1. No category

‫אוגדן עלוני השבת‬
‫פרשת עקב‬
‫עיר ירושלים בני ברק‬
‫‪18:52‬‬
‫כניסת שבת ‪18:34‬‬
‫‪19:48‬‬
‫יציאת שבת ‪19:46‬‬
‫‪20:23‬‬
‫ר"ת ‪20:25‬‬
‫מודיעין‬
‫‪18:53‬‬
‫‪19:46‬‬
‫‪20:24‬‬
‫חיפה‬
‫‪18:44‬‬
‫‪19:48‬‬
‫‪20:25‬‬
‫אשדוד‬
‫‪18:50‬‬
‫‪19:48‬‬
‫‪20:23‬‬
‫ב‪ .‬שמש‬
‫‪18:40‬‬
‫‪19:47‬‬
‫‪20:21‬‬
‫אלעד‬
‫‪18:41‬‬
‫‪19:47‬‬
‫‪20:22‬‬
‫ב"ש‬
‫‪18:51‬‬
‫‪19:47‬‬
‫‪20:24‬‬
‫צפת‬
‫‪18:45‬‬
‫‪19:46‬‬
‫‪20:25‬‬
‫פ"ת‬
‫‪18:31‬‬
‫‪19:47‬‬
‫‪20:22‬‬
‫להצטרפות לרשימת התפוצה שלחו מייל ל ‪[email protected] -‬‬
‫יום חמישי כ"א אב תשע"ו | פניני פרשת השבוע פרשת עקב | תקציר שבועי ה'דף היומי בהלכה'‬
‫מדוע זכו מארגני המרד ליחס מיוחד‬
‫בבית הכלא של הצאר ניקולאי?‬
‫לא הכל יזכו להגאל‪ ,‬אלו שהנהיגו את המרד אלו שהסיתו והדיחו את ישראל לסור מהדרך‪ ,‬הם לא יזכו לראות בטובתם של ישראל‬
‫הרב בנימין בירנצוויג‬
‫ֹלקיָך ְמיַ ְּסֶרּךָ (דברים ח'‪ ,‬ה')‬
‫"וְ יָ ַד ְע ָּת ִעם לְ בָ בֶ ָך ּכִ י ּכַ ֲא ֶׁשר יְ יַ ֵּסר ִאיׁש ֶאת ּבְ נֹו ה' ֱא ֶ‬
‫דרכי הנהגת הקב"ה בעולם נסתרות הן מבני אדם‪ ,‬ישנה הנהגה של‬
‫'צדיק ורע לו רשע וטוב לו'‪ ,‬שרואים אנו בעולם אנשים העושים רצון‬
‫הקב"ה‪ ,‬לפעמים מתייסרים הם בצרותיהם‪ ,‬ולעומת זאת אנשים העושים‬
‫היפוך רצון ה'‪ ,‬מצליחים בחייהם ומעשיהם‪ ,‬שופעים הם בממון רב‬
‫ותענוגות‪ ...‬כבר הקשה עליה משה רבנו להקב"ה (ברכות ז‪ ,‬א)‪ ,‬מדוע‬
‫אכן כן?‬
‫אריכות רבה נכתבה בענין זה בספרים הקדושים‪ ,‬ומן הראוי להביא מה‬
‫שמובא בשם הגאון מוילנא (רבה אמונתך) שכדי להבין את שאלת 'צדיק‬
‫ורע לו רשע וטוב לו'‪ ,‬צריך לחיות לפחות שלש מאות שנה בזה העולם‬
‫כדי להבין את החשבון המתנהל כאן‪ ,‬ואיך נרצה להבין זאת בשבעים‬
‫שנה בקושי??‬
‫ובכ"ז זכינו קצת לאור בענין זה בדרך הנהגת הקב"ה עם ברואיו‪,‬‬
‫הנלמד מפסוק זה של פרשתנו‪ ,‬וכפי שבארו המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל‬
‫לוינשטיין זצוק"ל‪ ,‬שדרכי הקב"ה בעולם הוא כדרך חינוך האב את‬
‫בנו‪ ,‬בעת שאדם רואה שבניו שומעים בקולו משתדל הוא להדריכם‬
‫ולהנהיגם בדרכים ובאופנים הראויים‪ ,‬אך כאשר האב רואה שבניו אינם‬
‫חפצים ללכת בדרכו ולשמוע בקולו‪ ,‬מפסיק הוא לחנכם ומוסרם ביד‬
‫דרכם הרעה‪ .‬כן הנהגת הקב"ה בעולמו‪ ,‬כאשר אדם שומע והולך בדרכי‬
‫ה' יתברך‪ ,‬מדריכו ומובילו הקב"ה בדרכים טובות‪ ,‬ולפעמים בדרכים לא‬
‫טובות אם זה לטובתו ולתועלתו‪ ,‬אך כשאדם הולך בשרירות ליבו ואינו‬
‫רוצה לשמוע‪ ,‬הקב"ה עוזבו ביד מעשיו הרעים‪ ,‬ואף אם משפיע עליו‬
‫עושר וכבוד‪ ,‬כל זה אינו אלא לרעתו‪ ,‬כי הקב"ה ממלא רצון האדם לפי‬
‫שעה ומניחו לפי רצונו‪ ,‬אך סופו רע ומר בב' עולמות‪ ,‬ואף בעולם הזה‬
‫שנראה לו שהשיג מבוקשו והנאותיו‪ ,‬גם זה איבד ממנו באופן מר‪ ,‬ודברים‬
‫אלו יכול האדם לראות בחוש כשיתבונן בעין בוחנת סביבו "עושה עושר‬
‫ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו'' (ירמיה יז)‪ ,‬הקב"ה נותן לאדם לעשות‬
‫עושר ולהשיגו‪ ,‬אך סופו יהיה שלא יהנה ממנו‪.‬‬
‫***‬
‫שאלה זו נשאל מרנא החפץ חיים זיע"א‪ ,‬והוא נענה ואמר שמעו מה‬
‫שאספר לכם ותבינו הכל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫פעם חשפו אנשי הבולשת של הצאר התארגנות מחתרתית להתנקש‬
‫בחיי הצאר‪ ,‬למרבה הפליאה היו אלו דוקא בני משפחות האצולה‪ ,‬אותן‬
‫משפחות עתירות זכויות ששרתו את שושלת הצאר מדורי דורות‪ ,‬אבל‬
‫בעת למודיהם של הצעירים במכללות נסחפו ברוחות המרד הסוערות‬
‫שהלהיבו את בני הנוער‪ ,‬כמובן שאחד היה עונשם של הזוממים להתנקש‬
‫בצאר‪ ,‬מיתה! אבל האצילים פנו בבקשת חנינה ואמרו שמשובת נעורים‬
‫היא והזכירו את שרותם רב השנים בשרות המלוכה‪ ,‬נטה הצאר חסדו‬
‫ואמר שתערך בדיקה מעמיקה נוטה כלפי חסד‪ ,‬ואלו שנגררו להרפתקה‬
‫בקלות דעת יענשו במאסר לתקופה קצרה‪ ,‬ברם אלו שהנהיגו את‬
‫הקבוצה והסיתו את חבריה‪ ,‬אלו שיזמו את ההתנקשות ותכננו את‬
‫פרטיה להם אין סליחה ומחילה‪.‬‬
‫לאחר חקירה הופרדו הקושרים לשתי קבוצות על אלו שלא הובילו ורק‬
‫הובלו למרד הוטל עונש מאסר‪ ,‬רגליהם הוגשו לנחושתיים וידיהם נכבלו‬
‫באזיקים ונתנו להם לחם צר ומים במשורה‪ .‬חבריהם שהובילו את המרד‪,‬‬
‫נדונו למוות ונכלאו באגף שמור וזכו ליחס הניתן למוצאים להורג‪ ,‬זקיפים‬
‫שמרו עליהם יומם ולילה ולפיכך לא נכבלו ולא נאסרו בשלשלאות‪ ,‬אכלו‬
‫מנות משביעות ודשנות וקבלו כל מבוקשם‪ ,‬כזו היא המסורת הנקוטה‬
‫באגף הנדונים למוות‪ ,‬והנה הם שומעים שקשוק אזיקים עולה מן החצר‬
‫קמו והביטו בעד האשנב המסורג‪ ,‬וראו את חבריהם מהקבוצה השניה‬
‫שלא נדונו למות‪ ,‬עורכים את טיולם היומי גוררים אחריהם את כבליהם‬
‫וגופם מסוגף וכחוש‪ ,‬קראו להם; אומללים שכמותכם מפקדיכם היינו‬
‫בעת המרד ואף כאן זוכים אנו ליחס השמור למפקדים‪ ,‬נהנים מתנאי‬
‫אדונים‪ ,‬ולא הבינו כי הם האומללים‪ .‬חבריהם מעונים כי דינם קצוב לזמן‬
‫קצר ובחלוף המועד ישוחררו ממאסרם וישובו לארמונות הוריהם ולרום‬
‫מעמדם‪ ,‬ואילו הם נהנים מכל טוב כי נחרץ דינם למוות‪...‬‬
‫סיים החפץ חיים‪ ,‬כך היא הנהגתו של הקב"ה עם ברואיו יראי שמו‪ ,‬בני‬
‫אצולה אנו כל ישראל‪ ,‬בני מלכים בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אנו חטאנו‬
‫אבל אבותינו העתירו בעדנו‪ ,‬ברם לא הכל יזכו להגאל‪ ,‬אלו שהנהיגו את‬
‫המרד אלו שהסיתו והדיחו את ישראל לסור מהדרך‪ ,‬הם לא יזכו לראות‬
‫בטובתם של ישראל והואיל ודינם נחרץ לשבט משלמים להם שכר מעט‬
‫מעשיהם הטובים לפני בוא הגאולה לפני עונשם ופורענותם‪ ,‬אבל היראים‬
‫שרק הובלו לפעמים בעצת יצרם‪ ,‬מקבלים מאסרם כאן‪ ,‬כדי שיוכלו‬
‫(אוצרות התורה)‬
‫להגאל ולחזור לגדולתם‪.‬‬
‫הגוי המיליונר שהוריש‬
‫את כל רכושו לאברך המתמיד‬
‫המשפחה גדלה וקשיי הפרנסה גדלו עמה‪ ,‬אך האב ממשיך בתלמודו ביתר עוז‬
‫הרב ישראל ליוש‬
‫"ּכִ י ַעל ּכָ ל מֹוצָ א ִפי ה' יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם" (דברים ח'‪ ,‬ג')‬
‫מן הראוי להעתיק את לשונם של בעלי התוס'‬
‫בספר 'דעת זקנים'‪:‬‬
‫ולא תשים בטחונך על הלחם ועל המזונות‪ ,‬כי‬
‫על כל מוצא פי ה' יחיה האדם‪ ,‬על כל מצוותיו‬
‫וחוקיו שיצאו מפיו יחיה האדם‪ ,‬והם יתנו לך‬
‫חיים בעולם הזה ולעולם הבא‪.‬‬
‫הפסוק וביאורו מחזקים בנו את מידת הבטחון במנהיג הבירה‪ ,‬אשר‬
‫הוא זן מפרנס ומכלכל את כל הנבראים‪ ,‬וכל מעשינו בעניין המזונות‬
‫והפרנסה הם רק בגדר 'השתדלות'‪ .‬וכשם שאין בר דעת שחושב שהוא‬
‫עוזר לקטר לדחוף את הרכבת‪ ,‬כך‬
‫אנחנו לא עוזרים לקב"ה לפרנס‬
‫אותנו‪ ,‬אלא הוא זן ומפרנס אותנו‬
‫לבדו‪ ,‬ואילו אנו בפעולותינו רק‬
‫מקיימים מצות השתדלות‪.‬‬
‫סיפור נפלא סיפר הגאון רבי‬
‫אשר וייס שליט"א על אברך‬
‫תושב העיר מנצ'סטר באנגליה‪,‬‬
‫אשר מקדיש את כל עתותיו‬
‫ללימוד התורה הקדושה בהתמדה‬
‫עצומה‪ .‬גם כאשר משפחתו הלכה‬
‫וגדלה‪ ,‬המשיך האברך לשקוד‬
‫על תלמודו‪ ,‬וכל ניהול הבית נפל‬
‫על אשתו הצדקנית‪ ,‬שמסרה את‬
‫נפשה למען לימוד התורה של‬
‫בעלה‪ .‬משפחה שלמה של מסירות נפש‪ ,‬מצד האב ומצד האם‪ ,‬והילדים‬
‫בעקבותם‪ .‬וכל הסובבים תמהים‪ ,‬כיצד הם מתפרנסים?? משפחה כה‬
‫גדולה? ותמיד צהלתם על פניהם‪ .‬אך האב לא הפסיק‪ ,‬המשיך ולמד‪,‬‬
‫המשיך והתמיד‪ ,‬והמשפחה הולכת וגדלה‪ ,‬והנה למזל טוב נולד למשפחת‬
‫המתמיד בנם השנים עשר‪ ,‬ולאחר מכן אף נולד הבן השלושה עשר‪ ,‬ואף‬
‫מציאות זו ותוספת הקושי בבית‪ ,‬לא הכריעו את האב מהמשך לימוד‬
‫התורה‪ .‬הנאתו ממתיקות התורה‪ ,‬יחד עם החיזוק הרב שקיבל מאשתו‬
‫וילדיו‪ ,‬הם שנתנו לו את העוז ותעצומות הנפש להמשיך בהתמדתו‪.‬‬
‫עם ריבוי הקשיים בפרנסת וכלכלת בני המשפחה‪ ,‬התחזקה בלבם‬
‫מידת הבטחון בה' יתברך בהיותו הזן ומפרנס לכל‪ .‬כל ניסיונותיהם של‬
‫ידידיו ומכריו לשכנעו כי יצא לעבוד למחייתו לפחות חצי יום‪ ,‬ובכך יקל‬
‫מעליו את עול הפרנסה‪ ,‬נפלו על אזנים ערלות‪ .‬קשור הוא ללימוד התורה‬
‫בעבותות אהבה שאין מי שיכול להתיר אותן‪.‬‬
‫יום אחד כאשר חזר האברך לביתו מבית המדרש‪ ,‬מבחין כי בתיבת‬
‫הדואר מחכה לו מעטפה‪ ,‬אשר חזותה הוכיחה כי זה אינו מכתב רגיל‬
‫ככל המכתבים שמקבל בדרך כלל‪ ,‬ואכן מכתב זה הכיל הזמנה מבית‬
‫המשפט המחוזי למשפט שידון בענייניו‪ ,‬תמיהה גדולה היתה זו‪ ,‬וכי מה‬
‫לו ולבית המשפט‪ ,‬מה לאברך שכל סדר יומו מתנהל בתוככי בית המדרש‬
‫לעשות בבית משפט‪ ,‬הרי ודאי‬
‫לא עבר עבירה פלילית‪ ,‬ואף‬
‫אין שום עסקה ממונית בה‬
‫יכול היה להסתבך‪.‬‬
‫התמיהות רבות אבל תאריך‬
‫המשפט הגיע‪ ,‬ואז מתברר‬
‫לו כי על פי צוואתו של אחד‬
‫מגדולי המיליונרים בעיר‪ ,‬הוא‬
‫היורש היחידי של כל נכסיו‪,‬‬
‫שהסתכמו בלא פחות מכמה‬
‫מיליארדים‪ .‬פליאתו גדלה עוד‬
‫יותר‪ ,‬עתה כבר היה בטוח כי‬
‫מאן דהו חומד לו לצון‪ ,‬מה לו‬
‫ולמיליונר גוי שכלל לא הכירו‬
‫ולא שמע עליו בימי חייו‪ ,‬לא‬
‫היה לו ספק כי יש כאן טעות‪ ,‬אך השופט בשלו הסביר שאין כאן שום‬
‫טעות‪ ,‬המנוח היה ערירי‪ ,‬ומאוד אהב ילדים‪ ,‬ולכן ביקש בצוואתו לתת‬
‫את כל רכושו למשפחה הגדולה ביותר בעיר‪' .‬בדקנו במרשם התושבים'‬
‫המשיך השופט 'ומצאנו שמשפחתך בת שלושה‪-‬עשר הנפשות היא‬
‫הגדולה ביותר בכל העיר'‪ .‬אמנם יש בעיר משפחות נוספות עם שנים‪-‬‬
‫עשר ילדים‪ ,‬אך בנכם השלושה עשר‪ ,‬שנולד לכם לפני שבועיים‪ ,‬הפך‬
‫אתכם למשפחה הגדולה ביותר בעיר‪ ,‬ולכן‪ ,‬לכם בלעדית מגיעה הירושה!'‬
‫בכל מקום ובכל זמן‬
‫קו השיעורים של 'דרשו'‬
‫‪077-261-3337‬‬
‫‪2‬‬
‫לשמיעת שיעורי הדף היומי בהלכה הקישו ‪3‬‬
‫משך שיעור יומי כ‪ 5-‬דקות‬
‫מˆטרפים ללימו„‬
‫'‪„‰‬ף ‪‰‬יומי ב‪‰‬לכ‪'‰‬‬
‫וכבר סיפרתי לאחרונה‪ ,‬שהיה אדם שנפטר צעיר‪ ,‬שלא למד גמרא בעצמו‪,‬‬
‫והשאיר אחריו בן יתום‪ ,‬והבן נכנס ללמוד בחיידר‪ ,‬ולא היה רגיל בלימוד‬
‫הגמרא‪ ,‬והיה קשה לו מאד‪ ,‬ונרדם על מיטתו מתוך בכי‪ ,‬ולמחרת בבוקר‬
‫קם משנתו ואמר שאביו בא אליו בחלום ולימד אותו והסביר לו הכל‬
‫אני מכיר את בעלי המעשה‪ .‬מתוך שיחה ממרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א על מעלתם העצומה של מזכי הרבים‬
‫‪3‬‬
‫"ולמדתם אותם את בניכם" (דברים י"א‪ ,‬י"ט)‬
‫הנה יש ענין של זיכוי הרבים‪ ,‬לתת זכויות לציבור‪ ,‬כמו שיש חסד‬
‫בגשמיות‪ ,‬שאדם עושה טובות לאחרים‪ ,‬כך יש חסד ברוחניות‪ ,‬זיכוי‬
‫הרבים בתורה‪ ,‬במידות טובות‪ ,‬וביראת שמים‪ ,‬וזה חסד גדול יותר מן‬
‫החסד בגשמיות‪ ,‬כי גשמיות היא רק בעולם הזה‪ ,‬ואילו רוחניות זה חיי‬
‫נצח בעולם הבא‪ ,‬לכן זה דבר גדול מאד לזכות את הרבים‪ .‬והנה זיכוי‬
‫הרבים שייך לא רק כשאומרים שיחות מוסר או שיעורי תורה בפני‬
‫ציבור גדול‪ ,‬ויש זיכוי הרבים גם לילדים בגיל קטן מאד‪ ,‬כגון מי שמלמד‬
‫אל"ף בי"ת לילדים קטנים‪ ,‬הוא נותן‬
‫להם את היסוד של תורה‪ ,‬כי בלי זה לא‬
‫ידעו לקרוא‪ ,‬ולא יוכלו ללמוד ולהתפלל‪,‬‬
‫וכשמלמד אותם אל"ף בי"ת הרי הוא‬
‫מזכה אותם ונותן להם את היסוד של‬
‫תורה ושל תפילה ושל יראת שמים‪ ,‬וזה‬
‫עצמו דברי תורה‪ ,‬ומקדש את האדם‬
‫בקדושת התורה‪ .‬ואפילו בגן ילדים שייך‬
‫זיכוי הרבים‪ ,‬שמלמדים את הילדים‬
‫לומר 'תורה ציווה לנו משה'‪ ,‬וכן על ידי‬
‫מנגינות ושירים שמחדירים בהם יראת‬
‫שמים ואהבת תורה‪ ,‬זה גם נחשב זיכוי‬
‫הרבים‪.‬‬
‫שכרו של זבולון‬
‫ויש עוד זיכוי הרבים שזבולון תומך ביששכר‪ ,‬ומסייע בגשמיות לאלו‬
‫שעוסקים בתורה‪ ,‬ועוזר להם בכסף או בעצות‪ ,‬על ידי העזרה הזאת‬
‫נעשה זבולון שותף ליששכר‪ ,‬ומקבל שכר כמוהו בעולם הבא‪ .‬והנה בעולם‬
‫הזה רק מי שעוסק בתורה ממש זוכה לאשריך בעולם הזה‪ ,‬וכפי שידוע‬
‫המעשה ממרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שאמר לגביר אחד ממחזיקי‬
‫התורה‪ ,‬כי אמנם בעולם הבא אנחנו שווים‪ ,‬אבל בעולם הזה אין לך את‬
‫האושר שיש לי בלימוד התורה‪ .‬ומכל מקום מסתבר שגם מי שעוזר‬
‫לתורה‪ ,‬זוכה לחיים מאושרים ומצליח בעולם הזה יותר ממי שאינו עוזר‬
‫לתורה‪ ,‬אמנם לא יהיה לו האושר של מי שעוסק בתורה עם פת במלח‬
‫ומים במשורה ועמל בתורה עם כל ריכוז המחשבה‪ ,‬אבל יהיו לו חיים‬
‫מאושרים‪ ,‬בזכות שהוא מזכה הרבים‪ ,‬שעוזר לתורה‪ ,‬וגם לומד בעצמו‬
‫כפי יכולתו‪ .‬ונתבונן מהו העולם הבא של זבולון‪ ,‬הנה ידוע שהעולם הבא‬
‫הוא תענוג שאין לשער‪ ,‬ואמרו (ברכות לד‪ ,‬ב) שאפילו הנביאים לא ידעו‬
‫מה הם תענוגי העולם הבא‪ ,‬שעליהם נאמר (ישעיה סד‪ ,‬ג) "עין לא ראתה‬
‫אלוקים זולתך יעשה למחכה לו"‪ ,‬היינו מי שמחכה לעולם הבא הוא זוכה‬
‫לתענוגים אלו‪ ,‬והם תענוגים שנמשכים‪ ,‬ומתחדשים כל הזמן עוד ועוד‬
‫תענוגים בלי סוף‪ ,‬וגם זבולון זוכה לתענוגים כאלו כמו יששכר‪ .‬אך יש‬
‫לעיין אם זבולון יזכה גם לעסוק בתורה בעולם הבא כמו יששכר‪ ,‬או שרק‬
‫יהיו לו התענוגים ולא יעסוק שם בתורה‪.‬‬
‫ברא מזכה אבא‬
‫דבר זה יש ללמוד ממעשה שהיה‪ ,‬וכבר סיפרתי לאחרונה‪ ,‬שהיה אדם‬
‫שנפטר צעיר‪ ,‬שלא למד גמרא בעצמו‪ ,‬והשאיר אחריו בן יתום‪ ,‬והבן נכנס‬
‫ללמוד בחיידר‪ ,‬ולא היה רגיל בלימוד הגמרא‪ ,‬והיה קשה לו מאד‪ ,‬ופעם‬
‫אחת עמדו לפני מבחן‪ ,‬ובכה בפני אמו שהוא לא מוכן למבחן‪ ,‬ונרדם‬
‫על מיטתו מתוך בכי‪ ,‬ולמחרת בבוקר קם משנתו ואמר שהוא יודע את‬
‫הגמרא‪ ,‬אביו בא אליו בחלום ולימד אותו והסביר לו הכל‪ .‬אני מכיר את‬
‫בעלי המעשה‪ .‬האב נתגלה לבנו מעולם האמת ולימד אותו את הגמרא!‬
‫למרות שהאב בחייו לא למד ולא ידע את הגמרא‪ ,‬מכל מקום ברא מזכי‬
‫אבא (סנהדרין קד‪ ,‬א)‪ ,‬וכיון שהבן בעולם הזה למד את הגמרא‪ ,‬גם האב‬
‫זוכה ללמוד אותה במתיבתא דרקיעא‪ .‬רואים בזה כמה עניינים‪ ,‬ראשית‬
‫מבואר שענין ברא מזכי אבא הוא שהבן מזכה את אביו לא רק בתענוגים‬
‫של העולם הבא‪ ,‬אלא גם בתורה‬
‫ממש‪ ,‬כל התורה שהבן לומד‬
‫בעולם הזה‪ ,‬גם האב לומד אותה‬
‫במתיבתא דרקיעא‪ ,‬שיש שם הרבה‬
‫מתיבתות שעוסקים בתורה‪ ,‬והאב‬
‫זוכה לישב ולעסוק בתורה עמהם‪,‬‬
‫בזכות הבן שלומד תורה בעולם‬
‫הזה‪ .‬ועוד דבר רואים‪ ,‬שמלבד מה‬
‫שזכה האב לעסוק בתורה בעולם‬
‫הבא‪ ,‬גם קיבל רשות מבית דין של‬
‫מעלה להתגלות אל הבן וללמדו‬
‫מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א‬
‫תורה! יש הרבה נשמות שהיו רוצים‬
‫לחזור ולהתגלות לבני משפחתם‪ ,‬אך בית דין של מעלה אין מניחים לכל‬
‫אחד לעשות כן‪ ,‬וצריכים רשות מיוחדת לזה‪ ,‬והאב שבנו עסק בתורה זכה‬
‫וקיבל רשות לבוא וללמד את הבן‪ .‬כל תורה שהבן לומד בעולם הזה‪ ,‬הוא‬
‫מזכה את האב‪ ,‬שגם האב לומד את אותה התורה במתיבתא דרקיעא‪,‬‬
‫ושם הוא מבין הבנה עמוקה יותר ממה שהבן מבין‪ ,‬כי מלמדים אותו עם‬
‫הבנה של מתיבתא דרקיעא‪ ,‬ובנוסף לזה גם יכול להיות שיתנו לו רשות‬
‫מבית דין של מעלה להתגלות אל הבן וללמד אותו תורה‪ .‬זהו הענין של‬
‫ברא מזכי אבא‪.‬‬
‫בצל החכמה בצל הכסף‬
‫וכך גם ביששכר וזבולון‪ ,‬שזבולון עוזר ליששכר ללמוד‪ ,‬ובלי עזרתו לא‬
‫היה יששכר יכול ללמוד‪ ,‬כי צריך לדאוג לפרנסתו‪ ,‬ובזכותו של זבולון‬
‫יששכר יכול לעסוק בתורה בלי הפרעות‪ ,‬נמצא שזבולון מזכה את‬
‫יששכר בתורה‪ ,‬וכל התורה שיששכר לומד שייכת גם לזבולון‪ ,‬ובשכר‬
‫זה יזכה זבולון לא רק לתענוגי העולם הבא כמו יששכר‪ ,‬אלא גם לתורה‬
‫ממש‪ ,‬וכאותו האב שזכה בזכות הבן ללמוד תורה במתיבתא דרקיעא‪,‬‬
‫כיון שהוא מזכה אותו ונתן לו את האפשרות לעסוק בתורה‪ .‬וכן כתב מרן‬
‫החפץ חיים זצ"ל בשם עולם (פרק ט"ו) כי המחזיק תורה יזכה שיפקח‬
‫השם את עיניו לעתיד וירחיב את אור שכלו עד שיזכה לישב בישיבה של‬
‫מעלה‪ ,‬כמו שאמרו (פסחים נג‪ ,‬ב) כל המטיל מלאי לכיסן של תלמידי‬
‫חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף‪,‬‬
‫עכ"ד‪ .‬ויעוין עוד בהערה שם מה שהוסיף בזה‪ ,‬ובשמירת הלשון שער‬
‫התורה פרק ה'‪ .‬זהו הענין של זיכוי הרבים ברוחניות‪ .‬סיפר לי ראש ישיבה‬
‫אחד שהיה חולה וחלש בכוחותיו‪ ,‬והיה נוסע למדינות רחוקות‬
‫המשך בעמוד ‪>>>13‬‬
‫'אפשר את הכסף?' ‪' -‬לא' ‪' -‬מה אמרת'? ‪' -‬איני נותן!' ‪-‬‬
‫התקשתה להאמין למשמע אזניה‪ ,‬וברגע הבא התקצפה‪:‬‬
‫'אתה לא מתבייש? יהודי לא מחזיר אבידה? לא למדת ב'חיידר'?!'‬
‫הסיפור שסיפר החזו"א לרבי יעקב גלינסקי כשהגיע שבור ורצוץ ומיואש מהעולם לאחר המלחמה‬
‫"וָ ֶא ְת ַנַּפל לִ ְפנֵי ה'" (דברים ט'‪ ,‬כ"ה)‬
‫גם מתוך בור תחתיות ומנקודת שפל שאין דומה לה במהלך הגלות‪,‬‬
‫ולכל מלא העין רק הסתר פנים‪ ,‬גם אז ‪" -‬קראתי שמך ה'" ‪ -‬עדיין‬
‫תקוותו של היהודי לא כבתה‪ ,‬יש לו אל מי לפנות‪ ,‬וכהרף עין תיתכן‬
‫ישועתו!‬
‫באחד הימים פנה אל הרב משה פרידמן מרכסים תושב רכסים‬
‫שנאלץ לעבור ניתוח ראש בחו"ל ולא היה מי שיטוס אתו‪ ,‬בבקשה האם‬
‫יש לו אפשרות לקחת חופשה ולנסוע עמו‪ .‬הרב פרידמן קיבל אישור‬
‫וטס לחמישה שבועות לארה"ב‪ ,‬כשבמהלך אותם שבועות הוא סועד‬
‫את היהודי‪ .‬והנה אירע אסון ‪ -‬במהלך‬
‫מלחמת לבנון הראשונה פוצצו המחבלים‬
‫מכונית תופת תחת בנין בן שבע קומות‪,‬‬
‫שהתמוטט וקבר תחתיו חיילים רבים‬
‫מאד של משמר הגבול‪ .‬הרב פרידמן‬
‫נקרא בדחיפות לחזור כדי לסייע בזיהוי‬
‫החיילים ולעריכת הלוויות‪.‬‬
‫השעות הקרובות חלפו מתוך קדחת‬
‫עשייה‪ .‬בסופו של דבר השיג הרב כרטיס‬
‫טיסה דרך אירופה‪ .‬הוא נגש לדלפק‪,‬‬
‫והנה לפניו בתור עומד רבי יעקב גלינסקי‪,‬‬
‫הרב גלינסקי הושיט לפקיד את הכרטיס‪,‬‬
‫והלה הסביר לו שחסר ספח כלשהו‪ ,‬והוא‬
‫לא יוכל לטוס‪ .‬הרב‪ ,‬שלא הבין אנגלית‪,‬‬
‫לא קלט בדיוק את ההסברים‪ ,‬אולם‬
‫משמעות הדברים היתה ברורה‪ .‬הסתובב‪,‬‬
‫אפוא‪ ,‬אל הרב פרידמן ואמר‪" :‬תגיד לו‪,‬‬
‫שאם ה' רוצה שאני אסע ‪ -‬אני אסע"‪.‬‬
‫בין כך ובין כך זז הרב גלינסקי הצידה‬
‫והרב פרידמן עבר את הבדיקה‪ .‬כשעלה‬
‫הרב פרידמן למטוס‪ ,‬הבחין ברב גלינסקי‬
‫שישב שם‪" .‬אמרתי לך‪ "...‬הגיב הרב‬
‫כשראה את תמיהתו "אם הקב"ה רוצה שאטוס‪ ,‬הוא יכול לסדר את‬
‫הכל‪ ...‬איש מלבדו אינו בעל הבית על העולם! ואם תרצה לשמוע מנין‬
‫הדברים כה ברורים אצלי‪ ,‬שב והטה אוזנך לספור חיי"‪.‬‬
‫"למדתי בביאליסטוק‪ ,‬ישבנו ולמדנו מבלי לעשות רעה אף לזבוב‪ ,‬אך‬
‫דבר לא הועיל לנו ביום פקודה‪ ,‬כשהגיעו הקומוניסטים וכבשו את ליטא‪.‬‬
‫הישיבות נסגרו על מנעול ובריח ואנו המשכנו ללמוד במחתרת‪ ,‬עד שיום‬
‫אחד הגיעו הקומוניסטים‪ ,‬תפסו אותנו והעלו אותנו לרכבות‪ .‬היעד היה‬
‫ברור ‪ -‬סיביר‪ .‬כשהגענו לשם‪ ,‬אסף אותנו המנהל ואמר‪" :‬דעו לכם‪ ,‬כי‬
‫השער שאותו עברתם כעת הוא חד סטרי‪ .‬מכאן אף אחד לא יוצא חי!‪"...‬‬
‫עבדנו בעבודות משברות כל עצם‪ ,‬רעבנו ללחם וסבלנו מקור‪ .‬במשך כל‬
‫אותו זמן החזיקה אותי תקוה אחת ‪ -‬יום יבוא ואחזור הביתה לאמא‬
‫שלי‪ ,‬אתן לה נשיקה ואומר לה "תודה אמא‪ .‬תודה שמכרת את פרוסת‬
‫הלחם האחרונה שלך כדי שיהיה לי מלמד קצת יותר טוב‪ "...‬הייתי חולם‬
‫על כך ללא הרף‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫סוף כל סוף נגמרה המלחמה ‪ -‬ואנחנו שוחררנו‪ .‬חזרתי הביתה‪ ,‬אך אז‬
‫גיליתי שאין בית‪ ,‬אין אבא ואין אמא‪ ,‬היטלר ימ"ש הרס את הכל‪ ...‬שבור‬
‫ורצוץ הגעתי ארצה‪ ,‬לא רציתי לחיות‪ ,‬לא היה לי עבור מה‪ .‬נכנסתי אל‬
‫ה"חזון איש"‪ ,‬וכששמע שאני מיואש מהעולם‪ ,‬אמר לי‪ :‬אספר לך ספור‬
‫ בליטא היה סוחר‪ ,‬שהיה נוהג מדי שנה בשנה לפני יום השוק לקחת‬‫הלוואות רבות‪ .‬ביום השוק היה קונה סחורות בזול‪ ,‬ובמשך כל השנה היה‬
‫מוכר‪ ,‬מתפרנס ומחזיר את חובותיו‪ ,‬כך‪ ,‬עד יום השוק של השנה שלאחר‬
‫מכן‪ ,‬שבה היה שוב לווה‪ .‬שנה אחת‪ ,‬לאחר שאסף את כל הכסף‪ ,‬הוא‬
‫חלה‪ .‬אם לא ייסע כעת ‪ -‬יאבד את פרנסתו לשנה שלמה! בלית ברירה‬
‫קרא לאשתו ואמר לה‪" :‬אני יודע שאינך‬
‫רגילה לכך‪ ,‬אבל אין ברירה‪ ,‬הפרנסה‬
‫של כל השנה עומדת כעת בסיכון! קחי‬
‫את כל הכסף‪ ,‬אומר לך בדיוק לאיזה‬
‫סוחר לגשת ומה לקנות"‪ .‬האשה ספרה‬
‫שבע פעמים את כל השטרות‪ ,‬צררה‬
‫את כל הסכום בשקית ובעוד שקית‪,‬‬
‫ונסעה‪ .‬כשהגיעה ליריד קידם את פניה‬
‫רעש עצום‪ .‬מעודה לא שמעה רעש כזה‪,‬‬
‫רגילה היתה לקולות שמשמיעים ילדים‬
‫וברווזים‪ ...‬היא איבדה את עשתונותיה‪,‬‬
‫הסתחררה ונפלה מעולפת‪ .‬כעבור דקות‬
‫שבה אליה רוחה‪ ,‬ומשהבינה כי אין‬
‫השעה לפינוקים מסוג כזה‪ ,‬אספה את‬
‫סלה והלכה לדרכה‪.‬‬
‫היא פגשה את הסוחר שעליו המליץ‬
‫בעלה‪ ,‬שניהם הסכימו על מחיר‪,‬‬
‫וכשבקש הסוחר את שכרו והיא החלה‬
‫לחטט בסליה‪ ,‬נמלטה זעקה נוראית‬
‫מפיה ‪" -‬אין כסף!!!" כנראה שכשנפלה‬
‫ נפל ממנה הארנק‪ .‬הצעקות הזעיקו‬‫מרן החזו"א זצ"ל‬
‫את העוברים והשבים‪ ,‬ואחד מהנאספים‬
‫אמר ששמע פלוני האומר שמצא סכום כסף גדול‪ .‬עד מהרה נערכו אחריו‬
‫חיפושים נרחבים‪ ,‬וכשנמצא האיש‪ ,‬דאג מישהו להביאו‪" .‬אתה מצאת את‬
‫הכסף שלי?" ‪ -‬האשה הדומעת בקושי הצליחה לדבר‪" .‬מצאתי כסף‪ ,‬אני‬
‫לא יודע אם הוא שלך" ‪ -‬השיב האיש‪" .‬הנה‪ ,‬אתן לך את כל הסימנים‪:‬‬
‫הסכום היה כזה וכזה‪ ,‬יש שם כך וכך שטרות בצבע כזה‪ ,‬וכך וכך שטרות‬
‫בצבע כזה‪ .‬הכל היה קשור בתוך שקית עם סרט"‪" .‬נכון‪ ,‬גברת‪ .‬הכסף‬
‫שמצאתי הוא הכסף שאבד לך"‪.‬‬
‫האשה לא ידעה נפשה מרוב אושר‪ .‬היא הושיטה את ידה כדי לקבל‬
‫את הצרור‪ ,‬אבל זו נותרה תלויה באוויר ריקנית ‪" -‬אפשר את הכסף?" ‪-‬‬
‫"לא" ‪" -‬מה אמרת"? ‪" -‬איני נותן!" ‪" -‬אינך מה‪ ,"?...‬התקשתה להאמין‬
‫למשמע אזניה‪ ,‬וברגע הבא התקצפה‪" :‬אתה לא מתבייש? יהודי לא‬
‫מחזיר אבידה? לא למדת ב'חיידר'?!" ‪" -‬דווקא משום שלמדתי ב'חיידר'‬
‫אני יודע‪ ,‬שהעיר שלנו היא עיר שרובה גויים‪ ,‬ואדם שמוצא מציאה כזו ‪-‬‬
‫המשך בעמוד ‪>>> 13‬‬
‫שאל אותו ר' יצחק לוינשטיין‪' :‬כמה זמן הרב לא אכל לחם‬
‫באמצע השבוע?' 'שבעים שנה!' השיב לו‬
‫הגאון הצדיק רבי ראובן קרלנשטיין זצ״ל‪ ,‬על הבחור הריקני שפגש את מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א‪ ,‬בשיחה על אוכל ומתיקות התורה‬
‫"ּכִ י ֹלא ַעל ַהּלֶ ֶחם לְ בַ ּדֹו יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם" (דברים ח'‪ ,‬ג')‬
‫רבי שלמה לוינשטיין שליט"א‪ ,‬סיפר לי את המעשה הבא‪ ,‬על פי מה‬
‫שסיפר לו בן דודו ‪ -‬רבי יצחק לוינשטיין‪ ,‬שהיה משמש בקודש אצל‬
‫ראש הישיבה‪ ,‬הגאון הצדיק רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א‪ .‬אגב‪,‬‬
‫לא אני המחלק תארים "הגאון הצדיק"‪ .‬אלא החזון איש‪ .‬כי הגיס שלי‬
‫שיהיה בריא ‪ -‬רבי אריה איברמס ‪ -‬היה מהמקורבים אל ה"חזון איש"‬
‫והוא סיפר לי‪ ,‬שפעם אחת הם‬
‫ישבו בחדרו‪ ,‬דברו דבר תורה‬
‫והזכירו כי רב אהרן לייב אמר‬
‫משהו‪ .‬הוא שאל‪" :‬מי אמר? מי?"‬
‫אמרו‪" :‬ר' אהרן לייב"‪ .‬אמר להם‬
‫החזון איש‪" :‬זאגט‪' ,‬הגאון הצדיק‬
‫ר' אהרן לייב"‪ .‬זה סיפור למעלה‬
‫משישים שנה‪ .‬כבר בימים ההם‬
‫אמר להם החזון איש‪" :‬תאמרו‬
‫הגאון הצדיק"‪ ,‬ממילא גם אני‬
‫אומר כך בדרשות‪.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬סיפר ר' יצחק‬
‫לוינשטיין‪ ,‬אי רבותי‪ ,‬מבהיל‪ .‬אחד‬
‫הבחורים הריקנים‪ ,‬ה' ישמו ר‪,‬‬
‫ה' ירחם‪ -‬שיחזרו בתשובה‪ ,‬בא‬
‫למשמש בקודש‪ ,‬הרב יצחק לוינשטיין‪ ,‬ואמר לו‪" :‬שמע‪ ,‬אני רוצה כעת‬
‫להיכנס אל הרב‪ ,‬אבל רצוני כי תבטיח לי‪ ,‬שלא תפריע לי לדבר כל אשר‬
‫עם לבבי"‪" .‬מדוע אפריע לך?" "כי אני רוצה לשפוך כל מה שיש לי בלב‪,‬‬
‫הכל!" הוא חשב לעצמו‪ ,‬מה כבר הבחור יכול לומר‪ .‬אמר לו‪" :‬היכנס"‪.‬‬
‫כהקדמה‪ ,‬באמצע הסיפור‪ :‬ר' אהרן לייב שיהיה בריא‪ ,‬ביקר פעם‬
‫במרפאת שיניים‪ .‬שאל אותו הרופא‪" :‬איך אתה אוכל הרי אין לך שיניים?‬
‫(יש לו ארבע שיניים בלבד)‪ ,‬במה אתה אוכל? והוא השיב לו‪" :‬בשביל‬
‫ארבע סעודות בשבוע זה מספיק (שלוש סעודות ומלוה מלכה)"‪ .‬כי כל‬
‫השבוע אינו אוכל כמעט‪ .‬הרב יצחק לוינשטיין סיפר כי לר' אהרן לייב‬
‫היה ספק פעם בשבת בברכת המזון האם אמר 'רצה והחליצנו'‪ ,‬וההלכה‬
‫היא שצריך לחזור על ברכת המזון‪ .‬מדוע צריך לחזור? כי כיוון שאדם‬
‫רגיל לברך בלי 'רצה'‪ ,‬מסתמא אמר כהרגלו ולא הזכיר‪" .‬אבל אני"‪ -‬אמר‬
‫לו ר' אהרן לייב – "אני מברך רק עם 'רצה'‪ ,‬כי אין לי כמעט ברכת המזון‬
‫אחרת"‪ .‬מה הדין אצלי‪ ?...‬שאל אותו ר' יצחק‪" :‬כמה זמן הרב לא אכל‬
‫לחם באמצע השבוע?" "שבעים שנה!" השיב לו‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬הבחור מהחבר'ה‪ ,‬נכנס והתיישב והציג תמונה טובה של חתיכת‬
‫בשר מבושל‪ ...‬שאל אותו הרב‪" :‬מה זה?" "זה בשר מאוד מאוד טעים‪.‬‬
‫האם הרב רוצה שאני אביא לו כזה בשר לאכול‪ ,‬ושהרב ידע שאני יכול‬
‫להביא לו בשר משהו משהו"‪" ..‬לא‪ .‬אל תביא"‪" .‬אולי גלידה‪ ,‬אני יכול‬
‫להביא בחנות יש גלידות מאוד טעימות"‪ .‬פונה ר' אהרן לייב לר' יצחק‬
‫ותמה‪" :‬מה הוא רוצה מהחיים שלי?" אוה‪ ,‬המשמש הבין שכבר צריכים‬
‫‪5‬‬
‫להוציא אותו‪ .‬אמר הבחור‪ " :‬שמע‪ ,‬אני מתחנן אליך מאוד שלא תוציא‬
‫אותי‪ ..‬הבטחת לי שלא תפריע לי"‪.‬‬
‫ואז התרגש הבחור ואמר‪" :‬ראש הישיבה! אני מסתובב כבר עשר שנים‬
‫בישיבות‪ ,‬ואין לי טעם בגמרא‪ ,‬אין לי טעם‪ .‬רק בבשר ובגלידה‪ .‬מה אני‬
‫יכול לעשות שאין לי טעם בתורה‪ .‬אין לי שום טעם‪ .‬מסבירים לי "תראה‪,‬‬
‫תראה‪ ,‬כל כך מתוק' – אבל אצלי זה לא מתוק‪ .‬אני אומר לראש ישיבה‪,‬‬
‫אם הוא רוצה‪ ,‬אני אביא לו‬
‫סטייק ויראה שסטייק כן טעים‬
‫לכל הדעות‪ "...‬הרב שטיינמן‬
‫אמר לו‪" :‬איני צריך שתביא לי‪,‬‬
‫כי אין לי טעם בזה‪ .‬ולא צריך את‬
‫זה"‪ .‬אמר הבחור‪" :‬ולי‪ ,‬אין טעם‬
‫בלימוד‪ .‬מה רוצים מהחיים שלי?‬
‫אילו תביעות אפשר לתבוע ממי‬
‫שאין לו טעם ברוחניות?"‬
‫נו רבותי‪ ,‬מה עושים? אמר לו‬
‫ר' אהרן לייב שיהיה בריא בנוסח‬
‫שלו‪" .‬אולי אתה יכול להגיד לי‬
‫מה האוכל הכי מתוק שיש?"‬
‫ההוא התחיל לחשוב‪ ,‬לחשוב‪.‬‬
‫מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א‬
‫"הרב אני לא יודע כעת לומר‬
‫בדיוק‪ ,‬אין לי כרגע מנוחה לחשוב ולדעת את כל המאכלים הטעימים‬
‫שידוע לי עליהם"‪.‬‬
‫"אני כן יודע"‪ -‬אמר לו ר' אהרן לייב ‪" -‬האוכל הכי מתוק‪ ,‬זה דבש‪ .‬הוא‬
‫המתוק ביותר‪ .‬ואספר לך מה שהיה פעם בעירנו‪ .‬יהודי קיבל אורח חשוב‬
‫ורצה לכבדו‪ ,‬וכיון שהיה לו דבש טהור הגיש לו ואמר‪' -‬יענקלה‪ ,‬קח כפית‬
‫דבש ויהיה לך טעים בפה'‪ .‬בסדר‪ .‬יענקל אמר‪' :‬ברוך אתה ה' אלוקינו מלך‬
‫העולם שהכל נהיה בדברו'‪ .‬הכניס את הדבש לפה 'אי‪ ,‬מר כלענה‪ .‬זה מר!'‬
‫'מר?! זה מר?! טוב אנסה אני לטעום'‪ .‬המארח גם הוא ברך ברכה‪ ,‬טעם‬
‫'אה‪ ,‬דבש אמיתי! טעים מאוד‪ .‬כיצד אפשר להגיד על זה מר?'‬
‫שאל אותו המארח‪' :‬תגיד לי‪ ,‬אולי יש לך פצעים בפה?' 'כן בשפתים‪,‬‬
‫ובעיקר פצעים בלשון'‪' .‬אם כך מה אתה רוצה? הפה שלך מר‪ ,‬לא הדבש‪.‬‬
‫הפצעים הללו מאבדים לך את המתיקות של הדבש ואתה טועם בכל‬
‫דבר טעם מריר!'‬
‫"אתה אומר שאין לך טעם בלימוד‪ ,‬שאין לך מתיקות בתורה?" – סיים‬
‫ר' אהרן לייב שליט"א‪" ,‬הפה שלך מלוכלך‪ .‬אתה מדבר ניבול פה‪ ,‬אתה‬
‫שקוע בחטא‪ ,‬איך אתה רוצה שתהיה מתיקות בתורה?! תחזור בתשובה‪,‬‬
‫יהיה לך פה נקי‪ ,‬תפסיק לעשות עברות‪ .‬או אז‪ ,‬תראה איזה טעם יהיה‬
‫לך בלימוד התורה!"‬
‫ה' יהיה בעזרנו שנזכה באמת ל"וטהר לבנו לעבדך באמת"‪ ,‬אמן וכן‬
‫יהי רצון‪.‬‬
‫(יחי ראובן פר' מטות)‬
‫ריח שריפה החל מתפשט בחלל הבית‬
‫אשר כל יושביו נבהלו ונחרדו עד עמקי נשמתם‬
‫במטבח הבית עלתה ה'פלטה' באש‪ ,‬וכבר החלו הארונות‬
‫לבעור באש‪ .‬כחץ מקשת רץ האברך לביתו של שכנו הנוכרי‬
‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן על האמונה שהכל מהשמים לטובתך‬
‫"ּכִ י ַעל ּכָ ל מֹוצָ א ִפי ה' יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם" (דברים ח'‪ ,‬ג')‬
‫כל עניין שיארע לאדם כרצונו או כנגד רצונו – הכל מן השמים להביאו‬
‫לידי תכלית פלוני‪ ,‬להצילו מכל רע‪ ,‬או להרבות טובתו‪ ...‬והרי לפניכם‬
‫מעשה אחד מני אלף (שמעתיהו מאחד מחשובי בני חבורתנו בלונדון‬
‫ששמעה ביום השב"ק העבר מבעל המעשה שהגיע לתפילת שחרית‬
‫מתרגש ונרעש כולו)‪ .‬עובדא זו אירעה לפני כמה ימים בליל שב"ק מטות‬
‫– פינחס בחו"ל‪ ,‬בעיר לונדון הבירה בשכונת גאלדרעס‪-‬גרין‪.‬‬
‫איש יהודי דר בשכנות עם נוכרי‪ ,‬וביניהם שוררים קשרי ידידות אמיצים‪,‬‬
‫נוכרי זה נצטווה מ'בעל הדירה' שעליו לפנות את הבית עד יום חמישי‬
‫(כ"ב תמוז)‪ ,‬הנוכרי חיפש לעצמו בית מדור חדש ולא מצא‪ ,‬מכיוון שכן‪,‬‬
‫יצא בעל הבית מגדרו והתיר לו לשהות בבית עוד כמה ימים ספורים‪.‬‬
‫בערש"ק נתדפק הנוכרי על דלתי היהודי ו'בישרו' שהאריכו לו זמנו‪,‬‬
‫לכן בשבת זו עדיין ישהה בביתו‪ ,‬ובזאת הוא מודיע ליהודי שאם יצטרך‬
‫לו כ'שבת גוי' עדיין הוא עומד לשרת אותו‪ ...‬והנה‪ ,‬יהודי זה דייקן גדול‬
‫ומקפיד על 'עתיו ורגעיו'‪ ,‬ע"כ מעודו‬
‫הינו נוהג להתפלל בערש"ק עם‬
‫המנין הראשון – מעריב מיד אחר פלג‬
‫המנחה (כי שקיעת החמה שם חלה‬
‫סביבות השעה ‪ ,9:00‬והמתפללים‬
‫מעריב אחר צאת הכוכבים מקדשים‬
‫על היין בשעה מאוחרת מאד)‪ ,‬מחמת‬
‫עיכובים שונים ומשונים בערש"ק‬
‫הלזו יצא לו לראשונה לאחר את‬
‫תפילתו ולהתפלל עם המנין השני‬
‫שאחר צאת הכוכבים‪ ,‬והיה האברך‬
‫עומד ותמה על עצמו 'מה אירע עמי'‪,‬‬
‫הרי מטבעי הנני 'מסודר' מאד‪ ,‬אך מה יש בידי לעשות כעת ‪ -‬וכי אפשר‬
‫להזיז את השעון או לחילופין את השמש ושקיעתה‪.‬‬
‫משהגיע הביתה אחר כל בזבוזי הזמן‪ ,‬אמרו לו בני ביתו‪ ,‬הבה נעלה‬
‫רק לכמה דקות לבית ההורים להתברך ב'גוט שבת'‪ ,‬ולקיים בזה מצוות‬
‫כיבוד אב ואם כהכנה לקראת מצוות 'קידוש היום'‪ ,‬והרי מזה זמן רב‬
‫לא ראו ההורים את בנינו – נכדיהם שבלעה"ר גדלים למעלה למעלה‪,‬‬
‫האברך אשר כאמור 'דייקן' גדול הוא לא הבין מה תפסם לקיים עתה‬
‫בזו השעה המאוחרת – כיבוד או"א‪ ,‬אך כבקשתם עשה‪ ,‬ויעל עם בניו‬
‫ובנותיו להורים שליט"א‪ .‬לא נאריך לריק‪ ,‬אבל זאת נאמר כי עד שחזרו‬
‫מבית ההורים כבר הורה 'מורה השעות' על שעה מאוחרת מאד‪ ,‬מיהרו‬
‫והחלו ב'שלום עליכם' וזמירות ושאר פזמונים‪ ,‬קידוש דגים ובשר וכל‬
‫מטעמים‪...‬‬
‫וכאן אירע הנס והפלא‪ ,‬ריח שריפה החל מתפשט בחלל הבית אשר כל‬
‫יושביו נבהלו ונחרדו עד עמקי נשמתם‪ ,‬מיהרו לתור אחר מקור הריח (כי‬
‫לא הותקנו בביתו 'מגלי עשן' המצפצפים בעת הסכנה) ומצאו כי במטבח‬
‫הבית עלתה ה'פלטה' באש‪ ,‬וכבר החלו הארונות לבעור באש‪ ...‬ויפה שעה‬
‫אחת קודם‪ .‬כחץ מקשת רץ האברך לביתו של שכנו הנכרי – שמשום מה‬
‫בא להודיעו בערב שבת 'אם תצטרך לי‪ ,‬קראני ואחלצך'‪ ,‬הכה בכל כוחו‬
‫על שערי הבית עד שיצא הגוי ממיטתו‪ ,‬נכנס לבית היהודי וכיבה את‬
‫‪6‬‬
‫האש הגדולה‪' ...‬ונגלה כבוד ה''‬
‫כמה גלגל הקב"ה להצילם מלהבה‪ ,‬שהרי אם היה נמנע מהם אפילו‬
‫רק אחד מהעיכובים שעברו עליהם וכבר היו נמים את שנתם אפילו‬
‫רק כחמש דקות לפני שהחלו הלהבות היו כל בני הבית עולים בסערה‬
‫השמימה מתוך שנתם‪ ...‬והיו עורכים 'קידושא רבא' ביומו של שבת‬
‫בישיבה של מעלה‪ ,‬כי האש התפשטה במהירות עצומה (ויעידו כותלי‬
‫הבית במטבחו של האיש) ואף אם היו נעורים לא היה להם להיכן לברוח‪,‬‬
‫כי בית זה נבנה באופן שאין כל דרך לצאת מהבית אלא בדרך הסמוכה‬
‫למטבח‪ ,‬ומי יודע ‪...‬‬
‫עוד רגע אדבר‪ ,‬מה שסיפר לי אחד מחשובי בני החבורה בעיה"ק‬
‫ירושלים בליל שישי פר' מטות (פינחס בחו"ל)‪ ,‬וכך היה מעשה‪ ,‬בפורים‬
‫העעל"ט (תשע"ו) חיפש האברך בצאתו לביהמ"ד בערב פורים את‬
‫ה'מגילה' (כשרה) היקרה שקיבל כמתנה מאת חותנו לפני כמה שנים‬
‫בתקופה שבין אירוסיו לנישואיו‪ ,‬והילד איננו – האברך 'הפך' את כל‬
‫הבית ולא מצא כל זכר למגילתו‪ .‬אף בירר‬
‫אצל קרוביו שמא אחד מהם לווה את‬
‫המגילה ושכח מלקיים 'והשיב' ולא מצא‪.‬‬
‫בלית ברירה הלך לביהמ"ד בידים ריקות‪,‬‬
‫כשמוחו עוסק במחשבות לנסות להיזכר‬
‫באיזה מקום השאיר את המגילה לפני‬
‫כשנה בימי הפורים‪ ,‬ויהי ממחרת הפורים‬
‫החלו בני הבית בנקיון הבית לקראת חג‬
‫הפסח‪ ,‬והיו תרים ומחפשים אחר 'משהו‬
‫חמץ' ואחר 'זכר כל שהוא' למגילה‬
‫האבודה‪ ...‬שהרי 'אין יאוש בעולם כלל'‪,‬‬
‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א‬
‫אבל מן הנראה נתקיים בה במגילה בל‬
‫יראה ובל ימצא בהידור רב‪.‬‬
‫ביום י"ח תמוז צום שבעה עשר בתמוז נבהל האברך לראות שה‬
‫'קרעדיט קארד' (כרטיס אשראי) שלו נאבד וכאילו נבלע באדמתו של‬
‫קורח‪ ,‬משחיפש בכל מקום שחשב למצאו נזכר שבערש"ק האחרון (ט"ז‬
‫תמוז) קנה כמה צרכי שבת בחנות פלונית – שאינו רגיל כ"כ לקנות שם‪,‬‬
‫מיד עלה חשש בלבו שמא שכח שם את הכרטיס המדובר‪ ,‬החיש האברך‬
‫פעמיו לאותה החנות – גולל בפני המוכר פרשת אבדת הכרטיס‪ ,‬והלה‬
‫הוציא משולחנו כשלושים כרטיסים אבודים‪ ,‬אבל‪ ,‬אחד מהם לא היה‬
‫שלו‪ ,‬ובתוך הדברים סיפר לו המוכר לפי תומו כי אבדות רבות מונחים‬
‫באוצרו‪ ,‬למשל‪' ...‬מגילת אסתר' שוכנת כאן אחר כבוד זה כשנה ומחצה‪,‬‬
‫ועדיין אין דורש ומבקש אותה‪ ...‬והאיש משתהה‪ ,‬מחריש לדעת ההצליח‬
‫ה' דרכו בבואו הנה (כאילו) בטעות גמורה‪ ,‬נתן לבעל החנות סימנים‬
‫מובהקים ונמצא כי המגילה שלו היא (שקנה בחנות זאת בפורים לפני‬
‫כשנה [תשע"ה] צרכי שבת – בפורים שחל בערש"ק בעיה"ק ירושלים)‬
‫ושכחה באותה החנות‪ .‬אך למותר להוסיף‪ ,‬כי בצאתו מהחנות ומגילתו‬
‫בידו פשפש בכליו ומצא את 'כרטיס האשראי' שוכן במנוחה באחד‬
‫מכיסי בגדיו‪ ,‬ונמצא כל 'דמיון' האבדה היה אך ורק בכדי שתשוב המגילה‬
‫לידיו‪.‬‬
‫(באר הפרשה ‪ -‬מסעי)‬
‫שאל הרב רבי זלמן לייב זילבר‬
‫את מרן הגרי"ש אלישיב מדוע הוא מתנגד כל כך‬
‫שיברכו עליו את ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'?‬
‫הרב זילבר הוא מסוג המקורבים שבאפשרותו היה לשאול את מרן זיע"א שאלות שאף אחד לא מעיז לשאול ומרן‬
‫השיב לו על כל השאלות • הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על השאלה שהציג הרב זילבר לפני מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א‬
‫"לַ ֲעמֹד לִ ְפנֵי ה' לְ ָׁש ְרתֹו " (דברים י'‪ ,‬ח')‬
‫בסעודה שלישית סיפר רבינו המרא דאתרא על שאלה שהציג רבי‬
‫זלמן לייב זילבר לפני מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זיע"א‪ .‬הרב הדגיש‬
‫שהרב זילבר הוא מסוג המקורבים שבאפשרותו לשאול את מרן שאלות‬
‫שאף אחד לא מעיז לשאול‪ ,‬ומרן משיב לו על כל השאלות‪ .‬הרב זילבר‬
‫שימש פעמיים כשליח‪-‬טוב להבאת הרופא שטיפל במרן הגרי"ש‪ ,‬ומו"ח‬
‫מכיר לו טובה על כך‪.‬‬
‫אחת השאלות ששאל הרב‬
‫המופלג רבי זלמן לייב זילבר‬
‫את מרן הגרי"ש היתה‪ ,‬מדוע‬
‫הוא מתנגד כל כך שיברכו‬
‫עליו את ברכת 'שחלק‬
‫מחכמתו ליראיו'? ואכן‪ ,‬כידוע‪,‬‬
‫אין דעתו של מורי‪-‬חמי נוחה‬
‫מכך‪ ,‬והוא אף נוטה לכעוס על‬
‫מי שמנסה לעשות זאת‪ .‬הרב‬
‫זילבר המשיך להקשות‪ ,‬הרי‬
‫ידוע שמרן הגאון מטשיבין‬
‫זצ"ל‪ ,‬לא התנגד לכך‪ ,‬ואף‬
‫ענה אמן על מי שבירך?‬
‫כששמע מרן הגרי"ש את‬
‫השאלה החל למנות את‬
‫מלות הברכה‪ ,‬ואמר 'בא"י‬
‫אמ"ה שחלק מחכמתו' – עד‬
‫כאן הנני מבין‪ ,‬אבל 'ליראיו'?‬
‫וכי מה אתה משווה ביני ובין‬
‫הגאון מטשיבין? ‪ ---‬המשיך הרב זילבר וביקש ממרן הגרי"ש שיסביר‬
‫לו מה היה כוחו הגדול של הרב מטשיבין זצ"ל? וגם על כך השיב מרן‬
‫הגרי"ש אלישיב ואמר‪ ,‬שכוחו של אותו גאון היה ששלט בש"ס בצורה‬
‫מבהילה‪.‬‬
‫כשפגשתי את הרב זילבר‪ ,‬שאלני אולי אוכל להסביר לו מה התכוון‬
‫בדיוק מרן הגרי"ש כשהתבטא על שליטה בש"ס בצורה מבהילה?‬
‫ואמרתי לו שיש לכך ראיות רבות‪ ,‬וציטטתי אחת מהן מהספר 'שר‬
‫התורה' המתאר את תולדותיו של הגאון מטשיבין‪' .‬איך תתנהג'‪ ,‬שאל‬
‫פעם הגאון את תלמידו הרה"ג רבי גרשון שטמר זצ"ל‪' ,‬אם תתארח‬
‫אצל מאן‪-‬דהוא והלה יגיש לפניך שתי קערות‪ .‬באחת יהיו מונחים פירות‬
‫חו"ל‪ ,‬שאין עליהם כל חשש איסור‪ ,‬לא טבל‪ ,‬לא שביעית‪ ,‬לא עורלה‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫שהרי פירות חו"ל הם‪ .‬בקערה השניה יהיה מונח בשר‪ ,‬עם הכשר מעולה‬
‫שבוודאי ניתן לסמוך עליו לכל הדעות‪ ,‬איזה מהם עדיף לאכול מצד‬
‫הכשרות? את הפירות או את הבשר?' והשיב ר' גרשון‪ ,‬שלדעתו ייקח‬
‫מהקערה של הפירות‪ ,‬משום שאע"פ שיש לבשר הכשר טוב‪ ,‬בכל אופן‬
‫על הפירות אין הרי כל חשש‪ ,‬ואין צורך לכך בהכשר כלשהו!‬
‫אבל הגאון אמר שהוא אינו סבור כך‪ ,‬ולדעתו יש להעדיף את הבשר‪,‬‬
‫והביא ראיה לכך מהרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת‪ ...‬פרה‪ ,‬פרק ג'‬
‫משנה ג'‪ .‬אנחנו היינו סבורים‪,‬‬
‫הדגיש הרב‪ ,‬שהראיה תהיה‬
‫מהלכות סעודה‪ ,‬וכיוצא‪-‬‬
‫בזה‪ ,‬אבל גאונתו המבהילה‬
‫של אותו גאון הביאה אותו‬
‫עד לפירוש המשניות של‬
‫הרמב"ם במסכת פרה‪.‬‬
‫הרמב"ם אומר שם‪' :‬כל‬
‫עוד שיהיה אצלנו איש‬
‫טהור ידוע‪ ,‬הנה אין הבדל‬
‫בין איש שלא נטמא מעולם‬
‫במת‪ ,‬ובין איש אשר נטמא‬
‫כל ימיו‪ ,‬ואחר כך טבל והזה‬
‫עליו שלישי ושביעי‪ ,‬אלא‬
‫שזה אשר הוזה עליו יותר‬
‫גדול במדרגה בטהרה‪ ,‬לפי‬
‫שהפסוק כבר שפט עליו‬
‫שהוא טהור'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מבואר‬
‫מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א‬
‫מדברי הרמב"ם‪ ,‬אמר הגאון‬
‫זצ"ל‪ ,‬שאם יש אחד שלא נטמא מעולם במת‪ ,‬ואחר שהיה טמא כל ימיו‬
‫בטומאת‪-‬מת‪ ,‬ואחר כל טבל והזה‪ ,‬הרי זה שהיה טמא כל ימיו וטבל והזה‬
‫– הוא יותר גדול במדרגה בטהרה‪ ,‬לפי שהפסוק פסק עליו שהוא טהור‪,‬‬
‫אף שהשני אינו צריך שיאמרו עליו שהוא טהור‪ ,‬שהרי מעולם לא נטמא‪,‬‬
‫מ"מ זה שהיה טמא כל ימיו ונטהר‪ ,‬הוא במדרגה יותר גדולה בטהרה‪ ,‬לפי‬
‫שהתורה בעצמה פסקה עליו שהוא טהור!‬
‫ואם כן‪ ,‬הוא הדין בנידון דידן של הפירות והבשר שהוגשו לפניך‪ ,‬אמר‬
‫הגאון להרב שטמר; יותר טוב לאכול את הבשר שיש עליו חותמת כשרות‬
‫מוסמכת‪ ,‬מאשר לאכול פירות שאינם צריכים הכשר כלל‪ .‬והנה לפנינו‬
‫ראיה אחת מני אלף‪ ,‬אמרתי להרב זילבר‪ ,‬על בקיאותו המבהילה בש"ס‪.‬‬
‫(קול ברמה גליון ‪)284‬‬
‫'עלה לרכב שלי ואקח אותך' הציע עורך הדין לטוען הרבני‪,‬‬
‫אך בסופו של דבר הלך ברגל‪ .‬חלפה רק דקה‬
‫ולפתע החריש את אזניו קול פיצוץ אדיר ‪ -‬מכוניתו של‬
‫אותו עורך דין מולכדה‪ ,‬ומיד כשהתניע התפוצצה‬
‫מה אמר מרן הגר"ח קנייבסקי לאדם שניצל‪ ,‬ועל 'דבר ה' שישנו בפיו' של מרן שליט"א‬
‫כפי ששח מרן הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל‬
‫"לַ ֲעמֹד לִ ְפנֵי ה' לְ ָׁש ְרתֹו " (דברים י'‪ ,‬ח')‬
‫באחד הימים הגיע אל הרב צ‪ .‬י‪ .‬טוען רבני‪ ,‬ובפיו בקשה שיאמר לו מה‬
‫עליו לקבל על עצמו‪ ,‬כדי להודות לה' על נס שארע לו‪ .‬אותו טוען רבני‬
‫סיפר כי הוא לומד בכולל בבני ברק חצי יום‪ ,‬ובשעות הבוקר הוא עוסק‬
‫לפרנסתו‪ .‬באותו יום בשעות הבוקר טיפל בתיק גרושין של עורך דין‬
‫בתל אביב‪ ,‬וכשסיימו שאל אותו עורך הדין היכן החנה את הרכב שלו‪.‬‬
‫'היום החניתי אותו רחוק'‬
‫השיב הטוען הרבני' 'עלה‬
‫לרכב שלי ואקח אותך‬
‫אליו' הציע עורך הדין‬
‫בנדיבות 'אין צורך' השיב‬
‫לו 'ההליכה טובה לי‬
‫לבריאות‪ '...‬איש שיחו ניסה‬
‫להתווכח שוב‪ ,‬אך בסופו‬
‫של דבר הלך ברגל‪ .‬חלפה‬
‫רק דקה מאז שנפרד מאותו‬
‫עורך דין‪ ,‬ולפתע החריש את‬
‫אזניו קול פיצוץ אדיר ‪ -‬עוד‬
‫רגע ומתברר כי מכוניתו של‬
‫אותו עורך דין מולכדה‪ ,‬ומיד‬
‫כשהתניע אותה התפוצצה‬
‫המכונית והוא נהרג במקום‪.‬‬
‫אילו הייתי משתכנע לעלות לרכב ההוא‪ ,‬נרעד הטוען הרבני הרי שסופי‬
‫היה כמותו‪ ,‬לכן אני חש שאני רוצה להתחזק במשהו‪ .‬הרב צ‪ .‬י‪ .‬הציע‬
‫לו להיכנס איתו לרבי חיים קנייבסקי‪ ,‬אבל הטוען הרבני נרתע‪ :‬שמעתי‬
‫שהוא אומר לאנשים לגדל זקן‪ ,‬ואצלי העניין הזה לא בא בחשבון‪ ,‬אני‬
‫אומר לך מראש אעשה כל דבר שיאמר לי‪ ,‬מלבד גידול זקן‪ ,‬את זה ממש‬
‫לא אוכל לעשות‪ .‬הלכו השניים לביתו של הגר"ח‪ ,‬ומיד לאחר שסיים‬
‫הטוען הרבני לספר את הסיפור אמר לו ר' חיים‪ :‬נו‪ ,‬ומה אומר לך‪ ,‬לגדל‬
‫זקן? הרי לא תשמע לי‪ ,‬אלא מה‪ ,‬תוסיף בלימוד‪ ..‬ושני השואלים עמדו‬
‫נרעשים למול גילוי רוח הקודש הזה‪( .‬ומתוק האור)‪.‬‬
‫***‬
‫קבלנו לידינו תכריך כתבים אשר בשם 'אריה שאג' יקרא ובו מאות‬
‫שו"ת ששאל המחבר את רבינו שליט"א (אשר עומד לראות אור בקרוב)‬
‫ובהקדמה מצאנו דבר נפלא שכותב המחבר וז"ל‪ :‬וכאן המקום לציין‬
‫מה ששח פעם מרן ראש הישיבה הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל‪,‬‬
‫באוזני המגיד מישרים ר' שלמה לוינשטיין שליט"א‪ ,‬וכך סיפר הרב‬
‫לוינשטיין‪" :‬נכנסתי פעם למרן ראש הישיבה ר' מיכל יהודה ליפקוביץ‬
‫זצ"ל בחול המועד פסח‪ ,‬הוא סיפר באותה הזדמנות כמה וכמה סיפורים‬
‫שמשמעותם היתה שלמרן החפץ חיים זצוק"ל היתה רוח הקודש‪ .‬העזתי‬
‫‪8‬‬
‫פני ושאלתי‪ :‬ובדורנו יש מישהו עם רוח הקודש? הוא שקע במחשבה‬
‫והשיב‪ :‬רוח הקודש אינני יודע אבל אדם שדבר השם ישנו בפיו‪ ,‬וזה‬
‫[מרן] רבי חיים [קנייבסקי שליט"א]‪ .‬הוספתי ושאלתי‪ :‬ודוקא הוא‪ ,‬הלוא‬
‫הוא הצעיר מכולם‪ ,‬השיב כך‪ :‬אתה יודע שהוא תלמיד שלי‪ ...‬עניתי‪ :‬כן‪,‬‬
‫לכך התכוונתי‪ ,‬אז מדוע דוקא מצביע הרב על הצעיר שבחבורה? שוב‬
‫שקע במחשבה והשיב‪ :‬ככלות הכל במידות והתמדה הוא מיוחד‪ .‬סיים‬
‫הרב לוינשטיין ואמר‪ :‬למדנו מכאן‪,‬‬
‫שגם מי שדבר השם בפיו‪ ,‬הרי זו‬
‫תוצאה של מידות והתמדה‪ ,‬מכאן‬
‫הכל מתחיל‪.‬‬
‫ונוסיף כאן מה שכתב רבינו‬
‫שליט"א בספרו "ארחות יושר"‬
‫ערך רוח הקודש‪" :‬בסוטה (מ"ח‬
‫ב') ת"ר משמתו חגי זכרי' ומלאכי‬
‫נסתלקה רוה"ק מישראל וצ"ע דהא‬
‫מצינו בכמה מקומות אצל התנאים‬
‫שהי' להם רוה"ק‪ ....‬וגם בדורות‬
‫האחרונים ידועים כמה דברים כגון‬
‫מהגר"א ומרבנו החפץ חיים זצ"ל‬
‫ועוד הרבה גדולים מה שאמרו‬
‫דברים בלי שידעו מהם כלל והכל‬
‫נתקיים וגם ראינו הרבה דברים‬
‫כאלו מרבותינו זללה"ה‪ ,‬וצ"ל שיש הרבה מדרגות ברוה"ק דמה שאמרו‬
‫בגמ' נסתלקה רוה"ק מישראל הכוונה על נבואה ממש שזה נסתלק עד‬
‫שיבא אליהו‪ .‬אמנם גם ברוה"ק שאח"כ יש כמה מדרגות יש שהחכם‬
‫מרגיש באמת כאילו שהודיעוהו מן השמים כו"כ‪ .‬ויש הרבה פעמים‬
‫שהחכם אומר לפי חכמתו מה שנראה לו והקב"ה מסכים עמו‪..‬‬
‫ובזה ראינו הרבה פעמים אצל הגדולים שלאחד עונים כן ולשני עונים‬
‫שיעשה להיפך וזה הכל לפי מה שנותנין מן השמים בפיו מה לומר וזה‬
‫ג"כ מעין נבואה קטנה כמש"כ 'את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר'‪,‬‬
‫ויש הרבה פעמים שברכת חכם ועצתו מתקיימת משום שמתכוון לשם‬
‫שמים‪ .‬ויש לפעמים שהברכות והעצות מתקיימות בזכות השואל שמאמין‬
‫באמונה שלמה שמילת החכם מתקיימת ובזכות זה באמת מתקיים ואם‬
‫לא היה מאמין בזה בלב שלם באמת לא היו מתקיימין בו ודבר זה‬
‫מתחלף לפי השואל‪ .‬ודבר זה ראינו כמה פעמים אצל גדולי ישראל‪ ,‬וירא‬
‫שמים שסומך כל דבר על החכם ושומע לו לכל אשר יאמר יש לו סייעתא‬
‫דשמיא שנותנין להחכם בפיו מה לומר לו ועצותיו מצליחין בדרך כלל‪,‬‬
‫ואשרי מי שדבוק בחכמים האמתיים ושומע לדבריהם תמיד‪ "....‬עכ"ל‪.‬‬
‫(דברי שיח – קרח‪ ,‬פנחס)‬
‫והנה הגיע לבית הכנסת הגאון הנודע רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל‪.‬‬
‫כשהבחין בילד היושב ומסביבו ערימה גדולה של גמרות‪,‬‬
‫ניגש אליו והביע תרעומת על סחיבת הגמרות‪.‬‬
‫כי בימים ההם ש"ס היה יקר ערך‪ ,‬וכשנדיב לב תרם ש"ס שלם‪,‬‬
‫היו עושים מעמד "הכנסת ש"ס" בתופים ובמחולות‬
‫רבי ישראל גרוסמן זצ"ל‪ ,‬עם סיפור מדהים על הילד ששאל 'כמה פעמים מוזכר 'אביי' בש"ס'‬
‫"וְ לִ ַּמ ְד ֶּתם א ָֹתם ֶאת ּבְ נֵיכֶ ם" (דברים י"א‪ ,‬י"ט)‬
‫אבי זקנתי הגאון הצדיק רבי אברהם אבלי קוסובסקי זצ"ל‪ ,‬שימש‬
‫בקודש כרבה של העיירה ווילקוביסק ברוסיה‪ .‬כשעלה לארץ ישראל‬
‫התיישב בירושלים‪ ,‬ותקופה ארוכה הצליח להתהלך בצנעה ובהסתר‪,‬‬
‫ישב על התורה ועל העבודה‬
‫יומם ולילה‪ .‬אבל כבר אמרו‬
‫חז"ל "כל הבורח מן הכבוד‬
‫הכבוד רודף אחריו"; בהשגחה‬
‫עליונה התגלגל מאורע שבגינו‬
‫עמד הגאון בעל "הזית רענן"‬
‫רבי יהושע מקוטנא זצ"ל על‬
‫גדלותו של סבי ובקיאותו‬
‫בכל מכמני התורה‪ ,‬והפציר בו‬
‫לקבל עליו לכהן פאר כראב"ד‬
‫בבית דינו‪.‬‬
‫סיפור מדהים הממחיש‬
‫את גדלותו בתורה ובקיאותו‬
‫העצומה בכל הש"ס‪ ,‬שמעתי מדודי הרב יהושע קוסובסקי ז"ל מחבר‬
‫סדרת ספרי ה'קונקורדנציה' על הש"ס‪ .‬רבי יהושע סיפר שבהיותו כבן‬
‫עשר ניגש אל אביו הגה"צ רבי אברהם אבלי לאחר תפילת שחרית‪ ,‬ושאל‬
‫בתמימות‪" :‬אבא‪ ,‬כמה פעמים מוזכר 'אביי' בכל הש"ס? פני הסבא רבי‬
‫אברהם אבלי הרצינו והוא שקע בהרהורים‪ ,‬את ארוחת הבוקר כבר לא‬
‫אכל באותו יום‪ .‬הסבא החל לצעוד לאורכו ולרוחבו של בית המדרש‪ ,‬פניו‬
‫בערו כאש וכל כולו היה בעולם אחר‪ ,‬צלל ושייט בים התלמוד‪ ,‬לאחר‬
‫קרוב לשעתיים נעמד על מקומו‪ ,‬קרא לבנו יהושע‪ ,‬ואמר‪ :‬כך וכך פעמים‬
‫מוזכר שמו של אביי בכל הש"ס‪!...‬‬
‫הילד יהושע לקח עפרון ומחברת‪ ,‬נכנס לבית הכנסת‪ ,‬הוציא מארון‬
‫הספרים מסכת ברכות והחל לדפדף דף אחר דף‪ ,‬וכך ציין כל פעם‬
‫היכן שמוזכר אביי‪ .‬כשסיים מסכת ברכות הוציא מסכת שבת‪ ,‬הילד לא‬
‫התעצל ומשך כמה שעות ישב וציין כל פעם שנתקל בשם אביי‪ .‬לאט‬
‫לאט נצטברו על השולחן כמה מסכתות‪ ,‬השעות נקפו‪ ,‬הגיע שעת בין‬
‫הערביים סמוך למנחה‪ ,‬והנה הגיע לבית הכנסת "השרף מבריסק" –‬
‫הגאון הנודע רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל‪ .‬כשהבחין הרב מבריסק בילד‬
‫היושב רכון על הגמרא ומסביבו ערימה גדולה של גמרות‪ .‬ניגש אליו הרב‬
‫‪9‬‬
‫ובנימה של קפידה הביע תרעומת על סחיבת הגמרות‪ .‬עלינו לדעת כי‬
‫בימים ההם ש"ס היה יקר ערך‪ .‬וכשנדיב לב תרם ש"ס שלם לבית הכנסת‪,‬‬
‫היו עושים מעמד "הכנסת ש"ס" בתופים ובמחולות כמו שמכניסים‬
‫ספר תורה חדש‪ .‬כך שהקפדתו של השרף מבריסק היתה מובנת גם‬
‫לילד‪ .‬הצטדק הילד בפני הרב‬
‫וסיפר גופא דעובדא‪ :‬בשעות‬
‫הבוקר שאל את אביו כמה‬
‫פעמים מוזכר שם אביי בכל‬
‫הש"ס‪ ,‬והאבא ענה לו כמה‪,‬‬
‫וכעת הוא בודק אם המספר‬
‫נכון‪ .‬הרב מבריסק שאל מה‬
‫המספר שנקב האבא‪ ,‬ולשמע‬
‫התשובה התיישב הרב מבריסק‬
‫על מקומו‪ ,‬ישב וחשב‪ ,‬לאחר‬
‫זמן קצר ניגש לילד ואמר‪ :‬אביך‬
‫קלע אל השערה ואמר את‬
‫הסכום המדוייק! ובלשון קדשו‬
‫"דיין טאטע האט גיטראפין פונקט אויף אהאר"!‬
‫הבן היניק יהושע'לע לא הביע התפעלות‪ ,‬חזר לעבודתו‪ ,‬והוציא עוד‬
‫גמרא מהארון‪ .‬ניגש אליו שוב הרב מבריסק ושאל‪ :‬הלא אמרתי לך‬
‫שאביך צדק ולמה אתה ממשיך לחפש‪.‬‬
‫ענה הילד תשובה חריפה ושובבה ואמר‪ :‬רבי יש לי ק"ו! הרב הרים‬
‫גבה והילד המשיך ואמר‪ :‬אם לאבי לא האמנתי‪ ,‬מדוע שאאמין לרב‪?...‬‬
‫הרב מבריסק צבט לילד על לחייו‪ ,‬חייך ואמר לו‪ :‬יש לי הצעה בשבילך‪.‬‬
‫בחר איזה מסכתא שאתה רוצה‪ ,‬ואני אגיד לך כמה פעמים מוזכר אביי‬
‫במסכתא זו‪ ,‬ואם תראה שכוונתי נכון תוכל להקיש מכך על ידיעותי‬
‫בשאר המסכתות‪ .‬הצעת פשרה זו מצאה חן בעיני הילד וכך עשה‪ :‬הצביע‬
‫על מסכתא מסויימת‪ ,‬ותוך דקות ספורות קיבל תשובה מהרב‪ .‬הילד בדק‬
‫גמרא זו ונוכח בצדקתו של הרב מבריסק‪...‬‬
‫מסיפור כגון זה צריכים אנחנו לקחת מוסר השכל‪ :‬לא יאמן לאיזה‬
‫דרגות בלימוד הגיעו אבותינו! לזכור כמה פעמים מוזכר אביי בכל‬
‫הש"ס!! להשגות כאלו בלימוד לא מגיעים אלא מתוך התמדה רבה‬
‫ויגיעה עצומה‪.‬‬
‫(לב ישראל)‬
‫עזב את התפילה והלך להביא עצים‬
‫לבית אחד בקצה העיירה‬
‫מעשים לכאורה פשוטים הם המעשים הגדולים‬
‫הרב מרדכי שטוב‬
‫תלמידו של ה"חוזה מלובלין" שמע מרבו על גודל ושגב מעלת אמירת‬
‫כל ספר התהלים בכוונה ובמתינות מריש ועד גמירא ועד כמה פועלת‬
‫אמירה זו אצל האדם ומרוממת אותו‪ .‬פינה לו יום שלם מכל עיסוקיו‪,‬‬
‫התכונן כדבעי‪ ,‬הסתגר בבית כנסת והחל באמירת כל הספר בכוונות‬
‫נפלאות והתעוררות גדולה‪.‬‬
‫בעומדו מעט לפני סיום אמירת הספר‪ ,‬לאחר עמל רוחני שארך מחצית‬
‫היום‪ ,‬נכנס לבית הכנסת שמשו של ה"חוזה" ואמר לתלמיד שרבו מצווה‬
‫עליו לעזוב עכשיו כל עיסוקיו וללכת לעזור ליהודי פלוני‪.‬‬
‫התלמיד עשה כמצוות רבו אך היטב חרה לו על הדבר שכמעט הספיק‬
‫להשלים את כל הספר ועתה לא עלה הדבר בידו‪ .‬ידוע ידע כי רבו‬
‫ה"חוזה" כשמו כן הוא‪ ,‬יודע במה עסק ובכל זאת שלח את השמש‬
‫להפריעו מעבודת הקודש‪.‬‬
‫בא לו אצל ה"חוזה" ושאלתו בפיו למה לא המתין הרב עוד מעט עד‬
‫שיסיים את כל ספר התהלים ושיגר את שמשו בבהילות למונעו ממדרגה‬
‫רוחנית‪ .‬השיב לו רבו‪ :‬רציתי ללמד אותך שיותר חשוב מאמירת כל‬
‫התהלים ברצף ובכוונה זה לעזור ליהודי אחד ולעשות עמו חסד‪.‬‬
‫***‬
‫מעשה בעל מסר דומה מסופר (גיליון מורשה) על בעל התניא ושו"ע‬
‫הרב שבעיצומו של יום כיפורים‪ ,‬ויש אומרים שהיה זה יום כיפור שחל‬
‫בשבת‪ ,‬עזב את התפילה והלך להביא עצים לבית אחד בקצה העיירה‬
‫ששכבה בו יולדת שהיתה צריכה שיחממו לה ולתינוקה את הבית‪.‬‬
‫למרות שהיה יכול הרב לשלוח אחד מתלמידיו לעשות זאת‪ ,‬העדיף‬
‫לעשות את המצווה בעצמו גם כדי ללמד את התלמידים שעשיית חסד‬
‫עם יהודי יותר חשובה אפילו מתפילתו של בעל התניא ביום כיפור שחל‬
‫להיות בשבת‪.‬‬
‫ועל כך כתוב בפרשתנו "ואהב גר לתת לו לחם ושמלה" וסמוך לו "ובו‬
‫תדבק" ודרשת חז"ל ידועה כיצד תדבק בו והרי הוא אש אכלה? אלא‬
‫הידבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה תהא רחום וכו'‪ .‬שלמרות שה'‬
‫אלוקיכם הוא אלוקי האלהים ואדני האדנים הקל הגדול הגבור והנורא‬
‫(פרק י' פסוק יז') וזהו גבורתו‪ ,‬ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו (רש"י‬
‫שם פסוק יח') שהוא אוהב גר לתת לו לחם ושמלה‪.‬‬
‫כי כל כמה שנמצאים גבוה בהשגות אלוקיות‪ ,‬צריכים להביט על‬
‫מעשים שנראים פשוטים כמו לתת לו לחם ושמלה ולמעשה הם הם‬
‫הדברים הגבוהים והנשגבים‪.‬‬
‫איזו אות לא מופיעה בברכת המזון?‬
‫הרב צבי וינברג‬
‫"וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת ה' ֱאֹלקיָך" (דברים ח'‪ ,‬י')‬
‫החינוך (מצוה תל) כתב "כך מקובל אני מרבותי ישמרם אל‪ ,‬שכל הזהיר‬
‫בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו"‪ .‬ובתשב"ץ (לר' שמשון‬
‫ב"ר צדוק מנהגי המהר"ם מרוטנבורג ועוד‪ ,‬סי' שט"ו) כתב‪ ,‬כל האותיות‬
‫יש בברכת המזון חוץ מן ה"ף"‪ ,‬לפי שאין מלאך המות אף שצ"ף קצ"ף‬
‫אכ"ף שולט במי שמברך אותה בשעתה ובכוונה‪.‬‬
‫ובספר חסידים (אות מ"ו) מביא מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו‬
‫כמה שנים‪ ,‬לאחר י"ב חודש נתגלה בחלום לאחד ממקורביו‪ ,‬שאל לו‬
‫איך אתה נוהג בעולם שאתה שם‪ ,‬אמר לו בכל יום דנים על שלא הייתי‬
‫מדקדק לברך ברכת המוציא וברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב‬
‫ואומרים לי להנאתך נתכוונת‪.‬‬
‫(קב ונקי)‬
‫‪10‬‬
‫"בלאדור" הוא סם אחד שטבעו חם עד מאוד‬
‫והאוכלו מסתכן בעצמו מרוב חמימותו‪ ,‬אבל גורם זכירה עד מאוד‪,‬‬
‫וכבר היה ת"ח אחד פה סלוניקי בדורנו זה שהיה חכם גדול וחריף‬
‫וזכרן עד מאוד‪ ,‬ורופא מובהק‪ ,‬שהלך לסוף ימיו לירושלים ונפטר שם‬
‫מהו עשב ה"בלאדור" שאכלוהו כמה תלמידי חכמים והשתפר להם כח הזיכרון?‬
‫הרב צבי וינברג‬
‫"ּכִ י ִאם ָׁשמֹר ִּת ְׁש ְמרּון ֶאת ּכָ ל ַה ִּמצְ וָ ה ַהּזֹאת" (דברים י"א‪ ,‬כ"ב)‬
‫בספרי (פר' עקב פיסקא יב)‪" :‬כי אם שמור תשמרון את כל המצוה‬
‫הזאת ‪ -‬למה נאמר לפי שנא' (לעיל ו‪,‬יז) "תשמרון את מצות ה' אלהיכם"‬
‫מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך יהא‬
‫אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד"‪ .‬וכ"כ היראים (מצוה רנז – כו)‬
‫מכאן שיהגה אדם בתורה ובמצוות וישמרם בלבבו שלא ישכחם‪ .‬והנה‬
‫בספר הפליאה (שיש המיחסים אותו לרבי נחוניא בן הקנה) הביא את‬
‫המאמר "חזור חזור יפה מבלזור"‪ .‬וכן הביא בספר מרכבת המשנה‪" :‬והוא‬
‫מזהיר לאדם שיהיה לו לב‬
‫טוב באופן שיתיישב ויחזור‬
‫על תלמודו‪ ,‬חזור חזור ואל‬
‫תצטרך לבלדור"‪.‬‬
‫ביאור מאמר זה הוא‪,‬‬
‫ש"בלדור" או "בלזור" הוא‬
‫שם של עשב שגורם לאוכלו‬
‫שיפור בזיכרון עדי כדי‬
‫כך שמסלק את השכחה‪,‬‬
‫אלא שמצד שני מזיק הוא‬
‫לאוכלו שמסתכן או שהופך‬
‫לבעל מום‪ .‬ואמר החכם‬
‫חזור חזור על לימודך‬
‫בעצמיך ואל תזדקק לעשב‬
‫זה‪ ,‬כי יגרום לך נזקים רבים‬
‫ויביאך לידי סכנה‪.‬‬
‫בקובץ אור תורה מובא‬
‫שלפי עדות אחת השתמש בו מרן החיד"א ואכל אותו בילדותו‪ ,‬והגאון‬
‫רבי אברהם כלפון זצ"ל (מרבני טריפולי) מעיד שהיה בבית מדרשו של‬
‫החיד"א בליוורנו וראה שנתבטלה אצבע השמאלית של יד שמאלו‪.‬‬
‫ונראה שענין ה"בלדור (בלזור)" כבר מופיע בגמרא‪ ,‬ובראשונים‪ ,‬דבגמ'‬
‫"ח ְל ִּתית"‬
‫חולין (נח‪ ):‬אמר שמואל שאם האכיל את הבהמה עשב שנקרא ִ‬
‫הרי זו טריפה‪ ,‬משום שהחילתית מנקבת את בני מעיה מתוך חריפותה‬
‫המרובה ואמרינן שם שמדובר בגרגירים של החלתית ולא בעלים שלה‪,‬‬
‫ה"ח ְל ִּתית" מוזכר במשנה‬
‫וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' נא סעי' ד)‪ .‬עשב ִ‬
‫בשבת (כ‪,‬ג) ובעבודה זרה (ב‪,‬ו‪-‬ז) ובטבול יום (א‪,‬ה) ובעוקצין (ג‪,‬ה)‪ .‬והנה‬
‫רש"י (חולין שם ד"ה קורט) כתב שחלתית הוא חד ונוקב את בני המעים‬
‫ונקרא בלע"ז לזר"א (דומה בלשון ל"בלזור") ורבינו ירוחם (נתיב טו) כתב‬
‫"חלתית" קשטור בלע"ז וי"א בלדור‪.‬‬
‫והביאם בספר שולחן גבוה (לרבי יוסף מולכו זצ"ל יו"ד סי' נא סק"ו)‬
‫וכתב‪ :‬ששמע ממגידי אמת ש"בלאדור" הוא סם אחד שטבעו חם עד‬
‫‪11‬‬
‫מאוד והאוכלו מסתכן בעצמו מרוב חמימותו‪ ,‬אבל גורם זכירה עד מאוד‪,‬‬
‫וכבר היה ת"ח אחד פה סלוניקי בדורנו זה שהיה חכם גדול וחריף וזכרן‬
‫עד מאוד‪ ,‬ורופא מובהק‪ ,‬שהלך לסוף ימיו לירושלים ונפטר שם‪ ,‬ואמר לי‬
‫אדוני אבי ששמע אומרים שכל אותה הזכירה באה לו מחמת שהאכיל‬
‫סם זה הנקרא "בלאדור" לתרנגולת אחת‪ ,‬ותיכף ומיד שחטה ואכל‬
‫אותה‪ ,‬ומאז והילך היה זכרן וחריף עד מאוד‪ ,‬וכל רז לא אניס ליה‪.‬‬
‫וכתב שם‪ ,‬שבכנסת הגדולה (שם אות טו) כתב שגם המאכיל "חלתית"‬
‫לעוף הוי טריפה‪ ,‬וכתב הפרי חדש (שם סק"ה) שמסתברא לי שאף‬
‫אם שחטוה תיכף ומיד אחר שאכלה הקורט של חלתית היא טריפה‪,‬‬
‫מכיון שסופו לינקב‬
‫כנקוב דמי‪ .‬וא"כ אותה‬
‫תרנגולת שאכל החכם‬
‫הזה היתה טריפה‪ ,‬והוא‬
‫רחום יכפר עוון‪ .‬בדעת‬
‫תורה (למהרש"ם יו"ד‬
‫שם סקי"ט) כתב שכיון‬
‫שה"חלתית " מ זוהה‬
‫כ"בלאזור" ומבואר בגמ'‬
‫שהוא עשב חד וחריף‪,‬‬
‫נמצא שזה מש"כ בספר‬
‫הקנה (כנראה כוונתו‬
‫לספר הפליאה הנ"ל)‬
‫ש"חזור חזור ואל תצטרך‬
‫לבלזור"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫והנה במתני' שבת (ט‪,‬ז)‬
‫שנינו שהשיעור הוצאה‬
‫בשבת של "ציפורת כרמים" היא כל שהוא‪ ,‬משום שמצניעין אותה‬
‫לרפואה‪ ,‬וכתב הרע"ב ש"ציפורת כרמים" הוא עוף שמצוי בין הדקלים‬
‫הבחורים‪ ,‬ועושין ממנו רפואה לפקח ולהחכים‪ .‬ולפי"ז ביאר בספר "כללי‬
‫תורה" (לרבי יוסף שפירא זצ"ל רב בתל אביב – נדפס תש"ג עמ' קא‪ ),‬מה‬
‫שמובא בפרק שירה ש"ציפורת כרמים" אומרת‪" :‬אשא עיני אל ההרים‬
‫מאין יבא עזרי"‪ .‬דאיתא בחגיגה (ט‪ ):‬אינו דומה מי ששונה פרקו מאה‬
‫פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים‪ ,‬ומביאים ש‪ 101-‬עולה בגימטריא‬
‫"מיכאל" שהוא שר ישראל וסגולה לזיכרון‪.‬‬
‫וזה שאומרת בריה זו‪ ,‬למה תארבו לנפשי להשתמש בי לפקח ולהחכים‪,‬‬
‫מוטב שתחזרו על הלימוד מאה ואחד כמנין "מאין" ותשיגו חכמה‪ ,‬ולי‬
‫"יבוא עזרי" להישאר בחיים‪ .‬ועל זה סובב מאמר עתיק יומין חזור חזור‬
‫ואל תצטרך לבלדור‪ ,‬והוא סם חריף ומועיל לזיכרון וצריך זהירות מרובה‬
‫איך להשתמש בו ע"כ‪.‬‬
‫(קב ונקי)‬
‫סבתי סיפרה כי בימי השואה האיומה‪ ,‬נתנו להם הנאצים ימ"ש‬
‫לאכול רק בשר נבילות וטריפות ואמנם מותר היה להם לאכול‬
‫מפני פיקוח נפש‪ ,‬אולם אמה ע"ה כשקיבלה פעם אחת בשר של דבר אחר‬
‫היא הכשירה את הבשר האסור‪ ,‬באומרה שאמנם מותר לנו לאכול‪,‬‬
‫אבל אין לנו לשכוח את הדרך והצורה בה אוכל יהודי בשר כשר‬
‫הרב צבי וינברג‬
‫"וְ ַׂש ְמ ֶּתם ֶאת ְּדבָ ַרי ֵאּלֶ ה" (דברים י"א‪ ,‬י"ח)‬
‫וכתב רש"י‪ ,‬מהספרי (עקב פיסקא מג)‪" :‬ושמתם את דברי" ‪ -‬אף לאחר‬
‫שתגלו היו מצויינים במצוות‪ ,‬הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהיו‬
‫לכם חדשים כשתחזרו‪ ,‬וכן הוא אומר (ירמיהו לא‪,‬כ) "הציבי לך ציונים"‪,‬‬
‫ע"כ‪ .‬בספר צרור המור (להר"ר אברהם סבע זצ"ל ממגורשי ספרד ‪ -‬לעיל‬
‫ו‪,‬ה) כתב‪ :‬שאם יגזרו שלא יניחו תפילין כמו שקרה בימי חכמי התלמוד‬
‫(שבת מט‪ ).‬וקרה ג"כ בפורטוגל‪ ,‬ראוי שתעשה לך סימנים ותקשור חוט‬
‫השני (אדום) על ידך‪ ,‬שיזכיר לך גם את התפילין שבין עיניך ע"ד "הציבי‬
‫לך ציונים"‪.‬‬
‫בספר "בסתר רעם" (הלכה הגות ומנהיגות בימי השואה – א‪ .‬פרבשטיין‬
‫עמ' ‪ )140‬מסופר על ארוע שהתרחש בברגן בלזן‪ ,‬בחודש אב תש"ד‪,‬‬
‫למחנה זה הובאו יהודים מאמסטרדם עם רבם הרב דסברג רבה של‬
‫חרונינגן‪ ,‬והועסקו בעבודת כפיה‪ ,‬אחד הניצולים ר' יונה עמנואל העיד‬
‫על מקרה שאירע ביום השבת‪ ,‬שהיה יום עבודה רגיל בו עסקו בפירוק‬
‫אגוזי משי‪" :‬היתה זו עבודה קלה‪ ,‬בישיבה‪ ,‬אם כי מבחינת שבת היה‬
‫זה איסור מלאכה‪ ,‬איסור מפרק‪ ,‬איסור תורה!‪ ...‬ישבתי מול הרב דסברג‪,‬‬
‫פתאום נאנח הרב ואמר‪' :‬אנחנו שוכחים שהיום שבת‪ ,‬יודע אני שמותר‬
‫לנו לעבוד‪ ,‬אבל אסור לנו לשכוח שהיום שבת‪ ,‬לזה אין היתר‪ ,‬רצוי שאחד‬
‫מאתנו ישב כאן אך לא יעבוד‪ ,‬לא יפרק אגוזים‪ ,‬ואז כולנו נחוש שהיום‬
‫שבת'‪ .‬היינו המומים כולנו בסכנת נפשות והרב מתריע שאנו שוכחים‬
‫שהיום שבת‪ ,‬קבלנו את הצעתו של הרב וכך עשינו"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫א"ה – סבתי שתחי' מספרת שבימי השואה האיומה‪ ,‬נתנו להם הנאצים‬
‫ימ"ש לאכול רק בשר נבילות וטריפות‪ ,‬ובשר חיות‪ ,‬ואמנם מותר היה‬
‫להם לאכול מפני פיקוח נפש‪ ,‬אולם אמה ע"ה כשקיבלה פעם אחת בשר‬
‫של דבר אחר היא הכשירה את הבשר האסור‪ ,‬באומרה שאמנם מותר לנו‬
‫לאכול‪ ,‬אבל אין לנו לשכוח את הדרך והצורה בה אוכל יהודי בשר כשר‪.‬‬
‫וסיפרה שכשקיבלה בשר זה היה זה בערש"ק‪ ,‬ובליל שבת השיגה אמה‬
‫ע"ה נרות‪ ,‬ועל השולחן היו מונחים זה ליד זה נרות שבת קודש‪ ,‬ולהבדיל‬
‫בין קודש לחול בשר הדבר אחר‪ .‬והנה את פעולת הכשרת הבשר עשתה‬
‫מתוך רגש יהודי של "הציבי לך ציונים"‪ ,‬וחינוך ילדיה‪ ,‬אולם באמת כך‬
‫הדין‪ ,‬שכיון שאיסור אכילת בשר אסור‪ ,‬ואיסור אכילת דם‪ ,‬הם ב' איסורים‬
‫נפרדים‪ ,‬א"כ גם כשהותרה אכילת הבשר מפני פיקוח נפש לא הותרה‬
‫אכילת דם‪ ,‬וצריך להכשיר את הבשר‪.‬‬
‫•מדוע גירש הקב''ה את יושבי הארץ מפני ישראל ולא גירש את חית השדה?‬
‫•כיצד יכול אדם להרחיק את בניו מן החטא?‬
‫•מהו השינוי המהותי בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים?‬
‫•אדם העוסק בפרנסתו‪ ,‬האם רשאי לפנות את ליבו מדברי תורה?‬
‫כל התשובות בספר 'דרש דוד על התורה' לרכישה התקשרו ‪02-5609000‬‬
‫‪12‬‬
‫(קב ונקי)‬
‫וכבר סיפרתי לאחרונה‪ ,‬שהיה אדם שנפטר צעיר‪ ,‬שלא למד גמרא בעצמו‪ ,‬והשאיר אחריו בן יתום‪,‬‬
‫והבן נכנס ללמוד בחיידר‪ ,‬ולא היה רגיל בלימוד הגמרא‪ ,‬והיה קשה לו מאד‪ ,‬ונרדם על מיטתו מתוך בכי‪,‬‬
‫ולמחרת בבוקר קם משנתו ואמר שאביו בא אליו בחלום ולימד אותו והסביר לו הכל‬
‫>>> המשך מעמוד ‪3‬‬
‫לאסוף כספים לישיבתו‪ ,‬ובין התורמים היו גם אנשים רחוקים מתורה‪,‬‬
‫שלא היו אוהבי תורה‪ ,‬רק מתוך אהבת חסד ורחמנות תרמו לו‪ ,‬כיון שראו‬
‫אדם חולה וחלש שטורח ובא במסירות נפש‪ ,‬והסוף היה שאותם אנשים‬
‫בעצמם קיבלו אהבת תורה‪ ,‬מפני שזיכו את הרבים בתורה על ידי ממונם‪,‬‬
‫ואף שלא הייתה כוונתם לשם תורה‪ ,‬אלא לשם חסד‪ ,‬זכו לקבל אהבת‬
‫תורה‪ ,‬בזכות זיכוי הרבים בתורה‪.‬‬
‫כל אחד משפיע בהנהגתו‬
‫והנה כל זה הוא זיכוי הרבים על ידי פעולות מיוחדות‪ ,‬כגון שמרביץ‬
‫תורה ומחנך לתורה ויראת שמים ומידות טובות‪ ,‬או שיש לו ממון ומחזיק‬
‫ידי לומדי התורה‪ ,‬אבל יש גם זיכוי הרבים בלי פעולות מיוחדות‪ ,‬כל אדם‬
‫שלומד תורה בעצמו הוא מתקדש ומשפיע גם על אחרים‪ .‬אדם שיש‬
‫בו קדושה‪ ,‬משפיע קדושה על סביבתו‪ ,‬כידוע שיש הבדל בין החילונים‬
‫שגרים בבני ברק לאלו שגרים בערים אחרות‪ ,‬כי אלו שגרים בסביבת‬
‫בני תורה מקבלים השפעה של קדושה‪ .‬וכל אחד יכול להשפיע זיכוי‬
‫הרבים במה שהוא‪ ,‬בהתנהגות שלו‪ ,‬ובמידות הטובות שלו‪ ,‬הוא משפיע‬
‫בזה על כל הסביבה‪ ,‬שבני אדם רואים אותו ומושפעים ממנו‪ ,‬אם רואים‬
‫רשעים מקבלים השפעה מרשעים‪ ,‬ואם רואים צדיקים מקבלים השפעה‬
‫מצדיקים‪.‬‬
‫(דרכי החיזוק)‬
‫'אפשר את הכסף?' ‪' -‬לא' ‪' -‬מה אמרת'? ‪' -‬איני נותן!' ‪ -‬התקשתה להאמין למשמע אזניה‪,‬‬
‫וברגע הבא התקצפה‪' :‬אתה לא מתבייש? יהודי לא מחזיר אבידה? לא למדת ב'חיידר'?!'‬
‫>>> המשך מעמוד ‪4‬‬
‫הרי היא שלו‪ ,‬שהרי מירב הסיכויים שנפלה מגוי‪ ,‬ואפילו אם נפלה‬
‫מיהודי ‪ -‬הוא מתייאש ממנה‪ .‬את התייאשת מהאבידה הזו‪ ,‬לכן היא‬
‫שלי"‪" .‬אין לך רחמים?"‪ ,‬שוב צצו הדמעות בעיניה‪" .‬יש לי‪ ,‬והרבה ‪ -‬אף‬
‫על הילדים שלי‪ ...‬תביני‪ ,‬אם הכסף שייך לך ע"פ דין הייתי מחזיר לך‪ ,‬אבל‬
‫הוא שלי ע"פ דין"‪.‬‬
‫מעגל האנשים שסביבם עקב בעניין רב אחר הדברים ועד מהרה החלו‬
‫להישמע קולות ויכוח רמים‪ .‬אלו צידדו בעד האשה ואלו בעד האיש‪,‬‬
‫ולבסוף הצליחו לשכנע את המוצא לגשת לרבי יצחק אלחנן ספקטור‬
‫זצ"ל לבירור העניין‪ .‬כשהגיעו לבית הדין אמר המוצא‪" :‬הרב‪ ,‬הגענו לדין‬
‫תורה‪ ,‬ואני מבקש לדעת מהו הדין‪ .‬איני רוצה לפנים משורת הדין‪ ,‬אלא‬
‫מידע‬
‫שיעורים‬
‫לדעת מה ההלכה‪ ,‬אם הכסף שייך לי או לה"‪ .‬אמר הרב‪" :‬קודם כל החזר‬
‫לה את הכסף ואח"כ אסביר"‪ .‬לאחר שהאיש עשה כמצוותו‪ ,‬אמר לו‪" :‬אלו‬
‫דברים פשוטים‪ .‬אתה אומר שהכסף שייך לך כי היא התייאשה שהכסף‬
‫אבד‪ ,‬אך באמת היא אינה יכולה להתייאש משום שהכסף שייך לבעלה‪,‬‬
‫ומאחר שבעלה אינו יודע על האבידה‪ ,‬הוא אינו מתייאש‪ .‬אשה זו אינה‬
‫'בעל הבית' לעניין ייאוש"‪.‬‬
‫החזון איש סיים את סיפורו ופנה לרב גלינסקי‪" :‬וכי העולם שלך הוא‪,‬‬
‫שאתה מתייאש ממנו? וכי אתה הוא בעל הבית? הלא העולם שייך‬
‫לקב"ה‪ ,‬ולנו‪ ,‬כבני אדם‪ ,‬אין יכולת להתייאש‪ .‬עליך לעמוד ולהתפלל‪,‬‬
‫והקב"ה יעזור לך"‬
‫(ומתוק האור)‪( ,‬מתוך עלונו של הרב חנניה צ'ולק‪ ,‬מטות)‬
‫עדכונים‬
‫עכשיו בקו השיעורים של דרשו‬
‫‪13‬‬
‫‪077-2613337‬‬
‫ה‬
‫מדוע תיקנו לברך מאה ברכות בכל יום? האם יש ענין להרבות בברכות גם כשלא‬
‫מצליחים להגיע למאה ברכות? וכיצד ניתן להשלים מאה ברכות בתעניות?‬
‫הרב יהודה יעקבזון‬
‫ֹׁאל ֵמ ִע ָּמ ְך ִּכי ִאם‬
‫יך ש ֵ‬
‫ׂ ָר ֵאל ָמה יְ ָי ֱאל ֶֹק ָ‬
‫בפרשת השבוע נאמר‪ְ " :‬ו ַע ָּתה יִ ְש‬
‫ְליִ ְר ָאה ֶאת יְ ָי ֱאל ֶֹקיך‪ ,"...‬ודרשו חז"ל בדרך רמז‪ :‬אל תקרי ָמה‪ ,‬אלא ֵמ ָאה‪,‬‬
‫כלומר‪ֵ :‬מ ָאה ה' אלקיך שואל מעמך‪ ,‬ללמדך שחייב אדם לברך מאה‬
‫ברכות בכל יום‪ .‬ורבותינו הראשונים מוסיפים על דרשה זו‪ ,‬שבתוספת‬
‫האות א' למילה 'מה'‪ ,‬ישנן בכל הפסוק מאה אותיות ‪ -‬רמז למאה‬
‫ברכות‪ .‬ודרשה זו אסמכתא היא‪ ,‬ואין חובת מאה ברכות מדאורייתא‪,‬‬
‫אלא מדרבנן‪ .‬וכתבו הגאונים שדוד המלך הוא אשר תיקן לברך מאה‬
‫ברכות בכל יום‪ ,‬כאשר פרצה בזמנו מגֵפה פלאית שבה מתו בכל יום‬
‫מאה אנשים מישראל‪ ,‬ותיקן לברך מאה ברכות כנגד מאה המתים‪,‬‬
‫והמגפה נעצרה‪.‬‬
‫בימות החול הרגילים‪ ,‬מברך כל אדם לפחות שמונים ושמונה ברכות‬
‫בסדרי הברכות המחוייבות‪ :‬שבע ִּב ְר ּכוֹת קריאת שמע של ערבית ושחרית‪,‬‬
‫ובחו"ל נוספת ברכה ‪' -‬יראו עינינו'‪ .‬חמישים ושבע ברכות בשלש תפילות‬
‫'שמונה עשרה'‪ ,‬תשעה עשרה בכל אחת מהן‪ .‬שמונה עשרה ברכות השחר‪,‬‬
‫ׁשם את ברכת 'לעולם יהא אדם' ‪ -‬נוספת ברכה‪ .‬שתי ברכות‬
‫ולחותמים ְּב ֵ‬
‫התורה‪ ,‬ויש אומרים שהן נחשבות לשלוש‪ .‬ברכת הציצית‪ .‬ברכת התפילין‬
‫(אחת או שתים‪ ,‬לדעות השונות)‪' .‬ברוך שאמר'‪ ,‬ו'ישתבח'‪.‬‬
‫ובשבת‪ ,‬נחסרות שמונה ברכות מהחשבון‪ ,‬שהרי בכל תפילה מתפילות‬
‫שמונה עשרה ישנן רק שבע ברכות‪ ,‬והגם שנוספת תפילת מוסף‪ ,‬עדיין‬
‫חסרות עשרים ותשע ברכות‪ .‬ומאידך‪ ,‬ישנה חובה לאכול שלוש סעודות‪,‬‬
‫שבכל אחת מהן שש ברכות‪ :‬על נטילת ידים‪ ,‬המוציא‪ ,‬וארבע ברכות בברכת‬
‫המזון‪ .‬וכן נוספות שלוש ברכות של קידוש‪ ,‬שתים בלילה ואחת ביום‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬על כל הברכות המחוייבות נוספות ברכות המאכלים והמשקאות‬
‫שאין חובה לאוכלן‪ ,‬וברכות 'אשר יצר'‪ ,‬ועוד ברכות רבות‪ ,‬כגון ברכות הלל‬
‫בראשי חודשים ובמועדים‪ ,‬ברכות הריח והראייה וברכות המצוות‪ ,‬כך‬
‫שלמעשה אדם מברך בכל יום יותר ממאה ברכות‪ ,‬אלא שבשבת נדרשת‬
‫יותר תשומת לב למספר הברכות‪ ,‬ולהוסיף באכילה ובשתייה מעבר‬
‫לסעודות היום‪ ,‬כדי להגיע למאה ברכות‪ .‬וכן בתעניות‪ ,‬בהן חסרות ברכות‬
‫המאכלים‪ ,‬יש להשלים את הברכות בברכות הריח‪ .‬ובעת הצורך‪ ,‬ניתן‬
‫לצאת ידי חובה בשמיעת ברכות התורה וההפטרה מפי העולים לתורה‪.‬‬
‫וכתבו הפוסקים שאת מאה הברכות מונים לכל יום מתחילת הלילה‬
‫שלפניו‪ .‬ונחלקו לענין המסיים סעודה שלישית במוצאי שבת (או המתפלל‬
‫ערבית של שבת מבעוד יום)‪ ,‬אם ברכותיה נחשבות לברכות של שבת או‬
‫של יום ראשון‪ .‬ועוד נחלקו בנוגע לאדם שמסיבה כלשהי אינו יכול לברך‬
‫מאה ברכות ‪ -‬אם יש ענין בכך שירבה בברכות כפי יכולתו‪.‬‬
‫[רבנו בחיי דברים י‪ ,‬ב; טור ושו"ע או"ח מו‪ ,‬ג‪ ,‬ומשנ"ב יד;‬
‫ביאורים ומוספים דרשו‪ 15 ,13 ,12 ,11 ,‬ו־‪]16‬‬
‫מהי מצות 'תוספת שבת'?‬
‫וכמה דקות צריך להוסיף?‬
‫הרב יהודה יעקבזון‬
‫מצות עשה להוסיף מחול על הקודש בין בכניסת השבת ובין ביציאתה‪,‬‬
‫והיינו שצריך להוסיף על השבת פרק זמן מסוים קודם בין השמשות‬
‫ולהמנע בו מעשיית מלאכה‪ ,‬וכן ביציאת השבת יש להמנע מעשיית‬
‫מלאכה פרק זמן מסוים לאחר סיום זמן בין השמשות‪ ,‬אף שהוא ודאי‬
‫לילה‪.‬‬
‫בשיעור זמן תוספת שבת בכניסתה רבו השיטות‪ ,‬ולהלכה כתב המשנה‬
‫ברורה ששיעורו הוא בערך רבע שעה‪ .‬ועוד כתב המשנה ברורה‪ ,‬שלשיטת‬
‫ה'יר ִאים'‪ ,‬בין השמשות מתחיל כשיעור זמן‬
‫רבנו אליעזר ממיץ‪ ,‬בעל ֵ‬
‫ההליכה של שלשת רבעי מיל לפני השקיעה‪ ,‬אשר אורכו נע בין ‪13.5‬‬
‫‪14‬‬
‫דקות ל־‪ 18‬דקות‪ ,‬לשיטות השונות; ולפיכך‪ ,‬ישנה מעלה בהימנעות‬
‫מעשיית מלאכה כחצי שעה לפני תחילת השקיעה‪ ,‬ולפחות עשרים דקות‬
‫ כפי דעת אחרונים רבים שזמן תוספת שבת הוא שתי דקות‪.‬‬‫ולמעשה‪ ,‬הורו פוסקי זמננו שיש לקיים את מצות תוספת השבת‬
‫לפחות שתי דקות לפני השקיעה; ויש מהם שהוסיפו כי מפאת אי‬
‫הדיוקים בזמנים שבלוחות‪ ,‬או אי הדיוקים שבשעונים‪ ,‬וכן השינויים בין‬
‫המקומות הגבוהים והנמוכים וכו'‪ ,‬יש להקדים ולקבל שבת כחמש דקות‬
‫לפני השקיעה‪ ,‬או כעשר דקות‪ ,‬על מנת להבטיח ששתי הדקות של‬
‫התוספת יהיו בודאי מבעוד יום‪.‬‬
‫[שו"ע רסא‪ ,‬ב‪ ,‬משנ"ב‪ ,‬כב‪-‬כג‪ ,‬ושעה"צ‪ ,‬כא; ביאורים ומוספים דרשו‪]28 ,‬‬
‫איזו תקנה תיקן רבנו גרשום בנוגע לבית הכנסת?‬
‫מהי הסיבה שאדם עשוי לכתוב על חפץ הנמצא ברשותו שהוא שייך לאדם‬
‫אחר על אף שאין זה נכון?‬
‫אדם המתפרנס ממכירת כלבים ‪ -‬איזו הגבלה יש על קבלת תרומות מכספו?‬
‫מהלכות תשמישי קדושה ובית הכנסת‬
‫•אסור למשכן‪ ,‬להשכיר‪ ,‬או להשאיל‪ ,‬חפצי קדוּשה‪ ,‬אלא אם כן המַלוה‪ ,‬השוכר או השואל משתמשים בהם לצורכי קדושתם בלבד‪,‬‬
‫כגון תפילין ‪ -‬להניחן‪ ,‬ובית הכנסת ‪ -‬להתפלל בו בעשרה‪.‬‬
‫•אין להסב חפץ של חולין לחפץ של קדושה‪ .‬ואם מדובר בחפץ שי ּוצ ַר לצורכי חולין אך טרם השתמשו בו ‪ -‬נחלקו הפוסקים אם מותר‬
‫לעשות ממנו תשמיש קדושה‪.‬‬
‫•בהמה שניתנה כשכר למעשה עבירה‪ ,‬או ששימשה כתמורה לכלב בעיסקת חליפין‪ ,‬אסורה בהקרבה‪ .‬ובדומה לכך‪ ,‬אסרו חכמים‬
‫לקבל כתרומה לבית הכנסת חפץ ששימש לדברים אלו‪.‬‬
‫•מותר למכור בית כנסת עבור מזון וביגוד ללומדי תורה‪ ,‬צורכי נישואין של יתומים ועניים‪ ,‬או רכישת חפצי קדוּשה שקדושתם חמורה‬
‫משל בית הכנסת‪ ,‬והכרחיים לציבור‪ ,‬כגון ספר תורה‪.‬‬
‫•בית הכנסת‪ ,‬ספר תורה ושאר חפצי קדוּשה‪ ,‬השייכים לציבור‪ ,‬יש לכל אחד מהציבור חלק בהם‪ .‬ותיקנו רבותינו הראשונים‪ ,‬שאין‬
‫היחיד יכול לאסור את חלקו על הציבור או על היחיד‪.‬‬
‫•תקנות רבות תיקן רבינו גרשום מאור הגולה; ואחת מהן היא‪ ,‬שאדם שיש בבעלותו בית כנסת פרטי‪ ,‬לא יאסור על יחיד להכנס לתוכו‪,‬‬
‫אלא אם כן אוסר על כל הציבור יחד‪.‬‬
‫תשמישי קדושה פרטיים שהועברו לרשות הציבור‬
‫•כפי המקובל בימינו‪ ,‬אדם המעמיד חפץ כלשהו לרשות בית הכנסת‪ ,‬דעתו לתתו במתנה לציבור‪ ,‬אולם אם מדובר בספר תורה ‪-‬‬
‫דעתו שהספר ישאר בבעלותו‪.‬‬
‫•אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו חפץ שכתוב עליו ששייך לאדם מסוים‪ ,‬מניחים שאין החפץ שייך לאותו אדם‪ ,‬וכתב כן רק כדי‬
‫להסתיר את עושרו מעיני הבריות‪.‬‬
‫•אם נמצא אצל אדם לאחר פטירתו חפץ שכתוב עליו שהוקדש לבית הכנסת וכדומה ‪ -‬יש אומרים שדינו כנ"ל‪ ,‬אך יש אומרים‬
‫שבמקרה זה אין להניח שכתב כן רק כדי להסתיר את עושרו‪.‬‬
‫'חזקות' במצוות ובתפקידים ציבוריים‬
‫•בעבר היה מקובל שבני עיר מכבדים אחד מן הקהל ב'חזקה' לקיום מצוה מסוימת בקביעות‪ ,‬כגון בניית בית הכנסת; ובמקומות רבים‬
‫נהגו שמצוה זו עברה בירושה גם לזרעו אחריו‪.‬‬
‫•אדם הנושא משרה ציבורית כלשהי‪ ,‬וחלה‪ ,‬או נאלץ לעבור דירה לתקופת מה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬ומינו אחר תחתיו ‪ -‬לכשיבריא‪ ,‬או ישוב‬
‫להתגורר במקום‪ ,‬הריהו שב למשרתו‪.‬‬
‫•אנשי 'חברה קדישא' העוסקים בקביעות בטהרת מתים ובקבורתם‪ ,‬זוכים במצוות אלו‪ ,‬ואין אחרים יכולים לדחותם‪ ,‬אף אם רצונם‬
‫לעסוק במצוות אלו פעם אחת בלבד‪.‬‬
‫קדושת בית הכנסת במקומות ארעיים‬
‫•מקום המושכר לבית הכנסת ‪ -‬יש אומרים שלא חלה עליו קדושה‪ ,‬ויש חולקים‪ ,‬ויש להחמיר כדעתם‪ .‬ולכל הדעות אין לנהוג בזיון‬
‫במקום המושכר‪ ,‬ואף לאחר סיום השכירות‪.‬‬
‫•עזרת נשים ‪ -‬נחלקו הפוסקים אם היא קדוֹשה כבית הכנסת; ויש שהסתפק בדבר‪ .‬ואם היא בנויה בחלל בית הכנסת ואין מחיצותיה‬
‫מגיעות עד התקרה ‪ -‬יתכן שלכל הדעות נחשבת כבית הכנסת‪.‬‬
‫•מקום שמתפללים בו הציבור לעתים רחוקות בהתאסף ציבור גדול‪ ,‬כגון חצר בית הכנסת‪ ,‬או אולם ענק ‪ -‬לא חלה עליו כל קדושה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫דרשו | רח' הקבלן ‪ 45‬ירושלים | ‪ | 02-5609000‬לשאלות ופניות בכל נושא‪[email protected] :‬‬
‫גליון רי"ח‬
‫שנה ה' תשע"ו‬
‫והיה עקב תשמעון וגו' ושמרתם‬
‫לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי‬
‫ועשיתם אותם‪ ,‬ושמר ה' אלקיך לך‬
‫)ט' ‪ -‬ט'(‬
‫את הברית ואת החסד וגו'‬
‫ר' אבא בר זמינא היה חייט‪ ,‬פעם‬
‫מסופר על הגה"ק המגיד מדובנא‬
‫תפר ותיקן בגדים בביתו של גוי אחד‬
‫לעת‬
‫ערב‬
‫בעיר רומי‪ ,‬הגיש הגוי לר' אבא בשר‬
‫את‬
‫בעל‬
‫נבלה ופקד עליו לאכלה‪ ,‬סירב היהודי‬
‫הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן‬
‫האכסניה האם יש לו דבר מה לאכול?‬
‫גם אחרי שאיים עליו הגוי שיהרגהו‬
‫זיע"א וסיפר לו שהסתבך לאחרונה‬
‫השיב הלה בשלילה‪ ,‬והראה לו מקום‬
‫בעסק גדול שאינו נותן לו מנוחה‪,‬‬
‫שיוכל לישון בו‪ .‬שכב המגיד לישון‬
‫לא ביום ולא בלילה‪ ,‬שאל אותו‬
‫אך מחמת הרעב שהציק לו לא יכול‬
‫הצדיק‪ :‬ומה עם לימוד התורה האם‬
‫היה להירדם‪ ,‬ראה שבעל האכסניה‬
‫אתה קובע עיתים לתורה? ענה‬
‫עורך שולחן ואוכל סעודה דשנה‬
‫היהודי‪ :‬לצערי‪ ,‬כל זמן שאני טרוד‬
‫המספקת‬
‫למחרת‬
‫בעסק הזה אינני יכול בשום פנים‬
‫כשעמד המגיד ללכת‪ ,‬ביקש בעל‬
‫ואופן להתפנות ללימוד תורה‪ ,‬נענה‬
‫האכסניה שיאמר לו איזה דבר תורה‪,‬‬
‫רבי מאיר ואמר‪ :‬שמע מה אומר לך‪,‬‬
‫נענה המגיד ואמר הגמרא אומרת‬
‫נאמר בתורה "והיה עקב תשמעון"‬
‫לעולם אל ישנה אדם מן המנהג‪,‬‬
‫לדעתי חייב כל אדם להיות חזק‬
‫תשמעון‬
‫שהרי משה עלה למרום ולא אכל‬
‫באמונתו‪ ,‬אם יהודי הוא עליו לדבוק‬
‫ובנתיים תיהנו מזכות אבות ומחסד‬
‫לחם )בבא מציעא פו(‪ .‬ויש לשאול‬
‫בדתו ואף אם חייו בסכנה עקב כך‪.‬‬
‫עסקתם‬
‫מדוע לא נאמר שמשה רבינו גם לא‬
‫אמר ר' מנא אם היה ר' אבא יודע‬
‫אלא‬
‫ישן‪ ,‬והרי מנהג המלאכים בוודאי גם‬
‫שרבנים התירו בשאר המצוות לעבור‬
‫"ושמרתם ועשיתם" מיד‪ .‬אף אתה‬
‫לא לישון‪ ,‬וזוהי רבותא יותר גדולה‬
‫ולא ליהרג‪ ,‬היה אוכל את הבשר כי‬
‫סיים הרה"ק רבי מאיר‪ ,‬צא וקבע‬
‫מאשר לא לאכול‪ .‬אלא התירוץ הוא‬
‫בתוך בית היו באותה שעה בצנעה‪,‬‬
‫עתים לתורה והדבר יועיל לך גם‬
‫כך‪ ,‬מתוך זה שמשה רבינו לא אכל‪,‬‬
‫ואז היה מת בידי אותו גוי ח"ו‪.‬‬
‫נאמר‬
‫יש להבין שגם לא ישן‪ ,‬כי אחרת מניין‬
‫בהמשך הפסוק "ושמר ה' אלקיך לך‬
‫לו שמנהג המלאכים לא לאכול‪ ,‬שמא‬
‫את הברית ואת החסד אשר נשבע‬
‫אכלו כאשר הוא היה ישן‪ ,‬אלא מכאן‬
‫לאבותיך"‪.‬‬
‫שגם לא ישן‪.‬‬
‫)ז' – י"ב(‬
‫זיע"א‪,‬‬
‫מעשה בסוחר אחד שהגיע אל‬
‫שמא‬
‫תאמרו‬
‫הימים‬
‫בתורה‪,‬‬
‫שלבסוף‬
‫הראשונים‬
‫אין‬
‫להצליח‬
‫בהם‬
‫הדבר‬
‫במסחרך‪,‬‬
‫כך‪,‬‬
‫שכן‬
‫לאכסניה‬
‫שהגיע‬
‫אחת‪,‬‬
‫גם‬
‫פעם‬
‫שאל‬
‫לאורחים‪.‬‬
‫זמני כניסת השבת‬
‫ירושלים‪ 6:34 :‬ת"א‪6:50 :‬‬
‫אם לא יאכל‪ ,‬לא נכנע ר' אבא‪ ,‬ואמר‪:‬‬
‫אם רוצה אתה להרגני הרשות בידך‪,‬‬
‫אני לא אוכל זאת כי יהודי אני ובשר‬
‫נבלה אסור לנו לאכול‪ .‬התנהגותו של‬
‫היהודי מצאה חן בעיני הגוי‪ ,‬מיד‬
‫הרפה ממנו ואמר בלשון רכה‪ ,‬כעת‬
‫אגלה לך שכוונתי הפוכה היתה‪ ,‬לו‬
‫היית אוכל מהבשר הייתי הורג אותך‪,‬‬
‫)ירושלמי שבועות ד' ‪ -‬ב'(‬
‫זמני יציאת השבת‬
‫פרשת עקב‬
‫ירושלים‪ 7:47 :‬ת"א‪ 7:49 :‬ר"ת‪8:26 :‬‬
‫האוצר של הקבצן הנסתר )המשך משבוע שעבר(‬
‫בהן‪ ,‬במקום לשבת ליד השולחן לבדו שותק ומסוגר במרה‬
‫בינתיים העמיד הגביר פנים כאילו לא ידוע לו מאומה‬
‫שחורה הרגילה שלו‪ ,‬נמשך הפעם הגביר לשיחה ערה עם‬
‫אודות הקבצן הזר‪ ,‬בפנים זועפות הוא שאל אותו מדוע‬
‫האורח שנסע הרבה וראה עולם‪ ,‬ועתה סיפר לגביר כיצד‬
‫הוא בא להפריע לו את מנוחת השבת? חס ושלום אדוני‬
‫חיים יהודים במקומות רחוקים‪ ,‬הלה ראה כי האורח שלו‬
‫הגביר‪ ,‬השיב הקבצן ביראת כבוד‪ ,‬אתה הלא סתם מהתל‬
‫אינו עם הארץ ואולי מבין באותיות הקטנות אף יותר ממנו‪,‬‬
‫בי‪ ,‬אני שמעתי שהאמת היא שיש לך לב של זהב ואתה‬
‫ואכן היה לאורח פה מפיק מרגליות‪ ,‬הוא פירש פסוקים‬
‫רק מעמיד פנים אחרות‪ ,‬אני אורח כאן והייתי רוצה‬
‫מפרשת השבוע‪ ,‬ציטט סיפור מהמדרש והזכיר מאמרי‬
‫להתייעץ אתך בדבר מה‪ ,‬בבקשה! השיב העשיר‪ ,‬למשל‬
‫חז"ל‪ ,‬הוא הפליג בשבחם של היהודים ומידותיהם הטובות‪,‬‬
‫במה אתה רוצה להתייעץ אתי? על זה אני יכול לדבר‬
‫והעלה על נס את גודל המצווה של צדקה וגמילות חסדים‪.‬‬
‫אתך רק מפה לאזן אמר הקבצן כממתיק סוד‪ ,‬הגביר נטל‬
‫הגביר נהנה מאד מהאורח‪ ,‬ושכח כמעט לגמרי על אודות‬
‫את הקבצן והכניסו אל משרדו פנימה‪ ,‬שמעת אולי משהו‬
‫היהלום אותו הוא עמד לקנות מאורחו במוצאי שבת קודש‬
‫על אודות קבצן שמצא אוצר? שאל הקבצן‪ ,‬כן שמעתי‬
‫מיד אחרי ההבדלה‪.‬‬
‫מן שמועה כזו ענה הגביר‪ ,‬אני הוא הקבצן אשר על‬
‫אודותיו מתהלכת שמועה כזאת‪.‬‬
‫גם בבית הכנסת הבחין הגביר בשינוי שחל בשבת זו‬
‫לגביו‪ ,‬יהודי העיירה שבדרך כלל הסתייגו ממנו ולא רצו‬
‫באמת‪ ,‬אמר הגביר בשוויון נפש מעושה‪ ,‬אם כך הרי‬
‫אפילו להביט בפניו‪ ,‬אמרו לו הפעם )גוט שבת( "שבת‬
‫שבאת בדיוק למקום הנכון‪ ,‬אין עוד בעיירה שלנו מומחה‬
‫שלום" ידידותי‪ ,‬ברכו אותו על שזכה לאורח לשבת‪ ,‬ואיחלו‬
‫יותר גדול ליהלומים ממני‪ ,‬שלא לדבר על כך שאין עוד‬
‫לו שיזכה למצוות ולכל הברכות‪ .‬הוא אף זכה למפטיר‬
‫מי שהוא שיכול לקנותו ולשלם תמורתו במזומנים‪ ,‬אולם‬
‫ונדר סכום הגון שלא כדרכו‪ ,‬גם האורח שלו קיבל עליה‪,‬‬
‫הנה עוד מעט קט מדליקים נרות שבת‪ ,‬לאחריה צריכים‬
‫קיצורו של דבר‪ ,‬הגביר הרגיש מצויין‪ ,‬ויתר על כן נדמה‬
‫ללכת לבית המדרש‪ ,‬בבקשה הישאר אצלי לשבת ואחרי‬
‫היה לו כי הרגשה טובה כזו לא היתה לו מעודו‪ .‬בצאת‬
‫ההבדלה נשב ונדבר תכלית‪ .‬הגביר קיווה כי הכנסת‬
‫השבת הבדילו על הכוס וערכו מלווה מלכה‪ ,‬עתה היה‬
‫האורחים שלו‪ ,‬תזכה אותו באמונו של הקבצן‪ ,‬וכך יוכל‬
‫כבר הגביר חסר סבלנות‪ ,‬וכבר ציפה שיסיימו את הסעודה‬
‫לקנות ממנו מציאה עוד יותר גדולה‪.‬‬
‫והזמירות של מלווה מלכה‪ ,‬לאחר ברכת המזון פנה אל‬
‫הוא החליט להראות לאורח יחס ידידותי במיוחד‪,‬‬
‫הלבישו כותונת נקיה וחליפה חדשה‪ ,‬לקח אותו עמו‬
‫לבית המדרש והושיבו לידו במושבו שליד כותל המזרח‪,‬‬
‫המתפללים נעצו בהם מבטים של קנאה‪ ,‬וכולם היו מלאי‬
‫התפעלות איזה עסק טוב הגביר עשה‪ ,‬גם הקבצנים‬
‫שעמדו מאחורי הבימה קרוב אל הדלת‪ ,‬הביטו איש‬
‫ברעהו מתוך השתאות‪ ,‬והיו קרובים לפרוץ בצחוק גדול‪,‬‬
‫אולם הם החליטו לחכות ולראות איך יפול דבר‪ ,‬ומה‬
‫יהיה אחרי שבת‪.‬‬
‫האורח ואמר‪ ,‬הנה הגיע הזמן לגשת לעסק‪ ,‬מה גודלו של‬
‫היהלום‪ ,‬וכמה אתה מבקש תמורתו?‬
‫איזה יהלום? היתמם האורח‪ ,‬אל תתלוצץ אתי ר' יהודי‪,‬‬
‫השיב בעל הבית בחומרה‪ ,‬עסק זה עסק‪ .‬יש לך כנראה‬
‫טעות אדוני השיב הקבצן מתונות‪ ,‬לי אין כל יהלום‪ ,‬מה?‬
‫קפץ הגביר כנשוך נחש‪ ,‬אם כך הרי אתה סתם רמאי‪ ,‬חס‬
‫ושלום השיב הקבצן בשלוות הנפש‪ ,‬וכי אני אמרתי לך כי‬
‫מצאתי אוצר‪ ,‬או שיש ברשותי יהלום? אני בסך הכל‬
‫אמרתי לך‪ ,‬כי אני הוא זה אשר על אודותיו מתהלכת‬
‫במשך השבת קיים הגביר הקמצן את מצוות הכנסת‬
‫השמועות‪ ,‬פירוש הדבר הוא כי אינך אלא לץ מתלוצץ‪,‬‬
‫אורחים‪ ,‬כפי שלא עשה זאת מימיו‪ ,‬לסעודות השבת‬
‫ורצונך להציג אותי כטיפש מטופש‪ ,‬קרא הגביר שהוא‬
‫הזאת היתה צורה אחרת לגמרי‪ ,‬ואוירה אחרת שררה‬
‫כמעט נחנק מרוב כעס‪.‬‬
‫השם ישמרני‪ ,‬השיב הקבצן‪ ,‬לא לץ אנכי ולא בן לץ‪,‬‬
‫שכר ועונג נצחי מגיע לאדם בעולם הבא‬
‫ואף לא נסיתי לשטות בך‪ ,‬והוא הוסיף ואמר בארשת‬
‫רצינית‪ ,‬אם תרצה הרי שבאמת מצאתי אוצר‪ ,‬אוצר‬
‫גדול אפילו‪ ,‬אולם לא אוצר של יהלומים‪ ,‬כי אם אוצר‬
‫עקב יסוריו וסבלו בעולם הזה‬
‫משל ליהודי ששכר דירה משר אחד עבור שלוש‬
‫מאות רובל לשנה‪ ,‬מדי שנה בשנה העביר היהודי את‬
‫הרבה יותר גדול מזה‪ ,‬אוצר גדול לאין שיעור בלב‬
‫שכר הדירה בעיתו ובזמנו‪ .‬קרה מקרה והשר נסע‬
‫היהודי שלך‪ ,‬הרבה אוצרות כאלה הצלחתי לגלות‬
‫למדינת הים ומינה את אחד מפקידיו לגבות את שכר‬
‫בימי חיי‪ ,‬אני מתהלך מפה לשם ומגלה כל הזמן‬
‫הדירה‪ ,‬אותו פקיד נודע כשונא ישראל מובהק‪ ,‬ומשום‬
‫אוצרות חבויים של אהבת ישראל ומידות טובות‪ ,‬אשר‬
‫כך עתה שבאה הזדמנות לידו להציק ולצער ליהודי‪,‬‬
‫יהודים מסויימים כבר שכחו על קיומן‪ ,‬אני מגלה‬
‫לא החמיץ אותה‪ ,‬תיכף העלה את שכר הדירה לחמש‬
‫אוצרות כאלה המכוסים באבק ולעתים אף בבוץ‪,‬‬
‫אוצרות עזובים ושכוחים‪ ,‬אוצרות היקרים יותר מזהב‬
‫ומפז‪.‬‬
‫הגביר ישב משתומם ולא היה מענה בפיו הוא שקע‬
‫בהרהורים כשראשו מורכן‪ ,‬הוא נזכר בכל השבתות‬
‫והחגים העצובים אותם בילה בבדידות מזהירה בשנים‬
‫האחרונות‪ ,‬ולעומתם נזכר בחמימות אותה הביא‬
‫לביתו קבצן זה בשבת האחרונה‪ ,‬ובשמחה הפנימית‬
‫מאות רובל‪ .‬בהגיע זמן הפירעון לא היו בידי היהודי‬
‫רק ארבע מאות ושמונים רובל‪ ,‬והוא ביקש מהפקיד‬
‫הארכת זמן של כמה ימים‪ ,‬בשום אופן לא אסכים כעס‬
‫הפקיד עליו‪ ,‬עליך להשלים את הסכום עד הערב‪,‬‬
‫הגיע ערב והעשרים רובל לא היו בידו‪ ,‬ניגש הבליעל‬
‫והכהו עשרים מכות‪ ,‬מכה אחת עבור כל רובל‪ ,‬ולא‬
‫היה אותו יהודי היחיד שסבל מרשעתו של הפקיד‪,‬‬
‫כמוהו סבלו עוד יהודים‪ ,‬אותם גזל ועשק הרשע‪.‬‬
‫ובמשך הזמן התעשר ובנה לעצמו בנינים אדירים על‬
‫חשבונם של האומללים‪ .‬ויהי היום והשר שב לביתו‪,‬‬
‫שהיתה מנת חלקו הן בבית והן בבית המדרש‪ ,‬אין זאת‬
‫לא אחר היהודי ומיד גילה לשר את מעלליו של‬
‫הרהר הגביר‪ ,‬כי הקבצן הזה הוא צדיק נסתר למ"ד‬
‫פקידו‪ ,‬נכמרו רחמיו על האיש באהבתו אותו‪ ,‬והבטיחו‬
‫ואוניק‪ ,‬אך איך שלא יהיה הוא צודק‪ ,‬הגביר נעמד על‬
‫כי יחייב את הפקיד לשלם על כל מכה מאה רובל‪ ,‬סך‬
‫רגליו‪ ,‬לחץ בחמימות את ידו של הקבצן והודה לו‬
‫הכל אלפיים רובל‪ ,‬והוסיף השר מאחר שהפקיד רכש‬
‫נרגשות על האוצר שהביא לו‪.‬‬
‫לעצמו חצר ששוויה ארבעת אלפים רובל‪ ,‬מהיום‬
‫והלאה מחצית החצר תעבור לרשותך‪ ,‬לאישור דברים‬
‫למחרת נעלם הקבצן הזר ולא נודעו עקבותיו‪ ,‬אולם‬
‫חתם השר על שטר המעיד כי מחצית החצר שייכת‬
‫יהודי העיירה זכרו אותו היטב ועוד זמן רב שימש‬
‫ליהודי‪ .‬חזר היהודי לביתו ופניו זועפות‪ ,‬יצאה אשתו‬
‫נושא לשיחות בבית המדרש בין מנחה למעריב וכו'‬
‫לקראתו ולא הבינה פשר דבר מדוע לא ישמח במתת‬
‫ובראות האנשים את פני הגביר שהפיקו שביעות רצון‪,‬‬
‫גורלו‪ ,‬השיב לה הבעל‪ ,‬את הכאב של המכות כבר‬
‫לא היה להם כל ספק כי הלה עשה עם הקבצן הזר‬
‫ועם האוצר שמצא עסק טוב ביותר‪ ,‬וכאשר הרהיבו‬
‫אחדים מהם עוז ושאלו את הגביר על טיב המציאה‬
‫שקנה מהקבצן‪ ,‬השיב להם הלה בחיוב ובשמחה‬
‫"מציאה ועוד איזו מציאה"‪.‬‬
‫שכחתי‪ ,‬מוטב היה לי שיכה אותי ארבעים מכות ואז‬
‫הייתי זוכה עתה בכל החצר‪ ,‬על זה לבי דווה‪.‬‬
‫הנמשל‪ :‬כן הדבר בענין יסורי האדם בעולם הזה‬
‫כאשר באים עליו יסורים‪ ,‬הוא מצטער עליהם ואינו‬
‫מוכן לסבול אותם‪ ,‬אבל בעולם הגמול לעולם הבא‪,‬‬
‫יקבל הרבה שכר על כל שעה ושעה שסבל בעולם‬
‫הזה‪ ,‬ואז יעלה במחשבתו הרהור הלואי והייתי סובל‬
‫יותר יסורין‪ ,‬כי אז הייתי מתענג הרבה יותר בעונג‬
‫נצחי‪.‬‬
‫)בשם הגה"ק ה"חפץ חיים" זיע"א(‬
‫בזכות מצוות כיבוד אם ואם‬
‫הוריו‪ ,‬מחלתו נעלמה והוא עוד‬
‫מעשה באברך שחלה במחלה‬
‫שבת קודש כ"ג מנ"א‬
‫הגה"ק רבי דב בעריש גוטליב ב"ר יעקב )יד‬
‫הקטנה על הרמב"ם – תקפ"ח(‬
‫זכה להאריך ימים‪.‬‬
‫יום ראשון כ"ד מנ"א‬
‫אנושה ר"ל‪ ,‬והרופאים אמרו נואש‬
‫הגה"ק רבי אפרים זלמן מרגליות ב"ר מנחם‬
‫לחייו‪ .‬החליט האיש לנסוע אל‬
‫לזכות את ישראל‬
‫איש"‬
‫זיע"א‬
‫הרה"ק‬
‫הקדוש‪.‬‬
‫הדרך‬
‫ה"חידושי הרי"ם" מגור זיע"א‪,‬‬
‫מהעיר בה היה גר‪ ,‬אל העיר בני‬
‫שמדי יום ביומו נהג ללכת לבית‬
‫ברק מקום מושבו של ה"חזון איש"‬
‫הטבילה כדי להיטהר ולהתקדש‪,‬‬
‫הגה"ק רבי יעקב אורנשטיין ב"ר מרדכי זאב‬
‫היתה ארוכה למדי‪ ,‬והאמצעים היו‬
‫ומעולם לא נקט דרך קצרה‪,‬‬
‫)ישועות יעקב – תקצ"ט(‬
‫ממנו והלאה‪ ,‬אולם כל אשר לאיש‬
‫אדרבה היה נכנס לשביל זה‪,‬‬
‫יתן בעד נפשו‪ ,‬ומשום כך עשה‬
‫יוצא משביל השני‪ ,‬ממשיך ברחוב‬
‫האברך מאמצים למעלה מכוחותיו‪,‬‬
‫פלוני‬
‫עד‬
‫עד שהצליח לגייס את הסכום‬
‫שהגיע‬
‫הדרוש לנסיעה הארוכה‪ .‬כשהגיע‬
‫טהרה‪ .‬יום אחד הביע המשמש‬
‫)מגיני שלמה ת"ח(‬
‫את‬
‫את תמיהתו ושאל מדוע מקפיד‬
‫ברכתו‪ ,‬שאלו הצדיק‪ :‬האם יש לו‬
‫הרבי ללכת בדרך ארוכה? במקום‬
‫יום שישי כ"ט מנ"א‬
‫הגה"ק רבי שמואל סלנט ב"ר צבי הירש )רבה‬
‫הורים? השיב האיש כי ברוך ה' זכה‬
‫שיוכל לקצר פי כמה‪ .‬השיב לו‬
‫והוריו חיים ומתגוררים בסמוך לו‪,‬‬
‫הרבי‪ :‬בדרך בו אני הולך עוברים‬
‫להתעניין‬
‫בו‬
‫ה"חזון‬
‫הגה"ק‬
‫ולהתברך‬
‫לבית‬
‫מפיו‬
‫ה"חזון‬
‫איש"‬
‫המשיך‬
‫ה"חזון‬
‫ושאל‪,‬‬
‫במה‬
‫וביקש‬
‫איש"‬
‫כברת‬
‫והולך‬
‫למחוז‬
‫תחנת‬
‫חפצו‬
‫סבלים‪,‬‬
‫בעל‬
‫דרך‬
‫למקווה‬
‫מקום‬
‫יום שני כ"ה מנ"א‬
‫הרה"ק רבי ישכר דב בער מזלאטשוב ב"ר‬
‫יהודה לייב )בת עיני – תקנ"ה(‬
‫הרה"ק רבי אברהם חיים מלינסק ב"ר נפתלי‬
‫מראפשיץ )תקצ"א(‬
‫יום שלישי כ"ו מנ"א(‬
‫הרה"ק רבי נח נפתלי מקאברין ב"ר ישראל‬
‫יעקב )תרמ"ט(‬
‫הרה"ק רבי יואל מסאטמר ב"ר חננניא יו"ט‬
‫ליפא )תשל"ט(‬
‫יום רביעי כ"ז מנ"א‬
‫הגה"ק רבי יהושע אב"ד קראקא ב"ר יוסף‬
‫של ירושלים – תרס"ט(‬
‫הרה"ק רבי יוסף מאיר ממחנובקא ב"ר‬
‫אברהם יהושע העשיל מסקווירא )תרע"ז(‬
‫הרה"ק רבי אברהם דב מראחמיסטריווקא‬
‫ב"ר מנחם נחום )תש"ה(‬
‫הרה"ק רבי אליעזר זוסיא מסקולען ב"ר‬
‫ישראל אברהם )תשמ"ב(‬
‫מתפרנסים?‬
‫מטעינים ומורידים את חבילות‬
‫בדחקות רבה‪ ,‬ענה האיש‪ .‬נענה‬
‫הנוסעים הבאים מהתם להבא‬
‫ה"חזון איש" ואמר‪ :‬בוא וראה‬
‫ומהבא להתם‪ ,‬הללו פשוטי עם‬
‫חשבונות של בני אדם‪ ,‬חולה אנוש‬
‫הם אין בהם לא ריח תורה ולא‬
‫סובל טלטולי דרך קשים‪ ,‬מוציא‬
‫ריח‬
‫בי‪,‬‬
‫הוצאות מרובות כדי להתברך מפי‬
‫מפסיקים כולם מעסקיהם נעצרים‬
‫אדם‪ ,‬ספק יעזרהו ספק לא‪ .‬הקב"ה‬
‫ומכריזים אחד לשני‪ :‬ר' איטשה‬
‫הבטיח בתורתו "כבד את אביך ואת‬
‫מאיר בא‪ ,‬ר' איטשה מאיר בא‪,‬‬
‫כ"ה מנ"א( שמידי ערב שבת היה‬
‫אמך למען יאריכון ימיך ולמען‬
‫וכאשר‬
‫לפניהם‪,‬‬
‫מקבל ע"ע קדושת שבת שעתיים‬
‫ייטב לך" הבטחה מפורשת‪ ,‬אמור‬
‫מנענעים לי בראשם מתוך הכנעה‬
‫לפני זמן כניסת השבת‪ ,‬הרבנית‬
‫נא לי סיים ה"חזון איש"‪ ,‬מתי‬
‫ואות כבוד‪ ,‬בשכר כבוד התורה‬
‫מחצית‬
‫שחולקים לי יזכו המה לעולם‬
‫הסכום שעלתה לך נסיעה זו? נכנסו‬
‫הבא‪ ,‬וכי לא כדאי לי להאריך‬
‫הרה"ק‬
‫האברך‬
‫בדרכי בבדי לזכותם עם איזה‬
‫זיע"א‪ ,‬שבאותו זמן היו באים כתות‬
‫הוצאת‬
‫הדברים‬
‫על‬
‫אל‬
‫הם‬
‫מסופר‬
‫ליד‬
‫על‬
‫מאניש )מטה אפרים – תקפ"ח(‬
‫הוריך‬
‫לבו‬
‫ולו‬
‫של‬
‫והחליט להתמסר למצות כיבוד‬
‫בחסות רשת חנויות‬
‫גל פז‬
‫ר‬
‫זכות‪.‬‬
‫תפילה‪,‬‬
‫עובר‬
‫כשמבחינים‬
‫אני‬
‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬
‫מסופר על הרה"ק רבי אברהם‬
‫חיים מלינסק זיע"א )יומא דהילולא‬
‫הדליקה אז את נרות שבת‪ ,‬והוא‬
‫היה סוגר עצמו בחדרו ומזמר שיר‬
‫השירים בנעימה‪ ,‬וסיפר תלמידו‬
‫רבי‬
‫שמעלקא‬
‫מסאסוב‬
‫כיתות של נשמות לקבל תיקון‪.‬‬
‫מברכים חודש אלול‬
‫המולד יהיה ליל שישי בשעה ‪ 3 2:56‬ח'‬
‫ר"ח יהיה בשבת קודש וביום ראשון‬
‫בס"ד‬
‫פרשת עקב‪ ,‬כ"ג במנחם־אב תשע"ו‬
‫שבת מברכים חודש אלול‪ .‬מולדו‪ :‬ליל ו' שעה ‪ 1‬עם ‪ 56‬דק'‪ 3 ,‬חלקים‪ .‬ר"ח בשבת־קודש ויום ראשון‪.‬‬
‫גיליון מס' ‪179‬‬
‫שנה ‪3‬‬
‫‪.‬‬
‫ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת‬
‫ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת‬
‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬
‫ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת‬
‫ּ ְפנִ ינִ ים‬
‫ָ ּברו ְּך ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים )ז‪ ,‬יד(‬
‫ְ‬
‫ַר ִ ּבי יַ ֲ קֹב ַא ְריֵ ה ֵמ ַר ְדזִ ִ‬
‫ימין‪ָ ,‬היָ ה ַמ ֲא ִציל ַל ְ ּיהו ִּדים ׁ ֶש ָ ּבא ּו ְל ִה ְת ָ ּב ֵרך ִמ ּ ִפיו‪,‬‬
‫יאים וַ ֲחזָ ִקים‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְמבָ ְר ָכם ַּגם ַ ּב ֲ ׁ ִשירוּת וְ ַה ְר ָחבָ ה‪ .‬וְ ָכ ְך ָהיָ ה נוֹ ֵהג‬
‫ׁ ֶש ִ ּי ְהי ּו ְ ּב ִר ִ‬
‫לוֹ ַמר‪ִ ּ " :‬פ ְת ָּגם ׁ ָשגוּר הוּא‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּיהו ִּדי ָצ ִר ְ‬
‫יך ִל ְהיוֹ ת ָחזָ ק וְ ֵא ָ‬
‫יתן ְּכמוֹ גּ וֹ י ַּכ ְפ ִרי‪,‬‬
‫וְ ָ ׁ ִשיר ְּכמוֹ ּ ָפ ִריץ ַ ּב ַ ל ֲא (ח ּזוֹ ת‪ ,‬וְ ָדבָ ר זֶ ה ְמ (ר ָּמז ַאף ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר ָ ּ'בר ּו ְך‬
‫ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים'‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ְמב ָֹר ְך ְ ּב ָכל־ ַה ַּמ ֲ לוֹ ת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָ ּב ַ ִּמים"‪...‬‬
‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ֵ ֶקב‬
‫וְ ָהיָ ה ֵ ֶקב ִּת ְׁש ְמעוּ ן )ז‪ ,‬יב( ‪ָ -‬ר ׁ ֵ‬
‫אמר ׁ ֶש ַא ָּתה‬
‫ת ַ‬
‫ִּת ׁ ְש ָמע ּון וְ סוֹ ֵפ ֶ‬
‫יהן ‪ּ ְ -‬ב ִע ָּתן‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ּ ֹ‬
‫יָ כוֹ ל ַל ֲ שׂ וֹ ת ֶאת ַה ִּמ ְצוָ ה ְ ּב ֵאיזוֹ ֵ ת ׁ ֶש ִּת ְר ֶצה‪,‬‬
‫ֶא ָּלא ָצ ִר ְ‬
‫ֹאמר‬
‫יך ַל ֲ שׂ וֹ ָת ּה ִ ּבזְ ַמ ָּנ ּה וְ ַאל ּת ַ‬
‫ִל ְכ ׁ ֶש ֶא ּ ָפנֶ ה ֶא ׁ ְשנֶ ה ׁ ֶש ָּמא לֹא־ ִת ּ ָפנֶ ה‪) .‬חן טוב(‬
‫ֵ ֶקב ְל ׁשוֹ ן ָ ֵקב‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ַּת ֲחזִ יק ַ ְצ ְמ ָך ְל ָ ֵקב‬
‫שִׂ ְמ ָל ְת ָך ל ֹא ָב ְל ָתה ֵמ ָ ֶל ָ‬
‫יך וְ ַרגְ ְל ָך לֹא ָב ֵצ ָקה )ח‪ ,‬ד(‬
‫ֶא ָחד ֵמ ֲח ִס ָידיו ׁ ֶשל ַה" ּ ַשׂ ר ׁ ָשלוֹ ם" ִמ ֶ ּב ְלז‪ ,‬נָ ַסע ֵא ָליו ּ ַפ ַ ם ְ ּב ֶחבְ ַרת ַּכ ָּמה‬
‫ֲח ִס ִידים‪ַ ,‬א ְך ֵמ ֲח ַמת ט ַֹרח ַהדֶּ ֶר ְך ִה ְתנַ ּ ְפח ּו ַרגְ ָליו ַ ד ׁ ֶש ּלֹא ָהיָ ה יָ כוֹ ל ָל ֶל ֶכת‬
‫יהן‪ ,‬וְ נֶ ֱא ַלץ ִל ׁ ְש ַּכב ַ ּב ִּמ ָּטה ִמ ּתוֹ ְך יִ ּסו ִּרים ָק ׁ ִשים‪ֶ .‬אל ָה ִעיר ֶ ּב ְלז ִה ִּגיע ּו ְ ּב ֶ ֶרב‬
‫ֲ ֵל ֶ‬
‫יש ִ ּב ֵּק ׁש ֵמ ֲח ִס ָידיו ְל ַהזְ ִּכירוֹ ִל ְפנֵ י ָה ַר ִ ּבי ְּכ ֵדי‬
‫ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש ּ ָפ ָר ׁ ַשת וָ ֶא ְת ַח ַּנן‪ ,‬וְ ָה ִא ׁ‬
‫ׁ ֶש ִ ּי ְת ּ ַפ ֵּלל ִלבְ ִריאוּתוֹ ‪ּ ְ .‬ב ֵליל ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש‪ ,‬נָ ַטל ָה ַר ִ ּבי ּ ְפר ּו ַסת ַח ָּלה וְ ׁ ִש ְּג ָר ּה ֵא ָליו‪,‬‬
‫יש‪ָ ,‬ה ְלכ ּו ְּכ ֵאבָ יו‬
‫וְ ָכ ְך ָ שָׂ ה ַּגם ִ ּב ְס ( דַּ ת ַהבּ ֶֹקר‪ .‬או ָּלם ַל ְמרוֹ ת ְמנ ּו ָחתוֹ ׁ ֶשל ָה ִא ׁ‬
‫וְ ִה ְת ַּג ְ ּבר ּו ו ַּמ ָּצבוֹ לֹא הו ַּטב‪ּ ִ .‬ב ְת ִפ ַּלת ַה ִּמנְ ָחה ׁ ֶש ְ ּב ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש‪ּ ְ ,‬ב ֵ ת ׁ ֶש ָּק ָרא ָה ַר ִ ּבי‬
‫ְ ּב ֵס ֶפר ַה ּתוֹ ָרה ֶאת ַה ּ ָפסוּק ׁ ֶש ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ֵ ֶקב‪" :‬שִׂ ְמ ָל ְת ָך לֹא בָ ְל ָתה ֵמ ָ ֶל ָ‬
‫יך וְ ַרגְ ְל ָך‬
‫יש ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַכב ְ ּב ַביִ ת ָסמו ְּך‪ִּ ,‬כי ְּכ ֵאבֵ י ָה ַרגְ ַליִ ם נֶ ֶ ְלמ ּו ִמ ֶּמ ּנ ּו‪.‬‬
‫לֹא בָ ֵצ ָקה"‪ָ ,‬ח ׁש ָה ִא ׁ‬
‫נִ ָּסה ְל ַה ִּציג ֶאת ַרגְ ָליו ַ ל־ ָה ָא ֶרץ‪ ,‬וְ ִה ֵּנה הוּא ָ ּב ִריא ְּכ ַא ַחד ָה ָא ָדם‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ָה ַל ְך‬
‫ישית‪ ,‬וַ יְ ִהי ְלנֵ ס‪.‬‬
‫'שׂ ר ׁ ָשלוֹ ם' וְ ֵה ֵסב ִע ּמוֹ ַ ּב ְּס ( דָּ ה ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬
‫ְלבֵ ית ִמ ְד ָר ׁשוֹ ׁ ֶשל ַה ּ ַ‬
‫ַ ּב ֲ נָ וָ ה וְ ׁ ִש ְפל ּות‪ֲ ,‬אזַ י ְ ּבוַ דַּ אי ִּת ְׁש ָמעוּן ֶאת‬
‫ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ִטים ָה ֵא ֶּלה ִ ּבזְ כ ּות ָה ֲ נָ וָ ה‪) .‬ר"נ מרופשיץ(‬
‫ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך יְ מוֹ ת ַה ּ ׁ ָשנָ ה ֶא ְפ ׁ ָשר ִל ְדרֹ ‪3‬‬
‫ש ְ ּב ִפ ְל ּפוּל‪,‬‬
‫ִּכי הוּ א ַה ּנ ֵֹתן ְל ָך ּכ ַֹח ַל ֲ שׂ וֹ ת ָחיִ ל )ח‪ ,‬יח(‬
‫יחה‬
‫יבת ַח ְכ ֵמי (ל ְ ּב ִלין‪ ַ ,‬ל ַה ַּליְ ָלה ׁ ֶש ְּל ַא ַחר ַה ּ ְפ ִת ָ‬
‫ִס ּ ֵפר ֶא ָחד ִמ ַּת ְל ִמ ֵידי יְ ׁ ִש ַ‬
‫יבה ִ ּב ׁ ְש ַ ת ַליְ ָלה‪ ,‬ו ְּל ֶפ ַתע‬
‫ַה ֲחגִ יגִ ית ִעם יִ ּסוּד ַהיְ ׁ ִשיבָ ה‪ִ " :‬ט ַ ּי ְל ִּתי ִ ּב ְפרוֹ זְ דוֹ ר ַהיְ ׁ ִש ָ‬
‫ָק ְלט ּו ָאזְ נַ י קוֹ ל ַמנְ ִּגינָ ה ְמתו ָּקה ו ְּלבָ ִבית‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָ ּב ְק ָ ה ֵמ ַה ּקוֹ מוֹ ת ָה ֶ ְליוֹ נוֹ ת‪.‬‬
‫ישית‪ִ ,‬ה ְס ַּת ַּת ְר ִּתי ַ ּב ּ ִפ ָּנה וְ ָר ִא ִ‬
‫יתי ְ ּב ִע ְקבוֹ ת ַה ּקוֹ ל ֶאל ַה ּקוֹ ָמה ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬
‫יתי אוֹ תוֹ ‪,‬‬
‫ָ ִל ִ‬
‫ֹאש ַהיְ ׁ ִשיבָ ה ּו ְמיַ ְּס ָד ּה ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר ׁ ַש ּ ִפ ָירא‪ְ ,‬מ ַט ֵ ּיל ַ ּב ּ ְפרוֹ זְ דוֹ ר ֲא (רכּ וֹ ת‬
‫ֶאת ר ׁ‬
‫ו ְּק ָצרוֹ ת‪ְּ ,‬כ ׁ ֶשהוּא ְּתפוּס שַׂ ְר ַ ּ ִפים‪ּ( ,‬כ ּלוֹ רוֹ ֵ ד ו ָּפנָ יו ְסמ ּו ִקים ֵמרֹב ִה ְת ַא ְּמצ ּות‪.‬‬
‫ַה ְ ּז ַמן חוֹ ֵלף ִ ּבי ָ ף‪ ,‬וְ הוּא ְמ ַט ֵ ּיל ו ְּמ ַפ ֵ ּזם ְל ַ ְצמוֹ ְ ּבנִ גּ וּן ָ ֵרב ֶאת ַה ִּמ ִּלים ַה ָ ּבאוֹ ת‪:‬‬
‫ילה ְל ָך ַל ְח ׁשֹב ׁ ֶש ָּכל זֶ ה נַ ֲ שָׂ ה ְ ּבכ ֲֹח ָך‪ ,‬לֹא וָ לֹא! ִּכי הוּא ַה ּנ ֵֹתן ְל ָך כּ ַֹח‬
‫ָ'ח ִל ָ‬
‫ַל ֲ שׂ וֹ ת ָחיִ ל'‪ ,‬וְ קוֹ לוֹ ׁ ֶשל ָה ַרב גּ וֹ בֵ ר‪ .‬הוּא ְמ ׁ ַש ֵּנן ְל ַ ְצמוֹ ֶאת ַה ִּמ ִּלים ַה ָּלל ּו‬
‫ְ ּביֶ ֶתר שְׂ ֵאת ו ְּב ִה ְת ַל ֲהבוּת גּ וֹ בֶ ֶרת וְ הוֹ ֶל ֶכת‪" ,‬לֹא וָ לֹא‪ֵ ,‬אין זֶ ה ִמכּ ִֹחי ֶא ָּלא ַהכּ ֹל‬
‫ָ ּבא ְ ּב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬וְ ֵאין ֲאנִ י ֶא ָּלא ׁ ָש ִל ַ‬
‫יח ִמ ָּמרוֹ ם ַל ֲה ָר ַמת ֶק ֶרן ַה ּתוֹ ָרה ְ ּבדוֹ ֵרנוּ"‪.‬‬
‫יתם ְ ּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם )י‪ ,‬יט(‬
‫וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵ ּגר ִּכי־גֵ ִרים ֱהיִ ֶ‬
‫ּ ַפ ַ ם‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ָה ַל ְך ַה ֲחזוֹ ן ִאי" ׁש ְלבֵ יתוֹ ְ ּבשִׂ ְמ ַחת ּתוֹ ָרה‪ ,‬נִ ְת ַקל ְ ּבגֵ ר ֶצ ֶדק‪ָ ,‬א ָדם‬
‫ַּג ְלמוּד‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְתאוֹ נֵ ן ְל ָפנָ יו ִ ּב ְד ָמעוֹ ת ִּכי ַה ְ ּב ִר ּיוֹ ת ֵאינָ ם ְמ ַכ ְ ּב ִדים אוֹ תוֹ ‪ ,‬וַ ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר‬
‫"וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵּגר"‪ֵ .‬ה ִאיר לוֹ ַה ֲחזוֹ ן ִאי" ׁש ּ ָפנִ ים‪ ,‬ו ְּכ ֵדי ִלגְ רֹם לוֹ ֲהנָ ָאה ִּכ ְ ּבדוֹ‬
‫יש ֵמ ַה ִּכבּ וּד‪ ,‬וְ ֵה ֵחל ָל ׁ ִשיר ְ ּבקוֹ ל ָרם‪ ,‬וְ ַה ֲחזוֹ ן ִאי" ׁש ְמ ַר ֵּקד‬
‫ְלנַ ֵּגן ְל ָפנָ יו‪ .‬נֶ ֱהנָ ה ָה ִא ׁ‬
‫ְּכנֶ גְ דּ וֹ וּמוֹ ֵחא ַּכ ּ ַפיִ ם‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ִּנ ְת ָק ְר ָרה דַּ ְע ּתוֹ ׁ ֶשל אוֹ תוֹ ֵּגר וְ ִה ִּכיר בּ וֹ ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ֵ ּיס‪.‬‬
‫ֶאל ַר ִ ּבי ְר ָפ ֵאל ָ ּברו ְּך טוֹ ִל ָידנוֹ ִהזְ דַּ ֵּמן ּ ַפ ַ ם ֵּגר ֶצ ֶדק‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ָ ּברו ְּך נָ ַהג בּ וֹ ְ ּב ִח ָ ּבה‬
‫יְ ֵת ָרה וְ ִה ְת ַ נְ יֵ ן ִמ ֶּק ֶרב ֵלב ְ ּב ַמ ָּצבוֹ ‪ָּ .‬כל ַהנּוֹ ְכ ִחים ִה ְר ִּג ׁ‬
‫יש ּו ְ ּבחו ּׁש ֶאת שִׂ ְמ ָחתוֹ‬
‫ַ ל ִמ ְצוָ ה נְ ִד ָירה זוֹ ׁ ֶשל "וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵּגר" ׁ ֶש ָ ּב ָאה ְליָ דוֹ ‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִּל ָּוה ּו‬
‫יאתוֹ ִמ ּתוֹ ְך ָּכבוֹ ד‪ָ ,‬ר ַקד ִמ ּ ִשׂ ְמ ָחה ַ ל ׁ ֶש ָ ּז ָכה ְל ַק ֵ ּים ִמ ְצוָ ה ֲח ׁש ּובָ ה זוֹ ‪.‬‬
‫יצ ָ‬
‫ִ ּב ִ‬
‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬
‫הדלה"נ ‪ 6.34‬צאת השבת ‪ 7.47‬רבנו תם ‪8.26‬‬
‫יש'‬
‫חדש! ניתן לרכוש את ספרי ' ַׁש ָ ּבת ִט ׁ‬
‫במשלוח עד הבית חינם!‬
‫ספרא‪054-8539022 :‬‬
‫יעים‬
‫דְּ רו ּׁש וְ ַא ָּג ָדה‪ ,‬או ָּלם 'וְ ָהיָ ה ֵ ֶקב' ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַמ ִּג ִ‬
‫ְל ִע ְק ֵבי ַה ּ ָׁשנָ ה‪ְ ,‬לסוֹ ף ַה ּ ׁ ָשנָ ה ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִמ ְת ָק ֵרב ּו ָבא‬
‫ח ֶֹד ׁש ֱאלוּל‪ָ ,‬אז יֵ ׁש ִל ְדרֹש‪ַ 3‬רק ַ ּב ִּמ ְׁש ּ ָפ ִטים ָה ֵא ֶּלה‪,‬‬
‫מ ַ ו ְּל ַה ְק ׁ ִשיב ְל ִדבְ ֵרי ה' וְ ָל ׁשוּב ֵא ָליו‬
‫ִל ׁ ְש ֹ‬
‫ִ ּב ְת ׁשו ָּבה ׁ ְש ֵל ָמה‪ .‬וְ ָלזֶ ה ְמ ַר ְּמזִ ים דִּ ְב ֵרי דָּ וִ ד‬
‫ַה ֶּמ ֶל ְך ֶא ְפ ְּת ָחה ְב ָמ ָׁשל ּ ִפי ַא ִ ּבי ָ ה ִחידוֹ ת‬
‫ִמ ִּני־ ֶק ֶדם‪ָ ,‬מ ַתי ּפוֹ ְת ִחים ְ ּב ָמ ָׁשל וְ ִחידוֹ ת? ַרק ִמ ִּני‬
‫ֶק ֶדם‪ּ ִ ,‬ב ְת ִח ַּלת ַה ּ ָׁשנָ ה‪ַ ,‬א ְך ְ ּב ַא ֲח ִרית ַה ּ ָׁשנָ ה‬
‫דּ וֹ ְר ׁ ִשים ְ ּבתוֹ ָרה וְ יִ ְר ַאת ׁ ָש ַמיִ ם‪) .‬תולדות ישראל(‬
‫ֵ ֶקב ִּת ְׁש ָמע ּון נוֹ ָט ִריקוֹ ן ֲ בוֹ ָדה ְקב ּו ָ ה ַ ּב ֵּלב‬
‫ְּת ִפ ַּלת ַׁש ֲח ִרית ִמנְ ָחה ַ ְרבִ ית ּו ְב ָכל נַ ְפ ׁ ְש ֶכם‪,‬‬
‫וְ ִאם ְמ ַק ְ ּי ִמים ֶאת ַה ְּת ִפ ּלוֹ ת ִ ּב ְל ׁשוֹ ן וְ ָהיָ ה ֵ ֶקב‬
‫ׁ ֶשהוּא ְל ׁשוֹ ן שִׂ ְמ ָחה‪ֲ ,‬אזַ י זוֹ ִכים ְל ָכל ַה ְ ּב ָרכוֹ ת‬
‫וְ ַה ּ ָשׂ ָכר ַה ּטוֹ ב ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‪) .‬מחשֹף הלבן(‬
‫ֵ ֶקב אוֹ ִת ּיוֹ ת ֶ ּב ַקע‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ּנוֹ ֵתן ְצ ָד ָקה ּכ ֶֹפר נַ ְפ ׁשוֹ‬
‫ֶ ּב ַקע ַל ‪ּ ,‬ג ְל ּג ֶֹלת‪ ,‬יִ ְת ַק ֵ ּים בּ וֹ ִּת ְׁש ָמעוּ ן ‪ֶׁ -‬ש ֵּמת ָ וֹן‪,‬‬
‫ׁ ֶש ָ ּי ִמית ֶה ָ וֹן וְ יִ ּ ָפ ֶדה ִ ּב ְצ ָד ָקה‪) .‬עולת שלמה(‬
‫אשי ֵּתבוֹ ת ַקדֵּ ׁש ַ ְצ ְמ ָך ַ ּב ּ(מ ָּתר‪ ,‬וְ ִאם‬
‫ֵ ֶקב ָר ׁ ֵ‬
‫ָה ָא ָדם נוֹ ֵהג ֵּכן גּ וֹ ֵרם שִׂ ְמ ָחה ַל ָ ּק ָ ּב"ה ִּכ ְביָ כוֹ ל‪,‬‬
‫ׁ ֶש ֵאין וְ ָהיָ ה ֶא ָּלא ְל ׁשוֹ ן שִׂ ְמ ָחה‪) .‬אמרי צדיקים(‬
‫אשי ֵּתבוֹ ת קוֹ נֶ ה עוֹ ָלמוֹ ְ ּב ׁ ָש ָ ה‪ִּ ,‬ת ְׁש ָמעוּ ן‬
‫ֵ ֶקב ָר ׁ ֵ‬
‫ְל ׁשוֹ ן ֲא ֵס ָפה ְּכמוֹ ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר וַ יְ ַׁש ַּמע ׁ ָשא ּול‬
‫סף ֶאת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ִטים ָה ֵא ֶּלה‬
‫ֶאת־ ָּכל־ ָה ָ ם‪ִ ,‬אם ֶּת ֱא ֹ‬
‫וְ ֶאת ַה ִּמ ְצוֹת ׁ ֶש ַא ָּתה קוֹ נֶ ה עוֹ ָל ְמ ָך ְ ּב ָׁש ָ ה ַא ַחת‪,‬‬
‫ֲאזַ י וְ ָׁש ַמר ה' ֱאל ֶֹק ָ‬
‫יך ְל ָך ֶאת־ ַה ְ ּב ִרית וְ ֶאת־ ַה ֶח ֶסד‬
‫ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ַל ֲאב ֶֹת ָ‬
‫יך‪) .‬ברכת יצחק(‬
‫אשי ֵּתבוֹ ת ְק ַבע‬
‫ֵ ֶקב אוֹ ִת ּיוֹ ת ֶק ַבע‪ ,‬וְ ֵ ֶקב ָר ׁ ֵ‬
‫ִע ִּתים ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ ָאז זוֹ ֶכה ָה ָא ָדם 'וְ ָהיָ ה' ְל ׁשוֹ ן‬
‫שִׂ ְמ ָחה ו ְּל ָכל ַה ְ ּב ָרכוֹ ת וְ ַה ּ ׁ ֶש ַפע‪) .‬מתוק לחכי(‬
‫ית ָך )ז‪ ,‬כו( ‪ַ -‬אל ַּת ְכנִ יס‬
‫וְ לֹא־ ָת ִביא תוֹ ֵ ָבה ֶאל־ ֵ ּב ֶ‬
‫ָ‬
‫ית ָך ו ְּל ַ ְצ ְמך‪) .‬רלוי"צ מברדיטשוב(‬
‫ַ ּב ַ ל ַּג ֲאוָ ה ְלבֵ ְ‬
‫לקבלת הגיליון והנצחות‬
‫דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫ָ ּבר ּו ְך ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים‬
‫ְמאוֹ רוֹ ת‬
‫ַר ִּבי ִ ּבנְ יָ ִמין ַא ֲהרֹן ָס ְלנִ יק ִמ ּפוֹ ְד ַהיְ ץ‬
‫זַ ַ ּצ"ל‬
‫ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא כ"א ִ ּב ְמנַ ֵחם־ ָאב שע"ט‬
‫ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי ַר ָ ּבנֵ י ּפוֹ ִלין‪ַּ ,‬ת ְל ִמ ָידם ׁ ֶשל ַה ּ ַמ ַה ְר ׁ ַש"ל‬
‫ְו ָה ַר ָּמ"א‪ַ ,‬ה ּ ַמ ַה ְר ׁ ַש"ל ַה ּ ׁ ֵשנִ י וְ ַר ִּבי ֱא ִלי ֶ זֶ ר ַא ׁ ְש ְּכנַ ִ ּזי‪,‬‬
‫ו ֵּמ ָר ׁ ֵ‬
‫אשי "וַ ַ ד ַא ְר ַּבע ֲא ָרצוֹ ת"‪ .‬מוֹ ָצא ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ‬
‫ֵמ ָה ִעיר ָסלוֹ נִ ִ‬
‫יקי ּו ִמ ָּכאן ׁ ְש ָמם ָס ְלנִ יק‪ַ ,‬ו ֲאבוֹ ָתיו ָהיוּ‬
‫ִמצֶּ ֱא ָצ ֵאי ַה ּ ַשׂ ר ַר ִּבי יִ ְצ ָחק ַא ְ ּב ַרבֵ נְ ֵאל‪ִּ .‬כ ֵהן ְּכ ַר ָ ּב ּה‬
‫ׁ ֶשל ּפוֹ ְד ַהיְ ץ ְּב ֶמ ׁ ֶש ְך ְּכ ַא ְר ָּב ִעים ׁ ָשנָ ה‪ ,‬וּ ׁ ְש ֵאלוֹ ת‬
‫ִה ְל ָכ ִת ּיוֹ ת (ה ְפנ ּו ֵא ָליו ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי דּ וֹ רוֹ וּ ִמ ָּכל ְּתפוּ צוֹ ת‬
‫יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִ .‬מ ֵ ּבין ְס ָפ ָריו‪ִ ,‬ה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ְּביִ ח ּוד ֵס ֶפר‬
‫ַה ּ ׁש ּו"ת " ַמ ְׂש ַאת ִ ּבנְ יָ ִמין" וּ בוֹ קי"ב ְּת ׁשוּבוֹ ת‬
‫ַ ּב ֲה ָל ָכה‪ּ ְ .‬בנוֹ ָסף ִח ֵ ּבר " ֵס ֶדר ִמ ְצוַ ת ַה ָּנ ׁ ִשים"‪ ,‬אוֹ תוֹ‬
‫ָּכ ַתב ִּבשְׂ ַפת ָה ִא ִידי ׁש ָה ַ ִּת ָ‬
‫יקה ׁ ֶש ָהיְ ָתה נְ הוּגָ ה‬
‫ַּב ָּי ִמים ָה ֵהם ְו ַאף ַה ָּנ ׁ ִשים ָהי ּו ְּב ִקיאוֹ ת ָ ּב ּה‪ַ .‬ה ֵּס ֶפר‬
‫זָ ָכה ִל ְתפ ּו ָצה ַר ָ ּבה‪ ,‬וְ עוֹ ד ְּב ַח ֵּיי ַה ְמ ַח ֵ ּבר יָ ָצא ְּב ׁ ָשלֹש‪3‬‬
‫יט ְל ִקית ִּב ֵידי ַר ִּבי יַ ֲ קֹב‬
‫ַמ ֲהדוּ רוֹ ת‪ְ ,‬ו ַאף (ּת ְר ַ ּגם ְל ִא ַ‬
‫ַהיְ ְל ּ ֶפ ִרין ַּב ַ ל ׁש ּו"ת "נַ ֲח ַלת יַ ֲ קֹב"‪ּ ַ .‬ב ֲ רֹב יָ ָמיו‬
‫ָּכה ּו ֵ ינָ יו‪ְ ,‬והוּא ּכוֹ ֵתב ְּב ַא ַחת ִמ ְּת ׁשוּ בוֹ ָתיו‪ַ " :‬ו ֲאנִ י‬
‫ְּכ ַה ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה ְּכבָ ר ָ ְל ָתה ַ ל־ ִל ִ ּבי ׁ ֶש ּלֹא ַל ֲ ֹסק עוֹ ד‬
‫יש וּ ְכבָ ר‬
‫ְּב ֵ ֶסק ִ ּג ִּטין וְ ִקדּ ו ׁ ִּשין‪ִּ ,‬כי זָ ַקנְ ִּתי ִמ ְהיוֹ ת ְל ִא ׁ‬
‫ָח ׁ ְשכוּ ָהרוֹ אוֹ ת ָּב ֲא (רבּ וֹ ת‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ִּנ ְמנַ ע יְ כ ֶֹלת ְל ַ ֵּי ן‬
‫ַּב ְּס ָפ ִרים"‪ .‬או ָּלם ַל ְמרוֹ ת זֹאת‪ִ ,‬ה ְמ ׁ ִש ְ‬
‫יך ְל ׁ ַש ֵ ּגר‬
‫ְּת ׁשוּ בוֹ ת ַ ּב ֲה ָל ָכה ַ ּגם ְללֹא ְמאוֹ ר ֵ ינַ יִ ם ְוגָ ַרס‬
‫ַּב ּתוֹ ָרה ְּב ַ ל־ ּ ֶפה‪ְּ .‬כתוֹ ָצ ָאה ִמ ּ ַמצָּ בוֹ ‪ִ ,‬ה ְתעוֹ ֵרר ְּב ִלבּ וֹ‬
‫ָס ֵפק ִאם (מ ָּתר ְלסוֹ ֵמא ַל ֲ לוֹ ת ַל ּתוֹ ָרה‪ּ ,‬ו ֵמרֹב‬
‫ַא ֲה ָבתוֹ ַל ּתוֹ ָרה ִה ְת ַ ּ ֵמק ָּב ִענְ יָ ן וְ ִח ֵּבר ְּת ׁשוּבָ ה‬
‫ְמי( ֶח ֶדת ַ ּב ֲה ָל ָכה זוֹ ‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ֵ ּב ֵרר וְ ִל ֵ ּבן ֶאת ַהצְּ ָד ִדים‪.‬‬
‫הוּא ַמזְ ִּכיר ַ ּגם ׁ ֶש ִּב ְצ ִעיר ּותוֹ ָהיָ ה ְ ּברו ְּסיָ ה וְ ׁ ָשם ָהיוּ‬
‫ְמצוּיִ ים ַ ֵּמי ָה ָא ֶרץ ׁ ֶש ּלֹא ָהי ּו יְ כוֹ ִלים ִל ְקרֹא ֲא ִפ ּלוּ‬
‫אוֹ ת ַא ַחת‪ ,‬א ּו ָלם ָהי ּו קוֹ ְר ִאים אוֹ ָתם ַל ֲ לוֹ ת‬
‫ַל ּתוֹ ָרה‪"ְ ,‬ו ָכל ַרבּ וֹ ַתי ָהי ּו רוֹ ִאין וְ לֹא ִמחוּ"‪.‬‬
‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ ת‬
‫שלוש סכנות היו לעם ישראל במדבר‪ ,‬נחש שרף ועקרב‪,‬‬
‫צימאון אשר אין לך מים וחוסר מזון‪ .‬על המזיקים שהיו‬
‫במדבר‪ ,‬אמרו במדרש שהנחשים היו כקורות בית הבד‬
‫והעקרבים כמלוא זרת‪ .‬על שבור מלכא מסופר‪ ,‬שעבר‬
‫פעם במדבר והשיירה הראשונה והשנייה של חייליו‬
‫נבלעו בידי נחש גדול‪ ,‬לבסוף באו חכמיו ויעצו לו‬
‫להשליך שקי תבן אל הנחש והוא בלעם עד שכרסו‬
‫התבקעה והרגוהו‪ .‬השרף מוזכר גם בישעיה‪" :‬ואומר‬
‫אפעה ושרף מעופף"‪ ,‬וחז"ל מבארים שלנחש אין כנפיים‬
‫ונקרא מעופף מפני שהוא שורף את העוף הפורח עליו‪,‬‬
‫וכפירוש רש"י "מין נחש הוא‪ ,‬ולא שיהיו לו כנפיים לעוף‬
‫אלא קופץ ומדלג רחוק מאוד וזרק להב מפיו"‪ .‬ומספרים‬
‫שם על אדם אחד שהיה בארץ ישראל שכינו אותו‬
‫'מרוטה'‪ ,‬מפני שפעם עלה ללקט עצים מן־ההר וראה את‬
‫הנחש ישן ומרוב פחד נשרו שערותיו‪ ,‬והיו קוראים אותו‬
‫מרוטה ולא צימח בו שיער עד יום מותו‪ .‬העקרב‪ ,‬למרות‬
‫שהוא קטן כמלוא זרת‪ ,‬הוא מסוכן ביותר עד שפוסקים‬
‫בתפילה כאשר הוא נכרך על העקב‪ ,‬בשונה מהנחש שאין‬
‫להפסיק‪" ,‬לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן‬
‫לישוך" כדברי רש"י‪ .‬במסכת נדרים מובאים דברי‬
‫שמואל‪ ,‬שפעם ראה עקרב יושב על צפרדע ועובר את‬
‫הנהר‪ ,‬ועקץ שם אדם אחד ומת‪ ,‬וקרא עליו את הפסוק‬
‫"למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך"‪ ,‬שאפילו שרצים‬
‫הם עבדיו ושליחיו של הקב"ה‪ .‬כאשר ביקש רחבעם בן‬
‫שלמה להטיל מורא בעם‪ ,‬אמר להם‪" :‬אבי ייסר אתכם‬
‫בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים"‪ ,‬אולם שם ביאר‬
‫רש"י שהכוונה לשוטים בעלי קוצים הדומים לעקיצת‬
‫העקרב‪ .‬הנחש נקרא כן‪ ,‬מפני שבארסו מעורב נחושת‪,‬‬
‫ושמות נוספים לו‪ :‬אפעה לשון צעקה כי הוא פועה בעת‬
‫שהוא מטיל ארסו‪ ,‬עכשוב שממית מיד מלשון עכשיו‪,‬‬
‫שפיפון שהולך יחידי כמו "וילך שפי"‪ ,‬או בגלל שנושף‬
‫כמין שריקה‪ ,‬ועוד שני טעמים לכינוי זה על־שם "הוא‬
‫ישופך ראש" או בגלל שהולך על־גחונו והוא שף בארץ‪.‬‬
‫ימינוֹ ב‪ֱ ,‬אלוּל ׁ ְשנַ ת ַּת ְר ַמ"ג‪ֲ .‬ח ִס ִידים וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ שֶׂ ה ִמ ְתכּ וֹ נְ נִ ים ִל ְק ַראת יוֹ ם ַהדִּ ין ַה ָּק ֵרב ו ָּבא‪ ,‬וְ ַר ִ ּבים‬
‫ִר ִ‬
‫ימינוֹ ב ׁ ֶש ִה ְתגּ וֹ ֵרר ָ ּב ִעיר ַרבּ וֹ ת‬
‫ֵמ ֶהם עוֹ ִלים ִל ְפקֹד ֶאת ִצ ּיוּן ָק ְד ׁשוֹ ׁ ֶשל ַהצַּ דִּ יק ַר ִ ּבי ְמנַ ֵחם ֶמנְ דְּ ל ֵמ ִר ִ‬
‫ַ ּב ּ ׁ ָשנִ ים וְ ֶה ֱא ִציל ֵמהוֹ דוֹ ַ ל ְ ּבנֵ י ָה ִעיר‪ּ ֵ .‬בין ַה ָ ּב ִאים ָהיָ ה ַּגם ֶה ָח ִסיד ַר ִ ּבי ַא ֲהרֹן ַמ ְרכּ וּס‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ְּכ ֶא ָחד‬
‫מ ֶש‪3‬ה‬
‫מה" ֵמ ָרדוֹ ְמ ְסק וְ ַר ִ ּבי דָּ וִ ד ֹ‬
‫ֵמ ֲח ׁשוּבֵ י רוֹ ׁ ְש ֵמי קוֹ רוֹ ת ַה ֲח ִסיד ּות‪ ,‬וְ ִה ְס ּתוֹ ֵפף ְ ּב ִצ ָּלם ׁ ֶשל ַה" ִּת ְפ ֶא ֶרת ׁ ְשלֹ ֹ‬
‫ִמ ְּט ׁשוֹ ְר ְטקוֹ ב‪ְ .‬ל ֶפ ַתע (ה ְפ ַּתע ַר ִ ּבי ַא ֲהרֹן‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶש (ה ְפ ְּתע ּו ָּכל ַה ְ ּיהו ִּדים ָה ֲא ֵח ִרים ׁ ֶש ָ ל ּו ִל ְפקֹד ֶאת ַהצִּ ּיוּן‬
‫ַה ָּקדוֹ ׁש‪ְ ,‬ל ַמ ְר ֵאה ְּתכוּנָ ה ְּגדוֹ ָלה ׁ ֶש ִה ְתעוֹ ְר ָרה ֵ ּבין ַה ָ ּב ִאים‪ִּ .‬כ ְר ָּכ ָרה ַמ ְלכו ִּתית ִה ְת ָק ְר ָבה ו ָּב ָאה‪ ,‬ו ִּמ ֶּמ ָּנה יָ ַרד‬
‫אשי ַה ּלוֹ ֲח ִמים ַ ּב ֶּמ ֶרד ַה ּפוֹ ָלנִ י ַה ְמ (פ ְר ָסם ִ ּב ׁ ְשנַ ת תקצ"א‬
‫יש ְ ּב ׁ ֵשם דּ וֹ רוֹ בְ ְס ִקי‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ֵמ ָר ׁ ֵ‬
‫ָא ִציל ּפוֹ ָלנִ י יָ ׁ ִש ׁ‬
‫נֶ גֶ ד ַה ּ ׁ ִש ְלטוֹ ן ָהרו ִּסי‪ּ ָ ,‬ב ּה נָ ְטל ּו ַּגם ַה ְ ּיהו ִּדים ֵח ֶלק‪ ,‬וְ נֶ ְח ׁ ַשב ְּכ ֶא ָחד ֵמ ֲח ׁשו ֵּבי ַה ּסוֹ ְפ ִרים ְ ּבפוֹ ִלין‪ .‬יַ ַחד ִע ּמוֹ‬
‫ילים נִ ְכ ָ ּב ִדים ֵמ ַה ְּסבִ יבָ ה ׁ ֶש ָ ּבא ּו ְל ַה ִ ּבי ַ‬
‫יהם ִה ְצ ָט ְרפ ּו ֲא ִצ ִ‬
‫יכל ָ ּב ִעיר ְלבוֹ ב‪ ,‬וַ ֲא ֵל ֶ‬
‫נִ ְלוָ ה ַּגם ְ ּבנוֹ ׁ ֶש ּ ׁ ִש ֵּמ ׁש ְּכ ַא ְד ִר ָ‬
‫ָּכבוֹ ד וְ ַה ֲ ָר ָכה ִ ּב ְפנֵ י ָה ָא ִציל ַה ָ ּז ֵקן‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ָאז ְּכבֶ ן ׁ ְשמוֹ נִ ים‪ְ .‬ל ַה ְפ ָּת ַ ת ַה ְ ּיהו ִּדים‪ ,‬הוֹ ִעיד ָה ָא ִציל ֶאת־ ּ ָפנָ יו‬
‫אבין ַה ְ ּיה ּו ִדי'‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ַהדֶּ ֶר ְך ִה ְת ּ ַפ ְּנ ָתה ַ ּב ֲ בוּרוֹ ‪ ,‬נִ ַּג ׁש ָקרוֹ ב ֶאל ַה ַּמ ֵּצ ָבה‪,‬‬
‫ֶאל ַה ִּצ ּיוּן ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ֶשל ָה ַ'ר ִ ּ‬
‫ישית‪ְ .‬ל ַא ַחר זְ ַמן־ ָמה‪ָ ׁ ,‬ש ַלף ִמ ִּכיסוֹ ּ ִפ ְת ָקה ְק ַט ָּנה ָ ּב ּה‬
‫ָ ַמד ְ ּב ֵ ינַ יִ ם ֲ צוּמוֹ ת וְ דוֹ ְמעוֹ ת‪ ,‬וְ נָ שָׂ א ְּת ִפ ָּלה ֲח ִר ׁ ִ‬
‫ָר ׁ ַשם ׁשוּרוֹ ת ֲא ָחדוֹ ת‪ ,‬וְ ָת ַחב אוֹ ָת ּה ֵ ּבין ׁ ְש ָאר ַה ּ ִפ ְת ָקאוֹ ת ָה ַרבּ וֹ ת ׁ ֶש (ה ְּנח ּו ׁ ָשם ְלזִ ְכרוֹ ן־עוֹ ָלם‪ִ .‬עם יְ ִצ ָ‬
‫יאתוֹ‬
‫ׁ ֶשל ָה ָא ִציל ִמ ֵ ּבית ָה ַ ְל ִמין‪ִ ,‬ה ִּגי ַ ִל ְק ָראתוֹ נְ שִׂ יא ָה ֵ ָדה ַה ְ ּיהו ִּדית ָ ּב ִעיר‪ַ ,‬ה ָּנגִ יד ר' ֵליְ ְ ּב'ל ִח ֶ ּיעל‪ ,‬וְ ַה ָּלה‬
‫ִקדֵּ ם ֶאת ּ ָפנָ יו ׁ ֶשל ָה ָא ִציל ְ ּב ָכבוֹ ד ַרב‪ ,‬וְ ִה ְת ַ נְ יֵ ן ֶא ְצלוֹ ַ ל ִס ַ ּבת בּ וֹ אוֹ ֶאל ַהצַּ דִּ יק‪ְ ׁ " .‬ש ַמע נָ א וַ ֲא ַס ּ ֵפר ְל ָך‬
‫אתי ְל ֵ ת זִ ְקנו ִּתי ְלבַ ֵּקר ֶאת ִצ ּיוּנוֹ ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ֶשל‬
‫ֶאת ִס ּפוּר ַח ַ ּיי‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּתו ַּכל ְל ָהבִ ין ַמדּ ּו ַ ָט ַר ְח ִּתי וּבָ ִ‬
‫ֹאש ַה ָּק ָהל וְ ָכל ַה ֶּנ ֱא ָס ִפים ִמ ָּסבִ יב‪:‬‬
‫יש‪ ,‬וְ ֵה ֵחל ְ ּב ִס ּפוּרוֹ ְ ּב ָאזְ נָ יו ׁ ֶשל ר ׁ‬
‫אבין'"‪ָ ,‬א ַמר ַה ּסוֹ ֵפר ַה ָ ּי ׁ ִש ׁ‬
‫ָה ַ'ר ִ ּ‬
‫יתי ְ ּב ַמ ֲח ָלה ָק ׁ ָשה וַ ֲאנ ּו ׁ ָשה‪ִ .‬א ִּמי לֹא ָח ְס ָכה ַאף‬
‫" ָהיָ ה זֶ ה ְּכ ׁ ֶש ָּמ ְלא ּו ִלי ׁ ְשמוֹ נֶ ה ׁ ָשנִ ים‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר נֶ ֱח ֵל ִ‬
‫ּ ְפרו ָּטה ְּכ ֵדי ְל ַר ּ ְפ ֵאנִ י‪ ,‬וְ ִהזְ ִע ָ‬
‫יטב ָהרוֹ ְפ ִאים ַה ְמ (פ ְר ָס ִמים ׁ ֶש ַ ּי ֲ ל ּו ִלי ֲאר ּו ָכה‪ ,‬או ָּלם ַמ ֲא ַמ ֵּצי ֶהם‬
‫יקה ֶאת ֵמ ַ‬
‫יתי ְ ּבנָ ּה יְ ִח ָידה ׁ ֶשל ִא ִּמי‪ ,‬וְ יָ ָקר ָל ּה יוֹ ֵתר ִמ ָ ּב ַבת ֵ ינָ ּה‪ ,‬וִ יכוֹ ִלים ַא ֶּתם ְל ׁ ַש ֵ ר ַּכ ָּמה דְּ ָמעוֹ ת‬
‫ָהי ּו ַל ּ ׁ ָשוְ א‪ָ .‬היִ ִ‬
‫ְ‬
‫יה‬
‫ילה ִא ִּמי וְ ֵאיל ּו ַמ ֲא ַמצִּ ים ָ שְׂ ָתה ְּכ ֵדי ִל ְמצֹא ִלי ָמזוֹ ר‪ַ .‬ה ַּמ ָּצב ָה ַלך וְ ֶה ְח ִמיר‪ ,‬וְ ִא ִּמי ּ ָפ ְכ ָרה ֶאת־יָ ֶד ָ‬
‫ִה ִ ּז ָ‬
‫יה ִּכ ְמ ַ ט יָ ַב ׁש ַל ֲחלו ִּטין‪ּ ְ .‬ב ֶא ָחד ֵמאוֹ ָתם יָ ִמים ָק ׁ ִשים‪ִ ,‬ה ִּגי ָ ה ׁ ְש ֶכנְ ֵּתנ ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיְ ָתה ַאף‬
‫ְ ּביֵ א ּו ׁש ו ְּמקוֹ ר ֵ ינֶ ָ‬
‫ִהיא ִמ ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ֲא (צ ָּלה וּבַ ֲ ַלת ֲא (ח ָ ּזה נִ ְר ֶח ֶבת‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶש ָר ֲא ָתה ֶאת ִא ִּמי ְ ּב ַצ ֲ ָר ּה וְ ֶאבְ ָל ּה‪ֵ ,‬ה ֵח ָּלה ְלנַ ֵחם‬
‫יס ִטיק‪ ,‬ו ְּל ַב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ְל ַה ִּציל‬
‫ס ַ ֶאל ַהצַּ דִּ יק ַה ְ ּיהו ִּדי ׁ ֶש ִּמ ְתגּ וֹ ֵרר ָ ּב ִעיר ְפ ִר ְ‬
‫ֶאת־ ִל ָ ּב ּה‪ ,‬וְ יָ ֲ ָצה ָל ּה ִלנְ ֹ‬
‫אבין ַה ְ ּיהו ִּדי‪ ,‬וְ ַרק הוּא יו ַּכל ְלהוֹ ׁ ִשי ַ ָל ְך ו ְּל ַה ִּציל ֶאת ְ ּבנֵ ְך'‪ָ ,‬א ְמ ָרה‬
‫יש ּ ֶפ ֶלא הוּא ָה ַר ִ ּ‬
‫ֶאת־ ְ ּבנָ ּה יְ ִח ָיד ּה‪'ִ .‬א ׁ‬
‫סר ֶאת־ ַה ּסו ִּסים ֶאל־ ַה ֶּמ ְר ָּכבָ ה וְ ָל ֵצאת ַלדֶּ ֶר ְך ִ ּב ְמ ִהיר ּות‪ְ .‬מקוֹ ם‬
‫ָל ּה‪ ,‬ו ְּכטוֹ ֵב ַ ַה ֶּנ ֱא ָחז ַ ּב ַּק ׁש‪ִ ,‬מ ֲה ָרה ִא ִּמי ֶל ֱא ֹ‬
‫יצה‬
‫יס ִטיק ָהיָ ה ִּכ ׁ ְשמוֹ נֶ ה ּ ַפ ְר ָסאוֹ ת‪ ,‬או ָּלם ִא ִּמי ֵה ִא ָ‬
‫יס ִּליץ‪ ,‬וְ ַה ֶּמ ְר ָחק ַ ד ָה ִעיר ְפ ִר ְ‬
‫ְמג ּו ֵרנ ּו ָהיָ ה ַ ּב ְּכ ָפר נוֹ וִ ֶ‬
‫ישוֹ ן ַליְ ָלה‪ְ ,‬ל ַא ַחר ׁ ְש ַ ת ֲחצוֹ ת‪ִ ,‬ה ִּגי ָ ה ִא ִּמי‬
‫מא ֶאת־ ַהדֶּ ֶר ְך ִ ּב ְמ ִהירוּת‪ּ ְ .‬ב ִא ׁ‬
‫ָ ּב ַר ָּכב ְל ַה ְצ ִליף ַ ּב ּסו ִּסים וְ ִלגְ ֹ‬
‫ְלבֵ יתוֹ ׁ ֶשל־ ָה ַר ִ ּבי‪ּ ְ ,‬ב ֵ ת ָ ּב ּה ָאפ ּו ַ ּב ַ ּביִ ת ֶל ֶחם ַ ּב ֲ בוּר ֲ נִ ֵ ּיי ָה ִעיר‪ְ .‬לבַ ָּק ׁ ָש ָת ּה ַה ִּנ ְר ֶּג ׁ ֶשת ׁ ֶשל ִא ִּמי‪ ,‬הוֹ ִדי ַ‬
‫יטב ַ ּב ּ ָשׂ ָפה ַה ּפוֹ ָלנִ ית‪,‬‬
‫ַה ְמ ׁ ַש ֵּמ ׁש ִּכי ְל ַא ַחר ַה ְּת ִפ ָּלה ּתו ַּכל ְל ַהצִּ י ַ ֶאת ַ ּב ָּק ׁ ָש ָת ּה ִל ְפנֵ י ָה ַר ִ ּבי‪ָ .‬ה ַר ִ ּבי ׁ ָש ַלט ֵה ֵ‬
‫אתם ֵא ַלי ִמ ּתוֹ ְך ֱאמ ּונָ ה ִּכי ְמ ַכ ּ ׁ ֵשף ֲאנִ י וְ כֹחוֹ ת ֶ ְליוֹ נִ ים ִלי'?‬
‫ו ְּכ ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמע ֶאת ַ ּב ָּק ׁ ַשת ִא ִּמי ׁ ָש ַאל‪'ַ :‬ה ִאם ָ ּב ֶ‬
‫יש ָקדוֹ ׁש ַא ֶּתם ו ְּקרוֹ בִ ים ַא ֶּתם‬
‫או ָּלם ִא ִּמי ׁ ָש ְל ָלה ֶאת־ ַהדָּ בָ ר וְ ָא ְמ ָרה‪'ּ ָ :‬ב ִ‬
‫אתי ְל ָכאן‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ּ ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ׁ ֶש ִא ׁ‬
‫ֵלאל ִֹקים יוֹ ֵתר ֵמ ֲא ׁ ֶשר ּ ְפ ׁש ּו ֵטי ָה ָ ם‪ ,‬וְ ָל ֵכן ְּת ִפ ַּל ְת ֶכם נִ ׁ ְש ַמ ַ ת ַ ל־יְ ֵדי ַהבּ וֹ ֵרא'‪ְ .‬ל ׁ ֵש ַמע ַה ְּת ׁשו ָּבה‪ִ ,‬ה ְס ִּכים‬
‫יצד ַה ַּצדִּ יק נֶ ֱ ַמד וְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ֵמע ֶֹמק ַה ֵּלב‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ִּמ ְצחוֹ ִה ְת ַּכ ָּסה ְ ּבזֵ ָ ה‬
‫מד ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ ,‬וְ ִא ִּמי ָר ֲא ָתה ֵּכ ַ‬
‫ָה ַר ִ ּבי ַל ֲ ֹ‬
‫ש ׁ ָשעוֹ ת ְרצוּפוֹ ת‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶש ַה ּ ׁ ָשעוֹ ן ִצ ְל ֵצל וְ הוֹ ִדי ַ ַ ל ַה ּ ׁ ָש ָ ה ׁ ְש ֵּתים ֶ שְׂ ֵרה‪ ,‬הוֹ ִדי ַ ְל ִא ִּמי‬
‫ַר ָ ּבה‪ָּ .‬כ ְך ָ ַמד ׁ ָשלֹ ‪3‬‬
‫יאה ּו ְל ָפנָ יו ׁ ֶש ְ ּיבָ ְרכוֹ ‪ִ .‬א ִּמי‬
‫ית ּה‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶש ִ ּי ְת ַר ּ ֵפא ְלגַ ְמ ֵרי ְּתבִ ֵ‬
‫ִּכי ַ ְכ ׁ ָשו הו ַּטב ִלבְ נָ ּה וִ יכוֹ ָלה ִהיא ָל ׁש ּוב ְל ֵב ָ‬
‫ִמ ֲה ָרה ַּכ ּמוּבָ ן ָל ׁשוּב ַה ַ ּביְ ָתה‪ּ ,‬ו ְל ַה ְפ ָּת ָ ָת ּה נוֹ ַדע ָל ּה‪ִּ ,‬כי ְ ּב ִד ּיוּק ַ ּב ּ ׁ ָש ָ ה ׁ ְש ֵּתים ֶ שְׂ ֵרה הו ַּטב ִלי וּבִ ַּק ׁ ְש ִּתי‬
‫יתי ְּכבָ ר ָ ּב ִריא ַל ֲחלו ִּטין‪ ,‬וְ ִא ִּמי נָ ְס ָ ה ִע ִּמי ׁשוּב ְלהוֹ דוֹ ת ָל ַר ִ ּבי‬
‫ַמיִ ם ִל ׁ ְש ּתוֹ ת‪ְ .‬ל ַא ַחר ׁ ָשבוּעוֹ ת ֲא ָח ִדים‪ָ ,‬היִ ִ‬
‫ו ְּל ַק ֵ ּבל ֶאת־ ִ ּב ְר ָכתוֹ ‪ָ .‬ה ַר ִ ּבי ִק ְ ּב ַלנִ י ִ ּב ְמאוֹ ר ּ ָפנִ ים וְ שׂ וֹ ַחח ִע ִּמי ִ ּב ְלבָ ִב ּיוּת‪ ,‬ו ְּל ַב ּסוֹ ף ֵ ּב ַר ְך אוֹ ִתי ַ ּב ֲא ִריכ ּות יָ ִמים‬
‫ימינָ ם ׁ ֶשל־ ַה ְ ּיהו ִּדים"‪" .‬יָ כוֹ ל ֲאנִ י ְל ָה ִעיד"‪ִ ,‬ס ֵ ּים ָה ָא ִציל ֶאת‬
‫מד ָּת ִמיד ִל ִ‬
‫וּבְ ִריאוּת ֵא ָ‬
‫יתנָ ה‪ ,‬ו ִּב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ִּני ַל ֲ ֹ‬
‫ִס ּפוּרוֹ ַה ִּנ ְפ ָלא‪ִּ " ,‬כי ִק ַ ּי ְמ ִּתי ָּכל־יָ ַמי ֶאת ַ ּב ָּק ׁ ָשתוֹ ׁ ֶשל־ ָה ַר ִ ּבי וְ ֵהגַ נְ ִּתי ַ ל ַה ְ ּיהו ִּדים ְּכ ֹכל ֲא ׁ ֶשר ִה ּ ִשׂ יגָ ה יָ ִדי‪.‬‬
‫אתי ִל ְפקֹד ֶאת ִצ ּיוּנוֹ ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ו ְּל ִה ְת ָ ּב ֵר ְך ִ ּבזְ כוּתוֹ "‪ַ .‬ר ִ ּבי ַא ֲהרֹן ַמ ְר ּכ ּוס‬
‫ַ ָּתה‪ְ ,‬ל ֵ ת זִ ְקנו ִּתי‪ּ ָ ,‬ב ִ‬
‫יח ַ ל־ ִקבְ רוֹ ׁ ֶשל ַה ַּצדִּ יק‬
‫ׁ ֶש ָהיָ ה ַאף הוּא ֵ ּבין ַה ֶּנ ֱא ָס ִפים‪ֶ ,‬ה ְח ִליט ְלנַ ּסוֹ ת ְל ַה ּ ִשׂ יג ֶאת ַה ּ ִפ ְת ָקה ׁ ֶש ָה ָא ִציל ִה ִּנ ַ‬
‫יאים‬
‫ימינוֹ ב‪ ,‬וְ ַהדָּ בָ ר ָ ָלה ְ ּביָ דוֹ ‪ּ ְ .‬בזִ ְכרוֹ נוֹ ָתיו ֶה ְע ִּתיק ַאף ֶאת ַה (ּנ ַּסח ַה ָּכתוּב בּ וֹ ‪ּ ַ " :‬ב ְק ׁש ּו נְ ָפ ׁשוֹ ת ֶאת ַה ְּנ ִב ִ‬
‫ֵמ ִר ִ‬
‫ְ‬
‫ארים ) ָּכך ָהיָ ה ׁ ֵשם ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי‬
‫ַאבְ ָר ָהם יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲ קֹב‪ּ ְ ,‬ב ַ ד ַה ֶּנ ֶפ ׁש ׁ ֶשל ַה ָּמנוֹ ַח ֶמנְ דְּ ל ָט ֶ‬
‫ש ְך‬
‫חֶ‪3‬‬
‫ו ַּמ ׁ ְש ָמעוּתוֹ ִמגְ דָּ ל(‪ ,‬וְ גַ ם ַא ָּתה ֶמנְ דְּ ל ִאם ְּכבָ ר ִה ְּנ ָך ִל ְפנֵ י ה'‪ּ ַ ,‬ב ֵּק ׁש נָ א ַר ֲח ִמים ְ ּב ַ ד ָה ַ ִּמים ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ֹ‬
‫ׁ ְשרוּיִ ים ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאל וְ ַ ם ַה ּפוֹ ָלנִ ים‪ּ ַ .‬ב ֵּק ׁש ְ ּב ַ ד ָ ּבנַ י ּונְ ָכ ַדי‪ִ ,‬מ ֶ ּי ִּצי ְס ַלב דּ וֹ רוֹ בְ ְס ִקי ֶ ּבן וִ ְ‬
‫יקטוֹ ְריָ ה"‪.‬‬
‫יאל ַא ְריֵ ה ַק ֶּמ ְל ַהר‪ָּ ,‬גאוֹ ן נוֹ ַדע ְ ּב ָכל ִמ ְקצוֹ עוֹ ת‬
‫ְּכ ֶס ֶמ ְך ְל ִס ּפוּר נִ ְפ ָלא זֶ ה‪ֵ ,‬הבִ יא ֶה ָח ִסיד ַר ִ ּבי יְ ק ּו ִת ֵ‬
‫ימינוֹ ב‪,‬‬
‫ַה ּתוֹ ָרה ו ְּמ ַח ֵ ּבר ְס ָפ ִרים ְמ (פ ְר ָס ִמים וַ ֲח ׁשוּבִ ים‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ַּגדֵּ ל ַ ל־ ִ ּב ְר ָּכיו ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ְצ ִבי ִה ְיר ׁש ַה ּכ ֵֹהן ֵמ ִר ִ‬
‫ֶאת דִּ בְ ֵרי ֲחזַ "ל ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁש‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר דָּ ְר ׁש ּו ַ ל ַה ּ ָפסוּק ְ ּב ָפ ָר ׁ ָש ֵתנ ּו " ָ ּבר ּו ְך ִּת ְהיֶ ה ִמ ָּכל־ ָה ַ ִּמים"‪ָ " :‬א ַמר ַר ִ ּבי ִח ָ ּיא‬
‫יה‪ֶ ,‬א ָּלא ְ ּב ׁ ָש ָ ה ׁ ֶש ִּמ ְת ַק ֶּל ֶסת ִמן‬
‫ַ ּבר־ ַא ָ ּבא‪ֵ ,‬אין ׁ ִשבְ ָח ּה ׁ ֶשל־ ַמ ְטרוֹ נָ ה ְ ּב ׁ ָש ָ ה ׁ ֶש ִּמ ְת ַק ֶּל ֶסת ִמ ְּקרוֹ בוֹ ֶת ָ‬
‫יהם‪,‬‬
‫ָה ְרחוֹ ִקים"‪ .‬דְּ ַהיְ נ ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ׁ ֶשבַ ח ָּגדוֹ ל הוּא ְל ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ִמ ׁ ְש ַּת ְ ּב ִחים ִמ ּ ִפי ָה ַ ִּמים ֲא ׁ ֶשר ְס ִביבוֹ ֵת ֶ‬
‫ְּכ ִפי ׁ ֶש ֵא ַרע ְ ּב ַמ ֲ שֶׂ ה זֶ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ָה ָא ִציל ַה ּפוֹ ָלנִ י ׁ ִש ֵ ּב ַח ֶאת ַהצַּ דִּ יק ַה ְ ּיהו ִּדי וְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ִה ְת ַקדֵּ ׁש ָ ּב ַר ִ ּבים‪.‬‬
‫לקוראים הנכבדים! הכרך השלישי של "שבת טיש"‪ ,‬נמצא בעזרת ה' יתברך בשלבי עריכה סופיים‪ .‬ניתן לשלוח רק עד סוף השבוע הזה‪ ,‬תמונות של שולחנות השבת בביתכם‪.‬‬
‫יש לצלם את שולחן השבת לרוחב‪ ,‬ולשגר אלינו בדוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫תינתן עדיפות כמובן‪ ,‬לתמונות בהן יופיעו ספרי "שבת טיש" על השולחן‪ .‬ויה"ר שנזכה בקרוב ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"‪.‬‬
‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬
‫יכ ָך ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָ ּגדֹל וְ ַהנּ וֹ ָרא נָ ָח ׁש שָׂ ָרף וְ ַ ְק ָרב‬
‫ַה ּמוֹ ִל ֲ‬
‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬
‫ִמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ֶא ְלנְ ַק ָּוה‪ִ ,‬היא ַא ַחת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ַה ְמי( ָחסוֹ ת וְ ָה ַ ִּתיקוֹ ת ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬חוֹ ְט ִרים ִמ ֶּגזַ ע דָּ וִ ד ַה ֶּמ ֶל ְך‪.‬‬
‫ֵ ּבאוּר ַה ּ ׁ ֵשם ֶא ְלנְ ַק ָּוה הוּא נִ ָּקיוֹ ן וְ ט ַֹהר‪ְ ,‬להוֹ רוֹ ת ִּכי לֹא ָהיְ ָתה ָ ּב ּה ַּת ֲ ר ֶֹבת ּ ְפסוּל וְ ָהיְ ָתה זַ ָּכה ו ְּטהוֹ ָרה‬
‫יהם ׁ ֶשל ֲאבוֹ ת ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ַה ִ ּב ּט ּוי ֵ'אל נְ ַק ֶּוה'‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ַ ל ָה ֵאל ָאנ ּו‬
‫ְּכס ֶֹלת נְ ִק ָ ּיה‪ּ ְ .‬בנוֹ ָסף‪ָ ,‬היָ ה ׁ ָשגוּר ַ ל־ ּ ִפ ֶ‬
‫שָׂ ִמים ֶאת ִמ ְב ָט ֵחנ ּו‪ ,‬וְ לֹא ִּג ּל ּו ָּכל־יֵ או ּׁש‪ַ ,‬ל ְמרוֹ ת ַה ְּת ָלאוֹ ת ָה ַרבּ וֹ ת ַה ָּק ׁשוֹ ת ׁ ֶש ָ בְ ר ּו‪ .‬זָ ְכ ָתה ִמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה‬
‫ישבֵ י ַ ל־ ִמדִּ ין‪ ,‬וָ ִת ִ‬
‫יקים וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲ שֶׂ ה‪ ,‬יִ ְר ֵאי‬
‫ְמפ ֶֹא ֶרת זוֹ ְל ַה ֲ ִמיד ְּגאוֹ נִ ים (מ ְפ ָלגִ ים ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל‪ַ ,‬ר ָ ּבנִ ים וְ ׁ ְ‬
‫ַה ּ ׁ ֵשם וְ חוֹ ׁ ְש ֵבי ׁ ְשמוֹ ‪ .‬מוֹ ָצא ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ֵמ ֶא ֶרץ ְס ָפ ַרד‪ּ ָ ,‬ב ּה ִה ְתגּ וֹ ֵרר ֲאבִ י ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ַה ָּקדוֹ ׁש ַר ִ ּבי יִ שְׂ ָר ֵא ל‬
‫ֶא ְלנְ ַק ָּוה ְמ ַח ֵ ּבר ַה ֵּס ֶפר " ְמנוֹ ַרת ַה ָּמאוֹ ר" ַה ַּק ְדמוֹ ן‪ֶ ׁ ,‬ש ָּק ַדם ִ ּבזְ ַמנּוֹ ְל ַר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַאבּ ּו ַהב ַ ּב ַ ל " ְמנוֹ ַרת‬
‫ַה ָּמאוֹ ר" ַה ְמ (פ ְר ָסם‪ .‬הוּא נֶ ֱה ַרג ַ ל ִקדּ ו ּׁש ַה ּ ׁ ֵשם ִ ּב ֵידי רוֹ ְצ ִחים ׁ ְש ָפ ִלים ַ ּב ּ ְפ ָרעוֹ ת ַה ְמ (פ ְר ָסמוֹ ת ׁ ֶש ִה ְת ַר ֲח ׁש ּו‬
‫יליָ ה ִ ּב ׁ ְשנַ ת קנ"א‪ּ ְ ,‬ב ַמ ֲה ָל ָכן ָה ֳ ָלה ָ ּב ֵא ׁש ָהרֹבַ ע ַה ְ ּיהו ִּדי ָ ּב ִעיר וְ ַא ְל ֵפי יְ הו ִּדים נִ ְס ּפ ּו‪ .‬יַ ַחד ִע ּמוֹ נֶ ֱה ַרג‬
‫ְ ּב ֶסבִ ְ‬
‫ְ‬
‫יהם‪ּ ְ .‬בנוֹ ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאנְ ַק ָּוה ׁ ֶש ִּנ ַּצל ְ ּב ֶד ֶרך נֵ ס‬
‫ַּגם ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה נֶ ְכדּ וֹ ׁ ֶשל ָהרֹא" ׁש‪ ,‬וְ ִס ְפ ֵרי ּתוֹ ָרה ִ ּב ֵיד ֶ‬
‫ֵמ ַה ּ ְפ ָרעוֹ ת‪ ,‬נָ ַטל ַמ ֵּקל נְ דו ִּדים ְ ּביָ דוֹ וְ נָ ַדד ֵמ ִעיר ְל ִעיר ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ְשנָ ַתיִ ם‪ּ ִ .‬ב ׁ ְשנַ ת קנ"ג ִה ִּגי ַ ָל ִעיר ָמ ָר ֶק ׁש‬
‫ׁ ֶש ְ ּב ָמרוֹ קוֹ ‪ָ ׁ ,‬שם ִה ְת ַק ֵ ּבל ְ ּב ָכבוֹ ד ָּגדוֹ ל וְ נָ שָׂ א ִ ּב ְפנֵ י ְק ַהל ְ ּבנֵ י ָה ִעיר ַמ ּ ָשׂ א ְמ ַא ֵּלף ו ָּמ ׁ ַש ְך ֶאת־ ִל ָ ּבם ְ ּב ִדבְ ֵרי‬
‫ַא ָּג ָדה‪ִ .‬מ ּ ׁ ָשם ִה ְמ ׁ ִש ְ‬
‫יה נָ ְדד ּו ַר ִ ּבים ִמ ְּמ ֹג ְר ׁ ֵשי ּ ְפ ָרעוֹ ת קנ"א‪ ,‬וּבָ ֶהם ׁ ְשנֵ י ְּגדוֹ ֵלי יִ שְׂ ָר ֵאל‬
‫יך ְל ַא ְל ִּג'י ְריָ ה‪ֵ ,‬א ֶל ָ‬
‫ַה ְמ (פ ְר ָס ִמים וַ ֲאבוֹ ת גּ וֹ ַלת ְצפוֹ ן ַא ְפ ִר ָ‬
‫יקה‪ָ ,‬ה ִריבָ " ׁש ‪ַ -‬ר ִ ּבי יִ ְצ ָחק ַ ּבר־ ׁ ֵש ׁ ֶשת‪ ,‬וְ ָה ַר ׁ ְש ַ ּב"ץ ‪ַ -‬ר ִ ּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן ֶ ּבן‬
‫יח ֲ ַדיִ ן ֶאת ַמ ֵּקל ַה ְּנדו ִּדים‪ ,‬וְ עוֹ ד לֹא ָמ ְצ ָאה ַה ּיוֹ נָ ה ָמנוֹ ַח ְל ַכף‬
‫ֶצ ַמח דּ ּו ָראן‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם לֹא ֵהנִ ַ‬
‫'יריָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיְ ָתה ִעיר וְ ֵאם ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל וְ ֶה ֱ ִמ ָידה ֲח ָכ ִמים‬
‫ַרגְ ָל ּה‪ֶ .‬את ּ ָפנָ יו שָׂ ם ֶאל ָה ִעיר ְּת ֶל ְמ ֶסן ׁ ֶש ִ ּב ְצפוֹ ן ַא ְל ִּג ְ‬
‫ֲ נָ ֵקי רו ַּח וְ ַאדִּ ֵירי ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ זָ ְכ ָתה ְ ּב ׁ ֶשל ָּכ ְך ְל ִכ ּנוּי " ּ ְפנִ ינַ ת ַה ַּמגְ ֶרבּ "‪ּ ָ ,‬ב ּה נִ ְמ ָצאוֹ ת ָמרוֹ קוֹ ‪ַ ,‬א ְל ִּג'יר וְ תוּנִ יס‪.‬‬
‫וְ ַ ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה וְ גוֹ ' ִּכי ִאם־ ְליִ ְר ָאה וְ גוֹ ' ‪ -‬עוֹ ד יִ ְת ָ ּב ֵאר‬
‫ַ ל־זֶ ה ַהדֶּ ֶר ְך‪ְ ,‬ל ִפי ׁ ֶש ַ ּי ֲ ֶלה ַ ל־דַּ ַ ת ֱאנוֹ ׁש ׁ ֶש ָהעוֹ ֵבר ּ ִפי‬
‫ה' נִ ְפ ֵלאת ִהיא ִמ ּ ֶמנּ ּו ַה ּ ָשׂ גַ ת ְרצוֹ נוֹ יִ ְת ָּב ַר ְך‪ָ ,‬לזֶ ה ָא ַמר‬
‫וּבה ְּכאוֹ ְמ ָרם זַ "ל‬
‫ֵא ָליו וְ ַ ָּתה ְוגוֹ '‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ְו ַ ָּתה הוּא ְּת ׁש ָ‬
‫ֵאין ְו ַ ָּתה ֶא ָּלא ְּת ׁשו ָּבה‪ָ ,‬מה ה' ֱאל ֹ ֶק ָ‬
‫יך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמ ְך‬
‫ְל ַת ֵּקן ְמ ׁש ּו ָב ְת ָך‪ִּ ,‬כי ִאם־ ְליִ ְר ָאה ְל ַבד‪ָּ ,‬בזֶ ה יִ ְת ַר ֶ ּצה ה'‬
‫ֱאלֹ ֶק ָ‬
‫יך ְל ָך‪ְ .‬ואוֹ ְמרוֹ ָל ֶל ֶכת ְּב ָכל־דְּ ָר ָכיו וְ גוֹ '‪ֵ ּ ,‬פר ּו ׁש‬
‫ְ‬
‫ית ֲח ִבילוֹ ת ׁ ֶשל ֲ ֵברוֹ ת‪,‬‬
‫ַ ל־דֶּ ֶרך אוֹ ְמ ָרם זַ "ל ִאם ָ שִׂ ָ‬
‫ֲ שֵׂ ה ְּכנֶ גְ דָּ ן ֲח ִבילוֹ ת ׁ ֶשל־ ִמ ְצוֹת‪ְ ,‬ו ָכ ַתב ַר ְמ ַּב"ם ְּב ֵפר ּו ׁש‬
‫ַה ִּמ ׁ ְשנָ יוֹ ת ׁ ֶש ִאם ָא ָדם לֹא יַ ְכ ִעיס בּ וֹ ְראוֹ ַּב ֲ ֵברוֹ ת‪ֲ ,‬הגַ ם‬
‫ׁ ֶש ּלֹא יַ ֲ שֶׂ ה ֶא ָּלא ִמ ְצ ָוה ַא ַחת‪ ,‬יֶ ׁש ּכ ַֹח ְּבאוֹ ָת ּה ִמ ְצ ָוה‬
‫ְלזַ ּכוֹ תוֹ ָלעוֹ ָלם ַה ֶּזה ְו ָלעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ ַ ,‬ד־ ָּכאן‪ְ .‬ו ִה ְמ ׁ ַש ְל ִּתי‬
‫דָּ ָבר זֶ ה ִל ׁ ְשנֵ י ַ ְב ֵדי ֶמ ֶל ְך‪ֶ ,‬א ָחד ִמ ָ ּי ָמיו לֹא ִה ְכ ִעיס ַה ּ ֶמ ֶל ְך‬
‫ו ָּבא ִל ְראוֹ ת ּ ְפנֵ י ַה ּ ֶמ ֶל ְך ְּב ֶבן־יוֹ נָ ה ְל ִמנְ ָחה‪ְ ,‬ו ֶא ָחד ִה ְכ ִעיס‬
‫וּבא ִל ְראוֹ ת ּ ְפנֵ י ַה ּ ֶמ ֶל ְך ְ ּב ׁשוֹ ר ֶא ָחד‪ .‬יֵ ׁש ָמקוֹ ם‬
‫ַה ּ ֶמ ֶל ְך ָ‬
‫ְ‬
‫עס ִל ְק ַראת‬
‫ׁ ֶש ִ ּישְׂ ַמח ַה ּ ֶמ ֶלך ִל ְק ַראת ִמנְ ַחת ָהעוֹ ף‪ְ ,‬ויִ ְכ ֹ‬
‫ִמנְ ַחת ַה ּ ׁשוֹ ר ְל ַצד ַה ַה ְכ ָ סוֹ ת ׁ ֶש ָּק ְדמוּ ִמ ּ ֶמנּ ּו‪ְ ,‬והוּא אוֹ ְמרוֹ‬
‫וּבה ָל ֶל ֶכת ְּב ָכל־דְּ ָר ָכיו וְ גוֹ '‪ַ ,‬ל ֲ שׂ וֹ ת‬
‫ָּכאן ְל ַב ַ ל ַה ְּת ׁש ָ‬
‫ֲח ִבילוֹ ת־ ֲח ִבילוֹ ת ׁ ֶשל־ ִמ ְצוֹת‪:‬‬
‫ָ שָׂ ה ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאת־דַּ ְר ּכוֹ ְ ּב ׁ ַש ָ ּי ָרה ְמ (א ְר ֶּגנֶ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ָח ְצ ָתה ֶאת ַה ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָּגדוֹ ל וְ ַהנּוֹ ָרא‪ּ ָ ,‬ב ּה ָהי ּו נָ ָח ׁש‬
‫יהם יָ ֵתר‬
‫שָׂ ָרף וְ ַ ְק ָרב וְ ִצ ָּמאוֹ ן ֲא ׁ ֶשר ֵאין־ ָמיִ ם‪ְ ,‬ל ִכ ּו ּון ָה ִעיר ְּת ֶל ְמ ֶסן‪ ,‬או ָּלם ַהדֶּ ֶר ְך ִה ְת ָא ְר ָכה ֲ ֵל ֶ‬
‫יהם‪.‬‬
‫יה ֲ ֵל ֶ‬
‫ַ ל־ ַה ִּמדָּ ה‪ .‬וְ ִה ֵּנה ֶה ֱ ִריבָ ה ַה ּ ׁ ֶש ֶמ ׁש ׁ ֶשל יוֹ ם ׁ ִש ּ ׁ ִשי‪ַ ,‬ה ּ ׁ ַש ָ ּבת ִה ְת ָק ְרבָ ה וְ ָ ְמ ָדה ִל ְפרֹשׂ ֶאת־ ְּכנָ ֶפ ָ‬
‫ֹאש ַה ּ ׁ ַש ָ ּי ָרה וּבִ ֵּק ׁש ָלנו ַּח ַ ּב ָּמקוֹ ם ַ ד ֵצאת ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלה לֹא ִה ָּטה אֹזֶ ן ֵא ָליו‬
‫ּ ָפנָ ה ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאל ר ׁ‬
‫וְ ִה ְד ִהיר ֶאת־ ַה ְּג ַמ ִּלים ְל ַה ְמ ׁ ִש ְ‬
‫יך ַ ּבדֶּ ֶר ְך‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ְמקוֹ ם ַס ָּכנָ ה ָהיָ ה ׁ ָשם‪ּ ,‬ו ְל ַט ֲ נָ תוֹ ַרק ָא ָדם ׁ ֶש ֵאינוֹ ִמן־ ַה ִ ּי ּ ׁשוּב‬
‫יָ שִׂ ים נַ ְפ ׁשוֹ ְ ּב ַכ ּפוֹ ִל ׁ ְשבּ וֹ ת ַ ּב ָּמקוֹ ם‪ִ .‬ה ׁ ְש ִל ְ‬
‫יך ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאת נַ ְפ ׁשוֹ ִמ ֶּנגֶ ד‪ ,‬יָ ַרד ֵמ ַ ל ַה ָּג ָמל ָ ָליו ָר ַכב‪,‬‬
‫נִ ְפ ַרד ִמ ְ ּבנֵ י ַה ּ ׁ ַש ָ ּי ָרה ְל ׁ ָשלוֹ ם ו ָּפנָ ה ַהצִּ דָּ ה ְּכ ֵדי ְל ַק ֵ ּבל ֶאת ּ ְפנֵ י ׁ ַש ָ ּבת ַה ַּמ ְל ָּכה‪ּ( .‬כ ָּלם ִה ִ ּביט ּו ָ ָליו ְּכ ַ ל ֶא ָחד‬
‫יהם‪ָ ,‬ר ַחץ ֶאת יָ ָדיו וְ נֶ ֱ ַמד ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ְּת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה‪.‬‬
‫ׁ ֶש ִ ּבינָ תוֹ ִה ְס ַּת ְּת ָרה‪ ,‬או ָּלם הוּא לֹא ׁ ָשת ִלבּ וֹ ֲא ֵל ֶ‬
‫יל ַלת ַה ַח ּיוֹ ת ַה ּטוֹ ְרפוֹ ת‬
‫ַה ַּליְ ָלה ֵה ֵחל ְל ַכ ּסוֹ ת ֶאת ּ ְפנֵ י ַה ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָּגדוֹ ל‪ַ ,‬ה ּקֹר ֵה ֵחל ַל ְחדּ ֹר ָ ּב ֲ ָצמוֹ ת וִ ְ‬
‫יאה ּו ְלחוֹ ף‬
‫יאה ֶאת ַהדָּ ם ָ ּבעוֹ ְר ִקים‪ .‬או ָּלם ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם לֹא ּ ָפנָ ה ֶאל ַה ּ ַפ ַחד‪ ,‬וּבָ ַטח ַ ּבה' ׁ ֶש ַ ּי ִּצילוֹ וִ יבִ ֵ‬
‫ִה ְק ּ ִפ ָ‬
‫ימ ָתנִ י ָ ָלה ִמ (ּס ְ ּבכוֹ וְ ִה ְת ָק ֵרב ַאט־ ַאט ֶאל ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם‪.‬‬
‫ִמבְ ַט ִחים‪ְ .‬ל ֶפ ַתע נִ ׁ ְש ְמ ָ ה ׁ ְש ָאגָ ה ַאדִּ ָירה‪ ,‬וְ ַא ְריֵ ה ֵא ְ‬
‫וְ ִה ֵּנה ִה ְת ַר ֵח ׁש ַה ֵּנס‪ ,‬וְ ָה ַא ְריֵ ה ָּכ ַרע ְל ֶפ ַתע ְּכ ֶכ ֶלב ַציְ ָתן וְ ָרבַ ץ ְ ּב ָסמו ְּך ַלצַּ דִּ יק‪ָּ .‬כל אוֹ ָת ּה ׁ ַש ָ ּבת ָר ַבץ ָה ַא ְריֵ ה‬
‫ַ ּב ָּמקוֹ ם‪ ,‬וְ ֵה ִטיל ֶאת ֵאי ָמתוֹ ַ ל ָּכל ַח ַ ּית ַה ּ ָשׂ ֶדה ׁ ֶש ּלֹא ֵה ֵ ּז ּו ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל־ ַט ְר ּ ָפם‪ַ .‬ה ּ ׁ ָשעוֹ ת ָ בְ ר ּו ִ ּבי ָ ף‪,‬‬
‫ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם יוֹ ׁ ֵשב ו ְּמזַ ֵּמר ֶאת זְ ִמירוֹ ת ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ְ ּב ַה ׁ ְש ֵקט וָ ֶב ַטח‪ ,‬וְ (כ ּלוֹ ׁ ָשר ּוי ִ ּב ְק (ד ּ ׁ ַשת ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ּו ִב ְד ֵבק ּותוֹ ִעם‬
‫קוֹ נוֹ ‪ָּ .‬כ ְך יָ ׁ ַשב ָּכל־ ֵליל ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת וְ ַה ּיוֹ ם ׁ ֶש ְּל ָמ ֳח ָרת‪ּ ,‬ובְ מוֹ ָצ ֵאי ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש‪ָ ּ ,‬פנָ ה ֶאל־ ָה ַא ְריֵ ה‪ ,‬ו ְּל ַת ְד ֵה ָמתוֹ הוּא‬
‫יטב ֵ ּבין ׁ ִש ָּניו ַה ַחדּ וֹ ת‪ ,‬וְ הוּא ְמ (ל ּ ָפף ְס ִביב ַצ ָּוארוֹ ׁ ֶשל‬
‫רוֹ ֶאה ְ ּב ִפיו נָ ָח ׁש ֲ ַק ָּלתוֹ ן ָּגדוֹ ל‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ָּתפוּס ֵה ֵ‬
‫ָה ַא ְריֵ ה ָה ַאדִּ יר‪ִּ .‬כ ׁ ְש ֵּכ ׁש ֶמ ֶל ְך ַה ַח ּיוֹ ת ִ ּבזְ נָ בוֹ ‪ִּ ,‬כ ְמ ַר ֵּמז ָל ָא ָדם ׁ ֶש ְּל ָפנָ יו ַל ֲ לוֹ ת ַ ל־ ַּגבּ וֹ ‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם לֹא‬
‫יתן ׁ ֶשל ָה ַא ְריֵ ה ָהיָ ה ָר ָחב דַּ ּיוֹ ְּכ ֵדי ָל ׁ ֶש ֶבת ָ ָליו ְ ּבנוֹ ַח‪ ,‬וְ הוּא ָּת ַפס ְ ּביָ ָדיו‬
‫ֵא ַחר ְל ַמ ֵּלא ַא ַחר ִצ ּו ּויוֹ ‪ַּ .‬גבּ וֹ ָה ֵא ָ‬
‫ארי ָה ַא ְריֵ ה‪ְּ ,‬כ ִא ּל ּו ָהיָ ה ֶר ֶסן ַה ָּנתוּן ְ ּב ִפי ַה ּסוּס‪ָ .‬ה ַא ְריֵ ה ּ ָפ ַתח ְ ּב ַבת־ ַא ַחת‬
‫ֶאת ַה ָּנ ָח ׁש ַה ָּכרו ְּך ַ ל ַצ ְּו ֵ‬
‫ִ ּב ְד ִה ָירה ֲ צו ָּמה‪ ,‬וְ גָ ָמא ִ ּב ְמ ִהירוּת ׁ ֶש ּלֹא ֵּת ָא ֵמן ֶאת ַה ֶּמ ְר ַח ִּקים ָה ֲ צו ִּמים ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר ַה ָּגדוֹ ל‪ .‬יָ ׁ ַשב ַר ִ ּבי‬
‫יתנוֹ ת ָ ּב ֶ'ר ֶסן' ׁ ֶש ְ ּב ִפי ָה ַא ְריֵ ה‪,‬‬
‫ֶא ְפ ַריִ ם ְ ּב ֵ ינַ יִ ם ֲ צוּמוֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ַהחוֹ ל לֹא יַ ְחדּ ֹר ְל ֵ ינָ יו‪ ,‬וְ ֶה ֱחזִ יק ְ ּביָ ַדיִ ם ֵא ָ‬
‫וְ ִה ֵּנה הוּא מוֹ ֵצא ֶאת־ ַ ְצמוֹ ְ ּב ׁ ַש ֲ ֵרי ִעיר ְּגדוֹ ָלה‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ְמחוֹ ז ֶח ְפצוֹ ‪ָ ,‬ה ִעיר ְּת ֶל ְמ ֶסן‪ ,‬וּבְ נֵ י ָה ִעיר ָ ְמד ּו‬
‫ימ ָתנִ י‪ ,‬וְ יָ ְדע ּו‬
‫נִ ְד ָה ִמים ִל ְראוֹ ת ָא ָדם לֹא (מ ָּכר יוֹ ׁ ֵשב ַ ל־ ַּג ֵ ּבי ַא ְריֵ ה ַאדִּ יר‪ ,‬וְ יָ ָדיו אוֹ ֲחזוֹ ת ְ ּבנָ ָח ׁש ֲ ַק ָּלתוֹ ן וְ ֵא ְ‬
‫ימנָ ה ַ ל ְמא ָֹרע נִ ְפ ָלא זֶ ה‪ִ ,‬ס ּ ֵפר ַר ִ ּבי ָ ּברו ְּך ֵפיְ ּת ּו ִסי‪ֶ ,‬א ָחד ִמ ְּגדוֹ ֵלי‬
‫יש ֱאל ִֹקים ָקדוֹ ׁש הוּא‪ ֵ .‬ד ּות ֵמ ֵה ָ‬
‫ִּכי ִא ׁ‬
‫ַח ְכ ֵמי ּתוּנִ יס‪ּ ,‬ובְ ִס ְפרוֹ " ְמקוֹ ר ָ ּברו ְּך" הוּא כּ וֹ ֵתב ָּכ ְך‪ְּ " :‬כמוֹ ׁ ֶש ֵה ִעיד ּו ְ ּב ָפנַ י ַּכ ָּמה ֲאנָ ׁ ִשים ְּכ ׁ ֵש ִרים‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ׁ ָש ְמע ּו‬
‫יהם ָרא ּו ׁ ֶש ָ ּבא ְּכ ׁ ֶשהוּא ָרכוּב ַ ל־ ַא ְריֵ ה‪ ,‬וּבִ ְמקוֹ ם ָה ֶר ֶסן ׁ ֶשעוֹ שִׂ ים ְלסו ִּסים‪ָ ,‬היָ ה נָ ָח ׁש‬
‫יהם‪ֶ ׁ ,‬ש ְ ּב ֵ ינֵ ֶ‬
‫ֵמ ֲאבוֹ ֵת ֶ‬
‫אשוֹ ִ ּב ֵידי ָה ַרב זַ "ל‪ ,‬וּזְ נָ בוֹ ְ ּב ִפי ָה ַא ְריֵ ה וְ הוּא ַחי‪ּ ,‬ו ְכ ׁ ֶש ִּנ ְכנַ ס ָה ַרב ָה ְלכ ּו ָל ֶהם"‪.‬‬
‫ָּגדוֹ ל‪ ,‬וְ רֹ ׁ‬
‫עוֹ ד יְ ַכ ֵּון ַה ָּכתוּב ְלנִ ְס ְּתרוֹ ת ה' ַ ל־ ּ ִפי דִּ ְב ֵרי ֱא ֶמת‪ִּ ,‬כי‬
‫ְ ּב ֶא ְמ ָצעוּת ַמ ֲ שֶׂ ה ַה ַּת ְח ּתוֹ נִ ים יִ ְתיַ ֲחד ּו ַ נְ ֵפי ַה ְּק ‪0‬ד ּ ׁ ָשה‪ְ ,‬ו ֵכ ן‬
‫ְל ֵה ֶפ ְך ְּבסוֹ ד ְונִ ְר ָ ּגן ַמ ְפ ִריד ַא ּלוּף‪ַ ,‬א ּלוּפוֹ ׁ ֶשל־עוֹ ָלם‪ ,‬ו ָּבא‬
‫ְל ָה ִעיר ָּכאן ַ ל־ ַהדָּ ָבר ַה ָּבא ִמ ּ ַמ ֲ שֶׂ ה ָא ָדם‪ְ ,‬והוּא אוֹ ְמרוֹ‬
‫ָמה ה' ֱאל ֶֹק ָ‬
‫יך ׁש ֵֹאל וְ גוֹ '‪ֵ ּ ,‬פרו ּׁש ְּב ִחינַ ת ַה ְּק ‪0‬ד ּ ׁ ָשה ַה ִּנ ְק ֵראת‬
‫ָמה ׁ ֶש ִהיא ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה‪ְּ ,‬כאוֹ ְמ ָרם ַּב ְ ּג ָמ ָרא ַ ּב ּ ָפסוּק ַו ֵּת ַת ַ ּצב‬
‫ֲאחוֹ תוֹ ְוגוֹ '‪ֶ ׁ ,‬ש ָּכל־ ַה ָּכתוּב ְמ ַד ֵּבר ַ ּב ּ ׁ ְש ִכינָ ה‪ְ ,‬וזֶ ה ְל ׁשוֹ נָ ם‪,‬‬
‫ַמה־דִּ ְכ ִתיב ְו ַ ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה ְוגוֹ '‪ֲ ,‬ה ֵרי ׁ ֶש ּ ִמ ֶּזה ַ ְצמוֹ‬
‫יחים ִּכי ָמה ִהיא ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה‪:‬‬
‫מוֹ ִכ ִ‬
‫ְ ּבאוֹ ָתם יָ ִמים‪ָ ,‬סבְ ל ּו יְ הו ֵּדי ְּת ֶל ְמ ֶסן ֵמ ֶה ְעדֵּ ר ִר ׁ ְשיוֹ ן ִלבְ נִ ַ ּית ֵ ּבית ְּכנֶ ֶסת ו ׁ ְּשכוּנַ ת ְמג ּו ִרים יְ הו ִּדית ָ ּב ִעיר‪,‬‬
‫וְ ִה ְתגּ וֹ ְרר ּו ִ ּב ׁ ְשכוּנָ ה נִ דַּ ַחת ו ָּמ ָטה ִל ּפֹל ְ ּב ַפ ֲא ֵתי ָה ִעיר‪ִ .‬מן־ ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִּג ְל ְּגל ּו ֶאת־ ַהדְּ בָ ִרים‪ ,‬ו ִּבזְ כוּתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי‬
‫ֶא ְפ ַריִ ם ָ ּב ָאה ַהיְ ׁש ּו ָ ה ִליהו ֵּדי ָה ִעיר‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ּתוֹ ׁ ֶשל ַה ֶּמ ֶל ְך ָח ְל ָתה‪ ,‬וְ ָהרוֹ ְפ ִאים ָא ְמר ּו נוֹ ָא ׁש‬
‫יה‪ְּ .‬כ ׁ ֶשנּוֹ ַדע ַהדָּ בָ ר ְל ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם‪ִ ,‬ה ִּגי ַ ְל ַא ְרמוֹ ן ַה ֶּמ ֶל ְך וּבְ ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם ָ ָלה ְ ּביָ דוֹ ְל ַר ּ ְפ ָא ּה‪ ,‬וְ ַה ֶּמ ֶל ְך‬
‫ְל ַח ֶ ּי ָ‬
‫ִ ּב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ּנ ּו ִלנְ קֹב ֶאת־שְׂ ָכרוֹ ‪ּ ִ .‬ב ֵּק ׁש ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ְל ַק ֵ ּבל ׁ ֶש ַטח ֲא ָד ָמה ְ ּבג ֶֹדל עוֹ ר ׁ ֶשל־ ֵ גֶ ל‪ ,‬וְ ַה ֶּמ ֶל ְך ִה ׁ ְש ָּת ָאה‬
‫ְלבַ ָּק ׁ ָשתוֹ ‪ .‬נָ ַטל ַר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם ֶאת עוֹ ר ָה ֵ גֶ ל‪ָ ּ ,‬פ ַרם אוֹ תוֹ ְלחוּט דַּ ק‪ ,‬וְ יָ ָצא ִל ְמדֹד ֶאת ַא ְד ַמת ָה ִעיר‪ ,‬וְ ָ ָלה‬
‫ְ ּבגוֹ ָרלוֹ ׁ ֶש ַטח ָ צוּם ו ְּר ַחב יָ ַדיִ ם‪ָ ָ ,‬ליו ָ ּבנָ ה ֵ ּבית ְּכנֶ ֶסת ו ְּק ִה ָּלה ְמפ ֶֹא ֶרת‪ ,‬וְ ַאף ַמ ְעיַ ן ַמיִ ם־ ַח ִ ּיים ּ ִפ ָּכה‬
‫ַ ּב ָּמקוֹ ם‪ַ .‬ר ִ ּבי ֶא ְפ ַריִ ם (ּכ ָּנה ַ ּב ּת ַֹאר ָ'ה ַרב ַה ָּגדוֹ ל' אוֹ ָ'ה ַרב' ְס ָתם‪ ,‬וְ ָהיָ ה נַ ֲ ָרץ ַ ל־ ָּכל־ ְ ּבנֵ י דּ וֹ רוֹ ‪ .‬הוּא ִה ְס ַּת ֵּלק‬
‫ְלבֵ ית עוֹ ָלמוֹ ִ ּב ׁ ְשנַ ת ר"ב‪ ,‬וְ ִקבְ רוֹ ָה ַפ ְך ְל ֵתל־ ַּת ְל ּ ִפ ּיוֹ ת וְ ַר ִ ּבים ִמ ׁ ְש ַּת ְּט ִחים ׁ ָשם וְ רוֹ ִאים יְ ׁשוּעוֹ ת ִ ּבזְ כוּתוֹ ‪.‬‬
‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬
‫בכ"ד במנחם־אב תקפ"ח‪ ,‬נפטר רבי אפרים זלמן‬
‫מרגליות מברוד בעל "בית אפרים"‪ ,‬שהיה מגדולי‬
‫גאוני דורו ומחברם של עשרות ספרים‪ ,‬ועם זאת זכה‬
‫גם לעושר מופלג ממסחר היהלומים‪ ,‬ותורה וגדולה‬
‫התאחדו על שולחנו‪ .‬משפחת אבותיו משפחת‬
‫מרגלית‪ ,‬היא אחת המשפחות העתיקות והחשובות‬
‫בישראל‪ ,‬והיא אחת משלוש המשפחות שעליהן‬
‫אמר הבעש"ט כי הן מיוחסות ללא שמץ פסול‪ .‬אך‬
‫נחלקו הדעות בזהות המשפחות עליהן העיד‪,‬‬
‫משפחות רפאפורט‪ ,‬הורוויץ‪ ,‬מרגליות‪ ,‬שפירא ועוד‪.‬‬
‫בכ"ה במנחם־אב תרט"ו‪ ,‬בוטלה גזירת‬
‫הקנטוניסטים שהחלה בשנת תקפ"ז‪ ,‬ובמהלכה‬
‫גויסו ילדים יהודיים צעירים בכפייה לצבא הרוסי‪,‬‬
‫שם שירתו במשך ‪ 31‬שנה מגיל ‪ 12‬עד גיל ‪ ,43‬ואף‬
‫הוכרחו להמיר את דתם‪ .‬השם נגזר כתוצאה מהמלה‬
‫קנטון שמשמעותה מחוז‪ ,‬לאחר שעל כל מחוז‬
‫הוטלה מכסה של מגויסים שנלקחו בעל־כורחם‬
‫לצבא‪ .‬היתה זו גזירה קשה מאוד על יהדות רוסיה‪,‬‬
‫ואף גרמה לשחיתות מוסרית מצד פרנסים וראשי‬
‫קהילה‪ ,‬שחטפו ילדים עניים כדי לפטור את עצמם‬
‫מחובת הגיוס‪ ,‬ותעל שוועתם אל האלוקים‪ .‬כ־‪70‬‬
‫אלף חיילים יהודים שירתו בצבא הרוסי בימיו של‬
‫הצאר ניקולאי‪ ,‬ומתוכם כ־‪ 50‬אלף מתחת לגיל ‪.18‬‬
‫לאחר שחרורם‪ ,‬זכו החיילים לתנאים משופרים‬
‫והותר להם להתגורר מחוץ לתחום המושב‪ ,‬אולם‬
‫הם נותרו לרוב ערירים ושבורי־לב‪ ,‬וגדולי ישראל‬
‫התאמצו לקרבם ולהפיח בהם רוח ונשמה יהודית‪.‬‬
‫בכ"ז במנחם־אב ת"ח‪ ,‬נפטר רבי יהושע העשיל חריף‬
‫מלבוב‪ ,‬שהתפרסם בספרו "מגיני שלמה" בו הגן על‬
‫רש"י מקושיות בעלי התוספות‪ .‬נכדו כתב בהקדמת‬
‫הספר‪ ,‬כי רש"י התגלה לזקנו בחלומו והודה לו‪.‬‬
‫?‬
‫'‬
‫ָה ַר ִּבי ַר ִ ּבי זוּ ׁ ָשא ֵמ ֲאנִ ּפוֹ ִלי‪ָ ,‬היָ ה ְמ ַר ּ ֵפא חוֹ ִלים ְּבכ ַֹח ַה ְּמזוּזָ ה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה‪ַ ּ .‬פ ַ ם ָר ָצה ְל ִה ָּכנֵ ס ְלבַ יִ ת ֶא ָחד‪ ,‬א ּו ָלם‬
‫יח ֶאת יָ דוֹ ַ ל ַה ְּמז ּוזָ ה ְו ָר ָצה ְלנַ ּ ׁ ֵשק אוֹ ָת ּה‪ָ ,‬ח ׁש ִמ ָּיד ִּכי ָא ָדם חוֹ ֶלה לֹא ָ ֵלינ ּו‪ ,‬מוּ ָטל ַ ּב ַ ּביִ ת‪ִ .‬מ ָּיד ֵה ִסיר ֶא ת‬
‫ְּכ ׁ ֶש ִה ִּנ ַ‬
‫"מז ּוזָ ה‪ְ ,‬מזוּזָ ה! ֲאנִ י אוֹ ֵמר ָל ְך ׁ ֶש ֶּי ׁש ִלי ְטרוּנְ יָ ה ְו ַט ֲ נָ ה ְּכ ַל ּ ַפיִ ְך‪ֲ .‬ה ֵרי ֶה ֱ ִמיד ּו אוֹ ָת ְך ַ ל‬
‫יָ דוֹ ֵמ ַה ְּמז ּוזָ ה וְ ָק ָרא ְ ּבקוֹ ל‪ְ :‬‬
‫אשי‬
‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת ׁ ֶשל ַה ּ ׁ ֵשם ַה ָּקדוֹ ׁש ׁ ַש־דַּ ־י ׁ ֶש ָּכתוּב ָ ַליִ ְך‪ ,‬הוּא ָר ׁ ֵ‬
‫ְמזוּזַ ת ַהדֶּ ֶלת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ָּתגֵ ִּני ַ ל ַה ַ ּביִ ת‪ַ ,‬ו ֲה ֵרי ָר ׁ ֵ‬
‫ַה ֵּתבוֹ ת ׁשוֹ ֵמר דַּ ְלתוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪ְ ,‬ו ִאם־ ֵּכן ֵא ְ‬
‫יך נָ ַת ְּת ְר ׁש ּות ׁ ֶש ִּת ָּכנֵ ס ַמ ֲח ָלה ֶאל־ ַה ַּביִ ת"? ְל ַא ַחר ׁ ֶש ִּס ֵּים לוֹ ַמר דְּ בָ ִר ים‬
‫ְ‬
‫"א ְמנָ ם יֶ ׁש ִלי ְּכ ַל ּ ַפיִ ך ְטרוּנְ יָ ה‪ ,‬אוּ ָלם ָמה ֶא ֱ שֶׂ ה וַ ֲאנִ י ַח ָּיב‬
‫ֵא ּלוּ‪ָ ׁ ,‬ש ַתק ָה ַר ִּבי ַר ִּבי ז ּו ׁ ָשא זְ ַמן־ ָמה‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן ָא ַמר‪ָ :‬‬
‫יחי ְל ׁשוּם ַמ ֲח ָלה ְל ִה ָּכנֵ ס‬
‫ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּיס ִע ָּמ ְך‪ֲ ,‬אבָ ל ַמ ְתנֶ ה ֲאנִ י ִע ּ ָמ ְך ְּתנַ אי ׁ ֶש ֵמ ַה ּיוֹ ם ָו ָה ְל ָאה ִּת ׁ ְש ְמ ִרי ַ ל־ ַה ַ ּביִ ת וְ לֹא ַּת ִּנ ִ‬
‫יאת ָּכל־ ַהנּוֹ ְכ ִחים ָה ַל ְך ַהחוֹ ֶלה‬
‫ימה‪ ,‬וְ ִל ְפ ִל ַ‬
‫ִּב ְפנִ ים"‪ַּ .‬כ ֲא ׁ ֶשר ִס ֵּים ֶאת־דְּ בָ ָריו נִ ּ ׁ ֵשק ַר ִּבי זוּ ׁ ָשא ֶאת־ ַה ְּמז ּוזָ ה וְ נִ ְכנַ ס ּ ְפנִ ָ‬
‫ישא' ֵמרוּזִ 'ין‪ָ ,‬א ַמר‪ֶ ׁ ,‬ש ְּסג( ָּלה טוֹ בָ ה‬
‫ְו ִה ְב ִריא ִּב ְמ ִהירוּת וּבְ ֶד ֶר ְך נֵ ס‪ַ .‬ר ִ ּבי ַא ְב ָר ָהם יַ ֲ קֹב ִמ ַּסדִּ יג ּו ָרא‪ּ ְ ,‬בנוֹ ׁ ֶשל ַה' ָּס ָבא ַקדִּ ׁ ָ‬
‫ִהיא ְל ַס ּ ֵפר ִס ּפוּר זֶ ה ֵא ֶצל ָּכל־חוֹ ֶלה‪ְ ,‬ו ַה ְּסג( ָּלה ִהיא ׁ ֶש ַהחוֹ ֶלה ְ ּב ַ ְצמוֹ יְ ַס ּ ֵפר ֶאת ַה ִּס ּפוּר ְל ִמי ׁ ֶש ָ ּבא ְלבַ ְּקרוֹ וְ יַ בְ ִריא‬
‫ִ ּבזְ כ ּות ַהצַּ דִּ ִ‬
‫יס ּ ְפ ֶר ָּנה ְּב ַ ְצמוֹ ‪.‬‬
‫יקים‪ְ ,‬ו ִאם ַהחוֹ ֶלה לֹא ַמ ִּכיר ֶאת ַה ִּס ּפוּר‪ֲ ,‬אזַ י ַה ְמבַ ֵּקר יְ ַס ּ ֵפר לוֹ זֹאת וְ יַ ֲחזֹר וִ ַ‬
‫שה נָ ָתן"‪ִ ,‬ה ִ ּגי ָ ה ּ ַפ ַ ם ִא ּ ׁ ָשה ַא ַחת ׁ ֶש ָח ְל ָתה ְּב ַמ ֲח ָלה ָק ׁ ָשה וְ ָהרוֹ ְפ ִאים‬
‫מֶ‪3‬‬
‫מֶ‪3‬‬
‫שה נָ ָתן יוּ נְ ְ ּג ַריְ ז ַּב ַ ל ּ‬
‫"תוֹ ַרת ֹ‬
‫ֶאל ַר ִּבי ֹ‬
‫יה הוֹ ן ַרב ְלרוֹ ְפ ִא ים‬
‫נִ ְ ּלא ּו ִל ְמצֹא ָל ּה ְּתר ּו ָפה‪ִ .‬היא ָהיְ ָתה ִמ ִּמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ֲ ׁ ִש ָירה ְמאֹד‪ ,‬וּבְ נֵ י ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ָּת ּה ׁ ִש ְ ּלמ ּו ָ ֶל ָ‬
‫יהם ַ ד ׁ ֶש ָא ְמר ּו ָל ּה נוֹ ָא ׁש‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ֵהבִ יא ּו ֶאת ָה ִא ּ ׁ ָשה ַהחוֹ ָלנִ ית ֶאל־ ָה ַרב‪ִ ,‬צוָּ ה‬
‫ׁשוֹ נִ ים‪ ,‬א ּו ָלם ּ(כ ָּלם ֶה ֱ ל ּו ֶח ֶרס ִּב ֵיד ֶ‬
‫יה‪ִּ ,‬ב ֵּק ׁש ִמ ֶּמ ָּנה ְל ַה ְק ּ ִפיד ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ְּב ָכל־ ּ ַפ ַ ם‬
‫יס ָת ּה‪ְ ,‬ו ַא ַחר ׁ ֶש ִה ְת ּ ַפ ֵ ּלל ָ ֶל ָ‬
‫יה ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ִ ּב ְכנִ ָ‬
‫ָ ֶל ָ‬
‫יכה יָ ִמים וְ ׁ ָשנִ ים‪.‬‬
‫יאה ְּב ֶד ֶר ְך נֵ ס ְו ֶה ֱא ִר ָ‬
‫ׁ ֶש ִהיא נִ ְכנֶ ֶסת ֶאל־ ַה ַ ּביִ ת וְ יוֹ ֵצאת ִמ ֶּמנּ וּ‪ ,‬וּבִ זְ כוּ ת זֶ ה ִהבְ ִר ָ‬
‫יהם‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר‬
‫אצים ָה ְר ׁ ָש ִעים יִ ַּמח ׁ ְש ָמם ְּכ ֵדי ְלהוֹ ִציא ְּבכ ַֹח ֶאת ַה ְּיהו ִּדים ִמ ָ ּב ֵּת ֶ‬
‫ִ ּב ׁ ְשנוֹ ת ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי( ּ ָמה‪ִ ,‬ה ִ ּגיע ּו ַה ָּנ ִ‬
‫יח‬
‫עש‪ָ ,‬רץ ָה ַר ִ ּבי ֶאל ֵּבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ׁ ֶש ַ ּב ֲח ֵצרוֹ ‪ַ ָ ,‬מד ְליַ ד ַה ְּמזוּזָ ה ְו ִה ִ ּנ ַ‬
‫ִה ִ ּגיע ּו ְלבֵ יתוֹ ׁ ֶשל ָה ַא ְדמוֹ "ר ַר ִ ּבי יוֹ ֵסף ּ ַפ ֶ ּנט ִמדֶּ ׁ‬
‫אצי ָה ָר ׁ ָשע‪ ,‬נִ ַ ּג ׁש ֵא ָליו וְ ֵה ֵחל‬
‫יה‪ ,‬וְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ַּכ ּ ָמה ְרגָ ִעים ְּכ ׁ ֶשדְּ ָמעוֹ ת יוֹ ְרדוֹ ת ֵמ ֵ ינָ יו‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ָר ָאה ּו ַה ָּק ִצין ַה ָ ּנ ִ‬
‫יָ דוֹ ָ ֶל ָ‬
‫יטב‪ִּ ,‬כי לֹא ִּת ְר ֶאה אוֹ ָת ּה עוֹ ד יוֹ ֵתר ַּב ַח ִּיים"‪ֵ .‬מ רֹב‬
‫"כ ַדאי ְל ָך ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמזוּזָ ה ׁ ֶש ְּל ָך ֵה ֵ‬
‫ִל ְצחֹק ְ ּבקוֹ ל וְ ָא ַמר לוֹ ‪ְּ :‬‬
‫דְּ בֵ ק ּותוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִּבי ַּב ְּמז ּוזָ ה‪ִ ,‬ה ְת ַמ ֵּלא ְּבעֹז וּ ִב ָּטחוֹ ן וְ ָ נָ ה ָל ָר ׁ ָשע ְּב ִלי ּ ַפ ַחד‪" :‬עוֹ ד נִ ְר ֶאה ִמי ִמ ּ ׁ ְשנֵ ינ ּו יִ זְ ֶּכה ְל ִה ּ ׁ ָש ֵא ר‬
‫ַּב ַח ִּיים‪ֲ ,‬אנִ י אוֹ ַא ָּתה"! ַה ָּק ִצין ִה ְת ַמ ֵ ּלא ָ ָליו ֵח ָמה ְורֹגֶ ז ְו ִה ָּכה ּו ַמ ּכוֹ ת נֶ ֱא ָמנוֹ ת‪ ,‬או ָּלם ַה ָּק ָ ּב"ה ָהיָ ה ְּב ֶ זְ רוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי‬
‫ְוהוּא נִ צַּ ל ִמ ָּכל ַה ִּי ּסו ִּרים ׁ ֶש ָ ּבא ּו ָ ָליו‪ְ ,‬ו ַאף זָ ָכה ְל ִה ּ ׁ ָש ֵאר ַּב ַח ִּיים ַל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ָּסבַ ל ָק ׁשוֹ ת ְ ּב ַמ ֲחנוֹ ת ְּכ ִפ ָּיה ְו ִה ְת ַ ָּנה‬
‫אשית דָּ בָ ר ּ ָפנָ ה ִל ְראוֹ ת ַה ִאם ַה ְּמז ּוזָ ה‬
‫ְּבגוּ פוֹ ִענּ ּויִ ם ָק ׁ ִשים‪ְ .‬ל ַא ַחר ִס ּיוּ ם ַה ּ ִמ ְל ָח ָמה ָה ֲאר ּו ָרה‪ָ ׁ ,‬שב ָה ַר ִּבי ְל ִעירוֹ ‪ ,‬וְ ֵר ׁ ִ‬
‫ֲ ַדיִ ן עוֹ ֶמ ֶדת ְקבוּ ָ ה ַ ל ּ ֶפ ַתח ֵ ּבית ִמ ְד ָר ׁשוֹ ‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ַה ְּמז ּוזָ ה ְקבוּ ָ ה ִּב ְמקוֹ ָמ ּה‪ ,‬נְ ׁ ָש ָק ּה ְּב ַל ַהט וְ הוֹ ָדה ַל ָּק ָּב"ה‬
‫ַ ל נֵ ס ַה ַהצָּ ָלה ׁ ֶש ּלוֹ ׁ ֶש ָ ּז ַקף אוֹ ָת ּה ִלזְ כוּת ְק (ד ּ ׁ ַשת ַה ְּמז ּוזָ ה ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְמ ָרה ָ ָליו‪.‬‬
‫ׁ ַש ָּבת ַא ַחת‪ָ ׁ ,‬ש ָהה ָה ַא ְדמוֹ "ר ַה ָ ּז ֵקן ַר ִּבי ַא ְב ָר ָהם יַ ֲ קֹב ִמ ַּסדִּ יג ּו ָרא ָּב ִעיר ְסקוֹ ָלא‪ְ ,‬ו ַכ ֲא ׁ ֶשר נוֹ ַדע ְל ַא ַחד ַה ֲח ִס ִידים‬
‫ׁ ֶש ִה ְתגּ וֹ ֵרר ַ ל ֵאם ַהדֶּ ֶר ְך ַ ל נְ ִסי ָ תוֹ ׁ ֶשל ַהצַּ דִּ יק‪ִּ ,‬ב ֵּק ׁש ֵמ ַה ְמ ׁ ַש ְּמ ׁ ִשים ְל ִה ָּכנֵ ס ִעם ָה ַר ִּבי ְלבֵ יתוֹ ְּכ ֵדי ָלנוּ ַח ְמ ַ ט‬
‫יאת ָהעוֹ ְמ ִדים‬
‫יח ֶאת־יָ דוֹ ַ ל ַה ְּמזוּזָ ה ְּכ ֵדי ְלנַ ּ ׁ ְש ָק ּה‪ ,‬אוּ ָלם ִל ְפ ִל ַ‬
‫ִמ ֲ ַמל ַהדֶּ ֶר ְך‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ָ ַמד ָה ַר ִ ּבי ְּב ֶפ ַתח ַה ַּביִ ת‪ִ ,‬ה ִ ּנ ַ‬
‫ת־שחוֹ ק נִ ְר ָאה‬
‫ָמ ׁ ַש ְך יָ דוֹ ְל ָאחוֹ ר וְ לֹא נִ ּ ׁ ְש ָק ּה‪ ,‬וּבַ ׁ ְ‬
‫ַ ל ּ ָפנָ יו‪ִ .‬ה ְת ּ ַפ ְּלאוּ ַה ְמק ָֹרבִ ים ַ ל ָּכ ְך‪ַ ,‬א ְך ַ ּב ַ ל‬
‫ַה ַּביִ ת לֹא ָר ָצה ְל ַה ְס ִּביר ֶאת ָה ִענְ יָ ן‪ ,‬וְ ַרק ְל ַא ַחר‬
‫ׁ ֶש ָה ַר ִ ּבי יָ ָצא ִמ ֵּביתוֹ ָא ַמר‪ַ :‬‬
‫"ה ִּביט ּו ּו ְרא ּו ֵאיזוֹ‬
‫ְק (ד ּ ׁ ָשה יֵ ׁש ָל ַר ִּבי ְ ּב ֵ ינָ יו‪ .‬זְ ַמן ָק ָצר ִל ְפנֵ י ׁ ֶש ָה ַר ִ ּבי‬
‫יתי‬
‫יתי‪ ָ ,‬בַ ר ֵאיזֶ ה גּ וֹ י ׁ ִש ּכוֹ ר ְליַ ד ֵּב ִ‬
‫ִה ִ ּגי ַ ְלבֵ ִ‬
‫וְ ָת ַל ׁש ֶאת ַה ְּמזוּזָ ה ֵמ ַ ל ַה ּ ֶפ ַתח‪ .‬לֹא ִה ְס ּ ַפ ְק ִּתי‬
‫יכת נְ יָ ר‬
‫ְל ָה ִכין ְמז ּוזָ ה ְּכ ׁ ֵש ָרה וְ ָל ֵכן ִה ַּנ ְח ִּתי ֲח ִת ַ‬
‫ָ ֶבה ִ ּב ְמקוֹ ם ַה ְּמז ּוזָ ה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא יָ שִׂ ימוּ ֵלב‬
‫יש ִמ ָּיד ְּב ָכ ְך‬
‫ׁ ֶש ַה ְּמז ּוזָ ה ֲח ֵס ָרה‪ ,‬א ּו ָלם ָה ַר ִּבי ִה ְר ִ ּג ׁ‬
‫וְ לֹא נִ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ִ ּבגְ ַלל זֶ ה"‪.‬‬
‫יח יְ ׁ ִשיבַ ת ֶח ְברוֹ ן‪,‬‬
‫ַר ִ ּבי יְ ה ּו ָדה ֵליְ בּ ַח ְס ַמן‪ַ ,‬מ ׁ ְש ִ ּג ַ‬
‫יבה ִ ּב ְרחוֹ ב ַח ַ ּגי‬
‫יָ ָצא ּ ַפ ַ ם ִמ ִ ּבנְ יַ ן ַהיְ ׁ ִש ָ‬
‫ן־מה ָ ַצר וְ ָחזַ ר ַ ל‬
‫ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ּ ,‬ו ְל ַא ַחר זְ ַמ ָ‬
‫יח ֶאת‬
‫ִע ְּקבוֹ ָתיו‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱ ַמד ַ ל ִמ ְפ ַּתן ַהדֶּ ֶלת‪ִ ,‬ה ִּנ ַ‬
‫ֶא ְצ ְ ּבעוֹ ָתיו ַ ל ַה ְּמזוּזָ ה וְ ׁשוּב יָ ָצא ְל ַד ְר ּכוֹ ‪.‬‬
‫יח ֶאת יָ ָדיו ַ ל‬
‫יח ׁ ָש ַכח ְל ַה ִ ּנ ַ‬
‫ִה ְת ָּב ֵרר‪ִּ ,‬כי ַה ַּמ ׁ ְש ִ ּג ַ‬
‫יבה‪.‬‬
‫ַה ְּמזוּזָ ה ְ ּב ֵצאתוֹ וְ ָחזַ ר ִּב ׁ ְשבִ יל זֶ ה ַ ד ַהיְ ׁ ִש ָ‬
‫משה‬
‫ְּכח ֶֹד ׁש ִל ְפנֵ י ּ ְפ ִט ָירתוֹ ׁ ֶשל ָה ַא ְדמוֹ "ר ַר ִּבי ׁ ֶ‬
‫ָמ ְרדְּ ַכי ִמ ֶּל ּלוֹ ב‪ִ ,‬ה ִ ּגי ָ ה ֵא ָליו ִמ ׁ ְש ַל ַחת ַר ָ ּבנִ ים‬
‫ַמ ֲחזִ ֵירי ִ ּב ְת ׁשוּ ָבה וּבִ ְק ׁש ּו ִמ ֶּמנּ ּו ַל ְח ּתֹם ַ ל ְמגִ ַּלת‬
‫ַהיְ סוֹ ד ַל ֲהנָ ַחת ֶא ֶבן ּ ִפ ָּנה ְלבֵ ית ִמ ְד ָר ׁש ָח ָד ׁש ׁ ֶש ִּי ָּבנֶ ה‪ִ .‬ק ְּב ָלם ָה ַר ִּבי ִ ּב ְמאוֹ ר ּ ָפנִ ים‪ ,‬וְ ִל ְפנֵ י ׁ ֶש ָח ַתם ַ ל ְמגִ ַּלת ַהיְ סוֹ ד‪,‬‬
‫ימתוֹ ‪ָ .‬היְ ָתה זוֹ ַהנְ ָהגָ ה טוֹ ָבה ׁ ֶש ּלוֹ ‪ְ ,‬לנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה‬
‫ָקם ִמ ְּמקוֹ מוֹ וְ נִ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה וְ ַרק ָאז נִ ַ ּג ׁש ַל ְח ּתֹם ֶאת ֲח ִת ָ‬
‫ִל ְפנֵ י ֲ שִׂ ַּית דְּ ַבר ִמ ְצ ָוה‪.‬‬
‫"כ ַתב סוֹ ֵפר" ָ בַ ר ּ ַפ ַ ם ַ ּבדֶּ ֶלת ְּב ִלי ְלנַ ּ ׁ ֵשק ֶאת ַה ְּמזוּזָ ה‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ּ ָשׂ ם ִלבּ וֹ ְל ָכ ְך ִה ְצ ַט ֵ ר ַ ד־ ְמאֹד‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ְת ַ ָּנה‬
‫ַה ְּ‬
‫ַ ל־ ָּכ ְך ַּכ ּ ָמה ַּת ֲ נִ ּיוֹ ת וְ ִסגּ ו ִּפים‪ִּ ,‬כי ָהיָ ה ְּב ַמ ֲ ָלה ּכֹה ְ ּגדוֹ ָלה ַ ד ׁ ֶש ַהדָּ בָ ר ָהיָ ה נֶ ְח ׁ ָשב לוֹ ְל ֵח ְטא‪.‬‬
‫עוֹ ד ִמ ַּי ְלד ּותוֹ ָהיָ ה נִ ָּכר ָה ַא ְדמוֹ "ר ִמ" ּתוֹ ְלדוֹ ת ַא ֲהרֹן" ִּב ְק (ד ּ ׁ ָשתוֹ ‪ּ ,‬ו ַמ ִּכ ָיריו ִס ּ ְפר ּו ִּכי ִמ ַּק ְטנוּ תוֹ לֹא ָהיָ ה עוֹ בֵ ר ְּב ׁשוּ ם‬
‫יה‪ ,‬וּ ְכבָ ר ָאז ָהיָ ה נִ ָּכר ָ ָליו ִּכי ִלגְ דוֹ לוֹ ת נוֹ ַצר‪.‬‬
‫דֶּ ֶלת ְּב ִלי ְלנַ ּ ׁ ֵשק ְּב ֶח ְרדַּ ת ק ֶֹד ׁש וּבְ יִ ְר ָאה ְטהוֹ ָרה ֶאת ַה ְּמז ּוזָ ה ׁ ֶש ָ ֶל ָ‬
‫‪,‬מ ְט ָ ם‬
‫ְוגֶ ֶפן ו ְּת ֵאנָ ה ְו ִר ּמוֹ ן‬
‫)ח‪ ,‬ח(‬
‫ֲחזַ "ל ָא ְמר ּו ׁ ֶש ָּכל ַה ּקוֹ ֵדם ְל ֶא ֶרץ קוֹ ֵדם ִל ְב ָר ָכה‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י‬
‫ׁ ֶש ַה ּ ָפסוּ ק ְמ ‪,‬ח ָּלק ִל ׁ ְשנַ יִ ם‪ְ ,‬ו ַה ַּזיִ ת קוֹ ֶד ֶמת ַל ּ ְשׂ ע ָֹרה‬
‫ַה ּקוֹ ֶד ֶמת ָל ֶא ֶרץ ַה ּ ׁ ְשנִ ָ ּיה ַּב ּ ָפסוּ ק‪ .‬וְ ֶר ֶמז ָלזֶ ה‬
‫ָּב ֶא ְתנַ ְח ָּתא ָּב ִר ּמוֹ ן ַה ְמ ַח ֶּל ֶקת ֶאת ַה ּ ָפסוּ ק‪ִּ ,‬כי ֲח ֵמ ׁ ֶשת‬
‫אשוֹ נִ ים ֵהם ִּגדּ ו ֵּלי ַק ְר ַקע‪ ,‬וְ ַה ֶ ּג ֶפן‪ְּ ,‬ת ֵאנָ ה וְ ִר ּמוֹ ן ֵהם‬
‫ָה ִר ׁ‬
‫ָה ֵ ץ‪ ,‬או ָּלם זַ יִ ת ו ְּד ַב ׁש ֵהם ַה ּ ֵפרוֹ ת ַ ְצ ָמם‪) .‬אמת ליעקב(‬
‫נָ ָח ׁש ׀ ָשׂ ָרף ְו ַ ְק ָרב‬
‫)ח‪ ,‬טו(‬
‫יֵ ׁש ּ ָפ ֵסק ַא ַחר ֵּת ַבת נָ ָח ׁש‪ ,‬וְ ָכאן ֶא ָחד ִמ ּ ׁ ִש ּ ׁ ָשה‬
‫יהם ּ ָפ ֵסק‪,‬‬
‫ְמקוֹ מוֹ ת ַּב ָּמסוֹ ָרה ׁ ֶשל ׁ ְשנֵ י ׁ ֵשמוֹ ת ׁ ֶש ֵ ּבינֵ ֶ‬
‫וְ ָה ֲא ֵח ִרים ֵהם‪ :‬נָ ָטף ׀ ו ׁ ְּש ֵ ‪%‬ח ֶלת‪ ,‬וְ ָחצוֹ ר ׀ ֲח ַד ָּתה‬
‫ִּביהוֹ ׁ ‪,‬ש ַ ‪ֲ ,‬א ָריוֹ ת ׀ ָ ּב ָקר ִּב ְמ ָל ִכים‪ ָ ,‬נָ ן ׀ יוֹ ָמם‬
‫יש ְעיָ ה‪ּ ,‬תוֹ ִרין ׀ ִדּ ְכ ִרין ְּב ֶ זְ ָרא‪ .‬וְ ַט ַ ם ָלזֶ ה‪ְּ ,‬כ ֵדי‬
‫ִ ּב ַׁ‬
‫ׁ ֶש ּל ֹא ְּת ָפ ֵר ׁש ׁ ֶש ַה ָּנ ָח ׁש הוּא ִמין שָׂ ָרף‪ֶ ,‬א ָּלא נִ ְפ ָר ִדים‬
‫ֵהם‪ :‬נָ ָח ׁש‪ ,‬שָׂ ָרף וְ ַ ְק ָרב‪ַ .‬ה ָּנ ָח ׁש ְמ ַר ֵּמז ְל ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫ׁ ֶש ִ ּנ ְק ֵראת ַה ַּת ִּנין ַה ָּגדוֹ ל‪ַ ,‬ה ּ ָשׂ ָרף ִהיא ָּגלוּת ָּב ֶבל‪ָ ,‬מ ַדי‬
‫ו ָּפ ָרס‪ְ ַ ,‬ק ָרב ִהיא יָ וָ ן ׁ ֶש ָרצ ּו ַל ֲ קֹר ֶאת ַה ּתוֹ ָרה‪,‬‬
‫וְ ִצ ָּמאוֹ ן ִהיא ַה ָּגלוּת ָה ֲא ‪,‬ר ָּכה וְ ַה ּ ָמ ָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ָהאוֹ יְ ִבים‬
‫ׁשוֹ ִתים ַ ּבצָּ ָמא ָממוֹ נָ ם וְ ָד ָמם ׁ ֶשל יִ שְׂ ָר ֵאל‪) .‬היכל הברכה(‬
‫ת־ה' ֱאלֹ ֶ ‪1‬ק ָ‬
‫יך‬
‫ם־ליִ ְר ָאה ֶא ‪%‬‬
‫ִּ ‪.‬כי ִא ְ‪-‬‬
‫)י‪ ,‬יב(‬
‫ְ ּב ַט ֲ ֵמי ַק ְד ָמא וְ ַאזְ ָלא‪ְ ,‬ל ַר ּ ֵמז ְל ִד ְב ֵרי ַה ִּמ ׁ ְשנָ ה ְ ּב ָאבוֹ ת‬
‫" ִאם יִ ְר ָאתוֹ קוֹ ֶד ֶמת ְל ָח ְכ ָמתוֹ ‪ָ -‬ח ְכ ָמתוֹ ִמ ְת ַק ֶ ּי ֶמת"‪,‬‬
‫יכה‬
‫וְ ָל ֵכן ַה ּ ְט ָ ִמים ְ ּב ַק ְד ָמא וְ ַאזְ ָלא ׁ ֶש ַה ִ ּי ְר ָאה ְצ ִר ָ‬
‫ִל ְהיוֹ ת קוֹ ֶד ֶמת ְל ַמ ֲ שָׂ יו ְו ָאז ִּת ְת ַק ֵ ּים ְ ּביָ דוֹ ‪) .‬פני יוסף(‬
‫‪,‬מ ְד ָ ּג ׁש‬
‫ַּב ּ ָפסוּ ק " ְו ָכל־ ַמ ְד ֵוי ִמ ְצ ַריִ ם ָה ָר ִעים ֲא ֶׁשר יָ ַד ְע ָּת ל ֹא‬
‫ימם ָּב ְך וּנְ ָתנָ ם ְּב ָכל־שׂ ֹנְ ֶא ָ‬
‫יך"‪ ,‬יֶ ְׁשנָ ן ׁ ְשנֵ י ׁ ֵשמוֹ ת‬
‫יְ שִׂ ָ‬
‫ימה וּ נְ ִתינָ ה‪ ,‬אוּ ָלם נִ ְבדָּ ִלים ֵהם ְ ּב ֵפר ּו ׁ ָשם‪,‬‬
‫נִ ְרדָּ ִפים שִׂ ָ‬
‫ימה ִהיא ֲא ִפ ּל ּו ְמ ַ ט ּונְ ִתינָ ה ִהיא נְ ִתינָ ה נִ ֶּכ ֶרת‬
‫ִּכי שִׂ ָ‬
‫יה ׁ ֶש ֶמן‬
‫וּבה‪ .‬וְ ֵכן ָמ ִצינ ּו ַּב ּ ָפסוּ ק "ל ֹא־יָ שִׂ ים ָ ֶל ָ‬
‫וַ ֲח ׁש ָ‬
‫יה ְלבֹנָ ה"‪ֶ ׁ ,‬שדָּ ְר ׁש ּו ֲחזַ "ל ׁ ֶש ַה ּ ׁ ֶש ֶמן ּפוֹ ֵסל‬
‫וְ ל ֹא־יִ ֵּתן ָ ֶל ָ‬
‫ימה ‪-‬‬
‫ֶאת־ ַה ִּמנְ ָחה ֲא ִפ ּל ּו ְּב ַמ ּ ׁ ֶשה ּו ְו ָל ֵכן נֶ ֱא ַמר שִׂ ָ‬
‫ָּכל־דְּ ה ּו‪ּ ,‬ו ְלבוֹ נָ ה ּפוֹ ֶס ֶלת דַּ ְו ָקא ְ ּב ַכ ַּזיִ ת‪ ,‬ל ֹא־יִ ֵּתן ‪ ַ -‬ד‬
‫ׁ ֶש ֵ ּי ׁש נְ ִתינָ ה‪ ַ .‬ל־ ּ ִפי יְ סוֹ ד זֶ ה ְמ ָב ֵאר ַה ְ ּנ ִצי"ב‬
‫ִמ ּווֹ לוֹ זִ 'ין‪ְ ,‬ו ֵכן ֵּב ֲאר ּו ָה" ִא ְמ ֵרי ֱא ֶמת"‪ַ ,‬ה ַּמ ֲה ִרי"ל‬
‫דִּ ְיס ִקין וְ עוֹ ד‪ֶ ,‬את ְל ׁשוֹ ן ַה ּ ָפסוּק ָּכאן‪" :‬וְ ָכל־ ַמ ְד ֵוי‬
‫ימם ָּב ְך" ‪ֲ -‬א ִפ ּל ּו ַמ ָּכה ְק ַט ָ ּנה‬
‫ִמ ְצ ַריִ ם ָה ָר ִעים ל ֹא יְ שִׂ ָ‬
‫ל ֹא יָ שִׂ ים ְּב ָך‪" ,‬וּ נְ ָתנָ ם ְּב ָכל־שׂ ֹנְ ֶא ָ‬
‫יך" ‪ָ -‬ל ֶהם יִ ֵּתן ַמ ּכוֹ ת‬
‫וּב ׁ ִשעוּר ָמ ֵלא‪ ...‬וְ הוֹ ִסיפ ּו ְל ָפ ֵר ׁש‬
‫וּבה' ְ‬
‫ִ ּבנְ ִתינָ ה ֲ'ח ׁש ָ‬
‫ַ ל־יְ ֵדי ָּכ ְך ֶאת ַה ּ ָפסוּק‪ַ " :‬ה ְר ֵאנ ּו ה' ַח ְסדֶּ ָך" וְ לֹא ַרק‬
‫זֶ ה‪ֶ ,‬א ָ ּלא ַּגם "וְ יֶ ׁ ְש ֲ ָך ִּת ֶּתן־ ָלנ ּו" יְ ׁש ּו ָ ה ׁ ֶשל־ ַמ ָּמ ׁש‪.‬‬
‫ְמ ‪,‬מ ָּלח‬
‫יר ַהגֶ ר ִמוִּ יזְ 'נִ יץ ַ ּב ַ ל " ִא ְמ ֵרי ַח ִ ּיים"‪ ,‬נִ ְפ ַּג ׁש‬
‫ַר ִּבי ַח ִ ּיים ֵמ ִא ִ‬
‫ּ ַפ ַ ם ִעם ַר ִ ּבי יִ שְׂ ָר ֵאל ַא ְל ֶּתר ִמגּ וּר‪ּ ַ ,‬ב ַ ל " ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל"‪.‬‬
‫ּ ָפנָ ה ָה ַר ִ ּבי ִמוִּ יזְ 'נִ יץ ְל ֵר ֵ ה ּו וְ ָא ַמר לוֹ ‪ָ " :‬ה ַר ִּבי ִמגּ וּר‪,‬‬
‫אוֹ ֵהב ֲאנִ י ֶא ְת ֶכם ַא ֲה ָבה יְ ֵת ָרה‪ְ ,‬ויֶ ׁש ִלי ַ ל־ ָּכ ְך ְר ָאיָ ה‬
‫ִמ ּ ָפסוּ ק ְמפ ָֹר ׁש ִמן־ ַה ּתוֹ ָרה‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי נֶ ֱא ַמר ְּב ָפ ָר ׁ ַשת ֵ ֶקב‬
‫'וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵּגר'‪ .‬וְ יֵ ׁש ָּכאן ָל ׁשוֹ ן נוֹ ֵפל ַ ל־ ָל ׁשוֹ ן‪,‬‬
‫ַה ֶּגר‪ָ ,‬ה ַר ִּבי ִמגּ וּר ) ַה ּ ׁ ֵשם 'גּ וּר' נֶ ְה ֶּגה ְּכמוֹ ' ֶּגר'(‪...‬‬
‫ִח ֵ ּי ְך ַה" ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל" וְ ֵה ׁ ִשיב ַ ל־ ֲא ָתר‪" :‬וְ ַאף ֲאנִ י אוֹ ֵהב‬
‫ֶא ְת ֶכם ַּכ ַּמיִ ם ַה ּ ָפנִ ים ַל ּ ָפנִ ים‪ ,‬וְ ַאף ִלי יֵ ׁש ְר ָאיָ ה ֵמאוֹ תוֹ‬
‫ּ ָפסוּק‪' .‬וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת־ ַה ֵ ּגר'‪ַ ,‬אל ִּת ְּק ֵרי ַה ֵ ּגר ִמ ְּל ַרע ֶא ָּלא‬
‫ַהגֶ ר ִמ ְּל ֵ יל‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ׁ ֶשל ַמר"‪...‬‬
‫ָּכ ְך ָהיָ ה ַהצַּ דִּ יק ַר ִ ּבי ֵליְ בּ שָׂ ֶרה'ס ְמ ָפ ֵר ׁש ֶאת־ ַה ּ ָפסוּק‪ְ " :‬ו ָרם ְל ָב ֶב ָך ְו ָׁש ַכ ְח ָּת ֶאת־ה' ֱאל ֹ ֶק ָ‬
‫יך"‪ַּ :‬כ ֲא ֶׁשר ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ְׁשרוּ יִ ים ַ ּב ֲ ִׁשירוּ ת וּ ְב ַר ְחבוּ ת‪ְ ,‬ול ֹא ָח ֵסר ָל ֶהם‬
‫ְ‬
‫יחים וּ ְמצוּ יִ ים ֵא ֶצל ַה ָ ּקדוֹ ׁש־ ָ ּברוּ ך־הוּ א‪...‬‬
‫יעים ְלעֹ ֶש‪9‬ר רוּ ָחנִ י‪ֲ ,‬אזַ י ֵהם נַ ֲ שִׂ ים ְׁש ִכ ִ‬
‫ְמאוּ ָמה‪ְ ,‬ו ַ ל־יְ ֵדי זֶ ה ָרם ְל ָב ָבם ְו ֵהם נִ ְמ ָצ ִאים ְ ּב ִה ְתרוֹ ְממוּ ת ָהרוּ ַח וּ ַמ ִ ּג ִ‬
‫בס"ד‬
‫ִמּדֹות ֲוַהלִ יכֹות ּבִ ְר ִאי ַה ָּפ ָר ָׁשה‬
‫ּ ָפ ָר ַׁשת‬
‫ֵע ֶקב‬
‫נ ֵֹוׂשא ַה ָּשׁב ַּוע‪ּ :‬בִ ְרּכַ ת הַ ָּמזֹון‬
‫ְמ ֻׁש ָ ּבח‬
‫ַמ ֲא ַמר ּפְ ִת ָיחה‬
‫ֹלקיָך‬
‫ּתֹורה‪ּ ,‬כַ ּנֶ ֱא ַמר ּבְ ָפ ָר ָׁש ֵתנּו‪" :‬וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת־ה' ֱא ֶ‬
‫ן־ה ָ‬
‫ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִהּנָ ּה ִמ ְצוַ ת ֲע ֵׂשה ִמ ַ‬
‫ל־ה ָא ֶרץ ַהּטֹבָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַתן־לָ ְך"‪ֲ .‬חזַ "ל ִה ְפלִ יגּו ּבְ ִׁשבְ ָחּה ַּומ ֲעלָ ָתּה ֶׁשל ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‪ֵּ ,‬ומ ִא ָידְך ּבְ ח ֶֹמר‬
‫ַע ָ‬
‫ֶה ָעֹון ֶׁשל ִמי ֶׁש ֵאינֹו ְמבָ ֵרְך ַעל ְמזֹונֹו וְ הּוא ּכְ פּוי טֹובָ ה לַ ָּקּבָ "ה ַעל ַה ָּמזֹון ֶׁשּנָ ַתן לֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּד ְרׁשּו ֶאת‬
‫ּפֹורק עֹל ַמלְ כּות ָׁש ַמיִם‪ ,‬אֹוכֵ ל ּבְ ֹלא ְּת ִפּלָ ה ּובְ ֹלא ּבְ ָרכָ ה‪ַ ,‬ר ְח ָמנָ א‬
‫ן־ּת ְׁשּכַ ח" ‪ -‬זֶ ה ַה ֵ‬
‫"ה ָּשׁ ֶמר לְ ָך ֶּפ ִ‬
‫ַה ָּפסּוק ִ‬
‫"ׁשֹּלא ְיִתּגָ אּו ּבְ נֵ י ְיִׂש ָר ֵאל ּכַ ֲא ֶׁשר ַה ָּקּבָ "ה ַמ ְׁש ִּפ ַיע לָ ֶהם טֹובָ ה‪,‬‬
‫לִ ְּצלַ ן‪ .‬וְ כָ ְך ָּד ַרׁש ַה ְּס ַמ"ג ֶאת ַה ָּפסּוק ַהּזֶ ה‪ֶ ,‬‬
‫ּנֹותן לְ ָך ּכ ַֹח לַ ֲעׂשֹות‬
‫ֹאמרּו ֶׁש ֵהם ַע ְצ ָמם ִה ִּשׂיגּו ֶאת ַהּטֹובָ ה וְ ָה ֶרוַ ח ַהּגָ דֹול‪ֶ ,‬אּלָ א ְצ ִריכִ ים לִ זְ ּכֹר ֶׁשהּוא ַה ֵ‬
‫וְ י ְ‬
‫ל־הּטֹובֹות ֲא ֶׁשר ּגָ ַמל ִע ָּמנּו"‪.‬‬
‫ָחיִל‪ּ ,‬ולְ הֹודֹות לֹו ַעל ַה ָּמזֹון‪ ,‬לְ בָ ֵרְך ּבְ כַ ּוָנָ ה‪ּ ,‬בְ ֵא ָימה ּובְ ְיִר ָאה ּכָ ָראּוי‪ַ ,‬על־ּכָ ַ‬
‫יׁש־חי" ּכֵ ַיצד ָצ ִריְך ָה ָא ָדם לְ בָ ֵרְך ֶאת ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‪ּ" :‬כְ ֶׁשהּוא ְמבָ ֵרְך‪ָ ,‬אסּור לַ ֲעסֹק ֲא ִפּלּו‬
‫ן־א ַ‬
‫וְ כָ ַתב ַה"ּבֶ ִ‬
‫ּיֹוצא ּבָ זֶ ה‪ּ ,‬כִ י ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‬
‫ל־ּפנָ יו ּבִ ימֹות ַה ַּקיִץ וְ כַ ֵ‬
‫ּבְ ַת ְׁש ִמיׁש ַקל‪ּ ,‬כְ גֹון לְ נַ ּגֵ ב ָיָדיו ּולְ ָהנִ יף ְמנִ ָיפה ּבְ ָיָדיו ַע ָ‬
‫ְּות ִפּלַ ת ָה ֲע ִמ ָידה ִּדינָ ם ָׁשוֶ ה ּבְ ִענְ יָנִ ים ֵאּלּו וְ ֵאין ֶה ְפ ֵרׁש ּבֵ ינֵ ֶיהם‪ּ ,‬כִ י ִאם ּבַ ָּדבָ ר ַהּזֶ ה ֶׁש ַה ְּת ִפּלָ ה ְמ ֻע ָּמד‬
‫אֹותּה‬
‫ֹונֹותינּו ָה ַרּבִ ים‪ַ ,‬רּבִ ים ֵמ ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ְמזַ לְ זְ לִ ים ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון לְ בָ ֵרְך ָ‬
‫ּובִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ְמיֻ ָּשׁב‪ּ .‬ובַ ֲע ֵ‬
‫קֹורץ ּבִ ְׂש ָפ ָתיו‪ ,‬מֹולֵ ל‬
‫רֹומז ּבְ ֵעינָ יו‪ֵ ,‬‬
‫עֹוסק ּבְ ֵאיזֶ ה ֵע ֶסק ּבְ ֵעת ַהּבְ ָרכָ ה אֹו ֶׁש ֵ‬
‫ּבִ ְמ ִהירּות ַרּבָ ה ְמאֹד‪ ,‬וְ יֵׁש ֶׁש ֵ‬
‫ּכֹותב‪ֶׁ ,‬שּכַ ֲא ֶׁשר ָה ָא ָדם ְמבָ ֵרְך ּבְ ָרכָ ה‬
‫ּיֹוצא ּבָ זֶ ה‪ ,‬וְ ָצ ִריְך לְ הֹוכִ ָיחם ַעל־ּכָ ְך"‪ָ .‬ה ֲא ִריזַ "ל ֵ‬
‫עֹותיו‪ּ ,‬כַ ֵ‬
‫ּבְ ֶא ְצּבְ ָ‬
‫ּבִ ְׁשלֵ מּות‪ּ ,‬בְ כַ ּוָנָ ה ִּומּתֹוְך ַה ִּסּדּור ִמּלָ ה ּבְ ִמּלָ ה‪ֲ ,‬אזַ י נִ בְ ָרא ַמלְ ָאְך ָׁשלֵ ם‪ִ ,‬עם ּגּוף‪ַ ,‬יָדיִם ַרגְ לַ יִם וְ רֹאׁש‪ֲ .‬אבָ ל‬
‫ִאם ִהיא ָח ֵסר ּבַ ּבְ ָרכָ ה‪ֲ ,‬אזַ י נִ בְ ָרא ַחס־וְ ָׁשלֹום ַמלְ ָאְך ֲח ַסר יָד אֹו ֶרגֶ ל‪ .‬וְ ִאם ַהּבְ ָרכָ ה ּבְ לִ י ּכַ ּוָנָ ה ּבִ כְ לָ ל‪ ,‬זֶ ה‬
‫הֹועיל לֹו וְ הּוא ֹלא ֵמגֵ ן ָעלָ יו‪.‬‬
‫ּבֹורא ּבְ כָ ְך ַמלְ ָאְך ֶׁשֹּלא יָכֹול לְ ִ‬
‫יֹותר‪ֶׁ ,‬ש ֵ‬
‫רּוע ּבְ ֵ‬
‫ַהּגָ ַ‬
‫נֹוהג לְ ַהכְ נִ יס לְ ַרּבֹו‬
‫סֹופר‪ָ ,‬היָה ְמ ַׁש ֵּמׁש ֶא ָחד ֶׁש ָהיָה ִאיׁש ָּפׁשּוט‪ִּ ,‬ומ ֵּדי ּב ֶֹקר לְ ַא ַחר ַה ְּת ִפּלָ ה‪ָ ,‬היָה ֵ‬
‫לַ ֲח ַת"ם ֵ‬
‫ּמּודיו ָה ַרּבִ ים ּבְ ֶמ ֶׁשְך ְׁשעֹות ַהּיֹום‬
‫ּכֹוס ַח ִּמין ִעם ְמ ַעט ְמזֹונֹות‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁש ְּיִסעֹד ֶאת־לִ ּבֹו ּבְ ֶט ֶרם ְיִפנֶ ה לְ לִ ָ‬
‫ּכֻ ּלֹו‪ַּ .‬פ ַעם‪ָ ,‬ח ַׁשק ַה ְמ ַׁש ֵּמׁש לֶ ֱאכֹל ֶאת ָהעּוגָ ה ַה ְּט ִע ָימה ֶׁש ָה ָיְתה ְמצ ֶֹר ֶפת לְ כֹוס ַה ַח ִּמין‪ ,‬וְ ָא ַמר לְ ַע ְצמֹו‪:‬‬
‫"ה ֵרי ַרּבֵ נּו הּוא ּכֹה ָקדֹוׁש וְ ָטהֹור‪ַ ,‬עד ֶׁשהּוא ָּפרּוׁש וְ ָרחֹוק ִמּכָ ל ַהבְ לֵ י ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה‪ִ ,‬אם ּכֵ ן הּוא ֲה ֵרי ֹלא‬
‫ֲ‬
‫יִזְ ּכֹר ִאם ָאכַ ל ֶאת ָהעּוגָ ה אֹו ֹלא"‪ .‬לָ כֵ ן ִה ְר ָׁשה לְ ַע ְצמֹו לֶ ֱאכֹל ֶאת ָהעּוגָ ה‪ ,‬וְ ָא ַמר לְ ַע ְצמֹו ֶׁש ִאם ָה ַרב‬
‫ן־מה‪ְׁ ,‬ש ָאלֹו ַה ֲח ַת"ם‬
‫אֹותּה ִמּבְ לִ י ֶׁש ִה ְרּגִ יׁש‪ .‬לְ ַא ַחר זְ ַמ ָ‬
‫ֹאמר לֹו ֶׁשהּוא ּכְ בָ ר ָאכַ ל ָ‬
‫ְיִׁש ַאל אֹותֹו ֵהיכָ ן ִהיא‪ ,‬י ַ‬
‫הֹותיר‬
‫רּורים ֶׁש ִ‬
‫"היכָ ן ָהעּוגָ ה ֶׁש ְּמצ ֶֹר ֶפת ָּת ִמיד ֶאל ּכֹוס ַה ַח ִּמין"? ִה ְצּבִ ַיע ַה ְמ ַׁש ֵּמׁש ַעל ּכַ ָּמה ֵּפ ִ‬
‫סֹופר‪ֵ :‬‬
‫ֵ‬
‫"אם‬
‫סֹופר וְ ָא ַמר לֹו‪ִ :‬‬
‫"אדֹונִ י ָה ַרב‪ּ ,‬כְ בָ ר ָאכַ לְ ָּת ֶאת ָהעּוגָ ה"! ִהּבִ יט ָעלָ יו ַה ֲח ַת"ם ֵ‬
‫לְ יַד ַהּכֹוס‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ֲ :‬‬
‫צֹודק ֶׁש ֲאנִ י ּבֶ ֱא ֶמת ֹלא זֹוכֵ ר‪ֲ ,‬אבָ ל ִאם ּבֵ ַרכְ ִּתי אֹו ֹלא ּבֵ ַרכְ ִּתי‪ֶ ,‬את זֶ ה ֲאנִ י‬
‫ָאכַ לְ ִּתי אֹו ֹלא ָאכַ לְ ִּתי‪ַ ,‬א ָּתה ֵ‬
‫זֹוכֵ ר ָּת ִמיד‪ .‬וְ ַעכְ ָׁשו ֲאנִ י ֹלא זֹוכֵ ר‪ ,‬וְ ִאם ֲאנִ י ֹלא זֹוכֵ ר‪ִ ,‬ס ָּמן הּוא ֶׁשֹּלא ּבֵ ַרכְ ִּתי ּכְ לָ ל"!‬
‫ּומֹופת‪ּ ,‬כֵ ַיצד ָאנּו ְצ ִריכִ ים לָ גֶ ֶׁשת ֶאל ַהּבְ ָרכֹות ֶׁש ָאנּו‬
‫ִסּפּור נִ ְפלָ א זֶ ה ָצ ִריְך לְ ַׁש ֵּמׁש ּבִ ְׁשבִ ילֵ נּו לְ ֻדגְ ָמה ֵ‬
‫ן־מה‪ ,‬וְ ַא ֲח ֵרי ָׁש ָעה לְ ָמ ָׁשל ְיִׁש ֲאלּו‬
‫ׂשֹוח ַח ִעם ָחבֵ ר ֶׁשּלָ נּו ּבְ ֶמ ֶׁשְך זְ ַמ ָ‬
‫אֹומ ִרים לִ ְפנֵ י ַה ָּקּבָ "ה‪ִ .‬אם נַ ֲעמֹד ּונְ ֵ‬
‫ְ‬
‫אֹותנּו ִאם ָאנּו זֹוכְ ִרים ִאם ִּדּבַ ְרנּו ִעם ְּפלֹונִ י אֹו ֹלא‪ַ ,‬ה ִאם נִ זְ ּכֹר אֹו ֹלא? ּבְ וַ ַּדאי ֶׁשּכֵ ן! ּכִ י ַה ָּדבָ ר ֹלא ָהיָה‬
‫ָ‬
‫לִ ְפנֵ י זְ ַמן ַרב‪ ,‬וְ גַ ם ֹלא ָיִּתכֵ ן ֶׁש ִּדּבַ ְרנּו ִעם ִמ ֶיׁשהּו ּבְ לִ י לָ ִׁשים לֵ ב לְ כָ ְך‪ּ .‬כָ ְך ָצ ִריְך לִ ְהיֹות ּגַ ם לְ גַ ּבֵ י ַה ְּת ִפּלָ ה‪,‬‬
‫ל־מזֹונֹו אֹו ֹלא? אֹו לְ ָמ ָׁשל ִאם ָא ַמר‬
‫ּבִ ְרכֹות ַהּנֶ ֱהנִ ין ּובִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‪ּ .‬כֵ ַיצד ָיִּתכֵ ן ֶׁש ָא ָדם ְיִס ַּת ֵּפק ִאם ּבֵ ַרְך ַע ְ‬
‫ֲיַעלֶ ה וְ יָבֹוא ּבַ ְּת ִפּלָ ה אֹו ֹלא? ִאם ָא ַמר ְר ֵצה ּבְ ַׁשּבָ ת ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון אֹו ֹלא? וַ ֲה ֵרי זֹו ִׂש ָיח ֵתנּו ִעם ַה ָּקּבָ "ה‪,‬‬
‫סֹופר ָה ָיְתה ּכֹה ּגְ דֹולָ ה ֶׁש ָהיָה‬
‫וְ כֵ ַיצד ֶא ְפ ָׁשר לְ ִה ְס ַּת ֵּפק וְ לִ ְׁשּכ ַֹח ַמה ִּדּבַ ְרנּו ִעּמֹו? ַמ ְד ֵרגָ תֹו ֶׁשל ַה ֲח ַת"ם ֵ‬
‫חֹוקים ִמ ַּמ ְד ֵרגָ תֹו ּכִ ְרחֹק ִמזְ ָרח ִּומ ַּמ ֲע ָרב‪ֲ ,‬אבָ ל ּגַ ם ִאם‬
‫זֹוכֵ ר ִאם ּבֵ ַרְך וְ ֹלא זָ כַ ר ִאם ָאכַ ל‪ֲ ,‬אבָ ל ָאנּו ְר ִ‬
‫זֹוכְ ִרים ָאנּו ֶׁש ָאכַ לְ נּו וְ ָׂשבַ ְענּו‪ְ ,‬צ ִריכִ ים לִ זְ ּכֹר ִאם ּבֵ ַרכְ נּו אֹו ֹלא‪ּ ,‬ולְ ִה ְת ֵיַחס לַ ְּת ִפּלָ ה וְ לַ ּבְ ָרכֹות ּבְ כֹבֶ ד רֹאׁש‬
‫ִמּתֹוְך ּכַ ּוָנָ ה ְראּויָה ִּומּתֹוְך ִׂש ַימת לֵ ב‪ ,‬וְ ֹלא ּכְ ִמ ְצוַ ת ֲאנָ ִׁשים ְמלֻ ָּמ ָדה‪.‬‬
‫‪ C‬לתגובות‪ :‬דוא''ל‪[email protected] :‬‬
‫ִמ ֵ ּבית‬
‫ַׁש ָּבת ִט ׁיש‬
‫ִמּתֹוְך ַה ֵַּס ֶּתפ ְרד ִּפיס‬
‫ֶׁשּיֵ ֵצא לָ א " ִמּדֹות ִטיׁש"‬
‫ֹור ְ‬
‫ַעל ָּפ ָר ּב ֶעזְ ַרת ַה ֵּשׁם‬
‫ִעם ַה ְּמ ׁשֹות ַה ָּשׁבּו ַע‬
‫ד ִֹור‬
‫וְ ָה ים ַה ְּקבּו ִעים‬
‫ֲאהּו ִבים‬
‫ֻמ ְדגָָ ּג ׁש‬
‫ַמהּות הַ ִּמ ָּדה‬
‫ּתֹורה לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ַא ַחר‬
‫ן־ה ָ‬
‫נִ ְצ ַטּוִינּו ִמ ַ‬
‫ַה ְּס ֻע ָּדה‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת־ה'‬
‫ל־ה ָא ֶרץ ַהּטֹבָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַתן־לָ ְך"‪ּ .‬ובִ יסֹוד‬
‫ֹלקיָך ַע ָ‬
‫ֱא ֶ‬
‫ּבֹורא ַעל‬
‫ַה ִּמ ְצוָ ה ִהיא ַהחֹובָ ה ֶׁשל ָה ָא ָדם לְ הֹודֹות לַ ֵ‬
‫ַה ָּמזֹון ֶׁש ִּמ ֶּמּנּו הּוא ִמ ְת ַקּיֵם‪ ,‬וְ ֹלא ְיִהיֶה ּכְ פּוי טֹובָ ה‪.‬‬
‫ּתֹורה‬
‫ן־ה ָ‬
‫ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ְיֶׁשנָ ן ַא ְרּבַ ע ּבְ ָרכֹות‪ָׁ ,‬שֹלׁש ִמ ַ‬
‫וְ ָה ְרבִ ִיעית ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁש ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ּבְ ַמ ֶּסכֶ ת‬
‫"א ַמר ַרב נַ ְח ָמן‪ ,‬מ ֶֹׁשה ִּת ֵּקן לְ ְיִׂש ָר ֵאל ּבִ ְרּכַ ת‬
‫ּבְ ָרכֹות‪ָ :‬‬
‫יְהֹוׁש ַע ִּת ֵּקן לָ ֶהם ּבִ ְרּכַ ת‬
‫ַהּזָ ן ּבְ ָׁש ָעה ֶׁש ַּיָרד לָ ֶהם ָמן‪ֻ ,‬‬
‫ָה ָא ֶרץ ּכֵ יוָ ן ֶׁשּנִ כְ נְ סּו לָ ָא ֶרץ‪ָּ ,‬דוִ ד ְּוׁשֹלמֹה ִּת ְּקנּו ּבֹנֵ ה‬
‫ל־יְרּוׁשלַ יִם‬
‫ָ‬
‫ל־יִׂש ָר ֵאל ַע ֶּמָך וְ ַע‬
‫יְרּוׁשלָ יִם‪ָּ ,‬דוִ ד ִּת ֵּקן ַ'ע ְ‬
‫ָ‬
‫ל־הּבַ יִת ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש'‪,‬‬
‫ִע ֶירָך'‪ְּ ,‬וׁשֹלמֹה ִּת ֵּקן ַ'ע ַ‬
‫נּוה ּכְ נֶ גֶ ד ֲהרּוגֵ י ּבֵ ָיתר"‪.‬‬
‫ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב ּבְ יַבְ נֶ ה ִּת ְּק ָ‬
‫"את ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‬
‫אׁשית ָחכְ ָמה ּכָ ַתב‪ֶׁ ,‬ש ֶ‬
‫ּבְ ֵס ֶפר ֵר ִ‬
‫ָצ ִריְך לְ בָ ֵרְך ּבְ כֹבֶ ד רֹאׁש‪ּ ,‬בְ ְיִר ָאה וְ ַא ֲהבָ ה‪ ,‬וְ יִזְ ּכֹר ֶאת‬
‫ַה ֶח ֶסד ַהּגָ דֹול ֶׁש ָע ָׂשה ִאּתֹו ַה ֵּשׁם ְיִתּבָ ַרְך וְ ֵה ִיטיב‬
‫ל־ּפי ֶׁשֹּלא ָראּוי‬
‫ף־ע ִ‬
‫ִעּמֹו לְ ָהכִ ין לֹו ַּפ ְרנָ ָסתֹו‪ַ ,‬א ַ‬
‫ֹונֹותיו"‪ִ .‬מּכֵ יוָ ן ֶׁשּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִחּיּובָ ּה‬
‫לְ כָ ְך ִמ ַּצד ֲע ָ‬
‫ן־ה ְּת ִפּלָ ה ֶׁש ִהיא‬
‫יֹותר ִמ ַ‬
‫ּתֹורה‪ ,‬וַ ֲחׁשּובָ ה ַאף ֵ‬
‫ן־ה ָ‬
‫ִמ ַ‬
‫ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן‪ ,‬יֵׁש לְ ִהּזָ ֵהר ּבָ ּה ְמאֹד וְ ָאסּור לְ ַה ְפ ִסיק ּבָ ּה‬
‫ֲא ִפּלּו לִ ְדבָ ִרים ֶׁשּבִ ְק ֻד ָּשׁה‪ּ ,‬כְ מֹו ּבִ ְת ִפּלַ ת ָה ֲע ִמ ָידה‪.‬‬
‫וְ גָ דֹול ַה ָּשׂכָ ר ֶׁשל ִמי ֶׁש ַּמ ְק ִּפיד ָעלֶ ָיה ּכְ מֹו ֶׁשּמּובָ א‬
‫ּבַ ִּמ ְד ָרׁש‪ֶׁ ,‬שּכָ ל ַה ְמבָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּכְ ִתּקּונֹו‪,‬‬
‫ּתֹורה ּכֻ ּלָ ּה‪ְּ ,‬וסגֻ ּלֹות ּגְ דֹולֹות‬
‫ל־ה ָ‬
‫ּכְ ִאּלּו ִקּיֵם ּכָ ַ‬
‫נִ כְ ְרכּו ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁשּמּובָ א ּבַ ּז ַֹהר ַה ָּקדֹוׁש‪,‬‬
‫אֹותן ַהּבְ ָרכֹות ְמלַ ּוֹות אֹותֹו‬
‫ֶׁש ַה ְמבָ ֵרְך ּבְ כַ ּוָנָ ה‪ֲ ,‬אזַ י ָ‬
‫ּבְ ֵעת ְּפ ִט ָירתֹו ַּומכְ ִריזֹות לְ ָפנָ יו ֶׁשהּוא ּבֵ ַרְך לַ ָּקּבָ "ה‬
‫ּבְ כַ ּוָנָ ה‪ּ .‬ובָ ּה ְּתלּויָה ָה ֲע ִׁשירּות ֶׁשל ָה ָא ָדם ַּופ ְרנָ ָסתֹו‬
‫ל־ק ָּיָמא‪,‬‬
‫דּוקה לְ זֶ ַרע ֶׁש ַ‬
‫ּבְ ֶׁש ַפע ּגָ דֹול‪ ,‬וְ ִהיא ְסגֻ ּלָ ה ּבְ ָ‬
‫י־ׁש ַמיִם‪ ,‬וְ לַ ֲא ִריכּות ִיָמים וְ ָׁשנִ ים‪.‬‬
‫לְ בָ נִ ים ְיִר ֵא ָ‬
‫ּבֹותי‪,‬‬
‫ְמ ֻקּבָ ל ֲאנִ י ֵמ ַר ַ‬
‫ֶׁשּכָ ל הַ ּזָ הִ יר ּבְ בִ ְרּכַ ת הַ ָּמזֹון‪,‬‬
‫ל־יָמיו‪.‬‬
‫זֹונֹותיו ְמצּויִם לֹו ּבְ כָ בֹוד ּכָ ָ‬
‫ְמ ָ‬
‫(ספר החינוך)‬
‫נִ ְמ ָׁשל‬
‫ּדֹומה‬
‫לְ ָמה הַ ָּדבָ ר ֶ‬
‫‪2‬‬
‫ּגֹורר ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ַה ֻּפנְ ְּד ַקאי‪ֶׁ ,‬ש ָהיָה ִאיׁש ָּת ִמים וְ ָיָׁשר‬
‫ּבִ כְ ָפר ָק ָטן ִה ְת ֵ‬
‫וְ ָהלַ ְך ּבְ ֻת ַּמת לִ ּבֹו‪ֶ .‬את ַּפ ְרנָ ָסתֹו ָמ ָצא ּבְ כָ בֹוד ִמּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח ֶׁש ָחכַ ר‬
‫ׁשֹואבֶ ת‬
‫קֹומי‪ ,‬וְ ָר ָאה ּבְ ָרכָ ה ּבַ ֲע ָמלֹו‪ַ .‬ה ָּמקֹום ָה ַפְך לְ ֶאבֶ ן ֶ‬
‫ֵמ ַה ָּפ ִריץ ַה ְּמ ִ‬
‫לְ כָ ל ִאּכָ ֵרי ַה ְּסבִ יבָ ה‪ֶׁ ,‬ש ָהיּו ְמבַ ּלִ ים ּבֵ ין ּכָ ְתלֵ י ּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח ֶאת ֵיְמ ֶיהם‬
‫סֹוח ִרים ַרּבִ ים‪,‬‬
‫אֹות ֶיהם‪ֲ .‬‬
‫ַה ַּמ ְׁש ִמ ִימים ְּומכַ ּלִ ים ּבַ ּכֹוס ֶאת־יְגֹונָ ם ְּותלָ ֵ‬
‫ּפֹוק ִדים‬
‫עֹוׂשים ֶאת ַּד ְרּכָ ם ֶאל ִעיר ַה ִּמ ְס ָחר ַהּגְ דֹולָ ה‪ָ ,‬היּו ְ‬
‫ֶׁש ָהיּו ִ‬
‫נּוחה‪ ,‬וְ ָס ִרים‬
‫ּסּוסים ּבָ ֻא ְרוָ ה לְ ָמזֹון ְּומ ָ‬
‫ֶאת ַה ֻּפנְ ָּדק‪ַ ,‬מ ֲע ִמ ִידים ֶאת ַה ִ‬
‫ּדֹואבֹות ֵמ ַהּנְ ִס ָיעה ָה ֲא ֻרּכָ ה‪,‬‬
‫מֹות ֶיהם ַה ֲ‬
‫נּוחה לְ ַע ְצ ֵ‬
‫ְּפנִ ָימה ּכְ ֵדי לָ ֵתת ְמ ָ‬
‫ִּומ ְת ַח ְּמ ִמים ִעם ְמ ַעט ַמ ְׁש ֶקה ָח ִריף ָּומזֹון‪ .‬ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ִה ְרוִ ַיח ֶיָפה‪,‬‬
‫מֹועד נָ קּוב‪ֶ ,‬את‬
‫ּכָ ְך ֶׁש ָעלָ ה ּבְ יָדֹו לִ ְׁשקֹל לְ ָיָדיו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץ‪ִ ,‬מ ֵּדי ָׁשנָ ה ּבְ ֵ‬
‫ּדֹורׁש ּבַ ֲעבּור ֲחכִ ַירת ַה ֻּפנְ ָּדק‪ .‬וְ ִהּנֵ ה‬
‫בֹוהים ֶׁש ָהיָה ֵ‬
‫ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ַהּגְ ִ‬
‫ּסֹוער ּכְ ִאּלּו ֶה ְחלִ יט לְ ִה ְתנַ ֵחל‬
‫ִהּגִ יעּו ִיָמים ָק ִׁשים‪ַ .‬הח ֶֹרף ַה ָּק ֶׁשה וְ ַה ֵ‬
‫ל־ס ָּמנִ ים ַעל סֹופֹו ַה ָּק ֵרב‪ַ .‬ה ְּד ָרכִ ים‬
‫ּבַ יְקּום ּבְ א ֶֹפן ֶקבַ ע‪ ,‬וְ ֹלא ּגִ ּלָ ה ּכָ ִ‬
‫יֹוצא וְ ֵאין ּבָ א‪ָ ,‬ח ְדלּו ֳא ָרחֹות וְ הֹלְ כֵ י נְ ִתיבֹות ֹלא‬
‫ָהיּו ְמכֻ ּסֹות ֶׁשלֶ ג‪ֵ ,‬אין ֵ‬
‫אֹור ִחים‪ֵ ,‬אין ִּפ ְדיֹון ְּורוָ ִחים‪ַ .‬יָׁשב‬
‫יֵלְ כּו ַאף ֳא ָרחֹות ֲע ַקלְ ַקּלֹות‪ּ .‬וכְ ֶׁש ֵאין ְ‬
‫ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ַמ ְׁש ִמים ּבְ ֻפנְ ָּדקֹו‪ ,‬וְ ִהּבִ יט ּבִ ְד ָאגָ ה ּבְ ֶמזֶ ג ָה ֲאוִ יר ֶה ָח ְר ִּפי‪.‬‬
‫אֹור ִחים ֶׁש ְּיִפ ְקדּו ֶאת ַה ֻּפנְ ָּדק‪ּ ,‬ולְ ַמ ֵעט‬
‫לַ ָּשׁוְ א ִה ְמ ִּתין ִיָמים ֲא ֻרּכִ ים לְ ְ‬
‫קֹודרֹות‪ֹ ,‬לא‬
‫קֹומּיִים ֶׁשּנִ כְ נְ סּו ּבַ ֲע ַצלְ ַּתיִם וְ ְיָׁשבּו ּבְ ָפנִ ים ְ‬
‫ּכַ ָּמה ִאּכָ ִרים ְמ ִ‬
‫קּופה ַא ַחת נִ ָיחא‪ ,‬אּולָ ם ּבְ זֹו‬
‫ָּד ְרכָ ה ּבֹו ֶרגֶ ל ָא ָדם‪ִ .‬אם ָה ָיְתה זֹו ַרק ְּת ָ‬
‫ַא ַחר זֹו ּבָ אּו ְּתקּופֹות ָקׁשֹות ָעלָ יו‪ ,‬וְ ָה ְרוָ ִחים ָׁש ֲאפּו לְ ֶא ֶפס‪.‬‬
‫מֹועד ַּת ְׁשלּום ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה‪ַ ,‬יָדע ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ּכִ י ּכִ יסֹו ֵריק‬
‫ּכְ ֶׁש ִהּגִ ַיע ֵ‬
‫רּוטה לְ ָפ ְר ָטּה‪ּ .‬בְ לֵ ב ּכָ בֵ ד וְ ָׁשבּור‪ָ ,‬ע ָׂשה ֶאת ַּד ְרּכֹו ֶאל‬
‫וְ ֵאין ּבֹו ַאף ְּפ ָ‬
‫נֹוס ֶפת‪ַ ,‬עד‬
‫ּבֵ יתֹו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץ‪ּ ,‬ובִ ְד ָמעֹות ּבִ ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ַה ְמ ִּתין לֹו ָׁשנָ ה ֶ‬
‫ֶׁש ֲּיַעלֶ ה ּבְ יָדֹו לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ַה ְּשׁנָ ִתּיִים‪" .‬זֶ ה ִע ָּדן וְ ִע ָּדנִ ים‬
‫סֹוחר ֹלא ָּפ ַקד ֶאת ּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח ֶׁשּלִ י וְ ֹלא ִה ְרוַ ְח ִּתי ִמּשּׁום ּכָ ְך‬
‫ֶׁש ַאף ֵ‬
‫רּוטה‪ֵ .‬מ ֵהיכָ ן ִּת ְר ֶצה ֵאפֹוא ֶׁש ֲא ַׁשּלֵ ם לְ ָך ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה‬
‫ַאף ְּפ ָ‬
‫בֹוהים"? ַה ָּפ ִריץ ֶה ְח ִמיץ ָּפנִ ים‪ּ ,‬ובְ לִ ּבֹו זָ ַעם ַעל ֶח ְסרֹונֹו ֶׁשל ַה ְּסכּום‬
‫ַהּגְ ִ‬
‫נֹופל ִמ ֵּדי ָׁשנָ ה לְ כִ יסֹו ּכִ ְפ ִרי ּבָ ֵׁשל ּולְ ֹלא ַמ ֲא ָמץ ּכָ לְ ֶׁשהּו‪,‬‬
‫ֶה ָעצּום ֶׁש ָהיָה ֵ‬
‫יְהּודי‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן יִכְ רֹת‬
‫ַאְך ּבִ ְתבּונָ תֹו ֵהבִ ין ּכִ י ַאל לֹו לְ ַה ֲענִ יׁש ִמּיָד ֶאת ַה ִ‬
‫"אם ַא ֲענִ יׁש ֶאת ַהּמֹוזֵ ג"‪ָ ,‬ח ַׁשב‬
‫יֹוׁשב‪ִ .‬‬
‫ּבְ כָ ְך ֶאת ֶה ָענָ ף ָעלָ יו הּוא ַע ְצמֹו ֵ‬
‫"מׁשּול ֲאנִ י לְ ָא ָדם ֶׁשּבִ ְרׁשּותֹו ַק ֶּיֶמת ַּת ְרנְ גֹלֶ ת ַה ְּמ ִטילָ ה ּבֵ ֵיצי‬
‫ּבְ לִ ּבֹו‪ָ ,‬‬
‫אֹותּה ּכְ ֵדי לֵ ָיהנֹות ִמּבְ ָׂש ָרּה‪.‬‬
‫ׁשֹוחט ָ‬
‫עֹומד וְ ֵ‬
‫זָ ָהב‪ּ ,‬ובְ רֹב ִסכְ לּותֹו הּוא ֵ‬
‫ַמה ּבֶ ַצע ְיִהיֶה ִאם ֲא ַצּוֶה לְ גָ ְרׁשֹו ֵמ ַהּכְ ָפר אֹו לִ כְ ֹלא אֹותֹו ּבְ בֹור ַהּכֶ לֶ א‬
‫ֶׁשּבַ ֲח ֵצ ִרי? ֲה ֵרי ּגַ ם ּכָ ְך ֹלא ֲיַעלֶ ה ּבְ יָדֹו לְ ַׁשּלֵ ם לִ י ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה‪,‬‬
‫ּובְ כָ ְך ַא ְפ ִסיד ּגַ ם ֶאת ַה ִּת ְקוָ ה ֶׁש ָּמא ּבַ ָּשׁנָ ה ַהּבָ ָאה ֲיַעלֶ ה ּבְ יָדֹו לְ ַה ֲחזִ יר‬
‫ֶאת חֹובֹו ַהּגָ דֹול"‪ִׁ .‬שּלְ חֹו ֵאפֹוא לַ ָח ְפ ִׁשי‪ ,‬אּולָ ם ִה ְת ָרה ּבֹו ּכִ י ַסבְ לָ נּותֹו‬
‫ֲעלּולָ ה לִ ְפק ַֹע ּבְ ִמ ָּדה ּובַ ָּשׁנָ ה ַהּבָ ָאה ֹלא ֲיַעמֹד ּבְ ִה ְת ַחּיְבּותֹו וְ ׁשּוב ֹלא‬
‫ַיְׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה‪ .‬אּולָ ם ֶאת ֲא ֶׁשר יָ גֹר ‪ּ -‬בָ א‪ ,‬וְ גַ ם ּבַ ָּשׁנָ ה ַה ְּשׁנִ ּיָה‬
‫ֹלא ִה ְצלִ ַיח ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה‪.‬‬
‫מֹועד ַה ַּת ְׁשלּום ֶׁשל ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ּבַ ָּשׁנָ ה ַה ְּשׁלִ ִיׁשית‪,‬‬
‫ּכְ ֶׁש ִה ְת ָק ֵרב ֵ‬
‫ּגֹורלֹו נֶ ֱח ָרץ וְ הּוא‬
‫רּוטה‪ַ ,‬יָדע ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ּכִ י ָ‬
‫ּובְ יָדֹו ֹלא ָה ָיְתה ַאף ְּפ ָ‬
‫בּוע לְ ַת ְׁשלּום ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה‪ַ ,‬יָׁשב‬
‫ִה ְת ַמּלֵ א ַּפ ַחד וְ ֵא ָימה‪ּ .‬בַ ּיֹום ַה ָּק ַ‬
‫ַה ֻּפנְ ְּד ַקאי ַה ִּמ ְסּכֵ ן ּבְ ְיַרּכְ ֵתי ּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח‪ּ ,‬כֻ ּלֹו ֲאפּוף ַמ ֲח ָׁשבֹות נּוגֹות‬
‫"מ ַאיִן יָבֹוא‬
‫ת־ע ְצמֹו‪ֵ ,‬‬
‫"מה ֶא ֱע ֶׂשה"? ָׁש ַאל ֶא ַ‬
‫וְ ַהּיֵאּוׁש זָ ַחל ֶאל־לִ ּבֹו‪ָ .‬‬
‫ֶעזְ ִרי"? וְ ִהּנֵ ה נִ כְ נַ ס לְ ֶפ ַתע ֶא ָחד ִמ ִיד ָידיו ַהּו ִָת ִיקים‪ּ ,‬כַ ְפ ִרי ַאף הּוא‬
‫ּגֹורר ּבִ כְ ָפר ָסמּוְך‪ ,‬אֹותֹו ִהּכִ יר ִמ ֶּשּׁכְ בָ ר ַה ִּיָמים‪ .‬ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים‬
‫ֶׁש ִה ְת ֵ‬
‫נֹוח ּכְ ֶׁש ָר ָאה ֶאת ֲחבֵ רֹו ַהּו ִָתיק‪ֶׁ ,‬שּכֵ ן זֶ ה ִמּכְ בָ ר לָ וָ ה ִמ ֶּמּנּו‬
‫ֹלא ָחׁש ּבְ ַ‬
‫ְסכּום ּגָ דֹול וַ ֲע ַדיִן ֹלא ִה ִּשׂיגָ ה יָדֹו לְ ָה ִׁשיב לֹו ֶאת ַה ְּסכּום ּכֻ ּלֹו‪ ,‬וְ לָ כֵ ן‬
‫ִה ְת ַח ֵּמק ַעד־ּכֹה ִמּלִ ְפּגֹׁש ֶאת ִיְדידֹו זֶ ה‪ּ" .‬כַ ּנִ ְר ֶאה ּבָ א לִ ְתּב ַֹע ֶאת־‬
‫חֹובֹו"‪ָ ,‬חלַ ף ִה ְרהּור ָמ ִהיר ּבְ מֹוחֹו ֶׁשל ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים‪ ,‬וְ ֵה ֵחל לָ תּור ַא ַחר‬
‫ּדּוע ַא ָּתה‬
‫"מ ַ‬
‫רּוצים‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ֵה ָחלֵ ץ ֵמ ַה ַּמ ָּצב ַה ֵּמבִ יְך‪ַ .‬‬
‫ֲא ַמ ְתלָ אֹות וְ ֵת ִ‬
‫ּכֹה ְמי ָֹאׁש‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּפנֶ יָך נָ ְפלּו ּכְ ִאּלּו ֵא ַרע לְ ָך ָאסֹון"? ָׁש ַאל ַה ִּיָדיד‪ ,‬וְ ר'‬
‫ל־צ ֲערֹו ּבְ ָפנָ יו‪.‬‬
‫ּדֹומעֹות‪ָּ ,‬ופ ַרק ֶאת־ּכָ ַ‬
‫מ ֶֹׁשה ַחּיִים נָ ָׂשא ֵאלָ יו ֵעינַ יִם ְ‬
‫"יָמים ָק ִׁשים ּבָ אּו ָעלַ י‪ ,‬וְ ֵאין ִיָדי ַמ ֶּשׂגֶ ת לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ְּד ֵמי ַה ֲחכִ ָירה ֶׁשל‬
‫ִ‬
‫ַה ָּפ ִריץ‪ְׁ .‬שנָ ַתיִם ֹלא ִׁשּלַ ְמ ִּתי לֹו ֶאת חֹובִ י‪ ,‬וְ ַהּיֹום ִהּגִ ַיע ַהּיֹום ַהּנָ קּוב‬
‫אּומה‪,‬‬
‫ּבֹו ָעלַ י לְ ַׁשּלֵ ם ֶאת ַה ָּשׁנָ ה ַה ְּשׁלִ ִיׁשית‪ ,‬אּולָ ם ֵאין ּבְ כִ ִיסי ְמ ָ‬
‫הּורים‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ִמ ְׁש ַּת ֵּתף‬
‫וַ ֲאנִ י ‪ָ -‬אנָ ה ֲאנִ י־בָ א"?! ָׁש ַקע ַה ִּיָדיד ּבְ ִה ְר ִ‬
‫ּבְ ַצ ֲערֹו ֶׁשל ַה ֻּפנְ ְּד ַקאי ַה ִּמ ְסּכֵ ן‪ּ ,‬ולְ ֶפ ַתע נִ נְ ַער וְ ָא ַמר‪" :‬יֶׁש לִ י ּבִ ְׁשבִ ילְ ָך‬
‫ֵע ָצה ּגְ אֹונִ ית! ּכַ ֲא ֶׁשר יָבֹואּו ְמ ָׁש ְר ָתיו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץ‪ָ ,‬עלֶ יָך לַ ֲעׂשֹות‬
‫ֶאת ַע ְצ ְמָך ּכְ ִאּלּו ַיָר ְד ָּת ִמ ַּד ְע ְּתָך ֵמרֹב ָצרֹות ְּותלָ אֹות‪ָ .‬עלֶ יָך לְ ַק ֵּפץ‬
‫רּוח‪ַ ,‬עד ֶׁש ַהּלָ לּו‬
‫ּולְ ַר ֵּקד ּכַ ֲאחּוז ְּתזָ זִ ית‪ִ ,‬מּתֹוְך ֵטרּוף ַה ַּד ַעת וְ ִׁשּגְ עֹון ָה ַ‬
‫ת־ּדבָ ָריו‪,‬‬
‫ְיִת ֲיָאׁשּו ִמ ְּמָך וְ יָׁשּובּו ּבְ ַיָדיִם ֵריקֹות"‪ּ .‬ובְ עֹוד ַה ִּיָדיד ְמ ַסּיֵם ֶא ְ‬
‫ּדֹורׁש ֶאת‬
‫"ה ָּפ ִריץ ֵ‬
‫נִ כְ נְ סּו ְמ ָׁש ְר ָתיו ֶׁשל ַה ָּפ ִריץ ְּופנֵ ֶיהם ֲחמּורֹות ֵסבֶ ר‪ַ .‬‬
‫ַּת ְׁשלּום ַהחֹוב ַהּגָ דֹול" ָא ְמרּו ּבְ קֹול ָרם‪ַ ,‬אְך לְ ַת ְד ֵה ָמ ָתם ָּפ ַרץ ר' מ ֶֹׁשה‬
‫נֹוטף ִריר ּולְ נֶ גֶ ד ֵעינֵ ֶיהם ַהּנִ ְד ָהמֹות‬
‫רּוע‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִּמ ִּפיו ֵ‬
‫ַחּיִים ּבִ ְצחֹוק ָּפ ַ‬
‫"מה ָּק ָרה לֹו"? ָׁש ֲאלּו ַה ְמ ָׁש ְר ִתים ֶאת‬
‫ָיָצא ּבִ ְמחֹול ִעוְ ִעים ּכְ ִׁשּכֹור‪ַ .‬‬
‫ָה ִאיׁש ֶׁש ַּיָׁשב ּבַ ַּצד‪ ,‬וְ ַהּלָ ה ִהּבִ יט ַעל ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ּבְ ֶח ְמלָ ה‪ ,‬וְ ָא ַמר‪:‬‬
‫"מ ְסּכֵ ן‪ִ ,‬ה ְתּבַ ּלְ ָעה ָעלָ יו ַּד ְעּתֹו ֵמרֹב ָצרֹות‪ִׁ .‬שּגָ עֹון ָק ֶׁשה נָ ַפל ָעלָ יו‬
‫ִ‬
‫ת־החֹוב"‪ִ .‬מּתֹוְך ּבִ לְ ּבּול‬
‫ֵמרֹב ַמ ְחסֹור וְ עֹנִ י‪ ,‬וְ ֵאין לָ כֶ ם ִמ ִּמי לִ ְתּב ַֹע ֶא ַ‬
‫חּוׁשים‪ְ ,‬יָצאּו ַה ְמ ָׁש ְר ִתים ִמּבֵ ית ַה ַּמ ְרזֵ ַח‪ּ ,‬ור' מ ֶֹׁשה ַחּיִים ָק ַרס ַעל־‬
‫ִ‬
‫ּכִ ְסאֹו וְ ִה ְתנַ ֵּשׁף ּבְ ָחזְ ָקה ּכְ ָא ָדם ֶׁשּנִ ַּצל ֵמ ֶחבֶ ל ַה ְּתלִ ּיָה‪.‬‬
‫"ּומה‬
‫מֹוׁש ַיע‪ ,‬אּולָ ם לְ ֶפ ַתע ָּפנָ ה ַהּלָ ה וְ ָׁש ַאל‪ָ :‬‬
‫הּוא ִהּבִ יט ַעל ִיְדידֹו ּכְ ִ‬
‫ִעם ַהחֹוב ֶׁשּלִ י? ָמ ַתי ְּת ִׁשיבֵ הּו לִ י"? לְ ֶרגַ ע ִהּבִ יט ּבֹו ר' מ ֶֹׁשה ַחּיִים‬
‫ׁשֹוטה ַהּכְ ָפר‪,‬‬
‫ת־ע ְצמֹו ּכְ ֶ‬
‫ּבִ ְמבּוכָ ה‪ִּ ,‬ומּיָד ֵה ֵחל ּבַ ַה ָּצגָ ה וְ נִ ָּסה לְ ַה ְראֹות ֶא ַ‬
‫"אינְ ָך ִמ ְתּבַ ּיֵׁש?‬
‫אּולָ ם ַה ִּיָדיד ָּת ַפס אֹותֹו ּבִ זְ רֹועֹו וְ ִה ְר ִעים ָעלָ יו ּבְ קֹולֹו‪ֵ :‬‬
‫ֲה ֵרי ֲאנִ י נָ ַת ִּתי לְ ָך ֶאת ָה ֵע ָצה לְ ִה ְׁש ַּתּטֹות ּכְ ֵדי לְ ִהּנָ ֵצל ִמ ֵיד ֶיהם ֶׁשל‬
‫ְמ ָׁש ְר ֵתי ַה ָּפ ִריץ‪ ,‬וְ ַא ָּתה ֵמ ֵעז לְ ִה ְׁש ַּת ֵּמׁש ּבָ ֵע ָצה ֶׁשּלִ י ּכְ נֶ גְ ִּדי"?!‬
‫ַהּנִ ְמ ָׁשל‬
‫ּנֹודע ּבִ ְמ ָׁשלָ יו‬
‫ּבְ ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א זֶ ה‪ִ ,‬ה ְמ ִׁשיל ַה ַּמּגִ יד ִמּדּוּבְ נָ א‪ֶׁ ,‬ש ַ‬
‫ַהּקֹולְ ִעים‪ֶ ,‬את ִמ ַּדת ַהּכָ ַרת ַהּטֹוב ֶׁש ָאנּו ְצ ִריכִ ים לְ ַהּכִ יר לַ ָּקּבָ "ה ַעל‬
‫ל־יָמינּו‪ָ .‬א ְמנָ ם ַה ָּקּבָ "ה נָ ַתן לָ נּו ֶאת‬
‫אֹותנּו ּכָ ֵ‬
‫אֹותנּו וְ זָ ן ָ‬
‫ֶׁשהּוא ְמכַ לְ ּכֵ ל ָ‬
‫ּיִּסּורים ֶׁשּלָ נּו‪ ,‬אּולָ ם ּגַ ם נָ ַתן‬
‫ּכ ַֹח ַה ִּשׁכְ ָחה ּכְ ֵדי לִ ְׁשּכ ַֹח ֶאת ַה ְּתלָ אֹות וְ ַה ִ‬
‫ּנֹותן לָ נּו ּכ ַֹח ְּומ ַחּיֶה‬
‫ל־ה ֵעת ִמי הּוא ַה ֵ‬
‫לָ נּו ֶאת ּכ ַֹח ַהּזִ ּכָ רֹון ּכְ ֵדי ֶׁשּנִ זְ ּכֹר ּכָ ָ‬
‫ל־רגַ ע‪ .‬וְ ִאם־ּכֵ ן‪ּ ,‬כֵ ַיצד ְמ ֻסּגָ לִ ים ָאנּו לְ ִה ְׁש ַּת ֵּמׁש ּבַ ִּשׁכְ ָחה‬
‫אֹותנּו ּבְ כָ ֶ‬
‫ָ‬
‫ֶׁש ַה ָּקּבָ "ה נָ ַתן לָ נּו ּבְ ַע ְצמֹו‪ ,‬וְ ִע ָּמּה ָאנּו ִמ ְׁש ַּת ְּמ ִׁשים נֶ גְ ּדֹו ּכְ ֵדי לִ ְׁשּכ ַֹח‬
‫ּדֹומים לְ אֹותֹו ֻּפנְ ְּד ַקאי ֶׁש ִה ְׁש ַּת ֵּמׁש‬
‫ֶאת רֹב טּובֹו ָעלֵ ינּו?! ֲה ֵרי ּבְ כָ ְך ָאנּו ִ‬
‫ּבַ ֲע ָצתֹו ֶׁשל ִיְדידֹו ּכְ נֶ גְ ּדֹו‪ .‬וְ ַת ַחת זֹאת ָאנּו ְצ ִריכִ ים לְ ִה ְתנַ ֵהג ּכָ ָראּוי‪,‬‬
‫ל־ח ְסּדֹו ַהּגָ דֹול ִע ָּמנּו ּולְ בָ ֵרְך‬
‫ל־ה ֵעת לְ הֹודֹות ּולְ ַהּלֵ ל לַ ה' ַע ַ‬
‫וְ לִ זְ ּכֹר ּכָ ָ‬
‫נֹותן לָ נּו לְ ַה ְׂשּבִ ַיע ֶאת־נַ ְפ ֵׁשנּו‪.‬‬
‫ּבְ כַ ּוָנָ ה ַעל ַה ָּמזֹון וְ ַה ֶּשׁ ַפע ֶׁשהּוא ֵ‬
‫ֻמ ְרגָָ ּגל‬
‫הֲ לָ כֹות וַ הֲ לִ יכֹות‬
‫ּתֹורה‪ ,‬לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ַעל ֲאכִ ילַ ת‬
‫ן־ה ָ‬
‫• ִמ ְצוַ ת ֲע ֵׂשה ִמ ַ‬
‫ַּפת ּכְ ֵדי ְׂשבִ ָיעה‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר "וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת־ה'‬
‫ל־ה ָא ֶרץ ַהּטֹבָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַתן־לָ ְך"‪( .‬מסכת ברכות)‬
‫ֹלקיָך ַע ָ‬
‫ֱא ֶ‬
‫ּתֹורה‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁש ָא ְמרּו‬
‫ן־ה ָ‬
‫• ְׁשֹלׁש ַהּבְ ָרכֹות ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֵהן ִמ ַ‬
‫ּתֹורה? ּובֵ ַרכְ ָּת ‪ -‬זֹו ּבִ ְרּכַ ת‬
‫ן־ה ָ‬
‫ֲחזַ "ל ִמּנַ יִן לְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִמ ַ‬
‫ל־ה ָא ֶרץ ‪ -‬זֹו ּבִ ְרּכַ ת‬
‫ֹלקיָך ‪ -‬זֹו ּבִ ְרּכַ ת ַהּזִ ּמּון‪ַ ,‬ע ָ‬
‫ַהּזָ ן‪ֶ ,‬את־ה' ֱא ֶ‬
‫יְרּוׁשלָ יִם‪ּ ,‬ובִ ְרּכַ ת ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב‬
‫ָה ָא ֶרץ‪ַ ,‬הּטֹובָ ה – זֹו ּבֹנֵ ה ָ‬
‫יְהֹוׁש ַע‬
‫נּוה‪ .‬נֻ ַּסח ּבִ ְרּכַ ת ַהּזָ ן ִּת ֵּקן מ ֶֹׁשה ַרּבֵ נּו‪ֻ ,‬‬
‫ּבְ יַבְ נֶ ה ִּת ְּק ָ‬
‫ִּת ֵּקן ּבִ ְרּכַ ת ָה ָא ֶרץ‪ ,‬וְ ָדוִ ד ְּוׁשֹלמֹה ּבְ נֹו ִּת ְּקנּו נֻ ַּסח ּבִ ְרּכַ ת ּבֹנֵ ה‬
‫יְרּוׁשלָ יִם‪( .‬ערוך השולחן)‬
‫ָ‬
‫ּמֹוציא‪ֲ .‬אבָ ל‬
‫• ָאכַ ל ַּפת ֲא ִפּלּו ּכָ לְ ֶׁשהּו‪ַ ,‬חּיָב ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ִ‬
‫ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֵאינֹו ַחּיָב ַעד ֶׁשּיֹאכַ ל ּכְ ִׁשעּור ּכַ ּזַ יִת ּבִ כְ ֵדי‬
‫ֲאכִ ילַ ת ְּפ ָרס‪ּ ,‬ובְ ִׁשעּור זֶ ה ִחּיּובֹו ַרק ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן וְ ִאם ִה ְס ַּת ֵּפק‬
‫ִאם ּכְ בָ ר ּבֵ ַרְך‪ֹ ,‬לא יְבָ ֵרְך ׁשּוב ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ְּס ֵפק ְּד ַרּבָ נָ ן לְ ָה ֵקל‪.‬‬
‫ַאְך ִמי ֶׁש ָאכַ ל וְ ָׂשבַ ע וְ ִה ְס ַּת ֵּפק ִאם ּבֵ ַרְך‪ ,‬חֹוזֵ ר ְּומבָ ֵרְך‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י‬
‫ּתֹורה‪ַ ,‬אְך ֹלא יְבָ ֵרְך ֶאת ַהּבְ ָרכָ ה ָה ְרבִ ִיעית‬
‫ן־ה ָ‬
‫ֶׁש ִחּיּובֹו ִמ ַ‬
‫ֶׁש ִהיא ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן‪( .‬הברכה והלכותיה)‬
‫• ָאכַ ל ּבְ ָמקֹום ֶא ָחד‪ָ ,‬צ ִריְך לְ בָ ֵרְך ּבַ ָּמקֹום ֶׁש ָאכַ ל‪ .‬וְ ִאם‬
‫ָיָצא ִמ ְּמקֹומֹו ק ֶֹדם ֶׁשּבֵ ַרְך‪ֲ ,‬אזַ י ִאם ָע ָׂשה זֹאת ּבְ זָ דֹון ֲיַחזֹר‬
‫לִ ְמקֹומֹו‪ ,‬וְ ִאם ּבֵ ַרְך ּבַ ָּמקֹום ֶׁשּנִ זְ ּכַ ר ָיָצא ֵיְדי חֹובָ ה‪ .‬וְ ִאם‬
‫ָט ָעה וְ ָׁשכַ ח‪ ,‬יֹאכַ ל ּבַ ָּמקֹום ַה ֵּשׁנִ י עֹוד ְמ ַעט ַּפת ּובְ כָ ְך‬
‫ְיַמ ִׁשיְך ְס ֻע ָּדתֹו וִ יבָ ֵרְך‪ ,‬וְ ִאם ֵאין לֹו ַּפת יְבָ ֵרְך ּבַ ָּמקֹום ֶׁשּנִ זְ ּכַ ר‪.‬‬
‫וַ ֲחזַ "ל ְמ ַס ְּפ ִרים ַעל ַרּבָ ה ּבַ ר־ּבַ ר ָחנָ ה ֶׁש ָחזַ ר לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת‬
‫ּומ ָצא יֹונַ ת זָ ָהב ּכְ ָׂשכָ ר‪( .‬שלחן ערוך)‬
‫ַה ָּמזֹון ּבַ ָּמקֹום ֶׁש ָאכַ ל‪ָ ,‬‬
‫• ִמי ֶׁש ָאכַ ל וְ נִ ְת ַעּכֵ ב ִמּלְ בָ ֵרְך ַעל ַה ָּמזֹון‪ ,‬יָכֹול לְ בָ ֵרְך ּכָ ל־זְ ַמן‬
‫ֶׁש ֲע ַדיִן ָׂשבֵ ַע ֵמ ֲאכִ ילָ תֹו‪ ,‬וְ ֵאין ִׁשעּור לַ ּזְ ַמן ַהּזֶ ה‪ֲ .‬אבָ ל ִאם‬
‫יֹותר‪( .‬שער המזרח)‬
‫ָעבְ רּו ‪ַּ 72‬דּקֹות ֵמ ֲאכִ ילָ תֹו‪ֵ ,‬אין לֹו לְ בָ ֵרְך ֵ‬
‫יֹותר ֵמ ַה ְּת ִפּלָ ה‪ֶׁ ,‬ש ַה ְּת ִפּלָ ה ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן‬
‫• יִּזָ ֵהר ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֵ‬
‫יְתא‪( .‬טעמי המנהגים)‬
‫אֹור ָ‬
‫ּובִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִמ ְּד ַ‬
‫• ּכָ ַתב ָה ֵאלִ ּיָה ַרּבָ ה "יְבָ ֵרְך ּבְ ֵא ָימה"‪ ,‬וְ ַה ְּשׁלָ "ה ּכָ ַתב ָ"ר ִא ִיתי‬
‫ֵמ ַה ְמ ַד ְק ְּד ִקים נִ זְ ָה ִרים לָ ׂשּום ּבֶ גֶ ד ֶעלְ יֹון ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּכְ מֹו‬
‫ּבִ ְׁש ַעת ַה ְּת ִפּלָ ה‪ִּ ,‬ומנְ ָהג טֹוב ּובִ ְפ ָרט ּכְ ֶׁשּיֵׁש זִ ּמּון"‪.‬‬
‫• ָא ְמרּו ֲחזַ "ל ּבְ ַמ ֶּסכֶ ת ּבְ ָרכֹות‪ֶׁ ,‬שֹּלא יְבָ ֵרְך ָא ָדם ּבִ ְרּכַ ת‬
‫ַה ָּמזֹון ּבְ לִ ּבֹו‪ .‬וְ לָ כֵ ן יְבָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּבְ קֹול ָרם‪ּ ,‬כְ ֵדי‬
‫ֹאמרּו ּבָ נָ יו ַא ֲח ָריו אֹות ּבְ אֹות‪ִ ,‬מּלָ ה ּבְ ִמּלָ ה‪( .‬אורחות חיים)‬
‫ֶׁשּי ְ‬
‫• ָצ ִריְך לְ בָ ֵרְך ּבִ ִיׁשיבָ ה וְ ֹלא ּבַ ֲע ִמ ָידה‪ ,‬וְ ֹלא ֵיֵׁשב ּבַ ֲה ִסּבָ ה‬
‫ימה ּובְ ְיִר ָאה‪( .‬שולחן ערוך)‬
‫ֶׁשהּוא ֶּד ֶרְך ּגַ ֲאוָ ה‪ֶ ,‬אּלָ א ֵיֵׁשב ּבְ ֵא ָ‬
‫• ָאסּור לַ ֲעׂשֹות ְמלָ אכָ ה ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו ָּדבָ ר ַקל‪ּ .‬כִ י‬
‫ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון נֶ ְח ֶׁשבֶ ת ּכְ מֹו ְּת ִפּלַ ת ָה ֲע ִמ ָידה ֶׁש ָאסּור לִ ְרמֹז‬
‫ּיֹוצא ּבָ זֶ ה‪( .‬בן־איש־חי)‬
‫ּבְ ֵעינָ יו וְ לִ ְקרֹץ ּבִ ְׂש ָפ ָתיו וְ כַ ֵ‬
‫• ָאסּור לְ ַה ְפ ִסיק ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון לַ ֲענֹות ְּדבָ ִרים ֶׁשּבִ ְק ֻד ָּשׁה‪,‬‬
‫ּכְ גֹון ַק ִּדיׁש ְּוק ֻד ָּשׁה ּובָ ְרכּו‪ֲ .‬אבָ ל ּבַ ּבְ ָרכָ ה ָה ְרבִ ִיעית ַר ַּשׁאי‬
‫יאת ְׁש ַמע‪( .‬ערוך השולחן)‬
‫לַ ֲענֹות‪ּ ,‬כְ ִדין ַהּנִ ְמ ָצא ּבְ בִ ְרכֹות ְק ִר ַ‬
‫• ַה ְמ ַד ְק ֵּדק‪ ,‬יִּזָ ֵהר לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר ַּדוְ ָקא‪,‬‬
‫עֹורר ַהּכַ ּוָנָ ה‪( .‬הב"ח)‬
‫ֶׁש ַהּכְ ָתב ְמ ֵ‬
‫ּלֹות ָיה‪ֶׁ ,‬שֹּלא‬
‫• יְכַ ּוֵן ְמאֹד ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּובְ ִד ְקּדּוק ִמ ֶ‬
‫עֹורר‬
‫יִבְ לְ ֵעם‪ ,‬וְ ַאל יְבָ ֵרְך ֶאּלָ א ִמּתֹוְך ַה ִּסּדּור‪ּ ,‬כִ י ַהּכְ ָתב ְמ ֵ‬
‫ֶאת ַהּכַ ּוָנָ ה‪( .‬מדרש תלפיות)‬
‫• וְ ָׁש ַמ ְע ִּתי ּבְ ֵׁשם ַרּבָ נָ ן ְק ִׁש ָיׁש ֵאי‪ַּ ,‬ד ֲא ִפּלּו ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון‬
‫הֹוסיף וְ ֶׁשֹּלא לִ גְ ר ַֹע‪,‬‬
‫ָהיּו ְמבָ ְרכִ ים ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר ֶׁשֹּלא לְ ִ‬
‫סּוקים ַהּבָ ִאים ּבְ תֹוְך‬
‫עֹורר ַהּכַ ּוָנָ ה‪ּ .‬ובִ ְפ ָרט ּבְ כָ ל ַה ְּפ ִ‬
‫וְ גַ ם ְמ ֵ‬
‫אֹומ ָרם ּולְ נַ ְּק ָדם ּבַ ּנִ ּקּוד ַהּכָ תּוב‬
‫ַה ְּת ִפּלֹות ּכֻ ּלָ ם ָראּוי לְ ְ‬
‫וְ ַט ֲע ָמם ּגַ ם־ּכֵ ן‪ ,‬וְ ֵאין לְ ַׁשּנֹות ּכְ חּוט ַה ַּשׂ ֲע ָרה‪ ,‬וְ כֵ ן ּכָ ַתב‬
‫ָה ֲא ִריזַ "ל‪ּ .‬וכְ בָ ר נָ ְתנּו ִס ָּמן ְּד ָצ ִריְך לְ ִה ְת ַּפּלֵ ל ִמּתֹוְך ַה ֵּס ֶפר‬
‫ם־ה ֵּס ֶפר יָׁשּוב ַמ ֲח ַׁשבְ ּתֹו ָה ָר ָעה"‪,‬‬
‫"א ַמר ִע ַ‬
‫ל־ּפה‪ְּ ,‬ד ָ‬
‫וְ ֹלא ּבְ ַע ֶ‬
‫וְ ִת ְהיֶה ְּת ִפּלָ תֹו זַ ּכָ ה ּבְ כַ ּוָנָ ה ְרצּויָה‪( .‬רבי חיים פאלאג'י)‬
‫אֹותן ַהּבְ ָרכֹות ְמלַ ּוִין אֹותֹו‬
‫• ַה ְמבָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּבְ כַ ּוָנָ ה‪ָ ,‬‬
‫ּומכְ ִריז לְ ָפנָ יו ֶׁשּבֵ ַרְך לַ ָּקּבָ "ה ּבְ כַ ּוָנָ ה‪( .‬זוהר)‬
‫ּבְ ֵעת ְּפ ִט ָירתֹו ַ‬
‫• ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים אֹו ְמבָ ְרכִ ים ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּבְ כַ ּוָנָ ה‪ ,‬זֹוכִ ים‬
‫ן־ע ֶדן‪( .‬הרוקח)‬
‫לְ ֵמ ָאה ִמינֵ י וְ ָר ִדין ַהּגְ ֵדלִ ים ְסבִ יב נַ ַחל ּגַ ֵ‬
‫מֹופת ַעל‬
‫• ַהּזָ ִהיר ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ּובִ ְרכֹות ַהּנֶ ֱהנִ ין‪ֲ ,‬הֹלא זֶ ה ֵ‬
‫ל־ע ְצמֹו ֶׁשּיֵׁש‬
‫ֱאמּונָ תֹו ַהּטֹובָ ה וְ ַעל זְ כּות לִ ּבֹו‪ ,‬וְ הּוא ֵמ ִעיד ַע ַ‬
‫יַהדּותֹו ׁש ֶֹרׁש וְ ִע ָּקר וְ הּוא ָח ִסיד וִ ֵירא ֵח ְטא‪( .‬כד הקמח)‬
‫לְ ֲ‬
‫אֹור ָיְתא‪ ,‬וְ כֵ ן‬
‫• ּגַ ם נָ ִׁשים ַחּיָבֹות ּבְ בִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֶׁש ִהיא ִמ ְּד ַ‬
‫ְק ַטּנִ ים ַחּיָבִ ים ִמ ְּד ַרּבָ נָ ן ּכְ ֵדי לְ ַחּנְ כָ ם ּבַ ִּמ ְצֹות‪( .‬שולחן ערוך)‬
‫• ְסגֻ ּלָ ה לְ ִה ְת ַע ֵּשׁר ִאם יְבָ ֵרְך ּבְ ִׂש ְמ ָחה ּובְ קֹול ָרם‪ּ ,‬כְ מֹו‬
‫ֹלא־יֹוסף ֶע ֶצב ִע ָּמּה"‪,‬‬
‫ִ‬
‫ֶׁשּכָ תּוב "ּבִ ְרּכַ ת ה' ִהיא ַת ֲע ִׁשיר וְ‬
‫יֹותר‬
‫אֹור ָיְתא‪ֵ ,‬‬
‫ּבִ ְרּכַ ת ה' ִהיא ּבִ ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֶׁש ִהיא ִמ ְצוָ ה ְּד ַ‬
‫יֹוסיף ֶע ֶצב ִע ָּמּה‬
‫ִמ ְּשׁ ָאר ּבִ ְרכֹות ַהּנֶ ֱהנִ ין ֶׁש ִּמ ְּד ַרּבָ נָ ן‪ ,‬וְ ִאם ֹלא ִ‬
‫"היא ַת ֲע ִׁשיר"‪( .‬החיד"א)‬
‫ֶאּלָ א יְבָ ֵרְך ּבְ ִׂש ְמ ָחה ּובְ קֹול ָרם ‪ִ -‬‬
‫ׁשֹור ְטקֹוב ָהיָה ַמזְ ִהיר לַ ֲח ִס ָידיו‪,‬‬
‫• ַרּבִ י ָּדוִ ד מ ֶֹׁשה ִמ ְּט ְ‬
‫ּנֹוהגֹות ּבַ ּיֹום‪ּ ,‬כְ מֹו ִצ ִיצית‬
‫ֶׁשּבַ ּלַ יְלָ ה ֶׁש ֵאין ּבֹו ּכַ ָּמה ִמ ְצֹות ֶׁש ֲ‬
‫ְּות ִפּלִ ין‪ ,‬יֹאכְ לּו ַּפת ּבַ ְּס ֻע ָּדה‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁשּיּוכְ לּו לְ בָ ֵרְך ּבִ ְרּכַ ת‬
‫יְתא‪( .‬אור ישראל)‬
‫אֹור ָ‬
‫ַה ָּמזֹון ֶׁש ִהיא ִמ ְּד ַ‬
‫‪3‬‬
‫בס"ד‬
‫ּ ָפ ָר ׁ ַשת ֵע ֶקב‬
‫ֵמאאוֹ ְצרוֹ ﬨ ֱאמ ּו ִניםם‬
‫ּ ְפ ִניני ֵני ָא ֵמן ו ְּת ִפ ָּלה ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬
‫ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ְמ ַקיֶּ ֶמת ֶאת ִבּ ְרכַּ ת ַהגּוֹי‬
‫הגּוֹי‬
‫"בּרוּ‪ִ ‬תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים" )ז יד(‬
‫ָ‬
‫"א ַמר ַר ִבּי ַתּנְ חוּם‪ִ :‬אם‬
‫ירוּשׁ ְל ִמי ְ)בּ ָרכוֹת ח ח( ָדּ ְרשׁוּ ִמ ָפּסוּק זֶ ה‪ָ :‬‬
‫ִבּ ַ‬
‫ֵבּ ַרכְ ‪ ‬גּוֹי – ֲענֵ ה ַא ֲח ָריו ָא ֵמן‪ִ ,‬דּכְ ִתיב‪'ָ :‬בּרוּ‪ִ ‬תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים'"‪,‬‬
‫וְ יֵ שׁ ְל ָה ִבין‪ֵ :‬היכָ ן נִ ְר ְמזָ ה ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ְבּ ָפסוּק זֶ ה?‬
‫דוֹלי ָה ִראשׁוֹנִ ים ְבּ ִס ְפרוֹ ַ'פ ֲּענַ ח ָרזָ א'‪:‬‬
‫ֵפּ ֵרשׁ ַר ֵבּנוּ יִ ְצ ָחק ַה ֵלּוִ י ִמגְּ ֵ‬
‫ִמכָּ ‪ֶ ‬שׁנָּ ַקט ַה ָפּסוּק‪'ָ :‬בּרוּ‪ִ ‬תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים"‪ ,‬וְ ‪‬א ִ'תּ ְת ָבּ ֵר‪ִ ‬מכָּ ל‬
‫ָה ַע ִמּים'‪ָ ,‬ל ַמ ְדנוּ ֶשׁ ִה ְתגַּ ְשּׁמוּת ִבּ ְרכַּ ת ָה ַע ִמּים ְתּלוּיָ ה ְבּכָ ‪ֶ ‬שׁ ָאנוּ נְ ַהוֶּ ה‬
‫אוֹתהּ ַבּ ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַא ֲח ֶר ָיה‪.‬‬
‫וּנְ ַקיֵּ ם ָ‬
‫"מ ְפּנֵ י ָמה‬
‫ְל ִפי יְ סוֹד זֶ ה נוּכַ ל ְל ָה ִבין ֶאת ִדּ ְב ֵרי ַה ִמּ ְד ָרשׁ )ב"ר ס יג(‪ִ :‬‬
‫עוֹב ֵדי‬
‫‪‬א נִ ְפ ְק ָדה ִר ְב ָקה ַעד ֶשׁנִּ ְת ַפּ ֵלּל ָע ֶל ָיה יִ ְצ ָחק? ֶשֹּׁלא יִ ְהיוּ ְ‬
‫אשׁית כד‬
‫]שׁ ֵבּ ְרכוּהָ ְ)בּ ֵר ִ‬
‫אוֹמ ִרים‪ְ :‬תּ ִפ ָלּ ֵתנוּ ָע ְשׂ ָתה ֵפּרוֹת" ֶ‬
‫כּוֹכָ ִבים ְ‬
‫"אח ֵֹתנוּ ַא ְתּ ֲהיִ י ְל ַא ְל ֵפי ְר ָב ָבה"[‪ .‬וְ ִהנֵּ ה‪ִ ,‬דּ ְב ֵרי ַה ִמּ ְד ָרשׁ נִ ְר ִאים‬
‫ס(‪ֲ :‬‬
‫רוּשׁ ְל ִמי ֶשׁיֵּ שׁ ַל ֲענוֹת ָ'א ֵמן' ַעל ִבּ ְרכַּ ת‬
‫סוֹת ִרים ְל ִד ְב ֵרי ַהיְּ ַ‬
‫אוֹרה ְ‬
‫ִלכְ ָ‬
‫גּוֹי כְּ ֵדי ְל ַקיֵּ ם ֶאת ַה ְבּ ָרכָ ה?‬
‫ַא‪ְ ‬ל ִפי ֵבּאוּרוֹ ֶשׁל ַה ַ'פּ ֲּענַ ח ָרזָ א' נוּכַ ל ְל ָת ֵרץ‪ :‬כֵּ יוָ ן ֶשׁ ִקּיּוּם ִבּ ְרכַּ ת‬
‫יוֹתר‬
‫ַהגּוֹי ָתּלוּי ַבּ ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ֶשׁל ַה ִמּ ְת ָבּ ֵר‪ ,‬וַ ֲה ֵרי 'גָּ דוֹל ָהעוֹנֶ ה ָא ֵמן ֵ‬
‫"תּ ִפ ָלּ ִתי ָע ְשׂ ָתה‬
‫לוֹמר‪ְ :‬‬
‫ֵמ ַה ְמּ ָב ֵרךְ' ְ)בּ ָרכוֹת נג ב(‪ָ ,‬אכֵ ן‪ַ ,‬הגּוֹי ‪‬א יוּכַ ל ַ‬
‫ֵפּרוֹת"‪.‬‬
‫"בּרוּ‪ִ ‬תּ ְהיֶ ה ִמכָּ ל‬
‫ֶר ֶמז ִליסוֹד זֶ ה נוּכַ ל ִל ְלמֹד ִמ ְסּ ִמיכוּת ַה ָפּסוּק‪ָ :‬‬
‫ָה ַע ִמּים – ‪‬א יִ ְהיֶ ה ְב‪ָ ‬ע ָקר וַ ֲע ָק ָרה"; ְל ַל ְמּ ֵדנוּ כִּ י ִאם ָאנוּ נְ ַהוֶּ ה‬
‫וּנְ ַקיֵּ ם ֶאת ִבּ ְרכַּ ת ָה ַע ִמּים ְבּ ֶא ְמ ָצעוּת ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַא ֲח ֶר ָיה‪ ,‬א יִ ְהיֶ ה‬
‫ָבּנוּ ָע ָקר וַ ֲע ָק ָרה – כְּ ִפי ֶשׁ ָהיָ ה ֵא ֶצל ִר ְב ָקה‪ֶ ,‬שׁ ֻה ְצ ַרךְ יִ ְצ ָחק ְל ִה ְת ַפּ ֵלּל‬
‫"תּ ִפ ָלּ ֵתנוּ ָע ְשׂ ָתה ֵפּרוֹת"‪.‬‬
‫ֹאמרוּ ַהגּוֹיִ ים‪ְ :‬‬
‫ָע ֶל ָיה כְּ ֵדי ֶשֹּׁלא י ְ‬
‫ָדּ ַרשׁ ַר ִבּי ָמ ְר ְדּכַ י ַהכּ ֵֹהן ִמ ְצּ ַפת ַבּ ַעל ִ'שׂ ְפ ֵתי כּ ֵֹהן'‪:‬‬
‫תּוֹרה "כָּ ל ַה ִמּ ְצוָ ה" – ִבּ ְלשׁוֹן‬
‫ַאף ֶשׁ ִה ְצ ַטוֵּ ינוּ ְבּ ַת ְריָ "ג ִמ ְצווֹת נָ ְק ָטה ַה ָ‬
‫דּוֹרשׁ ִמן ָה ָא ָדם ֶא ָלּא‬
‫יָ ִחיד‪ְ ,‬ל ַל ְמּ ֵדנוּ כִּ י ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ֵאינוֹ ֵ‬
‫ְל ַקיֵּ ם כָּ ָראוּי ֶאת ַה ִמּ ְצוָ ה ַה ָבּ ָאה ְל ָפנָ יו ַעכְ ָשׁו‪ִ ,‬‬
‫וּמתּוֹ‪ ‬כָּ ‪ֻ ‬מ ְב ָטח לוֹ‬
‫ֶשׁיְּ ַקיֵּ ם ַא ֲח ֶר ָיה ֶאת ַה ִמּ ְצווֹת כֻּ ָלּן‪ ,‬כְּ ִפי ֶשׁ ָא ְמרוּ ֲחכָ ִמים ָ)אבוֹת ד ב(‪:‬‬
‫גּוֹר ֶרת ִמ ְצוָ ה"‪.‬‬
‫"מ ְצוָ ה ֶ‬
‫ִ‬
‫ְל ִפי יְ סוֹד זֶ ה ֵבּ ֵאר ַה ִ'שּׂ ְפ ֵתי כּ ֵֹהן' ֶאת ַה ַטּ ַעם ֶשׁ ָקּ ְבעוּ ְבּנֻ ַסּח ִבּ ְרכַּ ת‬
‫"א ֶשׁר ִק ְדּ ָשׁנוּ ְבּ ִמ ְצו ָֹתיו" – ִבּ ְלשׁוֹן ַר ִבּים‪ַ ,‬אף ֶשׁ ַה ְבּ ָרכָ ה‬
‫ַה ִמּ ְצווֹת‪ֲ :‬‬
‫ִמ ְתיַ ֶח ֶסת ְל ִמ ְצוָ ה ַא ַחת; ְל ַל ְמּ ֵדנוּ כִּ י ְבּכ ָֹחהּ ֶשׁל ִמ ְצוָ ה ַא ַחת ַהנַּ ֲע ֵשׂית‬
‫כָּ ָראוּי ְל ָה ִביא ֶאת ָה ָא ָדם ְל ִקיּוּם ַה ִמּ ְצווֹת כֻּ ָלּן‪.‬‬
‫מוֹסדוֹת‬
‫יִ שּׁוּב נִ ְפ ָלא ַל ְשּׁ ֵא ָלה ָא ַמר ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ֱא ִל ֶיעזֶ ר ֶבּן ָדּוִ ד רֹאשׁ ְ‬
‫'אוֹר ָה ֱא ֶמת' ְבּ ֶא ְל ָעד‪:‬‬
‫לוֹמר‬
‫חוֹב ֵתנוּ ַ‬
‫ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת ְמנָ חוֹת )מג ב( ָדּ ַרשׁ ַר ִבּי ֵמ ִאיר ִמכָּ תוּב זֶ ה ֶאת ָ‬
‫שׁוֹאל‬
‫‪‬קיךָ ֵ‬
‫"מ ָאה ה' ֱא ֶ‬
‫ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ְבּכָ ל יוֹם‪ .‬כִּ ְביָ כוֹל נֶ ֱא ָמר בּוֹ‪ֵ :‬‬
‫יּוֹרד ָע ֵלינוּ ְבּכָ ל יוֹם‬
‫דוּע כִּ י ְלכָ ל ַה ֶשּׁ ַפע ֶה ָעצוּם ֶשׁ ֵ‬
‫ֵמ ִע ְמּ‪ ."‬וַ ֲהלוֹא יָ ַ‬
‫ִמ ְמּ ִ‬
‫רוֹמים זוֹכִ ים ָאנוּ ִבּזְ כוּת ֲא ִמ ַירת ַה ְבּ ָרכוֹת וַ ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַא ֲח ֵר ֶיהן‬
‫ְ)ר ֵאה ז ַֹהר וַ יֵּ ֶל‪ ‬רפה ב; 'כַּ ד ַה ֶקּ ַמח' ֵע ֶר‪ְ ‬בּ ָרכָ ה וָ עוֹד(‪.‬‬
‫'שׁוֹאל' ְבּיַ ַחס ַל ְבּ ָרכוֹת‬
‫ֵ‬
‫נִ ְמ ָצא ֶשׁ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ִהנּוֹ ִבּ ְב ִחינַ ת‬
‫'שּׁוֹאל' ֵמ ִשׁיב ְל ַמ ְשׁ ִאיל ֶאת ַה ֵח ֶפץ‬
‫ֶשׁ ָאנוּ ְמ ָב ְרכִ ים אוֹתוֹ; כְּ ִפי ֶשׁ ֵ‬
‫אוֹמ ִרים‬
‫מוּרת כָּ ל ְבּ ָרכָ ה וְ ָא ֵמן ֶשׁ ְ‬
‫ֶשׁ ָשּׁ ַאל‪ ,‬כָּ ‪ַ ‬ה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא – ְתּ ַ‬
‫ָאנוּ ְל ָפנָ יו‪ֵ ,‬מ ִשׁיב ָלנוּ ְבּ ֶשׁ ַפע ְבּ ָרכוֹת וְ ַה ְצ ָלחוֹת ֶשׁ ִמּכּ ָֹחן ָאנוּ ַחיִּ ים‬
‫וְ ַקיָּ ִמים‪.‬‬
‫‪‬היךָ ַעל ָה ָא ֶרץ ַהטּ ָֹבה ֲא ֶשׁר נָ ַתן‬
‫וּב ַרכְ ָתּ ֶאת ה' ֱא ֶ‬
‫"וְ ָאכַ ְל ָתּ וְ ָשׂ ָב ְע ָתּ ֵ‬
‫ָל‪) "‬ח י(‬
‫תוּבים‪ :‬כָּ תוּב‬
‫ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת ְבּ ָרכוֹת )לה א( ִה ִצּיגוּ ֲחכָ ִמים ְס ִת ָירה ֵבּין ַהכְּ ִ‬
‫ֶא ָחד ֵ‬
‫אוֹמר‬
‫לוֹאהּ"‪ ,‬וְ כָ תוּב ַא ֵחר ֵ‬
‫וּמ ָ‬
‫"לה' ָה ָא ֶרץ ְ‬
‫אוֹמר ְ)תּ ִה ִלּים כד א(‪ַ :‬‬
‫"לה' ָה ָא ֶרץ‬
‫ְ)תּ ִה ִלּים קטו טז(‪" :‬וְ ָה ָא ֶרץ נָ ַתן ִל ְבנֵ י ָא ָדם"‪ .‬וְ ֵת ְרצוּ‪ַ :‬‬
‫לוֹאהּ" – ַעד ֶשׁיְּ ָב ֵר‪ָ ‬ה ָא ָדם ַעל ְמזוֹנוֹ‪" ,‬וְ ָה ָא ֶרץ נָ ַתן ִל ְבנֵ י ָא ָדם"‬
‫וּמ ָ‬
‫ְ‬
‫–ל ַא ַחר ֶשׁיְּ ָב ֵר‪.‬‬
‫ְ‬
‫דוֹלי ַחכְ ֵמי‬
‫ֶר ֶמז ְל ִד ְב ֵרי ַהגְּ ָמ ָרא ָדּ ַרשׁ ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ֲעזַ ְריָ ה ִפיגוֹ ִמגְּ ֵ‬
‫‪‬היךָ"‪,‬‬
‫"וּב ַרכְ ָתּ ֶאת ה' ֱא ֶ‬
‫ִא ַיט ְליָ ה‪ִ :‬אם ִל ְפנֵ י "וְ ָאכַ ְל ָתּ וְ ָשׂ ָב ְע ָתּ" ְתּ ַקיֵּ ם ֵ‬
‫"על ָה ָא ֶרץ ַהטּ ָֹבה ֲא ֶשׁר נָ ַתן ָל‪."‬‬
‫ֲאזַ י ִתּזְ כֶּ ה ֶשׁיְּ ֻקיַּ ם ְבּ‪ַ :‬‬
‫ִלגְ ֻד ָלּתוֹ ֶשׁל ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ֵאין ֵח ֶקר‬
‫טּוֹבה ְתּלוּיָ ה ַבּ ְבּ ָרכָ ה‬
‫ַק ָבּ ַלת ַה ָ‬
‫ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת וְ ָא ֵמן‬
‫הוֹשׁ ַע'‬
‫'כֶּ ֶסף נִ ְב ָחר'; 'נַ ֲח ַלת יַ ֲעקֹב יְ ֻ‬
‫עוֹלם‬
‫מוֹליד ְל ָ‬
‫‪‬א יִ ְהיֶ ה ְבּ‪ָ ‬ע ָקר – ֶשׁ ֵאינוֹ ִ‬
‫וּב ְב ֶה ְמ ֶתּ‪) "‬ז יד(‬
‫"‪‬א יִ ְהיֶ ה ְב‪ָ ‬ע ָקר וַ ֲע ָק ָרה ִ‬
‫"א ַמר ַר ִבּי יִ ְצ ָחק‪ִ :‬מ ְפּנֵ י ָמה ָהיוּ‬
‫מוּבא‪ָ :‬‬
‫ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת יְ ָבמוֹת )סד א( ָ‬
‫קוּרים? ִמ ְפּנֵ י ֶשׁ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ִמ ְת ַאוֶּ ה ִל ְת ִפ ָלּ ָתן ֶשׁל‬
‫בוֹתינוּ ֲע ִ‬
‫ֲא ֵ‬
‫אוֹרה יֵ שׁ ִל ְתמ ַֹהּ‪ֲ :‬הלוֹא ֻה ְב ַטח ְבּ ָפסוּק זֶ ה ַל ַצּ ִדּ ִיקים‬
‫ַצ ִדּ ִיקים"‪ ,‬וְ ִלכְ ָ‬
‫תּוֹרה כִּ י ‪‬א יִ ְהיֶ ה ָבּ ֶהם ָע ָקר וַ ֲע ָק ָרה?‬
‫שׁוֹמ ֵרי ַה ָ‬
‫ְ‬
‫נִ ְר ֶאה כִּ י כְּ ֵדי ְליַ ֵשּׁב זֹאת ָט ַרח ַר ִשׁ"י ְל ָפ ֵרשׁ כָּ אן‪'" :‬א יִ ְהיֶ ה ְב‪‬‬
‫מוֹליד‬
‫לוֹמר‪ :‬א יִ ְהיֶ ה ְבּ‪ָ ‬ע ָקר ֶשׁ ֵאינוֹ ִ‬
‫מוֹליד"‪ ,‬כְּ ַ‬
‫ָע ָקר' – ֶשׁ ֵאינוֹ ִ‬
‫בוֹתינוּ ֶשׁ ִה ְת ַאוָּ ה ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא‬
‫אוּלם יִ ְהיֶ ה ְבּ‪ָ ‬ע ָקר כַּ ֲא ֵ‬
‫עוֹלם‪ָ ,‬‬
‫ְל ָ‬
‫ִל ְת ִפ ָלּ ָתם וְ ָלכֵ ן ‪‬א ִ‬
‫הוֹלידוּ ֶא ָלּא ְל ַא ַחר ֶשׁ ִה ְת ַפּ ְלּלוּ ַעל ָצ ָר ָתם‪.‬‬
‫"וְ ֵה ִסיר ה' ִמ ְמּ‪ ‬כָּ ל ח ִֹלי" )ז טו(‬
‫דוּעים ֵהם ִדּ ְב ֵרי ַהטּוּר )או"ח מו( ֶשׁ ָדּוִ ד ַה ֶמּ ֶל‪ָ ‬ע ָליו ַה ָשּׁלוֹם ִתּ ֵקּן‬
‫יְ ִ‬
‫ְל ָב ֵר‪ֵ ‬מ ָאה ְבּ ָרכוֹת ְבּכָ ל יוֹם‪ .‬כָּ ‪ָ ‬ע ַצר ֶאת ַה ַמּגֵּ ָפה ֶשׁ ָפּ ְר ָצה ִבּזְ ַמנּוֹ‬
‫חוּרי יִ ְשׂ ָר ֵאל ְבּכָ ל יוֹם‪.‬‬
‫וּמ ֲח ָמ ָתהּ ֵמתוּ ֵמ ָאה ַבּ ֵ‬
‫ֵ‬
‫ֶר ֶמז ַל ְדּ ָב ִרים נוּכַ ל ִל ְלמֹד ִמן ַהכָּ תוּב ֶשׁ ְלּ ָפנֵ ינוּ‪" :‬וְ ֵה ִסיר ה'‪ ...‬כָּ ל ח ִֹלי"‬
‫"מ ְמּ‪– "‬‬
‫ִבּזְ כוּת ִ‬
‫ֹאמרוּ ְל ָפנָ יו ְבּכָ ל יוֹם‪.‬‬
‫ימ ְט ִריָּ ה ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ֶשׁתּ ְ‬
‫ְבּגִ ַ‬
‫ימ ְט ִריָּ אוֹת ַהיָּ ָשׁן' עמ' מח‬
‫ֵ'ס ֶפר ַהגִּ ַ‬
‫אוּרים'‬
‫'יַ ְלקוּט ָה ִ‬
‫ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ַמ ִצּילוֹת ִמ ַמּ ֲחלוֹת‬
‫מוּאל'‬
‫'זִ כְ רוֹן ְשׁ ֵ‬
‫גּוֹר ֶרת ִמ ְצוָ ה‬
‫ִמ ְצוָ ה ֶ‬
‫"כָּ ל ַה ִמּ ְצוָ ה ֲא ֶשׁר ָאנֹכִ י ְמ ַצוְּ ךָ ַהיּוֹם ִתּ ְשׁ ְמרוּן ַל ֲעשׂוֹת" )ח א(‬
‫ֲא ִריכוּת יָ ִמים‬
‫ִבּזְ כוּת ָא ֵמן‬
‫קּוֹריץ' עמ' ‪19‬‬
‫ַ'ר ִבּי ִפּינְ ָחס ִמ ִ‬
‫"וְ ַע ָתּה יִ ְשׂ ָר ֵאל ָמה ה' ֱא‪‬קֶי‪ ‬שׁ ֵֹאל ֵמ ִע ָמּ‪) "‬י יב(‬
‫ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת ְמנָ חוֹת )מג ב( ָדּ ַרשׁ ַר ִבּי ֵמ ִאיר ִמ ָפּסוּק זֶ ה‪ֶ ,‬את‬
‫)'מה' – ֵ'מ ָאה'(‪ַ .‬בּ ְסּ ָפ ִרים‬
‫חוֹבת ֲא ִמ ַירת ֵמ ָאה ְבּ ָרכוֹת ְבּכָ ל יוֹם ָ‬
‫ַ‬
‫מוּבא כִּ י ַרק ְבּ ָרכָ ה ֶשׁנֶּ ֶענְ ָתה ְבּ ָ'א ֵמן' נֶ ְח ֶשׁ ֶבת‬
‫דוֹשׁים ָ‬
‫ַה ְקּ ִ‬
‫וּמה יֻ ְמ ְתּקוּ ַה ְדּ ָב ִרים כַּ ֲא ֶשׁר נִ ְר ֶאה כִּ י ַאף‬
‫ְבּ ָרכָ ה ֻמ ְשׁ ֶל ֶמת‪ָ .‬‬
‫דוּע כִּ י‬
‫ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַעל ַה ְבּ ָרכוֹת נִ ְר ְמזָ ה ְבּ ָפסוּק זֶ ה‪ֶ ,‬שׁ ֲה ֵרי יָ ַ‬
‫ימ ְט ִריָּ ה ְשׁמוֹת ֲ'הוָ יָ "ה' וְ ַ'א ְדנוּת'‪ ,‬וְ ַה ִמּ ְתבּוֹנֵ ן‬
‫ָ'א ֵמן' ִהיא ְבּגִ ַ‬
‫סוּקנוּ‬
‫תוּבים ִבּ ְפ ֵ‬
‫‪‬הי‪-‬ךָ' ַהכְּ ִ‬
‫יִ ְר ֶאה כִּ י ַאף ְשׁמוֹת ֲ'הוָ יָ "ה ֱא ֶ‬
‫וּמכָּ אן‬
‫כּוֹלל(‪ִ ,‬‬
‫)עם ַה ֵ‬
‫ימ ְט ִריָּ ה ֶשׁל ָ'א ֵמן' ִ‬
‫ִמ ְצ ָט ְר ִפים יַ ַחד ְלגִ ַ‬
‫אשׁי ֵתּבוֹת‬
‫כוֹתיו – ָר ֵ‬
‫ֶשׁ ַעל ַה ְמּ ָב ֵר‪ִ ‬ל ְדאֹג ֶשׁיַּ ֲענוּ ָא ֵמן ְל ִב ְר ָ‬
‫"שׁ ֵֹאל"‪.‬‬
‫זָ ֵקן ָבּא ַבּיָּ ִמים‬
‫‪‬קים וַ ֲאדֹנֵ י ָה ֲאדֹנִ ים ָה ֵא‪-‬ל ַהגָּ דֹל ַהגִּ בֹּר‬
‫‪‬קי ָה ֱא ִ‬
‫‪‬קיכֶ ם הוּא ֱא ֵ‬
‫"כִּ י ה' ֱא ֵ‬
‫נּוֹרא" )י יז(‬
‫וְ ַה ָ‬
‫קּוֹריץ ְל ִק ְברוֹ‪ֵ ,‬ה ֵחל ְבּנוֹ ַר ִבּי‬
‫הוֹרידוּ ֶאת ַה ַצּ ִדּיק ַר ִבּי ִפּינְ ָחס ִמ ִ‬
‫כְּ ֶשׁ ִ‬
‫מ ֶֹשׁה ִמ ַסּלוֹוִ ָיטא ִל ְבכּוֹת ָמ ָרה‪ִ .‬מ ֶשּׁ ָר ָאה זֹאת ָא ִחיו ַר ִבּי יַ ֲעקֹב‬
‫ִשׁ ְמשׁוֹן ִמזֶּ ְס ַלב ָתּ ָהה ְבּ ָפנָ יו ַעל ֵפּ ֶשׁר ִבּכְ יוֹ ַה ַמּר‪ֱ .‬ה ִשׁיבוֹ ַר ִבּי מ ֶֹשׁה‪:‬‬
‫עוֹמד ָא ִבינוּ ָל ֵתת ִדּין וְ ֶח ְשׁבּוֹן ִל ְפנֵ י ֶמ ֶל‪‬‬
‫"בּוֹכֶ ה ֲאנִ י ֵמ ֲח ָר ָדה ַעל ֶשׁ ֵ‬
‫ַמ ְלכֵ י ַה ְמּ ָלכִ ים"‪.‬‬
‫דּוֹאג?!"‪ָ ,‬תּ ַמהּ ַר ִבּי יַ ֲעקֹב ִשׁ ְמשׁוֹן‪" ,‬וַ ֲהלוֹא ֲענָ ק‬
‫"על ָא ִבינוּ ַא ָתּה ֵ‬
‫ַ‬
‫ֶשׁ ָבּ ֲענָ ִקים הוּא!"‬
‫"אכֵ ן כֵּ ן"‪ָ ,‬א ַמר ַר ִבּי מ ֶֹשׁה‪ֲ ,‬‬
‫ָ‬
‫יוֹתר‪,‬‬
‫"א ָבל ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא גָּ דוֹל ֵ‬
‫וְ כֵ ַיצד זֶ ה ‪‬א ֶא ֱח ַרד?!"‬
‫ַה ֶדּ ֶר‪ְ ‬ל ַהגִּ ַיע ְל ַד ְרגָּ תוֹ ֶשׁל חוֹנִ י‬
‫וּב ְשׁמוֹ ִתּ ָשּׁ ֵב ַע" )י כ(‬
‫"את ה' ֱא‪‬קֶי‪ִ ‬תּ ָירא אֹתוֹ ַת ֲעבֹד וּבוֹ ִת ְד ָבּק ִ‬
‫ֶ‬
‫ִבּזְ ַמנּוֹ ֶשׁל חוֹנִ י ַה ְמּ ַעגֵּ ל ִהכְּ ָתה ַבּצּ ֶֹרת ָק ָשׁה ְבּ ֶא ֶרץ יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ָ .‬פּנוּ‬
‫הוּדים ְלחוֹנִ י ַה ְמּ ַעגֵּ ל ִוּב ְקּשׁוּהוּ ֶשׁיִּ ְת ַפּ ֵלּל ְל ִבטּוּל ַהגְּ זֵ ָרה‪ֶ .‬מה‬
‫ַהיְּ ִ‬
‫ָע ָשׂה? ִס ֵמּן ְבּ ַמ ֵטּהוּ ִעגּוּל ַעל ְפּנֵ י ָה ֲא ָד ָמה‪ָ ,‬ע ַמד ְבּתוֹכוֹ וְ ָא ַמר‪:‬‬
‫עוֹלם! ָבּנֶ י‪ָ ‬שׂמוּ ְפּנֵ ֶיהם ָע ַלי ֶשׁ ֲאנִ י כְּ ֶבן ַבּיִ ת ְל ָפנֶ י‪.‬‬
‫ִ"רבּוֹנוֹ ֶשׁל ָ‬
‫נִ ְשׁ ָבּע ֲאנִ י ְבּ ִשׁ ְמ‪ַ ‬הגָּ דוֹל ֶשׁ ֵאינִ י זָ ז ִמכָּ אן ַעד ֶשׁ ְתּ ַר ֵחם ַעל ָבּנֶ י‪."‬‬
‫וְ ָאכֵ ן ְתּ ִפ ָלּתוֹ נֶ ֶענְ ָתה ַ)תּ ֲענִ ית יט א(‪.‬‬
‫ַעל ִפּי ַמ ֲע ֶשֹה זֶ ה ֵבּ ֵאר ָה ַ'א ְל ִשׁיךְ' ַה ָקּדוֹשׁ ֶאת ַהכָּ תוּב ֶשׁ ְלּ ָפנֵ ינוּ‪ִ :‬אם‬
‫בוֹדה ֶשׁ ַבּ ֵלּב'(‬
‫"את ה' ֱא‪‬קֶי‪ִ ‬תּ ָירא‪ ,‬אֹתוֹ ַת ֲעבֹד ִ)בּ ְת ִפ ָלּה ַהנִּ ְק ֵראת ֲ'ע ָ‬
‫ֶ‬
‫"וּב ְשׁמוֹ‬
‫וּבוֹ ִת ְד ָבּק ְ)בּכָ ל נַ ְפ ְשׁ‪ְ ‬וּמא ֶֹדךָ("‪ֲ ,‬אזַ י ִתּזְ כֶּ ה ְל ַהגִּ ַיע ְל ַד ְרגַּ ת‪ִ :‬‬
‫ִתּ ָשּׁ ֵב ַע" – כְּ חוֹנִ י ַה ְמּ ַעגֵּ ל ֶשׁנִּ ְשׁ ַבּע ‪‬א ָל ֵצאת ִמ ַמּ ְעגָּ לוֹ ַעד ֶשׁיְּ ַמ ֵלּא‬
‫רוֹמים‪.‬‬
‫בּוֹרא ֶאת ְמ ֻב ָקּשׁוֹ‪ ,‬וְ ָאכֵ ן זָ כָ ה וְ נַ ֲענָ ה ִמ ְמּ ִ‬
‫ַה ֵ‬
‫ִק ְר ַבת ה' ְמ ִב ָיאה ְל ַשׁ ְבּחוֹ‬
‫ִ'בּינָ ה ְל ִע ִתּים' סוֹף ְדּרוּשׁ לד‬
‫'שׁוֹאל' ֵמ ִא ָתּנוּ ְבּ ָרכוֹת‬
‫ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ֵ‬
‫"וְ ַע ָתּה יִ ְשׂ ָר ֵאל ָמה ה' ֱא‪‬קֶי‪ ‬שׁ ֵֹאל ֵמ ִע ָמּ‪) "‬י יב(‬
‫יהוּדה" )צל"ח ְבּ ָרכוֹת‬
‫"נוֹדע ִבּ ָ‬
‫דוּעה ִהיא ְתּ ִמ ָיהתוֹ ֶשׁל ַהגָּ אוֹן ַבּ ַעל ַ‬
‫יְ ָ‬
‫'דּוֹרשׁ' אוֹ‬
‫דּוּע נָ ַקט ַהכָּ תוּב ִבּ ְלשׁוֹן "שׁ ֵֹאל ֵמ ִע ָמּ‪ ,"‬וְ ‪‬א ֵ‬
‫לג ב(‪ַ :‬מ ַ‬
‫ְ'מ ַצוֶּ ה'?‬
‫"הוּא ְת ִה ָלּ ְתךָ וְ הוּא ֱא‪‬קֶי‪) "‬י כא(‬
‫דּוֹרשׁ ָהיָ ה ַר ִבּי ָבּרוּ‪ִ ‬מ ְמּזִ'יבּוּז' ֶאת ַהכָּ תוּב ֶשׁ ְלּ ָפנֵ ינוּ ָרצוֹא וָ שׁוֹב‪:‬‬
‫ֵ‬
‫"הוּא ְת ִה ָלּ ְתךָ" – כְּ כָ ל ֶשׁ ִתּ ְת ַע ֶלּה ְבּ ַד ְרגַּ ת ַה ֶשּׁ ַבח וְ ַה ַה ֵלּל ֶשׁ ִהנְּ ‪‬‬
‫‪‬קיךָ" – ְל ַה ִשּׂיג ֶאת‬
‫בּוֹר ֲא‪ ,‬כָּ ‪ִ ‬תּזְ כֶּ ה ְל‪" :‬וְ הוּא ֱא ֶ‬
‫ְמ ַשׁ ֵבּ ַח ֶאת ַ‬
‫רוֹמם‬
‫‪‬קיךָ" – ֶשׁ ַתּ ִשּׂיג וְ ִת ְת ֵ‬
‫וּל ֵה ֶפ‪ ;‬כְּ כָ ל ֶשׁ"וְ הוּא ֱא ֶ‬
‫ֱא‪‬קוּתוֹ יִ ְת ָבּ ַר‪ְ .‬‬
‫עוֹרר ְבּ‪ַ ‬הצּ ֶֹרךְ‬
‫בּוֹרא‪ ,‬כָּ ‪" ‬הוּא ְת ִה ָלּ ְתךָ" – יִ ְת ֵ‬
‫ְבּ ַד ְרגַּ ת ִק ְר ָב ְת‪ַ ‬ל ֵ‬
‫וּל ַה ְלּלוֹ ְבּכָ ל ֵעת וְ ָשׁ ָעה‪.‬‬
‫וְ ָה ָרצוֹן ְל ַשׁ ְבּחוֹ‪ְ ,‬ל ָפ ֲארוֹ ְ‬
‫הוֹרא'‬
‫'בּוֹצינָ א ִדּנְ ָ‬
‫ִ‬
‫אט ֶמר ְבּ ַא ְרצוֹת ַה ְבּ ִרית‬
‫הוּדי ָי ָקר ִה ְשׁ ַתּ ֵיּ‪ִ ‬ל ְק ִה ַלּת ַס ְ‬
‫ְי ִ‬
‫ְו ָה ָיה ְמ ַה ֵדּר ְבּ ִמ ְצ ַות ֲענִ ַיּת ָא ֵמן ְו ַאף ָה ָיה ִמ ְת ַא ֵחר ְבּ ֵבית ַה ְכּנֶ ֶסת‬
‫ָשׁעוֹת ֲא ֻרכּוֹת ְכּ ֵדי ַל ֲענוֹת ָא ֵמן ַעל ַה ְבּ ָרכוֹת‪.‬‬
‫עוֹלמוֹ ְבּ ִגיל צ"א ִ)גּיל ֶשׁנֶּ ֱח ַשׁב ָאז ַל ֲא ִריכוּת ָי ִמים ֻמ ְפ ֶל ֶגת(‬
‫ַכּ ֲא ֶשׁר נִ ְפ ַטר ְל ֵבית ָ‬
‫אט ֶמר‪:‬‬
‫יוֹאל ִמ ַסּ ְ‬
‫ָא ַמר ָע ָליו ַרבּוֹ‪ָ ,‬ה ַרב ַה ָקּדוֹשׁ ַר ִבּי ֵ‬
‫ימ ְט ִר ָיּה ָא ֵמן‬
‫ְ"דּעוּ ִכּי נִ ְפ ָטר ֶזה ֶה ֱא ִרי‪ָ ‬י ִמים ַעד ִגּיל צ"א – ְבּ ִג ַ‬
‫)בּ ָרכוֹת מז א(‪:‬‬
‫וּכ ָבר ָא ְמרוּ ֲח ָז"ל ְ‬
‫ִמשּׁוּם ֶשׁ ִה ְק ִפּיד ַעל ֲענִ ַיּת ָא ֵמן‪ְ .‬‬
‫נוֹתיו'"‬
‫וּשׁ ָ‬
‫יכין לוֹ ָי ָמיו ְ‬
‫ָ'כּל ַה ַמּ ֲא ִרי‪ְ ‬בּ ָא ֵמן ַמ ֲא ִר ִ‬
‫שּׁוֹמ ִעים(‪.‬‬
‫ֻ)ס ַפּר ִמ ִפּי ַא ַחד ַה ְ‬
‫ﬦ‬
‫ַּת ֲע ֶנה ֱאמ ּו ִניﬦ‬
‫ַמ ָ ּבט ַעל ֵס ֶדר ַה ְּת ִפ ָּלה‬
‫שה ֱאמ ּו ִניﬦ‬
‫ﬦ‬
‫ַמ ֲע ֵ ׂ‬
‫ִס ּפוּר ׁ ְשבו ִּעי ַעל ָא ֵמן ו ְּת ִפ ָּלה‬
‫"מזְ מוֹר ְל ָ‬
‫ִ‬
‫)'שׁ ְל ָחן‬
‫תוֹדה" ֻ‬
‫תוֹדה יֵ שׁ ְל ָא ְמ ָרהּ ִבּנְ גִ ינָ ה‪ֶ ,‬שׁכָּ ל ַה ִשּׁירוֹת ֲע ִתידוֹת ִל ָבּ ֵטל‪ ,‬חוּץ ִמ ִמּזְ מוֹר ְל ָ‬
‫ָערוּ‪ '‬או"ח נא ט(‪.‬‬
‫ָהיָ ה זֶ ה ְבּח ֶֹרף תשמ"ו‪ִ .‬אישׁ ‪‬א ִצ ָפּה כִּ י ִשׂ ַ‬
‫יחת ַה ֶטּ ֶלפוֹן ַה ִשּׁגְ ָר ִתית ֶשׁ ִהגִּ ָיעה ְבּאוֹתוֹ ֶע ֶרב ֶאל ָה ַרב שׁוֹר‪ָ ,‬ר"מ‬
‫רוּק ִלין‪ְ ,‬תּ ַשׁנֶּ ה ֶאת ֲע ִת ָידהּ ֶשׁל ִמ ְשׁ ָפּ ָחה ְבּיִ ְשׂ ָר ֵאל‪.‬‬
‫ְבּ ַא ַחת ֵמ ַהיְּ ִשׁיבוֹת ַה ְמּפ ָֹארוֹת ִבּ ְב ְ‬
‫גּוֹררוּ ַעד ַהיּוֹם זוּג ָצ ִעיר וְ נֶ ְח ָמד – ִמ ְשׁ ַפּ ַחת פ‪ֲ .‬אנָ ִשׁים‬
‫"ה ְת ְ‬
‫"בּ ִבּנְ יָ ן ֶשׁ ִמּמּוּל ֵבּ ִיתי"‪ִ ,‬ס ֵפּר ַהיָּ ִדיד ֶשׁ ֵמּ ֵע ֶבר ַל ַקּו‪ִ ,‬‬
‫ַ‬
‫תּוֹרה‪.‬‬
‫ימים ֶשׁגָּ ְדלוּ כְּ ִ'תינוֹקוֹת ֶשׁנִּ ְשׁבּוּ' וְ ‪‬א זָ כוּ ִל ְחיוֹת ַחיֵּ י ָ‬
‫יְ ָק ִרים וּנְ ִע ִ‬
‫עוֹמ ִדים ֵהם ַל ֲעבֹר ַבּיָּ ִמים ַה ְקּ ִ‬
‫ַעל ִפּי ָמה ֶשׁ ָשּׁ ַמ ְע ִתּי ְ‬
‫וּל ָק ְר ָבם‬
‫רוֹבים ִל ְשׁכוּנָ ְת‪ֶ .‬שׁ ָמּא תּוּכַ ל ִליצֹר ִע ָמּם ֶק ֶשׁר ְ‬
‫תּוֹרה וְ ַל ִמּ ְצווֹת?!"‬
‫ַל ָ‬
‫חוֹקים‪ .‬גַּ ם ַה ַפּ ַעם‬
‫ָה ַרב שׁוֹר ָרגִ יל ָהיָ ה ְבּ ִשׂיחוֹת כְּ גוֹן ֵאלּוּ‪ֶ ,‬שׁכֵּ ן ִמזֶּ ה ָשׁנִ ים ָהיָ ה ָפּ ִעיל נִ ְמ ָרץ ִבּ ְתחוּם ֵקרוּב ָה ְר ִ‬
‫ימוּסין ְק ָצ ָרה‪,‬‬
‫יחת נִ ִ‬
‫הוּא נַ ֲענָ ה ָל ֶא ְתגָּ ר‪ַ ,‬וּב ִהזְ ַדּ ְמּנוּת ָה ִראשׁוֹנָ ה ֶשׁ ִה ְב ִחין ְבּ ַמר פ‪ַ .‬ה ָצּ ִעיר‪ִ ,‬מ ֵהר ִל ְקשֹׁר ִעמּוֹ ִשׂ ַ‬
‫עוּדת ֵליל ַשׁ ָבּת‪.‬‬
‫יּוּמהּ כְּ ָבר ֻהזְ ְמנוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ְל ֵביתוֹ ִל ְס ַ‬
‫ֲא ֶשׁר ְבּ ִס ָ‬
‫הוּדית ֲא ִמ ִתּית‪.‬‬
‫ַה ַהזְ ָמנָ ה נֶ ֶענְ ָתה ַעל ֲא ָתר‪ֶ ,‬שׁכֵּ ן ִמזֶּ ה זְ ַמן ָח ְפצוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ִל ְטעֹם ַט ֲע ָמהּ ֶשׁל ַשׁ ָבּת יְ ִ‬
‫צוּמה‪ְ .‬בּ ַמ ֲה ַל‪‬‬
‫אוֹמרוֹת ִה ְת ַרגְּ שׁוּת ֲע ָ‬
‫הוֹפיעוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ְבּ ֵביתוֹ ֶשׁל ָה ַרב שׁוֹר כְּ ֶשׁ ְפּנֵ ֶיהם ְ‬
‫ְבּ ֵליל ַה ַשּׁ ָבּת ַה ָבּ ָאה ִ‬
‫ַה ְסּ ָ‬
‫הוּדי ָעמֹק וְ ִצ ָמּאוֹן גָּ דוֹל ִל ְרכֹּשׁ יֶ ַדע‪.‬‬
‫עוּדה נוֹכַ ח ָה ַרב ָל ַד ַעת כִּ י ְמ ֻד ָבּר ַבּ ֲאנָ ִשׁים ֲא ִצ ִיליִּ ים‪ַ ,‬בּ ֲע ֵלי ֶרגֶ שׁ יְ ִ‬
‫קּוּר ֶיהם ֶשׁל ְבּנֵ י ַהזּוּג‬
‫כָּ ‪ָ ‬ה ְלכוּ וְ נִ ְר ְקמוּ יַ ֲח ֵסי יְ ִדידוּת ֵבּין ִמ ְשׁ ַפּ ַחת שׁוֹר ְל ִמ ְשׁ ַפּ ַחת פ‪ַ .‬ה ְצּ ִע ָירה‪ ,‬וְ ַאף ֶק ֶצב ִבּ ֵ‬
‫ְבּ ֵבית ִמ ְשׁ ַפּ ַחת שׁוֹר ָה ַל‪ ‬וְ גָ ַדל‪.‬‬
‫"מה ַדּ ְע ְתּכֶ ם ָל ֵצאת ְל ֻח ְפ ָשׁה ַבּת כַּ ָמּה יָ ִמים‪,‬‬
‫קּוּרים ָפּנָ ה ָה ַרב שׁוֹר ִל ְבנֵ י ַהזּוּג ְבּ ַה ָצּ ָעה‪ָ :‬‬
‫אוֹתם ִבּ ִ‬
‫ְבּ ֶא ָחד ֵמ ָ‬
‫יוֹרק?! ְמ ֻד ָבּר ְבּ ֶס ִמינַ ְריוֹן‬
‫עוֹרכֶ ת יְ ִשׁ ַיבת 'אוֹר ָשׂ ֵמ ַח' ְבּמוֹנְ ִסי נְ יוּ ְ‬
‫ֶשׁ ְבּ ַמ ֲה ָלכָ ם ִתּ ְשׁהוּ ַבּ ֶ'קּ ְמפְּ' ַה ְמּיֻ ָחד ֶשׁ ֶ‬
‫עוּרים וְ ָה ֲאוִ ָירה ַבּ ָמּקוֹם יַ ְת ִאימוּ‬
‫טוּחנִ י כִּ י א ִֹפי ַה ִשּׁ ִ‬
‫ַה ְמּי ָֹעד ַל ֲאנָ ִשׁים ֶשׁ ֵאין ָל ֶהם ַמ ְס ִפּיק ֶר ַקע ַבּיַּ ֲהדוּת‪ְ ,‬וּב ַ‬
‫רוּחכֶ ם"‪.‬‬
‫אוֹצרוֹת ֲ‬
‫ָלכֶ ם וְ יַ ֲע ִשׁירוּ ַעד ְמאֹד ֶאת ְ‬
‫ְבּנֵ י ַהזּוּג ִה ְסכִּ ימוּ ִמיָּ ד‪.‬‬
‫הוֹתיר ֲע ֵל ֶיהם ר ֶֹשׁם ִבּ ְל ִתּי נִ ְשׁכָּ ח‪ֵ .‬הם ָחשׁוּ ֶשׁנִּ ְפ ְתּחוּ ִבּ ְפנֵ ֶיהם‬
‫בוּע ַה ֶסּ ִמינַ ְריוֹן ַהנִּ ְפ ָלא ָח ַלף ִבּ ְמ ִהירוּת וְ ִ‬
‫ְשׁ ַ‬
‫ַשׁ ֲע ֵרי ָחכְ ָמה וָ ַד ַעת‪ְ ,‬וּב ַד ְרכָּ ם ֲחזָ ָרה ְל ֵב ָיתם נִ ְמנוּ וְ גָ ְמרוּ ָלשׁוּב ַבּ ֶה ְק ֵדּם ְל ֵהיכָ ָלהּ ֶה ָח ִמים ֶשׁל יְ ִשׁ ַיבת 'אוֹר‬
‫יוֹתר‪.‬‬
‫קוּפה ְמ ֻמ ֶשּׁכֶ ת ֵ‬
‫ָשׂ ֵמ ַח'‪ַ ,‬ה ַפּ ַעם ִל ְת ָ‬
‫בוֹדתוֹ‪ .‬תּוֹ‪ ‬זְ ַמן‬
‫הוֹד ַיע ַמר פ‪ְ .‬ל ַמ ֲע ִבידוֹ כִּ י ְבּכַ וָּ נָ תוֹ ָל ֵצאת ְל ֻח ְפ ָשׁה ִבּ ְל ִתּי ֻמגְ ֶבּ ֶלת ֵמ ֲע ָ‬
‫זְ ַמן ָמה ְל ַא ַחר ִמכֵּ ן ִ‬
‫קוֹמית‪ ,‬כַּ ֲא ֶשׁר‬
‫גוּר ֶיהם ַל ֲעיָ ָרה מוֹנְ ִסי‪ָ ,‬שׁם ִה ְשׁ ַתּ ְלּבוּ ַעד ְמ ֵה ָרה ַבּ ְקּ ִה ָלּה ַה ְמּ ִ‬
‫ָק ָצר ֶה ֱע ִתיקוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ֶאת ְמ ֵ‬
‫הוּדי ֶשׁבּוֹ נִ ְק ָרא ִבּ ְב ִרית ַה ִמּ ָילה‪' :‬מ ֶֹשׁה‬
‫ארק פ‪ֶ .‬שׁכְּ ָבר ָה ַפ‪ְ ‬ל ַת ְל ִמיד ִמן ַה ִמּנְ יָ ן ְבּ'אוֹר ָשׂ ֵמ ַח'‪ָ ,‬שׁב ִל ְשׁמוֹ ַהיְּ ִ‬
‫ַמ ְ‬
‫ָדּוִ ד'‪ ,‬וְ ַאף ַר ְעיָ תוֹ ָשׁ ָבה ִל ְשׁ ָמהּ ַהיְּ ִ‬
‫הוּדי ֶשׁנִּ ְק ְר ָאה בּוֹ ַעל ֵשׁם ָס ָב ָתהּ‪.‬‬
‫*‬
‫רוּק ִלין ִוּב ֵקּשׁ ִל ְשׁפֹּ‪ֶ ‬את ִלבּוֹ‪:‬‬
‫ְשׁנָ ַתיִ ם ְל ַא ַחר ִמכֵּ ן ִה ְת ַדּ ֵפּק מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ַעל ֶדּ ֶלת ֵבּיתוֹ ֶשׁל ָה ַרב שׁוֹר ִבּ ְב ְ‬
‫תּוֹדוֹק ִסי ִוּב ְקּשׁוּ ִל ְמחֹק כָּ ל ֶק ֶשׁר ִעם ֲע ָב ָרם‪ַ .‬על כֵּ ן ָע ְמלוּ ִמ ַשּׁ ַחר ַטל‬
‫ְ‬
‫אוֹר‬
‫הוֹרי ָבּאוּ ֵמ ֶר ַקע ְ‬
‫יוֹד ַע‪ַ ,‬‬
‫"כְּ ִפי ֶשׁ ָה ַרב ֵ‬
‫צוּרים מוּזָ ִרים וְ נֶ ֱח ָשׁ ִלים‪.‬‬
‫יוֹת ֶיהם‪ִ ,‬הנָּ ם יְ ִ‬
‫רוֹבי ִמ ְשׁ ַפּ ְח ִתּי‪ֲ ,‬א ֵח ֶיהם וְ ַא ְח ֵ‬
‫חוּשׁה ֶשׁ ְקּ ֵ‬
‫דוּתי ְל ַה ֲענִ יק ִלי ֶאת ַה ְתּ ָ‬
‫יַ ְל ִ‬
‫כָּ ‪ ‬גָּ ַד ְל ִתּי ֶשֹּׁלא ֵמ ְרצוֹנִ י ַבּ ֲאוִ ָירה עוֹיֶ נֶ ת כְּ ַל ֵפּי ְק ַ‬
‫רוֹבי וְ ַאף ‪‬א זָ כִ ִיתי ְל ַהכִּ ָירם‪.‬‬
‫רוֹבי ִמ ְשׁ ַפּ ְח ִתּי‪,‬‬
‫דוּתי ֵמ ָח ָדשׁ‪ָ ,‬ח ֵפץ ֲאנִ י ְמאֹד ְל ַח ֵדּשׁ ֶאת ְק ָשׁ ַרי ִעם ְק ֵ‬
‫כַּ יּוֹם‪ְ ,‬ל ַא ַחר ֶשׁזָּ כִ ִיתי ְלגַ לּוֹת ֶאת יַ ֲה ִ‬
‫יוֹד ַע ֶשׁ ֵבּינֵ ֶיהם יֵ שׁ ַא ְדמוֹ"ר ְמכֻ ָבּד ַהגָּ ר ְבּבּוּרוֹ‬
‫גּוֹר ִרים‪ .‬כָּ ל ֶשׁ ֲאנִ י ֵ‬
‫ֶא ָלּא ֶשׁ ֵאין ִלי כָּ ל ֻמ ָשּׂג ִמי ֵהם וְ ֵהיכָ ן ֵהם ִמ ְת ְ‬
‫וּשׁמוֹ‪ַ ---‬ה ִאם תּוּכַ ל ַל ֲערֹ‪ֵ ‬בּינֵ ינוּ ֶהכֵּ רוּת כְּ ֵדי ֶשׁנִּ ְתוַ ַדּע זֶ ה ֶאל זֶ ה?!"‬
‫ארק ְ‬
‫ָפּ ְ‬
‫ָה ַרב שׁוֹר ָשׂ ַמח כְּ ָת ִמיד ְל ַסיֵּ עַ‪ִ .‬בּ ְמ ִהירוּת ִצ ְל ֵצל הוּא ִל ְמ ַשׁ ְמּשׁוֹ ֶשׁל ָה ַא ְדמוֹ"ר ַהיָּ ִשׁישׁ‪ָ .‬ה ַא ְדמוֹ"ר ִה ִבּ ַיע ִמיָּ ד‬
‫ֶאת נְ כוֹנוּתוֹ ְל ַק ֵבּל ֶאת ְבּנֵ י ַהזּוּג ִל ְמעוֹנוֹ‪ַ ,‬על ַאף ֶשׁ ֶטּ ֶרם ֵה ִבין ְבּ ֵברוּר ֶאת ַמהוּת ַה ֶקּ ֶשׁר ַה ִמּ ְשׁ ַפּ ְח ִתּי ֵבּינֵ ֶיהם‪.‬‬
‫ְבּחוֹל ַה ֵ‬
‫ישׁה ְמ ַרגֶּ ֶשׁת ַעד ְמאֹד‪ָ .‬ה ַר ִבּי ָשׂ ַמח‬
‫מּוֹעד ֻסכּוֹת זֻ ְמּנוּ ְבּנֵ י ַהזּוּג ִל ְמעוֹנוֹ ֶשׁל ָה ַר ִבּי‪ .‬כַּ ָצּפוּי ָהיְ ָתה ַה ְפּגִ ָ‬
‫דוּתם‪ְ ,‬וּבנֵ י ַהזּוּג ִמ ִצּ ָדּם ִה ְת ַרגְּ שׁוּ ִמ ִקּ ְר ָב ָתם ִל ְדמוּת כֹּה‬
‫חוֹקים ָשׁבוּ ְליַ ֲה ָ‬
‫רוֹבי ִמ ְשׁ ַפּ ְחתּוֹ ָה ְר ִ‬
‫ִל ְשׁמ ַֹע כִּ י ְק ֵ‬
‫וּמיֻ ֶח ֶדת‪.‬‬
‫דוּרה ְ‬
‫ֲה ָ‬
‫יחה ִס ֵפּר ָה ַר ִבּי ְלמ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ַהנִּ ְרגָּ שׁ ַעל ָשׁ ְר ֵשׁי ִמ ְשׁ ַפּ ְחתּוֹ ַהנְּ ִ‬
‫ְבּ ַמ ֲה ַל‪ַ ‬ה ִשּׂ ָ‬
‫טוּעים ְבּהוּנְ גָ ְריָ ה‪ְ ,‬בּ ִמ ְשׁ ָפּ ָחה ַר ָבּנִ ית‬
‫שׁוּבה וַ ֲא ִצ ִילית‪.‬‬
‫ֲח ָ‬
‫נוֹשׁרוֹת‬
‫שׁוֹק ַע ִפּ ְתאוֹם ְבּ ַמ ְח ָשׁבוֹת‪ ,‬כְּ ֶשׁ ְדּ ָמעוֹת ְ‬
‫יחה ֻה ְפ ַתּע מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ִל ְראוֹת ֶאת ָה ַר ִבּי ַהיָּ ִשׁישׁ ֵ‬
‫תּוֹ‪ ‬כְּ ֵדי ִשׂ ָ‬
‫הוּפ ָרה ְל ַא ַחר כַּ ָמּה ַדּקּוֹת כְּ ֶשׁנִּ נְ ַער‬
‫ֵמ ֵעינָ יו ַעל זְ ָקנוֹ ַה ָלּ ָבן ֶה ָהדוּר‪ַ .‬ה ְשּׁ ִת ָיקה ַה ְסּ ִמיכָ ה ֶשׁ ִה ְשׂ ָתּ ְר ָרה ַבּ ֶח ֶדר ְ‬
‫ָה ַר ִבּי וְ ָשׁ ַאל ְבּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּת‪ַ :‬‬
‫נּוֹלד ְבּר ַֹבע ְבּרוּנְ ְקס?"‬
‫"ה ַא ָתּה הוּא מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ֶשׁ ַ‬
‫"כֵּ ן"‪ֵ ,‬ה ִשׁיב ַה ָלּה ְבּ ַת ְד ֵה ָמה‪ֵ ,‬אינוֹ ֵמ ִבין ֵמ ֵהיכָ ן נָ ֲח ָתה ָע ָליו ַה ְשּׁ ֵא ָלה‪.‬‬
‫ְבּ ַבת ֶא ָחת נִ זְ ַרק ָה ַר ִבּי ָשׁנִ ים ַרבּוֹת ְל ָאחוֹר‪ְ .‬ר ִס ֵיסי ַה ְתּמוּנָ ה ִה ְת ַא ֲחדוּ ְבּמֹחוֹ ִלכְ ַלל ְשׁ ֵלמוּת‪ ,‬וְ הוּא ֵה ֵחל‬
‫ְל ַס ֵפּר‪:‬‬
‫"בּ ַלּיְ ָלה ֶשׁ ָקּ ַדם ְל ַהכְ נָ ָס ְת‪ִ ‬בּ ְב ִרית ַה ִמּ ָילה‪ִ ,‬ה ְת ַק ֵשּׁר ֵא ַלי ָא ִבי‪ִ ‬וּב ֵקּשׁ ִמ ֶמּנִּ י ֶשׁ ֶא ֱהיֶ ה ַה ַסּנְ ָדּק ִבּ ְב ִר ְית‪.‬‬
‫ַ‬
‫אוֹתהּ ְתּ ָ‬
‫ְבּ ָ‬
‫תּוֹרהּ‪ ,‬וְ ַאף‬
‫עוֹל ָמהּ ֶשׁל ָ‬
‫קוּפה ‪‬א ָהיָ ה ְל ִאישׁ ִמ ְבּנֵ י ַה ִמּ ְשׁ ָפּ ָחה ֶק ֶשׁר ִעם ָא ִבי‪ֶ ‬שׁכְּ ָבר ָרחוֹק ָהיָ ה ֵמ ָ‬
‫ַל ֲח ֻתנָּ תוֹ ‪‬א ֻהזְ ַמן ִאישׁ ֵמ ִא ָתּנוּ‪ְ .‬ל ִפיכָ ‪ ‬כַּ ֲא ֶשׁר ִהגִּ ָיעה ֵא ַלי ִשׂ ַ‬
‫ימי ֶשׁ ִלּי‬
‫יחת ַה ֶטּ ֶלפוֹן ַה ַמּ ְפ ִתּ ָיעה‪ָ ,‬ה ֶרגֶ שׁ ַה ְפּנִ ִ‬
‫הוֹפ ְע ִתּי?!‬
‫תּוֹע ֶלת ִתּ ְצ ַמח ֵמ ַ‬
‫ָא ַמר ִלי ְל ָס ֵרב ִמיָּ ד‪ .‬וְ כִ י ֵאיזוֹ ֶ‬
‫יח ַע ְצ ִמי ְל ַמ ַען ֲא ִבי ַה ִתּינוֹק‪ֶ ,‬א ְשׁ ַתּ ֵתּף ַבּ ְבּ ִרית ְל ַמ ַען‬
‫ֶא ָלּא ֶשׁ ָאז ִה ְר ַה ְר ִתּי ְל ַע ְצ ִמי‪ ,‬כִּ י גַּ ם ִאם ֵאין ָראוּי ֶשׁ ַא ְט ִר ַ‬
‫אוּלי ַה ְתּ ִפ ָלּה ֶשׁ ֶא ָשּׂא ָע ָליו ְבּעוֹדוֹ ֻמנָּ ח ַעל ִבּ ְרכַ ּי ִבּ ְשׁ ַעת ַה ְבּ ִרית ַתּ ֲעמֹד לוֹ ֶשׁ ִבּ ְרבוֹת‬
‫יוֹד ַע‪ַ ,‬‬
‫ַה ִתּינוֹק ָה ַר‪ִ .‬מי ֵ‬
‫יהוּדי ָהגוּן‪.‬‬
‫ַהיָּ ִמים יִ גְ ַדּל וְ יִ ְהיֶ ה ִל ִ‬
‫רוֹעוֹתי ‪‬א יָ כ ְֹל ִתּי ַל ֲעצֹר ֶאת‬
‫ַ‬
‫אוֹת‪ֵ ‬בּין זְ‬
‫וְ ָאכֵ ן כָּ ‪ָ ‬ע ִשׂ ִיתי‪ָ .‬ה ַלכְ ִתּי ְל ָשׁם ְל ַמ ַענְ ‪ ,‬מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶשׁר ִע ְר ַס ְל ִתּי ְ‬
‫יהוּדי כָּ ֵשׁר וְ יָ ָשׁר‪.‬‬
‫בוּר‪ְ ‬בּכָ ל ִל ִבּי כִּ י ִתּזְ כֶּ ה ִלגְ דֹּל כִּ ִ‬
‫שׁוּתי‪ֵ :‬עינַ י זָ ְלגוּ ְדּ ָמעוֹת ְל‪‬א ֶה ֶרף‪ִ .‬ה ְת ַפּ ַלּ ְל ִתּי ַבּ ֲע ְ‬
‫ִה ְת ַרגְּ ִ‬
‫הוֹפ ְע ָתּ ִבּ ְמעוֹנִ י‪ .‬כְּ ָבר‬
‫ָשׁנִ ים ַרבּוֹת ָח ְלפוּ ֵמ ָאז‪ .‬זֵ כֶ ר ַה ַמּ ֲע ֶשׂה כְּ ָבר נִ ְשׁכַּ ח ִמ ִלּ ִבּי‪ֶ ,‬א ָלּא ֶשׁ ָאז‪ ,‬כְּ מוֹ ִמתּוֹ‪ֲ ‬חלוֹם ַ‬
‫עוֹרר ֶא ְצ ִלי זִ כָּ רוֹן ָעמוּם‪ ,‬וְ ַאט ַאט נוֹכַ ְח ִתּי ָל ַד ַעת כִּ י ַא ָתּה הוּא זֶ ה ַהיֶּ ֶלד‬
‫כְּ ֶשׁ ִה ַצּגְ ָתּ ַע ְצ ְמ‪ ‬כְּ 'מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד' ִה ְת ֵ‬
‫וּשׁמוֹנֶ ה ָשׁנִ ים‪.‬‬
‫אתי ְתּ ִפ ָלּה כֹּה נִ ְרגֶּ ֶשׁת ִל ְפנֵ י ֶע ְשׂ ִרים ְ‬
‫ֶשׁ ַבּ ֲעבוּרוֹ נָ ָשׂ ִ‬
‫הוֹציא ִמ ֶמּנּוּ כֶּ ֶר‪ ‬יָ ָשׁן ֶשׁל גְּ ָמ ָרא ַמ ֶסּכֶ ת ַשׁ ָבּת‪ .‬הוּא‬
‫תּוֹ‪ ‬כְּ ֵדי ִדּבּוּר ָקם ָה ַר ִבּי ִמ ְמּקוֹמוֹ‪ ,‬נִ גַּ שׁ ַל ֲארוֹן ַה ְסּ ָפ ִרים וְ ִ‬
‫אוֹתיּוֹת ַה ְקּ ַטנּוֹת ֶשׁל ַהגָּ הוֹת ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי‬
‫ִע ְל ֵעל ֵבּין ַדּ ָפּיו כְּ ָב ִקי וְ ָרגִ יל וְ ֵה ֵחל ְל ַה ְק ִריא ִל ְפנֵ י מ ֶֹשׁה ָדּוִ ד ִמתּוֹ‪ָ ‬ה ִ‬
‫)שׁ ָבּת קל א(‪.‬‬
‫יידיץ ַ‬
‫גּוּט ַמכֶ ר ִמגְּ ַר ִ‬
‫ֵא ִליָּ הוּ ְ‬
‫ִבּ ְת ִח ָלּה ֵה ִביא ָה ַרב ְ‬
‫'עוֹללוֹת ֶא ְפ ַריִ ם' )סי' תטו(‪ַ :‬על ַה ִמּ ְשׁ ַתּ ֵתּף‬
‫גּוּט ַמכֶ ר ֶאת ְסגֻ ָלּתוֹ ַהנִּ ְפ ָל ָאה ֶשׁל ַבּ ַעל ְ‬
‫ישׁוּעתוֹ ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁבּוֹכֶ ה ַה ִתּינוֹק ִמ ַצּ ַער ַה ִמּ ָילה‪ֶ ,‬שׁכֵּ ן ִבּכְ יוֹ ַה ָטּהוֹר‬
‫וּל ִה ְת ַפּ ֵלּל ִל ָ‬
‫יוֹתיו ְ‬
‫ַבּ ְבּ ִרית ַל ֲחשֹׁב ַעל ְבּ ָע ָ‬
‫כּוּבים‪ ,‬וְ ָלכֵ ן ַאף ְתּ ִפ ָלּתוֹ ַתּ ֲע ֶלה ִעם ֶבּכִ י ַה ִתּינוֹק ְבּ ֵאין ַמ ְפ ִר ַיע‬
‫עוֹלה ַל ָשּׁ ַמיִ ם ְל‪‬א ִע ִ‬
‫וְ ַה ָקּדוֹשׁ ֶשׁל ַה ִתּינוֹק ֶ‬
‫וְ ִת ְת ַק ֵבּל ְל ָרצוֹן‪.‬‬
‫יידיץ ֶר ֶמז ַל ְדּ ָב ִרים ִמ ְפּ ֵ‬
‫ְבּ ֶה ְמ ֵשׁ‪ְ ‬דּ ָב ָריו ֵה ִביא ָה ַרב ִמגְּ ַר ִ‬
‫)תּ ִה ִלּים ו‬
‫סוּקי ַה ִמּזְ מוֹר ֶשׁנֶּ ֱא ָמר ַעל ְבּ ִרית ַה ִמּ ָילה ְ‬
‫שּׁוֹמ ַע ה' ֶאת קוֹל ֶבּכִ י ַה ִתּינוֹק‪,‬‬
‫ט‪-‬י(‪" :‬כִּ י ָשׁ ַמע ה' קוֹל ִבּכְ יִ י; ָשׁ ַמע ה' ְתּ ִחנָּ ִתי ה' ְתּ ִפ ָלּ ִתי יִ ָקּח" – ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁ ֵ‬
‫וּמ ְק ִשׁיב ִל ְת ִפ ָלּ ָתם‪.‬‬
‫נּוֹת ֶיהם ֶשׁל ַהנּוֹכְ ִחים ַ‬
‫שׁוֹמ ַע הוּא ַאף ֶאת ְתּ ִח ֵ‬
‫ֵ‬
‫"עד ֶשׁכַּ יּוֹם זָ כִ ִיתי‬
‫רוֹמים"‪ִ ,‬סיֵּ ם ָה ַר ִבּי ְבּ ִה ְת ַרגְּ שׁוּת‪ַ ,‬‬
‫וּשׁמוֹנֶ ה ָשׁנִ ים ִה ְמ ִתּינָ ה ַה ְתּ ִפ ָלּה ִבּ ְשׁ ֵמי ְמ ִ‬
‫"ע ְשׂ ִרים ְ‬
‫ֶ‬
‫הוּדית‬
‫תּוֹרה ַבּ ַעל ִמ ְשׁ ָפּ ָחה יְ ִ‬
‫עוֹמד אוֹתוֹ יֶ ֶלד ַר‪ ‬כְּ ֶשׁהוּא ֶבּן ָ‬
‫מוּתהּ ַה ֻמּ ְפ ָל ָאה‪ ,‬כַּ ֲא ֶשׁר ְל ָפנַ י ֵ‬
‫ִל ְראוֹת ְבּ ִה ְתגַּ ְשּׁ ָ‬
‫מוֹפת"‪.‬‬
‫ְל ֵ‬
‫ְ'ל ַמ ְע ָלה ִמן ַה ֶשּׁ ֶמשׁ' ק ֶֹבץ כב עמ' ‪17‬‬
‫תוֹדה' ְ)תּ ִה ִלּים ק(‪ִ .‬מזְ מוֹר זֶ ה ְמיֻ ָחס‬
‫לוֹמר ֶאת ֶפּ ֶרק ִ'מזְ מוֹר ְל ָ‬
‫ימים ָאנוּ ַ‬
‫ִל ְפנֵ י ֲא ִמ ַירת 'יְ ִהי כְ בוֹד' ַמ ְק ִדּ ִ‬
‫חוּמא ְבּ ֵשׁם ֵרישׁ ָל ִקישׁ ָא ַמר‪:‬‬
‫)שׁבוּעוֹת א ח(‪"ַ :‬ר ִבּי ַתּנְ ָ‬
‫ירוּשׁ ְל ִמי ְ‬
‫מּוּבא ִבּ ַ‬
‫ְלמ ֶֹשׁה ַר ֵבּנוּ ָע ָליו ַה ָשּׁלוֹם‪ ,‬כַּ ָ‬
‫ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁ ָא ַמר לוֹ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ְלמ ֶֹשׁה‪' :‬וְ ִה ְתוַ ָדּה ָע ָליו' )וַ יִּ ְק ָרא טז כא( ִה ְת ִחיל וְ ָא ַמר‪'ִ :‬מזְ מוֹר‬
‫הוֹד ָאה ַעל ֶשׁ ִמּ ְת ַר ֶצּה ְבּוִ דּוּי ְ‬
‫]'תּוֹדה' ְלשׁוֹן וִ דּוּי‪ ,‬וְ נָ ַתן מ ֶֹשׁה ֶשׁ ַבח וְ ָ‬
‫ָ‬
‫תוֹדה'‬
‫ְל ָ‬
‫)'פּנֵ י מ ֶֹשׁה' ָשׁם([‪.‬‬
‫אוֹמרוֹ‬
‫תּוֹדה‪ְ .‬ל ִפיכָ ‪ ‬נָ ֲהגוּ ְל ְ‬
‫מּוּבאוֹת ִעם ָק ְר ַבּן ַה ָ‬
‫תוֹדה' יֵ שׁ מ' ֵתּבוֹת כְּ נֶ גֶ ד ַא ְר ָבּ ִעים ַחלּוֹת ַה ָ‬
‫ְבּ ִ'מזְ מוֹר ְל ָ‬
‫דּוֹחה ַשׁ ָבּת וְ יוֹם טוֹב‪.‬‬
‫תּוֹדה ֵאינוֹ ֶ‬
‫ַרק ִבּימוֹת ַהחוֹל וְ ‪‬א ְבּ ַשׁ ָבּת וְ יוֹם טוֹב‪ ,‬כֵּ יוָ ן ֶשׁ ָקּ ְר ַבּן ַה ָ‬
‫תּוֹדה‬
‫כְּ נֶ גֶ ד ָק ְר ַבּן ַה ָ‬
‫תוֹדה יֵ שׁ ְל ְ‬
‫"מזְ מוֹר ְל ָ‬
‫כָּ ַתב ַה ְלּבוּשׁ )או"ח נא ז(‪ִ :‬‬
‫וּמ ֻשׁ ָבּח ֶשׁ ָהיוּ‬
‫אוֹמרוֹ ִבּנְ גִ ינָ ה‪ִ ,‬מ ְפּנֵ י ֶשׁהוּא ִשׁיר נָ ֶאה ְ‬
‫תוֹדה ַלה' ַעל כָּ ל ַהטּוֹבוֹת‬
‫אוֹמ ִרים אוֹתוֹ ַעל כָּ ל ָק ְר ְבּנֵ י ַהתּוֹדוֹת ֶשׁ ָהיוּ ַמ ְק ִר ִיבים‪ָ ,‬ל ֵתת ֶשׁ ַבח וְ ָ‬
‫ְ‬
‫ֶשׁגְּ ָמ ָלנוּ"‪.‬‬
‫ַעל ַאף ֶשׁ ִע ַקּר ַתּ ָקּנַ ת ֲא ִמ ַירת ִ'מזְ מוֹר ְל ָ‬
‫אוֹמרוֹ ְבּכָ ל יוֹם‪,‬‬
‫תּוֹדה‪ִ ,‬תּ ְקּנוּ ְל ְ‬
‫תוֹדה' ִהיא כְּ נֶ גֶ ד ָק ְר ַבּן ַה ָ‬
‫)קב ַהיָּ ָשׁר פ"ח ְוּר ֵאה עוֹד‬
‫תּוֹדה‪ֶ .‬את ִס ַבּת ַה ַתּ ָקּנָ ה ֵבּ ֲארוּ ַה ְמּ ָפ ְר ִשׁים ַ‬
‫ַאף כְּ ֶשׁ ֵאין ָה ָא ָדם ְמ ֻחיָּ ב ְבּ ָק ְר ַבּן ָ‬
‫"אין ַבּ ַעל ַהנֵּ ס ַמכִּ יר ְבּנִ סּוֹ"‪ְ :‬בּכָ ל יוֹם ִמ ְת ַר ֲח ִשׁים‬
‫בּוּד ְר ַהם( ֶשׁ ִהיא ְל ִפי ֶשׁ ָא ְמרוּ ֲחזָ "ל )נִ ָדּה לא א(‪ֵ :‬‬
‫ְבּ ַא ִ‬
‫ִע ָמּנוּ נִ ִסּים ַר ִבּים וַ ֲע ִ‬
‫דּוֹר ֶשׁת‪ ,‬וַ ֲע ֵל ֶיהם ָע ֵלינוּ‬
‫מוּסה וְ ַה ֶ‬
‫צוּמים ֶשׁ ֵאינֶ נּוּ ַמכִּ ִירים ָבּ ֶהם ְבּ ִשׁגְ ַרת ַה ַחיִּ ים ָה ֲע ָ‬
‫תּוֹדה‪.‬‬
‫ְלהוֹדוֹת ַבּ ֲא ִמ ַירת ַה ִמּזְ מוֹר ֶשׁהוּא כְּ נֶ גֶ ד ֲה ָב ַאת ָק ְר ַבּן ָ‬
‫וּכְ ָבר נֶ ֱא ָמר ַבּ ִמּ ְד ָרשׁ ְבּ ִענְ יָ ן זֶ ה ִ)מ ְד ַרשׁ ְתּ ִה ִלּים קו ַעיֵּ ן ָשׁם עוֹד(‪" :‬זֶ הוּ ֶשׁ ָא ַמר ַהכָּ תוּב‪'ַ :‬רבּוֹת ָע ִשׂ ָית ַא ָתּה‬
‫וּמ ְח ְשׁב ֶֹתיךָ ֵא ֵלינוּ' ְ)תּ ִה ִלּים מ ו(; ַמהוּ ַרבּוֹת ָע ִשׂ ָית? ַה ְר ֵבּה נִ ִסּים וְ נִ ְפ ָלאוֹת ַא ָתּה‬
‫‪‬קי נִ ְפ ְלא ֶֹתיךָ ַ‬
‫ה' ֱא ַ‬
‫יוֹד ַע"‪.‬‬
‫עוֹשׂה ִע ָמּנוּ ְבּכָ ל יוֹם‪ ,‬וְ ֵאין ָא ָדם ֵ‬
‫ֶ‬
‫ִע ְבדוּ ֶאת ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה‬
‫"ה ִשּׂ ְמ ָחה‬
‫)לוּלב ח טו(‪ַ :‬‬
‫ָ‬
‫חוֹבת ֲע ִשׂיָּ ָתהּ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה‪ ,‬כְּ ִפי ֶשׁכָּ ַתב ָה ַר ְמ ָבּ"ם‬
‫בוֹדת ה' ִהיא ַ‬
‫ֵח ֶלק נִ כְ ָבּד ֵמ ֲע ַ‬
‫דוֹלה ִהיא‪ .‬וְ כָ ל ַהמּוֹנֵ ַע ַע ְצמוֹ‬
‫בוֹדה גְּ ָ‬
‫ֶשׁיִּ ְשׂ ַמח ָא ָדם ַבּ ֲע ִשׂיַּ ת ַה ִמּ ְצוָ ה ְוּב ַא ֲה ַבת ָה ֵא‪-‬ל ֶשׁ ִצּוָּ ה ָבּ ֶהן‪ֲ ,‬ע ָ‬
‫‪‬קיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה‬
‫ִמ ִשּׂ ְמ ָחה זוֹ ָראוּי ְל ִה ָפּ ַרע ִמ ֶמּנּוּ‪ֶ ,‬שׁנֶּ ֱא ָמר ְ)דּ ָב ִרים כח מז(‪'ַ :‬תּ ַחת ֲא ֶשׁר ‪‬א ָע ַב ְד ָתּ ֶאת ה' ֱא ֶ‬
‫ְוּבטוּב ֵל ָבב'"‪.‬‬
‫"ה ִשּׂ ְמ ָחה ְבּ ַמ ֲע ֵשׂה ַה ִמּ ְצווֹת ִהיא ִמ ְצוָ ה ִבּ ְפנֵ י ַע ְצ ָמהּ‪ .‬וּכְ ֵשׁם‬
‫וְ כָ ַתב ַר ֵבּנוּ ַבּ ְחיֵ י )עה"ת פר' נָ שֹׂא(‪ַ :‬‬
‫בוֹדה'‪ .‬וְ הוּא ֶשׁכָּ ַתב‪'ִ :‬ע ְבדוּ ֶאת‬
‫בוֹדה ְל ַה ֵשּׁם יִ ְת ָבּ ַר‪ ,‬כָּ ‪ַ ‬ה ִשּׂ ְמ ָחה ַעל ַה ִמּ ְצוָ ה נִ ְק ֵראת ֲ'ע ָ‬
‫ֶשׁ ַה ִמּ ְצוָ ה ֲע ָ‬
‫בוֹדה‪ .‬וְ ַעל כֵּ ן ָהיָ ה ִענְ יַ ן ַה ִשּׁיר ַבּ ִמּ ְק ָדּשׁ ַוּב ִמּ ְשׁכָּ ן ְבּ ִשׁיר ַה ֶפּה‬
‫ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה'‪ ...‬כִּ י ַה ִשּׂ ְמ ָחה ְשׁ ֵלמוּת ָה ֲע ָ‬
‫וְ ַהכְּ ִלי‪ֶ ,‬שׁהוּא ֵמכִ ין נֶ ֶפשׁ ָה ָא ָדם ְל ֶד ֶר‪ַ ‬ה ִשּׂ ְמ ָחה"‪.‬‬
‫ַמ ֲע ֶשֹה נִ ְפ ָלא ְבּ ִענְ יָ ן זֶ ה ֻס ַפּר ַעל ַר ִבּי ֵליבּ ִמ ֶטּ ְלז‪ַ ,‬צ ִדּיק נִ ְשׂגָּ ב ִמ ַתּ ְל ִמ ֵידי ַהגְ ָּר"א ֶשׁ ָע ָליו ָא ַמר ַרבּוֹ‬
‫ַהגָּ דוֹל כִּ י ֵאינוֹ ְבּגֶ ֶדר ָא ָדם ֶא ָלּא ְבּגֶ ֶדר ַמ ְל ָא‪:‬‬
‫אוֹתהּ ֵעת ְרגִ ִילים ָהיוּ ַאנְ ֵשׁי ָה ִעיר ְל ִה ְשׁ ַתּ ֵמּט‬
‫ִמ ַפּ ַעם ְל ַפ ַעם ָע ְברוּ ְפּ ֻלגּוֹת ָצ ָבא ֶדּ ֶר‪ָ ‬ה ִעיר ֶט ְלז‪ְ .‬בּ ָ‬
‫אוֹתן ְפּ ָע ִמים נִ כְ נְ סוּ ַה ַחיָּ ִלים ְל ֵבית‬
‫'מוֹרי ֶדּ ֶר‪ְ .'‬בּ ַא ַחת ֵמ ָ‬
‫אוֹתם ַה ַחיָּ ִלים ְל ֵ‬
‫וּל ִה ְס ַתּ ֵתּר כְּ ֵדי ֶשֹּׁלא יַ ַה ְפכוּ ָ‬
‫ְ‬
‫מוֹרה ֶדּ ֶר‪ָ ,‬‬
‫תוּרם ַא ַחר ֵ‬
‫ַה ִמּ ְד ָרשׁ ְבּ ָ‬
‫תּוֹרה‪ִ .‬מיָּ ד‬
‫וּמ ְצאוּ ֶאת ַר ִבּי ֵליבּ ְמ ֻע ָטּר ְבּ ַט ִלּית ִוּב ְת ִפ ִלּין וְ הוֹגֶ ה ַבּ ָ‬
‫פּוֹסק ִמגִּ ְר ָסתוֹ‪.‬‬
‫וּפיו ‪‬א ֵ‬
‫נְ ָטלוּהוּ ִע ָמּ ֶהם‪ .‬יָ ָצא ַר ִבּי ֵליבּ ִמ ֵבּית ַה ִמּ ְד ָרשׁ כְּ ֶשׁ ִסּ ְפרוֹ ַתּ ַחת ֵבּית ֶשׁ ְחיוֹ‪ִ ,‬‬
‫סוֹטה ֵמ ַה ֶדּ ֶר‪‬‬
‫ָשׁעוֹת ֲא ֻרכּוֹת ָצ ֲעדוּ ַה ַחיָּ ִלים ַא ֲח ֵרי ַר ִבּי ֵליבּ‪ְ ,‬וּב ַהגִּ ַיע זְ ַמן ַה ִמּנְ ָחה ֻה ְפ ְתּעוּ ִל ְראוֹתוֹ ֶ‬
‫לוּלה וּפוֹנֶ ה ָל ֶלכֶ ת ֵבּין ֲע ֵצי ַהיַּ ַער ֶשׁ ְלּ ַצד ַה ֶדּ ֶר‪ַ .‬בּ ֲה ִבינָ ם כִּ י ִאישׁ ָקדוֹשׁ הוּא ָה ְלכוּ ַא ֲח ָריו ַה ַחיָּ ִלים‬
‫ַה ְסּ ָ‬
‫חוֹר ֶיהם נָ ָטה ִמן ַה ֶדּ ֶר‪ְ ‬בּ ַס ְק ָרנוּתוֹ ָל ַד ַעת ָמה ְמ ַב ֵקּשׁ ַר ִבּי ֵליבּ‬
‫ְבּ ַציְ ָתנוּת‪ ,‬וְ ַאף ַשׂר ַה ָצּ ָבא ֶשׁ ָפּ ַסע ֵמ ֲא ֵ‬
‫ְבּ ַמ ֲע ֵבה ַהיַּ ַער‪.‬‬
‫וְ ִהנֵּ ה‪ ,‬נֶ ֱע ַצר ַר ִבּי ֵליבּ ָסמוּ‪ְ ‬ל ַמ ֲעיַ ן ַמיִ ם ֶשׁ ִפּכָ ּה ַתּ ַחת ֵעץ ְר ַחב גֶּ ֶרם‪ ,‬נָ ַטל ֶאת יָ ָדיו וְ נֶ ֱע ַמד ְל ַצד ָה ִא ָילן‬
‫ִל ְת ִפ ַלּת ִמנְ ָחה נִ ְרגֶּ ֶשׁת‪ .‬גַּ ם ַה ַפּ ַעם ‪‬א ָמחוּ בּוֹ ַשׂר ַה ָצּ ָבא וְ ַחיָּ ָליו; ְבּ ִה ְשׁ ָתּאוּת ֵהם ִה ְתבּוֹנְ נוּ ְבּ ַר ִבּי ֵליבּ‪,‬‬
‫צּוֹהלוֹת ִמ ִשּׂ ְמ ָחה ֶשׁל ִמ ְצוָ ה ְוּבגוּפוֹ ַה ֵ‬
‫ְבּ ָפנָ יו ַה ֲ‬
‫לּוֹהט ְבּ ֵאשׁ ַא ֲה ַבת ה'‪.‬‬
‫הוֹביל ֶאת ַה ַשּׂר וְ ַחיָּ ָליו ַעד ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ִל ְמחוֹז ֶח ְפ ָצם‪.‬‬
‫ְל ַא ַחר כַּ ָמּה ַדּקּוֹת ִסיֵּ ם ַר ִבּי ֵליבּ ֶאת ְתּ ִפ ָלּתוֹ וְ ָשׁב ְל ִ‬
‫ִמ ֶשּׁ ִהגִּ יעוּ ִל ְמחוֹז ֶח ְפ ָצם ִה ְב ִחין ַה ַשּׂר ַבּכָּ בוֹד ֶשׁבּוֹ ִק ְבּלוּהוּ ַאנְ ֵשׁי ַה ָמּקוֹם‪ .‬אוֹ ָאז ‪‬א יָ כוֹל ָהיָ ה ִלכְ בֹּשׁ‬
‫ֶאת ִה ְת ַפּ ֲעלוּתוֹ וְ ָא ַמר ַלנּוֹכְ ִחים ַבּ ָמּקוֹם‪:‬‬
‫עוֹלם ‪‬א ַאגִּ ַיע ְל ַד ְרגַּ ת ְק ֻד ָשּׁתוֹ‪.‬‬
‫יוֹד ַע ֲאנִ י כִּ י ְל ָ‬
‫עוֹלם ַה ָבּא ֶשׁל ַר ִבּי ֵליבּ ֵאינִ י יָ כוֹל ֲא ִפלּוּ ְל ַקנֵּ א‪ֵ ,‬הן ֵ‬
‫"בּ ָ‬
‫ָ‬
‫עוֹלם ַהזֶּ ה ֶשׁלּוֹ; ִהנֵּ ה ֲאנִ י ַשׂר ָצ ָבא‪ ,‬נִ כְ ָבּד וְ ָע ִשׁיר ֲא ֶשׁר ַא ְל ֵפי ַחיָּ ִלים‬
‫ַא‪ַ ‬מ ְר ֶשׁה ֲאנִ י ְל ַע ְצ ִמי ְל ַקנֵּ א ָבּ ָ‬
‫ָס ִרים ְל ָמרוּתוֹ‪ְ ,‬וּבכָ ל זֹאת‪ ,‬נִ ְד ֶמה ִלי כִּ י ַאף ַא ַחר ֶר ֶצף ֶשׁל ִשׁ ְב ִעים ָשׁנָ ה ֶשׁל ַה ְצ ָלחוֹת ‪‬א ַאגִּ ַיע‬
‫ְל ַד ְרגַּ ת ִשׂ ְמ ָחה ִע ָלּ ִאית כְּ ִפי ֶשׁ ִהנּוֹ ָשׁרוּי ִבּ ְת ִפ ָלּתוֹ‪ָ ,‬שׁלוֹשׁ ְפּ ָע ִמים ְבּכָ ל יוֹם" ֲ‬
‫)'ע ִליּוֹת ֵא ִליָּ הוּ'‪ֵ ,‬לוִ ין הע' כא(‪.‬‬
‫ֵס ֶדר ַה ִמּזְ מוֹר כְּ ֵס ֶדר ַה ְתּ ִפ ָלּה‬
‫סוּקי ִמזְ מוֹר זֶ ה ֶר ֶמז ְל ֵס ֶדר ְתּ ִפ ַלּת ַה ַשּׁ ֲח ִרית‪,‬‬
‫ְל ִד ְב ֵרי ַה ְ'מּגַ ֶלּה ֲע ֻמקּוֹת' )א ֶֹפן רלט( נִ ָתּן ִל ְמצֹא ְבּ ֵס ֶדר ְפּ ֵ‬
‫וְ נָ ִביא כָּ אן ֶאת ַתּ ְמ ִצית ְדּ ָב ָריו ָה ֲע ֻמ ִקּים‪:‬‬
‫עוֹמ ִדים‬
‫"אין ְ‬
‫אשׁי ֵתּבוֹת ֲ'ה ָלכָ ה'‪ִ ,‬מכָּ אן ֶר ֶמז ְל ִד ְב ֵרי ֲחזָ "ל ְ)בּ ָרכוֹת לא א(‪ֵ :‬‬
‫"ה ִריעוּ ַלה' כָּ ל ָה ָא ֶרץ" – ָר ֵ‬
‫ָ‬
‫בוֹדת ַה ָקּ ְר ָבּנוֹת ַהנַּ ֲע ֵשׂית ִמתּוֹ‪‬‬
‫"ע ְבדוּ ֶאת ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה" – ֶר ֶמז ַל ֲע ַ‬
‫ְל ִה ְת ַפּ ֵלּל ֶא ָלּא ִמתּוֹ‪ְ ‬דּ ַבר ֲה ָלכָ ה"; ִ‬
‫סוּקי ְדּזִ ְמ ָרה ַהנֶּ ֱא ָמ ִרים ִבּ ְרנָ נָ ה‪ִ ,‬מ ָ'בּרוּךְ ֶשׁ ָא ַמר' ַעד 'יִ ְשׁ ַתּ ַבּח'‪.‬‬
‫ִשׂ ְמ ָחה; "בֹּאוּ ְל ָפנָ יו ִבּ ְרנָ נָ ה" – ֶר ֶמז ִל ְפ ֵ‬
‫‪‬קים" – ֶר ֶמז ְל ָפ ָר ָשׁה ִראשׁוֹנָ ה ֶשׁל ְק ִר ַיאת ְשׁ ַמע‪ֶ ,‬שׁ ָבּהּ ָאנוּ ַמ ְצ ִה ִירים ַעל ַא ְחדוּת‬
‫ְ"דּעוּ כִּ י ה' הוּא ֱא ִ‬
‫ה'; "הוּא ָע ָשׂנוּ וְ לוֹ ֲאנַ ְחנוּ" – ֶר ֶמז ְל ָרמָ"ח ֵתּבוֹת ֶשׁ ִבּ ְק ִר ַיאת ְשׁ ַמע‪ָ ,‬ה ְ‬
‫רוֹמזוֹת ַל ָפּסוּק‪" :‬נַ ֲע ֶשׂה ָא ָדם‬
‫ְבּ ַצ ְל ֵמנוּ" ְ)בּ ֵר ִ‬
‫שּׁוֹל ִטים ֵהם ַעל ָר ָמ"ח‬
‫אשׁית א כו( ֶשׁ ִמּ ְתיַ ֵחס ְליִ ְשׂ ָר ֵאל ַהנִּ ְק ָר ִאים ָ'א ָדם' ִמשּׁוּם ֶשׁ ְ‬
‫עוֹב ֵדי ַהכּוֹכָ ִבים ַה ְ‬
‫יהם ְ)בּנִ גּוּד ְל ְ‬
‫ֵא ְיב ֵר ֶ‬
‫"עמּוֹ וְ צֹאן ַמ ְר ִעיתוֹ" – ֶר ֶמז‬
‫מּוֹלכִ ים ַרק ַעל רמ"ג ֵמ ֶהם‪ְ ,‬ר ֵאה נְ ָד ִרים לב ב(; ַ‬
‫)תּ ִה ִלּים מד‬
‫יאת ְשׁ ַמע‪ְ ,‬ל ַקיֵּ ם ָמה ֶשׁנֶּ ֱא ָמר ְ‬
‫ִל ְמ ִסירוּת ַהנֶּ ֶפשׁ ֶשׁ ָצּ ִרי‪ָ ‬ה ָא ָדם ְל ַק ֵבּל ַעל ַע ְצמוֹ ְבּ ֵעת ְק ִר ַ‬
‫כג(‪" :‬כִּ י ָע ֶלי‪ ‬ה ַֹרגְ נוּ כָ ל ַהיּוֹם נֶ ְח ַשׁ ְבנוּ כְּ צֹאן ִט ְב ָחה"‪.‬‬
‫"בֹּאוּ ְשׁ ָע ָריו ְבּ ָ‬
‫תוֹדה" – כְּ נֶ גֶ ד ַ'שׁ ַער ַה ְתּ ִפ ָלּה'‪ַ ,‬היְ נוּ ָשׁלוֹשׁ ְבּ ָרכוֹת ִראשׁוֹנוֹת ֶשׁל ְשׁמוֹנֶ ה ֶע ְשׂ ֵרה‪ֶ ,‬שׁ ָבּ ֶהן‬
‫הוֹד ָאה ְוּב ֶשׁ ַבח ַה ָמּקוֹם; ֲ‬
‫פּוֹת ִחים ְבּ ָ‬
‫ָאנוּ ְ‬
‫"ח ֵצר ָֹתיו ִבּ ְת ִה ָלּה" – כְּ נֶ גֶ ד י"ג ְבּ ָרכוֹת ֶא ְמ ָצ ִעיּוֹת ֶשׁל ְשׁמוֹנֶ ה‬
‫ֶע ְשׂ ֵרה‪ֶ ,‬שׁ ֵהן כְּ נֶ גֶ ד י"ג ְפּ ָרצוֹת ֶשׁ ָפּ ְרצוּ יְ וָ נִ ים ַבּ ֲח ַצר ַה ִמּ ְק ָדּשׁ ְ)ר ֵאה ִמדּוֹת פ"ב מ"ב(; "הוֹדוּ לוֹ ָבּ ְרכוּ ְשׁמוֹ"‬
‫– כְּ נֶ גֶ ד ִבּ ְרכַּ ת ַ'ה ַמּ ֲחזִ יר ְשׁכִ ינָ תוֹ ְל ִציּוֹן'‪ֶ ,‬שׁ ֲחזָ ַרת ַה ְשּׁכִ ינָ ה ְל ִציּוֹן ֵתּ ָע ֶשׂה ְבּ ֶא ְמ ָצעוּת יִ חוּד ֵשׁם ֲהוָ יָ "ה‬
‫'מוֹדים' ֶשׁ ָבּהּ ָאנוּ‬
‫עוֹלם ַח ְסדּוֹ" – כְּ נֶ גֶ ד ִבּ ְרכַּ ת ִ‬
‫ְ)בּגִ ַימ ְט ִריָּ ה 'לוֹ'( וְ ַא ְדנוּת ְ)בּגִ ַימ ְט ִריָּ ה ְ'שׁמוֹ'(; "כִּ י טוֹב ה' ְל ָ‬
‫ִ‬
‫מוֹדים ַ'על נִ ֶסּי‪ֶ ‬שׁ ְבּכָ ל יוֹם ִע ָמּנוּ'; "וְ ַעד דֹּר וָ דֹר ֱאמוּנָ תוֹ" – כְּ נֶ גֶ ד ִבּ ְרכַּ ת ִ'שׂים ָשׁלוֹם' ַ)עיֵּ ן ָשׁם ִבּ ְד ָב ָריו(‪.‬‬
‫יֵ שׁ ְבּ ֵ‬
‫)'פּ ָדה ֶאת ַא ְב ָר ָהם' ַמ ֲע ֶרכֶ ת ת'( ַעל‬
‫נוֹתן ַט ַעם ְל ָה ִביא כָּ אן ֶאת ֲא ֶשׁר כָּ ַתב ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ַא ְב ָר ָהם ָפ ָלאגִ 'י ָ‬
‫מוּרים‪:‬‬
‫ִדּ ְב ֵרי ַה ְ'מּגַ ֶלּה ֲע ֻמקּוֹת' ָה ֲא ִ‬
‫שׁוֹר ִרים אוֹתוֹ‬
‫וּמ ְ‬
‫אוֹמ ִרים אוֹתוֹ ְבּקוֹל ָרם ְ‬
‫תוֹדה' ֶשׁ ְ‬
‫"תּ ַבּ ְענָ ה ְשׂ ָפ ַתי ֲחקֹר ָדּ ָבר; ָמה נִ ְשׁ ַתּנָּ ה ִ'מזְ מוֹר ְל ָ‬
‫ַ‬
‫ִמ ְשּׁ ַאר ִמזְ ִ‬
‫מוֹרים‪ֶ ...‬שׁקּ ֶֹדם ְתּ ִפ ַלּת ָה ֲע ִמ ָידה‪ ...‬וַ ֲאנִ י ָא ַמ ְר ִתּי ְבּ ָח ְפזִ י ַעל ִפּי ָמה ֶשׁכָּ ַתב ָה ַרב ְ'מגַ ֶלּה‬
‫ישׁא ַל ֵסּ ָיפא ַבּ ִמּזְ מוֹר ַהזֶּ ה‪ְ ...‬וּבכֵ ן נָ ֶאה וְ יָ ֶאה ְל ַה ִמּזְ מוֹר ַהזֶּ ה ְבּ ָא ְמרוֹ‬
‫ֲע ֻמקּוֹת' ֶשׁ ָר ַמז כָּ ל ַה ְתּ ִפ ָלּה ֵמ ֵר ָ‬
‫כָּ ל ַה ָקּ ָהל ְבּקוֹל ָרם ְוּב ִשׁ ֵירי זִ ְמ ָרה"‪.‬‬
‫ש ַ ּב ֲא ׁ ֶשר ָל ַמ ְד ָּת ִאם ֵי ׁש בּ וֹ ָּד ָבר ֲא ׁ ֶשר ּת ּו ַכל ְל ַק ְ ּימוֹ ‪.‬‬
‫ְו ַכ ֲא ׁ ֶשר ָּתק ּום ִמן ַה ֵּס ֶפר‪ְּ ,‬ת ַח ּ ֵפ ׂ‬
‫)אגֶּ ֶרת ָה ַר ְמ ָבּ"ן(‬
‫ִ‬
‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪ | [email protected] .‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬
‫‪ shay‬עיצובים‬
‫ִמ ְזמוֹ ר ְלתוֹ ָדה‬
‫השּׁבה ֵר ָיקם‬
‫ֵאין ְתּ ִפ ָלּה ַה ָשּׁ ָב‬
‫גיליון מס' ‪ 189‬׀ פרשת עקב‬
‫תשע"ו שנה ד'‬
‫גליון זה יוצא לעילוי נשמת רבינו הגדול‬
‫בעל ה"קהילות יעקב"‬
‫מרן רבי יעקב ישראל ב"ר חיים פרץ קניבסקי זצללה"ה‬
‫אביו של רבינו שיבלחט" א‬
‫נלב"ע כ"ג מנחם אב תשמ"ה תנצב"ה‬
‫פשט על הפרשה ‪‬‬
‫"ולמדתם אותם את בניכם וגו' למען ירבו ימיכם ימי בניכם וגו' " )יט‪ ,‬כא(‬
‫בשבת ל"ג ב' מפני מה אסכרה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה נענה ר"ש‬
‫ואמר בעון ביטול תורה אמרו לו נשים יוכיחו שמבטלות את בעליהן‬
‫]מפרש"י נשים יוכיחו שאינן מצוות על דברי תורה דכתיב ולמדתם אותם‬
‫את בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה אמר להן אף הן מבטלות את‬
‫בעליהן[ וכו' תינוקות יוכיחו שמבטלין את אביהן‪ ,‬ומפרש"י תינוקות יוכיחו‬
‫שאינן בני לימוד אמר להן אף הן בעון שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה‬
‫ולצונן ולפייסן באגוזים‪ .‬ונשאלתי הרי בי"ד של מעלה אין עונשין פחות מבן‬
‫כ' כמ"ש שם פ"ט ב'‪ .‬וי"ל דהיינו דוקא בסתם בנ"א שאין דעתן גמורה עד‬
‫שיהא בן כ' כמש"כ הרמב"ם בפכ"ט ממכירה הי"ג אבל כשיש לו שכל‬
‫מענישים בי"ד של מעלה גם בפחות מבן עשרים כדמצינו בער ואונן שהיו בני‬
‫ז' )כדאיתא בסדר עולם פ"ב( ונענשו והיינו משום דכל שמבין שהוא עושה‬
‫עבירה נענש אפי' בפחות מבן כ' ]שוב הראוני במושב זקנים מבעה"ת בפרשת‬
‫וישב שכ"כ לגבי ער ואונן[‪.‬‬
‫)טעמא דקרא(‬
‫עלי שי"ח ‪‬‬
‫"שלושים יום קודם‪"...‬‬
‫בימים האחרונים נכנסו אל מרן שליט"א כמה גבאי בית כנסת חדש‬
‫המתפתח באזור דרום הארץ‪ ,‬הם שאלו כמה שאלות והוראות למעשה‪,‬‬
‫אחד הנדונים המרתקים אותם העלו על שולחנו של מרן שליט"א היה‬
‫אודות התקיעה בשופר בראש השנה הבא עלינו לטובה‪.‬‬
‫הגבאים סיפרו למרן שליט"א כי יש לפניהם כמה הצעות של בעלי תוקע‬
‫מומחים ביותר‪ ,‬והם מסופקים במי לבחור‪ ,‬האם עדיף מי שיש לו כבר‬
‫נסיון‪ ,‬ואולי עדיף מי שהוא הכי תלמיד חכם‪ ,‬ואולי בכלל‪ ,‬יש לחפש מי‬
‫שכבר מבוגר וכמו שמצינו לגבי שליח ציבור‪ .‬וביקשו הדרכה בנושא זה‪.‬‬
‫רבינו השיב להם ‪ -‬כי מצד הדין כל 'גדול' מעל גיל בר מצוה שיודע‬
‫כיצד לתקוע‪ ,‬כשר לתקיעה‪ ,‬אכן יש מעלה לבעל תוקע שהוא גם כהן‪,‬‬
‫היות ובבית המקדש הכהנים תקעו‪ ,‬לכן מעלה היא שגם בבית הכנסת‬
‫יתקע בראש השנה כהן‪ .‬כמובן בתנאי‪ ,‬שהוא אכן יודע היטיב לתקוע‪ ,‬כי‬
‫אם יש מי שיודע טוב יותר את הלכות ודיני תקיעת שופר והוא אינו כהן‪,‬‬
‫כמובן יש להעדיף אותו‪.‬‬
‫והוסיף לספר‪ :‬זכורני לפני שנים רבות בביתו של מרן החזון איש התקיים‬
‫מנין לתפילות ימים נוראים‪ ,‬הוא בחר לבעל תוקע את הגאון רבי שלמה‬
‫כהן‪ ,‬בין השאר הסיבה שהוא בחר בו ולא באחרים‪ ,‬כי הוא היה כהן‪,‬‬
‫והחזון איש זצ"ל ראה בזה מעלה מיוחדת‪ .‬וגם אצלינו בבית הכנסת‬
‫'לדרמן' תקע כל השנים בנו הגאון רבי יצחק כהן זצ"ל וכהיום תוקע בנו‬
‫הגדול )הגאון רבי אברהם יעקב שליט"א(‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
‫יומא טבא לרבנן‬
‫ניתן להשיג "לקט הנהגות לבן תורה"‬
‫ממרן בעל ה"קהילות יעקב"‬
‫שי"ל במהדורה חדשה‬
‫ניתן להשיג‪:‬‬
‫זי"ע‬
‫רחוב‪ :‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני ברק משפחת גולדשטוף‬
‫להזמנות ‪053-3145900 :‬‬
‫דבר העורך ‪‬‬
‫בריאות ושמירת הגוף‬
‫השבת יחול יום היארצייט הל"א להסתלקותו של‬
‫רבן של ישראל מרן הסטייפלר בעל ה"קהילות‬
‫יעקב"‪ ,‬וראיתי בספר תולדות יעקב שכותב‪" :‬רבינו‬
‫הזהיר מאד על ענין שמירת הגוף ובריאותו‪" ,‬מצוה‬
‫גדולה היא לשמור על בריאות הגוף דכתיב‬
‫ונשמרתם מאד לנפשותיכם"‪ ,‬לאחד ממכריו הוא‬
‫כותב "ושמירת הבריאות אצל מע"כ הוא המנוחה‬
‫וההרגעה‪ ,‬לא להתאמץ ביותר על שום דבר‪ ,‬רק‬
‫יהא בשויון נפש לכל מה שיארע‪ ,‬כי הלא הכל הוא‬
‫מהשי"ת‪) ,"...‬קריינא דאיגרתא ח"ב סי' כ"ט( במכתב‬
‫נוסף הוא מציין‪ ,‬שאם כי "אינני רגיל לכתוב בחול‬
‫המועד‪ ,‬אך בענין של פיקוח נפש מחוייב אני למהר‬
‫לכתוב‪ ,‬צריך לדעת דכמו שמחוייב מן התורה לישב‬
‫בסוכה וליטול לולב וכל תרי"ג מצות‪ ,‬כך הוא חיוב‬
‫גמור מן התורה לשמור על בריאותו" )שם סי' ל'(‪.‬‬
‫"אני כותב לו‪ ,‬שעל פי ההלכה מחויב לשמוע אל‬
‫כל מה שהרופאים מצוים עליו‪ ,‬ויקבל התרופות מה‬
‫שהם נותנים וגם מחוייב לאכול כל שנותנים לו‬
‫בבית החולים‪ ,‬כי זהו פיקוח נפש ממש"‪) .‬שם סי'‬
‫ל"ד( במכתב נוסף הוא כותב "בודאי ראוי ונכון‬
‫לטייל כל יום‪ ,‬כדי להרחיב את דעתו ולשאוף אויר‬
‫יפה ‪ -‬וכל זה בכלל מצות ונשמרתם‪) "...‬שם סי' ל"ג( ‪.‬‬
‫אחד שלמד לאור היום בשעת שקיעת החמה‪ ,‬ניגש‬
‫אליו רבינו וסגר את ספרו‪ ,‬ונשמרתם לנפשותיכם ‪-‬‬
‫גער בו רבינו‪) .‬הרצ"י(‬
‫כשנתיים לפני פטירתו כשמצב בריאותו הי' רופף‪,‬‬
‫וסבל מאד על רגליו‪ ,‬התעקש אחד מבאי בית ו‬
‫להביא לו רופא‪ ,‬רבינו שמאד לא החזיק מרופאים‬
‫כידוע‪ ,‬לא רצה לפגוע בו והסכים שיראה את רגליו‪,‬‬
‫כששאלו הרופא מה כואב לו‪ ,‬השיבו רבינו "זה‬
‫כארבעים שנה שאני סובל ייסורים ברגליי"‪ ,‬ורמז‬
‫בזה לרופא שאין כדאי לטרוח ולטפל בו‪ ,‬למרות‬
‫הפצרות הרופא‪ ,‬התעקש רבינו לשלם לו עבור‬
‫ביקורו‪.‬‬
‫יהי רצון שנזכה שיהיה מליץ יושר על כל כלל‬
‫ישראל ויהיו דברים אלו לעילוי נשמתו הטהורה‪.‬‬
‫בבר כת שבת שלו ם‬
‫יצחק גולדשטו ף )ב "ב (‬
‫מודעה רבה לאורייתא‬
‫בליל שב"ק זה‪ ,‬פרשת עקב יתקיים השיעור‬
‫הקבוע של מרן שליט"א לע"נ אביו זי"ע‪,‬‬
‫בהיכל בית מדרשו 'לדרמן' )קומה ב'(‪ ,‬רבע‬
‫שעה לפני זמן ערבית )משוער‪( 19:35 :‬‬
‫‪ÔÂÈÏ‚· ‡È· ‡·‰ Ú·˘· ‰"ȇ ‰ ˘ È„ÓÎ‬‬
‫"„·¯‪.‡"ËÈÏ˘  ȷ¯ Ï˘ ¯ÂÚÈ˘ ˙‡ "Á"È˘ È‬‬
‫כמה הנהגות ומעשים ממרן בעל הקהילות יעקב זי"ע‬
‫‪˙¢„˜‰ ˙Â·È˘È‰‬‬
‫אמר רבינו‪‰Ê Ôȇ ,‰·È˘È· „ÓÂÏ Â È‡˘ ÈÓ Â È¯Â„·˘" ,‬‬
‫˘‪Â‰Ê ÈÎ ,ÔÈÓ‡Ó ÏÏη ‡Â‰ ̇ ˜ÙÒ ‡Ï‡ ,‰¯Â˙ · ¯ÒÁ‬‬
‫‪Âψ‡ ˘È ‰·È˘È‰·  ȇ˘ ÈÓ ÏÏΠͯ„·˘ ,ÌÂÈÎ ·ˆÓ‰‬‬
‫‪‰È‰ ,ÌÈÏ˘Â¯È· "ÌÈÈÁ ıÚ"·˘ ¯ÙÈÒ .‰ ÂÓ‡· ˙˜ÈÙÒ‬‬
‫‪ÌÈÎÈÈ˘ Ì È‡˘ ‰‡¯ ¯˘‡ ,ÌȯÂÁ·Ï ıÚÈÈÓ Ë ‡ÏÒ ˘"¯‚‰‬‬
‫‪‰·È˘È· ·˘ÈÈ Ì‡ ÈÎ ,Úˆ˜Ó „ÓÏÈ˘ ,‰¯Â˙‰ ˜ÒÚÏ‬‬
‫˙·‪Ì˙Ò ¯ÙÏ ÌÈ„·ÂÚ Âȉ ÍΠ,‡ËÁÏ ‰ÏË·‰ ̇È‬‬
‫‪, ȷ¯ ÛÈÒ‰ .·¯Ú‰ ˙ÂÚ˘· ‰¯Â˙ È„ÂÓÈÏ· ÌÈ·Ï˙˘ÓÂ‬‬
‫˘‪˙‡ ˘È ÌÂȉΠϷ‡ ,χ¯˘È ÏÏη ÏÈ‚¯‰ ·ˆÓ‰ ‰È‰ ÍÎ‬‬
‫‡‪."ÍÎ ıÚÈÈÏ Ô˙È ‡Ï˘ ,‰„·ډ ̘Ӡ‡·ˆ‰ ˙¯ÈÂ‬‬
‫ובספרו "ברכת פרץ" )פרשת ויצא( הוא מבאר את הנאמר‬
‫"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"‪ ,‬שב"ישיבה" יש את‬
‫העניין של יציאה והבדלה מהרחוב והאוירה שבו‪ ,‬וגם יש‬
‫את התכלית עצמה לספוג בה תורה ויראת שמים‪ ,‬ויש‬
‫בהליכה להישיבה גם משום "ויצא" וגם משום "וילך"!‬
‫רבינו ז"ל היה אומר‪.‰¯Â˙· ÌÈÏ„‚ ÌÈȉ ˙Âί·Ó ‡Ï" :‬‬
‫‪ÏÎ ˙‡ ψ Ï ,‰ÏË·‰ ÔÓ ˜Á¯˙‰Ï :˙Á‡ ‰ˆÚ ˜¯ ˘È‬‬
‫‪."ÔÓʉ‬‬
‫‪‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏÏ Í¯·‡Ï ‰Î¯„‰‬‬
‫אלו הדברים שאמר רבינו לאברך אחד‪ ,‬שביקש ממנו‬
‫עצה והדרכה בלימוד התורה‪‰‡Ó ¯ÊÁ ‡¯Ó‚‰ ÔÓÊ·" :‬‬
‫‪¯˜ÈÚ ,˙Â·È˘È· È˙„ÓÏ˘ ÔÓÊ· ÂÏÈه ,ÌÈÓÚÙ „Á‡Â‬‬
‫‪‰Ó ˙‡ ÌÈÚ„ÂÈ Ì‡Â ,„ÓÏ˘ ‰Ó ÏÚ ¯ÂÊÁÏ ‰È‰ „ÂÓÈω‬‬
‫˘‪,ÌÂȉ Ï·‡ .‰‡Ï‰ „ÂÓÏÏ ÍÈ˘Ó‰Ï Ï˜ ¯˙ÂÈ - ÌÈ„ÓÂÏ‬‬
‫¯‡˘‪‡ ÌÚÙ ‡¯Ó‚ ÌÈ„ÓÂÏ ,˙È ˘Â ,˘„ÁÏ ÌȈ¯ ,˙È‬‬
‫‪„ÓÏ˘ ‰Ó ÌÈÁ΢ ‡ÏÈÓÓ ,‰‡Ï‰ ÌÈÎÈ˘ÓÓ ÌÈÈÓÚÙ‬‬
‫‪.˘„Á ‰‡¯ ÏΉÂ‬‬
‫‪) ‡¯Ó‚· ·Â˙Î‬ירושלמי סוף ברכות( "‡‪- ÌÂÈ È ·ÊÚ˙ Ì‬‬
‫‪Î"Á‡Â ˙ÂÚ˘ 'Á ÏÏÂη ÌÈ„ÓÂÏ Ì‡Â ,"Í·ÊÚ‡ ÌÈÈÓÂÈ‬‬
‫‪‰Ó „‚ Î ˙ÂÚ˘ 'Á ÂÏË·˙‰˘ ‡ˆÂÈ - ˙ÂÚ˘ '„ ÌÈÏË·˙Ó‬‬
‫˘‪,ÌȯÁ‡ Ìȯ·„ ÌÈ Â˙ÈÚ ˙‡È¯˜· ËÚÓÏ Íȯˆ .„ÓÏ‬‬
‫‪Ìȇ·˘ ÔÓÊ·Â .„ÂÓÏÏ ÌÂÈ· ˙ÂÚ˘ ·"È ‡ÂˆÓÏ ¯˘Ù‡ ʇÂ‬‬
‫‪.ÏÏÂη „ÓÏ˘ ‰Ó ÏÚ ˙È·· ¯ÂÊÁÏ ¯˘Ù‡ ,ÏÏÂΉÓ‬‬
‫ˆ¯‪‰Ó ÏÚ ¯ÂÊÁÏ „ÂÓÈÏ· ÌÂȉ ÏÎ ÌÈÚ˜˘ ˙ÂÈ‰Ï ÍÈ‬‬
‫˘‪- Ìȯ„Ò '‚ ˙Ú„Ï ÌÈ ˘ ˘ÓÁ ͢ӷ ¯˘Ù‡ ÍΠ,„ÓÏ‬‬
‫˘‪Ì‚ Ì Ó‡ , ¯˙ÂÈ· ÌÈ·Â˘Á‰ ̉˘ - „ÚÂÓ ÔȘÈÊ ,ÌÈ‬‬
‫‪¯·„Ó ÈÓ ,È Â È· Ì„‡· ‰Ê .Â È ÓÊ· ‰˘ÚÓÏ Ú‚Â ÌÈÚ¯Ê‬‬
‫··‪...˙ ¯˘Î ÈÏÚ‬‬
‫·‪‰Ó ¯ÂÓ‚Ï Ï„˙˘‰Ï ͇ ,˙È·· ¯ÂÊÚÏ ˙ˆ˜ Íȯˆ˘ ȇ„ÂÂ‬‬
‫˘‪ÌÈÚ˜˘ ˙ÂÈ‰Ï È„Î „ÂÓÏÏ ˙ÎÏÏ „ÈÓ ¯‰Ó ¯˙ÂÈ‬‬
‫·‪‰ ˘È ʇ ,ÌÈÓ˘ Ì˘Ï ÌÈ ÂÂÎÓ Ì‡Â .‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏ‬‬
‫‪‰‡Â¯ ‰˘‡‰ Ì‚Â ,ÍÎÏ ÔÓÊ ‰·¯‰ ˘È˘ ‡ÈÓ˘„ ‡˙ÚÈÈÒ‬‬
‫‪.ÔÓÊ ¯˙ÂÈ „ÂÓÏÏ ˙¯˘Ù‡Ó ˙‡Ê‬‬
‫·‪ÌÈ˙ÂÙÒÂ˙ ‰Êȇ ÔÈ Ú‰ ÈÙÏ Ìȇ¯ - ˙‡Ș·‰ „ÂÓÈÏ‬‬
‫‪ÔÈ ÚÏ ÌÈÚ‚Â Ôȇ˘ Âχ ÏÚ ,„ÂÓÏÏ ‡Ï ‰Êȇ „ÂÓÏÏ‬‬
‫‡‪‰„˜ ÔÓÒÏ ¯˘Ù‡ - ‰˘Ó ÌÈ È·Ó ‡Ï ̇ .‚Ï„Ï ¯˘Ù‬‬
‫‪Ôȇ .¯¯· Ï Ï˜ ¯˙ÂÈ Ê‡Â ,ÔÂÈÚ· ÌÈ„ÓÂÏ˘ ÔÓÊÏ ¯È‡˘‰ÏÂ‬‬
‫·‪„Á‡ ÏΠ,˙‡Ș·· ‡ ÔÂÈÚ· „ÂÓÏÏ „ˆÈÎ ÌÈÏÏÎ ‰Ê‬‬
‫ˆ¯‪.˜ÂÙÈÒ ÍÎ È„È ÏÚ ÂÏ ˘È˘ ˘È‚¯Ó ‡Â‰˘ ÈÙÎ „ÂÓÏÏ ÍÈ‬‬
‫‪Ì„‡ „ÓÏÈ ÌÏÂÚÏ .„ÂÓÏÏ ‰˘˜ ˜ÂÙÈÒ ˙˘‚¯‰ ÈÏ·Ó‬‬
‫·‪ .ıÙÁ Â·Ï˘ ̘Ó‬אבל נוהגים ללמוד לפחות קצת‬
‫בעיון ולפחות קצת בבקיאות‪.‬‬
‫‡‪,ÏÏÂη ÌÈ„ÓÂÏ˘ ˙ÎÒÓ‰ ˙‡ „ÂÓÏÏ ‡Ï˘ ¯˘Ù‡ È‬‬
‫‪Ì˙‡ „ÂÓÏÏ Íȯˆ - ÔÂÈÚ· ˙ÎÒÓ‰ ˙‡ ÌÈ„ÓÂÏ˘ ̄˜Â‬‬
‫˜‪˙ÎÒÓ Â„ÓÏ˘ ̄˜ Ï˘ÓÏ˘ È ‡ ¯ÎÂÊ .˙‡Ș·· Ì„Â‬‬
‫‪˙ÂÙÒÂ˙ ÈÏ· ÌÈÓÚÙ '‚ ˙ÎÒÓ‰ ˙‡ „ÓÏ - ˙·Â˙Î‬‬
‫‪,Â"Ë Â„ÓÏ - ÌÈ Óʉ ÔÈ·· - ʇ Ì‚ .ÔÓʉ È ÙÏ ˘„ÂÁÎ‬‬
‫‪."˙ÚÏ ˙ÚÓ· ˙ÂÚ˘ ,·"È‬‬
‫לאברך קרוב לגיל ‪ ,37‬שלא ראה סימן ברכה בעמלו‬
‫בתורה‪ ,‬אמר‪- ÁÈÎÂ‰Ï ¯"‰ˆÈ‰ Ï˘ Â˙ˆÚ ‡È‰ ÂÊ Ì‚" :‬‬
‫‪ȄΠȇ¯Î ‰ÏÚ˙Ó ‡Â‰ Ôȇ ÈÎ ‰¯Â˙· ˜ÒÂÚÏ - ÏÂÎÈ·Î‬‬
‫‪ ."˘Â‡È È„ÈÏ Â‡È·‰Ï‬ויעץ לכתוב כל חידוש שמזדמן‪ ,‬בין‬
‫אם הוא אייגינע בין ששמע מאחרים‪ ,‬ואפילו קושיא של‬
‫מהרש"א ומהר"ם שעל הסוגיא שעוסק בה‪ ,‬וברבות‬
‫הימים רוכשים אוצר בלום‪.‬‬
‫‪‰Ú·˘‰ ÈÓÈ‬‬
‫באחד מימי השבעה‪ ,‬הופיע הצוות הרפואי שזכו במעט‬
‫לטפל ברבינו זצ"ל‪ .‬הם נכנסו חבושי כפות‪ ,‬ונותרו לבדם‬
‫עם בן רבינו‪ ,‬יבלחט"א‪ ,‬שנתן לכל אחד מהם כמתנה את‬
‫הספר "חיי עולם" לזכותו של רבינו‪ .‬הגר"ח סיפר‬
‫למנחמים את אשר שמע מהגה"צ ר' אליהו דושניצר‬
‫זצ"ל‪ .‬בהיותו בעיר מינסק פגש ברוקח יהודי שהיה‬
‫ממונה על כל צרכי המצוה שבעיר‪ ,‬כמו בארגון המצוה‬
‫של ח"ק‪ ,‬הכנסת כלה ועוד‪ .‬שאלו ר' אליהו‪ :‬הכיצד הגעת‬
‫לכל אלו? והלה השיב‪ ,‬כי בעבר היה רחוק משמירת‬
‫התורה והמצוות‪ ,‬אך ארע והוא פגש במרן ה"חפץ חיים"‬
‫זצ"ל‪ ,‬שפנה ואמר לו‪" :‬הגם שהנך גובה מעות על שרותך‪,‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬השתדל לכוין כי הנך חפץ לקיים מצות ביקור‬
‫חולים ורפואתם"‪ .‬הרוקח הוסיף‪ ,‬שדברי הח"ח חדרו‬
‫עמוק ללבו‪ ,‬והוא שב בתשובה שלמה‪ .‬הגר"ח פנה אל‬
‫צוות הרופאים וביקשם כי יכוונו גם הם בטפוליהם‬
‫וברפואתם לשם מצות ביקור חולים ורפואתם‪ ,‬והוסיף‪,‬‬
‫שאם יעיינו בספר "חיי עולם" ‪ -‬אותו קיבלו מידו ‪ -‬יוקל‬
‫עליהם למלא את בקשתו‪ .‬הללו הודו כי כל אותן‬
‫השבועות בהן שהו במחיצת הצדיק‪ ,‬חיזקו אותם מאוד‪,‬‬
‫ולאחר מכן פנו אל קברו של רבינו הקדוש לבקש את‬
‫סליחתו אם לא נהגו בו כשורה‪...‬‬
‫)תולדות יעקב (‬
‫גיליון מס' ‪ 186‬׀ בין הזמנים‬
‫תשע"ו שנה ד'‬
‫גליון זה יוצא בסיוע‬
‫ידידינו החשוב‬
‫החפץ בעילום שמו‬
‫שיראה ברכה והצלחה בכל הענינים‬
‫עלי שי"ח ‪‬‬
‫"המנוחה בצפת"‬
‫סיפור שלא פורסם מעולם שמענו מחתנא דבי נשיאה‪ ,‬הגאון רבי שרגא שטינמן שליט"א‪ ,‬ראש‬
‫ישיבת קהילות יעקב לצעירים בבני ברק‪.‬‬
‫וכך סיפר‪ :‬היה זה בשנת תשנ"ב באותם שנים היה מו"ח מרן שר התורה שליט"א נוסע כל שנה‬
‫לכמה ימים למנוחה בצפת בדירתו של הרב רבי אליעזר ליברמן שליט"א‪ ,‬בשכונת מאור חיים‪.‬‬
‫בחודש אב של אותה שנה הייתי זקוק לשוחח עם מו"ח בנוגע לשידוך שהיה על הפרק עבור‬
‫אחד מילדינו‪ ,‬והנה כל יום היה טירדא אחרת‪ ,‬וגם היה סביבו אנשים רבים כמו תמיד‪ ,‬וקשה‬
‫היה לשוחח בנחת‪ .‬אמרתי‪ ,‬אמתין איפה שיסע צפונה ואז בודאי יהיה יותר שקט‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬באחד הבקרים נסעתי השכם בבוקר ברכבו של הנהג המסור הר"ר ישעיהו אפשטין‬
‫שליט"א‪ ,‬והגענו לתפילת שחרית עם הנץ החמה‪ ,‬התפילה היתה בביתו של הרה"ג רבי ישי מנדל‬
‫שליט"א‪ ,‬שהיתה לו דירה שהיה נח בה בימי חודש אב‪ ,‬וכמובן היה ספר תורה כשר ושם‬
‫התפללו‪.‬‬
‫אחרי התפילה שוחחנו בפרטיות והכריע מה שהכריע‪ .‬מיד לאחר מכן ראיתי שהלך לחדר והחל‬
‫מיד בכתיבת חידושי תורה‪ ,‬הוא עסק אז בכתיבה של דרך אמונה חלק ג'‪ .‬לא בזבז רגע‪ .‬ואגב‪,‬‬
‫הסיבה שהוא נסע לצפת היה בשביל 'לנשום' קצת אויר נקי ונעים שיהיה לו קצת להחליף כוח‪,‬‬
‫ולמעשה‪ ,‬בדירה דאז היה חלון קטן אחד עם אויר בכל הדירה‪ ,‬וסמוך לזה ישב מרן שליט" א‪...‬‬
‫כעבור כמה שעות מרן שליט"א הודיע להר"ר ישעיהו אפשטין שהיום לפי חשבון הזמן יש לו‬
‫מעט פנאי‪ ,‬והוא חושב שכיון שהוא כבר בצפון כדאי יהיה להתפלל על קברם של התנאים‬
‫הקבורים באזור‪ .‬וכך עלינו כולנו למירון אצל רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬ואצל רבי יהודה בר אלעאי‪,‬‬
‫ועוד כמה קברים‪ .‬הוא התפלל בכל קבר כמה רגעים והמשכנו הלאה‪.‬‬
‫כך היה נראה ימי ''נופש'' בצילו של מרן שליט"א כפי ששמענו מהגר"ש שליט" א‪.‬‬
‫"מבעה זה אדם"‬
‫סיפר נין רבינו‪ ,‬באחד הימים פונה אלי רבינו בשאלה‪ ,‬במה אתם עוסקים בישיבה‪ .‬עניתי ‪-‬‬
‫בפרק ארבעה אבות שבמסכת בבא קמא‪.‬‬
‫ ''באיזה דף'' ?‬‫עניתי‪ ,‬בדף ג' ע"ב בסוגיא של מחלוקת רב ושמואל האם ''מבעה'' הנזכר במשנה זה שן או‬
‫אדם‪.‬‬
‫''התדע לבאר מדוע סובר רב שמבעה זה אדם''? שאל רבינו‪ .‬והשבתי ‪ ,-‬כן‪ ,‬כמובא בגמרא מן‬‫הפסוק אם תבעיון בעיו‪.‬‬
‫ואז פונה רבינו בחיוך ואומר‪ ,‬הנה כי כן שים לב‪'' ,‬אדם'' זה רק מי שמבקש‪ ,‬שמתפלל‪ .‬מי שלא‬
‫מתפלל לה' אלא הכל אצלו 'נוסע' בלי תפילה‪ ,‬אינו אדם‪) ...‬מידידנו הבה"ח מ"ה ני"ו(‪.‬‬
‫"על חללית ואסטרונאוט\הלקח הרוחני"‬
‫אל רבינו נכנס השבוע יהודי שעוסק לפרנסתו בתחום המדע והחלל‪ ,‬בין השאר הוא סיפר‬
‫לרבינו כי תחום זה מתפתח מאוד‪ ,‬וכי קל יותר היום לאנשי המדע להגיע אל הירח‪ ,‬ויש שם‬
‫הרבה תגליות מענינות‪ .‬באומרו זה הוא הוסיף‪ ,‬שרבנו שליט"א יסביר לו מה תועלת יש בדור זה‬
‫לדעת דברים אלו‪ ,‬ומדוע הקב"ה סובב שתחום זה יתפתח מאוד? האם יש הסבר לכך? שאל‬
‫האיש‪.‬‬
‫רבינו השיב לו על אתר‪ :‬בטח‪ ,‬ישמעו אוזנך מה שפיך מדבר‪ .‬אפשר לאדם לעלות ולעלות‬
‫אפילו עד לירח‪ ,‬זהו גובה אין סופי‪ ,‬מכאן ילמד האדם שבעשייתו עבירה חלילה‪ ,‬יכול הוא‬
‫לרדת ולרדת עד אין סוף ויורש גיהנום רח"ל‪.‬‬
‫וכמו שאנו רואים כמה אפשר לעלות ולעלות גבוה‪ ,‬כך נזכור כל הזמן גם כמה חלילה עלול‬
‫האדם לרדת עוד ועוד‪ ,‬וד' יצילנו מכל מכשול‪.‬‬
‫גליון זה יוצא בסיוע עמותת "עזרת ישראל" לברכה והצלחה בכל העניינים‬
‫דבר העורך ‪‬‬
‫בימים כימי בין הזמנים מן הראוי‬
‫להביא מדברי רבינו שכתב‬
‫בספרו "‡‪ ,"¯˘ÂÈ ˙ÂÁ¯Â‬בחשיבות‬
‫התפילה‪˙ÏÚÓ Ï„Â‚ ‰ ‰" :‬‬
‫‪ı˜Ó ‡ÓÂÁ ˙·) Ï"ÊÁ ¯Ӈ ‰ÏÈÙ˙‰‬‬
‫‪ÔÓ ‰Ï„‚ ÍÏ Ôȇ˘ ('Ë 'ÈÒ‬‬
‫‪¯·Î ‰ÏÙ˙ Ï˘ ‰ÁΠ...‰ÏÙ˙‰‬‬
‫‡‪Ôȇ ('„ Ô Á˙‡Â ‡ÓÂÁ ˙) Ï"ÊÁ ¯Ó‬‬
‫‪...‰È¯· ÏÎ ˙ÏÙ˙ ÏÒÂÙ ‰"·˜‰‬‬
‫‪ÏÏÙ˙‰Ï Ï„˙˘‰Ï ˘È ¯˙ÂÈ·Â‬‬
‫·ˆ‪‡ È„Ó ¯ÂÓ‚ ·ÂÈÁ ‡Â‰Â ¯Â·È‬‬
‫‪·ÈÈÁ˘ (Â"Ó ÌÈÁÒÙ) 'Ó‚· 'ȇ„Î‬‬
‫‪ÔÈÏÈÓ '„ „Ú ÂÈ ÙÏ ‰Ê ¯Â·Ú ÍÏÈÏ‬‬
‫‡‪˜ÒÙ ÔΠÏÈÓ „Ú ÂȯÁ‡Ï Â‬‬
‫·˘‪'ÈÒ ·"Ó 'ÈÚ) ÌȘÒÂÙ‰ 'Π...Ú"Â‬‬
‫ˆ' ‪‰¯Â˙ ÏÈ·˘· 'ÈÙ‡˘ (Ê"ΘÒ‬‬
‫‡‪Ì‚ ...¯Â·ˆ· ‰ÏÙ˙ ÏË·Ï ¯ÂÒ‬‬
‫‪"Ήȷ· ÏÏÙ˙‰Ï ‰ÂˆÓ‰ ¯˜ÈÚ‬‬
‫‪Ôȇ ('‡ ' ˙Âί··) ¯Ӈ˘ ÂÓÎ‬‬
‫˙‪‡Ï‡ ˙ÚÓ˘ Ì„‡ Ï˘ Â˙ÏÈÙ‬‬
‫··‪ÌÈÏË· Ìȯ·„ ¯·„Ï ... "ΉÈ‬‬
‫··‪‡Â‰ (‰ÂˆÓ Èίˆ  ȇ ̇) "ΉÈ‬‬
‫‡‪˙ÂÚÈ·˜ ÔÈ„ ÔΠ...¯ÂÓ‚ ¯ÂÒÈ‬‬
‫‪‚ÈÏÙ‰ Ï"ÊÁ˘ "Ήȷ· ̘Ó‬‬
‫·‪Ôȇ˘ ÈÓ 'Èه ...„‡Ó ‰Ê‬‬
‫‪·ÈÈÁ Ù"ÎÚ ÔȘÈ˙ÂÎ ÏÏÙ˙Ó‬‬
‫‪¯Ӈ˘ ÂÓÎ Â˙ÏÂÎÈ ÈÙÎ ÌÈ΢‰Ï‬‬
‫)·¯‪È·Ï ÂÎÈ˘Á ÂÓÈ„˜ ('Á ˙ÂÎ‬‬
‫‪,ÈÈÁ ÂίÂ˙„ ÈÎȉ ÈÎ ‡˙˘È Î‬‬
‫‪˙Ó΢‰ (Ê"Θ ˙·˘·) ¯ӇÂ‬‬
‫·‪Ì„‡˘ Ìȯ·„‰Ó ‡Â‰ „"Ó‰È‬‬
‫‡‪Ô¯˜‰Â Ê"‰ÂÚ· Ô‰È˙¯ÈÙ ÏÎÂ‬‬
‫˜‪¯Ӈ ...·"‰ÂÚÏ ÂÏ ˙ÓÈÈ‬‬
‫)·‡„¯" ‪˙ȯÁ˘ Ï˘ ‰ È˘ (‡"ÎÙ‬‬
‫‪ÌÏÂÚ‰ ÔÓ Ì„‡‰ ˙‡ ÔȇȈÂÓ‬‬
‫˘‪ÚÓ˘ ˙‡È¯˜ ÔÓÊ ¯Â·ÚÏ ÏÂÎÈ‬‬
‫‪ÏÎÂÈ ‡Ï ˙ÂÂÚÓ ‰Ê ȯ‰Â ˘"Ú‬‬
‫‪¯Ӈ (Ë"Î ˙Âί·) 'Ó‚·Â ...Ô˜˙Ï‬‬
‫·‪ÏÊÏÊÏ ‰ÏÈÏÁ Ê"Ú ÈËÈÈÏ ‡·¯ÚÓ‬‬
‫·˜‪ ,"Ï"ÊÁ ˙ÏÏ‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומסיים רבינו את ספרו "‡‪˙ÂÁ¯Â‬‬
‫‪ ,"¯˘ÂÈ‬וז"ל‪'‡ 'Á ˙Âί··" :‬‬
‫˜„‪ÈÎ ‡˙˘È Î È·Ï ÂÎÈ˘Á ÂÓÈ‬‬
‫‪ Èȉ ÂÓÈ„˜Â .ÈÈÁ ÂίÂ˙„ ÈÎȉ‬‬
‫‪ Èȉ ÂÎÈ˘Á ‰ÏÈÙ˙‰ È ÙÏ ‡·Ï‬‬
‫˘‪‰Ê ,‰ÏÈÙ˙‰ ÛÂÒ „Ú ˙‡ˆÏ ‡Ï‬‬
‫‚‪."ÌÈ ˘Â ÌÈÓÈ ˙ÂÎȯ‡Ï ̯Â‬‬
‫נתחזק כולנו בימי בין הזמנים‬
‫בדבר חשוב זה ושמו "תפילה"‬
‫ונזכה שיתקבלו כל תפילותינו‬
‫לרצון לפני אדון כל‪.‬‬
‫ונסיים בברכה לכל עמלי התורה‬
‫"וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר‬
‫כנשרים"‪.‬‬
‫בברכה‬
‫יצחק גולדשטו ף )ב " ב (‬
‫פרסום ראשון‪:‬‬
‫רשימות מפנקסו של חתן רבינו הגאון ר' יצחק קולדצקי שליט"א‬
‫הנהגות גדולי ישראל בימי בין הזמנים‬
‫בשעתו כאשר ראו ראשי ישיבות למרן הגרא"מ שך זצ"ל בקשר אולי לעשות שינויים לבין הזמנים‪ ,‬ומרן ענה‪ :‬שבהיות‬
‫ובמשך כל הזמן הוא עסוק וטרוד בלימודים של נשים נזיקין‪ .‬והוא רוצה גם ללמוד קדשים‪ ,‬ולכך הוא חייב את הבין‬
‫הזמנים להתמסר לסדר קדשים‪ ,‬ובאמת בימי בין הזמנים הוא חיבר את ספרי אבי עזרי על סדר קדשים‪ ,‬כיוצא בזה‬
‫מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה לומד בבין הזמנים את המשנה למלך שמאד אהב ללמוד אותו ולא מצא לזה זמן‪ ,‬ועל‬
‫זה ניצל את ימי בין הזמנים שלו ללימוד המשנה למלך‪.‬‬
‫¯·‪˙Ùˆ ¯ÈÚ· ˘Ù ·  È‬‬
‫בשעתו כאשר מו"ח מרן הגרח"ק שליט"א היה נוסע בבין הזמנים לעיר צפת היה לוקח אתו את המחברות שלו‪,‬‬
‫ומסדר לדפוס את ספרו הגדול דרך אמונה‪ .‬ובדרך כלל היה שוהה שם חמשה ימים בלבד‪ ,‬והיה אומר שהוא מספיק‬
‫בבית הבראה שלו בחמשה ימים אלו לכתוב ולסדר את הספר דרך אונה כמות כזו שבבני ברק לוקח לו כמה חדשים‬
‫טובים‪ .‬אצל אנשים אלו‪ ,‬בין הזמנים פירושו שחרור מעול הציבור‪ ,‬ותוספת עול תורה כל אחד לפי ענינו‪ .‬והסיבה היא‬
‫מובנת מאליה‪ ,‬שאצלם אין מושג של ניתוק ח"ו מתורה‪ ,‬ואין להם צרך לנוח או להתאורר מן הלימוד‪ ,‬כי אדרבה‬
‫המנוחה הכי טובה היא לצלול עמוק בים התלמוד‪ ,‬ודוקא אז כאשר יש להם קצת שחרור‪ ,‬מוצאים להם זמן יותר‬
‫להקדיש זמן לאותם לימודים נוספים שחסר להם במשך השנה‪.‬‬
‫‪Ï·ÒÏ ÂÓ΢ ËÈÂ‬‬
‫וע"ז המליץ רבינו בשם החזון איש על הפסוק "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהיה למס‬
‫עובד" והקשו המפרשים שלכאורה יש כאן סתירה‪ ,‬שאחרי שהוא רואה במעלת המנוחה שזהו טוב‪ ,‬אם כן מדוע‬
‫ההמשך הוא "ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד"‪ .‬ותירץ החזון איש הנה מצינו כאשר יהודי המקריב קרבן לה' הרי הוא‬
‫בוחר את הבהמה הכי מובחרת וכמו שהבל הביא מבכורות צאנו והקרבן נתקבל ברצון‪ .‬וכמו כן ישכר שרצה להקריב‬
‫את חייו לתורה‪ ,‬חיפש מהו הדבר הכי טוב כדי להקריבו‪ ,‬ומצא שאנשים מאד אוהבים את המנוחה ואז כאשר עמד‬
‫ואמר‪ :‬רבונו של עולם הריני מקריב את המנוחה לקרבן של עמל התורה "ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד"‪ ,‬ובדרך‬
‫כלל ממליץ רבינו לקחת איזה לימוד מסויים שיהיה עליו עול ללמוד בבין הזמנים כדי שהזמן יהיה מנוצל כמו שצריך‪,‬‬
‫‪Ï"ˆÊ ·˜ÚÈ ˙Âω˜‰ Ô¯Ó‬‬
‫בשנת תש"ל יצא הסטייפלר זצל בקריאה לבני הישיבות שילמדו כל יום בבין הזמנים לפחות ‪ 4‬שעות ביום במסגרת‬
‫ישיבת בין הזמנים ]ולא לבד[ כי כאשר לומדים במסגרת של ציבור יש יותר ס"ד לנצל את הזמן שלא ילך לאיבוד‬
‫‪Ï"ˆÊ ·È˘Èχ ˘"ȯ‚‰ Ô¯Ó‬‬
‫בשעתו בשנים שבין תש"ך לתש"ל כאשר מרן הגרי"ש זצ"ל היה בשנות החמשים היה נוסע עם הרבנית ע"ה לבין‬
‫הזמנים ביחד עם אאמו"ר הגר"ש קולדצקי זצ"ל ואמי מורתי ע"ה לבית הבראה בנתניה‪ ,‬וגם שם כמובן היה הגרי"ש‬
‫קם כדרכו כמה שעות לפני עלות השחר ולומד בניגונו המיוחד‪ ,‬וגם כאשר הלכנו לבקר את הורינו בשעות הצהרים‪,‬‬
‫]שעת האוכל[‪ ,‬אז הגרי"ש זצ"ל לא פסיק פומיה מגירסא כפשוטו כמו שכתוב "ויט שכמו לסבול"‪ .‬והתמונה הזאת‬
‫עומדת בעיני כאילו היה אתמול‪ ,‬כמה שזכינו לראות אצל הגרי"ש חביבות ומתיקות התורה עם כל המרץ ובכח בכל‬
‫עת ובכל שעה‪.‬‬
‫ועיין במסכת שבת קיט‪ :‬בדברי הגמרא לא חרבה ירושלים אלא בשביל ביטול תינוקות של בית רבן‪ .‬וכתב המהרש"א‬
‫שם וז"ל‪ :‬ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה‪ ,‬גם הבחורים מבטלים רוב הימים בבין הזמנים והלכים‬
‫ברחובות בביטולים ובטיולים עכ"ל‪.‬‬
‫‪Ôȇ ‰Ê‰ ÌÏÂÚ·˘ ˙Ú„Ï ÌÈ Óʉ ÔÈ·· Ì‚ ÌÈÚ·˜ Ìȯ„Ò Ú·˜Ï ÌȯÂÚ ‰ È ·Ï ˜ÂÊÈÁ χ¯˘È ÈÏ„‚Ó Âχ Ìȯ·„ ÂȉÈ‬‬
‫‪.‰¯‰Ó· ˘„˜Ó‰ ˙È· ÔÈ ·Ï ‰ÎÊ ‰Ê ˙ÂÎÊ·Â ,‰ÊÏ ˜Â˜Ê˘ ÈÓÏ ‰ÁÂ Ó ˙ˆ˜ Èχ ˜¯Â ,¯ÂËÙ È ÓÊ‬‬
‫‪"ÌÈ Óʉ ÔÈ·"Ï ‰¯Â˙ È È Ù‬‬
‫אלו שנוסעים לחו" ל לצרכי מצוה או לצרכי בריאות‬
‫ופרנסה‪ ,‬מספרים על יופיים המפעים של מקומות‬
‫רבים בארצות העמים‪ .‬מדוע נפלאות הבריאה ופלאי‬
‫העולם‪ ,‬ההרים הגבוהים‪ ,‬הנחלים והרי האלפים‬
‫המושלגים‪ ,‬מצויים דוקא בחוץ לארץ ולא בארץ‬
‫ישראל ?‬
‫יתכן שאין זה בגדר 'המפסיק ממשנתו'‪ ,‬שהרי‬
‫אדרבה‪ ,‬מפסיק כעת מטיולו ולא מפסיק ממשנתו‪,‬‬
‫שהרי עיקר נסיעתו הוא לטיול ורק לומד הוא בדרכו‬
‫לניצול זמנו ‪.‬‬
‫השיב לי מרן שליט" א במכתב‪ :‬חלילה להפסיק‬
‫ממשנתו‪.‬‬
‫כך שאלתי את מו" ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט"א‪,‬‬
‫והצעתי לפניו כתשובה את הרעיון הבא‪ :‬חז"ל‬
‫אומרים‪" :‬מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים?‬
‫כדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים‪" :‬אלמלא לא‬
‫עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים ‪ -‬דיינו"‪,‬‬
‫נמצאת עלייה שלא לשמה‪ .‬כיוצא בו אמר רבי‬
‫דוסתאי ברבי ינאי‪ :‬מפני מה אין חמי טבריא‬
‫בירושלים ? כדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים‪:‬‬
‫"אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא ‪ -‬דיינו"‪,‬‬
‫ונמצאת עלייה שלא לשמה"‪) ,‬פסחים ח ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ויתכן שזאת הסיבה שגם ארץ ישראל אינה משופעת‬
‫בפלאי עולם ‪ ,‬כדי שלא יעלו ויגורו בארץ ישראל כדי‬
‫להנות מיופיה המיוחד ‪ ,‬הריה ונופיה ‪ ,‬אלא שיעלו‬
‫ויתיישבו בה רק לשם מצות ישוב ארץ ישראל ‪.‬‬
‫מרן שליט"א הסכים לתשובה זו ואמר שהיא נכונה ‪.‬‬
‫‪χ¯˘È ı¯‡· ÏÂÈË· ‰ÂˆÓ Ì˘Ï ‰ ÂÂÎ‬‬
‫ישנם דעות )כדעת הבן איש חי זצ" ל ועוד(‪,‬‬
‫הסבורים שישנה מעלה לטייל ולתור בארץ הקודש‪,‬‬
‫ואולם מרן הגר"ח קניבסקי שליט" א סבור שלא‬
‫שמענו מצוה ומנהג טוב לטייל בארץ ישראל ‪.‬‬
‫ושאלתי את מרן שליט" א האם כשהיהודי בכל‬
‫מקרה מטייל כעת‪ ,‬לצורך בריאות גופו ונפשו ‪ ,‬האם‬
‫ישנה מעלה שיכוין במהלך טיולו בארץ ישראל לשם‬
‫חביבות ארץ ישראל והודאה להקב"ה בראיית פלאי‬
‫ארץ חמדה ורחבה ‪.‬‬
‫השיב לי הגר" ח במכתב שאין ענין וצורך לכוין כך‪,‬‬
‫כי צריך לכוין לשם מצות ישוב ארץ ישראל בכניסתו‬
‫לארץ או בתחילת עומדו על דעתו ויודע שנמצא‬
‫בארץ הקודש ‪ ,‬ואין ענין לכוין לשם מצוה זו בכל‬
‫הליכה או סיור באתריה‪ ,‬עריה והריה ‪.‬‬
‫‪ÏÂÈˉ ÚˆÓ‡· „ÂÓÈω ÚˆÓ‡· ˜ÈÒÙ‰Ï‬‬
‫מעשה ביהודי טוב שהיה זקוק למנוחה ונסע לטייל‬
‫ולפוש ‪ .‬במהלך נסיעתו להר או לחוף הים למד תורה‬
‫מתוך ספר ‪ ,‬ומידי פעם הפסיק מלימודו והביט בנוף‬
‫שמחוץ לחלון האוטובוס ‪ .‬ושאלתי את מרן הגר"ח‬
‫קניבסקי שליט"א האם מותר לו להפסיק ממשנתו‬
‫ולומר 'מה נאה אילן זה'‪ ,‬והספק בדבר הוא שהרי‬
‫‪‰Îȯ·· ˙·‚Ó ˜ÂÏÁ‬‬
‫כתוב בספרים שהמתנגב בבגד ‪ ,‬הרי זה קשה‬
‫לשכחה‪ ,‬ומו" ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט"א‬
‫הסתפק בפני האם המתנגב בחלוק‪ -‬מגבת הוא גם‬
‫"קשה לשכחה"‪ ,‬כיוון שישנם כאלו שהולכים בו כמו‬
‫"חצי בגד"‪ ,‬ביציאתם מהבריכה והים וכדו'‪ ,‬או‬
‫שנחשב הוא למגבת‪ ,‬וצ"ע ‪.‬‬
‫˙‪ÌÈ· ‰ˆÁ¯ ̄˜ ‰Á Ó ˙ÏÈÙ‬‬
‫כתב השו "ע )או" ח פט ‪ ,‬ג(‪ :‬אסור לו להתעסק בצרכיו‬
‫או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת שמונה עשרה‪.‬‬
‫וכתב המשנ"ב שגם אין לעשות כן כשהגיע זמן‬
‫מנחה ומעריב ‪ ,‬ואפילו כשיגיע למקום בו יוכל‬
‫להתפלל עם הציבור בזמנו‪ ,‬אסור‪ .‬מפני שהליכה‬
‫בדרך היא כעוסק בצרכיו‪ .‬ולפי זה לא מובן כיצד‬
‫נוסעים לים קודם שמתפללים מנחה ‪ .‬ובספר הליכות‬
‫שלמה מובא ממרן הגרש"ז אוירבך זצוק" ל שאנו‬
‫מקילים לרחוץ כשהגיע כבר זמן מנחה‪ ,‬מפני שדיני‬
‫הקדימה נאמרו רק כשרוצה להתפלל‪ .‬אך כשאינו‬
‫רוצה להתפלל כעת ‪ ,‬יתכן שמותר לצאת ולנסוע‬
‫לים וכדומה‪ ,‬גם לפני תפילתו‪ .‬וממו"ר מרן הגר"ח‬
‫קניבסקי שליט"א שמעתי שבודאי שמותר לצאת‬
‫מבני ברק לירושלים כדי להתפלל מנחה בכותל‬
‫המערבי‪ .‬ובשו"ת אור לציון כתב שכשמשך זמן‬
‫הנסיעה ועיסוקיה היא פחות משעה וחומש‪ ,‬מותר‬
‫לצאת לדרך קודם התפילה ‪.‬‬
‫‡¯·‪˙¢„Á ˙ÂÓ‡ Ú‬‬
‫העולם נוהג "לצטט " בענין ש"כל המהלך ארבע‬
‫אמות חדשות בארץ ישראל ‪ ,‬הרי הוא בן עולם‬
‫הבא"‪ ,‬ולכן ישנם "המהדרים" בהליכה של עוד ועוד‬
‫ארבע אמות חדשות ולא מוכרות בארצנו ‪ .‬אך לא‪,‬‬
‫שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין‬
‫מאמר חז"ל כזה ‪.‬‬
‫בגמרא בכתובות )קיא‪ ,‬א( נאמר ש"כל המהלך ד'‬
‫אמות בארץ ישראל ‪ ,‬מובטח לו שהוא בן עולם‬
‫הבא"‪ ,‬ולפיכך המצוה והענין הוא ללכת כל ארבע‬
‫אמות בארצנו‪ ,‬גם מבית הכנסת הביתה ‪ ,‬אל בית‬
‫המדרש‪ ,‬הכולל או המרכז המסחרי‪ ,‬וזה למרות‬
‫שצעדנו באותם המקומות אין ספור פעמים ‪ .‬מלבד‬
‫זאת‪ ,‬משמעות דברי הרמב"ם )מלכים ה ‪ ,‬יא(‪ ,‬כפי‬
‫שביאר הפאת השולחן )פ"א ס"ב בב"י סק"ב‪ ,‬וכ "ה‬
‫במהרי"ט יו" ד כח‪ ,‬ועי' מנוחת אמת פ"ז ושלהי‬
‫דקייטא ס"כ(‪ ,‬הוא שלא רק הדר בארץ ישראל נחשב‬
‫לבן מעלה ‪ ,‬אלא גם מי שלא גר בא"י ורק הולך בה‬
‫ארבע אמות‪ ,‬כבר זוכה הוא להיות מבני העולם‬
‫הבא‪ ,‬אך אין ראיה שהמתגורר בארץ ישראל צריך‬
‫ללכת בה עוד ועוד ארבע אמות‪.‬‬
‫‪"ÌÈ Óʉ ÔÈ· ˙·È˘È" ˙‚ÏÈÓ‬‬
‫מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה שמילגת "ישיבת‬
‫בין הזמנים" שקיבל בן ישיבה הסמוך על שולחן‬
‫הוריו‪ ,‬שייכת לאביו‪ ,‬וכמובן שהאב יכול להעניקה‬
‫לבנו‪.‬‬
‫‪˙·˘ ÏÏÁÓ Ò·Âˇ ‚‰‬‬
‫הורו חז" ל שאין לצאת לדרך עם אדם רשע‪ " ,‬פן‬
‫תספו בכל חטאתם"‪ .‬ומה עם נהג אוטובוס מחלל‬
‫שבת‪ ,‬המוגדר ע"פ הלכה כרשע ?‪ -‬שמעתי ממו"ר‬
‫מרן הגר" ח קניבסקי שליט" א שמותר לנסוע איתו‪,‬‬
‫משום שנהג אינו חלק מהנוסעים‪ ,‬אלא רק האדם‬
‫שמשמש ומוביל אותם לדרכם‪ .‬ואמנם אין להתפלל‬
‫ליד הנהג הרשע ‪ ,‬כמובא ב"ספר חסידים" שלא‬
‫להתפלל ליד אדם רשע‪ ,‬כיוון שהשכינה מתרחקת‬
‫ממנו ומעלים את עיניו מהמתפלל ליד רשע ‪ ,‬אוי‬
‫לרשע ואוי לשכנו ‪.‬‬
‫‪ÌÈ· ÌÈ„È ˙ÏÈË‬‬
‫הנוגע בגופו ‪ ,‬בו יש מלמולי זיעה‪ ,‬צריך ליטול ידים‪,‬‬
‫)שו"ע ומשנ"ב ס"ד(‪ .‬והנוגע בגופו הרחוץ ממי הים‬
‫באמצע אכילתו ‪ ,‬כתב השדי חמד בשם שו"ת כפי‬
‫אהרן שכיון שכל עיקר הטעם שצריך נטילה הוא‬
‫משום מלמולי זיעה ‪ ,‬אם כן אם שהה כעת בים ורחץ‬
‫גופו במים והסיר משם מלמולי זיעה ‪ ,‬אין קפידא אם‬
‫נוגעים ידיו בבשרו‪ .‬ואולם שמעתי ממו"ר מרן‬
‫הגר"ח קניבסקי שליט"א שגם במקרה כזה צריך‬
‫ליטול את ידיו שוב ‪ ,‬מפני שלא פלוג רבנן‪ .‬וכן הורה‬
‫מרן רה "י הגראי" ל שטיינמן שליט"א ‪.‬‬
‫‪Í¯Ú ˙ÂÁÙ ıÙÁ ˙‡ÈˆÓ‬‬
‫מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א הורה שכשמוצא חפץ‬
‫פחות ערך ‪ ,‬כגון צעצוע ים פשוט או גלגל ים פשוט‬
‫הנמכר במספר שקלים בודדים‪ ,‬והמאבד לא יטרח‬
‫ויגיע לקחתו ממנו אם יכריז עליו ‪ ,‬שאינו חייב‬
‫להרימו כדי ללכת ולהחזירו בעצמו ‪ .‬שהרי התורה‬
‫אמרה "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו"‪ ,‬והמוצא‬
‫אינו חייב להוליכו בעצמו לבית המאבד‪.‬‬
‫‡‪‰„ÈÓÚ·Â ÏÂÈË· ‰ÏÈÎ‬‬
‫חז"ל במסכת קדושין אומרים שהאוכל בשוק דומה‬
‫לכלב‪ ,‬ויש אומרים שנפסל לעדות בגלל זלזולו‬
‫בעצמו ‪ .‬ואמנם מובא בשם מרן הגרי" ש אלישיב‬
‫זצוק"ל ‪ ,‬שהאוכל בדרכים באוטובוס אינו נחשב‬
‫כהאוכל בשוק ‪ .‬חז" ל במסכת גיטין אוסרים לאכול‬
‫או לשתות בעמידה ‪.‬‬
‫‡·‪ÌÈ· ‰‡ÈˆÓ ‰„È‬‬
‫שכח מגבת בים וכשהגיע שוב לאותו המקום כעבור‬
‫זמן ‪ ,‬מצא באותו המקום מגבת כמו שלו ‪ ,‬כתב‬
‫בשו"ת מנחת יצחק )ח"ג סי"ז( שהמיקום אינו נחשב‬
‫לסימן ‪ ,‬וכבב" מ כג‪,‬ב ‪ .‬אך בפתחי חושן )פ"ג סי"ח(‬
‫כתב שבמקרה זה יכול הוא לקחתו ‪ ,‬כיון שגם חבירו‬
‫לא יוכל להוציאו ממנו‪ ,‬כיון שאין לו סימן בדיוק‬
‫כמוהו ‪ .‬וממו" ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט" א שמעתי‬
‫שכאשר יש לו אומדנה חזקה שאכן מדובר בחפץ‬
‫שלו‪ ,‬יכול לקחתו‪ .‬וב"משפט האבידה" כתב שאם‬
‫החליף בשפת הים את בגדו עם בגדי אחרים ‪ ,‬יכול‬
‫להשתמש בו‪ ,‬אך במקביל גם יכריז עליו ‪ .‬אך אם‬
‫נראה לו בבירור שחבירו לא לקח במקביל את בגדו‪,‬‬
‫אין להשתמש בבגד ‪ ,‬ויכריז עליו‪ ,‬דרך מדורי "השבת‬
‫אבידה" בעיתון‪ ,‬כשבדרך כלל אדם שנאבד לו דבר‬
‫מה‪ ,‬בודק שם‪.‬‬
‫‪ÌÂÈ ÌÈ˘ÂÏ˘ Ï„‚‰ Ìȉ ˙‡ ‰‡¯ ‡Ï˘ ÈÓ Ú„ÈÎ‬‬
‫ˆ¯‪‰Î¯· ͯ·Ï ÍÈ‬‬
‫עתה עם תחילת ימי בין הזמנים יוצאים רבים‬
‫לחופי הים‪ ,‬ועבור רבים זה הפעם הראשונה‬
‫שיוצאים לרחוץ בים בשנה זו‪ ,‬ולכך התעוררה‬
‫השאלה‪ ,‬האם גם אלו שרואים את חוף הים מחלון‬
‫ביתם )או מהמרפסת דישיבת פוניבז'‪ ,‬למשל(‪,‬‬
‫נחשבים כמי שראו את הים בתוך שלושים יום‪ ,‬או‬
‫שלראות את הים הכוונה לראות מקרוב על שפת‬
‫הים ‪.‬‬
‫והשיב לי רבנו שליט" א שראיה מרחוק נחשבת‬
‫ראיה לכל דבר ולכן אסור להם לברך את ברכת‬
‫ראיית הים ‪.‬‬
‫˘‪ÈÂ‚Ó ˘Ù -¯„Á ˙¯ÈÎ‬‬
‫חז"ל אומרים‪" :‬ואל תשבו על מטת ארמית"‪ .‬הגמרא‬
‫)ברכות ח‪,‬ב( מספרת שרב פפא הגיע לבית אשה‬
‫ארמית‪ .‬הוציאה לו האשה מיטה ואמרה לו "שב"‪.‬‬
‫אמר לה‪ " :‬איני יושב עד שתגביהי את המטה"‪,‬‬
‫הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת ‪ ,‬שהאשה‬
‫הנכרית הניחה תחת המיטה ‪ ,‬כדי להעליל עליו‬
‫עלילה שכאילו הוא הרגו‪ .‬מכאן אמרו חכמים אסור‬
‫לישב על מטת ארמית ‪.‬‬
‫איסור זה‪ ,‬לשבת על מיטת נכרית ‪ ,‬לא מוזכר‬
‫ברמב"ם‪ ,‬בטור ובשולחן ערוך ‪ ,‬אך הוא נפסק בכמה‬
‫מספרי ההלכה של הראשונים ‪ ,‬כמו הראבי "ה‬
‫והכלבו‪ .‬לפיכך יש לכאורה לשאול כיצד שומרי‬
‫התורה בחו" ל שוכרים חדרי אירוח ונופש מהנכרים‬
‫ואינם חוששים מהאיסור לישב על מיטה ארמית ‪.‬‬
‫שאלתי את מו"ר מרן הגר" ח קניבסקי שליט" א והוא‬
‫השיב שכל האיסור הוא דוקא לשבת על מיטת גויה‬
‫השייכת כעת לגויה‪ .‬אך כששוכרים חדר מהנכרים‪,‬‬
‫השכירות מחשיבה את החדר ותכולתו כשייכים לנו‪,‬‬
‫כרכוש יהודי‪ ,‬ובכך אין איסור ‪.‬‬
‫)ייש"כ לידידינו הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א על מסירת הדברים(‬
‫‪ÌÈ Óʉ ÔÈ· È È Ú‬‬
‫• סח רבינו‪ ,‬בצעירותי נסענו לנוח בצפת בחודש אב יחד עם מרן החזו"א‪ ,‬ולמדתי מס' תענית‪ ,‬ובקשתי מהחזו"א‬
‫שילמד איתי‪ ,‬הוא הסכים ולמד איתי כמה ימים וחלק מהחידו"ת שנתחדשו לי ממנו כתבתי בשיח השדה ח"ג מסכת‬
‫תענית‪.‬‬
‫• עד לפני כחמש ‪-‬עשרה שנה היה הרגלו של רבנו לצאת עם הרבנית מדי שנה במהלך חודש אב לכשבועיים ימים של‬
‫מנוחה בצפת‪ .‬ימים אלו היה מנצל ביתר שאת לכתיבה רציפה של ספריו‪ ,‬כשהוא נהנה מן השקט השורר סביבותיו‬
‫וממנוחת הדעת מהקהל הטורד אותו תדיר מלימודו‪ .‬הוא היה רגיל לומר שבשבועיים מרוכזים אלה הוא מספיק מה‬
‫שאין ביכולתו להספיק בכמה חודשים בביתו עקב טרדות הקהל‪.‬‬
‫בשעות הערב היה יוצא לשאוף מעט מאווירה הצלול כיין של צפת‪ ,‬תוך הליכה בסמטאותיה המפותלות של העיר‬
‫הקסומה‪ .‬באחת השנים אף ביקר יחד עם בנו שהתלווה אליו בבית הכנסת של מהר"י אבוהב‪ ,‬ועיין בספר התורה‬
‫המיוחס לו‪ .‬פעמים אחרות היה מנצל את ההזדמנות להשתטח על קברי הקדמונים שבאזור הצפון‪ ,‬כדוגמת רבי‬
‫שמעון בר יוחאי‪ ,‬נחום איש גמזו והרמב"ם ‪ -‬שעל קברו העיד רבנו כי יש לנו מסורת‪.‬‬
‫רבנו הקפיד לקיים מדי יום מנין לתפילה בביתו‪ ,‬וזאת משום שהמנהג בצפת הוא שאין הכהנים נושאים כפיהם‬
‫בימות החול‪ ,‬ורבנו לא רצה להפסיד ברכת כהנים‪ .‬לשבתות היה נוהג לחזור לביתו‪ .‬עוד מעניין לציין שהיה מקפיד‬
‫להחליף את כל המזוזות בבית הנופש‪.‬‬
‫בשנים האחרונות רבנו מסרב לנסוע‪ ,‬באמרו כי כעת יש לו עליית הגג בביתו‪ ,‬שם יכול הוא לסגור עצמו וללמוד‬
‫שעות על גבי שעות שעות בשקט ובניתוק מוחלט מהאנשים‪ ,‬ועל כן אינו רואה סיבה להרחיק נדוד‪.‬‬
‫• אחד שאל לרבינו‪ ,‬בתקופת חודש אב רבים נוסעים לנופש‪ ,‬והוא זוכה להסתופף בצילו של אדם גדול מידי יום‬
‫ביומו‪ ,‬ואינו רוצה לוותר על זכות זו אפילו פעם אחת‪ ,‬בגלל נסיעה מחוץ לעיר‪] ,‬אם לא מוכרחים[ אמר רבינו‬
‫המחשבה נכונה‪.‬‬
‫• רבנו סיפר כי בתו של החפץ חיים‪ ,‬הרבנית זקס ע"ה‪ ,‬סיפרה לאמו כמה סיפורים על אביה הגדול‪ ,‬והביא חלק מהם‪:‬‬
‫מעשה אחר שסיפרה הרבנית זקס מצביע על הקפדתו הרבה של אביה הגדול בחינוך הילדים‪ ,‬ומלמדנו מעט על‬
‫חכמת התגובה הנכונה‪:‬‬
‫מדי פעם‪ ,‬כשנצרך החפץ חיים לציין על מעטפה כתובת בשפת המדינה‪ ,‬היה מבקש מאדם מסוים לכתוב זאת‬
‫בשבילו‪ ,‬מכיוון שהוא עצמו לא השתמש בלשון הגויים‪.‬‬
‫שנה אחת נסעו בני משפחת החפץ חיים לנופש‪ .‬בת החפץ חיים היתה משוחחת מדי פעם עם אחת השוהות‬
‫במקום‪ ,‬וההיא לימדה אותה קרוא וכתוב בשפת המדינה‪ .‬בפעם הבאה שנצרך החפץ חיים לכתיבת כתובת‪ ,‬אמרה‬
‫לו בתו שהיא יכולה לעשות זאת בשבילו‪ ,‬כי למדה את השפה בעת השהות במקום הקיט‪.‬‬
‫בשעת מעשה לא הגיב החפץ חיים‪ .‬ואולם‪ ,‬כאשר לאחר זמן עלה נושא הנסיעה לנופש בשנה הבאה‪ ,‬הפטיר‪" :‬לא‬
‫כדאי לנסוע למקום שלומדים שם את לשון הגויים‪"...‬‬
‫• סח רבנו‪" :‬שנה אחת בצעירותי נסענו בחודש אב לנוח בצפת יחד עם החזון איש‪ .‬ביקשתי ממנו ללמוד עמי‬
‫בחברותא‪ ,‬והוא נענה לבקשתי ושאל‪' :‬איזו גמרא אתה לומד?' חששתי מלנקוב במסכת קשה‪ ,‬ואמרתי שברצוני‬
‫ללמוד מסכת תענית‪ .‬כך למד עמי במשך כמה ימים מסכת תענית בחברותא‪ ,‬באופן שהוא שואל אותי מספר שאלות‬
‫על כל דיבור של התוספות‪ .‬הייתי אז צעיר‪ ,‬ולא ידעתי לענות על השאלות‪ ,‬אבל רשמתי אותן לעצמי‪ .‬בספרי 'שיח‬
‫השדה' חלק ג' על מסכת תענית הבאתי חלק מהן"‪.‬‬
‫עוד סיפר על השהות במחיצת החזון איש בצפת‪:‬‬
‫• "בהזדמנות נדירה‪ ,‬היינו כמה ילדים מבני המשפחה ששהו יחד עם מרן החזון איש בצפת‪ .‬גם אני ואמי היינו שם‬
‫עמו"‪ .‬כידוע‪ ,‬אמו של רבנו ‪ -‬אשת חבר למרן הסטייפלר ‪ -‬שירתה רבות את אחיה החזון איש‪ .‬בעת הסתלקותה‬
‫ביקש מרן הסטייפלר כי יזכירו לפני מיטתה את הזכות העומדת לה ששירתה את מרן החזון איש‪.‬‬
‫• על דבר שהתרבו הנסיעות לנופש בבין הזמנים אמר בביטול ‪ :‬אנשים גולים‪ ,‬ועוד משלמים על כך כסף רב ‪.‬‬
‫)מנחת תודה ‪ -‬רבי חיים(‬
‫˘‪ÌÈ Óʉ ÔÈ· È È Ú· ˙"Â‬‬
‫ש‪ .‬בחור שלא רוצה לקחת כסף מהוריו‪ ,‬רוצה בימי בין‬
‫הזמנים לעבוד בכל מיני דברים בעד כסף וכך לא יצטרך‬
‫לבקש כסף מהוריו‪ ,‬האם יעשה כן או שמתרגל לחשוב על‬
‫עבודה וכסף ולא כדאי שיתרגל לכך‪.‬‬
‫˙‪.ȇ¯ Ôȇ .‬‬
‫ש‪ .‬האם מותר לבחור ישיבה לעשות טיולים עם חביריו‬
‫כשיודע שהוריו לא מרוצים מזה‪.‬‬
‫ת‪ .‬לא ראוי‪.‬‬
‫ש‪ .‬בחור שנוסע לטיולים ויודע שהוריו לא מרוצים מזה‪ ,‬האם‬
‫עובר על כיבוד אב ואם‪.‬‬
‫˙‪.̇ ·‡ „·ÈÎ ˙ÂÎω ÛÂÒ Ú"¢ 'ÈÚ .‬‬
‫ש‪ .‬בחור שבימי בין הזמנים קם בבוקר מאד מאוחר והוריו‬
‫מאד מצטערים מכך‪ ,‬האם עובר על לאו של כיבוד אב ואם‬
‫שאסור לצערם‪.‬‬
‫˙‪.‰¯Â˙ ÏÂËÈ· ÏÚ Ì‚Â Ì‡Â ·‡ „·ÈÎ ÏÚ Ì‚ .‬‬
‫ש‪ .‬בחור שמספיק להתפלל שחרית בזמן תפלה וק"ש‪ ,‬אבל‬
‫הוריו כיון שהם מבוגרים‪ ,‬הם קמים מאד מוקדם בערך‬
‫בשעה ‪ 4‬בבוקר‪ ,‬ולא יכולים לראות את בנם שישן עד ‪7‬‬
‫בוקר וכועסים עליו שלפי דעתם הוא קם מאוחר‪ ,‬האם‬
‫עובר על חסרו בכיבוד אב ואם וצריך לקום כרצונם או שלא‬
‫מחויב‪.‬‬
‫˙‪.ʯ„ÊÈ˘ ‰ÂˆÓ ȇ„· .‬‬
‫ש‪ .‬מהו הדרך לבן ישיבה שיעבור את ימי בין הזמנים בלא‬
‫נפילה ברוחניות‪.‬‬
‫˙‪.ÏÏÙ˙È .‬‬
‫ש‪ .‬בן שיודע שאין נח להורים שלו שהוא נוסע טיולים או‬
‫מעשן סיגריות וכדומה‪ ,‬והוריו לא אמרו לו במפורש שלא‬
‫מסכימים‪ ,‬אבל הוא יודע את דעתם‪ ,‬האם חייב לעשות‬
‫כדעתם‪ ,‬וכיצד הדין כשלא בפניהם ולא יודעים בדיוק מה‬
‫הוא עושה‪.‬‬
‫כמו כן כיצד באופן שהוריו אמרו לו במפורש דברים שנוגעים‬
‫לבן‪ ,‬ולא נמצא בפניהם‪.‬‬
‫˙‪.¯‰ÊÈÏ ÔÎ ˙¢ÚÏ È‡¯ .‬‬
‫)קונטרס עזרת אליעזר(‬
‫‪‡"ËÈÏ˘  ȷ¯Ó ÂÚÓ˘ ˘ ‰¯Â˙ È È Ù ÌȘÒÙ‬‬
‫• השוהה זמן קצר במקום מסוים )כגון לנופש( יתכן שאין צריך לקבוע לו מקום לתפילתו‪.‬‬
‫• בשו"ע או"ח תרי"ג כ' שאסור להכנס למי נחל הרודפים מפני הסכנה אפילו אין מגיעים אלא עד מתניו‪ .‬יל"ע האם איסור‬
‫זה שייך גם בהיודעים לשחות היטב‪ ,‬והשיב הגר"ח שליט"א שכדאי להיזהר‪.‬‬
‫• הנוסעים באונית טיולים בכנרת וכדו' אינם מברכים ברכת הגומל‪.‬‬
‫• כשנוסע בערים ערביות בארץ ישראל שהכניסה אליהם מסוכנת‪ ,‬אינו מברך ברכת הגומל אלא תפילת הדרך גרידא‪.‬‬
‫• כשנוסע במדבריות ארץ ישראל אינו מברך ברכת הגומל‪ ,‬אף שהרבה נזוקים ומסתכנים שם‪ ,‬מפני שכיום ישנם כלי‬
‫תחבורה תמידין כסדרן ואין זה סכנה‪.‬‬
‫• אין עדיפות להתפלל בקברי צדיקים קדמונים על פני קברי צדיקים הקרובים לדורנו‪.‬‬
‫• שאלו את החזו"א זצ"ל שמאחר שמקפידים שלא לצאת מארץ ישראל כלל‪ ,‬האם מותר לשחות בים לדעות הראשונים‬
‫הסוברים שגבול מערב ארץ ישראל הוא עד הים ולא עד בכלל‪ .‬והשיב שכל שהשחיה הינה בקרבת החוף מסתבר כנמצא‬
‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫• נפסק בשו"ע )חו"מ ר"ע ס"ב( שמציאת גדול הסמוך על שולחן אביו שייכת לאביו‪ .‬ויתכן שבן ישיבה אינו נחשב לסמוך על‬
‫שולחן אביו )מפני שנמצא בישיבה( אלא במקרה ששולח לו אביו את כל צרכיו‪.‬‬
‫• בימי "בין הזמנים" חשוב בן הישיבה לסמוך על שולחן אביו‪ ,‬מפני שנמצא בביתו ואביו ממלא את חסרונו‪ .‬ושאלתי האם‬
‫כשמוצא מציאה יוכל להגביהה ע"מ לזכות בה בזמן לימודיו בישיבה )שאז אינו סמוך על שולחן אביו‪ ,‬וכנ"ל(‪ ,‬או דנאמר‬
‫שחז"ל זיכו את המציאה לאביו מיד כשמגביהה משום איבה‪ ,‬ואינו יכול לעשות כן‪ .‬והשיב מו"ר הגר"ח קניבסקי שיתכן‬
‫שאין ראוי לעשות כן‪.‬‬
‫)שלהי דקייטא(‬
‫·‪‰È‡¯‰ ˙Âί· È È Ú‬‬
‫• שמעתי מרבינו שליט"א דמרן הקה"י זצ"ל כשראה את ההרים בדרך לירושלים בירך עליהם בשם ומלכות )עושה מעשה‬
‫בראשית(‪ ,‬כיון שהתפעל מגובהם‪ ,‬אמנם בפעם שניה כשעבר דרך שם לא בירך כיון שלא עשו עליו רושם וכתב רבינו‬
‫בתשובה בכ"י דאם רואה אדם או הר ונראה אצלו משונה בגובהו יכול לברך עליו אף שלרוב העולם לא נחשב משונה‪,‬‬
‫וביאר רבינו דאף שההתפעלות הראשונה אינה קובעת בהני ברכות‪ ,‬דהרי פשוט שהרואה ים ואינו מתפעל חייב לברך‪,‬‬
‫מ"מ בהרים כיון דאיתא בשו"ע דמברכים על הרים משונים בגובהם ולא נקבע בזה שיעור ברור‪ ,‬אמרינן דההתפעלות‬
‫קובעת אם לברך‪ .‬ובתשובה אחרת כתב‪ :‬הדברים שקבעו חז"ל שמתפעלים מהן‪ ,‬יש לברך אע"פ שאין מרגיש עתה‪ .‬אבל‬
‫כמה שיעור גובה ההר לא קבעו‪ ,‬לכן תלוי במתפעל‪ .‬וכן ב' תוך ל' יום לא דיברו חז"ל‪.‬‬
‫• הרואה הרים גבוהים ממטוס‪ ,‬ומחמת המרחק נראים בעיניו כגבעות קטנות השיב רבינו‪" :‬קשה לברך"‪.‬‬
‫ש‪ .‬בביקורי בגן החיות ראיתי קופים ובירכתי עליהם משנה הבריות‪ ,‬ונסתפקתי האם יכול אני לכוין לפטור בברכה זו את‬
‫הפילים שאראה אח"כ בגן‪ ,‬וכברכת הנהנין שמכוין לפטור כל מה שיביאו לפניו‪ .‬או דדין זה הוא רק בברכות הנהנין‬
‫ששייך בהם סעודה אחת שהכל נגרר‪ ,‬ואינו שייך בברכות הראיה שבהם צריך לראות כדי להתחייב‪.‬‬
‫˙‪.ÌÚÙ „ÂÚ Í¯·Ï ÍȯˆÂ ¯ÂËÙÏ ‡"‡ .‬‬
‫והנה ראיתי בספר הפרדס ]לרבינו אשר תלמיד הרשב"א[‪ ,‬שכתב‪" ,‬אם נכנס לעיר שרובן קרוביו ואוהביו‪ ,‬מברך ברכה‬
‫אחת לכולם ודיו‪ ,‬ואי"צ לברך לכל אחד ואחד‪ ,‬שאין ראוי לחזור ברכה אחת מאה או מאתים פעמים בשעה אחת"‪.‬‬
‫ומבואר שאע"פ שעדיין לא ראה את שאר חבריו‪ ,‬יכול לכוין לפוטרם בברכת הראשון‪ .‬ולכאו' זה סותר לתשובת הדר"ג‬
‫שליט"א שהשיב שא"א לכיון לפטור דבר שעדיין לא ראה‪.‬‬
‫˙‪.¯Á‡ ÔÈÓ ‰Ê˘ ÏÏÎ ¯˙ÂÒ Â È‡ .‬‬
‫ש‪ .‬נסתפקנו ברואה דבר המחייב ברכה ממרחק רב ע"י משקפת‪ ,‬ועי"ז מבחין בו בבירור האם יכול לברך‪] .‬הכוונה‬
‫למשקפת העשויה כתבנית זכוכית מגדלת שעיניו רואות את הדבר עצמו‪ ,‬ולא למשקפת הבנויה על מראות שרואה רק‬
‫את בבואת הדבר[‪.‬‬
‫˙‪.ͯ·Ï ÏÂÎÈ .‬‬
‫ש‪ .‬רציתי לידע אם מברכים ברכת עושה מעשה בראשית על ים כנרת‪.‬‬
‫˙‪.ÌÈί·Ó˘ ‰Ó„ÓÎ .‬‬
‫ש‪ .‬מה הדין במי שרואה קטע קטן של ים בגודל בריכה )והשאר מוסתר מהר וכדו'( ומחמת כן אינו מתפעל בראיה זו‪,‬‬
‫האם נימא שאינו יכול לברך כיון שאינו מתפעל‪ ,‬או שכיון שסו"ס רואה בבירור את הים מחוייב הוא בברכה‪.‬‬
‫˙‪.ͯ·Ó˘ ¯·˙ÒÓ .‬‬
‫ש‪ .‬חכמים תקנו לברך שעשה לי נס במקום הזה‪ .‬ומשמע שהנס שייך לאיזה מקום‪ ,‬וכעובדא דגמ' שאיתפרקא ליה ועל‬
‫לביתיה‪ .‬ונסתפקתי‪ ,‬היאך הדין במי שנתרפא מחוליו בבית החולים בנס גמור ]חוץ לדרך הטבע[‪ ,‬האם יברך על ראיית‬
‫חדרו בבית החולים שעשה לי נס וכו'‪ ,‬והרי הנס אינו קשור למקום אלא לרפואתו‪ .‬ואם נימא שכיון שנתרפא במקום‬
‫זה יברך על המקום‪ .‬היאך הדין במי שנעשה לו נס במטוס וכדו'‪ ,‬האם יברך על ראיית המטוס אף שעומד במקום אחר‬
‫ממקום הנס‪ ,‬או שכיון שלא אירע באיזה מקום אינו יכול לברך‪.‬‬
‫˙‪.ͯ·Ï ¯˘Ù‡ Èχ ÌÈÏÂÁ ˙È·· .‬‬
‫ש‪ .‬נסתפקתי האם הרואה קברי קדמונים כמערת המכפלה וקבר רשב"י וכדו' מברך ברכת הקברות‪ ,‬דאולי אין זה נחשב‬
‫כרואה קברי ישראל‪ ,‬כיון דאין רואה את מקום המת עצמו אלא רק ציון לפתח המערה שבו נטמן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫˙‪ .Ú"ˆ .‬ובע"פ שמעתי מרבינו‪ ,‬דאם אין יודעים היכן המת קבור לא חשיב כקברים לענין ברכה‪.‬‬
‫ש‪ .‬מצוי מאוד שרואים קברים מרחוק‪ ,‬כגון בכניסה לירושלים שרואים את הר המנוחות וכדו'‪ ,‬ולא ידעתי אם בקברות‬
‫בעינן דוקא שיכנס לבית הקברות‪ ,‬או דכל שרואה צריך לברך וכשאר ברכות הראיה‪.‬‬
‫˙‪.ÌÈί·Ó ˜ÂÁ¯Ó Ìȯ·˜ Ìȇ¯ ̇ '‡ÎÏ .‬‬
‫)שער העין(‬
‫‡‪ ȷ¯ È„ÈÓÏ˙Ó ‡"ËÈÏ˘ Á"˙ ˙ÂÓÈ˘¯Ó ,ÂÓÒ¯Ù˙ ‡Ï˘ ˙ÂÎω ¯ˆÂ‬‬
‫‡‪.‬‬
‫·‪.‬‬
‫‚‪.‬‬
‫„‪.‬‬
‫‪.‰‬‬
‫‪.Â‬‬
‫‪.Ê‬‬
‫‪.Á‬‬
‫‪.Ë‬‬
‫‪.È‬‬
‫רחיצה בים מאד מסייעת למיחושי הראש והיא מועלת‪.‬‬
‫א' בא לבקש ברכה להתיצבותו בלשכת גיוס והזהירו ליקח עמו גמרא שמבטלין שם הרבה זמן‪.‬‬
‫אין לבן תורה לנהוג ברכב והוא מנהג אמריקאי שאצליהם הוא כמו מנעלים‪ ,‬ופ"א אמר‪ ,‬אברך לא צריך להיות בעל‬
‫עגלה‪ ,‬ואפי' במקום שאלה של ביטול תורה ושמירת העינים‪.‬‬
‫לעולם יקדים שלו' לכל אדם ואפי' לנכרי שבשוק והאידנא דשכיחי רבים שמעתי מאאמו"ר זיע"א ששאל מהגרח"ע‬
‫)לענין האיסור להתעלם מן הצדקה( והשיבו שמקודם כשהי' אב"ד איוויע הי' מקפיד ליתן שלו' לכ"א ועתה בוילנא אם‬
‫ינהוג כן לא יגמור‪.‬‬
‫אין לאסור לעמוד בתא טלפון בשבת דאין לנו לגזור מדעתינו ומ"מ ראוי שלא לישב בתחנת אוטובוס בעיר חילונים‬
‫עי' פסחים נ"א ב' אמנם האחרונים לא העתיקו הגמ' להלכה ע"כ מדינא אין לאסור‪ ,‬ובמכתב כתב‪ :‬בעיר חילונים‬
‫טוב להיזהר )עי' פסחים נ"א א'(‪.‬‬
‫ע"ה אסור להתלוות עמו בדרך פי' הראשונים דהוא דווקא באפיקורס ורק כשהולך יחידי עמו‪.‬‬
‫בילדותי התחלתי לשנן ע"פ מסכת קידושין בשביל שיהי' מה ללמוד בליל שבת לאור הנר כמש"כ בבה"ל סי' רע"ה‬
‫ד"ה כל אבל כשהגעתי לאמצע המסכת ראיתי שנמשך זמן רב והפסקתי‪ ,‬ולא הי' בזה משום חשש נדר לדבר מצוה‬
‫כיון שהי' קודם שבאתי לעונת נדרים‪.‬‬
‫אין למחות במנהג העולם להקל ולעשות תספורת החלאקה בביהכנ"ס שעל ציון רשב"י די"ל שלא נעשה לשם‬
‫ביהכנ"ס אלא עשאוהו לבאים להשתטח על הציון‪.‬‬
‫שאלו למרן אם עדיף ליסוע בספינה שסכנתה מועטת מליסוע במטוס שסכנתו מרובה והשיב דעדיף במטוס שזמן‬
‫הסכנה מועטת‪.‬‬
‫על א' שאמר שממעט ליסוע במכונית ומעדיף לילך ברגליו אמר שהיום יש סכנה גם בהליכה‪.‬‬
‫)רשימות מכתבי תלמידים(‬
‫‪ÌÈ Óʉ ÔÈ· ÈÓÈÏ ‡"ËÈÏ˘ Ô¯Ó ˙‚‰ ‰‬‬
‫‡‪ .‬כשיוצא לדרך אפילו לנסיעה לעיר סמוכה‬
‫לוקח עמו את הטלית והתפילין‪.‬‬
‫עי' מ"ב סי' ק"י סק"כ "נכון לכל ירא שמים בעת‬
‫יציאתו בדרך שיקח עמו טלית ותפילין שלו אפילו‬
‫נוסע למקום קרוב ודעתו לחזור היום ובעונותינו‬
‫הרבים וכו'" אמנם בשנים האחרונות כשנוסע למקום‬
‫קרוב )כגון מבני ברק לפתח תקוה( לא לוקח וכאשר‬
‫נוסע לירושלים וכדו' בדר"כ כן לוקח‪ .‬כשנוסע בחול‬
‫המועד חוץ לעיר לא נוטל עמו את הטלית‪.‬‬
‫מחנים‪ ,‬יברכך וכו' ג' פעמים ויהי נועם וכו'‪ ,‬המלאך‬
‫הגואל ג"פ כי מלאכיו וגו'‪ ,‬מגדל )עד צדיק ונשגב(‪.‬‬
‫ומרגיה בפומיה שסימנה יחיד ורבים הלכה כרבים‪,‬‬
‫דתחילת התיבות של יחיד וכו' הוא י' ו' ה' כ' והוא‬
‫יברכך‪ ,‬ויהי נועם‪ ,‬המלאך‪ ,‬כי מלאכיו‪ .‬ומקור הדבר‬
‫יעוי' באגרא דפרקא אות כ"א‪.‬‬
‫בנוסח תפילת הדרך שמעתי ממרן שאם נוסעם‬
‫וחוזרים באותו יום אומרים ותחזירנו לשלום‪ ,‬ואומר‬
‫"בעיניך ובעיני כל רואי" ולא "רואינו"‪.‬‬
‫·‪ .‬היקל לצאת לדרך לעיר אחרת אפילו בלילה כי ‪ .Ê‬כשנפרד מאת רעהו העומד לצאת חוץ לעיר או‬
‫חוץ לארץ‪ ,‬אם נוסע באותו יום‪ ,‬בדרך כלל‬
‫יש אור כמו ביום‪.‬‬
‫מלוהו בד' אמות )ומקיים מצוות לוויה( עד‬
‫עי' פסחים ב' א' ובתוס' שם ובמג"א סי' ק"י סק"י‪.‬‬
‫פתח החדר ופעמים עד לפתח היציאה מהבית‪.‬‬
‫‚‪ .‬תפילת הדרך )מבני ברק לירושלים( מברך עם‬
‫וכן נהג אביו מרן הסטיפלער‪.‬‬
‫שם ומלכות אחר שעברו את לוד‪.‬‬
‫עי' שו"ע סי' ק"י ס"ז ומ"ב סקכ"ט‪.‬‬
‫עי' סוטה מ"ו ב'‪.‬‬
‫בשאר דרכים‪ ,‬בודק כשלא רואים בתים ואז מברך ‪ .Á‬כשנסע למנוחה בעיר צפת לקח עימו את ספר‬
‫תפילת הדרך‪ .‬ושמעתי ממרן שבצעירותו בעת שלמד‬
‫התורה שלו‪.‬‬
‫בישיבה בעיר פתח תקוה‪ ,‬הי' נוסע מב"ב לפ"ת‬
‫והסתפק אם לברך תפילת הדרך‪ ,‬ואמר לו על זה מרן‬
‫החזו"א שכיון שכל נסיעות של היום מיקרי סכנה )עי'‬
‫מ"ב סי' ק"י סק"ל( א"כ אפשר לנהוג כהט"ז )סי' רי"ט‬
‫סק"ד( שס"ל שבמקום סכנה אפילו בתוך העיר מותר‬
‫לומר תפילת הדרך בברכה‪.‬‬
‫כי מצוי שם בבית הכנסת ספר תורה בכתב האר"י‬
‫ודעת מרן החזו"א בזה שאינו לכתחילה‪.‬‬
‫‪ .Ë‬החמיר שיחזיקו את הס"ת כל הנסיעה ביד ואז‬
‫אפשר לשבת ברכב )ולא הסתפק במה שאפשר‬
‫להניח את הס"ת על דבר מוגבה מהכסא(‪ ,‬ואם‬
‫אי אפשר להחזיק היקל להניח את הס"ת שוכב‬
‫„‪ .‬בדרך כלל לא מסמיך ברכה אחרת לתפילת‬
‫ברכב מאחור במקום המיועד למשאות כיון‬
‫הדרך‪.‬‬
‫שהוא רשות אחרת‪.‬‬
‫אבל אם אפשר מסמיך‪ ,‬ומ"מ לא מקפיד לקחת מביתו‬
‫דבר מאכל לאכול ולהסמיך לברכה אחרת‪ ,‬ואמר לי‬
‫שלא ראה אצל רבותיו זיע"א שנהגו בזה‪ ,‬ורק אם יש‬
‫ברכה הסמוכה מה טוב אבל אין צריך לטרוח עבור זה‪,‬‬
‫ועי' בשו"ע סי' ק"י ס"ו ומב"מ סקכ"ז כ"ח‪.‬‬
‫היו שנים שכמעט כל יום יצא מחוץ לעיר להיות סנדק‬
‫בברית‪ ,‬ומידי יום היה אומר תפילת הדרך ועם זאת לא‬
‫הקפיד ליטול מאכל וכדו' אלא היה שוקע בלימוד מתוך‬
‫גמרא קטנה מתחילת הנסיעה ועד תפילת הדרך‬
‫ומתפילת הדרך ואחריה עד סיום הנסיעה‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬כאשר מרן היה יוצא מבני ברק לסנדקאות ברחבי‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬כמה פעמים היה אומר את היהי רצון‬
‫המובא בטור ושו"ע או"ח סי' ר"ל "הנכנס לכרך אומר‬
‫יה"ר מלפניך ה' אלוקי שתכניסני לכרך הזה לשלום‬
‫נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלוקי‬
‫שהכנסתני לכרך זה לשלום ביקש לצאת אומר יה"ר‬
‫מלפניך ה' אלקי שתוציאני מכרך זה בשלום" ויעוי'‬
‫במ"ב שם היכן אומרים תפילה זו‪.‬‬
‫‪ .‰‬כשאומר תפילת הדרך יוצא מהמכונית ונעמד‪,‬‬
‫ואם א"א לצאת עוצרים ומברך בישיבה‪ .‬ואם‬
‫גם זה אין אפשרות מברך בשעת הנסיעה‪.‬‬
‫עי' שו"ע שם סעיף ד' ובמ"ב סקכ"א כ"ב כ"ג‪.‬‬
‫‪ .Â‬סדר תפילת הדרך‪ .‬אומר היהי רצון וכו' עד‬
‫שומע תפילה‪ ,‬ויעקב הלך לדרכו וגו' עד ההוא‬
‫עי' שו"ע יו"ד סי' רפ"ב ס"א וס"ג ובביהגר"א שם‪.‬‬
‫בזמן שהותו של מרן בצפת כתב כל שעות היום את‬
‫ספרו דרך אמונה והתבטא כי כותב שם בשבועיים מה‬
‫שכותב בבני ברק בשלשה חודשים הרבנים ע"ה סיפרה‬
‫כי באחד הערבים היו לו כאבי עיניים מרוב שאימץ‬
‫אותם כל היום בכתיבה‪ .‬באחת השנים‪ ,‬התקינו לא‬
‫מזגן חלון באופן עראי‪ ,‬המזגן החל לעבוד‪ ,‬אבל אחרי‬
‫כשעה נוצרה תקלה‪ ,‬בעת שהפועלים תיקנו את‬
‫התקלה הגביה מרן את ראשו מהמחברות ואמר להרב‬
‫אליעזר ליברמן )בעל האכסניה( הכל )דהיינו הסבל‬
‫מהחום( מפריע עד שמתחילים ללמוד‪ ,‬אבל משעה‬
‫שמתחילים וכבר שקועים בלימוד אין שום דבר‬
‫שמפריע‪ .‬פעם אחת התבטא באוזני נכדו אודות ריבוי‬
‫הפרעות מהקהל שיש לו בבני ברק‪ :‬אם הייתי יכול‬
‫להיות חצי שנה בצפת הייתי כבר יכול לגמור את כל‬
‫הש"ס כמה פעמים‪.‬‬
‫כיון שמרן שהה שם באותה דירה כמה פעמים‬
‫בקביעות‪ ,‬כאשר פעם אחת בקשו לשנות את המיקום‬
‫לדירה עם אויר טוב יותר‪ ,‬מרן סרב אע"פ שבעה"ב‬
‫הסכים‪ ,‬ומטעם שאמרו חז"ל "לעולם אל ישנה אדם‬
‫מאכסניא שלו" )כאשר הרבנית היתה בשנת אבל על‬
‫אמה‪ ,‬מרן לא הסכים לנסוע לצפת‪ ,‬באומרו‪ :‬לא‬
‫נוסעים בשנת אבל(‪.‬‬
‫)הנהגות אלו מתוך הספר 'אלא' ד' אמות של הלכה(‬