‫בס״ד‬
‫מסכת קידושין‬
‫‪ .11‬תושב ושכיר באכילת תרומה‬
‫‪ .1‬תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ד עמוד א‬
‫גופא‪ :‬ויצאה חנם ‪ -‬אלו ימי בגרות‪ ,‬אין כסף ‪ -‬אלו ימי נערות‪ .‬ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות! אמר רבה‪ :‬בא זה ולמד על‬
‫זה‪ ,‬מידי דהוה אתושב ושכיר; דתניא‪ :‬תושב ‪ -‬זה קנוי קנין עולם‪ ,‬שכיר ‪ -‬זה קנוי קנין שנים; יאמר תושב ולא יאמר שכיר‪ ,‬ואני‬
‫אומר‪ :‬קנוי קנין עולם אינו אוכל‪ ,‬קנוי קנין שנים לא כ"ש! אילו כן‪ ,‬הייתי אומר‪ :‬תושב ‪ -‬זה קנוי קנין שנים‪ ,‬אבל קנוי קנין עולם‬
‫אוכל‪ ,‬בא שכיר ולימד על תושב‪ ,‬שאע"פ שקנוי קנין עולם ‪ -‬אינו אוכל‪.‬‬
‫‪ .2‬תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ע עמוד א ‪ -‬דף ע עמוד ב‬
‫האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו? אי נימא תושב ושכיר ממש‪ ,‬משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח?‬
‫והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל‪ ,‬אלמא לא קני ליה רביה‪ ,‬הכא נמי לא קני ליה רביה!‬
‫‪ .3‬תלמוד בבלי מסכת קידושין דף טז עמוד א‬
‫תנא; וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף‪ ,‬ובשטר‪ .‬בשלמא כסף‪ ,‬דכתיב‪ :‬מכסף מקנתו; שוה כסף נמי‪ ,‬ישיב גאולתו אמר רחמנא ‪-‬‬
‫לרבות שוה כסף ככסף; אלא האי שטר ה"ד? אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה‪ ,‬היינו כסף! אלא שיחרור‪ ,‬שטר למה לי? לימא ליה‬
‫באפי תרי זיל‪ ,‬א"נ באפי בי דינא זיל! אמר רבא‪ ,‬זאת אומרת‪ :‬עבד עברי גופו קנוי‪ ,‬והרב שמחל על גרעונו ‪ -‬אין גרעונו מחול‪.‬‬
‫‪ .4‬תוספות מסכת יבמות דף ע עמוד ב‬
‫אלמא לא קני ליה רביה ‪ -‬והא דאמר בפ"ק דקידושין )דף טז‪ .‬ושם( דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט שחרור ואין יוצא‬
‫באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא והא דשרי בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין בלילה כדכתיב‬
‫)דברים טו( כי משנה שכר שכיר עבדך דשכיר קרייה רחמנא וא"ת דמשמע דמטעמא דקני ליה רביה יש לו ליפטר והלא עבד כנעני‬
‫גופו חייב בפסח למ"ד )פסחים דף צא‪ (:‬נשים בראשון חובה ואפילו למאן דאמר )שם( רשות מכל מקום שרי לאכול פסח והכא‬
‫כתיב לא יאכל בו וי"ל דאי הוה קני ליה רביה לא הוה אכיל אלא בהמנאת רבו כעבד כנעני ולא בהמנאת אחרים‪.‬‬
‫‪ .5‬חידושי הרמב"ן מסכת קידושין דף טז עמוד א‬
‫אבל כך נראה לי דכיון דשני קנינין הן בעבדות‪ ,‬אחד קנין ממון והוא קנין דמעשה ידיו‪ ,‬ואחד קנין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל‬
‫ופוטרו ממקצת מצוות‪ ,‬וקנין הגוף הזה הוא המצריכו גט חירות ואינו נפקע בדיבור‪ ,‬דומה לקנין אישות שהוא צריך גט להתירו‪,‬‬
‫וממנו הוא למד‪ ,‬לפיכך אמרו שאף עבד עברי יש לרבו בו קנין איסור‪ ,‬שהרי מתירו בשפחה כנענית‪ ,‬ואין קנין איסור נפקע בלא‬
‫גט‪ ,‬בין באישות בין בעבדות‪ ,‬הילכך הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול אלא הוה ליה כמפקיר עבדו שצריך גט שחרור…‬
‫‪ .6‬תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יד עמוד ב‬
‫דתניא‪ :‬המוכר עצמו ‪ -‬נמכר לשש ויתר על שש‪ ,‬מכרוהו ב"ד ‪ -‬אינו נמכר אלא לשש; המוכר עצמו ‪ -‬אינו נרצע‪ ,‬מכרוהו ב"ד ‪-‬‬
‫נרצע; מוכר עצמו ‪ -‬אין מעניקים לו‪ ,‬מכרוהו ב"ד ‪ -‬מעניקים לו; המוכר עצמו ‪ -‬אין רבו מוסר לו שפחה כנענית‪ ,‬מכרוהו ב"ד ‪-‬‬
‫רבו מוסר לו שפחה כנענית; רבי אלעזר אומר‪ :‬זה וזה אינו נמכר אלא לשש‪ ,‬זה וזה נרצע‪ ,‬וזה וזה מעניקים לו‪ ,‬וזה וזה רבו מוסר‬
‫לו שפחה כנענית…‬
‫‪ .7‬תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סט עמוד א‬
‫מתני'‪ .‬ר' טרפון אומר‪ :‬יכולין ממזרין ליטהר‪ ,‬כיצד? ממזר שנשא שפחה ‪ -‬הולד עבד‪ ,‬שיחררו ‪ -‬נמצא הבן בן חורין; רבי אליעזר‬
‫אומר‪ :‬הרי זה עבד ממזר‪.‬‬
‫גמ'‪ .‬איבעיא להו‪ :‬רבי טרפון לכתחילה קאמר‪ ,‬או דיעבד קאמר? תא שמע‪ ,‬אמרו לו לרבי טרפון‪ :‬טיהרת את הזכרים ולא טיהרת‬
‫את הנקיבות; ואי אמרת לכתחילה קאמר‪ ,‬ממזרת נמי תינסיב לעבדא! עבד אין לו חייס‪ .‬תא שמע‪ :‬דאושפזיכניה דרבי שמלאי ממזר‬
‫הוה‪ ,‬ואמר ליה‪ :‬אי אקדמתך טהרתינהו לבנך; אי אמרת בשלמא לכתחילה ‪ -‬שפיר‪ ,‬אלא אי אמרת דיעבד‪ ,‬מאי ניהו? דמנסיב ליה‬
‫עצה‪ ,‬ואמר ליה‪ :‬זיל גנוב‪ ,‬ואיזדבן בעבד עברי‪ .‬ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה? והאמר מר‪ :‬אין עבד עברי נוהג אלא בזמן‬
‫שהיובל נוהג! אלא לאו שמע מינה‪ :‬רבי טרפון לכתחילה קאמר‪ ,‬שמע מינה‪ .‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬הלכה כר' טרפון‪.‬‬
‫‪ .8‬חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף יד עמוד ב‬
‫מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית‪ .‬יש אומרים שאסור גם כן אפילו מדעתו בשפחה כנענית‪ ,‬וראייתם מעובדא דרבי שמלאי‬
‫)לקמן ס"ט א'( דאמר ליה לההוא גברא אי קדימתך טהרתינהו לבנך דאמינא לך זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי ותשתרי בשפחה‬
‫כנענית‪ ,‬דאלמא ליכא תקנתא אליבא דתנא קמא דהלכתא כוותיה דישתרי בשפחה כנענית על ידי מכירת עצמו‪ ,‬דאי לא למה ליה‬
‫למימר זיל גנוב לימא ליה זיל איזדבן בעבד עברי‪ ,‬ואין זה נכון דאם כן מוכר עצמו למה צריך גט חירות שהרי אין גופו קנוי ממש‪,‬‬
‫ולא מצינו גט אלא במקום שיש לרב קנין איסור דומה לגט אשה שצריכה גט‪ ,‬ובעבד כנעני לגבי קנין ממון שבו בהפקר סגי ליה‬
‫אלא שצריך גט לקנין איסור כדכתיבנא במסכת גיטין‪ ,‬ועוד דהא לקמן איבעיא לן אליבא דתנא קמא מאי טעמא מוכר עצמו אינו‬
‫נרצע ואיצטריך לאתויי קרא למעוטי‪ ,‬ואם איתא דמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית למה ליה קרא למעוטי מרציעה דהא קיימא לן‬
‫‪<1‬‬
‫בס״ד‬
‫מסכת קידושין‬
‫דכל שאין לו אשה ובנים אינו נרצע‪ ,‬אלא ודאי כדאמרן‪ ,‬והא דרבי שמלאי לאו ראיה הוא דהתם מילתא בעלמא קאמר ולא דוקא‪,‬‬
‫וכי תעלה על דעתך שיאמר לו רבי שמלאי שיגנוב ויעבור על לאו של תורה‪ ,‬שהרי אפילו בגונב על מנת למיקט או לשלם תשלומי‬
‫כפל יש לאו כדאיתא בפרק איזהו נשך )ב"מ ס"א ב'(‪ ,‬אלא לרווחא דמילתא אמר הכי דאילו קדמיה הכי הוה אמר ליה‪ ,‬ומשום‬
‫דההוא גברא היה עשיר ואין לו למכור עצמו נקט הכי‪ ,‬אבל לעולם הוא הדין שהמוכר עצמו מותר בשפחה כנענית אלא שאין רבו‬
‫כופהו בכך‪ ,‬וכן דעת מורי נר”ו‪.‬‬
‫‪ .9‬חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף כ עמוד א‬
‫תנו רבנן אם בגפו יבא בגפו יצא כו' רבי אליעזר אומר יחידי נכנס יחידי יוצא‪ .‬ופרישנא שאם אין לו אשה ובנים אין רבו כופהו‬
‫ליתן לו שפחה כנענית‪ ,‬אבל הוא מותר בה דומיא דמוכר עצמו כדכתיבנא לעיל )י"ד ב' ד"ה מוכר(‪.‬‬
‫‪ .10‬תלמוד בבלי מסכת תמורה דף כט עמוד א‬
‫מתני'‪ .‬ואיזהו אתנן ‪ -‬האומר לזונה הוליך טלה זה בשכרך‪ ,‬אפי' הן ק' ‪ -‬כולן אסורין‪ .‬וכן האומר לחבירו הוליך טלה זה ותלין‬
‫שפחתך אצל עבדי‪ ,‬רבי )מאיר( אומר‪ :‬אינו אתנן‪ ,‬וחכמים אומרים‪ :‬אתנן‪.‬‬
‫‪ .11‬תלמוד בבלי מסכת תמורה דף ל עמוד א‬
‫האומר לחבירו הא לך טלה זה כו'‪ :‬והא שפחה לעבד מישרא שריא! אמר רב הונא‪ :‬אצלו קאמר‪ ,‬והא דקתני ]עבד[ ‪ -‬לישנא מעליא‬
‫קאמר‪ .‬אי הכי‪ ,‬מ"ט דרבי? אמר שמואל בר רב יצחק‪ :‬לעולם עבדי‪ ,‬וכי קתני ‪ -‬בעבד עברי‪ .‬אי הכי‪ ,‬מ"ט דרבנן? שפחה לעבד‬
‫עברי מישרא שריא הכא במאי עסקינן ‪ -‬כגון דלית ליה אשה ובנים‪ ,‬דתניא‪ :‬אין לו אשה ובנים ‪ -‬אין רבו מוסר לו שפחה כנענית‪,‬‬
‫יש לו אשה ובנים ‪ -‬רבו מוסר לו שפחה כנענית‪.‬‬
‫‪ .12‬רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה יא‬
‫העבדים שהטבילו אותם לשם עבדות וקבלו עליהם מצות שהעבדים חייבים בהם יצאו מכלל העכו"ם ולכלל ישראל לא באו‪,‬‬
‫לפיכך השפחה אסורה לבן חורין‪ ,‬אחד שפחתו ואחד שפחת חבירו והבא על השפחה מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים‪ ,‬שהרי‬
‫מפורש בתורה שהאדון נותן שפחה כנענית לעבדו העברי והיא מותרת לו שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה‪.‬‬
‫‪ .13‬תוספות מסכת יבמות דף מז עמוד ב‬
‫שם גר ועבד טובלים ‪ -‬בכולי שמעתין משמע דעבד בעי טבילה כשמשתחרר ולא סגי ליה בטבילה קמייתא וקשה דבהשולח )גיטין‬
‫דף מ‪ (.‬אמרינן הכותב שטר אירוסין לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי בו משמע דמקודשת אף על גב דלא טבלה וי"ל דאיירי‬
‫כגון שטבלה מקודם לשם שחרור שהטבילה של שחרור קודמת לגט כדמשמע לקמן דקתני ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר‬
‫בה מיד‪.‬‬
‫‪ .14‬תוספות מסכת בבא קמא דף פח עמוד א‬
‫יהא עבד כשר לעדות ‪ -‬תימה הא ילפינן בכל דוכתא ג"ש דלה לה מאשה וכ"ת דאתי אחין ומרבה עבד ומפיק מג"ש א"כ גם מק"ו‬
‫דקאמר נפיק וי"ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל‬
‫לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא…‬
‫‪ .15‬רמב"ם הלכות תרומות פרק ו הלכה ה‬
‫הזר אסור לאכול תרומות שנאמר וכל זר לא יאכל קדש אפילו היה תושב כהן או שכירו שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש‪,‬‬
‫תושב זה שכיר עולם‪ ,‬שכיר זה שכיר שנים‪ ,‬ועבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר‪ ,‬וכהנת אשת הזר הרי היא כזר שנאמר וכל זר בין‬
‫הוא בין אשתו‪.‬‬
‫‪ .16‬כסף משנה הלכות תרומות פרק ו הלכה ה‬
‫הזר אסור לאכול תרומות וכו' תושב זה שכיר עולם שכיר זה שכיר שנים‪ .‬בר"פ הערל )דף ע'( ובפרק קמא דקידושין )דף ד'(‬
‫ובס"פ התערובות )דף פ"ב(‪ .‬ומ"ש רבינו וע"ע הרי הוא כתושב ושכיר בת"כ פרשת אמור יכול אפילו קנה ע"ע יאכל בתרומה ת"ל‬
‫כסף יצא ע"ע שאין כסף עכ"ל ויש לתמוה דמשמע דקנוי קנין עולם היינו נרצע וקנוי קנין שנים היינו סתם ע"ע שעתיד לצאת‬
‫בשביעית וכן פירש"י וכיון דילפינן מתושב ושכיר שאין שום ע"ע אוכל למה הוצרך ת"כ למעט ע"ע מכסף וכן יש לתמוה על‬
‫רבינו שכתב דע"ע הרי הוא כתושב ושכיר שהרי תושב ושכיר היינו ע"ע ואין לומר דתושב ושכיר בכנענים מיירי דהא ת"כ גופיה‬
‫קאמר דעבדים אוכלים בתרומה וכן מפורש במשנה פרק הערל ובכמה דוכתי וקנוי קנין עולם דהיינו עבד היכי קאמר דלא אכיל‬
‫ושמא י"ל דקנוי קנין עולם היינו ששכר עצמו לעבדו לעולם ולא מכר עצמו להיות גופו קנוי שיוכל למוכרו לאחר כמו שהוא העבד‬
‫אבל קשה דבס"פ התערובות ובריש קידושין קאמר גמרא בהדיא דקנוי קנין עולם היינו נרצע‪ .‬וי"ל דשכיר שנים ושכיר עולם‬
‫שכתב רבינו מיירי במכרוהו ב"ד ובודאי דנרצע לא שייך אלא במכרוהו ב"ד ומ"ש וע"ע היינו מוכר את עצמו‪ .‬ומ"ש וכהנת אשת‬
‫הזר הרי היא כזר‪ .‬משנה בפרק יש מותרות )דף פ"ה‪ (:‬ומבואר בכמה דוכתי‪ .‬ומ"ש שנאמר וכל זר וכו'‪ .‬בפ' אלמנה לכ"ג )דף‬
‫ס"ח‪:(:‬‬
‫‪<2‬‬