א לחוק התכנון והבניה 62 סעיף
סעיף 62א לחוק התכנון והבניה תיקון 43לחוק התכנון והבניה ,יצר סוג חדש של תכנית" :תכנית בסמכות ועדה מקומית" .החוק מגדיר הגדרה מפורטת ודווקנית את התנאים שבהתקיימם ,תהיה תכנית בסמכות ועדה מקומית .סביב הפרשנות של סעיף זה נוצרו חילוקי דעות רבים .גרוע מכך ,החוק מתפרש באופן שונה בין מוסדות התכנון. על מנת להבטיח אחידות פירוש במחוזות משרד הפנים ובמינהל התכנון ,להלן הנחיות היועץ המשפטי של המשרד ,באשר להיקף הגדרת תכנית בסמכות ועדה מקומית ,בהתאם למובנם של הוראות סעיף 62א לחוק התכנון והבניה. סעיף 62א(א) כללי בהוראות תכנית בסמכות ועדה מקומית יש לציין במפורש את מספר הפיסקה בסעיף 62א עליה .1 מסתמכים בקביעה שמדובר בתכנית בסמכות הוועדה המקומית. תכנית בסמכות ועדה מקומית יצויינו במסמכיה (תשריט והוראות) רק את השינויים שהם נושא .2 התכנית ,ולא תהווה קומפילציה של תכניות אחרות החלות בתחום התכנית .הדבר נובע מהאופי הדווקני של סעיף 62א .הכללת הוראות מתכניות אחרות תקשה על בדיקה של השינוי נטו שהתכנית מציעה. סעיף 62א()2 "דרך שאושרה בתכנית מתאר ארצית": ההגדרה כוללת גם דרך שתכנית מתאר ארצית קבעה שרוחבה יקבע בתכניות מתאר מקומיות. סעיף 42א()3 "שטחים" מתיחס לשטח קרקע ,ולא לשטח בנוי/שטח ריצפה/שטח כולל מותר לבניה .המונח "הגדלת שטחים" כוונתו לשינוי יעוד של קרקע ,מיעוד פלוני ,לאחד היעודים המפורטים בסעיף .יעוד המטרה חייב להיות גם בבחינת "צרכי ציבור" ,במובנו על-פי סעיף (188א). היינו ,שהוועדה המקומית רשאית להפקיע את השטח לצרכי ציבור לאחר שינוי יעודו. על השטחים שיועדו לצרכי ציבור בתכנית שאושרה ,מכח סעיף זה ,יחולו אותן ההוראות החלות ,מכח תכנית קודמת ,על השטחים לצרכי ציבור שהורחבו ( באשר לשימושים מותרים ,הוראות בינוי % ,בניה וכו'). הביטוי "הגדלת שטחים" שולל את האפשרות של הקטנת שטחים .מכאן שהגדלת שטחים ,לצרכי ציבור ,על פי סעיף 62א(א)( ) 3איננה יכולה לבוא על חשבון הקטנה של אחד מצרני הציבור המנויים באותה פיסקה. סעיף 62א()5 "הוראות לפ י תכנית בדבר בינוי או עיצוב' אדריכליים": מדובר בהוראות מיוחדות הנוגעות לבינוי ועיצוב ,ולא להוראות סטנדרטיות ,המחויבות בכל תכנית .מכאן שההוראות המפורטות בסעיף ( 145ז) ,שחייבות להיכלל בתכנית ממנה ניתן להוציא היתר ,אינן בגדר בינוי ועיצוב אדריכליים ,ושינוים אינו אפשרי בתכנית לפי פיסקה (.)5 נושא הסעיף הינו "תכנית בדבר בינוי או עיצוב אדריכליים" ,ובקיצור :תכנית בינוי .הפסיקה הכירה בכשרותם של תכניות בינוי ,המהוות שלב שבין התכנית לבין היתר הבניה ,ואשר יש בהם פירוט יתר של מה שנקבע בתכנית .כל מה שיכול לשמש בנושא לתכני ת בינוי יכול ,כמובן ,להיקבע בתכנית ,ואז תהיה התכנית בסמכות הועדה המקומית. סעיף זה דומה לסעיף 62א( .) 9גם שם נקבע שענין שניתן לאשרו שלא בתכנית (שם מדובר בהקלה) ,אם יכלל בתכנית יהיה זה בסמכות ועדה מקומית. השופט שמגר הגדיר תכנית בינוי כ"מכלול פרטים עובדתיים נוספים ,שאין ,בדרך כלל ,חובה לכללם בתכנית מאושרת ,המוגשת על-פי חוק( ".בג"צ גל~א פ"ד לה(.)486 ,477 ,)4 הגבול המירבי של מה שניתן להגדיר בתכנית בינוי הוא סטיה מהוראות תכנית שאינה סטיה ניכרת. סעיף 62א()6 יש לקרוא את הסעיף כאילו נוסחו כדלקמן: "שינוי חלוקת שטחי ה בניה בין יעודי קרקע או בין שטחים בעלי אותו יעוד ,שהותרו בתכנית אחת ,בנפוף לתנאים מצטברים אלה: ( ) 1אין שינוי בסך כל השטח הכולל המותר לבניה בתחום התכנית המוצעת ; ()2 בכל יעוד קרקע ,בתחום התכנית המוצעת ,השטח הכולל המותר לבניה לא יגדל ביותר מ".-50% מדובר בשינ וי חלוקת שטחי בניה בין יעודי קרקע ,ולא בשינוי בסוג שטחי הבניה .כלומר ,אין הסעיף מאפשר שינוי בחלוקה בין שטחים עיקריים לשטחי שירות. "תכנית" בסעיף זה :תכנית בתוקף החלה על תחום התכנית המוצעת ,שאושרה אחרונה (אם יש כמה תכניות החלות) ,ושיש בה הוראות בדבר יעוד הק רקע והשטח הכולל המותר לבניה בה ,ואשר ניתן מכוחה להוציא היתר (היינו ,עונה לדרישות סעיף (145ז)). במסגרת מסמכי התבנית המוצעת יש להראות את כל תחום התכנית שאותה משנים ,ולפרט את מאזן השטחים המותרים לבניה ,בכל יעוד קרקע על פי תכנית הבסיס ועל פי התכנית המוצעת. ל צורך חישוב אחוז הגידול בין תכנית הבסיס לתכנית המוצעת ,יש להוסיף לתכנית המוצעת את השטחים שאושרו בתכניות קודמות או מקבילות לפי פיסקה זו (שכן אחרת ניתן לעקוף את הגבלות הסעיף ע"י פיצול תכנית למספר תכניות שתוגשנה במקביל או בדירוג).
© Copyright 2024