יתרו
ב"ה | ערש"ק פרשת יתרו ה'תשע"ז • 94
הגילוי בפנימיות מציאותם (לא ע"י ביטול
מציאותם).
גילוי הנ"ל בדורנו
(בדורנו יש גילוי הנ"ל על ידי מלך המשיח)
ד .ויש לומר דגילוי זה ישנו בדורנו:
ידוע הראשי תיבות ד"מיד" [=כנוסח
הידוע באיחול לביאת הגאולה "תיכף ומיד
ממש" – ]3משה ,ישראל (הבעש"ט) ,דוד
מלכא משיחא ,היינו שהדור הראשון דמתן-
תורה (דור משה) מתקשר עם הדור האחרון
(דהגאולה ע"י דוד מלכא משיחא) ,ע"י גילוי
החסידות דהבעש"ט ורבותינו נשיאינו ממלאי
מקומו ,וכמאמר מלך המשיח להבעש"ט אשר
"לכשיפוצו מעינותיך חוצה "אתי מר" דא
מלכא משיחא.”4
ויש לומר ,שבהתאם לתוכן תיבת "מיד"
[=ברגע זה] ,צריך לומר שג' האותיות אינן
קשורות עם ג' זמנים שונים (משה בדורו,
.3ראה ריבוי פעמים בשיחות כבוד קדושת אדמור שליט"א
מלך המשיח.
.4אגרת הקודש הידועה דהבעש"ט – כתר שם טוב
בתחלתו .ובכ"מ.
ישראל הבעש"ט בדורו ,ודוד מלכא משיחא
בדורו) ,אלא באות כולן יחד בסמיכות ממש
("מיד") בכל דור ודור ובכל זמן וזמן .כמרומז
גם בזה ש"מיד" הוא גם ראשי תיבות "משה,
יהושע ,דורם [= היינו בני ישראל שבאותו
הדור]" ,ששלשתם היו בדור אחד.
וכן יש לומר בנוגע לדורנו זה – שבאותו
הדור ישנו הגילוי דכל השלשה– מ' (ראשי
תיבות משיח (להעיר שמנחם שמו (סנהדרין
צח ,ב)) ,י' (ראשי תיבות דב' שמותיו דכ"ק
מו"ח אדמו"ר יוסף יצחק) וד' (ראשי תיבות
דורם);
ויש לומר ששלשת אלו הם על דרך ובדוגמת
ג' הענינים הנ"ל דדברות הראשונות (ע"י
הקב"ה .ודוגמתו ע"י גילוי פנימיות התורה,
מתחיל ע"י ישראל הבעש"ט) ,דברות
האחרונות (ע"י משה) ,והחיבור ביניהם – כפי
שיהיה בשלימות ע"י הגילוי ד"תורה חדשה
מאתי תצא" , 5מעצמות ומהות (שלמעלה
ממשה ממוצע המחבר) ,בגאולה האמיתית
והשלימה ע"י משיח צדקנו.
• וזאת למודעי •
עסק התורה באימה וביראה
יבאר גודל מעלת העסק בדברי התורה ,דכאשר מדבר האדם בדברי תורה הרי זהו ממש
דברי התורה שנאמרו למשה בסיני
(תורה אור יתרו סז ,ב)
"לאמר" לאחרים – הכיצד?
.5ישעי' נא ,ד .ויק"ר פי"ג ,ג.
(מקשה מהו פירוש תיבת "לאמר" שבמתן תורה ,שלכאורה
אין לה הבנה)
לע"נ הרה"ח ר' משה נחום בן ר' מרדכי מענדל ע"ה קדנר נלב"ע אחש"פ כ"ב ניסן ה'תשע"א
לא כל הביאורים הובאו בשלימותם כפי שנאמרו ונדפסו ע"י כ"ק
אדמו"ר שליט"א מלך המשיח .וחלקם עובדו ע"י חברי המערכת -כך
שגם מי שאינו רגיל בסגנון שיחות-הקודש ומאמרי כ"ק אד"ש יוכל
להבין פשוטם של דברים .ייתכן שנפלו אי אילו טעויות בהבנת הדברים,
ושגיאות מי יבין .אשר על כן ,מי שיתקשה בהבנת הדברים -מוטב
שיעיין במקורי הדברים כפי שנסמנו בתחילת הביאור ,ויונעם לו.
קטעים קצרים מתוך הספר תורה אור להאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע ,מובאים באופן השווה לכל נפש ,עם
הרחבת הביאור ממקורות נוספים בתורת החסידות מותאם לתאריך והזמן" .טעמו וראו כי טוב הוי'"
לזכות
ר’ צבי מרדכי וזוגתו שולמית
י”י וזוגתו מרים דבורה ויו”ח
גודמן
הנה עיקר קבלת התורה הוא מה שכתוב
בעשרת הדברות "וידבר אלקים את כל הדברים
האלה לאמר" .דלכאורה מלת "לאמר" אין לה
הבנה ,ואינה כמו כל "לאמר" שבמקרא –
שפירושו הוא לאמר לזולתו,
מה שאין כן בעשרת הדברות אי אפשר
לפרש כן ,שהרי כל ישראל שמעו פנים בפנים
דבר ד' ,ואף מי שלא היה בדור ההוא ,הרי ידוע
דכל נשמות ישראל היו במתן תורה כדכתיב
"את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ד'
אלקינו ואת אשר איננו פה"; ויש להבין מהו
פירוש תיבת לאמר כאן?
דבר ד' ממש בפיו
לתגובות והערות:
הודעות770.284.0749 :
קו שיעורים 'לכשיפוצו'+972799130745 :
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
(כל דברי המקרא ,משנה ,הלכות ואגדות נתנו למשה בסיני)
אך הענין דפירוש "לאמר" הוא ,לאמר
ולדבר את כל דברי התורה מה שכבר נאמר
למשה מסיני [=ולא רק עשרת הדברות] ,כי
כל מקרא ומשנה הלכות ואגדות כולם נאמרו
למשה בסיני.
והגם שבגמרא הוזכרו שמות תנאים
ואמוראים שאמרו הלכה זו ,כמו בית שמאי
אומר כך ובית הלל כך [=ואם כן כיצד נאמר
שהוא דבר ד' הנאמר במתן תורה?] .הרי הוא
דבר ד' זו הלכה שנאמרה למשה מסיני ,רק
שיוצא מפי אותו תנא ואמורא ,וכח זה ניתן
לישראל להיות הלכה היוצאת מפיהם דבר ד'
ממש שנאמרה למשה מסיני.
תען לשוני אמרתך
(ע"פ זה מבאר פירוש תיבת "לאמר" ,שהוא ענין הביטול
לדבר ד')
וזהו פירוש תיבת "לאמר" -מה שכבר
נאמרה [דהיינו לחזור שוב על דבר שכבר
נאמר לפני כן] ,דזהו בחינת בטול אליו יתברך,
[ביודעו שהדבר הלכה שאומר עכשיו כבר
נאמר לפני כן למשה בסיני] שאין הדבור
נעשה נפרד אצל האדם להיות יוצא מפי
עצמו כאלו הוא שלו ,רק כמ"ש "תען לשוני
אמרתך" שהתורה היא אמרתך [=אמרתו של
ד'] ,אלא שלשוני תען ,כעונה אחר האומר מה
שהוא אומר.
באימה ויראה
(עפ"ז מבאר מאמר חז"ל" :מה להלן באימה וביראה – אף
כאן")
ומזה יתבונן המשכיל ויפול עליו אימה ופחד
בעסק התורה בשומו ללבו כי הוא דבר ד' ממש
שנאמר למשה מסיני.
וזהו שאמרו רז"ל עה"פ "והודעתם לבניך
ולבני בניך" ,וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני
ד' אלקיך בחורב" – "מה להלן באימה ויראה
וברתת ובזיע אף כאן באימה ויראה וברתת
ובזיע" ,שלכאורה אינו מובן דמיון זה מה להלן
אף כאן כו' ,שהרי במעמד הר סיני "וכל העם
רואים את הקולות" "ופנים בפנים דבר ד'",
משא"כ בעסק התורה של כל אדם כשלומד
בפני עצמו .אלא הענין הוא ,כמו שנתבאר
לעיל ,כי גם עסק התורה שבכל אחד ובכל
זמן הוא דבר ד' ממש שנאמר למשה מסיני.
וכשיתבונן האדם בענין זה תפול עליו אימה
ויראה כאלו קבלה היום מהר סיני.
חיבור מעלה ומטה
נתבאר לעיל גודל מעלת העוסק בתורה שהיא דבר ד' ממש
לקמן יבאר דזהו ענין הגילוי דמתן תורה – לחבר המעלה ומטה ,כך שגם האדם הגשמי
הנמצא בעולם הזה יוכל להשיג בשכלו דבר ד' ממש ,וזה נעשה הכנה להגילוי דהגאולה
האמיתית והשלימה
(משיחת ה'דבר מלכות' שבת פרשת יתרו ה'תשנ"ב)
דברות כפולות
חילוק כללי ועיקרי
(עשרת הדברות כתובים בתורה פעמיים)
(החילוק בין ב' הפעמים והמעלה שבכל אחד מהם על זולתו)
א .עשרת הדברות כתובים בתורה פעמיים
– הפעם הראשונה בפרשתנו ,פרשת יתרו ,
והפעם השניה בספר משנה-תורה בפרשת
ואתחנן .
וצריך להבין את התוכן של ב' הפעמים:
מכיון שעשרת הדברות הם עיקר ויסוד בכל
התורה ,וכוללים כל התורה כולה ,צריך לומר
שב' הפעמים – ה"דברות הראשונות" בפ'
יתרו וה"דברות האחרונות" בפ' ואתחנן –
מבטאים שני ענינים בתורה בכלל.
ב .והביאור בזה :דבכל אחד מהפעמים הנ"ל
ישנה מעלה שאין בזולתו:
חילוק כללי ועיקרי בין הדברות הראשונות
והדברות האחרונות – גם בפשטות הענינים
– הוא ,שהדברות הראשונות (בפ' יתרו) הם
כפי שהקב"ה עצמו אומרם( 1במתן-תורה) –
"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר"
,והדברות האחרונות הם חלק מדברי משה ,
.1דהקב"ה אמר כל הדברות בדיבור אחד (פרש"י פרשתנו
כ ,א) .ואחר כך פירט הקב"ה כל דיבור ודיבור בפני עצמו,
ושמעו מפי הגבורה שני הדברות הראשונים וכל שאר הדברות
האחרונים שמעו מפי משה (פרש"י שם יט ,יט).
כפי שמשה חוזר עליהם (בשנת
הארבעים) בספר משנה תורה ("אלה
הדברים אשר דיבר משה") .
וזהו המעלה בהדברות הראשונות
שנאמרו על ידי ד' בעצמו בלי
ממוצעים כלל ,אפילו לא ע"י הממוצע
דמשה רבינו( 2הגם שנקרא "איש
האלקים") -כל בנ"י שמעו את
הדברות "מפי הגבורה" עצמה בלי כל
ממוצע!
אבל אעפ"כ ,האופן שבו קבלו את
דבר ד' במתן תורה הוא ע"י ביטול
מציאותם – שעל כל דיבור ודיבור
"פרחה נשמתן" (והוצרך ל"הוריד
טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה
אותם") ,ולכן נזקקו בנ"י (בנוגע לשאר
הדברות לאחר אנכי ולא יהיה לך) לכך
ש"משה מדבר ומשמיע . .לישראל".
המעלה בדברות האחרונות שנאמרו
ע"י משה היא ,שדבר ד' ירד לדרגא
שבערך לבני ישראל; משה רבינו אמר
את דבר ד' באופן כזה שבני ישראל
יוכלו לקבלו בלי שתתבטל מציאותם.
אבל מ"מ הדבר ד' שנאמר ע"י משה
רבינו בא לבנ"י ע"י שינוי כלשהו כו',
לא כביכול כפי שהגילוי הוא מצד
"וידבר אלקים גו'" בעצמו.
חיבור ב' המעלות
(ענין החיבור בין ב' המעלות כפי שיתגלה בגאולה
האמיתית והשלימה)
ג .ותכלית שלימות המעלה היא
החיבור דב' הענינים :הגילוי דדבר
ד' כפי שהוא בעצמותו ומהותו (לא
כפי שנמצא במשה בתור ממוצע
המחבר) לבנ"י כפי שנמצאים כנשמות
בגופים בתחתונים ומקבלים את
.2כשנאמרו כל הדברות בדיבור אחד ,וכן אחר כך
בשני הדברות הראשונים – כנ"ל.
בית יעקב
"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"
(יט ,ג) .חז"ל אומרים" :בית יעקב – אלו
הנשים .בית ישראל – אלו האנשים" .יציאת
מצרים היתה בזכות הנשים צדקניות שבאותו
הדור ,ולכך במתן תורה זכו הנשים לשמוע
לפני האנשים ,וכן הוא בגאולה העתידה :כתוב
בילקוט שמעוני "אין הדורות נגאלים אלא
בשכר נשים צדקניות שיש בדור" ,ולכך הם יזכו
לשמוע ראשונים "תורתו של משיח".
(לקוטי שיחות חל"א ,ע' )93
יום שכולו שבת
"זכור את יום השבת לקדשו" (כ ,ח) .מפרש
רש"י" :תנו לב לזכור תמיד את יום השבת
שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת".
כמו שיש לזכור את השבת גם בימי החול ,כמו
כן בנוגע לגאולה הנקראת "יום שכולו שבת
ומונוחה לחיי עולמים" – יש לזכרה אף בימי
הגלות .כבר היום יש להתכונן לגאולה ,ולהזמין
הכל שיהיה מוכן אליה.
(לקוטי שיחות חל"א ,ע' )99
רואים את הנשמע
"רואין את הנשמע ושומעין את הנראה"
(פירוש רש"י כ ,טו) .במתן תורה התעלו ישראל
למדריגות רוחניות נעלות .גשמיות העולם
שבדרך כלל נראית בעיניים ("נראה") נעשתה
אצלם בבחינת "נשמע" – כאדם ששומע דבר
מרחוק .ואילו המציאות הרוחנית המופשטת
("נשמע") נעשתה אצלם מוחשית ,כדבר הנראה
מול העיניים ("נראה") .אמנם במתן תורה היה
הגילוי רק חד פעמי ,בזמן הגאולה יתגלה כבוד
ד' בכל הארץ באופן קבוע ונצחי ,וכל בשר יראו
תמיד גילוי אור ד' בעיניהם הגשמיות.
(לקוטי שיחות ח"ו ,ע' )119
© Copyright 2025