‫מדינת ישראל ‪ -‬משרד הבריאות‬ ‫המרכז הרפואי לגליל המערבי ‪ -‬נהריה‬ ‫‪13-‬‬ ‫פ‬ ‫'‪,‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫פ‬ ‫(‪7‬‬ ‫ספר התקצירים‬ ‫‪)1023‬‬ ‫ס‬ ‫‪2‬‬ ‫דברי פתיחה‬ ‫שאול מ‪ .‬שאשא‬ ‫הועדה המארגנת של "כנס נהרייה על רפואה ושואה" מברכת את כל המשתתפים בכנס ה ‪ 31‬שלנו‪ ,‬המתקיים בסימן מלאת ‪ 07‬שנה למרד גטו וורשה‪ .‬זהו כנס‬ ‫ה"בר מצווה"‪ ,‬וככזה הוא כבר בגר והתמסד ועומד ברשות עצמו‪ ,‬והדבר בוודאי מחייב מאד‪ .‬בצד הסיפוק על שהצלחנו לקיים את מפגשינו ברציפות כל כך‬ ‫הרבה שנים‪ ,‬גוברת בנו ההכרה במחויבות שלנו להמשיך ולספר את סיפורה המופלא של הרפואה בשואה‪ ,‬בבחינת "והגדת לבנך"‪ .‬וכפי שד"ר מרק‬ ‫דבורז'צקי המנוח קבע "חייב כל יהודי ויהודי בתפוצות ישראל‪ -‬לראות את עצמו כאילו הוא היה ‪ -‬בגטאות‪ ,‬במחנות‪ ,‬ביערות‪ ,‬בשדות הכיליון ‪ -‬כאילו הוא‬ ‫עצמו היה שם‪ ,‬כאילו הוא עצמו ניצל משם" ( מרק דבורז'צקי "בין הבתרים"‪ ,‬ירושלים ‪ ,3591‬עמ' ‪ ,)10‬ולא רק כל יהודי‪ ,‬אלא כל אדם באשר הוא‪ .‬בצד זה חשוב לא פחות‬ ‫להמשיך ולהעלות את מצבם של הניצולים היום‪ ,‬ואת השפעת השואה על הצאצאים לדורותיהם‪ .‬ההיבט האתי ‪ -‬חינוכי גם הוא דורש הבלטה והדגשה בכל‬ ‫פעם שדנים במוראות הימים ההם כדי להטמיע לקחים ולבנות עתיד בטוח ושלו‪ ,‬שבו התחשבות בזולת והבנת צרכיו‪ ,‬בוודאי בתחום הרפואה‪ ,‬תהינה נחלת‬ ‫כל דרי עלמא‪.‬‬ ‫בכנס השנה נדון‪ ,‬ובהרחבה‪ ,‬בכל שלושת הנושאים שמנינו‪ .‬המושב הראשון יוקדש כלו לעבר‪ .‬נתחיל בסיפורו של רופא עיניים יהודי מברלין שאסף כרזות‬ ‫ופלקטים המספרים את סיפורה של גרמניה בתקופת רפובליקת ווימר‪ ,‬טרם עלות הנאצים לשלטון‪ .‬נמשיך בסיפורו של האיגוד הרפואי יהודי פולני ושל‬ ‫ארגון‬ ‫‪ TOZ‬בתקופה שלפני המלחמה‪ .‬עם הקמת גטו וורשה התמנה הד"ר ישראל מילייקובסקי לראש מחלקת הבריאות של היודנרט‪ .‬סיפורו המופלא הוא‬ ‫תמצית קורות הרפואה בגטו‪ ,‬על היבטי היום יום שלה‪ ,‬ועל פעילות מעוררת התפעלות כמו הקמת בית ספר לרפואה במחתרת בגטו‪ ,‬ועריכת "מחקר הרעב"‪,‬‬ ‫עבודה מדעית מצוינת שלא הייתה מביישת את טובי החוקרים בימינו‪ .‬לאחריה נשמע על התחלואה והרפואה בגטו לודג' ונסיים בסיפור המנהלת‬ ‫האדמיניסטרטיבית של בית החולים היהודי בבודפשט‪.‬‬ ‫המושב השני ידון בבריאות הניצולים וצאצאיהם היום‪ ,‬בדגש על ההעברה הבין דורית של גורמי סיכון ותחלואה‪ ,‬נפשית וגופנית כאחת‪ .‬ההרצאה הראשונה‬ ‫תעסוק ב"חרדה קיומית" וביטוייה בהעברה הבין דורית‪ .‬שלוש הרצאות תעסוקנה בהשפעת הטראומה ותסמונת דחק בתר חבלתית (‪ )PTSD‬על בריאותם‬ ‫הפיזית של הניצולים וצאצאיהם‪ ,‬בעיקר בהתפתחות מחלות ממאירות‪ .‬ההרצאה האחרונה תעסוק בתוצאי בריאות ארוכי טווח בצאצאים של שורדות שואה‬ ‫בישראל (הדור השני)‪ ,‬שהיא המשך לדווח מהשנה הקודמת בנושא‪.‬‬ ‫המושב השלישי יוקדש כולו לחלקה של הרפואה בשואה ומורותיה‪ .‬נדון בשאלה האם תתכן "מדיקליזציה" של השואה ונמשיך בהתפכחות שחלה בארגוני‬ ‫רופאים‪ ,‬בעיקר בגרמניה‪ ,‬שהביאה להתנצלות פומבית של ההסתדרות הרפואית הגרמנית על חלקם באירועי האימים של מלחמת העולם השנייה‪ .‬שתי‬ ‫ההרצאות האחרונות תעסוקנה בהיבטים האתיים והחינוכיים של השואה ועל הדרך בהנחלת לקחים אלה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫אני מבקש‪ ,‬בטרם סיום‪ ,‬להודות לכל חברי שסייעו בקיום הכנס‪ .‬לידידי בהנהלת ביה"ח ובראשם למנהלו הד"ר ברהום‪ .‬לבת שבע וכל הצוות במרכז אנגל ‪,‬‬ ‫לצוות ההסעדה והצוות הלוגיסטי‪ .‬תודה לחברי בוועדה המארגנת‪ ,‬לד"ר מרים עופר ובמיוחד לגב' איה קיפרשלק שמסירותה והשקעתה ללא ליאות אפשרו את‬ ‫קיום הכנס‪ .‬תודה לבית לוחמי הגטאות‪ ,‬שותפינו משנים ולחברה לתולדות הרפואה‪ ,‬שותפינו החדשים‪.‬‬ ‫תודה לכל החוקרים והמרצים שנא ספו ובאו מאוסטרליה ומכל קצות הארץ לשתף אותנו בעבודתם ובמחקריהם ‪ .‬ולכם‪ ,‬קהל נכבד‪ ,‬על השתתפותכם המתמדת‬ ‫בכנסים שלנו ותרומתכם לדיונים החשובים המתנהלים בהם‪.‬‬ ‫אני מאחל לכולנו כנס מלמד ומחכים‪ ,‬מעניין ופורה‪ ,‬ולוואי ונזכה כולנו לעוד הרבה כנסים כאלה‪.‬‬ ‫שלכם בברכה‪,‬‬ ‫פרופ' שאול מ‪ .‬שאשא‬ ‫‪3‬‬ ‫רפואה ופוליטיקה‪ :‬אספנותו הפוליטית של ד"ר ארתור צ'ליצר‬ ‫סטפן ליט‬ ‫הספרייה הלאומית‪ ,‬מחלקת הארכיונים‪ ,‬גבעת רם ‪,‬ירושלים‬ ‫רופא העיניים ד"ר ארתור צ'ליצר היה אישיות רב‪-‬גונית‪ .‬הוא נולד ב‪ 3703-‬בעיר ברסלאו למשפחת תעשיינים יהודית‪ .‬לאחר סיום לימודיו בכמה אוניברסיטאות‬ ‫ברחבי גרמניה התיישב צ'ליצר בברלין בשנת ‪ 3577‬ופתח שם מרפאת עיניים‪ .‬במהלך פעילותו כרופא עד עליית הנאצים טיפל צ'ליצר ביותר מ‪71,777-‬‬ ‫פציינטים‪ .‬במלחמת העולם הראשונה הוא שירת כרופא צבאי בצבא גרמניה‪ ,‬ולאחר שחרורו מהצבא ב‪ 3535-‬המשיך ד"ר צ'ליצר בתפקידו כרופא אזרחי‪ .‬עם‬ ‫עליית הנאצים לשלטון הוא נאלץ לצמצם את פעילות מרפאתו ובסוף אף לסוגרה‪ .‬בשנת ‪ 3517‬ברח ד"ר צ'ליצר עם משפחתו להולנד‪ .‬עם פלישת הנאצים‬ ‫הצליחה אשתו של צ'ליצר לברוח עם בניהם לאנגליה‪ ,‬ואילו הוא עצמו נשאר בהולנד‪ .‬ככל הנראה הוא נעצר על ידי הנאצים באפריל ‪ ,3591‬הובא למחנה‬ ‫הריכוז ווסטרבורק‪ ,‬ומשם לסוביבור‪ ,‬שם נרצח‪.‬‬ ‫מלבד היותו רופא מוכר ומוצלח (הוא אף פרסם יותר מ‪ 77-‬מאמרים מדעיים) פיתח ד"ר צ'ליצר שני תחומי התעניינות‪ ,‬שלפחות אחד מהם קנה לו שם עד‬ ‫ימינו‪ ,‬והוא חקר המשפחה היהודית‪ .‬תחום נוסף שעניין את ארתור צ'ליצר היה איסוף אפמרה (חולפות)‪ ,‬כלומר חומרים מודפסים לשימוש חד פעמי (בדרך‬ ‫כלל) כגון כרוזים‪ ,‬כרזות ועיתונים שכללו חדשות מיוחדות‪ .‬לפחות בין השנים ‪ 3535‬ל‪ 3597-‬אסף ד"ר צ'ליצר חומרים אלה בברלין‪ .‬כרזות אלו מספרות לנו את‬ ‫ההיסטוריה הפוליטית והחברתית של ברלין ושל גרמניה ברפובליקת וויימר‪ .‬מעניינת העובדה שצ'ליצר נמנע מאיסוף חומרים של מפלגות קיצוניות כגון‬ ‫הקומוניסטים והנאצים‪ ,‬כך שאוספו – הכולל כ‪ 777-‬פריטים – משקף בעיקר את המרכז הפוליטי באותם ימים‪ .‬על פי רשימות ספרי האינוונטר של הספרייה‬ ‫הלאומית בירושלים‪ ,‬מסתבר שצ'ליצר מסר את האוסף לספריה בשנת ‪.3511‬‬ ‫ההרצאה תתמקד באוסף זה של ד"ר צ'ליצר‪ ,‬ותהיה מלווה במצגת הכוללת דוגמאות מן האוסף‪ ,‬שאף שימש בסיס לאחת התערוכות הווירטואליות באתר‬ ‫האינטרנט של הספרייה הלאומית‪" :‬מדמדומי רפובליקת וויימר עד עליית הנאצים"‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫האיגוד הרפואי יהודי‪-‬פולני‪ ,‬ו‪ : TOZ -‬ההיבט ההיסטורי‬ ‫קרין עורי‪ ,‬אבי עורי‬ ‫סביון‪ ,‬מרכז רעות ואוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫חיי התרבות היהודית בפולין ומיוחד בוורשה זכו למעמד בכורה בימי המלחמה העולמית הראשונה עם העתקת מרכז הפעילות מוילנה ומאודסה ‪.‬ההסתדרות‬ ‫הרפואית הפולנית העצמאית לא נהגה לקבל חברים יהודים חדשים‪ .‬הקמת הסתדרות רפואית יהודית פולנית (הרי"פ) הייתה מעין הרפתקה מהפכנית ע"י‬ ‫הרופאים אהרון סולובייצ'יק (כירורג)‪ ,‬גרשון לוין (פנימאי)‪ ,‬ואחרים שהיו בעלי השקפות לאומיות יהודיות‪ ,‬וחברו אליהם רופאים מתבוללים ואף משומדים‪.‬‬ ‫רובם עבדו בביה"ח היהודי בוורשה‪ .‬באותה תקופה עבדו בוורשה כ‪ 3777 -‬רופאים יהודיים‪ .‬לא כולם תמכו בהקמת הרי"פ אך גם האנטישמיות הממסדית‬ ‫דחפה את אותם רופאים להקמת הרי"פ‪ .‬הרי"פ החליטה על הוצאה לאור של עיתון רפואי משלה‪ :‬עיתון זה הפך למוביל בפולין שבין שתי מלחמות העולם‪,‬‬ ‫‪ . Warszawskie Czasopismo Lekarskie‬במשך ‪ 37‬שנה הרי"פ הצטיינה בפעילות מדעית ורפואית ענפה‪ .‬הסניף הוורשאי היה הגדול ביותר ונוסדו סניפים‬ ‫רבים אחרים‪ .‬בצד הרי"פ פעלה קופת עזרה הדדית שבה השתתף כל חבר בדמי‪-‬חבר חודשיים‪ ,‬במקביל לתשלומים לוועד הקהילה ולממשלה‪ .‬במקביל‪ ,‬הוקמה‬ ‫‪ TOZ‬כסניפו הפולני של ‪ . OSE‬אותם דמויות רפואיות ואחרות שהיו פעילות בהקמת הרי"פ ‪ ,‬הקימו גם את ארגון הבריאות היהודי ( אב"י) ‪Towaszysta :‬‬ ‫‪) TOZ ( Ochrony Zdrowia‬‬ ‫בארגון ה ‪AJDC‬‬ ‫או ‪ . Jewish Health Organization :‬ארגון זה הוקם ב ‪ 3593‬לשם שמירת בריאות הציבור היהודי ‪ .‬גם אב"י נעזר רבות‬ ‫‪ .‬אב"י נלחם במחלות מדבקות ‪ [,‬טיפוס הבטן‪ ,‬טיפוס הבהרות‪ ,‬דיזנטריה‪ ,‬שחפת‪ ,‬שנית‪ ,‬פאבוס‪ ,‬טרכומה ועוד ]‪ ,‬נלחם ברעב ‪ ,‬הוא היווה‬ ‫כעין קופת חולים‪ ,‬שירותי רוקחות ואבחון‪ ,‬סיעוד‪ ,‬ומשרד רווחה וחינוך כאחד‪ .‬במהלך ‪ 39‬שנה כמעט חצי מיליון בני אדם שמעו ‪ 9107‬הרצאות‪ ,‬הופצו ‪10‬‬ ‫עיתוני הסברה באידיש‪ .‬אב"י פרסמה ספרות פופולרית כמו ‪ Folksgezunt, Zei Gezunt‬ו‪.Sozial Medizin -‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ד"ר ישראל מילייקובסקי – רופא ומנהיג‬ ‫נעמי מנוחין‬ ‫מדרשת בן גוריון‪ ,‬שדה בוקר‬ ‫המחלקה להיסטוריה של עם ישראל אוניברסיטת בן גוריון‪.‬‬ ‫ב‪ 3591-‬התפרסם בוורשה בפולנית ובצרפתית הספר על "מחקר הרעב"‪ .‬יוזם המחקר‪ ,‬שהוביל אותו וכתב את המבוא המרגש לספר‪ ,‬בו ביקש כי מחקר זה יהיה‬ ‫אנדרטה לרופאים היהודים שנרצחו בשואה‪ ,‬היה ד"ר ישראל מילייקובסקי‪ ,‬ראש מחלקת רפואה והתברואה ביודנראט של גטו וורשה‪ .‬מי היה האיש הזה? מה‬ ‫היה פועלו? מה בתחנות חייו הוביל אותו לאותו תפקיד הרואי שייעד לו שר ההיסטוריה?‬ ‫שבעים שנה בדיוק חלפו מאז הלך אל מותו ד"ר ישראל מילייקובסקי באקציית ינואר ‪ .3591‬בנה של האינטליגנציה היהודית‪-‬הפולנית שלחם להיות אזרח שווה‬ ‫זכויות במדינתו ויחד עם זאת שמר על גאווה לאומית והיה פעיל למען עמו‪ .‬מילייקובסקי נעלם כמעט כליל מדפי ההיסטוריה אך הוא השאיר לנו כתיבה‬ ‫מרובה בעיתונות היהודית ביידיש ובפולנית‪ ,‬נאומים והרצאות כתובים בעטו השנונה‪ ,‬בלשונו החדה והחריפה‪ ,‬המהירה לעיתים לכעוס אך השקולה בדרך כלל‪.‬‬ ‫הוא פעל למען עמו במספר תחומים‪ :‬הן בתחום המקצועי כרופא‪ ,‬כאשר עמד בראש ארגון הרופאים היהודים בפולין וייצג אותו בכנסים בינלאומיים‪ ,‬והן‬ ‫בתחום הציבורי‪ ,‬למשל כחבר בוועד קהילת וורשה מטעם סיעת "עת לבנות"‪.‬‬ ‫כשפרצה מלחמת העולם השנייה ויהודי וורשה נכנסו לגטו עמד ד"ר מילייקובסקי בראש מחלקת רפואה ותברואה ביודנראט של גטו וורשה ובתפקידו זה היה‬ ‫אחראי על כל מערך הרפואה בגטו‪ .‬הוא תמך ואפשר את פעולתה של הפקולטה לרפואה שפעלה בגטו באופן מחתרתי‪ ,‬יזם את מחקר הרעב‪ ,‬עמד בראשו‪ ,‬ערך‬ ‫אותו וכתב את המבוא לספר‪ .‬במהלך האקציה הגדולה בגטו דאג להבריח את המחקר לצד הארי מתוך הכרה בחשיבות המחקר‪ ,‬מתוך רצון ליידע את העולם‬ ‫כיצד חיו היהודים בגטו וכן כדי להפוך את הספר לאנדרטה עבור הרופאים היהודים‪ ,‬אולי גם לעצמו‪ .‬בהרצאה נעסוק בתחנות חייו בשנות העשרים והשלושים‬ ‫וכן בתקופת השואה‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫רפואה בשואה – הסיפור של גטו לודג'‬ ‫ג'ורג' וייס‬ ‫בית החולים היהודי ע"ש וולפר‪ ,‬סידני‪ ,‬אוסטרליה‬ ‫גטו לודג'‪ ,‬שהוקם מיד לאחר פלישת הגרמנים לפולין ב ‪ ,3515‬היה אולי הכלא הסגור ביותר שהכיל המוני כלואים במלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫החיים בגטו הלכו ונעשו קשים מיום ליום‪ ,‬והמצב התדרדר שנה אחר שנה‪ .‬אחד הביטויים לכך היו מגפות של מחלות זיהומיות ‪ ,‬פה ושם עם התפרצויות‬ ‫אנדמיות‪ .‬בהרצאה נדון במחלות העיקריות שתקפו את האוכלוסייה ובתמותה הרבה שהן גרמו‪ ,‬בהתבסס על יומן הגטו‪ ,‬המכיל רישום יומיומי של ‪ 9‬שנות‬ ‫החיים בגטו‪ .‬היומן שמעולם לא נתגלה ע"י הנאצים‪ ,‬מספק נתונים ותשובות רבות‪ .‬אנו נדון בעיקר במחלות הלב ובמחלות זיהומיות‪ ,‬שהביאו ‪,‬בסופו של דבר‪,‬‬ ‫להשמדה המונית ע"י גורמים "טבעיים"‪ .‬אלו כמובן הושלמו ע"י "הגירוש למזרח" ‪ ,‬שם שהסווה את המשלוחים למחנות המוות‪ ,‬שהחלו באמצע ‪3599‬‬ ‫והסתיימו ב ‪ 13‬ביולי ‪.3599‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מיומנה של זהבה לווינשטיין‪ ,‬המנהלת האדמיניסטרטיבית של ביה"ח היהודי בבודפסט‬ ‫ליאורה פישמן‪ ,‬רונית כהן‪.‬‬ ‫כפר סבא‬ ‫זהבה (אילונה) לווינשטיין נולדה ב‪ 71313757 -‬בכפר גדול כשעה נסיעה מהעיר גייר שבהונגריה‪ .‬משפחתה מנתה ‪ 1‬ילדים – בן וחמש בנות‪ .‬זהבה נישאה‬ ‫ליצחק לווינשטיין ונולדו להם ‪ 1‬ילדים‪ :‬יעקב אריאל‪ ,‬חוה פלדי וטדי (זאב) אריאל‪ .‬בעקבות מותו של בעלה בגיל ‪ ,11‬נאלצה זהבה לצאת לעבודה‪ .‬היא עבדה‬ ‫בתור מזכירה רפואית‪ ,‬אך לימים התמנתה למנהלת האדמיני סטרטיבית של ביה"ח היהודי בבודפשט‪ .‬הוריה של זהבה ושתיים מאחיותיה נספו באוושויץ‪ ,‬אך‬ ‫היא שרדה ובזמן מלחמת העולם השנייה המשיכה לעבוד בבית החולים היהודי בבודפשט בתנאים קשים מנשוא שתיארה ביומנה‪ .‬על פועלה זה קבלה ממשרד‬ ‫הביטחון את מדליית "לוחם בנאצים ‪ -‬ותיק מלחמת העולם השנייה" ואת עיטור "אות הלוחם בנאצים"‪.‬‬ ‫היומן של זהבה נמצא שנים רבות אחרי מותה‪ ,‬כאשר גם שלושת ילדיה כבר לא היו בחיים‪ ,‬בקופסת עץ שהייתה אצל הבן הצעיר שנפטר אחרון‪ .‬נושא השואה‬ ‫כמעט ולא דובר במשפחה ולכן כשמצאנו את קובץ הניירות ונתנו אותו לתרגום במוזיאון ההונגרי בצפת‪ ,‬לא ידענו עדיין מה טיבו‪ .‬בזכות התרגום הבנו כי‬ ‫מדובר ביומן אותנטי וייחודי‪ .‬היומן מתחיל ב‪ 351113599 -‬ומתאר בפרטים את הימים הקשים שעברו על יהודי הונגריה בכלל ועל עובדי בית החולים ומטופליו‬ ‫בפרט עד סוף יוני ‪ .3599‬כותבת היומן מתארת את תהליך הכיבוש הנאצי והשפעתו על בית החולים היהודי‪ ,‬החל מהחרמת מזרנים וכלה בהחרמת המבנה‬ ‫ֶשלֵנִ י (‪ .99 )Wesselényi‬כל הציוד של בית החולים‬ ‫כולו‪ .‬בעקבות זאת נאלץ הצוות לעבור בחודש מאי למבנה חטיבת הביניים של בית הספר ברחוב ו ֶ‬ ‫המקורי נשאר בידי הגרמנים‪ ,‬אך הקהילה סיפקה ברוב מסירות את הצרכים ודאגה למאתיים וארבעים מיטות‪ ,‬מזרנים‪ ,‬מצעים וכדומה‪ .‬כדי למנוע עיכוב‬ ‫בפעולת הריפוי‪ ,‬הביאו עמם הרופאים את ציודם הפרטי‪ .‬כאשר נאסרה הנסיעה בתחבורה הציבורית‪ ,‬החמיר המצב מאד כיון שנסיעה כזו הפכה לסכנת מוות‬ ‫לחולים ולרופאים‪ ,‬במיוחד לאחר שעות מסוימות‪ .‬זהבה מתארת כיצד הביאו ב‪ 93-‬ביוני את המתאבדים הראשונים‪ ,‬ולאחר מכן הובאו מדי יום שלושים‪-‬‬ ‫ארבעים איש ששלחו יד בנפשם‪ .‬בהמשך היא מספרת על התדרדרות המצב ועל עבודתם הקשה‪ ,‬המסוכנת ומצילת החיים של כל עובדי בית החולים בתנאים‬ ‫בלתי אפשריים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫דור שני לניצולים‪" :‬חרדה קיומית" וביטוייה בהעברה בין‪-‬דורית‪.‬‬ ‫מישאל חירורג‬ ‫מכון ישראלי לאנליזה קבוצתית‪ ,‬מעלות‪-‬תרשיחא‬ ‫המשפחה היא יחידה המכילה בתוכה באופן מודע ולא מודע את התרבות‪ ,‬המנטליות‪ ,‬הערכים‪ ,‬הלחצים‪ ,‬הדעות הקדומות‪ ,‬החרדות והטראומות של חברה‬ ‫שלמה‪ .‬העברה בין‪-‬דורית מתיי חסת בעיקר לדיאלוג הסמוי והגלוי בין הניצולים לבין הדור השני‪ ,‬אך לעתים היא מתרחבת לחוויה חברתית קולקטיבית‪.‬‬ ‫פרופ' דסברג אומר‪" :‬בכולנו נגעה השואה‪,‬‬ ‫ולאמיתו של דבר‪-‬‬ ‫כולנו ניצוליה ובני ניצוליה‪,‬‬ ‫אולם לבניהם של מי שהיו שם‬ ‫יש ידע אינטימי על המשמעות‬ ‫של להיות קורבן ומנצח כאחד‪".‬‬ ‫האם מרכיבים מן הטראומה של ההורה חיים בקרב בני הניצולים כאילו הם שלהם‪-‬עצמם? ‪ )8991( Felsen‬חקרה את הידע המצטבר בנושא העברת הטראומה‪.‬‬ ‫היא מצאה שהבחנה בין העברה ישירה להעברה עקיפה של הטראומה היא בעלת ערך לא רק בתחום של העברת סימפטומים פסיכיאטריים‪ .‬בהעברה ספציפית‬ ‫ישירה מתקבל הרושם שהדור השני בעצמו היה שם‪ ,‬מעין טרנספוזיציה של החרדה והכאבים‪ .‬בהעברה עקיפה הפגיעה באה כתוצאה מכך שהטראומות שעברו‬ ‫ההורים פגעו ביכולתם ההורית‪ ,‬כך שהם לא סיפקו הורות מאוזנת לילדיהם (מ‪.‬וייס ‪,‬ס‪.‬וייס ‪.)0222‬‬ ‫בשיר "ירושה" מיטיב לתאר זאת המשורר חיים גורי‪:‬‬ ‫"האיל בא אחרון‬ ‫ולא ידע אברהם כי הוא‬ ‫משיב לשאלת הילד‪,‬‬ ‫ראשית אונו בעת יומו ערב‬ ‫נשא ראשו הסב‪.‬‬ ‫בראותו כי לא חלם חלום‬ ‫והמלאך ניצב‪-‬‬ ‫נשרה המאכלת מידו‬ ‫הילד שהותר מאיסוריו‬ ‫ראה את גב אביו‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬כמסופר‪ ,‬לא הועלה קורבן‪.‬‬ ‫הוא חי ימים רבים‪,‬‬ ‫ראה בטוב עד אור עיניו כהה‬ ‫אבל את השעה ההיא הוריש לצאצאיו‪.‬‬ ‫הם נולדים‬ ‫ומאכלת בלבם‪".‬‬ ‫במרחב הנפשי הסובייקטיבי נוכחת "חרדה קיומית" כחלק מההוויה המודעת והלא‪-‬מודעת‪ .‬בספר "ההורים שחיים דרכי" (‪ )0282‬מצביעה פרופ' גמפל על‬ ‫ההשפעה ארוכת הטווח של הטראומה המועברת לדורות הבאים‪ ,‬באומרה‪" :‬השפעותיה (של השואה) מתגלות בטווח הארוך‪ ,‬פזורות בחלל ובזמן‪ ,‬בצורת‬ ‫'נשורת רדיואקטיבית'‪ ".‬מטרת העבודה הטיפולית היא להוביל לנפרדות והיבדלות בין "אז ושם" לבין "כאן ועכשיו"‪ .‬הכרה בחרדות הקיומיות של ההורה‬ ‫אינה מונעת בניית נרטיב חלופי‪" ,‬סיפור חיים מועדף"‪ ,‬מדולל מרעלים‪.‬‬ ‫הכיוון הטיפולי הנרטיבי בחרדה קיומית בין‪-‬דורית יושם גם במערכות יחסים בין קבוצות‪ .‬פרופ' בראון (‪ )0222‬הפגיש שלושה דורות של משפחות יהודיות‬ ‫ופלשתינאיות במפגש שבו סיפרו אלה לאלה את קורות חייהם‪ -‬סבים‪ ,‬בנים ונכדים‪ ,‬סבתות‪ ,‬בנות ונכדות‪ .‬במהלך סוף שבוע נבנתה מערכת יחסים המבוססת‬ ‫על דיבור וסיפור‪ .‬היהודים מנסים לומר‪" :‬היום איש לא יעולל את מה שעוללו לסבינו ולסבותינו בשואה"‪ .‬הפלסטינים מנסים לומר‪" :‬היום לא היינו בורחים‬ ‫כפי שעשו סבינו וסבתותינו ב‪."8991-‬‬ ‫במהלך ההרצאה יודגמו נרטיבים מתוך הסרט הדוקומנטרי "האדמה נשארת ואנחנו הולכים"‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫טראומטיזציה משנית ובריאות פיזית בגיל המעבר בקרב דור שני לניצולי שואה‬ ‫עמית שרירא‪ ,3‬יובל פלגי‪ ,9‬מנחם בן‪-‬עזרא‪ ,1‬דב שמוטקין‪9‬‬ ‫‪ 3‬החוג המשולב למדעי החברה‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ 9 ,‬החוג לגרונטולוגיה‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ 1 ,‬ביה"ס לעבודה סוציאלית‪ ,‬אוניברסיטת אריאל‪ 9 ,‬ביה"ס‬ ‫למדעי הפסיכולוגיה ומכון הרצוג לחקר ההזדקנות והזיקנה‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫י לדים לניצולי שואה מראים עמידות נמוכה למצבי לחץ‪ ,‬ומכאן שהם עשויים להתקשות בהתמודדות עם אתגרי גיל המעבר‪ .‬אחת ההשערות בספרות היא כי‬ ‫עם תהליך ההזדקנות‪ ,‬תעלה פגיעות פיזית מוגברת בקרב ילדי ניצולים‪ .‬טראומטיזציה משנית – סימפטומים טראומטיים המתפתחים כתוצאה מקשר קרוב‬ ‫וממושך עם אדם שעבר טראומה – הינו מאפיין פסיכולוגי מרכזי של העברה בין דורית של טראומה והוא עשוי להיות קשור לאותה פגיעות פיזית מוגברת‬ ‫בילדי ניצולים בגיל המעבר‪.‬‬ ‫שני מחקרים בדקו את התפקוד הפיזי של בני הדור השני בגיל המעבר‪ .‬מחקר ‪ 3‬השתמש בגל הראשון של המדגם הישראלי בסקר הבריאות‪ ,‬הזיקנה והפרישה‬ ‫באירופה (‪ )SHARE‬ובדק מדדי בריאות פיזית בקרב ‪ 939‬ילדי ניצולים ו‪ 395-‬נבדקי השוואה עם הורים ממוצא אירופאי שלא נחשפו ישירות לשואה‪ .‬מחקר ‪9‬‬ ‫השתמש במדגם נוחות ובדק טראומטיזציה משנית ובריאות פיזית בקרב ‪ 979‬ילדי ניצולים ו‪ 399-‬נבדקי השוואה‪.‬‬ ‫במחקר ‪ 3‬ילדי ניצולים‪ ,‬ובמיוחד אלו עם שני הורים ניצולי שואה‪ ,‬דיווחו על יותר מחלות פיזיות וסימפטומים פיזיים ועל שימוש ביותר תרופות יחסית‬ ‫לקבוצת ההשוואה‪ .‬במחקר ‪ 9‬ילדי ניצולים‪ ,‬שוב במיוחד אלו עם שני הורים ניצולי שואה‪ ,‬דיווחו על יותר מחלות פיזיות‪ ,‬קשיים בביצוע פעולות פיזיות‬ ‫וסימפטומים סומטיים יחסית לקבוצת ההשוואה‪ .‬עוד נמצא במחקר ‪ 9‬כי טראומטיזציה משנית תווכה את הקשר שבין רקע שואתי במשפחה ובריאות פיזית‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ילדי ניצולים דיווחו על טראומטיזציה משנית גבוהה יותר ואותה טראומטיזציה משנית הייתה קשורה לפגיעותם הפיזית‪.‬‬ ‫בסיכום‪ ,‬הממצאים מצביעים על כך שבגיל המעבר ילדי ניצולים מדווחים על פגיעות פיזית מוגברת יחסית לצאצאי הורים ממוצא אירופאי שלא נחשפו‬ ‫ישירות לשואה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬הממצאים מרמזים כי אותם ליקויים בריאותיים עשויים לנבוע כתוצאה מלחץ וממצוקה מתמשכים שחוו ילדי הניצולים כתוצאה‬ ‫מטראומת הוריהם‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫תסמונת דחק בתר חבלתית הקשורה למלחמת העולם השנייה והסיכון לסרטן השד בנשים ישראליות –‬ ‫סקר מקרה ביקורת‪.‬‬ ‫נעמי וין רביב‪ , 1‬רחל דקל‪ , 2‬מיכה ברחנא ‪ , 1,3‬שי לין ‪ , 1,4‬ליטל קינן בוקר ‪1,5‬‬ ‫‪1‬בית הספר לבריאות הציבור ‪,‬הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות ‪,‬אוניברסיטת חיפה; ‪2‬בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייזפלד ‪,‬הפקולטה‬ ‫למדעי הרווחה‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן‪; 3‬הרישום הלאומי לסרטן ‪,‬משרד הבריאות‪; 4‬הפקולטה לרפואה‪ , -‬הטכניון ‪,‬חיפה‪; 5‬המרכז הלאומי לבקרת מחלות ‪,‬משרד‬ ‫הבריאות‬ ‫רקע ‪ :‬מספר מחקרים העלו כי לתסמונת דחק בתר חבלתית) ה ל מ ת ( יש השפעה על הבריאות הגופנית‪ .‬המידע לגבי הקשר בין הלמת לבין‬ ‫סרטן‪ ,‬מחלה בעלת תקופת חביון ארוכה ‪,‬מוגבל ‪.‬במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין הלמת הקשורה למלחמת העולם השנייה )מלה"ע ‪ )9‬לבין‬ ‫סרטן השד בשורדות שואה ישראליות ‪,‬והאם קשר זה מושפע מחשיפה לרעב במהלך מלה"ע‪. 2‬‬ ‫שיטות ‪:‬סקר מקרה ביקורת בקרב שורדות שואה במהלכו הושוו ‪ 54‬חולות בסרטן השד ל‪ 977-‬ביקורות מהאוכלוסייה הכללית ‪.‬קיום הלמת‬ ‫הקשורה למלה"ע ‪ 2‬הוערך באמצעות שאלון מתוקף ‪,‬והקשר בין הלמת לבין סרטן השד נבדק באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטית‪,‬‬ ‫תוך תקנון לערפלנים פוטנציאליים‪.‬‬ ‫תוצאות ‪:‬נמצא קשר בין קיום הלמת הקשורה למלה"ע ‪ 2‬לבין סרטן השד בניתוח החד משתני ‪.‬קשר זה נותר מובהק סטטיסטית גם לאחר‬ ‫תקנון לערפלנים פוטנציאליים דוגמת עישון ‪,‬השמנה ‪,‬צריכת אלכוהול ‪,‬מספר אירועי חיים טראומטיים ‪,‬גיל וחשיפה לרעב במהלך‬ ‫מלה"ע ‪ 2 (OR=2.89, 95% CI 1.14-7.31) .‬עם זאת ‪,‬מידת החשיפה לרעב במהלך מלה"ע‪ 2‬השפיעה על הקשר באופן מובהק‪.‬‬ ‫מסקנות ‪:‬תוצאות המחקר מעידיות כי קיים קשר עצמאי בין הלמת הקשורה למלה"ע ‪ 2‬לבין סרטן השד בשורדות שואה ‪,‬אשר משתנה על‬ ‫פי מידת החשיפה לרעב במהלך המלחמה‪ ,‬וזהו ממצא חדש שטרם דווח עד כה ‪.‬יש צורך להמשיך ולחקור תחום זה בעתיד‬ ‫‪11‬‬ ‫סרטן ‪ PTSD‬ושואה – היארעות תסמונת דחק פוסט טראומטית (‪TRAUMATIC STREES DISORDER‬‬ ‫‪ ) POST‬והתמודדות ניצולי שואה עם מחלות דם ממאירות‬ ‫ריקי כהן‪ ,‬עליזה מנדלסון‪ ,‬בני ברנר‬ ‫המכון ההמטולוגי בי"ח רמב"ם חיפה‬ ‫‪ PTSD‬הינה תסמונת המופיעה בעקבות אירוע טראומטי המלווה בסיכון ממשי לחיי אדם בה הנפגע מוצא עצמו במצוקה קשה ‪ .‬חוסר‬ ‫היכולת להתמודד בכוחות עצמו עם המצב שנוצר גורמת לנזק נפשי המופיע בצורות שונות במהלך החיים גם כשהסכנה חלפה והאירוע‬ ‫הטראומטי הסתיים ‪ .‬ניצולי שואה (נ"ש) חוו טראומה שנשארת בזיכרונם כל חייהם ויכולת התמודדותם עם טראומות אלו בגיל המבוגר‬ ‫נמוכה מאוד ‪.‬גם אבחון מחלת הסרטן והטיפול בה מהווים גורם סיכון משמעותי להתפתחות מצוקות נפשיות ותגובות ‪. PTSD‬מאחר‬ ‫ודור נ"ש הולך ומתבגר ועמו בעיות בריאות שונות ‪,‬שמנו לעצמנו מטרה לבחון האם בשל עברם קיימת ‪ PTSD‬והאם יש הבדל בסגנון‬ ‫וביכולת התמודדותם עם מחלות דם ממאירות לעומת ניצולים ללא מחלת דם ממארת‪.‬המחקר נערך בשנת ‪ 9733‬והשתתפו בו ‪ 99‬נ"ש‬ ‫הסובלים ממחלת דם ממארת ומטופלים במכון ההמטולוגי בי"ח רמב"ם חיפה ‪.‬הם השיבו על שאלונים הבודקים ‪ , PTSD‬התמודדות‪,‬‬ ‫סימפטומים גופניים ודמוגרפיה ‪.‬בנוסף הם העידו וסיפרו את הישרדותם בשואה‪ 1 .‬נ"ש שאינם חולים במחלת דם ממארת הוו את‬ ‫קבוצת הביקורת ‪.‬ניתוח השאלונים הראה כי הרוב (‪ ) 99%‬סובלים מלימפומה‪ 17% ,‬סובלים ממיאלומה נפוצה ‪ 5%‬מ‪ AML -‬ו‪5% -‬‬ ‫חולים ב‪ . MDS -‬עוד נמצא כי ל ‪ 90%‬מהם יש מחלות סרטניות אחרות ומחלות לב משמעותיות (‪ . )15%‬שליש מהנבדקים נמצאו‬ ‫סובלים מ ‪ PTSD‬עם מובהקות סטטיסטית ותואם סקירת ספרות ‪,‬כאשר נשים סובלות יותר מגברים‪ .‬מטופלים עם ‪ PTSD‬סובלים יותר‬ ‫מסימפטומים גופניים עם שכיחות גבוהה לכאבי גב‪ ,‬שלד ושקיעה במחשבות והרהורים‪ .‬אסטרטגיית ההתמודדות השכיחה של הנבדקים‬ ‫הייתה של קבלת המצב ‪,‬ומעוט שימוש באסטרטגיית שתיית אלכוהול או אמונה דתית‪.‬לא נמצא הבדל ברמות ‪ PTSD‬בין נ"ש חולים‬ ‫במחלת דם ממארת לבין נ"ש בקבוצת הביקורת‪ .‬ניתוח איכותני של סיפור הישרדותם חשף ‪ 37‬עדויות שלא סופרו מעולם ובכך נשבר‬ ‫קשר השתיקה למען ידע דור אחרון‪.‬רובם מייחסים קשר בין מחלתם לשואה‪ .‬סיפור חייהם אוגד לספר והועבר למשמרת ליד ושם‬ ‫ולארכיון בי"ח רמב"ם חיפה‪.‬מגבלת המחקר הייתה מספר נבדקים קטן וחוסר יכולת לאבחן את מקור ‪ PTSD‬מחלה או שואה ‪.‬תרומת‬ ‫המחקר בהעלאת המודעות בקרב אנשי מקצוע לצרכים המיוחדים של נ"ש החולים ובניית תוכנית התערבות מולטי דיסציפלינארית‬ ‫למען נ"ש הנזקקים לשרותי בתי החולים ‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫תוצאי בריאות ארוכי טווח בצאצאים של שורדות שואה בישראל (הדור השני)‬ ‫הדס שאשא – לבסקי‪ ,3‬צופיה אילת – צנעני‪ ,3,9‬ליטל קינן‪-‬בוקר‪ ,1,9 ,‬עדי אדרי‪-‬שור‪ 3‬שאול מ‪ .‬שאשא‪. 9,1‬‬ ‫‪ .3‬שירותי בריאות כללית ; ‪ .2‬הפקולטה לרפואה בגליל‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן; ‪ .3‬המרכז הלאומי לבקרת מחלות‪ ,‬משרד הבריאות; ‪ .4‬ביה"ס לבריאות‬ ‫הציבור‪ ,‬הפקולטה למדעי החברה והבריאות‪ ,‬אוניברסיטת חיפה; ‪ .5‬ביה"ח לגליל מערבי – נהריה; ‪ .6‬הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט‪ ,‬הטכניון‪ ,‬חיפה‪.‬‬ ‫רקע ‪ :‬נשים שהרו וילדו במהלך מלחמת העולם השנייה באירופה (ומיד לאחריה)‪ ,‬היו ברובן חשופות לדחק‪ ,‬לרעב קשה ולמחסור במהלך ההיריון‪ .‬מחקרים‬ ‫קודמים בעיקר מהולנד ומרוסיה (לנינגרד) הראו כי רעב בתקופת ההיריון קשור ללידת עוברים במשקל נמוך ובהמשך גם להתפתחות תחלואה כרונית ניכרת‬ ‫ותמותה מוגברת במבוגר‪ .‬קיימות עדויות שנטייה זו עלולה לעבור לדורות הבאים‪.‬‬ ‫השלכות אפשריות של חשיפה זו על בריאותם הגופנית של ילדי השורדים היהודיים לא נבדקו עד כה‪.‬‬ ‫במחקר גישוש ראשון שבוצע ע"י שאשא וקבוצתו‪ ,‬בו נבדקו כ‪ 02-‬פרטים שנולדו בתנאי רעב בזמן השואה ("חשופים") והושוו לפרטים ממוצא דומה שנולדו‬ ‫באותה התקופה בארץ (ואימותיהם לא נחשפו לתנאי רעב)‪ ,‬נמצא ו הבדלים מובהקים סטטיסטית בשכיחות גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם וכן בהימצאות‬ ‫של מחלות לב‪ ,‬ריאה ושלד בקרב קבוצת החשופים לעומת הביקורת‪.‬‬ ‫השערת העבודה ומטרותיה ‪ :‬מטרות העבודה הן להשוות את ההימצאות של מצבי בריאות שונים על בין מי שנולדו לאימהות שהיו בהריון וסבלו מרעב‬ ‫בתקופת השואה ("חשופים") לבין מי שנולדו במהלך אותה תקופה לאימהות שלא נחשפו למוראות השואה‪ ,‬ולהעריך את ההשפעה של חשיפה זו על בריאותם‬ ‫של הצאצאים‪ .‬ההשערה היא כי מי שנולדו במהלך המלחמה בתנאי רעב הם בסיכון גבוה יותר לקיום תוצאים בריאותיים כגון השמנה‪ ,‬דיסליפידמיה‪ ,‬יתר‬ ‫לחץ דם‪ ,‬מחלות לב כליליות‪ ,‬סוכרת ועוד בהשוואה למי שנולדו לאימהות שלא חוו חשיפות דומות במהלך ההיריון‪.‬‬ ‫שיטות‪ :‬מחקר חתך על בסיס מסדי נתונים‪ .‬אוכלוסיית המחקר כללה ‪ 8,212‬משתתפים‪ ,‬ילידי השנים ‪ , 8992-8990‬מבוטחים זכאים (וחיים) של מחוז הצפון‬ ‫בשירותי בריאות כללית בשנים ‪ . 0222-0280‬קבוצת ה"חשופים" הוגדרה על פי מקום הלידה ‪ -‬מי שנולדו בארצות אירופה הכבושות (לפי רשימה מוגדרת)‬ ‫ומנתה בסה"כ ‪ 206‬אנשים‪ .‬קבוצת ה"לא חשופים" – שנולדו בארץ להורים מאותו מוצא‪ ,‬מנתה בסה"כ ‪ 966‬אנשים‪ .‬נאספו פרטים ממסד הנתונים לגבי‬ ‫משתנים סוציו דמוגרפיים‪ ,‬מדדים אנתרופומטריים‪ ,‬קיום גורמי סיכון קרדיו‪ -‬וסקולרים ותחלואה כרונית‪.‬‬ ‫תוצאות‪ :‬לא נמצאו הבדלים משמעותיים באשר לעישון בהווה ולקיום דיסליפידמיה בין הקבוצות אך השמנת יתר (‪ )BMI < 62‬הייתה שכיחה ב‪96%‬‬ ‫מהחשופים לעומת ‪ 01%‬מהלא חשופים (‪ .) P> 2.228‬בקבוצת החשופים הייתה שכיחות מוגברת באופן מובהק (‪ )P>2.228‬של יתר לחץ דם (‪ 22%‬לעומת ‪)06%‬‬ ‫וסוכרת(‪ 98%‬לעומת ‪ .) 01%‬מחלת לב כלילית על היבטיה השונים נמצאה בשכיחות גבוהה יותר בחשופים בד"כ עם מובהקות סטטיסטית‪ .‬נמצא ש ‪9.0%‬‬ ‫מהחשופים לקו באירוע מוחי (‪ )CVA‬ורק ‪ 6.0%‬מקבוצת הביקורת (‪ .)P > 2.228‬מחלת ריאה חסימתית (‪ )COPD‬אף היא נמצאה בשכיחות מוגברת (‪)0.0%‬‬ ‫בחשופים לעומת הביקורת (‪ .)0.8%‬לא נמצאו הבדלים באשר לפגיעה בשלד או קיום מחלות ממאירות בין הקבוצות‪.‬‬ ‫ניתוח רב משתני הראה כי גם לאחר תקנון לגורמי סיכון ולחשיפות אחרות ‪ -‬לידה ו‪/‬או ילדות מוקדמת במהלך השואה נקשרו באופן עצמאי ובלתי תלוי‬ ‫ללקות ביל"ד‪ ,‬סכרת ‪ ,‬מחלת לב כלילית ואירוע מוחי‪.‬‬ ‫מסקנות ‪ :‬העבודה הנוכחית מצביעה שהריון וילדות מוקדמת בתנאי שואה מהווים גורם סיכון לתחלואה כרונית מוגברת בקרב הצאצאים (דור שני)‪ ,‬בייחוד‬ ‫השמנת יתר‪ ,‬סכרת ותחלואה קרדיו‪-‬וסקולרית‪.‬‬ ‫מסקנות‪ :‬העבודה הנוכחית מצביעה שהריון ו‪/‬או ילדות מוקדמת בתנאי רעב בשואה נקשרים לתחלואה כרונית מוגברת בקרב הצאצאים (דור שני)‪ ,‬ביחוד‬ ‫השמנה‪ ,‬סכרת ותחלואה קרדיו‪-‬וסקולרית‪ .‬יש צורך בהמשך המחקר בנושא‪ ,‬כולל סמנים ביולוגיים‪ ,‬תמותה והישרדות‪ ,‬והשפעות על הדורות הבאים‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫האם ניתן לדון בנושא של "מדיקליזציה" של השואה?‬ ‫דניאל נדב‬ ‫הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫בכוונתי אכן לדון עמכם בכך שכן ניתן בהחלט לא להסכים עם מונח מרחיק לכת זה של "מדיקליזציה" – שימוש בטיעונים ובאמצעים רפואיים להצדקתה‬ ‫ומימושה של השואה‪ .‬רופאים עלולים אפילו להיפגע מעצם השימוש במונח זה בהקשר השואה‪ ,‬שהרי יש בו כדי להכפיש‪ ,‬לכאורה‪ ,‬את מקצועם הנאצל‪.‬‬ ‫אך להצדקתי אומר שאינני הראשון לעשיית שימוש במונח בוטה זה‪ .‬החוקר הקנדי מיכאל קייטר נקט בו לפני כעשרים שנה בדברו על המדיקליזציה של‬ ‫השאלה היהודית‪ .‬רוברט בראונינג השתמש במטבעות לשון דומות בכנס בברלין שנטלתי בו חלק ב‪ 3575-‬ורוברט ליפטון דיבר על "הרג רפואי" [ ‪Medicalized‬‬ ‫‪ ]killing‬במאמר שהתפרסם בכתב עת פסיכיאטרי כבר ב‪ .3579-‬מאוחר יותר הרחיב בכך בספרו הידוע על "הרופאים הנאצים"‪ .‬אומר כבר עתה כי אינני מרוצה‬ ‫ממטבע הלשון שלו שכן הוא מעביר מסר חלקי בלבד‪ .‬ניתן להבין ממנו שהבעיה התמקדה בניצול יידע רפואי וטכני להרג אנשים אך הבעיה האמיתית קשה‬ ‫עוד יותר‪ .‬מדובר בנושא הקריטי של היפוך הערכים המוחלט של המורשת הרפואית המערבית‪ .‬החלפתה של הפרדיגמה ההיפוקרטית של מתן סיוע רפואי לכל‬ ‫אדם הנתון במצוקה‪ ,‬ללא הבדל גזע ודת לגישה סלקטיבית המוכתבת ע"י נקודות השקפה לאומניות וגזעניות‪" .‬מדיקליזציה" מהווה בפרשנותה זו גם‬ ‫אידיאולוגיה והשקפת עולם הקשורה במישרין לאנטישמיות קיצונית [וגזענות בכלל] לא פחות מעשיית שימוש קטלני בסלקציות רפואיות‪ ,‬המתה בגז או‬ ‫הזרקת פנול ללב‪.‬‬ ‫אחזור למיכאל קייטר‪ :‬אחד מהישגיו הגדולים היה קביעת מספרם של הרופאים הגרמנים שהצטרפו למפלגה הנאצית וגופיה הנלווים‪ .‬על סמך מדגם מדעי רחב‬ ‫יריעה חשף ממצאים מאלפים‪ .‬לא פחות מ‪ 99.7%-‬מכלל הרופאים הגרמנים [ללא היהודים בקרבם] חברו למפלגה בשנות העשרים והשלושים ובשנות מלחמת‬ ‫העולם‪ .‬בשום מקצוע או עיסוק אחר לא נרשם אחוז גבוה שכזה‪ .‬רבים מהרופאים‪ ,‬בעיקר הצעירים והשאפתניים יותר‪ ,‬פעלו מתוך מניעים אופורטוניסטיים‬ ‫(כמו תפיסת מקומם של הרופאים היהודים הנרדפים) אך לא ניתן להכחיש את המשיכה ההדדית בין המפלגה הנאצית ובין משלוח היד הרפואי‪ .‬כ‪ 0%-‬מכלל‬ ‫הרופאים הגברים התנדבו אפילו לשורות הס"ס‪ 9,777 .‬רופאים אלה החזיקו בעמדות מפתח בממסד הרפואי ובשלוחות המשטר‪ ,‬כולל מחנות הריכוז וההשמדה‪.‬‬ ‫אינדוקטריניזציה מתמדת במוסדות כמו האקדמיה בבאד‪-‬רהזה וכתב עת מיוחד לארגון הרופאים הנאצי [‪ ]Ziel und Weg‬חיזקו את זיקתם למצע הנאצי‪.‬‬ ‫היטלר ומרעיו ידעו‪ ,‬מלכתחילה‪ ,‬כיצד לפנות ולשכנע את הרופאים להצטרף לשורותיהם‪ .‬במסמך הפוליטי הראשון שלו‪ ,‬שנכתב בספטמבר ‪ ,3535‬השווה היטלר‬ ‫את פעילות היהודים בעולם ל"שחפת של הגזעים"‪ .‬זו היתה אך האלגוריה הראשונה של היהודים כסוג של מחלה או מגפה‪ .‬ב"מיין קאמפף" התחדדו והלכו‬ ‫ההאשמות כנגד היהודים בהקשר רפואי וסמי‪-‬רפואי‪ .‬האובססיה הידועה של היטלר לגבי מחלת העגבת הובילה אותו להוקעת היהודים לאורך עמודים רבים‬ ‫כמעורבים בסרסרות לזנות ובתפוצת מחלות מין‪ .‬אספתי מובאות לרוב מפיו ומפי מנהיגים אחרים‪ ,‬בנושאים רפואיים וחברתיים אלה ואחרים‪ ,‬שתרמו את‬ ‫חלקם ל"מדיקליזציה" ארסית ושיטתית של מה שהיה נקרא אז "השאלה היהודית"‪ .‬דוגמה מאוחרת היתה‪ ,‬למשל‪ ,‬הסצנה הידועה בסרט "היהודי הנצחי"‬ ‫[‪ ]3517197‬שבה הומשלו היהודים לעכברושים בסגנון ה"שטירמר" הוולגרי‪ .‬אך למדיקליזציה היה אף פן רציני יותר‪ .‬כבר במכתבו מ‪ 3535-‬כתב היטלר על הצורך‬ ‫לבסס את האנטישמיות על עובדות מדעיות‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ולא על רגשות בלבד‪ .‬היטלר המשכיל למחצה ניסה להעניק מהימנות להצהרותיו הגזעניות באמצעות‬ ‫ציטוטים (לא מדוייקים מדי‪ )...‬מפרסומים מדעיים‪ .‬זאת עשה‪ ,‬למשל‪ ,‬עם חיבור בסיסי ב"תורת התורשה האנושית" פרי עטם של אויגן פישר‪ ,‬לנץ ובאואר‬ ‫שיצא לאור לראשונה ב‪ .3593-‬היטלר קרא ספר זה בעת שבתו בכלא לאחר כשלון הפוטש ב‪ 3591-‬וכלל חלקים ממנו ב"מיין קאמפף"‪ .‬היטלר שאף לבסס את‬ ‫תכניותיו לריבוי מספרם ושיפור איכותם של בני הגזע ה"ארי"‪-‬גרמאני על שיתוף פעולה ותמיכה של בעלי מקצוע בתחום ההיגיינה הגזעית‪ ,‬האנתרופולוגיה‬ ‫והאויגניקה‪ .‬רובם נטו בעצמם לגישות אנטישמיות‪ .‬מעבר לכך החניף לרופאים ולמעמדם החזוי כ"שומרי הסף" של קהילת העם המתגבשת בעיני רוחו שלא‬ ‫תכלול יהודים ומיעוטים בלתי רצויים אחרים‪ .‬באלה נמנו אפילו גרמנים "אריים" שנמצאו בהם מחלות ופגמים תורשתיים שיש לבערם באמצעים רדיקליים‬ ‫כמו עיקורים‪ .‬החזון הביו‪-‬רפואי שפרס היטלר‪ ,‬יחד עם שיפורים במעמדם הכלכלי וחיזוק ארגוניהם המקצועיים‪ ,‬נענה בחיוב מצדם של רופאים רבים‪ .‬אלה‬ ‫הכתירו את היטלר בתארים כמו "רופא האומה" ואויגן פישר וארנסט רודין‪ ,‬מדענים בעלי שם עולמי יזמו וסייעו לו‪ ,‬למשל‪ ,‬באישורו של חוק העיקורים ביולי‬ ‫‪ .3511‬בהליך הדרגתי הורחבה מסכת העיקורים ב‪ 3510-‬לבני תערובת בלתי רצויים מבחינה גזעית וערב המלחמה הוחל בתכנון ההרג הרפואי של חסרי ישע‬ ‫מקרב נכים וחולי נפש‪ .‬בכך נחצו הגבולות שאפשרו מעבר לרצח עם ולשואה‪.‬‬ ‫מחקרי הנוכחי על ה"מדיקליזציה" מתמקד בשלושה שלבים עיקריים בכרונולוגיה של השואה שבהם מילאו טיעונים ואמצעים רפואיים‪ ,‬ממשיים או בדויים‪,‬‬ ‫תפקיד חשוב‪ .‬אמנה אותם כאן בקצרה ואפרט יותר בכנס עצמו‪.‬‬ ‫גיטואיזציה‪ :‬רופאי ס"ס מובילים במנהל האזרחי הגרמני בפולין (הג'נרל‪-‬גוברנמנט) היו פעילים מאד בהקמת הגטאות – הרבה יותר מכפי שידוע‪ ,‬במיוחד‬ ‫בורשה [ד"ר ולבאום ואחרים]‪ .‬הם דרשו את בידודם של היהודים כהמשך ישיר של השיטה המסורתית של הסגר רפואי‪ .‬זאת בטענה [לא רק מפי נאצים‬ ‫מובהקים] של היותם של היהודים‪ ,‬משכבר הימים‪ ,‬נשאי מחלות ומגפות כמו טיפוס הבהרות שיש לבלום עתה את התפשטותן לפלחי אוכלוסייה אחרים‬ ‫ובמיוחד צבא הכיבוש הגרמני ובעלי תפקידים במנהל האזרחי‪" ,‬פולקסדויטשה"‪ ,‬ובמידה פחותה הפולנים‪.‬‬ ‫הכשרת הקרקע לרצח המוני‪ :‬באמצעות הניסיון המצטבר של צוותות "המתת החסד" לכאורה [ מבצע ‪ ] T 9‬שבו הומתו בגז ‪ CO‬כ‪ 07,777-‬גרמנים נכים וחולי‬ ‫נפש ב‪ 3597193-‬נוסתה‪ ,‬בזעיר אנפין‪ ,‬מתכונת ההשמדה ההמונית בשואה‪ .‬כאשר הושבתה הפעולה בקיץ ‪[ 3593‬בעיקר בשל לחץ חוגים כנסייתיים] חיפשו‬ ‫רופאי הס"ס ואנשי לשכתו של היטלר תעסוקה לצוותות המושבתים‪ .‬תחילתו של "הפתרון הסופי" סיפקה אפיק הולם מבחינתם‪ .‬רובם ככולם לא מצא דופי‬ ‫‪14‬‬ ‫במעבר מהמתתם של "פחותי ערך" מבחינה תורשתית לחיסולם של היהודים "אויבי ה'ארים'" מבחינה גזעית‪ .‬חלקם נשלחו‪ ,‬איפה‪ ,‬לפולין וסייעו בהקמת‬ ‫מחנות ההשמדה הראשונים‪ .‬אנשי ‪ T 9‬הכשירו את צוותי הס"ס במחנות בשימוש בגז [מגעי גלובוצ'ניק‪-‬קילמאייר] להמתת היהודים‪ .‬רופא הס"ס בכמה‬ ‫ממתקני ההמתה של ‪ - T 9‬ד"ר פרידריך אברל (‪ )Eberl‬מונה אפילו למפקדו הראשון של מחנה טרבלינקה‪.‬‬ ‫מעורבותם של רופאי הס"ס בסלקציות ובהשמדה‪ :‬באמצעות פרוצדורות רפואיות לכאורה קבעו רופאי המחנות במידה רבה את קצב ההשמדה‪ ,‬אם בסלקציה‬ ‫הראשונית בשערי אושוויץ‪ ,‬למשל‪ ,‬ואם בסלקציות מתמשכות והולכות לאחר מכן‪ .‬בתוקף מעמדם המועדף במשטר הנאצי הופקדו אף על תפעול תאי הגזים‬ ‫עצמם [פקודתו האישית של היטלר]‪ .‬למרות אחריותם‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לבריאות העצירים שנותרו בחיים הזניחו בצורה פושעת את תפקידם זה‪ .‬השיפורים המעטים‬ ‫ברמה הרפואית לאחר ‪ ,3599‬בשל הצורך להאריך במידת מה את חיי עובדי הכפייה היהודים [דילמת ההרג מול ריפוי]‪ ,‬לא שינו את התמונה מעיקרה‪ .‬לעומת‬ ‫זאת סייעו רופאי הס"ס לטשטוש עקבות ההשמדה באמצעות מסמכים רפואיים כוזבים‪ .‬נמצאו בקרבם גם כאלה שהזריקו פנול ישר ללבם של הקרבנות‪.‬‬ ‫למרות הגילויים הקשים של ה"מדיקליזציה" יש להודות גם במגבלותיה כהסבר כוללני לתופעות השואה שהרי זו הייתה‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬פרי החלטה מודעת‬ ‫של היטלר וראשי המשטר הנאצי‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬בחלק מאירועי השואה כגון פעולתן של "עוצבות המבצע"‪ ,‬עם הפלישה לברית המועצות‪ ,‬לא מצאתי עד כה צד רפואי כלשהו (פרט לחיסולם‬ ‫הסיטונאי של בתי חולים לחולי נפש ושוכניהם)‪ .‬נראה לי (וארצה לשמוע את דעתכם גם על כך!) כי ניתן לדבר על "מדיקליזציה" של ממש בשואה רק מהשלב‬ ‫שבו רוכזו היהודים בגטאות והוגלו למחנות ריכוז והשמדה בצורה שיטתית יותר‪ .‬כאן התבקשה כבר צורה כלשהי של מעורבות ופיקוח רפואי‪ .‬רופאי הס"ס‬ ‫גילו להיטות למלא חלק פעיל בפונקציות הללו אך האופן שבו ביצעו את תפקידם נגד בהתמדה כל נורמה רפואית ואנושית בסיסית‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫התפכחות והתנצלויות – בעקבות הצהרת ההסתדרות הרפואית הגרמנית‬ ‫שמואל רייס‬ ‫הפקולטה לרפואה של בר אילן בגליל‬ ‫בשני העשורים האחרונים התגבשה ההבנה כי מעורבות הרפואה והרופאים בעיקור‪" ,‬המתת החסד"‪ ,‬הניסויים הרפואיים ורצח העם‬ ‫המתועש‪ ,‬לא הייתה פעולה של מאות או אלפי רופאים פנאטיים‪ ,‬אלא על בסיס מעורבות של מירב ומיטב רופאי ומדעני גרמניה‬ ‫ואוסטריה ומרבית המוסדות הרפואיים והמדעיים שלהם‪ .‬מי שלא עסקו בפועל בהרג ובניסויים‪ ,‬איתרו קרבנות פוטנציאליים‪ ,‬התחרו‬ ‫על שפ ני הניסוי האנושיים‪ ,‬עסקו בהיבטים מנהליים‪ ,‬וקיבלו דגימות‪ ,‬איברים וגופות למוסדות המחקר שלהם‪ .‬ממסד שלם כמעט‪ ,‬על‬ ‫עשרות ומאות אלפי עובדיו היה נגוע בהתנהלות הבלתי נתפסת זו‪ .‬במקביל‪ ,‬התרחבה גם התופעה שבה מוסדות מחקר ורפואה בגרמניה‬ ‫ואוסטריה מנהלים חקירות על מעשיהם בשנות השלטון הנאצי‪ ,‬מפרסמים אותן ונוקטים בפעולת של התנצלות‪ ,‬הפקת לקחים והנצחת‬ ‫הקרבנות‪ .‬במאי ‪ 9739‬יצא איגוד הרופאים הגרמני בכנס השנתי שלו בנירנברג בהתנצלות פומבית על התפקיד המרכזי שמילאו רופאים‬ ‫והרפואה הגרמנית באידיאולוגיה והפרקטיקה הנאצית‪.‬‬ ‫ההרצאה תתאר את התובנה שלמעלה מחד ופעולות חשבון הנפש וההתנצלות מאידך ‪ ,‬ותעסוק בניתוח משמעויותיהם כעת ובעתיד‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫לקחים אתיים מהרפואה בשואה כבסיס לחינוך ביו‪ -‬אתי‪.‬‬ ‫השימוש ב "ספר מקרים" ככלי חינוכי‪.‬‬ ‫טסה שלוש‬ ‫שירותי בריאות כללית‬ ‫הוראת ההיסטוריה של הרפואה בתקופת השואה הינה משימה מורכבת ורבת פנים המעוררת סוגיות אתיות קשות‪ .‬אחת ממטרותיה‬ ‫היא הפנמת לקחיה האתיים‪ ,‬ובמובן זה היא צורך נכון לכל אדם ולא רק לאנשי הרפואה‪.‬‬ ‫האירועים הקשים בשואה החלו בתהליך של פגיעה בזהותם ובכבודם של הקרבנות והסתיים בהכחדתם ע"י רצח מתוכנן והמוני‪ .‬מחיקת‬ ‫הזהות האישית הייתה שלב הכרחי בתוצאה הנוראית‪ .‬אך גם זהותם של המבצעים נמחקה ובכך הפכו לכלים שפעלו כמכונות רצח‪.‬‬ ‫כדי להפנים לקחים אתיים חשוב לחזור ולהפוך הן את המבצעים והן את הקרבנות לבעלי זהות אישית‪ .‬כאשר נותנים שם וזהות לרופא‬ ‫שביצע פשע‪ ,‬לקורבן של המעשים האכזריים או לרופא שהיה אסיר במחנה או בגטו‪ ,‬אנחנו מקבלים תזכורת שאנחנו בראש וראשונה‬ ‫בני אנוש‪ ,‬ורק אח"כ רופאים או אנשי רפואה‪ .‬בדיון היסטורי‪ ,‬כמו גם בשיח הרפואי‪ ,‬כאשר מנתחים מקרים אישיים הדבר מביא אותנו‬ ‫לבדוק גם את עצמנו‪ ,‬את ערכינו ועמדותינו האישיות והמקצועיות ככלל‪ ,‬וכמטפלים רפואיים במיוחד‪.‬‬ ‫את המסר הזה אנו מבקשים להביא ע"י חיבור ספר מקרים ‪ )) Casebook‬על ביו‪-‬אתייקה והשואה ככלי הוראה לביו‪-‬אתיקה‪.‬‬ ‫ביוזמתו ובחסותו של המרכז הבין לאומי לבריאות‪ ,‬משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה‪ ,‬ושל הועד הישראלי של ‪ ,UNESCO‬שבראשו‬ ‫פרופסור אמנון כרמי‪ ,‬נכתב "ספר מקרים" על סוגיות אתיות של הרפואה בשואה‪ .‬מלבדי השתתפו בכתיבת הספר גם עמיתים מארצות‬ ‫הברית‪ ,‬ד"ר ג'פרי ברהמר ופרופ' סוזן בנדיקט‪ .‬בספר מובאים מקרים מהרפואה הנאצית והרופאים הנאציים‪ ,‬מהרפואה היהודית‬ ‫והרופאים היהודיים‪ ,‬האסירים והקורבנות‪ .‬כל מקרה מתואר כמקרה פרטי ומלווה בהמשך ברקע היסטורי במטרה לספק את הקונטקסט‬ ‫המתאים ונקודת המבט הנכונה‪ .‬בהמשך מוצגות שאלות קצרות המהוות כלי לבחינה אתית על כל סוגיה‪ .‬בסוף כל מקרה ישנו דיון אתי‬ ‫קצר המנתח את הסוגיה בעבר ומנסה לעורר מחשבה ושיח רלוונטי לפרקטיקה רפואית של היום‪.‬‬ ‫בהרצאה אציג כמה מקרים מהספר ואדון במשמעותם לחינוך הביו‪-‬אתי‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫מ‬ ‫ימי‬ ‫מ יס‬ ‫י ‪,‬‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫איתן לה‪-‬פיקאר‬ ‫המועצה הלאומית לביו‪-‬אתיקה‪ -‬בית גת‪ ,‬ירושלים‬ ‫בתקופה הנצית ייצוג הגוף האנושי היגיע לשיאו אולי כשדיקן הפקולטה לרפואה של ווינה שבאוסטריה‪ ,‬האנאטומיסט אדוארד‬ ‫פרנקופף‪ ,‬החליט לפרסם אטלס אנאטומיה חדש – הידוע כיום בשפה האנגלית כ"פרנקופף אטלס"‪ .‬בעקבות דיוקו בציוריו ומידת‬ ‫האומנות שבהם‪ ,‬זכה אטלס זה להכרה בינלאומית ושימש בכיתות לימוד רבות בבתי ספר לרפואה בעולם עד לאמצע שנות ה‪,3557‬‬ ‫כשהחלו להטיל ספק על מקור הדגמים בהם השתמשו האומנים לצייר את ציוריהם‪ .‬כמו במקרים אחרים‪ ,‬ובמיוחד במקרים של שימוש‬ ‫בתוצאות מחקרים שנתבצעו על ידי רופאים‪-‬חוקרים נצים‪ ,‬נשאלו שאלות אתיות לא מעטות בקשר לאטלס‪ .‬שאלתי בהרצאה זו היא‬ ‫האם ויכוח אתי מסוג זה‪ ,‬העולה ישירות מההקשר של הרפואה הנצית‪ ,‬יכול להאיר דיונים אתיים אחרים המתחוללים בחברה שלנו‬ ‫כיום‪ .‬הדוגמה המתבקשת בעניין אחרון זה היא דיון שהתעורר אשתקד בעקבות "תערוכת הגופות" שהתקיימה ב"תחנה" בתל אביב‪.‬‬ ‫הפנימי מוצג במרחב הציבורי‪.‬‬ ‫כדי לדבר על העכשווי ועל העתידי‪ ,‬אציע לבחון גם "ציטוטים" אחרים שהיו בתערוכה‪ ,‬כגון עבודתו המכונן באנאטומיה מדעית של‬ ‫וזליוס – "‪ – De humani corporis fabrica‬על בניית גוף האדם" (‪ .)3991‬האם יש משהו שונה מהותית בין שתי התקופות‪ ,‬שתי תהליכי‬ ‫קבלת גופות‪ ,‬זה של וזליוס וזה של פרנקופף? מעבודות אומנות לכיתות הלימוד של בתי ספר לרפואה‪ ,‬למרחב הציבורי לשם "חינוכו של‬ ‫הקהל הרחב"‪ ,‬מה דומה? מה שונה? אנסה לענות על שאלות אלה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬דרך בדיקת תהליך האסטתיזציה הנדרשת מעצם שימוש‬ ‫באומנות למטרת חינוך‪ .‬המקרה‪ ,‬כאמור‪ ,‬יאפשר לנו לבדוק גם את הרלוונטיות של התקופה הנצית לדיון ציבורי עכשווי‪.‬‬ 18 Publicizing the intimate: On Vesalius, Pernkopf and other exhibitions Etienne Lepicard, MD, PhD Bet hagat - la Maison du Pressoir, Jerusalem The representation of the human body reached a new pick during Nazi period when Eduard Pernkopf, the newly appointed dean of Vienna school of medicine, decided to publish a new atlas of anatomy, today known as Pernkopf’s Atlas. The accuracy of the illustrations as well as their artistic value won it a worldwide reputation in medical schools until the mid-1990s when the origins of the corps the illustrations were modeled after were questioned. As in other issues involving results of Nazi medical research, ethical questions arose as to the continuation of its use. In this lecture, I want to ask the question whether an ethical dispute of this kind, i.e. that directly arouse from the Nazi medical context, could be relevant for ethical discussions taking place in our contemporary social context. An example in point here is “Bodies: the exhibition” that visited Israel last year at the Tel Aviv Old train station. The intimate exhibited within a public space. In order to talk about the actual (and the future), I will suggest to check also some other “quotations” held in the exhibition, especially the foundational work in terms of scientific anatomy of Vesalius – De humani corporis fabrica (1543). Is something fundamentally different between the two periods, the processes by which people received corps to dissect, Vesalius and Pernkopf? From artistic works intended to serve within medical textbooks to exhibition in a public space for the sake of “educating the broad public”, what is similar? What is different? I will try to answer these questions, through among other things, the analysis of the aestheticizing process needed when art is used for an educative purpose. The study case will enable us also to check how fare the Nazi period is relevant to actual public debates. 19 Compilation of an Ethics Manual on Medicine and the Holocaust as a platform for Bioethics Education Tessa Chelouche Clalit Medical Services When approached with humility, teaching the history and the practice of medicine can serve to humanize. When distorted, however, it can lead to disaster. The subject, “Medicine and the Holocaust,” has much to teach every person, as well as every generation of caregivers. When reflecting upon medicine and the holocaust, we encounter some of the most difficult and profound choices of our humanity: By teaching the lessons learned from the practice of medicine during the Holocaust, we can not only transmit the memory of the Holocaust to the current and future generations, but also help to ensure that the lessons of the Holocaust remain vivid in the minds, choices and practices of all caregivers. Under the auspices of the International Center for Health, Law and Ethics at Haifa University, we are in the process of compiling a handbook using historical cases from the Holocaust. This handbook will provide a platform for deep reflection and ethical discourse on the .bioethics topics in the Holocaust and their relevance for today The handbook will contain bioethical cases that depict ethical choices of medical professionals during the Nazi era. Each case is accompanied by an historical background in order to provide the social context and a wider perspective on the issue. This is then followed by an ethical discussion whose aim is to provide a meaningful reflection and dialogue on bioethical issues both in the Holocaust, and in our own times. Greater knowledge and ethical discussion on these profound issues can not only help combat ignorance and prejudice, it can also inspire healthcare professionals to practice with greater compassion, knowledge, tolerance, respect and justice on behalf of their patients. Moreover, we believe that by promoting education on the medical discourse of the Holocaust we can inform the students on human and scientific values that will be of great value to their future lives and careers. 20 On the Nuremberg Declaration of the Chamber of Physicians of Germany 2012 Shmuel Reis Faculty of Medicine , Bar Ilan University, Safed In the last two decades the realization that the extensive involvement of physicians and medicine in the sterilization, "euthanasia", human experimentation and mass genocide was not the result of action by hundreds or thousands "bad apples", but rather practically the entire medical and scientific establishment in Germany and Austria. Those who were not directly involved in killing identified potential victims, dealt with the administrative aspects of the programs, competed for the human guinea pigs, and received specimens, organs and cadavers for their "academic" purposes . In parallel, German and Austrian science and medicine institutions have been involved in investigations into their role in the Nazi era atrocities and coming forth with reports, apologies and victim commemoration activities, These have culminated in the BAK ( German .physician association) publically apologizing in its annual assembly in Nuremberg in May 2012 The talk will describe the aforementioned realization as well as the soul searching and apology activities and will discuss their present and future implications . 21 Medicalization of the Holocaust – Myth or Fact ? Daniel S. Nadav Sackler School of Medicine – Tel-Aviv University Can one discuss the subject of 'Medicalization' of the Holocaust? and I hope really to discuss it with you in our May conference as there is some ground not to accept easily this far reaching term of Medicalization. Physicians might be even offended that their noble profession is drawn into an equation of this sort . But I am not the first one to use this term. The Canadian Michael (Mikel) Kater used it 20 years ago, speaking of the medicalization of the Jewish problem. Robert Browning spoke in similar terms at a Berlin conference I attended at 1989 and Robert Lifton made use of the term "Medicalized killing" in an article published in a psychiatric journal as early as 1982. Later on he used it in his famous book "The Nazi Doctors". I do not like this term of "Medicalized killing" because it conveys the impression of using mainly technical medical knowhow to kill people but the real problem is different. It deals with the crucial issue of the Nazi total reversal of traditional values in medicine. Changing the Hippocratic paradigm of helping always everybody and anybody in medical distress ,without regard to his race or creed, to a selective approach dictated by national and racial points of view. Medicalization in this sense is therefore more an ideology and "Weltanschauung", closely linked in our context to virulent Anti-Semitism (and racism in general), not less than making practical use of medical selections and gas or phenol injections as instruments of death. Back to Mikel Kater: One of his big achievements was the painstaking and successful effort to find out how many German physicians joined the Nazi party. The results of his scientifically based sample were quite a sensation. Not less than 44.8% of the doctors (not including the Jewish ones) joined the party in the twenties, thirties and early forties. In no other profession or vocation was such a percentage reached. Many of the physicians, especially the young and aspiring ones, seemed to have acted out of opportunism but one cannot deny the mutual attraction between the party and the medical occupation. Some 7% of the M.D.ees [men only] even volunteered to join the SS. Those 4,000 SS doctors held key positions in the medical establishment of the Nazi party and its organs, including the concentration camps. Special indoctrination in places like Bad Rhese Academy and a Journal named "Ziel und Weg" fostered their .identification with the Nazi platform . Adolf Hitler and his comrades knew from the beginning how to appeal and convince the doctors to join their ranks In his first known political document, written to A. Gemlich in Sept. 1919, Hitler compared the activity of the Jews in the world to a "racial tuberculosis". This was just the first allegoric stigmatization of the Jews as a sort of plague or disease. In "Mein Kampf" the accusations against the Jews in a medical context intensified even more. His well known obsession with syphilis led to a multipaged tirade concerning Jewish alleged involvement in prostitution and the like. I have collected many similar accusations against the Jews which certainly contributed their share to the medicalization of the Jewish problem in a propagandistic way. One later example is the famous scene in the film "The eternal Jew" [1938/40] where Jews are compared to rats in the most vulgar "Stuermer" style. But medicalization had a more serious manifestation too. In the letter to Gemlich, mentioned before, Hitler writes about the need to base Anti-Semitism on scientific facts and not emotions alone. The half-educated Hitler was eager to lend credibility to his anti-Semitic and racist statements through selective and often twisted and shortcut citations of scientific sources. This he did for example with the basic human inheritance ["Menschliche Erblehre" in German] textbook by Eugen Fischer, Lenz and Baur (1921). Hitler read it in Landsberg prison and incorporated some of it in "Mein Kampf". Hitler wished to base his plans for improving the quality and quantity of the German-Aryan stock on the cooperation and support of professionals like those mentioned before in Eugenics, Race hygiene, Anthropology and medical men in general. He tended to idolize physicians [with the right views…] and designated them to serve as, so to speak, "gatekeepers" to the emerging Nazi "Volksgemeinde" [people's community]. This should exclude the Jews and other "undesired" minorities including even "pure" ["Aryan"] Germans carrying hereditary illness or defects. It is hard to deny Hitler's success in this bio-medical campaign, or even vision if you wish. Many of the professionals, some of them of world renown [like Eugen Fischer and Ernst Ruedin] flattered the Fuehrer for his legislation .[the Sterilization Law of July 1933, for example] and crowned Hitler as the "grand doctor" of the nation 22 My current research on the subject of medicalization concetrates on three main stages in the chronology of the Holocaust in which I think medical motivation or argumentation, true or false, played a significant role: I will mention them shortly here and elaborate later in my :conference lecture 3. Ghettoization: Leading German physicians in the Polish Generalgouvernment were more active in the creation of the ghettos, especially in Warsaw, than is usually known. They demanded the isolation of the Jews as a continuation of the old and established methods of medical quarantine ,allegedly to fight the spread of epidemics and protect the Germans, and to a certain extent the Poles, from being infected themselves. It was claimed [not only by Nazis] that the Jews were carrying diseases and potential epidemics like spotted fever [Fleckthyphus] and thus drastic measures against them, including forbidding their free movement, were considered by many as correct and .justified 2. Preparing the ground to mass murder : Through the expertise gathered by the staff of the T4 action, the so called Euthanesia of "Aryan" mental patients and other chronic or hereditary sick persons, in 1940/41, a sort of blueprint for the much larger genocide was created and made use of in the Holocaust. This included the use of gas [CO] to kill some 70,000 of the handicapped and hereditary sick among the "Aryans". When the action was stopped [for a time] by Hitler in the summer of 1941 [because of public protest, especially in church circles] the staff of T4 was partially transferred to Poland to assist the emerging plans of the "Final Solution". Most of the T4 people did not mind changing the elimination of the hereditary "inferiors" to the murder of the racially condemned Jews and other undesired minorities. Thus they taught the SS the technics of using gas to kill people [Killmeyer-Globocnik cooperation] and one of the T4 physicians – Dr. Impfried Eberl – was nominated even to become the first commander of Treblinka death camp. 3. The involvement of SS doctors in the "industrial" death process in Auschwitz and elsewhere Physicians played a leading role in creating a seemingly medical procedure in the annihilation through the primary medical selection at the gates of Auschwitz and other death camps. Continuous selections were held afterwards too between the workers left to serve the war effort of the Third Reich. The SS doctors were supposed to look after their health but grossly neglected this function. It was taken a little more seriously after 1942, because of the war needs, but even then the life expectancy of the survivors [in the healing-killing dilemma] was very short. The SS doctors served actually as instruments of the death machine supervising the gas chambers [an express order of Hitler] and writing false death certificates. Some of them injected even phenol into the hearts of their victims . One has to admit, however, that the manifestations of what I call "Medicalization" of the Holocaust have their limits too. I did not find evidence, yet, to any systematic medical argumentation or motivation in the operations of the "Einsatzgruppen", for example in East Europe [apart of destroying and killing many of the mentally sick hospitals and their patients]. It seems, and I would like to hear your opinion in our May conference, one can speak of real medical involvement in the Holocaust only when Jews were concentrated and deported in a more orderly fashion. The ghettos and the camps demanded some sort of medical attention. The Nazi doctors were more than willing to fulfill this logical need, but they did it in a way that led them serve mainly as agents of death and destruction of every acceptable medical and human norm. 23 Long Term Health Outcome in Holocaust Survivors' Offspring Hadas Shasha-Lavsky1 , Zofia Eilat-Zanani 1,2 , Lital Keinan-Boker3'4 , Adi Edri-Shur1, Shaul M. Shasha5 1. Clalit Health Services; 2. The Faculty of Medicine in the Galilee, Bar Ilan University, Zefat; 3. Israel Center for Disease Control, Ministry of Health; 4 School of Public Health, University of Haifa, Haifa, Israel; Western Galilee Hospital, Nahariya and Ruth & Bruce Rappaport Faculty of Medicine, Technion, Haifa Background: Jewish women that were pregnant and gave birth during the Holocaust or immediately following the end of World War II (WWII) were usually exposed to hunger and stress during their pregnancies ('exposed'). Previous research in non-Jewish populations in the Netherlands and Russia (Leningrad) showed that severe caloric restriction during pregnancy in WWII resulted in low birth weight neonates .and in higher susceptibility to cardiovascular risk factors, morbidity and mortality in adult life The possible implications of these exposures on the health of Jewish infants born to mothers whose pregnancies took place during WWII were not studied so far. In a pilot study conducted by Shasha et al., 70 offspring of "exposed" mothers were interview and compared to a group of 50 control subjects, who were born at the same time period to mothers of similar ethnic background, who did not suffer from hunger. The preliminary results showed a higher prevalence of cardiovascular risk factors and morbidity in the "exposed" group, which was statistically significant. Similar results were found regarding skeletal disease. Working hypothesis and aims: The main study objective is to compare the prevalence of certain age-related health outcomes between offspring of exposed and non-exposed mothers. The study hypothesis is that those born to exposed mothers will have higher prevalence of .risk factors and of chronic morbidity compared to those born to non-exposed mothers Methods: A cross – sectional study, database analysis. Study population included 1086 participants, born between 1940-1945, clients of "Clalit" medical services in the north Israel County between 2007-2012. Exposed population was defined by place of birth (occupied European countries in WWII), and included 653 participants. "Non exposed" Participants were born at the same time period in Israel to parents of similar ethnic background, and included 433 participants. Patients' data, including demographic and anthropometric factors, prevalence of cardiovascular risk factors and chronic diseases were reviewed from the "Clalit" database. Results: prevalence of dyslipidemia and smoking among the two groups was not significantly different, but obesity (BMI>30) was found in 43% of the "exposed" group as opposed to 28% in the "none exposed" group (P< 0.001). The "exposed" presented with significantly (P<0.001) higher prevalence of hypertension (67% vs 53%) and diabetes mellitus (41% vs 28%). Ischemic heart disease manifestation were more prevalent in the "exposed" group, usually with statistical significance. CVA (cerebrovascular accident) occurred in 9.5% of the exposed group versus 3.5% in the none exposed group (P<0.001). COPD (chronic obstructive pulmonary disease) was also found more frequently in the "exposed" group (5.5% vs 2.1%). Prevalence of skeletal disease and malignancies was not different between the two groups. Multivariate analysis showed that following standardization to risk factors and other relevant exposures, pregnancy in Europe during WWII is independently associated with hypertension, diabetes mellitus, ischemic heart disease and CVA. Conclusions: our study shows that pregnancy during the holocaust is associated with chronic morbidity of the offspring, especially with obesity, diabetes mellitus and cardiovascular diseases. A future study focusing on influences on the next generation (3rd generation) is required. 24 Prevalence of PTSD (Post Traumatic Stress Disorder) and Coping Skills of Holocaust Survivors With Malignant Blood Disorders. Rivka Cohen, Aliza Mendelson and Benjamin Brenner Institute of Hematology, Rambam Hospital, Haifa, Israel PTSD is a syndrome which appears following a traumatic event that puts the person's life at a risk who experiences distress and the inability to deal with himself in the situation that has occurred & later on when the danger and the traumatic event has passed. Survivors of the Holocaust relive these traumas for the rest of their lives, & their ability to deal is lessened as they get older. Therefore, the diagnosis and treatment of cancer creates a risk factor to the development of emotional disturbance & PTSD. Since, the Holocaust generation is getting older, with health problems, our aim was to find out if their past experiences caused PTSD & if there is any difference in the coping styles of patients that have malignant blood disorders versus other Holocaust Survivors without these disorders. The research was done in 2011, & included 22 Holocaust survivors who suffer from malignant blood disorders & were treated at the Institute of Hematology, Rambam, Haifa. They answered 4 questionnaires about PTSD, coping, physical symptoms and demography. In addition, they gave testimony to how they survived. Six survivors without blood malignancy were the control group. The analysis of the questionnaires show that the majority (52%) suffers from Lymphoma, (30%) MM, (9%) AML, (9%) MDS. While 27% have other malignancies, 39% have serious heart diseases. A statistical significance is that 1/3 of them suffer from PTSD with more women sufferers. PTSD patients suffer more from physical symptoms commonly, back and skeletal pain & emotional reflections. The majority used their coping strategies to accept the situation in planning their lives and only a few of them used alcohol & religious faith. There was no difference between the level of PTSD among the two groups. Ten of the survivors gave their first testimonies & they broke the silence for the new generation. Most of them connect their illnesses to the Holocaust. Their life stories were gathered in a book & given to Yad VaShem & Rambam Hospital. The research was limited due to the small number of participants and the inability to find the source of PTSD if it came from the illness or the Holocaust. The contribution brings up awareness among professional groups to the needs of the survivors that suffer from malignant blood disorder & to create a multidisciplinary intervention plan. 25 World War II-Related Post Traumatic Stress Disorder and Breast Cancer Risk in Israeli Women– A Case-Control Study Neomi Vin-Raviv 1, Rachel Dekel2, Micha Barchana1,3, Shai Linn 1,4, Lital Keinan-Boker1,5 1School of Public Health, Faculty of Social Welfare and Health Sciences, University of Haifa, Haifa, Israel; 2Louis and Gabi Weisfeld School of Social Work, Faculty of Social Sciences, Bar-Ilan University,Ramat-Gan,Israel; 3Israel National Cancer Registry, Ministry of Health, Jerusalem, Israel; 4Rambam Medical Center, Haifa, Israel; 5Israel Center for Disease Control, Ministry of Health, Tel Hashomer, Ramat Gan, Israel Background: Several studies have suggested that posttraumatic stress disorder (PTSD) is related to adverse health outcomes. There is limited data on PTSD and cancer, which has a long latency period. Here we investigated the association between World War II (WWII)-related PTSD, and subsequent breast cancer risk among Jewish WWII survivors, and whether this association was modified by hunger during WWII. Methods: We compared 65 BC patients and 200 population-based controls who were members of various organizations for Jewish WWII survivors in Israel. We estimated PTSD through the PTSD Inventory and used logistic regression models to estimate the association between WWII-related PTSD and BC, adjusting for potential confounders. Results: WWII-related PTSD was associated with BC risk. This association remained significant following adjustment for potential confounders including smoking, obesity, alcohol consumption, number of life events ,age and hunger exposure during WWII (OR=2.89, 95% CI= 1.14 to 7.31). However, the level of hunger exposure during WWII modified this effect significantly. Conclusions: These findings suggest an independent association between WWII-related PTSD and subsequent BC risk in Jewish WWII survivors, modified by WWII-related hunger exposure, which is a novel finding. Future research is needed in order to further explore these findings. 26 Secondary traumatization and physical health among midlife offspring of Holocaust survivors Amit Shrira 1, Yuval Palgi 2, Menachem Ben-Ezra 3, Dov Shmotkin 4 3 The Interdisciplinary Department of Social Sciences, Bar-Ilan University, 2 Department of Gerontology, University of Haifa, 3 School of Social Work, Ariel University, 4 School of Psychological Sciences and the Herczeg Institute on Aging, Tel Aviv University. Offspring of Holocaust survivors (OHS) show low stress tolerance, and consequently may have difficulties in coping with midlife challenges. One of the hypotheses in the literature is that physical vulnerability should emerge among midlife OHS. Secondary traumatization – traumatic symptoms acquired through close and extended contact with a traumatized individual – is a major psychological characteristic of intergenerational transmission of trauma that may be related to physical vulnerability . Two studies examined the physical functioning of midlife OHS. Study 1 used data from the first wave of the Israeli component of the Survey of Health, Ageing and Retirement in Europe (SHARE-Israel), and examined physical health among 215 OHS and 149 comparisons with European descendent parents who were not directly exposed to the Holocaust. Study 2 used a convenience sample and examined secondary traumatization and physical health among 282 OHS and 154 comparisons. In Study 1 OHS, and especially OHS with two survivor parents, reported a higher number of major health problems, symptoms, and medications relative to comparisons. In Study 2 OHS, again especially those with two survivor parents, reported a higher number of major health problems, difficulties in performing physical activities, and somatic symptoms relative to comparisons. Study 2 also showed that secondary traumatization mediated the relationship between Holocaust familial background and physical health; so that OHS reported higher secondary traumatization and that that traumatization was related to their physical vulnerability. In sum, the findings suggest that midlife OHS report increased physical vulnerability relative to comparisons. Furthermore, this vulnerability may be a consequence of continuous distress experienced by OHS as a result of their parents' traum 27 The Second Generation of Survivors: “Existential Anxiety” as Expressed in Transgenerational Trauma Mishael Chirurg Maalot-Tarshikha The family is the unit that contains within it on both conscious and unconscious levels the culture, mentality, values, pressures, prejudices, anxieties and traumas of an entire society. Transgenerational trauma refers mainly to the overt and covert dialogue between the survivors and specific people in the generation that comes after them. Sometimes, however, it expands to a collective, social experience. Professor Dasburg has said: The Holocaust has contaminated all of us" The bottom line is– We, survivors and their children, have all been touched. However, the children of those who were actually there Have intimate knowledge of the significance Of having been both victim and victor." Do elements of parental trauma live on amongst their children, as if they themselves are re-living them? Felsen (1998) did a comprehensive review of all that we have learned about the passing on of trauma from one generation to the next. She found that the difference between direct and indirect trauma is not less meaningful with regards to the passing on of psychiatric symptoms. The passing on of such symptoms leaves the observer with the impression that the second generation experienced the trauma as well. There is a kind of re-living of the pain and anxiety among family members of the next generation. Indirect transfer of the trauma is reflected in the fact that that the traumas carried by the parents aversely affects their parenting ability. They were not able to provide balanced parenting to their children (M. Weiss, S. Weiss, 2000) In the subjective, emotional space “existential anxiety” is part of the conscious and unconscious life experience. In her book “The Parents who Live Through Me” (2010) Professor Gampel points to the long-term effect of traumas that are passed on to the next generation. She says, “The effects (of the Holocaust) can be felt over the long-run, spread over space and time, like radioactive dust. The purpose of our therapeutic work is to help patients distinguish between “there and then” and “here and now”. Acknowledging their parents’ existential anxiety doesn’t stop the children from building an alternative narrative, “one free of poisons from the past. The therapeutic effect of helping a second generation survivor deal with inherited trauma by use of a narrative approach can also be worked on by focusing on relationships among members of a therapy group. Professor Bar On (2006) gathered together three generations of Israeli Jews and Palestinian in a week-end meeting, in which they told each other their family histories – grandparents, children and grandchildren, grand mothers, daughters and granddaughters. Relationships based on conversation and story-telling were built up. The Jewish members followed the dictum, “Today no one is going to moan about our grandfathers and grandmothers in the Holocaust.”. Similarly, the Palestinians tried following the motto, “Today, no one of us would flee our homes like our grandparents and parents did in 1948." During this lecture we will demonstrate narratives that appear in the documentary movie “The Land Remains and We Pass On". 28 Zehava Levinstein’s diary Liora Fishman , Ronit Cohen Kfar Sava Zehava (Ilona) Levinstein was born on 8/1/1898 in a large village, an hour's drive from the city of Győr in northwest Hungary. There were 6 children in the family – a boy and five girls. Zehava married Itzhak Levinstein and they had 3 children: Yaakov Ariel, Chava Paldi and Teddy (Zeev) Ariel. Following the death of her husband at the age of 36, Zehava had to find work. She was employed as a medical secretary, but was later appointed administrative director of the Jewish hospital in Budapest. Both her parents and two of her sisters found their deaths in Auschwitz, but she survived. During the war she continued to work in the Jewish hospital, under unbearable conditions which she described in her diary. For this, she was awarded the Fighter against Nazis medal from the Israeli Ministry of Defense. Zehava’s diary was found many years after her death, once all three of her children had also passed away. It was found inside a wooden box, kept by her younger son; the last to have passed away. The Holocaust was almost never discussed in our family. That is why, when we had found the papers and handed them to be translated in the Hungarian Museum in Tzfat, we did not yet know what they were about. It was only following the translation that we discovered it was an authentic and unique diary . From 19/3/1944 and throughout June 1945, the diary describes in detail the difficult times endured by the Jews in Hungary, and particularly the employees and patients in the Jewish hospital. Zehava writes of the Nazi occupation and its effects on the hospital, starting with the confiscation of mattresses and culminating in the confiscation of the entire building. In May, the staff was forced to relocate to the middle-school building in Wesselényi Street 44. In order to replace the original equipment left in the Germans' hands, the community provided 240 beds, mattresses, bed sheets and so on, and the doctors brought their own personal equipment. The situation worsened once the use of public transportation was prohibited, and became a very real danger to patients and doctors. On June 21st the first suicides were brought in. Afterwards, between 30 and 40 suicide victims were brought to the hospital every single day. Zehava writes how, despite the constantly worsening conditions and against impossible odds, the hospital staff carried on with their hard, dangerous and life-saving work. 29 Medicine in the Shoah : The special case of Ghetto Lodz Georg Weis Dept. of Orthopedics, Sydney Jewish Hospital, Sydney, Australia The first Jewish Ghetto in Poland, established soon after the German invasion in 1939, was perhaps the most hermetically sealed off mass prison of World War II. As the living conditions deteriorated year after year, the depleted community was plagued by epidemics of infections and several endemic diseases. The extermination process was completed with frequent “relocations to the East”, as the deportations to the death camps were euphemistically called. These started in mid-1942 and were concluded by 31 July 1944. What were the major diseases and their fatalities during this time? The Chronicle of the Lodz Ghetto, a remarkable daily record over 4 years of life in the Ghetto which was never discovered by the Nazis, might offer the answers. Study was conducted on infectious diseases and heart disease. The conclusion was of "mass extermination with natural causes". 30 Dr. Izrael Milejkowski – A Physician and Leader Naomi Menuhin Midreshet Ben-Gurion, Sede Boker Department of Jewish History, Ben-Gurion University of the Negev A book titled "The Hunger Research" was published in Warsaw in Polish and French in 1946. The man, who initiated the research, led it and wrote its moving preface, he, who hoped, that this research will be a monument for the Jewish physicians who were murdered in the holocaust, was Dr. Izrael Milejkowski, the head of the medicine and sanitation department in Warsaw Ghetto's Judenrat. Who was this man? Which stations in his life led him to that heroic role, of which was designated to him by the minister of history? Seventy years have passed since Dr. Izrael Milejkowski was killed in the January 1943 deportation. He was the son of the JewishPolish intelligence, of which he fought to be a citizen of equal rights in his country, and at the same time, preserved a national pride and worked for his people. Milejkowski has disappeared almost entirely from history's pages. Nevertheless, he left us a multiplicity of texts in the Yiddish and Polish Jewish press, speeches and lectures written in his witty pen, in his precise and sharp, easily-angered yet usually level-headed tongue. He worked for his people in several areas: As a physician and as a public servant. When World War II commenced and Warsaw Jews were sent to the ghetto, Dr. Milejkowski was the head of the medicine and sanitation department in Warsaw Ghetto's Judenrat, of which made him responsible for the entire medical structure in the ghetto. He supported the medical faculty's underground work in the ghetto, initiated the Hunger Research and led it. Milejkowski died during the January 18, 1943 Warsaw Ghetto deportation. In this lecture, we shall talk regarding his life stations at the twenties and the thirties of the 20th century, and regarding his life during the holocaust period. 31 Dedicated Physicians in the Face of Adversity: The Association of Jewish Physicians (ZLRP( and the Jewish Health Organization (TOZ( in Poland, 1921–1942 Karin Ohry, Avi Ohry Professor & Chairman, Section of Rehabilitation Medicine, Reuth Medical Center, & Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University Jewish physicians in Poland between the world wars accomplished two important achievements: they established their own medical society and created a central public health organization. The medical society was founded in 1923 by a group of prominent doctors, many from the renowned Jewish Hospital in Warsaw, under the name of the Association of Physicians of the Polish Republic (Zrzeszenie Lekarzy Rzeczypospolitej Polskiej; ZLRP). The organization was founded because applications from Jews to join Polish medical societies were increasingly rejected after Poland achieved independence following the First World War. A central public health system was also founded in Warsaw by a group of Jewish physicians and community leaders—the Society for the Protection of the Health of the Jewish Population in Poland (Towarzystwo Ochrony Zdrowia Ludnos´ci Zydowskiej w Polsce), generally known for short by its Polish initials TOZ. Formed in 1921, it was a successor to the Polish branch of the Society for the Protection of the Health of the Jewish Population (Obshchestvo okhraneniya zdorov_ya evreiskogo naseleniya; OZE), a national relief, preventive medicine, and health organization founded in 1912 in St Petersburg by Jewish physicians .3 Ohry-Kossoy K & Ohry A, Dr Gershon Lewin (1868–1940), Pioneer of Public Health and Promoter of Jewish Culture in Poland. POLIN, 2013; 25: 449-454. .9 Ohry-Kossoy K & Ohry A, Dedicated Physicians in the Face of Adversity. The Association of Jewish Physicians (ZLRP) and the Jewish Health Organization (TOZ) in Poland, 1921–1942. POLIN, 2013; 25:455-462. 32 From Medicine to Politics: The Political Collecting of Dr. Arthur Czellitzer Stefan Litt National Library of Israel, Archive Dept. Edmond J. Safra campus, Givat Ram Jerusalem The ophthalmologist Dr. Arthur Czellitzer was a man of many interests. He was born in Breslau in 1871 to a family of Jewish industrialists. After studying at several German universities, Czellitzer settled down in Berlin and in 1900 he opened a private eye clinic. During his professional career, which was curtailed when the Nazis came to power, he treated more than 86,000 patients. Czellitzer served as a military doctor in the German army during World War One and following an honorable discharge in 1919, he continued to practice as a civilian physician. With the Nazis seizure of power in 1933, he was forced to limit the activities of his clinic and was eventually forced to close it down. In 1938 he and his family escaped to the Netherlands. After its occupation by the Nazis in 1940, Czellitzer's wife and sons managed to escape to Great Britain, but he was not so fortunate. It appears that he was arrested by the Nazis in April 1943, taken first to Westerbork concentration camp and from there to Sobibor, where he was murdered. In addition to Czellitzer's career as a well known and successful physician (he also published more than 80 scientific articles), he developed two other fields of interest: Jewish geneology and the collection of ephemera. His reputation in the former is still strong today. Czellitzer's interest in collecting ephemera included printed materials such as posters and flyers and newspapers printed for special occasions. His collection of these materials during his time in Berlin spans the years 1919-1928. The posters and flyers document the political and social history of Berlin and of the Weimar Republic in general. Of special interest is the fact that Czellitzer refrained from collecting materials of the extreme political parties such as the Communists or the Nazis. Thus, his collection, which comprises over 800 items, depicts Germany's political Center of the time. According to the inventories of the National Library of Israel Czellitzer transferred the materials to Jerusalem in 1936. The lecture will focus on Dr. Czellitzer's collection and will include a visual presentation showing examples of the collection, which also served as the basis for one of the virtual exhibitions on the website of the National Library: "From Democracy to Dictatorship". 33 The XIII Nahariya Conference on Holocaust and Medicine BOOK OF ABSTRACTS Engel Health education Center Western Galilee Medical Center – Nahariya Tuesday, May 7th , 2013