פרשת עקב
אוגדן עלוני השבת פרשת עקב עיר ירושלים בני ברק 18:52 כניסת שבת 18:34 19:48 יציאת שבת 19:46 20:23 ר"ת 20:25 מודיעין 18:53 19:46 20:24 חיפה 18:44 19:48 20:25 אשדוד 18:50 19:48 20:23 ב .שמש 18:40 19:47 20:21 אלעד 18:41 19:47 20:22 ב"ש 18:51 19:47 20:24 צפת 18:45 19:46 20:25 פ"ת 18:31 19:47 20:22 להצטרפות לרשימת התפוצה שלחו מייל ל [email protected] - יום חמישי כ"א אב תשע"ו | פניני פרשת השבוע פרשת עקב | תקציר שבועי ה'דף היומי בהלכה' מדוע זכו מארגני המרד ליחס מיוחד בבית הכלא של הצאר ניקולאי? לא הכל יזכו להגאל ,אלו שהנהיגו את המרד אלו שהסיתו והדיחו את ישראל לסור מהדרך ,הם לא יזכו לראות בטובתם של ישראל הרב בנימין בירנצוויג ֹלקיָך ְמיַ ְּסֶרּךָ (דברים ח' ,ה') "וְ יָ ַד ְע ָּת ִעם לְ בָ בֶ ָך ּכִ י ּכַ ֲא ֶׁשר יְ יַ ֵּסר ִאיׁש ֶאת ּבְ נֹו ה' ֱא ֶ דרכי הנהגת הקב"ה בעולם נסתרות הן מבני אדם ,ישנה הנהגה של 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' ,שרואים אנו בעולם אנשים העושים רצון הקב"ה ,לפעמים מתייסרים הם בצרותיהם ,ולעומת זאת אנשים העושים היפוך רצון ה' ,מצליחים בחייהם ומעשיהם ,שופעים הם בממון רב ותענוגות ...כבר הקשה עליה משה רבנו להקב"ה (ברכות ז ,א) ,מדוע אכן כן? אריכות רבה נכתבה בענין זה בספרים הקדושים ,ומן הראוי להביא מה שמובא בשם הגאון מוילנא (רבה אמונתך) שכדי להבין את שאלת 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' ,צריך לחיות לפחות שלש מאות שנה בזה העולם כדי להבין את החשבון המתנהל כאן ,ואיך נרצה להבין זאת בשבעים שנה בקושי?? ובכ"ז זכינו קצת לאור בענין זה בדרך הנהגת הקב"ה עם ברואיו, הנלמד מפסוק זה של פרשתנו ,וכפי שבארו המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל ,שדרכי הקב"ה בעולם הוא כדרך חינוך האב את בנו ,בעת שאדם רואה שבניו שומעים בקולו משתדל הוא להדריכם ולהנהיגם בדרכים ובאופנים הראויים ,אך כאשר האב רואה שבניו אינם חפצים ללכת בדרכו ולשמוע בקולו ,מפסיק הוא לחנכם ומוסרם ביד דרכם הרעה .כן הנהגת הקב"ה בעולמו ,כאשר אדם שומע והולך בדרכי ה' יתברך ,מדריכו ומובילו הקב"ה בדרכים טובות ,ולפעמים בדרכים לא טובות אם זה לטובתו ולתועלתו ,אך כשאדם הולך בשרירות ליבו ואינו רוצה לשמוע ,הקב"ה עוזבו ביד מעשיו הרעים ,ואף אם משפיע עליו עושר וכבוד ,כל זה אינו אלא לרעתו ,כי הקב"ה ממלא רצון האדם לפי שעה ומניחו לפי רצונו ,אך סופו רע ומר בב' עולמות ,ואף בעולם הזה שנראה לו שהשיג מבוקשו והנאותיו ,גם זה איבד ממנו באופן מר ,ודברים אלו יכול האדם לראות בחוש כשיתבונן בעין בוחנת סביבו "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו'' (ירמיה יז) ,הקב"ה נותן לאדם לעשות עושר ולהשיגו ,אך סופו יהיה שלא יהנה ממנו. *** שאלה זו נשאל מרנא החפץ חיים זיע"א ,והוא נענה ואמר שמעו מה שאספר לכם ותבינו הכל. 1 פעם חשפו אנשי הבולשת של הצאר התארגנות מחתרתית להתנקש בחיי הצאר ,למרבה הפליאה היו אלו דוקא בני משפחות האצולה ,אותן משפחות עתירות זכויות ששרתו את שושלת הצאר מדורי דורות ,אבל בעת למודיהם של הצעירים במכללות נסחפו ברוחות המרד הסוערות שהלהיבו את בני הנוער ,כמובן שאחד היה עונשם של הזוממים להתנקש בצאר ,מיתה! אבל האצילים פנו בבקשת חנינה ואמרו שמשובת נעורים היא והזכירו את שרותם רב השנים בשרות המלוכה ,נטה הצאר חסדו ואמר שתערך בדיקה מעמיקה נוטה כלפי חסד ,ואלו שנגררו להרפתקה בקלות דעת יענשו במאסר לתקופה קצרה ,ברם אלו שהנהיגו את הקבוצה והסיתו את חבריה ,אלו שיזמו את ההתנקשות ותכננו את פרטיה להם אין סליחה ומחילה. לאחר חקירה הופרדו הקושרים לשתי קבוצות על אלו שלא הובילו ורק הובלו למרד הוטל עונש מאסר ,רגליהם הוגשו לנחושתיים וידיהם נכבלו באזיקים ונתנו להם לחם צר ומים במשורה .חבריהם שהובילו את המרד, נדונו למוות ונכלאו באגף שמור וזכו ליחס הניתן למוצאים להורג ,זקיפים שמרו עליהם יומם ולילה ולפיכך לא נכבלו ולא נאסרו בשלשלאות ,אכלו מנות משביעות ודשנות וקבלו כל מבוקשם ,כזו היא המסורת הנקוטה באגף הנדונים למוות ,והנה הם שומעים שקשוק אזיקים עולה מן החצר קמו והביטו בעד האשנב המסורג ,וראו את חבריהם מהקבוצה השניה שלא נדונו למות ,עורכים את טיולם היומי גוררים אחריהם את כבליהם וגופם מסוגף וכחוש ,קראו להם; אומללים שכמותכם מפקדיכם היינו בעת המרד ואף כאן זוכים אנו ליחס השמור למפקדים ,נהנים מתנאי אדונים ,ולא הבינו כי הם האומללים .חבריהם מעונים כי דינם קצוב לזמן קצר ובחלוף המועד ישוחררו ממאסרם וישובו לארמונות הוריהם ולרום מעמדם ,ואילו הם נהנים מכל טוב כי נחרץ דינם למוות... סיים החפץ חיים ,כך היא הנהגתו של הקב"ה עם ברואיו יראי שמו ,בני אצולה אנו כל ישראל ,בני מלכים בני אברהם יצחק ויעקב ,אנו חטאנו אבל אבותינו העתירו בעדנו ,ברם לא הכל יזכו להגאל ,אלו שהנהיגו את המרד אלו שהסיתו והדיחו את ישראל לסור מהדרך ,הם לא יזכו לראות בטובתם של ישראל והואיל ודינם נחרץ לשבט משלמים להם שכר מעט מעשיהם הטובים לפני בוא הגאולה לפני עונשם ופורענותם ,אבל היראים שרק הובלו לפעמים בעצת יצרם ,מקבלים מאסרם כאן ,כדי שיוכלו (אוצרות התורה) להגאל ולחזור לגדולתם. הגוי המיליונר שהוריש את כל רכושו לאברך המתמיד המשפחה גדלה וקשיי הפרנסה גדלו עמה ,אך האב ממשיך בתלמודו ביתר עוז הרב ישראל ליוש "ּכִ י ַעל ּכָ ל מֹוצָ א ִפי ה' יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם" (דברים ח' ,ג') מן הראוי להעתיק את לשונם של בעלי התוס' בספר 'דעת זקנים': ולא תשים בטחונך על הלחם ועל המזונות ,כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ,על כל מצוותיו וחוקיו שיצאו מפיו יחיה האדם ,והם יתנו לך חיים בעולם הזה ולעולם הבא. הפסוק וביאורו מחזקים בנו את מידת הבטחון במנהיג הבירה ,אשר הוא זן מפרנס ומכלכל את כל הנבראים ,וכל מעשינו בעניין המזונות והפרנסה הם רק בגדר 'השתדלות' .וכשם שאין בר דעת שחושב שהוא עוזר לקטר לדחוף את הרכבת ,כך אנחנו לא עוזרים לקב"ה לפרנס אותנו ,אלא הוא זן ומפרנס אותנו לבדו ,ואילו אנו בפעולותינו רק מקיימים מצות השתדלות. סיפור נפלא סיפר הגאון רבי אשר וייס שליט"א על אברך תושב העיר מנצ'סטר באנגליה, אשר מקדיש את כל עתותיו ללימוד התורה הקדושה בהתמדה עצומה .גם כאשר משפחתו הלכה וגדלה ,המשיך האברך לשקוד על תלמודו ,וכל ניהול הבית נפל על אשתו הצדקנית ,שמסרה את נפשה למען לימוד התורה של בעלה .משפחה שלמה של מסירות נפש ,מצד האב ומצד האם ,והילדים בעקבותם .וכל הסובבים תמהים ,כיצד הם מתפרנסים?? משפחה כה גדולה? ותמיד צהלתם על פניהם .אך האב לא הפסיק ,המשיך ולמד, המשיך והתמיד ,והמשפחה הולכת וגדלה ,והנה למזל טוב נולד למשפחת המתמיד בנם השנים עשר ,ולאחר מכן אף נולד הבן השלושה עשר ,ואף מציאות זו ותוספת הקושי בבית ,לא הכריעו את האב מהמשך לימוד התורה .הנאתו ממתיקות התורה ,יחד עם החיזוק הרב שקיבל מאשתו וילדיו ,הם שנתנו לו את העוז ותעצומות הנפש להמשיך בהתמדתו. עם ריבוי הקשיים בפרנסת וכלכלת בני המשפחה ,התחזקה בלבם מידת הבטחון בה' יתברך בהיותו הזן ומפרנס לכל .כל ניסיונותיהם של ידידיו ומכריו לשכנעו כי יצא לעבוד למחייתו לפחות חצי יום ,ובכך יקל מעליו את עול הפרנסה ,נפלו על אזנים ערלות .קשור הוא ללימוד התורה בעבותות אהבה שאין מי שיכול להתיר אותן. יום אחד כאשר חזר האברך לביתו מבית המדרש ,מבחין כי בתיבת הדואר מחכה לו מעטפה ,אשר חזותה הוכיחה כי זה אינו מכתב רגיל ככל המכתבים שמקבל בדרך כלל ,ואכן מכתב זה הכיל הזמנה מבית המשפט המחוזי למשפט שידון בענייניו ,תמיהה גדולה היתה זו ,וכי מה לו ולבית המשפט ,מה לאברך שכל סדר יומו מתנהל בתוככי בית המדרש לעשות בבית משפט ,הרי ודאי לא עבר עבירה פלילית ,ואף אין שום עסקה ממונית בה יכול היה להסתבך. התמיהות רבות אבל תאריך המשפט הגיע ,ואז מתברר לו כי על פי צוואתו של אחד מגדולי המיליונרים בעיר ,הוא היורש היחידי של כל נכסיו, שהסתכמו בלא פחות מכמה מיליארדים .פליאתו גדלה עוד יותר ,עתה כבר היה בטוח כי מאן דהו חומד לו לצון ,מה לו ולמיליונר גוי שכלל לא הכירו ולא שמע עליו בימי חייו ,לא היה לו ספק כי יש כאן טעות ,אך השופט בשלו הסביר שאין כאן שום טעות ,המנוח היה ערירי ,ומאוד אהב ילדים ,ולכן ביקש בצוואתו לתת את כל רכושו למשפחה הגדולה ביותר בעיר' .בדקנו במרשם התושבים' המשיך השופט 'ומצאנו שמשפחתך בת שלושה-עשר הנפשות היא הגדולה ביותר בכל העיר' .אמנם יש בעיר משפחות נוספות עם שנים- עשר ילדים ,אך בנכם השלושה עשר ,שנולד לכם לפני שבועיים ,הפך אתכם למשפחה הגדולה ביותר בעיר ,ולכן ,לכם בלעדית מגיעה הירושה!' בכל מקום ובכל זמן קו השיעורים של 'דרשו' 077-261-3337 2 לשמיעת שיעורי הדף היומי בהלכה הקישו 3 משך שיעור יומי כ 5-דקות מˆטרפים ללימו„ '„‰ף ‰יומי ב‰לכ'‰ וכבר סיפרתי לאחרונה ,שהיה אדם שנפטר צעיר ,שלא למד גמרא בעצמו, והשאיר אחריו בן יתום ,והבן נכנס ללמוד בחיידר ,ולא היה רגיל בלימוד הגמרא ,והיה קשה לו מאד ,ונרדם על מיטתו מתוך בכי ,ולמחרת בבוקר קם משנתו ואמר שאביו בא אליו בחלום ולימד אותו והסביר לו הכל אני מכיר את בעלי המעשה .מתוך שיחה ממרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א על מעלתם העצומה של מזכי הרבים 3 "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים י"א ,י"ט) הנה יש ענין של זיכוי הרבים ,לתת זכויות לציבור ,כמו שיש חסד בגשמיות ,שאדם עושה טובות לאחרים ,כך יש חסד ברוחניות ,זיכוי הרבים בתורה ,במידות טובות ,וביראת שמים ,וזה חסד גדול יותר מן החסד בגשמיות ,כי גשמיות היא רק בעולם הזה ,ואילו רוחניות זה חיי נצח בעולם הבא ,לכן זה דבר גדול מאד לזכות את הרבים .והנה זיכוי הרבים שייך לא רק כשאומרים שיחות מוסר או שיעורי תורה בפני ציבור גדול ,ויש זיכוי הרבים גם לילדים בגיל קטן מאד ,כגון מי שמלמד אל"ף בי"ת לילדים קטנים ,הוא נותן להם את היסוד של תורה ,כי בלי זה לא ידעו לקרוא ,ולא יוכלו ללמוד ולהתפלל, וכשמלמד אותם אל"ף בי"ת הרי הוא מזכה אותם ונותן להם את היסוד של תורה ושל תפילה ושל יראת שמים ,וזה עצמו דברי תורה ,ומקדש את האדם בקדושת התורה .ואפילו בגן ילדים שייך זיכוי הרבים ,שמלמדים את הילדים לומר 'תורה ציווה לנו משה' ,וכן על ידי מנגינות ושירים שמחדירים בהם יראת שמים ואהבת תורה ,זה גם נחשב זיכוי הרבים. שכרו של זבולון ויש עוד זיכוי הרבים שזבולון תומך ביששכר ,ומסייע בגשמיות לאלו שעוסקים בתורה ,ועוזר להם בכסף או בעצות ,על ידי העזרה הזאת נעשה זבולון שותף ליששכר ,ומקבל שכר כמוהו בעולם הבא .והנה בעולם הזה רק מי שעוסק בתורה ממש זוכה לאשריך בעולם הזה ,וכפי שידוע המעשה ממרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שאמר לגביר אחד ממחזיקי התורה ,כי אמנם בעולם הבא אנחנו שווים ,אבל בעולם הזה אין לך את האושר שיש לי בלימוד התורה .ומכל מקום מסתבר שגם מי שעוזר לתורה ,זוכה לחיים מאושרים ומצליח בעולם הזה יותר ממי שאינו עוזר לתורה ,אמנם לא יהיה לו האושר של מי שעוסק בתורה עם פת במלח ומים במשורה ועמל בתורה עם כל ריכוז המחשבה ,אבל יהיו לו חיים מאושרים ,בזכות שהוא מזכה הרבים ,שעוזר לתורה ,וגם לומד בעצמו כפי יכולתו .ונתבונן מהו העולם הבא של זבולון ,הנה ידוע שהעולם הבא הוא תענוג שאין לשער ,ואמרו (ברכות לד ,ב) שאפילו הנביאים לא ידעו מה הם תענוגי העולם הבא ,שעליהם נאמר (ישעיה סד ,ג) "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו" ,היינו מי שמחכה לעולם הבא הוא זוכה לתענוגים אלו ,והם תענוגים שנמשכים ,ומתחדשים כל הזמן עוד ועוד תענוגים בלי סוף ,וגם זבולון זוכה לתענוגים כאלו כמו יששכר .אך יש לעיין אם זבולון יזכה גם לעסוק בתורה בעולם הבא כמו יששכר ,או שרק יהיו לו התענוגים ולא יעסוק שם בתורה. ברא מזכה אבא דבר זה יש ללמוד ממעשה שהיה ,וכבר סיפרתי לאחרונה ,שהיה אדם שנפטר צעיר ,שלא למד גמרא בעצמו ,והשאיר אחריו בן יתום ,והבן נכנס ללמוד בחיידר ,ולא היה רגיל בלימוד הגמרא ,והיה קשה לו מאד ,ופעם אחת עמדו לפני מבחן ,ובכה בפני אמו שהוא לא מוכן למבחן ,ונרדם על מיטתו מתוך בכי ,ולמחרת בבוקר קם משנתו ואמר שהוא יודע את הגמרא ,אביו בא אליו בחלום ולימד אותו והסביר לו הכל .אני מכיר את בעלי המעשה .האב נתגלה לבנו מעולם האמת ולימד אותו את הגמרא! למרות שהאב בחייו לא למד ולא ידע את הגמרא ,מכל מקום ברא מזכי אבא (סנהדרין קד ,א) ,וכיון שהבן בעולם הזה למד את הגמרא ,גם האב זוכה ללמוד אותה במתיבתא דרקיעא .רואים בזה כמה עניינים ,ראשית מבואר שענין ברא מזכי אבא הוא שהבן מזכה את אביו לא רק בתענוגים של העולם הבא ,אלא גם בתורה ממש ,כל התורה שהבן לומד בעולם הזה ,גם האב לומד אותה במתיבתא דרקיעא ,שיש שם הרבה מתיבתות שעוסקים בתורה ,והאב זוכה לישב ולעסוק בתורה עמהם, בזכות הבן שלומד תורה בעולם הזה .ועוד דבר רואים ,שמלבד מה שזכה האב לעסוק בתורה בעולם הבא ,גם קיבל רשות מבית דין של מעלה להתגלות אל הבן וללמדו מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א תורה! יש הרבה נשמות שהיו רוצים לחזור ולהתגלות לבני משפחתם ,אך בית דין של מעלה אין מניחים לכל אחד לעשות כן ,וצריכים רשות מיוחדת לזה ,והאב שבנו עסק בתורה זכה וקיבל רשות לבוא וללמד את הבן .כל תורה שהבן לומד בעולם הזה ,הוא מזכה את האב ,שגם האב לומד את אותה התורה במתיבתא דרקיעא, ושם הוא מבין הבנה עמוקה יותר ממה שהבן מבין ,כי מלמדים אותו עם הבנה של מתיבתא דרקיעא ,ובנוסף לזה גם יכול להיות שיתנו לו רשות מבית דין של מעלה להתגלות אל הבן וללמד אותו תורה .זהו הענין של ברא מזכי אבא. בצל החכמה בצל הכסף וכך גם ביששכר וזבולון ,שזבולון עוזר ליששכר ללמוד ,ובלי עזרתו לא היה יששכר יכול ללמוד ,כי צריך לדאוג לפרנסתו ,ובזכותו של זבולון יששכר יכול לעסוק בתורה בלי הפרעות ,נמצא שזבולון מזכה את יששכר בתורה ,וכל התורה שיששכר לומד שייכת גם לזבולון ,ובשכר זה יזכה זבולון לא רק לתענוגי העולם הבא כמו יששכר ,אלא גם לתורה ממש ,וכאותו האב שזכה בזכות הבן ללמוד תורה במתיבתא דרקיעא, כיון שהוא מזכה אותו ונתן לו את האפשרות לעסוק בתורה .וכן כתב מרן החפץ חיים זצ"ל בשם עולם (פרק ט"ו) כי המחזיק תורה יזכה שיפקח השם את עיניו לעתיד וירחיב את אור שכלו עד שיזכה לישב בישיבה של מעלה ,כמו שאמרו (פסחים נג ,ב) כל המטיל מלאי לכיסן של תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, עכ"ד .ויעוין עוד בהערה שם מה שהוסיף בזה ,ובשמירת הלשון שער התורה פרק ה' .זהו הענין של זיכוי הרבים ברוחניות .סיפר לי ראש ישיבה אחד שהיה חולה וחלש בכוחותיו ,והיה נוסע למדינות רחוקות המשך בעמוד >>>13 'אפשר את הכסף?' ' -לא' ' -מה אמרת'? ' -איני נותן!' - התקשתה להאמין למשמע אזניה ,וברגע הבא התקצפה: 'אתה לא מתבייש? יהודי לא מחזיר אבידה? לא למדת ב'חיידר'?!' הסיפור שסיפר החזו"א לרבי יעקב גלינסקי כשהגיע שבור ורצוץ ומיואש מהעולם לאחר המלחמה "וָ ֶא ְת ַנַּפל לִ ְפנֵי ה'" (דברים ט' ,כ"ה) גם מתוך בור תחתיות ומנקודת שפל שאין דומה לה במהלך הגלות, ולכל מלא העין רק הסתר פנים ,גם אז " -קראתי שמך ה'" -עדיין תקוותו של היהודי לא כבתה ,יש לו אל מי לפנות ,וכהרף עין תיתכן ישועתו! באחד הימים פנה אל הרב משה פרידמן מרכסים תושב רכסים שנאלץ לעבור ניתוח ראש בחו"ל ולא היה מי שיטוס אתו ,בבקשה האם יש לו אפשרות לקחת חופשה ולנסוע עמו .הרב פרידמן קיבל אישור וטס לחמישה שבועות לארה"ב ,כשבמהלך אותם שבועות הוא סועד את היהודי .והנה אירע אסון -במהלך מלחמת לבנון הראשונה פוצצו המחבלים מכונית תופת תחת בנין בן שבע קומות, שהתמוטט וקבר תחתיו חיילים רבים מאד של משמר הגבול .הרב פרידמן נקרא בדחיפות לחזור כדי לסייע בזיהוי החיילים ולעריכת הלוויות. השעות הקרובות חלפו מתוך קדחת עשייה .בסופו של דבר השיג הרב כרטיס טיסה דרך אירופה .הוא נגש לדלפק, והנה לפניו בתור עומד רבי יעקב גלינסקי, הרב גלינסקי הושיט לפקיד את הכרטיס, והלה הסביר לו שחסר ספח כלשהו ,והוא לא יוכל לטוס .הרב ,שלא הבין אנגלית, לא קלט בדיוק את ההסברים ,אולם משמעות הדברים היתה ברורה .הסתובב, אפוא ,אל הרב פרידמן ואמר" :תגיד לו, שאם ה' רוצה שאני אסע -אני אסע". בין כך ובין כך זז הרב גלינסקי הצידה והרב פרידמן עבר את הבדיקה .כשעלה הרב פרידמן למטוס ,הבחין ברב גלינסקי שישב שם" .אמרתי לך "...הגיב הרב כשראה את תמיהתו "אם הקב"ה רוצה שאטוס ,הוא יכול לסדר את הכל ...איש מלבדו אינו בעל הבית על העולם! ואם תרצה לשמוע מנין הדברים כה ברורים אצלי ,שב והטה אוזנך לספור חיי". "למדתי בביאליסטוק ,ישבנו ולמדנו מבלי לעשות רעה אף לזבוב ,אך דבר לא הועיל לנו ביום פקודה ,כשהגיעו הקומוניסטים וכבשו את ליטא. הישיבות נסגרו על מנעול ובריח ואנו המשכנו ללמוד במחתרת ,עד שיום אחד הגיעו הקומוניסטים ,תפסו אותנו והעלו אותנו לרכבות .היעד היה ברור -סיביר .כשהגענו לשם ,אסף אותנו המנהל ואמר" :דעו לכם ,כי השער שאותו עברתם כעת הוא חד סטרי .מכאן אף אחד לא יוצא חי!"... עבדנו בעבודות משברות כל עצם ,רעבנו ללחם וסבלנו מקור .במשך כל אותו זמן החזיקה אותי תקוה אחת -יום יבוא ואחזור הביתה לאמא שלי ,אתן לה נשיקה ואומר לה "תודה אמא .תודה שמכרת את פרוסת הלחם האחרונה שלך כדי שיהיה לי מלמד קצת יותר טוב "...הייתי חולם על כך ללא הרף. 4 סוף כל סוף נגמרה המלחמה -ואנחנו שוחררנו .חזרתי הביתה ,אך אז גיליתי שאין בית ,אין אבא ואין אמא ,היטלר ימ"ש הרס את הכל ...שבור ורצוץ הגעתי ארצה ,לא רציתי לחיות ,לא היה לי עבור מה .נכנסתי אל ה"חזון איש" ,וכששמע שאני מיואש מהעולם ,אמר לי :אספר לך ספור בליטא היה סוחר ,שהיה נוהג מדי שנה בשנה לפני יום השוק לקחתהלוואות רבות .ביום השוק היה קונה סחורות בזול ,ובמשך כל השנה היה מוכר ,מתפרנס ומחזיר את חובותיו ,כך ,עד יום השוק של השנה שלאחר מכן ,שבה היה שוב לווה .שנה אחת ,לאחר שאסף את כל הכסף ,הוא חלה .אם לא ייסע כעת -יאבד את פרנסתו לשנה שלמה! בלית ברירה קרא לאשתו ואמר לה" :אני יודע שאינך רגילה לכך ,אבל אין ברירה ,הפרנסה של כל השנה עומדת כעת בסיכון! קחי את כל הכסף ,אומר לך בדיוק לאיזה סוחר לגשת ומה לקנות" .האשה ספרה שבע פעמים את כל השטרות ,צררה את כל הסכום בשקית ובעוד שקית, ונסעה .כשהגיעה ליריד קידם את פניה רעש עצום .מעודה לא שמעה רעש כזה, רגילה היתה לקולות שמשמיעים ילדים וברווזים ...היא איבדה את עשתונותיה, הסתחררה ונפלה מעולפת .כעבור דקות שבה אליה רוחה ,ומשהבינה כי אין השעה לפינוקים מסוג כזה ,אספה את סלה והלכה לדרכה. היא פגשה את הסוחר שעליו המליץ בעלה ,שניהם הסכימו על מחיר, וכשבקש הסוחר את שכרו והיא החלה לחטט בסליה ,נמלטה זעקה נוראית מפיה " -אין כסף!!!" כנראה שכשנפלה נפל ממנה הארנק .הצעקות הזעיקומרן החזו"א זצ"ל את העוברים והשבים ,ואחד מהנאספים אמר ששמע פלוני האומר שמצא סכום כסף גדול .עד מהרה נערכו אחריו חיפושים נרחבים ,וכשנמצא האיש ,דאג מישהו להביאו" .אתה מצאת את הכסף שלי?" -האשה הדומעת בקושי הצליחה לדבר" .מצאתי כסף ,אני לא יודע אם הוא שלך" -השיב האיש" .הנה ,אתן לך את כל הסימנים: הסכום היה כזה וכזה ,יש שם כך וכך שטרות בצבע כזה ,וכך וכך שטרות בצבע כזה .הכל היה קשור בתוך שקית עם סרט"" .נכון ,גברת .הכסף שמצאתי הוא הכסף שאבד לך". האשה לא ידעה נפשה מרוב אושר .היא הושיטה את ידה כדי לקבל את הצרור ,אבל זו נותרה תלויה באוויר ריקנית " -אפשר את הכסף?" - "לא" " -מה אמרת"? " -איני נותן!" " -אינך מה ,"?...התקשתה להאמין למשמע אזניה ,וברגע הבא התקצפה" :אתה לא מתבייש? יהודי לא מחזיר אבידה? לא למדת ב'חיידר'?!" " -דווקא משום שלמדתי ב'חיידר' אני יודע ,שהעיר שלנו היא עיר שרובה גויים ,ואדם שמוצא מציאה כזו - המשך בעמוד >>> 13 שאל אותו ר' יצחק לוינשטיין' :כמה זמן הרב לא אכל לחם באמצע השבוע?' 'שבעים שנה!' השיב לו הגאון הצדיק רבי ראובן קרלנשטיין זצ״ל ,על הבחור הריקני שפגש את מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א ,בשיחה על אוכל ומתיקות התורה "ּכִ י ֹלא ַעל ַהּלֶ ֶחם לְ בַ ּדֹו יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם" (דברים ח' ,ג') רבי שלמה לוינשטיין שליט"א ,סיפר לי את המעשה הבא ,על פי מה שסיפר לו בן דודו -רבי יצחק לוינשטיין ,שהיה משמש בקודש אצל ראש הישיבה ,הגאון הצדיק רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א .אגב, לא אני המחלק תארים "הגאון הצדיק" .אלא החזון איש .כי הגיס שלי שיהיה בריא -רבי אריה איברמס -היה מהמקורבים אל ה"חזון איש" והוא סיפר לי ,שפעם אחת הם ישבו בחדרו ,דברו דבר תורה והזכירו כי רב אהרן לייב אמר משהו .הוא שאל" :מי אמר? מי?" אמרו" :ר' אהרן לייב" .אמר להם החזון איש" :זאגט' ,הגאון הצדיק ר' אהרן לייב" .זה סיפור למעלה משישים שנה .כבר בימים ההם אמר להם החזון איש" :תאמרו הגאון הצדיק" ,ממילא גם אני אומר כך בדרשות. על כל פנים ,סיפר ר' יצחק לוינשטיין ,אי רבותי ,מבהיל .אחד הבחורים הריקנים ,ה' ישמו ר, ה' ירחם -שיחזרו בתשובה ,בא למשמש בקודש ,הרב יצחק לוינשטיין ,ואמר לו" :שמע ,אני רוצה כעת להיכנס אל הרב ,אבל רצוני כי תבטיח לי ,שלא תפריע לי לדבר כל אשר עם לבבי"" .מדוע אפריע לך?" "כי אני רוצה לשפוך כל מה שיש לי בלב, הכל!" הוא חשב לעצמו ,מה כבר הבחור יכול לומר .אמר לו" :היכנס". כהקדמה ,באמצע הסיפור :ר' אהרן לייב שיהיה בריא ,ביקר פעם במרפאת שיניים .שאל אותו הרופא" :איך אתה אוכל הרי אין לך שיניים? (יש לו ארבע שיניים בלבד) ,במה אתה אוכל? והוא השיב לו" :בשביל ארבע סעודות בשבוע זה מספיק (שלוש סעודות ומלוה מלכה)" .כי כל השבוע אינו אוכל כמעט .הרב יצחק לוינשטיין סיפר כי לר' אהרן לייב היה ספק פעם בשבת בברכת המזון האם אמר 'רצה והחליצנו' ,וההלכה היא שצריך לחזור על ברכת המזון .מדוע צריך לחזור? כי כיוון שאדם רגיל לברך בלי 'רצה' ,מסתמא אמר כהרגלו ולא הזכיר" .אבל אני" -אמר לו ר' אהרן לייב – "אני מברך רק עם 'רצה' ,כי אין לי כמעט ברכת המזון אחרת" .מה הדין אצלי ?...שאל אותו ר' יצחק" :כמה זמן הרב לא אכל לחם באמצע השבוע?" "שבעים שנה!" השיב לו. בקיצור ,הבחור מהחבר'ה ,נכנס והתיישב והציג תמונה טובה של חתיכת בשר מבושל ...שאל אותו הרב" :מה זה?" "זה בשר מאוד מאוד טעים. האם הרב רוצה שאני אביא לו כזה בשר לאכול ,ושהרב ידע שאני יכול להביא לו בשר משהו משהו"" ..לא .אל תביא"" .אולי גלידה ,אני יכול להביא בחנות יש גלידות מאוד טעימות" .פונה ר' אהרן לייב לר' יצחק ותמה" :מה הוא רוצה מהחיים שלי?" אוה ,המשמש הבין שכבר צריכים 5 להוציא אותו .אמר הבחור " :שמע ,אני מתחנן אליך מאוד שלא תוציא אותי ..הבטחת לי שלא תפריע לי". ואז התרגש הבחור ואמר" :ראש הישיבה! אני מסתובב כבר עשר שנים בישיבות ,ואין לי טעם בגמרא ,אין לי טעם .רק בבשר ובגלידה .מה אני יכול לעשות שאין לי טעם בתורה .אין לי שום טעם .מסבירים לי "תראה, תראה ,כל כך מתוק' – אבל אצלי זה לא מתוק .אני אומר לראש ישיבה, אם הוא רוצה ,אני אביא לו סטייק ויראה שסטייק כן טעים לכל הדעות "...הרב שטיינמן אמר לו" :איני צריך שתביא לי, כי אין לי טעם בזה .ולא צריך את זה" .אמר הבחור" :ולי ,אין טעם בלימוד .מה רוצים מהחיים שלי? אילו תביעות אפשר לתבוע ממי שאין לו טעם ברוחניות?" נו רבותי ,מה עושים? אמר לו ר' אהרן לייב שיהיה בריא בנוסח שלו" .אולי אתה יכול להגיד לי מה האוכל הכי מתוק שיש?" ההוא התחיל לחשוב ,לחשוב. מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א "הרב אני לא יודע כעת לומר בדיוק ,אין לי כרגע מנוחה לחשוב ולדעת את כל המאכלים הטעימים שידוע לי עליהם". "אני כן יודע" -אמר לו ר' אהרן לייב " -האוכל הכי מתוק ,זה דבש .הוא המתוק ביותר .ואספר לך מה שהיה פעם בעירנו .יהודי קיבל אורח חשוב ורצה לכבדו ,וכיון שהיה לו דבש טהור הגיש לו ואמר' -יענקלה ,קח כפית דבש ויהיה לך טעים בפה' .בסדר .יענקל אמר' :ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו' .הכניס את הדבש לפה 'אי ,מר כלענה .זה מר!' 'מר?! זה מר?! טוב אנסה אני לטעום' .המארח גם הוא ברך ברכה ,טעם 'אה ,דבש אמיתי! טעים מאוד .כיצד אפשר להגיד על זה מר?' שאל אותו המארח' :תגיד לי ,אולי יש לך פצעים בפה?' 'כן בשפתים, ובעיקר פצעים בלשון'' .אם כך מה אתה רוצה? הפה שלך מר ,לא הדבש. הפצעים הללו מאבדים לך את המתיקות של הדבש ואתה טועם בכל דבר טעם מריר!' "אתה אומר שאין לך טעם בלימוד ,שאין לך מתיקות בתורה?" – סיים ר' אהרן לייב שליט"א" ,הפה שלך מלוכלך .אתה מדבר ניבול פה ,אתה שקוע בחטא ,איך אתה רוצה שתהיה מתיקות בתורה?! תחזור בתשובה, יהיה לך פה נקי ,תפסיק לעשות עברות .או אז ,תראה איזה טעם יהיה לך בלימוד התורה!" ה' יהיה בעזרנו שנזכה באמת ל"וטהר לבנו לעבדך באמת" ,אמן וכן יהי רצון. (יחי ראובן פר' מטות) ריח שריפה החל מתפשט בחלל הבית אשר כל יושביו נבהלו ונחרדו עד עמקי נשמתם במטבח הבית עלתה ה'פלטה' באש ,וכבר החלו הארונות לבעור באש .כחץ מקשת רץ האברך לביתו של שכנו הנוכרי הגה"צ רבי אלימלך בידרמן על האמונה שהכל מהשמים לטובתך "ּכִ י ַעל ּכָ ל מֹוצָ א ִפי ה' יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם" (דברים ח' ,ג') כל עניין שיארע לאדם כרצונו או כנגד רצונו – הכל מן השמים להביאו לידי תכלית פלוני ,להצילו מכל רע ,או להרבות טובתו ...והרי לפניכם מעשה אחד מני אלף (שמעתיהו מאחד מחשובי בני חבורתנו בלונדון ששמעה ביום השב"ק העבר מבעל המעשה שהגיע לתפילת שחרית מתרגש ונרעש כולו) .עובדא זו אירעה לפני כמה ימים בליל שב"ק מטות – פינחס בחו"ל ,בעיר לונדון הבירה בשכונת גאלדרעס-גרין. איש יהודי דר בשכנות עם נוכרי ,וביניהם שוררים קשרי ידידות אמיצים, נוכרי זה נצטווה מ'בעל הדירה' שעליו לפנות את הבית עד יום חמישי (כ"ב תמוז) ,הנוכרי חיפש לעצמו בית מדור חדש ולא מצא ,מכיוון שכן, יצא בעל הבית מגדרו והתיר לו לשהות בבית עוד כמה ימים ספורים. בערש"ק נתדפק הנוכרי על דלתי היהודי ו'בישרו' שהאריכו לו זמנו, לכן בשבת זו עדיין ישהה בביתו ,ובזאת הוא מודיע ליהודי שאם יצטרך לו כ'שבת גוי' עדיין הוא עומד לשרת אותו ...והנה ,יהודי זה דייקן גדול ומקפיד על 'עתיו ורגעיו' ,ע"כ מעודו הינו נוהג להתפלל בערש"ק עם המנין הראשון – מעריב מיד אחר פלג המנחה (כי שקיעת החמה שם חלה סביבות השעה ,9:00והמתפללים מעריב אחר צאת הכוכבים מקדשים על היין בשעה מאוחרת מאד) ,מחמת עיכובים שונים ומשונים בערש"ק הלזו יצא לו לראשונה לאחר את תפילתו ולהתפלל עם המנין השני שאחר צאת הכוכבים ,והיה האברך עומד ותמה על עצמו 'מה אירע עמי', הרי מטבעי הנני 'מסודר' מאד ,אך מה יש בידי לעשות כעת -וכי אפשר להזיז את השעון או לחילופין את השמש ושקיעתה. משהגיע הביתה אחר כל בזבוזי הזמן ,אמרו לו בני ביתו ,הבה נעלה רק לכמה דקות לבית ההורים להתברך ב'גוט שבת' ,ולקיים בזה מצוות כיבוד אב ואם כהכנה לקראת מצוות 'קידוש היום' ,והרי מזה זמן רב לא ראו ההורים את בנינו – נכדיהם שבלעה"ר גדלים למעלה למעלה, האברך אשר כאמור 'דייקן' גדול הוא לא הבין מה תפסם לקיים עתה בזו השעה המאוחרת – כיבוד או"א ,אך כבקשתם עשה ,ויעל עם בניו ובנותיו להורים שליט"א .לא נאריך לריק ,אבל זאת נאמר כי עד שחזרו מבית ההורים כבר הורה 'מורה השעות' על שעה מאוחרת מאד ,מיהרו והחלו ב'שלום עליכם' וזמירות ושאר פזמונים ,קידוש דגים ובשר וכל מטעמים... וכאן אירע הנס והפלא ,ריח שריפה החל מתפשט בחלל הבית אשר כל יושביו נבהלו ונחרדו עד עמקי נשמתם ,מיהרו לתור אחר מקור הריח (כי לא הותקנו בביתו 'מגלי עשן' המצפצפים בעת הסכנה) ומצאו כי במטבח הבית עלתה ה'פלטה' באש ,וכבר החלו הארונות לבעור באש ...ויפה שעה אחת קודם .כחץ מקשת רץ האברך לביתו של שכנו הנכרי – שמשום מה בא להודיעו בערב שבת 'אם תצטרך לי ,קראני ואחלצך' ,הכה בכל כוחו על שערי הבית עד שיצא הגוי ממיטתו ,נכנס לבית היהודי וכיבה את 6 האש הגדולה' ...ונגלה כבוד ה'' כמה גלגל הקב"ה להצילם מלהבה ,שהרי אם היה נמנע מהם אפילו רק אחד מהעיכובים שעברו עליהם וכבר היו נמים את שנתם אפילו רק כחמש דקות לפני שהחלו הלהבות היו כל בני הבית עולים בסערה השמימה מתוך שנתם ...והיו עורכים 'קידושא רבא' ביומו של שבת בישיבה של מעלה ,כי האש התפשטה במהירות עצומה (ויעידו כותלי הבית במטבחו של האיש) ואף אם היו נעורים לא היה להם להיכן לברוח, כי בית זה נבנה באופן שאין כל דרך לצאת מהבית אלא בדרך הסמוכה למטבח ,ומי יודע ... עוד רגע אדבר ,מה שסיפר לי אחד מחשובי בני החבורה בעיה"ק ירושלים בליל שישי פר' מטות (פינחס בחו"ל) ,וכך היה מעשה ,בפורים העעל"ט (תשע"ו) חיפש האברך בצאתו לביהמ"ד בערב פורים את ה'מגילה' (כשרה) היקרה שקיבל כמתנה מאת חותנו לפני כמה שנים בתקופה שבין אירוסיו לנישואיו ,והילד איננו – האברך 'הפך' את כל הבית ולא מצא כל זכר למגילתו .אף בירר אצל קרוביו שמא אחד מהם לווה את המגילה ושכח מלקיים 'והשיב' ולא מצא. בלית ברירה הלך לביהמ"ד בידים ריקות, כשמוחו עוסק במחשבות לנסות להיזכר באיזה מקום השאיר את המגילה לפני כשנה בימי הפורים ,ויהי ממחרת הפורים החלו בני הבית בנקיון הבית לקראת חג הפסח ,והיו תרים ומחפשים אחר 'משהו חמץ' ואחר 'זכר כל שהוא' למגילה האבודה ...שהרי 'אין יאוש בעולם כלל', הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א אבל מן הנראה נתקיים בה במגילה בל יראה ובל ימצא בהידור רב. ביום י"ח תמוז צום שבעה עשר בתמוז נבהל האברך לראות שה 'קרעדיט קארד' (כרטיס אשראי) שלו נאבד וכאילו נבלע באדמתו של קורח ,משחיפש בכל מקום שחשב למצאו נזכר שבערש"ק האחרון (ט"ז תמוז) קנה כמה צרכי שבת בחנות פלונית – שאינו רגיל כ"כ לקנות שם, מיד עלה חשש בלבו שמא שכח שם את הכרטיס המדובר ,החיש האברך פעמיו לאותה החנות – גולל בפני המוכר פרשת אבדת הכרטיס ,והלה הוציא משולחנו כשלושים כרטיסים אבודים ,אבל ,אחד מהם לא היה שלו ,ובתוך הדברים סיפר לו המוכר לפי תומו כי אבדות רבות מונחים באוצרו ,למשל' ...מגילת אסתר' שוכנת כאן אחר כבוד זה כשנה ומחצה, ועדיין אין דורש ומבקש אותה ...והאיש משתהה ,מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו בבואו הנה (כאילו) בטעות גמורה ,נתן לבעל החנות סימנים מובהקים ונמצא כי המגילה שלו היא (שקנה בחנות זאת בפורים לפני כשנה [תשע"ה] צרכי שבת – בפורים שחל בערש"ק בעיה"ק ירושלים) ושכחה באותה החנות .אך למותר להוסיף ,כי בצאתו מהחנות ומגילתו בידו פשפש בכליו ומצא את 'כרטיס האשראי' שוכן במנוחה באחד מכיסי בגדיו ,ונמצא כל 'דמיון' האבדה היה אך ורק בכדי שתשוב המגילה לידיו. (באר הפרשה -מסעי) שאל הרב רבי זלמן לייב זילבר את מרן הגרי"ש אלישיב מדוע הוא מתנגד כל כך שיברכו עליו את ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'? הרב זילבר הוא מסוג המקורבים שבאפשרותו היה לשאול את מרן זיע"א שאלות שאף אחד לא מעיז לשאול ומרן השיב לו על כל השאלות • הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על השאלה שהציג הרב זילבר לפני מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א "לַ ֲעמֹד לִ ְפנֵי ה' לְ ָׁש ְרתֹו " (דברים י' ,ח') בסעודה שלישית סיפר רבינו המרא דאתרא על שאלה שהציג רבי זלמן לייב זילבר לפני מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זיע"א .הרב הדגיש שהרב זילבר הוא מסוג המקורבים שבאפשרותו לשאול את מרן שאלות שאף אחד לא מעיז לשאול ,ומרן משיב לו על כל השאלות .הרב זילבר שימש פעמיים כשליח-טוב להבאת הרופא שטיפל במרן הגרי"ש ,ומו"ח מכיר לו טובה על כך. אחת השאלות ששאל הרב המופלג רבי זלמן לייב זילבר את מרן הגרי"ש היתה ,מדוע הוא מתנגד כל כך שיברכו עליו את ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'? ואכן ,כידוע, אין דעתו של מורי-חמי נוחה מכך ,והוא אף נוטה לכעוס על מי שמנסה לעשות זאת .הרב זילבר המשיך להקשות ,הרי ידוע שמרן הגאון מטשיבין זצ"ל ,לא התנגד לכך ,ואף ענה אמן על מי שבירך? כששמע מרן הגרי"ש את השאלה החל למנות את מלות הברכה ,ואמר 'בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו' – עד כאן הנני מבין ,אבל 'ליראיו'? וכי מה אתה משווה ביני ובין הגאון מטשיבין? ---המשיך הרב זילבר וביקש ממרן הגרי"ש שיסביר לו מה היה כוחו הגדול של הרב מטשיבין זצ"ל? וגם על כך השיב מרן הגרי"ש אלישיב ואמר ,שכוחו של אותו גאון היה ששלט בש"ס בצורה מבהילה. כשפגשתי את הרב זילבר ,שאלני אולי אוכל להסביר לו מה התכוון בדיוק מרן הגרי"ש כשהתבטא על שליטה בש"ס בצורה מבהילה? ואמרתי לו שיש לכך ראיות רבות ,וציטטתי אחת מהן מהספר 'שר התורה' המתאר את תולדותיו של הגאון מטשיבין' .איך תתנהג' ,שאל פעם הגאון את תלמידו הרה"ג רבי גרשון שטמר זצ"ל' ,אם תתארח אצל מאן-דהוא והלה יגיש לפניך שתי קערות .באחת יהיו מונחים פירות חו"ל ,שאין עליהם כל חשש איסור ,לא טבל ,לא שביעית ,לא עורלה, 7 שהרי פירות חו"ל הם .בקערה השניה יהיה מונח בשר ,עם הכשר מעולה שבוודאי ניתן לסמוך עליו לכל הדעות ,איזה מהם עדיף לאכול מצד הכשרות? את הפירות או את הבשר?' והשיב ר' גרשון ,שלדעתו ייקח מהקערה של הפירות ,משום שאע"פ שיש לבשר הכשר טוב ,בכל אופן על הפירות אין הרי כל חשש ,ואין צורך לכך בהכשר כלשהו! אבל הגאון אמר שהוא אינו סבור כך ,ולדעתו יש להעדיף את הבשר, והביא ראיה לכך מהרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת ...פרה ,פרק ג' משנה ג' .אנחנו היינו סבורים, הדגיש הרב ,שהראיה תהיה מהלכות סעודה ,וכיוצא- בזה ,אבל גאונתו המבהילה של אותו גאון הביאה אותו עד לפירוש המשניות של הרמב"ם במסכת פרה. הרמב"ם אומר שם' :כל עוד שיהיה אצלנו איש טהור ידוע ,הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא מעולם במת ,ובין איש אשר נטמא כל ימיו ,ואחר כך טבל והזה עליו שלישי ושביעי ,אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול במדרגה בטהרה ,לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור' ,עכ"ל .מבואר מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א מדברי הרמב"ם ,אמר הגאון זצ"ל ,שאם יש אחד שלא נטמא מעולם במת ,ואחר שהיה טמא כל ימיו בטומאת-מת ,ואחר כל טבל והזה ,הרי זה שהיה טמא כל ימיו וטבל והזה – הוא יותר גדול במדרגה בטהרה ,לפי שהפסוק פסק עליו שהוא טהור, אף שהשני אינו צריך שיאמרו עליו שהוא טהור ,שהרי מעולם לא נטמא, מ"מ זה שהיה טמא כל ימיו ונטהר ,הוא במדרגה יותר גדולה בטהרה ,לפי שהתורה בעצמה פסקה עליו שהוא טהור! ואם כן ,הוא הדין בנידון דידן של הפירות והבשר שהוגשו לפניך ,אמר הגאון להרב שטמר; יותר טוב לאכול את הבשר שיש עליו חותמת כשרות מוסמכת ,מאשר לאכול פירות שאינם צריכים הכשר כלל .והנה לפנינו ראיה אחת מני אלף ,אמרתי להרב זילבר ,על בקיאותו המבהילה בש"ס. (קול ברמה גליון )284 'עלה לרכב שלי ואקח אותך' הציע עורך הדין לטוען הרבני, אך בסופו של דבר הלך ברגל .חלפה רק דקה ולפתע החריש את אזניו קול פיצוץ אדיר -מכוניתו של אותו עורך דין מולכדה ,ומיד כשהתניע התפוצצה מה אמר מרן הגר"ח קנייבסקי לאדם שניצל ,ועל 'דבר ה' שישנו בפיו' של מרן שליט"א כפי ששח מרן הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל "לַ ֲעמֹד לִ ְפנֵי ה' לְ ָׁש ְרתֹו " (דברים י' ,ח') באחד הימים הגיע אל הרב צ .י .טוען רבני ,ובפיו בקשה שיאמר לו מה עליו לקבל על עצמו ,כדי להודות לה' על נס שארע לו .אותו טוען רבני סיפר כי הוא לומד בכולל בבני ברק חצי יום ,ובשעות הבוקר הוא עוסק לפרנסתו .באותו יום בשעות הבוקר טיפל בתיק גרושין של עורך דין בתל אביב ,וכשסיימו שאל אותו עורך הדין היכן החנה את הרכב שלו. 'היום החניתי אותו רחוק' השיב הטוען הרבני' 'עלה לרכב שלי ואקח אותך אליו' הציע עורך הדין בנדיבות 'אין צורך' השיב לו 'ההליכה טובה לי לבריאות '...איש שיחו ניסה להתווכח שוב ,אך בסופו של דבר הלך ברגל .חלפה רק דקה מאז שנפרד מאותו עורך דין ,ולפתע החריש את אזניו קול פיצוץ אדיר -עוד רגע ומתברר כי מכוניתו של אותו עורך דין מולכדה ,ומיד כשהתניע אותה התפוצצה המכונית והוא נהרג במקום. אילו הייתי משתכנע לעלות לרכב ההוא ,נרעד הטוען הרבני הרי שסופי היה כמותו ,לכן אני חש שאני רוצה להתחזק במשהו .הרב צ .י .הציע לו להיכנס איתו לרבי חיים קנייבסקי ,אבל הטוען הרבני נרתע :שמעתי שהוא אומר לאנשים לגדל זקן ,ואצלי העניין הזה לא בא בחשבון ,אני אומר לך מראש אעשה כל דבר שיאמר לי ,מלבד גידול זקן ,את זה ממש לא אוכל לעשות .הלכו השניים לביתו של הגר"ח ,ומיד לאחר שסיים הטוען הרבני לספר את הסיפור אמר לו ר' חיים :נו ,ומה אומר לך ,לגדל זקן? הרי לא תשמע לי ,אלא מה ,תוסיף בלימוד ..ושני השואלים עמדו נרעשים למול גילוי רוח הקודש הזה( .ומתוק האור). *** קבלנו לידינו תכריך כתבים אשר בשם 'אריה שאג' יקרא ובו מאות שו"ת ששאל המחבר את רבינו שליט"א (אשר עומד לראות אור בקרוב) ובהקדמה מצאנו דבר נפלא שכותב המחבר וז"ל :וכאן המקום לציין מה ששח פעם מרן ראש הישיבה הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, באוזני המגיד מישרים ר' שלמה לוינשטיין שליט"א ,וכך סיפר הרב לוינשטיין" :נכנסתי פעם למרן ראש הישיבה ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל בחול המועד פסח ,הוא סיפר באותה הזדמנות כמה וכמה סיפורים שמשמעותם היתה שלמרן החפץ חיים זצוק"ל היתה רוח הקודש .העזתי 8 פני ושאלתי :ובדורנו יש מישהו עם רוח הקודש? הוא שקע במחשבה והשיב :רוח הקודש אינני יודע אבל אדם שדבר השם ישנו בפיו ,וזה [מרן] רבי חיים [קנייבסקי שליט"א] .הוספתי ושאלתי :ודוקא הוא ,הלוא הוא הצעיר מכולם ,השיב כך :אתה יודע שהוא תלמיד שלי ...עניתי :כן, לכך התכוונתי ,אז מדוע דוקא מצביע הרב על הצעיר שבחבורה? שוב שקע במחשבה והשיב :ככלות הכל במידות והתמדה הוא מיוחד .סיים הרב לוינשטיין ואמר :למדנו מכאן, שגם מי שדבר השם בפיו ,הרי זו תוצאה של מידות והתמדה ,מכאן הכל מתחיל. ונוסיף כאן מה שכתב רבינו שליט"א בספרו "ארחות יושר" ערך רוח הקודש" :בסוטה (מ"ח ב') ת"ר משמתו חגי זכרי' ומלאכי נסתלקה רוה"ק מישראל וצ"ע דהא מצינו בכמה מקומות אצל התנאים שהי' להם רוה"ק ....וגם בדורות האחרונים ידועים כמה דברים כגון מהגר"א ומרבנו החפץ חיים זצ"ל ועוד הרבה גדולים מה שאמרו דברים בלי שידעו מהם כלל והכל נתקיים וגם ראינו הרבה דברים כאלו מרבותינו זללה"ה ,וצ"ל שיש הרבה מדרגות ברוה"ק דמה שאמרו בגמ' נסתלקה רוה"ק מישראל הכוונה על נבואה ממש שזה נסתלק עד שיבא אליהו .אמנם גם ברוה"ק שאח"כ יש כמה מדרגות יש שהחכם מרגיש באמת כאילו שהודיעוהו מן השמים כו"כ .ויש הרבה פעמים שהחכם אומר לפי חכמתו מה שנראה לו והקב"ה מסכים עמו.. ובזה ראינו הרבה פעמים אצל הגדולים שלאחד עונים כן ולשני עונים שיעשה להיפך וזה הכל לפי מה שנותנין מן השמים בפיו מה לומר וזה ג"כ מעין נבואה קטנה כמש"כ 'את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר', ויש הרבה פעמים שברכת חכם ועצתו מתקיימת משום שמתכוון לשם שמים .ויש לפעמים שהברכות והעצות מתקיימות בזכות השואל שמאמין באמונה שלמה שמילת החכם מתקיימת ובזכות זה באמת מתקיים ואם לא היה מאמין בזה בלב שלם באמת לא היו מתקיימין בו ודבר זה מתחלף לפי השואל .ודבר זה ראינו כמה פעמים אצל גדולי ישראל ,וירא שמים שסומך כל דבר על החכם ושומע לו לכל אשר יאמר יש לו סייעתא דשמיא שנותנין להחכם בפיו מה לומר לו ועצותיו מצליחין בדרך כלל, ואשרי מי שדבוק בחכמים האמתיים ושומע לדבריהם תמיד "....עכ"ל. (דברי שיח – קרח ,פנחס) והנה הגיע לבית הכנסת הגאון הנודע רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל. כשהבחין בילד היושב ומסביבו ערימה גדולה של גמרות, ניגש אליו והביע תרעומת על סחיבת הגמרות. כי בימים ההם ש"ס היה יקר ערך ,וכשנדיב לב תרם ש"ס שלם, היו עושים מעמד "הכנסת ש"ס" בתופים ובמחולות רבי ישראל גרוסמן זצ"ל ,עם סיפור מדהים על הילד ששאל 'כמה פעמים מוזכר 'אביי' בש"ס' "וְ לִ ַּמ ְד ֶּתם א ָֹתם ֶאת ּבְ נֵיכֶ ם" (דברים י"א ,י"ט) אבי זקנתי הגאון הצדיק רבי אברהם אבלי קוסובסקי זצ"ל ,שימש בקודש כרבה של העיירה ווילקוביסק ברוסיה .כשעלה לארץ ישראל התיישב בירושלים ,ותקופה ארוכה הצליח להתהלך בצנעה ובהסתר, ישב על התורה ועל העבודה יומם ולילה .אבל כבר אמרו חז"ל "כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו"; בהשגחה עליונה התגלגל מאורע שבגינו עמד הגאון בעל "הזית רענן" רבי יהושע מקוטנא זצ"ל על גדלותו של סבי ובקיאותו בכל מכמני התורה ,והפציר בו לקבל עליו לכהן פאר כראב"ד בבית דינו. סיפור מדהים הממחיש את גדלותו בתורה ובקיאותו העצומה בכל הש"ס ,שמעתי מדודי הרב יהושע קוסובסקי ז"ל מחבר סדרת ספרי ה'קונקורדנציה' על הש"ס .רבי יהושע סיפר שבהיותו כבן עשר ניגש אל אביו הגה"צ רבי אברהם אבלי לאחר תפילת שחרית ,ושאל בתמימות" :אבא ,כמה פעמים מוזכר 'אביי' בכל הש"ס? פני הסבא רבי אברהם אבלי הרצינו והוא שקע בהרהורים ,את ארוחת הבוקר כבר לא אכל באותו יום .הסבא החל לצעוד לאורכו ולרוחבו של בית המדרש ,פניו בערו כאש וכל כולו היה בעולם אחר ,צלל ושייט בים התלמוד ,לאחר קרוב לשעתיים נעמד על מקומו ,קרא לבנו יהושע ,ואמר :כך וכך פעמים מוזכר שמו של אביי בכל הש"ס!... הילד יהושע לקח עפרון ומחברת ,נכנס לבית הכנסת ,הוציא מארון הספרים מסכת ברכות והחל לדפדף דף אחר דף ,וכך ציין כל פעם היכן שמוזכר אביי .כשסיים מסכת ברכות הוציא מסכת שבת ,הילד לא התעצל ומשך כמה שעות ישב וציין כל פעם שנתקל בשם אביי .לאט לאט נצטברו על השולחן כמה מסכתות ,השעות נקפו ,הגיע שעת בין הערביים סמוך למנחה ,והנה הגיע לבית הכנסת "השרף מבריסק" – הגאון הנודע רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל .כשהבחין הרב מבריסק בילד היושב רכון על הגמרא ומסביבו ערימה גדולה של גמרות .ניגש אליו הרב 9 ובנימה של קפידה הביע תרעומת על סחיבת הגמרות .עלינו לדעת כי בימים ההם ש"ס היה יקר ערך .וכשנדיב לב תרם ש"ס שלם לבית הכנסת, היו עושים מעמד "הכנסת ש"ס" בתופים ובמחולות כמו שמכניסים ספר תורה חדש .כך שהקפדתו של השרף מבריסק היתה מובנת גם לילד .הצטדק הילד בפני הרב וסיפר גופא דעובדא :בשעות הבוקר שאל את אביו כמה פעמים מוזכר שם אביי בכל הש"ס ,והאבא ענה לו כמה, וכעת הוא בודק אם המספר נכון .הרב מבריסק שאל מה המספר שנקב האבא ,ולשמע התשובה התיישב הרב מבריסק על מקומו ,ישב וחשב ,לאחר זמן קצר ניגש לילד ואמר :אביך קלע אל השערה ואמר את הסכום המדוייק! ובלשון קדשו "דיין טאטע האט גיטראפין פונקט אויף אהאר"! הבן היניק יהושע'לע לא הביע התפעלות ,חזר לעבודתו ,והוציא עוד גמרא מהארון .ניגש אליו שוב הרב מבריסק ושאל :הלא אמרתי לך שאביך צדק ולמה אתה ממשיך לחפש. ענה הילד תשובה חריפה ושובבה ואמר :רבי יש לי ק"ו! הרב הרים גבה והילד המשיך ואמר :אם לאבי לא האמנתי ,מדוע שאאמין לרב?... הרב מבריסק צבט לילד על לחייו ,חייך ואמר לו :יש לי הצעה בשבילך. בחר איזה מסכתא שאתה רוצה ,ואני אגיד לך כמה פעמים מוזכר אביי במסכתא זו ,ואם תראה שכוונתי נכון תוכל להקיש מכך על ידיעותי בשאר המסכתות .הצעת פשרה זו מצאה חן בעיני הילד וכך עשה :הצביע על מסכתא מסויימת ,ותוך דקות ספורות קיבל תשובה מהרב .הילד בדק גמרא זו ונוכח בצדקתו של הרב מבריסק... מסיפור כגון זה צריכים אנחנו לקחת מוסר השכל :לא יאמן לאיזה דרגות בלימוד הגיעו אבותינו! לזכור כמה פעמים מוזכר אביי בכל הש"ס!! להשגות כאלו בלימוד לא מגיעים אלא מתוך התמדה רבה ויגיעה עצומה. (לב ישראל) עזב את התפילה והלך להביא עצים לבית אחד בקצה העיירה מעשים לכאורה פשוטים הם המעשים הגדולים הרב מרדכי שטוב תלמידו של ה"חוזה מלובלין" שמע מרבו על גודל ושגב מעלת אמירת כל ספר התהלים בכוונה ובמתינות מריש ועד גמירא ועד כמה פועלת אמירה זו אצל האדם ומרוממת אותו .פינה לו יום שלם מכל עיסוקיו, התכונן כדבעי ,הסתגר בבית כנסת והחל באמירת כל הספר בכוונות נפלאות והתעוררות גדולה. בעומדו מעט לפני סיום אמירת הספר ,לאחר עמל רוחני שארך מחצית היום ,נכנס לבית הכנסת שמשו של ה"חוזה" ואמר לתלמיד שרבו מצווה עליו לעזוב עכשיו כל עיסוקיו וללכת לעזור ליהודי פלוני. התלמיד עשה כמצוות רבו אך היטב חרה לו על הדבר שכמעט הספיק להשלים את כל הספר ועתה לא עלה הדבר בידו .ידוע ידע כי רבו ה"חוזה" כשמו כן הוא ,יודע במה עסק ובכל זאת שלח את השמש להפריעו מעבודת הקודש. בא לו אצל ה"חוזה" ושאלתו בפיו למה לא המתין הרב עוד מעט עד שיסיים את כל ספר התהלים ושיגר את שמשו בבהילות למונעו ממדרגה רוחנית .השיב לו רבו :רציתי ללמד אותך שיותר חשוב מאמירת כל התהלים ברצף ובכוונה זה לעזור ליהודי אחד ולעשות עמו חסד. *** מעשה בעל מסר דומה מסופר (גיליון מורשה) על בעל התניא ושו"ע הרב שבעיצומו של יום כיפורים ,ויש אומרים שהיה זה יום כיפור שחל בשבת ,עזב את התפילה והלך להביא עצים לבית אחד בקצה העיירה ששכבה בו יולדת שהיתה צריכה שיחממו לה ולתינוקה את הבית. למרות שהיה יכול הרב לשלוח אחד מתלמידיו לעשות זאת ,העדיף לעשות את המצווה בעצמו גם כדי ללמד את התלמידים שעשיית חסד עם יהודי יותר חשובה אפילו מתפילתו של בעל התניא ביום כיפור שחל להיות בשבת. ועל כך כתוב בפרשתנו "ואהב גר לתת לו לחם ושמלה" וסמוך לו "ובו תדבק" ודרשת חז"ל ידועה כיצד תדבק בו והרי הוא אש אכלה? אלא הידבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה תהא רחום וכו' .שלמרות שה' אלוקיכם הוא אלוקי האלהים ואדני האדנים הקל הגדול הגבור והנורא (פרק י' פסוק יז') וזהו גבורתו ,ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו (רש"י שם פסוק יח') שהוא אוהב גר לתת לו לחם ושמלה. כי כל כמה שנמצאים גבוה בהשגות אלוקיות ,צריכים להביט על מעשים שנראים פשוטים כמו לתת לו לחם ושמלה ולמעשה הם הם הדברים הגבוהים והנשגבים. איזו אות לא מופיעה בברכת המזון? הרב צבי וינברג "וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת ה' ֱאֹלקיָך" (דברים ח' ,י') החינוך (מצוה תל) כתב "כך מקובל אני מרבותי ישמרם אל ,שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו" .ובתשב"ץ (לר' שמשון ב"ר צדוק מנהגי המהר"ם מרוטנבורג ועוד ,סי' שט"ו) כתב ,כל האותיות יש בברכת המזון חוץ מן ה"ף" ,לפי שאין מלאך המות אף שצ"ף קצ"ף אכ"ף שולט במי שמברך אותה בשעתה ובכוונה. ובספר חסידים (אות מ"ו) מביא מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים ,לאחר י"ב חודש נתגלה בחלום לאחד ממקורביו ,שאל לו איך אתה נוהג בעולם שאתה שם ,אמר לו בכל יום דנים על שלא הייתי מדקדק לברך ברכת המוציא וברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב ואומרים לי להנאתך נתכוונת. (קב ונקי) 10 "בלאדור" הוא סם אחד שטבעו חם עד מאוד והאוכלו מסתכן בעצמו מרוב חמימותו ,אבל גורם זכירה עד מאוד, וכבר היה ת"ח אחד פה סלוניקי בדורנו זה שהיה חכם גדול וחריף וזכרן עד מאוד ,ורופא מובהק ,שהלך לסוף ימיו לירושלים ונפטר שם מהו עשב ה"בלאדור" שאכלוהו כמה תלמידי חכמים והשתפר להם כח הזיכרון? הרב צבי וינברג "ּכִ י ִאם ָׁשמֹר ִּת ְׁש ְמרּון ֶאת ּכָ ל ַה ִּמצְ וָ ה ַהּזֹאת" (דברים י"א ,כ"ב) בספרי (פר' עקב פיסקא יב)" :כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת -למה נאמר לפי שנא' (לעיל ו,יז) "תשמרון את מצות ה' אלהיכם" מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד" .וכ"כ היראים (מצוה רנז – כו) מכאן שיהגה אדם בתורה ובמצוות וישמרם בלבבו שלא ישכחם .והנה בספר הפליאה (שיש המיחסים אותו לרבי נחוניא בן הקנה) הביא את המאמר "חזור חזור יפה מבלזור" .וכן הביא בספר מרכבת המשנה" :והוא מזהיר לאדם שיהיה לו לב טוב באופן שיתיישב ויחזור על תלמודו ,חזור חזור ואל תצטרך לבלדור". ביאור מאמר זה הוא, ש"בלדור" או "בלזור" הוא שם של עשב שגורם לאוכלו שיפור בזיכרון עדי כדי כך שמסלק את השכחה, אלא שמצד שני מזיק הוא לאוכלו שמסתכן או שהופך לבעל מום .ואמר החכם חזור חזור על לימודך בעצמיך ואל תזדקק לעשב זה ,כי יגרום לך נזקים רבים ויביאך לידי סכנה. בקובץ אור תורה מובא שלפי עדות אחת השתמש בו מרן החיד"א ואכל אותו בילדותו ,והגאון רבי אברהם כלפון זצ"ל (מרבני טריפולי) מעיד שהיה בבית מדרשו של החיד"א בליוורנו וראה שנתבטלה אצבע השמאלית של יד שמאלו. ונראה שענין ה"בלדור (בלזור)" כבר מופיע בגמרא ,ובראשונים ,דבגמ' "ח ְל ִּתית" חולין (נח ):אמר שמואל שאם האכיל את הבהמה עשב שנקרא ִ הרי זו טריפה ,משום שהחילתית מנקבת את בני מעיה מתוך חריפותה המרובה ואמרינן שם שמדובר בגרגירים של החלתית ולא בעלים שלה, ה"ח ְל ִּתית" מוזכר במשנה וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' נא סעי' ד) .עשב ִ בשבת (כ,ג) ובעבודה זרה (ב,ו-ז) ובטבול יום (א,ה) ובעוקצין (ג,ה) .והנה רש"י (חולין שם ד"ה קורט) כתב שחלתית הוא חד ונוקב את בני המעים ונקרא בלע"ז לזר"א (דומה בלשון ל"בלזור") ורבינו ירוחם (נתיב טו) כתב "חלתית" קשטור בלע"ז וי"א בלדור. והביאם בספר שולחן גבוה (לרבי יוסף מולכו זצ"ל יו"ד סי' נא סק"ו) וכתב :ששמע ממגידי אמת ש"בלאדור" הוא סם אחד שטבעו חם עד 11 מאוד והאוכלו מסתכן בעצמו מרוב חמימותו ,אבל גורם זכירה עד מאוד, וכבר היה ת"ח אחד פה סלוניקי בדורנו זה שהיה חכם גדול וחריף וזכרן עד מאוד ,ורופא מובהק ,שהלך לסוף ימיו לירושלים ונפטר שם ,ואמר לי אדוני אבי ששמע אומרים שכל אותה הזכירה באה לו מחמת שהאכיל סם זה הנקרא "בלאדור" לתרנגולת אחת ,ותיכף ומיד שחטה ואכל אותה ,ומאז והילך היה זכרן וחריף עד מאוד ,וכל רז לא אניס ליה. וכתב שם ,שבכנסת הגדולה (שם אות טו) כתב שגם המאכיל "חלתית" לעוף הוי טריפה ,וכתב הפרי חדש (שם סק"ה) שמסתברא לי שאף אם שחטוה תיכף ומיד אחר שאכלה הקורט של חלתית היא טריפה, מכיון שסופו לינקב כנקוב דמי .וא"כ אותה תרנגולת שאכל החכם הזה היתה טריפה ,והוא רחום יכפר עוון .בדעת תורה (למהרש"ם יו"ד שם סקי"ט) כתב שכיון שה"חלתית " מ זוהה כ"בלאזור" ומבואר בגמ' שהוא עשב חד וחריף, נמצא שזה מש"כ בספר הקנה (כנראה כוונתו לספר הפליאה הנ"ל) ש"חזור חזור ואל תצטרך לבלזור" ,ע"כ. והנה במתני' שבת (ט,ז) שנינו שהשיעור הוצאה בשבת של "ציפורת כרמים" היא כל שהוא ,משום שמצניעין אותה לרפואה ,וכתב הרע"ב ש"ציפורת כרמים" הוא עוף שמצוי בין הדקלים הבחורים ,ועושין ממנו רפואה לפקח ולהחכים .ולפי"ז ביאר בספר "כללי תורה" (לרבי יוסף שפירא זצ"ל רב בתל אביב – נדפס תש"ג עמ' קא ),מה שמובא בפרק שירה ש"ציפורת כרמים" אומרת" :אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי" .דאיתא בחגיגה (ט ):אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים ,ומביאים ש 101-עולה בגימטריא "מיכאל" שהוא שר ישראל וסגולה לזיכרון. וזה שאומרת בריה זו ,למה תארבו לנפשי להשתמש בי לפקח ולהחכים, מוטב שתחזרו על הלימוד מאה ואחד כמנין "מאין" ותשיגו חכמה ,ולי "יבוא עזרי" להישאר בחיים .ועל זה סובב מאמר עתיק יומין חזור חזור ואל תצטרך לבלדור ,והוא סם חריף ומועיל לזיכרון וצריך זהירות מרובה איך להשתמש בו ע"כ. (קב ונקי) סבתי סיפרה כי בימי השואה האיומה ,נתנו להם הנאצים ימ"ש לאכול רק בשר נבילות וטריפות ואמנם מותר היה להם לאכול מפני פיקוח נפש ,אולם אמה ע"ה כשקיבלה פעם אחת בשר של דבר אחר היא הכשירה את הבשר האסור ,באומרה שאמנם מותר לנו לאכול, אבל אין לנו לשכוח את הדרך והצורה בה אוכל יהודי בשר כשר הרב צבי וינברג "וְ ַׂש ְמ ֶּתם ֶאת ְּדבָ ַרי ֵאּלֶ ה" (דברים י"א ,י"ח) וכתב רש"י ,מהספרי (עקב פיסקא מג)" :ושמתם את דברי" -אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצוות ,הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו ,וכן הוא אומר (ירמיהו לא,כ) "הציבי לך ציונים", ע"כ .בספר צרור המור (להר"ר אברהם סבע זצ"ל ממגורשי ספרד -לעיל ו,ה) כתב :שאם יגזרו שלא יניחו תפילין כמו שקרה בימי חכמי התלמוד (שבת מט ).וקרה ג"כ בפורטוגל ,ראוי שתעשה לך סימנים ותקשור חוט השני (אדום) על ידך ,שיזכיר לך גם את התפילין שבין עיניך ע"ד "הציבי לך ציונים". בספר "בסתר רעם" (הלכה הגות ומנהיגות בימי השואה – א .פרבשטיין עמ' )140מסופר על ארוע שהתרחש בברגן בלזן ,בחודש אב תש"ד, למחנה זה הובאו יהודים מאמסטרדם עם רבם הרב דסברג רבה של חרונינגן ,והועסקו בעבודת כפיה ,אחד הניצולים ר' יונה עמנואל העיד על מקרה שאירע ביום השבת ,שהיה יום עבודה רגיל בו עסקו בפירוק אגוזי משי" :היתה זו עבודה קלה ,בישיבה ,אם כי מבחינת שבת היה זה איסור מלאכה ,איסור מפרק ,איסור תורה! ...ישבתי מול הרב דסברג, פתאום נאנח הרב ואמר' :אנחנו שוכחים שהיום שבת ,יודע אני שמותר לנו לעבוד ,אבל אסור לנו לשכוח שהיום שבת ,לזה אין היתר ,רצוי שאחד מאתנו ישב כאן אך לא יעבוד ,לא יפרק אגוזים ,ואז כולנו נחוש שהיום שבת' .היינו המומים כולנו בסכנת נפשות והרב מתריע שאנו שוכחים שהיום שבת ,קבלנו את הצעתו של הרב וכך עשינו" ,ע"כ. א"ה – סבתי שתחי' מספרת שבימי השואה האיומה ,נתנו להם הנאצים ימ"ש לאכול רק בשר נבילות וטריפות ,ובשר חיות ,ואמנם מותר היה להם לאכול מפני פיקוח נפש ,אולם אמה ע"ה כשקיבלה פעם אחת בשר של דבר אחר היא הכשירה את הבשר האסור ,באומרה שאמנם מותר לנו לאכול ,אבל אין לנו לשכוח את הדרך והצורה בה אוכל יהודי בשר כשר. וסיפרה שכשקיבלה בשר זה היה זה בערש"ק ,ובליל שבת השיגה אמה ע"ה נרות ,ועל השולחן היו מונחים זה ליד זה נרות שבת קודש ,ולהבדיל בין קודש לחול בשר הדבר אחר .והנה את פעולת הכשרת הבשר עשתה מתוך רגש יהודי של "הציבי לך ציונים" ,וחינוך ילדיה ,אולם באמת כך הדין ,שכיון שאיסור אכילת בשר אסור ,ואיסור אכילת דם ,הם ב' איסורים נפרדים ,א"כ גם כשהותרה אכילת הבשר מפני פיקוח נפש לא הותרה אכילת דם ,וצריך להכשיר את הבשר. •מדוע גירש הקב''ה את יושבי הארץ מפני ישראל ולא גירש את חית השדה? •כיצד יכול אדם להרחיק את בניו מן החטא? •מהו השינוי המהותי בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים? •אדם העוסק בפרנסתו ,האם רשאי לפנות את ליבו מדברי תורה? כל התשובות בספר 'דרש דוד על התורה' לרכישה התקשרו 02-5609000 12 (קב ונקי) וכבר סיפרתי לאחרונה ,שהיה אדם שנפטר צעיר ,שלא למד גמרא בעצמו ,והשאיר אחריו בן יתום, והבן נכנס ללמוד בחיידר ,ולא היה רגיל בלימוד הגמרא ,והיה קשה לו מאד ,ונרדם על מיטתו מתוך בכי, ולמחרת בבוקר קם משנתו ואמר שאביו בא אליו בחלום ולימד אותו והסביר לו הכל >>> המשך מעמוד 3 לאסוף כספים לישיבתו ,ובין התורמים היו גם אנשים רחוקים מתורה, שלא היו אוהבי תורה ,רק מתוך אהבת חסד ורחמנות תרמו לו ,כיון שראו אדם חולה וחלש שטורח ובא במסירות נפש ,והסוף היה שאותם אנשים בעצמם קיבלו אהבת תורה ,מפני שזיכו את הרבים בתורה על ידי ממונם, ואף שלא הייתה כוונתם לשם תורה ,אלא לשם חסד ,זכו לקבל אהבת תורה ,בזכות זיכוי הרבים בתורה. כל אחד משפיע בהנהגתו והנה כל זה הוא זיכוי הרבים על ידי פעולות מיוחדות ,כגון שמרביץ תורה ומחנך לתורה ויראת שמים ומידות טובות ,או שיש לו ממון ומחזיק ידי לומדי התורה ,אבל יש גם זיכוי הרבים בלי פעולות מיוחדות ,כל אדם שלומד תורה בעצמו הוא מתקדש ומשפיע גם על אחרים .אדם שיש בו קדושה ,משפיע קדושה על סביבתו ,כידוע שיש הבדל בין החילונים שגרים בבני ברק לאלו שגרים בערים אחרות ,כי אלו שגרים בסביבת בני תורה מקבלים השפעה של קדושה .וכל אחד יכול להשפיע זיכוי הרבים במה שהוא ,בהתנהגות שלו ,ובמידות הטובות שלו ,הוא משפיע בזה על כל הסביבה ,שבני אדם רואים אותו ומושפעים ממנו ,אם רואים רשעים מקבלים השפעה מרשעים ,ואם רואים צדיקים מקבלים השפעה מצדיקים. (דרכי החיזוק) 'אפשר את הכסף?' ' -לא' ' -מה אמרת'? ' -איני נותן!' -התקשתה להאמין למשמע אזניה, וברגע הבא התקצפה' :אתה לא מתבייש? יהודי לא מחזיר אבידה? לא למדת ב'חיידר'?!' >>> המשך מעמוד 4 הרי היא שלו ,שהרי מירב הסיכויים שנפלה מגוי ,ואפילו אם נפלה מיהודי -הוא מתייאש ממנה .את התייאשת מהאבידה הזו ,לכן היא שלי"" .אין לך רחמים?" ,שוב צצו הדמעות בעיניה" .יש לי ,והרבה -אף על הילדים שלי ...תביני ,אם הכסף שייך לך ע"פ דין הייתי מחזיר לך ,אבל הוא שלי ע"פ דין". מעגל האנשים שסביבם עקב בעניין רב אחר הדברים ועד מהרה החלו להישמע קולות ויכוח רמים .אלו צידדו בעד האשה ואלו בעד האיש, ולבסוף הצליחו לשכנע את המוצא לגשת לרבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל לבירור העניין .כשהגיעו לבית הדין אמר המוצא" :הרב ,הגענו לדין תורה ,ואני מבקש לדעת מהו הדין .איני רוצה לפנים משורת הדין ,אלא מידע שיעורים לדעת מה ההלכה ,אם הכסף שייך לי או לה" .אמר הרב" :קודם כל החזר לה את הכסף ואח"כ אסביר" .לאחר שהאיש עשה כמצוותו ,אמר לו" :אלו דברים פשוטים .אתה אומר שהכסף שייך לך כי היא התייאשה שהכסף אבד ,אך באמת היא אינה יכולה להתייאש משום שהכסף שייך לבעלה, ומאחר שבעלה אינו יודע על האבידה ,הוא אינו מתייאש .אשה זו אינה 'בעל הבית' לעניין ייאוש". החזון איש סיים את סיפורו ופנה לרב גלינסקי" :וכי העולם שלך הוא, שאתה מתייאש ממנו? וכי אתה הוא בעל הבית? הלא העולם שייך לקב"ה ,ולנו ,כבני אדם ,אין יכולת להתייאש .עליך לעמוד ולהתפלל, והקב"ה יעזור לך" (ומתוק האור)( ,מתוך עלונו של הרב חנניה צ'ולק ,מטות) עדכונים עכשיו בקו השיעורים של דרשו 13 077-2613337 ה מדוע תיקנו לברך מאה ברכות בכל יום? האם יש ענין להרבות בברכות גם כשלא מצליחים להגיע למאה ברכות? וכיצד ניתן להשלים מאה ברכות בתעניות? הרב יהודה יעקבזון ֹׁאל ֵמ ִע ָּמ ְך ִּכי ִאם יך ש ֵ ׂ ָר ֵאל ָמה יְ ָי ֱאל ֶֹק ָ בפרשת השבוע נאמרְ " :ו ַע ָּתה יִ ְש ְליִ ְר ָאה ֶאת יְ ָי ֱאל ֶֹקיך ,"...ודרשו חז"ל בדרך רמז :אל תקרי ָמה ,אלא ֵמ ָאה, כלומרֵ :מ ָאה ה' אלקיך שואל מעמך ,ללמדך שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום .ורבותינו הראשונים מוסיפים על דרשה זו ,שבתוספת האות א' למילה 'מה' ,ישנן בכל הפסוק מאה אותיות -רמז למאה ברכות .ודרשה זו אסמכתא היא ,ואין חובת מאה ברכות מדאורייתא, אלא מדרבנן .וכתבו הגאונים שדוד המלך הוא אשר תיקן לברך מאה ברכות בכל יום ,כאשר פרצה בזמנו מגֵפה פלאית שבה מתו בכל יום מאה אנשים מישראל ,ותיקן לברך מאה ברכות כנגד מאה המתים, והמגפה נעצרה. בימות החול הרגילים ,מברך כל אדם לפחות שמונים ושמונה ברכות בסדרי הברכות המחוייבות :שבע ִּב ְר ּכוֹת קריאת שמע של ערבית ושחרית, ובחו"ל נוספת ברכה ' -יראו עינינו' .חמישים ושבע ברכות בשלש תפילות 'שמונה עשרה' ,תשעה עשרה בכל אחת מהן .שמונה עשרה ברכות השחר, ׁשם את ברכת 'לעולם יהא אדם' -נוספת ברכה .שתי ברכות ולחותמים ְּב ֵ התורה ,ויש אומרים שהן נחשבות לשלוש .ברכת הציצית .ברכת התפילין (אחת או שתים ,לדעות השונות)' .ברוך שאמר' ,ו'ישתבח'. ובשבת ,נחסרות שמונה ברכות מהחשבון ,שהרי בכל תפילה מתפילות שמונה עשרה ישנן רק שבע ברכות ,והגם שנוספת תפילת מוסף ,עדיין חסרות עשרים ותשע ברכות .ומאידך ,ישנה חובה לאכול שלוש סעודות, שבכל אחת מהן שש ברכות :על נטילת ידים ,המוציא ,וארבע ברכות בברכת המזון .וכן נוספות שלוש ברכות של קידוש ,שתים בלילה ואחת ביום. אכן ,על כל הברכות המחוייבות נוספות ברכות המאכלים והמשקאות שאין חובה לאוכלן ,וברכות 'אשר יצר' ,ועוד ברכות רבות ,כגון ברכות הלל בראשי חודשים ובמועדים ,ברכות הריח והראייה וברכות המצוות ,כך שלמעשה אדם מברך בכל יום יותר ממאה ברכות ,אלא שבשבת נדרשת יותר תשומת לב למספר הברכות ,ולהוסיף באכילה ובשתייה מעבר לסעודות היום ,כדי להגיע למאה ברכות .וכן בתעניות ,בהן חסרות ברכות המאכלים ,יש להשלים את הברכות בברכות הריח .ובעת הצורך ,ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת ברכות התורה וההפטרה מפי העולים לתורה. וכתבו הפוסקים שאת מאה הברכות מונים לכל יום מתחילת הלילה שלפניו .ונחלקו לענין המסיים סעודה שלישית במוצאי שבת (או המתפלל ערבית של שבת מבעוד יום) ,אם ברכותיה נחשבות לברכות של שבת או של יום ראשון .ועוד נחלקו בנוגע לאדם שמסיבה כלשהי אינו יכול לברך מאה ברכות -אם יש ענין בכך שירבה בברכות כפי יכולתו. [רבנו בחיי דברים י ,ב; טור ושו"ע או"ח מו ,ג ,ומשנ"ב יד; ביאורים ומוספים דרשו 15 ,13 ,12 ,11 ,ו־]16 מהי מצות 'תוספת שבת'? וכמה דקות צריך להוסיף? הרב יהודה יעקבזון מצות עשה להוסיף מחול על הקודש בין בכניסת השבת ובין ביציאתה, והיינו שצריך להוסיף על השבת פרק זמן מסוים קודם בין השמשות ולהמנע בו מעשיית מלאכה ,וכן ביציאת השבת יש להמנע מעשיית מלאכה פרק זמן מסוים לאחר סיום זמן בין השמשות ,אף שהוא ודאי לילה. בשיעור זמן תוספת שבת בכניסתה רבו השיטות ,ולהלכה כתב המשנה ברורה ששיעורו הוא בערך רבע שעה .ועוד כתב המשנה ברורה ,שלשיטת ה'יר ִאים' ,בין השמשות מתחיל כשיעור זמן רבנו אליעזר ממיץ ,בעל ֵ ההליכה של שלשת רבעי מיל לפני השקיעה ,אשר אורכו נע בין 13.5 14 דקות ל־ 18דקות ,לשיטות השונות; ולפיכך ,ישנה מעלה בהימנעות מעשיית מלאכה כחצי שעה לפני תחילת השקיעה ,ולפחות עשרים דקות כפי דעת אחרונים רבים שזמן תוספת שבת הוא שתי דקות.ולמעשה ,הורו פוסקי זמננו שיש לקיים את מצות תוספת השבת לפחות שתי דקות לפני השקיעה; ויש מהם שהוסיפו כי מפאת אי הדיוקים בזמנים שבלוחות ,או אי הדיוקים שבשעונים ,וכן השינויים בין המקומות הגבוהים והנמוכים וכו' ,יש להקדים ולקבל שבת כחמש דקות לפני השקיעה ,או כעשר דקות ,על מנת להבטיח ששתי הדקות של התוספת יהיו בודאי מבעוד יום. [שו"ע רסא ,ב ,משנ"ב ,כב-כג ,ושעה"צ ,כא; ביאורים ומוספים דרשו]28 , איזו תקנה תיקן רבנו גרשום בנוגע לבית הכנסת? מהי הסיבה שאדם עשוי לכתוב על חפץ הנמצא ברשותו שהוא שייך לאדם אחר על אף שאין זה נכון? אדם המתפרנס ממכירת כלבים -איזו הגבלה יש על קבלת תרומות מכספו? מהלכות תשמישי קדושה ובית הכנסת •אסור למשכן ,להשכיר ,או להשאיל ,חפצי קדוּשה ,אלא אם כן המַלוה ,השוכר או השואל משתמשים בהם לצורכי קדושתם בלבד, כגון תפילין -להניחן ,ובית הכנסת -להתפלל בו בעשרה. •אין להסב חפץ של חולין לחפץ של קדושה .ואם מדובר בחפץ שי ּוצ ַר לצורכי חולין אך טרם השתמשו בו -נחלקו הפוסקים אם מותר לעשות ממנו תשמיש קדושה. •בהמה שניתנה כשכר למעשה עבירה ,או ששימשה כתמורה לכלב בעיסקת חליפין ,אסורה בהקרבה .ובדומה לכך ,אסרו חכמים לקבל כתרומה לבית הכנסת חפץ ששימש לדברים אלו. •מותר למכור בית כנסת עבור מזון וביגוד ללומדי תורה ,צורכי נישואין של יתומים ועניים ,או רכישת חפצי קדוּשה שקדושתם חמורה משל בית הכנסת ,והכרחיים לציבור ,כגון ספר תורה. •בית הכנסת ,ספר תורה ושאר חפצי קדוּשה ,השייכים לציבור ,יש לכל אחד מהציבור חלק בהם .ותיקנו רבותינו הראשונים ,שאין היחיד יכול לאסור את חלקו על הציבור או על היחיד. •תקנות רבות תיקן רבינו גרשום מאור הגולה; ואחת מהן היא ,שאדם שיש בבעלותו בית כנסת פרטי ,לא יאסור על יחיד להכנס לתוכו, אלא אם כן אוסר על כל הציבור יחד. תשמישי קדושה פרטיים שהועברו לרשות הציבור •כפי המקובל בימינו ,אדם המעמיד חפץ כלשהו לרשות בית הכנסת ,דעתו לתתו במתנה לציבור ,אולם אם מדובר בספר תורה - דעתו שהספר ישאר בבעלותו. •אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו חפץ שכתוב עליו ששייך לאדם מסוים ,מניחים שאין החפץ שייך לאותו אדם ,וכתב כן רק כדי להסתיר את עושרו מעיני הבריות. •אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו חפץ שכתוב עליו שהוקדש לבית הכנסת וכדומה -יש אומרים שדינו כנ"ל ,אך יש אומרים שבמקרה זה אין להניח שכתב כן רק כדי להסתיר את עושרו. 'חזקות' במצוות ובתפקידים ציבוריים •בעבר היה מקובל שבני עיר מכבדים אחד מן הקהל ב'חזקה' לקיום מצוה מסוימת בקביעות ,כגון בניית בית הכנסת; ובמקומות רבים נהגו שמצוה זו עברה בירושה גם לזרעו אחריו. •אדם הנושא משרה ציבורית כלשהי ,וחלה ,או נאלץ לעבור דירה לתקופת מה ,וכיוצא בזה ,ומינו אחר תחתיו -לכשיבריא ,או ישוב להתגורר במקום ,הריהו שב למשרתו. •אנשי 'חברה קדישא' העוסקים בקביעות בטהרת מתים ובקבורתם ,זוכים במצוות אלו ,ואין אחרים יכולים לדחותם ,אף אם רצונם לעסוק במצוות אלו פעם אחת בלבד. קדושת בית הכנסת במקומות ארעיים •מקום המושכר לבית הכנסת -יש אומרים שלא חלה עליו קדושה ,ויש חולקים ,ויש להחמיר כדעתם .ולכל הדעות אין לנהוג בזיון במקום המושכר ,ואף לאחר סיום השכירות. •עזרת נשים -נחלקו הפוסקים אם היא קדוֹשה כבית הכנסת; ויש שהסתפק בדבר .ואם היא בנויה בחלל בית הכנסת ואין מחיצותיה מגיעות עד התקרה -יתכן שלכל הדעות נחשבת כבית הכנסת. •מקום שמתפללים בו הציבור לעתים רחוקות בהתאסף ציבור גדול ,כגון חצר בית הכנסת ,או אולם ענק -לא חלה עליו כל קדושה. 15 דרשו | רח' הקבלן 45ירושלים | | 02-5609000לשאלות ופניות בכל נושא[email protected] : גליון רי"ח שנה ה' תשע"ו והיה עקב תשמעון וגו' ושמרתם לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי ועשיתם אותם ,ושמר ה' אלקיך לך )ט' -ט'( את הברית ואת החסד וגו' ר' אבא בר זמינא היה חייט ,פעם מסופר על הגה"ק המגיד מדובנא תפר ותיקן בגדים בביתו של גוי אחד לעת ערב בעיר רומי ,הגיש הגוי לר' אבא בשר את בעל נבלה ופקד עליו לאכלה ,סירב היהודי הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן האכסניה האם יש לו דבר מה לאכול? גם אחרי שאיים עליו הגוי שיהרגהו זיע"א וסיפר לו שהסתבך לאחרונה השיב הלה בשלילה ,והראה לו מקום בעסק גדול שאינו נותן לו מנוחה, שיוכל לישון בו .שכב המגיד לישון לא ביום ולא בלילה ,שאל אותו אך מחמת הרעב שהציק לו לא יכול הצדיק :ומה עם לימוד התורה האם היה להירדם ,ראה שבעל האכסניה אתה קובע עיתים לתורה? ענה עורך שולחן ואוכל סעודה דשנה היהודי :לצערי ,כל זמן שאני טרוד המספקת למחרת בעסק הזה אינני יכול בשום פנים כשעמד המגיד ללכת ,ביקש בעל ואופן להתפנות ללימוד תורה ,נענה האכסניה שיאמר לו איזה דבר תורה, רבי מאיר ואמר :שמע מה אומר לך, נענה המגיד ואמר הגמרא אומרת נאמר בתורה "והיה עקב תשמעון" לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, לדעתי חייב כל אדם להיות חזק תשמעון שהרי משה עלה למרום ולא אכל באמונתו ,אם יהודי הוא עליו לדבוק ובנתיים תיהנו מזכות אבות ומחסד לחם )בבא מציעא פו( .ויש לשאול בדתו ואף אם חייו בסכנה עקב כך. עסקתם מדוע לא נאמר שמשה רבינו גם לא אמר ר' מנא אם היה ר' אבא יודע אלא ישן ,והרי מנהג המלאכים בוודאי גם שרבנים התירו בשאר המצוות לעבור "ושמרתם ועשיתם" מיד .אף אתה לא לישון ,וזוהי רבותא יותר גדולה ולא ליהרג ,היה אוכל את הבשר כי סיים הרה"ק רבי מאיר ,צא וקבע מאשר לא לאכול .אלא התירוץ הוא בתוך בית היו באותה שעה בצנעה, עתים לתורה והדבר יועיל לך גם כך ,מתוך זה שמשה רבינו לא אכל, ואז היה מת בידי אותו גוי ח"ו. נאמר יש להבין שגם לא ישן ,כי אחרת מניין בהמשך הפסוק "ושמר ה' אלקיך לך לו שמנהג המלאכים לא לאכול ,שמא את הברית ואת החסד אשר נשבע אכלו כאשר הוא היה ישן ,אלא מכאן לאבותיך". שגם לא ישן. )ז' – י"ב( זיע"א, מעשה בסוחר אחד שהגיע אל שמא תאמרו הימים בתורה, שלבסוף הראשונים אין להצליח בהם הדבר במסחרך, כך, שכן לאכסניה שהגיע אחת, גם פעם שאל לאורחים. זמני כניסת השבת ירושלים 6:34 :ת"א6:50 : אם לא יאכל ,לא נכנע ר' אבא ,ואמר: אם רוצה אתה להרגני הרשות בידך, אני לא אוכל זאת כי יהודי אני ובשר נבלה אסור לנו לאכול .התנהגותו של היהודי מצאה חן בעיני הגוי ,מיד הרפה ממנו ואמר בלשון רכה ,כעת אגלה לך שכוונתי הפוכה היתה ,לו היית אוכל מהבשר הייתי הורג אותך, )ירושלמי שבועות ד' -ב'( זמני יציאת השבת פרשת עקב ירושלים 7:47 :ת"א 7:49 :ר"ת8:26 : האוצר של הקבצן הנסתר )המשך משבוע שעבר( בהן ,במקום לשבת ליד השולחן לבדו שותק ומסוגר במרה בינתיים העמיד הגביר פנים כאילו לא ידוע לו מאומה שחורה הרגילה שלו ,נמשך הפעם הגביר לשיחה ערה עם אודות הקבצן הזר ,בפנים זועפות הוא שאל אותו מדוע האורח שנסע הרבה וראה עולם ,ועתה סיפר לגביר כיצד הוא בא להפריע לו את מנוחת השבת? חס ושלום אדוני חיים יהודים במקומות רחוקים ,הלה ראה כי האורח שלו הגביר ,השיב הקבצן ביראת כבוד ,אתה הלא סתם מהתל אינו עם הארץ ואולי מבין באותיות הקטנות אף יותר ממנו, בי ,אני שמעתי שהאמת היא שיש לך לב של זהב ואתה ואכן היה לאורח פה מפיק מרגליות ,הוא פירש פסוקים רק מעמיד פנים אחרות ,אני אורח כאן והייתי רוצה מפרשת השבוע ,ציטט סיפור מהמדרש והזכיר מאמרי להתייעץ אתך בדבר מה ,בבקשה! השיב העשיר ,למשל חז"ל ,הוא הפליג בשבחם של היהודים ומידותיהם הטובות, במה אתה רוצה להתייעץ אתי? על זה אני יכול לדבר והעלה על נס את גודל המצווה של צדקה וגמילות חסדים. אתך רק מפה לאזן אמר הקבצן כממתיק סוד ,הגביר נטל הגביר נהנה מאד מהאורח ,ושכח כמעט לגמרי על אודות את הקבצן והכניסו אל משרדו פנימה ,שמעת אולי משהו היהלום אותו הוא עמד לקנות מאורחו במוצאי שבת קודש על אודות קבצן שמצא אוצר? שאל הקבצן ,כן שמעתי מיד אחרי ההבדלה. מן שמועה כזו ענה הגביר ,אני הוא הקבצן אשר על אודותיו מתהלכת שמועה כזאת. גם בבית הכנסת הבחין הגביר בשינוי שחל בשבת זו לגביו ,יהודי העיירה שבדרך כלל הסתייגו ממנו ולא רצו באמת ,אמר הגביר בשוויון נפש מעושה ,אם כך הרי אפילו להביט בפניו ,אמרו לו הפעם )גוט שבת( "שבת שבאת בדיוק למקום הנכון ,אין עוד בעיירה שלנו מומחה שלום" ידידותי ,ברכו אותו על שזכה לאורח לשבת ,ואיחלו יותר גדול ליהלומים ממני ,שלא לדבר על כך שאין עוד לו שיזכה למצוות ולכל הברכות .הוא אף זכה למפטיר מי שהוא שיכול לקנותו ולשלם תמורתו במזומנים ,אולם ונדר סכום הגון שלא כדרכו ,גם האורח שלו קיבל עליה, הנה עוד מעט קט מדליקים נרות שבת ,לאחריה צריכים קיצורו של דבר ,הגביר הרגיש מצויין ,ויתר על כן נדמה ללכת לבית המדרש ,בבקשה הישאר אצלי לשבת ואחרי היה לו כי הרגשה טובה כזו לא היתה לו מעודו .בצאת ההבדלה נשב ונדבר תכלית .הגביר קיווה כי הכנסת השבת הבדילו על הכוס וערכו מלווה מלכה ,עתה היה האורחים שלו ,תזכה אותו באמונו של הקבצן ,וכך יוכל כבר הגביר חסר סבלנות ,וכבר ציפה שיסיימו את הסעודה לקנות ממנו מציאה עוד יותר גדולה. והזמירות של מלווה מלכה ,לאחר ברכת המזון פנה אל הוא החליט להראות לאורח יחס ידידותי במיוחד, הלבישו כותונת נקיה וחליפה חדשה ,לקח אותו עמו לבית המדרש והושיבו לידו במושבו שליד כותל המזרח, המתפללים נעצו בהם מבטים של קנאה ,וכולם היו מלאי התפעלות איזה עסק טוב הגביר עשה ,גם הקבצנים שעמדו מאחורי הבימה קרוב אל הדלת ,הביטו איש ברעהו מתוך השתאות ,והיו קרובים לפרוץ בצחוק גדול, אולם הם החליטו לחכות ולראות איך יפול דבר ,ומה יהיה אחרי שבת. האורח ואמר ,הנה הגיע הזמן לגשת לעסק ,מה גודלו של היהלום ,וכמה אתה מבקש תמורתו? איזה יהלום? היתמם האורח ,אל תתלוצץ אתי ר' יהודי, השיב בעל הבית בחומרה ,עסק זה עסק .יש לך כנראה טעות אדוני השיב הקבצן מתונות ,לי אין כל יהלום ,מה? קפץ הגביר כנשוך נחש ,אם כך הרי אתה סתם רמאי ,חס ושלום השיב הקבצן בשלוות הנפש ,וכי אני אמרתי לך כי מצאתי אוצר ,או שיש ברשותי יהלום? אני בסך הכל אמרתי לך ,כי אני הוא זה אשר על אודותיו מתהלכת במשך השבת קיים הגביר הקמצן את מצוות הכנסת השמועות ,פירוש הדבר הוא כי אינך אלא לץ מתלוצץ, אורחים ,כפי שלא עשה זאת מימיו ,לסעודות השבת ורצונך להציג אותי כטיפש מטופש ,קרא הגביר שהוא הזאת היתה צורה אחרת לגמרי ,ואוירה אחרת שררה כמעט נחנק מרוב כעס. השם ישמרני ,השיב הקבצן ,לא לץ אנכי ולא בן לץ, שכר ועונג נצחי מגיע לאדם בעולם הבא ואף לא נסיתי לשטות בך ,והוא הוסיף ואמר בארשת רצינית ,אם תרצה הרי שבאמת מצאתי אוצר ,אוצר גדול אפילו ,אולם לא אוצר של יהלומים ,כי אם אוצר עקב יסוריו וסבלו בעולם הזה משל ליהודי ששכר דירה משר אחד עבור שלוש מאות רובל לשנה ,מדי שנה בשנה העביר היהודי את הרבה יותר גדול מזה ,אוצר גדול לאין שיעור בלב שכר הדירה בעיתו ובזמנו .קרה מקרה והשר נסע היהודי שלך ,הרבה אוצרות כאלה הצלחתי לגלות למדינת הים ומינה את אחד מפקידיו לגבות את שכר בימי חיי ,אני מתהלך מפה לשם ומגלה כל הזמן הדירה ,אותו פקיד נודע כשונא ישראל מובהק ,ומשום אוצרות חבויים של אהבת ישראל ומידות טובות ,אשר כך עתה שבאה הזדמנות לידו להציק ולצער ליהודי, יהודים מסויימים כבר שכחו על קיומן ,אני מגלה לא החמיץ אותה ,תיכף העלה את שכר הדירה לחמש אוצרות כאלה המכוסים באבק ולעתים אף בבוץ, אוצרות עזובים ושכוחים ,אוצרות היקרים יותר מזהב ומפז. הגביר ישב משתומם ולא היה מענה בפיו הוא שקע בהרהורים כשראשו מורכן ,הוא נזכר בכל השבתות והחגים העצובים אותם בילה בבדידות מזהירה בשנים האחרונות ,ולעומתם נזכר בחמימות אותה הביא לביתו קבצן זה בשבת האחרונה ,ובשמחה הפנימית מאות רובל .בהגיע זמן הפירעון לא היו בידי היהודי רק ארבע מאות ושמונים רובל ,והוא ביקש מהפקיד הארכת זמן של כמה ימים ,בשום אופן לא אסכים כעס הפקיד עליו ,עליך להשלים את הסכום עד הערב, הגיע ערב והעשרים רובל לא היו בידו ,ניגש הבליעל והכהו עשרים מכות ,מכה אחת עבור כל רובל ,ולא היה אותו יהודי היחיד שסבל מרשעתו של הפקיד, כמוהו סבלו עוד יהודים ,אותם גזל ועשק הרשע. ובמשך הזמן התעשר ובנה לעצמו בנינים אדירים על חשבונם של האומללים .ויהי היום והשר שב לביתו, שהיתה מנת חלקו הן בבית והן בבית המדרש ,אין זאת לא אחר היהודי ומיד גילה לשר את מעלליו של הרהר הגביר ,כי הקבצן הזה הוא צדיק נסתר למ"ד פקידו ,נכמרו רחמיו על האיש באהבתו אותו ,והבטיחו ואוניק ,אך איך שלא יהיה הוא צודק ,הגביר נעמד על כי יחייב את הפקיד לשלם על כל מכה מאה רובל ,סך רגליו ,לחץ בחמימות את ידו של הקבצן והודה לו הכל אלפיים רובל ,והוסיף השר מאחר שהפקיד רכש נרגשות על האוצר שהביא לו. לעצמו חצר ששוויה ארבעת אלפים רובל ,מהיום והלאה מחצית החצר תעבור לרשותך ,לאישור דברים למחרת נעלם הקבצן הזר ולא נודעו עקבותיו ,אולם חתם השר על שטר המעיד כי מחצית החצר שייכת יהודי העיירה זכרו אותו היטב ועוד זמן רב שימש ליהודי .חזר היהודי לביתו ופניו זועפות ,יצאה אשתו נושא לשיחות בבית המדרש בין מנחה למעריב וכו' לקראתו ולא הבינה פשר דבר מדוע לא ישמח במתת ובראות האנשים את פני הגביר שהפיקו שביעות רצון, גורלו ,השיב לה הבעל ,את הכאב של המכות כבר לא היה להם כל ספק כי הלה עשה עם הקבצן הזר ועם האוצר שמצא עסק טוב ביותר ,וכאשר הרהיבו אחדים מהם עוז ושאלו את הגביר על טיב המציאה שקנה מהקבצן ,השיב להם הלה בחיוב ובשמחה "מציאה ועוד איזו מציאה". שכחתי ,מוטב היה לי שיכה אותי ארבעים מכות ואז הייתי זוכה עתה בכל החצר ,על זה לבי דווה. הנמשל :כן הדבר בענין יסורי האדם בעולם הזה כאשר באים עליו יסורים ,הוא מצטער עליהם ואינו מוכן לסבול אותם ,אבל בעולם הגמול לעולם הבא, יקבל הרבה שכר על כל שעה ושעה שסבל בעולם הזה ,ואז יעלה במחשבתו הרהור הלואי והייתי סובל יותר יסורין ,כי אז הייתי מתענג הרבה יותר בעונג נצחי. )בשם הגה"ק ה"חפץ חיים" זיע"א( בזכות מצוות כיבוד אם ואם הוריו ,מחלתו נעלמה והוא עוד מעשה באברך שחלה במחלה שבת קודש כ"ג מנ"א הגה"ק רבי דב בעריש גוטליב ב"ר יעקב )יד הקטנה על הרמב"ם – תקפ"ח( זכה להאריך ימים. יום ראשון כ"ד מנ"א אנושה ר"ל ,והרופאים אמרו נואש הגה"ק רבי אפרים זלמן מרגליות ב"ר מנחם לחייו .החליט האיש לנסוע אל לזכות את ישראל איש" זיע"א הרה"ק הקדוש. הדרך ה"חידושי הרי"ם" מגור זיע"א, מהעיר בה היה גר ,אל העיר בני שמדי יום ביומו נהג ללכת לבית ברק מקום מושבו של ה"חזון איש" הטבילה כדי להיטהר ולהתקדש, הגה"ק רבי יעקב אורנשטיין ב"ר מרדכי זאב היתה ארוכה למדי ,והאמצעים היו ומעולם לא נקט דרך קצרה, )ישועות יעקב – תקצ"ט( ממנו והלאה ,אולם כל אשר לאיש אדרבה היה נכנס לשביל זה, יתן בעד נפשו ,ומשום כך עשה יוצא משביל השני ,ממשיך ברחוב האברך מאמצים למעלה מכוחותיו, פלוני עד עד שהצליח לגייס את הסכום שהגיע הדרוש לנסיעה הארוכה .כשהגיע טהרה .יום אחד הביע המשמש )מגיני שלמה ת"ח( את את תמיהתו ושאל מדוע מקפיד ברכתו ,שאלו הצדיק :האם יש לו הרבי ללכת בדרך ארוכה? במקום יום שישי כ"ט מנ"א הגה"ק רבי שמואל סלנט ב"ר צבי הירש )רבה הורים? השיב האיש כי ברוך ה' זכה שיוכל לקצר פי כמה .השיב לו והוריו חיים ומתגוררים בסמוך לו, הרבי :בדרך בו אני הולך עוברים להתעניין בו ה"חזון הגה"ק ולהתברך לבית מפיו ה"חזון איש" המשיך ה"חזון ושאל, במה וביקש איש" כברת והולך למחוז תחנת חפצו סבלים, בעל דרך למקווה מקום יום שני כ"ה מנ"א הרה"ק רבי ישכר דב בער מזלאטשוב ב"ר יהודה לייב )בת עיני – תקנ"ה( הרה"ק רבי אברהם חיים מלינסק ב"ר נפתלי מראפשיץ )תקצ"א( יום שלישי כ"ו מנ"א( הרה"ק רבי נח נפתלי מקאברין ב"ר ישראל יעקב )תרמ"ט( הרה"ק רבי יואל מסאטמר ב"ר חננניא יו"ט ליפא )תשל"ט( יום רביעי כ"ז מנ"א הגה"ק רבי יהושע אב"ד קראקא ב"ר יוסף של ירושלים – תרס"ט( הרה"ק רבי יוסף מאיר ממחנובקא ב"ר אברהם יהושע העשיל מסקווירא )תרע"ז( הרה"ק רבי אברהם דב מראחמיסטריווקא ב"ר מנחם נחום )תש"ה( הרה"ק רבי אליעזר זוסיא מסקולען ב"ר ישראל אברהם )תשמ"ב( מתפרנסים? מטעינים ומורידים את חבילות בדחקות רבה ,ענה האיש .נענה הנוסעים הבאים מהתם להבא ה"חזון איש" ואמר :בוא וראה ומהבא להתם ,הללו פשוטי עם חשבונות של בני אדם ,חולה אנוש הם אין בהם לא ריח תורה ולא סובל טלטולי דרך קשים ,מוציא ריח בי, הוצאות מרובות כדי להתברך מפי מפסיקים כולם מעסקיהם נעצרים אדם ,ספק יעזרהו ספק לא .הקב"ה ומכריזים אחד לשני :ר' איטשה הבטיח בתורתו "כבד את אביך ואת מאיר בא ,ר' איטשה מאיר בא, כ"ה מנ"א( שמידי ערב שבת היה אמך למען יאריכון ימיך ולמען וכאשר לפניהם, מקבל ע"ע קדושת שבת שעתיים ייטב לך" הבטחה מפורשת ,אמור מנענעים לי בראשם מתוך הכנעה לפני זמן כניסת השבת ,הרבנית נא לי סיים ה"חזון איש" ,מתי ואות כבוד ,בשכר כבוד התורה מחצית שחולקים לי יזכו המה לעולם הסכום שעלתה לך נסיעה זו? נכנסו הבא ,וכי לא כדאי לי להאריך הרה"ק האברך בדרכי בבדי לזכותם עם איזה זיע"א ,שבאותו זמן היו באים כתות הוצאת הדברים על אל הם מסופר ליד על מאניש )מטה אפרים – תקפ"ח( הוריך לבו ולו של והחליט להתמסר למצות כיבוד בחסות רשת חנויות גל פז ר זכות. תפילה, עובר כשמבחינים אני זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן מסופר על הרה"ק רבי אברהם חיים מלינסק זיע"א )יומא דהילולא הדליקה אז את נרות שבת ,והוא היה סוגר עצמו בחדרו ומזמר שיר השירים בנעימה ,וסיפר תלמידו רבי שמעלקא מסאסוב כיתות של נשמות לקבל תיקון. מברכים חודש אלול המולד יהיה ליל שישי בשעה 3 2:56ח' ר"ח יהיה בשבת קודש וביום ראשון בס"ד פרשת עקב ,כ"ג במנחם־אב תשע"ו שבת מברכים חודש אלול .מולדו :ליל ו' שעה 1עם 56דק' 3 ,חלקים .ר"ח בשבת־קודש ויום ראשון. גיליון מס' 179 שנה 3 . ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת ּ ְפנִ ינִ ים ָ ּברו ְּך ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים )ז ,יד( ְ ַר ִ ּבי יַ ֲ קֹב ַא ְריֵ ה ֵמ ַר ְדזִ ִ ימיןָ ,היָ ה ַמ ֲא ִציל ַל ְ ּיהו ִּדים ׁ ֶש ָ ּבא ּו ְל ִה ְת ָ ּב ֵרך ִמ ּ ִפיו, יאים וַ ֲחזָ ִקים ,וְ ָהיָ ה ְמבָ ְר ָכם ַּגם ַ ּב ֲ ׁ ִשירוּת וְ ַה ְר ָחבָ ה .וְ ָכ ְך ָהיָ ה נוֹ ֵהג ׁ ֶש ִ ּי ְהי ּו ְ ּב ִר ִ לוֹ ַמרִ ּ " :פ ְת ָּגם ׁ ָשגוּר הוּאֶ ׁ ,ש ְ ּיהו ִּדי ָצ ִר ְ יך ִל ְהיוֹ ת ָחזָ ק וְ ֵא ָ יתן ְּכמוֹ גּ וֹ י ַּכ ְפ ִרי, וְ ָ ׁ ִשיר ְּכמוֹ ּ ָפ ִריץ ַ ּב ַ ל ֲא (ח ּזוֹ ת ,וְ ָדבָ ר זֶ ה ְמ (ר ָּמז ַאף ַ ּב ּתוֹ ָרהֶ ׁ ,ש ֶּנ ֱא ַמר ָ ּ'בר ּו ְך ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים' ,דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ְמב ָֹר ְך ְ ּב ָכל־ ַה ַּמ ֲ לוֹ ת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָ ּב ַ ִּמים"... אשי ַה ֵּתבוֹ ת ֵ ֶקב וְ ָהיָ ה ֵ ֶקב ִּת ְׁש ְמעוּ ן )ז ,יב( ָ -ר ׁ ֵ אמר ׁ ֶש ַא ָּתה ת ַ ִּת ׁ ְש ָמע ּון וְ סוֹ ֵפ ֶ יהן ּ ְ -ב ִע ָּתןֶ ׁ ,ש ּלֹא ּ ֹ יָ כוֹ ל ַל ֲ שׂ וֹ ת ֶאת ַה ִּמ ְצוָ ה ְ ּב ֵאיזוֹ ֵ ת ׁ ֶש ִּת ְר ֶצה, ֶא ָּלא ָצ ִר ְ ֹאמר יך ַל ֲ שׂ וֹ ָת ּה ִ ּבזְ ַמ ָּנ ּה וְ ַאל ּת ַ ִל ְכ ׁ ֶש ֶא ּ ָפנֶ ה ֶא ׁ ְשנֶ ה ׁ ֶש ָּמא לֹא־ ִת ּ ָפנֶ ה) .חן טוב( ֵ ֶקב ְל ׁשוֹ ן ָ ֵקבַּ ,כ ֲא ׁ ֶשר ַּת ֲחזִ יק ַ ְצ ְמ ָך ְל ָ ֵקב שִׂ ְמ ָל ְת ָך ל ֹא ָב ְל ָתה ֵמ ָ ֶל ָ יך וְ ַרגְ ְל ָך לֹא ָב ֵצ ָקה )ח ,ד( ֶא ָחד ֵמ ֲח ִס ָידיו ׁ ֶשל ַה" ּ ַשׂ ר ׁ ָשלוֹ ם" ִמ ֶ ּב ְלז ,נָ ַסע ֵא ָליו ּ ַפ ַ ם ְ ּב ֶחבְ ַרת ַּכ ָּמה ֲח ִס ִידיםַ ,א ְך ֵמ ֲח ַמת ט ַֹרח ַהדֶּ ֶר ְך ִה ְתנַ ּ ְפח ּו ַרגְ ָליו ַ ד ׁ ֶש ּלֹא ָהיָ ה יָ כוֹ ל ָל ֶל ֶכת יהן ,וְ נֶ ֱא ַלץ ִל ׁ ְש ַּכב ַ ּב ִּמ ָּטה ִמ ּתוֹ ְך יִ ּסו ִּרים ָק ׁ ִשיםֶ .אל ָה ִעיר ֶ ּב ְלז ִה ִּגיע ּו ְ ּב ֶ ֶרב ֲ ֵל ֶ יש ִ ּב ֵּק ׁש ֵמ ֲח ִס ָידיו ְל ַהזְ ִּכירוֹ ִל ְפנֵ י ָה ַר ִ ּבי ְּכ ֵדי ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש ּ ָפ ָר ׁ ַשת וָ ֶא ְת ַח ַּנן ,וְ ָה ִא ׁ ׁ ֶש ִ ּי ְת ּ ַפ ֵּלל ִלבְ ִריאוּתוֹ ּ ְ .ב ֵליל ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש ,נָ ַטל ָה ַר ִ ּבי ּ ְפר ּו ַסת ַח ָּלה וְ ׁ ִש ְּג ָר ּה ֵא ָליו, ישָ ,ה ְלכ ּו ְּכ ֵאבָ יו וְ ָכ ְך ָ שָׂ ה ַּגם ִ ּב ְס ( דַּ ת ַהבּ ֶֹקר .או ָּלם ַל ְמרוֹ ת ְמנ ּו ָחתוֹ ׁ ֶשל ָה ִא ׁ וְ ִה ְת ַּג ְ ּבר ּו ו ַּמ ָּצבוֹ לֹא הו ַּטבּ ִ .ב ְת ִפ ַּלת ַה ִּמנְ ָחה ׁ ֶש ְ ּב ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁשּ ְ ,ב ֵ ת ׁ ֶש ָּק ָרא ָה ַר ִ ּבי ְ ּב ֵס ֶפר ַה ּתוֹ ָרה ֶאת ַה ּ ָפסוּק ׁ ֶש ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ֵ ֶקב" :שִׂ ְמ ָל ְת ָך לֹא בָ ְל ָתה ֵמ ָ ֶל ָ יך וְ ַרגְ ְל ָך יש ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַכב ְ ּב ַביִ ת ָסמו ְּךִּ ,כי ְּכ ֵאבֵ י ָה ַרגְ ַליִ ם נֶ ֶ ְלמ ּו ִמ ֶּמ ּנ ּו. לֹא בָ ֵצ ָקה"ָ ,ח ׁש ָה ִא ׁ נִ ָּסה ְל ַה ִּציג ֶאת ַרגְ ָליו ַ ל־ ָה ָא ֶרץ ,וְ ִה ֵּנה הוּא ָ ּב ִריא ְּכ ַא ַחד ָה ָא ָדם ,ו ִּמ ָ ּיד ָה ַל ְך ישית ,וַ יְ ִהי ְלנֵ ס. 'שׂ ר ׁ ָשלוֹ ם' וְ ֵה ֵסב ִע ּמוֹ ַ ּב ְּס ( דָּ ה ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ ְלבֵ ית ִמ ְד ָר ׁשוֹ ׁ ֶשל ַה ּ ַ ַ ּב ֲ נָ וָ ה וְ ׁ ִש ְפל ּותֲ ,אזַ י ְ ּבוַ דַּ אי ִּת ְׁש ָמעוּן ֶאת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ִטים ָה ֵא ֶּלה ִ ּבזְ כ ּות ָה ֲ נָ וָ ה) .ר"נ מרופשיץ( ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך יְ מוֹ ת ַה ּ ׁ ָשנָ ה ֶא ְפ ׁ ָשר ִל ְדרֹ 3 ש ְ ּב ִפ ְל ּפוּל, ִּכי הוּ א ַה ּנ ֵֹתן ְל ָך ּכ ַֹח ַל ֲ שׂ וֹ ת ָחיִ ל )ח ,יח( יחה יבת ַח ְכ ֵמי (ל ְ ּב ִלין ַ ,ל ַה ַּליְ ָלה ׁ ֶש ְּל ַא ַחר ַה ּ ְפ ִת ָ ִס ּ ֵפר ֶא ָחד ִמ ַּת ְל ִמ ֵידי יְ ׁ ִש ַ יבה ִ ּב ׁ ְש ַ ת ַליְ ָלה ,ו ְּל ֶפ ַתע ַה ֲחגִ יגִ ית ִעם יִ ּסוּד ַהיְ ׁ ִשיבָ הִ " :ט ַ ּי ְל ִּתי ִ ּב ְפרוֹ זְ דוֹ ר ַהיְ ׁ ִש ָ ָק ְלט ּו ָאזְ נַ י קוֹ ל ַמנְ ִּגינָ ה ְמתו ָּקה ו ְּלבָ ִביתֲ ,א ׁ ֶשר ָ ּב ְק ָ ה ֵמ ַה ּקוֹ מוֹ ת ָה ֶ ְליוֹ נוֹ ת. ישיתִ ,ה ְס ַּת ַּת ְר ִּתי ַ ּב ּ ִפ ָּנה וְ ָר ִא ִ יתי ְ ּב ִע ְקבוֹ ת ַה ּקוֹ ל ֶאל ַה ּקוֹ ָמה ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ יתי אוֹ תוֹ , ָ ִל ִ ֹאש ַהיְ ׁ ִשיבָ ה ּו ְמיַ ְּס ָד ּה ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר ׁ ַש ּ ִפ ָיראְ ,מ ַט ֵ ּיל ַ ּב ּ ְפרוֹ זְ דוֹ ר ֲא (רכּ וֹ ת ֶאת ר ׁ ו ְּק ָצרוֹ תְּ ,כ ׁ ֶשהוּא ְּתפוּס שַׂ ְר ַ ּ ִפיםּ( ,כ ּלוֹ רוֹ ֵ ד ו ָּפנָ יו ְסמ ּו ִקים ֵמרֹב ִה ְת ַא ְּמצ ּות. ַה ְ ּז ַמן חוֹ ֵלף ִ ּבי ָ ף ,וְ הוּא ְמ ַט ֵ ּיל ו ְּמ ַפ ֵ ּזם ְל ַ ְצמוֹ ְ ּבנִ גּ וּן ָ ֵרב ֶאת ַה ִּמ ִּלים ַה ָ ּבאוֹ ת: ילה ְל ָך ַל ְח ׁשֹב ׁ ֶש ָּכל זֶ ה נַ ֲ שָׂ ה ְ ּבכ ֲֹח ָך ,לֹא וָ לֹא! ִּכי הוּא ַה ּנ ֵֹתן ְל ָך כּ ַֹח ָ'ח ִל ָ ַל ֲ שׂ וֹ ת ָחיִ ל' ,וְ קוֹ לוֹ ׁ ֶשל ָה ַרב גּ וֹ בֵ ר .הוּא ְמ ׁ ַש ֵּנן ְל ַ ְצמוֹ ֶאת ַה ִּמ ִּלים ַה ָּלל ּו ְ ּביֶ ֶתר שְׂ ֵאת ו ְּב ִה ְת ַל ֲהבוּת גּ וֹ בֶ ֶרת וְ הוֹ ֶל ֶכת" ,לֹא וָ לֹאֵ ,אין זֶ ה ִמכּ ִֹחי ֶא ָּלא ַהכּ ֹל ָ ּבא ְ ּב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם ,וְ ֵאין ֲאנִ י ֶא ָּלא ׁ ָש ִל ַ יח ִמ ָּמרוֹ ם ַל ֲה ָר ַמת ֶק ֶרן ַה ּתוֹ ָרה ְ ּבדוֹ ֵרנוּ". יתם ְ ּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם )י ,יט( וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵ ּגר ִּכי־גֵ ִרים ֱהיִ ֶ ּ ַפ ַ םְּ ,כ ׁ ֶש ָה ַל ְך ַה ֲחזוֹ ן ִאי" ׁש ְלבֵ יתוֹ ְ ּבשִׂ ְמ ַחת ּתוֹ ָרה ,נִ ְת ַקל ְ ּבגֵ ר ֶצ ֶדקָ ,א ָדם ַּג ְלמוּדֶ ׁ ,ש ִה ְתאוֹ נֵ ן ְל ָפנָ יו ִ ּב ְד ָמעוֹ ת ִּכי ַה ְ ּב ִר ּיוֹ ת ֵאינָ ם ְמ ַכ ְ ּב ִדים אוֹ תוֹ ,וַ ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר "וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵּגר"ֵ .ה ִאיר לוֹ ַה ֲחזוֹ ן ִאי" ׁש ּ ָפנִ ים ,ו ְּכ ֵדי ִלגְ רֹם לוֹ ֲהנָ ָאה ִּכ ְ ּבדוֹ יש ֵמ ַה ִּכבּ וּד ,וְ ֵה ֵחל ָל ׁ ִשיר ְ ּבקוֹ ל ָרם ,וְ ַה ֲחזוֹ ן ִאי" ׁש ְמ ַר ֵּקד ְלנַ ֵּגן ְל ָפנָ יו .נֶ ֱהנָ ה ָה ִא ׁ ְּכנֶ גְ דּ וֹ וּמוֹ ֵחא ַּכ ּ ַפיִ ם ַ ,ד ׁ ֶש ִּנ ְת ָק ְר ָרה דַּ ְע ּתוֹ ׁ ֶשל אוֹ תוֹ ֵּגר וְ ִה ִּכיר בּ וֹ ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ֵ ּיס. ֶאל ַר ִ ּבי ְר ָפ ֵאל ָ ּברו ְּך טוֹ ִל ָידנוֹ ִהזְ דַּ ֵּמן ּ ַפ ַ ם ֵּגר ֶצ ֶדק ,וְ ַר ִ ּבי ָ ּברו ְּך נָ ַהג בּ וֹ ְ ּב ִח ָ ּבה יְ ֵת ָרה וְ ִה ְת ַ נְ יֵ ן ִמ ֶּק ֶרב ֵלב ְ ּב ַמ ָּצבוֹ ָּ .כל ַהנּוֹ ְכ ִחים ִה ְר ִּג ׁ יש ּו ְ ּבחו ּׁש ֶאת שִׂ ְמ ָחתוֹ ַ ל ִמ ְצוָ ה נְ ִד ָירה זוֹ ׁ ֶשל "וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵּגר" ׁ ֶש ָ ּב ָאה ְליָ דוֹ ,ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִּל ָּוה ּו יאתוֹ ִמ ּתוֹ ְך ָּכבוֹ דָ ,ר ַקד ִמ ּ ִשׂ ְמ ָחה ַ ל ׁ ֶש ָ ּז ָכה ְל ַק ֵ ּים ִמ ְצוָ ה ֲח ׁש ּובָ ה זוֹ . יצ ָ ִ ּב ִ זמני השבת -ירושלים הדלה"נ 6.34צאת השבת 7.47רבנו תם 8.26 יש' חדש! ניתן לרכוש את ספרי ' ַׁש ָ ּבת ִט ׁ במשלוח עד הבית חינם! ספרא054-8539022 : יעים דְּ רו ּׁש וְ ַא ָּג ָדה ,או ָּלם 'וְ ָהיָ ה ֵ ֶקב' ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַמ ִּג ִ ְל ִע ְק ֵבי ַה ּ ָׁשנָ הְ ,לסוֹ ף ַה ּ ׁ ָשנָ ה ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִמ ְת ָק ֵרב ּו ָבא ח ֶֹד ׁש ֱאלוּלָ ,אז יֵ ׁש ִל ְדרֹשַ 3רק ַ ּב ִּמ ְׁש ּ ָפ ִטים ָה ֵא ֶּלה, מ ַ ו ְּל ַה ְק ׁ ִשיב ְל ִדבְ ֵרי ה' וְ ָל ׁשוּב ֵא ָליו ִל ׁ ְש ֹ ִ ּב ְת ׁשו ָּבה ׁ ְש ֵל ָמה .וְ ָלזֶ ה ְמ ַר ְּמזִ ים דִּ ְב ֵרי דָּ וִ ד ַה ֶּמ ֶל ְך ֶא ְפ ְּת ָחה ְב ָמ ָׁשל ּ ִפי ַא ִ ּבי ָ ה ִחידוֹ ת ִמ ִּני־ ֶק ֶדםָ ,מ ַתי ּפוֹ ְת ִחים ְ ּב ָמ ָׁשל וְ ִחידוֹ ת? ַרק ִמ ִּני ֶק ֶדםּ ִ ,ב ְת ִח ַּלת ַה ּ ָׁשנָ הַ ,א ְך ְ ּב ַא ֲח ִרית ַה ּ ָׁשנָ ה דּ וֹ ְר ׁ ִשים ְ ּבתוֹ ָרה וְ יִ ְר ַאת ׁ ָש ַמיִ ם) .תולדות ישראל( ֵ ֶקב ִּת ְׁש ָמע ּון נוֹ ָט ִריקוֹ ן ֲ בוֹ ָדה ְקב ּו ָ ה ַ ּב ֵּלב ְּת ִפ ַּלת ַׁש ֲח ִרית ִמנְ ָחה ַ ְרבִ ית ּו ְב ָכל נַ ְפ ׁ ְש ֶכם, וְ ִאם ְמ ַק ְ ּי ִמים ֶאת ַה ְּת ִפ ּלוֹ ת ִ ּב ְל ׁשוֹ ן וְ ָהיָ ה ֵ ֶקב ׁ ֶשהוּא ְל ׁשוֹ ן שִׂ ְמ ָחהֲ ,אזַ י זוֹ ִכים ְל ָכל ַה ְ ּב ָרכוֹ ת וְ ַה ּ ָשׂ ָכר ַה ּטוֹ ב ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה) .מחשֹף הלבן( ֵ ֶקב אוֹ ִת ּיוֹ ת ֶ ּב ַקעֶ ׁ ,ש ַה ּנוֹ ֵתן ְצ ָד ָקה ּכ ֶֹפר נַ ְפ ׁשוֹ ֶ ּב ַקע ַל ּ ,ג ְל ּג ֶֹלת ,יִ ְת ַק ֵ ּים בּ וֹ ִּת ְׁש ָמעוּ ן ֶׁ -ש ֵּמת ָ וֹן, ׁ ֶש ָ ּי ִמית ֶה ָ וֹן וְ יִ ּ ָפ ֶדה ִ ּב ְצ ָד ָקה) .עולת שלמה( אשי ֵּתבוֹ ת ַקדֵּ ׁש ַ ְצ ְמ ָך ַ ּב ּ(מ ָּתר ,וְ ִאם ֵ ֶקב ָר ׁ ֵ ָה ָא ָדם נוֹ ֵהג ֵּכן גּ וֹ ֵרם שִׂ ְמ ָחה ַל ָ ּק ָ ּב"ה ִּכ ְביָ כוֹ ל, ׁ ֶש ֵאין וְ ָהיָ ה ֶא ָּלא ְל ׁשוֹ ן שִׂ ְמ ָחה) .אמרי צדיקים( אשי ֵּתבוֹ ת קוֹ נֶ ה עוֹ ָלמוֹ ְ ּב ׁ ָש ָ הִּ ,ת ְׁש ָמעוּ ן ֵ ֶקב ָר ׁ ֵ ְל ׁשוֹ ן ֲא ֵס ָפה ְּכמוֹ ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר וַ יְ ַׁש ַּמע ׁ ָשא ּול סף ֶאת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ִטים ָה ֵא ֶּלה ֶאת־ ָּכל־ ָה ָ םִ ,אם ֶּת ֱא ֹ וְ ֶאת ַה ִּמ ְצוֹת ׁ ֶש ַא ָּתה קוֹ נֶ ה עוֹ ָל ְמ ָך ְ ּב ָׁש ָ ה ַא ַחת, ֲאזַ י וְ ָׁש ַמר ה' ֱאל ֶֹק ָ יך ְל ָך ֶאת־ ַה ְ ּב ִרית וְ ֶאת־ ַה ֶח ֶסד ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ַל ֲאב ֶֹת ָ יך) .ברכת יצחק( אשי ֵּתבוֹ ת ְק ַבע ֵ ֶקב אוֹ ִת ּיוֹ ת ֶק ַבע ,וְ ֵ ֶקב ָר ׁ ֵ ִע ִּתים ַ ּב ּתוֹ ָרה ,וְ ָאז זוֹ ֶכה ָה ָא ָדם 'וְ ָהיָ ה' ְל ׁשוֹ ן שִׂ ְמ ָחה ו ְּל ָכל ַה ְ ּב ָרכוֹ ת וְ ַה ּ ׁ ֶש ַפע) .מתוק לחכי( ית ָך )ז ,כו( ַ -אל ַּת ְכנִ יס וְ לֹא־ ָת ִביא תוֹ ֵ ָבה ֶאל־ ֵ ּב ֶ ָ ית ָך ו ְּל ַ ְצ ְמך) .רלוי"צ מברדיטשוב( ַ ּב ַ ל ַּג ֲאוָ ה ְלבֵ ְ לקבלת הגיליון והנצחות דוא"ל[email protected] : ָ ּבר ּו ְך ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים ְמאוֹ רוֹ ת ַר ִּבי ִ ּבנְ יָ ִמין ַא ֲהרֹן ָס ְלנִ יק ִמ ּפוֹ ְד ַהיְ ץ זַ ַ ּצ"ל ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא כ"א ִ ּב ְמנַ ֵחם־ ָאב שע"ט ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי ַר ָ ּבנֵ י ּפוֹ ִליןַּ ,ת ְל ִמ ָידם ׁ ֶשל ַה ּ ַמ ַה ְר ׁ ַש"ל ְו ָה ַר ָּמ"אַ ,ה ּ ַמ ַה ְר ׁ ַש"ל ַה ּ ׁ ֵשנִ י וְ ַר ִּבי ֱא ִלי ֶ זֶ ר ַא ׁ ְש ְּכנַ ִ ּזי, ו ֵּמ ָר ׁ ֵ אשי "וַ ַ ד ַא ְר ַּבע ֲא ָרצוֹ ת" .מוֹ ָצא ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ֵמ ָה ִעיר ָסלוֹ נִ ִ יקי ּו ִמ ָּכאן ׁ ְש ָמם ָס ְלנִ יקַ ,ו ֲאבוֹ ָתיו ָהיוּ ִמצֶּ ֱא ָצ ֵאי ַה ּ ַשׂ ר ַר ִּבי יִ ְצ ָחק ַא ְ ּב ַרבֵ נְ ֵאלִּ .כ ֵהן ְּכ ַר ָ ּב ּה ׁ ֶשל ּפוֹ ְד ַהיְ ץ ְּב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ַא ְר ָּב ִעים ׁ ָשנָ ה ,וּ ׁ ְש ֵאלוֹ ת ִה ְל ָכ ִת ּיוֹ ת (ה ְפנ ּו ֵא ָליו ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי דּ וֹ רוֹ וּ ִמ ָּכל ְּתפוּ צוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאלִ .מ ֵ ּבין ְס ָפ ָריוִ ,ה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ְּביִ ח ּוד ֵס ֶפר ַה ּ ׁש ּו"ת " ַמ ְׂש ַאת ִ ּבנְ יָ ִמין" וּ בוֹ קי"ב ְּת ׁשוּבוֹ ת ַ ּב ֲה ָל ָכהּ ְ .בנוֹ ָסף ִח ֵ ּבר " ֵס ֶדר ִמ ְצוַ ת ַה ָּנ ׁ ִשים" ,אוֹ תוֹ ָּכ ַתב ִּבשְׂ ַפת ָה ִא ִידי ׁש ָה ַ ִּת ָ יקה ׁ ֶש ָהיְ ָתה נְ הוּגָ ה ַּב ָּי ִמים ָה ֵהם ְו ַאף ַה ָּנ ׁ ִשים ָהי ּו ְּב ִקיאוֹ ת ָ ּב ּהַ .ה ֵּס ֶפר זָ ָכה ִל ְתפ ּו ָצה ַר ָ ּבה ,וְ עוֹ ד ְּב ַח ֵּיי ַה ְמ ַח ֵ ּבר יָ ָצא ְּב ׁ ָשלֹש3 יט ְל ִקית ִּב ֵידי ַר ִּבי יַ ֲ קֹב ַמ ֲהדוּ רוֹ תְ ,ו ַאף (ּת ְר ַ ּגם ְל ִא ַ ַהיְ ְל ּ ֶפ ִרין ַּב ַ ל ׁש ּו"ת "נַ ֲח ַלת יַ ֲ קֹב"ּ ַ .ב ֲ רֹב יָ ָמיו ָּכה ּו ֵ ינָ יוְ ,והוּא ּכוֹ ֵתב ְּב ַא ַחת ִמ ְּת ׁשוּ בוֹ ָתיוַ " :ו ֲאנִ י ְּכ ַה ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה ְּכבָ ר ָ ְל ָתה ַ ל־ ִל ִ ּבי ׁ ֶש ּלֹא ַל ֲ ֹסק עוֹ ד יש וּ ְכבָ ר ְּב ֵ ֶסק ִ ּג ִּטין וְ ִקדּ ו ׁ ִּשיןִּ ,כי זָ ַקנְ ִּתי ִמ ְהיוֹ ת ְל ִא ׁ ָח ׁ ְשכוּ ָהרוֹ אוֹ ת ָּב ֲא (רבּ וֹ ת ַ ,ד ׁ ֶש ִּנ ְמנַ ע יְ כ ֶֹלת ְל ַ ֵּי ן ַּב ְּס ָפ ִרים" .או ָּלם ַל ְמרוֹ ת זֹאתִ ,ה ְמ ׁ ִש ְ יך ְל ׁ ַש ֵ ּגר ְּת ׁשוּ בוֹ ת ַ ּב ֲה ָל ָכה ַ ּגם ְללֹא ְמאוֹ ר ֵ ינַ יִ ם ְוגָ ַרס ַּב ּתוֹ ָרה ְּב ַ ל־ ּ ֶפהְּ .כתוֹ ָצ ָאה ִמ ּ ַמצָּ בוֹ ִ ,ה ְתעוֹ ֵרר ְּב ִלבּ וֹ ָס ֵפק ִאם (מ ָּתר ְלסוֹ ֵמא ַל ֲ לוֹ ת ַל ּתוֹ ָרהּ ,ו ֵמרֹב ַא ֲה ָבתוֹ ַל ּתוֹ ָרה ִה ְת ַ ּ ֵמק ָּב ִענְ יָ ן וְ ִח ֵּבר ְּת ׁשוּבָ ה ְמי( ֶח ֶדת ַ ּב ֲה ָל ָכה זוֹ ַ ,ד ׁ ֶש ֵ ּב ֵרר וְ ִל ֵ ּבן ֶאת ַהצְּ ָד ִדים. הוּא ַמזְ ִּכיר ַ ּגם ׁ ֶש ִּב ְצ ִעיר ּותוֹ ָהיָ ה ְ ּברו ְּסיָ ה וְ ׁ ָשם ָהיוּ ְמצוּיִ ים ַ ֵּמי ָה ָא ֶרץ ׁ ֶש ּלֹא ָהי ּו יְ כוֹ ִלים ִל ְקרֹא ֲא ִפ ּלוּ אוֹ ת ַא ַחת ,א ּו ָלם ָהי ּו קוֹ ְר ִאים אוֹ ָתם ַל ֲ לוֹ ת ַל ּתוֹ ָרה"ְ ,ו ָכל ַרבּ וֹ ַתי ָהי ּו רוֹ ִאין וְ לֹא ִמחוּ". יוֹ ִסיף ַ ּד ַ ת שלוש סכנות היו לעם ישראל במדבר ,נחש שרף ועקרב, צימאון אשר אין לך מים וחוסר מזון .על המזיקים שהיו במדבר ,אמרו במדרש שהנחשים היו כקורות בית הבד והעקרבים כמלוא זרת .על שבור מלכא מסופר ,שעבר פעם במדבר והשיירה הראשונה והשנייה של חייליו נבלעו בידי נחש גדול ,לבסוף באו חכמיו ויעצו לו להשליך שקי תבן אל הנחש והוא בלעם עד שכרסו התבקעה והרגוהו .השרף מוזכר גם בישעיה" :ואומר אפעה ושרף מעופף" ,וחז"ל מבארים שלנחש אין כנפיים ונקרא מעופף מפני שהוא שורף את העוף הפורח עליו, וכפירוש רש"י "מין נחש הוא ,ולא שיהיו לו כנפיים לעוף אלא קופץ ומדלג רחוק מאוד וזרק להב מפיו" .ומספרים שם על אדם אחד שהיה בארץ ישראל שכינו אותו 'מרוטה' ,מפני שפעם עלה ללקט עצים מן־ההר וראה את הנחש ישן ומרוב פחד נשרו שערותיו ,והיו קוראים אותו מרוטה ולא צימח בו שיער עד יום מותו .העקרב ,למרות שהוא קטן כמלוא זרת ,הוא מסוכן ביותר עד שפוסקים בתפילה כאשר הוא נכרך על העקב ,בשונה מהנחש שאין להפסיק" ,לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך" כדברי רש"י .במסכת נדרים מובאים דברי שמואל ,שפעם ראה עקרב יושב על צפרדע ועובר את הנהר ,ועקץ שם אדם אחד ומת ,וקרא עליו את הפסוק "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך" ,שאפילו שרצים הם עבדיו ושליחיו של הקב"ה .כאשר ביקש רחבעם בן שלמה להטיל מורא בעם ,אמר להם" :אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" ,אולם שם ביאר רש"י שהכוונה לשוטים בעלי קוצים הדומים לעקיצת העקרב .הנחש נקרא כן ,מפני שבארסו מעורב נחושת, ושמות נוספים לו :אפעה לשון צעקה כי הוא פועה בעת שהוא מטיל ארסו ,עכשוב שממית מיד מלשון עכשיו, שפיפון שהולך יחידי כמו "וילך שפי" ,או בגלל שנושף כמין שריקה ,ועוד שני טעמים לכינוי זה על־שם "הוא ישופך ראש" או בגלל שהולך על־גחונו והוא שף בארץ. ימינוֹ בֱ ,אלוּל ׁ ְשנַ ת ַּת ְר ַמ"גֲ .ח ִס ִידים וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ שֶׂ ה ִמ ְתכּ וֹ נְ נִ ים ִל ְק ַראת יוֹ ם ַהדִּ ין ַה ָּק ֵרב ו ָּבא ,וְ ַר ִ ּבים ִר ִ ימינוֹ ב ׁ ֶש ִה ְתגּ וֹ ֵרר ָ ּב ִעיר ַרבּ וֹ ת ֵמ ֶהם עוֹ ִלים ִל ְפקֹד ֶאת ִצ ּיוּן ָק ְד ׁשוֹ ׁ ֶשל ַהצַּ דִּ יק ַר ִ ּבי ְמנַ ֵחם ֶמנְ דְּ ל ֵמ ִר ִ ַ ּב ּ ׁ ָשנִ ים וְ ֶה ֱא ִציל ֵמהוֹ דוֹ ַ ל ְ ּבנֵ י ָה ִעירּ ֵ .בין ַה ָ ּב ִאים ָהיָ ה ַּגם ֶה ָח ִסיד ַר ִ ּבי ַא ֲהרֹן ַמ ְרכּ וּסֶ ׁ ,ש ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ְּכ ֶא ָחד מ ֶש3ה מה" ֵמ ָרדוֹ ְמ ְסק וְ ַר ִ ּבי דָּ וִ ד ֹ ֵמ ֲח ׁשוּבֵ י רוֹ ׁ ְש ֵמי קוֹ רוֹ ת ַה ֲח ִסיד ּות ,וְ ִה ְס ּתוֹ ֵפף ְ ּב ִצ ָּלם ׁ ֶשל ַה" ִּת ְפ ֶא ֶרת ׁ ְשלֹ ֹ ִמ ְּט ׁשוֹ ְר ְטקוֹ בְ .ל ֶפ ַתע (ה ְפ ַּתע ַר ִ ּבי ַא ֲהרֹןְּ ,כ ׁ ֵשם ׁ ֶש (ה ְפ ְּתע ּו ָּכל ַה ְ ּיהו ִּדים ָה ֲא ֵח ִרים ׁ ֶש ָ ל ּו ִל ְפקֹד ֶאת ַהצִּ ּיוּן ַה ָּקדוֹ ׁשְ ,ל ַמ ְר ֵאה ְּתכוּנָ ה ְּגדוֹ ָלה ׁ ֶש ִה ְתעוֹ ְר ָרה ֵ ּבין ַה ָ ּב ִאיםִּ .כ ְר ָּכ ָרה ַמ ְלכו ִּתית ִה ְת ָק ְר ָבה ו ָּב ָאה ,ו ִּמ ֶּמ ָּנה יָ ַרד אשי ַה ּלוֹ ֲח ִמים ַ ּב ֶּמ ֶרד ַה ּפוֹ ָלנִ י ַה ְמ (פ ְר ָסם ִ ּב ׁ ְשנַ ת תקצ"א יש ְ ּב ׁ ֵשם דּ וֹ רוֹ בְ ְס ִקיֶ ׁ ,ש ָהיָ ה ֵמ ָר ׁ ֵ ָא ִציל ּפוֹ ָלנִ י יָ ׁ ִש ׁ נֶ גֶ ד ַה ּ ׁ ִש ְלטוֹ ן ָהרו ִּסיּ ָ ,ב ּה נָ ְטל ּו ַּגם ַה ְ ּיהו ִּדים ֵח ֶלק ,וְ נֶ ְח ׁ ַשב ְּכ ֶא ָחד ֵמ ֲח ׁשו ֵּבי ַה ּסוֹ ְפ ִרים ְ ּבפוֹ ִלין .יַ ַחד ִע ּמוֹ ילים נִ ְכ ָ ּב ִדים ֵמ ַה ְּסבִ יבָ ה ׁ ֶש ָ ּבא ּו ְל ַה ִ ּבי ַ יהם ִה ְצ ָט ְרפ ּו ֲא ִצ ִ יכל ָ ּב ִעיר ְלבוֹ ב ,וַ ֲא ֵל ֶ נִ ְלוָ ה ַּגם ְ ּבנוֹ ׁ ֶש ּ ׁ ִש ֵּמ ׁש ְּכ ַא ְד ִר ָ ָּכבוֹ ד וְ ַה ֲ ָר ָכה ִ ּב ְפנֵ י ָה ָא ִציל ַה ָ ּז ֵקןֶ ׁ ,ש ָהיָ ה ָאז ְּכבֶ ן ׁ ְשמוֹ נִ יםְ .ל ַה ְפ ָּת ַ ת ַה ְ ּיהו ִּדים ,הוֹ ִעיד ָה ָא ִציל ֶאת־ ּ ָפנָ יו אבין ַה ְ ּיה ּו ִדי' ,ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ַהדֶּ ֶר ְך ִה ְת ּ ַפ ְּנ ָתה ַ ּב ֲ בוּרוֹ ,נִ ַּג ׁש ָקרוֹ ב ֶאל ַה ַּמ ֵּצ ָבה, ֶאל ַה ִּצ ּיוּן ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ֶשל ָה ַ'ר ִ ּ ישיתְ .ל ַא ַחר זְ ַמן־ ָמהָ ׁ ,ש ַלף ִמ ִּכיסוֹ ּ ִפ ְת ָקה ְק ַט ָּנה ָ ּב ּה ָ ַמד ְ ּב ֵ ינַ יִ ם ֲ צוּמוֹ ת וְ דוֹ ְמעוֹ ת ,וְ נָ שָׂ א ְּת ִפ ָּלה ֲח ִר ׁ ִ ָר ׁ ַשם ׁשוּרוֹ ת ֲא ָחדוֹ ת ,וְ ָת ַחב אוֹ ָת ּה ֵ ּבין ׁ ְש ָאר ַה ּ ִפ ְת ָקאוֹ ת ָה ַרבּ וֹ ת ׁ ֶש (ה ְּנח ּו ׁ ָשם ְלזִ ְכרוֹ ן־עוֹ ָלםִ .עם יְ ִצ ָ יאתוֹ ׁ ֶשל ָה ָא ִציל ִמ ֵ ּבית ָה ַ ְל ִמיןִ ,ה ִּגי ַ ִל ְק ָראתוֹ נְ שִׂ יא ָה ֵ ָדה ַה ְ ּיהו ִּדית ָ ּב ִעירַ ,ה ָּנגִ יד ר' ֵליְ ְ ּב'ל ִח ֶ ּיעל ,וְ ַה ָּלה ִקדֵּ ם ֶאת ּ ָפנָ יו ׁ ֶשל ָה ָא ִציל ְ ּב ָכבוֹ ד ַרב ,וְ ִה ְת ַ נְ יֵ ן ֶא ְצלוֹ ַ ל ִס ַ ּבת בּ וֹ אוֹ ֶאל ַהצַּ דִּ יקְ ׁ " .ש ַמע נָ א וַ ֲא ַס ּ ֵפר ְל ָך אתי ְל ֵ ת זִ ְקנו ִּתי ְלבַ ֵּקר ֶאת ִצ ּיוּנוֹ ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ֶשל ֶאת ִס ּפוּר ַח ַ ּייְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ּתו ַּכל ְל ָהבִ ין ַמדּ ּו ַ ָט ַר ְח ִּתי וּבָ ִ ֹאש ַה ָּק ָהל וְ ָכל ַה ֶּנ ֱא ָס ִפים ִמ ָּסבִ יב: יש ,וְ ֵה ֵחל ְ ּב ִס ּפוּרוֹ ְ ּב ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל ר ׁ אבין'"ָ ,א ַמר ַה ּסוֹ ֵפר ַה ָ ּי ׁ ִש ׁ ָה ַ'ר ִ ּ יתי ְ ּב ַמ ֲח ָלה ָק ׁ ָשה וַ ֲאנ ּו ׁ ָשהִ .א ִּמי לֹא ָח ְס ָכה ַאף " ָהיָ ה זֶ ה ְּכ ׁ ֶש ָּמ ְלא ּו ִלי ׁ ְשמוֹ נֶ ה ׁ ָשנִ יםַּ ,כ ֲא ׁ ֶשר נֶ ֱח ֵל ִ ּ ְפרו ָּטה ְּכ ֵדי ְל ַר ּ ְפ ֵאנִ י ,וְ ִהזְ ִע ָ יטב ָהרוֹ ְפ ִאים ַה ְמ (פ ְר ָס ִמים ׁ ֶש ַ ּי ֲ ל ּו ִלי ֲאר ּו ָכה ,או ָּלם ַמ ֲא ַמ ֵּצי ֶהם יקה ֶאת ֵמ ַ יתי ְ ּבנָ ּה יְ ִח ָידה ׁ ֶשל ִא ִּמי ,וְ יָ ָקר ָל ּה יוֹ ֵתר ִמ ָ ּב ַבת ֵ ינָ ּה ,וִ יכוֹ ִלים ַא ֶּתם ְל ׁ ַש ֵ ר ַּכ ָּמה דְּ ָמעוֹ ת ָהי ּו ַל ּ ׁ ָשוְ אָ .היִ ִ ְ יה ילה ִא ִּמי וְ ֵאיל ּו ַמ ֲא ַמצִּ ים ָ שְׂ ָתה ְּכ ֵדי ִל ְמצֹא ִלי ָמזוֹ רַ .ה ַּמ ָּצב ָה ַלך וְ ֶה ְח ִמיר ,וְ ִא ִּמי ּ ָפ ְכ ָרה ֶאת־יָ ֶד ָ ִה ִ ּז ָ יה ִּכ ְמ ַ ט יָ ַב ׁש ַל ֲחלו ִּטיןּ ְ .ב ֶא ָחד ֵמאוֹ ָתם יָ ִמים ָק ׁ ִשיםִ ,ה ִּגי ָ ה ׁ ְש ֶכנְ ֵּתנ ּוֶ ׁ ,ש ָהיְ ָתה ַאף ְ ּביֵ א ּו ׁש ו ְּמקוֹ ר ֵ ינֶ ָ ִהיא ִמ ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ֲא (צ ָּלה וּבַ ֲ ַלת ֲא (ח ָ ּזה נִ ְר ֶח ֶבתּ ,ו ְכ ׁ ֶש ָר ֲא ָתה ֶאת ִא ִּמי ְ ּב ַצ ֲ ָר ּה וְ ֶאבְ ָל ּהֵ ,ה ֵח ָּלה ְלנַ ֵחם יס ִטיק ,ו ְּל ַב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ְל ַה ִּציל ס ַ ֶאל ַהצַּ דִּ יק ַה ְ ּיהו ִּדי ׁ ֶש ִּמ ְתגּ וֹ ֵרר ָ ּב ִעיר ְפ ִר ְ ֶאת־ ִל ָ ּב ּה ,וְ יָ ֲ ָצה ָל ּה ִלנְ ֹ אבין ַה ְ ּיהו ִּדי ,וְ ַרק הוּא יו ַּכל ְלהוֹ ׁ ִשי ַ ָל ְך ו ְּל ַה ִּציל ֶאת ְ ּבנֵ ְך'ָ ,א ְמ ָרה יש ּ ֶפ ֶלא הוּא ָה ַר ִ ּ ֶאת־ ְ ּבנָ ּה יְ ִח ָיד ּה'ִ .א ׁ סר ֶאת־ ַה ּסו ִּסים ֶאל־ ַה ֶּמ ְר ָּכבָ ה וְ ָל ֵצאת ַלדֶּ ֶר ְך ִ ּב ְמ ִהיר ּותְ .מקוֹ ם ָל ּה ,ו ְּכטוֹ ֵב ַ ַה ֶּנ ֱא ָחז ַ ּב ַּק ׁשִ ,מ ֲה ָרה ִא ִּמי ֶל ֱא ֹ יצה יס ִטיק ָהיָ ה ִּכ ׁ ְשמוֹ נֶ ה ּ ַפ ְר ָסאוֹ ת ,או ָּלם ִא ִּמי ֵה ִא ָ יס ִּליץ ,וְ ַה ֶּמ ְר ָחק ַ ד ָה ִעיר ְפ ִר ְ ְמג ּו ֵרנ ּו ָהיָ ה ַ ּב ְּכ ָפר נוֹ וִ ֶ ישוֹ ן ַליְ ָלהְ ,ל ַא ַחר ׁ ְש ַ ת ֲחצוֹ תִ ,ה ִּגי ָ ה ִא ִּמי מא ֶאת־ ַהדֶּ ֶר ְך ִ ּב ְמ ִהירוּתּ ְ .ב ִא ׁ ָ ּב ַר ָּכב ְל ַה ְצ ִליף ַ ּב ּסו ִּסים וְ ִלגְ ֹ ְלבֵ יתוֹ ׁ ֶשל־ ָה ַר ִ ּביּ ְ ,ב ֵ ת ָ ּב ּה ָאפ ּו ַ ּב ַ ּביִ ת ֶל ֶחם ַ ּב ֲ בוּר ֲ נִ ֵ ּיי ָה ִעירְ .לבַ ָּק ׁ ָש ָת ּה ַה ִּנ ְר ֶּג ׁ ֶשת ׁ ֶשל ִא ִּמי ,הוֹ ִדי ַ יטב ַ ּב ּ ָשׂ ָפה ַה ּפוֹ ָלנִ ית, ַה ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש ִּכי ְל ַא ַחר ַה ְּת ִפ ָּלה ּתו ַּכל ְל ַהצִּ י ַ ֶאת ַ ּב ָּק ׁ ָש ָת ּה ִל ְפנֵ י ָה ַר ִ ּביָ .ה ַר ִ ּבי ׁ ָש ַלט ֵה ֵ אתם ֵא ַלי ִמ ּתוֹ ְך ֱאמ ּונָ ה ִּכי ְמ ַכ ּ ׁ ֵשף ֲאנִ י וְ כֹחוֹ ת ֶ ְליוֹ נִ ים ִלי'? ו ְּכ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ֶאת ַ ּב ָּק ׁ ַשת ִא ִּמי ׁ ָש ַאל'ַ :ה ִאם ָ ּב ֶ יש ָקדוֹ ׁש ַא ֶּתם ו ְּקרוֹ בִ ים ַא ֶּתם או ָּלם ִא ִּמי ׁ ָש ְל ָלה ֶאת־ ַהדָּ בָ ר וְ ָא ְמ ָרה'ּ ָ :ב ִ אתי ְל ָכאןִ ,מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ׁ ֶש ִא ׁ ֵלאל ִֹקים יוֹ ֵתר ֵמ ֲא ׁ ֶשר ּ ְפ ׁש ּו ֵטי ָה ָ ם ,וְ ָל ֵכן ְּת ִפ ַּל ְת ֶכם נִ ׁ ְש ַמ ַ ת ַ ל־יְ ֵדי ַהבּ וֹ ֵרא'ְ .ל ׁ ֵש ַמע ַה ְּת ׁשו ָּבהִ ,ה ְס ִּכים יצד ַה ַּצדִּ יק נֶ ֱ ַמד וְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ֵמע ֶֹמק ַה ֵּלב ַ ,ד ׁ ֶש ִּמ ְצחוֹ ִה ְת ַּכ ָּסה ְ ּבזֵ ָ ה מד ַ ּב ְּת ִפ ָּלה ,וְ ִא ִּמי ָר ֲא ָתה ֵּכ ַ ָה ַר ִ ּבי ַל ֲ ֹ ש ׁ ָשעוֹ ת ְרצוּפוֹ תּ ,ו ְכ ׁ ֶש ַה ּ ׁ ָשעוֹ ן ִצ ְל ֵצל וְ הוֹ ִדי ַ ַ ל ַה ּ ׁ ָש ָ ה ׁ ְש ֵּתים ֶ שְׂ ֵרה ,הוֹ ִדי ַ ְל ִא ִּמי ַר ָ ּבהָּ .כ ְך ָ ַמד ׁ ָשלֹ 3 יאה ּו ְל ָפנָ יו ׁ ֶש ְ ּיבָ ְרכוֹ ִ .א ִּמי ית ּהּ ,ו ְכ ׁ ֶש ִ ּי ְת ַר ּ ֵפא ְלגַ ְמ ֵרי ְּתבִ ֵ ִּכי ַ ְכ ׁ ָשו הו ַּטב ִלבְ נָ ּה וִ יכוֹ ָלה ִהיא ָל ׁש ּוב ְל ֵב ָ ִמ ֲה ָרה ַּכ ּמוּבָ ן ָל ׁשוּב ַה ַ ּביְ ָתהּ ,ו ְל ַה ְפ ָּת ָ ָת ּה נוֹ ַדע ָל ּהִּ ,כי ְ ּב ִד ּיוּק ַ ּב ּ ׁ ָש ָ ה ׁ ְש ֵּתים ֶ שְׂ ֵרה הו ַּטב ִלי וּבִ ַּק ׁ ְש ִּתי יתי ְּכבָ ר ָ ּב ִריא ַל ֲחלו ִּטין ,וְ ִא ִּמי נָ ְס ָ ה ִע ִּמי ׁשוּב ְלהוֹ דוֹ ת ָל ַר ִ ּבי ַמיִ ם ִל ׁ ְש ּתוֹ תְ .ל ַא ַחר ׁ ָשבוּעוֹ ת ֲא ָח ִדיםָ ,היִ ִ ו ְּל ַק ֵ ּבל ֶאת־ ִ ּב ְר ָכתוֹ ָ .ה ַר ִ ּבי ִק ְ ּב ַלנִ י ִ ּב ְמאוֹ ר ּ ָפנִ ים וְ שׂ וֹ ַחח ִע ִּמי ִ ּב ְלבָ ִב ּיוּת ,ו ְּל ַב ּסוֹ ף ֵ ּב ַר ְך אוֹ ִתי ַ ּב ֲא ִריכ ּות יָ ִמים ימינָ ם ׁ ֶשל־ ַה ְ ּיהו ִּדים"" .יָ כוֹ ל ֲאנִ י ְל ָה ִעיד"ִ ,ס ֵ ּים ָה ָא ִציל ֶאת מד ָּת ִמיד ִל ִ וּבְ ִריאוּת ֵא ָ יתנָ ה ,ו ִּב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ִּני ַל ֲ ֹ ִס ּפוּרוֹ ַה ִּנ ְפ ָלאִּ " ,כי ִק ַ ּי ְמ ִּתי ָּכל־יָ ַמי ֶאת ַ ּב ָּק ׁ ָשתוֹ ׁ ֶשל־ ָה ַר ִ ּבי וְ ֵהגַ נְ ִּתי ַ ל ַה ְ ּיהו ִּדים ְּכ ֹכל ֲא ׁ ֶשר ִה ּ ִשׂ יגָ ה יָ ִדי. אתי ִל ְפקֹד ֶאת ִצ ּיוּנוֹ ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ו ְּל ִה ְת ָ ּב ֵר ְך ִ ּבזְ כוּתוֹ "ַ .ר ִ ּבי ַא ֲהרֹן ַמ ְר ּכ ּוס ַ ָּתהְ ,ל ֵ ת זִ ְקנו ִּתיּ ָ ,ב ִ יח ַ ל־ ִקבְ רוֹ ׁ ֶשל ַה ַּצדִּ יק ׁ ֶש ָהיָ ה ַאף הוּא ֵ ּבין ַה ֶּנ ֱא ָס ִפיםֶ ,ה ְח ִליט ְלנַ ּסוֹ ת ְל ַה ּ ִשׂ יג ֶאת ַה ּ ִפ ְת ָקה ׁ ֶש ָה ָא ִציל ִה ִּנ ַ יאים ימינוֹ ב ,וְ ַהדָּ בָ ר ָ ָלה ְ ּביָ דוֹ ּ ְ .בזִ ְכרוֹ נוֹ ָתיו ֶה ְע ִּתיק ַאף ֶאת ַה (ּנ ַּסח ַה ָּכתוּב בּ וֹ ּ ַ " :ב ְק ׁש ּו נְ ָפ ׁשוֹ ת ֶאת ַה ְּנ ִב ִ ֵמ ִר ִ ְ ארים ) ָּכך ָהיָ ה ׁ ֵשם ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ַאבְ ָר ָהם יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲ קֹבּ ְ ,ב ַ ד ַה ֶּנ ֶפ ׁש ׁ ֶשל ַה ָּמנוֹ ַח ֶמנְ דְּ ל ָט ֶ ש ְך חֶ3 ו ַּמ ׁ ְש ָמעוּתוֹ ִמגְ דָּ ל( ,וְ גַ ם ַא ָּתה ֶמנְ דְּ ל ִאם ְּכבָ ר ִה ְּנ ָך ִל ְפנֵ י ה'ּ ַ ,ב ֵּק ׁש נָ א ַר ֲח ִמים ְ ּב ַ ד ָה ַ ִּמים ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ֹ ׁ ְשרוּיִ ים ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאל וְ ַ ם ַה ּפוֹ ָלנִ יםּ ַ .ב ֵּק ׁש ְ ּב ַ ד ָ ּבנַ י ּונְ ָכ ַדיִ ,מ ֶ ּי ִּצי ְס ַלב דּ וֹ רוֹ בְ ְס ִקי ֶ ּבן וִ ְ יקטוֹ ְריָ ה". יאל ַא ְריֵ ה ַק ֶּמ ְל ַהרָּ ,גאוֹ ן נוֹ ַדע ְ ּב ָכל ִמ ְקצוֹ עוֹ ת ְּכ ֶס ֶמ ְך ְל ִס ּפוּר נִ ְפ ָלא זֶ הֵ ,הבִ יא ֶה ָח ִסיד ַר ִ ּבי יְ ק ּו ִת ֵ ימינוֹ ב, ַה ּתוֹ ָרה ו ְּמ ַח ֵ ּבר ְס ָפ ִרים ְמ (פ ְר ָס ִמים וַ ֲח ׁשוּבִ יםֶ ׁ ,ש ִה ְת ַּגדֵּ ל ַ ל־ ִ ּב ְר ָּכיו ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ְצ ִבי ִה ְיר ׁש ַה ּכ ֵֹהן ֵמ ִר ִ ֶאת דִּ בְ ֵרי ֲחזַ "ל ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁשֲ ,א ׁ ֶשר דָּ ְר ׁש ּו ַ ל ַה ּ ָפסוּק ְ ּב ָפ ָר ׁ ָש ֵתנ ּו " ָ ּבר ּו ְך ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים"ָ " :א ַמר ַר ִ ּבי ִח ָ ּיא יהֶ ,א ָּלא ְ ּב ׁ ָש ָ ה ׁ ֶש ִּמ ְת ַק ֶּל ֶסת ִמן ַ ּבר־ ַא ָ ּבאֵ ,אין ׁ ִשבְ ָח ּה ׁ ֶשל־ ַמ ְטרוֹ נָ ה ְ ּב ׁ ָש ָ ה ׁ ֶש ִּמ ְת ַק ֶּל ֶסת ִמ ְּקרוֹ בוֹ ֶת ָ יהם, ָה ְרחוֹ ִקים" .דְּ ַהיְ נ ּוֶ ׁ ,ש ּ ׁ ֶשבַ ח ָּגדוֹ ל הוּא ְל ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאלֶ ׁ ,ש ֵהם ִמ ׁ ְש ַּת ְ ּב ִחים ִמ ּ ִפי ָה ַ ִּמים ֲא ׁ ֶשר ְס ִביבוֹ ֵת ֶ ְּכ ִפי ׁ ֶש ֵא ַרע ְ ּב ַמ ֲ שֶׂ ה זֶ הֶ ׁ ,ש ָה ָא ִציל ַה ּפוֹ ָלנִ י ׁ ִש ֵ ּב ַח ֶאת ַהצַּ דִּ יק ַה ְ ּיהו ִּדי וְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ִה ְת ַקדֵּ ׁש ָ ּב ַר ִ ּבים. לקוראים הנכבדים! הכרך השלישי של "שבת טיש" ,נמצא בעזרת ה' יתברך בשלבי עריכה סופיים .ניתן לשלוח רק עד סוף השבוע הזה ,תמונות של שולחנות השבת בביתכם. יש לצלם את שולחן השבת לרוחב ,ולשגר אלינו בדוא"ל[email protected] : תינתן עדיפות כמובן ,לתמונות בהן יופיעו ספרי "שבת טיש" על השולחן .ויה"ר שנזכה בקרוב ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים יכ ָך ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָ ּגדֹל וְ ַהנּ וֹ ָרא נָ ָח ׁש שָׂ ָרף וְ ַ ְק ָרב ַה ּמוֹ ִל ֲ ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה ִמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ֶא ְלנְ ַק ָּוהִ ,היא ַא ַחת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ַה ְמי( ָחסוֹ ת וְ ָה ַ ִּתיקוֹ ת ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל ,חוֹ ְט ִרים ִמ ֶּגזַ ע דָּ וִ ד ַה ֶּמ ֶל ְך. ֵ ּבאוּר ַה ּ ׁ ֵשם ֶא ְלנְ ַק ָּוה הוּא נִ ָּקיוֹ ן וְ ט ַֹהרְ ,להוֹ רוֹ ת ִּכי לֹא ָהיְ ָתה ָ ּב ּה ַּת ֲ ר ֶֹבת ּ ְפסוּל וְ ָהיְ ָתה זַ ָּכה ו ְּטהוֹ ָרה יהם ׁ ֶשל ֲאבוֹ ת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ַה ִ ּב ּט ּוי ֵ'אל נְ ַק ֶּוה' ,דְּ ַהיְ נ ּו ַ ל ָה ֵאל ָאנ ּו ְּכס ֶֹלת נְ ִק ָ ּיהּ ְ .בנוֹ ָסףָ ,היָ ה ׁ ָשגוּר ַ ל־ ּ ִפ ֶ שָׂ ִמים ֶאת ִמ ְב ָט ֵחנ ּו ,וְ לֹא ִּג ּל ּו ָּכל־יֵ או ּׁשַ ,ל ְמרוֹ ת ַה ְּת ָלאוֹ ת ָה ַרבּ וֹ ת ַה ָּק ׁשוֹ ת ׁ ֶש ָ בְ ר ּו .זָ ְכ ָתה ִמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ישבֵ י ַ ל־ ִמדִּ ין ,וָ ִת ִ יקים וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ שֶׂ ה ,יִ ְר ֵאי ְמפ ֶֹא ֶרת זוֹ ְל ַה ֲ ִמיד ְּגאוֹ נִ ים (מ ְפ ָלגִ ים ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאלַ ,ר ָ ּבנִ ים וְ ׁ ְ ַה ּ ׁ ֵשם וְ חוֹ ׁ ְש ֵבי ׁ ְשמוֹ .מוֹ ָצא ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ֵמ ֶא ֶרץ ְס ָפ ַרדּ ָ ,ב ּה ִה ְתגּ וֹ ֵרר ֲאבִ י ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ַה ָּקדוֹ ׁש ַר ִ ּבי יִ שְׂ ָר ֵא ל ֶא ְלנְ ַק ָּוה ְמ ַח ֵ ּבר ַה ֵּס ֶפר " ְמנוֹ ַרת ַה ָּמאוֹ ר" ַה ַּק ְדמוֹ ןֶ ׁ ,ש ָּק ַדם ִ ּבזְ ַמנּוֹ ְל ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַאבּ ּו ַהב ַ ּב ַ ל " ְמנוֹ ַרת ַה ָּמאוֹ ר" ַה ְמ (פ ְר ָסם .הוּא נֶ ֱה ַרג ַ ל ִקדּ ו ּׁש ַה ּ ׁ ֵשם ִ ּב ֵידי רוֹ ְצ ִחים ׁ ְש ָפ ִלים ַ ּב ּ ְפ ָרעוֹ ת ַה ְמ (פ ְר ָסמוֹ ת ׁ ֶש ִה ְת ַר ֲח ׁש ּו יליָ ה ִ ּב ׁ ְשנַ ת קנ"אּ ְ ,ב ַמ ֲה ָל ָכן ָה ֳ ָלה ָ ּב ֵא ׁש ָהרֹבַ ע ַה ְ ּיהו ִּדי ָ ּב ִעיר וְ ַא ְל ֵפי יְ הו ִּדים נִ ְס ּפ ּו .יַ ַחד ִע ּמוֹ נֶ ֱה ַרג ְ ּב ֶסבִ ְ ְ יהםּ ְ .בנוֹ ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאנְ ַק ָּוה ׁ ֶש ִּנ ַּצל ְ ּב ֶד ֶרך נֵ ס ַּגם ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה נֶ ְכדּ וֹ ׁ ֶשל ָהרֹא" ׁש ,וְ ִס ְפ ֵרי ּתוֹ ָרה ִ ּב ֵיד ֶ ֵמ ַה ּ ְפ ָרעוֹ ת ,נָ ַטל ַמ ֵּקל נְ דו ִּדים ְ ּביָ דוֹ וְ נָ ַדד ֵמ ִעיר ְל ִעיר ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ְשנָ ַתיִ םּ ִ .ב ׁ ְשנַ ת קנ"ג ִה ִּגי ַ ָל ִעיר ָמ ָר ֶק ׁש ׁ ֶש ְ ּב ָמרוֹ קוֹ ָ ׁ ,שם ִה ְת ַק ֵ ּבל ְ ּב ָכבוֹ ד ָּגדוֹ ל וְ נָ שָׂ א ִ ּב ְפנֵ י ְק ַהל ְ ּבנֵ י ָה ִעיר ַמ ּ ָשׂ א ְמ ַא ֵּלף ו ָּמ ׁ ַש ְך ֶאת־ ִל ָ ּבם ְ ּב ִדבְ ֵרי ַא ָּג ָדהִ .מ ּ ׁ ָשם ִה ְמ ׁ ִש ְ יה נָ ְדד ּו ַר ִ ּבים ִמ ְּמ ֹג ְר ׁ ֵשי ּ ְפ ָרעוֹ ת קנ"א ,וּבָ ֶהם ׁ ְשנֵ י ְּגדוֹ ֵלי יִ שְׂ ָר ֵאל יך ְל ַא ְל ִּג'י ְריָ הֵ ,א ֶל ָ ַה ְמ (פ ְר ָס ִמים וַ ֲאבוֹ ת גּ וֹ ַלת ְצפוֹ ן ַא ְפ ִר ָ יקהָ ,ה ִריבָ " ׁש ַ -ר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַ ּבר־ ׁ ֵש ׁ ֶשת ,וְ ָה ַר ׁ ְש ַ ּב"ץ ַ -ר ִ ּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן ֶ ּבן יח ֲ ַדיִ ן ֶאת ַמ ֵּקל ַה ְּנדו ִּדים ,וְ עוֹ ד לֹא ָמ ְצ ָאה ַה ּיוֹ נָ ה ָמנוֹ ַח ְל ַכף ֶצ ַמח דּ ּו ָראן .או ָּלם ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם לֹא ֵהנִ ַ 'יריָ הֶ ׁ ,ש ָהיְ ָתה ִעיר וְ ֵאם ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל וְ ֶה ֱ ִמ ָידה ֲח ָכ ִמים ַרגְ ָל ּהֶ .את ּ ָפנָ יו שָׂ ם ֶאל ָה ִעיר ְּת ֶל ְמ ֶסן ׁ ֶש ִ ּב ְצפוֹ ן ַא ְל ִּג ְ ֲ נָ ֵקי רו ַּח וְ ַאדִּ ֵירי ּתוֹ ָרה ,וְ זָ ְכ ָתה ְ ּב ׁ ֶשל ָּכ ְך ְל ִכ ּנוּי " ּ ְפנִ ינַ ת ַה ַּמגְ ֶרבּ "ּ ָ ,ב ּה נִ ְמ ָצאוֹ ת ָמרוֹ קוֹ ַ ,א ְל ִּג'יר וְ תוּנִ יס. וְ ַ ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה וְ גוֹ ' ִּכי ִאם־ ְליִ ְר ָאה וְ גוֹ ' -עוֹ ד יִ ְת ָ ּב ֵאר ַ ל־זֶ ה ַהדֶּ ֶר ְךְ ,ל ִפי ׁ ֶש ַ ּי ֲ ֶלה ַ ל־דַּ ַ ת ֱאנוֹ ׁש ׁ ֶש ָהעוֹ ֵבר ּ ִפי ה' נִ ְפ ֵלאת ִהיא ִמ ּ ֶמנּ ּו ַה ּ ָשׂ גַ ת ְרצוֹ נוֹ יִ ְת ָּב ַר ְךָ ,לזֶ ה ָא ַמר וּבה ְּכאוֹ ְמ ָרם זַ "ל ֵא ָליו וְ ַ ָּתה ְוגוֹ 'ֵ ּ ,פרו ּׁש ְו ַ ָּתה הוּא ְּת ׁש ָ ֵאין ְו ַ ָּתה ֶא ָּלא ְּת ׁשו ָּבהָ ,מה ה' ֱאל ֹ ֶק ָ יך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמ ְך ְל ַת ֵּקן ְמ ׁש ּו ָב ְת ָךִּ ,כי ִאם־ ְליִ ְר ָאה ְל ַבדָּ ,בזֶ ה יִ ְת ַר ֶ ּצה ה' ֱאלֹ ֶק ָ יך ְל ָךְ .ואוֹ ְמרוֹ ָל ֶל ֶכת ְּב ָכל־דְּ ָר ָכיו וְ גוֹ 'ֵ ּ ,פר ּו ׁש ְ ית ֲח ִבילוֹ ת ׁ ֶשל ֲ ֵברוֹ ת, ַ ל־דֶּ ֶרך אוֹ ְמ ָרם זַ "ל ִאם ָ שִׂ ָ ֲ שֵׂ ה ְּכנֶ גְ דָּ ן ֲח ִבילוֹ ת ׁ ֶשל־ ִמ ְצוֹתְ ,ו ָכ ַתב ַר ְמ ַּב"ם ְּב ֵפר ּו ׁש ַה ִּמ ׁ ְשנָ יוֹ ת ׁ ֶש ִאם ָא ָדם לֹא יַ ְכ ִעיס בּ וֹ ְראוֹ ַּב ֲ ֵברוֹ תֲ ,הגַ ם ׁ ֶש ּלֹא יַ ֲ שֶׂ ה ֶא ָּלא ִמ ְצ ָוה ַא ַחת ,יֶ ׁש ּכ ַֹח ְּבאוֹ ָת ּה ִמ ְצ ָוה ְלזַ ּכוֹ תוֹ ָלעוֹ ָלם ַה ֶּזה ְו ָלעוֹ ָלם ַה ָ ּבא ַ ,ד־ ָּכאןְ .ו ִה ְמ ׁ ַש ְל ִּתי דָּ ָבר זֶ ה ִל ׁ ְשנֵ י ַ ְב ֵדי ֶמ ֶל ְךֶ ,א ָחד ִמ ָ ּי ָמיו לֹא ִה ְכ ִעיס ַה ּ ֶמ ֶל ְך ו ָּבא ִל ְראוֹ ת ּ ְפנֵ י ַה ּ ֶמ ֶל ְך ְּב ֶבן־יוֹ נָ ה ְל ִמנְ ָחהְ ,ו ֶא ָחד ִה ְכ ִעיס וּבא ִל ְראוֹ ת ּ ְפנֵ י ַה ּ ֶמ ֶל ְך ְ ּב ׁשוֹ ר ֶא ָחד .יֵ ׁש ָמקוֹ ם ַה ּ ֶמ ֶל ְך ָ ְ עס ִל ְק ַראת ׁ ֶש ִ ּישְׂ ַמח ַה ּ ֶמ ֶלך ִל ְק ַראת ִמנְ ַחת ָהעוֹ ףְ ,ויִ ְכ ֹ ִמנְ ַחת ַה ּ ׁשוֹ ר ְל ַצד ַה ַה ְכ ָ סוֹ ת ׁ ֶש ָּק ְדמוּ ִמ ּ ֶמנּ ּוְ ,והוּא אוֹ ְמרוֹ וּבה ָל ֶל ֶכת ְּב ָכל־דְּ ָר ָכיו וְ גוֹ 'ַ ,ל ֲ שׂ וֹ ת ָּכאן ְל ַב ַ ל ַה ְּת ׁש ָ ֲח ִבילוֹ ת־ ֲח ִבילוֹ ת ׁ ֶשל־ ִמ ְצוֹת: ָ שָׂ ה ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאת־דַּ ְר ּכוֹ ְ ּב ׁ ַש ָ ּי ָרה ְמ (א ְר ֶּגנֶ תֶ ׁ ,ש ָח ְצ ָתה ֶאת ַה ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָּגדוֹ ל וְ ַהנּוֹ ָראּ ָ ,ב ּה ָהי ּו נָ ָח ׁש יהם יָ ֵתר שָׂ ָרף וְ ַ ְק ָרב וְ ִצ ָּמאוֹ ן ֲא ׁ ֶשר ֵאין־ ָמיִ םְ ,ל ִכ ּו ּון ָה ִעיר ְּת ֶל ְמ ֶסן ,או ָּלם ַהדֶּ ֶר ְך ִה ְת ָא ְר ָכה ֲ ֵל ֶ יהם. יה ֲ ֵל ֶ ַ ל־ ַה ִּמדָּ ה .וְ ִה ֵּנה ֶה ֱ ִריבָ ה ַה ּ ׁ ֶש ֶמ ׁש ׁ ֶשל יוֹ ם ׁ ִש ּ ׁ ִשיַ ,ה ּ ׁ ַש ָ ּבת ִה ְת ָק ְרבָ ה וְ ָ ְמ ָדה ִל ְפרֹשׂ ֶאת־ ְּכנָ ֶפ ָ ֹאש ַה ּ ׁ ַש ָ ּי ָרה וּבִ ֵּק ׁש ָלנו ַּח ַ ּב ָּמקוֹ ם ַ ד ֵצאת ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ,או ָּלם ַה ָּלה לֹא ִה ָּטה אֹזֶ ן ֵא ָליו ּ ָפנָ ה ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאל ר ׁ וְ ִה ְד ִהיר ֶאת־ ַה ְּג ַמ ִּלים ְל ַה ְמ ׁ ִש ְ יך ַ ּבדֶּ ֶר ְךֶ ׁ ,ש ֵּכן ְמקוֹ ם ַס ָּכנָ ה ָהיָ ה ׁ ָשםּ ,ו ְל ַט ֲ נָ תוֹ ַרק ָא ָדם ׁ ֶש ֵאינוֹ ִמן־ ַה ִ ּי ּ ׁשוּב יָ שִׂ ים נַ ְפ ׁשוֹ ְ ּב ַכ ּפוֹ ִל ׁ ְשבּ וֹ ת ַ ּב ָּמקוֹ םִ .ה ׁ ְש ִל ְ יך ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאת נַ ְפ ׁשוֹ ִמ ֶּנגֶ ד ,יָ ַרד ֵמ ַ ל ַה ָּג ָמל ָ ָליו ָר ַכב, נִ ְפ ַרד ִמ ְ ּבנֵ י ַה ּ ׁ ַש ָ ּי ָרה ְל ׁ ָשלוֹ ם ו ָּפנָ ה ַהצִּ דָּ ה ְּכ ֵדי ְל ַק ֵ ּבל ֶאת ּ ְפנֵ י ׁ ַש ָ ּבת ַה ַּמ ְל ָּכהּ( .כ ָּלם ִה ִ ּביט ּו ָ ָליו ְּכ ַ ל ֶא ָחד יהםָ ,ר ַחץ ֶאת יָ ָדיו וְ נֶ ֱ ַמד ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְּת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה. ׁ ֶש ִ ּבינָ תוֹ ִה ְס ַּת ְּת ָרה ,או ָּלם הוּא לֹא ׁ ָשת ִלבּ וֹ ֲא ֵל ֶ יל ַלת ַה ַח ּיוֹ ת ַה ּטוֹ ְרפוֹ ת ַה ַּליְ ָלה ֵה ֵחל ְל ַכ ּסוֹ ת ֶאת ּ ְפנֵ י ַה ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָּגדוֹ לַ ,ה ּקֹר ֵה ֵחל ַל ְחדּ ֹר ָ ּב ֲ ָצמוֹ ת וִ ְ יאה ּו ְלחוֹ ף יאה ֶאת ַהדָּ ם ָ ּבעוֹ ְר ִקים .או ָּלם ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם לֹא ּ ָפנָ ה ֶאל ַה ּ ַפ ַחד ,וּבָ ַטח ַ ּבה' ׁ ֶש ַ ּי ִּצילוֹ וִ יבִ ֵ ִה ְק ּ ִפ ָ ימ ָתנִ י ָ ָלה ִמ (ּס ְ ּבכוֹ וְ ִה ְת ָק ֵרב ַאט־ ַאט ֶאל ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם. ִמבְ ַט ִחיםְ .ל ֶפ ַתע נִ ׁ ְש ְמ ָ ה ׁ ְש ָאגָ ה ַאדִּ ָירה ,וְ ַא ְריֵ ה ֵא ְ וְ ִה ֵּנה ִה ְת ַר ֵח ׁש ַה ֵּנס ,וְ ָה ַא ְריֵ ה ָּכ ַרע ְל ֶפ ַתע ְּכ ֶכ ֶלב ַציְ ָתן וְ ָרבַ ץ ְ ּב ָסמו ְּך ַלצַּ דִּ יקָּ .כל אוֹ ָת ּה ׁ ַש ָ ּבת ָר ַבץ ָה ַא ְריֵ ה ַ ּב ָּמקוֹ ם ,וְ ֵה ִטיל ֶאת ֵאי ָמתוֹ ַ ל ָּכל ַח ַ ּית ַה ּ ָשׂ ֶדה ׁ ֶש ּלֹא ֵה ֵ ּז ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל־ ַט ְר ּ ָפםַ .ה ּ ׁ ָשעוֹ ת ָ בְ ר ּו ִ ּבי ָ ף, ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם יוֹ ׁ ֵשב ו ְּמזַ ֵּמר ֶאת זְ ִמירוֹ ת ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ְ ּב ַה ׁ ְש ֵקט וָ ֶב ַטח ,וְ (כ ּלוֹ ׁ ָשר ּוי ִ ּב ְק (ד ּ ׁ ַשת ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ּו ִב ְד ֵבק ּותוֹ ִעם קוֹ נוֹ ָּ .כ ְך יָ ׁ ַשב ָּכל־ ֵליל ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת וְ ַה ּיוֹ ם ׁ ֶש ְּל ָמ ֳח ָרתּ ,ובְ מוֹ ָצ ֵאי ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁשָ ּ ,פנָ ה ֶאל־ ָה ַא ְריֵ ה ,ו ְּל ַת ְד ֵה ָמתוֹ הוּא יטב ֵ ּבין ׁ ִש ָּניו ַה ַחדּ וֹ ת ,וְ הוּא ְמ (ל ּ ָפף ְס ִביב ַצ ָּוארוֹ ׁ ֶשל רוֹ ֶאה ְ ּב ִפיו נָ ָח ׁש ֲ ַק ָּלתוֹ ן ָּגדוֹ לֲ ,א ׁ ֶשר ָּתפוּס ֵה ֵ ָה ַא ְריֵ ה ָה ַאדִּ ירִּ .כ ׁ ְש ֵּכ ׁש ֶמ ֶל ְך ַה ַח ּיוֹ ת ִ ּבזְ נָ בוֹ ִּ ,כ ְמ ַר ֵּמז ָל ָא ָדם ׁ ֶש ְּל ָפנָ יו ַל ֲ לוֹ ת ַ ל־ ַּגבּ וֹ ,וְ ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם לֹא יתן ׁ ֶשל ָה ַא ְריֵ ה ָהיָ ה ָר ָחב דַּ ּיוֹ ְּכ ֵדי ָל ׁ ֶש ֶבת ָ ָליו ְ ּבנוֹ ַח ,וְ הוּא ָּת ַפס ְ ּביָ ָדיו ֵא ַחר ְל ַמ ֵּלא ַא ַחר ִצ ּו ּויוֹ ַּ .גבּ וֹ ָה ֵא ָ ארי ָה ַא ְריֵ הְּ ,כ ִא ּל ּו ָהיָ ה ֶר ֶסן ַה ָּנתוּן ְ ּב ִפי ַה ּסוּסָ .ה ַא ְריֵ ה ּ ָפ ַתח ְ ּב ַבת־ ַא ַחת ֶאת ַה ָּנ ָח ׁש ַה ָּכרו ְּך ַ ל ַצ ְּו ֵ ִ ּב ְד ִה ָירה ֲ צו ָּמה ,וְ גָ ָמא ִ ּב ְמ ִהירוּת ׁ ֶש ּלֹא ֵּת ָא ֵמן ֶאת ַה ֶּמ ְר ַח ִּקים ָה ֲ צו ִּמים ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָּגדוֹ ל .יָ ׁ ַשב ַר ִ ּבי יתנוֹ ת ָ ּב ֶ'ר ֶסן' ׁ ֶש ְ ּב ִפי ָה ַא ְריֵ ה, ֶא ְפ ַריִ ם ְ ּב ֵ ינַ יִ ם ֲ צוּמוֹ תְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ַהחוֹ ל לֹא יַ ְחדּ ֹר ְל ֵ ינָ יו ,וְ ֶה ֱחזִ יק ְ ּביָ ַדיִ ם ֵא ָ וְ ִה ֵּנה הוּא מוֹ ֵצא ֶאת־ ַ ְצמוֹ ְ ּב ׁ ַש ֲ ֵרי ִעיר ְּגדוֹ ָלהָ .היָ ה זֶ ה ְמחוֹ ז ֶח ְפצוֹ ָ ,ה ִעיר ְּת ֶל ְמ ֶסן ,וּבְ נֵ י ָה ִעיר ָ ְמד ּו ימ ָתנִ י ,וְ יָ ְדע ּו נִ ְד ָה ִמים ִל ְראוֹ ת ָא ָדם לֹא (מ ָּכר יוֹ ׁ ֵשב ַ ל־ ַּג ֵ ּבי ַא ְריֵ ה ַאדִּ יר ,וְ יָ ָדיו אוֹ ֲחזוֹ ת ְ ּבנָ ָח ׁש ֲ ַק ָּלתוֹ ן וְ ֵא ְ ימנָ ה ַ ל ְמא ָֹרע נִ ְפ ָלא זֶ הִ ,ס ּ ֵפר ַר ִ ּבי ָ ּברו ְּך ֵפיְ ּת ּו ִסיֶ ,א ָחד ִמ ְּגדוֹ ֵלי יש ֱאל ִֹקים ָקדוֹ ׁש הוּא ֵ .ד ּות ֵמ ֵה ָ ִּכי ִא ׁ ַח ְכ ֵמי ּתוּנִ יסּ ,ובְ ִס ְפרוֹ " ְמקוֹ ר ָ ּברו ְּך" הוּא כּ וֹ ֵתב ָּכ ְךְּ " :כמוֹ ׁ ֶש ֵה ִעיד ּו ְ ּב ָפנַ י ַּכ ָּמה ֲאנָ ׁ ִשים ְּכ ׁ ֵש ִריםֶ ׁ ,ש ּ ׁ ָש ְמע ּו יהם ָרא ּו ׁ ֶש ָ ּבא ְּכ ׁ ֶשהוּא ָרכוּב ַ ל־ ַא ְריֵ ה ,וּבִ ְמקוֹ ם ָה ֶר ֶסן ׁ ֶשעוֹ שִׂ ים ְלסו ִּסיםָ ,היָ ה נָ ָח ׁש יהםֶ ׁ ,ש ְ ּב ֵ ינֵ ֶ ֵמ ֲאבוֹ ֵת ֶ אשוֹ ִ ּב ֵידי ָה ַרב זַ "ל ,וּזְ נָ בוֹ ְ ּב ִפי ָה ַא ְריֵ ה וְ הוּא ַחיּ ,ו ְכ ׁ ֶש ִּנ ְכנַ ס ָה ַרב ָה ְלכ ּו ָל ֶהם". ָּגדוֹ ל ,וְ רֹ ׁ עוֹ ד יְ ַכ ֵּון ַה ָּכתוּב ְלנִ ְס ְּתרוֹ ת ה' ַ ל־ ּ ִפי דִּ ְב ֵרי ֱא ֶמתִּ ,כי ְ ּב ֶא ְמ ָצעוּת ַמ ֲ שֶׂ ה ַה ַּת ְח ּתוֹ נִ ים יִ ְתיַ ֲחד ּו ַ נְ ֵפי ַה ְּק 0ד ּ ׁ ָשהְ ,ו ֵכ ן ְל ֵה ֶפ ְך ְּבסוֹ ד ְונִ ְר ָ ּגן ַמ ְפ ִריד ַא ּלוּףַ ,א ּלוּפוֹ ׁ ֶשל־עוֹ ָלם ,ו ָּבא ְל ָה ִעיר ָּכאן ַ ל־ ַהדָּ ָבר ַה ָּבא ִמ ּ ַמ ֲ שֶׂ ה ָא ָדםְ ,והוּא אוֹ ְמרוֹ ָמה ה' ֱאל ֶֹק ָ יך ׁש ֵֹאל וְ גוֹ 'ֵ ּ ,פרו ּׁש ְּב ִחינַ ת ַה ְּק 0ד ּ ׁ ָשה ַה ִּנ ְק ֵראת ָמה ׁ ֶש ִהיא ַה ּ ׁ ְש ִכינָ הְּ ,כאוֹ ְמ ָרם ַּב ְ ּג ָמ ָרא ַ ּב ּ ָפסוּק ַו ֵּת ַת ַ ּצב ֲאחוֹ תוֹ ְוגוֹ 'ֶ ׁ ,ש ָּכל־ ַה ָּכתוּב ְמ ַד ֵּבר ַ ּב ּ ׁ ְש ִכינָ הְ ,וזֶ ה ְל ׁשוֹ נָ ם, ַמה־דִּ ְכ ִתיב ְו ַ ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה ְוגוֹ 'ֲ ,ה ֵרי ׁ ֶש ּ ִמ ֶּזה ַ ְצמוֹ יחים ִּכי ָמה ִהיא ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה: מוֹ ִכ ִ ְ ּבאוֹ ָתם יָ ִמיםָ ,סבְ ל ּו יְ הו ֵּדי ְּת ֶל ְמ ֶסן ֵמ ֶה ְעדֵּ ר ִר ׁ ְשיוֹ ן ִלבְ נִ ַ ּית ֵ ּבית ְּכנֶ ֶסת ו ׁ ְּשכוּנַ ת ְמג ּו ִרים יְ הו ִּדית ָ ּב ִעיר, וְ ִה ְתגּ וֹ ְרר ּו ִ ּב ׁ ְשכוּנָ ה נִ דַּ ַחת ו ָּמ ָטה ִל ּפֹל ְ ּב ַפ ֲא ֵתי ָה ִעירִ .מן־ ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִּג ְל ְּגל ּו ֶאת־ ַהדְּ בָ ִרים ,ו ִּבזְ כוּתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ָ ּב ָאה ַהיְ ׁש ּו ָ ה ִליהו ֵּדי ָה ִעירָ .היָ ה זֶ ה ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ּתוֹ ׁ ֶשל ַה ֶּמ ֶל ְך ָח ְל ָתה ,וְ ָהרוֹ ְפ ִאים ָא ְמר ּו נוֹ ָא ׁש יהְּ .כ ׁ ֶשנּוֹ ַדע ַהדָּ בָ ר ְל ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ םִ ,ה ִּגי ַ ְל ַא ְרמוֹ ן ַה ֶּמ ֶל ְך וּבְ ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם ָ ָלה ְ ּביָ דוֹ ְל ַר ּ ְפ ָא ּה ,וְ ַה ֶּמ ֶל ְך ְל ַח ֶ ּי ָ ִ ּב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ִלנְ קֹב ֶאת־שְׂ ָכרוֹ ּ ִ .ב ֵּק ׁש ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ְל ַק ֵ ּבל ׁ ֶש ַטח ֲא ָד ָמה ְ ּבג ֶֹדל עוֹ ר ׁ ֶשל־ ֵ גֶ ל ,וְ ַה ֶּמ ֶל ְך ִה ׁ ְש ָּת ָאה ְלבַ ָּק ׁ ָשתוֹ .נָ ַטל ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאת עוֹ ר ָה ֵ גֶ לָ ּ ,פ ַרם אוֹ תוֹ ְלחוּט דַּ ק ,וְ יָ ָצא ִל ְמדֹד ֶאת ַא ְד ַמת ָה ִעיר ,וְ ָ ָלה ְ ּבגוֹ ָרלוֹ ׁ ֶש ַטח ָ צוּם ו ְּר ַחב יָ ַדיִ םָ ָ ,ליו ָ ּבנָ ה ֵ ּבית ְּכנֶ ֶסת ו ְּק ִה ָּלה ְמפ ֶֹא ֶרת ,וְ ַאף ַמ ְעיַ ן ַמיִ ם־ ַח ִ ּיים ּ ִפ ָּכה ַ ּב ָּמקוֹ םַ .ר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם (ּכ ָּנה ַ ּב ּת ַֹאר ָ'ה ַרב ַה ָּגדוֹ ל' אוֹ ָ'ה ַרב' ְס ָתם ,וְ ָהיָ ה נַ ֲ ָרץ ַ ל־ ָּכל־ ְ ּבנֵ י דּ וֹ רוֹ .הוּא ִה ְס ַּת ֵּלק ְלבֵ ית עוֹ ָלמוֹ ִ ּב ׁ ְשנַ ת ר"ב ,וְ ִקבְ רוֹ ָה ַפ ְך ְל ֵתל־ ַּת ְל ּ ִפ ּיוֹ ת וְ ַר ִ ּבים ִמ ׁ ְש ַּת ְּט ִחים ׁ ָשם וְ רוֹ ִאים יְ ׁשוּעוֹ ת ִ ּבזְ כוּתוֹ . ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים בכ"ד במנחם־אב תקפ"ח ,נפטר רבי אפרים זלמן מרגליות מברוד בעל "בית אפרים" ,שהיה מגדולי גאוני דורו ומחברם של עשרות ספרים ,ועם זאת זכה גם לעושר מופלג ממסחר היהלומים ,ותורה וגדולה התאחדו על שולחנו .משפחת אבותיו משפחת מרגלית ,היא אחת המשפחות העתיקות והחשובות בישראל ,והיא אחת משלוש המשפחות שעליהן אמר הבעש"ט כי הן מיוחסות ללא שמץ פסול .אך נחלקו הדעות בזהות המשפחות עליהן העיד, משפחות רפאפורט ,הורוויץ ,מרגליות ,שפירא ועוד. בכ"ה במנחם־אב תרט"ו ,בוטלה גזירת הקנטוניסטים שהחלה בשנת תקפ"ז ,ובמהלכה גויסו ילדים יהודיים צעירים בכפייה לצבא הרוסי, שם שירתו במשך 31שנה מגיל 12עד גיל ,43ואף הוכרחו להמיר את דתם .השם נגזר כתוצאה מהמלה קנטון שמשמעותה מחוז ,לאחר שעל כל מחוז הוטלה מכסה של מגויסים שנלקחו בעל־כורחם לצבא .היתה זו גזירה קשה מאוד על יהדות רוסיה, ואף גרמה לשחיתות מוסרית מצד פרנסים וראשי קהילה ,שחטפו ילדים עניים כדי לפטור את עצמם מחובת הגיוס ,ותעל שוועתם אל האלוקים .כ־70 אלף חיילים יהודים שירתו בצבא הרוסי בימיו של הצאר ניקולאי ,ומתוכם כ־ 50אלף מתחת לגיל .18 לאחר שחרורם ,זכו החיילים לתנאים משופרים והותר להם להתגורר מחוץ לתחום המושב ,אולם הם נותרו לרוב ערירים ושבורי־לב ,וגדולי ישראל התאמצו לקרבם ולהפיח בהם רוח ונשמה יהודית. בכ"ז במנחם־אב ת"ח ,נפטר רבי יהושע העשיל חריף מלבוב ,שהתפרסם בספרו "מגיני שלמה" בו הגן על רש"י מקושיות בעלי התוספות .נכדו כתב בהקדמת הספר ,כי רש"י התגלה לזקנו בחלומו והודה לו. ? ' ָה ַר ִּבי ַר ִ ּבי זוּ ׁ ָשא ֵמ ֲאנִ ּפוֹ ִליָ ,היָ ה ְמ ַר ּ ֵפא חוֹ ִלים ְּבכ ַֹח ַה ְּמזוּזָ ה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשהַ ּ .פ ַ ם ָר ָצה ְל ִה ָּכנֵ ס ְלבַ יִ ת ֶא ָחד ,א ּו ָלם יח ֶאת יָ דוֹ ַ ל ַה ְּמז ּוזָ ה ְו ָר ָצה ְלנַ ּ ׁ ֵשק אוֹ ָת ּהָ ,ח ׁש ִמ ָּיד ִּכי ָא ָדם חוֹ ֶלה לֹא ָ ֵלינ ּו ,מוּ ָטל ַ ּב ַ ּביִ תִ .מ ָּיד ֵה ִסיר ֶא ת ְּכ ׁ ֶש ִה ִּנ ַ "מז ּוזָ הְ ,מזוּזָ ה! ֲאנִ י אוֹ ֵמר ָל ְך ׁ ֶש ֶּי ׁש ִלי ְטרוּנְ יָ ה ְו ַט ֲ נָ ה ְּכ ַל ּ ַפיִ ְךֲ .ה ֵרי ֶה ֱ ִמיד ּו אוֹ ָת ְך ַ ל יָ דוֹ ֵמ ַה ְּמז ּוזָ ה וְ ָק ָרא ְ ּבקוֹ לְ : אשי אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶשל ַה ּ ׁ ֵשם ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ַש־דַּ ־י ׁ ֶש ָּכתוּב ָ ַליִ ְך ,הוּא ָר ׁ ֵ ְמזוּזַ ת ַהדֶּ ֶלתְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ָּתגֵ ִּני ַ ל ַה ַ ּביִ תַ ,ו ֲה ֵרי ָר ׁ ֵ ַה ֵּתבוֹ ת ׁשוֹ ֵמר דַּ ְלתוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאלְ ,ו ִאם־ ֵּכן ֵא ְ יך נָ ַת ְּת ְר ׁש ּות ׁ ֶש ִּת ָּכנֵ ס ַמ ֲח ָלה ֶאל־ ַה ַּביִ ת"? ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִּס ֵּים לוֹ ַמר דְּ בָ ִר ים ְ "א ְמנָ ם יֶ ׁש ִלי ְּכ ַל ּ ַפיִ ך ְטרוּנְ יָ ה ,אוּ ָלם ָמה ֶא ֱ שֶׂ ה וַ ֲאנִ י ַח ָּיב ֵא ּלוָּ ׁ ,ש ַתק ָה ַר ִּבי ַר ִּבי ז ּו ׁ ָשא זְ ַמן־ ָמהּ ,ו ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן ָא ַמרָ : יחי ְל ׁשוּם ַמ ֲח ָלה ְל ִה ָּכנֵ ס ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּיס ִע ָּמ ְךֲ ,אבָ ל ַמ ְתנֶ ה ֲאנִ י ִע ּ ָמ ְך ְּתנַ אי ׁ ֶש ֵמ ַה ּיוֹ ם ָו ָה ְל ָאה ִּת ׁ ְש ְמ ִרי ַ ל־ ַה ַ ּביִ ת וְ לֹא ַּת ִּנ ִ יאת ָּכל־ ַהנּוֹ ְכ ִחים ָה ַל ְך ַהחוֹ ֶלה ימה ,וְ ִל ְפ ִל ַ ִּב ְפנִ ים"ַּ .כ ֲא ׁ ֶשר ִס ֵּים ֶאת־דְּ בָ ָריו נִ ּ ׁ ֵשק ַר ִּבי זוּ ׁ ָשא ֶאת־ ַה ְּמז ּוזָ ה וְ נִ ְכנַ ס ּ ְפנִ ָ ישא' ֵמרוּזִ 'יןָ ,א ַמרֶ ׁ ,ש ְּסג( ָּלה טוֹ בָ ה ְו ִה ְב ִריא ִּב ְמ ִהירוּת וּבְ ֶד ֶר ְך נֵ סַ .ר ִ ּבי ַא ְב ָר ָהם יַ ֲ קֹב ִמ ַּסדִּ יג ּו ָראּ ְ ,בנוֹ ׁ ֶשל ַה' ָּס ָבא ַקדִּ ׁ ָ ִהיא ְל ַס ּ ֵפר ִס ּפוּר זֶ ה ֵא ֶצל ָּכל־חוֹ ֶלהְ ,ו ַה ְּסג( ָּלה ִהיא ׁ ֶש ַהחוֹ ֶלה ְ ּב ַ ְצמוֹ יְ ַס ּ ֵפר ֶאת ַה ִּס ּפוּר ְל ִמי ׁ ֶש ָ ּבא ְלבַ ְּקרוֹ וְ יַ בְ ִריא ִ ּבזְ כ ּות ַהצַּ דִּ ִ יס ּ ְפ ֶר ָּנה ְּב ַ ְצמוֹ . יקיםְ ,ו ִאם ַהחוֹ ֶלה לֹא ַמ ִּכיר ֶאת ַה ִּס ּפוּרֲ ,אזַ י ַה ְמבַ ֵּקר יְ ַס ּ ֵפר לוֹ זֹאת וְ יַ ֲחזֹר וִ ַ שה נָ ָתן"ִ ,ה ִ ּגי ָ ה ּ ַפ ַ ם ִא ּ ׁ ָשה ַא ַחת ׁ ֶש ָח ְל ָתה ְּב ַמ ֲח ָלה ָק ׁ ָשה וְ ָהרוֹ ְפ ִאים מֶ3 מֶ3 שה נָ ָתן יוּ נְ ְ ּג ַריְ ז ַּב ַ ל ּ "תוֹ ַרת ֹ ֶאל ַר ִּבי ֹ יה הוֹ ן ַרב ְלרוֹ ְפ ִא ים נִ ְ ּלא ּו ִל ְמצֹא ָל ּה ְּתר ּו ָפהִ .היא ָהיְ ָתה ִמ ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ֲ ׁ ִש ָירה ְמאֹד ,וּבְ נֵ י ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ָּת ּה ׁ ִש ְ ּלמ ּו ָ ֶל ָ יהם ַ ד ׁ ֶש ָא ְמר ּו ָל ּה נוֹ ָא ׁשְּ .כ ׁ ֶש ֵהבִ יא ּו ֶאת ָה ִא ּ ׁ ָשה ַהחוֹ ָלנִ ית ֶאל־ ָה ַרבִ ,צוָּ ה ׁשוֹ נִ ים ,א ּו ָלם ּ(כ ָּלם ֶה ֱ ל ּו ֶח ֶרס ִּב ֵיד ֶ יהִּ ,ב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ָּנה ְל ַה ְק ּ ִפיד ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ְּב ָכל־ ּ ַפ ַ ם יס ָת ּהְ ,ו ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ֵ ּלל ָ ֶל ָ יה ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ִ ּב ְכנִ ָ ָ ֶל ָ יכה יָ ִמים וְ ׁ ָשנִ ים. יאה ְּב ֶד ֶר ְך נֵ ס ְו ֶה ֱא ִר ָ ׁ ֶש ִהיא נִ ְכנֶ ֶסת ֶאל־ ַה ַ ּביִ ת וְ יוֹ ֵצאת ִמ ֶּמנּ וּ ,וּבִ זְ כוּ ת זֶ ה ִהבְ ִר ָ יהםְ ,ו ַכ ֲא ׁ ֶשר אצים ָה ְר ׁ ָש ִעים יִ ַּמח ׁ ְש ָמם ְּכ ֵדי ְלהוֹ ִציא ְּבכ ַֹח ֶאת ַה ְּיהו ִּדים ִמ ָ ּב ֵּת ֶ ִ ּב ׁ ְשנוֹ ת ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי( ּ ָמהִ ,ה ִ ּגיע ּו ַה ָּנ ִ יח עשָ ,רץ ָה ַר ִ ּבי ֶאל ֵּבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ׁ ֶש ַ ּב ֲח ֵצרוֹ ַ ָ ,מד ְליַ ד ַה ְּמזוּזָ ה ְו ִה ִ ּנ ַ ִה ִ ּגיע ּו ְלבֵ יתוֹ ׁ ֶשל ָה ַא ְדמוֹ "ר ַר ִ ּבי יוֹ ֵסף ּ ַפ ֶ ּנט ִמדֶּ ׁ אצי ָה ָר ׁ ָשע ,נִ ַ ּג ׁש ֵא ָליו וְ ֵה ֵחל יה ,וְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ַּכ ּ ָמה ְרגָ ִעים ְּכ ׁ ֶשדְּ ָמעוֹ ת יוֹ ְרדוֹ ת ֵמ ֵ ינָ יוְּ .כ ׁ ֶש ָר ָאה ּו ַה ָּק ִצין ַה ָ ּנ ִ יָ דוֹ ָ ֶל ָ יטבִּ ,כי לֹא ִּת ְר ֶאה אוֹ ָת ּה עוֹ ד יוֹ ֵתר ַּב ַח ִּיים"ֵ .מ רֹב "כ ַדאי ְל ָך ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמזוּזָ ה ׁ ֶש ְּל ָך ֵה ֵ ִל ְצחֹק ְ ּבקוֹ ל וְ ָא ַמר לוֹ ְּ : דְּ בֵ ק ּותוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִּבי ַּב ְּמז ּוזָ הִ ,ה ְת ַמ ֵּלא ְּבעֹז וּ ִב ָּטחוֹ ן וְ ָ נָ ה ָל ָר ׁ ָשע ְּב ִלי ּ ַפ ַחד" :עוֹ ד נִ ְר ֶאה ִמי ִמ ּ ׁ ְשנֵ ינ ּו יִ זְ ֶּכה ְל ִה ּ ׁ ָש ֵא ר ַּב ַח ִּייםֲ ,אנִ י אוֹ ַא ָּתה"! ַה ָּק ִצין ִה ְת ַמ ֵ ּלא ָ ָליו ֵח ָמה ְורֹגֶ ז ְו ִה ָּכה ּו ַמ ּכוֹ ת נֶ ֱא ָמנוֹ ת ,או ָּלם ַה ָּק ָ ּב"ה ָהיָ ה ְּב ֶ זְ רוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ְוהוּא נִ צַּ ל ִמ ָּכל ַה ִּי ּסו ִּרים ׁ ֶש ָ ּבא ּו ָ ָליוְ ,ו ַאף זָ ָכה ְל ִה ּ ׁ ָש ֵאר ַּב ַח ִּיים ַל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ָּסבַ ל ָק ׁשוֹ ת ְ ּב ַמ ֲחנוֹ ת ְּכ ִפ ָּיה ְו ִה ְת ַ ָּנה אשית דָּ בָ ר ּ ָפנָ ה ִל ְראוֹ ת ַה ִאם ַה ְּמז ּוזָ ה ְּבגוּ פוֹ ִענּ ּויִ ם ָק ׁ ִשיםְ .ל ַא ַחר ִס ּיוּ ם ַה ּ ִמ ְל ָח ָמה ָה ֲאר ּו ָרהָ ׁ ,שב ָה ַר ִּבי ְל ִעירוֹ ,וְ ֵר ׁ ִ ֲ ַדיִ ן עוֹ ֶמ ֶדת ְקבוּ ָ ה ַ ל ּ ֶפ ַתח ֵ ּבית ִמ ְד ָר ׁשוֹ ,ו ְּכ ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ַה ְּמז ּוזָ ה ְקבוּ ָ ה ִּב ְמקוֹ ָמ ּה ,נְ ׁ ָש ָק ּה ְּב ַל ַהט וְ הוֹ ָדה ַל ָּק ָּב"ה ַ ל נֵ ס ַה ַהצָּ ָלה ׁ ֶש ּלוֹ ׁ ֶש ָ ּז ַקף אוֹ ָת ּה ִלזְ כוּת ְק (ד ּ ׁ ַשת ַה ְּמז ּוזָ ה ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְמ ָרה ָ ָליו. ׁ ַש ָּבת ַא ַחתָ ׁ ,ש ָהה ָה ַא ְדמוֹ "ר ַה ָ ּז ֵקן ַר ִּבי ַא ְב ָר ָהם יַ ֲ קֹב ִמ ַּסדִּ יג ּו ָרא ָּב ִעיר ְסקוֹ ָלאְ ,ו ַכ ֲא ׁ ֶשר נוֹ ַדע ְל ַא ַחד ַה ֲח ִס ִידים ׁ ֶש ִה ְתגּ וֹ ֵרר ַ ל ֵאם ַהדֶּ ֶר ְך ַ ל נְ ִסי ָ תוֹ ׁ ֶשל ַהצַּ דִּ יקִּ ,ב ֵּק ׁש ֵמ ַה ְמ ׁ ַש ְּמ ׁ ִשים ְל ִה ָּכנֵ ס ִעם ָה ַר ִּבי ְלבֵ יתוֹ ְּכ ֵדי ָלנוּ ַח ְמ ַ ט יאת ָהעוֹ ְמ ִדים יח ֶאת־יָ דוֹ ַ ל ַה ְּמזוּזָ ה ְּכ ֵדי ְלנַ ּ ׁ ְש ָק ּה ,אוּ ָלם ִל ְפ ִל ַ ִמ ֲ ַמל ַהדֶּ ֶר ְךְּ .כ ׁ ֶש ָ ַמד ָה ַר ִ ּבי ְּב ֶפ ַתח ַה ַּביִ תִ ,ה ִ ּנ ַ ת־שחוֹ ק נִ ְר ָאה ָמ ׁ ַש ְך יָ דוֹ ְל ָאחוֹ ר וְ לֹא נִ ּ ׁ ְש ָק ּה ,וּבַ ׁ ְ ַ ל ּ ָפנָ יוִ .ה ְת ּ ַפ ְּלאוּ ַה ְמק ָֹרבִ ים ַ ל ָּכ ְךַ ,א ְך ַ ּב ַ ל ַה ַּביִ ת לֹא ָר ָצה ְל ַה ְס ִּביר ֶאת ָה ִענְ יָ ן ,וְ ַרק ְל ַא ַחר ׁ ֶש ָה ַר ִ ּבי יָ ָצא ִמ ֵּביתוֹ ָא ַמרַ : "ה ִּביט ּו ּו ְרא ּו ֵאיזוֹ ְק (ד ּ ׁ ָשה יֵ ׁש ָל ַר ִּבי ְ ּב ֵ ינָ יו .זְ ַמן ָק ָצר ִל ְפנֵ י ׁ ֶש ָה ַר ִ ּבי יתי יתי ָ ,בַ ר ֵאיזֶ ה גּ וֹ י ׁ ִש ּכוֹ ר ְליַ ד ֵּב ִ ִה ִ ּגי ַ ְלבֵ ִ וְ ָת ַל ׁש ֶאת ַה ְּמזוּזָ ה ֵמ ַ ל ַה ּ ֶפ ַתח .לֹא ִה ְס ּ ַפ ְק ִּתי יכת נְ יָ ר ְל ָה ִכין ְמז ּוזָ ה ְּכ ׁ ֵש ָרה וְ ָל ֵכן ִה ַּנ ְח ִּתי ֲח ִת ַ ָ ֶבה ִ ּב ְמקוֹ ם ַה ְּמז ּוזָ ה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא יָ שִׂ ימוּ ֵלב יש ִמ ָּיד ְּב ָכ ְך ׁ ֶש ַה ְּמז ּוזָ ה ֲח ֵס ָרה ,א ּו ָלם ָה ַר ִּבי ִה ְר ִ ּג ׁ וְ לֹא נִ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ִ ּבגְ ַלל זֶ ה". יח יְ ׁ ִשיבַ ת ֶח ְברוֹ ן, ַר ִ ּבי יְ ה ּו ָדה ֵליְ בּ ַח ְס ַמןַ ,מ ׁ ְש ִ ּג ַ יבה ִ ּב ְרחוֹ ב ַח ַ ּגי יָ ָצא ּ ַפ ַ ם ִמ ִ ּבנְ יַ ן ַהיְ ׁ ִש ָ ן־מה ָ ַצר וְ ָחזַ ר ַ ל ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ םּ ,ו ְל ַא ַחר זְ ַמ ָ יח ֶאת ִע ְּקבוֹ ָתיוְּ .כ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱ ַמד ַ ל ִמ ְפ ַּתן ַהדֶּ ֶלתִ ,ה ִּנ ַ ֶא ְצ ְ ּבעוֹ ָתיו ַ ל ַה ְּמזוּזָ ה וְ ׁשוּב יָ ָצא ְל ַד ְר ּכוֹ . יח ֶאת יָ ָדיו ַ ל יח ׁ ָש ַכח ְל ַה ִ ּנ ַ ִה ְת ָּב ֵררִּ ,כי ַה ַּמ ׁ ְש ִ ּג ַ יבה. ַה ְּמזוּזָ ה ְ ּב ֵצאתוֹ וְ ָחזַ ר ִּב ׁ ְשבִ יל זֶ ה ַ ד ַהיְ ׁ ִש ָ משה ְּכח ֶֹד ׁש ִל ְפנֵ י ּ ְפ ִט ָירתוֹ ׁ ֶשל ָה ַא ְדמוֹ "ר ַר ִּבי ׁ ֶ ָמ ְרדְּ ַכי ִמ ֶּל ּלוֹ בִ ,ה ִ ּגי ָ ה ֵא ָליו ִמ ׁ ְש ַל ַחת ַר ָ ּבנִ ים ַמ ֲחזִ ֵירי ִ ּב ְת ׁשוּ ָבה וּבִ ְק ׁש ּו ִמ ֶּמנּ ּו ַל ְח ּתֹם ַ ל ְמגִ ַּלת ַהיְ סוֹ ד ַל ֲהנָ ַחת ֶא ֶבן ּ ִפ ָּנה ְלבֵ ית ִמ ְד ָר ׁש ָח ָד ׁש ׁ ֶש ִּי ָּבנֶ הִ .ק ְּב ָלם ָה ַר ִּבי ִ ּב ְמאוֹ ר ּ ָפנִ ים ,וְ ִל ְפנֵ י ׁ ֶש ָח ַתם ַ ל ְמגִ ַּלת ַהיְ סוֹ ד, ימתוֹ ָ .היְ ָתה זוֹ ַהנְ ָהגָ ה טוֹ ָבה ׁ ֶש ּלוֹ ְ ,לנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ָקם ִמ ְּמקוֹ מוֹ וְ נִ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה וְ ַרק ָאז נִ ַ ּג ׁש ַל ְח ּתֹם ֶאת ֲח ִת ָ ִל ְפנֵ י ֲ שִׂ ַּית דְּ ַבר ִמ ְצ ָוה. "כ ַתב סוֹ ֵפר" ָ בַ ר ּ ַפ ַ ם ַ ּבדֶּ ֶלת ְּב ִלי ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמזוּזָ ה ,ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ּ ָשׂ ם ִלבּ וֹ ְל ָכ ְך ִה ְצ ַט ֵ ר ַ ד־ ְמאֹד ַ ,ד ׁ ֶש ִה ְת ַ ָּנה ַה ְּ ַ ל־ ָּכ ְך ַּכ ּ ָמה ַּת ֲ נִ ּיוֹ ת וְ ִסגּ ו ִּפיםִּ ,כי ָהיָ ה ְּב ַמ ֲ ָלה ּכֹה ְ ּגדוֹ ָלה ַ ד ׁ ֶש ַהדָּ בָ ר ָהיָ ה נֶ ְח ׁ ָשב לוֹ ְל ֵח ְטא. עוֹ ד ִמ ַּי ְלד ּותוֹ ָהיָ ה נִ ָּכר ָה ַא ְדמוֹ "ר ִמ" ּתוֹ ְלדוֹ ת ַא ֲהרֹן" ִּב ְק (ד ּ ׁ ָשתוֹ ּ ,ו ַמ ִּכ ָיריו ִס ּ ְפר ּו ִּכי ִמ ַּק ְטנוּ תוֹ לֹא ָהיָ ה עוֹ בֵ ר ְּב ׁשוּ ם יה ,וּ ְכבָ ר ָאז ָהיָ ה נִ ָּכר ָ ָליו ִּכי ִלגְ דוֹ לוֹ ת נוֹ ַצר. דֶּ ֶלת ְּב ִלי ְלנַ ּ ׁ ֵשק ְּב ֶח ְרדַּ ת ק ֶֹד ׁש וּבְ יִ ְר ָאה ְטהוֹ ָרה ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ׁ ֶש ָ ֶל ָ ,מ ְט ָ ם ְוגֶ ֶפן ו ְּת ֵאנָ ה ְו ִר ּמוֹ ן )ח ,ח( ֲחזַ "ל ָא ְמר ּו ׁ ֶש ָּכל ַה ּקוֹ ֵדם ְל ֶא ֶרץ קוֹ ֵדם ִל ְב ָר ָכהִ ,מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ַה ּ ָפסוּ ק ְמ ,ח ָּלק ִל ׁ ְשנַ יִ םְ ,ו ַה ַּזיִ ת קוֹ ֶד ֶמת ַל ּ ְשׂ ע ָֹרה ַה ּקוֹ ֶד ֶמת ָל ֶא ֶרץ ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה ַּב ּ ָפסוּ ק .וְ ֶר ֶמז ָלזֶ ה ָּב ֶא ְתנַ ְח ָּתא ָּב ִר ּמוֹ ן ַה ְמ ַח ֶּל ֶקת ֶאת ַה ּ ָפסוּ קִּ ,כי ֲח ֵמ ׁ ֶשת אשוֹ נִ ים ֵהם ִּגדּ ו ֵּלי ַק ְר ַקע ,וְ ַה ֶ ּג ֶפןְּ ,ת ֵאנָ ה וְ ִר ּמוֹ ן ֵהם ָה ִר ׁ ָה ֵ ץ ,או ָּלם זַ יִ ת ו ְּד ַב ׁש ֵהם ַה ּ ֵפרוֹ ת ַ ְצ ָמם) .אמת ליעקב( נָ ָח ׁש ׀ ָשׂ ָרף ְו ַ ְק ָרב )ח ,טו( יֵ ׁש ּ ָפ ֵסק ַא ַחר ֵּת ַבת נָ ָח ׁש ,וְ ָכאן ֶא ָחד ִמ ּ ׁ ִש ּ ׁ ָשה יהם ּ ָפ ֵסק, ְמקוֹ מוֹ ת ַּב ָּמסוֹ ָרה ׁ ֶשל ׁ ְשנֵ י ׁ ֵשמוֹ ת ׁ ֶש ֵ ּבינֵ ֶ וְ ָה ֲא ֵח ִרים ֵהם :נָ ָטף ׀ ו ׁ ְּש ֵ %ח ֶלת ,וְ ָחצוֹ ר ׀ ֲח ַד ָּתה ִּביהוֹ ׁ ,ש ַ ֲ ,א ָריוֹ ת ׀ ָ ּב ָקר ִּב ְמ ָל ִכים ָ ,נָ ן ׀ יוֹ ָמם יש ְעיָ הּ ,תוֹ ִרין ׀ ִדּ ְכ ִרין ְּב ֶ זְ ָרא .וְ ַט ַ ם ָלזֶ הְּ ,כ ֵדי ִ ּב ַׁ ׁ ֶש ּל ֹא ְּת ָפ ֵר ׁש ׁ ֶש ַה ָּנ ָח ׁש הוּא ִמין שָׂ ָרףֶ ,א ָּלא נִ ְפ ָר ִדים ֵהם :נָ ָח ׁש ,שָׂ ָרף וְ ַ ְק ָרבַ .ה ָּנ ָח ׁש ְמ ַר ֵּמז ְל ִמ ְצ ַריִ ם ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת ַה ַּת ִּנין ַה ָּגדוֹ לַ ,ה ּ ָשׂ ָרף ִהיא ָּגלוּת ָּב ֶבלָ ,מ ַדי ו ָּפ ָרסְ ַ ,ק ָרב ִהיא יָ וָ ן ׁ ֶש ָרצ ּו ַל ֲ קֹר ֶאת ַה ּתוֹ ָרה, וְ ִצ ָּמאוֹ ן ִהיא ַה ָּגלוּת ָה ֲא ,ר ָּכה וְ ַה ּ ָמ ָרהֶ ׁ ,ש ָהאוֹ יְ ִבים ׁשוֹ ִתים ַ ּבצָּ ָמא ָממוֹ נָ ם וְ ָד ָמם ׁ ֶשל יִ שְׂ ָר ֵאל) .היכל הברכה( ת־ה' ֱאלֹ ֶ 1ק ָ יך ם־ליִ ְר ָאה ֶא % ִּ .כי ִא ְ- )י ,יב( ְ ּב ַט ֲ ֵמי ַק ְד ָמא וְ ַאזְ ָלאְ ,ל ַר ּ ֵמז ְל ִד ְב ֵרי ַה ִּמ ׁ ְשנָ ה ְ ּב ָאבוֹ ת " ִאם יִ ְר ָאתוֹ קוֹ ֶד ֶמת ְל ָח ְכ ָמתוֹ ָ -ח ְכ ָמתוֹ ִמ ְת ַק ֶ ּי ֶמת", יכה וְ ָל ֵכן ַה ּ ְט ָ ִמים ְ ּב ַק ְד ָמא וְ ַאזְ ָלא ׁ ֶש ַה ִ ּי ְר ָאה ְצ ִר ָ ִל ְהיוֹ ת קוֹ ֶד ֶמת ְל ַמ ֲ שָׂ יו ְו ָאז ִּת ְת ַק ֵ ּים ְ ּביָ דוֹ ) .פני יוסף( ,מ ְד ָ ּג ׁש ַּב ּ ָפסוּ ק " ְו ָכל־ ַמ ְד ֵוי ִמ ְצ ַריִ ם ָה ָר ִעים ֲא ֶׁשר יָ ַד ְע ָּת ל ֹא ימם ָּב ְך וּנְ ָתנָ ם ְּב ָכל־שׂ ֹנְ ֶא ָ יך" ,יֶ ְׁשנָ ן ׁ ְשנֵ י ׁ ֵשמוֹ ת יְ שִׂ ָ ימה וּ נְ ִתינָ ה ,אוּ ָלם נִ ְבדָּ ִלים ֵהם ְ ּב ֵפר ּו ׁ ָשם, נִ ְרדָּ ִפים שִׂ ָ ימה ִהיא ֲא ִפ ּל ּו ְמ ַ ט ּונְ ִתינָ ה ִהיא נְ ִתינָ ה נִ ֶּכ ֶרת ִּכי שִׂ ָ יה ׁ ֶש ֶמן וּבה .וְ ֵכן ָמ ִצינ ּו ַּב ּ ָפסוּ ק "ל ֹא־יָ שִׂ ים ָ ֶל ָ וַ ֲח ׁש ָ יה ְלבֹנָ ה"ֶ ׁ ,שדָּ ְר ׁש ּו ֲחזַ "ל ׁ ֶש ַה ּ ׁ ֶש ֶמן ּפוֹ ֵסל וְ ל ֹא־יִ ֵּתן ָ ֶל ָ ימה - ֶאת־ ַה ִּמנְ ָחה ֲא ִפ ּל ּו ְּב ַמ ּ ׁ ֶשה ּו ְו ָל ֵכן נֶ ֱא ַמר שִׂ ָ ָּכל־דְּ ה ּוּ ,ו ְלבוֹ נָ ה ּפוֹ ֶס ֶלת דַּ ְו ָקא ְ ּב ַכ ַּזיִ ת ,ל ֹא־יִ ֵּתן ַ -ד ׁ ֶש ֵ ּי ׁש נְ ִתינָ ה ַ .ל־ ּ ִפי יְ סוֹ ד זֶ ה ְמ ָב ֵאר ַה ְ ּנ ִצי"ב ִמ ּווֹ לוֹ זִ 'יןְ ,ו ֵכן ֵּב ֲאר ּו ָה" ִא ְמ ֵרי ֱא ֶמת"ַ ,ה ַּמ ֲה ִרי"ל דִּ ְיס ִקין וְ עוֹ דֶ ,את ְל ׁשוֹ ן ַה ּ ָפסוּק ָּכאן" :וְ ָכל־ ַמ ְד ֵוי ימם ָּב ְך" ֲ -א ִפ ּל ּו ַמ ָּכה ְק ַט ָ ּנה ִמ ְצ ַריִ ם ָה ָר ִעים ל ֹא יְ שִׂ ָ ל ֹא יָ שִׂ ים ְּב ָך" ,וּ נְ ָתנָ ם ְּב ָכל־שׂ ֹנְ ֶא ָ יך" ָ -ל ֶהם יִ ֵּתן ַמ ּכוֹ ת וּב ׁ ִשעוּר ָמ ֵלא ...וְ הוֹ ִסיפ ּו ְל ָפ ֵר ׁש וּבה' ְ ִ ּבנְ ִתינָ ה ֲ'ח ׁש ָ ַ ל־יְ ֵדי ָּכ ְך ֶאת ַה ּ ָפסוּקַ " :ה ְר ֵאנ ּו ה' ַח ְסדֶּ ָך" וְ לֹא ַרק זֶ הֶ ,א ָ ּלא ַּגם "וְ יֶ ׁ ְש ֲ ָך ִּת ֶּתן־ ָלנ ּו" יְ ׁש ּו ָ ה ׁ ֶשל־ ַמ ָּמ ׁש. ְמ ,מ ָּלח יר ַהגֶ ר ִמוִּ יזְ 'נִ יץ ַ ּב ַ ל " ִא ְמ ֵרי ַח ִ ּיים" ,נִ ְפ ַּג ׁש ַר ִּבי ַח ִ ּיים ֵמ ִא ִ ּ ַפ ַ ם ִעם ַר ִ ּבי יִ שְׂ ָר ֵאל ַא ְל ֶּתר ִמגּ וּרּ ַ ,ב ַ ל " ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל". ּ ָפנָ ה ָה ַר ִ ּבי ִמוִּ יזְ 'נִ יץ ְל ֵר ֵ ה ּו וְ ָא ַמר לוֹ ָ " :ה ַר ִּבי ִמגּ וּר, אוֹ ֵהב ֲאנִ י ֶא ְת ֶכם ַא ֲה ָבה יְ ֵת ָרהְ ,ויֶ ׁש ִלי ַ ל־ ָּכ ְך ְר ָאיָ ה ִמ ּ ָפסוּ ק ְמפ ָֹר ׁש ִמן־ ַה ּתוֹ ָרהֶ ׁ .ש ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר ְּב ָפ ָר ׁ ַשת ֵ ֶקב 'וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵּגר' .וְ יֵ ׁש ָּכאן ָל ׁשוֹ ן נוֹ ֵפל ַ ל־ ָל ׁשוֹ ן, ַה ֶּגרָ ,ה ַר ִּבי ִמגּ וּר ) ַה ּ ׁ ֵשם 'גּ וּר' נֶ ְה ֶּגה ְּכמוֹ ' ֶּגר'(... ִח ֵ ּי ְך ַה" ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל" וְ ֵה ׁ ִשיב ַ ל־ ֲא ָתר" :וְ ַאף ֲאנִ י אוֹ ֵהב ֶא ְת ֶכם ַּכ ַּמיִ ם ַה ּ ָפנִ ים ַל ּ ָפנִ ים ,וְ ַאף ִלי יֵ ׁש ְר ָאיָ ה ֵמאוֹ תוֹ ּ ָפסוּק' .וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵ ּגר'ַ ,אל ִּת ְּק ֵרי ַה ֵ ּגר ִמ ְּל ַרע ֶא ָּלא ַהגֶ ר ִמ ְּל ֵ ילְּ ,כ ׁ ֵשם ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ׁ ֶשל ַמר"... ָּכ ְך ָהיָ ה ַהצַּ דִּ יק ַר ִ ּבי ֵליְ בּ שָׂ ֶרה'ס ְמ ָפ ֵר ׁש ֶאת־ ַה ּ ָפסוּקְ " :ו ָרם ְל ָב ֶב ָך ְו ָׁש ַכ ְח ָּת ֶאת־ה' ֱאל ֹ ֶק ָ יך"ַּ :כ ֲא ֶׁשר ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ְׁשרוּ יִ ים ַ ּב ֲ ִׁשירוּ ת וּ ְב ַר ְחבוּ תְ ,ול ֹא ָח ֵסר ָל ֶהם ְ יחים וּ ְמצוּ יִ ים ֵא ֶצל ַה ָ ּקדוֹ ׁש־ ָ ּברוּ ך־הוּ א... יעים ְלעֹ ֶש9ר רוּ ָחנִ יֲ ,אזַ י ֵהם נַ ֲ שִׂ ים ְׁש ִכ ִ ְמאוּ ָמהְ ,ו ַ ל־יְ ֵדי זֶ ה ָרם ְל ָב ָבם ְו ֵהם נִ ְמ ָצ ִאים ְ ּב ִה ְתרוֹ ְממוּ ת ָהרוּ ַח וּ ַמ ִ ּג ִ בס"ד ִמּדֹות ֲוַהלִ יכֹות ּבִ ְר ִאי ַה ָּפ ָר ָׁשה ּ ָפ ָר ַׁשת ֵע ֶקב נ ֵֹוׂשא ַה ָּשׁב ַּועּ :בִ ְרּכַ ת הַ ָּמזֹון ְמ ֻׁש ָ ּבח ַמ ֲא ַמר ּפְ ִת ָיחה ֹלקיָך ּתֹורהּ ,כַ ּנֶ ֱא ַמר ּבְ ָפ ָר ָׁש ֵתנּו" :וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת־ה' ֱא ֶ ן־ה ָ ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִהּנָ ּה ִמ ְצוַ ת ֲע ֵׂשה ִמ ַ ל־ה ָא ֶרץ ַהּטֹבָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַתן־לָ ְך"ֲ .חזַ "ל ִה ְפלִ יגּו ּבְ ִׁשבְ ָחּה ַּומ ֲעלָ ָתּה ֶׁשל ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹוןֵּ ,ומ ִא ָידְך ּבְ ח ֶֹמר ַע ָ ֶה ָעֹון ֶׁשל ִמי ֶׁש ֵאינֹו ְמבָ ֵרְך ַעל ְמזֹונֹו וְ הּוא ּכְ פּוי טֹובָ ה לַ ָּקּבָ "ה ַעל ַה ָּמזֹון ֶׁשּנָ ַתן לֹוַ ,עד ֶׁש ָּד ְרׁשּו ֶאת ּפֹורק עֹל ַמלְ כּות ָׁש ַמיִם ,אֹוכֵ ל ּבְ ֹלא ְּת ִפּלָ ה ּובְ ֹלא ּבְ ָרכָ הַ ,ר ְח ָמנָ א ן־ּת ְׁשּכַ ח" -זֶ ה ַה ֵ "ה ָּשׁ ֶמר לְ ָך ֶּפ ִ ַה ָּפסּוק ִ "ׁשֹּלא ְיִתּגָ אּו ּבְ נֵ י ְיִׂש ָר ֵאל ּכַ ֲא ֶׁשר ַה ָּקּבָ "ה ַמ ְׁש ִּפ ַיע לָ ֶהם טֹובָ ה, לִ ְּצלַ ן .וְ כָ ְך ָּד ַרׁש ַה ְּס ַמ"ג ֶאת ַה ָּפסּוק ַהּזֶ הֶ , ּנֹותן לְ ָך ּכ ַֹח לַ ֲעׂשֹות ֹאמרּו ֶׁש ֵהם ַע ְצ ָמם ִה ִּשׂיגּו ֶאת ַהּטֹובָ ה וְ ָה ֶרוַ ח ַהּגָ דֹולֶ ,אּלָ א ְצ ִריכִ ים לִ זְ ּכֹר ֶׁשהּוא ַה ֵ וְ י ְ ל־הּטֹובֹות ֲא ֶׁשר ּגָ ַמל ִע ָּמנּו". ָחיִלּ ,ולְ הֹודֹות לֹו ַעל ַה ָּמזֹון ,לְ בָ ֵרְך ּבְ כַ ּוָנָ הּ ,בְ ֵא ָימה ּובְ ְיִר ָאה ּכָ ָראּויַ ,על־ּכָ ַ יׁש־חי" ּכֵ ַיצד ָצ ִריְך ָה ָא ָדם לְ בָ ֵרְך ֶאת ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹוןּ" :כְ ֶׁשהּוא ְמבָ ֵרְךָ ,אסּור לַ ֲעסֹק ֲא ִפּלּו ן־א ַ וְ כָ ַתב ַה"ּבֶ ִ ּיֹוצא ּבָ זֶ הּ ,כִ י ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ל־ּפנָ יו ּבִ ימֹות ַה ַּקיִץ וְ כַ ֵ ּבְ ַת ְׁש ִמיׁש ַקלּ ,כְ גֹון לְ נַ ּגֵ ב ָיָדיו ּולְ ָהנִ יף ְמנִ ָיפה ּבְ ָיָדיו ַע ָ ְּות ִפּלַ ת ָה ֲע ִמ ָידה ִּדינָ ם ָׁשוֶ ה ּבְ ִענְ יָנִ ים ֵאּלּו וְ ֵאין ֶה ְפ ֵרׁש ּבֵ ינֵ ֶיהםּ ,כִ י ִאם ּבַ ָּדבָ ר ַהּזֶ ה ֶׁש ַה ְּת ִפּלָ ה ְמ ֻע ָּמד אֹותּה ֹונֹותינּו ָה ַרּבִ יםַ ,רּבִ ים ֵמ ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ְמזַ לְ זְ לִ ים ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון לְ בָ ֵרְך ָ ּובִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ְמיֻ ָּשׁבּ .ובַ ֲע ֵ קֹורץ ּבִ ְׂש ָפ ָתיו ,מֹולֵ ל רֹומז ּבְ ֵעינָ יוֵ , עֹוסק ּבְ ֵאיזֶ ה ֵע ֶסק ּבְ ֵעת ַהּבְ ָרכָ ה אֹו ֶׁש ֵ ּבִ ְמ ִהירּות ַרּבָ ה ְמאֹד ,וְ יֵׁש ֶׁש ֵ ּכֹותבֶׁ ,שּכַ ֲא ֶׁשר ָה ָא ָדם ְמבָ ֵרְך ּבְ ָרכָ ה ּיֹוצא ּבָ זֶ ה ,וְ ָצ ִריְך לְ הֹוכִ ָיחם ַעל־ּכָ ְך"ָ .ה ֲא ִריזַ "ל ֵ עֹותיוּ ,כַ ֵ ּבְ ֶא ְצּבְ ָ ּבִ ְׁשלֵ מּותּ ,בְ כַ ּוָנָ ה ִּומּתֹוְך ַה ִּסּדּור ִמּלָ ה ּבְ ִמּלָ הֲ ,אזַ י נִ בְ ָרא ַמלְ ָאְך ָׁשלֵ םִ ,עם ּגּוףַ ,יָדיִם ַרגְ לַ יִם וְ רֹאׁשֲ .אבָ ל ִאם ִהיא ָח ֵסר ּבַ ּבְ ָרכָ הֲ ,אזַ י נִ בְ ָרא ַחס־וְ ָׁשלֹום ַמלְ ָאְך ֲח ַסר יָד אֹו ֶרגֶ ל .וְ ִאם ַהּבְ ָרכָ ה ּבְ לִ י ּכַ ּוָנָ ה ּבִ כְ לָ ל ,זֶ ה הֹועיל לֹו וְ הּוא ֹלא ֵמגֵ ן ָעלָ יו. ּבֹורא ּבְ כָ ְך ַמלְ ָאְך ֶׁשֹּלא יָכֹול לְ ִ יֹותרֶׁ ,ש ֵ רּוע ּבְ ֵ ַהּגָ ַ נֹוהג לְ ַהכְ נִ יס לְ ַרּבֹו סֹופרָ ,היָה ְמ ַׁש ֵּמׁש ֶא ָחד ֶׁש ָהיָה ִאיׁש ָּפׁשּוטִּ ,ומ ֵּדי ּב ֶֹקר לְ ַא ַחר ַה ְּת ִפּלָ הָ ,היָה ֵ לַ ֲח ַת"ם ֵ ּמּודיו ָה ַרּבִ ים ּבְ ֶמ ֶׁשְך ְׁשעֹות ַהּיֹום ּכֹוס ַח ִּמין ִעם ְמ ַעט ְמזֹונֹותּ ,כְ ֵדי ֶׁש ְּיִסעֹד ֶאת־לִ ּבֹו ּבְ ֶט ֶרם ְיִפנֶ ה לְ לִ ָ ּכֻ ּלֹוַּ .פ ַעםָ ,ח ַׁשק ַה ְמ ַׁש ֵּמׁש לֶ ֱאכֹל ֶאת ָהעּוגָ ה ַה ְּט ִע ָימה ֶׁש ָה ָיְתה ְמצ ֶֹר ֶפת לְ כֹוס ַה ַח ִּמין ,וְ ָא ַמר לְ ַע ְצמֹו: "ה ֵרי ַרּבֵ נּו הּוא ּכֹה ָקדֹוׁש וְ ָטהֹורַ ,עד ֶׁשהּוא ָּפרּוׁש וְ ָרחֹוק ִמּכָ ל ַהבְ לֵ י ָהעֹולָ ם ַהּזֶ הִ ,אם ּכֵ ן הּוא ֲה ֵרי ֹלא ֲ יִזְ ּכֹר ִאם ָאכַ ל ֶאת ָהעּוגָ ה אֹו ֹלא" .לָ כֵ ן ִה ְר ָׁשה לְ ַע ְצמֹו לֶ ֱאכֹל ֶאת ָהעּוגָ ה ,וְ ָא ַמר לְ ַע ְצמֹו ֶׁש ִאם ָה ַרב ן־מהְׁ ,ש ָאלֹו ַה ֲח ַת"ם אֹותּה ִמּבְ לִ י ֶׁש ִה ְרּגִ יׁש .לְ ַא ַחר זְ ַמ ָ ֹאמר לֹו ֶׁשהּוא ּכְ בָ ר ָאכַ ל ָ ְיִׁש ַאל אֹותֹו ֵהיכָ ן ִהיא ,י ַ הֹותיר רּורים ֶׁש ִ "היכָ ן ָהעּוגָ ה ֶׁש ְּמצ ֶֹר ֶפת ָּת ִמיד ֶאל ּכֹוס ַה ַח ִּמין"? ִה ְצּבִ ַיע ַה ְמ ַׁש ֵּמׁש ַעל ּכַ ָּמה ֵּפ ִ סֹופרֵ : ֵ "אם סֹופר וְ ָא ַמר לֹוִ : "אדֹונִ י ָה ַרבּ ,כְ בָ ר ָאכַ לְ ָּת ֶאת ָהעּוגָ ה"! ִהּבִ יט ָעלָ יו ַה ֲח ַת"ם ֵ לְ יַד ַהּכֹוס ,וְ ָא ַמרֲ : צֹודק ֶׁש ֲאנִ י ּבֶ ֱא ֶמת ֹלא זֹוכֵ רֲ ,אבָ ל ִאם ּבֵ ַרכְ ִּתי אֹו ֹלא ּבֵ ַרכְ ִּתיֶ ,את זֶ ה ֲאנִ י ָאכַ לְ ִּתי אֹו ֹלא ָאכַ לְ ִּתיַ ,א ָּתה ֵ זֹוכֵ ר ָּת ִמיד .וְ ַעכְ ָׁשו ֲאנִ י ֹלא זֹוכֵ ר ,וְ ִאם ֲאנִ י ֹלא זֹוכֵ רִ ,ס ָּמן הּוא ֶׁשֹּלא ּבֵ ַרכְ ִּתי ּכְ לָ ל"! ּומֹופתּ ,כֵ ַיצד ָאנּו ְצ ִריכִ ים לָ גֶ ֶׁשת ֶאל ַהּבְ ָרכֹות ֶׁש ָאנּו ִסּפּור נִ ְפלָ א זֶ ה ָצ ִריְך לְ ַׁש ֵּמׁש ּבִ ְׁשבִ ילֵ נּו לְ ֻדגְ ָמה ֵ ן־מה ,וְ ַא ֲח ֵרי ָׁש ָעה לְ ָמ ָׁשל ְיִׁש ֲאלּו ׂשֹוח ַח ִעם ָחבֵ ר ֶׁשּלָ נּו ּבְ ֶמ ֶׁשְך זְ ַמ ָ אֹומ ִרים לִ ְפנֵ י ַה ָּקּבָ "הִ .אם נַ ֲעמֹד ּונְ ֵ ְ אֹותנּו ִאם ָאנּו זֹוכְ ִרים ִאם ִּדּבַ ְרנּו ִעם ְּפלֹונִ י אֹו ֹלאַ ,ה ִאם נִ זְ ּכֹר אֹו ֹלא? ּבְ וַ ַּדאי ֶׁשּכֵ ן! ּכִ י ַה ָּדבָ ר ֹלא ָהיָה ָ לִ ְפנֵ י זְ ַמן ַרב ,וְ גַ ם ֹלא ָיִּתכֵ ן ֶׁש ִּדּבַ ְרנּו ִעם ִמ ֶיׁשהּו ּבְ לִ י לָ ִׁשים לֵ ב לְ כָ ְךּ .כָ ְך ָצ ִריְך לִ ְהיֹות ּגַ ם לְ גַ ּבֵ י ַה ְּת ִפּלָ ה, ל־מזֹונֹו אֹו ֹלא? אֹו לְ ָמ ָׁשל ִאם ָא ַמר ּבִ ְרכֹות ַהּנֶ ֱהנִ ין ּובִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹוןּ .כֵ ַיצד ָיִּתכֵ ן ֶׁש ָא ָדם ְיִס ַּת ֵּפק ִאם ּבֵ ַרְך ַע ְ ֲיַעלֶ ה וְ יָבֹוא ּבַ ְּת ִפּלָ ה אֹו ֹלא? ִאם ָא ַמר ְר ֵצה ּבְ ַׁשּבָ ת ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון אֹו ֹלא? וַ ֲה ֵרי זֹו ִׂש ָיח ֵתנּו ִעם ַה ָּקּבָ "ה, סֹופר ָה ָיְתה ּכֹה ּגְ דֹולָ ה ֶׁש ָהיָה וְ כֵ ַיצד ֶא ְפ ָׁשר לְ ִה ְס ַּת ֵּפק וְ לִ ְׁשּכ ַֹח ַמה ִּדּבַ ְרנּו ִעּמֹו? ַמ ְד ֵרגָ תֹו ֶׁשל ַה ֲח ַת"ם ֵ חֹוקים ִמ ַּמ ְד ֵרגָ תֹו ּכִ ְרחֹק ִמזְ ָרח ִּומ ַּמ ֲע ָרבֲ ,אבָ ל ּגַ ם ִאם זֹוכֵ ר ִאם ּבֵ ַרְך וְ ֹלא זָ כַ ר ִאם ָאכַ לֲ ,אבָ ל ָאנּו ְר ִ זֹוכְ ִרים ָאנּו ֶׁש ָאכַ לְ נּו וְ ָׂשבַ ְענּוְ ,צ ִריכִ ים לִ זְ ּכֹר ִאם ּבֵ ַרכְ נּו אֹו ֹלאּ ,ולְ ִה ְת ֵיַחס לַ ְּת ִפּלָ ה וְ לַ ּבְ ָרכֹות ּבְ כֹבֶ ד רֹאׁש ִמּתֹוְך ּכַ ּוָנָ ה ְראּויָה ִּומּתֹוְך ִׂש ַימת לֵ ב ,וְ ֹלא ּכְ ִמ ְצוַ ת ֲאנָ ִׁשים ְמלֻ ָּמ ָדה. Cלתגובות :דוא''ל[email protected] : ִמ ֵ ּבית ַׁש ָּבת ִט ׁיש ִמּתֹוְך ַה ֵַּס ֶּתפ ְרד ִּפיס ֶׁשּיֵ ֵצא לָ א " ִמּדֹות ִטיׁש" ֹור ְ ַעל ָּפ ָר ּב ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם ִעם ַה ְּמ ׁשֹות ַה ָּשׁבּו ַע ד ִֹור וְ ָה ים ַה ְּקבּו ִעים ֲאהּו ִבים ֻמ ְדגָָ ּג ׁש ַמהּות הַ ִּמ ָּדה ּתֹורה לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ַא ַחר ן־ה ָ נִ ְצ ַטּוִינּו ִמ ַ ַה ְּס ֻע ָּדהֶׁ ,שּנֶ ֱא ַמר "וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת־ה' ל־ה ָא ֶרץ ַהּטֹבָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַתן־לָ ְך"ּ .ובִ יסֹוד ֹלקיָך ַע ָ ֱא ֶ ּבֹורא ַעל ַה ִּמ ְצוָ ה ִהיא ַהחֹובָ ה ֶׁשל ָה ָא ָדם לְ הֹודֹות לַ ֵ ַה ָּמזֹון ֶׁש ִּמ ֶּמּנּו הּוא ִמ ְת ַקּיֵם ,וְ ֹלא ְיִהיֶה ּכְ פּוי טֹובָ ה. ּתֹורה ן־ה ָ ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ְיֶׁשנָ ן ַא ְרּבַ ע ּבְ ָרכֹותָׁ ,שֹלׁש ִמ ַ וְ ָה ְרבִ ִיעית ִמ ְּד ַרּבָ נָ ןּ ,כְ מֹו ֶׁש ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ּבְ ַמ ֶּסכֶ ת "א ַמר ַרב נַ ְח ָמן ,מ ֶֹׁשה ִּת ֵּקן לְ ְיִׂש ָר ֵאל ּבִ ְרּכַ ת ּבְ ָרכֹותָ : יְהֹוׁש ַע ִּת ֵּקן לָ ֶהם ּבִ ְרּכַ ת ַהּזָ ן ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ַּיָרד לָ ֶהם ָמןֻ , ָה ָא ֶרץ ּכֵ יוָ ן ֶׁשּנִ כְ נְ סּו לָ ָא ֶרץָּ ,דוִ ד ְּוׁשֹלמֹה ִּת ְּקנּו ּבֹנֵ ה ל־יְרּוׁשלַ יִם ָ ל־יִׂש ָר ֵאל ַע ֶּמָך וְ ַע יְרּוׁשלָ יִםָּ ,דוִ ד ִּת ֵּקן ַ'ע ְ ָ ל־הּבַ יִת ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש', ִע ֶירָך'ְּ ,וׁשֹלמֹה ִּת ֵּקן ַ'ע ַ נּוה ּכְ נֶ גֶ ד ֲהרּוגֵ י ּבֵ ָיתר". ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב ּבְ יַבְ נֶ ה ִּת ְּק ָ "את ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון אׁשית ָחכְ ָמה ּכָ ַתבֶׁ ,ש ֶ ּבְ ֵס ֶפר ֵר ִ ָצ ִריְך לְ בָ ֵרְך ּבְ כֹבֶ ד רֹאׁשּ ,בְ ְיִר ָאה וְ ַא ֲהבָ ה ,וְ יִזְ ּכֹר ֶאת ַה ֶח ֶסד ַהּגָ דֹול ֶׁש ָע ָׂשה ִאּתֹו ַה ֵּשׁם ְיִתּבָ ַרְך וְ ֵה ִיטיב ל־ּפי ֶׁשֹּלא ָראּוי ף־ע ִ ִעּמֹו לְ ָהכִ ין לֹו ַּפ ְרנָ ָסתֹוַ ,א ַ ֹונֹותיו"ִ .מּכֵ יוָ ן ֶׁשּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִחּיּובָ ּה לְ כָ ְך ִמ ַּצד ֲע ָ ן־ה ְּת ִפּלָ ה ֶׁש ִהיא יֹותר ִמ ַ ּתֹורה ,וַ ֲחׁשּובָ ה ַאף ֵ ן־ה ָ ִמ ַ ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן ,יֵׁש לְ ִהּזָ ֵהר ּבָ ּה ְמאֹד וְ ָאסּור לְ ַה ְפ ִסיק ּבָ ּה ֲא ִפּלּו לִ ְדבָ ִרים ֶׁשּבִ ְק ֻד ָּשׁהּ ,כְ מֹו ּבִ ְת ִפּלַ ת ָה ֲע ִמ ָידה. וְ גָ דֹול ַה ָּשׂכָ ר ֶׁשל ִמי ֶׁש ַּמ ְק ִּפיד ָעלֶ ָיה ּכְ מֹו ֶׁשּמּובָ א ּבַ ִּמ ְד ָרׁשֶׁ ,שּכָ ל ַה ְמבָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּכְ ִתּקּונֹו, ּתֹורה ּכֻ ּלָ ּהְּ ,וסגֻ ּלֹות ּגְ דֹולֹות ל־ה ָ ּכְ ִאּלּו ִקּיֵם ּכָ ַ נִ כְ ְרכּו ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹוןּ ,כְ מֹו ֶׁשּמּובָ א ּבַ ּז ַֹהר ַה ָּקדֹוׁש, אֹותן ַהּבְ ָרכֹות ְמלַ ּוֹות אֹותֹו ֶׁש ַה ְמבָ ֵרְך ּבְ כַ ּוָנָ הֲ ,אזַ י ָ ּבְ ֵעת ְּפ ִט ָירתֹו ַּומכְ ִריזֹות לְ ָפנָ יו ֶׁשהּוא ּבֵ ַרְך לַ ָּקּבָ "ה ּבְ כַ ּוָנָ הּ .ובָ ּה ְּתלּויָה ָה ֲע ִׁשירּות ֶׁשל ָה ָא ָדם ַּופ ְרנָ ָסתֹו ל־ק ָּיָמא, דּוקה לְ זֶ ַרע ֶׁש ַ ּבְ ֶׁש ַפע ּגָ דֹול ,וְ ִהיא ְסגֻ ּלָ ה ּבְ ָ י־ׁש ַמיִם ,וְ לַ ֲא ִריכּות ִיָמים וְ ָׁשנִ ים. לְ בָ נִ ים ְיִר ֵא ָ ּבֹותי, ְמ ֻקּבָ ל ֲאנִ י ֵמ ַר ַ ֶׁשּכָ ל הַ ּזָ הִ יר ּבְ בִ ְרּכַ ת הַ ָּמזֹון, ל־יָמיו. זֹונֹותיו ְמצּויִם לֹו ּבְ כָ בֹוד ּכָ ָ ְמ ָ (ספר החינוך) נִ ְמ ָׁשל ּדֹומה לְ ָמה הַ ָּדבָ ר ֶ 2 ּגֹורר ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ַה ֻּפנְ ְּד ַקאיֶׁ ,ש ָהיָה ִאיׁש ָּת ִמים וְ ָיָׁשר ּבִ כְ ָפר ָק ָטן ִה ְת ֵ וְ ָהלַ ְך ּבְ ֻת ַּמת לִ ּבֹוֶ .את ַּפ ְרנָ ָסתֹו ָמ ָצא ּבְ כָ בֹוד ִמּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח ֶׁש ָחכַ ר ׁשֹואבֶ ת קֹומי ,וְ ָר ָאה ּבְ ָרכָ ה ּבַ ֲע ָמלֹוַ .ה ָּמקֹום ָה ַפְך לְ ֶאבֶ ן ֶ ֵמ ַה ָּפ ִריץ ַה ְּמ ִ לְ כָ ל ִאּכָ ֵרי ַה ְּסבִ יבָ הֶׁ ,ש ָהיּו ְמבַ ּלִ ים ּבֵ ין ּכָ ְתלֵ י ּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח ֶאת ֵיְמ ֶיהם סֹוח ִרים ַרּבִ ים, אֹות ֶיהםֲ . ַה ַּמ ְׁש ִמ ִימים ְּומכַ ּלִ ים ּבַ ּכֹוס ֶאת־יְגֹונָ ם ְּותלָ ֵ ּפֹוק ִדים עֹוׂשים ֶאת ַּד ְרּכָ ם ֶאל ִעיר ַה ִּמ ְס ָחר ַהּגְ דֹולָ הָ ,היּו ְ ֶׁש ָהיּו ִ נּוחה ,וְ ָס ִרים ּסּוסים ּבָ ֻא ְרוָ ה לְ ָמזֹון ְּומ ָ ֶאת ַה ֻּפנְ ָּדקַ ,מ ֲע ִמ ִידים ֶאת ַה ִ ּדֹואבֹות ֵמ ַהּנְ ִס ָיעה ָה ֲא ֻרּכָ ה, מֹות ֶיהם ַה ֲ נּוחה לְ ַע ְצ ֵ ְּפנִ ָימה ּכְ ֵדי לָ ֵתת ְמ ָ ִּומ ְת ַח ְּמ ִמים ִעם ְמ ַעט ַמ ְׁש ֶקה ָח ִריף ָּומזֹון .ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ִה ְרוִ ַיח ֶיָפה, מֹועד נָ קּובֶ ,את ּכָ ְך ֶׁש ָעלָ ה ּבְ יָדֹו לִ ְׁשקֹל לְ ָיָדיו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץִ ,מ ֵּדי ָׁשנָ ה ּבְ ֵ ּדֹורׁש ּבַ ֲעבּור ֲחכִ ַירת ַה ֻּפנְ ָּדק .וְ ִהּנֵ ה בֹוהים ֶׁש ָהיָה ֵ ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ַהּגְ ִ ּסֹוער ּכְ ִאּלּו ֶה ְחלִ יט לְ ִה ְתנַ ֵחל ִהּגִ יעּו ִיָמים ָק ִׁשיםַ .הח ֶֹרף ַה ָּק ֶׁשה וְ ַה ֵ ל־ס ָּמנִ ים ַעל סֹופֹו ַה ָּק ֵרבַ .ה ְּד ָרכִ ים ּבַ יְקּום ּבְ א ֶֹפן ֶקבַ ע ,וְ ֹלא ּגִ ּלָ ה ּכָ ִ יֹוצא וְ ֵאין ּבָ אָ ,ח ְדלּו ֳא ָרחֹות וְ הֹלְ כֵ י נְ ִתיבֹות ֹלא ָהיּו ְמכֻ ּסֹות ֶׁשלֶ גֵ ,אין ֵ אֹור ִחיםֵ ,אין ִּפ ְדיֹון ְּורוָ ִחיםַ .יָׁשב יֵלְ כּו ַאף ֳא ָרחֹות ֲע ַקלְ ַקּלֹותּ .וכְ ֶׁש ֵאין ְ ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ַמ ְׁש ִמים ּבְ ֻפנְ ָּדקֹו ,וְ ִהּבִ יט ּבִ ְד ָאגָ ה ּבְ ֶמזֶ ג ָה ֲאוִ יר ֶה ָח ְר ִּפי. אֹור ִחים ֶׁש ְּיִפ ְקדּו ֶאת ַה ֻּפנְ ָּדקּ ,ולְ ַמ ֵעט לַ ָּשׁוְ א ִה ְמ ִּתין ִיָמים ֲא ֻרּכִ ים לְ ְ קֹודרֹותֹ ,לא קֹומּיִים ֶׁשּנִ כְ נְ סּו ּבַ ֲע ַצלְ ַּתיִם וְ ְיָׁשבּו ּבְ ָפנִ ים ְ ּכַ ָּמה ִאּכָ ִרים ְמ ִ קּופה ַא ַחת נִ ָיחא ,אּולָ ם ּבְ זֹו ָּד ְרכָ ה ּבֹו ֶרגֶ ל ָא ָדםִ .אם ָה ָיְתה זֹו ַרק ְּת ָ ַא ַחר זֹו ּבָ אּו ְּתקּופֹות ָקׁשֹות ָעלָ יו ,וְ ָה ְרוָ ִחים ָׁש ֲאפּו לְ ֶא ֶפס. מֹועד ַּת ְׁשלּום ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירהַ ,יָדע ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ּכִ י ּכִ יסֹו ֵריק ּכְ ֶׁש ִהּגִ ַיע ֵ רּוטה לְ ָפ ְר ָטּהּ .בְ לֵ ב ּכָ בֵ ד וְ ָׁשבּורָ ,ע ָׂשה ֶאת ַּד ְרּכֹו ֶאל וְ ֵאין ּבֹו ַאף ְּפ ָ נֹוס ֶפתַ ,עד ּבֵ יתֹו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץּ ,ובִ ְד ָמעֹות ּבִ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ַה ְמ ִּתין לֹו ָׁשנָ ה ֶ ֶׁש ֲּיַעלֶ ה ּבְ יָדֹו לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ַה ְּשׁנָ ִתּיִים" .זֶ ה ִע ָּדן וְ ִע ָּדנִ ים סֹוחר ֹלא ָּפ ַקד ֶאת ּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח ֶׁשּלִ י וְ ֹלא ִה ְרוַ ְח ִּתי ִמּשּׁום ּכָ ְך ֶׁש ַאף ֵ רּוטהֵ .מ ֵהיכָ ן ִּת ְר ֶצה ֵאפֹוא ֶׁש ֲא ַׁשּלֵ ם לְ ָך ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ַאף ְּפ ָ בֹוהים"? ַה ָּפ ִריץ ֶה ְח ִמיץ ָּפנִ יםּ ,ובְ לִ ּבֹו זָ ַעם ַעל ֶח ְסרֹונֹו ֶׁשל ַה ְּסכּום ַהּגְ ִ נֹופל ִמ ֵּדי ָׁשנָ ה לְ כִ יסֹו ּכִ ְפ ִרי ּבָ ֵׁשל ּולְ ֹלא ַמ ֲא ָמץ ּכָ לְ ֶׁשהּו, ֶה ָעצּום ֶׁש ָהיָה ֵ יְהּודיֶׁ ,שּכֵ ן יִכְ רֹת ַאְך ּבִ ְתבּונָ תֹו ֵהבִ ין ּכִ י ַאל לֹו לְ ַה ֲענִ יׁש ִמּיָד ֶאת ַה ִ "אם ַא ֲענִ יׁש ֶאת ַהּמֹוזֵ ג"ָ ,ח ַׁשב יֹוׁשבִ . ּבְ כָ ְך ֶאת ֶה ָענָ ף ָעלָ יו הּוא ַע ְצמֹו ֵ "מׁשּול ֲאנִ י לְ ָא ָדם ֶׁשּבִ ְרׁשּותֹו ַק ֶּיֶמת ַּת ְרנְ גֹלֶ ת ַה ְּמ ִטילָ ה ּבֵ ֵיצי ּבְ לִ ּבֹוָ , אֹותּה ּכְ ֵדי לֵ ָיהנֹות ִמּבְ ָׂש ָרּה. ׁשֹוחט ָ עֹומד וְ ֵ זָ ָהבּ ,ובְ רֹב ִסכְ לּותֹו הּוא ֵ ַמה ּבֶ ַצע ְיִהיֶה ִאם ֲא ַצּוֶה לְ גָ ְרׁשֹו ֵמ ַהּכְ ָפר אֹו לִ כְ ֹלא אֹותֹו ּבְ בֹור ַהּכֶ לֶ א ֶׁשּבַ ֲח ֵצ ִרי? ֲה ֵרי ּגַ ם ּכָ ְך ֹלא ֲיַעלֶ ה ּבְ יָדֹו לְ ַׁשּלֵ ם לִ י ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה, ּובְ כָ ְך ַא ְפ ִסיד ּגַ ם ֶאת ַה ִּת ְקוָ ה ֶׁש ָּמא ּבַ ָּשׁנָ ה ַהּבָ ָאה ֲיַעלֶ ה ּבְ יָדֹו לְ ַה ֲחזִ יר ֶאת חֹובֹו ַהּגָ דֹול"ִׁ .שּלְ חֹו ֵאפֹוא לַ ָח ְפ ִׁשי ,אּולָ ם ִה ְת ָרה ּבֹו ּכִ י ַסבְ לָ נּותֹו ֲעלּולָ ה לִ ְפק ַֹע ּבְ ִמ ָּדה ּובַ ָּשׁנָ ה ַהּבָ ָאה ֹלא ֲיַעמֹד ּבְ ִה ְת ַחּיְבּותֹו וְ ׁשּוב ֹלא ַיְׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה .אּולָ ם ֶאת ֲא ֶׁשר יָ גֹר ּ -בָ א ,וְ גַ ם ּבַ ָּשׁנָ ה ַה ְּשׁנִ ּיָה ֹלא ִה ְצלִ ַיח ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה. מֹועד ַה ַּת ְׁשלּום ֶׁשל ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ּבַ ָּשׁנָ ה ַה ְּשׁלִ ִיׁשית, ּכְ ֶׁש ִה ְת ָק ֵרב ֵ ּגֹורלֹו נֶ ֱח ָרץ וְ הּוא רּוטהַ ,יָדע ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ּכִ י ָ ּובְ יָדֹו ֹלא ָה ָיְתה ַאף ְּפ ָ בּוע לְ ַת ְׁשלּום ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירהַ ,יָׁשב ִה ְת ַמּלֵ א ַּפ ַחד וְ ֵא ָימהּ .בַ ּיֹום ַה ָּק ַ ַה ֻּפנְ ְּד ַקאי ַה ִּמ ְסּכֵ ן ּבְ ְיַרּכְ ֵתי ּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַחּ ,כֻ ּלֹו ֲאפּוף ַמ ֲח ָׁשבֹות נּוגֹות "מ ַאיִן יָבֹוא ת־ע ְצמֹוֵ , "מה ֶא ֱע ֶׂשה"? ָׁש ַאל ֶא ַ וְ ַהּיֵאּוׁש זָ ַחל ֶאל־לִ ּבֹוָ . ֶעזְ ִרי"? וְ ִהּנֵ ה נִ כְ נַ ס לְ ֶפ ַתע ֶא ָחד ִמ ִיד ָידיו ַהּו ִָת ִיקיםּ ,כַ ְפ ִרי ַאף הּוא ּגֹורר ּבִ כְ ָפר ָסמּוְך ,אֹותֹו ִהּכִ יר ִמ ֶּשּׁכְ בָ ר ַה ִּיָמים .ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ֶׁש ִה ְת ֵ נֹוח ּכְ ֶׁש ָר ָאה ֶאת ֲחבֵ רֹו ַהּו ִָתיקֶׁ ,שּכֵ ן זֶ ה ִמּכְ בָ ר לָ וָ ה ִמ ֶּמּנּו ֹלא ָחׁש ּבְ ַ ְסכּום ּגָ דֹול וַ ֲע ַדיִן ֹלא ִה ִּשׂיגָ ה יָדֹו לְ ָה ִׁשיב לֹו ֶאת ַה ְּסכּום ּכֻ ּלֹו ,וְ לָ כֵ ן ִה ְת ַח ֵּמק ַעד־ּכֹה ִמּלִ ְפּגֹׁש ֶאת ִיְדידֹו זֶ הּ" .כַ ּנִ ְר ֶאה ּבָ א לִ ְתּב ַֹע ֶאת־ חֹובֹו"ָ ,חלַ ף ִה ְרהּור ָמ ִהיר ּבְ מֹוחֹו ֶׁשל ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ,וְ ֵה ֵחל לָ תּור ַא ַחר ּדּוע ַא ָּתה "מ ַ רּוציםּ ,כְ ֵדי לְ ֵה ָחלֵ ץ ֵמ ַה ַּמ ָּצב ַה ֵּמבִ יְךַ . ֲא ַמ ְתלָ אֹות וְ ֵת ִ ּכֹה ְמי ָֹאׁשַ ,עד ֶׁש ָּפנֶ יָך נָ ְפלּו ּכְ ִאּלּו ֵא ַרע לְ ָך ָאסֹון"? ָׁש ַאל ַה ִּיָדיד ,וְ ר' ל־צ ֲערֹו ּבְ ָפנָ יו. ּדֹומעֹותָּ ,ופ ַרק ֶאת־ּכָ ַ מ ֶֹׁשה ַחּיִים נָ ָׂשא ֵאלָ יו ֵעינַ יִם ְ "יָמים ָק ִׁשים ּבָ אּו ָעלַ י ,וְ ֵאין ִיָדי ַמ ֶּשׂגֶ ת לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ֶׁשל ִ ַה ָּפ ִריץְׁ .שנָ ַתיִם ֹלא ִׁשּלַ ְמ ִּתי לֹו ֶאת חֹובִ י ,וְ ַהּיֹום ִהּגִ ַיע ַהּיֹום ַהּנָ קּוב אּומה, ּבֹו ָעלַ י לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ַה ָּשׁנָ ה ַה ְּשׁלִ ִיׁשית ,אּולָ ם ֵאין ּבְ כִ ִיסי ְמ ָ הּוריםּ ,כְ ֶׁשהּוא ִמ ְׁש ַּת ֵּתף וַ ֲאנִ י ָ -אנָ ה ֲאנִ י־בָ א"?! ָׁש ַקע ַה ִּיָדיד ּבְ ִה ְר ִ ּבְ ַצ ֲערֹו ֶׁשל ַה ֻּפנְ ְּד ַקאי ַה ִּמ ְסּכֵ ןּ ,ולְ ֶפ ַתע נִ נְ ַער וְ ָא ַמר" :יֶׁש לִ י ּבִ ְׁשבִ ילְ ָך ֵע ָצה ּגְ אֹונִ ית! ּכַ ֲא ֶׁשר יָבֹואּו ְמ ָׁש ְר ָתיו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץָ ,עלֶ יָך לַ ֲעׂשֹות ֶאת ַע ְצ ְמָך ּכְ ִאּלּו ַיָר ְד ָּת ִמ ַּד ְע ְּתָך ֵמרֹב ָצרֹות ְּותלָ אֹותָ .עלֶ יָך לְ ַק ֵּפץ רּוחַ ,עד ֶׁש ַהּלָ לּו ּולְ ַר ֵּקד ּכַ ֲאחּוז ְּתזָ זִ יתִ ,מּתֹוְך ֵטרּוף ַה ַּד ַעת וְ ִׁשּגְ עֹון ָה ַ ת־ּדבָ ָריו, ְיִת ֲיָאׁשּו ִמ ְּמָך וְ יָׁשּובּו ּבְ ַיָדיִם ֵריקֹות"ּ .ובְ עֹוד ַה ִּיָדיד ְמ ַסּיֵם ֶא ְ ּדֹורׁש ֶאת "ה ָּפ ִריץ ֵ נִ כְ נְ סּו ְמ ָׁש ְר ָתיו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץ ְּופנֵ ֶיהם ֲחמּורֹות ֵסבֶ רַ . ַּת ְׁשלּום ַהחֹוב ַהּגָ דֹול" ָא ְמרּו ּבְ קֹול ָרםַ ,אְך לְ ַת ְד ֵה ָמ ָתם ָּפ ַרץ ר' מ ֶֹׁשה נֹוטף ִריר ּולְ נֶ גֶ ד ֵעינֵ ֶיהם ַהּנִ ְד ָהמֹות רּועּ ,כְ ֶׁש ִּמ ִּפיו ֵ ַחּיִים ּבִ ְצחֹוק ָּפ ַ "מה ָּק ָרה לֹו"? ָׁש ֲאלּו ַה ְמ ָׁש ְר ִתים ֶאת ָיָצא ּבִ ְמחֹול ִעוְ ִעים ּכְ ִׁשּכֹורַ . ָה ִאיׁש ֶׁש ַּיָׁשב ּבַ ַּצד ,וְ ַהּלָ ה ִהּבִ יט ַעל ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ּבְ ֶח ְמלָ ה ,וְ ָא ַמר: "מ ְסּכֵ ןִ ,ה ְתּבַ ּלְ ָעה ָעלָ יו ַּד ְעּתֹו ֵמרֹב ָצרֹותִׁ .שּגָ עֹון ָק ֶׁשה נָ ַפל ָעלָ יו ִ ת־החֹוב"ִ .מּתֹוְך ּבִ לְ ּבּול ֵמרֹב ַמ ְחסֹור וְ עֹנִ י ,וְ ֵאין לָ כֶ ם ִמ ִּמי לִ ְתּב ַֹע ֶא ַ חּוׁשיםְ ,יָצאּו ַה ְמ ָׁש ְר ִתים ִמּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַחּ ,ור' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ָק ַרס ַעל־ ִ ּכִ ְסאֹו וְ ִה ְתנַ ֵּשׁף ּבְ ָחזְ ָקה ּכְ ָא ָדם ֶׁשּנִ ַּצל ֵמ ֶחבֶ ל ַה ְּתלִ ּיָה. "ּומה מֹוׁש ַיע ,אּולָ ם לְ ֶפ ַתע ָּפנָ ה ַהּלָ ה וְ ָׁש ַאלָ : הּוא ִהּבִ יט ַעל ִיְדידֹו ּכְ ִ ִעם ַהחֹוב ֶׁשּלִ י? ָמ ַתי ְּת ִׁשיבֵ הּו לִ י"? לְ ֶרגַ ע ִהּבִ יט ּבֹו ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ׁשֹוטה ַהּכְ ָפר, ת־ע ְצמֹו ּכְ ֶ ּבִ ְמבּוכָ הִּ ,ומּיָד ֵה ֵחל ּבַ ַה ָּצגָ ה וְ נִ ָּסה לְ ַה ְראֹות ֶא ַ "אינְ ָך ִמ ְתּבַ ּיֵׁש? אּולָ ם ַה ִּיָדיד ָּת ַפס אֹותֹו ּבִ זְ רֹועֹו וְ ִה ְר ִעים ָעלָ יו ּבְ קֹולֹוֵ : ֲה ֵרי ֲאנִ י נָ ַת ִּתי לְ ָך ֶאת ָה ֵע ָצה לְ ִה ְׁש ַּתּטֹות ּכְ ֵדי לְ ִהּנָ ֵצל ִמ ֵיד ֶיהם ֶׁשל ְמ ָׁש ְר ֵתי ַה ָּפ ִריץ ,וְ ַא ָּתה ֵמ ֵעז לְ ִה ְׁש ַּת ֵּמׁש ּבָ ֵע ָצה ֶׁשּלִ י ּכְ נֶ גְ ִּדי"?! ַהּנִ ְמ ָׁשל ּנֹודע ּבִ ְמ ָׁשלָ יו ּבְ ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א זֶ הִ ,ה ְמ ִׁשיל ַה ַּמּגִ יד ִמּדּוּבְ נָ אֶׁ ,ש ַ ַהּקֹולְ ִעיםֶ ,את ִמ ַּדת ַהּכָ ַרת ַהּטֹוב ֶׁש ָאנּו ְצ ִריכִ ים לְ ַהּכִ יר לַ ָּקּבָ "ה ַעל ל־יָמינּוָ .א ְמנָ ם ַה ָּקּבָ "ה נָ ַתן לָ נּו ֶאת אֹותנּו ּכָ ֵ אֹותנּו וְ זָ ן ָ ֶׁשהּוא ְמכַ לְ ּכֵ ל ָ ּיִּסּורים ֶׁשּלָ נּו ,אּולָ ם ּגַ ם נָ ַתן ּכ ַֹח ַה ִּשׁכְ ָחה ּכְ ֵדי לִ ְׁשּכ ַֹח ֶאת ַה ְּתלָ אֹות וְ ַה ִ ּנֹותן לָ נּו ּכ ַֹח ְּומ ַחּיֶה ל־ה ֵעת ִמי הּוא ַה ֵ לָ נּו ֶאת ּכ ַֹח ַהּזִ ּכָ רֹון ּכְ ֵדי ֶׁשּנִ זְ ּכֹר ּכָ ָ ל־רגַ ע .וְ ִאם־ּכֵ ןּ ,כֵ ַיצד ְמ ֻסּגָ לִ ים ָאנּו לְ ִה ְׁש ַּת ֵּמׁש ּבַ ִּשׁכְ ָחה אֹותנּו ּבְ כָ ֶ ָ ֶׁש ַה ָּקּבָ "ה נָ ַתן לָ נּו ּבְ ַע ְצמֹו ,וְ ִע ָּמּה ָאנּו ִמ ְׁש ַּת ְּמ ִׁשים נֶ גְ ּדֹו ּכְ ֵדי לִ ְׁשּכ ַֹח ּדֹומים לְ אֹותֹו ֻּפנְ ְּד ַקאי ֶׁש ִה ְׁש ַּת ֵּמׁש ֶאת רֹב טּובֹו ָעלֵ ינּו?! ֲה ֵרי ּבְ כָ ְך ָאנּו ִ ּבַ ֲע ָצתֹו ֶׁשל ִיְדידֹו ּכְ נֶ גְ ּדֹו .וְ ַת ַחת זֹאת ָאנּו ְצ ִריכִ ים לְ ִה ְתנַ ֵהג ּכָ ָראּוי, ל־ח ְסּדֹו ַהּגָ דֹול ִע ָּמנּו ּולְ בָ ֵרְך ל־ה ֵעת לְ הֹודֹות ּולְ ַהּלֵ ל לַ ה' ַע ַ וְ לִ זְ ּכֹר ּכָ ָ נֹותן לָ נּו לְ ַה ְׂשּבִ ַיע ֶאת־נַ ְפ ֵׁשנּו. ּבְ כַ ּוָנָ ה ַעל ַה ָּמזֹון וְ ַה ֶּשׁ ַפע ֶׁשהּוא ֵ ֻמ ְרגָָ ּגל הֲ לָ כֹות וַ הֲ לִ יכֹות ּתֹורה ,לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ַעל ֲאכִ ילַ ת ן־ה ָ • ִמ ְצוַ ת ֲע ֵׂשה ִמ ַ ַּפת ּכְ ֵדי ְׂשבִ ָיעהֶׁ ,שּנֶ ֱא ַמר "וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת־ה' ל־ה ָא ֶרץ ַהּטֹבָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַתן־לָ ְך"( .מסכת ברכות) ֹלקיָך ַע ָ ֱא ֶ ּתֹורהּ ,כְ מֹו ֶׁש ָא ְמרּו ן־ה ָ • ְׁשֹלׁש ַהּבְ ָרכֹות ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֵהן ִמ ַ ּתֹורה? ּובֵ ַרכְ ָּת -זֹו ּבִ ְרּכַ ת ן־ה ָ ֲחזַ "ל ִמּנַ יִן לְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִמ ַ ל־ה ָא ֶרץ -זֹו ּבִ ְרּכַ ת ֹלקיָך -זֹו ּבִ ְרּכַ ת ַהּזִ ּמּוןַ ,ע ָ ַהּזָ ןֶ ,את־ה' ֱא ֶ יְרּוׁשלָ יִםּ ,ובִ ְרּכַ ת ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב ָה ָא ֶרץַ ,הּטֹובָ ה – זֹו ּבֹנֵ ה ָ יְהֹוׁש ַע נּוה .נֻ ַּסח ּבִ ְרּכַ ת ַהּזָ ן ִּת ֵּקן מ ֶֹׁשה ַרּבֵ נּוֻ , ּבְ יַבְ נֶ ה ִּת ְּק ָ ִּת ֵּקן ּבִ ְרּכַ ת ָה ָא ֶרץ ,וְ ָדוִ ד ְּוׁשֹלמֹה ּבְ נֹו ִּת ְּקנּו נֻ ַּסח ּבִ ְרּכַ ת ּבֹנֵ ה יְרּוׁשלָ יִם( .ערוך השולחן) ָ ּמֹוציאֲ .אבָ ל • ָאכַ ל ַּפת ֲא ִפּלּו ּכָ לְ ֶׁשהּוַ ,חּיָב ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ִ ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֵאינֹו ַחּיָב ַעד ֶׁשּיֹאכַ ל ּכְ ִׁשעּור ּכַ ּזַ יִת ּבִ כְ ֵדי ֲאכִ ילַ ת ְּפ ָרסּ ,ובְ ִׁשעּור זֶ ה ִחּיּובֹו ַרק ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן וְ ִאם ִה ְס ַּת ֵּפק ִאם ּכְ בָ ר ּבֵ ַרְךֹ ,לא יְבָ ֵרְך ׁשּוב ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ְּס ֵפק ְּד ַרּבָ נָ ן לְ ָה ֵקל. ַאְך ִמי ֶׁש ָאכַ ל וְ ָׂשבַ ע וְ ִה ְס ַּת ֵּפק ִאם ּבֵ ַרְך ,חֹוזֵ ר ְּומבָ ֵרְךִ ,מ ְּפנֵ י ּתֹורהַ ,אְך ֹלא יְבָ ֵרְך ֶאת ַהּבְ ָרכָ ה ָה ְרבִ ִיעית ן־ה ָ ֶׁש ִחּיּובֹו ִמ ַ ֶׁש ִהיא ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן( .הברכה והלכותיה) • ָאכַ ל ּבְ ָמקֹום ֶא ָחדָ ,צ ִריְך לְ בָ ֵרְך ּבַ ָּמקֹום ֶׁש ָאכַ ל .וְ ִאם ָיָצא ִמ ְּמקֹומֹו ק ֶֹדם ֶׁשּבֵ ַרְךֲ ,אזַ י ִאם ָע ָׂשה זֹאת ּבְ זָ דֹון ֲיַחזֹר לִ ְמקֹומֹו ,וְ ִאם ּבֵ ַרְך ּבַ ָּמקֹום ֶׁשּנִ זְ ּכַ ר ָיָצא ֵיְדי חֹובָ ה .וְ ִאם ָט ָעה וְ ָׁשכַ ח ,יֹאכַ ל ּבַ ָּמקֹום ַה ֵּשׁנִ י עֹוד ְמ ַעט ַּפת ּובְ כָ ְך ְיַמ ִׁשיְך ְס ֻע ָּדתֹו וִ יבָ ֵרְך ,וְ ִאם ֵאין לֹו ַּפת יְבָ ֵרְך ּבַ ָּמקֹום ֶׁשּנִ זְ ּכַ ר. וַ ֲחזַ "ל ְמ ַס ְּפ ִרים ַעל ַרּבָ ה ּבַ ר־ּבַ ר ָחנָ ה ֶׁש ָחזַ ר לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ּומ ָצא יֹונַ ת זָ ָהב ּכְ ָׂשכָ ר( .שלחן ערוך) ַה ָּמזֹון ּבַ ָּמקֹום ֶׁש ָאכַ לָ , • ִמי ֶׁש ָאכַ ל וְ נִ ְת ַעּכֵ ב ִמּלְ בָ ֵרְך ַעל ַה ָּמזֹון ,יָכֹול לְ בָ ֵרְך ּכָ ל־זְ ַמן ֶׁש ֲע ַדיִן ָׂשבֵ ַע ֵמ ֲאכִ ילָ תֹו ,וְ ֵאין ִׁשעּור לַ ּזְ ַמן ַהּזֶ הֲ .אבָ ל ִאם יֹותר( .שער המזרח) ָעבְ רּו ַּ 72דּקֹות ֵמ ֲאכִ ילָ תֹוֵ ,אין לֹו לְ בָ ֵרְך ֵ יֹותר ֵמ ַה ְּת ִפּלָ הֶׁ ,ש ַה ְּת ִפּלָ ה ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן • יִּזָ ֵהר ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֵ יְתא( .טעמי המנהגים) אֹור ָ ּובִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִמ ְּד ַ • ּכָ ַתב ָה ֵאלִ ּיָה ַרּבָ ה "יְבָ ֵרְך ּבְ ֵא ָימה" ,וְ ַה ְּשׁלָ "ה ּכָ ַתב ָ"ר ִא ִיתי ֵמ ַה ְמ ַד ְק ְּד ִקים נִ זְ ָה ִרים לָ ׂשּום ּבֶ גֶ ד ֶעלְ יֹון ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּכְ מֹו ּבִ ְׁש ַעת ַה ְּת ִפּלָ הִּ ,ומנְ ָהג טֹוב ּובִ ְפ ָרט ּכְ ֶׁשּיֵׁש זִ ּמּון". • ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ּבְ ַמ ֶּסכֶ ת ּבְ ָרכֹותֶׁ ,שֹּלא יְבָ ֵרְך ָא ָדם ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּבְ לִ ּבֹו .וְ לָ כֵ ן יְבָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּבְ קֹול ָרםּ ,כְ ֵדי ֹאמרּו ּבָ נָ יו ַא ֲח ָריו אֹות ּבְ אֹותִ ,מּלָ ה ּבְ ִמּלָ ה( .אורחות חיים) ֶׁשּי ְ • ָצ ִריְך לְ בָ ֵרְך ּבִ ִיׁשיבָ ה וְ ֹלא ּבַ ֲע ִמ ָידה ,וְ ֹלא ֵיֵׁשב ּבַ ֲה ִסּבָ ה ימה ּובְ ְיִר ָאה( .שולחן ערוך) ֶׁשהּוא ֶּד ֶרְך ּגַ ֲאוָ הֶ ,אּלָ א ֵיֵׁשב ּבְ ֵא ָ • ָאסּור לַ ֲעׂשֹות ְמלָ אכָ ה ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ,וַ ֲא ִפּלּו ָּדבָ ר ַקלּ .כִ י ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון נֶ ְח ֶׁשבֶ ת ּכְ מֹו ְּת ִפּלַ ת ָה ֲע ִמ ָידה ֶׁש ָאסּור לִ ְרמֹז ּיֹוצא ּבָ זֶ ה( .בן־איש־חי) ּבְ ֵעינָ יו וְ לִ ְקרֹץ ּבִ ְׂש ָפ ָתיו וְ כַ ֵ • ָאסּור לְ ַה ְפ ִסיק ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון לַ ֲענֹות ְּדבָ ִרים ֶׁשּבִ ְק ֻד ָּשׁה, ּכְ גֹון ַק ִּדיׁש ְּוק ֻד ָּשׁה ּובָ ְרכּוֲ .אבָ ל ּבַ ּבְ ָרכָ ה ָה ְרבִ ִיעית ַר ַּשׁאי יאת ְׁש ַמע( .ערוך השולחן) לַ ֲענֹותּ ,כְ ִדין ַהּנִ ְמ ָצא ּבְ בִ ְרכֹות ְק ִר ַ • ַה ְמ ַד ְק ֵּדק ,יִּזָ ֵהר לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר ַּדוְ ָקא, עֹורר ַהּכַ ּוָנָ ה( .הב"ח) ֶׁש ַהּכְ ָתב ְמ ֵ ּלֹות ָיהֶׁ ,שֹּלא • יְכַ ּוֵן ְמאֹד ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּובְ ִד ְקּדּוק ִמ ֶ עֹורר יִבְ לְ ֵעם ,וְ ַאל יְבָ ֵרְך ֶאּלָ א ִמּתֹוְך ַה ִּסּדּורּ ,כִ י ַהּכְ ָתב ְמ ֵ ֶאת ַהּכַ ּוָנָ ה( .מדרש תלפיות) • וְ ָׁש ַמ ְע ִּתי ּבְ ֵׁשם ַרּבָ נָ ן ְק ִׁש ָיׁש ֵאיַּ ,ד ֲא ִפּלּו ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון הֹוסיף וְ ֶׁשֹּלא לִ גְ ר ַֹע, ָהיּו ְמבָ ְרכִ ים ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר ֶׁשֹּלא לְ ִ סּוקים ַהּבָ ִאים ּבְ תֹוְך עֹורר ַהּכַ ּוָנָ הּ .ובִ ְפ ָרט ּבְ כָ ל ַה ְּפ ִ וְ גַ ם ְמ ֵ אֹומ ָרם ּולְ נַ ְּק ָדם ּבַ ּנִ ּקּוד ַהּכָ תּוב ַה ְּת ִפּלֹות ּכֻ ּלָ ם ָראּוי לְ ְ וְ ַט ֲע ָמם ּגַ ם־ּכֵ ן ,וְ ֵאין לְ ַׁשּנֹות ּכְ חּוט ַה ַּשׂ ֲע ָרה ,וְ כֵ ן ּכָ ַתב ָה ֲא ִריזַ "לּ .וכְ בָ ר נָ ְתנּו ִס ָּמן ְּד ָצ ִריְך לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר ם־ה ֵּס ֶפר יָׁשּוב ַמ ֲח ַׁשבְ ּתֹו ָה ָר ָעה", "א ַמר ִע ַ ל־ּפהְּ ,ד ָ וְ ֹלא ּבְ ַע ֶ וְ ִת ְהיֶה ְּת ִפּלָ תֹו זַ ּכָ ה ּבְ כַ ּוָנָ ה ְרצּויָה( .רבי חיים פאלאג'י) אֹותן ַהּבְ ָרכֹות ְמלַ ּוִין אֹותֹו • ַה ְמבָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּבְ כַ ּוָנָ הָ , ּומכְ ִריז לְ ָפנָ יו ֶׁשּבֵ ַרְך לַ ָּקּבָ "ה ּבְ כַ ּוָנָ ה( .זוהר) ּבְ ֵעת ְּפ ִט ָירתֹו ַ • ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים אֹו ְמבָ ְרכִ ים ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּבְ כַ ּוָנָ ה ,זֹוכִ ים ן־ע ֶדן( .הרוקח) לְ ֵמ ָאה ִמינֵ י וְ ָר ִדין ַהּגְ ֵדלִ ים ְסבִ יב נַ ַחל ּגַ ֵ מֹופת ַעל • ַהּזָ ִהיר ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּובִ ְרכֹות ַהּנֶ ֱהנִ יןֲ ,הֹלא זֶ ה ֵ ל־ע ְצמֹו ֶׁשּיֵׁש ֱאמּונָ תֹו ַהּטֹובָ ה וְ ַעל זְ כּות לִ ּבֹו ,וְ הּוא ֵמ ִעיד ַע ַ יַהדּותֹו ׁש ֶֹרׁש וְ ִע ָּקר וְ הּוא ָח ִסיד וִ ֵירא ֵח ְטא( .כד הקמח) לְ ֲ אֹור ָיְתא ,וְ כֵ ן • ּגַ ם נָ ִׁשים ַחּיָבֹות ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֶׁש ִהיא ִמ ְּד ַ ְק ַטּנִ ים ַחּיָבִ ים ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן ּכְ ֵדי לְ ַחּנְ כָ ם ּבַ ִּמ ְצֹות( .שולחן ערוך) • ְסגֻ ּלָ ה לְ ִה ְת ַע ֵּשׁר ִאם יְבָ ֵרְך ּבְ ִׂש ְמ ָחה ּובְ קֹול ָרםּ ,כְ מֹו ֹלא־יֹוסף ֶע ֶצב ִע ָּמּה", ִ ֶׁשּכָ תּוב "ּבִ ְרּכַ ת ה' ִהיא ַת ֲע ִׁשיר וְ יֹותר אֹור ָיְתאֵ , ּבִ ְרּכַ ת ה' ִהיא ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֶׁש ִהיא ִמ ְצוָ ה ְּד ַ יֹוסיף ֶע ֶצב ִע ָּמּה ִמ ְּשׁ ָאר ּבִ ְרכֹות ַהּנֶ ֱהנִ ין ֶׁש ִּמ ְּד ַרּבָ נָ ן ,וְ ִאם ֹלא ִ "היא ַת ֲע ִׁשיר"( .החיד"א) ֶאּלָ א יְבָ ֵרְך ּבְ ִׂש ְמ ָחה ּובְ קֹול ָרם ִ - ׁשֹור ְטקֹוב ָהיָה ַמזְ ִהיר לַ ֲח ִס ָידיו, • ַרּבִ י ָּדוִ ד מ ֶֹׁשה ִמ ְּט ְ ּנֹוהגֹות ּבַ ּיֹוםּ ,כְ מֹו ִצ ִיצית ֶׁשּבַ ּלַ יְלָ ה ֶׁש ֵאין ּבֹו ּכַ ָּמה ִמ ְצֹות ֶׁש ֲ ְּות ִפּלִ ין ,יֹאכְ לּו ַּפת ּבַ ְּס ֻע ָּדהּ ,כְ ֵדי ֶׁשּיּוכְ לּו לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת יְתא( .אור ישראל) אֹור ָ ַה ָּמזֹון ֶׁש ִהיא ִמ ְּד ַ 3 בס"ד ּ ָפ ָר ׁ ַשת ֵע ֶקב ֵמאאוֹ ְצרוֹ ﬨ ֱאמ ּו ִניםם ּ ְפ ִניני ֵני ָא ֵמן ו ְּת ִפ ָּלה ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ְמ ַקיֶּ ֶמת ֶאת ִבּ ְרכַּ ת ַהגּוֹי הגּוֹי "בּרוִּ תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים" )ז יד( ָ "א ַמר ַר ִבּי ַתּנְ חוּםִ :אם ירוּשׁ ְל ִמי ְ)בּ ָרכוֹת ח ח( ָדּ ְרשׁוּ ִמ ָפּסוּק זֶ הָ : ִבּ ַ ֵבּ ַרכְ גּוֹי – ֲענֵ ה ַא ֲח ָריו ָא ֵמןִ ,דּכְ ִתיב'ָ :בּרוִּ תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים'", וְ יֵ שׁ ְל ָה ִביןֵ :היכָ ן נִ ְר ְמזָ ה ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ְבּ ָפסוּק זֶ ה? דוֹלי ָה ִראשׁוֹנִ ים ְבּ ִס ְפרוֹ ַ'פ ֲּענַ ח ָרזָ א': ֵפּ ֵרשׁ ַר ֵבּנוּ יִ ְצ ָחק ַה ֵלּוִ י ִמגְּ ֵ ִמכָּ ֶ שׁנָּ ַקט ַה ָפּסוּק'ָ :בּרוִּ תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים" ,וְ א ִ'תּ ְת ָבּ ֵרִ מכָּ ל ָה ַע ִמּים'ָ ,ל ַמ ְדנוּ ֶשׁ ִה ְתגַּ ְשּׁמוּת ִבּ ְרכַּ ת ָה ַע ִמּים ְתּלוּיָ ה ְבּכָ ֶ שׁ ָאנוּ נְ ַהוֶּ ה אוֹתהּ ַבּ ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַא ֲח ֶר ָיה. וּנְ ַקיֵּ ם ָ "מ ְפּנֵ י ָמה ְל ִפי יְ סוֹד זֶ ה נוּכַ ל ְל ָה ִבין ֶאת ִדּ ְב ֵרי ַה ִמּ ְד ָרשׁ )ב"ר ס יג(ִ : עוֹב ֵדי א נִ ְפ ְק ָדה ִר ְב ָקה ַעד ֶשׁנִּ ְת ַפּ ֵלּל ָע ֶל ָיה יִ ְצ ָחק? ֶשֹּׁלא יִ ְהיוּ ְ אשׁית כד ]שׁ ֵבּ ְרכוּהָ ְ)בּ ֵר ִ אוֹמ ִריםְ :תּ ִפ ָלּ ֵתנוּ ָע ְשׂ ָתה ֵפּרוֹת" ֶ כּוֹכָ ִבים ְ "אח ֵֹתנוּ ַא ְתּ ֲהיִ י ְל ַא ְל ֵפי ְר ָב ָבה"[ .וְ ִהנֵּ הִ ,דּ ְב ֵרי ַה ִמּ ְד ָרשׁ נִ ְר ִאים ס(ֲ : רוּשׁ ְל ִמי ֶשׁיֵּ שׁ ַל ֲענוֹת ָ'א ֵמן' ַעל ִבּ ְרכַּ ת סוֹת ִרים ְל ִד ְב ֵרי ַהיְּ ַ אוֹרה ְ ִלכְ ָ גּוֹי כְּ ֵדי ְל ַקיֵּ ם ֶאת ַה ְבּ ָרכָ ה? ַאְ ל ִפי ֵבּאוּרוֹ ֶשׁל ַה ַ'פּ ֲּענַ ח ָרזָ א' נוּכַ ל ְל ָת ֵרץ :כֵּ יוָ ן ֶשׁ ִקּיּוּם ִבּ ְרכַּ ת יוֹתר ַהגּוֹי ָתּלוּי ַבּ ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ֶשׁל ַה ִמּ ְת ָבּ ֵר ,וַ ֲה ֵרי 'גָּ דוֹל ָהעוֹנֶ ה ָא ֵמן ֵ "תּ ִפ ָלּ ִתי ָע ְשׂ ָתה לוֹמרְ : ֵמ ַה ְמּ ָב ֵרךְ' ְ)בּ ָרכוֹת נג ב(ָ ,אכֵ ןַ ,הגּוֹי א יוּכַ ל ַ ֵפּרוֹת". "בּרוִּ תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל ֶר ֶמז ִליסוֹד זֶ ה נוּכַ ל ִל ְלמֹד ִמ ְסּ ִמיכוּת ַה ָפּסוּקָ : ָה ַע ִמּים – א יִ ְהיֶ ה ְבָ ע ָקר וַ ֲע ָק ָרה"; ְל ַל ְמּ ֵדנוּ כִּ י ִאם ָאנוּ נְ ַהוֶּ ה וּנְ ַקיֵּ ם ֶאת ִבּ ְרכַּ ת ָה ַע ִמּים ְבּ ֶא ְמ ָצעוּת ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַא ֲח ֶר ָיה ,א יִ ְהיֶ ה ָבּנוּ ָע ָקר וַ ֲע ָק ָרה – כְּ ִפי ֶשׁ ָהיָ ה ֵא ֶצל ִר ְב ָקהֶ ,שׁ ֻה ְצ ַרךְ יִ ְצ ָחק ְל ִה ְת ַפּ ֵלּל "תּ ִפ ָלּ ֵתנוּ ָע ְשׂ ָתה ֵפּרוֹת". ֹאמרוּ ַהגּוֹיִ יםְ : ָע ֶל ָיה כְּ ֵדי ֶשֹּׁלא י ְ ָדּ ַרשׁ ַר ִבּי ָמ ְר ְדּכַ י ַהכּ ֵֹהן ִמ ְצּ ַפת ַבּ ַעל ִ'שׂ ְפ ֵתי כּ ֵֹהן': תּוֹרה "כָּ ל ַה ִמּ ְצוָ ה" – ִבּ ְלשׁוֹן ַאף ֶשׁ ִה ְצ ַטוֵּ ינוּ ְבּ ַת ְריָ "ג ִמ ְצווֹת נָ ְק ָטה ַה ָ דּוֹרשׁ ִמן ָה ָא ָדם ֶא ָלּא יָ ִחידְ ,ל ַל ְמּ ֵדנוּ כִּ י ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא ֵאינוֹ ֵ ְל ַקיֵּ ם כָּ ָראוּי ֶאת ַה ִמּ ְצוָ ה ַה ָבּ ָאה ְל ָפנָ יו ַעכְ ָשׁוִ , וּמתּוֹ כָּ ֻ מ ְב ָטח לוֹ ֶשׁיְּ ַקיֵּ ם ַא ֲח ֶר ָיה ֶאת ַה ִמּ ְצווֹת כֻּ ָלּן ,כְּ ִפי ֶשׁ ָא ְמרוּ ֲחכָ ִמים ָ)אבוֹת ד ב(: גּוֹר ֶרת ִמ ְצוָ ה". "מ ְצוָ ה ֶ ִ ְל ִפי יְ סוֹד זֶ ה ֵבּ ֵאר ַה ִ'שּׂ ְפ ֵתי כּ ֵֹהן' ֶאת ַה ַטּ ַעם ֶשׁ ָקּ ְבעוּ ְבּנֻ ַסּח ִבּ ְרכַּ ת "א ֶשׁר ִק ְדּ ָשׁנוּ ְבּ ִמ ְצו ָֹתיו" – ִבּ ְלשׁוֹן ַר ִבּיםַ ,אף ֶשׁ ַה ְבּ ָרכָ ה ַה ִמּ ְצווֹתֲ : ִמ ְתיַ ֶח ֶסת ְל ִמ ְצוָ ה ַא ַחת; ְל ַל ְמּ ֵדנוּ כִּ י ְבּכ ָֹחהּ ֶשׁל ִמ ְצוָ ה ַא ַחת ַהנַּ ֲע ֵשׂית כָּ ָראוּי ְל ָה ִביא ֶאת ָה ָא ָדם ְל ִקיּוּם ַה ִמּ ְצווֹת כֻּ ָלּן. מוֹסדוֹת יִ שּׁוּב נִ ְפ ָלא ַל ְשּׁ ֵא ָלה ָא ַמר ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ֱא ִל ֶיעזֶ ר ֶבּן ָדּוִ ד רֹאשׁ ְ 'אוֹר ָה ֱא ֶמת' ְבּ ֶא ְל ָעד: לוֹמר חוֹב ֵתנוּ ַ ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת ְמנָ חוֹת )מג ב( ָדּ ַרשׁ ַר ִבּי ֵמ ִאיר ִמכָּ תוּב זֶ ה ֶאת ָ שׁוֹאל קיךָ ֵ "מ ָאה ה' ֱא ֶ ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ְבּכָ ל יוֹם .כִּ ְביָ כוֹל נֶ ֱא ָמר בּוֵֹ : יּוֹרד ָע ֵלינוּ ְבּכָ ל יוֹם דוּע כִּ י ְלכָ ל ַה ֶשּׁ ַפע ֶה ָעצוּם ֶשׁ ֵ ֵמ ִע ְמּ ."וַ ֲהלוֹא יָ ַ ִמ ְמּ ִ רוֹמים זוֹכִ ים ָאנוּ ִבּזְ כוּת ֲא ִמ ַירת ַה ְבּ ָרכוֹת וַ ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַא ֲח ֵר ֶיהן ְ)ר ֵאה ז ַֹהר וַ יֵּ ֶל רפה ב; 'כַּ ד ַה ֶקּ ַמח' ֵע ֶרְ בּ ָרכָ ה וָ עוֹד(. 'שׁוֹאל' ְבּיַ ַחס ַל ְבּ ָרכוֹת ֵ נִ ְמ ָצא ֶשׁ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא ִהנּוֹ ִבּ ְב ִחינַ ת 'שּׁוֹאל' ֵמ ִשׁיב ְל ַמ ְשׁ ִאיל ֶאת ַה ֵח ֶפץ ֶשׁ ָאנוּ ְמ ָב ְרכִ ים אוֹתוֹ; כְּ ִפי ֶשׁ ֵ אוֹמ ִרים מוּרת כָּ ל ְבּ ָרכָ ה וְ ָא ֵמן ֶשׁ ְ ֶשׁ ָשּׁ ַאל ,כָּ ַ ה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא – ְתּ ַ ָאנוּ ְל ָפנָ יוֵ ,מ ִשׁיב ָלנוּ ְבּ ֶשׁ ַפע ְבּ ָרכוֹת וְ ַה ְצ ָלחוֹת ֶשׁ ִמּכּ ָֹחן ָאנוּ ַחיִּ ים וְ ַקיָּ ִמים. היךָ ַעל ָה ָא ֶרץ ַהטּ ָֹבה ֲא ֶשׁר נָ ַתן וּב ַרכְ ָתּ ֶאת ה' ֱא ֶ "וְ ָאכַ ְל ָתּ וְ ָשׂ ָב ְע ָתּ ֵ ָל) "ח י( תוּבים :כָּ תוּב ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת ְבּ ָרכוֹת )לה א( ִה ִצּיגוּ ֲחכָ ִמים ְס ִת ָירה ֵבּין ַהכְּ ִ ֶא ָחד ֵ אוֹמר לוֹאהּ" ,וְ כָ תוּב ַא ֵחר ֵ וּמ ָ "לה' ָה ָא ֶרץ ְ אוֹמר ְ)תּ ִה ִלּים כד א(ַ : "לה' ָה ָא ֶרץ ְ)תּ ִה ִלּים קטו טז(" :וְ ָה ָא ֶרץ נָ ַתן ִל ְבנֵ י ָא ָדם" .וְ ֵת ְרצוַּ : לוֹאהּ" – ַעד ֶשׁיְּ ָב ֵרָ ה ָא ָדם ַעל ְמזוֹנוֹ" ,וְ ָה ָא ֶרץ נָ ַתן ִל ְבנֵ י ָא ָדם" וּמ ָ ְ –ל ַא ַחר ֶשׁיְּ ָב ֵר. ְ דוֹלי ַחכְ ֵמי ֶר ֶמז ְל ִד ְב ֵרי ַהגְּ ָמ ָרא ָדּ ַרשׁ ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ֲעזַ ְריָ ה ִפיגוֹ ִמגְּ ֵ היךָ", "וּב ַרכְ ָתּ ֶאת ה' ֱא ֶ ִא ַיט ְליָ הִ :אם ִל ְפנֵ י "וְ ָאכַ ְל ָתּ וְ ָשׂ ָב ְע ָתּ" ְתּ ַקיֵּ ם ֵ "על ָה ָא ֶרץ ַהטּ ָֹבה ֲא ֶשׁר נָ ַתן ָל." ֲאזַ י ִתּזְ כֶּ ה ֶשׁיְּ ֻקיַּ ם ְבַּ : ִלגְ ֻד ָלּתוֹ ֶשׁל ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא ֵאין ֵח ֶקר טּוֹבה ְתּלוּיָ ה ַבּ ְבּ ָרכָ ה ַק ָבּ ַלת ַה ָ ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת וְ ָא ֵמן הוֹשׁ ַע' 'כֶּ ֶסף נִ ְב ָחר'; 'נַ ֲח ַלת יַ ֲעקֹב יְ ֻ עוֹלם מוֹליד ְל ָ א יִ ְהיֶ ה ְבָּ ע ָקר – ֶשׁ ֵאינוֹ ִ וּב ְב ֶה ְמ ֶתּ) "ז יד( "א יִ ְהיֶ ה ְבָ ע ָקר וַ ֲע ָק ָרה ִ "א ַמר ַר ִבּי יִ ְצ ָחקִ :מ ְפּנֵ י ָמה ָהיוּ מוּבאָ : ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת יְ ָבמוֹת )סד א( ָ קוּרים? ִמ ְפּנֵ י ֶשׁ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא ִמ ְת ַאוֶּ ה ִל ְת ִפ ָלּ ָתן ֶשׁל בוֹתינוּ ֲע ִ ֲא ֵ אוֹרה יֵ שׁ ִל ְתמ ַֹהֲּ :הלוֹא ֻה ְב ַטח ְבּ ָפסוּק זֶ ה ַל ַצּ ִדּ ִיקים ַצ ִדּ ִיקים" ,וְ ִלכְ ָ תּוֹרה כִּ י א יִ ְהיֶ ה ָבּ ֶהם ָע ָקר וַ ֲע ָק ָרה? שׁוֹמ ֵרי ַה ָ ְ נִ ְר ֶאה כִּ י כְּ ֵדי ְליַ ֵשּׁב זֹאת ָט ַרח ַר ִשׁ"י ְל ָפ ֵרשׁ כָּ אן'" :א יִ ְהיֶ ה ְב מוֹליד לוֹמר :א יִ ְהיֶ ה ְבָּ ע ָקר ֶשׁ ֵאינוֹ ִ מוֹליד" ,כְּ ַ ָע ָקר' – ֶשׁ ֵאינוֹ ִ בוֹתינוּ ֶשׁ ִה ְת ַאוָּ ה ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא אוּלם יִ ְהיֶ ה ְבָּ ע ָקר כַּ ֲא ֵ עוֹלםָ , ְל ָ ִל ְת ִפ ָלּ ָתם וְ ָלכֵ ן א ִ הוֹלידוּ ֶא ָלּא ְל ַא ַחר ֶשׁ ִה ְת ַפּ ְלּלוּ ַעל ָצ ָר ָתם. "וְ ֵה ִסיר ה' ִמ ְמּ כָּ ל ח ִֹלי" )ז טו( דוּעים ֵהם ִדּ ְב ֵרי ַהטּוּר )או"ח מו( ֶשׁ ָדּוִ ד ַה ֶמּ ֶלָ ע ָליו ַה ָשּׁלוֹם ִתּ ֵקּן יְ ִ ְל ָב ֵרֵ מ ָאה ְבּ ָרכוֹת ְבּכָ ל יוֹם .כָּ ָ ע ַצר ֶאת ַה ַמּגֵּ ָפה ֶשׁ ָפּ ְר ָצה ִבּזְ ַמנּוֹ חוּרי יִ ְשׂ ָר ֵאל ְבּכָ ל יוֹם. וּמ ֲח ָמ ָתהּ ֵמתוּ ֵמ ָאה ַבּ ֵ ֵ ֶר ֶמז ַל ְדּ ָב ִרים נוּכַ ל ִל ְלמֹד ִמן ַהכָּ תוּב ֶשׁ ְלּ ָפנֵ ינוּ" :וְ ֵה ִסיר ה' ...כָּ ל ח ִֹלי" "מ ְמּ– " ִבּזְ כוּת ִ ֹאמרוּ ְל ָפנָ יו ְבּכָ ל יוֹם. ימ ְט ִריָּ ה ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ֶשׁתּ ְ ְבּגִ ַ ימ ְט ִריָּ אוֹת ַהיָּ ָשׁן' עמ' מח ֵ'ס ֶפר ַהגִּ ַ אוּרים' 'יַ ְלקוּט ָה ִ ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ַמ ִצּילוֹת ִמ ַמּ ֲחלוֹת מוּאל' 'זִ כְ רוֹן ְשׁ ֵ גּוֹר ֶרת ִמ ְצוָ ה ִמ ְצוָ ה ֶ "כָּ ל ַה ִמּ ְצוָ ה ֲא ֶשׁר ָאנֹכִ י ְמ ַצוְּ ךָ ַהיּוֹם ִתּ ְשׁ ְמרוּן ַל ֲעשׂוֹת" )ח א( ֲא ִריכוּת יָ ִמים ִבּזְ כוּת ָא ֵמן קּוֹריץ' עמ' 19 ַ'ר ִבּי ִפּינְ ָחס ִמ ִ "וְ ַע ָתּה יִ ְשׂ ָר ֵאל ָמה ה' ֱאקֶי שׁ ֵֹאל ֵמ ִע ָמּ) "י יב( ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת ְמנָ חוֹת )מג ב( ָדּ ַרשׁ ַר ִבּי ֵמ ִאיר ִמ ָפּסוּק זֶ הֶ ,את )'מה' – ֵ'מ ָאה'(ַ .בּ ְסּ ָפ ִרים חוֹבת ֲא ִמ ַירת ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ְבּכָ ל יוֹם ָ ַ מוּבא כִּ י ַרק ְבּ ָרכָ ה ֶשׁנֶּ ֶענְ ָתה ְבּ ָ'א ֵמן' נֶ ְח ֶשׁ ֶבת דוֹשׁים ָ ַה ְקּ ִ וּמה יֻ ְמ ְתּקוּ ַה ְדּ ָב ִרים כַּ ֲא ֶשׁר נִ ְר ֶאה כִּ י ַאף ְבּ ָרכָ ה ֻמ ְשׁ ֶל ֶמתָ . דוּע כִּ י ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַעל ַה ְבּ ָרכוֹת נִ ְר ְמזָ ה ְבּ ָפסוּק זֶ הֶ ,שׁ ֲה ֵרי יָ ַ ימ ְט ִריָּ ה ְשׁמוֹת ֲ'הוָ יָ "ה' וְ ַ'א ְדנוּת' ,וְ ַה ִמּ ְתבּוֹנֵ ן ָ'א ֵמן' ִהיא ְבּגִ ַ סוּקנוּ תוּבים ִבּ ְפ ֵ הי-ךָ' ַהכְּ ִ יִ ְר ֶאה כִּ י ַאף ְשׁמוֹת ֲ'הוָ יָ "ה ֱא ֶ וּמכָּ אן כּוֹלל(ִ , )עם ַה ֵ ימ ְט ִריָּ ה ֶשׁל ָ'א ֵמן' ִ ִמ ְצ ָט ְר ִפים יַ ַחד ְלגִ ַ אשׁי ֵתּבוֹת כוֹתיו – ָר ֵ ֶשׁ ַעל ַה ְמּ ָב ֵרִ ל ְדאֹג ֶשׁיַּ ֲענוּ ָא ֵמן ְל ִב ְר ָ "שׁ ֵֹאל". זָ ֵקן ָבּא ַבּיָּ ִמים קים וַ ֲאדֹנֵ י ָה ֲאדֹנִ ים ָה ֵא-ל ַהגָּ דֹל ַהגִּ בֹּר קי ָה ֱא ִ קיכֶ ם הוּא ֱא ֵ "כִּ י ה' ֱא ֵ נּוֹרא" )י יז( וְ ַה ָ קּוֹריץ ְל ִק ְברוֵֹ ,ה ֵחל ְבּנוֹ ַר ִבּי הוֹרידוּ ֶאת ַה ַצּ ִדּיק ַר ִבּי ִפּינְ ָחס ִמ ִ כְּ ֶשׁ ִ מ ֶֹשׁה ִמ ַסּלוֹוִ ָיטא ִל ְבכּוֹת ָמ ָרהִ .מ ֶשּׁ ָר ָאה זֹאת ָא ִחיו ַר ִבּי יַ ֲעקֹב ִשׁ ְמשׁוֹן ִמזֶּ ְס ַלב ָתּ ָהה ְבּ ָפנָ יו ַעל ֵפּ ֶשׁר ִבּכְ יוֹ ַה ַמּרֱ .ה ִשׁיבוֹ ַר ִבּי מ ֶֹשׁה: עוֹמד ָא ִבינוּ ָל ֵתת ִדּין וְ ֶח ְשׁבּוֹן ִל ְפנֵ י ֶמ ֶל "בּוֹכֶ ה ֲאנִ י ֵמ ֲח ָר ָדה ַעל ֶשׁ ֵ ַמ ְלכֵ י ַה ְמּ ָלכִ ים". דּוֹאג?!"ָ ,תּ ַמהּ ַר ִבּי יַ ֲעקֹב ִשׁ ְמשׁוֹן" ,וַ ֲהלוֹא ֲענָ ק "על ָא ִבינוּ ַא ָתּה ֵ ַ ֶשׁ ָבּ ֲענָ ִקים הוּא!" "אכֵ ן כֵּ ן"ָ ,א ַמר ַר ִבּי מ ֶֹשׁהֲ , ָ יוֹתר, "א ָבל ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא גָּ דוֹל ֵ וְ כֵ ַיצד זֶ ה א ֶא ֱח ַרד?!" ַה ֶדּ ֶרְ ל ַהגִּ ַיע ְל ַד ְרגָּ תוֹ ֶשׁל חוֹנִ י וּב ְשׁמוֹ ִתּ ָשּׁ ֵב ַע" )י כ( "את ה' ֱאקֶיִ תּ ָירא אֹתוֹ ַת ֲעבֹד וּבוֹ ִת ְד ָבּק ִ ֶ ִבּזְ ַמנּוֹ ֶשׁל חוֹנִ י ַה ְמּ ַעגֵּ ל ִהכְּ ָתה ַבּצּ ֶֹרת ָק ָשׁה ְבּ ֶא ֶרץ יִ ְשׂ ָר ֵאלָ .פּנוּ הוּדים ְלחוֹנִ י ַה ְמּ ַעגֵּ ל ִוּב ְקּשׁוּהוּ ֶשׁיִּ ְת ַפּ ֵלּל ְל ִבטּוּל ַהגְּ זֵ ָרהֶ .מה ַהיְּ ִ ָע ָשׂה? ִס ֵמּן ְבּ ַמ ֵטּהוּ ִעגּוּל ַעל ְפּנֵ י ָה ֲא ָד ָמהָ ,ע ַמד ְבּתוֹכוֹ וְ ָא ַמר: עוֹלם! ָבּנֶ יָ שׂמוּ ְפּנֵ ֶיהם ָע ַלי ֶשׁ ֲאנִ י כְּ ֶבן ַבּיִ ת ְל ָפנֶ י. ִ"רבּוֹנוֹ ֶשׁל ָ נִ ְשׁ ָבּע ֲאנִ י ְבּ ִשׁ ְמַ הגָּ דוֹל ֶשׁ ֵאינִ י זָ ז ִמכָּ אן ַעד ֶשׁ ְתּ ַר ֵחם ַעל ָבּנֶ י." וְ ָאכֵ ן ְתּ ִפ ָלּתוֹ נֶ ֶענְ ָתה ַ)תּ ֲענִ ית יט א(. ַעל ִפּי ַמ ֲע ֶשֹה זֶ ה ֵבּ ֵאר ָה ַ'א ְל ִשׁיךְ' ַה ָקּדוֹשׁ ֶאת ַהכָּ תוּב ֶשׁ ְלּ ָפנֵ ינוִּ :אם בוֹדה ֶשׁ ַבּ ֵלּב'( "את ה' ֱאקֶיִ תּ ָירא ,אֹתוֹ ַת ֲעבֹד ִ)בּ ְת ִפ ָלּה ַהנִּ ְק ֵראת ֲ'ע ָ ֶ "וּב ְשׁמוֹ וּבוֹ ִת ְד ָבּק ְ)בּכָ ל נַ ְפ ְשְׁ וּמא ֶֹדךָ("ֲ ,אזַ י ִתּזְ כֶּ ה ְל ַהגִּ ַיע ְל ַד ְרגַּ תִ : ִתּ ָשּׁ ֵב ַע" – כְּ חוֹנִ י ַה ְמּ ַעגֵּ ל ֶשׁנִּ ְשׁ ַבּע א ָל ֵצאת ִמ ַמּ ְעגָּ לוֹ ַעד ֶשׁיְּ ַמ ֵלּא רוֹמים. בּוֹרא ֶאת ְמ ֻב ָקּשׁוֹ ,וְ ָאכֵ ן זָ כָ ה וְ נַ ֲענָ ה ִמ ְמּ ִ ַה ֵ ִק ְר ַבת ה' ְמ ִב ָיאה ְל ַשׁ ְבּחוֹ ִ'בּינָ ה ְל ִע ִתּים' סוֹף ְדּרוּשׁ לד 'שׁוֹאל' ֵמ ִא ָתּנוּ ְבּ ָרכוֹת ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא ֵ "וְ ַע ָתּה יִ ְשׂ ָר ֵאל ָמה ה' ֱאקֶי שׁ ֵֹאל ֵמ ִע ָמּ) "י יב( יהוּדה" )צל"ח ְבּ ָרכוֹת "נוֹדע ִבּ ָ דוּעה ִהיא ְתּ ִמ ָיהתוֹ ֶשׁל ַהגָּ אוֹן ַבּ ַעל ַ יְ ָ 'דּוֹרשׁ' אוֹ דּוּע נָ ַקט ַהכָּ תוּב ִבּ ְלשׁוֹן "שׁ ֵֹאל ֵמ ִע ָמּ ,"וְ א ֵ לג ב(ַ :מ ַ ְ'מ ַצוֶּ ה'? "הוּא ְת ִה ָלּ ְתךָ וְ הוּא ֱאקֶי) "י כא( דּוֹרשׁ ָהיָ ה ַר ִבּי ָבּרוִּ מ ְמּזִ'יבּוּז' ֶאת ַהכָּ תוּב ֶשׁ ְלּ ָפנֵ ינוּ ָרצוֹא וָ שׁוֹב: ֵ "הוּא ְת ִה ָלּ ְתךָ" – כְּ כָ ל ֶשׁ ִתּ ְת ַע ֶלּה ְבּ ַד ְרגַּ ת ַה ֶשּׁ ַבח וְ ַה ַה ֵלּל ֶשׁ ִהנְּ קיךָ" – ְל ַה ִשּׂיג ֶאת בּוֹר ֲא ,כָּ ִ תּזְ כֶּ ה ְל" :וְ הוּא ֱא ֶ ְמ ַשׁ ֵבּ ַח ֶאת ַ רוֹמם קיךָ" – ֶשׁ ַתּ ִשּׂיג וְ ִת ְת ֵ וּל ֵה ֶפ ;כְּ כָ ל ֶשׁ"וְ הוּא ֱא ֶ ֱאקוּתוֹ יִ ְת ָבּ ַרְ . עוֹרר ְבַּ הצּ ֶֹרךְ בּוֹרא ,כָּ " הוּא ְת ִה ָלּ ְתךָ" – יִ ְת ֵ ְבּ ַד ְרגַּ ת ִק ְר ָב ְתַ ל ֵ וּל ַה ְלּלוֹ ְבּכָ ל ֵעת וְ ָשׁ ָעה. וְ ָה ָרצוֹן ְל ַשׁ ְבּחוְֹ ,ל ָפ ֲארוֹ ְ הוֹרא' 'בּוֹצינָ א ִדּנְ ָ ִ אט ֶמר ְבּ ַא ְרצוֹת ַה ְבּ ִרית הוּדי ָי ָקר ִה ְשׁ ַתּ ֵיִּ ל ְק ִה ַלּת ַס ְ ְי ִ ְו ָה ָיה ְמ ַה ֵדּר ְבּ ִמ ְצ ַות ֲענִ ַיּת ָא ֵמן ְו ַאף ָה ָיה ִמ ְת ַא ֵחר ְבּ ֵבית ַה ְכּנֶ ֶסת ָשׁעוֹת ֲא ֻרכּוֹת ְכּ ֵדי ַל ֲענוֹת ָא ֵמן ַעל ַה ְבּ ָרכוֹת. עוֹלמוֹ ְבּ ִגיל צ"א ִ)גּיל ֶשׁנֶּ ֱח ַשׁב ָאז ַל ֲא ִריכוּת ָי ִמים ֻמ ְפ ֶל ֶגת( ַכּ ֲא ֶשׁר נִ ְפ ַטר ְל ֵבית ָ אט ֶמר: יוֹאל ִמ ַסּ ְ ָא ַמר ָע ָליו ַרבּוָֹ ,ה ַרב ַה ָקּדוֹשׁ ַר ִבּי ֵ ימ ְט ִר ָיּה ָא ֵמן ְ"דּעוּ ִכּי נִ ְפ ָטר ֶזה ֶה ֱא ִריָ י ִמים ַעד ִגּיל צ"א – ְבּ ִג ַ )בּ ָרכוֹת מז א(: וּכ ָבר ָא ְמרוּ ֲח ָז"ל ְ ִמשּׁוּם ֶשׁ ִה ְק ִפּיד ַעל ֲענִ ַיּת ָא ֵמןְ . נוֹתיו'" וּשׁ ָ יכין לוֹ ָי ָמיו ְ ָ'כּל ַה ַמּ ֲא ִריְ בּ ָא ֵמן ַמ ֲא ִר ִ שּׁוֹמ ִעים(. ֻ)ס ַפּר ִמ ִפּי ַא ַחד ַה ְ ﬦ ַּת ֲע ֶנה ֱאמ ּו ִניﬦ ַמ ָ ּבט ַעל ֵס ֶדר ַה ְּת ִפ ָּלה שה ֱאמ ּו ִניﬦ ﬦ ַמ ֲע ֵ ׂ ִס ּפוּר ׁ ְשבו ִּעי ַעל ָא ֵמן ו ְּת ִפ ָּלה "מזְ מוֹר ְל ָ ִ )'שׁ ְל ָחן תוֹדה" ֻ תוֹדה יֵ שׁ ְל ָא ְמ ָרהּ ִבּנְ גִ ינָ הֶ ,שׁכָּ ל ַה ִשּׁירוֹת ֲע ִתידוֹת ִל ָבּ ֵטל ,חוּץ ִמ ִמּזְ מוֹר ְל ָ ָערוּ 'או"ח נא ט(. ָהיָ ה זֶ ה ְבּח ֶֹרף תשמ"וִ .אישׁ א ִצ ָפּה כִּ י ִשׂ ַ יחת ַה ֶטּ ֶלפוֹן ַה ִשּׁגְ ָר ִתית ֶשׁ ִהגִּ ָיעה ְבּאוֹתוֹ ֶע ֶרב ֶאל ָה ַרב שׁוֹרָ ,ר"מ רוּק ִליןְ ,תּ ַשׁנֶּ ה ֶאת ֲע ִת ָידהּ ֶשׁל ִמ ְשׁ ָפּ ָחה ְבּיִ ְשׂ ָר ֵאל. ְבּ ַא ַחת ֵמ ַהיְּ ִשׁיבוֹת ַה ְמּפ ָֹארוֹת ִבּ ְב ְ גּוֹררוּ ַעד ַהיּוֹם זוּג ָצ ִעיר וְ נֶ ְח ָמד – ִמ ְשׁ ַפּ ַחת פֲ .אנָ ִשׁים "ה ְת ְ "בּ ִבּנְ יָ ן ֶשׁ ִמּמּוּל ֵבּ ִיתי"ִ ,ס ֵפּר ַהיָּ ִדיד ֶשׁ ֵמּ ֵע ֶבר ַל ַקּוִ , ַ תּוֹרה. ימים ֶשׁגָּ ְדלוּ כְּ ִ'תינוֹקוֹת ֶשׁנִּ ְשׁבּוּ' וְ א זָ כוּ ִל ְחיוֹת ַחיֵּ י ָ יְ ָק ִרים וּנְ ִע ִ עוֹמ ִדים ֵהם ַל ֲעבֹר ַבּיָּ ִמים ַה ְקּ ִ ַעל ִפּי ָמה ֶשׁ ָשּׁ ַמ ְע ִתּי ְ וּל ָק ְר ָבם רוֹבים ִל ְשׁכוּנָ ְתֶ .שׁ ָמּא תּוּכַ ל ִליצֹר ִע ָמּם ֶק ֶשׁר ְ תּוֹרה וְ ַל ִמּ ְצווֹת?!" ַל ָ חוֹקים .גַּ ם ַה ַפּ ַעם ָה ַרב שׁוֹר ָרגִ יל ָהיָ ה ְבּ ִשׂיחוֹת כְּ גוֹן ֵאלּוֶּ ,שׁכֵּ ן ִמזֶּ ה ָשׁנִ ים ָהיָ ה ָפּ ִעיל נִ ְמ ָרץ ִבּ ְתחוּם ֵקרוּב ָה ְר ִ ימוּסין ְק ָצ ָרה, יחת נִ ִ הוּא נַ ֲענָ ה ָל ֶא ְתגָּ רַ ,וּב ִהזְ ַדּ ְמּנוּת ָה ִראשׁוֹנָ ה ֶשׁ ִה ְב ִחין ְבּ ַמר פַ .ה ָצּ ִעירִ ,מ ֵהר ִל ְקשֹׁר ִעמּוֹ ִשׂ ַ עוּדת ֵליל ַשׁ ָבּת. יּוּמהּ כְּ ָבר ֻהזְ ְמנוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ְל ֵביתוֹ ִל ְס ַ ֲא ֶשׁר ְבּ ִס ָ הוּדית ֲא ִמ ִתּית. ַה ַהזְ ָמנָ ה נֶ ֶענְ ָתה ַעל ֲא ָתרֶ ,שׁכֵּ ן ִמזֶּ ה זְ ַמן ָח ְפצוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ִל ְטעֹם ַט ֲע ָמהּ ֶשׁל ַשׁ ָבּת יְ ִ צוּמהְ .בּ ַמ ֲה ַל אוֹמרוֹת ִה ְת ַרגְּ שׁוּת ֲע ָ הוֹפיעוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ְבּ ֵביתוֹ ֶשׁל ָה ַרב שׁוֹר כְּ ֶשׁ ְפּנֵ ֶיהם ְ ְבּ ֵליל ַה ַשּׁ ָבּת ַה ָבּ ָאה ִ ַה ְסּ ָ הוּדי ָעמֹק וְ ִצ ָמּאוֹן גָּ דוֹל ִל ְרכֹּשׁ יֶ ַדע. עוּדה נוֹכַ ח ָה ַרב ָל ַד ַעת כִּ י ְמ ֻד ָבּר ַבּ ֲאנָ ִשׁים ֲא ִצ ִיליִּ יםַ ,בּ ֲע ֵלי ֶרגֶ שׁ יְ ִ קּוּר ֶיהם ֶשׁל ְבּנֵ י ַהזּוּג כָּ ָ ה ְלכוּ וְ נִ ְר ְקמוּ יַ ֲח ֵסי יְ ִדידוּת ֵבּין ִמ ְשׁ ַפּ ַחת שׁוֹר ְל ִמ ְשׁ ַפּ ַחת פַ .ה ְצּ ִע ָירה ,וְ ַאף ֶק ֶצב ִבּ ֵ ְבּ ֵבית ִמ ְשׁ ַפּ ַחת שׁוֹר ָה ַל וְ גָ ַדל. "מה ַדּ ְע ְתּכֶ ם ָל ֵצאת ְל ֻח ְפ ָשׁה ַבּת כַּ ָמּה יָ ִמים, קּוּרים ָפּנָ ה ָה ַרב שׁוֹר ִל ְבנֵ י ַהזּוּג ְבּ ַה ָצּ ָעהָ : אוֹתם ִבּ ִ ְבּ ֶא ָחד ֵמ ָ יוֹרק?! ְמ ֻד ָבּר ְבּ ֶס ִמינַ ְריוֹן עוֹרכֶ ת יְ ִשׁ ַיבת 'אוֹר ָשׂ ֵמ ַח' ְבּמוֹנְ ִסי נְ יוּ ְ ֶשׁ ְבּ ַמ ֲה ָלכָ ם ִתּ ְשׁהוּ ַבּ ֶ'קּ ְמפְּ' ַה ְמּיֻ ָחד ֶשׁ ֶ עוּרים וְ ָה ֲאוִ ָירה ַבּ ָמּקוֹם יַ ְת ִאימוּ טוּחנִ י כִּ י א ִֹפי ַה ִשּׁ ִ ַה ְמּי ָֹעד ַל ֲאנָ ִשׁים ֶשׁ ֵאין ָל ֶהם ַמ ְס ִפּיק ֶר ַקע ַבּיַּ ֲהדוּתְ ,וּב ַ רוּחכֶ ם". אוֹצרוֹת ֲ ָלכֶ ם וְ יַ ֲע ִשׁירוּ ַעד ְמאֹד ֶאת ְ ְבּנֵ י ַהזּוּג ִה ְסכִּ ימוּ ִמיָּ ד. הוֹתיר ֲע ֵל ֶיהם ר ֶֹשׁם ִבּ ְל ִתּי נִ ְשׁכָּ חֵ .הם ָחשׁוּ ֶשׁנִּ ְפ ְתּחוּ ִבּ ְפנֵ ֶיהם בוּע ַה ֶסּ ִמינַ ְריוֹן ַהנִּ ְפ ָלא ָח ַלף ִבּ ְמ ִהירוּת וְ ִ ְשׁ ַ ַשׁ ֲע ֵרי ָחכְ ָמה וָ ַד ַעתְ ,וּב ַד ְרכָּ ם ֲחזָ ָרה ְל ֵב ָיתם נִ ְמנוּ וְ גָ ְמרוּ ָלשׁוּב ַבּ ֶה ְק ֵדּם ְל ֵהיכָ ָלהּ ֶה ָח ִמים ֶשׁל יְ ִשׁ ַיבת 'אוֹר יוֹתר. קוּפה ְמ ֻמ ֶשּׁכֶ ת ֵ ָשׂ ֵמ ַח'ַ ,ה ַפּ ַעם ִל ְת ָ בוֹדתוֹ .תּוֹ זְ ַמן הוֹד ַיע ַמר פְ .ל ַמ ֲע ִבידוֹ כִּ י ְבּכַ וָּ נָ תוֹ ָל ֵצאת ְל ֻח ְפ ָשׁה ִבּ ְל ִתּי ֻמגְ ֶבּ ֶלת ֵמ ֲע ָ זְ ַמן ָמה ְל ַא ַחר ִמכֵּ ן ִ קוֹמית ,כַּ ֲא ֶשׁר גוּר ֶיהם ַל ֲעיָ ָרה מוֹנְ ִסיָ ,שׁם ִה ְשׁ ַתּ ְלּבוּ ַעד ְמ ֵה ָרה ַבּ ְקּ ִה ָלּה ַה ְמּ ִ ָק ָצר ֶה ֱע ִתיקוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ֶאת ְמ ֵ הוּדי ֶשׁבּוֹ נִ ְק ָרא ִבּ ְב ִרית ַה ִמּ ָילה' :מ ֶֹשׁה ארק פֶ .שׁכְּ ָבר ָה ַפְ ל ַת ְל ִמיד ִמן ַה ִמּנְ יָ ן ְבּ'אוֹר ָשׂ ֵמ ַח'ָ ,שׁב ִל ְשׁמוֹ ַהיְּ ִ ַמ ְ ָדּוִ ד' ,וְ ַאף ַר ְעיָ תוֹ ָשׁ ָבה ִל ְשׁ ָמהּ ַהיְּ ִ הוּדי ֶשׁנִּ ְק ְר ָאה בּוֹ ַעל ֵשׁם ָס ָב ָתהּ. * רוּק ִלין ִוּב ֵקּשׁ ִל ְשׁפֶֹּ את ִלבּוֹ: ְשׁנָ ַתיִ ם ְל ַא ַחר ִמכֵּ ן ִה ְת ַדּ ֵפּק מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ַעל ֶדּ ֶלת ֵבּיתוֹ ֶשׁל ָה ַרב שׁוֹר ִבּ ְב ְ תּוֹדוֹק ִסי ִוּב ְקּשׁוּ ִל ְמחֹק כָּ ל ֶק ֶשׁר ִעם ֲע ָב ָרםַ .על כֵּ ן ָע ְמלוּ ִמ ַשּׁ ַחר ַטל ְ אוֹר הוֹרי ָבּאוּ ֵמ ֶר ַקע ְ יוֹד ַעַ , "כְּ ִפי ֶשׁ ָה ַרב ֵ צוּרים מוּזָ ִרים וְ נֶ ֱח ָשׁ ִלים. יוֹת ֶיהםִ ,הנָּ ם יְ ִ רוֹבי ִמ ְשׁ ַפּ ְח ִתּיֲ ,א ֵח ֶיהם וְ ַא ְח ֵ חוּשׁה ֶשׁ ְקּ ֵ דוּתי ְל ַה ֲענִ יק ִלי ֶאת ַה ְתּ ָ יַ ְל ִ כָּ גָּ ַד ְל ִתּי ֶשֹּׁלא ֵמ ְרצוֹנִ י ַבּ ֲאוִ ָירה עוֹיֶ נֶ ת כְּ ַל ֵפּי ְק ַ רוֹבי וְ ַאף א זָ כִ ִיתי ְל ַהכִּ ָירם. רוֹבי ִמ ְשׁ ַפּ ְח ִתּי, דוּתי ֵמ ָח ָדשָׁ ,ח ֵפץ ֲאנִ י ְמאֹד ְל ַח ֵדּשׁ ֶאת ְק ָשׁ ַרי ִעם ְק ֵ כַּ יּוֹםְ ,ל ַא ַחר ֶשׁזָּ כִ ִיתי ְלגַ לּוֹת ֶאת יַ ֲה ִ יוֹד ַע ֶשׁ ֵבּינֵ ֶיהם יֵ שׁ ַא ְדמוֹ"ר ְמכֻ ָבּד ַהגָּ ר ְבּבּוּרוֹ גּוֹר ִרים .כָּ ל ֶשׁ ֲאנִ י ֵ ֶא ָלּא ֶשׁ ֵאין ִלי כָּ ל ֻמ ָשּׂג ִמי ֵהם וְ ֵהיכָ ן ֵהם ִמ ְת ְ וּשׁמוַֹ ---ה ִאם תּוּכַ ל ַל ֲערֵֹ בּינֵ ינוּ ֶהכֵּ רוּת כְּ ֵדי ֶשׁנִּ ְתוַ ַדּע זֶ ה ֶאל זֶ ה?!" ארק ְ ָפּ ְ ָה ַרב שׁוֹר ָשׂ ַמח כְּ ָת ִמיד ְל ַסיֵּ עִַ .בּ ְמ ִהירוּת ִצ ְל ֵצל הוּא ִל ְמ ַשׁ ְמּשׁוֹ ֶשׁל ָה ַא ְדמוֹ"ר ַהיָּ ִשׁישָׁ .ה ַא ְדמוֹ"ר ִה ִבּ ַיע ִמיָּ ד ֶאת נְ כוֹנוּתוֹ ְל ַק ֵבּל ֶאת ְבּנֵ י ַהזּוּג ִל ְמעוֹנוַֹ ,על ַאף ֶשׁ ֶטּ ֶרם ֵה ִבין ְבּ ֵברוּר ֶאת ַמהוּת ַה ֶקּ ֶשׁר ַה ִמּ ְשׁ ַפּ ְח ִתּי ֵבּינֵ ֶיהם. ְבּחוֹל ַה ֵ ישׁה ְמ ַרגֶּ ֶשׁת ַעד ְמאֹדָ .ה ַר ִבּי ָשׂ ַמח מּוֹעד ֻסכּוֹת זֻ ְמּנוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ִל ְמעוֹנוֹ ֶשׁל ָה ַר ִבּי .כַּ ָצּפוּי ָהיְ ָתה ַה ְפּגִ ָ דוּתםְ ,וּבנֵ י ַהזּוּג ִמ ִצּ ָדּם ִה ְת ַרגְּ שׁוּ ִמ ִקּ ְר ָב ָתם ִל ְדמוּת כֹּה חוֹקים ָשׁבוּ ְליַ ֲה ָ רוֹבי ִמ ְשׁ ַפּ ְחתּוֹ ָה ְר ִ ִל ְשׁמ ַֹע כִּ י ְק ֵ וּמיֻ ֶח ֶדת. דוּרה ְ ֲה ָ יחה ִס ֵפּר ָה ַר ִבּי ְלמ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ַהנִּ ְרגָּ שׁ ַעל ָשׁ ְר ֵשׁי ִמ ְשׁ ַפּ ְחתּוֹ ַהנְּ ִ ְבּ ַמ ֲה ַלַ ה ִשּׂ ָ טוּעים ְבּהוּנְ גָ ְריָ הְ ,בּ ִמ ְשׁ ָפּ ָחה ַר ָבּנִ ית שׁוּבה וַ ֲא ִצ ִילית. ֲח ָ נוֹשׁרוֹת שׁוֹק ַע ִפּ ְתאוֹם ְבּ ַמ ְח ָשׁבוֹת ,כְּ ֶשׁ ְדּ ָמעוֹת ְ יחה ֻה ְפ ַתּע מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ִל ְראוֹת ֶאת ָה ַר ִבּי ַהיָּ ִשׁישׁ ֵ תּוֹ כְּ ֵדי ִשׂ ָ הוּפ ָרה ְל ַא ַחר כַּ ָמּה ַדּקּוֹת כְּ ֶשׁנִּ נְ ַער ֵמ ֵעינָ יו ַעל זְ ָקנוֹ ַה ָלּ ָבן ֶה ָהדוּרַ .ה ְשּׁ ִת ָיקה ַה ְסּ ִמיכָ ה ֶשׁ ִה ְשׂ ָתּ ְר ָרה ַבּ ֶח ֶדר ְ ָה ַר ִבּי וְ ָשׁ ַאל ְבּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּתַ : נּוֹלד ְבּר ַֹבע ְבּרוּנְ ְקס?" "ה ַא ָתּה הוּא מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ֶשׁ ַ "כֵּ ן"ֵ ,ה ִשׁיב ַה ָלּה ְבּ ַת ְד ֵה ָמהֵ ,אינוֹ ֵמ ִבין ֵמ ֵהיכָ ן נָ ֲח ָתה ָע ָליו ַה ְשּׁ ֵא ָלה. ְבּ ַבת ֶא ָחת נִ זְ ַרק ָה ַר ִבּי ָשׁנִ ים ַרבּוֹת ְל ָאחוֹרְ .ר ִס ֵיסי ַה ְתּמוּנָ ה ִה ְת ַא ֲחדוּ ְבּמֹחוֹ ִלכְ ַלל ְשׁ ֵלמוּת ,וְ הוּא ֵה ֵחל ְל ַס ֵפּר: "בּ ַלּיְ ָלה ֶשׁ ָקּ ַדם ְל ַהכְ נָ ָס ְתִ בּ ְב ִרית ַה ִמּ ָילהִ ,ה ְת ַק ֵשּׁר ֵא ַלי ָא ִביִ וּב ֵקּשׁ ִמ ֶמּנִּ י ֶשׁ ֶא ֱהיֶ ה ַה ַסּנְ ָדּק ִבּ ְב ִר ְית. ַ אוֹתהּ ְתּ ָ ְבּ ָ תּוֹרהּ ,וְ ַאף עוֹל ָמהּ ֶשׁל ָ קוּפה א ָהיָ ה ְל ִאישׁ ִמ ְבּנֵ י ַה ִמּ ְשׁ ָפּ ָחה ֶק ֶשׁר ִעם ָא ִביֶ שׁכְּ ָבר ָרחוֹק ָהיָ ה ֵמ ָ ַל ֲח ֻתנָּ תוֹ א ֻהזְ ַמן ִאישׁ ֵמ ִא ָתּנוְּ .ל ִפיכָ כַּ ֲא ֶשׁר ִהגִּ ָיעה ֵא ַלי ִשׂ ַ ימי ֶשׁ ִלּי יחת ַה ֶטּ ֶלפוֹן ַה ַמּ ְפ ִתּ ָיעהָ ,ה ֶרגֶ שׁ ַה ְפּנִ ִ הוֹפ ְע ִתּי?! תּוֹע ֶלת ִתּ ְצ ַמח ֵמ ַ ָא ַמר ִלי ְל ָס ֵרב ִמיָּ ד .וְ כִ י ֵאיזוֹ ֶ יח ַע ְצ ִמי ְל ַמ ַען ֲא ִבי ַה ִתּינוֹקֶ ,א ְשׁ ַתּ ֵתּף ַבּ ְבּ ִרית ְל ַמ ַען ֶא ָלּא ֶשׁ ָאז ִה ְר ַה ְר ִתּי ְל ַע ְצ ִמי ,כִּ י גַּ ם ִאם ֵאין ָראוּי ֶשׁ ַא ְט ִר ַ אוּלי ַה ְתּ ִפ ָלּה ֶשׁ ֶא ָשּׂא ָע ָליו ְבּעוֹדוֹ ֻמנָּ ח ַעל ִבּ ְרכַ ּי ִבּ ְשׁ ַעת ַה ְבּ ִרית ַתּ ֲעמֹד לוֹ ֶשׁ ִבּ ְרבוֹת יוֹד ַעַ , ַה ִתּינוֹק ָה ַרִ .מי ֵ יהוּדי ָהגוּן. ַהיָּ ִמים יִ גְ ַדּל וְ יִ ְהיֶ ה ִל ִ רוֹעוֹתי א יָ כ ְֹל ִתּי ַל ֲעצֹר ֶאת ַ אוֹתֵ בּין זְ וְ ָאכֵ ן כָּ ָ ע ִשׂ ִיתיָ .ה ַלכְ ִתּי ְל ָשׁם ְל ַמ ַענְ ,מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ,וְ כַ ֲא ֶשׁר ִע ְר ַס ְל ִתּי ְ יהוּדי כָּ ֵשׁר וְ יָ ָשׁר. בוּרְ בּכָ ל ִל ִבּי כִּ י ִתּזְ כֶּ ה ִלגְ דֹּל כִּ ִ שׁוּתיֵ :עינַ י זָ ְלגוּ ְדּ ָמעוֹת ְלא ֶה ֶרףִ .ה ְת ַפּ ַלּ ְל ִתּי ַבּ ֲע ְ ִה ְת ַרגְּ ִ הוֹפ ְע ָתּ ִבּ ְמעוֹנִ י .כְּ ָבר ָשׁנִ ים ַרבּוֹת ָח ְלפוּ ֵמ ָאז .זֵ כֶ ר ַה ַמּ ֲע ֶשׂה כְּ ָבר נִ ְשׁכַּ ח ִמ ִלּ ִבּיֶ ,א ָלּא ֶשׁ ָאז ,כְּ מוֹ ִמתּוֲֹ חלוֹם ַ עוֹרר ֶא ְצ ִלי זִ כָּ רוֹן ָעמוּם ,וְ ַאט ַאט נוֹכַ ְח ִתּי ָל ַד ַעת כִּ י ַא ָתּה הוּא זֶ ה ַהיֶּ ֶלד כְּ ֶשׁ ִה ַצּגְ ָתּ ַע ְצ ְמ כְּ 'מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד' ִה ְת ֵ וּשׁמוֹנֶ ה ָשׁנִ ים. אתי ְתּ ִפ ָלּה כֹּה נִ ְרגֶּ ֶשׁת ִל ְפנֵ י ֶע ְשׂ ִרים ְ ֶשׁ ַבּ ֲעבוּרוֹ נָ ָשׂ ִ הוֹציא ִמ ֶמּנּוּ כֶּ ֶר יָ ָשׁן ֶשׁל גְּ ָמ ָרא ַמ ֶסּכֶ ת ַשׁ ָבּת .הוּא תּוֹ כְּ ֵדי ִדּבּוּר ָקם ָה ַר ִבּי ִמ ְמּקוֹמוֹ ,נִ גַּ שׁ ַל ֲארוֹן ַה ְסּ ָפ ִרים וְ ִ אוֹתיּוֹת ַה ְקּ ַטנּוֹת ֶשׁל ַהגָּ הוֹת ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ִע ְל ֵעל ֵבּין ַדּ ָפּיו כְּ ָב ִקי וְ ָרגִ יל וְ ֵה ֵחל ְל ַה ְק ִריא ִל ְפנֵ י מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ִמתּוָֹ ה ִ )שׁ ָבּת קל א(. יידיץ ַ גּוּט ַמכֶ ר ִמגְּ ַר ִ ֵא ִליָּ הוּ ְ ִבּ ְת ִח ָלּה ֵה ִביא ָה ַרב ְ 'עוֹללוֹת ֶא ְפ ַריִ ם' )סי' תטו(ַ :על ַה ִמּ ְשׁ ַתּ ֵתּף גּוּט ַמכֶ ר ֶאת ְסגֻ ָלּתוֹ ַהנִּ ְפ ָל ָאה ֶשׁל ַבּ ַעל ְ ישׁוּעתוֹ ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁבּוֹכֶ ה ַה ִתּינוֹק ִמ ַצּ ַער ַה ִמּ ָילהֶ ,שׁכֵּ ן ִבּכְ יוֹ ַה ָטּהוֹר וּל ִה ְת ַפּ ֵלּל ִל ָ יוֹתיו ְ ַבּ ְבּ ִרית ַל ֲחשֹׁב ַעל ְבּ ָע ָ כּוּבים ,וְ ָלכֵ ן ַאף ְתּ ִפ ָלּתוֹ ַתּ ֲע ֶלה ִעם ֶבּכִ י ַה ִתּינוֹק ְבּ ֵאין ַמ ְפ ִר ַיע עוֹלה ַל ָשּׁ ַמיִ ם ְלא ִע ִ וְ ַה ָקּדוֹשׁ ֶשׁל ַה ִתּינוֹק ֶ וְ ִת ְת ַק ֵבּל ְל ָרצוֹן. יידיץ ֶר ֶמז ַל ְדּ ָב ִרים ִמ ְפּ ֵ ְבּ ֶה ְמ ֵשְׁ דּ ָב ָריו ֵה ִביא ָה ַרב ִמגְּ ַר ִ )תּ ִה ִלּים ו סוּקי ַה ִמּזְ מוֹר ֶשׁנֶּ ֱא ָמר ַעל ְבּ ִרית ַה ִמּ ָילה ְ שּׁוֹמ ַע ה' ֶאת קוֹל ֶבּכִ י ַה ִתּינוֹק, ט-י(" :כִּ י ָשׁ ַמע ה' קוֹל ִבּכְ יִ י; ָשׁ ַמע ה' ְתּ ִחנָּ ִתי ה' ְתּ ִפ ָלּ ִתי יִ ָקּח" – ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁ ֵ וּמ ְק ִשׁיב ִל ְת ִפ ָלּ ָתם. נּוֹת ֶיהם ֶשׁל ַהנּוֹכְ ִחים ַ שׁוֹמ ַע הוּא ַאף ֶאת ְתּ ִח ֵ ֵ "עד ֶשׁכַּ יּוֹם זָ כִ ִיתי רוֹמים"ִ ,סיֵּ ם ָה ַר ִבּי ְבּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּתַ , וּשׁמוֹנֶ ה ָשׁנִ ים ִה ְמ ִתּינָ ה ַה ְתּ ִפ ָלּה ִבּ ְשׁ ֵמי ְמ ִ "ע ְשׂ ִרים ְ ֶ הוּדית תּוֹרה ַבּ ַעל ִמ ְשׁ ָפּ ָחה יְ ִ עוֹמד אוֹתוֹ יֶ ֶלד ַר כְּ ֶשׁהוּא ֶבּן ָ מוּתהּ ַה ֻמּ ְפ ָל ָאה ,כַּ ֲא ֶשׁר ְל ָפנַ י ֵ ִל ְראוֹת ְבּ ִה ְתגַּ ְשּׁ ָ מוֹפת". ְל ֵ ְ'ל ַמ ְע ָלה ִמן ַה ֶשּׁ ֶמשׁ' ק ֶֹבץ כב עמ' 17 תוֹדה' ְ)תּ ִה ִלּים ק(ִ .מזְ מוֹר זֶ ה ְמיֻ ָחס לוֹמר ֶאת ֶפּ ֶרק ִ'מזְ מוֹר ְל ָ ימים ָאנוּ ַ ִל ְפנֵ י ֲא ִמ ַירת 'יְ ִהי כְ בוֹד' ַמ ְק ִדּ ִ חוּמא ְבּ ֵשׁם ֵרישׁ ָל ִקישׁ ָא ַמר: )שׁבוּעוֹת א ח("ַ :ר ִבּי ַתּנְ ָ ירוּשׁ ְל ִמי ְ מּוּבא ִבּ ַ ְלמ ֶֹשׁה ַר ֵבּנוּ ָע ָליו ַה ָשּׁלוֹם ,כַּ ָ ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁ ָא ַמר לוֹ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ הוּא ְלמ ֶֹשׁה' :וְ ִה ְתוַ ָדּה ָע ָליו' )וַ יִּ ְק ָרא טז כא( ִה ְת ִחיל וְ ָא ַמר'ִ :מזְ מוֹר הוֹד ָאה ַעל ֶשׁ ִמּ ְת ַר ֶצּה ְבּוִ דּוּי ְ ]'תּוֹדה' ְלשׁוֹן וִ דּוּי ,וְ נָ ַתן מ ֶֹשׁה ֶשׁ ַבח וְ ָ ָ תוֹדה' ְל ָ )'פּנֵ י מ ֶֹשׁה' ָשׁם([. אוֹמרוֹ תּוֹדהְ .ל ִפיכָ נָ ֲהגוּ ְל ְ מּוּבאוֹת ִעם ָק ְר ַבּן ַה ָ תוֹדה' יֵ שׁ מ' ֵתּבוֹת כְּ נֶ גֶ ד ַא ְר ָבּ ִעים ַחלּוֹת ַה ָ ְבּ ִ'מזְ מוֹר ְל ָ דּוֹחה ַשׁ ָבּת וְ יוֹם טוֹב. תּוֹדה ֵאינוֹ ֶ ַרק ִבּימוֹת ַהחוֹל וְ א ְבּ ַשׁ ָבּת וְ יוֹם טוֹב ,כֵּ יוָ ן ֶשׁ ָקּ ְר ַבּן ַה ָ תּוֹדה כְּ נֶ גֶ ד ָק ְר ַבּן ַה ָ תוֹדה יֵ שׁ ְל ְ "מזְ מוֹר ְל ָ כָּ ַתב ַה ְלּבוּשׁ )או"ח נא ז(ִ : וּמ ֻשׁ ָבּח ֶשׁ ָהיוּ אוֹמרוֹ ִבּנְ גִ ינָ הִ ,מ ְפּנֵ י ֶשׁהוּא ִשׁיר נָ ֶאה ְ תוֹדה ַלה' ַעל כָּ ל ַהטּוֹבוֹת אוֹמ ִרים אוֹתוֹ ַעל כָּ ל ָק ְר ְבּנֵ י ַהתּוֹדוֹת ֶשׁ ָהיוּ ַמ ְק ִר ִיביםָ ,ל ֵתת ֶשׁ ַבח וְ ָ ְ ֶשׁגְּ ָמ ָלנוּ". ַעל ַאף ֶשׁ ִע ַקּר ַתּ ָקּנַ ת ֲא ִמ ַירת ִ'מזְ מוֹר ְל ָ אוֹמרוֹ ְבּכָ ל יוֹם, תּוֹדהִ ,תּ ְקּנוּ ְל ְ תוֹדה' ִהיא כְּ נֶ גֶ ד ָק ְר ַבּן ַה ָ )קב ַהיָּ ָשׁר פ"ח ְוּר ֵאה עוֹד תּוֹדהֶ .את ִס ַבּת ַה ַתּ ָקּנָ ה ֵבּ ֲארוּ ַה ְמּ ָפ ְר ִשׁים ַ ַאף כְּ ֶשׁ ֵאין ָה ָא ָדם ְמ ֻחיָּ ב ְבּ ָק ְר ַבּן ָ "אין ַבּ ַעל ַהנֵּ ס ַמכִּ יר ְבּנִ סּוֹ"ְ :בּכָ ל יוֹם ִמ ְת ַר ֲח ִשׁים בּוּד ְר ַהם( ֶשׁ ִהיא ְל ִפי ֶשׁ ָא ְמרוּ ֲחזָ "ל )נִ ָדּה לא א(ֵ : ְבּ ַא ִ ִע ָמּנוּ נִ ִסּים ַר ִבּים וַ ֲע ִ דּוֹר ֶשׁת ,וַ ֲע ֵל ֶיהם ָע ֵלינוּ מוּסה וְ ַה ֶ צוּמים ֶשׁ ֵאינֶ נּוּ ַמכִּ ִירים ָבּ ֶהם ְבּ ִשׁגְ ַרת ַה ַחיִּ ים ָה ֲע ָ תּוֹדה. ְלהוֹדוֹת ַבּ ֲא ִמ ַירת ַה ִמּזְ מוֹר ֶשׁהוּא כְּ נֶ גֶ ד ֲה ָב ַאת ָק ְר ַבּן ָ וּכְ ָבר נֶ ֱא ָמר ַבּ ִמּ ְד ָרשׁ ְבּ ִענְ יָ ן זֶ ה ִ)מ ְד ַרשׁ ְתּ ִה ִלּים קו ַעיֵּ ן ָשׁם עוֹד(" :זֶ הוּ ֶשׁ ָא ַמר ַהכָּ תוּב'ַ :רבּוֹת ָע ִשׂ ָית ַא ָתּה וּמ ְח ְשׁב ֶֹתיךָ ֵא ֵלינוּ' ְ)תּ ִה ִלּים מ ו(; ַמהוּ ַרבּוֹת ָע ִשׂ ָית? ַה ְר ֵבּה נִ ִסּים וְ נִ ְפ ָלאוֹת ַא ָתּה קי נִ ְפ ְלא ֶֹתיךָ ַ ה' ֱא ַ יוֹד ַע". עוֹשׂה ִע ָמּנוּ ְבּכָ ל יוֹם ,וְ ֵאין ָא ָדם ֵ ֶ ִע ְבדוּ ֶאת ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה "ה ִשּׂ ְמ ָחה )לוּלב ח טו(ַ : ָ חוֹבת ֲע ִשׂיָּ ָתהּ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ,כְּ ִפי ֶשׁכָּ ַתב ָה ַר ְמ ָבּ"ם בוֹדת ה' ִהיא ַ ֵח ֶלק נִ כְ ָבּד ֵמ ֲע ַ דוֹלה ִהיא .וְ כָ ל ַהמּוֹנֵ ַע ַע ְצמוֹ בוֹדה גְּ ָ ֶשׁיִּ ְשׂ ַמח ָא ָדם ַבּ ֲע ִשׂיַּ ת ַה ִמּ ְצוָ ה ְוּב ַא ֲה ַבת ָה ֵא-ל ֶשׁ ִצּוָּ ה ָבּ ֶהןֲ ,ע ָ קיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ִמ ִשּׂ ְמ ָחה זוֹ ָראוּי ְל ִה ָפּ ַרע ִמ ֶמּנּוֶּ ,שׁנֶּ ֱא ָמר ְ)דּ ָב ִרים כח מז('ַ :תּ ַחת ֲא ֶשׁר א ָע ַב ְד ָתּ ֶאת ה' ֱא ֶ ְוּבטוּב ֵל ָבב'". "ה ִשּׂ ְמ ָחה ְבּ ַמ ֲע ֵשׂה ַה ִמּ ְצווֹת ִהיא ִמ ְצוָ ה ִבּ ְפנֵ י ַע ְצ ָמהּ .וּכְ ֵשׁם וְ כָ ַתב ַר ֵבּנוּ ַבּ ְחיֵ י )עה"ת פר' נָ שֹׂא(ַ : בוֹדה' .וְ הוּא ֶשׁכָּ ַתב'ִ :ע ְבדוּ ֶאת בוֹדה ְל ַה ֵשּׁם יִ ְת ָבּ ַר ,כָּ ַ ה ִשּׂ ְמ ָחה ַעל ַה ִמּ ְצוָ ה נִ ְק ֵראת ֲ'ע ָ ֶשׁ ַה ִמּ ְצוָ ה ֲע ָ בוֹדה .וְ ַעל כֵּ ן ָהיָ ה ִענְ יַ ן ַה ִשּׁיר ַבּ ִמּ ְק ָדּשׁ ַוּב ִמּ ְשׁכָּ ן ְבּ ִשׁיר ַה ֶפּה ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה' ...כִּ י ַה ִשּׂ ְמ ָחה ְשׁ ֵלמוּת ָה ֲע ָ וְ ַהכְּ ִליֶ ,שׁהוּא ֵמכִ ין נֶ ֶפשׁ ָה ָא ָדם ְל ֶד ֶרַ ה ִשּׂ ְמ ָחה". ַמ ֲע ֶשֹה נִ ְפ ָלא ְבּ ִענְ יָ ן זֶ ה ֻס ַפּר ַעל ַר ִבּי ֵליבּ ִמ ֶטּ ְלזַ ,צ ִדּיק נִ ְשׂגָּ ב ִמ ַתּ ְל ִמ ֵידי ַהגְ ָּר"א ֶשׁ ָע ָליו ָא ַמר ַרבּוֹ ַהגָּ דוֹל כִּ י ֵאינוֹ ְבּגֶ ֶדר ָא ָדם ֶא ָלּא ְבּגֶ ֶדר ַמ ְל ָא: אוֹתהּ ֵעת ְרגִ ִילים ָהיוּ ַאנְ ֵשׁי ָה ִעיר ְל ִה ְשׁ ַתּ ֵמּט ִמ ַפּ ַעם ְל ַפ ַעם ָע ְברוּ ְפּ ֻלגּוֹת ָצ ָבא ֶדּ ֶרָ ה ִעיר ֶט ְלזְ .בּ ָ אוֹתן ְפּ ָע ִמים נִ כְ נְ סוּ ַה ַחיָּ ִלים ְל ֵבית 'מוֹרי ֶדּ ֶרְ .'בּ ַא ַחת ֵמ ָ אוֹתם ַה ַחיָּ ִלים ְל ֵ וּל ִה ְס ַתּ ֵתּר כְּ ֵדי ֶשֹּׁלא יַ ַה ְפכוּ ָ ְ מוֹרה ֶדּ ֶרָ , תוּרם ַא ַחר ֵ ַה ִמּ ְד ָרשׁ ְבּ ָ תּוֹרהִ .מיָּ ד וּמ ְצאוּ ֶאת ַר ִבּי ֵליבּ ְמ ֻע ָטּר ְבּ ַט ִלּית ִוּב ְת ִפ ִלּין וְ הוֹגֶ ה ַבּ ָ פּוֹסק ִמגִּ ְר ָסתוֹ. וּפיו א ֵ נְ ָטלוּהוּ ִע ָמּ ֶהם .יָ ָצא ַר ִבּי ֵליבּ ִמ ֵבּית ַה ִמּ ְד ָרשׁ כְּ ֶשׁ ִסּ ְפרוֹ ַתּ ַחת ֵבּית ֶשׁ ְחיוִֹ , סוֹטה ֵמ ַה ֶדּ ֶר ָשׁעוֹת ֲא ֻרכּוֹת ָצ ֲעדוּ ַה ַחיָּ ִלים ַא ֲח ֵרי ַר ִבּי ֵליבְּ ,וּב ַהגִּ ַיע זְ ַמן ַה ִמּנְ ָחה ֻה ְפ ְתּעוּ ִל ְראוֹתוֹ ֶ לוּלה וּפוֹנֶ ה ָל ֶלכֶ ת ֵבּין ֲע ֵצי ַהיַּ ַער ֶשׁ ְלּ ַצד ַה ֶדּ ֶרַ .בּ ֲה ִבינָ ם כִּ י ִאישׁ ָקדוֹשׁ הוּא ָה ְלכוּ ַא ֲח ָריו ַה ַחיָּ ִלים ַה ְסּ ָ חוֹר ֶיהם נָ ָטה ִמן ַה ֶדּ ֶרְ בּ ַס ְק ָרנוּתוֹ ָל ַד ַעת ָמה ְמ ַב ֵקּשׁ ַר ִבּי ֵליבּ ְבּ ַציְ ָתנוּת ,וְ ַאף ַשׂר ַה ָצּ ָבא ֶשׁ ָפּ ַסע ֵמ ֲא ֵ ְבּ ַמ ֲע ֵבה ַהיַּ ַער. וְ ִהנֵּ ה ,נֶ ֱע ַצר ַר ִבּי ֵליבּ ָסמוְּ ל ַמ ֲעיַ ן ַמיִ ם ֶשׁ ִפּכָ ּה ַתּ ַחת ֵעץ ְר ַחב גֶּ ֶרם ,נָ ַטל ֶאת יָ ָדיו וְ נֶ ֱע ַמד ְל ַצד ָה ִא ָילן ִל ְת ִפ ַלּת ִמנְ ָחה נִ ְרגֶּ ֶשׁת .גַּ ם ַה ַפּ ַעם א ָמחוּ בּוֹ ַשׂר ַה ָצּ ָבא וְ ַחיָּ ָליו; ְבּ ִה ְשׁ ָתּאוּת ֵהם ִה ְתבּוֹנְ נוּ ְבּ ַר ִבּי ֵליבּ, צּוֹהלוֹת ִמ ִשּׂ ְמ ָחה ֶשׁל ִמ ְצוָ ה ְוּבגוּפוֹ ַה ֵ ְבּ ָפנָ יו ַה ֲ לּוֹהט ְבּ ֵאשׁ ַא ֲה ַבת ה'. הוֹביל ֶאת ַה ַשּׂר וְ ַחיָּ ָליו ַעד ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ִל ְמחוֹז ֶח ְפ ָצם. ְל ַא ַחר כַּ ָמּה ַדּקּוֹת ִסיֵּ ם ַר ִבּי ֵליבּ ֶאת ְתּ ִפ ָלּתוֹ וְ ָשׁב ְל ִ ִמ ֶשּׁ ִהגִּ יעוּ ִל ְמחוֹז ֶח ְפ ָצם ִה ְב ִחין ַה ַשּׂר ַבּכָּ בוֹד ֶשׁבּוֹ ִק ְבּלוּהוּ ַאנְ ֵשׁי ַה ָמּקוֹם .אוֹ ָאז א יָ כוֹל ָהיָ ה ִלכְ בֹּשׁ ֶאת ִה ְת ַפּ ֲעלוּתוֹ וְ ָא ַמר ַלנּוֹכְ ִחים ַבּ ָמּקוֹם: עוֹלם א ַאגִּ ַיע ְל ַד ְרגַּ ת ְק ֻד ָשּׁתוֹ. יוֹד ַע ֲאנִ י כִּ י ְל ָ עוֹלם ַה ָבּא ֶשׁל ַר ִבּי ֵליבּ ֵאינִ י יָ כוֹל ֲא ִפלּוּ ְל ַקנֵּ אֵ ,הן ֵ "בּ ָ ָ עוֹלם ַהזֶּ ה ֶשׁלּוֹ; ִהנֵּ ה ֲאנִ י ַשׂר ָצ ָבא ,נִ כְ ָבּד וְ ָע ִשׁיר ֲא ֶשׁר ַא ְל ֵפי ַחיָּ ִלים ַאַ מ ְר ֶשׁה ֲאנִ י ְל ַע ְצ ִמי ְל ַקנֵּ א ָבּ ָ ָס ִרים ְל ָמרוּתוְֹ ,וּבכָ ל זֹאת ,נִ ְד ֶמה ִלי כִּ י ַאף ַא ַחר ֶר ֶצף ֶשׁל ִשׁ ְב ִעים ָשׁנָ ה ֶשׁל ַה ְצ ָלחוֹת א ַאגִּ ַיע ְל ַד ְרגַּ ת ִשׂ ְמ ָחה ִע ָלּ ִאית כְּ ִפי ֶשׁ ִהנּוֹ ָשׁרוּי ִבּ ְת ִפ ָלּתוָֹ ,שׁלוֹשׁ ְפּ ָע ִמים ְבּכָ ל יוֹם" ֲ )'ע ִליּוֹת ֵא ִליָּ הוּ'ֵ ,לוִ ין הע' כא(. ֵס ֶדר ַה ִמּזְ מוֹר כְּ ֵס ֶדר ַה ְתּ ִפ ָלּה סוּקי ִמזְ מוֹר זֶ ה ֶר ֶמז ְל ֵס ֶדר ְתּ ִפ ַלּת ַה ַשּׁ ֲח ִרית, ְל ִד ְב ֵרי ַה ְ'מּגַ ֶלּה ֲע ֻמקּוֹת' )א ֶֹפן רלט( נִ ָתּן ִל ְמצֹא ְבּ ֵס ֶדר ְפּ ֵ וְ נָ ִביא כָּ אן ֶאת ַתּ ְמ ִצית ְדּ ָב ָריו ָה ֲע ֻמ ִקּים: עוֹמ ִדים "אין ְ אשׁי ֵתּבוֹת ֲ'ה ָלכָ ה'ִ ,מכָּ אן ֶר ֶמז ְל ִד ְב ֵרי ֲחזָ "ל ְ)בּ ָרכוֹת לא א(ֵ : "ה ִריעוּ ַלה' כָּ ל ָה ָא ֶרץ" – ָר ֵ ָ בוֹדת ַה ָקּ ְר ָבּנוֹת ַהנַּ ֲע ֵשׂית ִמתּוֹ "ע ְבדוּ ֶאת ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה" – ֶר ֶמז ַל ֲע ַ ְל ִה ְת ַפּ ֵלּל ֶא ָלּא ִמתּוְֹ דּ ַבר ֲה ָלכָ ה"; ִ סוּקי ְדּזִ ְמ ָרה ַהנֶּ ֱא ָמ ִרים ִבּ ְרנָ נָ הִ ,מ ָ'בּרוּךְ ֶשׁ ָא ַמר' ַעד 'יִ ְשׁ ַתּ ַבּח'. ִשׂ ְמ ָחה; "בֹּאוּ ְל ָפנָ יו ִבּ ְרנָ נָ ה" – ֶר ֶמז ִל ְפ ֵ קים" – ֶר ֶמז ְל ָפ ָר ָשׁה ִראשׁוֹנָ ה ֶשׁל ְק ִר ַיאת ְשׁ ַמעֶ ,שׁ ָבּהּ ָאנוּ ַמ ְצ ִה ִירים ַעל ַא ְחדוּת ְ"דּעוּ כִּ י ה' הוּא ֱא ִ ה'; "הוּא ָע ָשׂנוּ וְ לוֹ ֲאנַ ְחנוּ" – ֶר ֶמז ְל ָרמָ"ח ֵתּבוֹת ֶשׁ ִבּ ְק ִר ַיאת ְשׁ ַמעָ ,ה ְ רוֹמזוֹת ַל ָפּסוּק" :נַ ֲע ֶשׂה ָא ָדם ְבּ ַצ ְל ֵמנוּ" ְ)בּ ֵר ִ שּׁוֹל ִטים ֵהם ַעל ָר ָמ"ח אשׁית א כו( ֶשׁ ִמּ ְתיַ ֵחס ְליִ ְשׂ ָר ֵאל ַהנִּ ְק ָר ִאים ָ'א ָדם' ִמשּׁוּם ֶשׁ ְ עוֹב ֵדי ַהכּוֹכָ ִבים ַה ְ יהם ְ)בּנִ גּוּד ְל ְ ֵא ְיב ֵר ֶ "עמּוֹ וְ צֹאן ַמ ְר ִעיתוֹ" – ֶר ֶמז מּוֹלכִ ים ַרק ַעל רמ"ג ֵמ ֶהםְ ,ר ֵאה נְ ָד ִרים לב ב(; ַ )תּ ִה ִלּים מד יאת ְשׁ ַמעְ ,ל ַקיֵּ ם ָמה ֶשׁנֶּ ֱא ָמר ְ ִל ְמ ִסירוּת ַהנֶּ ֶפשׁ ֶשׁ ָצּ ִריָ ה ָא ָדם ְל ַק ֵבּל ַעל ַע ְצמוֹ ְבּ ֵעת ְק ִר ַ כג(" :כִּ י ָע ֶלי ה ַֹרגְ נוּ כָ ל ַהיּוֹם נֶ ְח ַשׁ ְבנוּ כְּ צֹאן ִט ְב ָחה". "בֹּאוּ ְשׁ ָע ָריו ְבּ ָ תוֹדה" – כְּ נֶ גֶ ד ַ'שׁ ַער ַה ְתּ ִפ ָלּה'ַ ,היְ נוּ ָשׁלוֹשׁ ְבּ ָרכוֹת ִראשׁוֹנוֹת ֶשׁל ְשׁמוֹנֶ ה ֶע ְשׂ ֵרהֶ ,שׁ ָבּ ֶהן הוֹד ָאה ְוּב ֶשׁ ַבח ַה ָמּקוֹם; ֲ פּוֹת ִחים ְבּ ָ ָאנוּ ְ "ח ֵצר ָֹתיו ִבּ ְת ִה ָלּה" – כְּ נֶ גֶ ד י"ג ְבּ ָרכוֹת ֶא ְמ ָצ ִעיּוֹת ֶשׁל ְשׁמוֹנֶ ה ֶע ְשׂ ֵרהֶ ,שׁ ֵהן כְּ נֶ גֶ ד י"ג ְפּ ָרצוֹת ֶשׁ ָפּ ְרצוּ יְ וָ נִ ים ַבּ ֲח ַצר ַה ִמּ ְק ָדּשׁ ְ)ר ֵאה ִמדּוֹת פ"ב מ"ב(; "הוֹדוּ לוֹ ָבּ ְרכוּ ְשׁמוֹ" – כְּ נֶ גֶ ד ִבּ ְרכַּ ת ַ'ה ַמּ ֲחזִ יר ְשׁכִ ינָ תוֹ ְל ִציּוֹן'ֶ ,שׁ ֲחזָ ַרת ַה ְשּׁכִ ינָ ה ְל ִציּוֹן ֵתּ ָע ֶשׂה ְבּ ֶא ְמ ָצעוּת יִ חוּד ֵשׁם ֲהוָ יָ "ה 'מוֹדים' ֶשׁ ָבּהּ ָאנוּ עוֹלם ַח ְסדּוֹ" – כְּ נֶ גֶ ד ִבּ ְרכַּ ת ִ ְ)בּגִ ַימ ְט ִריָּ ה 'לוֹ'( וְ ַא ְדנוּת ְ)בּגִ ַימ ְט ִריָּ ה ְ'שׁמוֹ'(; "כִּ י טוֹב ה' ְל ָ ִ מוֹדים ַ'על נִ ֶסּיֶ שׁ ְבּכָ ל יוֹם ִע ָמּנוּ'; "וְ ַעד דֹּר וָ דֹר ֱאמוּנָ תוֹ" – כְּ נֶ גֶ ד ִבּ ְרכַּ ת ִ'שׂים ָשׁלוֹם' ַ)עיֵּ ן ָשׁם ִבּ ְד ָב ָריו(. יֵ שׁ ְבּ ֵ )'פּ ָדה ֶאת ַא ְב ָר ָהם' ַמ ֲע ֶרכֶ ת ת'( ַעל נוֹתן ַט ַעם ְל ָה ִביא כָּ אן ֶאת ֲא ֶשׁר כָּ ַתב ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ַא ְב ָר ָהם ָפ ָלאגִ 'י ָ מוּרים: ִדּ ְב ֵרי ַה ְ'מּגַ ֶלּה ֲע ֻמקּוֹת' ָה ֲא ִ שׁוֹר ִרים אוֹתוֹ וּמ ְ אוֹמ ִרים אוֹתוֹ ְבּקוֹל ָרם ְ תוֹדה' ֶשׁ ְ "תּ ַבּ ְענָ ה ְשׂ ָפ ַתי ֲחקֹר ָדּ ָבר; ָמה נִ ְשׁ ַתּנָּ ה ִ'מזְ מוֹר ְל ָ ַ ִמ ְשּׁ ַאר ִמזְ ִ מוֹריםֶ ...שׁקּ ֶֹדם ְתּ ִפ ַלּת ָה ֲע ִמ ָידה ...וַ ֲאנִ י ָא ַמ ְר ִתּי ְבּ ָח ְפזִ י ַעל ִפּי ָמה ֶשׁכָּ ַתב ָה ַרב ְ'מגַ ֶלּה ישׁא ַל ֵסּ ָיפא ַבּ ִמּזְ מוֹר ַהזֶּ הְ ...וּבכֵ ן נָ ֶאה וְ יָ ֶאה ְל ַה ִמּזְ מוֹר ַהזֶּ ה ְבּ ָא ְמרוֹ ֲע ֻמקּוֹת' ֶשׁ ָר ַמז כָּ ל ַה ְתּ ִפ ָלּה ֵמ ֵר ָ כָּ ל ַה ָקּ ָהל ְבּקוֹל ָרם ְוּב ִשׁ ֵירי זִ ְמ ָרה". ש ַ ּב ֲא ׁ ֶשר ָל ַמ ְד ָּת ִאם ֵי ׁש בּ וֹ ָּד ָבר ֲא ׁ ֶשר ּת ּו ַכל ְל ַק ְ ּימוֹ . ְו ַכ ֲא ׁ ֶשר ָּתק ּום ִמן ַה ֵּס ֶפרְּ ,ת ַח ּ ֵפ ׂ )אגֶּ ֶרת ָה ַר ְמ ָבּ"ן( ִ "בני אמונים" ת.ד 102 .בני ברק | פקס | 08-9746102 .מייל | [email protected] .ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע shayעיצובים ִמ ְזמוֹ ר ְלתוֹ ָדה השּׁבה ֵר ָיקם ֵאין ְתּ ִפ ָלּה ַה ָשּׁ ָב גיליון מס' 189׀ פרשת עקב תשע"ו שנה ד' גליון זה יוצא לעילוי נשמת רבינו הגדול בעל ה"קהילות יעקב" מרן רבי יעקב ישראל ב"ר חיים פרץ קניבסקי זצללה"ה אביו של רבינו שיבלחט" א נלב"ע כ"ג מנחם אב תשמ"ה תנצב"ה פשט על הפרשה "ולמדתם אותם את בניכם וגו' למען ירבו ימיכם ימי בניכם וגו' " )יט ,כא( בשבת ל"ג ב' מפני מה אסכרה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה נענה ר"ש ואמר בעון ביטול תורה אמרו לו נשים יוכיחו שמבטלות את בעליהן ]מפרש"י נשים יוכיחו שאינן מצוות על דברי תורה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה אמר להן אף הן מבטלות את בעליהן[ וכו' תינוקות יוכיחו שמבטלין את אביהן ,ומפרש"י תינוקות יוכיחו שאינן בני לימוד אמר להן אף הן בעון שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן באגוזים .ונשאלתי הרי בי"ד של מעלה אין עונשין פחות מבן כ' כמ"ש שם פ"ט ב' .וי"ל דהיינו דוקא בסתם בנ"א שאין דעתן גמורה עד שיהא בן כ' כמש"כ הרמב"ם בפכ"ט ממכירה הי"ג אבל כשיש לו שכל מענישים בי"ד של מעלה גם בפחות מבן עשרים כדמצינו בער ואונן שהיו בני ז' )כדאיתא בסדר עולם פ"ב( ונענשו והיינו משום דכל שמבין שהוא עושה עבירה נענש אפי' בפחות מבן כ' ]שוב הראוני במושב זקנים מבעה"ת בפרשת וישב שכ"כ לגבי ער ואונן[. )טעמא דקרא( עלי שי"ח "שלושים יום קודם"... בימים האחרונים נכנסו אל מרן שליט"א כמה גבאי בית כנסת חדש המתפתח באזור דרום הארץ ,הם שאלו כמה שאלות והוראות למעשה, אחד הנדונים המרתקים אותם העלו על שולחנו של מרן שליט"א היה אודות התקיעה בשופר בראש השנה הבא עלינו לטובה. הגבאים סיפרו למרן שליט"א כי יש לפניהם כמה הצעות של בעלי תוקע מומחים ביותר ,והם מסופקים במי לבחור ,האם עדיף מי שיש לו כבר נסיון ,ואולי עדיף מי שהוא הכי תלמיד חכם ,ואולי בכלל ,יש לחפש מי שכבר מבוגר וכמו שמצינו לגבי שליח ציבור .וביקשו הדרכה בנושא זה. רבינו השיב להם -כי מצד הדין כל 'גדול' מעל גיל בר מצוה שיודע כיצד לתקוע ,כשר לתקיעה ,אכן יש מעלה לבעל תוקע שהוא גם כהן, היות ובבית המקדש הכהנים תקעו ,לכן מעלה היא שגם בבית הכנסת יתקע בראש השנה כהן .כמובן בתנאי ,שהוא אכן יודע היטיב לתקוע ,כי אם יש מי שיודע טוב יותר את הלכות ודיני תקיעת שופר והוא אינו כהן, כמובן יש להעדיף אותו. והוסיף לספר :זכורני לפני שנים רבות בביתו של מרן החזון איש התקיים מנין לתפילות ימים נוראים ,הוא בחר לבעל תוקע את הגאון רבי שלמה כהן ,בין השאר הסיבה שהוא בחר בו ולא באחרים ,כי הוא היה כהן, והחזון איש זצ"ל ראה בזה מעלה מיוחדת .וגם אצלינו בבית הכנסת 'לדרמן' תקע כל השנים בנו הגאון רבי יצחק כהן זצ"ל וכהיום תוקע בנו הגדול )הגאון רבי אברהם יעקב שליט"א( .עכ"ד. יומא טבא לרבנן ניתן להשיג "לקט הנהגות לבן תורה" ממרן בעל ה"קהילות יעקב" שי"ל במהדורה חדשה ניתן להשיג: זי"ע רחוב :רבי יהודה הנשיא 52בני ברק משפחת גולדשטוף להזמנות 053-3145900 : דבר העורך בריאות ושמירת הגוף השבת יחול יום היארצייט הל"א להסתלקותו של רבן של ישראל מרן הסטייפלר בעל ה"קהילות יעקב" ,וראיתי בספר תולדות יעקב שכותב" :רבינו הזהיר מאד על ענין שמירת הגוף ובריאותו" ,מצוה גדולה היא לשמור על בריאות הגוף דכתיב ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ,לאחד ממכריו הוא כותב "ושמירת הבריאות אצל מע"כ הוא המנוחה וההרגעה ,לא להתאמץ ביותר על שום דבר ,רק יהא בשויון נפש לכל מה שיארע ,כי הלא הכל הוא מהשי"ת) ,"...קריינא דאיגרתא ח"ב סי' כ"ט( במכתב נוסף הוא מציין ,שאם כי "אינני רגיל לכתוב בחול המועד ,אך בענין של פיקוח נפש מחוייב אני למהר לכתוב ,צריך לדעת דכמו שמחוייב מן התורה לישב בסוכה וליטול לולב וכל תרי"ג מצות ,כך הוא חיוב גמור מן התורה לשמור על בריאותו" )שם סי' ל'(. "אני כותב לו ,שעל פי ההלכה מחויב לשמוע אל כל מה שהרופאים מצוים עליו ,ויקבל התרופות מה שהם נותנים וגם מחוייב לאכול כל שנותנים לו בבית החולים ,כי זהו פיקוח נפש ממש") .שם סי' ל"ד( במכתב נוסף הוא כותב "בודאי ראוי ונכון לטייל כל יום ,כדי להרחיב את דעתו ולשאוף אויר יפה -וכל זה בכלל מצות ונשמרתם) "...שם סי' ל"ג( . אחד שלמד לאור היום בשעת שקיעת החמה ,ניגש אליו רבינו וסגר את ספרו ,ונשמרתם לנפשותיכם - גער בו רבינו) .הרצ"י( כשנתיים לפני פטירתו כשמצב בריאותו הי' רופף, וסבל מאד על רגליו ,התעקש אחד מבאי בית ו להביא לו רופא ,רבינו שמאד לא החזיק מרופאים כידוע ,לא רצה לפגוע בו והסכים שיראה את רגליו, כששאלו הרופא מה כואב לו ,השיבו רבינו "זה כארבעים שנה שאני סובל ייסורים ברגליי" ,ורמז בזה לרופא שאין כדאי לטרוח ולטפל בו ,למרות הפצרות הרופא ,התעקש רבינו לשלם לו עבור ביקורו. יהי רצון שנזכה שיהיה מליץ יושר על כל כלל ישראל ויהיו דברים אלו לעילוי נשמתו הטהורה. בבר כת שבת שלו ם יצחק גולדשטו ף )ב "ב ( מודעה רבה לאורייתא בליל שב"ק זה ,פרשת עקב יתקיים השיעור הקבוע של מרן שליט"א לע"נ אביו זי"ע, בהיכל בית מדרשו 'לדרמן' )קומה ב'( ,רבע שעה לפני זמן ערבית )משוער( 19:35 : ÔÂÈÏ‚· ‡È· ‡·‰ Ú·˘· ‰"ȇ ‰ ˘ È„ÓÎ "„·¯.‡"ËÈÏ˘  ȷ¯ Ï˘ ¯ÂÚÈ˘ ˙‡ "Á"È˘ È כמה הנהגות ומעשים ממרן בעל הקהילות יעקב זי"ע ˙¢„˜‰ ˙Â·È˘È‰ אמר רבינו‰Ê Ôȇ ,‰·È˘È· „ÓÂÏ Â È‡˘ ÈÓ Â È¯Â„·˘" , ˘Â‰Ê ÈÎ ,ÔÈÓ‡Ó ÏÏη ‡Â‰ ̇ ˜ÙÒ ‡Ï‡ ,‰¯Â˙ · ¯ÒÁ Âψ‡ ˘È ‰·È˘È‰·  ȇ˘ ÈÓ ÏÏΠͯ„·˘ ,ÌÂÈÎ ·ˆÓ‰ ‰È‰ ,ÌÈÏ˘Â¯È· "ÌÈÈÁ ıÚ"·˘ ¯ÙÈÒ .‰ ÂÓ‡· ˙˜ÈÙÒ ÌÈÎÈÈ˘ Ì È‡˘ ‰‡¯ ¯˘‡ ,ÌȯÂÁ·Ï ıÚÈÈÓ Ë ‡ÏÒ ˘"¯‚‰ ‰·È˘È· ·˘ÈÈ Ì‡ ÈÎ ,Úˆ˜Ó „ÓÏÈ˘ ,‰¯Â˙‰ ˜ÒÚÏ ˙·Ì˙Ò ¯ÙÏ ÌÈ„·ÂÚ Âȉ ÍΠ,‡ËÁÏ ‰ÏË·‰ Ì‡È , ȷ¯ ÛÈÒ‰ .·¯Ú‰ ˙ÂÚ˘· ‰¯Â˙ È„ÂÓÈÏ· ÌÈ·Ï˙˘Ó ˘˙‡ ˘È ÌÂȉΠϷ‡ ,χ¯˘È ÏÏη ÏÈ‚¯‰ ·ˆÓ‰ ‰È‰ ÍÎ ‡."ÍÎ ıÚÈÈÏ Ô˙È ‡Ï˘ ,‰„·ډ ̘Ӡ‡·ˆ‰ ˙¯È ובספרו "ברכת פרץ" )פרשת ויצא( הוא מבאר את הנאמר "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" ,שב"ישיבה" יש את העניין של יציאה והבדלה מהרחוב והאוירה שבו ,וגם יש את התכלית עצמה לספוג בה תורה ויראת שמים ,ויש בהליכה להישיבה גם משום "ויצא" וגם משום "וילך"! רבינו ז"ל היה אומר.‰¯Â˙· ÌÈÏ„‚ ÌÈȉ ˙Âί·Ó ‡Ï" : ÏÎ ˙‡ ψ Ï ,‰ÏË·‰ ÔÓ ˜Á¯˙‰Ï :˙Á‡ ‰ˆÚ ˜¯ ˘È ."ÔÓʉ ‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏÏ Í¯·‡Ï ‰Î¯„‰ אלו הדברים שאמר רבינו לאברך אחד ,שביקש ממנו עצה והדרכה בלימוד התורה‰‡Ó ¯ÊÁ ‡¯Ó‚‰ ÔÓÊ·" : ¯˜ÈÚ ,˙Â·È˘È· È˙„ÓÏ˘ ÔÓÊ· ÂÏÈه ,ÌÈÓÚÙ „Á‡Â ‰Ó ˙‡ ÌÈÚ„ÂÈ Ì‡Â ,„ÓÏ˘ ‰Ó ÏÚ ¯ÂÊÁÏ ‰È‰ „ÂÓÈω ˘,ÌÂȉ Ï·‡ .‰‡Ï‰ „ÂÓÏÏ ÍÈ˘Ó‰Ï Ï˜ ¯˙ÂÈ - ÌÈ„ÓÂÏ ¯‡˘Â‡ ÌÚÙ ‡¯Ó‚ ÌÈ„ÓÂÏ ,˙È ˘Â ,˘„ÁÏ ÌȈ¯ ,˙È Â„ÓÏ˘ ‰Ó ÌÈÁ΢ ‡ÏÈÓÓ ,‰‡Ï‰ ÌÈÎÈ˘ÓÓ ÌÈÈÓÚÙ .˘„Á ‰‡¯ ÏΉ ) ‡¯Ó‚· ·Â˙Îירושלמי סוף ברכות( "‡- ÌÂÈ È ·ÊÚ˙ Ì Î"Á‡Â ˙ÂÚ˘ 'Á ÏÏÂη ÌÈ„ÓÂÏ Ì‡Â ,"Í·ÊÚ‡ ÌÈÈÓÂÈ ‰Ó „‚ Î ˙ÂÚ˘ 'Á ÂÏË·˙‰˘ ‡ˆÂÈ - ˙ÂÚ˘ '„ ÌÈÏË·˙Ó ˘,ÌȯÁ‡ Ìȯ·„ ÌÈ Â˙ÈÚ ˙‡È¯˜· ËÚÓÏ Íȯˆ .„ÓÏ Ìȇ·˘ ÔÓÊ·Â .„ÂÓÏÏ ÌÂÈ· ˙ÂÚ˘ ·"È ‡ÂˆÓÏ ¯˘Ù‡ ʇ .ÏÏÂη „ÓÏ˘ ‰Ó ÏÚ ˙È·· ¯ÂÊÁÏ ¯˘Ù‡ ,ÏÏÂÎ‰Ó ˆ¯‰Ó ÏÚ ¯ÂÊÁÏ „ÂÓÈÏ· ÌÂȉ ÏÎ ÌÈÚ˜˘ ˙ÂÈ‰Ï ÍÈ ˘- Ìȯ„Ò '‚ ˙Ú„Ï ÌÈ ˘ ˘ÓÁ ͢ӷ ¯˘Ù‡ ÍΠ,„ÓÏ ˘Ì‚ Ì Ó‡ , ¯˙ÂÈ· ÌÈ·Â˘Á‰ ̉˘ - „ÚÂÓ ÔȘÈÊ ,ÌÈ ¯·„Ó ÈÓ ,È Â È· Ì„‡· ‰Ê .Â È ÓÊ· ‰˘ÚÓÏ Ú‚Â ÌÈÚ¯Ê ··...˙ ¯˘Î ÈÏÚ ·‰Ó ¯ÂÓ‚Ï Ï„˙˘‰Ï ͇ ,˙È·· ¯ÂÊÚÏ ˙ˆ˜ Íȯˆ˘ ȇ„ ˘ÌÈÚ˜˘ ˙ÂÈ‰Ï È„Î „ÂÓÏÏ ˙ÎÏÏ „ÈÓ ¯‰Ó ¯˙ÂÈ ·‰ ˘È ʇ ,ÌÈÓ˘ Ì˘Ï ÌÈ ÂÂÎÓ Ì‡Â .‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏ ‰‡Â¯ ‰˘‡‰ Ì‚Â ,ÍÎÏ ÔÓÊ ‰·¯‰ ˘È˘ ‡ÈÓ˘„ ‡˙ÚÈÈÒ .ÔÓÊ ¯˙ÂÈ „ÂÓÏÏ ˙¯˘Ù‡Ó ˙‡Ê ·ÌÈ˙ÂÙÒÂ˙ ‰Êȇ ÔÈ Ú‰ ÈÙÏ Ìȇ¯ - ˙‡Ș·‰ „ÂÓÈÏ ÔÈ ÚÏ ÌÈÚ‚Â Ôȇ˘ Âχ ÏÚ ,„ÂÓÏÏ ‡Ï ‰Êȇ „ÂÓÏÏ ‡‰„˜ ÔÓÒÏ ¯˘Ù‡ - ‰˘Ó ÌÈ È·Ó ‡Ï ̇ .‚Ï„Ï ¯˘Ù Ôȇ .¯¯· Ï Ï˜ ¯˙ÂÈ Ê‡Â ,ÔÂÈÚ· ÌÈ„ÓÂÏ˘ ÔÓÊÏ ¯È‡˘‰Ï ·„Á‡ ÏΠ,˙‡Ș·· ‡ ÔÂÈÚ· „ÂÓÏÏ „ˆÈÎ ÌÈÏÏÎ ‰Ê ˆ¯.˜ÂÙÈÒ ÍÎ È„È ÏÚ ÂÏ ˘È˘ ˘È‚¯Ó ‡Â‰˘ ÈÙÎ „ÂÓÏÏ ÍÈ Ì„‡ „ÓÏÈ ÌÏÂÚÏ .„ÂÓÏÏ ‰˘˜ ˜ÂÙÈÒ ˙˘‚¯‰ ÈÏ·Ó · .ıÙÁ Â·Ï˘ ̘Óאבל נוהגים ללמוד לפחות קצת בעיון ולפחות קצת בבקיאות. ‡,ÏÏÂη ÌÈ„ÓÂÏ˘ ˙ÎÒÓ‰ ˙‡ „ÂÓÏÏ ‡Ï˘ ¯˘Ù‡ È Ì˙‡ „ÂÓÏÏ Íȯˆ - ÔÂÈÚ· ˙ÎÒÓ‰ ˙‡ ÌÈ„ÓÂÏ˘ ̄˜ ˜˙ÎÒÓ Â„ÓÏ˘ ̄˜ Ï˘ÓÏ˘ È ‡ ¯ÎÂÊ .˙‡Ș·· Ì„Â ˙ÂÙÒÂ˙ ÈÏ· ÌÈÓÚÙ '‚ ˙ÎÒÓ‰ ˙‡ „ÓÏ - ˙·Â˙Î ,Â"Ë Â„ÓÏ - ÌÈ Óʉ ÔÈ·· - ʇ Ì‚ .ÔÓʉ È ÙÏ ˘„ÂÁÎ ."˙ÚÏ ˙ÚÓ· ˙ÂÚ˘ ,·"È לאברך קרוב לגיל ,37שלא ראה סימן ברכה בעמלו בתורה ,אמר- ÁÈÎÂ‰Ï ¯"‰ˆÈ‰ Ï˘ Â˙ˆÚ ‡È‰ ÂÊ Ì‚" : ȄΠȇ¯Î ‰ÏÚ˙Ó ‡Â‰ Ôȇ ÈÎ ‰¯Â˙· ˜ÒÂÚÏ - ÏÂÎÈ·Î ."˘Â‡È È„ÈÏ Â‡È·‰Ïויעץ לכתוב כל חידוש שמזדמן ,בין אם הוא אייגינע בין ששמע מאחרים ,ואפילו קושיא של מהרש"א ומהר"ם שעל הסוגיא שעוסק בה ,וברבות הימים רוכשים אוצר בלום. ‰Ú·˘‰ ÈÓÈ באחד מימי השבעה ,הופיע הצוות הרפואי שזכו במעט לטפל ברבינו זצ"ל .הם נכנסו חבושי כפות ,ונותרו לבדם עם בן רבינו ,יבלחט"א ,שנתן לכל אחד מהם כמתנה את הספר "חיי עולם" לזכותו של רבינו .הגר"ח סיפר למנחמים את אשר שמע מהגה"צ ר' אליהו דושניצר זצ"ל .בהיותו בעיר מינסק פגש ברוקח יהודי שהיה ממונה על כל צרכי המצוה שבעיר ,כמו בארגון המצוה של ח"ק ,הכנסת כלה ועוד .שאלו ר' אליהו :הכיצד הגעת לכל אלו? והלה השיב ,כי בעבר היה רחוק משמירת התורה והמצוות ,אך ארע והוא פגש במרן ה"חפץ חיים" זצ"ל ,שפנה ואמר לו" :הגם שהנך גובה מעות על שרותך, בכל זאת ,השתדל לכוין כי הנך חפץ לקיים מצות ביקור חולים ורפואתם" .הרוקח הוסיף ,שדברי הח"ח חדרו עמוק ללבו ,והוא שב בתשובה שלמה .הגר"ח פנה אל צוות הרופאים וביקשם כי יכוונו גם הם בטפוליהם וברפואתם לשם מצות ביקור חולים ורפואתם ,והוסיף, שאם יעיינו בספר "חיי עולם" -אותו קיבלו מידו -יוקל עליהם למלא את בקשתו .הללו הודו כי כל אותן השבועות בהן שהו במחיצת הצדיק ,חיזקו אותם מאוד, ולאחר מכן פנו אל קברו של רבינו הקדוש לבקש את סליחתו אם לא נהגו בו כשורה... )תולדות יעקב ( גיליון מס' 186׀ בין הזמנים תשע"ו שנה ד' גליון זה יוצא בסיוע ידידינו החשוב החפץ בעילום שמו שיראה ברכה והצלחה בכל הענינים עלי שי"ח "המנוחה בצפת" סיפור שלא פורסם מעולם שמענו מחתנא דבי נשיאה ,הגאון רבי שרגא שטינמן שליט"א ,ראש ישיבת קהילות יעקב לצעירים בבני ברק. וכך סיפר :היה זה בשנת תשנ"ב באותם שנים היה מו"ח מרן שר התורה שליט"א נוסע כל שנה לכמה ימים למנוחה בצפת בדירתו של הרב רבי אליעזר ליברמן שליט"א ,בשכונת מאור חיים. בחודש אב של אותה שנה הייתי זקוק לשוחח עם מו"ח בנוגע לשידוך שהיה על הפרק עבור אחד מילדינו ,והנה כל יום היה טירדא אחרת ,וגם היה סביבו אנשים רבים כמו תמיד ,וקשה היה לשוחח בנחת .אמרתי ,אמתין איפה שיסע צפונה ואז בודאי יהיה יותר שקט. ואכן ,באחד הבקרים נסעתי השכם בבוקר ברכבו של הנהג המסור הר"ר ישעיהו אפשטין שליט"א ,והגענו לתפילת שחרית עם הנץ החמה ,התפילה היתה בביתו של הרה"ג רבי ישי מנדל שליט"א ,שהיתה לו דירה שהיה נח בה בימי חודש אב ,וכמובן היה ספר תורה כשר ושם התפללו. אחרי התפילה שוחחנו בפרטיות והכריע מה שהכריע .מיד לאחר מכן ראיתי שהלך לחדר והחל מיד בכתיבת חידושי תורה ,הוא עסק אז בכתיבה של דרך אמונה חלק ג' .לא בזבז רגע .ואגב, הסיבה שהוא נסע לצפת היה בשביל 'לנשום' קצת אויר נקי ונעים שיהיה לו קצת להחליף כוח, ולמעשה ,בדירה דאז היה חלון קטן אחד עם אויר בכל הדירה ,וסמוך לזה ישב מרן שליט" א... כעבור כמה שעות מרן שליט"א הודיע להר"ר ישעיהו אפשטין שהיום לפי חשבון הזמן יש לו מעט פנאי ,והוא חושב שכיון שהוא כבר בצפון כדאי יהיה להתפלל על קברם של התנאים הקבורים באזור .וכך עלינו כולנו למירון אצל רבי שמעון בר יוחאי ,ואצל רבי יהודה בר אלעאי, ועוד כמה קברים .הוא התפלל בכל קבר כמה רגעים והמשכנו הלאה. כך היה נראה ימי ''נופש'' בצילו של מרן שליט"א כפי ששמענו מהגר"ש שליט" א. "מבעה זה אדם" סיפר נין רבינו ,באחד הימים פונה אלי רבינו בשאלה ,במה אתם עוסקים בישיבה .עניתי - בפרק ארבעה אבות שבמסכת בבא קמא. ''באיזה דף'' ?עניתי ,בדף ג' ע"ב בסוגיא של מחלוקת רב ושמואל האם ''מבעה'' הנזכר במשנה זה שן או אדם. ''התדע לבאר מדוע סובר רב שמבעה זה אדם''? שאל רבינו .והשבתי ,-כן ,כמובא בגמרא מןהפסוק אם תבעיון בעיו. ואז פונה רבינו בחיוך ואומר ,הנה כי כן שים לב'' ,אדם'' זה רק מי שמבקש ,שמתפלל .מי שלא מתפלל לה' אלא הכל אצלו 'נוסע' בלי תפילה ,אינו אדם) ...מידידנו הבה"ח מ"ה ני"ו(. "על חללית ואסטרונאוט\הלקח הרוחני" אל רבינו נכנס השבוע יהודי שעוסק לפרנסתו בתחום המדע והחלל ,בין השאר הוא סיפר לרבינו כי תחום זה מתפתח מאוד ,וכי קל יותר היום לאנשי המדע להגיע אל הירח ,ויש שם הרבה תגליות מענינות .באומרו זה הוא הוסיף ,שרבנו שליט"א יסביר לו מה תועלת יש בדור זה לדעת דברים אלו ,ומדוע הקב"ה סובב שתחום זה יתפתח מאוד? האם יש הסבר לכך? שאל האיש. רבינו השיב לו על אתר :בטח ,ישמעו אוזנך מה שפיך מדבר .אפשר לאדם לעלות ולעלות אפילו עד לירח ,זהו גובה אין סופי ,מכאן ילמד האדם שבעשייתו עבירה חלילה ,יכול הוא לרדת ולרדת עד אין סוף ויורש גיהנום רח"ל. וכמו שאנו רואים כמה אפשר לעלות ולעלות גבוה ,כך נזכור כל הזמן גם כמה חלילה עלול האדם לרדת עוד ועוד ,וד' יצילנו מכל מכשול. גליון זה יוצא בסיוע עמותת "עזרת ישראל" לברכה והצלחה בכל העניינים דבר העורך בימים כימי בין הזמנים מן הראוי להביא מדברי רבינו שכתב בספרו "‡ ,"¯˘ÂÈ ˙ÂÁ¯Âבחשיבות התפילה˙ÏÚÓ Ï„Â‚ ‰ ‰" : ı˜Ó ‡ÓÂÁ ˙·) Ï"ÊÁ ¯Ӈ ‰ÏÈÙ˙‰ ÔÓ ‰Ï„‚ ÍÏ Ôȇ˘ ('Ë 'ÈÒ ¯·Î ‰ÏÙ˙ Ï˘ ‰ÁΠ...‰ÏÙ˙‰ ‡Ôȇ ('„ Ô Á˙‡Â ‡ÓÂÁ ˙) Ï"ÊÁ Â¯Ó ...‰È¯· ÏÎ ˙ÏÙ˙ ÏÒÂÙ ‰"·˜‰ ÏÏÙ˙‰Ï Ï„˙˘‰Ï ˘È ¯˙ÂÈ·Â ·ˆ‡ È„Ó ¯ÂÓ‚ ·ÂÈÁ ‡Â‰Â ¯Â·È ·ÈÈÁ˘ (Â"Ó ÌÈÁÒÙ) 'Ó‚· 'ȇ„Î ÔÈÏÈÓ '„ „Ú ÂÈ ÙÏ ‰Ê ¯Â·Ú ÍÏÈÏ ‡˜ÒÙ ÔΠÏÈÓ „Ú ÂȯÁ‡Ï  ·˘'ÈÒ ·"Ó 'ÈÚ) ÌȘÒÂÙ‰ 'Π...Ú" ˆ' ‰¯Â˙ ÏÈ·˘· 'ÈÙ‡˘ (Ê"Î˜Ò ‡Ì‚ ...¯Â·ˆ· ‰ÏÙ˙ ÏË·Ï ¯ÂÒ "Ήȷ· ÏÏÙ˙‰Ï ‰ÂˆÓ‰ ¯˜ÈÚ Ôȇ ('‡ ' ˙Âί··) ¯Ӈ˘ ÂÓÎ ˙‡Ï‡ ˙ÚÓ˘ Ì„‡ Ï˘ Â˙ÏÈÙ ··ÌÈÏË· Ìȯ·„ ¯·„Ï ... "Î‰È ··‡Â‰ (‰ÂˆÓ Èίˆ  ȇ ̇) "Î‰È ‡˙ÂÚÈ·˜ ÔÈ„ ÔΠ...¯ÂÓ‚ ¯ÂÒÈ Â‚ÈÏÙ‰ Ï"ÊÁ˘ "Ήȷ· ÌÂ˜Ó ·Ôȇ˘ ÈÓ 'Èه ...„‡Ó ‰Ê ·ÈÈÁ Ù"ÎÚ ÔȘÈ˙ÂÎ ÏÏÙ˙Ó Â¯Ó‡˘ ÂÓÎ Â˙ÏÂÎÈ ÈÙÎ ÌÈ΢‰Ï )·¯È·Ï ÂÎÈ˘Á ÂÓÈ„˜ ('Á ˙ÂÎ ,ÈÈÁ ÂίÂ˙„ ÈÎȉ ÈÎ ‡˙˘È Î ˙Ó΢‰ (Ê"Θ ˙·˘·) ¯Ӈ ·Ì„‡˘ Ìȯ·„‰Ó ‡Â‰ „"Ó‰È ‡Ô¯˜‰Â Ê"‰ÂÚ· Ô‰È˙¯ÈÙ ÏΠ˜Â¯Ó‡Â ...·"‰ÂÚÏ ÂÏ ˙ÓÈÈ )·‡„¯" ˙ȯÁ˘ Ï˘ ‰ È˘ (‡"ÎÙ ÌÏÂÚ‰ ÔÓ Ì„‡‰ ˙‡ ÔȇȈÂÓ ˘ÚÓ˘ ˙‡È¯˜ ÔÓÊ ¯Â·ÚÏ ÏÂÎÈ ÏÎÂÈ ‡Ï ˙ÂÂÚÓ ‰Ê ȯ‰Â ˘"Ú Â¯Ó‡ (Ë"Î ˙Âί·) 'Ó‚·Â ...Ô˜˙Ï ·ÏÊÏÊÏ ‰ÏÈÏÁ Ê"Ú ÈËÈÈÏ ‡·¯ÚÓ ·˜ ,"Ï"ÊÁ ˙ÏÏעכ"ל. ומסיים רבינו את ספרו "‡˙ÂÁ¯Â ,"¯˘ÂÈוז"ל'‡ 'Á ˙Âί··" : ˜„ÈÎ ‡˙˘È Î È·Ï ÂÎÈ˘Á ÂÓÈ Â Èȉ ÂÓÈ„˜Â .ÈÈÁ ÂίÂ˙„ ÈÎȉ  Èȉ ÂÎÈ˘Á ‰ÏÈÙ˙‰ È ÙÏ ‡·Ï ˘‰Ê ,‰ÏÈÙ˙‰ ÛÂÒ „Ú ˙‡ˆÏ ‡Ï ‚."ÌÈ ˘Â ÌÈÓÈ ˙ÂÎȯ‡Ï ̯ נתחזק כולנו בימי בין הזמנים בדבר חשוב זה ושמו "תפילה" ונזכה שיתקבלו כל תפילותינו לרצון לפני אדון כל. ונסיים בברכה לכל עמלי התורה "וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים". בברכה יצחק גולדשטו ף )ב " ב ( פרסום ראשון: רשימות מפנקסו של חתן רבינו הגאון ר' יצחק קולדצקי שליט"א הנהגות גדולי ישראל בימי בין הזמנים בשעתו כאשר ראו ראשי ישיבות למרן הגרא"מ שך זצ"ל בקשר אולי לעשות שינויים לבין הזמנים ,ומרן ענה :שבהיות ובמשך כל הזמן הוא עסוק וטרוד בלימודים של נשים נזיקין .והוא רוצה גם ללמוד קדשים ,ולכך הוא חייב את הבין הזמנים להתמסר לסדר קדשים ,ובאמת בימי בין הזמנים הוא חיבר את ספרי אבי עזרי על סדר קדשים ,כיוצא בזה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה לומד בבין הזמנים את המשנה למלך שמאד אהב ללמוד אותו ולא מצא לזה זמן ,ועל זה ניצל את ימי בין הזמנים שלו ללימוד המשנה למלך. ¯·˙Ùˆ ¯ÈÚ· ˘Ù · Â È בשעתו כאשר מו"ח מרן הגרח"ק שליט"א היה נוסע בבין הזמנים לעיר צפת היה לוקח אתו את המחברות שלו, ומסדר לדפוס את ספרו הגדול דרך אמונה .ובדרך כלל היה שוהה שם חמשה ימים בלבד ,והיה אומר שהוא מספיק בבית הבראה שלו בחמשה ימים אלו לכתוב ולסדר את הספר דרך אונה כמות כזו שבבני ברק לוקח לו כמה חדשים טובים .אצל אנשים אלו ,בין הזמנים פירושו שחרור מעול הציבור ,ותוספת עול תורה כל אחד לפי ענינו .והסיבה היא מובנת מאליה ,שאצלם אין מושג של ניתוק ח"ו מתורה ,ואין להם צרך לנוח או להתאורר מן הלימוד ,כי אדרבה המנוחה הכי טובה היא לצלול עמוק בים התלמוד ,ודוקא אז כאשר יש להם קצת שחרור ,מוצאים להם זמן יותר להקדיש זמן לאותם לימודים נוספים שחסר להם במשך השנה. Ï·ÒÏ ÂÓ΢ ËÈ וע"ז המליץ רבינו בשם החזון איש על הפסוק "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהיה למס עובד" והקשו המפרשים שלכאורה יש כאן סתירה ,שאחרי שהוא רואה במעלת המנוחה שזהו טוב ,אם כן מדוע ההמשך הוא "ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד" .ותירץ החזון איש הנה מצינו כאשר יהודי המקריב קרבן לה' הרי הוא בוחר את הבהמה הכי מובחרת וכמו שהבל הביא מבכורות צאנו והקרבן נתקבל ברצון .וכמו כן ישכר שרצה להקריב את חייו לתורה ,חיפש מהו הדבר הכי טוב כדי להקריבו ,ומצא שאנשים מאד אוהבים את המנוחה ואז כאשר עמד ואמר :רבונו של עולם הריני מקריב את המנוחה לקרבן של עמל התורה "ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד" ,ובדרך כלל ממליץ רבינו לקחת איזה לימוד מסויים שיהיה עליו עול ללמוד בבין הזמנים כדי שהזמן יהיה מנוצל כמו שצריך, Ï"ˆÊ ·˜ÚÈ ˙Âω˜‰ Ô¯Ó בשנת תש"ל יצא הסטייפלר זצל בקריאה לבני הישיבות שילמדו כל יום בבין הזמנים לפחות 4שעות ביום במסגרת ישיבת בין הזמנים ]ולא לבד[ כי כאשר לומדים במסגרת של ציבור יש יותר ס"ד לנצל את הזמן שלא ילך לאיבוד Ï"ˆÊ ·È˘Èχ ˘"ȯ‚‰ Ô¯Ó בשעתו בשנים שבין תש"ך לתש"ל כאשר מרן הגרי"ש זצ"ל היה בשנות החמשים היה נוסע עם הרבנית ע"ה לבין הזמנים ביחד עם אאמו"ר הגר"ש קולדצקי זצ"ל ואמי מורתי ע"ה לבית הבראה בנתניה ,וגם שם כמובן היה הגרי"ש קם כדרכו כמה שעות לפני עלות השחר ולומד בניגונו המיוחד ,וגם כאשר הלכנו לבקר את הורינו בשעות הצהרים, ]שעת האוכל[ ,אז הגרי"ש זצ"ל לא פסיק פומיה מגירסא כפשוטו כמו שכתוב "ויט שכמו לסבול" .והתמונה הזאת עומדת בעיני כאילו היה אתמול ,כמה שזכינו לראות אצל הגרי"ש חביבות ומתיקות התורה עם כל המרץ ובכח בכל עת ובכל שעה. ועיין במסכת שבת קיט :בדברי הגמרא לא חרבה ירושלים אלא בשביל ביטול תינוקות של בית רבן .וכתב המהרש"א שם וז"ל :ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה ,גם הבחורים מבטלים רוב הימים בבין הזמנים והלכים ברחובות בביטולים ובטיולים עכ"ל. Ôȇ ‰Ê‰ ÌÏÂÚ·˘ ˙Ú„Ï ÌÈ Óʉ ÔÈ·· Ì‚ ÌÈÚ·˜ Ìȯ„Ò Ú·˜Ï ÌȯÂÚ ‰ È ·Ï ˜ÂÊÈÁ χ¯˘È ÈÏ„‚Ó Âχ Ìȯ·„ ÂÈ‰È .‰¯‰Ó· ˘„˜Ó‰ ˙È· ÔÈ ·Ï ‰ÎÊ ‰Ê ˙ÂÎÊ·Â ,‰ÊÏ ˜Â˜Ê˘ ÈÓÏ ‰ÁÂ Ó ˙ˆ˜ Èχ ˜¯Â ,¯ÂËÙ È ÓÊ "ÌÈ Óʉ ÔÈ·"Ï ‰¯Â˙ È È Ù אלו שנוסעים לחו" ל לצרכי מצוה או לצרכי בריאות ופרנסה ,מספרים על יופיים המפעים של מקומות רבים בארצות העמים .מדוע נפלאות הבריאה ופלאי העולם ,ההרים הגבוהים ,הנחלים והרי האלפים המושלגים ,מצויים דוקא בחוץ לארץ ולא בארץ ישראל ? יתכן שאין זה בגדר 'המפסיק ממשנתו' ,שהרי אדרבה ,מפסיק כעת מטיולו ולא מפסיק ממשנתו, שהרי עיקר נסיעתו הוא לטיול ורק לומד הוא בדרכו לניצול זמנו . השיב לי מרן שליט" א במכתב :חלילה להפסיק ממשנתו. כך שאלתי את מו" ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט"א, והצעתי לפניו כתשובה את הרעיון הבא :חז"ל אומרים" :מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים? כדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים" :אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים -דיינו", נמצאת עלייה שלא לשמה .כיוצא בו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי :מפני מה אין חמי טבריא בירושלים ? כדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים: "אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא -דיינו", ונמצאת עלייה שלא לשמה") ,פסחים ח ,ב(. ויתכן שזאת הסיבה שגם ארץ ישראל אינה משופעת בפלאי עולם ,כדי שלא יעלו ויגורו בארץ ישראל כדי להנות מיופיה המיוחד ,הריה ונופיה ,אלא שיעלו ויתיישבו בה רק לשם מצות ישוב ארץ ישראל . מרן שליט"א הסכים לתשובה זו ואמר שהיא נכונה . χ¯˘È ı¯‡· ÏÂÈË· ‰ÂˆÓ Ì˘Ï ‰ ÂÂÎ ישנם דעות )כדעת הבן איש חי זצ" ל ועוד(, הסבורים שישנה מעלה לטייל ולתור בארץ הקודש, ואולם מרן הגר"ח קניבסקי שליט" א סבור שלא שמענו מצוה ומנהג טוב לטייל בארץ ישראל . ושאלתי את מרן שליט" א האם כשהיהודי בכל מקרה מטייל כעת ,לצורך בריאות גופו ונפשו ,האם ישנה מעלה שיכוין במהלך טיולו בארץ ישראל לשם חביבות ארץ ישראל והודאה להקב"ה בראיית פלאי ארץ חמדה ורחבה . השיב לי הגר" ח במכתב שאין ענין וצורך לכוין כך, כי צריך לכוין לשם מצות ישוב ארץ ישראל בכניסתו לארץ או בתחילת עומדו על דעתו ויודע שנמצא בארץ הקודש ,ואין ענין לכוין לשם מצוה זו בכל הליכה או סיור באתריה ,עריה והריה . ÏÂÈˉ ÚˆÓ‡· „ÂÓÈω ÚˆÓ‡· ˜ÈÒÙ‰Ï מעשה ביהודי טוב שהיה זקוק למנוחה ונסע לטייל ולפוש .במהלך נסיעתו להר או לחוף הים למד תורה מתוך ספר ,ומידי פעם הפסיק מלימודו והביט בנוף שמחוץ לחלון האוטובוס .ושאלתי את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם מותר לו להפסיק ממשנתו ולומר 'מה נאה אילן זה' ,והספק בדבר הוא שהרי ‰Îȯ·· ˙·‚Ó ˜ÂÏÁ כתוב בספרים שהמתנגב בבגד ,הרי זה קשה לשכחה ,ומו" ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט"א הסתפק בפני האם המתנגב בחלוק -מגבת הוא גם "קשה לשכחה" ,כיוון שישנם כאלו שהולכים בו כמו "חצי בגד" ,ביציאתם מהבריכה והים וכדו' ,או שנחשב הוא למגבת ,וצ"ע . ˙ÌÈ· ‰ˆÁ¯ ̄˜ ‰Á Ó ˙ÏÈÙ כתב השו "ע )או" ח פט ,ג( :אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת שמונה עשרה. וכתב המשנ"ב שגם אין לעשות כן כשהגיע זמן מנחה ומעריב ,ואפילו כשיגיע למקום בו יוכל להתפלל עם הציבור בזמנו ,אסור .מפני שהליכה בדרך היא כעוסק בצרכיו .ולפי זה לא מובן כיצד נוסעים לים קודם שמתפללים מנחה .ובספר הליכות שלמה מובא ממרן הגרש"ז אוירבך זצוק" ל שאנו מקילים לרחוץ כשהגיע כבר זמן מנחה ,מפני שדיני הקדימה נאמרו רק כשרוצה להתפלל .אך כשאינו רוצה להתפלל כעת ,יתכן שמותר לצאת ולנסוע לים וכדומה ,גם לפני תפילתו .וממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שמעתי שבודאי שמותר לצאת מבני ברק לירושלים כדי להתפלל מנחה בכותל המערבי .ובשו"ת אור לציון כתב שכשמשך זמן הנסיעה ועיסוקיה היא פחות משעה וחומש ,מותר לצאת לדרך קודם התפילה . ‡¯·˙¢„Á ˙ÂÓ‡ Ú העולם נוהג "לצטט " בענין ש"כל המהלך ארבע אמות חדשות בארץ ישראל ,הרי הוא בן עולם הבא" ,ולכן ישנם "המהדרים" בהליכה של עוד ועוד ארבע אמות חדשות ולא מוכרות בארצנו .אך לא, שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין מאמר חז"ל כזה . בגמרא בכתובות )קיא ,א( נאמר ש"כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל ,מובטח לו שהוא בן עולם הבא" ,ולפיכך המצוה והענין הוא ללכת כל ארבע אמות בארצנו ,גם מבית הכנסת הביתה ,אל בית המדרש ,הכולל או המרכז המסחרי ,וזה למרות שצעדנו באותם המקומות אין ספור פעמים .מלבד זאת ,משמעות דברי הרמב"ם )מלכים ה ,יא( ,כפי שביאר הפאת השולחן )פ"א ס"ב בב"י סק"ב ,וכ "ה במהרי"ט יו" ד כח ,ועי' מנוחת אמת פ"ז ושלהי דקייטא ס"כ( ,הוא שלא רק הדר בארץ ישראל נחשב לבן מעלה ,אלא גם מי שלא גר בא"י ורק הולך בה ארבע אמות ,כבר זוכה הוא להיות מבני העולם הבא ,אך אין ראיה שהמתגורר בארץ ישראל צריך ללכת בה עוד ועוד ארבע אמות. "ÌÈ Óʉ ÔÈ· ˙·È˘È" ˙‚ÏÈÓ מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה שמילגת "ישיבת בין הזמנים" שקיבל בן ישיבה הסמוך על שולחן הוריו ,שייכת לאביו ,וכמובן שהאב יכול להעניקה לבנו. ˙·˘ ÏÏÁÓ Ò·Âˇ ‚‰ הורו חז" ל שאין לצאת לדרך עם אדם רשע " ,פן תספו בכל חטאתם" .ומה עם נהג אוטובוס מחלל שבת ,המוגדר ע"פ הלכה כרשע ? -שמעתי ממו"ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט" א שמותר לנסוע איתו, משום שנהג אינו חלק מהנוסעים ,אלא רק האדם שמשמש ומוביל אותם לדרכם .ואמנם אין להתפלל ליד הנהג הרשע ,כמובא ב"ספר חסידים" שלא להתפלל ליד אדם רשע ,כיוון שהשכינה מתרחקת ממנו ומעלים את עיניו מהמתפלל ליד רשע ,אוי לרשע ואוי לשכנו . ÌÈ· ÌÈ„È ˙ÏÈË הנוגע בגופו ,בו יש מלמולי זיעה ,צריך ליטול ידים, )שו"ע ומשנ"ב ס"ד( .והנוגע בגופו הרחוץ ממי הים באמצע אכילתו ,כתב השדי חמד בשם שו"ת כפי אהרן שכיון שכל עיקר הטעם שצריך נטילה הוא משום מלמולי זיעה ,אם כן אם שהה כעת בים ורחץ גופו במים והסיר משם מלמולי זיעה ,אין קפידא אם נוגעים ידיו בבשרו .ואולם שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שגם במקרה כזה צריך ליטול את ידיו שוב ,מפני שלא פלוג רבנן .וכן הורה מרן רה "י הגראי" ל שטיינמן שליט"א . Í¯Ú ˙ÂÁÙ ıÙÁ ˙‡ÈˆÓ מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א הורה שכשמוצא חפץ פחות ערך ,כגון צעצוע ים פשוט או גלגל ים פשוט הנמכר במספר שקלים בודדים ,והמאבד לא יטרח ויגיע לקחתו ממנו אם יכריז עליו ,שאינו חייב להרימו כדי ללכת ולהחזירו בעצמו .שהרי התורה אמרה "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו" ,והמוצא אינו חייב להוליכו בעצמו לבית המאבד. ‡‰„ÈÓÚ·Â ÏÂÈË· ‰ÏÈÎ חז"ל במסכת קדושין אומרים שהאוכל בשוק דומה לכלב ,ויש אומרים שנפסל לעדות בגלל זלזולו בעצמו .ואמנם מובא בשם מרן הגרי" ש אלישיב זצוק"ל ,שהאוכל בדרכים באוטובוס אינו נחשב כהאוכל בשוק .חז" ל במסכת גיטין אוסרים לאכול או לשתות בעמידה . ‡·ÌÈ· ‰‡ÈˆÓ ‰„È שכח מגבת בים וכשהגיע שוב לאותו המקום כעבור זמן ,מצא באותו המקום מגבת כמו שלו ,כתב בשו"ת מנחת יצחק )ח"ג סי"ז( שהמיקום אינו נחשב לסימן ,וכבב" מ כג,ב .אך בפתחי חושן )פ"ג סי"ח( כתב שבמקרה זה יכול הוא לקחתו ,כיון שגם חבירו לא יוכל להוציאו ממנו ,כיון שאין לו סימן בדיוק כמוהו .וממו" ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט" א שמעתי שכאשר יש לו אומדנה חזקה שאכן מדובר בחפץ שלו ,יכול לקחתו .וב"משפט האבידה" כתב שאם החליף בשפת הים את בגדו עם בגדי אחרים ,יכול להשתמש בו ,אך במקביל גם יכריז עליו .אך אם נראה לו בבירור שחבירו לא לקח במקביל את בגדו, אין להשתמש בבגד ,ויכריז עליו ,דרך מדורי "השבת אבידה" בעיתון ,כשבדרך כלל אדם שנאבד לו דבר מה ,בודק שם. ÌÂÈ ÌÈ˘ÂÏ˘ Ï„‚‰ Ìȉ ˙‡ ‰‡¯ ‡Ï˘ ÈÓ Ú„ÈÎ ˆ¯‰Î¯· ͯ·Ï ÍÈ עתה עם תחילת ימי בין הזמנים יוצאים רבים לחופי הים ,ועבור רבים זה הפעם הראשונה שיוצאים לרחוץ בים בשנה זו ,ולכך התעוררה השאלה ,האם גם אלו שרואים את חוף הים מחלון ביתם )או מהמרפסת דישיבת פוניבז' ,למשל(, נחשבים כמי שראו את הים בתוך שלושים יום ,או שלראות את הים הכוונה לראות מקרוב על שפת הים . והשיב לי רבנו שליט" א שראיה מרחוק נחשבת ראיה לכל דבר ולכן אסור להם לברך את ברכת ראיית הים . ˘ÈÂ‚Ó ˘Ù -¯„Á ˙¯ÈÎ חז"ל אומרים" :ואל תשבו על מטת ארמית" .הגמרא )ברכות ח,ב( מספרת שרב פפא הגיע לבית אשה ארמית .הוציאה לו האשה מיטה ואמרה לו "שב". אמר לה " :איני יושב עד שתגביהי את המטה", הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת ,שהאשה הנכרית הניחה תחת המיטה ,כדי להעליל עליו עלילה שכאילו הוא הרגו .מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית . איסור זה ,לשבת על מיטת נכרית ,לא מוזכר ברמב"ם ,בטור ובשולחן ערוך ,אך הוא נפסק בכמה מספרי ההלכה של הראשונים ,כמו הראבי "ה והכלבו .לפיכך יש לכאורה לשאול כיצד שומרי התורה בחו" ל שוכרים חדרי אירוח ונופש מהנכרים ואינם חוששים מהאיסור לישב על מיטה ארמית . שאלתי את מו"ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט" א והוא השיב שכל האיסור הוא דוקא לשבת על מיטת גויה השייכת כעת לגויה .אך כששוכרים חדר מהנכרים, השכירות מחשיבה את החדר ותכולתו כשייכים לנו, כרכוש יהודי ,ובכך אין איסור . )ייש"כ לידידינו הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א על מסירת הדברים( ÌÈ Óʉ ÔÈ· È È Ú • סח רבינו ,בצעירותי נסענו לנוח בצפת בחודש אב יחד עם מרן החזו"א ,ולמדתי מס' תענית ,ובקשתי מהחזו"א שילמד איתי ,הוא הסכים ולמד איתי כמה ימים וחלק מהחידו"ת שנתחדשו לי ממנו כתבתי בשיח השדה ח"ג מסכת תענית. • עד לפני כחמש -עשרה שנה היה הרגלו של רבנו לצאת עם הרבנית מדי שנה במהלך חודש אב לכשבועיים ימים של מנוחה בצפת .ימים אלו היה מנצל ביתר שאת לכתיבה רציפה של ספריו ,כשהוא נהנה מן השקט השורר סביבותיו וממנוחת הדעת מהקהל הטורד אותו תדיר מלימודו .הוא היה רגיל לומר שבשבועיים מרוכזים אלה הוא מספיק מה שאין ביכולתו להספיק בכמה חודשים בביתו עקב טרדות הקהל. בשעות הערב היה יוצא לשאוף מעט מאווירה הצלול כיין של צפת ,תוך הליכה בסמטאותיה המפותלות של העיר הקסומה .באחת השנים אף ביקר יחד עם בנו שהתלווה אליו בבית הכנסת של מהר"י אבוהב ,ועיין בספר התורה המיוחס לו .פעמים אחרות היה מנצל את ההזדמנות להשתטח על קברי הקדמונים שבאזור הצפון ,כדוגמת רבי שמעון בר יוחאי ,נחום איש גמזו והרמב"ם -שעל קברו העיד רבנו כי יש לנו מסורת. רבנו הקפיד לקיים מדי יום מנין לתפילה בביתו ,וזאת משום שהמנהג בצפת הוא שאין הכהנים נושאים כפיהם בימות החול ,ורבנו לא רצה להפסיד ברכת כהנים .לשבתות היה נוהג לחזור לביתו .עוד מעניין לציין שהיה מקפיד להחליף את כל המזוזות בבית הנופש. בשנים האחרונות רבנו מסרב לנסוע ,באמרו כי כעת יש לו עליית הגג בביתו ,שם יכול הוא לסגור עצמו וללמוד שעות על גבי שעות שעות בשקט ובניתוק מוחלט מהאנשים ,ועל כן אינו רואה סיבה להרחיק נדוד. • אחד שאל לרבינו ,בתקופת חודש אב רבים נוסעים לנופש ,והוא זוכה להסתופף בצילו של אדם גדול מידי יום ביומו ,ואינו רוצה לוותר על זכות זו אפילו פעם אחת ,בגלל נסיעה מחוץ לעיר] ,אם לא מוכרחים[ אמר רבינו המחשבה נכונה. • רבנו סיפר כי בתו של החפץ חיים ,הרבנית זקס ע"ה ,סיפרה לאמו כמה סיפורים על אביה הגדול ,והביא חלק מהם: מעשה אחר שסיפרה הרבנית זקס מצביע על הקפדתו הרבה של אביה הגדול בחינוך הילדים ,ומלמדנו מעט על חכמת התגובה הנכונה: מדי פעם ,כשנצרך החפץ חיים לציין על מעטפה כתובת בשפת המדינה ,היה מבקש מאדם מסוים לכתוב זאת בשבילו ,מכיוון שהוא עצמו לא השתמש בלשון הגויים. שנה אחת נסעו בני משפחת החפץ חיים לנופש .בת החפץ חיים היתה משוחחת מדי פעם עם אחת השוהות במקום ,וההיא לימדה אותה קרוא וכתוב בשפת המדינה .בפעם הבאה שנצרך החפץ חיים לכתיבת כתובת ,אמרה לו בתו שהיא יכולה לעשות זאת בשבילו ,כי למדה את השפה בעת השהות במקום הקיט. בשעת מעשה לא הגיב החפץ חיים .ואולם ,כאשר לאחר זמן עלה נושא הנסיעה לנופש בשנה הבאה ,הפטיר" :לא כדאי לנסוע למקום שלומדים שם את לשון הגויים"... • סח רבנו" :שנה אחת בצעירותי נסענו בחודש אב לנוח בצפת יחד עם החזון איש .ביקשתי ממנו ללמוד עמי בחברותא ,והוא נענה לבקשתי ושאל' :איזו גמרא אתה לומד?' חששתי מלנקוב במסכת קשה ,ואמרתי שברצוני ללמוד מסכת תענית .כך למד עמי במשך כמה ימים מסכת תענית בחברותא ,באופן שהוא שואל אותי מספר שאלות על כל דיבור של התוספות .הייתי אז צעיר ,ולא ידעתי לענות על השאלות ,אבל רשמתי אותן לעצמי .בספרי 'שיח השדה' חלק ג' על מסכת תענית הבאתי חלק מהן". עוד סיפר על השהות במחיצת החזון איש בצפת: • "בהזדמנות נדירה ,היינו כמה ילדים מבני המשפחה ששהו יחד עם מרן החזון איש בצפת .גם אני ואמי היינו שם עמו" .כידוע ,אמו של רבנו -אשת חבר למרן הסטייפלר -שירתה רבות את אחיה החזון איש .בעת הסתלקותה ביקש מרן הסטייפלר כי יזכירו לפני מיטתה את הזכות העומדת לה ששירתה את מרן החזון איש. • על דבר שהתרבו הנסיעות לנופש בבין הזמנים אמר בביטול :אנשים גולים ,ועוד משלמים על כך כסף רב . )מנחת תודה -רבי חיים( ˘ÌÈ Óʉ ÔÈ· È È Ú· ˙" ש .בחור שלא רוצה לקחת כסף מהוריו ,רוצה בימי בין הזמנים לעבוד בכל מיני דברים בעד כסף וכך לא יצטרך לבקש כסף מהוריו ,האם יעשה כן או שמתרגל לחשוב על עבודה וכסף ולא כדאי שיתרגל לכך. ˙.ȇ¯ Ôȇ . ש .האם מותר לבחור ישיבה לעשות טיולים עם חביריו כשיודע שהוריו לא מרוצים מזה. ת .לא ראוי. ש .בחור שנוסע לטיולים ויודע שהוריו לא מרוצים מזה ,האם עובר על כיבוד אב ואם. ˙.̇ ·‡ „·ÈÎ ˙ÂÎω ÛÂÒ Ú"¢ 'ÈÚ . ש .בחור שבימי בין הזמנים קם בבוקר מאד מאוחר והוריו מאד מצטערים מכך ,האם עובר על לאו של כיבוד אב ואם שאסור לצערם. ˙.‰¯Â˙ ÏÂËÈ· ÏÚ Ì‚Â Ì‡Â ·‡ „·ÈÎ ÏÚ Ì‚ . ש .בחור שמספיק להתפלל שחרית בזמן תפלה וק"ש ,אבל הוריו כיון שהם מבוגרים ,הם קמים מאד מוקדם בערך בשעה 4בבוקר ,ולא יכולים לראות את בנם שישן עד 7 בוקר וכועסים עליו שלפי דעתם הוא קם מאוחר ,האם עובר על חסרו בכיבוד אב ואם וצריך לקום כרצונם או שלא מחויב. ˙.ʯ„ÊÈ˘ ‰ÂˆÓ ȇ„· . ש .מהו הדרך לבן ישיבה שיעבור את ימי בין הזמנים בלא נפילה ברוחניות. ˙.ÏÏÙ˙È . ש .בן שיודע שאין נח להורים שלו שהוא נוסע טיולים או מעשן סיגריות וכדומה ,והוריו לא אמרו לו במפורש שלא מסכימים ,אבל הוא יודע את דעתם ,האם חייב לעשות כדעתם ,וכיצד הדין כשלא בפניהם ולא יודעים בדיוק מה הוא עושה. כמו כן כיצד באופן שהוריו אמרו לו במפורש דברים שנוגעים לבן ,ולא נמצא בפניהם. ˙.¯‰ÊÈÏ ÔÎ ˙¢ÚÏ È‡¯ . )קונטרס עזרת אליעזר( ‡"ËÈÏ˘  ȷ¯Ó ÂÚÓ˘ ˘ ‰¯Â˙ È È Ù ÌȘÒÙ • השוהה זמן קצר במקום מסוים )כגון לנופש( יתכן שאין צריך לקבוע לו מקום לתפילתו. • בשו"ע או"ח תרי"ג כ' שאסור להכנס למי נחל הרודפים מפני הסכנה אפילו אין מגיעים אלא עד מתניו .יל"ע האם איסור זה שייך גם בהיודעים לשחות היטב ,והשיב הגר"ח שליט"א שכדאי להיזהר. • הנוסעים באונית טיולים בכנרת וכדו' אינם מברכים ברכת הגומל. • כשנוסע בערים ערביות בארץ ישראל שהכניסה אליהם מסוכנת ,אינו מברך ברכת הגומל אלא תפילת הדרך גרידא. • כשנוסע במדבריות ארץ ישראל אינו מברך ברכת הגומל ,אף שהרבה נזוקים ומסתכנים שם ,מפני שכיום ישנם כלי תחבורה תמידין כסדרן ואין זה סכנה. • אין עדיפות להתפלל בקברי צדיקים קדמונים על פני קברי צדיקים הקרובים לדורנו. • שאלו את החזו"א זצ"ל שמאחר שמקפידים שלא לצאת מארץ ישראל כלל ,האם מותר לשחות בים לדעות הראשונים הסוברים שגבול מערב ארץ ישראל הוא עד הים ולא עד בכלל .והשיב שכל שהשחיה הינה בקרבת החוף מסתבר כנמצא בארץ ישראל. • נפסק בשו"ע )חו"מ ר"ע ס"ב( שמציאת גדול הסמוך על שולחן אביו שייכת לאביו .ויתכן שבן ישיבה אינו נחשב לסמוך על שולחן אביו )מפני שנמצא בישיבה( אלא במקרה ששולח לו אביו את כל צרכיו. • בימי "בין הזמנים" חשוב בן הישיבה לסמוך על שולחן אביו ,מפני שנמצא בביתו ואביו ממלא את חסרונו .ושאלתי האם כשמוצא מציאה יוכל להגביהה ע"מ לזכות בה בזמן לימודיו בישיבה )שאז אינו סמוך על שולחן אביו ,וכנ"ל( ,או דנאמר שחז"ל זיכו את המציאה לאביו מיד כשמגביהה משום איבה ,ואינו יכול לעשות כן .והשיב מו"ר הגר"ח קניבסקי שיתכן שאין ראוי לעשות כן. )שלהי דקייטא( ·‰È‡¯‰ ˙Âί· È È Ú • שמעתי מרבינו שליט"א דמרן הקה"י זצ"ל כשראה את ההרים בדרך לירושלים בירך עליהם בשם ומלכות )עושה מעשה בראשית( ,כיון שהתפעל מגובהם ,אמנם בפעם שניה כשעבר דרך שם לא בירך כיון שלא עשו עליו רושם וכתב רבינו בתשובה בכ"י דאם רואה אדם או הר ונראה אצלו משונה בגובהו יכול לברך עליו אף שלרוב העולם לא נחשב משונה, וביאר רבינו דאף שההתפעלות הראשונה אינה קובעת בהני ברכות ,דהרי פשוט שהרואה ים ואינו מתפעל חייב לברך, מ"מ בהרים כיון דאיתא בשו"ע דמברכים על הרים משונים בגובהם ולא נקבע בזה שיעור ברור ,אמרינן דההתפעלות קובעת אם לברך .ובתשובה אחרת כתב :הדברים שקבעו חז"ל שמתפעלים מהן ,יש לברך אע"פ שאין מרגיש עתה .אבל כמה שיעור גובה ההר לא קבעו ,לכן תלוי במתפעל .וכן ב' תוך ל' יום לא דיברו חז"ל. • הרואה הרים גבוהים ממטוס ,ומחמת המרחק נראים בעיניו כגבעות קטנות השיב רבינו" :קשה לברך". ש .בביקורי בגן החיות ראיתי קופים ובירכתי עליהם משנה הבריות ,ונסתפקתי האם יכול אני לכוין לפטור בברכה זו את הפילים שאראה אח"כ בגן ,וכברכת הנהנין שמכוין לפטור כל מה שיביאו לפניו .או דדין זה הוא רק בברכות הנהנין ששייך בהם סעודה אחת שהכל נגרר ,ואינו שייך בברכות הראיה שבהם צריך לראות כדי להתחייב. ˙.ÌÚÙ „ÂÚ Í¯·Ï ÍȯˆÂ ¯ÂËÙÏ ‡"‡ . והנה ראיתי בספר הפרדס ]לרבינו אשר תלמיד הרשב"א[ ,שכתב" ,אם נכנס לעיר שרובן קרוביו ואוהביו ,מברך ברכה אחת לכולם ודיו ,ואי"צ לברך לכל אחד ואחד ,שאין ראוי לחזור ברכה אחת מאה או מאתים פעמים בשעה אחת". ומבואר שאע"פ שעדיין לא ראה את שאר חבריו ,יכול לכוין לפוטרם בברכת הראשון .ולכאו' זה סותר לתשובת הדר"ג שליט"א שהשיב שא"א לכיון לפטור דבר שעדיין לא ראה. ˙.¯Á‡ ÔÈÓ ‰Ê˘ ÏÏÎ ¯˙ÂÒ Â È‡ . ש .נסתפקנו ברואה דבר המחייב ברכה ממרחק רב ע"י משקפת ,ועי"ז מבחין בו בבירור האם יכול לברך] .הכוונה למשקפת העשויה כתבנית זכוכית מגדלת שעיניו רואות את הדבר עצמו ,ולא למשקפת הבנויה על מראות שרואה רק את בבואת הדבר[. ˙.ͯ·Ï ÏÂÎÈ . ש .רציתי לידע אם מברכים ברכת עושה מעשה בראשית על ים כנרת. ˙.ÌÈί·Ó˘ ‰Ó„ÓÎ . ש .מה הדין במי שרואה קטע קטן של ים בגודל בריכה )והשאר מוסתר מהר וכדו'( ומחמת כן אינו מתפעל בראיה זו, האם נימא שאינו יכול לברך כיון שאינו מתפעל ,או שכיון שסו"ס רואה בבירור את הים מחוייב הוא בברכה. ˙.ͯ·Ó˘ ¯·˙ÒÓ . ש .חכמים תקנו לברך שעשה לי נס במקום הזה .ומשמע שהנס שייך לאיזה מקום ,וכעובדא דגמ' שאיתפרקא ליה ועל לביתיה .ונסתפקתי ,היאך הדין במי שנתרפא מחוליו בבית החולים בנס גמור ]חוץ לדרך הטבע[ ,האם יברך על ראיית חדרו בבית החולים שעשה לי נס וכו' ,והרי הנס אינו קשור למקום אלא לרפואתו .ואם נימא שכיון שנתרפא במקום זה יברך על המקום .היאך הדין במי שנעשה לו נס במטוס וכדו' ,האם יברך על ראיית המטוס אף שעומד במקום אחר ממקום הנס ,או שכיון שלא אירע באיזה מקום אינו יכול לברך. ˙.ͯ·Ï ¯˘Ù‡ Èχ ÌÈÏÂÁ ˙È·· . ש .נסתפקתי האם הרואה קברי קדמונים כמערת המכפלה וקבר רשב"י וכדו' מברך ברכת הקברות ,דאולי אין זה נחשב כרואה קברי ישראל ,כיון דאין רואה את מקום המת עצמו אלא רק ציון לפתח המערה שבו נטמן ,וצ"ע. ˙ .Ú"ˆ .ובע"פ שמעתי מרבינו ,דאם אין יודעים היכן המת קבור לא חשיב כקברים לענין ברכה. ש .מצוי מאוד שרואים קברים מרחוק ,כגון בכניסה לירושלים שרואים את הר המנוחות וכדו' ,ולא ידעתי אם בקברות בעינן דוקא שיכנס לבית הקברות ,או דכל שרואה צריך לברך וכשאר ברכות הראיה. ˙.ÌÈί·Ó ˜ÂÁ¯Ó Ìȯ·˜ Ìȇ¯ ̇ '‡ÎÏ . )שער העין( ‡Â È·¯ È„ÈÓÏ˙Ó ‡"ËÈÏ˘ Á"˙ ˙ÂÓÈ˘¯Ó ,ÂÓÒ¯Ù˙ ‡Ï˘ ˙ÂÎω ¯ˆÂ ‡. ·. ‚. „. .‰ . .Ê .Á .Ë .È רחיצה בים מאד מסייעת למיחושי הראש והיא מועלת. א' בא לבקש ברכה להתיצבותו בלשכת גיוס והזהירו ליקח עמו גמרא שמבטלין שם הרבה זמן. אין לבן תורה לנהוג ברכב והוא מנהג אמריקאי שאצליהם הוא כמו מנעלים ,ופ"א אמר ,אברך לא צריך להיות בעל עגלה ,ואפי' במקום שאלה של ביטול תורה ושמירת העינים. לעולם יקדים שלו' לכל אדם ואפי' לנכרי שבשוק והאידנא דשכיחי רבים שמעתי מאאמו"ר זיע"א ששאל מהגרח"ע )לענין האיסור להתעלם מן הצדקה( והשיבו שמקודם כשהי' אב"ד איוויע הי' מקפיד ליתן שלו' לכ"א ועתה בוילנא אם ינהוג כן לא יגמור. אין לאסור לעמוד בתא טלפון בשבת דאין לנו לגזור מדעתינו ומ"מ ראוי שלא לישב בתחנת אוטובוס בעיר חילונים עי' פסחים נ"א ב' אמנם האחרונים לא העתיקו הגמ' להלכה ע"כ מדינא אין לאסור ,ובמכתב כתב :בעיר חילונים טוב להיזהר )עי' פסחים נ"א א'(. ע"ה אסור להתלוות עמו בדרך פי' הראשונים דהוא דווקא באפיקורס ורק כשהולך יחידי עמו. בילדותי התחלתי לשנן ע"פ מסכת קידושין בשביל שיהי' מה ללמוד בליל שבת לאור הנר כמש"כ בבה"ל סי' רע"ה ד"ה כל אבל כשהגעתי לאמצע המסכת ראיתי שנמשך זמן רב והפסקתי ,ולא הי' בזה משום חשש נדר לדבר מצוה כיון שהי' קודם שבאתי לעונת נדרים. אין למחות במנהג העולם להקל ולעשות תספורת החלאקה בביהכנ"ס שעל ציון רשב"י די"ל שלא נעשה לשם ביהכנ"ס אלא עשאוהו לבאים להשתטח על הציון. שאלו למרן אם עדיף ליסוע בספינה שסכנתה מועטת מליסוע במטוס שסכנתו מרובה והשיב דעדיף במטוס שזמן הסכנה מועטת. על א' שאמר שממעט ליסוע במכונית ומעדיף לילך ברגליו אמר שהיום יש סכנה גם בהליכה. )רשימות מכתבי תלמידים( ÌÈ Óʉ ÔÈ· ÈÓÈÏ ‡"ËÈÏ˘ Ô¯Ó ˙‚‰ ‰ ‡ .כשיוצא לדרך אפילו לנסיעה לעיר סמוכה לוקח עמו את הטלית והתפילין. עי' מ"ב סי' ק"י סק"כ "נכון לכל ירא שמים בעת יציאתו בדרך שיקח עמו טלית ותפילין שלו אפילו נוסע למקום קרוב ודעתו לחזור היום ובעונותינו הרבים וכו'" אמנם בשנים האחרונות כשנוסע למקום קרוב )כגון מבני ברק לפתח תקוה( לא לוקח וכאשר נוסע לירושלים וכדו' בדר"כ כן לוקח .כשנוסע בחול המועד חוץ לעיר לא נוטל עמו את הטלית. מחנים ,יברכך וכו' ג' פעמים ויהי נועם וכו' ,המלאך הגואל ג"פ כי מלאכיו וגו' ,מגדל )עד צדיק ונשגב(. ומרגיה בפומיה שסימנה יחיד ורבים הלכה כרבים, דתחילת התיבות של יחיד וכו' הוא י' ו' ה' כ' והוא יברכך ,ויהי נועם ,המלאך ,כי מלאכיו .ומקור הדבר יעוי' באגרא דפרקא אות כ"א. בנוסח תפילת הדרך שמעתי ממרן שאם נוסעם וחוזרים באותו יום אומרים ותחזירנו לשלום ,ואומר "בעיניך ובעיני כל רואי" ולא "רואינו". · .היקל לצאת לדרך לעיר אחרת אפילו בלילה כי .Êכשנפרד מאת רעהו העומד לצאת חוץ לעיר או חוץ לארץ ,אם נוסע באותו יום ,בדרך כלל יש אור כמו ביום. מלוהו בד' אמות )ומקיים מצוות לוויה( עד עי' פסחים ב' א' ובתוס' שם ובמג"א סי' ק"י סק"י. פתח החדר ופעמים עד לפתח היציאה מהבית. ‚ .תפילת הדרך )מבני ברק לירושלים( מברך עם וכן נהג אביו מרן הסטיפלער. שם ומלכות אחר שעברו את לוד. עי' שו"ע סי' ק"י ס"ז ומ"ב סקכ"ט. עי' סוטה מ"ו ב'. בשאר דרכים ,בודק כשלא רואים בתים ואז מברך .Áכשנסע למנוחה בעיר צפת לקח עימו את ספר תפילת הדרך .ושמעתי ממרן שבצעירותו בעת שלמד התורה שלו. בישיבה בעיר פתח תקוה ,הי' נוסע מב"ב לפ"ת והסתפק אם לברך תפילת הדרך ,ואמר לו על זה מרן החזו"א שכיון שכל נסיעות של היום מיקרי סכנה )עי' מ"ב סי' ק"י סק"ל( א"כ אפשר לנהוג כהט"ז )סי' רי"ט סק"ד( שס"ל שבמקום סכנה אפילו בתוך העיר מותר לומר תפילת הדרך בברכה. כי מצוי שם בבית הכנסת ספר תורה בכתב האר"י ודעת מרן החזו"א בזה שאינו לכתחילה. .Ëהחמיר שיחזיקו את הס"ת כל הנסיעה ביד ואז אפשר לשבת ברכב )ולא הסתפק במה שאפשר להניח את הס"ת על דבר מוגבה מהכסא( ,ואם אי אפשר להחזיק היקל להניח את הס"ת שוכב „ .בדרך כלל לא מסמיך ברכה אחרת לתפילת ברכב מאחור במקום המיועד למשאות כיון הדרך. שהוא רשות אחרת. אבל אם אפשר מסמיך ,ומ"מ לא מקפיד לקחת מביתו דבר מאכל לאכול ולהסמיך לברכה אחרת ,ואמר לי שלא ראה אצל רבותיו זיע"א שנהגו בזה ,ורק אם יש ברכה הסמוכה מה טוב אבל אין צריך לטרוח עבור זה, ועי' בשו"ע סי' ק"י ס"ו ומב"מ סקכ"ז כ"ח. היו שנים שכמעט כל יום יצא מחוץ לעיר להיות סנדק בברית ,ומידי יום היה אומר תפילת הדרך ועם זאת לא הקפיד ליטול מאכל וכדו' אלא היה שוקע בלימוד מתוך גמרא קטנה מתחילת הנסיעה ועד תפילת הדרך ומתפילת הדרך ואחריה עד סיום הנסיעה. אגב ,כאשר מרן היה יוצא מבני ברק לסנדקאות ברחבי ארץ ישראל ,כמה פעמים היה אומר את היהי רצון המובא בטור ושו"ע או"ח סי' ר"ל "הנכנס לכרך אומר יה"ר מלפניך ה' אלוקי שתכניסני לכרך הזה לשלום נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלוקי שהכנסתני לכרך זה לשלום ביקש לצאת אומר יה"ר מלפניך ה' אלקי שתוציאני מכרך זה בשלום" ויעוי' במ"ב שם היכן אומרים תפילה זו. .‰כשאומר תפילת הדרך יוצא מהמכונית ונעמד, ואם א"א לצאת עוצרים ומברך בישיבה .ואם גם זה אין אפשרות מברך בשעת הנסיעה. עי' שו"ע שם סעיף ד' ובמ"ב סקכ"א כ"ב כ"ג. .Âסדר תפילת הדרך .אומר היהי רצון וכו' עד שומע תפילה ,ויעקב הלך לדרכו וגו' עד ההוא עי' שו"ע יו"ד סי' רפ"ב ס"א וס"ג ובביהגר"א שם. בזמן שהותו של מרן בצפת כתב כל שעות היום את ספרו דרך אמונה והתבטא כי כותב שם בשבועיים מה שכותב בבני ברק בשלשה חודשים הרבנים ע"ה סיפרה כי באחד הערבים היו לו כאבי עיניים מרוב שאימץ אותם כל היום בכתיבה .באחת השנים ,התקינו לא מזגן חלון באופן עראי ,המזגן החל לעבוד ,אבל אחרי כשעה נוצרה תקלה ,בעת שהפועלים תיקנו את התקלה הגביה מרן את ראשו מהמחברות ואמר להרב אליעזר ליברמן )בעל האכסניה( הכל )דהיינו הסבל מהחום( מפריע עד שמתחילים ללמוד ,אבל משעה שמתחילים וכבר שקועים בלימוד אין שום דבר שמפריע .פעם אחת התבטא באוזני נכדו אודות ריבוי הפרעות מהקהל שיש לו בבני ברק :אם הייתי יכול להיות חצי שנה בצפת הייתי כבר יכול לגמור את כל הש"ס כמה פעמים. כיון שמרן שהה שם באותה דירה כמה פעמים בקביעות ,כאשר פעם אחת בקשו לשנות את המיקום לדירה עם אויר טוב יותר ,מרן סרב אע"פ שבעה"ב הסכים ,ומטעם שאמרו חז"ל "לעולם אל ישנה אדם מאכסניא שלו" )כאשר הרבנית היתה בשנת אבל על אמה ,מרן לא הסכים לנסוע לצפת ,באומרו :לא נוסעים בשנת אבל(. )הנהגות אלו מתוך הספר 'אלא' ד' אמות של הלכה(
© Copyright 2024