שיתהפך לטובה תקות חוט השני בקנה דילך

‫רוח ה' עלי‬
‫יען משח ה' אותי‬
‫לבשר ענוים‬
‫להאיר לארץ ולדרים עליה מאור האורות הנחל נובע מקור חכמה‬
‫ט"ו שבט תשע"ז | גליון ז'‬
‫בעל‬
‫השדה‬
‫וגודל יקר יופי השדה וגידוליו‬
‫אי אפשר לספר‬
‫אשרי עין ראתה זאת‬
‫הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה‬
‫בקנה דילך‬
‫תחילת ימי ההדפסה על ידי‬
‫התלמיד הגדול מוהרנ"ת זיע"א‬
‫ותלמידו רבי נחמן מטולטשין זצ"ל‬
‫תקות חוט השני‬
‫אנפין נהירין בכתיבה תמה בלשון‬
‫המליץ לאמץ ולחזק את הכל בכפל‬
‫בשורת אחרית התקוה‬
‫שיתהפך לטובה‬
‫גילוי השגחתו ית' בפרטי פרטיות‬
‫באופן נפלא ונעלם בסיפור‬
‫התקרבות עובר ארחות ימים‬
‫בס”ד‬
‫בס"ד‬
‫לצדיקים יש דרך סלולה עבורכם‬
‫סולרש מזמין אותך ליהנות‬
‫ממבצע חורף מיוחד‬
‫מסע‬
‫אל שבילי‬
‫הנשמה‬
‫הצטרפו למסע מדהים אל שבילי הנשמה‪,‬‬
‫לציוני הצדיקים הקדושים באוקראינה ופולין‪.‬‬
‫מסע של תפילה וישועות‪ ,‬חוויות‪ ,‬שמחה והתרגשות‬
‫לילה‬
‫ח‬
‫י‬
‫נ‬
‫במלוןם‬
‫‪ -‬להאיר את הנשמה באור גדול‪.‬‬
‫נ‬
‫ס יון‬
‫מגוון מסלולים לבחירתכם‪:‬‬
‫טיסות בלבד‬
‫כרטיסי טיסה‬
‫במחירים‬
‫הזולים ביותר!‬
‫קבוצות מודרכות ליחידים וזוגות קבוצות אישיות‬
‫קבוצות‬
‫מאורגנות‬
‫עם מיטב‬
‫המדריכים‪/‬ות‬
‫תכנון טיול‬
‫כולל הכל‬
‫ליחידים‬
‫ארגון‬
‫קבוצות‬
‫משפחתיות‬
‫וחברתיות‬
‫מ ינ‬
‫ות‬
‫ש ירו ת‬
‫שנות‬
‫עם נשתמעופה‬
‫ה‬
‫א‬
‫מזמינים ‪ 2‬לילות באחד ממלונות הרשת‬
‫האמינים‬
‫ו‬
‫נו‬
‫סעי‬
‫ם רק עם הוותי‬
‫ק‬
‫י‬
‫ם‬
‫בעיצומה‬
‫ההרשמה‬
‫מסע פולין ביומא דהילולא‬
‫‪/‬‬
‫ומקבלים לילה נוסף חינם‬
‫מיוחד לזוגות‬
‫חווייה רוחנית‬
‫אולם אירועים מפואר‬
‫מיוחד לאורחי המלון‬
‫חדרים גם לקבוצות‬
‫של הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זיע"א‬
‫ליזענסק ‪-‬אומן‬
‫מגוון מסלולים במחירים משתלמים לממהרים להזמין‬
‫למלון‬
‫מחירי חורף מיוחדים‬
‫למארגני קבוצות ולבודדים הטסים בדרך צדיקים‬
‫ארוחות שף‬
‫סוויטות יפהפיות‬
‫קרוב לציון‬
‫מקווה פרטי‬
‫אורחי המלון נהנים מחוויית אירוח מושלמת והכל כלול במחיר‬
‫סעודות כיד המלך‬
‫שמירה ‪24/7‬‬
‫מתחם מחומם‬
‫שתיה חמה וכיבוד קל כל היום‬
‫כשרות מהודרת‬
‫המבצע תקף לחורף ‪ -‬החל מראש חודש כסלו‪ ,‬לא כולל מועדים ‪ //‬בהזמנת ארוח מלא ‪ //‬המלון פתוח כל השנה‬
‫לפרטים והרשמה‪:‬‬
‫קברי צדיקים טיסות לכל קבוצות חוויה‬
‫עם נשמה‬
‫העולם‬
‫באירופה‬
‫השכרת‬
‫רכב‬
‫שרותי קרקע‬
‫ופנים‬
‫‪02-54-10-100‬‬
‫‪www.zadikimtours.com‬‬
‫סניף ירושלים‪ :‬רח' ארזי הבירה ‪ | 49‬סניף בני ברק‪ :‬רח' רבי עקיבא ‪62‬‬
‫שנות תעופה‬
‫עם נשמה‬
‫‪www.solarsh.co.il‬‬
‫לחופש מושלם התקשר עכשיו‪:‬‬
‫הבית שלך באומן ובמירון‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪052-7180448 • 04-6712299 • +1-917-3833965‬‬
‫‪w w w . s o l a r s h . c o . i l‬‬
‫בס"ד‬
‫רוח ה' עלי‬
‫יען משח ה' אותי‬
‫לבשר ענוים‬
‫להאיר לארץ ולדרים עליה מאור האורות הנחל נובע מקור חכמה‬
‫ט"ו שבט תשע"ז | גליון ז'‬
‫בעל‬
‫השדה‬
‫וגודל יקר יופי השדה וגידוליו‬
‫אי אפשר לספר‬
‫אשרי עין ראתה זאת‬
‫תבשרנו‬
‫‪ | 6‬לבשר טוב‬
‫הבאים ישרש יעקב יציץ ציץ ופרח ישראל ומלא פני תבל תנובה‬
‫בקנה דילך‬
‫תחילת ימי ההדפסה על ידי‬
‫התלמיד הגדול מוהרנ"ת זיע"א‬
‫ותלמידו רבי נחמן מטולטשין זצ"ל‬
‫תקות חוט השני‬
‫אנפין נהירין בכתיבה תמה בלשון‬
‫המליץ לאמץלאמץ ולחזק את הכל‬
‫בכפל בשורת אחרית התקוה‬
‫שיתהפך לטובה‬
‫גילוי השגחתו ית' בפרטי פרטיות‬
‫באופן נפלא ונעלם בסיפור‬
‫התקרבות עובר ארחות ימים‬
‫פליאות התלמיד הגדול המגלה לכל שוכני האילן את‬
‫שורשו בקינו לעלות עמו למעלה מכל הארצות‬
‫שלוה‬
‫שמחה‬
‫נחת‬
‫הצלחה‬
‫‪ | 15‬המשיח שלי‬
‫‪ | 20‬בעל השדה‬
‫ילדים‬
‫נעמי קצבורג‬
‫גחלי אש מהרה"ח ר' נחמן בורשטיין זצ"ל ליום‬
‫גינוסא דמלכא יום לידת מוהרנ"ת זיע"א‬
‫פרנסה‬
‫רפואות‬
‫שלום בית‬
‫פרי הארץ לגאון ולתפארת‬
‫‪ | 28‬ועכשיו 'הצילני'‬
‫זיווג‬
‫ועכשיו מתחילים לצעוק הצילני‪ ...‬קדשני‪...‬‬
‫‪ /‬הרה״ח ר׳ יעקב נתן אנשין שליט״א‬
‫‪ | 32‬תקות חוט השני‬
‫עריכה והו"ל ע"י‪:‬‬
‫מכון "מאור הנחל"‬
‫שע"י‪:‬‬
‫ארגון "שיח השדה"‬
‫טל'‪1700-706-702 :‬‬
‫דוא"ל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫לע"נ הרה"ח‬
‫ר' חיים אלימלך‬
‫ב"ר יוסף אליהו הלוי ז"ל‬
‫לזכות והצלחת‬
‫כל חולי ישראל‬
‫ולהמתקת כל הדינים‬
‫מעל כל העולם כולו‬
‫עיצוב עמודי פנים‪:‬‬
‫אנפין נהירין בכתיבה תמה בלשון המליץ לאמץ‬
‫הזרויים והדוויים בזריחת תקות השני ‪ -‬ליקו"מ סי'‬
‫כ"ג‬
‫‪ | 40‬כי מרחמם ינהגם‬
‫שיחת חברים לפתוח שער למאמר "כי מרחמם‬
‫ינהגם"‪ ,‬מהרה"ח ר' אהרן חשין שליט"א‬
‫‪ | 44‬מבשרת ציון מבשרת ירושלים‬
‫ניצוצי אורה מתולדותיו של החסיד המופלא רבי נתן‬
‫בן רבי פנחס יהושע בייטלמאכער זצ"ל‬
‫‪ | 58‬ספר סופר וסיפור‬
‫ליז'ענסק‬
‫מסע של ישועות‬
‫כ”א אדר‬
‫יומא דהילולא‬
‫של רבי אלימלך‬
‫מליזענסק‬
‫מגוון מסלולים ואפשרויות‬
‫מחירים מיוחדים‬
‫הנחות קבוצתיות‬
‫השתלשלות תחילת ימי ההדפסה על ידי התלמיד‬
‫הגדול מוהרנ"ת זיע"א ותלמידו רבי נחמן מטולטשין‬
‫זצ"ל‬
‫‪ | 84‬שיתהפך הכל לטובה‬
‫גילוי השגחתו ית' בפרטי פרטיות באופן נפלא‬
‫ונעלם בסיפור התקרבות עובר ארחות ימים‬
‫טיסות וחבילות‬
‫לכל יעד‬
‫טיסות‬
‫קברי צדיקים‬
‫לכל העולם‬
‫באירופה‬
‫קבוצות‬
‫מאורגנות‬
‫נסיעות‬
‫פנים‬
‫מסעות הילולא‬
‫ומועדים‬
‫לינה‬
‫ואירוח‬
‫שירות‬
‫ומקצועיות‬
‫לפרטים והרשמה‪:‬‬
‫משהו נפלא קורה לך!‬
‫‪02-633-8444‬‬
‫‪www.ntours.net [email protected]‬‬
‫לבשר טוב‬
‫ונשקה‬
‫האילן‬
‫כולו‪...‬‬
‫פליאות הצדיק הגדול כלליות‬
‫שבעת הבעטלר׳ס ותלמידו‬
‫פי שנים ברוחו המגלים לכל‬
‫שוכני האילן הדבקים בו‬
‫והמרגישים עליותיו וירידותיו‬
‫את גדולת האילן המושרש‬
‫בקנו לעלות עמו למעלה מכל‬
‫הארצות‬
‫אם ישכנו כל ציפורי שמיא וכל יצורי תבל תחת צילו של האילן‬
‫הבעטליר שנכלל באילן‬
‫שאין לו מקום‬
‫לעתיד כשלחודשיו יבכר‪ ,‬ויתחדש תדיר חיותו‪ ,2‬להעפיל ולהתנשא‬
‫“‪...‬וחקרו לאיזה צד צריכים לילך לבוא אל אותו האילן‪ ,‬ונפל‬
‫מחלוקת ביניהם על זה‪ ,‬כי כת אחת אמרה שצריך לילך בדרך זה״‪,9‬‬
‫באשר יש מגדולי הצדיקים שהם שורש נשמת בני העליה‪ ,‬וכל‬
‫טבעם בעולם להשביע ארזי ה׳ מעליית האילן‪ .‬וכת אחת מגדולי‬
‫הצדיקים אמרה שצריך לילך בדרך אחר‪ ,‬כי הם שורש וגזע הנשמות‬
‫היבשות הנמצאים בשלהי האילן‪ ,‬וכל ענינם להשקות בית השלחין‪.‬‬
‫כל אחד לפי שורשו בחיות האילן‪ ,4‬כי יש נשמות שיונקים מצמרת‬
‫לא כן עבדי משה‪ ,‬הבעטליר הגדול‪ ,‬שיודע ונכלל באילן שאין לו‬
‫מקום‪ ,10‬שהוא זכה לפלפולה של תורה ‪ -‬נסתרות תעלומות החכמה‪,‬‬
‫ושורשו בק׳ן׳ ציפור הנמצא בראש האילן‪ ,‬ואשר שם נביעת מעיין‬
‫משנה התורה שממנו שורש העליות והירידות כולן‪.‬‬
‫הגדול‪ ,‬תחתיו פלאות התענוגים והשעשועים‪ ,‬ימצאו בו את מבטחם‬
‫מכל היזק‪ ,1‬והוא יָ ֵעז את כל העולם בצילי פארותיו‪.‬‬
‫למעלה ראש‪ ,‬לנחול מתנה כפליים לתושיה להאיר אור הנערב‪.‬‬
‫ושניים ישלם; לעלות באילן‪ ,‬ולהשיל פירותיו לתחתית המניעות‪,‬‬
‫שפלות הארץ‪ - 3‬ומשם יסוב וגבה למעלה למעלה‪.‬‬
‫לעת עתה‪ ,‬טרם התגלות גובה האילן‪ ,‬כל דיירי ארעא מקבלים ממנו‬
‫האילן‪ ,‬לבקש ולחפש איה מקומו‪ ,5‬בפנימיות טעמו וריחו‪ .6‬והנשמות‬
‫הנמוכות המושרשות ברגלי וגזע האילן‪ ,‬מאיר להם שגם במקומם‬
‫מלא כבוד ה׳‪ ,‬וגם המה יטעמו מפרי האילן‪.‬‬
‫וזאת המתנה קיבלנו ממשה‪ ,‬שנתן לנו בטובת עינו‪ ,7‬שכל כמה‬
‫שעולה גבוה מעל גבוה‪ ,‬כך הוא יורד ‘מבטח כל קצוי ארץ וים‬
‫רחוקים׳‪ ,8‬ליתן לנו הנדחים והמושפלים באחרית ותחתית הארץ‬
‫ כח ועוז להתנער מעפר הארץ‪ ,‬ולעלות עמו למעלה מכל הארצות‪.‬‬‫סיפו״מ מעשה י״ג יום ה׳‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ליקו״מ סי׳ ס״ו אות א׳‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ליקו״מ סי׳ ס״ו אות ד׳‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫שהם אחוזים באילן‪ ,‬ענפיו עליו ופירותיו הדרים באילנו‪ ,‬שבצמצום‬
‫‪4‬‬
‫לחלוחיתו יכמשו‪ ,‬ובפריחתו יארכו פארותם‪.‬‬
‫ליקו״מ ח״ב סי׳ ז׳‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫סיפו״מ מעשה י״ג יום ג׳‪ ,‬וליקו״מ ח״ב סי׳ א׳‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫גמ׳ נדרים ל״ח ע״א‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ליקו״ה הל׳ חלוקת שותפים ה״ה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪6‬‬
‫ועל כן לא זו בלבד שנותן במתנה לגדולים היושבים לפני ה׳ את‬
‫לחם המשנה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק ‪ -‬הארת פי שנים‪ ,‬אלא‬
‫עיקר תכלית עבודתו ועלייתו הוא בכדי לירד אל נשמות ישראל‬
‫האחוזים בתחתית האילן‪ ,‬להעלותם לתת גם להם פי שנים‪ ,‬שתמיד‬
‫יחזיקו על עומדם לד׳ל׳ות עיניהם למרום‪ ,‬בין בעליה ובין בירידה‪.‬‬
‫לחבר מגובה האילן אפילו עלים ושריגים‬
‫ופירות הנושרים‬
‫והתלמיד הגדול משרת משה‪ ,‬הדר באילנו משנים קדמוניות‪ ,11‬וגם‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫שם יום ה׳‪.‬‬
‫שם יום ה׳‪.‬‬
‫ראה חיי״מ אות של״ג‪ ,‬גם אמר להרב רבי נתן והרב רבי נפתלי בעת‬
‫עתה לנצח לא ימוש מאהלו‪ .‬לכן‪ ,‬אף שלעת עתה נמצא באילן שיש‬
‫לו מקום‪ ,‬אבל מגודל התכללותו בקן העליון של רבו‪ ,‬עומד על‬
‫דעתו שרואה שכל ד׳ל׳יותיו ועליותיו הכל בשביל ישראל‪ ,‬שמשה‬
‫יואיל להשקות מבארו את הרדופים והמגורשים מהרועים דס״א‪,12‬‬
‫שאינם מניחים להשקות האילן‪.13‬‬
‫וזה עבודת התלמיד שירד לעולם בתחתיות ד׳ל׳י׳ בארו כדי לשרת‬
‫זה האיש משה שד׳ל׳ה ד׳ל׳ה לנו‪ ,14‬להשקות ולד׳ל׳ות לכל את‬
‫מימיו הנאמנים‪ .‬שהן עליו סמכו מיום ברוא עולם‪ 15‬לתקן כל המכות‬
‫הכפולות‪ 16‬שנגזרו בעקבות משיחא‪ ,‬על ידי שמשקה אותם בנחמה‬
‫ותקוה הכפולה שמקבל מגובה האילן‪ ,‬שגם עכשיו בד׳ל׳ותנו‪,‬‬
‫ביובש חיות האילן‪ ,‬שאיננו רואים את לחלוחית האילן‪ ,‬ועלינו‬
‫נפרצו בתכלית הפירוד‪ 17‬ונפזרו עצמינו‪ ,‬ואמרנו יבשו עצמותינו‬
‫ואבדה תקותנו‪.‬‬
‫משם בארה יגלה לנו לישא עינינו לגובה האילן‪ ,‬שיש בו כח לחבר‬
‫אפילו עלים ושריגים ופירות הנושרים‪ ,‬וממנו נקבל את הכח‬
‫להתחדש לקוות ולצפות להיות תחת צל האילן הגדול‪ ,‬שיכספו‬
‫ויכלה נפשם לחצרות ה׳‪ ,‬ואז ברוב עבודתם להתגעגע ולצפות לה׳‪,‬‬
‫שנתקרבו אליו‪ ,‬הלא יש לי עמכם הכרות מכבר‪ ,‬רק שזה זמן כביר אשר לא התראינו‬
‫פנים זה עם זה‪ ,‬ועכשו אנו רואין עצמנו זה עם זה‪“ .‬מיר קענען זיך שוין פון לאנג‪ ,‬נאר‬
‫סע שוין אלאנגע צייט אז מיר האבן זיך שוין ניט גיזעהן‪ ,‬און היינט זעהין מיר זיך״‪,‬‬
‫וכמש״כ בעלים לתרופה מכתב כ״א‪ ,‬כי ענין התקרבות שלנו אליו זכרונו לברכה‪ ,‬הוא‬
‫מעשה משנים קדמוניות וכו׳ וכו׳‪ ,‬ודי למבין‪.‬‬
‫שמות ב׳ י״ט‪.‬‬
‫‪1 2‬‬
‫סיפו״מ מעשה מחגר‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫שמות שם‪.‬‬
‫‪1 4‬‬
‫כו״א חו״ב אות מ״א‪ ,‬וליקו״מ סי׳ ס״ו‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ליקו״ה הל׳ גיטין ה״ג‪.‬‬
‫‪1 6‬‬
‫גמ׳ סוכה כ״ט ע״ב‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫על אף הרגשתם שכביכול אינם מחוברים‪ ,‬ואינם רואים מאומה‪,‬‬
‫יזכו שלא זו בלבד שיתחברו אל האילן‪ ,‬אלא שיעלו לראשו שעל‬
‫ידם יהיו נעשים שעשועים במעלה האילן שלא היו מימי קדם‪.‬‬
‫ונשקה האילן כולו‬
‫ואז תפתח האדמה פיה לטובה‪ ,18‬ושיר האילן‪ 19‬יושר בהרי יהודה‪:‬‬
‫ארוממך ה׳ כי ד׳יל׳תני‪ ,‬אודך ה׳ כי אנפת בי‪ ,‬ישוב אפך ותנחמני‪,‬‬
‫שמד׳ל׳ותי ועניותי מאוד ‪ -‬ולי יהושיע‪ .‬שמחרפוני צוררי כל היום‬
‫איה אלוקיך‪ ,‬לזה הזיקו יד ולזה הזיקו רגל‪ ,20‬והאלוקים חשבה לטובה‪,‬‬
‫שמתכלית שפלותי ירשתי משנה בארצי‪.‬‬
‫וכשישובו אסירי התקוה לבצרון עיגול האמונה ‪ -‬על ידי שיתחזקו‬
‫וחזרו והתחזקו‪ ,21‬לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי – שכל מונעי‬
‫המים לאילן יתבטלו ויהיו כלא ‪ -‬ונשקה האילן כולו – הבאים‬
‫ישרש יעקב יציץ ציץ ופרח ישראל‪ ,‬ומלאו פני תבל תנובה ‪ -‬שגם‬
‫הרחוקים מאוד מהאילן‪ ,‬יבואו וימצאו את הדרך‪ ,‬שישא אותם‬
‫הבעטליר הגדול אל האילן הקדוש‪ ,‬ונעשה שם שמחה גדולה וחדוה‬
‫רבה מאוד ‪ -‬כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים‪.‬‬
‫גמ׳ סנהדרין ל״ז ע״ב‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ליקו״מ ח״ב סי׳ ס״ג‪.‬‬
‫‪1 9‬‬
‫להכות ולהצמית את ידם ‪ -‬בחי׳ האילנות הגדולים‪ ,‬ולהמיט רגלם ‪ -‬בחי׳‬
‫‪20‬‬
‫הדשאים הנמוכים [ועי׳ סיפו״מ ג׳]‪.‬‬
‫ליקו״ה הל׳ ראשית הגז ה״ה‪ ,‬וע״ע בהל׳ הכשר כלים ה״ד‪.‬‬
‫‪2 1‬‬
‫‪ | 7‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫התלמיד‬
‫שדר באילן רבו‬
‫משנה לשנה‬
‫צילום אומנתי‪ :‬דוד דנברג‬
‫בחמשה עשר בשבט לשנת תק”ם‪ ,‬נשבה רוח חדשה בעשבין ודשאין‪ ,‬אלו‬
‫נשמות ישראל דאתרביאו בגן דלעילא‪ ,‬וירדה נשמה חדשה לעולם‪ ,‬נשמת‬
‫התלמיד הגדול‪ ,‬שכל ענינו להחיות נשמות ישראל ולזרזם לקנות בלבם‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪8‬‬
‫הה ְמ ָּתנָ ה‪ ,‬לילך קמעא קמעא‪ ,‬מתון מתון‪ ,‬עד שיזכו להיכלל באור היובל‬
‫מידת ַ‬
‫המאיר על פני השדה‪ ,‬המאחד כל ההפכים ‪ -‬את כל העליות והירידות ‪ -‬לדרך‬
‫אחת וכוללת‪ ,‬שהולכת ומתגלית מדור לדור עד התיקון השלם במהרה‬
‫‪ | 9‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫הר”ר חיים אנשין הי”ו‬
‫עשבים הגדלים על הגגות‬
‫הנה ימים באים‪ ,‬ימי חידוש בריאת‬
‫האילנות‪ ,‬אשר לאחר שנתייבשו הזרעים‬
‫בעפר‪ ,‬והגיעו לכדי כליון‪ ,‬דווקא אז‬
‫מתחדשים להיהפך לאילנא רברבא‪,‬‬
‫להצמיח מעדנות נוטפות דבש‪ .‬האדם‬
‫ומאורעותיו משולים לאילן‪ ,‬וכל מעברי‬
‫האילן‪ ,‬מרגע זריעתו עד צמיחת הפירות‪,‬‬
‫נמצאים בו בהאדם‪“ ,‬כי האדם עץ‬
‫השדה”‪ ,‬על כן נלך לחפש בגנזי המלך‪,‬‬
‫את אשר ילמד האדם באחרית הימים‪,‬‬
‫להחיות נפשו כהכנה לעת גאולתנו‬
‫ופדות נפשנו‪ ,‬אשר בהם נתהפך מריקבון‬
‫שאין לו דורשים‪ ,‬לשלמות פרי מבושל‬
‫שמתהללים ומתפארים בו‪.‬‬
‫הצדיקים המופלגים בבחי’ משה משיח‪,‬‬
‫שאמנם גם הם מוסיפין תמיד מאוד‬
‫בעבודתם ביראה עילאה דעילאה‪ ,‬אולם‬
‫עמלו להשיג סוד ה’ בפנימיות דפנימיות‪,‬‬
‫על ידי כתישת כל אבריהם והרגשם‬
‫בביטול גמור לרצונו ית’‪ ,‬עד שנגלה‬
‫לפניהם תעלומות הכמוס באוצרות‪,‬‬
‫וזכו לקבל במתנה גמורה מלעילא לידע‬
‫תהלוכות הבורא בתעלומותיו‪ ,‬ושם הגלה‬
‫נגלה‪ ,‬אשר עיקר בריאת העולם הוא כדי‬
‫לגלות רחמנותו על כל ברואי עולם‪ ,‬איש‬
‫לא נעדר‪ .‬וככל שעולים מעלה יותר‪,‬‬
‫כך מתגלה להם גילויים נוראים במידת‬
‫הרחמנות השופעת מלמעלה ללא גבול‪.‬‬
‫עתה בצוק העיתים‪ ,‬עלו וצמחו פירות‬
‫באושים שעלה בהם התולע‪ ,‬עד שנדמה‬
‫שנשכחו מלבם של הצדיקים מבעלי‬
‫השדה העליונה ‪ -‬אשר עובדים תמיד‬
‫את ד’ במידת הדין‪ ,‬וכל יום מוסיפין עוד‬
‫ועוד בעבודתם הנוראה ללמד יראתם‬
‫לתלמידיהם הנטועים בהר ה’‪ .‬כי מרוב‬
‫ריחוקם של העשבים התועים מיראת‬
‫הצדיקים הנשגבה‪ ,‬ובאין להם הכלים‬
‫לרכוש זאת היראה‪ ,‬גבה טורא ביניהם‪,‬‬
‫עד שהתרחקו אלו מאלו ונתייאשו‬
‫להצמיח מהקוץ והדרדר פרי נאה לגאון‬
‫ולתפארת‪.‬‬
‫וכל הכתרים היקרים לא קיבלו לעצמם‪,‬‬
‫אלא לתתם על ראשי כל העם‪ ,‬ולהכתירם‬
‫בכתר הרחמנות‪ .‬כי לעצמם אין הצדיקים‬
‫צריכים לרחמנות‪ ,‬כי עומדים בהיכל ה’‬
‫בדין נורא‪“ :‬כי הצדיקים שהם הפועלים‬
‫הבלתי עצלים בעבודתם נאמן לשלם שכרם‬
‫על פי משפט שאין שייך לכנות ולקרוא זאת‬
‫בשם רחמנות שמרחם ונותן להם” (ביאור‬
‫הליקוטים סד‪ ,‬לב)‪ ,‬אלא עיקר עבודתם‬
‫לגלות זאת הרחמנות על פירות הנושרים‬
‫מן האילן‪“ ,‬שמחמת זה באמת תסובב על‬
‫הבריאה רק לגלות רחמיו ורחמנותו על‬
‫התועים והנבוכים” (ביאה”ל‪ ,‬שם)‪ .‬נמצא‬
‫כל אשר קבלו‪ ,‬הוא אך לטובת בני העקב‬
‫הננשכים על ידי הנחש בתוקף מרירות‬
‫עולם התוהו‪ ,‬להמשיך רחמים לכל‬
‫הפירות ועשבים שנדמו לכל רואיהם‬
‫כגידולי פרא הנשכחים ונאבדים‪ ,‬לתמכם‬
‫ולסעדם‪ ,‬בהגלות להם את אשר רואים‬
‫ממקומם העצום‪ ,‬שטוב ה’ לכל ורחמיו‬
‫על כל מעשיו‪.‬‬
‫וטענתם בפיהם‪ ,‬מה לעשבים ‪ -‬שמאסו‬
‫בהם הבונים ‪ -‬בחצרות ה’‪ ,‬הרי אלו‬
‫דשאים שצמחו מעצמם בלי שיתן אדם‬
‫דעתו כלל להצמיחם בעולם‪ ,‬ושמא דינם‬
‫לאבדון ח”ו‪ ,‬שמא כדי שלא יקלקלו‪,‬‬
‫או שמא כדי לא לחלל היכל ה’ בנמוכי‬
‫רוח‪ ,‬כי אלו הם “הרשעים שהם מגולגלים‬
‫בעשבים הגדלים על הגגות‪ ,‬ואין להם‬
‫עליה‪ ,‬כי אין קוצרין אותן העשבים‪ ...‬ואין‬
‫אומרים עליהם ברכת ה’ בשעה שעוברין‬
‫עליהם‪ ,‬ועל כן אין להם עליה” (ליקו”מ‬
‫רכ”ז)‪.‬‬
‫אך מאידך‪ ,‬עלו ושגבו מעלה מעלה‬
‫מ’חלוקת ש’מאי ה’לל‬
‫נמצא שיש לכאורה פלוגתא ומריבה‬
‫בין הצדיקים‪ .‬יש מהצדיקים החפצים‬
‫לשמור על טהרת ההיכל‪ ,‬ונדמה לכאורה‬
‫שממקומם חושבים את הפחותים‬
‫כבאים לבזות את המלך‪ ,‬ועל כן סבורים‬
‫הרחוקים שאין להם מקום אצל צדיקים‬
‫אלו‪ ,‬על אף שבאמיתות הדברים גם‬
‫צדיקים אלו רואים בהם זכות‪ ,‬אך דרכם‬
‫ישׁה דרך גם להרחוקים‪,‬‬
‫הפ ִר ָ‬
‫היראה טרם ְ‬
‫ֵ‬
‫שיוכלו לראות ביראת הצדיקים ופחדם‬
‫מכל צלו של חטא‪ ,‬גם מקור של אהבה‬
‫במקום התרחקותם‪ ,‬כי קשתה‪.‬‬
‫אך לעומתם זועקים בעוז המוסרים‬
‫עצמם לגמרי לגמור בשלמות גידול‬
‫השדה; אילן אילן‪ ,‬במה אברכך‪ ,‬ממקומנו‬
‫אנו יודעים שגם אם “אין אומרים עליך‬
‫ברכת ה’ בשעה שעוברין עליך”‪ ,‬עדיין‬
‫פירותיך מתוקים‪ ,‬וכל תנועה ותנועה‬
‫חשובה בעיני המלך מלכו של עולם מאד‬
‫מאד‪.‬‬
‫מחלוקת זו בין הצדיקים הגדולים‪ ,‬נטועה‬
‫בשרשי אילנא קדישא‪ ,‬ששם גדילין‬
‫פירות נשמות ישראל בשדה העליונה‪,‬‬
‫והם מתחדשים בראש השנה לאילנות‪.‬‬
‫וכאן באו בית שמאי ובית הלל‪ ,‬וחלקו‬
‫ביניהם אימתי ואיך יחוגו נשמות ישראל‪,‬‬
‫שהם כלל העשבים שבכרם ישראל‪ ,‬היאך‬
‫יתגלה ויתגדל יופי פאר פירות נשמתם‪.‬‬
‫"באחד בשבט‪ ,‬ראש השנה לאילן‪ ,‬כדברי‬
‫בית שמאי" (ר”ה א)‪ ,‬זהו דרך השגתם‬
‫של כלל הצדיקים הגדולים במעלה‬
‫מאד‪ ,‬אשר מוסיפים יראה קדושה בכל‬
‫יום‪ ,‬שאומרים לאילן גדל מראש חודש‪,‬‬
‫מיום שכולו עליה‪ ,‬לעלות משם בכל יום‬
‫במעלות היראה‪ ,‬עד שבכל יום תוסיפו‬
‫להאיר בתוספת על תוספת ללא כל‬
‫גירעון ח”ו‪ ,‬בתבערה שכולה קודש‪.‬‬
‫אך “בית הלל אומרים‪ ,‬בחמשה עשר‬
‫בו"‪ .‬אלו הצדיקים לבית הלל שנבראו‬
‫לרפאות אלו המוכים וחבולים‪ ,‬להמציא‬
‫להם מזור ותרופה‪ ,‬בהודיע לאדם גודל‬
‫יקרתו‪ ,‬שיכול להתחדש אף באמצעו של‬
‫חודש‪.‬‬
‫יש מהצדיקים החפצים לשמור על טהרת ההיכל‪ ,‬ונדמה לכאורה שממקומם‬
‫חושבים את הפחותים כבאים לבזות את המלך‪ ,‬ועל כן סבורים הרחוקים‬
‫שאין להם מקום אצל צדיקים אלו‪ ,‬על אף שבאמיתות הדברים גם צדיקים‬
‫ישה דרך גם להרחוקים‪,‬‬
‫הפ ִר ָׁ‬
‫היראה טרם ְ‬
‫אלו רואים בהם זכות‪ ,‬אך דרכם ֵ‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪10‬שיוכלו לראות ביראת הצדיקים ופחדם גם מקור של קרבה‪.‬‬
‫כי אף אמנם אז שכינת ישראל במילואה‪,‬‬
‫סיהרא בשלימותא‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מיד לאחר‬
‫יום זה הולכת הלבנה ומתמעטת בהחשכת‬
‫אורה ותפארתה‪ ,‬ואז באים מופלגי‬
‫הדורות לגלות כלי קירוב חדשים‪ ,‬לנחם‬
‫ולעודד את כל הדשאים והעשבים בגן‪,‬‬
‫לאמר‪ ,‬הגם שכבר ממחרת יום זה תרדו‬
‫להתמעט בעובי ההסתר‪ ,‬מכל מקום חזקו‬
‫ויאמץ לבבכם‪ ,‬כאילן זה‪ ,‬שהגם שנראה‬
‫לעיניים ריקבונו וחסר תכליתו‪ ,‬ואדרבא‪,‬‬
‫נראה שרק הולך ומתקלקל תכלית האדם‬
‫הזורעו‪ ,‬שראה בזרעים ובהשקעת האילן‬
‫במי הגשמים הרבים כתקווה לצמיחה‪ ,‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬דווקא ביום בו כביכול כל המלכות‬
‫מסמנת תחילת מיעוטה‪ ,‬דייקא אז הוא‬
‫יום חגה הגדול‪ ,‬לאמר‪ ,‬הרחמים הגדולים‬
‫מתגלים דווקא בתוך מיעוט והצמצום‪.‬‬
‫ועל כן סוברים הצדיקים לבית הלל‪ ,‬אשר‬
‫דווקא ביום שמבשר את בוא שקיעת‬
‫השמש שבסופו‪ ,‬והתחלה מיעוט הירח‬
‫עד לכדי נקודה קטנה בלבד‪ ,‬דווקא אז‬
‫זוכים לפתוח שערי שמים חדשים לגמרי‪,‬‬
‫לפרוח ולגדל פירות מתוקים שלא עלו‬
‫כלל על דעת הבונים‪ .‬כי דייקא אז לוחשין‬
‫הצדיקים ברמזי ים חכמתם‪ ,‬שהעיקר הוא‬
‫היום שלאחר החמשה עשר‪ ,‬כי אז מתחיל‬
‫האילן לגדול באמת‪ ,‬לעשות פרי משובח‪.‬‬
‫ותדע‪ ,‬שמזו המחלוקת הקדושה נשתלשלה‬
‫כל המחלוקת שבעולם בכלליות ובפרטיות‬
‫של פירות נשמות ישראל‪ .‬כי כאשר‬
‫האדם אינו מעלה את מחלוקת הלל‬
‫ושמאי למקומם הגבוה‪ ,‬למקום שבהם‬
‫הם מאוחדים לגמרי ברצון הבורא‪ ,‬באופן‬
‫ש’אלו ואלו דברי אלוקים חיים’ ו’זה וזה‬
‫כוונתו לשמים’‪ ,‬אלא רואה במחלקותם‬
‫פירוד ח”ו‪ ,‬על ידי ראיה של חוקות הטבע‬
‫מה שנראה לעיניים בשכל האנושי‪ ,‬שזה‬
‫אומר טהור וזה אומר טמא‪ ,‬והאיך יתאחדו‬
‫בדעתם‪ ,‬על כן מזה הולך ומשתלשל‬
‫פירודים קשים ומרים‪ ,‬בדמות מחלוקת בין‬
‫אדם לחברו‪ ,‬בין איש לאשתו ובין אב לבן‪,‬‬
‫כי עם פירודם בשורשם העליון בשדה‬
‫העליונה‪ ,‬בא פירוד הלבבות כאן בעולם‪,‬‬
‫בשדה התחתונה‪.‬‬
‫וכפירות האילן כך האדם‪ ,‬שבכל יום ויום‬
‫משתנה אצלו טעם פריו ותקוות אמונתו‪.‬‬
‫פעמים שהוא מתוק לחיך‪ ,‬וטועמים בכל‬
‫החושים טעם נועם זיו ד’‪ ,‬ואלו הם הימים‬
‫שזוכים להתעלות לסוד המחלוקת לשם‬
‫שמים‪ ,‬עד שמאחדים ביניהם באחדות‬
‫הבורא‪ ,‬כי אז מתנסך האדם ביין חוורין‬
‫עתיק‪ ,‬בהתגלות אליו עוצם האחדות‬
‫במקום שנראה כתוקף הפירוד‪ ,‬כי‬
‫התאחדות ההפכים הוא דעת נפלא שכולו‬
‫עולם הבא‪ .‬וכאשר האדם זוכה להתעלות‬
‫באמונותו‪ ,‬להשכיל אשר כל המחלוקת‬
‫בהיכל ה’ הוא לשם שמים בלי שום פירוד‬
‫בכוונת המכוון‪ ,‬אזי זוכה וגם בהילוכו‬
‫בעולם הגשמי הוא טוב ונוח לכל הבריות‬
‫בלי שום פירוד כלל‪.‬‬
‫אך לעומת זה יש ימים אחרים‪ ,‬שמרגישין‬
‫בפרי טעם מרור וחשוך מאוד‪ ,‬עד ששוכחין‬
‫לגמרי שיתכנו בפרי גם טעם מתוק לחיך‪.‬‬
‫ובפרט באלו אחרית הימים‪ ,‬שכל הסטרין‬
‫אחרנין שולחים בנו את כל חיציהם‬
‫המורעלים שבאמתחתם‪ ,‬ומנסים את‬
‫נשמות ישראל‪ ,‬עד שאין הם מאמינים כלל‬
‫שהנה ימים באים‪ ,‬אשר בהם נהפך הפרי‬
‫ממר למתוק מאד‪ ,‬ומאיר לעיניים לנצח‪,‬‬
‫בסוד מחלוקת הלל ושמאי‪ ,‬ששבשרשה‬
‫כולה אחד ללא שום פירוד‪.‬‬
‫לחדשיו יבכר פריו‬
‫לא יתום‬
‫והרב העליון בעל השדה אשר חגר מתניו‬
‫עד שלא נמסרה שדה הצופים אשר ברכו‬
‫ה’ – לטייב ולהשביח את האלן גם בפריחתו‬
‫וגם בכמשתו‪ ,‬ותהי עליו המשרה להשביע‬
‫מיבולו לכל‪ ,‬ומימיו אשר מן המקדש יצאו‬
‫לחדשיו יבכר ולא יתום פריו‪.‬‬
‫כי משה הרועה עלה ונתעלה למ’חלוקת‬
‫ש’מאי ה’לל (ר”ת מ’ש’ה’)‪ ,‬שורש האילן‪,‬‬
‫והעמוד על דעתו ואשר לא ימוש מאהלו‪,‬‬
‫כמו “הענפים באילן ממש שהוא מרגיש‬
‫בעצמו כל העליות וירידות שיש להצדיק”‬
‫(תו’ סו’)‪ ,‬עד שמרגיש תמיד‪ ,‬בין בחורף‬
‫שבמהלכו נופלין כל העלין‪ ,‬ובין בקיץ‬
‫שאז גודל האילן הקדוש‪ ,‬תמיד מרגיש‬
‫היכן עומד רבו‪ ,‬עד שזכה להיכלל ולאחוז‬
‫עצמו בשלמות האילן‪ .‬ומשם פי שנים‬
‫ברוחו נתון יתן לנו פריו‪ ,‬לידע ולהודיע‬
‫כי דייקא בעת תחילת גידול הפירות נדע‬
‫ונאמין בשורש מחלוקת שמאי והלל‪ ,‬שלא‬
‫די שאין שם פירוד‪ ,‬אלא יש במחלקותם‬
‫התכללות נפלאה‪ ,‬רוח דלעילא עם הרוח‬
‫דלתתא‪ ,‬גם ברצוא וגם בשוב‪.‬‬
‫כי עיקר ‘פי שניים’ מתגלה בתוך התלמיד‪,‬‬
‫כי הצדיק מרוב שעלה בשורש מחלוקת‬
‫שמאי והלל‪ ,‬לא ייתכן לכנותו כלל במספר‬
‫מפורד ‘שניים’‪ ,‬כי נכלל באחדות‪ ,‬ושם‪,‬‬
‫ב’ הרוחות בתכלית השלמות עד שאין‬
‫ביניהם שום הבדל ופירוד‪ .‬רק התלמיד‬
‫שנמצא בחיתוך ובמעשה הנסירה‪ ,‬כי‬
‫מצד אחד יש בו הרוח דלתתא‪ ,‬מחמת‬
‫שבא מלמטה‪ ,‬אבל מאידך‪ ,‬כיון שאינו‬
‫עוזב את האילן יהיה מה שיהיה‪ ,‬זוכה‬
‫לינוק בפלאות מהרוח דלעילא של רבו‪,‬‬
‫עד שזוכה לכללליות ב’ הרוחות בכפלי‬
‫כפליים לתושיה (ביאה”ל תו’ סו חדר א’ ב’‬
‫ג’)‪.‬‬
‫לעשבים חזקים הוא מאיר ומעורר לילך‬
‫תמיד במעלות היראה כבית שמאי‪,‬‬
‫בבחינת ‘איה’‪ ,‬בגלותם להם שהלכה כבית‬
‫שמאי לעתיד לבוא‪ .‬ולעומתם‪ ,‬להנפשות‬
‫החלושות הוא מרעיף טללי תחיה תמידים‪,‬‬
‫כבית הלל‪ ,‬לאמר להם‪ ,‬שובו לבצרון‬
‫אסירי התקוה‪ ,‬כי תמיד אם תבקשו תוכלו‬
‫להתקרב אליו ית’‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ .‬עד‬
‫שזוכה לבלול היטב עיסת שמאי והלל‪,‬‬
‫ולאחד ביניהם באומנות נפלאה‪.‬‬
‫וממקום גבוה מאד‪ ,‬מכניס בנו התלמיד‬
‫הגדול דרכים פלאיות‪ ,‬שבהם הוא מוכיח‬
‫לנו שכמו שבכל מה שהעין רואה והלב‬
‫חומד‪ ,‬אפשר לתפוס המחשבה ולהניעה‬
‫להיכן שיחפוץ כאילו אוחז אפסר בידו‪,‬‬
‫ואפשר במחשבה להכחיש כל המדמה של‬
‫הטבע‪ ,‬למרות שרוב בני העולם הסובבים‬
‫אותנו שוהים בטעות הטבע וחיים לפיו‪,‬‬
‫ולהתעלות לעולמות אחרים שמלמדים‬
‫תורת אריך אנפין גבוהה יותר‪ ,‬עד חוזרים‬
‫וממשיכים משם דעת עליון הממלא כל‬
‫אך לעומתם זועקים בעוז המוסרים עצמם לגמרי לגמור בשלמות גידול‬
‫השדה; אילן אילן‪ ,‬במה אברכך‪ ,‬ממקומנו אנו יודעים שגם אם “אין אומרים‬
‫עליך ברכת ה’ בשעה שעוברין עליך”‪ ,‬עדיין פירותיך מתוקים‪ ,‬וכל תנועה‬
‫ותנועה חשובה בעיני המלך מלכו של עולם מאד מאד‪.‬‬
‫‪ | 11‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫ההווייה באלקות‪ ,‬עד שיכול כל אדם‬
‫למצוא רמזים דווקא בתוך הטבע הנגלית‬
‫לעין‪.‬‬
‫ומש’ח’ר’י‬
‫המה ימצאנוני‬
‫וביום ‘ט”ו בשבט’ שמתגלה הבת ש’ח’ור’‬
‫שבעין‪ ,‬ואז כל עניינו לעורר מלתתא‬
‫השחר‪ ,‬שכל ענינו הוא שיהא הוא‬
‫מעורר מלתתא הש’ח’ר’‪ ,‬כי כל חפצו‬
‫הוא “אלי אתה אש’ח’ר’ך” ‪“ -‬ומש’ח’ר’י‬
‫המה ימצאנוני” ‪ -‬לשון שניים‪ ,‬כי כאשר‬
‫כוללים את הרוח החיה דלעילא מכוח‬
‫רבו יחד עם צמצום שחרות הרוח דלתתא‬
‫בתוך מלכות העשיות הפשוטות מכוח‬
‫עצמו‪ ,‬אזי מוצאים הדרך להלך בשני‬
‫יסודות ההליכה ההכרחיים‪ ,‬בעליה – רוח‬
‫דלעילא‪ ,‬ובירידה – רוח דלתתא‪ ,‬ברצוא‬
‫ושוב‪ ,‬למעלה בית שמאי‪ ,‬למטה בית‬
‫הלל‪ ,‬ואחדותם אח”כ לעץ אחד‪.‬‬
‫ומתוך התכללות הרוחות מתגלה‬
‫תעלומות וסוד הפרי “שיש בזה דברים‬
‫נפלאים סודות נסתרים ונוראים מאוד רזין‬
‫עלאין” (תו’ פח’ ח”ב)‪ ,‬שלא לאכול פרי‬
‫קודם שנתבשל כל צרכו (ליקו”מ תנינא‪,‬‬
‫פח) לא לדחוק את השעה‪ ,‬לרצות לאכול‬
‫את הפרי ולהרגיש בו מיד מתיקותו ועדן‬
‫גנו‪ ,‬אלא צריך להמתין הרבה עד שיתבשל‬
‫כל צרכו‪ .‬ובכך תלוים כל התיקונים‪ ,‬לא‬
‫לדחוק את השעה‪.‬‬
‫כי אדם הראשון ודוד המלך בדקות‬
‫למעלה למעלה אשר אין שם תפיסה כלל‬
‫ואכלו פגה‪ ,‬היינו מאכל שלא נתבשל כל‬
‫צרכו [פגה‪ -‬פרש”י שבת קכג’‪ :‬תאנה‬
‫שלא נתבשלה כל צרכה‪ .‬ובענין דוד‬
‫המלך שאכל פגה ‪ -‬עיין סנהדרין קז‪].‬‬
‫ועל כן‪ ,‬אעפ”י שמצדם בוודאי זכו לתקן‬
‫עצמם בשלימות ונתבשלו כל צורך‬
‫תיקונם‪ ,‬אבל דורם טרם זכה לקנות‬
‫מהם הדרכים להתבשל גם הם כל צרכם‬
‫בהמתנה ואריכות אפם‪ ,‬ועל כן כאשר‬
‫הגיע עת גאולתם היה בחיפזון‪ ,‬בבבחינת‬
‫“ולא יכלו להתמהמה”‪.‬‬
‫לכן בגאולה ראשונה בחפזו”ן תלכ”ו‪,‬‬
‫כי אע”פ שיוסף אסף את כל התבואה‬
‫במצרים‪ ,‬והגיע קרוב לשלמות המאכל‬
‫ותיקון הפירות וגם הטמנתם באוצרות‬
‫לאכילה במועד מאוחר ‪ -‬היפך אכילה‬
‫פזיזה לאותה שעה ‪ -‬מכל מקום עדיין לא‬
‫זכו אז לשלמות בשילת המאכל‪ ,‬בבחי’‬
‫“ויפ’ג’ ליבו כי לא האמין להם”‪ ,‬היפך‬
‫תכלית אריך אנפין‪ ,‬ששם מוצא הלב‬
‫מרגוע שלם בלא הפוגה של כאב לב‪,‬‬
‫נמצא שעדיין בבחי’ דקה אכלו פגה‪.‬‬
‫לכן טרם זכו ישראל עד הנה להתיקון‬
‫בשלימות‪ ,‬כיון שעדיין לא נתגלה שורש‬
‫כל הדרכים והשבילים באחדותם הפשוט‬
‫למעלה‪ ,‬שורש מ’חלוקת ש’מאי וה’לל‪,‬‬
‫שמשם שורש כל העליות והירידות‬
‫בנשמות ישראל‪ .‬ומכיון שהדרכים טרם‬
‫נכבשו ולא נתבשלו כל צורך אחדותם‪,‬‬
‫לכן נשארו הדרכים מפורדים לגמרי‪,‬‬
‫כאשר דרך העליה בצוף מתיקות עבודתו‬
‫ית’ נראית כמכחישה כליל את דרך‬
‫הירידה וההליכה על חורבות וחרבות‪ ,‬וכן‬
‫להיפוך‪ ,‬שנראה הפירוד בעין‪ ,‬כשכל דרך‬
‫ופלוגתא מפסדת ומכחשת לחברתה‪ ,‬זה‬
‫כשר וזה פסול‪.‬‬
‫לכן בעת רוח הסערה שבאחרית ימינו‬
‫אנו‪ ,‬הרי מתוקף השתלשלות וצמצומי‬
‫מחלוקת הדרכים‪ ,‬נתפרדה החבילה‬
‫ונתהווה ריחוק ופירוד בין עשרת‬
‫הספירות המקודשות‪ ,‬להיות לכאורה כל‬
‫הדרכים הקדושות מנוגדות ומפורדות‬
‫כביכול זו מזו‪ ,‬כי מרוב ההעלמה נראה‬
‫לכאורה תהום המפריד בין פחד ואימת‬
‫הבורא שבמידת היראה לבין האהבה‬
‫והאבהות שבמידת החסד‪ ,‬וכן נראה‬
‫לכאורה הפרש גדול בין שאר המידות‪.‬‬
‫וכה נתפזרו‪ ,‬עד שלא נמצא עוד המאמין‬
‫שייתכן לאחד מנוגדים כאלו תחת קורת‬
‫גג אחד באחדות הגמור בהיכל המלך‪ ,‬עד‬
‫שנתבלבלו כל הדרכים לכל השרים‪.‬‬
‫כי מרחמם ינהגם ועל‬
‫מבועי מים ינהלם‬
‫ושמתי כל ערי לדרך‬
‫ומסילותי ירומון‬
‫אך קרוב יום הגואל‪ ,‬שבו יקבץ בעל‬
‫התפילה את כל המידות להיותם מאוחדים‬
‫שוב באחדות גמור בלי שום פירוד‪ ,‬עת‬
‫יתגלה שער החמישים הכלול מעליה‬
‫וירידה כאחת‪ ,‬והוא שורש לכל הדרכים‬
‫שבעולם‪ ,‬אז יתגלה דרך בעל התפילה‪,‬‬
‫שמכל הדרכים נשארה דרכו איתנה ללא‬
‫שום בלבול‪ .‬שער הנו”ן בעצמו היורד‬
‫עמקים עד למלכות תתאה‪ ,‬ושם מאיר‬
‫אור תמידי למצוא את ד’‪ ,‬עד ששום רוח‬
‫אינה יכולה לעקור את האילן‪ ,‬כי להיכן‬
‫שיפילו אותו‪ ,‬לאיזה דרך ושביל שיהיה‪,‬‬
‫ימצא משם את ה’‪.‬‬
‫והכל ע״י רכות הקנים העליונים‪ .‬כי‬
‫לעומת שאר הדרכים היונקות מטה‬
‫משער החמישים‪ ,‬שבהם יש חשש ופחד‬
‫מלדחוק ולמהר‪ ,‬מאחר שרוצה לגמור‬
‫דייקא עם הדרך המאירה לו בתוך‬
‫הספירות והמידות‪ ,‬ואצה לו הדרך מאד‬
‫פן יפסיד מה שצריך להספיק להתעלות‬
‫לשלמות המידה והמעלה‪ ,‬הרי המקורב‬
‫למקבלי השדה לשנים המרובות‬
‫ולתלמידיהם האוחזים בשורשיו דשולחו‬
‫עלי עליון היובל לרצות את ד’ בלי שום‬
‫תגמול שכר‪ ,‬אזי נכלל ממילא בעולם כזה‬
‫שהוא ההיפוך הגמור מחפזון הדרכים‪,‬‬
‫מאחר והאור הנובע בו בתמידות זועק‬
‫ללא הפסק‪ ,‬שאינו רוצה דייקא “לסיים‬
‫ולגמור” עם דרך מסויימת המאירה לו‬
‫דייקא‪ ,‬אלא רוצה את ד’ בלי שום גמול‪,‬‬
‫באיזה דרך ושביל שיהיה‪ ,‬תמיד ירצה‬
‫ויעבוד את ד’‪.‬‬
‫וכל מה שמתקרב יותר גאולת שדה‬
‫מגרש עריהם מתגלה יותר ויותר‬
‫ש”אסור לתלוש פרי קודם בישולה וכן‬
‫אסור לאכלה”‪ ,‬כי אע”פ שמצד אחד‬
‫צריך למהר עצמם מאוד ולזרז עצמו‪ ,‬כי‬
‫לעשבים חזקים הוא מאיר ומעורר לילך תמיד במעלות היראה כבית שמאי‪,‬‬
‫בבחינת ‘איה’‪ ,‬בגלותם להם שהלכה כבית שמאי לעתיד לבוא‪ .‬ולעומתם‪,‬‬
‫את הנפשות החלושות הוא מחבק בטללי אהבה תמידים‪ ,‬כבית הלל‪ ,‬לאמר‬
‫להם‪ ,‬עתה הלכה כבית הלל‪ ,‬ועל כן צאו לחופשי אסירי התקוה כי תמיד אם‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪ 12‬תבקשו תוכלו להתקרב אליו ית’‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪.‬‬
‫“צריכין זריזות גדול בעבודתו יתברך‪ ,‬ולרוץ‬
‫מאד מאד‪ ,‬כדי שיזכה על ידי זריזות עבודתו‬
‫לתקן ולהשלים גם חסרון העבודה של הימים‬
‫שעברו‪ .‬כי עכשיו צריך לרוץ במהירות גדול‬
‫זה הדרך שהיה יכול לילך בזמן שהיה רחוק‬
‫מהשם יתברך” (ליקוטי מוהר”ן מט)‪ ,‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬צריכה להיות זו הזריזות באריכות‬
‫אפיים דייקא‪ ,‬באופן של קמעא קמעא‪ .‬כי‬
‫מי השילוח הולכים לא”ט‪ ,‬מחמת כי אז‬
‫מתחברים לנביעת הארת היובל עד אין‬
‫סוף‪ ,‬שעצם אורו הוא מתון מתון‪ ,‬ארבע‬
‫מאה עלמא דכיסופא‪ .‬כי שם כלול כאחד‬
‫שמאי ‪ -‬שהוא המהירות והזריזות להכין‬
‫לשבת כבר מיום ראשון בשבת‪ ,‬יחד עם‬
‫הלל ‪ -‬שהוא קיווי אחר קיווי בהמתנה‬
‫גמורה למצוא את הטוב גם בערבי שבתות‬
‫ממש‪.‬‬
‫ותדע‪ ,‬שסוד הזריזות וההמתנה שמאירים‬
‫כחדא‪ ,‬נעוץ בשורש נשמת משיח‪ ,‬ששם‬
‫התאחדו ב’ קצוות אלו‪ .‬מצד אחד “ויאיצ”ו‬
‫בו המלאכים”‪ ,‬אך מאידך “ויתמהמה”‪ .‬כי‬
‫משיח יגלה זה האחדות המופלא בעולם‪,‬‬
‫לידע כל אדם לזרז עצמו מאד בעשיה‬
‫קדושה בלתי פוסקת‪ ,‬בתורה ותפילה‬
‫ומעש”ט‪ ,‬אך באותה מידה ויותר על כך‪,‬‬
‫יתאזר ללכת קמעא קמעא‪ .‬כי בסודו‬
‫וההמתנה כאחת‪.‬‬
‫בלולה המהירות ַ‬
‫וכן תמצא ביעקב אבינו במלחמתו עם‬
‫מחנה עשיו‪ ,‬שהסטרין אוחרנין רצו לגמור‬
‫מהר התיקון‪ ,‬וע”כ אמרו “נלכה ונסעה‬
‫נגדך”‪ .‬אבל יעקב אבינו‪ ,‬רוח אפנו בחיר‬
‫הבחירים‪ ,‬הוא ידע שהדרך לכבוש את הר‬
‫שעיר הוא רק ע”י “אתנהלה לאטי לרגל‬
‫המלאכה”‪ ,‬כי רק אז יש מקום לפעמי‬
‫הגאולה “עד אשר אבא אל אדני שעירה”‬
‫– “ואימתי ילך‪ ,‬בימי המשיח” (רש”י‪ ,‬שם)‪,‬‬
‫כי אז בא יבוא אורו הבהיר של “כי לא‬
‫בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו” (ישעיה‬
‫נב’ ‪-‬יא)‪.‬‬
‫וכדאייתינהו להכי‪ ,‬תראה פלאות בכך‬
‫שמגלה הרבי הגדול “אבל כשמברך בכוונה‬
‫יוכל לינצל”‪ .‬כי כשמברך על הפרי בעודו‬
‫יודע שהפרי אינו מבושל‪ ,‬הוא כמכריז‪,‬‬
‫רוצה אני את ה’ בכל אופן‪ .‬כי גם שעדו‬
‫עליו כל מיני מצרים‪ ,‬ונכשל וקטף הפרי‬
‫קודם בישולה‪ ,‬שמראה לכאורה על דחיקת‬
‫השעה ופחזותו לטעום מהאור העליון בלא‬
‫עתו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬אינו זורק מעצמו הכל‬
‫לאמר‪ ,‬אם נפלתי אפול עוד‪ ,‬אלא עוצר‬
‫עצמו בתנועה קלה‪ ,‬ומתעורר באתערותא‬
‫דלתתא להכריז מציאותו ית’ בעולם על‬
‫ידי הברכה בכוונה‪.‬‬
‫אינו עוד כעבד שחפץ רק בשכרו המזומן‬
‫לו‪ ,‬ודוחק את השעה כי רוצה למשש‬
‫ולהביט בכספו‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬כאשר האדם‬
‫מתבודד עם קונו על פני השדה‪ ,‬אזי אור‬
‫היובל המאיר שם‪ ,‬משחרר את האדם‬
‫חפשי מכל שעבוד של עבדות‪ ,‬עד שרוצה‬
‫את ד’ בלי שום תגמול‪ ,‬כמו בן‪.‬‬
‫נמצא אם הוא מגלה רצונות שהוא חפץ‬
‫באמת לקום מעפרו ולהחיות בחיות‬
‫אלוקית את תכלית הירידה‪ ,‬הרי זהו‬
‫בעצמו התיקון הגבוה ביותר‪ .‬כי זוכה‬
‫לילך לאט לאט בשבילי שער החמישים‪,‬‬
‫הממ ְּתנִ ים את האדם‪ ,‬עד שבעקשנותו‬
‫ַ‬
‫להתנער מעפרו בפעולת ברכתו‪ ,‬במקום‬
‫ובזמן סכנת החיפזון דייקא ‪ -‬נמשכים‬
‫עליו הרחמים העליונים שאין בהם שום‬
‫תערובת דין כלל‪ ,‬ועל כן יוכל לינצל‬
‫מהסכנות שבפרי שאינו מבושל‪ ,‬על ידי‬
‫שמתעלה לשורש המחלוקת‪ ,‬ואינו נשאר‬
‫במראית העין שבטבע המריבה החומרית‪,‬‬
‫ושם למעלה הכל באחדות גמור‪.‬‬
‫לכן טוב לשוח בשדה דייקא‪ ,‬באשר שם‬
‫מתנגן שירת העשבים‪ ,‬שמנגנים תמיד לה’‬
‫בלי שום כוונת גמול‪“ .‬אם היית זוכה לשמוע‬
‫את קול השירות והתשבחות של העשבים‬
‫איך כל עשב ועשב אומר שיר לד’ יתברך בלי‬
‫שום פניה ובלי שום מחשבות זרות‪ ,‬ואינם‬
‫מצפים לשום תשלום וגמול כמה יפה ונאה‬
‫כששומעין השירה שלהם‪ ,‬וטוב מאד ביניהם‬
‫לעבוד את ד’ ביראה”‪.‬‬
‫אינם מצפים לשום‬
‫תשלום וגמול‬
‫בחמשה עשר בשבט מתחלת צמיחת‬
‫הזרעים באדמה‪ ,‬עד לחודש ניסן‪ ,‬שאז‬
‫ילבלבו בשלימות ניגונם‪.‬‬
‫כי הנה ידוע להבא בסוד יראי ה’‪ ,‬שגמר‬
‫התיקון של השנה הוא בחנוכה‪ ,‬שאז נשלם‬
‫התיקון שהחל ביום הכיפורים (עי’ ליקו”מ‬
‫תנינא‪ ,‬ז)‪ ,‬ומחמשה עשר בשבט מתחיל‬
‫תיקון חדש של השנה‪ .‬לכן מתחלת צמיחת‬
‫הפירות ועשבים ביום זה‪ ,‬ושלימותו יהיה‬
‫בניסן‪ ,‬כי בניסן עתידין ליגאל‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬ביומי דניסן‪“ ,‬טוב ויפה מאד כשיוצאים‬
‫לשיח בשדה שיחה זו תפילה ותחינה ותשוקה‬
‫וגעגועים לד’ ואז כל שיח ושיח השדה‬
‫המתחילים לחיות ולצמוח אז כולם נכספים‬
‫ונכללים בתוך שיחתו ותפילתו” (שיחות הר”ן‬
‫צח)‪ ,‬כי בעשבי השדה מאיר אור היובל (תו’‬
‫יא’)‪ ,‬שהוא אור שבו כל העבדים יוצאים‬
‫לחפשי‪ ,‬לאמר‪ ,‬שאז העבודה אותו ית’‬
‫ועל כן‪ ,‬רק הבעל תפילה שלקח את‬
‫התפילה וההמתנה לכלי זיינו העיקרי‪ ,‬הוא‬
‫אשר זוכה לחזק ברכיים כושלות‪ ,‬גם את‬
‫אלו הרשעים‪ ,‬שנפזרו עצמהם לפי שאול‪,‬‬
‫ללמדם ולהורותם באור העתיד לבוא‬
‫בקרוב‪ ,‬שאסור לדחוק את השעה לרצות‬
‫את ה’ על תנאי אם יתן אדרוש בו‪ ,‬ואם לאו‬
‫– לאו ח”ו‪ .‬אלא ההיפך‪ ,‬לעבוד את הבורא‬
‫באור היובל הגדול‪ ,‬ששם מנסים לאחוז‬
‫עצמו ויהי מה‪ .‬אם מפילים אותו מתורה‪,‬‬
‫פונה עצמו לחסד‪ ,‬ואם מפילים אותו מכל‬
‫הקדושות והחמדות הגנוזות‪ ,‬אזי מחזק‬
‫עצמו בשוועה‪ ,‬רצונות וכיסופין‪ ,‬ואינו‬
‫נופל בדעתו לעולם‪ .‬כי שם מתאחדים כל‬
‫הדרכים כולן למאוחדים קודש לה’‪.‬‬
‫לכן עתה בחמשה עשר בשבט‪ ,‬ביום הולדת‬
‫התלמיד הגדול‪ ,‬בא יבוא אורו הגדול‬
‫לתקומה גדולה‪ ,‬באשר יתחדש בעולם‬
‫סוד התפילה בינו לבין קונו כדבר איש‬
‫אל אחיו הקרוב‪ ,‬בהארת ויצא יצחק לשוח‬
‫בשדה (ר”ת יובל)‪ ,‬עד שיחון אותו הבורא‬
‫ית’ ממרומים‪ ,‬להזמיננו להיכנס אל תוך‬
‫היכלו החמישים‪ ,‬שבלול מעליה וירידה‬
‫והמתנה כאחת‪ ,‬מפלוגתא‬
‫כאחת‪ ,‬מזריזות ַ‬
‫ואחדות כאחת‪ .‬עד שנזכה לקבוע מקומנו‬
‫אצלו לעולם‪ ,‬כאתרוג נאה שאינו נוטש את‬
‫האילן בכל מעבריו ורוחותיו‪“ ,‬הנני יסד‬
‫בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד‬
‫המאמין לא יחיש” (ישעיה כח) – כי המאמין‬
‫כי מרוב ההעלמה נראה לכאורה תהום המפריד בין פחד ואימת הבורא‬
‫שבמידת היראה לבין האהבה והאבהות שבמידת החסד‪ ,‬וכן נראה לכאורה‬
‫הפרש גדול בין שאר המידות‪ .‬וכה נתפזרו‪ ,‬עד שלא נמצא עוד המאמין‬
‫שייתכן לאחד מנוגדים כאלו תחת קורת גג אחד באחדות הגמור בהיכל‬
‫המלך‪ ,‬עד שנתבלבלו כל הדרכים לכל השרים‪.‬‬
‫‪ | 13‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫באמת לא ימהר‪ ,‬אל אפי’ “שיתמהמה‬
‫עם כל זה אחכה לו”‪.‬‬
‫בפתע פתאום‬
‫מסוגל יום חמשה עשר ‪ -‬שבו‬
‫מתחדשים העשבים והאלנות שמצפים‬
‫שנבוא בינותם‪ ,‬כדי להביאם ולהשיב‬
‫נשמתם למקורם העליון‪ ,‬בהישמע‬
‫ביניהם תפילת יהודי שמכחיש הטבע‬
‫ומאמין באחדות הבורא (ליקו”מ תנינא‬
‫א) ‪ -‬להתחדש ברוח חדשה‪ ,‬לצאת‬
‫היערה ולהתחנן בו מעומקא דלבא על‬
‫גאולת שדה המקנה‪ ,‬שירחם ויזרז היום‬
‫הגדול והנורא‪“ ,‬בפתע פתאום” (ספר‬
‫המידות) בוא יבוא היום ויתגלה פאר‬
‫הדר גאון עוז משיח צדקנו‪ ,‬שיהיה‬
‫שלם בכל מידותיו בשדה התחתונה‬
‫שלו‪ ,‬וישמור על כל התורה שממנה‬
‫גרידא ישאב כל חכמתו ותורתו‬
‫והרמזים שימצא בה‪ ,‬אך לצד זאת‬
‫ובאחדות מופלגת‪ ,‬ילך ויחפש בגנזיא‬
‫דמלכא רזי העולם‪ ,‬למצוא אוצרות‬
‫גנוזים של רחמנות המושפעת מאור‬
‫אין סוף – שלעתיד הכל מתרפאים‬
‫ומתתקנים‪.‬‬
‫הבורא ית’ הוא רחמן‪ ,‬בעבור זאת ברא‬
‫את עולמו‪ ,‬ודרכו ניתן לפעול באופן‬
‫כפול ומכופל בשיעור של לאין סוף‪,‬‬
‫על ידי שנעורר רחמנותו ית’ על פני‬
‫השדה‪ ,‬שמשם מקבל משיח אורו‪ ,‬על‬
‫ידי שמשיח לבו אל ה’ כשהוא מהלך‬
‫בשדות וביערות‪ ,‬ושופך לבו תמידית‬
‫אל הבורא ית’‪ .‬מי יכול לומר שיכול‬
‫להועיל יותר מהבורא בעצמו‪ ,‬הוא ואין‬
‫בלתו יעורר בעתו את הבירור האמיתי‬
‫עם בוא גואל‪ .‬וכפי שגילה הנשר‬
‫הגדול שמשיח בעצמו ינהיג בכל יום‬
‫שעה התבודדות‪.‬‬
‫משיח יגיע למדרגת אריכות אפים‬
‫בשלמות‪ ,‬למדרגה כה גבוהה‪ ,‬שמשה‬
‫התחנן עבורה ואתחנ”ן תפילות‪ ,‬עד‬
‫שהבורא בעצמו הפציר בו להמתין עד‬
‫עת בוא גואל‪ ,‬שבוא יבוא הוא בעצמו‪,‬‬
‫ויכנס לארץ ישראל עד שיאמר עליו‬
‫הבורא בעצמו‪ ,‬בני‪ ,‬אני היום ילידיתך‪.‬‬
‫כל כוחו יהיה ניגונו המופלא שיתער‬
‫לעתיד‪ ,‬שעמו יכבוש וינצח את כל‬
‫העולם‪ ,‬שיפלו לפני החן וחמאת לבו‬
‫הרך‪ ,‬והוא יחכה וימתין במלוא אריכות‬
‫אפו עד להכנעת כל דבר אך על ידי חן‬
‫וריצוי‪ ,‬כדי לכבוש את לב העולם כולו‬
‫אליו ית’‪.‬‬
‫תפארתנו וגדולתנו נראה עם בא‬
‫המשיח‪ .‬כולם ירצו לילך בדרכיו‪ ,‬ולכל‬
‫אחד לפי דרגתו וטהרת לבו ינדב מלך‬
‫המשיח דרכים מופלאות מתורת ארץ‬
‫ישראל ‪ -‬תורת הרבי הגדול‪ ,‬שדרכו‬
‫בעצמו מנביע הבורא אל כל העולמות‬
‫את הנחל הנובע בכל עת תדיר ללא‬
‫הפסק מקור חכמה‪ ,‬אותו נחל העדן ‪-‬‬
‫המוזכר בגעגועים מאות פעמים בספר‬
‫הזוהר ‪ -‬דנגיד ונפיק על ידי יסוד‬
‫העולם‪ ,‬ומגנתא דעדן מתפזרין בוסמין‬
‫נאין בכל העולמות‪.‬‬
‫משיח יכניס את כל ישראל אל תוך גן‬
‫העדן שלו‪ ,‬שבו יספר פלאות לכל אחד‬
‫ממה שעבר עליו‪ ,‬שבאלו המאורעות‬
‫והתלאות שעברו על כל אחד ואחד‬
‫יתברר נכונה‪ ,‬שהיו כולם כר ויסוד‬
‫עצום‪ ,‬לטוב שהולך להתעורר על‬
‫האדם עם התגלות משיח בעולם‪,‬‬
‫שיתברר שהיו הם הנה כעין התנסות‪,‬‬
‫כמו החיסון שעושים לתינוקות‪,‬‬
‫שמציל אותם בכל חייהם ממחלות‬
‫שהיוו איום על בריאות האדם‪ ,‬כן כל‬
‫מה שעבר על כל אדם היו תרופות‬
‫ומרפא פאר‪ ,‬לקראת התיקון הפרטי‬
‫השלם‪ ,‬שיכלל בזכותנו בתוך התיקון‬
‫הכולל ‪ -‬יפרח בימיו צדיק ורוב שלום‬
‫עד בלי ירח ‪ -‬וירד מים עד ים ומנהר‬
‫עד אפסי ארץ‪.‬‬
‫יחוס על דל ואביון‬
‫ונפשות אביונים יושיע‬
‫יהי פסת בר בראש‬
‫הרים‪ ,‬ירעש כלבנון‬
‫פריו‬
‫רנו שמים וגילי ארץ‬
‫ופצחו הרים רינה כי‬
‫ניחם ה’ עמו וענייו‬
‫ירחם‪.‬‬
‫כי אז יימאס השקר ותייקר האמת עד‬
‫מיצותה‪ ,‬ולפי האמת כל מה שברא‬
‫הקב”ה לכבודו ברא‪ ,‬וכל המריבות‪,‬‬
‫הפלוגתות והמחלוקות יתבררו כתיקון‬
‫נפלא ונורא מאד‪ ,‬שאף אמנם הייסורים‬
‫שעובר על האדם במקום החלל הפנוי‬
‫הגבוה מכולם‪ ,‬שהוא חלל המחלוקת ‪-‬‬
‫הם ייסורים גדולים העולים על ייסורי‬
‫הגוף‪ ,‬אך כפום צערא אגרא‪ ,‬לילך‬
‫ולקבל עבורם שכר הגילוי‪ ,‬שבהם‬
‫נראה את ה’ עין בעין‪ ,‬עין לא ראתה‬
‫אלוקים זולתך‪.‬‬
‫עד שבזכות עקשנותו להתנער מעפרו בפעולת ברכתו‪ ,‬במקום ובזמן סכנת‬
‫החיפזון דייקא ‪ -‬נמשכים עליו הרחמים העליונים שאין בהם שום תערובת‬
‫דין כלל‪ ,‬ועל כן יוכל לינצל מהסכנות שבפרי שאינו מבושל‪ ,‬על ידי שמתעלה‬
‫לשורש המחלוקת‪ ,‬ואינו נשאר במראית העין שבטבע המריבה החומרית‪,‬‬
‫ושם למעלה הכל באחדות גמור‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪14‬‬
‫את המשיח שלי‬
‫כבר הבאתי‬
‫לעולם‬
‫"מיין חלק משיח‪ ,‬האב איך שוין אראפ‬
‫געבראכט אויף דער וועלט"‬
‫דיבורים נפלאים ונוראים בוערים כגחלי אש מגדולת התלמיד הגדול‬
‫פי שנים ברוחו מוהרנ"ת זיע"א‬
‫לכבוד יום הולדתו החל ביום חמשה עשר בשבט‬
‫נחקק בעט סופר ע"י החסיד הותיק רבי נחמן ישראל בורשטיין זצ"ל‬
‫צילום‪ :‬דוד דנברג‬
‫‪ | 15‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫שיחת מרעים עם הגה''צ ר' יעקב מאיר שכטר ‪ -‬באדיבות ר׳ עזרא לנדא‬
‫מה‬
‫אשיב לה' כל תגמולוהי עלי‪,‬‬
‫העני מדעת וממעש‪ ,‬אשר‬
‫ברוב חסדו חסד חינם ממש‪,‬‬
‫חנני גם אותי במתנת חינם ונדבת חסד לגשת אל‬
‫הקודש‪ ,‬ולנגוע בקצה המטה אשר טבלתי אותה‬
‫ביערת הדבש והנה אורו עיני כי טעמתי מעט‬
‫מהדבש הטהור הנפלא הזה הממתיק ופוקח עיני‬
‫עיורים ופותח שבילי השכל לראות ולהסתכל‬
‫ולהתבונן במה שהורשינו בגדולותו יתברך ותורתו‬
‫הק'‪ ,‬ובגדולת נביאיו וצדיקיו האמיתיים שבכל‬
‫דוד ודור‪ ,‬והצדיקים הם הם מרכבתו של מקום‬
‫(כפירש"י סוף פרשת לך עיי"ש) וכל העולם לא‬
‫נברא אלא לצוות לזה‪ ,‬כי זה כל האדם‪ ,‬כמאחז"ל‬
‫(עי' ברכות ו')‪ ,‬ולקיים מצוות "ובו תדבק" ודרשו‬
‫חז"ל הדבק בחכמים ותלמידיהם וכו'‪ ,‬וגם אחז"ל‬
‫שגילה לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה אפילו כל מה‬
‫שתלמיד ותיק עתיד לחדש וכו'‪.‬‬
‫ובכן בגודל נפלאות תמים דעים‪ ,‬זכיתי גם‬
‫אנכי להעלות במצודתי אפרקסותא דעניא כמה‬
‫מרגניתא טבא וקצת גרגירי פרפראות נאים‬
‫מענינים השייכים ליום ט"ו בשבט יום גנוסיא‬
‫דמלכא לידת מוהרנ"ת זצ"ל מאן מלכי רבנן‬
‫("מלכות" עם האותיות גי' "נתן" עם הכולל)‪,‬‬
‫הוא מורינו הוא מאורנו מחמד עינינו גאון עוזנו‬
‫פאר תפארתנו‪ ,‬אשר יצק מים על ידי אור העולם‬
‫אדמו"ר הקדוש והנורא מוהר"ן זצוק"ל‪ ,‬ונשא‬
‫אותנו כאשר ישא האומן את היונק‪ ,‬דולה ומשקה‬
‫מתורת רבו לכל ישראל‪ ,‬והוא האכיל והשקה‬
‫אותנו מהלחם והמן והבאר של הנחל הנובע מקור‬
‫חכמה‪ ,‬והוא הטעים אותנו מעדנים ומטעמים‬
‫משולחן מלכים ובשרא שמינא מפתורא דר' נחמן‪,‬‬
‫והוא הלביש אותנו מלבושים נאים מאני מכבדותא‬
‫מאור לבושי השגותיו הנוראים של אור שבעת‬
‫הימים‪ ,‬ועל ידו נשתמש באור הגנוז תורת אדמו"ר‬
‫זצוק"ל עדי יתגלה אורו לכל באי עולם בהתגלות‬
‫אורו של משיח בב"א‪.‬‬
‫מודעת זאת אשר רביז"ל גילה התקרבות ר' נתן‬
‫אליו וגודל נשמתו באמרו עליו בזה"ל "איך זע א‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪16‬‬
‫ר' נחמן בצעירותו באדיבות מכון ברסלב הר המור‬
‫נייע נשמה אויף דער אוקריינע סמוך לברסלב"‬
‫(ובלה"ק‪ :‬אני רואה נשמה חדשה בסביבות‬
‫אוקריינה סמוך לברסלב)‪ .‬וכבר ידוע לנו מכתבי‬
‫האריז"ל שזעירין אינון נשמות חדשות בעקבתא‬
‫דמשיחא‪ ,‬ועפי"ז אפשר להבין במקצת מפלאות‬
‫הצופה ומביט עד סוף כל הדורות שבמכוון מאתו‬
‫ית' אדון כל הנשמות נתגלה נשמת מוהרנ"ת ז"ל‬
‫ויצאה לאור העולם בשנת תק"ם בעשתי עשר‬
‫ומי לנו תלמיד מובהק‬
‫נאמן כמוהרנ"ת ז"ל‬
‫אשר לא מש מתוך‬
‫האהל של רבו אדמו"ר‬
‫ז"ל‪ ,‬והיה דר באילנו‬
‫אילנא רברבא ותקיפא‬
‫וגדל וצמח שם משנה‬
‫לשנה‪ ,‬והיה תמיד‬
‫מקושר אליו במוחו‬
‫ודעתו ובכל מעשיו‬
‫ועניניו‬
‫חודש הוא חודש שבט בחמשה עשר בו שהוא‬
‫ר"ה לאילנות זמן חניטת הפירות רמז להתחדשות‬
‫הנשמות דאיתרביאו בגן ובשדה העליונה‪( ,‬עי'‬
‫בליקו"מ בתורה ח' וס"ה)‪ ,‬וגם הוא מ' יום קודם‬
‫בריאת העולם לפי דעת ר' יהושע‪( .‬ועיין בליקו"מ‬
‫ח"ב תו' ז' שר' יהושע הוא בחי' תלמיד)‪.‬‬
‫וממילא מובן למשכיל אשר נשמה חדשה כזו‬
‫חלקה נפלה לה בנעימים לחזות וליהנות מנועם זיו‬
‫השכינה‪ ,‬אם כל חי‪ ,‬שורש נשמות ישראל‪ ,‬המנהיג‬
‫הרחמן האמיתי‪ ,‬הרועה הנאמן של צאן קדשים בני‬
‫ישראל‪ ,‬ולהיות נמנה בראש מקודשיו ומקוראיו‬
‫מקורביו ומקושריו‪ ,‬ובמכוון לזה נולד מוהרנ"ת ז"ל‬
‫בהחודש אשר מזלו 'דלי' לרמז בזה‪ ,‬כי הוא הוא‬
‫ראש בחירי תלמידיו המובהקים של אדמו"ר ז"ל‬
‫אשר דלה דלה מבאר מים חיים להיות דולה ומשקה‬
‫מתורת רבו‪ ,‬ממימי הנחל הנובע וכו' להשקות‬
‫עדרי צאן המסתופפים בצל אילנא רברבא‪ ,‬עץ‬
‫החיים דנפקין מתמן כל נשמתין‪ ,‬ודאיתרביאו בגן‬
‫של בעל השדה‪ ,‬ועי' בסיפומ"ע בהמעשה ג' מחיגר‬
‫שהחכם הזהיר בצוואתו להשתדל בעיקר להשקות‬
‫אילנות‪ ,‬ומי כמוהו כמוהרנ"ת אשר מכל אנשי‬
‫רביז"ל הרבה ביותר לעסוק בזה להשקות אילנות‬
‫ועצים יבשים (כי האדם עץ השדה) ובכל מקום‬
‫אשר נ'ת'ן' ויתן שם מימיו צמחו וגדלו פירות‬
‫וגידולים נאים ונפלאים‪ ,‬והכל בכח ה"דלי" אשר‬
‫שאב ממימי הנחל והפיץ מעינותיו חוצה‪.‬‬
‫ומעתה גם נבין רמז נפלא מה שאמרו במשנה‬
‫(ר"ה פרק א') ודקדקו בלשונם הק' ר"ה לאילן‬
‫בלשון יחיד "לאילן" הרומז לאתרוג פרי עץ הדר‪,‬‬
‫אילן הידוע‪( ,‬מובא בספה"ק בני יששכר‪ ,‬ומרמז‬
‫שם למה שקיבל מאבותיו להתפלל בט"ו בשבט‬
‫שיזמין השי"ת אתרוג נאה ומהודר על סוכות‬
‫עיי"ש)‪ ,‬ואיתא בליקו"ה ממוהרנ"ת ז"ל (הל' חזקת‬
‫מטלטלין הל' ה' אות ט"ו) מה שדרשו חז"ל על‬
‫פסוק "פרי עץ הדר" זה אתרוג הדר באילנו משנה‬
‫לשנה‪ ,‬ופירש שם אשר לולב מרמז על הצדיק‪,‬‬
‫ואתרוג מרמז על התלמיד הדבוק ברבו כל השנה‪,‬‬
‫בחי' יהושע לא ימיש מתוך אהלו של רבו‪ ,‬ומי לנו‬
‫תלמיד מובהק נאמן כמוהרנ"ת ז"ל אשר לא מש‬
‫מתוך האהל של רבו אדמו"ר ז"ל‪ ,‬והיה דר באילנו‬
‫אילנא רברבא ותקיפא וגדל וצמח שם משנה‬
‫לשנה‪ ,‬והיה תמיד מקושר אליו במוחו ודעתו ובכל‬
‫מעשיו ועניניו‪ ,‬והרבה לנסוע אליו פעמים רבות‬
‫אין מספר ביגיעות וטרחות עצומות ובמסירות נפש‬
‫אין דומה לו‪( ,‬ופרשיות מסעותיו הם פרק לימוד‬
‫מיוחד לדורות בענין הנסיעה לצדיק האמת)‪.‬‬
‫ובזה יראנו נפלאות המסבב סיבות‪ ,‬שבפורים‬
‫הראשון להתקרבותו אל רביז"ל עכבוהו מן השמים‬
‫בדרך נסיעתו אליו ז"ל ולא הגיע אצלו על קריאת‬
‫המגילה רק בעת סעודת פורים‪ ,‬ואז אמר לו רביז"ל "שושן פורים איז‬
‫אויך פורים" (שושן פורים הוא גם כן פורים) ושמעתי מפי אחד מזקני‬
‫אנ"ש שרביז"ל סיים אז מאמרו הנ"ל למוהרנ"ת ז"ל "אין דאס איז‬
‫דיין זאך" (וזהו ענין שלך)‪ ,‬ומהמובן בזה הוא; שושן פורים הוא פורים‬
‫דמוקפים חומה מימות יהושע בן נון אשר צוה לו רבו משה רבינו ע"ה‬
‫"צא הלחם בעמלק" ואיתא בליקו"ה (שבת הל' ה') שכל ענין מלחמתו‬
‫של עמלק הוא להעלים ולהסתיר שמו של הצדיק האמת מן העולם‪ ,‬ולכן‬
‫הצדיק בעצמו שהוא בחי' אין חבוש מתיר עצמו וכו' אינו יכול לצאת‬
‫כנגד עמלק בגלוי ובפועל ממש כי אם על ידי תלמידו בחי' יהושע שהוא‬
‫עוסק דייקא להגדיל ולפרסם שם הצדיק בחי' משה בעולם בפועל ממש‪,‬‬
‫והכל בכוחו וזכותו של הצדיק‪ ,‬בחי' "והיה כאשר ירים משה ידו" וכו'‪,‬‬
‫אשר סמך ידו על תלמידו ונ'ת'ן' מהודו עליו והאצילו מחכמתו פי שניים‬
‫ברוחו‪ ,‬וכידוע עסק בזה מוהרנ"ת ז"ל כל ימי חייו להגדיל ולפרסם שם‬
‫רביז"ל ולהודיע טבעו בעולם ולהפיץ מעיינותיו הק' חוצה‪ ,‬ולא הסתכל‬
‫כלל על כל המונעים והחולקים והמחרפים והמבזים שם כבודו‪ ,‬ולחם‬
‫תמיד מלחמות ה' ולא נח ולא שקט כרגע עד יומו האחרון שאמר אז‬
‫(על"ת מכתב ההסתלקות) "שיש עונשים קשים ומרים כמו שיש‪ ,‬אין צים‬
‫סוף גליסט זיך נאך ציא קריגען אויף אזוי איין רבי" (ולבסוף מתחשק עוד‬
‫לחלוק על רבי כזה)‪.‬‬
‫ועיין עוד בהמעשה מהחיגר הנ"ל‪ ,‬מענין האילן שאם היו משקים אותו‬
‫לא היה נשאר שריד ופליט מכל השדים והקליפות ואפיקורסות וכפירות‬
‫(הנמשכים מבחי' המן עמלק) אשר הם חותרים וחופרים תמיד סביבות‬
‫האילן לבל ינ'ת'ן' שם מים עיי"ש‪ ,‬ולעומתם חתר וחפר ויגע מוהרנ"ת‬
‫ז"ל אשר נולד ביום ר"ה לאילן כנ"ל‪ ,‬ומצא בארות מים מתחת לאילן הק'‬
‫הזה אשר שתול על פלגי מים והשתדל בכל כוחו ועוזו ובמסירות נפש‬
‫עצומה לגולל את האבן מעל פי הבאר ויוכל האילן לקבל מימיו ויציף‬
‫ויפרח בעולם עם כל סגולותיו הטמונות בו (ועיין בהמעשה הנ"ל)‪ ,‬אשרי‬
‫להמסתופפים וחוסים בצל אילנא רברבא קדישא‪ ,‬לקיים "בצלו חמדתי‬
‫וישבתי ופריו מתוק לחכי"‪.‬‬
‫וכעת נבין במקצת מה שרביז"ל ציוה דייקא למוהרנ"ת ז"ל‪ ,‬לדבר עם‬
‫ראש המשכילים והאפיקורסים שבעיר אומן‪ ,‬שמו הירש בער שהיה‬
‫מצח הנחש קליפת עמלק כידוע‪ ,‬ורביז"ל בחכמתו הכניע אותו וסייעתו‬
‫ונתקרבו אליו במקצת‪ ,‬ולא נתן רשות לאף אחד מאנשיו לשוחח אתו‬
‫מלבד למוהרנ"ת ז"ל ציוה בפירוש לדבר עמו ולהשיב לו מענה על כל‬
‫שאלותיו ומבוכותיו בעניני חקירת האלקות שלו אשר תעה בהם‪ ,‬כי הוא‬
‫היה בחי' יהושע שאמר לו משה "צא הלחם בעמלק" ובאמת כח וזכות‬
‫רבו אדמו"ר ז"ל עמד בעדו וחפץ ה' בידו הצליח ונחה עליו רוח ה' להאיר‬
‫גם בשורש פורה ראש ולענה הזה את אור האמונה הק'‪ ,‬עד שפעם אחד‬
‫בשוחחם יחד מענין מציאות הבורא התלהב מאוד מוהרנ"ת ז"ל ונזרקו‬
‫מפיו הק' דיבורים נוראים חוצבים להבות אש ואמר אז להירש בער הנ"ל‬
‫"וואס רעדסטו מיט מיר פון גאט איך זאג דיר ואראה את ה'" (מה אתה‬
‫סח עמי מאלקות אני אומר לך ואראה את ה')‪[ ,‬ועיין בליקו"מ תנינא‬
‫תורה ז' שהשגת התלמיד בחינת יהושע הוא בחינת ואראה את ה'‪ ,‬עי"ש]‬
‫ודיבור הנורא הזה אשר יצא מפיו הקדוש כחץ מקשת בלבת אש קלע‬
‫אל המטרה‪ ,‬והירש בער נתרגש נוראות למשמע אוזנו והאמין לו (כאילו‬
‫גם הוא בעצמו רואה)‪ ,‬כל כך התנוצץ בו אור האמונה מאמיתת דברי‬
‫מוהרנ"ת ז"ל‪.‬‬
‫ועי' בתורה ס"ב "ויסב" שאצל המאמין הדבר גלוי כאילו הוא רואה‬
‫בעיניו וכו'‪ ,‬מחמת גודל אמונתו השלימה עי"ש היטב באריכות ויונעם‬
‫לנפשיך‪ .‬ומובא בהליקוטים בכת"י שבליקו"ה‪ ,‬אמונה ר"ת נ'פתחו‬
‫ה'שמים ו'אראה מ'ראות א'לקים ‪ -‬ע"פ התורה הנ"ל "מי שזוכה לאמונה‬
‫שלימה הרי כל השמים פתוחים לפניו ורואה מראות אלוקים עין בעין"‬
‫וכו' עי"ש‪ .‬וכידוע שהירש בער הנ"ל נפטר לבסוף בתשובה כנדפס כבר‬
‫[כו"א סיפורים נפלאים]‪.‬‬
‫וכן היו כל דיבוריו ושיחותיו של מוהרנ"ת ז"ל עם כל אחד ואחד רק‬
‫בכינוס עם הגה''צ ר' יעקב מאיר שכטר ‪ -‬באדיבות מכון ברסלב הר המור‬
‫איינגעבאקן‬
‫ביי מיר אין‬
‫הארצן‪...‬‬
‫כזה היה ר’ נחמן‪ ,‬דמות שכל מהותה מבטאת את היותו מקושר‬
‫ואפוי בלב הגדול‪ ,‬וכפי שהיה אומר רבי לוי יצחק זצ”ל‪ ,‬שהכת‬
‫השלישית האפויה בלבו‪ ,‬היא הכת שאינה באה לרבינו הקדוש‬
‫בכדי לקבל ממנו‪ ,‬אלא בשביל לתת‪..‬‬
‫וגדולה שימושה של תורה יותר מלימודה‪ ,‬שימוש תמידי בזכותו‬
‫לצקת מים על ידי שני גדולי ראשי חבורתינו‪ ,‬מראשי מעתיקי‬
‫השמועה בדור עקבתא דמשיחא‪ ,‬הרב החסיד רבי אברהם‬
‫שטערנארץ זצ”ל‪ ,‬והרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל‪ .‬מהם ינק‬
‫מהם את פנימיות הדברים הנמשמעים מפה אל פה‪ ,‬ומפיהם שמע‬
‫על כל הדקויות במשנתו של הנחל נובע‪ ,‬כפי שהם קיבלו מחסידי‬
‫ברסלב מדור העבר‪.‬‬
‫וכחסיד אמיתי שראה את ייעודו ב’לתת לרבינו’‪ ,‬היה משקה את‬
‫כל מה שדלה מרבותיו‪ .‬וכשהיה פוצה את פיו‪ ,‬שמעו בדבריו את‬
‫חיותו מנצחיות אור האורות שמזריח ומאיר עולם ומלואו‪ .‬ולא‬
‫היו אלו דיבורים בעלמא‪ ,‬אלא תסיסה של לב שמלא על גדותיו‬
‫באהבה אין קץ שמשתפכת ברכותה ועוצמתה על שומעיו‪ ,‬ללא‬
‫יכולת מעצור‪.‬‬
‫עצם מראהו של ר’ נחמן ביטא את התקשרותו העצומה לתקות‬
‫חייו ותקות כל הדורות‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה מי שזכה לשמוע את‬
‫תפילותיו הנלבבות בקיבוץ הקדוש במירון‪ ,‬כשכל זכות הרגשתו‬
‫ברבינו הק’ התבטאה בתפילתו הנלבבת‪ ,‬התלהבותו מתיקוני ראש‬
‫השנה הנוראים שנפעלים על ידי הקיבוץ אל הצדיק‪ ,‬תיקונים בכל‬
‫העולמות כולם‪.‬‬
‫רבים היו שזכר תפילותיו לא מש מליבם‪ ,‬וכל השנה ערגו וכמהו‬
‫לתפילתו הזכה‪ ,‬שעשתה רושם בכל ימות השנה‪ ,‬בהפצתו‬
‫במסירות נפש את ענין רבינו הק’‪ .‬וכפי שאכן זכה שכל נטיעות‬
‫שנוטעין ממנו יהיו כמוהו‪ ,‬כשילדיו שיחי’ עושה ומעשה כל אחד‬
‫בדרכו למען השארת הדעת הקדושה בכל העולם‪.‬‬
‫‪ | 17‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫"תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה" (כנ"ל באות ו')‬
‫ואעפ"י שרבים קמו עליו ולא נתנוהו מנוח מעת‬
‫תחלת התקרבותו עד סוף ימיו‪ ,‬מכל מקום לא משו‬
‫שפתיו מתפלות שירות ותשבחות ובקשות‪ ,‬והיה‬
‫מודה על העבר וצועק על להבא עד שהאיר את כל‬
‫ישראל בתפלותיו הק' והנוראות (כנ"ל באות ו' ז')‪,‬‬
‫אשר חיברם בפקודת אדמו"ר ז"ל כמבואר בהקדמת‬
‫הספר עיי"ש‪.‬‬
‫בשיחה נלבבת עם אברכי אנ''ש‬
‫להאיר בו אמונה ברורה וחזקה בבחינת ואראה את‬
‫ה'‪ ,‬וכן לחזק ולאמץ ברכים כושלות מרדיפת הס"מ‬
‫וחילותיו שהם הסט"א והקליפות מחנה עמלק‪,‬‬
‫הרודפים אחר חלושי כח שבמחנה ישראל ומכניסים‬
‫בקרבם כל מיני כפירות ופגמים רח"ל‪ ,‬וכן כל קוטב‬
‫ספריו הקדושים נבנו על יסוד מוצק קדוש זה של‬
‫התחזקות והתעוררות ושוב התחזקות ומשיבת נפש‬
‫לכל אחד ואחד שיוכל לעמוד על עמדו לבלי ליפול‬
‫ח"ו מכל דרגא ודרגא‪ ,‬אשר קליפת המן‪-‬עמלק‬
‫אורב עליו ללכדו ברשתו‪ .‬וע"כ האריך מוהרנ"ת‬
‫בספריו הקדושים לאין שיעור וגילה עצות עמוקות‬
‫ויקרות איך להיות איש חיל מלומד מלחמה‪,‬‬
‫במלחמת קליפת עמלק ימ"ש ונתקיים בו הכתוב‬
‫'ויחלוש יהושע את עמלק וכו' לפי חרב' (בחינת‬
‫חרב פיפיות)‪ ,‬כי במתק שפתיו ונועם מאמריו‬
‫החליש והתיש כח תוקף קליפת עמלק אצל הרבה‬
‫אנשים אשר קרבתו יחפצון‪ ,‬והרבה הרבה ניצלו‬
‫מרדת שחת ע"י ספריו הקדושים כידוע‪.‬‬
‫והנה מאחר שכל ענינו ועסקו של רביז"ל היא עבודה‬
‫שבלב זו תפלה כמאמרו ז"ל‪ ,‬וכל עיקר עצותיו‬
‫להציל עצמו מטרף שיני הס"מ הוא תפלה וצעקה‬
‫להשומע תפלה‪ ,‬ועל כן במכוון לזה נולד מוהרנ"ת‬
‫ז"ל בט"ו בשבט שהוא שלושים יום קודם פורים‬
‫שאז כידוע מתחיל כבר הארת פורים ומתנוצץ‬
‫הארת מרדכי ואסתר אשר על ידי תפלתם וזעקתם‬
‫זכו להכניע את המן ‪ -‬עמלק ימ"ש ולהאיר אור ימי‬
‫הפורים בכל שנה ושנה לדורות עולם וזכרם לא‬
‫יסוף מזרעם‪ ,‬ודרשו חז"ל על מרדכי הצדיק (מגילה‬
‫י"ב) למה נקרא שמו "בן יאיר" שהאיר עיניהם של‬
‫ישראל בתפלתו "בן שמעי" ששמע קול תפלתו "בן‬
‫קיש" שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו עיי"ש‪,‬‬
‫נמצא שכל השמות סובבים על ענין התפלה‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪18‬‬
‫וכן מוהרנ"ת ז"ל בכוחו של רביז"ל ה'בעל תפלה'‪,‬‬
‫היו ידיו פרישן בצלו כל ימיו בתפלות ותחנונים‬
‫נגד הרדיפות והתלאות הנוראות שעברו עליו‬
‫מימין ומשמאל כידוע‪ ,‬עד שזכה להיות תפלתו‬
‫שגורה בפיו‪ ,‬וגם הכין חרב פיפיות לכל ישראל‬
‫בספר תפילותיו הק' הלא הוא חיבורו הטהור‬
‫"ליקוטי תפילות" אשר האיר עיני ישראל והרבה‬
‫זכו על ידו לגן עדן כאשר אמר מוהרנ"ת ז"ל בעצמו‬
‫כידוע‪ ,‬ואיתנח סימנא שנת הדפסת התפלות ע"י‬
‫מוהרנ"ת ז"ל לפרט "תחת אהבתי ישטנוני 'ואני‬
‫תפלה'" [תקפ"ב] אשר מרמז בזה כל הנ"ל שאין‬
‫כוחו אלא בפה [חרב פיפיות] נגד כל המשטינים‬
‫והמלשינים והשונאים והרודפים שעמדו עליו וסוף‬
‫כל סוף נצחם בתפלות פיו וברוח שפתיו‪ ,‬ודייקא על‬
‫ידי מלחמותיו נתחברו התפלות כמו ספר תהילים‬
‫שנתחבר ברוח הק' ע"י דוד המלך ע"ה בהיותו נרדף‬
‫ע"י שונאיו‪ ,‬וזכה שספר זה נדפס הרבה פעמים‬
‫ומחיה נפשות ישראל אשר זכרו לא ימיש מפינו‬
‫לעולם‪[ ,‬וכבר איתמר בפירוש מפיו הק' שתפילותיו‬
‫הם גבוהים מרוה"ק כי הם נמשכים משער הנו"ן]‪.‬‬
‫ומכל זה נבין ונשכיל במאמרו הק' של מוהרנ"ת ז"ל‬
‫"מיין חלק משיח האב איך שוין אראפ געבראכט‬
‫אויף דער וועלט" (חלק המשיח שבי כבר הבאתי‬
‫לעולם)‪ ,‬כי מובא בליקו"מ תנינא (תורה ל"ב)‬
‫שכל אחד כפי קדושתו וטהרתו בקדושת הברית‬
‫כן יש לו בחי' משיח‪ ,‬וכן איתא בליקו"מ (תורה‬
‫ב') שעיקר כלי זיינו של משיח הוא התפילה צריך‬
‫לקבלו ע"י שמירת הברית‪ ,‬ומובא בכמה מקומות‬
‫בספרי רביז"ל ששניהם שקולים הם ותלויים זה‬
‫בזה‪ ,‬שלימות התפילה תלוי בשמירת הברית וכן‬
‫להיפך‪ ,‬כי הן מרמזין על תרין משיחין יוסף ודוד‪,‬‬
‫יסוד ומלכות‪ ,‬ברית ותפילה‪ ,‬ושניהם תלויים בריח‬
‫כמובא בתורה הנ"ל בבחינת הנאמר במשיח והריחו‬
‫ביראת ה' (ישעי' י"א)‪.‬‬
‫ומוהרנ"ת ז"ל בגודל פרישותו וקדושתו בשמירת‬
‫הברית וריבוי זעקותיו ותפילותיו להשי"ת זכה‬
‫שנתקיים בו והריחו ביראת ה' ע"י רבו ‪ -‬האוצר‬
‫של יראת שמים וקלט הריח הטוב של הבשמים‬
‫ראש‪ ,‬שאמר "גאר מיין זאך איז תפילה" כנ"ל‬
‫באות ו'‪ ,‬וגם אמר "גאר מיין זאך איז תיקון‬
‫הברית" (כל עניני הוא תפילה‪ ,‬כל עניני הוא תיקון‬
‫הברית) וע"כ נתקיים בו נרדי נ'ת'ן' ריחו ודרשו‬
‫רז"ל עזב לא נאמר אלא נתן (שבת פ"ח)‪ ,‬כי הוא‬
‫העלה את הריח הטוב של ערוגת הבושם הנפלא‪,‬‬
‫ונ'ת'ן' והכניס אפילו לתוך פשוטי המון עם שהם‬
‫בחינת נרדי‪ ,‬בחינת חלבנה‪ ,‬בחינת כל הנחשלים‪,‬‬
‫אשר עמלק רודף תמיד אחריהם להכשילם‪ ,‬גם‬
‫בהם עזב והשאיר ריחות טובות שנשמותיהם‬
‫החלושות נהנות מהם ע"י ספריו הקדושים ובפרט‬
‫ספר התפילות שהוא הכלי זיין העיקרי בעקבתא‬
‫דמשיחא נגד קליפת עמלק‪ ,‬אשר קרך‪ ,‬פגם הברית‪,‬‬
‫[וכידוע מהר"ח ויטאל זצ"ל שעבודת התפילה היא‬
‫עיקר בדור האחרון‪ ,‬והטעים זאת בפסוק "תכתב‬
‫זאת לדור אחרון"‪ ,‬ומוהרנ"ת ז"ל בעבודת התפילה‬
‫שלו וחיבור התפילות ‪ -‬סמך גאולה לתפילה והביא‬
‫חלק המשיח שבו לעולם‪ ,‬בבחינת 'קרבה אל נפשי‬
‫גאלה'‪ ,‬המובא בשם אור ישראל הבעש"ט זצוק"ל]‪.‬‬
‫ועכשיו נראה בחסדו ית' עוד פלאות רמזים‪ ,‬כי‬
‫ידוע שיום ט"ו בשבט חל הרבה פעמים בשבת‬
‫שירה שהוא פרשת בשלח‪ ,‬ולפעמים בסמוך לו‪,‬‬
‫ויש בזה הרבה לרמז מה שעיקר השארתו של‬
‫רביז"ל היה דייקא ע"י מוהרנ"ת ז"ל‪ ,‬כי 'שירה'‬
‫בגי' 'תפלה'‪ ,‬וזה היה כל מהותו אשר קיים בנפשו‬
‫וע"כ תראה נפלאות שבריש פר' בשלח מדבר מענין‬
‫עצמות יוסף המרמז על קבר הצדיק יסוד עולם‪ ,‬בחי'‬
‫ציוה"ק של רביז"ל אשר קיום השארה הזאת לדורות‬
‫עולם של פקידת קברו הק' היה העיקר ע"י מוהרנ"ת‬
‫ז"ל‪ ,‬ואשר חזה ברוח קדשו להוסיף יום אחד מדעתו‬
‫הק' באסיפת הקיבוץ הק' אליו ז"ל על ר"ה‪ .‬ובמכוון‬
‫מאתו ית' נסתבב שהנסיעה הראשונה של קיבוץ‬
‫אנ"ש על ציוה"ק אחרי הסתלקותו ז"ל היה דייקא‬
‫בער"ח שבט‪ ,‬אחד מארבעה ראשי שנים לדברי בית‬
‫שמאי‪ ,‬החודש אשר בו נולד מוהרנ"ת ז"ל‪ ,‬ועדיין‬
‫שייך יום זה לחודש טבת החודש אשר בו נסתלק‬
‫מוהרנ"ת ז"ל‪ .‬ואפשר עוד לרמז בזה‪ ,‬כי מקום גניזת‬
‫רביז"ל הוא בעיר אומן כידוע‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬כי תיבת‬
‫"לאילן" עם הכולל והאותיות בגימ' "לאומן"‪ ,‬לרמז‬
‫ביום לידתו שהוא "ר"ה לאילן" ענין נסיעת "ר"ה‬
‫לאומן" שיסד מוהרנ"ת ז"ל בתקוה שיתקיים הדבר‬
‫עד ביאת הגוא"צ בב"א‪[ .‬ועוד דבר פלא שמעתי מפי‬
‫זקני אנ"ש שישבו בעיר אומן שמקובל להם מזקני‬
‫אנ"ש הקודמים‪ ,‬שבאותו הבית שנסתלק שם רביז"ל‬
‫ואשר נחרב ברבות הימים‪ ,‬צמח וגדל להפליא אילן‬
‫גדול ונאה ועמד מכוון ממש במקום המדויק ששם‬
‫עלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים‪ ,‬ובוודאי הלא‬
‫דבר הוא‪ ,‬ולכן אפשר לצרף גם פלא זה לרמז הנפלא‬
‫הנ"ל של ר"ה "לאילן – לאומן"]‪.‬‬
‫וכן נתבונן נא ונמצא עוד כמה רמזים נפלאים בפ'‬
‫בשלח – שירה‪ ,‬שמדבר שם מענין עצמות יוסף‬
‫[קבר הצדיק] ומענין שירה [בגימ' תפלה] אז 'ישיר'‬
‫[אותיות 'ישיר' רמז לתיקון הכללי הכולל י' שירי‬
‫זמרה ונגינה] ומענין לקיטת ואכילת ה'מן' [המן עם‬
‫האותיות בגימ' 'אומן' עם הכולל] ומענין מלחמת‬
‫עמלק [פגה"ב – אשר קרך – מקרה לילה רח"ל]‪ ,‬והנה‬
‫ידוע שהיתה פקודת אדמו"ר ז"ל לומר על ציוה"ק‬
‫אשר באומן‪ ,‬העשרה מיני נגינה ו'שירה' הידועים‬
‫ומפורסמים לכל בשם "תיקון הכללי" המתחיל‬
‫בתיבת 'מכתם' גימ' 'נתן' שזכה לחבר תפלה נוראה‬
‫המתחלת בתיבת "אשירה" [כעין השירה המתחלת‬
‫ג"כ בתיבת "אשירה"] על יסוד התגלות היו"ד‬
‫מזמורי 'שירה' ושם כבוד רביז"ל חתום בסיום‬
‫המזמור הראשון בתיבת "נצח" גימ' "נחמן" (כמובא‬
‫ברוקח שכן דרך מחברי ספרים לרמז שם שמותיהם)‪.‬‬
‫וכתב ב"ימי מוהרנ"ת" (ח"ב מ') שבדרך נסיעתו‬
‫לאומן (שנסע אז להסתלק שם כידוע) שיתף אותו‬
‫עמו (לענין בריאת העולם בששת ימי בראשית)‬
‫באומרו "הלא נוסעים כאן 'נחמן נתן' וכו'" עיי"ש‪,‬‬
‫ועיין נפלאות בריש בראשית רבה שדורש את הפסוק‬
‫"ואהיה אצלו אמון" – אומן‪ ,‬לענין בריאת העולם‬
‫ע"י התורה‪ ,‬עיי"ש היטב‪ .‬וכן מובא בספר "כוכבי‬
‫אור" (חכמה ובינה ל"ט) שרביז"ל צירף אותו אליו‬
‫במאמרו הק' "נחמן נתן לאכט אויס דער גאנצער‬
‫וועלט" עיי"ש‪[ ,‬ושמעתי מפי זקני אנ"ש‪ ,‬שמוהרנ"ת‬
‫ז"ל אמר לאנשיו שהוא ימצא תמיד אצל ציון רביה"ק‬
‫וגם ציין וסימן איה מקום מנוחתו באהל ציוה"ק]‪,‬‬
‫מכל זה מובן למשכיל שגם מוהרנ"ת ז"ל שייך לכל‬
‫התיקונים הנוגעים לפקידת קברו של רביז"ל באומן‬
‫וע"כ נתקיים בו נרדי‬
‫נ'ת'ן' ריחו ודרשו רז"ל‬
‫עזב לא נאמר אלא נתן‬
‫(שבת פ"ח)‪ ,‬כי הוא‬
‫העלה את הריח הטוב‬
‫של ערוגת הבושם‬
‫הנפלא‪ ,‬ונ'ת'ן' והכניס‬
‫אפילו לתוך פשוטי‬
‫המון עם שהם בחינת‬
‫נרדי‪ ,‬בחינת חלבנה‪,‬‬
‫בחינת כל הנחשלים‪,‬‬
‫אשר עמלק רודף תמיד‬
‫אחריהם להכשילם‪ ,‬גם‬
‫בהם עזב והשאיר ריחות‬
‫טובות שנשמותיהם‬
‫החלושות נהנות מהם‬
‫ע"י ספריו הקדושים‬
‫ונסיעת ר"ה‪ ,‬ולכן הרבה כל כך למסור נפשו ומאודו‬
‫במסירות נפש עצומה עבור נסיעה קדושה זו יותר‬
‫משאר תלמידיו ואנשיו של אדמו"ר ז"ל כמובא‬
‫באריכות ב"ימי מוהרנ"ת" ומכתבי מוהרנ"ת עיי"ש‪,‬‬
‫ועיין בספר "כוכבי אור" שאמר בפירוש שאם היה‬
‫הדרך לשם מחופה בסכינים היה רוחש על ידיו ועל‬
‫רגליו כדי לבוא לשם על ר"ה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫וכל זה זכה יען שנתאחד ונתקטר בחד קטירא עם‬
‫נשמת אדמו"ר ז"ל שהשפיע בו הארת פי שנים ברוח‬
‫(עיין תורה ס"ו)‪ ,‬והבין דבר מתוך דבר והשיג ברוח‬
‫קדשו גודל יקר הערך והנחיצות וההכרחיות של‬
‫נסיעה ופקידה זאת אשר בזה תלויים הרבה תיקוני‬
‫נשמות ועליית עולמות וקירוב הגאולה‪ ,‬וכן אמר‬
‫בפירוש "שכל נסיעה ונסיעה של כל אחד ואחד יהיה‬
‫לה חלק בקץ הגאולה" (כוכבי אור)‪.‬‬
‫ועתה נראה איך שהשי"ת סיבב נפלאות‪ ,‬אשר יום‬
‫ל"א ללידת מוהרנ"ת ז"ל חל דייקא ביום שושן פורים‪,‬‬
‫כי עד ל' יום היה בחשש ספק נפל‪ ,‬אשר מטעם זה‬
‫אין פודין בכור בתוך ל' יום כידוע‪ ,‬ולא נעשה וולד‬
‫בר קיימא אלא בשושן פורים שהוא יום ל"א ללידתו‪,‬‬
‫וכבר ידוע לנו מה שהפליג רביז"ל בשבח חכמתו‬
‫המופלגת כמובא בחיי"מ‪ ,‬ומובא בליקו"מ תנינא‬
‫(תורה י"ט) שבכל חכמה מהשבע חכמות יש אבן נגף‬
‫שהוא בחי' עמלק שהיה פילוסוף ומחקר וכפר בעיקר‬
‫וכו' שיכולים ליפול עי"ז בחקירות וכפירות רח"ל‪,‬‬
‫רק הצדיק הגדול הוא יכול להכניס עצמו בזה ללמוד‬
‫השבע חכמות וכו'‪ ,‬כי שבע' יפול' צדיק' וקם' ס"ת‬
‫עמל"ק שהוא האבן נגף של הז' חכמות‪ ,‬אבל הצדיק‬
‫אע"פ ששבע יפול צדיק ע"י הז' חכמות‪ ,‬אך וקם ע"י‬
‫אמונה כי צדיק באמונתו יחיה וכו'‪ ,‬וזה שכתוב במשה‬
‫רבינו ע"ה ויהי ידיו אמונה במלחמת עמלק‪ ,‬כי ע"י‬
‫אמונה החליש את עמלק דהיינו החכמות והחקירות‬
‫עיי"ש‪ ,‬וממילא מובן מזה לענינינו אשר על כן היה‬
‫מוהרנ"ת ז"ל עד שושן פורים בחשש ספק נפל [ספק‬
‫בגי' עמלק] לרמז כל הנ"ל כי שבע יפול צדיק ע"י‬
‫הז' חכמות שהיה בקי בהם לפני התקרבותו לרביז"ל‪,‬‬
‫(כי שמעתי מזקני אנ"ש שמוהרנ"ת ז"ל עוד לפני‬
‫התקרבותו לאדמו"ר ז"ל היה כבר בקי בשבע חכמות‬
‫הידועים)‪.‬‬
‫ואפשר גם לצרף בזה ענין חלום הסולם הידוע שראה‬
‫מוהרנ"ת ז"ל קודם התקרבותו לרביז"ל‪ ,‬שהוא עולה‬
‫על הסולם ונופל‪ ,‬שוב עולה ונופל מבלי להחזיק‬
‫מעמד עד שבא אחד ואמר לו "דראפע זיך אין האלט‬
‫זיך" (עלה וטפס והחזק עצמך)‪ ,‬ואח"כ כשנתקרב‬
‫לרביז"ל וראה שהוא האחד שאמר לו כנ"ל‪ ,‬אז היתה‬
‫לו תקומה שנעשה תלמיד וותיק לרבו‪ ,‬בחי' יהושע‪,‬‬
‫שהוא ענין שושן פורים [מוקף חומה מימות יהושע‬
‫בן נון] כנ"ל באות ד'‪ ,‬ולכן נעשה בר קיימא דייקא‬
‫ביום שושן פורים כנ"ל שהוא בחי' וקם ע"י האמונה‬
‫שהאיר בו אדמו"ר ז"ל ואמר לו בפורים הראשון‬
‫"שושן פורים איז אויך פורים" וזה ענין מוהרנ"ת ז"ל‪.‬‬
‫ועל פי זה יובן גם לרמז בר"ת וס"ת של הפסוק ש'בע'‬
‫י'פול' צ'דיק' ו'קם' עם התיבות בגי' "נחמן נתן" עם‬
‫התיבות‪ ,‬כי הם הם הרבי והתלמיד האמיתי בחי'‬
‫משה ויהושע בדור האחרון בדורו של משיח‪ ,‬והם‬
‫אשר לחמו מלחמות ה' בעמלק והשליכו נפשם מנגד‬
‫עבור כל ישראל והוציאו רבים מישראל מבין שיני‬
‫הס"מ‪ ,‬על ידי עצותיהם העמוקות היורדות ונוקבות‬
‫עד התהום ומעלות משם נשמות טרופות ודרוסות‬
‫מצפרניו וחיציו של הדו"ב אורב והאר"י במסתרים‬
‫המזנב לכל הנחשלים‪ ,‬והם אשר גילו והאירו ע"י‬
‫דבריהם וספריהם בעולם אור האמונה הפשוטה‬
‫והחזקה נגד החקירות והכפירות והמבוכות הנמשכים‬
‫מקליפת עמלק‪ ,‬בוודאי כאשר יגיע קיצו וסופו של‬
‫עמלק להמחות מן העולם ולהעביר רוח הטומאה‬
‫מן הארץ ויתגלה אורו של משיח‪ ,‬אז יראו עין‬
‫בעין גדולתם ותפארתם של רביז"ל ומוהרנ"ת ז"ל‪,‬‬
‫ואשר פעלו בזה העולם‪ ,‬אשרי להמתקרבים אליהם‬
‫ואנשיהם ולומדים ספריהם ומקיימים עצותיהם‬
‫והולכים בדרכיהם‪ ,‬והמחובר לטהור טהור‪ ,‬אשרי‬
‫חלקם ונחלתם בזה ובבא לנצח‪.‬‬
‫‪ | 19‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫פרי הארץ‬
‫לגאון ולתפארת‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪20‬‬
‫ואת המתים‪ ,‬הן בזאת ע'ש'יר'תו יענה דלא תשכח‪,‬‬
‫דאף כי תורתך הפרו ולפי שאול עצמיהם נפזרו‪ ,‬חי ה'‬
‫וגאלתיך אנוכי‪ ,‬כי בפע"ם הזאת‪ ,‬רג"ל הרביעי דנתתי‬
‫לו אורך ימים עולם ועד‪ ,‬ויע'ב'ור' מלכם לפניהם וה'‬
‫בראשם‪ ,‬כי מזה ראש האמנה‪ ,‬הוא יברך ויתקן מן‬
‫העולם ועד העולם‪ ,‬ובזה כל בית ישראל ישובו ויחיו‬
‫ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד‪ ,‬הרעיפו‬
‫שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ‬
‫וצדקה תצמיח‪ ,‬הבאים ישרש יעקב יציץ‬
‫ציץ ופרח ישראל‪ ,‬כלבנון ירעש‬
‫פרים‪ ,‬ותנובתם מלאו פני‬
‫תבל‪.‬‬
‫אשרי אדם ע'וז' לו בך מסילות בלבבם‪ ,‬עוברי עמק‬
‫הבכא מעין ישיתוהו‪ ,‬גם בר'כ'ות יעטה מור"ה‪ ,‬כי‬
‫ברך אברכך וא׳ר׳ב׳ה׳ הרבה את זרעך‪ ,‬כצמח השדה‬
‫רבבה‪ ,‬ובכל תשובות שני דור ודור הקמתי מושיעים‪,‬‬
‫דעשו ס'וכ'ות לשמור האלומות‪ ,‬ולעמוד על ראשי"ת‬
‫התבואו"ת‪ ,‬עד דלכתפיי"ם השביחו‪ ,‬גדלו והצליחו‬
‫וגם עשו פרי‪ .‬ועתה לעת ערבים‪ ,‬ברוב וקץ הימים‪,‬‬
‫נשאו וראש הרימו גלות הר'ב'י'ע'י' להפר ולעקור‬
‫ולשרש כל תנובות שדי‪ ,‬כי קול נהי נשמע איך שוד‬
‫שודדה הארץ ואבלה האדמה‪ ,‬כי עוונותם ע'ב'ר'ו‬
‫ראשם‪ ,‬ונחקקו בע'ב'ר' עצמות"ם‪ ,‬ואפי' קבלני השדה‬
‫למועד"י השני"ם העוברים לפניהם‪ ,‬לא אמרו עליהם‬
‫ברכת ה'‪ ,‬כי נשכחו כמת מלב‪ ,‬היו ככלי אובד‪ .‬הגיע עת [המשך מאמר "קץ מגולה"]‬
‫לעשות לה'‪ ,‬ליתן ע'וז' למלכו להירום קרן משיח"ו‪,‬‬
‫להגביה ס'וכ'תו לע'ש'תר'ות קרניים‪ ,‬ברוך ה'‬
‫אשר לא עזב חסדו את החיים‬
‫‪ | 21‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫[אחרי כל דברי האמת האלה‪ ,‬שדווקא‬
‫מתחתית הקו‪[ ,‬שכנסת ישראל נפלה‬
‫לכלליות ד' גלויות‪ ,‬ע"י שמיחלים‬
‫ומתחזקים אפי'] במקום שכביכול לא‬
‫מאיר אור הקו‪ ,‬קוה וחזור וקוה אל ה'‪,‬‬
‫מעגלים את הקו ממקומם (דהיינו‪ ,‬שמעלים‬
‫את כל מעמדם ומצבם הנדכא בשפלות תחת‬
‫יד מלכות בלא תגא) לתוחלת ותחילת הקו‬
‫[ותבן אלה (שבאופן אחד) עיקר כוונה‬
‫התחילה דתכלית העיגול יהיה נעשה על‬
‫ידם] וכל זה נעשה ע"י עוצם מסירות‬
‫נפש בעל השדה המתייגע וממשיך‬
‫בעוז כ'וח'ו הגדול מאויר המח'כ'ים‬
‫דארץ ישראל בחי' גן ה' שדה העליונה‬
‫לארץ אויביהם‪ ,‬דאף גם בהיותם שם‬
‫לא מאסתים ולא ג'על'תים‪ ,‬וכידרשו‬
‫ויבקשו את ה' אלוקיהם ע"י חכמים‬
‫יודעי העיתים שמחדש על ידיהם תורה‬
‫שבע"פ חכמ"ה העדיפ"ה‪ – 1‬לדעת מה‬
‫יעשה ישראל בפרטיות ובפרטי פרטיות‪,‬‬
‫(וכנ"ל שעל ידיהם יהיה תיקון השדה לחזור‬
‫ולהכלל בתכלית ותחילת הקו‪ ).‬הן תיקון‬
‫כל הג'ל'ויות תלוי בסופרים הראשונים‬
‫אשר זכו לתורה שבע"פ המושרש למעלה‬
‫מהסיפור‪ ,‬לרוח דחכמה סתימאה עילאה‪,‬‬
‫והוא הגלגל הכולל המגלה בגילוי אחר‬
‫גילוי את נסתרות ה' אלוקינו‪ ,‬התורה‬
‫הפרטית הצפון בלב כל אחד בארץ‬
‫ַה ֶמקּו'וֶ 'ה' אשר ה' דורש אותה תמיד‪,‬‬
‫מכלל דבעי דרישה‪ ,‬לנו ולבנינו למגלה‬
‫מכ'ס'ה עתיק עד עולם‪.‬‬
‫~ ואם עד הנה התבאר הנג'ל'ות תיקון‬
‫החיים כולכם היום‪~ ,‬מעתה~]‬
‫לכו שמעה ואספרה בהנסתרות לה' וחביון‬
‫עוזו‪ ,‬ברוך ה' אשר לא עזב חסדו את‬
‫החיי"ם ואת המתי"ם – בזלאטיפליע נודע‬
‫לי קצת והעיקר יודע עכשיו כי כמו שהוא‬
‫יודע עכשיו לא ידע שום וכו'‪( ,‬חיי"מ קנ"ב)‬
‫ובכל ענין זה יש דברים גנוזים מאד‪ ,‬גנזיא‬
‫דמלכא‪ ,‬אשר לא זכה להשיג בכל העניינים‬
‫האלה אשר בשביל זה הכרח לטלטל כל כך‬
‫ולסבול יסורים כל כך‪ ,‬והכל בשביל תקון‬
‫העולמות‪ ,‬תקון הנשמות והנפשות של‬
‫‪1‬‬
‫“חכם עדיף מנביא” (ב”ב יב‪).‬‬
‫החיים‪ ,‬ובפרט נשמות המתים שבזה עסק‬
‫ביותר בסוף ימיו‪ ,‬כאשר אמר בפירוש שמה‬
‫שעושה עימנו הוא דבר קטן אצלו וזה אנו‬
‫צריכין לעשות‪ ,‬אבל הוא צריך לעסק בתקון‬
‫נשמות המתים כי יש נשמות ערטילאין וכו'‬
‫כמבאר במקום אחר (שיחות הר"ן כג‪ ,‬קצה)‪.‬‬
‫ואם אמנם לא שמענו ולא ידענו בכל זה אפלו‬
‫כטפה מן הים‪ ,‬וגם מעט דמעט שחמל עלינו‬
‫והודיע לנו גם מזה אי אפשר לבאר כי אם‬
‫מעט דמעט ברמז‪ ,‬אף על פי כן לא נמנעתי‬
‫מלרשם מה דאפשר כי היא טובה גדולה‬
‫להחפצים באמת השוקדים על דלתותיו‬
‫כשיודעים מה שיודעים ממה שעבר עליו‬
‫ואשר יצא מפיו הקדוש בענינים האלה‪,‬‬
‫והמשכילים המעינים בדברינו בעין האמת‬
‫יבינו מעט גדלת הבורא יתברך על ידי כל זה‬
‫וגדלת הצדיקים‪( .‬חיי"מ קנ"א)‬
‫מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך‬
‫– הן כצעקתה הבאה אלי – מכולהו ילדי‬
‫הע'ב'ר'ים אשר טבעו בשח"ת עשו‪ ,‬ארץ‬
‫ע'ר'ב'ה ושוחה‪ ,‬ארץ ציה וצלמוות לא‬
‫ע'ב'ר' בה איש ולא ישב שם‪( .‬מעוף ציה‬
‫ואפלה מנודח)‪ ,‬ואף שכל דור ודור הקימותי‬
‫להם רועים ורעום שחבשו את הנשברות‪,‬‬
‫חזקו את הנחלות‪ ,‬השיבו את הנדחות‪,‬‬
‫טהרו את עשנם מקברם וכיבו את אשם‪,‬‬
‫וברם נשבר ליבי בקרבי רחפו כל עצמותי‪,‬‬
‫מסערת ה' חמה יצאה וסער מתח'ול'ל' על‬
‫ראש רשעים יח'ול' באחרית הימים באופן‬
‫שגם הם ע"י קיום החכמה הזו יחזרו ביתר‬
‫שאת ועוז לשרשם ומקורם – החכמה‬
‫תחיה‪.‬‬
‫ה' אלוקי אתה ארוממיך‪ ,‬כעצות מרחוק‬
‫עשית‪ ,‬נפלאותיך ומחשבותיך אלינו‬
‫אגידה ואדברה עצמו מספר‪ ,‬דכל אלה‬
‫סתומים וחתומים הדברים‪ ,‬דאע"פ שבכל‬
‫דור ודור אלו הגיבורים יראי ה' חושבי‬
‫שמו‪ ,‬גמלו חסדים לנפשם ביגיעות‬
‫וטרחות‪ ,‬עד שגילו חסדיך הראשונים‬
‫ויציצו ציץ פרחים וגמלו לתקן כל שבר‬
‫עמו‪ ,2‬ומי דזכו לנפשייהו דחונה מלאך ה'‬
‫היינו עוונות שנמשכו מנפילת ושבירת‬
‫‪2‬‬
‫שבעה מיני הארזים‪.‬‬
‫סביב ליריאיו‪ ,3‬זכו נמי דבזכותם וכוחם‬
‫יחלצם לכל בנייך הנטיעות‪ ,‬אשר נפלו‬
‫לתופת גיא בן הינום‪ ,‬דע"י עסקם לפתוח‬
‫מעיינות ולעדור השדות להשביר בר‬
‫להשביע לכל יושבי ארץ החיים‪ ,‬לרפאות‬
‫נטיו רגלם מצליעתם ולהשקות ברכיהם‬
‫דשלהו‪ ,‬ע"י זה הפליאו עצה ותושיה‬
‫להרבות עוצמה להחליף כח לשוכני דומה‬
‫יושבי ארץ תלאובות‪ .‬באופן שגם הם‬
‫יט'עמ'ו ויראו השיבו וחיו‪.‬‬
‫ובאחרית אלה הימים כי גברו המים מאוד‬
‫מאוד‪ ,‬כהושלכו מצולה בלבב ימים וכל‬
‫משבריך וגליך עליהם עברו‪ ,‬ובבטן שאול‬
‫מים עד נפש אפפונו‪ ,‬ותהום יסובבונו‪,‬‬
‫הארץ בריחיה בעדם לעולם‪ ,‬הן הכרם‬
‫דהיה לידידי בקרן בן שמן‪ ,‬ויעזקהו‬
‫ויסקלהו ויטעהו שורק‪ ,‬ויבן מגדל בתוכו‬
‫וגם יקב חצב בו‪ ,‬ויק'ו' לעשות ענבים‬
‫ויעש ביאושים‪ ,‬כי בית ישראל ואיש‬
‫יהודה נטע שעשועיו‪ ,‬ויקו למשפט והנה‬
‫משפח לצדקה והנה צעקה‪ ,‬כי עכשיו‬
‫בהתגברות עשיו עם ישמעאל שהפליאו‬
‫בכפלי‪ 4‬מחץ מכותיהם‪[ 5‬אשר זה נמשך‬
‫ונשתלשל‪ ,‬מהמחיצה הנוראה ונפלאה‬
‫שבתחילת הצמצום] וכעדת מרעים‬
‫הקיפוני בשתיים הרעים‪ ,‬ומעירובם‬
‫אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים‬
‫סלה‪ .‬וכששמעתי דיבת רבים מגור‬
‫מסביב כמים נשפכתי והתפרד"ו כל‬
‫עצמות"י היה ליבי כדונג נמס בתוך מעי‪,‬‬
‫כי אמרתי נגרשתי ונגרזתי מנגד עיניך‪.‬‬
‫כי כשירדו לתחתיות ומחשכים מצולות‬
‫ומשנה שבר שברם‪ ,‬מקול הברה הב‬
‫הב של החובלים המגרשים מלהסתפח‬
‫בנחלת ה' דע"י שנפלו ונמשכו לתרין‬
‫עיין מהרש”א יבמות שצדיקים יראי ה’‬
‫‪3‬‬
‫זכותם מגן אפי’ להנופלים בשאול אבדון‪.‬‬
‫כי בהב הב זעקתם‪ ,‬פניהם אל הים‬
‫‪4‬‬
‫הקדמוני וסופם אל הים האחרון‪ ,‬דהחריבו ב’ מקדשות‬
‫(סוכה נ”ב‪ ,).‬ועלה באשם כי נאבדו רשעים בתאוות‬
‫ליבם‪ ,‬ולא זו אף ותעל צחנתם כי הגדילו לעשות‬
‫בחלישות הדעת באמרם להם אין ישועתה לכם‬
‫באלוקים סלה‪.‬‬
‫תורה ד’ ח”א שהפגם מגיע עד העצמות‬
‫‪5‬‬
‫מעב”ר אל עב”ר‪ ,‬תורה כ”ב שנובחין הב הב כנגד‬
‫נעשה ונשמע‪ ,‬תורה כ”ג כפילות הצעקה ועוד ועוד‪.‬‬
‫אבל אתה מרום לעולם ‪ -‬מצאתי לי איש כלבבי שמתקיפות‬
‫חוזק רוחו‪ ,‬שלא נמצא לו דמיון במקרא זולת בשליחות משה‬
‫שיהיה משיח‪ ,‬דמקבל בכל עת מארעא דישראל תתגלה חסידותו‬
‫– רוחו הטובה לכל א'ר'ב'ע' רוחות העולם‪ ,‬אשר פרשתי אתכם‬
‫עד שתרוממנ"ה שם כל קרנות עמך כולם צדיקים‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪22‬‬
‫מרעין המעורבין ‪ -‬לעוון וחטאה‪ ,‬חבלי‬
‫השווא ועבות העגלה‪[ ,‬דהיינו דפגמו‬
‫אפי' בכפל תועפות שנשפע בנחלת ה'‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬שעי"ז נשלם ההתפארות‬
‫והכבוד של השי"ת בתיקון כל הנשמות‬
‫בשלמות] נגע פעם חבלתם אפי' בארץ‬
‫ההשגחה הכפולה‪ 6‬ובמקום שהמה יראו‬
‫כבוד ה' והדר אלוקינו כיששום מדבר‬
‫וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח‬
‫תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון‬
‫ניתן לה‪ ,‬נבדלו לרעה משבטי ישראל‬
‫לגפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע‬
‫‪6‬‬
‫ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב‪ ,‬כי‬
‫ערוך מאתמול תפתה העמיק הרחיב‬
‫מדורתה אש ועצים הרבה‪ ,‬נשמת ה'‬
‫כנחל גפרית בוערה בה‪ ...‬אשר אור לו‬
‫בציון ותנור לו בירושלים‪.‬‬
‫תורה ע”ו ח”א תורה י”ג ח”א‪.‬‬
‫ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד לפליטת ישראל‪ ,‬איש צמח שמו יצמח מאדמת ישראל‪ ,‬כי עובד‬
‫העיר‪ 7‬אשר מעולם לא נגע באתרוגין ולא טעם ענבין אוכמין ולא נהנה מהחיטין השדופין‪ – 8‬עיבד‬
‫וניקה עורו‪ 9‬עד שעליו נחו כל הרוחות והנשימות הנשפעים מארץ הע'ב'ר'יים‪ ,‬עליו המשרה להוציא‬
‫את הע'וב'ר'ים בעמק הבכא‪ ,‬עד שירונו יושבי סלע מראש הרים יצווחו‪ ,10‬כי ע"י מימיו העמוקים‬
‫עצתו השלימה יושפע הסוד [חכמתם ובינתם] לעמי ‪ -‬אנחנו פה כולנו חיים‪ ,‬לצאת מטומאת וטבע‬
‫ארץ העמים‪ ,‬באופן שדייקא מהם יעטה המורה ביתר שאת נשמת שדי סוד העיבור‪ ,‬עי"ז נמשך חו"ט‬
‫התק'ו'ה‪ ,‬זאת הברכה אשר משם ה' יראה ללבב‪ 11‬לכל יושבי חלד‪ ,‬שירדו בלא תקומה לשאול ושחת‬
‫עשו‪ ,‬ע"י שבחיים חיותם נתע'ר'ב'ו בגויים וילמדו ממעשיהם‪ ,‬שיעלו מחיל אל חיל‪( ,‬מחכמתו‪ ,‬שאין‬
‫מנוחה לא בעולם הזה ולא בעוה"ב) ויראו אל אלוקים בציון – חיים עד העולם‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪1 0‬‬
‫‪1 1‬‬
‫ע”פ הפסוק “והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל” (יחזקאל מ”ח י”ט)‪ ,‬ובב”ב קכ”ב‪ .‬ופירש”י למלך המשיח‪.‬‬
‫גמ’ סנהדרין ע’‪“ ,‬עץ של אדה”ר אתרוג היה ענבים היה חיטין” וכו’‬
‫חיי”מ רל”ד‬
‫ראה ישעיה מ”ג על התחיה‪.‬‬
‫ע”פ תורה קפ”ו ח”א‪ ,‬שבהררי ציון‪ ,‬ארעא קדישא נשפע על משיחו‪ ,‬הכלי אתערדל”ת‪ ,‬והאור – אתערדל”ע‪ ,‬כאחד‪.‬‬
‫דע"י דבתחילת תיקוניו ויואל משה‬
‫למסור עצמו להמורת רוח הנמשך‬
‫מהחלל‪ ,‬ומי חכם ויבן שע"י השלכת‬
‫נפשו מנגד להכנס למצרי וגבולות‬
‫העמים‪ ,‬מזה הדבר יונק ראש הצרים‬
‫דיגברו מאוד מאוד להעלים רוחו הנח‬
‫והזך בעצבון רוחם‪ ,‬הן בזה מבקש‬
‫לכסותו לגמרי עד שגם אנחנו חשבנוהו‬
‫נגוע ומעונה מוכה אלוקים‪ 12‬דאתחזיא‬
‫לנא דאתגדעון פארותיו‪ .‬אבל אתה‬
‫מרום לעולם ‪ -‬מצאתי לי איש כלבבי‬
‫שמתקיפות חוזק רוחו‪ ,13‬שלא נמצא‬
‫לו דמיון במקרא זולת בשליחות משה‬
‫שיהיה משיח‪ ,14‬דמקבל בכל עת מארעא‬
‫דישראל תתגלה חסידותו – רוחו הטובה‬
‫ישעיה נ”ב‬
‫‪12‬‬
‫גמ’ ?מה בין תקיפי דבבל לחסידי‬
‫‪1 3‬‬
‫ארעא דישראל‪.‬‬
‫ישעיה י”א “והכה ה’ בעים רוחו”‬
‫‪1 4‬‬
‫ופירש”י לא נמצא לו וכו’‬
‫לכל א'ר'ב'ע' רוחות העולם‪ ,‬אשר‬
‫פרשתי אתכם עד שתרוממנ"ה שם כל‬
‫קרנות עמך כולם צדיקים‪.‬‬
‫כי הוא מלך משוח וקרנו רכיכא כי נותן‬
‫עצת ה' השלימה שלעולם יהיה אדם רך‬
‫כקנה ואל יהיה קשה כא'ר'ז' (ר"ח‪ ,)15‬ואל‬
‫יירא מקול הק'ר'נ'ות ושפעת הקלגסים‬
‫הבאים כנגדו‪ ,‬ואף שירדתי לקצבי הרים‬
‫וסוף חבוש לראשי‪ ,‬ותהום יסובבני ואני‬
‫אמרתי נגרשתי מנגד עיניך‪ ,‬אך אוסיף‬
‫להביט אל היכל קדשך‪ ,‬דבתורת חסדו‬
‫– דגלי מסכתו‪ ,‬העדינו העצ"ו‪ 16‬שם‬
‫טמון כפילא העדיפה ריבוי וע'וש'ר'‬
‫שדייקא בגבורות יצח”ק (ר”ח)‪ ,‬נתגלה‬
‫‪15‬‬
‫כי אתה אבינו‪ ,‬א’כן ר’וח ה’וא ב’אנוש‪.‬‬
‫ראה גמ’ עירובין נג‪ .‬סוכה מט‪.‬‬
‫‪1 6‬‬
‫שכשיושב ועוסק בתורה מתעדן כתולעת וכו’‪,‬‬
‫ובתורה רפ”ג דיש לדוד תורת חסד כי גלי מסכתא‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫הארזים‪.‬‬
‫דרווח העוה"ז אין לשער‪ ,18‬דמי שירש‬
‫את עיר התמרים‪ 19‬בשלימות‪ ,‬אינו‬
‫צריך להוציא על זה הוצאות משלו‬
‫רק ממה שהכין לפניו הבורא ית' יכול‬
‫להרחיב ידו ולהרויח הרבה מאד‪ ,‬עין‬
‫לא ראתה‪ .‬שמוצא בארץ ההיא מאה‬
‫ש'ע'ר'ים רק ע"י שאני על משמרתי‬
‫אעמודה ואתיצבה דאינו ירא משום דבר‬
‫ואינו משגיח על שום ביטול ובילבול‬
‫בעבודתו‪ ,‬כי לא איכפת ליה שום דבר‪,‬‬
‫רק עושה את שלו בעבודתו את ה' ית'‬
‫(תורה קנ"ה)‪ .‬ובזאת תמימותו ופשיטותו‬
‫לא יתבזבז שולחנו אלא אדרבה ימצא‬
‫לציין לעשרת הארזים שנשלמו ע”י‬
‫‪1 7‬‬
‫הוספת חכמ”י‪.‬‬
‫תורה נ”ב ח”ב‬
‫‪18‬‬
‫תוס׳ בבב”מ שבתמרים אין הוצאות‬
‫‪1 9‬‬
‫משלו‪ ,‬אבל בענבים כן‪.‬‬
‫כי הוא מלך משוח וקרנו רכיכא כי נותן עצת ה' השלימה‬
‫שלעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כא'ר'ז' (ר"ח)‪,‬‬
‫ואל יירא מקול הק'ר'נ'ות ושפעת הקלגסים הבאים כנגדו‪ ,‬ואף‬
‫שירדתי לקצבי הרים וסוף חבוש לראשי‪ ,‬ותהום יסובבני ואני‬
‫אמרתי נגרשתי מנגד עיניך‪ ,‬אך אוסיף להביט אל היכל קדשך‬
‫‪ | 23‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫אוצרי אוצרות הטמונים בו בעצמו‪,‬‬
‫ויעשרהו המלך בעושרו הגדול שבילי‬
‫והתבוננות התורה‪ ,‬אשר לא תחסר כל‬
‫בהם‪.‬‬
‫ובעת אשר הרוח סערה מתגבר להתקרב‬
‫אל הארזים לעוקרם‪ ,‬בחלישות הדעת‬
‫ורוח נכאה שלא היתה מצויה מעולם‪ ,‬ואף‬
‫שהארזים הגדולים הנטועים עלי מים‪,‬‬
‫חזקים על עומדם‪ ,‬לבל יזוזו ממקומם‬
‫כלל‪ ,‬אבל התלוים בהם העצים הנמוכים‬
‫וכל שכן אזובי הקיר שיבש מהם כל‬
‫לחלוחיתם‪ ,‬נפוצו ונתפזרו ונשתברו‬
‫מאותה הרוח‪.‬‬
‫ואתה מרום לעולם ה' דהצדיק כתמר‬
‫יפריח‪ ,‬ירית מלכותא קדישא‪ ,‬הוא מגלה‬
‫דאף שבנגלות המלכות חצבה עמודיה‬
‫שבעה ארזים‪ ,‬אעפ"כ באמת שם דווקא‬
‫נגלה הג' ארזים הנסתרים‪ ,‬שבעוצם‬
‫רכותם מתגלה שגם החיצוניות הקשה‬
‫שבכל העולמות באמת כל כולה קודש –‬
‫פנימיות ורכות‪ .‬כהארבה דלבושיה מיניה‬
‫וביה נתקן כל הח'ל'ל'ים העמוקים אשר‬
‫אין ארוכה למכתם‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫דבכל הדורות אלו שנפלו למוקדי עולם‬
‫ונפ'זר'ו' ע'צ'מ'ותיהם לפי שאול‪ ,‬לא הגיע‬
‫נגע מכתם מע'ב'ר' לע'ב'ר' העצמות‪,‬‬
‫הן כל אסיין וקרטנין‪ 21‬ריפאום ותיקנום‬
‫ברפואות התשובה‪ ,‬ושבו וחיו בית ישראל‬
‫ולא תמותו‪ ,‬אלא יחזרו לשדה הברכה‪,‬‬
‫תכין דגנם כי כן תכינה תלמיה רוה‬
‫נחת גדודיה‪ ,‬ברביבים תמוגגנה צמחה‬
‫תברך‪ ,‬ירעפו נאות מדבר וגיל גבעות‬
‫תחגורנה‪ ,‬לבשו כרים הצאן‪ ,‬מרעיתי‬
‫אדם אתם‪ 22‬ועמקים יעטפו בר יתרועעו‬
‫אף ישירו‪ .‬והשתא בגלותא בתראה‪,‬‬
‫דצריה – ר'ב' דע'ר'וב'א הגביהו כנשר‬
‫[חכמה דאדום ותבונה דהר עשו] להניד‬
‫ולקלקל הק'ינ'ים שבראש האילנות‪,‬‬
‫ומי יוכל לסבול את קול הצער והצעקה‪,‬‬
‫מפני שנטלה גאוותן וראשן של ישראל‪,23‬‬
‫ובפגם הזה לא יכלו היונים למצוא‬
‫ישעיה ל”ג‬
‫‪20‬‬
‫תיקו”ז י”ג כ”א‪.‬‬
‫‪2 1‬‬
‫גמ’ יבמות ס”א‪ .‬אתם קרויים אדם ואין‬
‫‪22‬‬
‫אומות העולם קרויים אדם‪.‬‬
‫תורה ל’ ח”א ותורה ה’ ח”ב‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪24‬‬
‫מנוח‪ ,‬לשוב אל ארובותיהם וקיניה"ם‪,‬‬
‫הן הפגם היה למעלה בגבוה החמישים‪.‬‬
‫ובכן אנושה מכתם וע"ז האחרון דהכביד‪,‬‬
‫~עורי עורי לבשי עוז‪ ,‬עורי כימי קדם‬
‫דורות עולמים‪ ,‬הלא את השמה מעמקי ים‬
‫דרך לע'ב'ור' גאולים‪ ,‬כי מי עמד בסוד ה'‪,‬‬
‫ אלוקי מקרוב אני‪ ,‬ולא אלוקי מרחוק?‬‫דבדא רוחא דנשיב בשדה העליון כלולים‬
‫כל הרפואות הר'ק'וח'ים ממר'ח'ק' מאד‬
‫מאד‪ ,‬יכלכל מחלהו – אף מכה שאין לה‬
‫רפואה מקרוב‪.24‬‬
‫כי כל הרופאים משגיחי ומגדלי השדה‪,‬‬
‫עושים בכל עת לה'‪ ,‬להכניס אלו שהפרו‬
‫תורתך הנגלות לתוך השדה‪ – .25‬מעת‬
‫אשר אבדה עצה מבנים ונסרחה חכמתם‪,‬‬
‫דמרו ועיצבו את רוח קודשו וחאבו‬
‫במחשבה עילאה‪ ,26‬דכל באיה לא ישובון‬
‫ולא ישיגו אורחות חיים‪ ,‬וכסרחון מותרם‬
‫גבר מאד מאד להכתיר ולעקל כל חכמתם‬
‫– לא אמרו הע'וב'ר'ים ברכת ה' אליכם‪,27‬‬
‫לתקנם מקדמת שלף יבש‪ ,‬כי כל באיה‬
‫לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים‪ ,‬ושוב‬
‫מיני חושך לא יאמינו‪ ,‬כי אמרו יבשו‬
‫עצמותנו אבדה תקוותנו נגזרנו לנו‪.‬‬
‫ויזכור ימי עולם משה עמו‪ ,‬איה המעלם‬
‫מים את רואה צאנו‪ ,‬איה השם בקירבו את‬
‫‪28‬‬
‫רוח קודשו‪ ,‬דהוא שיהיה רוח ה' הכולל‬
‫נחה עליו‪ ,‬וציר הנאמן לשולחו – הבעל‬
‫תפילה‪ ,‬פאר ישראל ‪ 29‬שירש את המלכות‬
‫דק' בחי' ארץ ישראל‪ ,‬דשם השפע כפולה‪,‬‬
‫ברוח אחרת שבו יוציא ויביא‪ ,‬לעורר את‬
‫טוב ריח הנשמות‪ 30‬להעביר רוח הסערה‬
‫הכפולה‪[ ,‬דבכפלות שלהם‪( ,‬דבאמת‬
‫לאמתה אין באחד שלהם אפי' חצי‪ ,‬דאין‬
‫אדם מת וחצי תאוותו ביד"ו‪ ,‬אפי' יו"ד אחד)‬
‫באחרית הימים‪ ,‬לא די שעשיו וישמעאל‬
‫נועצו יחדיו להפיל את חומת בת ציו"ן‪,‬‬
‫ראה תורה נ”ז‬
‫‪24‬‬
‫גמ’ סוף ברכות ורות‪.‬‬
‫‪2 5‬‬
‫ליקו”ה פו”ר א’ אות י’‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫תורה רכ”ז‬
‫‪2 7‬‬
‫תורה ח’‪ ,‬י’‪ ,‬קמא‪ ,‬ח’ ע”ב תנינא‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫כמובא בשיחה של פאר ישראל תפילין‬
‫‪29‬‬
‫של תורה סז ח”ב‪ .‬ובשיחה שאחד הגדולים שאל את‬
‫רבינו למה הגיע לארץ ישראל‪ .‬ובתורה מ’ ח”ב שפע‬
‫כפולה התפארות וכו’‪.‬‬
‫תורה ח’ ח”ב‬
‫‪3 0‬‬
‫שקשתה תשובתם וחזרתם‪ ,‬אבל עיקר‬
‫התגברותם – כי יגורתי מפני אפם להפיל‬
‫חומת ירושלים לחמות ויגיעות הממון‬
‫לאבד מהם אחרית חוט התק'ו'ה‪ ,31‬ושם‬
‫בקשיות ל"ב (האחרונים הזה‪ )32‬נתנני ה'‬
‫בידי לא אוכל קום‪ - 33‬כל באיה לא ישובון‬
‫‪34‬‬
‫ולא ישיגו אורחות חיים‪ ,‬עד דייתי ההוא‬
‫דיפיץ מתרי אוסיא‪ ,‬מיא – רוחא דהוא‬
‫אשר יצא ואשר יבוא לפניהם‪ ,‬דבתחילת‬
‫התיקון [הרועה השמיני פלא הגדול‪,‬‬
‫שגופו צח ואור בתכלית בלי שום הבל‬
‫סרחון עלמא‪ ,‬הן נכלל בתכלית בעצם‬
‫וריח הנשמה] יגלה להם עוצם פגמיהם‬
‫וקילקולם להרגיש גודל סרחון גוף הנגוף‪.‬‬
‫[ויתביישו בבושה הגדולה מכל הבושות‬
‫[ואע"פ שמגלה להם תכלית ירידתם‬
‫לבור תחתיות מחשכים מצולות‪ .‬לא‬
‫יפסק השפע שלהם מכל העולמות אלא‬
‫אדרבה למתים תעשה פלא‪ ,‬רפאים יקומו‬
‫י'וד'וך' סלה‪ ,‬יספרו בקבר חסדך‪ ,‬וצדקתך‬
‫בארץ נשיה‪ ].‬דמכפל‪ 35‬הבושה עצמה שוב‬
‫ישובו ויקבלו את אור נשמתם כבתחילה‬
‫כי יגמור ויגל עיניהם לראות נפלאות‪,‬‬
‫והריחו ביראת ה' להאכילם לשבעה‬
‫מזונא דנשמתא‪.36‬‬
‫דע"י שבפעולותיו הנגלות עם החיים‪,‬‬
‫מקבלים כל יושבי ארץ הלכודים‬
‫והאחוזים בפח היקוש את רוח החכמה‬
‫העליונה‪ ,‬שאע"פ שנשפע מלמעלה‪,‬‬
‫עם כ"ז נחשב להם כאילו ירימו תרומה‬
‫מלתתא‪ .‬ומזה רוח הריח הטוב‪ 37‬של ארץ‬
‫הצבי‪ ,‬מזדככים בתכלית כל רוח שטות‪,‬‬
‫הבל המה מעשי תעתועים‪ ,‬שמעלים‬
‫ומגלים שלהבת תעלומות ליבם‪– 38‬‬
‫ה'ב'ל'ים חדשים להשי"ת‪ ,‬עי"ז בעל‬
‫תורה כ”ג ח”א על כפילות תאוות‬
‫‪31‬‬
‫הממון‪.‬‬
‫כתבי האריז”ל שהל”ב האחרונים רק‬
‫‪32‬‬
‫משיח יכול לתקן‪ ,‬וראה חיי”מ שביציאתו מזלאטיפליע‬
‫– הממון‪ ,‬אמר הפסוק “והסירותי לב האבן מבשרכם”‬
‫ליקו”ה קידושין ג’‪.‬‬
‫‪3 3‬‬
‫תורה ח’ ח”ב‪.‬‬
‫‪3 4‬‬
‫כמבואר בתורה כ”ב בסעיף ה’ ו’‬
‫‪35‬‬
‫ובסופה‪ ,‬ובתורה צ”ח‪ ,‬ובסיפו”מ סוף מעשה מבעל‬
‫תפילה‪.‬‬
‫שיחו”ה כ”ג‪.‬‬
‫‪3 6‬‬
‫עיין תורה ח’ תנינא‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫עיין תורה כ”א קמא‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ויזכור ימי עולם משה עמו‪ ,‬איה המעלם מים את רואה‬
‫צאנו‪ ,‬איה השם בקירבו את רוח קודשו‪ ,‬דהוא שיהיה רוח ה'‬
‫הכוללנחה עליו‪ ,‬וציר הנאמן לשולחו – הבעל תפילה‪ ,‬פאר‬
‫ישראל שירש את המלכות דק' בחי' ארץ ישראל‪ ,‬דשם השפע‬
‫כפולה‪ ,‬ברוח אחרת שבו יוציא ויביא‪ ,‬לעורר את טוב ריח‬
‫הנשמות להעביר רוח הסערה הכפולה‬
‫השדה מקבל גבורות ומקיפים חדשים‪,39‬‬
‫לצפות מרחוק ומשם יביא לחמו להיטיב‬
‫המתים חפשי‪ ,‬שגם הם ילכו מחיל אל חיל‪,‬‬
‫כי ע"י הטבת לב החיים שיאמינו בעוז רוח‬
‫צפון לבבם‪ ,‬בזה מתרוממים כל יורדי דומה‬
‫להעלות ממקומם ריח ורוח חדשה לה'‪.‬‬
‫ואף כי אלו התיקונים שגבו בכל עידן‬
‫ועידנים‪ ,‬להתם חטא ואשם הסדורים‬
‫כאלו השנים שית האלפין‪ ,40‬אבל עיקרם‬
‫נזכרים ונעשים ביום הכסא‪ ,‬הרת עולם‬
‫ראש השנים (יומא אריכתא ששם נשפע‬
‫תקופות הימים והשנים)‪ .‬ובראש השנה‬
‫שלי העולה על הכל‪ ,‬נגלה לעין כל הדבר‬
‫הנסתר מתחילה‪ ,‬דלא זו בלבד שע"י‬
‫אורו רוב החכמה‪ ,‬ממשיך ומאיר עלינו‬
‫להתעורר מלמטה‪ ,‬אלא אף הם רב חילם‬
‫וחלקם בהמשכת התיקון של הרב‪ ,‬כי ע"י‬
‫שמתקבצים אליו‪ ,‬מביא כל אחד את "אבן‬
‫‪41‬‬
‫ראשו" הפרטית לאבן שתיה הכללית‪,‬‬
‫ראש הפינה‪ .‬כי אף שהרב משליך‪ 42‬נפשו‬
‫מנגד עבור כל אבנייך לפוטרם מבעלי‬
‫הדינים המונעים המשכת מקור ומוצא‬
‫המים מן כל האילנות‪ 43‬בכולי שתא‪ .‬מ"מ‬
‫ביום זה תחילת ותכלית מעשיך‪ ,‬צריך‬
‫להיכנס לתכלית דלי דלות‪ ,‬ראשית רשות‬
‫כל השנים האדומים מתחילת העולם ועד‬
‫‪44‬‬
‫סופו‪.‬‬
‫שבנשגבות פעולתו לא מיבעיא אתם‬
‫כולכם תלויים בר"ה שלי‪ ,‬שע"י תפילת‬
‫שורש הדין שלו‪ ,‬ילין עוז בצואר הנחש‬
‫לפלוט את כל הנחשלים פליטי הענן‪ ,‬שגם‬
‫המנושכים האבודים והנדחים יתאספו‬
‫להיות שכנים לבתי הקדושה‪ .45‬אלא כל‬
‫העלם העולם תלוי בזה‪ ,‬להפוך את אחרית‬
‫המרה‪ ,‬החדה כחרב פיפיות (משלי ה') מצח‬
‫הנחש‪ ,‬עצמות חיותו אלו שבכל ראש‬
‫השנה אי אפשר לתקנם‪ ,‬גם הם יתהפכו‬
‫עיין תורה מ”ט קמא ותורה ה’ תנינא‪,‬‬
‫‪3 9‬‬
‫שמקבל הצדיק התחדשות מהתלמידים‪.‬‬
‫ילקו”ש ישעיה ר’ שפ”ט “אם יהיו‬
‫‪4 0‬‬
‫חטאיכם‪ ..‬כשנים הסדורים”‪.‬‬
‫עיין תורה ס”א קמא‬
‫‪41‬‬
‫עיין תורה ה’ תנינא‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫עיין מעשה מחיגר‪.‬‬
‫‪4 3‬‬
‫סוכה מה‪ :‬ובמאמר דנן בעלי הדינים‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫תורה ח’‬
‫‪4 5‬‬
‫לדעה את ה' כמים המכ'ס'ים לים‪.‬‬
‫כי ע"י שיבואו להשתתף ולהביא את‬
‫צימצומי‪ 46‬פרקי שירתם‪ ,47‬ירוממו וישלימו‬
‫את כלליות שירו ביתר שאת לראש‬
‫טורי אמנן‪ .‬ועי"ז חוזר חלילה דאבני בית‬
‫הקדושה יתרחבו ויתפשטו על כל העולם‪,‬‬
‫להכניס את הכל למקיף הס'וכ'ה'‪ 48‬הזך‬
‫והקודש של הר מרום הרים‪.‬‬
‫דאחרי שבמאמר "קץ מגולה" שפיר חזית‬
‫בעיניך שכפי שכל אחד ואחד מישראל‬
‫משלים את חלקי תורתו שבע"פ כן כובש‬
‫החלקים דיליה אשר נפלו מהחטאים‬
‫הראשונים לחבלי‪ 49‬מצרי אומות העולם‪,‬‬
‫לקדושת ארץ הנושבת ומלאה בעצה‬
‫השלימה‪ ,‬הלא הגם את תראה אחרי‬
‫ראית – שבר"ה קמה אלומתו וגם ניצבה‬
‫– התעצמו פעולותיו ללקט ולאסוף את כל‬
‫חלוקי אבניהם המתוקנים‪ ,‬לאבנו השלימה‬
‫הכוללת‪ ,‬ומציוני כל הנפשות אשר נתאחדו‬
‫לרועה אב"ן‪ 50‬ישראל‪ ,‬ניתן הכח לכל ה(א)‬
‫בנים משחיתים לא אמון בם‪ ,‬אשר לאבן‬
‫אופל וצלמות ירדו מראש הדורות‪ ,‬כי לא‬
‫הגיע מהם אתערותא כלל‪ ,‬כל ימי חלדיהם‪.‬‬
‫לתקנם בשלמות‪ ,‬שגם מאבניהם המנופצות‬
‫בלא שום לחליחות‪ 51‬יתגלה זוהר התק'ו'ה‪,‬‬
‫לשוב ולהיכנס להר זה קנתה ימינך‪ .‬כי‬
‫תורה תצא מציון ודבר ה' מירושלים‪.‬‬
‫דאחרי שכל האבות הראשונים מקבלי‬
‫השדה לחדשי השנים‪ ,‬ח'פ'ר'ו' הב'א'ר'ות‪,‬‬
‫והמשיכו המעיינות – לטייב הזמורות‬
‫להשביח רוב התבואות‪ ,‬הח'יט'ין‬
‫וה'ש'ע'ור'ין – אשר מהח'ט'אים הראשונים‬
‫ביום נטעך תש'ג'ש'ג'י נחמצו‪ ,‬נסדקו‬
‫ונש'ב'ר'ו – הסר מס'ו'כ'ת'ו והיה לב'ע'ר'‪,‬‬
‫פרץ גדרו והיה למרמס‪ ,‬דבכל שנה ושנה‬
‫ביום שמחתכם ומ'וע'ד'יכם‪ ,‬השקו‬
‫בר'ג'ל'ם‪ ,‬זרעו במים רבים‪ ,‬עד דהרעיפו‬
‫השמים ממעל ושחקים יזלו צדק‪ ,‬תפתח‬
‫ס”א ח”א‬
‫‪46‬‬
‫ס”ג ח”ב‬
‫‪47‬‬
‫כ”א ח”א‬
‫‪4 8‬‬
‫ע”א ח”ב‬
‫‪4 9‬‬
‫תורה כ”ב שבראש השנה ע”י עבודתנו‬
‫‪5 0‬‬
‫נשענים כל הבנים על אבינו שבשמים‪.‬‬
‫ליקו”ה שבת ו’ ט”ו‬
‫‪51‬‬
‫ארץ וצדקה תצמיח‪ ,‬גדלו והצליחו‬
‫וי'ש'ר'נה נטיעות הכרמים‪ ,‬סידרו זרעי‬
‫אמונים‪.‬‬
‫דהחסידים הראשונים תיקנו נחלה‬
‫המבוהלת אכילות הבוסר שה'ק'ה'ו כל‬
‫ש'נ'ו'ת' דור דורים‪ ,‬דבכל פעם ושנה‬
‫כיוונו וצימצו שחריתם – צפיתם‪ ,‬להתפלל‬
‫בהמ'ת'נ'ה' ובח'נ'ינה‪ ,52‬עד שהע'מ'יד'ו‬
‫וכוננו כל היקום על זה שלוש ר'ג'לים‪ ,‬ולא‬
‫זו אף זו הן טרם חילו פני מלכם‪ ,‬שה"ו ולא‬
‫דחקו‪ 53‬עד שדעתם התח'ול'ל'ה‪ ,‬ובזה נגעו‬
‫ולא נגעו בתיקונים הנעלמים והעתידיים‪,‬‬
‫גם כל ח'ל'י וכל מכה אשר לא כתובה –‬
‫נט"ע רבע"י ח'ל'ל'א דאגוזא‪ ,‬אבל עיקר‬
‫העבודה היה בסדר הזמני"ם והמ'וע'ד'ים‪,‬‬
‫שאפ' שם כמה שבני הג'ול'ה יבואו לראות‬
‫ולש'ח'ר'‪ 54,‬ממקומם וש'עת'ם'‪ ,‬האדון ה'‪,‬‬
‫בחיזוק ע'ו'ז' ובתעצומות לבם‪ ,‬פעם בפעם‪,‬‬
‫כפי כן יפעל אל דיפתח להם באֹר הפנים‪ ,‬עד‬
‫בב"ת עיניהם‪ ,‬על מנת שיתהדרו בע'ז'ו'ז'‬
‫חדש‪ ,‬לבוא ולעבור בר'ג'ל'יהם‪ ,‬ואתנהלה‬
‫לאטם‪ ,‬ובזה מתונתא ‪ -‬לחות הארץ בכל‬
‫ג'ול'ה שהורקנו‪ ,‬אדרבה עובדי השדה‬
‫עמדה להם השעה ‪ -‬ושכינה כנגדם‪ ,‬לבשל‬
‫ולגמור כל תנובת הארץ באופן שכולם‬
‫ישבעו מפרי עמלם‪ ,‬ולא ישובו לפרוץ‬
‫אל ה' לרוץ ולחבל בין הכרמים ולהחיש‬
‫ולמהר המ'ו'ע'ד'ים אלא לעבוד את האדמה‬
‫באמונת העתים‪ ,‬הן תיקנו ש'ע'ר'יהם עד‬
‫דהע'מ'יד'ו כל רגליים לראות פניך בכל‬
‫תשובות השנים‪,‬‬
‫הגיע עת לבשר מ'ו'ע'ד' מועדי"ם וחצי‬
‫(ליקו"ה עבוד"א ה"ג תכלית ביטול הזמנים)‪,‬‬
‫ הן בפע"ם הזאת – ברגל הרביעי‪ ,‬הכ'ס'א'‬‫די'ע'מ'וד' לעולם‪ ,‬כיע'ב'ר'ו בש'ע'ר'ים‬
‫למאוד מאוד יפרצו‪ - .‬כי אני אענה את‬
‫השמים‪ ,‬והשמים יענו את הארץ – דעכשיו‬
‫ינתן תעצומות הב'ו'ע'ז' מיוב"ל המי"ם‬
‫לשדה לחם היהודים‪ ,‬והארץ תענה את‬
‫יזרעאל‪ ,‬לשיח ולהודות את ה' ברוח‬
‫ח'ן' ות'ח'נ'ונ'ים'‪ ,‬כי גדול יום יזרעאל –‬
‫להעמיד ולהגדיל השעה רג"ל המלאכה‪,‬‬
‫‪5 2‬‬
‫‪5 3‬‬
‫‪5 4‬‬
‫תורה כ’‪.‬‬
‫תורה כ’‪.‬‬
‫תורה ל’‪.‬‬
‫שבנשגבות פעולתו לא מיבעיא אתם כולכם תלויים בר"ה שלי‪,‬‬
‫שע"י תפילת שורש הדין שלו‪ ,‬ילין עוז בצואר הנחש לפלוט את‬
‫כל הנחשלים פליטי הענן‪ ,‬שגם המנושכים האבודים והנדחים‬
‫יתאספו להיות שכנים לבתי הקדושה‬
‫‪ | 25‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫לאורך הימים השנים הקדמונים‪.‬‬
‫מקר"ן האר"ץ לעול"ם קיימ"ת ועומד"ת‪,‬‬
‫תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל יושבי‬
‫ארץ‪ ,‬כי בא יום ה' חשך ואפילה כש'ח'ר' פרוש על‬
‫ההרי"ם כמוהו לא היה וכמוהו לא תוסיף‪ ,‬כי גוי עלה‬
‫על ארצי עצום‪ ,‬ואין מספר שם גפני לשמה ותאנתי‬
‫לקצפה כי שודד דגן הוביש תירוש אומלל יצהר‪ ,‬הגפן‬
‫הובישה והתאנה אומללה רימון גם תמר ותוח‪ ,‬כל‬
‫עצי השדה יבושו‪ ,‬כי הוביש ששון מבני אדם‪ ,‬שמעו‬
‫זאת הזקנים‪ ,‬והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת‬
‫בימיכם ואם בימי אבותיכם‪ ,‬יתר הגזם אכל הארבה‪,‬‬
‫ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל‪ ,‬אליך‬
‫ה' אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה ליהטה כל‬
‫עצי השדה‪,‬‬
‫ ויתן ע'וז' למלכו וירם ק'ר'ו' משיחו‬‫ כה אמר ה' ולקחתי אני מצמרת הארז‬‫הרמה‪ ,‬ונתתי מראש ינקותיו ר'ך' אקטף‪,‬‬
‫ושתלתי אני על הר גבה ותלול‪ ,‬בהר מרום‬
‫ישראל אשתלנו‪ ,‬ונשא ענף ועשה פרי‪ ,‬והיה‬
‫לארז אדיר‪ ,‬ושכנו תחתיו כל צפור כל כנף‪,‬‬
‫בצל דליותיו תשכנה‪ ,‬וידעו כל עצי השדה‬
‫כי אני ה' השפלתי עץ גבה‪ ,‬הגבהתי עץ‬
‫שפל‪ ,‬הובשתי עץ ל'ח'‪ ,‬והפרחתי עץ יבש‪,‬‬
‫אני ה' דברתי ועשיתי‪.‬‬
‫הן כגאלת נחלתך קנית קדם פנית לפניה תשרש‬
‫שרשיה ותמלא ארץ‪ ,‬דבכל פעם השכנים הרעים‬
‫הנוגעים בנחלה – שאגו בקרב המ'וע'ד'ים‪ ,‬נשמע‬
‫עליהם קול הרועים ובר'ג'ל'יהם במלחמה עמדו‬
‫דהצוררים בשלוש פשעיהם לא יוסיפו לענותם‪ ,‬ובדא‬
‫אוליפו לכל ר'ג'ל'י הילדים‪ ,‬להעלות לאיטם רינתם‬
‫ותפילתם‪ ,‬כי בש'ע'ר'ייך ירושלים‪ .‬כען הוללים הוללו‬
‫קרן הרימו‪ ,‬הן כהביטו ויראו בשדי עריהם דעמדו‬
‫והשביחו לגובה הכתפיים‪ ,‬ועוד מעט וירעשתי כלבנון‬
‫פרים – יהי פיסת בר בראש ההרים‪ ,‬יכסו הרים צילה‬
‫וענפיה ארזי אל‪ ,‬ויקבלון מלכותא קדישי עליונין‬
‫ויחסנון מלכותא עד עולם ועד עולם עלמיא‪.55‬‬
‫עתה בקץ – רוב ימיהם‪ ,‬מלכות הזלה [דעזותם יסגא‪,‬‬
‫וראש כ"ף עשו רמיה (לאתחזאה קרנ"י פרזליה"ם‬
‫לרכי"ן [כבמלכותא וכתרא קדישא] דלא מעוורי"ן עיני‬
‫יושר המשפטים) בעו לאפרדא אחרית מע'וז' ישועות‬
‫מש'י'ח'ו' ותפילתו‪ ,‬מתפילת ה' דמתמן תצא ע'וז' למו‬
‫ראשית תבואתו‪ ].‬יבואו ב[כלליות ה']א'ר'ב'ע – לזלזל‬
‫ולעקל לב ה'מ'ת'נ'ה' כל ציוני שיעוריהם – אשר‬
‫הקימו ויקימו בונייך לימודי ה' לעם קדושים‪ .‬הן כל‬
‫כמה דיתריעו על הגובאי ועל הילק – עמלק עם יושבי‬
‫צור‪ ,‬דלא ישודו הארץ ויאבלו האדמה‪ ,‬גם כי יזעקו‬
‫וישעוו‪ ,‬ס'כ'ו'ת' בענן מע'ב'ור' תפילתם – כי נשמו‬
‫אוצרות נאספו מגורות יבשו כל אפיקי מים – פני ה'‬
‫חילקם לא יוסיף להביטם‪.‬‬
‫אל תיראי אדמה כי הגדיל ה' לעשות‬‫ דבעת הצרה אשר לא נהיתה בהרמת כל עשר‬‫הקרנות‪ - 56‬אחרית"ם וראשית"ם‪ ,‬להכרית כל‬
‫הת'ר'ו'ע'ו'ת' דמלמעלה‪ ,‬מכל ההת'ע'ו'ר'ר'ו'ת'‬
‫דמלמטה‪ ,‬לכ'ס'ו'ת‪ ,‬אמונת קהל קדושים בפחות‬
‫ומהמורות חור פתן ומאורת צפעוני‪ ,‬דיאבדו ויתעו‬
‫‪5 5‬‬
‫‪5 6‬‬
‫דניאל ז’‬
‫דניאל ז’‬
‫דעתה דבעל שדה המקנה בא להקים בר'ג'ל' האחת‬
‫כל צמחי הרבב"ה‪ ,‬לבל יכרתו מאחיהם ומש'ע'ר'‬
‫מקומם‪ ,‬עיניו יביטו לנ'וכ'ח' בר'כ'ות ה'‪ ,‬אורך הימים‬
‫עולם ועד‪ ,‬דכל כמה דיזקן לקנות החכמ"ה מותכהנ"ה‬
‫עיני"ו – לעייל לב'ו'ע'ז' הקשה הכאת הח'ל'יל'‪[ ,‬לרוץ‬
‫לארצו בקשרי המלחמה – להיקראות ולהיות הוא‬
‫הקטן מאחרית וראשית השנ"ה‪ ,‬וח'יל'ל' ועקד אפי'‬
‫פלג גופו להפיל כל קרן וחוזק כוח ועוצם ידי נחלת‬
‫גוים‪ ,‬לכן זכה להכנס לארץ ע'ו'ז' ‪ -‬קמיצת היד לגלות‬
‫שם את ס'וכ'ת'ו האר'וכ'ה – ע'ש'תר'ות קרניים]‪,‬‬
‫ושילמתי לכם את השנים אשר אכל הא'ר'ב'ה' הילק‬
‫והחסיל ח'יל'י הגדול אשר שילחתי בכם‪ ,‬דכיתברך‬
‫ע'ו'ז'ו מארוכו"ת הקני"ם חי ה' וגאלתיך אנוכי‪,‬‬
‫להבריך אתכם בזאת ההמתנ"ה – אורך הימים‪,‬‬
‫ובני ציון גילו ושימחו בה' אלוקיכם כי נתן‬
‫לכם את המור"ה לצדק"ה‪.‬‬
‫אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬ה' באור פניך‬
‫יהלכון‪ ,‬בשמך יגילון כל היום ובצדקת"ך‬
‫ירומו‪ ,‬כי תפארת ע'ו'ז'מו אתה וברצונ"ך‬
‫תרום קרננ"ו‪,‬‬
‫דאף שכל הפנים המאירים נכ'ס'ים מהם‪ ,‬יגילון‬
‫בע'ו'ז'ך דנתת לעבדך הרך – ברבבו"ת נחל"י‬
‫השמני"ם‪ ,‬רשות ובדלות יעמדו‪ ,‬לגלות צדקות ה'‪,‬‬
‫והימים האלהבכל שנה ושנה‪ ,‬נזכרים ונעשים‪ ,‬ואני‬
‫אתן לכם – זאת ה'מ'ת'נ'ה'‪ ,‬למלאות קרנכם בשמן‬
‫הטוב דלא יחסר – לעולם יעמוד‪ ,‬דבזאת ארב"ה‬
‫הארבע"ה‪ ,‬קרניככ"ם דיתרככו ויתארכו – תפרצו ימה‬
‫וקדמה צפונה ונגבה‪ ,‬דאפי' אויר הקשה דארץ הע'ז'ים‬
‫[דולמדו צדק"ה לשפוך כמי"ם] יתברכו ויוברכו‪ ,‬וכל‬
‫בשר יבואו ברך בשרם‪ 57‬להשתחוות לפני – כי כארץ‬
‫תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצ'מ'יח' כן ה' יצ'מ'יח'‬
‫צדק"ה‪ ,‬נגד כל הגוים‪.‬‬
‫‪5 7‬‬
‫סוטה ה’‪ .‬וברש”י שם‪.‬‬
‫הגיע עת לבשר מועד מועדים וחצי תכלית ביטול הזמנים‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪26‬‬
‫כשהדרך מחופה בסכינים‬
‫פרקי מסירות נפש על אמונה יוקדת | קווים לדמותו של הרב החסיד‬
‫רבי נחמן זאב אנגל זצ"ל‬
‫בינות להמוני מתקבצים שנדחקים אל‬
‫המטוסים העמוסים לעייפה‪ ,‬בלט בזוהרו‬
‫הפנימי ר' נחמן זאב זצ"ל‪ ,‬גופו חלש‪,‬‬
‫אבריו שבורים‪ ,‬עקב המחלה הנוראה‬
‫ה"י שקננה בקרבו‪ ,‬אך תבערתו לראש‬
‫השנה של ראש כל הצדיקים עולה על‬
‫הכל‪ ,‬לבו נושא את רגליו אומנה בשמחה‬
‫פנימית עצומה שמאירה את פניו‪ ,‬הוא‬
‫עלה למטוס על מסכת החמצן מתוך קוצר‬
‫נשימה‪ ,‬כדוגמא חיה לנסיעה לאומן‬
‫על דרך מחופה בחרבות וסכינים‪.‬‬
‫ובאומן עצמה‪ ,‬נתגלתה עוצם‬
‫תמימותו ופשטותו של ר' נחמן‬
‫זאב‪ ,‬אותם דרש וקיבל מהרב‬
‫והתלמיד‪ ,‬אשר בדרכם הילך כל ימי‬
‫חייו‪ ,‬שנים אגר בקרבו תעצומות‬
‫נפש לעמוד איתן באמונתו דייקא‬
‫בתוקף הייסורים‪ .‬אדם מהצד לא‬
‫חש כלל בריסוק אבריו‪ ,‬במוח נקי‬
‫ובישוב הדעת השתתף יחד עם קהל‬
‫המתקבצים בכל התפילות ב'קלויז'‪,‬‬
‫ורצונו להיות איש פשוט קיבל‬
‫פנים חדשות‪ ,‬כאשר על אף גופו‬
‫החלש לא דרש מסובביו מאומה‪,‬‬
‫וכן ישן עם כל המתקבצים באהלי‬
‫הענק‪ ,‬בהם מוצאים מנוחתם עוד‬
‫אלפים רבים‪ ,‬הודות לפעילותם של‬
‫הר"ר אברהם אלחנן יגלניק והר"ר‬
‫אליעזר קירשבוים‪ ,‬מיסודו של‬
‫הנגיד ר' ישראל זינגר‪ .‬שמא יבקש‬
‫ר' נחמן זאב מקום מיוחד לסעודות‬
‫החג‪ ,‬כדי לסעוד את לבו החלש‪ ,‬אך לא כן‬
‫גם עתה‪ .‬בסעודות החג מצווה הוא מפי‬
‫רבו לחדווה רבה‪ ,‬ועל כן ביטולו מובילו‬
‫לאולמות הענק של הנגיד ר' אליעזר‬
‫שיינר‪ ,‬ללא כל התחשבות במצבו האישי‪.‬‬
‫כך מתגלים תעצומות הנפש העזות של מי‬
‫שכל חייו חי את זכרון עלמא דאתי‪ ,‬ואף‬
‫בעת מחלתו הוא מדבר "היום שאחרי"‬
‫בלי שום רעדה מחד‪ ,‬אך עם אין‪-‬סוף‬
‫אחריות ורחמנות מאידך‪ .‬יעידו על כך‬
‫החברותות הקבועות שלא משו ממיטת‬
‫חוליו בבית החולים‪ ,‬מחובר לעירוי‬
‫ומחזיק גמרא ביד‪ ,‬עד שהרופאים עוברים‬
‫על ידו ביראת כבוד‪' ,‬הוא השמירה של‬
‫המחלקה שלנו‪ .'..‬הרבי הגדול שלח את‬
‫אחד מאנשי כתתו‪ ,‬להוכיח שגם בתוך‬
‫כותלי בית החולים ומרתפי התרופות‪ ,‬גם‬
‫שם נמצא ה' יתברך‪.‬‬
‫התמדה עצומה זו ליוותה אותו בכל‬
‫משעולי חייו‪ ,‬וכברסלבר אמיתי לא‬
‫התהלך בגדולות‪ .‬התמדתו העצומה‬
‫'קמו בניה ויהללוה'‪ ,‬הן על זאת גאותו של‬
‫ר' נחמן בעלמא דקשוט‪ ,‬דורות מבורכים‬
‫תלמידי חכמים הנאמנים ודבוקים באור‬
‫האורות‪ ,‬כפי שחינכם בחיי חיותו‪ ,‬וכפי‬
‫שהוכיח להם דוקא בתוך תעלומת ייסוריו‬
‫היותו דבוק ברבו עד שבדם וורידיו זרמו‬
‫תורות ותפילות‪ ,‬ביטול והשתוקקות‬
‫לרצותו יתברך‪ .‬עד הרגע האחרון לא‬
‫עזב את ההתחזקות בספרי רבינו‬
‫הק'‪ .‬וכפי שהעיד על עצמו שכל‬
‫כוחו בתקופה הקשה ביותר‪ ,‬נבעה‬
‫אך ורק מהדיבורים המחזקים של‬
‫רבינו ומוהרנ"ת שהיה לומד בהם‬
‫ללא הפסק‪.‬‬
‫באותם ימים הפכה להיות דמותו‬
‫ל'הפצה מהלכת'‪ ,‬כשרבים מסובביו‬
‫לוחשים בערגה על ההתחזקות‬
‫הרבה ששאבו מעצם ראייתו‪,‬‬
‫איך שקיבל כל אחד במאור פנים‪,‬‬
‫בהראות אהבתו לזולתו‪ ,‬כביכול‬
‫פגש אותו זה לראשונה‪.‬‬
‫בלימוד התורה כמעט ולא נודעה לרבים‪.‬‬
‫אך בניו אינם מסוגלים לשכוח את סעודות‬
‫ליל השבת‪ ,‬הסעודה מסתיימת ותוך מספר‬
‫דקות ר' נחמן זאב נעלם‪ ,‬לחברותא כמובן‪.‬‬
‫לאחר ארבע שעות עמל רצופות הוא נכנס‬
‫בחיוך רחב‪ ,‬חיוך של גנרל שחזר מקרב‬
‫שכולו ניצחון‪ ,‬הוא ניצל כיאות את לילות‬
‫השבת‪ ,‬שבהם מאיר שורש אור העתיד‪,‬‬
‫עד שהעיד הרועה הנאמן‪ ,‬שיכול בהם‬
‫גם אדם פשוט‪ ,‬ברצותו ובחפץ כיסופיו‪,‬‬
‫להגיע בהם למעלת תשובה ודבקות כמו‬
‫בליל יום הכיפורים‪...‬‬
‫גם יסורי הגוף הנוראים אותם סבל‪,‬‬
‫עד כדי שכל מי ששהה במחיצתו‪,‬‬
‫ראה את ההתכווצויות‪ ,‬ואת הבעת‬
‫הפנים המיוסרת‪ ,‬אך כאילו והגוף‬
‫מנותק מנביעתו הפנימית מתוך‬
‫שורש הנחל‪ ,‬שתיקה של אמונה‪,‬‬
‫שתיקה של הסתמכות על רחמים‬
‫מופלאים בתוך שק הייסורין‪ ,‬ללא‬
‫שום תלונה וללא הבעת תרעומת‪ ,‬מתוך‬
‫אמונה טהורה בה'‪.‬‬
‫ביום ב' שבט תשע"ו‪ ,‬נתעלה ר' נחמן זאב‬
‫למרומים בדמי ימיו‪ ,‬והוא בשנת המ"ז‬
‫לחייו‪ ,‬כשאת מיטתו מלווים אנשי שלומנו‬
‫בדרכו אל הדבקות באור צחצחות‪,‬‬
‫אלמנתו ובניו הצעירים והכואבים‪,‬‬
‫שניצוצי האמונה שהבעיר בהם בחייו‪,‬‬
‫ממשיכים ללוותם באמונת אומן‪ ,‬בתקוה‬
‫לעת השמע קול הבשורה בפתע פתאום‪:‬‬
‫שאי עינייך וראי‪ ,‬כולם נקבצו באו לך‪.‬‬
‫‪ | 27‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫ועכשיו‬
‫מתחילים לזעוק‬
‫“הצילני”‬
‫הרה”ח ר’ יעקב נתן אנשין שליט”א‬
‫אבוא לפניו שלא כדת‬
‫לחלוחית של כיסופים ושמחה‪ ,‬וגורם לנו‬
‫להרגיש "עייף ויגע ולא ירא אלקים"‪...‬‬
‫“הצילני מקליפת המן עמלק וזכני לקדושת‬
‫מרדכי ואסתר” – הזעקה המהדהדת זה קרוב‬
‫למאתיים שנה‪ ,‬ביערות הסמוכות לנמירוב‪,‬‬
‫ברסלב‪ ,‬טפליק‪ ,‬טולטשין‪ ,‬צפת‪ ,‬בני ברק‪,‬‬
‫וירושלים‪...‬‬
‫כי‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬כבר גילית אזנינו שכל‬
‫הנסים והנפלאות שעשית לאבותינו אשר‬
‫עליהם נקבעו הימים טובים הקדושים‪ ,‬כולם‬
‫נעשים ונתגלים ומאירים בכל דור ודור בכל‬
‫אדם ובכל זמן‪ ,‬ואנו צריכין להמשיך קדושת‬
‫פורים וקדושת כל הימים טובים‪ ,‬והארת הנסים‬
‫ונפלאות שנעשו אז‪ ,‬בכל שנה ושנה‪ ,‬בכל‬
‫דור ודור‪ ,‬ובכל אדם ואדם בפרטיות" (ליקוטי‬
‫תפילות ח"ב‪ ,‬לז)‪.‬‬
‫והלא כך לימד מוהרנ”ת‪“ :‬כל הזועק להשם‬
‫יתברך שלשים [או ארבעים] יום לפני‬
‫פורים‪ ,‬שיצילהו מקליפת המן עמלק‪ ,‬ויזכהו‬
‫לקדושת מרדכי ואסתר‪ ,‬יזכה לראות את‬
‫פני [= קדושת והארת] מרדכי הצדיק בעת‬
‫קריאת המגילה”‪...‬‬
‫ודבריו אלו עשו ועושים פירות; הם מלהיבים‬
‫את לבבותיהם של אלפים מבני ישראל‪ ,‬לנצל‬
‫את תקופת טרום‪-‬פורים‪ ,‬בזעקות גדולות‬
‫ומרות‪ ,‬ובכך להמשיך עליהם את הארת‬
‫הניסים והנפלאות‪ ,‬כבימים ההם בזמן הזה‪.‬‬
‫"אעפ"י שעל פי דת של‬
‫תורה בוודאי איני ראוי‬
‫לבוא לפני המלך"‬
‫אפשר לחגוג בפורים הבעל"ט את הניצחון‬
‫על המן הפרסי משושן הבירה‪ ,‬אך אפשר‬
‫לחגוג בפורים גם את הניצחון על המן של‬
‫שנת התשע"ז‪ ...‬זה שמייבש את הלב מכל‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪28‬‬
‫וכנגד קליפה שכזאת‪,‬‬
‫אין שום עצה‪ ,‬רק‪ :‬שער‬
‫החמישים של הקדושה‪ .‬רק‬
‫מרדכי הצדיק‪" ,‬מר דרור"‪,‬‬
‫יכול לעמוד כנגדה ולהאיר‬
‫בלב ישראל את עצת העצות;‬
‫עצת התפילה וההתבודדות‪.‬‬
‫וכדי לחגוג את הניצחון בימינו‪ ,‬צריכים גם‬
‫לעשות מה שעשו אבותינו בימים ההם;‬
‫להטות אוזן לזעקתו של מרדכי היוצא בתוך‬
‫העיר וזועק זעקה גדולה ומרה‪" .‬ועיקר‬
‫צעקתו‪ ,‬שהוא מודיע לאסתר שהיא בחינת‬
‫כלל ישראל‪ ,‬שעדיין לא תתייאש מן הרחמים‬
‫ותבוא לפני המלך איך שהיא רחוקה ממנו‬
‫שלא נקראת אליו זה שלשים יום – שהם כלל‬
‫החודש שצריכין ישראל להקביל פני אביהם‬
‫שבשמים על כל פנים פעם אחת בחודש‪,‬‬
‫אבל לפעמים נתרחקין כל כך עד שאין זוכין‬
‫לבוא לפניו אפילו פעם אחת בחודש בחינת‬
‫ואני לא נקראתי וכו' – אף על פי כן צריכין‬
‫להקיש על דלתי רחמים‪ ,‬אולי יחוס אולי‬
‫ירחם" (ליקוטי הלכות‪ ,‬בכור בהמה טהורה ד‪,‬‬
‫טז)‪.‬‬
‫וגם אם נפלנו להיכן שנפלנו ח"ו‪ ,‬ומחמת‬
‫השאור שבעיסה יצאנו מ"דת של תורה"‬
‫רח"ל – גם אז אסור לנו לוותר‪ ,‬ועלינו לומר‬
‫לעצמנו‪" :‬ובכן אבוא אל המלך אשר לא‬
‫כדת‪ ,‬ודרשו רבותינו זכרונם לברכה 'שלא‬
‫כדת של תורה'‪ .‬כי אני יודע בעצמי שעל פי‬
‫דת של תורה בוודאי איני ראוי לבוא לפני המלך‬
‫להתפלל לפניו‪ ,‬כפי מה שאני יודע חטאתיי‬
‫ועוונותיי‪ ,‬אך אף על פי כן אבוא לפניו שלא‬
‫כדת‪ ,‬וכאשר אבדתי אבדתי‪ .‬היינו‪ ,‬אם חס‬
‫ושלום אינו לרצון תפילותיי והתבודדותי‬
‫עתה לפניו‪ ,‬מריבוי קלקולי‪ .‬כאשר 'אבדתי'‬
‫על ידי מעשי הרעים‪' ,‬אבדתי'‪ ,‬ויעשה ה'‬
‫יתברך עמי מה שירצה‪ ,‬אני תמיד אייחל‬
‫ואצעק לה' יתברך‪ ,‬אולי ירחם" (שם)‪.‬‬
‫מר דרור מבּ ֹושם העליון‬
‫קליפת המן עמלק‪ ,‬היא קליפה נוראית –‬
‫היום הגדול‪ ,‬יום 'חמשה עשר בשבט' – הוא זה שעומד בפרשת דרכים‪,‬‬
‫ומכריז בקול‪ ,‬על כך שימי הפורים מתקרבים‪" .‬בעוד פחות מחודש‬
‫יחולו ימי הפורים – שומעים המבינים את לחישתו הרועמת – וגם אם‬
‫לא נקראת לבוא אל המלך זה שלשים יום‪ ,‬חושה לדפוק על דלתות‬
‫הרחמים" | היום בו עולה השרף באילנות‪ ,‬הם מתחילים שנה חדשה‪.‬‬
‫גם אם כלפי‪-‬חוץ החורף בעיצומו‪ ,‬ועדיין שקועים האילנות בשנתם‬
‫העמוקה‪ .‬אך עמוק בתוך הגזע מתרחש שינוי‪ ,‬ומתחוללת התחדשות‪.‬‬
‫שער החמישים של הטומאה‪ .‬קליפה שכוללת‬
‫בתוכה את כל שערי הטומאה‪.‬‬
‫בעוד ששאר הקליפות‪ ,‬מתגברות כל אחת‬
‫להחדיר את טומאתה שלה‪ ,‬הרי שקליפה‬
‫כללית ונוראית זו‪ ,‬באה "להשמיד להרוג‬
‫ולאבד"‪.‬‬
‫כאשר התמלא המן חמה‪ ,‬ורצה להשמיד את‬
‫מרדכי‪ ,‬הוא לא הסתפק בתכנית חיסול פשוטה‬
‫אלא‪" :‬וישלח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו‬
‫‪ ...‬ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ‬
‫גבוה חמישים אמה"‪.‬‬
‫"כי ראה שישראל מרודים מאד מאד בתוקף‬
‫הגלות‪ ,‬ויש עליהם פגמים וקטרוגים כאלה‪ ,‬עד‬
‫שאז אם היה מתגבר עליהם בכח איזה קליפה‬
‫קטנה בעלמא גם כן היה קשה לעמוד כנגדו‪,‬‬
‫לגודל חלישות ישראל אז‪ .‬אבל הוא ברשעתו‬
‫ימח שמו‪ ,‬התחכם אז‪ ,‬והתגבר עליהם אז בכל מיני‬
‫כוחות שיש לו‪ ,‬וקיבץ זרש אשתו וכל אוהביו וכל‬
‫עשרת בניו‪ ,‬שהם כל העשרה כתרין דמסאבותא‪.‬‬
‫ורצה להתגבר אז על מרדכי וישראל‪ ,‬בכח כל‬
‫החמישים שערי טומאה‪ ,‬שהם כלל כל הסטרא‬
‫אחרא שעמלק כלול מהם‪ .‬ועל כן עשה עץ גבוה‬
‫חמישים אמה‪ ,‬ובכח כולם רצה להתגבר על‬
‫ישראל אז בעת חלישותם הגדולה‪ ,‬בעת תוקף‬
‫הגלות" (ליקוטי הלכות‪ ,‬ברכת הריח ד‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫וכאז כן עתה‪:‬‬
‫קליפה נוראית זו לא די לה בכל סוגי שערי‬
‫הטומאה‪ ,‬אלא היא חותרת אל הנקודה היהודית‬
‫הפנימית‪ ,‬אל השורש העליון‪ ,‬שער החמישים‪.‬‬
‫לא די לה בכך שהיא מכשילה ומטמאה‪ ,‬אלא‬
‫היא חותרת לכבות לגמרי את הזיק היהודי‪...‬‬
‫הייאוש‪ ,‬העייפות‪ ,‬הקרירות והליצנות – אשר‬
‫קליפה זו מחדירה – מאיימת לכלות ולהשמיד‬
‫את הנקודה היהודית המפעמת בתוכנו‪ .‬ואם‬
‫לא די בכל זאת‪ ,‬הרי היא חותרת בכל עת‬
‫להסתיר ולהעלים את אורו של הצדיק האמת;‬
‫הנקודה היהודית הכללית‪.‬‬
‫וכנגד קליפה שכזאת‪ ,‬אין שום עצה‪ ,‬רק‪ :‬שער‬
‫החמישים של הקדושה‪ .‬רק מרדכי הצדיק‪" ,‬מר‬
‫דרור"‪ ,‬יכול לעמוד כנגדה‪.‬‬
‫רק הוא יכול להאיר בלב ישראל את עצת‬
‫העצות; עצת התפילה וההתבודדות‪.‬‬
‫"כי 'מרדכי ידע את כל אשר נעשה' עד היכן‬
‫הדבר מגיע‪ ,‬וראה שאין עצה ותחבולה לעמוד‬
‫כנגד קליפה קשה וחזקה כזאת מכל הצדדים‪,‬‬
‫כי אם על ידי ריבוי תפילה ותחנונים וצעקות‬
‫וזעקות ושוועות‪ .‬ומיד 'ויצא בתוך העיר ויזעק‬
‫זעקה גדולה ומרה'‪ ...‬וכן בכל עיר ועיר‪ ...‬כי‬
‫כנגד קליפת המן עמלק‪ ,‬שהוא בחינת אריכות‬
‫הגלות של עכשיו שנקרא גלות אדום‪ ,‬אין‬
‫חכמה ואין תבונה ואין עצה כי אם להרבות‬
‫בתפילה ותחנונים וצעקות ושוועות וזעקות‬
‫בלי שיעור עד ישקיף וירא משמים‪.‬‬
‫התבודדות‪ ,‬עדן עין לא‬
‫ראתה‬
‫כי תפילה למעלה מהכל‪ ,‬וכולל כל החמישים‬
‫שערים‪ ,‬כמבואר‪ ,‬שתפילה היא בחינת 'עדן'‪,‬‬
‫עין לא ראתה‪ ,‬שהוא שורש התורה‪ ,‬שמשם‬
‫שורש כל מעיינות החכמה של התורה הקדושה‪.‬‬
‫כי התפילה היא בבחינת 'נתיב לא ידעו עיט'‪,‬‬
‫בחינת שער החמישים שאין מי שהשיג אותו‪.‬‬
‫היינו‪ :‬מי שעוסק בתפילה ומתחזק בכל עוז‬
‫להרבות בתפילה ושיחות בינו לבין קונו‪ ,‬הוא‬
‫מעורר עדן העליון שהוא בחינת שער החמישים‪,‬‬
‫בחינת 'נתיב לא ידעו עיט'‪ .‬כי אין שום שכל‬
‫שיוכל להשיג ולהבין עד היכן מגיע הכח של‬
‫תפילות ישראל‪ ,‬אפילו של הפחות שבפחותים‪,‬‬
‫בפרט מה שמתפלל כל אחד על צרת נפשו‬
‫שהוא רחוק מה' יתברך‪ .‬כי אפילו המלאך‬
‫הקדוש שמקבל תפילות מישראל וקושר מהם‬
‫כתרים לרבו‪ ,‬אינו יודע להיכן להעלות הכתר‬
‫הנורא הזה‪ ,‬רק הוא משביע אותו שיעלה‬
‫מעצמו וישב בראש קונו‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה‪.‬‬
‫ועל כן תפס מרדכי‪ ,‬בחינת הצדיק האמת‬
‫שבכל דור‪ ,‬אומנות אבותינו לצעוק אל ה'‬
‫הרבה‪ ,‬זעקה גדולה ומרה‪ ,‬ולהרבות בתפילות‬
‫ובתחנונים‪ .‬ועל ידי זה התגבר גם כנגד קליפת‬
‫המן עמלק‪ ,‬והשיב לו גמולו בראשו ותלה אותו‬
‫ואת בניו על העץ‪ ,‬שזכה להכניע ולהשפיל עד‬
‫‪ | 29‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫ועכשיו‬
‫מתחילים לזעוק‬
‫זה לא‬
‫קריעת ים סוף‬
‫“הצילני”‬
‫ארץ את כל הרב דקליפה וכל אלופי עשיו‬
‫רברבי עשיו‪ .‬כי התגבר כנגדם על ידי תפילה‬
‫ותחנונים‪ ,‬שהם בבחינת שער החמישים של‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫גאולת עולם בכוח‬
‫התפילה‬
‫ועל כן בגאולה האחרונה כתיב 'בבכי יבואו‬
‫ובתחנונים אובילם'‪ .‬כי עיקר הגאולה‬
‫השלימה העתידה לבוא‪ ,‬הוא על ידי תפילה‪,‬‬
‫וכמו שכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ה'‪,‬‬
‫'איני מבקש מכם אלא דברים'‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה‪ ,‬וכמובא בכל‬
‫הספרים מגודל מעלת התפילה עד אין קץ"‬
‫(ליקוטי הלכות‪ ,‬העושה שליח לגבות חובו ג‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫וכך – בכוחו של הצדיק האמת הממשיך‬
‫עלינו אור שער החמישים – אנו יכולים‬
‫לעמוד גם כנגד ה"המן" שבכל דור ודור‪.‬‬
‫בכח ההתחזקות האינסופית בתפילה‬
‫ובתחנונים‪ ,‬אנו בטוחים שגם אם היה מה‬
‫שהיה ויהיה מה שיהיה‪ ,‬תמיד ה' שומע‬
‫אותנו‪ ,‬ובוודאי יושיענו ויגאלנו שנית‪.‬‬
‫"וזה עיקר שמחת פורים‪ ,‬שאנו שמחים בחסדו‪,‬‬
‫שאנו בטוחים שגם עתה ישמע תפלתנו ויגאלנו‬
‫מהרה‪ .‬וזהו 'קריאתה זהו הילולה'‪ ,‬כי עיקר‬
‫ההלל של פורים הוא קריאת המגילה‪,‬‬
‫שמפרסם תוקף הנס‪ ,‬שגם בעת אריכת‬
‫הגלות‪ ,‬בעת שנדמה שה' יתברך מסתיר‬
‫פנים ממנו‪ ,‬גם אז ה' יתברך שומע תפלתנו‪.‬‬
‫כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר‪ ,‬שאז היה‬
‫בסוף הגלות‪ ,‬והרבה חשבו וטעו ונדמה להם‬
‫שלא ישוב עוד ה' יתברך אלינו חס ושלום‪.‬‬
‫"ומרדכי ואסתר התחזקו בתפילה גם אז‪,‬‬
‫עד שזכו לנס‪ .‬ואנו ממשיכין עלינו ההארה‬
‫הגדולה הזאת בכל שנה ושנה‪ ,‬להתחזק‬
‫בתפילה תמיד בכל ימי אריכת הגלות הזה‪,‬‬
‫שאף על פי ש'אכתי עבדי אחשורוש אנן'‪,‬‬
‫ומלכות הרשעה מושלת עלינו כל כך‪ ,‬אף על‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪30‬‬
‫פי כן אנו בטוחים בחסדו ומחזקים עצמנו‬
‫להתפלל תמיד עד שיכמרו רחמיו עלינו‪.‬‬
‫וזה עיקר ההלל של פורים‪ ,‬בחינת 'קריאתה‬
‫זהו הילולא'‪ ,‬כי זה עיקר ההארה שממשיכין‬
‫בפורים‪ ,‬שגם בעבדותנו באריכות הגלות‬
‫נתחזק בתפילה תמיד‪ ,‬שזה עיקר מחיית קליפת‬
‫עמלק" (ליקוטי הלכות‪ ,‬נחלות ד‪ ,‬כה)‪.‬‬
‫לדפוק על דלתות הרחמים‬
‫היום הגדול‪ ,‬יום 'חמשה עשר בשבט' – הוא‬
‫זה שעומד בפרשת דרכים‪ ,‬ומכריז בקול‬
‫על כך שימי הפורים מתקרבים‪" .‬בעוד‬
‫פחות מחודש יחולו ימי הפורים – שומעים‬
‫המבינים את לחישתו הרועמת – וגם אם‬
‫לא נקראת לבוא אל המלך זה שלשים יום‪,‬‬
‫חושה לדפוק על דלתות הרחמים"‪...‬‬
‫יום זה של 'חמשה עשר בשבט' – הוא היום‬
‫בו עולה השרף באילנות‪ ,‬והם מתחילים שנה‬
‫חדשה‪ .‬גם אם כלפי‪-‬חוץ החורף בעיצומו‪,‬‬
‫ועדיין שקועים האילנות בשנתם העמוקה‪.‬‬
‫אך עמוק בתוך הגזע מתרחש שינוי‪,‬‬
‫ומתחוללת התחדשות‪.‬‬
‫ושניהם כאחד מכריזים‬
‫ואומרים‪ :‬גם אם הכל‬
‫רדום‪ ,‬גם אם מזג האוויר‬
‫הרוחני הוא חורפי‪,‬‬
‫ערפילי‪ ,‬וקר‪ ,‬גם אז אפשר‬
‫להתחדש ולצמוח מחדש‪.‬‬
‫ממש כמו פורים‪" :‬כי זה עיקר הנס הנפלא‬
‫של פורים‪ ,‬שאף על פי שעדיין לא נתבטל‬
‫מלכות הרשעה‪ ,‬שהוא בחינת מלכות‬
‫אחשוורוש‪' ,‬ואכתי עבדי אחשוורוש אנן'‪,‬‬
‫אף על פי כן חמל עלינו ה' יתברך בעוצם‬
‫נוראותיו‪ ,‬ועשה לנו נס נורא כזה שגדול מכל‬
‫הנסים‪ ,‬שבזה אנו רואין עוצם חסדו וחמלתו‬
‫עדיין עלינו בכל דור אפילו בגלות הארוך‬
‫הזה" (ליקוטי הלכות‪ ,‬בכור בהמה טהורה ד‪ ,‬כה)‪.‬‬
‫ושניהם כאחד מכריזים ואומרים‪ :‬גם אם‬
‫הכל רדום‪ ,‬גם אם מזג האוויר הרוחני הוא‬
‫חורפי‪ ,‬ערפילי‪ ,‬וקר‪ ,‬גם אז אפשר להתחדש‬
‫ולצמוח מחדש‪.‬‬
‫יהושע‪ ,‬צא הלחם בעמלק‬
‫לא לחינם‪ ,‬יום ט"ו בשבט הוא יום הולדתו‬
‫של רבי נתן‪ .‬כי אכן הוא זה שמאיר את האור‬
‫הנפלא הלזה‪ .‬הוא זה שלוחם עם סברותיו‬
‫ההרסניות של עמלק‪" ,‬וכאשר נראה ונודע‬
‫לכל מביט ומסתכל בספריו הקדושים‪ ,‬שאף‬
‫על פי שמרבה לדבר מכל המידות טובות‬
‫וישרות‪ ,‬אבל עיקר ורוב דבריו יסובבו על ענין‬
‫התחזקות‪ ,‬לחזק ולאמץ כל הנחשלים והעייפים‬
‫והיגעים‪ ,‬אשר עמלק רודף אחריהם‪ ,‬לבל‬
‫יתייאשו עצמם מן הרחמים" (כוכבי אור‪ ,‬חכמה‬
‫ובינה‪ ,‬לט)‪.‬‬
‫הוא זה שעוסק לגלות לפרסם ולהאיר את‬
‫הארת מרדכי‪ ,‬הצדיק האמת‪" .‬וכל שיחותיו‬
‫וסיפוריו וענייניו‪ ,‬הכל היה סובב והולך רק על‬
‫קוטב ענין זה‪ :‬להודיע ולפרסם גדולת קדושת‬
‫מעלת רבינו זכר צדיק לברכה‪ ,‬וגדולת קדושת‬
‫מעלת מאמרי תורותיו הקדושים ושיחותיו‬
‫וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו‪ .‬להודיע לבני‬
‫האדם גבורותיו‪ ,‬להפיץ מעיינותיו חוצה"‬
‫(הקדמת עלים לתרופה)‪.‬‬
‫"כי דייקא התלמיד של הצדיק האמת‪ ,‬הוא‬
‫יש לו כח להילחם בעמלק שרוצה להעלים‬
‫ולהסתיר שם הצדיק הזה‪ .‬כי בחינת יהושע‬
‫תלמידו‪ ,‬כל עסקו וכל תחבולותיו לפרסם‬
‫ולהגדיל שמו הקדוש והנורא של הצדיק הזה‬
‫בעולם" (ליקוטי הלכות‪ ,‬שבת ד‪ ,‬י)‪.‬‬
‫זה הזמן להעלות את השרף באילן; להתחדש‬
‫בלימוד ספריו של רבינו הקדוש ותלמידו‬
‫מוהרנ"ת‪ ,‬ולצאת בעקבותיהם היערה‪ ,‬לזעוק‬
‫ולהתחנן‪.‬‬
‫אנשי שלומנו קובעי העתים לתורה קורעים עצמם מדי יום מהבית ומעיסוקיהם‬
‫השונים וקובעים עצמם בבית המדרש ללימוד עוד דף גמרא או סימן בשולחן ערוך‪.‬‬
‫הצטרף גם אתה; לביזת הים‪-‬התלמוד!‬
‫להתאמת שותף או שיעור מתאים כלבבך וכזמנך גש עכשיו לאחד מהגבאים‬
‫ובעזהשי"ת הכל יסודר על הצד היותר טוב‪.‬‬
‫שעה יומית של נצח‬
‫התגלות אנפין הנהירין בשרשם העליון‪ ,‬ומשם להנחיל‬
‫נתיבות דרכם יימשך נקודת האמת המאירה באמונת‬
‫אומן בדור האחרון כאשר אבדה אמונה ונכרתה מפיהם‬
‫כתיבה תמה‪ ,‬בשיחת חברים בישיבה הקדושה מוהר"ן ‪ -‬חיי עולם‪,‬‬
‫לאמץ ולחזק את הכל בכפל בשורת אחרית התקוה‪ ,‬מנעי קולך מבכי‬
‫ועינייך מדמעה ושבו מארץ אויב ושבו בנים לגבולם‬
‫ע"פ מאמר צוית צדק עדותיך‪ ,‬ליקו"מ סימן כ"ג‪,‬‬
‫וליקו"ה הל' גילוח ה"ד‪ ,‬והל' יבום ה"א‬
‫תקוות חוט השני‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪32‬‬
‫‪ | 33‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫נקודת האמת‪,‬‬
‫ואמונה סביבותיה‬
‫לעצמו‪ ,‬מקודם שנהפך בעצמו לצינור‬
‫שממשיך את אורו יתברך דרכו אל‬
‫העולם‪.‬‬
‫בראשית‪ ,‬מקדם ברֹא אלוקים ארץ‬
‫ושמים‪ ,‬עלה במחשבה לברוא ברואי‬
‫עולם‪ ,‬עת רוח הקודש על פני תהום‬
‫נדדה‪ ,‬ותוהו ובוהו שלט בכל‪ .‬ברא‬
‫במאמרו שחקים‪ ,‬וברוח פיו צבאם‪,‬‬
‫ועל כולנה‪ ,‬בחיר ברואי בראשית‪,‬‬
‫הוא האדם‪ ,‬שנברא בצלם דמות‬
‫תבניתו‪ ,‬ומקום משכנו נקבע בעדן‬
‫מקדם בהתענגו על זיו השכינה‪.‬‬
‫ידיעת ודביקות רוממותו פשוטה‬
‫היתה באחדותה‪ ,‬כאשר האדם בגופו‬
‫הטהור לפני החטא הכיל בתוכו כלים‬
‫מופלאים דרכם התחבר במלואו ממש‬
‫למעלתו העליון‪ ,‬העדין והזך במחיצת‬
‫הבורא‪ ,‬בנגלות בפניו אשר בתוך גופו‬
‫החומרי את כל צפונותיו ית' הגנוזים‪,‬‬
‫שבהקו באור הגנוז‪ ,‬כולו שמן‬
‫אפרסמון טהור‪ ,‬גוונין יקירין קדישין‬
‫האירו והזריחו מאורם בהתמזגות עד‬
‫אין סוף‪.1‬‬
‫ובשנות הההתנסות הקשים‪ ,‬שבהם‬
‫נעמד האדם למבחן וניסיון‪ ,‬בזה העת‬
‫יָ ֵמר ליבו עד מאוד‪ ,‬ויבהילוהו רעיוניו‬
‫אל תוהו ובוהו‪ ,‬כאשר יִ כָ סה ממנו אורו‬
‫יתברך לגמרי‪ ,‬ואף זכרון התענגות‬
‫נפשו מזיו הדרו‪ ,‬תשתכח ממנו‪ ,‬וזה‬
‫הוא לנסיונו העיקרי‪ ,‬האם ימשיך לילך‬
‫ולחפש בגנזי המלך בלא הרגש מאומה‬
‫אלא בלתי אל אמונתו עיניו‪ ,‬שמאמין‬
‫בטוב הצפון לו גם בלא ראות עיניים‬
‫והבנת הלב‪ ,‬או שמא יתפתה לחזור‬
‫אחורנית ‪ -‬אך זהו מעברו המוכרח‬
‫אל עבר שורשו‪ ,‬כאשר משם דייקא‬
‫יְ גַ לֶ ה אורו‪ ,‬כי עמדו בצירוף זה הוא‬
‫מבחנו הכדאי הוא להתכלל באחדות‬
‫העליונה‪.2‬‬
‫אך לא לכך היתה תכלית מחשבת‬
‫הקדם‪ ,‬כי אין רצונו יתברך שיהנה‬
‫האדם מזיו אורו‪ ,‬ללא שיצטרף‬
‫ויתנסה ולּו בנסיון אחד‪ ,‬להוכיח את‬
‫היותו ראוי בשלימות האמת‪ ,‬שמכוחה‬
‫יֵ ָעשה צינור להמשיך אור האין סוף‬
‫בזה העולם‪ ,‬כי היאך יקבל האדם‬
‫מבוראו כוח לשעבד ולהרים כל כוחות‬
‫הטבעיים להשגחה גלויה‪ ,‬בהיגלות‬
‫לכל שהכל לכל בדבר ה' נבראו‪ ,‬מבלי‬
‫שיתנסה בעצמו לבחור הטוב קודם כל‬
‫ע"פ לקו"ה יבום א' ב' שמקדם‬
‫‪1‬‬
‫לחטא אדה"ר נמשך הממון מבחי' גוונין עלאין‪,‬‬
‫ויבואר לקמן‪.‬‬
‫והערום מכל חית השדה פיתה את‬
‫האדם‪ ,‬בנגעו בציווי ה' יתברך 'אך‬
‫מפרי עץ הדעת לא תאכלו ממנו'‪,‬‬
‫מהלֶ ך רוחו להניעו מהביט‬
‫ֶ‬
‫ושינה‬
‫אל תכלית הנצח‪ ,‬הלא היא ידיעת‬
‫רוממותו יתברך‪ ,‬אל עבר חכמות‬
‫מדומות החוקרות ידיעה זו ואין‬
‫מאמינים בה' בטוהר וצדק פשטות‬
‫האמונה‪ .‬כי מהחכמות המדומות קלה‬
‫דרכו לנטות אל דרך עקלתון אשר‬
‫סופה מי ישורנה‪ .‬הנחש סבבו בערמתו‬
‫בעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬בהסיתו‪ ,‬שלא די‬
‫בידיעה הרוחנית הנפלאת‪ ,‬והחיבור‬
‫אל מקור האורה‪ ,‬אלא יבחר בטוב‬
‫הנובע מאמת בהירה וצלולה הנראית‬
‫מרא ָּה‪ ,‬תחת הביטול‬
‫ֵ‬
‫לעיניים בזַ ּכּות‬
‫עי' מי השילוח (בראשית ד"ה תהו‬
‫‪2‬‬
‫ובהו) שצריך לעבור על האדם בחייו תוהו שלא‬
‫נגלה אורו כלל‪ ,‬ובוהו שנתגלה ונתכסה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫האמוני אל מקור הטוב‪.3‬‬
‫וכשנתפתה לערמתו‪ ,‬וַ יִ פקחו עיניו‬
‫בדמותו לראות את האמת‪ .‬והגוונין‬
‫ַ‬
‫עלאין‪ ,‬הם ניצוצות הקדושה‪ ,‬נפלו‬
‫ונתערבו בכל קניני העולם‪ ,‬כי לאחר‬
‫שהתפתה לילך אחר שכלו וחכמתו‪,‬‬
‫אזי "היום אומר לו עשה כך ומחר‬
‫אומר לו עשה כך"‪ ,‬ובפרט בחסד‬
‫וגבורה ששם הנחש מתלבש עצמו‬
‫תחילה בכסות קודש ויונק משם‪ ,‬עד‬
‫שמתוך התפתות זו השתלשלו ונפלו‬
‫הניצוצות מטה מטה‪ ,‬לעקב הקשה‬
‫מכל‪ ,‬שעיקר עקיצתו הוא בכסף וזהב‪,‬‬
‫שורש תאות ממון‪ ,‬שבהם עיקר משכן‬
‫הניצוצות‪ ,‬ועיקר עבודתנו בעולם‬
‫להשיבם אל מקורם העליון‪.4‬‬
‫ומני אז ועד לשלימות התיקון‬
‫דלעתיד‪ ,‬בוקעת השאלה רקיעים‪:‬‬
‫'איכה'‪ ,‬ומהדהדת בכל העולמות‪.‬‬
‫איככה אוכל וראיתי להיכן נסוגת‬
‫בחכמותיך המדומות‪ ,‬ואבדת דרכך‬
‫בחקירה אחר האמת הנעדרת ביטול‬
‫והכנעת האמונה‪.‬‬
‫כי בעולם שלפני החטא היתה ידיעת‬
‫אמיתתו יתברך פשוטה‪ ,‬וידע שור‬
‫קונהו‪ ,‬גם חמור אבוס בעליו‪ ,‬כל יצור‬
‫הביט אל יוצרו‪ ,‬בפשיטות ובבהירות‬
‫גמורה‪ ,‬ולא נראה לעין בשר חילוק‬
‫בין ה'אמת' ל'אמונה'‪ .‬אמנם לעינינו‬
‫נראה פירודם בתכלית ההרחקה‪,‬‬
‫כי ה'אמונה' היא כשאין אדם רואה‬
‫פוריות עבודתו‪ ,‬ותחסרהו מעט‬
‫ליקו"ה גילוח ד' יב‪ ,‬ע"ש שהנחש‬
‫‪3‬‬
‫הפך האמת והאמונה ופגם בהם שאין להאמין‬
‫סתם כך כי אם כשאורו פשוט וברור‪ .‬ובחשך‬
‫כשלא ימצא אותו יתברך הרי שכבר לא יאמין בו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫עיין לקו"ה יבום ה"א אות ד'‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫אך לא לכך היתה תכלית מחשבת הקדם‪ ,‬כי אין רצונו‬
‫יתברך שיהנה האדם מזיו אורו‪ ,‬ללא שיצטרף ויתנסה ול ּו‬
‫בנסיון אחד‪ ,‬להוכיח את היותו ראוי בשלימות האמת‪,‬‬
‫שמכוחה יֵ ָעשה צינור להמשיך אור האין סוף בזה העולם‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪34‬‬
‫מאלוקים‪ ,5‬ונדרשת ממנו אמונה בלתי‬
‫מורגשת במוחשיותה‪ .‬לעומת ה'אמת'‪,‬‬
‫שהיא ידיעת וראיית הדרת גאונו עין‬
‫בעין‪ ,‬ועטרת הכבוד השוכנת בתוך‬
‫כל תהלוכי העולם החומרי‪ ,‬ובכל‬
‫הפעולות המעשיות שעל הארץ ללא‬
‫מסך ומבדיל‪.‬‬
‫עפר המזבח‬
‫ועפר החומר‬
‫לאחר החטא‪ ,‬אין בידינו היכולת לאחוז‬
‫האמת והאמונה בפשיטות‪ ,‬כי אם ע"י‬
‫סיבובים רבים‪ ,‬מחמת שזוהמת הנחש‬
‫נגעה באמונה הפשוטה‪ ,‬והפרידה‬
‫כביכול בין ה'אמת' ל'אמונה'‪ .6‬ולכן‬
‫נתקלל 'עפר תאכל כל ימי חייך'‪,‬‬
‫בכל מקום אשר אליו יפנה ימצא שם‬
‫מבוקשו‪ ,7‬שכל הארץ פרוסה תחת‬
‫רגליו‪ ,‬ומתעלה אל דמיון שכולה‬
‫שלו‪ ,‬והאמת הפשוטה נתכסה אצלו‪.‬‬
‫כי אמונה הוא חיבור לזאת האמת‬
‫שמאמין בה‪ ,‬נמצא שעל ידי אמונתו‬
‫בדברי הנחש‪ ,‬נתן דריסת רגל להיכלות‬
‫שקריו המפורדים‪ ,‬ששם מציג בפניו‬
‫הנחש אמת מפורדת‪ ,‬המסיתו להעדיף‬
‫את ראית העיניים על אמונת הלב‪,‬‬
‫עד שבסיבת אמונתו מדמה בנפשו‬
‫שמא הגיע לאמת המדומה האמורה‪,‬‬
‫שבו מציאות הטוב גלוי לעיניים‪ ,‬בלי‬
‫כורח האמונה‪ ,‬נסיונה וצירופה מסיגיה‪.‬‬
‫ולראיה שמוצא מבוקשו על אתר‪.‬‬
‫עי' ליקו"מ פט‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫לקו"ה גילוח ד‪ ,‬י"א‪ ,‬דלכך צריך‬
‫‪6‬‬
‫להלביש האמונה בכסויים רבים ומניעות רבות‬
‫עיין פל"ח סימן כ"ג שהביא דברי‬
‫‪7‬‬
‫הרעיא מהימנא שתמיד טועם עפר ותמיד יש לו‬
‫ללא חסר כלל‪.‬‬
‫וריחוק זה מנקודת האמת‪ ,‬מכבה‬
‫ומשתיק את הצמאון לאמת הרוחנית‬
‫העליונה‪ ,‬לאחר שחדל הוא את החסרון‬
‫והכיסוף אל טוב האמת השלימה‪.‬‬
‫ובריחוקו ממנה כי רב אך שקר מסובבו‪,‬‬
‫בדאייתו בכנפי הדמיון שאמת היא זו‪,‬‬
‫וננשל ממנו אור תכלית טוהר וזכות‬
‫אמיתות האמונה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬זכה האדם שמקדם לחטא‪ ,‬להיות‬
‫ע'פ'ר'ו מקודש בתכלית‪ ,‬וחציבת‬
‫גופו נשתכללה מע'פ'ר' המזבח‪,8‬‬
‫שגם העפריות והחומריות שבו היתה‬
‫מקודשת בתכלית‪ ,‬ובזה הגיע אל רום‬
‫דרגת בני אנוש‪.‬‬
‫אך כאשר נזרקה בו הזוהמא‪ ,9‬לרגל‬
‫'הנחש השיאני ואוכל'‪ ,‬ואחיזת‬
‫הרשע נגעה בשפע האור הישראלי‪,10‬‬
‫בהרחקתו משורש האמת והאמונה‪,‬‬
‫ובשל כך יחפש אחר תכלית אחרת‪,‬‬
‫ואזי ימנע מאיתו הארת וגדולת‬
‫רוממות ידיעתו‪ ,‬כי אם דרך סיבובים‬
‫ופיתולים רבים‪ ,‬ומניעות רבות‬
‫שבקודש יסודם‪.11‬‬
‫עי' בספר הליקוטים פר' בראשית‬
‫‪8‬‬
‫פ"ג‪ ,‬ונרמז בזוהר פ' קדושים דף פ"ג בר"מ‪ ,‬דאדם‬
‫קדמאה לא הוה מהאי עלמא כלל‪.‬‬
‫ועל אף שחטא זה הוא דק מן הדק‪,‬‬
‫‪9‬‬
‫ואין בשכלנו המצומצם לכנוס אל עומק החכמה‬
‫הגלומה בזה‪ ,‬אשר כל סודות התורה והבריאה‬
‫גנוזים שם‪ ,‬מ"מ נסמכנו כננס ע"ג ענק בדברי‬
‫מוהרנ"ת בליקו"ה הל' גילוח ה"ד‪.‬‬
‫עי' אות י"א שם‪ ,‬שזה בחי' עצת‬
‫‪1 0‬‬
‫רשעים‪.‬‬
‫וצמצומי אמונה אלו ניתנים ע"י‬
‫‪1 1‬‬
‫הצדיק המלביש לבושי כבוד להאמונה‪ ,‬בצמצומיו‬
‫וסיבוביו הרבים‪ ,‬ובכך מונע מהנחש להטיל בה‬
‫זוהמתו‪ .‬כי הצדיק‪ ,‬הוא היודע סתרי מעלה‪ ,‬וכמו‬
‫המכיר סחורה במדינה רחוקה‪ ,‬ומודיע במדינתו‬
‫מאמינים לו‪ ,‬והאינו מאמין הרי הוא כסיל פתי‬
‫ומשוגע‪ ,‬כך יש להאמין לצדיק הבקיא בשבילי‬
‫ומעל כל‪ ,‬נענש בגזירת המיתה לדורות‪,‬‬
‫'עפר אתה ואל עפר תשוב'‪ ,‬כי עיקר‬
‫החיים נמשך מהתכללות אמת ואמונה‬
‫יחד בקשר לא ינותק‪ ,‬וכשנפרדים ע"י‬
‫החטא‪ ,‬נגרמת מיתה היפך החיים‪.12‬‬
‫התחלת התיקון‬
‫על ידי יעקב שלימא‬
‫התחלת התיקון השלם הוא על ידי‬
‫יעקב שכל מבקש האמת לא יפול‬
‫ברשת זו טמנו ‪ -‬כוח ועוצם יד ֵׂשכל‬
‫האדם המדומה‪ ,‬שבתורת האמת‬
‫הנגלית ימצא תמיד דרך הקודש‬
‫הכבושה והסלולה לאמת וצדק המביא‬
‫רק לביטול חכמת החכמים המה להרע‬
‫ולהיטיב לא ידעו‪ ,‬אלא בדרישת הנאת‬
‫עצמם‪ ,‬שזה זה בעצמו בחינת אמונת‬
‫ישראל החפצה רק לחלק שלל ולהחיות‬
‫הרבים‪.‬‬
‫כי כל ביתה לבוש‬
‫דרקיעא כשבילי דנהרדעא‪.‬‬
‫בפנימיות‪ ,‬לאחר החטא‪ ,‬טמונה‬
‫‪1 2‬‬
‫במיתה מתנה גדולה‪ ,‬באשר גוף האדם נפגם‬
‫מזוהמת הנחש‪ ,‬ובמיתת האדם מתבלה הגוף‬
‫בעפר‪ ,‬ומתבטלת זוהמת הנחש‪ ,‬ולכן על אף‬
‫שבעיננו‪ ,‬עיני בשר‪ ,‬נראית המיתה כחסרון‪ ,‬אמנם‬
‫בפנימיותה טובה גדולה היא שעל ידה שוב ישוב‬
‫הוא אל תכלית הנצח שהיא התאחדות אמת‬
‫ואמונה‪ ,‬ובכך נתקן ונתעלה חטא אדם הראשון‪,‬‬
‫ובפרט כאשר זוכר אדם מתכליתו עוד בחייו‪ ,‬הרי‬
‫שמאחד האמת ואמונה יחד בהתאחדות שלימה‬
‫ופשוטה‪[ ,‬עיין אור החיים (בראשית ג‪ ,‬יד) שלאחר‬
‫החטא צריך להפשיט מלבושי הגוף שנגע בהם‬
‫זוהמא וזה ע"י המיתה‪ ,‬וידועים דברי התלמיד‬
‫הגדול שהטובה הגדולה ביותר היא לזכות לדבוק‬
‫בנקודת אמת נצחית זו]‪.‬‬
‫התחלת התיקון השלם הוא על ידי יעקב שכל מבקש‬
‫האמת לא יפול ברשת זו טמנו ‪ -‬כוח ועוצם יד ֵׂשכל‬
‫האדם המדומה‪ ,‬שבתורת האמת הנגלית ימצא תמיד דרך‬
‫הקודש הכבושה והסלולה לאמת וצדק‬
‫‪ | 35‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫חוט השניי"ם תושיה‬
‫בכפליים‬
‫ובאחרית הימים‪ ,‬מתעצמת וגוברת‬
‫המלכות הרביעית‪ ,‬תהום שאין לה‬
‫חקר‪ ,‬להפיל האמת ארצה‪ ,‬ובנפילתה‪,‬‬
‫גברו ושטפונו גלי מים הזידונים‪,‬‬
‫והטילונו אל עמקי תהום נשיה‪ ,‬ואין‬
‫בכוחנו הדל לחתור אל האמת הפשוטה‪,‬‬
‫בתיקון תאוות ממון‪ ,‬ובהשלמת‬
‫התאווה הכללית על ידה‪ ,‬וההויה כולה‬
‫התע'ב'תה‪.‬‬
‫ובארץ ציה עייפנו עד מאוד בחסרון‬
‫מים חיים להרוות הצמאון‪ ,‬בשל‬
‫הרדיפה אחר תאות ממון‪ .‬ומחמת עומק‬
‫נפילתינו‪ ,‬אין בכוחנו לשנס מתנינו‬
‫להתנער מעפר ולקום ללחום מלחמת‬
‫התקוה‪ .‬אבדנו פנינו שבקדושה‪,‬‬
‫ונשקעו פנינו כל כך‪ ,‬עד שנכללו בפנים‬
‫דס"א‪ ,‬העצבות‪ ,‬היאוש והמרה שחורה‪,‬‬
‫וממנה מרירות הדרך לכליון ואבדון‬
‫עולמים‪.‬‬
‫ובשלהי דשלהי‪ ,‬בנפול האמת ארצה‪,‬‬
‫נואש האדם לתור דרך אל דביקות‬
‫האמונה הטהורה‪ ,‬עד כי תימוט מלכות‬
‫האמונה‪ ,‬וכבר כלו כל הקיצים‪ ,‬וכשל‬
‫כח הסבל להשיב מלחמה שערה‬
‫במלחמת הקדושה הטהורה‪ ,‬שפל‬
‫ותחתית הנפילות כולן‪.‬‬
‫ועתה אין ביד האמת הפשוטה להכשיר‬
‫כח ואומץ לאובדי הדרך‪ .‬ומרירותא‬
‫דעלמא‪ ,‬זועקת מסוף העולם ועד סופו‪,‬‬
‫באבֹד נעימות אור שבעתיים‪ ,‬כלפי‬
‫עביות וגשמיות‪ .‬חדלנו מכיסופנו‬
‫ורצוננו האמיתיים והטהורים‪ ,‬ואף‬
‫נתיב ליבנו פנה אל מעבר להרי החשך‪,‬‬
‫בבקשה ובחיפוש אחר הבל הארציות‪.‬‬
‫אך הוא כשלון חרוץ‪ ,‬להפוך הנפילה‬
‫לדרך‪ ,‬והכשלון למטרה‪ ,‬לבלי שינקוף‬
‫הלב לשוב אל המקורות האבודות‪,‬‬
‫הנשכחות‪.‬‬
‫ופעמיים תסוב הזעקה‪ ,‬על נפילת‬
‫קדושת האמת‪ ,‬ומשנהו הסתרת‬
‫התכלית העליונה‪ ,‬החיפוש והגעגוע אל‬
‫נעלמות ונסתרות האמונה‪ ,‬ובאו בנים‬
‫עד משבר וכוח אין לזעוק על משנה‬
‫שברם‪ ,‬ומי יכול לסבול קול הזעקה‬
‫"קלני מראשי קלני מזרועי"‪ ,‬בנתינת‬
‫אפר תחת פאר הגוונין‪.‬‬
‫ומתוך בור אין מים בו‪ ,‬קומי אורי כי בא‬
‫אורך וכבוד ה' עלייך יזריח‪ ,‬איש צמח‬
‫שמו‪ ,‬ברית מלח עולם‪ ,‬יסוד הפשוט‪.13‬‬
‫אמרו צדיק כי טוב‪ ,‬הרואה והצופה אל‬
‫שורש אור צחצחות‪ .‬ומאידך מצפה‬
‫ומבקש בכל עת להתחדשות ידיעה‬
‫ברורה ופשוטה באמת‪ ,‬שורש אמיתות‬
‫הממון‪ ,‬אמונת אומן במקורה העליון‪.‬‬
‫וכל עסקו בזה העולם להמציא תקווה‬
‫ואחרית‪ ,‬מתוך שאול מרירות העולם‪,‬‬
‫להכניס אל לב אובדי התקווה‪,‬‬
‫התנוצצות אמונה‪ ,‬שמתוך קדרות‬
‫הערפל‪ ,‬מאציל הוא התנוצצות תקווה‬
‫בטוב האחרית שבוא תבוא‪ ,‬להזריח לנו‬
‫הארת פי שנים‪.14‬‬
‫תקוות חוט השני‬
‫ליקו"מ סי' ס"ז‪ ,‬וביאוה"ל תו' ח'‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫וע"י אמונתינו בחושך‪ ,‬מכח הצדיק‪,‬‬
‫‪1 4‬‬
‫הרי שאף הצדיק ברום דרגתו משיג בכל עת‬
‫השגות חדשות וגבוהות ממקומות גבוהים יותר‬
‫ויותר‪ ,‬להאיר לנו במקומותינו החשוכים ביותר‪,‬‬
‫וע"ע ליקו"ה הל' הכשר כלים ה"ד‪.‬‬
‫בפנימיות תעלומיה‬
‫ומעין התיקון האחרון החל בכבישת‬
‫הארץ‪ ,‬שמשרתו יהושע אשר נכלל פי‬
‫שניים ברוחו‪ ,15‬כשלחו המרגלים לתור‬
‫את הארץ‪ 16‬ביקשה מהם בזעקת כפליים‬
‫כיולדה‪' ,‬והחייתם את א'ב'י וא'מ'י' ‪-‬‬
‫אות האמת‪ ,‬אשר על ידה תושג האחדות‬
‫העליונה‪.‬‬
‫וכיון שהארץ היתה בבחינת פגם האמת‬
‫‪17‬‬
‫והאמונה‪ ,‬על כן השיבו המרגלים‬
‫ותקנו כי בממון יש שתי דרכים‪ ,‬האחד‬
‫לטוב‪ ,‬ושכנגדו למוטב‪ .‬הממון דקדושה‪,‬‬
‫דרך הטוב‪ ,‬להשתמש בממון כאמצעי‬
‫לקדש המטרה‪ ,‬ואף כשהמטרה איננה‬
‫נראית ומורגשת בחוש‪ ,‬לא יפול ברוחו‪,‬‬
‫כי העיקר הוא הבקשה והחיפוש אחריה‪.‬‬
‫הדרך השניה‪ ,‬להשתמש בממון‬
‫בדרך תאווה‪ ,‬ולא להביט אל התקווה‬
‫והאחרית‪ ,‬אלא לחפוץ בתוצאת הע'מ'ל'‬
‫מיד ליד ללא שהות‪ ,‬שכל פעולתו ע'ל‬
‫מ'נת ל'קבל‪ ,‬ולכן לא די שאין החיפוש‬
‫נקרא חיפוש‪ ,‬אלא שיֹאבד כל כך שלא‬
‫יזכה לראות לבסוף בפרי עמלו‪ ,‬וסופו‬
‫שכל עמלו לשוא‪ .‬והיות ואליה הוא‬
‫נושא את נפשו‪ ,‬הרי שכל חייו סובבים‬
‫צער ומכאוב‪.‬‬
‫אמנם כלפי התיקון הפשוט לתאות‬
‫ממון‪ ,‬מועילה האמת הפשוטה דזעיר‬
‫אנפין‪ ,‬דרכה ישיג את האחדות העליונה‬
‫עי' תו' ל' שהתלמיד מקבל מהרב‬
‫‪1 5‬‬
‫שלמות התיקון‪ ,‬גם את הנאוה והפנים העליונים‬
‫וגם שחרות וצמצום הבת‪ ,‬שלמות התיקון בתאוות‬
‫ממון‪ .‬ועי' תו' קנג‪ ,‬ודי בזה למבין‪.‬‬
‫המבררים הנוגה‪ ,‬ספר הליקוטים‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫שכידוע (בכתבים) נשלחו בהארת פי‬
‫‪17‬‬
‫שניים לתקן סיבובי הנגה‪ ,‬אלהי כסף וזהב מעשי‬
‫ארץ כנען‪.‬‬
‫ומתוך בור אין מים בו‪ ,‬קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה'‬
‫עלייך יזריח‪ ,‬איש צמח שמו‪ ,‬ברית מלח עולם‪ ,‬יסוד‬
‫הפשוט‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪36‬‬
‫ולסלול דרך אל הטוב הנצחי‪ .‬אולם‬
‫אחר הנפילה בתאוות ממון‪ ,‬ובבור‬
‫התחתית שאחריה ‪ -‬איבוד התקוה‪,‬‬
‫אבדה את מטרתה לגמרי‪ ,‬ואין ביד‬
‫האמת הפשוטה ליתן כח ותרופה‬
‫לעייפים והיגעים הנחשלים אחריך‪.‬‬
‫ולכך אמרו לה "ויש תקווה לאחריתך"‪,‬‬
‫שהתרופה למכתה האנושה והנוראה‪,‬‬
‫היא פנימיות האמת‪ ,‬האמת לאמיתה‪,‬‬
‫שהיא שורש האמונה ‪ -‬ארך הפנים‬
‫העליונים‪ ,18‬שעמוק בפנימיותה‪,‬‬
‫בעוצם החשיכה הגדולה‪ ,‬חבוי וגנוז‬
‫ניצוץ תקווה‪ ,‬אותה לא תאבד בשום‬
‫פנים‪ ,‬וממנה תפרוש היא כנפי נשרים‬
‫אבירים‪ ,‬ותדאה אל חשקת נשמתה‬
‫העליונה‪ ,‬ואף תשלימה בבוא העת‪.‬‬
‫"ואת תקוות חוט השני תקשרי לך"‪,‬‬
‫שלא תעזוב ותשכח את האמונה‬
‫הפשוטה באמיתות התקווה‪ ,‬שאף כי‬
‫אמנם כבר נפלה מהאמת‪ ,‬והחשך יכסה‬
‫ארץ‪ ,‬וחסרון דאגת הפרנסה מחשיך‬
‫הפנים בכפליים‪ ,‬דייקא שם ‪ -‬ועלייך‬
‫יזרח אור ה'‪.‬‬
‫ועליך ‪ -‬בגו חשוכא ‪-‬‬
‫יזרח אור ה'‬
‫כי עכשיו שלקינו בכפלים‪ ,‬דייקא מתוך‬
‫העדר ראיית הארת פניו‪ ,‬נתגלה חיפוש‬
‫ובקשת אמונה אמיתית יותר גבוה מעל‬
‫גבוה‪ .‬ועיקרה של האמונה העליונה היא‬
‫אמונת האחרית‪ ,‬אמונה בשורש האמת‬
‫האחרונה‪ ,‬שנשארת קיימת לעד לאחר‬
‫שכל סובביה הוכחשו‪ ,‬אשר שלימותה‬
‫בחֹזקת ואיתנות התקווה במקום שאין‬
‫‪1 8‬‬
‫בכתרא‪.‬‬
‫ששורש האמונה נשרשת ונעוצה‬
‫העין רואה‪ .‬שנקבלה בחיפוש רוח‬
‫הקודש של הצדיק שיזריח לנו הארת‬
‫פי שנים מ'האמת לאמיתה' העליונה‪.‬‬
‫והמשרה על שכמו להאיר באתערותא‬
‫דלתתא שלא לערער התקוה העליונה‪,‬‬
‫ואף כאשר מביט על עצמו ואין הוא חש‬
‫כלל שייכות אל תקות האחרית‪ ,‬ואין‬
‫ישועתה לו באלוקים סלה‪ ,‬ישא עיניו‬
‫אל יושב שמים‪ ,‬ואתה ה' מגן בעדי‪,‬‬
‫כי הוא עזרך ויוציא מרשת רגלינו‪,‬‬
‫ומנחל עדניו ישקה שיקוי אמונת‬
‫האמת המקווה והמצופה‪ ,‬והאין נראית‪,‬‬
‫והיא תשיב על פנינו רוח תקוה חדשה‪,‬‬
‫להעמידנו על במתי ארץ‪ ,‬וימלאו פני‬
‫תבל תנובה‪.‬‬
‫ואף כי כאשר ָש ַׂתם תפילתי‪ ,‬ועניות‬
‫דתפילה אינה יכולה לצאת אל הפועל‪,‬‬
‫וקול הזעקה נשקט מעול פשעי‪ ,‬אבל‬
‫בריבוי הארת פי שנים תבוא הזעקה‬
‫בעצם זכרון התקוה‪ ,‬ונשיאת העינים‬
‫אל ה'‪ ,‬כי פנימיות הזכרון הוא הזעקה‪,‬‬
‫כי זעקה מעוררת הזכרון‪ ,‬וזכרון‬
‫התקווה הוא היציאה מחבלי הלידה‪,‬‬
‫לצעוד מעתה אל הטוב הנצחי‪ ,‬האמיתי‪.‬‬
‫כי קודם שמרוויחים ועומדים על‬
‫היקום בקדושה‪ ,19‬צריכים לילך ולעבור‬
‫וליפול באותה חשכות בקץ החושך‬
‫סיגי עפרות הזהב הכפולה ומכופלת‪,‬‬
‫ולצעוק כפליים לצאת ולחזור לאור‬
‫היקרות ביתר עז ושאת‪ ,‬כי כל נפילת‬
‫בתולת ישראל‪ ,‬כאשר החושך יכסה‬
‫ארץ היתה כדי להחיותה בתקוות‬
‫חוט השני‪ ,‬לתלות עיניים לפני האמת‬
‫הרחוקה ‪ -‬פני שובע שמחות‪.‬‬
‫זהו ממונו של אדם שמעמידו על‬
‫‪1 9‬‬
‫רגליו‪ .‬סנהדרין י‪.‬‬
‫ולהתפלל אליו יתברך לעבור משם‬
‫בשלום‪ ,‬ולהנצל מחשכות נוראה זו‪.‬‬
‫וגם כי נפלה בתולת ישראל‪ ,‬אבל‬
‫אמרו צדיק כי טוב‪ ,‬להתנוצץ לנו אמת‬
‫לאמיתה דא״א‪ ,‬דייקא כאשר החושך‬
‫יכסה ארץ להחיותה בתקוות חוט השני‪,‬‬
‫להאיר הפנים ולהחיות רוח‪ ,‬שובע‬
‫שמחות את פניך‪ ,‬שיוכל להמשיך חוט‬
‫השני ע"י חתיכת אבן שילקט‬
‫ובכפליים לתושיה יקום דור וחי‪ .‬בהדר‬
‫שירת קודש‪ .‬בהגלות התורה בכתיבה‬
‫תמה‪ ,‬לשמור דלתות ישראל‪ ,‬שמתוך‬
‫אבן חושך וצלמוות ששם נסתרה אבן‬
‫ישראל מהאמונה השבורה והנפולה‪,20‬‬
‫ישראל יעשה חיל‪ ,‬לשזור בקיווי אחר‬
‫קיווי ובחיפוש אחר חיפוש ולקשר‬
‫נקודת‬
‫בכלליות‬
‫אמונתם‬
‫ושורש‬
‫אמונת כל ישראל‪ ,‬אשר שם יחידה‬
‫תמה ונקיה‪.‬‬
‫ובהתגלות‬
‫לימוד‬
‫הבעל‬
‫תפילה‬
‫בשלמות לכל באי עולם‪ ,‬ואף לצדיקים‬
‫מעשרה אנשי המלך יאיר גוונם‬
‫ותורתם על ידי עשירות אמונתו ‪ -‬אזי‬
‫המלך ימלוך בכיפה וכל העולם ישובו‬
‫אל השם יתברך‪ ,‬ויעסקו אך בתורה‬
‫ותפילה ותשובה ומעשים טובים‪,‬‬
‫כי בזריחת אור פני כל ישראל מול‬
‫שעשועי פנים העליונים‪ ,‬כה אמר ה'‬
‫מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה‪ ,‬כי‬
‫יש שכר לפעלתך ויש תקוה לאחריתך‪,‬‬
‫ושבו בנים לגבולם‪ ,‬קומי אורי כי בא‬
‫אורך‪ ,‬וכבוד ה' עליך זרח‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ליקו"ה הל' שבת ו‪-‬טו‪.‬‬
‫ובהתגלות לימוד הבעל תפילה בשלמות לכל באי עולם‪ ,‬ואף‬
‫לצדיקים מעשרה אנשי המלך יאיר גוונם ותורתם על ידי עשירות‬
‫אמונתו ‪ -‬אזי המלך ימלוך בכיפה וכל העולם ישובו אל השם יתברך‪,‬‬
‫ויעסקו אך בתורה ותפילה ותשובה ומעשים טובים‬
‫‪ | 37‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫עומד‬
‫בניסיון‬
‫לדמותו של חסיד רחמן‬
‫חמישים דקות "תודה"‬
‫החסיד שכל חייו היו מעשה אחד גדול‪.‬‬
‫עם התפשטות אור רבינו הק' בכל היכלי‬
‫התורה בעיר התורה והחסידות בני ברק‪,‬‬
‫מזדקרות ביתר שאת פירות ההדר שנשתלו‬
‫בגנה של בני ברק מזה שנות דור‪ .‬יהודים‬
‫פשוטים‪ ,‬מאלו שיזכו להניח הכתר על‬
‫ראשו של משיח‪ ,‬תמימות המביאה לדבקות‬
‫באור האורות‪ ,‬והמבהיקים מזכותם‬
‫ונקיותם לכל המביטים בפניהם באשר הם‪.‬‬
‫אחד המיוחדים שבהם היה ר' נחמן משה‬
‫פוקסברומר זצ"ל‪ ,‬שקבע את מקום לימודו‬
‫בכולל ברסלב הנודע לתהלה ברחוב‬
‫אלשיך‪ ,‬ואת תפילותיו הנלבבות ערך‬
‫בהיכל ישיבת ברסלב הקדושה בבני ברק‪,‬‬
‫במקום בו התהלכו האריות שבחבורה‬
‫מדורי דורות‪.‬‬
‫ענוותנותו היתה לשם דבר‪ ,‬כאשר לא‬
‫מש הארת הפנים מעל פניו‪ .‬לכולם האיר‪,‬‬
‫לכולם הזריח‪ ,‬ומעולם לא פגע בזולתו‪,‬‬
‫גם כאשר היו חלוקים עמו בדעה‪ ,‬יתר על‬
‫כך‪ ,‬מעולם לא גילה לזולתו שיש לו דעה‬
‫אחרת‪ ,‬הכל כדי לא לפגוע ח"ו‪.‬‬
‫תמיד כשדברו עמו דיבר רק מרבינו והיה‬
‫דבוק לרבינו ולתלמידיו‪ .‬כבר בצעירותו‬
‫היה דבוק להרה"ח רבי לוי יצחק בנדר‬
‫זצ"ל‪ ,‬כאשר נסע אליו בקביעות מבני ברק‬
‫לעיר הקודש והמקדש‪ .‬ומספר בנו ר' אהרן‪:‬‬
‫"תמיד חזר אבא על דברי ר' לוי יצחק‪,‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪38‬‬
‫שחמישים הדקות הראשונות של שעת‬
‫ההתבודדות צריכים להקדיש עבור תודה‬
‫והודאה לבורא ית' על טובו וחסדיו גם‬
‫בעומק הדוחק‪ ,‬ואז לפתע "נפתח השער"‬
‫ואפשר לבקש בעשר הדקות הנותרות כל‬
‫אשר על לבו בדבקות נוראה‪ ,‬באופן כזה‬
‫שיתקבלו בחן נפלא"‪.‬‬
‫כי "עיקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת‬
‫שמחה וחדוה‪ .‬ואפילו החרטה טוב מאד שתהיה‬
‫מחמת שמחה‪ ,‬שמרוב שמחתו בהשם יתברך‪,‬‬
‫הוא מתחרט ומתגעגע מאד‪ ...‬ומתעורר לו‬
‫בכיה מחמת רוב השמחה‪ ,‬וזה עיקר מעלת‬
‫הבכיה‪ ,‬שתהיה מחמת שמחה" (ליקוטי מוהר"ן‬
‫– קעה)‪.‬‬
‫עד לכדי כך ינק לתוך לשד עצמותיו את‬
‫דברי רבותיו‪ ,‬עד שבימי תלאותיו ידע‬
‫להלך בחכמה ותבונה נפלאה בין התפילה‬
‫והבקשה לבין ההשלכה על רחמנותו ית'‪.‬‬
‫"גם בשנתיים האחרונות לחייו – מספר‬
‫בנו ‪ -‬כשהיה במתח נורא והתחנן רבות על‬
‫חייו‪ ,‬היה מפסיק הרבה פעמים מהתפילה ‪-‬‬
‫ללמוד בכל ספר שהיה תחת ידו‪ ,‬או לדבר‬
‫עם כל אדם שהיה בסביבתו‪ ,‬כדי לפקח‬
‫דעתו"‪.‬‬
‫"באחרית שנותיו המופלאות‪ ,‬כשתקפו‬
‫אותו הייסורים מאד‪ ,‬גילה לי מצפוני לבו‬
‫הטהורים‪ ,‬שהוא מרגיש שהבעל דבר רוצה‬
‫להכניס לו מרירות בתפילתו עקב ייסוריו‬
‫הקשים‪ ,‬והוא חושש מאד שמא יביאהו ח"ו‬
‫בתפילתו לדברי טרוניה על הנהגת הבורא‪,‬‬
‫ובמקום כזה הוא מפסיק מיד לבכות‪ ,‬ועובר‬
‫מיד לעסוק בדבר אחר שבקדושה‪ ,‬עד‬
‫שהוא מרגיש שמחשבות הטרוניא בורחות‬
‫מאליהם"‪.‬‬
‫לכבוד התנא האלוקי‬
‫מעל לכל היתה דבקותו ביחידי הדורות‪,‬‬
‫כשאת עיתותיו ושבתותיו הוא קובע בציון‬
‫העיר וקדיש רשב"י זיע"א במירון‪ .‬וכחסיד‬
‫שנאפה בלב הצדיק ראה חובה וזכות‬
‫לעצמו ליטול חלק בקירוב הבאים אל‬
‫הצדיק‪ ,‬ועמל ללא לאות בכל משך שהותו‬
‫במירון‪ ,‬לסייע בהכנות להכנסת אורחים‪,‬‬
‫לכבוד העולים והשוהים בשבת סמוך לציון‬
‫הרשב"י‪.‬‬
‫קשר בל ינותק עמוק ואפוף מסתורין הלך‬
‫ונבנה משך שנות דור בין ר' נחמן משה‬
‫לבין התנא האלוקי רבי שמעון‪ .‬מסופר‬
‫שכבר בצעירותו נהג לנסוע עד מירון‪ ,‬אך‬
‫כדי לנשק את הציון בהשתטחות מלאת‬
‫דבקות‪ ,‬ומיד היה שב על עקבותיו‪ ,‬עדות‬
‫חיה‪ ,‬לאמונתו התמימה בראיית פני הצדיק‪,‬‬
‫שדי בכך לאמונתו בישועה מובטחת‪.‬‬
‫בנו החשוב הרה"ח ר' אהרן מספר שבשנים‬
‫האחרונות‪ ,‬לצד מחלתו הקשה שקיננה‬
‫בגופו‪ ,‬הגביר את התקשרותו לרבי שמעון‬
‫בר יוחאי ולבאים להסתופף בצלו‪ ,‬כאשר‬
‫התנדב לכל בתי ההכנסת אורחים במירון‬
‫במסירות נפש‪ ,‬כאשר כמה שעות מחלק‬
‫מזון בבית ההכנסת אורחים של הרה"ח‬
‫החסיד הגדול שבמאור פנים הסעיד את לבם‬
‫של המתקבצים על ציונו הקדוש של רבי שמעון‬
‫בר יוחאי הזריח באחרית שנותיו את תקות חוט‬
‫השני אל עמקי הנסיון והצירוף‪ ,‬ומתוך יסורים‬
‫איומים האיר פנים לכל אדם‪ ,‬כשמגלה עבורם‬
‫תקוה ואמונה אדירה | על ימי דבקותו בהרה"ח‬
‫ר' לוי יצחק בנדר שהיו לו לנר ואבוקה באחרית‬
‫ימיו‪ ,‬על ביטולו לכלל הצדיקים‪ ,‬על פחד ומורא‬
‫שלא לבוא בטרוניה על הנהגת הבורא ועל‬
‫מסירות נפשו עד הנשימה האחרונה‬
‫מילין זעירין לדמותו של הרב החסיד‬
‫היקר רבי נחמן משה פוקסברומר‬
‫זצ"ל‬
‫ר' מאיר קרליבך‪ ,‬עולה לציון ואומר כמה‬
‫קאפיטל תהילים‪ ,‬ומיד כבר אץ רץ לחלק מזון‬
‫בבית התבשיל של הרה"ח ר' שרגא שניצר‪,‬‬
‫לכל אדם בהארת פנים מופלאת כאילו ציפה‬
‫שיבואו להשביע הלב אצלו‪ .‬לאחר כמה‬
‫שעות שוב שב לנשק את ציון ר' אלעזר‪,‬‬
‫מלמל כמה מילים של תקווה ואמונה‪ ,‬וכבר‬
‫הוא נמצא לצדו של הצדיק רבי עובדיה‪,‬‬
‫לעזרו בתמיכה הגונה‪ ,‬בחלוקת דגים טריים‬
‫ומופלפלים ומרק תימני מהביל לכל דכפין‪.‬‬
‫"ככה היה מדדה לאט לאט‪ ,‬חותך‪ ,‬סוחב‬
‫תבניות‪ ,‬מקלף בצלים‪ ,‬הכל כדי שיוכל‬
‫לסכם בינו לבין עצמו בקול הנשמע לסובביו‪:‬‬
‫"היום עשיתי חסד"‪ ,‬ומכוח זה הולך ללמוד‬
‫ולהתפלל" – מסכם בנו בהתפעלות‪.‬‬
‫כזה הוא ר' נחמן משה‪ ,‬מידות מעל הכל‪ .‬כי‬
‫זאת היא סימנה המובהק של ביטול אמיתי‬
‫לרבי הרחמן‪.‬‬
‫כך נראה חסיד אמיתי‪ ,‬שמאמין בצדיקים‬
‫כאילו הוא רואה אותם בעיניו‪ .‬מכיריו‬
‫מעידים שתמיד מצאו אותו בקברי הצדיקים‬
‫כאשר פשטות ותמימות נראית על פניו‪,‬‬
‫כאשר ניכר שהוא חש את הצדיקים כאילו‬
‫עומדים לנגד עיניו‪ ,‬ביראת כבוד מופלגת‪.‬‬
‫בקדושי אקדש‬
‫אך הקב"ה מנסה את אוהביו‪ ,‬ודייקא ר'‬
‫נחמן משה נבחר להתנסות במחלה ה"י‪ ,‬ולא‬
‫פעם אחת אלא פעמיים התפרצה המחלה‬
‫שהתפשטה בכל גופו‪ .‬ור' נחמן משה עמד‬
‫בנסיון‪ ,‬מזריח את תקות חוט השני אל עמקי‬
‫הנסיון והצירוף‪ ,‬ומתוך יסורים איומים הוא‬
‫מאיר פנים לכל אדם‪ ,‬ומגלה תקוה ואמונה‬
‫אדירה‪.‬‬
‫רוח חיים נושבת תוככי אבריו המרוסקים;‬
‫הוא סובב את הראש כזה‪ ,‬ובחיוך מאיר‬
‫עשה בקולו 'פששש‪ '..‬ונענע עם היד"‪ .‬חסיד‬
‫שעומד בנסיון הביטול‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬דווקא אז‪ ,‬ראו עד כמה בעורקיו זורם דם‬
‫חסיד מבוטל אמיתי‪.‬‬
‫ובפליאות תמים דעים המלקט בשושנים‬
‫נסתלק ר' נחמן משה להתדבק באמונה‬
‫עילאה במוצאי שמחת תורה שנה זו‪ ,‬כשהוא‬
‫בן ב"ן שנים‪ .‬ועם מוצאי החג ליוו את מיטתו‬
‫השלימה כל אנשי הבעל תפילה הקווים‬
‫לגאולה‪ ,‬יחד עם אלמנתו והיתומים שיחיו‪,‬‬
‫לחלקת אנ"ש דבני ברק בביה"ח סגולה‪.‬‬
‫ומספר בנו ר' אהרן‪" :‬תמיד כשהרגיש‬
‫שנוצרת תחושה שהוא מורם מעם‪ ,‬ביטל זאת‬
‫בחכמה‪ .‬בחודשים האחרונים כשהיה שרוי‬
‫ביסורים קשים‪ ,‬דיבר הרבה דיבורי אמונה‪,‬‬
‫והיה מפליא בעצמו מאיפה הכוחות שמקבל‬
‫לדבר כל כך באמונה מתוך יסורים בלתי‬
‫נתפסים‪ ,‬הוא הבין מיד שמסביבו מתחילים‬
‫להגדילו ולפארו על כך‪ ,‬והרי מכך ברח כל‬
‫ימיו‪ ,‬לכן לאחר שדיבר דברי אמונה כשכינה‬
‫המדברת מתוך גרונו‪ ,‬הסביר תיכף ומיד‬
‫מהכן שורשם‪ :‬הרבי הטהור אומר "האמנתי‬
‫כי אדבר"‪ ,‬כשמדברים באמונה ‪ -‬מאמינים‪,‬‬
‫עכשיו אני בנסיון קשה של אמונה‪ ,‬לכן אני‬
‫משתדל לדבר אמונה בלי סוף‪ ,‬כדי שאזכה‬
‫להגיע לזה‪..‬‬
‫"בשנה האחרונה לחייו‪ ,‬כאשר חזרנו מימי‬
‫ההתקבצות הנעלים בימי ראש השנה באומן‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬מיהרנו מיד לנסוע לאבא ישר‬
‫משדה התעופה‪ ,‬בהיוודע לנו מצבו הקשה‬
‫מאד‪ ,‬הוא לא תיקשר‪ ,‬רק הסתובב קצת‬
‫לכיוון‪ .‬למחרת התברר שההמחלה פרצה‬
‫במימדים נוראים בראשו ה"י‪ ,‬התכופפתי‬
‫ולחשתי באוזנו שקיימנו ציווי רבינו‬
‫להשתתף אצלו בראש השנה‪ ,‬ולפתע כאילו‬
‫ובעת פטירתו גילו טפח מגדלותו‪ .‬מספר‬
‫בנו‪" :‬לפני פטירתו רמז לי שרוצה שהפטירה‬
‫שלו תהיה מתוך שמחה‪ ,‬בנגינת שירי‬
‫שבח להבורא ית'‪ .‬כששאלתיו מדוע‪ ,‬ענה‬
‫בתמימות‪ ,‬כדי שחלילה לא אגיע להרגשת‬
‫טרוניה כלפי הקב"ה"‪.‬‬
‫וכולם ראו כולם שמעו‪" .‬בעת מהלך ההלוויה‬
‫הכואבת במוצאי שמחת תורה באו מול‬
‫המלווים עדת חסידים כשהם רוקדים בלהבת‬
‫קודש בליווי כלי שיר וזמרה‪ .‬היו אלו חסידי‬
‫מחנובקא‪ ,‬שרקדו לכבוד התורה ולומדיה‬
‫יחד עם כ"ק האדמו"ר ממחנובקא שליט"א‪,‬‬
‫שנמנה על נכדי רבינו הקדוש זיע"א"‪.‬‬
‫יהיה זה המאמר הנושא את תקות חוט‬
‫השני זכר ועילוי לנשמתו הטהורה‪ ,‬כשזיו‬
‫פניו ותקותו האינסופית ממשיכים להאיר‬
‫ולהזריח את העולם אותו השאיר אחריו‪,‬‬
‫בתקות עולמים לגאולת עולמים‪.‬‬
‫‪ | 39‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫ם‬
‫י‬
‫פ‬
‫ו‬
‫ס‬
‫י‬
‫כ‬
‫ב‬
‫אחלה פניך‬
‫לא נשמעו ולא נראו‬
‫מהווסד הארץ‬
‫ר’ נתן כותב על המאמר ‘כי מרחמם‬
‫ינהגם’‪“ :‬עיין שם ותראה פלאות‪ ,‬כי דברים‬
‫כאלה המבוארים שם‪ ,‬לא נשמעו ולא נראו‬
‫מיום הווסדה הארץ”‪ .‬כמסופר שר’ נחמן‬
‫מטולטשין ראה את ר’ נתן לומד התורה זו‬
‫לאחר חצות הלילה בהתלהבות ותבערה‬
‫עצומה‪ ,‬כביכול הוא שומע אותה זה עתה‬
‫מרבינו ממש‪.‬‬
‫ומדייק בספר פרפראות לחכמה‪ ,‬שלכך‬
‫הביא רבינו את הפסוק ‘כי סמך משה את‬
‫ידיו עליו’‪ ,‬שרבינו הסמיך את ר’ נתן ללמד‬
‫אותנו דעת זו של התחזקות‪.‬‬
‫כי העיקר הוא‪ ,‬למצוא את הצדיק האמת‬
‫שהוא הרחמן האמיתי (כמובא בקיצור‬
‫ליקו”מ)‪ ,‬שרבינו מבאר ענינו‪" :‬מי שהוא‬
‫רחמן‪ ,‬הוא יכול להיות מנהיג‪ ,‬וצריך לדעת‬
‫איך להתנהג עם הרחמנות‪ ,‬שלא לרחם על‬
‫תינוק של ד' ימים‪ ,‬ליתן לו מאכל הצריך‬
‫לגדול"‪ .‬וכפי המתבאר בפרפראות לחכמה‪,‬‬
‫שנקט רבינו בדוקא תינוק בן ארבעה ימים‪,‬‬
‫שהוא רומז כנגד דרי מטה‪ ,‬נצח הוד יסוד‬
‫מלכות (הרגלין)‪ ,‬שצריך לדעת איך לדבר‬
‫עם הדרי מטה‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪40‬‬
‫הרה”ח ר’ לוי יצחק בנדר אמר‪ ,‬שאמנם‬
‫מדובר בתורה על מנהיג הדור בחינת‬
‫משיח‪ ,‬אבל אעפ”כ יש לכל יהודי בחינה של‬
‫מנהיג בביתו ועל הנלווים אליו‪ ,‬וממילא זה‬
‫נוגע גם כלפי ההנהגה של האדם על עצמו‪.‬‬
‫אמרו אצל אנ”ש‪ ,‬שגם אם נדמה לאדם‬
‫שאם הוא יילך ביד קשה הוא יפעל יותר‪,‬‬
‫אבל באמת עם רחמנות אפשר להצליח‬
‫יותר‪ ,‬וזוהי נקודה השייכת לכל אחד‪,‬‬
‫להיות רחמן תמיד‪.‬‬
‫אמנם בעיקר מדובר על רבינו הקדוש‬
‫שכולו היה רחמנות עצומה על כלל ישראל‪,‬‬
‫וכמשה רבינו המנהיג הראשון‪ ,‬שביקש‬
‫והתחנן שלא יכלו כל ישראל בחטא העגל‪,‬‬
‫ולהפך הוא הכניס בהם דעת‪‘ ,‬אתה הראת‬
‫לדעת’‪ ,‬כי זה עיקר הרחמנות להאיר דעת‬
‫בעם ישראל הנפולים בעוונות רח”ל‪.‬‬
‫מסופר על הרה”ח ר’ נחמן ב”ר לייב‪ ,‬שהיו‬
‫לו חיים קשים‪ ,‬עניות ועוד צרות רבות‪,‬‬
‫ואעפ”כ היה עובד ה’ מופלג‪ .‬ואמרו לר’‬
‫נתן‪“ ,‬מסכן ר’ נחמן‪ ,”...‬אמר ר’ נתן‪“ ,‬עליו‬
‫יש לרחם? הרי הוא עובד ה’‪ ,‬הוא קם חצות‪,‬‬
‫ואחז”ל שלא יראה פני גהנום‪ ,‬הרחמנות‬
‫היא על עשיר פלוני שנכשל בעוונות‪ ,‬וגם‬
‫חולק על רבינו‪ ,‬עליו יש לרחם”‪.‬‬
‫השארת הדעת אצל‬
‫התלמיד‬
‫רבינו אומר בתורה‪" ,‬צריך שישאיר אחריו‬
‫ברכה‪ ,‬בן או תלמיד‪ .‬כדי שישאר דעתו‬
‫למטה ג"כ‪ ,‬בעת שנסתלק למעלה"‪ .‬להאיר‬
‫לדרי מעלה ולדרי מטה‪ ,‬עד לתכלית‬
‫התורה שזוכה דייקא משם לרצון העליון‪.‬‬
‫ומבאר התלמיד הגדול שהכל קשור יחד‬
‫בקשר נפלא‪ .‬הדעת הזאת‪ ,‬היינו הגילוי‬
‫לדרי מטה שה' איתו ואצלו‪ ,‬עי"ז האדם‬
‫מתחזק לצאת מעוונותיו‪ ,‬ואפילו לאלו‬
‫שנפלו לחטאים גמורים רח"ל‪ ,‬הצדיק‬
‫הרחמן מגלה להם שה' איתם‪ .‬היות שהאדם‬
‫מתבלבל‪ ,‬היצה”ר אומר לו “התנתקת מה’‪,‬‬
‫כל המצוות שלך הולכות לסט”א”‪ ,‬כי‬
‫“הפשע מכניס כפירה לאדם”‪ ,‬ולכן הוא‬
‫שוכח שה’ תמיד איתו‪.‬‬
‫כי האדם חושב‪ ,‬מילא אם הייתי אנוס‪ ,‬אבל‬
‫הרי אני לא אנוס‪ ,‬אני פשוט לא מתגבר‪,‬‬
‫אני לא מצליח‪ ,‬אז אולי לא‪ ...‬אולי עלי זה‬
‫לא נאמר‪...‬‬
‫בא רבינו ומלמד שלא‪ .‬אפי’ אחרי שעבר‬
‫עליך מה שעבר ‪ -‬אתה יכול לחזור‬
‫בתשובה‪.‬‬
‫מרגליה בפומיה דחשובי התלמידים כי “גם אם נדמה‬
‫לאדם שאם יילך ביד קשה הוא יפעל יותר‪ ,‬אבל באמת‬
‫עם רחמנות אפשר להצליח יותר”‪ ,‬זוהי נקודה השייכת‬
‫לכל אחד‪ ,‬להיות רחמן תמיד | העצה למעשה להרוצים‬
‫להתדפק על דלתות התשובה‪ ,‬שהעיקר מה שהנחיל לנו‬
‫הרבי הרחמן שתמיד‪ ,‬איך שיהיה אתחזק ברצון‬
‫שיחת חברים העולה גבוה להוריד משם הלכה למעשה בתורת הרבי הגדול >‬
‫ישיבת 'ברסלב בני ברק' מפי המשפיע הרה"ח ר' אהרן חשין שליט"א‬
‫ודאי שצריך מאוד להזהר על כל סעיף קטן‬
‫בשולחן ערוך‪ ,‬שלא לעבור על רצונו ית’‪,‬‬
‫ובפרט שעי”ז יכול ליפול לייאוש גמור‬
‫רח”ל‪ ,‬אבל לאחר מעשה עדיין יש לו תקוה‬
‫כל עוד נשמתו באפו‪ ,‬ואם אדם מאמין‬
‫ברבינו‪ ,‬אז כל רגע הוא יכול להתחדש‪ ,‬וזה‬
‫עיקר הרחמנות של הצדיק‪ ,‬שכל העולם‬
‫יחזרו בתשובה‪.‬‬
‫דעתו בעולם‪ ,‬שיתמלא העולם בבני אדם‬
‫שיודעים מידיעת ה’ יתברך‪ ,‬ולדעת את‬
‫ה’ הכונה לדעת שעל אף המצב שלנו ה”י‪,‬‬
‫דייקא מתוך העבודה שלנו עולה לנחת רוח‬
‫לה’ יתברך‪ .‬וידוע הלשון בליקוטי עצות‪,‬‬
‫שאפילו האדם יעבוד את ה’ אלף שנה בלי‬
‫יצה”ר‪ ,‬אינו דומה ליום אחד שעובד את ה’‬
‫עם יצה”ר‪.‬‬
‫ר’ לוי יצחק היה מספר על ר’ משה צדוק‪,‬‬
‫שהיה רוצח רח”ל‪ ,‬ורק הברסלבער’ס‬
‫קיבלו אותו לומר קדיש על אביו‪ ,‬וכולם‬
‫דיברו נגדם על כך שמקרבים אותו‪.‬‬
‫ר’ נתן מבאר בהלכות שכנים ה”ד‪ ,‬שב”פי‬
‫ידבר חכמות” מרומז דרי מעלה ומטה‪ ,‬כי‬
‫הענין של דרי מטה זה לחזק אותם שה’‬
‫איתם ואצלם כדי שיתחזקו שלא לעזוב את‬
‫הדיבור עם ה’‪ ,‬אלוקים זה בגימ’ עה”כ פה‪.‬‬
‫וכ”כ בהל’ שותפין בקרקע ה”ה‪ ,‬שעיקר‬
‫העיקרים בהתחזקות זה שתמיד יהיה לו‬
‫פה‪ .‬וזה פי ידבר‪ ,‬דרי מטה‪ ,‬והגות לבי ‪ -‬זה‬
‫דרי מעלה‪ ,‬וזה חכמות ותבונות‪ ,‬שתורת‬
‫ההתחזקות הוא עיקר הדעת שמשאיר‬
‫אחריו‪.‬‬
‫אחר שסיים את אמירת הקדיש‪ ,‬אמר לו ר’‬
‫יענקל מז’יטומיר‪“ ,‬אולי תניח גם תפילין”‪,‬‬
‫ואחר כך הוא חזר בתשובה לגמרי‪ ,‬ואפילו‬
‫המתנגדים לא האמינו למראה עיניהם‪.‬‬
‫ובזמן הגזירות כשנסגרו המקואות ע”י‬
‫השלטונות‪ ,‬אמר לו ר’ לוי יצחק לבנות‬
‫מקוה בתוך אורוות הסוסים שלו‪ ,‬כדי‬
‫לכפר על עונותיו‪ ,‬להחיות אנשים‪ ,‬וכך הוא‬
‫עשה במסירות נפש ממש‪.‬‬
‫ואם לאדם הכי גרוע בעולם יש תקוה‪ ,‬כ”ש‬
‫אנחנו‪ ,‬שאיננו הכי גרועים בעולם‪ ,‬ויש לנו‬
‫התבודדות‪ ...‬זה האור של רבינו‪..‬‬
‫וזה מה שהרבי הגדול רוצה להמשיך‬
‫הארת אור חוזר בשיחת‬
‫חברים‬
‫ביסוד הזה של לכלול ההשגות 'איה'‬
‫ו'מלוא' נכנסה העצה הזאת שצריך לדבר‬
‫עם חבירו ביראת שמים וזה בחינת תלמיד‪.‬‬
‫אמנם מי שרוצה לדבר עם חבירו ביראת‬
‫שמים‪ ,‬הוא צריך שיהיה לו יראת שמים‪.‬‬
‫כדי שיהיו דבריו נשמעין אצל חבירו‪,‬‬
‫כשארז"ל (ברכות ו' ע"ב) כל מי שיש בו‬
‫יראת שמים דבריו נשמעין‪.‬‬
‫ומובא בספר אמונת אומן‪ ,‬שתמה‪ ,‬מה‬
‫יעשה אדם שמרגיש שאין לו יראת שמים?‬
‫האם לא ידבר בכלל? כי ממילא אין בו‬
‫תועלת?‬
‫אלא האמת היא‪ ,‬שהאדם צריך לדבר‬
‫דיבורים של רבינו ‪ -‬לא דיבורים שלו‬
‫עצמו‪ ,‬והרי רבינו הוא ‘אוצר של יראת‬
‫שמים’‪ .‬וכ”כ ר’ נתן בהלכות בשר בחלב‬
‫ה”ה‪ ,‬שאדם קטן בכוחו של רבינו יכול‬
‫להחזיר את כל העולם בתשובה‪ .‬וכמו‬
‫שרבינו אמר שעץ קטן יכול להדליק עץ‬
‫גדול‪.‬‬
‫ואומר רבינו שמי שמדבר עם חברו‬
‫ביראת שמים‪ ,‬הוא מקבל מתנה‪ ,‬כי הוא‬
‫מעביר ומוציא את ההארה שמתנוצצת‬
‫במוחו‪ ,‬ובזכות זה הוא מקבל אורות‬
‫מקיפין חדשים שלא השיג עד עכשיו‪ .‬וזה‬
‫‘כי קרוב אליך הדבר מאוד’‪ ,‬הדבר רחוק‬
‫מאוד‪ ,‬ואתה רוצה לקרבו? ‘בפיך ובלבבך‬
‫‪ | 41‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫לעשותו’ ‪ -‬ע”י שתדבר תוכל להכניס את‬
‫המקיפין הרחוקים‪.‬‬
‫הגן עדן של ה’ יתברך‬
‫בעצמו‬
‫ההארה שצריך להכניס זה כמו הרבי הגדול‬
‫מגלה שלשוכני עפר הוא מאיר שה’ איתם‬
‫עמם ואצלם‪ .‬ובהלכות שותפין בקרקע ה”ה‬
‫מסביר מוהרנ”ת‪ ,‬שיש ב’ בחינות‪ ,‬מעלה ‪-‬‬
‫התעוררות‪ ,‬מטה ‪ -‬התחזקות‪ ,‬שזה כאילו ב’‬
‫היכלות שונות‪ .‬ולכאורה‪ ,‬מה באמת יותר‬
‫חשוב‪ ,‬איזה ענין קודם‪.‬‬
‫על כך מבאר‪ ,‬שזה היה הויכוח בין יעקב‬
‫ליוסף‪ ,‬את מי צריך לברך קודם‪ ,‬מנשה‬
‫הבעטל’ר העיור שלא יודע ולא כלום‪ ,‬ותמיד‬
‫מרגיש שלא התחיל לעבוד את ה’‪ ,‬ואפרים‬
‫זה ‘הפרני בעניי’ ה’התחזקות’‪ ,‬ויוסף אמר‬
‫תחזק את מנשה ‪ -‬את הגדול המתעורר‪,‬‬
‫אבל יעקב אמר אני רוצה לברך את אפרים ‪-‬‬
‫לחזק את הקטן‪ ,‬זה שצריך התחזקות ממש‪.‬‬
‫וממנו‪ ,‬מאפרים‪ ,‬יצא יהושע ‪ -‬התלמיד‪ ,‬דוקא‬
‫מאפרים שיצא ממנו ‘זרעו מלוא הגויים’‪,‬‬
‫‘מלוא כל הארץ כבודו’‪ ,‬שדוקא ממנו יש לה’‬
‫יתברך חשיבות‪ ,‬וזה עיקר הנחת רוח של ה’‬
‫יתברך שיש לו עבודה מהאנשים הפחותים‪.‬‬
‫פעם אמרו לר’ נתן שהשל”ה זה פתח הגן‬
‫עדן‪ ,‬ור’ נתן אמר “הליקוטי הלכות זה הגן‬
‫עדן של ה’ יתברך בעצמו”‪ .‬ועפי”ז מובן‬
‫שהשל”ה הוא ספר גבוה מאוד‪ ,‬אבל הליקו”ה‬
‫זה ספר של התחזקות שיורד עד למטה‪,‬‬
‫שמראה לכולם שהם עושים נחת לה’‪ ,‬ולכן‬
‫זה עושה לה’ הכי נחת רוח ‪ -‬גן עדן בעצמו‪.‬‬
‫עליון בתחתון ‪ -‬תחתון‬
‫בעליון‬
‫הרבי שנכלל בשפע הכתר ממשיך לנו עכשיו‬
‫מהרחמים הגדולים שיתגלה לעתיד‪ ,‬ומשם‬
‫מלמדנו שצריך לכלול העולמות‪ ,‬עליון‬
‫בתחתון ותחתון בעליון‪ .‬שיהיה הבן כלול‬
‫מבחי' תלמיד‪ ,‬וכן התלמיד יהיה כלול מבחי'‬
‫בן‪.‬‬
‫בהלכות גביית חוב מיתומין ה”ה מבאר‬
‫על כך תלמידו הגדול שיש בחינת איה ויש‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪42‬‬
‫בחינת מלוא‪ .‬מלוא – העתים שהכל טוב‬
‫בהם‪ ,‬ואיה ‪ -‬זה כשהכל נסתר‪‘ ,‬אינני יודע‬
‫מה קורה לי’‪ .‬כך העולם ‪ -‬אומר ר’ נתן ‪-‬‬
‫בגשמיות ורוחניות‪ ,‬באם הולך לו‪ ,‬שיש‬
‫לו פרנסה‪ ,‬יש לו התמדה וכו’‪ ,‬והנה בפתע‬
‫פתאום ‘איני יודע’‪‘ ,‬קשה לי’‪ ,‬ועיקר המניעה‬
‫לעבודת ה’ זה הפרנסה‪.‬‬
‫והעצה היא‪ ,‬שגם במצב של איה‪ ,‬תמיד יעשה‬
‫‘זכרו נפלאותיו’ במלוא‪ ,‬ואז יראה הניסים‬
‫ויזכור החסדים‪ ,‬כי בודאי לכולם ה’ עושה‬
‫חסד‪ ,‬וזה יחזק אותו גם מתי שלא הולך לו‪.‬‬
‫כי אם אדם הולך רק עם איה‪ ,‬שלא רואה‬
‫כלום‪ ,‬הוא יכול ליפול‪ ,‬כי לא רואה כלום‪,‬‬
‫לכן צריך לכלול העולמות בן בתלמיד‪.‬‬
‫וזה הטעות משתלשלת מהמחקרים‬
‫שחושבים שיודעים בידיעת ה’ יתברך‪ ,‬ועי”ז‬
‫נעשה טעות אצל עובדי ה’‪ ,‬שחושבים שהם‬
‫מבינים מה זה לעבוד את ה’‪ ,‬ללמוד חמש‬
‫עשרה שעות ביום וכו’‪ ,‬ואם לא – הכל איננו‬
‫שווה לי‪.‬‬
‫אבל זאת טעות‪ ,‬ובאמת האנשים הגדולים הם‬
‫אלו שמרחיקים את הנמוכים‪ ,‬שרואים שרק‬
‫הגדולים מצליחים‪ ,‬אבל האמת היא שיש‬
‫מקיפים ‪ -‬שאני לא יודע כלום‪ ,‬ומי שיודע‬
‫מה’ מבין שאדרבה אני לא מבין כלום‪ .‬ואני‬
‫רק מאמין שיש לה’ נחת רוח אינסופית ממני‪.‬‬
‫ולכן הצדיק שזוכה לזה‪ ,‬למקיף‪ ,‬לאמונה ‪-‬‬
‫להעדר הידיעה‪ ,‬הוא יכול להאיר לנמוכים‬
‫שה’ איתם עימם ואצלם‪ .‬והוא אומר לגדולים‬
‫ אני יודע מה שאתם יודעים‪ ,‬אבל אני יודע‬‫יותר ממכם‪ .‬שהרי אותו אחד שהתפלל שש‬
‫שעות‪ ,‬חושב שהוא כבר מבין מה זה תפילה‪,‬‬
‫ומי שלא כמוהו לא מתפלל‪ ,‬ואם הוא נפל אז‬
‫הוא לא התפלל‪...‬‬
‫אבל הצדיק מגיע אליו ואומר לו‪ :‬גם אתה‬
‫עוד לא התחלת מול ה’ כלום‪ ,‬ולכן שיעשה‬
‫כל אחד מה שהוא יכול‪ ,‬ואז יש לכולם את‬
‫אותה תקוה‪.‬‬
‫ויש עוד בחינה בהלכות פדיון בכור ה”ה‪,‬‬
‫שאדם שהולך עם התחזקות הוא איש חיל‬
‫שלא מתבלבל מכלום‪ ,‬כי אין שום ממשלה‬
‫בעוה”ז‪ ,‬הכל הכל נוצח‪.‬‬
‫מעבודת ה’‪ ,‬כי הוא לא מבין שמלוא כל‬
‫הארץ כבודו‪ .‬ולכן הצדיק שממשיך תכלית‬
‫הידיעה הוא יכול לחזק הנמוכים‪ ,‬שע”י‬
‫שיראה לגדולים שהם לא התחילו‪ ,‬זה גופא‬
‫יחזק את החלשים‪ ,‬ולא יהיה להם חלישות‬
‫הדעת מהגדולים‪ ,‬שהרי גם הם לא התחילו‪,‬‬
‫ובזה האדם ניצל מהעברות שרבינו הזכיר‬
‫בתחילת התורה‪.‬‬
‫הארת הרצון שלא נפסק‬
‫לעולם‬
‫״ע״י ספרי ראבר״נ אפשר לזכות לאמונה‬
‫תמה וברה ושבירת ומיצוי כל המידות‪.‬‬
‫גם על ידם יבוא המעיין‬
‫לידע טפח מגדולתו של‬
‫אדמו״ר ומוהרנ״ת‪...‬״‬
‫(הקדמת ״חכמה ותבונה״)‬
‫רוב הנפילות ‪ -‬אומר ר’ נתן בהל’ חלה ה”ד‬
‫ באים בדרך כלל מהאכילה שנופל לבחינת‬‫שינה‪ ,‬ראשי התאות (תורה ס’ וס”ב)‪ ,‬ונופל‬
‫ליאוש‪‘ ,‬וואי איך נפלתי‪ ,‬היכן אני מונח’‪.‬‬
‫לכבוד הילולת מוהרנ״ת אנו יוצאים בהפצה‬
‫מחודשת של הספר הנפלא שכבש לבבות‬
‫בעמקותו ובהירותו‬
‫ואז לא רק שלא זוכה להארת הרצון שבאה‬
‫רק בשמחה‪ ,‬אלא להפך הוא נופל יותר‬
‫למטה‪ .‬ובאמת כל זה מעשה בעל דבר‪,‬‬
‫כי צריך להתחזק תמיד‪ ,‬ובפרט בשעת‬
‫האכילה‪ ,‬אל תיפול בדעתך‪ ,‬רק תדע ותאמין‬
‫שאכילתך יקרה ‪ -‬כשרה ומברר וכו’‪ ,‬ויש‬
‫לאכול בשמחה ובהתחזקות גדול‪ ,‬ויזכה‬
‫להארת הרצון‪.‬‬
‫הביאור שפתח את שערי ההיכלות המופלאות‬
‫של כתבי רבי אברהם ב״ר נחמן‪ ,‬הפותחים‬
‫לנו צוהר להבין מרחוק גדולת רבינו הקדוש‬
‫ומוהרנ״ת‪.‬‬
‫וא”כ תכלית התורה זה הארת הרצון‪ ,‬שתזכה‬
‫למקיפים‪ ,‬לבן ותלמיד‪ ,‬ור’ נתן מקשר בהל’‬
‫נט”י ה”ו‪ ,‬שע”י הארת הרצון דייקא זוכים‬
‫לנצח היצה”ר וזה מה שהצדיק ממשיך לנו‬
‫דעת‪ ,‬לא לעזוב הרצון אף פעם‪ ,‬שתמיד יהיה‬
‫רצונם וחשקם להגיע לה’ יתברך ולא יפלו‬
‫לעולם‪.‬‬
‫וזה מלא ‪ -‬פה ‪ -‬ימלא פי תהלתך‪ ,‬כי עדין‬
‫גם אם אני מי שאני‪ ,‬אני יכול לרצות את ה’‪,‬‬
‫לחלות פניו כבן את אב ירצה‪ .‬הרצון נשאר‬
‫תמיד‪ ,‬וזה העצה למעשה להרוצים להתדפק‬
‫על דלתות התשובה‪ ,‬שהעיקר מה שהנחיל‬
‫לנו אביר הרועים שתמיד אני יתחזק ברצון‪.‬‬
‫ה’ יעזור לנו שנקבל את ההתחזקות של‬
‫התורה הזאת‪ ,‬שנזכור שה’ איתנו‪ ,‬נדבר‬
‫איתו‪ ,‬ונמשיך את האור של יום הכיפורים‬
‫ סלח נא כל השנה‪ ,‬שזה נחשב כבנין בית‬‫המקדש וכפרת העוונות‪ ,‬וכל זה נפעל‬
‫בהתבודדות הפשוטה שלנו‪.‬‬
‫ומי שלא יודע את זה‪ ,‬קרוב לודאי שיפול‬
‫להשיג כאן אצל _____________________________‬
‫בימים אלו שוקד המכון על גמר‬
‫עריכת הכרך הראשון על‬
‫“ביאור הליקוטים״ בתקווה‬
‫שיראה אור בזמן הקרוב אי״ה‪.‬‬
‫המח‬
‫י‬
‫ר‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ש‬
‫יך‬
‫לרגל ט‬
‫״‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ט‪:‬‬
‫‪8‬ב‪₪ 4‬‬
‫לבד‬
‫במק‬
‫ו‬
‫ם‬
‫‪0‬‬
‫‪6‬‬
‫‪₪‬‬
‫להשיג עכשיו בריכוזי‬
‫אנ״ש ברחבי הארץ ‪1700-706-702‬‬
‫לפרטים והזמנות‪ :‬״שיח השדה״‬
‫רבכר‬
‫מ‬
‫והעצה היא‪ ,‬שגם במצב של איה‪ ,‬תמיד יעשה ‘זכרו נפלאותיו’ במלוא‪ ,‬ואז יראה‬
‫הניסים ויזכור החסדים‪ ,‬כי בודאי לכולם ה’ עושה חסד‪ ,‬וזה יחזק אותו גם מתי שלא‬
‫הולך לו‪ .‬כי אם אדם הולך רק עם איה‪ ,‬שלא רואה כלום‪ ,‬הוא יכול ליפול‪ ,‬כי לא‬
‫רואה כלום‪ ,‬לכן צריך לכלול העולמות בן בתלמיד‪.‬‬
‫בס״ד‬
‫סיד‬
‫המופלא‬
‫רבא‬
‫ספרא‬
‫בי רבי נתן‬
‫יטלמאכער‬
‫זצ”ל‬
‫קט‬
‫שערין‬
‫ני‬
‫צוצ‬
‫ולד‬
‫אורה מת ותיו ש‬
‫ל‬
‫י‬
‫הח‬
‫מבשרת‬
‫ציון‬
‫מבשרת‬
‫ירושלים‬
‫שביבי אור מאנשי הבעל תפילה שהתהלכו‬
‫בימי קדם באבנים ובתים של ארץ ישראל‪,‬‬
‫לבשר ולהזריח לבני ירושלים המסולאים‬
‫בפז‪ ,‬מאור האורות‪ ,‬בימי אופל וחשכה ‪-‬‬
‫כבימי שמחה וחדווה‬
‫ש‬
‫בד”‬
‫ל‬
‫מן א‬
‫ה‬
‫ג‬
‫ה‬
‫”ק רבי נח‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪44‬‬
‫‪ | 45‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫בין סמטאותיה של ירושלים הילך בחרדת קודש החסיד שכולו להט‬
‫קודש | נעוריו בין שרפי המעלה באומן האירו בפניו דרכים נעלות‬
‫בנתיבי המנהיג הגדול | אצל אביו ראה פרק ברחמנות‪ ,‬כאשר השיב‬
‫בתשובה נשמה דוויה שלא ראו בו תקוה‪ ,‬על ידי שחיבר עבורו שיר‬
‫שתירץ בחרוזי מנגיניו עשרות ממבוכותיו‬
‫ניצוצי אורה מתולדותיו של החסיד המופלא רבי נתן בייטלמאכער‬
‫זצ”ל ‪ -‬ספרא רבא של הגה”ק רבי נחמן אבד”ק טשערין זיע”א‬
‫מפי ספרים וסופרים ‪ -‬לרגל יומא דהילולא כ"ד שבט תשי"א‬
‫דער רבי‪ ,‬דער רבי‪ ,‬זיין‬
‫גרויסקייט‪...‬‬
‫מסירות הנפש שיקדה בתלמיד הגדול מוהרנ”ת‪ ,‬שפעה‬
‫מזיווה אל ליבותיהם הכמהים של תלמידיו‪ .‬גודל בערתו‬
‫למען האדרת שמו ותורתו של הנחל נובע מקור חכמה‪,‬‬
‫חלחלה אל עומק נשמתם של בני הנעורים שסבבוהו‪,‬‬
‫והאירה לפניהם כעמוד אש בימי חושך ואפילה‪.‬‬
‫מהמיוחדים שבהם‪ ,‬וממקורביו הראשונים של מוהרנ”ת‪,‬‬
‫היה החסיד הנודע רבי יצחק אייזיק יוסף סופר זצ”ל‪,‬‬
‫אברך מופלג משכמו ומעלה‪ ,‬שעצם סיפור התקרבותו‬
‫היא מעשה בפני עצמה‪:‬‬
‫ליל יום הכיפורים בעיר ברסלב‪ ,‬לאחר התפילה שב‬
‫מוהרנ”ת לביתו‪ ,‬ובדרכו עבר דרך בית המדרש המרכזי‪,‬‬
‫כשקול נעים מושך את תשומת ליבו‪ .‬הביט מוהרנ”ת‬
‫מבעד לחלון בית המדרש‪ ,‬והבחין ברבי יצחק אייזיק‬
‫הנתון בשרעפי קודש‪ ,‬ושופך את ליבו בהתלהבות‬
‫עצומה ובקול רם בפרקי ספר התהלים‪.‬‬
‫מלווהו של מוהרנ”ת שח לתומו‪ ,‬שרבי יצחק איזייק‬
‫כבר עומד לקראת סיום הפעם השניה של ספר התהלים‪,‬‬
‫כמנהג היראים לסיים בלילה הגדול פעמיים את ספר‬
‫התהלים [שפרקיו עולים כמנין כ’פ’ר’]‪ ,‬והתלהבות זו‬
‫שמלווה אותו עתה ‪ -‬לא עזבה אותו מאז תחילת קריאת‬
‫הספר הראשון‪ ,‬כשהוא מלא בהתחדשות‪.‬‬
‫התחדשות זו שנגלתה לעיניו של מוהרנ”ת הפעימה‬
‫את רוחו‪ ,‬הן ההתחדשות בתפילה עליו יסוב כל ענינו‬
‫של הנחל נובע‪ ,‬והגיב באמרו “נפש יקרה זו‪ ,‬ראוי לאנשי‬
‫שלומנו לקרבו”‪ .‬לא ארכו ימים מועטים עד שמוהרנ”ת‬
‫נכנס עמו בדברים‪ ,‬שיצאו מן הלב הגדול‪ ,‬ונכנסו אל‬
‫הלב העורג‪.‬‬
‫חודשים מספר חלפו‪ ,‬אך התקרבותו של רבי יצחק‬
‫אייזיק עדיין לא נודעה ברבים‪ ,‬עד שאתא ובא יום‬
‫הפורים‪ ,‬יום בו מתגלית תבערת הנפש הברסלבאית‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪46‬‬
‫היוקדת מאז ועד היום‪ ,‬רבי יצחק אייזיק קיים את חובת‬
‫היום‪ ,‬והגיע אל ביתו של מוהרנ”ת כשהוא מבוסם כדת‬
‫היום‪ ,‬המיית ליבו שכוסתה במשך חודשים ארוכים‪ ,‬לא‬
‫עמדה עוד אל מול התגעשות רוחו‪ ,‬והוא זעק את נהמת‬
‫לבו הכוסף‪“ ,‬דער רבי‪ ,‬דער רבי‪ ,‬זיין גרויסקייט” [‪ -‬הרבי‪,‬‬
‫הרבי‪ ,‬הגדולה שלו]‪.‬‬
‫אך מסכת ההתקרבות אינה נבנית על התלהבות‬
‫חולפת‪ ,‬כדברי החסיד רבי שמואל שפירא זצ”ל‪ ,‬אודות‬
‫ההתלהבות שמלווה את המקורבים‪ ,‬ואודות התקרבותו‬
‫של עצמו‪“ ,‬העיקר הוא המלחמה שלאחריה‪ ,‬המלחמה‬
‫הנואשת אל מול היצר וחילותיו המבקש להפיל את האדם‬
‫לשינה של שבעים שנה‪ ,‬היא היא העבודה האמיתית”‪.‬‬
‫לאחר אותו חג הפורים‪ ,‬זכה רבי יצחק אייזיק להצטרף‬
‫אל אנשי הצדיק בשלימות‪ ,‬במלחמת היצר שלאחרי‬
‫ההתקרבות‪ .‬עקב צורך מסויים היה עליו לשהות‬
‫בטולטשין‪ ,‬וכשביקש לשוב לביתו שבברסלב הבחין‬
‫שאין בידו פרוטה לפורטה‪ ,‬והוא נאלץ לעשות את דרכו‬
‫רגלית‪ ,‬ועל אם הדרך עבר עליו מרירות דמרירות‪ ,‬ועמד‬
‫בכולם‪.‬‬
‫מכח התחדשותו המופלאה זכה רבי יצחק אייזיק‬
‫לדרגות נעלות‪ ,‬עד כדי כך ששנה אחת בעת שקיים בחג‬
‫הפורים את חובת היום‪ ,‬התפאר בפני מוהרנ”ת‪“ ,‬אינני‬
‫מתירא עוד מפני היצר הרע”‪.‬‬
‫למחרת הפורים נכנס שוב לביתו של מוהרנ”ת‪ ,‬ששאל‬
‫אותו אם הוא זוכר את פליטת הפה מיום האתמול בשעה‬
‫שהיה שתוי‪ ,‬אך רבי יצחק אייזיק לא נרתע‪ ,‬והשיב‪:‬‬
‫“גם היום אני אומר כן”‬
‫דיין טאטע איז געווען א צדיק‬
‫במחיצתו של מוהרנ”ת התעלה רבי יצחק אייזיק‪ ,‬ומתוך‬
‫ביטול לתלמיד הגדול‪ ,‬למד ביתר שאת את ההתחדשות‬
‫בתפילה שלימד הנחל נובע‪ ,‬וכפי שכתב מוהרנ”ת במכתבו‬
‫מאודסה (על”ת מכתב ב)‪ ,‬מיום כ”ו ניסן תקפ”ב‪“ ,‬שלום לכל אנשי‬
‫שלומנו באהבה רבה באמת‪ .‬אהובי אחי ורעי רבותי ותלמידי וחברי‪.‬‬
‫מאוד ביקשתי להתפלל בעדי תמיד‪ ,‬ואשר ביקש רבי יצחק אייזיק‬
‫יוסף נרו יאיר‪ ,‬לשלוח להם תפלה להתפלל על עוברי ימים‪ .‬באמת‬
‫אין דעתי צלולה עכשיו כלל לסדר תפלה‪ .‬וגם כבר נמצא בספר‬
‫שערי ציון תפלת הרמב”ן ז”ל תפלה על הים‪ .‬רק שצריכין לשנות‬
‫הלשון קצת כשמתפללין על אחרים כאשר תבינו שם בעצמכם‪ .‬ומה‬
‫שירצה כל אחד להוסיף מלבו יוסיף כרצונו בלשון לע”ז”‪.‬‬
‫לפרנסתו עבד כסופר סת”ם‪ ,‬והתפרסם עד מהרה כסופר מומחה‬
‫מאוד‪ .‬יראת השמים המופלגת שלו באה לידי ביטוי בשעת‬
‫הכתיבה‪ ,‬עד כדי כך שכשהיה מגיע בכתיבתו לשם ה’‪ ,‬היה‬
‫מקדש את ה’‪ ,‬ומבטאו בדחילו ורחימו‪ ,‬עד שנפל פחד ויראה‬
‫גדולה על כל השומעים‪ ,‬שהיו מתמלאים רטט וחלחלה‪.‬‬
‫אחד מאלו שזכו להחזיק ברשותם זוג תפילין שנכתבו על ידו‪,‬‬
‫שלח את התפילין שנים לאחר פטירתו לבדיקה אצל סופר‬
‫מומחה‪ .‬כשפתח הסופר את התפלין‪ ,‬וראה את הנחת הפרשיות‬
‫איך שמונחים בבתים מכוון כהלכה בכל הפרטים ודקדוקי‬
‫הכתיבה‪ ,‬התבטא הסופר בהתלהבות‪“ ,‬זאת עדות על צדקת‬
‫הסופר‪ ,‬תפילין כאלו אין צריכין בדיקה”‪.‬‬
‫מוהרנ”ת שהכיר את תלמידו‪ ,‬וידע להעריך את יראת השמים‬
‫שניחן בה‪ ,‬הרבה לשבח את כתיבת התפילין שלו‪ ,‬והביע את‬
‫רצונו שכלל אנשי שלומנו יתפללו מעוטרים בתפלין בכתב ידו‬
‫של רבי יצחק אייזיק‪ .‬ואכן רבים מחסידי ברסלב האדירו לקחת‬
‫את פרשיותיו לתפיליהם‪.‬‬
‫בשלהי חורף שנת תקפ”ח‪ ,‬ביום ג’ פר’ תצוה אחד עשר באדר‪,‬‬
‫נסתלק רבי יצחק אייזיק להתדבק בעלמא דחירותא באור‬
‫האורות‪ ,‬והלוויתו עברה בעיר ברסלב דרך ביתו של רבו הגדול‬
‫מוהרנ”ת זיע”א‪ ,‬שיצא ללוותו‪ ,‬בספרו לבנו רבי פנחס יהושע‬
‫משבחו של אביו‪“ ,‬דיין טאטע איז גיווען א צדיק‪ ,‬ער איז גיווען א‬
‫אמת’ער שומר הברית” [‪ -‬אביך היה צדיק‪ ,‬הוא היה נוטר הברית‬
‫באמת]‪.‬‬
‫בהאלט זיך ווי דיין טאטע האט זיך‬
‫בהאלטן‪...‬‬
‫לאחר פטירתו של רבי יצחק אייזיק בדמי ימיו‪ ,‬דאג מוהרנ”ת‬
‫לבניו היתומים כאב רחום‪ ,‬ולקח את בנו רבי פנחס יהושע וגידלו‬
‫בביתו כבנו‪ .‬רבי פנחס יהושע היה ישן אצלו בעליית הגג‪ ,‬היות‬
‫שמוהרנ”ת היה שוהה רוב העת בעלייה שבביתו‪ ,‬ולא רצה לישון‬
‫לבדו‪.‬‬
‫רבי פנחס יהושע ניצל את אותם ימים בכדי להתחקות אחר‬
‫עבודתו הנוראה של מוהרנ”ת‪ ,‬לילות רבים נותר עירני בכדי‬
‫להתבונן בסדר הנהגתו לאחר חצות הלילה‪ ,‬כשהוא מסתכל על‬
‫מוהרנ”ת ממקום מחבואו‪ .‬אך מוהרנ”ת הבחין בו והעיר לו‪“ ,‬דו‬
‫בהאלסט זיך פון מיר‪ ,‬בהאלט זיך ווי דיין טאטע האט זיך בהאלטן”‬
‫[‪ -‬מחביא אתה את עצמך ממני‪ ,‬החבא כאביך שהתחבא והעלים‬
‫את עצמו‪( - ]..‬הייה כאביך רבי יצחק אייזיק‪ ,‬שעם כל גדלותו היה‬
‫נסתר עד מאוד‪.)...‬‬
‫מסירות נפשו בעבודת ה’ לוותה בשכל עצום‪ ,‬וכל דבריו היו‬
‫בפלס ובמשקל ללא צד נדנוד ספק [אודות דקדוקו בתפילה‬
‫המליץ עליו הרב מטשערין את הפסוק (תהלים נג) “היש משכיל‪,‬‬
‫ואף על פי כן דורש את אלקים”‪ ,‬ולא כמו החוקרים והמדקדקים‬
‫המשכילים שהם להיפך‪ ,]..‬עד כי העידו עליו שידע את כל‬
‫הגלגולים שעברו עליו‪.‬‬
‫כמסורת שלמד בבית אבא‪ ,‬מייקר היה את עבודת התפילה בכח‬
‫ובחיות נפלאה‪ ,‬והרב מטשערין השתומם בכל פעם בראותו את‬
‫העבודה העצומה של רבי פנחס יהושע‪ ,‬עד כדי כך שאמר “אז איך‬
‫קום אריין אין שול‪ ,‬און איך זעה ר’ פנחס’ן הייבט אויף זיינע הענט‬
‫ביים דאוינען‪ ,‬פאלט אויף מיר א ציטערנישט” [‪ -‬כשאני נכנס לבית‬
‫הכנסת ורואה את רבי פנחס מרים ידיו בתפלתו כלפי מעלה‪,‬‬
‫‪ | 47‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫חיים יפים‬
‫כולם ידעו עליו שהוא צדיק‪ ,‬את ידיו היה מרים בתפילה‪ ,‬וכשראוהו קבלו פחד‬
‫גם כשהעניות בביתו הרקיעה שחקים הפך היגון ואנחה לשמחה עצומה “יש בי מה‬
‫שאין לעשירים” איך היה נראה פעם ברסלב’ר חסיד אמיתי הביטו וראו על‬
‫הרה”ח רבי פנחס יהושע מטשעהרין זי”ע‪ ,‬אביו הקדוש של רבי נתן בייטלמאכער‬
‫זי”ע מתוך שיחת הרב החסיד המופלא רבי לוי יצחק בנדר זי”ע‬
‫רבינו הקדוש זיע”א אמר פעם‪“ :‬אביסל געלעבט און‬
‫שיין געלעבט” ‪“ -‬לחיות מעט ‪ -‬אבל שיהיו אלו חיים‬
‫נאים”‪ .‬אמנם בודאי צריכים אריכות ימים‪ ,‬ואם זוכים‬
‫לשניהם מה טוב‪ ,‬אבל על כל פנים צריך לתפוס לפחות‬
‫מעט חיים נאים‪.‬‬
‫באומן היו יהודים עובדי ה’‪ ,‬צדיקים מופלגים שחיו‬
‫חיים טובים ומאושרים‪ ,‬אך בעניות מרודה ומופלגת‪,‬‬
‫ועיניהם היו נשואות תמיד להשי”ת‪ ,‬עד שגם הסובבים‬
‫אותם לא ידעו כלל על עניותם‪ ,‬וחשבו שלא חסר להם‬
‫מאומה מרוב השמחה שקרנה מפניהם‪ .‬וממילא לא‬
‫סייעו בידם‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬רבי פנחס‬
‫יהושע מטשעהרין‪,‬‬
‫אביו של רבי נתן‬
‫בייטלמאכער‪ ,‬היה‬
‫יהודי עובד ה’‪,‬‬
‫שכולם ידעו עליו‬
‫שהוא צדיק‪ .‬בשעת‬
‫התפילה היה מגביה‬
‫ידיו כלפי מעלה‬
‫כיסופים‬
‫מרוב‬
‫והשתוקקות‬
‫והיה‬
‫להשי”ת‪.‬‬
‫מטשעהרין‬
‫הרב‬
‫אומר‪ ,‬שכאשר הוא‬
‫נכנס לבית הכנסת ורואה את רבי פנחס יהושע וידיו‬
‫מורמות כלפי מעלה נופלת עליו אימה ופחד וחלחלה‪.‬‬
‫אכן ידע הרב מטשעהרין וידעו הכל מגודל עוצם‬
‫צדקותו וקדושתו הנשגבה של רבי פנחס יהושע‪ .‬אבל‬
‫יחד עם זאת היה עני מרוד כל כך‪ ,‬שמרוב עניות לא‬
‫היתה לו כתונת להחליף לשבת‪ ,‬והיה לובש אותה זמן‬
‫רב‪ ,‬עד שגופו התמלא פצעים וחבורות‪...‬‬
‫והשאלה כמו נשאלת מאליה‪ :‬הכל יודעים על רבי‬
‫פנחס יהושע שהוא צדיק‪ ,‬והכל ידעו גם על עניותו‬
‫הנוראה‪ ,‬וטשעהרין היתה עיר ידועה באנשים אמידים‬
‫בעלי יכולת‪ .‬ואיך ומדוע לא באו לעזרתו‪ ,‬והוא נשאר‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪48‬‬
‫בצדקות נשגבה ובעניות מופלגת‪...‬‬
‫אמנם רבי פנחס יהושע היתה לו את ה”בקיאות”‬
‫(מלשון “בקי ברצוא” וכו’) שהוא צריך להרים עיניו‬
‫לשמים ולא נראה היה עליו כלל צער עניותו‪ ,‬וככל‬
‫הנראה טמון היה גם סוד בזה שרבי פנחס יהושע צריך‬
‫היה להתמודד עם נסיון העוני שעמד בו בהצלחה רבה‪,‬‬
‫אך היכן היו העשירים‪ ,‬בני העיר?!‪ ...‬בעיני ראיתי את‬
‫היכל בית המדרש המפואר של טשעהרין‪ ,‬כמו ארמון‬
‫מרהיב ביפיו‪ ,‬עומד על תילו‪ ,‬ופרדס נאה מחוצה לו‪.‬‬
‫ואם כן כיצד הניחו לאותו צדיק‪ ,‬בן עירם‪ ,‬שיעלו‬
‫חבורות על בשרו מרוב‬
‫עניות?!‪...‬‬
‫ובאמת היא קושיא‪ ,‬אך‬
‫תירוץ לאנשים כערכנו‬
‫אין‪ .‬בודאי כך רצתה‬
‫ההשגחה העליונה‪ ,‬ויש‬
‫בזה סוד כמוס בסדר‬
‫הנבראים‪ ,‬שלא נוכל‬
‫לעמוד עליו‪.‬‬
‫אך זאת יש להדגיש‪,‬‬
‫כי שמחתו של ר’ פנחס‬
‫יהושע בהשי”ת היתה‬
‫ללא גבול‪ .‬הוא חי חיים‬
‫טובים ומאושרים כאחד‬
‫מגדולי הנגידים‪ .‬ואת אוירת השמחה הזאת השרה גם‬
‫על בני משפחתו‪.‬‬
‫כאשר בניו הקטנים לא היה להם מה לאכול‪ ,‬ועלו על‬
‫מיטתם ללא ארוחת ערב‪ ,‬היה מנחם את אשתו‪ :‬בואי‬
‫ונודה לה’ בכך שיש לבנינו‪ ,‬לפחות‪ ,‬תיאבון לאכול‬
‫שזה סימן ברור שהם בריאים ברוך ה’; כי יש ילדים‪,‬‬
‫בפרט בני העשירים‪ ,‬שגם תאבון לאכול אין להם עד‬
‫שצריך לצאת עמהם חוץ לעיר‪ ,‬ולפעמים גם להרחיק‬
‫נדוד‪ ,‬כדי שישאפו אויר נקי ובריא‪ .‬כי טבעם ומזגם‬
‫חלוש‪ ..‬כמה עלינו להודות לה’ שלנו אין את הדאגה‬
‫הזאת‪...‬‬
‫(דיבורי אמונה ח”א שיחה כ’)‬
‫נופל עלי פחד ורעדה]‪.‬‬
‫שמעו הטוב וחכמתו המופלגת התפרסמו בעירו טשערין‪ ,‬כך‬
‫שאפילו המתנגדים בטשערין‪ ,‬כשהיה להם דין ודברים בינם‬
‫לבין עצמם או כשאירע ח”ו פירוד בשלום בית‪ ,‬היו באים אליו‬
‫שיעשה שלום ביניהם‪ ,‬ותמיד היו יוצאים ממנו שבעי רצון‪.‬‬
‫את חכמתו ניצל לקרב נפשות לה’ יתברך‪ ,‬בדיבורי חן וטעם‪.‬‬
‫כפי שמסופר בנכדת רבינו הק’ שהתפרצה לביתו של רבי‬
‫פנחס יהושע באמצע ליל הסדר‪ ,‬וסיפרה לו בבכי שבעלה‬
‫נתפס ברשת ההשכלה וירד מן הדרך‪ ,‬עד כדי כך שכבר הולך‬
‫בגילוי ראש‪ ,‬האשה לא הרפתה מרבי פנחס יהושע‪“ ,‬הרי‬
‫עכשיו הזמן שיושבים כל ישראל אצל הסדר‪ ,‬ובעלי יושב גלוי‬
‫ראש ומעיין בספרי אפיקורסות‪ ,‬ולא עולה על דעתו בכלל‬
‫שצריך לעשות קידוש‪ ,‬לעשות סדר‪.”...‬‬
‫רבי פנחס יהושע שלא היה מסוגל לעמוד מנגד לדמעותיה‪,‬‬
‫נכנס אל בעלה ומצא אותו יושב בגילוי ראש וקורא בספרי‬
‫מינות‪ ,‬רבי פינחס יהושע לא‬
‫נבהל‪ ,‬ופנה אליו בחביבות‪,‬‬
‫“בני‪ ,‬מדוע אתה יושב פה‪,‬‬
‫והלא הזמן כעת לעשות סדר‬
‫כמו כל עם ישראל”‪ ,‬אך הבעל ‪-‬‬
‫שלצד עשירותו המופלגת היה‬
‫בעל מוח ומחקר‪ ,‬ולמד מורה‬
‫נבוכים עד שנכנס בקושיות‬
‫גדולות שהביאו אותו לכפור‬
‫באמונה ח”ו ‪ -‬השיב לו שיש‬
‫לו הרבה קושיות על האמונה‪,‬‬
‫ענה לו רבי פנחס יהושע‬
‫בנימה של רחמנות ורכות‪,‬‬
‫“בני‪ ,‬לעת עתה תעשה סדר‬
‫ותתנהג ככל ישראל‪ ,‬ואחר‬
‫יו”ט בחוה”מ הכנס אלי ותאמר‬
‫לי כל הקושיות שלך‪ ,‬ובעז”ה‬
‫אתרץ לך כל הקושיות”‪.‬‬
‫ביום הראשון של חול המועד‪,‬‬
‫נכנס לרבי פנחס יהושע‪,‬‬
‫והעמיס עליו הררי קושיות שבלבלו את דעתו‪ ,‬אמר לו רבי‬
‫פנחס יהושע‪“ ,‬בני‪ ,‬אפשר יש לך עוד קושיא‪ ,‬אל תתבייש‪,‬‬
‫שאל בני שאל”‪ ,‬לאחר שהוסיף עוד שאלות‪ ,‬אמר לו שוב‪“ ,‬אם‬
‫יש לך עוד‪ ,‬שאל‪ ,‬אל תשאיר לך כלום”‪ ,‬כך ישב אצלו במשך‬
‫שעות רבות עד שסיים להרצות את כל טיעוניו‪.‬‬
‫כשסיים‪ ,‬אמר לו רבי פנחס יהושע‪“ ,‬לך לביתך‪ ,‬ואני יתרץ‬
‫לך את כל הקושיות בכתב”‪ ,‬עם צאתו מהבית התיישב רבי‬
‫פנחס יהושע וכתב לו שיר ופזמון בנוי להפליא‪ ,‬שבו הוכיחו‬
‫על דרכו וקורא לו לשוב לדרך אבותינו מעולם‪ ,‬ובבתי השיר‬
‫היו מתורצות כל הקושיות שהציב‪.‬‬
‫מאותו יום הפך הבעל לאיש אחר‪ ,‬ונעשה צדיק גמור‪ .‬רבי‬
‫פנחס יהושע המשיך לקרבו ולעסוק עמו בתורה ועבודת ה’‪,‬‬
‫ואף קירב אותו להרב מטשערין שהראה לו חיבה יתרה‪ .‬והיות‬
‫והיה בעל מוח נפלא‪ ,‬היה אוהב מאד לשמוע את חידושי‬
‫התורה של הרה”ח רבי אברהם ב”ר נחמן מטולטשין שהיו‬
‫בעמקות עצומה‪ ,‬כשהוא עומד לפניו כפוף בהכנעה‪ ,‬וכל‬
‫דיבור ששמע מראבר”נ היה אצלו קודש קדשים‪.‬‬
‫נודה לה’ שיש לילדים תאבון‪...‬‬
‫מתלמידי מוהרנ”ת היו סוחרים ממולחים שעשו חיל‬
‫במלאכתם והתפרנסו בכבוד‪ ,‬אך גם היו מהם שהיו פרושים‬
‫לגמרי מהעולם הזה‪ ,‬ובילו ימים ולילות בתורה ובתפילה‪ ,‬על‬
‫אף שהתברכו בעניות מרודה‪ .‬רבי פנחס יהושע‪ ,‬שהיה עובד‬
‫ה’ במסירות נפש‪ ,‬זכה להמנות על הקבוצה השניה‪ .‬ברשותו‬
‫היתה רק חולצה אחת‪ ,‬שכשהיה צריך להחליפה היה הופך‬
‫אותה לצד השני‪ ,‬היות ולא היתה לו חולצה אחרת‪ .‬אך אצל‬
‫מוהרנ”ת הוא למד לשמוח בכל נקודה של טוב שיש לו‪ ,‬ולא‬
‫להצטער על דאגות שאין ביכולתו למלאות‪.‬‬
‫אף כי הדירה בה התגורר רבי פנחס יהושע היתה דלה מאוד‪,‬‬
‫והעליבות בה זעקה‪ ,‬אך גם בעלות השכירות הזו שעלתה‬
‫חמשה רובלים לשנה לא הצליח לעמוד‪ .‬וכך משנה לשנה גדל‬
‫החוב‪ ,‬עד שלאחר שבע‬
‫שנים הגיע החוב לבעל‬
‫הדירה לשלושים וחמשה‬
‫רובלים‪ ,‬שהיוו עבורו הון‬
‫עתק‪ .‬בעל הדירה שלא היה‬
‫יכול עוד לוותר‪ ,‬איים עליו‬
‫שאם לא יפרע את חובו‬
‫עד לתאריך מסוים יאלץ‬
‫לפנות אותו מהדירה בכח‪.‬‬
‫בצר לו‪ ,‬ושלא כדרכו‪ ,‬פנה‬
‫רבי פנחס יהושע אל רבי‬
‫אבאל’ה העשיר בבקשת‬
‫עזרה‪ .‬רבי אבאל’ה התגורר‬
‫ידים‪,‬‬
‫רחבת‬
‫בטירה‬
‫ובהכנסו לביתו הגדול נכנס‬
‫ועבר מחדר לחדר עד הגיעו‬
‫לחדר הפנימי שישב בו רבי‬
‫אבא’לה‪ ,‬ושטח לפניו את‬
‫מר לבו‪.‬‬
‫על אתר הוציא רבי אבא’לה‬
‫חמשה רובלים מכיסו‪ ,‬כשהוא אומר‪“ :‬את שאר החוב שלך‪,‬‬
‫תוכל לאסוף משאר אנשי שלומנו”‪ ,‬רבי פנחס יהושע הודה‬
‫לו וקם ללכת‪ .‬כשעבר בצאתו בחדר הבא‪ ,‬קראו רבי אבאל’ה‬
‫ואמר לו בהרהור‪“ :‬קח עוד חמשה רובלים”‪ ,‬לקחם ויצא‪.‬‬
‫כשהרחיק ללכת עד לחדר השלישי‪ ,‬שמע שוב את קולו של‬
‫רבי אבאל’ה הקורא לו‪ ,‬ור’ אבאלה‪ ,‬שוב‪“ ,‬קח עוד חמשה‬
‫רובלים”‪ ,‬לקחם ויצא‪ .‬רבי פנחס יהושע פונה שוב ללכת‪,‬‬
‫מגיע לחדר הרביעי‪ ,‬ושוב הוא שומע את קולו הקורא לו‪ ,‬ושוב‬
‫נשנה הסיפור‪ ,‬ר’ אבאל’ה נותן לו עוד חמשה רובלים‪ ,‬וכך חזר‬
‫שוב ושוב עד שנתן לו את כל שלושים וחמשה הרובלים‪...‬‬
‫פעם אחת התחננה אליו אשתו שיתן לה מעט כסף עבור‬
‫קניית אוכל לילדיהם הרעבים‪ ,‬אך רבי פנחס יהושע ענה לה‬
‫שעליהם לשמוח בחלקם‪“ ,‬בואו ונודה לה’ שיש לבנינו לפחות‬
‫תאבון לאכול‪ ,‬לאשתו של הגוברנטור מקייב‪ ,‬ה’יקטערינא’‬
‫למשל‪ ,‬יש ילדים חולניים‪ ,‬והיא תמיד צריכה לקחתם למקומות‬
‫ריפוי המשופעים באויר טוב לשם שיפור תיאבונם‪ .‬ברוך ה’‪,‬‬
‫‪ | 49‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫זמני‬
‫הנסיעות‬
‫לשדה‬
‫בס״ד‬
‫ערה? קרירות?‬
‫רוח ס‬
‫הצטרף‬
‫עוד‬
‫היום!‬
‫>>‬
‫תבעיר את הלב‬
‫היצר? דכדוך?‬
‫מלחמת‬
‫בשדה!‬
‫עות החורפיות‬
‫לנסי‬
‫ל "שיח השדה"‬
‫ש‬
‫מחוץ לעיר‪ ,‬בין‬
‫אל‬
‫אילנות‪ .‬המקום‬
‫ה‬
‫גל להבעיר את‬
‫מסו‬
‫ה ברשפי שלהבת‬
‫לב‬
‫ה לשוח את הלב‬
‫ה‪,‬‬‫י י קוננו‪ ,‬וליישב‬
‫פנ‬
‫ל עת‪ ,‬להשתוקק‬
‫ת הד‬
‫א התגעגע להשם‬
‫ול‬
‫יתברך‪.‬‬
‫מהערים‬
‫המרכזיות בארץ‬
‫‪-‬רשימה חלקית ‪-‬‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫‪14:00‬‬
‫מכולל הוראה‬
‫שובו בנים‬
‫רח' שבטי ישראל ‪48‬‬
‫‪20:40‬‬
‫מבית הכנסת הגדול‬
‫דחסידי ברסלב‬
‫רח׳ מאה שערים‬
‫‪19:30‬‬
‫מבית הכנסת‬
‫אנשי מוהר"ן‬
‫רח' רבינו גרשום ‪1‬‬
‫‪19:45‬‬
‫בית הכנסת‬
‫אור הצדיק‬
‫רח׳ בית ישראל ‪23‬‬
‫בני ברק‪:‬‬
‫‪19:15‬‬
‫מבית הכנסת ברסלב‬
‫רח' אלשיך ‪5‬‬
‫‪22:00‬‬
‫מבית הכנסת ברסלב‬
‫רח' אלשיך ‪5‬‬
‫‪3:00‬‬
‫(לפנות בוקר) מבית‬
‫הכנסת משיבת נפש‬
‫רח' חזון איש ‪12‬‬
‫מודיעין עילית‪:‬‬
‫‪3:20‬‬
‫בלילה שעתיים לפני הנץ‬
‫מהקלויז רח' רשבי ‪21‬‬
‫‪19:25‬‬
‫אחרי מנחה‬
‫מהקלויז רח' רשבי ‪21‬‬
‫‪23:00‬‬
‫מבית הכנסת נצח‬
‫ישראל רח' מסילת יוסף‬
‫‪ 34‬וביציאה מהעיר‬
‫ביתר עילית‪:‬‬
‫בשעה‪13:45 :‬‬
‫מכולל חצות רח' מוצפי‬
‫האדמור מוזניץ‪ .‬תחנות‬
‫החוזה פינת ברוק‪ .‬ברוק‬
‫פינת דרכי איש‪ .‬דרכי איש‬
‫פינת ישמח‪ .‬מבית הכנסת‬
‫מקור הנחל רח' פחד‬
‫יצחק ‪ .25‬רח' ברים פינת‬
‫פחד יצחק‬
‫בית שמש‪:‬‬
‫בשעה‪21:45 :‬‬
‫כיכר ריב"ל‪ .‬תחנות נהר‬
‫הירדן רח' מפילי אגוז‬
‫ורש"י‪.‬‬
‫ובית הכנסת אנשי הצדיק‬
‫חפציבה בתאום‬
‫צפת‪:‬‬
‫בחצות הלילה‬
‫בשעה‪12:30 :‬‬
‫דרך תחנות קרית מאור‬
‫חיים‬
‫בא אחי נצא לשדה לדבר עם ה׳‬
‫לבירור על נסיעה לשדה באיזור מגוריך ‪ -‬שיח השדה‪:‬‬
‫‪1700-706-702‬‬
‫(באין מענה ניתן להשאיר הודעה)‬
‫ילדינו בריאים ויש להם תיאבון‪.”...‬‬
‫אך העניות המרוששת לא יכלה לו ולדבקות אמונתו‪,‬‬
‫עד כדי מסירות נפש‪ .‬כשבנו ר’ נחמן הגיע למצות‪,‬‬
‫והיה זקוק לתפילין‪ ,‬לא היה לו שום פתח של תקוה‬
‫איך לקנותם‪ .‬בדיוק באותו זמן נפטר אדם אחד בעירו‪,‬‬
‫ויורשיו אמרו לרבי פנחס יהושע‪ ,‬קח לך את התפלין‬
‫של אבינו המנוח‪ ,‬ובתמורה תאמר אחריו קדיש משך כל‬
‫השנה‪ .‬רבי פנחס יהושע הסכים וקיבל על עצמו לומר‬
‫קדיש במשך שנה בתמורה לתפילי המנוח‪.‬‬
‫לאחר זמן מה‪ ,‬פנה עשיר מבני העיר לבניו טרם פטירתו‪,‬‬
‫וצוה להם שאחר פטירתו יפרנסו את רבי פנחס יהושע‬
‫מממונו משך שנה תמימה‪ ,‬ובתמורה יאמר עבורו קדיש‬
‫במשך כל השנה הראשונה‪.‬‬
‫בני ביתו של רבי פנחס יהושע שמחו מאוד למשמע‬
‫הדברים‪ ,‬מעתה ירווח להם בביתם‪ ,‬והם באו אליו‬
‫בשמחה להודיעו על הבשורה הטובה‪ ,‬אך רבי פנחס‬
‫יהושע לא התרצה בשום אופן לעסקה זו‪“ ,‬הרי אני כבר‬
‫אומר קדיש עבור התפילין”‪...‬‬
‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שגם בעסקי הצדקה שלח את ידו‪,‬‬
‫ובערב ראש השנה היה נוהג לתת פדיון לרבי אבא’לי‬
‫תלמיד מוהרנ”ת‪ ,‬על אף שרבי אבא’לי היה עשיר גדול‬
‫(ראה ליקו”מ סי’ רכ)‪.‬‬
‫עד כדי כך שפעם אחת מצאו גבאי בית הכנסת של‬
‫אנשי‪-‬שלומנו בקופת הצדקה בטשערין מטבע גדולה‬
‫רענדל וחצי‪ ,‬שנחשב לסכום מכובד מאוד‪ .‬התפלאו‬
‫הגבאים מי הוא הנדבן שתרם סכום גדול כל כך בהצנע‪,‬‬
‫עד שבברור אחר ברור נודע שהיה זה רבי פנחס יהושע‬
‫שהתנדב את חלבו ודמו בדרך הסתר והעלם‪.‬‬
‫אוי שכואב לי‪ ..‬אוי שכואב לי‪..‬‬
‫חייו היו מסכת של דבקות והתקשרות עצומה באור‬
‫האורות ועצותיו הקדושים‪ ,‬מתוך דיבוק חברים לקבל‬
‫דין מן דין‪ .‬בין ידידיו נמנה רבי ברוך אפרים זצ”ל מחבר‬
‫הביאור על ליקוטי מוהר”ן “באבי הנחל”‪ ,‬שהיה עמו‬
‫בידידות וחביבות יותר משני אחים ממש‪.‬‬
‫פעם אחת נכנס רבי ברוך אפרים לבקרו‪ ,‬ורבי פנחס‬
‫יהושע קיבל מכה תחת היד רח”ל‪ ,‬וסבל כאב נורא‪,‬‬
‫ורבי ברוך אפרים שומע אותו גונח בכאבו‪“ ,‬אוי עס‬
‫טיטמיר ווייא‪ ,‬אוי עס טיט מיר ווייא” [‪ -‬אוי שכואב לי‬
‫אוי שכואב לי]‪ ,‬שאלו רבי ברוך אפרים “מפני מה אתה‬
‫מתאנח כך”‪ ,‬השיב לו מפני שכואב לי ביותר‪..‬‬
‫התעורר לעומתו רבי ברוך אפרים ואמר לו “הלא אתה‬
‫יכול לשיר את זה‪‘ :‬אוי שכואב לי‪ ,‬אוי שכואב לי’ בלשון‬
‫שירה וזמרה”‪ ,‬וכך התחילו שני הצדיקים לזמר יחד‪ ,‬עד‬
‫שהגיעו לצחוק גדול‪ ,‬ובדרך נס נבקעה המכה והתרפאה‪.‬‬
‫מסכת מיוחדת היא ידידותו עם רבי אפרים ב”ר נפתלי‪,‬‬
‫בראש השנה האחרון לחייו של רבי אפרים‪ ,‬כשכבר לא‬
‫יכול היה בכוחו להתפלל יחד עם אנ”ש‪ ,‬הפציר באנ”ש‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪52‬‬
‫שיתפללו עליו‪ ,‬באמרו “יש בכח אנ”ש בתפלתם להקים‬
‫אותי מחליי הקשה”‪.‬‬
‫ולפני פטירתו נכנסו אליו אנשי החברא קדישא‪ ,‬ורבי‬
‫אפרים פנה אליהם‪“ ,‬בודאי תרצו לקברני בסמוך לקברו‬
‫של פלוני הגאון שנפטר בסמוך‪ ,‬שהיה חולק בחייו על‬
‫ענין רבינו הקדוש”‪ ,‬ענו לו בני החברא קדישא בודאי‬
‫בודאי‪ ,‬ביקש מהם רבי אפרים‪“ ,‬קברוני נא ליד אחד‬
‫שנסע על ראש השנה לאומאן‪ ,‬יהיה מי שיהיה”‪ ,‬ואכן עשו‬
‫כצוואתו והוא נטמן ליד אחד מפשוטי אנ”ש‪.‬‬
‫לאחר שנים מספר‪ ,‬בשנת תר”מ‪ ,‬הגיעה עתו של רבי‬
‫פנחס יהושע‪ .‬והוא נטמן סמוך לידיד נפשו רבי אפרים‬
‫ב”ר נפתלי זצ”ל‪ ,‬בחייהם ובמותם לא נפרדו‪.‬‬
‫בנים ובני בנים ברסלבע’ר‬
‫חסידים‬
‫זכה רבי פנחס יהושע להמשיך את אורו של רבינו‬
‫הקדוש‪ ,‬בצאצאיו שמפארים עד ימינו את כלל קהילות‬
‫אנ”ש לשם ולתפארת‪.‬‬
‫בנו ר’ נחמן שהיה מחשובי אנשי שלומנו בקרימינטשוק‪,‬‬
‫וחתנו ר’ אברהם מאנ”ש ברבוצק‪ ,‬אשר תושבי עירו‬
‫החשיבוהו מאד‪ ,‬והחזיקוהו לאחד מל”ו צדיקים‪ .‬אך‬
‫כדרכם של אנשי הבעל תפילה לא נהג בגדולות‪,‬‬
‫והתפרנס כשמש בבית הכנסת‪.‬‬
‫בנו של ר’ אברהם הוא החסיד הנודע כאחד מהאריות‬
‫שבחבורת עובדי ה’ שבאומאן רבי אליקים געציל‬
‫ליבאוונא‪ ,‬שהיה לחתנו של ר’ נחמן הזקן ב”ר אפרים‬
‫נכד רבינו הק’‪ .‬בצעירותו נלקח בכח לעבודת הצבא‪,‬‬
‫ובכוחות עילאיים עמד על משמר היהדות ולא סטה‬
‫ממנה בניד כלשהו‪.‬‬
‫ובבית גדול זה‪ ,‬אצל רבי פנחס יהושע בנו של רבי‬
‫יצחק אייזיק‪ ,‬שכל מהותם וחיותם היתה התלמיד‬
‫הגדול מוהרנ”ת זיע”א‪ ,‬בבית זה נולד הארי החי רבי נתן‬
‫בייטלמאכער‪ ,‬שעתיד היה להאיר את פני ירושלים של‬
‫מעלה‪.‬‬
‫רוחו של מוהרנ”ת שהתלבשה בסבו הגדול הסופר‬
‫רבי יצחק אייזיק‪ ,‬נשתמרה בנכד‪ .‬שאף נטל עמו את‬
‫התפילין שקיבל בירושה מסבו‪ ,‬והם השתמרו ברשותו‬
‫עד לבריחה הידועה מהעיר העתיקה בשנת תש”ח בעת‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫מילדותו התלווה לאביו רבי פנחס יהושע לנסיעותיו‬
‫לאומן‪ ,‬שם ינק וקיבל את רוחם הגדולה של תלמידי‬
‫מוהרנ”ת‪ .‬וכפי שסיפר שפעם אחת הצטרף לאביו‬
‫בנסיעתו לקיבוץ הקדוש באומן בראש השנה‪ ,‬ולפני‬
‫התיבה עבר רבי נחמן מטולטשין‪ ,‬וכשאזניו העדינות‬
‫שמעו את שאגת הארי של רבי נחמן פותח באמירת‬
‫“לדוד מזמור” בליל ראש השנה‪ ,‬נפל לארץ מרוב הפחד‬
‫והיראה ששרתה על רבי נחמן‪.‬‬
‫להט נעורים זה שליווה את רבי נתן לא יכל לשקוט‬
‫“רבי נתן בייטלמכר זה ענין‬
‫אחר לגמרי‪”...‬‬
‫“הוא היה בעל יודע ספר‪ .‬אבל המדות שלו‪ ,‬והצדקות שקיבל מרבינו הקדוש‪ ,‬היו חידוש”‬
‫מתוך שיחה מהרב החסיד רבי ישראל בער אודסר זצ”ל‬
‫רבי נתן בייטלמאכער נשא לאשה‬
‫את הצדקת מרת גיטעל’ע ע”ה‪ ,‬אחר‬
‫שנתאלמנה מרבי ישראל קרדונר זצ”ל‪,‬‬
‫לא היה לו בנים ל”ע‪ ,‬הוא נשא את‬
‫גיטל’ה‪.‬‬
‫כשהייתי מגיע לירושלים התאכסנתי‬
‫אצל רבי נתן‪ ,‬אז היה לי הכל‪ .‬ישבתי‬
‫אצלו וראיתי התנועות שלו והדיבורים‬
‫שלו‪ .‬זה ענין אחר לגמרי‪.‬‬
‫הוא היה ‪- - -‬‬
‫האבא שלו היה רבי פנחס יהושע‪ ,‬רבי‬
‫פנחס יהושע היה מתלמידי מוהרנ”ת‪ ,‬הוא‬
‫היה אדם גדול ו’אמת’‪ ...‬מ’בית חרושת’‬
‫הזה‪ ...‬ורבי נתן בייטלמאכער‬
‫כשהיה מדבר מאביו רבי‬
‫פנחס יהושע שמעתי שהוא‬
‫גווע‪‘( ...‬ער גייט אויס’)‪.‬‬
‫והוא סחר‪ ,‬הוא קנה ומכר דברים עתיקים‬
‫אבל עם אמונה‪ .‬עם כזה אמונה‪ ,‬ובשמחה‪.‬‬
‫בודאי היה כואב לו‪ ,‬אבל‪ ,‬כלום‪ .‬תמיד‬
‫היה בשמחה‪ .‬אני זוכר‪ ,‬ראיתי זמנים שלא‬
‫היה לו על חתיכת לחם‪ ...‬הוא היה שמח‪...‬‬
‫נתתי לו‪ ,‬היה אצלי עשר פרוטות‪ ,‬אז‬
‫נתתי אותם לו‪...‬‬
‫המתיקות‪ ,‬המתיקות מוהרנ”ת אמר;‬
‫תפארתנו וגדולתנו יתגלה לעתיד לבוא‪.‬‬
‫היה בעולם רבי נתן בייטלמאכר ‪ - - -‬היה‬
‫ענין אחר לגמרי ‪ - - -‬ענין אחר לגמרי ‪- -‬‬
‫ הוא ישב בעולם‪ ,‬קנה‪ ,‬מכר‪ .‬אבל המוח‬‫והלב היו ‪ -‬בכחו של רבינו הקדוש ‪ -‬הוא‬
‫ורבי נתן ראיתי את התנועות שלו‪,‬‬
‫והפנים שלו‪ ,‬והדיבור שלו ראיתי‬
‫כשנסעתי בחזרה לטבריה‪ ,‬היה מונח בלבי‬
‫הדיבור שלו‪ ,‬מה שראיתי את התנועות‬
‫של הפנים‪ ,‬איך שהתגעגע אל התכלית‬
‫האמת‪ ,‬איך שהתגעגע לתקן‪ ,‬לעשות‪,‬‬
‫לעבוד את השם יתברך‪ ...‬הוא גוע‪...‬‬
‫והעבודה שלו היה גם כן כנהוג מוצנע‪.‬‬
‫הוא ישב בחדר‪ ,‬שמחדר הזה היה יציאה‬
‫אל הגג‪ ,‬אז היה יוצא בלילה בחצות‪ ,‬כן‪,‬‬
‫סיפרה לי גיטל’ה‪.‬‬
‫יהושע’ על שם אביו‪ ,‬הוא היה כבר ילד‬
‫בן חמש‪.‬‬
‫והיה לו גם בת‪ ,‬אחר הבן היה לו בת‪ .‬והוא‬
‫השתעשע עם הבן‪ ,‬עם הבת‪ .‬והיה לו ראש‬
‫טוב‪ ,‬ולמד‪ .‬אני השתעשעתי עמו כמו ילד‬
‫שלי‪.‬‬
‫כשבאתי לירושלים עיקר אכסנייתי‬
‫היה אצל רבי נתן‪ .‬הוא היה בעל מכניס‬
‫אורחים‪ ,‬אצלו היה מקום‪ ,‬לא רק בשבילי‪..‬‬
‫רבי נתן היה בעל יודע ספר‪ .‬אבל המדות‬
‫שלו‪ ,‬והצדקות שקיבל מרבינו הקדוש‪,‬‬
‫היו חידוש‪.‬‬
‫לי‪,‬‬
‫סיפרה‬
‫גיטל’ה‬
‫שכשהוא קם בחצות הוא‬
‫נזהר שלא תשמע‪ ,‬והוא‬
‫יוצא לגג להתבודדות‪,‬‬
‫היה לו דלת אל הגג‪.‬‬
‫הכלל‪ ,‬הוא התפלא מה שהוא‬
‫ראה אצל אביו‪ ,‬והרגיש‬
‫שהוא רחוק מן הכול‪ ,‬הוא‬
‫ראה כאלה‪.‬‬
‫רבי פנחס יהושע‪ ,‬הוא היה‬
‫למדן‪ ,‬הוא היה בקי בתנ”ך‬
‫בעל פה‪ .‬והוא היה ‘חכם‬
‫עתיק’‪ ,‬ובר דעת גדול‪ ,‬ו’אמת’‬
‫זה ענין אחר לגמרי‪ ...‬אבל כל‬
‫זה בכח של רבינו הקדוש ומוהרנ”ת‪.‬‬
‫לה ילדים‪ ,‬אז היו לה שני ילדים (עם רבי‬
‫נתן)‪ ,‬היה לו עמה בן‪ ,‬וקרא לו ‘פנחס‬
‫היה ענין ‘אחר’ לגמרי ‪- - -‬‬
‫רבי נתן לא היה לו בנים‪ ,‬ונשא את‬
‫גיטל’ה‪ .‬גיטל’ה כבר היו לה חמש ילדים‬
‫עם רבי ישראל‪ ,‬ארבע בנות ובן יחיד‪ ,‬הבן‬
‫יחיד היה הבכור מרדכ’לה‪ .‬היה לו מרדכי‬
‫ואסתר‪ .‬אסתר קראו לה אסתר’קה‪ ,‬היא‬
‫היתה בת שמונה שנים‪ ,‬ורבי ישראל‬
‫הנהיג אותן עם כזה צניעות‪ .‬לא נשארו‬
‫מהילדים‪ ,‬אף אחד לא‪.‬‬
‫וגיטל’ה היה לה בעל כזה‪ ,‬וחמש ילדים‪,‬‬
‫ונשארה ריק‪ .‬ואחר כך נישאה לרבי נתן‪.‬‬
‫ולרבי נתן לא היה בנים‪ ,‬והיא לא היה‬
‫רבי שלמה היה הולך‬
‫אל רבי נתן בשבת‪ .‬הוא‬
‫למד שם בביתו ‘סיפורי‬
‫מעשיות’‪ ,‬רבי שלמה ‪-‬‬
‫ ‪ -‬המתיקות של אנשי‬‫שלומינו ‪ - - -‬למשל‬
‫רבי שלמה וועקסלער‪,‬‬
‫היה כזה רבי שלמה ‪ - - -‬הוא הלך בכל‬
‫שבת אצל רבי נתן‪ - - - .‬אני ישבתי שם‬
‫וראיתי ‪- - -‬‬
‫וכן היה הילדים‪ ,‬הבן כשנעשה בן חמש‬
‫אז לא עלינו נחלה פתאום ונפטר‪ .‬וכן‬
‫הבת גם כן נפטרה‪ .‬אז נשארו ככה‪ ,‬בלי‬
‫ילדים‪ .‬ממצב כזה שלא היה להם ילדים‪,‬‬
‫ואחר כך שני ילדים‪ ,‬וכזה ילד בן חמש‬
‫שנים‪.‬‬
‫הוא קיבל את זה באהבה ‪- - -‬‬
‫‪ -‬נערך ע”י מערכת ‘דעם רבינ’ס קוואל’ ‪-‬‬
‫‪ | 53‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫אצינד דארף מען פריילאך זיין‪..‬‬
‫אצינד דארף מען טרינקען וויין‪..‬‬
‫["עכשיו צריכים בוודאי לשמוח‪ ,‬עכשיו צריכים לשתות יין"]‬
‫"תמיד תמיד היה לנו היהודים מכות גדולות וצרות גדולות‪ ,‬היום אנו מקווים בה' יתברך‬
‫שיגאלנו מהגלות" | מילים פשוטות שמביעות תמימות מופלגת בחיבור פשוט לרצון הבורא;‬
‫כשצריכים לשמוח‪ ,‬פשוט שמחים "אספר לכם איך פעם היו שמחים"‬
‫זמר נאה לפורים על פי סדר א"ב מהחסיד רבי נתן בייטלמאכער זצ"ל‬
‫ונזערע עלטערן האבן זיך פארצייטן גרויסע ניסים‬
‫געשעהן‪ ,‬און זיי האבן אין אלע זייערע שונאים אגרויסע‬
‫נקמה געזעהן‪ :‬אצינד דארף מען פריילאך זיין‪ ,‬אצינד דארף‬
‫מען טרינקען וויין‪ .‬אצינד דארף מען טרינקען וויין‪ ,‬ביזן ווייסן‬
‫טאג אריין‪:‬‬
‫סדים פון השם יתברך איז גאר נישט איבער צו דערציילן‪,‬‬
‫כאטש אסתר המלכה האט געטאן דעם זאקאן פיילין‪,‬‬
‫פון דעסטוועגן איז דער מלך אחשוורוש געווארן צו איר‬
‫איבערגעבעטן‪ .‬און איז געגאנגען אויף דער סעודה וואס זי‬
‫האט געטאן צו אים אנגרייטן‪:‬‬
‫ח‬
‫א‬
‫גתן ותרש צוויי באדינער‪ ,‬זיי האבן געבראכן איין עצה‬
‫צו טויטן דעם מלך אחשוורוש און דאס פארשטייט נישט‬
‫קיינער‪ .‬אבער מרדכי היהודי האט געהאט אין זייער לשון א‬
‫ידיעה‪ ,‬און דאס איז געווען צו דער מכה א רפואה‪:‬‬
‫ראכט אסתר המלכה איין עצה און פאלט אויף א סברה‪ ,‬עס‬
‫איז פאראנען כמה וכמה דעות אין דער גמרא‪ ,‬איטליכער‬
‫דעה זאגט זיך איר מיין‪ ,‬קומט אליהו הנביא און זאגט אז אסתר‬
‫המלכה האט אלע כוונות מכוון געווען‪:‬‬
‫ט‬
‫רויס איז המן הרשע געווארן ביי מלך אחשוורוש און האט‬
‫אנגעהויבן צו באגליקן‪ ,‬גייט מרדכי פאר אים פיער און‬
‫וויל זיך צו אים נישט בוקן‪ .‬אזוי איז המן הרשע פארשטערט‬
‫געווארן זיין גדולה‪ ,‬האט אים מרדכי געזאגט שמייא דיך‬
‫אפילו‪:‬‬
‫אגט המן הרשע אויף דער סעודה מיט אפרייליך הארץ‪,‬‬
‫אידישע פנימ'ער זענען כשולי קדרה געווארן שווארץ‪ .‬דער‬
‫מלך אחשוורוש האט נישט געקענט שלאפן א גאנצע נאכט‪,‬‬
‫א חידוש איז אים געווען וואס אסתר המלכה האט המן הרשע‬
‫אויף דער סעודה געבראכט‪:‬‬
‫י‬
‫י דעה איז ביי המן הרשע געבליבן אלע אידן מאכן צו‬
‫פארלירן‪ ,‬און האט אויף זיי ארויס געשיקט שלעכטע‬
‫פאפירן‪ .‬אבער דער נארישער המן הרשע האט זיך נישט‬
‫באקלערט‪ ,‬אז דער אידישער גאט קען מאכן אלץ פארקערט‪:‬‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫בוד האט המן הרשע געהאט בעת ער איז אויף דער סעודה‬
‫געווען‪ ,‬כעס וכאב האט ער געליטן בעת ער האט מרדכי'ן‬
‫דערזעהן‪ .‬האבן איין עצה געגעבן זיינע ליב האבער מיט זיין‬
‫ווייב זרש‪ ,‬ער זאל מאכן מרדכי'ן איין תליה און זאל זיך‬
‫אנפרעגן ביי מלכות אחשוורוש‪:‬‬
‫מן הרשע האט געוואלט מיט זיין צארן אלע אידן מאכן צו‬
‫פארלענדן‪ ,‬מיט דער מיט האט ער זיך געוואלט היילן אלע‬
‫זיינע וואונדן‪ .‬האבן אלע אידן געקלאגט און געוויינט‪ ,‬אבער‬
‫דער אידישער גאט האט אבער נישט אזוי געמיינט‪:‬‬
‫ל‬
‫וער קען נאך אזוי ווי אונזער גאט האט געטאן באווייזן‪ ,‬וואס‬
‫ער האט פון אונז מבטל געווען אלע שלעכטע אוקאזן‪ ,‬טאקע‬
‫נאר אויף השם יתברך אליין האבן מיר געהאט א סמיכה‪ ,‬און‬
‫אויף אסתר המלכה וואס קומט ארויס פון די זרע מלוכה‪:‬‬
‫מ‬
‫י גייט אסתר המלכה צום מלך און טוט זיך שרעקן‪ ,‬אזוי‬
‫האט דער מלך אחשוורוש געטאן (צארעס) די גאלדענע רוט‬
‫אויסשטרעקן‪ .‬איז געקומען א מלאך און האט די רוט לאנג‬
‫געמאכט‪ ,‬אזוי ווי אין דער גמרא ווערט געבראכט‪:‬‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ז‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪54‬‬
‫עצט ווי דער המן הרשע האט זיך געטאן שארפן זיינע ציין‪,‬‬
‫מען האט געליינט פאר מלך אחשוורוש וואס אמאל איז‬
‫געווען‪ .‬ווי אזוי מרדכי היהודי איז אים געשטאנען אין זיינעם‬
‫נויט‪ ,‬און האט אים מציל געווען פון דעם טויט‪:‬‬
‫ען טראכט ביים מלך וואס זאל מען מרדכי'ן טוהן‪ ,‬מיט‬
‫דער מינוט קומט המן הרשע צו פליען‪ .‬האט איהם דער‬
‫מלך געזאגט וואס זאל איך אזא מענטשן געבן‪ ,‬וואס איך וויל‬
‫אים אויפהויבן‪:‬‬
‫ארט זיך המן הרשע אין זיינעם הארצן און טוט זיך מיינען‪,‬‬
‫האט ער געזאגט מען זאל נעמען דעם מלכות פערד און די‬
‫קרוין און מען זאל אים באקרוינען‪ .‬האט דער מלך צו אים‬
‫געזאגט ער זאל פון מרדכי היהודי קיין זאך ניט פארבויגן‪ ,‬אזוי‬
‫איז אים פינצטער געווארן פאר די אויגן‪:‬‬
‫אל מול המתנגדים‪ ,‬וכשראה את‬
‫אחד מהמתנגדים קורע ספר לקוטי‬
‫מוהר”ן רח”ל‪ ,‬לא היה מסוגל להתאפק‬
‫הארץ הקדושה‪ .‬ובעצת גדולי אנ”ש‬
‫נתן לה רבי נתן גט כריתות‪ ,‬למען לא‬
‫תסבול בהעדרו [לאחר מכן נישאה‬
‫ס‬
‫אדיס מרדכי רבינו נאלאשייט און פר רסקו‬
‫קאז וואליט‪ ,‬סטאפייע סאקי און סין המן באני‬
‫פאליט (דברי המן בלע"ז)‪ .‬האט אסתר המלכה צו‬
‫גענומען אלע בעדער פון שטאט‪ ,‬האט המן הרשע‬
‫געמוזט ווערן אליין א בעדער און הייצן די באד‪:‬‬
‫ע‬
‫ר פירט מרדכי'ן אויף דעם פערד און אליין‬
‫גייט ער צו פוס‪ ,‬עגמת נפש האט ער גענוג‬
‫ווארן עס איז דאך זייער מיאוס‪ .‬האבן אלע אידן‬
‫געהאט א נחמה‪ ,‬וואס זיי האבן געהאט אין זייער‬
‫שונא א גרויסע נקמה‪:‬‬
‫פ‬
‫ירט המן הרשע מרדכי'ן אויף דעם פערד‪,‬‬
‫שטייט זיין טאכטער פון ווייטנס און מיינט‬
‫עס איז פארקערט‪ .‬אויף זיין מפלה דארף זי זיך‬
‫זיין טועה‪ ,‬און האט אויף אים ארויף געווארפן א‬
‫טאפ מיט צואה‪:‬‬
‫צ‬
‫ום הויז קומט המן הרשע מיט איין‬
‫איינגעבויגענעם קאפ‪ ,‬צרות האט ער פון‬
‫דעם טאפ‪ .‬האט אסתר המלכה אים געשיקט רופן‬
‫ער זאל גיך אויף דער סעודה גיין‪ ,‬און ער האט‬
‫אפילו קיין צייט ניט געהאט אפוואשן דעם קאפ‬
‫ריין‪:‬‬
‫ק‬
‫ומט המן הרשע אויף דער סעודה מיטן קאפ‬
‫איינגעבויגן‪ ,‬האט דער מלך אחשוורוש‬
‫אנגעהויבן אסתר המלכה צו פרעגן‪ .‬אסתר‬
‫המלכה וואס זאל איך דיר געבן‪ ,‬האט זי אים‬
‫געזאגט שיינק מיר מיין לעבן‪:‬‬
‫ר‬
‫עייתי המלכה ווער קען זיך דיר שלעכטס‬
‫טאן דערוועגן‪ ,‬האט זי אים געזאגט האט דער‬
‫המן הרשע וואס ער זיצט אקעגן‪ .‬איז דער מלך‬
‫אחשוורוש געגאנגען אין וויינגארטן שפאנצירן‬
‫מחמת עס האט אים געטאן פארדריסן‪ ,‬האט ער‬
‫געזעהן אז מען האקט די בעסטע צווייגן פון דעם‬
‫סאד און מען זאגט אז המן האט געהייסן‪:‬‬
‫ש‬
‫ייט‪ .‬שייט‪ .‬שייט‪ .‬ווי המן הרשע איז געווען‬
‫מרדכי'ן דער גרעסטער שונא מיטן גרעסטן‬
‫פיינד‪ ,‬שלום ושלוה איז צווישן זיי געווארן‬
‫און המן איז געווארן מרדכי'ן דער גרעסטער‬
‫פריינד‪ .‬א ראיה וועל איך אייך אויסבריינגען‪,‬‬
‫אז המן הרשע האט זיך געלאזט פאר מרדכי'ן‬
‫אויפהיינגען‪:‬‬
‫ת‬
‫מיד האבן מיר אידן געהאט אויף זיך גרויסע‬
‫שלעק און גרויסע צרות‪ ,‬היינט האפן מיר אז‬
‫השם יתברך זאל אונז אויסלייזן פון דעם גלות‪:‬‬
‫ולהשקיט את סערת לבבו‪ ,‬וקללו במר‬
‫נפשו‪ ,‬ולא עברו ימים רבים והלה שבק‬
‫חיים‪.‬‬
‫לרבי אלטער טעפליקער‪ ,‬שהתאלמן‬
‫תקופה קודם לכן מאשתו הראשונה‬
‫מרת דישל ע”ה]‪.‬‬
‫בהגיעו לגיל חמש עשרה נשא את‬
‫מרת מלכה‪ ,‬בתו של רבי נחמן‬
‫מטולטשין‪ ,‬ובד בבד המשיך בדבקותו‬
‫והתקשרותו בכל תלמידי מוהרנ”ת‪.‬‬
‫ימים ונהרות של מניעות עדו עליו עד‬
‫שזכה להגשים את משאלתו‪ ,‬לחונן את‬
‫עפרה של ארץ הקודש‪ .‬וכשזכה לעלות‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬קבע את משכנו בעיר‬
‫העתיקה בירושלים‪ ,‬בין גדולי אנ”ש‬
‫שפיארו את בתיה‪ .‬ואנשי שלומנו‬
‫שידכו לו את הצדקת המפורסמת מרת‬
‫גיטל’ה השדכנית‪ ,‬אלמנתו של החסיד‬
‫רבי ישראל קארדונער זצ”ל‪.‬‬
‫עט הסופרים בו התברך סבו רבי יצחק‬
‫אייזיק נמסכה בדמו‪ ,‬והוא נבחר על‬
‫ידי הרב מטשערין לספרא רבא‪ .‬וכך‬
‫כתב את כל ספרי הרב מטשערין‪,‬‬
‫פרפראות לחכמה‪ ,‬יקרא דשבתא‬
‫ועוד‪ .‬הרב מטשערין שידע להעריך‬
‫את כשרונותיו המופלגים עודד אותו‬
‫בשכר נאה בסך רענדל [השוה לסך‬
‫שלשה רובל כסף] עבור כל דף שכתב‬
‫מכתביו‪.‬‬
‫די שטיבער און די‬
‫הייזער‬
‫ככל אנשי שלומנו שהתלהטו כל‬
‫ימיהם בגעגועים טמירים להתיישב‬
‫בארץ הקודש‪ ,‬ולחוש בפועל ממש‬
‫את האבנים והבתים של ארץ ישראל‪,‬‬
‫איווה אף רבי נתן לדור בארץ אשר‬
‫עיני ה’ אלוקיך בה‪.‬‬
‫אך ארץ ישראל נקנית ביסורין‪,‬‬
‫וכך גברו ותכפו עליו מניעות לאין‬
‫שיעור‪ ,‬מוסף על כולנה היתה העובדה‬
‫שלאשתו החולנית לא התאפשר‬
‫לעבור את מסע היסורים בדרך לקנין‬
‫ימים אלו בירושלים העתיקה היו‬
‫חטיבה אחת של דבקות בעצותיו‬
‫של הנחל המטהר‪ ,‬כשלא ויתר על‬
‫ההתבודדות אפילו ליום אחד‪ ,‬וכך‬
‫גם הרבנית גיטל’ה נהגה כמוהו‪,‬‬
‫ופעם אחת בליל שבת‪ ,‬חזרה הרבנית‬
‫מהכותל המערבי ולא סיימה עדיין את‬
‫שעת ההתבודדות‪ ,‬וכשהיא נכנסה‬
‫לחדרה לסיים השעה הקדושה‪ ,‬המתינו‬
‫כולם עבורה‪...‬‬
‫אף לאחר שכבר עלה לארץ הקודש‪,‬‬
‫הרי שנשמתו עדיין עורגת לחלקת‬
‫מחוקק ספון‪ ,‬כפי שהגדיר איש‬
‫האלוקי רבי אברהם בר”נ “ושוור‬
‫מהאי להאי”‪ ...‬ומדי ערב ראש השנה‬
‫השתתף עם החסיד רבי יצחק מאיר‬
‫קורמן זצ”ל‪ ,‬שהשקיע כל מרצו וכוחו‬
‫לקיים צואת רבינו הקדוש לעשות‬
‫כרוז לכל הסרים למשמעתו‪.‬‬
‫ובכרוז שהדפיסו לקראת ראש השנה‬
‫תש”י‪ ,‬ושחתמו עליו גדולי אנ”ש‬
‫‪ | 55‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫בתאריך י”ב אלול תש”ב‪ ,‬הם כותבים את מסת ליבם‪,‬‬
‫ומעודדים את הנשאר בציון להשתתף בקיבוץ הקדוש‬
‫בירושלים סמוך לאבן השתיה‪“ ,‬חוב קדוש על כל אחד‬
‫מאנ”ש שיחי’ המכונה בשם ברסלבר חסיד‪ ,‬לבוא ולנסוע‬
‫ולהתקבץ יחד לירושלים ת”ו‪ ,‬עד שנזכה להתקבץ על ראש‬
‫השנה לאומאן”‪.‬‬
‫גם את ידידיו הרבים שהותיר מעבר לים‪ ,‬לא שכח רבי‬
‫נתן‪ ,‬ובמכתבו אליהם הוא מביע את רחשי לבבו (בנספח‬
‫למכתב הרה”ח ר’ שמואל הורביץ זצ”ל‪ ,‬מיום כ”א אדר ב’‬
‫תרפ”ז ‪ -‬מכתבי שמואל ח”ב לח)‪:‬‬
‫גם אני פורס בשלום ידידינו ואוהבינו נצמד בקירות לבבי‪,‬‬
‫אוהב דבק מאח לי‪ ,‬ותיק וחסיד כש”ת מוהר”ר ‪ ...‬נ”י‪ ,‬באהבה‬
‫רבה ועזה ידידו מאד החפץ בהצלחתו בגשמיות ורוחניות‬
‫כחפצו‪ ,‬והמעתיר בעדו ובעד כל בני ביתו ויוצאי חלציו‪,‬‬
‫שיזכה בחיים טובים וארוכים‪ ,‬ויזכה לקבל חג הפסח הבעל”ט‬
‫בשמחה אמיתית‪ ,‬וינצל ממשהו חמץ ובפרט מחימוץ המוח‪,‬‬
‫ונזכה לראות הגואל צדק בקרוב אכי”ר‪.‬‬
‫ובחתימתו את מכתבו‪ ,‬אינו מזניח את הבאר ממנה שתה‪,‬‬
‫הלא הם אביו וזקנו תלמידי מוהרנ”ת זיע”א‪ ,‬וכך הוא‬
‫חותם‪“ :‬נתן בלא”א המנוח מו”ה פנחס יהושע ז”ל‪ ,‬נין ונכד‬
‫המנוח הצדיק המופלג יצחק אייזיק יוסף ז”ל”‪.‬‬
‫עשרה מיני נגינה‬
‫אומנותו של רבי נתן בניגון על כינור היתה אומנות‬
‫פנימית‪ ,‬כדברי רבינו הק’ שהמנגן ביד על הכלי‪ ,‬הוא‬
‫מקבץ ומלקט ביד את הרוח טובה‪ ,‬רוח נבואה‪ ,‬מתוך‬
‫עצבות רוח‪ .‬וצריך להיות יודע נגן‪ ,‬שידע לקבץ וללקוט‬
‫ולמצוא חלקי הרוח כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי‬
‫שמנגן‪ ,‬כדי לכוין לבנות השמחה בשלימות (ליקו”מ נד)‪.‬‬
‫בכוחו העצום בנגינה השתמש רבי נתן בכל עת שהיו‬
‫אנשי שלומנו מתאספים‪ ,‬ודרך הניגנה דקדושה היה‬
‫מעורר את ליבם לעבודתו יתברך‪.‬‬
‫כמשל לשימוש בנגינה לקדושה בלבד היה רבי נתן‬
‫מספר סיפור ששמע בימי חורפו‪ ,‬שפעם אחת נגנו מנגני‬
‫המלכות לפני הצאר ניקולאי מנגינה נפלאה מתוים שהיו‬
‫כתובים לפניהם‪ ,‬אך לא השכילו לנגנו בצורה מדוייקת‪,‬‬
‫וכל כמה שניסו שוב ושוב לא עלה בידם‪ ,‬והתייאשו‬
‫מלנגן בשלימות‪ .‬אמרו הנגנים למלך שרק בין היהודים‬
‫יוכל למצוא נגן שינגן עבורו את הניגון בשלימות‪ ,‬כיון‬
‫שהיהודים קיבלו את חכמת הנגינה בירושה עוד מזמן‬
‫בית מקדשם‪.‬‬
‫חפשו שרי המלך עד שמצאו נגן מומחה‪ ,‬יהודי פשוט‪,‬‬
‫ונתנו לו לנגן ניגון זה‪ ,‬ואכן‪ ,‬היהודי ניגן את הניגון‬
‫המורכב בצורה מעוררת השתאות‪ .‬המלך שהתלהב מאוד‬
‫מניגונו של היהודי חשק מאוד לקחתו לחתן‪ ,‬אך היות‬
‫והמלך לא היה מסוגל לקחת יהודי כחתן לביתו‪ ,‬לכן אמר‬
‫לו‪“ ,‬המר את דתך להיות כאחד מעמנו‪ ,‬ותוכל להיות‬
‫לחתני”‪.‬‬
‫כמובן שהיהודי דחה את הצעת המלך מכל וכל‪ ,‬ולמלך‬
‫נגרם בזיון עצום‪ ,‬שיהודי שפל אינו חפץ להשתדך עמו‪,‬‬
‫בשעה שהוא יכול להיות לחתן המלך ולזכות בכל טוב‪.‬‬
‫אולם המלך לא הניח לו‪ ,‬והפציר בו עד כדי איומים שהוא‬
‫מחויב לקבל את דתם‪.‬‬
‫היהודי לא יכל לעמוד בלחצים הקשים שהפעיל עליו‬
‫המלך‪ ,‬והוא ענה למלך שהוא מסכים‪ ,‬הכין המלך את‬
‫המסיבה לקראת הטבלת היהודי בנהר להמרת הדת‪.‬‬
‫בדרך עברו דרך גשר שחצה את הנהר‪ ,‬וכל השרים והמלך‬
‫והכמרים מלוים אותו בדרכו‪ .‬כשהגיעו לגובה הגשר פרץ‬
‫קיצור ליקו''מ של ר' נתן‪ ,‬לאחר פטירתו עבר הספר לרשות ר' ישראל בער אודסר ‪ -‬נמסר באדיבות ר' חיים גולדרינג הי''ו‬
‫היהודי מתוכם בריצה‪ ,‬עלה על הגשר וקפץ לתוך הנהר וטבע בו‪.‬‬
‫מעשה זה התפרסם עד מהרה והיווה קידוש ה’ עצום‪ ,‬שיהודי פשוט‬
‫מסר את נפשו על יהדותו‪ ,‬וויתר להשתדך עם הקיסר ששמעו הולך‬
‫בכל המדינות‪.‬‬
‫נגינה כזו של מסירות נפש‪ ,‬היה אומר רבי נתן‪ ,‬היא נגינה שמלקטת‬
‫את חלקי הרוח הטובה‪ ,‬נגינה שמלמד אור האורות את אנשיו‪ ,‬כשיר‬
‫שיתער לעתיד‪.‬‬
‫ואף כשהרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל שידל את רבי אברהם‬
‫יעקב גולדרייך ללמוד נגינה אצל רבי נתן‪ ,‬באמרו “בעל מנגן כמוך‬
‫מהראוי שישים לב לנגונים שלנו”‪ ,‬דחה לו רבי נתן בצחות‪“ :‬הרי ידעת‬
‫מה שאמר כבר רבנו שמשיח יגלה בעולם דרך חדש בנגינה‪ ,‬ואם כן מה לך‬
‫ללמדו‪.”...‬‬
‫במשך השנים נעלם מאנ”ש מקום קבורתו‪ ,‬ורק לפני כשנה התגלה באקראי ע”י בנו של הר”ר‬
‫אברהם אייזנבך מו”ל הספר “שמות הצדיקים” החדש‪ ,‬שהתרגש למצוא מצבה עלומה שמוזכר‬
‫בה השם ‘ברסלבר’‪ ,‬ורק לאחר חקירה ודרישה גילה שמדובר ברבי נתן בייטלמאכער זצ”ל‪ .‬ועל‬
‫אתר תיקן את המקום‪ ,‬שיפץ את המצבה‪ ,‬וחידש את כתב האותיות‪ ,‬להאיר בהתחדשות את זיו‬
‫אורם של אנשי הבעל תפילה‪.‬‬
‫אך בין אנ”ש היה מרבה רבי נתן לנגן בקדושה‪ ,‬וליום הפורים אף‬
‫חיבר זמר מיוחד שמתאר את סיפור המגילה [ראה מסגרת‪ ,‬מאת מכון‬
‫‘גנזיא דמלכא’]‪ .‬וכפי שמתאר הרה”ח רבי שמאל הורביץ את המעמד‬
‫נורא ההוד‪ ,‬כשרבי נתן היה מנגן את ניגונו‪“ ,‬אצינד זאל מען פריילאך‬
‫זיין‪ ,‬אצינד זאל מען טרינקען וויין”‪ ,‬וניגן את חרוזי השיר על פי אותיות‬
‫הא”ב‪ ,‬ובכל אות ניגנו כולם את הפזמון‪“ ,‬אצינד זאל מען פריילאך זיין‪,‬‬
‫אצינד זאל מען טרינקען וויין”‪.‬‬
‫נוסח התפילה והנגונים שקיבל מאביו רבי פנחס יהושע‪ ,‬שכאמור‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪56‬‬
‫התגורר בביתו של מוהרנ”ת‪ ,‬היו שגורים על פיו‪ .‬והרה”ח רבי שמואל‬
‫הורביץ שזכה לאכול בביתו בליל הסדר‪ ,‬מתאר את ההתלהבות‬
‫והתעוררות בעת שרבי נתן אמר בקולו הנעים את נוסח ההגדה‪,‬‬
‫בהתרגשות רבה והתעוררות נפלאה‪.‬‬
‫בדרך סיפרתי מעשה‬
‫מעיינות הדעת מהם ינק רבי נתן‪ ,‬לא נשארו בבית גנזיו‪ ,‬והיה דולה‬
‫ומשקה לאנ”ש מתורתו של הנחל נובע מקור חכמה‪ .‬וכפי שפירש רבי‬
‫נתן את לשון רבינו הק’ בתחילת סיפורי מעשיות “בדרך ספרתי מעשה‬
‫שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה”‪ ,‬ש’דרך’ הוא סובב על כל‬
‫אחד‪ ,‬כי כל אחד יש לו דרך חיים מיוחדת ודרך חייו הוא ספור מעשה‪,‬‬
‫ובדרך זה ספר רבינו מעשה שהם תורותיו ומעינות חכמתו‪ ,‬שעל ידם כל‬
‫מי שרק שומע אותם ‘יש לו הרהור תשובה’‪ ,‬ומוצא דרכם דרך תשובה‬
‫בדרכו כראוי לו‪.‬‬
‫בשלהי ימי השובבי”ם‪ ,‬כ”ה שבט שנת תשי”א‪ ,‬התעלה רבי נתן זצ”ל‬
‫בשיבה טובה להתדבק באור צחצחות‪ ,‬בלא שזכה להותיר אחריו‬
‫זש”ק‪ .‬ונטמן בבית העלמין בסנהדריה בירושלים‪ ,‬על יד הגאון רבי‬
‫אפרים זצ”ל דיין משערשאב‪ .‬כשעל ציונו נחרט‪ :‬פ”נ הרה”ח מוהר”ר‬
‫נתן ב”ר פנחס יהושע בייטלמכר ברסלבר מהעיר העתיקה נפטר כ”ה שבט‬
‫תשי”א ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫‪ | 57‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫בתראה בקנה דילך בזע‬
‫י‬
‫מ‬
‫א‬
‫ותא‬
‫ד‬
‫א‬
‫ו‬
‫בגל‬
‫ר‬
‫יי‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫ספר‬
‫סופר‬
‫וסיפור‬
‫"כמה שנמצא איתי טוב אדמו"ר מוהרנ"ת ז"ל חובה עלי להוציאו לאור‪ ,‬כי‬
‫כל דיבור ודיבור הנמצא מכתביו‪ ,‬הן מפתחות וראשי פרקים כולם משיבין את‬
‫הנפש בשבעה משיבי טעם ומלמד לאדם דעת ועצות להתקרב להשם יתברך‬
‫מכל מקום אשר נתעה בעו"ה ולהנטותו לתחיה לנצח נצחים אמן כן יהי רצון"‪.‬‬
‫פרק מתוך הספר העומד לראות אור בקרוב‬
‫על רבי נחמן מטולטשין זצ"ל ובנו הגאון האלוקי‬
‫רבי אברהם חזן זצ"ל‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪58‬‬
‫‪ | 59‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫ספר‬
‫סופר‬
‫וסיפור‬
‫השתלשלות תחילת ימי ההדפסה על ידי התלמיד הגדול מוהרנ"ת‬
‫זיע"א ותלמידו רבי נחמן מטולטשין זצ"ל‬
‫לרגל יום חנוכת בית הדפוס בעליית הגג של התלמיד הגדול ‪ -‬ט"ו‬
‫בשבט תקפ"א‬
‫לפני מאה שבעים ושבע שנה החלו גלגלי הגאולה לנוע ‪ -‬סיפור התהוות מפעל‬
‫ההדפסה הברסלבאי על ידי מוהרנ"ת ותלמידו המובהק רבי נחמן מטולטשין‬
‫שנת ת"ר תיזכר בהיסטוריה היהודית כאחת השנים המסעירות‪ .‬עוד טרם בואה‬
‫אפפו אותה מסתורין וציפייה‪ ,‬דורשי רשומות ומחשבי קיצין ידעו לבשר על הגואל‬
‫שיפציע במהלך שנת הפלאות בשעה שהעולם היהודי כולו נושא עיניים לסימני‬
‫גאולה גלויים‪ ,‬כמלחמת גוג ומגוג וביאת משיח‪ ,‬טוען רבי נתן בלהט 'הוא לא‬
‫יבוא'‪ ,‬כי סוד הקץ חתום וגנוז ולביה לפומיה לא גלי את נפלאותיה‬
‫וצפונותיה של שנת ת"ר חוזה רבי נתן בתקומת מפעל ההדפסה‪.‬‬
‫ואכן השנה הזו הופכת אבן דרך בהיסטוריית ההדפסה וההפצה‬
‫שמאז ועד היום לא חדלה להתרחב ולהתפשט בכל העולם‬
‫הר"ר דוד גבירצמן והר"ר אהרן קליגר‬
‫החוט המשולש‬
‫בראשית היו ספר סופר וסיפור‪ .‬שלושה‬
‫עמודי עולם אלו‪ ,‬ומהם ומטה משתלשלת‬
‫כל המציאות‪ .‬אף ענינו של רבינו ז"ל‬
‫מוכתר בכתר 'ספר סופר וסיפור'‪.‬‬
‫הספר הלא הוא הגילוי הראשון של אור‬
‫החכמה ‪ -‬רבינו הקדוש‪ ,‬האור הראשון‪.‬‬
‫חכמה היא בחינת 'פתח' שפותחת שערי‬
‫החכמה‪ .‬הסופר הוא רבי נתן‪ ,‬התלמיד‬
‫האפוי בלב רבו‪ ,‬האמון על מלאכת ציור‬
‫האור והפיכת אלומותיו לכלי המעשה‪.‬‬
‫אותיות וצמצומים‪ .‬וכעת נזקקים השניים‬
‫ הספר והסופר ‪ -‬לסיפור‪ .‬האיש שבפיו‬‫ובלבו יספר את המעשה הנורא‪ ,‬וכאן‬
‫המקום שמור לדמות המספר‪.‬‬
‫מה תפקידו של מספר? כל ספר שוזר‬
‫בין דפיו עלילה כלשהי‪ ,‬ואם שומעים‬
‫אנו סיפור ועלילה‪ ,‬מישהו מספר‪ ,‬מיהו?‬
‫זוהי הדמות הנסתרת‪ ,‬השוכנת בין הספר‬
‫והסופר‪ .‬דמות צללים היא אך אילולי‬
‫שהיא קיימת ‪ -‬אין סיפור‪ .‬מאידך‪ ,‬אם נדע‬
‫על קיומה ‪ -‬נגוז הסיפור‪ .‬המספר חייב‬
‫להיות נסתר‪.‬‬
‫המספר מחולל את ה'סיפור'‪ ,‬ומחזיר בעצם‬
‫את העלילה מהסופר אל הספר‪ .‬הוא נוטל‬
‫את המילים הכתובות מהנייר אל המציאות‪.‬‬
‫משום שהסופר הלא כתב את הספר‪,‬‬
‫כלומר לקח את המציאות והלביש לה‬
‫מילים‪ .‬המספר עושה את הדרך ההפוכה ‪-‬‬
‫מחזיר את האור מתוך הכלים ומזמין את‬
‫המעשה לפשוט את עדי המילים ולהפוך‬
‫שוב למציאות‪ ,‬חיה‪ ,‬נושמת‪ ,‬אמתית‪ .‬ככל‬
‫שהמספר משובח יותר‪ ,‬כך הסיפור מוחשי‬
‫ובר ממש‪.‬‬
‫אורו של הרבי עובר דרך ספר סופר‬
‫וסיפור‪ .‬רבי נתן הוא ה'סופר' ור' נחמן‬
‫מטולטשין הוא ה'מספר'‪ .‬הוא הופך את כל‬
‫ההוויה שבין הסופר והספר‪ ,‬הרב והתלמיד‪,‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪60‬‬
‫מבוא‬
‫ועושה אותו לסיפור חי וקיים במציאות‪.‬‬
‫הוא מספר לנו ומפיו אנו שומעים וגם‬
‫רואים את הקולות‪ .‬את הסודות ואת‬
‫האורות‪ .‬ר' נחמן מדפיס ומפיץ‪ ,‬מעתיק‬
‫וממתיק‪ ,‬מסדר ומיישב‪ ,‬ולמרות שהוא‬
‫מחזיק בקולמוס ומעמיס ניירות על מכבש‬
‫הדפוס‪ ,‬איננו מתפתה להתחזות לסופר‪ ,‬או‬
‫להמציא את הסיפור‪ .‬הוא לא מחדש משל‬
‫עצמו כמעט כלום‪ ,‬והוא מחדש‪ ,‬בוודאי‬
‫שהוא מחדש‪ .‬אין חידוש מחודש יותר‬
‫מלחדש את הקיים‪ ,‬לחדש בלי להמציא‬
‫מחדש‪ .‬לחדש את האמונה‪...‬‬
‫כל עניינו של רבינו ז"ל חידוש‪ .‬הוא הנשר‬
‫הגדול המחדש עצמו בכל פעם מחדש‬
‫לגמרי‪ ,‬משיל את נוצותיו ומוליד את‬
‫הווייתו מחדש‪ ,‬בכל רגע‪ ,‬בכל נשימה‪ .‬הוא‬
‫המחדש שממריא בחידושיו עד גלגל חמה‪.‬‬
‫גם התלמיד‪ ,‬רבי נתן‪ ,‬הוא חידוש ‪ -‬חידוש‬
‫של תלמיד שלא משאיר לעצמו כלום‪ ,‬לא‬
‫מוח‪ ,‬לא ממון ולא כבוד‪ ,‬יותר מכל תלמיד‬
‫אחר מאז בריאת העולם‪ .‬שהלא מבלי‬
‫חידושיות אי אפשר לאדם רגיל לרדוף כל‬
‫ימיו אחרי חידוש בלתי נלאה שכזה‪.‬‬
‫ר' נחמן מטולטשין‬
‫הוא חידוש של 'מספר‬
‫סיפורים'‪.‬‬
‫את ההשוואה הזו בין ההשתלשלות החוט‬
‫המשולש ‪ -‬רבינו ז"ל‪ ,‬רבי נתן‪ ,‬ור' נחמן‬
‫מטולטשין‪ ,‬למושג 'ספר סופר וסיפור'‬
‫מספר יצירה‪ ,‬מחדש החסיד המופלא רבי‬
‫שלמה וועקסלער זצ"ל‪ .‬הוא מכנה את ר'‬
‫נחמן מטולטשין 'מספר סיפורים'‪ .‬זו עלולה‬
‫אולי להישמע הגדרה מצמצמת‪ ,‬ולא היא‪.‬‬
‫ר' נחמן הוא המספר המופלא שבמתק‬
‫לשונו מחייה את הכתב והופך אותו לקול‬
‫דברים‪ ,‬למחזה אור וקול‪ .‬אילולא הסיפור‬
‫עלול הסופר לסתום את הגולל על הספר‪.‬‬
‫הסופר אמון על הלבשת האור‪ ,‬יציקתו‬
‫באותיות עופרת‪ ,‬קיבועו בגווילי ספר‪,‬‬
‫עיגונו בקרקע המציאות‪.‬‬
‫רבי נתן הוא סופר‪ ,‬הקולמוס רעו וידידו‪,‬‬
‫על מחברותיו פוגשת התורה האינסופית‬
‫של רבו לראשונה את גבולות הנייר‪,‬‬
‫את שחרות הדיו‪ .‬והוא מחבר בין תכלת‬
‫שחרות אותיות המעשה והגויל ללובן‬
‫העליון‪ .‬הדפוס בראש מעיניו‪ .‬אותיות של‬
‫עופרת‪ ,‬דפים ודפים‪' ,‬בויגין ‪-‬בויגין' של‬
‫מחברות ודפים‪.‬‬
‫רבי נתן הוא בחינת 'צמצום ראשון'‪,‬‬
‫ורבי נחמן מטולטשין ממחיש את המראה‬
‫הנורא הזה‪ .‬האותיות פורחות לקראת ר'‬
‫נחמן שבמתק לשונו שוזר את דרושי רבי‬
‫נתן עם מדרשי רבותינו עד שכל שומעיו‬
‫נוהים אחרי המחזה‪ ,‬נאלמים תימהון "כל‬
‫זאת מניין לך?" והוא כמשיב "מהבוידעם"‪.‬‬
‫בבוידעם גנוזות המחברות המועתקות‬
‫של ליקוטי הלכות‪ ,‬עד שקהילת קודש‬
‫טרעוויצע מתעוררת להעלות אותם על‬
‫מכבש הדפוס‪.‬‬
‫המספר מוכרח להיות בעל שאר רוח‪ ,‬אבל‬
‫לשממה נידון סיפור אם הוא לא יתמלא‬
‫רוח עד לכדי כך‪ ,‬כאילו הלומד במרתפו‬
‫בסוף העולם סיפור זה חש ומרגיש כאילו‬
‫הוא רואה בעיניים‪ ,‬עד שמבין לעומקה של‬
‫הצעקה בסיפור‪ .‬ללא שאר רוח הסיפור‬
‫ייבש ויתרוקן מרוחו‪ .‬המספר מהלך על‬
‫חבל דק‪ ,‬והוא מוכרח לשמור על הגבול‬
‫שבין שאר רוח לשינוי טעם הסיפור‪.‬‬
‫על מספר שכזה ראוי להגיד שבחו "שלא‬
‫שינה"‪ ,‬מפני שהוא מסוגל לשנות‪ ,‬משום‬
‫שהוא מתפתה לשנות‪...‬‬
‫הסופר שמלא ברוח הניגון העליון‪ ,‬הוא‬
‫אשר יודע לצייר את כל רחשי לבו הבוער‬
‫השמיימה‪ ,‬עד שכל המתחבר לסיפורו‬
‫נהפך גם הוא לחלק מהתבערה הגדולה‬
‫אשר בברסלב בוערת‪.‬‬
‫‪ | 61‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫מלחמת האור בחושך‬
‫מימות עולם נאחזים האור והחושך בכנפות‬
‫הארץ ונאבקים על קיומם‪ .‬זה מושך אליו‬
‫וזה אליו‪ ,‬כשזה קם זה נופל ולהיפך‪ .‬נציגי‬
‫המלחמה הזו מתים ויורשיהם תופסים‬
‫את מקומם וממשיכים להילחם ממקום‬
‫שפסקו אבותיהם‪ .‬משמים משקיפים על‬
‫שדה הקרב‪ ,‬ושומרים על צעדיו‪" .‬הספרים‬
‫הקדושים" מייצגים את צד הקדושה‪,‬‬
‫ולעומתם מגייסת הסטרא אחרא את ספרי‬
‫המינים והאפיקורסים‪ .‬הספרים אינם רק‬
‫תכריך דפים‪ ,‬והמילים אינן רק גליון כתוב‬
‫בדיו‪ .‬בין דפי הספרים הקדושים רוחו של‬
‫משיח מרחפת‪:‬‬
‫ׁשֹורה ַעל ַאנְ ֵּפי‬
‫ֶ‬
‫יח הּוא‬
‫"‪ּ...‬וב ִחינַ ת ָמ ִׁש ַ‬
‫ְ‬
‫דֹוׁשים ֶׁש ְּמגַ ּלִ ין‬
‫אֹוריְ ָתא‪ְּ ,‬ד ַהיְ נּו ַה ְּס ָפ ִרים ַה ְּק ִ‬
‫ַ‬
‫ּתֹורה‪ ,‬וְ ָׁשם ְמ ָר ֵחף רּוחֹו ֶׁשל‬
‫ָ‬
‫ַה ָּפנִ ים ֶׁשל‬
‫ֹלקים ְמ ַר ֶח ֶפת‬
‫רּוח ֱא ִ‬
‫יח‪ִּ ,‬ב ְב ִחינַ ת "וְ ַ‬
‫ָמ ִׁש ַ‬
‫ֹלקים ָּדא רּוחֹו ֶׁשל‬
‫'רּוח ֱא ִ‬
‫ַ‬
‫ַעל ְּפנֵ י ַה ָּמיִ ם"‪.‬‬
‫יח'‪....‬‬
‫ָמ ִׁש ַ‬
‫(ליקו"ת‪ ,‬תורה לב)‬
‫זו הסיבה שכאשר רואה סטרא אחרא ספר‬
‫של קדושה המבקש לעלות על מזבח הדפוס‬
‫ והרשעים כים נגרש לא יוכלו השקט‪ ,‬את‬‫כל כוחותיה תמסור לבטל את ההדפסה‬
‫ואת כל חיציה תריק על האנשים העוסקים‬
‫במלאכה‪.‬‬
‫רבי נתן רואה בהדפסת הספרים חוד‬
‫החנית במלחמת האור והחושך‪ .‬הספרים‬
‫ה ק ד ו ש י ם ‪,‬‬
‫הדפסתם‬
‫פרק א'‬
‫וריבויים עד אין קץ הם ציר מרכזי לא רק‬
‫בחיי רבי נתן‪ ,‬הנושא משתלב בחידושיו‬
‫ובתפילותיו‪ ,‬הוא עולה ממכתביו ומהדהד‬
‫מכל צעד ושעל שלו‪ .‬העיסוק בריבוי‬
‫הספרים הוא תורה שתלויים בה סוגיות‬
‫רחבות‪...‬‬
‫יאים‬
‫דֹוׁשים ַה ְּמ ִב ִ‬
‫"‪...‬וְ ִע ָּקר הּוא ַה ְּס ָפ ִרים ַה ְּק ִ‬
‫ּתֹורה‪ֶׁ ,‬שּלָ זֶ ה ְצ ִריכִ ין‬
‫לִ ֵידי ַמ ֲע ֶשה לִ ֵידי ִקּיּום ַה ָ‬
‫ְס ָפ ִרים ַר ִּבים ְמאֹד ַעד ֵאין ֵקץ ֶׁשּיּוכַ ל ּכָ ל ָא ָדם‬
‫עֹובר‬
‫ּובכָ ל ַמה ֶּׁש ֵ‬
‫ֵאיְך ֶׁשהּוא ְּבכָ ל ַּד ְר ָּגא וְ ַד ְר ָּגא ְ‬
‫ּובזִ ְקנּותֹו וְ כּו'‬
‫ָעלָ יו ּכָ ל יְ ֵמי ַחּיֵ י ֶה ְבלֹו ְּבנַ ֲערּותֹו ְ‬
‫ּוב ָעקּו ַחס וְ ָׁשלֹום ֶׁשּיּוכַ ל לְ ַה ֲחיֹות ֶאת‬
‫ְּב ִטיבּו ְ‬
‫ַע ְצמֹו ּולְ ָה ִׁשיב ֶאת נַ ְפׁשֹו ּולְ ַק ֵּבל וְ לִ ְׁשאֹב ֵמ ֶהם‬
‫ֵעצֹות ֲא ִמ ִּתּיֹות ֵאיְך לְ ִה ְתנַ ֵהג ְּבא ֶֹפן ֶׁשּיִ ָּׁש ֵאר ַקּיָ ם‬
‫ַעל ָע ְמדֹו וְ ִאם יִ ּפֹל ֹלא יֻ ָּטל"‪( .‬ליקוטי הלכות‬
‫או"ח ‪ -‬הלכות ברכת השחר הלכה ה)‪.‬‬
‫רבי נתן הוא מצביא חרף העובדה שחייליו‬
‫מעטים ונער קטון יספרם‪ .‬את קרבותיו הוא‬
‫מנהל בישוב הדעת נפלא‪ ,‬בתפילה ותקווה‪.‬‬
‫בעקשנות שנמסכת על פני שנים ארוכות‪.‬‬
‫ר' נחמן מטולטשין הוא נושא כליו‪ .‬זה האיש‬
‫שמסר את כל עיתותיו ורגעיו כדי להלך‬
‫עוד שעל בזה העולם לצד מורו ואלופו‪.‬‬
‫שלוש שנים תמימות של גלות‪ ,‬מחלוקת‬
‫חרמות ונידויים חלפו עברו על רבי נתן‬
‫ואנשיו‪ ,‬ובכל אותן שנים היה גורלו של‬
‫מפעל חייו תלוי ועומד על חוט השערה‪,‬‬
‫כפסע בינו לבין גניזה עולמית‪ .‬שנת תקצ"ט‬
‫פותחת את דלת היציאה ממנהרת גלות‬
‫ארוכה וחשוכה‪ .‬כבר בתחילת השנה מורשה‬
‫מוהרנ"ת לשוב לביתו שבברסלב‪ ,‬הוא שב‬
‫לשם רק כדי לפגוש את שדות המרעה‬
‫שרויות בבצורת‪ .‬שדה תורת הצדיקים‬
‫שוממה‪ ,‬בפרט חלקת השדה של תורת‬
‫רבינו ז"ל‪ .‬עשר שנים חלפו מאז הודפס‬
‫לאחרונה ספר כלשהו מספרי רבינו‪ ,‬עשר‬
‫שנים מאז נדמו גלגלי הדפוס‪ ,‬ובינתיים לא‬
‫היתה גזירה ומניעה שלא הוטחה במפעל‬
‫ההדפסה‪ .‬רק לפני שנתיים‪ ,‬בשנת תקצ"ז‬
‫הושת איסור מפורש על הדפסתם של ספרי‬
‫רבינו ז"ל‪.‬‬
‫לגזירה זו אחראיים כמובן המשכילים הם‬
‫בעזרת מערכות קשרים ובערוצי שוחד‬
‫וחנופה סימנו שבעה קטגוריות של ספרים‬
‫יהודיים האסורים להדפסה‪ ,‬ביניהם ספרי‬
‫הזוהר הקדוש ספרי הרב מלאדי בעל התניא‬
‫וספרי רבינו ז"ל‪ .‬באין ספרים ‪ -‬אין מאומה‪,‬‬
‫מפעל ההדפסה שובת וממילא איך ייבראו‬
‫נפשות חדשות‪ .‬יש להתחיל אפוא את הכל‬
‫מחדש לגמרי‪ .‬לקומם את המפעל הגדול‬
‫מהריסותיו‪ ,‬לשוב אל האומנות הישנה ואל‬
‫אחיזת המפוח‪ ,‬לנפוח רוח חיים בנפשות‬
‫המתעלפות‪.‬‬
‫את השנה הזו מקדיש רבי נתן למלאכת‬
‫שיקום ההריסות‪ .‬שוב הוא יושב בביתו‬
‫שחוזר להיות תל שהכל פונים אליו‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬באין עיניים רעות החורשות מזימות‬
‫עליו ועל באי ביתו‪ ,‬מרשים לעצמם גם‬
‫המקורבים שהתרחקו להציג רגלם על‬
‫מפתן ביתו‪ .‬בקיץ הוא עורך שוב‪ ,‬לאחר‬
‫הפסקה בת שלוש שנים‪ ,‬את מסע הקיץ‬
‫הקבוע במהלכו הוא סובב בין ריכוזי אנ"ש‬
‫בעיירות הסמוכות‪ .‬את כל כוחותיו משקיע‬
‫כעת מוהרנ"ת באישוש הנפשות‪ ,‬ועדיין‬
‫מצפה מפעל ההדפסה לשעת רצון‪ ,‬השעה‬
‫הזו מפציעה בפתחה של שנת ת"ר‪.‬‬
‫שלוש שנים תמימות של גלות‪ ,‬מחלוקת‬
‫חרמות ונידויים חלפו עברו על רבי נתן‬
‫ואנשיו‪ ,‬ובכל אותן שנים היה גורלו של‬
‫מפעל חייו תלוי ועומד על חוט השערה‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪62‬‬
‫שנת התגלות המשיח‬
‫לאחר שנים ארוכות של רדיפות ומאבקים‬
‫אין קץ‪ ,‬כאשר המשכילים הארורים מכלים‬
‫את חיציהם באיש הבודד שניצב מולם‬
‫בספריו ובמכתביו‪ ,‬דומה כי סוף כל סוף‬
‫נסללת לה דרך חדשה אל מזבח הדפוס‪ .‬זוהי‬
‫ללא ספק השנה המכוננת של מכונת ההדפה‬
‫וההפצה הברסלבאית‪ .‬המציאות בשעת‬
‫מעשה אמנם לא מסגירה זאת‪ ,‬אבל למפרע‬
‫ניתן לראות את מפעל ההדפסה ‪ -‬המשוחרר‬
‫ובן החורין יחסית ‪ -‬מכה את שורשיו באותה‬
‫שנה משמעותית‪.‬‬
‫שנת ת"ר איננה שנה רגילה‪ .‬ציפייה‬
‫ומסתורין אופפים אותה‪ ,‬רמזים ממשיים על‬
‫ביאת משיח וקץ הימים ממלאים את החלל‬
‫ומסעירים את העולם היהודי לתפוצותיו‪.‬‬
‫בכל מקום מתלחשים ומעבירים מפה לאוזן‬
‫שמועות ורמזים‪ .‬יודעי רז ממתיקים סוד‬
‫אודות פעמי גואל הנשמעים‪ ,‬ומחשבי קיצין‬
‫מצביעים על השנה כעת פלאות וגאולה‪.‬‬
‫משיח הוא שיחת היום ויש רבים וגם טובים‬
‫המצביעים על בואו‪ ,‬איך יבוא‪ ,‬ומהיכן‪.‬‬
‫סימוכין לדבריהם הם מוצאים בזוהר‬
‫הקדוש‪ ,‬שם נאמר כי בשנת ת"ר יתפתחון‬
‫תרעי חכמתא‪.‬‬
‫הרמזים והשמועות מצאו מסילות‬
‫לליבותיהם של יהודים רבים והקרקע‬
‫המייסרת על אדמות הגלות הנביטה את‬
‫הציפיות למימדים מבהילים‪ .‬על קרקע שכזו‬
‫נקל להצמיח אגדות משיחיות‪ ,‬וכבר היו‬
‫דברים מעולם‪ .‬מאה שנה קודם לכן סומנה‬
‫שנת ת"ק כעיתוי המיועד להתגלותו של בן‬
‫דוד‪ .‬התקווה נכזבה וגם גבתה קרבנות‪.‬‬
‫אחד היסודות העמוקים שקיבל התלמיד‬
‫הגדול מרבו הנורא‪ ,‬הוא בענין האיסור‬
‫פרק ב'‬
‫החמור של דחיקת השעה‪ ,‬גם כאשר כל‬
‫גאולת ישראל עומדת על הכף‪ .‬התלמיד‬
‫הגדול הבין‪ ,‬שכל ענין עיכוב הגאולה נעוצה‬
‫דווקא בפעולות של דחיקת השעה אף‬
‫מצד גדולים וטובים‪ ,‬אשר מתוך שרואים‬
‫צרות ישראל המתרבות בדורנו רוצים לזרז‬
‫הגאולה על ידי מעשה או קביעת זמן‪ ,‬ומתוך‬
‫דוחק העוני והמחסור לצד ייסורי הגוף‬
‫והנפש שעתם דוחקת בהם לפעול‪ ,‬ואינם‬
‫מאריכים אפם‪ ,‬לסמוך רק על גאולה מצידו‬
‫יתברך‪ ,‬להמשיך בפעולות פשוטות של‬
‫תפילה ותורה בנתיבות הרבי הגדול‪ ,‬עדי‬
‫ירחם להשמיע קול שופר‪ .‬ועל כן מנסים‬
‫להעמיד הגאולה כתנאי לזמן מסוים או‬
‫למעשים של תיקון בכוח כזירוז הגאולה‪.‬‬
‫התלמיד הגדול ינק מבחיר הצדיקים שסוד‬
‫הגאולה עצמה מגלם בתוכו עוצם פנימיות‬
‫תורת אריכת אפים‪ ,‬היפך דחיקת השעה‪,‬‬
‫והוא להשליך תמיד את המלחמה על‬
‫השי"ת‪ ,‬ולצפות בקיווי אחר קיווי‪ ,‬המתנה‬
‫אחר המתנה‪ ,‬עדי יתרצה לתת לנו מבוקשנו‪,‬‬
‫על ידי שנפנה אליו אך ורק בתפילה‪ ,‬וכך‬
‫נלך ונתקיים במתנות נצחיות ברצוא ושוב‪,‬‬
‫בתפילה והודאה‪ .‬אם אנו רוצים להחיש‬
‫את הגאולה‪ ,‬יש לנו רשות אחת‪ ,‬לילך כבר‬
‫עתה בנתיבותיה‪ ,‬בהתבודדות ובשפיכת לב‬
‫עד לבקיעת לב העליון‪ ,‬ובהליכה עם תורת‬
‫הצדיק הגבוהה‪ ,‬עדי יתרצה בראות רצוננו‬
‫להבקיע אור הגאולה ואריכות האפיים בכל‬
‫העולם כולו‪ .‬רשות אחרת לא ניתנה לנו‪,‬‬
‫אדרבא‪ ,‬נאסרה עלינו‪.‬‬
‫הגאולה בעצמה תלויה רק בבורא עצמו‪ ,‬הוא‬
‫אשר נשבע לנו שבוא יבוא היום שבו יתרצה‬
‫לרצוננו הכמוס‪ ,‬ויזמין את בניו רחומיו‬
‫לחתונה הגדולה שהוא בעצמו ואין בלתו‬
‫מכין לנו‪ ,‬עין לא ראתה אלוקים זולתך‪,‬‬
‫מוחנו הדל כעת לא יודע לצייר את אשר‬
‫יהיה באותם הימים‪" ,‬עד שאי אפשר לידע‬
‫מה יקרה באלו הימים‪ ,‬עד שיקרו" (רמב"ם)‪.‬‬
‫הלך רוח מסוכן זה הדאיג מאוד את רבי‬
‫נתן‪ ,‬לא לחינם קבעו חז"ל "תיפח עצמן של‬
‫מחשבי הקיצין"‪ ,‬שהם משחקים ברגשותיהם‬
‫של המון העם ומביאים את הנפש לידי קוצר‬
‫רוח שאחריתה אכזבה מרה ותוצאותיה הרות‬
‫אסון‪ .‬היפך סוד הגאולה הנצחית‪ .‬קיצים‬
‫מדומים שהתבדו גבו קרבנות נפש‪ ,‬רבי נתן‬
‫התייחס לכך בכמה הזדמנויות באותה שנה‪,‬‬
‫והוא מדגיש את הסכנה שבעיסוק זה‪ ,‬ואת‬
‫העובדה שמשיח יבוא בהיסח הדעת דיקא‪:‬‬
‫"לְ ִענְ יַ ן ַה ִּק ִּצים‪ֶׁ ,‬שּיֵ ׁש ּכַ ָּמה ְּגדֹולִ ים ֶׁש ְּמ ַח ְּׁש ִבין‬
‫אֹומ ִרים ֶׁש ָראּוי ֶׁשּיָ בֹוא ָמ ִׁש ַיח ְּבאֹותֹו ַה ֵּקץ‬
‫ִק ִּצים וְ ְ‬
‫אֹומ ִרים‬
‫אֹומ ִרים‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁש ֵא ַרע ִּבזְ ַמּנֵ נּו ֶׁש ָהיּו ְ‬
‫ֶׁש ֵהם ְ‬
‫ַעל ּכַ ָּמה ְּפ ָר ִטים ֶׁש ָאז יָ בֹוא ָמ ִׁש ַיח‪ ,‬וְ כֵ ן ַּבּדֹורֹות‬
‫ֶׁשּלְ ָפנָ יו‪ .‬וְ ַר ֵּבנּו זִ כְ רֹונֹו לִ ְב ָרכָ ה ֹלא ָהיָ ה ַמ ְסּכִ ים‬
‫אֹומ ִרים ֵאיזֶ ה‬
‫ַעל‪-‬זֶ ה ּכְ לָ ל‪ ,‬וְ ָא ַמר ֶׁש ְּבכָ ל זְ ַמן ֶׁש ְ‬
‫ֵקץ ָאז ְּבוַ ַּדאי ֹלא יָ בֹוא ָמ ִׁש ַיח ְּבׁשּום א ֶֹפן ְּבאֹותֹו‬
‫אֹומ ִרים‪ּ .‬וכְ ָבר ְמב ָֹאר ַּבּז ַֹהר ַה ָּקדֹוׁש‬
‫ַה ֵּקץ ֶׁש ֵהם ְ‬
‫ֶׁש ְּמ ַקּלֵ ל ְמאֹד ּכָ ל ַה ְמ ַח ְּׁש ֵבי ִק ִּצין ּכִ י ֵאין ֶּבן ָּדוִ ד‬
‫אֹומ ִרים‬
‫ָּבא ֶאּלָ א ְּב ֶה ַּסח ַה ַּד ַעת‪ .‬וְ ִהּנֵ ה ַעכְ ָׁשו ְ‬
‫ָהעֹולָ ם ֶׁשּיָ בֹוא ָמ ִׁש ַיח ִּב ְׁשנַ ת ת"ר לפ"ק‪ ,‬וְ נִ ְד ֶמה‬
‫ּוב ֱא ֶמת‬
‫לָ ֶהם ֶׁשּיֵ ׁש ְר ָמזִ ים ַּבּז ַֹהר ַה ָּקדֹוׁש ַעל זֶ ה‪ֶ .‬‬
‫ָאז ְּבוַ ַּדאי ֹלא יָ בֹוא ְּבׁשּום א ֶֹפן וְ יָ כֹול לִ ְהיֹות‬
‫ֶׁשּיָ בֹוא ק ֶֹדם לִ ְׁשנַ ת ת"ר אֹו לְ ַא ֲח ָריו‪ֲ ,‬א ָבל ִּב ְׁשנַ ת‬
‫ת"ר ֹלא יָ בֹוא ְּבׁשּום א ֶֹפן ֵמ ַא ַחר ֶׁש ָהעֹולָ ם ְמ ַצ ִּפין‬
‫לְ אֹותֹו ַהּזְ ַמן‪ .‬וְ ַהּכְ לָ ל ְּבכָ ל ֵעת ּוזְ ַמן ֶׁשּנִ ְמ ָצ ִאים‬
‫אֹומ ִרים ֶׁשּיָ בֹוא ְּבאֹותֹו ַהּזְ ַמן‪,‬‬
‫ְמ ַח ְּׁש ֵבי ִק ִּצים ֶׁש ְ‬
‫ָאז ַּדיְ ָקא ֹלא יָ בֹוא ְּבׁשּום א ֶֹפן ְּבאֹותֹו ַהּזְ ַמן‪ַ .‬רק‬
‫ּבֹוא יָ בֹוא ֹלא יְ ַא ֵחר ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ְּב ֶה ַּסח ַה ַּד ַעת‬
‫לְ ַג ְמ ֵרי‪ַ ,‬היְ נּו ֶׁשֹּלא יַ ְח ְׁשבּו ּכְ לָ ל ַעל אֹותֹו ַה ֵּקץ‬
‫ּופ ְתאֹום יָ בֹוא ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ָא ֵמן" (חיי‬
‫ֶׁשּיָ בֹוא‪ִ ,‬‬
‫מוהר"ן ‪ -‬תקכז)‪.‬‬
‫ּות ִמימּות לְ ַה ֲא ִמין ֶׁש ְּבוַ ַּדאי‬
‫"וְ ָה ִע ָּקר הּוא ְּפ ִׁשיטּות ְ‬
‫הגאולה בעצמה תלויה רק בבורא עצמו‪ ,‬הוא אשר נשבע לנו שבוא‬
‫יבוא היום שבו יתרצה לרצוננו הכמוס‪ ,‬ויזמין את בניו רחומיו‬
‫לחתונה הגדולה שהוא בעצמו ואין בלתו מכין לנו‪ ,‬עין לא ראתה‬
‫אלוקים זולתך‬
‫‪ | 63‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫ּבֹוא יָ בֹוא ֹלא יְ ַא ֵחר ַאְך ָאסּור לְ ַחּכֹות לְ ׁשּום ֵקץ‬
‫לֹומר ֶׁש ֵּמ ָה ָראּוי ֶׁשּיָ בֹוא ְּב ָׁשנָ ה זֹאת ּכְ מֹו ֶׁש ָּטעּו‬
‫ַ‬
‫ַה ְר ֵּבה ַעל ָׁשנָ ה זֹאת ְׁשנַ ת ת"ר לִ ְפ ָרט ָק ָטן‬
‫ֶׁש ָא ְמרּו ֶׁש ְּב ָׁשנָ ה זֹאת יִ ְהיֶ ה ַה ֵּקץ וְ ִקלְ ְקלּו ַה ְר ֵּבה‬
‫דּוע‪.‬‬
‫ָּבזֶ ה‪ּ ,‬כִ י ָּג ְרמּו ּכַ ָּמה ּכְ ִפירֹות וְ ִחּלּול ַה ֵּׁשם ּכַ ּיָ ַ‬
‫ּקֹוד ִמים ָא ְמרּו ּכַ ָּמה ִק ִּצים ּכְ גֹון‬
‫וְ כֵ ן ַּב ָּׁשנִ ים ַה ְ‬
‫ּוב ְׁשנַ ת תקפ"א‬
‫ּוב ְׁשנַ ת תק"ס ִ‬
‫ִּב ְׁשנַ ת תקנ"ז ִ‬
‫וְ כּו' וְ כֵ ן ַה ְר ֵּבה‪.‬‬
‫וְ ָׁש ַמ ְע ִּתי ֶׁש ַּגם ַעל ְׁשנַ ת ת"ק ָא ְמרּו ֶׁשהּוא ַה ֵּקץ‬
‫אֹותם‬
‫ָ‬
‫וְ כֻ ּלָ ם ָח ְטאּו ָּבזֶ ה ַה ְר ֵּבה ּכְ מֹו ֶׁש ִּקּלְ לּו‬
‫ּבֹותינּו זִ כְ רֹונָ ם לִ ְב ָרכָ ה וְ ָא ְמרּו‪ִּ ,‬ת ַּפח ַע ְצ ָמן ֶׁשל‬
‫ַר ֵ‬
‫יע ַה ֵּקץ‬
‫אֹומ ִרים ּכֵ יוָ ן ֶׁש ִה ִּג ַ‬
‫ְמ ַח ְּׁש ֵבי ִק ִּצין ֶׁש ָהיּו ְ‬
‫וְ ֹלא ָּבא וְ כּו'‪ֶ ,‬אּלָ א ָאנּו ְצ ִריכִ ין לְ ַקּוֹות ּולְ ַחּכֹות‬
‫ֵאלָ יו ָּת ִמיד וְ ַאף ַעל ִּפי כֵ ן יִ ְהיֶ ה ִּב ְב ִחינַ ת ֶה ַּסח‬
‫ַה ַּד ַעת ּכִ י הּוא ֵקץ ַה ְּפלָ אֹות ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר לְ ָה ִבין‬
‫ׁשּום ֶר ֶמז ְּור ִמיזָ א ָּבעֹולָ ם ָמ ַתי יָ בֹוא‪ּ ,‬כִ י לִ ֵּבּה‬
‫פּומּה לָ א ָּגלֵ י" (הלכות מתנה הלכה ה'‪ ,‬אות‬
‫לְ ֵ‬
‫לב ‪ -‬מט)‪.‬‬
‫את דברי הזוהר אודות פתיחת שערי‬
‫החכמה המיועד לשנת ת"ר‪ ,‬מתרגם רבי‬
‫נתן להתגלות אורו של משיח בהתגלמותו‬
‫בפלא המופלא של אור רבינו הקדוש אשר‬
‫יחל סוף‪-‬סוף להבליח ולהבקיע לעצמו‬
‫דרך במחשכי הגלות‪ .‬בכתביו הוא מציין‬
‫שמשמעות פתיחת שערי החכמה היא‬
‫שאם יתחיל אדם דבר שבקדושה הוא יוכל‬
‫לסיימו‪...‬‬
‫ואכן בשנה זו מתחיל רבי נתן שוב‪ ,‬אחרי‬
‫התחלות בלי מספר‪ ,‬יחד עם תלמידו ונאמן‬
‫ביתו ר' נחמן מטולטשין‪ ,‬את עסק ההדפסה‪.‬‬
‫והפעם זו התחלה שאין אחריה הפסק‪...‬‬
‫שנת ת"ר מסמנת את בנין מפעל ההדפסה‪,‬‬
‫אבל אם אנו מבקשים את שורשיה של‬
‫התקומה עלינו לשוב לשנת תקצ"ד‪ ,‬שנה‬
‫קודם פרוץ מאורעות המחלוקת הארורה‪.‬‬
‫הרפואה למכה‪ ,‬כפי שמסתבר למפרע‪,‬‬
‫הוקדמה והפציעה כבר אז‪.‬‬
‫היה זה בעת ביקור שערך דוד אשתו‬
‫הראשונה של רבי נתן‪ ,‬ר' חיים‬
‫כהן מהעיר‬
‫למברג‪,‬‬
‫במעון אחיינו שבברסלב‪ .‬כיוון שהתוודע‬
‫למאמצי ההדפסה של מוהרנ"ת הנבלמים‬
‫בשל התנכלויות המשכילים‪ ,‬יעץ לו‬
‫להדפיס את הספרים בלמברג‪ ,‬העיר‬
‫הגדולה ששמה נקשר במהדורות מהודרות‬
‫של ספרי הקודש‪.‬‬
‫למברג מצויה היתה אז מחוץ לגבולות‬
‫אוקראינה‪ ,‬ממילא אין ידם של המשכילים‬
‫מגעת לשם והחירות נתונה להדפיס במקום‬
‫גם את אותם ספרים שנאסרו על ידי חוק‪.‬‬
‫רבי נתן נענה להצעה בלב מתרונן‪ ,‬והרעיון‬
‫ממשיך להירקם אט‪-‬אט בהתכתבות ארוכה‬
‫המתפרסת על פני חמש שנים‪ .‬בינתיים‬
‫פורצת שנת תקצ"ה ומאורעותיה‪ ,‬פעילותו‬
‫של מוהרנ"ת מושבתת כמעט לחלוטין‪ ,‬כל‬
‫הדרכים נחסמות ודומה שהעולם מתהפך‪.‬‬
‫בעיצומן של המאורעות נאלץ רבי נתן‬
‫כזכור לבלות בגלות נעמרוב‪ ,‬ומצב זה‬
‫נמשך עד תחילתה של שנת תקצ"ט‪.‬‬
‫שנת ת"ר פותחת אם כן שערים חדשים‪.‬‬
‫רוח חרישית של תקווה מסתננת מבעד‬
‫למחיצות הברזל‪ ,‬ושוב אפשר כבר להגות‬
‫במוח ובלב את חלום הדפוס‪ .‬הקיץ של‬
‫אותה השנה פוגש את רבי נתן והוא בן‬
‫שישים‪ ,‬צעיר ברוחו ותקיף בדעתו אך‬
‫תשוש בגופו‪ .‬הוא מתאונן כי זקנה קפצה‬
‫עליו‪ .‬אך דווקא בעת הזו הוא מחליט כי‬
‫הגיעה השעה להחיות את רעיון ההדפסה‬
‫בלעמברג‪.‬‬
‫יודע רבי נתן שאת 'העסק' שלו אי אפשר‬
‫לנהל מרחוק‪ ,‬גלגלי הדפוס לא ינועו‬
‫מאליהם‪ ,‬גם הרצת מכתבים לא תצלח‬
‫להניע עסק גדול שכזה‪ .‬אם רצונו להוציא‬
‫את הנחשק הקמוץ והסתום מהכוח אל‬
‫הפועל עליו לעמוד על מזבח הדפוס בגופו‪,‬‬
‫לפקח ולנהל את העסק בנוכחותו‪ .‬למברג‬
‫רחוקה ומצויה מעבר לגבול הפולני‪ ,‬והרי‬
‫כשמדובר בעניינו של רבינו ז"ל אין אצל‬
‫רבי נתן מקום רחוק‪ .‬מעולם לא נחשבה‬
‫פיסת ארץ רחוקה מדי ולא היתה כברת‬
‫דרך מיגעת וארוכה עבורו‪.‬‬
‫רבי נתן ששיבר ורוצץ את גופו על‬
‫אלפי פרסאות שכיתת עליהם את רגליו‬
‫הנפוחות‪ ,‬זחל עליהם בייסורי הגוף‪,‬‬
‫היטלטל על פניהם בעגלות וסוסים‪ ,‬רבי‬
‫נתן מבקש לעצמו שוב את כנפי הרוח‪ .‬מי‬
‫יתנהו אבר כיונה‪ ,‬והוא כבר נודד עד קצה‬
‫העולם‪ ,‬אפשר אולי יימצא שם סדק צר‪,‬‬
‫אשנב זעיר‪ ,‬לסנן בעדו את אור הגאולה‪.‬‬
‫אבל הגוף כבר חלוש מדי‪ .‬בגפו לא יחזיק‬
‫גוף זה מעמד‪ ,‬אין מנוס מלבקש לעצמו בן‬
‫לוויה למסע‪.‬‬
‫הספר בבעלות הר"ר אהרן ברגר ‪ -‬לבל הי"ו‬
‫התמונות באדיבות הר"ר חיים זאנוויל גולדרינג הי"ו‬
‫פונה אפוא רבי נתן למשמשו ר' נחמן‬
‫מטולטשין ומברר האם יאות להצטרף‬
‫אליו‪.‬‬
‫משמעות ההצעה נהירה לר' נחמן היטב‪.‬‬
‫מסע ללמברג הרחוקה משמע טלטולי‬
‫דרכים מעיר לעיר‪ ,‬מי יודע אם בעגלה אם‬
‫ברגל‪ .‬חציית הגבול‪ ,‬השם יתברך יודע איך‬
‫ובאיזה מופת‪ .‬התעכבות שאין לה קצבה‬
‫ברורה‪ .‬כולי האי ואולי‪ ...‬מחשבתו נודדת‬
‫לביתו‪ ,‬רעייתו וילדיו‪ .‬אילו רק בו היו‬
‫דברים אמורים‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל היא מה תהא‬
‫עליה‪ .‬והילדים מה יהא עליהם‪ .‬בבית לא‬
‫הניח פינה אחת חפה מרעבון‪ .‬פרנסה לא‬
‫תהיה לה‪ .‬לחם לא יהיה‪ .‬בגדים ‪ -‬מאן דכר‬
‫שמיה‪.‬‬
‫את גופו מוכן הוא להשליך ברגע זה אל כל‬
‫מקום אשר תישאנו הרוח‪ ,‬רוחא דלעילא‪.‬‬
‫והרוח הזו שנטלה עימה את אליהו והותירה‬
‫את אלישע לבדו‪ ,‬אפשר הנה היא מנשבת‬
‫מול היסוסיו‪ ..‬הנה חוטפת ממנו את החשק‪,‬‬
‫ומשליכה את ההצעה הנדירה על אחד‬
‫ההרים‪...‬‬
‫ורבי נתן הרי לא יבקש שוב‪ ,‬בוודאי לא‬
‫יפציר‪ .‬כזה הוא‪ ,‬רחמן‪.‬‬
‫הרגע הקט הזה עתיד להיכנס לגנזך‬
‫הדורות‪ .‬אך ר' נתן אינו דוחק‪:‬‬
‫ התבוא עימי?‬‫ובתמימות שמגלמת בתוכה לב מלאת‬
‫געגועים להוציא את משאלות לב התלמיד‬
‫יודע רבי נתן שאת 'העסק' שלו אי אפשר‬
‫לנהל מרחוק‪ ,‬גלגלי הדפוס לא ינועו‬
‫מאליהם‪ ,‬גם הרצת מכתבים לא תצלח‬
‫להניע עסק גדול שכזה‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪64‬‬
‫פקסימליה מתמונת חי"ק של‬
‫הרה"ק מופת הדור רבי ישעיה מקערסטיר זיע"א‬
‫על הספר הקדוש 'ליקוטי הלכות'‬
‫החתימה על הספר‪ ,‬הק' משה אריה מליסקא יע"א‬
‫חתימת הרה"ק מקרעסטיר‪ ,‬זה הספר אני קניתי מבנו של ר' משה ארי' מליסקא יע"א‬
‫הק' ישעי' בן המנוח מו"ה משה שטיינער‬
‫‪ | 65‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫הגדול לאור עולם‪ ,‬מטיל ר' נחמן את מטבעות‬
‫לשונו השקולה‪:‬‬
‫'סוחר' הנשמות בלמברג‬
‫בחודש סיוון של קיץ ת"ר מתחיל מסעם‬
‫של רבי נתן ומשמשו ר' נחמן מטולטשין‬
‫ללעמברג‪ .‬השערים אמנם נפתחו קמעא‪,‬‬
‫אך אין לשגות באשליות‪ .‬עיניים שונות‬
‫מוצמדות עדיין להאיש המרגיז ממלכות‪.‬‬
‫יודעים שונאיו כי לא ינוח האיש ולא ישקוט‬
‫עד אם כילה מלאכתו‪ .‬הם יודעים זאת‪ ,‬והוא‬
‫יודע שהם יודעים‪.‬‬
‫בצעד שקול של זהירות נעטף המסע כולו‬
‫בתחפושת מושלמת ומוטמע בהווי ארצי‬
‫שפוף ושגרתי‪ .‬לא רבי נתן הברסלבאי נוסע‬
‫כאן כדי להפוך עולמות‪ ,‬רק 'סויחר' נודד יש‬
‫כאן‪ .‬מעייניו נתונים ל'סחורה' שלו‪ ,‬שתגיע‬
‫ליעדה כדבעי‪ .‬גם ר' נחמן ה'משמש' אינו‬
‫אלא 'סויחר'‪ ,‬והם עושים יחד 'עסקים'‪.‬‬
‫מכתביו של רבי נתן מאותה התקופה מנוסח‬
‫בשפת צפנים ומי שאינו יודע את האיש ואת‬
‫שיחו סבור שבעסקים עסקינן‪.‬‬
‫התחנה הראשונה היא העיר ברדיטשוב‪ .‬מכאן‬
‫מריץ רבי נתן את מכתביו לחסידי ברסלב‬
‫האמידים מקהילות מטשהערין וקרמינטשוק‪.‬‬
‫בחורף העבר ביקר אצלם והכשיר את‬
‫הקרקע וגבה התחייבויות עתידיות לעמוד‬
‫לימינו בעסקי הדפוס לכשהדבר יתאפשר‪.‬‬
‫כעת הוא מבשר על המסע ומזכיר להם‬
‫את התחייבויותיהם‪ .‬השהות בברדיטשוב‬
‫נמשכת מספר ימים‪ ,‬משם הם פונים‬
‫העיר‬
‫לעבר‬
‫מזרחה‬
‫ראדוויל‬
‫"הלוואי ‪ -‬תהיה ‪ -‬לי ‪ -‬הזכות ‪ -‬שתיקחו ‪ -‬אותי‬
‫‪ -‬עמכם"‪.‬‬
‫על אלו המילים עתיד הוא להימלא אושר כל‬
‫ימי חייו‪.‬‬
‫פרק ג'‬
‫היושבת על הגבול אותו הם מתעתדים‬
‫לחצות לעבר שטח המצוי בשליטתה של‬
‫אוסטריה‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬על גבולות אוקראינה ‪ -‬פולין‪ ,‬עובר‬
‫גם הקו התוחם את גבולות שלטונם של‬
‫המשכילים‪ .‬עד כאן מגעת ידם הרעה‪,‬‬
‫מצודתם פרוסה בכל מקום באוקראינה ‪-‬‬
‫רוסיה ויד להם בחלונות הגבוהים ובמוסדות‬
‫השלטון‪ .‬הם המושכים בחוטים‪ ,‬מחוקקים‬
‫חוקים‪ ,‬ואף חולשים על כל נתיבי הייצוא‬
‫והיבוא של ניירות מודפסים‪ ,‬בגבולות‬
‫המדינה וגם המיובאים מחוצה לה‪ .‬רק מעבר‬
‫לגבול ניתן לפעול בחופשיות‪ .‬לעמברג‬
‫יושבת בארץ החופש‪ ,‬שם רשאי אתה‬
‫להדפיס אותיות של אמונה‪ ,‬ספרים של‬
‫צדיקים‪ ,‬כאן מותר ליהודי לנשום‪ .‬אל ארץ‬
‫החופש הזו נושאות כעת עיניהם של רבי נתן‬
‫ור' נחמן‪.‬‬
‫והגבול סגור ומסוגר‪ .‬מאז מרד הפולנים‬
‫בתק"צ השמירה על הגבולות הדוקה וערנית‬
‫במיוחד‪ .‬גם ברוסיה וגם באוסטריה חוששים‬
‫ממגמות התקוממות פולנית‪ .‬המעברים‬
‫נסרקים בקפדנות ולא כל אחד ראשי לנוע‬
‫בחופשיות‪.‬‬
‫כעבור מספר ימי שהות אפופת חששות‬
‫ברדוויל‪ ,‬פונים רבי נתן ומשמשו לעבר‬
‫הגבול‪ .‬הם נתקלים בקשיים מסוימים ובסופו‬
‫של דבר רבי נתן לבדו מורשה לחצות את‬
‫הגבול‪ ,‬כאשר מלווהו ר' נחמן נותר מאחור‪.‬‬
‫מעבר לגבול מוצא את עצמו רבי נתן לבדו‪,‬‬
‫מנותק ממשמשו ואינו יודע אנה יפנה‪.‬‬
‫"וְ ַה ֵּׁשם יִ ְת ָּב ַרְך ֲעזָ ַרנִ י ֶׁש ָע ַב ְר ִּתי ַה ְּג ֶרענִ יץ ִּב ְק ָצת‬
‫ּסּורים וְ כִ לְ יֹון ֵעינַ יִ ם‪ֲ ,‬א ָבל ְּת ִהּלָ ה לָ ֵאל ָע ַב ְר ִּתי‬
‫יִ ִ‬
‫נֹודע לִ י ֶׁש ֵאין‬
‫עֹודי ָׁשם ַ‬
‫ְּב ָׁשלֹום וָ ֶח ֶסד‪ַ .‬אְך ְּב ִ‬
‫ַמּנִ ִיחין לַ ֲעבֹר ֶאת ְמ ַׁש ְּמ ִׁשי ַר ִּבי נַ ְח ָמן נֵ רֹו יָ ִאיר‪,‬‬
‫אתי ְּביֹום ג' ַהּנַ "ל‬
‫ּוב ִ‬
‫וְ ֻהכְ ַר ְח ִּתי לַ ֲעבֹר ְּב ַע ְצ ִמי‪ָ .‬‬
‫ּסּורים‬
‫לְ פֹה לְ ַב ִּדי‪ ...‬וְ ַע ָּתה ָּת ִבין ֵמ ַע ְצ ְמָך ּג ֶֹדל ַהּיִ ִ‬
‫בֹואי לְ ַב ִּדי וְ ַר ִּבי נַ ְח ָמן נִ ְׁש ַאר ָׁשם‪.‬‬
‫ֶׁש ָהיָ ה לִ י ְּב ִ‬
‫חֹומת ַּב ְרזֶ ל ֵּבינֵ ינּו‪ .‬וְ ַגם‬
‫ַ‬
‫וְ נִ ְפ ְס ָקה ִּפ ְתאֹם ּכְ מֹו‬
‫ַמלְ ּבּוׁש ַה ֻּמכְ ָרח לִ י‪ ,‬וְ ַה ְּג ֶרעט ֶׁשּלִ י נִ ְׁש ַאר ֶא ְצלֹו‪"...‬‬
‫(עלים לתרופה ‪ -‬מכתב רפו)‬
‫אבל רבי נתן האמון על בחינת "בצר‬
‫הרחבת לי"‪ ,‬מוצא תיכף ומיד בתוך הצרה‬
‫והדוחק את ההרחבה‪ .‬על הגבול פוגש רבי‬
‫נתן בבחור אחד מקרוביו שאביו מתגורר‬
‫בראדוויל‪ .‬הלה מתקרב אליו ונרתם בזריזות‬
‫לעזרתו‪ .‬הוא מלווה אותו אל העיר הגדולה‬
‫בראד‪ ,‬ואף מסייע לו באיתור אכסניה נאותה‬
‫ומפרסם את בואו בעיר‪ .‬בבראד פוגש רבי‬
‫נתן בקרובי משפחתו‪ ,‬הוא מתקבל בשמחה‬
‫ובכבוד גדול על ידי מרבית החסידים בעיר‬
‫ששמעו זה מכבר את שמעו וחרדו כעת‬
‫לקראתו‪ .‬לשמחתו הרבה כעבור יומיים‬
‫מצטרף אליו שוב משמשו ר' נחמן‪ ,‬שמצליח‬
‫אף הוא בדרך כלשהי לחצות את הגבול‬
‫לעבר אוסטריה‪.‬‬
‫המסע המשותף ללעמברג הוא מסע חניכה‪.‬‬
‫תוצאות של ממש בתחום ההדפסה הוא לא‬
‫מניב‪ ,‬אבל הוא בהחלט חונך את הגישה‬
‫המחודשת אל מכונות הדפוס ואל היבול‬
‫שהן ינפיקו בקרוב‪ .‬זהו גם מסע החניכה‬
‫של ר' נחמן לקראת תפקידו המשמעותי‬
‫בכל תחום הדפסת הספרים‪ .‬במהלך נסיעה‬
‫לא רבי נתן הברסלבאי נוסע כאן כדי‬
‫להפוך עולמות‪ ,‬רק 'סויחר' נודד יש כאן‪.‬‬
‫מעייניו נתונים ל'סחורה' שלו‪ ,‬שתגיע‬
‫ליעדה כדבעי‪ .‬גם ר' נחמן ה'משמש' אינו‬
‫אלא 'סויחר'‪ ,‬והם עושים יחד 'עסקים'‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪66‬‬
‫מרובת נדודים זו המתפרסת על פני למעלה‬
‫משלושה חודשים‪ ,‬עושה התלמיד הצעיר‬
‫'שימוש' בסוגיית ההדפסות‪ .‬את המסעות‬
‫הבאים סביב עסקי ההדפסה הוא כבר יעשה‬
‫לבדו‪ .‬במהלך המסע זוכה ר' נחמן לרגעי‬
‫חסד מיוחדים במחיצת רבו‪ ,‬עיניו שוזפות‬
‫הליכות ייחודיות‪ ,‬מפגשים עם גדולי עולם‪,‬‬
‫והתנהגויות מעניינות לוטות בסוד כמוס‪.‬‬
‫יש במסע הזה גם פן מאושש‪ ,‬לאחר שנות‬
‫דיכוי וביזיונות‪ ,‬כאשר ר' נחמן מורגל להלך‬
‫בצידי דרכים לצד רבו הנרדף‪ ,‬כשכל עדות‬
‫להשתייכותו לאנשי מוהרנ"ת מקפיצה עליו‬
‫את רוגזם של מתנגדים וליצנים‪ ,‬ניתנת לו‬
‫ההזדמנות לחוות לראשונה יחס מסוג שונה‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫בשלושת העשורים שחלפו מאז הסתלקותו‬
‫של רבינו ז"ל הספיק עוף השמים להוליך‬
‫את הקול‪ ,‬דיבוריו של הצדיק הולכים‬
‫ונודדים בעולם‪ ,‬נחקקים באוויר‪ ,‬מתלבשים‬
‫באותיות‪ ,‬נוחתים אף במדינות רחוקות‬
‫בבחינת "ושמעו הולך בכל המדינות"‪.‬‬
‫בבראד‪ ,‬העיר הראשונה בה הם מבקרים‬
‫מעבר לגבול‪ ,‬זוכים רבי נתן ומשמשו‬
‫לקבלת פנים חמה‪ .‬במהלך הביקור הם‬
‫פוגשים גם בחסידי הרה"ק איש האלוקים‬
‫רבי אורי מסטרעליסק שנפטר זה מכבר‬
‫ונודע בהערצתו המופלאה לרבינו ז"ל‪ ,‬כעת‬
‫יצאו אותם חסידים מגדרם לקראת האורחים‬
‫כשהם מרעיפים עליהם כבור וייקר‪.‬‬
‫מבראד המשיכו ללעמברג הקרובה‪ ,‬רבי‬
‫נתן התכוון לבוא בדברים עם בעלי הדפוס‪,‬‬
‫אך שאיפתו לא יצאה לפועל במלואה‪ .‬גיוס‬
‫הכספים לא צלח וגם לא נוצרה התקשרות‬
‫ממשית מול בית הדפוס‪ .‬כעבור שבועיים‬
‫של שהות במקום ולאחר עיכובים ושיבושים‬
‫שונים‪ ,‬הושגה רק הסכמתו של אחד מבני‬
‫המקום לפקח על עסק ההדפסה‪.‬‬
‫אחת ההתרחשויות המעניינות אירעה‬
‫בשבת קודש עת כובד רבי נתן כמנהג‬
‫המקום לשאת מדברותיו‪ ,‬הוא סירב ורב‬
‫העיר דרש במקומו‪ ,‬רבי נתן לא היה שבע‬
‫העיר למברג כיום‬
‫רצון מהדרשה‪ .‬לאחר מכן הוזמנו רבי נתן‬
‫ומלווהו לבית הרב לסעודת שבת‪ ,‬גם לזאת‬
‫סירב מוהרנ"ת‪ .‬ר' נחמן היה אחוז פליאה‪,‬‬
‫הנהגה זו לא תאמה את דרך רבו הענוותן‬
‫שאי התעקשות היא לו עיקרון ומורה דרך‪.‬‬
‫והנה רבי נתן מתעקש‪.‬‬
‫לתמיהתו‪ ,‬הגיב רבי נתן בלשון הפסוק "אל‬
‫תלחם את לחם רע עין"‪ ,‬סתם ולא פירש‪.‬‬
‫על דעת רבו עמד ר' נחמן רק כעבור שנה‪,‬‬
‫כששב ללמברג כדי לאסוף את הכרכים‬
‫המוכנים מבית הדפוס‪ .‬בתוך כדי שיחה‬
‫עם כמה מבני העיר‪ ,‬התגלגלה גם אותה‬
‫התרחשות נסתרת פשר והפסוק שנפסק‬
‫מפי מוהרנ"ת‪ ,‬האנשים התפעלו עד מאוד‬
‫מרוח קודשו של רבי נתן אשר השכיל לירד‬
‫תיכף ומיד לסוף מהותו של הרב שהיה ידוע‬
‫בקמצנותו‪.‬‬
‫ר' נחמן מאנשי התם הקדוש‪ ,‬שזוכה לעלות‬
‫מעלה מעלה‪ ,‬עד שעובר את תכונות החכם‬
‫ומתעלה על חכמתו‪ .‬חכמתו היתה לו‬
‫לאבוקת אור במהלכיו; בעיר לעמברג וככל‬
‫הנראה במדינה כולה קיימת רגישות גבוהה‬
‫למסמכים ואישורי שהייה‪ .‬זרים מחויבים‬
‫להצטייד בניירות המתאימות שיאשרו את‬
‫שהותם במקום‪ ,‬רבי נתן ומשמשו לא הספיקו‬
‫להצטייד בניירת ושהותם במקום לוותה‬
‫כל העת בחוסר שקט וחשש‪ .‬מי שחששו‬
‫מכך לא פחות מהזרים הם המארחים‪,‬‬
‫בעלי האכסניות ובתי המלון‪ .‬הללו‪ ,‬מחשש‬
‫לגורל בתי העסק שלהם‪ ,‬הקפידו לוודא‬
‫שאורחיהם מחזיקים בתעודות כשרות‬
‫כדת‪ .‬גם בעל הפונדק בו שהו שאל תיכף‬
‫ומיד על תעודות‪ ,‬ר' נחמן הגיב בפקחות‬
‫מיניה וביה‪" :‬וכי אנשים יעזו לנסוע היום‬
‫ללא רשיונות?!"‪ .‬יותר לא הטריד אותם בעל‬
‫המלון בקושיות‪ .‬גם לא הוציא שקר מפיו‪,‬‬
‫וגם המשיך בייסוד מפעל ההפצה העולמית‪.‬‬
‫זווית נוספת מנשגבות הוד רבו‪ ,‬נגלתה לו לר'‬
‫נחמן לאחר שובם מלמברג לבראד לקראת‬
‫סיום המסע‪ .‬בעיר התנוסס בית המדרש‬
‫המפורסם של ר' העניך‪ .‬רבי נתן נושא על‬
‫שכמו זה עידן כצוואה אישית מרבנו ז"ל;‬
‫'עליו לתקן בבית מדרש זה את נשמת זקניו'‪.‬‬
‫תיקון זה קשור למעשה שנקשר בשמו של‬
‫בית המדרש; על פי מסורת מסופר כי פעם‬
‫ישבו בבית מדרש זה שני גיסים ולמדו‪ ,‬תוך‬
‫כדי פלפולם נקלעו לוויכוח שהתעצם ועלה‬
‫על גדותיו עד שבלהט הדברים הטיחו זה בזה‬
‫את גמרותיהם‪ ...‬גיסים אלו נמנו על זקניו‬
‫כעבור שבועיים של שהות במקום ולאחר עיכובים‬
‫ושיבושים שונים‪ ,‬הושגה רק הסכמתו של אחד מבני‬
‫המקום לפקח על עסק ההדפסה‪.‬‬
‫‪ | 67‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫של רבי נתן ורבינו הטיל עליו את המשימה‬
‫להביא לתיקון הפגם שפגמו במריבתם‪.‬‬
‫כעת התכוון רבי נתן להמתיק את חבלי‬
‫המריבה בין הלומדים‪ ,‬עד שחבלים נפלו‬
‫לי בנעימים‪ ,‬על ידי תורת הצדיק‪ ,‬שממשיך‬
‫על אנשיו אור תלמידי החכמים שבארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שאדרבא‪ ,‬מאריכים אפם עד‬
‫למאד‪ ,‬עד "שמנעימים זה לזה בהלכה"‪.‬‬
‫הוא ביקש שיתקינו עבורו תבשיל‪ ,‬נכנס‬
‫לבדו לבית המדרש והוציא כל איש מעליו‪,‬‬
‫מעשה ב'ליקוטי עצות'‬
‫איזו הדפסה התכוון רבי נתן לבצע בלמברג?‬
‫למעשה ניתן להבין שהוא התכוון קודם כל‬
‫לביצועו של עצם המושג 'הדפסה'‪ ,‬אך יחלו‬
‫גלגלי הדפוס לנוע ויש די דפים ואותיות‬
‫לאין מספר הממתינים להעלאתם על מזבח‬
‫הדפוס‪ .‬ובכל זאת היו לרבי נתן תוכניות‬
‫סדורות; קודם כל הוא שאף להדפיס את‬
‫ספרו "ליקוטי עצות"‪.‬‬
‫ספר זה הקטן בכמות וחידוש במהות‪,‬‬
‫נבחר לפרוץ ראשונה אל שערי ההדפסה‬
‫ומרחבי ההפצה‪ .‬יצירה זו דורשת תשומת‬
‫לב משום שהיא מסמנת נקודה היסטורית‬
‫בשלל לבושי כתביה של תורת ברסלב‪ .‬זו‬
‫האכסניה הראשונה בה מופיעה תורת הגואל‬
‫האחרון כערכים ולא רק כתורות ומאמרים‪.‬‬
‫ספר פורץ דרך אל ההמון‪ .‬מהר מאוד‬
‫הוא מודפס שוב ושוב במהדורות שונות‪.‬‬
‫המדפיסים מחבבים אותו; הוא קטן‪ ,‬מסודר‬
‫על פי אלף‪-‬בית‪ ,‬מדבר בשפת ההמון‪ ,‬מכיל‬
‫עצות טובות לכל יהודי באשר‬
‫הוא‪ ,‬ומנוסח‬
‫בצורה‬
‫שהה שם כמה שעות ועסק בענייניו‬
‫הטמירים‪ .‬כשסיים ניכרה על פניו חדווה‬
‫והתנוצצו מפיו דיבורים נלהבים בעניין‬
‫"בעל השדה" ותיקוני הנפשות‪ ,‬נפשות‬
‫שבתוך השדה וסביבותיה‪.‬‬
‫דווקא מסע זה שנועד ליצוק יסודות‬
‫מעשיים להגשמת חזון הדפוס‪ ,‬הניב יותר‬
‫תנובה רוחנית והצטיין בעיקר ביבול של‬
‫נפשות מאשר בצעדים ארציים והישגים‬
‫בתחום המעשי‪ .‬במהלך שהותם בלמברג ‪-‬‬
‫בראד‪ ,‬חוללה נוכחותם של השניים רושם‬
‫עז‪ ,‬בעיקר על צעירי הצאן שנשבו ברוחו‬
‫של מוהרנ"ת והחלו נוהים אחר אורו‪.‬‬
‫לאורך המסע הזה הזדמנו לו לרבי נתן‬
‫הזדמנויות רבות ומשובבות נפש להרצות‬
‫מתורת רבו במקומות שעד לפני זמן מה לא‬
‫היה מעלה על דעתו לשוח בהם מדברותיו‬
‫של רביז"ל‪ .‬רושם זה עתיד להכות שורשים‬
‫במקום ולהצמיח פירות‪.‬‬
‫פרק ד'‬
‫שמאפשרת לו להיטמע במבחר ספרי‬
‫המוסר המקובלים‪.‬‬
‫אפשר לזהות את 'ליקוטי עצות' בין‬
‫יצירותיו של רבי נתן כמקבילו של 'ספר‬
‫המידות' בכתביו של רביז"ל‪ .‬שניהם‬
‫מיוסדים על סדר האלף בית‪ .‬המידות‬
‫לקוחות ממרחבי הש"ס‪ ,‬מאמרי חז"ל‬
‫והוויות הגמרא‪ .‬בליקוטי עצות מצניע‬
‫רבי נתן את מקור העצות‪ ,‬מי שלא מכיר‬
‫אינו יודע שהדברים חצובים מתוך ליקוטי‬
‫מוהר"ן‪ ,‬מתורתיו של רבי נחמן‪ .‬וההארה‬
‫הזו פורצת לעצמה דרך‪ ,‬אפילו אצל גדולים‬
‫מחכמי הספרדים‪ ,‬דוגמת הפלא יועץ‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫תקופת המתנה ארוכה חלפה על ליקוטי‬
‫עצות עד שנפתחה דרכו על הדפוס‬
‫והשווקים‪ .‬ארבע עשרה שנה קודם לכן‪,‬‬
‫בשנת תקפ"ו‪ ,‬עורך רבי נתן את הספר‪.‬‬
‫בעריכה זו למעשה‪ ,‬מבצע רבי נתן שכלול‬
‫של יצירה קדומה יותר‪ .‬רבי נתן מתייחס‬
‫לליקוטי עצות כיצירה משלימה לספר‬
‫'הקיצור'‪ ,‬דהיינו "קיצור ליקוטי מוהר"ן"‪.‬‬
‫הוא כותב על כך ביומנו‪:‬‬
‫"א ַחר רֹאׁש ַה ָּׁשנָ ה תקפ"ו ַהּנַ "ל ּכָ ַת ְב ִּתי ֵמ ָח ָדׁש‬
‫ַ‬
‫תֹוס ֶפת‬
‫ּקּוטי ֵעצֹות ֶׁשהּוא ֵס ֶפר ַה ִּקּצּור ְּב ֶ‬
‫ַה ֵּס ֶפר לִ ֵ‬
‫ְמ ֻר ָּבה וְ ַגם ָּבזֶ ה יֵ ׁש ַמ ֲע ֶשֹה ְׁשלֵ ָמה" (ימי מוהרנ"ת‬
‫ח"א‪ ,‬קג)‪.‬‬
‫חמש עשרה שנה לאחר הדפסת הקיצור‬
‫ליקוטי מוהר"ן שראה אור בתקע"א‪ ,‬חוגר‬
‫שוב רבי נתן את מותניו‪ ,‬ובקולמוסו בוקע‬
‫את ים החכמה‪ ,‬כדי להמשיך את מימיו‬
‫אל תוך העיר‪ ,‬אל בתי המדרש ואל שיגם‬
‫ושיחם של העולם‪ .‬לראשונה לובשת‬
‫משנת רבינו ז"ל מידות לא רק של 'תורות‬
‫ותפילות'‪ .‬העצות מיוסדות על אדני‬
‫התורות שבליקוטי מוהר"ן‪ ,‬אך אינן בנויות‬
‫על קשרי התורה‪ .‬כעת אלו עצות שוות לכל‬
‫נפש‪ ,‬העומדות בהבנתם בפני עצמם‪ ,‬וכאן‬
‫החידוש הגדול‪.‬‬
‫אין אם כן לראות את היצירה הזו כעומדת‬
‫בפני עצמה‪ ,‬בצמצום נפלא נוסף‪ ,‬להביא‬
‫את האור הגדול כשולחן ערוך בתמצית‬
‫ה'למעשה' בעבודת ה'‪ .‬הרי זה סודו‪ ,‬לצמצם‬
‫את אור האין סוף שקיבל מרבו‪ ,‬לכלים‬
‫אשר כל אחד יוכל להשביע רוח בהם‪.‬‬
‫גם בזכות עצמו והן בשל היותו ספר‬
‫הביכורים לאחר שנות בצורת ארוכות‬
‫ומייסרות מבלי תנובת דפוס‪ ,‬זוכה ליקוטי‬
‫עצות ליחס מופלג מצד רבי נתן‪ .‬עוד בטרם‬
‫ובכל זאת היו לרבי נתן תוכניות‬
‫סדורות; קודם כל הוא שאף להדפיס‬
‫את ספרו "ליקוטי עצות"‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪68‬‬
‫נוצר הספר‪ ,‬הוא משתעשע בכל בשורה על‬
‫התקדמותו בשלבי ההדפסה‪ .‬היום בו מגיעים‬
‫לידיו עלים בודדים מ'הכרך הקטן' לדוגמא‪,‬‬
‫הוא יום טוב‪ ,‬חג‪ .‬ניתן לחוש את גלי החדווה‬
‫השוטפים דרך מכתב שהוא משגר בעת הזו‬
‫לנכד רבינו‪ ,‬ר' אברהם בער‪:‬‬
‫מּוע ֵתנּו‬
‫"ה ִּביטּו ְּוראּו וְ ִה ַּת ְּמהּו ְּת ָמהּו‪ִ ,‬מי ֶה ֱא ִמין לִ ְׁש ָ‬
‫ַ‬
‫ֶׁשּנִ זְ ּכֶ ה ַע ָּתה ַא ַחר ּכָ ל ַה ְּתלָ אֹות וְ ַה ַה ְר ַּפ ְת ָקאֹות‬
‫ּוב ְפ ָרט‬
‫וְ ַה ָּצרֹות וְ ָה ְר ִדיפֹות ַעד ַהּנֶ ֶפׁש ֶׁש ָע ְברּו ָעלֵ ינּו‪ִ ,‬‬
‫ִּב ְפ ָרט ָעלַ י ֶה ָענִ י וְ ָה ֶא ְביֹון נִ ְבזֶ ה ְּב ֵעינָ יו נִ ְמ ָאס‪ֲ .‬א ֶׁשר‬
‫יֹותר‪ .‬וְ ַגם ֲע ַדיִ ן לא ָׁשב‬
‫ּכֻ ּלָ ם ָח ְרקּו ִׁשּנָ ם ָעלַ י ְּב ֵ‬
‫יֹותר‪ַ .‬ע ָּתה ַע ָּתה ּבֹואּו ְּברּוכֵ י ה'‬
‫ִשֹנְ ָא ָתם וְ כּו' ָעלַ י ְּב ֵ‬
‫ׁשּועת ה' וְ ַח ְסּדֹו‬
‫יטב וְ ַה ִּביטּו ְּוראּו יְ ַ‬
‫וְ ִׁשיתּו לְ ַב ְבכֶ ם ֵה ֵ‬
‫אֹותיו ַעד ֵאין ֵקץ ֶׁשּנִ זְ ּכֶ ה ַע ָּתה לִ ְראֹות ְּב ֵעינֵ ינּו‬
‫וְ נִ ְפלְ ָ‬
‫ּנֹוראֹות‬
‫ָעלֶ ה לְ ֻד ְג ָמא ֲא ֶׁשר נֶ ְח ְק ָקה ַּב ֶּמ ְר ָח ִקים ִמ ְ‬
‫מֹורנּו וְ ַר ֵּבנּו זִ כְ רֹונֹו לִ ְב ָרכָ ה לְ ָה ִאיר‬
‫ּדּוׁשי ֲאדֹונֵ נּו ֵ‬
‫ִח ֵ‬
‫ּולְ ַגּלֹות ָה ֱא ֶמת וְ ָה ֱאמּונָ ה ָּבעֹולָ ם וְ כָ ל ַה ִּמּדֹות‬
‫טֹובֹות ּולְ ִהּנָ ֵצל ִמּכָ ל ַה ִּמּדֹות ָרעֹות ַה ְמב ָֹא ִרים ָׁשם‬
‫נֹוראֹות‬
‫ּקּוטי ֵעצֹות ַהּזֶ ה‪ְּ .‬ב ֶד ֶרְך ֵעצֹות נִ ְפלָ אֹות וְ ָ‬
‫ְּבלִ ֵ‬
‫וְ ִה ְת ַחּזְ קּות ָעצּום ֶּב ֱא ֶמת ַעד ֵאין סֹוף וְ ֵאין ַּתכְ לִ ית‪.‬‬
‫שי ה'‪:‬‬
‫ְּגדֹולִ ים ַמ ֲע ֵ ֹ‬
‫ית ַא ָּתה ה'‬
‫"אּלּו ִפינּו ָמלֵ א ִׁש ָירה ּכַ ּיָ ם‪ַ ,‬רּבֹות ָע ִשֹ ָ‬
‫ִ‬
‫ש ְמ ָחה ַה ַּדף ָק ָטן ָה ָרצּוף ּפֹה‬
‫לקי‪ .‬וִ ַיק ְּבלּו ַע ָּתה ְּב ִ ֹ‬
‫ֱא ַ‬
‫יע ֵאלַ י ִמ ָּׁשם ְׁשנֵ י ַּד ִּפין ּכָ זֶ ה וְ ִהּנַ ְח ִּתי ֶא ָחד ְּביָ ִדי‪.‬‬
‫ֶׁש ִה ִּג ַ‬
‫וְ ָה ִראׁשֹון ֲאנִ י ׁשֹולֵ ַח לָ כֶ ם לְ ַמ ַען ִּת ְראּו ְּב ֵעינֵ יכֶ ם‬
‫יהם וִ י ַשֹ ְּמחּו לִ ָּבם‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ֵה ֵחל‬
‫ׁשּועת ה' יִ ְראּו ֵעינֵ ֶ‬
‫יְ ַ‬
‫ַה ֵּׁשם יִ ְת ָּב ַרְך לְ ַה ְראֹות ַח ְסּדֹו וְ טּובֹו ִעם ּכְ לַ ל יִ ְשֹ ָר ֵאל‬
‫וְ ִע ָּמנּו‪ּ .‬כֵ ן יִ ְגמֹר נָ א ַּב ֲע ֵדנּו ֶׁשּנִ זְ ּכֶ ה ֶׁשּיִ ְגמֹר ָׁשם‬
‫ַהּכֶ ֶרְך ַה ָּק ָטן ַהּזֶ ה ְּב ָׁשלֹום וְ ַׁשלְ וָ ה וְ יִ ְת ַּפ ֵּׁשט ָּבעֹולָ ם‬
‫חּוצה ַעד ֶׁשּנִ זְ ּכֶ ה ְּב ָסמּוְך לְ ַה ְת ִחיל‬
‫נֹותיו ָ‬
‫וְ יָ פּוצּו ַמ ְעיְ ָ‬
‫וְ לִ ְגמֹר לְ ַה ְת ִחיל וְ לִ ְגמֹר וְ כּו' וְ כּו' עֹוד ּכַ ָּמה ְס ָפ ָריו‬
‫ּנֹוב ִעים ֵמ ֶהם‪ַ .‬עד יָ ִאיר ֲא ִמ ַּתת ָה ֱא ֶמת‬
‫דֹוׁשים ַה ְ‬
‫ַה ְּק ִ‬
‫ְּבלֵ ב ּכָ ל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד ִמּיִ ְשֹ ָר ֵאל‪ַ .‬עד ֶׁשּיְ ֻקּיַ ם ִּב ְמ ֵה ָרה‬
‫דֹוׁשים ֶׁש ִה ְב ִט ַיח ְּבכַ ָּמה לְ ׁשֹונֹות‬
‫חֹותיו ַה ְּק ִ‬
‫ַה ְב ָט ָ‬
‫ְקדֹוׁשֹות‪ִ :‬איְך ָהאּב אֹויס ִג ִיפ ְירט אּון וֶ ועל אֹויס‬
‫ִפ ִירין וְ כּו' (עלים לתרופה‪ ,‬מכתב שיט)‪.‬‬
‫ליקוטי עצות דפוס ראשון ‪ -‬מאוצרו של ר' אהרן לבל הי''ו‪ ,‬נמסר באדיבות ר' חיים גולדרינג הי''ו‬
‫המסע המשותף בשלהי הקיץ של שנת ת"ר‬
‫מסמן רק קווים כלליים בדרך אל הישועה‪.‬‬
‫מלבד הסיכום עם ר' יעקב הרץ מבארד שיפקח‬
‫על הדפוס לא נרשמה התקדמות ממשית‪ .‬רק‬
‫בשלהי חורף תר"א מגיעה ההודעה מלמברג‬
‫על התקדמות כלשהי בהדפסה ורבי נתן ממהר‬
‫לגייס כספים להשלמת המלאכה‪ .‬בתחילת‬
‫הקיץ הגיעה הבשורה מבית הדפוס על‬
‫התקדמות נוספת ומשמעותית יותר בהדפסה‪,‬‬
‫ורבי נתן החליט לשלוח את ר' נחמן מטלטשין‬
‫לבדו ללמברג‪ ,‬להתייצב בבית הדפוס ולפקח‬
‫על התקדמות העניינים מקרוב ולהביא‬
‫עותקים ראשונים מהספר‪ .‬הפעם הוא מצטייד‬
‫בתעודות כשרות כדבעי‪ ,‬למען יתאפשר לו‬
‫לנוע בחופשיות ממקום למקום ולפקח ללא‬
‫חמש עשרה שנה לאחר הדפסת הקיצור ליקוטי מוהר"ן שראה‬
‫אור בתקע"א‪ ,‬חוגר שוב רבי נתן את מותניו‪ ,‬ובקולמוסו בוקע‬
‫את ים החכמה‪ ,‬כדי להמשיך את מימיו אל תוך העיר‪ ,‬אל בתי‬
‫המדרש ואל שיגם ושיחם של העולם‪.‬‬
‫‪ | 69‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫מורא על מלאכת הדפוס‪ .‬בתחילת שנת‬
‫תר"ב התקדמה המלאכה עוד יותר ור' נחמן‬
‫נשלח שוב ללמברג‪.‬‬
‫בתחילת חורפה של שנת תר"ב‪ ,‬ביום‬
‫ראשון של פרשת חיי שרה‪ ,‬יוצא ר' נחמן‬
‫מהעיר ברסלב לקראת דרכו הארוכה אל‬
‫המדינה השכנה‪.‬‬
‫ובמשך שעות ארוכות נמשכו בחבלי קסם‬
‫אחרי שירתו האדירה‪ ,‬יוצאים מגדרם‬
‫ושוכחים את מקומם‪ .‬וכך נמשכה השירה‬
‫והפכה לריקוד נלהב שהתלהט ויקד עד‬
‫הערב יום‪.‬‬
‫קבלת פנים נלבבת זו מצליחה לחמם‬
‫מרחוק אף את לב מוהרנ"ת‪ ,‬המוצא בה‬
‫פריסת שלום מהתגשמות תקוות חייו ‪-‬‬
‫התקבלות תורתו של רביז"ל והתפשטות‬
‫עניינו בעולם‪.‬‬
‫בלמברג ממתינים לו לר' נחמן ניצניו‬
‫המלבלבים של מסע הקיץ בשנת ת"ר‪.‬‬
‫הזרעים שנפלו אז נקלטו באדמה פורייה‪,‬‬
‫וכעת משנבטו הם מבצבצים לקראתו‪ .‬העיר‬
‫מקבלת את פניו בחמימות ובהתלהבות‪.‬‬
‫בני המקום מעריצים אותו ונאבקים על‬
‫הזכות לארחו‪ .‬הכל משתוקקים לקלוט‬
‫דיבור מרבינו ז"ל‪ ,‬ובכל מקום חרדים‬
‫למוצא פיו‪ .‬בשבתות הוא מוזמן לעיתים‬
‫לכמה משפחות בו זמנית‪ .‬וכשהוא מסב‬
‫לשולחן השבת מיד נקבצים ובאים אורחים‬
‫חשובים‪ ,‬לשאוב ממנו ולשמוע עוד ועוד‬
‫'דיבורים'‪.‬‬
‫מתוך מכתביו של רבי נתן מאותם שבועות‬
‫של שלהי חורף תר"ב‪ ,‬עולה שוב ושוב‬
‫חרדתו הגדולה למשמשו החביב הנושא‬
‫כעת על שכמו את העניין הגורלי ביותר‬
‫מבחינת מוהרנ"ת‪ .‬ליבו של רבי נתן עוקב‬
‫אחר השניים הללו ‪ -‬ר' נחמן וה'ליקוטי‬
‫עצות'‪ .‬שוב ושוב הוא מבקש מבנו‬
‫ומנמענים נוספים לדווח על לו על כל בדל‬
‫מידע אודות ר' נחמן והתקדמותו במשימה‪,‬‬
‫ומביע את סיפוקו על כל ידיעה שכזו‪.‬‬
‫באחת השבתות בסעודת צפרא דשבתא‬
‫פצח ר' נחמן בקולו הערב בניגונו של רבינו‬
‫ז"ל על "אסדר לסעודתא"‪ ,‬הניגון היה כה‬
‫מופלא וענוג שהמסובים כולם נאלמו‬
‫דום‪ .‬הוא סחף את כל הנוכחים בשירתו‬
‫המופלאה והעלה אותם לעלמין טמירין‪.‬‬
‫והשירה הקיפה והדביקה את כל הסועדים‪,‬‬
‫מפליאה התייחסותו הנרגשת לכל פרט‬
‫ואף הקטן ביותר שאנשיו טורחים לציין‬
‫במכתביהם אליו כבדרך אגב‪ ,‬ורבי נתן‬
‫כמוצא שלל רב 'מסתער' על אותה פריסת‬
‫שלום ומפציר להביא לו עוד ועוד ידיעות‬
‫על הקורה אותם‪ .‬מוהרנ"ת קורא מבין‬
‫השיטין וחוזה מתוך האותיות הקטנות‪.‬‬
‫כלו מימי המחלוקת‬
‫יש אשר ימשילו במידת מה את שליחותו‬
‫של ר' נחמן בלמברג‪ ,‬לשיגורה‬
‫של היונה‬
‫מחלון‬
‫בריחוק מקום‪ ,‬במשך כמעט שנה תמימה‬
‫ שנת תר"ב‪ ,‬הוא אינו גורע עין מתלמידו‬‫ומהליקוטי עצות המתרקם אי שם בלמברג‪.‬‬
‫את המעקב האוהב הזה הוא מבצע‬
‫בפיקחותו מתוך המכתבים הנשלחים אליו‬
‫ומפיסות מידע קטנות שהופכות אצלו‬
‫לחיזיון שלם‪ .‬כך לדוגמה כשבועיים לאחר‬
‫שיצא ר' נחמן ללמברג מדווח רבי נתן לבנו‪:‬‬
‫יעה‬
‫"וַ ה' יַ ְצלִ ַיח ַּד ְרּכֹו‪ ,‬וַ ֲע ַדיִ ן ֵאין לִ י ׁשּום יְ ִד ָ‬
‫ִמ ֶּמּנּו‪ּ ,‬כִ י זֶ ה ָסמּוְך ֶׁשּיָ ָצא ִמ ְּב ֶר ְסלֶ ב ְּביֹום א' ַחּיֵ י‬
‫ָשֹ ָרה‪ .‬ה' יִ ְגמֹר ַּב ֲע ֵדנּו לִ ְגמֹר ֶח ְפ ֵצנּו ַהּנַ "ל ּכָ ָראּוי‪.‬‬
‫וַ ֲאנַ ְחנּו לא נֵ ַדע ַמה ּנַ ֲע ֶשֹה"‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬במכתב נוסף הוא מודה לו על‬
‫הידיעות המבשרות טוב‪:‬‬
‫יע לִ י‬
‫הֹוד ַ‬
‫"וְ ָהיָ ה לִ י לְ נַ ַחת ָּגדֹול ִּב ְפ ָרט ֲא ֶׁשר ִ‬
‫ֵמ ַר ִּבי נַ ְח ָמן נֵ רֹו יָ ִאיר‪ ,‬ה' יַ ְצלִ ַיח ַּד ְרּכֹו ְּבכָ ל‬
‫ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר יִ ְדרְֹך לְ ָׁשם ּכִ ְרצֹונֹו יִ ְת ָּב ַרְך‪ ,‬וְ נִ זְ ּכֶ ה‬
‫יׁשּועתֹו ַהּנִ ְפלָ ָאה וְ לַ ה'‬
‫לִ ְגמֹר ֶח ְפ ֵצי ָׁש ַמיִ ם ִּב ָ‬
‫ׁשּועה‪ּ ,‬כָ ֵעת ֵאין לְ ַח ֵּדׁש ָּד ָבר"‪.‬‬
‫ַהיְ ָ‬
‫שבועיים לאחר מכן‪ ,‬הוא מציין שוב‪:‬‬
‫ּתֹוקק‬
‫ּכֹוסף ִּומ ְׁש ֵ‬
‫"וְ ִהּנֵ ה ֵמ ֵאלֶ יָך יָ ַד ְע ָּת ּכַ ָּמה ֲאנִ י ֵ‬
‫יעה ְק ַטּנָ ה אֹו ְּגדֹולָ ה ִמ ִיד ִידי ַר ִּבי‬
‫לִ ְׁשמ ַֹע ֵאיזֶ ה יְ ִד ָ‬
‫נַ ְח ָמן נֵ רֹו יָ ִאיר ַה ֵּׁשם יִ ְת ָּב ַרְך יֹולִ יכֵ הּו לְ ָׁשלֹום‬
‫טֹובה ִמּלְ ָפנָ יו יִ ְת ָּב ַרְך וְ יָ ׁשּוב‬
‫ָ‬
‫ית ְּקנֵ הּו ְּב ֵע ָצה‬
‫וִ ַ‬
‫ּובוַ ַּדאי ּכָ ל ֲא ֶׁשר ִּת ְׁש ַמע‬
‫ֵאלָ יו לְ ָׁשלֹום ְמ ֵה ָרה ְ‬
‫יע לִ י ִּבזְ ִריזּות‪ ,‬וְ לַ ה'‬
‫ּתֹוד ַ‬
‫ּוב ַעל ֶּפה ִ‬
‫ָּבזֶ ה ִּבכְ ָתב ְ‬
‫ׁשּועה"‪.‬‬
‫ַהיְ ָ‬
‫פרק ה'‬
‫התיבה לאחר המבול; נח שולח את היונה‬
‫לדעת הכלו המים‪ ,‬האם ניתן כבר לפתוח‬
‫את פתח התיבה אל העולם שבחוץ‪ .‬וכשזו‬
‫שבה ועלה זית בפיה‪ ,‬יודע המשלח כי‬
‫הוכשרה האדמה לדריסת רגלי אדם‪ .‬גם‬
‫רבי נתן משלח יונה‪ ,‬וכשבנו מדווח לו‬
‫על קבלת הפנים הנלבבת לה זכה תלמידו‬
‫בלמברג הוא שומע בשורה על תום תקופת‬
‫המבול האישית שלו‪ .‬אפשר לפתוח את‬
‫מכסה התיבה‪ ,‬כלו מימי המחלוקת‪.‬‬
‫במכתב לאנשי שלומנו לאחר שובו של‬
‫ר' נחמן‪ ,‬הוא מתאר בהתפעלות את אותה‬
‫קבלת פנים‪:‬‬
‫יש אשר ימשילו במידת מה את‬
‫שליחותו של ר' נחמן בלמברג‪,‬‬
‫לשיגורה של היונה מחלון‬
‫התיבה לאחר המבול‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪70‬‬
‫"‪ּ...‬דעּו ֶׁשּיְ ִד ֵידנּו ַר ִּבי נַ ְח ָמן טּולְ ְט ִׁשינֶ ער ֲא ֶׁשר‬
‫ְ‬
‫ְׁשלַ ְח ִּתיו ִּב ְת ִחּלַ ת ַהח ֶֹרף ַּב ֲע ָס ֵקינּו ּכְ ָבר ָּבא ְּב ָׁשלֹום‬
‫לְ ֵביתֹו לְ טּולְ ְט ִׁשין ַעל ֲחנֻ ּכָ ה ֶה ָע ַבר ַאְך ֲע ַדיִ ן לא‬
‫יתיו‪ ,‬וְ ָקרֹוב ֶׁשּיָ בֹוא לְ פֹה ִאם יִ ְר ֶצה ַה ֵּׁשם ַעל‬
‫ְר ִא ִ‬
‫טֹובה‪ַ ,‬אְך‬
‫ֶע ֶרב רֹאׁש ח ֶֹדׁש ְׁש ָבט ַה ָּבא ָעלֵ ינּו לְ ָ‬
‫ִק ַּבלְ ִּתי ִמכְ ָּתב ִמ ְּבנִ י ֶׁשּיִ ְחיֶ ה ֶׁש ְּת ִהּלָ ה לְ ֵאל ַחי‬
‫ּוב ִשֹ ְמ ָחה ַר ָּבה‪.‬‬
‫נִ ְת ַק ֵּבל ָׁשם ְּבכָ בֹוד ָּגדֹול ְמאֹד ְ‬
‫ּובחֹל‬
‫ּובכָ ל ְס ֻע ָּדה ְּב ַׁש ָּבת ְ‬
‫וְ ָׁש ַבת ָׁשם ְׁש ֵּתי ַׁש ָּב ִתים‪ְ .‬‬
‫ֻהכְ ַרח לִ ְסעֹד ֵא ֶצל ִאיׁש ַא ֵחר ֵמרֹב ַה ִח ָּבה ֶׁש ִח ְּבבּוהּו‪.‬‬
‫יהם ַהּנִ ּגּונִ ים ֶׁשּלָ נּו וְ נִ ְת ַק ְּבלּו ְמאֹד ַעד‬
‫וְ זִ ֵּמר לִ ְפנֵ ֶ‬
‫יהם ַהּנִ ּגּון ַה ָּקדֹוׁש ֶׁשל‬
‫ֶׁש ַּפ ַעם ַא ַחת ְּב ַׁש ָּבת זִ ֵּמר לִ ְפנֵ ֶ‬
‫מֹורנּו וְ ַר ֵּבנּו זִ כְ רֹונֹו‬
‫ֲא ַס ֵּדר לִ ְס ֻע ָּד ָתא ֶׁשל ֲאדֹונֵ נּו ֵ‬
‫לִ ְב ָרכָ ה‪ .‬וְ ָר ְקדּו ִעּמֹו ּכָ ל ַהּיֹום ּכֻ ּלֹו‪ .‬וְ ִד ֵּבר ִע ָּמ ֶהם‬
‫מֹוה ַר"ן‬
‫ּקּוטי ֲ‬
‫ַה ְר ֵּבה ִמ ְּק ֻד ָּׁשתֹו ַה ְּגדֹולָ ה‪ ,‬וְ ַה ִּס ְפ ֵרי לִ ֵ‬
‫הֹוציא ֵמ ֶהם‪,‬‬
‫ּכְ ָבר נִ ְמּכְ רּו‪ַ .‬רק ָמעֹות ֵאין ִּת ְקוָ ה לְ ִ‬
‫ּכַ ֲא ֶׁשר ֲא ַס ֵּפר לָ כֶ ם ִאם יִ ְר ֶצה ַה ֵּׁשם‪.‬‬
‫לקינּו‬
‫"וְ כָ ַת ְב ִּתי לָ כֶ ם זֹאת לְ ַמ ַען ַּד ַעת ּכִ י ְּד ַבר ֲא ֵ‬
‫ּובזְ יֹונֵ נּו‬
‫לּותנּו ִ‬
‫יָ קּום לְ עֹולָ ם‪ .‬וְ ַגם ַע ָּתה ְּבע ֶֹצם ִׁש ְפ ֵ‬
‫ּתֹורתֹו ְּוק ֻד ָּׁשתֹו‬
‫ַעד לֶ ָע ָפר‪ֱ ,‬א ֶמת ֵמ ֶא ֶרץ ִּת ְצ ַמח וְ אֹור ָ‬
‫ֵמ ִאיר ִּב ְק ֵצה ָהעֹולָ ם לְ ֵמ ָרחֹוק ְמאֹד‪ּ ,‬כָ ָאמּור וְ א ַֹרח‬
‫ׁשּועה ֶׁשּיְ ֻקּיַ ם‬
‫ַצ ִּד ִיקים ּכְ אֹור נ ַֹגּה וְ כּו' וְ לַ ה' ַהיְ ָ‬
‫אֹויְ ָביו ַאלְ ִּביׁש ּב ֶֹׁשת וְ ָעלָ יו יָ ִציץ"‪.‬‬
‫הדפוס באותם ימים הוא עסק של ממש‪.‬‬
‫הדפסה עשויה להימשך חודשים וגם למעלה‬
‫מכך‪ .‬המלאכה עצמה מורכבת וסבוכה‪ ,‬צריך‬
‫להשיג אותיות מעופרת ולא תמיד יש כאלו‬
‫בנמצא‪ .‬יש לסדר אותן אל לוחות ולבנות‬
‫אחד לאחד עמוד שלם‪ ,‬מילה במילה ומשפט‬
‫אחר משפט‪ .‬תהליך ההטבעה על הנייר אף‬
‫הוא מורכב ודורש מיומנות‪ .‬נוסף על כך‬
‫תלאות הממון‪ ,‬ושיבושי הדרך והתכתבויות‬
‫הלוך ושוב באמצעות מכתבים הנישאים על‬
‫גבי עגלות דואר ושליחים‪ .‬כל ההתנהלות‬
‫הזו נמשכת זמן רב והדפסת ספר אחד עלולה‬
‫להימשך ללא קץ‪ .‬ואחרי כל המאמץ זה‬
‫התוצאה עלולה שלא להיות משביעת רצון‪...‬‬
‫יושב רבי נתן בביתו שבברסלב אך מעיניו‬
‫נתונים להתקדמות הדפוס בלמברג‪ .‬הדי‬
‫הציפייה לחזות במלאכה המוגמרת נשמעים‬
‫היטב מבין שיטי מכתביו‪ ,‬גם בהלכות שהוא‬
‫מחדש בתקופה זו עולה ונשזר שוב ושוב‬
‫הנושא‪ .‬רבי נתן אינו רק סופר‪ ,‬הוא איש‬
‫מלחמה‪ .‬קולמוסו לעיתים חנית והוא רוחץ‬
‫אותו בדם הדיו‪ ,‬בדם ליבו הטהור שאינו מסוגל‬
‫לשאת את התפשטות הכפירה‪ .‬האפיקורסות‬
‫היא אויבתו‪ ,‬ומפיציה הם המשכילים‬
‫הארורים‪ .‬זירת המלחמה היא הדפוס שהולך‬
‫ומתפתח בתקופה זו‪ .‬החידושים הטכנולוגיים‬
‫בתחום ההדפסה מביאים לייעול ושיפור‬
‫תהליכי הדפוס‪ ,‬מקלים על מחברים להעלות‬
‫את הגיגיהם על מכבש הדפוס ומביאים‬
‫מושגים חדשים בהפצה‪.‬‬
‫המשכילים המשופעים בממון ובקשרים‬
‫מנצלים זאת היטב‪ ,‬ובינתיים ידם על העליונה‪.‬‬
‫הם מפיצים את רעיונותיהם במהירות ובאיכות‪.‬‬
‫כתביהם זמינים להמון העם שנופלים ברשתם‬
‫ובחלקלקות לשונם המליצית‪ .‬מנגד ניצב‬
‫כמעט בדד‪ ,‬לוחם האמונה חמוש בקולמוסו‬
‫ובגווילי מחברותיו‪ .‬גדודים של חיילי מלכות‬
‫דקדושה נעים במהירות תחת קולמוסו‬
‫המרחף בזריזות על פני השורות‪ .‬הוא כותב‬
‫ומחדש‪ ,‬ושופך אור על גיליונות‪ .‬אלו הם‬
‫חיילות הקדושה אך צריך לסלול עבורם דרך‬
‫אל העולם‪ ,‬מישהו צריך להביאם אל הזירה‪,‬‬
‫אל בית הדפוס‪ .‬וכשמדובר בדבר שבקדושה‬
‫הכל הרי מתנהל בכבדות‪.‬‬
‫אבל כעת הרי יש לו לרבי נתן את ר' נחמן‬
‫שלו‪ ,‬יודע רבי נתן כי זה האיש לא ינוח ולא‬
‫ישקוט עד אם כילה את מלאכתו‪ .‬וכשר'‬
‫נחמן מטולטשין מצוי שם בלמברג‪ ,‬יש לקוות‬
‫שהנחשק הגדול יושג והמלאכה תגיע לכלל‬
‫גמר מלאכה‪.‬‬
‫שלב ראשון בשליחות מסתיים‪ ,‬ולקראת חג‬
‫החנוכה עושה ר' נחמן מטולטשין את דרכו‬
‫חזרה לביתו שמעבר לגבול‪ .‬רבי יצחק בן‬
‫מוהרנ"ת ממהר לדווח לאביו על שובו בשלום‪.‬‬
‫בתקופה זו שוהה מוהרנ"ת באומן והוא מתכוון‬
‫להתעכב שם עד ראש חודש שבט‪ ,‬אולם‬
‫כעת מששמע על שובו של ר' נחמן משתוקק‬
‫רבי נתן לשוחח עימו פנים בפנים‪ .‬הוא אינו‬
‫מסתפק במכתבים ובהעברת מסרים‪ ,‬ומאיץ‬
‫בבנו לזרז את ר' נחמן לסור אליו לאומן לכמה‬
‫ימים כדי לשמוע ממנו את כל סדר נסיעתו‬
‫לפרטי פרטים‪.‬‬
‫ספקות והתחבטויות שונות אופפות את‬
‫מוהרנ"ת בנוגע לכל עסקי ההדפסה ולאופן‬
‫הרצוי והנכון‪ ,‬והוא פושט את ספקותיו מתוך‬
‫השכל הגנוז בכל דבר‪ .‬סיפור הנסיעה של ר'‬
‫נחמן מטולטשין מכיל ככל הנראה מאותם‬
‫רמזים המסוגלים להאיר נתיבותיו‪:‬‬
‫"‪...‬וְ ַד ְע ִּתי ֶׁש ְּת ַצּוֶ ה לִ ִיד ִידי ַר ִּבי נַ ְח ָמן נֵ רֹו יָ ִאיר‬
‫ֶׁש ָּבא ְּב ָסמּוְך ִמ ַּד ְרּכֹו ֶׁשּיָ ִשֹים לַ ֶּד ֶרְך ְּפ ָע ָמיו לָ בֹוא‬
‫אּומאן ַעל ֶע ֶרב רֹאׁש ח ֶֹדׁש ְׁש ָבט‪ ,‬וְ טֹוב ֶׁשּיַ ְק ִּדים‬
‫לְ ַ‬
‫ַע ְצמֹו לְ זָ ֵרז ַע ְצמֹו ֵּתכֶ ף ּכִ ְראֹות ּכְ ָתב זֶ ה ְּבא ֶֹפן ֶׁשּיּוכַ ל‬
‫אּומאן ּכְ ֵדי ֶׁשּיְ ַס ֵּפר ָּפנִ ים‬
‫לָ בֹוא ֵאיזֶ ה יָ ִמים ק ֶֹדם לְ ַ‬
‫יעתֹו'‪ ,‬וְ ַעל יְ ֵדי זֶ ה ֵא ַדע ֵאיְך‬
‫ֶאל ָּפנִ ים ּכָ ל ֵס ֶדר נְ ִס ָ‬
‫לְ ָה ִׁשית ֵעצֹות ְּבנַ ְפ ִׁשי ֵאיְך לְ ִה ְתנַ ֵהג‪ .‬וְ עֹוד ְּבלא זֶ ה‬
‫ּכֹוסף ְמאֹד ֶׁשּיָ בֹוא ֵאלַ י ּכְ ֵדי לְ ַד ֵּבר ִעּמֹו ַה ְר ֵּבה‬
‫ֲאנִ י ֵ‬
‫הֹוד ְע ִּתיָך‬
‫ֵמ ָה ֵע ֶסק וַ ֲע ַצת ה' ִהיא ִּתקֹום‪ַ .‬על ּכֵ ן ַ‬
‫ּובוַ ַּדאי יְ ַקּיֵ ם ַר ִּבי נַ ְח ָמן ּכַ ּנַ "ל‪,‬‬
‫ַהּיֹום ּכָ ל זֶ ה‪ְ .‬‬
‫יצ ִתי ַע ָּתה ּכִ י ַה ֵּׁשנָ ה ֻמּנַ ַחת ַעל ֵעינַ י ּכִ י‬
‫ּולְ ג ֶֹדל נְ ִח ָ‬
‫ְּת ִהּלָ ה לָ ֵאל ִּד ַּב ְרנּו ַה ְר ֵּבה ַּבּלַ יְ לָ ה ֶה ָע ַבר ַמ ֲע ִשֹּיֹות‬
‫בּותינּו ֶאל‬
‫נֹוראֹות ֶׁש ָע ְברּו ָעלֵ ינּו ֵמ ֵעת ִה ְת ָק ְר ֵ‬
‫ָ‬
‫ַהּק ֶֹדׁש‪."...‬‬
‫בחודשי הקיץ של שנת תר"ב הושלמה מלאכת‬
‫ההדפסת ספרי ליקוטי עצות‪ ,‬ור' נחמן יצא‬
‫במהלך השנה ומחצה האחרונות כמה פעמים‬
‫לדרכו מהתם להכא ומהכא להתם‪.‬‬
‫מספר שבועות לאחר מכן‪ ,‬בתקופת תמוז‪,‬‬
‫בחום ובזיעה‪ ,‬עושה ר' נחמן את דרכו חזרה‬
‫מלמברג כשהוא מוביל עימו את 'הסחורה'‬
‫אליה נשואות עיני רבו זמן כה רב ‪ -‬הספרים‬
‫שיצאו זה עתה תחת מכבש הדפוס‪:‬‬
‫ית ֶאת‬
‫יבי ּכַ ָּמה וְ כַ ָּמה ֶה ֱחיֵ ָ‬
‫"‪ּ...‬ומ ֵאלֶ יָך ָּת ִבין ְּבנִ י ֲח ִב ִ‬
‫ֵ‬
‫נַ ְפ ִׁשי ְּב ִמכְ ָּת ְבָך ַה ָּק ָטן ַהּזֶ ה ֶׁש ִהזְ ּכַ ְר ָּת ָׁשם ִמ ִיד ֵידנּו‬
‫חֹורה ְּבנֵ ס ָּגדֹול ְּת ִהּלָ ה‬
‫ַר ִּבי נַ ְח ָמן ֶׁשּיִ ְחיֶ ה וְ ֶׁש ִּק ֵּבל ַה ְּס ָ‬
‫לְ ֵאל ַחי‪ִ .‬אלְ ָמלֵ א לא נִ ְת ַעּכַ ְב ִּתי ּפֹה ּכִ י ִאם ִּב ְׁש ִביל‬
‫יעה‬
‫יתי ָאז ְּב ַד ְרּכִ י לא ָהיָ ה לִ י יְ ִד ָ‬
‫זֶ ה ַּדּיִ י‪ּ .‬כִ י ִאם ָהיִ ִ‬
‫ּוב ֱא ֶמת ֲאנִ י ָצ ִריְך לֵ ַידע‬
‫זֹאת ַעד ַא ַחר ֵאיזֶ ה יָ ִמים‪ֶ .‬‬
‫טֹובה ּכָ זֹאת‪.‬‬
‫מּועה ָ‬
‫ִמּזֶ ה ִמּק ֶֹדם לְ ַשֹ ֵּמ ַח ֵאת נַ ְפ ִׁשי ִּב ְׁש ָ‬
‫יענִ י ַה ֵּׁשם יִ ְת ָּב ַרְך ָּת ִמיד ְּבשֹוֹרֹות טֹובֹות"‪.‬‬
‫ּכֵ ן יַ ְׁש ִמ ֵ‬
‫וכשמתבשר מוהרנ"ת על ביאת ר' נחמן‬
‫בשלום לביתו שבטולטשין עם הסחורה הוא‬
‫מתבטא באופן מיוחד במינו‪:‬‬
‫"הן ַהּיֹום זֶ ה ָסמּוְך ִק ַּבלְ ִּתי ִמכְ ָּתבֹו ָה ַא ֲחרֹון ַהּיָ ָקר‬
‫ֵ‬
‫יאת ַר ִּבי נַ ְח ָמן‬
‫הֹוד ְע ַּתנִ י ָׁשם ִמ ִּב ַ‬
‫יֹותר‪ּ .‬כִ י ַ‬
‫ְּב ֵעינַ י ְּב ֵ‬
‫יְ ִד ִידי לְ ָׁשלֹום"‪.‬‬
‫המשכילים המשופעים בממון ובקשרים מנצלים זאת היטב‪ ,‬ובינתיים‬
‫ידם על העליונה‪ .‬הם מפיצים את רעיונותיהם במהירות ובאיכות‪.‬‬
‫כתביהם זמינים להמון העם שנופלים ברשתם ובחלקלקות לשונם‬
‫המליצית‪ .‬מנגד ניצב כמעט בדד‪ ,‬לוחם האמונה חמוש בקולמוסו‬
‫ובגווילי מחברותיו‪.‬‬
‫‪ | 71‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫הדפסת כרך א' מליקוטי הלכות‪.‬‬
‫כבר בשעה שר' נחמן עושה את דרכו‬
‫מלמברג הרחוקה מצויד במשלוח הספרים‬
‫המיוחלים‪ ,‬גומר רבי נתן בדעתו להעתיק‬
‫את ההדפסה למקום אחר‪ .‬הדפוס בלמברג‬
‫אמנם קנה לעצמו שם של כבוד בעולם‬
‫הספר היהודי‪ ,‬אבל כאן לא היו שבעי רצון‬
‫‪ :‬הכתב מטושטש ונעשה שימוש רב מידי‬
‫בלשונות קיצור‪ .‬כמו כן באופן כלשהו‬
‫הושמטו בשגגה ערכים חשובים ויסודיים‪,‬‬
‫כגון הכרך הסתיים באות ת' בערך 'תורה'‪,‬‬
‫בעוד שערך 'תפילה' הושמט‪ .‬וכך‪ ,‬בטרם‬
‫יבש דיו המהדורה הראשונה ורבי נתן רוקם‬
‫את הדפסת המהדורה השנייה‪.‬‬
‫מפת העיר יאס‪ ,‬רומניה‬
‫ספרי הליקוטי עצות על נייר גשמי הופיעו‬
‫סוף סוף‪ ...‬רבי נתן שהגיע זה עתה לאומן‬
‫לאחר מסע קצר מברסלב לברדיטשוב‪ ,‬זכה‬
‫לאחר נהרות של דמעות עטופות בכיסופין‬
‫בלתי פוסקות לשזוף עוד שלב בהתגשמותו‬
‫אותיות עם נשמה‬
‫מבין שלושת עמודי העולם‪ ,‬ספר סופר‬
‫וסיפור‪ ,‬ר' נחמן הוא ה'סיפור'‪ ,‬כלומר מספר‬
‫הסיפור‪ .‬ה'משמש' הזה מספר בהתגלמותו‬
‫את דמות דיוקנו של רבי נתן‪ ,‬ובכך הוא‬
‫מעניק לנו את רבי נתן באופן כזה שלא‬
‫יהיה אחד בעולם שיבקש להכיר אותו ואת‬
‫מהלכיו ולא יעלה בידו‪ .‬רבי נתן עצמו‬
‫עסוק במלחמתו‬
‫פ נ י ם‬
‫חזון רבו הגדול‪.‬‬
‫אך לא איש כרבי נתן ישבע מנוחה‪ .‬אדרבה‪,‬‬
‫כבר ברגע זה נסללה הדרך להגשמת נחשק‬
‫גדול עוד יותר ‪-‬‬
‫נותן רבי נתן כעת עיניו בעיירה המולדבית‬
‫'יאס'‪ ,‬אף היא עירם של מדפיסים נודעים‪,‬‬
‫שמא משם תצמח קרנם של הספרים‬
‫הקדושים‪ .‬יאס עדיין מרוחקת כמה ימי‬
‫נסיעה מסביבת ברסלב ‪ -‬טולטשין‪ ,‬ובכל‬
‫זאת קרובה יותר מלעמברג‪ .‬לאחר שבא‬
‫בדברים עם אנשי מקצוע מקומיים נקבעה‬
‫התחלת מלאכת ההדפסה לאחר ימי ראש‬
‫השנה תר"ג‪.‬‬
‫פרק ו'‬
‫ואחור‪ ,‬משם מתהווה "רבי נתן" ‪ -‬התלמיד‬
‫הנצחי‪ ,‬הלוחם והמצביא‪ .‬העני ומוכה ייסורי‬
‫משיח‪ .‬הסופר‪ .‬הנע והנד‪ .‬הנרדף‪ .‬רבי נתן‬
‫עסוק בכתיבת ה'ספר'‪ ,‬אילולא הוא אפילו‬
‫דף של גניזה לא נותר מה'ספר'‪ .‬האור שב‬
‫היה על עקבותיו לגניזתו‪ .‬רבי נתן הוא‬
‫בכל הווייתו "רבי נתן"‪ .‬קולמוסו דוהר על‬
‫פני השורות ואין לו את הפנאי לסדר את‬
‫האותיות יותר משהקולמוס הצליח להשגיח‬
‫עליהם במעופו‪ .‬אילולא ר' נחמן המספר‬
‫המוכשר‪ ,‬לא היתה דמותו הענוותנית של‬
‫רבי נתן משיירת מעצמה רשימו לדורות‪.‬‬
‫ר' נחמן הוא האיש הראשון שנוגע ישירות‬
‫במילותיו של הסופר‪ ,‬בשורותיו‪ ,‬בתווי‬
‫הכתיבה ובסימניה‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬בניגונו המתנגן‬
‫מביניהם‪ .‬הוא מתעסק בעריכת הכתבים‬
‫בחיל וברעדה‪ ,‬חותך אותו לפסוקים ומפסל‬
‫ממנו פרשות‪" .‬וברוב הרגשת אבי זצ"ל שזכה‬
‫להרגיש בהם" מטעים בנו רבי אברהם "קיבל‬
‫על עצמו עניות מופלגת ועצומה כמה שנים‬
‫וטרח ויגע להעתיק כל הששה כרכים באופן‬
‫שיהיו ראויים להדפיס מהם‪ ,‬כי מכתיבת‬
‫מבין שלושת עמודי העולם‪ ,‬ספר סופר‬
‫וסיפור‪ ,‬ר' נחמן הוא ה'סיפור'‪ ,‬כלומר‬
‫מספר הסיפור‪ .‬ה'משמש' הזה מספר‬
‫בהתגלמותו את דמות דיוקנו של רבי נתן‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪72‬‬
‫מוהרנ"ת זצ"ל ברוב מהירותו נדבקו הרבה‬
‫מהאותיות זה לזה עד שהיה קשה להדפיס מהם"‪.‬‬
‫נדרש לכאן כדי להפוך אותיות אש לאותיות‬
‫דפוס‪ .‬רבי נתן מבקש; כתבוני לדורות‪.‬‬
‫הסופר‪ ,‬כמושבע ועומד מפי רבו‪ ,‬חייב לחדש‪.‬‬
‫שלא יעבור עליו יום מבלי חידוש‪ .‬עד כדי כך‬
‫שבאחד הימים‪ ,‬כפי שהעיד וסיפר בעצמו‪ ,‬לא‬
‫עלה בידו לחדש מאומה‪ .‬והיה זה ביום שישי‬
‫ערב שבת קודש‪ .‬יצא אפוא רבי נתן מחוץ‬
‫לעיר "ובעזרת ה' עלה בידי איזה חידוש‪"....‬‬
‫החידושים במעונו של רבי נתן 'עבודת השם'‬
‫הם‪ ,‬ואת העבודות שלו עושה רבי נתן תוך‬
‫כדי חייו‪ ,‬והחיים הלא המה נעים עימו יחד‬
‫ממקום למקום‪ ,‬במסעות ובנסיעות‪ ,‬בטלטולי‬
‫דרכים ובהשתדלויות אצל אישים שונים‪.‬‬
‫בערים ובעיירות‪ ,‬בדרכים ובשבילים‪ .‬על‬
‫פי צוואתו של רבינו הקדוש מייסד רבי נתן‬
‫את חידושיו על סדר לימודו בשולחן ערוך‪.‬‬
‫ההלכות מתחדשות ונארגות בכל פעם סביב‬
‫'תורה' או 'שיחה' של רבינו ז"ל‪ .‬וכך חוזר רבי‬
‫נתן על ארבעה חלקי שו"ע שוב ושוב‪ ,‬לפחות‬
‫שמונה פעמים נלמד השולחן ערוך תוך כדי‬
‫יצירת הליקוטי הלכות‪ ,‬ובכל מחזור ומחזור‬
‫מתחדשים חידושים חדשים ונפלאים על סדר‬
‫ההלכות‪.‬‬
‫רבי נתן מחדש בכל מקום ובכל מצב‪,‬‬
‫החידושים אינם עיסוק נפרד המלווה את‬
‫חייו ‪ -‬הוא מחדש בעצם נשמתו‪ ,‬וחידושיו‬
‫יוצאים ועולים מכל מה שמתרחש עימו‪ .‬תמיד‬
‫מוחו הוגה בחכמה‪ ,‬תמיד הוא נתון בתוך‬
‫הזמן והזמן מתקדש במחיצתו‪ ,‬ולכל רסיס‬
‫מרסיסי הזמן הצמיד רבי נתן סדר לימוד‪.‬‬
‫מתוך הלימודים עולים החידושים ורבי נתן‬
‫כותב אותם על מחברותיו‪ .‬המחברות הללו‪,‬‬
‫ולעיתים הדפים הבודדים‪ ,‬סובבים והולכים‬
‫בין אנ"ש‪ .‬התלמידים שותים בצמא את‬
‫ההלכות‪ ,‬מחדשים אבר כנשרים ומתרגמים‬
‫את האותיות לתנועות נפש‪ ,‬לעצות‪ ,‬לדרכים‬
‫חדשים שסוללות את עצמן וחוצבות עצמן יש‬
‫מאין‪.‬‬
‫אבל האותיות‪ ,‬כיוון שאינן עוד אותיות‬
‫אש אלא צורות עשויות דיו‪ ,‬מאיימת עליהן‬
‫סכנת הכחדה‪ .‬מחברת נייר עלולה להיאבד‪,‬‬
‫משמוש הידיים קשה לנייר‪ ,‬הדיו עשוי לדהות‬
‫ולהימחק‪ .‬השיטה המצויה והיעילה ביותר‬
‫לשימור כתבים היא העתקה‪ .‬רבי נתן מסובב‬
‫בתלמידים מעתיקים‪ .‬כל הלכה שמתחדשת‬
‫נכתבת לאלתר על ידו‪ ,‬ולאחר מכן מועתק‬
‫כתב היד לעותקים נוספים המתחלקים בין‬
‫אנ"ש ונשמרים בכמה מקומות‪ .‬הצורך העיקרי‬
‫במפעל ההעתקות מתעורר לאחר החרמת‬
‫הכתבים בתקצ"א‪.‬‬
‫אח ורע לשימור אמיתות הלשון במקורו‪,‬‬
‫מבלי לשייר מקום כלשהו לביטוי עצמו‪.‬‬
‫ובכל זאת לעיתים רחוקות מתפרץ ה'מספר'‬
‫אל תוך סיפורו‪ ,‬ומשם‪ ,‬מאותן התבטאויות‬
‫זעירות שמעטרות זעיר פה זעיר שם את שולי‬
‫הכתבים השערים וההקדמות‪ ,‬אנו רואים‬
‫מבעד לעיניו הטהורות את שחזה במושא‬
‫סיפורו‪ .‬רבי נתן כותב את התורה‪ ,‬אך מי יספר‬
‫לנו את הסיפורים המקיפים את התורה‪ ,‬שהלא‬
‫אף הם תורה הם‪ ,‬וללמוד אנו צריכים‪.‬‬
‫המעתיק העיקרי הוא ר' נחמן מטולטשין‪.‬‬
‫העתקותיו ניחנות בבהירות יוצאת דופן‪ ,‬כתב‬
‫ידו נאה ומדויק‪ ,‬ולעיתים נדמה ששורותיו‬
‫יצאו ממכבש הדפוס‪ .‬בתקופה מאוחרת‬
‫יותר‪ ,‬מבצע ר' נחמן העתקות שנועדו להכנת‬
‫הכתבים לקראת הדפסתם‪ .‬העתקות אלו‬
‫מצטיינות בצורת עימוד מושלמת‪ ,‬חלוקה‬
‫לקטעים‪ ,‬ואף "שומר הדף" ‪ -‬המילה הנוספת‬
‫בתחתית העמוד המציגה את המילה מראש‬
‫העמוד הבא‪.‬‬
‫ר' נחמן אוצר במוחו וליבו את החידושים אבל‬
‫גם את התנועות שנלוו להם‪ ,‬גם את הניגון‪,‬‬
‫גם את השבילים והנתיבות שהובילו אחר כך‬
‫לחידושי ההלכות‪ .‬את הנסיבות והמעשיות‬
‫שנקשרו בחידוש ההלכות‪ ,‬את ההווי וכל‬
‫אותם עלים לתרופה שהם כביכול 'דברי חולין'‬
‫הניבטים מבין השיטין ומאחורי השורות‪.‬‬
‫תפקידו וייעודו הייחודי של ר' נחמן כהתגלמות‬
‫הסיפור וכמספר הסיפורים‪ ,‬מקבל ביטוי ייחודי‬
‫נוסף ברצינות ובחרדת קודש בה הוא מתייחס‬
‫לכל פירור הנושר משולחן רבו‪ .‬ר' נחמן סופר‬
‫ומונה כל מילה שיצאה אי פעם מפי רבו‪ ,‬הכל‬
‫דורש לימוד‪ ,‬אסור להניח לדיבור שיישכח‪.‬‬
‫הוא מלקט אפילו מראי מקום‪ ,‬ציונים‪,‬‬
‫מפתחות‪ .‬הליקוט המדוקדק הזה נעשה מתוך‬
‫רגשי אהבה והערצה אינסופיים לכל רשימה‬
‫מעקבות רבו הגדול‪ .‬על עובדה זו ניתן לעמוד‬
‫מתוך התבטאויותיו הקצרות בסוף המפתחות‬
‫לחלק אבן העזר מליקוטי הלכות‪:‬‬
‫"כמה שנמצא איתי טוב אדמו"ר מוהרנ"ת ז"ל‬
‫חובה עלי להוציאו לאור‪ ,‬כי כל דיבור ודיבור‬
‫הנמצא מכתביו‪ ,‬הן מפתחות וראשי פרקים כולם‬
‫משיבין את הנפש בשבעה משיבי טעם ומלמד‬
‫לאדם דעת ועצות להתקרב להשם יתברך מכל‬
‫מקום אשר נתעה בעו"ה ולהנטותו לתחיה לנצח‬
‫נצחים אכי"ר"‪.‬‬
‫'מספר' דגול זה משלב אומנות היצירה‬
‫שמוקדשת כליל להכשרת הכתבים לקראת‬
‫מכבש הדפוס‪ ,‬יחד עם תמימות שאין לה‬
‫אחת מן ההזדמנויות להציץ אל מעבר לפרגוד‬
‫הספר ולפגוש בסיפור‪ ,‬מעניק לנו ר' נחמן‬
‫הלא הוא 'המסדר'‪ ,‬בהלכה האחרונה שחידש‬
‫רבי נתן קודם הסתלקותו‪ .‬מתוך הדברים ניתן‬
‫ללמוד משהו גם על הצורה בה 'למד' ר' נחמן‬
‫את תורת רבו ‪ -‬בכריכה אחת עם דמותו של‬
‫הרב עצמו‪:‬‬
‫"א ַמר ַה ְמ ַס ֵּדר ִמ ֵּת ַבת ַ'ּגם' ַעד ּכָ אן וְ ַגם ִענְ יַ ן חֹל‬
‫ָ‬
‫מֹורנּו וְ ַר ֵּבנּו ַּב ַעל‬
‫ּמּובא ְּבאֹות נּון ּכָ ַתב ֵ‬
‫ּמֹועד ַה ָ‬
‫ַה ֵ‬
‫ַה ְמ ַח ֵּבר ַהּזֶ ה ב' יָ ִמים ק ֶֹדם ִה ְס ַּתּלְ קּותֹו ְּב ֵעת ֻחלְ ָׁשתֹו‬
‫ֹחֹותיו וְ כָ ַתב‬
‫ַה ָּגדֹול‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי כֵ ן ִה ְת ַּג ֵּבר ְּבכָ ל ּכ ָ‬
‫ַמה ֶּׁש ִה ִּשיג ָאז‪ּ ,‬כִ י זֹאת ָר ִאינּו ַעיִ ן ְּב ַעיִ ן ֶׁשּמֹחֹו ָהיָ ה‬
‫ּתֹורה ַעד ָה ֶר ַגע ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁשל ִה ְס ַּתּלְ קּותֹו‬
‫ָּדבּוק ְּב ַה ָ‬
‫ֶׁשּנִ ְס ַּתּלֵ ק ְּביֹום ו' ֶע ֶרב ַׁש ַּבת ק ֶֹדׁש ָּפ ָר ַׁשת וַ ּיִ ַּגׁש‬
‫ֲע ָש ָרה ְּב ֵט ֶבת ְׁשנַ ת תר"ה לפ"ק‪ .‬וְ ָר ִאינּו ְּב ֵעינֵ ינּו‬
‫ּתֹורה ָא ָדם ּכִ י יָ מּות וְ כּו'‬
‫ֶׁש ִּקּיֵ ם ַמ ֲא ַמר ֲחזַ "ל זֹאת ַה ָ‬
‫ּתֹורה ַעד יֹום מֹותֹו‪ּ .‬כִ י עֹוד‬
‫ֶׁש ַחּיָ ב ָא ָדם לַ ֲעסֹק ַּב ָ‬
‫ּכִ ְמ ַעט ָּב ֶר ַגע ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁשל ִה ְס ַּתּלְ קּותֹו ָׁש ַמ ְענּו‬
‫ּתֹורה ַאְך ֹלא ָהיָ ה ְּבכֹחֹו לִ כְ ּתֹב עֹוד‬
‫ּדּוׁשי ָ‬
‫ִמ ֶּמּנּו ִח ֵ‬
‫וַ ֲא ִפּלּו לְ ַד ֵּבר ּכָ ל ַמה ֶּׁש ָהיָ ה ְּבמֹחֹו ֹלא ָהיָ ה ָּב ֶא ְפ ָׁשר‪.‬‬
‫"וְ כָ ְך ָא ַמר ְּב ֵפרּוׁש ְּבזֶ ה ַהּלָ ׁשֹון ְּב ֵעת ֶׁשּנִ כְ נְ סּו ִעם‬
‫אֹותם‬
‫ַהּנֵ רֹות ֶׁש ֵהכִ ינּו ָאז לִ כְ בֹוד ַׁש ָּבת‪ּ .‬וכְ ֶׁש ָר ָאה ָ‬
‫הּורם ְמ ַעט ִמ ִּמ ָּטתֹו‬
‫נִ ְתלַ ֵהב ְמאֹד ִּומּג ֶֹדל ִה ְתלַ ֲהבּותֹו ַ‬
‫לֹומר ְּב ִה ְתלַ ֲהבּות‬
‫מּוׁשב ְמ ַעט וְ ִה ְת ִחיל ַ‬
‫ָ‬
‫וְ נִ ְׁש ַאר‬
‫נֹורא ְמאֹד ְּבזֶ ה ַהּלָ ׁשֹון‪ ,‬נֵ רֹות ֶׁשל ַׁש ָּבת‪ ,‬נֵ רֹות ֶׁשל‬
‫ָ‬
‫רבי נתן מחדש בכל מקום ובכל מצב‪ ,‬החידושים אינם‬
‫עיסוק נפרד המלווה את חייו ‪ -‬הוא מחדש בעצם נשמתו‪,‬‬
‫וחידושיו יוצאים ועולים מכל מה שמתרחש עימו‪.‬‬
‫‪ | 73‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫נֹורא ּכַ ָּמה וְ כַ ָּמה‬
‫ַׁש ָּבת‪ ,‬וְ ָא ַמר זֹאת ְּב ִה ְתלַ ֲהבּות ָ‬
‫ּתֹורה נִ ְפלָ ָאה ֵמ ִענְ יַ ן ַהּנֵ רֹות‬
‫ְּפ ָע ִמים‪ .‬וְ ִגּלָ ה לָ נּו ָאז ָ‬
‫ִּד ְק ֻד ָּׁשה וְ כָ לַ ל ּכֻ ּלָ ם ְּב ֵפרּוׁש נֵ ר ַׁש ָּבת וְ נֵ ר יֹום טֹוב‬
‫וְ נֵ רֹות ֶׁשל ֲחנֻ ּכָ ה‪.‬‬
‫זֹאת נֶ ָח ָמ ֵתנּו וְ ַא ְׁש ֵרינּו ַמה ּטֹוב ֶחלְ ֵקנּו ַּומה‬
‫ּגֹורלֵ נּו ַּומה ּיָ ָפה יְ ֻר ָּׁש ֵתנּו ֶׁשּזָ כִ ינּו לִ ַירׁש‬
‫ּנָ ִעים ָ‬
‫ּדּוׁשים ּכָ ֵאּלֶ ה וְ כָ ֵאּלֶ ה‪ַ ,‬א ְׁש ֵרינּו"‬
‫ִמ ֶּמּנּו ּתֹורֹות וְ ִח ִ‬
‫(ליקו"ה‪ ,‬או"ח ח"ג הלכות ר"ח‪ ,‬הלכה ז)‪.‬‬
‫"וְ ַא ַחר ּכָ ְך ָא ַמר ָאז‪ ,‬יֵ ׁש לִ י ַע ָּתה ָּבזֶ ה ִּתּלֵ י ִּתּלִ ין‬
‫ּוב ְמ ַעט‬
‫יֹותר ִ‬
‫ֶׁשל ֲהלָ כֹות‪ַ ,‬אְך ֵאין לִ י ּכ ַֹח לְ ַד ֵּבר ֵ‬
‫ֹאמר ַּומה‬
‫זְ ַמן ָק ָצר לְ ֵע ֶרְך ָׁש ָעה נִ ְס ַּתּלֵ ק‪ַ .‬מה ּנ ַ‬
‫ּנְ ַד ֵּבר אֹוי לָ נּו ַעל ִׁש ְב ֵרנּו נַ ְחלָ ה ַמּכָ ֵתנּו‪ֲ .‬א ָבל‬
‫וכשכותבים את התורה מתוך האותיות‬
‫שחידש 'עזרא הסופר'‪ ,‬וכשנוגעים במילים‬
‫עצמן ללא מסך מבדיל‪ ,‬אלא בבחינת "מפיו‬
‫יקרא אלי ואני כותב על הספר" ‪ -‬הרי זו‬
‫יתמו כאבי הרגלים‬
‫הלב של העולם שוכן בברסלב‪ ,‬ובטולטשין‬
‫מתגעגע לב נוסף‪ ,‬עורק נסתר מחבר בין‬
‫שני הלבבות‪ .‬כשרבי נתן חושק‪ ,‬לר' נחמן‬
‫בוער‪ .‬רבי נתן מבקש להדפיס את ספרו‬
‫הגדול 'ליקוטי הלכות'‪ .‬הגיעה השעה‬
‫שהספר שהועתק ונמסר במסורה ובמשורה‬
‫בין התלמידים יראה אור עולם‪ .‬די לו‬
‫לר' נחמן בגילוי דעת מצד רבי נתן וכבר‬
‫הוא מתקין עצמו ומוכן להשליך הכל כדי‬
‫להגשים את הנחשק הגדול‪.‬‬
‫ימי ר"ה של שנת תר"ג חלפו ולאחריהם‬
‫החגים‪ .‬מיד במוצאי חג הסוכות מתמסר‬
‫רבי נתן כליל להגשמת מלאכת ההדפסה‪.‬‬
‫הוא מריץ מכתב לרבי אברהם בער ולרבי‬
‫אבלי‪ ,‬ומזרזם לגבות מאנשי שלומינו את‬
‫הסכומים שהבטיחו לו עבור ההדפסה‪ .‬הוא‬
‫מודיע על ההכנות שנעשות לקראת שליחת‬
‫ר' נחמן מטולטשין ליאס‪ .‬רבי נתן משווה‬
‫את עסק ההדפסה ואת ההוצאות הבלתי‬
‫נדלות שנלוות אליו לכל אחד מהצרכים‬
‫החומריים המקיפים את האדם‪ .‬בלשונו‬
‫המליצית הוא פורט על נימי הנפש "‪...‬‬
‫והעסק הוא מן‬
‫הדברים‬
‫שאין‬
‫הידבקות רוחא ברוחא‪ .‬ר' נחמן הוא גם‬
‫המרגיש הגדול ביותר‪ ,‬ומכל תלמידיו זה‬
‫האיש בו מצליח רבי נתן להדביק יותר‬
‫מכולם את הרגשותיו‪ .‬כשסיים ר' נחמן‬
‫את העתקת הליקוטי הלכות שאלו רבי נתן‬
‫"האם הרגשת בספרי התנוצצות אלוקות?"‬
‫והשיב "הן"‪.‬‬
‫מה כבר צריך כדי להביא גאולה? יש הכל‪.‬‬
‫הנה בעיר ברסלב שוכן רבי נתן‪ .‬ביאס יש‬
‫בית דפוס‪ .‬בטולטשין מתגורר ה'משמש'‪ .‬אלא‬
‫מאי ‪ -‬הדרכים? הארץ הזו שהוא מפסיע והולך‬
‫עליה‪ ,‬עיקשת היא‪ .‬עגלה משמע מעות‪ ,‬והרי‬
‫אין לו מעות‪ .‬ואם אין לך‪ ,‬ר' נחמן‪ ,‬מעות על‬
‫פרק ז'‬
‫להם שיעור כי גם על שני פמוטי כסף גדולים‬
‫וחמש או שש 'לויט' מרגליות גדולים צריכים‬
‫סך הרבה‪ ,‬מכל שכן שאנו רוצים לקנות הרבה‬
‫יותר‪"...‬‬
‫עיני הרוח רואות למרחוק וכשהן מזהות את‬
‫כיסופיו של רבי נתן באזור יאס‪ ,‬הרגליים‬
‫יישאו לשם את הלב הבוער תיכף ומיד‪ .‬ר'‬
‫נחמן לא מוכן להשתהות עוד‪ ,‬אפילו לא‬
‫עד לאחר שבת‪ .‬הוא ייצא לברסלב עכשיו‪.‬‬
‫ביום חמישי של פרשת 'לך לך' לאחר שחנה‬
‫חנייה קצרה אצל רבי נתן‪ ,‬שעה קלה קודם‬
‫זמן המנחה‪ ,‬יוצא ר' נחמן רגלי לדרך שאילו‬
‫נעשתה בעגלה רתומה לסוסים נמשכת‬
‫היתה כמה ימים‪ .‬למחרת‪ ,‬במכתב לבנו‬
‫מתאר רבי נתן את רגעי הפרידה מתלמידו‬
‫הנאמן‪:‬‬
‫יבי ּכִ י ֶא ְתמֹול ָהלַ ְך ִמּפֹה יְ ִד ֵידנּו‬
‫"וְ ַדע ְּבנִ י ֲח ִב ִ‬
‫ַר ִּבי נַ ְח ָמן נֵ רֹו יָ ִאיר ִּב ְׁש ִביל ָה ֵע ֶסק ַה ָּקדֹוׁש ֵאיזֶ ה‬
‫יתי ְּב ַר ְגלָ יו ִּבזְ ִריזּות‬
‫ָׁש ָעה ָסמּוְך לְ ִמנְ ָחה יָ ָצא ִמ ֵּב ִ‬
‫לְ ֶד ֶרְך ּכָ זֶ ה‪ּ ,‬כִ י ְּת ִהּלָ ה לָ ֵאל הּוא ִמ ְתלַ ֵהב ְּב ֵח ֶׁשק‬
‫נִ ְפלָ א לָ ֵע ֶסק ַהּזֶ ה וְ לא ָר ָצה לְ ִה ְת ַעּכֵ ב ַעד ַא ַחר‬
‫ַׁש ַּבת ק ֶֹדׁש‪ָּ .‬ברּוְך ה' ֲא ֶׁשר ְּב ִׁש ְפלֵ נּו זָ כַ ר לָ נּו‪,‬‬
‫ּוב ָּצר ִה ְר ִחיב לָ נּו ֶׁשּנִ ְמ ָצ ִאים ֲאנָ ִׁשים ֶׁש ִּמ ְתנַ ְּד ִבים‬
‫ַ‬
‫רֹואה נִ ְפלְ אֹות‬
‫גּופם לָ זֶ ה‪ָּ ,‬בזֶ ה ֲאנִ י ֶ‬
‫ּוב ָ‬
‫עֹותם ְ‬
‫ִּב ְמ ָ‬
‫ית ַא ָּתה ה'‪,‬‬
‫ה' ֲא ֶׁשר ִאי ֶא ְפ ָׁשר לְ ָב ֵאר‪ַ .‬רּבֹות ָע ִשֹ ָ‬
‫ַא ִּג ָידה וַ ֲא ַד ֵּב ָרה ָע ְצמּו ִמ ַּס ֵּפר"‪.‬‬
‫יציאה זו משוללת היגיון וסדר‪ .‬רגליו‬
‫מוליכות את ר' נחמן אחר ליבו הבוער‪ .‬איך‬
‫יגיע ליאס? מניין לו לדעת‪ .‬איך ישלם עבור‬
‫ההדפסה? היכן יתאכסן? הוא צורר את‬
‫צרור השאלות אל שקו המושלך אחר גוו‪,‬‬
‫ויוצא ‪- - -‬‬
‫בני גילו סמוכים בעיתים אלו של שנות‬
‫החיים על שולחן חותנם‪ ,‬לומדים ב'קלויז'‬
‫או משתלבים בעסקי המשפחה‪ ,‬דואגים את‬
‫דאגת היום והמחר‪ ,‬ומביאים טרף לביתם‪,‬‬
‫מגדלים צאצאים ודוחקים לעצמם מקום‬
‫בעולם; פינה בבית המדרש‪ ,‬דירה נאה‪,‬‬
‫מקום בין בעלי בתים חשובים או בקעה‬
‫של כבוד תורה להתגדר בה‪ .‬ור' נחמן‪,‬‬
‫אברך בשלהי העשור השלישי לחייו‪ ,‬קם‬
‫ויוצא והולך ונודד‪ .‬לא מזמן שב ממסעות‬
‫שנמשכו חודשים ארוכים‪ ,‬וכעת שוב יוצא‪.‬‬
‫ואיזו מין יציאה זו? כשאדם מן היישוב יוצא‬
‫היישוב יוצא עימו‪ ,‬נצרר בצקלונו‪ ,‬נגרר‬
‫בעקבותיו‪ ,‬פורס לפניו שטיח‪ .‬צריך לדאוג‬
‫לעגלה ולעגלון‪ ,‬למזונות ולתוכניות‪ ,‬להריץ‬
‫מכתבים לקרובים בעיר היעד‪ ,‬לדאוג‬
‫לאכסניה נאה‪ ,‬גם לקבוע תאריך חזרה‪ ,‬ור'‬
‫נחמן יוצא ‪- - -‬‬
‫תעתועי ערב יורדים על השביל‪ ,‬גגות‬
‫שכיפת קש חבוש לראשן מבצבצות משולי‬
‫עיני הרוח רואות למרחוק וכשהן‬
‫מזהות את כיסופיו של רבי נתן‬
‫באזור יאס‪ ,‬הרגליים יישאו לשם‬
‫את הלב הבוער תיכף ומיד‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪74‬‬
‫עיירה שלא ידעה מימה שם וציון מקום‪ .‬הדרך‬
‫מטפסת בלאות על גיבנת של גבעה רצוצה‪.‬‬
‫מלווים את השביל צעדים נמרצים‪ ,‬מטביעים‬
‫עקבותיהם בנחרצות בחול‪ .‬העקבות מסמנות‬
‫את נתיב ההליכה של ההולך הנמרץ המבקש‬
‫להגיע אל העיירה הסמוכה בטרם חשיכה‪.‬‬
‫בין העיירות הוא שופך את לבו‪' ,‬אבא‪ ,‬אחלי‬
‫ואזכה להיות שותף בגאולת שכינתך'‪.‬‬
‫להבה בקפאון החורף‬
‫שנת תר"ג נכנסה ויצאה אצל ר' נחמן בסימן‬
‫הדפסת כרך ראשון של ליקוטי הלכות‪.‬‬
‫במוצאי חג הסוכות יצא למסעות ההדפסה ורק‬
‫בשלהי הקיץ‪ ,‬משהושלמה מלאכת ההדפסה‪,‬‬
‫שב לביתו רק כדי לצאת שוב ליאס ולהביא‬
‫את הספרים הכרוכים‪ .‬שנה תמימה בילה ר'‬
‫נחמן סביב עסק ההדפסה‪ ,‬כאשר כל העת‪,‬‬
‫עוקבות מרחוק עיניו הצופיות והמייחלות‬
‫של רבי נתן‪ .‬כרך ראשון של 'ליקוטי הלכות'‬
‫הולך ונרקם ושני אנשים בכל העולם יוצרים‬
‫אותו יחדיו‪ ,‬ממרחק קילומטרים זה מזה‪.‬‬
‫ר' נחמן מטולטשין על משמרתו כמפקח על‬
‫ביצוע המלאכה ביאס‪ ,‬ורבי נתן מרחוק בגיוס‬
‫הכספים‪ ,‬בגעגועיו‪ ,‬במכתביו‪ ,‬במסעותיו‪,‬‬
‫ובהלוואותיו‪.‬‬
‫ר' נחמן הוא "פלג גופא"‪ ,‬עצם מעצמותיו‬
‫של אלופו ורבו רבי נתן‪ .‬כשהוא מצוי בדפוס‬
‫שביאס הרי רבי נתן עצמו מצוי שם‪ .‬ואם רבי‬
‫נתן גופו מלופף בטרדות עד אין קץ ומנוע‬
‫עגלה מברסלב ליאס‪ ,‬מניין יהיו לך זהובים‪,‬‬
‫מאות ואלפים‪ ,‬כדי ליתן על הדפוס‪ .‬ביאס ר'‬
‫יהודי‪ ,‬עושים עבודה עבור מעות‪ ,‬מעות של‬
‫ממש‪...‬‬
‫הצעדים ניגפים באבן דרך והעקבות נאלמות‬
‫דום‪ .‬דממה עוטפת את השביל המתקהה‪,‬‬
‫דממה יורדת על ההולך המהוסס‪ ...‬הוא מתנער‬
‫ומאיץ בעקבות‪.‬‬
‫אם אהרהר מה יהיה ביאס‪ ,‬צריך אני ליישב‬
‫עוד אלף קושיות‪ .‬מה יהיה אחרי יאס‪ ,‬מה‬
‫יהיה על המשפחה‪ ,‬מה יהיה על דמי נסיעה‬
‫בחזרה‪ ...‬מוטב לוותר מעיקרא על שאלת‬
‫'מה יהיה'‪ .‬בכל העולם צועקים מה יהיה‪ ,‬מה‬
‫יהיה‪ .‬ואם אצעק גם אנוכי‪ ,‬אשאר כאן על‬
‫אם הדרך‪ ,‬רחוק מברסלב‪ ,‬רחוק מיאס‪ ,‬רחוק‬
‫מגאולה‪ ,‬והרי 'אין מקום רחוק'‪ .‬אם אין עגלה‬
‫ הרגליים תגמענה את המרחקים‪ .‬והלא אתה‬‫ר' נחמן אינך מבני העולם‪ .‬אינך זקוק לפרנסה‪,‬‬
‫אינך זקוק לעגלה‪ ,‬ושוב אין מקום רחוק ממך‪.‬‬
‫ור' נחמן מפסיע והולך‪ .‬את מרבית הדרך‬
‫הוא מתכוון לכבוש ברגליו‪ .‬על הרגליים‬
‫הללו שורה ברכה או אפשר זו גזירה‪" ,‬שלא‬
‫יהיו לך כאבי רגליים לעולם"‪ ,‬כך הבטיח רבי‬
‫נתן‪ .‬הצעידה הרגלית נועדה לחסוך בהוצאות‬
‫נסיעה כדי לשמור מעות כדמי קדימה עבור‬
‫המדפיסים ביאס‪.‬‬
‫פרק ח'‬
‫מלהתייצב בדפוס‪ ,‬הרי הוא מתנחם בידא‬
‫אריכתא המניעה כל העת את הגלגל‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬ר' נחמן משמש גם כשומר הגחלת‪.‬‬
‫ההתלהבות קנתה משכן קבע בליבו‪ ,‬כמין‬
‫אש תמיד בוערת בו והוא באתערותא דלתתא‬
‫משמר את התקווה אף בלב רבו‪ .‬כשיש לו‬
‫לרבי נתן איש כר' נחמן‪ ,‬חזונו אינו רק נחלתו‬
‫הבלעדית‪ ,‬יש לו סימוכין ויסודות באישיות‬
‫נוספת מחוצה לו‪ .‬הרגשות אלו מהדהדות‬
‫ממכתביו הרבים של רבי נתן בשלהי החורף‬
‫ותחילת הקיץ‪ ,‬סביב ימי הפורים והפסח‪ .‬יש‬
‫לו לר' נחמן תמימות עיקשת שמצליחה להדק‬
‫את החזון הענק אל מכבש הדפוס ולגרום‬
‫למלאכה הארוכה הזו להתקדם בהתמדה‪ ,‬חרף‬
‫המניעות וההפרעות‪.‬‬
‫שנת תר"ג אינה שופעת שלווה‪ .‬גזירת גיוס‬
‫הקנטוניסטים לצבא הצאר מתהדקת ובעיירים‬
‫והעיירות נערכים שוב ושוב מסעות צייד‬
‫אחר צעירים יהודיים‪ .‬הפחד ניכר מכל פינה‪,‬‬
‫והבהלה אורבת לכל אבא החרד לשלום ילדיו‪.‬‬
‫העשירים מצליחים למלט את ילדיהם בעזרת‬
‫שלמונים וקשרים‪ .‬הקרבנות הם העניים‬
‫המשלימים את המכסה בילדיהם האומללים‪.‬‬
‫למטה מהם חסידי ברסלב‪ ,‬קומץ זה סובל‬
‫משני העברים ‪ -‬נוסף על עניותם המחרידה‬
‫הם אף נרדפים‪ ,‬דמם הפקר ובעיני ה'חולקים'‬
‫אין מצווה גדולה מהסגרת ילד מילדי חסידי‬
‫ברסלב לידי הצאר‪ .‬הסכנה אורבת לרבי נתן‬
‫גם מבית ולא רק מבחוץ‪ .‬רודפיו עושים כל‬
‫מאמץ כדי להניח יד על אחד מילדיו‪ ,‬או‬
‫למצער להסגיר אי מי מצאצאי אנשיו‪.‬‬
‫מסע הצייד מתקרב במהלך חודשי החורף‬
‫לסביבת ברסלב וטולטשין‪ .‬רבי נתן חרד‬
‫על נפש עולליו ונכדיו‪ ,‬גם הדאגה לגורל‬
‫בני אנ"ש נופלת על צווארו‪ .‬ובינתיים גופו‬
‫מיטלטל בדרכים‪ ,‬בין טשעהרין קרומינטשוק‬
‫טולטשין והגלילות‪ ,‬במסעותיו בין ריכוזי‬
‫אנ"ש‪ .‬עליו להבעיר את הגחלת‪ ,‬לנפח‬
‫אפרוריות מהנפשות התשושות‪ ,‬לרפא לבבות‬
‫שבורים‪ ,‬להורות דרך בעבודת השם לצורבים‬
‫נלהבים‪ .‬אדהכי והכי הוא מחדש מערכות‬
‫וכותב את הלכותיו על סדר לימודו‪ .‬מקצת‬
‫ר' נחמן הוא "פלג גופא"‪ ,‬עצם מעצמותיו של אלופו ורבו רבי נתן‪.‬‬
‫כשהוא מצוי בדפוס שביאס הרי רבי נתן עצמו מצוי שם‪ .‬ואם רבי‬
‫נתן גופו מלופף בטרדות עד אין קץ ומנוע מלהתייצב בדפוס‪ ,‬הרי‬
‫הוא מתנחם בידא אריכתא המניעה כל העת את הגלגל‪.‬‬
‫‪ | 75‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫מכל המאורעות הללו עוברים אל הנייר‬
‫ונרשמים לדורות במכתבים שהוא מריץ‬
‫לבנו רבי יצחק ושאר אנ"ש הסובבים אותו‪.‬‬
‫התמונה העולה מהמכתבים מיטלטלת בין‬
‫מסע תלאה ובין תלאה למסע‪ ,‬כשלאורך‬
‫כל אותה שנת גזירות וטלטלות שוזר חוט‬
‫התקווה את קרעי הזמנים ומאחד אותם‬
‫בלמעלה מן השמש ומעבר לזמן ‪ -‬הלא היא‬
‫תורת הנצחיות שכרך ראשון הימנה קורם‬
‫עור ונקשר בגידים ביאס הרחוקה‪ .‬נושא‬
‫הדפסתו של ספר ליקוטי הלכות שורה על‬
‫כל ההתכתבות הזו לאורך חודשי החורף‬
‫ולאחר מכן ברוב חודשי הקיץ של השנה‬
‫הזו‪ .‬לא פעם ולא פעמיים במהלך חורף‬
‫ארוך ואפל זה האפוף חרדות גיוס וכיוצא‬
‫באלו‪ ,‬נשען רבי נתן על הידיעה ששם ביאס‬
‫שומר ר' נחמן על גחלת ההדפסה‪ .‬העובדה‬
‫הזו לבדה נחשבת מבחינתו המתקה גדולה‬
‫לכלל ישראל והרחבה בתוך הצרה‪ .‬אם ר'‬
‫נחמן עודנו עסוק בהדפסת הליקוטי הלכות‪,‬‬
‫הרי יש תקווה בכל העניינים‪.‬‬
‫ביאס חולף על ר' נחמן מטולטשין חורף‬
‫ארוך וקפוא‪ .‬לבדו הוא שרוי שם כעדות‬
‫מציאותית יחידה למלאכת ההדפסה‬
‫שעדיין אינה אלא חזון מופשט‪ .‬הכסף‬
‫שבידו לא מספיק להוצאות הדפוס‪ ,‬אך הוא‬
‫בשלו‪ .‬יודע היטב עד כמה חשובה ונחוצה‬
‫לרבי נתן כל ידיעה על התקדמות ההדפסה‪,‬‬
‫וכאשר הדבר הוא משגר מכתב ומדווח על‬
‫כל התקדמות‪.‬‬
‫העובדה שאין בידיו מעות לא מונעת ממנו‬
‫להתייצב בבית הדפוס ולהאיץ בבעלי‬
‫המלאכה לקדם את תהליך ההדפסה‪ .‬נס‬
‫מופלא הוא שאין ר' נחמן נתפס למחשבה‬
‫הגיונית אחת בענייני ממון‪ .‬אילו היה מחשב‬
‫חשבונות‪ ,‬מי יודע אימתי אם בכלל היה‬
‫הספר רואה אור עולם‪ .‬ובכל זאת מגיע רגע‬
‫האמת‪ .‬מחצית עונת החורף חלפה ועמל של‬
‫חודשים הופך לתוצאות ממשיות‪ .‬בבית‬
‫הדפוס מגישים לר' נחמן דפים ראשונים‬
‫לדוגמה ולהגהה לפני הדפסה‪ ,‬כעת הם‬
‫מצפים למעות‪ ,‬בלעדיהן תעצר תיכף ומיד‬
‫המלאכה‪ .‬לעיכובי דפוס אין תאריך‪ ,‬אם לא‬
‫עכשיו אימתי‪.‬‬
‫פרק ט'‬
‫לא במהרה ינתק‬
‫מי שמלווה את כל התהליך הזה בנאמנות‪,‬‬
‫בבחינת "החוט המשולש"‪ ,‬הוא הבן יקיר רבי‬
‫יצחק בן מוהרנ"ת‪ .‬רבי יצחק הוא שכנו של‬
‫ר' נחמן‪ ,‬מתגורר בטולטשין ומנהל את בית‬
‫הדואר המקומי‪ .‬הוא משמש כתובת לכל‬
‫פניה והצטרכות בכל הנוגע להגשמת חזונו‬
‫של אביו הגדול‪ .‬מרבית ממכתביו מפנה‬
‫רבי נתן לבנו‪ .‬רבי יצחק נפש של חיפוש‬
‫ובקשה‪ ,‬לאורך השנים הוא רודף במכתביו‬
‫כאייל וכצבי אחר אביו הגדול‪ .‬כילד‬
‫שעשועים הוא מצליח שוב ושוב להוציא‬
‫מתחת ידי רבי נתן עוד ועוד דיבורים‪.‬‬
‫וכדי לשאוב מבאר התקווה הבלתי נדלית‬
‫די לגרום לכך שקולמוסו של לב העולם‬
‫ייגע בנייר‪ ,‬ושוב אי אפשר לעצור בעד‬
‫נהרות הדיו‪ .‬שכאשר‬
‫רבי נתן‬
‫מ דבר‬
‫או כותב מאור האורות‪ ,‬העט נובע ונובע‬
‫‪--‬‬‫אבל רבי יצחק אינו רק יונק בלתי נדלה‬
‫ הוא גם הנפש הקרובה לרחשי הלב של‬‫אבא‪ .‬במכתבים הוא מתבקש שוב ושוב‬
‫לטפל בענייני ממון וסידורים שונים‪ ,‬גם‬
‫ר' נחמן ממקומו שביאס פונה לעזרתו‪.‬‬
‫רבי יצחק שיד לו בענייני העולם ומנהגיו‪,‬‬
‫משמש מעין שגרירות 'מציאותית' בין שני‬
‫הקטבים שמחוללים את החזון בלב בוער‬
‫ובמסירות נפש‪ .‬במכתבים שעוברים בין‬
‫האב לבנו בחורף תר"ג עולה פעם אחר פעם‬
‫סוגיית 'הסחורה'‪ .‬הכוונה לספרי ליקוטי‬
‫הלכות ההולכים ונדפסים ביאס‪ .‬רבי יצחק‬
‫משתדל להשיג מעות וכשמצטבר סכום‬
‫ראוי הוא משגר ליאס‪ ,‬לר' נחמן‪.‬‬
‫לקראת חודש אדר מחזיק ר' נחמן ברשותו‬
‫'סחורה' ממשית‪ ,‬איש מלבד ה'שותף' שלו‪,‬‬
‫לא יידע לאמוד את ערכה‪ .‬אלו הם דפים‬
‫ראשונים של דוגמה מהספר הקדוש ליקוטי‬
‫הלכות‪ .‬עמודים של אור‪ ,‬חזון רחוק כתוב‬
‫שחור על גבי לבן‪ .‬שניים מהדפים היקרים‬
‫הללו‪ ,‬עלים לדוגמא‪ ,‬הוא כורך ומצרף‬
‫למכתב שהוא ממען למורו ורבו‪ ,‬החבילה‬
‫נשלחת לטולטשין אל רבי יצחק‪.‬‬
‫רבי נתן‪ ,‬שלהבתו אצורה בתוכו‪ .‬אמון‬
‫על תורת ההמתנה לבלי להרוס ולדחוק‬
‫את השעה‪ ,‬ואומן בזיהוי הרגעים הכשרים‬
‫להשתדלות ופעולה‪ .‬כדי להבעיר את‬
‫אישו הגדולה די שתשלח לו כמה 'עלים'‪,‬‬
‫דפים לדוגמה מספרו הגדול המתעכב זה‬
‫שנים במעיה של תורת ההמתנה והאריכות‬
‫אפיים‪.‬‬
‫הדפים ששולח ר' נחמן מביאים ממרחקים‬
‫רוח חדשה‪ .‬חרף כל העיכובים והמניעות‪,‬‬
‫הרעיון שנלקח עד היום ואמש מהיכל‬
‫של כיסופים וגעגועי גאולה‪ ,‬לובש צורה‬
‫מציאותית‪ .‬דפים אלו גורמים לפרץ שמחה‬
‫וכדי לשאוב מבאר התקווה הבלתי‬
‫נדלית די לגרום לכך שקולמוסו של‬
‫לב העולם ייגע בנייר‪ ,‬ושוב אי אפשר‬
‫לעצור בעד נהרות הדיו‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪76‬‬
‫וחדווה המוצאת את ביטויה במכתבים שרבי‬
‫נתן משגר תיכף ומיד‪ .‬הבחירה בבית הדפוס‬
‫שביאס מתבררת כנכונה ומשתלמת‪ .‬הפעם‪,‬‬
‫שלא כמו הדפסת הליקוטי עצות בלעמברג‪,‬‬
‫התוצאות משביעות רצון‪ .‬האומנים עשו‬
‫מלאכה נאה ורבי נתן לא חוסך בהבעות‬
‫התפעלות ושביעות רצון‪ .‬את שמחתו הוא‬
‫מבטא במכתב שהוא מריץ תיכף ומיד לרבי‬
‫אברהם בער נכד רבינו ורבי אבאלי‪.‬‬
‫בּור ָּתא‬
‫"לְ כּו ֲחזּו ִמ ְפ ֲעלֹות ִמ ְפ ֲעלֹות ה' ּפּוק ָחזֵ י ְּג ְ‬
‫ְּד ָמ ָרְך‪ֲ .‬הלא לְ ַמ ְר ֵאה ֵעינֵ יכֶ ם יָ בֹוא ָרצּוף ּפֹה ָעלֶ ה‬
‫ֶא ָחד לְ ֻד ְג ָמא ֵמ ִע ְס ֵקנּו ֲא ֶׁשר ָׁשלַ ח לָ נּו ַר ִּבי נַ ְח ָמן‬
‫יהם וִ י ַשֹ ְּמחּו‬
‫ִמ ְּמקֹומֹו ֶּד ֶרְך ְק ִהּלַ ת ְּב ָראד‪ .‬יִ ְראּו ֵעינֵ ֶ‬
‫ּות ִהּלָ ה לָ ֵאל ָה ָא ָּמנּות עֹולֶ ה יָ ֶפה ְּומ ֻה ָּדר‬
‫לְ ָב ָבם‪ְ .‬‬
‫ְּומ ֻס ָּדר ְּומ ֻת ָּקן ּכָ ָראּוי‪ .‬יִ ָּמלֵ א ִפי ְּת ִהּלַ ת ה' ֲא ֶׁשר ַעד‬
‫ּכֹה ֲעזָ ָרנּו‪ּ .‬כֵ ן יְ זַ ּכֵ נּו לִ ְגמֹר וְ לַ ֲחזֹר ּולְ ַה ְת ִחיל ְס ָפ ִרים‬
‫ֲא ֵח ִרים ּולְ ַסּיְ ָמם וְ יִ ְהיֶ ה לָ נּו ָּת ִמיד ֵחלֶ ק ִּבזְ כּות‬
‫ָה ַר ִּבים לָ נֶ ַצח" (עלים לתרופה ‪ -‬מכתב תט"ו)‪.‬‬
‫יחד עם השמחה העצומה דורכות רגליו של‬
‫רבי נתן על קרקע המציאות‪ .‬זו רק פריסת‬
‫שלום ועדיין החלום מרחף בשמי רום וכמה‬
‫רקיעים ומניעות מבדילים בינו לבין קרקע‬
‫המציאות‪ .‬הרקיעים הללו מורכבים בעיקר‬
‫מממון‪.‬‬
‫במכתב זה מאיץ רבי נתן בנמעניו לאזור‬
‫חלציהם לסיוע בהתקדמות ההדפסה‪ .‬להיטותו‬
‫של ר' נחמן להשלים את ההדפסה ללא שהיות‪,‬‬
‫ְד ְב ָקה אף בשורותיו של רבי נתן שהתלהבותו‬
‫של תלמידו המוסר נפשו ממרחקים מעודדת‬
‫את רוחו‪ .‬אפשר ואפשר להתגבר ולשבר עוד‬
‫מחיצות ומסכים ולהשלים את המלאכה ללא‬
‫שהיות ‪- - -‬‬
‫"הּנֵ ה ִק ַּבלְ ִּתי ִמכְ ָּתב ֵמ ַר ִּבי נַ ְח ָמן ַהּנַ "ל וְ ָצוַ ח‬
‫ִ‬
‫לח לֹו ָמעֹות ֵּתכֶ ף‪ּ .‬כִ י ִאם יְ ַק ֵּבל ָמעֹות‬
‫ּכִ כְ רּוכְ יָ א לִ ְׁש ַ‬
‫ּכָ ָראּוי יּוכַ ל לִ ְגמֹר ִּבזְ ִריזּות ָּגדֹול‪ַ .‬על ּכֵ ן ַא ַחי וְ ֵר ַעי‬
‫עֹורר ָאזְ נֵ יכֶ ם ּולְ ַב ְבכֶ ם‬
‫יעכֶ ם ּכָ ל זֹאת ּולְ ֵ‬
‫הֹוד ֲ‬
‫אתי לְ ִ‬
‫ָּב ִ‬
‫לח לִ י‬
‫ֶׁש ִּת ְראּו לְ ִה ְׁש ַּת ֵּדל ּכָ ל ֶא ָחד ְּבכָ ל ּכ ֲֹחכֶ ם לִ ְׁש ַ‬
‫ּוב ְפ ָרט ֵמ ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁש ִה ְב ִטיחּו‬
‫ָמעֹות ֵּתכֶ ף ִּומּיָ ד‪ִ .‬‬
‫לח ּכַ ֲא ֶׁשר ָר ַׁש ְמ ִּתי לָ כֶ ם ָּב ִא ֶּג ֶרת ַה ָּקדּום‬
‫לִ ְׁש ַ‬
‫יֹותי ֶא ְצלְ כֶ ם‪ּ ,‬ולְ ַמ ַען ַה ֵּׁשם יִ ְת ָּב ַרְך לְ זָ ֵרז ְמאֹד‬
‫ּוב ְה ִ‬
‫ִ‬
‫ְמאֹד וְ ַאל יִ ְת ַמ ְה ְמהּו ּכְ לָ ל‪ּ .‬כִ י ָה ֻא ָּמנִ ים ָא ִצים לֵ אמֹר‬
‫ּכָ לּו ַמ ֲע ֵשֹיכֶ ם"‪.‬‬
‫ליקו''ה דפוס ראשון ‪ -‬באדיבות ר' חיים גולדרינג הי''ו‬
‫הדחיפות והנחישות שעלתה ממכתבו של ר'‬
‫נחמן ממשיכה ללוות את רבי נתן שממהר‬
‫לרתום אל העגלה את כל הכוחות העומדים‬
‫לרשותו‪ .‬הוא מריץ מכתביו לאנ"ש ובתענית‬
‫אסתר הוא משגר מכתביו ברוח זו לבנו יקירו‪,‬‬
‫רבי יצחק‪ .‬את מכתבו פותח רבי נתן בלשונות‬
‫שמחה וגיל השוזרים יחדיו את שמחת‬
‫פורים הממשמש ובא עם שמחת ההתקדמות‬
‫בהדפסה‪ .‬הוא מזכיר שוב את הסיבה לנחיצות‬
‫הכסף‪ ,‬ומתנצל על שהוא דוחק בבנו להשיג‬
‫הבחירה בבית הדפוס שביאס מתבררת כנכונה ומשתלמת‪.‬‬
‫הפעם‪ ,‬שלא כמו הדפסת הליקוטי עצות בלעמברג‪ ,‬התוצאות‬
‫משביעות רצון‪ .‬האומנים עשו מלאכה נאה ורבי נתן לא חוסך‬
‫בהבעות התפעלות ושביעות רצון‪.‬‬
‫‪ | 77‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫עוד מעות וללוות למען ההדפסה‪.‬‬
‫"וְ ִהּנֵ ה ַעל יְ ֵדי ִמכְ ָּתב ֶׁש ִּק ַּבלְ ִּתי נִ ְתיַ ַּׁש ְב ִּתי‬
‫ֶׁש ַה ֶהכְ ֵר ַח לִ ְבלִ י לְ ַצ ֵער ֶאת ַר ִּבי נַ ְח ָמן ּכָ ל ּכָ ְך‬
‫עֹומד ְּומ ַצ ֶּפה ַעל ָמעֹות ְּבכָ ל יֹום ּכְ מֹו ֶׁשּכָ ַתב‬
‫ֶׁש ֵ‬
‫ְּב ִמכְ ָּתבֹו ֶׁש ָהיָ ה ְמ ַצ ֶּפה ְּבאֹותֹו ַהּיֹום ֶׁשּיַ ִּגיעּו‬
‫ּמֹותר ַעד ַּת ְׁשלּום‬
‫ָמעֹות ַעל ּכֵ ן ִהנְ נִ י ׁשֹולֵ ַח לְ ָך וְ ַה ָ‬
‫ֲע ָשֹ ָרה ֲח ָצ ֵאי ְפרֹויַ יאלִ ין ֶׁשעֹולֶ ה לְ ֵע ֶרְך ֲח ִמ ָּׁשה‬
‫יע‬
‫רּוּבל ָח ָדׁש ַּתלְ וֶ ה ִמ ֶּׁשּלְ ָך חּוץ ַמה ֶּׁש ַּמ ִּג ַ‬
‫ָע ָשֹר ָ‬
‫חֹורה"‪.‬‬
‫לְ ָך ֵמ ִא ִּתי ְּב ַעד ַה ְּס ָ‬
‫מבין השיטין ניתן לחוש בחיבה ובהערכה‬
‫שיש לרבי נתן לשמש העיקש המתייצב‬
‫בדד ואינו מניח את משמרתו אפילו בימי‬
‫חג ומועד‪ .‬החגים‪ ,‬חנוכה וכעת גם פורים‪,‬‬
‫חולפים על ר' נחמן והוא שרוי לבדו‪ ,‬רחוק‬
‫מעירו ומשפחתו ביאס הרחוקה‪ .‬אבל הוא‬
‫מלך פורץ גדר‬
‫החורף הארוך מסתלק לאיטו‪ .‬חיים חדשים‬
‫מבצבצים תחת מעטה הקיפאון‪ .‬הירוק שב‬
‫ושולט בצמרות העצים‪ ,‬הבריות מתירות‬
‫לעצמן יציאה מהמאסר שכפו על עצמן‬
‫בבתים המוסקים‪ .‬השלגים מפשירים‬
‫ומשקעים את הדרכים בבוץ ורפש‪ .‬באקלים‬
‫זה עולה ניחוחו של חג הפסח‪ .‬שלושים יום‬
‫קודם החג סוחרים שבים לבתיהם אחר‬
‫מסעות שארכו חודשים‪ .‬תלמידים עושים‬
‫דרכם מבית מישיבות רחוקות‪ ,‬ועובדי ה'‬
‫המבלים שבועות וחודשים בחצר רבם‬
‫מופיעים שוב בין שבילי העיירות‪.‬‬
‫ביאס הרחוקה מכין עצמו ר' נחמן לשוב‬
‫לביתו לקראת פרוס הפסח‪ .‬שנה זו‬
‫מעוברת היתה‪,‬‬
‫חודשים‬
‫אינו בודד‪ .‬התבטאויות עדינות של רבי‬
‫נתן חושפות עד כמה "החייל הבודד" שלו‪,‬‬
‫שמור היטב בחדרי מחשבותיו הקדושות‪.‬‬
‫הנה התבטאות מרתקת משולי המכתב‪:‬‬
‫"‪ּ - - -‬גַ ם ִאּגֶ ֶרת זֶ ה ִה ְרוַ ְח ָּת ַעל יְ ֵדי ַמה ֶּׁש ֲאנִ י‬
‫לח ָמעֹות לְ ַר ִּבי נַ ְח ָמן ּכִ י ְּבלא זֶ ה לא‬
‫ְמזָ ֵרז לִ ְׁש ַ‬
‫ָעלָ ה ַעל ַּד ְע ִּתי לִ כְ ּתֹב לְ ָך ִאּגֶ ֶרת ַהּיֹום‪ַ .‬על‬
‫ּפּורים ִמּלְ ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת‬
‫ּכֵ ן ַאל יִ ְמנָ ֲעָך ִשֹ ְמ ַחת ִ‬
‫יחת ַה ָּמעֹות וְ ַה ִּמכְ ָּתב‪ַ ,‬א ְּד ַר ָּבא ָּבזֶ ה ִּת ְשֹ ַמח‬
‫ְׁשלִ ַ‬
‫וְ ָת ִגיל ִעם ַהּנִ ּגּון ֶׁש ַר ִּבי נַ ְח ָמן ֶׁשּיִ ְחיֶ ה ְמנַ ֵּגן ָׁשם‬
‫ׁשֹוׁשּנַ ת יַ ֲעקֹב ָצ ֳהלָ ה וְ ָשֹ ֵמ ָחה ֶׁש ַא ָּתה זֹוכֶ ה‬
‫ַ‬
‫פּורים לְ ִמ ְצוָ ה זֹאת"‪.‬‬
‫ְּב ִ‬
‫התכתבות זו נמשכת בין ברסלב לטולטשין‪.‬‬
‫במקביל משגר רבי נתן מכתבים נוספים‬
‫לקומץ הגיבורים הסובבים אותו‪,‬‬
‫בין הנמענים גם רבי אפרים מהעיר‬
‫קרומינשטוק‪ .‬גם כאן‪ ,‬במכתב מיום שני‬
‫פרשת שמיני הממוען לרבי יצחק‪ ,‬עולה‬
‫שוב חלקו החיוני של ר' נחמן‪ ,‬לא רק בחלק‬
‫המעשי של הדפסת הספר ‪ -‬גם בהבערת‬
‫תוקף הרצון ההכרחי להגשמת יעוד טמיר‬
‫ונשגב זה‪ .‬רבי נתן מודה לבנו על שליחת‬
‫הכסף לר' נחמן‪ ,‬מדווח על פניותיו בכתב‬
‫לר' אפרים‪ ,‬ומזכיר את פרץ השמחה‬
‫שהתעורר אצלו ובקרב כל אנ"ש לאור‬
‫דיווחי ר' נחמן על התקדמות ההדפסה‬
‫ביאס‪:‬‬
‫ׁשּוקת ַר ִּבי נַ ְח ָמן ְּב ֵע ֶסק זֶ ה‬
‫ּות ַ‬
‫ׁשּוק ִתי ְ‬
‫"ּומע ֶֹצם ְּת ָ‬
‫ֵ‬
‫לח לֹו ִמּיָ ד ָמעֹות ַמה ְּד ֶא ְפ ָׁשר‬
‫עֹורר לִ ִּבי לִ ְׁש ַ‬
‫נִ ְת ֵ‬
‫יטב וְ כָ ַת ְב ִּתי ִמכְ ָּת ִבים‬
‫וְ נִ ְתיַ ַּׁש ְב ִּתי ָּבזֶ ה ֵה ֵ‬
‫ַהּנַ "ל"‬
‫יצא ר' נחמן מהעיר ברסלב ברגליו לפני‬
‫כמחצית השנה בידיים ריקות ממעות‪,‬‬
‫כשבצרורו תכריך כתבים‪ ,‬וכעת הוא שב אליה‬
‫וידיו מלאות‪ .‬כשהוא מצויד בכמה כרכים‬
‫בלתי כרוכים 'לדוגמה'‪ ,‬עושה ר' נחמן את‬
‫דרכו לביתו‪ .‬הוא נושא בחיקו את חן העולם‪.‬‬
‫חדווה שלא מן העולם הזה נושאת את רגליו‬
‫בואכה גבול מולדביה רוסיה‪-‬אוקראינה‪.‬‬
‫מאות ואלפי כיסופים וגעגועים מתכנסים אל‬
‫ההליכה הזו‪ ,‬מלווים אותה‪ ,‬שוזרים אותה‪.‬‬
‫מבקש ר' נחמן לצאת בריקוד‪ ,‬והדרך מרקדת‬
‫עימו‪ .‬הבריאה משיבה לעומתו אור חוזר‪ .‬הכל‬
‫הולך ונוהה עימו במין עליית עולמות שכזו‪.‬‬
‫הוא אוחז בידיו נתח מגן עדן‪ .‬העתק של עתיד‬
‫לבוא‪ ,‬פריסת שלום מאור של משיח‪ .‬מבקשת‬
‫השמחה להתפרץ ור' נחמן אוצר בה‪" .‬לאט לך‪,‬‬
‫גבול לפניך"‪.‬‬
‫יודע ר' נחמן היטב שהמשוכה האמתית עודנה‬
‫לפניו ‪ -‬הגבול‪.‬‬
‫פרק י'‬
‫ארוכים בילה בניכר‪ .‬הימים הנוקפים אינם‬
‫משפיעים לטובה על הדרכים‪ .‬השעה אינה‬
‫כשרה לעריכת מסעות‪ ,‬במיוחד לאלו שאין‬
‫ידם משגת כדי שכירת עגלה משובחת‬
‫שתצלח את פגעי החורף‪ .‬ר' נחמן עורך‬
‫את חישוביו ומבין כי עיירה מולדבית זו‬
‫שהפכה במהלך החורף האחרון למשכנו‬
‫הקבוע‪ ,‬תאלץ לשמש לו אכסניה גם בחג‬
‫הפסח‪ .‬הוא יעשה כאן את שמונת ימי החג‪,‬‬
‫בגפו‪.‬‬
‫אין לדעת מאיזה חומר קרוצה רעייתו של‬
‫המשמש הנאמן‪ .‬דומה שאף היא נפשה‬
‫לקוחה מאותה קרקע של תום ואמונה‪.‬‬
‫חודשים ארוכים חלפו עליה כשהיא‬
‫לבדה נושאת את עול הבית‪ .‬סוחריה של‬
‫טולטשין נעדרים לעיתים כשהם מבלים‬
‫בדרכיהם לירידים הרחוקים‪ .‬יש סוחרים‬
‫שסחורתם נוטלת אותם אל מעבר לים‪ ,‬הם‬
‫יעדרו לזמן ממושך יותר‪ .‬בעלה הוא סוחר‬
‫מזן אחר‪ .‬המשא ומתן שלו חוצה ימים‬
‫ואף עולמות‪ .‬הוא סוחר לארצות רחוקות‬
‫ולימים עתיקים‪ .‬סוחר במטבעות שאינן‬
‫נסחרות בין התגרנים והסיטונאים‪ .‬בעלה‬
‫הוא סוחר של חיי נצח‪ .‬כעת‪ ,‬ימים ספורים‬
‫לפני החג מתוודעים בני ביתו שבעלה לא‬
‫ישוב לקראת החג‪.‬‬
‫חודשים ארוכים של עניות ודחקות לא‬
‫הביאו אותה אל סף דלתו של רבי נתן‪.‬‬
‫מעולם לא ההינה לבקש‪ ,‬שהלא רבי נתן‬
‫עצמו מניין לו? אבל כעת כלו כל הקיצין‪.‬‬
‫בבית אין מאום‪ ,‬ואם לא ישיגו עבורה‬
‫מעות‪ ,‬עלולה היא ועולליה לגווע כפשוטו‪.‬‬
‫בצר לה התדפקה על דלת רבי נתן והתחננה‬
‫שישיג עבורה משהו כדי מחייתה‪ .‬על אתר‬
‫הבהיל רבי נתן מכתב לבנו רבי יצחק‪,‬‬
‫בבקשה לדאוג לה‪ .‬לימים‪ ,‬כששב ר'‬
‫נחמן ממסעותיו‪ ,‬התפארה בפניו שמעולם‬
‫לא היה לה רחבות הדעת ופרנסה בשפע‬
‫ר' נחמן עורך את חישוביו ומבין כי‬
‫עיירה מולדבית זו שהפכה במהלך‬
‫החורף האחרון למשכנו הקבוע‪ ,‬תאלץ‬
‫לשמש לו אכסניה גם בחג הפסח‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪78‬‬
‫כאותם ימי מסירות נפש שלו‪ ,‬עד שהברכה‬
‫שרתה בבית בפועל‪.‬‬
‫גבול תמים זה המשמש לכאורה חיץ בין‬
‫מדינות‪ ,‬תוחם למעשה את גבולותיה של‬
‫ממלכת המשכילים הארורה מהם הוא חושש‪,‬‬
‫שרק לא יעצרו בידו‪ .‬הגבול כבר פרוס באופק‪.‬‬
‫משני עבריו מבנים קטנים וביניהם חיילים‪.‬‬
‫הצרור הכבד בוער בידיו‪ .‬מה הוא מחזיק שם?‬
‫חומר תעמולה אסור שעשוי לטלטל את כיסא‬
‫הצאר ירום הודו?! מידע חשאי שעתיד לחולל‬
‫סערה?!‬
‫הבתים הקטנים מתקרבים‪ ,‬ניתן לראות‬
‫בבירור את תווי הפנים של הזקיפים‪ .‬הספרים‬
‫רוטטים בצקלונו כעדים מרשיעים‪ .‬הוא חשוף‬
‫‪--‬‬‫ ‪ - -‬הגבול מבשר רעות‪.‬‬‫חלישות נוראה צונחת מהלב אל הרגליים‪.‬‬
‫המועקה מזדחלת פנימה ומסלקת את שיריי‬
‫החדווה‪ .‬הוא מסוגל לשמוע את קול השערים‬
‫הניגפים‪ .‬שער ועוד שער‪ .‬סורג ועוד סורג‪ .‬כל‬
‫הדרכים סגורות בפניך ר' נחמן‪ .‬כל השבילים‬
‫מובילים אליך‪ .‬אין דרך להחדיר את האור אל‬
‫החושך‪ ,‬הכל שורץ שועלים‪.‬‬
‫ "מה לך נדהם?"‬‫הד או שמא קול ממשי‪ ,‬אולי מחשבה‪" .‬שא‬
‫רגליך וברח לך‪ ,‬מלט נפשך מרוצחים אלו‪.‬‬
‫ברח לך והצל את הספרים הקדושים‪ ,‬כל עוד‬
‫הינך בן חורין"‪.‬‬
‫הידיים הלאות מיטיבות אחיזתן בצרור‬
‫הספרים‪ .‬העיניים מצטמצמות במבט עורג‪-‬‬
‫מיצר אל מעבר לעמדות הגבול‪ .‬וכעת לברוח‪,‬‬
‫מהר‪ ,‬פן יהיה מאוחר‪.‬‬
‫הדרך ריקנית‪ ,‬השטח גלוי‪ ,‬אין שביל נסתר‬
‫ואין עיירה להימלט אל בתיה‪ .‬ספק הולך ספק‬
‫רץ ספק בורח‪ .‬שלושים קילומטרים עשה ר'‬
‫נחמן בגמיעה אחת‪ .‬ללא נשימה ומבלי לעצור‬
‫אפילו לחנייה קצרה‪ .‬ורק כאשר בתיה של‬
‫'יאס' הסתירוהו שוב מפני הדרך הראשית‪,‬‬
‫התיר לעצמו אנחת רווחה‪.‬‬
‫שוב זו 'יאס'‪ ,‬העיירה שריתקה אותו למשך כל‬
‫חודשי החורף‪ ,‬מי שיער שישוב הנה כה מהר‪.‬‬
‫לכל הפחות הוא מתמצא בעיר‪ .‬את האכסניה‬
‫נטש כבר וכעת לא ישוב לשם‪ .‬שבת קודש‬
‫תפרוס עוד מעט את כנפיה‪ ,‬עליו למצוא אפוא‬
‫מקום חנייה‪ .‬ככל שהוא מבקש להדביק את‬
‫צעדי הגאולה‪ ,‬הגלות מחזרת אחריו‪ .‬הנה‬
‫הוא שוב אורח נוטה ללון‪ ,‬הלך תשוש מבקש‬
‫אכסניה‪ .‬בחודשים הארוכים שעשה כאן רכש‬
‫מכרים ומוקירים רבים‪ ,‬את סעודת ליל שבת‬
‫הוזמן לעשות במעונו של תלמיד חכם ובר‬
‫אוריין‪.‬‬
‫פרק י"א‬
‫הפה של רבי נתן‬
‫שבת נועם הנשמות‪ ,‬השבת משפיעה שפע‬
‫כפולה‪ ,‬לחם משנה‪ ,‬משנה תורה‪ .‬אצל רבי‬
‫נחמן ה'ליקוטי הלכות' מתפלל מגרונו ‪-‬‬
‫כשהוא נכנס לאפריונה של שבת‪ ,‬הליקוטי‬
‫הלכות לובש שיראין‪ .‬ליקוטי הלכות נולד‬
‫מתוך חתירה תמידית לחידוש‪ ,‬כל כולו‬
‫חידוש והתחדשות‪ .‬והשבת כל עניינה חידוש‬
‫מעשי בראשית‪ .‬וכשחידוש פוגש בחידוש‪,‬‬
‫מתחדשים חידושים כפולים ומכופלים‪,‬‬
‫"משנה תורה"‪.‬‬
‫מסב אורח על שולחן מארחו בסעודת ליל שבת‬
‫והם משוחחים בדברי תורה‪ ,‬לבקשת בעל‬
‫הבית מטעים ר' נחמן את הסעודות בחידושים‬
‫נפלאים‪ .‬פיו מפיק נועם וכל דיבוריו רעיונות‬
‫נפלאים‪ ,‬מתובלים במדרש ואגדה‪ ,‬משובצים‬
‫בתוך פסוקים‪ ,‬מבזיקים מכל פינות התנ"ך‪.‬‬
‫הפרשה נשזרת מפיו כשרשרת של פנינים‪.‬‬
‫כל פסוק מתיישב בערוגתו‪ ,‬משובץ ברעיון‬
‫שיש בו עצה למעשה‪ ,‬אפוף סוד אך בהיר‬
‫במשמעותו‪ .‬יש לו למארח אוזניים מקשיבות‪,‬‬
‫טעם של תלמיד חכם ויודע ספר‪ .‬לפניו אברך‬
‫צעיר‪ ,‬מהיכן שופע המעין הזה? בעיניים של‬
‫מבין הוא מפשפש אחר הנביעה‪ .‬נהר יוצא‬
‫מעדן‪ ,‬איה הוא העדן?‬
‫"מהיכן אתה לוקח את כל החידושים האלה?"‬
‫"מהיכן אתה לוקח את כל החידושים האלה?"‬
‫בשתיקה מחויכת‪ ,‬כמו ציפה לרגע הזה‪ ,‬דולה האורח‬
‫תכריך בלתי כרוך מצרורו‪.‬‬
‫‪ | 79‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫בשתיקה מחויכת‪ ,‬כמו ציפה לרגע הזה‪,‬‬
‫דולה האורח תכריך בלתי כרוך מצרורו‪.‬‬
‫"הרי שלך לפניך‪ .‬את הכל הוצאתי מהכרך‬
‫הזה"‪.‬‬
‫תפוס בשרעפי התפעלות‪ ,‬מרים בעל הבית‬
‫עיניים מצועפות מתוך‬
‫הספר‪.‬‬
‫וכאן השיח לו הרב שיחה נאה על האופן בו‬
‫התוודע לרבי נתן ועל קשר מיוחד שהיה לו‬
‫לרבינו ז"ל‪ .‬השיחה מובאת בספר 'אבניה‬
‫ברזל'‪:‬‬
‫"אביו היה רב בלמברג והוא היה עדיין‬
‫אברך‪ ,‬ורביז"ל נתאכסן לא רחוק מביתם‪.‬‬
‫"איני מבין אותך‪ .‬עם‬
‫ספרים אלו חששת‬
‫לחצות את הגבול?! אני‬
‫במקומך חוצה הייתי‬
‫את הגבול בנחת לאור‬
‫יום‪"...‬‬
‫חיזוק נוסף‪ ,‬אף הוא‬
‫מבחוץ‪ ,‬קיבל ר' נחמן‬
‫בעיצומה של אותה‬
‫השבת‪.‬‬
‫בבוקרו של יום השבת‬
‫כשהוא מהלך בסמטה‬
‫מסמטאותיה של יאס‬
‫תקפו צימאון‪ ,‬נכנס‬
‫בשערי בית כנסת‬
‫מבתי כנסיותיה של‬
‫העיר‪ ,‬הרווה צימאונו‪ ,‬והנה המרא דאתרא‬
‫לקראתו‪.‬‬
‫"מאיין בא ר' יהודי?"‬
‫ר' נחמן שטרם עמד על כוונת השואל‪,‬‬
‫הבליע תשובתו בשם עירו‪.‬‬
‫"מטולטשין"‪.‬‬
‫"וטולטשין זו היכן יושבת?"‬
‫"סמוך לברסלב"‪.‬‬
‫"אפשר מכירים אתם את נתל'ע חסיד‬
‫ברסלב?"‬
‫ניכרים המתנגדים בנימת דיבורם‪ ,‬ורב‬
‫זה דומה שאינו מן המתנגדים‪ .‬התיר ר'‬
‫נחמן אפוא קשרי פיו וסיפר כי ממנו‬
‫הוא נוסע והוא‬
‫תלמידו‪.‬‬
‫והמשיך‪" ,‬חיצים מחיצים שונים דוקרים‬
‫את ליבי על שעוד לא הייתי עדיין אצל‬
‫ציונו הקדוש"‪.‬‬
‫וכשהראה ר' נחמן לאותו רב את ספר‬
‫ליקוטי הלכות שבידו‪ ,‬התבטא בהתפעלות‬
‫"זה המוח של‬
‫הרבי והפה של‬
‫ר' נתן"‪.‬‬
‫התרחשות מוכרח הוא שישמר בתוך גבולות‬
‫(אבניה ברזל)‪.‬‬
‫אספקלריא של רבי נתן‪ .‬כל רגע וכל שבריר‬
‫גן עדן הענווה והשפלות‪ .‬גם רגע עדין זה לא‬
‫נמלט ממליצתו של אומן עדינות הנפש הזה‪:‬‬
‫"וויס איך וואס‪ "...‬הוא מפטיר בהלצה‪" .‬מה‬
‫"אני גם אומר‬
‫כך"‪.‬‬
‫היום בו שב‬
‫ר' נחמן לביתו‬
‫שבטולטשין‬
‫והספרים‬
‫הקדושים‬
‫בידיו‪ ,‬היה יום‬
‫חג‪ .‬הוא לא‬
‫ליקוטי הלכות כרך א' דפוס ראשון יאסי תר''ג‬
‫נחוג בחוצות‬
‫והיה רגיל לכנוס אצל רביז"ל ורבינו לא ומלבד קומץ תלמידים הנאמנים לרבי נתן‪,‬‬
‫היה אומר תורה ואפילו שום דיבור לא לא בא העולם בסודו‪ .‬אבל קומץ זה שימש‬
‫היה מדבר מחמת חולאת הריאה שקשה כנציגיהם של רבבות בני העולם שעתידים‬
‫לו דיבור‪ ,‬ורק כל הדיבורים היו כלולים לחוב את חיי נפשם ליום הגדול הזה‪.‬‬
‫בתנועותיו ורמזיו‪ ,‬ולפעמים כשרצה לדבר‬
‫ובפרט לספר מעשה ובפרט מעשה מארץ‬
‫ישראל‪ ,‬תיכף נתקבצה כל העיר‪ .‬ופעם‬
‫אחת בסעודה שלישית של שבת סיפר‬
‫מעשה מארץ ישראל ובא רביז"ל לדביקות‬
‫גדול כל כך‪ ,‬עד כלות הנפש‪ ,‬והיה חושך‬
‫ואני הכרתי והרגשתי שקרוב ליציאת‬
‫נשמתו והבאתי נר ונפסק הדביקות ושב‬
‫לחיותו‪ .‬כשנודע לרביז"ל נתן לי תודה‬
‫וסיפר לי אז מרבי נתן ואמר‪" :‬איי האב‬
‫איך א נתל'ע" (אה‪ ,‬יש לי נתל'ע)‪ ,‬וכשאתה‬
‫תיסע אלי לברסלב אעשה ממך חידוש כמו‬
‫נתל'ע‪ .‬אבל גשמיות וחשכת העולם הזה‬
‫נתן שכחה בלבי ושכחתי מלנסוע‪.‬‬
‫משתלמים היו לו לר' נחמן חודשים‬
‫הארוכים שעשה חוץ לביתו ועירו‪ ,‬ימים‬
‫שבילה בדרכים ותקופות שעשה בניכר‪,‬‬
‫רק כדי לחזות בזיו פניו של רבי נתן בשעה‬
‫שקיבל לידיו את הספר המודפס‪.‬‬
‫תולים בני החבורה בר' נחמן עיניים‬
‫אוהדות‪ ,‬דומה הוא לאיש חיל השב מצבא‬
‫המלחמה‪ .‬לגיבור המציג את שללו שבזז‬
‫במערכותיו‪ .‬נדמה הוא להם כאיש שמסר‬
‫נפש והשיג את מבוקשו‪ .‬יש מהחברים‬
‫שמפטירים בקנאת סופרים של עין טובה‬
‫"נו‪ ,‬כעת יש לנהוג בו כבוד‪ ,‬בר' נחמן‬
‫מטולטשין"‪.‬‬
‫"הלא היית צריך להיות אצל הגבול ולהתפלל‬
‫ולחכות על רגע של הישועה‪ ,‬מדוע ברחת הלא‬
‫באותו מעמד‪ ,‬שח ר' נחמן את כל אשר קרהו‬
‫ואת פרשת הגבול והבריחה בחזרה ליאס‪,‬‬
‫ורבי נתן שהאזין לו ברב קשב‪ ,‬העיר שלא טוב‬
‫ר'‬
‫כשציטט‬
‫נחמן אמירה‬
‫זו בפני רבי‬
‫נתן‪ ,‬נענה לו‬
‫בהסכמה‪:‬‬
‫לא זמן רב התארכה לו המנוחה‪,‬‬
‫ועד שנתיישב ר' נחמן קמעא‬
‫בביתו ועירו שוב אצה לו הדרך‬
‫יאסה‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪80‬‬
‫ורבי נתן משקיף על העולם תמיד מתוך‬
‫אתה עושים כזה עניין‪ ...‬נעמט איהם אן‬
‫שמייסט איהם אן‪( "...‬קחוהו והלקוהו!)‬
‫עשה כשהתרחק מהגבול‪:‬‬
‫כשהגיעה הזמן של הישועה היית רחוק"‪.‬‬
‫פרק י"ב‬
‫הרב 'נחמן סוחר'‬
‫לא זמן רב התארכה לו המנוחה‪ ,‬ועד שנתיישב‬
‫ר' נחמן קמעא בביתו ועירו שוב אצה לו הדרך‬
‫יאסה‪ .‬בשלהי חודש תמוז עשה ר' נחמן את‬
‫דרכו בשנית מטלוטשין ליאס‪ ,‬כריכת הספרים‬
‫הושלמה וכעת הוא שב להביא משלוח ראשון‬
‫של עשרות ספרים כרוכים‪.‬‬
‫השנה בקרב חסידי ברסלב אינה אלא פרק‬
‫זמן הקושר בין שני עיקרים ‪ -‬ראש השנה‬
‫דאשתקד וראש השנה ההווה‪ ,‬ובינתיים‬
‫פורחים הזמנים והעיקר להוציא אותם עבור‬
‫רווחים נאים בשוק הנצח‪ ,‬להתקין עצמך‬
‫לקראת ראש השנה הממשמש ובא‪" .‬אצלי‬
‫העיקר הוא ראש השנה‪ ,‬ותכף כשחולף ועובר‬
‫ראש השנה‪ .‬אני מטה אזני ושומע אם מכין‬
‫בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה‪ .‬כי אין‬
‫שום זמן כלל‪ ,‬כי כל השנה חולף ועובר כהרף‬
‫עין‪"...‬‬
‫ענינו של רביז"ל קורם עור וגידים במסתרים‪,‬‬
‫בין פה לאוזן‪ ,‬בעיקר בלב‪ .‬לעת עתה אנשים‬
‫בודדים נושאים אותו בליבם ומוחם‪ ,‬ומפזרים‬
‫את הזרעים על תלמים שהם חורשים בנעליהם‬
‫הנודדות על פני העולם‪ .‬עין כי תעקוב אחר‬
‫ההתרחשות לא תבחין איך האבנים הקטנות‬
‫נערמות לכדי קירות וכתלים שיוצרים‬
‫של שנת תר"ג מביע רבי נתן שוב ושוב את‬
‫ובוראים יש מאין את ה"בניין הקדוש"‪ .‬אבל‬
‫כמיהתו לשמוע על שובו בשלום של משמשו‬
‫הבניין הולך ונרקם בין הערים והעיירות‬
‫הנאמן ר' נחמן מטולטשין‪ ,‬עם הספרים‬
‫שהתלמיד הנאמן נוסע ביניהם ברצוא ושוב‪.‬‬
‫הכרוכים‪.‬‬
‫ברסלב‬
‫בתחילת חודש אב שב ר' נחמן עם משלוח‬
‫שוב‬
‫ושוב‬
‫הוא‬
‫מיטלטל‬
‫בין‬
‫לטשעהרין‪ ,‬טולטשין וטעפליק‪ ,‬והחוט הסמוי‬
‫הספרים‪ ,‬הבשורה המרנינה השיגה את רבי‬
‫אורג את כל המסעות ושוזר אותם לכדי עולם‬
‫נתן כששהה באומן בדרכו לציון הקדוש‪.‬‬
‫נפלא‪ ,‬בריאה חדשה שפציעה ועולה מאחורי‬
‫מעתה היה רבי נתן מזרז את בנו ואת כל‬
‫הפרגוד‪ ,‬עולם חדש שמנגן בו כינור של ע"ב‬
‫הנוגעים בדבר להביא לאומן כמה ספרים‬
‫נימים‪ .‬וכשיש ליקוטי הלכות בעולם‪ ,‬הרי‬
‫לקראת ראש השנה‪ .‬במכתבו האחרון לשנה זו‬
‫אין זה שוב אותו עולם‪ ,‬עולם אחר מתעורר‬
‫הוא מצרף בקשה מיוחדת המופנית לר' נחמן‪.‬‬
‫לתחייה‪ .‬גלגלה ההשגחה העליונה את מלאכת‬
‫הדפסת הליקוטי הלכות‪ ,‬מראשית השנה ועד‬
‫אחריתה‪ ,‬כדי שתהיה לחדש בה את הבריאה‬
‫לקראת ראש השנה של שנת תר"ד‪.‬‬
‫מֹורנּו ָה ַרב נַ ְח ָמן‬
‫"ות ְפרֹס ִּב ְׁשלֹום יְ ִד ִידי ַהּוָ ִתיק ֵ‬
‫ִ‬
‫סֹוחר ֶׁשּיִ ְחיֶ ה‪ִ ,‬אם ֲע ַדיִ ן לא יָ ָצא ִמ ֵּביתֹו ִּת ְר ֶאה‬
‫ֵ‬
‫חֹורה ֶא ָחד אֹו ְׁשנַ יִ ם ַעל ּכָ ל‬
‫ֶׁשּיָ ִביא ִעּמֹו ֵאיזֶ ה ְס ָ‬
‫אֹותם ק ֶֹדם ֶׁשּיִ ְת ַק ְּבצּו‬
‫ָּפנִ ים‪ּ ,‬כִ י ֲאנִ י ָצ ִריְך ְמאֹד לִ ְר ָ‬
‫רבי נתן שומר באדיקות על גחלת הקיבוץ‬
‫ָהעֹולָ ם לְ פֹה ִמּכַ ָּמה ְט ָע ִמים‪ ,‬וְ ִאם ֶא ְפ ָׁשר ֶׁשּיָ ִביא‬
‫הקדוש באומן‪ ,‬מאסף לכל המחנות‪ .‬שם‬
‫הֹוצ ָאה ַקּלָ ה ִעם ּכָ ל ַה ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָשֹר ּכְ ִמכְ ָּת ְבָך ַמה‬
‫ְּב ָ‬
‫יתוועדו אנשי שלומנו מטראוויצע ואנ"ש‬
‫טֹובה"‪.‬‬
‫ּטֹוב‪ ,‬וְ ַה ֵּׁשם יִ ְת ָּב ַרְך יִ ְגמֹר ַהּכֹל לְ ָ‬
‫מקהילת קודש טשהערין‪ ,‬בו יפגוש חסיד‬
‫ברסלב מקרומנטשוק את חברו שמטולטשין‪.‬‬
‫זו גם הזדמנות חד שנתית להפיץ ביתר‬
‫שאת את הספר החדש‪ .‬כאשר יחזרו כל אחד‬
‫למקומו ועירו‪ ,‬יצטיידו בספרים וירחיבו את‬
‫מעגל ההפצה‪ .‬במכתביו מחודשי אב ‪ -‬אלול‬
‫מאמר זה הינו פרק מתוך הספר העומד‬
‫לראות אור בקרוב על רבי נחמן מטולטשין‬
‫זצ"ל ובנו הגאון האלוקי רבי אברהם חזן‬
‫זצ"ל‬
‫שוב ושוב הוא מיטלטל בין ברסלב לטשעהרין‪ ,‬טולטשין‬
‫וטעפליק‪ ,‬והחוט הסמוי אורג את כל המסעות ושוזר אותם‬
‫לכדי עולם נפלא‪ ,‬בריאה חדשה שפציעה ועולה מאחורי‬
‫הפרגוד‬
‫‪ | 81‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫אלפים רבים שוחרי החסידות נחשפו‬
‫לספרי הננמ”ח ביום גאולת איש האלוקי‬
‫האדמו”ר בעל התניא זי”ע‬
‫מיהו הגֵ ר שרכש את חלקת הקבר בנה עליו בית‬
‫ומדוע קבע את הציון בין שני החלונות | מה היה חלקם של‬
‫ה'דברי יואל' מסאטמר‪ ,‬הגאון רבי משה פיינשטיין והרבי מליובאויטש‬
‫זצ"ל בהצלת הציון | מה סיכמו ביניהם נשיא ברית המועצות ונשיא ארצות‬
‫הברית בפגישתם בוועידת סאל"ט בוינה | הסיפור המלא בפרסום ראשון‬
‫אדרבא‪ ,‬ה’ יתברך מנהיג עתה העולם יפה יותר מקודם | ספרי ברסלב שנמכרו בעבר‬
‫ועברו מיד ליד בחשאיות‪ ,‬מופצים כיום בראש כל חוצות‪ .‬אחת מנקודות המרכז‬
‫בפריצת מערכת ההפצה חוצה נתונה לזכות יריד החסידות שנערך ע”י חסידי חב”ד‪,‬‬
‫מדי שנה ביום י”ט כסליו לרגל שמחת גאולתו של אדמו”ר הזקן בעל התניא זיע”א‬
‫ממאסרו שבוצעה כדי לקלקל את הפצת היהדות ומבועי החסידות בעולם‬
‫“ה’ יתברך עשה עמנו חסד גדול שנתגלה מלאכת‬
‫הדפוס בעולם‪ ,‬שעי”ז מתרבים הספרים הקדושים‪,‬‬
‫שעל ידם נמשך התורה בעולם‪ ..‬שזוכים להמשיך‬
‫תורה בחינת אורייתא דעתיקא‬
‫סתימאה‪ ,‬ועי”ז זוכין להשגחה‬
‫שלימה‪ ,‬ונמשך שפע טובה וברכה‬
‫וכל טוב לבית ישראל‪”..‬‬
‫ליקו”ה הל’ קדושין ה”ג‬
‫כמאה ושמונים שנה חלפו מאותם ימי טלטולים‬
‫שעברו על ר’ נחמן מטולטשין בערבות אוקראינה‪,‬‬
‫בתי הדפוס שהתפתחו באותם ימים עומדים‬
‫בימינו כמוצג במוזאונים‪ .‬והפצת החסידות חוצה‬
‫הפכה מזרם דקיק לנהר אדיר ששוטף את העולם‬
‫כולו באור של גאולה‪.‬‬
‫ספרי ברסלב שנמכרו בעבר ועברו מיד ליד‬
‫בחשאיות‪ ,‬מופצים כיום בראש כל חוצות‪ .‬אחת‬
‫מנקודות המרכז בפריצת מערכת ההפצה חוצה‬
‫נתונה לזכות יריד החסידות שנערך ע”י חסידי‬
‫חב”ד‪ ,‬מדי שנה ביום י”ט כסליו לרגל שמחת גאולתו של אדמו”ר‬
‫הזקן בעל התניא זיע”א ממאסרו‪ ,‬עקב עלילות שהעלילו עליו‬
‫המתנגדים שרצו לראות בצמצום הארת החסידות‪ ,‬ורוח הקודש‬
‫למולם מרעים כן ירבה וכן יפרוץ ביום הגאולה בריבוי אור‬
‫החסידות‪.‬‬
‫נקודות ההפצה של ספרי הנחל נובע עומדים במרכז היריד‪,‬‬
‫והספרים נחטפים ומוצאים את דרכם לכל בית בעם ישראל‪.‬‬
‫ליטאים‪ ,‬חסידים ובעלי כיפות סרוגות‪ ,‬כולם זוכים לטעום את‬
‫היין ההונגרי‪ .‬הן ספרי עיון על ליקוטי מוהר”ן‪ ,‬כמו הספר “פאר‬
‫הליקוטים”‪ ,‬שנמכר בהנחה מפליגה לרגל היריד‪,‬‬
‫ובתוך יומיים נמכרו כאלף וחמש מאות ספרים‪,‬‬
‫כשבכלות ימי היריד לא נותר אפילו ספר אחד‪.‬‬
‫בתווך עמדה נקודת המכירה של ספרי המשפיע‬
‫הגה”ח ר’ אברהם יצחק כרמל שליט”א‪ ,‬ובו נמכרו‬
‫ספרו “מקור חכמה”‪ ,‬שמקיף את התורות הראשונות‬
‫בליקוטי מוהר”ן‪ ,‬בביאור רחב מן המסד ועד הטפחות‪,‬‬
‫והספר “אשפוך לפניו שיחי”‪ ,‬על עצת ההתבודדות‪,‬‬
‫שנכתב בלשון משובבת נפש‪ ,‬לקרב את עצת‬
‫ההתבודדות בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬כשבתוך זמן‬
‫מועט נמכרו למעלה משבע מאות ספרים‪.‬‬
‫הפצה זו היא הפתיח להמשך הפצת הספרים‬
‫הקדושים ביתר שאת‪ ,‬כשהספר ‘אשפוך לפניו שיחי’‬
‫נמכר בכל שווקי הספרים‪ ,‬וכובש את מקומו בכל‬
‫ריכוזי הקהילות החסידיות כספר בסיס לעבודת‬
‫התפילה‪ ,‬וההתקשרות עם הקב”ה כאב רחמן‪ ,‬בדרך‬
‫רבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה‪.‬‬
‫ניתן להשיג את הספר ‘אשפוך לפניו שיחי’‬
‫בטל’‪050-412-9903 :‬‬
‫כך ניצל הציון‬
‫עולם שערך החסיד רבי מיכל דורפמן זצ"ל בארה"ב‬
‫מסע שתדלנות חובק‬
‫ציון רבינו הקדוש מהריסה כוללת כנגד כל הסיכויים‬
‫שבסופו ניצל‬
‫רב‬
‫מכר‬
‫תמונות מתאים לכל‬
‫נדירות המשפחה‬
‫פורמט‬
‫אלבומי‬
‫הפצה ראשית‪:‬‬
‫נחמן לוי ‪052-7653662‬‬
‫ספר חובה בכל בית‬
‫של חסיד ברסלב‬
‫■ ירושלים חנות ספרים ברסלב ‪ | 02-6286823‬חנות ספרים ‘ליכטנשטיין” ‪ | 02-5370818‬חנות ספרים ‘עין יעקב’ ‪02-5829171‬‬
‫■ צפת מנשה ‪ | 054-848580‬ישעי’ ‪ ■ 054-8432924‬בית שמש אליעזר ‪ ■ 054-8429923‬אלעד מנחם ‪ | 054-8405287‬ר’ אליאור‬
‫‪ ■ 052-6426048‬אשדוד אברהם ‪ ■ 054-8490779‬ביתר יששכר ‪ | 054-8440392‬צמח דוד ‪ ■ 052-7140971‬פתח תקווה צמח ‪052-8335020‬‬
‫■ נתיבות אלעזר ‪ 052-7168980‬יצהר אברהם ‪ ■ 055-6644695‬עמנואל יצחק ‪ ■ 052-7636333‬ברכפלד נתן ‪ ■ 052-7640256‬ראשון‬
‫לציון צחי ‪ ■ 050-4103346‬יבניאל רועי ‪ ■ 054-9571357‬בני ברק נחמן לוי ‪052-7653662‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪82‬‬
‫כי יש ענין‬
‫שיתהפך‬
‫הכל לטובה‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪84‬‬
‫מעגל אחר מעגל‪ ,‬מעשה בתוך מעשה‪ ,‬חוצה ארצות ימים‬
‫ונהרות‪ ,‬שבכולם עובר כחוט השדרה גיבור מאמין אחד שדבוק‬
‫ברבי הגדול | מחורשת הארזים ברמת השרון‪ ,‬דרך תפילות‬
‫הימים הנוראים בפחון מזיע שטוף שמש בבית כלא צבאי‪ ,‬משם‬
‫לנמל התעופה בעמאן שבירדן שמחבר אותו לשליח חב"ד‬
‫בטקסס הרחוקה‪ ,‬עד לסגירת המעגל המופלא בבית קודש‬
‫הקדשים‪ ,‬בהשתטחו על גבי הציון הקדוש באומן | כולם היו‬
‫שם בשבילו‪ ,‬בכותל המערבי האיר לו פנים הרה"ח רבי שמעון‬
‫טייכנר שליט"א‪ ,‬ומשם לישיבת "חוט של חסד" של הרה"ח‬
‫רבי שלום ארוש שליט"א‪ ,‬והרועה הנאמן בעצמו‪ ,‬שכאילו זעק‬
‫באוזניו‪ :‬יש ענין שיתהפך הכל לטובה‬
‫‪ -‬סופר למערכת ע”י בעל המעשה ומתפרסם בשינוי פרטים ‪-‬‬
‫‪ | 85‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫מנפלאות רחמנות ה' יתברך שנמשך ע"י‬
‫הצדיקים להפוך הכל לטובה לגלות את‬
‫מלכותו יתברך לכל באי עולם ולקבץ את‬
‫כל הפזורים מכל קצוות תבל לעבודתו‬
‫ית' בגילוי השגחתו יתברך בפרטי פרטיות‬
‫באופן נפלא ונעלם‬
‫פרק א’‬
‫חורשת הארזים‪,‬‬
‫רמת השרון‬
‫יום כזה שובב את ליבם של הנערים בשכונת הפאר‪.‬‬
‫השבילים בינות לעצים התמירים היו ריק מאדם‪ ,‬ואבני החצץ‬
‫העגלגלות למרגלות הדרך קסמו במרקמם העדין‪ ,‬הטיול השליו‬
‫תוך כדי שיחה מרגיעה השרתה עליהם אוירה נעימה‪ .‬הישיבה‬
‫הנינוחה בשעות הבוקר המוקדמות אל מול אדוות הרוח המניעה‬
‫את צמרות העצים‪ ,‬תוך כדי התבוננות באופק המסתורי‪ ,‬היתה כעין‬
‫מסע מרתק אל עולם צופן סוד‪.‬‬
‫טרטור מנוע נשמע מאחוריהם‪ ,‬אוטובוס דו מפרקי עצר על יד‬
‫הפארק הסמוך‪ ,‬ופרק מתוכו עשרות נופשים מיוזעים על ילדיהם‬
‫ומטלטליהם‪.‬‬
‫הנערים הביטו בהם בסקרנות‪ ,‬הדמויות שירדו מהאטובוס לא‬
‫היו מאלו שהכירו בשכונתם‪ .‬חנוטות בחליפות ארוכות‪ ,‬כיפות‬
‫לראשיהם‪ ,‬ופאות מסולסלות שעיטרו את צדעיהם‪.‬‬
‫המבוגר שבחבורה כחכח בגרונו‪“ ,‬אה‪ ,‬אולי נחזור‪ ,‬השמש כבר‬
‫עולה ומתחיל להיות חם”‪ .‬הנערים שבו אל אחוריהם‪ ,‬ונעלמו‬
‫מהחורשה בצעדה מהירה אל עבר בתיהם‪.‬‬
‫כי יש ענין‬
‫שיתהפך‬
‫הכל לטובה‬
‫שהתגוררו בוילות מפוארות מול גלי הים‪ .‬והיות שכסף לא היה‬
‫מצרך חסר‪ ,‬לא חסכו הוריו במאומה בבניית חווילות פאר מנקרות‬
‫עינים‪.‬‬
‫קורא לי‪ ,‬נפשי מלאה בגעגועים לקרבת‬
‫אלוקים‪ ,‬הקריירה הזו לא קורצת לי‪ ,‬מצידי‬
‫הייתי עוזב הכל והולך לישיבה(!)”‬
‫עידו‪ ,‬ככל חבריו‪ ,‬נולד לתוך מציאות חיים מפנקת‪ ,‬ובילדות‬
‫מאושרת שכזו לא חסר שום דבר‪ .‬כבן יחיד התרוצצו סביבו‬
‫משרתים שנשאו אותו על כפיים‪ ,‬לכל אשר יחפוץ‪ .‬מעמדו בחברה‬
‫היה איתן ויציב‪ ,‬ודומה היה כי חייו יזרמו על מי מנוחות‪.‬‬
‫שגיא הצטחק בגיחוך מהול בבוז‪“ ,‬אין‬
‫אפשרות כזו‪ ,‬אם נכנסת למסגרת הלימודית‬
‫של שלטונות הצבא‪ ,‬חתמת על התחייבות‬
‫לשרת שנים רבות‪ ,‬אין אפשרות לעזוב‬
‫באמצע”‪.‬‬
‫המפגש בדמויות החרדיות לחוף הים עורר את זכרונו‪ ,‬ימים עברו‬
‫עת היה הולך עם סבו לבית הכנסת בשבת בבוקר‪ .‬ניגוני התפילה‬
‫הצטללו בזכרונו‪ ,‬וגעגועים צפו בו אל אותם ימים‪ .‬אך דברי ההסתה‬
‫ששמע מחבריו התערבלו במוחו למהומה‪ ,‬והוא חש בצורך לרכב‬
‫על אופניו רחוק רחוק‪ ,‬לשכוח‪ ,‬לשכוח מהכל‪.‬‬
‫אבל דוקא כאן למול הצמחייה הססגונית לא נתנו לו הזכרונות‬
‫מנוח‪ ,‬והרצון לשוב אל אותו בית כנסת בו התפלל סבו לא נתן לו‬
‫מנוחה‪“ ,‬אולי אלך לבקר שם‪ ,‬מאז נפטר סבא לפני חמש שנים לא‬
‫ביקרתי בבית הכנסת אפילו פעם אחת”‪.‬‬
‫ביקור רדף ביקור‪ ,‬והוריו‪ ,‬על אף שהיו קרובים למסורת‪ ,‬אך לא‬
‫שבעו נחת מהתקרבותו היתרה לדת‪ ,‬והם ניסו להצר את צעדיו‪.‬‬
‫אך לשוא‪ ,‬נשמתו מצאה את שבקשה‪ ,‬ולא היה ניתן לנתק אותו‬
‫ממקור חיותו‪.‬‬
‫עתודה אקדמאית‪ ,‬חיפה‬
‫אולם ההרצאות כבר התרוקן‪ ,‬עידו נשאר לבדו בוהה בנקודה‬
‫עלומה‪ .‬טפיחה על השכם עוררה אותו מחלומותיו‪ ,‬הוא הסב את‬
‫פניו לאחור והבחין בחברו הטוב שגיא מתבונן בו בפליאה‪.‬‬
‫גבעת הפרחים‪,‬‬
‫רמת השרון‬
‫השמש קפחה עליו בעוז‪ ,‬והוא נאלץ שוב ושוב לנגב את אגלי‬
‫הזיעה ממצחו‪ ,‬הדרך הארוכה אותה עשה לבדו התישה את כוחותיו‪.‬‬
‫מאורעות הבוקר סחררו אותו‪ ,‬הפגישה הבלתי צפוייה עם החרדים‪,‬‬
‫ולאחר מכן כשבעל כורחו הקשיב לדברי הנאצה אותם השמיעו‬
‫חבריו נגד כל מי שכיפה על ראשו‪.‬‬
‫את חבריו כינו “ילדי שמנת” ‪ -‬מסולת הארץ‪ ,‬בניהם של אמידים‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪86‬‬
‫"מי שמחזק את עצמו תמיד‪ ,‬הוא בא על ידי הירידה לשפלות‬
‫אמיתי ומתקרב יותר לה' יתברך‪ ,‬ובטוח בחסדי ה' וטובו שיתהפך‬
‫הכל לטובה בכח וזכות הצדיקים האמיתיים שיש להם כח להפוך‬
‫הכל לטובה‪ ,‬ואזי זוכה לשמחה גדולה תמיד‪ ,‬ומתקרב לה' יתברך‬
‫יותר" (ליקו"ה הל' פסח ה"ט)‬
‫“עידו‪ ,‬מה קורה לך‪ ,‬אתה נראה קצת מדוכדך לאחרונה‪ ,‬אתה נמצא‬
‫במקום הטוב ביותר‪ ,‬צעירים רבים היו חולמים להתקבל למגמה‬
‫הזו”‪.‬‬
‫עידו נאנח‪“ ,‬מי אומר שאני רוצה להיות כאן בכלל‪ ,‬הוריי כפו עלי‬
‫להתקבל ללימודים מקצועיים‪.”...‬‬
‫פיו של שגיא נפער בתמהון‪“ ,‬מה? ומה אתה עצמך רוצה?!”‬
‫תגובתו של עידו היתה שתיקה ארוכה‪ ,‬ולאחר מכן אמר כמעט‬
‫בלחש‪“ ,‬אומר לך את האמת‪ ,‬הנשמה שלי לא רגועה‪ ,‬בית הכנסת‬
‫“ובכלל”‪ ,‬המשיך שגיא‪“ ,‬תוציא מהראש שלך‬
‫את החלומות על דת ובית הכנסת‪ ,‬בצבא‬
‫אין דת ולא אמונה‪ ,‬תשכח מזה‪ ,‬ועוד פחות‬
‫מחודשיים מגיע זמן הגיוס שלנו להתכונן‬
‫לשדה הקרב”‪.‬‬
‫“אם כך”‪ ,‬הגיב עידו בתוקף‪“ ,‬הרי שברור‬
‫לי שאני לא ממשיך‪ ,‬העתיד שלי לא יהיה‬
‫במקום בו אין אלוקים‪ ,‬אני בטוח שהאלוקים‬
‫בעצמו יכוון את צעדיי למקום הנכון”‪.‬‬
‫“שיהיה לך בהצלחה”‪ ,‬ענה שגיא‪ ,‬מביט בו‬
‫ברחמנות‪“ ,‬אני מקוה שזה שגעון חולף‪ ,‬ולא‬
‫יארך הזמן עד שתצא מהדמיון שלך‪ ,‬ותחזור‬
‫לחיים המעשיים”‪.‬‬
‫הכותל המערבי‪ ,‬העיר‬
‫העתיקה‬
‫הדמעות עדיין לחלחו את פניו של עידו בעת‬
‫שסב לאחור מבקש לשוב לביתו‪ ,‬את ליבו‬
‫הכואב שפך בתפילה חמה אל מול המקום‬
‫ממנו לא זזה שכינה‪ ,‬מבקש על דרכו האבודה‪,‬‬
‫ועל צעדיו שיכוונו לטוב ולנכון‪ .‬צר היה לו‬
‫על חיי ההבל בהם הוא מוקף כבר שנים‪.‬‬
‫הטבע המצב שלך מאוד מסובך‪ ,‬אתה זקוק‬
‫לכח עליון שיהפוך את הטבע‪ .‬ורק הצדיק‬
‫יכול להפוך הכל לטובה‪ ,‬ולפתוח לך שערים‬
‫חדשים ותקוה חדשה‪ .‬בעוד שבוע חל חג‬
‫השבועות‪ ,‬אתה מוזמן לנסוע איתי לאומן‪,‬‬
‫לרבי נחמן”‪.‬‬
‫תחושת בטחון ליוותה אותו בעת שצעד‬
‫לאחוריו‪ ,‬ידע כי האלוקים לא יעזוב אותו‬
‫לבדו‪ ,‬וינחה אותו בעצה טובה איך להמשיך‬
‫את מסלול חייו‪.‬‬
‫“אומן”‪ ,‬התפלא עידו‪“ ,‬מה זה יעזור לי‬
‫עכשיו?”‬
‫עודו משרך את רגליו בינות להמון האנשים‬
‫שמלאו את הרחבה‪ ,‬נלכדו רגליו מבלי משים‬
‫בשקית שהניח מאן דהו על הרצפה‪ ,‬ולולא‬
‫יהודי יקר שנחלץ לעזרתו הרי שהיה נופל‬
‫ונחבט כראוי‪.‬‬
‫“בדיוק”‪ ,‬סיבר ר’ שמעון את אזנו‪“ ,‬שם טמון‬
‫הצדיק הגדול‪ ,‬שיכול להפוך את הכל לטובה‪,‬‬
‫תבוא ותראה‪.”...‬‬
‫פרק ב’‬
‫היהודי האיר לו פנים‪“ ,‬הכל בסדר ר’ יהודי?”‪,‬‬
‫שאל אותו ברוך‪.‬‬
‫“כן‪ ,‬כן‪ ,‬ודאי”‪ ,‬השיב עידו‪“ ,‬בעצם לא‪ ,‬כן‪.”...‬‬
‫היהודי לא נבהל‪“ ,‬שמי שמעון טייכנר‪ ,‬ואם‬
‫אתה מעוניין אני ישמח לעזור לך‪.”..‬‬
‫ישיבת חוט של חסד‪,‬‬
‫ירושלים‬
‫עידו הביט בו המום‪“ ,‬הרגע סיימתי להתפלל‬
‫לאלוקים שיעזור לי למצוא את דרכי‪ ,‬והנה‬
‫הגעת כמלאך טוב ממרום‪ ,‬אין לי מילים‬
‫להודות לך”‪.‬‬
‫על כסאות מאולתרים בחצר בית ברובע‬
‫היהודי ישבו השניים‪ ,‬כשעידו שוטח לפניו‬
‫את ההתלבטויות והספקות‪ .‬בעיניים דומעות‬
‫סיים את סיפורו‪“ ,‬תבין אותי‪ ,‬הרב טייכנר‪,‬‬
‫אני כל כך רוצה להתקרב לאלוקים‪ ,‬מאסתי‬
‫בחיי ההבל בהם הייתי שקוע עד היום‪ ,‬אבל‬
‫מאידך שלטונות הצבא קשרו אותי אליהן‬
‫בלי יכולת לעזוב‪ ,‬מה אעשה?!”‬
‫“אני מבין אותך מאוד”‪ ,‬הזדהה איתו הרה”ח‬
‫ר’ שמעון טייכנר שליט”א‪ ,‬מחשובי ופארי‬
‫החסידות‪“ ,‬אין לי פתרון בשבילך‪ ,‬בדרך‬
‫הרעש שבקע מבית המדרש דמה לזעפם של‬
‫גלי הים‪ ,‬גועש ורועש ומבקש לכלות הכל‪,‬‬
‫אך עוצר אל מול גזרתו של הבורא‪ .‬תפילה‬
‫שכזו לא שמע עידו מעולם‪ ,‬ניגונים וריקודים‬
‫המביעים שמחה אין קץ‪ ,‬המשולבים בהמיית‬
‫געגועים פנימית ולבבית‪.‬‬
‫‪ | 87‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫מאותו יום ששב מאומן לאחר חג השבועות‪,‬‬
‫נכנסה בעידו רוח חדשה‪ .‬הספיקות בהם היה‬
‫נתון עזבו אותו‪ ,‬אומץ רוח מילא אותו‪ ,‬חדור‬
‫בהכרה ברורה ידע את הדרך בה עליו ללכת‪.‬‬
‫רגליו הוליכו אותו כמאליהן ללמוד בישיבה‪,‬‬
‫בלי לחשוב את חשבונות העולם הזה‪.‬‬
‫ככל שהתקרב חודש אלול נשמעו בישיבה‬
‫ללא הרף דיבורים על הנסיעה לאומן בראש‬
‫השנה הקרב ובא‪ ,‬ועידו ידע בצורה ברורה‬
‫שהוא לא יוכל לוותר על השהייה בראש‬
‫השנה במחיצת הצדיק הרחמן‪ .‬ליבו השתלהב‬
‫בכיסופים אדירים לנסיעה הקדושה‪ ,‬תוך‬
‫שהוא מודע היטב לגודל המניעות שיעברו‬
‫עליו‪.‬‬
‫שבוע וחצי לפני ראש השנה‪ ,‬וחבריו בישיבה‬
‫פונים אליו‪“ ,‬עידו‪ ,‬ראש השנה מגיע‪ ,‬כבר‬
‫קנית כרטיס?”‬
‫השאלה חלחלה אל תוכו‪ ,‬יודע את גודל‬
‫הסכנה בה הוא מכניס את עצמו‪ .‬בשלטונות‬
‫הצבא מחכים לו‪ ,‬הוא כבר חתום על חוזה‬
‫רב שנתי‪ ,‬ולא יוכל להשתמט בקלות בטענת‬
‫תורתו אומנתו‪.‬‬
‫את הלימודים המקצועיים באמצע שנת‬
‫הלימודים ללא רשות‪ ,‬אתה חתום על שירות‬
‫‘קבע’‪ ,‬וכעת אתה רוצה לעבור לישיבה לבטל‬
‫את זמנך”‪.‬‬
‫השעות עברו עליו ביעף‪ ,‬מעתיר דברי חן‬
‫ופיוס‪ ,‬מתחנן ומבקש בדברי אמתלאות‪ .‬עם‬
‫סיום ההתבודדות כבר תמו כוחותיו הפיזיים‪,‬‬
‫אבל ליבו היה מלא בתקוה עצומה‪.‬‬
‫בהארה של רגע ביקש עידו מהמפקד‪“ ,‬תן לי‬
‫לדבר איתך למשך דקה בלבד ללא נוכחות‬
‫החיילים”‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬ביום חמישי בצהריים‪ ,‬נקרא עידו‬
‫אל המפקד‪ .‬עידו נכנס ברעד מה אל חדרו‬
‫של המפקד‪ ,‬שישב בכסאו פונה אל עידו‪,‬‬
‫“חשבתי על מה שסיפרת לי‪ ,‬אולי באמת‬
‫כדאי לבדוק אצל פסיכיאטר מה המצב שלך‪,‬‬
‫סידרתי לך פגישה ביום ראשון הבא עם‬
‫הפסיכיאטר הצבאי”‪.‬‬
‫המפקד נעתר לבקשתו‪ ,‬ועידו החל לגולל‬
‫סיפור שעלה במוחו באותו רגע‪ ,‬הוא תיאר‬
‫תסבוכים ובעיות נפשיות בהן הוא לוקה‪,‬‬
‫וסיים בתקוה‪“ ,‬הבן אותי‪ ,‬אדוני המפקד‪,‬‬
‫אינני כשיר לשרת בצבא”‪.‬‬
‫אך המפקד לא התרשם מדבריו‪ ,‬וזימן את‬
‫החיילים לחדר תוך שהוא פוקד עליהם‪“ ,‬קחו‬
‫את המשתמט הזה לכלא‪ ,‬אולי שם הוא ייזכר‬
‫מי הוא‪ ,‬ומה עליו לעשות”‪.‬‬
‫*‬
‫הימים הבאים עברו עליו במתח‪ ,‬אינו יודע‬
‫את נפשו‪ ,‬אך האמונה בגודל כח הצדיק‬
‫להפוך הכל לטובה החזיקה אותו ברגעים‬
‫קשים אלו‪.‬‬
‫ביום רביעי בערב נקרא עידו על ידי הסוהר‪,‬‬
‫“מישהו מחפש אותך בטלפון”‪.‬‬
‫לשכת הגיוס‪ ,‬ירושלים‬
‫ראש השנה חל ביום שני ושלישי‪ ,‬וביום‬
‫ראשון שלפניו הבין עידו שלא יוכל עוד‬
‫לדחות את המועד‪ .‬ברגליים כושלות עשה‬
‫את דרכו ללשכת הגיוס מקוה שהנס יתרחש‪,‬‬
‫והם יאפשרו לו לנסוע לראש השנה לאומן‪.‬‬
‫הוא נכנס בפחד ללשכת הגיוס‪ ,‬מעדכן את‬
‫פרטיו אצל הפקיד בכניסה‪ ,‬והפקיד לא‬
‫ממצמץ לרגע‪“ ,‬בבקשה עידו‪ ,‬הנה המדים‬
‫שלך”‪.‬‬
‫“למה מדים”‪ ,‬נרתע עידו‪“ ,‬באתי הנה בסך‬
‫הכל לבקש אישור לנסיעה לאומן‪ ,‬אני לומד‬
‫בישיבה‪ ,‬אינני מתכוון להתגייס כלל”‪.‬‬
‫כתגובה הזעיק הפקיד עזרה‪ ,‬ומספר חיילים‬
‫אחזו בו מוליכים אותו אל המפקד‪ .‬כל הדרך‬
‫לא פסק עידו מלמלמל דיבורי תפילה לה’‬
‫שיושיע אותו‪ ,‬וישחרר אותו מגיא צלמוות‪,‬‬
‫ושיזכה להשתתף בקיבוץ הקדוש‪.‬‬
‫“איך אתה מעז”‪ ,‬גער בו המפקד‪“ ,‬עזבת‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪88‬‬
‫בסקרנות הרים את השפופרת מאזין לדובר‬
‫שנמצא מעברו השני של הקו‪“ ,‬מה נשמע‬
‫עידו היקר‪ ,‬מדבר שלום ארוש”‪.‬‬
‫ההתרגשות מילאה את כולו‪ ,‬ראש הישיבה‬
‫בעצמו מתקשר אליו לדרוש בשלומו‪ .‬המתח‬
‫שנאגר בתוכו בימים האחרונים התפרץ בבת‬
‫אחת‪ ,‬ובקול בוכים תיאר את הרגשתו באוזני‬
‫הרה”ח רבי שלום ארוש שליט”א‪ ,‬ראש‬
‫ישיבת חוט של חסד‪“ :‬אין לי סיכוי‪ ,‬הכל‬
‫אבוד‪ ,‬הם לא יתנו לי לצאת מכאן”‪.‬‬
‫“כרגע אתה משוחרר לביתך”‪ ,‬הבהיר המפקד‬
‫כשהוא מוסיף‪“ ,‬אך זכור‪ ,‬בעוד שלושה ימים‬
‫עליך להתייצב לפגישה‪ ,‬באם תאחר או‬
‫תעדר תחשב כעריק על כל המשתמע מכך‪,‬‬
‫ראה הוזהרת”‪.‬‬
‫נרגש ומאושר מהישועה המפתיעה שהגיעה‬
‫בזכות ההתבודדות‪ ,‬עשה עידו את דרכו‬
‫לעבר הטלפון הציבורי מחייג למספר של‬
‫חבר מהישיבה‪“ ,‬לא תאמין‪ ,‬שיחררו אותי עד‬
‫ליום ראשון”‪.‬‬
‫החבר לא הצליח לכלוא את התרגשותו‪,‬‬
‫“עידו‪ ,‬אני עכשיו בשדה התעופה‪ ,‬נשאר‬
‫מקום אחד פנוי בטיסה להיום בערב‪ ,‬אתה‬
‫תופס מונית ומגיע מייד לשדה התעופה”‪.‬‬
‫שדה התעופה‪ ,‬לוד‬
‫דברי ראש הישיבה נסכו בו משנה מרץ‪ ,‬ועידו‬
‫החל את ההתבודדות הארוכה בחייו‪ ,‬מתפלל‬
‫בדמעות שליש שישתחרר מהצבא‪ ,‬שיזכה‬
‫לחזור ללמוד תורה בישיבה‪ ,‬ועיקר העיקרים‪,‬‬
‫שיתאפשר לו לנסוע לראש השנה לאומן‪.‬‬
‫והקולות‪.‬‬
‫בפינה צדדית מוצא את חברו‪ ,‬והחבר מושיט‬
‫לו את הכרטיס המיוחל‪“ ,‬עידו‪ ,‬אתה עולה על‬
‫המטוס”‪.‬‬
‫“כמובן”‪ ,‬הרגיעו אותו החברים בחיוך‪“ ,‬‬
‫ביום ראשון עליך להתייצב לפגישה דחופה‪,‬‬
‫ביום ראשון בצהריים ערב ראש השנה‪ ,‬אתה‬
‫בפגישה חשובה מאוד אצל רבינו‪.”...‬‬
‫ומבלי שיניחו לו לחשוב יותר מדי ניתנו‬
‫ידים ועידו נסחף לאחד המעגלים המפזזים‬
‫בשמחה הגדולה שמילאה את בית הנתיבות‪.‬‬
‫הדרך לאומן עבר עליו כבחלום‪ ,‬ובערב ראש‬
‫השנה בזמן הפגישה המיועדת‪ ,‬מצא עידו את‬
‫עצמו נדחק בין רבבות חסידים המבקשים‬
‫להכלל בתיקונו הנורא של הצדיק בראש‬
‫השנה באומן‪.‬‬
‫ימי הקיבוץ הנוראים בצילו של הצדיק הגדול‬
‫עברו עליו בהתרוממות הרוח‪ ,‬נושם בכל רגע‬
‫את אויר הפסגות הנח והזך שנושב בינות‬
‫למתקבצים הרבים על הראש השנה‪.‬‬
‫הימים הנפלאים עברו‪ ,‬ועידו מוצא את עצמו‬
‫על המטוס בדרך לישראל‪ ,‬כשהוא מודע‬
‫לתווית שדבקה בו בבריחה הנועזת אותה‬
‫ביצע בשבוע האחרון‪ .‬תוית שמוגדרת במילה‬
‫שבכל עת שנזכר בה‪ ,‬היתה מעבירה בו‬
‫צמרמורת עזה‪.‬‬
‫“עריק”‪.‬‬
‫מושב עלי‪ ,‬שומרון‬
‫השדה הומה בהמוני חסידים שעושים את‬
‫דרכם אל משאת נפשם וחייהם‪ ,‬כל המתנה‬
‫בתור הופכת בין רגע למעגל ריקוד של‬
‫שמחה‪ ,‬ועידו מוצא את עצמו נסחף בזרם‬
‫האנשים כשכולו מבולבל משטף השירים‬
‫וכך בעודו יושב בג’יפ‪ ,‬פתח את החלון ושאל‬
‫בלבביות‪“ ,‬מה נשמע? מאיפוא הגעת? מה‬
‫אתה עושה כאן?”‬
‫“אבל‪ ,‬אבל מה יהיה עם הצבא‪ ,‬ביום ראשון‬
‫עלי להתייצב לפגישה‪ ,‬כנראה יש לי גם צו‬
‫עיכוב יציאה מהארץ‪ ,”...‬גמגם עידו‪.‬‬
‫פרק ג’‬
‫“אל תדאג עידו”‪ ,‬הרגיע אותו ר’ שלום‪,‬‬
‫“תמשיך להתפלל‪ ,‬תעשה על זה התבודדות‪,‬‬
‫לא שעה‪ ,‬לא שעתיים‪ ,‬שש שעות התבודדות‪,‬‬
‫שש שעות התבודדות זה מסירות נפש‪ ,‬ואני‬
‫בטוח שבכח הצדיק תראה ישועה למעלה‬
‫מדרך הטבע‪ ,‬אל תישבר”‪.‬‬
‫עד מהרה שמדובר בבחור תמים הממתין‬
‫לאוטובוס‪ ,‬אך בשל הנוהל שעליו הופקד היה‬
‫עליו לערוך זיהוי‪.‬‬
‫שלוש מאות וארבעים ימי עריקות חלפו עליו‬
‫בשהותו בישיבה‪ ,‬חודשים על גבי חודשים‬
‫בהם שכח מכל הסובב אותו‪ .‬התורה משכה‬
‫אותו אליה כבחבלי קסם‪ ,‬שוקע בתורה‬
‫ותפילה‪ ,‬התבודדות‪ ,‬קברי צדיקים‪ .‬מעבר‬
‫לזאת לא יצא מכתלי הישיבה כדי שלא‬
‫להתפס בידי המשטרה הצבאית‪.‬‬
‫כמעט שנה חלפה‪ ,‬וחודש אלול שב והופיע‬
‫ובכנפיו בשורת ראש השנה הקרב ובא‪.‬‬
‫עידו עמד בתפילת שחרית בראש חודש‬
‫אלול בישיבה‪ ,‬אמירת ההלל בניגוני שמחה‪,‬‬
‫ולאחריה לתפילת מוסף‪ ,‬מאמץ את הכונה‬
‫בתיבות התפילה‪ .‬אך באמצע התפילה עולה‬
‫בו משום מקום מחשבה הזויה‪“ ,‬עידו‪ ,‬היום‬
‫הולכים לעצור אותך”‪.‬‬
‫הוא ניסה שוב ושוב לדחות את המחשבה‪ ,‬אך‬
‫זו לא הרפתה ממנו‪ ,‬למרות נסיונו להמשיך‬
‫בשגרת יומו כרגיל‪ .‬בצהרי היום פנה אליו‬
‫חבר וסיפר לו על מסיבת רעים ושיחת חברים‬
‫שתערך בבית אחד מידידיו במושב עלי‬
‫שבדרום השומרון‪“ ,‬אתה מוזמן‪ ,‬עידו‪ ,‬תבוא‬
‫תהנה‪ ,‬תשתחרר קצת מהדאגות”‪.‬‬
‫החברים הגיעו‪ ,‬השולחנות היו ערוכים בטוב‬
‫טעם‪ ,‬ושיחות הנפש המעמיקות אל תוך‬
‫הלילה החיו אותו‪ .‬ה’קומזיץ’ הסתיים בשעת‬
‫לילה מאוחרת‪ ,‬ועידו יצא בגפו לעבר תחנת‬
‫האוטובוס הקרובה ששכנה מחוץ ליישוב‪.‬‬
‫בעודו ממתין בתחנה עבר בכביש החשוך‬
‫רכב בטחון‪ ,‬הנהג הבחין באדם לא מזוהה‬
‫העומד בתחנה‪ ,‬ועקב המתיחות הבטחונית‬
‫ששררה באותם ימים עוררה בו הדמות חשד‬
‫שהתלבושת הדתית הינה תחפושת בלבד‪,‬‬
‫אך בליבו ח”ו כוונות זדון‪.‬‬
‫הרכב התקדם כמה עשרות מטרים ופנה‬
‫בעיקול חד אל שביל שיצא מצידי הכביש‪,‬‬
‫ממתין להתפתחות בעודו שומר על האדם‬
‫שבתחנה‪.‬‬
‫לא ארכו דקות רבות ונהמת מנוע בישרה את‬
‫הגעתו של כוח לוחמה שהוזמן על ידי הנהג‬
‫שמתצפת מהצד‪ ,‬בכדי לברר את החשד‪.‬‬
‫השומר שעצר לבחון את הדמות בתחנה הבין‬
‫עידו סיפר לפי תומו שהגיע מ’קומזיץ’ אצל‬
‫חבר במושב הקרוב‪“ ,‬נהדר”‪ ,‬מגיב השוטר‪,‬‬
‫“רק תן לי תעודת זהות בשביל הנוהל”‪.‬‬
‫עידו החל להריח את הצרה המתקרבת בצעדי‬
‫ענק‪ ,‬אך להוותו לא היו עליו כל תעודות‪ ,‬והוא‬
‫מסר את פרטיו‪ ,‬תוך כדי ששפתיו ממלמלות‬
‫תפילה חרישית‪ ,‬עידו מרמת השרון‪ ...‬מספר‬
‫זהות‪...‬‬
‫השומר יצר קשר עם המוקד‪ ,‬מבקש מהמוקדן‬
‫“תן לי פרטים על מספר זהות‪ .”..‬לא ארכו‬
‫יותר משניות בודדות וקולו של המוקדן‬
‫נשמע בבירור בקשר‪“ ,‬אתה בטוח? יש לך‬
‫תצפית על החשוד?!”‬
‫“כן”‪ ,‬השיב השומר בלי שהצליח להבין במה‬
‫מדובר‪.‬‬
‫“אם כך”‪ ,‬אמר המוקדן בהתרגשות‪,‬‬
‫“תקפוץ עליו מייד‪ ,‬ותאזוק אותו‪ ,‬הוא עריק‬
‫מהצבא‪.”...‬‬
‫השוטר פנה לעידו‪“ ,‬תראה‪ ,‬לא נעים לי‪ ,‬אבל‬
‫אני צריך לעצור אותך‪ ,‬עלה בבקשה לרכב”‪.‬‬
‫תוך כדי שהוא מתניע שאל השוטר את עידו‪,‬‬
‫“אתה באמת עריק? כמה זמן אתה עריק?”‬
‫ועידו בתמימות משיב‪“ ,‬אכן כך‪ ,‬אני עריק‬
‫כבר קרוב לשנה‪ ,‬חזרתי בתשובה‪ ,‬ברסלב‪,‬‬
‫מכיר?”‬
‫מרוב הלם בלם השוטר את הרכב‪ ,‬מסב את‬
‫ראשו לאחור‪“ ,‬אתה עריק כבר שנה?!‪ ,‬אני‬
‫לא מבין איך‪ ,..‬אתם הברסלב’ים יש לכם‬
‫תעצומות נפש על אנושיים‪ ,‬אני לא מבין את‬
‫זה בשכל‪”...‬‬
‫תחנת המשטרה‪ ,‬אריאל‬
‫עידו כבר ידע היטב שכדאי הוא כוחו של‬
‫הצדיק לסמוך עליו שהכל יתהפך לטובה‪,‬‬
‫הקרין על אנשי השיטור משלוותו המופלאה‪,‬‬
‫‪ | 89‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫וכשהגיעו לתחנת המעצר ביקש עידו‬
‫בתחנונים שיתאפשר לו להתפלל כעת‬
‫תפילת ערבית ללא האזיקים שעל ידיו‪.‬‬
‫לא היה כח בעולם שיכול לעמוד נגד תחנוניו‪,‬‬
‫השוטר אישר לעידו לעמוד לתפילה לוהטת‬
‫בפינת חדרו של קצין החקירות שלא שהה‬
‫באותה שעה במשרד‪ .‬רגעי ההתבודדות להם‬
‫זכה באותה תפילה בערו בכיסופיו לראש‬
‫השנה מחד גיסא‪ ,‬והפחד מפני הצפוי לו בעוון‬
‫עריקותו מאידך גיסא‪.‬‬
‫הוא התפלל מתון מתון‪ ,‬שופך את ליבו לפני‬
‫קונו‪ ,‬תוך שהוא שוכח מכל הסובב אותו‪.‬‬
‫היות שכדי שאדם יזכה שהכל יתהפך לטובה‪,‬‬
‫עליו להתחזק דווקא מתוך הירידה‪ ,‬וכעומק‬
‫הירידה וההתחזקות בה ‪ -‬כך יגדל המהפך‬
‫לטובה‪.‬‬
‫תוך כדי תפילתו נשמעו הלמות מגפיים‬
‫מתקרבות אל המשרד‪ ,‬ארבעה אנשים‬
‫חסונים מ’המשטרה הצבאית’ עשו את דרכם‬
‫לעבר החדר בו שהה עידו‪ .‬בחדר החיצוני‬
‫פגשו את השוטר שעצר אותו‪“ ,‬איפוא הוא?!”‬
‫שאלו כבמקהלה‪.‬‬
‫השוטר שנדבק בהתלהבותו של עידו‪ ,‬וכבר‬
‫הספיק לשמוע ממנו בדרך דברי התחזקות‬
‫שהוריד וגילה רבו הנחל נובע מקור חכמה‪,‬‬
‫ישב בניחותא לוגם מכוס הקפה שבידו‪,‬‬
‫והשיב להם ברוגע‪“ ,‬הוא בפנים”‪.‬‬
‫בלי לחשוב פעמיים פרצו הארבעה אל החדר‪,‬‬
‫ובראותם את עידו עומד נינוח בצד החדר‬
‫עמדו מופתעים כמוכי הלם‪ .‬הם יצאו אל‬
‫השוטר‪“ ,‬אתה בטוח שזה הוא?!”‬
‫ולא יודע למה‪ ,‬הביאו אותי מירושלים דוקא‬
‫למחנה הזה‪”...‬‬
‫“תפילין”‪ ,‬קוטע אותו עידו‪“ ,‬תפילין הבאת?!”‬
‫“בודאי”‪ ,‬עונה הבחור‪ ,‬מגלה את פליאות‬
‫השגחתו יתברך‪ ,‬ואת גודל כח ההתבודדות‬
‫להפוך הכל לטובה‪“ ,‬יש לי הכל‪ ,‬גם רש”י וגם‬
‫ר”ת”‪.‬‬
‫הוכנס אל תוך חדר שבו לא היה שום דבר‬
‫מעבר לשמונה מיטות ריקות‪.‬‬
‫לאחר שהבין כי לא ישוחרר עוד הערב‪ ,‬שאל‬
‫עידו את הסוהר אם יש בית כנסת במחנה‪,‬‬
‫“ודאי‪ ,‬יש כאן בית כנסת מפואר‪.”...‬‬
‫עידו הובל אל בית הכנסת‪ ,‬שלמעשה התברר‬
‫כיציקת בטון מרובעת‪ ,‬שלתוכה נזרקו מספר‬
‫ספסלים וארון עץ מתפורר‪ .‬הוא החל מחטט‬
‫בארון בכדי למצוא שם זוג תפילין שישמשו‬
‫אותו למחרת היום‪ ,‬אך לצערו שקית התפילין‬
‫אותו מצא העלה עובש‪ ,‬ולא היה ספק כי‬
‫תפילין אלו פסולות הם‪.‬‬
‫ה’ ירחם‪ ,‬תפילין‪ ...‬עצרו אותו ללא שהביא‬
‫איתו שום ציוד‪ ,‬למחרת בבוקר עליו להניח‬
‫תפילין‪ ,‬מהיכן ישיג תפילין במחנה הנידח‬
‫הזה‪...‬‬
‫ראשו החל כואב‪ ,‬אך הוא לא הניח לתחושת‬
‫היאוש לחלחל אל ליבו‪ ,‬הרי יש ענין שיתהפך‬
‫הכל לטובה‪ .‬בזאת כבר נוכח לראות כמה‬
‫וכמה פעמים בדרך ניסית ופלאית‪ ,‬ודוקא‬
‫מעמק הבכא בו הוא שרוי תתנוצץ ישועת ה’‬
‫למעלה מדרך הטבע‪.‬‬
‫השוטר הנהן בראשו בחיוך‪ ,‬ולבינתיים סיים‬
‫עידו את תפילתו‪ ,‬פסע לאחור שלוש פסיעות‪,‬‬
‫ולאחר מכן פנה אליהם ברוגע‪“ ,‬שלום‬
‫חברים‪ ,‬איך אתם מרגישים‪ ,‬באתם לעצור‬
‫אותי‪ ...‬בבקשה‪ ...‬שימו עלי את האזיקים‬
‫ובואו נזוז‪.”...‬‬
‫עידו חזר אל תאו‪ ,‬משוטט בחדר הלוך ושוב‪,‬‬
‫“אבא‪ ,‬הבאת אותי לכאן‪ ,‬אני לא יודע מה‬
‫התיקון שלשמו נשלחתי לכאן‪ ,‬אבל אני‬
‫מבקש ממך אל תשאיר אותי יום אחד בלי‬
‫תפילין כשרות ומהודרות‪ ,‬אנא”‪ .‬שעה ארוכה‬
‫המשיך בהתבודדותו‪ ,‬מתחנן ומבקש‪ ,‬מעתיר‬
‫ומפציר‪ ,‬עד שעייפות תקפה אותו והוא נרדם‪.‬‬
‫מוצב שבי שומרון‪ ,‬שכם‬
‫עם שחר זינק ממשכבו במתח‪ ,‬ולגודל‬
‫הפתעתו ראה ששיכנו לצידו בתא בחור‬
‫חרדי‪ ,‬חרדי ממש‪ ...‬הוא היה פשוט בהלם‪,‬‬
‫וניגש בהתרגשות לבחור‪“ ,‬הי‪ ,‬מי אתה‪ ,‬אתה‬
‫אליהו הנביא‪ ,‬אתה אמיתי או שזה חלום‪ ,‬איך‬
‫הגעת למקום הנידח הזה?!”‪..‬‬
‫המחנה הנטוש שכן אי שם על אם הדרך‬
‫למרגלות העיר שכם‪ ,‬מספר ביתנים עלובים‬
‫למראה מפוזרים בינות לחולות‪ .‬את עידו‬
‫שיכנו באחד הביתנים שסורג כראוי‪ ,‬והוא‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪90‬‬
‫“אתמול בלילה”‪ ,‬מספר הבחור‪“ ,‬בשלוש‬
‫לפנות בוקר הגיעו אליי הביתה ועצרו אותי‪,‬‬
‫מחנה מעצר‪ ,‬צריפין‬
‫לאחר יומיים הועבר עידו למעצר במחנה‬
‫הצבאי בצריפין‪ .‬וככל שהלך והתקרב ראש‬
‫השנה‪ ,‬החל להפנים את המציאות הכואבת‬
‫שהשנה הוא לא יזכה לנסוע לאומן‪.‬‬
‫את הכאב שבליבו לא ניתן לתאר‪ ,‬זכר הימים‬
‫המופלאים אותם חווה בשנה שעברה היו‬
‫חקוקים בליבו‪ ,‬געגועים צורבים מילאו אותו‪,‬‬
‫מי יתן לי אבר כיונה אעופה ציון הקדוש‬
‫אומנה‪...‬‬
‫נסתרות דרכי הוי’‪ ,‬ועתה חש עידו כביכול‬
‫הוא מצוי בהסתרה שבתוך הסתרה‪ ,‬הוא‬
‫מרגיש את ההסתרה הנוראה בהכרח לשהות‬
‫בימי ראש השנה הקדושים בינות למאות‬
‫חיילים ערלי לב‪ ,‬לא קדושה ולא תורה‪.‬‬
‫והסתרה זו מגלמת בתוכה הסתרה כואבת פי‬
‫כמה‪ ,‬השאלה הכאובת שניקרה במוחו ללא‬
‫הרף‪ ,‬על מה ולמה עשה ה’ ככה לנתקו ממקור‬
‫חיותו ומשאת נפשו‪ ,‬לאיזו מטרה נשאר‬
‫בארץ ולא זכה לנסוע לאומן עם רבבות אלפי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ימי ראש השנה הגיעו‪ ,‬ועידו משרך את רגליו‬
‫לבית הכנסת שעמד במרכזו של המחנה‪,‬‬
‫מחשבותיו מפוזרות‪“ ,‬לחינם‪ ,‬לחינם נפלתי‬
‫לכאן‪.”...‬‬
‫אך כהרף עין נזכר עידו‪“ ,‬יש לי תפקיד‪ ,‬אם‬
‫השי”ת שלח אותי בראש השנה למקום הנידח‬
‫הזה‪ ,‬לירידה הגדולה הזו‪ ,‬אני ישתדל להמליך‬
‫אותו מכאן‪ ,‬דייקא”‪.‬‬
‫בלב מאושש נכנס לבית הכנסת‪ ,‬ובכניסתו‬
‫נתקל בחייל צעיר שעשה את דרכו לעבר‬
‫חדר האוכל‪ .‬תחושת השליחות שפיעמה בו‬
‫לא נתנה לו מנוח‪“ ,‬הי‪ ,‬חייל‪ ,‬ראש השנה‬
‫היום‪ ,‬בוא לבית הכנסת”‪.‬‬
‫החייל הצטחק‪“ ,‬קרא לי בשמי‪ ,‬אסי”‪.‬‬
‫עידו לא נרתע‪“ ,‬תקשיב אסי‪ ,‬אני ואתה‬
‫הולכים היום להמליך את הקדוש ברוך הוא‬
‫על כל העולם‪ ,‬להכריז שהוא המלך ואנחנו‬
‫עבדיו‪.”...‬‬
‫מילים אלו היוו תחילתה של שיחה ארוכה‬
‫שנמשכה לאחר התפילה בה השתתף אסי‪,‬‬
‫גדושי דיבורי התחזקות והתעוררות שדלה‬
‫עידו מתוכו‪ ,‬מכל אשר שמע מאוצרו הגנוז‬
‫של רבי נחמן‪.‬‬
‫למחרת בבוקר כבר הלכו יחד לבית הכנסת‪,‬‬
‫ואסי שהבחין בחוטים המתנפנפים מבעד‬
‫למכנסיו של עידו‪ ,‬שאל בפליאה‪“ ,‬מה הקטע‬
‫של החוטים האלו‪.”...‬‬
‫יכלו עוד לשתוק‪ .‬עידו נקרא אל ההנהלה‪,‬‬
‫ובמילים קצרות נאמר לו‪“ ,‬נוכחנו לראות את‬
‫חוסר התאמתך לשירות‪ ,‬אתה משוחרר על‬
‫סעיף עשרים וארבע‪.”...‬‬
‫פרק ד’‬
‫נהר התשליך‪ ,‬אומן‬
‫הצריף אותו קיבל עידו היה צר ומחניק‪,‬‬
‫השמש ליהטה בעוז‪ ,‬ועידו כדרכו לא נבהל‬
‫משום דבר‪ ,‬מזמין את החברים להתפלל‬
‫איתו‪ .‬תפילות ליל יום הכיפורים נערכו מתוך‬
‫התלהבות עצומה‪ ,‬ושירה שסחפה עשרות‬
‫חיילים לדביקות ולתשובה‪.‬‬
‫שמעה של התפילה התפרסם במחנה‪,‬‬
‫ולמחרת היה מספר המתפללים בצריף הקטן‬
‫כפול מאתמול‪ ,‬ועידו מנצל כל הזדמנות‬
‫להחיות את החיילים בדברי תורה ממעיינו‬
‫של הנחל נובע‪ ,‬כך נמשכה התפילה עד לסוף‬
‫היום כשמחצית מתושבי המחנה מתגודדים‬
‫סביב צריפו של עידו מקבלים על עצמם עול‬
‫מלכות שמים‪.‬‬
‫הנהלת המחנה היתה מודעת למעשיו של‬
‫עידו‪ ,‬ולמהפכת התשובה בה החל‪ .‬ולאחר חג‬
‫הסוכות בו הקים עידו סוכת ענק‪ ,‬מארח את‬
‫החיילים להתוועדויות דביקות ואמונה‪ ,‬לא‬
‫לאחר יומיים בהם שכב כמעט מעולף הובילו‬
‫אותו חבריו בעל כרחו אל המרפאה באומן‪,‬‬
‫שם הבחינו הרופאים בשושנה שהתפתחה‬
‫ברגלו‪ ,‬והורו לו ליטול תרופות אנטיביויטיות‬
‫שיקלו מעליו את המחלה‪ .‬התרופות שנטל‬
‫הקלו עליו מחד גיסא‪ ,‬אך החלישו אותו מאוד‬
‫והוא נאלץ לשכב כל היום במיטה‪.‬‬
‫עיניו כמעט נעצמו כשקולות ויכוח מחוץ‬
‫לחדר הגיעו לאזניו‪ ,‬סקרנותו גברה והוא קרא‬
‫לחבריו‪“ ,‬מה קורה שם בחוץ?”‪.‬‬
‫“הגיע לכאן אחד”‪ ,‬סיפרו לו‪“ ,‬והוא מציע‬
‫כרטיס טיסה לשבת חנוכה לאומן‪ ,‬במאה‬
‫ותשעים דולר בלבד‪ ,‬כולל נסיעות פנים‪,‬‬
‫מחיר כמעט אפסי‪ ,‬אבל אנחנו לא כל כך‬
‫סומכים עליו שהוא לא יעלם עם הכסף‪.”...‬‬
‫לאחר שיחה נוספת כבר היה אסי לבוש‬
‫בטלית קטן מצוייצת מתנתו של עידו‪ ,‬רוח‬
‫של טהרה נמשכה עליו‪ ,‬וחדור התלהבות‬
‫אמר לעידו “אני רואה את הלהבה של רבי‬
‫נחמן‪ ,‬ולא יכול לעמוד מולה‪ ,‬אני אחריך באש‬
‫ובמים‪ ,‬כל שתאמר אליי אעשה”‪.‬‬
‫יום כיפור הגיע‪ ,‬וכבכל מקום מתעוררים‬
‫הלבבות וחושקים להתפלל בבית הכנסת‪,‬‬
‫ובית הכנסת של המחנה היה צר מלהכיל את‬
‫הרבים שנאספו להתפלל‪ .‬האחראי על הדת‬
‫שהבחין בצפיפות פנה לעידו‪“ ,‬קח מפתח‪ ,‬יש‬
‫לך צריף מאחורי מחסן התחזוקה‪ ,‬תעשה שם‬
‫תפילות”‪.‬‬
‫האחרון ברחבי אומן‪ ,‬והסעודות שאכל בכל‬
‫מקום מזדמן‪ ,‬נתנו את אותותיהם בייסורי‬
‫מעיים קשים‪ ,‬חומו עלה ושכניו הגישו לו תה‬
‫חם בנסיון להקל מעליו‪.‬‬
‫שנה חלפה‪ ,‬והפעם הדרך היתה פתוחה לפניו‪,‬‬
‫שבוע וחצי לפני ראש השנה המריא לאומן‪,‬‬
‫נפגש במשאת נפשו‪ ,‬להדבק באור האורות‬
‫בהתקשרות עצומה‪ ,‬ולקיים את ציוויו לכל‬
‫הסרים למשמעתו‪.‬‬
‫ככל שהתקרבו הימים לראש השנה והדרכים‬
‫נעשו יותר ויותר עמוסות ברבבות נשמות‬
‫שהציפו את רחובות אומן‪ ,‬הוכרח עידו‬
‫למצוא אכסנייה קבועה בה ישהה בימי‬
‫ראש השנה‪ .‬ידידים שסייעו לו מצאו עבורו‬
‫אכסנייה נאותה‪ ,‬על יד נהר התשליך‪.‬‬
‫מחלון חדרו השקיף על מי הנהר הזורמים‬
‫בנחת‪ ,‬ונפשו התרחבה מאושר‪“ ,‬אשריי‬
‫שזכיתי להיות כאן‪ ,‬גלגולים כה רבים עברתי‬
‫עד שהגעתי ליום הגדול הזה”‪ ,‬מהרהר‬
‫בסיעתא דשמיא שמלווה אותו במציאת‬
‫האכסנייה שהלמה את אפשרויותיו הכספיות‬
‫הדלות‪.‬‬
‫מקום קבוע לסעודות החג לא היה לעידו‪ ,‬אך‬
‫בכל סעודה הוזמן למקום אחר‪ ,‬שם שמחו‬
‫מארחיו לשמוע מפיו את חסדי ה’ ונפלאותיו‪,‬‬
‫ומגדולת הצדיק הגדול שמהפך הכל לטובה‪.‬‬
‫למחרת ראש השנה שכב עידו בחדרו‪,‬‬
‫כשראשו כואב עליו‪ .‬גלגוליו בכל השבוע‬
‫ראשו של עידו היה סחרחר עליו‪ ,‬ואפשרות‬
‫של נסיעה נוספת לאומן ועוד לשבת‬
‫חנוכה הבעירה אותו‪ .‬על אתר קרא למוכר‬
‫הכרטיסים אל החדר‪“ ,‬בפינת החדר אתה‬
‫רואה את המזוודה שלי‪ ,‬הכתומה‪ ,‬בכיס‬
‫החיצוני נמצאים המסמכים שלי‪ ,‬תוציא משם‬
‫מאה ותשעים דולר‪ ,‬וגם הדרכון שלי שם‬
‫בפנים‪ ,‬תקח את השם שלי לרישום הכרטיס‪,‬‬
‫ותשאיר לי את מספר הטלפון שלך בארץ‬
‫להמשך קשר‪.”...‬‬
‫ליותר מכך לא עמדו לו כוחותיו‪ ,‬ומיד נרדם‬
‫עידו כשתקוה גדולה ממלאה אותו‪ ,‬וכי קלה‬
‫היא בעיניך‪ ,‬שבת חנוכה אצל הצדיק הגדול‪,‬‬
‫שבת חנוכה באומן‪.‬‬
‫רחוב ז’בוטינסקי‪ ,‬רמת‬
‫השרון‬
‫לאחר מספר ימי התאוששות התכונן עידו‬
‫לחזרה לארץ‪ ,‬נפרד מהציון מבקש ומייחל‬
‫להתראות שוב בעוד פחות משלושה‬
‫חודשים‪..‬‬
‫בשדה התעופה המתינו עליו הוריו‪“ ,‬עידו‪ ,‬בוא‬
‫‪ | 91‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫קצת הביתה‪ ,‬תספר לנו מהחוויות שלך‪,”...‬‬
‫עידו נענה להצעה ונכנס לרכב שהוביל אותו‬
‫אל שכונת מגוריו ברמת השרון‪.‬‬
‫על כוסות קפה מהבילים ישב עידו לצד הוריו‬
‫משתף אותם בחוויה הגדולה‪ ,‬מתאר להם‬
‫את ההתלהבות ואת השמחה ששורה בחלל‬
‫האויר בימי הקיבוץ הקדוש‪.‬‬
‫שבת חנוכה‪ ,‬אומן‬
‫ליתרה מזאת לא היה עידו זקוק‪ ,‬הוא כבר‬
‫ראה את ההשגחה שמלווה אותו‪ ,‬והיה בטוח‬
‫שידו הרחומה של השי”ת תמשיך ללות אותו‬
‫בארץ נכר‪.‬‬
‫אמו‪ ,‬שדעתה לא היתה נוחה מהנסיעה בלשון‬
‫המעטה‪ ,‬הודאגה לשמוע מהמחלה שתקפה‬
‫אותו באומן‪“ ,‬ולמי פנית שם? יש בכלל‬
‫רופאים באוקראינה?”‬
‫“אל תדאגי אמא”‪ ,‬מנסה עידו להרגיע‪,‬‬
‫“בנו באומן מרפאה מודרנית ומשוכללת‪,‬‬
‫הם טיפלו בי‪ ,‬נתנו לי אנטיביוטיקה‪ ,‬הכל‬
‫בסדר‪.”..‬‬
‫תוך כדי הוא נזכר בכרטיס שקנה לשבת‬
‫חנוכה‪ ,‬והוא מספר להוריו על מוכר‬
‫הכרטיסים‪ ,‬וכשהם מבקשים לראות את‬
‫הכרטיס‪ ,‬פונה עידו לחפש במזוודה את מספר‬
‫הטלפון של מוכר הכרטיסים‪ .‬אך להוותו‬
‫לא מצא שום סימן מזהה למוכר בכרטיסים‬
‫המדומה‪ ,‬הכסף הלך לאיבוד‪..‬‬
‫להוריו שכמו ציפו למקרה שכזה‪ ,‬היו מילים‬
‫רבות לומר על שפיותה של הנסיעה‪ ,‬אך הם‬
‫ביכרו שלא להגיב‪ .‬עידו לעומתם‪ ,‬היה מלא‬
‫באמונה‪“ ,‬אני לא דואג‪ ,‬כבר נוכחתי לראות‬
‫את ההשגחה הפרטית שמלווה אותי על כל‬
‫צעד ושעל‪ ,‬עוד תראו שייצא מזה רק טוב‪,‬‬
‫והכל יתהפך לטובה”‪.‬‬
‫צלצול הטלפון קרע את הדממה המתוחה‪,‬‬
‫עידו שחש אל הטלפון הקשיב לדובר‪,‬‬
‫וכשפניו מחוייכות פנה להוריו‪“ ,‬הציעו לי‬
‫עכשיו כרטיס חדש לשבת חנוכה‪ ,‬כרטיס זול‬
‫מאוד‪ ,‬לא נורא‪ ,‬אני יסתדר”‪.‬‬
‫את סיבת מחירו הזול של הכרטיס לא סיפר‬
‫עידו‪ ,‬המדובר היה על נסיעה דרך מדינה‬
‫שלישית‪ ,‬עם המתנה בת חמש שעות‬
‫בהלוך וחמש שעות בחזור בשדה התעופה‬
‫הבינלאומי בעמאן שבירדן‪ ,‬הוא ידע שאמו‬
‫תתחלחל מהרעיון‪ ,‬אך ליבו היה סמוך ובטוח‬
‫שכל מכשול לא יארע לו בנסיעה זו‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪92‬‬
‫הקדוש‪ ,‬כישהודי פונה אליו‪“ ,‬סליחה כבודו‪,‬‬
‫אני יוצא עכשיו מאומן‪ ,‬נשאר לי הרבה‬
‫אוכל שהבאתי איתי‪ ,‬ויש לי פה שקית עם‬
‫סנדוויצים‪ ,‬אולי אתה מעוניין?”‪.‬‬
‫פרק ה’‬
‫בלב נרגש יצא עידו לדרך הארוכה לכיוון‬
‫אומן‪ ,‬עם הגיעו לעמאן קלט את מימדיה‬
‫הענקיים של שדה התעופה הבינלאומי‪,‬‬
‫חנויות לאין מספר‪ ,‬אורות מנצנצים‬
‫שמיועדים למשוך את ליבם של התיירים‪.‬‬
‫אבל עידו חושק רק לדבר אחד‪ ,‬לעבור את‬
‫הנסיעה בשלום‪ ,‬ולהגיע בקדושה ובטהרה‬
‫לאומן‪.‬‬
‫השבת באומן עברה עליו בנעימים‪,‬‬
‫התרוממות הרוח שנוטעת בו כוחות חדשים‪.‬‬
‫כמעט ולא יצא מהיכל הציון הקדוש‪ ,‬מנצל‬
‫את זמנו הקצר לאמירת תיקון הכללי‬
‫בהשתפכות הנפש‪.‬‬
‫הימים חלפו בחטף‪ ,‬וזמן היציאה מאומן כבר‬
‫הגיע‪ ,‬עידו משתטח על הציון‪“ ,‬רבי‪ ,‬בעוד‬
‫מספר שעות עלי לצאת לנסיעה ארוכה‪,‬‬
‫מבקש אני שלא אבוא לידי נסיון לרכוש‬
‫אוכל שאיננו כשר במאת האחוזים‪ ,‬ושבכל‬
‫ההמתנה הארוכה אהיה עסוק בדברים‬
‫חיוביים‪ ,‬שלא להסחף אחר הבלבולים הרבים‬
‫הממלאים את שדה התעופה‪ ,‬אנא”‪.‬‬
‫להעניק שירות למאות יהודים בו זמנית‪,‬‬
‫ובעיתות לחץ חש הרב לברטוב שאיננו‬
‫עומד בעומס‪ ,‬ולבקשתו הגיעה אליו משפחה‬
‫מהארץ שתסייע לו בתקופה הלחוצה ביותר‪,‬‬
‫בשלהי השנה האזרחית‪.‬‬
‫הבלבול באותה תקופה הוא גדול מאוד‪,‬‬
‫החגאות הגוייות סוחפות את הנוער רח”ל‪.‬‬
‫ובמקביל חלים בהם ימי החנוכה בהם נערכים‬
‫מדי יום אירועי שמחה לאחר הדלקת נרות‬
‫החנוכה‪ ,‬ומשפחת סקלרסקי שהגיעה אליו‬
‫מדי שנה ממקום מגוריהם במושב מירון‪,‬‬
‫שהתה עמו באוסיטון חודש ימים‪ ,‬ובאותו‬
‫חודש פעלה רבות להאיר את הניצוץ היהודי‬
‫בקרב הצעירים‪.‬‬
‫הנסיעה למשך חודש לא היתה פשוטה‬
‫בכלל‪ ,‬לעזוב את העבודה ומוסדות הלימוד‬
‫של הילדים למשך חודש ימים היתה כרוכה‬
‫במאמץ לא פשוט‪ .‬ועבור אם המשפחה‬
‫שמלבד פעולות הקירוב‪ ,‬היה עליה לדאוג‬
‫לילדיהם שאחד מהם הוא נכה‪ ,‬ומסיע את‬
‫עצמו בעזרת כסא גלגלים‪ ,‬וכן לתעסוקה‬
‫לילדים במשך כל שעות היום‪ ,‬עבורה היתה‬
‫הנסיעה הזו בגדר מסירות נפש‪.‬‬
‫אוניברסיטת אוסיטון‪,‬‬
‫טקסס‬
‫הרחבה שלפני הכניסה לאוניברסיטה הומה‬
‫אדם‪ ,‬אלפי סטודנטים מכל רחבי תבל‬
‫התקבצו ללמוד באוניברסיטה היוקרתית‬
‫ששמה הלך לפניה‪.‬‬
‫רבים מביניהם היו יהודים‪ ,‬אך יהודים‬
‫שהניצוץ היהודי שבהם היה מכוסה ומוסתר‪,‬‬
‫הוריהם היו מתבוללים שלא הכירו ביהדות‪,‬‬
‫ולא טעמו את טעמה מעולם‪.‬‬
‫עידו פתח את ספר התהלים‪ ,‬ולאחר כשעתיים‬
‫כבר עמד בעמוד האחרון‪ ,‬בלב נרגש פנה אל‬
‫הציון מעניק נשיקה נלהבת‪“ ,‬רבי‪ ,‬אני רוצה‬
‫שיהיה לי את הכח לזכור אותך תמיד‪ ,‬ללכת‬
‫איתך כל השנה‪ ,‬ובעיקר עכשיו בנסיעה‪,‬‬
‫היצר הרע תמיד מחפש את האדם במקומות‬
‫כאלו‪ ,‬אני רוצה לא להתבלבל משום דבר‪,‬‬
‫ולקדש את שמך בעולם”‪.‬‬
‫איש אחד‪ ,‬איש של מסירות נפש‪ ,‬היה שם‬
‫למענם‪ .‬החסיד הרב יוסף לברטוב‪ ,‬שליח‬
‫חב”ד שעשה את מלאכתו נאמנה‪ ,‬והקים בית‬
‫חב”ד בסמוך לאוניברסיטה‪ ,‬יזם פעילויות‬
‫וכנסים שדרכן חיזק את הזהות היהודית אצל‬
‫הסטודנטים אובדי הדרך‪.‬‬
‫הוא פנה לאחור יוצא בהתרגשות מהציון‬
‫היקף העבודה הוא אדיר‪ ,‬אין זה פשוט כלל‬
‫כל שנה מחדש עלו בה הספיקות‪ ,‬לנסוע‬
‫או שלא לנסוע‪ ,‬אך לבסוף גבר ההכרח והם‬
‫נסעו‪ .‬הנסיעה עצמה היתה קשה ביותר‪ ,‬היות‬
‫שמרכז השלוחים אינו מממן את הוצאות‬
‫השליחים‪ ,‬והם נאלצו להטלטל בטיסות זולות‬
‫אך ארוכות ‪ -‬דרך מדינות שונות‪ ,‬עד שהגיעו‬
‫ליעדם באוסיטון‪.‬‬
‫שדה התעופה עמאן‪,‬‬
‫ירדן‬
‫בבת אחת נחת עידו להמולה האדירה‬
‫שממלאת כל פינה בשדה התעופה הענק‬
‫שדומה לעיר גדולה‪ ,‬מאות שערים‪ ,‬קומות‬
‫רבים מהם עולים ויורדים במדרגות נעות‬
‫אלפי נוסעים בו זמנית‪ ,‬ברגע קל ניתן להאבד‬
‫בגודלו העצום‪.‬‬
‫הדלתות‬
‫האוטומטיות‬
‫נפתחות‬
‫לפניו‪,‬‬
‫היציאה נאמר לו שהטיסה כבר סגורה‪ ,‬ולא‬
‫הועילו כל טענות מול עמדתם הקשוחה של‬
‫הפקידים‪ ,‬ובלית ברירה פנה לחפש טיסה‬
‫חילופית לישראל‪.‬‬
‫ועידו עושה את דרכו בצעדים מהירים אל‬
‫המדרגות הנעות שיובילו אותו אל הקומה‬
‫השניה‪ .‬ולתדהמתו העצומה רואה עידו שישה‬
‫ילדים קטנים יושבים על הרצפה בקומה‬
‫הראשונה‪ ,‬והוא פונה אליהם בחום‪“ ,‬ילדים‬
‫מאיפה אתם?”‬
‫“ממירון”‪ ,‬השיבו הילדים‪.‬‬
‫“אז מה אתם מחפשים כאן באמצע עמאן‪,‬‬
‫בירדן?!”‪ ,‬התפלא עידו‪.‬‬
‫“איבדנו את אבא ואמא‪ ,‬ואנחנו יושבים כאן‬
‫לבד בין המוני ערבים‪ ,‬כבר למעלה משלוש‬
‫שעות”‪ ,‬ענו הילדים בקול משתנק מבכי‪.‬‬
‫צערם של הילדים הבודדים נגע לליבו‪ ,‬עידו‬
‫לא ידע בכלל מה יוכל לעשות כרגע‪ ,‬אך‬
‫הוא לא הרים ידיים‪ .‬לקח את הילדיים לעבר‬
‫ברזייה סמוכה‪ ,‬ונתן להם לשתות לאחר שלא‬
‫נשאר להם מים‪ ,‬ומתיקו הוציא עבורם מיני‬
‫מתיקה בכדי להרגיע אותם‪.‬‬
‫שעתיים תמימות התעכב איתם לנחם‬
‫ולהרגיע‪ ,‬כאב לו להשאיר אותם לבד‪ ,‬שניים‬
‫מתוכם היו תינוקות קטנים‪ ,‬אחד מהם היה‬
‫נכה שלא יכל לעמוד בכלל על רגליו‪ ,‬והגדול‬
‫ביותר שעימו היה ניתן לתקשר היה רק בן‬
‫שלוש עשרה‪.‬‬
‫לאחר שנרגעו סיפרו לעידו את מה שקרה‬
‫להם‪ ,‬הם הגיעו בטיסת קונקשן מטקסס‬
‫לניו יורק‪ ,‬ומשם לישראל בהמתנה קצרה‬
‫בירדן‪ ,‬מיד כשהמטוס נחת בעמאן הזדרזו‬
‫האם והילדים לרדת מהמטוס‪ ,‬ולגשת לשער‬
‫היציאה של המטוס שיקח אותם לישראל‪.‬‬
‫האם שכבר היתה במטוס השני עם כל הילדים‬
‫ציפתה לבואו של בעלה‪ ,‬וכשראתה שהטיסה‬
‫נסגרת ובעלה איננו מגיע החלה לעורר‬
‫מהומה שימתינו לו‪ .‬הדיילים לא הסכימו‬
‫בשום אופן‪ ,‬ולאחר דין ודברים אפשרו לה‬
‫לצאת מהמטוס ולחזור לשדה התעופה‪.‬‬
‫ובשעה שהאב מתרוצץ במשרדי החברה‬
‫שבאחד הקומות‪ ,‬יצאה האם לחפש אותו‬
‫במבוכי הבנין הענק‪ ,‬ואת הילדים השאירה‬
‫בלית ברירה להמתין לה בקומה התחתונה‪.‬‬
‫לאחר שהאם עלתה לקומה העליונה לא‬
‫אפשרו לה השומרים לרדת שוב לקומה‬
‫התחתונה‪ ,‬והילדים ישבו שם בודדים‬
‫ומפוחדים שעות ארוכות‪.‬‬
‫עידו הבין שעליו ליטול את הענין לידיו‪,‬‬
‫וביקש מהילדים תמונה כלשהיא של האב‪,‬‬
‫בכדי שיוכל לאתר אותו‪ ,‬אך לגודל המבוכה‬
‫היו כל הדרכונים ברשות האב‪ .‬לאחר חיפוש‬
‫מדוקדק מצא הילד את ארנקו של האב‪,‬‬
‫שאליו היה מוצמד רשיון הנהיגה שלו‪.‬‬
‫ברוך פנה עידו לילד‪“ ,‬הקשב היטב‪ ,‬אני‬
‫מוכרח לצאת לחפש את ההורים שלך‪ ,‬אעלה‬
‫לקומה השניה‪ ,‬ואני מבטיח לך שיהיה מה‬
‫שיהיה בתוך עשרים דקות בדיוק אני חוזר‬
‫אליך‪ ,‬אל תדאג”‪.‬‬
‫נקודת המשטרה‪ ,‬שדה‬
‫התעופה בעמאן‬
‫האב התעכב במטוס לדאוג לעגלת התאומים‬
‫עבור התינוקות‪ ,‬ולעגלת הילד הנכה‪ ,‬אך‬
‫משום מה נוצר עיכוב בהבאת העגלות‪ .‬רק‬
‫לאחר שהכל השתחרר החל האב לרוץ לכיוון‬
‫השער לישראל‪ ,‬אך ברגע שהגיע לשער‬
‫‪ | 93‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫בזריזות עבר עידו את הביקורת‪ ,‬ועלה לקומה‬
‫השניה ניגש לנקודת המשטרה‪ ,‬ומדווח להם‬
‫בדרמטיות‪“ ,‬יש לי כאן סיפור על אזרח‬
‫ישראלי חטוף‪ ,‬הנה התמונה שלו‪ ,‬ששת ילדיו‬
‫נמצאים כאן לבד‪ ,‬אני רוצה שתקשרו אותי‬
‫באופן מיידי אל הקונסול הישראלי‪ ,‬עכשיו‬
‫קונסול”‪.‬‬
‫השוטר נעתר לבקשתו וקישר אותו עם‬
‫הקונסול‪ ,‬ועידו הבהיר בנחרצות לקונסול‬
‫שטיסתו לישראל יוצאת בעוד שעתיים‪ ,‬והוא‬
‫לא יוכל להתעכב יתר על המידה‪ ,‬לכן עליו‬
‫לשלוח נציג שיטפל בענין מחמת הסכנה‬
‫בארץ זרה‪ .‬בינתיים לקח ממנו השוטר את‬
‫רשיון הנהיגה של האב‪ ,‬והודיע במערכת‬
‫הכריזה באנגלית משובשת שאדם שפרטיו‬
‫הם כך וכך שייגש באופן מיידי לנקודת‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫בעודו מדבר עם הקונסול הבחין עידו בדמות‬
‫חרדית שמתקרבת לנקודת המשטרה‪,‬‬
‫ולהפתעתו ראה והנה הוא האב שבתמונה‪,‬‬
‫“הי‪ ,‬אדוני”‪ ,‬קרא אליו עידו‪“ ,‬אל תדאג‪,‬‬
‫הילדים שלך אצלי‪.”...‬‬
‫האב שכבר הספיק לפגוש את האם‪ ,‬התקרב‬
‫במרוצה אל עידו‪“ ,‬אתה בטוח שמצאת אותם‪,‬‬
‫אנחנו כל כך דואגים‪ ,‬השארנו אותם בתוך ים‬
‫של ערבים‪ ,‬כל רגע הוא מסוכן‪ ,‬איפוא הם?!”‬
‫“אל דאגה‪ ,‬אנחנו עכשיו הולכים לילדים‪ ,‬הם‬
‫מחכים לכם בקוצר רוח‪ ,‬נתתי להם בינתיים‬
‫משהו לאכול ולשתות‪ ,‬והבטחתי להם שתוך‬
‫עשרים דקות אני חוזר‪ ,‬נשארו עוד חמש‬
‫דקות”‪ ,‬עידו לא התמהמה‪ ,‬ניגש לנקודת‬
‫המשטרה ולקח את רשיון הנהיגה של האב‪,‬‬
‫ופנה לרוץ לעבר הקומה התחתונה‪.‬‬
‫לא ארכו שניות מועטות וההורים הבחינו‬
‫בעשרות שוטרים שמזנקים בעקבותיהם‬
‫רצים אחרי עידו בקולות רמים‪“ ,‬גנב”‪,‬‬
‫“גנב”‪ ,‬השוטרים הבחינו בעידו נוטל תעודה‬
‫כלשהיא מנקודת המשטרה ובורח‪ ,‬וחשדו‬
‫שמדובר בגנב‪...‬‬
‫אך לא היה לו זמן להתעכב איתם‪ ,‬מאחר‬
‫שנותרו לו ארבעה דקות בלבד להגיע אל‬
‫הילדים‪“ ,‬אוסקוט”‪ ,‬קרא לעברם תוך כדי‬
‫שהוא לוקח את דרכונו של האב‪ ,‬ומראה להם‬
‫שהתעודה היא שלו‪ .‬השוטרים לא נרגעו‪ ,‬אך‬
‫עידו לא התעכב והמשיך בריצתו משאיר את‬
‫השוטרים מאחור‪.‬‬
‫הדרך חזור לקומה התחתונה היתה כאמור‬
‫בלתי אפשרית‪ ,‬ורק בסוף הקומה בין החנויות‬
‫היתה מעלית אחת ששימשה את הזבנים‪,‬‬
‫והובילה לקומה התחתונה‪ .‬עידו וההורים‬
‫נבלעו בתוך המעלית‪ ,‬אך כשיצאו ממנה‬
‫נוכחו בשני שוטרים שדרשו מהם תעודה‬
‫שמאפשרת להם להשתמש במעלית זו‪.‬‬
‫האב שכבר הזיע מרוב לחץ‪ ,‬ניסה להסביר‬
‫לשוטרים שהוא מגיע מטקסס ונתקע כאן‬
‫בעמאן‪ ,‬והוא השאיר ילדים למטה‪ ,‬אך‬
‫השוטרים לא התייחסו לדבריו‪ ,‬והאם עומדת‬
‫בוכיה לבה יוצא אל ילדיה המפוחדים‪.‬‬
‫ולבינתיים פיו של עידו אינו עוצר מלמלמל‬
‫דיבורי תפילה שה’ יצליח דרכו‪ ,‬והוא פונה‬
‫אל השוטרים‪“ ,‬המזוודה שלי‪ ,‬שכחתי כאן את‬
‫המזוודה שלי‪ ,‬אני צריך לקחת אותה”‪.‬‬
‫נכנסים לטיסה‪.‬‬
‫“הגעתי לעידו הצדיק?”‬
‫בעמדם על כבש המטוס ביקש האב את פרטיו‬
‫של עידו לשמירת קשר‪ ,‬אך עידו ביטל במחי‬
‫יד‪“ ,‬אין צורך‪ ,‬שמי הוא עידו בן שרה‪ ,‬ואשמח‬
‫שתתפללו עלי במירון‪ ,‬בציון הרשב”י זיע”א”‪.‬‬
‫הדיילים כבר האיצו במשפחה להכנס למטוס‪,‬‬
‫ועידו נפרד מהם בנפנוף יד‪.‬‬
‫עידו מאשר בחיוך‪ ,‬והרב סקלרסקי כולו‬
‫נלהב‪“ ,‬אתה יודע כמה אני מחפש אותך‪ ,‬כבר‬
‫כמעט שנה שאני מתרוצץ בכל הארץ לברר‬
‫את מספר הטלפון שלך‪ ,‬אנו חייבים לך הכרת‬
‫טובה עצומה”‪.‬‬
‫השוטרים נענו לו מייד‪“ ,‬יא‪ ,‬שוקרון‪ ,‬יא‬
‫סאהיב”‪ .‬עידו לא בזבז זמן והבהיר לשוטרים‬
‫ששני ההורים הם באים איתו‪“ ,‬תפאדל”‪ ,‬ענו‬
‫השוטרים‪.‬‬
‫פרק ו’‬
‫את הפגישה המרגשת עם הילדים לא ניתן‬
‫לתאר במילים‪ ,‬לאחר הדאגה העצומה‬
‫שמילאה את לבבותיהם‪ .‬והיות ולא נשאר‬
‫להם זמן רב לטיסה הבאה‪ ,‬זירז אותם עידו‪,‬‬
‫מסייע בעדם לעלות שוב לקומה השניה עם‬
‫כל מטלטליהם‪ ,‬ולא נח עד שראה אותם‬
‫מושב מירון‪ ,‬ישראל‬
‫זה‬
‫קורה לילה לילה בשעת חצות‪ ,‬בעת‬
‫הרצון הגדול ביותר‪ ,‬בעת ששערי‬
‫השמים והרחמים נפתחים לרווחה‪ ,‬מתקבצים‬
‫להם בני החבורה הקדושה בציון הקדוש של אור‬
‫שבעת הימים רבינו נחמן מברסלב זי"ע ומעתירים‬
‫ושופכים לבם בתפילה עבור ישועת ישראל‪.‬‬
‫עכשיו יש לכולנו את הזכות וההזדמנות‬
‫היחודית והנדירה‪ ,‬להימצא ולהיזכר לילה לילה‪,‬‬
‫בשעה הנעלית ביותר‪ ,‬אצל צדיק הדורות פועל‬
‫הישועות בקרב הארץ‬
‫אין לנו פה ואין לנו יכולת ולשון לתאר אפס‬
‫קצה מרוממות קדושת הציון הקדוש של הנחל‬
‫נובע מקור חכמה ומעוצם קדושת מקום גניזת‬
‫עצמותיו הקדושים‪.‬‬
‫גם נשגבה מדעתנו להבין ולהשיג את משאלתו‬
‫הגדולה של ראש בני ישראל וחפצו והשתוקקותו‬
‫שיבואו להשתטח על קברו הקדוש‪.‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪94‬‬
‫ולמקרא דברים אלו שיצאו מפי איש האלקים האמת‪ ,‬הרחמן האמיתי שמסר נפשו ממש כל ימיו‬
‫להושיע את נשמות ישראל‪ ,‬ופועל ישועות בקרב הארץ כל הזמן‪ ,‬בוודאי ובוודאי שבכל תענוג ותענוג‬
‫שאנחנו יכולים לזכות לעשות לו‪ ,‬ובכל נחת רוח וחילוץ עצמות עמו‪ ,‬הולכים ושופעים ישועות‬
‫והמתקות נפלאות בעת ההיא‪ ,‬להושיע כל נפש מישראל המייחלת ומצפה לישועה‪.‬‬
‫‪"..‬וְ ִדּבֵ ר ַה ְרּבֵ ה ֵמ ִענְ יַ ן ִקבְ רֹו‪ ,‬וְ גִ ּלָ ה ַּד ְעּתֹו ּכַ ָּמה‬
‫ְּפ ָע ִמים ּבְ כַ ָּמה ִמינֵ י לְ ׁשֹונֹות‪ֶׁ ,‬שּיָ בֹואּו ַעל ִקבְ רֹו‬
‫לֹומר ְּת ִהּלִ ים ַעל ִקבְ רֹו וְ לִ לְ מֹד ָׁשם‬
‫ָּת ִמיד ַ‬
‫ּולְ ַה ְרּבֹות ָׁשם ּבִ ְת ִפּלָ ה וְ ַת ֲחנּונִ ים‪ ,‬וְ ִדּבֵ ר ִעם ּכַ ָּמה‬
‫ֲאנָ ִׁשים ֵמ ִענְ יָ ן זֶ ה‪:‬‬
‫ֹאמר‬
‫"וְ ָא ַמר‪ֶׁ ,‬שּכְ ֶׁש ֶא ָחד יָ בֹוא ַעל ִקבְ רֹו וְ י ַ‬
‫עֹוררּות ַהּלֵ ב‪ ,‬יִ ְהיֶ ה לֹו ַּת ֲענּוג‬
‫יטל ְּת ִהּלִ ים ּבְ ִה ְת ְ‬
‫ַק ִּפ ְ‬
‫מֹותיו‬
‫ּגָ דֹול ִמּזֶ ה‪ .‬וְ ָע ָׂשה ְּתנּועֹות ּבְ גּופֹו ּובְ ַע ְצ ָ‬
‫ָאז‪ ,‬וְ ָר ַמז ֶׁשּיִ ְהיֶ ה לֹו ִחּלּוץ ֲע ָצמֹות ָאז ּבְ ִקבְ רֹו‬
‫ֹאמרּו ְּת ִהּלִ ים ַעל ִקבְ רֹו‪ .‬וְ עֹוד ִּדּבֵ ר ּבְ זֶ ה‬
‫ּכְ ֶׁשּי ְ‬
‫ָה ִענְ יָ ן ּכַ ָּמה ְּפ ָע ִמים"‪:‬‬
‫(חיי מוהר"ן קסב)‬
‫"כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה‬
‫“תראה עידו”‪ ,‬אמר לבסוף הרב סקלרסקי‪,‬‬
‫כמעט שנה עברה מאותו סיפור שכבר הספיק‬
‫להשכח מזכרונו של עידו‪ ,‬ובאחד הימים הוא‬
‫מקבל טלפון‪ ,‬ועל הקו הרב סקלרסקי ממירון‪,‬‬
‫פעמים‪ ,‬שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה מעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא‪ ,‬כי‬
‫בודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה דאפשר"!‬
‫(שיחות הר"ן קנ"ו)‪.‬‬
‫אבל זאת שמענו ורואים אנו את לשונותיו‬
‫הקדושים של צדיק הדורות‪ ,‬איזה תענוג ואיזה‬
‫נחת רוח נעשה בעת ההשתטחות על קברו הקדוש‬
‫ובעת התפילה ולימוד התורה במקום‪.‬‬
‫“שום דבר”‪ ,‬השיב עידו‪“ ,‬בסך הכל עזרתי‬
‫ליהודי‪ ,‬זו השמחה שלי‪.”..‬‬
‫חלק מאברכי הישיבה הקדושה על ציון קדשו‬
‫של רבינו זכותו יגן עלינו באומן‬
‫באומן רואים ישועות וניסים בכל התחומים‪ :‬חולים מיואשים מתרפאים לחיים טובים‬
‫וארוכים‪ ,‬מעוכבי זיווג נושעים‪ ,‬חשוכי בנים נפקדים‪ ,‬וצינורות הפרנסה נפתחים‪ ...‬אך כל‬
‫אלו רק תוצאות מהניסים השורשיים‪ ,‬מהמהפיכה האמיתית שמתרחשת בשורש הכי‬
‫עליון‪.‬‬
‫כעת בסייעתא דשמיא זכינו‪ ,‬ולאחר תקוות וכיסופים רבים‪ ,‬התייסד‬
‫והוקם "כולל חצות ‪ -‬אזכרה נגינתי" של רבינו הקדוש בהיכל‬
‫הציון הקדוש‪ ,‬בחינת 'ישיבה על קברו'‪ ,‬בה מתאספים יחדיו‬
‫קבוצת אברכים בני עליה מתושבי המקום‪ ,‬אשר עוסקים יחד‬
‫בתפילה ותורה בזמן הנעלה ביותר‪ ,‬החל מחצות הלילה ועד‬
‫עלות השחר‪ ,‬ובעבודתם מעוררים הם תענוג לנפש צדיק יסוד‬
‫עולם וחילוץ עצמות עצום‪ ,‬ומוציאים מהכח אל הפועל תמידין‬
‫כסדרן‪ ,‬את תשוקתו של רועה ישראל המשגיח בעין חמלתו‬
‫על כל אחד ואחד להושיעו מצרתו‪.‬‬
‫זה ההזדמנות הגדולה הייחודית עכשיו של כולנו‪,‬‬
‫ליטול חלק ולהיות שותף נאמן במפעל קודש זה‪ ,‬אשר‬
‫בזכות התרומה והחזקת הישיבה הקדושה הזו הננו נכללים בה‬
‫ובקדושת המקום הקדוש והנורא הזה‪ ,‬ונקשרים אליו בעבותות‬
‫אהבה לעד ולנצח נצחים‪.‬‬
‫‪ | 95‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫“אם אתה צריך פעם משהו‪ ,‬רוצה לבוא‬
‫למירון‪ ,‬יש לנו צימר בשבילך‪ ,‬מחכים לך”‪.‬‬
‫רק ברגע שהוריד את הטלפון נפל האסימון‬
‫במוחו של עידו‪“ ,‬אמא שלי‪ ,‬אם היא רק‬
‫תשמע מנפלאותיו של הצדיק‪ ,‬זה ישנה לה‬
‫את ההסתכלות על ברסלב”‪.‬‬
‫הוריו של עידו שמחו להזדמנות לנפוש בשבת‬
‫במושב מירון יחד עם בנם‪ ,‬ועידו תיאם עם‬
‫משפחת סקלרסקי את מועד הגעתם למירון‪.‬‬
‫לנסוע איתך לאומן”‬
‫קייב‪ ,‬אוקראינה‬
‫המניעות שמתלוות כבדרך קבע לא פסחו‬
‫על עידו ואימו‪ ,‬ורק לאחר חודשים אחדים‬
‫כשצינת החורף האוקראיני כבר התפוגגה‬
‫לאחר סעודת השבת יחד עם המשפחה‬
‫המארחת‪ ,‬פנה עידו לאימו‪“ ,‬אמא‪ ,‬את זוכרת‬
‫את הנסיעה לשבת חנוכה שנה שעברה?”‪.‬‬
‫בסדר‪ ,‬כבר ראית איך שהצדיק הופך הכל‬
‫לטובה‪ ,‬אין מה לדאוג”‪.‬‬
‫“אין כסף‪ ,‬לא טוב “‪ ,‬ענה הנהג בגסות‪“ ,‬אתה להשאר כאן‪ ,‬עכשיו”‪.‬‬
‫“בבקשה”‪ ,‬התחנן עידו‪“ ,‬תן לנו כמה דקות‪ ,‬אולי נארגן משהו”‪.‬‬
‫הרכב קירטע בכביש אוקראינה המשובשים‪,‬‬
‫ונדמה היה כאילו הנהג אינו מכיר בכלל את‬
‫הדרך‪ ,‬נסיונות ההידברות עמו באנגלית עלו‬
‫בתוהו‪ ,‬והנהג נסע בכל הדרכים העוקפות‬
‫האפשריות‪ ,‬מבהיר לעידו באנגלית עילגת‬
‫שזהו קיצור דרך‪.‬‬
‫הכאב צבט בליבו‪ ,‬ומפיו נפלטה שאגה אדירה‪“ ,‬רבי‪ ,‬אני רוצה לבוא‬
‫אליך”‪.‬‬
‫העייפות מהנסיעה נתנה בהם את אותותיה‬
‫והם נרדמו על נקלה‪ ,‬מניחים לנהג להמשיך‬
‫להוביל אותם כרצונו לאן שלא יהיה‪.‬‬
‫טרטור מנוע נשמע מהכביש הקרוב‪ ,‬ומכונית הדורה שעברה בו‬
‫עצרה בחריקה‪ ,‬גבר שישב בקידמת המכונית יצא ממנה בריצה לעבר‬
‫המקום בו עמדו עידו ואימו‪.‬‬
‫עידו ניסה להתרכז לומר מספר מילים‪ ,‬להעתיר רחמים מלפני קונו‪,‬‬
‫בשעה שראה את עיניה השואלות של אימו‪“ ,‬והיכן הם ההבטחות‬
‫שלך‪ ,‬איפה הצדיק שיהפוך הכל לטובה‪ ,‬הא‪.”...‬‬
‫הנהג שהבחין באדם המתקרב נבהל שהמשטרה הגיעה‪ ,‬וזרק בבהילות‬
‫את הארנק‪ ,‬מתרחק בריצה מהמקום‪ ,‬לעיניו המשתאות של האדם‬
‫שזה עתה הגיע‪.‬‬
‫“בודאי”‪ ,‬ענתה אמו‪“ ,‬כשהפסדת את הכסף‪,‬‬
‫ואחר כך מצאת כרטיס זול‪.”..‬‬
‫“נכון אמא‪ ,‬רק שתדעי שנסעתי דרך עמאן‪,‬‬
‫ירדן‪.”...‬‬
‫יערות הייסין‪ ,‬אוקראינה‬
‫“בואו איתי”‪ ,‬ניסה להרגיעם‪ ,‬וכשראה שהם עדין מסומרים למקומם‬
‫מרוב פחד‪ ,‬נטל את חבילותיהם וסייע בעדם להגיע אל הכביש‪ ,‬פותח‬
‫עבורם את הדלת‪“ ,‬הכנסו בבקשה”‪.‬‬
‫דקות ארוכות של נסיעה עברו עד שהם נרגעו והצליחו לפתוח את‬
‫הפה‪“ ,‬אתה פשוט מלאך משמים‪ ,‬איך הגעת לחור הנידח הזה להציל‬
‫אותנו‪ ,‬מי שלח אותך לכאן‪ ,‬שטפו אותו במבול של שאלות‪.‬‬
‫“לא ידעתי כלום”‪ ,‬השיב האיש‪“ ,‬אני פשוט בדרך לקברו של רבי נחמן‬
‫מברסלב‪ ,‬ועברתי כאן‪.”...‬‬
‫משהו לא הסתדר לעידו‪“ ,‬אני לא מבין‪ ,‬רבי נחמן איננו קבור בברסלב‪,‬‬
‫הוא קבור באומן‪ ,‬והדרך כאן בכלל לא מגיעה לאומן”‪.‬‬
‫“לא ידעתי‪ ,‬האמת היא שאני לא מכיר כל כך‪ ,‬בסך הכל רק לפני חודש‬
‫נודע לי שאני יהודי‪ ,‬ורק אז שמעתי מרבי נחמן מברסלב‪ ,‬והחלטתי‬
‫שאני חייב לבוא אליו”‪.‬‬
‫“איך שמעת על רבי נחמן”‪ ,‬שאל עידו בסקרנות‪.‬‬
‫“אספר לך”‪ ,‬ענה האיש‪“ ,‬אני גר בצרפת‪ ,‬והוריי שלחו אותי ללמוד‬
‫באוניברסיטה המפורסמת שבאוסיטון שבטקסס‪ ,‬חבר יהודי הזמין‬
‫אותי להגיע למסיבת חנוכה שנערכת על ידי בית חב”ד‪ ,‬שם הכרתי‬
‫את הרב סקלרסקי מארץ ישראל‪ ,‬וסיפרתי לו לתומי שסבתי‪ ,‬אם‬
‫אימי‪ ,‬היתה יהודיה‪ ,‬והוא אמר לי שגם אני יהודי”‪.‬‬
‫“אוי ואבוי”‪ ,‬הזדעזה אמו‪“ ,‬ומה קרה?!”‬
‫“תספרו לה”‪ ,‬פנה עידו אל הרב סקלרסקי‪.‬‬
‫עלו לטיסה לכיוון אוקראינה‪.‬‬
‫אמו של עידו ישבה פעורת פה‪ ,‬לא מסוגלת‬
‫להכיל את הפלאות שעבר בנה בארץ נכר‪.‬‬
‫ולסיום הסיפור הוסיף הרב סקלרסקי‪“ ,‬אני‬
‫יספר לכם עוד משהו שעידו לא יודע”‪.‬‬
‫עם צאתם משדה התעופה בקייב חשו‬
‫היטב בהבדלי מזג האויר מארץ ישראל‪,‬‬
‫והם התכרבלו במעיליהם‪ ,‬ממתינים לנהג‬
‫שהזמינו שיקח אותם ברכב המחומם אל‬
‫היעד הנכסף‪ ,‬אומן‪.‬‬
‫“הנסיעה שלנו מדי שנה לטקסס‪ ,‬לסייע‬
‫בפעולות הקירוב‪ ,‬כרוכה במסירות נפש בל‬
‫תתואר‪ ,‬ספיקות וחיבוטים רבים קודמים‬
‫להחלטה על הנסיעה‪ ,‬השנה היה החודש‬
‫אותו בילינו בטקסס קשה מאוד‪ ,‬ונוו”ב כמעט‬
‫נשברה”‪.‬‬
‫“כשהגענו לעמאן‪ ,‬והילדים נאבדו לנו‪ ,‬היא‬
‫נשברה לגמרי‪ ,‬ואמרה לי שאם אנחנו לא‬
‫מוצאים את הילדים תוך חצי שעה‪ ,‬זו תהיה‬
‫הנסיעה האחרונה לטקסס”‪.‬‬
‫“ואז הופיע כמלאך משמים‪ ,‬הבן שלך‪ ,‬מלווה‬
‫בכוחות ואמונה עצומים‪ ,‬בוער בשלהבת‬
‫של רבו רבי נחמן‪ ,‬ועזר לנו בכזו מסירות‬
‫ואכפתיות‪ ,‬ואת הילדים מצאנו בדקה‬
‫העשרים ותשע”‪.‬‬
‫אמו של עידו לא האמינה למשמע אזנה‪,‬‬
‫ושאלה בסקרנות‪“ ,‬ו‪ ...‬והשנה?!”‬
‫“אין שאלה בכלל”‪ ,‬ענה הרב סקלרסקי‪,‬‬
‫“בזכותו של בנך‪ ,‬אנו ניסע לטקסס גם השנה”‬
‫אמו של עידו סובבה את פניה אל בנה‪,‬‬
‫ובעיניים דומעות אמרה‪“ ,‬עידו‪ ,‬אני רוצה‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪96‬‬
‫לאחר המתנה ארוכה‪ ,‬ונסיונות חוזרים ונשנים‬
‫להשיג את הנהג בטלפון‪ ,‬הבין עידו שאין‬
‫ברירה ועליו להשיג נהג חילופי במהירות‬
‫האפשרית‪ .‬הנסיון להשיג נהג מונית בקרבת‬
‫שדה התעופה הביא למחירים גבוהים מדי‪,‬‬
‫מחירים אותם דרשו נהגי המוניות מתיירים‬
‫מזדמנים‪.‬‬
‫בלית ברירה עלו על אוטובוס שהביא אותם‬
‫אל תוך העיר קייב‪ ,‬שם תרו אחר נהג מונית‪,‬‬
‫ולאחר מספר נפנופי ידיים עצר להם נהג‪,‬‬
‫והם שאלו על מחיר הנסיעה לאומן‪ .‬הנהג‬
‫הביט בהם‪ ,‬מנסה לאמוד את יכולותיהם‪,‬‬
‫“שלושים דולר‪.”...‬‬
‫“מצויין”‪ ,‬אמר עידו‪“ ,‬יוצאים לדרך”‪ ,‬במחיר‬
‫זול שכזה לא נתקל מעודו‪.‬‬
‫אך אימו היתה חשדנית יותר‪“ ,‬מה פשר‬
‫המחיר הזול”‪ ,‬תמהה באזני בנה‪ ,‬שעה שניסו‬
‫להתרווח במכונית המוזנחת אליה נכנסו‪.‬‬
‫לא היו לו תשובות‪ ,‬אך הוא קיווה לטוב‪ ,‬וחזר‬
‫באזני אימו על אמונתו‪“ ,‬את תראי‪ ,‬הכל יהיה‬
‫קפיצה שביצע הרכב הקיץ אותם משנתם‬
‫בבת אחת‪“ ,‬איפוא אנחנו?”‪ ,‬מלמל עידו‬
‫בפחד‪.‬‬
‫“ליד העיירה הייסין‪ ,‬בטיול קצר ביער”‪ ,‬ענה‬
‫הנהג כשהוא פורץ בצחוק פרוע‪.‬‬
‫“מה זה”‪ ,‬נלחץ עידו‪“ ,‬לאן לקחת אותנו‪,‬‬
‫תחזור מיד לכביש”‪ .‬אך הנהג כבר לא ענה‪,‬‬
‫תוך כדי שהוא מבצע פניה חדה ימינה אל‬
‫תוך היער‪ ,‬ולאחר מטרים ספורים עוצר את‬
‫המכונית המקרטעת‪ ,‬ומכריז בקול‪“ ,‬תחנה‪,‬‬
‫לצאת מהרכב”‪.‬‬
‫עידו ואימו יצאו מן הרכב מבוהלים‪ ,‬השמש‬
‫כבר שקעה‪ ,‬ואת החושך בעמקי היער היה‬
‫ניתן למשש בידיים‪ .‬הכביש שממנו הגיעו‬
‫גם הוא היה חשוך‪ ,‬ושום רכב לא חלף בו‪.‬‬
‫הנהג לא המתין רבות‪ ,‬ופנה אליהם בפנים‬
‫מאיימות‪“ ,‬את הכסף”‪.‬‬
‫אימו של עידו נרעדה ומסרה לנהג את‬
‫ארנקה‪ ,‬ועידו פרש את ידיו “אין לי כלום”‪.‬‬
‫‪ | 97‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫בס"„‬
‫“לאחר מכן”‪ ,‬המשיך לספר‪“ ,‬הם‬
‫הזמינו אותי לשבת‪ ,‬ובסעודה סיפרו‬
‫לי קצת על עצמם‪ ,‬ובתוך הדברים הם‬
‫שיתפו אותי בקשיים אותם הם עוברים‬
‫בטקסס‪ ,‬על הנסיעות הארוכות”‪.‬‬
‫שאלתי אותם מאיפוא הכוחות האלו‬
‫לבוא שוב ושוב‪ ,‬תשובתם היתה סיפור‬
‫מרתק על נסיעה לירדן‪ ,‬על חסיד של‬
‫רבי נחמן מברסלב שהציל אותם‪,‬‬
‫ותודות לו הם חוזרים שוב לטקסס‪.‬‬
‫כששמעתי את הסיפור התרגשתי‬
‫מאוד‪ ,‬ואמרתי לעצמי שבהזדמנות‬
‫הראשונה אני מעוניין לבקר בקברו‬
‫של רבי נחמן‪ ,‬נחתתי בשדה התעופה‬
‫בקייב בטיסה ישירה מניו יורק‪ ,‬עצרתי‬
‫מונית וביקשתי ממנו לנסוע לברסלב”‪.‬‬
‫חצר הציון הקדוש‪,‬‬
‫אומן‬
‫שעות ארוכות של נסיעה משותפת‬
‫עברו עליהם עד שהגיעו לאומן‪,‬‬
‫והצרפתי אינו מפסיק מלהתרגש‬
‫מצירוף המקרים המופלא‪ ,‬שעידו‬
‫קורא לו השגחה פרטית‪“ ,‬תבין”‪ ,‬חזר‬
‫עידו באזניו‪“ ,‬רבי נחמן אמר שיש‬
‫ענין שיתהפך הכל לטובה‪ ,‬לפעמים‬
‫קורה לך משהו ואתה לא מבין מה זה‪,‬‬
‫למה זה‪ ,‬אבל יש ענין שהכל מתהפך‬
‫לטובה”‪.‬‬
‫המונית עצרה להם על ידי רחוב‬
‫בחוץ‪ ,‬ועידו ניגש אל העגלה מבחין‬
‫בפתקית שהיתה מוצמדת אל העגלה‪,‬‬
‫ועליה היה רשום שמו של בעליה‪,‬‬
‫יוסף‪ ,‬ומספר פלאפון‪.‬‬
‫עידו לא היסס והתקשר למספר‪“ ,‬כבוד‬
‫הרב יוסף‪ ,‬התינוק שלך בוכה כאן‬
‫מחוץ לציון‪.”..‬‬
‫“הו‪ ,‬תודה שהתקשרת אלי”‪ ,‬ענה‬
‫הדובר מעבר לקו‪“ ,‬נכנסתי לרגע‬
‫פנימה‪ ,‬אצא מייד”‪.‬‬
‫המלך ˜ור‡ לך‬
‫אברך בעל הדרת פנים יצא מהציון‬
‫ניגש במהירות לעגלה‪ ,‬ומניף את‬
‫התינוק‪“ ,‬נחמן שלי‪ ,‬בכית‪ ,‬אבא הלך‬
‫להתפלל עליך”‪.‬‬
‫הוא הסתובב אל עידו מבקש להודות‬
‫לו על תשומת הלב‪ ,‬אך לפתע הוא‬
‫נעצר מתבונן בתווי פניו‪“ ,‬כבוד‬
‫הרב?”‪.‬‬
‫‚„ולי החסי„ו˙ הכינו ˙מי„ עבור ˙למי„יהם ˘ב‡ו ממרח˜ סעו„ו˙ „˘נו˙ ומ˜ום נ‡ה ללון‪,‬‬
‫˙עˆום עינים‪ ,‬ו˙ˆייר ‡˙ מ‡ור הפנים כ˘המלך בעˆמו מזמין‪ .‬ב˜ˆרה‪ ,‬חו˘ן‪.‬‬
‫עידו הצטחק‪“ ,‬אני לא רב‪ ,‬בסך הכל‬
‫שמתי לב שהתינוק בוכה והתקשרתי‬
‫אליך”‪.‬‬
‫אך האברך לא ויתר‪“ ,‬אתה היית‬
‫לפני שנתיים בראש השנה במחנה‬
‫בצריפין‪ ,‬חיזקת אותי‪ ,‬סיפרת לי על‬
‫רבי נחמן‪.”...‬‬
‫מלון יו˜רה ב‡ומן | ‪ 5‬כוכבים ˘ל י˘וב ה„ע˙‬
‫עידו נדהם‪“ ,‬אסי‪ ,‬חזרת בתשובה?!”‬
‫“אכן”‪ ,‬השיב האברך בהתרגשות‪,‬‬
‫“הלכתי לישיבה לבעלי תשובה‪,‬‬
‫נשאבתי אל חיי התורה‪ ,‬ו‪ ..‬כמובן‪,‬‬
‫החלפתי מ’אסי’ ל’יוסף’‪ .‬נישאתי‬
‫ונכנסתי לכולל‪ ,‬ועיקר העיקרים‪ ,‬בכל‬
‫הזדמנות שיש לי אני מגיע לאומן‪,‬‬
‫‡רוחו˙ ˘ף‬
‫ח„רים מפו‡רים‬
‫כ˘רו˙ מהו„ר˙‬
‫מ˜ווה פרטי*‬
‫ערכ˙ ˘˙יה חמה‬
‫בכל ח„ר‬
‫ס‡ונה רטובה ויב˘ה*‬
‫פו˘˜ינ‡ ‪‡ ,17‬ומן‬
‫בילינסקי‪ ,‬והם ירדו מרוגשים‪ ,‬אצים‬
‫אל הציון הקדוש להודות על הניסים‬
‫והנפלאות שזכו לחוות בדרך‪.‬‬
‫הם נכנסו אל חצר הציון‪ ,‬ואימו של‬
‫עידו שומעת קול תינוק מייבב בצד‪.‬‬
‫הקול הגיע מעגלת תינוק שעמדה‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪98‬‬
‫* ל‚ברים בלב„ | ל‡ורחי המלון בלב„‬
‫ד ‪+972-2-5477600‬‬
‫להודות לרבי נחמן על השליח ששלח‬
‫לי במחנה בצריפין”‪.‬‬
‫אימו של עידו לא יכלה להכיל את רצף‬
‫המאורעות המסחרר‪“ ,‬אכן‪ ,‬יש ענין‬
‫שיתהפך הכל לטובה”‪.‬‬
‫המעגל נסג ר‬
‫‪.‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪www.glattour.com‬‬
‫‪ | 99‬לבשר ענווים | ט״ו בשבט תשע״ז‬
‫בס״ד‬
‫וטסים!‬
‫ברים עם אבא ‪5‬‬
‫מד‬
‫ישועת ישראל‬
‫דקות ל‬
‫ם הבאים עלינו‬
‫בימי השובבי" ולנו מתאחדים‬
‫כ‬
‫לטובה ולתשובה‪,‬ת ביום לישועת‬
‫ומתפללים ‪ 5‬דקו שמים במילים‬
‫ו שב‬
‫ישראל עם אבינני אביו‪ ,‬כעצת‬
‫פשוטות כבן לפ הננמ״ח זיע״א‬
‫ות של רביה״ק‬
‫העצ‬
‫מתבודדים וזוכים!‬
‫לה בין המתפללים‬
‫שבוע תתקיים הגר‬
‫שועת עם ישראל‬
‫מ‬
‫דידקות ביום לי‬
‫‪5‬‬
‫פרשת שמות‪:‬‬
‫פרשת וארא‪:‬‬
‫כרטיס טיסה‬
‫הגרלה על‬
‫ביה״ק מוהר״ן‬
‫לציון ר‬
‫ברסלב זיע״א‬
‫מ‬
‫הגרלה על כר‬
‫ק ר׳ לוי יצחק‬
‫לציון הרה״‬
‫דיטשוב זיע״א‬
‫מבר‬
‫אומן‬
‫ברדיטשוב‬
‫טיס טיסה‬
‫פרשת בא‪:‬‬
‫פרשת בשלח‪:‬‬
‫פרשת יתרו‪:‬‬
‫על כרטיס טיסה‬
‫הגרלה‬
‫שבעת הימים‬
‫לציון אור‬
‫ש״ט הק׳ זיע״א‬
‫רבינו הבע‬
‫כרטיס טיסה‬
‫הגרלה על‬
‫ק ר׳ ישעיילה‬
‫לציון הרה״‬
‫ערסטיר זיע״א‬
‫מק‬
‫כרטיס טיסה‬
‫הגרלה על‬
‫ק בעל התניא‬
‫לציון הרה״‬
‫השו״ע זיע״א‬
‫ו‬
‫מז׳יבוז׳‬
‫קערסטיר‬
‫האדיטש‬
‫משאירים שם וטלפון‪ ,‬מתפללים ונכנסים להגרלה!‬
‫הכרטיסים נתרמו ע״י איש החסד היקר הנדיב החפץ בעילום שמו שליט״א‬
‫לפרטים והרשמה להגרלה‪:‬‬
‫‪1700-706-702‬‬
‫(שלוחה‪ )8‬או בפקס‪ 08-6491133‬או בדוא"ל‪[email protected]:‬‬
‫לבשר ענוים | ט״ו בשבט תשע״ז | ‪100‬‬
‫בכפוף לתקנון הנמצא במשרדי שיח השדה‪ .‬טל"ח‪ .‬הגרלה תתקיים מדי שבוע מותנה במינימום ‪ 500‬משתתפים‬
‫פרשת משפטים‪:‬‬
‫ליזענסק‬
‫כרטיס טיסה‬
‫ה על‬
‫הגרל ה״ק ר׳ אלימלך‬
‫לציון הר‬
‫מליזענסק‬