פרק ה
פאה פרק חמישי
משנה א' חלכה א'
ָָּארץ ה ֲֵרי
(א) גָּדִ יׁש שבעלי השדה שמו על שטח ׁשֶֹּׁלא ל{ו}קַּט תַּ חְתָּ יו על ידי העניים ,כָּל השבלים הַּּנֹוגֵ ַּע{ות} ב ֶׁ
ׁש ִפז ְָּרה אֶׁת
הּוא ׁשֶׁל ֲענִי ִים .וזאת מפני שקנסו חכמים את בעל השדה על שלא איפשר לעניים ללקט כדין הָּרּו ַּח ֶׁ
הָּע{ו}מ ִָּרים על שטח שלא לוקט ואין אנו יודעים כמה לקט היה שם לעניים ,אֹומְדִ ים שמים אֹותָּ ּה ַּכמָּה ֶׁלקֶׁט הִיא
ׁשמְעֹון בֶׁן ַּג ְמלִיאֵל אֹומֵר ,נֹותֵ ן ָּל ֲענִי ִים ( ִב)כְדֵ י נְפִילָּה ממוצעת משדות
שדה זו ְראּוי ָּה ַּלעֲׂשֹות ,וְנֹותֵ ן ָּל ֲענִי ִיםַּ .רבָּן ִ
תבואה אחרים :
ירושלמי פאה כד :
למה לא לעבר להוסיף אדר נוסף? ועונה א"ר אבון
גמ' ושואל הכא בסוף המשנה אתה אמר אומדים
אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים,
שלא לרבות פרק זמן של חודש נוסף באיסור חדש
ויקרא כג' (י) ַדבֵ ר אֶ ל בְ נֵי י ְִש ָּראֵ ל וְ ָאמַ ְרתָּ אֲ לֵהֶ ם כִ י
וכאן בראש המשנה אתה אמר כל הנוגעת בארץ
ּוקצַ ְרתֶ ם אֶ ת
ָארץ אֲ ֶשר אֲ נִי נֹתֵ ן לָּכֶם ְ
תָּ בֹאּו אֶ ל הָּ ֶ
הרי היא של עניים מה הבדל בין שני המקרים?
אשית ְק ִצ ְירכֶם אֶ ל
ְק ִצ ָּירּה ַוהֲבֵ אתֶ ם אֶ ת עֹמֶ ר ֵר ִ
ועונה ,רבי אבהו אמר בשם ר' יוחנן במקרה הראשון
הַ כֹהֵ ן(:יא) וְהֵ נִיף אֶ ת הָּ עֹמֶ ר לִ ְפנֵי ְי ֹהוָּה לִ ְר ֹצ ְנכֶם
קנס קנסו חכמים בו את בעלי הקרקע על שגדש
ִממָּ ח ֳַרת הַ ַשבָּ ת ְינִיפֶ ּנּו הַ כֹהֵ ן( :יד) וְ לֶחֶ ם וְקָּ לִ י וְכַ ְרמֶ ל
ערם ערימה על גבי ליקטן הלקט של עניים .ושואל
ֹלא תֹאכְ לּו עַ ד עֶ צֶ ם הַ ּיוֹם הַ זֶה עַ ד הֲבִ יאֲ כֶם אֶ ת קָּ ְרבַ ן
עד כדון טוב ויפה אם עשה זאת מזיד אפלו עשה
אֱֹלהֵ יכֶם חֻקַ ת ע ֹולָּם לְ ֹדרֹתֵ יכֶם בְ כֹל מושבתיכם :ר'
שוגג בטעות? אפילו שם על השטח כריכות קשורות
זעירא אמר בשם ר' אבהו הדא דתימר זה שאמרו לא
וניתן להסירם? אפילו שם חטין ע"ג שעורין וניכר
לעבר בשנת השמיטה עד שלא התיר רבי רבי יהודה
מה של עניים ומה של הבעלים? ואפילו גדשו אחרים
הנשיא להביא ירק מחוצה לארץ אבל לאחר משהתיר
שכנים חוץ מדעתו ללא ידיעתו? ואפילו קרא לעניים
רבי להביא ירק מח"ל היא דין אחד לשביעית היא
ולא באו? גם אז השטח יהיה אסור בשימוש? ודאי
ואותו דין לשאר שני שבוע .כולם ראויים לעיבור
שלא .רבי אימי אמר בשם ר"ש בן לקיש משנה זו
תני אין מעברין את השנה בשביעית ובמוצאי
שנויה בשיטת דבית שמאי הוא ,דבש"א אומרים
שביעית אמר ר' מנא הדא דתימר זה נאמר בראשונה
הפקר לעניים בלבד דינו הפקר ולשיטת וכב"ה שבית
בזמנים קדומים שהיו השנים כסדרן סדר העולם היה
הלל סוברים שהפקר צריך להיות לכול גם לעניים
מתוקן ובאביב כבר היבול בשל בשדה לקצירה אבל
וגם לעשירים ולכן עניים מעשרים חייבים לעשר את
עכשיו שאין השנים כסדרן ,היא שביעית היא שאר
מה שלוקחים בשדה זו כקנס ואוכלים ,אמנם לקט
שני שבוע .תני בית דין של בית ר"ג עברוה לשנה
פטור ממעשר אבל הם מקבלים תבואה שאיננה לקט
במוצאי שביעית מיד .אמר ר' אבין אין מן הדא
ודוחה א"ל ר' יוסי לריש"ל שמענו שהוא פטור מן
משביעית אין את ש"מ כלום ,אין ללמוד על הפקר
המעשרות דברי הכול משום קנס ,שהפקר בית דין
בית דין ,כי כתוב דברים טז'(א) ׁשָּמֹור אֶׁת ח ֹדֶׁׁש
הפקר דכתיב עזרא י' (ח) וְכ ֹל ֲאׁשֶׁר ֹלא י ָּבֹוא ִלׁשְלׁשֶׁת
הָָּאבִיב וְ עָּ ִשיתָּ פֶ סַ ח לַי ֹהוָּה אֱֹלהֶ יָך כִ י בְ חֹדֶ ש הָּ ָאבִ יב
ַּהיָּמִים ַּכ ֲעצַּת ַּהש ִָּרים ְו ַּהזְ ֵקנִים י ָּח ַּרם כָּל ְרכּוׁשֹו וְהּוא
הו ִֹציאֲ ָך ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶ יָך ִמ ִמ ְצ ַריִם ָּל ְילָּה :שבית דין
יִבָּ דֵ ל ִמ ְקהַ ל הַ ּג ֹולָּה :וחז"ל עשו את הניתן לעניים
מצווים שומרהו שיבוא בחידושו בזמן אביב ויידא
להפקר ,ושואל ומניין שהוא הפקר פטור מן
אמרת וההוכחה להפקר בית דין הפקר ,במשנה דא
המעשרות? ועונה ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא
גדיש שלא לוקט תחתיו רבי מנא בשם ר"ש בן לקיש
שמע להן מן הדא ,מדיני שמיטה ראה ויקרא כה'(ג)
דב"ש היא דב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר ברם
ֵשש ָּשנִים ִתז ְַרע ָּשדֶ ָך וְ ֵשש ָּשנִים ִת ְזמֹר כַ ְרמֶ ָך
כב"ה עניים מעשרים ואוכלין א"ל רבי יוסי שמענו
וְ ָאסַ ְפתָּ אֶ ת ְתבּוָאתָּ ּה( :ד) ּובַ ָּש ָּנה הַ ְשבִ יעִ ת ַשבַ ת
שהוא פטור מן המעשרות דברי הכל משום קנס וזה
ָָּארץ ַשבָּ ת לַי ֹהוָּה ָּש ְדָך ֹלא ִתז ְָּרע וְ כַ ְר ְמָך
ַשבָּ תוֹן י ְִהיֶה ל ֶ
עצמו מוכיח זאת .ר"ז רבי אבהו אמרו בשם ר' יוחנן
ֹלא ִת ְזמֹר :ולמדנו אין מעברין מוסיפים חודש של
כמה זה כדי נפילה ארבעת קבין לכור ,ר"ז בעי קומי
אדר שני את השנה לא בשנת בשביעית ,ולא במוצאי
רבי אבהו ארבעת קבין לכור תבואה או לבית כור
שביעית שנה ראשונה של המחזור הבא לשנות
שטח א"ל לבית כור ,תמן תנינן אמר ר' יהודא מה
שמיטה ואם עברוה הרי זו שנה מעוברת ,וחודש
קיצבה בכרי האם זו מידה מדוייקת? אלא אם יש בה
אחד שהוא מוסיף בשנה השביעית לא פטור
כדי נפילה כדאי לטפל בה א"ר אבהו בנופל לה כדי
ממעשרות היא? ככל שנת השמיטה ,וזאת בכוח מה?
להיות ראויה לזורעה .וכאן את אמר הכין ואין
בכוח הפקר בית דין הפקר .עד כדון עכשיו הבנו
המידות וההגדרות מדויקות:
שאין מעברים שנה שביעית מוצאי שביעית מניין
משנה ב' הלכה ב'
ׁש ַּב ָּקצִיר מחוברת עדיין וְר ֹאׁשָּּה ַּמגִי ַּע נוגע ַּל ָּקמָּה שלא נקצרה ,אִם נִ ְקצ ֶֶׁׁרת עִם ַּה ָּקמָּה בתפיסה אחת ,
(ב) ׁשִבֹלֶׁת ֶׁ
ה ֲֵרי הִיא ׁשֶׁל ַּבעַּל ַּה ַּבי ִתְ ,ואִם לָּאו דינה כלקט או שכחה ,וה ֲֵרי הִיא ׁשֶׁל ֲענִי ִיםׁ .שִבֹלֶׁת ׁשֶׁל ֶׁלקֶׁט הפטורה מן
ׁשּנִתְ ע ְָּרבָּה ַּבגָּדִ יׁש החייבת במעשרות ְ ,מ ַּעשֵר בעל הבית ׁשִבֹלֶׁת ַאחַּת וְנֹותֵ ן לֹו לעני ָ .א ַּמר ַּרבִי ֱאלִי ֶׁעזֶׁר,
המעשרות ֶׁ
ְוכִי הֵיאְָּך ֶׁה ָּענִי ַּהזֶׁה ַּמ ֲחלִיף דָּ בָּר ׁשֶֹּׁלא בָּא ב ְִרׁשּותֹוֶׁ .אלָּא ְמזַּכֶׁה אֶׁת ֶׁה ָּענִי ְבכָּל ַּהגָּדִ יׁש על תנאי שיוחזר לוּ ,ו ְמ ַּעשֵר
ׁשִבֹלֶׁת ַאחַּת וְנֹותֵ ן לֹו לעני:
ירושלמי פאה כה.
את הרביעית כעומדת בשורה והייתה צריכה
גמ' שואל ,איזהו מתי ובאיזה תנאים היא קמה שהיא
להינצל ,ואם אמרנו שהיא תיכף נעשת שכחה הדא
מצלת את הקמה שלא תחשב עדיין ללקט או שכחה
אמרת ,דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה.
ועדיין עומדת ברשות בעל הבית? ועונה ,אמר רבי
וחוזר ושואל דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו
יוחנן כהדא דתנינן כמשנה שיבולת של קציר וראשה
שיעשה שכחה? ועונה נשמעינא מן הדא ונברר
מגיע לקמה ,א"ר יוסי והוא תנאי נוסף שיהא הקציר
ממקום אחר ,למדנו ,סאה תבואה עקורה שנכרכה
הלא קצור סובבה מלפנים ומאחור ,והוא ,שיהא
ונשכחה ולצידה סאה שאינה עקורה עודה בקמה וגם
ראשה מגיע לקמה ,והוא ,שתהא יכולה להקצר עם
זו נשכחה ,למרות הכמות המשותפת אין בה כוח
הקמה באותו מגל ובאותה תפיסת יד ,ואפילו היתה
להציל את שניהם .ושואל ותציל עקורה את שאינה
שיבולת יחידה יכולה להקצר עם הקמה ,ואין הקמה
עקורה? ועונה אלא הדא אמרה דבר שהוא ראוי
יכולה להקצר עמה ,ניצולת היו נשארו שתים
להציל ושכחו הרי זו שכחה .ודוחה אמר ר' יונה
שיבולות ,הפנימית הקרובה לקמה יכולה להקצר עם
תיפתר נוכל להסביר הקוצר שורה הוא ואחר כך
הקמה ואין החיצונה המרוחקת יותר יכולה להקצר
ומעמר שורה ,נמצא וכבר שכח את הקמה עד לפני
עםה קמה ,הפנימית ניצולת ואחרי שניצולה ודינה
שלא ישכח את העומרים ואחרי זה כבר לא יוכל עוד
כקמה ומצלת את החיצונה .אמר רבי הושעיא רומס
לצרף את העומר הקצור לקמה שנשכחה מכבר :
הייתי דרכתי זיתים עם רבי חייא הגדול ,ודברנו בדיני
במשנה :שיבולת לקט שנתערבה בגדיש :כיצד הוא
לקט ושכחה ,ואמר לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך
עושה מביא שתי שיבלין ואומר :אם במקרה לקט
וליטלו ממקום שאתה המסיק עומד אינה שכחה.
היא הרי זו יפה ואתה העני מקבל את המגיע לך
אמר רבי יוחנן ההגדרה שלי היא מכיון שעבר עליו
ואם לאו ,הרי מעשרותיה קבועין בזו השנייה ונותן
ושכחו הרי זו שכחה .ושואל :האם מתני' פליגא על
לו לעני את הראשונה .ושואל וחש לומר ולמה לא
ר' הושעיא? שלמדנו שיבולת של קציר וראשה מגיע
חושש שמא אותה שיקבע בה מעשרות דווקא היא
לקמה ורק בתנאי שהיא נוגעת ,ושואל שיבולת
במקרה לקט היא? ועונה אמר רבי יונה ,מביא שתי
שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה? מה לי נוגעת
שיבלין נוספות לראשונה ואומר :אם לקט היא הרי
ומה לי לא נוגעת? ועונה רבי אילא אמר בשם רבי
זו יפה ואם לאו ,הרי מעשרות קבועים בזו או בזו
הושעיה ,במשנה מדובר באומן בשורה השני אחרת
ונותן לו את אחת מהן .ר' אבהו אמר בשם ריש
שנו וניכר שנשכח לכן צריך תנאי נוסף כדי להציל
לקיש דר" יוסי היא דתנינן תמן שר' יוסי אומר כל
לבעל הבית שתהיה נוגעת בקמה ,ומברר דבר
שחליפיו של בכור בעל מום ביד כהן ,פטור השני
שהוא ראוי להציל מלהיקרא לקט ושכחו מהו
מן המתנות המגיע לכהנים מבשר שנשחט ור"מ
שיעשה שכחה או שנאמר היות וניצל ,ניצל? ועונה,
מחייב במתנות כהונה אמר רבי אבא דברי לשיטת
נשמעינא מן הדא ננסה לדמות למקרה אחר ,למדנו:
רבי יוסי צריך לזכותו לכהן את שניהם ולהתנות
עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את
ולתת לו אחד מהם ,.אמר רבי יוסי הדא דרבי אבא
הרביעי אית תניי תני יש אומרים אם נטל את
פליגי על דריש לקיש דתנינן תמן במשנה לשיטת
החמישית הרי זו הרביעי שכחה ,ואית תניי תני ויש
ר"א אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת
אומרים שמספיק אם שהה זמן כדי ליטול את
אחת ונותן לו ואלו לחכמים מספיק שייתן לעני
החמישית הרי זו הרביעי שכחה ,אמר רבי בון ב"ר
שיבולת אחת א"ר אבא דברי רבי יוסי גם צריך
חייא מאן דאמר רק אם נטל את החמישית כשיש שם
לזכותו לכהן הוי לית היא ולא כשיטת דר' יוסי אמר
ששית ויש עוד לפניו שלושה עומרים ואז וראי שלא
רבי מנא כל גרמא תמצית תוכנה של המשנה היא
נוכל לקרא לזה שכחה מאן דאמר אם שהה ליטול
אמרה דרבי יוסי היא ,ומסביר תניי' קומי סברי מימר
את המישית כשאין שם ששית ,ומדייק אם עד שלא
אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שיבולת אחד,
נטל את החמישית לא כבר היה צריך נראה לו לדון
ותניי' אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל
הגדיש ,והתנייא קדמייא סבר מימר דומה הדבר
לאדם מזכה מימינו לשמאלו ויש לו בה קניין ואינה
זכייה והתנייא אחרייא סבר מימר אינה אפשרית
מזכה מימינו לשמאלו {ואינה} וזכייה היא .והתני
ר"ז רבי אבהו אמרו בשם רבי יוחנן מחלפת
מתחלפת ,לא עקבית שיטתיה דרבי אליעזר תמן
הוא אמר בעל בית שרצה לזכות עני מכירו זכה לו,
משנה ג הלכה ג'
ג) אֵין ְמגַּ ְל ְגלִין צינור או כד לבאר בְטֹו ֵפ{י} ַּח להרטיב האדמה לפני בא העניים לקחת לקט ו/או שכחה ,דִ ב ְֵרי
ירין ,סוברים שאין הנזק כבד ִמ ְפנֵי
ַּרבִי ֵמאִיר הסוברים שהנזק שיגרם לעניים הוא בלתי הפיךַּ .ו ֲח ָּכמִים מַּתִ ִ
ׁש ֶׁא{י} ְפׁשָּר להיזהר בזמן ההשקאה שלא לפגוע בלקט ושכחה
ֶׁ
ירושלמי פאה כו:
בזמן ברם הכא הרי באו ומצאו שדה מוצף ושואל
גמ' תני למדנו המרבץ משקה במים רבים את
עוד ,מחלפא שיטתין דרבנן ,תמן אינון אמרין אם
שדהו ,עד שלא יוכל לירד העני לתוכה ולקחת את
הזיקו מרובה על של עני משקין את השדה מבלי
הלקט או את השכחה אם הזיקו של בעל השדה
להתחשב בעניים וכאן אינון אמרין הכין שאינו
מרובה על של עני ,מותר לו להשקות ומפצה את
מדלל בשל עניים? ועונה :תמן אי אפשר ברם הכא
העניים ואם היזק העני מרובה על שלו ,אסור .רבי
אפשר ,ושואל והא ר"מ אמר אין מגלגלין ושמין של
יהודה אומר בין כך ובין כך .לוקח בעל הבית את
בע"ה בהפסדו וחכמים אומרים מגלגלין ושמין
המגיע לעניים ומניחן על הגדר והעני בא ונוטל את
לעניים בהפסדן? ובירור נוסף :ולמי הוא משלם את
שלו .ושואל ,מחלפא משתנה ואיננה עיקבית
הנזק ? אמר רבי יונה לעניי אותה העיר .דלא כן מה
שיטתיה דר"י תמן הוא אומר אם צפוף והענבים
אנן אמרין ומה אפשר לחשוב אחרת אמר ר' חייא
אינם יכולים להתפתח כשם שהוא מידל מדלל
בר אדא ללמדנו למדת הדין לתביעה משפטית
ושולף את המיותרים בשלו ,כן הוא מידל בפאה
נצרכה שאפשרית על ידי גזברי הצדקה של העיר :
בשל עניים ואינו מתחשב בהם ,וכאן אמר הכין
שאסור להשקות אלא אם כן מניח את המגיע לעניים
על הגדר ועונה ,תמן העניים הם גרמו לעצמן ולא באו
משנה ד' ה' הלכה ד'
ׁש ְכחָּה
ׁש ָּהי ָּה עֹובֵר נוסע ִממָּקֹום מעיר ְלמָּקֹום לעיר ואזל לו כספו ְוצ ִָּריְך לִט ֹ{ו}ל ֶׁלקֶׁט ִ
(ד) ַּבעַּל ַּה ַּבי ִת אדם אמיד ֶׁ
ׁשלֵם יחזיר מה שקיבל ,דִ ב ְֵרי ַּרבִי ֱאלִי ֶׁעזֶׁרַּ .ו ֲח ָּכמִים
ׁשיַּחֲז ֹר ְלבֵיתֹו י ְ ַּ
(ּו)פֵָאה ּו ַּמ ְעׂשַּר ָּענִי (,י ִט ֹל) מותר לו לקבל ּ( ,ו) ְכ ֶׁ
ׁשעָּה ואינו חייב להחזיר ,אלא ייתן צדקה במקום מגוריו ( :ה) ַּה ַּמ ֲחלִיף מזון או ירקות עִם
אֹומ ְִריםָּ ,ענִי ָּהי ָּה בְאֹותָּ ּה ָּ
ׁשנַּי ִם
ָּה ֲענִי ִיםְ ,בׁשֶׁלֹו מה שלקח מן העניים פָּטּור ממעשרות ּ ,ו ְבׁשֶׁל ומה שנתן ל ֲענִי ִים ַּחי ָּ{י}ב בע"ה לעשר ְ .
ׁש ִקבְלּו (אֶׁת ַּה)שָּדֶׁ ה ַּבא ֲִריסּות וכתוצאה מכך נהיו שותפים ביבול אינם רשאים לקחת מיבול זה מתנות עניים ,מה
ֶׁ
עושים אם עניים הם ? זֶׁה נֹותֵ ן ָּלזֶׁה אחד לשני ֶׁחלְקֹו ַּמ ְעׂשַּר ָּענִיְ ,וזֶׁה נֹותֵ ן ָּלזֶׁה ֶׁחלְקֹו ַּמ ְעׂשַּר ָּענִיַּ .ה ְמ ַּקבֵל ׂשָּדֶׁ ה
ׁש ִקבֵל{ה}
ׁש ְכחָּה ּופֵָאה ּו ַּמ ְעׂשַּר ָּענִיָ .אמַּר ַּרבִי י ְהּודָּ ה ,אֵימָּתַּ יִ .בזְמַּן ֶׁ
ִלקְצ ֹ{ו}ר תמורת חלק מהיבול ָ ,אסּור ְב ֶׁלקֶׁט ִ
ׁשלְָּך ,מתָּ ר ְב ֶׁלקֶׁט
שאַּתָּ ה קֹוצֵר לאחר הקצירה ֶׁ
ׁשלִיׁש מַּה ֶׁ
ׁשלִיׁש ְול ְִרבִי ַּע כמוסכם ֲ .אבָּל אִם ָאמַּר לֹו ְ
ִממֶּׁנּו ְל ֶׁמ ֱחצָּהִ ,ל ְ
ׁש ְכחָּה ּו ְבפֵָאה שחיוב פאה בקמה ,וְָאסּור ְב ַּמ ְעׂשַּר ָּענִי :שחיוב מעשר עני לאחר המרוח ,ואז היה לעני כבר חלק
ּו ְב ִ
בתבואה.
ירושלמי פאה כז.
לזה מעשר עני .אמר רבי יודא תבוא מאירה קללה
גמ' תני למדנו אב ובנו ,איש וקרובו ,שני אחין ,שני
למי לבן כזה שהוא נותן לאביו מעשר עני במקום
שותפין ,פודין מבלי להוסיף חומש זה לזה אחד
לתמוך בו מכספו אמרו ושאלו התלמידים מניין ייקח
לשני מעשר שני ,שדינו להעלותו לירושלים ראה
דברים יד' (כד) וְ כִ י י ְִרבֶ ה ִמ ְמָך הַ דֶ ֶרְך כִ י ֹלא תּוכַ ל
הבן כשאם היו שניהם עניים? במשנה :אימתי בזמן
ְשאֵ ת ֹו כִ י י ְִרחַ ק ִמ ְמָך הַ מָּ קוֹם אֲ ֶשר יִבְ חַ ר ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶ יָך
שקבלה האריס לאחוזים אבל אמר ממה שאתה
לָּשּום ְשמ ֹו ָּשם כִ י יְבָּ ֶרכְ ָך ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶ יָך(:כה) וְ נָּתַ תָּ ה
קוצר מותר :ושואל מה הבדל בינה לקדמייתא
בַ כָּסֶ ף וְצַ ְרתָּ {הַ כֶסֶ ף בְ י ְָּדָך וְהָּ לַכְ תָּ אֶ ל הַ מָּ קוֹם אֲ ֶשר
ביניהם? אלא מסביר לכשתקצור שליש הרי הוא
יִבְ חַ ר ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶ יָך בו :ואם שניהם עניים ונותנין זה
שלך ולפני זה אין לך חלק בשדה אמר רבי חייא
וכאן אמר הכין שצריך לזכות לו כל השדה ואין
בכוחו לזכות בלקט בלבד? ועונה בשיטתם של
החולקים עליו השיבוהו ,בשיטתכם דאתם אמרים
שאין בעל הבית זוכה לעני רק בדרך על ידי חילופין
היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו? אלא
מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת
ונותן לו:
נתחייבה שדהו ברשותו ,אמר רבי אבהו בר נגרי יש
עוד הבדל שנייא היא בלקט שכחה ופאה ,שהן
במצוות בעזיבה ומעשר עני במצוות בנתינה
ב"ר בון הדא אמרה מכאן ניתן ללמוד עני שהמוכר
שדהו זכייה יהיה זכאי בפאה שקצר שהיא מתרת
את העומרים ,אמר יוסי ב"ר בון אין ללמוד מכאן
תמן המוכר נתחייבה שדהו ,ברם הכא הפועל לא
משנה ו' הלכה ה'
(ו) עני הַּמֹוכֵר (אֶׁת) ׂשָּדֵ הו עם הקמה הלא קצורה ,הַּמֹוכֵר מ{ו}תָּ ר בלקט שכחה ופאה ְוהַּלֹו ֵק ַּח שהוא עכשיו
ׁשי ְ ַּלקֵט בְנֹו ַאח ֲָּריו
בעל השדה ָאסּור אפילו הוא עני ֹ .לא יִׂשְכ ֹר ָאדָּ ם אֶׁת הַּפֹו ֲע ִל(ים) עַּל ְמנָּת ומסכם איתו הסדר ֶׁ
ׁש ֵאינֹו ַּמּנִי ַּח מפריע אֶׁת ָּה ֲענִי ִים ִללְק ֹט ,אֹו ׁשֶׁהּוא ַּמּנִי ַּח אֶׁת ֶׁאחָּד ממכריו העניים ְו ֶׁאחָּד מן
את הלקט .או {ו}מִי ֶׁ
השנויים עליו (ֹלא) {אינו מניח} ,אֹו ׁשֶׁהּוא ְמ ַּסי ֵ{י} ַּע עוזר בפועל אֶׁת ֶׁאחָּד ֵמהֶׁן ,ה ֲֵרי זֶׁה גֹוזֵל מקפח אֶׁת ָּה ֲענִי ִים
האחרים .עַּל זֶׁה נֶׁ ֱאמַּר (משלי כב) (כח) ַאל תַּ סֵג גְבּול עֹו ָּל[י]ם אֲ ֶשר עָּ שּו אֲ בוֹתֶ יָך :ובפרק כג' (י) ַאל ַתסֵ ג ּגְ בּול
ע ֹולָּם ּובִ ְשדֵ י יְתו ִֹמים ַאל תָּ בֹא:
ירושלמי פאה כז.
משמעות המילה "עולים" אחד אמר אלו עולי
גמ' מתניתא המוכר שדהו המוכר מותר ,מדובר
כשמכר לו שדהו וקומתו ,אבל אם מכר לו קמה
מצרים שלהם חולקה הקרקע של ארץ כנען וחד
ושייר לו שדה את הקרקע אצל זה המוכר אני קורא
אמר אלו שירדו מנכסיהן וכמו לסמיא צווחין סגיא
וְשכַ ְחתָּ עֹמֶ ר
דברים כד'(יט) כִ י ִת ְקצֹר ְק ִצ ְירָך בְ ׂשָּדֶׁ ָך ָּ
נהורא שעיוור מכנים "בעל אור גדול" מכנים עני
ֶה
י
ִה
ְ
י
ָּה
נ
מָּ
ַָּאלְ
בַ ָּשדֶ ה ֹלא תָּ שּוב לְ קַ ְחת ֹו ַלּגֵר ַלּיָּתוֹם וְ ל
"עולה" א"ר יצחק כתוב בישעיה נח' (ז) הֲלוֹא פָּ רֹס
ֲשה יָּדֶ יָך :שדך
לְ מַ עַ ן יְבָּ ֶרכְ ָך ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶ יָך בְ כֹל מַ ע ֵ
ל ָָּּרעֵ ב ל ְַחמֶ ָך ַּו ֲענִי ִים מְרּודִים תָּ בִיא ָּבי ִת כִ י ִת ְראֶ ה עָּ רֹם
ואצל זה הקונה אני קורא קצירך ושניהם אסורים
ּומבְ ָּש ְרָך ֹלא ִת ְתעַ לָּם :אמר ר' אבין אם עשית
וְ כִ ִסית ֹו ִ
ללקוט לעצמם ואם עשה כן ,הרי זה גוזל את
כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורים לבית
העניים ,בעל הבית שעושה כן הרי זה גוזל את
המקדש ,ומסביר נאמר כאן בישעיה תביא בית
העניים ,פועל שכיר שעושה כן ומביא את בנו הרי
ִכּורי ַאדְ מָּתְ ָך
ונאמר להלן שמות כג' (יט) ֵראׁשִית ב ֵ
זה גוזל לבעל הבית ולעניים אחרים ' .ועל זה נאמר
תָּ בִיא בֵית י ְהֹוָּה אֱֹלהֶׁיָך ֹלא ְתבַ ֵשל ּגְ ִדי בַ ֲחלֵב ִאמו:
(משלי כב) (כח) ַאל תַּ ֵסג גְבּול עֹו ָּל[י]ם אֲ ֶשר עָּ שּו
אֲ בוֹתֶ יָך ר' ירמיה ורב יוסף מנסים להסביר את
משנה ז' הלכה ו'
וְשכַ ְחתָּ עֹמֶ ר בַ ָּשדֶ ה ֹלא תָּ שּוב לְ קַ חְ ת ֹו ַלּגֵר ַלּיָּתוֹם וְ לַָּאלְ מָּ נָּה
ז) הָּע ֹ{ו}מֶׁר דברים כד'(יט) כִ י ִת ְקצֹר ְק ִצ ְירָך בְ ָּשדֶ ָך ָּ
ׁשכָּח{ה}ֹו ַּבעַּל ַּה ַּבי ִת וזכר בעל הבית
שכָּחּוהּו פֹו ֲעלִים וְֹלא ְ
ׁש ְ
ֲשה יָּדֶ יָךֶׁ :
י ְִהיֶה לְ מַ עַ ן יְבָּ ֶרכְ ָך ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶ יָך בְ כֹל מַ ע ֵ
ׁשכָּחּוהּו פֹו ֲעלִים אבל הפועלים העוסקים בקציר זוכרים אותו
ׁשכָּחֹו ַּבעַּל ַּה ַּבי ִת וְֹלא ְ
שהוא נשאר בשדה ,או ְ
ׁש ִח{י}פּוהּו כיסו אותו בכוונה שישכח בְקַּׁש,
ומתכוונים לקחת אותו ,או ָּעמְדּו ֲענִי ִים ְב ָּפנָּיו כדי להסתירו אֹו ֶׁ
ׁש ְכחָּה::
(ה ֲֵרי זֶׁה) אֵינ(ֹו){ה} ִ
ירושלמי פאה כז:
אבל אינו יודע את מקום העומרים הרי זו שכחה.
גמ' במשנה :העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו
שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כמו בשדה
בעה"ב אינה שכחה ומנמק את ההלכה דכתיב שם כִ י
שאתה נמצא במקום ויודע מקום העומרים ,ר"ז אמר
ׁש ַּכחְתָּ עֹמֶ ר בַ ָּשדֶ ה ֹלא תָּ שּוב
ִירָך בְ ָּשדֶ ָך ְו ָּ
ִת ְקצֹר ְקצ ְ
לְ קַ ְחת ֹו ַלּגֵר ַלּיָּתוֹם וְ לַָּאלְ מָּ נָּה י ְִהיֶה לְ מַ עַ ן יְבָּ ֶרכְ ָך ְי ֹהוָּה
בשם שמואל אף לענין מציאה כן ,ומברר מה אנן
ֲשה יָּדֶ יָך :עד שיהי גם קצירך וגם ישכח
אֱֹלהֶ יָך בְ כֹל מַ ע ֵ
קיימין? אם ביכול ליגע בהן בחפצים שמצא מה לי
שכחו בע"ה ולא שכחו פועלים אינה שכחה דכתיב כי
בתוך העיר מה לי בתוך שדהו? ר' אבא בר כהנא ר'
"תקצור ושכחת" ר"ש בן יהודא אומר משום ר"ש
יוסי אמרו בשם רבי יוחנן ,והוא שיכול ליגע בהן
אפילו חמרין נושאי משאות שהן עוברין בדרך וראו
אפילו בתוך שדהו רק אז המציאה שלו .ושואל היה
עומר אחד ששכחוהו פועלין ולא שכחהו בע"ה אינו
כולו מחופה בקש ולא כיסו אותו עניים בכוונה האם
שכחה כי הם זוכרים את העומר הזה ,לכן "שכחה"
יחשב כשכחה? ועונה נשמעינא מן הדא נלמד מדבר
ייקרא רק עד שישכחוהו כל אדם ,היה עומד בעיר
דומה לו ,וכן הסומא עיוור ששכח עומרים בשדה יש לו
ואומר יודע אני שהפועלין שכיחין שוכחים עומרין
שכחה ומדמה וסומא לא כמי שכולו מחופה בקש הוא
במקום פלוני וידוע לו המקום המדויק ,ואמנם
לעיניו הכול מכוסה ר' יונה אומר ,לא יחשב כשכחה
ושכחוהו ,אינו שכחה .היה עומד בשדה ואמר יודע אני
בתנאי בזוכר את הקשים קש המכסה את העומרים
שהפועלין שכיחין עומרין נמצאים כעת במקום פלוני.
יונה אמר ,בזוכר את הקשים המכסים את העומרים
אתיא דר' יונה דין זה יתאים כר"ז כמה דר"ז אומר
בזוכר את העליון והתחתון נשכח אינו שכחה כן ר'
משנה ז' הלכה ח'
(ח) ַּה ְמ ַּעמֵר אוסף תבואה בצורה ארעית לְכֹובָּעֹות ובינתיים שם אותם בערמה קטנה דמוי כובע ּולְכ{ו} ְמסָּאֹות או
ׁש ְכחָּה כי עדיין זה בתהליך של
בדמוי מכסה ַּ ,לח ֲָּר ָּרה או דמוי עוגה ְולָּע ָּמ{ו} ִרים או סתם עומרים קטנים ,אֵין לֹו ִ
ׁש ְכחָּה נגמר תהליך העימור ,ומסכם
עימור לעומרים גדולים .אבל אם לוקח אותם ִממֶּׁנּו ישר ְולַּג ֹ{ו} ֶׁרן ,י ֶׁׁש לֹו ִ
ׁש ְכחָּה .זֶׁה ַּה ְכלָּל ,כָּל ַּה ְמ ַּעמֵר ְלמָּקֹום ׁשֶׁהּוא גְמַּר
ׁש ְכחָּהִ .ממֶּׁנּו עוד אוסף ְולַּג ֹ{ו} ֶׁרן ,אֵין לֹו ִ
ַּה ְמ ַּעמֵר ַּלגָּדִ יׁש ,י ֶׁׁש לֹו ִ
ׁשאֵינֹו
ׁש ְכחָּה .לוקח או מוביל ְלמָּקֹום ֶׁ
ׁש ְכחָּהִ .ממֶּׁנּו עוד מוביל ְולַּג ֹ{ו} ֶׁרן ,אֵין לֹו ִ
ְמלָּאכָּה ונשכח במקום זה ,י ֶׁׁש לֹו ִ
ׁש ְכ ָּחה .אבל אם נלקח ִממֶּׁנּו ממקום זה ְולַּג ֹ{ו} ֶׁרן
גְמַּר ְמלָּאכָּה ויש עוד לעשות את מלאכת העימור ,אֵין לֹו ִ
ׁש ְכחָּה:
לדישה ,י ֶׁׁש לֹו ִ
ירושלמי פאה כז:
עגולה כך גלגל לעומרין ,.א"ר יוחנן מדוע אלה
גמ' ר' יונה אמר מסביר מן לעיל את פירוש המילים
אינם נחשבים כשכחה כתוב דברים כד' (יט) כִי
שבמשנה "לְ כוֹבָּ עוֹת" כמה דתימר שמואל א .יז' (ה)
ׁש ַּכחְתָּ עֹמֶׁר ַּבשָּדֶׁ ה ֹלא תָּ שּוב
ִירָך ְבׂשָּדֶׁ ָך ְו ָּ
תִ קְצ ֹר ְקצ ְ
וְכֹובַּע נְחׁשֶׁת עַּל ר ֹאׁשֹו ו ְִש ְריוֹן קַ ְשקַ ִשים הּוא לָּבּוש
לְ קַ ְחת ֹו ַלּגֵר ַלּיָּתוֹם וְ לַָּאלְ מָּ נָּה י ְִהיֶה לְ מַ עַ ן יְבָּ ֶרכְ ָך ְי ֹהוָּה
ְחשת:
ּומ ְשקַ ל הַ ִש ְריוֹן חֲמֵ ֶשת אֲ ל ִָּפים ְשקָּ לִ ים נ ֶ
ִ
ֲשה יָּדֶ יָך :ולומד מה כמו קציר שאין
אֱֹלהֶ יָך בְ כֹל מַ ע ֵ
"לכומסאות" רבי אבינא אמר מלרע פירוש המילה
אחריו קציר ,אף עומר שאין אחריו עומר נוסף :
השנייה כמה דתימר דברים לב' (לד) הֲֹלא הּוא כָּמס
הדרן עלך גדיש שלא לוקט.
ִעמָּדִ י חָּ תּום בְ או ְֹצרֹתָּ י :והמילה "לחררה" כעוגה
........
.....
© Copyright 2024