹשה ֵאינָ ן לֶ ֶקט‪.‬‬
‫והיינו דתנן העומר שכנגדו‬
‫מוכיח‪ ,‬שהעומרים [של]‬
‫לזכרו‪ ,‬ובה"א‬
‫שכחה ֵאלּ ּו ְּכ ִד ְב ֵרי ֵבית ִה ֵ ּלל‪ .‬וְ ַעל ֻּכ ָ ּלן ֵ ּבית ׁ ַש ַּמאי‬
‫שורות אחרות מוכיחים‬
‫כל זמן שלא החזיק בו‪.‬‬
‫על אלו שהניח שלא שכחן‬
‫לשה לָ ֲענִ ִ ּיים‪ ,‬וְ ַא ְר ָ ּב ָעה לְ ַב ַעל‬
‫אוֹ ְמ ִרים‪ְ ׁ ,‬ש ׁ ָ‬
‫שראויין להתחשב עמהן‬
‫ים‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ע‬
‫י‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ה‪.‬‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ינוֹ‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫חוֹ‬
‫ִ‬
‫ָ‬
‫ֳ‬
‫נֵ‬
‫ְ‬
‫ָ‬
‫כְ‬
‫ִ‬
‫ֵ‬
‫אתיִ ם‪ ,‬ו ׁ ְּשכָ‬
‫ַה ָ ּביִ ת‪ָ :‬הע ֶֹמר ׁ ֶש ֶ ּי ׁש ּבוֹ ָס ַ‬
‫בשורה אחרת‪ :‬ה הוצני‬
‫פשתן – כמו שנעקר‬
‫אתיִ ם‪ַ ,‬ר ָ ּבן ַ ּג ְמלִ ֵיאל אוֹ ֵמר‪ ,‬לְ ַב ַעל ַה ָ ּביִ ת‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬
‫ו ָּב ֶהם ָס ַ‬
‫הפשתן מן השדה נקרא‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֹח‬
‫כ‬
‫י‬
‫פ‬
‫ים‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ֹב‬
‫ר‬
‫מ‬
‫י‬
‫ל‪,‬‬
‫יא‬
‫מ‬
‫ג‬
‫ן‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫לָ ֲענִ ִ ּיים‪ ְ ַ ָ ַ ַ ָ .‬לִ ֵ וְ כִ ֵ‬
‫ָ ֳ ָ ִ יֻ ִ ַ ֶ ַ ַ‬
‫הוצני‪ ,‬שעומד כמו הוצין‪:‬‬
‫שני גרגרים – ענבים‪:‬‬
‫ַה ַ ּביִ ת אוֹ הו ַּרע כּ ֹחוֹ ‪ָ .‬א ְמר ּו לוֹ ‪ ,‬יֻ ּ ִפי כֹחוֹ ‪ָ .‬א ַמר לָ ֶהם‪ ,‬ו ָּמה ִאם ִ ּבזְ ַמן‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ו‬
‫‪ 16:14:26‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 29‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪30‬‬
‫שינון בעל פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק ו‬
‫מסכת‬
‫‪43‬‬
‫אלו כדברי ב"ה – וטעמייהו משום דכתיב (ויקרא יט) דלא הוי שכחה דכתיב (שם) כי תקצור ושכחת עומר‪,‬‬
‫לעני ולגר תעזוב אותם‪ ,‬חד לעני וחד לגר‪ ,‬הרי שנים‪ .‬עומר שסביבותיו קציר הוי שכחה‪ ,‬ולא עומר שסביבותיו‬
‫ובית שמאי אמרי שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית‪ .‬קמה‪ :‬ואת הקמה – אם שכח קמה והיו ראשי שבלים‬
‫דכתיב (דברים כד) לגר ליתום ולאלמנה יהיה‪ ,‬הרי שלשה שלה מחוברים לקמה אחרת שלא שכחה‪ ,‬זאת הקמה שלא‬
‫שכחה מצלת על הקמה‬
‫לעניים‪ :‬ו העומר שיש‬
‫השכוחה המחוברת אליה‪,‬‬
‫אתיִ ם ו ׁ ְּשכָ חוֹ ‪ֵ ,‬אינוֹ‬
‫בו סאתים אינו שכחה ׁ ֶשהוּא ע ֶֹמר ֶא ָחד וּבוֹ ָס ַ‬
‫ולא הויא שכחה‪ :‬העומר‬
‫– דכתיב (שם) לא תשוב‬
‫אתיִ ם‪ֵ ,‬אינוֹ‬
‫לקחתו‪ ,‬עומר שאתה ׁ ִשכְ ָחה‪ְ ׁ ,‬שנֵ י ֳע ָמ ִרים ו ָּב ֶהם ָס ַ‬
‫אינו מציל – אם היה עומר‬
‫שכוח או קמה שכוחה‬
‫יכול להגביהו כולו כאחת ִדין ׁ ֶשלּ ֹא יְ ֵהא ׁ ִשכְ ָחה‪ָ .‬א ְמר ּו לוֹ ‪ ,‬ל ֹא‪ִ .‬אם‬
‫בצד עומר שאינו שכוח‪,‬‬
‫ולשאת אותו על כתפו‪,‬‬
‫ֹאמר‬
‫אין העומר שאינו שכוח‬
‫יצא זה של סאתים שאי ָא ַמ ְר ָּת ְ ּבע ֶֹמר ֶא ָחד ׁ ֶשהוּא כְ גָ ִד ׁיש‪ּ ,‬ת ַ‬
‫מציל לא על העומר ולא‬
‫ּ‬
‫אתה יכול להגביה כולו ּ‬
‫ּ‬
‫ִב ׁ ְשנֵ י ֳע ָמ ִרים ׁ ֶש ֵהן ִככְ ִריכוֹ ת‪ָ .‬ק ָמה ׁ ֶש ֶי ׁש על הקמה השכוחים‪:‬ט‬
‫כאחת‪ :‬אמרו לו יפה כחו‬
‫עקורה – תלושה‪ ,‬ושאינה‬
‫אתיִ ם‪ ,‬ו ׁ ְּשכָ ָח ּה‪ֵ ,‬אינָ ּה ׁ ִשכְ ָחה‪ֵ .‬אין ָ ּב ּה‬
‫– כדאמרינן שתים שכחה ָ ּב ּה ָס ַ‬
‫עקורה מחוברת לקרקע‪,‬‬
‫שלש אינן שכחה‪ :‬לא‬
‫אתיִ ם‪,‬‬
‫אתיִ ם‪ֲ ,‬א ָבל ִהיא ְראוּיָ ה לַ ֲעשׂ וֹ ת ָס ַ‬
‫אם ָס ַ‬
‫אמרת בעומר אחד שהוא‬
‫אינן מצטרפין לסאתים‬
‫ונימא דלא הוו שכחה‪,‬‬
‫כגדיש – דין הוא שעומר ֲא ִפלּ ּו ִהיא ׁ ֶשל ט ַֹפח‪ ,‬רוֹ ִאין אוֹ ָת ּה ְּכ ִאלּ ּו ִהיא‬
‫אחד שיש בו סאתים לא‬
‫אלא אם שכחן הוו שכחה‪.‬‬
‫יהיה שכחה‪ ,‬מפני שהוא ֲענָ וָ ה ׁ ֶשל שְׂ עוֹ ִרים‪ַ :‬ה ָ ּק ָמה ַמ ֶ ּצלֶ ת ֶאת‬
‫ודוקא בשכח שניהם דאם‬
‫שכח עקורה ולא שכח‬
‫כגדיש ואין שייך שכחה ָהע ֶֹמר וְ ֶאת ַה ָ ּק ָמה‪ָ .‬הע ֶֹמר ֵאינוֹ ַמ ִ ּציל ל ֹא‬
‫בגדיש‪ :‬תאמר בשני‬
‫שאינה עקורה היתה‬
‫עמרים – שהם כמו שאר ֶאת ָהע ֶֹמר וְ ל ֹא ֶאת ַה ָ ּק ָמה‪ֵ .‬איזוֹ ִהיא ָק ָמה‬
‫שאינה עקורה מצלת על‬
‫עמרים קטנים‪ :‬ככריכות –‬
‫ׁ ֶש ִהיא ַמ ֶ ּצלֶ ת ֶאת ָהע ֶֹמר‪ָּ .‬כל ׁ ֶש ֵאינָ ּה ׁ ִשכְ ָחה העקורה שאצלה‪ :‬וכן‬
‫כאגודות קטנות‪ :‬ז קמה‬
‫באילן – סאה פירות‬
‫שיש בה סאתים ושכחה ֲא ִפלּ ּו ֶקלַ ח ֶא ָחד‪ְ :‬ס ָאה ְתבו ָּאה ֲעקו ָּרה‬
‫תלושין אצל סאה מחוברין‬
‫אינו שכחה – דילפינן‬
‫אין מצטרפין‪ ,‬והוו שכחה‪:‬‬
‫שכחת קמה משכחת עומר‪ ,‬ו ְּס ָאה ׁ ֶש ֵאינָ ּה ֲעקו ָּרה‪ ,‬וְ כֵ ן ְ ּב ִאילָ ן‪ ,‬וְ ַה ׁ ּשוּם‬
‫והשום והבצלים – סאה‬
‫אתיִ ם‪ֶ ,‬א ָ ּלא‬
‫קמה של שום וסאה קמה‬
‫מה עומר שיש בו סאתים וְ ַה ְ ּב ָצלִ ים‪ֵ ,‬אינָ ן ִמ ְצ ָט ְר ִפין לְ ָס ַ‬
‫אינו שכחה אף קמה שיש‬
‫של בצלים אין מצטרפין‬
‫בה סאתים אינה שכחה ׁ ֶשל ֲענִ ִ ּיים ֵהם‪ַ .‬ר ִ ּבי יוֹ ֵסי אוֹ ֵמר‪ִ ,‬אם ָ ּבאת‬
‫לסאתים קמה‪ .‬אי נמי‬
‫סאה שום עקור וסאה‬
‫ושכחת קמה ילפינן לה ְר ׁשוּת ֶה ָענִ י ָ ּב ֶא ְמ ַצע‪ֵ ,‬אינָ ן ִמ ְצ ָט ְר ִפין‪ ,‬וְ ִאם‬
‫מקרא דכתיב (שם) ושכחת‬
‫שום שאינו עקור‪ ,‬וכן‬
‫עומר בשדה‪ ,‬לרבות שכחת לָ או‪ֲ ,‬ה ֵרי ֵאלּ ּו ִמ ְצ ָט ְר ִפין‪ְּ :‬תבו ָּאה ׁ ֶש ִּנ ְּתנָ ה‬
‫סאה בצלים עקורים וסאה‬
‫בצלים שאינן עקורין אין‬
‫קמה‪ :‬טופח – מין קטנית לְ ׁ ַש ַחת אוֹ לַ ֲאלֻ ָּמה‪ ,‬וְ כֵ ן ַ ּב ֲאגֻ דֵּ י ַה ׁ ּשוּם‪,‬‬
‫דק מאד‪ ,‬וקורין לו בערבי‬
‫מצטרפין‪ :‬אם באת – כגון‬
‫גילבא"ן‪ .‬ובקמה של וַ ֲאגֻ דּ וֹ ת ַה ׁ ּשוּם וְ ַה ְ ּב ָצלִ ים‪ֵ ,‬אין לָ ֶהן ׁ ִשכְ ָחה‪.‬‬
‫שיש לקט בין סאה לסאה‪,‬‬
‫שעורים איירי‬
‫וכן בכרם יש פרט בין‬
‫שנשתדפו וְ כָ ל ַה ְּטמוּנִ ים ָ ּב ָא ֶרץ‪ְּ ,‬כגוֹ ן ַהלּ וּף וְ ַה ׁ ּשוּם‬
‫ונעשו דקות כטופח‪,‬‬
‫סאה לסאה‪ .‬אבל בפירות‬
‫ואפ"ה רואים אותם כאילו וְ ַה ְ ּב ָצלִ ים‪ַ ,‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ֵ ,‬אין לָ ֶהם‬
‫האילן לא משכחת רשות‬
‫הן גסים כשאר‬
‫עני באמצע‪ ,‬דאין לקט‬
‫שעורים‪ִ ׁ ,‬שכְ ָחה‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬יֵ ׁש לָ ֶהם ׁ ִשכְ ָחה‪:‬‬
‫ואם כשנחשוב אותן גסים‬
‫ופרט באילן‪ .‬ואין הלכה‬
‫כשאר שעורים יהיה בהן‬
‫כרבי יוסי‪:‬י שנתנה לשחת – לקצור בעודה לחה להאכיל‬
‫סאתים אע"פ שעכשיו שהם שדופות אין בהם סאתים‪ ,‬לא לבהמה‪ :‬לאלומה – לקצור כדי לאסור בה עומרים‬
‫הוי שכחה‪ .‬ואין לפרש דשל טופח ממש יחשבו כאילו הם אחרים‪ ,‬כמו מאלמים אלומים (בראשית לז)‪ :‬אגודי‬
‫כשעורים הגסים‪ ,‬אלא בשעורים שנשתדפו ונעשו כטופח‪ ,‬השום – שומין שלקטן כדי לאגוד בהן שומים אחרים‪:‬‬
‫דהכי אמרינן בירושלמי רואים את השדופות כאילו הן ואגודות השום והבצלים – אם שכחן אינן שכחה‪ ,‬דדרך‬
‫מלאות‪ :‬ענוה של שעורים – ענוה בוי"ו כמו ענבה בבי"ת שומין ובצלים שעושים מהן אגודות קטנות וחוזרים‬
‫כלומר גרגיר שעורים‪ :‬ח הקמה מצלת את העומר – קמה ואוגדים בחמש או שש מאלו הקטנות לאגודה אחת‪ ,‬ועל‬
‫שלא שכחה שהיתה בצד עומר ששכחו‪ ,‬מצלת על העומר‪ ,‬אותן הקטנות קאמר דלא הוו שכחה‪ .‬משום דהוי כמעמר‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫י‬
‫‪ 16:14:26‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 30‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫‪44‬‬
‫‪31‬‬
‫למקום שאינו גמר מלאכה‪ ,‬דאמרינן לעיל בסוף פרק יוסי אומר אין שכחה לזיתים – לא אמר רבי יוסי אלא‬
‫גדיש דלא הוי שכחה‪ :‬הלוף – רמב"ם אמר שהוא מין בזמן שבא אדרינוס קיסר והחריב את כל הארץ ולא היו‬
‫ממיני הבצלים‪ :‬רבי יהודה אומר אין להם שכחה – לכל זיתים מצויין‪ ,‬אבל בזמן שזיתים מצויין מודה רבי יוסי‬
‫הטמונים‪ ,‬דכתיב שדך מה שדה בגלוי אף כל בגלוי‪ ,‬פרט דיש שכחה לזיתים‪ .‬וכן מי שהיו כל זיתיו נטופה או‬
‫לטמון‪ :‬וחכמים אומרים‬
‫שופכני או בישני יש להם‬
‫יש להם שכחה – כתיב‬
‫שכחה‪ :‬ב שלש שורות‬
‫ַה ּקוֹ ֵצר ַ ּב ַ ּליְ לָ ה וְ ַה ְמ ַע ֵּמר וְ ַה ּסו ָּמא‪ ,‬יֵ ׁש‬
‫שדך דמשמע גלוי וכתיב‬
‫של שני מלבנים – שלש‬
‫שורות של אילני זיתים‬
‫קצירך דמשמע נמי גלוי‪ ,‬לָ ֶהם ׁ ִשכְ ָחה‪ .‬וְ ִאם ָהיָ ה ִמ ְת ַּכ ֵ ּון לִ ּטֹל ֶאת‬
‫הוי מיעוט אחר מיעוט‬
‫ובין שורה ראשונה לשניה‬
‫ואין מיעוט אחר מיעוט ַה ַ ּגס ַה ַ ּגס‪ֵ ,‬אין לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ִ .‬אם ָא ַמר‪ֲ ,‬ה ֵרי ֲאנִ י‬
‫ערוגה מרובעת כדמות‬
‫אלא לרבות ומרבינן‬
‫מלבנות התבואה שבין‬
‫את קוֹ ֵצר ַעל ְמנָ ת ַמה ׁ ּ ֶש ֲאנִ י ׁשוֹ כֵ ח ֲאנִ י ֶא ּטֹל‪,‬‬
‫הטמון‪ .‬ופירוש טמון דבר‬
‫הזיתים דתנן לעיל בריש‬
‫שהנאכל ממנו הוא טמון‬
‫פרק ג'‪ ,‬וכן בין שורה‬
‫יֶ ׁש לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪:‬‬
‫תחת הקרקע‪ ,‬כמו הצנון‬
‫שניה לשלישית ושכח‬
‫פרק ז‬
‫והבצל והשום והלפת‬
‫אילן אמצעי שבשורה‬
‫ָּכל זַ יִ ת ׁ ֶש ֶ ּי ׁש לוֹ ׁ ֵשם ַ ּב ּ ָׂש ֶדה ֲא ִפלּ ּו ְּכזֵ ית‬
‫וכיוצא בהן‪ .‬ואין הלכה‬
‫האמצעית‪ ,‬אינה שכחה‬
‫כר' יהודה‪ :‬יא הקוצר‬
‫שסביביו‬
‫שהאילנות‬
‫בלילה והמעמר – בלילה‪ַ :‬ה ְּנטוֹ ָפה ִ ּב ׁ ְש ָעתוֹ ‪ ,‬ו ׁ ְּשכָ חוֹ ‪ֵ ,‬אינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ּ ַ .‬ב ֶּמה‬
‫הסתירוהו‪ ,‬ודמי לחפוהו‬
‫בקש או עמדו עניים כנגדו‬
‫והסומא – בין ביום בין ְד ָב ִרים ֲאמו ִּרים‪ּ ִ .‬ב ׁ ְשמוֹ ו ְּב ַמ ֲעשָׂ יו ו ִּב ְמקוֹ מוֹ ‪.‬‬
‫בלילה‪ :‬אם היה מתכוין‬
‫דתנן לעיל דאינו שכחה‪:‬‬
‫ישנִ י‪ּ ְ .‬ב ַמ ֲעשָׂ יו‪,‬‬
‫ליטול הגס הגס – כיון ִ ּב ׁ ְשמוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ׁ ִש ְפכוֹ נִ י אוֹ ֵב ׁ ָ‬
‫בד"א – אמתניתין‬
‫דלעיל קמהדר דתנן בזית‬
‫דמתכוין ליטול הגסין ׁ ֶשהוּא עוֹ שֶׂ ה ַה ְר ֵ ּבה‪ּ ִ .‬ב ְמקוֹ מוֹ ‪ֶ ׁ ,‬שהוּא עוֹ ֵמד‬
‫אפילו דקין אין להם‬
‫הנטופה בשעתו ושכחו‬
‫שכחה‪ :‬על מנת מה ְ ּב ַצד ַה ַ ּגת אוֹ ְב ַצד ַה ּ ִפ ְר ָצה‪ .‬ו ׁ ְּש ָאר ָּכל‬
‫אינו שכחה‪ .‬במה דברים‬
‫שאני שוכח אני נוטל יש‬
‫אמורים בזמן שלא התחיל‬
‫לשה ֵאינָ ן ׁ ִשכְ ָחה‪.‬‬
‫לו שכחה – דמתנה על ַה ֵ ּז ִיתים‪ְ ׁ ,‬שנַ יִ ם ׁ ִשכְ ָחה‪ ,‬ו ׁ ְּש ׁ ָ‬
‫בו אבל התחיל בו ושכחו‬
‫הרי זו שכחה עד שיהיה‬
‫מה שכתוב בתורה ותנאו ַר ִ ּבי יוֹ ֵסי אוֹ ֵמר‪ֵ ,‬אין ׁ ִשכְ ָחה לְ זֵ ִיתים‪ :‬זַיִ ת‬
‫בטל‪:‬‬
‫בו סאתים‪ :‬כל זמן שיש‬
‫יא‬
‫א‬
‫ב‬
‫פרק ז כל זית‪ .‬כזית‬
‫הנטופה בשעתו – על שם‬
‫שהוא נוטף שמן קראו לו‬
‫נטופה‪ ,‬אע"פ שאינו נוטף‬
‫בכל שנה הואיל והעלו‬
‫לו שם זה על שהוא נוטף‬
‫בשעתו‪ ,‬אם שכחו אינו‬
‫שכחה דכתיב (דברים כד)‬
‫ושכחת עומר בשדה‪ ,‬עומר‬
‫שאתה שוכחו לעולם יצא‬
‫זה שאתה זוכרו לאחר‬
‫זמן‪ :‬שופכני – שזיתיו‬
‫שופכים שמן הרבה‪:‬‬
‫בישני – שהוא מבייש‬
‫כל שאר אילנות מרוב‬
‫השמן שיוצא ממנו יותר‬
‫מחביריו‪ :‬שהוא עושה‬
‫הרבה – זיתים מרובים‪:‬‬
‫שנים שכחה – סתם‬
‫מתניתין כבית הלל דאמרי‬
‫לעיל שנים לעניים‪ :‬רבי‬
‫‪ 16:14:26‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫ׁ ֶש ִּנ ְמ ָצא עוֹ ֵמד ֵ ּבין ׁ ָש ׁלש ׁשוּרוֹ ת ׁ ֶשל ׁ ְשנֵ י‬
‫ַמלְ ְ ּבנִ ים ו ׁ ְּשכָ חוֹ ‪ֵ ,‬אינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ .‬זַ יִ ת ׁ ֶש ֶ ּי ׁש ּבוֹ‬
‫אתיִ ם‪ ,‬ו ׁ ְּשכָ חוֹ ‪ֵ ,‬אינוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ּ ַ .‬ב ֶּמה ְד ָב ִרים‬
‫ָס ַ‬
‫ֲאמו ִּרים‪ּ ִ .‬בזְ ַמן ׁ ֶשלּ ֹא ִה ְת ִחיל ּבוֹ ‪ֲ .‬א ָבל ִאם‬
‫ִה ְת ִחיל ּבוֹ ‪ֲ ,‬א ִפלּ ּו ְּכזֵ ית ַה ְּנטוֹ ָפה ִ ּב ׁ ְש ָעתוֹ ‪,‬‬
‫ו ׁ ְּשכָ חוֹ ‪ ,‬יֶ ׁש לוֹ ׁ ִשכְ ָחה‪ָּ .‬כל זְ ַמן ׁ ֶש ֶ ּי ׁש לוֹ‬
‫ֹאשוֹ ‪ַ .‬ר ִ ּבי ֵמ ִאיר אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫ַת ְח ָּתיו‪ ,‬יֶ ׁש לוֹ ְבר ׁ‬
‫ִמ ׁ ּ ֶש ֵּתלֵ ְך ַה ַּמ ֲח ֵבא‪ :‬ג ֵאיזֶ ה ּו ֶפ ֶרט‪ַ .‬ה ּנוֹ ׁ ֵשר‬
‫ִ ּב ׁ ְש ַעת ַה ְ ּב ִצ ָירה‪ָ .‬היָ ה בוֹ ֵצר‪ָ ,‬ע ַקץ ֶאת‬
‫(מ ָ ּידוֹ ) לָ ָא ֶרץ‬
‫ָה ֶא ׁ ְשכּ וֹ ל‪ֻ ,‬ה ְס ַ ּב ְך ֶ ּב ָעלִ ים‪ ,‬נָ ַפל ִ‬
‫וְ נִ ְפ ַרט‪ֲ ,‬ה ֵרי הוּא ׁ ֶשל ַ ּב ַעל ַה ָ ּביִ ת‪ַ .‬ה ַּמ ִּנ ַיח ֶאת‬
‫ַה ַּכלְ ָּכלָ ה ַּת ַחת ַה ֶ ּג ֶפן ְ ּב ׁ ָש ָעה ׁ ֶשהוּא בוֹ ֵצר‪,‬‬
‫ֲה ֵרי זֶ ה ּגוֹ זֵ ל ֶאת ָה ֲענִ ִ ּיים‪ַ ,‬על זֶ ה נֶ ֱא ַמר‬
‫(משלי כב) ַאל ַּת ֵּסג ְ ּגבוּל עוֹ לִ ים‪ :‬ד ֵאיזוֹ ִהי‬
‫לו תחתיו יש לו בראשו‬
‫– אם נזכר בעל הזיתים‬
‫מן הזיתים ששכח באילן‬
‫בעוד שיש לו זיתים תחתיו‬
‫יכול לחזור וללקטן‪ ,‬ולא‬
‫חשיבא שכחה מה ששכח‬
‫בראש האילן אלא לאחר‬
‫שלא נשארו לו זיתים‬
‫תחת האילן‪ :‬רבי מאיר‬
‫אומר משתלך המחבא‬
‫– כלומר משבדק המלקט‬
‫בכל מחבואי הזיתים‪,‬‬
‫אז הוי הנשאר לעניים‬
‫כשאין לבעל האילן זיתים‬
‫תחתיו‪ ,‬אבל כל זמן שלא‬
‫בדק המלקט בכל מחבואי‬
‫הזיתים אף על פי שאין‬
‫זיתים תחתיו יכול לחזור‬
‫וללקט‪ .‬ואין הלכה כרבי‬
‫מאיר‪ :‬ג איזהו פרט –‬
‫האמור בתורה (ויקרא‬
‫‪.indd 31‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪32‬‬
‫שינון בעל פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק ז‬
‫מסכת‬
‫‪45‬‬
‫יט) ופרט כרמך לא תלקט‪ :‬עקץ – חתך‪ :‬הוסבך בעלים זית שנים שלשה גרגרים‪ .‬שנים שלשה גרגרים עוללות‪,‬‬
‫– נקשר ונאחז בעלים ועל ידי כך נפל ונפרט‪ :‬הרי הוא יותר מכאן אשכול‪ :‬וחכמים אומרים עוללת – דלא‬
‫של בעל הבית – שלא נפרט דרך בצירה‪ :‬המניח כלכלה חשיבי הגרגרים השוכבים זה על זה להקרא כתף‪ .‬והלכה‬
‫בשעה שהוא בוצר – נותן סל תחת הענבים שיפול הפרט כחכמים ה המדל בגפנים – כשהגפנים תכופים זה אחר‬
‫זה עוקר מאותם שבינתים‬
‫לתוכו‪ :‬הרי זה גוזל את‬
‫והאחרים מתוקנים בכך‪:‬‬
‫העניים – דפרט בנשירתו עוֹ לֶ לֶ ת‪ָּ .‬‬
‫ף‪.‬‬
‫ט‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫ף‬
‫ת‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ּ‬
‫ין‬
‫א‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ֵ‬
‫נָ‬
‫וְ‬
‫ֵ‬
‫כָ‬
‫לָ‬
‫ֵ‬
‫ֶ‬
‫כך הוא מדל בשל עניים‬
‫זכו בו עניים קודם שיגיע‬
‫לארץ‪ :‬אל תסג גבול ִאם יֶ ׁש לָ ּה ָּכ ֵתף אוֹ נָ ֵטף‪ֶ ׁ ,‬של ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת‪,‬‬
‫– אע"פ שיש בהם פאה‬
‫או עוללות של עניים כך‬
‫עולים – מפורש לעיל‬
‫היא ִאם ָס ֵפק‪ ,‬לָ ֲענִ ִ ּיים‪ .‬עוֹ לֶ לֶ ת ׁ ֶש ְ ּב ַא ְר ֻּכ ָ ּבה‪ִ ,‬אם‬
‫מדל בשלהם כמו בשלו‪,‬‬
‫בפרק ה'‪ :‬ד איזו‬
‫קסבר עניים דין שותף יש‬
‫עוללת – האמורה בתורה נִ ְק ֶר ֶצת ִעם ָה ֶא ׁ ְשכּ וֹ ל‪ֲ ,‬ה ֵרי ִהיא ׁ ֶשל ַ ּב ַעל‬
‫להם וכשם ששותף כמו‬
‫(שם) וכרמך לא‬
‫תעולל‪ַ :‬ה ַ ּביִ ת‪ ,‬וְ ִאם לָ או‪ֲ ,‬ה ֵרי ִהיא ׁ ֶשל ֲענִ ִ ּיים‪ּ ַ .‬ג ְר ֵ ּגר‬
‫שהוא מדל בשלו כך מדל‬
‫כתף – השרביט האמצעי‬
‫בשל חבירו אף עניים כן‪:‬‬
‫של האשכול מחוברים בו יְ ִח ִידי‪ַ ,‬ר ִ ּבי יְ הו ָּדה אוֹ ֵמר‪ֶ ,‬א ׁ ְשכּ וֹ ל‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים‬
‫רבי מאיר אומר בשלו‬
‫אשכולות קטנות הרבה‪,‬‬
‫וכשהן שוכבים זה על אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬עוֹ לָ לֶ ת‪ַ :‬ה ֵּמ ֵדל ַ ּב ְ ּג ָפנִ ים‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם‬
‫הוא רשאי – קסבר עניים‬
‫דין קונה יש להם בחלקם‪,‬‬
‫זה כמשאוי שעל כתפו ׁ ֶשהוּא ֵמ ֵדל ְ ּבתוֹ ְך ׁ ֶשלּ וֹ ‪ֵּ ,‬כן הוּא ֵמ ֵדל ְ ּב ׁ ֶשל‬
‫וכשם שהמוכר לחבירו‬
‫של אדם הוא נקרא כתף‪,‬‬
‫וכשהן מפוזרים בשרביט ֲענִ ִ ּיים‪ ,‬דִּ ְב ֵרי ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה‪ַ .‬ר ִ ּבי ֵמ ִאיר אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫י' אשכולות אסור ליגע‬
‫בהן אף בשל עניים כן‪.‬‬
‫אחד לכאן ואחד לכאן ְ ּב ׁ ֶשלּ וֹ הוּא ַר ׁ ּ ַשאי‪ ,‬וְ ֵאינוֹ ַר ׁ ּ ַשאי ְ ּב ׁ ֶשל ֲענִ ִ ּיים‪:‬‬
‫והלכה כרבי יהודה‪ :‬ו‬
‫אין כאן כתף‪ :‬נטף –‬
‫כרם רבעי – הנוטע כל‬
‫ֶּכ ֶרם ְר ָב ִעי‪ּ ֵ ,‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ֵ ,‬אין לוֹ‬
‫הן גרגרים של ענבים‬
‫עץ מאכל‪ ,‬בשנה הרביעית‬
‫המחוברים בסוף השרביט‬
‫ּ‬
‫ים‪,‬‬
‫ר‬
‫מ‬
‫אוֹ‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ית‬
‫ּב‬
‫ו‬
‫ּר‪.‬‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ב‬
‫לוֹ‬
‫ין‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ֹמ‬
‫ח‬
‫ִ‬
‫ְ‬
‫ֵ‬
‫ִ‬
‫ֵ‬
‫ִ‬
‫ֵ‬
‫וְ‬
‫ֶ‬
‫מעלה הפירות לירושלים‬
‫שרגילים להיות תלוים‬
‫ואוכלם שם בקדושת‬
‫שם ענבים הרבה‪ ,‬ועל שם יֶ ׁש לוֹ ‪ּ ֵ .‬בית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪ ,‬יֶ ׁש לוֹ ֶפ ֶרט‬
‫מעשר שני‪ ,‬או פודה אותם‬
‫שענביו נוטפות‬
‫למטה וְ יֶ ׁש לוֹ עוֹ לֵ לוֹ ת‪ ,‬וְ ָה ֲענִ ִ ּיים ּפוֹ ִדין לְ ַע ְצ ָמן‪.‬‬
‫ומעלה הדמים לירושלים‬
‫נקרא נטף‪ ,‬ובלשון מקרא‬
‫דכתיב (ויקרא יט) ובשנה‬
‫קורא לאשכול שאין לו ו ֵּבית ִה ֵ ּלל אוֹ ְמ ִרים‪ֻּ ,‬כלּ וֹ לַ ַ ּגת‪ :‬ז ֶּכ ֶרם ׁ ֶש ֻּכלּ וֹ‬
‫הרביעית יהיה כל פריו‬
‫לא כתף ולא נטף‬
‫עולל‪ ,‬עוֹ לֵ לוֹ ת‪ַ ,‬ר ִ ּבי ֱאלִ ֶיעזֶ ר אוֹ ֵמר‪ ,‬לְ ַב ַעל ַה ַ ּביִ ת‪.‬‬
‫קדש הלולים‪ ,‬ודרשינן‬
‫לפי שהוא לפני שאר‬
‫הלולים כמו חלולים‪,‬‬
‫האשכולות כעולל לפני ַר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא אוֹ ֵמר‪ ,‬לָ ֲענִ ִ ּיים‪ָ .‬א ַמר ַר ִ ּבי‬
‫אמר רחמנא אחליה‬
‫האיש‪ :‬אם ספק – שנראים‬
‫הקטנות ֱאלִ ֶ‬
‫יעזֶ ר (דברים כד)‪ִּ ,‬כי ִת ְבצֹר ל ֹא ְתעוֹ לֵ ל והדר אכליה‪ :‬בית שמאי‬
‫האשכולות‬
‫אומרים אין לו חומש –‬
‫התלויות בשרביט כאילו ִאם ֵאין ָ ּב ִציר‪ִ ,‬מ ַּניִ ן עוֹ לֵ לוֹ ת‪ָ .‬א ַמר לוֹ ַר ִ ּבי‬
‫אף על פי שטעון פדיון‬
‫שוכבות זו על זו ואין‬
‫שוכבות יפה‪ ,‬דהשתא הוי ֲע ִק ָיבא (ויקרא יט)‪ ,‬וְ כַ ְר ְמ ָך ל ֹא ְתעוֹ לֵ ל‬
‫כמעשר שני אין הבעלים‬
‫מוסיפים את החומש דלא‬
‫ספק אם יש לה כתף אם ֲא ִפלּ ּו ֻּכלּ וֹ עוֹ לֵ לוֹ ת‪ִ .‬אם ֵּכן לָ ָּמה נֶ ֱא ַמר ִּכי‬
‫כתבה תורה בו חומש‪:‬‬
‫לאו‪ :‬שבארכובה – יחור‬
‫ואין לו ביעור – אינו חייב‬
‫של זמורה שתלויין בה ִת ְבצֹר ל ֹא ְתעוֹ לֵ ל‪ֵ .‬אין לָ ֲענִ ִ ּיים ָ ּבעוֹ לֵ לוֹ ת‬
‫לבערו מן הבית בערב פסח‬
‫אשכולות הרבה והבוצר ק ֶֹדם ַה ָ ּב ִציר‪ַ :‬ה ַּמ ְקדִּ ׁיש ַּכ ְרמוֹ ַעד ׁ ֶשלּ ֹא‬
‫של רביעית ושל שביעית‬
‫קוצצה‪ ,‬והיא נקראת‬
‫המעשרות‬
‫כשמבער‬
‫רכובה ופעמים שיש בה נוֹ ְדע ּו בוֹ ָהעוֹ לֵ לוֹ ת‪ֵ ,‬אין ָהעוֹ לֵ לוֹ ת לָ ֲענִ ִ ּיים‪.‬‬
‫כדכתיב (דברים כו) בערתי‬
‫עוללות עם האשכלות‪:‬‬
‫ִמ ׁ ּ ֶש ּנוֹ ְדע ּו בוֹ ָהעוֹ לֵ לוֹ ת‪ָ ,‬העוֹ לֵ לוֹ ת לָ ֲענִ ִ ּיים‪ .‬הקדש מן הבית‪ :‬וב"ה‬
‫נקרצת – נקצצת ונחתכת‪,‬‬
‫ודוגמתו שנינו ביומא (לא ב) קרצו ומירק אחר שחיטה אומרים יש לו – חומש ויש לו ביעור‪ .‬בית הלל ילפי‬
‫על ידו‪ .‬ובמקרא (ירמיה מו) קרץ מצפון בא‪ :‬גרגר יחידי קדש קדש ממעשר‪ ,‬מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור‬
‫– כגון אשכול שאין לו אשכולות קטנות שוכבות זו על זו אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור‪ ,‬ובית שמאי לא‬
‫אלא הגרגרים מחוברים בשרביט עצמו‪ :‬רבי יהודה אומר ילפי קדש קדש ממעשר‪ :‬יש לו פרט ויש לו עוללות –‬
‫אשכול – דכתיב (ישעיה יז) ונשאר בו עוללות כנוקף דכחולין חשבי ליה‪ :‬והעניים פודין לעצמן – מן הפרט‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ח‬
‫‪ 16:14:27‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 32‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪33‬‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫‪46‬‬
‫והעוללות שלקטו‪ ,‬ואוכלים אותן במקומן ומעלין הדמים לכל‪ ,‬בין לעניים בין לעשירים‪ :‬רביעה שניה – המטר‬
‫לירושלים‪ :‬ובית הלל אומרים כולו לגת – משום דילפי נקרא רביעה מפני שהוא רובע את הארץ ומולידה‬
‫ממעשר וסברי להו מעשר שני ממון גבוה הוא הלכך אין ומצמיחה כזכר הרובע את הנקבה והיא מתעברת ממנו‪,‬‬
‫לעניים חלק בו‪ ,‬ודורכים העוללות עם שאר היין והבעלים לשון בהמתך לא תרביע (ויקרא יט)‪ .‬פירוש אחר רביעה‬
‫מעלים הכל לירושלים‪:‬‬
‫על שם שהמטר משכיב‬
‫העפר ומרביצו‪ ,‬תרגום‬
‫ז שכולו עוללות – שאין ַר ִ ּבי יוֹ ֵסי אוֹ ֵמר‪ ,‬יִ ְּתנ ּו שְׂ כַ ר ִ ּגדּ וּלָ יו לַ ֶה ְקדֵּ ׁש‪.‬‬
‫בכל הכרם אשכול שיש‬
‫רובץ רביע‪ .‬וזמן רביעה‬
‫לו כתף ונטף‪ :‬אם אין ֵאיזֶ ה ִהיא ׁ ִשכְ ָחה ֶ ּב ָע ִריס‪ָּ .‬כל ׁ ֶש ֵאינוֹ‬
‫שניה בשנה בינונית הוא‬
‫בציר – וכמה שיעור יָ כוֹ ל לִ ְפ ׁשֹט ֶאת יָ דוֹ וְ לִ ְּטלָ ּה‪ ,‬ו ָּברוֹ גְ לִ ּיוֹ ת‪ ,‬בכ"ג במרחשון‪ :‬שאינן‬
‫בציר שלשה אשכולות‬
‫מוסקין – מסיקה בזיתים‬
‫ִמ ׁ ּ ֶש ַ ּי ֲעבֹר ֵה ֶימ ָּנה‪:‬‬
‫שעושים רביעית‪ :‬אמר‬
‫כמו קוצר בתבואה‪ ,‬בוצר‬
‫לו רבי עקיבא וכרמך‬
‫פרק ח‬
‫בענבים‪ ,‬אורה בתאנים‪,‬‬
‫לא תעולל אפילו כולו‬
‫גודר בתמרים‪ ,‬כך מוסק‬
‫עוללות – ורבי אליעזר‬
‫ֵמ ֵא ָימ ַתי ָּכל ָא ָדם ֻמ ָּת ִרין ְ ּבלֶ ֶקט‪ִ .‬מ ׁ ּ ֶש ֵ ּילְ כ ּו‬
‫בזיתים‪ :‬ולא יהא מביא‬
‫אמר דלא תימא הואיל ואין‬
‫בארבעה איסרות –‬
‫לעניים בעוללות קודם ַה ָּנמוֹ ׁשוֹ ת‪ּ ְ .‬ב ֶפ ֶרט וְ עוֹ לֵ לוֹ ת‪ִ ,‬מ ׁ ּ ֶש ֵ ּילְ כ ּו‬
‫דהיינו שני פונדיונים‪,‬‬
‫לבציר יזכה בהם בעל ָה ֲענִ ִ ּיים ַ ּב ֶּכ ֶרם וְ יָ בוֹ אוּ‪ .‬ו ַּב ֵ ּז ִיתים‪ִ ,‬מ ׁ ּ ֶש ֵּת ֵרד‬
‫שהפונדיון שני איסרין‪,‬‬
‫הבית‪ ,‬לכך נאמר וכרמך‬
‫ותנן אין פוחתין לעני‬
‫לא תעולל‪ :‬ח משנודעו ְר ִב ָיעה ׁ ְשנִ ָ ּיה‪ָ .‬א ַמר ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה‪ ,‬וַ ֲהל ֹא יֵ ׁש‬
‫העובר ממקום למקום‬
‫העוללות – שניכר מה ׁ ֶש ֵאינָ ם מוֹ ְס ִקין ֶאת זֵ ֵית ֶיהם ֶא ָ ּלא לְ ַא ַחר‬
‫מככר בפונדיון‪ ,‬דהיינו‬
‫הוא עוללת ומה הוא‬
‫מזון שתי סעודות‪ ,‬וכיון‬
‫אשכול‪ :‬העוללות לעניים ְר ִב ָיעה ׁ ְשנִ ָ ּיה‪ֶ .‬א ָ ּלא כְ ֵדי ׁ ֶש ְ ּי ֵהא ֶה ָענִ י יוֹ ֵצא‬
‫שאינו מביא זיתים שוה‬
‫– שאין אדם מקדיש דבר וְ ל ֹא יְ ֵהא ֵמ ִביא ֶא ָ ּלא ְ ּב ַא ְר ָ ּב ָעה ִא ָּסרוֹ ת‪:‬‬
‫ארבעה איסרות‪ ,‬דהיינו‬
‫שאינו שלו‪ :‬יתנו שכר‬
‫מזון שתי סעודות לו ושתי‬
‫גדולן להקדש – מה נ ֱֶא ָמנִ ים ַעל ַה ֶ ּל ֶקט וְ ַעל ַה ׁ ּ ִשכְ ָחה וְ ַעל ַה ּ ֵפ ָאה‬
‫סעודות לאשתו‪ ,‬אף הוא‬
‫שמשביחין כל שעה‬
‫בתוך ִ ּב ׁ ְש ָע ָתן‪ ,‬וְ ַעל ַמ ְעשַׂ ר ָענִ י ְ ּבכָ ל ׁ ְשנָ תוֹ ‪ .‬ו ֶּבן‬
‫אינו יוצא ללקוט‪ .‬ואין‬
‫קרקע של הקדש‪ .‬והלכה‬
‫כרבי יוסי‪ :‬בעריס – כרם לֵ וִ י נֶ ֱא ָמן לְ עוֹ לָ ם‪ .‬וְ ֵאינָ ן נֶ ֱא ָמנִ ין ֶא ָ ּלא ַעל הלכה כרבי יהודה‪:‬ב‬
‫נאמנים – העניים לומר‬
‫שהגפנים שלה‬
‫מודלות דָּ ָבר ׁ ֶש ְ ּבנֵ י ָא ָדם נוֹ ֲהגִ ין ֵּכן‪ :‬נֶ ֱא ָמנִ ין ַעל‬
‫חטים הללו של לקט‬
‫על גבי כלונסות ועצים‪,‬‬
‫שכחה ופאה הן‪ ,‬ופטורים‬
‫לשון אף ערשנו רעננה ַה ִח ִּטין‪ ,‬וְ ֵאין נֶ ֱא ָמנִ ין ַעל ַה ֶ ּק ַמח וְ ל ֹא ַעל‬
‫מן המעשר‪ :‬בשעתן –‬
‫(ש"ה א)‪ :‬כל שאינו יכול‬
‫ַה ּ ַפת‪ .‬נֶ ֱא ָמנִ ין ַעל ַה ּ ְׂשעוֹ ָרה ׁ ֶשל א ֶֹרז‪ ,‬וְ ֵאין בשעת הקציר‪ :‬בכל שנתו‬
‫לפשוט – כלומר לאחר‬
‫– בשנה שלישית ובשנה‬
‫שעבר מעליה‪ ,‬אם במקום נֶ ֱא ָמנִ ין ָעלָ יו ֵ ּבין ַחי ֵ ּבין ְמ ֻב ׁ ּ ָשל‪ .‬נֶ ֱא ָמנִ ין‬
‫ששית‪ ,‬שמעשר עני נוהג‬
‫שנזכר אינו יכול לפשוט‬
‫יסין‪ ,‬ל ֹא בהן‪ :‬ובן לוי נאמן לעולם‬
‫ידו וליטול קרינא ביה לא ַעל ַה ּפוֹ ל‪ ,‬וְ ֵאין נֶ ֱא ָמנִ ין ַעל ַה ְ ּג ִר ִ‬
‫– דמעשר ראשון נוהג‬
‫תשוב לקחתו (דברים כד)‪ַ :‬ח ִ ּיים וְ ל ֹא ְמ ֻב ׁ ּ ָשלִ ין‪ .‬נֶ ֱא ָמנִ ין ַעל ַה ׁ ּ ֶש ֶמן‪,‬‬
‫בכל שנה‪ ,‬וכיון דאמר‬
‫אבל רוגליות – הגפנים‬
‫של מעשר ראשון הם לא‬
‫העומדים על גבי קרקע לוֹ ַמר ׁ ֶשל ַמ ְעשַׂ ר ָענִ י הוּא‪ ,‬וְ ֵאין נֶ ֱא ָמנִ ין‬
‫חיישינן שמא לא הפריש‬
‫שדורכים עליהם ברגל‪ָ :‬עלָ יו‪ ,‬לוֹ ַמר ׁ ֶשל זֵ ֵיתי נִ ּקוּף הוּא‪ :‬נֶ ֱא ָמנִ ים‬
‫מהן תרומת מעשר‪ ,‬דכי‬
‫משיעבור ממנה – הוי‬
‫היכי דלא נחשדו ישראל‬
‫שכחה דכל גפן וגפן מן ַעל ַה ָ ּי ָרק ַחי‪ ,‬וְ ֵאין נֶ ֱא ָמנִ ים ַעל ַה ְמ ֻב ׁ ּ ָשל‪,‬‬
‫על תרומה גדולה כך לא‬
‫הרוגליות חשיבא כאומן‬
‫נחשד בן לוי על תרומת מעשר‪ :‬אלא על דבר שבני אדם‬
‫בפני עצמו‪ ,‬ואסור לשוב מאומן לאומן‪:‬‬
‫נוהגין כן – נוהגים לתת להם כן ולא על דבר שאין רגילים‬
‫פרק ח מאימתי הנמושות – אית דמפרשי זקנים‬
‫לתת להם כיוצא בו‪ ,‬ולקמן מפרש ואזיל‪ :‬ג נאמנים על‬
‫ההולכים על משענתם‪ .‬ואית דמפרשי לקוטי בתר לקוטי‪.‬‬
‫החטים – לומר של מעשר עני הם שניתן לי‪ ,‬אבל אין‬
‫שמאחר שילכו בשדה לוקטים אחר לוקטים או הזקנים‬
‫נאמנים לומר קמח ופת זה של מעשר עני‪ ,‬שניתן לי קמח‬
‫הללו שמאחרים ללכת ללקט אחר הכל כבר נתיאשו‬
‫ופת‪ ,‬דאין דרך לחלק מעשר עני קמח ופת‪ :‬שעורה של‬
‫העניים מאותה שדה‪ ,‬וכל הנמצא בה אחר כך הוא הפקר‬
‫אורז – אית דמפרשי שבולת של אורז‪ ,‬שלא היה דרכם‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫‪ 16:14:27‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 33‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪34‬‬
‫שינון בעלח פה‬
‫לימוד –‬
‫קובץ‬
‫פאה פרק‬
‫מסכת‬
‫‪47‬‬
‫לחלק אורז של מעשר עני אלא בשבולים‪ .‬ואית דמפרשי המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו‬
‫שעורה של אורז קודם שנכתש במכתש והוסרה קליפתו בו חכמים שיעור‪ :‬ו מדה זו – דאין פוחתין לעני אמורה‬
‫[שעורה קורא] לו‪ ,‬ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך בכהנים לוים וישראלים‪ ,‬כל אחד מהם שמחלק מעשר עני‬
‫לחלקו לעניים‪ :‬גריסין – שטחנן בריחים של גרוסות‪ :‬בגורן לא יפחות מזה השיעור‪ :‬היה מציל – שאין רוצה‬
‫נאמנים על השמן –‬
‫לחלק לעניים שבאו כל‬
‫מעשר עני שבידו‪ ,‬ורוצה‬
‫שדרך לחלק מעשר עני ֶא ָ ּלא ִאם ֵּכן ָהיָ ה לוֹ דָּ ָבר מו ָּעט‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן דֶּ ֶרךְ‬
‫בשמן‪ :‬ואין נאמנים לומר‬
‫להציל ממנו לקרוביו‬
‫העניים‪ :‬נוטל מחצה –‬
‫של זיתי נקוף הוא – זיתי ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת לִ ְהיוֹ ת מוֹ ִציא ִמ ְּל ָפסוֹ ‪ֵ :‬אין‬
‫נקוף ממתנות עניים הן‪,‬‬
‫ומצניע לצורך קרוביו‪:‬‬
‫שחובטים ומנקפים בזית ּפוֹ ֲח ִתין לָ ֲענִ ִ ּיים ַ ּב ּג ֶֹרן ֵמ ֲח ִצי ַקב ִח ִּטים וְ ַקב‬
‫ונותן מחצה – לעניים‬
‫שבאו‪ .‬ואם לאחר שנטל‬
‫להשיר הזיתים שנשארו שְׂ עוֹ ִרים‪ַ .‬ר ִ ּבי ֵמ ִאיר אוֹ ֵמר‪ֲ ,‬ח ִצי ַקב‪ַ .‬קב‬
‫מן המסיקה‪ .‬ונקוף לשון‬
‫מחצה והצניע לצורך‬
‫כנוקף זית‪ .‬ואין העני נאמן וָ ֵח ִצי ֻּכ ְּס ִמין‪ ,‬וְ ַקב ְ ּגרוֹ גְ רוֹ ת‪ ,‬אוֹ ָמנֶ ה ְד ֵבלָ ה‪.‬‬
‫קרוביו היה לו דבר מועט‪,‬‬
‫לומר שמן זה‬
‫כלומר שלא נשאר לו כדי‬
‫הוצאתי ַר ִ ּבי ֲע ִק ָיבא אוֹ ֵמר‪ְ ּ ,‬פ ָרס‪ֲ .‬ח ִצי ל ֹג יַ יִ ן‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫מזיתי נקוף ופטור מן‬
‫לתת לכל אחד מן העניים‬
‫המעשר‪ ,‬לפי שאין רגילין ֲע ִק ָיבא אוֹ ֵמר‪ְ ,‬ר ִב ִיעית‪ְ .‬ר ִב ִיעית ׁ ֶש ֶמן‪ַ .‬ר ִ ּבי‬
‫שבאו כשיעור הקצוב‬
‫לעשות שמן מזיתי‬
‫לעיל במתניתין‪ ,‬נותן‬
‫נקוף‪ֲ .‬ע ִק ָיבא אוֹ ֵמר‪ְ ׁ ,‬ש ִמינִ ית‪ .‬ו ׁ ְּש ָאר ָּכל ַה ּ ֵפרוֹ ת‪,‬‬
‫אבל עני האומר קמח זה או‬
‫לפניהם מה שנשאר בידו‬
‫פת זו מלקט שכחה ופאה‬
‫ָא ַמר ַא ָ ּבא ׁ ָשאוּל‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְמ ְּכ ֵרם וְ יִ ַ ּקח והן מחלקים ביניהם‪ :‬ז‬
‫שלקטתי וטחנתי קמח‬
‫מככר בפונדיון – ככר‬
‫ּ‬
‫ת‪:‬‬
‫וֹ‬
‫דּ‬
‫ע‬
‫ס‬
‫י‬
‫ת‬
‫ּ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫ן‬
‫זוֹ‬
‫מ‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ּר‬
‫ו‬
‫מ‬
‫א‬
‫זוֹ‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ֻ‬
‫ְ‬
‫ֵ‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫ֶ‬
‫ָ‬
‫ָ‬
‫ֲ‬
‫דָּ‬
‫ִ‬
‫ואפיתי לחם‪ ,‬נאמן שדרך‬
‫הנמכר בפונדיון כשהחטים‬
‫נמכרים ארבע סאים לסלע‪.‬‬
‫העני לעשות לחם מלקט ַ ּבכּ ֲֹהנִ ים ו ַּבלְ וִ ִ ּים ו ַּב ִ ּישְׂ ְר ֵאלִ ים‪ָ .‬היָ ה ַמ ִ ּציל‪,‬‬
‫שכחה ופאה‪ :‬ד נאמנים –‬
‫וארבע סאין הן כ"ד קבין‪,‬‬
‫העניים על הירק חי לומר נוֹ ֵטל ֶמ ֱח ָצה וְ נוֹ ֵתן ֶמ ֱח ָצה‪ָ .‬היָ ה לוֹ ָד ָבר‬
‫שכל סאה היא ששה קבין‬
‫והסלע הוא ד' דינרים וכל‬
‫של מעשר עני הוא‪ ,‬דירק מו ָּעט‪ ,‬נוֹ ֵתן לִ ְפנֵ ֶיהם‪ ,‬וְ ֵהן ְמ ַח ְּל ִקין ֵ ּבינֵ ֶיהן‪:‬‬
‫חייב במעשר מדרבנן‪:‬‬
‫דינר ששה מעין נמצא‬
‫ֵאין ּפוֹ ֲח ִתין לֶ ָענִ י ָהעוֹ ֵבר ִמ ָּמקוֹ ם לְ ָמקוֹ ם‬
‫דבר מועט – נאמנים אף‬
‫הסלע כ"ד מעין נמצאו‬
‫דפעמים‬
‫על המבושל‪,‬‬
‫כ"ד קבין לכ"ד מעין‪,‬‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ִמ ִכ ָכר ְבפוּנְ ְדיוֹ ן‪ֵ ,‬מ ַא ְר ַבע ְס ִאין ְב ָסלַ ע‪ .‬לָ ן‪,‬‬
‫שבעה"ב שכח מלעשר‬
‫קב לכל מעה‪ ,‬והמעה‬
‫ומעשר מן המבושל מתוך נוֹ ְתנִ ין לוֹ ּ ַפ ְרנָ ַסת לִ ינָ ה‪ָ ׁ .‬ש ַבת‪ ,‬נוֹ ְתנִ ין לוֹ‬
‫שני פונדיונים‪ ,‬הרי הככר‬
‫הקדרה‪ :‬מלפסו –‬
‫הנמכר בפונדיון הוא חצי‬
‫הקדרה ְמזוֹ ן ׁ ָש ׁלש ְס ֻעדּ וֹ ת‪ִ .‬מי ׁ ֶש ֶ ּי ׁש לוֹ ְמזוֹ ן ׁ ְש ֵּתי‬
‫או הפרור שמבשל בה‪:‬‬
‫קב‪ .‬אבל מפני שהחנוני‬
‫ה אין פוחתין לעניים ְס ֻעדּ וֹ ת‪ ,‬ל ֹא יִ ּטֹל ִמן ַה ַּת ְמחוּי‪ְ .‬מזוֹ ן ַא ְר ַ ּבע‬
‫רוצה להשתכר ליציאת‬
‫בגורן – כשמחלקין‬
‫האפייה והטחינה אי‬
‫מעשר ֶעשְׂ ֵרה ְס ֻעדּ וֹ ת‪ ,‬ל ֹא יִ ּטֹל ִמן ַה ֻ ּק ּ ָפה‪ .‬וְ ַה ֻ ּק ּ ָפה‬
‫עני בגורן אין נותנין לכל‬
‫אפשר שימכר הככר שהוא‬
‫חצי קב בפונדיון כפי‬
‫לשה‪ִ :‬מי‬
‫עני ועני פחות משיעור נִ גְ ֵ ּבית ִ ּב ׁ ְשנַ יִ ם‪ ,‬ו ִּמ ְת ַח ֶ ּל ֶקת ִ ּב ׁ ְש ׁ ָ‬
‫זה דכתיב (דברים כו)‬
‫הערך שמוכרים התבואה‬
‫אתיִ ם זוּז‪ ,‬ל ֹא יִ ּטֹל לֶ ֶקט ׁ ִשכְ ָחה‬
‫ואכלו בשעריך ושבעו ׁ ֶש ֶ ּי ׁש לוֹ ָמ ַ‬
‫בשוק ארבע סאים בסלע‬
‫לפיכך לא יהיה הככר‬
‫אתיִ ם ָח ֵסר‬
‫תן לו כדי שבעו‪ :‬דבלה ו ֵּפ ָאה ו ַּמ ְעשַׂ ר ָענִ י‪ָ .‬הי ּו לוֹ ָמ ַ‬
‫– תאנים יבישים לאחר‬
‫הנמכר בפונדיון אלא רובע‬
‫שנדרסים בעגול קרויין דִּ ינָ ר‪ֲ ,‬א ִפלּ ּו ֶאלֶ ף נוֹ ְתנִ ין לוֹ ְּכ ַא ַחת‪ֲ ,‬ה ֵרי זֶ ה‬
‫הקב בלבד‪ .‬וכשמחלקים‬
‫תבואה לעני בגורן ועליו‬
‫דבלה‪ .‬ושוב אין נמכרים יִ ּטֹל‪ָ .‬הי ּו ְמ ֻמ ׁ ְש ָּכנִ ין לְ ַב ַעל חוֹ בוֹ אוֹ לִ כְ ֻת ַ ּבת‬
‫במדה אלא במשקל‪ ,‬להכי‬
‫לטחון ולאפות אין‬
‫תני מנה דבלה‪ ,‬ומנה הוא ִא ׁ ְש ּתוֹ ‪ֲ ,‬ה ֵרי זֶ ה יִ ּטֹל‪ֵ .‬אין ְמ ַח ְ ּי ִבין אוֹ תוֹ‬
‫פוחתין מחצי קב‪ ,‬אבל‬
‫כשנותנים לו ככר אפוי‬
‫משקל מאה דינרים והדינר לִ ְמכּ ֹר ֶאת ֵ ּביתוֹ וְ ֶאת ְּכלֵ י ַת ׁ ְש ִמ ׁישוֹ ‪ִ :‬מי‬
‫משקל ששה מעים ומשקל‬
‫לא יהיה אלא רובע הקב‬
‫המעה ט"ז גרגרי שעורה‪ :‬פרס – חצי מנה‪ ,‬ובכל המדות שהם ששה ביצים‪ .‬והכי מפורש בפרק כיצד משתתפין‬
‫האמורות במתניתין הלכה כת"ק והלכה כאבא שאול‪ .‬ולא בעירובין (פ"ב)‪ :‬פרנסת לינה – מטה וכרים וכסתות‪:‬‬
‫נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן‪ ,‬אבל מזון שלש סעודות – שחייב אדם לאכול בשבת שלש‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ט‬
‫‪ 16:14:27‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 34‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪48‬‬
‫האפ תכסמ‬
‫נוסעים לרבי‬
‫קובץ לימוד –‬
‫‪35‬‬
‫סעודות‪ :‬לא יטול מן התמחוי – לפי שהתמחוי מתחלק ליטול לקט שכחה ופאה ואינו נוטל מקופה של צדקה‬
‫בכל יום‪ ,‬שהגבאים מחזירים על פתחי בעלי בתים בכל שמתפרנס בצנעה ואינו נוטל ממה שביד גבאי‪ ,‬אבל אם‬
‫יום ולוקחים מהם תבשיל לצורך העניים‪ ,‬והכלי שמשימים נוטל מקופה של צדקה אז אין מניחין אותו ליטול אפילו‬
‫בו את התבשיל נקרא תמחוי‪ :‬לא יטול מן הקופה – לפי לקט שכחה ופאה עד שימכור כלי תשמישו‪:‬ט מי שיש לו‬
‫חמשים זוז וכו' – דחמשין‬
‫שהקופה מתחלקת מערב‬
‫דעבדין טבין כמאתים דלא‬
‫שבת לע"ש‪ :‬נגבית בשנים‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ׁ ֶש ֶי ׁש לוֹ ֲח ִמ ׁ ִשים זוּז וְ הוּא נוֹ שֵׂ א וְ נוֹ ֵתן ָב ֶהם‪ ,‬עבדין‪ :‬וכל מי שצריך‬
‫– לפי שממשכנים על‬
‫הצדקה‪ ,‬ואין עושים שררה ֲה ֵרי זֶ ה ל ֹא יִ ּטֹל‪ .‬וְ כָ ל ִמי ׁ ֶש ֵאינוֹ ָצ ִר ְ‬
‫ליטול ואינו נוטל וכו' –‬
‫יך לִ ּטֹל‬
‫כגון שדוחק עצמו במלאכה‬
‫על הצבור פחות משנים‪ :‬וְ נוֹ ֵטל‪ֵ ,‬אינוֹ נִ ְפ ָטר ִמן ָהעוֹ לָ ם ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְצ ָט ֵרךְ‬
‫ומסתפק במעשה ידיו כדי‬
‫ומתחלקת בשלשה – לפי‬
‫שהיא כדיני ממונות ודיני לַ ְ ּב ִר ּיוֹ ת‪ .‬וְ כָ ל ִמי ׁ ֶש ָ ּצ ִר ְ‬
‫שלא יתפרנס מאחרים‪ .‬אבל‬
‫יך לִ ּטֹל וְ ֵאינוֹ נוֹ ֵטל‪,‬‬
‫אם אין מעשה ידיו מספיקין‬
‫ממונות בשלשה‪ :‬ח מאתים‬
‫זוז – קים להו לרבנן שאלו ֵאינוֹ ֵמת ִמן ַה ִ ּז ְקנָ ה‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ְ ּי ַפ ְרנֵ ס ֲא ֵח ִרים‬
‫לו ומסגף עצמו בחיי צער‬
‫קרובין למיתה על זה אמרו‬
‫מספיקים לשנה אחת ִמ ׁ ּ ֶשלּ וֹ ‪ ,‬וְ ָעלָ יו ַה ָּכתוּב אוֹ ֵמר (ירמיה‬
‫כל הצריך ליטול ואינו נוטל‬
‫לכסות ולמזונות‪ :‬או‬
‫לכתובת אשתו – ואפילו יז) ָ ּברו ְּך ַה ֶ ּג ֶבר ֲא ׁ ֶשר יִ ְב ַטח ַ ּבייָ וְ ָהיָ ה יְ יָ‬
‫הרי זה שופך דמים ואסור‬
‫לרחם עליו על נפשיה לא‬
‫היא יושבת תחתיו‪ :‬ואת ִמ ְב ָטחוֹ ‪ .‬וְ כֵ ן דַּ ָ ּין ׁ ֶשדָּ ן דִּ ין ֱא ֶמת לַ ֲא ִמ ּתוֹ ‪.‬‬
‫חייס כל שכן‬
‫כלי תשמישו – כלים יפים‬
‫שמשתמש בהם בשבתות וְ כָ ל ִמי ׁ ֶש ֵאינוֹ ל ֹא ִח ֵ ּגר‪ ,‬וְ ל ֹא סו ָּמא‪ ,‬וְ ל ֹא‬
‫על אחרים‪:‬‬
‫סליק מסכת פאה‬
‫וברגלים‪ .‬והני מילי כשבא ִפ ֵּס ַח‪ ,‬וְ עוֹ שֶׂ ה ַע ְצמוֹ ְּכ ַא ַחד ֵמ ֶהם‪ֵ ,‬אינוֹ‬
‫ֵמת ִמן ַה ִ ּז ְקנָ ה ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ְּכ ַא ַחד ֵמ ֶהם‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר [(משלי יא) וְ ד ֵֹר ׁש ָר ָעה ְתבוֹ ֶא ּנוּ‪ ,‬וְ נֶ ֱא ַמר]‬
‫(דברים טז) ֶצ ֶדק ֶצ ֶדק ִּת ְרדּ ֹף‪ .‬וְ כָ ל דַּ ָ ּין ׁ ֶשלּ וֹ ֵק ַח ׁש ַֹחד ו ַּמ ֶּטה ֶאת ַהדִּ ין‪ֵ ,‬אינוֹ ֵמת ִמן ַה ִ ּז ְקנָ ה‬
‫ַעד ׁ ֶש ֵעינָ יו ֵּכהוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר (שמות כג) וְ ׁש ַֹחד ל ֹא ִת ָ ּקח ִּכי ַה ׁ ּש ַֹחד יְ ַע ֵ ּור ּ ִפ ְק ִחים וְ גוֹ '‪:‬‬
‫נשלמה מסכת פאה‬
‫‪ 16:14:28‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 35‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪ 16:14:28‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 36‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫תניא‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 37‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪38‬‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫קובץ לימוד – שינון בעל פה‬
‫‪.indd 38‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫א קרפ אינת‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪39‬‬
‫‪.indd 39‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪40‬‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫קובץ לימוד – שינון בעל פה‬
‫‪.indd 40‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫ב קרפ אינת‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪41‬‬
‫‪.indd 41‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫‪42‬‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫קובץ לימוד – שינון בעל פה‬
‫‪.indd 42‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫ג קרפ אינת‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪43‬‬
‫‪.indd 43‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬
‫לזכות‬
‫כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‬
‫לרגל ‪ 114‬שנים להולדתו‬
‫•‬
‫נדפס לזירוז התגלותו המיידית‬
‫תיכף ומיד ממש‬
‫‪ 16:14:29‬ו"עשת ב רדא ה"כ‬
‫‪.indd 44‬פ''עב ןוניש דומיל ץבוק‬