עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 735 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב רמת שרת ארנונה המצלמה שלנו השתתפה בשני סיומי מסכת בסניפי 'שלום לעם' שבארנונה ורמת שרת .היה מיוחד! סניף שלום לעם בברמת שרת | פועל בימי ב' -ד' 20:30-22:30 - בבית הכנסת 'זכות אבות' רח' פרץ ברנשטין 3ירושלים. בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים050-4122855 : סניף שלום לעם לעם' בארנונה' | פועל בימי ב'-ד' 20:30 - 22:00 - בבית הכנסת 'ש"י עגנון' רח' לייב יפה 11ירושלים. בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-7644420 : גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il הבחירות במדור סיפור לשבת פרשת בלק י' תמוז תשע"ו 16ביולי 2016 תלמיד חכם (ג') האם כל יהודי צריך להיות תלמיד חכם? כל יהודי צריך "לקבוע עתים לתורה" ולהקדיש ללימוד לפחות מעט זמן בכל יום ,וצריך לדעת לפחות את הידיעות הבסיסיות בהלכה ואת עיקרי התורה שבכתב ושבעל פה .מעבר לכך ,ראוי לכל יהודי להשתדל להרבות בלימוד ככל יכולתו ,בימי חול ובפרט בשבת. בעזרת התמדה ותכנון נכון ,גם מי שאין "תורתו אומנותו" ,יכול להקיף חלקים יו נרחבים בתורה. סף ר זנ יק השאלה אם ראוי לאדם להקדיש את עיקר זמנו לתורה ,תלויה כמובן בשאלת הפרנסה ,כאשר לבחורים צעירים יש יותר אפשרות לעשות כך מאשר למבוגרים ובעלי משפחות. מעבר לכך ,הדבר תלוי גם בטבעו ובנטיית לבו של האדם ,שכן ישנם אנשים שמתאים להם יותר לבנות את העולם בתחומים מעשיים שונים, וכל מקרה לגופו. האם יכול להיות צדיק שאינו תלמיד חכם? התשובה לשאלה זו מורכבת .מצד אחד ,גם מי שמסיבות שונות לא זכה ללמוד תורה ,יכול להיות גדול במצוות אחרות ,כמו תפילה או גמילות חסדים .מעבר לכך חשוב לדעת ,שמדרגתו הרוחנית האמיתית של האדם ,ומקומו בעולם הבא ,אינם נקבעים כלל לפי "הישגיו" הרוחניים, אלא רק לפי השתדלותו ומאמציו .משום כך גם מי שמצבו הרוחני ירוד ביותר ,אבל הוא עושה כמיטב יכולתו כדי להשתפר ולהתקדם ,הרי הוא צדיק בעיני ה' ,ועשוי אף להיות במדרגה גבוהה יותר מתלמיד חכם שאינו יש לי מושג מתאמץ ואינו משקיע כל כך .ובאמת מצאנו בגמרא סיפורים על אנשים פשוטים מאוד ,שבזכות השקעתם במצוות מסוימות זכו להיות בגן עדן ביחד עם גדולי חכמי ישראל. אמנם ביחד עם זאת ,מנהיגי העם בעולם הזה יכולים להיות רק תלמידי החכמים .מי שאינו תלמיד חכם אינו יכול להדריך אנשים מבחינה רוחנית ובוודאי שלא להנהיג ציבור .הדרכה והנהגה דורשות יכולת לאזן בצורה נכונה בין ערכים שונים ,ויכולת זו נקנית אך ורק על ידי לימוד החלק ההלכתי שבתורה. כיצד יש להתייחס לתלמיד חכם שמתפרסמים עליו דברים שליליים? זו שאלה כאובה .באופן עקרוני ,חכמים הכירו במציאות של "תלמיד חכם שאינו הגון" או "שאין תוכו כברו" ,כלומר שאין בו יראת שמים והוא אינו משתדל להתנהג בהתאם לתורה שהוא לומד .אדם כזה אינו נחשב כלל לתלמיד חכם .משום כך ,אם התברר מעל לכל ספק שאיש פלוני עושה מעשים רעים בקביעות ,יש להתרחק ממנו ואין ללמוד ממנו .מובן שבעניינים אלו אין לסמוך רק על סיפורים המופיעים בכלי התקשורת, אלא יש צורך בבדיקה אמינה ומוסמכת. כאשר תלמיד חכם עושה דבר שנראה שלילי אך ניתן לפרש אותו באופן חיובי ,ראוי ללמד עליו זכות עד כמה שאפשר ,מתוך הנחה שקטנים הסיכויים שהוא באמת עשה דבר שלילי .כך למשל נאמר בגמרא, שכאשר תלמיד חכם נראה כועס ,יש להניח ש"התורה רותחת בקרבו", כלומר שמחמת התורה שלמד קשה לו יותר להבליג על התנהגות לא נאותה. אמנם יש לדעת ששום אדם אינו "מחוסן" מפני היצר הרע ,וגם תלמידי חכמים וצדיקים אמיתיים עלולים להיכשל וליפול בעניינים שונים .עיקר גדולתו של האדם איננה בכך שאין הוא נופל לעולם ,אלא בכך שהוא קם מיד מנפילתו וחוזר למדרגתו הקודמת .משום כך ,כאשר תלמיד חכם נכשל באופן חד פעמי ,יש להניח שהוא מיד התחרט וחזר בתשובה, "ׁש ַבע יִ ּפֹול ַצ ִּדיק -וָ ָקם". כנאמר בספר משלי (כ"ד ,ט"ז)ֶ : כוחה של החלטה מבאט ל החיים הידיעה שעברה מפה לאוזן בין מחבלי ארגון הטרור דאע"ש ,על הגעתו הצפויה לעירק של כריס קייל מפקד צוות 3 של יחידת 'אריות הים' האמריקאית שהתפרסם כדמות מרתיעה וכלוחם אגדי שעצם הזכרת שמו ,גרמה למחבלים לחשוש לחייהם ולהיכנס ללחץ כבד. למרות שהאמריקאים ניסו לשמור את דבר הגעתו של קייל בסוד ,הדברים דלפו החוצה אודות לאזרח עיראקי ערני ,שהתגורר בסמוך למחנה האמריקאי וזכר איך נראה פרצופו של אבינועם הרש הצלף המפורסם .לא סתם ,כונה כריס קייל' ,הצלף הקטלני ביותר בתולדות צבא ארצות הברית' .עשרות סיפורים מדהימים ויוצאי דופן נקשרו בשמו, כמו גם ביצועי צליפה מדהימים שאין כל דרך אחרת לתאר אותם מלבד כיוצאות דופן במיוחד. רק לפני שבוע ,התפרסמה כתבה מיוחדת על קייל ברשת הCNN האמריקאית ובה תואר איך קייל הצלף האמריקאי ,הצליח לחסל לבדו חוליה של יותר מעשרים מחבלים שהקיפו אותו ואת צוותו .כולם ידעו שאין שני לקור רוח שלו ולעין הנץ המדויקת. כבר חודש שלם שהפנטגון ,מרכז הבקרה של מערכת הביטחון האמריקאי ביחד עם ה CIAעסוקים במציאת 'התשובה' שהעמיד ארגון דאע"ש לכריס קייל הצלף האמריקאי .אנשי המדינה האסלאמית גייסו לשורותיהם את אבו אל מראווי ,שלפני שהחליט לחבור לכוחות דאע"ש ,הספיק לזכות במקום השני בירי מטווח רחוק באולימפיאדה. מבחינת הצבא האמריקאי ,אבו אל מראווי נחשב כאיום הגדול ביותר על חיילי המארינס שליוו את חיילי הצבא העיראקי ובדיוק בגלל הסיבה הזאת השקיעו האמריקאים משאבים רבים בניסיון ללכוד אותו. ביום רביעי ,בחצות הלילה ,הגיע דיווח למפקדת המארינס בעירק שאבו אל מראווי נמצא ברחוב שבאחת השכונות ברובע בכפר קרוב לעיר מוסול ששרץ במאות מחבלי דאע"ש. כוחות גדולים של המרינס והצבא העיראקי החלו לזרום לאזור ,מתוגברים בכריס קייל הצלף .שקט שרר ברחובות. מפקד הצוות מייק ששבסקי החליט שהוא רוצה לתפוס עמדה על גג אחד הבתים .הכוח נכנס בשקט .ורק לאחר שהתמקמו על הגג הבינו את גודל הבעיה שנקלעו אליה :טעות בניווט הלוויין גרמה להם להיכנס לשכונה הלא נכונה .כעת ,על הגג ,הם הבינו שהם נקלעו בטעות לשכונה של המחבלים עצמם .המפקד ששבסקי התקשר לחדר הפיקוד וביקש עדכון מהשטח .בחדר הפיקוד שלחו בקשה לצוות הצילום שמפעיל את הלוויינים האמריקאים שיסרקו את הבתים מסביב ,התמונה שהתקבלה הייתה עגומה למדיי :מעל ארבע מאות מחבלים הקיפו אותם .מפקד הצוות ששבסקי הזעיק סיוע אולם הוחלט בשלב זה לשמור על שקט בכדי לא להסגיר את מיקומם למחבלים. כריס קייל הצלף ,הניח את רובהו על הגג והתמקם ,כאשר הוא סורק את האזור מבעד לכוונת הטלסקופית שלו. לפתע הוא הבחין מבעד לכוונת בפרצוף מוכר :אבו אל מראווי. הוא בדק שוב ושוב ולאחר מכן ,הודיע למפקד הצוות שהוא רוצה לירות .הכוונת הטלסקופית הראתה לכריס קייל שהמטרה שלו נמצאת במרחק של שני קילומטר. מעולם לא נשמע שצלף הצליח לפגוע במישהו ממרחק כה רב ,אבל כריס קייל לא נרתע מהמרחק .הוא חיכה בסבלנות עד שהמטרה ,אבו אל מראווי תינעל לו על הכוונת. "שלא תעז לירות אלא אם אתה בטוח לגמרי שתהרוג אותו!" הזהיר אותו מפקד הצוות ששבסקי" .כל השכונה הזאת שורצת מחבלים .אם הם ישמעו את הירי הם ידעו מיד איפה אנחנו נמצאים .לכן הסיכון שהם ייתקלו במאות מחבלים מסביבם לא שווה אלא רק במידה וכריס באמת יפגע באל מראווי. כריס החל לנשום עמוק ,ואחר כך הסתכל שוב לתוך הכוונת .עכשיו ידע בוודאות שהוא ראה בבירור את אל מראווי .הוא לחץ על הדק הרובה והקליע ניתז ממנו ,מפלח את האוויר ,גומע את כל אלפיים המטרים עד לחיסולו של המטרה מספר אחת של הצבא האמריקאי :אל מראווי. הירייה של כריס הסגירה את מיקומם של לוחמי המארינס וכעת כל המחבלים החלו להסתער על הגג בו שהה הצוות. כריס ומפקדו ששבסקי תפסו עמדות והחלו להשיב באש נגדית ,תוך כדי שהם מבקשים סיוע וחילוץ אווירי. טייסת של חמישה מסוקי אפאצ'י ,הוזנקה במהירות לאזור .במקביל החלו לנוע לכיוון יחידות של חיילי המארינס .כעבור חצי שעה הגיע כוח של 'אריות הים' שהצטרף לחברם הצלף כריס קייל .הם איתרו את מיקומו של אל מראווי שנפגע מהירייה של כריס .מזוודה עם נשק כימי מתקדם נמצאה לידו והתברר שהוא עמד להשתמש בנשק כימי נגד חיילי הצבא העיראקי ותושבי בגדד .אילו היה מצליח לשלוח את הנשק הכימי ליעדו, התוצאות היו הרסניות מתמיד .על אומץ ליבו ותושייתו ,קיבל כריס קייל, הצלף האמריקאי המעוטר ביותר את עיטור הגבורה 'כוכב הכסף'... * אין ספק שהסיטואציה שבה שהה כריס הייתה קשה ומורכבת ביותר. הוא ידע שחיי חיילים רבים תלויים בהצלחתו .אם נוסיף לכך את העובדה שמעולם לא נרשמה פגיעה במטרה בידי צלף כלשהו ממרחק כה גדול, נבין שהחלטתו הייתה לא פשוטה כלל .למרות זאת כריס הלך עם הביטחון שלו והחליט לירות ,וכפי שהתברר הציל את חייהם של הרבה אנשים. גם בחיים שלנו ,לפעמים אנו נדרשים לקבל החלטות אמיצות .פעמים רבות אנחנו מחויבים לקבל את ההחלטה הזו ,מתוך ידיעה שרק למפרע נבין עד כמה חשובה וגורלית היא הייתה עבורנו ועבור הסובבים... מרבה נכסים -מרבה דאגה" (אבות ב' ז') ֹלא לְ ו ֵַּתר יֹוק ֶדת נֹוט ִפים ִמ ִּמ ְצחֹוַ ,ה ֶּׁש ֶמׁש ֶ ֶאגְ לֵ י זֵ ָעה ְ קֹופ ַחת ַעל רֹאׁשֹוַ ,ה ִּתיק ָעמּוס ְּב ִצּיּוד ּכָ ֵבד וְ ַ וְ נָ תּון ַעל ּגַ ּבֹו ַהּכָ פּוף ִק ְמ ָעהְּ .בק ִֹׁשי הּוא צֹועד ,וְ כָ ל זֶ ה לַ ְמרֹות ֱהיֹותֹו ֻמ ְרּגָ ל ְּב ַמ ָּׂשאֹות ֵ ּפֹוס ַע הּוא ֶאל ַׁש ַער ַה ַּמ ֲחנֶ ה. יֹותרֵ , ּכְ ֵב ִדים ֵ יֹוד ַע ּכִ י ּכָ אן ְּב ֶרגַ ע זֶ ה נָ גֹוז ֲחלֹומֹו ַהּגָ דֹול, הּוא ֵ יֹותר ֹלא יִ ְר ֶאה ֶאת ַה ָּמקֹום ַהּזֶ ה .אּולָ ם הּוא ֵ ּפֹוס ַע נִ כְ חֹו ַהיְ ֵׁשר ֶאל ַׁש ַער ַה ַּמ ֲחנֶ ה ,הּוא ֵ יֹוד ַע טּוח ְּב ַד ְרּכֹו וְ ֵ ֲא ִפּלּו ֹלא ַמ ִּביט לְ ָאחֹורָּ ,ב ַ הּורי ֲח ָר ָטה ֵאינָ ם חֹולְ ִפים ּכִ י ַהּכֹל ָׁשוֶ הִ .ה ְר ֵ ְּבמֹחֹוָּ ,ברּור לֹו ֶׁשהּוא ָע ָשֹה ֶאת ַה ַּצ ַעד ַהּנָ כֹון. ּומ ַעל לַ ּכֹל ֶאת ּומעֹולָ ם יָ ַדע ֶאת ֶׁשּלְ ָפנָ יוֵ , ֵמ ָאז ֵ בֹורא עֹולָ םַׁ .ש ַער ַה ַּמ ֲחנֶ ה חֹובתֹו ָה ִראׁשֹונָ ה לְ ֵ ָ נֹוׁשק עֹובר ּבֹוֵ . ּכְ ָבר לְ מּול ֵעינָ יוִ ,הּנֵ ה הּוא ֵ עֹובר ֶאת ַה ַּׁש ַער ...לְ ָת ִמיד... ְּבחֹם לַ ְּמזּוזָ הֵ , נִ ּגַ ׁש לָ אֹוטֹוּבּוס ַה ַּמ ְמ ִּתיןָּ ,תר ְּב ַא ְרנָ קֹו ַא ַחר ִמ ְס ַּפר ְׁש ָקלִ ים ,וְ ִהּנֵ ה ְט ִפ ָיחה ַעל ִׁשכְ מֹו, קֹורא ִּב ְׁשמֹו... יׁשהּו ֵ ִמ ֶ ַאְך ַּבל נַ ְק ִּדים ֶאת ַה ְמ ֻא ָחרָ ,ה ָבה וְ נַ ּכִ יר ֶאת ָה ִאיׁש ֶׁש ִה ְסּכִ ים לַ ֲעזֹב ַהּכֹל ֵמ ָאחֹור ,לְ ַהּנִ ַיח מּורה. מּורת ָּד ָבר ֶׁש ֵאין לֹו ְּת ָ לַ ֲחלֹומֹו ַהּגָ דֹול לְ ִה ְתנַ ֵּפץ ְּת ַ ֵמ ָאז יַ לְ ּדּותֹו יָ ַדע ַחּיִ ים ּכִ י ּכְ ֶׁשּיִ ְת ַּבּגֵ ר וְ יֵ ָע ֶשֹה לְ ִאיׁש יְ ָׁש ֵרת ַּב ַּׁשּיֶ ֶטתַ .א ָּבא זַ "ל ֶׁשאֹותֹו ּלֹוח ִמים ַּב ַּׁשּיֶ ֶטתֹ ,לא ָהיָ ה ִמי ּטֹובי ַה ֲ ּכָ ל ּכָ ְך ֶה ֱע ִריץ ,וְ ַעל ַאף ֶׁש ְּבק ִֹׁשי ִהּכִ ירָ ,היָ ה ִמ ֵ ימֹותיו ְּבכָ ל לִ ּבֹו, ֶׁשּנִ כְ נַ ס לַ ַּׁשּיֶ ֶטת וְ ֹלא ִהּכִ יר אֹותֹוָ ,מסּור וְ נֶ ֱא ָמן לְ ַת ְפ ִקידֹו וְ לִ ְמ ִׂש ָ יבֹותיו נִ ְד ַּבק ַאף הּוא ֵמרּוחֹו ֶׁשּלֹו. יב ְציָ ה ָהיָ ה ָּת ִמידּ ,כָ ְך ֶׁשּכָ ל ַהּנִ ְמ ָצא ְס ִב ָ מֹוט ַ ָחדּור ִ ַעד ֶׁשּנָ ַפל ַעל ִמ ְׁש ַמ ְרּתֹו ְּב ֵעת ֶׁשּנִ ְד ַרׁש לְ ַה ִּציל ֶאת ַחּיָ יו ֶׁשל ַחּיָ ל ֲח ֵבר ְּפלֻ ּגָ ה ֶׁש ָּט ַבע ּובעֹודֹו ַמ ִּציל ֶאת ֲח ֵברֹו ִּב ְמ ִסירּות נֶ ֶפׁש נִ ְפ ַסק ְּפ ִתיל ַחּיָ יו ֶׁשּלֹו. ִּב ְמ ַע ְרּבֹלֶ ת זְ דֹונִ יתְ , נֹותר יָ תֹום ֵמ ָא ִביו ַהּנֶ ֱע ָרץׁ .שּוב ֹלא ָהיָ ה ָא ִביו זַ "ל לְ יָ דֹו לְ ַה ְד ִריכֹו ּולְ כַ ּוְ נֹו ,לְ לַ ְּמדֹו ַחּיִ ים ַ ּומ ַד ֶּב ֶרת ֶאל נִ ְׁש ָמתֹו. ָחכְ ַמת ַחּיִ ים ,אּולָ ם רּוחֹו ֶׁשל ָה ָאב נִ ְׁש ֲא ָרה ִעּמֹוַ ,מ ְד ִריכָ ה אֹותֹו ְ ְּבא ֶֹפן ָּברּור יָ ַדע ּכִ י הּוא ַמ ְמ ִׁשיְך ֶאת ַּד ְרּכֹו ֶׁשל ָא ִביוָ ,עלָ יו לְ ַמּלֵ א ֶאת ְמקֹומֹו. ּפּורים ֵמ ַח ְב ֵרי ָא ִביו ַעל ימה ,זֹאת יָ ַדע ּגַ ם ִּב ְהיֹותֹו יֶ לֶ דּ ,גַ ם ַה ִּס ִ ֹלא ַקּלָ ה ִהיא ַה ְמ ִׂש ָ אֹותם ַחּיָ ב לַ ֲעבֹר ּכָ ל ִמי ָה ִאּמּונִ ים ַה ָּק ִׁשים וְ ַעל ַה ְּמ ִׂשימֹות ַהּכִ ְמ ַעט ִּבלְ ִּתי ֶא ְפ ָׁש ִרּיֹות ֶׁש ָ חּוׁשה. נֹות ָרה נְ ָ רֹוצה לְ ִה ְת ַק ֵּבל לַ ַּׁשּיֶ ֶטתֹ ,לא ִה ְר ִּתיעּו אֹותֹו; הּוא יָ ַדע ַהּכֹל וְ ַה ְחלָ ָטתֹו ְ ֶׁש ֶ ּומעֹולָ ם יָ ְדעּו ַהּכֹל ּכִ י ְמ ִש ָֹימה אֹותּה יָ ַרׁש ֵמ ָא ִביוֵ .מ ָאז ֵ יב ְציָ הֶׁ ,ש ָ מֹוט ַ ַחּיִ ים ָהיָ ה ָחדּור ְּב ִ יֹותרִ .אם ַחּיִ ים ִה ְת ַחּיֵ ב - ּטֹובה ְּב ֵ ּצּורה ַה ָ ּוב ָ לֹואּה ַ נֹוטל ַעל ַע ְצמֹו ְּת ֻב ַּצע ִּב ְמ ָ ֶׁש ַחּיִ ים ֵ יהם ָע ְבדּו יַ ְח ָּדו ַחּיִ ים ּגַ ם יְ ַקּיֵ םֹ ,לא ָהיּו ֶא ְצלֹו ֶה ְב ֵּדלִ ים ֵּבין ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה וְ ַה ַּמ ֲע ֶשֹהְׁ ,שנֵ ֶ ְּבא ֶֹפן ָצמּוד ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ִּת ְקׁשּור ָמלֵ א. ּוב ֲה ָר ַמת יבת ַמ ָּׂשאֹות ַ ִמּתֹוְך ַמ ָּבט ַמ ְר ִחיק לֶ כֶ ת ִמ ְת ַא ֵּמן ָהיָ ה ְּבכָ ל ְּתחּום ֶא ְפ ָׁש ִריִּ ,ב ְס ִח ַ ּומ ֵּדי יֹום ְמ ַׁש ֵּפר ָהיָ ה ֶאת ֶה ֵּׂשגָ יו ּומ ַעּיְ פֹותִ , ִמ ְׁשקֹולֹותַ ,רגְ לָ יו ֻה ְרּגְ לּו לְ ִריצֹות ֲא ֻרּכֹות ְ סיפור צעיר ימּה. ּומ ְתּכַ ּוֵ ן לְ ַהגְ ִׁש ָ יֹוד ַע ָהיָ ה ְּב ִדּיּוק ֶאת ַה ַּמ ָּט ָרה ֶׁשּלְ מּולֹו ִ כֹולֹותיוֵ , ָ וְ ֶאת יְ ּומ ְת ַק ֵּדם ְמ ַס ֵּמן לְ ַע ְצמֹו ַמ ָּטרֹות ּכָ ְך ָחלְ פּו לָ ֶהם יָ ִמים ַאף ָׁשנִ ים ,וְ ַחּיִ ים ְּב ֶׁשּלֹו ִמ ְת ַא ֵּמן ִ ּובכָ ל ֶע ֶרב ְּב ֶט ֶרם ָׁשכַ ב לִ יׁשֹן לּוח ּגָ דֹול ָהיָ ה ָּתלּוי ֵמ ַעל ִמ ָּטתֹוְ , ּומ ִּׂשיגַ . ּכֹובׁש ַ וִ ָיע ִדיםֵ , יֹוציא ֶאל ַהּפ ַֹעל ּובא יֹום ַהּגִ ּיּוס לַ ַּׁשּיֶ ֶטתָׁ ,שם ִ נֹוסף ּכִ י ִהּנֵ ה ִמ ְת ָק ֵרב ָ ָהיָ ה ְמ ַס ֵּמן ֵחץ ָ ֶאת ַמה ֶּׁש ָהיָ ה ַעד ּכֹה ְּבכ ַֹח... ַהּיֹום ַהּגָ דֹול ִהּגִ ַיעַ ,חּיִ ים ָמ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ַּב ַּׁשּיֶ ֶטתֹ .לא ָהיָ ה ְמ ֻא ָּׁשר ִמ ֶּמּנּו ְּבאֹותֹו יֹום ֶׁשּבֹו ִה ְתיַ ֵּצב ְּב ַׁש ֲע ֵרי ַה ַּמ ֲחנֶ ה ַהּיַ ִּמי וְ ִק ֵּבל ֶאת ַה ִּצּיּוד ֶׁשאֹותֹו ְמ ַק ֵּבל ּכָ ל ַחּיָ ל ִמ ְתּגַ ּיֵ ס. ּובּלַ ַהט יֹוׁשב ָמרֹוםַ , הֹודיָ ה לְ ֵ ְּת ִפּלָ ה ְסּפֹונְ ַטאנִ ית ָּפ ְר ָצה ִמ ִּפיו ָה ָאמּון ַעל ְּת ִפּלָ ה וְ ַעל ָ ָה ָא ְפיָ נִ י לֹו ֵהכִ ין ֶאת ַע ְצמֹו לִ ְק ַראת ָח ְד ֵׁשי ָה ִאּמּונִ ים ַה ְמ ָפ ְרכִ ים... עֹומ ִדים לְ ִמ ְס ַּדר ּב ֶֹקר. ּנֹותרּו ְ ּכַ ֲעבֹר ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר; ְׁש ַעת ּב ֶֹקר ֻמ ְק ֶּד ֶמתַ .ה ַחּיָ לִ ים ֶׁש ְ סֹופר ְּב ֵעינָ יו ֶאת ַה ַחּיָ לִ ים ַּב ֲעלֵ י ּכ ֶֹׁשר ַה ִּסּבֹלֶ ת, ַה ְמ ַפ ֵּקד נִ ּגָ ׁש ִּב ְצ ָע ִדים ְמתּונִ ים ִמ ְתּבֹונֵ ן וְ ֵ ּוב ֵעינָ יו נִ ּכֶ ֶרת ְׂש ִביעּות ָרצֹוןְּ .בטֹון ַא ָּב ִהי ֶׁש ָּׂש ְרדּו ֶאת ּכָ ל ַמ ְּסעֹות ָה ִאּמּונִ ים וְ ֹלא נָ ְׁשרּוְ , חֹורינּו; ַק ְּבלּו ֶאת עֹומד ֵמ ֲא ֵ "חּיָ לִ ים יְ ָק ִריםַ ,מ ְסלּול ָה ִאּמּונִ ים ַה ְמ ָפ ֵרְך ֵ ּפֹות ַח הּואַ : ֵ כֹותי לְ ֶרגֶ ל ַה ְצלָ ַח ְתכֶ ם ַּב ְּמ ִש ָֹימה ַהּגְ דֹולָ ה". ִּב ְר ַ ַה ַחּיָ לִ ים ַהּנִ ְרּגָ ִׁשים ְמ ַחּכִ ים לְ ֶה ְמ ֵׁשְך ַה ְּד ָב ִריםַ ,מ ְמ ִּתינִ ים ְּב ַס ְבלָ נּות לַ ְּמ ִש ָֹימה ָה ִראׁשֹונָ ה יהם ַה ְמ ַפ ֵּקדּ .כֻ ּלָ םִ ,מּלְ ַבד ַחּיָ ל ֶא ָחדַ ,חּיִ ים ְׁשמֹו. אֹותּה יַ ִּטיל ֲעלֵ ֶ ֶׁש ָ עֹומדֹות יְ ָׁשרֹותּ .כָ ל ַּד ָּקה ַמ ִּביט ִּב ְׁשעֹונֹו ּכְ מֹו תּוחַ ,רגְ לָ יו ֵאינָ ם ְ ּומ ַ ַחּיִ ים נִ ְר ֶאה ַע ְצ ָּבנִ י ָ עֹובר עֹומד לְ יָ דֹו ַמ ְב ִחין ְּבכָ ְך ,וְ ֵאינֹו ֵמ ִבין ָמה ֵ ְמ ַב ֵּקׁש לְ ִה ָּמ ֵצא ְּב ָמקֹום ַא ֵחרַ .ה ַחּיָ ל ָה ֵ ַעל ַחּיִ ים ֶׁשּכְ ָבר ָׁשנִ ים ְמ ַחּכֶ ה לָ ֶרגַ ע ַהּזֶ ה ,וְ ִהּנֵ ה הּוא ְמ ַב ֵּקׁש לִ ְבר ַֹחְּ .בלַ ַחׁש הּוא ְמ ָב ֵרר "מ ַמ ֵהר ֲאנִ י ,עֹוד ְמ ַעט וְ יַ ֲעבֹר זְ ַמן ְק ִר ַיאת "על ָמה ַהּלַ ַחץ?" וְ ַחּיִ ים ֵמ ִׁשיבְ : ֵא ֶצל ַחּיִ ים ַ ְׁש ַמע; ַחּיָ ב ֲאנִ י לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ְּב ֶט ֶרם נֵ ֵצא לַ ְּמ ִש ָֹימה". ּופֹוקד לְ ִה ְת ַא ְרּגֵ ן ְּבתֹוְך ימה ֵ רֹועם ֶׁשל ַה ְמ ַפ ֵּקד ֶׁש ֵּמ ִטיל ֶאת ַה ְמ ִׂש ָ ּוב ֶר ַקע נִ ְׁש ָמע קֹולֹו ָה ֵ ָ יהם ּולְ ִה ְת ַא ְרּגֵ ן לַ ְּמ ִש ָֹימה, ַּדּקֹות ְספּורֹותַ .ה ַחּיָ לִ ים ּכֻ ּלָ ם ָא ִצים ָר ִצים לָ ַק ַחת ֶאת ֶח ְפ ֵצ ֶ וְ ִאּלּו ַחּיִ ים נִ ּגָ ׁש ְּב ַר ַעד ֶאל ַה ְמ ַפ ֵּקדֶׁ ,ש ָהיָ ה ֲח ֵברֹו ַהּטֹוב ֶׁשל ָא ִביוְ ,מ ַקּוֶ ה ֶׁש ֶאּולַ י ְּבגִ ין ֻע ְב ָּדה זֹו יִ זְ ּכֶ ה לַ ֲחנִ ינָ הְ ,מ ַב ֵּקׁש לְ ַה ְרׁשֹות לֹו לְ ַא ֵחר ְמ ַעטַ ,חּיָ ב הּוא לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל. גּובהּ" :בֹוׁש וְ ִהּכָ לֵ םְ ,מ ִש ָֹימה ִראׁשֹונָ ה וְ ַא ָּתה ְמ ַב ֵּקׁש רֹועם ְּבקֹולֹו ִּב ְת ָ ַה ְמ ַפ ֵּקד ֵ לְ ִה ְׁש ַּת ֵּמט?! ֹלא ּכָ ְך נָ ֶאה לְ ָך ,רּוץ ַמ ֵהר לְ ִה ְת ַא ְרּגֵ ןִּ ,ב ְפ ֻק ָּדה!" ּוב ֵעינָ יו ְּת ִחּנָ ה. ּבֹוהה ַּב ְּמ ַפ ֵּקד ְ קּוע ֶ נֹותר ַעל ְמקֹומֹו ָּת ַ אּולָ ם ַחּיִ ים ָ "אם ֵאינְ ָך ִמ ְת ַא ְרּגֵ ן לַ ְּמ ִש ָֹימה ְּב ֶרגַ ע זֶ ה מֹותיר ְּביָ דֹו ֶא ְפ ָׁש ֻרּיֹות ַרּבֹותִ : ַה ְמ ַפ ֵּקד ֵאינֹו ִ רּותָך ַּב ַּׁשּיֶ ֶטת!" ִסּיַ ְמ ָּת ֶאת ֵׁש ְ ּיּומּה ֶׁשל ַה ְּת ִפּלָ ה ּוב ִס ָ אֹלקיםְ , נֹושֹא ְּת ִפּלָ ה ַח ָּמה לֵ ִ ַחּיִ ים ֵאינֹו ְמ ַה ֵּסס ,נִ ּגָ ׁש לִ ְצ ִריפֹו ֵ יֹוצא. נֹוטל ֶאת ֲח ָפ ָציו וְ ֵ ּפֹוׁשט ֶאת ַמ ָּדיו ֵ ֵ ּקֹורא חֹוריו לִ ְראֹות ִמי הּוא ַה ֵ ּתֹובב לַ ֲא ָ נַ ֲחזֹר ֶאל ַהּׁשּורֹות ֶׁש ָּב ֶהן ָּפ ַת ְחנּוַ .חּיִ ים ִמ ְס ֵ ּומ ַחּיֵ ְך" :יָ ַד ְע ִּתי ַחּיִ ים ּגַ ם יָ ַד ְע ִּתי ּכִ י עֹומד לְ יָ דֹו ְ רֹואה ֶאת ְמ ַפ ְּקדֹו ֵ ִּב ְׁשמֹו ,וְ ִהּנֵ ה הּוא ֶ יהם ֻחנַ כְ ָּת .יָ ַד ְע ִּתי ּכִ י ק ַֹר ְצ ָּת ֵמח ֶֹמר ַּת ֲעמֹד ַעל ֶׁשּלְ ָך ,וְ ֹלא ְּתוַ ֵּתר ַעל ָה ֲע ָרכִ ים ֶׁש ֲעלֵ ֶ מֹותָך ימה; ָר ִצ ִיתי ַרק לְ וַ ֵּדא זֹאת .לְ ַחּיָ לִ ים ֶׁשּכְ ְ סֹוטה ִמן ָה ֱא ֶמת ּכִ ְמֹלא נִ ָ ַא ֵחר ֶׁש ֵאינֹו ֶ קּוקיםֲ .חזֹר ֵאלֵ ינּו!" ָאנּו זְ ִ * ּוב ְרצֹונֹותֵ .אין נַ ְפנִ ים ֶאת ַה ֶּמ ֶסרַ :ה ַחּיִ ים ְמלֵ ִאים ְּב ֶא ְתּגָ ִריםַּ ,ב ֲחלֹומֹותִּ ,ב ְׁש ִאיפֹות ִ ְּפסּול ְּבכָ ְךִּ ,ב ְתנַ אי ֶׁשּיֵ ַדע ָא ָדם ֹלא לְ וַ ֵּתר ַעל ָה ֲע ָרכִ ים ָה ֲא ִמ ִּתּיִ יםֹ ,לא לָ ֵתת לַ ֲחלֹומֹות לְ נַ ֵּפץ ֲא ִמ ֻּתּיֹותֹ ,לא לְ ִהּכָ נַ ע לָ ְרצֹונֹות וְ לִ ְקּבֹר ֶאת ּכָ ל ַה ָּקדֹוׁש וְ ַהּיָ ָקר... הבחירות סיפור לשבת התרגשות אחזה בכל תושבי העיירה הרומנית ז'ילבאו ,קרול השני ,מלך רומניה התעתד לבקר בעיירה ,שמנתה עשרות אלפי תושבים ולשוחח עם נציגיה .חודשים קודם בואו של המלך, עמלו פועלים על ניקיון הרחובות, קישוט הבתים ,וגם הילדים בבתי הספר התכוננו לשירת המקהלה ולהנפת דגלים חגיגית לכבודו של המלך. ראש העיר מיראל קונסטנטה ניצח על המלאכה בהתלהבות ,הוא היה ראש העיר שנים רבות ,ושאף שהמלך יכיר בניהולה המוצלח של העיירה .ואילו יהודי המקום התכוננו בדרך משלהם לקבל את פניו של המלך .להבדיל אריק סגל מראש העיר קונסטנטה ,הם קיוו שהמלך יקבל רושם שלילי מהמקום, ינזוף בראש העיר ויפטר אותו מתפקידו .בגלל התנכלותו הבלתי פוסקת של מיראל קונסטנטה לתושבים היהודים .קונסטנטה ,שהיה נוצרי קתולי אדוק ,ראה לו למטרה להצר את רגלי מי שאינו מאמין בנצרות. היהודים הורשו לגור ברחובות צרים סמוך לנהר ולאזורי התעשייה המלאים ברעש ובפיח .כל ניסיון הרחבה לווה בהליכים בירוקרטיים אין סופיים ,ובנוסף ניתנה להם שום הקלה במיסים .ולהיפך ,הסוחרים היהודים נאלצו להילחם על כל רישיון לנהל עסק בעיירה הקטנה. בואו של המלך הפיח תקווה במנהיגי הקהילה היהודית שדרשו להתקבל לראיון אצל המלך ומבוקשם ניתן להם ,יום למחרת הופיעו היהודים בחדר המפואר בו התאכסן ושפכו את ליבם בפניו .הם סיפרו לו על התנכלויותיו של קונסטנטה ,על מקומות המגורים העלובים שבהם ניתן להם להתגורר ועל היחס המשפיל לכל בקשה .המלך הקשיב בעניין, והבטיח כי יבדוק את תלונותיהם. בינתיים חזר המלך לארמונו בבירה ,וכעבור חודש קיבלו נציגי הקהילה הזמנה רשמית לראיון אצל המלך .הנציגים הופיעו בשעה היעודה כשליבם הולם בתקווה ,והופתעו לגלות את ראש העיר מיראל קונסטנטה ממתין אתם לראיון .כשהגיעה השעה ניצבו כולם בפני המלך שאמר: "בדקתי היטיב את קובלנותיהם של אזרחי היהודים בעיירה ז'ילבאו ,וגם שמעתי את תשובותיו של ראש העיר .קשה לי להכריע בעניין -ועל כן החלטתי היא ,שתיערכנה בחירות בעיירה לתפקיד ראש העיר"... הייתה זו החלטה מהפכנית .באותם ימים ,ראש העיר היה נבחר על ידי המלך או על ידי נציגיו .בחירות דמוקרטיות בהם מצביעים האזרחים גופם בעד נציגיהם היו מאורע נדיר .ההכרעה של המלך קרול השני הייתה צעד נדיר ,אך היהודים ראו כי קונסטנטה מחייך חיוך רחב ובטוח. הוא היה משוכנע כי אין לאיש כל סיכוי להתמודד מולו בבחירות בעיר בה הוא שולט כמלך כבר עשרים וחמש שנה .היהודים הודו למלך ,וחזרו בלב כבד לעיירה. באסיפה דחופה שנערכה באותו לילה ,הציע ראש הקהילה כי האזרחים היהודים כולם יתמכו בלורה דראגוס שהייתה אחת המתנגדות הבולטות של ראש העיר ,שהודיעה מיד לאחר פרסום ההחלטה ,שהיא רואה עצמה מועמדת לתפקיד ראש העיר .דראגוס הייתה אשה הגונה ,שהביעה את עמדתה בנחרצות נגד יחסו של ראש העיר כלפי היהודים .אלא שסיכוייה של דראגוס לזכות בתפקיד לא היו גבוהים .על פי ההערכות של המשתתפים באסיפה ,היא הייתה עשויה לזכות בשלושים עד ארבעים אחוז מן הקולות .ראש העיר המכהן ,ששלט במוסדות השלטון ובמקומות העבודה צפוי היה לקבל לא פחות מ 60-או 70אחוז מהקולות. ייאוש ניכר על פני המשתתפים ,ואחד המשתתפים אמר בקול נכאים: "אולי ניגש לקונסטנטה ונבקש את סליחתו על התלונה?!" שתיקה שררה לאחר ההצעה ,ואז דפק ראש הקהילה בידו של השולחן ואמר" :אם הקב"ה עזר לנו והוביל אותנו לבחירות ,דבר שלא היה עד היום ,עלינו לקבל את המתנה הזו ולנצל אותה! אסור לנו להתייאש!" יומיים לפני הבחירות הופיעו במרשם האוכלוסין של העיירה שני תושבים חדשים .הם ביקשו להירשם כאזרחים בעיר והציגו תעודות על שכירות דירה ,ועל עבודה בעיר .שני סוחרים יהודים ,העידו כי השנים אכן נשכרו לעבודה אצלם למשך החודש הקרוב ,ולפקיד העירייה לא נותר אלא לרשום את השנים כתושבים לכל דבר .משם פנו השנים לאגף נוסף בעירייה – וועדת הבחירות שמינה המלך עבור ניהול תקין של מערכת הבחירות .הם הופיעו בפני הוועדה וביקשו להציג את מועמדותם לראשות העירייה .חברי הוועדה התבוננו בהם בפליאה ושאלו" :מי אתם?" השנים הוציאו את המסמכים המוכיחים כי הם תושבי העיר ,וזכותם המלאה כמו כל תושב להתמודד על התפקיד .ראש וועדת הבחירות משך בכתפיו וביקש לרשום את שמותיהם' :מיראל קונסטנטה' ,ו'מיראל קונסטנטה' .שוב הציצו חברי הוועדה בפני השנים בתימהון ,אך הללו הוכיחו על ידי תעודות הזהות שלהם כי זהו שמם מלידה .מכיוון שמיראל קונסטנטה ,הוא שם לא מאד נדיר ברומניה .למפלגתם הם ביקשו לקרא 'מיראל קונסטנטה הוותיק' ,ו'מיראל קונסטנטה המקורי' .לא היה היגיון בהתנהגותם ,אבל הכול היה חוקי לחלוטין .כל אחד רשאי להתמודד ,וכל אחד רשאי לבחור מה יהיה רשום על פתק ההצבעה שלו. יום הבחירות הגיע ,והתושבים שנהרו בהמוניהם לקלפי הופתעו לגלות שלשה פתקים עם השם 'מיראל קונסטנטה' .ראש העיר הוזעק בדחיפות וניסה לפסול את הפתקים החילופיים ,אך וועדת הבחירות הבהירה לו שהכל חוקי ושזכותם המלאה להתמודד .התושבים המבולבלים הצביעו למיראל קונסטנטה מבלי לדעת למי הם מצביעים ובסוף יום הבחירות התקבלה התוצאה הבאה :ראש העיר מיראל קונסטנטה קיבל 25 אחוז מהקולות .מיראל קונסטנטה 'הוותיק' קיבל 25מהקולות .מיראל קונסטנטה 'המקורי' קיבל 15אחוז מהקולות .הגברת לורה דראגוס קיבלה 35אחוזים מהקולות והוכרזה כמנצחת וכראש העיירה הבאה של ז'ילבאו .שני השחקנים בעלי השם הזהה 'מיראל קונסטנטה לחצו את היד לראש העיר המפסיד שהביט בהם במשטמה ,ואמרו לו" :יש לנו שם מאד יפה ,אדוני ראש העיר לשעבר"... *** בפרשת השבוע מתוארת תכניתו של בלק לקלל את עם ישראל ,כשעבור כך הוא שוכר את בלעם ואף בונה עבורו מזבחות ,אלא שלבסוף בלעם בירך את עם ישראל .בלק התרעם על בלעם שלא מילא את שליחותו ובלעם הסביר לו כי זה לא תלוי בו" :את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר" .האדם יכול לתכנן דברים ככל שירצה ,אך בסופו של דבר מי שמכריע מה יקרה הוא רק ה' יתברך. חלוקת הצדקה יורם היה שמח ומאושר. העסקה שעליה עמל כבר מספר חודשים התבצעה בהצלחה ,והוא הכניס כבר לכיסו סכום של עשרות אלפי שקלים .הוא הכין סכום של חמשת אלפים שקלים אותו תכנן לתת לצדקה וניגש לגבאי בית הכנסת וסיפר לו על כוונתו לתרום את הכסף למשפחות נזקקות .הגבאי שאלה מס' 403 התרגש מאד מנדיבותו של יורם ואמר" :תראה יורם, כרגע עומדות לי בראש לפחות חמש משפחות שהמצב הכלכלי שלהם קשה ,עד קשה מאד .אבל ההתלבטות שלי היא כזאת :האם כדאי לתת לכל משפחה אלף ₪ מה שללא ספק יסייע להם מאד ,אבל לא לגמרי כיוון שיש להם לא מעט הוצאות לקראת החגים .או שעדיף לתת את כל הכסף למשפחה אחת ,שיעברו את החגים 'כמו שצריך '...לכן אני ייגש לרב ,אני ישאל אותו ואעדכן אותך"... מה לדעתכם פסק הרב ליורם? בית המדרש מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'יורה דעה' סימן רנ"ז סעיף ט' וספר 'חסידים' סימן ס"א. תשובה לשאלה "בום על קולי" (שאלה מס' )401 תקציר השאלה השבועית :במהלך המטס של יום העצמאות הנמיך טוס אחד המטוסים וגרם ל'בום על קולי' וכתוצאה מהרעש נשברו זכוכיות הבית ,ולסבא דוד שישב בסלון נקרע עור התוף באוזן שמאל ואיבד את שמיעתו .המשפחה תבעה את הטייס לפצות אותה על הנזקים ,האם הטייס צריך לפצות את המשפחה? תשובה בקצרה :הטייס חייב לשלם את הנזק שגרם ,אבל לגבי החירשות של סבא דוד באוזן שמאל הוא יהיה פטור מלשלם ב'דיני אדם' וחייב ב'דיני שמים' .ואם נגרם קרע בעור התוף כתוצאה מ'בום על קולי' אין ספק שזהו נזק ישיר שהטייס יהיה חייב לשלם. תשובה בהרחבה :בתלמוד בבלי (מסכת 'בבא קמא' דף צ"א עמוד א') נפסק שאדם שהבהיל את חברו וגרם לו לחירשות פטור מ'דיני אדם' וחייב ב'דיני שמים' .הסיבה לפטור היא כיוון שהאדם שנבהל גרם לעצמו בבהלתו לחירשות .אבל אין ספק שב'דיני שמים' הוא חייב ללא ספק כיוון שגרם נזק לחברו, אבל רק בתנאי שלא החזיק או נגע בחברו בידיו ועשה בו 'מעשה נזק' שאז בוודאי יהיה חייב גם ב'דיני אדם' וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ת"כ) בנידון זה הובאו דעות שונות של הראשונים .הגמרא הסבירה שבמקרה שהבהילו מישהו ,הנזק שנגרם לאותו אחד משנבהל אינו ממש תוצאה ישירה של הבהלה מחמת שהנבהל גרם לעצמו את הנזק ,והוא יכל לברוח מהמקום ולא להיבהל ולכן הדין הוא שפטור מ'דיני אדם' .אבל מצד שני ,אם אותו אדם שהבהיל אותו החזיק אותו ,או נגע בו הוא חייב בתשלום כיוון שהנזק הפך להיות ישיר ומיידי. ולכן כל הפטור כאן נובע מעצם העובדה שהיה לנבהל היכן לברוח ,אבל מה יהיה הדין במקרה שבו הבהלה הגיעה בפתאומיות ולא היה לאותו אדם שנבהל מספיק זמן לברוח, כמו במקרה שלנו שהבום העל קולי הגיע בפתאומיות? לדעת רש"י והרמב"ם המבהיל פטור ,כל עוד הוא לא נגע בו והנזק אינו נחשב לנזק ישיר למרות שלא היה לנבהל להיכן לברוח. אבל דעת היד רמ"ה שחייב כיוון שאדם שמבהילים אותו, בורח בדרך כלל ברגע הבהלה וכיוון שלא היה לו לאן לברוח – על האדם שהבהיל אותו לשלם את הנזק. בסיפור שלנו הטייס בוודאי לא נגע או החזיק בסבא דוד ,אבל מצד שני גם לסבא דוד לא הייתה הזדמנות לברוח לאור העובדה שהבום העל קולי הגיח בפתאומיות ,ולכן הדין יהיה תלוי במחלוקת הראשונים שהבאנו ,והטייס יוכל לטעון כדעת רש"י והרמב"ם ולהיפטר מתשלום. חשוב להדגיש שהפטור מתשלום הוא רק בדיני אדם ,במקרה שלנו שבית דין לא מחייבים על הנזק שנגרם .אבל כדי לצאת ידי חובת 'דיני שמים' הוא חייב לשלם .ואם נגרם קרע בעור התוף שזהו תוצאה ישירה של הבום העל קולי שהרי דבר כזה לא נגרם רק מבהלה ,אין ספק שהטייס חייב לשלם את הנזק. האם יהיה הטייס חייב לשלם על שאר הנזקים שעשה? יש מושג בגמרא שנקרא 'כוחו שהזיק' שזה אומר שאדם שלא הזיק בידיים ממש ,אלא נגרם נזק מחמת כוחו חייב לשלם, מכיוון ש'כוחו' נחשב כגופו ממש וכך נפסק להלכה (סימן ש"ץ הלכה ט') ולכן במקרה שלנו כל הנזקים נגרמו כתוצאה מטיסתו הנמוכה, הטייס יהיה חייב מדין 'כוחו שהזיק'.
© Copyright 2024