‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪735‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫רמת שרת‬
‫ארנונה‬
‫המצלמה שלנו השתתפה בשני סיומי מסכת בסניפי 'שלום לעם'‬
‫שבארנונה ורמת שרת‪ .‬היה מיוחד!‬
‫סניף שלום לעם בברמת שרת | פועל בימי ב'‪ -‬ד' ‪20:30-22:30 -‬‬
‫בבית הכנסת 'זכות אבות' רח' פרץ ברנשטין ‪ 3‬ירושלים‪.‬‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪050-4122855 :‬‬
‫סניף שלום לעם לעם' בארנונה' | פועל בימי ב'‪-‬ד' ‪20:30 - 22:00 -‬‬
‫בבית הכנסת 'ש"י עגנון' רח' לייב יפה ‪ 11‬ירושלים‪.‬‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪052-7644420 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫הבחירות‬
‫במדור סיפור לשבת‬
‫פרשת בלק י' תמוז תשע"ו ‪ 16‬ביולי ‪2016‬‬
‫תלמיד חכם (ג')‬
‫האם כל יהודי צריך להיות תלמיד‬
‫חכם?‬
‫כל יהודי צריך "לקבוע עתים לתורה"‬
‫ולהקדיש ללימוד לפחות מעט זמן בכל‬
‫יום‪ ,‬וצריך לדעת לפחות את הידיעות‬
‫הבסיסיות בהלכה ואת עיקרי התורה‬
‫שבכתב ושבעל פה‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬ראוי‬
‫לכל יהודי להשתדל להרבות בלימוד‬
‫ככל יכולתו‪ ,‬בימי חול ובפרט בשבת‪.‬‬
‫בעזרת התמדה ותכנון נכון‪ ,‬גם מי שאין‬
‫"תורתו אומנותו"‪ ,‬יכול להקיף חלקים‬
‫יו‬
‫נרחבים בתורה‪.‬‬
‫סף‬
‫ר‬
‫זנ‬
‫יק‬
‫השאלה אם ראוי לאדם להקדיש את‬
‫עיקר זמנו לתורה‪ ,‬תלויה כמובן בשאלת הפרנסה‪ ,‬כאשר לבחורים‬
‫צעירים יש יותר אפשרות לעשות כך מאשר למבוגרים ובעלי משפחות‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬הדבר תלוי גם בטבעו ובנטיית לבו של האדם‪ ,‬שכן ישנם‬
‫אנשים שמתאים להם יותר לבנות את העולם בתחומים מעשיים שונים‪,‬‬
‫וכל מקרה לגופו‪.‬‬
‫האם יכול להיות צדיק שאינו תלמיד חכם?‬
‫התשובה לשאלה זו מורכבת‪ .‬מצד אחד‪ ,‬גם מי שמסיבות שונות לא זכה‬
‫ללמוד תורה‪ ,‬יכול להיות גדול במצוות אחרות‪ ,‬כמו תפילה או גמילות‬
‫חסדים‪ .‬מעבר לכך חשוב לדעת‪ ,‬שמדרגתו הרוחנית האמיתית של‬
‫האדם‪ ,‬ומקומו בעולם הבא‪ ,‬אינם נקבעים כלל לפי "הישגיו" הרוחניים‪,‬‬
‫אלא רק לפי השתדלותו ומאמציו‪ .‬משום כך גם מי שמצבו הרוחני ירוד‬
‫ביותר‪ ,‬אבל הוא עושה כמיטב יכולתו כדי להשתפר ולהתקדם‪ ,‬הרי הוא‬
‫צדיק בעיני ה'‪ ,‬ועשוי אף להיות במדרגה גבוהה יותר מתלמיד חכם שאינו‬
‫יש לי‬
‫מושג‬
‫מתאמץ ואינו משקיע כל כך‪ .‬ובאמת מצאנו בגמרא סיפורים על אנשים‬
‫פשוטים מאוד‪ ,‬שבזכות השקעתם במצוות מסוימות זכו להיות בגן עדן‬
‫ביחד עם גדולי חכמי ישראל‪.‬‬
‫אמנם ביחד עם זאת‪ ,‬מנהיגי העם בעולם הזה יכולים להיות רק תלמידי‬
‫החכמים‪ .‬מי שאינו תלמיד חכם אינו יכול להדריך אנשים מבחינה רוחנית‬
‫ובוודאי שלא להנהיג ציבור‪ .‬הדרכה והנהגה דורשות יכולת לאזן בצורה‬
‫נכונה בין ערכים שונים‪ ,‬ויכולת זו נקנית אך ורק על ידי לימוד החלק‬
‫ההלכתי שבתורה‪.‬‬
‫כיצד יש להתייחס לתלמיד חכם שמתפרסמים עליו דברים שליליים?‬
‫זו שאלה כאובה‪ .‬באופן עקרוני‪ ,‬חכמים הכירו במציאות של "תלמיד‬
‫חכם שאינו הגון" או "שאין תוכו כברו"‪ ,‬כלומר שאין בו יראת שמים והוא‬
‫אינו משתדל להתנהג בהתאם לתורה שהוא לומד‪ .‬אדם כזה אינו נחשב‬
‫כלל לתלמיד חכם‪ .‬משום כך‪ ,‬אם התברר מעל לכל ספק שאיש פלוני‬
‫עושה מעשים רעים בקביעות‪ ,‬יש להתרחק ממנו ואין ללמוד ממנו‪ .‬מובן‬
‫שבעניינים אלו אין לסמוך רק על סיפורים המופיעים בכלי התקשורת‪,‬‬
‫אלא יש צורך בבדיקה אמינה ומוסמכת‪.‬‬
‫כאשר תלמיד חכם עושה דבר שנראה שלילי אך ניתן לפרש אותו באופן‬
‫חיובי‪ ,‬ראוי ללמד עליו זכות עד כמה שאפשר‪ ,‬מתוך הנחה שקטנים‬
‫הסיכויים שהוא באמת עשה דבר שלילי‪ .‬כך למשל נאמר בגמרא‪,‬‬
‫שכאשר תלמיד חכם נראה כועס‪ ,‬יש להניח ש"התורה רותחת בקרבו"‪,‬‬
‫כלומר שמחמת התורה שלמד קשה לו יותר להבליג על התנהגות לא‬
‫נאותה‪.‬‬
‫אמנם יש לדעת ששום אדם אינו "מחוסן" מפני היצר הרע‪ ,‬וגם תלמידי‬
‫חכמים וצדיקים אמיתיים עלולים להיכשל וליפול בעניינים שונים‪ .‬עיקר‬
‫גדולתו של האדם איננה בכך שאין הוא נופל לעולם‪ ,‬אלא בכך שהוא קם‬
‫מיד מנפילתו וחוזר למדרגתו הקודמת‪ .‬משום כך‪ ,‬כאשר תלמיד חכם‬
‫נכשל באופן חד פעמי‪ ,‬יש להניח שהוא מיד התחרט וחזר בתשובה‪,‬‬
‫"ׁש ַבע יִ ּפֹול ַצ ִּדיק ‪ -‬וָ ָקם"‪.‬‬
‫כנאמר בספר משלי (כ"ד‪ ,‬ט"ז)‪ֶ :‬‬
‫כוחה של החלטה‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫הידיעה שעברה מפה לאוזן בין מחבלי‬
‫ארגון הטרור דאע"ש‪ ,‬על הגעתו הצפויה‬
‫לעירק של כריס קייל מפקד צוות ‪3‬‬
‫של יחידת 'אריות הים' האמריקאית‬
‫שהתפרסם כדמות מרתיעה וכלוחם‬
‫אגדי שעצם הזכרת שמו‪ ,‬גרמה‬
‫למחבלים לחשוש לחייהם ולהיכנס‬
‫ללחץ כבד‪.‬‬
‫למרות שהאמריקאים ניסו לשמור את‬
‫דבר הגעתו של קייל בסוד‪ ,‬הדברים‬
‫דלפו החוצה אודות לאזרח עיראקי‬
‫ערני‪ ,‬שהתגורר בסמוך למחנה‬
‫האמריקאי וזכר איך נראה פרצופו של‬
‫אבינועם הרש‬
‫הצלף המפורסם‪ .‬לא סתם‪ ,‬כונה כריס‬
‫קייל‪' ,‬הצלף הקטלני ביותר בתולדות‬
‫צבא ארצות הברית'‪ .‬עשרות סיפורים מדהימים ויוצאי דופן נקשרו בשמו‪,‬‬
‫כמו גם ביצועי צליפה מדהימים שאין כל דרך אחרת לתאר אותם מלבד‬
‫כיוצאות דופן במיוחד‪.‬‬
‫רק לפני שבוע‪ ,‬התפרסמה כתבה מיוחדת על קייל ברשת ה‪CNN‬‬
‫האמריקאית ובה תואר איך קייל הצלף האמריקאי‪ ,‬הצליח לחסל לבדו‬
‫חוליה של יותר מעשרים מחבלים שהקיפו אותו ואת צוותו‪ .‬כולם ידעו‬
‫שאין שני לקור רוח שלו ולעין הנץ המדויקת‪.‬‬
‫כבר חודש שלם שהפנטגון‪ ,‬מרכז הבקרה של מערכת הביטחון האמריקאי‬
‫ביחד עם ה‪ CIA‬עסוקים במציאת 'התשובה' שהעמיד ארגון דאע"ש לכריס‬
‫קייל הצלף האמריקאי‪ .‬אנשי המדינה האסלאמית גייסו לשורותיהם את‬
‫אבו אל מראווי‪ ,‬שלפני שהחליט לחבור לכוחות דאע"ש‪ ,‬הספיק לזכות‬
‫במקום השני בירי מטווח רחוק באולימפיאדה‪.‬‬
‫מבחינת הצבא האמריקאי‪ ,‬אבו אל מראווי נחשב כאיום הגדול ביותר על‬
‫חיילי המארינס שליוו את חיילי הצבא העיראקי ובדיוק בגלל הסיבה הזאת‬
‫השקיעו האמריקאים משאבים רבים בניסיון ללכוד אותו‪.‬‬
‫ביום רביעי‪ ,‬בחצות הלילה‪ ,‬הגיע דיווח למפקדת המארינס בעירק שאבו‬
‫אל מראווי נמצא ברחוב שבאחת השכונות ברובע בכפר קרוב לעיר מוסול‬
‫ששרץ במאות מחבלי דאע"ש‪.‬‬
‫כוחות גדולים של המרינס והצבא העיראקי החלו לזרום לאזור‪ ,‬מתוגברים‬
‫בכריס קייל הצלף‪ .‬שקט שרר ברחובות‪.‬‬
‫מפקד הצוות מייק ששבסקי החליט שהוא רוצה לתפוס עמדה על גג‬
‫אחד הבתים‪ .‬הכוח נכנס בשקט‪ .‬ורק לאחר שהתמקמו על הגג הבינו‬
‫את גודל הבעיה שנקלעו אליה‪ :‬טעות בניווט הלוויין גרמה להם להיכנס‬
‫לשכונה הלא נכונה‪ .‬כעת‪ ,‬על הגג‪ ,‬הם הבינו שהם נקלעו בטעות לשכונה‬
‫של המחבלים עצמם‪ .‬המפקד ששבסקי התקשר לחדר הפיקוד וביקש‬
‫עדכון מהשטח‪ .‬בחדר הפיקוד שלחו בקשה לצוות הצילום שמפעיל את‬
‫הלוויינים האמריקאים שיסרקו את הבתים מסביב‪ ,‬התמונה שהתקבלה‬
‫הייתה עגומה למדיי‪ :‬מעל ארבע מאות מחבלים הקיפו אותם‪ .‬מפקד הצוות‬
‫ששבסקי הזעיק סיוע אולם הוחלט בשלב זה לשמור על שקט בכדי לא‬
‫להסגיר את מיקומם למחבלים‪.‬‬
‫כריס קייל הצלף‪ ,‬הניח את רובהו על הגג והתמקם‪ ,‬כאשר הוא סורק את‬
‫האזור מבעד לכוונת הטלסקופית שלו‪.‬‬
‫לפתע הוא הבחין מבעד לכוונת בפרצוף מוכר‪ :‬אבו אל מראווי‪.‬‬
‫הוא בדק שוב ושוב ולאחר‬
‫מכן‪ ,‬הודיע למפקד הצוות‬
‫שהוא רוצה לירות‪ .‬הכוונת‬
‫הטלסקופית הראתה לכריס‬
‫קייל שהמטרה שלו נמצאת‬
‫במרחק של שני קילומטר‪.‬‬
‫מעולם לא נשמע שצלף הצליח‬
‫לפגוע במישהו ממרחק כה‬
‫רב‪ ,‬אבל כריס קייל לא נרתע‬
‫מהמרחק‪ .‬הוא חיכה בסבלנות‬
‫עד שהמטרה‪ ,‬אבו אל מראווי‬
‫תינעל לו על הכוונת‪.‬‬
‫"שלא תעז לירות אלא אם אתה בטוח לגמרי שתהרוג אותו!" הזהיר אותו‬
‫מפקד הצוות ששבסקי‪" .‬כל השכונה הזאת שורצת מחבלים‪ .‬אם הם‬
‫ישמעו את הירי הם ידעו מיד איפה אנחנו נמצאים‪ .‬לכן הסיכון שהם‬
‫ייתקלו במאות מחבלים מסביבם לא שווה אלא רק במידה וכריס באמת‬
‫יפגע באל מראווי‪.‬‬
‫כריס החל לנשום עמוק‪ ,‬ואחר כך הסתכל שוב לתוך הכוונת‪ .‬עכשיו ידע‬
‫בוודאות שהוא ראה בבירור את אל מראווי‪ .‬הוא לחץ על הדק הרובה‬
‫והקליע ניתז ממנו‪ ,‬מפלח את האוויר‪ ,‬גומע את כל אלפיים המטרים עד‬
‫לחיסולו של המטרה מספר אחת של הצבא האמריקאי‪ :‬אל מראווי‪.‬‬
‫הירייה של כריס הסגירה את מיקומם של לוחמי המארינס וכעת כל‬
‫המחבלים החלו להסתער על הגג בו שהה הצוות‪.‬‬
‫כריס ומפקדו ששבסקי תפסו עמדות והחלו להשיב באש נגדית‪ ,‬תוך כדי‬
‫שהם מבקשים סיוע וחילוץ אווירי‪.‬‬
‫טייסת של חמישה מסוקי אפאצ'י‪ ,‬הוזנקה במהירות לאזור‪ .‬במקביל החלו‬
‫לנוע לכיוון יחידות של חיילי המארינס‪ .‬כעבור חצי שעה הגיע כוח של‬
‫'אריות הים' שהצטרף לחברם הצלף כריס קייל‪ .‬הם איתרו את מיקומו‬
‫של אל מראווי שנפגע מהירייה של כריס‪ .‬מזוודה עם נשק כימי מתקדם‬
‫נמצאה לידו והתברר שהוא עמד להשתמש בנשק כימי נגד חיילי הצבא‬
‫העיראקי ותושבי בגדד‪ .‬אילו היה מצליח לשלוח את הנשק הכימי ליעדו‪,‬‬
‫התוצאות היו הרסניות מתמיד‪ .‬על אומץ ליבו ותושייתו‪ ,‬קיבל כריס קייל‪,‬‬
‫הצלף האמריקאי המעוטר ביותר את עיטור הגבורה 'כוכב הכסף'‪...‬‬
‫*‬
‫אין ספק שהסיטואציה שבה שהה כריס הייתה קשה ומורכבת ביותר‪.‬‬
‫הוא ידע שחיי חיילים רבים תלויים בהצלחתו‪ .‬אם נוסיף לכך את העובדה‬
‫שמעולם לא נרשמה פגיעה במטרה בידי צלף כלשהו ממרחק כה גדול‪,‬‬
‫נבין שהחלטתו הייתה לא פשוטה כלל‪ .‬למרות זאת כריס הלך עם הביטחון‬
‫שלו והחליט לירות‪ ,‬וכפי שהתברר הציל את חייהם של הרבה אנשים‪.‬‬
‫גם בחיים שלנו‪ ,‬לפעמים אנו נדרשים לקבל החלטות אמיצות‪ .‬פעמים‬
‫רבות אנחנו מחויבים לקבל את ההחלטה הזו‪ ,‬מתוך ידיעה שרק למפרע‬
‫נבין עד כמה חשובה וגורלית היא הייתה עבורנו ועבור הסובבים‪...‬‬
‫מרבה נכסים ‪ -‬מרבה דאגה"‬
‫(אבות ב' ז')‬
‫ֹלא לְ ו ֵַּתר‬
‫יֹוק ֶדת‬
‫נֹוט ִפים ִמ ִּמ ְצחֹו‪ַ ,‬ה ֶּׁש ֶמׁש ֶ‬
‫ֶאגְ לֵ י זֵ ָעה ְ‬
‫קֹופ ַחת ַעל רֹאׁשֹו‪ַ ,‬ה ִּתיק ָעמּוס ְּב ִצּיּוד ּכָ ֵבד‬
‫וְ ַ‬
‫וְ נָ תּון ַעל ּגַ ּבֹו ַהּכָ פּוף ִק ְמ ָעה‪ְּ .‬בק ִֹׁשי הּוא‬
‫צֹועד‪ ,‬וְ כָ ל זֶ ה לַ ְמרֹות ֱהיֹותֹו ֻמ ְרּגָ ל ְּב ַמ ָּׂשאֹות‬
‫ֵ‬
‫ּפֹוס ַע הּוא ֶאל ַׁש ַער ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪.‬‬
‫יֹותר‪ֵ ,‬‬
‫ּכְ ֵב ִדים ֵ‬
‫יֹוד ַע ּכִ י ּכָ אן ְּב ֶרגַ ע זֶ ה נָ גֹוז ֲחלֹומֹו ַהּגָ דֹול‪,‬‬
‫הּוא ֵ‬
‫יֹותר ֹלא יִ ְר ֶאה ֶאת ַה ָּמקֹום ַהּזֶ ה‪ .‬אּולָ ם הּוא‬
‫ֵ‬
‫ּפֹוס ַע נִ כְ חֹו ַהיְ ֵׁשר ֶאל ַׁש ַער ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ ,‬הּוא‬
‫ֵ‬
‫יֹוד ַע‬
‫טּוח ְּב ַד ְרּכֹו וְ ֵ‬
‫ֲא ִפּלּו ֹלא ַמ ִּביט לְ ָאחֹור‪ָּ ,‬ב ַ‬
‫הּורי ֲח ָר ָטה ֵאינָ ם חֹולְ ִפים‬
‫ּכִ י ַהּכֹל ָׁשוֶ ה‪ִ .‬ה ְר ֵ‬
‫ְּבמֹחֹו‪ָּ ,‬ברּור לֹו ֶׁשהּוא ָע ָשֹה ֶאת ַה ַּצ ַעד ַהּנָ כֹון‪.‬‬
‫ּומ ַעל לַ ּכֹל ֶאת‬
‫ּומעֹולָ ם יָ ַדע ֶאת ֶׁשּלְ ָפנָ יו‪ֵ ,‬‬
‫ֵמ ָאז ֵ‬
‫בֹורא עֹולָ ם‪ַׁ .‬ש ַער ַה ַּמ ֲחנֶ ה‬
‫חֹובתֹו ָה ִראׁשֹונָ ה לְ ֵ‬
‫ָ‬
‫נֹוׁשק‬
‫עֹובר ּבֹו‪ֵ .‬‬
‫ּכְ ָבר לְ מּול ֵעינָ יו‪ִ ,‬הּנֵ ה הּוא ֵ‬
‫עֹובר ֶאת ַה ַּׁש ַער‪ ...‬לְ ָת ִמיד‪...‬‬
‫ְּבחֹם לַ ְּמזּוזָ ה‪ֵ ,‬‬
‫נִ ּגַ ׁש לָ אֹוטֹוּבּוס ַה ַּמ ְמ ִּתין‪ָּ ,‬תר ְּב ַא ְרנָ קֹו ַא ַחר‬
‫ִמ ְס ַּפר ְׁש ָקלִ ים‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ְט ִפ ָיחה ַעל ִׁשכְ מֹו‪,‬‬
‫קֹורא ִּב ְׁשמֹו‪...‬‬
‫יׁשהּו ֵ‬
‫ִמ ֶ‬
‫ַאְך ַּבל נַ ְק ִּדים ֶאת ַה ְמ ֻא ָחר‪ָ ,‬ה ָבה וְ נַ ּכִ יר ֶאת‬
‫ָה ִאיׁש ֶׁש ִה ְסּכִ ים לַ ֲעזֹב ַהּכֹל ֵמ ָאחֹור‪ ,‬לְ ַהּנִ ַיח‬
‫מּורה‪.‬‬
‫מּורת ָּד ָבר ֶׁש ֵאין לֹו ְּת ָ‬
‫לַ ֲחלֹומֹו ַהּגָ דֹול לְ ִה ְתנַ ֵּפץ ְּת ַ‬
‫ֵמ ָאז יַ לְ ּדּותֹו יָ ַדע ַחּיִ ים ּכִ י ּכְ ֶׁשּיִ ְת ַּבּגֵ ר וְ יֵ ָע ֶשֹה לְ ִאיׁש יְ ָׁש ֵרת ַּב ַּׁשּיֶ ֶטת‪ַ .‬א ָּבא זַ "ל ֶׁשאֹותֹו‬
‫ּלֹוח ִמים ַּב ַּׁשּיֶ ֶטת‪ֹ ,‬לא ָהיָ ה ִמי‬
‫ּטֹובי ַה ֲ‬
‫ּכָ ל ּכָ ְך ֶה ֱע ִריץ‪ ,‬וְ ַעל ַאף ֶׁש ְּבק ִֹׁשי ִהּכִ יר‪ָ ,‬היָ ה ִמ ֵ‬
‫ימֹותיו ְּבכָ ל לִ ּבֹו‪,‬‬
‫ֶׁשּנִ כְ נַ ס לַ ַּׁשּיֶ ֶטת וְ ֹלא ִהּכִ יר אֹותֹו‪ָ ,‬מסּור וְ נֶ ֱא ָמן לְ ַת ְפ ִקידֹו וְ לִ ְמ ִׂש ָ‬
‫יבֹותיו נִ ְד ַּבק ַאף הּוא ֵמרּוחֹו ֶׁשּלֹו‪.‬‬
‫יב ְציָ ה ָהיָ ה ָּת ִמיד‪ּ ,‬כָ ְך ֶׁשּכָ ל ַהּנִ ְמ ָצא ְס ִב ָ‬
‫מֹוט ַ‬
‫ָחדּור ִ‬
‫ַעד ֶׁשּנָ ַפל ַעל ִמ ְׁש ַמ ְרּתֹו ְּב ֵעת ֶׁשּנִ ְד ַרׁש לְ ַה ִּציל ֶאת ַחּיָ יו ֶׁשל ַחּיָ ל ֲח ֵבר ְּפלֻ ּגָ ה ֶׁש ָּט ַבע‬
‫ּובעֹודֹו ַמ ִּציל ֶאת ֲח ֵברֹו ִּב ְמ ִסירּות נֶ ֶפׁש נִ ְפ ַסק ְּפ ִתיל ַחּיָ יו ֶׁשּלֹו‪.‬‬
‫ִּב ְמ ַע ְרּבֹלֶ ת זְ דֹונִ ית‪ְ ,‬‬
‫נֹותר יָ תֹום ֵמ ָא ִביו ַהּנֶ ֱע ָרץ‪ׁ .‬שּוב ֹלא ָהיָ ה ָא ִביו זַ "ל לְ יָ דֹו לְ ַה ְד ִריכֹו ּולְ כַ ּוְ נֹו‪ ,‬לְ לַ ְּמדֹו‬
‫ַחּיִ ים ַ‬
‫ּומ ַד ֶּב ֶרת ֶאל נִ ְׁש ָמתֹו‪.‬‬
‫ָחכְ ַמת ַחּיִ ים‪ ,‬אּולָ ם רּוחֹו ֶׁשל ָה ָאב נִ ְׁש ֲא ָרה ִעּמֹו‪ַ ,‬מ ְד ִריכָ ה אֹותֹו ְ‬
‫ְּבא ֶֹפן ָּברּור יָ ַדע ּכִ י הּוא ַמ ְמ ִׁשיְך ֶאת ַּד ְרּכֹו ֶׁשל ָא ִביו‪ָ ,‬עלָ יו לְ ַמּלֵ א ֶאת ְמקֹומֹו‪.‬‬
‫ּפּורים ֵמ ַח ְב ֵרי ָא ִביו ַעל‬
‫ימה‪ ,‬זֹאת יָ ַדע ּגַ ם ִּב ְהיֹותֹו יֶ לֶ ד‪ּ ,‬גַ ם ַה ִּס ִ‬
‫ֹלא ַקּלָ ה ִהיא ַה ְמ ִׂש ָ‬
‫אֹותם ַחּיָ ב לַ ֲעבֹר ּכָ ל ִמי‬
‫ָה ִאּמּונִ ים ַה ָּק ִׁשים וְ ַעל ַה ְּמ ִׂשימֹות ַהּכִ ְמ ַעט ִּבלְ ִּתי ֶא ְפ ָׁש ִרּיֹות ֶׁש ָ‬
‫חּוׁשה‪.‬‬
‫נֹות ָרה נְ ָ‬
‫רֹוצה לְ ִה ְת ַק ֵּבל לַ ַּׁשּיֶ ֶטת‪ֹ ,‬לא ִה ְר ִּתיעּו אֹותֹו; הּוא יָ ַדע ַהּכֹל וְ ַה ְחלָ ָטתֹו ְ‬
‫ֶׁש ֶ‬
‫ּומעֹולָ ם יָ ְדעּו ַהּכֹל ּכִ י ְמ ִש ָֹימה‬
‫אֹותּה יָ ַרׁש ֵמ ָא ִביו‪ֵ .‬מ ָאז ֵ‬
‫יב ְציָ ה‪ֶׁ ,‬ש ָ‬
‫מֹוט ַ‬
‫ַחּיִ ים ָהיָ ה ָחדּור ְּב ִ‬
‫יֹותר‪ִ .‬אם ַחּיִ ים ִה ְת ַחּיֵ ב ‪-‬‬
‫ּטֹובה ְּב ֵ‬
‫ּצּורה ַה ָ‬
‫ּוב ָ‬
‫לֹואּה ַ‬
‫נֹוטל ַעל ַע ְצמֹו ְּת ֻב ַּצע ִּב ְמ ָ‬
‫ֶׁש ַחּיִ ים ֵ‬
‫יהם ָע ְבדּו יַ ְח ָּדו‬
‫ַחּיִ ים ּגַ ם יְ ַקּיֵ ם‪ֹ ,‬לא ָהיּו ֶא ְצלֹו ֶה ְב ֵּדלִ ים ֵּבין ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה וְ ַה ַּמ ֲע ֶשֹה‪ְׁ ,‬שנֵ ֶ‬
‫ְּבא ֶֹפן ָצמּוד ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ִּת ְקׁשּור ָמלֵ א‪.‬‬
‫ּוב ֲה ָר ַמת‬
‫יבת ַמ ָּׂשאֹות ַ‬
‫ִמּתֹוְך ַמ ָּבט ַמ ְר ִחיק לֶ כֶ ת ִמ ְת ַא ֵּמן ָהיָ ה ְּבכָ ל ְּתחּום ֶא ְפ ָׁש ִרי‪ִּ ,‬ב ְס ִח ַ‬
‫ּומ ֵּדי יֹום ְמ ַׁש ֵּפר ָהיָ ה ֶאת ֶה ֵּׂשגָ יו‬
‫ּומ ַעּיְ פֹות‪ִ ,‬‬
‫ִמ ְׁשקֹולֹות‪ַ ,‬רגְ לָ יו ֻה ְרּגְ לּו לְ ִריצֹות ֲא ֻרּכֹות ְ‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ימּה‪.‬‬
‫ּומ ְתּכַ ּוֵ ן לְ ַהגְ ִׁש ָ‬
‫יֹוד ַע ָהיָ ה ְּב ִדּיּוק ֶאת ַה ַּמ ָּט ָרה ֶׁשּלְ מּולֹו ִ‬
‫כֹולֹותיו‪ֵ ,‬‬
‫ָ‬
‫וְ ֶאת יְ‬
‫ּומ ְת ַק ֵּדם ְמ ַס ֵּמן לְ ַע ְצמֹו ַמ ָּטרֹות‬
‫ּכָ ְך ָחלְ פּו לָ ֶהם יָ ִמים ַאף ָׁשנִ ים‪ ,‬וְ ַחּיִ ים ְּב ֶׁשּלֹו ִמ ְת ַא ֵּמן ִ‬
‫ּובכָ ל ֶע ֶרב ְּב ֶט ֶרם ָׁשכַ ב לִ יׁשֹן‬
‫לּוח ּגָ דֹול ָהיָ ה ָּתלּוי ֵמ ַעל ִמ ָּטתֹו‪ְ ,‬‬
‫ּומ ִּׂשיג‪ַ .‬‬
‫ּכֹובׁש ַ‬
‫וִ ָיע ִדים‪ֵ ,‬‬
‫יֹוציא ֶאל ַהּפ ַֹעל‬
‫ּובא יֹום ַהּגִ ּיּוס לַ ַּׁשּיֶ ֶטת‪ָׁ ,‬שם ִ‬
‫נֹוסף ּכִ י ִהּנֵ ה ִמ ְת ָק ֵרב ָ‬
‫ָהיָ ה ְמ ַס ֵּמן ֵחץ ָ‬
‫ֶאת ַמה ֶּׁש ָהיָ ה ַעד ּכֹה ְּבכ ַֹח‪...‬‬
‫ַהּיֹום ַהּגָ דֹול ִהּגִ ַיע‪ַ ,‬חּיִ ים ָמ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ַּב ַּׁשּיֶ ֶטת‪ֹ .‬לא ָהיָ ה ְמ ֻא ָּׁשר ִמ ֶּמּנּו ְּבאֹותֹו יֹום‬
‫ֶׁשּבֹו ִה ְתיַ ֵּצב ְּב ַׁש ֲע ֵרי ַה ַּמ ֲחנֶ ה ַהּיַ ִּמי וְ ִק ֵּבל ֶאת ַה ִּצּיּוד ֶׁשאֹותֹו ְמ ַק ֵּבל ּכָ ל ַחּיָ ל ִמ ְתּגַ ּיֵ ס‪.‬‬
‫ּובּלַ ַהט‬
‫יֹוׁשב ָמרֹום‪ַ ,‬‬
‫הֹודיָ ה לְ ֵ‬
‫ְּת ִפּלָ ה ְסּפֹונְ ַטאנִ ית ָּפ ְר ָצה ִמ ִּפיו ָה ָאמּון ַעל ְּת ִפּלָ ה וְ ַעל ָ‬
‫ָה ָא ְפיָ נִ י לֹו ֵהכִ ין ֶאת ַע ְצמֹו לִ ְק ַראת ָח ְד ֵׁשי ָה ִאּמּונִ ים ַה ְמ ָפ ְרכִ ים‪...‬‬
‫עֹומ ִדים לְ ִמ ְס ַּדר ּב ֶֹקר‪.‬‬
‫ּנֹותרּו ְ‬
‫ּכַ ֲעבֹר ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר; ְׁש ַעת ּב ֶֹקר ֻמ ְק ֶּד ֶמת‪ַ .‬ה ַחּיָ לִ ים ֶׁש ְ‬
‫סֹופר ְּב ֵעינָ יו ֶאת ַה ַחּיָ לִ ים ַּב ֲעלֵ י ּכ ֶֹׁשר ַה ִּסּבֹלֶ ת‪,‬‬
‫ַה ְמ ַפ ֵּקד נִ ּגָ ׁש ִּב ְצ ָע ִדים ְמתּונִ ים ִמ ְתּבֹונֵ ן וְ ֵ‬
‫ּוב ֵעינָ יו נִ ּכֶ ֶרת ְׂש ִביעּות ָרצֹון‪ְּ .‬בטֹון ַא ָּב ִהי‬
‫ֶׁש ָּׂש ְרדּו ֶאת ּכָ ל ַמ ְּסעֹות ָה ִאּמּונִ ים וְ ֹלא נָ ְׁשרּו‪ְ ,‬‬
‫חֹורינּו; ַק ְּבלּו ֶאת‬
‫עֹומד ֵמ ֲא ֵ‬
‫"חּיָ לִ ים יְ ָק ִרים‪ַ ,‬מ ְסלּול ָה ִאּמּונִ ים ַה ְמ ָפ ֵרְך ֵ‬
‫ּפֹות ַח הּוא‪ַ :‬‬
‫ֵ‬
‫כֹותי לְ ֶרגֶ ל ַה ְצלָ ַח ְתכֶ ם ַּב ְּמ ִש ָֹימה ַהּגְ דֹולָ ה"‪.‬‬
‫ִּב ְר ַ‬
‫ַה ַחּיָ לִ ים ַהּנִ ְרּגָ ִׁשים ְמ ַחּכִ ים לְ ֶה ְמ ֵׁשְך ַה ְּד ָב ִרים‪ַ ,‬מ ְמ ִּתינִ ים ְּב ַס ְבלָ נּות לַ ְּמ ִש ָֹימה ָה ִראׁשֹונָ ה‬
‫יהם ַה ְמ ַפ ֵּקד‪ּ .‬כֻ ּלָ ם‪ִ ,‬מּלְ ַבד ַחּיָ ל ֶא ָחד‪ַ ,‬חּיִ ים ְׁשמֹו‪.‬‬
‫אֹותּה יַ ִּטיל ֲעלֵ ֶ‬
‫ֶׁש ָ‬
‫עֹומדֹות יְ ָׁשרֹות‪ּ .‬כָ ל ַּד ָּקה ַמ ִּביט ִּב ְׁשעֹונֹו ּכְ מֹו‬
‫תּוח‪ַ ,‬רגְ לָ יו ֵאינָ ם ְ‬
‫ּומ ַ‬
‫ַחּיִ ים נִ ְר ֶאה ַע ְצ ָּבנִ י ָ‬
‫עֹובר‬
‫עֹומד לְ יָ דֹו ַמ ְב ִחין ְּבכָ ְך‪ ,‬וְ ֵאינֹו ֵמ ִבין ָמה ֵ‬
‫ְמ ַב ֵּקׁש לְ ִה ָּמ ֵצא ְּב ָמקֹום ַא ֵחר‪ַ .‬ה ַחּיָ ל ָה ֵ‬
‫ַעל ַחּיִ ים ֶׁשּכְ ָבר ָׁשנִ ים ְמ ַחּכֶ ה לָ ֶרגַ ע ַהּזֶ ה‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה הּוא ְמ ַב ֵּקׁש לִ ְבר ַֹח‪ְּ .‬בלַ ַחׁש הּוא ְמ ָב ֵרר‬
‫"מ ַמ ֵהר ֲאנִ י‪ ,‬עֹוד ְמ ַעט וְ יַ ֲעבֹר זְ ַמן ְק ִר ַיאת‬
‫"על ָמה ַהּלַ ַחץ?" וְ ַחּיִ ים ֵמ ִׁשיב‪ְ :‬‬
‫ֵא ֶצל ַחּיִ ים ַ‬
‫ְׁש ַמע; ַחּיָ ב ֲאנִ י לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ְּב ֶט ֶרם נֵ ֵצא לַ ְּמ ִש ָֹימה"‪.‬‬
‫ּופֹוקד לְ ִה ְת ַא ְרּגֵ ן ְּבתֹוְך‬
‫ימה ֵ‬
‫רֹועם ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד ֶׁש ֵּמ ִטיל ֶאת ַה ְמ ִׂש ָ‬
‫ּוב ֶר ַקע נִ ְׁש ָמע קֹולֹו ָה ֵ‬
‫ָ‬
‫יהם ּולְ ִה ְת ַא ְרּגֵ ן לַ ְּמ ִש ָֹימה‪,‬‬
‫ַּדּקֹות ְספּורֹות‪ַ .‬ה ַחּיָ לִ ים ּכֻ ּלָ ם ָא ִצים ָר ִצים לָ ַק ַחת ֶאת ֶח ְפ ֵצ ֶ‬
‫וְ ִאּלּו ַחּיִ ים נִ ּגָ ׁש ְּב ַר ַעד ֶאל ַה ְמ ַפ ֵּקד‪ֶׁ ,‬ש ָהיָ ה ֲח ֵברֹו ַהּטֹוב ֶׁשל ָא ִביו‪ְ ,‬מ ַקּוֶ ה ֶׁש ֶאּולַ י ְּבגִ ין‬
‫ֻע ְב ָּדה זֹו יִ זְ ּכֶ ה לַ ֲחנִ ינָ ה‪ְ ,‬מ ַב ֵּקׁש לְ ַה ְרׁשֹות לֹו לְ ַא ֵחר ְמ ַעט‪ַ ,‬חּיָ ב הּוא לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל‪.‬‬
‫גּובה‪ּ" :‬בֹוׁש וְ ִהּכָ לֵ ם‪ְ ,‬מ ִש ָֹימה ִראׁשֹונָ ה וְ ַא ָּתה ְמ ַב ֵּקׁש‬
‫רֹועם ְּבקֹולֹו ִּב ְת ָ‬
‫ַה ְמ ַפ ֵּקד ֵ‬
‫לְ ִה ְׁש ַּת ֵּמט?! ֹלא ּכָ ְך נָ ֶאה לְ ָך‪ ,‬רּוץ ַמ ֵהר לְ ִה ְת ַא ְרּגֵ ן‪ִּ ,‬ב ְפ ֻק ָּדה!"‬
‫ּוב ֵעינָ יו ְּת ִחּנָ ה‪.‬‬
‫ּבֹוהה ַּב ְּמ ַפ ֵּקד ְ‬
‫קּוע ֶ‬
‫נֹותר ַעל ְמקֹומֹו ָּת ַ‬
‫אּולָ ם ַחּיִ ים ָ‬
‫"אם ֵאינְ ָך ִמ ְת ַא ְרּגֵ ן לַ ְּמ ִש ָֹימה ְּב ֶרגַ ע זֶ ה‬
‫מֹותיר ְּביָ דֹו ֶא ְפ ָׁש ֻרּיֹות ַרּבֹות‪ִ :‬‬
‫ַה ְמ ַפ ֵּקד ֵאינֹו ִ‬
‫רּותָך ַּב ַּׁשּיֶ ֶטת!"‬
‫ִסּיַ ְמ ָּת ֶאת ֵׁש ְ‬
‫ּיּומּה ֶׁשל ַה ְּת ִפּלָ ה‬
‫ּוב ִס ָ‬
‫אֹלקים‪ְ ,‬‬
‫נֹושֹא ְּת ִפּלָ ה ַח ָּמה לֵ ִ‬
‫ַחּיִ ים ֵאינֹו ְמ ַה ֵּסס‪ ,‬נִ ּגָ ׁש לִ ְצ ִריפֹו ֵ‬
‫יֹוצא‪.‬‬
‫נֹוטל ֶאת ֲח ָפ ָציו וְ ֵ‬
‫ּפֹוׁשט ֶאת ַמ ָּדיו ֵ‬
‫ֵ‬
‫ּקֹורא‬
‫חֹוריו לִ ְראֹות ִמי הּוא ַה ֵ‬
‫ּתֹובב לַ ֲא ָ‬
‫נַ ֲחזֹר ֶאל ַהּׁשּורֹות ֶׁש ָּב ֶהן ָּפ ַת ְחנּו‪ַ .‬חּיִ ים ִמ ְס ֵ‬
‫ּומ ַחּיֵ ְך‪" :‬יָ ַד ְע ִּתי ַחּיִ ים ּגַ ם יָ ַד ְע ִּתי ּכִ י‬
‫עֹומד לְ יָ דֹו ְ‬
‫רֹואה ֶאת ְמ ַפ ְּקדֹו ֵ‬
‫ִּב ְׁשמֹו‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה הּוא ֶ‬
‫יהם ֻחנַ כְ ָּת‪ .‬יָ ַד ְע ִּתי ּכִ י ק ַֹר ְצ ָּת ֵמח ֶֹמר‬
‫ַּת ֲעמֹד ַעל ֶׁשּלְ ָך‪ ,‬וְ ֹלא ְּתוַ ֵּתר ַעל ָה ֲע ָרכִ ים ֶׁש ֲעלֵ ֶ‬
‫מֹותָך‬
‫ימה; ָר ִצ ִיתי ַרק לְ וַ ֵּדא זֹאת‪ .‬לְ ַחּיָ לִ ים ֶׁשּכְ ְ‬
‫סֹוטה ִמן ָה ֱא ֶמת ּכִ ְמֹלא נִ ָ‬
‫ַא ֵחר ֶׁש ֵאינֹו ֶ‬
‫קּוקים‪ֲ .‬חזֹר ֵאלֵ ינּו!"‬
‫ָאנּו זְ ִ‬
‫*‬
‫ּוב ְרצֹונֹות‪ֵ .‬אין‬
‫נַ ְפנִ ים ֶאת ַה ֶּמ ֶסר‪ַ :‬ה ַחּיִ ים ְמלֵ ִאים ְּב ֶא ְתּגָ ִרים‪ַּ ,‬ב ֲחלֹומֹות‪ִּ ,‬ב ְׁש ִאיפֹות ִ‬
‫ְּפסּול ְּבכָ ְך‪ִּ ,‬ב ְתנַ אי ֶׁשּיֵ ַדע ָא ָדם ֹלא לְ וַ ֵּתר ַעל ָה ֲע ָרכִ ים ָה ֲא ִמ ִּתּיִ ים‪ֹ ,‬לא לָ ֵתת לַ ֲחלֹומֹות‬
‫לְ נַ ֵּפץ ֲא ִמ ֻּתּיֹות‪ֹ ,‬לא לְ ִהּכָ נַ ע לָ ְרצֹונֹות וְ לִ ְקּבֹר ֶאת ּכָ ל ַה ָּקדֹוׁש וְ ַהּיָ ָקר‪...‬‬
‫הבחירות‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫התרגשות אחזה בכל תושבי העיירה‬
‫הרומנית ז'ילבאו‪ ,‬קרול השני‪ ,‬מלך‬
‫רומניה התעתד לבקר בעיירה‪ ,‬שמנתה‬
‫עשרות אלפי תושבים ולשוחח עם‬
‫נציגיה‪ .‬חודשים קודם בואו של המלך‪,‬‬
‫עמלו פועלים על ניקיון הרחובות‪,‬‬
‫קישוט הבתים‪ ,‬וגם הילדים בבתי הספר‬
‫התכוננו לשירת המקהלה ולהנפת‬
‫דגלים חגיגית לכבודו של המלך‪.‬‬
‫ראש העיר מיראל קונסטנטה ניצח על‬
‫המלאכה בהתלהבות‪ ,‬הוא היה ראש‬
‫העיר שנים רבות‪ ,‬ושאף שהמלך יכיר‬
‫בניהולה המוצלח של העיירה‪ .‬ואילו‬
‫יהודי המקום התכוננו בדרך משלהם‬
‫לקבל את פניו של המלך‪ .‬להבדיל‬
‫אריק סגל‬
‫מראש העיר קונסטנטה‪ ,‬הם קיוו‬
‫שהמלך יקבל רושם שלילי מהמקום‪,‬‬
‫ינזוף בראש העיר ויפטר אותו מתפקידו‪ .‬בגלל התנכלותו הבלתי פוסקת‬
‫של מיראל קונסטנטה לתושבים היהודים‪ .‬קונסטנטה‪ ,‬שהיה נוצרי קתולי‬
‫אדוק‪ ,‬ראה לו למטרה להצר את רגלי מי שאינו מאמין בנצרות‪.‬‬
‫היהודים הורשו לגור ברחובות צרים סמוך לנהר ולאזורי התעשייה‬
‫המלאים ברעש ובפיח‪ .‬כל ניסיון הרחבה לווה בהליכים בירוקרטיים‬
‫אין סופיים‪ ,‬ובנוסף ניתנה להם שום הקלה במיסים‪ .‬ולהיפך‪ ,‬הסוחרים‬
‫היהודים נאלצו להילחם על כל רישיון לנהל עסק בעיירה הקטנה‪.‬‬
‫בואו של המלך הפיח תקווה במנהיגי הקהילה היהודית שדרשו להתקבל‬
‫לראיון אצל המלך ומבוקשם ניתן להם‪ ,‬יום למחרת הופיעו היהודים‬
‫בחדר המפואר בו התאכסן ושפכו את ליבם בפניו‪ .‬הם סיפרו לו על‬
‫התנכלויותיו של קונסטנטה‪ ,‬על מקומות המגורים העלובים שבהם ניתן‬
‫להם להתגורר ועל היחס המשפיל לכל בקשה‪ .‬המלך הקשיב בעניין‪,‬‬
‫והבטיח כי יבדוק את תלונותיהם‪.‬‬
‫בינתיים חזר המלך לארמונו בבירה‪ ,‬וכעבור חודש קיבלו נציגי הקהילה‬
‫הזמנה רשמית לראיון אצל המלך‪ .‬הנציגים הופיעו בשעה היעודה‬
‫כשליבם הולם בתקווה‪ ,‬והופתעו לגלות את ראש העיר מיראל קונסטנטה‬
‫ממתין אתם לראיון‪ .‬כשהגיעה השעה ניצבו כולם בפני המלך שאמר‪:‬‬
‫"בדקתי היטיב את קובלנותיהם של אזרחי היהודים בעיירה ז'ילבאו‪ ,‬וגם‬
‫שמעתי את תשובותיו של ראש העיר‪ .‬קשה לי להכריע בעניין ‪ -‬ועל כן‬
‫החלטתי היא‪ ,‬שתיערכנה בחירות בעיירה לתפקיד ראש העיר‪"...‬‬
‫הייתה זו החלטה מהפכנית‪ .‬באותם ימים‪ ,‬ראש העיר היה נבחר על ידי‬
‫המלך או על ידי נציגיו‪ .‬בחירות דמוקרטיות בהם מצביעים האזרחים‬
‫גופם בעד נציגיהם היו מאורע נדיר‪ .‬ההכרעה של המלך קרול השני‬
‫הייתה צעד נדיר‪ ,‬אך היהודים ראו כי קונסטנטה מחייך חיוך רחב ובטוח‪.‬‬
‫הוא היה משוכנע כי אין לאיש כל סיכוי להתמודד מולו בבחירות בעיר‬
‫בה הוא שולט כמלך כבר עשרים וחמש שנה‪ .‬היהודים הודו למלך‪ ,‬וחזרו‬
‫בלב כבד לעיירה‪.‬‬
‫באסיפה דחופה שנערכה באותו לילה‪ ,‬הציע ראש הקהילה כי האזרחים‬
‫היהודים כולם יתמכו בלורה דראגוס שהייתה אחת המתנגדות הבולטות‬
‫של ראש העיר‪ ,‬שהודיעה מיד לאחר פרסום ההחלטה‪ ,‬שהיא רואה עצמה‬
‫מועמדת לתפקיד ראש העיר‪ .‬דראגוס הייתה אשה הגונה‪ ,‬שהביעה‬
‫את עמדתה בנחרצות נגד יחסו של ראש העיר כלפי היהודים‪ .‬אלא‬
‫שסיכוייה של דראגוס לזכות בתפקיד לא היו גבוהים‪ .‬על פי ההערכות‬
‫של המשתתפים באסיפה‪ ,‬היא הייתה עשויה לזכות בשלושים עד‬
‫ארבעים אחוז מן הקולות‪ .‬ראש העיר המכהן‪ ,‬ששלט במוסדות השלטון‬
‫ובמקומות העבודה צפוי היה לקבל לא פחות מ‪ 60-‬או ‪ 70‬אחוז מהקולות‪.‬‬
‫ייאוש ניכר על פני המשתתפים‪ ,‬ואחד המשתתפים אמר בקול נכאים‪:‬‬
‫"אולי ניגש לקונסטנטה ונבקש את סליחתו על התלונה?!" שתיקה שררה‬
‫לאחר ההצעה‪ ,‬ואז דפק ראש הקהילה בידו של השולחן ואמר‪" :‬אם‬
‫הקב"ה עזר לנו והוביל אותנו לבחירות‪ ,‬דבר שלא היה עד היום‪ ,‬עלינו‬
‫לקבל את המתנה הזו ולנצל אותה! אסור לנו להתייאש!"‬
‫יומיים לפני הבחירות הופיעו במרשם האוכלוסין של העיירה שני‬
‫תושבים חדשים‪ .‬הם ביקשו להירשם כאזרחים בעיר והציגו תעודות על‬
‫שכירות דירה‪ ,‬ועל עבודה בעיר‪ .‬שני סוחרים יהודים‪ ,‬העידו כי השנים‬
‫אכן נשכרו לעבודה אצלם למשך החודש הקרוב‪ ,‬ולפקיד העירייה לא‬
‫נותר אלא לרשום את השנים כתושבים לכל דבר‪ .‬משם פנו השנים לאגף‬
‫נוסף בעירייה – וועדת הבחירות שמינה המלך עבור ניהול תקין של‬
‫מערכת הבחירות‪ .‬הם הופיעו בפני הוועדה וביקשו להציג את מועמדותם‬
‫לראשות העירייה‪ .‬חברי הוועדה התבוננו בהם בפליאה ושאלו‪" :‬מי‬
‫אתם?"‬
‫השנים הוציאו את המסמכים המוכיחים כי הם תושבי העיר‪ ,‬וזכותם‬
‫המלאה כמו כל תושב להתמודד על התפקיד‪ .‬ראש וועדת הבחירות‬
‫משך בכתפיו וביקש לרשום את שמותיהם‪' :‬מיראל קונסטנטה'‪ ,‬ו'מיראל‬
‫קונסטנטה'‪ .‬שוב הציצו חברי הוועדה בפני השנים בתימהון‪ ,‬אך הללו‬
‫הוכיחו על ידי תעודות הזהות שלהם כי זהו שמם מלידה‪ .‬מכיוון שמיראל‬
‫קונסטנטה‪ ,‬הוא שם לא מאד נדיר ברומניה‪ .‬למפלגתם הם ביקשו לקרא‬
‫'מיראל קונסטנטה הוותיק'‪ ,‬ו'מיראל קונסטנטה המקורי'‪ .‬לא היה היגיון‬
‫בהתנהגותם‪ ,‬אבל הכול היה חוקי לחלוטין‪ .‬כל אחד רשאי להתמודד‪ ,‬וכל‬
‫אחד רשאי לבחור מה יהיה רשום על פתק ההצבעה שלו‪.‬‬
‫יום הבחירות הגיע‪ ,‬והתושבים שנהרו בהמוניהם לקלפי הופתעו לגלות‬
‫שלשה פתקים עם השם 'מיראל קונסטנטה'‪ .‬ראש העיר הוזעק בדחיפות‬
‫וניסה לפסול את הפתקים החילופיים‪ ,‬אך וועדת הבחירות הבהירה לו‬
‫שהכל חוקי ושזכותם המלאה להתמודד‪ .‬התושבים המבולבלים הצביעו‬
‫למיראל קונסטנטה מבלי לדעת למי הם מצביעים ובסוף יום הבחירות‬
‫התקבלה התוצאה הבאה‪ :‬ראש העיר מיראל קונסטנטה קיבל ‪25‬‬
‫אחוז מהקולות‪ .‬מיראל קונסטנטה 'הוותיק' קיבל ‪ 25‬מהקולות‪ .‬מיראל‬
‫קונסטנטה 'המקורי' קיבל ‪ 15‬אחוז מהקולות‪ .‬הגברת לורה דראגוס‬
‫קיבלה ‪ 35‬אחוזים מהקולות והוכרזה כמנצחת וכראש העיירה הבאה של‬
‫ז'ילבאו‪ .‬שני השחקנים בעלי השם הזהה 'מיראל קונסטנטה לחצו את היד‬
‫לראש העיר המפסיד שהביט בהם במשטמה‪ ,‬ואמרו לו‪" :‬יש לנו שם מאד‬
‫יפה‪ ,‬אדוני ראש העיר לשעבר‪"...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע מתוארת תכניתו של‬
‫בלק לקלל את עם ישראל‪ ,‬כשעבור כך‬
‫הוא שוכר את בלעם ואף בונה עבורו‬
‫מזבחות‪ ,‬אלא שלבסוף בלעם בירך‬
‫את עם ישראל‪ .‬בלק התרעם על בלעם‬
‫שלא מילא את שליחותו ובלעם הסביר‬
‫לו כי זה לא תלוי בו‪" :‬את אשר ישים‬
‫ה' בפי אותו אשמור לדבר"‪ .‬האדם יכול‬
‫לתכנן דברים ככל שירצה‪ ,‬אך בסופו‬
‫של דבר מי שמכריע מה יקרה הוא רק‬
‫ה' יתברך‪.‬‬
‫חלוקת הצדקה‬
‫יורם היה שמח ומאושר‪.‬‬
‫העסקה שעליה עמל כבר‬
‫מספר חודשים התבצעה‬
‫בהצלחה‪ ,‬והוא הכניס כבר‬
‫לכיסו סכום של עשרות אלפי‬
‫שקלים‪ .‬הוא הכין סכום של‬
‫חמשת אלפים שקלים אותו‬
‫תכנן לתת לצדקה וניגש‬
‫לגבאי בית הכנסת וסיפר לו‬
‫על כוונתו לתרום את הכסף‬
‫למשפחות נזקקות‪ .‬הגבאי‬
‫שאלה מס' ‪403‬‬
‫התרגש מאד מנדיבותו של‬
‫יורם ואמר‪" :‬תראה יורם‪,‬‬
‫כרגע עומדות לי בראש לפחות חמש משפחות שהמצב‬
‫הכלכלי שלהם קשה‪ ,‬עד קשה מאד‪ .‬אבל ההתלבטות‬
‫שלי היא כזאת‪ :‬האם כדאי לתת לכל משפחה אלף ‪₪‬‬
‫מה שללא ספק יסייע להם מאד‪ ,‬אבל לא לגמרי כיוון‬
‫שיש להם לא מעט הוצאות לקראת החגים‪ .‬או שעדיף‬
‫לתת את כל הכסף למשפחה אחת‪ ,‬שיעברו את החגים‬
‫'כמו שצריך‪ '...‬לכן אני ייגש לרב‪ ,‬אני ישאל אותו ואעדכן‬
‫אותך‪"...‬‬
‫מה לדעתכם פסק הרב ליורם?‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן‬
‫ערוך 'יורה דעה' סימן רנ"ז סעיף ט' וספר 'חסידים' סימן ס"א‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "בום על קולי" (שאלה מס' ‪)401‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬במהלך המטס של יום העצמאות‬
‫הנמיך טוס אחד המטוסים וגרם ל'בום על קולי' וכתוצאה‬
‫מהרעש נשברו זכוכיות הבית‪ ,‬ולסבא דוד שישב בסלון נקרע‬
‫עור התוף באוזן שמאל ואיבד את שמיעתו‪ .‬המשפחה תבעה‬
‫את הטייס לפצות אותה על הנזקים‪ ,‬האם הטייס צריך לפצות‬
‫את המשפחה?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬הטייס חייב לשלם את הנזק שגרם‪ ,‬אבל לגבי‬
‫החירשות של סבא דוד באוזן שמאל הוא יהיה פטור מלשלם‬
‫ב'דיני אדם' וחייב ב'דיני שמים'‪ .‬ואם נגרם קרע בעור התוף‬
‫כתוצאה מ'בום על קולי' אין ספק שזהו נזק ישיר שהטייס יהיה‬
‫חייב לשלם‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא קמא' דף צ"א‬
‫עמוד א') נפסק שאדם שהבהיל את חברו וגרם לו לחירשות‬
‫פטור מ'דיני אדם' וחייב ב'דיני שמים'‪ .‬הסיבה לפטור היא כיוון‬
‫שהאדם שנבהל גרם לעצמו בבהלתו לחירשות‪ .‬אבל אין ספק‬
‫שב'דיני שמים' הוא חייב ללא ספק כיוון שגרם נזק לחברו‪,‬‬
‫אבל רק בתנאי שלא החזיק או נגע בחברו בידיו ועשה בו‬
‫'מעשה נזק' שאז בוודאי יהיה חייב גם ב'דיני אדם' וכן נפסק‬
‫להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ת"כ)‬
‫בנידון זה הובאו דעות שונות של הראשונים‪ .‬הגמרא הסבירה‬
‫שבמקרה שהבהילו מישהו‪ ,‬הנזק שנגרם לאותו אחד משנבהל‬
‫אינו ממש תוצאה ישירה של הבהלה מחמת שהנבהל גרם‬
‫לעצמו את הנזק‪ ,‬והוא יכל לברוח מהמקום ולא להיבהל ולכן‬
‫הדין הוא שפטור מ'דיני אדם'‪ .‬אבל מצד שני‪ ,‬אם אותו אדם‬
‫שהבהיל אותו החזיק אותו‪ ,‬או נגע בו הוא חייב בתשלום כיוון‬
‫שהנזק הפך להיות ישיר ומיידי‪.‬‬
‫ולכן כל הפטור כאן נובע מעצם העובדה שהיה לנבהל היכן‬
‫לברוח‪ ,‬אבל מה יהיה הדין במקרה שבו הבהלה הגיעה‬
‫בפתאומיות ולא היה לאותו אדם שנבהל מספיק זמן לברוח‪,‬‬
‫כמו במקרה שלנו שהבום העל קולי הגיע בפתאומיות? לדעת‬
‫רש"י והרמב"ם המבהיל פטור‪ ,‬כל עוד הוא לא נגע בו והנזק‬
‫אינו נחשב לנזק ישיר למרות שלא היה לנבהל להיכן לברוח‪.‬‬
‫אבל דעת היד רמ"ה שחייב כיוון שאדם שמבהילים אותו‪,‬‬
‫בורח בדרך כלל ברגע הבהלה וכיוון שלא היה לו לאן לברוח‬
‫– על האדם שהבהיל אותו לשלם את הנזק‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫הטייס בוודאי לא נגע או החזיק בסבא דוד‪ ,‬אבל מצד שני גם‬
‫לסבא דוד לא הייתה הזדמנות לברוח לאור העובדה שהבום‬
‫העל קולי הגיח בפתאומיות‪ ,‬ולכן הדין יהיה תלוי במחלוקת‬
‫הראשונים שהבאנו‪ ,‬והטייס יוכל לטעון כדעת רש"י והרמב"ם‬
‫ולהיפטר מתשלום‪.‬‬
‫חשוב להדגיש שהפטור מתשלום הוא רק בדיני אדם‪ ,‬במקרה‬
‫שלנו שבית דין לא מחייבים על הנזק שנגרם‪ .‬אבל כדי לצאת‬
‫ידי חובת 'דיני שמים' הוא חייב לשלם‪ .‬ואם נגרם קרע בעור‬
‫התוף שזהו תוצאה ישירה של הבום העל קולי שהרי דבר כזה‬
‫לא נגרם רק מבהלה‪ ,‬אין ספק שהטייס חייב לשלם את הנזק‪.‬‬
‫האם יהיה הטייס חייב לשלם על שאר הנזקים שעשה?‬
‫יש מושג בגמרא שנקרא 'כוחו שהזיק' שזה אומר שאדם שלא‬
‫הזיק בידיים ממש‪ ,‬אלא נגרם נזק מחמת כוחו חייב לשלם‪,‬‬
‫מכיוון ש'כוחו' נחשב כגופו ממש וכך נפסק להלכה (סימן ש"ץ‬
‫הלכה ט')‬
‫ולכן במקרה שלנו כל הנזקים נגרמו כתוצאה מטיסתו הנמוכה‪,‬‬
‫הטייס יהיה חייב מדין 'כוחו שהזיק'‪.‬‬