1. No category

‫שבוע העיצוב בירושלים * קומבינה‬
‫أﺳﺒﻮع أﻟﺘﺼﻤﻴﻢ ﻓﻲ أﻟﻘﺪس * ﻛﻮﻣﺒﻴﻨﺔ‬
‫‪Jerusalem Design Week * Combination‬‬
‫ורד נסים‬
‫רונן אידלמן‬
‫רות פלמון‬
‫הדס קידר‬
‫מאור אהרון‬
‫ניבי אלרואי‬
‫יונתן אמיר‬
‫אסמבל‬
‫הילה עמרם‬
‫מריק שטרן‬
‫חגית לאלו‬
‫ענת ספרן‬
‫מורן שוב‬
‫שראון פז‬
‫מנשה קדישמן‬
‫רוני לוית ורומי מיקולינסקי‬
‫מושון זר־אביב‬
‫עמוס נוי‬
‫מוסללה‬
‫אסתר כהן‬
‫גליה עופרי‬
‫איילת דרור‬
‫הדס זמר‪-‬בן־ארי‬
‫ליאורה לופיאן‬
‫הדס גולן‬
‫דנה שפירא‬
‫שלום בוגוסלבסקי‬
‫רפי גבאי‬
‫דוד שפרבר‬
‫אילה מוזס ושמיל הולנד‬
‫גליון "קומבינה" של כתב־העת "ערב רב" רואה אור במסגרת שבוע העיצוב בירושלים ‪ 2016‬مجلــة "كومبينــة" مــن بيت مجلة "عيرف راف" تصدر بأطار أســبوع التصميم في القدس ‪٢٠١٦‬‬
‫‪The "Combination" (Kombina) issue of Erev Rav - Art an Culture magazine is published as part of Design Week in Jerusalem 2016‬‬
‫ימים פתוחים‬
‫ללימודי תואר שני בצלאל‬
‫בית הנסן‪ ,‬רחוב גדליהו אלון ‪ ,14‬ירושלים‬
‫התכנית לתואר שני בעיצוב אורבני‬
‫יום חמישי‪02.06.16 ,‬‬
‫‪16:30‬‬
‫‪17:30‬‬
‫‪18:00‬‬
‫"מחשבות אורבניות" ‪ -‬עם ד"ר אלס ורבקל‪ ,‬ראש התכנית ומרצים בתכנית‪.‬‬
‫"רגעים אורבניים" ‪ -‬עם סטודנטים ובוגרים בתכנית‪.‬‬
‫קוקטייל‬
‫הרצאת אורח ‪ "FRAGMENTED CITIES" -‬פרופ' אלפרדו ברילמבורג‪,‬‬
‫‪ ,URBAN THINK TANK‬אוניברסיטת ‪ ETH‬ציריך מפגש ראש התכנית‪ ,‬ד"ר אלס ורבקל‪.‬‬
‫התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות‬
‫מגמות אוצרות וכתיבה ביקורתית‬
‫יום רביעי‪15.06.16 ,‬‬
‫‪17:00‬‬
‫מפגש עם ראש התכנית ד"ר ליאת פרידמן‬
‫ועם מר יגאל צלמונה מרכז מגמת האוצרות ולימודי מוזיאולוגיה‪.‬‬
‫התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי‬
‫במסלולים‪ :‬ניהול עיצוב‪ ,‬עיצוב וטכנולוגיה ואודות עיצוב‬
‫יום שישי‪17.6.16 ,‬‬
‫‪11:00‬‬
‫‪12:00‬‬
‫מפגש עם ראש התכנית מיכל איתן‪.‬‬
‫פתיחה של "תערוכה לא מדבקת"‪.‬‬
‫את התערוכה אצרו סטודנטים מקורס אוצרות במסלול אודות עיצוב בהנחיית מיה דבש‪.‬‬
‫להיות בוגר‪/‬ת בצלאל‪.‬‬
‫פסטיבל יצירה ירושלמית‬
‫ביוני‬
‫‪9-8-7‬‬
‫בבית אבי חי‬
‫דוב אברמסון > אביתר בנאי‬
‫> אלן פותלס > נעם פרתום > רואי רביצקי‬
‫> קובי בן עזרא > יוסף אלבלק | נעמה בוגט | אריאל קרן > יצחק לאור >‬
‫ינון שאזו > האחיות ג'משיד > דניאלה‬
‫ספקטור > אריק עשת‬
‫> אלעד שוורץ | יפתח "היפעור" לייבוביץ > גלית חוגי > אלי חביב >‬
‫אבנר עמית > בלהה בן‪-‬אליהו > עמוס עוז ושלמה גרוניך‬
‫> אלכס בן ארי | ערן הדס | עמיחי חסון | גלעד מאירי | אפרת מישורי |‬
‫תומר ליכטש |‬
‫רוני סומק‬
‫| ליאור שטרנברג | שי שניידר‪-‬אילת‬
‫נועה שקרג'י > להקת אקוט > קולקטיב המעצבים "מעוצב ירושלמי"‬
‫בית אבי חי · ‪· www.bac.org.il‬‬
‫רח‘ המלך ג‘ורג‘ ‪ ,44‬פינת רח‘ קק“ל‪ ,‬ירושלים‬
‫להזמנת כרטיסים ‪02-6215900‬‬
‫שירה | ספרות | אמנות | עיצוב | מוזיקה | תיאטרון | קולנוע | ספוקן וורד | סטנד‪-‬אפ | רשת | שירה | ספרות‬
‫סטנד‪-‬אפ | רשת | שירה | ספרות | אמנות | עיצוב | מוזיקה | תיאטרון | קולנוע | ספוקן וורד | סטנד‪-‬אפ |‬
‫שירה | ספרות | אמנות | עיצוב | מוזיקה | תיאטרון | קולנוע | ספוקן וורד | סטנד‪-‬אפ | רשת‬
‫‪www.erev-rav.com‬‬
‫גליון "קומבינה" של כתב־ העת "ערב רב" רואה אור‬
‫במסגרת שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫مجلة "كومبينة" من بيت مجلة "عيرف راف" تصدر بأطار‬
‫أسبوع التصميم في القدس ‪٢٠١٦‬‬
‫‪The "Combination" (Kombina) issue of Erev Rav‬‬
‫‪- Art and Culture magazine is published as part of‬‬
‫‪Design Week in Jerusalem 2016‬‬
‫עורכים ראשיים‪ :‬רונן אידלמן‪ ,‬יונתן אמיר‬
‫עיצוב‪ :‬אביגיל רוביני‬
‫עריכה‪ :‬רחל פרץ‬
‫תרגום מאנגלית‪ :‬עודד לונאי‬
‫מודעות‪ :‬שקד סבג‬
‫הפקה‪ :‬הדס גולן‬
‫מו״ל‪ :‬״ערב רב״‪ ,‬כתב־ עת מקוון‬
‫לאמנות‪ ,‬תרבות וחברה‬
‫הפועל מבית הנסן‪ ,‬ירושלים‬
‫בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות‬
‫דפוס‪ :‬דפוס איילון‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מאי ‪2016‬‬
‫גופן‪ :‬הדסה_קו‪ ,‬מיכל סהר ‪ -‬הגילדה‬
‫ליצירת קשר‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫בשער‪ :‬ורד נסים‪ ,‬ללא כותרת‪ ,‬מתוך הסדרה‬
‫"פנטזי הנדס"‪ ,‬מיצב‪ 140X140 ,‬ס"מ‪.2014 ,‬‬
‫צילום‪ :‬ורד נסים‬
‫‪JERUSALEM CENTER DEVELOPMENT COMPANY L TD‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫דבר העורכים‬
‫כיצד לתרגם "קומבינה"‪ ,‬מלה שמקורה זר‪ ,‬אך‬
‫השתרשה בעברית וקיבלה משמעות מקומית‬
‫ייחודית? המושג האנגלי ‪ combination‬מתייחס להלחם‬
‫או הרכבה – קומבינציה‪ .‬אולם קומבינציה אינה‬
‫קומבינה‪ ,‬גם אם יש קשר‪ ‬בין השתיים‪ .‬ייתכן שמקור‬
‫המושג הישראלי מגיע מספרם הסאטירי של איליה‬
‫אילף ויבגני פטרוב “שנים‪-‬עשר הכסאות"‪ ,‬שנכתב‬
‫בברית‪-‬המועצות בשנות ה‪ 20-‬של המאה ה‪.20-‬‬
‫גיבור הספר‪ ,‬שמסרב לעבוד בשביל הממשל הסובייטי‬
‫ומחפש דרכים לא חוקיות להרוויח מיליונים‪,‬‬
‫מכונה "הקומבינטור הגדול" ‪ -‬כינוי שמקורו בתורת‬
‫הקומבינטוריקה המתמטית‪.‬‬
‫יש המתרגמים "קומבינה" למונח האנגלי ‪life‬‬
‫‪ ,hacking‬שמתייחס לפתרונות יצירתיים‪ ,‬לא שגרתיים‬
‫ולעתים גם לא ממש חוקיים לבעיות שדורשות‬
‫חיבורים ייחודיים בין תחבולה לשרלטנות‪ .‬בתחומים‬
‫שונים‪ ,‬ובכללם כמה שמתוארים בגיליון‪ ,‬הקומבינה‬
‫היא מוצא הכרחי‪ ,‬מקורי‪ ,‬אנרכיסטי אך גם ממסדי‪,‬‬
‫וכמו במקרה של ההאקרים‪ ,‬הוא אינו בהכרח שלילי‪ .‬‬
‫אמנים ומעצבים פועלים לרוב כעובדים עצמאיים‬
‫– פרילנסרים המספקים שירותים מחוזה לחוזה‪.‬‬
‫בעידן הדיגיטציה‪ ,‬עובדי המעמד היצירתי יוצרים בלי‬
‫בוסים‪ ,‬אבל גם בלי זכויות‪ .‬רבים מהם מעצבים לוגו‬
‫תמורת ‪ 50‬דולר‪ ,‬אתר אינטרנט תמורת מעט מזה‪,‬‬
‫וקומפוזיציה מוזיקלית לסרט במחיר שעת עבודה‪.‬‬
‫כדי לשרוד הם נדרשים לקמבן את חייהם המקצועיים‬
‫ולהיות בעלי אמצעי הייצור וההפצה‪ ,‬להבין בתכנות‪,‬‬
‫במיתוג‪ ,‬בניהול‪ ,‬בשיווק‪ ,‬בפיתוח ועוד‪ .‬‬
‫גיליון זה מבקש לבחון את צורותיה השונות של‬
‫הקומבינה‪ ,‬את ביטוייה האמנותיים והעיצוביים‪ ,‬את‬
‫מניעיה הפוליטיים ואת אופייה של חברה שקומבינה‬
‫היא מושג מרכזי בשיח שלה‪ .‬‬
‫הגיליון נפתח ב"מניפסט הקומבינה" של רות‬
‫פלמון‪ ,‬הקורא למעצב הישראלי לאמץ אותה‬
‫כדרך חיים מודעת‪ .‬עמוס נוי מאבחן במאמרו את‬
‫הקומבינטור‪ ,‬הפראייר וזה שביניהם‪ ,‬ומולו מתאר‬
‫שלום בוגוסלבסקי את החיבור בין המסורת היהודית‬
‫לישראליות כ"שלטון המקים לו מנגנונים עוקפי‬
‫שלטון שיקמבנו אותו‪ ,‬והוא אותם"‪ .‬‬
‫מאמרו של מושון זר‪-‬אביב‪" ,‬דיס‪-‬אינפוגרפיקה"‪,‬‬
‫עוסק בקשרים ובשקרים הבאים לידי ביטוי בעיצוב‬
‫‪19.5.16‬‬
‫מידע‪ ,‬ומאמרה של הדס זמר‪-‬בן‪-‬ארי עוסק בזיקות‬
‫שבין עיצוב לכלכלת שוק וחושף את הדינמיקה‬
‫המשפחתית בין השניים‪ .‬הדס גולן בוחנת פתרונות‬
‫טכנולוגיים ועיצוביים לבעיות הלכתיות‪.‬‬
‫שבוע העיצוב בירושלים מתקיים השנה בכמה‬
‫מוקדים‪ ,‬ובהם בית הנסן‪ ,‬בניין כלל ווילה שרובר‪,‬‬
‫שעל גלגוליה מלב האצולה הירושלמית לפיל לבן‬
‫כותב מריק שטרן‪ .‬על נסיון המהפכה באמצעות‬
‫אמנות אקולוגית שמחוללת קבוצת מוסללה בבניין‬
‫כלל כותב יונתן אמיר‪ ,‬ששוחח עם מתן ישראלי‪,‬‬
‫חבר הקבוצה‪ .‬מאמרה של הדס קידר עוסק בקבוצה‬
‫אחרת הפועלת על קו התפר שבין אמנות‪ ,‬עיצוב‪,‬‬
‫אדריכלות ותכנון אורבני – אסמבל‪ ,‬זוכת פרס טרנר‬
‫היוקרתי לאמנים בריטים לשנת ‪ ,2015‬שהבחירה‬
‫בה עוררה סערה בעולם האמנות‪.‬‬
‫במאמרו "העולם שייך למנציחים" בוחן דוד‬
‫שפרבר את תערוכותיה של חגית לאלו במוזיאונים‬
‫הגדולים כדוגמה לאחת הדרכים לבנות שם בעולם‬
‫האמנות‪ .‬קומבינה אמנותית שונה בתכלית מאתרת‬
‫מורן שוב דווקא ברגעים לא‪-‬אמנותיים לכאורה‪ ,‬כמו‬
‫השבת פסלו של מנשה קדישמן לכיכר הבימה אחרי‬
‫שלוש שנות אחסון‪ .‬אילה מוזס ושמיל הולנד כותבים‬
‫על קוגל כקומבינת מזון‪ ,‬תרבות‪ ,‬אילוצים והיסטוריה‪.‬‬
‫קומבינות עוקפות‪ ,‬נזילות‪ ,‬שלטוניות ואישיות באות‬
‫לשיא במאמרה הנוקב של ליאורה לופיאן‪ .‬‬
‫כפי שנרמז בשמו‪ ,‬גם "ערב רב" הוא קומבינציה –‬
‫ערבוב של חומרים רבים שיוצרים כתב‪-‬עת לאמנות‬
‫ותרבות‪ ,‬תוך שיטוט בין אדריכלות‪ ,‬עיצוב‪ ,‬מחול‪,‬‬
‫קולנוע‪ ,‬שירה‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ביקורת‬
‫תרבות‪ ,‬הגות יהודית ואקטואליה‪" .‬ערב רב" הוא‬
‫גם קומבינה‪ ,‬הבאה לידי ביטוי בניסיון לקיים כתב‪-‬‬
‫עת ביקורתי לאמנות ותרבות בתנאים פוליטיים‬
‫וכלכליים לא פשוטים‪.‬‬
‫גליון "קומבינה" מצטרף לשלושה גליונות מודפסים‬
‫קודמים בהוצאת כתב‪-‬העת "ערב רב"‪ 6" :‬ימים ביוני‬
‫– מסע לשחרור ירושלים" (‪ ,2011‬בשיתוף גיא ברילר‬
‫ועונת התרבות בירושלים); "תל‪-‬אביב עיר עולם" (‪,2012‬‬
‫בשיתוף מינהלת עיר‪-‬עולם); ו"חיפה‪ .‬מרחב מעורב"‬
‫(‪ ,2013‬בשיתוף מינהלת עיר‪-‬תחתית ובית הגפן)‪ .‬‬
‫יונתן אמיר ורונן אידלמן‬
‫גליה עופרי‪ ,‬ללא כותרת‪ 35X50 ,‬ס"מ‪ ,‬טושים על נייר פרגמנט‪2016 ,‬‬
‫דבר האוצרים ‪ -‬שבוע העיצוב‬
‫שבוע העיצוב בירושלים ‪ 2016‬הוא בראש וראשונה‬
‫מהלך משמעותי בשדה העיצוב הישראלי‪.‬‬
‫שבוע זה הוא פסגתו של תהליך שזרעיו נשתלו לפני‬
‫שש שנים‪ ,‬ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים ובהנהלתו‬
‫של קני סגל‪ .‬הפרויקט הופק כדי לתמוך בדור חדש של‬
‫מעצבים בפרט‪ ,‬ולשמש פלטפורמה תומכת ויוזמת‬
‫לקהילת המעצבים בישראל בכלל‪.‬‬
‫בשנים האחרונות התקיים שבוע העיצוב בבית הנסן‬
‫– מרכז לעיצוב‪ ,‬מדיה וטכנולוגיה‪ ,‬שהלך והתגבש כאחד‬
‫המוסדות החשובים בישראל וכסמל לחיבור בין עיצוב‬
‫לחדשנות‪ .‬השנה זכינו לקיים שבוע עיצוב בינלאומי‬
‫ברחבי ירושלים‪ ,‬העיר שרוב האקדמיות לעיצוב שוכנות‬
‫בה ושחרטה על דגלה תמיכה בכוחות היצירתיים‬
‫החיים בתוכה‪ .‬ההחלטה להרחיב את הפרויקט ולהפכו‬
‫לשבוע העיצוב המשמעותי בישראל‪ ,‬הפרוש ברחבי‬
‫העיר וחולש על יוזמות ייחודיות במרחב הירושלמי‪,‬‬
‫נבעה מההכרה בחשיבות התחום ובפעילות העשירה‬
‫המתקיימת בשדה העיצוב המקומי‪.‬‬
‫ירושלים אינה דומה לערים אחרות‪ ,‬וגם העיצוב‬
‫הישראלי יוצא דופן במרחב העיצוב העולמי‪ .‬בישראל‬
‫אין כמעט חללי תצוגה לתערוכות עיצוב‪ ,‬אין חברות‬
‫עיצוב מקומיות עם מסורות ייצור ארוכות שנים‪ ,‬ויש‬
‫מיעוט מצער של תמיכות כספיות וקרנות לעידוד‬
‫מעצבים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אלפי סטודנטים לומדים בכל‬
‫שנה במחלקות השונות לעיצוב‪ ,‬מעצבים ומעצבות‬
‫ישראלים מציגים בתערוכות בינלאומיות חשובות‪,‬‬
‫וזירת העיצוב מבעבעת ומתפתחת‪.‬‬
‫הקושי להגדיר ולאפיין את העיצוב הישראלי‪ ,‬ויותר‬
‫מכך את המעצב הישראלי‪ ,‬הוביל לתמה שנבחרה‬
‫לשבוע העיצוב ‪ – "Combination" – 2016‬התרחבות‬
‫הגדרתו של תחום העיצוב וזיקותיו לתחומי עשייה‬
‫נוספים (מדע‪ ,‬טכנולוגיה‪ ,‬קולינריה‪ ,‬אקולוגיה ועוד)‪.‬‬
‫ובעברית – "קומבינה‪ ‬ניישן"‪ ,‬תככים ומזימות מחד‬
‫גיסא‪ ,‬ודרכים יצירתיות לעקוף מערכות מסורבלות‪,‬‬
‫מאידך גיסא‪.‬‬
‫בעולם שבו תמורות כלכליות‪ ,‬חברתיות‪ ,‬פוליטיות‪,‬‬
‫אקולוגיות ואחרות מטלטלות תחומים‪ ‬רבים ומאיימות‬
‫על יוצרים רבים‪ ,‬אנחנו מאמינים בלב שלם בחשיבות‬
‫המעצב כמי שמחבר תחומי יצירה ועשייה‪ ‬שונים ויכול‬
‫להיות סמן תרבותי ומנוע כלכלי‪ ,‬במיוחד במדינה‬
‫עתירת משאבים אנושיים כמו ישראל‪ .‬המעצבים‬
‫הישראלים מפתחים גישות יזמיות ועצמאיות לתכנון‬
‫דרכם המקצועית‪ .‬הם ממציאים מהלכים יצירתיים‪,‬‬
‫נעזרים בחברים ובעמיתים למציאת שיטות עבודה‬
‫ודרכי מימון לביצוע פרויקטים אישיים‪ ,‬מאלתרים‪,‬‬
‫עושים שימוש באמצעים טכנולוגיים ופלטפורמות‬
‫רשת עכשוויות‪ ,‬מגיבים ומשתנים במהירות‪ .‬התבוננות‬
‫רחבה מגלה שרוח הקומבינה הישראלית הולכת וקונה‬
‫לה מאמינים; גם בעולם מתחילים לאמץ גישות דומות‬
‫המעודדות יזמות‪ ,‬עצמאות‪ ,‬השתחררות ממערכות‬
‫מקובעות‪ ,‬שיתוף הקהילה וכדומה‪.‬‬
‫חבלי הלידה של שבוע העיצוב השנה משקפים‪,‬‬
‫במידה רבה‪ ,‬את פני המרחב העיצובי המקומי והעולמי‪.‬‬
‫הפרויקט נהגה‪ ,‬תוכנן‪ ,‬הוקם והתגבש בלוח זמנים בלתי‬
‫אפשרי כמעט‪ ,‬שדרש את מירב ‪ ‬הגמישות‪ ,‬היוזמה‪,‬‬
‫הקשרים והיצירתיות של כל מי שלקח בו חלק‪ ,‬כמו‬
‫גם עבודה מהירה במשאבים מוגבלים‪ ,‬התבססות‬
‫על שיתופי פעולה עם קבוצות וגורמים פעילים בעיר‬
‫ומחוצה לה‪ ,‬יצירת חיבורים וקישורים‪ ,‬קבלת שינויים‬
‫ויכולת להיענות במהירות לאתגרים חדשים‪ .‬לא פעם‬
‫התבקשנו להמציא פתרונות יצירתיים‪ ,‬ולשם כך‬
‫פעלנו יחד כצוות נחוש וחדור אמונה ומטרה‪ .‬השבוע‬
‫הזה מייצג במידה‪ ‬רבה את האתגרים העומדים בפני‬
‫המעצבים של היום‪ ,‬אך בה בעת הוא מסמל את העושר‬
‫של המרחב היצירתי שפעולות מעין אלו מייצרות ואת‬
‫החשיבות של תחום העיצוב בעולם כיום‪.‬‬
‫אנו שמחים וגאים להגיע למעמד זה היום ועינינו‬
‫נשואות קדימה‪ ,‬לשבועות העיצוב של השנים הבאות‪.‬‬
‫אנו מקווים שצדה החיובי של הקומבינה – הרוח‬
‫היזמית והקהילתית המאפיינת אותה – ימצא חיזוק‬
‫ועידוד מצד גורמים ומוסדות ציבוריים ופרטיים‬
‫שיאפשרו לעיצוב הישראלי להתחזק ולשגשג‪.‬‬
‫אנו מאמינים ומקווים שרוחב היריעה של שבוע‬
‫העיצוב ומימדיו החדשים יסייעו להפיכתו לצומת‬
‫מרכזי של פיתוח‪ ,‬חדשנות וחשיפה בארץ ובעולם‪.‬‬
‫אחרי שנים ‪ ‬רבות‪ ,‬אנחנו מקווים ליצור בית אמיתי‬
‫למעצבים ישראלים‪.‬‬
‫אנו מזמינים אתכם לבוא וליהנות מאירועי שבוע‬
‫העיצוב השונים‪ ,‬וממגזין מיוחד זה‪ ,‬שנרקם גם הוא‬
‫מתוך שיתוף פעולה עם שותפינו מהאתר "ערב ‪ ‬רב"‪.‬‬
‫ענת ספרן ‪ -‬מנהלת אמנותית‬
‫שראון פז ‪ -‬אוצר ראשי‬
‫איילת דרור ‪ -‬מנהלת כללית‬
‫תודות‪ :‬למי שהאמין בחזון שלנו וסלל את הדרך למימושו‪ :‬הרשות לפיתוח ירושלים‪ ,‬משרד ירושלים ומורשת‪ ,‬עיריית ירושלים‪ ,‬עדן ‪ -‬החברה לפיתוח מרכז ירושלים וחברת רן וולף – תכנון‬
‫אורבני וניהול פרויקטים בע״מ | לכל השותפים שהתגייסו ולקחו חלק פעיל ברוחב היריעה של השבוע‪ :‬המוזיאון לאמנות האסלאם‪ ,‬מוסללה‪ ,‬נחלתה‪ ,‬חברי מתחם בצלאל‪-‬ש״ץ‪ ,‬מוזיאון המדע‬
‫ע״ש בלומפילד‪ ,‬מתחם התחנה הראשונה‪ ,‬קואופרטיב העיצוב הירושלמי‪ ,‬״ערב רב״ ואיילה מוזס | לאקדמיות לעיצוב שנרתמו לחשיפה של מיטב היצירה המתקיימת בהן‪ :‬בצלאל‪ ,‬מכללת הדסה‪,‬‬
‫המכללה למינהל‪ ,‬המכון הטכנולוגי חולון‪ ,‬בית־הספר מוסררה והמעבדה לעיצוב היברידי באוניברסיטה העברית | לעושים במלאכות השונות‪ :‬מורן פז וליאור וילנצ׳יק ‪ -‬מורן פז תקשורת‪,‬‬
‫שירה גליק‪ ,‬שרי דיין‪-‬גרדין ואיתם טובול ‪ -‬סטודיו גרוטסקה‪ ,‬גידי ליס‪ ,‬אופיר שרביט‪ ,‬דקלה עוז ‪ -‬גידי ליס הפקה בע״מ‬
‫תודה מיוחדת לטל ארז‪ ,‬אוצר ומעצב התערוכה המרכזית‪.‬‬
‫ומעל הכל תודה לכל חברי הצוות שעמלו יומם וליל על כל פרטי האירוע‪ :‬דניאל נחמיאס‪ ,‬ניצן קרוקר‪ ,‬ליאת כהן ואיה גבריאל‪.‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪5/‬‬
‫ מניפסט הקומבינה ‪-‬‬‫רות פלמון‬
‫אנו קוראים למעצב הישראלי לאמץ את הקומבינה‪:‬‬
‫להשתנות‪ ,‬לאמץ אסטרטגיות פעולה חדשות‪,‬‬
‫להפגין יוזמה‪ ,‬יכולת אלתור ותגובה בזמן אמת‪.‬‬
‫כמו וירוס‪ ,‬על המעצב הישראלי להיות יזם‪,‬‬
‫רב־תחומי‪ ,‬מסתגל במהירות ואיש צוות‪.‬‬
‫עליו לעקוף מערכות ביורוקרטיות‬
‫או להכפיף אותן למטרותיו‪ ,‬לפעול בגמישות‪,‬‬
‫לפעול בתוך עולם העיצוב‪/‬מידע‬
‫ולאמץ את דרכיו המהירות‪.‬‬
‫מעצב הקומבינה ישאף לדרכי הפעולה הבאות‪:‬‬
‫‪/1‬‬
‫מעצב הקומבינה יעבוד בצוות‪ .‬הצוות חזק יותר מסך מרכיביו‪.‬‬
‫חברי הצוות יתמכו זה בזה‪ .‬צוותים יוקמו ויפורקו עבור כל‬
‫פרויקט או יוזמה על־פי הצורך‪ .‬מבנה הצוות יהיה גמיש‬
‫ונטול היררכיה‪.‬‬
‫‪/2‬‬
‫מעצב הקומבינה ישאף לעבוד בצוותים רב־תחומיים‪ .‬לתוצרי‬
‫הצוות הרב־תחומי שרידות גבוהה יותר‪ ,‬כיוון שהם נשענים‬
‫‪/3‬‬
‫מעצב הקומבינה יגייס משאבים בכל דרך אפשרית‪ ,‬רשמית‬
‫ולא רשמית‪ .‬הוא יגייס תמיכה ממשלתית ותמיכה מהתעשייה‪,‬‬
‫ישתמש בתשתית האקדמיה‪ ,‬יגייס מימון המונים‪ ,‬יבקש טובות‬
‫מחבריו‪ ,‬יעניק טובות בתמורה ויסחר בהגינות עם סטודנטים‬
‫‪/5‬‬
‫מעצב הקומבינה יפעל באופן ההולם את החוק‪ ,‬אך בלי‬
‫להיתמך על־ידי החוק‪ .‬הוא יעקוף מערכות ביורוקרטיות‬
‫עד כמה שניתן‪ .‬הוא ימעיט בחוזים מחייבים‪ ,‬ולא יתעקש‬
‫על זכויות יוצרים‪ .‬עבור מעצב הקומבינה‪ ,‬רעיון‪/‬עיצוב‬
‫ששוכפל הוא רעיון שמימש את עצמו וקיבל חיים משל‬
‫עצמו‪ .‬מעצב הקומבינה יהיה יצרן של רעיונות‪/‬עיצובים‬
‫ויראליים גמישים ומשתכפלים‪ ,‬המבין את מקומו הצנוע‬
‫בתוך הרשת הגלובלית של עיצוב‪/‬מידע‪.‬‬
‫‪/6‬‬
‫עם אימוץ דרך פעולה זו‪ ,‬מעצב הקומבינה מצהיר שהוא‬
‫עובר צד – מעתה הוא אינו עוד חלק מהממסד העיצובי‪,‬‬
‫אלא חלק מתופעת העיצוב‪/‬מידע הוויראלית התוקפת‬
‫את הממסד ומשנה את הקוד הגנטי שלו תוך כדי תנועה‪.‬‬
‫מטרתו האולטימטיבית של מעצב הקומבינה היא חיים‬
‫של יצירה‪ .‬דרך הפעולה שלו מתאימה את עצמה‬
‫למציאות שבה הוא חי‪.‬‬
‫על כמה תחומי ידע‪.‬‬
‫שיעניקו לו משאבי אנוש תמורת הזדמנויות למידה‪.‬‬
‫‪/4‬‬
‫המשאב החשוב ביותר של מעצב הקומבינה הוא ההתרשתות‪,‬‬
‫הן בעולם הפיזי והן במרחב האינטרנט‪ .‬לצורך ההתרשתות הוא‬
‫ייקח על עצמו תפקידים של יזם‪ ,‬סוחר‪ ,‬איש תיאוריה‪ ,‬אמן או‬
‫כל דרך פעולה שיכולה לקדם את נוכחותו ברשת ובעולם‪.‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫"מעשה העיצוב‪ ,‬שהיה‬
‫בעבר נחלתם של סוכני‬
‫תרבות בעלי סמכות‬
‫מקצועית ומעמד‪ ,‬גם הוא‬
‫הושטח וקודד והופץ‪.‬‬
‫הקאנון של הגוף החדש‬
‫נכתב על־ידי בלוגרים‪,‬‬
‫מופץ בחשבונות אינסטגרם‬
‫ומשוכפל בפינטרסט‪.‬‬
‫הקאנון מורכב מדימויים‬
‫מושטחים‪ ,‬שנינות ויזואלית‬
‫ומודלים תלת־מימדיים‬
‫באתרי שיתוף מוכנים‬
‫להורדה ולהדפסה"‬
‫אחד המניפסטים המשפיעים‬
‫ביותר בתולדות המערב‪ ,‬ויש‬
‫האומרים אחד הטקסטים המשי‬
‫פיעים ביותר בתולדות המערב‪,‬‬
‫הוא אותם דפים שנדפסו בלשכה‬
‫של "חברת ההשכלה לפועלים"‬
‫בשנ ת ‪ .1848‬המניפסט הקומונ�י‬
‫סטי‪ ,‬חזונה של המפלגה הקומוי‬
‫ניסטית‪ ,‬פותח בניתוח היסטורי‪,‬‬
‫כלכלי וחברתי של השיטה הבוי‬
‫רגנית הקפיטליסטית הקיימת‬
‫ומסביר מדוע היא נדונה לכישלון‪.‬‬
‫לאחר מכן הוא מציע פרוגרמה‬
‫לשינוי‪ ,‬עשר דרכים לתיקון המצב‪.‬‬
‫השפעתו של המניפסט הקוי‬
‫מוניסטי רחבה הרבה יותר מאשר‬
‫כינון משטרים קומוניסטיים; סדר‬
‫היום של המניפסט הוא במידה‬
‫רבה מאוד סדר יומה של כל דמוי‬
‫קרטיה מערבית כיום‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫שבע מבין עשר הדרכים הללו‬
‫מיושמות במדינת ישראל‪ .‬אנו‬
‫חיים בחברה שאימצה למעשה‬
‫את הערכים הגלומים במניפסט‬
‫הקומוניסטי‪ .‬לא רק התוכן‪ ,‬אלא גם הרטוריקה הייחודית של המניפסט הקוי‬
‫מוניסטי מהדהדת בתרבות המערבית עד היום‪" .‬רוח בלהות מהלכת על פני‬
‫אירופה – רוח הבלהות של הקומוניזם"‪ ,‬כך נפתח המניפסט‪ ,‬דימוי שכותבים‬
‫רבים שאלו מאז‪.‬‬
‫צורת כתיבה זו – המאופיינת על‪-‬ידי שלושה מרכיבים‪ :‬פנייה אל הרגש‬
‫באמצעות שפה דרמטית‪ ,‬ביקורת על המצב הקיים והצעת פרוגרמה לפעולה‬
‫– אומצה על‪-‬ידי מגוון של תנועות תרבותיות ואמנותיות במהלך המאה ה‪.20-‬‬
‫בתחום האדריכלות‪ ,‬אחד המניפסטים המפורסמים הוא "מניפסט האדריכלות‬
‫הפוטוריסטית"‪ ,‬שנכתב על‪-‬ידי האדריכל אנטוניו סנט'אליה בשנת ‪.1914‬‬
‫"אין אדריכלות מאז שנת ‪ ,"1700‬פותח סנט'אליה את המניפסט שלו‬
‫בהצהרה דרמטית‪ .‬מושא המתקפה הוא הסגנון האדריכלי הניאו‪-‬קלאסי‪,‬‬
‫שמציג עיטורים היסטוריים על שלדים מודרניים של בטון מזוין‪" .‬חנופות‬
‫אדריכליות אלו מתקבלות באיטליה בברכה"‪ ,‬ממשיך סנט'אליה‪ ,‬ומציע‬
‫תוכנית פעולה בת שמונה נקודות למיגור התופעה – תוכנית שרובה היה‬
‫מתקבל באהדה בכל סטודיו לאדריכלות גם היום‪.‬‬
‫האדריכלות המודרנית‪ ,‬שנדרשת להביא רוח חדשה‪ ,‬להחריב את המסורת‪,‬‬
‫להמציא את עצמה מחדש‪ ,‬משופעת בטקסטים עם אופי נחרץ‪ ,‬שפה עתירת‬
‫דמיון ודרישה לפעולה מיידית‪ .‬אולם האופטימיות של האדריכלות עלתה‬
‫השמימה כענן אבק יחד עם השיכונים המודרניים‪ ,‬והותירה אותנו מגששים‬
‫באופן ספקני וזהיר אחר הפרוגרמה הבאה‪ .‬כשרוברט ונטורי כותב את‬
‫"מורכבות וסתירה באדריכלות" בשנת ‪( 1966‬עשר שנים לפני האירוע שמסמן‬
‫יותר מכל את קצו של המודרניזם באדריכלות – הריסתם של השיכונים של‬
‫סנט‪-‬לואיס בפיצוץ מתוכנן)‪ ,‬הוא מכנה את הטקסט "מניפסט עדין"‪ .‬ונטורי‬
‫משתמש בשפה זהירה ומסויגת‪ .‬הוא מציין את העדפותיו האישיות‪ ,‬ומציג‬
‫בפנינו מגוון של אפשרויות‪" .‬אני מחבב מורכבות וסתירה באדריכלות"‪ ,‬פותח‬
‫ונטורי‪ ,‬ובפסקה השלישית הוא מציע‪" :‬אדריכלים אינם יכולים להרשות‬
‫לעצמם יותר להיות מאוימים על‪-‬ידי השפה המוסרית והטהרנית של‬
‫האדריכלות המודרנית האורתודוקסית"‪.‬‬
‫אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להיות מאוימים‪ .‬כעשור לאחר מכן‬
‫מפרסם רם קולהאס את ספרו "הזיית ניו‪-‬יורק‪ :‬מניפסט רטרואקטיבי‬
‫למנהטן"‪ .‬המניפסט הרטרואקטיבי של קולהאס מספק תיאוריה ופרוגרמה לא‬
‫עבור העתיד‪ ,‬אלא עבור תופעה שכבר קרתה‪" :‬מנהטניזם"‪ .‬ונטורי וקולהאס‪,‬‬
‫שני עמודי תווך של התקופה הפוסט‪-‬מודרנית באדריכלות‪ ,‬קובעים את הטון‪:‬‬
‫לא עוד פרוגרמות נחרצות המחוללות עתיד טוב יותר‪ ,‬אלא אמירות מורכבות‪,‬‬
‫ריבוי אפשרויות וקבלה והערכה מחדש של הקיים‪.‬‬
‫כמעט כשנדמה כי כבר אין יותר מקום למניפסטים שזורים בדימויים‬
‫‪19.5.16‬‬
‫עשירים והוראות נחרצות‪ ,‬מגיח מתחום אחר לחלוטין‪ ,‬הקולנוע‪ ,‬טקסט מסקרן‬
‫שמצליח להניע במאים לפעולה ולייצר איכות אסתטית חדשה‪ .‬המניפסט של‬
‫"דוגמה ‪ ,"95‬שקבוצת במאים מדנמרק מפרסמים בשנת ‪ ,1995‬הוא מניפסט‬
‫מהסוג המודרני‪'" .‬דוגמה ‪ '95‬היא תוכנית הצלה!"‪ ,‬נכתב בו‪ .‬מטרת המניפסט‬
‫היא להציל את הקולנוע מהמצב הקשה שאליו נקלע – העיסוק באשליות‪,‬‬
‫באפקטים‪ ,‬בטריקים ובתעלולים‪ ,‬והתרחקות מהאמת‪.‬‬
‫כמו במניפסט הקומוניסטי‪ ,‬במאי "דוגמה ‪ "95‬מציעים פרוגרמה לפעולה‪.‬‬
‫"נדר הטהרה" שהם מזמינים במאים לחתום עליו מבוסס על שבעה כללים‬
‫קונקרטיים האוסרים על שימוש באפקטים ומתווים דרך עבודה צנועה‪ ,‬דלת‬
‫אמצעים‪ .‬באמצעות שמירה על צניעות הפקתית‪ ,‬הם מבקשים להתקרב אל‬
‫האמת‪ .‬סרט ה"דוגמה" המפורסם ביותר‪" ,‬החגיגה"‪ ,‬מספר את סיפורו של‬
‫בן המתעמת עם אביו שהתעלל בו מינית בעיצומה של חגיגת יום‪-‬ההולדת‬
‫של האב‪ .‬הסרט צולם בתקציב של ‪ 1.3‬מיליון דולר‪ .‬לשם השוואה‪ ,‬הסרט‬
‫"טיטאניק"‪ ,‬שהופק באותה התקופה‪ ,‬עלה כ‪ 200-‬מיליון דולר‪ .‬האסתטיקה‬
‫האמנותית של "דוגמה ‪ "95‬לא רק מספרת סיפורים אמיתיים‪ ,‬אלא גם‬
‫מייצרת עולם שבו תעשיית הקולנוע יכולה לשגשג בתקציבים צנועים‬
‫ובמדינות צנועות‪.‬‬
‫בתחומי העיצוב המניפסט הוא כלי רב עוצמה – הוא טקסט שמניע‬
‫לפעולה‪ ,‬פעולה שמחוללת שינוי‪ ,‬שינוי חברתי‪/‬תרבותי הבא לידי ביטוי‬
‫בשפה אסתטית חדשה‪ .‬אני מבקשת להניח רגע בצד את הזהירות‬
‫והספקנות הפוסט‪-‬מודרניות‪ ,‬לאמץ קול מודרני ונועז ולדמיין כיצד ייראה‬
‫מניפסט הקומבינה‪.‬‬
‫"חופרים‪ ,‬חופרים‪ ,‬ואיפה שיש‬
‫חול – ממשיכים"‬
‫אנו חיים בעולם של מידע‪ .‬אבריה הפנימיים של התרבות האנושית‬
‫– הידע‪ ,‬המוסר‪ ,‬האמנות – הושטחו וקודדו לביטים ולפולסים חשמליים‬
‫שנעים במהירות האור על פני הגלובוס ומפוענחים חזרה כמידע בתחנות‪-‬‬
‫קצה אלחוטיות וסלולריות‪ .‬זהו הגוף החדש של התרבות האנושית; גוף‬
‫נעדר היררכיה‪ ,‬ללא מרכז‪ ,‬גוף פתוח וזמין לכל‪ ,‬גוף הנכתב מחדש ומשתנה‬
‫בקצב מסחרר‪.‬‬
‫מעשה העיצוב‪ ,‬שהיה בעבר נחלתם של סוכני תרבות בעלי סמכות‬
‫מקצועית ומעמד‪ ,‬גם הוא הושטח וקודד והופץ‪ .‬הקאנון של הגוף החדש‬
‫נכתב על‪-‬ידי בלוגרים‪ ,‬מופץ בחשבונות אינסטגרם ומשוכפל בפינטרסט‪.‬‬
‫הקאנון מורכב מדימויים מושטחים‪ ,‬שנינות ויזואלית ומודלים תלת‪-‬ממדיים‬
‫באתרי שיתוף מוכנים להורדה ולהדפסה‪ .‬הקאנון‪ ,‬שהיה פעם בשליטתם‬
‫של מחזיקי עמדות כוח‪ ,‬הפך לוויראלי‪ .‬במהירות האור הוא נע מקצה לקצה‬
‫של העולם‪ ,‬משכפל את עצמו ומגשים את עצמו באמצעות סוכנים אנושיים‬
‫משעתקים‪ ,‬או ישירות על‪-‬ידי מדפסות תלת‪-‬ממדיות‪ .‬צורתו ואיכותו של‬
‫עולם העיצוב מתגשמות לא דרך מעשה עיצוב שמתבצע על‪-‬ידי סוכן תרבות‬
‫אנושי כבצורתו הקודמת‪ ,‬אלא בצורתו החדשה – ה"עיצוב‪/‬מידע"‪ ,‬פיסות‬
‫קוד שמשכפלות את עצמן במרחבי הרשת ומתממשות לעיצוב באמצעות‬
‫השתלטות על סוכנים אנושיים‪.‬‬
‫בארצות עם מסורת עיצובית יציבה‪ ,‬נתקלים הווירוסים של ה"עיצוב‪/‬‬
‫מידע" בתגובת הגוף הישן‪ .‬הם תוקפים את אבריו הפנימיים ומותקפים‬
‫בחזרה על‪-‬ידי הגוף‪ .‬הגוף מאט את התפשטות הווירוס‪ ,‬והווירוס משנה את‬
‫הקוד הגנטי של הגוף‪ .‬גוף חדש נוצר‪ .‬בארצות אלו המעצב‪ ,‬מגובה במערכות‬
‫תמיכה של גופים ממשלתיים‪ ,‬ארגונים מקצועיים ומסורת אקדמית‪ ,‬הוא חיל‬
‫החלוץ של המלחמה בוויראליות המושטחת של ה"עיצוב‪/‬מידע"‪ .‬בהשוואה‬
‫למדינות מערביות אחרות‪ ,‬מדינת ישראל סובלת מכשל חיסוני עיצובי ארוך‬
‫שנים‪ .‬ללא תמיכה ממשלתית‪ ,‬ללא ארגונים מקצועיים‪ ,‬ללא מסורת‪ ,‬מגובה‬
‫רק על‪-‬ידי מחלקות לעיצוב במוסדות אקדמיים‪ ,‬פועל המעצב הישראלי‬
‫נטול הגנה‪ ,‬נטול יציבות‪ ,‬בעולם מקודד‪ ,‬משתנה‪ ,‬מהיר‪ .‬הדרך היחידה לשרוד‬
‫היא לעשות קומבינה‪ ,‬לאמץ את דרכי הפעולה הוויראליות‪ ,‬לתקוף מערכות‬
‫יציבות ולהשמיש אותן למטרתו‪.‬‬
‫רות פלמון היא אדריכלית בוגרת בצלאל ו‪ MIT-‬ומרצה בפקולטה‬
‫לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪7/‬‬
‫עידן אמנות‬
‫ועדי הבתים‬
‫השנה הוענק פרס טרנר היוקרתי לקולקטיב אסמבל ‪ -‬קבוצת‬
‫אנשים החוצה את תחומי האמנות‪ ,‬האדריכלות והעיצוב‬
‫ומתמקדת בפעילות חברתית על קו התפר שבין הקהילה‬
‫לממסד‪ .‬בחירת השופטים עוררה סערה בעולם האמנות‪ ,‬שנחלק‬
‫בין הרואים בה פריצת דרך לבין אלה המקוננים על סופה‬
‫של האמנות כפי שהכירו לבין המצביעים על הסכנה שבגיוס‬
‫האמנות כדי לכסות על אזלת היד של השלטונות‪ .‬סקירת מצב‬
‫הדס קידר‬
‫‪/8‬‬
‫זכייתה של קבוצת אסמבל (‪ )Assemble‬בפרס האמנות‬
‫היוקרתי טרנר עוררה סערה בעולם האמנות‪ .‬העובדה‬
‫שלראשונה זה ‪ 31‬שנה הוענק הפרס לקבוצה של‬
‫"לא‪-‬אמנים" מפלגת את שדה האמנות בין אלה‬
‫הרואים בבחירה צעד חיובי לאלה שרואים בה תחילת‬
‫הסוף‪ .‬זכייתה של אסמבל‪ ,‬קולקטיב לונדוני‪ ,‬שברה‬
‫יותר משיא אחד‪ :‬לא זו בלבד שאסמבל היא קבוצת‬
‫אנשים שאינם עוסקים באמנות‪ ,‬אלא שהם גם הזוכים‬
‫הצעירים ביותר בהיסטוריה של הפרס‪.‬‬
‫הקבוצה‪ ,‬שנוסדה ב‪ ,2010-‬מונה ‪ 18‬חברים‪ ,‬כולם‬
‫מתחת לגיל ‪ ,30‬והיא מקפידה לחמוק מהגדרה אחת‬
‫לפעילותה‪ .‬תוך שהיא חוצה את תחומי האמנות‪,‬‬
‫האדריכלות והעיצוב‪ ,‬היא מתמקדת בנתק שבין‬
‫הקהילה לתהליכים ממסדיים של "עשיית מקום"‬
‫(‪ ,Place making‬מלת הבאז שאולי מאפיינת יותר‬
‫מכל את תחומי היצירה בתקופתנו)‪" .‬עשיית מקום"‪,‬‬
‫מעין ג'נטריפיקציה עם רישיון‪ ,‬מנתבת את "המעמד‬
‫היצירתי" הדר בערים מרכזיות לעסוק בשיפור המרחב‬
‫הציבורי לטובת הקהילה הקיימת‪.‬‬
‫קבוצת אסמבל מתמקדת בהסבה וחידוש של‬
‫חללים ריקים ונשכחים‪ .‬בין הפרויקטים שלה‪ :‬יצירת‬
‫חלל אמנות פופ‪-‬אפ במרחב לא מנוצל מתחת לכביש‬
‫מהיר; הקמת מבנה חזרות והופעות זמני ונסיוני‬
‫במרחבים פתוחים בצפון בריטניה; וייסודה של סדנה‬
‫שיתופית המספקת כלי עבודה‪ ,‬הנחיה מקצועית וחלל‬
‫עבודה לאוכלוסייה מוחלשת הזקוקה לידע בתחומי‬
‫הבנייה והעיצוב‪.‬‬
‫לצד הפעולות שהם מבצעים במרחבים ציבוריים‪,‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫מציגה הקבוצה גם על במות האמנות‪ ,‬בעיקר‬
‫תערוכות שעוסקות בנושאים אדריכליים‪ .‬אחת מהן‬
‫כללה מיצב‪-‬מטמיע (‪ )immersive‬המשחזר בחומרים‬
‫רכים אלמנטים של גני משחקים ברוטליסטיים משנות‬
‫ה‪ .60-‬מיצב אחר שהציגה אסמבל הוצג במסגרת‬
‫תערוכת המועמדים לפרס – שחזור מלא של סדנת‬
‫יצירה שעל מדפיה מסודרים כלי בית וחפצי נוי מעשה‬
‫ידיהם של תושבי שכונה בליברפול‪.‬‬
‫הפעולה שזיכתה את אסמבל בפרס מתבצעת‬
‫בשכונה בליברפול שנמצאת בסכנת הריסה זה למעלה‬
‫מעשור‪ .‬השכונה‪ ,‬שנבנתה בשנת ‪ ,1900‬הידרדרה‬
‫כאשר התקוממות אזרחית בשנת ‪ 1981‬הובילה לכך‬
‫שהרשות המקומית החרימה רבים מבנייניה‪ .‬אסמבל‬
‫נכנסה לתמונה כאשר המשא‪-‬המתן בין ארגון המייצג‬
‫את תושבי השכונה לבין הרשות המקומית נקלע‬
‫למבוי סתום‪ .‬הקבוצה התבקשה להציג את חזונה בר‪-‬‬
‫הקיימא לאזור‪ ,‬בהתבסס על העבודה הרבה שתושבי‬
‫השכונה כבר עשו‪ .‬ואכן‪ ,‬הפעולה שהציגה קבוצת‬
‫אסמבל כוללת גיבוש התהליך ההדרגתי והמתמשך‬
‫של טיפוח השכונה בידי התושבים לכדי פעולה של‬
‫התחדשות אורבנית מתוזמרת‪ :‬שיפוץ מבנים‪ ,‬יצירת‬
‫חלל ציבורי‪-‬שיתופי ואיתור הזדמנויות עבודה חדשות‬
‫עבור התושבים‪.‬‬
‫חברי הקבוצה מנחים בשכונה סדנאות יצירה‬
‫המקנות לתושבים מיומנויות יצירתיות בטכנולוגיות‬
‫פשוטות בסגנון ‪( DIY‬עשה‪-‬זאת‪-‬בעצמך)‪ .‬האסתטיקה‬
‫של התוצרים שמייצרים התושבים מהדהדת סגנון‬
‫אמנותי המבוסס על חוגי יצירה במתנ"סים ובחוגי‬
‫‪19.5.16‬‬
‫אמנות שכונתיים‪ .‬תערוכות של יצירות שיצרו אנשים‬
‫שלא למדו אמנות מעודם והיו מנותקים ממוסדות‬
‫האמנות והתרבות רווחות בשנים האחרונות‪ .‬מקור‬
‫השראה נוסף לשורשי האסתטיקה של אסמבל הוא‬
‫שיטות העבודה המהירות והמלוכלכות שאיפיינו את‬
‫תנועת הפאנק הבריטית של אמצע המאה ה‪ ,20-‬אז‬
‫שילוב בין אמנות‪ ,‬עיצוב‪ ,‬מוזיקה ואופנה הוליד סוגה‬
‫של עטיפות תקליטים‪ ,‬פוסטרים ופלאיירים שיצאו נגד‬
‫החלקלקות התאגידית באמצעים זולים ופשוטים‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬אם הפאנק הוא השכן עם המוהיקן‬
‫והפירסינג מקומת המרתף‪ ,‬אסמבל הם השכנים‬
‫החנונים שמתנדבים לוועד הבית‪ .‬הסערה‬
‫סביב הבחירה בקבוצה לפרס טרנר‪ ,‬המבקש‬
‫"לחגוג התפתחויות חדשות באמנות הבריטית‬
‫העכשווית"‪ ,1‬מזכירה גרסה‪-‬לייט של הסנסציות‬
‫התקשורתיות שנקשרו עם תערוכות המועמדים‬
‫(‪ )shortlist‬לפרס בשנות ה‪ 90-‬ובשנות האלפיים‪.‬‬
‫היצירה "המיטה שלי" של טרייסי אמין‪ ,‬למשל‪ ,‬כללה‬
‫מצעים מוכתמים בנוזלי גוף‪ ,‬קונדומים משומשים‬
‫ותחתונים מלוכלכים‪ ,‬ועוררה תגובות זועמות מצד‬
‫הקהל‪ ,‬שכללו קפיצה על המיטה ושכיבה בין סדיניה‪.‬‬
‫"עבודה מס' ‪ :227‬אורות נדלקים ונכבים" (‪ )2001‬של‬
‫מרטין קריד עוררה זעם גם היא‪ .‬קריד הציג אולם‬
‫תצוגה ריק שהאורות בו נדלקו ונכבו שוב ושוב‪ .‬כותבת‬
‫שורות אלו נכחה באולם כאשר אחת המבקרות בו‬
‫השליכה ביצים לעבר הקיר‪ ,‬במחאה על "התעלול‬
‫היחצני" של קריד‪ ,‬לדבריה‪ .‬הדיון הציבורי עסק בשעתו‬
‫בשאלה "מהי אמנות"‪ .‬לנוכח שאלה זו התלכד שדה‬
‫‪9/‬‬
‫קבוצת אסמבל הבריטית‪ ,‬פורטרט קבוצתי‪ .2014 ,‬צילום‪ :‬אסמבל‬
‫האמנות תחת ההגדרה שאמנות היא יצירה המבוצעת‬
‫בידי אמן – טובה או גרועה כאשר תהיה‪.‬‬
‫זכייתה של קבוצת אסמבל מאתגרת את שדה‬
‫האמנות מחדש וטורפת את הנחות היסוד הבסיסיות‬
‫בנוגע לשאלה "מיהו אמן"‪ .‬שדה האמנות מתפצל‬
‫בין אלה הרואים בהתבדלות האמנות הפלסטית‬
‫מדיסציפלינות אחרות צורך בסיסי לבין אלה הרואים‬
‫בהרחבת "תחום השיפוט" של האמנות פוטנציאל‬
‫חיובי לבאות‪.‬‬
‫אלכס פרקוהרסון (‪ ,)Alex Farquharson‬מנהלו החדש‬
‫‪19.5.16‬‬
‫של מוזיאון טייט בריטניה ויו"ר הפרס השנה‪ ,‬נמנה‬
‫עם המחנה השני‪ .‬פרקוהרסון‪ ,‬שהחליף את המנהלת‬
‫הקודמת של המוזיאון באמצע הקדנציה‪ ,‬הגיע לטייט‬
‫חמוש בניסיון מוכח בהקמת מוזיאון לאמנות עכשווית‬
‫בעיר נוטינגהם‪ .‬העובדה שבחר באליסטר הדסון‪ ,‬אוצר‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪/10‬‬
‫ומנהל המכון לאמנות עכשווית במידלבורו‪ ,‬לתפקיד‬
‫אחד השופטים בוועדת הפרס השפיעה גם היא על‬
‫פתיחותו של הרפרטואר השנה‪ .‬הדסון נחשב דמות‬
‫יוצאת דופן בנוף מוסדות האמנות הבריטיים‪ ,‬בין‬
‫השאר משום שהמוסד שהוא עומד בראשו מוגדר‬
‫"מוזיאון שימושי"; הדסון הפך את הפונקציות הנלוות‬
‫למוזיאון סטנדרטי – מחלקת החינוך‪ ,‬החנות ובית‪-‬‬
‫הקפה – למרכזו של המוזיאון‪.‬‬
‫אפשר להניח שלצוות השופטים היתה מוטיבציה‬
‫לקדם את תפיסת עולמם באמצעות הבחירה באסמבל‪,‬‬
‫אולם יש לזכור כי שינויים פרסונליים במוזיאון ובצוות‬
‫הפרס הם פועל יוצא של מדיניות כוללת‪ .‬ולכן‪ ,‬לאחר‬
‫ספירת הקולות ושוך הסערה‪ ,‬החל שדה האמנות‬
‫לעסוק בתופעה עצמה‪ ,‬בתנאים שהובילו לבחירה‬
‫בקבוצה ובמגמות ובשינויים שהבחירה מייצגת‬
‫וחלו בעשורים האחרונים בשדה האמנות הבריטי‬
‫והעולמי בכלל‪.‬‬
‫"(הקבוצה)"‪ ,‬כתבו השופטים בנימוקיהם לזכייתה‬
‫של אסמבל‪" ,‬מהדהדת מסורת ארוכת שנים שבה‬
‫קבוצות וקולקטיבים ביצעו נסיונות באמנות‪ ,‬בעיצוב‬
‫ובאדריכלות והציעו מודלים חלופיים לפעילות‬
‫חברתית‪ .‬העבודה המשותפת והמתמשכת של‬
‫קבוצת אסמבל יחד עם 'גרנבי פור סטריטס'‬
‫[עמותת השכונה בליברפול] מדגימה את יכולתה של‬
‫הפרקטיקה האמנותית לקדם נושאים בוערים בעזרת‬
‫אמנות ועיצוב"‪.‬‬
‫השופטים אמנם מיקמו את אסמבל על הרצף‬
‫ההיסטורי יחד עם מודלים שיתופיים שפעלו בשעתם‬
‫באמנות ובעיצוב‪ ,‬אך יותר משהקבוצה מהדהדת‬
‫את ההיסטוריה של קולקטיבים לאורך ההיסטוריה‪,‬‬
‫היא מיישמת שני עקרונות המאפיינים את האמנות‬
‫השיתופית העכשווית‪ :‬שיתופיות (‪)collaboration‬‬
‫והשתתפותיות (‪.)participation‬‬
‫עקרון השיתופיות בא לידי ביטוי באופן שבו‬
‫הקבוצה פועלת יחד ומחלקת תפקידים בין חבריה‪.‬‬
‫על משיכתם של מוסדות אל ְמ ַח ְּב ִרים‪-‬שיתופיים דנה‬
‫ההיסטוריונית של האמנות קלייר בישופ‪" 2:‬העמדה‬
‫ה'ביקורתית‪-‬הנכונה' כיום היא ויתור על המודל‬
‫המ ַח ְּברּות (‪ )authorship‬היחידנית‪ ,‬שנקשרת עם‬
‫של ְ‬
‫הפרטה ואינדיבידואליות – דבר שהוא הכרחי בכל‬
‫הנוגע ליצירת ערך שוק‪ .‬זהו סיפורו של הרעיון הרומנטי‬
‫של האמן היחידני כאאוטסיידר‪ ,‬שיחידניותו הופכת‬
‫אט‪-‬אט להכרחית עבור יצירת ערך של אובייקט‪ .‬אך‬
‫הקשר המיידי בין היוצר היחידני לבין קפיטליזם יכול‬
‫להטעות‪ ,‬וכדאי לאתגר אותו בכמה חזיתות"‪.‬‬
‫בישופ מתנגדת להתניה האוטומטית הכורכת‬
‫את המחבר‪-‬המשותף עם הוויה אנטי‪-‬קפיטליסטית‬
‫ומציעה לבדוק כל מקרה לגופו‪ .‬הסכנה היא שמוסדות‬
‫האמנות יבחרו במחבר‪-‬משותף כדי לשוות לעצמם‬
‫דימוי של גוף המשוחרר משיקולים כלכליים‪ .‬פרס‬
‫טרנר‪ ,‬הנקשר עם כוחות השוק באופן מובהק‪ ,‬תרם‬
‫את חלקו בזינוק תעריפיהם של האמנים הזוכים‪.‬‬
‫בהקשר זה ניתן להזכיר את האמן שאולי נקשר יותר‬
‫מכל למחירי עבודות אסטרונומיים – זוכה הפרס לשנת‬
‫‪ ,1995‬דמיאן הירסט‪.‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫ההבדלים בין עקרונות השיתופיות לעקרונות‬
‫ההשתתפותיות מעוררים דיון זה למעלה משני‬
‫עשורים בין תיאורטיקנים העוסקים במה שמכונה‬
‫"המפנה החברתי"‪ .‬אחד מהם הוא המבקר והאוצר‬
‫ניקולה בוריו‪ ,‬שמתאר את האמנות שהיא חלק ממגמת‬
‫"אסתטיקת היחסים"‪ 3‬משלהי שנות ה‪" .90-‬נקודת‬
‫המוצא של אמנים היא העדפת היחסים האנושיים‬
‫וההקשר החברתי על פני חלל עצמאי ויחידני"‪ ,‬הוא‬
‫כותב‪ .‬בוריו מתייחס ליצירותיהם השיתופיות של כמה‬
‫אמנים‪ ,‬ובהם תומס הירשהורן‪ ,‬סנטיאגו סיירה‪ ,‬ריקריט‬
‫טיראוויניה וליאם גיליק‪ .‬בין אם הצופה התבקש‬
‫לצרוך מוצרים בקיוסק בשכונה שנזנחה‪ ,‬לאכול אוכל‬
‫תאילנדי‪ ,‬לעבור לגור בגלריה‪ ,‬לשחק פינג‪-‬פונג או‬
‫לקחת חלק במיצג קעקועים – ניתוח היצירות הללו‬
‫מגלה שהקהל הפך בסך‪-‬הכל לשחקן בתוך היצירה‬
‫של המחבר‪-‬היחיד‪.‬‬
‫קלייר בישופ‪ 4‬מדייקת בין שני העקרונות‬
‫של מגמת "המפנה החברתי" – השתתפותיות‬
‫ואינטראקטיביות‪ .‬השני‪ ,‬לדעתה‪ ,‬קשור בטבורו‬
‫להתפתחויות דיגיטליות ומערב את הצופה באופן‬
‫פיזי (הצופה מתבקש ללחוץ על כפתורים‪ ,‬לדפדף‬
‫בטאבלטים וכו')‪ ,‬ולכן אינו נקשר עם המגמה‬
‫ה"חברתית" באמנות עכשווית‪" .‬השתתפותיות"‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬מערבת את הצופה באופן שמתייחס‬
‫להקשר האנושי שלו‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬למרות ההבדלה בין המימד הפיזי למימד‬
‫החברתי‪ ,‬עקרון השתתפותיות הוא עדיין בעיה‬
‫מוסרית בעיני חוקרים רבים‪ .‬במאמרו "אמנות‬
‫והשתתפות" מבקר דייב ביץ'‪ 5‬את שדה האמנות‪,‬‬
‫ובייחוד את האמנים המערערים על טיבה של יצירה‬
‫כאשר היא אינה מערבת את הצופה בתהליך אלא‬
‫רק בתוצר‪" :‬בימינו מתקיימת גרסה חדשה של 'מות‬
‫‪19.5.16‬‬
‫המחבר'‪ .‬לא עוד שחרורו של הקורא ממשמעויות‬
‫כוונותיו של הכותב; 'המפנה החברתי' באמנות‬
‫העכשווית נועץ את בעייתיותה של היצירה בעובדה‬
‫שליוצר נותרה מידה של שליטה על היצירה‪ ,‬שהוא‬
‫מפעיל כוח"‪.‬‬
‫ביץ' מדגים את האופן שבו השיפוט המוסרי‬
‫השתלט על היצירה עד לאבסורד‪" .‬לא ראינו מאות‬
‫מבקרים עוזבים גלריות במחאה על שלא היו שותפים‬
‫בעשיית הציורים המוצגים‪ .‬נדמה כי אבדה לנו היכולת‬
‫להעריך את כל הספקטרום של צורות מעורבּות‬
‫כאשר מדובר באמנות במעורבות הקהילה"‪ .‬ביץ' יוצא‬
‫כנגד העמדה הצדקנית הרואה‬
‫‪ .1‬מתוך אתר מוזיאון‬
‫של‬
‫ההשתתפותיות‬
‫במידת‬
‫הטייט‬
‫הצופה ערך בעבודת האמנות‪:‬‬
‫‪On Participatory .2‬‬
‫"אם המשתתפים אינם מעורבים‬
‫‪Art, Interview with‬‬
‫בשלב מוקדם דיו ואם אין בכוחם‬
‫‪Claire Bishop,‬‬
‫‪Tranzitinitiative ,‬‬
‫להשפיע על הפקת הפרויקט –‬
‫‪Prague, July 2009‬‬
‫האמנים חשים שנכשלו"‪.‬‬
‫‪,Nicolas Bourriaud .3‬‬
‫תושבי‬
‫של‬
‫את סוג המעורבות‬
‫‪Relational Aesthetics ,‬‬
‫השכונה בפעולה של אסמבל‬
‫‪by Les Presse Du Reel,‬‬
‫‪France 1998‬‬
‫יש לבחון לנוכח האופן שבו הוא‬
‫‪Participation, .4‬‬
‫משקף את המציאות של השכונה‪.‬‬
‫‪Edited by Claire‬‬
‫הוותיקים מבין התושבים ודאי‬
‫‪Bishop, Whitechapel:‬‬
‫זוכרים את התקוממות ‪,1981‬‬
‫‪Documents of,‬‬
‫‪Contemporary‬‬
‫כאשר התושבים השחורים הפגינו‬
‫‪Art, 2006‬‬
‫נגד היד הקשה של המשטרה‪,‬‬
‫‪David Beech, Art .5‬‬
‫מה שהוביל להתפוררות השכונה‪.‬‬
‫‪and Participation ,‬‬
‫תרומתם החלקית של תושבי‬
‫‪2001‬‬
‫השכונה לפעולה של אסמבל‬
‫– בשיפוץ‪ ,‬בגינון ובההשתתפות בחוגי יצירה – היא‬
‫הייצוג המהימן ביותר למצג השווא של השיתופיות‬
‫הדמוקרטית‪ ,‬שלאורך השנים איכזבה את התושבים‪,‬‬
‫ביץ' מדגים את האופן שבו‬
‫השיפוט המוסרי השתלט‬
‫על היצירה עד לאבסורד‪.‬‬
‫"לא ראינו מאות מבקרים‬
‫עוזבים גלריות במחאה על‬
‫שלא היו שותפים בעשיית‬
‫הציורים המוצגים‪ .‬נדמה‬
‫כי אבדה לנו היכולת‬
‫להעריך את כל הספקטרום‬
‫של צורות מעורבוּת כאשר‬
‫מדובר באמנות במעורבות‬
‫הקהילה"‬
‫שעמדו חסרי אונים אל מול הרשויות‪.‬‬
‫הבחירה באסמבל היא הבחירה ה"נכונה" משום‬
‫שהקבוצה הצליחה להפנים את המכשולים הרבים‬
‫העומדים בפני מי שפועלים במרחב הציבורי בשיתוף‬
‫התושבים‪ .‬ראשית‪ ,‬כקבוצה היא משוחררת מהחשדנות‬
‫המתלווה אל פרויקטים יחידניים של "אסתטיקת‬
‫יחסים"‪ .‬שנית‪ ,‬היא מערבת את הקהילה בשלב מוקדם‬
‫מאוד בתהליך ולאורך זמן‪ ,‬וכך מעניקה לה תחושה‬
‫של "השתתפותיות" ולא של ניצול‪ .‬שלישית‪ ,‬היא אינה‬
‫הופכת את שיקום השכונה ליצירת אמנות‪ ,‬ולכן אינה‬
‫זקוקה לתיווך רעיוני של עולם האמנות‪ .‬רביעית‪ ,‬על‬
‫אף שהיא מציגה מוצגים ויזואליים בתערוכה‪ ,‬התחושה‬
‫היא שחשיבותו של התהליך גוברת על חשיבות התוצר‪.‬‬
‫בעמוד זה מלמעלה למטה‪:‬‬
‫‪,Folly for a Flyover‬‬
‫צילום‪ :‬אסמבל‪.‬‬
‫בעמוד הקודם‪Theatre on :‬‬
‫‪ .the Fly‬צילום‪ :‬ג׳ים סטפנסון‬
‫‪11/‬‬
‫"הפיכת האמנות לכלי להשגת מטרה אינה בעיה בפני‬
‫עצמה; רבים האמנים הטובים שהצליחו לקחת על‬
‫עצמם תפקיד ממשי למטרה חברתית‪ .‬הבעיה נעוצה‬
‫במדיניות הממשלתית הניאו‪-‬ליברלית‪ ,‬שהופכת את‬
‫האמנות לכלי להשגת מטרות חברתיות ואף מעניקה‬
‫זכויות‪-‬יתר לאמנות השתתפותית כאמצעי להענקת‬
‫פתרון הומיאופתי לבעיות יסודיות"‪.‬‬
‫לנוכח דבריה של בישופ ניתן להבין את‬
‫המוטיבציות מאחורי הבחירה של מוזיאון הטייט‬
‫בריטניה באסמבל לפרס האמנות היוקרתי ואת האופן‬
‫שבו הבחירה מעמיקה את השסע בין המחויבות של‬
‫המדינה לתושביה‪ .‬אפשר גם לקוות שבעתיד תתבסס‬
‫קטגוריה נוספת לפרס אדריכלות‪ ,‬כדי שאפשר‬
‫יהיה להעמיק את המחקר ואת פיתוח הפרויקטים‬
‫המשפרים את סביבות החיים של התושבים – ולא על‬
‫חשבונה של האמנות‪.‬‬
‫חמישית‪ ,‬הסגנון הפשוט‪ ,‬הנגיש והידני של הפרויקטים‬
‫אינו "מראה" שהם עוטים על עצמם‪ ,‬אלא סגנון‬
‫אותנטי הנובע מהאומנות הצומחת בסדנאות היצירה‬
‫שהם מקיימים‪ .‬ולסיום‪ ,‬הקבוצה אינה חשודה בקידום‬
‫עצמי על גבם של אזרחים מוחלשים‪ .‬הוכחה לכך‬
‫היא שבמעמד הזכייה בפרס הם העדיפו לחמוק מכל‬
‫אמירה פוליטית‪-‬חברתית‪ .‬כשנשאלו מדוע לא ניצלו‬
‫את המעמד כדי לומר דבר‪-‬מה משמעותי‪ ,‬ענו‪" :‬שקלנו‬
‫את זה‪ ...‬אך מה ניתן לומר בשישים שניות שאינו נשמע‬
‫יהיר או תמציתי מכדי שיהיה מובן?"‪.‬‬
‫אסמבל אינם מופיעים על במות ציבוריות כדי‬
‫לקדם את הסוגיות הפוליטיות‪-‬כלכליות שהובילו‬
‫אותם לפעול‪ ,‬אך פעולותיהם מתעמתות עם המציאות‬
‫הקשה‪ .‬בעת מילוי תפקידה הנעדר של הרשות‬
‫המקומית הם פוגשים פנים אל פנים את המציאות‬
‫קשת היום של תושבי השכונה‪ .‬בכך שהם נוטלים על‬
‫עצמם תפקידים של עובדים סוציאליים‪ ,‬מתכנני ערים‬
‫ובוררים משפטיים‪ ,‬הם משמיעים את קולם ומנכיחים‬
‫את פועלם של מי שאינם מיוצגים בזירה הפוליטית‪-‬‬
‫חברתית‪ .‬על הקשר בין העדר השלטון לתפיסת‬
‫מקומם של תפקידים ציבוריים מעירה בישופ‪:‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫הדס קידר היא אמנית ואוצרת‪ ,‬מרצה לאמנות‬
‫בבצלאל‪ ,‬סמינר הקיבוצים וויצו חיפה‪ .‬הקימה‬
‫ומנהלת אמנותית את תוכנית שהות האמנים‬
‫״אמנות אדריכלות ערד״‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫הייתי שם‬
‫כשזה קרה‬
‫אחרי שלוש שנים של גלות‬
‫מאובקת במחסני עיריית תל־אביב‪,‬‬
‫הוחזרה יצירתו של מנשה קדישמן‪,‬‬
‫"התרוממות"‪ ,‬הידועה יותר כ"פסל‬
‫שלושת העיגולים"‪ ,‬לכיכר הבימה‬
‫המחודשת שתיכנן דני קרוון‪.‬‬
‫מה‪ ,‬לא הייתם שם?‬
‫מורן שוב‬
‫‪/12‬‬
‫אני שם כשזה קורה‪ ,‬ואני רוצה להציע גם לכם לבוא‬
‫לראות‪ .‬אני מדברת על אירועי תרבות חד‪-‬פעמיים‬
‫וגרנדיוזיים‪ ,‬אני מדברת על הפקות ענק נדל“ניות‬
‫ואחרות‪ .‬אפשר לקרוא לאירועים הללו "טיים ספסיפיק‬
‫– סייט ספסיפיק – קינטיק אינסטליישן – רדי‪-‬מייד‬
‫גרנדיוזי"‪ ,‬ואפשר לקרוא לי "קלצ'ר צייסר" על משקל‬
‫"סטורם צ'ייסר" (רודפי סופות)‪.‬‬
‫דוגמה ראשונה ‪ /‬אפריל ‪ .2005‬בתי הטמפלרים‬
‫ברחוב קפלן בתל‪-‬אביב‪ .‬לצורך הרחבת הכביש לשמונה‬
‫מסלולים‪ ,‬הוסעו חמישה בניינים ממקומם‪ .‬הייתי שם‬
‫כשזה קרה‪ .‬הייתי בין קומץ הסקרנים‪ .‬זה נראה כמו‬
‫סצנה בסרט מדע בדיוני‪ .‬זה היה מראה של פעם‬
‫בחיים‪ .‬מינהל מקרקעי ישראל מימן את הפרויקט הזה‬
‫ב‪ 26-‬מיליון שקל‪ ,‬וכל מה ששדה האמנות היה צריך‬
‫זה לבוא לראות‪.‬‬
‫הקומבינה ‪ /‬דברים קורים‪ .‬מטענים חורגים מונפים‬
‫במיליונים מעל לראשינו‪ ,‬ולפעמים הם אירועי אמנות‬
‫מלאי עוצמה‪ .‬נותר רק להרים את הראש ולקרוא‬
‫לציבור להצטרף לחגיגה‪.‬‬
‫דוגמה שנייה ‪ 29 /‬באפריל ‪ .2010‬שלוש לפנות‬
‫בוקר‪ .‬לכאורה אחד מאותם ימי חמישי‪ .‬בערב העיר‬
‫תל‪-‬אביב תתמלא בפתיחות של תערוכות (עוד מאותן‬
‫פתיחות)‪ .‬בערב ייצאו אנשים לרדוף אחר ריגושים‪.‬‬
‫באותן שעות של לפנות בוקר התרגש אירוע מסעיר‬
‫במיוחד – מטען חורג יצא למסע‪" :‬פסל שלושת‬
‫העיגולים" של מנשה קדישמן הובל ב"מבצע סודי"‬
‫ממחסני שפ"ע של עיריית תל‪-‬אביב‪ ,‬שם שכב שכוח‬
‫שלוש שנים‪ ,‬בחזרה אל עמדתו זה ‪ 40‬שנה‪ ,‬בפאה‬
‫הדרומית של "כיכר התרבות"‪.‬‬
‫כנמלה ענקית וכבדה (‪ 15‬מטר אורך‪ 13.5 ,‬טון)‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫הנישאת על גב לווייתן צלח הפסל את כבישיה‬
‫הריקים של העיר‪ .‬בעיני רוחי הרמתי הליקופטר‬
‫לעקוב מלמעלה אחר היצור המופלא משייט בנהר‬
‫הלילה‪ .‬באור ראשון של שחר הפך היצור למשאית‪,‬‬
‫ההליקופטר נחת‪ ,‬ואני טיפסתי על הפסל הרובץ כדי‬
‫למדוד אותו בגופי‪ .‬דקות אחדות אחר‪-‬כך ‪ 13.5‬טון‬
‫של "התרוממות" הונפו באוויר על בוקר תל‪-‬אביבי‬
‫לראשי ראשוני הנוסעים בקו ‪ .5‬אני הייתי שם‬
‫ֵ‬
‫ומעל‬
‫כשזה קרה‪ ,‬ואני אומרת לכם שזה היה משהו לראות‪.‬‬
‫מסע הפסל והצבתו מחדש היו אירוע אמנותי‪.‬‬
‫ומהסוג הגרנדיוזי‪ .‬אין כאלה במקומותינו‪ .‬ואיפה‬
‫זה קרה? ברחבת הבימה‪ ,‬ב"כיכר התרבות"! והרי‬
‫הכיכר היא מרכז ציבורי‪ ,‬מרחב תרבותי‪ ,‬פתוח‪,‬‬
‫שוויוני‪ ,‬סולידרי ושיתופי‪ .‬והנה מתקיים בכיכר‬
‫אירוע‪ ,‬מתקיים בה אירוע תרבותי‪-‬אדיר וחד‪-‬פעמי‪,‬‬
‫ו"העיר" לא חשבה להזמין את אזרחיה לראות‪.‬‬
‫בהיסטוריה התרבותית ידועים אירועים כאלה של‬
‫קהל שמלווה את מסע הפסל (את "המדונה" למשל)‬
‫מן האטליה של האמן אל הכיכר (או הקתדרלה)‬
‫שבה הוצבו‪ .‬אבל לא כאן‪ .‬כאן‪ ,‬משום מה‪ ,‬זה‬
‫מתרחש בלי שום כוונה או תודעה‪.‬‬
‫יש נדל"ן‪ ,‬יש מלחמות‪ ,‬מנופים מרימים קורות‬
‫ברזל וקירות בטון‪ ,‬טריילרים מובילים טנקים – אבל‬
‫באמנות אנחנו עובדים בצנעה גדולה ובתקציב נמוך‬
‫(ה"קולנוע" הכי עשיר הוא זה של הפרסומות)‪ .‬באמנות‬
‫זה לא משהו שאנחנו רואים בכל יום‪ .‬והנה זה קרה‪.‬‬
‫ואיזה חיזיון!‬
‫הייתי עושה לאירוע הזה יחסי‪-‬ציבור כמו שעושים‬
‫לליקוי ירח שזוכה בכל פעם לעמוד ראשון בעיתון‬
‫ולהודעה חגיגית בכל תוכנית בוקר ומהדורת חדשות‪,‬‬
‫ואנשים יוצאים לחזות במראה שמחוץ לשגרה‪ .‬והרי זה‬
‫מה שאנחנו מחפשים‪ ,‬וזה מה שעושה אמנות במיטבה‬
‫– מעוררת את חושינו ומשבשת את השגרה‪.‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫ולא רק שהייתי שם כשזה קרה‪ ,‬גם הרמתי טלפון‬
‫למחלקת החדשות של ערוץ ‪ ,2‬כי תקציב לצלם‬
‫ולערוך מזה עבודת וידיאו כמובן לא היה לי‪ ,‬וחשבתי‬
‫שכדאי לצרף מה שיותר אנשים לחגיגה‪ .‬אנשי חברת‬
‫החדשות אמנם לא העלו הליקופטר‪ ,‬אבל הם שלחו‬
‫צלם וכתבת‪ ,‬ושידרו על כך כתבה למיליון הצופים‬
‫בחדשות של אותו ערב‪ .‬והצופים? הצופים שמעו‬
‫על אמנות בחדשות במשך שבע דקות‪ .‬שבע דקות‪.‬‬
‫בחדשות‪ .‬מיליון צופים‪ .‬אם זה לא גרנדיוזי בשדה שלנו‪,‬‬
‫אז אני נמלה‪.‬‬
‫וכמה זה עלה לעולם האמנות? אפס‪ .‬נאדה‪ .‬שום‬
‫דבר‪ .‬אין סיכוי שבאמנות נגייס תקציב למה שקרה‬
‫כאן ממילא‪ .‬כל מה שהייתי צריכה לעשות זה ללמוד‬
‫ממנהל אתר הבנייה מתי חוזר הפסל לכיכר‪ ,‬להרים‬
‫טלפון לחדשות ערוץ ‪ 2‬ולכוון להם את העדשה‪.‬‬
‫ועוד דבר אחד עשיתי‪ :‬הזמנתי אחר כבוד את מנשה‬
‫קדישמן ודני קרוון‪ ,‬שגם אותם אף אחד לא חשב‬
‫להזמין לחגיגה‪.‬‬
‫קצת תולדות ‪ /‬בשנות ה‪ 60-‬וה‪ 70-‬יצר קדישמן‬
‫פיסול גיאומטרי‪ ,‬מינימליסטי‪ ,‬חילוני ומופשט (אל‬
‫הכבשים הגיע רק בשנות ה‪ ,80-‬בעקבות מלחמת לבנון‬
‫והעיסוק בעקידה)‪ .‬וכשהוצבו "שלושת העיגולים"‬
‫ב‪ 1974-‬מעל מגרש החניה‪ ,‬אם הגיבו למשהו‪ ,‬אזי‬
‫הגיבו ל"אוטומובילים" שחנו או חלפו שם ולא לאתוס‬
‫היסטורי‪.‬‬
‫לכל עיר מונומנטים שהם מסימני ההיכר שלה‪.‬‬
‫בתל‪-‬אביב (שחירבה באמנותיות את גימנסיה הרצליה)‬
‫יש מעט כאלה‪ ,‬ו"התרוממות" של קדישמן הוא אולי‬
‫הראשון שבהם‪ .‬בשנות ה‪ ,70-‬בין תל‪-‬אביב לירושלים‬
‫– לכל אחת היה המונומנט שלה‪ :‬הכותל והעיגולים‪.‬‬
‫ולא במקרה מנהלים הסמלים הללו יחסים קוטביים‪:‬‬
‫אבן–ברזל‪ ,‬מרובעים–עיגולים‪ ,‬אנך–אלכסון‪ ,‬דתי–חילוני‪,‬‬
‫מנשה קדישמן ודני קרוון בעת השבת "התרוממות" לכיכר הבימה‪ .‬צילום‪ :‬מורן שוב‪2010 ,‬‬
‫היסטורי–מודרני‪ ,‬נכסי‪-‬דלא‪-‬ניידי–מיטלטלין (אמנות‬
‫שייכת למיטלטלין)‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 70-‬לא הוצבו בארץ פסלים כאלה‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬חילוניים לגמרי במקום כזה‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫מרכזי כל‪-‬כך‪ .‬אם הוצב פסל מופשט הוא תמיד‬
‫היה אנדרטה (ב‪ 1975–1971-‬הוצבה "אנדרטת‬
‫השואה והתקומה" הגיאומטרית‪-‬מופשטת של‬
‫יגאל תומרקין בתל‪-‬אביב‪ ,‬בכיכר העירייה; כסף‬
‫התעלמה ורוב הציבור התעלם‪ .‬כמו היה עוד מנוף‬
‫שחלף מעל לראשינו‪.‬‬
‫כל מה שנותר לנו כקלצ'ר צ'ייסרז הוא לכוון את‬
‫תשומת הלב ולהזמין את לאירועי הצבה קינטית מן‬
‫המוכן‪ ,‬תלויי מקום ותלויי זמן‪ ,‬שמתרחשים ממילא‪.‬‬
‫לאנדרטאות‪ ,‬כידוע‪ ,‬מגיע לאו דווקא ממשרד‬
‫התרבות) – אבל הפסל של קדישמן אינו אנדרטה‪.‬‬
‫ואמנם הציבור הרחב התנגד אז לפסל‪ ,‬הוא רצה‬
‫פסל קלאסי‪ ,‬כלומר פיגורטיבי (דמויות מספרות‬
‫סיפור)‪ .‬אבל עם הזמן הציבור התרגל‪ .‬התרגל כפי‬
‫שמתרגלים‪ :‬פוסחים עליו‪ ,‬לא רואים אותו‪ ,‬הופכים‬
‫אותו לחלק משגרת הנוף‪ .‬יום אחד ב‪ 2007-‬הוסר‬
‫משם‪ ,‬ויום אחד‪ ,‬כעבור שלוש שנים‪ ,‬חזר‪ .‬העירייה‬
‫מורן שוב היא אוצרת ההקמה של בית לעברית‪,‬‬
‫ראשון־לציון ‪ -‬מרכז לעברית כשפה וכתרבות‬
‫‪13/‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫מעצבים את‬
‫אמצעי הייצור‬
‫"בעקבות המשבר הכלכלי האחרון‪ ,‬השוק פחות סובלני‬
‫כלפי נסיינות‪ ,‬עד כדי כך שלמעצבים עצמאיים קשה‬
‫לעבור את סף המקצועיות שתאפשר להם לממש את‬
‫רעיונותיהם"‪ .‬על הקשר שבין עיצוב לכלכלת שוק ועל‬
‫הדינמיקה המשפחתית בין השניים‬
‫ה ד ס ז מ ר‪ -‬ב ן ־ א ר י‬
‫‪/14‬‬
‫בעשורים האחרונים הרעידו שינויים מרחיקי לכת‬
‫את היסודות המסורתיים של תחום העיצוב‪ ,‬בעיקר‬
‫בעקבות המעבר לכלכלת שוק גלובלית‪ .‬כתוצאה‬
‫מהשינויים הללו‪ ,‬לא ברור מהי תרומתו של העיצוב‬
‫לחברה ומה אמור להיות התגמול לכך‪ .‬לעתים קרובות‬
‫אף נדמה כי אלה תלויים בעיני המתבונן‪ .‬לאן העיצוב‬
‫משתייך? האם עלינו לתפוס אותו כעוד תחום הנדסי?‬
‫אולי כצאצא של האמנות? או שמא דווקא מודל‬
‫תעשיית האופנה צריך לשמש השראה?‬
‫זאת ועוד‪ :‬כיצד אנחנו אמורים לתאר את הזיקה‬
‫בין עיצוב לבין כלכלת השוק? תחום עיצוב המוצר או‬
‫העיצוב התעשייתי כולל היום תת‪-‬תחומים כמו עיצוב‬
‫קונספטואלי‪ ,‬ביקורתי וחברתי‪ ,‬כמו גם דיזיין‪-‬ארט‬
‫וניהול עיצוב‪ ,‬וסובל מאי‪-‬בהירות מעמדית‪ ,‬משמע‬
‫המיקום שלו בסדר החברתי‪-‬הכלכלי הקיים אינו ברור‪.‬‬
‫הבהירות הזו הכרחית כשמציבים את העיצוב כמנוע‬
‫מיתוג עירוני (כפי שעושות לדוגמה ירושלים וחולון)‪,‬‬
‫או כשלוקחים חלק פעיל בשדה העיצובי‪.‬‬
‫בגלגולו המודרני ניתן להגדיר את העיצוב‬
‫כדיסציפלינה יצירתית המתכתבת עם צרכיה של‬
‫חברה צרכנית‪ .‬לרוב‪ ,‬תאגידים מסחריים וקובעי‬
‫מדיניות דומים הם המכתיבים משימות וסדרי‬
‫עדיפויות למעצבים‪ ,‬שבתורם רותמים את היצירתיות‬
‫שלהם ואת יכולותיהם האנליטיות כדי לפתור בעיות‬
‫ולהעשיר את חיי הציבור‪ .‬בעשורים האחרונים הפך‬
‫העיצוב ממעין תבלין‪ ,‬תוספת לתוצר הסופי‪ ,‬לתחום‬
‫כלכלי בפני עצמו‪ ,‬שזוכה בהתעניינות ציבורית רחבה‪,‬‬
‫בתמיכה פעילה ובהכרה ממשלתית‪ ,‬באמצעות‬
‫מענקים ישירים לאנשי המקצוע או בעקיפין‪ ,‬דרך‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫המסלולים האקדמיים הרלבנטיים –‬
‫כך לפחות במרכז אירופה ובצפונה‬
‫(ולמרבה הצער במידה פחותה‬
‫מאוד בישראל)‪.‬‬
‫התבוננות בעברו של העיצוב‬
‫תאפשר לנו לרדת לעומקו של‬
‫הקשר ההיסטורי בין עיצוב לכלכלה‪,‬‬
‫קשר המעצב במידה לא מבוטלת‬
‫את מה שאנחנו מכירים כעיצוב‬
‫היום‪ ,‬אם כי לעתים קרובות נוח לנו‬
‫לרוות נחת מיתרונות העיצוב בחיינו‬
‫בלי להתעכב על המנוע שמאחוריו‪.‬‬
‫"ראינו משהו יפה יותר‬
‫במוזיאון"‬
‫"התערוכה הגדולה" ("‪)"The Great Exhibition‬‬
‫שנערכה ב‪ 1851-‬בארמון הבדולח בלונדון היתה‬
‫אירוע חסר תקדים בהיסטוריה של המוצר‪ .‬במהלך‬
‫ששת חודשי קיומה של התערוכה הגיע מספר עצום‬
‫של מבקרים (שישה מיליון!) להתרשם מ‪ 14-‬אלף‬
‫המוצגים‪ ,‬שחולקו לארבע קטגוריות‪ :‬חומרי גלם‪,‬‬
‫מכונות והמצאות מכניות‪ ,‬יצרנים‪ ,‬ופיסול ואמנות‬
‫פלסטית‪.‬‬
‫הנסיך אלברט‪ ,‬שיזם את האירוע הגרנדיוזי‪ ,‬ביקש‬
‫להשיב את הגאווה הלאומית לעמו אחרי תקופה של‬
‫חוסר יציבות‪ ,‬וכן לעודד את ההמונים לצריכת מוצרים‬
‫שיוצרו בייצור תעשייתי‪ ,‬במטרה להפיח חיים חדשים‬
‫‪19.5.16‬‬
‫בכלכלה‪ .‬הצורך לפתח אוריינות אסתטית בקרב‬
‫הציבור כדי לקדם כלכלה חזקה יותר ולעמוד בקצב‬
‫שהכתיבה המהפכה התעשייתית היה המפתח ליוזמה‬
‫להציג‪ ,‬ועם הזמן גם לאסוף‪ ,‬פריטים שונים על‪-‬פי‬
‫קריטריונים של עיצוב‪.‬‬
‫המשך ישיר ל"תערוכה הגדולה" היה ייסודו של‬
‫מוזיאון ויקטוריה ואלברט (ה‪ ,V&A Museum-‬שנקרא‬
‫בתחילה ‪ ,)South Kensington Museum‬שהמשיך אותה‬
‫מגמה חינוכית‪ ,‬כפי שעולה בבירור מדבריו של מנהל‬
‫המוזיאון דאז‪ ,‬הנרי קול‪:‬‬
‫"לדעתי המטרה הישירה של תערוכה מסוג זה היא‬
‫מימין‪ :‬דנה שפירא‪ ,‬״‪" ."Familitarism‬הפרויקט מורכב ממסכות צבאיות צה"ליות‬
‫שפירקתי והרכבתי מחדש לסדרת תכשיטים הנוגעת בזכרונותי כ'ילדת בסיסים' ומבטאת‬
‫את מחשבותי על סמליות‪ ,‬גבריות‪ ,‬טקסיות והטווסיות שבענידת סיכות השטנץ האלו"‬
‫לגרום לקהל לחשוק בפריטים הללו; אני חושב שהם‬
‫הולכים לחנויות החרסינה ואומרים‪' ,‬אנחנו לא אוהבים‬
‫את זה או את זה; ראינו משהו יפה יותר במוזיאון'‪,‬‬
‫והמוכר‪ ,‬שמודע לאינטרסים שלו‪ ,‬חוזר על הדברים‬
‫האלה בפני היצרן‪ ,‬שבתורו מדורבן מהדרישה ומייצר‬
‫את הפריט"‪.‬‬
‫כמעט ‪ 100‬שנה אחר‪-‬כך עלה שוב אותו שילוב‬
‫בין אג'נדה תרבותית‪-‬מסחרית לבין גישה המקדמת‬
‫אוריינות אסתטית של ציבור צרכני‪ :‬ב‪ 1938-‬נפתחה‬
‫בניו‪-‬יורק התערוכה הראשונה שהוקדשה כולה‬
‫לעיצוב‪ ,‬במוזיאון חדש יחסית – המוזיאון לאמנות‬
‫מודרנית (‪ .)MoMa‬הקהל הרחב הוזמן לתערוכה‬
‫ראשונה בסדרה‪ ,‬שהיתה פופולרית מאוד בעיר‪,‬‬
‫בשם "חפצי בית שימושיים ב‪ 5-‬דולר ומטה"‬
‫(‪ .)Useful Household Objects Under 5$‬בתערוכה הוצגו‬
‫מוצרי צריכה ממגוון יצרנים‪ ,‬רובם אמריקאים‪ .‬כהמשך‬
‫למדיניותו המוצהרת של המוסד – קידום תרבות‬
‫חזותית מודרנית בכל רובדי החברה – התערוכה‬
‫הציעה לקהל חפצים יומיומיים שהוכתרו על‪-‬ידי‬
‫המוזיאון ככאלה ש"עוצבו בהצלחה"‪ .‬המוצגים הוצגו‬
‫בחלל בלתי מתווך‪ ,‬שאיפשר למבקרים לגעת בהם‬
‫ולבחון אותם מקרוב – לרבות את פרטי היצרן ותוויות‬
‫המחירים‪.‬‬
‫קידום חלומות ממותגים‬
‫החפיפה בין האוצרותי למסחרי עלתה מדרגה‬
‫למעלה‪ :‬מאור אהרון‪ . Motion of Matter" ,‬צילום‪ :‬מאור אהרון‪ .‬״סדרת שרפרפים‬
‫משרף פולימרי וחומרים נוספים בטכניקת יציקה צנטריפוגלית‪ .‬הסדרה מסכמת תהליך‬
‫ארוך שבמהלכו פותחה טכניקה חדשה ליציקה בשילוב תנועה״‬
‫כיום נהנה העיצוב ממעמד מרכזי ברוב תחומי‬
‫החיים‪ .‬מגמה זו נובעת מצמיחתן של כלכלת‬
‫השירותים וכלכלת החוויות‪ ,‬שהעלו את הערך‬
‫הסימבולי של מוצרים כך שישתווה‪ ,‬ובמקרים רבים‬
‫יגבר‪ ,‬על הערך השימושי שלהם‪ .‬בימינו נהוג לשכור‬
‫מעצבים כדי לייצר מוצרים קונספטואליים ולעזור‬
‫בקידום חלומות ממותגים‪ .‬כתוצאה מכך נדדו‬
‫מעצבים רבים מסביבת העבודה התעשייתית וממתן‬
‫מענה ישיר לצרכים הספציפיים של לקוחותיהם‬
‫ועברו לעיצוב פריטים ייחודיים כמענה לדרישות‬
‫המופשטות יותר של מגוון איכויות החיים המרכיבות‬
‫את חברת הרווחה‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬החיבור הטבעי בין‬
‫עיצוב לייצור תעשייתי נחלש כתוצאה מהעברת‬
‫מרכזי הייצור ההמוני לארצות המזרח‪.‬‬
‫לצד ציר ההתפתחות הזה‪ ,‬במהלך השנים הכירו‬
‫ממשלות מערביות‪ ,‬ובראשן הולנד‪ ,‬בערך העסקי‬
‫של עיצוב כמגזר יצרני‪ ,‬והחלו להציע מסלולי מימון‬
‫ותמיכה בפרקטיקה היצירתית הזאת ובפוטנציאל‬
‫הרווחי המגולם בה‪ .‬במקביל‪ ,‬מוסדות להוראת‬
‫העיצוב שתמכו בגישה זו גידלו דורות של מעצבים‬
‫על‪-‬פי הבשורה של עיצוב קונספטואלי ואוטונומי‪.‬‬
‫כל זה הביא לשפע של יוצרים צעירים שאינם‬
‫מתמקדים רק בצורה של הדברים‪ ,‬אלא מסוגלים‬
‫לחשוב באופן אנליטי וקונספטואלי‪ ,‬לערוך מחקרים‬
‫ולפעול בהקשר הניתן להם‪ ,‬אבל בו בזמן מבודדים‬
‫מהמציאות הכלכלית‪-‬חברתית הסובבת אותם‪.‬‬
‫במקרה הטוב‪ ,‬המיקום של המעצבים הצעירים הללו‬
‫כשהתערוכות הבאות בסדרה הועברו מהמומה‬
‫למרכז הריהוט הענק ‪ Merchandise Mart‬בשיקגו‪,‬‬
‫שהיה שותף פעיל בתכנון התערוכות‪ .‬ראוי לציין‬
‫שבדומה ל"תערוכה הגדולה" בלונדון‪ ,‬גם תערוכות‬
‫המומה שידרו מסרים ברוח לאומית‪ ,‬כזו שרואה‬
‫בעיצוב מודרני שם נרדף ל"דמוקרטי"‪ :‬עיצוב פשוט‪,‬‬
‫נטול עיטורים מיותרים‪ ,‬פונקציונלי ובר‪-‬השגה‪ .‬קנייה‬
‫של פריטים הדומים לאלה שהוצגו נקשרה ל"דרך‬
‫האמריקאית"; רכישת פריטים מעוצבים‪ ,‬מודרניים‪,‬‬
‫דמוקרטיים‪ ,‬תוצרת ארה"ב‪ ,‬נחשבה מעשה פטריוטי‬
‫(קשה שלא להשתאות כיצד תימת הצרכנות כתמיכה‬
‫באומה התהפכה במרוצת השנים לאומה שמקדישה‬
‫את עצמה לתחזוק הצרכנות)‪.‬‬
‫כיום אנו עדים לפופולריות מואצת של אירועי‬
‫עיצוב‪ :‬ביאנלות ופסטיבלים לעיצוב נערכים מדי‬
‫שבוע בערים שונות ברחבי העולם (בישראל שני‬
‫אירועי שבוע עיצוב‪ ,‬בחולון ובירושלים‪ ,‬נוסף לאירוע‬
‫המסחרי "שבוע העיצוב הישראלי"); תערוכות עיצוב‬
‫הם חלק אינטגרלי מירידי האמנות החשובים (כך‬
‫בישראל ביריד "צבע טרי")‪ ,‬ובמקביל ניכר גידול‬
‫מתמיד במספר תחרויות העיצוב (בתחום זה ישראל‬
‫דווקא אינה מיישרת קו‪ ,‬אם כי מעצבים ישראלים‬
‫רבים משתתפים וגם זוכים בתערוכות עיצוב‬
‫בינלאומיות)‪ .‬ההבנה שהעיצוב זכה למקומו המרכזי‬
‫מתוקף היותו כלי לעידוד כלכלי יכולה לשמש‬
‫מפתח לניתוח של מגמות עכשוויות‪ ,‬כמו גם דילמות‬
‫ואתגרים העומדים בפני התחום כיום‪.‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪15/‬‬
‫‪/16‬‬
‫במבנה‪-‬העל הכלכלי לוט בערפל‪.‬‬
‫רבים מבוגרי תוכניות העיצוב‪ ,‬שמסוגלים לעצב‬
‫עד רמת האב‪-‬טיפוס‪ ,‬חסרי כל ניסיון עבודה בתעשייה‬
‫ופונים למסלול קריירה חדש יחסית – המעצב‬
‫העצמאי‪ ,‬המנסה ליצור סביבו עניין באמצעות יוזמות‬
‫עיצוביות שונות‪ .‬אפילו אלה שהצליחו לעורר סביבם‬
‫עניין תקשורתי גילו שכמעט בלתי אפשרי לתרגם את‬
‫הפרסום הזה לכדי שכר‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מעצבים אלה‬
‫לעתים קרובות מחויבים לתנאי העסקה קשים ללא‬
‫תגמולים מאזנים – מערכות הנשענות על העסקה‬
‫קבלנית ותמלוגים מינימליים הכוללים סיכונים‬
‫גבוהים ורווחים מזעריים‪ .‬עושה רושם שאין מתאם בין‬
‫התהילה שמעצבים ("כוכבים") זוכים לה לבין הערך‬
‫הכספי של עבודת העיצוב בפועל‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬בנקודת זמן זו‪ ,‬אין ספק שתחום העיצוב‬
‫מתמודד עם שינויים מרחיקי לכת‪ .‬בעקבות המשבר‬
‫הכלכלי האחרון‪ ,‬השוק פחות סובלני כלפי נסיינות‪,‬‬
‫עד כדי כך שלמעצבים עצמאיים קשה לעבור את סף‬
‫המקצועיות שתאפשר להם לממש את רעיונותיהם‪.‬‬
‫זה‪ ,‬בשילוב עם המבנה הכלכלי הבעייתי של עיצוב‬
‫באופן כללי ושל עיצוב מוצר באופן פרטני‪ ,‬מרמז על‬
‫סופה של תקופה משגשגת במיוחד‪ ,‬שבה היה נדמה‬
‫שכולם חגגו את פריחת העיצוב ואת פרסונת המעצב‪.‬‬
‫בישראל המצב סבוך אף יותר‪ .‬בהעדר תעשיית‬
‫מוצרים משמעותית (לבד מהתעשיות הבטחוניות‬
‫כמובן) לעיצוב המוצר‪ ,‬חסרה תשתית יציבה לקיומו‪,‬‬
‫ולכן המגמה המתגברת של קידום עיצוב כערך מיתוגי‬
‫(דוגמת מוזיאון העיצוב בחולון) והנסיונות לעורר את‬
‫אותה "אוריינות עיצובית" מתקשים פעמים רבות‬
‫לסחוף את הציבור הרחב‪.‬‬
‫מהן אפוא האפשרויות העומדות לרשותנו‬
‫בתחום שמצד אחד‪ ,‬רבים מעוניינים להשתתף בו‪,‬‬
‫ומצד שני‪ ,‬מסתמך על מיצג שווא של אוטונומיה‬
‫דיסציפלינרית? ניתן לזהות ניצני שינוי ודרכי‬
‫התמודדות‪ .‬פתרון נגיש אחד שמעצבים רבים‬
‫מממשים כיום הוא שיטת "מימון ההמונים"‪,‬‬
‫המקרבת שוב בין המעצב למשתמש‪ ,‬שהורחקו זה‬
‫מזה בעבר על‪-‬ידי שורת מתווכים בשרשרת השיווק‪.‬‬
‫כאן המעצב‪-‬יזם פונה אל קהל המשתמשים ישירות‬
‫כדי שישקיעו במוצר שבפיתוחו‪ ,‬מוצר העונה על‬
‫צרכיהם והולם את תפיסת עולמם‪ .‬נדמה שפה‬
‫טמונה האפשרות לעצמאות מסוימת של המעצב‬
‫מעול התאגידים‪ ,‬לפחות לאלה מביניהם המוכשרים‬
‫בשיווק ובקידום עצמי‪ ,‬שהם חלק בלתי נפרד‬
‫מהשיטה‪ .‬אפשרות נוספת שרבים בוחנים היא‬
‫פרקטיקות של שיתוף וייסוד קולקטיבים של עיצוב‪,‬‬
‫המאפשרים לחבריהם לאחד משאבים ולשתף‬
‫פעולה תוך ויתור על עצמאות המתבטאת בבלעדיות‬
‫ובתהילת יחיד‪.‬‬
‫מגמה נוספת‪ ,‬ואולי בת‪-‬הקיימא והמרגשת‬
‫מכולן‪ ,‬היא שילובו מחדש של המעצב בתוך ארגוני‬
‫התעשייה והחברה השונים‪ ,‬אך הפעם בתפקיד‬
‫מעט שונה – לא של יוצר אובייקטים הניכרים‬
‫באיכויותיהם האסתטיות והשימושיות‪ ,‬אלא כפותר‬
‫בעיות מתוחכם המסוגל להפעיל חשיבה עיצובית‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫רוני לוית ורומי מיקולינסקי‪( OMG" ,‬אומייגוד)"‬
‫"‪( OMG‬אומייגוד)" מציגה מבקרים בשלושה אתרים קדושים בירושלים‪ :‬כנסיית הקבר‪ ,‬כיפת הסלע והכותל המערבי‪.‬‬
‫אספנו‪ ,‬מיפינו וניתחנו אלפי תמונות שהועלו לאינסטגרם בכיכובם של תיירים‪ ,‬אנשי דת המשרתים באתרים‪ ,‬עולי רגל‬
‫ומבקרים מתמידים‪ ,‬מתפללים ופוזיונרים‪ ,‬חיילים וחיילות ועוד‪ .‬לתמונות שצילמו המבקרים הוספנו אינפוגרפיקות‪,‬‬
‫סטטיסטיקות וכן שלל עובדות מהרשת החברתית על האתרים ועל הקשר שבין פולחן גוף לפולחן דת‬
‫רבים מבוגרי תוכניות העיצוב‪ ,‬שמסוגלים לעצב עד‬
‫רמת האב־טיפוס‪ ,‬חסרי כל ניסיון עבודה בתעשייה‬
‫ופונים למסלול קריירה חדש יחסית – המעצב‬
‫העצמאי‪ ,‬המנסה ליצור סביבו עניין באמצעות יוזמות‬
‫עיצוביות שונות‪ .‬אפילו אלה שהצליחו לעורר סביבם‬
‫עניין תקשורתי גילו שכמעט בלתי אפשרי לתרגם את‬
‫הפרסום הזה לכדי שכר‬
‫ואינטואיציה‪ ,‬גמישות‪ ,‬יצירתיות ומקוריות לטובת‬
‫המערכות הסבוכות המרכיבות את חיינו‪ .‬בעידן‬
‫ההתמקצעות הספציפית‪ ,‬למעצב יתרון יחסי והוא‬
‫היכולת לדלג בין הקשרים ותחומים שונים‪ ,‬ועל‪-‬‬
‫ידי כך להכניס דינמיות למערכות וארגונים גדולים‬
‫ומסורבלים‪ .‬אין זה ריאלי לצפות לשחרורו של‬
‫העיצוב מהפטרון הכלכלי‪ ,‬אך ייתכן שהבנת יחסי‬
‫הכוחות לאשורם ומיצובו מחדש של המעצב כמחולל‬
‫שינוי מתוך המערכת יש בהם פוטנציאל להעניק לו‬
‫מחדש את האוטונומיה המיוחלת‪.‬‬
‫הדס זמר‪-‬בן־ארי היא מעצבת חוויה ואוצרת‪ ,‬מרצה‬
‫בתוכנית לתואר שני לעיצוב תעשייתי בבצלאל‬
‫‪19.5.16‬‬
‫גרסה מוקדמת של מאמר זה התפרסמה ב‪ 2011-‬באיינדהובן‪,‬‬
‫כחלק מהתערוכה ‪Take It or Leave It – Design‬״‬
‫״‪ Economics‬ב‪ ,Van Abbemuseum-‬באוצרות פריק לומה‬
‫והדס זמר–בן‪-‬ארי‬
‫מקורות‪:‬‬
‫‪Mary Anne Stanszewski, The Power of Display,‬‬
‫‪A History of Exhibition Installations at the‬‬
‫‪Museum of Modern Art, MIT Press, U.S.A, 1998‬‬
‫‪Peter Trippi, Industrial Arts and the‬‬
‫‪Exhibition Ideal, in: Malcolm Baker & Brenda‬‬
‫‪Richardson (eds.), A Grand Design: The Art of the‬‬
‫‪Victoria and Albert Museum, V&A Publishing,‬‬
‫‪United Kingdom, 1999‬‬
7KH1DJJDU6FKRRORI3KRWRJUDSK\0HGLD1HZ0XVLF9LVXDO&RPPXQLFDWLRQDQG3KRWR7KHUDS\
A
RT
THE JERUSALEM DEVELOPMENT AUTHORITY
‫הילה עמרם‬
‫ללא כותרת‬
2012
‫הנפש לא שתקה‬
‫והעבודה אבדה‬
‫״לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות־משרתים‬
‫או מחיי קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה כפויה או התרסקות‬
‫הנפש או שברון הגוף‪ .‬לא הצלחתי לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל‪,‬‬
‫במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי־פעם להפריד בין גוף לנפש ולהעניק לחזקים‬
‫תחושת שליטה מדומיינת על גורלם״‪ .‬על הקשר הסבוך שבין מעמד‪ ,‬מגדר‪ ,‬אתניות‬
‫ועבודה‪ ,‬ועל הקומבינה כסוג של מוצא‬
‫ליאורה לופיאן‬
‫‪/18‬‬
‫"את בחרת בעבודה הזו"‪ ,‬אמרה לי אחראית המשמרת‬
‫בלילה‪" .‬איך יכול להיות שאדם בוחר בעבודה שאף‬
‫אחד לא רוצה בה?"‪ ,‬עניתי בוויכוח האחרון והקובע‪,‬‬
‫כשהנפש צעקה מגרוני בלי שאוכל לגעור בה או‬
‫להצניע את נוכחותה הקולנית‪.‬‬
‫לו הייתי יכולה לשוחח עם הנפש המורדת הייתי‬
‫מסבירה לה שגם אם היא צודקת ונכונה ושעבודת‬
‫הניקיון משפילה קצת וקשה מדי‪ ,‬אני זקוקה לה כדי‬
‫לקיים את הגוף‪ ,‬שזקוק לאוכל וקורת גג ומלבושים‪.‬‬
‫אבל הנפש לא שתקה והעבודה אבדה‪.‬‬
‫יומיים לאחר אותו אירוע מר ונמהר‪ ,‬ביום ראשון‬
‫מדכדך במיוחד‪ ,‬עם רגשי אשמה שניסיתי להדחיק‪,‬‬
‫ישבתי מול דף מחשב שמיאן להתמלא‪ ,‬מוצפת‬
‫מחשבות מבולבלות על הקשר הסבוך שבין מעמד‪,‬‬
‫מגדר‪ ,‬אתניות ועבודה‪ ,‬ולא הצלחתי להסביר למה‬
‫לימודי אמנות ודימוי עצמי של אדון הם נכסים נדירים‬
‫שמפלסים את דרכם של יחידים מיוחסים לגטו הצר‬
‫של חיי האמנות‪ .‬לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות‬
‫הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות‪-‬משרתים או מחיי‬
‫קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה‬
‫כפויה או התרסקות הנפש או שברון הגוף‪ .‬לא הצלחתי‬
‫לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל‪,‬‬
‫במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי‪-‬פעם להפריד בין‬
‫גוף לנפש ולהעניק לחזקים תחושת שליטה מדומיינת‬
‫על גורלם‪.‬‬
‫לא הצלחתי להסביר כמה קשה לסגל משמעת‬
‫עצמית כשלמדת לסמוך על משמעת שכופים עלייך‬
‫אחרים‪ ,‬כמה קשה להעניק לנפש חירות מלאה להאמין‬
‫בכוחותיה כשלמדת להאמין שאת שן רקובה במנגנון‬
‫ענק‪ ,‬כמה קשה לקנות כלים חומריים ממש כמו הרגלי‬
‫קריאה ושפה ולימודי מוזיקה ומחול וציור ורישום‬
‫וקולנוע כשלא רכשת אותם בילדות‪ .‬כשלתי בניסיון‬
‫להסביר שהתהליך שצריך לעבור בדרך לרכישת‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫הביטחון והכלים וההרגלים של חיי יצירה מיתרגם‬
‫לשנים של בלבול וסבל ועוני ורעב ודיכאון וייאוש‬
‫עמוק‪ ,‬שנים שנצרבות בבשר ובנפש‪ ,‬שנים שמעכבות‬
‫אהבה וזוגיות וכל מיני תהליכים שקשורים לגוף‬
‫שקשה להשיג בזמנים מאוחרים‪ ,‬שנים שמשלמים בהן‬
‫מחירים שלא ביקשת ולא ידעת שתשלמי גם כשלא‬
‫הבטיחו לך גן של שושנים כי לא יכולת לדמיין שיש‬
‫שושנים‪ ,‬אבל הקוצים נורא עמוקים‪.‬‬
‫כשלתי בניסיון להסביר שלנפש יש הרבה גוונים‪,‬‬
‫ויש מקום עלום אבל ממשי לאהבת אם בעולם‬
‫המעשים ויש מקום עלום אבל ממשי לדימוי עצמי של‬
‫מעמד וסביבה והורים בעולם המעשים‪ ,‬כי יש קומבינה‬
‫כזו בין הכלים הממשיים שקיבלת לאמונה המדומיינת‬
‫שמאחוריה אהבת אם ודימוי שרכשת מהתבוננות‬
‫וחיקוי מילדות‪ .‬וזו קומבינה נדירה מאוד‪ ,‬כי היא‬
‫שקופה לגמרי‪ .‬בלתי נראית‪ .‬האמנות כאילו פועלת‬
‫מכוח יד נעלמה‪.‬‬
‫קשה לדחוק במלים‪ ,‬והיד הרושמת‪ ,‬שנראית‬
‫כמתהלכת מאליה בסרטי פלסטיק‪ ,‬פועלת באטיות‬
‫משוועת במציאות הממשית‪ .‬קשה לדחוק במלים כי‬
‫קשה לאזוק מחשבות מתרוצצות‪ ,‬לערוך בהן סדר‪,‬‬
‫לטאטא מחשבות סוררות ולהעמיד מהן התחלה‪,‬‬
‫אמצע וסוף‪ .‬קשה לכלוא את הכאוס בממשי‪ ,‬להעניק‬
‫גוף למופשט ובית למחשבות נודדות כשהנפש סוערת‬
‫והאבק במוח מתערבל‪.‬‬
‫תהליך של יצירת סדר חדש ברעיונות ובמלים‬
‫תובע מאמץ שאינו מובן מאליו‪ ,‬מאמץ שממזג בין‬
‫משמעת חיצונית של אדונים שלמדו להיות בעלי‬
‫הבתים של עצמם לכוח פנימי של אמונה של אדונים‬
‫שנולדו לעצב מחשבות על העולם או של משרתים‬
‫שחייבים לחטא צלקות של נפש פצועה במלים‬
‫ורעיונות שמרחפים ברוח‪.‬‬
‫קשה להיות בעלת הבית של עצמך כשלא לימדו‬
‫‪19.5.16‬‬
‫אותך משמעת בגוף‪ .‬קשה להיות בעלת הבית של‬
‫עצמך כשאת צריכה להאמין ברוחך ולימדו אותך‬
‫להאמין רק בגוף שמתפרנס מניקיון עם דלי וסמרטוט‬
‫ומגב ולא מניקיון של מחשבות ורעיונות‪ .‬אמונה‬
‫ברוחך‪ ,‬ולא רק בגופך‪ ,‬היא סגולה נדירה שנקנית מכוח‬
‫הכרה חברתית שנרכשת במעמד או במאמץ מייגע‬
‫רב שנים של עבודות ניקיון קטנות שמביאות סדר‬
‫חדש לעולם‪ ,‬כי הסדר הישן‪ ,‬הישר‪ ,‬לא משרת את‬
‫אלו שנולדו למעמד הנמוך של עבודות הגוף‪ .‬אז את‬
‫מתאמצת ומתאמצת להוליד אמונה ומשמעת וסדר‬
‫בגוף כדי לחמוק מהגורל הבלתי נסבל של עבודות‬
‫הגוף שבוחרת בשבילך נפש שלמדה להאמין רק בגוף‪,‬‬
‫נפש שאת צריכה להבין ולהסביר לעולם כדי לחמוק‬
‫מהגורל הבלתי נסבל של עבודות הגוף‪.‬‬
‫קומבינה היא פעולה של יצירה שנוצרת במקום‬
‫שבו הסדר הישר כושל‪ ,‬במקום שבו אורח הפעולה‬
‫הקיים של השיטה לא מצליח לענות על צורכי האדם‪.‬‬
‫כשלא יכולים לפסוע בתוואי ידוע מראש נאלצים ליצור‬
‫דבר חדש‪ ,‬וגם הקומבינה מזווגת זיווגים חדשים שלא‬
‫השתדכו לפני שהיא יצאה לאוויר העולם‪ ,‬מציעה‬
‫תחבולות חדשות לקיום בעולם הזה מעבר לגבולות‬
‫השיטה הקיימת‪ ,‬הידועה‪.‬‬
‫מקור המלה הוא ככל הנראה ברוסיה הקומוניסטית‪,‬‬
‫בספר בשם "שנים‪-‬עשר כסאות" מ‪ ,1928-‬שנכתב‬
‫על‪-‬ידי אילף ופטרוב ומצייר אדם שעוסק ב"בעיה‬
‫קומבינטורית"‪ ,‬כלומר בשאלה כיצד להתפרנס בלי‬
‫שעבוד של הגוף והנפש לכללי המשטר‪ ,‬עם סידור‬
‫חדש ואחר של המציאות‪ .‬הקומבינה לא מתריסה נגד‬
‫השיטה‪ ,‬לא מחזיקה בשלטים או בספריי צבע לשרבוט‬
‫סיסמאות; הקומבינה מבקשת להתל בשיטה‪ ,‬לחמוק‬
‫מצוויה המדכאים‪ ,‬בלי להבין שהיא כזאת‪.‬‬
‫כל אדם זקוק למים ולאוכל‪ ,‬לקורת גג ולכסות‬
‫לעורו‪ ,‬כל אדם זקוק לאהבה ולמגע‪ ,‬לתחושת‬
‫השתייכות וטעם לקיום‪ .‬לכל אדם צרכים הרבה‬
‫שהעולם ברובו נדיבותו אמור לספק‪ :‬צרכים של‬
‫הבשר וצרכים של הנפש שזקוקה לפנאי משלה‬
‫ללמוד ולהרחיב דעת‪ ,‬לחקור בנשגב‪ ,‬לנהל דיאלוג עם‬
‫הזולת ולהשתהות על יופי שימתיק את גזירת הקיום‪.‬‬
‫המוני אנשים יש בעולם‪ ,‬וכולם צריכים לחלוק ביניהם‬
‫את צורכי הגוף כך שיהיה מקום גם לצורכי הנפש‪,‬‬
‫שתובעת את שלה בדממה‪ .‬המוני אנשים שנחלקים‬
‫לקבוצות שהמציאו‪ ,‬כמו שבטים‪ ,‬קהילות ומדינות‪,‬‬
‫עם שיטות שהמציאו לחלוקת אוצרות העולם‪ .‬הכסף‬
‫עוזר לבני‪-‬האדם לנהל סחר חליפין בכל תרבות ידועה‪,‬‬
‫משחר ההיסטוריה‪ .‬על אף שהכסף הוא מוצר ממשי‬
‫שניתן למשש ולהרגיש‪ ,‬אין לשטרות ולמטבעות קיום‬
‫עצמאי‪ ,‬מנותק מהערך שהם מייצגים בעיני חברי‬
‫קבוצה מסוימת‪ ,‬בזמן ובמקום מסוים‪ .‬כסף הוא מושג‬
‫מופשט‪ ,‬כלי עזר למערך מורכב ומסועף של חלוקת‬
‫צרכים‪.‬‬
‫באלוהים אנו שמים מבטחנו‪ .‬כך כתוב על שטרות‬
‫הכסף של האימפריה הגדולה בעולם בזמן ובמקום‬
‫שאנחנו חיים בו‪ .‬אלוהים‪ ,‬כמו כסף‪ ,‬הוא מונח מופשט‬
‫עם משמעות משתנה‪ .‬לאלוהים‪ ,‬כמו כסף‪ ,‬אין משמעות‬
‫ללא אמונה אנושית‪ .‬בפילוסופיה הדתית של מייסדי‬
‫האימפריה אלוהים הוא זה שנוטע אמונה בלב יחידים‬
‫נבחרים שהצלחתם החומרית בעולם הזה מעידה על‬
‫אמונתם הקבועה מראש‪ .‬מאחר שאנחנו חיים בעולם‬
‫שאנחנו לא מבינים את פשרו‪ ,‬עולם מפחיד ומאיים‪,‬‬
‫מלא בסכנות ובפורענויות‪ ,‬האמונה באלוהים מופשט‬
‫הפכה לאמונה בשטר כסף שניתן להרגיש ולמשש‪,‬‬
‫ועבודת האל הפכה לעבודה למען חומר שניתן לראות‬
‫ולהרגיש‪ .‬היחסים בין בני‪-‬האדם ובין בני‪-‬האדם לעולם‬
‫הופקרו לחסדם של בני‪-‬האדם‪ ,‬יצור מפוקפק שנתון‬
‫ליצריו הטובים והרעים‪.‬‬
‫כסף הוא מושג מופשט שהאדם יכול לעשות בו‬
‫כרצונו‪ .‬לא כל בני‪-‬האדם שותפים לעיצוב העולם‪,‬‬
‫ואלו שכן – יכולים לצקת תוכן במופשט ולעצב כלכלה‬
‫שמיטיבה עם בני משפחותיהם וחבריהם‪ .‬בני‪-‬אדם‪,‬‬
‫כמו כל בעל‪-‬חיים‪ ,‬ידאגו לחברי הקבוצה שלהם לפני‬
‫שידאגו לחברים מקבוצות אחרות‪ .‬בני‪-‬אדם‪ ,‬בניגוד‬
‫לחיות אחרות‪ ,‬יכולים לייצר מנגנונים מלאכותיים‬
‫כמו מדינות או תאגידים ולצבור רכוש רב שהם‬
‫אינם צריכים‪ .‬בני‪-‬אדם‪ ,‬בניגוד לחיות אחרות‪ ,‬יכולים‬
‫להסתייע במחשבה המופשטת ובכוח הדיבור ולהעמיד‬
‫משפט כמו "כל בני‪-‬האדם נולדו שווים"‪ ,‬גם כשברור‬
‫שבני‪-‬אדם נולדים שונים אלו מאלו ושלכל תרבות דרך‬
‫משלה להתנהל עם שונותם האינסופית של חבריה‪.‬‬
‫קשה להגיד שכל בני‪-‬האדם נולדו שווים כשהעולם‬
‫נחלק לעבודות שונות כל‪-‬כך‪ ,‬שגורל האדם בהן שונה‬
‫כל‪-‬כך‪ ,‬אלא אם מאמינים שיש אנשים שנולדו לעבודת‬
‫עמל גופנית‪ ,‬יש אנשים שנולדו לנהל במלה ובכתב‬
‫עבודת עמל של אחרים‪ ,‬ויש שנולדו לעבוד בעבודת‬
‫מחשבה צרופה‪ .‬תרבות שמאמינה בכסף כשופרו של‬
‫אלוהים יכולה להתעלם ממעשי ידי האדם בעיצוב פני‬
‫העולם ולהאמין שרק שונותם המולדת של בני‪-‬האדם‬
‫קובעת את גורלם‪.‬‬
‫כשמבקשים להשתיק אותך‪ ,‬להשתיק את הנפש‬
‫‪19/‬‬
‫ורד נסים‪" ,‬אספר לכם קורות חיי‪ ,‬דמעות יוצאות לי מעיני"‪ ,2015 ,‬וידיאו‪ 12:22 ,‬דקות‪.‬‬
‫צילום וידיאו‪ :‬ארתור יעקובוב‬
‫"קשה להיות בעלת הבית של עצמך כשלא לימדו אותך משמעת‬
‫בגוף‪ .‬קשה להיות בעלת הבית של עצמך כשאת צריכה להאמין‬
‫ברוחך ולימדו אותך להאמין רק בגוף שמתפרנס מניקיון עם דלי‬
‫וסמרטוט ומגב ולא מניקיון של מחשבות ורעיונות‪ .‬אמונה ברוחך‪,‬‬
‫ולא רק בגופך‪ ,‬היא סגולה נדירה שנקנית מכוח הכרה חברתית‬
‫שנרכשת במעמד או במאמץ מייגע רב שנים של עבודות ניקיון‬
‫קטנות שמביאות סדר חדש לעולם"‬
‫לנפש כשחתמו על המשפט המקורי "גדולה מלאכה‬
‫שמכבדת את בעליה"‪ ,‬שמיועד לבעלי בתים שיכולים‬
‫להתפרנס מהגיגי לבם בלבד‪ ,‬ללא כבוד לגוף שמבקש‬
‫גם הוא ליטול חלק במלאכת הקיום‪" .‬יפה תלמוד‬
‫תורה עם דרך ארץ‪ ,‬שיגיעת שניהם משכחת עוון"‪ ,‬נאמר‬
‫המושפלת כשאת עובדת בעבודה של המעמד שמנקה‬
‫את הלכלוך של אחרים‪ ,‬אומרים לך ש"כל עבודה‬
‫מכבדת את בעליה"‪ .‬ספק אם רבי יהודה‪ ,‬שנשא חבית‬
‫לבית‪-‬המדרש‪ ,‬ורבי שמעון בר‪-‬יוחאי‪ ,‬שנשא טנא לבית‪-‬‬
‫המדרש‪ ,‬חשבו על כבוד בעבודות גוף שאין בהן כבוד‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫ורד נסים‪ ,‬אסמבלאז׳ רדי‪-‬מיידס על קיר‪ 120X220 ,‬ס״מ‪ .2015 ,‬צילום‪ :‬אלעד שריג‬
‫‪/20‬‬
‫"כשמבקשים להשתיק אותך‪ ,‬להשתיק את הנפש המושפלת‬
‫כשאת עובדת בעבודה של המעמד שמנקה את הלכלוך של‬
‫אחרים‪ ,‬אומרים לך ש'כל עבודה מכבדת את בעליה'‪ .‬ספק אם‬
‫רבי יהודה‪ ,‬שנשא חבית לבית־המדרש‪ ,‬ורבי שמעון‬
‫בר־יוחאי‪ ,‬שנשא טנא לבית־המדרש‪ ,‬חשבו על כבוד בעבודות‬
‫גוף שאין בהן כבוד לנפש כשחתמו על המשפט המקורי 'גדולה‬
‫מלאכה שמכבדת את בעליה'‪ ,‬שמיועד לבעלי בתים שיכולים‬
‫להתפרנס מהגיגי לבם בלבד"‬
‫במסכת "אבות" עם המלצה דומה לשיתוף פעולה בין‬
‫בשר ורוח‪ ,‬אבל על אף שהמדע יודע היום שהשניים‬
‫צועדים יד ביד‪ ,‬בעולם המעשה נהוגה שיטת חלוקה‬
‫שפורטת את העבודה לגורמים קטנים ומחלקת את‬
‫התפקידים לפי תפיסות שמפלגות בין הגוף לנפש ובין‬
‫אדוני רוח ומשרתי גוף‪.‬‬
‫"בעיראק קראו לזה ח'די‪ ,‬משרתת‪ .‬לא היה לעוזרת‬
‫בית שום כבוד"‪ ,‬מספרת אמא של ורד נסים כשהיא‬
‫רוכנת ומקרצפת שמש מכפפות פלסטיק צהובות‬
‫בשמלה עשויה מסמרטוטי רצפה בעבודת וידיאו בשם‬
‫"אם אספר לך קורות חיי‪ /‬דמעות זולגות לי מעיני"‪,‬‬
‫שמוצבת בכניסה לתערוכת היחיד של בתה בגלריה‬
‫של אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .‬ורד‪ ,‬שיושבת על סולם‬
‫נישא לשמים ומעתירה על השמש דמעות של מים‬
‫ממשפך‪ ,‬מפגישה בין עולמות שלא נועדו לשכון יחדיו‬
‫בעידן חלוקת העבודה‪ :‬עולם הרוח הנשגב‪ ,‬שמאכלס‬
‫יחידי סגולה שלא ניתן להמיר באחרים‪ ,‬והעולם של‬
‫אמה‪ ,‬שבו צריך "רק לנקות‪ ,‬לנקות‪ ,‬לנקות‪ ,‬שיהיה נקי‪,‬‬
‫נקי‪ ,‬נקי‪ ,‬שישאירו אותי בעבודה כי אם אני לא אעבוד‬
‫בניקיון יבואו מאות במקומי"‪.‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫במקום אחר לגמרי‪ ,‬במדינה אחרת לגמרי‪ ,‬ג'ו קור‪,‬‬
‫הבן של ויוויאן ווסטווד ומלקולם מקלארן‪ ,‬מתכנן‬
‫לשרוף פריטי לבוש בשווי חמישה מיליון פאונד‬
‫במחאה על חיבוק הדוב הממסדי של חגיגות ה‪40-‬‬
‫לתנועת הפאנק‪ ,‬שזכו לברכה חגיגית מאת המלכה‪,‬‬
‫זו עם הפירסינג‪ .‬בהודעה לעיתונות על השריפה‬
‫שמתוכננת בשכונת קמדן בלונדון ב‪ 26-‬בנובמבר ‪,2016‬‬
‫מועד יציאת הסינגל המיתולוגי "אנרכיה בממלכה‬
‫המאוחדת" של להקת הסקס‪-‬פיסטולס ב‪,1976-‬‬
‫שנרקמה בחנות הבגדים של הוריו‪ ,‬הוא כותב שאנשים‬
‫נעשו אטומים‪ ,‬שהם לא מאמינים שקולם נשמע‪ ,‬ולכן‬
‫הפסיקו להיאבק‪ .‬הבן של ההורים שהרוויחו מיליונים‬
‫מהפאנק מבקש לטלטל את הציבור במחווה של ויתור‬
‫על הון שרבים לא יחלמו אפילו להרוויח‪ .‬הון שנוצר‬
‫בזכות הפיכתה של הפאנק מתנועת מחאה לתופעה‬
‫תרבותית שמסמנת מחאה ומרד בממסד‪ ,‬בזכות‬
‫ההסכמה החברתית שממירה ערימת בגדים ששוויים‬
‫כמה פרוטות לפריטי נוסטלגיה בעלי ערך רב‪ .‬אותה‬
‫הסכמה חברתית שכנגדה מתקיימת פעולת המחאה‪.‬‬
‫האירוניה הזו נעלמה מעיניו של הבן של ויוויאן‬
‫‪19.5.16‬‬
‫ווסטווד ומלקולם מקלארן‪ ,‬כפי שתרומתם של הוריו‬
‫לחיים שאין בהם רמז לעבודות של גוף כנראה אינה‬
‫מטרידה את מחשבותיו‪ .‬משרתי הגוף יודעים שהם‬
‫אינם שלמים כשהנפש זועקת לחירות והחירות זועקת‬
‫דרכם‪ ,‬אבל עול חדש תובע יצירה‪ ,‬תנועה מתמדת‬
‫בין מה שישנו למה שמבקשים שיהיה‪ .‬השיטה יכולה‬
‫לבלוע לתוכה צורות ברורות של התנגדות שמבקשות‬
‫להרוס ולנפץ כי השיטה מבינה במחשבה ישרה‪.‬‬
‫השיטה לא מבינה בקומבינות‪ ,‬בהתנגדות שנוטלת‬
‫מהקיים ועושה בו מעשה יצירה‪ .‬באמנות‪ ,‬הקומבינה‬
‫השקופה מכל‪ ,‬השיטה מנסה לפקח באמצעות הדיכוי‬
‫הפנימי של המעמד‪ .‬דיכוי פנימי שאהבת אם חזקה‬
‫ואיתנה יכולה לעזור לנצח‪.‬‬
‫כתר מלכות מכפפות פלסטיק צהובות מונח על‬
‫ראשה של אמה של ורד נסים בתמונות שמציגות רוך‬
‫ואהבה בין אבא לאמא בחדר השינה בתום ימי עמל‬
‫מפרכים‪ .‬העבודה מחלחלת לכל פינה ואתר‪ ,‬עד למקום‬
‫האינטימי ביותר‪ ,‬עד לרגעים של רוך ואהבה בגוף‬
‫ובנפש‪ .‬השמש‪ ,‬שניזונה מהשקיה מלאכותית ברחובות‬
‫המזוהמים של דרום תל‪-‬אביב‪ ,‬הופכת לכתר על ראשה‬
‫של אסתר בביתה פנימה‪ .‬מעשה האהבה‪ ,‬כמו מלאכת‬
‫הפרנסה‪ ,‬יכול לפלג בין גוף לנפש ויכול לחבר בין הרגש‬
‫לגוף‪ .‬ורד מציעה לעולם מעשה של אהבה בין הגוף‪,‬‬
‫בין מלאכת התפירה של אמה לעבודות יצירה במיני‬
‫מלאכות שונות‪ ,‬לרוח‪ ,‬מחשבות ורעיונות ורגשות‪.‬‬
‫ורד זכתה בחירות נדירה מעבודות גוף‪ ,‬חירות‬
‫שחושבים עליה ומהרהרים בה‪ .‬חירות שמוקירים לה‬
‫תודה ומציגים אותה בכניסה לתערוכת יחיד עם תמונה‬
‫של אם במדי פועלת ניקיון הנושאת על גבה בת‪.‬‬
‫התערוכה תציע בקירות הבאים יופי גדול שראשיתו‬
‫ביציאה מעבדות לחירות‪ .‬וקשה מאוד לעלות בסולם‬
‫ולהעניק לנפש נגיעה בשמים שיש בהם שמש צהובה‪,‬‬
‫קשה‪ ,‬כשמאמינים שיש סולם שצריך לטפס בו ולא‬
‫עיגול יפה ושלם כמו שהשמש מציעה מדי שחרית‬
‫וערבית כמנחה לעולם‪ .‬קשה במלאכת הפרנסה וקשה‬
‫במלאכת האהבה‪ .‬וחז"ל אומרים שקשה פרנסה‬
‫כקריעת ים סוף וקשים זיווגים כקריעת ים סוף‪ ,‬כי מאז‬
‫ומעולם התקשה האדם לחבר בין הקיום הגופני הישר‬
‫לרוח המשתובבת ובין הרגשות הנוכחים והמשתנים‬
‫בכל רגע למחזוריות הקבועה של הטבע‪ ,‬בין הגברי‬
‫לנשי‪ ,‬בין השחור ללבן‪ ,‬בין היין ליאנג‪.‬‬
‫מעשה האמנות יכול להציע תיקון ויכול לדבר על‬
‫פצע הכמיהה הלא פתורה לאהבה בהומור ובאירוניה‬
‫ובמודעות ובחיבה; הכמיהה לחתונה‪ ,‬לרגעים של הצגה‬
‫זוגית של מעשה אהבה שמתיך בין גוף לנפש‪ .‬מעשה‬
‫האמנות יכול לתת גם לאמא שהיתה פועלת ניקיון‬
‫קבועה פינה להקריא בה שיר על פועלת ניקיון קבועה‬
‫אחרת ועיגול של שמש צהובה לספר בו את סיפור‬
‫העבודה הלא‪-‬נעימה‪ ,‬שלוקחת ממך כוחות ושוברת‬
‫את הגוף‪ .‬ומעשה האמנות יכול להציע נחמה נדירה‬
‫מאוד בעולם שקשה בו מאוד להתהלך בין הגוף והנפש‬
‫ולהציע תיקון לעולם שקשה בו הפרנסה והאהבה‬
‫כקריעת ים סוף‪ ,‬כי מעשה האמנות נובע מכוח האהבה‪,‬‬
‫ואהבה יכולה לרפא ולתקן‪.‬‬
‫ליאורה לופיאן מנקה וכותבת רק תחת אילוצי דדליין‬
‫ניבי אלרואי‬
‫״תיירות פנים״‬
‫תיעוד מיצב שהוצג בנחל אלכסנדר‪.‬‬
‫צילום‪ :‬ניבי אלרואי‪2014 ,‬‬
‫אוטו־קומבינה‬
‫עד עכשיו היינו צריכים להתמודד עם הפריץ‪ ,‬אבל אחרי שנעשה‬
‫את כל הקטע הזה של אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה‪ ,‬אנחנו‬
‫נהיה הפריץ‪ .‬לפחות של עצמנו‪ .‬וזה אכן מה שקרה‪ ,‬רק שאפשר‬
‫להוציא את היהודי מהגטו‪ ,‬אבל את הגטו מהיהודי קצת יותר‬
‫קשה‪ .‬הפריץ שלנו לא רגיל להיות פריץ‪ .‬הוא רגיל להיות יהודי‪.‬‬
‫אז מה עושים? קומבינה‪ ,‬כמובן‬
‫שלום בוגוסלבסקי‬
‫‪/22‬‬
‫ליהודים בפולין‪ ,‬כך מספרים‪ ,‬היה טריק‪ .‬כשהשלטון‬
‫אסר לבנות בתי‪-‬כנסת גבוהים יותר מכנסיות‪ ,‬הם‬
‫חפרו קומה נוספת במרתף‪ ,‬כך שבית‪-‬הכנסת יהיה‬
‫גבוה יותר‪ ,‬אבל שהפריץ לא יידע‪.‬‬
‫זאת היתה רק אחת משלל קומבינות שאבותינו‬
‫המציאו בשנותיהם הארוכות בגולה‪ .‬זה היה הדבר‬
‫הנכון לעשות‪ .‬יכול להיות שבלי זה‪ ,‬מה שהיה נשאר‬
‫מאיתנו היה מחלקה אוניברסיטאית נידחת‪ ,‬משרד‬
‫אחד ליד המחלקה ללימודי אכדית עתיקה‪ .‬אבל אז‬
‫הגיעה הציונות‪.‬‬
‫מהי ציונות – זה דיון שלם‪ .‬זאת מלה שכל אחד‬
‫משתמש בה פחות או יותר איך שהוא רוצה‪ ,‬ובדרך‬
‫כלל בתור מחמאה או מלת גנאי‪ ,‬תלוי באיזה צד הוא‪.‬‬
‫אבל אם יש בסיס אחד עקרוני לדבר הזה שנקרא‬
‫ציונות‪ ,‬הוא כנראה קשור להחלפת דיסקט‪ .‬החלפת‬
‫דיסקט‪ ,‬אגב‪ ,‬זה משהו עתיק כזה שאבות הציונות היו‬
‫עושים בווינה‪.‬‬
‫והחלפת הדיסקט הזאת אומרת את הדבר הבא‪:‬‬
‫עד עכשיו היינו צריכים להתמודד עם הפריץ‪ ,‬אבל‬
‫אחרי שנעשה את כל הקטע הזה של אנו באנו ארצה‬
‫לבנות ולהיבנות בה‪ ,‬אנחנו נהיה הפריץ‪ .‬לפחות של‬
‫עצמנו‪ .‬וזה אכן מה שקרה‪ ,‬רק שאפשר להוציא את‬
‫היהודי מהגטו‪ ,‬אבל את הגטו מהיהודי קצת יותר‬
‫קשה‪ .‬הפריץ שלנו לא רגיל להיות פריץ‪ .‬הוא רגיל‬
‫להיות יהודי‪ .‬אז מה עושים? קומבינה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫או במקרה הזה‪ ,‬אוטו‪-‬קומבינה‪ .‬בכובעו כפריץ‪,‬‬
‫היהודי רוצה חוקי תכנון ובנייה‪ ,‬אזרחות פחות או‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫יותר שווה ומינהל תקין‪ .‬בכובעו כיהודי‪ ,‬הפריץ רוצה‬
‫ליישב כל מיני מקומות שלדעתו יש בהם יותר מדי‬
‫גויים ופחות מדי יהודים‪ .‬אז הוא מקמבן את עצמו‪.‬‬
‫השלטון מקים לו מנגנונים עוקפי שלטון שיקמבנו‬
‫אותו והוא אותם‪ .‬וכך נולדות חוות בודדים‪ ,‬אנטנות‬
‫סלולריות שהופכות למאחזים‪ ,‬עמותות "פרטיות"‬
‫שעוסקות ב"ייהוד"‪ ,‬אדמות מדינה שנלקחו מערבים‬
‫והועברו לקרן הקיימת כדי שיהיה אפשר להשמיש‬
‫אותן עבור יהודים בלבד‪ ,‬חברת‪-‬הבת שלה הימנותא‬
‫שפועלת מעבר לקו הירוק‪" ,‬תקנות זיקה" שהופכות‬
‫את היהודים שם למשהו שדומה לאזרחים בזמן‬
‫ששכניהם הפלסטינים לא‪ ,‬מל"ג יו"ש שמסמיך את‬
‫מכללת אריאל לאוניברסיטה במקום המל"ג של‬
‫משרד החינוך‪ ,‬אדמות שמופקעות כדי לבנות כביש‬
‫עבור ישראלים בנימוק שההפקה מותרת על‪-‬פי הדין‬
‫הבינלאומי שכן הוא נועד לשרת את הפלסטינים‬
‫שמהם האדמה מופקעת‪...‬‬
‫בואו נתעכב על זה רגע‪ ,‬כי זאת דוגמה להתנגשות‬
‫בין הפריץ היהודי ליהודי הפריץ‪ .‬זה הסיפור של כביש‬
‫‪ .443‬כדי להימנע מהקטע הלא נעים של שטעטל‪...‬‬
‫סליחה‪ ,‬מדינה שהרוב בה לא יהודי‪ ,‬השטחים לא‬
‫סופחו למרות שהם שלנו‪ .‬כדי להתנהג כמו מדינה‬
‫מתוקנת‪ ,‬הם נשארו בידינו במעמד של "שטח כבוש"‪.‬‬
‫כדי לעבוד על עצמנו שהוא לא כבוש קראנו לזה‬
‫"תפיסה לוחמתית זמנית"‪ ,‬למרות שזה לתמיד‪ .‬אבל‬
‫לפי דיני הכיב‪ ...‬סליחה‪ ,‬התפיסה הלוחמתית הזמנית‪,‬‬
‫אסור להפקיע אדמות כדי לשרת את האוכלוסייה‬
‫‪19.5.16‬‬
‫התופסת‪ ,‬אך מותר לעשות זאת כדי לשרת את‬
‫האוכלוסייה הנתפסת‪.‬‬
‫זה‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬מה שהמדינה אמרה לבג"ץ‪,‬‬
‫והוא קיבל‪ .‬עד שסגרו את הכביש לפלסטינים עקב‬
‫אירועי טרור באינתיפאדה השנייה‪ .‬אז הגיעה עתירה‬
‫נוספת‪ :‬אם הכביש נבנה לטובת הפלסטינים‪ ,‬איך‬
‫זה שהוא אסור בנסיעה לפלסטינים? אכן תסבוכת‪.‬‬
‫בג"ץ קבע שיסעו‪ ,‬ואז קומבן קטע כביש אחד שיהיה‬
‫משותף לכולם‪.‬‬
‫בג"ץ מקמבן כמיטב יכולתו כמובן‪ ,‬אבל לפעמים‬
‫זה לא יוצא‪ .‬בכל זאת‪ ,‬לאשר קומת מרתף מתחת‬
‫לבית‪-‬הכנסת זה דבר אחד‪ ,‬ולאשר בית‪-‬כנסת גבוה‬
‫יותר מכנסייה זה דבר אחר לגמרי‪ .‬את זה כבר הפריץ‬
‫צריך לעשות בגלוי‪ ,‬ופה לא תעזור שום קומבינה‪.‬‬
‫אז בג"ץ הופך להיות הפריץ‪ .‬והעמותות שמגישות‬
‫לו עתירות‪ .‬והתקשורת שמדווחת עליהן ושאר‬
‫החשודים הרגילים‪ .‬הרי לא נוח לו‪ ,‬ליהודי‪ ,‬להיות‬
‫הפריץ של עצמו‪ .‬אז נעשה תוכנית חלוקה‪ :‬הפריץ‬
‫היהודי יהיה היהודי והיהודי הפריץ יהיה הפריץ‪.‬‬
‫היהודי יהיה בשלטון‪ ,‬והפריץ יפריע לו לעבוד‬
‫מהאופוזיציה‪ .‬אמנם הקטע הזה שהפריץ נמצא‬
‫מתחת ליהודי ולא מעליו הוא חדש בהיסטוריה שלנו‪,‬‬
‫אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה‪ .‬לא מלמדים‬
‫כלב ישן טריקים חדשים רק כי הקים לעצמו מדינה‪.‬‬
‫שלום בוגוסלבסקי הוא מורה דרך‪ ,‬מנחה קבוצות‬
‫ובלוגר ירושלמי‬
‫‪23/‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫שבוע העיצוב‬
‫בירושלים‬
‫בית הנסן‬
‫צילום‪ :‬שני הלוי‬
‫קומביניישן‬
‫‪combination‬‬
‫‪19--›26.5.2016‬‬
‫תערוכה מרכזית‬
‫אירוע העיצוב הגדול והבינלאומי‪ ,‬ביוזמת הרשות לפיתוח‬
‫ירושלים ובית הנסן ‪ -‬מרכז לעיצוב‪ ,‬מדיה וטכנולוגיה‪,‬‬
‫מתרחב בשנתו השישית ויציג שורה של תערוכות ואירועי‬
‫עיצוב יוצאי דופן ברחבי העיר‪.‬‬
‫התימה המובילה את אירועי שבוע העיצוב היא ‪.combination‬‬
‫באנגלית המילה מתייחסת להתרחבות הגדרת תחום העיצוב‬
‫כיום ובעברית זוהי ה״קומבינה ניישן״ ‪-‬‬
‫קומבינה כדרך יצירתית לעקיפת מערכות מסורבלות‪.‬‬
‫פתיחת התערוכה המרכזית בבית הנסן ובוילה שרובר‪ ,‬הופעות‪,‬‬
‫פרפורמנס‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬״קוגל פארטי״ ‪ -‬מסיבת אוכל ועיצוב ועוד‪.‬‬
‫כנס עיצוב‬
‫‪ ,19.5‬חמישי‬
‫‪17:00-11:30‬‬
‫תיאטרון ירושלים‪,‬‬
‫אולם הנרי קראון‬
‫בכנס בנושא ‪ combination‬ישתתפו תשעה דוברים‬
‫מחו״ל ומישראל אשר יציגו תמונה מגוונת של עשייה‬
‫עיצובית עכשווית בדגש על יזמות‪ ,‬רישותיות וקהילה‪.‬‬
‫הסעות יצאו מתל אביב‪ ,‬חולון‪ ,‬חיפה וירושלים‪.‬‬
‫הפעילות בתשלום‪ ,‬לרכישה‪tixwise.co.il ,02-5605755 :‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫חמישי ‪ | 23:00-19:00‬שישי ‪16:00-10:00‬‬
‫שבת ‪ | 22:10-10:00‬ראשון‪-‬חמישי ‪23:00-12:00‬‬
‫וילה שרובר‬
‫באדיבות ארכיון דורה גד‪ ,‬המכללה למינהל‬
‫אירוע הפתיחה‬
‫‪ ,19.5‬חמישי‬
‫בית הנסן‪ -‬מרכז לעיצוב‪,‬‬
‫מדיה וטכנולוגיה‬
‫ווילה שרובר‬
‫רצף העבודות בבית הנסן‪ ,‬מאת מעצבים‬
‫צעירים מהארץ ומחו"ל‪ ,‬יבקש להציג תמונה‬
‫עכשווית של עיצוב‪ ,‬בו הטכנולוגיה מאפשרת‬
‫מקורות חדשים לאיסוף תוכן ומידע‪.‬‬
‫בנוסף יתקיימו סדנאות והופעות‪ ,‬ותפתח‬
‫חנות פופ‪-‬אפ של ״אסופה״ בעליית הגג‪.‬‬
‫תערוכה מרכזית‬
‫התערוכה בוילה שרובר מבקשת לייצר תמונת‬
‫מצב של פניהם של המעצבים הישראלים דרך‬
‫עבודות מייצגות‪.‬‬
‫בסלון הוילה יפעל ״הסלון של גיטה״ ‪-‬‬
‫מקום למפגשים עם יוצרים מתחומים שונים‬
‫באוירה סלונית נינוחה‪.‬‬
‫בגזיבו ההיסטורי יפעל במהלך השבוע בית‬
‫קפה פופ‪-‬אפ של משק עפאיים‪.‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫חמישי ‪ | 23:00-19:00‬שישי ‪16:00-10:00‬‬
‫שבת סגור | ראשון‪-‬חמישי ‪23:00-12:00‬‬
‫הכניסה לאירועים חופשית‪ ,‬למעט כנס העיצוב והפעילות במוזיאון המדע‪.‬‬
‫הרשמה מראש באתר ‪jdw.co.il‬‬
‫מתחם התחנה הראשונה‬
‫בניין כלל‬
‫עיצוב‪ :‬גרוטסקה‬
‫צילום‪ :‬דניאל נחמיאס‬
‫המרפסת‬
‫ספירלה‬
‫מתחם המעצבים‬
‫ומדרחוב בצלאל ש"ץ‬
‫מתחם הרחובות בצלאל‪-‬ש"ץ‪ ,‬ערש העיצוב‬
‫של ירושלים והמדינה‪ ,‬מציג את פרשנותו‬
‫הייחודית לעיצוב‪.‬‬
‫חנות פופ‪-‬אפ המפציעה לשבוע בלבד תמכור‬
‫חולצות עם הדפסים מקוריים של מעצבים‪,‬‬
‫תצוגת אופנה‪ ,‬תערוכה בחלונות ראווה ועוד‪.‬‬
‫שידרוגיישן‬
‫מסיבת עיצוב בחצר בצלאל אדריכלות‬
‫שישי‪11:00 ,20.5 ,‬‬
‫תחנת הדווידקה‬
‫קבוצת מוסללה חושפת את משכנה החדש‬
‫על גג בניין כלל‪ .‬במהלך שבוע הפתיחה יוצעו‬
‫סדנאות ואירועים פתוחים לציבור בתחומים‬
‫שבין אמנות‪ ,‬קיימות וקהילה‪.‬‬
‫בכל יום יתקיימו סיורים‪ ,‬מפגשים ואירועים‬
‫מיוחדים לילדים ומבוגרים ברחבי הבניין‬
‫ועל המרפסת‪.‬‬
‫קואופרטיב העיצוב הירושלמי בונה מכונה‬
‫ענקית בשיתוף תלמידי תיכון מירושלים‪.‬‬
‫בהנחיית רם שפינוזה מזרחי וחברים‪.‬‬
‫אירוע חגיגי להשקת הפרויקט‬
‫ראשון‪17:30 ,22.5 ,‬‬
‫שעות הפעלת המכונה‪:‬‬
‫שישי‪-‬שבת ‪16:00 ,14:00 ,12:00‬‬
‫ראשון‪-‬חמישי ‪18:30 ,17:00‬‬
‫מסיבת פתיחה‬
‫שישי‪11:00 ,20.5 ,‬‬
‫מתחם גבעת רם‬
‫צילום‪ :‬עמית צורן‬
‫המרפסת‪ :‬גג לעירוניות חדשה‬
‫מכונת רוב גולדברג‬
‫שעות פעילות‪20:00-10:00 :‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫חמישי‪-‬חמישי ‪23:00-12:00‬‬
‫ק‪.‬ש‪.‬קוצ׳ר‬
‫המוזיאון לאמנות‬
‫האסלאם‬
‫עיצוב‪ :‬למל כהן‬
‫״כאן בונים!״‬
‫מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים‪,‬‬
‫מזמין את כל המשפחה לשלל סדנאות‪,‬‬
‫הדגמות והפנינג ענק‪.‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫שני‪-‬חמישי ‪18:00-10:00‬‬
‫שישי ‪ | 14:00-10:00‬שבת ‪16:00-10:00‬‬
‫הכניסה בתשלום‪ ,‬מחיר מיוחד לשבוע העיצוב‬
‫שידרוגיישן‬
‫בכניסה לבניין כלל במפלס רחוב יפו יבנה‬
‫מתחם פעילות שידרוגיישן ובמסגרתו תקיים‬
‫קבוצת נחלתה סדנאות יצירה ומלאכה (‪.)diy‬‬
‫במהלך כל השבוע ניתן להביא חפצים‬
‫הזקוקים לשדרוג אמנותי‪-‬עיצובי‪.‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫חמישי‪-‬חמישי ‪20:00-12:00‬‬
‫מעבדה פתוחה לעיצוב היברדי‬
‫״אות מאירן״ ‪-‬‬
‫כרזות איראניות עכשוויות‬
‫לראשונה בישראל‪ ,‬תערוכת כרזות‬
‫איראניות עכשוויות שעוצבו על ידי מיטב‬
‫האמנים והאמניות מאיראן לאורך ‪40‬‬
‫השנים האחרונות‪.‬‬
‫פתיחת תערוכה‬
‫חמישי‪20:00 ,19.5 ,‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫ראשון סגור | שני‪-‬חמישי ‪20:30-10:00‬‬
‫שישי‪-‬שבת ‪14:00-10:00‬‬
‫ד״ר עמית צורן מזמין את הקהל לגלות‬
‫מה קורה כשטכנולוגיה פוגשת קראפט‪.‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫שני‪-‬רביעי ‪ 17:15‬ו־‪18:15‬‬
‫סטודיו פתוח במסגרת‬
‫פרויקט שהות אמן‬
‫האמנית ניבי אלרואי חושפת את הסטודיו‬
‫המפגיש בין אמנות למדעים‪.‬‬
‫שעות פעילות‪:‬‬
‫שני‪ ,‬רביעי ‪ 16:30‬ו־‪17:30‬‬
‫‪/26‬‬
‫וילה שרובר‪ .1959 ,‬צילום‪ :‬דייוויד האריס‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫חווילה עוברת‬
‫ירושלים של שנות ה־‪ 50‬נזקקה לאצולה חדשה ולהווי‬
‫שירים אותה מעל החיים היגעים והלופט־גשפט‪ .‬מיילס‬
‫וגיטה שרובר סיפקו את הסחורה במידה גדושה ופיזרו‬
‫קצת אבק כוכבים ברחובות‪ .‬הם גם פירגנו לעיר תיאטרון‬
‫מפואר‪ ,‬טיילת מרהיבה ואת בית־החייל המשמים‬
‫מריק שטרן‬
‫בשנות ה‪ ,50-‬בירושלים החצויה‪ ,‬עוד ליקקו את‬
‫פצעי מלחמת העצמאות‪ .‬העיר היתה שרויה‬
‫בפוסט‪-‬טראומה‪ .‬העדרן של האליטות הפלסטיניות‬
‫והיהודיות‪ ,‬שנטשו אותה בלב הקרבות‪ ,‬הורגש‬
‫היטב‪ .‬את מקומן מילאו מהגרים יהודים עניים‬
‫ממזרח אירופה ומארצות האסלאם‪ .‬בכל קצה‬
‫רחוב ניצב שלט שהזהיר מפני חציית גבול‪ ,‬ובשולי‬
‫העיר ילדים מוזנחים התרוצצו בין הריסות‪ ,‬צליפות‬
‫ופחונים‪ .‬ההתמודדות עם השברים היתה גדולה על‬
‫העירייה‪ .‬בפרק זמן של שש שנים התחלפו שלושה‬
‫ראשי עיר וועדה קרואה אחת‪ .‬בתוך כל הברדק‬
‫הזה – כמו חייזר שנחת מפלנטה לטינית – נבנתה‬
‫לה וילה שרובר‪.‬‬
‫זו היתה הווילה המפוארת ביותר בארץ‬
‫באותה העת – ‪ 1,800‬מ"ר‪ ,‬שישה דונמים ובריכת‬
‫שחייה אולימפית‪ .‬היא לא נראתה כמו שום בניין‬
‫אחר בעיר‪ .‬בעיני הירושלמים היא דמתה לאונייה‬
‫צבעונית שהתחפרה על קצה רכס טלביה‪ .‬את הבית‬
‫עיצבו שלושה אדריכלים אקזוטיים מוונצואלה‪.‬‬
‫בחצר נפרשו מדשאות ונבנה בית‪-‬תה בצורת‬
‫צדפה הפוכה‪ .‬את תוכו עיצבה וריהטה דורה גד‪,‬‬
‫מעצבת‪-‬העל של עשירי תל‪-‬אביב‪ .‬על קירות הבית‬
‫נתלו במשך השנים יצירותיהם של מגריט‪ ,‬קלימט‪,‬‬
‫פיקאסו ואחרים‪ .‬הון‪ ,‬מגלומניה וציונות שוב חברו‬
‫יחדיו בירושלים‪ ,‬והעיר רעשה‪ .‬ובמרחק יריקה‪,‬‬
‫מעבר לשביל‪ ,‬רבץ בית הנסן‪ ,‬מעונם של המצורעים‪.‬‬
‫הכל התחיל במיילס שרובר‪ ,‬אייל פלדה‬
‫אמריקאי שעשה את הונו בדרום אמריקה‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1954‬הצטלבה דרכו עם זו של גיטה פאפה‪ ,‬שהיתה‬
‫מה שנקרא "אשת חברה" ומלוות ‪ VIP‬שביקרו‬
‫בישראל מטעם משרד החוץ‪ .‬בשנת ‪ 1954‬צוותה‬
‫גיטה ללוות את מיילס בביקורו בישראל‪ ,‬ואחרי‬
‫רומן זריז והחלטי בן שבוע ימים הם נישאו וטסו‬
‫לקראקס‪ .‬כששבו לארץ ב‪ ,1958-‬הם ידעו בדיוק‬
‫היכן הם רוצים את החושה שלהם‪.‬‬
‫הבחירה בטלביה לא היתה מקרית‪ .‬אם רחביה‬
‫היתה שטעטל יקי משודרג‪ ,‬טלביה עוד נשאה‬
‫ניחוח של אריסטוקרטיה קוסמופוליטית‪ .‬כבר‬
‫בתקופת המנדט ידע כל מליין מבית‪-‬ג'אלה ועד‬
‫רמאללה שלגור בבקעה זה נחמד‪ ,‬וילה בקטמון‬
‫זה אחלה‪ ,‬אבל אם אתה באמת רציני – אז טלביה‬
‫היא המקום בשבילך‪ .‬גם אחרי ‪ 1948‬רק משפחות‬
‫יהודיות אמידות מצאו את דרכן לבתים הנטושים‪,‬‬
‫והפרסטיז'ה נשמרה‪ .‬לשונות טובות מספרות‬
‫שהקרקע שעליה נבנתה הווילה יועדה בכלל למבנה‬
‫ציבורי‪ .‬כדי להסיר את המכשול הפעוט ניגש מיילס‬
‫ישר לראש הנחש‪ ,‬שר האוצר דאז‪ ,‬יצחק ספיר‪ ,‬וסגר‬
‫איתו דיל – קרקע למגורים תמורת תיאטרון עירוני‪.‬‬
‫בעוד שהתיאטרון נבנה לו לאטו במשך למעלה‬
‫מעשור והפך באופן רשמי לפיל הלבן הראשון בעירנו‪,‬‬
‫הווילה נבנתה בזריזות וכבר בשנת ‪ 1958‬התמקמו‬
‫בה גיטה ומיילס‪ .‬בתוך זמן קצר הפכה וילה שרובר‬
‫למועדון אקסקלוסיבי של אשכנזי הארץ‪ ,‬המקום שבו‬
‫השמנה התערבבה עם הסלתה עד בלי די‪ .‬כך למשל‬
‫בשנת ‪ 1961‬התקיים במקום ערב של ויכוח בין‪-‬‬
‫מפלגתי בין מפא"י לליברלים מול קהל של לפחות‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‪ 400‬איש ואשה מהאינטליגנציה הירושלמית‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1970‬סיפרה הרכילאית מירה אברך שליומולדת‬
‫ה‪ 75-‬של מיילס הגיעו "פרופסורים‪ ,‬שופטים‪,‬‬
‫אלופים‪ ,‬שחקנים‪ ,‬עסקנים ונכבדים ערבים מיהודה‬
‫ושומרון‪ ,‬וביניהם ציפורה שרת ומרים אשכול"‪.‬‬
‫גברת שרובר היתה ידועה בטעמה האיכותי‪,‬‬
‫אך גם בנטייה לא קטנה לקפריזיות‪ .‬אחד הרגעים‬
‫המוצלחים ביותר שבהם נפגשו הווילה‪ ,‬הקפריזה‬
‫וירושלים היה בזמן תצוגת האופנה של החברה‬
‫הממשלתית משכית‪ ,‬שהתקיימה בחצר הווילה‪ .‬כמו‬
‫בסרט זומבים הוליוודי‪ ,‬בזמן שהתזמורת ניגנה ואילנה‬
‫רובינא דיגמנה שמלה לבנה עם עגילי זהב מעשה ידי‬
‫תימנים‪ ,‬טיפסו כמה מצורעים מבית הנסן הסמוך על‬
‫סולמות והציצו בפנים עטויות תחבושות לבנות אל‬
‫תוך החצר‪ .‬המוזמנים נבעתו‪ ,‬ושרובר החליטה שזה‬
‫יותר מדי בשבילה‪ .‬היא נעלה את עצמה בתוך הווילה‬
‫והותירה את האורחים כלואים בחצר‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬למרות המניירות‪ ,‬ירושלים נזקקה‬
‫לאצולה חדשה ולהווי שירים אותה מעל החיים‬
‫היגעים והלופט‪-‬גשפט‪ .‬מיילס וגיטה סיפקו את‬
‫הסחורה במידה נאה וגדושה ופיזרו קצת אבק‬
‫כוכבים ברחובות‪ .‬הם גם פירגנו לעיר תיאטרון מפואר‬
‫למדי‪ ,‬טיילת מרהיבה‪ ,‬וגם את בית‪-‬החייל המשמים‬
‫(אבל לא נהיה קטנוניים)‪ .‬קלאסיקה של נדבנים‪.‬‬
‫החגיגה הסתיימה עם מותו של מיילס בשנת‬
‫‪ .1976‬הווילה נעשתה גדולה על גיטה‪ .‬כעבור כמה‬
‫שנים היא בנתה על חלק מהחצר‪ ,‬על שטח הבריכה‪,‬‬
‫בית מעט צנוע יותר לה ולבנה גבריאל‪ .‬את הווילה‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪27/‬‬
‫‪/28‬‬
‫וילה שרובר‪ ,‬מבט מבפנים‪ .‬התצלומים מתוך ארכיון דורה גד‪ ,‬החוג לעיצוב פנים‪ ,‬המסלול האקדמי‪ ,‬המכללה למינהל‬
‫היא קיוותה להפוך למעון שרד ממשלתי עבור‬
‫אורחים מחו"ל‪ ,‬אולם עלויות התחזוקה הגבוהות‬
‫לצד מספר קטן מדי של חדרים הפכו את הרעיון‬
‫ללא מעשי‪ .‬מתחילת שנות ה‪ 80-‬ועד היום‪ ,‬למעט‬
‫שתי הפסקות קצרות‪ ,‬הווילה עומדת ריקה‬
‫ומזקינה בחוסר חן‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1991‬מכרה שרובר את הווילה וחלק‬
‫מהחצר ליזם ג'קי ספרא מחברת ‪ ,Deka‬עם אופציה‬
‫לרכישת הווילה הקטנה בהמשך הדרך‪ .‬ספרא חשב‬
‫שעשה עסקה משתלמת; הוא יחכה שהחלק השני של‬
‫הווילה ייפול לידיו ויגזור את הקופון‪ .‬ואכן‪ ,‬עם מותה‬
‫של שרובר בשנת ‪ ,2004‬דרשה חברת ‪ Deka‬לממש‬
‫את האופציה ולקבל לידיה את שארית המגרש‪ .‬אבל‬
‫תוכניות לחוד ורווחים לחוד‪ .‬היזמים נקלעו למאבק‬
‫משפטי על גובה התשלום עם הממונים על עזבונה‬
‫של שרובר‪ .‬רק בשנת ‪ 2013‬הכריע בית‪-‬המשפט‬
‫בפשרה‪ ,‬ו‪ Deka-‬זכתה בשארית הקרקע‪.‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫קצרי רוח ועצבניים ניגשו הזוכים למימוש‬
‫הרווחים שלהם ציפו למעלה מ‪ 20-‬שנה‪ .‬הם‬
‫הציעו את הווילה לשוק בסכום האסטרונומי‬
‫של ‪ 120‬מיליון שקל‪ .‬כעבור שנה נאלצו להיפרד‬
‫ממנה תמורת ‪ 70‬מיליון שקל בלבד‪ .‬כיום הווילה‬
‫היא בבעלות יזם פרטי שזהותו ותוכניותיו אינן‬
‫ידועות‪ .‬מבט קצר בסביבה הקרובה מלמד שספק‬
‫אם המקום לא יגמור כעוד פרויקט מגורים יוקרתי‬
‫לרוחות רפאים מהגולה הדוויה‪.‬‬
‫ירושלים הניאו‪-‬ליברלית של ‪ 2016‬כבר שבעה‬
‫מאריסטוקרטיה ונדבנות‪ .‬אחרי שני עשורים שבהם‬
‫ספקולנטים‪ ,‬נדל"ניסטים‪ ,‬קבלנים ותושבי חוץ עשו‬
‫סיבוב על כל פיסת קרקע פנויה‪ ,‬אף אחד לא מציץ‬
‫בסקרנות והדרת כבוד לתוך חצרות עשירים (גם אם‬
‫היו רוצים – החומות גבוהות ואטומות מדי)‪ .‬בעלי‬
‫ההון‪ ,‬מצדם‪ ,‬כבר אינם זקוקים להכרת הציבור‬
‫הישראלי כדי להצדיק את נהנתנותם‪ ,‬ובוודאי‬
‫‪19.5.16‬‬
‫שאינם חשים כל צורך להיסחף כמו השרוברים עם‬
‫תיאטרון עירוני או טיילת לרווחת הציבור‪.‬‬
‫ובינתיים‪ ,‬איך שגלגל מסתובב לו‪ .‬קוצים ועשבים‬
‫שוטים כבשו את החצר המוזנחת של וילה שרובר‪,‬‬
‫הפסיפס קמל ומתמוטט ובית‪-‬התה נראה כמו‬
‫פסל סביבתי זול ומיושן‪ .‬דווקא בית‪-‬המצורעים‬
‫הסמוך‪ ,‬ששנים הטיל את אימתו על יושבי‬
‫החווילות מצפון‪ ,‬חווה תחייה מחודשת ומשגשג‬
‫היום כמתחם בצלאלניקי מגה‪-‬שיקי ושופע כוונות‬
‫טובות והיפסטרים‪ .‬כאילו רוחותיהם הנקמניות‬
‫של המצורעים המנודים עזבו את בית הנסן והטילו‬
‫ג'ינקס על הווילה‪ .‬עד האוליגרך הבא‪.‬‬
‫מריק שטרן הוא חוקר במכון ירושלים לחקר‬
‫ישראל‪ ,‬דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל‬
‫באוניברסיטת בן־גוריון‪ ,‬מייסד ומנהל המיזם‬
‫האורבני ״על המקום״‬
‫‪29/‬‬
‫למעלה‪ :‬גינת וילה שרובר‪ .‬צילום‪ :‬דן צור‬
‫למטה‪ :‬תוכנית גינת וילה שרובר‪ ,‬דן צור אדריכלים‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫כיצד לשקר בעזרת‬
‫ויזואליזציה של נתונים‬
‫״אני מאמין ששפה חזותית היא חלק אינטגרלי של חשיבה אנליטית‪ ,‬העמקה‬
‫ותקשורת‪ .‬אבל אני מציע שלא נציב לעצמנו כמטרה תקשורת חזותית נקייה‬
‫מכל רבב‪ .‬הקו הישר שכביכול מתחיל בנתונים ובמידע ועובר דרך אמצעים‬
‫חזותיים אל עבר ידע ותבונה אינו קיים‪ ,‬ואל לנו להעמיד פנים שכן״‪ .‬ניתוח‬
‫עומק של כמה אינפוגרפיקות ותובנות על אמיתות ושקרים חזותיים‬
‫מ ו ש ו ן ז ר־א ב י ב‬
‫‪/30‬‬
‫כשאנחנו עובדים עם נתונים גולמיים‪ ,‬לעתים קרובות‬
‫עולה הצורך להציג אותם באופן חזותי‪ ,‬כלומר להעניק‬
‫להם צורה או למפות אותם‪ .‬ברם‪ ,‬כל המפות משקרות‪.‬‬
‫מפות מחויבות לשקר‪ ,‬אחרת לא תהיה בהן תועלת‪ .‬יש‬
‫שקרים שקופים; אייקון של עץ על מפה יציין לרוב את‬
‫הימצאותם של כמה עצים בשטח‪ .‬יש שקרים לבנים;‬
‫עיגול מספרים והעדפת נתונים מסוימים כדי ליצור‬
‫הצגה נהירה יותר‪ .‬ויש שקר מהסוג השלישי‪ :‬הצגה‬
‫שמעבירה מסר מוטה‪ ,‬מצג שווא של נתונים המעודד‬
‫קריאה מסוימת שלהם‪.‬‬
‫כל זה נשמע מרושע למדי‪ ,‬ולעתים הוא אכן‬
‫כזה‪ .‬קשה להבחין בשקר אלא אם ניצבים מולו‪ ,‬ולכן‬
‫הבה נלכלך מעט את ידינו ונתבוסס בכמה דוגמאות‬
‫יצירתיות וערמומיות של מניפולציה חזותית‪.‬‬
‫במהלך השנים העברתי כמה סדנאות על דיס‪-‬‬
‫אינפוגרפיקה (‪ .)Dis-Infographics‬הסדנאות עודדו‬
‫אקטיביסטים‪ ,‬מעצבים‪ ,‬סטטיסטיקאים‪ ,‬אנליסטים‪,‬‬
‫חוקרים‪ ,‬אנשי טכנולוגיה ואמנים לשקר באופן חזותי‪.‬‬
‫במהלך הסדנאות השתמשתי בפירמידת ה‪DIKW-‬‬
‫(נתונים > מידע > ידע > תבונה; > ‪Data > Information‬‬
‫‪ – )Knowledge > Wisdom‬מסגרת רעיונית שמסייעת‬
‫לחשוב על האופן שבו נתונים מתורגמים למידע‪,‬‬
‫שבתורו זוכה להקשר הרלבנטי והופך לידע‪ .‬התבונה‪,‬‬
‫השלב האחרון‪ ,‬היא המצב שבו ידע משפיע על‬
‫התובנות שלנו ועל דרכי הפעולה המכוונות את עתידנו‪.‬‬
‫הה ְחזָ יָ ה‪( ‬הוויזואליזציה) מאפשרת לקדם את הנתונים‬
‫ַ‬
‫במעלה הפירמידה לעבר התבונה‪ ,‬וכך להשפיע על‬
‫הפעולות וההחלטות שלנו‪.‬‬
‫מאות שנים לפני שביג‪-‬דאטה‪ ,‬הגרפיקה‬
‫הממוחשבת והמדיה החברתית התנגשו לכדי‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫עתיד‬
‫תבונה‪ :‬יישום‪ :‬כדאי שאעצור את הרכב‬
‫ידע‪ :‬הקשר‪ :‬הרמזור שאליו אני‬
‫מתקרב אדום עכשיו‬
‫מידע‪ :‬משמעות‪ :‬הרמזור שפונה דרומה‬
‫בצומת פיט וג׳אורג׳ (דיזנגוף‪-‬ריינס‬
‫יותר נגיש ‪ ):‬השתנה לאדום‬
‫עבר‬
‫נתונים‪ :‬גולמי‪ :‬אדום‬
‫גרף ‪ .1‬מקור‪Gallup Institute :‬‬
‫התפוצצות הדאטוויז (‪ ,)Dataviz‬הצגה חזותית היתה‬
‫בעיקר כלי מדעי לחקירה ולתיעוד‪ .‬היסטוריה זו היא‬
‫שהקנתה לז'אנר העיצובי הזה סמכות והפכה אותו‬
‫לחלק אינטגרלי מהתהליך המדעי‪ .‬כפרי מחשבה‬
‫ויצירה אנושיות‪ ,‬תמיד היתה באינפוגרפיקה מידה‬
‫מסוימת של הטיה‪ ,‬ללא קשר למהימנות המדעית‬
‫של התהליך שבו שולבה‪ .‬ההטיות הללו ניכרות‬
‫כמעט בכל מפה אינטראקטיבית שתיתקלו בה‪,‬‬
‫שעדיין מהדהדת את היטל מרקטור‪ ,‬שהציב את‬
‫אירופה וצפון אמריקה בראש המפה‪ ,‬וכן הדגיש‬
‫את גודלן וחשיבותן לעומת הדרום הגלובלי‪.‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫הפרקטיקות העכשוויות של החזיה מתוכנתת של‬
‫נתונים מסתירות את העיניים ואת הידיים האנושיות‬
‫שיצרו אותן מאוחרי מסדי נתונים‪ ,‬אלגוריתמים‬
‫וגרפיקות ממוחשבות‪ ,‬אולם אותן ההטיות עודן שם‪,‬‬
‫הגם שכיום קשה יותר לפענחן‪.‬‬
‫הבה נשקר‪ .‬אבל ראשית‪ ,‬נציב‬
‫כמה חוקים‬
‫איננו מפיצים שקרים חזותיים על‪-‬ידי הצגת נתונים‬
‫שקריים‪ .‬מעשה כזה יהיה שקר גרידא‪ .‬אנחנו משקרים‬
‫צילום מסך מתוך הפרויקט ‪ / THE TRUE SIZE OF...‬מפות גוגל‬
‫משמאל‪ :‬נתוני אמת על שטחי מדינות לפי האתר ‪ .livelearnevolve.com‬המפה מוכיחה כי‬
‫אפריקה (‪ 30.3‬מיליון קמ"ר) גדולה מהצירוף של סין (‪ 9.6‬מיליון קמ"ר)‪ ,‬ארה"ב (‪ 9.4‬מיליון‬
‫קמ"ר)‪ ,‬מערב אירופה (‪ 4.9‬מיליון קמ"ר)‪ ,‬הודו (‪ 3.2‬מיליון קמ"ר)‪ ,‬ארגנטינה (‪ 2.8‬מיליון קמ"ר)‪,‬‬
‫שלוש מדינות סקנדינביות והאיים הבריטיים (אין נתונים במפה)‬
‫בעזרת ייצוג שווא של הנתונים‪ ,‬וזאת כדי לספר‬
‫סיפור שאנחנו מעוניינים להעביר‪ .‬אם זה גורם לכם‬
‫לנוע בכיסא באי‪-‬נוחות‪ ,‬טוב מאוד‪ ,‬זו בדיוק הכוונה‪.‬‬
‫ואם אתם נרתעים מלאמץ את הנטייה החדשה הזו‪,‬‬
‫אין ממה לחשוש‪ ,‬הרי היא אינה חדשה‪ .‬הציצו לרגע‬
‫בקורות החיים שלכם והיזכרו‪ ,‬כבר שיקרתם בעזרת‬
‫נתוני אמת‪ .‬אבל כעת‪ ,‬השקר יהיה בוטה וחזותי‪.‬‬
‫כדי לעשות דה‪-‬קונסטרוקציה של מה שייתכן‬
‫שהוא שקר‪ ,‬אני מציע שנשתמש בשלושת החלקים‬
‫של מודל התוכן‪/‬מבנה‪/‬תצוגה כשכבות השונות של‬
‫ההצגות הגרפיות שננתח‪ .‬כל שכבה נתונה בפני עצמה‬
‫למניפולציות‪ .‬תוכן המסר המועבר‪ ,‬עוד לפני שעבר‬
‫תהליך של החזיה‪ ,‬יכול להתבסס על נתונים כנים‪ ,‬אבל‬
‫אופן איסוף הנתונים יכול לעבור מניפולציה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫האם כדאי לנו להעביר חוק שיאפשר הריגת‬
‫תינוקות?‬
‫אני מקווה שרובכם המוחלט יאמרו‪ :‬לא‪.‬‬
‫אבל אם אשאל‪ :‬האם לנשים יש בעלות על גופן?‬
‫הפעם אני נוטה להאמין שרובכם יענו‪ :‬כן‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫מה יקרה אם אציג זאת כך‪:‬‬
‫האם על הפלות להיות חוקיות?‬
‫אם השאלה היתה מוצגת בסקר‪ ,‬הרי שרק אחד מן‬
‫הניסוחים מציג באופן כן וישיר את הדיון על מעמדן‬
‫החוקי של הפלות‪ ,‬בלי להכיל הטיה לעבר אחת מן‬
‫העמדות הקשורות בו‪.‬‬
‫הבה נשתמש בסקר דעת קהל אמיתי כדי לאתר‬
‫שקרים בשכבת המבנה‪ .‬מכון גאלופ עורך מדגמים‬
‫בנוגע למעמדן החוקי של הפלות בארה"ב זה כ‪20-‬‬
‫שנה‪ ,‬ולעתים קרובות כמה פעמים בשנה‪ .‬הנוסח של‬
‫המכון לשאלה הנ"ל הוא פוליטי יותר‪:‬‬
‫בנוגע להפלות‪ ,‬האם את‪/‬ה מזדהה כתומכ‪/‬ת‬
‫ללמוד על מגמות ושינויים בנתונים‪ ,‬אבל בגרף אפשר‬
‫לטפס במעלה פירמידת ה‪.DIKW-‬‬
‫הגרף של גאלופ דואג לסמן בבירור כל אחד‬
‫ממרכיבי הנתונים ולהציג את המספרים לאורך הקווים‬
‫במרווחים שווים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,2009‬כשסוכנות הידיעות ‪ AP‬בחרה‬
‫להשתמש בנתונים הללו כדי לספר סיפור טוב‪ ,‬כל‬
‫שהיה עליה לעשות הוא להטות מעט את הפרופורציות‬
‫בחירה או תומכ‪/‬ת חיים? (‪With respect to the‬‬
‫‪abortion issue, would you consider yourself to‬‬
‫?‪)be pro-choice or pro-life‬‬
‫תומכ‪/‬ת בחירה (‪ – )Pro-Choice‬בעד הסדרה חוקית‬
‫של ההפלות‪ .‬תומכ‪/‬ת חיים (‪ – )Pro-Life‬נגד הסדרה‬
‫חוקית של ההפלות‪.‬‬
‫ואלה הם הנתונים שהתקבלו‪ :‬מהטבלה קשה‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪31/‬‬
‫הפלות בארצות‪-‬הברית‬
‫באוכלוסיית העולם‬
‫שיעור ההפלות‬
‫‪/32‬‬
‫של הגרף המקורי‪ ,‬לשנות את נקודת ההתחלה של‬
‫הציר האנכי ולהשתמש בקווים עבים יותר עם פחות‬
‫ניואנסים‪ .‬כך איפשר השימוש באותם הנתונים הדגשה‬
‫של מגמה מאוד מסוימת‪ .‬הצגה של שינוי ברור בדעת‬
‫הקהל בנושא כל‪-‬כך לוהט במסגרת הדיון האידיאולוגי‬
‫בארה"ב מייצרת סיפור טוב יותר‪.‬‬
‫מוקדם יותר ב‪ ,2009-‬כשאתר האינטרנט ‪LiveAction.‬‬
‫‪ ,org‬המקדם באופן רשמי עמדות "תומכות‪-‬חיים"‪,‬‬
‫ביקש להפיץ את הנתונים בצורה גרפית כדי להטיף‬
‫למשוכנעים ולהכריז בריש גלי "אנחנו מנצחים!"‪,‬‬
‫הבחירה היתה קריאה הרבה יותר סלקטיבית של‬
‫הנתונים וסידורם על גרף מס' ‪.3‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬אין כל צורך להודות שהעמדה "בעד‪-‬‬
‫חיים" היתה בשפל בשנות ה‪ ;90-‬להתחיל מ‪–2003-‬‬
‫‪ 2004‬עובד יופי‪ .‬אין כל ספק שהתמקדות במסגרת‬
‫זמנים מצומצמת יותר עוזרת לספר סיפור של‬
‫התחזקות המגמה‪ ,‬כמו גם הבחירה בקבוצת גיל‬
‫מסוימת מאוד‪ .29–18 ,‬אין דבר בהצגת הנתונים שאינו‬
‫נכון‪ ,‬אבל זו בחירה מאוד סלקטיבית‪.‬‬
‫אם נשתמש באותם נתונים שגאלופ פירסם בגרף‬
‫‪ 1‬ונרחיב אותם בשנתיים‪ ,‬הגרף עשוי להראות בגרף‬
‫‪ .4‬כעת התמונה מציגה מגמה פחות חדה‪ .‬גם כאן‬
‫יש הטיה של הנתונים‪ ,‬אבל זוהי הטיה סלקטיבית‬
‫פחות‪ .‬את הקריאות הסלקטיביות האלה נוכל להגדיר‬
‫כמניפולציות בבחירת המבנה‪.‬‬
‫בהגיענו לשכבת התצוגה‪ ,‬אופציות המניפולציה‬
‫מתרבות באופן ניכר‪ .‬כאן ניתן להשתמש בצבע‬
‫ובקונטרסט‪ ,‬בגודל ובקומפוזיציה‪ ,‬בצורה ובטיפוגרפיה‪,‬‬
‫בתנועה ובאינטראקציה ‪ -‬כל בחירה היא הזדמנות‬
‫להציע קריאה מסוימת של הנתונים‪ .‬אלה הזדמנויות‬
‫לשקר בזמן שאנחנו עושים את הרושם שאנחנו בעצם‬
‫מספרים אמת‪.‬‬
‫הבה נמשיך עם הדוגמה של הדיון סביב הפלות‬
‫בארה""ב ונעבור לבחון את הדוגמה הבאה מהאתר‬
‫‪ ,LiveCitizen.com‬שמתנגד להפלות ("תומכי‪-‬חיים")‪:‬‬
‫בטריקים‬
‫מלאה‬
‫הזו‬
‫האינפוגרפיקה‬
‫חזותיים‪ .‬הראשון במעלה הוא הנפח העצום של‬
‫הסטטיסטיקות המוצעות‪ .‬עוד לפני שסיימנו‬
‫לעבור על סטטיסטיקה אחת‪ ,‬מעודדים אותנו‬
‫לבחון את הבאה‪ .‬כך מפזרים לנו את הקשב ובו‬
‫בזמן שוזרים את סדר הצגת הסטטיסטיקות עם‬
‫הנרטיב שהוכתב עבורנו‪ .‬הטריק השני‪ :‬השימוש‬
‫בסכמות גנריות לייצוג גבר ואשה מרחיב באלגנטיות‬
‫מבלבלת את ייצוג נושא ההפלה לכדי סכמה אחת‬
‫המכילה את האייקונים עבור אשה‪ ,‬עובר ופח זבל‪.‬‬
‫השלישי‪ :‬שינוי קנה‪-‬המידה במעבר מסטטיסטיקות‬
‫על אודות הפלה ברמה העולמית (‪ 42‬מיליון = ‪5‬‬
‫אמהות שמשליכות תינוקות לפח) לסטטיסטיקות‬
‫ברמה המדינתית‪ ,‬קרי בארה"ב (‪ 1.4‬מיליון = ‪2‬‬
‫אמהות שמשליכות תינוקות לפח)‪ ,‬הוא ייצוג שווא‬
‫מעודן שממנו ניתן להסיק בטעות שארה"ב לבדה‬
‫אחראית ל‪ 40%-‬מסך כל ההפלות בעולם‪ .‬קריאה‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫שיעור הילודה‬
‫‪ 42‬מיליון ‪ /‬לשנה‬
‫שכיחות ההפלות‬
‫‪ 133‬מיליון ‪ /‬לשנה‬
‫מדינות מפותחות‬
‫מדינות מתפתחות‬
‫שיעור הילודה‬
‫שיעור התמותה‬
‫‪ 3.4‬מיליון ‪ /‬לשנה‬
‫‪ 2.6‬מיליון ‪ /‬לשנה‬
‫אוכלוסיית העולם‬
‫‪ 7‬מיליארד איש‬
‫ארה״ב‬
‫שיעור ההפלות‬
‫‪ 1.4‬מיליון ‪ /‬לשנה‬
‫אוכלוסיית ארה״ב‬
‫‪ 313‬מיליון איש‬
‫גזע‬
‫גיל‬
‫אוכלוסיית‬
‫ארה״ב‬
‫בני‪/‬בנות ‪ 15‬או פחות‬
‫בני‪/‬בנות ‪19-15‬‬
‫בני‪/‬בנות ‪24-20‬‬
‫בני‪/‬בנות ‪29-25‬‬
‫בני‪/‬בנות ‪34-30‬‬
‫בני‪/‬בנות ‪39-35‬‬
‫בני‪/‬בנות ‪ 40‬ומעלה‬
‫לבנים‬
‫שחורים‬
‫היספנים‬
‫אחרים‬
‫סיבה‬
‫דת‬
‫פרוטסטנטים‬
‫קתולים‬
‫ללא דת ‪ /‬אתיאיסטים‬
‫יהודים‬
‫אחרים‬
‫אונס וגילוי עריות‬
‫סבירות לסיבוכים רפואיים‬
‫סיבות סוציאליות (הילד‬
‫אינו רצוי או ״לא נוח״)‬
‫מקור‪ :‬האתר ‪LiveCitizen.com‬‬
‫יותר קרובה של המספרים תתקן את ייצוג השוא‬
‫החזותי הזה‪ ,‬אבל למי יש זמן לקרוא ביסודיות‪,‬‬
‫בייחוד כשהדבר הבא בתור הוא ארבע אמהות‬
‫גדולות וצבעוניות שמשליכות את תינוקותיהן לפח?‬
‫החלק הבא מרחיק לכת ומשתמש בכישרון רב‬
‫במניפולציות נוספות‪ .‬האמא שמייצגת "גזע" מראה‬
‫שעל אף שרק ‪ 12%‬מסך האוכלוסייה הן אמהות‬
‫שחורות‪ ,‬הן משליכות לפח אותו מספר של תינוקות‬
‫כמו הרוב הלבן‪ ,‬שהוא ‪ 69%‬מהאוכלוסייה‪ .‬ואף מלה‬
‫‪19.5.16‬‬
‫בנוגע לקורלציות סוציו‪-‬אקונומיות בין הקהילות‬
‫הלבנות והשחורות‪ .‬אם אנחנו בכל זאת מעוניינים‬
‫בסיבות להשלכת התינוקות‪ ,‬ניתן פשוט להסתכל‬
‫על האמא שמייצגת "סיבות"; כאן ‪ 93%‬מהסיבות‬
‫מתיוגות כ'"חברתיות"‪ ,‬ובמקרה שזה ייתפס כמופשט‬
‫מדי‪ ,‬הוסיפו בסוגריים‪" :‬כלומר‪ ,‬הילד אינו רצוי או 'לא‬
‫נוח'"‪ .‬התיאור הקצר והנשכני הזה מסכם הסבר ארוך‬
‫ומשעמם יותר של הממצאים שניתנו במקור‪:‬‬
‫"בכל רחבי העולם‪ ,‬הסיבה המושמעת ביותר‬
‫״שורה ראשונה‪ :‬על כל אדם אחד בעולם שנהרג‬
‫באירוע טרור‪ 58 ,‬אנשים בארה״ב מתים מהעדר‬
‫ביטוח רפואי״‪ .‬שורה שנייה‪ :‬״פלשו לבית‪-‬חולים״‬
‫להפלה בקרב נשים היא דחיית ההריון או הפסקתו‪.‬‬
‫הסיבה השנייה בשכיחותה – סיבות סוציו‪-‬אקונומיות‬
‫– כוללת פגיעה בלימודים או בתעסוקה; העדר תמיכה‬
‫מצד האב; הרצון לשלוח את הילדים הקיימים לבית‪-‬‬
‫ספר; ועוני‪ ,‬אבטלה או העדר האמצעים הכלכליים‬
‫להביא עוד ילדים לעולם"‪.‬‬
‫גישה ליברלית לכנות‬
‫אם אתם מחזיקים בעמדה ליברלית "בעד‪-‬בחירה"‪,‬‬
‫כלומר תומכים בחוקיות ההפלות‪ ,‬ייתכן שקל לכם‬
‫לבקר אינפוגרפיקות "בעד‪-‬חיים"‪ ,‬אבל מה יקרה אם‬
‫החזיית הדיסאינפורמציה המניפולטיבית תומכת‬
‫דווקא בהשקפת עולמכם? האם תמשיכו להיות‬
‫ביקורתיים? בואו ננסה‪...‬‬
‫הגרפיקה הזו‪ ,‬מאת ג'ייק לואיס‪ ,‬שמציגה עמדה‬
‫התומכת בביטוח רפואי ממלכתי‪/‬ממומן על‪-‬ידי‬
‫המדינה‪ ,‬משווה באופן חזותי בין ‪ 58‬מיתות בגלל‬
‫העדר ביטוח רפואי בארה"ב למוות של אדם אחד‬
‫באירוע טרור כלשהו מסביב לעולם‪ .‬היא מצליחה‬
‫להרוג שתי ציפורים ליברליות במכה אחת‪ :‬היא‬
‫מקדמת את הפחתת ההתערבות החיצונית במה‬
‫שנהוג לכנות "המלחמה בטרור"‪ ,‬ובו בזמן את הגדלת‬
‫ההשקעה בביטוח רפואי עבור עניים ומחוסרי ביטוח‪.‬‬
‫הגרפיקה עוצבה במיומנות רבה‪ ,‬ובעזרת שורת‬
‫המחץ היא מצליחה להעביר אירוניה עוקצנית‪" :‬פלשו‬
‫לבית‪-‬חולים"‪ .‬זהו סוג הסנגוריה הגרפית שליברלים‬
‫רבים מגיבים לה ב"שיחקתם אותה!"‪ ,‬תוך הערצת‬
‫אדוארד טאפט (‪ ,)Edward Tufte‬מבכירי החוקרים‬
‫בעולם בתחום החזיית המידע‪ ,‬מתאר במבוא לספרו‬
‫"‪ "Beautiful Evidence‬את אמות המידה המוסריות‬
‫שאליהן יש לשאוף בתחום‪ .‬הוא מגדיר את "העקרונות‬
‫האוניברסליים של חשיבה אנליטית" כיסודות עבודת‬
‫עיצוב המידע‪ ,‬ומתנגד לשילוב הקשרים סובייקטיביים‬
‫בתהליך כדוגמת מנהגים מקומיים‪ ,‬אופנה וטכנולוגיה‪.‬‬
‫נראה כי החלטתו של טאפט להעניק לספרו את‬
‫הכותרת "ראיות יפות" היא ניסיון להגדיר את האידיאל‬
‫עבור הצגת נתונים‪" :‬להתענג הן על הנפלא שבמוצג‬
‫לראווה והן על הדיוק של הביטוי"‪ .‬אין בכך לומר‬
‫שטאפט דוחה את הסכנות שבהדמיה מניפולטיבית;‬
‫אדרבא‪ ,‬הוא מקדיש שני פרקים מספרו לאזהרה מפני‬
‫"אנטי‪-‬ראיות לא‪-‬יפות"‪ .‬למרות זאת אני טוען ששקר‬
‫יכול גם להיות יפה‪ ,‬ושאפילו הצגה חזותית כנה אינה‬
‫ראויה להיתפס כראיה חותכת‪.‬‬
‫בעוד שטאפט מכיר באינפוגרפיקה כצורה של שיח‪,‬‬
‫הוא מקדם גישה הקוראת להגביל את השיח ולשמור‬
‫על הא‪-‬פוליטיות של הייצוגים החזותיים‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫לעתים קרובות מדי ההחזיה המדעית‪ ,‬העובדתית‬
‫והא‪-‬פוליטית גורמת לנו לקפוא על השמרים ולמעשה‬
‫לעשות דה‪-‬פוליטיזציה של הטיעונים‪.‬‬
‫העיניים שלנו אולפו לעבד את הסביבה החזותית‬
‫כעובדה ולהתייחס לתוצרי השפה כאל טיעונים‪ .‬על כן‪,‬‬
‫יפים או מכוערים‪ ,‬שקרים חזותיים מתחזים לעובדות‬
‫וחומקים תחת הרדאר שלנו‪ .‬כתוצאה מכך אנחנו‬
‫מכיילים את השקפת עולמנו כך שתכיל את השקרים‬
‫החזותיים הללו באותו האופן שבו אנו עדים לראיות‪.‬‬
‫כל עוד זוהי דרך הפעולה שלנו‪ ,‬יהיו אנשים שימשיכו‬
‫לשקר לנו חזותית ולשכנע אותנו‪ ,‬ולרוב גם את עצמם‪,‬‬
‫שהראיות מדברות בעד עצמן ושאין חשש כי תרבות‬
‫סובייקטיבית והטיות פוליטיות יפלשו פנימה‪.‬‬
‫אינני מקדם גישה איקונוקלסטית אנטי‪-‬חזותית‪.‬‬
‫אני‪ ,‬בדומה לטאפט ורבים אחרים‪ ,‬מאמין ששפה‬
‫חזותית היא חלק אינטגרלי של חשיבה אנליטית‪,‬‬
‫העמקה ותקשורת‪ .‬אבל אני מציע שלא נציב לעצמנו‬
‫כמטרה תקשורת חזותית נקייה מכל רבב (‪.)Seamless‬‬
‫הקו הישר שכביכול מתחיל בנתונים ובמידע ועובר‬
‫דרך אמצעים חזותיים אל עבר ידע ותבונה אינו קיים‪,‬‬
‫ואל לנו להעמיד פנים שכן‪ .‬כחלופה לעיצוב נקי מכל‬
‫רבב‪ ,‬החזיית נתונים צריכה לאמץ גישה מלאת רבב‬
‫(‪ ,)Seamful‬שחושפת באופן מכוון את הרבב הקיים‬
‫תמיד בתהליך האנושי של יצירת ייצוג חזותי‪ .‬עלינו‬
‫לאמץ תהליך שמכיר בייצוג החזותי כטענה‪ ,‬כפעולה‬
‫של ביטוי‪ ,‬כחלק משפה חזותית‪ ,‬כזו שיש להתדיין‬
‫עימה‪ ,‬להטיל בה ספק‪ ,‬להתווכח איתה ואולי אפילו‬
‫להשיב לה חזותית‪.‬‬
‫הקומפוזיציה והמסגור המתוחכמים‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬הפיתוי החזותי המתוחכם הזה עושה‬
‫שימוש בכל שכבות המניפולציה כדי לספר סיפור‬
‫חד‪-‬צדדי שמתחזה לעובדה ברורה‪ .‬ראשית‪ ,‬התוכן‪.‬‬
‫הנתון הראשון הוא השיעור ‪ 1‬ל‪ ,58-‬שמקורו ב‪774.7-‬‬
‫מקרי המוות השנתיים שמחלקת המדינה של ממשלת‬
‫ארה"ב מגדירה כתוצאה מטרור‪ .‬הבלוגר סמית התמים‬
‫(‪ )Innocent Smith‬מציין שהחישוב הזה סוטה מן האמת‬
‫כיוון שהוא ממוסגר בטווח השנים שבין ‪ 1985‬ל‪,2005-‬‬
‫בעוד שחישוב של אותה המחלקה מצא שממוצע‬
‫המיתות בשנים ‪ 2008–2005‬עמד על ‪ .18,325.25‬הוא‬
‫ממשיך וטוען ששני המספרים אינם מדויקים‪ ,‬כאשר‬
‫האחרון ביקש להגזים ולהעצים את איום הטרור כדי‬
‫לחזק את הטיעונים בעד המלחמה בטרור‪.‬‬
‫הפוסטר מציין כי הנתון "‪ 58‬מיתות שנתיות‬
‫עקב העדר ביטוח רפואי" מבוסס על פרסומים של‬
‫בית‪-‬הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד וברית‬
‫הבריאות קיימברידג'‪ .‬האתר ‪ ,NewsBusters.com‬השייך‬
‫לארגון שמרני שמקדיש את פעילותו לבדיקת עובדות‪,‬‬
‫הטיל ספק במקור שקבע כי יש ‪ 45‬אלף מיתות בשנה‬
‫וטען שהתקשורת המעיטה בהשפעת הארגון "רופאים‬
‫בעד ביטוח רפואי לאומי ממומן" (‪Physicians for a‬‬
‫‪ )National Health Program‬על המחקר‪.‬‬
‫בעיה נוספת היא מבנה ההשוואה – מיתות‬
‫מסביב לעולם כתוצאה מאירועי טרור לעומת מיתות‬
‫בהקשר מקומי עקב העדר ביטוח רפואי‪ .‬ברור ששתי‬
‫הקטגוריות הללו אינן בנות השוואה‪ ,‬כך שהצבתן זו‬
‫לצד זו אינה אלא מניפולציה‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬השימוש המתוחכם בגולגלות‪ .‬הגולגולת‬
‫היחידה רחוקה מלעורר פחד‪ .‬יש בה משהו פיראטי‪,‬‬
‫אפילו תחושה שהוציאו אותה מסרט מצויר‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫ערימת הגולגלות‪ ,‬המשתמשת בדיוק באותה צלמית‪,‬‬
‫היא כאוטית‪ ,‬בלתי ניתנת לשליטה ומעוררת דימויים‬
‫של קברי אחים ואלימות‪ .‬ברמה תת‪-‬מודעת‪ ,‬הגרפיקה‬
‫מציגה טרור כדבר תמים ואפילו ילדותי‪ ,‬בעוד שהעדר‬
‫ביטוח רפואי מוצג כמצב אלים ומקור לבעתה‪.‬‬
‫התוצאה היא מסר רב עוצמה שמונכח כעובדה‪.‬‬
‫זוהי רטוריקה חזותית‪ ,‬שלא לומר דמגוגיה חזותית‪.‬‬
‫המסר מוצג כאילו הוא נובע ממחקר מעמיק ודיונים‬
‫ממושכים; החשיבה כבר נעשתה עבורנו‪ ,‬לנו נותר רק‬
‫לגמוע את המסקנה‪.‬‬
‫ראיות יפות‬
‫יצירת מצגת של ראיות היא פעולה מוסרית‬
‫כשם שהיא פעולה אינטלקטואלית‪ .‬כדי לשמור על‬
‫סטנדרטים של איכות‪ ,‬רלבנטיות ויושרה‪ ,‬על צרכני‬
‫המצגות להתעקש שאנשים המציגים ראיות יהיו‬
‫אחראים לרמה האינטלקטואלית ולרמה האתית של‬
‫התוכן‪ .‬צריכת מצגת גם היא אפוא פעולה שהיא גם‬
‫אינטלקטואלית וגם מוסרית‪.‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫מושון זר־אביב הוא מעצב‪ ,‬מרצה ואקטיביסט‬
‫מדיה‪ .‬הוא שותף־מייסד של סטודיו שועל‪ ,‬מרצה‬
‫בשנקר וממובילי מפתח התקציב‪ ,‬אתר השקיפות‬
‫התקציבית של הסדנה לידע ציבורי‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪33/‬‬
‫משוגעים‪,‬‬
‫עלו על הגג‬
‫"המרפסת – גג לעירוניות חדשה"‬
‫הוא הפרויקט החדש של קבוצת‬
‫מוסללה‪ ,‬הפועלת בירושלים מ־‪.2009‬‬
‫את הסמטאות הציוריות של שכונת‬
‫מוסררה‪ ,‬שם פעלה הקבוצה עד‬
‫לפני כשנה וחצי‪ ,‬החליף בניין‬
‫מגושם‪ ,‬ובמקום מיתולוגיה שכונתית‬
‫מתמודדים אנשי הקבוצה עם‬
‫אפרוריותו המשרדית של המקום‪,‬‬
‫שהפך לסמל לכישלון מסחרי מיום‬
‫שנפתח לפני כמעט ‪ 40‬שנה‪ .‬יונתן‬
‫אמיר משוחח עם מתן ישראלי‪,‬‬
‫ממייסדי הקבוצה ואחד הפעילים‬
‫המרכזיים בה עד היום‬
‫יונתן אמיר‬
‫‪/34‬‬
‫לקבוצת האמנות מוסללה יש הסכם שיתוף פעולה‬
‫עם מוזיאון ישראל‪ ,‬שבמסגרתו עם כל פירוק של‬
‫תערוכה במוזיאון‪ ,‬אנשי הקבוצה מגיעים כדי לנבור‬
‫בין שאריות הבנייה ולקחת חומרים שאין בהם‬
‫שימוש‪ .‬אלה מועברים למרכז העבודה החדש של‬
‫הקבוצה ומשמשים חומרי גלם שמהם נבנים מתקני‬
‫עבודה‪ ,‬גינון‪ ,‬דבוראות‪ ,‬משרד‪ ,‬מרכז לאמנות אדמה‬
‫ועוד‪ .‬כך הופכים המבנים החדשים לתערוכה לא‪-‬‬
‫מוצהרת של שאריות אמצעי תצוגה‪ ,‬עיצוב‪ ,‬קטלוג‬
‫וחציצה‪.‬‬
‫עם הזמן‪ ,‬ביקור במקום יהיה גם הזדמנות‬
‫למשחק טריוויה לחובבי זוטות מוזיאליות‪ .‬הנה הקיר‬
‫המעוצב מתערוכה איקס שעכשיו הוא חלק ממטבח‪,‬‬
‫וזו המחיצה שהפרידה בין אמן א' לאמן ב' בתערוכה‬
‫וואי‪ ,‬ועל הרשת שהפכה למתקן הנבטה תלתה‬
‫האוצרת את הציור המפורסם ההוא‪.‬‬
‫את המתקנים בונים חברי הקבוצה ושותפים‬
‫אחרים על הגג של מרכז כלל‪ ,‬בניין מסחרי גדול‬
‫שנבנה במתחם כי"ח על חורבות בית‪-‬הספר הראשון‬
‫לאמנות בארץ‪ ,‬תורה‪-‬ומלאכה‪ ,‬שהוקם בשנת ‪,1868‬‬
‫פעל עד סוף מלחמת העולם הראשונה ונעלם מן‬
‫הזיכרון עם הקמת בצלאל‪.‬‬
‫"המרפסת – גג לעירוניות חדשה" הוא הפרויקט‬
‫החדש של קבוצת מוסללה‪ ,‬הפועלת בירושלים‬
‫משנת ‪ .2009‬עד לפני כשנה וחצי פעלה הקבוצה‬
‫בשכונת מוסררה‪ ,‬שם נולדה ויצרה במשך חמש‬
‫שנים אמנות קהילתית והשתתפותית על הקירות‪,‬‬
‫המדרכות‪ ,‬הגנים והבתים ברחבי השכונה‪ .‬כעת‬
‫הסמטאות הציוריות מוחלפות בבניין מגושם‪,‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫ובמקום מיתולוגיה שכונתית מתמודדים אנשי‬
‫הקבוצה עם אפרוריותו המשרדית של המקום‪,‬‬
‫הניצב בלב אזור סואן בלב העיר והפך לסמל לכישלון‬
‫מסחרי מיום שנפתח לפני כמעט ‪ 40‬שנה‪ .‬‬
‫אני מלווה את מוסללה מתחילת דרכה‪ .‬בפעם‬
‫האחרונה שכתבתי על הקבוצה היא עדיין פעלה‬
‫במוסררה‪ .‬בשנים הראשונות נוצר שיתוף פעולה‬
‫פורה עם תושבי השכונה‪ ,‬אולם בתקופת הכתיבה‬
‫הסדקים בקשר בין הצדדים הלכו והתרחבו‪ .‬את‬
‫המאמר‪ ,‬שפורסם בספר "מוזיאון‪ :‬ערך שימוש"‬
‫(בהוצאת רסלינג ומוזיאון פתח‪-‬תקווה)‪ ,‬סיימתי‬
‫בזהירות וכתבתי ש"העבודה המשותפת לתושבי‬
‫השכונה ולאמנים (שבחלקם אינם תושבי השכונה)‬
‫מציפה בעיות מקומיות ולעתים גם יוצרת עימותים‬
‫חדשים‪ .‬בד בבד עם הפיכת האמנות לגורם מגשר‬
‫ומעצים‪ ,‬עבודתה של מוסללה מסמנת את גבולותיהן‬
‫המציאותיים של השאיפות הללו"‪ .‬עם הזמן גברו‬
‫הגבולות על הגשרים‪ ,‬והשותפות התפרקה‪ .‬‬
‫"יש כמה סיבות למעבר"‪ ,‬אומר כעת מתן‬
‫ישראלי‪ ,‬ממייסדי הקבוצה ואחד הפעילים המרכזיים‬
‫בה עד היום‪ ,‬ומזכיר את באסטת האבטיחים שנוצרה‬
‫בשנת ‪ 2012‬כנקודת מפנה‪ .‬הבאסטה‪ ,‬שהוקמה‬
‫בתמיכת "עונת התרבות"‪ ,‬נבנתה בשטח ריק בקצה‬
‫השכונה ששימש בעבר מתחם לבאסטות האבטיחים‬
‫המקוריות‪ .‬הכוונה היתה להחזיר למקום‪ ,‬השוכן‬
‫על קו הגבול בין מזרח ירושלים למערבה‪ ,‬את‬
‫זהותו כנקודת מפגש‪ .‬החלום היה שיהודים וערבים‪,‬‬
‫דתיים וחילונים‪ ,‬מזרחים ואשכנזים יישבו יחד‬
‫לאכול אבטיחים‪ ,‬לשמוע מוזיקה‪ ,‬לרקוד ולשוחח‪.‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫בפועל נוצרו בין הקבוצות עימותים שהעכירו את‬
‫מערכת היחסים בין אנשי מוסללה לכמה מתושבי‬
‫השכונה‪ .‬הבעיות המשיכו כאשר שנתיים לאחר מכן‬
‫הגיעה הוראה לפנות את הנגרייה שהקימה הקבוצה‬
‫במקלט העירוני‪ ,‬שהושב לתפקידו המקורי בעקבות‬
‫ירי טילים לכיוון ירושלים במהלך מבצע "צוק איתן"‪.‬‬
‫"לא היה לנו איפה להיות והבנו שאנחנו משקיעים‬
‫יותר מדי אנרגיה בדד‪-‬אנד"‪ ,‬אומר ישראלי‪" .‬היינו סוג‬
‫של אנדרגראונד‪ ,‬גם פיזית‪ ,‬כי עבדנו במקלט מתחת‬
‫לאדמה‪ ,‬וגם בגלל שאלות שהעלינו‪ ,‬כמו שטחי‬
‫הפקר‪ ,‬יחסי שכנות והיסטוריה מורכבת‪ ,‬אלו שאלות‬
‫שבמוסררה הן בגדר טאבו‪ ,‬ולכן אם כבר נוגעים‬
‫בדברים הללו‪ ,‬צריך לעשות זאת בצורה מאוד זהירה‪.‬‬
‫חשבנו שנצליח לגעת בלי שזה יתפוצץ‪ ,‬וקיבלנו‬
‫שיעור טוב בפוליטיקה עירונית"‪.‬‬
‫קיבלתם גם שיעור במגבלות כוחה של האמנות‬
‫להניע שינויים‪.‬‬
‫"אנחנו באים עם מין נאיביות‪ ,‬אופטימיות חסרת‬
‫תקנה‪ ,‬וזה משהו שהיינו רוצים לשמר‪ .‬אתה חייב‬
‫להאמין שיש לדברים שאתה עושה משמעות‪ ,‬כי‬
‫אחרת תקפל את הדברים ותעבור לברלין‪ .‬אבל יש לנו‬
‫גם הרבה ביקורת עצמית על דברים שעשינו‪ .‬לעשות‬
‫פסטיבל אבטיחים בשותפות יהודית‪-‬ערבית שלא‬
‫נבנית נכון זה משהו שבטוח יתפוצץ לך בפרצוף"‪.‬‬
‫אבל דווקא בניתם קשרים‪ .‬במשך שלוש שנים‬
‫עבדתם בשכונה בשיתוף פעולה‪ ,‬ואת הבאסטה‬
‫יצרתם יחד עם אנשים כמו ראובן אברג'יל וקוקו‬
‫דרעי‪ ,‬מהפעילים המיתולוגיים במקום‪ .‬‬
‫"לא יצרנו קשר עם שותף פלסטיני‪ ,‬בין השאר‬
‫הקמת המרפסת‪ .2016 ,‬צילום‪ :‬אריק פוטרמן‬
‫כי מאוד קשה למצוא שותף למהלך כזה כיום‪ ,‬וזה‬
‫יצר בעיות שלא צפינו‪ .‬אירוע הפתיחה נערך בזמן‬
‫הרמדאן‪ ,‬ובתכנון זה נראה מקסים לחגוג ביחד‪ .‬אבל‬
‫רמדאן הוא חג של משפחות‪ .‬מי שיוצא מהבית בערב‬
‫אלה השבאב‪ ,‬צעירים שלא מסתדרים ונמאס להם‬
‫להיות בבית‪ ,‬והשילוב בין קבוצה יהודית מסורתית‬
‫לבחורים ערבים שאף פעם לא רקדו עם בחורה‬
‫יצר אנרגיות ומתחים שלא ידענו איך להתמודד‬
‫איתם‪ .‬לפני שרוקדים ביחד צריך לדעת לשבת ביחד‪.‬‬
‫הבאסטות המקוריות באמת היו מקום של ישיבה‬
‫ביחד‪ ,‬אבל אצלנו היו גם ריקודים‪ ,‬ופתאום היו‬
‫גבולות שנחצו ולא רצינו לקחת אחריות עליהם‪.‬‬
‫"זה התחיל כערב היסטורי‪ ,‬כשכל ותיקי‬
‫הפנתרים‪-‬השחורים הגיעו אחרי שכמה מהם‬
‫לא נפגשו שנים‪ ,‬והיינו בטוחים שזה יבנה לנו את‬
‫האפשרות להמשיך אחרי שלוש שנות עבודה עם‬
‫יחסי אמון מדהימים‪ ,‬אבל מרגע שהתחילו הריקודים‬
‫נוצר כדור שלג שהידרדר ולא ידענו איך לעצור אותו‪.‬‬
‫אם היו לנו שותף פלסטיני ומשפחות‪ ,‬כמו שעשינו‬
‫שלוש שנים אחרי כן בבאסטה שהוקמה מתחת‬
‫לגשר בבית‪-‬צפאפא [במסגרת פסטיבל ישראל‬
‫‪ ,]2014‬לא היו בעיות"‪ .‬‬
‫בשלב זה ישראלי מבקש להפסיק לדבר על‬
‫העבר‪" .‬יש החלטה עקרונית של מוסללה שאנחנו‬
‫לא מתבחבשים בזה‪ .‬במערכת הפוליטית הקיימת‬
‫אם היינו מפוצצים את הסיפור‪ ,‬זה היה שורף אותנו‪,‬‬
‫והעדפנו להמשיך קדימה"‬
‫אז בוא נחזור עוד קצת אחורה ונדבר על מה ומי‬
‫מחלונות הראווה מכוסים בווילונות של משרדי‬
‫ביטוח‪ ,‬רואי‪-‬חשבון ועורכי‪-‬דין‪ ,‬וחללי מסחר אחרים‬
‫הפכו למחסנים‪ .‬העגמומיות האפרורית נעלמת‬
‫כשעולים לקומת הגג‪ ,‬שחצייה מקורה וחצייה חשוף‪.‬‬
‫בשנה האחרונה מוקמים במתחם מרכז לאמנות‬
‫אדמה‪ ,‬אוהל לסדנאות‪ ,‬גינת גג הכוללת תבלינים‪,‬‬
‫יער קטן של עצי מאכל ועוד‪ .‬מחוץ למשרד שבו‬
‫אנו יושבים רוחשות דבורים שפועלות בכמה כוורות‬
‫חדשות‪ ,‬שנועדו להשיב את בעלי‪-‬החיים החיוניים‬
‫כמחזור‪ ,‬התחדשות‪ ,‬קיימות‬
‫למרכז העיר‪ ,‬ומושגים ִ‬
‫ואקולוגיה חוזרים ועולים במהלך השיחה‪ .‬‬
‫הרעיון לבנות מרכז אמנות במקום נולד בקורס‬
‫אמנות אורבנית שישראלי לימד יחד עם האמן הוותיק‬
‫(וחתן פרס ישראל) הדס עפרת‪" .‬שני סטודנטים‬
‫הגיעו עם רעיון שנשמע קצת מופרך – לעשות עבודה‬
‫במרכז כלל‪ .‬זה תפס מומנטום קבוצתי‪ ,‬ונוצר קשר‬
‫עם בעלי העסקים והנהלת הבניין‪ .‬אז גם גילינו את‬
‫הגג‪ .‬זה בניין מיוחד – קניון שהוקם עוד לפני שהיתה‬
‫המלה קניון‪ ,‬והפך לאחד הבניינים המושמצים‬
‫בירושלים‪ .‬פעמיים ניסו לשפר את המצב באמצעות‬
‫תוספות בנייה וזה לא עזר‪ ,‬וכיוון שמדובר בבניין‬
‫פרטי עם בעלים רבים [רוב בעלי החנויות בבניין הם‬
‫גם בעלי הנכס]‪ ,‬יש בעיה ליצור בו התערבות עירונית‪.‬‬
‫כגוף מוכר‪ ,‬אנחנו בעצם פלטפורמה שבאמצעותה‬
‫ניתן להכניס כסף ציבורי למקום כזה"‪ .‬‬
‫מה המטרה?‬
‫"מבחינתנו הצלחה תהיה לשנות את הסגנון של‬
‫הבניין"‪.‬‬
‫זה מוסללה‪.‬‬
‫"מוסללה השתנתה במהלך הדרך‪ .‬התחלנו‬
‫כקבוצה שהיסוד הבסיסי שלה היה יצירת אמנות‬
‫במרחב הציבורי בשכונת מוסררה‪ ,‬כשלאט‪-‬לאט‬
‫נוספו יוצרים ואגפים שהביאו את העניין שלהם‪ ,‬כמו‬
‫גינה קהילתית‪ ,‬נגרייה וכו'‪ .‬מהגרעין המקורי נשארו‬
‫שניים‪ ,‬ובינתיים גם ההגדרה השתנתה‪ .‬כיום אנחנו‬
‫פועלים כקהילה ולא כקבוצה‪ .‬זה שינוי משמעותי‪ ,‬כי‬
‫בקהילה יש מחשבה רחבה יותר‪ ,‬שכוללת גם שיתוף‬
‫מסוים בחיים‪ ,‬ולא רק מטרות כמו פרויקט אמנות‬
‫ספציפי‪ .‬זו מחשבה על עתיד‪ ,‬ולא רק על מקום‬
‫עבודה"‪ .‬‬
‫בדרך לאמנות קהילתית בעצם ויתרתם על‬
‫הקהילה המקורית שבתוכה פעלתם‪.‬‬
‫"תמיד רצינו להתעסק בחוויה הוליסטית של מה‬
‫זה יצירה‪ ,‬וגם במוסררה הקמנו גינה קהילתית והצגנו‬
‫ברחובות‪ .‬אבל במוסררה כל מטר הוא נדל"ן טעון‬
‫עם היסטוריה קשה‪ ,‬ופה קיבלנו מרחב שמאפשר‬
‫להתפתח‪ ,‬עם גב שתומך בפעילות ועומד מאחורינו‪.‬‬
‫הצורך בגב הוא אחד הלקחים מהעבודה בשכונה"‪ .‬‬
‫המרחב‪ ,‬כאמור‪ ,‬הוא קומת הגג של מרכז כלל –‬
‫הקניון הראשון בישראל‪ .‬הבניין‪ ,‬שכולל שטחי מסחר‬
‫ומשרדים‪ ,‬נחנך בשנת ‪ 1978‬ומעולם לא הצליח‬
‫להתחרות בשוק מחנה‪-‬יהודה‪ ,‬הפועל בצדו האחד‪,‬‬
‫במרכז המסחר של ירושלים בצדו האחר ובקניונים‬
‫החדשים שהוקמו במלחה ובתלפיות בשנות ה‪.90-‬‬
‫כיום פועלות בו רק מעט חנויות‪ ,‬לצד מעבדות‬
‫לתיקוני שעונים‪ ,‬משקפיים ומכשירי חשמל‪ .‬רבים‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪35/‬‬
‫‪/36‬‬
‫תסביר‪.‬‬
‫"הגג תמיד היה נטוש‪ ,‬כך שבעצם אנחנו‬
‫ממציאים אגף חדש לבניין ויוצרים משהו שהוא‬
‫בין פארק עירוני לרחבה לסטודיואים לאמנות‪ .‬דבר‬
‫ראשון אנחנו מקימים פלטפורמה‪ ,‬ושותפים לזה גם‬
‫מעצבים‪ ,‬אדריכלים וכו׳‪ .‬המקום נקרא ׳המרפסת –‬
‫גג לעירוניות חדשה׳‪ .‬המושג 'עירוניות חדשה׳ מחייב‬
‫אותנו לחשוב מחדש באופן יצירתי על מה זו עיר‪,‬‬
‫בהבנה שזו אולי היצירה האנושית הכי גדולה‪ .‬כמו‬
‫נמלים שיוצרות את הקן שלהן‪ ,‬בני‪-‬אדם יצרו מערכת‬
‫מורכבת שמכילה את כל תחומי החיים שלהם‪ ,‬ואם‬
‫מחברים את זה לסיפור של ירושלים ולעיסוק‬
‫באידיאה של העיר‪ ,‬אתה מגיע לנקודה שבה אפילו‬
‫אם אתה משנה משהו במיקרו‪ ,‬כאן‪ ,‬על הגג‪ ,‬אתה‬
‫משפיע מעבר"‪ .‬‬
‫אתה מדבר על עירוניות מתחדשת‪ ,‬אדריכלות‪,‬‬
‫קיימות‪ .‬מיזמים שמשתמשים במושגים כאלה‬
‫נוצרים בכל מיני מתנ"סי קיימות‪ ,‬מיזמי אקולוגיה‬
‫וגינות אורגניות גם בלי אמנים ואמנות‪ .‬מה בעצם‬
‫אמנותי במרפסת? מה הערך המוסף של מוסללה‬
‫לסיפור?‬
‫"קודם כל‪ ,‬יש פה גלריה וסדנאות אמנות‪ ,‬ואם‬
‫היינו באים עם ראייה כלכלית‪ ,‬במקום להקים מרכז‬
‫לאמנות אדמה באמצע הגג‪ ,‬היינו עושים במקום‬
‫שיעורי יוגה‪ .‬אבל מעבר לזה‪ ,‬נקודת המוצא היא‬
‫אמנותית‪ .‬כמה מהדברים פה מתאפשרים רק‬
‫במסגרת המופרכת של עולם האמנות‪ .‬מי היה נותן‬
‫להעלות לגג טונות של אדמה אם זה לא היה בשביל‬
‫פרויקט אמנותי?"‪.‬‬
‫‪ ‬בשלב זה מצטרף לשיחה גיא הצבי‪ ,‬מנהל הבנייה‬
‫של הקבוצה‪ ,‬שהגיע למוסללה אחרי עבודה בארה"ב‬
‫בפרויקט שהוא מכנה "סטודיו מטבולי שעושה‬
‫התערבויות חברתיות בקנה‪-‬מידה גדול"‪ ,‬הפועל‬
‫על‪-‬פי העיקרון ש"אמנים צריכים ליצור באותו קנה‪-‬‬
‫מידה שהחברה מסוגלת להרוס"‪ .‬את תהליך העבודה‬
‫שם ובמוסללה הוא מכנה "פיסול חברתי" (‪social‬‬
‫‪ ;sculpture‬ביטוי של האמן יוזף בויס)‪ ,‬ומסביר זאת‬
‫כ"גישה שרואה את התהליך עצמו כאמנותי במהותו‪,‬‬
‫ובמקרה שלנו בבנייה של המרכז‪ ,‬בתפעול שלו‪ ,‬ביחס‬
‫לקהילה‪ .‬במטוסים יש רכיב קטן שנקרא ‪.trim tub‬‬
‫הוא מורכב בקצה הכנף‪ ,‬ותפקידו לכוון את הכלי‬
‫הגדול כך שההתנגדות לרוח במהלך הטיסה תהיה‬
‫מינימלית‪ .‬זה שינוי קטן מאוד של גוף קטן מאוד‪,‬‬
‫ובעצם הוא יוצר שינוי גדול מאוד‪ .‬ככה אני רואה גם‬
‫את העבודה של מוסללה"‪.‬‬
‫אם כבר מזכירים את בויס‪ ,‬העבודה שלכם‬
‫מחוברת למגמות אמנותיות משנות ה‪( 70-‬אמנות‬
‫מושגית‪ ,‬חברתית‪ ,‬אמנות אדמה)‪ ,‬רק שבמקומות‬
‫שבהם אמני שנות ה‪ 70-‬הצביעו על שבר‪ ,‬אתם‬
‫מתקנים ובונים‪ .‬פנחס כהן‪-‬גן‪ ,‬למשל‪ ,‬יצר סביבות‬
‫אקולוגיות בלתי אפשריות וכך הנכיח את המתחים‬
‫הבלתי פתירים של המקום הזה‪ .‬אצלכם המהלך‬
‫הפוך‪ :‬נכנסים לסביבה עירונית שאוכלת את עצמה‪,‬‬
‫ומבצעים פעולה הוליסטית ותרפויטית‪ .‬‬
‫ישראלי‪" :‬העיר היא הקנבס שלנו‪ .‬הזכרתי שבעיני‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫"תמיד רצינו להתעסק בחוויה הוליסטית של מה זה‬
‫יצירה‪ ,‬וגם במוסררה הקמנו גינה קהילתית והצגנו‬
‫ברחובות‪ .‬אבל במוסררה כל מטר הוא נדל"ן טעון עם‬
‫היסטוריה קשה‪ ,‬ופה קיבלנו מרחב שמאפשר להתפתח‪,‬‬
‫עם גב שתומך בפעילות ועומד מאחורינו‪ .‬הצורך בגב‬
‫הוא אחד הלקחים מהעבודה בשכונה"‪ ‬‬
‫חברי מוסללה‪ ,‬בעלי עסקים והנהלת בניין כלל‪ .2016 ,‬צילום‪ :‬אריק פוטרמן‬
‫עיר היא יצירת האמנות האנושית הגדולה מכל‪ ,‬והיא‬
‫נבנית ברבדים מאז המהפכה החקלאית ומכילה את‬
‫כל המורכבות של העשייה האנושית‪ .‬העניין הוא‬
‫שנוצרה נקודת משבר‪ :‬העיר הפכה למרחב מנוכר‪,‬‬
‫אלים ויקר מאוד‪ .‬פתאום כדי לגור בעיר אתה צריך‬
‫להיות מיליונר שגר בפנטהאוז‪ ,‬ובעצם לא ממש גר‬
‫בעיר‪ .‬אנשים אחרים כבר לא חולמים לגור במרכז‬
‫העיר‪ ,‬אלא בכפר או בפרבר‪ .‬גם רוב החברים שלי עברו‬
‫למקומות אחרים – מחוץ לעיר או בשוליים שלה‪,‬‬
‫ולכן מבחינה אישית אני יכול להוסיף שהעבודה‬
‫במוסללה היא ביטוי לניסיון למצוא את המקום שלי‬
‫בירושלים‪ ,‬כך שארגיש שאני יכול לגדל את הבן שלי‬
‫בתוך העיר וזו לא תהיה התפשרות"‪ .‬‬
‫ומה אתה מציע לו?‬
‫"בעיני הדרך הנכונה ביותר לחיות כיום היא בתוך‬
‫העיר‪ ,‬כשהרדיוס של החיים שלך הוא רדיוס של‬
‫הליכה ברגל או רכיבה על אופניים‪ .‬בניגוד לקניונים‪,‬‬
‫שנבנים בשולי העיר וצריך להגיע אליהם עם רכב‪,‬‬
‫מרכז כלל היה אמור לאפשר את זה‪ ,‬ואנחנו מנסים‬
‫ליצור בתוכו אלטרנטיבה שאומרת שאפשר לחיות‬
‫במרכז העיר‪ ,‬עם חיבור לטבע‪ ,‬ולהפוך את שאלת‬
‫העיר למפגש מחודש ומפוכח עם הטבע‪ .‬היצירה‬
‫שלנו מנסה ללמוד מהיצירה של הטבע‪ ,‬מהגייד‪-‬ליין‬
‫שהטבע פיתח‪ ,‬עם אורגניות‪ ,‬שימוש חוזר במשאבים‪,‬‬
‫ועיסוק באחד הקבעונות שהכי קשה לשנות בתרבות‬
‫שלנו – פסולת‪ .‬בטבע אין כזה דבר פסולת‪ ,‬ואת‬
‫‪19.5.16‬‬
‫העיקרון המעגלי הזה אפשר למצוא גם בעבודה‬
‫שלנו‪ .‬אנחנו בונים פרויקט גדול‪ ,‬מפרקים ומשתמשים‬
‫בחומרים בשביל הפרויקט הבא‪ .‬זה מדגיש גם עיקרון‬
‫נוסף שהטבע אלוף בו ואנחנו מאוד חלשים בו‪ ,‬והוא‬
‫הסתכלות לטווח ארוך על תהליכים ממושכים‪ .‬בגלל‬
‫זה אנחנו נוטעים יער על הגג וחושבים על מה שיקרה‬
‫בעוד ‪ 25‬שנה‪ ,‬ולא רק על הפסטיבל הבא שנעשה"‪ .‬‬
‫בסופו של דבר כדי לעשות אמנות קהילתית‬
‫הייתם צריכים לעזוב את הקהילה‪ ,‬וכדי לעשות‬
‫אמנות אדמה אורבנית ואורגנית אתם צריכים‬
‫לטפס על הגג‪ .‬ברור שאתם בסך‪-‬הכל מגיבים‬
‫לתנאים שלא אתם יצרתם‪ ,‬אבל בהתחשב בתנאים‬
‫הללו‪ ,‬ובמיוחד במקום טעון וקשה כמו ירושלים‪,‬‬
‫במבט מהצד זה עשוי להיראות כמו אוסף של‬
‫בריחות אמנותיות‪ .‬‬
‫"אנחנו מאמינים שהגגות הם האדמה של העיר‪,‬‬
‫כי אחרי שהקרקע כוסתה באספלט‪ ,‬הגג הפך למקום‬
‫שבו אפשר לנכס אותה מחדש‪ .‬סיפור האדמה הוא‬
‫גם סיפור פוליטי מאוד‪ ,‬פה ובכל מקום (אם תבדוק‬
‫את היחס בין מקומות חניה לבני‪-‬אדם בארה"ב‪,‬‬
‫תגלה שיש שם בעיה)‪ ,‬וכשאתה עוסק באדמה‬
‫במקום כמו ירושלים אתה עוסק בפוליטיקה ובמתח‬
‫בין קהילות‪ ,‬ובאפשרות של אמנות ליצור חיבור‬
‫ושפה משותפת‪ .‬אני נזכר בעבודה של דפנה [ילון‪.‬‬
‫אמנית אדמה וחברת הקבוצה]‪ ,‬שהוצגה ברחבה של‬
‫הבניין במסגרת אירועי 'מנופים' בתחילת השנה‪ .‬זה‬
‫אירוע המקהלות בסיום שבוע "מנופים"‪ .2015 ,‬צילום‪ :‬שניר קציר‬
‫היה אחד השבועות הכי סוערים בעיר‪ ,‬עם דקירות‪,‬‬
‫רציחות וביטולים‪ .‬הקמנו ברחבה של בניין כלל‬
‫קובייה לבנה שניצבה על הר של אדמה‪ ,‬ובתוכה‬
‫רצפת בלטות שהאמנית מורידה ומתחילה לחפור‬
‫באדמה שמתחת‪ .‬במשך עשרה ימים היא ישבה שם‬
‫וחפרה‪ ,‬פגשה אנשים ודיברה איתם על אדמה‪ .‬זו‬
‫עבודה ששאלה שאלות והעלתה דברים מקסימים"‪.‬‬
‫אתה נוגע ביחס שבין זרות לשייכות‪ ,‬שמבוסס‬
‫על עימות פנימי וקיים בהרבה יצירות אמנות‪.‬‬
‫במוסררה העימות הוציא אתכם החוצה‪ .‬איך פה זה‬
‫אמור לעבוד אחרת?‬
‫"כל גוף תרבות בארץ פועל כיום בידיעה שהוא‬
‫זר‪ ,‬ובירושלים במיוחד‪ .‬אבל במוסררה כולם דורכים‬
‫זה לזה על האצבעות‪ ,‬ופה אין מישהו שעלול‬
‫להיפגע‪ .‬להפך – הג'נטריפיקציה תפעל לטובת בעלי‬
‫המקום‪ ,‬כי יגיע לפה קהל‪ .‬אנחנו במקום שכולם‬
‫איבדו תקווה לגביו‪ .‬קרתה פה טעות גדולה בתכנון‬
‫המסחרי כשנתנו לבעלי העסקים להיות גם בעלי‬
‫הנכס‪ ,‬ובזכות הטעות הזו אנחנו יכולים לפעול"‪ .‬‬
‫ההיגיון אומר שאם הפרויקט של מוסללה יצליח‪,‬‬
‫ערך המקום יעלה וזה יהיה הסוף שלכם‪.‬‬
‫"אני לא חושב‪ .‬אנחנו לא יוצרים משהו שאפשר‬
‫להעביר למיקור חוץ‪ ,‬ואני לא מכיר חברת ניהול‬
‫שיכולה לנהל סטודיו לאמנות אדמה‪ .‬ברור שאפשר‬
‫לפנות אותנו בעוד עשר שנים לטובת מסעדת‬
‫גורמה‪ ,‬אבל יש פה חזון משותף לנו ולבעלי העסקים‬
‫במקום‪ ,‬שתוכנן ביחד איתם‪ ,‬ואני מקווה ששיתוף‬
‫הפעולה שלנו יאפשר את המשך העבודה"‪.‬‬
‫יונתן אמיר הוא מבקר אמנות‪ ,‬מרצה ועורך־שותף‬
‫של כתב־העת המקוון לאמנות ״ערב רב״‬
‫בחולון נשארים‬
‫בשכונה‬
‫בניין כלל מתעורר לאביב חדש מרחוב יפו‬
‫ועד הגג‪ ,‬כחלק משבוע העיצוב ‪2016‬‬
‫‪20—26.5.16‬‬
‫פתיחה‪ :‬יום שישי ‪16:00—11:00‬‬
‫ראשון—חמישי ‪23:00—12:00‬‬
‫בשנת ‪ ,2016‬אחרי כ‪ 15-‬שנות פעילות כחלל תצוגה‬
‫לתערוכות אמנות עכשווית בעיקר‪ ,‬עובר המרכז לאמנות‬
‫דיגיטלית בחולון למתכונת עבודה חדשה‪ ,‬המאתגרת‬
‫את המושגים השגורים ביחס למרכזי אמנות בכלל ומר־‬
‫כז אמנות בקהילה בפרט‪ .‬רונן אידלמן שוחח עם חברי‬
‫הצוות של המרכז‪ ,‬אייל דנון‪ ,‬מאי עומר ואודי אדלמן‪.‬‬
‫אייל דנון‪" :‬הזיהוי שלנו כמוסד אמנות הוא חלק מבעיית‬
‫הנגישות של המקום‪ .‬כאשר אנחנו אומרים שהאמנות‬
‫מעדיפה לדבר בשפה מקודדת ולשמור על ניתוק מה־‬
‫חברה – הנראות והזיהוי של חללי האמנות הם חלק‬
‫מכך‪ .‬החללים הנקיים של גלריות או מוזיאונים אינם‬
‫חללים שמזמינים את כולם להשתתף‪ .‬במובן הזה הם‬
‫אינם חללים דמוקרטיים‪ .‬אולי מדברים בהם על דמוק־‬
‫רטיה‪ ,‬אולי מאתגרים בהם את חופש הביטוי‪ ,‬אבל רק‬
‫עבור קבוצה מצומצמת שלא מרגישה מאוימת להיכנס‬
‫אליהם‪ .‬הדרכים לשנות את היחס בין שדה האמנות או‬
‫האמנות לחברה או לקהילה הן מורכבות ורבות‪ ,‬ואני לא‬
‫בטוח שיש לנו עדיין תשובות ברורות‪ .‬שאלת הנראות‬
‫והזיהוי היא משהו שהתחלנו לתת עליו את הדעת"‪.‬‬
‫את השיחה המלאה אפשר לקרוא ב״ערב רב"‬
‫‪www.erev-rav.com‬‬
‫המרפסת‬
‫כל הפרטים ‪www.muslala.org‬‬
‫המרפסת ממוקמת בקצה מדרגות הספירלה של מרכז כלל‪ ,‬בניין כלל‪ ,‬יפו ‪ .97‬במעלית‪ :‬קומה ‪E‬‬
‫‪37/‬‬
‫גלאט קומבינה‬
‫שיחה עם חוד החנית של עולם הקומבינה היהודי – מהנדס‪ ,‬משווק‬
‫ומעצב שמתמחים במציאת פתרונות הלכתיים למוצרים פרקטיים שהם‬
‫חלק בלתי נפרד מעולמם של דתיים ושומרי מסורת‪ .‬החוליה החלשה‬
‫בתעשייה הפורחת הזאת היא‪ ,‬כצפוי‪ ,‬העיצוב‪ ,‬השלב האחרון בסולם‬
‫העדיפויות של ממציאי הפטנטים בחסות ההלכה‬
‫הדס גולן‬
‫‪/38‬‬
‫"לא יכולים להתפנות לביקורים עכשיו‪ ,‬יש לחץ‬
‫גדול לקראת החג"‪ .‬זו היתה תשובתו של אדון יעקב‬
‫לבקשתי לבקר במכון המדעי‪-‬טכנולוגי להלכה‬
‫בבית‪-‬וגן‪ ,‬ירושלים‪ .‬פניתי למכון צומת (צוותי‪-‬מדע‪-‬‬
‫ותורה)‪ ,‬המקבילה הדתית‪-‬לאומית למכון החרדי‬
‫מירושלים‪ .‬ספי אפל‪ ,‬איש השיווק של המכון‪ ,‬סיפר‬
‫לי שהמוצר הנמכר ביותר שלהם‪ ,‬וככל הנראה גם של‬
‫המכון החרדי‪ ,‬הוא "חגז" – טיימר לכיבוי הגז בחגים‬
‫(אצל המתחרים‪" :‬גזמן")‪ .‬כך נודעה לי הסיבה לעומס‬
‫החריג בתקופת החגים בשני המכונים‪ ,‬שמפתחים‬
‫מוצרים שמטרתם לגשר על הפער שבין זמננו עתיר‬
‫הטכנולוגיה לבין ההלכה היהודית‪ ,‬שמתקדמת אליו‬
‫בצעדים אטיים וזהירים במיוחד‪.‬‬
‫המרכיב המעוצב ביותר של מכון צומת‪ ,‬ולכן‬
‫גם אטרקטיבי‪ ,‬הוא מרכז מבקרים החדש שלו‪ ,‬שבו‬
‫ניתן ללמוד‪ ,‬למשל‪ ,‬איך להשמיש גלאי מתכות גם‬
‫בשבת (הידעת? לכבוד ראש הממשלה מתקינים גלאי‬
‫מתכות של מכון צומת בכניסה לבית‪-‬הכנסת שבו הוא‬
‫מתפלל בימים הנוראים)‪.‬‬
‫לדברי אפל‪ ,‬ככל שלמכשיר יש הכשר מחמיר יותר‬
‫למחמים‪ ,‬מקלדות‪ ,‬מכשירי גילוח‬
‫(ואכן יש הכשרים ֶ‬
‫ועוד)‪ ,‬העיצוב שלו יהיה מאותגר יותר‪ .‬הרב ישראל‬
‫רוזן‪ ,‬מקים המכון‪ ,‬אמר בראיון ל"מקור ראשון" בשנה‬
‫שעברה דברים נוקבים עוד יותר‪[" :‬אנו] מקפידים‬
‫שהמכשירים שלנו יהיו פחות יעילים מן המכשירים‬
‫של ימות החול‪ .‬זה גם חלק מהחשיבה ההלכתית‬
‫– המכשיר צריך להיות סוג של מטרד‪ .‬אנחנו לא‬
‫ממציאים דברים שיהיו יעילים כמו ביום חול‪ .‬בכל‬
‫זאת‪ ,‬זו שבת"‪.‬‬
‫כדי להבין טוב יותר איך עובד השילוב בין‬
‫הלכה אורתודוקסית לטכנולוגיה ואיך הוא מתורגם‬
‫למכשירים ביתיים‪ ,‬שוחחתי עם אפל ועם יוני בן‪-‬‬
‫דוד‪ ,‬אחד ממהנדסי האלקטרוניקה בחטיבת מחקר‬
‫ופיתוח של המכון‪.‬‬
‫איך מתפתח תהליך עבודה על מוצר חדש?‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫בן‪-‬דוד‪" :‬בהתחלה אנחנו מקיימים פגישה עם‬
‫הלקוח לבירור הדרישות ואופן הפעלת המוצר‬
‫ביום חול‪ .‬לאחר מכן אנו מקיימים סיעור מוחות‬
‫בין המהנדסים לרבנים כדי למצוא את הדרך‬
‫האופטימלית לפתרון הן בפן ההלכתי והן בפן‬
‫הטכנולוגי‪ .‬לפעמים אנחנו מחליטים שיש צורך‬
‫להמציא ולפתח משהו חדש‪ ,‬ולפעמים יבואנים או‬
‫יזמים פונים אלינו לפתח משהו"‪.‬‬
‫כמה זמן מוקדש לפרויקט בממוצע?‪ ‬‬
‫בן‪-‬דוד‪" :‬פיתוח של מוצר יכול לקחת כמה ימים‬
‫ולפעמים כמה שנים‪ ,‬תלוי במורכבות של הפרויקט"‪.‬‬
‫האם יש לכם מוצר שאלמלא העיצוב המסוים‬
‫שלו לא היה נמכר?‪ ‬‬
‫אפל‪" :‬העיצוב תלוי מאוד במוצר ובקהל היעד‪.‬‬
‫אם אנחנו חושבים שיש סיכוי למכירה המונית לקהל‬
‫הרחב‪ ,‬אז העיצוב הוא בהחלט בעדיפות גבוהה‪.‬‬
‫אם מדובר במוצר שלא נמכר בכמויות גדולות‬
‫ומיועד לפלח שוק קטן וספציפי‪ ,‬אנחנו בדרך כלל‬
‫מתפשרים על רמת העיצוב כדי לאזן זאת עם‬
‫המחיר שייקבע לו"‪.‬‬
‫בן‪-‬דוד‪" :‬אני חושב שהיום יש מגמה להשקיע יותר‬
‫בפן האסתטי והשיווקי‪ ,‬במיוחד במוצרים שנמכרים‬
‫לקהל הרחב‪ ,‬כמו 'אורלי'‪ ,‬שזו מנורת שבת‪ ,‬או 'לינר'‪,‬‬
‫שזה פמוט חשמלי‪ ,‬או 'חגז'‪ ,‬שהוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬טיימר‬
‫לכיבוי הגז בחגים‪ .‬כך גם ביחס למוצרים שמיועדים‬
‫למקומות ציבוריים כמו בתי‪-‬חולים ומוסדות אחרים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬במכשיר שאני מפתח לאנשים עם‬
‫מוגבלויות‪ ,‬כמו מעלונים לכיסא גלגלים‪ ,‬המחיר‬
‫והנוחות הם השיקולים המרכזיים"‪.‬‬
‫אילו תגובות אתם מקבלים על עיצוב המוצרים?‬
‫אפל‪" :‬קיבלנו תגובות מאוד אוהדות מציבור‬
‫הקונים‪ .‬העיצוב הוציא את המוצר מקטגוריה של‬
‫דברים שאנשים קונים כי צריך למוצר שקונים‬
‫כי רוצים‪ .‬אנחנו מקפידים על מוצרים ידידותיים‬
‫למשתמש‪ .‬אם המוצר לא יהיה ידידותי‪ ,‬אנשים לא‬
‫‪19.5.16‬‬
‫רפי גבאי‪" ,‬הוטמט"‪ .2015 ,‬צילום‪ :‬רפי גבאי‬
‫ישתמשו בו ופיספסנו את מטרתנו‪ ,‬אבל גם במקרה‬
‫הזה יש לפעמים אילוצים תקציביים‪ ,‬או אפילו‬
‫הלכתיים‪ ,‬שאנחנו לוקחים בחשבון"‪.‬‬
‫איזה מוצר היה האתגר הגדול ביותר מבחינת‬
‫ההגדרות ההלכתיות שהיה צריך לעקוף כדי לייצר‬
‫אותו?‬
‫בן‪-‬דוד‪" :‬ניסוח השאלה קצת מקומם‪ .‬אנחנו לא‬
‫עוקפים שום דבר ולא 'עובדים' על ‪ ‬הקדוש‪-‬ברוך‪-‬‬
‫הוא‪ ,‬אנחנו מתמודדים עם ההגדרות ההלכתיות‬
‫ומוצאים פתרון לבעיה על‪-‬פי עקרונות ההלכה"‪.‬‬
‫אפל‪" :‬אנחנו מאפשרים לאנשים לשמור את‬
‫ההלכה גם כשהמציאות מציבה אתגרים‪ .‬רוב‬
‫המכשירים שאנחנו מייצרים מיועדים לצורכי רפואה‬
‫וביטחון בשבת‪ .‬במצב כזה‪ ,‬אנו מחפשים איך ניתן‬
‫לשמור על ההלכה בלי לפגוע בביטחון או ברפואה‪.‬‬
‫אם ההלכה היתה מתאימה את עצמה לכל דור‪ ,‬היא‬
‫כבר לא היתה רלבנטית"‪.‬‬
‫בן‪-‬דוד‪" :‬בשנים האחרונות אנחנו מתמודדים עם‬
‫הרבה טכנולוגיות של בקרות כניסה כמו קודנים‪ ,‬גלאי‬
‫קרבה‪ ,‬מצלמות אבטחה‪ ,‬תקשורת ומחשבים שהם‬
‫אתגר לא פשוט מבחינה 'הלכטכנית'"‪.‬‬
‫האם אתם מקבלים ביקורת מגורמים שונים?‬
‫אפל‪" :‬יש ביקורת והאשמות‪ ,‬בעיקר מצד חוגים‬
‫חרדיים יותר"‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬האם המכון בעיניך הוא חלק מהאבולוציה‬
‫של היהדות או רבולוציה שלה?‬
‫אפל‪" :‬בהחלט אבולוציה‪ .‬רבולוציה רוצה להרוס‬
‫את הישן‪ ,‬ואילו אנחנו מתבססים על כל מה שקדם‬
‫ומראים איך זה משתלב במציאות של היום"‪ .‬‬
‫האם הייתם אומרים שפעילותכם מעצבת את‬
‫החברה היהודית הדתית?‬
‫אפל‪" :‬המוצר הוא שיקוף מלא של הדרך שלנו‪ .‬אנו‬
‫מאמינים שהשילוב בין הלכה לטכנולוגיה הוא הכרחי‪,‬‬
‫בוודאי כשהמציאות משתכללת כל הזמן‪ .‬המוצר הוא‬
‫הדרך שלנו להראות איך זה קורה בפרקטיקה‪ .‬לא‬
‫הייתי מגדיר את זה כפעולת עיצוב‪ ,‬אלא רק ניסיון‬
‫לתת ליהדות במה מודרנית"‪.‬‬
‫על מה אתם עובדים עכשיו?‬
‫בן‪-‬דוד‪" :‬אנו עובדים על הנגשה של בתי‪-‬כנסת‬
‫לחירשים ולכבדי שמיעה‪ .‬הרעיון הוא להשתמש‬
‫במצלמות בבתי‪-‬כנסת לטובת קריאת שפתיים ו‪/‬‬
‫או לצפייה בעמוד התפילה של החזן ו‪/‬או הבימה‪,‬‬
‫הרב הדורש וכדומה‪ .‬כרגע אנחנו עסוקים בניסויים‬
‫באמצעים צילומיים ותקשורתיים שונים‪ ,‬כמו לולאות‬
‫שמע"‪.‬‬
‫שאלה של כדאיות כלכלית‬
‫לצד המכונים הירושלמיים פועלים בשטח גם‬
‫כמה מעצבים עצמאיים שמפתחים מוצרי פרקטיקה‬
‫יהודית‪ .‬אחד מהם הוא רפי גבאי‪ ,‬שמציג בשבוע‬
‫העיצוב את ה"הוטמט"‪ ,‬פלאטה חשמלית מתקדמת‬
‫וכשרה (עם החותמת של מכון צומת)‪ .‬‬
‫במה "הוטמט" שונה מפלאטה רגילה?‬
‫"פלאטת השבת היא מוצר כבד‪ ,‬גדול ומגושם‪,‬‬
‫שלא השתנה מרגע הופעתו לפני עשרות שנים‪,‬‬
‫ועדיין הוא מוצר חובה בכל בית שומר שבת‪ .‬אנשים‬
‫בדרך כלל לא אוהבים את הפלאטה שלהם‪ .‬זהו מוצר‬
‫'מוסתר'‪ ,‬שנמצא מאחורי הקלעים‪ ,‬וכמעט תמיד יוצר‬
‫בעיית אחסון‪ ,‬במיוחד בדירות קטנות‪ .‬כאן בדיוק‬
‫מקומו של המעצב להציע פתרון אחר‪ .‬ה'הוטמט'‬
‫מנסה להציע כמה פתרונות במקביל‪ ,‬והכל באמצעות‬
‫העיצוב‪ .‬במקום מוצר עם פינות חדות ומתכת‪,‬‬
‫ההוטמט בנוי על בסיס סיליקון רך‪ ,‬נעים למגע‬
‫וצבעוני‪ .‬הסיליקון גם מאפשר מוצר הרבה יותר קל‪,‬‬
‫לפחות מחצית ממשקלה של פלאטה‪ ‬רגילה‪ .‬ולבסוף‪:‬‬
‫הפלאטה יודעת להתקפל ומאפשרת אחסון במגירת‬
‫הסירים במטבח‪ .‬הקיפול מאפשר גם ניידות – שומרי‬
‫״לינר״ של מכון צומת‪ .‬צילום‪ :‬נחמי וולף‪2015 ,‬‬
‫שבת רבים נוסעים לסופי‪-‬שבוע לחופשה או לנסיעות‬
‫עסקים‪ ,‬והם נתקלים בבעיה כשהם רוצים לאכול‬
‫אוכל חם בשבת‪ .‬בינתיים נראה שה'הוטמט' התקבל‬
‫בהצלחה גדולה"‪.‬‬
‫איך אתה מסביר את ההתייחסות המינימלית‬
‫לעיצוב בכל מה שקשור לפרקטיקה דתית‪ ,‬בשונה‬
‫מיודאיקה למשל?‬
‫"זה מתחיל מגודל השוק‪ .‬מדובר בסופו של דבר‬
‫בשוק נישתי‪ .‬כדי לפתח מוצר חדש מהיסוד ולהצדיק‬
‫אותו כלכלית נדרש מספר גדול של רכישות‪ .‬מוצרים‬
‫פרקטיים בסגנון ‪ home appliance‬דורשים תבניות‬
‫הזרקת פלסטיק‪ ,‬כבישת סיליקון‪ ,‬כבישת מתכות וכו'‪.‬‬
‫מדובר בהשקעות של עשרות אלפי דולרים לפעמים‪ .‬‬
‫הבעיה מחמירה כשמגיעים לפס הייצור‪ .‬יש הבדל‬
‫גדול במחיר כשמדובר באלפי יחידות לעומת עשרות‬
‫אלפי יחידות‪ .‬לכן בסופו של דבר‪ ,‬אם מוכרים מוצר‬
‫שנענה לצרכים פרקטיים והוא אינו יודאיקה ייחודית‬
‫– יבחרו באפשרות הזולה ביותר לייצור‪ ,‬אחרת יהיה‬
‫קשה להצדיק את המוצר‪ ‬עסקית‪.‬‬
‫"לעובדות האלה יש השלכות עצומות על העיצוב‪.‬‬
‫בדרך כלל פשוט יחסכו על עלויות העיצוב וידלגו עליו‬
‫בתהליך‪ .‬גם אם המוצר מטופל על‪-‬ידי מעצב‪ ,‬המעצב‬
‫יהיה מוגבל מאוד באפשרויות שיינתנו לו‪ .‬כל הדברים‬
‫האלה מובילים לכך שהשוק היהודי התרגל למוצרים‬
‫פרקטיים שאינם מעוצבים‪.‬‬
‫"יש גם מקרים משונים עוד יותר‪ ,‬כפי שקרה עם‬
‫השאבוס‪-‬לאמפ של ‪ ,Kosher Innovations‬שעיצבו‬
‫מנורת שבת ייחודית שזכתה להצלחה מסחרית יפה‬
‫מאוד‪ ,‬למרות שהיא מזכירה יודאיקה מסורתית‬
‫ורחוקה מאוד מגופי תאורה עכשוויים‪ .‬כיצד ניתן‬
‫להסביר זאת? התחושה שלי היא שנקודת המוצא‬
‫של היוצרים היתה שמוצר שמחדש בתחום רגיש‪ ,‬כמו‬
‫תאורה בשבת‪ ,‬ראוי שייראה כמו ‪ ‬תשמיש קדושה‪,‬‬
‫וכך יתקבל ביתר קלות בקרב הקהל השמרני יחסית‪.‬‬
‫האם זה עבד? עושה רושם שכן‪ .‬עם זאת‪ ,‬צריך לזכור‬
‫שהרבה מאוד שומרי שבת הם הבעלים הגאים של‬
‫אייפונים ומוצרי מטבח מעוצבים‪ .‬הם מודעים לעיצוב‪,‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫אבל למדו להיות סלחנים כשזה מגיע לפרקטיקה‬
‫יהודית‪ .‬מצד שני‪ ,‬אם יוצע להם מוצר מעוצב באופן‬
‫עכשווי יותר‪ ,‬הם יקבלו אותו בברכה"‪.‬‬
‫האם אתה ממשיך לעסוק בתחום העיצוב של‬
‫מוצרים ייעודיים לקהל דתי?‬
‫"בעבר היה לי חזון להוציא מוצרים פרקטיים‬
‫רבים עבור השוק הדתי‪ ,‬החל מתיקי תפילין מעוצבים‬
‫עם הגנה ֶתרמית‪ ,‬דרך תחתיות סירים לשולחן השבת‬
‫ועד היהלום שבכתר – פלאטת השבת‪ .‬תמיד היתה‬
‫לי תשוקה לקחת חלק אקטיבי בחיים היהודיים‬
‫ולהשפיע על אורח החיים היהודי‪ ,‬מתוך מחשבה‬
‫שלעיצוב תעשייתי יכולה להיות השפעה גדולה‬
‫יותר בהשוואה לתחומים אחרים‪ .‬לבסוף ירדתי מזה‪.‬‬
‫זה דרש כל‪-‬כך הרבה פשרות והגבלות‪ ,‬שהתחלתי‬
‫להטיל ספק באפשרות הזו‪ .‬מה גם שכמעצב צעיר‬
‫רציתי לעצב עבור שוק פחות נישתי‪ .‬רציתי לגדול‬
‫ולהתפתח‪.‬‬
‫"עבורי ה'הוטמט' מבטא את התשוקה המובנית‬
‫שלי ליהדות ‪ ‬שלי ‪ ‬ולאורח החיים היהודי בכלל‪ ,‬והוא‬
‫גם המוצר הראשון שהובלתי מסקיצות לייצור‪,‬‬
‫הפצה ומכירות באופן עצמאי לחלוטין‪ .‬אני רואה את‬
‫ה'הוטמט' כפתרון ראשוני לחימום אוכל אלטרנטיבי‪.‬‬
‫זהו פתרון שעונה על צורך ישיר של הקהל הדתי‪,‬‬
‫ואני שמח על כך‪ ,‬אבל אני מקווה שהמוצרים הבאים‬
‫יכוונו גם לקהלים אחרים ויענו על צרכים של קבוצות‬
‫אחרות"‪.‬‬
‫איזה מכשיר דורש לדעתך עיצוב מחודש?‬
‫"כמובן שאחרי הפלאטה‪ ,‬מחם השבת דורש‬
‫טיפול דחוף‪ .‬יש לו בעיות כמעט זהות לפלאטת‬
‫השבת – הוא גדול ומגושם‪ ,‬אך בשימוש רק אחת‬
‫לשבוע‪ .‬האם אטפל בו? יש לי עיצוב ותכנון שמוכנים‬
‫במידה רבה‪ ,‬אך שוב‪ ,‬בגלל העדר כדאיות כלכלית‪,‬‬
‫ספק אם אוציא אותו לפועל"‪.‬‬
‫הדס גולן היא אמנית ושותפה בסטודיו לאנימציה‬
‫‪ .Aquaroom‬תלמידת תואר שני בבצלאל בבית‬
‫הנסן ומתמחה ב״ערב רב״‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪39/‬‬
‫העולם שייך למנציחים‬
‫"חגית לאלו ללא ספק ראויה לתערוכות היחיד של עבודותיה‪,‬‬
‫אבל ההתנהלות כאן מעוררת מחשבה דווקא על אמניות שאין‬
‫מי שיקדם את הצגתן במוזיאון באמצעים כלכליים"‪ .‬כיצד‬
‫קרה ששני המוזיאונים הגדולים בישראל העניקו קיר הנצחה‬
‫ותערוכות יחיד לאמנית שלא זכתה להיכנס אליהם בחייה‬
‫דוד שפרבר‬
‫ההיסטוריה שמוזיאונים מספרים לנו בדרך כלל‬
‫היא ההיסטוריה של ה"מנצחים"‪ .‬בראיון‪ 1‬שנערך עם‬
‫‪/40‬‬
‫אחד ממנסחי הקנון של האמנות הישראלית‪ ,‬האוצר‬
‫יגאל צלמונה‪ ,‬לרגל פרסום ספרו "מאה שנות אמנות‬
‫ישראלית" (‪ ,)2010‬הוא הסביר שתפיסתו האוצרותית‬
‫נסמכת על גישה של ברירה טבעית תרבותית‪ ,‬שלפיה‬
‫אלה שהצליחו לפרוץ הם מן הסתם האמנים הטובים‬
‫ביותר‪ .‬ואולם‪ ,‬בעקבות מחקרים ותערוכות שבחנו‬
‫מחדש את הנרטיבים ההיסטוריים של עולם האמנות‬
‫הישראלי‪ ,‬מוצגים בתקופה האחרונה‪ ,‬גם במוזיאונים‬
‫המרכזיים בישראל‪ ,‬אמנים ומגמות שבעבר הודרו‬
‫מהקנון‪.‬‬
‫בתצוגת האמנות הישראלית במוזיאון ישראל‬
‫("אמנות ישראלית"‪ ,‬אוצר‪ :‬אמיתי מנדלסון) מוצגים‬
‫זה לצד זה נרטיבים שונים‪ :2‬הנרטיב השליט בדמות‬
‫המופשט של אופקים‪-‬חדשים‪ ,‬והנרטיב שהודר‪,‬‬
‫בדמות אמנות חברתית‪ ,‬וגם מעט אמנות פלסטינית‬
‫(עסאם אבו‪-‬שקרה מוצג‬
‫‪ .1‬״יגאל צלמונה‪ :‬בזכות‬
‫שם כאמן פלסטיני‪-‬ישראלי‪,‬‬
‫הקאנון״‪ ,‬אלי ערמון‪-‬אזולאי‪,‬‬
‫״עכבר העיר״‪17.6.10 ,‬‬
‫ושריף ואכד רק כפלסטיני)‪.‬‬
‫יונתן‬
‫‪" .2‬חתונה מעוקרת"‪,‬‬
‫האמנות‬
‫תצוגת‬
‫גם‬
‫אמיר‪ ,‬אתר "ערב רב"‪26.4.16 ,‬‬
‫הישראלית במוזיאון תל‪-‬‬
‫‪" .3‬הפיכת שוליותן של נשים‬
‫אביב לאמנות ("המוזיאון‬
‫מחולשה לכוח"‪ ,‬דוד שפרבר‪,‬‬
‫מציג את עצמו‪ :‬אמנות‬
‫אתר "ערב רב"‪3.1.16 ,‬‬
‫ישראלית מאוסף המוזיאון"‪,‬‬
‫‪" .4‬מדוע נשים מודרות‬
‫מההיסטוריה של האמנות‬
‫אוצרת‪ :‬אלן גינתון) מציגה‬
‫הישראלית?"‪ ,‬רות מרקוס‪ ,‬אתר‬
‫לצד הסיפור השגור מגמות‬
‫"ערב רב"‪8.8.15 ,‬‬
‫‪" .5‬לחזור למקורות"‪ ,‬שני ורנר‪" ,‬שוליים"‪ ,‬כמו למשל אמנות‬
‫אתר "ערב רב"‪10.8.15 ,‬‬
‫פמיניסטית‪.‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫כחלק ממגמה זו‪ ,‬שתי תערוכות יחיד של האמנית‬
‫חגית ָלאלוֺ (שטרייט) (‪ )1961–1931‬במוזיאונים‬
‫המרכזיים בישראל מסמנות לכאורה מבט חדש‪ 3‬על‬
‫אמניות שהודרו בעבר‪ 4‬מקנון האמנות הישראלי‪.‬‬
‫במוזיאון תל‪-‬אביב לאמנות הוצגה ב‪ 2015-‬התערוכה‬
‫"חגית ָלאלו‪ :‬ציירת המתחילה מהסוף"‪( 5‬אוצרת‪:‬‬
‫נועה רוזנברג)‪ ,‬וכחלק מתצוגת האמנות הישראלית‬
‫במוזיאון ישראל מוצגת כעת תערוכה זמנית קטנה‬
‫(ללא קטלוג) בשם "חגית ָלאלו‪ :‬צורה ורוח"‪( 6‬אוצר‪:‬‬
‫אמיתי מנדלסון)‪.‬‬
‫המגמה של הצגת אמנות נשים מהעבר עלתה‬
‫כבר באחת מתערוכות העשורים לציון ‪ 60‬שנה לקום‬
‫המדינה שהוצגה במשכן לאמנות‪ ,‬עין‪-‬חרוד‪ ,‬בשנת‬
‫‪ .2008‬בתערוכה "העשור הראשון‪ :‬הגמוניה וריבוי"‪5‬‬
‫(אוצרים‪ :‬גליה בר‪-‬אור וגדעון עופרת) הוצגו בחדר‬
‫נפרד ציורים של ָלאלוֺ‪ ,‬לצד עבודות של אמניות‬
‫שפעלו בשנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ – 20-‬אביבה אורי‬
‫ולאה ניקל‪ .‬גם במוזיאון פתח‪-‬תקווה הוצגו עבודותיה‬
‫של לאלוֺ בשנת ‪ 2014‬לצד עבודותיהן של אסתר‬
‫זמצקי וחנה טברסקי בתערוכה "נשכחות"‪( 7‬אוצרת‪:‬‬
‫סיגל קהת‪-‬קרינסקי)‪ .‬לאחרונה גם מוצגת לאלוֺ לצד‬
‫עוד נשים (רק ‪ 19‬אמניות‪ 8‬מתוך סך של ‪ 77‬אמנים)‬
‫בתערוכת האמנות הישראלית במוזיאון תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫מדוע נוסקת עבודתה המודרת של לאלו בזמן‬
‫האחרון? מה מאפשר עתה את הצגתה במוזיאונים?‬
‫לכאורה‪ ,‬בבסיס התצוגות החדשות עומדים מגמות‬
‫פמיניסטיות‪ ,‬גילוי מחודש של המודרֹות מהעבר‬
‫והמודעּות לצורך בהרחבת הקנון‪ .‬לאלו היא ללא‬
‫ספק אמנית מצוינת וייחודית הראויה להיות מוצגת‬
‫‪19.5.16‬‬
‫במוזיאונים‪ .‬ואולם‪ ,‬למרות איכות עבודתה‪ ,‬היא לא‬
‫התקבלה לממסד האמנותי‪ ,‬ובשנות חייה הקצרים‬
‫אף נדחתה מאגודת האמנים והציירים‪.‬‬
‫אבל האם זה כל הסיפור? הטקסט שעל הקיר‬
‫בתערוכה במוזיאון ישראל דווקא נמנע מלעסוק‬
‫בשאלת הדרת הנשים מקנון האמנות הישראלית‪.‬‬
‫במקום להציג את ההדרה בריש גלי‪ ,‬הוא מכריז‬
‫שלאלוֺ "לא השתלבה באופן‬
‫בצורה "דיפלומטית" ָ‬
‫טבעי בעולם האמנות הישראלי וחשה דחויה"‪ .‬הנה‬
‫כמה עּובדות המייצרות נרטיב שונה לנסיקתה‬
‫הפתאומית של לאלו‪:‬‬
‫ב‪ ,2014-‬קודם להצגת התערוכה של לאלו‬
‫במוזיאון תל‪-‬אביב‪ ,‬צצו שלטים על הקיר של הרמפה‬
‫העולה לאולמות התצוגה של הבניין הישן של‬
‫מוזיאון תל‪-‬אביב‪ .‬בתחתית הרמפה‪ ,‬במקום מרכזי‬
‫מאוד‪ ,‬נכתב על הקיר "מעלות חגית"‪ ,‬ושלט אחר‬
‫בסגנון הנצחה של תורמים‬
‫‪ .6‬מתוך אתר מוזיאון ישראל‬
‫מציג שם את הביוגרפיה‬
‫‪ .7‬מתוך התערוכה הקבוצתית‬
‫והעשייה האמנותית של‬
‫"העשור הראשון‪ :‬הגמוניה‬
‫וריבוי"‪ .2008 ,‬המשכן לאמנות‬
‫לאלו בקצרה‪ .‬לצד השלט‬
‫על־ שם חיים אתר‪ ,‬עין חרוד‬
‫תלויה על הקיר מצגת וידיאו‬
‫‪ .8‬מתוך ארכיון התערוכות‪.‬‬
‫של תמונות מתחלפות של‬
‫מוזיאון פתח־תקווה לאמנות‬
‫האמנית ושל עבודותיה‪.‬‬
‫‪ .9‬דנה גילרמן‪" ,‬חומה ומגדר"‪,‬‬
‫רמפת‬
‫מעתה‪:‬‬
‫אמור‬
‫״ידיעות אחרונות״‪27.2.15 ,‬‬
‫הכניסה המרכזית לאולמות‬
‫‪ .10‬״חייה ומותה של חגית‬
‫לאלו‪ ,‬הציירת שלא הספיקה‬
‫התצוגה של הבניין הישן של‬
‫לפרוץ דרך בשדה האמנות‬
‫מוזיאון תל‪-‬אביב מוקדשת‬
‫הישראלי״‪ ,‬שני ליטמן‪,‬‬
‫ללאלו וקרויה על שמה‪.‬‬
‫״הארץ״‪20.8.15 ,‬‬
‫באופן מעניין‪ ,‬גם במוזיאון‬
‫‪ .11‬שם‬
‫הרגילה של מוזיאונים‪ .‬המוזיאונים בישראל מציגים‬
‫לא פעם תערוכות של אספנים שמממנים אותם‪.‬‬
‫הפרקטיקה הזאת הופכת בעייתית כשהיא באה על‬
‫חשבון תערוכות מחקר מעמיקות‪ ,‬ובמיוחד כשמדובר‬
‫בתערוכות שאין להן הצדקה איכותית‪ .11‬הבעייתיות‬
‫של תערוכות כאלה מוחרפת במקרים של שיתוף‬
‫פעולה‪ 12‬עם אספן שיש לו מהלכים והשפעה בתוך‬
‫המוזיאון‪ .13‬ככלל‪ ,‬אפילו מוזיאונים ציבוריים פועלים‬
‫בתוך כלכלת השוק הניאו‪-‬ליברלי ומציגים בעיקר‬
‫אמנים שמיוצגים על‪-‬ידי גלריות חזקות‪ ,14‬והגלריות‬
‫עצמן משתתפות בתמיכה כלכלית בתערוכות‪.‬‬
‫כסף משחק מקום מרכזי ביצירת ערכה של‬
‫האמנות‪ .‬בשנת ‪ ,1998‬כשהיצירה "‪Victory Boogie‬‬
‫‪ Woogie" (1944-1942)1‬של האמן פיט מונדריאן נקנתה‬
‫ב‪ 40-‬מיליון דולר מכסף ציבורי בהולנד‪ ,‬קמה זעקה‬
‫מקומית‪ .‬נטען שלא ראוי שכל‪-‬כך הרבה כסף ציבורי‬
‫יתבזבז על ציור שרבים אינם מוצאים בו ערך‪ .‬מבקר‬
‫אמנות אחד כתב שלדעתו‪ ,‬כדאי למדינה להשקיע‬
‫סכום עתק ביצירה‪ ,‬וכי הוא בטוח שלבסוף הציבור‬
‫יאהב אותה כיוון ש"אנשים אוהבים את מה שהוא‬
‫יקר"‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬טען המבקר‪ ,‬בסופו של דבר דווקא‬
‫ההוצאה הכספית האסטרונומית תוכיח את עצמה‬
‫כנכונה‪ ,‬לפחות מבחינת טעמו האמנותי של הציבור‪.‬‬
‫מאיה בר‪-‬הילל מהמרכז לרציונליות באוניברסיטה‬
‫העברית הראתה ששיפוטי טעם אינם תלויים רק‬
‫במהות המוצר או היצירה‪ ,‬כלומר באיכויותיהם‬
‫הפנימיות‪ ,‬אלא יותר מכל בגורמים חיצוניים‪ ,‬למשל‬
‫מחיר המוצר‪ .‬היא מצאה שמומחי יין העדיפו יין שהם‬
‫חשבו שמחירו יקר (אפילו כאשר היין לא היה באמת‬
‫יין גורמה) ומבקרי שירה העדיפו שירים שנאמר להם‬
‫‪41/‬‬
‫כי נכתבו על‪-‬ידי משוררים חשובים גם כאשר הדבר‬
‫לא היה כך‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬לא רק "טעם" מובנה על‪-‬ידי כסף‪ ,‬אלא‬
‫גם עצם האפשרות לייצר ערך ויוקרה לאמנות‬
‫תלויה בכסף‪ .‬כשקהילת בני‪-‬ישורון (‪ ,)B.J‬אחת‬
‫הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במנהטן‪,‬‬
‫ניו‪-‬יורק‪ ,‬שכרה עבור הקהילה מנהלת מקצועית‪,‬‬
‫זו ניסתה לשכנע את רבני הקהילה שחשוב שידברו‬
‫על כסף‪ .‬היא הסבירה להם שכסף הוא אנרגיה‪,‬‬
‫ו"חשוב שהאנרגיה תזרום"‪ .‬בעולם שבו אפילו‬
‫"רוחניות" היא חלק מכלכלת השוק‪ ,‬אין לצפות‬
‫שמוזיאונים יפעלו מחוצה לה‪ ,‬וזה גם בלתי אפשרי‪.‬‬
‫המקרה של לאלו מאפשר להתבונן בפרקטיקות‬
‫שבאמצעותן מיוצר ערך‬
‫‪ .12‬״מוזיהון תל‪-‬אביב״‪ ,‬יונתן‬
‫סימבולי וכלכלי ליצירות‬
‫אמיר‪ ,‬אתר ״ערב רב״‪31.7.11 ,‬‬
‫בידי השחקנים בשוק‪ ,‬שהם‬
‫‪" .13‬שוק האמנות נשלט‬
‫גם בעלי אינטרסים כלכליים‪.‬‬
‫על־ידי ספקולנטים"‪ ,‬דנה‬
‫גילרמן‪" ,‬כלכליסט"‪19.5.11 ,‬‬
‫חגית לאלו ללא ספק‬
‫‪" .14‬כשדרישה למינהל תקין‬
‫ראויה לתערוכות היחיד של‬
‫נתפסת כאקטיביזם רדיקלי"‪,‬‬
‫עבודותיה‪ ,‬אבל ההתנהלות‬
‫יונתן אמיר‪ ,‬אתר "ערב רב"‪,‬‬
‫כאן מעוררת מחשבה‬
‫‪4.1.11‬‬
‫דווקא על אמניות שאין מי‬
‫‪ .15‬מתוך האתר‪:‬‬
‫‪theartnewspaper.com‬‬
‫שיקדם את הצגתן במוזיאון‬
‫באמצעים כלכליים‪.‬‬
‫חגית לאלו‬
‫חגית לאלו‪ ,‬ללא כותרת‪ .1960 ,‬אוסף מוזיאון ישראל‪ ,‬מתנת יונה פישר‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫ישראל התערוכה של לאלו מוצגת ב"אולם‬
‫חגית"‪ ,‬כששלט קבוע מנציח אותה שם‪.‬‬
‫מתברר שיורשי עזבונה של לאלו החליטו להנציח‬
‫באמצעותו את זכרה‪ .‬בעקבות התערוכה במוזיאון‬
‫תל‪-‬אביב כתבה שני ליטמן בעיתון "הארץ" כך‪:9‬‬
‫"קיומה של התערוכה התאפשר לאחר שמשפחתה‬
‫[של לאלו] החליטה להקדיש מאמצים וממון למחקר‬
‫ולהנצחת זכרה‪ .‬גם אם במשך השנים צצו עבודות‬
‫של לאלו פה ושם בתערוכות חשובות‪ ,‬היא נחשבה‬
‫לציירת נשכחת‪ ,‬שציוריה מפוזרים בין אוספים‬
‫פרטיים‪ ,‬ולא נעשה עד כה מחקר מקיף על יצירתה‪.‬‬
‫העלאת זכרה ודמותה של הציירת מאפשרת אפוא‬
‫לעצב את זכרה מחדש ולבחון בעיניים עכשוויות‬
‫את מקומה בעולם האמנות הישראלי‪ .‬במקרה הזה‪,‬‬
‫למנציחים"‪.‬‬
‫ִ‬
‫ההיסטוריה שייכת‬
‫הכתבת תיארה את סיפורו של מפעל ההנצחה‪,‬‬
‫אבל פרספקטיבה רחבה יותר תאפשר ללמוד משהו‬
‫על התנהלות המוזיאונים והתנאים המקדימים‬
‫שאיפשרו את הצגת עבודותיה של לאלו בהם‪ .‬בפועל‪,‬‬
‫לא פחות משמדובר במפעל הנצחה משפחתי‪ ,‬מדובר‬
‫במערכת יחסים בין יורשים שמעוניינים בהעלאת‬
‫ערכן הסימבולי והכלכלי של העבודות למוזיאונים‬
‫שזוכים הן לתרומה והן לתמיכה משמעותית בהצגת‬
‫תערוכת יחיד‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬כבר בשנות ה‪ 80-‬ניסו בני המשפחה‬
‫לארגן תערוכה מעבודותיה של לאלו במוזיאון תל‪-‬‬
‫אביב‪ ,‬אך הניסיון לא צלח‪ .‬אלן גינתון‪ ,‬שהיתה אז‬
‫עוזרת לאוצרת האמנות הישראלית במוזיאון‪ ,‬וכיום‬
‫היא האוצרת הראשית לאמנות ישראלית‪ ,‬טענה‪10‬‬
‫שהתערוכה לא הבשילה באותה עת מפני שלא היתה‬
‫תמונה כללית של "אילו עבודות נמצאות איפה"‪.‬‬
‫"בינתיים המשפחה עצמה אספה הרבה עבודות‬
‫של חגית‪ ,‬שיצאו מאוספים פרטיים והגיעו לשוק"‪,‬‬
‫הוסיפה‪ .‬אולם מעבר לדבריה של גינתון‪ ,‬סביר להניח‬
‫שלחבירתם יחד של בני המשפחה שלמדו איך לפעול‬
‫מול מוזיאונים‪ ,‬גם באמצעים כלכליים‪ ,‬יש מקום לא‬
‫מבוטל במימוש התערוכות בעת האחרונה‪.‬‬
‫אז איך זה בעצם פועל? הנה אפשרות – לא‬
‫מבוססת במאה אחוז‪ ,‬אבל סבירה בהחלט – לסיפור‬
‫ההתנהלות של המוזיאונים והמשפחה‪ :‬היורשים של‬
‫עזבונה של לאלו תרמו כסף למוזיאון וקיבלו תמורתו‬
‫את האפשרות להציג שלט הנצחה‪ .‬המוזיאון הביע‬
‫את מחויבותו למפעל ההנצחה בדמות תערוכת‬
‫יחיד‪ ,‬מן הסתם גם היא בעזרת היורשים‪ .‬לא מן‬
‫הנמנע גם שהמוזיאון לקח‪ ,‬כמקובל‪ ,‬עבודה מתוך‬
‫התערוכה וכלל אותה באוסף שלו‪ .‬בפתח הדבר של‬
‫קטלוג התערוכה במוזיאון תל‪-‬אביב מציינת מנכ"לית‬
‫המוזיאון סוזן לנדאו שהתערוכה של לאלו היא "בגדר‬
‫הבטחה שקוימה"‪ .‬ה"מבטיחים" הם‪ ,‬לדבריה‪ ,‬בני‬
‫המשפחה‪" ,‬שהתערוכה והקטלוג רואים אור בזכותם"‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מדובר במצב של ‪ – Win-Win‬באמצעות‬
‫שיתוף הפעולה‪ ,‬יכול המוזיאון להציג תערוכה בעזרת‬
‫היורשים‪ ,‬ואלה יוצאים נשכרים מעצם עליית ערכן‬
‫של היצירות בעקבות הצגתן במוזיאון‪ .‬עכשיו‪ ,‬אם‬
‫חוזרים על המהלך הזה בעוד מוזיאון‪ ,‬הערך הכלכלי‬
‫(והסימבולי) של העבודות עולה פלאים‪.‬‬
‫מהלכים מעין אלה אינם יוצאי דופן בעולם‬
‫האמנות וגם אינם שונים מהותית מהתנהלותם‬
‫‪19.5.16‬‬
‫דוד שפרבר הוא חוקר אמנות ודוקטורנט בתוכנית‬
‫ללימודי מגדר‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬
‫‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫הקומבינטור‪,‬‬
‫הפראייר‬
‫והתעלולן־השוטה‬
‫"הקומבינטור והפראייר אוהבים לפרוח‬
‫במפגש בין רטוריקה של פתוס נשגב‬
‫וביורוקרטיה נזילה‪ ,‬צבועה או שלומיאלית‬
‫(מהסוג הסובייטי או המפא"יניקי)‪.‬‬
‫אם הקומבינטור לא מאמין לאף מלה‬
‫בהוראות השימוש ומנצל את הפער שבין‬
‫המוצהר והמעשי‪ ,‬הפראייר הוא קורבן‬
‫שלו כשהוא מציית להן באמונה תמימה‬
‫ובחרדת קודש של הולך־בתלם"‬
‫‪/42‬‬
‫עמוס נוי‬
‫לאיש שהוציא שם טוב לקומבינה קוראים אוסטפ‬
‫בנדר‪ ,‬גיבור הרומנים "שנים‪-‬עשר כסאות" ו"עגל‬
‫הזהב" של הסופרים הרוסים אילף ופטרוב‪ ,‬זה שכינה‬
‫עצמו "הקומבינטור הגדול" (תשובה מבודחת במודע‬
‫לאינקוויזיטור של דוסטויבסקי) והכניס את המונח‬
‫הזה להיכל התהילה של עולם הספרות הרוסי‬
‫ולתרבות העולמית בכלל‪.‬‬
‫בנדר פעל בסבך הרטוריקה והבירוקרטיה‬
‫הסובייטית המתהווה של שנות ה‪ ,20-‬כשהוא‬
‫מושך בחוטים לא נראים‪ ,‬טווה תוכניות גרנדיוזיות‬
‫בנוכלות רבת תחכום וחן‪ ,‬מנצל תמימות‪ ,‬שחיתות‪,‬‬
‫יראת שלטון וחמדנות‪ ,‬ובעיקר – מבין את האופנים‬
‫העמוקים והרחבים שבהם מערכות חברתיות כאלו‬
‫עובדות‪ .‬כי הקומבינה פורחת תמיד בפער שבין‬
‫האופן שבו חברה מצהירה ומתיימרת לפעול לבין‬
‫המודּוס‪-‬אֹוּפ ַרנדי האמיתיות שלה‪.‬‬
‫ֶ‬
‫דרכי הפעולה‪,‬‬
‫וככל שהפער הזה גדול יותר‪ ,‬כך תרים את ראשה‬
‫גבוה יותר הקומבינה – כמושג תרבותי וכדרך פעולה‬
‫מעשית גם יחד‪.‬‬
‫כי רק שם‪ ,‬באזור הדמדומים הפורה שבין חוק‪,‬‬
‫נורמה‪ ,‬נוהל ופרקטיקה – הקומבינה פורחת‪ .‬בחברות‬
‫שבהן שעות הקבלה והמחירים הנקובים קשוחים‬
‫ואינם פתוחים למשא‪-‬ומתן‪ ,‬שבהן פקידים ואנשי‬
‫רשות פועלים על‪-‬פי הנהלים המוצהרים‪ ,‬שבהן‬
‫מכרזים מתנהלים ביושר והחלטות מתקבלות על‪-‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫פי היגיון גלוי וידוע – אין מקום לקומבינה‪ .‬וגם לא‬
‫בחברות שבהן אין כלל שעות קבלה‪ ,‬מחירים נקובים‪,‬‬
‫מכרזים או ספר חוקים וקובצי נהלים חיצוניים‪ ,‬והן‬
‫מתנהלות על‪-‬פי כללי פעולה מסורתיים המוטבעים‬
‫בהן ובחבריהן בעוצמה בלתי ניתנת לערעור של מנהג‬
‫עממי‪.‬‬
‫בוודאי‪ ,‬בשני סוגי החברות הללו יש נוכלים‪,‬‬
‫שקרנים‪ ,‬גנבים‪ ,‬מושחתים‪ ,‬מתחזים ועוקצים‪ ,‬אבל‬
‫כדי לזכות בתואר המכובד והנכסף "קומבינטור" הם‬
‫זקוקים לקיומם – בכפיפה אחת ובמקביל – של שני‬
‫האתוסים התרבותיים האלה‪ .‬כי רק כשמה שאתה‬
‫רואה (או שומע) הוא ממש לא מה שאתה מקבל‪,‬‬
‫כשיש מחירים נקובים ושעות קבלה‪ ,‬אבל הם פתוחים‬
‫למשא‪-‬ומתן‪ ,‬כשכל מכרז או החלטה שקופים‪-‬כביכול‬
‫מסתירים את הדרכים לשמן‪ ,‬לערבב‪ ,‬לעקוץ‪ ,‬לתכמן‪,‬‬
‫לסדר‪ ,‬לסובב‪ ,‬להחליק‪ ,‬לכופף‪ ,‬לקמבן – ובקיצור‪,‬‬
‫כשהוראות ההפעלה שקיבלת עם המוצר מעלימות‬
‫את הכפתורים הנסתרים שמפעילים אותו באמת‪ ,‬שם‬
‫יצמח הקומבינטור‪ ,‬ולצדו‪ ,‬כמו תאום‪-‬סיאמי‪ ,‬תמונת‪-‬‬
‫הראי שלו‪ ,‬החיוני לקיומו ולהצלחתו‪ ,‬אדון פראייר‪.‬‬
‫לכן הקומבינטור והפראייר כל‪-‬כך אוהבים לפרוח‬
‫במפגש בין רטוריקה של פתוס נשגב ובירוקרטיה‬
‫נזילה‪ ,‬צבועה או שלומיאלית (מהסוג הסובייטי או‬
‫המפא"יניקי)‪ .‬אם הקומבינטור לא מאמין לאף מלה‬
‫בהוראות השימוש ומנצל את הפער שבין המוצהר‬
‫‪19.5.16‬‬
‫והמעשי‪ ,‬הפראייר הוא קורבן שלו כשהוא מציית להן‬
‫באמונה תמימה ובחרדת קודש של הולך‪-‬בתלם‪.‬‬
‫שתי דמויות הפראייר המובהקות ביותר בתרבות‬
‫הישראלית נוצרו על‪-‬ידי דודו גבע – יוסף פקיד‬
‫העירייה והברווז‪ .‬שלא בטובתו (אם כי אולי בעידודו‬
‫בשנותיו האחרונות) נפל גבע קורבן לחיבוק הדוב‬
‫התל‪-‬אביבי של תקשורת‪ ,‬אֹוצרּות‪ ,‬עסקנות וכתיבה‬
‫קהות במיוחד‪ ,‬שהפכו את דמויותיו ליצירי דיסני‬
‫חביבים ולא‪-‬מזיקים‪ ,‬כשהן מעקרות לחלוטין את‬
‫המשמעות המרירה והחתרנות הקיצונית (והטרגית)‬
‫שלהן‪ :‬יוסף התם‪ ,‬המתנדב לכל יוזמה‪ ,‬נוח לכל‬
‫מניפולציה‪ ,‬משלם מס אמת ועושה מילואים‪ ,‬כשאחיו‬
‫המתעשרים‪-‬החדשים ולמודי‪-‬הקומבינה משכשכים‬
‫כבר בבצה של נהנתנות‪ .‬מטפורית‪ ,‬הוא קורא עדיין‬
‫את עיתון "דבר" ומאמין לרטוריקה המפא"יניקית‬
‫הפוריטנית שנים רבות לאחר שהעיתון נסגר‪ .‬והברווז‪,‬‬
‫המשלם בחייו‪ ,‬קורבן של מניפולציה באידיאלים‬
‫ותקוות שווא‪ ,‬כשהוא מאמין למליצות נבובות של‬
‫חבורת הקומבינטורים ששולחים אותו לשחיטה‬
‫כששירה על שפתיו (או מקורו?) – סמל עצוב לדור‬
‫של מלחמת יום‪-‬כיפור‪ .‬וכמו בלמה המיתולוגי של‬
‫מכבי רמת‪-‬עמידר בתחילת שנות ה‪ ,70-‬שנתן בכל‬
‫משחק את הנשמה ואת הלב בהקרבה אין קץ ובשכר‬
‫כדורגלנים זעום (אז) רק כדי לגלות בסופה של העונה‬
‫שהקבוצה שלו כושלת בקביעות בדקה ה‪ 90-‬מפני‬
‫‪24.5 → 11.6.2016‬‬
‫‪israel-festival.org.il‬‬
‫כרטיסים‪*6226 :‬‬
‫הר אולימפוס – להלל את‬
‫פולחן הטרגדיה‬
‫יאן פאבר )בלגיה(‪ ,‬מופע נעילה‬
‫ה‰‪) 17:00 ,9.6 ,‬מופע שאורכו ‪ 24‬שעות(‬
‫אולם שרובר‪ ,‬תיאטרון ירושלים‬
‫מחיר כרטיס‪₪ 580 :‬‬
‫חוויה רב תחומית וחד פעמית‪ ,‬אירוע‬
‫העשור בתיאטרון של אחד מגדולי‬
‫* ‪Photo by Wonge Bergmann‬‬
‫האמנים בני זמננו‪.‬‬
‫המלנכוליה של הדרקונים‬
‫* ‪Photo by Martin Argyroglo‬‬
‫פיליפ קן )צרפת(‬
‫ה'‪) 20:00 ,2.6 ,‬באנגלית‪ ,‬ללא תרגום(‬
‫ו'‪) 13:00 ,3.6 ,‬בצרפתית‪ ,‬בתרגום‬
‫לעברית( אולם שרובר‪ ,‬תיאטרון‬
‫ירושלים | מחיר כרטיס‪₪ 185 :‬‬
‫להיט בינלאומי שכבש את עולם‬
‫התיאטרון ‪ -‬הומור ופנטזיה חזותית‬
‫מלאת קסם ורגש‪.‬‬
‫על שנהב ובשר –‬
‫גם פסלים סובלים‬
‫אסתר כהן‪" ,‬אטלס לתלמיד"‪ ,‬דיפטיכון‪,‬‬
‫עט כדורי על נייר‪ 32X24 ,‬ס"מ כל אחד‪2016 ,‬‬
‫* ‪Photo by Pierre Planchenault‬‬
‫שכמעט כל שחקן אחר בקבוצה מכר משחקים תמורת כסף‬
‫טוב‪ ,‬הוא מועד בתפר שבין כללי משחק מוצהרים ואמיתיים‪,‬‬
‫שממנו הקומביניטורים עשו קריירה‪.‬‬
‫ובתווך‪ ,‬בדיוק באמצע שבין הקומבינטור לפראייר‪ ,‬עומד‬
‫התעלולן‪-‬השוטה‪ ,‬אחת התרומות החשובות של חקר‬
‫הפולקלור התיאורטי לניתוח תרבותי‪ .‬כשהוא במיטבו‪,‬‬
‫לעולם לא נעמוד על טיבו‪ ,‬והוא צומת של פרשנויות וקריאות‬
‫אפשריות‪ .‬הארכיטיפ האולטימטיבי שלו הוא "החייל האמיץ‬
‫שווייק" של האשק – נע לנצח בין פראייר קיצוני ורפה‪-‬שכל‬
‫לקומבינטור‪-‬על גאוני‪ .‬כמו ג'וחה‪ ,‬חוג'ה נאסר א‪-‬דין ואפילו‬
‫פורסט גאמפ‪ ,‬הוא מציב מראה עקומה בפני אותו פער שבין‬
‫המוצהר לאפקטיבי‪ ,‬ולעולם לא נדע אם הוא מודע היטב‬
‫לפער הזה‪ ,‬או שהוא חסר מודעות לחלוטין‪.‬‬
‫בלאומילך של אפרים קישון היה יכול להיות כזה (ממש‬
‫כמו שארבינקא שלו הוא קומבינטור ישראלי מובהק) אם‬
‫השיגעון שלו לא היה מפורש; גם סאלח שבתי מתקרב לזה‪,‬‬
‫אבל סטריאוטיפים אתניים בוטים מכשילים אותו‪ .‬קומבינטור‬
‫או פראייר? אצל שווייק זה גאוני באמת‪ :‬האיש שמצהיר‬
‫על עצמו בקביעות "מודיע בהכנעה‪ ,‬אידיוט מושלם" עשוי‬
‫להיות הקומבינטור המושלם‪ .‬או‪ ,‬המממ‪ ,‬אידיוט מושלם‪.‬‬
‫עמוס נוי הוא בעל תואר שני במדעי המחשב ותואר‬
‫שלישי בפולקלור ותרבות עממית‪ .‬הוא מלמד השנה‬
‫באוניברסיטת בן־גוריון ובמכללת אחווה‪ .‬מתגורר‬
‫בירושלים‬
‫מרלן מונטרו פריטאס‬
‫)פורטוגל ‪ /‬כף ורדה(‬
‫ה'‪22:00 ,2.6 ,‬‬
‫אולם רבקה קראון‪ ,‬תיאטרון ירושלים‬
‫מחיר כרטיס‪₪ 150 :‬‬
‫להיט מחול‪-‬תיאטרון מטלטל הבודק‬
‫את הגבול בין האנושי למכאני‪.‬‬
‫‪Learning Songs‬‬
‫נאוה פרנקל )ישראל(‬
‫יום ב‰‪ 6 ,‬ביוני‪20:30 ,‬‬
‫יום ג‰‪ 7 ,‬ביוני‪20:30 ,15:00 ,‬‬
‫* ‪Photo Don Hunstein – Sony Music‬‬
‫מרכז המוזיקה משכנות שאננים‬
‫פרנקל‪ ,‬בשפתה הייחודית‪,‬‬
‫עוסקת בדמותו המסקרנת של‬
‫המוזיקאי ‪ Moondog‬ויוצרת‬
‫עמו מפגש דמיוני‪-‬פיוטי מרתק‪.‬‬
‫תזמורת ארמון בזמן‬
‫ה‰‪ ,22:00 ,2.6 ,‬זאפה ירושלים‬
‫מחיר כרטיס‪₪ 95 :‬‬
‫‪ 23‬נגנים‪ ,‬זמרים‪ ,‬מחשב‪ ,‬וידיאו ומנצח‬
‫המחברים בין העולם הקלאסי־תזמורתי‬
‫לבין סאונד עדכני מעולם האינדי‬
‫והאלקטרוני‪ .‬מופע מלהיב ומיוחד‪.‬‬
‫* צילום‪ :‬דיאגו רוסמן‬
‫מופעים אלה ורבים אחרים ובהם גם‬
‫מופעים לכל המשפחה‪ ,‬מופעי חוצות‪,‬‬
‫מופעים ללא תשלום‪ ,‬הנחות והטבות‬
‫באתר הפסטיבל‬
‫הקוגל‪ ,‬מקמבן השבת‬
‫מה מקור השם קוגל? האם הוא מלשון "קוכן"‪ ,‬שפירושו בגרמנית‬
‫עוגה? האם הוא הגייה יידישאית של המלה "כעיגול"‪ ,‬או‪ ,‬כפי שטוענת‬
‫המסורת החסידית‪ ,‬מקור השם הוא בטעמו‪ ,‬כטעם המן שירד על בני‬
‫ישראל במדבר‪ ,‬קרי ראשי־תיבות של הביטוי "כזרע גד לבן"? צוות‬
‫‪ ,FoodFabLab‬המשתתף באירועי שבוע העיצוב בירושלים‪ ,‬התחקה‬
‫אחר גלגוליו של הקוגל בספרות ובאגדה‪ ,‬ברחובות ובמטבח‬
‫אילה מוזס ושמיל הולנד‬
‫‪/44‬‬
‫הצועד ברחובותיה של שכונה חרדית בלילה שבין‬
‫חמישי לשישי יופתע לגלות תלמידי חכמים צעירים‬
‫יוצאים להפוגות זלילה מהלימוד בחברותות בישיבות‪.‬‬
‫הם נעמדים בתור בכוכים קטנים או במעדניות גדולות‬
‫ובוחרים את הקוגל האהוב עליהם‪ .‬פשטידות קוגל‬
‫גדולות נפרסות ומונחות על צלחות חד‪-‬פעמיות‬
‫מהסוג הפשוט‪ ,‬לפעמים בלוויית מלפפון חמוץ‬
‫ולפעמים לצד חמין בקופסה שקופה ומזלג פלסטיק‪.‬‬
‫מזללות הקוגל והחמין דומות להפליא לדוכני‬
‫הפלאפל ברחובות השכנים‪ ,‬עובדה שמעוררת‬
‫מחשבות על המעבר ממזון שמסמל ישיבה משותפת‬
‫בחיק המשפחה ליד שולחן השבת‪ ,‬או בבית‪-‬הכנסת‬
‫יחד עם קהילת המתפללים‪ ,‬לסגנון אכילה שיש בו‬
‫התרסה מסוימת כלפי כובד הראש הנדרש מהלימוד‬
‫הלילי לקראת השבת ולכבודה‪.‬‬
‫יש סברות רבות ביחס למקורו של השם קוגל‬
‫(בהגייה ליטאית) או קיגל (בהגייה פולנית)‪ .‬האם הוא‬
‫מלשון "קוכן"‪ ,‬שפירושו בגרמנית עוגה? האם מדובר‬
‫בהגייה יידישאית של המלה "כעיגול"‪ ,‬או‪ ,‬כפי שטוענת‬
‫המסורת החסידית‪ ,‬מקור השם הוא בטעמו‪ ,‬כטעם‬
‫המן שירד על בני ישראל במדבר‪ ,‬קרי ראשי‪-‬תיבות‬
‫של הביטוי "כזרע גד לבן" (כג"ל)? צוות ‪,FoodFabLab‬‬
‫המשתתף באירועי שבוע העיצוב בירושלים‪ ,‬התחקה‬
‫אחר גלגוליו של ה‪( kugel-‬כדור בגרמנית) בספרות‬
‫ובאגדה‪ ,‬ברחובות ובמטבח‪.‬‬
‫השף שמיל הולנד‪ ,‬היסטוריון וחוקר אוכל יהודי‪,‬‬
‫טוען כי נקודת ההתחלה של הקוגל קשורה בחוקי‬
‫שמירת השבת‪ .‬האיסור לבשל בשבת הצמיח במהלך‬
‫השנים מסורות בישול ייחודיות‪ :‬קובנה‪ ,‬חמין וגם‬
‫קוגל הוכנו ביום שישי והוכנסו לתנורים לפני כניסת‬
‫השבת‪ ,‬וכך נאפו בחום נמוך עד לשבת עצמה‪ .‬הולנד‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫קרטאפל קוגל (קוגל תפוחי אדמה)‪ ,‬וריאציה צבעונית של השף בועז צאירי עם מגוון ירקות שורש‪2016 .‬‬
‫צילום‪ :‬שני הלוי‬
‫זוכר כי סבתו הפולנייה נהגה לומר‪" ,‬כזה קוגל גם אני‬
‫עושה"‪ ,‬בראותה את שכנתה התימנייה מכינה קובנה‪.‬‬
‫בלילת הקוגל הונחה בסיר חרס מיוחד ונאפתה כל‬
‫הלילה עד בוקר המחרת בתנור הלבנים המשותף‪ .‬את‬
‫החיבור בין הסיר למכסה נהגו לאטום בחותם עשוי‬
‫‪19.5.16‬‬
‫בצק‪ ,‬כך שבמהלך השהייה בתנור החותם נאפה‪,‬‬
‫והסיר עצמו הפך למעין סיר לחץ מלא אדים‪ ,‬שמנעו‬
‫את חריכתו של הקוגל במהלך האפייה‪.‬‬
‫ברבות השנים התגלגל הקוגל מהקוגל האלזסי‪,‬‬
‫דרך הקוגל המזרח‪-‬אירופי ועד לקוגל הירושלמי‪,‬‬
‫מובילי קוגל ברחובות ירושלים‪ .‬צילום‪ :‬ברוך גיאן‬
‫וזאת בשל נדידת הקהילות על פני מדינות ויבשות‪,‬‬
‫שינויי האקלים‪ ,‬אופי האדמות והגידולים‪ ,‬אורחות‬
‫החיים‪ ,‬העוני והעושר‪ .‬בראשית המאה ה‪ ,19-‬כשהגיע‬
‫ה"לוקשן קוגל" (קוגל האטריות) המזרח‪-‬אירופי לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שוב שינה הקוגל את פניו‪ .‬החמאה או שומן‬
‫האווז הוחלפו בשמן פשוט‪ ,‬הביצים בפחות ביצים‪,‬‬
‫פירות היער והצימוקים נזנחו מאחור והמתיקות‬
‫באה מן הסוכר המקורמל‪ .‬השפעות מזרחיות הביאו‬
‫לתוספת נדיבה של פלפל שחור‪ ,‬וכך קיבל הקוגל‬
‫את טעמו הדומיננטי המוכר לנו וגם את שמו החדש‪,‬‬
‫"קוגל ירושלמי"‪.‬‬
‫במטבחו של השף בועז צאירי‪ ,‬המתמחה במטבח‬
‫היפני‪ ,‬אין תנור‪ .‬בישול ארוך ואוכל שצבעו חדגוני ודאי‬
‫אינם מיסודות המטבח היפני‪ .‬למרות זאת נענה צאירי‬
‫לאתגר והצטרף לצוות‪ .‬צאירי יצר קומבינציית קוגל‬
‫מרהיבה במיוחד ובחר להתייחס ל'קרטאפל' קוגל‪,‬‬
‫הוא קוגל תפוחי‪-‬האדמה‪ .‬למאכל נבחרו ירקות שורש‬
‫צבעוניים – סלק‪ ,‬תפוח‪-‬אדמה רגיל וגם סגול‪ ,‬סלק‪,‬‬
‫בטטה כתומה ועוד‪ ,‬ובאמצעות תהליך גילוף סיבובי‬
‫יצר מהם צאירי רצועות דקיקות וארוכות‪ .‬אלה‬
‫סודרו במעגלים בתוך סיר אטום שהונח בתנור (של‬
‫השכן‪ )...‬למשך לילה שלם‪ .‬קומבינציה צבעונית אחרת‬
‫נוצרה משילוב של סוגי אטריות שונים‪ .‬בתוך בלילת‬
‫האטריות הפשוטות שורטטו כתמי צבע מאטריות‬
‫אורז שחורות‪ ,‬אטריות אורז לבנות ואטריות סלק‬
‫אדומות‪ .‬האחרונות איבדו את צבען הבוהק במהלך‬
‫האפייה הארוכה‪.‬‬
‫כמו בכל מאכל טוב‪ ,‬גם בקוגל יש חלק אהוב‬
‫במיוחד שכולם רבים עליו‪ ,‬והוא הקרום המתפצח‪.‬‬
‫מכשיר הקרום‪-‬קאקה (‪ )KrumKake‬הסקנדינבי סייע‬
‫לנו לבודד את השכבה העליונה מהגוף הצמיגי של‬
‫עוד על הקוגל‬
‫קוגל שלום בית‬
‫הקוגל ושאלת מיהו יהודי‬
‫הרבי מקוֹמַרְ נ ָא‪ ,‬ר' יצחק יחיאל‪ ,‬כתב על הקוגל‬
‫בספרו "שולחן הטהור"‪:‬‬
‫"מאכל אחד‪ ,‬של עם אחד‪ ,‬לאל אחד"‪.‬‬
‫ועוד הוסיף‪:‬‬
‫"כל מי שלא אוכל קוגל בשבת‪ ,‬יש לבדוק ביהדותו"‪.‬‬
‫מכיוון אחר לגמרי‪ ,‬המשורר היהודי‪-‬גרמני המומר‬
‫היינריך היינה כתב ב‪ 1825-‬לעורכו של מגזין יהודי‬
‫חדש בנימה מתנצלת‪:‬‬
‫"קוגל‪ ,‬המאכל הלאומי המקודש‪ ,‬תרם לשימור‬
‫היהדות יותר מכל שלושת הגליונות של כתב־העת"‪.‬‬
‫"דער קוגל ויינט און מיר לַאכן"‬
‫— הקוגל בוכה בדמעות (של שומן) ואנחנו צוחקים‪.‬‬
‫"היו שם חמישה‬
‫ממה הכינו קוגל?‬
‫סוגים שונים של קוגל‬
‫– קוגל אטריות‪ ,‬קוגל‬
‫יחזקאל קוטיק מתאר‬
‫בזכרונותיו בשלהי המאה יבש‪ ,‬קוגל פירות‪ ,‬קוגל‬
‫ה‪ 19-‬ארוחת שבת חסידית אורז ועוד איזה סוג‬
‫שאינני זוכר"‪.‬‬
‫ומונה כמה סוגי קוגל‪:‬‬
‫‪19.5.16‬‬
‫‬
‫מעשה בבעל ואשה שבאו‬
‫לפני המגיד מקוז'ניץ וביקשו‬
‫להתגרש‪ .‬טען הבעל‪" :‬כל‬
‫השבוע אני עמל כדי ליהנות‬
‫מהקוגל בשבת"‪ ,‬והוסיף בקול‬
‫נשבר‪" ,‬אולם בבוא המועד‬
‫המיוחל אשתי מגישה את הקוגל‬
‫רק בסוף הסעודה‪ ,‬כשאני כבר‬
‫שבע מהדגים והצ'ולנט"‪ .‬האשה‬
‫טענה להגנתה כי כך היה המנהג‬
‫בבית אביה‪.‬‬
‫ציווה המגיד על האשה להכין‬
‫שני קוגלים‪ :‬האחד לתחילת‬
‫הסעודה והשני לסופה‪ .‬באותה‬
‫הזדמנות ביקש המגיד מאשתו‬
‫שמעתה ואילך תנהג גם היא כך‪,‬‬
‫ומנהג קוז'ניץ הוא לאכול שני‬
‫קוגלים בשבת‪ .‬הראשון נקרא עד‬
‫היום "קוגל שלום בית"‪.‬‬
‫ע ר ב ר ב ‪ .‬ש ב ו ע ה ע י צ ו ב ב י ר ו ש ל י ם ‪2 0 1 6‬‬
‫‪45/‬‬
‫‪/46‬‬
‫כמה קוגלים יש להכין לשבת?‬
‫מלמעלה עם כיוון השעון‪:‬‬
‫בכל מזרח אירופה‪ ,‬אצל חסידים‬
‫כמתנגדים‪ ,‬נהגו להכין קוגלים‬
‫כמספר ספרי התורה שהוצאו מארון‬
‫הקודש באותה שבת‪ .‬נוסף לכך ציינו‬
‫באמצעות הקוגלים שבתות מיוחדות‪:‬‬
‫שבת רגילה – ספר אחד‬
‫שבת ראש חודש – שניים‬
‫‪" .1‬דפי" קוגל שנוצרו בתהליך‬
‫של הכנת ‪ ,Krumkake‬חביתיות‬
‫סקנדינביות‪ .‬צילום‪ :‬שני הלוי‬
‫‪ .2‬מניפת קוגל‪ .‬צילום‪ :‬שני הלוי‬
‫‪ .3‬מתוך תהליך ההכנה‬
‫‪ .4‬שכונת גאולה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫בלילה שבין חמישי לשישי‬
‫הקוגל השלם נפרס למנות‬
‫אישיות‪ .‬צילום‪ :‬ליאור מזרחי‬
‫שבת ראש חודש של‬
‫חנוכה – שלושה‬
‫גם שבת שירה צוינה‬
‫בקוגל משל עצמה‬
‫יהודי הולנד הכינו קוגל מיוחד לשבת‬
‫פרשת "בשלח"‪ ,‬שבה מאזכרים את יציאת‬
‫מצרים‪ .‬קוגל זה קרוי "עפל און וייצן"‬
‫("תפוחים וגרגירי חיטה") והוא מכיל יין‬
‫לזכר הים האדום וגרגרי חיטה לזכר המן‪.‬‬
‫‬
‫ערב רב‪ .‬שבוע העיצוב בירושלים ‪2016‬‬
‫הקוגל‪ .‬הכלי הסקנדינבי מורכב משתי פלאטות‬
‫אלומיניום המחוממות על אש ישירה‪ .‬הבלילה‬
‫הסקנדינבית שיוצרת מעין ואפל דקיק הוחלפה‬
‫בבלילת הקוגל‪ ,‬וכך נוצרו דפי קוגל טעימים ופריכים‬
‫שעוצבו לכדי קעריות אכילות‪ .‬הקוגל‪ ,‬שנאכל לרוב‬
‫בקבוצה‪ ,‬מתוך תחושה של שותפות גורל‪ ,‬יוצא‬
‫הפעם מהמרחב המשפחתי המכונס אל המרחב‬
‫הציבורי וקורץ אל התרבות החילונית המודרנית‪,‬‬
‫הזולגת דרך חרכים בלתי נראים אל הרחובות שבהם‬
‫‪19.5.16‬‬
‫התרבות החרדית שלטת‪.‬‬
‫לו רק נותר עוד זמן‪ ,‬לו רק נותרו עוד איטריות‬
‫במכולת של פליקס‪ ,‬ייתכן שהייתם חוזים יחד איתנו‬
‫בעוד מיני קוגלים משונים ואף טועמים מהם‪.‬‬
‫אילה מוזס היא בוגרת המחלקה לעיצוב המוצר‬
‫בבצלאל‪ ,‬בעלת סטודיו לעיצוב רב־תחומי‪ ,‬עמיתה‬
‫במרכז מנדל למנהיגות בנגב ועוסקת במתן ייעוץ‬
‫ובהובלת שינויים עירוניים וסביבתיים‬
‫למה הוא כל‪-‬כך משמין?‬
‫הקוגל הוא אבי אבות השומן‪ .‬במחשבון הקלוריות של שומרי‬
‫משקל‪ ,‬שיודע להגיד לך כמה קלוריות יש בכל דבר‪ ,‬כולל קליפות‬
‫קישואים או כוס אקונומיקה‪ ,‬הערך קוגל פשוט אינו מופיע‪.‬‬
‫מדובר בפשע קלורי שאף ארגון הגון ושוחר טוב אינו רוצה או‬
‫יכול להרשות לעצמו להיות שותף בו‪ .‬במטבח היהודי המזרח‬
‫אירופי תיאור מדרג של שומן נעשה בצורה העממית הבאה‪:‬‬
‫שמן (פעט)‬
‫שמן מאוד (זייער פעט)‬
‫ושמן כמו קוגל (פעט וי קוגל)‬
‫השומן הוא המרכיב המעניק לקוגל את עסיסיותו ואת צבעו‬
‫השחום‪ .‬אין צורך לומר שבעבר‪ ,‬בימים המאושרים והחפים‬
‫מדיאטות‪ ,‬היה השומן מעלתו העיקרית של הקוגל‪ ,‬בבחינת כל‬
‫המרבה הרי זה משובח‪ ,‬או בלשון הפתגם ביידיש‪:‬‬
‫"דער קוגל ויינט און מיר ל ַאכן"‪ ,‬קרי‬
‫"הקוגל בוכה בדמעות (של שומן) ואנחנו צוחקים"‪.‬‬
‫פתיחה ‪19.5.16‬‬
‫לראשונה בישראל‪ ,‬יוצגו למעלה מ‪ 60-‬כרזות עכשוויות של אמנים ואמניות‬
‫מאיראן‪ ,‬המספקות הצצה מאלפת לעולמה המרתק של איראן המודרנית‪.‬‬
‫שבת ‪ | 21.5‬שלישי ‪24.5‬‬
‫פעילויות לקהל הרחב במסגרת שיתוף‬
‫פעולה עם שבוע העיצוב‪ .‬ללא תשלום!‬
‫פרויקט ‪ FoodFabLab‬יתקיים במסגרת אירועי שבוע‬
‫העיצוב ‪ 2016‬בירושלים‪ .‬צוות הפרויקט‪ :‬אילה מוזס‪ ,‬קונספט‪,‬‬
‫ניהול ואוצרות ״‪ FoodFabLab‬קוגל פארטי״‪ ,‬שף שמיל הולנד‪ ,‬שף בועז צאירי‪.‬‬
‫המעצבים‪ :‬חממת הבוגרים בצלאל ‪ :2016‬עלמה שחם‪ ,‬אור בן‪-‬נפלא‪ ,‬דנה רגב‪,‬‬
‫בועז מנשרי‪ ,‬מתן פורטל‪ .‬סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל‪:‬‬
‫נעה ריץ׳ ואמיר ארגוב‬
‫‪23.5-23.6‬‬
‫שעות פתיחה מורחבות‪:‬‬
‫ב‘‪-‬ה‘ ‪10:00-20:30‬‬
‫ו'‪-‬שבת‪10:00-14:00 :‬‬
‫רח' הפלמ”ח ‪ 2‬ירושלים | טלפון‪www.islamicart.co.il | 02-5661291/2 :‬‬
‫שעות פתיחה‪ :‬א' סגור | ב‘‪-‬ד' ‪ | 15:00-10:00‬ה' ‪ | 19:00-10:00‬ו'‪ ,‬ש' ‪14:00-10:00‬‬
‡¯ÈÙ˘ ‰¯È·
˙ٯˈÓ
·ÂˆÈÚ‰ ˙‚È‚ÁÏ
≤∞±∂ ÌÈÏ˘Â¯È·
˙ʯÙÂÓ ‰È˙˘Ó ÚÓ‰Ï ıÏÓÂÓ ÆωÂÎχ ÏÈÎÓ ∫‰¯‰Ê‡