‫הקליניקה האורבנית‬ ‫היא גוף אקדמי‪-‬מעשי‬ ‫הפועל משנת ‪2014‬‬ ‫במחלקה לגיאוגרפיה‬ ‫בפקולטה למדעי החברה‬ ‫באוניברסיטה העברית‬ ‫במטרה ליצור‪ ,‬לתווך‬ ‫ולהטמיע ידע לקידום‬ ‫ערים הוגנות בישראל‪.‬‬ ‫אנשי הקליניקה מתמחים‬ ‫בנושאים של מדיניות‬ ‫דיור‪ ,‬התחדשות עירונית‬ ‫ופיתוח קהילתי‪.‬‬ ‫הקליניקה מקיימת‬ ‫קורסים‪ ,‬מחקר יישומי‪,‬‬ ‫סיורים וליווי פרויקטים‪,‬‬ ‫בדגש על שיתוף פעולה‬ ‫בין המגזר הציבורי‪,‬‬ ‫החברה האזרחית‬ ‫והמגזר הפרטי במהלכו‬ ‫השותפים נחשפים לידע‬ ‫ונסיון מקומי ובינלאומי‪,‬‬ ‫המסייע לגיבוש כלים‬ ‫והמלצות לאורבניזם‬ ‫חברתי בישראל‪.‬‬ ‫סדרת "סיורי שישי"‬ ‫נועדה ליצור זירת‬ ‫מפגש במהלכה יוכלו‬ ‫המשתתפים להחשף‬ ‫להיבטים חברתיים‬ ‫בתכנון מקומי‪.‬‬ ‫היבטים חברתיים‬ ‫בפיתוח לב העיר‬ ‫רשמים מהסיור‬ ‫הקליניקה האורבנית‬ ‫מודה לאלקה‬ ‫גוטפריד‪ -‬המתכננת‬ ‫האורבנית במינהל‬ ‫הקהילתי ולרועי לביא‬ ‫ מתכנן פיזי רובע לב‬‫העיר בעיריית ירושלים‬ ‫ על שיתוף הפעולה‪,‬‬‫התובנות וההדרכה‪.‬‬ ‫אנחנו מקווים שמדובר‬ ‫בהתחלה של שיתופי‬ ‫פעולה רבים בעתיד‪.‬‬ ‫ספרון זה מתעד סיור‬ ‫שנערך בפברואר ‪2015‬‬ ‫ומסמן כיוונים להמשך‬ ‫העבודה לטובת פיתוח‬ ‫לב העיר עבור תושבי‬ ‫השכונה והעיר‪ ,‬אנשי‬ ‫העסקים ואורחיו מן‬ ‫הארץ ומחו"ל‪.‬‬ ‫יצאנו לסיור במחשבה שהגיע הזמן לשאול שאלות חדשות על הפיתוח בלב ירושלים‪ .‬כבר‬ ‫בתחנה הראשונה‪ ,‬הדוידקה‪ ,‬רועי ואלקה הכניסו אותנו לפרספקטיבה הייחודית של המינהל‬ ‫הקהילתי לגבי האזור‪ :‬בעבר היה המינהל הקהילתי אמון על ייצוג כלל בעלי האינטרס ‪ -‬גם‬ ‫התושבים וגם בעלי העסקים תוך התייחסות למבקרים‪ ,‬העובדים והמבלים באזור ‪ -‬אך בשנים‬ ‫האחרונות הפך המינהל למייצג של התושבים בלבד‪ .‬גם לאחר השינוי נותרים הלבטים‪ :‬האם‬ ‫נכון להניע תהליכים מבלי לייצג את אנשי העסקים? מיהם התושבים ומהם האינטרסים‬ ‫המשותפים להם? האם לב העיר אמור לדאוג רק לתושבי מערב העיר החילוני‪-‬דתי‪ ,‬או שהוא‬ ‫אמור לשרת גם את תושבי מזרח ירושלים והתושבים החרדים שיש להם מע"ר משל עצמם?‬ ‫בניין כלל ידוע בתור "הפיל‬ ‫הלבן" של לב העיר ‪ -‬קניון‬ ‫מקורה הממוקם על אחד הצמתים‬ ‫הסואנים ביותר בעיר (בין רחוב‬ ‫יפו ושוק מחנה יהודה) ולאחר‬ ‫שנים של כשל כלכלי‪ ,‬נותר‬ ‫נטוש לחנויות מדרג נמוך‪" .‬עבור‬ ‫מתכננים‪ ,‬כבר נדוש לדון בבעיות‬ ‫האדריכליות של הבניין‪ ,‬שחולק‬ ‫מאפיינים רבים עם דיזינגוף סנטר‬ ‫בת"א‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬אם היתה‬ ‫התעניינות מצד בעלי העסקים‪,‬‬ ‫היה אפשר לשפר את הבעיות‬ ‫האדריכליות‪ .‬מדובר בכשל של‬ ‫ניהול" הסביר רועי‪ .‬בבניין כלל‬ ‫הועד המנהל אינו בעל המבנה‪,‬‬ ‫ואין לו תמריץ או סמכות להוביל‬ ‫שינויים‪ .‬מקרה זה מדגיש את‬ ‫החשיבות של הכנסת חשיבה‬ ‫ניהולית לתכנון הפיזי‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬את הואקום‬ ‫שהותירו העסקים הסגורים החלה‬ ‫למלא החברה האזרחית‪ .‬מצד‬ ‫אחד‪ ,‬הכנסייה האוונג'ליסטית‬ ‫רוכשת שטחים (בין היתר כדי‬ ‫לסגור את חנויות המין שלידה)‬ ‫ולא ברור מה יהיו ההשלכות של‬ ‫זה בסביבה היהודית‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫קבוצות אמנים ופעילים חברתיים‬ ‫כגון קבוצות "מוסללה" ו"קיימותה"‬ ‫והקואופרטיב "בשותף" רוכשים‬ ‫שטחים גם הם‪ ,‬לעיתים בשיתוף‬ ‫עם בעלי העסקים‪" .‬קיימותה"‪,‬‬ ‫שמפעילה על גג הבניין פרויקט‬ ‫חקלאות עירונית ודבוראות מקבלת‬ ‫מהעסקים שירותי מים‪ .‬אחת‬ ‫המשתתפות‪ ,‬פעילה חברתית‪,‬‬ ‫הוסיפה‪" :‬זה לא פשוט למצוא‬ ‫אינטרס משותף‪ .‬מבחינתנו אנחנו‬ ‫מפיחים בבניין רוח חיים בערב וזה‬ ‫לטובה‪ ,‬אבל העסקים סגורים בערב‬ ‫‪ -‬אז מה זה עוזר להם?"‬ ‫העירייה‪ ,‬מבחינתה‪ ,‬נמצאת‬ ‫במקום בעייתי‪ :‬מצד אחד‪,‬‬ ‫היא מעוניינת ונדרשת‬ ‫לקדם את הבניין שכרגע‬ ‫משמש כמטרד במקום לסייע‬ ‫לפיתוח לב העיר‪ ,‬אבל‬ ‫מצד שני אסור לה להתערב‬ ‫בעסקים פרטיים‪ .‬לכן‪ ,‬היא‬ ‫פועלת בדרכים עקיפות‪,‬‬ ‫כמו למשל בניסיון לקדם‬ ‫מסיבות פורים או אירועים‬ ‫מלאכותיים אחרים שיחיו‬ ‫את המרחב‪ .‬אבל כיוון שגם‬ ‫השטח הציבורי של הקניון‬ ‫(שנמצא ביחס הפוך למומלץ‬ ‫ עם ‪ 60%‬שטחי ציבור‬‫מול ‪ 40%‬שטחי עסקים)‬ ‫מחולק בין בעלי החנויות‪ ,‬כל‬ ‫ניסיון להניע תהליכים הופך‬ ‫למסובך‪.‬‬ ‫קבוצת "קיימותה"‬ ‫קיבלו בסיוע מהסוחרים‬ ‫ובאישור זמני מהעירייה‬ ‫אפשרות להקים על גג‬ ‫בניין כלל מרכז הסברה‬ ‫על חקלאות עירונית‬ ‫ודבוראות‪ .‬במהלך הסיור‬ ‫דובר על הפוטנציאל‬ ‫של השמשת גגות העיר‪:‬‬ ‫"בין אם אתם מאמינים‬ ‫בחקלאות עירונית‬ ‫ובין אם לא‪ ,‬לדעתנו‬ ‫השמשת הגגות היא‬ ‫פתרון משמעותי להוספת‬ ‫מרחבים פתוחים במרקם‬ ‫צפוף‪ .‬אפשר לגייס לשם‬ ‫כך סוחרים‪ ,‬תושבים‬ ‫ואפילו שכנים שהדירה‬ ‫שלהם משקיפה על גג‬ ‫מוזנח‪ .‬לדעתנו מדובר‬ ‫במשאב שחייבים לנצל‬ ‫בשנים הבאות"‪.‬‬ ‫כיום עיריית ירושלים מקדמת‬ ‫מדיניות של מיתון תנועה‬ ‫בכלי רכב לטובת הולכי רגל‪,‬‬ ‫בין היתר ע"י הסבת כבישים‬ ‫למדרחובים ושכנוע הסוחרים‬ ‫לשיתוף פעולה‪.‬‬ ‫מעט מתחת לבניין כלל‪ ,‬בין הרחובות יפו והנביאים‪ ,‬מקודמת תכנית לבניית קניון מקורה‬ ‫נוסף ומגדלי מגורים‪ ,‬חלקם בעלות דיור גבוהה וחלקם למלונאות‪" .‬תכנית המתאר ציינה כי‬ ‫במרכז העיר צריכים לשמור שחמישים אחוז מהדיור יוקצה למגורים והיתר לשימוש אחר‪,‬‬ ‫מבלי לציין מהו ובאיזה שיעור הוא מומלץ"‪ .‬התוצאה היא שגופים שונים מקדמים מלונאות‬ ‫בלי לבחון את כמות המלונאות ככלל‪ ,‬וההשפעה הצפויה לה עבור מרכז העיר‪ .‬בנוסף‪ ,‬עולה‬ ‫השאלה האם לא נדרשת מחשבה נוספת שתכלול את צרכי התושבים עבור אחת מעתודות‬ ‫הקרקע האחרונות במרכז העיר‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬כדי למנוע ממשפחות‬ ‫צעירות לנטוש את המרכז‪ ,‬היא‬ ‫גם מנסה לאפשר להן להחזיק‬ ‫רכב פרטי‪ ,‬למשל ע"י הנחיה‬ ‫(שלא נאכפת) שבכביש הטבעת‬ ‫מסביב למשולש הירושלמי של‬ ‫לב העיר לא יורשו לנסוע רכבים‬ ‫פרטיים מלבד אלה של תושבי‬ ‫השכונות‪ .‬המינהל הקהילתי‬ ‫נקלע לדילמה‪ ,‬בה מצד אחד‬ ‫הוא מנסה לעזור לתושבים‬ ‫לקדם את רצונם מול העירייה‪,‬‬ ‫אך מצד שני תומך במדיניות‬ ‫העירונית שמועילה להולכי‬ ‫הרגל על חשבון נהגי הרכבים‪.‬‬ ‫סיקור הסיור | שגיא גנות‬ ‫מי בעל הבית? מפגשי אינטרסים‪,‬‬ ‫עירוב שימושים ומרחב ציבורי‬ ‫בלב העיר‬ ‫גלריית "ברבור" היא מרכז אמנות קהילתי שהוקם ומתופעל על ידי תושבי האזור לטובת פעילויות‬ ‫חברתית ותערוכות אמנות‪ ,‬שחלקן זכו לפרסום בינלאומי‪ .‬עם שיפור המצב הביטחוני והכלכלי‬ ‫בלב העיר ועליה בכמות המשפחות בנחלאות‪ ,‬הגלריה כבר אינה יושבת בשטח מוזנח ונטוש‪,‬‬ ‫אלא בשטח ציבורי בשכונה הנדרשת ליותר ויותר גני ילדים‪ ,‬בעיקר עבור המגזר החרדי‪ .‬למינהל‬ ‫הקהילתי לא ברור מהו אינטרס הציבור הגובר ‪ -‬הרצון לגלריה עבור מגזר חילוני על מנת לשמור‬ ‫על המגוון בקהילה‪ ,‬או אספקת שירותי חינוך ורווחה לקהילה החרדית על חשבון הגלריה הקיימת‬ ‫והאם וכיצד אפשר לקדם תכנון אלטרנטיבי‪ ,‬שיוכל לתת מענה עבור שני הצרכים במקביל‪.‬‬ ‫שישי‪ 9:30 ,‬בבוקר‪ ,‬כיכר הדוידקה‪.‬‬ ‫בניגוד לסיורים קודמים של הקליניקה‬ ‫האורבנית‪ ,‬כאן לא נדרשו הנחיות הגעה‬ ‫מיוחדות‪ :‬אני לא מכיר ירושלמי שלא‬ ‫עובר פה‪ ,‬ברגל או ברכבת‪ ,‬לפחות כמה‬ ‫פעמים בשנה‪ .‬אבל דווקא ממקום מוכר‬ ‫כל כך‪ ,‬עולות אינספור דילמות‪ ,‬שונות‬ ‫בתכלית מאלו של שכונת מגורים רגילה‪.‬‬ ‫את הסיור הפעם הנחו רועי לביא‪ ,‬מתכנן‬ ‫רובע מרכז בעיריית ירושלים‪ ,‬ואלקה‬ ‫גוטפריד‪ ,‬המתכננת האורבנית של מנהל‬ ‫קהילתי לב העיר‪ ,‬שכולל את מרכז העיר‬ ‫ונחלאות (עם שלוחות במוסררה וברובע‬ ‫היהודי‪ ,‬שלא עסקנו בהן בסיור)‪ .‬מתוך‬ ‫כעשרים משתתפים‪ ,‬כבר היו לא מעט‬ ‫פנים מוכרות‪ ,‬ובמהלך שעתיים עסקנו‬ ‫בניהול קונפליקטים‪ ,‬במרחב הציבורי‪,‬‬ ‫בשימושים קהילתיים‪ ,‬בדמוקרטיה‬ ‫מקומית ועוד‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬רוב התהיות‬ ‫היו סביב השאלה למי שייך מרכז‬ ‫העיר‪ ,‬ואיך מנהלים מרחב רווי שחקנים‬ ‫ואינטרסים‪.‬‬ ‫על פילים ודבורים‪ :‬ההווה והעתיד‬ ‫של בניין כלל‬ ‫עבור רבים מאיתנו‪ ,‬גם אלו שנמצאים‬ ‫כבר שנים בירושלים‪ ,‬זה היה הביקור‬ ‫הראשון ב"פיל הלבן" המפורסם‬ ‫ביותר בירושלים‪ .‬מבחינה פיזית‪ ,‬היו‬ ‫שהופתעו לטובה‪ :‬הבניין מכיל מרחב‬ ‫ציבורי מרשים בגודלו‪ ,‬מואר באור‬ ‫טבעי המגיע מן התקרה‪ ,‬וגם מעניין‬ ‫למדי בארכיטקטורה שלו‪ .‬אבל בתוך‬ ‫המעטפת הזו‪ ,‬הבניין נעדר נוכחות‬ ‫אנושית כמעט לחלוטין‪ ,‬וגם החנויות‬ ‫המעטות לא שידרו רושם אטרקטיבי‬ ‫במיוחד‪ .‬רועי ואלקה סיפרו לנו על‬ ‫הסברות המקובלות לגבי הסיבות‬ ‫לכישלונו המסחרי של המבנה‪ .‬כמו‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬הכל מתחיל בכלכלה‪ :‬בניגוד‬ ‫למקובל בקניונים‪ ,‬בהם כלל השטח‬ ‫נשלט על ידי בעלים אחד השולט‬ ‫בתמהיל ובמיקום החנויות‪ ,‬כאן כל חנות‬ ‫היא בבעלות אחרת‪ ,‬ואין מי שרואה‬ ‫או מקדם את האינטרס הכולל‪ .‬למבנה‬ ‫יש חברת ניהול‪ ,‬אולם היא מתמקדת‬ ‫בפן התחזוקתי ואין לה אינטרס לדאוג‬ ‫להצלחתו המסחרית של המתחם‪.‬‬ ‫והמבנה עצמו‪ ,‬על אף יתרונותיו‪ ,‬לא‬ ‫מונגש לבעלי מוגבלויות ולא מזמין‬ ‫עבור ההולכים ברחוב‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬יש ניסיונות להפוך את‬ ‫הבניין למשהו קצת אחר‪" .‬מוסללה"‪,‬‬ ‫קבוצה של אמנים‪ ,‬פעילים ויזמים‬ ‫חברתיים‪ ,‬פועלת להפוך את הבניין‬ ‫לביתה הקבוע הראשון‪" .‬קיימותה"‪,‬‬ ‫יוזמה לחקלאות אורבנית‪ ,‬שואפת‬ ‫להפוך את הגג של הבניין כמרחב‬ ‫ירוק‪ ,‬כולל מרכז לדבוראות‪ .‬והעיריה‬ ‫עצמה מנסה להכניס "תכנים רכים"‪,‬‬ ‫כמו מסיבות ואירועים אחרים ולתמוך‬ ‫בשיתופי פעולה בין יוזמות חברתיות‬ ‫לעסקים‪ .‬בעודנו עוזבים את הבניין‪,‬‬ ‫אני רואה משרד שעוסק בקידום‬ ‫מכירות ועסקים באינטרנט‪ ,‬ותוהה אם‬ ‫במקום להתחרות במוקדים המסחריים‬ ‫הסמוכים‪ ,‬שהם מהחזקים בעיר – השוק‬ ‫ורחובות מרכז העיר – לא כדאי לנסות‬ ‫להקים כאן מוקד של כלכלה חדשה‪,‬‬ ‫שלאו דווקא צריכה למשוך לקוחות‬ ‫מהרחוב‪ ,‬ונותנת ביטוי ליתרון המושג‬ ‫כאשר מקבצים אנשים רבים בעלי‬ ‫יכולות יצירתיות ויזמיות במרחב פיזי‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫עיר ומגדל וראשו בשמיים‪:‬‬ ‫מתחם בנין‬ ‫בפינת רחוב וולנברג נעצרנו מול שטח‬ ‫פתוח קטן‪ ,‬מוקף במבנים נמוכים‪ .‬על‬ ‫שטח של כשמונה דונם‪ ,‬אחת מרזרבות‬ ‫הפיתוח הגדולות ביותר שנותרו במרכז‬ ‫העיר‪ ,‬אמורים לקום חמישה מגדלי ענק‬ ‫שיתנשאו מעל מבנים בודדים לשימור‪.‬‬ ‫בהתאם למדיניות התכנון העירונית‪,‬‬ ‫המבוססת על תוכנית המתאר ירושלים‬ ‫‪ ,2000‬חצי מהמתחם אמור להיות‬ ‫מוקדש לשימושים שאינם מגורים‪.‬‬ ‫"תראו איזה כוח יש לשורה אחת‬ ‫בתוכנית המתאר"‪ ,‬אומר רועי‪ .‬בהתאם‬ ‫לאג'נדה המוצהרת של העיריה‪ ,‬שרוצה‬ ‫לחזק את כוח המשיכה התיירותי של‬ ‫מרכז העיר‪ ,‬חלק ניכר במגדלים הללו‬ ‫אמור להתמלא בחדרי מלון‪ .‬במובן‬ ‫מסוים‪ ,‬זו עסקה משתלמת עבור העיר‪:‬‬ ‫תיירים מכניסים כסף‪ ,‬אבל לא צורכים‬ ‫יותר מדי שירותים ציבוריים‪.‬‬ ‫אך בקרב חברי הקבוצה‪ ,‬עולות לא‬ ‫מעט תהיות לגבי הפרויקט המוצע‪:‬‬ ‫האם עוד כמה מאות חדרי מלון הם מה‬ ‫שמרכז העיר צריך? האם זה משרת את‬ ‫התושבים? איך ישפיעו המגדלים על‬ ‫סביבתם המידית? ומה בכלל היכולת‬ ‫של העיריה להכתיב ליזמים מה לעשות‬ ‫עם השטח הפרטי שלהם? מתפתח‬ ‫דיון מעניין בין אלו שטוענים שכוחות‬ ‫השוק יעשו את שלהם‪ ,‬ומה שלא כלכלי‬ ‫פשוט לא ייבנה ("פארק לא יהיה כאן‪.‬‬ ‫נקודה")‪ ,‬ובין אלו שמצפים מנבחרי‬ ‫הציבור להפגין אסרטיביות ולדעת‬ ‫להעלות דרישות לטובת התושבים‪ ,‬גם‬ ‫אם הן מקטינות את כדאיות הפרויקט‪.‬‬ ‫בניגוד לשכונות אחרות‪ ,‬שלא תמיד‬ ‫מעניינות את מי שלא גר בהן‪ ,‬נראה‬ ‫שכולם רוצים חלק במרכז העיר‪:‬‬ ‫תושבים‪ ,‬סוחרים‪ ,‬תיירים‪ ,‬קונים‬ ‫ובליינים‪ .‬הדיון למי שייך האזור והאם‬ ‫הוא נכס ציבורי בפני עצמו יכול כנראה‬ ‫להימשך עד אינסוף‪ ,‬והשאלה היא‬ ‫איך פותרים את הסוגיות הפרקטיות‬ ‫שעולות מדי יום ביומו‪ ,‬בזירה התכנונית‬ ‫והניהולית ובממשק ביניהן‪.‬‬ ‫מי רוצה מדרחוב?‬ ‫הגענו לרחוב אגריפס‪ ,‬המגלם בתוכו‬ ‫שתיים מהסוגיות הסבוכות ביותר בדיון‬ ‫התכנוני על מרכז העיר‪ :‬מדרחובים‬ ‫וחניה‪ .‬בעוד רובו של הרחוב ידוע‬ ‫כתערובת כאוטית למדי של מכוניות‪,‬‬ ‫אוטובוסים וקונים (או סתם עוברי‬ ‫אורח) מאזור השוק‪ ,‬הרי שחלקו המזרחי‬ ‫הפך כבר לפני שנים למדרחוב‪ ,‬כשם‬ ‫שאירע ברחובות רבים באזור מרכז‬ ‫העיר‪ .‬התקווה היא שיצירת רחובות‬ ‫מוטי הולכי רגל תסייע בשיקום מרכז‬ ‫העיר כאטרקציה מסחרית ותרבותית‪,‬‬ ‫אחרי שנים לא פשוטות במהלך‬ ‫האינתיפאדה והעבודות על הרכבת‬ ‫הקלה‪ .‬אבל השפעות אחרות של‬ ‫המדיניות להוצאת כלי רכב ממרכז העיר‬ ‫ניכרות פחות למראית עין‪ .‬התושבים‬ ‫מתלוננים על אובדן מקומות החניה‪,‬‬ ‫והסוחרים על הקטנת הנגישות של‬ ‫קונים פוטנציאליים‪ .‬העיריה מצדה‬ ‫מנסה לעודד שימוש בתחבורה ציבורית‪,‬‬ ‫ואף מקדמת בניה של דירות קטנות‬ ‫שפטורות מהצורך בפתרון חניה‪ .‬אבל‬ ‫עבור התושבים הקיימים‪ ,‬שאין באזור‬ ‫די מבני ציבור כדי לשרת אותם‪ ,‬ועבור‬ ‫משפחות צעירות‪ ,‬שדירה בשטח ‪45‬‬ ‫מ"ר אינה מספיקה להם‪ ,‬לא די בכך‪ .‬כל‬ ‫התנועה שמוצאת מהמדרחובים צריכה‬ ‫להתנקז לאנשהו‪ ,‬כפי שיודע כל מי‬ ‫שנכנס אי פעם ברכב לרחובות אגריפס‬ ‫או הנביאים‪ .‬סיפור המדרחובים מוכיח‬ ‫שגם להחלטות תכנוניות מוצדקות‬ ‫לכאורה יכולה להיות השפעה מרחיקת‬ ‫לכת על התנועה‪ ,‬המסחר ואפילו הרכב‬ ‫האוכלוסיה בסביבה המושפעת מהן‪.‬‬ ‫גני ילדים מול "בית כנסת לחילונים"‬ ‫התחנה האחרונה בסיור היא במבנה בן‬ ‫קומה אחת מוקף גינה בלב נחלאות‪,‬‬ ‫ששימש בעבר כגן ילדים‪ .‬הזדקנות‬ ‫האזור סביבו ייתרה לתקופת מה את‬ ‫הצורך בגן‪ ,‬ורשות השימוש במבנה‬ ‫ניתנה למנהל הקהילתי‪ ,‬שהעביר אותה‬ ‫לקבוצה של חמישה אמנים צעירים‪.‬‬ ‫הם מצדם הקימו בו את אחד המוסדות‬ ‫הייחודיים בירושלים‪ ,‬שקיים כבר כעשר‬ ‫שנים‪ :‬גלריית ברבור‪ .‬אסתר‪ ,‬מורת‬ ‫דרך‪ ,‬מגדירה אותה כ"גלריה חברתית"‪:‬‬ ‫עסק שמטרת‪-‬העל שלו היא לא מכירת‬ ‫יצירות‪ ,‬אלא מוסד קהילתי שמנגיש‬ ‫אמנות מקצועית לכל מי שרוצה בכך‪.‬‬ ‫התערוכות בגלריה מתחלפות מדי חודש‪,‬‬ ‫והיא משמשת גם ליוזמות קהילתיות‬ ‫אחרות‪ ,‬כמו לימודי פילוסופיה לחרדים‬ ‫או פעילות המיועדת למהגרי עבודה‪.‬‬ ‫"כזה דבר אין בכל העולם – גלריה שגם‬ ‫משרתת את הקהילה‪ ,‬מקצועני ברמה‬ ‫המקסימלית"‪ ,‬אומרת עינת‪ ,‬סטודנטית‬ ‫לתכנון ומפיקת אירועי תרבות בעיר‪.‬‬ ‫באופן חריג‪ ,‬המנהל הקהילתי מעמיד את‬ ‫החלל ללא תשלום למשתמשים בו‪.‬‬ ‫אין ספק שהפעילות המתרחשת בגלריית‬ ‫ברבור מהווה שימוש ציבורי ייחודי ‪-‬‬ ‫"סוג של בית כנסת לחילונים"‪ ,‬מגדירה‬ ‫זאת אלקה‪ .‬השאלה היא מול מה הוא‬ ‫מתחרה‪ .‬המבנה עדיין שייך באופן‬ ‫רשמי למנהלת החינוך בעיריית ירושלים‬ ‫(מנח"י)‪ ,‬שמבקשת להחזיר אותו‬ ‫לרשותה לאור המחסור החריף בשטחים‬ ‫לגני ילדים באזור מרכז העיר‪ .‬פתרונות‬ ‫יצירתיים‪ ,‬כמו הרחבת המבנה או חלוקה‬ ‫בין השימושים לפי שעות‪ ,‬ירדו כרגע‬ ‫מהפרק עקב התנגדות העיריה וקשיים‬ ‫תכנוניים‪ ,‬ועתידו של המיזם עומד בסימן‬ ‫שאלה‪ .‬הצורך לבחור בין גלריה קהילתית‬ ‫לבין גן ילדים‪ ,‬בין מוסד תרבות ייחודי‬ ‫המשרת מאות ואלפים בשנה לבין פתרון‬ ‫לצרכי החינוך של עשרות משפחות‬ ‫צעירות מעלה שאלות בנוגע לאפשרות‬ ‫של נציגי המינהל הקהילתי לייצג מהו‬ ‫אינטרס הציבור "האמיתי"‪.‬‬ ‫צריך מיליון לטנגו‬ ‫מהסיור ומהדיון שאחריו ניתן לדלות‬ ‫לקחים רבים לעיסוק במרכז העיר‬ ‫ולשאלות תכנוניות בכלל‪ .‬בניין כלל‬ ‫הוא דוגמה לכך שתכנון פיזי לא יכול‬ ‫להתעלם מההקשר הכלכלי‪ ,‬החברתי‬ ‫והסביבתי בו יפעל הבניין או האזור‬ ‫המתוכנן‪ ,‬אבל גם לכוח של המפגש‬ ‫בין הון פיזי (בניין ריק) להון חברתי‬ ‫(יוזמות קהילתיות)‪ ,‬שבמסגרתו השלטון‬ ‫המקומי יכול לשמש כמאפשר ומכפיל‬ ‫כוח‪ .‬ממתחם בנין כלל עולות שאלות כמו‬ ‫את מי אנחנו רוצים לראות במרכז העיר‬ ‫ולמי הוא שייך‪ .‬מהמדרחובים אנו למדים‬ ‫על הכוח של עיצוב עירוני להשפיע‬ ‫על עתידם של אזורים לטובת צרכים‬ ‫מסוימים ולרעת אחרים‪ ,‬ומגלריית ברבור‬ ‫על הקושי שבלהעריך שימוש ציבורי‬ ‫אחד לעומת אחר‪ .‬בבסיס כל השאלות‬ ‫הללו עומד המספר האינסופי של‬ ‫שחקנים‪ ,‬שיקולים ואינטרסים הנמצא‬ ‫בבסיס קבלת ההחלטות התכנוניות‬ ‫והניהוליות המשפיעות על האזור‪.‬‬ ‫אך במקום לראות את המורכבות הזאת‬ ‫כמכשול‪ ,‬עלינו לראות אותה כהזדמנות‪.‬‬ ‫המפגש הזה בין אנשים‪ ,‬רעיונות‬ ‫ופעילויות‪ ,‬הוא בדיוק מה שהופך את‬ ‫העיר למה שהיא‪ ,‬ואת המרכז שלה‬ ‫במיוחד‪ .‬חיבור בין מגדלי דבורים‬ ‫לבעלי נכסים‪ ,‬או בין סטודנטים לאמנות‬ ‫לתלמידי פילוסופיה חרדים‪ ,‬כנראה לא‬ ‫יכול היה להתרחש בשום מקום אחר‪.‬‬ ‫תפיסה תכנונית דטרמיניסטית ומוכתבת‬ ‫מלמעלה כנראה לא תעבוד כאן‪ ,‬כי‬ ‫אף אחד לא יכול לחזות את התוצאות‬ ‫של אלפי ומיליוני אינטראקציות‬ ‫המתרחשות במרחב הזה מדי יום‪ .‬אבל‬ ‫אם מכירים במורכבות הזאת ומאמצים‬ ‫אותה‪ ,‬תוך הסתמכות על יכולות של‬ ‫ניהול קונפליקטים ועל העצמת העבודה‬ ‫הקהילתית‪ ,‬ניתן לממש בצורה טובה‬ ‫יותר את הפוטנציאל שטמון בה‪.‬‬ ‫האם תתכן רגולציה שיוצאת מן‬ ‫הכלל? | הילה בר‪-‬נר‬ ‫במוצאי פורים ידיד שלי העלה פוסט‬ ‫לפייסבוק שמפרגן לעיריית ירושלים‬ ‫על כך שהתאמצה לסייע למארגני‬ ‫מסיבת הרחוב בנחלאות להוציא אישור‬ ‫מהמשטרה‪ ,‬אשר על רקע האירועים‬ ‫הביטחוניים בעיר ומספר המשתתפים‬ ‫הצפוי הרב נטתה לסגור את האירוע ולא‬ ‫להסתכן באסון‪ .‬אותו ידיד טען כי פעמים‬ ‫רבות מדי אנחנו שוכחים שתפקידה של‬ ‫המשטרה הוא להגן על התושבים בזמן‬ ‫שהם חיים את חייהם כרצונם‪ ,‬ולא‬ ‫למנוע מהם לחיות את חייהם כרצונם‬ ‫כדי להגן עליהם‪ .‬לצערי‪ ,‬נראה שכמו‬ ‫במקרים רבים גם כאן התכנון העירוני‬ ‫נמצא קצת באיחור‪ ,‬ועדיין לא נזכר‬ ‫מהו תפקידו‪ .‬אדגים זאת באמצעות שני‬ ‫מקרים שעלו במהלך הסיור‪.‬‬ ‫הראשון עלה בחטף‪ ,‬בזמן שעלינו‬ ‫את ממדרחוב אגריפס לאזור נחלאות‪.‬‬ ‫אלקה‪ ,‬המתכננת האורבנית‪ ,‬הצביעה‬ ‫לעברו השני של הרחוב – "כאן היה פעם‬ ‫מעבר חציה‪ .‬נשים מבוגרות מנחלאות‬ ‫היו עוברות אותו כדי להגיע לקופת‬ ‫החולים שנמצאת מול המעבר‪ .‬עכשיו הן‬ ‫צריכות לעלות במעלה הרחוב ולעשות‬ ‫את העיקוף‪ ,‬וכל הזמן חוצים פה אנשים‬ ‫בלי מעבר חציה ומסכנים את חייהם"‬ ‫"ומה קרה לו?"‪ .‬משרד התחבורה מפעיל‬ ‫מדיניות לפיה מעברי חציה יכולים‬ ‫להיות רק בצמתים‪ ,‬מתוך טענה כי‬ ‫כאשר הם אינם נמצאים בצמתים‪ ,‬נהגים‬ ‫עלולים שלא לשים לב אליהם ולדרוס‬ ‫את הולכי הרגל מבלי משים‪ .‬ומה עם‬ ‫להגדיל ולהבליט את מעבר החציה?‬ ‫לשלט? למתן את התנועה? המינהל‬ ‫הקהילתי פנה אל משרד התחבורה ולא‬ ‫קיבל מענה‪ .‬יש תקנים למעברי חציה‬ ‫שקובעים את גודלם ואת מיקומם וככה‬ ‫מוודאים שמי שעובר בהם‪ ,‬בטוח‪ .‬ומה‬ ‫עם מי שלא עובר בהם? שיעברו בלי‬ ‫מעבר חציה וידרסו על דעת עצמם‪ ,‬לא‬ ‫על דעת ובאחריות המשרד‪.‬‬ ‫המקרה השני מוזכר גם בחוברת‪ ,‬ועוסק‬ ‫בגורלה של גלריית "ברבור" לעומת‬ ‫גורלו של גן הילדים שלא נמצא לו שטח‬ ‫ציבורי אחר‪ .‬יושבת קבוצה של אנשי‬ ‫ונשות מקצוע אינטיליגנטיות‪ ,‬בעלות‬ ‫הכשרה מדיסציפלינות שונות‪ ,‬חלק‬ ‫אדריכליות‪ ,‬חלק עובדות סוציאליות‪,‬‬ ‫חלק אימהות‪ ,‬חלק נשות תרבות‪ ,‬ואף‬ ‫אחת לא מצליחה להבין – מה הבעיה‬ ‫להוסיף עוד קומה או לאתר שטח במקלט‬ ‫הסמוך כך שיהיה מקום גם לגלריה וגם‬ ‫לגן ילדים‪ .‬למה צריך שהאחד יבוא על‬ ‫השני ושהקהילה כולה תפסיד‪ ,‬כאשר‬ ‫ישנם כ"כ הרבה שטחים מוזנחים‬ ‫ונטושים באזור ובכלל זאת‪ ,‬בבניין‬ ‫כלל – שהיה יכול לארח כמות גדולה של‬ ‫שירותי ציבור ולפנות מקום לאחרים‪.‬‬ ‫והתשובה היא שוב‪ ,‬שהתכנון עדיין‬ ‫מבלה יותר מדי זמן בלעצור תהליכים‬ ‫לטובת הסדר הטוב‪ ,‬במקום לנסות לאתר‬ ‫להם פתרון טוב עבור הסדר הרצוי‪.‬‬ ‫השאלה שעולה עבורי מאנקדוטת מסיבת‬ ‫הפורים‪ ,‬שהתקיימה בנחלאות גם כן‬ ‫כאמור‪ ,‬היא האם כמו שאגפי התרבות‬ ‫והצעירים בעיריית ירושלים ידעו להיות‬ ‫עם היד על הדופק ולנהל מול המשטרה‬ ‫משא ומתן על מסיבת השכונה כך‬ ‫צריכות היחידות הפיזיות והתכנוניות‬ ‫ואגף התחבורה בעיר לנהל משא ומתן‬ ‫דומה עבור צרכי התכנון של מרכז‬ ‫העיר? נראה שזה השלב הבא ביצירת‬ ‫מרכז עיר שהוא היוצא מן הכלל‪ ,‬ולא‬ ‫הכלל שלא מצליח לתת מענה למרכז‬ ‫העיר‪.‬‬ ‫משתתפים מגיבים בעקבות הסיור‬ ‫מרכז העיר‪.‬‬ ‫ניתוח אורבני של אזור המע"ר |‬ ‫אריאל שרעבי‬ ‫כיום מרכז העיר מתאפיין בעיקר‬ ‫בשימושי מסחר ובילוי‪ .‬חסרים בו‬ ‫מרחבים ציבוריים‪ ,‬מבני תרבות (מלבד‬ ‫זראר בכר) וציבור‪ .‬חסרות במות‬ ‫ציבוריות ראויות‪.‬‬ ‫אל שני השערים הראשיים של העיר‬ ‫העתיקה‪ ,‬הובילו לאורך ההיסטוריה‪,‬‬ ‫שתי דרכים חשובות מכיוון יפו‪ ,‬רחוב‬ ‫יפו ורחוב הנביאים‪ ,‬שתי דרכים שהתחרו‬ ‫ביניהן על ה"בכורה" ולכל אחת אופי‬ ‫משלה‪ .‬התפצלות שתי הדרכים מתרחשת‬ ‫בכיכר הדוידקא‪.‬‬ ‫ניתן לראות כי קו התפר‪ ,‬שהוא התווך‬ ‫שבין הצפון והדרום של ירושלים‪ ,‬מלא‬ ‫בעזובה‪ :‬שטחים ריקים‪ ,‬בתים נטושים‬ ‫ועסקים מדשדשים‪ ,‬רק לאחרונה‬ ‫מתחילים לקום כל מיני פרוייקטי מגורים‬ ‫לעשירים מחו"ל‪ ,‬ומבחינה זו‪ ,‬הרי אף‬ ‫הם כנטושים‪.‬‬ ‫מרכז העיר היום‪ ,‬כפי שנקבע בימי‬ ‫המנדט‪ ,‬נמצא ב"משולש האורבני" שבין‬ ‫קינג ג'ורג'‪ ,‬יםו ובן יהודה‪ .‬אני מזהה‬ ‫אותו דווקא כמרכז שאמור לשמש את‬ ‫האוכלוסיות השונות‪ ,‬בניגוד למ"ערים‬ ‫המשניים‪ ,‬שאותם הייתי מסווג (סליחה‬ ‫על הגסות) ע"פ שיוך הומוגני לשער‬ ‫שכם‪ ,‬כיכר השבת‪ ,‬מחנה יהודה‪ ,‬ועמק‬ ‫רפאים‪ .‬ובין הארבעה האלו מתקיים‬ ‫לאור ניתוח זה‪ ,‬יהיה מעניין להתמקד‬ ‫בתווך שבין הצפון לדרום‪ ,‬ולייצר‬ ‫מרכז אורבני אחר‪ ,‬במשולש שהיה‬ ‫אמור להיות מרכז העיר הטבעי‪ :‬מכיכר‬ ‫הדוידקא בין יפו לנביאים ושטראוס‪,‬‬ ‫שהיום הוא מורכב ממספר מבנים‬ ‫לשימור‪ ,‬מבנים במצב רעוע‪ ,‬חניוני ענק‬ ‫ומתחם בנין שעומד שנים בשיממונו‪.‬‬ ‫אני רואה בו אזור ראוי לפיתוח מוכוון‬ ‫ציבוריות‪ ,‬שיציע מרחבים ציבוריים‬ ‫מגוונים לעיר ולהטרוגניות שלה‪ .‬אני‬ ‫קורא לו "המשולש ה‪ EX‬אורבני"‪ .‬אני‬ ‫חושב שהטיפול צריך להיות מתוך חיזוק‬ ‫הגבול והחיאתו כתווך פעיל המסוגל‬ ‫לאפשר "אחרות"‪ .‬לייצר מצב של‬ ‫"שוטטות" יכול לסייע בכך‪.‬‬ ‫כמובן שהבינוי יהיה נגזרת של‬ ‫העקרונות הללו‪ ,‬בהתחשב בכך שחתכי‬ ‫הרחובות הגדולים ובכלל זה‪ ,‬רחוב יפו‪,‬‬ ‫יכולים לשאת מספר רב יותר של קומות‪.‬‬ ‫עיירת פיתוח או עיר שוקקת חיים? |‬ ‫אלדד בירן‬ ‫אני מוכרח לומר שיצאתי מן הסיור‬ ‫בשישי האחרון ברגשות מעורבים‪ .‬מצד‬ ‫אחד‪ ,‬ברור שבמע"ר היהודי הלא‪-‬חרדי‬ ‫של י‪-‬ם טמון פוטנציאל אדיר‪ ,‬וברור גם‬ ‫שיש כאן אנשים מוכשרים שאכפת להם‬ ‫מן המקום ושהם מלאי כוונות טובות‬ ‫לגביו‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אני שב ושואל את‬ ‫עצמי אם העיר הזו לא עברה את נקודת‬ ‫האל‪-‬חזור‪ ,‬ושתהליכים דמוגרפיים‬ ‫בעייתיים שהיא חווה לא גזרו כבר את‬ ‫דינה‪ .‬כמו שאני רואה את זה‪ ,‬ירושלים‬ ‫הולכת בצעד בטוח למקום מאד‪ ,‬מאד‬ ‫לא טוב‪ ,‬שבו היא תהפוך‪ ,‬בעת ובעונה‬ ‫אחת‪ ,‬לשטעטל‪/‬כפר ערבי‪/‬עיירת פיתוח‬ ‫הגדולים בעולם‪ .‬מבחינה מסוימת‪ ,‬זה‬ ‫כבר המצב‪.‬‬ ‫שנים של הזנחה‪ ,‬של החלטות שגויות‬ ‫ושל תהליכים כלכליים מקומיים‬ ‫וגלובליים הרסניים הביאו את מרכז‬ ‫העיר לעברי פי פחת‪ .‬נאמן לעיקרון "היד‬ ‫הנעלמה" של השוק החופשי‪ ,‬אני סבור‬ ‫שאם הייתה הצדקה כלכלית אמיתית‬ ‫להיווצרותה של מציאות אחרת‪ ,‬מציאות‬ ‫זו הייתה קורמת כבר מזמן עור וגידים‪.‬‬ ‫זה לא קרה‪ ,‬ולא בכדי‪ .‬התערבות‬ ‫השלטון המרכזי על‪-‬מנת ליצור שינוי‬ ‫היא נחוצה ורצויה‪ ,‬אבל עצם ההזדקקות‬ ‫להתערבות הזו‪ ,‬ועוד בעיר כל‪-‬כך ענייה‬ ‫ומפולגת‪ ,‬לא מותירה תקווה שהמצב‬ ‫ישונה מן היסוד‪ ,‬בטח לא בתקופת חיינו‪.‬‬ ‫אז זהו? להרים ידיים‪ ,‬לסבול בשקט‬ ‫או לעבור לעיר אחרת? זה מפתה‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי שראיתי את המאמצים שמובילים‬ ‫המנהל הקהילתי‪ ,‬העירייה ואנשים‬ ‫פרטיים בשישי האחרון‪ ,‬זה מחמם את‬ ‫הלב‪ .‬התהליך של שיקום מרכז העיר‬ ‫כשלעצמו הוא מרתק‪ ,‬במיוחד ההשמשה‬ ‫של מרכז כלל‪ .‬חבל שלא עושים את‬ ‫זה בקול רם יותר; אני חשבתי שאני די‬ ‫מחובר למה שקורה בעיר הזו‪ ,‬והנה ‪-‬‬ ‫ההתנחלות של מוסללה במרכז כלל באה‬ ‫לי בהפתעה (נעימה‪ ,‬אבל הפתעה)‪.‬‬ ‫מרכז כלל‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬הוא עוגן‬ ‫מרכזי במע"ר שלנו‪ .‬הכישלון שלו ושל‬ ‫פרוייקטים דומים דוגמת השוקניון‬ ‫טומנים בחובם פוטנציאל‪ ,‬משל‬ ‫"מעז יצא מתוק"‪ .‬צריך להשמיש את‬ ‫המבנים האלה בכל מחיר‪ ,‬סביב השעון‪.‬‬ ‫לא חסרים שימושים‪ :‬מקלט‪-‬לילה‬ ‫לדרי‪-‬רחוב‪ ,‬חדרי‪-‬הקלטה ואימונים‬ ‫למוזיקאים מקומיים‪ ,‬משרדים של‬ ‫יחידות עירוניות (ולו כדי לשמש‬ ‫דוגמה!) וכיו"ב‪ .‬לגבי מלונאות‪:‬‬ ‫בירושלים קיים מחסור חריף במלונות‬ ‫שאינם בעלי ארבעה או חמישה כוכבים‪.‬‬ ‫חזרתי עכשיו מקואלה‪-‬לומפור‪ ,‬בירת‬ ‫מלזיה‪ ,‬שם מרכז העיר התוסס זרוע‬ ‫במידה שווה בבתי‪-‬מלון יוקרתיים‬ ‫ויקרים ובאכסניות עממיות יותר‪ ,‬לרווחת‬ ‫כולם‪ .‬הלוואי עלינו‪.‬‬ ‫אני גר בקטמון‪ ,‬ברחוב שקט וירוק‪...‬‬ ‫ומשעמם לאללה‪ .‬בשביל כוס בירה‬ ‫אני צריך להזיז את האוטו‪ .‬אני מוצא‬ ‫את עצמי מקנא באנשים ש ‪ -‬למרות‬ ‫כל הבעיות ‪ -‬מתגוררים במרכז העיר‪,‬‬ ‫אפילו שזה מרכז העיר ירושלים‪ .‬אין מה‬ ‫לעשות‪ :‬עיר אמיתית היא עיר תוססת‬ ‫שבה כיף לצאת לרחוב‪ ,‬שבה הרחוב‬ ‫עצמו הוא יישות דינמית וחיה‪ ,‬גם אם זה‬ ‫אומר מחסור בחניה ומדרכות מזוהמות‪.‬‬ ‫ולראייה‪ :‬שני הרחובות המוצלחים ביותר‬ ‫בירושלים כיום הם מלכי ישראל (שילוב‬ ‫משכר של קראון‪-‬הייטס וכלכתה)‬ ‫וסלאח א‪-‬דין (שלא נופל ברמתו ממיטב‬ ‫רחובותיה של עמאן)‪ .‬בואו נלמד מהם!‬ ‫‪urbanclinic.huji.ac.il‬‬ ‫הקליניקה האורבנית © ‪2015‬‬ ‫עריכת תוכן ועיצוב גרפי‪:‬‬ ‫הילה בר‪-‬נר‬