1. religion and spirituality
2. judaism

‫‪ ‬שבוע ‪38‬‬
‫‪‬‬
‫יט‪-‬כה אלול תשע"ד ‪Sep. 15-21, 2014 ‬‬
‫שבוע פרשת נצבים‪-‬וילך ‪Week of Parshas Nitzavim-Vayelech ‬‬
‫‪D A I LY C H A S S I D U S S T U D Y‬‬
‫נושאי השבוע‬
‫יום ראשון‬
‫‪ ‬מה ההבדל בין העבודה‬
‫דימות החול לעבודה דשבת?‬
‫‪THIS WEEK‬‬
‫‪WHEN CAN I‬‬
‫?‪INDULGE‬‬
‫‪‬‬
‫‪SUNDAY‬‬
‫יום שני‬
‫‪ ‬למה האדם צריך ללחם ואין‬
‫הלחם צריך לו?‬
‫‪CAN'T WE ALL‬‬
‫?‪GET ALONG‬‬
‫‪‬‬
‫‪MONDAY‬‬
‫יום שלישי‬
‫‪ ‬איך יכולה להיות התכללות‬
‫ב' הפכים?‬
‫‪UNLEASHING‬‬
‫‪LATENT POWER‬‬
‫‪‬‬
‫‪TUESDAY‬‬
‫יום רביעי‬
‫‪ ‬למה ברכת 'הזן' נאמרה‬
‫לשון נסתר‪ ,‬וברכת 'הארץ'‬
‫לשון נוכח?‬
‫‪TRUE SELF‬‬
‫‪CONFIDENCE‬‬
‫‪‬‬
‫‪WEDNESDAY‬‬
‫‪APPRECIATE MEANS‬‬
‫‪RECOGNIZING‬‬
‫‪WORTH‬‬
‫‪‬‬
‫‪THURSDAY‬‬
‫‪IT'S IN THE LITTLE‬‬
‫‪THINGS‬‬
‫‪‬‬
‫‪FRIDAY‬‬
‫‪THE PATH TO‬‬
‫‪GREATNESS‬‬
‫‪‬‬
‫‪SHABBOS‬‬
‫יום חמישי‬
‫יום שישי‬
‫שבת קודש‬
‫‪ ‬מהו ענין השבת?‬
‫‪ ‬למה המן לא ירד בשבת?‬
‫‪ ‬למה האדם אינו בביטול‬
‫אל הקב"ה?‬
‫פרויקט דא״ח יומי‬
‫נוסד במיוחד כדי לסייע לאנשים עובדים שאין‬
.‫עיתותם בידיהם ללמוד חסידות יום יום בקלות‬
‫בחרנו את הספרים ‘תורה אור׳ ו׳לקוטי תורה׳‬
‫ לפי הוראת כ״ק אדמו״ר‬,‫לרבנו הזקן בעל התניא‬
‫ ודבריו‬,‫מליובאוויטש ללמוד אותם מדי שבוע בשבוע‬
!‫הק׳ שהשלמתם מקרבת את הגאולה‬
‫מי שביכלתו להשלים את לימוד כל המאמרים האלו‬
‫ ואולם בחרנו ב׳טור׳ אחד‬,‫מדי שנה תבוא עליו ברכה‬
‫ שיעור שלימודו יארך כעשרים דקות בלבד לכל‬,‫ליום‬
‫בוגר ישיבה הקורא לה״ק ויאפשר ללמוד חסידות‬
‫ ולהשלים את לימוד כל ה׳תורה‬,‫קודם התפילה בנקל‬
!‫אור׳ וה'לקוטי תורה' בפחות מחמש שנים‬
‫ אנו מגישים את המאמרים‬,‫כדי להקל על הלומד‬
‫ וכן את‬,‫בתוספת ביאור קצר עבור הלומד לגירסא‬
‫ לאלו שיש בידם רק זמן‬,‫לשון המאמרים ללא ביאור‬
.‫קצר ביותר ללימוד זה‬
‫המאמרים מופיעים בחוברות המכילות רק דפים‬
.‫אחדים וקל לשמרם בתיק הטלית והתפילין‬
‫תקוותנו שבעתיד יעלה בידינו לערוך ולהגיש גם‬
‫ ולעת עתה בא‬,‫תרגום של המאמרים והביאור באנגלית‬
‫כל יום עיבוד ושיכתוב קצר באנגלית בהמשך ללימוד‬
.‫ ואי אלו דברים נוספים להקל על הלימוד‬,‫בפנים‬
‫תודתנו לכל המסייעים להביא את הפרויקט הזה‬
‫לפועל ואנו תקוה כי הלימוד היומי בתורה אור ולקוטי‬
‫ יסייע לרבים‬,‫תורה עד השלמת לימוד כל הספרים‬
.‫ויקרב את הגאולה האמיתית והשלימה‬
DACH YOMI
This project was created to make Daily
Chassidus study convenient to the working
person.
Torah Or and Likutei Torah were chosen
because the Lubavitcher Rebbe requested
them to be learned like daily Rambam,
stating that completing them, brings the
Geulah!
We salute those who complete them every
year, however, a column a day was chosen
because it can be read in about 20 min. by
the Yeshivah graduate or Hebrew speaker,
making it a practical study before Shacharis.
At this pace Torah Or and Lekutei Torah can
be completed in less than 5 years!
To make the column easy to read our
team has prepared a Girsa-Biur alongside
the original text; while also providing the
original text in a column on its own for those
who want to be part of the project and only
have a few minutes.
This booklet is only a few pages, so its easy
to keep in your Tallis or Tefillin bag.
It is our intention in the future to provide
an english translation, at this time we are
providing an English adaptation for every
day with some study tools.
We would like to thank all those who helped
to make this project a reality.
‫דא"ח יומי‬
Written by • Rabbi Levi Gelb, Author of ‫די חסידישע פרשה‬,
E.S. Mizrachi
Content Editor • Rabbi Benyomin Walters
Language Editor • Rabbi Moshe Marinovsky
English Overview • Rabbi Benyomin Walters
English Editor • C.L. Sneiderman
Project Coordinator • Rabbi Shimon Chyrek
Typeset • G. Bluming
* The Ma‫׳‬amarim of LIKKUTEI TORAH and TORAH OR are copyright of the Kehot Publication Society, a
division of Merkos L‫׳‬inyonei Chinuch Inc. and are reprinted here with permission. To purchase the original
- visit Kehot.com
This magazine is copyrighted by Dach Yomi - Project of Torah Educational Services.
Torah Educational Services is a IRS-approved 501(c) 3 organization. All donations are tax deductible.
To read online, on iphone or android device visit DachYomi.com
To sponsor a week of Dach Yomi, e-mail: [email protected]
For comments & corrections, e-mail: [email protected]
‫‪D A I LY C H A S S I D U S S T U D Y‬‬
‫טור אחד ליום בספר 'תורה אור' ו'לקוטי תורה'‬
‫לאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע נבג"מ‬
‫נושאי השבוע‬
‫יום ראשון‬
‫‪THIS WEEK‬‬
‫‪ ‬מה ההבדל בין העבודה‬
‫דימות החול לעבודה דשבת?‬
‫‪WHEN CAN I‬‬
‫?‪INDULGE‬‬
‫‪‬‬
‫‪SUNDAY‬‬
‫יום שני‬
‫‪ ‬למה האדם צריך ללחם ואין‬
‫הלחם צריך לו?‬
‫‪CAN'T WE ALL‬‬
‫?‪GET ALONG‬‬
‫‪‬‬
‫‪MONDAY‬‬
‫יום שלישי‬
‫‪ ‬איך יכולה להיות התכללות‬
‫ב' הפכים?‬
‫‪UNLEASHING‬‬
‫‪LATENT POWER‬‬
‫‪‬‬
‫‪TUESDAY‬‬
‫יום רביעי‬
‫‪ ‬למה ברכת 'הזן' נאמרה‬
‫לשון נסתר‪ ,‬וברכת 'הארץ'‬
‫לשון נוכח?‬
‫‪TRUE SELF‬‬
‫‪CONFIDENCE‬‬
‫‪‬‬
‫‪WEDNESDAY‬‬
‫‪APPRECIATE MEANS‬‬
‫‪RECOGNIZING‬‬
‫‪WORTH‬‬
‫‪‬‬
‫‪THURSDAY‬‬
‫‪IT'S IN THE LITTLE‬‬
‫‪THINGS‬‬
‫‪‬‬
‫‪FRIDAY‬‬
‫‪THE PATH TO‬‬
‫‪GREATNESS‬‬
‫‪‬‬
‫‪SHABBOS‬‬
‫יום חמישי‬
‫יום שישי‬
‫שבת קודש‬
‫‪ ‬מהו ענין השבת?‬
‫‪ ‬למה המן לא ירד בשבת?‬
‫‪ ‬למה האדם אינו בביטול‬
‫אל הקב"ה?‬
‫‪ ‬שבוע ‪38‬‬
‫‪‬‬
‫יט‪-‬כה אלול תשע"ד ‪Sep. 15-21, 2014 ‬‬
‫שבוע פרשת נצבים‪-‬וילך ‪Week of Parshas Nitzavim-Vayelech ‬‬
‫‪ | 4‬דא"ח יומי‬
‫יום ראשון‬
‫יום ראשון יט אלול תשע’’ד ‪' -‬תורה אור' דף סה‪ ,‬ג‬
‫נתבאר לעיל בענין אותיות התורה שהן ס' ריבוא אותיות כנגד ס' ריבוא נשמות‪ ,‬שכל‬
‫נשמה יש לה אות אחת בתורה שהיא ממשיכה אותה‪ .‬וישראל זכו לזה ע"י שעבוד מצרים‬
‫שעי"ז אתכפיא סט"א‪ .‬וכך היא גם העבודה בכל יום באתכפיא וביטול רצון נפש הבהמית‬
‫לאהבה את ה'‪ .‬ולהלן יבאר את ההפרש בין עבודת ימות החול שהיא עבודת הבירורים‪ ,‬הן‬
‫בתפילה והן באכילה‪ ,‬וובין עבודת השבת שהיא להתענג על ה'‪ .‬ולכן בשבת לא ירד המן‬
‫שעניינו נתינת כח מלמעלה שתהיה אתערותא דלתתא‪ ,‬עבודת האדם בבחינת הליכה‬
‫ועליה "דבר יום ביומו"‪ ,‬ובשבת הענין הוא רק עליית העולמות‪ ,‬שבחינת הוי' חוזרת‬
‫למקורה‪.‬‬
‫מה ההבדל בין העבודה דימות החול לעבודה דשבת?‬
‫אך‪ ,‬הנה‪ ,‬יש ב' מיני אכילות‪ :‬של‬
‫ַּדיק אֹכֵל ְלׂשֹבַע‬
‫חול ושל שבת‪" ,‬צ ִ‬
‫ֶטן ְר ָׁש ִעים ֶּת ְח ָסר"‪ .‬כי‬
‫נ ְַפׁשֹו ּוב ֶ‬
‫אכילות של חול הוא להיות בירור‬
‫"ובטן רשעים תחסר" ובחכמה‬
‫אתברירו כי להיות מן המאכל‬
‫נעשה "דם הוא הנפש" ובכח זה‬
‫מתפלל ונמצא שהמאכל שהיה‬
‫תחת ממשלת השרים נתהפך‪,‬‬
‫ולכן יש בו פסולת‪ .‬ואכילת שבת‬
‫ַּׁשּבָת‬
‫ָאת ל ַ‬
‫לשובע נפשו"‪ְ " ,‬ו ָקר ָ‬
‫עֹנֶג ‪ָ . .‬אז ִּת ְת ַעּנַג עַל ה'" דא היא‬
‫סעודתא דעתיקא קדישא כו' ואין‬
‫נמשך בו פסולת כלל ואין צריך‬
‫בירור‪.‬‬
‫וכך יש הפרש בין תפלת החול‬
‫שהוא בבחינת בירור כנזכר‬
‫לעיל‪ .‬אבל בשבת התפלה‬
‫הוא שנמשך ענג "וקראת‬
‫לשבת ענג"‪ .‬כי ענין השבת‬
‫אך‪ ,‬הנה‪ ,‬יש ב' מיני אכילות‪[ :‬א] של חול [ב] ושל‬
‫"צ ִּדיק אֹכֵ ל לְ ׂשֹבַ ע נַ ְפׁשֹו ּובֶ ֶטן ְר ָׁש ִעים‬
‫שבת‪ ,‬וכתיב ‪ַ - ‬‬
‫ֶּת ְח ָסר" (משלי יג‪ ,‬כה) ‪ -‬דקאי על שני סוגי האכילות‪.‬‬
‫כי אכילות של חול הוא להיות בירור ‪ -‬בחינת ‪" -‬ובטן‬
‫רשעים תחסר" ובחכמה אתברירו (הבירור הוא בחכמה)‪,‬‬
‫כי להיות מן המאכל נעשה "דם הוא הנפש" ובכח זה‬
‫מתפלל ונמצא שהמאכל שהיה תחת ממשלת השרים‬
‫נתהפך‪ ,‬ולכן יש בו פסולת ‪ -‬החלק שלא נתברר‪ .‬ואכילת‬
‫שבת ‪ -‬הרי היא בחינת ‪" -‬צדיק אוכל לשובע נפשו"‪,‬‬
‫שאין היא אכילה של בירור‪ ,‬כי בשבת אין רע אלא רק‬
‫את לַ ַׁשּּבָ ת‬
‫טוב ועונג‪ ,‬כמו שכתוב (ישעיה נח‪ ,‬יג‪-‬יד) "וְ ָק ָר ָ‬
‫עֹנֶ ג ‪ָ . .‬אז ִּת ְת ַעּנַ ג ַעל ה'" דא היא סעודתא דעתיקא‬
‫קדישא (זו ‪ -‬סעודת שחרית של שבת ‪ -‬היא סעודה של‬
‫'עתיקא קדישא'‪ ,‬בחינת עתיק יומין‪ ,‬פנימיות הכתר) כו'‬
‫ואין נמשך בו פסולת כלל ואין צריך בירור ‪ -‬כי כולו‬
‫קדושה‪.‬‬
‫וכך יש הפרש בין תפלת החול שהוא בבחינת בירור‬
‫כנזכר לעיל‪ ,‬כי בתפילה האדם צריך להאבק עם הנפש‬
‫הבהמית בבחינת אתכפיא סט"א‪ ,‬וצריך לברר את הפסולת‬
‫מהסיגים בקריאת שמע‪ ,‬והפסולת נדחית בברכת סלח‬
‫לנו‪ ,‬ובוידוי‪ .‬אבל בשבת התפלה הוא שנמשך ענג ‪-‬‬
‫שכנ"ל הוא ענין השבת ‪" -‬וקראת לשבת ענג"‪ .‬כי ענין‬
‫ייווםם רראאששווןן‬
‫"ּכי בֹו ָׁשבַת‪ ,‬כמשל האדם שנח‬
‫ִ‬
‫ממלאכתו שחוזר השכל למקורו‪,‬‬
‫שבשעת מלאכה היה השכל‬
‫טרוד במלאכתו ואחר כך כשנח‬
‫"ׁשּבָת לַהוי'"‬
‫חוזר כו'‪ .‬וכך כתיב ַ‬
‫ֵאתָך‬
‫"ּבצ ְ‬
‫כי בחינת ה' שהוא ְ‬
‫ִמ ֵּׂש ִעיר" כו' להיות מאין ליש‬
‫הנה בשבת חוזר למקורו –‬
‫"אז תתענג על הוי"ה" למעלה‬
‫מבחינת הוי"הולכן אין אומרים‬
‫'סלח לנו' בשבת‪ ,‬שאין בו בירור‬
‫כו'‪:‬‬
‫דא"ח יומי | ‪5‬‬
‫[מ ָּכל ְמלַ אכְ ּתוֹ ֲא ׁ ֶשר ָ ּב ָרא ֱאל ִֹקים‬
‫השבת "ּכִ י בֹו ָׁשבַ ת ִ‬
‫לַ ֲעשׂ וֹ ת]" (בראשית ב‪ ,‬ג)‪ ,‬והוא ‪ -‬כמשל האדם ‪ -‬העושה‬
‫מלאכה שבעת המלאכה שכלו שקוע בעשיית המלאכה‪,‬‬
‫ואין כוחותיו כמו שהם לעצמם אלא כמו שהם יוצאים‬
‫ועושים דבר מה‪ ,‬ואחרי המלאכה ‪ -‬שנח ממלאכתו שחוזר‬
‫השכל למקורו‪ ,‬שבשעת מלאכה היה השכל טרוד‬
‫במלאכתו ואחר כך כשנח חוזר ‪ -‬השכל להיות כמו שהוא‬
‫"ׁשּבָ ת לַ הוי'"‬
‫לעצמו במקורו כו'‪ .‬וכך כתיב (שמות כ‪ ,‬י) ַ‬
‫אתָך ִמ ֵׂשּ ִעיר" (שופטים ה‪ ,‬ד) כו'‬
‫כי בחינת ה' שהוא "ּבְ ֵצ ְ‬
‫ שיוצא מכפי שהוא לעצמו כדי להוות עולמות ‪ -‬להיות‬‫מאין ליש ‪ -‬תמיד (כנ"ל)‪ ,‬הנה בשבת חוזר למקורו ‪" -‬אז‬
‫תתענג על הוי"ה" ‪' -‬על' הוי'‪ ,‬שהוא ‪ -‬למעלה מבחינת‬
‫הוי"ה ‪ -‬כיון שחזר למקורו שהרי שובת‪ ,‬כביכול‪ ,‬מהפעולה‬
‫של הוית העולמות (והוית העולמות בשבת היא רק בבחינת‬
‫חיצוניות ולא בבחינת פנימיות)‪ ,‬ואם כן בחינת הוי'' היוצא‬
‫משעיר להוות העולמות חוזר למקורו לבחינה שמעל שם‬
‫הוי'‪ .‬ולכן אין אומרים 'סלח לנו' בשבת‪ ,‬שאין בו בירור‬
‫כו' ‪ -‬כיון שלא שייך בו נתינת מקום לדבר רע‪ ,‬וכל העבודה‬
‫היא בקדושה גופא‪:‬‬
‫והנה להיות בחינות אלו בחול‬
‫ובשבת הוא על ידי המן‪ ,‬כי‬
‫ַּתעַל ִׁש ְכבַת ַה ָּטל"‬
‫במן נאמר "ו ַ‬
‫שהוא מבחינת טל שאין לו‬
‫הפסק והוא מבחינת אתערותא‬
‫דלעילא שלמעלה מאתערותא‬
‫דלתתא ומזה נמשך הכח בנפש‬
‫להיות אתערותא דלתתא‪ ,‬כי‬
‫'מוריד הטל' ירידה זו צורך‬
‫עליה‪ ‬היא להעלות הנשמה‪ .‬והנה‬
‫"ּדבַר יֹום ְּביֹומֹו ְל ַמעַן‬
‫במן נאמר ְ‬
‫ַּסּנּו ֲהיֵלְֵך כו' והנסיון הוא‬
‫ֲאנ ֶ‬
‫והנה להיות בחינות אלו ‪ -‬של אכילות ותפילות ‪ -‬בחול‬
‫ובשבת ‪ -‬שבחול ישנה עבודת הבירורים הן באכילה והן‬
‫בתפילה‪ ,‬ובשבת אין כלל ענין הבירורים ‪ -‬הוא על ידי‬
‫המן ‪ -‬שירד מן השמים במדבר‪ ,‬כי במן נאמר (שמות‬
‫טז‪ ,‬יד) "וַ ַּת ַעל ִׁשכְ בַ ת ַה ָּטל" שהוא מבחינת טל שאין‬
‫לו הפסק ‪ -‬אלא יורד תמיד ‪ -‬והוא מבחינת אתערותא‬
‫דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא ‪ -‬שהרי הטל ירד‬
‫על הארץ‪ ,‬והמן ירד עליו‪ ,‬ומעליו היתה שכבה נוספת ‪ ‬של‬
‫טל‪ ,‬והרי הוא כמונח בקופסא (יומא עה‪ ,‬ב) וכשהחמה‬
‫זורחת‪ ,‬עולה הטל שעל המן לקראת החמה (ראה רש"י‬
‫שמות שם)‪ .‬ונמצא שתחילה הטל יורד ואח"כ עולה ‪ -‬ומזה‬
‫ מאתערותא דלעילא שבבחינת המן והטל ‪ -‬נמשך הכח‬‫בנפש להיות אתערותא דלתתא‪ ,‬כי 'מוריד הטל' ירידה‬
‫זו צורך עליה (כנ"ל שהטל יורד לארץ ואח"כ עולה לקראת‬
‫החמה) וכך בנפש הרי התגלות זו דבחינת מן ‪ -‬היא ‪-‬‬
‫כדי ‪ -‬להעלות הנשמה ‪ -‬באתערותא דלתתא‪ .‬והנה במן‬
‫נאמר (שמות שם‪ ,‬ד) "[וְ יָ ָצא ָה ָעם וְ לָ ְֽקטוּ] ְּדבַ ר יֹום ּבְ יֹומֹו‬
‫לְ ַמ ַען ֲאנַ ֶּסּנּו ֲהיֵ לֵ ְך כו' ְ ּ‬
‫[בתוֹ ָר ִתי ִאם לֹא]"‪ ,‬והנסיון הוא ‪-‬‬
‫‪ | 6‬דא"ח יומי‬
‫יֹותר ִמ ֶּמּנּו עַד ּבֹקֶר"‬
‫"איׁש ַאל ֵ‬
‫ִ‬
‫כי אמרו רז"ל כי מי שיש לו פת‬
‫בסלו ודואג על למחר הוא מקטני‬
‫אמנה‪ ,‬שהוא בבחינת קטנות‪.‬‬
‫אבל להיות "הילך בתורתי"‬
‫בבחינת הליכה ממטה למעלה‬
‫ומלמעלה למטה "בתורתי"‬
‫באותיות התורה‪ .‬כי כמו שיש‬
‫אותיות התורה הממשיכות‬
‫מלמעלה למטה‪ .‬כך יש בחינת‬
‫למעלה‪.‬‬
‫שממטה‬
‫אותיות‬
‫ונקראים 'סוסים'‪ .‬סוסים זכרים‬
‫וסוסים נקבות וכמו דאיתא‬
‫בספר יצירה באותיות א"ב שיש‬
‫אותיות כך ויש כך כו'‪ .‬והליכה‬
‫זו בבחינת אותיות שממטה‬
‫למעלה הוא עד רום המעלות עד‬
‫אין סוף ממש‪ .‬ולכן צריך להיות‬
‫"דבר יום ביומו" – בכל יום יהיו‬
‫ִיתי‬
‫בעיניך כחדשים‪ ,‬כי "ַנעַר ָהי ִ‬
‫ּגַם זָ ַקנ ְִּתי" שרו של עולם אמרו‪.‬‬
‫מה שאין כן קמי קודשא בריך‬
‫הוא מי איכא זקנה ?! מאחר‬
‫ִיתי"‪ .‬ולכן‬
‫שהוא " ֲאנִי ה' ֹלא ָׁשנ ִ‬
‫ַענָה" "עיני‬
‫עֵינֵי ָה ָאדָם ֹלא ִת ְׂשּב ְ‬
‫האדם" היינו "עֵיַניְִך יֹונִים" שהוא‬
‫בחינת לאסתכלא כו'‪:‬‬
‫וזהו ענין המן שהיה מבחינת‬
‫טל העליון בחינת "אני ה' לא‬
‫שניתי"‪ ,‬שלמעלה מהזמן כו'‪.‬‬
‫ולכן היה צריך להיות "דבר יום‬
‫ביומו"‪.‬‬
‫יום ראשון‬
‫יֹותר ִמ ֶּמּנּו ַעד ּב ֶֹקר"‬
‫"איׁש ַאל ֵ‬
‫כדברי משה אל העם ‪ִ -‬‬
‫(שם יט) כי אמרו רז"ל (סוכה מח‪ ,‬ב) כי מי שיש לו פת‬
‫בסלו ודואג על למחר הוא מקטני אמנה‪ ,‬שהוא בבחינת‬
‫קטנות‪ .‬אבל להיות "הילך בתורתי" בבחינת הליכה‬
‫ממטה למעלה ומלמעלה למטה "בתורתי" ‪ -‬היינו ‪-‬‬
‫באותיות התורה‪ .‬כי כמו שיש אותיות התורה הממשיכות‬
‫מלמעלה למטה‪ .‬כך יש בחינת אותיות שממטה למעלה‪.‬‬
‫ונקראים ‪ -‬אותיות התורה ‪' -‬סוסים'‪ .‬סוסים זכרים‬
‫(מלמעלה למטה) וסוסים נקבות (מלמטה למעלה)‪ ,‬וכמו‬
‫דאיתא בספר יצירה באותיות א"ב שיש אותיות כך ויש‬
‫כך (כ"ב אותיות היסוד מתחלקות לשלש אמות (אמ"ש)‬
‫שבע כפולות (בג"ד כפר"ת) וי"ב פשוטות (הו"ז חט"י לנ"ס‬
‫עצ"ק)‪ ,‬ע"ש) כו'‪ .‬והליכה זו ‪ - ‬ד"הילך בתורתי" ‪ -‬בבחינת‬
‫אותיות שממטה למעלה הוא עד רום המעלות עד אין‬
‫סוף ממש‪ .‬ולכן צריך להיות ‪ -‬העבודה באותיות התורה‬
‫ "דבר יום ביומו" ‪ -‬בכל יום יהיו בעיניך ‪ -‬דברי התורה‬‫ כחדשים‪ ,‬כי ‪ -‬אמרו רז"ל (יבמות טז‪ ,‬ב) ‪" -‬נַ ַער ָהיִ ִיתי‬‫ּגַ ם זָ ַקנְ ִּתי" (תהלים לו‪ ,‬כה) שרו של עולם (מלאך‪ .‬רש"י)‬
‫אמרו‪ .‬מה שאין כן קמי קודשא בריך הוא ‪ -‬לא שייך‬
‫מאמר זה שהרי ‪ -‬מי איכא זקנה ‪ ‬לפני הקב"ה?! מאחר‬
‫יתי" (מלאכי ג‪ ,‬ו)‪ .‬ולכן ‪ -‬כתיב‬
‫"אנִ י ה' ֹלא ָׁשנִ ִ‬
‫שהוא ֲ‬
‫(משלי כז‪ ,‬כ) ‪[" -‬וְ ] ֵעינֵ י ָה ָא ָדם ֹלא ִת ְׂשּבַ ְֽענָ ה" פירוש "עיני‬
‫"עינַ יִ ְך יֹונִ ים" (שיר השירים א‪ ,‬טו) שהוא‬
‫האדם" היינו ֵ‬
‫בחינת לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' ‪ -‬כיון שהוא יתברך‬
‫המלך אין בפניו שום גבול‪ ,‬וכשעוסק בתורה שהיא חכמתו‬
‫יתברך‪ ,‬באופן של הליכה מלמטה למעלה‪ ,‬אין גבול וקץ‬
‫לעליות שיכול להגיע‪:‬‬
‫וזהו ענין המן שהיה מבחינת טל העליון ‪ -‬שהוא ‪-‬‬
‫בחינת "אני ה' לא שניתי"‪ ,‬שלמעלה מהזמן כו' ‪ -‬ולכן‬
‫אין לומר שכיון שהגיע לעבודה של אתמול אין לו מה‬
‫להתקדם היום ‪ -‬שהרי מדובר על דרגה שלמעלה מהזמן‪,‬‬
‫ולכן היא עבודה תמידית שאין לה סיום‪ .‬ולכן היה צריך‬
‫להיות "דבר יום ביומו"‪.‬‬
‫[לאחר ביאור ענין המן ברוחניות‪ ,‬שהוא בחינת טל העליון שלמעלה מהזמן‪ ,‬ומורה על התקדמות‬
‫תמידית‪ ,‬יבאר את החילוק בין העבודה דימות החול שבהם ירד המן לעבודה דשבת שבה‬
‫דא"ח יומי | ‪7‬‬
‫יום ראשון‬
‫לא ירד המן‪]:‬‬
‫ַּׂשדֶה"‪.‬‬
‫"הּיֹום ֹלא ִת ְמ ָצאֻהּו ּב ָ‬
‫ולכן ַ‬
‫"שדה" היינו בחינת 'עולם ו"ק'‬
‫"ּכי ַׁשּבָת‬
‫מעלה ומטה מזרח כו' ִ‬
‫ַהּיֹום לַהוי'" שבחינת שם הוי"ה‬
‫הוא גם כן בבחינת 'שבת'‪,‬‬
‫שחוזר למקורו‪ ,‬אלא אז "תתענג‬
‫על הוי"ה" שהוא אתערותא‬
‫דלעילא שאינו תלוי באתערותא‬
‫ִּׂשא‬
‫דלתתא‪ ,‬וכמו שכתוב "י ָ‬
‫ה' ָּפנָיו ֵאלֶיָך"‪ ,‬כי למטה יש‬
‫בחינת פנים ובחינת אחוריים‪.‬‬
‫מה שאין כן כשישא ה' פניו‪,‬‬
‫שם אין בחינת אחוריים כלל‪.‬‬
‫"א ְכלֻהּו ַהּיֹום"‪ ,‬שהוא‬
‫ולכן ִ‬
‫בחינת אכילה לשובע נפשו‬
‫"וקראת לשבת ענג"‪ .‬אבל‬
‫בחול הגם שנמשך הטל ברדת‬
‫טל על המחנה לילה‪ ‬היינו‬
‫ֻּצֹותי ְר ִסיסֵי ָל ְילָה"‬
‫"קּו ַ‬
‫בחינת ְ‬
‫"קווצותיו" ‪ ‬בחינת 'שערות'‬
‫ּוּצֹותיו ַּת ְל ַּת ִּלים"‪ .‬והיינו‬
‫"ק ָ‬
‫כמו ְ‬
‫בחינת "ה' בצאתך משעיר" אבל‬
‫בשבת ותעל שכבת הטל" שהיה‬
‫ביום‪ .‬וזהו "אכלוהו היום"‪ .‬ולכן‬
‫דוקא המן לבד לא ירד בשבת‪,‬‬
‫מה שאין כן שאר השפעות‬
‫שבעולם הזה‪ ,‬להיות כי בחינת‬
‫"הּיֹום‬
‫ולכן כתיב (שמות טז‪ ,‬כה) גבי ירידת המן בשבת ‪ַ -‬‬
‫ֹלא ִת ְמ ָצ ֻאהּו ּבַ ָׂשּ ֶדה"‪" .‬שדה" היינו בחינת 'עולם ו"ק'‬
‫(ו' קצוות שהם כנגד שש המידות העליונות) מעלה ומטה‬
‫מזרח מערב צפון דרום כו'‪ ,‬והוא בחינת ששת ימי החול‬
‫שבהם ירד המן‪ .‬והיום לא ירד מן "ּכִ י ַׁשּבָ ת ַהּיֹום לַ הוי'"‬
‫(שם)‪ ,‬שבחינת שם הוי"ה הוא גם כן בבחינת 'שבת'‪,‬‬
‫ששובת‪ ,‬כביכול‪ ,‬מפעולת הוית העולמות מאין ליש‬
‫(ומתהוים רק בבחינת חיצוניות‪ ,‬כנ"ל) ‪ -‬שחוזר למקורו‪,‬‬
‫אלא אז "תתענג על הוי"ה" שהוא אתערותא דלעילא‬
‫שאינו תלוי באתערותא דלתתא (שלא כבחינת המן‬
‫שהוא הליכה ועליה מלמטה למעלה עד רום המעלות)‪,‬‬
‫וכמו שכתוב (במדבר ו‪ ,‬כו) "יִ ָׂשּא ה' ָּפנָ יו ֵאלֶ יָך"‪ ,‬כי‬
‫למטה ‪ -‬בבחינת הצמצומים וההעלמים ‪ -‬יש בחינת‬
‫פנים ובחינת אחוריים‪ .‬מה שאין כן כשישא ה' פניו‪,‬‬
‫שם אין בחינת אחוריים כלל ‪ -‬כי הוא גילוי ה'‪ ,‬שאינו‬
‫שייך לאחוריים והעלם‪ .‬ולכן ‪ -‬נאמר גבי המן בשבת‬
‫"אכְ לֻ הּו ַהּיֹום"‪ ,‬שהוא בחינת אכילה לשובע נפשו‬
‫ ִ‬‫(אכילת צדיק‪ ,‬ללא עבודת הבירורים) "וקראת לשבת‬
‫ענג" ‪ -‬היינו שהוא אתערותא דלעילא שאינה תלוי'‬
‫באתערותא דלתתא ועבודת האדם‪ .‬אבל בחול הגם‬
‫שנמשך הטל ברדת טל על המחנה לילה ‪ -‬וכנ"ל שהוא‬
‫ענין אתערותא דלעילא (וא"כ גם בימות החול מצינו עבודה‬
‫יסי‬
‫ֻּצֹותי ְר ִס ֵ‬
‫"קּו ַ‬
‫של אתערותא דלעילא)‪ ,‬היינו בחינת ְ‬
‫לָ ֽיְ לָ ה" (שיר השירים ה‪ ,‬ב) שנאמר גבי טל ‪" -‬קווצותיו"‬
‫ הוא ‪ -‬בחינת 'שערות' ‪ -‬שהוא הארה בעלמא‪ ,‬דאף‬‫שהן גדילות מהמח הרי אם יחתוך אותו אינו כואב ‪ -‬כמו‬
‫ּוּצֹותיו ַּתלְ ַּתּלִ ים" (שם יא)‪ .‬והיינו בחינת "ה' בצאתך‬
‫"ק ָ‬
‫ְ‬
‫משעיר" (המשכת ה' להוות העולמות‪ ,‬כנ"ל) ואינו אלא‬
‫הארה בעלמא‪ ,‬אך עיקר העבודה בימות החול הוא עליית‬
‫התחתון‪ .‬אבל בשבת ‪ -‬כתיב ‪" -‬ותעל שכבת הטל" שהיה‬
‫ביום ‪ -‬היינו שאינו בבחינת המשכה למטה ע"י עבודת‬
‫האדם‪ ,‬אלא בבחינת עליה למעלה מצד אתערותא דלעילא‪.‬‬
‫וזהו "אכלוהו היום" ‪ -‬בלי עבודת הבירורים‪ .‬ולכן דוקא‬
‫המן לבד לא ירד בשבת‪ ,‬מה שאין כן שאר השפעות‬
‫שבעולם הזה ‪ -‬כן נמשכות בשבת‪ ,‬להיות כי בחינת‬
‫‪ | 8‬דא"ח יומי‬
‫עליית העולמות שבשבת זהו רק‬
‫בפנימיות העולמות‪ ,‬מה שאין‬
‫כן בחיצוניות העולמות הרי אין‬
‫שום שינוי בשבת מבחול‪ .‬וזהו‬
‫ההפרש בין המן לשארי השפעות‬
‫– ששאר השפעות נמשכים‬
‫למטה בעולם הזה מחיצוניות‬
‫העולמות מהמזלות והשרים‪ .‬מה‬
‫שאין כן המן הוא נמשך ממקום‬
‫גבוה מאד מבחינת טל‪ .‬ולכן‬
‫נאמר ְב ֶרדֶת ַה ַּטל עַל ַה ַּמ ֲחנֶה‬
‫ָל ְילָה יֵרֵד ַה ָּמן ָעלָיו"‪ ,‬שנמשך על‬
‫ידי בחינת "רסיסי לילה" שהוא‬
‫מבחינת 'שערות'‪ ,‬שזהו לפי‬
‫שנמשך ממקום עליון שלמעלה‬
‫מהשתלשלות עילה ועלול‪ ,‬שלכך‬
‫נמשך רק בבחינת שערות‪ .‬ועל‬
‫דרך דוגמא מעין מה שנאמר‬
‫במתן תורה "הוי"ה בצאתך‬
‫משעיר"‪.‬‬
‫יום ראשון‬
‫עליית העולמות שבשבת זהו רק בפנימיות העולמות‪,‬‬
‫מה שאין כן בחיצוניות העולמות הרי אין שום שינוי‬
‫בשבת מבחול‪ .‬וזהו ההפרש בין המן לשארי השפעות ‪-‬‬
‫ששאר השפעות נמשכים למטה בעולם הזה מחיצוניות‬
‫העולמות מהמזלות והשרים‪ .‬מה שאין כן המן הוא נמשך‬
‫ממקום גבוה מאד מבחינת טל‪ .‬ולכן נאמר (במדבר יא‪ ,‬ט)‬
‫"[וּ]בְ ֶר ֶדת ַה ַּטל ַעל ַה ַּֽמ ֲחנֶ ה לָ יְ לָ ה יֵ ֵרד ַה ָּמן ָעלָ ֽיו"‪ ,‬שנמשך‬
‫על ידי בחינת "רסיסי לילה" שהוא מבחינת 'שערות'‪,‬‬
‫שזהו לפי שנמשך ממקום עליון שלמעלה מהשתלשלות‬
‫עילה ועלול‪ ,‬שלכך נמשך רק בבחינת שערות (שכנ"ל‬
‫הוא הארה בעלמא)‪ .‬ועל דרך דוגמא מעין מה שנאמר‬
‫במתן תורה "הוי"ה בצאתך משעיר" ‪ -‬שהוא המשכה‬
‫מסוכ"ע להוות העולמות למטה ע"י מתן תורה‪ ,‬ונעשה‬
‫בחינת ביטול ע"י ישראל הממשיכים ה' משעיר להיות ארץ‬
‫רעשה זה סיני‪ ,‬היינו בקבלת התורה‪.‬‬
‫קיצור‪ :‬ההפרש בין עבודת ימות החול לעבודת‬
‫שבת‪ ,‬דעבודת ימות החול הוא עבודת הבירורים‪,‬‬
‫הן בתפלה והן באכילה‪ ,‬ועבודת השבת הוא‬
‫להתענג על ה'‪ .‬ולכן בשבת לא ירד המן‪ ,‬כי המן‬
‫עניינו נתינת כח מלמעלה שיהיה אתערותא‬
‫דלתתא‪ ,‬עבודת האדם בבחינת הליכה ועליה‬
‫"דבר יום ביומו"‪ ,‬ובשבת הענין הוא רק עליית‬
‫העולמות‪ ,‬איך שבחינת הוי' חוזר למקורו‪.‬‬
‫ענייני עבודה‪ :‬כיון שענין התורה הוא 'לאסתכלא‬
‫ביקרא דמלכא'‪ ,‬הרי אין סוף לעליות שאפשר‬
‫להגיע מאותיות התורה‪ ,‬ו"כל יום יהיו בעיניך‬
‫כחדשים"‪.‬‬
9 | ‫דא"ח יומי‬
‫יום ראשון‬
A LOOK AT TODAY 'S SHIUR Adapted by Rabbi Benyomin Walters
WHEN CAN I INDULGE?
French fries after a workout? Wrong!
Health and fitness is not a one-off activity. Maintaining a
healthy body weight requires constant vigilance
BIO FUEL
There are two ways to incorporate eating into our divine
service: there is one manner for weekday and one for Shabbos.
Both are hinted at in the verse, “The righteous eats to satiate
his soul, while the stomachs of the wicked go lacking.”
During the workweek, we eat primarily for energy to work. We
direct this form of eating to Hashem by using the energy of the
food to power the G-dly work of prayer. The food starts out in
the domain of kelipah, and we extract it from there, causing
“the stomachs of the wicked (kelipah) to go lacking.” Although
this form of eating elevates the energy from the food, the taste
and enjoyment itself remains as unnecessary waste.
EAT UP
On Shabbos, in contrast, we eat primarily for enjoyment. We
make the pleasure of eating delicious food holy by using
delicacies to celebrate the Shabbos. Here the flavor is not
unnecessary, but good and holy. No aspect of the food is
“waste,” and it needs no refinement. Rather, we rejoice in
Hashem by eating a feast in the spirit of the verse, “The
righteous eats to satisfy his soul.”
WORK HARD, PRAY HARD
The difference between Shabbos and the rest of the week
applies to the service of prayer as well. During the week our
prayers focus on refinement, striving to extract ourselves from
worldly distractions and stay keenly aware of our purpose. On
1
‫ | דא"ח יומי‬10
S U N DAY
Shabbos, we pray in order to enjoy and appreciate G-dliness.
Just as we rest from work, freeing the mind to focus on what
is truly important, not merely what must get done; on Shabbos
the name Havaya stops focusing on creation and returns to
its source, where its reveals Hashem’s essence. Therefore on
Shabbos we focus on enjoying and appreciating Hashem
Himself,beyond Havaya, and we do not recite prayers asking
for forgiveness, because Shabbos is not a time to focus on
ourselves.
The distinction between Shabbos and weekday was indicated by
the manna, and, on a spiritual level, accomplished by the manna.
The manna would fall each day with the morning dew, which
would evaporate, leaving the manna behind. Unlike rain, dew falls
every day. Spiritually, dew represents a revelation from Above
that shines constantly, regardless of our actions and merits. This
arousal from above gives us the ability to refine the world.
INFINITE ENDEAVOR
The manna fell daily to test our faith. On a simple level, it was
forbidden to save any for the next day. Instead, one had to
trust in Hashem to provide. Instead of worrying about our own
needs, Hashem wanted us to focus on “following His Torah.”
The Torah’s letters “walk” in two directions: from above to
below, revealing G-dliness in the world, and from below to
above, elevating man and the world to G-dliness. We must
constantly rise higher and higher in our understanding of
Hashem and His Torah. Because He is infinite, we can never
rest and must renew our efforts every day. The manna would
fall daily to remind us that just as our needs are never satisfied,
our spiritual hunger must be constantly new, feeding our souls
new, deeper understanding each and every day.
The manna itself (and its accompanying dew) represents
Hashem’s unchanging essence. During the week, this descends
into the world, creating a new daily hunger to know Hashem.
On Shabbos, however, the manna did not descend, but
remained in its source. This was a revelation of Hashem’s
constant unconditional love and revelation that does not
2
  CONTINUED
11 | ‫דא"ח יומי‬
S U N DAY
demand any work on our part. On this day, we are simply to
enjoy the revelation of His essence beyond creation, and even
beyond Havaya. Therefore, we are told about the manna “eat it
today (Shabbos),” because Shabbos is the time when we truly
experience (“eat”) its unconditional divine revelation.
Take Action: Add something to make Shabbos extra special and
enjoyable both physically and spiritually.
Think about it: Do I feel satisfied with my material status? What
about my spiritual one? How do the satisfaction levels differ?
Why?
3
‫‪ | 12‬דא"ח יומי‬
‫יום שני‬
‫יום שני‬
‫יום שני כ אלול תשע’’ד ‪' -‬תורה אור' דף סה‪ ,‬ד‬
‫נתבאר לעיל אודות ההפרש בין עבודת ימות החול לעבודת שבת‪ ,‬דעבודת ימות החול‬
‫היא עבודת הבירורים‪ ,‬הן בתפילה והן באכילה‪ ,‬ועבודת השבת היא להתענג על ה'‪ .‬ולכן‬
‫בשבת לא ירד המן שעניינו נתינת כח מלמעלה שתהיה אתערותא דלתתא‪ ,‬עבודת האדם‬
‫בבחינת הליכה ועליה "דבר יום ביומו"‪ ,‬ואילו בשבת הענין הוא עליית העולמות‪ ,‬חזרת‬
‫בחינת הוי' למקורה‪ .‬ולהלן יבאר הטעם ששאר ההשפעות‪ ,‬מלבד המן‪ ,‬נמשכות בשבת‪ ,‬כי‬
‫הן השפעות חיצוניות וכך היא התהוות העולמות בשבת‪.‬‬
‫למה האדם צריך ללחם ואין הלחם צריך לו?‬
‫מה שאין כן שארי השפעות‬
‫שנמשכים על ידי המזלות‬
‫בהן שייך השתלשלות עילה‬
‫ועלול‪ ,‬כי הם בחינת חיצוניות‪,‬‬
‫ובבחינה זו אין שום שינוי בשבת‬
‫מבחול‪ ,‬שחיצוניות העולמות אין‬
‫להם עלייה‪ ,‬דהעלייה בבחינת‬
‫"ּכי ַׁשּבָת‬
‫פנימיות‪ ,‬וכמו שכתוב ִ‬
‫ַהּיֹום לַהוי"ה"‪ .‬וענין שביתה זו‬
‫ֵאתָך ִמ ֵּׂש ִעיר"‬
‫"ּבצ ְ‬
‫הוא מבחינת ְ‬
‫שהוא ירידות וצמצומים למעלה‬
‫מהצמצומים‪ .‬ולכך המן שנמשך‬
‫מבחינה זו אי אפשר לו לירד‬
‫למטה בשבת‪ ,‬כי כדי שיומשך‬
‫מבחינת המן למטה בשדה‬
‫בגשמיות ממש – אי אפשר כי‬
‫אם על ידי צמצומים גדולים‬
‫"ר ִסיסֵי ָל ְילָה" שעל‬
‫הנקראים ְ‬
‫ידי זה יומשך השפעה עליונה‬
‫זו למטה בגשמיות‪ ,‬והרי בשבת‬
‫היא השביתה ועלייה מבחינת‬
‫צמצומים הנזכרים לעיל‪.‬‬
‫בשבת לא ירד המן‪ ,‬לפי שעניינו אתערותא דלתתא ועבודת‬
‫התחתון ע"י המשכה מלמעלה בבחינת 'שערות' להוות‬
‫העולמות מאין ליש בבחינת פנימיות‪ ,‬וע"י זה יש לעולמות‬
‫עליה ובירור‪ ,‬משא"כ בשבת שהתהוות וחיות העולמות היא‬
‫מבחינת חיצוניות‪ .‬מה שאין כן שארי השפעות שנמשכים‬
‫על ידי המזלות ‪ - ‬הרי ‪ -‬בהן שייך השתלשלות עילה‬
‫ועלול‪ ,‬כי הם בחינת חיצוניות‪ ,‬ובבחינה זו אין שום‬
‫שינוי בשבת מבחול‪ ,‬שחיצוניות העולמות אין להם‬
‫עלייה‪ ,‬דהעלייה ‪ -‬היא דווקא ‪ -‬בבחינת פנימיות‪ ,‬וכמו‬
‫שכתוב (שמות טז‪ ,‬כה) "ּכִ י ַׁשּבָ ת ַהּיֹום לַ הוי"ה"‪ ,‬בחינת‬
‫הוי' המהווה את העולמות שובת מלהוות בבחינת פנימיות‪.‬‬
‫אתָך ִמ ֵׂשּ ִעיר" (שופטים‬
‫וענין שביתה זו הוא מבחינת "ּבְ ֵצ ְ‬
‫ה‪ ,‬ד)‪ ,‬שהוא ‪ -‬ענין השערות‪ ,‬להוות העולם ע"י ‪ -‬ירידות‬
‫וצמצומים‪ ,‬ובשבת הרי זה ‪ -‬למעלה מהצמצומים‪ .‬ולכך‬
‫המן שנמשך מבחינה זו אי אפשר לו לירד למטה בשבת‪,‬‬
‫כי כדי שיומשך מבחינת המן למטה בשדה בגשמיות‬
‫ממש ‪ -‬אי אפשר כי אם על ידי צמצומים גדולים‬
‫יסי לָ יְ לָ ה" (שיר השירים ה‪ ,‬ב)‪ ,‬שעל ידי‬
‫הנקראים ְ"ר ִס ֵ‬
‫זה יומשך השפעה עליונה זו למטה בגשמיות‪ ,‬והרי‬
‫בשבת היא השביתה ועלייה מבחינת צמצומים הנזכרים‬
‫לעיל ‪ -‬ולכן בשבת לא ירד המן שעניינו צמצומים להוות‬
‫העולמות‪ ,‬משא"כ שאר ההשפעות היו גם בשבת‪ ,‬כי אין‬
‫עניינם להוות העולמות בבחינת פנימיות אלא בבחינת‬
‫חיצוניות‪.‬‬
‫דא"ח יומי | ‪13‬‬
‫יום שני‬
‫יש להבין הזכרת ענין המזון בברכת הארץ‪“ .‬על כל‬
‫מוצא פי הוי’ יחיה האדם” ‪ -‬הניצוץ שבמאכל שמחיה‬
‫הנפש האלקית‪ .‬וזהו “האדם”‪ ,‬בחינת שם מ”ה‪ ,‬עולם‬
‫התקון שבו המדות בהתכללות‬
‫להבין ענין לחם משנה‪.‬‬
‫שיש הפרש בין על‬
‫פי נגלה‪ .‬ובין על פי נסתר‪ .‬שעל‬
‫פי נגלה צריך להיות זה על גבי‬
‫זה‪ .‬ועל פי הנסתר צריך להיות‬
‫זה בצד זה‪ .‬צריך להקדים תחלה‬
‫מה שנתקן בברכת המזון 'על‬
‫הארץ ועל המזון'‪ ,‬שהטעם מה‬
‫שחותמין בשתים מבואר בדברי‬
‫רז"ל ארץ דמפקא מזון'‪ .‬וצריך‬
‫להבין למה חותמין במזון כלל?‬
‫וגם צריך להבין מה שמבואר‬
‫ַל ָּת‬
‫ְאכ ְ‬
‫בדברי רז"ל על פסוק "ו ָ‬
‫ַכ ָּת זו ברכת הזן‬
‫ָע ָּת ּו ֵבר ְ‬
‫ְׂשב ְ‬
‫וָ‬
‫משה תקן‪" .‬עַל ָה ָארֶץ" זו ברכת‬
‫"הּטֹבָה" זו‬
‫הארץ יהושע תקן‪ַ .‬‬
‫ברכת בונה ירושלים‪ ,‬שנאמר‬
‫"ה ָהר ַהּטֹוב כו'"‪ .‬ולמה בברכת‬
‫ָ‬
‫הזן אין מזכירים כלל מעין ב'‬
‫ברכות האחרות ובברכת הארץ‬
‫מזכירים גם כן על אכילת מזון‬
‫כו'‪ .‬וגם מסיימין בה 'על הארץ‬
‫ועל המזון'‪:‬‬
‫אך להבין כל הנזכר לעיל יש‬
‫להקדים ענין כוונת אכילה על‬
‫"ּכי עַל ּכָל מֹוצָא ִפי ה' כו'"‪.‬‬
‫פסוק ִ‬
‫שהפירוש הוא "מוצא פי הוי"ה"‬
‫להבין ענין לחם משנה ‪ -‬שמברכים עליו 'המוציא'‬
‫בסעודות השבת‪ .‬שיש הפרש ‪ -‬ההנהגה בעת הברכה ‪-‬‬
‫בין על פי ‪ -‬המבואר בספרי ההלכה ‪ -‬נגלה‪ .‬ובין על פי‬
‫ המבואר בספרי הקבלה ‪ -‬נסתר‪ .‬שעל פי נגלה צריך‬‫להיות ‪ -‬שני הלחמים ‪ -‬זה על גבי זה‪ .‬ועל פי הנסתר‬
‫צריך להיות ‪ -‬שני הלחמים ‪ -‬זה בצד זה‪ .‬הנה להבין‬
‫זה ‪ -‬צריך להקדים תחלה מה שנתקן בברכת המזון ‪-‬‬
‫בחתימת הברכה השניה‪ ,‬ברכת הארץ ‪' -‬על הארץ ועל‬
‫המזון'‪ ,‬שהטעם מה שחותמין בשתים (ארץ ומזון) מבואר‬
‫בדברי רז"ל (ברכות מט‪ ,‬א) 'ארץ דמפקא (שמוציאה)‬
‫מזון' ‪ -‬ובכך משבחים את הקב"ה על הארץ שמוציאה מזון‬
‫(לחם)‪ .‬וצריך להבין למה חותמין במזון כלל ‪ -‬הרי זו‬
‫ברכת הארץ? וגם צריך להבין מה שמבואר בדברי רז"ל‬
‫(ברכות מח‪ ,‬ב) על פסוק (דברים ח‪ ,‬י) "וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת‬
‫[את ה' ֱאל ֶֹק ָ‬
‫יך]" זו ברכת הזן משה תקן ‪ -‬בשעה‬
‫ּובֵ ַרכְ ָּת ֶ‬
‫"על ָה ָא ֶרץ" זו ברכת הארץ יהושע תקן‬
‫שירד להם מן‪ַ .‬‬
‫"הּטֹבָ ה" זו ברכת בונה ירושלים‬
‫ ‪ ‬כיון שנכנסו לארץ‪ַ .‬‬‫"ה ָהר ַהּטֹוב‬
‫שדוד ושלמה תקנו‪ ,‬שנאמר (דברים ג‪ ,‬כה) ָ‬
‫[ה ֶּזה וְ ַה ְּל ָבנוֹ ן]" (הטוב זה ירושלים‪ ,‬הלבנון זה בית‬
‫כו' ַ‬
‫המקדש‪ .‬רש"י שם)‪ .‬וא"כ הפסוק רומז לכל הברכות שאחרי‬
‫המזון‪ ,‬ונמצא שבברכה שניה‪ ,‬ברכת הארץ ("על הארץ")‪,‬‬
‫מזכירים גם את המזון ("ואכלת כו'")‪ ,‬וגם את בונה ירושלים‬
‫("הטובה")‪ .‬וצריך להבין למה דווקא בברכה זו כוללים את‬
‫שאר הברכות‪ ,‬ולמה בברכת הזן אין מזכירים כלל מעין ב'‬
‫ברכות האחרות (הארץ וירושלים) ובברכת הארץ מזכירים‬
‫גם כן על אכילת מזון (וגם ירושלים) כו'‪ .‬וגם מסיימין בה‬
‫‪ -‬בחתימה ‪' -‬על הארץ ועל המזון'‪:‬‬
‫אך להבין כל הנזכר לעיל יש להקדים ענין כוונת‬
‫אכילה על ‪ -‬פי המבואר על ‪ -‬פסוק (דברים ח‪ ,‬ג) " ִּ‬
‫[כי‬
‫מֹוצא ִפי ה'‬
‫לֹא ַעל ַה ֶּל ֶחם לְ ַבדּ וֹ יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָדם] ּכִ י ַעל ּכָ ל ָ‬
‫כו' [יִ ְחיֶ ה ָה ָא ָ ֽדם]"‪ .‬שהפירוש הוא "מוצא פי הוי"ה"‬
‫‪ | 14‬דא"ח יומי‬
‫יום שני‬
‫"ּת ְד ֵׁשא‬
‫שבמאכל כו' ממאמר ַ‬
‫ָה ָארֶץ" הוא המחיה כו'‪ .‬והיינו‬
‫בחינת נצוץ אלקות שמתלבש‬
‫בלחם בהשתלשלות רבי רבבות‬
‫מדרגות‪ .‬וכמאמר רז"ל 'אין לך‬
‫עשב כו''‪ .‬ו"גָב ַֹּה ֵמעַל ּגָב ַֹּה כו'"‪.‬‬
‫שבמאכל כו' ‪ -‬היינו דבר ה' המהווה והמחיה את המאכל‪,‬‬
‫שהוא אחד מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם ‪-‬‬
‫"ּת ְֽד ֵׁשא ָה ָא ֶרץ" (בראשית א‪ ,‬יא) הוא המחיה כו'‪.‬‬
‫ממאמר ַ‬
‫והיינו בחינת נצוץ אלקות שמתלבש בלחם ‪ -‬להחיותו‬
‫ולקיימו ‪ -‬בהשתלשלות רבי רבבות מדרגות‪ .‬וכמאמר‬
‫רז"ל (ב"ר ו) 'אין לך עשב כו' למטה שאין לו מזל‬
‫מלמעלה שאומר לו גדל' ‪ -‬הוא המזל העליון‪ ,‬היינו הנצוץ‬
‫האלקי המחייהו‪ .‬ו"גָ ב ַֹּה ֵמ ַעל ּגָ ב ַֹּה כו' ׁ[ש ֵֹמר]" (קהלת ה‪,‬‬
‫ז) ‪ -‬שכל דבר נברא יש לו שרש ומקור למעלה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬להבין הלא גם האדם‬
‫ֲׂשה ָאדָם‬
‫נשתלשל ממאמר "ַנע ֶ‬
‫כו' ולמה האדם צריך ללחם ואין‬
‫הלחם צריך לו? אך הנה פירוש‬
‫"יחיה האדם" לא קאי על נפש‬
‫הבהמית לבדה‪ ,‬כי הלא גם‬
‫בהמה מקבלת חיות מן המאכל‪,‬‬
‫אלא קאי על נפש האלקית‪,‬‬
‫שנתוסף בה אור וחיות מהמאכל‪,‬‬
‫וזהו "האדם" בה' הידיעה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬להבין ‪ -‬זה ‪ -‬הלא גם האדם נשתלשל ממאמר‬
‫"נַ ֲֽע ֶׂשה ָא ָדם כו' ְ ּ‬
‫[ב ַצלְ ֵמנ ּו ִּכ ְדמו ֵּתנוּ]" (בראשית א‪ ,‬כו)‪,‬‬
‫ולמה האדם צריך ללחם ‪ -‬כדי לחיות ‪ -‬ואין הלחם צריך‬
‫לו ‪ -‬הרי אם שניהם נתהוו ממאמר ה'‪ ,‬לכאורה הם צריכים‬
‫ויובן בהקדים תחלה שרש ענין‬
‫תהו ותקון‪ ,‬כי שרש האדם‬
‫הוא מבחינת תקון‪ ,‬כי 'אדם'‬
‫בגימטריא שם 'מ"ה'‪ ,‬שהוא שם‬
‫מ"ה החדש‪ ,‬שהוא עיקר התקון‪.‬‬
‫ושרש בהמות וחיות הם מבחינת‬
‫תהו שקדם לתקון‪.‬‬
‫להיות שווים‪ ,‬ומזה שהאדם צריך לאכול לחם משמע שיש‬
‫ללחם מעלה שאין באדם‪ ,‬וצריך להבין מהי? אך הנה‬
‫פירוש "יחיה האדם" (שכנ"ל הוא ממוצא פי ה' שבהלחם)‬
‫לא קאי על נפש הבהמית לבדה ‪ -‬שאוכלת המאכל‪ ,‬כי‬
‫הלא גם בהמה מקבלת חיות מן המאכל ‪ -‬ובה לא שייך‬
‫לומר שמקבלת חיות מהניצוץ אלקות המחיה את המאכל‪,‬‬
‫שהרי אין היא שייכת לבירור הניצוץ מתוך המאכל‪ ,‬אלא‬
‫קאי על נפש האלקית‪ ,‬שנתוסף בה אור וחיות ‪ -‬אלקי ‪-‬‬
‫מהמאכל ‪ -‬מפני ניצוץ החיות האלקי המחיה את המאכל‪,‬‬
‫וזהו ‪ -‬שכתוב ‪" -‬האדם" בה' הידיעה ‪ -‬דקאי על בחינת‬
‫'אדם' דתיקון‪ ,‬כפי שיתבאר לקמן‪.‬‬
‫ויובן בהקדים תחלה שרש ענין תהו ותקון‪ ,‬כי שרש‬
‫האדם הוא מבחינת תקון‪ ,‬כי 'אדם' בגימטריא שם‬
‫'מ"ה'‪ ,‬שהוא שם מ"ה החדש ‪ -‬שם הוי' כפי שהוא במלוי‬
‫אלפי"ן (יו"ד ה"א‪ ,‬וא"ו ה"א)‪ ,‬ומאיר מלמעלה למטה להוות‬
‫ולחדש את העולמות מאין ליש תמיד‪ .‬ועניינו בעבודה‬
‫הוא הנפש האלקית שטבעה לעלות למעלה כאור הנר‬
‫שחפץ בטבעו לעלות למעלה לשרשו ביסוד האש שתחת‬
‫גלגל הירח (תניא פי"ט)‪ ,‬אך העבודה (בבחינת התקון)‬
‫היא להמשיך אותה למטה שתתקן את העולם ותברר את‬
‫הנצוצות דתהו שנפלו‪ ,‬שהוא עיקר התקון‪ .‬ושרש בהמות‬
‫וחיות הם מבחינת תהו שקדם לתקון‪' ,‬בהמה' בגימטריא‬
‫שם 'ב"ן'‪ ,‬שם הוי' במילוי ההי"ן (יו"ד‪ ,‬ה"ה‪ ,‬וא"ו‪ ,‬ה"ה)‬
‫יום שני‬
‫דא"ח יומי | ‪15‬‬
‫שתוכנו עליה מלמטה למעלה‪ ,‬ועניינו בעבודה בחינת נפש‬
‫הבהמית‪ ,‬שמצד טבעה היא יורדת למטה (והוא עולם התהו‬
‫שהנצוצות הגבוהים ירדו ממנו ונשתשלו בדברים הכי‬
‫תחתונים)‪ ,‬והעבודה (של הנפש האלקית בעולם התקון)‬
‫היא להעלותם למעלה (והוא ענין יחוד מ"ה וב"ן)‪.‬‬
‫ושרש הדבר הוא‪ ,‬כי הנה ידוע‬
‫שבחינת תהו הוא בחינת נקודות‬
‫זו תחת זו בלי התכללות‪ ,‬שכל‬
‫אחד ואחד הוא מהות בפני‬
‫עצמו‪ ,‬ומזה נעשה ונמשך ברבוי‬
‫השתלשלות מעילה לעילה עד‬
‫שנתהוו דברים גשמיים כמו‬
‫בהמות וחיות‪ ,‬שאנו רואין בחוש‬
‫שכל מין ומין יש לו טבע בפני‬
‫עצמו‪ .‬טבע הנשר הוא מבחינת‬
‫רחמנות‪ .‬ושור הוא מגבורות "ׁשֹור‬
‫ַנּגָח" כו'‪ ,‬ואין בהם התכללות‬
‫כלל‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי ראשית‬
‫מציאותם הוא מבחינת התהו‪,‬‬
‫שאין בהם התכללות וכל מדה‬
‫היא מהות בפני עצמה‪ .‬וכל אחד‬
‫ואחד אינו יכול לסבול חבירו‪.‬‬
‫ָמת‪ַ ..‬וּי ְִמֹלְך‬
‫וכמו שכתוב "ַוּי ָ‬
‫ַּת ְח ָּתיו" היינו שלא היה באפשרי‬
‫להתהוות ספירה אחרת רק‬
‫בהעדר ובטול ספירה הקודמת‬
‫לה‪ .‬והכל מצד הרגשת הגוף‬
‫מהותו של כל אחד ואחד‪ ,‬ומצד‬
‫תוקף הרגשת עצמותו לא היה‬
‫יכול לסבול חבירו שהוא הפך‬
‫מהותו‪ .‬כמו חסד וגבורה שהם‬
‫הפכים לא היה בהן התכללות‬
‫והיה בהן שבירה‪ .‬עד שברבוי‬
‫השתלשלות בעילה אחר עילה –‬
‫נתהוו מהם דברים גשמיים כמו‬
‫ושרש הדבר הוא‪ ,‬כי הנה ידוע שבחינת תהו הוא בחינת‬
‫נקודות זו תחת זו בלי התכללות של הספירות זו בזו אלא‬
‫כל ספירה היא בנפרד‪ ,‬זה תחת זה‪ ,‬שכל אחד ואחד הוא‬
‫מהות בפני עצמו חסד בפני עצמו‪ ,‬גבורה בפני עצמה‪ ,‬וכן‬
‫הלאה‪ ,‬ומזה נעשה ונמשך ברבוי השתלשלות מעילה‬
‫לעילה עד שנתהוו דברים גשמיים כמו בהמות וחיות‪,‬‬
‫שאנו רואין בחוש שכל מין ומין יש לו טבע בפני עצמו‪.‬‬
‫ולדוגמא ‪ -‬טבע הנשר הוא מבחינת רחמנות מידת‬
‫התפארת‪ .‬ושור הוא מגבורות ‪ -‬כמו שכתוב ‪ׁ" -‬שֹור‬
‫נַ ּגָ ח" (שמות כא‪ ,‬כט) כו'‪ ,‬ואין בהם התכללות כלל ‪ -‬אלא‬
‫לכל בעל חי יש טבע מיוחד לו‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי ראשית‬
‫מציאותם הוא מבחינת התהו‪ ,‬שאין בהם התכללות‬
‫וכל מדה היא מהות בפני עצמה‪ .‬וכל אחד ואחד אינו‬
‫יכול לסבול ‪ -‬את מידתו של ‪ -‬חבירו‪ .‬וכמו שכתוב ‪-‬‬
‫גבי שבעת המלכים שמתו ‪" -‬וַ ּיָ ָמת ‪ . .‬וַ ּיִ ְמֹלְך ַּת ְח ָּתיו"‬
‫(סוף פרשת וישלח) ומבואר בזהר שהם ז' מלכין קדמאין‬
‫השייכים לעולם התהו שחרב‪ .‬וכיון שאין ביניהם התכללות‪,‬‬
‫לא יכלו למלוך שניים יחד‪ ,‬אלא לכל מלך קדמה מיתה‬
‫של המלך הקודם ‪ -‬היינו שלא היה באפשרי להתהוות‬
‫ספירה אחרת ‪ -‬אלא ‪ -‬רק בהעדר ובטול ספירה הקודמת‬
‫לה‪ .‬והכל מצד הרגשת הגוף מהותו של כל אחד ואחד‬
‫(היינו הגוף של כל אחד מרגיש את עצמו)‪ ,‬ומצד תוקף‬
‫הרגשת עצמותו לא היה יכול לסבול חבירו שהוא הפך‬
‫מהותו‪ .‬כמו חסד וגבורה שהם הפכים ‪ -‬שחסד עניינו‬
‫השפעה‪ ,‬וגבורה עניינה צמצום ההשפעה‪ ,‬הרי ‪ -‬לא היה‬
‫בהן התכללות (בעולם התהו‪ ,‬שכל אחד לעצמו) והיה בהן‬
‫שבירה‪ .‬עד שברבוי השתלשלות ‪ -‬ירדו ונפלו ממדרגתן‬
‫‪ -‬בעילה אחר עילה ‪ -‬נתהוו מהם דברים גשמיים כמו‬
‫‪ | 16‬דא"ח יומי‬
‫דומם צומח חי מדבר‪ .‬והכל מפני‬
‫שלא היה בהם הארת המוחין‬
‫ולא היה בהם בחינת בטול‪.‬‬
‫אבל בחינת התקון‪ ,‬שהיא בחינת‬
‫אד"ם‪ ,‬בחינת פרצוף‪ ,‬בחינת‬
‫הארת שם מ"ה החדש במילוי‬
‫אלפי"ן יו"ד לעילא יו"ד לתתא‬
‫וי"ו באמצעיתא המחבר אותם‬
‫להיות בהם בחינת התכללות‪.‬‬
‫ועיקר בחינת התכללות הוא‬
‫מצד בחינת הבטול‪ .‬דהיינו‬
‫בחינת חלישת הגוף הרגשת‬
‫עצמותו‪ .‬והיינו מבחינת שם מ"ה‬
‫שבחכמה‪ ,‬שהוא ענין הארת‬
‫המוחין להיות הנהגת המדות על‬
‫"ל ִפי‬
‫פי שכל דוקא‪ .‬וכמו שכתוב ְ‬
‫ִׂש ְכלֹו ְי ֻהּלַל ִאיׁש"‪.‬‬
‫יום שני‬
‫דומם צומח חי מדבר‪ .‬והכל מפני שלא היה בהם הארת‬
‫המוחין ולא היה בהם בחינת בטול ‪ -‬אלא היו בבחינת‬
‫מידות וכל אחד הרגיש את עצמו‪ .‬אבל בבחינת המוחין‬
‫(חב"ד) אין הרגשה של יישות עצמית והם בבחינת בטול‪,‬‬
‫ומצד זה יכולה להיות התכללות כמו שהוא בעולם התקון‪.‬‬
‫אבל בחינת התקון‪ ,‬שהיא בחינת אד"ם‪ ,‬בחינת פרצוף‬
‫(התכללות הספירות זה מזה)‪ ,‬בחינת הארת שם מ"ה‬
‫החדש במילוי אלפי"ן (היינו שאותיות ה"א שבשם הוי'‬
‫הם במילוי אל"ף) ‪ -‬שענין האות אל"ף הוא כצורתה ‪ -‬יו"ד‬
‫לעילא (למעלה) יו"ד לתתא (למטה) וי"ו באמצעיתא‬
‫(באמצע) המחבר אותם ‪ - ‬את שני היו"דים ‪ -‬להיות‬
‫בהם בחינת התכללות ‪ -‬וזהו ענין עולם התקון‪ .‬ועיקר‬
‫בחינת התכללות הוא מצד בחינת הבטול ‪ -‬מצד הארת‬
‫המוחין‪ .‬דהיינו בחינת חלישת הגוף הרגשת עצמותו‪.‬‬
‫והיינו מבחינת שם מ"ה שבחכמה (אותיות כח מ"ה‪ ,‬תוקף‬
‫הביטול)‪ ,‬שהוא ענין הארת המוחין להיות הנהגת המדות‬
‫על פי שכל דוקא‪ ,‬וכאשר המידות הן בביטול (מפני הארת‬
‫המוחין) יכולה להיות התכללות של המידות זו בזו‪ .‬וכמו‬
‫שכתוב (משלי יב‪ ,‬ח) "לְ ִפי ִׂשכְ לֹו יְ ֻהּלַ ל ִאיׁש" ‪ -‬היינו‬
‫ששכל האדם גורם לו להיות מהולל בשלמות המדות‪.‬‬
‫קיצור‪ :‬יבאר ענין ברכת הארץ בברכת המזון‪ .‬יבאר הפסוק "על כל מוצא פי הוי' יחיה‬
‫האדם"‪ ,‬ענין הנצוץ שבמאכל שמחיה הנפש האלקית‪ .‬וזהו "האדם"‪ ,‬בחינת שם מ"ה‪,‬‬
‫עולם התקון שבו המידות בהתכללות‪.‬‬
17 | ‫דא"ח יומי‬
M O N DAY
A LOOK AT TODAY 'S SHIUR Adapted by Rabbi Benyomin Walters
CAN'T WE ALL GET ALONG?
Intolerance has very innocent beginnings. For example, when
I’m learning and I don’t understand something, I might just skip
it and move on to the next thing. What that means is basically,
“I don’t want to allow myself to be open to new things or to try
harder to understand”.
What happens when someone says something that I don’t
agree with? What if someone even looks different than what
I’m used to? How do I respond?
HASHEM’S REST
nly the manna was withheld on Shabbos, while other worldly
needs were not. All worldly needs descend through the
mazalos (heavenly channels, such as stars) and sarim (angelic
princes), which form part of the external order of creation, the
hishtalshellus. This order does not change on Shabbos.
The manna, however, comes from a much higher source, the
divine “dew.” In order for this dew to descend it must undergo
immense contraction, referred to as “hairs.” As the verse says,
“Open for me, my sister, my beloved, my dove, my perfect
one, for my head soaked in dew, my hair with the drops of the
night.” The inner divine light does not descend on Shabbos,
“resting” from the intense contractions. Instead it is revealed in
its essential state above.
(Practically, during the week, Hashem’s essential, unconditional
love descends, motivating us to refine the world through
prayer and Torah study. On Shabbos Hashem’s love is revealed
essentially, and so we enjoy our essential connection as it is,
with no need to change anything in the world.)
  CONTINUED
1
‫ | דא"ח יומי‬18
M O N DAY
NEW MAAMAR
It is customary to celebrate the Shabbos meal with two loaves
of bread. What is the significance of these two loaves? Also,
why according to Torah law the loaves should be arranged one
on top of the other, while according to Kabbalah the loaves
should be arranged one next to the other?
To answer these questions, we must first examine the Grace
After Meals. The Torah commands, “You shall eat, and be
satisfied, and you shall bless Hashem.” Our sages explain that
this verse contains the requirement to say Grace. Thus, Moshe
established the requirement for the first blessing, which thanks
Hashem for our sustenance, and is the minimum required by
the Torah.
Later, Yehoshua enacted a second blessing, giving thanks for
the Land of Israel. Ezra and the Men of the Great Assembly
composed a standard text for these blessings and added a
third blessing, asking Hashem to rebuild Yerushalayim with
Moshiach’s coming and thanking Him for the good He does
for us. The second blessing, however, repeats the theme of the
first, giving thanks again for our sustenance. Why is this theme
repeated here, while no other blessing repeats the theme of
the others?
TRICKLE UP SUSTENANCE
We must understand why Hashem created us with a need to
eat. About the manna, the Torah says it was given to teach
us that, “Not on bread alone does man live, but man lives on
anything commanded by the mouth of Hashem.” This verse
alludes to the divine utterance within the food—“Let the earth
give forth vegetation.” Our food only has the power to sustain
us because the divine command implants G-dly sparks into our
bread.
Yet man too was created by divine utterance: “Let us make
man.” Why isn’t this divine energy enough to sustain us; why
must we eat bread? Perhaps it should be the reverse, and the
bread should require us to sustain it!
2
19 | ‫דא"ח יומי‬
M O N DAY
NOT ALL ABOUT ME
The idea that man is sustained by the word of Hashem does
not refer only to our bodily sustenance, but primarily to our
G-dly soul. Although all animals must eat, this verse speaks
specifically about man, alluding to this higher spiritual
sustenance unique to people.
The human soul descends from the world of Tikun (Harmony),
while the soul of animals derives from the world of Tohu
(chaos). Kabbalah explains that the sefiros of tohu exist as
points one under the other. Each remains separate, and they do
not cooperate. Eventually, this spiritual independence descends
into our world to create physical beings such as animals,
giving each species its own rigid nature that separates it from
all others. Animals cannot change their nature to cooperate—
there is no negotiation between predator and prey. The reason
for this inflexibility is because of their source in Tohu, where
each sefirah cannot tolerate the other.
Therefore, each sefirah must “die” before the next can shine
in its place. The cause of this intolerance in Tohu is that
each sefirah feels its “body” and nature, causing a sort of
ego that rejects others. For example, kindness and severity
are (externally) extreme opposites. This divisiveness leads
the sefiros of Tohu to shatter, causing a chain-reaction in
creation that creates division among physical beings as well.
This all occurs from a lack of humility, which helps us find
commonalities and allow for compromise.
Take Action: Before responding to someone in an argument,
consciously take the time to think over their position in an
attempt to see the other side. Then respond in an open and
friendly manner.
Think about it: How does it feel to reveal an essential love?
To accept another person without wanting to change anything
about them, despite obvious flaws? How can I achieve this love?
What’s stopping me from getting there?
3
‫‪ | 20‬דא"ח יומי‬
‫יום שלישי‬
‫יום שלישי כא אלול תשע’’ד ‪' -‬תורה אור' דף סו‪ ,‬א‬
‫נתבאר לעיל התוכן הפנימי של הפסוק "על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם"‪ ,‬הנצוץ‬
‫שבמאכל המחיה את הנפש האלקית‪ .‬וזהו "האדם"‪ ,‬בחינת שם מ"ה‪ ,‬עולם התקון שבו‬
‫המדות בהתכללות‪.‬‬
‫ולהלן יבאר אשר שכשם שיש התכללות חסד וגבורה למעלה בבחינת אדם העליון‪,‬‬
‫בחינת התקון‪ ,‬שם מ"ה‪ ,‬כך באדם למטה‪ .‬ושורש הדומם צומח חי שבארץ הוא בחינת‬
‫התהו‪ ,‬שאורות דתהו מבחינת מרכבה העליונה ירדו ונשתלשלו למטה‪ .‬וע"י שהאדם‬
‫אוכל ומתפלל ועובד את ה' בכוח האכילה‪ ,‬הרי הוא מתקן את בחינת תהו ומכליל כלים‬
‫דתהו בבחינת התקון‪ ,‬ומעלה את האורות לשרשן ועד לעצמות אור אין סוף‪ .‬וגם ממשיך‬
‫משם לבחינת התקון‪ .‬והוא ענין הברכה‪.‬‬
‫איך יכולה להיות התכללות ב' הפכים?‬
‫ומצד בחינת 'כח מ"ה' שבחכמה‬
‫שהוא הבטול‪ ,‬בחינת ַאיִן‪ ,‬נעשה‬
‫בחינת התכללות לחבר ב' הפכים‬
‫כמו חסד וגבורה יחד כו'‪ .‬והיינו‬
‫מצד השתלשלות אור אין סוף‬
‫בבחינת מ"ה שבחכמה‪ ,‬בחינת‬
‫בטול הנזכר לעיל‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫רֹומיו" בין מיכאל‬
‫"ע ֶֹׂשה ָׁשלֹום ִּב ְמ ָ‬
‫וגבריאל מיכאל שר של מים כו'‪.‬‬
‫ומצד בחינת 'כח מ"ה' שבחכמה שהוא הבטול‪ ,‬בחינת‬
‫ַאיִ ן‪ ,‬נעשה בחינת התכללות לחבר ב' הפכים כמו‬
‫חסד וגבורה יחד כו' ‪ -‬כי‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬רק כאשר יש ביטול‬
‫יכול להיות חיבור והתכללות של ב' הפכים (משא"כ‬
‫אם כל אחד מרגיש את עצמו‪ ,‬יש פירוד וחילוקים)‪.‬‬
‫והיינו מצד השתלשלות אור אין סוף בבחינת מ"ה‬
‫שבחכמה‪ ,‬בחינת בטול הנזכר לעיל‪ ,‬כמו שכתוב (איוב‬
‫רֹומיו" ‪ -‬ואמרו רז"ל (דב"ר ה‪,‬‬
‫כה‪ ,‬ב) "ע ֶֹׂשה ָׁשלֹום ּבִ ְמ ָ‬
‫יב) שהקב"ה עושה שלום בין מיכאל וגבריאל מיכאל‬
‫שר של מים כו' ‪ -‬וגבריאל שר של אש (וטבע המים‬
‫לכבות את האש‪ ,‬ובכל זאת) ואין מכבין זה את זה‪ .‬והענין‬
‫שמיכאל שר החסד הנקרא בשם 'מים' (היורדים ממקום‬
‫גבוה ממקום נמוך‪ ,‬וכן ענין החסד להשפיע מעולמות‬
‫עליונים לתחתונים) וגבריאל שר הגבורה הנקרא 'אש'‬
‫(שעולה למעלה‪ ,‬וכן ענין הגבורה שהוא הסתלקות השפעת‬
‫החיים מלמטה למעלה‪ ,‬שלא להשפיע רק בצמצום עצום‬
‫ורב)‪ .‬ומצד עצמן הן מידות הפכיות‪ ,‬אבל זהו כשכל אחד לעצמו ומרגיש מציאות עצמו‬
‫הסותרת מציאות זולתו ומנגדת אליו‪ ,‬אך הקב"ה עושה שלום ביניהם ע"י גילוי אור אין סוף‬
‫שלמעלה משניהם‪ ,‬בחינת שם מ"ה‪ ,‬והוא התגלות המוחין שעניינם ביטול (ראה אגה"ק סי"ב)‪.‬‬
‫יום שלישי‬
‫ולכן אנו רואים בבחינת אדם‬
‫למטה‬
‫שנשתלשל‬
‫הגשמי‬
‫מבחינת אדם דלעילא‪ ,‬יש בו גם‬
‫כן בחינת התכללות מב' הפכים‬
‫יחד‪ ,‬וחבור והתכללות מחסד‬
‫וגבורה יחד‪ .‬ולכן אדם הוא‬
‫פרצוף שלם בבחינת התכללות‬
‫ברבוי קוין מבחינת שם מ"ה‪,‬‬
‫בחינת אדם כנזכר לעיל‪ .‬וזהו‬
‫מה שכתוב בזוהר 'דא איהו רזא‬
‫לאכללא שמאלא בימינא'‪ .‬והיינו‬
‫מצד הארת שם מ"ה בחינת‬
‫בטול הנזכר לעיל שמאיר במדת‬
‫חסד וגבורה‪ ,‬ויכולים להתכלל‬
‫ולהתחבר ב' הפכים כנזכר לעיל‪.‬‬
‫והנה ידוע שכל דומם צומח‬
‫חי נשתלשלו ברבוי מדרגות‬
‫בעילה אחר עילה עד שירדו‬
‫למטה מטה ונתהוו מהם דברים‬
‫גשמיים‪ ,‬ושרשם הוא מבחינת‬
‫התהו כנזכר לעיל‪ .‬היינו מבחינת‬
‫מרכבה העליונה פני אריה‪ ,‬פני‬
‫שור כו'‪ .‬והיינו‪ ,‬בהמות מפני שור‬
‫וחיות מפני אריה ועופות מפני‬
‫נשר כו'‪ .‬וגם כל העשבים יש‬
‫להם שרש למעלה‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫ֵׂשב ַלעֲבֹדַת ָה ָאדָם"‪.‬‬
‫ְוע ֶ‬
‫והנה‪ ,‬אף שבחינת מרכבה‬
‫העליונה היא מבחינת תקון גם‬
‫כן כי יש להם בחינת בטול‪,‬‬
‫"ּוצבָא ַה ָּׁש ַמיִם ְלָך‬
‫וכמו שכתוב ְ‬
‫ִמ ְׁש ַּת ֲחוִים" ואומרים 'קדוש'‪,‬‬
‫שמורה על הבטול שהוא בחינת‬
‫התקון כנזכר לעיל‪ .‬וגם נאמר בהם‬
‫דא"ח יומי | ‪21‬‬
‫ולכן אנו רואים בבחינת אדם הגשמי שנשתלשל‬
‫למטה מבחינת אדם דלעילא (אדם העליון)‪ ,‬יש בו גם‬
‫כן בחינת התכללות מב' הפכים יחד‪ ,‬וחבור והתכללות‬
‫מחסד וגבורה יחד (שהרי כל מה שלמטה נשתלשל והגיע‬
‫מלמעלה‪ ,‬וכשם שבבחינת אדם העליון שהוא עולם התקון‬
‫כנ"ל יש התכללות והתחברות של ב' הפכים‪ ,‬כיון שיש בו‬
‫גילוי שם מ"ה‪ ,‬ענין הבטול דחכמה‪ ,‬כך באדם התחתון יש‬
‫התכללות ב' הפכים דחסד וגבורה)‪ .‬ולכן אדם הוא פרצוף‬
‫שלם בבחינת התכללות ברבוי קוין מבחינת שם מ"ה‪,‬‬
‫בחינת אדם כנזכר לעיל‪ .‬וזהו מה שכתוב בזוהר 'דא‬
‫איהו רזא לאכללא שמאלא בימינא' (זה הוא סוד לכלול‬
‫שמאל בימין ‪ -‬חסד בגבורה)‪ .‬והיינו מצד הארת שם מ"ה‬
‫בחינת בטול הנזכר לעיל (בחינת המוחין) שמאיר במדת‬
‫חסד וגבורה‪ ,‬ויכולים להתכלל ולהתחבר ב' הפכים כנזכר‬
‫לעיל (כיון שפועל בהם בטול ואינם תופסים מקום לעצמם‪,‬‬
‫כנ"ל)‪ .‬והנה ידוע שכל דומם צומח חי נשתלשלו ברבוי‬
‫מדרגות בעילה אחר עילה עד שירדו למטה מטה ונתהוו‬
‫מהם דברים גשמיים‪ ,‬ושרשם הוא מבחינת התהו כנזכר‬
‫לעיל (שכל הבהמות והחיות כו' הן מבחינת התהו ('בהמה'‬
‫בגימטריא שם 'ב"ן'‪ ,‬בחינת התהו))‪ .‬היינו מבחינת מרכבה‬
‫העליונה ‪ -‬שראה יחזקאל דמות ארבע חיות‪ ,‬הראשונה‬
‫דמות אדם‪ ,‬ועוד שלש דמויות בעלי חיים ‪ -‬פני אריה‪,‬‬
‫פני שור ופני נשר כו'‪ .‬והיינו ‪ -‬ששם שורש הבעלי חיים‬
‫שבארץ התחתונה‪ ,‬שורש ‪ -‬בהמות מפני שור ושורש‬
‫חיות מפני אריה ושורש עופות מפני נשר כו'‪ .‬וגם כל‬
‫העשבים יש להם שרש למעלה‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים‬
‫קד‪ ,‬יד) "וְ ֵע ֶׂשב לַ ֲעב ַֹדת ָה ָא ָדם" ‪ -‬וראה בזח"א יח‪ ,‬ב שעשב‬
‫הוא בחינת אופנים וחיות וכרובים שהם מתתקנים ע"י‬
‫עבודת האדם בתפלתו‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬אף שבחינת מרכבה העליונה (בה נמצאים פני‬
‫אריה וכו') היא מבחינת תקון גם כן כי יש להם בחינת‬
‫"ּוצבָ א ַה ָׁשּ ַמיִ ם לְ ָך‬
‫בטול‪ ,‬וכמו שכתוב (נחמיה ט‪ ,‬ו) ְ‬
‫ִמ ְׁש ַּת ֲחוִ ים" ואומרים 'קדוש'‪ ,‬שמורה על הבטול שהוא‬
‫בחינת התקון כנזכר לעיל‪ .‬וגם נאמר בהם (יחזקאל א‪ ,‬י)‬
‫‪ | 22‬דא"ח יומי‬
‫ַע ָּתן כו'"‪ ,‬שכל‬
‫ֶׁשר ְל ַא ְרּב ְ‬
‫"ּופנֵי נ ֶ‬
‫ְ‬
‫אחד ואחד כלול מכל הד' פנים‪.‬‬
‫מכל מקום ברבוי השתלשלות‬
‫מבחינת שמרים שבהם‪ ,‬כמו‬
‫שמרי האופנים כו' – נתהוו מהם‬
‫דברים גשמיים של כל בחינות‬
‫דומם צומח חי‪:‬‬
‫והנה‪ ,‬על ידי אכילת אדם‬
‫שהוא מבחינת התקון‪ ,‬בחינת‬
‫שם מ"ה שבו התלבשות אור אין‬
‫סוף כו'‪ ,‬מתעלה המאכל להיות‬
‫בבחינת התכללות‪ ,‬מפני שעל ידי‬
‫אכילתו נתחזק כחו וחיותו ויוכל‬
‫להתפלל בכח האכילה ולמסור‬
‫נפשו ב"אחד" בבחינת בטול‪.‬‬
‫לכך גם המאכל מתעלה ומתכלל‬
‫בבחינת בטול‪ .‬וזהו ענין בירור‬
‫כלים דתהו להעלות בבחינת‬
‫התקון והתכללות כו'‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬מצד ששרש התהו‬
‫קדם בהשתלשלות לבחינת‬
‫התקון‪ ,‬וגם שנתעלו האורות‬
‫דתהו בבחינת עצמות אור‬
‫אין סוף למעלה ממקור‬
‫מציאותם‪ ,‬הנה אחר שנתעלו‬
‫הכלים דתהו בבחינת התקון‬
‫על ידי זה נתוסף אור וחיות‬
‫יום שלישי‬
‫"ּופנֵ י נֶ ֶׁשר לְ ַא ְרּבַ ְע ָּתן כו'"‪ ,‬שכל אחד ואחד כלול מכל הד'‬
‫ְ‬
‫פנים (והרי ההתכללות יכולה להיות רק אם ישנו בטול)‪.‬‬
‫מכל מקום ברבוי השתלשלות מבחינת שמרים שבהם‬
‫(היינו פסולת שלהם)‪ ,‬כמו שמרי האופנים כו' ‪ -‬נתהוו‬
‫מהם דברים גשמיים של כל בחינות דומם צומח חי ‪-‬‬
‫שלמטה‪ ,‬שאין הן בבחינת תקון‪ ,‬אלא בחינת תהו כנ"ל‪:‬‬
‫והנה‪ ,‬על ידי אכילת אדם שהוא מבחינת התקון‪ ,‬בחינת‬
‫שם מ"ה שבו התלבשות אור אין סוף כו'‪ ,‬מתעלה‬
‫המאכל להיות בבחינת התכללות ‪ -‬בחינת התקון‪ ,‬מפני‬
‫שעל ידי אכילתו נתחזק כחו וחיותו ויוכל להתפלל בכח‬
‫האכילה ולמסור נפשו ב"אחד" (באמירת "שמע ישראל ‪. .‬‬
‫ה' אחד"‪ ,‬היינו מסירות נפש על יחוד שמו יתברך) בבחינת‬
‫בטול‪ .‬לכך גם המאכל מתעלה ומתכלל בבחינת בטול‪.‬‬
‫וזהו ענין בירור כלים דתהו להעלות בבחינת התקון‬
‫והתכללות כו'‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬מצד ששרש התהו קדם בהשתלשלות לבחינת‬
‫התקון ‪ -‬ואדרבה‪ ,‬מצד ריבוי האורות ומיעוט הכלים היתה‬
‫שבירת הכלים והשתלשלות האורות לדברים תחתונים‬
‫גשמיים‪ ,‬אבל מצד עצמם האורות דתהו גבהו מאורות‬
‫דתקון המתלבשים בכלים‪ ,‬וגם שנתעלו האורות דתהו‬
‫בבחינת עצמות אור אין סוף למעלה ממקור מציאותם‬
‫ היינו אחר עבודת האדם (תקון) לברר ולתקן אורות‬‫אלו ולהכניסם לכלים דתקון‪ ,‬שהוא ענין אכילת המאכל‬
‫ההוא (שכנ"ל שרש הדצמ"ח הגשמי הוא בתהו)‪ ,‬מעלה את‬
‫הניצוצות דתהו ממקום נפילתם ומחזרים למקורם‪ ,‬ואף‬
‫למעלה ממקור מציאותם הראשון ומכלילם בעצמות אין‬
‫סוף ברוך הוא‪ ,‬הנה אחר שנתעלו הכלים דתהו בבחינת‬
‫התקון (ע"י עבודת האדם בבירור אורות דתהו (שאין להם‬
‫כלים מצד עצמם) ומכניסם לכלים דתקון)‪ ,‬הרי על ידי זה‬
‫‪ -‬לא רק שמעלה בחינת התהו‪ ,‬אלא ‪ -‬נתוסף אור וחיות‬
‫יום שלישי‬
‫יותר גם בבחינת התקון‪ ,‬להיות‬
‫המשכת אור מאורות דתהו כי‬
‫נתבררו ונתכללו בחינת כלים‬
‫דתהו בבחינת התקון‪ ,‬ומצד שרש‬
‫התהו הנה הוא קדם במעלה‬
‫מבחינת התקון‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫ִל ְפנֵי ְמלְָך ֶמלְֶך כו'‪ .‬וגם מצד‬
‫שנתעלו האורות דתהו למעלה‬
‫כו'‪ ,‬הנה על ידי בירור כלים‬
‫דתהו נמשך תוספת אור גם‬
‫בבחינת התקון מבחינת אורות‬
‫דתהו כמו שהם למעלה בבחינת‬
‫עצמותו‪ .‬ומטעם זה צריך האדם‬
‫למאכל – כי האכילה היא צורך‬
‫גבוה‪ .‬וכמו כן באדם דלעילא‪,‬‬
‫כמו שכתוב ‪ְ " ‬ועַל ְּדמּות ַה ִּכּסֵא‬
‫ְּדמּות ְּכ ַמ ְראֵה ָאדָם כו' נמשך בו‬
‫גם כן תוספת אור וחיות מבחינת‬
‫אורות דתהו על ידי בירורי‬
‫ַכ ָּת ֶאת‬
‫כלים דתהו‪ .‬וזהו "ּו ֵבר ְ‬
‫הוי"ה אֱֹלקֶיָך כו'" לשון ברכה‪,‬‬
‫הוא בחינת המשכה – שנמשך‬
‫תוספת אור להוי"ה אלקיך‪,‬‬
‫שהוא בבחינת התקון מבחינת‬
‫אורות דתהו‪ .‬וזהו "האדם" בה'‬
‫דקאי על אדם דלעילא‪ .‬וזהו‬
‫פירוש 'לחם מן הארץ' כי בחינת‬
‫'ארץ' היא בחינת שם ב"ן‪,‬‬
‫בחינת תהו‪ ,‬ו'לחם מן הארץ'‬
‫היינו בחינת בירורים דתהו‪:‬‬
‫דא"ח יומי | ‪23‬‬
‫יותר גם בבחינת התקון‪ ,‬להיות המשכת אור מאורות‬
‫דתהו ‪ -‬לבחינת התקון ‪ -‬כי נתבררו ונתכללו בחינת כלים‬
‫דתהו בבחינת התקון‪ ,‬ומצד שרש התהו הנה הוא קדם‬
‫במעלה מבחינת התקון‪ ,‬וכמו שכתוב (בראשית לו‪ ,‬לא)‬
‫ גבי ז' מלכים דתהו ‪[" -‬וְ ֵא ֶּלה ַה ְּמלָ כִ ים ֲא ׁ ֶשר ָמלְ כ ּו ְ ּב ֶא ֶרץ‬‫ֱאדוֹ ם] לִ ְפנֵ י ְמלָ ְך ֶמלֶ ְך כו' [לִ ְבנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל]"‪ ,‬א"כ התהו (ז'‬
‫מלכין קדמאין שמתו) קדם לתקון ("מלך לבני ישראל")‪.‬‬
‫וגם מצד שנתעלו האורות דתהו למעלה כו'‪ ,‬מצד שבירר‬
‫והעלה אורות דתהו (ולא רק העלה כלים דתהו בעשותו‬
‫כלים דתקון לאורות) הנה על ידי בירור כלים דתהו ‪ -‬לא‬
‫רק שנתכללו כלים דתהו בבחינת התקון‪ ,‬אלא ‪ -‬נמשך‬
‫תוספת אור גם בבחינת התקון מבחינת אורות דתהו כמו‬
‫שהם למעלה בבחינת עצמותו ‪ -‬היינו כפי שהם לאחר‬
‫שעלו (לאחר עבודת האדם) למעלה ממקורם‪ .‬ומטעם זה‬
‫צריך האדם למאכל ‪ -‬כי האכילה היא צורך גבוה‪ .‬וכמו כן‬
‫באדם דלעילא‪ ,‬כמו שכתוב ‪( ‬יחזקאל שם‪ ,‬כו) "וְ ַעל ְּדמּות‬
‫[עלָ יו ִמלְ ָ ֽמ ְעלָ ה]" ‪ -‬נמשך‬
‫ַהּכִ ֵּסא ְּדמּות ּכְ ַמ ְר ֵאה ָא ָדם כו' ָ‬
‫בו גם כן תוספת אור וחיות מבחינת אורות דתהו על ידי‬
‫ֹלקיָך כו'"‬
‫בירורי כלים דתהו‪ .‬וזהו "ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת הוי"ה ֱא ֶ‬
‫(דברים ח‪ ,‬י) לשון ברכה והמשכה (כמו 'המבריך את הגפן')‪,‬‬
‫הוא בחינת המשכה ‪ -‬שנמשך ‪ -‬ע"י הברכה ‪ -‬תוספת‬
‫אור להוי"ה אלקיך‪ ,‬שהוא בבחינת התקון מבחינת אורות‬
‫דתהו‪ .‬וזהו ‪ -‬מה שכתוב ‪[" -‬כי על כל מוצא פי הוי' יחיה]‬
‫האדם" בה' ‪ -‬הידיעה ‪ -‬דקאי על אדם דלעילא ‪ -‬עולם‬
‫התקון למעלה‪ ,‬שם מ"ה‪ ,‬בחינת הבטול‪ .‬ונמצא שדוקא‬
‫מהלחם הגשמי יש תוספת אור מאורות דתהו שנמצאים‬
‫בלחם‪ .‬וזהו פירוש '[המוציא] לחם מן הארץ' כי בחינת‬
‫'ארץ' היא בחינת שם ב"ן‪ ,‬בחינת תהו‪ ,‬ו'לחם מן הארץ'‬
‫היינו בחינת בירורים דתהו‪:‬‬
‫קיצור‪ :‬כשם שיש התכללות חסד וגבורה‬
‫למעלה בבחינת אדם העליון‪ ,‬בחינת התקון‪,‬‬
‫שם מ"ה‪ ,‬כך באדם למטה‪ .‬ושורש הדומם צומח‬
‫חי שבארץ הוא מתהו‪ ,‬שאורות דתהו מבחינת‬
‫מרכבה העליונה ירדו ונשתלשלו למטה‪ .‬וע"י‬
‫שהאדם אוכל מהם ומתפלל ועובד את ה' בכוח‬
‫האכילה‪ ,‬הרי הוא מתקן את בחינת תהו ומכליל‬
‫כלים דתהו בבחינת התקון‪ ,‬ומעלה את האורות‬
‫ | דא"ח יומי‬24
‫יום שלישי‬
‫ והוא‬.‫ וגם ממשיך משם לבחינת התיקון‬.‫ עד עצמות אור אין סוף‬- ‫לשרשן ולמעלה מזה‬
.‫ענין הברכה‬
‫ הרי הוא‬- ‫ ע"י עבודת האדם למסור נפשו ב"אחד" בכח האכילה שאכל‬:‫ענייני עבודה‬
,‫ וממשיך עליו (על האדם‬,‫ ולמעלה מכך לעצמות אור אין סוף‬,‫מעלה את המאכל לשרשו‬
.‫בחינת התקון) מאורות דתהו (שבמאכל) כפי שעלו לעצמותו יתברך‬
A LOOK AT TODAY 'S SHIUR Adapted by Rabbi Benyomin Walters
UNLEASHING LATENT POWER
When a child is already free-spirited and opinionated at a
young age, some people begin to worry.
But when we consider that it is Hashem who created this child
with these powerful qualities, such an attitude is sacrilegious.
Yes, we need to take note of possible bumps ahead. But as
parents and educators, we primarily need to look at how we can
channel energies, not stifle them.
A CLOSED MIND
The world of tikun is the archetype of man. There, all ten
sefiros work together as a single body (partzuf ), because the
divine name of 45 (Ma”h) shines there, which brings unity and
cooperation through humility. (This ability is hinted at by the
alefs that fill out the spelling of Ma”h. The alef [‫ ]א‬contains
an upper and lower yud [‫]י‬, connected by a vav [‫]ו‬, alluding
to the union of the separate points of tohu.) This humility
weakens the sense of ego, the “body” that separate us. This selfnullification derives chochmah, which perceives the abstract
essence that unites us, and directs the emotions based on
intellect rather than instinct. Likewise, Above, chochmah unites
kindness and severity along with Michael, archangel of water,
with Gavriel, archangel of fire, making peace between them.
Because the human soul stems from tikkun, our psychology
1
  CONTINUED
25 | ‫דא"ח יומי‬
T U E S DAY
allows us to experience conflicting emotions and inclinations.
Instead of being locked into a single nature, we use many
traits (such as peace and aggression) together guided by our
intellect. This ability descends from the divine name Ma”h,
which grants us flexibility and the humility to experience
different points of view, incorporating them all into our
personality.
RAW ENERGY
On the other hand, animals, plants, and inanimate beings
descend from Tohu through the Animals of the Divine Chariot.
Although the Chariot itself resides in tikun, because the
Animals stem from Tohu the waste of these angels descends to
create division on earth.
When man eats food, he elevates it by using the energy to
dedicate his soul to Hashem with complete subservience,
thus uniting himself and the food he ate with Hashem. In
kabbalistic terms, he is elevating the vessels of Tohu to the
realm of Tikkun. By doing so, the superior lights of Tohu shine
into Tikkun, revealing the light of Hashem’s essence. Hashem
created us with the need to eat so that we could elevate the
sparks of Tohu and reveal Hashem’s essence.
The divine service of elevating sparks applies to “bread
from earth.” The manna, however, was “bread from heaven.”
The manna fell daily encased in dew, which, according to
Kabbalah, represents the “crystal dew,” Hashem’s essential and
unconditional love and mercy.
Bottom line: When beginning to eat, have in mind the potential
transformational effect you can have on your food.
Think about it: Which do you rely more heavily on—intellect or
instinct? What are the advantages and disadvantages of both?
How do you feel when others differ from you greatly in this
regard? Why?
2
‫‪ | 26‬דא"ח יומי‬
‫יום רביעי‬
‫יום שלישי כב אלול תשע’’ד ‪' -‬תורה אור' דף סו‪ ,‬ב‬
‫נתבאר לעיל שכשם שיש התכללות חסד וגבורה למעלה בבחינת אדם העליון (בחינת‬
‫התקון‪ ,‬שם מ"ה)‪ ,‬כך יש התכללות באדם למטה‪ .‬ושורש כל דומם צומח חי שבארץ הוא‬
‫מאורות דתוהו מבחינת המרכבה העליונה שירדו ונשתלשלו למטה‪ .‬וע"י שהאדם אוכל‬
‫ומתפלל ועובד את ה' בכוח האכילה‪ ,‬הרי הוא מתקן את בחינת תהו ומכליל כלים דתהו‬
‫בבחינת התקון‪ ,‬ומעלה את האורות לשרשן ולמעלה מכך ‪ -‬לעצמות אור אין סוף‪ ,‬וגם‬
‫ממשיך משם לבחינת התקון‪ ,‬והוא ענין הברכה‪.‬‬
‫ולהלן יבאר בענין המן‪ ,‬שהוא לחם מן השמים‪ ,‬שם מ"ה כמו שהוא בעצם‪ ,‬למעלה מבחינת‬
‫המוחין‪ ,‬ואתערותא דלעילא שלא לפי האתערותא דלתתא‪ .‬והיא שרש בחינת משה‪.‬‬
‫והוא בחינת עולם העקודים‪ ,‬שם הספירות עקודים בכלי אחד ולא שייך שם כלל ענין‬
‫ההתחלקות‪ ,‬כיון שמאיר אור אין סוף (בחינת שם מ"ה שבעצם) שלגביו לא שייך כלל‬
‫בחינת ההתחלקות (משא"כ בעולם הברודים‪ ,‬בחינת התקון‪ ,‬שם מאיר שם מ"ה בבחינת‬
‫המוחין‪ ,‬וע"י זה יש בטול במידות ומתוך כך יכול להיות חיבור ב' הפכים)‪ .‬ולכן ברכת הזן‬
‫היא בלשון נסתר‪ ,‬שרש משה‪ ,‬בחינת לחם מן השמים‪ .‬וברכת הארץ היא לשון נוכח בחינת‬
‫לחם מן הארץ‪ ,‬ששייך לאתערותא דלתתא‪ .‬‬
‫למה ברכת 'הזן' נאמרה לשון נסתר‪ ,‬וברכת 'הארץ'‬
‫לשון נוכח?‬
‫והנה‪ ,‬יש עוד בחינת לחם‬
‫שנקרא 'לחם מן השמים'‪ ,‬והיינו‬
‫לחם של המן כמו שכתוב ִה ְננִי‬
‫ֶחם ִמן ַה ָּׁש ָמיִם"‪,‬‬
‫ַמ ְמ ִטיר ָלכֶם ל ֶ‬
‫והוא ענין בחינת טל טלא‬
‫ַּתעַל‬
‫דבדולחא‪ .‬וכמו שכתוב ו ַ‬
‫ִׁש ְכבַת ַה ָּטל כו'"‪ .‬והנה המן‬
‫ירד בזכות משה‪ ,‬שהוא מ"ה‬
‫שבחכמה‪ ,‬והיינו עצם שם‬
‫מ"ה שהוא למעלה מהארת‬
‫במדות‬
‫שנמשכו‬
‫המוחין‬
‫לצורך הנהגתם‪ ,‬והיינו בחינת‬
‫פנימית כמו שהוא בעצם‪ .‬ולכן‬
‫והנה‪ ,‬יש עוד בחינת לחם שנקרא 'לחם מן השמים'‪,‬‬
‫והיינו לחם של המן כמו שכתוב (שמות טז‪ ,‬ד) " ִהנְ נִ י‬
‫ַמ ְמ ִטיר לָ כֶ ם לֶ ֶחם ִמן ַה ָׁשּ ָמיִ ם"‪ ,‬והוא ענין בחינת טל‬
‫טלא דבדולחא ‪ -‬בחינת קדש העליון‪ ,‬שהיא בחינת חכמה‬
‫עילאה ומוחא סתימאה דאריך אנפין בה הכל מתברר ונהפך‬
‫החשך לאור‪ ,‬והיינו בחינת התקון‪ .‬וכמו שכתוב (שם‪ ,‬יד)‬
‫"וַ ַּת ַעל ִׁשכְ בַ ת ַה ָּטל כו'"‪ .‬והנה המן ירד בזכות משה‪,‬‬
‫שהוא מ"ה שבחכמה (וכנ"ל הוא בחינת התקון)‪ ,‬והיינו‬
‫עצם שם מ"ה שהוא למעלה מהארת המוחין שנמשכו‬
‫במדות לצורך הנהגתם‪ ,‬והיינו בחינת פנימית כמו שהוא‬
‫בעצם (מקור החכמה במוחא סתימאה)‪ .‬ולכן נאמר במשה‬
‫יום רביעי‬
‫"כבַד ּפֶה כו'‪.‬‬
‫נאמר במשה ְ‬
‫ומבואר בזוהר ש"כבד פה"‬
‫היינו תורה שבעל פה‪ .‬ו"כבד‬
‫לשון" היינו תורה שבכתב‪ .‬כי‬
‫שרש משה היה בבחינת פנימית‬
‫אבא כמו שהוא בעצם למעלה‬
‫מהארת המוחין במדות של‬
‫התורה כשר פסול‪ ,‬טהור כו'‪.‬‬
‫ולכך אמר "כי כבד פה וכבד‬
‫לשון אנכי"‪ .‬ולכן אמר גם כן‬
‫אֹוציא ֶאת ְּבנֵי‬
‫"מי ָאנ ִֹכי כו' ו ְִכי ִ‬
‫ִ‬
‫י ְִׂש ָראֵל כו' ‪ .‬כלומר כי אוציא את‬
‫בני ישראל לקבל את התורה‪,‬‬
‫כי לא היה יכול להשפיל את‬
‫עצמו למטה להיות נמשך ממנו‬
‫שרש התורה‪ .‬והשיב לו הקדוש‬
‫"אנ ִֹכי ֶא ְהיֶה ִעם ִּפיָך"‬
‫ברוך הוא ָ‬
‫אנכי מי שאנכי הוא עצמות אין‬
‫סוף ברוך הוא שהוא למעלה‬
‫מעלה מבחינת אבא ומעלה‬
‫ומטה שוין אצלו‪ ,‬ולפניו יתברך‬
‫כחשכה כאורה ממש‪ .‬ולכן ירד‬
‫המן בזכות משה‪ ,‬כי שרש המן‬
‫הוא למעלה מאתערותא דלתתא‬
‫שבאתערותא דלתתא אתערותא‬
‫דלעילא‪ ,‬היינו‪ ,‬כי מבחינת‬
‫הבירורים דתהו נמשכו המיין‬
‫דכורין מאורות דתהו‪ .‬אבל שרש‬
‫המן הוא למעלה‪ ,‬והוא אתערותא‬
‫דלעילא שלא על ידי אתערותא‬
‫דלתתא‪ .‬רק על ידי בחינת‬
‫'מי שאנכי' כשנמשך בבחינת‬
‫פנימית אבא‪ ,‬בחינת משה‪.‬‬
‫דא"ח יומי | ‪27‬‬
‫"כְ בַ ד ֶּפה כו' [וּכְ ַבד לָ ׁשוֹ ן]" (שמות ד‪ ,‬י)‪ .‬ומבואר בזוהר‬
‫ש"כבד פה" היינו תורה שבעל פה (שפה הוא בחינת תורה‬
‫שבעל פה)‪ .‬ו"כבד לשון" היינו תורה שבכתב ‪ -‬ובשניהם‬
‫היה משה בבחינת 'כבד'‪ .‬כי שרש משה היה בבחינת‬
‫פנימית אבא (פנימיות החכמה‪ ,‬שהיא פנימיות עתיק) כמו‬
‫שהוא בעצם למעלה מהארת המוחין במדות של התורה‬
‫ בהוראות התורה ‪ -‬זה כשר וזה פסול‪ ,‬זה טהור וזה‬‫טמא כו'‪ .‬ולכך אמר "כי כבד פה וכבד לשון אנכי" ‪ -‬כי‬
‫בבחינת 'אנכי' שהוא שרש משה הרי הוא למעלה מהמוחין‬
‫"מי‬
‫דתורה שנתלבשו בהלכות התורה‪ .‬ולכן אמר גם כן ִ‬
‫ָאנֹכִ י כו' ִּ‬
‫אֹוציא ֶאת ּבְ נֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל כו'‬
‫[כי ֵאלֵ ְך ֶאל ּ ַפ ְרעֹה] וְ כִ י ִ‬
‫[מ ִּמ ְצ ָריִ ם]" (שם ג‪ ,‬יא)‪ .‬כלומר ‪ -‬מי אנכי ‪ -‬כי אוציא את‬
‫ִ‬
‫בני ישראל לקבל את התורה‪ ,‬כי לא היה יכול להשפיל‬
‫את עצמו ‪ -‬מצד שרשו ‪ -‬למטה להיות נמשך ממנו שרש‬
‫התורה ‪ -‬כפי שנתלבשה במוחין‪ ,‬כי כנ"ל מצד שרשו הוא‬
‫למעלה מזה‪ .‬והשיב לו הקדוש ברוך הוא "[וְ ] ָאנֹכִ י ֶא ְהיֶ ה‬
‫ִעם ִּפיָך" (שם ד‪ ,‬יב) היינו ‪ -‬אנכי מי שאנכי הוא עצמות‬
‫אין סוף ברוך הוא שהוא למעלה מעלה מבחינת אבא‬
‫(חכמה‪ ,‬בחינת המוחין) ומעלה ומטה שוין אצלו‪ ,‬ולפניו‬
‫יתברך כחשכה כאורה ממש ‪ -‬וכיון שכן למאי נפק"מ אם‬
‫שרש משה הוא למעלה מהמוחין דתורה‪ ,‬והרי עצמותו‬
‫יתברך עמו‪ ,‬ולגבי' אין שום הבדלים וחילוקי מדרגות‪ ,‬ועל‬
‫כן יש לו להוציא את ישראל ממצרים לקבל את התורה‬
‫שבבחינת מוחין‪ .‬ולכן ירד המן בזכות משה‪ ,‬כי שרש‬
‫המן הוא למעלה מאתערותא דלתתא‪ ,‬שבאתערותא‬
‫דלתתא אתערותא דלעילא ‪ ‬ההתעוררות מצד התחתון‪,‬‬
‫העלאת מיין נוקבין‪ ,‬ממשיכה התעוררות מלמעלה‬
‫בהמשכת מיין דכורין‪ ,‬היינו‪ ,‬כי מבחינת הבירורים דתהו‬
‫(אכילת לחם מן הארץ) נמשכו המיין דכורין מאורות‬
‫דתהו ‪ -‬כי ע"י התפלה ועבודת ה' בכוח המאכל הגשמי‪,‬‬
‫הרי הוא מתקן את האורות דתהו בבחינת כלים דתקון‪,‬‬
‫ועי"ז מעלה את האורות דתהו לשרשם ועוד יותר מזה‬
‫עד לעצמותו יתברך‪ ,‬ומשם ממשיך למטה בבחינת התקון‪,‬‬
‫כנ"ל‪ .‬אבל שרש המן הוא למעלה ‪ -‬מזה‪ ,‬והוא אתערותא‬
‫דלעילא שלא על ידי אתערותא דלתתא (היינו השפעה‬
‫מלמעלה שלא בערך עבודת התחתון ולכן לא מגיעה‬
‫ממנה)‪ .‬ונמשכת ‪ -‬רק על ידי בחינת 'אנכי מי שאנכי'‬
‫כשנמשך בבחינת פנימית אבא‪ ,‬בחינת (ושרש) משה‪.‬‬
‫‪ | 28‬דא"ח יומי‬
‫"אנכי אהיה עם פיך" על ידי‬
‫זה יכול לירד ולהשפיל למטה‬
‫ולהיות למטה כמו שהוא למעלה‬
‫ממש‪ .‬כי שרש המן היה מבחינת‬
‫עקודים שעקוד בכלי אחד‪,‬‬
‫שבחינת התכללות שבבחינת‬
‫עקודים אינה כמו התכללות‬
‫שבבחינת התקון‪ ,‬ששרשו‬
‫הוא עולם הברודים‪ ,‬שהוא‬
‫רבוי הכלים בהתחלקות קוין‪,‬‬
‫שאופן התכללותם הוא על ידי‬
‫בחינת בטול מהארת שם מ"ה‬
‫שבחכמה‪ ,‬שהיא הארת המוחין‬
‫במדות על ידי התלבשות אור‬
‫אין סוף בחכמה‪ ,‬מטעם שעל ידי‬
‫הארת המוחין במדות מתכללים‬
‫גם ב' הפכים כמו חסד וגבורה‬
‫יחד מצד חלישות המדות מהמוח‬
‫השליט על הלב‪ ,‬ומחליש את‬
‫המדות שלא יהיו נרגשים בתקפם‬
‫ומהותם‪ .‬אבל בחינת ההתכללות‬
‫שבבחינת עקודים הוא – כי אף‬
‫גם בהיות המדות בתקפם אף‬
‫על פי כן מתאחדים ומתכללים‬
‫יחד מצד גלוי אור אין סוף בהם‬
‫בבחינת השלימות דוקא‪ ,‬ומצד‬
‫גלוי אור אין סוף שבהם לא שייך‬
‫ב' הפכים כלל וגם לא בחינת‬
‫התחלקות‪ ,‬כי בחינת התוקף‬
‫שלהם אינו מצד תוקף המהות‬
‫אלא מצד גלוי אור אין סוף‬
‫שהוא שלימותא דכולא‪ .‬ולכן‬
‫נקרא עקוד בכלי אחד‪ ,‬שאינו‬
‫מצד רבוי הכלים והתחלקות קוין‬
‫שהוא ענין הבטול והחלישות‬
‫יום רביעי‬
‫וזהו שאמר הקב"ה למשה ‪" -‬אנכי אהיה עם פיך" שעל ידי‬
‫זה (שעצמותו יתברך עמו הרי) יכול לירד ולהשפיל למטה‬
‫ולהיות למטה כמו שהוא למעלה ממש ‪ -‬שהרי מעלה‬
‫ומטה שוים אצלו‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬ולכן יכולה להיות על ידו נתינת‬
‫התורה‪ .‬כי שרש המן היה מבחינת עקודים (הבריאה‬
‫הראשונה היוצאת מא"ק‪ ,‬קודם בריאת עולם הנקודים (שם‬
‫הספירות נפרדות זו מזו) שממנו האצילות) ‪ -‬שבעולם זה‬
‫כל הספירות באחדות זו עם זו‪ ,‬ונקרא 'עקודים' ‪ -‬שעקוד‬
‫בכלי אחד‪ ,‬שבחינת התכללות שבבחינת עקודים אינה‬
‫כמו התכללות שבבחינת התקון‪ ,‬ששרשו הוא עולם‬
‫הברודים (שם הספירות נפרדות אך כלולות זו מזו)‪ ,‬שהוא‬
‫רבוי הכלים בהתחלקות קוין (שכבר יש את כל הספירות‬
‫בפרטות‪ ,‬וג' הקוין ימין שמאל ואמצע)‪ ,‬שאופן התכללותם‬
‫הוא על ידי בחינת בטול מהארת שם מ"ה שבחכמה‪,‬‬
‫שהיא הארת המוחין במדות על ידי התלבשות אור אין‬
‫סוף בחכמה‪ ,‬מטעם שעל ידי הארת המוחין במדות‬
‫מתכללים גם ב' הפכים כמו חסד וגבורה יחד מצד‬
‫חלישות המדות מהמוח השליט על הלב‪ ,‬ומחליש את‬
‫המדות שלא יהיו נרגשים בתקפם ומהותם‪ .‬אבל בחינת‬
‫ההתכללות שבבחינת עקודים הוא ‪ -‬כי אף גם בהיות‬
‫המדות בתקפם אף על פי כן מתאחדים ומתכללים יחד‬
‫מצד גלוי אור אין סוף בהם בבחינת השלימות דוקא‪,‬‬
‫ומצד גלוי אור אין סוף שבהם לא שייך ב' הפכים כלל‬
‫וגם לא בחינת התחלקות‪ ,‬כי בחינת התוקף שלהם אינו‬
‫מצד תוקף המהות אלא מצד גלוי אור אין סוף שהוא‬
‫שלימותא דכולא (שלמות הכל)‪ .‬ולכן נקרא עקוד בכלי‬
‫אחד‪ ,‬שאינו מצד רבוי הכלים והתחלקות קוין שהוא‬
‫ענין הבטול והחלישות כנזכר לעיל‪ ,‬אלא מצד גלוי אור‬
‫אין סוף ותוקף השלימות שבהם ‪ -‬לסיכום‪ ,‬יש ב' בחינות‬
‫של התכללות‪ :‬א‪ .‬התכללות שבבחינת ברודים‪ ,‬עולם‬
‫התקון‪ ,‬בו המדות הם מצד עצמם בהתחלקות ופירוד וכל‬
‫מידה סותרת את מציאות זולתה‪ ,‬ורק מצד הארת בחינת‬
‫מ"ה‪ ,‬המוחין‪ ,‬נפעל ביטול במידות וע"י זה יש התכללות ב'‬
‫הפכים (חסד וגבורה)‪ .‬ב‪ .‬התכללות בבחינת עקודים (שקדם‬
‫לעולם הברודים)‪ ,‬שם מאיר גילוי אור אין סוף (בחינת מ"ה‬
‫כמו שהוא בעצם) ששולל ענין ההתחלקות וכ"ש ענין ב'‬
‫הפכים‪ ,‬כי מתגלה שכל תוקף המידות הוא רק מצד גילוי‬
‫יום רביעי‬
‫כנזכר לעיל‪ ,‬אלא מצד גלוי אור‬
‫אין סוף ותוקף השלימות שבהם‪:‬‬
‫והנה עם כל זה יובן מה שאמרו‬
‫רז"ל 'ברכת הזן תקן משה'‪ ,‬כי‬
‫בברכת הזן נאמר הכל בלשון‬
‫נסתר 'כי הוא נותן לחם לכל‬
‫בשר כו''‪ .‬והיינו מפני כי משה‬
‫הוא בבחינת שם מ"ה כמו‬
‫שהוא בעצם‪ ,‬שאינו בבחינת‬
‫גלוי והארת המוחין במדות רק‬
‫בבחינת הבטול כו'‪ .,‬לכן נאמר‬
‫הכל לשון נסתר כו'‪ .‬ובברכת‬
‫הארץ נאמר לשון נוכח 'נודה לך‬
‫כו''‪ .‬והיינו‪ ,‬מפני שברכת הארץ‬
‫קאי על 'לחם מן הארץ'‪ ,‬דהיינו‬
‫לחם שעל ידי בירורי מיין נוקבין‬
‫ומיין דוכרין‪ ,‬שהוא הכל בבחינת‬
‫'ממלא כל עלמין'‪ .‬ולכן נאמר‬
‫בברכת הארץ 'ועל הכל אנו‬
‫מודים לך כו'' לשון הודאה‪ ,‬כי‬
‫ענין הודאה הוא על דרך 'מודים‬
‫חכמים לרבי מאיר' דהיינו‪ ,‬ב'‬
‫החולקים זה עם זה כשאחד‬
‫מבטל דעתו נגד חבירו נקרא‬
‫בחינת הודאה‪ .‬וכמו כן 'מודים‬
‫אנחנו לך'‪.‬‬
‫כי הנה יש ב' דעות וכמו‬
‫"ּכי אֵל ּדֵעֹות הוי"ה"‪,‬‬
‫שכתוב ִ‬
‫יש דעת שמלמטה למעלה‬
‫– שהגשמיות הוא היש‬
‫והרוחניות הוא אין‪ ,‬כי אינו‬
‫מושג כו'‪ .‬ומלמעלה למטה הוא‬
‫דא"ח יומי | ‪29‬‬
‫אור אין סוף‪ ,‬שהוא שלמות הכל‪ ,‬ואינו שייך להתחלקות‪.‬‬
‫ושם הוא שרש המן‪ ,‬למעלה מבחינת המוחין‪:‬‬
‫והנה עם כל זה יובן מה שאמרו רז"ל 'ברכת הזן תקן‬
‫משה'‪ ,‬כי בברכת הזן נאמר הכל בלשון נסתר 'כי הוא‬
‫נותן לחם לכל בשר כו''‪ .‬והיינו מפני כי משה הוא‬
‫בבחינת שם מ"ה כמו שהוא בעצם‪ ,‬שאינו בבחינת‬
‫גלוי והארת המוחין במדות רק בבחינת הבטול כו' ‪-‬‬
‫שבהארתו מחליש את מציאות המדות ונותן מקום לב'‬
‫הפכים יחד‪ ,‬אלא הוא למעלה מבחינת המוחין‪ ,‬והוא גילוי‬
‫אור אין סוף שמצדו אין מקום כלל להתחלקות‪ .‬לכן נאמר‬
‫הכל ‪ -‬בברכת הזן ‪ -‬לשון נסתר כו' ‪ -‬כיון דקאי על אור‬
‫אין סוף שלמעלה מגדר העולמות (ולא שייך לעוררו ע"י‬
‫התעוררות מלמטה כנ"ל‪ ,‬כי הוא בחינת המן‪' ,‬לחם מן‬
‫השמים')‪ ,‬ואין הנבראים יכולים להתייחס אליו לנוכח‪ ,‬אלא‬
‫בלשון נסתר‪ .‬ובברכת הארץ נאמר לשון נוכח 'נודה לך‬
‫כו''‪ .‬והיינו‪ ,‬מפני שברכת הארץ קאי על 'לחם מן הארץ'‪,‬‬
‫דהיינו לחם שעל ידי בירורי מיין נוקבין ומיין דוכרין‬
‫ע"י עבודת התחתון מעלה מיין נוקבין להמשיך למטה‬
‫מיין דכורין להשפיע בעולם‪ ,‬שהוא הכל בבחינת 'ממלא‬
‫כל עלמין' ‪ -‬ולפי ערך העולמות‪ ,‬ולכן לגבי בחינה זו שייך‬
‫לשון נוכח‪( .‬ולכן ברכה זו תיקן יהושע לאחר שנכנסו‬
‫לארץ‪ ,‬שאז דווקא התחילו לקיים מצוות בגשמיות‪ ,‬ולזרוע‬
‫ולקצור בחינת 'לחם מן הארץ')‪ .‬ולכן ‪ -‬גם ‪ -‬נאמר בברכת‬
‫הארץ 'ועל הכל אנו מודים לך כו'' לשון הודאה‪ ,‬כי ענין‬
‫הודאה הוא על דרך ‪ -‬האמור במשנה ‪' -‬מודים חכמים‬
‫לרבי מאיר' (ביצה לא‪ ,‬ב) דהיינו‪ ,‬ב' החולקים זה עם זה‬
‫כשאחד מבטל דעתו נגד חבירו נקרא בחינת הודאה‪.‬‬
‫וכמו כן ‪ -‬מה שאומרים בתפלה ‪' -‬מודים אנחנו לך' ‪-‬‬
‫שפירושו הודאה‪ ,‬שמבטלים דעתנו מפני דעתו יתברך‪.‬‬
‫כי הנה יש ב' דעות וכמו שכתוב (ש"א ב‪ ,‬ג) "ּכִ י ֵאל ֵּדעֹות‬
‫הוי"ה" ‪' -‬דעת עליון' ו'דעת תחתון'‪ ,‬יש דעת שמלמטה‬
‫למעלה ‪ -‬שהגשמיות הוא היש והרוחניות הוא אין‪,‬‬
‫כי אינו מושג כו' ‪ -‬והוא 'דעת תחתון'‪ ,‬דעת הנבראים‪,‬‬
‫המרגישים עצמם יש ודבר‪ ,‬ולכן אומרים שלמטה יש‬
‫ולמעלה אין (והיא דרגת 'יחודא תתאה'‪ ,‬שהקב"ה מהוה‬
‫את העולם בכל רגע ורגע יש מאין)‪ .‬ומלמעלה למטה הוא‬
‫‪ | 30‬דא"ח יומי‬
‫בהפוך – שהרוחניות הוא היש‬
‫אמתי מצד שהוא עיקר המהוה‬
‫"ל ַהנ ְִחיל‬
‫והמחיה‪ ,‬וכמו שכתוב ְ‬
‫א ֲֹהבַי יֵׁש"‪ ,‬והגשמיות בטל לאין‬
‫בתכלית‪ .‬וזהו ענין הודאה –‬
‫שאנחנו מודים שהגשמיות בטל‬
‫והאמת הוא כמו שהוא קמיה‪.‬‬
‫וזו היא מעלת כל העוסק בתורה‬
‫ומצות רק להעלותן מיש לאין‪.‬‬
‫ולכן אמרו רז"ל 'גדולים מעשה‬
‫צדיקים ממעשה שמים וארץ'‪.‬‬
‫שמעשה שמים וארץ הוא מאין‬
‫ליש והוא מסתיר את האין‪.‬‬
‫ומעשה צדיקים העוסקים בתורה‬
‫ומצוות עושים מיש אין להיות‬
‫הכל כמו שהוא קמיה‪ .‬וזהו‬
‫'גדולים כו''‪.‬‬
‫יום רביעי‬
‫בהפוך ‪ -‬שהרוחניות הוא היש אמתי מצד שהוא עיקר‬
‫המהוה והמחיה‪ ,‬וכמו שכתוב (משלי ח‪ ,‬כא) "לְ ַהנְ ִחיל‬
‫א ֲֹהבַ י יֵ ׁש"‪ ,‬והגשמיות בטל לאין בתכלית ‪ -‬והוא 'דעת‬
‫עליון'‪ ,‬כפי שהוא מצד הקב"ה‪ ,‬שלמעלה הוא היש האמיתי‬
‫וכולא קמיה כלא חשיבי‪ ,‬ולמטה אין (והיא דרגת 'יחודא‬
‫עילאה'‪ ,‬שאין עוד שום מציאות מלבד הקב"ה‪ ,‬שהוא ה'יש'‬
‫האמיתי)‪ .‬וזהו ענין הודאה ‪ -‬שאנחנו מודים שהגשמיות‬
‫בטל והאמת הוא כמו שהוא קמיה ‪ -‬שלמטה אין ולמעלה‬
‫הוא היש האמיתי‪ .‬וזו היא מעלת כל העוסק בתורה‬
‫ומצות רק להעלותן מיש לאין ‪ -‬להפוך את ה'יש' ל'אין'‪,‬‬
‫על ידי שמגלים את מציאותו האמיתית שהיא מציאות‬
‫הקב"ה‪ ,‬ולשום נברא אין מציאות משל עצמו והכל אין‬
‫לפניו יתברך‪ ,‬ובכך מעלים את היש הגשמי ליש האמיתי‪,‬‬
‫הוא מציאותו יתברך‪ .‬ולכן אמרו רז"ל (כתובות ה‪ ,‬א)‬
‫'גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ'‪ .‬שמעשה‬
‫שמים וארץ הוא ‪ -‬בריאה ‪ -‬מאין ליש והוא מסתיר את‬
‫האין ‪ -‬העלם והסתר על עצמותו יתברך (שנראה בעיני‬
‫הנבראים כאין)‪ .‬ומעשה צדיקים העוסקים בתורה ומצוות‬
‫עושים מיש אין להיות הכל כמו שהוא קמיה ‪ -‬שמגלים‬
‫את המציאות האמיתית שהכל הוא מציאותו יתברך והוא היש האמיתי‪ .‬וזהו 'גדולים כו' מעשה‬
‫צדיקים ממעשה שמים וארץ' ‪ -‬מצד שהוא הודאה לדעת עליון שלמעלה יש ולמטה אין (והוא דרגת‬
‫יחודא עילאה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬שאין עוד מלבדו‪ ,‬אין שום מציאות מלבד המציאות האמתית של ה' יתברך)‪.‬‬
‫קיצור‪ :‬המן‪ ,‬לחם מן השמים‪ ,‬הוא בחינת שם מ"ה כמו שהוא בעצם‪ ,‬למעלה מבחינת‬
‫המוחין‪ ,‬ואתערותא דלעילא שלא לפי האתערותא דלתתא‪ .‬והיא שרש בחינת משה‪.‬‬
‫והוא בחינת עולם העקודים‪ ,‬שם הספירות עקודים בכלי אחד ולא שייך שם כלל ענין‬
‫ההתחלקות‪ ,‬כיון שמאיר אור אין סוף (בחינת שם מ"ה שבעצם) שלגביו לא שייך כלל‬
‫בחינת ההתחלקות (משא"כ בעולם הברודים‪ ,‬בחינת התקון‪ ,‬מאיר שם מ"ה בבחינת‬
‫המוחין‪ ,‬שמכניס ביטול למדות ומתוך כך יכול להיות ב' הפכים)‪ .‬ולכן ברכת הזן היא‬
‫בלשון נסתר‪ ,‬בחינת לחם מן השמים‪ .‬וברכת הארץ היא לשון נוכח‪ ,‬בחינת לחם מן הארץ‪,‬‬
‫ששייך לאתערותא דלתתא‪ .‬‬
31 | ‫דא"ח יומי‬
‫שו‬
‫ א‬E‫ר‬S ‫ם‬
‫יו‬
W‫ ן‬E
DN
DAY
A LOOK AT TODAY 'S SHIUR Adapted by Rabbi Benyomin Walters
TRUE SELF CONFIDENCE
Many people, and specifically those who work on selfimprovement, constantly find themselves in a balancing act.
If I am too strong-willed, I can slip down the slide of self
absorption; if I am too docile however, I might as well not be.
Or in the words of Hillel: “If I am not for myself, who will be for
me? And when I am only for myself, what am I?”
So where is the stable ground? Maybe the spiritual worlds can
give us a clue.
BRIDGING THE GAP
The manna fell in Moshe’s merit, because he exemplified the
ultimate humility of the divine name Ma”H. This is the essence
of chochmah, beyond the ray of intellect that descends to
direct emotions. And because Moshe’s soul was from a level
beyond revelation, he had difficulty expressing himself to
others.
The Zohar explains that Moshe’s being, “heavy of mouth and
heavy of tongue,” refers to the oral and written Torah, which
Moshe had difficulty expressing. Moshe connected with the
essence of the Torah Above and found it difficult to apply its
wisdom to practical life in the physical world. Similarly, at first
Moshe refused to redeem the Jewish People, because he felt
that he was not capable of leading them out of Egypt, which
required caring for their physical needs and giving them a
physical Torah brought down to their level.
Hashem answered Moshe’s objections by promising, “I will be
with your mouth,” meaning that the essence of the Infinite One,
blessed be He, would aid Moshe in the expression of G-dliness.
  CONTINUED
1
‫ | דא"ח יומי‬32
W E D N E S DAY
Since Hashem transcends even the essence of wisdom, and to
Him above and below, darkness and light, are equal, He could
give Moshe the ability to extend the Torah below.
ONE FOR ALL
For similar reasons, the manna was given through Moshe. The
manna represents the revelation of Hashem’s essence. This
revelation allows the most abstract wisdom to find practical
application, a prerequisite to receiving the Torah. According
to Kabbalah, the manna flowed from the world of Akudim,
where all of the sefiros are bound in a single vessel. This realm
stands beyond Tohu and Tikkun, and allows the two worlds
to converge. In Tikkun the midos can only cooperate because
they compromise their nature, therefore submitting themselves
to a higher, unifying force. Akudim allows even the forceful
midos of Tohu to unite and cooperate not despite, but precisely
because of, their forceful nature. Each midda is then completely
and wholly dedicated to revealing its divine source which,
being Ein Sof, unites them all.
ADMITTING TRUTH
Returning to the Grace After Meals: Moshe enacted the first
blessing, which expresses his spiritual level (sovev), the hidden
essence of chochmah. Because this level cannot descend
below, the blessing is written in the third person, (“He gives
bread to all flesh…”) indicating that the one we are speaking
about is hidden from us. The second blessing, however, gives
thanks for the bread of the earth, the spiritual service of
refining sparks. Because this service relates to the G-dliness
revealed in creation (memale), the blessing is written in the
second person, (“We give thanks to You…”).
In this blessing we also proclaim, “For everything [You give
us] we acknowledge You….” The idea of acknowledgement
indicates two people who disagree, yet one accedes to the
other. Similarly, we have a different view of reality than Hashem
does. To us the world is real, and spirituality is abstract. To
Hashem spirituality is real, and the physical world is merely a
shadow expressing its source. We declare that we admit to the
truth of Hashem’s position, recognizing that the physical world
2
33 | ‫דא"ח יומי‬
W E D N E S DAY
is actually nullified to Him. Therefore we will dedicate ourselves
to Torah and mitzvos, elevating the world to its divine source.
Our sages teach, “The deeds of the righteous are superior
to the works of heavens and earth.” The creation of heavens
and earth was a process of transforming the spiritual into
something physical, while acts of Torah and mitzvos transform
the physical into something spiritual. These acts return the
world to its original divine source, which is superior to creation.
Take Action: When contemplating a new direction in your life,
ask yourself, perhaps with the help of a mashpia, whether
your underlying goal is self aggrandizement or benefiting the
greater good.
Think About It: What can result from my admitting the truth
of someone else’s opinions? Could it be that when I argue with
another, we are both seeing the same situation from different
angles? Is there someone in my life with whom I am constantly
arguing? Why?
3
‫‪ | 34‬דא"ח יומי‬
‫יום חמישי‬
‫‪ ‬יום חמישי כג אלול תשע’’ד ‪' -‬תורה אור' דף סו‪ ,‬ג‬
‫נתבאר לעיל בענין המן‪ ,‬לחם מן השמים‪ ,‬שהוא בחינת שם מ"ה כמו שהוא בעצם‪ ,‬למעלה‬
‫מבחינת המוחין‪ ,‬ואתערותא דלעילא שלא לפי האתערותא דלתתא‪ .‬והוא בחינת עולם‬
‫העקודים‪ ,‬שם הספירות עקודים בכלי אחד ולא שייך ענין ההתחלקות‪ ,‬כיון שמאיר אור אין‬
‫סוף (בחינת שם מ"ה שבעצם) שלגביו לא שייך כלל ‪ ‬התחלקות (משא"כ בעולם הברודים‪,‬‬
‫בחינת התקון‪ ,‬שם מאיר שם מ"ה בבחינת המוחין‪ ,‬ובהארת המוחין נפעל ביטול במידות‪,‬‬
‫ומתוך כך יכול להיות ב' הפכים יחד)‪ .‬ולכן בברכת הזן הוא לשון נסתר‪ ,‬בחינת לחם מן‬
‫השמים וברכת הארץ לשון נוכח‪ ,‬בחינת לחם מן הארץ‪ ,‬ששייך לאתערותא דלתתא‪.‬‬
‫ולהלן יבאר שגדולים מעשי צדיקים ממעשה שמים וארץ‪ ,‬כי מעשה שמים וארץ הוא‬
‫בריאה יש מאין‪ ,‬ומעשה צדיקים הוא הפיכת היש הגשמי לאין (ע"י העלאתו ליש האמיתי)‪,‬‬
‫והודאה שלמטה אין ולמעלה יש‪ .‬וזו ההודאה והברכה שבברכת הארץ‪ .‬וענין השבת הוא‬
‫עליית העולמות לחזור להתכלל בכוח הכללי בבחינת מקיף‪.‬‬
‫מהו ענין השבת?‬
‫כי ידוע מאמר רז"ל 'גמירא –‬
‫משמיא מיהב יהבי משקל לא‬
‫שקלי'‪ .‬והיינו שבחינת אור ושפע‬
‫האלקית הנמשך מאין ליש להיות‬
‫נמשך בבחינת 'ממלא כל עלמין'‬
‫כח הפועל בנפעל לצורך התהוות‬
‫ְא ָּתה‬
‫העולמות‪ ,‬וכמו שכתוב ו ַ‬
‫ְמ ַחּיֶה כו' " 'המחדש בטובו כו''‪.‬‬
‫פירוש "אתה" – אל"ף ותי"ו‬
‫וה' מוצאות הפה‪ .‬היינו‪ ,‬שכל‬
‫עיקר מציאות ההשתלשלות הוא‬
‫מבחינת אותיות‪ .‬וכמו שכתוב‬
‫ִּב ְדבַר ה' כו'"‪ ,‬והוא על ידי ה'‬
‫מוצאות הפה‪ ,‬ה"ג מנצפ"ך‪.‬‬
‫וזהו 'מיהב יהבי'‪ ,‬היינו שיהא‬
‫נמשך תמיד אור ושפע אלקות‬
‫מאין ליש להתהוות העולמות‪.‬‬
‫כי ידוע מאמר רז"ל (תענית כה‪ ,‬א) 'גמירא ‪ -‬משמיא‬
‫מיהב יהבי משקל לא שקלי' (מקובל בידינו ‪ -‬משמים‬
‫נותנים ולא לוקחים)‪ .‬והיינו שבחינת אור ושפע האלקית‬
‫הנמשך מאין ליש להיות נמשך בבחינת 'ממלא כל‬
‫עלמין' ‪ -‬שהוא ‪ -‬כח הפועל בנפעל לצורך התהוות‬
‫העולמות‪ ,‬וכמו שכתוב (נחמיה ט‪ ,‬ו) "וְ ַא ָּתה ְמ ַחּיֶ ה כו'‬
‫[את ֻּכ ָּלם]" 'המחדש בטובו כו' [בכל יום תמיד מעשה‬
‫ֶ‬
‫בראשית]'‪ .‬פירוש "אתה" ‪ -‬אל"ף ותי"ו (שהם ראש‬
‫וסוף האותיות וכוללים את כולן) וה' מוצאות הפה‪ .‬היינו‪,‬‬
‫שכל עיקר מציאות ההשתלשלות הוא מבחינת אותיות‬
‫ של דבר ה' בעשרה מאמרות‪ .‬וכמו שכתוב (תהלים‬‫[ש ַמיִ ם נַ ֲעשׂ וּ]"‪ ,‬והוא על ידי ה'‬
‫לג‪ ,‬ו) "ּבִ ְדבַ ר ה' כו' ׁ ָ‬
‫מוצאות הפה‪ ,‬ה"ג מנצפ"ך‪ .‬וזהו ‪ -‬פירוש ‪' -‬מיהב יהבי'‪,‬‬
‫היינו שיהא נמשך תמיד אור ושפע אלקות מאין ליש‬
‫להתהוות העולמות ‪ -‬שמשמים רק נותנים ומחיים את‬
‫העולמות מאין ליש (ולא לוקחים‪ ,‬לא עושים מיש אין)‪.‬‬
‫יום חמישי‬
‫וזהו דעה הא' שמלמעלה למטה‬
‫– שיהא נמשך תמיד אור וחיות‬
‫כו'‪ .‬וזהו 'מעשה שמים וארץ‬
‫כו''‪ .‬אבל בחינת צדיקים' גדולה‬
‫מ'מעשה שמים וארץ'‪ ,‬שמהפכים‬
‫ומבררים על ידי בחינת התקון‬
‫פרצוף אדם בחינת יש הגשמי‬
‫להיות עולה לבחינת ַאיִן דלעילא‪,‬‬
‫שהוא יש האמיתי כו'‪ .‬וזהו ענין‬
‫'אנחנו מודים לך'‪ .‬וענין ומברכים‬
‫אותך' הוא – כי ההפרש בין‬
‫ברכה להודאה כי הודאה הגם‬
‫שמודים שהאמת הוא כמו שהוא‬
‫קמיה מכל מקום אינו בגלוי‬
‫ממש‪ .‬וענין ברכה הוא שתהיה‬
‫המשכה בגלוי ממש כמו שהוא‬
‫למעלה כו'‪ ,‬כי אחרי העלאת‬
‫'מיין נוקבין' ממעשה הצדיקים‬
‫– נמשך אחר כך המשכת‬
‫'מיין דכורין' בתוספת גלוי אור‬
‫מאורות דתהו כו'‪ .‬וזהו 'ומברכין'‪,‬‬
‫כי ברוך לשון המשכה כו'‪:‬‬
‫ואחר שנתבאר כל הנזכר לעיל‪,‬‬
‫מעתה צריך לבאר ענין השבת‪ .‬כי‬
‫ָׂשה‬
‫"ּכי ֵׁש ֶׁשת י ִָמים ע ָ‬
‫הנה כתיב ִ‬
‫כו' ּובַּיֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי ָׁשבַת כו'"‬
‫ַוּי ְִׁשּב ֹת ּבַּיֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי כו'‪ .‬וענין‬
‫ששת ימים ידוע שהם ו"ק בחינת‬
‫'זעיר אנפין' מדות דאצילות‪,‬‬
‫שבכל יום נמשכה המשכה‬
‫מיוחדת מבחינת 'זעיר אנפין'‬
‫על ידי בחינת מלכות דאצילות‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬ביום א' ממדת החסד‬
‫וביום ב' ממדת הגבורה כו'‪,‬‬
‫דא"ח יומי | ‪35‬‬
‫וזהו דעה הא' (דעת תחתון) שמלמעלה למטה ‪ -‬שיהא‬
‫נמשך תמיד אור וחיות ‪ -‬בעולם‪ ,‬יש מאין ‪ -‬כו'‪ .‬וזהו ‪-‬‬
‫ענין ‪' -‬מעשה שמים וארץ כו'' ‪ -‬בריאת והתהוות העולם‬
‫יש מאין‪ .‬אבל בחינת 'מעשה צדיקים' גדולה מ'מעשה‬
‫שמים וארץ'‪ ,‬שמהפכים ומבררים על ידי בחינת התקון‬
‫ שהוא ‪ -‬פרצוף אדם ‪ -‬את ‪ -‬בחינת יש הגשמי להיות‬‫עולה לבחינת ַאיִ ן דלעילא‪ ,‬שהוא יש האמיתי כו' ‪-‬‬
‫והוא דעת עליון‪ .‬וזהו ענין ‪ -‬מה שאומרים בברכת הארץ‬
‫ 'אנחנו מודים לך' ‪ -‬מלשון 'מודים חכמים לרבי מאיר'‪,‬‬‫הודאה וביטול של דעת תחתון מפני דעת עליון‪ .‬וענין ‪-‬‬
‫מה שאומרים ‪' -‬ומברכים אותך' הוא ‪ -‬כי ההפרש בין‬
‫ברכה להודאה ‪ -‬הוא ‪ -‬כי ‪ -‬פירוש ‪ -‬הודאה ‪ -‬הוא ‪-‬‬
‫הגם שמודים שהאמת הוא כמו שהוא קמיה ‪ -‬הרי ‪-‬‬
‫מכל מקום אינו בגלוי ממש‪ .‬וענין ברכה (מלשון הברכה‬
‫והמשכה למטה) הוא שתהיה המשכה בגלוי ממש כמו‬
‫שהוא למעלה כו'‪ ,‬כי אחרי העלאת 'מיין נוקבין' (מיים‬
‫נקביים‪ ,‬עבודת המטה) ממעשה הצדיקים ‪ -‬נמשך אחר‬
‫כך המשכת 'מיין דכורין' (מיים זכריים‪ ,‬השפעה מלמעלה)‬
‫בתוספת גלוי אור מאורות דתהו כו' ‪ -‬היינו המשכה‬
‫לעולם מבחינה שאינה שייכת להתלבשות בעולמות‪.‬‬
‫וזהו 'ומברכין'‪ ,‬כי ברוך לשון המשכה כו' ‪ -‬כמו "ויברך‬
‫הגמלים" (בראשית כד‪ ,‬יא)‪ ,‬ו'המבריך את הגפן' (ב"ב יט‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫ואחר שנתבאר כל הנזכר לעיל‪ ,‬מעתה צריך לבאר‬
‫ענין השבת‪ .‬כי הנה כתיב (שמות לא‪ ,‬יז) "ּכִ י ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים‬
‫ָע ָׂשה כו' [ה' ֶאת ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ] ּובַ ּיֹום ַה ְׁשּבִ ִיעי‬
‫ָׁשבַ ת כו' [וַ ִ ּי ָ ּנ ַפ ֽׁש]" וכתיב (בראשית ב‪ ,‬ב) "וַ ּיִ ְׁשּבֹת ּבַ ּיֹום‬
‫[מ ָּכל ְמלַ אכְ ּתוֹ ֲא ׁ ֶשר ָע ָשׂ ה]"‪ .‬וענין ששת‬
‫ַה ְׁשּבִ ִ‬
‫יעי כו' ִ‬
‫ימים ידוע שהם ו"ק (ו' קצוות‪ ,‬היינו ד' רוחות ומעלה‬
‫ומטה) בחינת 'זעיר אנפין' ‪ -‬שהן ‪ -‬שש מדות דאצילות‪,‬‬
‫שבכל יום ‪ -‬מימות השבוע של הבריאה ‪ -‬נמשכה‬
‫המשכה מיוחדת מבחינת 'זעיר אנפין' על ידי בחינת‬
‫מלכות דאצילות (המורידה את השפע למטה)‪ .‬היינו‪,‬‬
‫ביום א' ממדת החסד וביום ב' ממדת הגבורה כו'‪,‬‬
‫‪ | 36‬דא"ח יומי‬
‫לצורך התהוות בריאה יצירה‬
‫עשיה בבעל גבול‪ ,‬והאור‬
‫משתלשל בצמצומים מעילה‬
‫אחר עילה בכלים מכלים שונים‬
‫עד שיוכל להיות בעל גבול‬
‫בתכלית‪ .‬כי רצון המאציל היה‬
‫להיות לו דירה בתחתונים דוקא‪.‬‬
‫והענין מובן על דרך משל מאדם‬
‫שרוצה להעלות איזה שכל עמוק‬
‫על הכתב‪ ,‬הנה אור ההשכלה‬
‫צריך לירד ולהשתלשל דרך‬
‫צמצומים רבים‪ ,‬דרך חכמה‬
‫ובינה‪ ,‬ומחכמה ובינה למדות כו'‬
‫עד כח העשיה שביד המוגבלת‬
‫באותיות הכתב‪ .‬והנה‪ ,‬אנו רואים‬
‫אחר שנח ממלאכתו חוזרים כל‬
‫האורות וכל הכחות אשר היו‬
‫נמשכים בהשתלשלות דרך עילה‬
‫ועלול‪ ,‬ויש להם עלייה להיות‬
‫נכללים בכח השכל ובעצמות‬
‫הנפש‪ .‬וכך על דרך משל "ששת‬
‫ימים עשה" בבחינת השתלשלות‬
‫דרך עילה ועלול ברבוי רבבות‬
‫מדרגות עד עולם השפל הגשמי‬
‫הזה שהיא היותר תחתון‬
‫במדרגה‪ .‬וביום השביעי כתיב‬
‫"וישבת כו'"‪ ,‬שחוזרים האורות‬
‫ונכללים בבחינת כח הכללי‪ ,‬כי‬
‫שם מעלה ומטה שוין‪ ,‬שהוא כח‬
‫כללי פשוט בתכלית הפשיטות‪.‬‬
‫וזהו ענין מקיף' מכל צד בשוה‪.‬‬
‫וכמאמר 'צופה ומביט עד סוף‬
‫כל הדורות כו''‪ ,‬שסובב ומקיף‬
‫כל פרטי ההשתלשלות ונכללים‬
‫יום חמישי‬
‫לצורך התהוות ‪ -‬עולמות ‪ -‬בריאה יצירה עשיה בבעל‬
‫גבול‪ ,‬והאור משתלשל בצמצומים מעילה אחר עילה‬
‫בכלים מכלים שונים עד שיוכל להיות בעל גבול‬
‫בתכלית ‪ -‬וכן הוא בכל רגע ורגע בהתהוות והתחדשות‬
‫העולמות מאין ליש תמיד‪ .‬וסיבת השתלשלות וירידה‬
‫זו ‪ -‬כי רצון המאציל היה להיות לו דירה בתחתונים‬
‫דוקא‪ .‬והענין מובן על דרך משל מאדם שרוצה להעלות‬
‫איזה שכל עמוק על הכתב‪ ,‬הנה אור ההשכלה צריך‬
‫לירד ולהשתלשל דרך צמצומים רבים‪ ,‬ראשית דרך ‪-‬‬
‫המוחין ‪ -‬חכמה ובינה‪ ,‬ומחכמה ובינה ‪ -‬יורד ‪ -‬למדות‬
‫כו' ‪ -‬וממדות ללבושים ‪ -‬עד כח העשיה שביד המוגבלת‬
‫באותיות הכתב‪ .‬והנה‪ ,‬אנו רואים אחר שנח ממלאכתו‬
‫חוזרים כל האורות וכל הכחות אשר היו נמשכים‬
‫בהשתלשלות דרך עילה ועלול‪ ,‬ויש להם עלייה להיות‬
‫ שוב ‪ -‬נכללים בכח השכל ובעצמות הנפש‪ .‬וכך על‬‫דרך משל ‪ -‬בבריאת העולם ‪" -‬ששת ימים עשה [ה' את‬
‫השמים ואת הארץ]" ‪ -‬הוא ירידת ששת המדות העליונות‬
‫שבאצילות‪ ,‬בחינת 'זעיר אנפין'‪ ,‬דרך מלכות דאצילות‬
‫ בבחינת השתלשלות דרך עילה ועלול ברבוי רבבות‬‫מדרגות עד עולם השפל הגשמי הזה (שהוא בחינת‬
‫עשיה) שהיא היותר תחתון במדרגה ‪ -‬שכדי להוותו צריך‬
‫האור לרדת ריבוי צמצומים ולהתלבש בפרטי הבריאה‪,‬‬
‫בכל נברא ונברא באופן פרטי ופנימי‪ .‬וביום השביעי כתיב‬
‫"וישבת כו'" ‪ -‬שנח ממלאכתו‪ ,‬שחוזרים האורות ונכללים‬
‫בבחינת כח הכללי ‪ -‬הוא עצמותו ומהותו‪ ,‬כי שם מעלה‬
‫ומטה שוין‪ ,‬שהוא כח כללי פשוט בתכלית הפשיטות‬
‫ ואין שם חילוקי מדרגות‪ .‬וזהו ענין ובחינת 'מקיף'‪,‬‬‫שמבחינת עצמותו הרי הוא יתברך מקיף וסובב מכל צד‬
‫בשוה (בלי התחלקות)‪ .‬וכמאמר רז"ל (חגיגה יב‪ ,‬א) 'צופה‬
‫ומביט עד סוף כל הדורות כו'' ‪ -‬בסקירה אחת‪ ,‬שסובב‬
‫ומקיף כל פרטי ההשתלשלות ונכללים בו בתכלית‬
‫דא"ח יומי | ‪37‬‬
‫יום חמישי‬
‫בו בתכלית ההתכללות‪ .‬וכמו‬
‫על דרך משל אדם המרגיש‬
‫עצמו בכל פרטי אבריו מראשו‬
‫ועד רגלו בסקירה אחת‪ .‬וזהו‬
‫ענין שבת "כי בו שבת" הוא‬
‫עליית העולמות בבחינת פנימית‪,‬‬
‫ונכללים בכח הכללי הפשוט‬
‫בתכלית ההתכללות‪.‬‬
‫ההתכללות‪ .‬וכמו על דרך משל אדם המרגיש עצמו בכל‬
‫פרטי אבריו מראשו ועד רגלו בסקירה אחת ‪ -‬כך הקב"ה‬
‫סוקר את כל הבריאה בסקירה אחת‪ ,‬היינו בלי חילוקים בין‬
‫סוגי הנבראים‪ ,‬שמעלה ומטה שוין אצלו‪ .‬וזהו ענין שבת‬
‫ שבאה אחר ששת ימות החול‪ ,‬הם ששת ימי הבריאה‬‫בהם נמשך 'זעיר אנפין' להוות העולמות‪ ,‬וביום השביעי‬
‫שבת מכל מלאכתו‪ ,‬הוא חזרת האורות להכלל במקורם‬
‫ "כי בו שבת" הוא עליית העולמות בבחינת פנימית‪,‬‬‫ונכללים בכח הכללי הפשוט ‪ -‬שהוא מקורם‪ ,‬עצמותו‬
‫ומהותו יתברך ‪ -‬בתכלית ההתכללות‪.‬‬
‫קיצור‪ :‬גדולים מעשי צדיקים ממעשה שמים וארץ‪ ,‬דמעשה שמים וארץ הוא בריאה יש‬
‫מאין‪ ,‬ומעשה צדיקים הוא הפיכת היש הגשמי לאין‪ ,‬ע"י העלאתו ליש האמיתי‪ ,‬והודאה‬
‫שלמטה אין ולמעלה יש‪ .‬וזהו ההודאה והברכה שבברכת הארץ‪ .‬וענין השבת הוא עליית‬
‫העולמות לחזור להתכלל בכח הכללי‪ ,‬בבחינת מקיף‪.‬‬
‫‪Adapted by Rabbi Benyomin Walters‬‬
‫ ‪A LOOK AT TODAY 'S SHIUR‬‬
‫‪APPRECIATE MEANS RECOGNIZING‬‬
‫‪WORTH‬‬
‫‪Every Friday night we say in kiddush, that “[Hashem] has‬‬
‫‪given us His holy Shabbos with love... For You have chosen‬‬
‫”‪us...‬‬
‫‪What did Hashem give us with Shabbos that makes it such a‬‬
‫‪central part of Judaism? Or, in other words, what does it mean‬‬
‫‪that He gave us “the day that He rested”? What about the day‬‬
‫?‪did He give‬‬
‫‪  CONTINUED‬‬
‫‪1‬‬
‫ | דא"ח יומי‬38
T H U R S DAY
TOP DOWN
Our sages teach, “Heaven gives, but does not take back.” This
means that divine energy constantly flows from heaven to
create the world through the divine utterances; as it says,
“With the word of Hashem the world was created.” This is the
heavenly approach, a view of reality from above to below,
focusing on giving the world life called, “the works of heavens
and earth.” Yet, “the deeds of the righteous are greater than
the works of heavens and earth,” because they transform the
world into G-dliness, which is the True Being. By doing so, “we
acknowledge You,” recognizing that Hashem is the true reality.
After acknowledging Hashem in prayer, we then pledge to
“bless You.” Acknowledging Hashem only recognizes His reality
as true, but that truth remains hidden from the world. Blessing
Hashem means revealing His reality below as it is above.
According to Kabbalah, after we elevate the world through our
good deeds, Hashem reveals to us the light of Tohu, drawing
His infinite light into creation.
THE SEVENTH DAY
Now we must explain the spiritual significance of Shabbos.
The six days of the work week correspond to the six midos
of zeir anpin of Atzilus. Each day of the week draws down
another midah to give the world life: Sunday draws on chesed,
Monday draws on gevurah, etc. The revelation of these midos
in creation requires intense contraction of the divine light,
from infinite Creator all the way down to the finite creations.
Hashem contracts His light because He desires a home on
earth.
GETTING THE RESTING PART OF G-D’S WORK
The descent necessary for creation may be compared to
someone attempting to express a deep concept in writing.
The light of their understanding must descend from mind to
emotions until they become mere physical motions of a hand
forming letters on paper. Focusing one’s thoughts to such a
degree is mentally strenuous. After completing the work, all
of the energy invested to writing returns to pure intellect, the
soul’s essence. Similarly, divine energy descends each weekday
2
39 | ‫דא"ח יומי‬
T H U R S DAY
to create the world. “On the seventh day, He rested,” means
that the light returns to its general source where above and
below are equal, the simple essence known as the makif. At
this stage all of creation and all of history exist in a single
thought, similar to how a person’s self-awareness senses all of
their limbs from head to toe at once.
Bottom line: Make plans to learn Chassidus with a friend or at
a class on Shabbos morning, in order to more appreciate the
significance of the day.
Think about it: What is the value of rest? Why is it important
to take breaks from work? What is accomplished through the
empty space that is relaxation? Are you comfortable with
resting? Why or why not?
3
‫‪ | 40‬דא"ח יומי‬
‫יום שישי‬
‫יום שישי כד אלול תשע’’ד ‪' -‬תורה אור' דף סו‪ ,‬ד‬
‫נתבאר לעיל הפירוש הפנימי במאמר רז"ל "גדולים מעשי צדיקים ממעשה שמים וארץ"‪,‬‬
‫ד"מעשה שמים וארץ" הוא בריאה יש מאין‪ ,‬ו"מעשה צדיקים" הוא הפיכת היש הגשמי‬
‫לאין‪ ,‬היינו העאלתו ליש האמיתי‪ ,‬והודאה שלמטה אין ולמעלה יש‪ .‬וזו ההודאה והברכה‬
‫שבברכת הארץ‪ .‬וענין השבת הוא עליית העולמות לחזור להתכלל בכח הכללי בבחינת‬
‫מקיף‪.‬‬
‫ולהלן יבאר הטעם שהמן לא ירד בשבת‪ ,‬כיון שענייניהם שונים‪ ,‬שענין המן הוא בחינת‬
‫עקודים‪ ,‬שם כל הספירות יחד 'עקודים בכלי אחד'‪ ,‬ככלל הכולל פרטים ושייך אליהם‪.‬‬
‫וענין השבת הוא עליית העולמות להכלל במקורם‪ ,‬עצמות אין סוף ברוך הוא‪ ,‬ואינו‬
‫בערך ההשתלשלות כלל‪ .‬וזהו שעל פי נגלה שני לחמי שבת הם זה על גבי זה‪ ,‬שמורה‬
‫על השפעה בדרך אור ישר‪ ,‬בסדר השתלשלות‪ ,‬ועל פי נסתר הם זה בצד זה‪ ,‬שמורה על‬
‫השפעה בדרך אור חוזר‪ ,‬שלא בדרך השתלשלות‪ ,‬כי בשבת היא עליית העולמות לשרשם‪,‬‬
‫שם מעלה ('זעיר אנפין') ומטה (מלכות) שוים‪.‬‬
‫למה המן לא ירד בשבת?‬
‫ועיקר ההפרש שבין שבת למן כי‬
‫במן ההתגלות הוא מבחינת מקור‬
‫השייך להשתלשלות‪ ,‬כמו בחינת‬
‫'עקודים' שעקוד בכלי אחד‪ ,‬שיש‬
‫בו מכל פרטי ההשתלשלות‪ ,‬הכל‬
‫בבחינת התכללות‪ .‬ואופן בחינת‬
‫התכללותו אשר נכללים בו כל‬
‫פרטי פרטים שבהשתלשלות –‬
‫הוא מצד שהוא מקור השייך‬
‫להשתלשלות והוא בעצמו גם‬
‫כן מערך ההשתלשלות‪ ,‬רק‬
‫שהוא ראשית המקור שלהם‪,‬‬
‫לכן התגלות שלו הוא על‬
‫דרך התגלות הכלל אשר שייך‬
‫להפרטים אשר נכללים בו‬
‫(עיין בדרוש דור הפלגה מענין‬
‫עקודים)‪ .‬אבל בחינת שבת הוא‬
‫ועיקר ההפרש שבין שבת למן ‪ -‬הוא ‪ -‬כי במן ההתגלות‬
‫הוא מבחינת מקור השייך להשתלשלות‪ ,‬כמו בחינת‬
‫'עקודים' (היוצא ראשון מבחינת 'אדם קדמון'‪ ,‬ובו כל‬
‫הספירות נכללות יחד) שעקוד (כל הספירות) בכלי אחד‪,‬‬
‫שיש בו מכל פרטי ההשתלשלות (מחכמה עד מלכות)‪,‬‬
‫אך ‪ -‬הכל בבחינת התכללות‪ .‬ואופן בחינת התכללותו‬
‫אשר נכללים בו כל פרטי פרטים שבהשתלשלות ‪ -‬הוא‬
‫מצד שהוא מקור השייך להשתלשלות והוא בעצמו‬
‫גם כן מערך ההשתלשלות‪ ,‬רק שהוא ראשית המקור‬
‫שלהם‪ ,‬לכן התגלות שלו הוא על דרך התגלות הכלל‬
‫אשר שייך להפרטים אשר נכללים בו (עיין בדרוש דור‬
‫הפלגה מענין עקודים) ‪ -‬ולכן בחינת המן שהיא בחינת‬
‫עקודים עדיין שייכת להשתלשלות העולמות‪ ,‬והראיה‬
‫שנכללים בה כל פרטי ההשתלשלות (אלא שהם כלולים‬
‫יחד‪ ,‬כיון שהיא המקור שלהן)‪ ,‬והיא בערך אליהן‪ ,‬כמו‬
‫כלל שנכללים בו כל הפרטים‪ .‬אבל בחינת שבת הוא‬
‫יום שישי‬
‫עליית ההשתלשלות לבחינת‬
‫מקיף הכללי לבחינת עצמות אין‬
‫סוף (עיין מה שכתוב על פסוק‬
‫"ׁש ְּבת ַֹתי ִּת ְׁשמ ֹרּו" שבת עלאה)‬
‫ַ‬
‫אשר לא שייך בו לומר שהוא‬
‫מקור וכלל השייך להשתלשלות‪,‬‬
‫מצד שהוא בבחינת אין סוף‬
‫ויכול להיות רבי רבבות‬
‫השתלשלות באופנים אחרים‪.‬‬
‫ולכן ההתגלות שלו הוא גם כן‬
‫על דרך זה שנגלה הארת מקור‬
‫הכללי הפשוט בתכלית הפשיטות‪.‬‬
‫(ומטעם זה עצמו שהוא מקור‬
‫כללי בתכלית בבחינת אין‬
‫סוף מוכרח לומר שגם בחינת‬
‫השתלשלות הנכללים בו – היינו‬
‫מצד השלימות‪ ,‬ולא מצד שהוא‬
‫מקור השייך להם‪ .‬ולא שייך‬
‫לומר בבחינת ההשתלשלות‬
‫שהם כמו הפרט לגבי הכלל‪ ,‬כי‬
‫כל כלל הוא שייך להפרטים‪ ,‬רק‬
‫מה שנכללים בו ההשתלשלות‬
‫– הוא דבר שממילא‪ ,‬מפני‬
‫שהוא שלימותא דכולא‪ ,‬והוא רק‬
‫בבחינת זיו והארה‪ ,‬וכמו שבחינת‬
‫האור עצמו הוא גם כן רק גלוי‬
‫ממילא מבחינת אין סוף כו'‪ .‬ולכן‬
‫הוא רק בבחינת זיו‪ .‬מהרי"ל)‪.‬‬
‫ומטעם זה לא ירד המן בשבת‪,‬‬
‫כי בחינת המן שרשו מבחינת‬
‫עקודים כמבואר לעיל‪ ,‬ובחינת‬
‫עקודים בערך השתלשלות‬
‫הוא‪ .‬ולכן שייך בו לומר שהוא‬
‫עקוד בכלי אחד‪ ,‬מצד שהוא‬
‫דא"ח יומי | ‪41‬‬
‫עליית ההשתלשלות לבחינת מקיף הכללי ‪ -‬שהיא בעצם‬
‫עליה ‪ -‬לבחינת עצמות אין סוף (עיין מה שכתוב על‬
‫"ׁשּבְ ת ַֹתי ִּת ְׁשמֹרּו" ‪ -‬דקאי על ‪ -‬שבת‬
‫פסוק (שמות לא‪ ,‬יג) ַ‬
‫עלאה ‪ -‬שהיא אחר עליית העולמות למקורן בעצמות אין‬
‫סוף) אשר לא שייך בו לומר שהוא מקור וכלל השייך‬
‫להשתלשלות‪ ,‬מצד שהוא בבחינת אין סוף ויכול להיות‬
‫רבי רבבות השתלשלות באופנים אחרים ‪ -‬ואינו בערך‬
‫להשתלשלות העולמות‪ .‬ולכן ההתגלות שלו הוא גם כן‬
‫על דרך זה שנגלה הארת מקור הכללי הפשוט בתכלית‬
‫הפשיטות‪( .‬ומטעם זה עצמו שהוא מקור כללי בתכלית‬
‫בבחינת אין סוף מוכרח לומר שגם בחינת השתלשלות‬
‫הנכללים בו (ומשתלשלים ממנו) ‪ -‬היינו מצד השלימות‬
‫ שבו‪ ,‬ואם כן כולל הכל‪ ,‬ולא מצד שהוא מקור השייך‬‫להם ‪ -‬והוא באין ערוך אליהם‪ .‬ולא שייך לומר בבחינת‬
‫ההשתלשלות (כלומר אחר שירד והשתלשל לעולמות)‬
‫שהם ‪ -‬לגביו ‪ -‬כמו הפרט לגבי הכלל‪ ,‬כי כל כלל הוא‬
‫שייך להפרטים ‪ -‬ואילו כאן אינו שייך כלל לפרטים אלו‪,‬‬
‫ורק מה שנכללים בו ההשתלשלות ‪ -‬הוא דבר שממילא‪,‬‬
‫מפני שהוא שלימותא דכולא‪ ,‬והוא רק בבחינת זיו‬
‫והארה ‪ -‬על דרך קרני השמש היוצאים מהשמש בדרך‬
‫ממילא‪ ,‬ואינם בערך אל השמש עצמה שאין לה כל נפקא‬
‫מינה בכך‪ ,‬אלא הכל ממילא‪ ,‬וכמו שבחינת האור עצמו‬
‫הוא גם כן רק גלוי ממילא מבחינת אין סוף כו' ‪ -‬כך‬
‫גם איך שהם נכללים בו‪ ,‬הכל דרך ממילא‪ .‬ולכן הוא רק‬
‫בבחינת זיו ‪ -‬והארה‪ ,‬ואינו בחינת עצמות‪ ,‬וההשתלשלות‬
‫נכלל במקור העליון אין סוף ברוך הוא בדרך ממילא‪ ,‬וגם‬
‫הארתו והשתלשלותו לעולמות הוא בדרך ממילא‪ .‬עד כאן‬
‫הערת מהרי"ל (מורנו הרב יהודה לייב‪ ,‬אחי רבינו הזקן))‪.‬‬
‫ומטעם זה לא ירד המן בשבת‪ ,‬כי בחינת המן שרשו‬
‫מבחינת עקודים כמבואר לעיל‪ ,‬ובחינת עקודים בערך‬
‫השתלשלות הוא‪ .‬ולכן שייך בו לומר שהוא עקוד בכלי‬
‫אחד (כלומר‪ ,‬כל הספירות כלולות בו יחד)‪ ,‬מצד שהוא‬
‫‪ | 42‬דא"ח יומי‬
‫בערך השתלשלות‪ ,‬וכל בחינת‬
‫השתלשלות הוא בערך פרט לגבי‬
‫הכלל כנזכר לעיל‪ .‬ומצד שבשבת‬
‫העלייה היא לבחינת מקיף הכללי‬
‫הנזכר לעיל‪ ,‬אשר שם מעלה‬
‫ומטה שוין ומקיף הכל בהשוואה‬
‫אחת כו'‪ ,‬לכך המן שהוא‬
‫מבחינת עקודים לא ירד בשבת‪,‬‬
‫מאחר שבחינת עקודים היינו‬
‫מערך ההשתלשלות כנזכר לעיל‪.‬‬
‫ואחר כל זה מובן ענין שתי‬
‫הלחם שבשבת – שעל פי‬
‫נגלה צריך להניח זו על גב זו‪,‬‬
‫כי בחינת נגלה היא בבחינת‬
‫השתלשלות בחינת אור ישר‪,‬‬
‫וכאשר יניח זו על גב זו מורה על‬
‫בחינת השתלשלות בדרך עילה‬
‫ועלול כו'‪ .‬ובחינת נסתר הוא‬
‫בחינת אור חוזר עליית אורות‬
‫להיות עולות ונכללות בתכלית‬
‫ההתכללות בבחינת מקיף הכללי‬
‫כנזכר לעיל‪ .‬מטעם זה צריך‬
‫שיהיו זו בצד זו‪ ,‬שתיהן בשוה‪,‬‬
‫שמורים על בחינת התכללות‬
‫אמתי במקיף העליון‪ ,‬שמקיף לכל‬
‫פרטי פרטי ההשתלשלות בשוה‬
‫כו'‪ ,‬קמיה מעלה ומטה שוין כו'‪,‬‬
‫ודי למבין‪( .‬ועיין מה שכתוב‬
‫לקמן בדבור המתחיל "זכור‬
‫ושמור"‪ ,‬שהן זכר ונקבה‪ ,‬כי‬
‫'זכור' לדכורא ו'שמור' לנוקבא‪.‬‬
‫יום שישי‬
‫בערך השתלשלות‪ ,‬וכל בחינת השתלשלות הוא בערך‬
‫פרט לגבי הכלל (בחינת עקודים) כנזכר לעיל‪ .‬ומצד‬
‫שבשבת העלייה היא לבחינת מקיף הכללי הנזכר לעיל‪,‬‬
‫אשר שם מעלה ומטה שוין ומקיף הכל בהשוואה אחת‬
‫כו' ‪ -‬ואינו כלל בערך ההשתלשלות‪ ,‬לכך המן שהוא‬
‫מבחינת עקודים לא ירד בשבת‪ ,‬מאחר שבחינת עקודים‬
‫היינו מערך ההשתלשלות כנזכר לעיל ‪ -‬ושבת אינה בערך‬
‫ההשתלשלות‪ ,‬ועל כן המן לא ירד בשבת‪ ,‬כי הם עניינים‬
‫שונים ובאין ערוך זה לזה‪.‬‬
‫ואחר כל זה מובן ענין שתי הלחם (לחם משנה) שבשבת‬
‫ שעל פי נגלה צריך להניח ‪ -‬את שני הלחמים ‪ -‬זו על‬‫גב זו‪ ,‬כי בחינת נגלה היא בבחינת השתלשלות‪ ,‬בחינת‬
‫אור ישר ‪ -‬להשפיע על העולמות‪ ,‬וכאשר יניח זו על גב‬
‫זו מורה על בחינת השתלשלות בדרך עילה ועלול כו' ‪-‬‬
‫שיורד מדרגה לדרגה (ע"י בחינת מלכות שבכל דרגה)‪ ,‬והוא‬
‫כירידה מלמטה למעלה‪ ,‬ולכן הוא כעין זו על גב זו (שבחינת‬
‫מלכות שבכל דרגה נהיית כתר לדרגה שמתחתיה)‪ .‬ובחינת‬
‫נסתר הוא בחינת אור חוזר ‪ -‬שהוא ‪ -‬עליית אורות‬
‫להיות עולות ונכללות בתכלית ההתכללות בבחינת מקיף‬
‫הכללי כנזכר לעיל (שהוא בעצם דרגת שבת‪ ,‬שבה שבת‬
‫ה'‪ ,‬היינו שכל הכוחות שירדו בששת ימות הבריאה (חסד‪,‬‬
‫גבורה כו') עולים וחוזרים להכלל במקורם העליון ‪ -‬אין‬
‫סוף ברוך הוא) ‪ -‬שמצדו מעלה ומטה שוין‪ ,‬והוא שווה‬
‫ומשווה קטן וגדול‪ ,‬כיון שהוא מקיף על הבריאה‪ ,‬ובאין‬
‫ערוך לכל בחינות ההשתלשלות‪ .‬מטעם זה צריך ‪ -‬שני‬
‫הלחמים ‪ -‬שיהיו זו בצד זו‪ ,‬שתיהן בשוה‪ ,‬שמורים‬
‫על בחינת התכללות אמתי במקיף העליון‪ ,‬שמקיף לכל‬
‫פרטי פרטי ההשתלשלות בשוה כו'‪ ,‬קמיה מעלה ומטה‬
‫שוין כו' ‪ -‬וכך הוא בעליית האורות להתכלל במקורם‬
‫אין ערך של מעלה ומטה‪ ,‬כי הכל שווה לגבי עצמות אין‬
‫סוף ברוך הוא שאינו בערך כלל להשתלשלות והתחלקות‪,‬‬
‫ודי למבין‪( .‬ועיין מה שכתוב לקמן בדבור המתחיל‬
‫"זכור ושמור"‪ ,‬שהן זכר ונקבה‪ ,‬כי 'זכור' (שנאמר‬
‫בפרשת ויתרו) ‪ -‬הרי הוא שייך ‪ -‬לדכורא (זכר)‪ ,‬ו'שמור'‬
‫(שנאמר בפרשת ואתחנן) הרי הוא שייך ‪ -‬לנוקבא (נקבה)‪.‬‬
‫יום שישי‬
‫דא"ח יומי | ‪43‬‬
‫והן ב' חלות דלחם משנה (אחד כנגד זכור‪ ,‬זכר‪ ,‬ואחד‬
‫והן ב' חלות דלחם משנה‪.‬‬
‫כנגד שמור‪ ,‬נקבה)‪ .‬ועל פי סדר ההשתלשלות הרי‬
‫ועל פי סדר ההשתלשלות הרי‬
‫המלכות ‪ -‬בחינת הנקבה (שמור) מקבלת מ'זעיר‬
‫המלכות מקבלת מ'זעיר אנפין'‪,‬‬
‫אנפין' ‪ -‬בחינת הזכר (זכור) ‪ -‬כדי להשפיע לדרגה‬
‫והוא למעלה ממנה במדרגה‪.‬‬
‫שלמטה ממנו‪ ,‬והוא ('זעיר אנפין'‪ ,‬הזכר) למעלה ממנה‬
‫וזהו כמו שהן באצילות‪ .‬אבל‬
‫(מהמלכות‪ ,‬נקבה) במדרגה ‪ -‬ש'זעיר אנפין' משפיע‪,‬‬
‫מצד עצמות אין סוף ברוך הוא‬
‫והמלכות מקבלת‪ .‬וזהו כמו שהן באצילות ‪ -‬שהוא בסדר‬
‫שניהן בדבור אחד נאמרו כו'‬
‫השתלשלות הרגיל (אור ישר)‪ .‬אבל מצד עצמות אין‬
‫שכולל לשניהם בשוה‪ .‬וזהו שעל‬
‫סוף ברוך הוא ‪ -‬הרי שם הכל שווה (כיון שכל הדרגות‬
‫פי הנסתר צריך להיות ב' חלות‬
‫אינן בערך אליו כנ"ל)‪ ,‬הרי ‪ -‬שניהן בדבור אחד נאמרו‬
‫דלחם משנה זו בצד זו)‪:‬‬
‫כו' (כמאמר רז"ל (ר"ה כז‪ ,‬א) שזכור ושמור בדבור אחד‬
‫נאמרו) ‪ -‬כלומר ‪ -‬שכולל לשניהם בשוה (ואין מעלה של 'זעיר אנפין' על מלכות)‪ .‬וזהו שעל פי‬
‫הנסתר צריך להיות ב' חלות דלחם משנה זו בצד זו ‪ -‬להורות על ההשוואה של כל הדרגות‪ ,‬שב'‬
‫החלות הן כנגד זכור ושמור שהן 'זעיר אנפין' ומלכות‪ ,‬כפי שעלו להתכלל במקורם הוא עצמות אין‬
‫סוף ברוך הוא‪ ,‬שלגביו מעלה ומטה שוין)‪:‬‬
‫קיצור‪ :‬הטעם שהמן לא ירד בשבת‪ ,‬כיון שענייניהם שונים‪ ,‬שענין המן הוא בחינת עקודים‪,‬‬
‫שם נכללים כל הספירות יחד ועקודות בכלי אחד‪ ,‬ככלל הכולל פרטים ושייך אליהם‪.‬‬
‫וענין שבת הוא עליית העולמות להכלל במקורם‪ ,‬עצמות אין סוף ברוך הוא‪ ,‬ואינו בערך‬
‫ההשתלשלות כלל‪ .‬וזהו שעל פי נגלה שני לחמי שבת הם זו על גב זו‪ ,‬שמורה על השפעה‬
‫בדרך אור ישר‪ ,‬בסדר השתלשלות‪ ,‬ועל פי נסתר הם זו בצד זו‪ ,‬שמורה על השפעה בדרך‬
‫אור חוזר‪ ,‬שלא בדרך השתלשלות בבחינת שבת‪ ,‬עליית העולמות לשרשם‪ ,‬שם מעלה‬
‫ומטה (בחינת 'זעיר אנפין' ובחינת 'מלכות') שוים‪.‬‬
‫ | דא"ח יומי‬44
F R I DAY
A LOOK AT TODAY 'S SHIUR Adapted by Rabbi Benyomin Walters
IT'S IN THE LITTLE THINGS
There is so much that we do without knowing why. And
although there is always more to learn, it is important to imbue
our actions with meaning, so they don’t become rote.
Read on for a spiritual explanation to something we do every
week.
MORE THAN MANNA
Shabbos and the manna are similar in that both are a revelation
of the divine source of creation. Yet they are not identical.
The manna reveals a divine source that relates to creation
(hishtalshellus), the realm of Akudim, which includes all of the
details of creation. Yet Akudim itself is the beginning and part
of creation. The manna may be a general source, but it only
contains the details for this world.
In contrast, Shabbos rises to the essence of the Infinite, which
completely transcends creation and could create endless
other worlds completely different from anything found in our
universe. Therefore, Shabbos reveals the absolutely simple
essence.
Note: Yet, specifically because Shabbos is the simple infinite
source, we must say that it also contains the possibility to create
our world. Thus when describing the Infinite as the source of
creation, we mean only to discuss the perfection of the Infinite,
but in no way define or limit the Infinite as merely the source of
our world alone.
The manna did not fall on Shabbos because the manna is
still within the realm of creation, while Shabbos completely
transcends it.
1
  CONTINUED
45 | ‫דא"ח יומי‬
F R I DAY
UNIQUELY ARRANGED
Returning to the theme of the two loaves of bread for the
Shabbos meal: Talmudic law focuses on drawing G-dliness
down into the world through hishtalshellus, the hierarchy of
creation. Therefore, Halacha dictates that the loaves should
be arranged one on top of the other. Kabbalah, on the other
hand, seeks to elevate us and the world to become aware of
the Infinite divine source beyond creation, where no hierarchy
exists. Therefore, Kabbalah directs us to hold the loaves side
by side, demonstrating that all are equalized in relation to the
divine source.
The two loaves correspond to the dual commandment to
remember and to guard Shabbos. Kabbalah exlains that
these commands correspond to zeir anpin and nukva. Within
hishtalshellus, malchus receives from zeir anpin, and so zeir
anpin stands above it. In the essence of the Infinite One,
blessed be He, however, they are both equal. Therefore,
the divine voice commanded “to remember” and “to guard”
Shabbos in a single word that included both equally.
Take Action: Have in mind the symbolism of the breads when
making Lechem Mishna. And, after taking a bite, share this
message of Shabbos with your family and guests.
Think about it: When is a division of social order important, and
when can it become harmful? Which hierarchies in your life are
valuable? Which ones aren’t?
2
‫‪ | 46‬דא"ח יומי‬
‫שבת קודש‬
‫שבת קודש כה אלול תשע’’ד ‪' -‬תורה אור' דף סז‪ ,‬א‬
‫במאמר זה יבאר שמצר הגוף גורם לאדם שאף שיתבונן בגדולת ה' ובביטול כל העולמות‬
‫אליו‪ ,‬ואיך כל הנבראים עליונים ותחתונים הם רק הארה וזיו ממנו‪ ,‬ו"אני הוי' לא שניתי"‪,‬‬
‫והוא באין ערוך כלל לעולמות ונבראים ‪ -‬עדיין לא יהיה בבטול מוחלט לה'‪ ,‬והוא מצד‬
‫חומריות הגוף‪.‬‬
‫למה האדם אינו בביטול אל הקב"ה?‬
‫יׁשי לְ ֵצאת‬
‫"ּבַ ח ֶֹדׁש ַה ְׁשּלִ ִ‬
‫ּבְ נֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ֵמ ֶא ֶרץ‬
‫ִמ ְצ ָריִ ם ּבַ ּיֹום ַהּזֶ ה ּבָ אּו ִמ ְדּבַ ר‬
‫ִסינָ י"‪ .‬הנה נאמר סתם "ביום‬
‫הזה"‪ ,‬ולא פירש באיזה יום‪ ,‬רק‬
‫חז"ל דרשו שהוא בראש חדש‪.‬‬
‫כתיב הכא "ביום הזה" וכתיב‬
‫"החֹדֶׁש ַהּזֶה ָלכֶם ‪ .‬ולהבין‬
‫התם ַ‬
‫למה נקרא ראש חדש בכתוב‬
‫בלשון "ביום הזה"‪ .‬יובן בהקדים‬
‫ענין מעלת קבלת התורה‪ ,‬והלא‬
‫קודם מתן תורה היו כמה צדיקים‬
‫והאבות הן הן המרכבה' גם כן‬
‫קודם שנתנה התורה?‬
‫אך הענין כי הנה מעלת אברהם‬
‫"הלֹוְך ְונָסֹו ַע ַהֶּנ ְגּבָה"‪.‬‬
‫הוא שהיה ָ‬
‫פירוש שהיה הולך ונסוע‬
‫ממדרגה למדרגה עד שבא‬
‫"הנגבה" הוא בחינת ומדת‬
‫אהבה העליונה ‪ .‬וכל כך היה‬
‫הולך מעלייה לעלייה עד שהיה‬
‫בבחינת מרכבה ממש לאהבה‬
‫יׁשי לְ ֵצאת ּבְ נֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם ּבַ ּיֹום‬
‫"ּבַ ח ֶֹדׁש ַה ְׁשּלִ ִ‬
‫ַהּזֶ ה ּבָ אּו ִמ ְדּבַ ר ִסינָ י" (שמות יט‪ ,‬א)‪ .‬הנה נאמר ‪ -‬בפסוק‬
‫ סתם "ביום הזה"‪ ,‬ולא פירש באיזה יום ‪ -‬באו למדבר‬‫סיני‪ ,‬רק חז"ל דרשו (שבת פו‪ ,‬ב) שהוא בראש חדש סיון‪.‬‬
‫ולמדו זאת כך ‪ -‬כתיב הכא (כאן) "ביום הזה" וכתיב התם‬
‫ֹאש ֳח ָד ׁ ִשים]" ‪ ‬מה להלן‬
‫(שם יב‪ ,‬ב) ַ‬
‫"הח ֶֹדׁש ַהּזֶ ה לָ כֶ ם [ר ׁ‬
‫ראש חודש אף כאן בראש חודש‪ .‬ולהבין למה נקרא ראש‬
‫חדש בכתוב בלשון "ביום הזה"‪ .‬יובן בהקדים ענין מעלת‬
‫קבלת התורה‪ ,‬והלא קודם מתן תורה היו כמה צדיקים‬
‫ כמו אדם הראשון‪ ,‬חנוך‪ ,‬מתושלח וכו'‪ ,‬ואמרו חז"ל (ב"ר‬‫פמ"ז) 'האבות הן הן המרכבה' (שכל אבריהם כולם היו‬
‫קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה‪ ,‬ולא נעשו מרכבה‬
‫אלא רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם)‪ ,‬וקיימו כל התורה‬
‫כולה ‪ -‬גם כן קודם שנתנה התורה ‪ -‬ואם כן‪ ,‬מה מעלת‬
‫קבלת התורה והרי גם לפני זה קיימו אותה והיו בטלים לה'‬
‫בתכלית‪?.‬‬
‫אך הענין ‪ -‬הוא ‪ -‬כי הנה מעלת אברהם הוא שהיה‬
‫סֹוע ַהּנֶ גְ ּבָ ה" (בראשית יב‪ ,‬ט)‪ .‬פירוש שהיה הולך‬
‫"הלֹוְך וְ נָ ַ‬
‫ָ‬
‫ונסוע ‪ -‬ברוחניות ‪ -‬ממדרגה למדרגה עד שבא "הנגבה"‬
‫ צד דרום ‪ -‬הוא בחינת ומדת אהבה העליונה ‪ -‬כי‬‫הדרום הוא לצד ימין‪ ,‬קו החסד והאהבה‪ .‬וכל כך היה הולך‬
‫מעלייה לעלייה ‪ -‬במדת אהבה זו ‪ -‬עד שהיה בבחינת‬
‫מרכבה ממש (בכל נפשו) לאהבה זו העליונה‪ ,‬עד שהיתה‬
‫שבת קודש‬
‫זו העליונה‪ ,‬עד שהיתה בבחינת‬
‫גילוי בנפשו ממש‪ .‬והליכה זו‬
‫היא ממטה למעלה – מבחינת‬
‫מצרים כמו שכתוב "ַוּיַעַל ַא ְברָם‬
‫ִמ ִּמ ְצ ַריִם"‪ ,‬דהיינו בחינת מצר‬
‫וגבול שמצד הגוף ונפש הבהמית‬
‫המגבילים ומלבישים את נפש‬
‫האלקית שבאדם עד שאף על‬
‫פי שנפשו האלקית היא משכלת‬
‫ומתבוננת בגדולת אין סוף ברוך‬
‫הוא והתפשטותיו על הנבראים‬
‫ְא ָּתה ְמ ַחּיֶה‬
‫שהוא חיי החיים "ו ַ‬
‫ְאת‬
‫"את ַה ָּׁש ַמיִם ו ֶ‬
‫ֶאת ֻּכּלָם"‪ֶ .‬‬
‫ָה ָארֶץ ֲאנִי ָמלֵא" ו'מלא כל‬
‫הארץ כבודו'‪.‬אף על פי כן אינו‬
‫בכח נפשו לצאת מ'נרתקה'‬
‫הוא מאסר הגוף להיות בבחינת‬
‫אתכפייא ואתהפכא כו'‪ ,‬רק הגוף‬
‫עומד על עמדו בתקפו ובגבורתו‬
‫כתולדתו‪ .‬וכמאמר רז"ל 'גנבא‬
‫אפום מחתרתא כו'‪ .‬ומעלת‬
‫אברהם היתה שעלה מבחינת‬
‫מצר זה לדבקה נפשו באהבה‬
‫עליונה עד שתחפוץ להתפשט‬
‫מלבושיה שבנגה שמצד הגוף –‬
‫להיות בבחינת בטול אליו יתברך‬
‫לבדו בבחינת כלות הנפש ממש‪.‬‬
‫דא"ח יומי | ‪47‬‬
‫בבחינת גילוי בנפשו ממש‪ .‬והליכה זו היא ממטה‬
‫למעלה ‪ -‬מבחינת מצרים כמו שכתוב (שם יג‪ ,‬א) "וַ ּיַ ַעל‬
‫ַאבְ ָרם ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם"‪ ,‬דהיינו בחינת מצר וגבול שמצד הגוף‬
‫ונפש הבהמית המגבילים ומלבישים את נפש האלקית‬
‫שבאדם עד שאף על פי שנפשו האלקית היא משכלת‬
‫ומתבוננת בגדולת אין סוף ברוך הוא והתפשטותיו‬
‫על הנבראים שהוא חיי החיים "וְ ַא ָּתה ְמ ַחּיֶ ה ֶאת ּכֻ ּלָ ם"‬
‫"את ַה ָׁשּ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲאנִ י ָמלֵ א" (ירמיה‬
‫(נחמיה ט‪ ,‬ו)‪ֶ .‬‬
‫כג‪ ,‬כד)‪ ,‬ו'מלא כל הארץ כבודו'‪ .‬אף על פי כן אינו בכח‬
‫נפשו לצאת מ'נרתקה' וכיסויה ‪ -‬הוא מאסר הגוף להיות‬
‫בבחינת אתכפייא ואתהפכא כו' (היינו לכפות את המידות‬
‫לרצונו יתברך ולהפך אותם אליו)‪ ,‬רק הגוף עומד על‬
‫עמדו בתקפו ובגבורתו כתולדתו‪ .‬וכמאמר רז"ל (סוף‬
‫ברכות ע"פ גי' העין יעקב) 'גנבא אפום מחתרתא ‪ -‬רחמנא‬
‫קריא' כו' (הגנב בפתח המחתרת מתפלל לקב"ה שיעזור לו‬
‫לגנוב)‪ .‬כלומר‪ ,‬הגנב יודע את הקב"ה ומאמין בו ומתפלל‬
‫אליו‪ ,‬ואעפ"כ עושה נגד רצונו‪ .‬וכך כשהאדם נמצא בבחינת‬
‫'מצרים'‪ ,‬בתוך מצר וגבול של הנפש הבהמית‪ ,‬הרי גם אם‬
‫הוא יודע את הקב"ה ומתבונן בגדולתו וכו' ‪ -‬מצד הגוף‬
‫הוא יכול לעשות נגד רצונו יתברך ח"ו‪ .‬ומעלת אברהם‬
‫היתה שעלה מבחינת מצר זה לדבקה נפשו באהבה‬
‫עליונה עד שתחפוץ להתפשט מלבושיה שבקליפת נגה‬
‫שמצד ‪ -‬מאסר ‪ -‬הגוף (שהוא בבחינת קליפת נגה‪ ,‬שיש‬
‫בה תערובת טוב ורע‪ ,‬ונתינת מקום להפך רצון הקב"ה)‬
‫ להיות בבחינת בטול אליו יתברך לבדו בבחינת כלות‬‫הנפש ממש‪.‬‬
‫קיצור‪ :‬מצר הגוף גורם לאדם שאף שיתבונן‬
‫בגדולת ה' ובבטול כל העולמות אליו‪ ,‬שכל‬
‫הנבראים עליונים ותחתונים הם רק הארה וזיו‬
‫ממנו‪ ,‬ו"אני הוי' לא שניתי"‪ ,‬שהוא באין ערוך‬
‫בכלל לעולמות הנבראים ‪ -‬עדיין לא יהיה‬
‫בבטול מוחלט לה'‪ ,‬והוא מצד חומריות הגוף‪.‬‬
‫ | דא"ח יומי‬48
SHABBOS
A LOOK AT TODAY 'S SHIUR Adapted by Rabbi Benyomin Walters
THE PATH TO GREATNESS
To improve, one must recognize that there is still room left for
improvement to reside.
So to truly experience G-d in our lives, we must leave an infinite
space in ourselves for G-d to dwell.
NEW PARSHA: YISRO
NEW MAAMAR
‫ישי לְ ֵצאת ְ ּבנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם ַ ּב ּיוֹ ם ַה ֶּזה ָ ּבא ּו ִמ ְד ַ ּבר ִסינָ י (שמות‬
ִ ׁ ִ‫ַ ּבח ֶֹד ׁש ַה ׁ ּ ְשל‬
)‫ א‬,‫יט‬
In the third month of the children of Israel's departure from
Egypt, on this day they arrived in the desert of Sinai. (Shemos
19:1)
There verse tells us that the children of Israel arrived at Sinai
“on this day,” without specifying which one. Our sages tell us
that it was Rosh Chodesh—but why the ambiguity?
What was unique about Matan Torah? After all, even before
the revelation at Sinai, many tzaddikim existed. Our very
Forefathers, who were so devoted to Hashem that they are
called “His chariot,” lived before the Torah was given.
IT’S A JOURNEY
Avraham’s uniqueness was that he “continued to travel”:
he constantly strived to know Hashem, rising higher and
higher until he achieved true love. He developed his spirit so
completely that he became dedicated to this love, becoming
a true vehicle such that the passion was clearly sensed in his
soul.
  CONTINUED
1
49 | ‫דא"ח יומי‬
SHABBOS
Every Jew’s spiritual journey mimics the path of our Father
Avraham traveling from Egypt to Israel. Egypt symbolizes bodily
confinement and the animal soul, which limit the G-dly one.
The G-dly soul naturally contemplates Hashem’s greatness—
how He grants life to all, how His glory fills heaven and earth
(memaleh kol almin). Yet, philosophy alone cannot give the
soul the strength to break free of the body and subdue its
passions, transforming them to G-dly desires. Thus, our sages
teach, “Even a thief prays before a heist.” The thief believes
in G-d and prays to Him, yet ultimately cannot control his
temptations.
Avraham’s greatness was not simply that he believed in
G-d’s existence, but that his belief lifted him beyond his ego,
attaching his soul to divine love. This love drove him to shed
self-centered bodily pursuits, becoming instead subservient to
Hashem with utter selflessness.
FLYING HIGH
Avraham achieved this selfless love by recognizing how
Hashem transcends creation (sovev kol almin) and defies
understanding. We express this recognition in prayer, such as
in Baruch Sheamar: “Blessed be He that spoke and the world
came into being….” These words emphasize how Hashem
creates merely with words, while He Himself remains far
beyond creation. Similarly, “You are blessed in the heavens
above and on earth below, on account of the abundant praise
of Your handiwork.” Once again, our prayers focus on how all
of creation is merely Hashem’s handiwork, comparing them to
the lowest and most external activity. “He creates holy beings
(souls and angels); praise Your name forever.” Here the souls
and angels are referred to as merely Hashem’s name. A name
expresses a closer relationship to Hashem than the world,
which is only His handiwork. Still, a name is only a ray of the
essence, not the essence itself. About Hashem Himself the
verse says, “I am Hashem, I have not changed.”
When the G-dly soul recognizes Hashem’s essence, it is drawn
to its Father, yearning and expiring, becoming completely
nullified to Hashem alone. About this love Psalms writes, “Who
2
‫ | דא"ח יומי‬50
SHABBOS
is there for me in heaven, and aside from You I desire nothing
on earth.”
DEAD WEIGHT HOLDING US DOWN
Yet, not every soul experiences this love. Unlike Avraham, most
people cannot escape their bodily confines and leave their
egos behind. The reason for this is that our sins weaken the
soul, forming a barrier that prevents it from rising to Hashem.
The prophet expressed his dismay over this in the verse, “I am
Hashem, I have not changed. Yet, you, sons of Yaakov, do not
expire.” He is perplexed by the fact that our souls do not rise to
Hashem with complete self-sacrifice, even after contemplating
how Hashem’s essence transcends creation. Not only do actual
sins bog us down, but even the crassness of our bodies can
weigh down the soul. Therefore, Hashem gave us the Torah,
which is called “strength” because it strengthens our G-dly
soul. With this boost, we can overcome the insensitivity of our
bodies and animal souls, and be freed from their imprisonment.
Take Action: Think of a time when it is hard to learn (before
work, after a hard day, etc.) and push yourself to study a small
amount of Torah in that time.
Think about it: Am I “continuing to travel,” continuing to strive
for growth, in my relationship with Hashem? What about in my
relationships with others? With myself?
3
‫צדקתם עומדת לעד‬
‫עמודי התווך | דא"ח יומי‬
‫‪WEEKLY SPONSORS‬‬
‫‪Michoel and Family‬‬
‫‪Yehuda Ben Alte Yehudit and Family‬‬
‫ר' מנחם מענדל בן שרה ברכה ומשפחתו‬
‫רוני משה בן שושנה ומשפחתו‬
‫חזקי‪-‬הו מיכאל בן מלכה גיטל ומשפחתו‬
‫‪Zalmi and Family‬‬
‫‪Choni and Family‬‬
‫חיים יהודה הלוי בן הינדה ומשפחתו‬
‫רוני משה בן שושנה ומשפחתו‬
‫החפץ בעילום שמו‬
‫מיכאל בן חיה נחמה‬
‫לע''נ רבקה בת אהרון פנחס‬
‫לע''נ זלמן בן שלמה זוסמן‬
‫לזכות יוסף יצחק בן חנה רבקה למצוא זיווג מתאים‬
‫עֹומ ֶדת לָ ַעד;‬
‫עֹוׁשר ּבְ בֵ יתֹו וְ ִצ ְד ָקתֹו ֶ‬
‫הֹון וָ ֶ‬
‫‪ --‬זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים‬
‫(כתובות דף נ‪ ,‬א)‬
‫"והוא הדין הקונה ספרים ומשאילן לאחרים"‬
‫(קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימן כח סעיף ב)‬
‫“ויחשוב קודם התפלה מרוממות הא‪-‬ל יתעלה‪”..‬‬
‫שולחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח סעיף א‬
‫״‪Before prayer - think about‬‬
‫‪…the greatness of the Al-mighty‬״‬
‫‪C 98:1‬״‪- Shulchan Aruch O‬‬
‫‪“The Avodah of Shlichus and of every Jew, is‬‬
‫‪now “To receive Moshiach Tzidkeynu” ... to do‬‬
‫‪everything in your power to bring on “the times‬‬
‫‪of Moshiach” ... and specifically through‬‬
‫‪undertaking to learn the entire Torah‬‬
‫‪Ohr and Lekutei Torah, learning all their‬‬
‫‪sections until completion. Learning Torah‬‬
‫‪about these concepts speeds the actualization of‬‬
‫”…‪Moshiach‬‬
‫‪Sicha — Shabbos Parsha Chayei Sarah‬‬
‫‪Cheshvan 25, 5752‬‬
‫"די עבודת השליחות איצטער און פון יעדער אידן‬
‫באשטייט אין דעם ‪ -‬אז מ'זאל מקבל זיין פני משיח‬
‫צדקנו‪...‬ער טוט כל התלוי בו צו ברענגען 'לימות‬
‫המשיח'‪ ...‬ובפרט דורך דעם וואס מ’נעמט אן אויך‬
‫די החלטה טובה צו לערנען גאנץ ספר תורה אור‬
‫ולקוטי תורה כל חלקיהם עד סיומם‪ .‬וואס דורך‬
‫לימוד התורה בענינים אלו‪ ,‬איז דאס נאכמער ממהר די‬
‫המשכה בפועל‪"...‬‬
‫משיחות שבת פרשת חיי שרה‪,‬‬
‫כ''ה מר‪-‬חשון מבה''ח כסלו‪ ,‬התשנ''ב‬
‫‪ ‬שכמו שלומדים את כל ספר הרמב''ם להיותו כולל את כל התורה כולה‪ ,‬על דרך זה יש ללמוד את הספרים‬
‫'תורה אור' ו'לקוטי תורה' …‪.‬שבדוגמת תקנת לימוד הרמב''ם‪...‬כדאי ונכון ללמוד במשך השנה‪.‬‬
‫משיחות שבת פרשת חיי שרה‪ ,‬כ''ה מר‪-‬חשון מבה''ח כסלו‪ ,‬התשנ''ב ‪ -‬בלתי מוגה‬
‫‪" ‬אמצאך בחוץ אשקך וגו' אשר באנשים בעלי עסקים הכתוב מדבר‪ ,‬ועל פי המובן שם‪ ,‬צריכים בעלי עסקים‬
‫להתעסק בדא''ח ‪ -‬תורת החסידות ‪ -‬בקביעות ביותר…‪ .‬הכוונה גם על מי שתורתם אומנתם ‪ ...‬כל אחד יקח‬
‫על עצמו‪ ,‬בלי נדר‪ ,‬לגמור שני ספרים אלה … מובן שלאו דוקא לאלה הנמצאים פה הדברים מכוונים‪ ,‬כי אם‬
‫לכל אחד מישראל בכל קצוי תבל שילמד 'תורה אור' ו'לקוטי תורה' מדי שבוע בשבוע ‪ ...‬וישנה ההבטחה ‪...‬‬
‫ונתתי גשמיכם בעתם גו'"‪.‬‬
‫משיחות שבת (לפני חנוכה) מברכים טבת ה'תשט''ו ‪-‬מוגה ‪ -‬לקו''ש ח''כ ‪ 598‬ח''ל ע' ‪291‬‬
‫‪" ‬ברצוני אכן לחדש ענין חדש ו'גזירה חדשה' שיתחילו ללמוד בקביעות את הספרים דנגלה של אדמו''ר הזקן‪.‬‬
‫בנוגע ללימוד ספריו בחסידות‪ ,‬תניא‪' ,‬לקוטי תורה' ו'תורה אור'‪ ,‬הרי אין צורך לעורר על זה…‬
‫משיחות שבת פרשת תשא‪ ,‬פ' פרה תשל''ה‬
‫‪" ‬היה המנהג ללמוד אותה (עכ''פ בשטחיות) עם בני משפחתם‪ ,‬גם עם ילדים בגיל בר‪-‬מצוה (או גם פחות‬
‫מזה)‪"...‬‬
‫משיחות ש''פ לך לך‪ ,‬י''א מרחשון ה'תשמ''ט ‪-‬מוגה‪ -‬סה''ש ח''א ע' ‪ 41‬הע' ‪21‬‬
‫‪Did you ever imagine, you could finish‬‬
‫?‪the entire Torah Ohr and Likkutei Torah‬‬
‫‪JOIN US FOR ONE DAY‬‬
‫‪AND SEE HOW EASY IT IS.‬‬
‫‪D A I LY C H A S S I D U S S T U D Y‬‬
‫“די עבודת השליחות איצטער און פון יעדער אידן באשטייט אין דעם‬
‫ אז מ’זאל מקבל זיין פני משיח צדקנו‪...‬ער טוט כל התלוי בו צו ברענגען‬‫‘לימות המשיח’‪ ...‬ובפרט דורך דעם וואס מ’נעמט אן אויך די החלטה טובה צו‬
‫לערנען גאנץ ספר תורה אור ולקוטי תורה כל חלקיהם עד סיומם‪ .‬וואס דורך‬
‫לימוד התורה בענינים אלו‪ ,‬איז דאס נאכמער ממהר די המשכה בפועל‪”...‬‬
‫משיחות שבת פרשת חיי שרה‪ ,‬כ’’ה מר‪-‬חשון מבה’’ח כסלו‪ ,‬התשנ’’ב‬
‫הצטרף ללימוד הדא"ח היומי‬
‫‪Printing sponsored by‬‬
‫‪The Print House‬‬
‫‪1.800.845.4670‬‬
‫‪NEWSSTAND COST USA $2‬‬
‫‪Visit DACHyomi.com‬‬
‫‪to download PDFs or to read on iphone or android device‬‬
‫‪For Sponsorship or feedback‬‬
‫‪(770) 322 4966 (770) DACH YOMI‬‬