‫סעיף ‪62‬א לחוק התכנון והבניה‬
‫תיקון ‪ 43‬לחוק התכנון והבניה‪ ,‬יצר סוג חדש של תכנית‪" :‬תכנית בסמכות ועדה מקומית"‪ .‬החוק מגדיר הגדרה‬
‫מפורטת ודווקנית את התנאים שבהתקיימם‪ ,‬תהיה תכנית בסמכות ועדה מקומית‪ .‬סביב הפרשנות של סעיף זה‬
‫נוצרו חילוקי דעות רבים‪ .‬גרוע מכך‪ ,‬החוק מתפרש באופן שונה בין מוסדות התכנון‪.‬‬
‫על מנת להבטיח אחידות פירוש במחוזות משרד הפנים ובמינהל התכנון‪ ,‬להלן הנחיות היועץ המשפטי של‬
‫המשרד‪ ,‬באשר להיקף הגדרת תכנית בסמכות ועדה מקומית‪ ,‬בהתאם למובנם של הוראות סעיף ‪62‬א לחוק‬
‫התכנון והבניה‪.‬‬
‫סעיף ‪62‬א(א)‬
‫כללי‬
‫בהוראות תכנית בסמכות ועדה מקומית יש לציין במפורש את מספר הפיסקה בסעיף ‪62‬א עליה‬
‫‪.1‬‬
‫מסתמכים בקביעה שמדובר בתכנית בסמכות הוועדה המקומית‪.‬‬
‫תכנית בסמכות ועדה מקומית יצויינו במסמכיה (תשריט והוראות) רק את השינויים שהם נושא‬
‫‪.2‬‬
‫התכנית‪ ,‬ולא תהווה קומפילציה של תכניות אחרות החלות בתחום התכנית‪ .‬הדבר נובע מהאופי הדווקני של‬
‫סעיף ‪ 62‬א‪ .‬הכללת הוראות מתכניות אחרות תקשה על בדיקה של השינוי נטו שהתכנית מציעה‪.‬‬
‫סעיף ‪62‬א(‪)2‬‬
‫"דרך שאושרה בתכנית מתאר ארצית"‪:‬‬
‫ההגדרה כוללת גם דרך שתכנית מתאר ארצית קבעה שרוחבה יקבע בתכניות מתאר מקומיות‪.‬‬
‫סעיף ‪42‬א(‪)3‬‬
‫"שטחים" מתיחס לשטח קרקע‪ ,‬ולא לשטח בנוי‪/‬שטח ריצפה‪/‬שטח כולל מותר לבניה‪ .‬המונח "הגדלת שטחים"‬
‫כוונתו לשינוי יעוד של קרקע‪ ,‬מיעוד פלוני‪ ,‬לאחד היעודים המפורטים בסעיף‪ .‬יעוד המטרה חייב להיות גם‬
‫בבחינת "צרכי ציבור"‪ ,‬במובנו על‪-‬פי סעיף ‪(188‬א)‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬שהוועדה המקומית רשאית להפקיע את השטח לצרכי ציבור לאחר שינוי יעודו‪.‬‬
‫על השטחים שיועדו לצרכי ציבור בתכנית שאושרה‪ ,‬מכח סעיף זה‪ ,‬יחולו אותן ההוראות החלות‪ ,‬מכח תכנית‬
‫קודמת‪ ,‬על השטחים לצרכי ציבור שהורחבו ( באשר לשימושים מותרים‪ ,‬הוראות בינוי‪ % ,‬בניה וכו')‪.‬‬
‫הביטוי "הגדלת שטחים" שולל את האפשרות של הקטנת שטחים‪ .‬מכאן שהגדלת שטחים‪ ,‬לצרכי ציבור‪ ,‬על פי‬
‫סעיף ‪62‬א(א)(‪ ) 3‬איננה יכולה לבוא על חשבון הקטנה של אחד מצרני הציבור המנויים באותה פיסקה‪.‬‬
‫סעיף ‪62‬א(‪)5‬‬
‫"הוראות לפ י תכנית בדבר בינוי או עיצוב' אדריכליים"‪:‬‬
‫מדובר בהוראות מיוחדות הנוגעות לבינוי ועיצוב‪ ,‬ולא להוראות סטנדרטיות‪ ,‬המחויבות בכל תכנית‪ .‬מכאן‬
‫שההוראות המפורטות בסעיף ‪( 145‬ז)‪ ,‬שחייבות להיכלל בתכנית ממנה ניתן להוציא היתר‪ ,‬אינן בגדר בינוי‬
‫ועיצוב אדריכליים‪ ,‬ושינוים אינו אפשרי בתכנית לפי פיסקה (‪.)5‬‬
‫נושא הסעיף הינו "תכנית בדבר בינוי או עיצוב אדריכליים"‪ ,‬ובקיצור‪ :‬תכנית בינוי‪ .‬הפסיקה הכירה בכשרותם‬
‫של תכניות בינוי‪ ,‬המהוות שלב שבין התכנית לבין היתר הבניה‪ ,‬ואשר יש בהם פירוט יתר של מה שנקבע‬
‫בתכנית‪ .‬כל מה שיכול לשמש בנושא לתכני ת בינוי יכול‪ ,‬כמובן‪ ,‬להיקבע בתכנית‪ ,‬ואז תהיה התכנית בסמכות‬
‫הועדה המקומית‪.‬‬
‫סעיף זה דומה לסעיף ‪62‬א(‪ .) 9‬גם שם נקבע שענין שניתן לאשרו שלא בתכנית (שם מדובר בהקלה)‪ ,‬אם יכלל‬
‫בתכנית יהיה זה בסמכות ועדה מקומית‪.‬‬
‫השופט שמגר הגדיר תכנית בינוי כ"מכלול פרטים עובדתיים נוספים‪ ,‬שאין‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬חובה לכללם בתכנית‬
‫מאושרת‪ ,‬המוגשת על‪-‬פי חוק‪( ".‬בג"צ גל~א פ"ד לה(‪.)486 ,477 ,)4‬‬
‫הגבול המירבי של מה שניתן להגדיר בתכנית בינוי הוא סטיה מהוראות תכנית שאינה סטיה ניכרת‪.‬‬
‫סעיף ‪62‬א(‪)6‬‬
‫יש לקרוא את הסעיף כאילו נוסחו כדלקמן‪:‬‬
‫"שינוי חלוקת שטחי ה בניה בין יעודי קרקע או בין שטחים בעלי אותו יעוד‪ ,‬שהותרו בתכנית אחת‪ ,‬בנפוף‬
‫לתנאים מצטברים אלה‪:‬‬
‫(‪ ) 1‬אין שינוי בסך כל השטח הכולל המותר לבניה בתחום התכנית המוצעת ;‬
‫(‪)2‬‬
‫בכל יעוד קרקע‪ ,‬בתחום התכנית המוצעת‪ ,‬השטח הכולל המותר לבניה לא יגדל ביותר מ‪".-50%‬‬
‫מדובר בשינ וי חלוקת שטחי בניה בין יעודי קרקע‪ ,‬ולא בשינוי בסוג שטחי הבניה‪ .‬כלומר‪ ,‬אין הסעיף מאפשר‬
‫שינוי בחלוקה בין שטחים עיקריים לשטחי שירות‪.‬‬
‫"תכנית" בסעיף זה‪ :‬תכנית בתוקף החלה על תחום התכנית המוצעת‪ ,‬שאושרה אחרונה (אם יש כמה תכניות‬
‫החלות)‪ ,‬ושיש בה הוראות בדבר יעוד הק רקע והשטח הכולל המותר לבניה בה‪ ,‬ואשר ניתן מכוחה להוציא‬
‫היתר (היינו‪ ,‬עונה לדרישות סעיף ‪(145‬ז))‪.‬‬
‫במסגרת מסמכי התבנית המוצעת יש להראות את כל תחום התכנית שאותה משנים‪ ,‬ולפרט את מאזן השטחים‬
‫המותרים לבניה‪ ,‬בכל יעוד קרקע על פי תכנית הבסיס ועל פי התכנית המוצעת‪.‬‬
‫ל צורך חישוב אחוז הגידול בין תכנית הבסיס לתכנית המוצעת‪ ,‬יש להוסיף לתכנית המוצעת את השטחים‬
‫שאושרו בתכניות קודמות או מקבילות לפי פיסקה זו (שכן אחרת ניתן לעקוף את הגבלות הסעיף ע"י פיצול‬
‫תכנית למספר תכניות שתוגשנה במקביל או בדירוג)‪.‬‬