‫בני נוער בכל רחבי הארץ‬
‫מתאספים יחדיו‬
‫בבית הכנסת המקומי‬
‫ללימוד משותף‬
‫בליל חג השבועות‬
‫מוצאי שבת ‪11/5/16‬‬
‫*תוכנית לימוד מיוחדת‬
‫* כיבוד עשיר‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪729‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫החל מהשעה ‪ 23:00‬אל תוך הלילה‪.‬‬
‫רכזי נוער‪ ,‬מדריכים וקבוצות צרו קשר‪:‬‬
‫אזור ירושלים‪ | 052-7644409 :‬אזור המרכז‪054-8421100 :‬‬
‫אזור הדרום‪ | 052-7644408 :‬אזור הצפון‪054-4324518 :‬‬
‫מושבים‪ ,‬ובכל חלקי הארץ‪052-7644408 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫במדור מבט לחיים‬
‫הרובוט שקם על יוצרו‬
‫פרשת במדבר כ"ז אייר תשע"ו ‪ 04‬ביוני ‪2016‬‬
‫שבת פרשת במדבר‪ ,‬כ"ז באייר תשע"ו‪,‬‬
‫‪ - 4/6/16‬ביטול הגזירה‬
‫היום נחשב כאחד מהימים הטובים שהיו‬
‫בזמן בית המקדש השני (מגילת תענית)‪,‬‬
‫מכיוון שביום זה הצליחו בית חשמונאי‬
‫לבטל את הגזירה הקשה שגזרו היוונים‪,‬‬
‫שנקראת "עטרות של ורד"‪ ,‬בה גזרו היוונים‬
‫לתלות פרחי ורד על פתחי החנויות‬
‫והחצרות כחלק מפולחן של עבודה זרה‪,‬‬
‫וחייבו לכתוב על מצח השור והחמור שאין‬
‫לבעליהם חלק באלוקי ישראל‪ ,‬וכשגברו‬
‫בית חשמונאי ביטלו את הגזירה‪ ,‬ועשו‬
‫אותו יום‪-‬טוב‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬כ"ח באייר תשע"ו‪- 5/6/16 ,‬‬
‫פטירת שמואל הנביא‬
‫היום‪ ,‬הוא יום פטירתו של שמואל הנביא‪,‬‬
‫ובמגילת תענית נאמר שיום פטירתו חל‬
‫מחר‪ ,‬בכ"ט באייר‪ .‬מסיבה זו נוהגים רבים‬
‫לעלות על קברו שברמה‪ ,‬סמוך לשכונת רמות בירושלים‪ ,‬ביום כ"ח באייר בערב‬
‫ושוהים שם עד הלילה‪ ,‬כך שהם נמצאים על קברו בשני ימי הזיכרון‪ .‬שמואל היה‬
‫השופט האחרון של בני ישראל בתקופת השופטים‪ ,‬והנהיג את עם ישראל בסוף‬
‫זמן השופטים עד תחילת תקופת המלכים‪ ,‬שאול ודוד‪ .‬שמואל היה משבט לוי‬
‫מצאצאי קורח‪ ,‬והיה תלמידו של עלי הכהן שגידלו וחינכו במשכן שילה‪ .‬שמואל‬
‫המליך את שאול המלך‪ ,‬אולם לאחר שלא הרג את אגג העמלקי‪ ,‬עברה המלוכה‬
‫לידי דוד וממנו יצא המלך המשיח במהרה בימינו אמן‪ .‬בשעה שנפטר שמואל‬
‫הנביא‪ ,‬באו כל עם ישראל להספידו וקברוהו בעיר שברמה‪ .‬ישנה סגולה מיוחדת‬
‫לומר היום את תפילת חנה שמובאת בתחילת ספר שמואל‪ ,‬שהיא גם הפטרת‬
‫יום ראשון של ראש השנה‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬כ"ט באייר תשע"ו‪ - 6/6/16 ,‬תפילה להצלחת הילדים‬
‫סגולה גדולה לומר היום‪ ,‬ערב ראש חודש סיון‪ ,‬את התפילה המיוחדת שמביא‬
‫השל"ה הקדוש בספרו שבה מתפללים על הצלחת הילדים וחינוכם בדרך ה'‪.‬‬
‫וזה לשון השל"ה הקדוש‪" :‬ביותר צריך להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם‪,‬‬
‫וכל צרכיהם וזיווגם מה' יצא הדבר‪ .‬ולבי אומר שעת רצון לתפילה זו בערב‬
‫ראש חודש סיון‪ ,‬הוא החודש שבו ניתנה התורה ואז נקראים בנים לה' אלוקינו‪.‬‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫וראוי להתענות ביום זה הוא ואשתו‪ ,‬ויתעוררו בתשובה‪ ,‬ויתקנו כל ענייני‬
‫הבית איסור והיתר וטומאה וטהרה וכל העניינים‪ ,‬יתנו צדקה לעניים הגונים"‪.‬‬
‫התפילה מופיעה ברבים מסידורי התפילה‪ .‬בישיבתו של מרן ה"חתם סופר"‪,‬‬
‫היו התלמידים נוהגים להתענות בערב ראש חודש סיון‪ ,‬כהכנה לקראת קבלת‬
‫התורה שבחג השבועות‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬א' בסיון תשע"ו‪ - 7/6/16 ,‬עמוד ענן על הקבר‬
‫סיפור ישן שהתפרסם הוא‪ ,‬שבליל ראש חודש סיון וכן בליל חג השבועות‪,‬‬
‫נראה עמוד ענן על קברו של התנא המפורסם רבי יהודה בן בתירא שנמצאת‬
‫בעיר נציבין (כיום בדרום‪-‬מזרח טורקיה)‪ ,‬ו"העמוד עולה מהארץ ועד השמים‬
‫והוא דבר פלא בעיני כל רואיו"‪ .‬רבי יהודה בן בתירא היה חי בסוף תקופת בית‬
‫המקדש השני‪ ,‬ופעם אחת בא אליו גוי אחד שהיה גר בנציבין וצחק כשאמר‬
‫שלמרות האיסור לגוי לאכול מקרבן הפסח‪ ,‬הוא התחפש כיהודי ועלה לירושלים‬
‫בה אכל את קרבן הפסח‪ .‬התחכם עמו רבי יהודה בן בתירא ושאל אותו‪" :‬האם‬
‫נתנו לך לאכול מהאליה של הכבש‪ ,‬שהוא החלק המשובח ביותר"? ענה הגוי‪ ,‬כי‬
‫אמנם הפעם לא נתנו לו לאכול מן האליה‪ ,‬אבל בפעם הבאה שיעלה לירושלים‬
‫ידרוש לקבל חלק משובח זה‪ .‬ואכן כשעלה הגוי בשנה לאחר מכן לירושלים‪,‬‬
‫דרש לקבל את האליה וכולם התפלאו עליו‪ ,‬שכן ההלכה ידועה לכל שהאליה‬
‫מוקרבת על גבי המזבח‪ .‬ביררו הכהנים אחריו וכשמצאו שהוא גוי‪ ,‬הענישו אותו‪.‬‬
‫שלחו הכהנים לרבי יהודה מכתב‪ ,‬ובו כתבו‪" :‬שלום לך רבי יהודה בן בתירא‪,‬‬
‫שאתה נמצא בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים"‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬ב' בסיון תשע"ו‪ - 8/6/16 ,‬היום המיוחס‬
‫יום זה נקרא בשם "היום המיוחס"‪ ,‬והוא בין ראש חודש סיון לבית שלושת ימי‬
‫ההגבלה‪ .‬טעמים מספר ניתנו לכינוי זה‪ ,‬והידוע בהם הוא שביום זה אמר הקב"ה‬
‫למשה לומר לעם ישראל‪" :‬ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"‪ ,‬ובכך בחר‬
‫ה' בעם ישראל להיות לו לעם מיוחד מכל העמים‪ ,‬מיוחסים ומקודשים יותר מכל‬
‫אומות העולם‪ .‬כל יהודי צריך להכיר בכך‪ ,‬שהוא בן יקיר ואהוב על הקב"ה‪ ,‬וה'‬
‫מייחל ומצפה לכל אחד מאתנו מתי נשוב להתקרב אליו ולעבדו בלבב שלם‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬ג' בסיון תשע"ו‪ - 9/6/16 ,‬ימי ההגבלה‬
‫היום מתחילים שלושת ימי ההגבלה‪ ,‬בהם התכוננו בני ישראל לקראת קבלת‬
‫התורה בהר סיני‪ .‬הימים נקראים 'הגבלה'‪ ,‬כי בהם הוגבלו בני ישראל שלא‬
‫להתקרב להר סיני‪ ,‬להיות מוכנים ליום השלישי ולהיות קדושים וטהורים‬
‫לקראת קבלת המתנה הגדולה היא התורה הקדושה‪ ,‬ובכך כרת ה' אתנו ברית‬
‫להיות לו לעם ואנו נהיה לו בנים אהובים ונאמנים לקיים את דבריו ומצוותיו‪.‬‬
‫הרובוט שקם על יוצרו‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫נראה היה שאפשר לחתוך את המתח ששרר‬
‫במלון המפואר בסכין‪ .‬אנשי התקשורת‬
‫הרבים כמו גם מאות הצופים המאושרים‬
‫שהצליחו לזכות בכרטיס כניסה לדו קרב‬
‫המסקרן והמותח‪ ,‬המתינו בציפייה דרוכה‬
‫לתחילת המשחק שבסופו ייקבע האם‬
‫'הבינה המלאכותית' ‪ -‬שם כולל לחכמת‬
‫התכנון המפעילה את המחשב ושפותחה‬
‫על ידי בני האדם‪ ,‬תגבר על המוח האנושי‪.‬‬
‫במקרה שכן‪ ,‬הרי שמדובר כאן ש'הגולם'‪,‬‬
‫המחשב‪ ,‬קם על יוצרו ‪ -‬האדם‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬ישב בכיסאו‪ ,‬השחקן הסיני‬
‫המפורסם‪ ,‬קים ז'ונג‪ ,‬שהיה גם אלוף העולם‬
‫במשחק ה'גו' המפורסם‪ ,‬שהומצא בסין לפני‬
‫יותר מ‪ 3,000‬שנה ונחשב בעיני יודעי דבר‬
‫אבינועם הרש‬
‫למשחק מורכב יותר מאשר משחק השחמט‬
‫המפורסם‪.‬‬
‫מהצד השני‪ ,‬חיכה לאלוף העולם‪ ,‬מחשב משוכלל ביותר שנבנה במיוחד על ידי‬
‫חברת 'גוגל' וכל בנייתו ותכליתו תוכננו אך ורק למטרה אחת‪ :‬להביס את המוח‬
‫האנושי ובכך בעצם לתת אות לפתיחת העידן שבו המכונות שבני האדם ייצרו‪ ,‬יהיו‬
‫אף יותר חכמות מבני האדם עצמם‪ .‬משחק ה'גו' בין אלוף העולם לבין המחשב עם‬
‫ה'בינה המלאכותית'‪ ,‬היה חוויה מרתקת לחובבי המשחק מכל העולם‪.‬‬
‫לפני המשחק‪ ,‬ניגש לקים ז'ונג‪ ,‬אדוארד באטלר הבריטי‪ ,‬שהיה גם אחד המדענים‬
‫הראשיים של חברת 'גוגל'‪ ,‬ואמר לו‪" :‬תשמע ידידי‪ ,‬אתה הרי מכיר טוב את המערכת‬
‫המורכבת של המחשב שיתמודד מולך‪ .‬אתה הראשון שהתחיל לפתח את התוכנה‬
‫ואנחנו המשכנו אחריך עם קבוצה של מאה מדענים ובנייתו ארכה לנו מעל שנה‬
‫וחצי‪ ,‬אבל אני במקומך לא הייתי דואג‪ ,‬אני בטוח שהמוח שלך יוכל לנצח בסופו‬
‫של דבר את המכונה הזו‪ ,‬המוכרת לך מקרוב‪"...‬‬
‫קים ז'ונג ניסה להבין מדוע המדען הראשי של חברת 'גוגל' מצא לנכון לגשת אליו‬
‫לפני ההתמודדות ועוד יותר מכך‪ ,‬לא הבין‪ ,‬מדוע בכלל הוא עודד אותו? אמנם‬
‫זה נכון שקים ז'ונג אמור להתחרות במחשב שהוא בנה בעצמו ביחד עם אדוארד‬
‫באטלר‪ .‬אבל בכל זאת עכשיו הוא 'עבר צד' ומתמודד כנגד אותו מחשב שהתחיל‬
‫לבנות ולפתח‪ ,‬מה עוד שבוודאי אדוארד באטלר וצוותו הכניסו מאז שעזב קים‪,‬‬
‫שיפורים רבים כדי לשכלל ולשפר עוד את ביצועיה של ה'בינה המלאכותית'‬
‫במחשב המיוחד‪.‬‬
‫"בטח הוא מנסה להוריד לי את רמת הריכוז ולגרום לי לשאננות‪ ,‬אולם אני בכל זאת‬
‫מתכוון להיות ערני ולנצח את המחשב!" חשב קים לעצמו‪.‬‬
‫רגע לפני התחלת המשחק‪ ,‬ניגשו לקים צוותי תקשורת מכל העולם וראיינו אותו‪.‬‬
‫הם שאלו אותו איזה מסר יש לו להעביר לאנושות כולה הצופה במשחק בשידור‬
‫ישיר‪.‬‬
‫קים הביט לעבר המצלמה ואמר בקול בוטח‪" :‬אל תדאגו חברים‪ ,‬אני אומר לכם‬
‫שהערב כל האנושות כולה תקבל הוכחה נוספת לחכמתו של המין האנושי‬
‫ולעליונות שיש לו על פני המכונה‪"...‬‬
‫כשביקשו אחר כך אותם צוותי תקשורת לראיין את אדוארד באטלר המדען הראשי‬
‫של 'גוגל'‪ ,‬ולשמוע מה יש לו לומר‪ ,‬הוא רק מלמל למצלמות‪" :‬בניגוד לידידי קים‬
‫ז'ונג‪ ,‬אני מעדיף לדבר אך ורק אחרי המשחק‪"...‬‬
‫כעבור רגעים נוספים ניתן האות והמשחק החל‪.‬‬
‫קים ז'ונג היה מרוכז כולו‪ .‬היה ניכר שהוא שבע רצון מהתפתחות המשחק‪ ,‬על‬
‫כל צעד שעשה המחשב על לוח משחק ה'גו'‪ ,‬קים ענה לו במהלך חכם משלו‪.‬‬
‫השעון הראה שמתחילת המשחק עברה כבר חצי שעה‪ .‬קים ביקש כוס מים וניכר‬
‫עליו שמאמץ הריכוז הוציא ממנו הרבה כוחות‪ .‬כעבור עשר דקות נוספות ביקש‬
‫קים הפסקה‪ ,‬וכאן ניצלו צוותי התקשורת את ההפוגה ושאלו אותו‪" :‬איך לדעתך‬
‫ייגמר המשחק?"‬
‫"הכול בשליטה" ענה קים‪" ,‬למעשה‪ ,‬אני כבר צופה את הסוף של המשחק ואת‬
‫מהלכיו של המחשב ה'משוכלל'‪ ",‬לגלג קים והוסיף צחוק משלו כדי להבליט את‬
‫תחושת הבוז כלפי המחשב‪" ,‬המחשב הזה עוד יפסיד בגללי בהפסד כואב‪ ,‬אני אמנם‬
‫עזבתי את חברת 'גוגל' אבל האמינו לי שאני מכיר את המחשב הזה מצוין ויודע טוב‬
‫מאד למה הוא מסוגל‪ .‬סוף כל סוף‪ ,‬אני בניתי אותו בהתחלה‪"...‬‬
‫בכל אותו זמן‪ ,‬חיכה ברייטון לואיס‪ ,‬נציגה של אוניברסיטת‬
‫'קולומביה' היוקרתית בה לימד קים ז'ונג‪ ,‬לנצל את הרגע‬
‫שבו עיני כל העולם נשואות לעבר קים ז'ונג‪ .‬הוא ניצל‬
‫את ההפוגה הקלה שהייתה בראיון ומיד נדחף לעבר‬
‫המצלמה ואמר בקול נרגש‪" :‬רציתי לומר כבר עכשיו‬
‫בשם אוניברסיטת 'קולומביה' עוד לפני סוף המשחק‪,‬‬
‫שאנחנו מאוד גאים בקים שמלמד אצלנו‪ ,‬וכמובן נשמח‬
‫להמשיך ולתגמל אותו בתור אחד המוחות המבריקים‬
‫ביותר שידעה האנושות"‪ .‬ברייטון מיהר לשלוף מכיסו צ'ק‬
‫ענק עם שש ספרות‪ ,‬והגיש אותו לקול תקתוק המצלמות לקים הנרגש‪:‬‬
‫"הנה לך‪ ,‬קים ז'ונג ידידנו‪ .‬מתנה מאוניברסיטת 'קולומביה' בעבור ניצחונך‪"...‬‬
‫"אבל אדוני‪ "...‬ניסה המראיין מרשת ‪ BBC‬להעמיד את ברייטון לואיס על טעותו‪:‬‬
‫"המשחק עדיין לא הסתיים‪ .‬ייתכן שהמחשב יוכל לנצח בסופו של דבר את קים"‬
‫ברייטון לואיס‪ ,‬הניף את ידו בביטול‪" :‬הבלים!" אמר למצלמות בקול זחוח‪" :‬אין לי‬
‫ספק בכלל שניצחונו של אדון ז'ונג הוא רק עניין של זמן‪ ,‬תנוח דעתך אדוני המראיין‪.‬‬
‫קים ז'ונג בהתאם לרוח ולמסורת המנצחת של אוניברסיטת 'קולומביה' יוכל לנצח‬
‫את המחשב הזה בקלות‪ "...‬וכאן לקח ברייטון לואיס נשימה עמוקה ואחר המשיך‪:‬‬
‫"כידוע‪ ,‬אוניברסיטת 'קולומביה' ידועה בתור מקום לאנשים גאונים וחכמים הנמנים‬
‫על פסגת האנושות ביצירתיות המבריקה שלהם‪ .‬הוא בוודאי ינצח‪ .‬מילה שלי‪"...‬‬
‫קים ז'ונג חייך למצלמה יחד עם הצ'ק שברייטון לואיס הביא לו‪ .‬הוא הודה‬
‫לאוניברסיטת 'קולומביה' ומיד ניגש להמשך הקרב למול המחשב‪ .‬כעבור חמש‬
‫דקות נוספות השתרר באולם הגדול הלם מוחלט‪ .‬קים ז'ונג תפס את ידיו כלא‬
‫מאמין‪ ,‬ניכר עליו שהוא נכנס להלם עמוק‪ .‬המחשב‪ ,‬כך התברר‪ ,‬ביצע מהלך‬
‫מיוחד וגאוני שטרם נראה עד עכשיו במשחקי ה'גו' מעולם‪ .‬מדובר על שילוב של‬
‫כמה אסטרטגיות שרק מחשב המסוגל לבצע סנכרון של אלפי מהלכים בבת אחת‬
‫מסוגל לתרגל מהלך מורכב שכזה‪.‬‬
‫השופט הכריז על סיום המשחק וניצחונו של המחשב‪ ,‬והקהל היה עדיין שרוי‬
‫תחת ההפתעה המוחלטת‪ .‬בסיום נראה שקים ז'ונג עבר חוויה מטלטלת במיוחד‪.‬‬
‫בצעדים כושלים הוא ניגש למצלמות וביקש סליחה מהעולם כולו‪" :‬אני מצטער‪,‬‬
‫אבל המחשב ניצח אותי‪ .‬אני צריך ללכת לביתי ולראות מה לא היה בסדר במשחק‬
‫ששיחקתי‪"...‬‬
‫לאחר המשחק‪ ,‬פרשנים שניתחו את ניצחון המחשב‪ ,‬הגיעו למסקנה שהמחשב‬
‫שקים ז'ונג בנה בעצמו ביחד עם שאר המדענים‪ ,‬הצליח באמצעות התוכנה של‬
‫קים‪ ,‬לגלות מהלך מיוחד ומבריק שאף שחקן לא הצליח לגלות מעולם‪ ,‬כולל קים‬
‫ז'ונג בעצמו‪.‬‬
‫בכך הצליח המחשב להתעלות על יוצרו ובכך בעצם‪ ,‬הפסיד המוח האנושי למכונה‬
‫שהוא בנה במו ידיו‪...‬‬
‫***‬
‫מאז ימי האנושות ממציאים בני האדם המצאות רבות‪ .‬חלק מההמצאות משמשות‬
‫את האנושות לדברים טובים ומועילים‪ .‬אולם חלק מההמצאות כגון הנשק הגרעיני‪,‬‬
‫מתגלות ככאלה שיכולות להיות הרסניות‪ .‬על האדם כחלק מהאנושות‪ ,‬להיות מודע‬
‫תמיד לכוחו הרב ולהשלכות של מעשיו‪ .‬עליו לדאוג שתמיד הוא ידע לשלוט בהם‪,‬‬
‫ולא לתת להם לצאת מכלל שליטה‪ .‬כי לפעמים המכונות שהוא בעצמו יצר‪ ,‬יוכלו‬
‫להסב לו נזק כבד שספק אם ניתן יהיה לשקם‪...‬‬
‫מתי הפעם‬
‫האחרונה‬
‫שהסתכלת על‬
‫השמיים?‬
‫תעצור מדי פעם את מרוץ החיים‪ ,‬ותחשוב לרגע על היד‬
‫המכוונת משמים‪ .‬האמנה בהשגחה פרטית תיתן לך מבט‬
‫שונה על האפשרויות העומדות לרשותך‪ ,‬ועל תכלית החיים‪.‬‬
‫הצילו – אני טובע !!!‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫יצן ַהּכְ ָפר ‪ֵ -‬אּלּו ֵהם ְׁש ֵּתי ְּד ֻמּיֹות‬
‫ׁשֹוטה ַהּכְ ָפר וְ לֵ ַ‬
‫ֵ‬
‫ֶמ ְרּכָ זִ ּיֹות ַּבּיָ ִמים ֶׁשל ָאז‪ִ ,‬אי ֶא ְפ ָׁשר ָהיָ ה לִ כְ ָפר‬
‫יהם‪.‬‬
‫ַה ְמכַ ֵּבד ֶאת ַע ְצמֹו ִּבלְ ֲע ֵד ֶ‬
‫לֹומר ּכִ י ּכְ ֵׁשם ֶׁש ֲחמֹור נִ ְׁש ָאר ֲחמֹור‪ּ ,‬כָ ְך‬
‫ְרגִ ילִ ים ַ‬
‫ִט ֵּפׁש נִ ְׁש ָאר ִט ֵּפׁש‪ַ .‬הלְ וַ אי! ַהלְ וַ אי ֶׁש ַה ִּט ֵּפׁש ָהיָ ה‬
‫דֹומה‬
‫נִ ְׁש ָאר ִט ֵּפׁש ּכְ מֹות ֶׁש ָהיָ ה‪ַ .‬ה ְּב ָעיָ ה ִהיא ּכִ י ְּב ֶ‬
‫לְ יַ יִ ן ַה ִּמ ְׁש ַּת ֵּב ַח ְּב ֶמ ֶׁשְך ַהּזְ ַמן‪ּ ,‬כָ ְך ִמ ְׁש ַּת ַּב ַחת‬
‫ִט ְּפׁשּותֹו ֶׁשל ַה ִּט ֵּפׁש ְּבכָ ל יֹום ֶׁשחֹולֵ ף‪ .‬וְ זֹאת ֹלא‬
‫ּמֹוצא לֹו לְ נָ כֹון‬
‫יצן ָה ֲעיָ ָרה ֶׁש ֵ‬
‫ְמ ַעט ְּב ַא ְׁש ָמתֹו ֶׁשל לֵ ַ‬
‫ּׁשֹוטה‪.‬‬
‫ל‪‬ה ֶ‬
‫לְ ִה ְת ָּפ ֵרק ַעל ְּדמּותֹו ֶׁש ַ‬
‫ּׁשֹוטה ֹלא ָא ַהב ֶאת ַהּלֵ ץ‪ֹ ,‬לא ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ָהיָ ה ָחכָ ם‬
‫ַה ֶ‬
‫ַּדּיֹו ּכְ ֵדי לְ ַהּכִ יר ְּב ָר ָעתֹו ֶׁשל ַהּלֵ ץ‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן ִט ֵּפׁש ָהיָ ה‪,‬‬
‫ֶאּלָ א ִמּׁשּום ֶׁשּכָ ְך ִצּוּו אֹותֹו ֶא ָחיו ַה ְּב ִר ִיאים ְּבנַ ְפ ָׁשם‬
‫יהם ַהּנָ תּון לִ ְצחֹוק‬
‫ּוב ִׂשכְ לָ ם‪ֶׁ ,‬ש ָח ָסה נַ ְפ ָׁשם ַעל ֲא ִח ֶ‬
‫ְ‬
‫ּולְ לַ ַעג ְּביַ ד ַהּלֵ ץ‪ֵ .‬הם ִאּיְ מּו ָעלָ יו לְ ַבל יִ ְק ַרב ֵאלָ יו‪,‬‬
‫וְ ֹלא יְ ַד ֵּבר ִעּמֹו ִמּטֹוב וְ ַעד ַרע‪.‬‬
‫ִמּכֵ יוָ ן ֶׁשּגַ ם ַהּלֵ ץ ֵאינֹו נִ ְׁש ָאר אֹותֹו לֵ ץ ֶׁש ָהיָ ה‪,‬‬
‫קֹוחֹותיו ְּבנֵ י‬
‫ָ‬
‫חֹורה ְט ִרּיָ ה לִ ְק ַהל לָ‬
‫חֹובתֹו לְ ַס ֵּפק ְס ָ‬
‫ּומ ָ‬
‫ֵ‬
‫ּפֹורה ֹלא נָ ח וְ ֹלא ָׁש ַקט‪ַ ...‬חּיָ ב הּוא לִ ְמצֹא ַמ ֶּׁשהּו ֶׁשּיָ נִ ַיע‬
‫ּקֹוד ַח וְ ַה ֶ‬
‫יציו‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶׁשּמֹחֹו ַה ֵ‬
‫ַהּכְ ָפר‪ַ ,‬מ ֲע ִר ָ‬
‫ֶאת ַאּמֹות ַה ִּס ִּפים ָּב ֲעיָ ָרה‪ֶׁ ,‬שּכֻ ּלָ ם יִ ְראּו ֶאת ּכֹחֹו ָה ַרב‪.‬‬
‫ּׁשֹוטה ִמ ְת ָק ֵרב‪ְּ ,‬בתֹוְך ּכְ ֵדי ֶׁשהּוא ְמ ַד ֶּדה ִמ ְּׁשלּולִ ית ּבֹוץ ַא ַחת לַ ֲח ֵב ְר ָּתּה‪ָ ,‬ק ְר ָמה‬
‫ת‪‬ה ֶ‬
‫ַ‬
‫ּכְ ֶׁש ָר ָאה ֶא‬
‫לָ ּה ָּתכְ נִ יתֹו עֹור וְ גִ ִידים‪.‬‬
‫ּפֹוס ַע‪ ,‬וְ נִ כְ נַ ס ַא ֲח ָריו ֶאל ֵּבית‬
‫ּׁשֹוטה ַה ֵ‬
‫ר‪‬ה ֶ‬
‫טּוח' ָע ַקב ַא ַח ַ‬
‫יטת 'לְ ַאט ֲא ָבל ָּב ַ‬
‫ַהּלֵ ץ ֶׁש ָע ַבד ְּב ִׁש ַ‬
‫"אי‪,‬‬
‫ּבֹוער ִחּכֵ ְך ֶאת ּכַ ּפֹות יָ ָדיו ַה ְּקפּואֹות זֹו ָּבזֹו‪ ,‬וְ ָא ַמר ַ‬
‫ּׁשֹוטה ִה ְתיַ ֵּׁשב לְ יַ ד ַה ַּתּנּור ַה ֵ‬
‫ַהּכְ נֶ ֶסת‪ַ ,‬ה ֶ‬
‫"אכֵ ן ּכֵ ן‪ַ ,‬קר!"‬
‫ַקר!" ַהּלֵ ץ ִה ְתיַ ֵּׁשב לְ יָ דֹו ִׁש ְפ ֵׁשף ּגַ ם הּוא ֶאת ּכַ ּפֹות יָ ָדיו‪ָ ,‬‬
‫ּׁשֹוטה ִּב ְׁשכֵ נֹו וְ ִה ְת ַר ֵחק ְמ ַעט‪ָ .‬ע ָשֹה ַע ְצמֹו ַהּלֵ ץ ּכְ ִמי ֶׁש ֵאינֹו ַמ ְב ִחין‪ִ ,‬הכְ נִ יס יָ דֹו‬
‫ין‪‬ה ֶ‬
‫ִה ְב ִח ַ‬
‫ּכֹוסּיֹות ְק ַטּנֹות‪ֶ ,‬את ָה ַא ַחת לָ גַ ם וְ ֶאת ַה ְּׁשנִ ּיָ ה‬
‫וֹוד ָקה ְמ ֻׁש ַּב ַחת ָמזַ ג לִ ְׁש ֵּתי ִ‬
‫ּכֹוסית ְ‬
‫הֹוציא ִ‬
‫לְ ַת ְר ִמילֹו ִ‬
‫מֹותיָך‪.‬‬
‫ּות ַח ֵּמם ַע ְצ ֶ‬
‫הּודי‪ַ ,‬קח ְ‬
‫"הא לְ ָך יְ ִ‬
‫מֹוסיף‪ֵ :‬‬
‫ּׁשֹוטה‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ִ‬
‫ָמ ַסר לַ ֶ‬
‫ׁשֹוטה‪ָ .‬חזַ ר וְ ֵק ַרב ַע ְצמֹו ֶאל‬
‫ּובוַ ַּדאי ֶׁשֹּלא ֶ‬
‫נּועה ֶׁשּכָ זֹו ֹלא יָ כֹול ַאף ֶא ָחד לַ ֲעמֹד‪ְ ,‬‬
‫נּו‪ ,‬מּול ַּב ָּק ָׁשה ְצ ָ‬
‫ּכֹוסית‪ֵ ,‬ה ִר ָיקּה ֶאל ּתֹוְך ִּפיו‪ ,‬וְ ָק ָרא ְּבקֹול ּגָ דֹול "לְ ַחּיִ ים‪ ,‬לְ ַחּיִ ים יְ ִד ִידי"‪.‬‬
‫ַהּלֵ ץ‪ ,‬נָ ַטל ֶאת ַה ִ‬
‫מֹוציא ִמ ַּת ְר ִמילֹו‬
‫ּובתֹוְך ּכְ ֵדי ּכָ ְך ִ‬
‫"ה ָבה וְ נֹאכַ ל ַמ ֶּׁשהּו ְּביַ ַחד"‪ְ ,‬‬
‫אֹומר ַהּלֵ ץ‪ָ ,‬‬
‫ "נּו‪ִ ,‬אם ּכְ ָבר יְ ִד ִידים"‪ֵ ,‬‬‫ּׁשֹוטה "יְ ִדידֹו"‪.‬‬
‫י‪‬ה ֶ‬
‫ּומ ִּצ ַיע לִ ְפנֵ ַ‬
‫ימה‪ַ ,‬‬
‫ּוׁש ָאר ִמינֵ י ַּת ְרּגִ ָ‬
‫ּכְ ָעכִ ים וְ ֻעּגִ ּיֹות ְ‬
‫ּכָ ְך ַאט ַאט ֻה ְפ ְׁשרּו ַהּלְ ָבבֹות‪ַ .‬הּלֵ ץ ‪ -‬יֵ ׁש לֹו ַס ְבלָ נּות ַר ָּבה‪ִ ,‬אם ֹלא ַהּיֹום ָאז ָמ ָחר‪ִ ,‬אם ֹלא ָמ ָחר‬
‫יֹותר‬
‫ָאז ָמ ֳח ָר ַתיִ ם‪ִ ,‬אם ֹלא ָמ ֳח ָר ַתיִ ם ָאז‪ֲ ...‬א ָבל הּוא ֶאת זְ ָממֹו יְ ַב ַּצע‪ּ .‬כָ ְך ִמ ֵּדי יֹום ִמ ְת ָק ֵרב הּוא ֵ‬
‫ּׁשֹוטה‪,‬‬
‫ּׁשֹוטה ּכְ ַמ ֲע ֵשֹה ַהּלְ ִב ָיאה ַה ְמ ֻפ ְר ָסם‪ַ .‬מ ְצלִ ַיח הּוא לִ ְרּכֹׁש ֶאת ֱאמּונֹו ֶׁשל ַה ֶ‬
‫ידֹו‪‬ה ֶ‬
‫ַ‬
‫ֶאל יְ ִד‬
‫קֹורן ֵמא ֶֹׁשר‪ ,‬וְ ַה ִּצּבּור ְמ ַחּכֶ ה לִ ְראֹות‬
‫ּׁשֹוטה ֵ‬
‫ּתֹוב ִבים ֵהם ּכַ ֲח ֵב ִרים ִמ ֶּׁשּכְ ָבר ַהּיָ ִמים‪ַ .‬ה ֶ‬
‫ּוכְ ָבר ִמ ְס ְ‬
‫יצד יִ ּפֹל ָּד ָבר‪.‬‬
‫ּכֵ ַ‬
‫ּׁשֹוטה וְ ִה ִּצ ַיע לֹו‬
‫ל‪‬ה ֶ‬
‫ימת יְ ִדידּות ֲע ֻמ ָּקה ָּפנָ ה ַהּלֵ ץ ֶא ַ‬
‫ימה ְּבנִ ַ‬
‫ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ִּב ְׁש ַעת ָצ ֳה ַריִ ם ֲח ִמ ָ‬
‫"ּבין ָה ֵע ִצים נְ ַטּיֵ ל‪ ,‬נִ ְׁש ֶּתה ְק ָצת‪ ,‬נֹאכַ ל ְק ָצת‪.‬‬
‫לָ ֵצאת יַ ַחד לְ ִטּיּול ֶׁשל ָצ ֳה ַריִ ם ֶאל ִמחּוץ לָ ֲעיָ ָרה‪ֵ .‬‬
‫טֹובים ְּב ַא ְמ ַּת ְח ִּתי"‪ִ ,‬ה ְמ ִּתיק ִעּמֹו סֹוד‪.‬‬
‫יֵ ׁש ִע ִּמי ְּד ָב ִרים ִ‬
‫צֹועד ְּב ִב ָּטחֹון ַא ֲח ֵרי ַהּלֵ ץ‪.‬‬
‫ּפֹור ִׂשים לֹו‪ ,‬וְ הּוא ֵ‬
‫יֹוד ַע לְ ַה ְב ִחין ַּב ַּמלְ ּכ ֶֹדת ֶׁש ְ‬
‫ׁשֹוטה‪ֹ ,‬לא ֵ‬
‫ׁשֹוטה הּוא ֶ‬
‫נּו‪ֶ ,‬‬
‫יֹוצ ִאים יַ ַחד‬
‫ּיּומּה ַה ֻּמ ְצלָ ח‪ְ .‬‬
‫עֹומ ֶדת לִ ְפנֵ י ִס ָ‬
‫וְ ַהּלֵ ץ ְמ ַחּכֵ ְך ּכַ ּפֹות יָ ָדיו ַּב ֲהנָ ָאה‪ִ ,‬הּנֵ ה זֶ ה ָּבא‪ְ ,‬מזִ ָּמתֹו ֶ‬
‫ּפֹורס ֲח ִתיכַ ת ַּבד ַעל ַה ַּק ְר ַקע‪,‬‬
‫ֶאל ִמחּוץ לַ ּכְ ָפר‪ִ ,‬מ ְתיַ ְּׁש ִבים ִמ ַּת ַחת לְ ַא ַחד ָה ֵע ִצים‪ּ ,‬כְ ֶׁש ַהּלֵ ץ ֵ‬
‫ּׁשֹוטה‬
‫יֹוׁש ִבים לֶ ֱאכֹל‪ ,‬וְ ַה ֶ‬
‫ּׁשֹוטה נֹוזֵ ל ִריר‪ְ .‬‬
‫ּומ ִּפיו ֶׁשל ַה ֶ‬
‫ּומגְ ָּדנֹות‪ִ ,‬‬
‫מֹוציא ִמ ַּת ְר ִמילֹו ַמ ֲע ַדּנִ ים ִ‬
‫ִ‬
‫טֹובים ֲאנַ ְחנּו‪ֲ ,‬ח ָבל ֶׁש ַעד ַהּיֹום ֹלא ָהיִ ינּו ּכָ ְך"‪.‬‬
‫"אי‪ֵ ,‬אּלּו יְ ִד ִידים ִ‬
‫לֹועס‪ַ :‬‬
‫ְמ ַמלְ ֵמל ְּבעֹודֹו ֵ‬
‫אֹותָך‬
‫אתי ְ‬
‫"ׁש ַמע יְ ִד ִידי‪ֹ ,‬לא לְ ִחּנָ ם ֵה ֵב ִ‬
‫אֹומר ְּבלַ ַחׁש‪ְ :‬‬
‫צֹופן סֹוד‪ ,‬וְ ֵ‬
‫ַהּלֵ ץ ְמ ַהנְ ֵהן ְּב ַה ְסּכָ ָמה‪ְ ,‬מ ַחּיֵ ְך ּכְ ֵ‬
‫אתיָך ִאיׁש נֶ ֱא ָמן‬
‫יֹוד ַע‪ְ .‬מ ָצ ִ‬
‫רֹוצה לְ גַ ּלֹות ֶאת ָאזְ נֶ יָך סֹוד ֶׁש ַאף ֶא ָחד ִמּלְ ַב ִּדי ֵאינֹו ֵ‬
‫לְ כָ אן‪ָ .‬היִ ִיתי ֶ‬
‫ּכֹורה ֶאת ָאזְ נָ יו‪ ,‬וְ זֶ ה ַמ ְמ ִׁשיְך‪:‬‬
‫ּׁשֹוטה ֶ‬
‫י"‪.‬ה ֶ‬
‫ַ‬
‫ּומּׁשּום ּכָ ְך ָּב ַח ְר ִּתי ַּדוְ ָקא ְּבָך לִ ְהיֹות ֻׁש ָּת ִפ‬
‫ּכִ לְ ָב ִבי‪ִ ,‬‬
‫מֹורה ְּב ֶא ְצ ָּבעֹו ֶאל ַה ִּב ָּצה ַהּגְ דֹולָ ה‬
‫ׁשֹואל הּוא ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ֶׁשהּוא ֶ‬
‫רֹואה ַא ָּתה ֶאת ַה ִּב ָּצה?" ֵ‬
‫"ה ֶ‬
‫ָ‬
‫ָסמּוְך לִ ְק ֵצה ָה ֲעיָ ָרה‪.‬‬
‫ּׁשֹוטה‪.‬‬
‫יב‪‬ה ֶ‬
‫ַ‬
‫"ּב ָּצה ְמ ֻסּכֶ נֶ ת ִהיא זֹו"‪ֵ ,‬מ ִׁש‬
‫ ִ‬‫בּורים ּכֻ ּלָ ם‪ַ .‬אְך ֹלא ֻּד ִּבים וְ ֹלא‬
‫"ׁש ֻטּיֹות וַ ֲה ָבלִ ים‪ֲ ,‬א ִחיזַ ת ֵעינַ יִ ם ִהיא זֹו‪ּ ,‬כָ ְך ְס ִ‬
‫נֹופף ְּביָ דֹו‪ְ :‬‬
‫ ַהּלֵ ץ ְמ ֵ‬‫סֹודּה ֶׁשל ִּב ָּצה ְמ ֻד ָּמה זֹו"‪.‬‬
‫יַ ַער‪ְׁ .‬ש ַמע וַ ֲא ַס ֵּפר לְ ָך ָ‬
‫ּגֹוררּו ֲע ַדיִ ן ַּב ֲעיָ ָרה זֹו‪ָּ ,‬פ ִריץ ּגָ דֹול וְ ָע ִׁשיר‬
‫ּבֹותי ִה ְת ְ‬
‫"היָ ה זֶ ה לִ ְפנֵ י ַרּבֹות ַּב ָּׁשנִ ים‪ּ ,‬כְ ֶׁש ַּסּבֹות ַס ַ‬
‫ָ‬
‫אֹוצרֹות‬
‫ָׁשלַ ט ּכָ אן ְּב ָחזְ ָקה‪ַ .‬על ָה ָהר ַה ָּסמּוְך ָהיְ ָתה ְּבנּויָ ה ִט ָירתֹו ַה ְמפ ֶֹא ֶרת‪ָ ,‬ע ִׁשיר ּגָ דֹול ָהיָ ה‪ ,‬וְ ָ‬
‫רּוסּיִ ים ַעל ָה ֲעיָ ָרה‪ַ ,‬ה ָּפ ִריץ נֶ ֱאלַ ץ לִ ְבר ַֹח‪ ,‬וְ ֶאת‬
‫דּודי קֹוזָ ִקים ִ‬
‫לֹו לְ ֵאין ְספֹר‪ְּ .‬ב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ָּפ ְׁשטּו ּגְ ֵ‬
‫רֹותיו ִמ ֵהר לִ ְקּבֹר"‪.‬‬
‫אֹוצ ָ‬
‫ְ‬
‫הֹורה ְּב ֶא ְצ ַּבע ֶאל ַה ִּב ָּצה ַה ְמ ַאּיֶ ֶמת וְ ָׁש ַתק‪.‬‬
‫אֹוצר"‪ָ ,‬א ַמר וְ ָ‬
‫"וְ כָ אן‪ּ ,‬כָ אן ָקבּור ָה ָ‬
‫ִמ ֶּׁש ָע ְברּו ַּדּקֹות ִמ ְס ָּפר ֶׁשל ְׁש ִת ָיקה ִה ְמ ִׁשיְך‪ּ" :‬כָ ֵעת ִּב ְרצֹונִ י יַ ַחד ִע ְּמָך לְ ִהּכָ נֵ ס ֶאל ּתֹוְך ַה ִּב ָּצה‬
‫אֹוצר ֶׁשּיְ ֵהא ַאְך וְ ַרק ֶׁשּלָ נּו‪ְּ ,‬בָך ָּב ַח ְר ִּתי לִ ְהיֹות לִ י לְ ֻׁש ָּתף"‪.‬‬
‫הֹוציא ֶאת ָה ָ‬
‫ּולְ ִ‬
‫"א ָבל זֹו ִּב ָּצה‪ֲ .‬עלּולִ ים ָאנּו לִ ְטּב ַֹע ָּבּה"‪.‬‬
‫ּׁשֹוטה ֶׁשּיָ ַׁשב ָהמּום ַעד ּכֹה‪ָּ ,‬פ ַתח ֶאת ִּפיו‪ֲ :‬‬
‫ַה ֶ‬
‫"הֹלא ּכְ ָבר ָא ַמ ְר ִּתי לְ ָך ּכִ י ַאְך ֲא ִחיזַ ת ֵעינַ יִ ם ִהיא זֹו‪ַ ,‬ה ֵחלֶ ק ַה ִחיצֹונִ י ִּבלְ ַבד ִּב ָּצה הּוא‪ ,‬וְ ַה ְּׁש ָאר‬
‫ ֲ‬‫יָ ֵבׁש ּכְ מֹו ַהּנֶ גֶ ב‪ָ .‬ה ָבה וְ נֵ לֵ ְך!"‬
‫ּובלְ ִהיטּותֹו ִמ ֵהר וְ ָק ַפץ ֶאל ַה ִּב ָּצה‪ ,‬נִ ָּסה לְ ִה ְת ַק ֵּדם ְמ ַעט‪,‬‬
‫ּׁשֹוטה ִמ ְּמקֹומֹו ְּב ִח ָּפזֹון‪ִ ,‬‬
‫רֹומם ַה ֶ‬
‫ִה ְת ֵ‬
‫עֹומד ַעל ָה ֲא ָד ָמה ַהיְ ֵב ָׁשה ִמ ַּבחּוץ‪,‬‬
‫יֹותר‪ .‬וְ ַהּלֵ ץ ֵ‬
‫נֹוס ֶפת ּגָ ְר ָמה לֹו לִ ְׁשק ַֹע ָעמֹק ֵ‬
‫ַאְך ּכָ ל ְּפ ִס ָיעה ֶ‬
‫ְמ ַחּיֵ ְך ַּב ֲהנָ ָאה‪.‬‬
‫ּׁשֹוטה‪.‬‬
‫טֹוב ַע ֲאנִ י ַּבּבֹוץ!" זָ ַעק ַה ֶ‬
‫יֹותר‪ֵ ,‬‬
‫הֹוצ ֵיאנִ י ִמּכָ אן‪ֵ ,‬אינִ י יָ כֹול לָ זּוז ֵ‬
‫"עזֹר לִ י‪ִ ,‬‬
‫ ֲ‬‫אֹוצ ֲיאָך‪.‬‬
‫רֹוצה ַא ָּתה ּכִ י ִ‬
‫יסָך לַ ּבֹוץ‪ֶ ,‬‬
‫"עד ֶׁש ָע ַמלְ ִּתי לְ ַהכְ נִ ְ‬
‫ּומ ַחּיֵ ְך‪ַ ,‬‬
‫"ׁשֹוטה ֶׁשּכָ מֹוָך"‪ֵ ,‬מ ִׁשיב ַהּלֵ ץ ְ‬
‫ֶ‬
‫‬‫אֹותָך‪.‬‬
‫אֹוציא ְ‬
‫אֹותָך ְּבתֹוְך ַהּבֹוץ‪ ,‬וְ אֹו ָאז ִ‬
‫ֹלא וָ ֹלא! ַה ְמ ֵּתן נָ א ַעד ּכִ י יָ בֹואּו ְּבנֵ י ָה ֲעיָ ָרה ּכֻ ּלָ ם‪ ,‬יִ ְראּו ְ‬
‫*‬
‫הֹוביל‬
‫נֹותנִ ים לַ יְ ָצ ִרים לְ ִ‬
‫ּׁשֹוטה ַהּזֶ ה ָאנּו ְּב ַע ְצ ֵמנּו‪ .‬לִ ְפ ָע ִמים ָאנּו ְ‬
‫ַמ ְצ ִחיק ַמ ְצ ִחיק‪ִ ,‬אּלּולֵ א ָהיָ ה ַה ֶ‬
‫ּוב ִמ ְׁש ָּתאֹות‪ְּ .‬ב ִבּלּויִ ים‬
‫ּוב ִמגְ ָּדנֹות‪ְּ ,‬ב ִטּיּולִ ים ְ‬
‫ימה‪ְּ ,‬ב ַמ ֲע ַדּנִ ים ְ‬
‫אֹותנּו ְּב ִמינֵ י ַּת ְרּגִ ָ‬
‫אֹותנּו‪ ,‬לְ ַפּתֹות ָ‬
‫ָ‬
‫ּומ ִּטילֵ נּו ְּב ִמ ְר ָמה ֶאל ַהּבֹוץ‪.‬‬
‫עֹומד הּוא ַ‬
‫ּומ ֶּׁש ָּקנָ ה זֶ ה ֶאת ֱאמּונֵ נּו‪ֵ ,‬‬
‫ּוב ֲח ֵב ִרים ּכָ ֵאּלּו אֹו ֲא ֵח ִרים‪ִ ,‬‬
‫ַ‬
‫ָעמֹק הּוא ַהּבֹוץ‪ּ ,‬ולְ ֵה ָחלֵ ץ ִמ ָּׁשם ּכְ ָבר ָק ֶׁשה‪ .‬יֵ ׁש לְ ִהּזָ ֵהר ִּב ְב ִח ַירת ַה"יְ ִד ִידים"‪.‬‬
‫החלפן‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫אין בעל עסק בעיר שלא הכיר את‬
‫אלברטו חלפן הכספים הוותיק‪ ,‬במשך‬
‫‪ 42‬שנים במקצוע עברו תחת ידיו‬
‫עשרות מיליוני לירטות איטלקיות‬
‫שהומרו במטבעות שונים‪ .‬אלברטו‬
‫קנה את שמו בזכות יושרו ונאמנותו‪,‬‬
‫תכונות שברוב הפעמים מאד רחוקות‬
‫במקצוע החלפנות‪ ,‬אבל אלברטו היה‬
‫ישר ונאמן בטבעו‪ ,‬וכך נהג עם כל‬
‫לקוחותיו הרבים‪.‬‬
‫למרות זקנותו ותנועותיו הכבדות‬
‫והאיטיות שבהן התנהל‪ ,‬עדיין היו‬
‫רבים ששמרו אמונים לחלפן הוותיק‪,‬‬
‫ולא הסכימו להזדקק לשירותיהם של‬
‫מיכאל ראם‬
‫חלפנים חדשים וצעירים שצצו בעיר‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬וניסו להיכנס לנעליו של אלברטו‪.‬‬
‫שלושה בנים היו לו לאלברטו‪ ,‬אך אף אחד מהם לא התגורר בעיירה‬
‫הקטנה‪ .‬אנג'לו הצעיר הרחיק לנדוד עד לאמריקה הגדולה‪ ,‬שם ניהל את‬
‫חייו‪ .‬למרות המרחק הרב ועיסוקיו הרבים‪ ,‬השתדל אנג'לו להגיע מספר‬
‫פעמים בשנה כדי לבקר את אביו הזקן‪ ,‬ובנוסף לכך דאג שבביתו של‬
‫אביו יהיה 'מכשיר טלפון' שהיה מצרך יקר מאוד באותם ימים‪ ,‬דרכו יוכל‬
‫להתקשר ולשוחח עם משפחתו בכל זמן שיחפוץ‪.‬‬
‫גם באותו קיץ ביקר אנג'לו את אביו‪ ,‬ולשם שינוי קפץ לביקור גם בחנות‬
‫הקטנה שבקצה השוק האיטלקי‪ .‬בחנות של אביו היה נדמה שהזמן בה‬
‫עצר מלכת‪ .‬האב הזקן היה סופר את השטרות הרבים שעברו תחת ידיו‬
‫החלשות באיטיות‪ ,‬וכמובן זה בנוסף לחוש הראיה שגם הוא כבר לא‬
‫ממש תפקד כמו פעם‪ ,‬לא פלא שהלקוחות שגם כך היו מעטים המתינו‬
‫זמן רב בחוסר סבלנות‪ ,‬ורק רחמיהם על החלפן הקשיש גרמו להם‬
‫להמשיך לבקר בחנותו‪.‬‬
‫אנג'לו ראה את הכול‪ ,‬הפנים את המצב והחליט להקל על אביו בכל‬
‫מחיר‪ .‬מיד כשחזר לביתו התחיל לברר על המכשירים הקיימים בשוק‬
‫בתחום זה‪ ,‬ולמרות מחירי העתק של מוצרים אלו באותם ימים‪ ,‬היה‬
‫מוכן אנג'לו להשקיע למען רווחתו של אביו‪ .‬הוא רכש מכשיר שסופר‬
‫את השטרות במהירות ומזהה אותם‪ ,‬כך שלחלפן לא נותר אלא להכניס‬
‫את השטרות אל מכשיר הפלא‪ ,‬והוא כבר עושה את העבודה לבד‪ .‬גם‬
‫מחשבון משוכלל לא יזיק לאביו שעושה עדיין את כל החישובים על‬
‫בלוק נייר גדול וישן‪ ,‬חשב אנג'לו‪ ,‬ושילם עוד מאתיים דולר על מחשבון‬
‫שהיה פלא של ממש‪ .‬הוא ארז את החבילה היטב‪ ,‬ומיהר אל בית הדואר‬
‫כדי לשולחה במהירות האפשרית‪" .‬זה שביר ועדין מאוד" אמר אנג'לו‬
‫לפקיד שניצב מולו‪" ,‬המשלוח המיוחד הכולל אחריות על המוצר עולה‬
‫עוד ארבעים דולר" אמר לו הפקיד‪ ,‬ואנג'לו החליט שאם כבר הוא נפרד‬
‫מכמה מאות דולרים בשביל שני ה"צעצועים" שישמחו את אביו‪ ,‬שווה לו‬
‫להפסיד עוד כמה עשרות דולרים ובלבד שהמשלוח יגיע ליעדו בשלום‪.‬‬
‫עברו שבועיים ואנג'לו שהמתין לטלפון מאביו לא התאכזב‪ ,‬האב הנרגש‬
‫התקשר והודה לו מאוד על הדאגה הרבה‪" .‬אני בטוח שזה מאוד יעזור‬
‫לי" אמר אלברטו לבנו שמעבר לים‪" ,‬באמת ידיי כבר עייפות ורועדות‬
‫בזמן שאני סופר את השטרות‪ .‬תודה אנג'לו‪ ,‬תודה רבה!" סיים האב את‬
‫השיחה‪ ,‬ואנג'לו הרגיש שהמאמץ הרב שהשקיע היה שווה‪.‬‬
‫הקיץ שוב הגיע‪ ,‬ואנג'לו כמידי שנה הגיע לבקר את אביו‪" ,‬אני חייב‬
‫לראות כיצד אבא נהנה מהמתנה שרכשתי בעבורו"‪ .‬הוא הגיע שוב אל‬
‫השוק הישן‪ ,‬וצעד בין הסמטאות הישנות שהחזירו אותו אל ימי ילדותו‪.‬‬
‫בליל הקולות והריחות המגוונים כמעט שהשכיחו ממנו את מטרתו‪,‬‬
‫והוא לא שם לב שהוא כבר עומד על יד חנותו הקטנה של אביו‪ .‬אבל‬
‫כשנכנס פנימה ציפתה לו אכזבה‪ .‬הוא הרגיש כאילו סטרו על פניו לאחר‬
‫שראה את המכשיר המשוכלל שוכב בפינת החנות מאובק‪ ,‬ועליו מונח‬
‫המחשבון ששילם עליו במיטב כספו‪" .‬הו אנג'לו‪ ,‬מה נשמע?" פנה אליו‬
‫אביו כשלפתע הבחין בו‪ .‬האב החכם הבין מיד מדוע נפלו פניו של בנו‪,‬‬
‫והוא פתח לו את דלת העץ הצדדית והכניס אותו פנימה‪" :‬אל תכעס‬
‫עלי אנג'לו יקירי‪ "...‬אמר לו האב לאחר שהכין לשניהם כוס תה משובח‪.‬‬
‫"כל כך רציתי לדאוג לך‪ ,‬לעזור לך‪ ,‬אז למה?" פנה אנג'לו בקול כאוב‬
‫לאביו‪" .‬האמת היא" אמר אלברטו וטפח על שכמו של בנו‪" ,‬בתחילה‬
‫התלהבתי מאוד מהמכשיר‪ ,‬הוא עשה את העבודה בצורה מושלמת‪ ,‬וגם‬
‫המחשבון המשוכלל עזר לי מאוד‪ ,‬במקום לשבת בסוף היום על טורי‬
‫המספרים הארוכים ולחשב את הרווח שנותר לי‪ ,‬הייתי פשוט מקיש על‬
‫מקשי המחשבון והתוצאה הייתה ברורה‪ .‬אבל לאחר מספר ימים הבנתי‬
‫שלא העיקר התוצאה הסופית של לדעת כמה שטרות וכמה רווחים יש‬
‫ברשותי‪ .‬נוכחתי לדעת שאחרי כל כך הרבה שנים אני נהנה מהמגע‬
‫עם השטרות‪ ,‬מהספירה ביד של שטר ועוד שטר‪ ,‬אני נהנה לחוש אותם‬
‫ולהרגיש שהנה הרווחתי עוד כמה לירטות‪ ,‬עוד כמה דולרים‪ ,‬זה מה‬
‫שנותן לי את הכוח בעבודה השוחקת כל כך‪ "...‬אלברטו הביט בפניו‬
‫של אנג'לו והרגיש שהוא הבין‪ .‬הוא הבין שאת ההנאה של אביו מספירת‬
‫השטרות הוא לא לקח בחשבון‪ ,‬ואת זה לא יוכל לספק לו אף מכשיר או‬
‫מחשבון‪ ,‬משוכלל ככל שיהיה‪...‬‬
‫***‬
‫על אף שהקב"ה בוודאי ידע את מספרם של בני ישראל לפרוטרוט‪ ,‬הוא‬
‫מצווה אותם בפרשת‬
‫השבוע למנות את‬
‫העם לשבטיו‪ ,‬והתורה‬
‫מפרטת על פני עשרות‬
‫פסוקים את המניין‬
‫המדויק של כל שבט‬
‫ושבט‪ ,‬רק כדי להראות‬
‫את חיבתם של עם‬
‫ישראל לפני הבורא‪.‬‬
‫מרוב אהבתו של הקב"ה‬
‫לבניו הוא מונה אותם‬
‫שוב ושוב‪ ,‬לא כדי לדעת‬
‫את מספרם‪ ,‬אלא כדי‬
‫להמחיש להם עד כמה‬
‫הוא אוהב אותם‪...‬‬
‫הנדיב שנעלם‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫שלום היה יהודי תלמיד חכם שניצל כל‬
‫רגע פנוי ללימוד תורה‪ .‬באחד הימים‬
‫כשישב בבית הכנסת ולמד בקול‪ ,‬נכנס‬
‫לבית הכנסת יהודי אמריקאי אמיד‬
‫שהתפעל מהאופן שבו היה שלום שקוע‬
‫בלימודו‪ ,‬וביקש לתת לו תרומה‪ .‬מכיוון‬
‫שהוא רצה לתת את המתנה 'בעילום‬
‫שם' הוא הבחין בבחור שענה לשם‬
‫דוד שבדיוק יצא מבית הכנסת‪ ,‬הוציא‬
‫מכיסו שטר של מאה דולר וביקש ממנו‬
‫לתת את הכסף ל'מי שלומד מצד ימין‬
‫של הארון קודש'‪ .‬דוד לקח את הכסף‪,‬‬
‫ניגש לשלום והושיט לו את הכסף ואמר‬
‫שאלה מס' ‪396‬‬
‫שמישהו בחוץ ביקש לתת לו את הכסף‪.‬‬
‫שלום שהקפיד לקיים את הפסוק בספר‬
‫משלי 'שונא מתנות יחיה' לא הסכים‬
‫לקבל את הכסף‪ ,‬ואילו דוד רץ החוצה כדי לחפש את היהודי האמריקאי‬
‫ולהחזיר לו את הכסף‪ .‬וכשיצא החוצה‪ ,‬גילה שהתורם האלמוני עזב את‬
‫המקום‪ .‬כעת הגיע דוד לרב ושאל אותו מה עליו לעשות עם הכסף‪ ,‬מה‬
‫לדעתכם השיב לו הרב?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן רמ"ה סעיפים י'‪ ,‬י"א בדין‪' :‬מקבל מתנה שלא רצה לקבל'‪ .‬סימן‬
‫רס"ז סעיף כ"ה בדין 'מצא דמים'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "שעון עמיד במים" (שאלה מס' ‪)394‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬חיים הראה בבריכה לחבר'ה את השעון החדש‬
‫שאביו הביא לו מאיטליה‪ ,‬דודי התעניין האם השעון נגד מים וכשחיים השיב‬
‫בחיוב‪ ,‬בלי להתבלבל הוא העיף את השעון למים‪ .‬כשהוציאו את השעון‬
‫מהבריכה התברר שהוא לא היה עמיד למים והוא ניזוק‪ .‬האם דודי צריך‬
‫לשלם על השעון? האם חיים יכול לתבוע את החברה שמכרה לו שעון‬
‫'נגד מים'?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬דודי מוגדר בהיבט ההלכתי כ'מזיק באונס' והוא פטור‬
‫מלשלם על השעון‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬ידוע ומפורסם הכלל התלמודי ש'אדם מועד לעולם'‬
‫בין ער ובין ישן תמיד אדם נחשב כ'מועד' וצריך לשלם על נזקיו‪( .‬תלמוד‬
‫בבלי 'בבא קמא' דף כ"ו עמוד א') הראשונים נחלקו האם גם באונס גמור‬
‫אנו אומרים את הכלל של 'אדם מועד לעולם' או לא? ולכן דעת ה'תוספות'‬
‫שבאונס גמור – פטור‪ ,‬ואילו דעת הרמב"ן שכלל זה תקף גם במקרה של‬
‫אונס גמור‪.‬‬
‫מה נחשב לאונס גמור?‬
‫דעת ה'תוספות' שיש לחלק בין אדם ששמר על חפץ והוא אבד לו‪ ,‬איננו‬
‫יכולים להחשיב זאת כ'אונס גמור' מכיוון שהוא קרוב ל'פשיעה' בגלל שיכל‬
‫להימנע מכך אם היה שומר כראוי‪ .‬אבל אדם שהוא 'שומר חינם' (שפטור‬
‫בגניבה ואבדה) וגנבו לו את החפץ‪ ,‬זה קרוב ל'אונס גמור' כיוון שהוא לא‬
‫יכל למנוע את הגניבה והוא יהיה פטור מתשלום‪ .‬ולכך אפשר לדמות את‬
‫המקרה שלנו‪ ,‬שזריקת השעון לבריכה על ידי דודי תיחשב 'אונס גמור'‬
‫מכיוון שלא חלם לרגע ששעון שאמור להיות נגד מים‪ ,‬יינזק מחדירת מים‬
‫ואם כן הדבר תלוי במחלוקת הראשונים שהבאנו בקטע הקודם‪.‬‬
‫זרק קופסה למים והיה בפנים יהלום‪ ,‬מה הדין?‬
‫במקרה שאדם זרק קופסה שהייתה נראית לו ריקה למים‪ ,‬והתברר שהיה‬
‫בתוכה יהלום – יש ספק האם אפשר להחשיב זאת כ'אונס גמור' שהרי על‬
‫דעת עצמו החליט לגעת בקופסה‪ ,‬ולכן אינו יכול לפטור את עצמו בטענת‬
‫'אונס'‪ .‬בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא קמא' דף ס"ב עמוד ב') מסופר על אדם‬
‫שבעט בקופסה שהייתה שייכת לחברו לתוך המים‪ ,‬ולאחר מכן בא חברו‬
‫וטען שהיו בתוכה יהלומים ודורש ממנו לשלם את שווים‪ .‬אמנם הגמרא‬
‫נשארה בספק האם המזיק צריך לשלם את שווי היהלומים לפי טענתו‬
‫של החבר‪ ,‬ועל מעשה זה ישנם שני פירושים‪ :‬הפירוש הראשון הוא של‬
‫הרמב"ם‪ ,‬שלדבריו השאלה בגמרא היא האם מאמינים לניזק שבאמת היו‬
‫שם יהלומים? הרי בדרך כלל לא מניחים יהלומים בסתם קופסה שמונחת‬
‫ללא שמירה‪ ,‬ולכן אם יביא בעל הקופסה ראיות ברורות שהיו שם יהלומים‪,‬‬
‫בוודאי שהמזיק יצטרך לשלם לו עליהם למרות שבדרך כלל לא מניחים‬
‫יהלומים בקופסאות כאלו‪ ,‬כיוון שהוא ביצע 'מעשה מזיק' ולכן עליו לשלם‬
‫את הנזק במלואו‪ .‬אבל לפי הפירוש השני‪ ,‬של ה'תוספות' הדיון בגמרא הוא‪,‬‬
‫האם נחייב את המזיק מכיוון שאסור לאדם להזיק‪ ,‬והוא היה צריך לקחת‬
‫בחשבון שייתכן ויש בקופסה הזאת יהלומים‪ ,‬אבל במקרה שברור לכולם‬
‫שלא אמור להיות שם יהלומים המזיק יהיה פטור מלשלם את דרישתו‬
‫של החבר‪ ,‬וגם אם בעל הקופסה יביא עדים שבקופסה היו יהלומים הדבר‬
‫ייחשב כ'אונס' והמזיק יהיה פטור‪ ,‬שהרי אי אפשר לגרום נזק כזה גדול‬
‫ולהיות פטור בגלל 'אונס'‪(.‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שפ"ח סעיף‬
‫א') ולכן במקרה שלנו‪ ,‬הדין תלוי בשני הסברים אלו‪ :‬האם חייב לשלם על‬
‫מעשה שביצע בחפץ של חברו‪ ,‬למרות שלא היה צפוי שיגרם מכך נזק‪.‬‬
‫זריקת שעון למים ‪ -‬האם היא מעשה מזיק?‬
‫אם נבחן מחדש את הדימוי בין הסיפור המובא כאן לבין המתואר בגמרא‪,‬‬
‫נראה שהמקרה שלנו אינו דומה מכיוון ששם הם ביצעו בפועל 'מעשה מזיק'‬
‫ואצלנו דודי רק העיף את השעון למים‪ ,‬מה שבוודאי אינו נחשב ל'מעשה‬
‫מזיק' בשעון שאמור להיות מוגן לחדירת מים‪ ,‬אלא שכתוצאה מהזריקה‬
‫לאחר זמן החלה חדירת מים לשעון‪ ,‬ולכן צריך לפטור את דודי מתשלום‬
‫מכיוון שלא ביצע מעשה מזיק‪.‬‬
‫לסיכום ‪ -‬בסיפור שלנו‬
‫דודי אינו חייב בתשלום מכיוון שזריקת שעון למים אינה מוגדרת כ'מעשה‬
‫מזיק'‪ .‬אמנם לדעת הרמב"ן שהובאה למעלה‪ ,‬נראה שהוא כן יהיה חייב‬
‫לשלם מכיוון שלדעתו אדם חייב לשלם גם ב'אונס גמור' ‪ -‬אבל הוא לא‬
‫ישלם לפי השווי של השעון בחנות מכיוון שהוא שעון פשוט וחיים שילם‬
‫מחיר מופקע על שעון שלא שווה את הכסף‪ ,‬ואם אפשר לתקן את השעון‬
‫– על דודי לשלם את עלות התיקון‪ .‬ואם החברה תחזיר לחיים את הכסף‬
‫כיוון שזה 'מקח טעות' ודאי שדודי לא יצטרך לשלם אפילו לדעת הרמב"ן‪,‬‬
‫ולהלכה נחלקו הפסוקים מהי דעת בעל ה'שולחן ערוך' לגבי אדם המזיק‬
‫האם משלם במקרה של אונס גמור כדעת הרמב"ן ולכן הפוסקים האחרונים‬
‫קובעים שמספק פטור המזיק לשלם‪.‬‬