עברית – וארא
בס"ד פרשת וארא מאוצרוﬨ אמוניםם מא פניני אמן ותפילה בפרשה פני ני בניהם וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני של פרעה ,לפיכך לא היה ראוי להיקרא 'לב' ,אלא הפך ל'כבד' על שם תכונתו. ו"ה ְע ִתּירוּ ַבּ ֲע ִדי" – גם בגנזי מרומים כשם שהייתם מעתירים ַ בעדנו בהיותכם בחיים חיותכם. "וארא אל האבות" )רש"י(. יש להבין ,מה בא רש"י לחדש בדבריו ,הלוא העובדה שציין מפורשת בכתובים? פירש הגאון רבי יוסף ליברמן שליט"א ,ראש ישיבת שומרי החומות: במסכת בבא מציעא )פה ב( מובא כי כשאליהו הנביא מקיץ את האבות הקדושים לתפילה אינו מקיצם בבת אחת ,כיוון שבכוח תפילתם המשותפת יכולים הם להביא את הגאולה טרם זמנה. לפיכך מקיץ אליהו את אברהם לתפילה ומשיבו למנוחתו, לאחר מכן מקיץ את יצחק ומשיבו למנוחתו ,ולבסוף את יעקב. וכאן בא רש"י לחדש בדבריו ,שעתה ,בבוא עת הגאולה ,אין כוונת הכתוב להזכיר את זכותו של כל אחד מהאבות בנפרד, אלא 'אל האבות' – זכותם של כל שלושת האבות מוזכרת יחד. וזוהי גם כוונתנו בברכה הראשונה של שמונה עשרה" :וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם" .כלומר ,טרם בוא הגאולה זוכר הקדוש ברוך הוא חסדי כל האבות יחד. "בצרה קראת ואחלצך" שכוחו וגבורתו מלא עולם "וָ ֵא ָרא ֶאל ַא ְב ָר ָהם ֶאל יִ ְצ ָחק וְ ֶאל יַ ֲעקֹב" )ו ג( 'אמונת עתיך' – אסתר ,עמ' קעא 'משנת יוסף' על התורה לעולם יקדים אדם תפילה לצרה "וְ גַ ם ֲאנִ י ָשׁ ַמ ְע ִתּי ֶאת נַ ֲא ַקת ְבּנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל ֲא ֶשׁר ִמ ְצ ַריִ ם ַמ ֲע ִב ִדים א ָֹתם" )ו ה( דרש רבי דוד שלמה אייבשיץ בעל ה'לבושי שרד': בעת שפוקדת צרה את האדם והוא זועק ומתפלל אל ה' בשברון לב שיושיעו מצרתו ,עליו להוסיף ולבקש באותה עת את סליחת בוראו על שלא חילה פניו בטרם פקדה אותו הצרה. ליסוד זה רמז הכתוב שלפנינו" :נַ ֲא ַקת ְבּנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל" הייתה "א ֶשׁר ִמ ְצ ַריִ ם ַמ ֲע ִב ִדים א ָֹתם" – על כך שהמצרים הם גם עלֲ : אלו ש'העבידום' ,כלומר :הביאום לידי 'עבודה שבלב' ,והם לא התעוררו לתפילה בכוחות עצמם בשנות שבתם בשלום ובשלווה ,טרם שעבוד מצרים. 'ערבי נחל' 'טעם ודעת' תכלית המכות – ביסוס האמונה ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹשׁה נְ ֵטה ֶאת יָ ְדַ על ַה ָשּׁ ַמיִ ם וִ ִיהי ָב ָרד "וַ יּ ֶ ְבּכָ ל ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם" )ט כב( ראשי התיבותֶ " :אל מֹ ֶשׁה נְ טֵה" הם' :אמן' .מכאן נוכל ללמוד כי תכליתן האמתית של מכות מצרים הייתה כדי שבאמצעותן תתבסס האמונה בלבבות ישראל. כפי שנאמר בחתימת הנסים) :להלן יד לא(" :וַ יַּ ֲא ִמינוּ ַבּה' ְוּבמ ֶֹשׁה ַע ְבדּוֹ". 'נפלאות מתורתך' ערך אמן עניית אמן מביאה לידיעת ה' "כָּ ֵבד ֵלב ַפּ ְרעֹה ֵמ ֵאן ְל ַשׁ ַלּח ָה ָעם" )ז יד( "'כָּ ֵבד ֵלב ַפּ ְרעֹה' – כועס הוא .מה הכבד כועס ,אף לבו של זה נעשה כבד" )שמו"ר ט ח(. בביאור הדברים הביא המשגיח רבי משה וולפסון שליט"א יסוד נפלא ששמע מבעל 'דברי יואל' מסאטמאר כהסבר לנוסח תפילת נשמת" :כי כל פה לך יודה ,וכל לשון לך תשבע ...וכל לבבות ייראוך". לכאורה ,תמה הרבי מסאטמאר ,כיצד יכולים אנו להעיד בפה מלא כי" :כל לבבות ייראוך" ,והלוא עינינו רואות ולבנו נכמר כי רבים מבני ישראל לא זכו עדיין להכיר במלכות ה' יתברך? וביאר :על האדם לדעת כי מטרת יצירת גופו ואיבריו הם רק כדי שיוכל באמצעותם לעבוד את ה' ,ולפיכך ,לב שאינו ירא מה' אינו נחשב 'לב' ,ו'פה' שאינו מודה לה' אינו נקרא 'פה'. ליסוד זה כיוון המדרש :משום שיראת ה' לא שכנה בלבו ָה ָא ֶרץ" )ט טז( וּל ַמ ַען ַס ֵפּר ְשׁ ִמי ְבּכָ ל "בּ ֲעבוּר ַה ְרא ְֹתֶ את כּ ִֹחי ְ ַ "...ובדיל דיהון משתען גבורת שמי בכל ארעא" )אונקלוס(. בפסוק זה העוסק במכת ברד שלוותה בקולות רעמים ]ככתוב )להלן פס' כג(" :וַ ה' נָ ַתן קֹת ָוּב ָרד"[ הוזכר לשון 'כח' ,מלבד זאת בתרגום אונקלוס הוסיף בו לשון 'גבורה' .בכך נוכל להבין מפני מה כופלים אנו בנוסח ברכת הרעם" :שכוחו וגבורתו מלא עולם". 'ברכת איש' אין מתפללים על רוב טובה אתי ֶאת ָה ִעיר ֶא ְפרֹשׂ ֶאת כַּ ַפּי ֶאל ה'" )ט כט( "כְּ ֵצ ִ מדוע דווקא במכה זו הוצרך משה להתפלל ב'פרישת כפים'? במסכת תענית )יט א ,ע"פ תוספות ב"מ כח ב ד"ה אבן( מבואר שאף כאשר נגרמים לבריות נזקים קשים מחמת גשמים עזים שיורדים על הארץ ,אין להתפלל שייפסקו הגשמים ,כיוון שכלל נקוט בידינו" :אין מתפללים על רוב טובה". לפי זה נוכל להבין :על אף שמכת ברד הביאה פורענות על המצרים ,מכל מקום הייתה בה גם בחינה טובה בעבורם ,שהרי אדמתם שחונה הייתה ועתה הורוותה בגשמים .כיוון שכך לא רצה משה רבנו להתפלל בפיו שהמכה תיפסק ,והוצרך להתפלל ב'נשיאת כפים'. 'פרדס יוסף' "ל ַמ ַען ֵתּ ַדע כִּ י ֵאין כַּ ה' ֱאקֵינוּ" )ח ו( ְ "כִּ י ֵאין" – בגימטרייה 'אמן' ,ללמדנו כי הקפדה על עניית אמן בכוונה כיאות ,מביאה את האדם ליראת ה' ולידיעה אותו. 'בצל יהודה' פרעה חשש מתפילתם של ישראל לבו של פרעה הפך ל'כבד' משכימים לבית המדרש לענות אמן "ה ְע ִתּירוּ ֶאל ה' וְ יָ ֵסר ַה ְצ ַפ ְר ְדּ ִעים" )ח ד( ַ "כל לשון 'עתר' הרבות פלל הוא" )רש"י(. מוסר נפלא למד רבי משה שטרנבוך שליט"א מדברי רש"י: אם פרעה הרשע והאפיקורוס הכיר בעובדה שאף משה רבנו עבד ה' לא יוכל להושיעו מצרתו אם לא שירבה להתפלל בעבורו ,על אחת וכמה אנו; עלינו לדעת כי בעת שמתרגשת צרה ,חלילה ,מחובתנו להרבות בתפילה ובתחנונים הרבה יותר מהרגלנו עד שנזכה ויחוסו עלינו מן השמים. 'תפארת שלמה' "רק ַה ְר ֵחק א ַת ְר ִחיקוּ ָל ֶלכֶ ת ַה ְע ִתּירוּ ַבּ ֲע ִדי" )ח כד( ַ בדרך מליצה פירש רבי שלמה קלוגר :פרעה חשש פן בהיות בני ישראל במדבר יתעוררו להתפלל לפני ה' שיפדם ממצרים לחרות עולם ,על כן ביקש מהם"ַ :רק ַה ְר ֵחק א ַת ְר ִחיקוּ ָל ֶלכֶ ת" – אל תבקשו בתפילתכם בקשות מופלגות ,אלא אדרבה: "ה ְע ִתּירוּ ַבּ ֲע ִדי" – התפללו שאמשיך להנהיג את מלכותי בשלום ַ ובשלווה לאורך ימים. 'אמרי שפר' בקשתנו מהצדיקים הגנוזים בעולם האמת בדרך דרש פירש האדמו"ר רבי שלמה מרדומסק: טרם הסתלקותם של צדיקים לעולם העליון ,מבקשים אנו מהם"ַ :רק ַה ְר ֵחק א ַת ְר ִחיקוּ ָל ֶלכֶ ת" – בישיבה של מעלה, למקום שבו תשכחו מענייני העולם השפל ומבריותיו המשוועות לישועה מצרותיהן וקשייהן ,אלא המשיכו פרעה המשיך לכפור בלבו אתי ֶאת ָה ִעיר ֶא ְפרֹשׂ ֶאת כַּ ַפּי ֶאל ה'; וְ ַא ָתּה וַ ֲע ָב ֶדי יָ ַד ְע ִתּי כִּ י "כְּ ֵצ ִ ֶט ֶרם ִתּ ְיראוּן ִמ ְפּנֵ י ה' ֱאקִים" )ט כט-ל( פירש רש"י שהוצרך משה לצאת מן העיר לפי שהייתה מלאת גילולים .אלא שכאן המקום לתמוה :וכי עד עתה לא התפלל? כיצד אפוא התקבלו תפילותיו במכות הקודמות אף שלא יצא מן העיר? ביאר רבי שלמה קלוגר: אכן ,אף קודם מכת ברד הוצרך משה לצאת מן העיר בכל עת שביקש להתפלל ,אלא שעתה טען פרעה לפניו כי שוב אינו צריך לצאת ,שהרי הלכה מפורשת היא כי עבודה זרה שהתבטלה באמצעות גוי – מבוטלת )ע"ז נב ב( ,וכיוון שמיד לאחר שהוכה בברד עמד פרעה וקיבל את מלכות ה' בהצהירו: אתי ַה ָפּ ַעם ,ה' ַה ַצּ ִדּיק וַ ֲאנִ י וְ ַע ִמּי ָה ְר ָשׁ ִעים" )לעיל פס' כז( ,הרי "ח ָט ִ ָ ביטל את גילולי מצרים והפך את העיר למקום שראוי להתפלל בו. אלא שמשה רבנו דחה את טענתו ואמר לו" :יָ ַד ְע ִתּי כִּ י ֶט ֶרם ִתּ ְיראוּן ִמ ְפּנֵ י ה' ֱאקִים" – כיוון שבסתר לבכם עדיין מאמינים אתם בכוחם של הגילולים ,והצהרותיכם אינן אלא מן השפה ולחוץ ,על כן אלוהיכם לא התבטלו וגם הפעם יהיה עליי לצאת מן העיר כדי להתפלל אל ה'. בשב"ק ר"ח שבט יחול יום היארצייט של הרה"ק רבי משה יחיאל אפשטיין זצ"ל מאוז'רוב. בספריו הגדולים הרבה לכתוב בשבחה של מצוות עניית אמן ,וכך כתב בספרו 'באר משה' )נ"ך ,שופטים פ"ה( על שבחם של המשכימים לבית המדרש לענות אמן: "עיקר מעלת עניית אמן הוא דווקא כשמביא את עצמו ליד חיוב עניית אמן .על כן הובטח בפסוק )ישעיה כו ב( 'פותחין לו שערי גן עדן' ,דווקא ל'שומר אמונים' ,היינו לאדם שממתין ומצפה לבוא לידי חיוב עניית אמן )שבת קיט ב וברש"י שם( .ועל כך דרשו ב'תנא דבי אליהו' )רבה פ"י( על הפסוק )שופטים ה ב('ִ :בּ ְפר ַֹע ְפּ ָרעוֹת ְבּיִ ְשׂ ָר ֵאל ְבּ ִה ְתנַ ֵדּב ָעם ָבּ ֲרכוּ ה'' ,שהקדוש ברוך הוא נפרע לישראל מאומות העולם בזכות אלו שמתנדבים להשכים לבית המדרש כדי לענות אמן ובכך מביאים ישועות לישראל". 'באר משה' על נ"ך ,שופטים פ"ה בני אמונים .גם אני אומר ברכות השחר בחברותא. 'אמרי שפר' ﬦ תענה אמוניﬦ תע הארות בסדר התפילה האר נשמת כל חי תברך )ג( אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה הסבא מנובהרדוק היה אומר :אילו היה שם האדם את כל מבטחו בבורא יתברך ,באמונה שלמה "שׂ ְברוֹ ַעל ה' ֱא ָ שמבלעדיו אין מי שיוכל להושיעו ,בבחינתִ : קיו" )תהלים קמו ה( ,אזי בוודאי היה נושע ,אלא שרבים נכשלים ומתייחסים ל'ביטחון' כ'השתדלות' נוספת ,ועל כן ישועתם מתעכבת. משל למה הדבר דומה ,לעני ששמע כי במדינת אשכנז מתגורר הגביר הגדול 'רוטשילד' ,והחליט לנסוע אליו במיוחד כדי לבקש את עזרתו .כעבור חודשים מספר שב האיש ממסעו המפרך כשפניו קורנות מאושר ,עגלתו טעונה סחורות יקרות ובידיו סכום עצום שקיבל מהגביר .ראה זאת חברו ,עני כמוהו ,והחליט לנסות אף הוא את מזלו ,אלא שבניגוד לחברו ,בחר לנצל את הדרך הארוכה כדי להיכנס לכפרים שבסביבה ולקבץ אף שם מעות. כשהגיע האיש לארמונו של הגביר וביקש את עזרתו ,הופתע לגלות כי הלה פטר אותו בנתינה מועטה ,עובדה שגרמה לו להתמרמר ולטעון" :מדוע נגרע חלקי מחלק חברי?" תשובתו של הגביר הותירה אותו המום" :הבדל עצום יש ביניכם :חברך התאמץ ועשה את כל הדרך המפרכת רק כדי להגיע אליי .כשהגיע אליי היה כבר תשוש ,על סף עילפון ,וכשביקש את עזרתי הרגשתי כי אין מישהו אחר שיכול להושיעו זולתי .אך אתה הלוא קיבצת נדבות לאורך כל הדרך ,הגעת גם אליי ,וממני תמשיך הלאה ...אף אני אתן לך נדבה מועטת כמו שנתנו לך כולם"... אף אנו ,אם נחוש בכל מאודנו 'כי לך לבד בטחנו ...ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע' ,אזי ריבון העולמים יסייע בידינו בידו הרחבה והפתוחה ,אך אם אנו מקבצים 'מפה ומשם' ובנוסף פונים גם אליו ,נקבל גם ממנו 'כמו מכולם' )הגש"פ 'מעשה רב' עמ' .(287 השגחה פרטית בכל רגע ורגע על כן אברים שפלגת בנו רבים תמהו על נוסח תפילת 'נשמת'; בתחילה אנו אומרים" :ואילו פינו ...ולשוננו ...ושפתותינו... אין אנחנו מספיקים להודות" ,ואילו בהמשך אנו אומרים" :על כן אברים שפלגת בנו ...הן הם יודו ויברכו" ,והדברים נראים כסותרים זה את זה. המגיד ממעזריטש ביאר זאת על פי משל למלך שציווה לאחד מפשוטי עבדיו להכין סעודה בביתו בעבורו ובעבור שריו הבכירים .כשמוע העבד את בקשת המלך נתקף פחד וחלחלה ,שכן עולם מושגיו צר היה מכדי להשביע ולו את אפס קצה רצונו של המלך; וכי מנין לו לדעת אלו מאכלים ראויים להיות מוגשים בסעודת המלך? אלא שהמלך הרגיעו מיד כאשר הוסיף ואמר כי נוטל הוא על עצמו את הכנת כל צורכי הסעודה ,ועל העבד מוטל רק לעורכם כראוי על גבי השולחן. כך לענייננו ,כל עוד אנו חשים כי הפה הוא 'פינו' ,הלשון היא 'לשוננו' וכו' ,אכן "אין אנו מספיקים להודות ...על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות ...הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו" ,אך אחר שהצהרנו כי "אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו" – כל כוחותינו הגשמיים הם בידי ה' ומשועבדים לעשיית רצונו ,יכולים אנו להמשיך ולומר כי" :הן הם יודו ויברכו ויפארו וירוממו) "...הגש"פ 'שלשלת הזהב' רוז'ין(. עד הנה עזרונו רחמיך בהמשך תפילת 'נשמת' אנו מודים ומבקשים" :עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ,ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח" .ביאור נפלא לכך אמר הגאון מוילנא בפירושו למשלי )כה טו( :אילו היו עזרתך ועמידתך לימין אבותינו נובעות מחמת מעשיהם הטובים והנהגותיהם הישרות ,צריכים היינו לפחד ,שהרי לא זכינו להגיע לדרגתם הרוממה ומי יודע אם חטאינו לא יעמדו לנו לרועץ חלילה .אך כיוון שעזרתך להם נבעה מכוח 'רחמיך' ,ואף מה שלא עזבתם היה רק מחמת 'חסדיך', על כן בטוחים אנו כי אף אנו נזכה לכך ותענה לקריאתנו" :ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח". יסוד זה אמור לעודד לבבות נשברים ולהחיות רוח נדכאים ,אשר מחשבות ייאוש מדכאות את לבם בסוברם כי בשפל מצבם הרוחני אין הם ראויים לזכות בחסדי ה' ,כאותו חסיד שבא לפני הרה"ק רבי נח מלעכוביץ' ובכה בייאוש כי מרגיש הוא כי אין זכויות בידו ,וכיצד זה ימשיך לצפות לרחמי ה'? נתן בו הרבי את עיניו הרחימאיות והשיבו כשבת שחוק על שפתותיו" :וכי עד עתה היית שווה מאומה? הלוא מיום בואך לעולם זוכה אתה למתנות חינם מידי הקדוש ברוך הוא ,אשר ברחמיו המרובים שאין סוף להם יכול תמיד להשפיע עליך מטובו ,אף בשפל מצבך". וכך היה אומר רבי בונם מפשיסחא :הבוטח האמתי הוא מי שמאמין בלא שמץ של פקפוק כי בידי הקדוש ברוך הוא להושיעו בכל מצב .ואדרבה ,הסבור כי מעשיו הטובים יעמדו לזכותו, עליו לדאוג ולחשוש שמא יתנו לו את צרכיו בצמצום ובדקדוק כראוי למעשיו ,אך מי שמאמין כי כל חסדי ה' הם מאוצר מתנת חינם ,רק הוא יכול להיות סמוך ובטוח כי יקבל כדי סיפוקו ברווח )'מסוד שיח חסידים' פ"ג(. כל עצמותי תאמרנה מאמרי 'נשמת' הוקדשו לטובת נשמת היקר באדם ,עמוד התפילה, רבי חיים בן ציון מרמורשטיין זצ"ל ,אשר הקפדתו המיוחדת על אמירת ברכות השחר בחברותא הייתה כאבן יסוד למהפכת 'בני אמונים' שייסד בנו יבל"א הרב ר' יעקב דב שליט"א, היתרה באה לידי ביטוי מיוחד בתפילת 'נשמת כל חי' ועבודת תפילתו ֵ שהייתה נאמרת בפיו בלבת אש קודש ,בבחינת' :כל עצמותיי תאמרנה ה' מי כמוך'. ת.נ.צ.ב.ה. מחיה מתים ומפענח נעלמים בחלק מנוסחאות הסידורים נוספו בתפילת נשמת השבחים" :מחיה מתים ...והמשיח אלמים... והמפענח נעלמים" .על מקורו של נוסח זה הביאו מרנן החיד"א ורבי ישראל יעקב אלגאזי את המעשה דלהלן ,אשר אירע בירושלים עיר הקודש לפני כארבע מאות שנה ,בתקופה שבה שימש רבנו קלונימוס ,חותנו של המהרש"ל ,כראש רבני ירושלים: תחייתה המחודשת של ההתיישבות היהודית בתוככי ירושלים הייתה לצנינים בעיניהם של תושבי העיר המוסלמים .ברשעתם לא ניסו הללו אף להסתיר את שנאתם העזה אשר התפרצה מקרבם מפעם לפעם כלבה רותחת ,בדמות פרעות ,רציחות ועלילות שווא .באמצעים כאלו ואחרים קיוו אותם רשעים להמאיס את חיבת ירושלים בעיני היהודים ולגרום להם לשוב לארצות מולדתם, אלא שבחסדי שמים לא עלה הדבר בידם. היה זה בשעת ערב מאוחרת כאשר קטטה פרצה בין חבורת נערים מוסלמים .הקטטה שהתפתחה עד מהרה למאבק דמים הסתיימה ברציחתו של אחד הנערים ,בן לאחת המשפחות הנכבדות בעיר ,בידי חברו .הפרחחים מיהרו להתפזר לכל עבר תוך שהם מותירים את חברם מתבוסס בדמו ,אך הרוצח עצמו שחשש עד מאוד מנקמת הדם שתבוא עליו מצד משפחת ההרוג ,לא מיהר לעזוב את המקום. במוחו הקודח החלה להבשיל תכנית מרושעת שעשויה הייתה לנקותו מאחריות ואף להגדיל את כבודו ,ובד בבד להינקם ביהודים שנואי נפשו. עד מהרה שב הנער וכינס את חבריו הנמלטים ,וכשעיניו בורקות משנאה נעמד והציע בפניהם את רעיונו ,לא לפני שהשביעם לנצור את הסוד בלִבם: "הבה נישא את גופת ההרוג אל שכונת היהודים ,נטילה בחצר בית הכנסת ונדווח למשטרה הטורקית על היעלמותו .לכשתימצא גופת הנרצח ,סביר להניח כי החשד ייפול מיד על היהודים, וכך ניפטר מנוכחותם לנצח". ללא שמץ של נקיפות מצפון מיהרו הנערים לשאת את גופת חברם לשכונת היהודים ,שם הטילוהו בחצר בית הכנסת ומיד נמלטו מן המקום ,היישר אל מטה המשטרה הטורקית. כשדמעות תנין מציפות את עיניהם תיארו הנערים בפני מפקד התחנה התורן ,כיד הדמיון הטובה עליהם ,כיצד יצאו לטיול תמים במורד נחל קדרון ,כשחברם האבוד משתרך מאחוריהם בעצלתיים .לפתע שמעו קול זעקה חדה ,וכשפנו לאחור הספיקו לראות שתי דמויות התופסות את חברם בידיו וברגליו ונסות מהמקום לכיוון שכונת היהודים. ככל שניסו לדלוק אחריהן לא השיגו את מבוקשם ,ועתה מבקשים הם את עזרת כבוד המפקד שיסייע בידם למצוא את חברם האבוד כי מי יודע מה חפצים הללו לעולל לו ,ואולי עוד יספיקו להצילו. המפקד הזוטר אשר מזה זמן רב לא אירע מאורע בעל משמעות במשמרתו ,שש על ההזדמנות שנקרתה לפניו ומיהר לשלוח פלוגת שוטרים אל שכונת היהודים ,תוך שהוא מצווה עליהם לסרוק בית אחר בית ולא להניח אבן על אבן עד שיימצא הנער ,וחוטפיו ייעצרו. לא חלפה אלא שעה קלה וכבר התבשר על מציאת ההרוג המוטל בחצר בית הכנסת. מדושן עונג ומנופח מחשיבות מיהר המפקד לביתו של הפחה הטורקי ,איש שמעולם לא ניחן באהבת ישראל יתרה .הלה מיהר להסיק את מסקנותיו ,ובטרם האיר הבוקר כבר נשלחה פלוגת שוטרים לאסור את ראשי קהל היהודים. בשעת בוקר מוקדמת פשטה הידיעה על עלילת הדם כאש בשדה קוצים בקרב בני הקהילה היהודית הקטנה .החרדה שפשתה בלב כול הפכה עד מהרה לפחד מצמית כאשר כרוז שיצא מטעם הפחה הכריז ,כי אם תוך ארבעים ושמונה שעות לא יוסגרו הרוצחים ,יגורשו כל יהודי ירושלים עד לאחרון שבהם ולא יורשו לשוב אליה לעולם. משלחת שתדלנים שהורצה מיד לארמון הפחה ניסתה לדבר על לבו ככל יכולתה ,אך נתקלה בקיר אטום .מילותיו הנחרצות של הפחה סתמו את הגולל על ניסיונות השכנוע" :אם תסגירו את הרוצחים ישובו חייכם לזרום על מי מנוחות ,אך אם לא תעשו זאת לא יוותר אחד מכם בתחומי ירושלים!" בצר להם צעדו היהודים לביתו של רבם הדגול ,רבנו קלונימוס ,שספון היה באותה עת בחדרו, שקוד על תלמודו ,מבלי לדעת על המהומה המתחוללת בחוצות .מששמע הרב את סיפור המעשה הרצינו פניו באחת .הוא סגר את ספרו ,חבש את מצנפתו ומיהר לצאת מן הבית. כשצעד הרב במהירות על מרצפות האבן העתיקות בקושי הספיקו מלויו להשיגו .בהילותו של הרב הייתה לחידה בעיניהם ,בפרט כשלא הבינו להיכן פניו מועדות. מה רבה הייתה הפתעתם כאשר כמה דקות לאחר מכן עמדו רגליהם בפתח ארמונו של הפחה. בלא פחד ומורא נקש הרב על הדלת ההדורה וזו נפתחה בידי שומר גברתן .השומר שאל למבוקשם ,והרב השיב כי דבר לו אל הפחה ומבקש הוא לראותו .מפני כבודו של הרב ,נענה הפחה והזמינו להיכנס. בטרקלין הבית ישב הפחה על כיסאו כשגִצים של כעס ניתזים מעיניו" .מה בפיך יהודי?" ,ירה הפחה את שאלתו. "מבקש אני כי יורה הפחה לשחרר לאלתר את הכלואים ולבטל את הגזרה .עלילת שווא היא זו, ואין מכבודו של הפחה להפליל אנשים תמימים על סמך עדות שקר" ,השיב הרב ללא היסוס. לרגע נאלם הפחה דום .הוא לא ציפה לתשובה שכזו ,אך רבי קלונימוס לא הותיר לו זמן רב להרהורים" :עליך להושיב בית דין מיוחד שידון בפרשיה ללא משוא פנים .בטוח אני כי צדקתם של אחיי היהודים תצא עד מהרה לאור" ,סיים הרב בקולו הנחוש. "וכיצד תוכיח זאת?" ,תמה הפחה ,והרב השיב" :את הדאגה לפרט זה הותר לי ,אך תחילה הורה לבית הדין להתכנס". עד מהרה התכנסו שלושת דייני בית הדין המוסלמי בביתו של הפחה .אולם הרב לא הסתפק בכך: "מבקש אני כי תורה להביא לכאן את גופת הנרצח ,את חבריו המתלוננים ואת בני משפחתו" ,אמר בקולו הבוטח. גם לבקשה זו נענה הפחה .גופת ההרוג הובאה לפני בית הדין ,כשלאחריה הוכנסו הנערים המתלוננים ובני משפחת הנרצח. הרב ביקש מהנוכחים להמתין קמעא ,ניגש לפינת החדר והחל לייחד את ייחודיו הנשגבים .לאחר דקות ספורות ננער הרב משרעפיו ,הוציא את קולמוסו ,רשם על פיסת קלף את אחד משמות הקודש ,הניחו על מצח ההרוג והורה לו" :קום ממשכבך ואמור קבל עם ועדה :מי הרג אותך?" לפליאת כולם התיישב לפתע הנער על מיטתו ,הצביע בידו על אחד הנערים ותיאר קצרות כיצד רצח אותו ,ומיד שב והתמוטט על משכבו. בן רגע הוקף הרוצח בטבעת שוטרים והובל למרתפי המשטרה ,שם הודה עד מהרה ברצח ונידון למוות. חוֹלים... רוֹפא ִ "מ ַחיֵּ ה ֵמ ִתים ,וְ ֵ מיום זה ואילך תיקנו חכמי ירושלים להוסיף בנוסח תפילת נשמתְ : יח ִא ְלּ ִמים ,וְ ַה ְמ ַפ ֲענֵ ַח נֶ ֱע ָל ִמים" ,לזכר אותו הנס שבו החיה הקדוש ברוך הוא את הנער ,פתח ַה ֵמּ ִשׂ ַ את פיו וכך פענח את תעלומת הרצח הנעלם. הגש"פ 'שמחת הרגל'; 'שלמי חגיגה' )מהד' סלוניקי עמ' רד( וכאשר תקום מן הספר ,תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקימו. )אגרת הרמב"ן( "בני אמונים" ת.ד 102 .בני ברק | פקס | 08-9746102 .מייל | [email protected] .ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע shayעיצובים לקראת חתימתה של תפילת 'נשמת' אנו מוסיפים מלשונו של דוד המלך עליו השלום בתהלים ֹאמ ְרנָ ה ה' ִמי כָ מוֹ ."בשבח זה הובעה מעלתו של דוד שאת כל איברי גופו מוֹתי תּ ַ )לה י(" :כָּ ל ַע ְצ ַ שיעבד לבורא יתברך ,וכפי שהאריכו חכמינו זיכרונם לברכה במדרש )ילקוט שמעוני תהלים תשכג( לפרט היאך בכל איבר ואיבר השתמש דוד לקיום מצוות ה'. יש בנותן טעם לחתום את המאמר בדבריו הקדושים של בעל 'מאור ושמש' )פר' תזריע( שדרכם נוכל להבין את הנהגתם של רבים מגדולי ישראל ,שבתפילתם המחישו את קיום הפסוק 'כל עצמותי תאמרנה': "כשאדם מתפלל בדחילו ורחימו בהתלהבות ודבֵקות ,אי אפשר שלא יעשה תנועות באיבריו. כידוע מזוהר הקדוש )פינחס ריח ב(; כי אדם הישראלי שמאיר בו קדושת נשמתו ,על כורחו אי אפשר לעמוד על עומדו בתפילתו ,רק מנענע עצמו כמו הנר בשעה שדולק ומאיר נראה השלהבת כמו מנענע עצמו ,עי"ש .על כן אי אפשר לאדם שמתפלל בדבקות שיתפלל בלא תנועות .ובאיזה אבר שעושה התנועה – באותו אבר נתגלה יותר קדושת נשמתו ,ומראה בתנועתו באיזה מקום אחיזתו בעולמות העליונים". מעשה אמוניﬦ ﬦ מע סיפור שבועי על אמן ותפילה סיפ
© Copyright 2024