קיצור שער הכוונות של האר"י ז"
בס"ד פתח דבר 7....................................................................................................................... הקדמה מבוססת על פחו"ד ואוצרות חיים – יא”ב8.................................................................... : בניין ז"א8.................................................................................................................. : בניין נוק' רחל11 .......................................................................................................... : בניין יעקב11 .............................................................................................................. : בניין לאה11 ............................................................................................................... : זיווג זו"ן 11 ................................................................................................................. השפעת השפע\ההנהגה 11 ................................................................................................ בניית הפרצופים וזיווגם במהלך התפילה11 ......................................................................... : הערה בעניין חיצוניות ופנימיות ,כלים ועצמות של העולמות 17 ................................................. הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים 18 ..................................................................... הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות11 ............................................................. : דרוש א' של ברכות השחר 12 ............................................................................................... ענין "יפנה" ונטילת ידיים12 ............................................................................................ : עניין ברכת "על נטילת ידיים" 11 ....................................................................................... עניין ברכת אשר יצר 11 .................................................................................................. עניין ברכת א-להי נשמה 11 .............................................................................................. ברכת הנותן לשכוי בינה 11 .............................................................................................. ברכת 'הנותן ליעף כח' וברכת 'מלביש ערומים' 11 .................................................................. עניין אור פנימי ,מקיף ומלבוש 11 ...................................................................................... ברכת 'המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי' 11 ..................................................................... עניין 122ברכות של כל יום 11 ......................................................................................... ברכות הנהנין והמצוות11 ............................................................................................... : כניסה לבית כנסת 12 ...................................................................................................... הקדמה בעניין הטלית והציצית והתפילין – יא”ב 17 .................................................................... דרוש א' של הציצית 18 ....................................................................................................... דרוש ב' של הציצית 11 ....................................................................................................... עניין העטיפה12 ....................................................................................................... : דרוש ג' של הציצית 11 ........................................................................................................ דרוש ד' של הציצית 11 ....................................................................................................... דרוש ה' של הציצית 11 ....................................................................................................... דרוש ו' של הציצית 13 ........................................................................................................ דרוש ז' של הציצית 13 ........................................................................................................ ייחוד לתיקון פגם ק"ש13 ............................................................................................... : ייחוד לתיקון פגם תפילין13 ............................................................................................ : ייחוד לתיקון פגם ציצית13 ............................................................................................. : ייחוד לתיקון פגם תפילה13 ............................................................................................. : דרוש א' של התפילין 12 ...................................................................................................... תפילין של ראש12 ................................................................................................... : תפילין של יד12 ....................................................................................................... : הכוונות בעת כתיבת הפרשיות17 .................................................................................. : דרוש ב' של התפילין 18 ...................................................................................................... דרוש ג' של התפילין 11 ....................................................................................................... דרוש ד' של התפילין 12 ...................................................................................................... דרוש ה' של התפילין 12 ...................................................................................................... דרוש ו' של התפילין 11 ....................................................................................................... כוונות בהנחת תפילין דר"ת11 ..................................................................................... : הסבר שיטות רש"י ור"ת11 ........................................................................................ : דרוש ז' של התפילין 13 ....................................................................................................... 1 הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב17 .................................................................................. : דרוש א' של תפילת השחר 18 ............................................................................................... דרוש ב' של תפילת השחר 32 ............................................................................................... דרוש ג' של תפילת השחר 31 ................................................................................................ דרוש הקדיש 32 ................................................................................................................ עניין הכ"ח והמ"ב32 ................................................................................................. : עניין ההיכלות 31 ....................................................................................................... מילים ואותיות הקדיש 21 ............................................................................................. דרוש עניין תפילת השחר -דרוש א' 21 ................................................................................... 'הודו'21 ................................................................................................................. : מזמור שיר חנוכת הבית לדוד21 ................................................................................... : ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד21 ........................................................................... : ברך שאמר 21 ........................................................................................................... מזמור לתודה 21 ........................................................................................................ י-הי כבוד ה' 23 ......................................................................................................... אשרי 23 .................................................................................................................. 3הללוי-ה 22 ............................................................................................................ ויברך דוד 22 ............................................................................................................ שירת הים 27 ............................................................................................................ ישתבח 27 ................................................................................................................ יוצר 27 ................................................................................................................... הקדמה בעניין קריאת שמע (יא”ב) 72 ..................................................................................... דרוש א' של קריאת שמע 72 ................................................................................................. דרוש ב' של קריאת שמע 71 ................................................................................................. דרוש ג' של קריאת שמע 71 ................................................................................................. דרוש ד' של קריאת שמע 71 ................................................................................................. דרוש ה' של קריאת שמע 72 ................................................................................................. דרוש ו' של קריאת שמע 82 .................................................................................................. ענין שינוי בין זמן בית המקדש לעומת זמן החורבן82 ......................................................... : עניין המ"ן81 .......................................................................................................... : דרוש ז' של קריאת שמע 83 .................................................................................................. דרוש ח' של קריאת שמע 88 ................................................................................................. 1פרשיות של ק"ש88 ............................................................................................... : דרוש נוסף81 .......................................................................................................... : דרוש נוסף12 .......................................................................................................... : דרוש נוסף12 .......................................................................................................... : ' * 1אמת' שלפני עזרת אבותינו11 ................................................................................ : ' * 1אמת' שלאחר עזרת אבותינו11 .............................................................................. : סמיכת גאולה לתפילה11 ............................................................................................ : הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב11 ................................................................................ : דרוש א' של העמידה 11 ...................................................................................................... דרוש ב' של העמידה 13 ...................................................................................................... עניין כריעות וזקיפות13 ............................................................................................. : עניין ההיכלין121 ..................................................................................................... : דרוש ג' של העמידה 127 ..................................................................................................... דרוש ד' של העמידה 121 ..................................................................................................... דרוש ה' של העמידה 111 .................................................................................................... דרוש ו' של העמידה 111 ..................................................................................................... דרוש קצר111 ............................................................................................................ : דרוש ארוך111 ........................................................................................................... : 2 ביאור 1#בעניין יחוד הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א-ד-נ-י'113 ............................... : ביאור 1#בעניין יחוד הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א-ד-נ-י'113 ............................... : הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב117 .............................................................................. : בדרוש א' של חזרת העמידה 117 ........................................................................................... דרוש ב' של חזרת העמידה 118 ............................................................................................. דרוש ג' של חזרת העמידה 112 ............................................................................................. דרוש ד' של חזרת העמידה 111 ............................................................................................. דרוש ה' של חזרת העמידה 111 ............................................................................................. עניין ברכת כוהנים111 .................................................................................................. : הקדמה בעניין מוחין דז"א :צל"ם 111 ............................................................................. עניין עניית הקהל 'ברוך הוא ברוך שמו' בחזרת הש"ץ111 ...................................................... : עניין ענית 'אמן'113 ...................................................................................................... : 'א-ל מלך יושב'113 ...................................................................................................... : וידוי113 .................................................................................................................... : ויעבור ו 11-מידות112 .................................................................................................. : נפילת אפים112 ........................................................................................................... : דרוש א' של ויעבור 117 ...................................................................................................... הביאור במילים118 .................................................................................................. : דרוש ב' של ויעבור 111 ...................................................................................................... דרוש ג' של ויעבור 112 ...................................................................................................... דרוש ד' של ויעבור 111 ...................................................................................................... דרוש ה' של ויעבור 111 ...................................................................................................... דרוש ו' של ויעבור 111 ....................................................................................................... דרוש ז' של ויעבור 111 ....................................................................................................... דרוש א' של נפילת אפיים 118 .............................................................................................. דרוש ב' של נפילת אפיים 111 .............................................................................................. דרוש ג' של נפילת אפיים 112 ............................................................................................... דרוש ד' של נפילת אפיים 111 ............................................................................................... דרוש ה' של נפילת אפיים 111 .............................................................................................. דרוש א' של קריאת התורה 112 ............................................................................................ דרוש ב' של קריאת התורה 117 ............................................................................................. דרוש ג' של קריאת התורה 118 ............................................................................................. דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת 111 ............................... כוונת 'עלינו לשבח' 131 .................................................................................................. דרוש א' של מנחה 131 ........................................................................................................ דרוש א' של ערבית 131 ...................................................................................................... עניין ההיכלות 131 ......................................................................................................... הקדמה לדרושי הלילה – יא”ב131 ....................................................................................... : דרוש א' של דרושי הלילה 133 ............................................................................................. דרוש ב' של דרושי הלילה 133 .............................................................................................. ענין נסירת לאה ורחל מז"א133 ....................................................................................... : דרוש ג' של דרושי הלילה 132 .............................................................................................. ענין כלי יסוד דנוק' 132 ................................................................................................... דרוש ד' של דרושי הלילה 138 .............................................................................................. עניין גודל מעלת העוסק בתורה לאחר חצות הלילה 138 ........................................................... דרוש ה' של דרושי הלילה 122 .............................................................................................. דרוש ו' של דרושי הלילה 121 .............................................................................................. דרוש ז' של דרושי הלילה 121 .............................................................................................. דרוש ח' של דרושי הלילה 122 .............................................................................................. דרוש ט' של דרושי הלילה 127 .............................................................................................. 3 דרוש י' של דרושי הלילה 127 .............................................................................................. דרוש א' של חצות הלילה 128 ............................................................................................... תיקון לאה128 ............................................................................................................ : הקדמה בעניין השבת – יא”ב 171 .......................................................................................... דרושי שבת -הקדמה -שינוי התפילות 171 .............................................................................. דרושי שבת – 1דרוש א' 171 ............................................................................................... דרושי שבת – 1קבלת שבת – דרוש א' 182 ............................................................................ דרוש א' בעניין תוספת שבת 182 ........................................................................................... דרוש ב' בעניין תוספת שבת 187 ........................................................................................... דרוש ג' בעניין תוספת שבת 188 ............................................................................................ דרוש א' בעניין ערבית של שבת 112 ...................................................................................... דרוש ב' בעניין ערבית של שבת 111 ...................................................................................... דרוש כולל בעניין שבת 111 ................................................................................................. עניין קידוש 111 ............................................................................................................ לקיחת הכוס 111 ....................................................................................................... סוד הדיבור 111 ........................................................................................................ שתיית היין 113 ......................................................................................................... נטילת ידיים 113 ........................................................................................................ 11לחמים 112 .......................................................................................................... ברכת המזון 112 ............................................................................................................ עניין הריח 117 ............................................................................................................. עניין העונה בליל שבת 117 .............................................................................................. עניין טבילת שחרית של שבת 117 ...................................................................................... עניין שחרית של שבת 117 ............................................................................................... עמידה של שחרית שבת 118 ............................................................................................. עניין קריאת התורה 111 .................................................................................................. עניין תפילת מוסף 122 .................................................................................................... שמות נוק'122 ......................................................................................................... : חזרת תפילת מוסף122 .............................................................................................. : עניין סעודת שבת דשחרית 121 ......................................................................................... עניין מנחה של שבת 121 ................................................................................................. עניין תפילת מנחה בלחש 121 ....................................................................................... עניין סעודה שלישית 122 ................................................................................................ עניין ראש חודש 127 ...................................................................................................... עניין מיעוט הירח ושלא נתקררה דעתה עד שאמר לה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח וצדיקים ייקראו על שמך 128 ........................................................................................ עניין המועדים – בית מועד 112 ......................................................................................... שינויים בין שבת ליום טוב (עיין גם פירוש אחר להלן)112 ................................................. : עניין 3קרואים בתורה ביו"ט111 ................................................................................. : פירוש אחר בעניין שינויים בין שבת ליום טוב111 ............................................................ : כוונת הטבילה בערב יו"ט111 ...................................................................................... : דרוש א' – נספח לבית מועד 111 ........................................................................................... דרוש א' דאסרו חג 111 ....................................................................................................... דרוש ב' דאסרו חג 111 ....................................................................................................... דרוש ג' דאסרו חג 111 ........................................................................................................ הבדלים בין שבת ליום טוב111 .................................................................................... : עניין אסרו חג 111 ..................................................................................................... הקדמה בעניין פסח – יא”ב [ע"פ רעיון של הרב שריקי שליט"א]112 ........................................... : דרוש א' דפסח 118 ............................................................................................................ דרוש ב' דפסח 112 ............................................................................................................ 4 דרוש ג' דפסח 111 ............................................................................................................. דרוש ד' דפסח 111 ............................................................................................................. דרוש ה' דפסח 113 ............................................................................................................ דרוש ו' דפסח 112 ............................................................................................................. כוס ראשון117 ........................................................................................................ : קדש117 ................................................................................................................ : ורחץ117 ............................................................................................................... : כרפס117 ............................................................................................................... : כוס שני117 ............................................................................................................ : מגיד117 ................................................................................................................ : רחצה118 ............................................................................................................... : מוציא-מצה118 ....................................................................................................... : הא לחמא עניא118 ................................................................................................... : מרור כורך111 ........................................................................................................ : כוס שלישי וכוס רביעי111 ......................................................................................... : דרוש א' דספירת העומר והוא דרוש ז' דפסח 112 ....................................................................... דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח 111 ...................................................................... כוונה נוספת111 ...................................................................................................... : דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח 111 ....................................................................... דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח 111 ....................................................................... דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח 112 ..................................................................... דרוש ו' דספירת העומר והוא דרוש יב' דפסח 112 ...................................................................... סיכום בעניין כוונות ליל הסדר וספירת העומר111 ............................................................ : כוונות לספירת העומר – יא”ב (סיכום פרטי לכוון בפועל לפי הרמח"ל והאר"י ז"ל) 111 ................. הקדמה בענייני שבועות – יא”ב 113 ....................................................................................... דרוש שבועות 113 ............................................................................................................. עניין בין המצרים117 .................................................................................................... : הקדמה בענייני ראש השנה – יא”ב 118 .................................................................................. יום הדין 118 ............................................................................................................ ספרים של זכויות \ חובות 118 ...................................................................................... נסירה של השנה -הבאת הנוק' פב"פ 118 ........................................................................ מלכויות 118 ............................................................................................................. זכרונות 118 ............................................................................................................. שופרות 118 ............................................................................................................. הערה לגבי נסירה בימים הנוראים – יא”ב 111 ...................................................................... דרוש על ראש השנה (הקדמה) 131 ........................................................................................ דרוש א' דראש השנה 131 .................................................................................................... דרוש ב' דראש השנה 131 .................................................................................................... דרוש ג' דראש השנה 131 .................................................................................................... דרוש ד' דראש השנה 133 .................................................................................................... דרוש ה' דראש השנה 132 .................................................................................................... דרוש ו' דראש השנה 137 .................................................................................................... דרוש ז' דראש השנה 121 .................................................................................................... דרוש ח' דראש השנה 171 .................................................................................................... דרוש ט' דראש השנה 171 .................................................................................................... תשר"ת171 ................................................................................................................ : תקיעה 171 ............................................................................................................... שברים 171 .............................................................................................................. תרועה 171 .............................................................................................................. תקיעה 171 ............................................................................................................... 5 תש"ת 173 ................................................................................................................... תקיעה 173 ............................................................................................................... שברים 173 .............................................................................................................. תקיעה 173 ............................................................................................................... תר"ת 173 ................................................................................................................... תקיעה 173 ............................................................................................................... [ * 1תשר"ת +תש"ת +תר"ת] 172 .................................................................................. דרוש על יוה"כ (הקדמה) 177 ............................................................................................... דרוש א' דיוה"כ 177 .......................................................................................................... ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד178 .......................................................................... : כל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים כאילו התענה תשיעי ועשירי178 .................................. : דרוש ב' דיוה"כ 171 ........................................................................................................... דרוש ג' דיוה"כ 182 ........................................................................................................... דרוש ד' דיוה"כ 182 ........................................................................................................... ה' הוא הא-להים 182 .................................................................................................. דרוש ה' דיוה"כ 181 .......................................................................................................... עניין עת נעילה שהוא עת נעילת שערי היכל 181 ................................................................ דרוש חג הסוכות (הקדמה) 181 ............................................................................................. דרוש ליל הושענא רבא (הקדמה) 181 ..................................................................................... דרוש שמחת תורה (הקדמה) 181 ........................................................................................... עיניין ייחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו181 ............................................................... : דרוש ג' דסוכות 183 ........................................................................................................... דרוש ד' דסוכות 182 .......................................................................................................... דרוש ה' דסוכות 187 .......................................................................................................... דרוש ו' דסוכות 181 ........................................................................................................... דרוש ז' דסוכות 112 ........................................................................................................... דרוש ח' דסוכות 111 .......................................................................................................... ענין הגבורות שהיא הבחינה השלישית הנעשית בהו"ר111 .................................................. . דרוש ט' דסוכות 111 .......................................................................................................... דרוש יום אסרו חג (של שמיני עצרת) 111 ............................................................................... דרוש על חנוכה 113 ........................................................................................................... הערה בעניין חנוכה – יא”ב 113 ........................................................................................ יא”ב :כוונות ברכות חנוכה [שער הכוונות של האר"י וקיצור הכוונות של הרמח"ל] 112 .................. הערה בעניין פורים – יא”ב 117 ............................................................................................ דרוש על פורים 117 ........................................................................................................... 6 פתח דבר חיבור זה הינו סיכומים בלימוד שער הכוונות של האר"י ז"ל. מטרת החיבור הינו להקל על השינון של שער הכוונות כדי לכוון בתפילה .כמובן ,לא כל מה שהאר"י כתב בשער הכוונות נמצא בסיכומים ,אלא מה שמצאתי לי חשוב עבור החזרות .סיכמתי גם את הערות היפה שעה. השתדלתי לערוך את הסיכומים באופן המיקל על החזרות ,בעזרת עריכה מאירה וטבלאות והכנסת הערות שמצאתי לי מועילות .כל הערותי מסומנות [בראשי תיבות יא"ב ובצורה שונה של אותיות] כדי לא לערב אותם עם התוכן הבא מתוך שער הכוונות. הכנסתי קישוריות רבות בתוך הסיכומים כדי לקשר בין מקומות שונים בתוך החיבור. סימנתי את המקומות שלא היו לי ברורים. הוספתי הקדמה המסכמת נושאים מסויימים שהיו לי חשובים להבנת הלימוד של שער הכוונות .נושאים אלה הינם בעיקר בענייני האילן הקדוש. הוספתי עיונים\הערות על נושאים שונים ,גם כדי להועיל ולהבהיר וגם כדי לרכז נושאים הצריכים עבורי ביאור נוסף. השתדלתי לסמן כל תוכן [הערות ,עיונים ,הקדמות] שאינו בא מתוך שער הכוונות. הלימוד מבוסס על רקע תורת הרמח"ל בעיקר [פתחי חכמה ודעת ,כללות האילן ,קיצור הכוונות] והאוצרות חיים וכפי התורה שספגתי מאת הרב מרדכי שריקי שליט"א. ניתן להשתמש בחיבור זה בתנאים הבאים )1( :יש לציין את מקורו ( )1שימוש שאינו מסחרי .אינני יכול לקחת אחראיות על נכונות הסיכומים ,השתדלתי לדייק ,ותו לא .לכן הערות ותיקונים יתקבלו בברכה ובכבוד רב ,ב-אימייל[email protected] : בע"ה ובלי נדר אכניס את התיקונים והערות שיימצאו לי נכונים ,לגוף החיבור ואציין את השולח אותם. חיבור זה הינו לעילוי נשמת אימי מורתי שושנה בת יעקב שהלכה לעולמה ביד' תמוז תש"ע .ת.נ.צ.ב.ה. תודתי נתונה לאישתי אורית לאי"ט ש"-:שלי -שלה הוא". מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהייחיני וקימני והגיעני לזמן הזה. גירסא ,1.27יז' אדר תשע"ג גירסא ,1.2הועלתה ב-ה' באייר תשע"ב. 7 הקדמה מבוססת על פחו"ד ואוצרות חיים – יא”ב: לזכור מושגים של :צמצום ,רשימו ,ספירות עיגולים ויושר ,אדם קדמון ,אורות אוזן ,חוטם ופה (עקודים), יצירת כלי ,אורות העיניים (ב"ן -נקודים ) ,יצירת הכלים ,שבירת הכלים ,אבי"ע ראשונים ,ירידת רפ"ח ניצוצים ,אורות מ"ה ועולם התיקון ,אבי"ע שניים ,תיקון הפרצופים ע"י עיבור. מ"ה וב"ן בונים פרצופים. בניין ז"א: בניין ז"א :לאחר קיפול רגלי א"א (שאז גם כלים של 7מלכים עולים לאצילות). לז"א יש 1בחינות :אנ"ך ,ולהם זמני עיבור שונה בתוך אימא [ 1 ,7ו 11-חודשים ,בהתאמה] .הניצוצות דז"א הינם כדי להחיות הכלים והינם מילויי שמות עס"מ [י"ט ,ל"ז ,מ"ו בהתאמה] [אך שמות הניצוצות הינם נקראים א-להים] .הניצוצות של נוק' הינם מילוי שם ב"ן. ז"א הינו פרצוף בן 12ספירות גם בזמ ן עיבור ,יניקה וגדלות .ימי עיבור ויניקה נקראים ימי קטנות. ישנם אנ"ך גם ב-ו"ק וגם ב-ג"ר דז"א .גם עיבור נוק' הינו בתוך אימא ,וגם לנוק' 1בחינות אנ"ך. ו"ק דז"א (ישנו בנוסף מימד של חיצוניות ופנימיות) קטנות (עיבור ויניקה) גדלות כלים ניצוצות האיברים הנפש של האיברים החיצונים שבאדם ,שכוללים בשר גידים ועצמות הנפש של האיברים הפנימים שאין בהם בשר ,גידים ועצמות, כגון לב ,ריאה ,כליות ,כבד האיברים החיצוניים והם העצמות שהם 1חללי הגולגולת עיין ג"ר דגדלות עיין ג"ר דגדלות ניצוצות הקרומות החופפים בין המוח וחללי הגולגולת; שמות א-להים אורות המוח עצמו ["הליחה הלבנה"]; שמות הויה אורות כלים ג"ר דז"א עיין ג"ר דגדלות האיברים של הראש ,החיצונים והפנימיים (דופן פנימי וחיצון): הגולגולת נפש של האיברים החיצונים שבראש הכוללים בשר ,גידים ועצמות נר"ן-ח"י רוחניות בלבד של אבר הפנימי .האבר הפנימי הינו המוח הפיזי שאין בו גידים ועצמות. שמות הויה זיווג או"א יוצרים עיבור ז"א .ישנו זיווג או"א ועיבור עבור ו"ק דז"א ועבור ג"ר דז"א בנפרד [גם עבור כלים (חיצוניות) וגם עבור אורות (פנימיות) ,סה"כ 1עיבורים] .כל אחד מה 1-עיבורים [שאורכם ,11 ( 1חיצוניות)( 7 ,1 ,פנימיות) חודשים בהתאמה] כולל 1זמני עיבור פרטיים שעל ידם יתוקנו אנ"ך דז"א; כל שלושה ושלושה זמני עיבור פרטיים נקראים עיבור אחד. אורות נה"י אימא עלו לחג"ת אימא לקראת לידת אימא את ז"א והשאירו כלי נה"י אימא ריקים מאורות כדי שמוחי ז"א יתלבשו בנה"י אימא הריקים מאורותיהם [אימא המיתה את עצמה לצורך ז"א ].לאחר מכן אימא בונה לעצמה נה"י חדשים שיחפפו את ז"א מאחוריו עד חג"ת ז"א ,שהוא מקום ראש רחל. ז"א לוקח לכלי כתר שלו 1/1 ,תחתון כלי תפארת אימא. ז"א לוקח למוח הכתר שלו ,עצמות 1/1תחתון מוח תפארת אימא .המוח שהוא האור ,נעשה מהחסד המתפשט בתוך ז"א ומקורו של מוח כתר ז"א מתפארת אימא. 8 זמני יניקה וגדלות דז"א. בזמן העיבור :פנימיות ז"א ניתנת ע"י חיצוניות נה"י אימא .כח"ב+חו"ג דדעת+חגת+נצח של ז"א נבנים במהלך 1ירחי עיבור .לז"א יש רק ו"ק [כלים ואורות] הבונים אותו פרצוף כי ג"ר דז"א (גם כלים וגם אורות) נשארו בבינה (אימא). בזמן יניקה :ז"א יונק מחזה אימא את אורות נ"ה א"א .הי"ם ז"א נבנים במהלך היניקה ,כל ספירה לוקחת 8חודשים ,סה"כ 11חודשים. מעבר מיניקה לקטנות וגדלות של ז"א: בנקודים ג"ר דז"א (גם כלים וגם אורות) נשארו בבינה (אימא) .ע"י זיווג או"א ועיבור של ז"א באימא נמשכות ספירות הג"ר (כלים ואורות) לז"א (תהליך התגדלות ).המוחין האלה הינם מורכבים בעצמם מג"ר וו"ק ומתלבשים בז"א ומשלימים לו את הכלים והמוחים של הקטנות ונהיים של גדלות .המוחים החדשים הם פנימיות של חבד+חגת+נהי וכן עבור הכלים. בעת העיבור השני דז"א שהינו לצורך המוחין שלו ,נזדווגו או"א ,ואבא הוליד מהמוחין שלו טיפת דכורא, והיא כללות חו"ב ,וה"ח וה"ג (שהם מ בחינת הדעת) וכן אימא נתנה בחינת מ"ן שלה ,והם כללות חו"ב וה"ח וה"ג (מבחינת הדעת שלה) ולאחר העיבור ,תבונה ילדה המוחין שיצאו דרך היסוד שלה .המוחין התלבשו תחילה תוך כלים של נה"י תבונה ואח"כ תוך ז"א .דרך ההתלבשות הינה מוחין דמצד אבא בתוך נה"י אבא ומוחין דמצד אימא תוך נה"י אימא ,ואח"כ התלבשו נה"י אבא תוך נה"י אימא ואח"כ כל ההתלבשויות נכנסו לתוך ז"א ונהיו חב"ד ז"א .בעצם דעת ז"א מורכב מחו"ג דמצד אבא שנהיו חו"ב של דעת ז"א ומחו"ג דמצד אימא שנהיו חו"ג של דעת ז"א .הנה"י המשולבים של או"א מתפשטים לתוך ז"א לפי קווים ,נצח מתחלק לחח"נ ז"א והוד לבג"ה ז"א .כלומר מוחי חו"ב נשארים סתומים בכליהם. התפשטות הקו האמצעי בתוך ז"א ,כלומר התפשטות המוח השלישי ,מוח הדעת ,הינה שונה :יסוד אימא מסתיים בדעת ז"א ,כי ליסוד אימא יש רק פרק אחד ולא 1כמו נ"ה אימא ,ועטרת יסוד אימא מסתיים בשליש עליון תפארת ז"א ומשם מתפשטים הה"ח ב-חג"ת-נ"ה ז"א והה"ג נכללות ביסוד ז"א .יסוד אבא מורכב משני פרקים [יסוד ועטרת היסוד] שמתחלקים ל 1-שלישים ונמשך עד סיום יסוד ז"א ,ולכן אורות דעת דמצד אבא מכוסים תמיד ואינם מתגלים לעולם. במהלך הגידול של ז"א נה"י אימא (תבונה ב') מתפשטים ב-חח"ן-בג"ה-ד"ת של ז"א ,במשך 7שנים ויום אחד (היום האחד הינו עבור הת"ת ).בנוסף ל 11-חודשים של היניקה ,סה"כ 1שנים ויום אחד. התפשטות החסדים של ו"ק ז"א אל חב"ד ז"א הינה במשך 1שנים ,ועוד שנה עבור כתר ז"א ,סה"כ 11 שנים ויום אחד. (עניין התחלפות המוחין בינה אבא לחכמה אימא וכו'). מהות המוחין 1 :טיפות הבאות מזיווגם של או"א וניתנות לז"א ולנוק' :טיפות מוח חכמה ,בינה ודעת. טיפות מוחי חו"ב ניתנות במוחי חו"ב דז"א ובמוחי חו"ב דנוק'. טיפת מוח הדעת באה מהה"ח והה"ג שהתפשטו בו"ק או"א [יא”ב :דרך יסודם]. מוח דעת: מוח דעת של נוק' מוח דעת של ז"א כולל גבורות בלבד כולל חו"ג נמצא בין כתפיה של נוק' ,בשליש העליון דתפארת נמצא בראש ז"א והוא מוח בפני עצמו [יא”ב :לפי שלה בסוד קשר תש"י ז"א. דרושי פסח ובעוד דרושים ,דעת ז"א נמצא בגרון ז"א; באוצרות חיים (עיין בניין לאה להלן ,וכן יוצא מדרוש ה' של ספירת העומר) נראה שגרון ז"א נמצא תחת דעת ז"א] עיקר הארת ז"א הינה מהחסדים שבתוך יסוד הבינה שמתגלים בו מהחזה ולמטה. הכתר הינו השורש של חב"ד[ .מתוך העיונים שבאוצרות חיים :בברכת שים שלום מורידים הארות המוחין שבכתר לחב"ד ז"א]. כלי מוחי ז"א הם מן נה"י אימא [הישנים] ואורות מוחי ז"א הינם מז"א .מוחי ז"א נמשכים לו תחילה בסוד מקיפים לפני שנכנסים לנה"י אימא ולתוך ז"א. כלי כתר ז"א הינו מכלי תפארת ונה"י אימא [החדשים] ואורות כתר ז"א הינם מאורות תפארת ודנה"י אימא .שליש תחתון תפארת אימא החדש הינו שורה על ראש ז"א ונה"י אימא החדשים משתלשלים מאחורי ז"א [ומכסים ומגינים על אחוריו ועל אחורי לאה ,העומדת פב"א עם ז"א] עד סיום שליש 9 עליון תפארת דז"א ומשם ולמטה יוצאת רחל[ .רחל עומדת אב"א עם ז"א כך שאחורי רחל וז"א מכוסים]. רישא חיוורתא דגולגלתא דז"א הינו לבנונית תפארת דתבונה [כלומר הכתר הבא משליש תחתון תפארת אימא החדש (ע"פ בל"י ,כל מקום שהמהרח"ו ציין באוצרות "חצי תפארת ונה"י החדשים", תיבת "החדשים" חלה גם על חצי תפארת דתבונה)] וחוורתא דקדלא הוא התפשטות נה"י החדשים מאחורי ז"א והינו גם כן חלק של הכתר .אורות אלה מקיפים את ז"א אך הם אינם ל"ם של הצל"ם אלא הם כתר ז"א שגם הוא מקיף ז"א. מראש ז"א יוצאים קוצים [נמ שכים מאחורי ז"א עם החזה] ,נימין [נמשכים מאחורי רישא ז"א עד מול הגרון] ושערי [נמשכים רק עד גולגלתא דרישא] .חד קוצא דשערי נמשך מראש ז"א דרך עורפו ,עד אחורי חזה ז"א כדי לכסות הכתר ,החוורתא ,מחשוף הלבן. כלים של מקיפים ל"ם דז"א נעשים מכלים של חג"ת וכחב"ד דתבונה בהתאמה .אורות של מקיפים ל"ם דז"א נעשים מאורות מקיפים דז"א ביחד עם אורות פנימיים של חג"ת וכחב"ד דתבונה בהתאמה. כתר ז"א אינו נכנס בחשבון מקיפים דז"א. כתר ז"א אינו נחשב במניין 12ספירות ז"א. קל"ח פתחי חכמה ,פתח קטז'" :כתר ז"א בסוד א"א" (עץ חיים :מתפארת דא"א נעשה כתר וגלגלתא דז"א) :מדובר כנראה בהנהגת ז"א ולא בבניין ז"א; כי כתר ז"א נבנה מתפארת אימא\תבונה. הערות מרחמ"ל זצ"ל מתוך כללי חכמת האמת עיקר פרצוף (במיוחד של ז"א) הינו הו"ק .פנימיות ו"ק ,כלומר מוחי ו"ק הינה הדעת .דעת ז"א מכילה ה"ח וה"ג .ממוח החכמה נעשים הה"ח וממוח הבינה נעשות הה"ג והה"ח עם הה"ג מהווים את מוח הדעת .הה"ח הינם פנימיות הו"ק ומתפשטים בו"ק והה"ג הינם עבור פרצוף הנוק' ,וניתנות לנוק' כדי להתפשט בנוק' ולשמש פנימיות לנוק' .לכן מבינים הקשר בין מושג הה"ח והמוחין ,שהמוחין ב עצם מיצרים את הה"ח והה"ג ,והה"ח נקראים פנימיות הו"ק והו"ק הם עיקר הפרצוף[ .יא”ב :אבל למה מתאספים הה"ח ביסוד? כדי למתק הה"ג לפני נתינתם לנוק' וכדי לעבור לנקבה כחלק של טיפת הזיווג שכן טיפת הזיווג כוללת חו"ב וה"ח וה"ג ,כדלעיל .מה מועבר בזיווג? אולי ניתן לומר שבזיווג בעצם מועברת טיפת הזיווג הכוללת חב"ד מזכר לנקבה (או"א או זו"ן) ,דרך היסודות ,ולאחר עיבור ולידה יוצא השפע לז"א (במקרה של זיווג או"א) או לעולמות התחתונים יותר (במקרה של זיווג זו"ן) והשפע הזה הינו גם כן מודל של חב"ד שממנו נוצרים הה"ח והה"ג .הסבר זה מבוסס על ההנחה שתיאור זיווג או"א תקף לשאר הפרצופים ושווה בין לבנין פרצוף חדש ובין ליצירת שפע גרידא]. כתר אינו בחשבון ה 12-ספירות כי הינו מקיף (כנ"ל) וכן דעת אינה בחשבון ה 12-ספירות כי אין לה כלי .ובכל זאת ישנם 12ספירות ולא !1אלא שכלי תפארת עולה עד כלי כתר ומקיף את הדעת .לכן לפעמים מציינים את הכתר בחשבון ה 12-ספירות על שם כלי הכתר המעורב עם הדעת ולפעמים מציינים את הדעת בחשבון ה 12-ספירות על שם פנימיות הדעת. צל"ם ז"א הינם יסו"ת ב' .ז"א מקבל צל"ם גם מצד אבא וגם מצד אימא. מקיפי ל"מ דאימא נכנסים במשך שנתיים ( 13שנה) ושלושה מוחי ז"א דמצד אבא ומקיפי ל"מ דאבא באים במשך 3שנים ,סה"כ 12שנה .עד כאן גדלות ראשונה בתבונה .מכאן ואילך קטנות ב' וגדלות ב' באימא. בקטנות ב' וגדלות ב' של ז"א ,צל"ם ז"א הינם תבונה א' (תבונה א' הינה מלכות אימא שהתלבשה על נה"י אימא .צ' הינו כנ גד נה"י תבונה א' ,ל' הינו כנגד חג"ת תבונה א' ,מ' הינה כנגד חב"ד תבונה א'; וכל הצל"ם הינו כנגד מלכות אימא שהתלבשה על נה"י אימא (וכן יסו"ת ב' הם מלכות תבונה א' שהתלבשה על נה"י תבונה א')). נוק' דבוקה נקודה באחורי ז"א בקטנות (ואז נוק' דבוקה מאחורי נה"י ז"א ,כי הרי נה"י ז"א הם על גבי חג"ת ז"א כי ז"א במצב ג' גו ג' ) ,ביניקה (ואז נוק' דבוקה מאחורי חג"ת ז"א ,כי נה"י ז"א ירדו למקומם) ובגדלות (ואז נוק' דבוקה מאחורי חב"ד ז"א ,כי חג"ת נעשו חב"ד) בנסירה של נוק' מז"א ,גם ז"א וגם נוק' מקבלים חידוש מוחין מאימא .מוחים אלה נוצרו ע"י זיווג או"א כחלק של הנסירה .המ"ן של זיווג או"א הינם הנה"י של אימא שיצאו ועלו מז"א. לאה הינה למעלה מחזה ז"א מאחוריו ,פב"א [פני לאה נגד אחורי ז"א] ויוצאת ממוחין דאימא. רחל הינה מהחזה דז"א ולמטה מאחוריו ,אב"א ,ויוצאת מהמוחין דאימא. יעקב הינו מהחזה דז"א ולמטה מצד הפנים דז"א ,אב"פ[ ,אחור יעקב נגד פני ז"א] ויוצא מהמוחין דאבא. 10 בניין נוק' רחל: נוק' דבוקה עם ז"א נקודה מאחוריו בקטנות (נוק' נקודה על נה"י ז"א) ,ביניקה (נוק' נקודה על חג"ת ז"א) ובגדלות (נוק' נקודה על חב"ד ז"א) .לאחר שז"א בגדלות ,נוק' יורדת לנה"י ז"א ונבנית מאחוריו. גם עיבור נוק' בתוך אימא [כמו ז"א] ,וגם לנוק' 1בחינות אנ"ך. נוק' לוקחת לכלי כתר שלה 1/1 ,כלי תפארת ז"א המגולים. נוק' לוקחת למוח הכתר שלה ,הארה של 1/1של שליש של מוח תפארת ז"א הנעשה מהחסד המתפשט בתוך תפארת ז"א. כתר רחל נעשה גם מסיומם של נה"י החדשים של אימא המתפשטים מאחורי ז"א ומסתיימים מאחורי חזה ז"א[ .אוצרות חיים ,שער מוחין דצלם ,פרק ד'] הארת שליש תחתון כלי נצח אימא אשר בתוכו שליש תחתון דמוח חכמה דז"א בונים חח"נ נוק' גם בבחינת הכלים וגם בבחינת אור המוח אשר בכלים; וכן ½ של החסד שבנצח ז"א מהה"ח שנתפשטו בז"א מאיר בקו ימין של רחל .וכן על דרך זה בקו שמאל של רחל .אמנם בקו אמצעי של נוק' ,בנוסף לכתר נוק' שנעשה משליש תפארת ז"א ,נוק' מקבלת בדעת שלה ,הארת הה"ג שהתקבצו ביסוד ז"א ונוק' אינה מקבלת בקו אמצעי שלה שום חסדים (מעבר למה שקבלה בכתר שלה). לאה ורחל נבנות ע"י ז"א ע"י אור-חוזר שירד לתוך ז"א ועלה מלמטה של ז"א אל [דעת ז"א ומשם אל לאה] או [אל תפארת ז"א ומשם אל רחל][ .אוצרות חיים] שורש הה"ח והה"ג הינו בדעת ז"א. הה"ח והה"ג מתפשטים ומגיעים ליסוד ז"א ,שם הה"ח ממתיקים את הה"ג. יסוד ז"א ,שבו יסוד אבא ,הינו בשליש עליון תפארת נוק' ושם דעת נוק' ,בין כתפיה של נוק' .דעת נוק' אינה בראש נוק' ,כי בראש נוק' ישנם רק חו"ב .הה"ג הממותקות ניתנות מיסוד ז"א אל דעת נוק' .הה"ג אינם מתפשטות בתוך גוף נוק' אלא נשארות בקו אמצעי של נוק' ,ויורדות ליסוד נוק' ומשם בחזרה אל תפארת נוק' ומשם אל דעת נוק' ומשם אל כתר נוק' .רק ההארות של הה"ג מתפשטות בתוך נוק'. סיום יסוד אבא נמצא בסיום יסוד ז"א בסיום תפארת נוק' ומאיר מתוך יסוד ז"א אל נוק' ומקבץ הה"ג שלא יתפשטו בתוך נוק' וממתק אותם. לאחר מכן ישנה נסירה של זו"ן; במהלך הנסירה ישנו זיווג או"א ע"י מ"ן [המ"ן האלה הינם נה"י אימא שעולים מז"א] שמוליד הארות [= מוחין = פנימיות = חסדים לז"א וגבורות לנוק'] חדשות גם לז"א [חידוש מוחי ז"א] וגם לנוק'. כך הסתיים בניין נוק' ,וזו"ן יכולים כעת להזדווג לצורך ההנהגה. כב' אותיות בונים הפרצופים .כב' אותיות בונים ז"א ולאחר מכן נכללים ביסוד שלו. נוק' מקבלת כב' אותיות מז"א [כשז"א בונה נוק'] (וכן מקבלת כנראה גם אותיות מנצפ"ך – גבורות) ונכללים ביסודה ועושים את יסוד נוק' לכלי. לאחר מכן נוק' מקבלת עוד כב' אותיות מאימא [במהלך הנסירה ואימא בונה נוק']( .וכן מקבלת כנראה גם אותיות מנצפ"ך – גבורות) אותיות מנצפ"ך הינן גבורות. שתי הקבוצות של כב' אותיות בונות כלי יסוד של נוק' .בתוך הכלי ישנן אותיות מנצפ"ך (פעמיים :מז"א ומאימא) והן המ"ן ואז פרצופי זו"ן שלמים לצורך ההנהגה. כשז"א בונה נוק' אזי ז"א נותן גבורות לנוק' ,וזה נעשה דרך נה"י ז"א שהם בראש נוק' ,ולא דרך זיווג. פרצוף ז"א בונה נוק' ,לאפוקי פרצוף יעקב. בדרושי סוכות מופיע שנוק' מקבלת גם חסדים מאת אימא ומאת ז"א כדי לבנות אותה ,ולא רק גבורות. " ...וחיבוק הימין הינו כניסת עיטרא דחסדים דז"א וגם בעיקר מקיפים דאימא ,בסוד מוחין דנוק' ...כל מה שנעשה בכל הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת ,נעשה בכל יום ובכל תפילה .בכל יום החסדים הפנימיים דאימא נכנסים כדרכם מלמעלה למטה ( "...דרוש ג' דסוכות) אולי אימא נותנת לנוק' לא רק גבורות אלא גם חסדים? עניין חיבוק השמאל והימין נמצא בכוונות תפילת העמידה בברכות 'מחיה המתים' ו"-הא-ל הקדוש" בהתאמה ...בדרוש ח' דק"ש נראה שחסד ז"א מתפשט בתפארת ז"א ומשם לראש נוק' ,זהו כנראה לכתר נוק' כמוסבר לעיל פה ולכן אינו קשה. 11 כשז"א מזדווג עם נוק' אזי ז"א נותן חסדים לנוק' ,וזה נעשה דרך זיווג היסודות .הזיווג הינו לפעמים עם ז"א ולפעמים עם יעקב .הזיווג הינו לצורך ההנהגה ולא לצורך בנין. הנסירה הינה תמיד מז"א (כמובן ,כי לא רחל ולא לאה דבוקות אב"א עם יעקב) אך הזיווג יכול להיות עם ז"א או עם יעקב. בניין יעקב: אין יכולת ליעקב וללאה להיתקן עד שיתוקנו ז"א ונוק'( .אוצרות חיים ,שער יעקב ולאה פרק א') יעקב מקבל הארות מאחוריים \ נה"י אבא [אורות וכלים] המתגלים מחזה ז"א ולמטה (בעצם רק יסוד אבא מתגלה באופן יחסי מחזה ז"א ולמטה כי משם מסתיים יסוד אימא ,אך נ"ה אבא נשארים מכוסים בנ"ה אימא – בל"י) .כתר יעקב הוא כנגד 1/1תחתונים של תפארת ז"א .חו"ב שמצד אבא שבדעת ז"א וכן חו"ב שמצד אימא שבדעת ז"א [ 1בחינות אלו נקראות חו"ב חו"ג דדעת ז"א] יוצאים אל יעקב (לבושים ביסוד אבא -ודרך תפארת ז"א) ונעשים לו 1מקיפים ,והם התפילין של יעקב [יא”ב :מקיפים נמוכים ,כנראה] וגם נעשים מוח כתר דיעקב הנכנס לתוך כלי כתר יעקב .כלי כתר יעקב נעשה מאור שיוצא מ[-שליש אמצעי]-חו"ב אבא הלבושים תוך נ"ה אבא הלבושים תוך נ"ה אימא הלבושים תוך חו"ג ז"א .שליש תחתון מוח חכמה דמצד אבא המלובש בפרק תחתון נצח אבא המלובש בפרק תחתון דנצח אימא המלובש ב 1-פרקים נצח ז"א מאיר אל יעקב ובונה חח"נ יעקב .שליש תחתון מוח בינה דמצד אבא המלובש בפרק תחתון הוד אבא המלובש בפרק תחתון דהוד אימא המלובש ב 1-פרקים הוד ז"א מאיר אל יעקב ובונה בג"ה יעקב .עטרת היסוד דאבא המלובש בכל יסוד ז"א מתחלק אל דת"י יעקב .חו"ב מצד אבא שבדעת ז"א התחברו לחו"ב דיעקב בהתאמה; וכן חו"ג מצד אבא שבדעת ז"א (יא”ב :קשה לי כי כשאומרים שיש בדעת ז"א 1מוחין חו"ב וחו"ג ,אזי חו"ב דדעת ז"א מיוחסים לאבא וחו"ג דדעת ז"א מיוחסים לאימא ,אך כאן מייחסים חו"ג דדעת ז"א לאבא )...נכנסו לדעת יעקב ומהם נהיו ה"ח וה"ג .ה"ח שבדעת יעקב מתפשטים ב-חגת-נה יעקב ומתכנסים ביסוד יעקב ,וה"ג שבדעת יעקב מתקבצות ביסוד יעקב( .שער יעקב ולאה פ"ג). בניין לאה: (אוצרות חיים ,שער יעקב ולאה פרק ה') לאה נבנית מאחוריים מלכות אימא מאחורי דעת ז"א; ופנימיות מלכות אימא נתנה ללאה גם פנימיות נהי"ם אימא מתוך דעת ז"א. לאה נאחזת בז"א דרך חג"ת ז"א העושים 1קוי לאה .גובה לאה הינו 1/1תחתונים דדעת ז"א. לאה ורחל נבנו ע"י אור חוזר .לאה ורחל נבנות ע"י ז"א ע"י אור-חוזר שירד לתוך ז"א ועלה מלמטה של ז"א אל [דעת ז"א ומשם אל לאה] או [אל תפארת ז"א ומשם אל רחל]. חסד לאה :אחר שירדו החסדים [יא”ב :מעניין שמהרח"ו מציין כאן חסדים ולא מוחין] עד יסוד ז"א ,חזרו לעלות עד חזה ז"א ומשם נוקבים את חזה ז"א ויוצאים אל רחל; כך גם בלאה :אחר שירד אור מוח חכמה דז"א עד מרפק ז"א שהוא סוף פרק ראשון של זרוע ז"א ,חוזר האור ועולה עד כתף ז"א ומשם יוצא אל תחילת גרון ז"א ,שהוא תחת דעת ז"א ,ומשם נכנס בחסד לאה. גבורה לאה :וכן עבור אור מוח בינה בזרוע שמאל דז"א עבור גבורה לאה. תפארת לאה :אחר שירד אור מוח דעת דז"א עד שליש עליון תפארת ז"א ,חוזר האור ועולה עד התחלת תפארת ז"א ומשם יוצא אל תחילת גרון ז"א ,שהוא תחת דעת ז"א ,ומשם נכנס בתפארת לאה. נצח לאה :אור החסד היורד בפרק השני של זרוע ימין ז"א חוזר ועולה עד מרפק ז"א ומשם יוצא אל לאה ובונה נצח לאה. הוד לאה :וכן עבור אור החסד היורד בפרק השני של זרוע שמאל ז"א חוזר ועולה עד מרפק ז"א ומשם יוצא אל לאה ובונה הוד לאה. יסוד לאה :אימא הנתונה עד שליש ראשון של תפארת ז"א נותנת יסוד ללאה ע"י שנבקע יסוד אימא (עניין ויעבור ו 11-מידות). דעת לאה :דעת לאה נעשה מדעת ז"א. חו"ב לאה נעשים מאור חוזר משני הצדדים של שליש עליון דעת ז"א ועולים מתוך דעת לאה ועושים חו"ב של לאה .וזהו הגבהת ידי ז"א כנגד ראשו (עניין ברכת כהנים). 12 זיווג זו"ן .1 .1 .1 .1 .3 .2 .7 .8 הה"ג מתקבצות ביסוד רחל בעת הזיווג עם ז"א( .אוצרות חיים -שער תיקון הנוק') הה"ח מתקבצים ביסוד יעקב בעת הזיווג( .אוצרות חיים -שער תיקון הנוק') ישנן נשיקין לפני זיווג היסודות וישנן נשיקין בעת זיווג היסודות. שלבי הזיווג: התעוררות הנוק' ע"י התכללות ענפיה ביאה ראשונה שבמהלכה נוק' מקבלת מז"א הרוחא (דשביק בה בעלה) והוא ב"ן ,והוא גבורות מדעת ז"א, והוא הכח עבור הנוק' להעלות מ"ן נוק' מעלה הנשמות (העלאת מ"ן ).נשמות ישראל הינן מ"ן לזו"ן וזו"ן הינם מ"ן לאו"א. אז ייעשה זיווג או"א [כנראה שגם לפני כן יהיה זיווג במדרגות שמעל או"א עד רום המעלות] ויימשך חידוש מהמאציל לאו"א ויצאו מוחין\שפע אל זו"ן (מ"ד ומ"ן בהתאמה). נוק' מקבלת שפע מאת המאציל דרך מוחותיה (שהם בתוך נה"י ז"א) (השפע הזה הינו המ"ן ג"כ [יא”ב: נראה שהמ"ן הינם חידוש המוחין] והוא טיפת הזיווג) השפע עובר דרך תרי"ג אבריה ומתקבץ ביסודה ז"א מקבל שפע מאת המאציל (מ"ד) דרך מוחיו ,בכל תרי"ג איבריו ומתקבץ במוחיו (שוב) ומשם ביסוד ז"א ,וזה נקרא מ"ד (טיפת המ"ד הינה ע"ב – דרוש שמחת תורה) נעשה זיווג היסודות של זו"ן והוא צירוף מ"ד ומ"ן (בתוך יסוד נוק' שנעשה כלי מקודם :בעת קבלת הכב' אותיות ואו\גם בביאה הראשונה) .זיווג זו"ן (ועיבור +לידה?) מוליד מזון\כוח שנוק' תעביר לענפים שלה. השפעת השפע\ההנהגה עיקר ההנהגה הינה מא"א אל ז"א ומז"א אל נוק' ,ע"י שילוב\הסכמה של חסד ודין [חיבור טיפות הזיווג של ז"א ושל נוק'] והם המוחין. שפע ההנהגה יוצא מזיווג א"א ונוקביה ,משם אל י"ג ת"ד [חיבור מזל נוצר ונקה] דרך זיווג או"א ודרך זיווג זו"ן. עיקר זיווג זו"ן הינו ישראל ורחל .אך ישנם זיווגים פחותים שהם הארות זיווג ,והם זיווגי יעקב עם רחל או עם לאה ,או זיווג ישראל עם לאה. לכל יום ישנו מאור חדש [המוכן מששת ימי בראשית] ונחוץ זיווג יומי על מנת להמשיך את האור של אותו היום. זיווגי הלילה הינם הכנה לזיוו גי היום (זיווגי היום הינם יעקב ורחל בשחרית (סוד הסעודה) ,וישראל ולאה במנחה; זיווגי הלילה הינם יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א בערבית ,יעקב ולאה כנגד כל פרצוף ז"א בחצות הלילה ,ואותו זיווג בקדרותא דצפרא). בלילה ז"א נעלם [כלומר מוחי ז"א מסתלקים] ונוק' מחלקת אל הבריות ,מה שהיא קבלה ביום. כל הנ"ל הינו השפעת הכח. אך השפעת החיות הינה תמידית ע"י זיווג חיצון של או"א דרך חיבור (כלומר לא זיווג) של זו"ן[ .זהו לצורך הנהגת הקיום (= הנהגת הייחוד? או ספירות דעיגולים?)] זיווג פנימי של או"א הינו להשפעת הכוח והוא מחדש מוחי זו"ן לצורך זיווג זו"ן לצורך ההנהגה של שכר ועונש. לאחר חורבן בית המקדש ,זו"ן בגדלות רק בזמן התפילה במקום כל הזמן. 13 בניית הפרצופים וזיווגם במהלך התפילה: oבק"ש של הקרבנות ושל היוצר של שחרית ,ישנו זיווג או"א להביא ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא לז"א [כלומר ,זיווג או"א לצורך בניין ז"א] וכן מוחין לנוק' (ללאה ולרחל ,שגדלות ביחד עם גידול ז"א אב"א). [עיין דרוש ג' של ק"ש ,לגבי הסבר על נחיצות של * 1ק"ש ,כי אי אפשר להמשיך לז"א את כל המדרגות עד חיצוניות דעתיק בבת אחת] oעל פי דרוש ו' של העמידה :הנסירה הינה בסוף ברכת אבות של שחרית (וכן בברכת אבות של מנחה ושל ערבית ,בין ז"א ורחל ,ובין ז"א ולאה ,בהתאמה?.)... oחיבוק זו"ן הינו בברכת אהבת עולם כנגד היכל אהבה וכן בברכות 1#ו 1# -של העמידה( .דרוש ה' של ק"ש וכן דרוש ו' של העמידה) oישנן נשיקין לפני זיווג היסודות וישנן נשיקין בעת זיווג היסודות :בקה"כ נמצא שיש לכוון שנעשים נשיקין לצורך הזיווג ב'-אמת ויציב' וכן הוא בדרוש ה' של ק"ש; וכן ברכות אמצעיות של העמידה הינם בסוד נשיקין (דרוש ו' של העמידה); הנשיקין הינם בין ז"א לנוק' (כי הם הארות לבניית נוק') אך הזיווג הינו בין יעקב ורחל\לאה. oעל פי דרוש ג' של ק"ש על המיטה ביאה ראשונה של אבא עם אימא ושל ז"א עם נוק' נעשות בק"ש על המיטה ובחצות הלילה ,בהתאמה. oביאה שניה של או"א נעשית בק"ש של יוצר של שחרית; כניסת מ"ן לנוק' וכניסת מ"ד לז"א נעשים בסוף ברכת 'שים שלום'; וביאה שניה של זו"ן (יעקב ורחל) נעשית ב'-שים שלום' (או בנפילת אפיים) לאחר העמידה של שחרית .עיין עוד הערת היפה שעה בעניין זיווגי זו"ן .יפה_שעה_בעניין_זיווגי_זון. oזיווג יעקב עם רחל יכול להיעשות רק אחרי שיעקב מקבל שפע מן ז"א ולכן יש לתקן ז"א קודם [ע"ע ביאור 11מידות ב'-ויעבור']. oב'-שים שלום' יורדת טיפת החסדים ממוחי ז"א וע"י תיקון 11מידות ד'-ויעבור' ,אנו מחלקים אותה ל1- חלקים :חלק 1#לחיבוק ,חלק 1#לזיווג ז"א עם לאה (מן החזה ולמעלה) וחלק 1#יורד למטה עד פי יסוד ז"א ומשם ניתן בדעת יעקב ומשם אל פי יסוד יעקב ונותנו לנוק' טיפת מ"ד( .דרוש ו' של העמידה) oבי"ג מידות ,עובר השפע לצורך ההנהגה ,שנוצר בזיווג הפנימי של או"א ,דרך י"ג ת"ד (אלו כנגד 11 מידות) ,אל זו"ן שיזדווגו ויעבירו את השפע הלאה אל התחתונים. oכוונת מונח 'תיקון' הינו הנחיה\הדרכה ע"י מוחין\שפע מהפרצוף העליון אל התחתון. oבלילה מוחי ז"א והרשימו של מוחי ז"א יוצאים ממנו להיות מקיפים על ראשו וכך ז"א חוזר להיות בקטנות; וכן מוחי נוק' והרשימו של מוחי נוק' יוצאים ממנה להיות בז"א וכך נוק' חוזרת להיות נקודה. (דרוש ה' של תפילין) oישנה נסירה של ז"א מנוק' (לאה ורחל מחוברות) בלילה [ואז ז"א בתרדמה ובחצות מקבל ו"ק מוחין דגדלות דפב"פ ומתעורר (יא”ב :מוחי ז"א ייצאו ממנו לאחר הזיווג עם נוק'?)] ולאחריה ישנה ביאה ראשונה בחצות להכין כלי יסוד דנוק' (יעקב כנגד כל ז"א פב"פ עם לאה שלקחה ט' ספירות\נקודות רחל). וישנה נסירה גם ביום [ואז ז"א מקבל גם ג"ר מוחין דגדלות דפב"פ] ,אך ביום ז"א אינו בתרדמה מלאה אלא נשאר רושם מוחיו במהלך הנסירה .עיין גם בדרוש ב' של העמידה ,במילה "באהבה" ,שמשם נראה שישנה נסירה אחת ביום ונסירה אחת בלילה .עיין גם הבדלים בין נסירת היום ונסירת הלילה ב-יפה שעה של דרוש ב' של ק"ש על המיטה. oבביאה הראשונה ז"א בונה כלי יסוד נוק' (בחצות הלילה) .כן אימא בונה כלי יסוד נוק' כחלק של הנסירה וניתנות גבורות מאימא לנוק' ("ברוך שם כבוד" של ק"ש שעל המיטה). oמוחי זו"ן מסתלקים מהם לאחר כל תפילה (בזמן הגלות ).במהלך התפילה אנו מחזירים מוחין לזו"ן כדי שיזדווגו וישפיעו שפע לעולם( .דרוש ד' של דרושי הלילה). 14 שאלות – (לגבי זיווגי האמצע): ביאה ראשונה: האם עניין ביאה ראשונה לצורך בנית כלי נוק' הינו פעם אחת ביום בלבד בק"ש על המיטה (כךמשמע מקה"כ בק"ש על המיטה שהביאה הראשונה של חצות הלילה הינה לקראת זיווגי היום)? או שמא ישנה ביאה ראשונה בכל תפילה לאחר הנסירה שבכל תפילה ,ואם כן מתי בדיוק בתפילה? אם ישנה רק ביאה ראשונה אחת בק"ש על המיטה ,אזי האם זה ייתכן שביאה ראשונה זו תהיה לפני הנסירות שמתבצעות בברכת אבות שבכל תפילה? מוכרחים לומר שכן ,כי זו"ן חוזרים להיות אב"א לאחר כל תפילה. האם הביאה הראשונה הינה אחת כללית בין זו"ן (שמתבצעת בק"ש על המיטה) או אולי ישנה ביאהראשונה נפרדת בין יעקב ורחל ,בין יעקב ולאה ובין ישראל ורחל ובין ישראל ולאה ,ואם כן מתי? כנראה שישנה ביאה ראשונה אחת ביום ,בק"ש על המיטה כשרחל ולאה נהיו פרצוף אחד כללי. נסירה: האם נכון לומר שישנן נסירות נפרדות בין ז"א ורחל ,ובין ז"א ולאה (שמתבצעת בברכת אבות שלשחרית (ז"א ורחל) ומנחה וערבית (ז"א ולאה) ,וכך נראה בקה"כ במנחה וערבית ב"-באהבה")? וכן נראה מההגהה שבדרוש ו' של ר"ה":הגהה :ישנן 3נסירות :לצורך לאה ע"י ז"א וע"י אימא ,ולצורך רחל ע"י ז"א לאחר התקיעה ".או אולי ישנה נסירה אחת כללית בין זו"ן ,וכך נראה בדרוש ד' של דרושי הלילה שלאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך לקראת הנסירה (וכך יוצא גם מיפה שעה ב -דרוש ח' של קריאת שמע האומר ש"-לאה ורחל מתחברות לקראת הנסירה ואין הכי נמי יש ללאה חלק בנסירה")? עיין דרוש ה' של העמידה [במילה 'הא-ל'] ,ששם נראה שלאה חוזרת פב"פ עם ז"א ללא נסירה ...וכן תמוה למה לאה צריכה נסירה כי היא לא דבוקה אב"א עם ז"א כמו רחל (וע"ע בק"ה ר"ה ע' פו' "כי לאה אינה דבוקה עם ז"א כמו רחל ,כותל אחד ,שתצטרך נסירה להפרידם"; כמובן שיעקב אינו שייך לנסירה כאמור לעיל וכן ע"ע בק"ה ר"ה ע' פו' שיעקב אינו חלק בנסירה "כי כיוון שהוא לתיקון הנסירה אין ליעקב חלק בה")! אולי יש לתרץ שמונח נסירה חל גם על קבלת נוק' (לאה או רחל) את הגבורות שלה (גם אם אין בפועל מעשה של הפרדת מאת הזכר ,כלומר גם אם אין מעשה הנסירה בפועל .כך אולי יוצא מדרוש ה' של יו"כ..." : כך גם בנוק' :אורות נוק' הינם גבורות ,והכלים שלה הינן 12הספירות שלה .אורות נוק' צריכים להתלבש בכלים החיצונים שהם כלי נה"י אימא שבתוך כלי נה"י ז"א שבתוך הכלים של נוק' עצמה, וזהו ענין הנסירה. )"... 15 זיווגים: האם טבלה זו מדוייקת? (המונחים של זיווגי האמצע ,נשמה וגוף ורישא וסיפא ,מובאים בסוף ספר קיצור הכוונות של הרמח"ל ,בעניין הכוונה הכללית). ביאות נוספות ביאה שניה ביאה ראשונה זיווגי זו"ן לפי שער הכוונות( ,סוף דרוש ו' של ק"ש על המיטה (קה"כזיווגי העמידה; דרוש א' ו-ב' דויעבור ודנ"א): וכן דרוש ח' של דרושי האמצע 11מידות (ישראל ולאה) ונ"א (יעקב הלילה – זו"ן) ורחל) כי לפני הזיווג יש לתקן ז"א שיתקן יעקב זיווגי נשמה וגוף לפי קה"כ 12( :ימי תשובה ,ע' קי'קיא' וגם משמע מהכוונה הכללית ,ע' קסט') ,וכן לפי שער הכוונות (דרוש ח' של דרושי הלילה) 'שים שלום' יעקב ורחל (של תפילה בלחש) ,ישראל ולאה (בחזרה ,בעצם רחל לוקחת מקום לאה); זהו גם היגיוני, כי אז ישנה ביאה גם בסוף התפילה בלחש וגם בסוף החזרה 'שים שלום' 'אתה' של תחילת עמידה דשחרית (קשה כי זה לפני הנסירה?!) 'שים שלום' 'שים שלום' לפי קה"כ11 :מידות (ישראל ולאה) ונ"א (יעקב ורחל) זיווג זכר ונקבה, רישא וסיפא מעניין במיוחד הגישה של היפה שעה בדרוש א' של חזרת העמידה לגבי פרצופים וזיווגים .משםנראה שנה"י ז"א ונוק' הכוונה ליעקב ורחל ,חג"ת ז"א ונוק' הכוונה לישורון ולאה: oנה"י ז"א ונוק' שלו שהם יעקב ורחל וזיווגם נקרא י-ה-ו-ה עם א-ד-נ-י (פרצופים דעיבור) והוא בשים שלום של התפילה בלחש .ומה שכתב בסוף דרוש ו' של העמידה שבסיום תפילה בלחש ישנו יחוד הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א-ד-נ-י' אתי שפיר כי יעקב ורחל הם זו"ן דפרצוף נה"י דז"א ונוקביה וכאשר מפרטים 1ייחודים הם על סדר כתרם ,חב"ד שלהם וז"ת שלהם. oחג"ת ז"א ונוק' שלו שהם ישורון ולאה וזיווגם נקרא י-ה-ו-ה עם א-ל-ה-י-ם (פרצופים דיניקה) והוא בשים שלום של חזרת התפילה בקול .ובסיום חזרת התפילה בקול ישנו יחוד הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א-ד-נ-י' והם ישורון ולאה והם זו"ן דפרצוף חג"ת דז"א ונוקביה וכאשר מפרטים 1ייחודים הם על סדר כתרם ,חב"ד שלהם וז"ת שלהם. oחב"ד ז"א ונוק' שלו וזיווגם נקרא י-ה-ו-ה עם א-ה-י-ה (פרצופים דגדלות) והוא בנפילת אפיים (או בשחרית דשבת?) לסיכום גישת היפה שעה: תפילה בלחש :זיווג פרצופי נה"י דזו"ן :יעקב ורחל חזרת התפילה :זיווג פרצופי חג"ת דזו"ן[ :יעקב +ישורון] ו[-רחל דנה"י +רחל דחג"ת] ויעבור :נראה לי :זיווג ישראל ולאה מן חזה ז"א ולמעלה ,כך שזיווג זה אינו במסגרת זיווגי ה-נהי-חגת-חבד המובא ע"י היפה שעה. נ"א :זיווג פרצופי חב"ד דזו"ן [יעקב ורחל] 16 הערה בעניין חיצוניות ופנימיות ,כלים ועצמות של העולמות בדרוש דרושי שבת – 1קבלת שבת – דרוש א' ,מוסבר שיש פנימיות (בחינת נשמות) וחיצוניות (בחינת מלאכים) בעולמות אבי"ע .וכן מוסבר שאורות פנימיים ,ולא מקיפים ,של חיצוניות העולמות עולים בקבלת שבת ושהפנימיות של העולמות עולה בליל שבת עצמו. בדרוש דרוש ג' בעניין תוספת שבת ,מוסבר שיש כלים ועצמות בעולמות אבי"ע .וכן מוסבר שיש פנימיות וחיצוניות לכלים ולעצמות של עולמות אבי"ע .מוסבר שחיצוניות הכלים הינה בחינת מלאכים ושפנימיות הכלים הינה בחינת נשמות .מוסבר גם שרק בחינות הכלים עולים בשבת ולא העצמות. לכן נראה לשלב בין הדברים ולסכם שבקבלת שבת עולים אורות פנימיים (ולא מקיפים) של חיצוניות של כלים של אבי"ע .ובליל שבת עולים אורות פנימיים (ולא מקיפים) של פנימיות של כלים של אבי"ע. עיין בפחו"ד מסעיף ע"ט עד סעיף פ"ג וכן מסעיף ס' עד סעיף ס"ה ,בעניין פנימיות וחיצוניות ואורות וכלים .המושגים פנימיות וחיצוניות מקורם בקו ורשימו בהתאמה .כתוצאה מחיבור הקו והרשימו (כלומר שילוב הפנימיות ו החיצוניות) נוצרו א"ק ועולמות שיש בכל אחד מהם גם פנימיות וגם חיצוניות. בעולומות אוזן וחוטם ,החיצוניות אינה מורגשת אלא מובלעת ,אך מעולם הפה (עקודים) והעיניים (נקודים) החיצוניות מורגשת יותר ויותר וזה עניין הופעת הכלי (כלי יחיד בעולם העקודים ו 12-כלים בעולם הנ קודים ).הכלי הינו חיצוניות .פרצוף תחתון יוצא מחיצוניות של נה"י של פרצוף עליון (אף אם ההלבשה תהיה בדרך אחרת כגון או"א מלבישים זרועות א"א) ,והחיצוניות של הנה"י של הפרצוף העליון בונה את החיצוניות והפנימיות של הפרצוף התחתון ,כלומר כלי נה"י של העליון מתחלק בעצמו לחיצוניות ופנימיות ,כלומר ,גם בכלים ישנו מושג של פנימיות וחיצוניות .אך פנימיות הפרצוף התחתון (= המוחין שלו) מחדשת כוחה ע"י תוספת אורות חדשים שבאים מהמאציל .פרצוף הינו 12ספירות דפנימיות ו12- ספירות דחיצוניות( .יא”ב :ובשפה אחרת ) :ישנם שלושה כלים :פנימי ,תיכון וחיצוני ,כנגד חב"ד ,חג"ת ונה"י (יא”ב :של החיצוניות) בהתאמה .גם בתוך הפרצוף ,נה"י נחשב חיצוניות לגבי חג"ת שנחשב חיצוניות לגבי חב"ד .זהו נכון גם לאורות וגם לכלים של הפרצוף .בנוסף ,במצבים השונים של הפרצוף, הפנימיות שבקטנות נהית חיצוניות שבגדלות[ .כלים-ניצוצות-אורות (כלומר חיצוניות-פנימיות) בקטנות ז"א הינם גולגולת-קרום-ובשר המוח בהתאמה ,ובמצב של גדלות הינם כולם חיצוניות לגבי המוחים הרוחניים]. עיין פחו"ד סעיף פב' ,המסביר שחיצוניות של חיצוניות של או"א [כלי נה"י שלהם] מוציאים ז"א בצורה הבאה :פנימיות של חיצו ניות של חיצוניות (=פנימיות של כלים של נה"י אימא) הם מוחי ז"א (שמחדשים כוחם ע"י המאציל) וחיצוניות של חיצוניות של חיצוניות (=חיצוניות של כלים של נה"י אימא) הם כלי מוחי ז"א. 17 הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים עיין פחו"ד סעיף כא' עניין אור מקיף ישר ואור מקיף חוזר; עיין כללות האילן פרק ח' סימן יג' שנראה ש- ל' דצל"ם הינו המקיף החוזר ו-ם' דצל"ם הינו המקיף הישר וזה מקביל לחיה ויחידה. עיין פחו"ד סעיף כא' שפנימי של עליון נהיה מקיף לתחתון ופנימי של ג"ר נהיה מקיף לז"ת. וכך אכן מופיע ב-דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח לגבי בקיעת אור מקיף ,והוא הה"ג ,מדעת ז"א על ז"ת דז"א. עיין פחו"ד סעיף טז עניין שערות ראש ז"א המקיפים את ראש ז"א ונוצרים כשאימא מקבלת נה"י חדשים והנה"י החדשים האלה מכסים\עוטפים אחורי ז"א והנה"י החדשים הינם בחינת כתר ז"א והוא סוג של מקיף ז"א אך לא בבחינת ל"ם דז"א [אוצרות חיים שער מוחין דצלם פרק א' ופרק ד'] .נראה שהשערות האלה אינם המקיפים של ל"ם אלא סוג אחר של מקיפים .בפחו"ד סעיף יח' מופיע שהטלית של ז"א באה מהשערות האלה. בדרוש ו' של ר"ה מוסבר שבמילים "אלו-הינו ואלו-הי אבותינו" נכנסים מקיפים אל תוך ראש ז"א ,שם מדובר במקיפים נמוכים שגורמים לבקוע ראש ז"א (בקוע יסוד אימא? יא”ב) ולעשיית בחינת התפילין, מבחינת פנימיות העולמות; ובדרוש התפילין מוסבר שנעשה פעולה דומה בעת הנחת התפילין (כניסת מקיפים 'נמוכים' ועניין הבקוע) אך שם זהו מבחינת חיצוניות העולמות( .עיין דרוש ו' דר"ה אור_מקיף_נמוך ) .המקיפים הנמוכים של ר"ה אינם המקיפים של ל"ם דצל"ם כמוסבר בק"ה עמוד פו'. באותו דרוש ו' של ר"ה מוסבר שמוחין דאור פנימי דו"ק דז"א [שבאו לז"א בק"ש] באים מחו"ב דאו"א ו 1-עטרין דדעת .ביחד עם מוחין פנימיים אלו באו גם אורות מקיפים מחו"ב דאו"א ו 1-עטרין דדעת. אך 1המקיפים הנמוכים נמשכים מחג"ת אימא( .יא”ב :מוחי ז"א באים מחב"ד או"א ,ונכנסים לז"א דרך נה"י אימא .לא ברור איך נוצרים מקיפים (נמוכים) מחג"ת אימא). בדרוש א' של ברכות השחר כניסה לבית כנסת מופיע מושג של 7מקיפים של המלכות? [ל' +מ'?] וכן כל דרושי הסוכות עניין מקיפים של חסדים של אימא ושל ז"א הבאים אל נוק' ...ואולי הם התפשטות המקיפים של ג"ר אל הז"ת כמוסבר בפחו"ד סוף סעיף כא' או התפשטות המקיף הישר המקיף כל מה שלמטה ממנו? בדרוש א' דציצית מופיע שה"ג יוצאות מפיו של ז"א ומקיפים ז"ס דנוק'. בדרוש ד' של העמידה מוסבר שהמוחין המקיפים האמיתיים העליונים מצד אימא מגיעים אל ראש זו"ן במילים "אלו-הינו ואלו-הי אבותינו" .ובק"ה עמוד יט' מוסבר שמקיפים דל"ם דמצד אימא באים ב"-:אבותינו" ,לאחר כניסת ג"ר אימא ולפני ג"ת אבא (יא”ב :אך אף פעם לא נכנסים לתוך מוחי ז"א) בדרוש ה' של חזרת העמידה ,מוסבר שהמוחין המקיפים האמיתיים העליונים מצד אבא מגיעים אל ראש זו"ן בברכת כוהנים( .ובעצם גם נכנסים בראש ז"א)... דרוש ב' דפסח גם מתאים לזה בהגדרת מקור המקיפים; עכשיו באים מקיפים דגדלות א' דמצד או"א. בדרוש השבת מוסבר שהמקיפים האמיתיים נכנסים לפנימיות ז"א ונהיים פנימיים ובאים מקיפים עליונים יותר במקומם; ע"י זה ז"א גדל ועולה מגדלות א' לגדלות ב' .זה מתאים לדרוש ב' דפסח בהגדרת מקור המקיפים. בדרוש ב' דפסח מתואר סדר כניסת מוחין כדלהלן: מוחין מקיפים (ל"ם דצל"ם) מוחין פנימיים (צ' דצל"ם) חיצוניות חג"ת +חב"ד יסו"ת חיצוניות נה"י יסו"ת קטנות א' פנימיות חג"ת +חב"ד יסו"ת פנימיות נה"י יסו"ת גדלות א' חיצוניות חג"ת +חב"ד או"א עילאין חיצוניות נה"י או"א עילאין קטנות ב' פנימיות חג"ת +חב"ד או"א עילאין פנימיות נה"י או"א עילאין גדלות ב' לפי זה ,קשה להסביר שז"א גדל ע"י שהמוחין המקיפים נהים פנימיים ,כי למשל [חיצוניות חג"ת + חב"ד יסו"ת] (מקיפים דקטנות א') אינו שווה ל -פנימיות נה"י יסו"ת (פנימיים גדלות א')! אך זה כן נכון במעבר מקטנות א' ישירות לקטנות ב' וכן במעבר מגדלות א' ישירות לגדלות ב' (אך הסדר הינו קטנות א' ,ואח"כ גדלות א' ואח"כ קטנות ב' ואח"כ גדלות ב' (פחו"ד סעיף עג'))! יש ליישב אולי שבמהלך גידול ז"א ,המקיפים נכנסים לתוך ז"א ,אך הם אינם בהכרח מהווים המוחים הפנימיים החדשים דגדלות. המקיפים\מוחים דגדלות הינם ג"ר של ז"א שנשארו באימא-בינה של הנקודים ,ובאים לז"א ע"י זיווג של או"א .מוחים אלה מורכבים מ-חב"ד-חג"ת-נה"י הנהים פנימיות של חב"ד-חג"ת-נה"י של קטנות. עיין הקדמה שלי. 18 הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות: (על פי הרמח"ל ,כללי חכמת האמת ,סימנים מ"ב ומ"ג .עיין גם פתחי חכמה ודעת סימן פ"ז) ישנן ה"ג באימא והם הבוצינא דקרדינותא והם ש"ך דינים [ * 3דין] ומהם יצאו ה 7-מ"ק (בעולם הנקודים). מתוך הש"ך יצאו 3דינים ונשארו 113שמהם נעשו * 7אד"ם והם בחינת ז"א שהוא מ"ה ,גמ' אד"ם. ישנם 8מלכים [ 7מהם 'נשברו'] ,כל אחד מתחלק ל[ 1-כי כל אורות האצילות הם הויות] ,סה"כ ,11וכל אחד כלול מ , 12-סה"כ ש"ך .בזמן הבירור והתיקון ,נתבררו רפ"ח (דינים?) מתוך ה-ש"ך ,וה-ל"ב הנשארים סופם להתבטל מן העולם (והם ל"ב קוצים" ,והסירותי את ל"ב האבן") .מתוך הרפ"ח מתבררים תמיד ניצוצות .הרפ"ח הינם סוד * 1ע"ב שנפלו\שירדו מהם ניצוצות להחיות הכלים. בזמן התיקון כשהמלכים עולים לאימא להיתקן ,אימא נותנת בהם טיפת מ"ן ,הכוללת ה"ג ,ומשלימה אותם לש"ך .ואח"כ בחיבור או"א ,אבא נותן ה"ג לאימא [ונעשים לה ה"ח] ועל ידן ,הש"ך מתמתקים ונעשים שכ"ה. סיכום: המלכים יצאו מה"ג אימא ,והם ש"ך דינים והם * 3דין .אח"כ נשארו בסוד שט"ו ,והם * 7אד"ם. בזמן התיקון טיפת אימא משלימה את המלכים לש"ך .לאחר מכן הם נמתקים ע"י גבורות מאבא שהם חסדים לאימא ,ונעשים שכ"ה. גם בנוק' ישנם ש"ך דינים * 3 ,די"ן ואז היא דין קשה (דינא קשיא) בסוד ה 7-מ"ק. ז"א נותן לנוק' ה"ג (לא ברור לי אם נתינת הה"ג מז"א לנוק' הינה כחלק של בניית ז"א את נוק' או כחלק של הביאה הראשונה) ,שהם ה"ג מנצפ"ך ,והם פ"ר והם בבחינת * 3א' דא-ה-י-ה והם ממתקים את גבורות נוק' [ואז מ * 3-די"ן הם מתמתקים ונהים * 3א-דני ,כלומר מ-ש"ך (נע"ר) דינים לשכ"ה (נער"ה)] ונוק' נהית דינא רפיא ,ואז היא ראויה לקבל הזכר. 19 דרוש א' של ברכות השחר כל תפילה היא בעולם העשיה בסוד 'תפילה לעני' שהוא המלכות השואלת צרכיה ומתפללת אל ז"א ,והיא בחינת מלכות דאצילות או עולם העשיה הנקרא נפש. האומר שם 'ארארי-תא' [הניקוד לא ידוע] בשומע תפילה ,אין תפילתו חוזרת ריקם. אסור לאדם להתפלל בעצב [פרט מהוידוי] כי אז אין נפשו יכולה לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה. לפני התפילה ,צריך לקבל על עצמו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. אין להתפלל בקול רם [אפילו החלקים שאומרים בישיבה ,כגון פסוקי דזמרה] כדי להראות הכנעה. ענין "יפנה" ונטילת ידיים: שערות דיקנא דז"א הינם דינים קשים [והם שחורים] ובהיותם יורדים למטה נעשה מהם המותרות [כלומר צואה] ומקום יציאתם הינו נקב האחור העומד בין נו"ה 2 ,הירכים של אדם דעשיה .המותרות הם סוד הקליפות .לעומתם ,שערות דיקנא דא"א הינם רחמים [והם לבנים]. בנוק' אין שערות זקן כדי שלא יתאחזו בהם הקליפות. - - שערות הראש פחות קשים ולכן: נמצאים בראש נוק' לא נמשכים מהם מותרות הקליפה אמנם יוצאים משערות הראש דינים תקיפים מאוד (אך לא קליפות) ,דרך היסוד ,הדוחה את מותרות המים דרך פנים (שתן) באדם דעשיה. כנגד הנ"ל יש תיקון סדר הקרבנות של התפילה והם בעשיה. יפה שעה: אכן השערות [הבאות מהכתר] הינן מותר מוחא. בנוסף לבחינת הגבורות והדינים שהם השערות ,יש באדם סוד 5גבורות :פה ,חוטם ,זרוע, יד ואצבעות ,ומסביב כולם ישנם שערות .הגבורות מתפשטות עד סיום האצבעות ומשם יונקים החיצונים 5 .אצבעות ביד ימין כנגד ה"ג הנ"ל ,כנגד אותיות מנצפ"ך [וכן אצבעות יד שמאל]. וכן ברגלים יש 5אצבעות בצד ימין ובצד שמאל .סוד נטילת ידיים הינו כדי להעביר את הזוהמה כי קצות האצבעות הינן סיום התפשטות הדינים ויציאת המותרות. יפה שעה: יש בימין דז"א גם כן גבורות כי חו"ג דז"א באים מאימא. מקצוות האצבעות יוצאים גם כן הארות המוחין. אין לנו כח להעביר את הזוהמה מקצוות הרגליים מלבד הכהנים בזכות העבודה והמקדש ,ומלבד אולי ,גם הרחיצה שלנו בערב שבת ,בזכות השבת. עניין נטילת הידיים הינו בבחינת היצירה של עולם העשייה. 20 - ראשון לטומאה :הקליפות אשר בעולם העשייה שני לטומאה :הקליפות אשר בעולם היצירה; החולין הם ביצירה; ידיים הן שניות; אוכל חולין יכול להיות שני לטומאה ושני עושה שלישי בתרומה. שלישי לטומאה :הקליפות אשר בעולם הבריאה; התרומה הינה בבריאה; התרומה יכולה להיות שלישי בטומאה ,ושלישי עושה רביעי בקדשים. רביעי לטומאה :הקליפות אשר בעולם האצילות; קודשים הם באצילות; קודשים יכולים להיות רביעי לטומאה. מת הינו אבי אבות הטומאה ואינו נכלל ב 4-הנ"ל. עניין ברכת "על נטילת ידיים" ישנם 31תיבות כנגד 31מידות דא"א דעשיה. יפה שעה: כנראה הכוונה ל 31-ת"ד דא"א דאצילות כי אין 31ת"ד לא"א דעשיה. יש להעלות ולזקוף את הידיים כלפי מעלה כדי למתק ה"ג שבהם ע"י מימי החסד שהם ה"ח. יפה שעה: ע"י הנסירה ,ז"א בדורמיטא והגבורות שבו עוברות לנוק' והוא מקבל חסדים כך שז"א מלא חסדים ואז אין אחיזה לחיצונים באורות היוצאים מצפרני הידיים שלו .אנו נוטלים ידיים ע"י מימי החסד כדי לגרום למהלך הנ"ל ,לדחות יניקת החיצונים ולכוון לדחותם מעל הידיים העליונים. יש לחבר יחד 2המרפקים באופן שלא ייצאו לאחור. יפה שעה: גם מהמרפקים יוצאות הארות ללאה וכדי שלא יינקו משם החיצונים יש לחבר אותם יחד דרך הפנים. היות וא ין המרפקים בקצוות הגוף ,לכן לא צריכים ליטול ידיים עם המרפק. יש לפשוט את הידיים כמי שרוצה לקבל בהם משהו ,לרמוז על קבלת הטהרה. יפה שעה: מדובר בחזרת האור היוצא מבין הצפרניים להיות מוחין כבתחילה ממקום שבאו. עליית הידיים הינה ע"י שם בן מ"ב המרומז ב 1-ידיים: יד רמה יד החזקה יד הגדולה יד אמצעית יד שמאל יד ימין כ-ו-ז-ו ב-מוכסז כ-ו-ז-ו י-ה-ו-ה יוד הא ואו הא סה"כ מ"ב אותיות י-ה-ו-ה א-להינו י-ה-ו-ה ו-ה י-ה שורש השם שממנו ואו אלף ואו הא אלף יוד ואו דלת הא אלף התפשטו אלו הידיים כוונה אחרת: "על נטילת ידיים" [ר"ת ענ"י] לכוון להעלות העשייה למעלה ע"י 1הידיים הנ"ל (וע"י השמות) שהם בעולם היצירה והם מעלים את עולם העשייה. גמ' אחוריים דמ"ה הינה ק"ל שהיא גמ' ענ"י ,אנו ממשיכים אור מאחוריים של עולם היצירה [מ"ה] אל העשייה. ה' אצבעות יד ימין [ה"ג מנצפ"ך] ועוד ה' אצבעות יד שמאל [ה' מנצפ"ך (אותיות) כפולות] עולות אל הג"ר [יא”ב :הידיים הינן חג"ת ומעלים אותן אל חב"ד]. ע"י העלאת האצבעות למעלה ,החיצונים אינם יכולים להיאחז באורות המוחין הנמשכים דרך צפרני האצבעות. עניין ברכת אשר יצר כנגד אבא של העשייה. מ"ה תיבות ,גמ' אדם ,שהוא חכמה ,אבא [יא”ב :לא ברור לי למה אדם הינו כנגד חכמה]. אשר יצר :רמז לעולם היצירה שקדם אל העשייה וברא בו :רמז לעולם הבריאה שהוא סוד הג"ר והאדם הינו בחינת הבריאה שבעשייה ,כי הג"ר דעשייה הם בריאה שבעשייה והו"ק הם יצירה שבעשייה והמלכות דעשייה הינה עשייה שבעשייה. 21 יפה שעה: "עולם הבריאה שהוא סוד הג"ר" :כח"ב הינן יחידה-חיה -נשמה והם ג"ר; נשמה הינה כנגד הבריאה ואדם הוא כנגד אחד מהג"ר (כנגד החכמה). 'נקבים' :כנגד 7דגלגלתא :עיניים ,חוטם ,פה וכו' .בעולם העשיה אנו צריכים אור הנקבים האלה שהם בדיוק מתאימים לכמות הדינים-חסדים [לא יותר מידי גבורות ולא יותר מידי חסדים ].בעולם העשייה הוא עניין סנדלפון גמ' פ"ר ,סוד ה"ג מנצפ"ך [דינים] .ולכן" :שאם ייפתח אחד מהם או ייסתם אחד מהם"... 'גלוי וידוע לפני כסא כבודך' :האצילות הינה לפני הבריאה שהיא כסא הכבוד ומשם בחינת הנקבים נגלית וידועה ומקבלת מיתוקים ע"י הנקבים. יפה שעה: בעצם לא כל ה 7-נקבים האלה הינם נקבים באמת ,כגון טלא דבדולחא ,קרומא דמוחא וכן רעוא דרעוין. 'אפילו שעה אחת' :מלכות שבעשיה נקראת 'שעה אחת' [מזל שעה גורם] 'רופא כל בשר' :בשר הינו דינים ,כלומר מיתוק הדינים[ .עשיה הוא סוד בשר] 'מפליא לעשות' :להמשיך הנתיב העליון [פלא] עד עולם העשיה [לעשות] כדי למתק דיניה. יפה שעה: יסוד אבא [הנקרא פלא] מסתיים בסוף תפארת ז"א ובולט לאחר סיום יסוד אימא (יסוד אימא קצר יותר ומסתיים בסוף חזה ז"א) ומאיר לדעת נוק' הנמצאת מאחורי יסוד ז"א. עניין ברכת א-להי נשמה כנגד אימא דעשיה המחוברת תמיד עם אבא ולכן היא ברכה סמוכה לחברתה. טהורה היא :כנגד עולם האצילות אשר משם נשמה לנשמהיפה שעה :אפילו נפש דאצילות נקראת נשמה לנשמה אתה בראת :כנגד עולם הבריאה אשר משם נשמה אתה יצרת :כנגד עולם היצירה אשר משם רוח אתה נפחת בי :כנגד עולם העשיה אשר משם נפשוכולם נקראים בשם נשמה באומרינו "נשמה שנתת בי". ואתה עתיד ליטלה ממני :מ"ן [יא”ב :הנשמות הינן בחינת מ"ן] -עתיד להחזירה בי :בבוקר ,בסוד חדשים לבקרים ברכת הנותן לשכוי בינה החצי הראשון של הלילה נקרא 'ליל'. החצי השני של הלילה נקרא 'לילה'. ברכה זו נאמרת רק אחרי החצי הראשון של הלילה. שכוי :הינו גבריאל ,סוד הגבורה לאחר חצות הלילה ,אימא [בינה] נותנת הארה לגבורה [נותן לשכוי בינה] והיא מתמתקת. [יא”ב :מתי? במהלך הנסירה של הלילה? עיין דרוש ב' של דרושי הלילה] גבורות :יין המשכר; והוא סוד הלילה. מיתוק גבורות :יין המשמח (ע"י מהילה במים); סוד היום; וזהו 'להבחין בין יום ובין לילה'. יפה שעה: בחצי הראשון של הלילה ,ז"א בדורמיטא ולז"א יש כמות המוחין המינימלית שהם מוחין דקטנות דאימא, שהם בחינת ו"ק של ז"א ,והם דינים ,בסוד יין .לאחר חצות ,ז"א מקבל מוחין דגדלות מאימא ,בסוד יין המשמח ,עדיין אב"א (עד היום ממש ותפילת שחרית ,שאז ז"א יקבל מוחין דגדלות פב"פ) ,ואז ז"א מתעורר .זוהי ההבחנה בין יום (כלומר החצי השני של הלילה ,מידת היום) והלילה. ברכת 'הנותן ליעף כח' וברכת 'מלביש ערומים' בהתאם לחומרת החטאים של האדם במהלך היום ,או שלבוש הקדושה שלו נחלש [וכנגד זה, ישנה הברכה 'הנותן ליעף כח'] או שמסתלק לגמרי [וכנגד זה ,ישנה הברכה 'מלביש 22 ערומים'] ,ובבוקר ,לאחר שאדם הפקיד נשמתו לאימא ['בידך אפקיד רוחי'] ,הלבוש מקבל כח מחדש או שהוא חוזר ,בהתאם לחומרת החטאים. יפה שעה: חידוש הלבוש נעשה רק למי שחזר בתשובה או למי שיש עליו תקוה שישפר מעשיו .הלבוש הינו הלבוש של המוחין ,וכשמסתלקים המוחין בלילה ,גם הלבוש מסתלק ,וכשחוזרים המוחין ,גם הלבוש חוזר .בהתאם לחטאים של האדם ,כך הם המוחין והלבוש שהוא מקבל ביום ,למשל ייתכן ואדם שהיה לו רוח דבריאה ,בגלל חטאיו יקבל רק רוח דעשיה. חידוש הלבוש נעשה ע"י שם א-ל. מלבוש הינו גמ' 'אור פניאל' ,סוד שם א-ל ,והם שע"ח נהורין אשר בפנים העליונים ,גמ' חשמל ,לבוש הבינה המלבשת זו"ן. פעמיים 'אלף למד' ועוד 8אותיות של 'אור פניאל' ביחד עם אותיות א-ל ,הינו שע"ח. לבוש הנשמה נמשך משם א-לוה ,כלומר 'א-ל' (כנ"ל) 'ו-ה' (זו"ן) .יפה שעה :זהו בחינה שלישית של ה'-לבוש' ,הנקרא א -לוה מחו"ג הראשונים. יפה שעה: יש כאן 2עניינים: .3עניין שע"ח נהורין :שורשם 8חיוורתי דרישא המתפשטים לשע"ח בפנים[ .יא”ב :עיין פחו"ד ,סעיף צ' ,תיקון 'ואמת' של ת"ד דא"א בשני תפוחי הפנים ,הוא גילוי הנהגת א"א הנכללת בש"ע מאורות, שהם נכללים בשני שמות "אלף למד אלף למד אור פניא-ל" ,והוא מיתוק הדין]. .2חשמל דבינה המ תלבשת בזו"ן :הוא העור שעל הכלים דנה"י אימא ונה"י אימא נהים מוחי ז"א תוך ז"א עצמו ,אך העור של כלי נה"י אימא נשאר מחוץ לז"א בסוד לבוש מבחוץ והוא החשמל[ .יא”ב: עיין פחו"ד ,סעיף כב' ,הסבר בעניין הלבוש]. הכוונה לעירוב שני הנושאים הנ"ל ביחד היא לאמור שאם החשמל מסתלק [בגלל עונות או בלילה] אזי גם השע"ח נהורין מסתלקים וכשהחשמל חוזר אזי גם השע"ח נהורין חוזרים. במקור יש כאן עניין שטוב לאדם להימנע מללבוש 2לבושים ביחד ,כי זה קשה לשכחה. ההסבר הוא כי אז האור המקיף אינו יכול להיכנס מסביב לבגד התחתון ואז הקליפות אינם נדחות .השכחה מצויה מחמת הקליפות והזכירה הינה מצד הקדושה "אין שכחה לפני כסא כבודך". במקור יש כאן עניין לבישת הבגדים שצריכה להיות מימין לשמאל ,ותמיד לכוון לכלול הכל בימין. עניין אור פנימי ,מקיף ומלבוש זו"ן מלבישים את או"א המלבישים את א"א המלביש את עתיק .נמצא שבנוק' האור הפנימי החיצוני ביותר הינו של נוק' והאור הפנימי ,הפנמי ביותר הינו של עתיק. אך באור מקיף זה להיפך :האור המקיף הקרוב ביותר אל הנוק' הינו האור המקיף של נוק' עצמה והאור המקיף הרחוק ביותר אל הנוק' ,הינו האור המקיף של עתיק. החיצונים נמצאים באמצע ,בין אור פנימי ואור מקיף ,ויונקים מאור פנימי של נוק' ודרכה גם מאור פנימי של ז"א. החשמל הינו הלבוש היותר חיצוני מכל לבושי נה"י אימא [כלי נה"י אימא נכנסו לז"א כאור פנימי ,אך החשמל נשאר מחוץ לזו"ן; החשמל אינו אור מקיף] ומכסה זו"ן כדי שהקליפות לא יינקו מאור פנימי של נוק' ,בגלל רוב גסותו של הלבוש ,וכן החיצונים אינם יכולים לינוק מאור מקיף של נוק' בגלל רוב דקותו; כי החיצונים יכולים לינוק רק מאור 'אמצעי' (כלומר ,לא גס מדאי ולא דק מדאי). בחינת החשמל המקיפה את זו"ן מהצדדים נקראת מלבוש. בחינת החשמל המקיפה את זו"ן מתחת לרגליים נקראת מנעלים. אורות עתיק מלובשים באורות א"א המלובשים באורות או"א המלובשים בזו"ן ,וכל האורות המכונסים אלה בתוך אלה ,מאירים דרך רגלי זו"ן ,דרך הנעל אל עולם הבריאה .זוהי בחינת המסך ,המפסיק בין עולם האצילות לבריאה ,וכן מעולם הבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה. 23 יפה שעה: מה קורה בעוונות הדור שאז ח"ו מסתלק החשמל וא"כ גם המסך מסתלק וא"כ אורות האצילות יתערבבו עם אורות הבריאה! ועוד ,איך יכול להיות שאורות אימא יגיעו אל מתחת לרגלי ז"א? הרי הם מסתיימים שווה בשווה עם אורות ז"א! אולי יש לומר שיש בעצם 1עורות\מנעלים מאימא אל ז"א :מנעלים הבאים מאימא עבור פרצוף העיבור של ז"א [נה"י דפרצוף נה"י דאימא] ועבור פרצוף היניקה של ז"א [נה"י דפרצוף חג"ת דאימא (יא”ב: לא ברור לי מה הם פרצופי חג"ת וחב"ד דאימא)] ועבור פרצוף הגדלות של ז"א [נה"י דפרצוף חב"ד דאימא (יא”ב :לא ברור לי מה הם פרצופי חג"ת וחב"ד דאימא)] .כשאורות הגדלות נכנסים לז"א ,אורות קטנות ויניקה יורדים לבריאה וכנראה שהחשמל שלהם נעשה בחינת המסך בין אצילות לבריאה. כשמסתלקים אורות הגדלות מפני עוונות הדור ,אזי מוחין דיניקה עולים בחזרה לרישא דז"א ואז מה קורה למסך? אלא ידוע שלעולם ז"א אינו חסר מוחין פנימיות דיניקה אפילו בלילה ואפילו לאחר החורבן .וא"כ אפילו שאורות היניקה עולים ,מוחין דעיבור נשארים למטה וכן חלק החשמל שלהם וממנו נעשה החשמל\מסך\מעקה. ברכת 'המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי' לכוון ההיפך ממה שיתבאר בכוונת ברכת המפיל. יא”ב :עיין דרוש ו' של דרושי הלילה שם מבואר: 'המפיל חבלי שינה על עיני' :כנגד הסתלקות ההארה על ס"ג הנקרא 'עיני' [*1יודין בס"ג ,הם עיניים] 'ותנומה על עפעפי' :כנגד הסתלקות ההארה על מ"ה הנקרא 'עפעפי' [מ"ה הינו כנגד עפעפי כי הואלבוש ס"ג הנקרא עיניים]. אך ,במקור ,המראה מקומות מפנה לדרושי ז' וח' של דרושי הלילה .בדרוש ח' מוסבר שברכת המפיל הינה כנגד הסתלקות הרוחא מנוק' וחזרתו לז"א .אך הכלי חוזר מז"א לנוק' בזיווג של חצות הלילה ולכן לא ברור לי איך העניין קשור לברכת השחר. עניין 011ברכות של כל יום כנגד האורות שאימא נותנת לז"א :נה"י אימא בתוך ז"א והיסוד מכסה את החסדים (שאימא מעבירה לז"א דרך יסודה ושבאים מהדעת של אימא) עד חזה ז"א [בחינה זו הינה ס"ג], ומחזה ז"א ולמטה ,החסדים מגולים [בחינה זו הינה מילוי ס"ג שהוא ל"ז] ,ו 311-הברכות הינן כנגד ס"ג+ל"ז = 311אורות חסדים. ברכות הנהנין והמצוות: תנועה מלמעלה למטה ,להמשיך שפע מלמעלה למטה. לעומתם ,ב 38-ברכות העמידה ,התנועה הינה מלמטה ללמעלה( .יא”ב :להעלות את העולמות אל האצילות). הכוונה הכללית בברכות הנהנין והמצוות: שלב :3#להוריד שפע עליון ע"י "ברוך" (יא”ב :או"א) אל "אתה (חסד) ה' (תפארת) א-להינו (גבורה)" (יא”ב :חג"ת דז"א) ועל ידי השפע הזה ,יכולים לעלות אל הבינה שאז היא נקראת מלך. שלב :2#ע"י השפע שקיבלנו בשלב ,3#יכולים לעלות ולקבל את השפע האמיתי: "א שר (בינה) קדשנו (תפארת) במצוותיו (נו"ה) וצוונו (יסוד)" תשלום הברכה הינה במלכות. (יא”ב :מאימא אל תנהי"ם ז"א) 24 הכוונה הפרטית: 'ברוך' :יסוד דחכמה נקרא 'שביל' ויש להמשיך בו השפע ולחברו עם יסוד דבינה ,הנקרא 'נתיב' .זיווג או"א הינו תמידי [ואינו לפרקים כזיווג זו"ן] והשביל תמיד גנוז בתוך הנתיב; השביל נקרא 'פלא' והנתיב 'אלף' (של אהי-ה דההין). פלא ו-אלף הינו 'גשם' [מ"ן דבינה ביסוד שלה והינם גבורות גשמים]. 'אתה'' :אשר תנה הודך' 'אשר' :יסוד דבינה (אימא) [לעומת יסוד דאבא הנקרא 'ראש']. 'תנה' :השפע (ה"ח) נמשך מן היסוד של בינה אל מלכות בינה ,שהיא בחינת עטרת יסודדבינה .עטרת היסוד דבינה נקראת 'תנה' :גמ' אהי-ה דיודין +דאלפין +דההין. 'הודך' :כי בעטרת היסוד של בינה מתקבצים ומתחברים הה"ח (מאבא) עם הה"ג(מאימא) ונקרא 'הוד' כי הה"ג מתפשטות מחסד ועד הוד שבה. 'ה'' :השפע יצא ממלכות בינה והגיע ל 4-מקיפים של 4מוחין דז"א הנקרא הוי-ה' .אשר תנה הודך על השמיים' כלומר ,המקיפים על ראש ז"א הנקרא 'שמיים '.מוחי ז"א הינן עסמ"ב ויש לכוון לכלול כולם ב-ב"ן כי עתה ז"א בסוד ו"ק ,בן היונק מאימו [יא”ב :כלומר ביניקה; לא ברור לי ,האם ז"א ביניקה בכל ברכה?] ויש לצייר ב"ן כך שתהיה בגמ' 'ברוך' [פרטים במקור]. כלל :בכל שם ה' בברכה ,יש לכוון לכלול יחד י-ה-ו-ה עם א-דני א-דני י-ה-ו-ה קרי כתיב נוק' ז"א ה' י-הו' 25 כניסה לבית כנסת 'בבית א-להים נהלך ברגש' :יש להתרגש בכניסה לבית כנסת' .ברגש' גמ' 'אבגית"ץ'. לפני כניסה לבית כנסת יש לומר את הפסוק" :ואני ברוב חסדך אבא ביתך", ולכוון: אבגית"ץ (שם של חסד ,כנגד 'רוב חסדיך') לעשות מנה"י ז"א ,חב"ד לנוק' ['נהלך ברגש' ,ב"ן כנגד נוק']בכל יום חול יש להדגיש אות אחרת של אבגית"ץ :יום א' כנגד א' ,וכו' יום ו' כנגד ץ'; ובשבת יש לכוון שקוצי"ת ,כדלהלן: י"ת ו"צ ש"ק מנחה שחרית ע"ש (לפני כניסה לבית הכנסת) קדישין תפוחין המלכות חקל י-הוה א-היה י-הוה א-דני נקראת: ו' :שחרית י' :ואני תפילתי ,כלומר תפילת י' ש' :כנגד נה"י ז"א שהם ת'*4 :יודין דע"ב וכל אחד כלול מ;31- צ' :מוסף מוחי נוק' "אתה אחד ושמך אחד" :ז"א (אח') ש' :כנגד 1קוים [ווים] נה"י מגיע עד מקום ע"ב (ד'). של נוק' = ;38 ת"י :ת"י נימין דא"א (סוד ע"ב ,כמניין ש+יח=שיח; שיח שדה, 'קדוש') דרכם מגיע שפע לראש ז"א, חקל [ויכולו ]3# כשז"א במקומו ,אך ק' :כנגד חג"ת ז"א במנחה ז"א נמצא בדיקנא דא"א, שמאירים לנוק' בערב קרוב לא"א ומקבל השפע ישירות וזהו שבת; עת רצון :ע"י עליית ז"א בדיקנא ק' :כנגד *1ל"ג; כל אחד דא"א ,יש בו כח לקבל שפע מן מחג"ת הינו ל"ג; ע' במקור המצחא דא"א הנקרא מצח רצון. [ויכולו ]2# (ויכולו 1#כנגד חב"ד ז"א) עניין הקפות של הבימה בכל יום כנגד 7מקיפים של המלכות (מחסד ועד מלכות) ולכוון עצמו ולקבל 7המקיפים [יא”ב :לא ברור לי למה 7מקיפים? אולי ל+מ= ?7השווה 7מקיפים דתקיעת שופר בדרוש ז' דראש השנה ועיין עוד הערה בעניין המקיפים הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים] וכנגד 7פסוקים של "א-להים יחננו ויברכנו וכו'"... 26 הקדמה בעניין הטלית והציצית והתפילין – יא”ב טלית\ציצית הינם אורות מקיפים. טלית (הבגד עצמו) הינו אור מקיף עליון .ציציות (החוטים) הינן אור מקיף נמוך יותר. טלית וציצית קטן הינן אורות מקיפים בזמן שז"א בעיבור. טלית וציצית גדול הינן אורות מקיפים בזמן שז"א ביניקה. תפילין הינן אור מקיף בזמן שז"א בגדלות[ .עיין דרוש ה' דק"ש שם נמצא שהתפילין הינן מוחין דו"ק דגדלות אימא – לבדוק איך זה מסתדר]... הארות היוצאות ממוחי ז"א לפי רמת מוחי ז"א \ מקור מוחי ז"א מהמוחין דעיבור דז"א (כאשר נכנסו לז"א ו"ק מוחי או"א)... מהמוחין דיניקה דז"א (כאשר נכנסו לז"א ו"ק מוחי או"א)... מהג"ר דמוחין דז"א... ...דמצד אימא... ...דמצד אבא... (אור מקיף ישר = טלית קטנה) ...יוצא כאור המקיף חוזר( :דרך קוצים דז"א) .1ציצית דתכלת ולבן בזמן המקדש; בחינה זו יוצאת מ1- * מוחי חכמה דז"א דמצד אימא .1ציצית לבן בזמן הזה; בחינה זו יוצאת מ 1-מוחי בינה דז"א * דמצד אימא (אור מקיף ישר = טלית גדולה) ...יוצא כאור המקיף חוזר( :דרך קוצים דז"א) .1ציצית דתכלת ולבן בזמן המקדש; בחינה זו יוצאת מ- 1מוחי חכמה דז"א דמצד * אימא .1ציצית לבן בזמן הזה; בחינה זו יוצאת מ 1-מוחי בינה * דז"א דמצד אימא ...יוצאים תפילין דרש"י ...יוצא ציץ דכהן גדול (ע"י קוצא דשערי דא"א). ...יוצאים תפילין דר"ת * :עניין 1מוחי חכמה\בינה של ז"א דמצד אימא נמצא בדרוש ג' דציצית. שאלות: הציציות יוצאות מתוך המוחין הפנימיים (דרך השערות) ואיך זה מסתדר עם זה שהם או"מ? הציציות באים מאות צ' ומאות ל' (דרוש ה' דציצית) .ואיך זה מסתדר עם זה שהם או"מ? אולי ניתן לתרץ ש:- ציציות = או"מ חוזר לכן האור נכנס במוחי ז"א ויוצא כאור מקיף חוזר ,לעומת הטלית שהינו אורמקיף ישר( .מתאים לפירוש היפה שעה) היות וכשז"א גדל ,האור המקיף שלו נהיה אור פנימי וז"א מקבל או"מ גבוה יותר ,כך אפשר אולילומר שהציציות היו או"מ בזמן העיבור וכשז"א גדל ,האור המקיף נהיה אור פנימי... 27 דרוש א' של הציצית הציצית הינה אור מקיף. כשז"א באימא בסוד עיבור ,אין לו ג"ר ואז יש לו בחינת טלית קטנה. כשז"א בגדלות ,יש לו ג"ר וגם טלית גדולה המכסה ראשו ורובו. הטלית הגדולה מגיעה (יא"ב :מלמעלה ,מראש ז"א) רק עד חזה ז"א כי נוק' עומדת מאחורי ז"א (וחוצצת – יא”ב); ולכן נשים פטורות מן הציצית. אך הציציות יוצאות מהטלית ומקיפות את נוק' ולכן כשמתעטפים בטלית יש להחזיר את 4 הציציות מאחורי הגב ,בצד שמאל ,מקום התחלת בנין הנוק'. שלא בשעת התפילה ,אין חובה בעטיפת טלית גדולה (אלא רק בקטנה) ,כי אז ז"א בתוך אימא [יא”ב :ז"א אינו בגדלות] מן הדעת (לשון) יוצא אור ,הבל ,מקיף ומלביש. כך מן היסוד יוצא הבל המקיף והמלביש והוא 4הציציות. הה"ג הינן מן אותיות מנצפ"ך מן הבינה. אור מקיף זו"ן בא מן אימא והוא שם א-ה-י-ה. ולכן 4הציציות שהם ה"ג הינן בחינת אור מקיף [לא ברור לי – יא”ב]. יפה שעה: הדעת (של ז"א?) המכ ריע בין חו"ב מלובש ביסוד אימא ונמצא בגרון ז"א ומשם יוצאות הה"ג דרך פיו של ז"א [ה' מוצאות הפה] ומקיפים ז"ס דנוק' [ 7הבלים יוצאים מפי ז"א[ ].יא”ב :כך נמצא גם בדרוש ה' של ספירת העומר והוא דרוש יא' של פסח] [וכן 7הבלים יוצאים מפי אימא ומקיפים ז"ת שלה (יא”ב :בעניין מקיפי ז"ת אימא עיין גם דרוש ז' דראש השנה)] נוק' הינה 4אותיות הויה .לאחר הביאה של ז"א ,ז"א נותן לנוק' "רוחא דשביק בה בעלה", וזהו בחינת מילוי ב"ן; והם 5אותיות :וד' – ה' – ו' – ה' ,והם סוד הה"ח שז"א נותן לנוק' בביאה ראשונה( .יא"ב :קשה לי כי מבואר בכל מקום שז"א נותן ה"ג לנוק' במהלך הביאה הראשונה, וכאן משמע שז"א נותן ה"ח לנוק' במהלך הביאה הראשונה! עיין למשל ענין כלי יסוד דנוק' ב -דרוש ג' של דרושי הלילה) . גם נוק' נרמזת באות ד' שלאחר אות ו' [ו' (ז"א) ד' (נוק') הינם מילוי אות י' של ב"ן]. נוק' נכללת באות ד' ולכן יוצא בחינת )3 + 4( 5כנגד ה"ג הנמשכים בה וזהו עניין 5קשרים (של הציצית) ו 4-אווירים שיש בכל כנף [ 4אותיות הויה] (לאמור הה"ח כלולים ב 4-אותיות הויה). ישנם 4מילוים [שהם 5אותיות אמנם] וכנגדם ישנם 4ציציות ועוד 4אותיות הויה ,והם 8 חוטים בכל כנף. 4מילוים הינם כנגד 4בחינות שנמשכים אל נוק': :3#נפש שז"א נותן לה לעורר המ"ן ועל ידה נעשית כלי :2#זיווג נוק' עם הצדיקים שממנו נבראות נשמות הגרים [יפה שעה :כנראה יש כאן טעות סופרים ,וזוהי הבחינה ה].4# :1#רוח :מ"ה :4#נשמה :ס"ג יפה שעה: יש לז"א מספר פרצופים המתלבשים אלה בתוך אלה: (עיבור) נה"י (חיצוני ביותר) (יניקה) חג"ת (גדלות) חב"ד חיה יחידה (פנימי ביותר) 28 נפש רוח נשמה חיה יחידה כולל נרנח"י כולל נרנח"י כולל נרנח"י כולל נרנח"י כולל נרנח"י .3בחינת יחידה הינה אור מקיף ישר המקיף לכל הפרצופים והעולמות שממנו ולמטה ,זוהי בחינת הטלית [יא”ב :עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים ש-ל' דצל"ם הינו המקיף החוזר ו-ם' דצל"ם הינו המקיף הישר .וכן שהטלית באה משערות ז"א מהנה"י החדשים של אימא בז"א]. בחינת חיה הינה אור מקיף חוזר המקיף לו לבדו ,סמוך לגופו דרך שערותיו ,זוהי בחינת הציצית. טלית גדול וציצית שבו הינן בחינת חיה ויחידה דנרנח"י דרוח. טלית קטן וציצית שבו הינן בחינת חיה ויחידה דנרנח"י דנפש. אנו לא משיגים טלית וציצית של פרצופי נרנח"י עליונים יותר. וגם בחינת היחידה של פרצופי רוח ונפש אינם מושגים לנו ולכן לטלית הגדול והקטן אין קדושה .מושג לנו רק הציציות שלהם והם באמת נקראים תשמישי קדושה. אור מקיף ישר דז"א מופרד מז"א ע"י נוק' הנמצאת מאחורי חזה ז"א ולכן אין לז"א בחינת טלית משם ולמטה .ואז אור מקיף חוזר מתגלה ,כי אינו נבלע יותר באור המקיף הישר ,והם הציציות. היות ועניין הטלית הינו רק בבחינות עיבור ויניקה דז"א ,כשנוק' עדיין נקודה קטנה ,ולכן אין אז לנוק' בחינת טלית ולכן נשים פטורות מטלית. יא”ב :קשה לי כי בדרוש זה ,האר"י מסביר שהטלית הגדול הינו דווקא כשז"א בגדלות! וכן הוא בקיצור הכוונות .יש אולי לתרץ ע"פ דרוש ב' דציצית שם מופיע שהציציות באות ממוחין דקטנות ,ולמרות זאת, קטן פטור מן הציציות כי המוחין דקטנות נעשים קוצים רק בבואם של המוחין דגדלות. דרוש ב' של הציצית טלית גדול הינו אור מקיף גדול מאוד ואינו מושג ולכן אין קדושה חלה על הטלית עצמו. שערות לבנות ציץ לשון הסתכלות מא"א לז"א קוצא דשערי הנמשך מראש א"א עד ראש ז"א ומאיר במוחין ז"א ומוציא הארתם לחוץ ציצית לשון הסתכלות מז"א שערות שחורות קוצא דשערי הנמשך מראש ז"א עד לנוק' ראש נוק' (יא”ב :בדרוש ה' של הציצית חד_קוצא_דשערי_מאא_לזא_ציציות_לנוק מוסבר שחד קוצא דשערי דא"א מגיע עד ראש ז"א ומכה במוחין דז"א וגורם שמהמוחין דז"א דמצד אבא יוצא הציץ של כהן גדול, ושמהמוחין דז"א דמצד אימא נעשות הציציות ונותנן ז"א לנוק'). ישנם 1סוגי שערות בראש ז"א: שערות יוצאים ממוחים דגדלות נמשכים רק עד גולגולת ראש ז"א ,והם לצורך ז"א עצמו נימים קוצים יוצאים ממוחים דיניקה יוצאים ממוחים דעיבור נמשכים עד גרון ז"א ,מקום נמשכים עד חזה ז"א ,מקום ראש לאה ראש רחל פירוש אחר( :יא”ב :מופיע גם בפחו"ד סעיף טז') נמשכים ממוח דעת דז"א נמשכים ממוח בינה דז"א נמשכים ממוח חכמה דז"א בחינת הציצית אור מקיף קטן (לעומת האור המקיף הגדול של הטלית) הנכנס בתוך ז"א כאור פנימי וחוזר ועולה ממנו בבחינת שערות. [ע' פחו"ד סעיף כא' ,עניין אור מקיף ישר ואור מקיף חוזר]. [ע' ביפה שעה בדרוש א' של הציצית ,עניין הבדלים בין אורות מקיפים ישרים ואורות מקיפים חוזרים ציצית_אור_מקיף_חוזר_ביפה_שעה] האור המקיף הגדול של הטלית מבטל את אור המקיף הקטן של הציציות ,ולכן הציציות מתגלות אלינו רק בסיום הטלית [כלומר מחזה ז"א והלאה]. וגם כי מתחת לחזה ז"א ,החסדים של ז"א גלויים [אינם עוד מכוסים ע"י יסוד אימא] ולכן הם יכולים להלבין את השערות [ציציות] השחורות של ז"א (כלומר השערות הינם שחורות עד חזה ז"א ומשם הם לבנות). 29 וגם כי מהחזה דז"א מתגלה יסוד אבא המאיר אור גדול באלו הציציות וע"י כך הם מתלבנים ומתגלים ,ולכן הציציות צריכות להיות לבנות. בעצם הטלית הגדול הינו אור מקיף הנמשך עד יסוד ז"א (ולא רק עד החזה) אך היות והוא אינו מושג לנו ,ואינו אלא לזכר בלבד ,לכן לא חוששים אליו ולכן שיעור הטלית הינו רק כדי שיכסה ראשו ורובו [כלומר עד החזה ].והיות והצ יציות הינן ממוחין דעיבור ,ולכן השיעור הינו ראשו ורובו של קטן. יש להתעטף בטלית לפני הנחת התפילין ,כי הציציות באות ממוחין דקטנות .ולמרות זאת, קטן פטור מן הציציות כי המוחין דקטנות נעשים קוצים רק בבואם של המוחין דגדלות. במקור ישנו כאן עניין תליית הציציות במרחק של לא פחות מ 1-אצבעות כלפי מטה מסיום הטלית ,ולא יותר מחצי קשר האגודל. כנגד 1גבורות (מתוך הה"ג) הנמתקות ביסוד ז"א ע"י 1החסדים הגלויים שביסוד ז"א (באור ישר – יא”ב ,על פי היפה שעה). וכנגד חצי חסד שבה' הגבורות שנמתק בעת עליית החסדים (כלומר אור חוזר – יא”ב ,על פי היפה שעה) כדי להגדיל את ז"א (יא”ב :כנראה כחלק של תהליך גידול של ז"א .ע' חסדים_עולים_בזא_ממטה_למעלה_כדי_להגדילו) אגודל :חסד; אצבע :גבורה; אמה :תפארת; קמיצה :נצח; זרת :הוד. היפה שעה גם מציין שבקטנות ז"א (ועתה אנו מדברים בעניין הציציות שהינן קטנות) הגבורות יורדות תחילה ביסוד ז"א ואח"כ ה 1-חסדים המגולים (לא כמו בעת הגדלות) וכן גבורות נ"ה נמתקים באור ישר (ולא באור חוזר כבזמן הגדלות). עניין העטיפה: יש לאחוז ב 2-הציציות הימניים ולהשליכם לאחור מעל הכתף השמאלי ,כאשר הציציות השמאליים נשארים לפניו. 2הציציות הימניות שהשלכנו לאחור הינן כנגד מוחי חו"ג של דעת ז"א הניתנים לנוק' העומדת מאחורי ז"א; ו 2-הציציות האחרות הינן כנגד חו"ב דז"א וניתנים לנוק' כשהיא חוזרת לפני ז"א .בעצם ה 4-ציציות יוצאים מ 4-מוחים היוצאים מז"א וניתנים לנוק' ,והינם כולם באים מהקוצא דשערי העומד מאחורי ז"א ,אלא היות והם עומדים בתוך האור הגדול של הטלית2 , מוחי חו"ב נמשכים ע"י הטלית מסביב ז"א אל פני ז"א. וגם כי יסוד אבא הנמצא בתוך ז"א ,מקבל 2סוגי הארות מהציציות: .3אור הציציות הבוקע לתוך יסוד אבא .2אור המקיף את יסוד אבא ויוצא דרך פני ז"א יפה שעה: כלומר כשאורות אבא יוצאים מז"א להאיר ליעקב ולנוק' דיעקב שהיא דור המדבר ,הם לוקחים איתם קצת מאורות אימא המקיפים את יסוד אבא (יא”ב :זהו סוג האור השני שיסוד ז"א מקבל?); וכשאורות אימא ,העומדים בצד פנים של יסוד אבא ,בוקעים את ז"א כדי להאיר לנוק' לכיוון אחורי דז"א ,פוגעים ביסוד אבא ועוברים משם לנוק' (יא”ב :זהו סוג האור הראשון שיסוד ז"א מקבל?). ובאמת בק"ש של יוצר ,אוחזים את 4הציציות כלפי החזה קדימה ,כי אז מוחי ז"א למטה ומאירים דרך פנים. יעקב נמצא לפני חזה ז"א ולמטה .גם ליעקב יש שערות הנעשים ציציות ,אך היות וליעקב ישנה רק אשה אחת [דור המדבר] לכן יש לו רק 2בחינות של שערות :לעצמו ולנוק' שלו (ולז"א יש 1בחינות כנ"ל בתחילת הדרוש :לעצמו ,ללאה ולרחל). יפה שעה: דור המדבר התבטלה השערות באים ממוחים דעיבור-יניקה-גדלותולכן לא ברור הקשר בין עניין מספר נשי יעקב והסוגים השונים של השערות שלו. 30 דרוש ג' של הציצית יש לז"א 4מוחין מצד אבא ,ובאים לז"א מלובשים בנה"י אבא ,ו 4-מוחין מצד אימא ,ובאים לז"א מלובשים בנה"י אימא .נה"י דאבא נתלבשו תוך מוחין דמצד אימא. מוחי ו"ק דז"א באים בק"ש .בזמן הגדלות (יא”ב :בזמן תפילת העמידה) באים מוחי ג"ר ,ומוחי ו"ק יורדים לחג"ת ז"א. בדרוש הזה נדבר בשמות המוחין דו"ק הנכנסים בז"א בק"ש( .יא”ב :אלו מוחין דו"ק דגדלות כי מוחין קטנות הינם שמות א-להים) מוחין אבא( :חו"ב ,חו"ג) א-ה-ו-ה א-ה-ו-ה י-ה-ו (= גמ' א-ה-י- י-ה-ו-ה ה) מוחין אימא( :חו"ב ,חו"ג) א-ה-י א-ה-י-ה א-ה-ו א-ה-ו כאשר נזדווגו או"א כדי להוציא מהמוחין שלהם טיפות כדי שיהיו מוחין אל ז"א ,נתערבו יחד כולם בתוך היסוד של אימא ,שהוא הרחם שלה ונמצא כי מוח החכמה כלול מ 4-מוחין האחרים (חו"ב ,חו"ג דדעת) וכן על דרך זה ,שאר המוחין .נמצא שיש 31בחינות מוחים מצד אבא וכן מצד אימא כדלהלן: חכמה דאבא בינה דאבא חסד (דדעת) דאבא גבורה (דדעת) אבא חכמה דאימא בינה דאימא חסד (דדעת) דאימא גבורה (דדעת) דאימא יוד-הי-ויו-הי (ע"ב) יוד-הי-ואו-הי (ס"ג) יוד-הא-ואו-הא (מ"ה) יוד-הה -וו-הה (ב"ן) יוד-הי-ויו אלף-הי-ויו-הי אלף-הי-וו-הי יוד-הי-ואו אלף-הי-ואו-הי אלף-הה-וו-הה יוד-הא-ואו אלף-הא-ואו-הא אלף-הא-וו-הא יוד-הה-וו אלף-הי-וו-הי אלף-הה-ואו-הה אלף-הי-יוד-הי אלף-הי-יוד אלף-הי-ויו אלף-הי-וו אלף-הי-יוד-הי אלף-הי-יוד אלף-הי-ואו אלף-הה-וו אלף-הא-יוד-הא אלף-הא-יוד אלף-הא-ואו אלף-הא-וו אלף-הה-יוד-הה אלף-הה-יוד אלף-הי-וו אלף-הה-ואו כאשר המוחין הנ"ל נכנסים להתלבש תוך נה"י דאבא או דאימא ,ע"י זיווג או"א ועיבור בתוך אימא ,הם מתערבים (כי או"א אינם נפרדים ואין חיבור גדול מזה) כדלהלן: 4מוחי ז"א דמצד אימא (חו"ב חו"ג) בינה דאימא בינה דאבא גבורה דאימא גבורה דאבא 4מוחי ז"א דמצד אבא (חו"ב חו"ג) חכמה דאימא חכמה דאבא חסד דאימא חסד דאבא מוחין אלו (יא”ב :הם מוחי ו"ק) נכנסים לז"א בק"ש במילה "אחד" ('אח' כנגד ז"א ו'-ד' כנגד נוק' המקבלים אלו המוחין). - מוח בינה דאימא כלול מ 4-שמות "אהי" ,גמ' תק"ע ,והוא סוד מ"ן של אימא ,והם ה"ג מנצפ"ך כפולות. מוח בינה דאבא (יא”ב :שמקורו בעצם חכמה דאימא) הינו גמ' תרי"ו ,גמ' כתר ,כי כתר דז"א הינו מצד אימא( .יא”ב :עיין גם דרוש של שבועות שם מוסבר שכתר ז"א בא מאימא (ומא"א))... מוח חסד דאימא (שמקורו גבורה דאבא) הינו גמ' תקנ"ה כמנין * 1א-ל במילוי כי א-ל הינו בחסד .וגם * 1א-ל הינן כנגד א-ל שד-י ,א-ל י-ה-ו-ה ,א-ל אדנ-י בסוד בי"ע. מוח גבורה דאבא (שמקורו חסד דאימא) הינו גמ' תקע"ה ,שהוא *2מנצפ"ך ונכללים החמישה בחמישה ,ובזה מובן כי גם ביד ימין יש בה מנצפ"ך לפי שהם מגבורות אבא. 31 דרוש ד' של הציצית הציציות הינן הארות אור מקיף היוצאות מן האור הפנימי המהווה המוחין ,דרך שערות ז"א. (כמוסבר בדרושים הקודמים – [יא"ב :עיין בדרוש הקודם ,ומכאן שהציציות הינם או"מ היוצא מאור פנימי דמוחי ו"ק דז"א הבאים בק"ש כי אלה המוחין המוסברים בדרוש הקודם)]. כל הכתוב בדרוש הזה בעניין הציצית הינו בבחינת אור מקיף. האור היוצא ממוחין דז"א דמצד אבא הינו כנגד הציץ של כהן גדול. האור היוצא ממוחין דז"א דמצד אימא הינו כנגד הציצית. לכן הציץ היה מונח למעלה מן התפילין כי התפילין באים מאורות מוחין דאימא והציץ בא מאורות מוחין דאבא .וכן על הציץ היה כתוב "קודש לה'" וקודש הוא באבא. המהרח"ו מסופק אם גם ממוחין דאבא יוצאת עוד בחינה של אורות ,כמו ציציות או לא; כי מאורות אימא יוצאות 2בחינות :ציציות דלבן וציציות דתכלת ולבן ,ומאורות אבא ידועה לנו רק בחינה אחת (הציץ). יפה שעה: מצד אבא הארות היוצאות ממוחי ז"א לפי מצד אימא רמת מוחי ז"א \ מקור מוחי ז"א .3ציצית דתכלת ולבן בזמן ציץ דכהן גדול (ע"י קוצא ו"ק דמוחין דז"א דשערי דא"א]. המקדש; בחינה זו יוצאת מ 4-מוחי חכמה דאימא .2ציצית לבן בזמן הזה; בחינה זו יוצאת מ 4- מוחי בינה דאימא תפילין דר"ת תפילין דרש"י ג"ר דמוחין דז"א (יא”ב( :א) הכל הינו אור מקיף( .ב) אולי צריך לדייק ולומר שהציציות יוצאים ממוחי עיבור ז"א כאשר נכנסו אליו ו"ק מוחי או"א .כי לפי הטבלה כאן נדמה אולי בטעות שהציציות יוצאים ממוחי ו"ק ז"א). שאלת המהרח"ו הינה האם ישנן 2הארות שיוצאות מו"ק מוחי אבא כמו שיש 2הארות שיוצאות מו"ק מוחי אימא או רק הארה אחת (הציץ). - הציציות דתכלת ולבן יוצאות מ 4-מוחי חכמה דאימא אשר בתחילה היו בינה דאבא [הם 4 שמות י-הו וכנגדם ישנם 4ציציות]. הציציות הלבנות שאנו נוהגים היום ,הינם מ 4-מוחין הכלולים בבינה דאימא. מ 2-מוחי דחו"ג [שיש בכל אחד מהם ג"כ 4מוחים ,כדלעיל בדרוש ג' דציצית] אין ציציות בפני עצמן כי אינם סוד מוחין אלא מכריעים (יא”ב :מכריעים בין חו"ב). גם בזמן הזה יוצאת הארת מוחי חכמה דאימא [ציציות דתכלת ולבן] בהתלבשות בציציות הלבנות היוצאות ממוח בינה דאימא ,כי לנו אין עתה כוח שייעשה הדבר על ידינו ולכן אין אנו שמים פתיל תכלת. בטלית של תכלת היו החוטים השזורים והכפולים מבחינת החסדים דאימא הנכללים עם חוט החכמה דאימא. בטלית של ציציות לבנות שלנו ,החוטים השזורים והכפולים הינם מבחינת הגבורות דאימא הנכללים עם חוט הבינה דאימא. כל הארות אלו המוחים יוצאים בתוך ז"א מן חזה ז"א ולמטה ,לאחר סיום יסוד אימא. מוחי ז"א נקראים חיים. 4ציציות הינם בסוד *4א-ה-י-ה דההין ,וגם בסוד א-ה-י-ה דיודין (* )2דאלפין ודההין. 2ציציות כלפי פנים דז"א הינם לצורך יעקב ,והם * 2א-ה-י-ה דיודין ו 2-ציציות כלפי אחור דז"א הינם לצורך נוק' דז"א והם א-ה-י-ה דאלפ ין ודההין .בעת הזיווג ,כשהפרצופים פב"פ ,כל 4ציציות ניתנות לרחל. 32 דרוש ה' של הציצית - - - הציצית הקטן הינו כנגד אור מקיף אל ז"א בזמן העיבור תוך אימא. הציצית של טלית גדול הינו כנגד אור מקיף אל ז"א בזמן היניקה. התפילין הינם כנגד אור מקיף אל ז"א בזמן הגדלות; בחינה זו חסרה לעולמות החיצוניים לאחר החורבן ,כי לאחר החורבן אין זיווג אלא לבחינת הנשמות שהם פנימיות העולמות ואין זיווג לבחינת העולמות בימי החול (יא”ב :ולכן לא מקבלים את השפע?) ולכן: יש להתעטף בטלית לפני הנחת תפילין [כי טלית הינו אור מקיף של זמן יניקה לעומת תפילין שהם בחינת אור מקיף לזמן גדלות]. יש לכסות את התפילין עם הטלית [כי הציציות הינן כנגד העולמות החיצונים והתפילין הינם כנגד אור מקיף של בחינת הנשמות שהם פנימיות העולמות]. יפה שעה: בדרוש ג' וד' מוסבר שהציציות הינם בחינת [מקיפים ד ]-ו"ק דגדלות ז"א( .ולא מקיפים של עיבור ויניקה דז"א!) אלא יש לומר שכשנכנסים פנימיים ו"ק דגדלות דז"א הם דוחים את המקיפים דיניקה להיכנס לתוך ז"א ולכן עיקר הכוונה הינה לו"ק דפנימיים דגדלות. אם עניין ו"ק דגדלות הינו בציצית אזי מה נתווסף בקריאת שמע? [כי הרי קריאת שמע הינה גם עניין ו"ק דגדלות דז"א!] אלא יש להבחין: גדלות דו"ק :השלמת ג"ר של כל אחד מהו"ת דקטנות בין של מ"ה ובין של ב"ן; גדלות דקטנות; טלית ותפילין. ו"ק דגדלות :ו"ק דפרצוף אימא ,בק"ש. יפה שעה: חיות העולמות באה מזיווג (יא”ב :חיצוניות) או"א ואין לזו"ן חלק בזיווג הזה (יא”ב :וכן הוא בפחו"ד סעיף ק') ולכן זה חידוש שפנימיות דאימא דיניקה [בבחינת העולמות] אינו מסתלק מז"א. במקום אחד נאמר ש:- הקוצים יוצאים ממוח דעת דז"א והנימין ממוח חכמה דז"א.(יא”ב :לא ברור לי מהו המקור הזה .אם זהו הדרוש הנוכחי כדלהלן בטבלה ,אזי קרה כאן שיבוש כי להלן הקוצים באים ממוח דעת וכו'). אך לעיל (דרוש ב' של הציצית) כתוב ש:- הקוצים יוצאים ממוח חכמה דז"א, הנימין יוצאים ממוח בינה דז"א והשערות ממוח דעת דז"א.יש ליישב ש:- קוצים יוצאים ממוח חכמה שבדעת נימים יוצאים ממוח חכמה שבבינה קוצים [טעות? לבדוק יא”ב] יוצאים ממוח חכמה שבחכמהכי ציצית הינם אור חוזר ,בחינת חיה ,כלומר חכמה (יא”ב :לא ברור למה בחינה חיה הינה כנגד חכמה? אולי ההקבלה הינה :יחידה-כתר ,חיה-חכמה ,נשמה-בינה ,רוח-דעת (שורש ו"ק) ,נפש-מלכות) לעיל דרוש ב' של הציצית ,גם כתוב ש:- הקוצים יוצאים ממוח עיבור דז"א, הנימין יוצאים ממוח יניקה דז"א והשערות ממוח גדלות דז"א.יש ליישב ש:- ביניקה נתקן מוח בינה ולכן מתאים שהנימין יוצאים ממוח חכמה דבינה דיניקה.33 - בגדלות נתקן מוח חכמה ולכן מתאים שהשערות יוצאים ממוח חכמה דחכמה דגדלות. אך קשה איך ליישב עניין קוצים ממוח עיבור כי בעיבור אין מוח דעת בז"א. חד קוצא דשערי דא"א מגיע עד ראש ז"א ומכה במוחין דז"א וגורם שמהמוחין דז"א דמצד אבא יוצא הציץ של כהן גדול ,ושמהמוחין דז"א דמצד אימא נעשות הציציות ונותנן ז"א לנוק'. ציץ וציצית באים מ-צ' של צל"ם של (ז"א דמצד – יא”ב) או"א בהתאמה; ובאים גם מהארה עליונה של ל' דצל"ם שנעשה אור מקיף לז"א" ,סוד בחינת הטלית". המהרח"ו מתקשה בסתירה זו :האם הציצית באה מ-צ' או מ-ל' דצל"ם. (יא”ב :עיין הקדמה שלי בעניין הציצית). אור מקיף של א"א מקיף לא"א עצמו בלבד. אור מקיף של חכמה מקיף לחכמה עצמה בלבד( .יא”ב :אכן זוהי תכונתו של אור מקיף חוזר – עיין גם פחו"ד סעיף כא') אך מאור מקיף של בינה יוצא אור מקיף לז"א ,והוא הטלית( .יא”ב :אכן זוהי תכונתו של אור מקיף ישר – עיין גם פחו"ד סעיף כא') ציציות נקראות תשמישי מצוה ,כי הם מאירים אל נוק' שהיא מצווה; תפילין נקראים תשמישי קדושה ,כי הם אור מקיף אל מוחי ז"א הנקראים קדושה. 1בחינות שערות רישא דז"א( :יא”ב :לא ברור לי ,כי מקור סוגי השערות ביחס למוחי ז"א סותר את האמור בדרוש ב' דציצית וגם את הנאמר ביפה שעה לעיל בדרוש זה). ארוכים מקיף לרחל קטנות שמות באים ממוח קוצים א-להים דעת דז"א בינונים מקיף ללאה באים ממוח נימים בינה דז"א קצרים מקיף לז"א באים ממוח שערות חכמה דז"א השערות הינן שחורים .השערות הינם מבחינת מוחין קטנות דא-להים וכאשר נמשכים מן החזה ולמטה ,מקום גילוי החסדים מחוץ ליסוד אימא ,אזי הם מתלבנים ,וזהו עניין חוטי הציצית. זהו גם עניין "דיני דכורא הם קשים ברישא ונייחים בסיפא" כי בבא מוחין דגדלות נבקע יסוד דאימא שבחזה ויוצאת הארה משם ומאירה ומלבינה חוטי הציצית השחורים שבבחינת הקטנות; זהו המרומז באיסוף ה 4-ציציות אל החזה בעת קריאת שמע ,כי שם הינו גילוי החסדים. מקום נקב הציצית בטלית לא יפחות משיעור קשר גודל :כי כשנכנסים נ"ה דאימא בז"א ,רק 2 פרקים תחתונים נכנסים [יא”ב :כנראה בו"ק דגדלות] וכשחוזר לאחוריו [יא”ב :בסוד אור חוזר] הפרקים התחתונים נשארים ללא הארה והפרקים האמצעיים נשארים עם קצת רושם הארה; וזהו עניין הנקב שבטלית ,כדי שיהיה להם קצת הארה. יפה שעה: דיני ז"א קשים ברישא כי החסדים סתומים בראש ז"א ,ונוחים בסוף ,כי החסדים גלויים מחצי תפארת ולמטה .בנוק' זהו להיפך :דיני נוק' נוחים ברישא כי היא מקבלת מנה"י ז"א ,וקשים בסיפא כי "לא נחה עד שיישעה דין". ישנו גם מקור אחר המציין שדיני ז"א קשים ברישא ,כי נה"י ז"א טרם נהיו מוחים בראש נוק' ,ונוחים בסיפא כשהתיישבו בראש נוק' .אך אז לא ברור למה דיני נוק' אינם קשים מתחילתם ועד סופם: בתחילתם כי הם נה"י ,ונה"י הינם דינים ,ובסופם כי אינם נהים מוחים בשום פרצוף נוסף. 34 דרוש ו' של הציצית עניין ט"ל כריכות [ ]7+8+33+31הינו כנגד מספר אותיות א-ה-י-ה דההין דפשוט +מילוי + מילוי המילוי וכן כמספר "י-ה-ו-ה אחד". במקור ישנו כאן עניין ללבוש הציצית מתחת לבגדים דווקא ,ועניין לעשות שני חורים בכנף של הציצית הקטן. במקום אחד נאמר שהטלית הקטנה הינה בחיצוניות היצירה ובמקום אחר הינה בעשיה. ההסבר הוא שהטלית הקטנה בהיותה בבחינת הקטנות ,עיבור ראשון ,הינה כנגד העשיה כי אז אין בז"א אלא סוד העשיה; אך הטלית הגדולה ,שהיא בחינת הגדלות ,הינה בחינת היצירה; ולכן נמצא שטלית קטנה הינה היצירה מבחינת הקטנות ,שהיא סוד העשיה. דרוש ז' של הציצית 4מצוות כנגד 4אותיות י-ה-ו-ה: י' – קריאת שמע ה' – תפילין ו' – ציצית ה' – תפילההמבטל אחת מן המצוות הנ"ל פוגם בשם ה' וכדי לתקן את הפגם יש לייחד ייחודים כדלהלן. ייחוד לתיקון פגם ק"ש: ה' – הו' – י-ה' :גמ' א-ל ,כנגד י-י-א-י היוצא מס"ג. כלומר )3( ,התעוררות המלכות אל ז"א )2( ,חיבור זו"ן המעלה מ"ן לאו"א )1( ,וחיבור או"א. יש לכוון את הייחוד הזה לפני התחלת אמירת ק"ש. ייחוד לתיקון פגם תפילין: י-ה' – הו' – הו' :גמ' ל"ז ,הבל ,כנגד מילוי ס"ג שהיא אימא ,שגורמת ליציאת התפילין. כלומר ( )3זיווג או"א על מנת להוציא מוחין לזו"ן )2( ,נוק' מתחברת עם ז"א כדי להעלות מ"ן לאו"א ) 1( ,ואז ה' עילאה מתחברת עם ו' ,שהוא עניין כניסת נה"י אימא לז"א לתת לו מוחין ועל ידי כן יוצאים התפילין. יש לכוון הייחוד הזה כשמניחים תפילין. ייחוד לתיקון פגם ציצית: י-הו' – וה' :גמ' ל"ב ,כנגד הל"ב ציציות כנגד ל"ב נתיבות חכמה. כלומר ( ) 3חיבור או"א עם ז"א לעשות לו אור מקיף שהוא הטלית )2( ,ואח"כ ז"א נותן לנוק' בחינת הציצית שהוא קיבל. יש לכוון את הייחוד הזה כשמתעטפים בציצית. ייחוד לתיקון פגם תפילה: וה' – והי' – הוהי' :גמ' ח"ן. כלומר ( )3להעלות אות ו' עם ה' ראשונה (יא”ב :ז"א אל אימא) ( )2ואח"כ הם עולים ביחד אל אות י' (יא”ב :כלומר אל אבא) ומתחברים שלושתם ( )1ואח"כ נקשרת אות ה' אחרונה (יא”ב: כלומר נוק') עם שלוש אותיות ראשונות יש לכוון את הייחוד הזה לאחר אמירת "א-דני שפתי תפתח" ולפני תחילת ברכת אבות. את הייחודים הנ"ל יש לכוון גם בווידוי של ק"ש על המיטה בנוסחים שמציינים את האות של שם הויה הנפגמת באותו עוון .כגון "חטאתי לפניך" הינו פגם באות י' של הויה ויש לכוון בפגם של ק"ש ובייחוד של ק"ש. 35 יש להסתכל בציצית בכל עת שאפשר ,שנא' "וראיתם אותו" ויש לזה תועלת לנשמה שלא יזדמן חטא לידו .יש כוונה שונה בשעת הסתכלות בציציות בק"ש דשחרית בפרשת ציצית ושלא בשעת התפילה .כוונת ההסתכלות בציציות בשעת ק"ש מבוארת בדרוש ק"ש [יא”ב: כנראה זהו בדרוש ח' דק"ש]. כוונת ההסתכלות בציציות שלא בשעת התפילה: יש להסתכל פעמיים .הכוונה בכל הסתכלות: עין = ק"ל = ריבוע שם מ"ה [י-וד ,י-וד הא ,י-וד הא ואו ,י-וד הא ואו הא] כנף = אהי-ה דההין [גמ' קנ"א]; קנ"א פחות הפשוט [ ]23הינו ק"ל. כשמסתכלים פעמיים מקבלים * 2 :ק"ל = ס"ר שהוא כנגד * 31חו"ג [= 211 = 21 * 31 ס"ר] המהרח"ו אומר שהאר"י אמר לתלמידיו שאין להם עדיין כח לכוון להסתכל בציציות דז"א אלא רק בציציות דיעקב. דרוש א' של התפילין סדר כתיבת התפילין של ראש הינו 4שורות בכל פרשה ,ולעומתו ,סדר כתיבת תפילין של יד הינו 7שורות בכל פרשה. הסיבה ל 4-שורות בתש"ר הינה כנגד 4מקיפין בראש ז"א. הסיבה ל 7-שורות בתש"י הינה כנגד 4מוחי ז"א שב-נה"י אימא ( )1הניתנים כמקיפים לראש נוק' ()7 = 4+1 תפילין של ראש: פרשה :3#פרשת קדש 4 ,שורותיה מתחילות ב-:וידבר ,מזה ,בחדש ,בצאת פרשה :2#פרשת והיה כי יביאך 4 ,שורותיה מתחילות ב-:והיה ,וכל פטר ,ה' ממצרים ,פטר רחם פרשה :1#פרשת שמע 4 ,שורותיה מתחילות ב-:שמע ,נפשך ,לבניך ,לאות פרשה :4#פרשת והיה אם שמוע 4 ,שורותיה מתחילות ב-:והיה ,ונתתי ,יבולה ,בשבתך תפילין של יד: פרשה :3#פרשת קדש 7 ,שורותיה מתחילות ב-:וידבר ,את היום ,בחדש ,זבת ,את שבעת, ה' לי ,ה' ממצרים פרשה :2#פרשת והיה כי יביאך 7 ,שורותיה מתחילות ב-:והיה ,רחם ,ואם לא ,זאת, לשלחנו ,לה' כל ,עיניך פרשה :1#פרשת שמע 7 ,שורותיה מתחילות ב-:שמע ,את ,מאדך ,היום ,בביתך ,לאות ,על מזוזות פרשה :4#פרשת והיה אם שמוע 7 ,שורותיה מתחילות ב-:והיה ,ובכל נפשיכם ,ואכלת ,ה' בכם ,אשר ה' ,בין עיניכם ,ביתך ובשעריך 36 הכוונות בעת כתיבת הפרשיות: תפילין של יד קדש שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 שורה 5 שורה 1 שורה 7 י' יהו היו דהי ויו היי ודו יוד לתה ייו דוי ויו דוי והי יוד פשוט +מילוי + מילוי דמילוי דע"ב שמע שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 שורה 5 שורה 1 שורה 7 ו' יהו היו דהא ואו האי ודו אוד לתה אאל פוא ואל פוא והא אלף פשוט +מילוי + מילוי דמילוי דמ"ה תפילין של ראש קדש שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 והיה שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 שורה 5 שורה 1 שורה 7 יאל פיו דהי היי ודו אוה יהי (א -היה דיודים + ס"ג) והיה שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 שורה 5 שורה 1 שורה 7 ואל פיו דהה ההי ודו והה ההו (א -היה דההים + ב"ן) האל פיו דהא האי ודו אוה אהא פשוט +מילוי + מילוי דמילוי דס"ג (א -היה דאלפין + מ"ה) ה' יוד היו אוה יאל פהי יוד היי ודה אוא והא אלף דלת נון יוד הא לף דל תן ונ יו דה ס"ג +א -היה דיודין +מ"ה + א -דני מלא והיה שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 י' יוד אלף הי הי ויו יוד הי הי ע"ב +א -ה -י -ה דיודין שמע שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 ה' יהו היו דהי ואו היי ודו אוד לתה יו דוא ואל פוא והי יוד א -דני מלא ה' יוד אלף הי הא ואו יוד הי הא ס"ג +א -ה -י -ה דאלפין והיה שורה 3 שורה 2 שורה 1 שורה 4 ו' יוד אלף הא הה ואו יוד הא הה מ"ה +א -ה -י -ה דההין ה' יוד אלף הה דלת וו נון הה יוד ב"ן +א -דני מלא כוונה אחרת: פרשה 3#של תש"ר כנגד אהי-ה דיודין פרשה 2#של תש"ר כנגד אהי-ה דאלפיו פרשה 1#של תש"ר כנגד אהי-ה דההין פרשה 4#של תש"ר כנגד א-ד-נ-י מלא כנגד חו"ב חו"ג. בנוסף נאמר שתש"ר הינן אימא על ברא ,וזה מסתדר עם הכוונה דלעיל כי אהי-ה הינו סוד בינה וגם ה 4-מוחין מתלבשים בנה"י אימא. וגם אהי-ה דיודין שבמוח חכמה הינו בחינת הכתר ומתלבש כג"ר בתוך ז"ת של ס"ג. וגם אהי-ה דאלפין שבמוח בינה הינו בחינת הכתר ומתלבש כג"ר בתוך ז"ת של מ"ה. וגם אהי-ה דההין שבמוח תפארת הינו בחינת הכתר ומתלבש כג"ר בתוך ז"ת של ב"ן. 37 שם א-ד-נ-י במילואו אין לו במה להתלבש "על כן ,בתפילה של יד ,תכוון ב 4-פרשיותיה אל 4 שמות האחרים שהם ס"ג ,מ"ה ,ב"ן וא-ד-נ-י במילוי". דרוש ב' של התפילין עניין סדר הכנת התפילין :כתיבת תש"ר ברצף ,תפירתם ,השחרתם ואח"כ יעשה אותו דבר לתש"י .עניין מה לעשות כשהסופר חייב להפסיק בין כתיבת ה 4-פרשיות .עניין התפילה לפני הכתיבה. 31פסוקים בפרשה 3#כנגד י"ס וכנגד יו"ד של שם הויה. 1פסוקים בפרשה 2#כנגד ה"א 1פסוקים בפרשה 1#כנגד ו' 9פסוקים בפרשה 4#כנגד המלכות המקבלת מ 9-ספירות שעליה. סה"כ 13הפסוקים כנגד א-ל היוצא משם ס"ג (י-י-א-י) וכנגד א-ה-י-ה דיודין זהו בתש"ר [גם משם זה יוצא א-ל – יא”ב]; ובתש"י כנגד א-ה-י-ה דיודין וכנגד שם א-ל שהוא בחסד. 23הויות ב 4-פרשיות כנגד א-ה-י-ה ויש לכוון באות 'א' ,או 'ה' ,או 'י' ,או 'ה' כשכותב הויה ראשונה ,ו 5-הויות לאחריהם ו 31-הויות לאחריהם ו 5-הויות לאחריהם בהתאמה. לכוון להשליך 7הויות שבפרשה 3#ב 1-הויות שבפרשה ,1#בסוד חכמה וחסדים, ולכוון להשליך 7הויות שבפרשה 2#ב 4-הויות שבפרשה ,4#בסוד בינה וגבורות. בתש"ר ישנם 23אזכרות כנגד א-ה-י-ה 4 ,פרשיות כנגד י-ה-ו-ה ו 4-בתים כנגד א-ה-י-ה. א-ה-י-ה +י-ה-ו-ה +א-ה-י-ה = חיים" .חיי מלך"; "המניח תפילין מאריך ימים" ,ז"א נקרא מלך ומקבל מוחים מאו"א הנקראים חיים( .תש"ר דז"א באים מאימא( .ושם א-ה-י-ה הינו באימא – יא”ב)) לז"א ישנו עיבור דו"ק (א-ה-י-ה) ויניקה (י-ה-ו-ה) ועיבור דג"ר (א-ה-י-ה) :שמות ה-א-ה-י-ה הינן כנגד העיבורים שהינם באימא (ושם א-ה-י-ה הינו באימא). בעיבור ראשון ,ז"א תלת כלילן בתלת ,והמלכות הינה ז' בסופם 23 = 7 * 1 ,אזכרותכנגד א-ה-י-ה. ביניקה ,יש לז"א ו"ק ונותן 2מוחים לנוק' ונשארים לז"א 4מוחים כנגד י-ה-ו-ה. בעיבור שני ,אימא נותנת 4מוחין כחב"ד (חו"ב וחו"ג) לז"א כנגד א-ה-י-ה .וזהו כנגד 4בתים כי אז אימא כבר לא רק בסוד מוחין לז"א אלא בסוד בית. 4שיטין בתש"ר כנגד 4מוחי ז"א וכל אחד כלול מכולם ולכן לכל פרשה ישנן 4שיטין. יפה שעה: כאשר זו"ן עולים למ"ן תוך יסוד אימא היא נעשית להם בחינת בית .ומה שאמור שכל זמן הגלות אין ז"א עולה לתוך ביתו ,הכוונה היא שמיום שחרב בית המקדש אין זיווג של או"א עילאין בבחינת חיה שלהם (שהיא בחינת חכמה שלהם) וכן אותו חסרון בזיווגי זו"ן" .בחכמה יבנה בית" .בזמן הגלות ז"א אינו עולה למ"ן באו"א עילאין בבחינה חיה\חכמה שלהם .וגם אין לזו"ן בחינת זיווג עליון כדי להוליד נשמות חדשות. וכן הוא ענין 23אזכרות בתש"י (נוק' כלולה מכל ה 7-ספירות ,שלוש פעמים). 4פרשיות תש"י כנגד 2מוחי נוק' והם נ"ה ז"א ,וכל אחד כלול משניים הרי .4 ישנו רק בית אחד בתש"י כי נ"ה הינם 2פלגי גופא .יפה שעה :והלבוש של כלי נה"י שבתוכה הינו הבית. 7שיטין בתש"י כנגד מקור המוחין מז"א שהיא מקבלת (נ"ה) והם 4מוחין של ז"א וחג"ת ז"א (יא”ב :המשפיעים על נ"ה ז"א). עניין המערבתא הינו כנגד העברת השפע מתחילת האצילות עד סופו שהוא דרך 1שמות: א-ה-י-ה י-ה-ו-ה א-ד-נ-י והם גמ' יבק ,בסוד מעבר יבק .יפה שעה :במקומות אחרים רואים שמעבר יבק הינו הגרון (יבק = גמ' י-ה-ו-ה +א -להים) שדרכו עובר השפע\המוחין .אלא יש לומר 38 שהשפע\המוחין מקורו הינו מהא"ס ומתלבש בח"י בחינות דגולגלתא דא"א ואח"כ מתלבש בחכמה המתלבש בגרונו דא"א ומשם ממדרגה למדרגה ומפרצוף לפרצוף ועובר כל מעבר יבק שבכל פרצוף ופרצוף. עניין קלף נפרד לכל פרשה מוסבר בדרושי ר"ה תפילין_קלף_לכל_פרשה. לפני הנחת תפילין :לז "א יש מוחין בבחינת רוח (מוחין דיניקה) ולנוק' מוחין בבחינת נפש. לאחר הנחת תפילין :לז"א יש מוחין בבחינת נשמה ולנוק' מוחין בבחינת רוח. (יא”ב :אולי יש לקשר עניין זה עם האמור לעיל בדרושי הציצית שתפילין יוצאים כשנכנסים ג"ר ז"א וכן יוצא מ-דרוש ה' של התפילין). במקור ישנם הוראות בענייני צורת האותיות והתייחסות להבדלים בין כתיבת האשכנזים והספרדים. בכתיבת שם הויה יש לכוון: י' :כנגד כח"ב הכוללים י"ס :כתר כולל קו אמצעי ,חכמה כולל קו ימין ובינה כוללת קו שמאל. וגם לכוון שם ע"ב. ה' :כנגד חו"ב וכנגד 51שערי בינה ,מחולקים בחג"ת נ"ה והיסוד כוללם ונותנם אל המלכות. וגם לכוון שם ס"ג. ו' :כנגד חג"ת נ"ה והמלכות כוללם בששה סדרי משנה שלה .וגם לכוון שם מ"ה. ה' :כנגד י"ס הנכללים בה כי ה' נכתבת :ד+ו .וגם לכוון שם ב"ן. דרוש ג' של התפילין 4בתים של תש"ר הינם כנגד נ"ה ויסוד של אימא כאשר היסוד נבקע ונחלק לשניים בראש ז"א. בית אחד של תש"י הינו כנגד יסוד ז"א בראש נוק'; נ"ה ז"א רק נותנים הארה לתש"י. נ"ה של ז"א מצד פנים של ז"א הינם מחולקים ומהווים 2רגליים לז"א; אך מצד אחוריהם הם מחוברים ביחד משום דלגבי הנוק' (שיש בראשה רק 2מוחין) הם משמשים לה בחינת הראש. ולכן: בית של תש"י נקרא "א-ד-נ-י" ,על שם הנוק' ,על אף שנ"ה דז"א מאירים בה ,כי הארתנ"ה נהיו ראש נוק' ממש ולכן נקראים על שמה. בית של תש"ר אינו נקרא "י-ה-ו-ה" על שם ז"א ,אלא "א-ה-י-ה" על שם אימא ,כי נ"האימא (נ"ה עצמם ולא רק הארתם) אינם מהווים ראש דז"א (יא"ב :כי אז היינו קוראים להם בשם י-ה-ו-ה על שם ז"א ,כמו שקרה עם נוק') אלא רק מתלבשים בו. יפה שעה: לנוק' ישנם 2מוחים בלבד :חו"ב .דעתה של נוק' נמצאת בין 2כתפיה; אנו מעלים את דעת נוק' לראש נוק' ע"י כוונת לבישת התפילין ע"י קשר היו"ד [עיין דרוש ז' דתפילין מושג דומה – יא”ב] .דעת נוק' מתחלקת ל 2-ובסה"כ יש לנוק' 4מוחין כנגד 4פרשיות של תש"י. 39 דרוש ד' של התפילין בעניין ה-ש' של תש"ר :ש' של 1ראשים ו-ש' של 4ראשים הינם כנגד: 4מוחי ז"א המתלבשים בנה"י אימא ( 4מוחי 1 +של נה"י אימא = )7 4מוחי ז"א הנהים 1מוחים לאחר התלבשותם בתוך נה"י אימאעניין הבתים והעור השחורים הינם כנגד מוחין דקטנות אשר נעשים בתים ולבושים אל מוחין דגדלות שהם 4הפרשיות .הצבע השחור הינו כנגד היותם דינים תקיפים. ש' גמ' א-להים דיודין (יא”ב :מוחין דקטנות) וכן גמ' מצ-פץ (שהוא י-ה-ו-ה ב-א"ת ב"ש ,כנגד מוחין דגדלות) "וראו כל עמי הארץ כי ש'ם י'-הו-ה נ'קרא עליך ויראו ממך" ר"ת שי"ן ,כי היראה הינה משמות א-להים. שין [גמ' ש"ס] 4 +מוחין 1 +של נה"י אימא +הכולל = שס"ח ,כמניין המנים שבקטורת; 33 סימני הקטורת ,שהם רוחניות הקליפה ,באה ממוחין קטנות ,והקליפות עצמן נקראים אלהים אחרים. שין [א-להים דיודין = מוחין דקטנות] +מוחין דגדלות [ 4מוחין 1 +של נה"י אימא] = שס"ח. שס"ח = שס"ה [ש' של מוחין דקטנות 4 +של מוחין דגדלות +הכולל] [ 1 +כנגד נה"י אימא, והם 1מנים שמחזירין למכתשת בערב יה"כ ,לצורך יה"כ שהיא אימא (הגהה)] דרוש ה' של התפילין בתפילת הבוקר ובמהלך היום ,נכנסים מוחין פנימיים לזו"ן. בין התפילות ,המוחין הפנימיים יוצאים מזו"ן ונהים מקיפים על זו"ן ,ובתוך זו"ן נשארים רק רשימו של המוחין הפנימיים שיצאו; ומכוח הרשימו ,זו"ן נשארים בגדלותם במשך היום. בלילה ,גם הרשימו הנ"ל יוצאים מזו"ן. הרשימו היוצא מז"א עולה למעלה מז"א כאור מקיף (יורד לבריאה?) וז"א חוזר להיות ו"ק (יא”ב :כנראה לא ו"ק דגדלות שז"א מקבל בק" ש של יוצר אלא הכוונה ז"א חוזר להיות בקטנות והג"ר שלו עדיין באימא; עיין גם דרוש ו' של קריאת שמע); והרשימו היוצא מנוק' נכנס לחזה ז"א (יורד לבריאה?) ומשם מאיר לראש נוק' ,ורחל חוזרת להיות נקודה. המוחין הבאים בכל יום ובכל תפילה הינם חדשים (ולא מוחין של יום אתמול). כשהמוחין הפנימיים עולים להיות אור מקיף ,אזי האור המקיף שהיה שם קודם ,עלה למעלה יותר ,וכן כשהרשימו של ז"א יוצא ממנו להיות אור מקיף ,אזי האור המקיף שהיה שם קודם עלה יותר למעלה והמקיפים הקודמים עלו עוד יותר[ .יא”ב :לא מובן לי אם המקיפים האלה קשורים למקיפים של ל"ם]. תפילין של ראש ושל יד נהים מהרשימו של ז"א ושל נוק' בהתאמה. ולכן בלילה ,שאז הרשימו אינם נמצאים בראשי זו"ן ,אינו זמן תפילין. בבוקר חוזרים הרשימו של אתמול לתוך זו"ן .בתפילה לאחר מכן ,באים מוחין פנימיים חדשים ומהרשימו שחזרו לתוך זו"ן נעשים תפילין ,ומאת הרשימו של המוחין שבאים היום ייעשו תפילין ביום המחרת. 40 מניחים תפילין לפני התפילה ,כי: התפילין באים מהרשימו של אתמול ע"י המצוה המעשית של הנחת התפילין וברכתה ניתן כח בזו"ן מאת הרשימו של יוםקודם התפילין הינם מבחינת מוחין של עולם הבריאה כי לשם ירדו המוחין בלילה [יא”ב :אולי רקתש"י ].תש"י הם בבריאה ואנו עושים תש"ר לז"א באצילות מהמוחין שלו ,ואח"כ נמשכים לנוק' ונעשים לה מוחין מן האצילות המוחין של ז"א הינם עיקריים. המוחין של נוק' הינם הארה מן המוחין של ז"א ,מין "חותם". בלילה נוק' מבקשת שלא להיפרד לגמרי מז"א על אף שאין מוחין לזו"ן וז"א אינו משפיע לנוק' ,ולכן זו"ן אינם קשורים כמו ביום .לכן נוק' מבקשת מז"א שאת הרשימו שלה ,שיצא ממנה אל ז"א ,יונח על ליבו ויאיר אליה ושהרשימו של נוק' לא ייעלם כמו הרשימו של ז"א; וזהו שאומרת נוק' "שימני כחותם על לבך". בלילה ז"א חוזר למצב ו"ק ,ונוק' חוזרת למצב נקודה( .יא”ב :עיין גם דרוש ו' של קריאת שמע) ביום בין התפילות (שאז מוחי זו"ן עלו כמקיפים) הרשימו של המוחין משאיר את זו"ן בגדלותם. בחצות הלילה הזיווג הינו עם לאה שלוקחת 9ספירות של רחל ונגדלת כנגד כל אורך ז"א ורחל מתמעטת לנקודה אחת בלבד ,הכתר שלה .נקודה זו (כתר רחל) יורדת אל היכל ק"ק של הבריאה ומשם רחל צועקת וזהו סוד "א-להים אל תחרש ואל דמי לך". באור הבוקר לאה חוזרת להיות מחזה דז"א ולמעלה ,ואז 9ספירות של נוק' רחל יורדות לבריאה. אז כתר נוק' חוזר ועולה לאצילות כנגד יד שמאל דז"א ,פב"פ עם ז"א ,בסוד "שימני כחותם על לבך (בחצות הלילה) כחותם על זרועך (בבוקר)". הרשימו של רחל יוצא מתוך חזה ז"א אל תוך ראש רחל והם תש"ר רחל והם תש"י ז"א. כשז"א רואה שהרשימו של נוק' חזר לנוק' בבוקר ע"י עסק התורה בלילה ובזכות הנחת התפילין של עם ישראל ,אזי גם ז"א שואב בחזרה את הרשימו שלו ונכנס בו ונעשים בו תפילין של ראש ,וגם זה ע"י מצוות הנחת ההתפילין של עם ישראל. לכן מניחים תש"י לפני תש"ר. נשים לא מניחות תפילין כי נוק' אינה אז אלא רק נקודה קטנה ולא פרצוף. 9ספירות של רחל שירדו לבי"ע (יא”ב :לעיל מופיע שה 1-ספירות ירדו לבריאה ולא כתוב בי"ע) עולות לאצילות במהלך התפילה של הבוקר עד שבברכת אבות כל ה 9-ספירות [מחכמה דרחל ולמטה] נמצאות עם ז"א .אזי ספירת כתר של רחל חוזרת ממצב פב"פ עם ז"א ,אל אחוריו ,כדי להתחבר עם ה 9-ספירות שלה ,ונתקנת עמהם יחד ע"י המוחין החדשים שבאו לה. ואז כל ה 31-ספירות של רחל באות פב"פ עם ז"א ועם יעקב .יעקב עומד בקו ימין ,בחסד ונצח של ז"א ורחל עומדת בצד שמאל ,בגבורה והוד של ז"א ,במקום שהיתה הנקודה (ספירת הכתר) של רחל בתחילה ,קשורה בסוד תפילין של יד בזרוע שמאל של ז"א ,ושם ישנו זיווג יעקב ורחל ,בימי חול( .יא”ב :יעקב ורחל נמצאים בחסד וגבורה של ז"א רק בעת חזרת הש"ץ ,או שמדובר כאן בכתרים שלהם שנמצאים אולי בחו"ג של ז"א גם בעמידה דלחש?) המהרח"ו מציין שבדרוש לגבי ברכת 'ולמלשינים' (יא"ב :דרוש ו' של העמידה) וכן בדרוש לגבי ברכת 'המפיל חבלי שינה על עיני' וכן ב-דרוש א' דראש השנה ישנו הרחבה בעניין נקודת הנוק' ושהעניין גם מוסבר היטב בהקדמה לברכת אבות דחול (יא"ב :עיין דרוש ב' של העמידה) .המהרח"ו גם מציין שבביאור ברכת אבות דראש השנה (יא"ב :עיין (דרוש קצר בעניין כוונת תפילת העמידה ,ולאחריו דרוש ארוך) ב -דרוש ו' דראש השנה) נראה להיפך ממה שכתוב בדרוש זה ושם מוסבר "כי המלכות עומדת בסוד נקודה קטנה בבריאה והיא לבדה עולה בברכת אבות עד הכתר דז"א אב"א .ואח"כ נעשית פרצוף ג"כ בבחינת אב"א". 41 תפילין הינן בסוד אור מקיף. ז"א מניח יד שמאל שלו תחת ראש נוק' ויד ימין של ז"א מחבק את נוק' ,בסוד יד ימין הכורכת את הרצועה ,וזהו עניין "שמאלו תחת ראשי" ,כדלהלן: "שמאלו תחת ראשי" :כשרק ראש נוק' בחזה ז"א אך גופה עדיין למטה מזרועות ז"א.[יא"ב :אולי בעת הנחת תפילין בבוקר] "שמאלו תחת לראשי" (עם למ"ד) :בברכת אתה גיבור ,שאז שמאל ז"א מחבקת אתגופה של נוק' הנמצא בזרוע ז"א [יא”ב :האם זהו נה"י ז"א? בדרך כלל ידיים הינם חו"ג] וימין ז"א מחבקת את ראש נוק' הנמצא בחזה ז"א כי אז נוק' ב-תנה"י ז"א. 7כריכות של תש"י כנגד 7הנערות הראויות לתת לה. ואחר שהניח תש"ר (כנגד ז"א ,בעלה דנוק') יכרוך 1כריכות על האצבע כנגד נתינת טבעת הקידושין מהבעל לאשתו על האצבע. כוונת התפילין: .3י-ה הו הו: הו' הינו כנגד חיבור נוק' בז"א, הו' השני כנגד סוד נתינת מוחין מאימא לז"א. .2י-ה הוה הוה: י-ה :התעוררות או"א לזיווג כדי להמשיך מוחין אל זו"ן כדי שעמהם יבואו התפילין. הוה' :להעלות ה' תתאה עם אות ו' אל ה' ראשונה בסוד העלאת מ"ן. הוה' :להוריד ה' ראשונה אל 2אותיות וה' בסוד כניסת המוחין ע"י נה"י אימא עילאה ברישא דזו"ן. כוונה בתש"י: א-ה-י-ה י-ה-ו-ה אלף – דלת – נון – יוד סה:כ יב"ק כוונה בתש"ר: אלף – הי – יוד – הי י-ה-ו-ה אלף – הי – יוד – הי עיבור ראשון [של נוק'? – יא”ב] יניקה כנגד 4פרשיות עיבור שני דגדלות כנגד בית תפילין. כנגד י-ה-ו-ה +א-להים ,סוד מלכות ,מעבר יבק עיבור ראשון [של ז"א' – יא”ב] יניקה; 4מוחין כנגד חו"ב וחו"ג; כל מוח כלול מ,4- ולכן מכוונים כדלהלן: מוח בינה: מוח חכמה: אלף-הי-יוד יוד-הי-ויו אלף-הי-יוד יוד-הא-ויו אלף-הא-יוד יוד-הא-ואו אלף-הה-יוד יוד-הה-וו סה"כ :גמ' תפילין, ויש לכוון שמות אה"י הנ"ל בעת הברכה להניח תפילין אין מכוונים בשמות המוחין של חו"ג. עיבור שני דגדלות ואח"כ מכוונים בתש"ר :א-ה-י-ה י-ה-ו-ה א-ה-י-ה ,כנגד: גמ' חיים של חיי מלך גמ' בינה ( +הכולל) כי המוחין באים מן הבינה אל ז"א. 23אזכרות 4 ,פרשיות ו 4-בתים.ואח"כ מכוונים :יב"ק (של תש"י) +חיים (של תש"ר) = ק"ף [גמ' ע"ב +ס"ג +מ"ה] 42 אין להסיח הדעת מן התפילין (כשהם מונחים על האדם) ,אלא בעת לימוד תורה או בעת העמידה .לכן יש לכוון תמיד כדלהלן: תש"ר :א-ה-י-ה – י-ה-ו-ה – א-ה-י-ה תש"י :א-ה-י-ה – י-ה-ו-ה – א-ד-נ-י וחיבור כולם הינו ע"ב +ס+ג +מ"ה. דרוש ו' של התפילין תפילין דר"ת הם כנגד מוחי אבא. תפילין דרש"י הם כנגד מוחי אימא; ולכן מניחים תפילין דרש"י לפני תפילין דר"ת כי כן סדר כניסת המוחין; כלומר תש"י דרש"י ואח"כ תש"י דר"ת ואח"כ תש"ר דרש"י ואח"כ תש"ר דר"ת .רצועות תש"י דרש"י מכסות רצועות תש"י דר"ת כי אורות אבא מכוסים באורות אימא. כוונות בהנחת תפילין דר"ת: תש"ר דר"ת :א-ה-י-ה; י-ה-ה-ו; א-ה-י-ה תש"י דר"ת :א-ה-י-ה; י-ה-ה-ו; א-ד-נ-י סה"כ גמ' ק"ף שהוא גמ' ע"ב +ס"ג +מ"ה. וגם יש לכוון שמות ע"ב +ס"ג +ב"ן +מ"ה (לעומת תש"ר רש"י ששם מכוונים רק שמות י-ה- ו במילוי). תפילין דר"ת הינן תפילין דעלמא דאתי; מכוונים שמות הוי-ה בצורה של י-ה-ה-ו היוצא מראשי תיבות של "יתהלל המתהלל השכל וידוע" תפילין דרש"י הינן תפילין דהאי עלמא. הסבר שיטות רש"י ור"ת: הסבר ראשון: לפי רש"י נכנסה תחילה עיטרא דחסדים (פרשת שמע) ברישא דז"א ואח"כ עיטרא דגבורה (פרשת והיה אם שמוע) ,ולפי שיטת ר"ת זה להיפך. הסבר נוסף: תפילין דר"ת באים ממוחי ז"א דמצד אבא תפילין דרש"י באים ממוחי ז"א דמצד אימא. בתוך נה"י אימא ישנם חו"ב ובתוך יסוד אימא ישנם ה"ח מצד פנים וה"ג מצד אחור ויסוד אבא (הכולל חו"ג דאבא) נמצא ביניהם. כשנה"י אימא נכנסים לתוך ראש ז"א ונבקעים להוציא מתוכם הארות בסוד תפילין ,אזי תחילה יוצאים חו"ב מתוך נה"י ואח"כ נבקע היסוד של אימא ויוצאים החסדים ואח"כ הגבורות ,ואלו הן 4פרשיות דתפילין דרש"י ,בסוד י-ה-ו-ה [חו"ב חו"ג]. יפה שעה: בשאר מקומות מופיע שהחסדים נמצאים בצד ימין (ולא מצד פנים) והגבורות נמצאות בצד שמאל(ולא מצד אחור ).ואולי כשנכנסו בז"א להאיר לנוק' הם פנים ואחור. לתוך יסוד עתיק יורד ות תחילה הגבורות ואח"כ החסדים ,כי מוח עיטרא דגבורה הינו התחתוןמכולם ,אך כאן באבא לא נוקטים אותו עיקרון (כי עיטרא דחסד ירד ראשון לתוך יסוד אבא ).ואולי אפשר לומר שכאשר הגבורות בונות פרצוף כמו כאשר גבורות עתיק יוצאות כדי לבנות אימא ,אזי 43 הולכים לפי סדר המוחין ,אך בחו"ג דאבא (יא”ב :שחו"ג דאבא לא נתגלו באופן ישיר אלא דרך אימא) הולכים לפי חשיבות המוחין ,ועיטרא דחסדים ירדו ראשון לתוך יסוד אבא. נה"י דאבא נמצאים תוך נה"י אימא. יסוד אבא צר וארוך. הה"ח שבתוך יסוד אבא נדחקים בעטרה של היסוד וסובבים את היסוד ומשם מאירים החוצה [בתוך יסוד אימא] כי שם ישנו רק מסך אחד ,כי בעת הפריעה הורדנו עור אחד ,אך הה"ח נשארים בתוך עטרת היסוד ,ואינם יוצאים החוצה. בהיכנס נה"י אבא תוך רישא דז"א ,אזי הם נבקעים ,ע"י קוצא דשערי דא"א המכה באחורי רישא ז"א ונבקעים נה"י אבא ,ואז יוצאות הארתם החוצה לפי הסדר הזה :חכמה ,בינה, גבורה ,חסד. כי החסדים שהיו בעטרת יסוד אבא חוזרים לתוך יסוד אבא לאחר יציאת הגבורות ממנו וחוזרים ויוצאים במצח ז"א ,ולכן פרשת שמע ,שהיא חסד ,הינה לאחר פרשת והיה אם שמוע ,שהיא גבורה; ולכן תפילין דר"ת בסוד י-ה-ה-ו. כל הנ"ל הינו בתחילת כניסת נה"י אבא לתוך ז"א ,אך לאחר שנעשו בחינת התפילין ,נה"י אבא ממשיכים להתפשט לתוך ז"א ,ואז תחילה נכנסות הגבורות [יא”ב :לתוך יסוד אבא, ויוצאות אל ז"א?] ואח"כ החסדים [יא”ב :לתוך יסוד אבא ,ויוצאים אל ז"א]. נמצא שביסוד אימא ישנם 31גבורות ,כמבואר בדרוש 31הרוגי מלכות. כיוון שמוחי אבא הינם גבוהים ממוחי אימא הנקראת עלמא דאתי ,ותפילין דר"ת הינם א"כ תפילין שלה ,ולכן תפילין דר"ת נקראים תפילין דעלמא דאתי. הסבר נוסף: זיווג או"א הינו לצורך זו"ן ,כדי להוליד להם 4מוחין :חו"ב חו"ג. חו"ב הם לז"א. חו"ג הם לנוק'. כן נודע כשהאישה יולדת זכר היא מזריעה תחילה. לכן יוצא שעבור עיבור ז"א ,אימא הזריעה תחילה טיפת מוח בינה ואח"כ אבא נתן טיפת מוח חכמה ,וידוע שהנכנס ראשון יוצא אחרון ,ועל כן ,בתחילה נולדה החכמה שהיא פרשת קדש לי ואח"כ נולדה הבינה שהיא פרשת והיה כי יביאך. והוא להיפך לגבי לידת נוק' ,שאז אבא הזריע תחילה וכו' ובלידה נולדה הגבורה תחילה, שהיא פרשת והיה אם שמוע ,ואח"כ נולד החסד ,שהוא פרשת שמע. יפה שעה: הרי גם אבא וגם אימא משפיעים כל אחד מהם 4מוחים ,אך מכאן נראה שהם משפיעים רק 2מוחין! אלא יש לקחת בחשבון את עניין החלפת המוחין בין אבא ואימא (עיין דרוש ג' של הציצית). כאשר או"א מזדווגים ,כל אחד מוליד 4מוחין [חו"ב חו"ג]. לגבי חו"ב: אימא מעלה מ"ן דחו"ב תחילה ואח"כ אבא מזריע מ"ד דחו"ב שלו .הנכנס ראשון יוצא אחרון.נמצא חו"ב דאבא נולדים תחילה ואח"כ חו"ב דאימא .חו"ב דאבא נעשים חכמה דז"א בין דמצד אבא ובין דמצד אימא .חו"ב דאימא נעשים בינה דז"א בין דמצד אבא ובין דמצד אימא. לגבי חו"ג: אות ה' רומזת אל בינה\אימא אשר ז"א בעיבור בתוכה .כשז"א בעיבור אזי הינו ו"ק (ו') .אות ד'רומזת על נוק' אשר היא בבחינת עטרת בעלה .בתוך אימא ,שהיא עולם הבא ,צדיקים יושבים ועיטרותיהם בראשיהם :לכן אות ה' הינה הרכבה של ד' [כנגד נוק' למעלה מז"א] מעל ו' [ז"א בו"ק]. זו"ן נמצאים כלולים במוחין של או"א לפני לידתם. טיפת הזרע של החכמה הינה אות י' במילוי [כלומר יו"ד]; שם ,הזכר גובר ולכן ו' הינו לפני ה-ד'. -טיפת הזרע של הבינה הינה אות ה' [בצורה של ד' על ו']; שם גבורות גוברות ולכן ד' הינו לפני ו'. 44 בזיווג או"א [יא”ב :לצורך הולדת נוק'] ,אבא הזריע תחילה עיטרא דגבורה ,כי היא למטה אצלו ,סודה-ד' ,וכנגדו אימא הזריעה תחילה עיטרא דחסדים ,סוד ו' כי היא למטה אצלה; ואח"כ אבא הזריע עיטרא דחסדים שלו ,סוד ו' ואימא הזריעה עיטרא דגבורות ,סוד ה'. הנכנס ראשון יוצא אחרון ,ואם כן ,סדר הלידה הינו )3( :עיטרא דחסדים דאימא ( )2עיטרא דגבורהאבא (והם חסדים אימא) ( )1גבורות אימא ( )4חסדים אבא. נמצא שחסדים וגבורות דאימא יצאו כסדרן [חסדים ואח"כ גבורות] אבל של אבא יצאו שלא כסדרן: בסוד תפילין דר"ת ,ב"ן קדם למ"ה. נמצא שלז"א ישנם תש"ר בין דאימא ובין דאבא; כי כן ז"א מקבל 4מוחין גם מאבא וגם מאימא. אך יעקב ורחל מקבלים מוחין אך ורק או מאבא או מאימא [בהתאמה] וא"כ לפי זה לא ברור למה מניחים תפילין דרש"י ודר"ת על היד שהם כנגד רחל. דרוש ז' של התפילין תפילין הם הארת מוחי ז"א [ 4פרשיות] והארת מלבושי ז"א [נה"י אימא; 4בתים] שיוצאות מז"א ע"י בטישא דקוצא דשערי דא"א באחורי רישא ז"א. הסבר אחר לגבי התפילין: כשז"א בעיבור באימא ,ז"א היה תלת גו תלת [נה"י על חג"ת] ונוק' כעטרה קשורה ביסוד. 4בתים כנגד נה"י ומלכות. 23אזכרות כנגד סוד העיבור כי א-ה-י-ה ( )23הוא באימא (וכן העיבור) וכנגד 1גו + 1מלכות = 7וכל אחד מה 7-כלול מ 1-קוים [חד"ר? -יא”ב] מעברתא של ראש ושל יד הוא סוד 1שמות :א-ה-י-ה +י-ה-ו-ה +א-ד-נ-י (גמ' יב"ק) קשר תש"ר הינו סוד לאה [עיין עוד דרוש ו' של ק"ש] ,ותש"י עצמם (ולא רק הקשר) הינם סוד רחל ,כי נה"י ז"א נעשו מוחין בראש רחל וקוצא דשערי דרישא דז"א נמשך עד ראש רחל ומכה בערפה ויוצאים 4הארות המוחין שלה במצחה .ראש רחל הינו מאחורי ז"א כנגד הלב לכן אנו מניחים תש"י בזרוע שמאל דז"א ,בפרק השלישי ,כנגד הלב דז"א. דעת רחל היא הה"ג דז"א; הה"ג הינם ביסוד ז"א וצריך להעלות אותם כנגד לב דז"א בסוד אור חוזר כדי שמהלב דז"א יאירו בדעת רחל הנמצא כנגד לב דז"א; לכן מניחים תש"י כנגד הלב; ולכן יש להיזהר שהיוד של תש"י [קשר תפילין] יישאר דבוק עם תש"י כי היוד הינה כנגד היסוד ,שבו הה"ג שמהן נעשית דעת רחל ,ולפי שהוא תחתון צריך להעלות אותו עם התפילה עצמה כנגד הלב "שימיני כחותם על לבך". "שימיני כחותם על לבך": כנגד בטישת קוצא דשערי דז"א בחו"ב של ראש נוק' שהוא בחזה ז"א. "כחותם על זרועך": כנגד העלאת הה"ג כנגד לב ז"א לתועלת דעת נוק' הנמצאת מתחת לחזה ז"א. "כי עזה כמות אהבה": אהבת ז"א לנוק' עזה ולכן ז"א מעלה את נוק' ומחבר אותה אליו ,כעניין החיבור האישה בבעלה. "קשה כשאול קנאה": אחר שכבר הניחה נוק' תפילין שלה משום האהבה הנ"ל ,אז מתקנא בה הז"א ומניח גם הוא התש"ר; ולכן מקדימים תש"י לתש"ר. 4פרשיות דתש"י הינן כנגד אותיות י-ה-ו-ה 45 בית של תש"י הינו כנגד שם א-ד-נ-י הנ"ל הינו בסוד זו"ן. בשעת הקשירה יכוון שקושר הנוק' עם ז"א כדי לייחד אותם אח"כ בקריאת שמע במילה אח-ד [כנגד זו"ן בהתאמה] ,קשורים בשני קשרים קשר יד וקשר יו"ד, בסוד שני יודין שבשם י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י ,בסוד "פותח את ידיך" וקירנן ביה "יודיך". 46 הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב: העולמות מורכבים מעצמות וכלים .העצמות והכלים ,כל אחד מהם ,מורכב מפנימיות וחיצוניות. ביום חול וכן בקבלת שבת בשדה ,העליה של העולמות הינה מבחינת חיצוניות הכלים ,שכן פנימיות של חיצוניות הכלים עולה (כך יש להבין שג"ר פנימיות עשיה עולה להיות חיצוניות יצירה). בליל שבת ,העליה של העולמות הינה מבחינת פנימיות הכלים .גם חיצוניות של חיצוניות הכלים (שלא עלתה בעת קבלת שבת) עולה בליל שבת. העצמות של העולמות אינה עולה בשבת .כשעצמות נשארת גלויה בגלל שהכלים שלה עלו ,כגון בליל שבת כשעצמות ג"ת עשיה נשארה ללא כליה (או לאחר כל עליה) ,אזי נראה שהעצמות עולה ומתחברת לעצמות הנמוכה ביותר שנותרה עם כלים ,כגון עצמות נה"י עשיה עולה לחג"ת עשיה כי לשם עלו כליה בליל שבת. לא ראיתי את כל ההבחנה הזאת של פנימיות\חיצוניות הכלים בקיצור הכוונות על שבת. [כך אולי יש ליישב הנאמר שבימי חול חיצוניות נעשית פנימיות והפנימיות עולה ,לעומת שבת שגם חיצוניות עולה ולא רק הפנימיות .והרי עכשיו רואים שבימי חול חיצוניות הכלים עולה ובשבת פנימיות הכלים עולה .בדרוש א' דתפילת השחר נאמר שהעולמות עצמם אינם עולים אלא רק פנימיות העולמות עולה .בדרוש ב' דתפילת השחר נאמר שפנימיות העולמות עולה אך חיצוניות העולמות אינה עולה ובדרושי השבת נאמר שחיצוניות העולמות עולה בשבת]. עיין עוד בהקדמה שלי הערה בעניין חיצוניות\פנימיות ,כלים\עצמות של העולמות. 47 דרוש א' של תפילת השחר עולם עלית העולמות לכוון: לכוון: העשיה עד ברוך שאמר היצירה מברוך שאמר עד יוצר אור להעלות נפשות (ואת הנפש הפרטית של עצמו) ליצירה להעלות רוחין (ואת הרוח הפרטית של עצמו) לבריאה להעלות נשמות (ואת הנשמה הפרטית של עצמו) לאצילות ב"ן א-ל א-ד-נ-י הבריאה מיוצר אור עד סוף ברכת אבות (ברכת אבות הינה היכל קודש קדשים של הבריאה) האצילות שאר תפילת העמידה עד קדיש לפני אשרי עולם לכוון לכלול את כל העולמות התחתונים אל העולם העליון; רק פנימיות העולמות עולה, אך העולמות עמצם אינם עולים. הורדת השפע לכוון: האצילות שאר תפילת העמידה עד קדיש לפני אשרי הבריאה היצירה עד אין קדוש כה' כי אין בלתך העשיה עד עלינו לכוון לכלול את כל העולמות התחתונים אל העולם העליון מ"ה א-ל י-ה-ו-ה ו' ס"ג א-ל ש-ד-י ה' ראשונה י' בחינת מ"ן במלכות עילאה; בעמידה נעשה זיווג עליון ונוצר השפע (יא”ב: המוחין החדשים) מאשרי עד תפילה לדוד שם הויה: ה' אחרונה להוריד את השפע אל עולם הבריאה (הנמצא עדיין באצילות) להוריד את השפע אל עולם היצירה (הנמצא עדיין באצילות) להוריד את השפע אל עולם העשיה (הנמצא עדיין באצילות) בעלינו העולמות יורדים בחזרה למקומם. 48 ע"ב (לכוון לאחר א-דני שפתי תפתח) במעברים בין העולמות ,יש לכוון שתי הכוונות ,כדי לכלול את העולם התחתון בעליון ,כגון :ה' ב-ו' ,ב"ן ב-מ"ה ,א-ל א-ד-נ-י ב -א-ל י-ה-ו-ה ,העשייה ביצירה לכוון: שם הויה: י' ע"ב (לכוון לאחר א-דני שפתי תפתח) ה' ס"ג ראשונה א-ל ש-ד-י מ"ה א-ל י-ה-ו-ה ו' ב"ן א-ל א-ד-נ-י ה' אחרונה במעברים בין העולמות ,יש לכוון שתי הכוונות ,כדי לכלול את העולם התחתון בעליון ,כגון :ה' ב-ו' ,ב"ן ב-מ"ה ,א-ל א-ד-נ-י ב -א-ל י-ה-ו-ה ,העשייה ביצירה בעליית העולמות מייחדים בתחילה ראש היצירה עם ראש העשיה כדי שיהיה אפשר להתגבר על הקליפות הקשות יותר של העשיה ,וזהו נעשה בסמיכת 'הודו' (ראש עשיה) עם 'ברוך שאמר' (ראש יצירה) .כלומר מייחדים העולמות (פנים העולמות) מתתא לעילא ,למעט ראש העשיה שמייחדים עם ראש היצירה. 38ברכות השחר [מ-על נטילת ידיים] כולל ברכות התורה הינן ח"י ברכות דיסוד דעשיה. 31מידות דרבי ישמעאל הינן " 31מכילן דרחמי" דעשיה. מ-הודו עד ברוך שאמר הינו רישא דעשיה (כלומר היכל קודש קדשים דעשיה) ברוך שאמר הינו ראש יצירה (היכל קודש קדשים דיצירה) 31ברוך של ברוך שאמר הינן " 31מכילן דרחמי" דיצירה. 38שמות של יהי כבוד עד תהילה לדוד הינן ח"י ברכות דיסוד דיצירה. " ...ולהיות כי נודע כי בכל עולם מ 4-עולמות אבי"ע יש כל הי"ס וכל הפרצופים א"א ,או"א וזו"ן ולכן בסוף היצירה אנו חוזרים להזכיר 81הויות בשירת הים ו 81-שבחים ב-ישתבח"... (יא”ב :לא ברור לי) 49 דרוש ב' של תפילת השחר תיקון העולמות בבחינתם השונות אור פנימי חיצוניות העולמות [אופנים (עשיה?) ,מלאכים (יצירה?) ,כסא הכבוד (בריאה)] עשית צרכים עשיה אור מקיף אור פנימי יצירה אור מקיף אור פנימי ברכת אשר יצר ,הבל הפה של הברכה עטיפת טלית; יורד אור מן נפש דיצירה אל הרוח אשר בעשיה ברכה על הטלית תפילין של יד; יורד אור מן נפש דבריאה אל הנשמה שבעשיה בריאה אצילות אור מקיף אור פנימי ברכה של תש"י תפילין של ראש אור מקיף או בברכה של תש"ר (לאלה שמברכים) או נעשה מעצמו כי אין בנו כח (לאלה שלא מברכים) 50 פנימיות [נפשות (עשיה) ,רוחות (יצירה) ,נשמות (בריאה)] אמירת קרבנות; לכלול העשיה ביצירה (גם חיצוניות וגם פנימיות ,גם פנימי וגם מקיף). נעשה ע"י הדיבור אמירת פסוקי דזמרה; להעלות רוחין דיצירה לבריאה (גם חיצוניות וגם פנימיות ,גם פנימי וגם מקיף). יא”ב :נעשה ע"י הדיבור קריאת שמע; להעלות נשמות שבבריאה לאצילות (גם חיצוניות וגם פנימיות ,גם פנימי וגם מקיף). יצירה ועשיה הינם זו"ן של בריאה ומעלים מ"ן לזיווג או"א דבריאה וכתוצאה של הזיווג ,הם מקבלים מוחים פנימיים ומקיפים .זיווג דאו"א דבריאה נעשה רק לאחר קבלת שפע כתוצאה של זיווג או"א דאצילות של קריאת שמע. יא”ב :לא ברור לי אם מוחין פנימיים ומקיפים של העשיה והיצירה הנוצרים כאן שונים\גבוהים מהמוחין שניתנו בעת אמירת הקרבנות והפסוקי דזמרה. יא”ב :נעשה ע"י הדיבור של קריאת שמע קריאת שמע עמידה דרוש ג' של תפילת השחר בחינת המעשה תיקון העולמות במקומן (לפני עלייתם) וסילוק הקליפות פנימיות חיצוניות עשיית צרכים (יא”ב :לעיל דרוש אור פנימי נטילת ידיים ב' של תפילת השחר ,נמצא שעשיית צרכים הינה פנימיות של חיצוניות העשיה ,אולי ניתן לתרץ ג' תחתונות שג' תחתונות של פנימיות הינן עשיה פנימיות של חיצוניות העשיה?) ברכת אשר יצר ברכה על נטילת ידיים אור מקיף כשנתקנו ג' תחתונות דבריאה כשנתקנו ג' תחתונות ז' עליונות דיצירה טלית קטן אור פנימי טלית גדול ג' תחתונות ברכת טלית קטן ברכה על הטלית הגדול אור מקיף יצירה כשנתקנו ג' תחתונות דאצילות כשנתקנו ג' תחתונות ז' עליונות דבריאה אין צורך לתקנו כי אין קליפות אור פנימי תפילין של יד בפנימיות דבריאה ג' תחתונות ברכה של תש"י אור מקיף בריאה אין צורך לתקנו כשנתקנו ג' תחתונות ז' עליונות דאצילות אין צורך לתקנו אור פנימי תפילין של ראש אור מקיף -נעשה מאליו (לפי אלו שלא ג' תחתונות מברכים על תש"ר) אצילות ברכה של תש"ר (לפישיטת המברכים) אין צורך לתקנו ז' עליונות 51 בחינת הדיבור עליית העולמות אל- פנימיות ג"ר עשיה מקום בתפילה מ- ברכות השחר י"ח ברכות מעל נטילת ידיים עד פרשת התמיד חיצוניות ג"ר עשיה פנימיות ג"ר עשיה פרשת התמיד (לקרב התחתון בעליון) חיצוניות לפנימיות מלכות יצירה חיצוניות ג' תחתונות יצירה הערות הערות המהרח"ו: בברוך שאמר ,כשניתקן עולם היצירה ,אזי גם מתווסף תיקון לעולם העשיה ,ואז וגם חיצוניות ג"ר דעשיה עולים לג"ת דיצירה עם פנימיות ג"ר דעשיה .וביוצר ,כשנתקן עולם הבריאה אזי גם מתווסף תיקון לעולם היצירה כנ"ל ,ובעמידה גם מתווסף תיקון לעולם הבריאה כנ"ל. עיין להלן בטבלה הערה בענין מלכות יצירה ולא אל מלכות יצירה ,כי כעת נשלם תיקון העשיה שהיא סוד מלכות .בברוך שאמר ,יתוקן עולם היצירה וג"ר שלו יעלו לג"ת דבריאה (במקום מלכות דבריאה) וביוצר יתוקן עולם הבריאה וג"ר שלו יעלו לג"ת דאצילות וכן בעמידה יתוקן עולם האצילות. יא”ב :עיין דרוש עניין תפילת השחר -דרוש א' ,שעד הקדיש הראשון עלו ג"ר דעשיה וקבלו נפש דיצירה ,ובקדיש הראשון ג"ר עשיה קבלו רוח דיצירה ,וב-הודו ג"ר דעשיה מקבלים נשמה דיצירה. חיצוניות ג"ת יצירה פנימיות ג"ת יצירה חיצוניות ג"א יצירה פנימיות ג"א יצירה חיצוניות ג"ר יצירה פנימיות ג"ר יצירה פנימיות ג"ת יצירה חיצוניות ג"א יצירה פנימיות ג"א יצירה חיצוניות ג"ר יצירה פנימיות ג"ר יצירה חיצוניות מלכות בריאה וכן הלאה ,חיצוניות נהית פנימיות באותה דרגה ופנימיות נהית חיצוניות של הדרגה מעל. השלבים הבאים הינם: בריאה :ג"ת ,ג"א ,ג"ר אצילות: נוק' :מלכות ,ג"ת ,ג"א ,ג"ר 52 כי מלכות הינה בסוד נה"י ולכן ג"ר יכולים להיעשות מלכות ומלכות יכולה להיעשות ג"ת. ע"י הקרבנות עוליםהעולמות ומתקשרים זה בזה ,מדרגה למעלה ממדרגה עד א"ס העולמות הנקראיםחיצוניות אינם עולים כלל. אמנם נשארים במקומם וחוזרים להיות בחינת פנימיות. פטום הקטורת אנא בכח ז"א :מלכות ,ג"ת ,ג"א ,ג"ר או"א :מלכות ,ג"ת ,ג"א ,ג"ר עתיק יומין חיצוניות לחיצוניות חיות הקדושה מלכות דעשיה שבתוך הקליפות עשיה יצירה פנימיות מלכות עשיה חיצוניות לחיצוניות ג"ת עשיה איזהו מקומן (עליית שאר חלקי העשיה) עיין להלן בדרוש זה, הרחבה בעניין 33סמני הקטורת. שם בן מ"ב דיצירה כדי להעלות העשיה שתוכל להלביש את היצירה; יש לכוון בכל יום את הפסוק של אותו היום: יום א' :אבגית"ץ וכו' ע"ע הערה בסיום הטבלה. יא”ב :ג"ר דעשיה עלו כבר בפרשת התמיד .גם בקבלת שבת ,ג"ר עשיה עולים לפני שאר מדרגותיה. יא”ב :שלב זה אינו מופיע בפירוש ,אלא הינו לפי רוח הדברים. חיצוניות ג"ת עשיה פנימיות ג"ת עשיה פנימיות ג"ת עשיה חיצוניות לחיצוניות ג"א עשיה פנימיות ג"א עשיה מלכות יצירה נשארת חיצוניות לחיצוניות דבוקה ב 7-תחתונות של מלכות יצירה. עשיה ,ואינה עולה. ונעשה חב"ד דעשיה, יא”ב ,על פי ק"ה. פנימיות מלכות יצירה חיצוניות ג"א עשיה פנימיות ג' אמצעיות עשיה חיצוניות מלכות יצירה הערה בענייו שם מ"ב דיצירה (אנא בכח): שם שקוצי"ת הינו כנגד מלכות יצירה .ישנם 1מדרגות הנכללים במלכות יצירה :חיצוניות ג"ר דעשיה ופנימיות ג' אמצעיות דעשיה; ע"י 1שמות הראשונים של שם מ"ב ,אנו מעלים את 1 המדרגות של העשיה אל ששת האותיות של שם שקוצי"ת ולכן כל יום משלבים שם עם אות: יום א' :אבגית"ץ עם ש'; יום ב' :קרעשט"ן עם ק' וכו'. - 33סמני הקטרות הינם כנגד: 31ספירות דעשיה דקליפה ועוד כוח אחד המחיה אותם 31ניצוצות דקדושה המחיים הקליפות ועוד מקיף אחד; כוונתינו לסלקם כדי להכניע הקליפות. כנגד 7מלכים שמתו ו 4-אחוריים של או"א וישסו"ת שנפלו. הסמנים היו מוחין לקליפות ועתה נכנסים במוחין דקדושה. התחלקות הסמנים לפי הפסוק: סמים 2( :סמנים) תפארת ונצח נטף :הוד שחלת :יסוד חלבנה :מלכות; ריחה רע כי הקליפה גוברת שם סמים :כח"ב ח"ג לבונה זכה :אור מקיף לכולם 53 התחלקות הסמנים לפי הברייתא: צרי :כתר צפורן :יסוד חלבנה :מלכות לבונה :אור מקיף יש לקשר החלבנה עם הלבונה ,כדי שהאור מקיף יאיר במלכות. מור :חסד (בסוד אברהם הנקרא הר המור) קציעה :גבורה שבולת נרד :תפארת כרכם :נצח קושט :חכמה קלופה :בינה קנמון :הוד אומרים את הקטורת פעמיים כדי להסיר חיות מהקליפות: oלפני התפילה ,כדי שלא יעלו הקליפות עם עלית העולמות oלאחר התפילה ,כדי שלא ינקו הקליפות מהשפע היורד לאחר התפילה. שס"ח מנים של הקטורת הינם :ש' כנגד א-להים דיודין; גמ' שין = ש"ס 4 +מוחין 1 +נה"י אימא +הכולל = שס"ח; כלומר הקטורת באה מהמוחין דקטנות .גם הקליפות נאחזות בשם א-להים והן נקראות אלהים אחרים. כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן 7מלכי אדום שמתו; וזה סוד "כל ישראל בני מלכים הם". יצירה הינה מסוד ז"א שהוא תורה שבכתב. ברייתא דרבי ישמעאל הינה כנגד: 31 oמידות כנגד 31מדרגות של עולם העשיה (כדלהלן) oעולם העשיה שעלה לעולם היצירה ,כלומר מידות שהתורה (יצירה) נדרשת בהם. 31מדרגות של עולם העשיה הינן: :3חיצוניות מלכות עם 33סמני הקטורת שנעשו חיצוניות אליה :1פנימיות מלכות עם חיצוניות נה"י :1פנימיות נה"י עם חיצוניות חג"ת :1פנימיות חג"ת עם חיצוניות מלכות יצירה :1חיצוניות כח"ב עם פנימיות מלכות יצירה סה"כ .31פנימיות כח"ב עלו ליצירה ולכן לא נחשבים( .יא”ב :לעיל מופיע שמלכות יצירה נשארה דבוקה ב 7-תחתונות דעשיה) 31מדרגות דיצירה רמוזים ב' 31-ברוך' של ' ברוך שאמר'. 31מדרגות דבריאה רמוזים ב 31-שבחים של 'ישתבח'. 31מדרגות דאצילות רמוזים ב 31-ברכות אמצעיות של העמידה. פרשת התמיד: עולת תמיד :עולת הינה אותיות תולע' .אל תירא תולעת יעקב'. תולע הינה גמ' אבגית"ץ ,שהוא השם הראשון מ 7-שמות של אנא בכח ,והוא שם חסד של שם מ"ב (שהוא גבורות) ,לכן הוא חסד שבגבורות (תולעת (חסד) שני (גבורה -אדום)). עולת תמיד מכלה את ה-תולע דס"א המתעורר גם הוא בכל בוקר לכלות את העולם ח"ו; לכן עולת הבוקר היא תמידית (אל תיראי תולעת יעקב). 54 וגם כל 'עולה' היא בחינת לאה העליונה אשר בה בחינות דינים וגבורות חזקות ,וכדי למתק דינים אלו ,כדי שלא יגבר התולע הטמא ,היו מקריבים עולת הבוקר. במקור יש כאן סדר פסוקים לעת המגפה ר"ל. 55 דרוש הקדיש עלית העולמות עד האצילות אינה יכולה להתמיד בימי חול ולכן הם יורדים מלמעלה למטה ובמעבר מעולם לעולם ,בין בעליה ובין בירידה ,ישנו קדיש. בשבת עולות כללות כל העולמות מה שאין כן ביום חול שאין עולה בעת התפילה רק בחינת נשמות לבד שעולה עם השכינה (יא”ב :נוק' דז"א) להיות לה בסוד מ"ן(.יא”ב :ע"ע עלית_עולמות_בימי_חול_בפנימיות_בלבד .וגם הקדמה בעניין תפילת השחר – יא"ב ,:אך לא ברור אם ישנה סתירה כי שם מוסבר שביום חול עולה בחינת חיצוניות הכלים אך פנימיות הכלים שהם הנשמות עולה רק בשבת). אומרים הקדיש בלשון תרגום כי התרגום הוא אחוריים דקדושה ובהם נאחזים החיצונים; לעומתו ,לשון הקודש הוא פנים דקדושה ,לשונם של מלאכים .ע"י אמירת הקדיש בלשון שהקליפות מבינות אזי הן נכנעות ולא עולות עם עלית העולמות. עניין הכ"ח והמ"ב: אין שום עליה בעולמות אלא ע"י שם מ"ב ("כי הוא סליק ולא נחית"). שם מ"ב נמצא בשמות עס"מ בצורה הבאה :פשוט ( + )4מלא ( + )31מלא דמלא (42 = )28 אותיות. אך בשם ב"ן אין במילויו אלא 9אותיות וכן אין 28אותיות במילי מילויו ולכן אין שום עליה על ידו. כללו של דבר :ע"י ה 4-וה 31-וה 28-וה 42-אותיות ותיבות הקדיש ,אשר כנגד ה 4-וה31- וה 28-וה 42-של שמות עס"מ ,אנו מעלים 2אותיות ו-ה של הויה הרומזים אל זו"ן ,אשר מהם נפלו 33ניצוצות דסימני הקטורת בתוך הקליפות ,אל י-ה של הויה הרומזים אל או"א, ונעשה השם שלם. אותיות הן מצד בינה (גבורות) ותיבות מצד חכמה (חסדים). 56 אותיות ד' תיבות יתגדל ויתקדש ד' אותיות של הפשוט דהויה ע"י 4אותיות הנ"ל ,יש להמתיק 5אותיות א-להים (והאות שמיה רבא הנותרת מתקזזת להלן) (אמן) (4 תיבות) בעלמא די ... י' משיחיה (אמן) ( 31תיבות) יד' 'יהא' כנגד 1 יתגדל ויתקדש יד' אותיות של הפשוט והמילוי דמ"ה או ס"ג או ע"ב. ע"י 34אותיות הנ"ל ,יש למתק א-להים דמוח קטנות דז"א שמיה רבא מילוים של ה' מצד אימא או אבא (לפי אותיות או תיבות בהתאמה), של י"ה :הי-יוד( ,אמן) שהמילוי שלו הינם 34אותיות (עם הכולל) בעלמא די ... הה-הה ,הא- משיחיה (אמן) אלף 1א-להים דמוח קטנות דז"א נמתקים ע"י שם י"ה וה34- ( 34תיבות) הם 34 אותיות" ,די אותיות המילוי שלו .ויש לכוון להמתיק אלו ה 34-של י"ה דקטנות ע"י 34אותיות של הפשוט והמילוי דע"ב. ברא כרעותיה" מוח ז"א דדעת דקטנות [חו"ג] ,הינו שם א-להים כאשר א' הינו י-ו-י כנגד החסדים והינו י-ו-ד כנגד גבורות. כח' אותיות מילוי המילוי של מ"ה או ס"ג או ע"ב. יהא שמיה כח' יהא שמיה מילוי המילוי ( – )28המילוי ( 38 = )31כנגד מספר אותיות רבא ...עלמיא :רבא ... א-להים של הפשוט והמלא; דאמירן 28אותיות בעלמא (ואמרו ולכוון להמתיק א-להים שהם מוח קטנות ז"א ,דמצד אימא או אבא (לפי אותיות או תיבות בהתאמה) (עיין להלן לגבי אמן) (28 ה 31-אותיות שנוכו) תיבות) מב' אותיות הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דמ"ה או ס"ג או וישתבח מב' ו'ישתבח ע"ב .כנגד מספר אותיות א-להים של הפשוט והמלא והמלא ויתפאר... ו'יתפאר... דמלא ,סה"כ 52אותיות אך מוסיפים למ"ב ה 31-אותיות ויתהלל (7 ו'יתהלל (* 7 שנוכו מה-כח' לעיל; תיבות של 1 ו') ולכוון להמתיק א-להים שהם מוח קטנות ז"א ,דמצד אימא אותיות) או אבא (לפי אותיות או תיבות בהתאמה) ,כדי שיסבול הויה דגדלות ויהיה יב"ק (הויה +א-להים) 57 אותיות תיבות (חיבור 6 היכלות) (העלאת היכל ק"ק) קדיש לפני הודו מ"ה ס"ג לפני פטום הקטורת לאחר ערבית לאחר לימוד מקרא יתום מ"ה ס"ג מ"ה מ"ה ס"ג ס"ג מ"ה ס"ג לפני 'ברכו' ס"ג ע"ב לפני 'תפילה לדוד' לפני 'ברכו' דערבית לאחר לימוד משנה או לימוד קבלה לפני 'אשרי' שלאחר העמידה לפני ואחרי העמידה של מנחה ס"ג ע"ב ס"ג ע"ב ס"ג ע"ב ע"ב - ע"ב-ז"א לכלול פעם נוספת ,בריאה באצילות כדי לקבל שפע מזיווג עליון של תפארת ומלכות .בריאה מקבלת תוספת קדושה בקדושת 'ובא לציון'. ע"ב-ז"א אומרים קדיש לפני העמידה של מנחה לפי שלא זכרנו כלל עניין לפני ואחרי העמידה של ערבית נוק' ע"ב - נוק' ע"ב - נוק' לתת רוח דיצירה אל ג"ר עשיה[.יא”ב :עיין דרוש עניין תפילת השחר ,שעד הקדיש הראשון עלו ג"ר דעשיה וקבלו נפש דיצירה, ובקדיש הראשון ג"ר עשיה קבלו רוח דיצירה ,וב-הודו ג"ר דעשיה מקבלים נשמה דיצירה]. לכלול העשיה עם היצירה בעולם העשיה (כלומר לאחר פטום הקטורת) ששם בחינת המיתה ,כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחיית המתים .אומרים אותו היתומים ויש בו מ"ב באופן הבא :י-הוה א-להינו י-הוה כוזו במוכסז כוזו י-הוה ושם מ"ה ,סה"כ מ"ב אותיות (במוכסז הינו שם שע"י תהיה תחית המתים ולכן הוא בא עם שם כוזו גמ' טל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים). הקדיש יתום מועיל להכניס נפש המת לגן עדן ולהעלות נפש המת ממדרגה למדרגה בתוך הגן עדן ,ולכן גם בשבת שאין בו דין גהינום ,מועיל קדיש יתום. לכלול היצירה (מזמורים ,פסוקי דזמרה) עם הבריאה (ברכות, ברכות ק"ש) ,ולכן אומרים 'ברכו' לעלית היכל ק"ק דיצירה אל הבריאה .ולהורות שהיכל ק"ק דיצירה נהיה בריאה ממש, כדוגמת 'הודו לה'' בין עשיה ליצירה. לכלול היצירה עם הבריאה כי משנה וקבלה הם ביצירה הבריאה כי אין חיוב בתפילת מנחה רק לומר תפילת העמידה בלבד ,לפי שאין לנו כח להעלות הבריאה למעלה מפני שהדין שולט אז בעת המנחה ומכל שכן שלא יעלו יצירה ועשיה. ע"ב-ז"א אומרים קדיש לפני העמידה של ערבית כי בערבית עולם האצילות יורד בהיכל ק"ק דבריאה [ולא להיפך כמו בשחרית] וזה ע"י קדיש 58 עניין ההיכלות נוק' נמצאת מאחורי חזה ז"א ולמטה ,ושיעור קומתה הינו נה"י ז"א .לאחר מיעוט הירח ,כל הנ וק' נמצאת בהיכל קודש קדשים דבריאה שהוא כולל ג"ר דבריאה ,כנגד 1ספירות נה"י ז"א (עיין דרוש ה' של התפילין). וכן מלכות (נוק') דבריאה נמצאת בהיכל קודש קדשים דיצירה ומלכות דיצירה בהיכל קודש קדשים דעשיה (יא”ב :האם זה סותר דרוש ג' של תפילת השחר ,מלכות_יצירה_דבוקה_ב_7דעשיה, ששם נמצא שמלכות יצירה בז"ת דעשיה ולא בג"ר דעשיה?) היכל רצון מכיל 1היכלות היכל קודש קדשים מכיל 4היכלות בכל עולם (אבי"ע) יש בחינה של 31ושל :31 בחינה של :31 בעולם הבריאה (וכן הוא בשאר העולמות): 1דרגין דכורסיא 4 +רגלין של הכסא = בחינה של 31 כנגד 1היכלות מן לבנת הספיר עד היכל רצון 4 +היכלות הנמצאים בהיכל קודש קדשים בחינה של :31 בעולם הבריאה (וכן הוא בשאר העולמות): עניין הכסא עצמו (לאפוקי מרגלי הכסא או דרגות הכסא) הוא עניין 1אורות שנמשכים ויורדים מן אימא "דמקננא בכורסיא" ב 1-ספירות ,והן קודש קדשים (קודש אחד ,וקדשים שניים, סה"כ )1וה 1-אורות הם נשמת הבריאה והם כסא הכבוד והם מתלבשים בהיכל קודש קדשים דבריאה. 4היכלות הכלולים בהיכל העליון דבריאה הינם כחב"ד שבתוכם מתלבשים ה 1-אורות בסוד "אימא מקננא בכורסיא". 1היכלות התחתונים ,מלבנת הספיר ועד היכל רצון ,הינם ו"ק דבריאה. מלכות אצילות היא סוד 4כי שיעור קומתה הינו תנה"י ז"א ומשם מתאצל אור אחד ונגנז ב4- היכלי הבריאה העליונים הנקראים היכל קודש קדשים. והרי לעיל נמצא שאימא מקננא בכורסיא ב 1-ספירות ולא 4כמוזכר כאן ,אלא כי ספירת הדעת אינה נכנסת בחשבון ה 31-ספירות כי היא נעלמת מאוד בין חו"ב. מוחי ז"א הינם תנה"י אימא. מוחי נוק' הינם תנה"י ז"א. מוחי בריאה הם תנה"י דמלכות דאצילות והם הכסא והם נשמת הבריאה. יא”ב :לעיל מופיע שהכסא בא מאימא ולא מנוק'! אולי יש לומר שהיות ואימא נכנסת לתוך נוק' לכן בכל מקרה ישנם אורות אימא בכיסא. יש הבדל בין אצילות לבי"ע שבאצילות כל ה 31-ספירות דמלכות מתלבשים ב 4-אורות הנמשכים ממנה והנקראים כסא הכבוד ,והכסא מתלבש בהיכל קודש קדשים דבריאה; משא"כ בשאר העולמות ששם רק החלק העשירי של מלכות [יא”ב :כתר מלכות או מלכות דמלכות?] מתלבש בהיכל ק"ק של העולם שלמטה ממנו ,ולכן אין צורך בקדיש בין בריאה לאצילות כי אין צורך להעלות האחד כלפי השני ,ולכן יש לסמוך גאולה לתפילה[ .יא”ב :אך בירידה מאצילות לבריאה כן אומרים קדיש ,לפני אשרי שלאחר העמידה ,וכן אומרים קדיש לאחר השכיבנו דערבית ואולי זה קצת קשור למה בא ההסבר על נימוק הקדיש לפני העמידה במנחה שאין כוח להעלות הבריאה]. היכל לבנת הספיר הינו רק בחינת היסוד המכריע בין נו"ה ,כלומר לובן וספיר אך הוא אינו כולל מלכות כי המלכות נמצאת בהיכל ק"ק של העולם התחתון יותר. 59 מתחילת התפילה עד הודו :בחינת 1היכלות תחתונים דעשיה. מ-הודו עד 'ברוך שאמר' :בחינת היכל קודש קדשים דעשיה שנהפך וחוזר להיות יצירה ממש ע"י המלכות דיצירה העומדת בהיכל הזה[ .יא”ב :עיין דרוש עניין תפילת השחר ,שעד הקדיש הראש ון עלו ג"ר דעשיה וקבלו נפש דיצירה ,ובקדיש הראשון ג"ר עשיה קבלו רוח דיצירה ,וב-הודו ג"ר דעשיה מקבלים נשמה דיצירה ].כדוגמת תוספת שבת ,בסוד קליפת נוגה שלפעמים נהפכת לקליפה ולפעמים לקדושה. ישנם 2סוגי היכלות :ו' היכלות והיכל ק"ק הנהפך להיות בעולם שלמעלה ממנו ,ולכן מזמור 'הודו' עובר מעולם עשיה ליצירה ונכלל ביחד עם שאר פסוקי דזמרה של יצירה. - הקדיש הינו כמו עמוד העומד באמצע כל ההיכלות ושדרכו עולים זה כלפי זה: ע"י הכ"ח אותיות אנו מעלים 1היכלות ע"י הכ"ח תיבות אנו מעלים את היכל ק"ק 60 מילים ואותיות הקדיש - יתגדל ויתקדש שמיה רבא -אמן יתגדל ויתקדש = 33אותיות ,כנגד: ו-ה של יהו-ה ,והם כנגד זו"ן שירדו בעת מיתת המלכים אחוריים של או"א שירדו למקום זו"ן (ו-ה) י"א סמני הקטורת ,עשתי עשרה יריעות עיזים אין אחיזה לקליפות בעולם האצילות מבינה ולמעלה (י-ה של הויה) ,משא"כ ב-וה' של הויה ובכל 31ספירות של כל בי"ע" .אין השם שלם ואין הכסא (כי יד על כס י-ה) שלם (כי ישנה אחיזה ב-וה)" .כוונת הקדיש הינה לסלק ולהסיר הרוחניות (י"א סמנים) ע"י העלאת 'וה' עד או"א (יה) ועי"כ יתבטלו הקליפות. שמ-יה רבא :כלומר שם יה' יהיה רב כי יתחברו אליו וה' ואז השם יהיה גדול ושלם. יתגדל :ירום ויסתלק אותו ניצוץ דקדושה המחיה את הקליפות (ע' דרוש ג' של תפילת השחר שיש כוח אחד של קדושה המחיה את הקליפות) כדי להכניע הקליפות ,ויכנס למעלה ויתחבר עם הקדושה ('ויתקדש') ,ומקום עלייתו הוא 7היכלות כנגד 7אותיות של 'שמיה רבא'. יתגדל = תג"י +ד"ל: תג"י: כוונת הקדיש הינה להכניע הקליפות הנאחזות במוחין דקטנות דז"א שהם 1שמות א-להים מלובשים תוך נה"י אימא ,ו 1-שמות א-להים מלובשים תוך נה"י אבא .יש לתקן את 1המוחין האלו ואח"כ להמשיך מוחין דגדלות כדי לסלק החיצוניות. נה"י אימא (אח"כ מביאים נה"י אבא) בגדלות :אהי-ה דיודין ,דאלפין ודההין :גמ' תנה נה"י אימא בקטנות 1 :המילוים (ללא הפשוט) :ק"מ ,קכ"ב ,ק"ל ,סה"כ שצ"ב תג"י הינו שצ"ב +א-ה-י-ה ד"ל: מוחי נוק' מקבלים הארה מנה"י אימא אשר בז"א כלומר גם נה"י אימא וגם הארות המוחין הלבושים בתוכם (יא”ב :מוחי ז"א) ,כלומר לא שם אהי-ה עצמו כמו בז"א אלא חילופו ב-ו-כ-ו, גמ' ד"ל( .יא”ב :עיין תפילת העמידה "מלך עוזר ומושיע ומגן") יתגדל = תג"י +ד"ל :כנגד אימא הנקראת עלמא אריכא (עוה"ב) וכוונתינו להגדיל מוחי קטנות דז"א (תג"י) ודנוק' (ד"ל) וגם לתת מוחין דגדלות( .גם תג"י בסוד התגים אשר בספירת הכתר בבינה). יתקדש = שד"י +ת"ק: מוחי ז"א מלובשים גם תוך נה"י אבא .אבא נקרא קדוש לכן לשון 'ויתקדש'. נה"י אבא נמצאים תוך נה"י אימא ורק יסוד אבא מגולה תוך ז"א ורק ביסוד אבא יכולה להיות אחיזת החיצונים. יתקדש = שד"י (יסוד) +ת"ק (גמ' מילוי שד"י) שמיה רבא: כשאותיות י-ה (שורשי המוחין ,כנגד חו"ב) מא-להים דוממים אזי נאלמתי (מא-להים נשאר אלם) ,כלומר "נאלמתי דומיה" .מתפללים שהמוחין (י-ה) דקטנות (א-להים) יוגדלו ויתקדשו ומ-אלם יהיו א-להים (זוהי ההגדלה הראשונה) ומא-להים יגדלו עוד ויתמלאו במילויהם :יודין, ההין ,ואלפין (זוהי ההגדלה השניה) .כלומר 2הגדלות ,כנגד יתגדל ויתקדש. שמיה רבא :שם ז"א יהיה גדול ומ-אלם יהיה א-להים על ידי גילוי פעולת שם י"ה (שמיה) אשר בתוך שם א-להים. מוחי זו"ן בעצמם ,ולא רק לבושיו ,רמוזים בר"ת :י'תגדל ו'יתקדש ש'מיה ר'בא :ר"ת יושר ,כי הגבורות הינם מישרים ("משה ידין לאומים במישרים") ומוחים דא-להים הם גבורות. גם * 1א-להים שהם 1מוחי ז"א דמצד אבא ודמצד אימא הינם גמ' יושר. רשימו דגדלות דמוחין [כי המוחין דגדלות עצמם מסתלקים] ממתיקים את בחינת מוחין דא- 61 להים (אך לא בחינה של אלם) ,הויה +א-להים = יב"ק * 1הויה * 1 +א-להים = * 1יב"ק = של"ו = גמ' ס"ת יתגדל' ויתקדש' שמיה' רבא' לכוון למתק מוחין דקטנות דא-להים ע"י הויה דגדלות. אמן -יהא שמיה רבא מברך אמן :כנגד ההגדלה השניה ,כלומר מילוי שמות א-להים במילויהם. גמ' צ"א שהיא גמ' י"ה במילוי יוד ,הה ואלף (יוד הי ,יוד הה ,יוד הא) (שאר אותיות א-להים אינם משתנות). אנו מתפללים שיתמלאו 1מוחין דא-להים דמצד אימא (ושל אבא באים מאליהם עם של אימא) ועל ידי זה "יהא ( 1מילוים) שמיה (של שם י"ה) רבא (הגדלה שניה)" וגם "ויתגדל" הגדלה שניה ויתמתקו מיתוק שני. רבא: אותיות באר מוחי ז"א ,עם מילוים של י'ה'א'[ ,הויה +א-להים] מלובשים בנה"י אימא [אהי-ה]; וגם נכנסים בנוק' [אדנ-י]. אהי-ה +אדנ-י = א-להים [הויה +א-להים] [ +הויה +אדנ-י] = באר לעלם: כנגד מוחין קטנות דעיבור א' ולעלמי: מוחין דקטנות דיניקה עלמיא: מוחין דגדלות 4מוחין 1 +נה"י אימא = 7כמנין 7תיבות :יהא שמיה רבא ...עלמיא דאמירן בעלמא ואמרו -אמן אמן שלאחר 'בעלמא': יש לכוון בו בחינת מוחי ז"א דמצד אבא ,על דרך ה-אמן דלעיל דמצד אימא (אמן – יהא שמיה רבא). יש לכוון ב 1-שמות י"ה שיש ב 1-שמות א-להים שיש ב 1-מוחי ז"א דמצד אבא ,שיתמלאו ב- 1מילויהם :דיודין ,דההין ודאלפין (יוד הי ,יוד הה ,יוד הא) ,גמ' אמן. יהא שלמא רבא יהא :כנגד 1מילוים שלמא :בחינת היסוד המגולה דאבא הנקרא שלום כווונת שאר ה-אמנ-ים של הקדיש לפי האמור בסדר הברכות ( -יא”ב עיין ב-עניין ענית 'אמן') : 62 דרוש עניין תפילת השחר -דרוש א' 'הודו': להעלות היכל שביעי (ק"ק) של העשיה אל היצירה; הוא נאמר אחרי הקדיש ולפני 'ברוך שאמר' שהוא תיקון היצירה. האשכנזים אומרים אותו כולו ביצירה כי הוא עתה הוא כבר נקרא יצירה. טלית קטן וטלית גדול הינם כדי לסלק קליפות מן היצירה [עיין דרוש ג' של תפילת השחר]. אך כאשר ג"ר דעשיה נהים חיצוניות ג"ת דיצירה ,ישנו פחד חדש שהקליפות יתאחזו בג"ר דעשיה (שהם כעת ג"ת דיצירה) ,כי הג"ר דעשיה יותר נמוכות מהג"ת דיצירה ,ולכן אומרים 'הודו' לומר למלאכי הקודש 'הודו לה'' אשר ביצירה ו'-הודיעו בעמים (כלומר הקליפות) עלילותיו' ,וכן על דרך זה כל המזמור .סילוק הקליפות ע"י עלית הקליפות שכנגד ג"ת דיצירה אל כנגד ג' אמצעיות דיצירה ,וע"י המיתוק הזה לא יתאחזו בקדושה .זה מרומז באופן הבא: "כי כל אלהי העמים אלילים" ,קליפות לא יתאחזו בג"ת דיצירה שהם "הוד והדר לפניו (נו"ה) עוז וחדוה (יסוד)". "כי בא לשפוט את הארץ" :ר"ת לאה ,דינא קשיא (לשפוט). "והלל לה' " :הלל גמ' א-ד-נ-י ,שהוא נוק' שיש לחברה לז"א ,שהוא ה'. "נפשינו חיכתה לה' " :ר"ת נחל ,כנגד שם ב"ן (שהוא עולם העשיה הנקרא נפש) +לו' אותיות של [הפשוט +מלא +מלא דמלא של ב"ן] "א-ל נקמות ה' " :כוונתינו ע"י תפילתינו להעלות העולמות ולכלול אותם בעולם האצילות וללקט כל ניצוצות הקדושה שהתערבו בין קליפות שלושת עולמות בי"ע ולהעלותם לאצילות. הניצוצות המתלקטות נעשות בחינת מ"ן למלכות בעת נפילת אפיים והוא סוד הנשמות המתעברות ברחם הנקבה ע"י זיווג נפילת אפיים( .עיין דרוש ב' של נפילת אפיים ).רק בזכות נשמות 31הרוגי מלכות ניתן ללקט ניצוצות שבעשיה .זהו כוונת "א-ל נקמות ה' " ,ש-ה' ינקום נקמת 31הרוגי מלכות וע"י הזכירה הם מתגברים ולוקטים הניצוצות של הנשמות הנתונות תוך קליפות העשיה. בתחילה קיבלו ג"ר דעשיה בחינת נפש (דיצירה – יא”ב). ע"י הקדיש ,עלו אל ג"ת דיצירה וקבלו בחינת רוח (דיצירה – יא”ב). עתה ,ע"י אמירת 'הודו' ,שהוא מזמור ,כלומר שייך ליצירה ,קבלו ג"ר דעשיה נשמה מצד היצירה. ב-ב"ש ,עולות ג"ת דיצירה ולכן לפני כן ,יש להאיר לג"ר דעשיה ,ולכן אומרים 'הודו' לפני ב"ש, שלא כאשכנזים. מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: "העלת מן שאול נפשי" :העלאת מ"ן מבחינת הנפשות שבקליפות העשיה (=שאול) ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד: - המ"ן שהועלו ב"-א-ל נקמות ה' " ע"י נשמות 31הרוגי מלכות ,הם 31ניצוצות של עולם העשיה ,שהוא עולם המלכות ,כלומר 31מלכים שחזרו לחיות ונעשו מלכים גמורים כמלפני השבירה ,וכך הם רמוזים: ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד( :פעם ראשונה) 1הויות ו 1-מלכים ועולם אחד (כנגד המלכות שהיא עולם) כנגד: חב"ד דעשיה ונוק' בדעת ז"א. חג"ת דעשיה ונוק' בתפארת ז"א. "לעולם ועד" :מלכות דעשיה כי מלכות נקראת עולם. 63 - ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד( :פעם שניה) נה"י דעשיה ונוק' ביסוד ז"א. 'והיה ה' למלך על כל הארץ' :סוד פרצוף 31ספירות דמלכות. (במקור יש גם ניקודים לשמות הויה). יש לומר פסוקים "ה' מלך וכו' " "והיה ה' למלך על כל הארץ" מעומד כי יש בהם תיקון א"א ואו"א דעשיה ובכל תיקון דא"א או דאו"א יש לעמוד ואפ' אם רק שומע אחרים אומרים אותו. ברך שאמר יש לומר 'ברוך שאמר' בעמידה ולאחוזב 2 -הציציות הקדמיות ולכוון עולם היצירה ,שילוב בחינת דיבור ובחינת מעשה שהוא הציצית שגם הוא ביצירה( .עיין דרוש ג' של תפילת השחר) 'ברוך שאמר' הינו בא"א דיצירה ,ולכן יש לעמוד ויש בו ' 31ברוך' כנגד 31תיקוני דיקנא. ' 1ברוך' הראשונים הינם כנגד כח"ב [דא"א ? – יא”ב] - יש בב"ש פ"ז תיבות" ,ראשו כתם פז" כנגד: י"ג ת"ד דא"א דיצירה ט' ת"ד דז"א דיצירה הינם סה"כ סוד כב' אותיות ס"ה גמ' אדנ-י סה"כ פ"ז ,כנגד א"א וזו"ן .העיקר הוא א"א; זו"ן יוצאים מא"א. שמות של תפארת ושל מלכות: תפארת עולם: שמש בעולם הבריאה חמה בעולם היצירה חרס בעולם העשיה כאן אנו בעולם היצירה ,לבנה גמ' פז. - מלכות ירח לבנה סהר מתוך ה-יג' +ט' ת"ד דא"א ודז"א (סה"כ כב') ,שניים חלים גם על נוק' ,והם תיקון תרין תפוחים קדישין; שאר התיקונים קשורים לשערות הזקן ולא חלים על נוק'. מתוך הס"ה (גמ' אדנ-י) ,ס' הינם כנגד היסוד (ו"ק * )31ו-ה' כנגד המלכות. כ' +ס' כנגד הזכרים ,ב' +ה' כנגד הנקבות ,סה"כ פ"ז. מצד הפנימיות ,הפ"ז הינם מ"ה ו-מ"ב אותיות הפשוט והמלא והמלא דמלא של מ"ה. מזמור לתודה כנגד או"א של עולם היצירה[ .ולכן יש לאומרו בעמידה – יא”ב] כל הקרבנות בעשיה ,לביטול קליפות העשיה ,למעט קרבן תודה ,הנמצא ביצירה ,ולכן: "לעתיד לבא כל הקרבנות יהו בטלים חוץ מקרבן תודה" (תנחומא). "עבדו את ה' (אבא) בשמחה (אימא)"' :עבדו' הינו מטטרו-ן ,שהוא ו"ק דיצירה ,ובעבד זה נעבוד את או"א. "דעו כי ה' (אבא) הוא א-להים (אימא)". 64 י-הי כבוד ה' אמרו חז"ל "פסוק זה שר העולם אמרו" :שר העולם הינו מטטרו-ן .ח"י הפסוקים וח"י האזכרות הינם כנגד ט"ט דמטטרו-ן. [ביצירה :א-כ-ת-ר-י-א-ל (א"א) י-ה (אבא) הוי-ה צבאו-ת (אימא)] מטטרו-ן כנגד ו"ק דיצירה ,ז"א דיצירה ,כנגד 1אותיות שם מטטרו-ן .ט"ט דמטטרו-ן הינם רישא דז"א ,ט' ת"ד [* :2מלעילא לתתא ומלתתא לעילא]. שפע בא לחקל תפוחין [יא”ב :כנראה זוהי נוק' ,לפי דרושי שבת] מ 4-הויות עסמ"ב ו 1-א-היה שהם ביחד גמ' פותר ועם הכולל הינו תרפ"ז שהוא גמ' ר"ת ח"י הפסוקים של "יהי כבוד". יוסף נקרא פותר ובזה [יא”ב :כנראה הכוונה שעל ידי אמירת פסוקים אלה ]..:נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין[ .יא”ב :יוסף הינו כנגד יסוד ז"א? אך קשה כי יסוד ז"א אינו כתר נוק' אלא תפארת ז"א הינו כתר נוק' ]?...ישנם קל"ז תיבות בפסוקים אלה והכולל סה"כ חק"ל. ס"ת של ח"י הפסוקים של "יהי כבוד" הינו גמ' כתר ,לרמוז כי הוא סוף כל הדרגות. כתר הוא מ-כב' אותיות ולכן יש לסמוך "תהילה לדוד" מיד אחריו ,ואין להפסיק כדי לא לפגום בכתר. אשרי - כתר דיצירה. "להודיע לבני האדם גבורותיו" :ר"ת לל"ה ,והוא אחד מע"ב השמות דויסע ,ויבא ויט ,וגמ' שלו הינה א-דני. "פותח את ידיך": ר"ת פא-י והוא אחד מע"ב השמות דויסע ,ויבא ויט ,וסודו (והגמ' שלו) חיבור י-ה-ו-ה ו-אדנ-י ,וזהו "פותח את יודיך" ,כנגד 2יוד-ים של שילוב י-ה-ו-ה ו-אדנ-י שמתחיל ומסתיים ב-יוד וביניהם ישנם ו' אותיות ,ולאות ו' ישנה צורה של ניקוד פתח ,כנגד "פותח". ס"ת שם חת"ך והוא שם הפרנסה .חת"ך באתב"ש הינו שם סא-ל שהוא אחד מע"ב שמות דויסע ,ויבא ויט ,והגמ' שלו הינו פא"י. אומרים "אשרי" שלוש פעמים ביום ,והדרך לחישוב "חת"ך" של הפסוק "פותח את ידיך" שונה ,כדלהלן: אשרי לפני "ובא לציון" ,לאחר מנחה, אשרי של פסוקי דזמרה; שעת רחמים שעת הדין התפילה וירידת השפע (חסד של בוקר מעורב בדין של לפני ירידת השפע של התפילה) א-להים מצפ"ץ [חילוף ותמורת שם הויה; לכן זהו י-ה-ו-ה [חסד] שם של רחמים]. א-להים דיודין שם ע"ב ,כנגד חכמה שהיא הינו גמ' ש' שהוא גם גמ' א-להים דיודין. (ש') – שורש מקור המזון והפרנסה. [א-להים דיודין] – [א-להים (שורש הדין (א-להים = פותח את "יודיך" 4 :יודין הדינים)] = רוח; (רוח * = )2חת"ך (מכפילים ב 2-כנגד זו"ן הנמצאים אב"א ,שבשם ע"ב ,כל אחד כלול מ = )81 -רוח ,31ו 31-מ + 31-כח' אותיות רוח * = 2 כלומר דינים ,בשחרית). חת"ך מילוי המילוי ע"ב = חת"ך או: אחוריים = ריבוע השם = ריבוע א-להים 31 +אותיות המילוי +הכולל = רו"ח2 . האחוריים של של זו"ן הינו פעמיים רו"ח = חת"ך = מקום החיתוך של זו"ן להביאם פב"פ במקום הבחינה הנוכחית של אב"א. 65 "ומשביע" :גמ' חת"ך ,יש לכוון כנ"ל בזמנים השונים "רצון" :אחוריים דע"ב (ריבוע ע"ב) = קפ"ד = יסוד אבא שבדעת ז"א + א-היה דיודין = קס"א +הכולל = יסוד אימא שבדעת ז"א = גמ' רצון להמשיך שפע וברכה אל העולם משני היסודות הנ"ל ולהמתיק 2כוחות הדין המונעים את הפרנסה שהוא סוד שני עיניים (עיני כל אליך )...משני דמעות עיני רחל יוצא הדין. רחל = גמ' דמעה * 2 = ר"ת "לכל חי רצון" :לכוון להמתיק את רחל ואת 2הדמעות ע"י הרצון. "תהילה לדוד"( :תחילת 'אשרי') לחתום המלכות בחותם אמת (גמ' תהלה עם הכולל). תהלה ' * 1[+כה'] = תפילה; * 1כה' הינם כנגד 1מוחי נוק': כה' של ברכת כהנים של אחר ברכות התורה [והם כה' אותיות של 'ישא ה' פניו'] כה' של ברכת כהנים בחזרת הש"ץ כה' שבקטורת [כה' תיבות ב 2-פסוקים "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים"]כלומר: תהילה :כאשר נוק' ללא מוחין תפילה :כאשר נוק' עם מוחין 5הללוי-ה 'הללי נפשי': מלכות דיצירה ,נפש .נגמר ב"-ימלוך ה' לעולם א-להיך ציון "...כנגד היסוד. 'הללויה כי טוב זמרה': יסוד דיצירה (צדיק הינו יסוד) נו"ה בהיותם דינים אינם מוזכרים אלא ב'-לא בשוקי האיש '...כי ביצירה זה תוקף הדין בסוד עץ הדעת טוב ורע [יא”ב :כי נ"ה הם במקום גילוי החסדים מאימא לאחר סוף היסוד שלה]. 'כי נעים נאוה תהילה' :נצח' ,נעימות בימינך נצח' 'ומשפטיו לישראל'' ,ומשפטים בל ידעום' :הוד 'הללו את ה' מן השמים' תפארת דיצירה 'לבני ישראל עם קרובו' :גבורה ,קרב 'הללויה שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים': חסד דיצירה. הגבורות ,כלולות בחסדים כדי למתק אותן' :וחרב פיפיות בידם'' ,לעשות נקמה בגוים' בינה :לעשות בהם משפט כתוב 'הללויה הללו א-ל בקדשו' ג"ר דיצירה (קודש הינו חכמה). ספק אם ה 31-ספירות הרמוזות ב 5-המזמורים הם 31ספירות דיצירה או 31ספירות מלכות דיצירה. ויברך דוד יש לעמוד עד "אתה הוא ה' הא-להים" ועד בכלל כי ר"ת הם א-ה-י-ה כנגד כתר. 66 לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת 31 :ספירות דיצירה. יש לתת צדקה לפני העמידה כי "אני בצדק אחזה פניך". תחילה נותן 2פרוטות לגבאי צדקה כנגד לאה וכנגד מלכות בינה שבראש ז"א שממנה יוצאת לאה .ואח"כ נותן פרוטה שלישית כנגד רחל. כנגד 'צדק צדק תרדוף': צדק :מלכות בינה ,שממנה לאה ,צדק עילאה צדק :רחל ,צדק תתאהע"י הצדקה הופכים הצדק לצדקה ויש לתרום מעומד כי זה מצות עשה. נותן צדקה (תפארת דכורא) מעומד (להקים את השכינה) לעני (שכינה ומלכות הנופלת לארץ בעוונותינו) ע"י הגבאי צדקה (יסוד דאימא או דז"א" ,וילקט יוסף [יסוד] את כל הכסף") בעת אמירת "כי כל (יסוד) בשמיים ובארץ" או בעת אמירת "ואתה מושל בכל" (כל – יסוד ,בכל – מלכות ,גמ' ב"ן). ההארות הנמשכות מן הבינה אל המלכות אינן שמות א-היה [דיודין ,דאלפין ודההין ,והם נה"י אימא] אלא חילופן :ב-ו-כ-ו: ר"ת בכל ובידך כח וגבורה. קו המידה של המלכות שעל ידו מלכות נגדלת" :ובידך לגדל ולחזק לכל" ,מלכות נקראת'כל'. מוסיף חיות למוחי נוק' ולמ"ן של מלכות שהם (המ"ן) שם ב"ן ,גמ' 'בכל' ,וזהו "ואתהמושל בכל". מן יד בינה ,אשר ממנה שם ב-ו-כ-ו ,נעשה כלי המלכות למ"ן שלה; יד הינן 5אצבעות ,כנגד ה"ג. ידך גמ' ב-ו-כ-ו * 2ידך ['ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל'] סוד 2ידיים ,ימין ושמאל ,חו"ג ,הן 5 * 2 אותיות מנצפ"ך הכפולות ,והן בחינת המ"ן של עולם היצירה; שם ב"ן (גמ' בכל) הוא המעלה את המ"ן. ואתה מחיה את כולם: אתה :מלכות מחיה :גמ' ס"ג; ס"ג הינו כנגד מוח בינה דמצד אבא הנעשה מוח חכמה דמצד אימא אשרמשם נמשכת כל בחינת החיות' :כולם בחכמה עשית' כלומר המלכות מחיה את העולם ע"י שם ס"ג. שירת הים ח"י הויות שבשירה הינם כנגד ח"י הויות שב-יהי כבוד ,בסוד הפרצופים שביצירה. ישתבח 31שבחים כנגד 31מדות שהתורה נדרשת בהם וכנגד ' 31ברוך' שב-ברוך שאמר .עתה, היצירה נעשית 31ספירות בסוד ג"ר שבה שעלו לבריאה. יוצר בברכת 'יוצר אור' יש למשמש בתפילין של יד שהם בעולם הבריאה בסוד המעשה וכנגד יוצר שהוא בסוד הדיבור[ .עיין דרוש ג' של תפילת השחר] 67 - 7היכלות דבריאה רמוזים בברכות 'יוצר אור'. מלכת בריאה מתלבשת בכתר יצירה ולכן אינה בחשבון כאן היכל לבנת הספיר הינו ביסוד דבריאה' :ותחת רגליו (כלומר תחת נו"ה ,והוא היסוד) כמעשה לבנת הספיר' עטרת היסוד הינה מלכות היסוד ואינה נוק' .לבנת הספיר מורכב מ :לבנת כנגד עטרה ו- הספיר כנגד היסוד. היכל לבנת הספיר עצם השמיים נוגה זכות אהבה רצון ק"ק ספירה ביסוד בהוד בנצח בגבורה בחסד בתפארת בג"ר מקום ביוצר מתחילת ברכת יוצר אור עד א-ל ברוך גדול דעה עד לא-ל ברוך בעימות ייתנו עד המחדש בטובו עד אהבת עולם עד אמת ויציב עד העמידה א-דני שפתי תפתח "יוצר אור ...עושה שלום"; שלום הינו יסוד "ובורא את הכל"; הכל הינו יסוד "יוצר אור" :אור הוא כנגד הזכר ,עולם הצירה "ובורא חושך" :חושך הוא כנגד נוק' ,עולם הבריאה .הנוק' שולטת בעולם הבריאה. יפה שעה: עיין הסבר נוסף :בדרוש דרוש ו' של התפילין :כשזו"ן במוחין דאבא ,הינם בסוד "וד" של היו"ד ,וא"ו גוברת על הדל"ת וכשאבא מזריע ,אזי הוא מזריע תחילה את דל"ת (לאימא?) (עטרא דגבורה) ואח"כ את וא"ו (עטרא דחסדים). כשזו"ן באימא ,עולם הבריאה ,בסוד ה' ,בצורה של ד' על ו' ,זו"ן בצורה הפוכה מאשר באבא ,ונוק' גוברת על הזכר .נמצא שבעולם הבריאה השליטה היא של הנוקבא ,גם מצד אימא וגם מצד נוק'. "ובטובו מחדש בכל יום תמיד" :טובו הינו חסד" ,אך טוב וחסד ירדפוני" ,החסד מתעורר כל בוקר ומחדש מעשה בראשת .כמבואר בעניין ברכת מלביש ערומים וברכת הנותן ליעף כח. ברכת 'הנותן ליעף כח' וברכת 'מלביש ערומים' "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית": החכמה אומרת והבינה מבצעת .יסוד דאבא מתלבש תוך יסוד אימא ויסוד אימא תוך יסוד ז"א .כל המעשים נאמרים ע"י אבא ('ויאמר א-להים' דמעשה בראשית) ונעשים ע"י אימא ('ויעש א-להים'). ברכה זו גם מדברת בעניין החיות והאופנים שבהיכל זה ועליהם הוא אומר "מלאה הארץ קנינך". 'המלך המרומם מאז' :א +ז הינם כנגד 8אותיות שילוב שמות י-ה-ו-ה עם א-ד-נ-י ,והוא כנגד מלכות בריאה הנמצאת בהיכל ק"ק דיצירה [וגם עשיה ויצירה כלולים בהיכל זה] ועולה כעת אל יסוד הבריאה ,כדי להעלותה אל התפארת בעמידה. "יוצר משרתים ואשר משרתיו" ר"ת מו"ם ,והוא האחרון מע"ב שמות של ויסע ויבא ויט. והוא גמ' פו' = א-להים. יש לומר "אהבת עולם" במקום "אהבה רבה" כי "אהבה רבה" היא חסד שבאצילות ועתה אנו בהיכלות הבריאה. "אהבת עולם" :היכל אהבה שהוא כנגד חסד; עולם הינו מלכות .המלכות עדיין בבריאה. 68 - - "מארבע כנפות הארץ": בתחילה המלכות לוקחת 2הציציות שמצד הפנים ועתה צריך שיאירו בה כל 4הציציות .עיין עניין העטיפה :ב-דרוש ב' של הציצית: oיש לתת ל 4-הציציות שיפלו למטה oאו יש לשים 2צדי הטלית על הכתפיים כנגד 4כנפות הציציות של המלכות הנקראת ארץ. עד שמגיע ל"-דבריו חיים וקיימים" ,יש להחזיק את 4הציציות ביד שמאל (כי שם המלכות) כנגד הלב כי משם מקבלת המלכות תדיר. 4מצוות עשה של זכירה בכל יום: החג המצווה חג המצות זכירת יציאת מצרים" :זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים" זכירת מעמד הר חג השבועות סיני" :יום אשר עמדת בחורב פן תשכח את הדברים האלה" חג סוכות – עמלק היה מזנב בכל זכירת עמלק מי שענני הכבוד (=סוכות) לא היו מקבלים ראש השנה – אז כל המקטרגים זכור את אשר מתעוררים .מרים הינה סוד עשה ה' א-להיך הדינים הקשים ,גמ' מנצפ"ך = למרים פ"ר 31 +אותיות כפולות של מנצפ"ך 69 כוונה בתפילה סוף פרשת ציצית. " ...ובנו בחרת מכל עם ...וקרבתנו מלכינו לשמך הגדול "...כי ע"י התורה קרבנו ה' לעבודתו ובחר בנו מכל עם. "לשמך הגדול" כי כל עוד עמלק קיים, אין השם שלם ואין הכסא שלם. "להודות לך" כי הלשון והפה והשפתיים הם כלי הדיבור שיצר בנו ה' .נודה לה' בהם ולא נשתמש בהם בסיפור לשון הרע. הקדמה בעניין קריאת שמע (יא”ב) - עניין ק"ש הינו השלמת מוחין פנימיים ומקיפים דקטנות דמצד אבא ודמצד אימא לז"א וכניסת ו"ק דמוחין פנימיים דגדלות דמצד אימא לז"א ,כאשר ו"ק מוחין פנימיים דגדלות דמצד אבא וכן ג"ר מוחין פנימיים דגדלות דמצד אבא ודמצד אימא ייכנסו לז"א בברכת אבות של העמידה. כדי שו"ק מוחין דגדלות ייכנסו לז"א יש צורך בהולדת הו"ק מוחין האלה ע"י זיווג או"א. הסדר הינו: נתינת מ"ן לזו"ן [שמע :נתינת מ"ן לנוק' הבאים מב"ן של אימא; ישראל :נתינת מ"ן לז"א] כדי שזו"ן יעלו מ"ן לאימא במילה 'אחד' הכנת או"א לזיווג [ה' א-להינו ה' :הינו זיווג חיצוני-תמידי של או"א הנותן * 1ע"ב שהם 11ת"ד דעתיקא אל או"א והמכין את או"א לזיווג פנימי] מעלים זו"ן ואת נשמותינו אל אימא בסוד מ"ן ,ע"י שם ס"ג [במילה 'אחד'] או"א מזדווגים זיווג פנימי [במילה 'אחד'] הורדת טיפת הזיווג (ע"ב) מאבא שקיבל אותה מא"א ,אל אימא וממנה נהים ו"ק מוחין דגדלות דמצד אימא לז"א [במילה 'אחד'] לאה: לאה לא נפלה לעולם הבריאה אלא רק ירדה למקום רחל באצילות עם הגוף שלה .בק"ש ,לאה עולה למקומה מאחורי ראש ז"א ומקבלת מוחותיה מז"א[ .ד' של 'אחד' וכן בשכמל"ו] רחל: רחל עדיין בבריאה בק"ש של יוצר ,והיא מקבלת הארה מהה"ח והה"ג ,והמוחין האמיתיים של רחל נשארים למעלה בלאה עד זמן תיקון רחל בברכת אבות שאז רחל תיבנה כפרצוף ויהיה לה גוף ותוכל לקבל מוחין[ .בשכמל"ו] דרוש א' של קריאת שמע בשחרית יש גם קריאת שמע וגם נפילת אפיים. מטרת הק"ש הינה לייחד או"א "כדי שיימשך משם שייחדו זו"ן פב"פ". במנחה ישנה רק נפילת אפיים ולא קריאת שמע. מנחה הינו זמן גבורת יצחק. ק"ש של שחרית מספיקה גם כדי להועיל לזיווג זו"ן במנחה שהינו פחות כי הוא אב"א; אך צריך נפילת אפיים כדי להעלות מ"ן של הנשמות ועי"ז נוק' תהיה בשיעור קומתו של ז"א. יפה שעה: ישנם 4חלקים ביממה 2 :חציי יום ושני חציי לילה :מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן עבור 2חציי היום וב"ן דב"ן וב"ן דמ"ה עבור 2חציי הלילה. - יפה שעה: במנחה ישנם 2זיווגים: ישראל ולאה ,פב"פ מן חזה ז"א ולמעלה ישראל ורחל אב"א (יא”ב :לכל אורך ז"א) המוחין של ק"ש של שחרית מועילים לזיווג ישראל ולאה שנעשה ב'-שים שלום'. מוחי ו"ק דגדלות דאימא הנכנסים בתפילת מנחה הם לזיווג אב"א של ז"א ורחל שנעשה בנ"א. "לעולם יהי אדם זהיר בתפילת מנחה שלא נענה אליהו אלא בתפילת מנחה" – אליהו יש בו בחינת נשמות נדב ואביהו שהם בחינת מ"ן דמלכות (=ב"ן) ואליהו ,גמ' ב"ן( ,שמו היה פנחס) ,נענה בתפילת מנחה כי אז על ידי תפילתו העלה מ"ן אלו ועי"כ עלתה נוק' אחורנית למעלה עד ראש ז"א .מיציאת מצרים עד בנין בית המקדש ,הייתה נוק' אב"א עד חזה ז"א בלבד ועי"כ הקליפות היו מתגברים; אליהו תיקן זה בתפילתו. 70 יפה שעה: בשער העקודים יוצא שנפש נדב ואביהו ואליהו היו בחינת מקיפים דמלכות ולא מ"ן פנימיים. בערבית צריך קריאת שמע ,כי ישנו זיווג זו"ן ,אב"א ,וכבר חלפה השפעתו של ק"ש של שחרית ב 2-הזיווגים של זו"ן של שחרית ושל מנחה" .כבר נפסק וכלה המ"ן ב 2-הזיווגים דשחרית ומנחה ".נוק' אינה עולה בכל שיעור קומתו של ז"א ,אלא רק עד תנה"י ז"א ולכן אין צורך בנפילת אפיים. הייחוד של ק"ש דערבית אינו מעולה כמו של שחרית ,כי בערבית הזיווג של זו"ן הינו רק אב"א ונוק' רק בשיעור קומה תנה"י ז"א ,וזהו בחינת חיבוק[ .יא”ב :לא ברור לי אם הכוונה שבערבית הזיווג עם נוק' למטה מחזה ז"א או רק לציין שרחל למטה מחזה ז"א .נראה מדרושים אחרים שהזיווג של ערבית הינו עם לאה למעלה מחזה ז"א .עיין דרוש ג' של קריאת שמע ,ודרוש ב דרוש א' של ערבית ,ו-דרוש ב' של דרושי הלילה ,ו-עניין יחסי זו"ן בתפילות ימי החול :ב-דרושי שבת -הקדמה - שינוי התפילות ,שם מוסבר שבערבית הזיווג הינו עם לאה מהחזה דז"א ולמעלה ולא עד החזה ,וגם לא ברור אם הוא פב"פ או אב"א] קריאת שמע של ערבית מועיל [יא”ב :גם?] לצורך החיבוק הנעשה אחר חצות הלילה ,שמאלו תחת לראשי ,שאז מתעורר השמאל לחבק את המטרוניתא לצורך היום. קריאת שמע שעל המיטה הינו כדי שעל ידי ייחוד או"א יימשך אור חזק אל זו"ן כדי שזו"ן יתחדשו ויחזקו את הנשמות העולות בכל לילה. דרוש ב' של קריאת שמע אין הו"ק דגדלות נכנסים לז"א במלה 'אחד' עד שיכנסו כל המוחין דקטנות לגמרי .כפי ערך שלמות המוחין דקטנות שיש טרם קריאת שמע כך מושכים או"א מוחין דזו"ן מלמעלה; שלעולם הזיווג של או"א הוא להוריד אורות עליונים מן המדרגות שלמעלה מהם אל המדרגות שלמטה מהם. קריאת שמע מוחין דקטנות הנכנסים במילה "ישראל" פנימי דאבא -מקיף דאימא יוצר -מקיף דמצד אבא מוחין הנכנסים במילה "אחד" מקיף דמצד אבאדקטנות ו"ק דגדלותו"ק דגדלות ערבית פנימי דאבא (מקיףדאימא כבר היה בז"א) על המיטה מקיף דאימא [לעולםאי אפשר לז"א שיחסר ממנו פנימי דאימא דמוחין דקטנות] מקיף דמצד אבאדקטנות ו"ק דגדלות פנימי ומקיף דמצדאבא דקטנות -ו"ק דגדלות קרבנות דשחרית מקור המשכת המוחין ע"י זיווג או"א פנימיות אריך חיצוניות עתיק (כי מפנימיות עתיק אי אפשר להמשיך המוחין עד ביאת הגואל בב"א) חיצוניות אריך חיצוניות או"א עצמם! יפה שעה: המוחין תמיד באים מרום המעלות .אלא כפי כח המ"ן העולה ,כך המוחין היורדים מתלבשים בפרצופים העליונים ,ואז נקראים על שמם ,או רק עוברים דרך הפרצופים העליונים ואינם מתלבשים אלא בפרצופים נמוכים יותר. 71 יפה שעה: הסיבה שאי אפשר להמשיך המוחין מפנימיות עתיק עד ביאת הגואל היא כי פנימיות עתיק הינה עצמות ז"ת של מלכות א"ק שהוא בחינת דכורא ואי אפשר למוחין שעיקרם הינם לז"א להתלבש בהם (לא ברור לי – יא”ב ) .אך לעתיד לבא ,שאז מלכות ז"א תהיה גדולה ממנו ,יהו עיקר המוחין נמשכים אליה ולכך יתלבשו ויתמשכו בפנימיות עתיק שהוא עצמות ז"ת דמלכות א"ק. 72 דרוש ג' של קריאת שמע זיווג זו"ן הוא כדי להוריד נשמות לתחתונים בעוה"ז .זיווגי זו"ן הינם ישראל או יעקב עם רחל או לאה .טיפת הזיווג שז"א נותן לנוק' באה מאו"א או מא"א או מעתיק ,וכן טיפת הזיווג של או"א באה מא"א או מעתיק. מקור הטיפה יכול לבא מחיצוניות או פנימיות פרצוף עליון ,אך לעולם ז"א אינו יונק מפנימיות אבא ,מסיבה לא ברורה למהרח"ו במקור. תפילה זיווג זו"ן שחרית יעקב ורחל מקור טיפת הזיווג יוצר :חיצוניות עתיק קרבנות: פנימיות א"א ערבית יעקב ולאה חיצוניות א"א ק"ש על המיטה יעקב ולאה (בחצות הלילה) חיצוניות או"א מנחה ישראל ולאה (אין ק"ש במנחה) הסבר זיווג יעקב ורחל בתפילת העמידה ,הינו המשובח מבין זיווגי זו"ן ביום חול .הטיפה באה מחיצוניות עתיק שמשם נמשכים מוחי ז"א בעת ק"ש דיוצר ,ואז ז"א נותן את הטיפה הזאת ליעקב כדי שיזדווג יעקב עם רחל בתפילת העמידה. בק"ש של הקרבנות הטיפה באה מפנימיות א"א ואז נכנסים מוחין דגדלות לז"א ומשם נמשך כח ליעקב להזדווג ברחל בעת העמידה .צריך פעמיים ק"ש לזיווג אחד ,כדלהלן. זיווג יעקב ולאה בתפילת העמידה בהיות לאה מן חזה ז"א ולמעלה והטיפה באה מחיצוניות א"א. יפה שעה :קשה כי בתפילת ערבית אין 31מידות ובקיעת יסוד אימא ללאה כדי שהיא תזדווג עם ז"א ,ובכל זאת ישנו זיווג עם לאה! גם קשה כי בדרוש ד' של ק"ש מופיע שהזיווג דערבית הינו למטה מחזה ז"א. לצורך זיווג יעקב ולאה בהיות לאה למטה מן החזה והטיפה באה מחיצוניות או"א .הזיווג מתמיד ונמשך עד אור הבוקר וזה סוד "ויהי בבוקר והנה היא לאה", סוד איילת השחר ,זיווג יעקב ולאה בקדרותא דצפרא. יא”ב :קשה כי בכל מקום כגון בדרושי הלילה ובדרוש שבת – הקדמה – שינוי התפילה ,ועוד ,יוצא שהזיווג של זו"ן בחצות הלילה הינו כנגד כל שיעור גובה של ז"א. זיווג ישראל ולאה מן החזה ולמעלה .במנחה אין צורך בק"ש כדי להביא מוחין לקראת זיווג ישראל ולאה כי ביום מידת החסדים שולטת [ובלילה מידת הדין שולטת ].לכן ביום אין המוחין מסתלקין לגמרי ,עיין דרוש ה' של התפילין [יא”ב :ועיין דרוש א' של קריאת שמע] .כשמתפללים כדי לזווג ישראל ולאה ,אז מתעוררים המוחין העליונים וחוזרים לבא מעצמם, וגם כי נשאר משהו מהמוחין דק"ש דשחרית. גם לכן צריך לומר ק"ש על המיטה לצורך הזיווג שיהיה בחצות הלילה ,כי המוחין דק"ש דערבית הסתלקו לגמרי כי בלילה מדת הדין שולטת. עניין 2ק"ש לזיווג אחד דשחרית: בתקופת החורבן ,לאחר זיווג זו"ן ,המוחין מסתלקים כדי שלא יגיע הפגם אליהם .אי אפשר להמשיך לז"א את כל המדרגות עד חיצוניות דעתיק בבת אחת ולכן יש צורך בפעמיים ק"ש: הראשון ממשיך מפנימיות דא"א (קרבנות) והשני מחיצוניות דעתיק .אך המתפללים וותיקין, שאומרים ק"ש דיוצר לפני הנץ ,אינם צריכים לומר ק"ש דקרבנות כי המוחין של של ק"ש שעל המיטה עדיין נמצאים [יא”ב :זיווג יעקב ולאה נמשך עד קדרותא דצפרא] ולכן אין טורח להחזיר 73 המוחין .אך זה נאמר רק עבור חסידים גמורים ,וכל שאר האנשים צריכים לומר ק"ש דקרבנות גם בתפילת נץ ,שאין כל אדם יכול בכוונתו להחזיר המוחין של חצות הלילה. דרוש ד' של קריאת שמע בכל ק"ש נכנסים ו"ק פנימיים דגדלות דמצד אימא לז"א .אך ישנם הבדלים במדרגות שנכנסות לאחר מכן. לפני זיווג זו"ן בנפילת אפיים בשחרית כבר נכנסו כל המוחין דגדלות פנימיים ומקיפים של או"א לז"א מה שאין כן בשאר זיווגי זו"ן במהלך היממה. סוד הק"ש הוא להעלות מ"ן מן זו"ן לאו"א כדי שיזדווגו או"א ויורידו מוחין אל זו"ן .במילה 'ישראל' שבק"ש נותנים הארה לז"א כדי שיוכל להעלות מ"ן אח"כ במילה 'אחד'. כדי שז"א יעלה מ"ן צריך שיהיו לו לפחות מוחין דקטנות דמצד אימא .לעולם אי אפשר שיחסרו מן ז"א מוחין פנימיים דקטנות דאימא ,אך שאר 1המדרגות דקטנות (שהם מוחין מקיפים אימא ,פנימיים ומקיפים אבא) יכולות להסתלק. 74 ק"ש לפני ק"ש במילה 'אחד': במילה 'ישראל': נמצאים המוחין הבאים: על oפנימיים המיטה דקטנות אימא - הסבר: - נכנסים בז"א: פנימיים דקטנות דאבא בכח המוחין האלה ,ז"א מעלה מ"ן במילה 'אחד'. א-להים דיודין = ש' ,של ישראל רבוע א-להים = ר' של ישראל אחוריים א-להים במילוי הינם מא' אותיות ,כנגד א-ל-י של ישראל או"א ממשיכים טיפת הזרע (שם הויה) מחיצוניות א"א. נכנסים בז"א מוחין ו"ק דגדלות דאימא ומקיפים דקטנות דאבא. לפני ק"ש דערבית ,שהיא בתחילת הלילה ולא התחזקה שליטת החיצונים ,וטרם הסתלקו מוחין דקטנות לגמרי ,יש בז"א מוחין מקיפים ופנימיים דקטנות דאימא ולכן במילה 'ישראל' ,ז"א מקבל מוחין פנימיים דקטנות דאבא ,שהיא מדרגה אחת מעל מה שיש לז"א מקודם ,ולכן כשז"א מעלה מ"ן לאו"א הינו שלם יותר ואו"א ממשיכים הטיפה מחיצוניות א"א (יא”ב :ולא רק מחיצוניות או:א כמו בק"ש על המיטה) .וגם לכן במילה 'אחד' נכנסים בז"א מוחין ו"ק דגדלות דאימא ומקיפים דקטנות דאבא ויש לז"א כח לקבל בנוסף (לאחר מכן בעמידה וכו' – יא”ב) גם ו"ק פנימיים דגדלות דאבא ,ולכן הזיווג הוא יעקב ולאה בהיותם למעלה מן החזה של ז"א. קרבנות oפנימיים דקטנות אימא - הסבר: נכנסים בז"א מוחין ו"ק דגדלות דאימא ופנימיים ומקיפים דקטנות דאבא. לפני ק"ש על המיטה ,יש בז"א רק מוחין פנימיים דקטנות דמצד אימא .במילה 'ישראל' ,ז"א מקבל רק מדרגה אחת נוספת מהמוחין שיש לו [שזה מקיפים דקטנות דאימא ,במקרה זה] ובהתאם למדרגת ז"א בעת העלאת מ"ן ,כן רמת ההמשכה של הטיפה וכן טיב הזיווג זו"ן שלאחר מכן [שהוא יעקב ולאה ,למטה מן החזה ,במקרה זה .יא”ב :עיין הערה שלי בדרוש הקודם ,שזיווג יעקב ולאה לאחר חצות הלילה הינו כנגד כל גובה ז"א ].כשנכנסים ו"ק דגדלות דמוחין דאימא לז"א ,אזי גם שאר מדרגות דמוחין דקטנות נכנסים. ערבית oפנימיים ומקיפים דקטנות אימא הסבר: נכנסים בז"א: מקיפים דקטנות דאימא בכח המוחין האלה ,ז"א מעלה מ"ן במילה 'אחד'. לכוון: מילויים של רבוע א-ה-י-ה דיודין = ת"ק (כלומר :לף ,לף י ,לף י וד ,לף י וד י) אהי-ה דאלפין :פשוט +מילוי + מילוי המילוי ,סה"כ מ"א אותיות ת"ק +מ"א הינו גמ' ישראל או"א ממשיכים טיפת הזרע (שם הויה) מחיצוניות או"א עצמם נכנסים בז"א: מקיפים דקטנות דאימא פנימיים דקטנות דאבא בכח המוחין האלה ,ז"א מעלה מ"ן במילה 'אחד'. לכוון: שם ש-ד-י במילוי= גמ' ת"ק אהי-ה דאלפין :פשוט +מילוי + מילוי המילוי ,סה"כ מ"א אותיות ת"ק +מ"א הינו גמ' ישראל בזיווג או"א ,או"א ממשיכים טיפת הזרע דאבא ,שהוא שם הויה ,מפנימיות א"א. נכנסים בז"א מוחין ו"ק דגדלות דאימא ומקיפים דקטנות דאבא. מידת החסד שולטת ביום ,אך היות ואנו לאחר הלילה ,לכן נשארים בז"א רק מוחין פנימיים דקטנות דאימא .במילה 'ישראל' נמשכים מקיפים דקטנות דאימא וגם פנימיים דקטנות דאבא ,כי בבחינת יום, יש לז"א כח לקבל מדרגות נוספות ,ולכן גם ההמשכה הינה יותר מעולה מערבית והיא באה מפנימיות א"א. יוצר oפנימיים ומקיפים דקטנות דאימא - נכנסים בז"א: מקיפים דקטנות דאבא בכח המוחין האלה ,ז"א מעלה מ"ן במילה 'אחד'. 75 לכוון : שילוב הויה ו-אהי-ה ,בסוד חיבור או"א. ע"ב ,והוא טיפת הזרע היוצא מאבא לאימא ואשר בה כלולים הומחין דז"א. oפנימיים דקטנות אבא או"א ממשיכים טיפת הזרע (שם הויה) מחיצוניות עתיק. נכנסים בז"א מוחין ו"ק דגדלות דאימא הסבר: ע"י ק"ש דיוצר ,בנוסף לק"ש דקרבנות ,ישנה המשכה יותר עליונה ,והיא מחיצוניות עתיק ,ואז נכנסים לז"א (לאחר מכן בעמידה וכו' – יא”ב) כל המוחין דגדלות ,פנימיים ומקיפים ,וגם הזיווג הינו יותר עליון והוא של יעקב ורחל. דרוש ה' של קריאת שמע בק"ש דשחרית וערבית נכנסים בז"א שני פרקים תתאים דנה"י דאימא בו"ק עילאין דז"א והם מוחין של ו"ק דגדלות. - שחרית: בברכת אבות ,נכנסים בז"א גם 1הפרקים העליונים דנה"י אימא [וכל הפרקים של נה"י אבא – יא”ב] לז"א ,נמצא שלז"א יש כל המוחין של או"א [יא”ב :כלומר ,כל המוחין של ז"א מאו"א]. בברכת 'אתה קדוש' ,יסוד אימא בגרון ז"א. ערבית: בברכת אבות רק ו"ק תתאים דאו"א בלבד נכנסים לז"א; נמצא שהפרקים שהיו ראויים להיות בחג"ת דז"א הם עתה בכח"ב שלו. בברכת 'אתה קדוש' ,יסוד אימא בכתר ז"א. ב'-ד' של 'אחד' של קריאת שמע של שחרית ,מכוונים כל ה 4-מוחין דגדלות (עסמ"ב) היורדים בז"א; וכבר היו בז"א מוחין דקטנות :ג' מוחין דקטנות בנה"י דאבא ובנה"י דאימא ,סה"כ 1 שמות א-להים. ב"-שירה חדשה" ,מוחי ז"א דגדלות ["הטיפה שלהם"] מתפשטים מראש ז"א אל גרונו. לאחר עניין חיבוק זו"ן בימין ,שמאל ואמצע ,של 1הברכות הראשונות של העמידה ,מתחילים המוחין להתפשט מהיסוד של אימא שהוא בגרון דז"א :תיקון 31ספירות דנוק' שהיא מחזה ז"א ולמטה; וגם אז שואלים דעת ['אתה חונן לאדם דעת'] כי עתה מוח דעת מתחיל להתגלות. יפה שעה: בברכת אבות ,עד 'באהבה' ,יש המשכת מוחין וגידול נוק' ,והכל מבחינת מוחין "דאחור" .במילת "באהבה" נעשית הנסירה וחוזרים זו"ן פב"פ ע"י מוחין דפנים ומשם מתחילים מוחין דפנים להתפשט, חסד בברכת אבות (ימין) ,גבורה בברכת הגבורות (שמאל) ,ותפארת בברכת 'אתה קדוש' (אמצע). בגרון ישנם בברכת 'אתה קדוש' ,מוחין דגדלות ,העומדים להתפשט בגוף [יא”ב :הם הה"ח, והם שמות הויה] ,ומוחין דקטנות [יא”ב :שמות א-להים] ,ולכן הגרון נקרא מעבר יב"ק ,גמ' הויה + א-להים. הה"ח הינם ה' הויות = 21* 5 ,ק"ל הה"ג הינם ה' הויות = 21* 5 ,ק"ל [לעשות דעת נוק'] 76 שינויים בין ק"ש של שחרית ושל ערבית בעניין גמטריות: ערבית השמות\הזמנים שחרית רמ"ח כל אחד מ 1-שמות סמ"ב בונים ע"ב: עסמ"ב = רל"ב ס"ג :ס"ג 31 +אותיותיו = ע"ב רל"ב 31 +האותיות של מ"ה :מ"ה +כ"ו = ע"ב עסמ"ב = רמ"ח ב"ן :אחוריים ב"ן = ע"ב כנגד רמ"ח איברים הנכנסים * 1ע"ב = רי"ו +ל"ב א-להים [של מעשה בז"א. בראשית? יא”ב] = רמ"ח רומ"ח (חמור) רמ"ח (הנ"ל) ( 1 +של 1שמות א-להים) רמ"ח (הנ"ל) ( 1 +של 1 = רומ"ח שמות א-להים) = רומ"ח גרו"ן חמו"ר 4 +הויות = גרו"ן ק"ל +יב"ק = גרם גרם (חמור גרם) ק"ל +יב"ק = גרם יסוד אימא רק מוחי ו"ק בז"א לכן עטרת יסוד אימא עטרת יסוד אימא בגרון ז"א, בכתר ז"א ובחינת יב"ק בכתר ז"א[ .יא”ב: בחינת יב"ק בגרון ז"א. לפי זה נראה שכאשר הזדקפה אימא בשחרית, תפארת אימא הינו כתר ז"א( ,ויסוד אימא הינו גרון ז"א?) וכאשר לז"א יש רק ו"ק אזי יסוד אימא הינו כתר ז"א?]... יש לכוון היחוד של "ה' הו' י-ה' " כנ"ל ב 4-ייחודים בדרוש הציצית. - קריאת שמע הינה דאורייתא :כי ההארה לנוק' באה ישירות מאו"א 4 .מוחין יורדים לנוק' מאו"א בק"ש[ .יא”ב :לא ברור לי ענין הארה זו הישירה אל נוק' ואיך זה משתלב בהקדמה שלי ,כי הארה ישירה הינה בעת הנסירה]... תפילה הינה מדרבנן :כי המוחין לנוק' באים מנה"י ז"א (שהם רבנן). נמצא שבאותו רגע של ייחוד ק"ש ,יש יותר הארה בזו"ן ממה שנעשה בתפילה ,כי אין ניכר אח"כ אור זה ,והוא מסתלק לאחר הק"ש. אהבת עולם ...אמת ויציב :בהיכל אהבה [יא”ב :כנראה של עולם הבריאה] ,חיבוק זו"ן. אמת ויציב :בהיכל רצון [יא”ב :כנראה של עולם הבריאה] ,נישוק זו"ן ,שהוא חיבור רוחא ברוחא. לכן ז"א צריך לרדת להיכל רצון [יא”ב :כי שם נוק'?] ,וזה לאחר ק"ש ,שבו מייחדים או"א ואז מאירים בזו"ן בחינת מוחין ונותנים לז"א כוח מן רוח של או"א ,עם רמ"ח תיבות שבהם ז"א מתפשט ברמ"ח איבריו [ז"א הינו כנגד תורה שבכתב]. אין להפסיק בין "ויאמר" ל"-אמת ויציב" כי אנו צריכים להוריד ז"א בהיכל רצון. * 4אמת :כנגד 4ספירות תנה"י דז"א שב 4-היכלות .שני היכלות הנוספים [חו"ג] אינם נזכרים כי ז"א מאיר בנוק' בתנה"י האלה. ב"-עזרת אבותינו" ישנם עוד * 4אמת כנגד 4ספירות ז"א כחב"ד שירדו בהיכל ק"ק והיכל ק"ק יורד למטה בהיכל הרצון. - "שמע ישראל" הזיווג הנעשה ב"-שים שלום" הינו תפארת ומלכות ,והמ"ן באים מנשמות הצדיקים .יש להקדימו זיווג או"א בקריאת שמע ,והמ"ן באים מזו"ן .כדי שזו"ן יעלו מ"ן ,יש להשפיע להם שפע וזה ע"י אמירת "שמע" ו"-ישראל". שמע :להשפיע שפע לנוק' כדי שתוכל להעלות מ"ן .ש"ם הינו נוק' כנגד גמ' הויה+שד-י .ע' (רבתי) הינו אימא ,כי כן אותיות רבתיות הינן באימא ,המשפיעה מז"ת שלה לנוק' (וכל ספירה כלולה מ ,31-לכן ישנה ע' כנגד ).31*7 ישראל :להשפיע שפע לז"א כדי שיוכל להעלות מ"ן' .שי-ר' הינו כנגד בינה' ,א-ל' הינו כנגד חכמה; ותפארת ,שהיא כנגד ישראל ,מקבלת מחו"ב. ה' א-להינו ה' :יחוד או"א ודעת .הכנה לזיווג או"א שיהיה ב-אחד ,ע"י הדעת המזווג בין או"א. 77 - אחד :להעלות תפארת ומלכות בסוד מ"ן .אז ישנו זיווג או"א ודעת [יא”ב :כלומר זיווג או"א ע"י הדעת] ואז יורד שפע למטה בתפארת ומלכות ואז נמשכים "ה' א-להינו ה'" אל התפארת, שהם 1מוחין ראשונים .אח' 1 :מוחין הנ"ל נכנסים לז"א בסוד חב"ד .ד' :מלכות המתייחדת עם התפארת (ז"א ).ד' הינה רבתי כי המלכות כעת למעלה במקום או"א בסוד מ"ן. - ברוך שם כבוד :כנגד חב"ד של מלכות [יא”ב :המלכות כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש, המקבלת כעת מוחי חב"ד] מלכותו :כנגד כתר של מלכות [יא”ב :המלכות כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש] לעולם :כנגד ו"ק של מלכות [יא”ב :המלכות כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש] ועד :כנגד מלכות נוק' [יא”ב :נוק' כאן הינה לאה לפי דרוש ו' של ק"ש] - - לאחר שירד השפע אל 1מוחין שבתפארת [כנראה :כלומר מוחי ז"א ,שהוא תפארת – יא”ב] ,הוא יורד אל חג"ת [חג"ת דז"א ,כך נראה לי – יא”ב]: ואהבת :חסד ,זרוע והיה :גבורה ,זרוע ויאמר :תפארת ,גוף כשאנו מעלים מ"ן לזיווג זו"ן בנפילת אפיים ,אנו מוסרים נפשינו למיתה ,כלומר למקום הקליפות ,עולם העשיה .בק"ש אנו כוללים עצמינו עם מ"ן של זו"ן ויש לכוון למסור נפשינו על קידוש ה' ויש לכוון במילה 'אחד' בשילוב הויה ואדנות ויכוון 4מיתות בית דין. 78 כוונה נוספת: ישראל שמע ז"א לאה תפארת מלכות קבלת אור להכין מ"ן לתת הכנה לזו"ן לשיוכלו להזדווג בנפילת אפיים ה' אבא חכמה ע"ב מ-י' של א"א א-להינו אימא בינה אהי-ה דיודין מ-ה' של א"א ה' דעת דעת ס"ג מ-ו' של א"א לתת הכנה לאו"א לשיוכלו להזדווג במילה 'אחד'. מוחין היורדים אל ז"א ב- 'אחד' :סוד התפילין יוד – הי – ויו (מילוי ע"ב) יוד – הי – ואו (מילוי ס"ג) יוד – הא – ואו (מילוי מ"ה) יוד – הה – וו (מילוי ב"ן) (לפי אחת הכוונות יש להוסיף למוחי ז"א) אלף-הי-יוד (מילוי ע"ב) אלף-הי-יוד (מילוי ס"ג) אלף-הא-יוד (מילוי מ"ה) אלף-הה-יוד (מילוי ב"ן) אח-ד ישראל ולאה מ"ה ו-אדנ-י במילוי מ-ה' של א"א (יש גם כוונה שבה א-ד-נ-י הינו ללא מילוי) להעלות מ"ה ו-אדנ-י במילוי ע"י מסירת הנשמה ,ע"י ס"ג למ"ן ואז לחבר [הויה +א-היה] ולהוריד מ"ד שהם ע"ב ולהוריד מוחין אל ז"א. (עיין בטבלה הבאה) ד' של אחד כנגד לאה המקבלת אלו המוחין כאור פנימי והם בחינת או"מ אל ז"א כי לא נכנסו במצחו [יא”ב :הרי אלו המוחין הם ו"ק לז"א ,כלומר פנימיים!] מוחין למלכות (סיום שם הויה): הי הי הא הה בשכמל"ו: להוריד מוחין אל לאה והם 4א-ה-י-ה [יא”ב :במילויים של יודין-יודין-אלפין-ההין?] 'מלכותו' ו-ד' של 'ועד' :להמשיך הארת מוחין לרחל( .אור מקיף).בק"ש ,זו"ן דאצילות עלו בסוד מ"ן אל אימא דאצילות ,וכן עולם היצירה והעשיה שהם בסוד זו"ן ,עלו בסוד מ"ן אל הבריאה ,שהוא סוד אימא ,הנקראת אמת .אז מזדווגים או"א דבריאה ונותנים מוחין לזו"ן דבריאה[ .יא”ב :עיין ענין דומה ב -דרוש ב' של תפילת השחר ] יצירה ועשיה אינם בעלי זיווג כי אין להם מוחין. נמצא שבק"ש נעשים 2בחינות: נמשכים מוחין פנימיים אל זו"ן דאצילות נמשכים מוחין פנימיים אל הבריאה; המוחין הפנימיים של האצילות נעשים מקיפים למוחיהבריאה. 79 דרוש ו' של קריאת שמע ברכת אהבת עולם :היכל אהבה ,חסד[ .יא”ב :עולם הבריאה] כוונת התפילות הינה לחבר ולזווג זו"ן .בזמן שאין בית המקדש ,אין מוחין לזו"ן וע"י תפילותינו אנו מחזירים מוחין לזו"ן כדי שיזדווגו ויולידו שפע ונשמות בעולם וזה אפשרי רק אם יש מוחין לזו"ן[ .ביאת קטן אינה ביאה]. בהיותינו בהיכל אהבה [של עולם הבריאה – יא”ב] נותנים מ"ן לז"א כדי שיעלה מ"ן לאו"א. בק"ש ישנו זיווג או"א והורדת מוחין אל זו"ן עד המלכות הנמצאת עדיין בהיכל אהבה של עולם הבריאה ואז היא תוכל לעלות לאצילות ולהיעשות פרצוף גמור של 31ספירות [בברכת אבות – יא”ב] .עניין העמידה הינו זיווג זו"ן. למרות גודל עניין ק"ש שהוא זיווג או"א דאצילות ,אנו לא עומדים בק"ש כי אנו עדיין בעולם הבריאה ומרוב גודל עניין ק"ש אין אנו יכולים לעורר אותו כשאנו באצילות אלא כשאנו בעולם הבריאה וזיווג או"א דאצילות נעשה ע"י התעוררות מ"ן של היכל אהבה בבריאה. ז"א התמעט ונשארו בו רק ו"ק במוחין ונוק' המתעטה בסוד נקודה אחת בעולם העשיה [יא”ב: לא ברור לי :לז"א נשארו רק מוחין דקטנות דמצד אימא בלילה! או אולי מדובר בעצם במוחין דקטנות כמו שאותו ביטוי מופיע לעיל ,ב -דרוש ה' של התפילין ששם מוסבר שבלילה ז"א הינו רק ו"ק ונוק' נקודה בבי"ע (ולא רק בבריאה)] לכן מורידים את הבחינות של זו"ן שנמשכו לזו"ן מזיווג או"א עד הבריאה ולכן אין אנו ממשיכים לזו"ן אלא רק בחינות ו"ק דמצד אימא ואח"כ בתפילת העמידה נמשכות ג"ר[ .יא”ב: לא ברור לי הקשר]. יש לכוון לקיים מצות עשה של ק"ש פעמיים ביום וע"י מצווה זו נוכל להעלות המ"ן ולהוריד המוחין. ישנם מוחין לז"א מצד אימא ומצד אבא .המוחין הינם פרצוף 31ספירות המתלבש תוך נה"י אימא .מוחין ז"א דמצד אימא באים מלובשים בנה"י אימא ונה"י אימא עשויים 1 * 1פרקים. כש 1-פרקים התחתונים של נה"י אימא נכנסים לז"א ,הם נכנסים לחב"ד ז"א .לאחר מכן, כש 1-פרקים אמצעיים דנה"י אימא נכנסים לז"א ,אזי הם נכנסים בחב"ד ז"א ודוחפים מוחי חב"ד שיורדים לחג"ת; וזהו שנקרא שלז"א יש מוחין דו"ק .כאשר 1פרקים ראשונים דנה"י אימא נכנסים לחב"ד ז"א ,אזי 1פרקים תחתונים דנה"י אימא נדחפים לנה"י ז"א ו 1-פרקים אמצעיים דנה"י אימא נדחפים לחג"ת ז"א ו 1-פרקים עליונים דנה"י אימא נמצאים בחב"ד ז"א ואז ז"א שלם במוחיו ונקרא גדול. מוחין דעיבור ומוחין דיניקה הינם שמות א-להים. מוחין דגדלות הינם הויות .בק"ש מושכים ו"ק דמוחין דגדלות. ישנם מוחין פנימיים וישנם מוחין מקיפים ,גם במוחין דעיבור וגם במוחין דיניקה ובמוחין דגדלות. ישנם מוחין דמצד אבא ומוחין דמצד אימא. ענין שינוי בין זמן בית המקדש לעומת זמן החורבן: מאז שבית המקדש חרב ,זו"ן אינם תמיד שלמים במוחין דגדלות שלהם ,אלא מצב ז"א משתנה במהלך היום בין 4הזמנים של ק"ש ומזה נובע שינוי בכוח ובפעולה של הזיווג (של זו"ן -יא”ב) .ישנם 1תפילות כנגד 1זיווגים והזיווג הרביעי אינו צריך תפילה. הכלל הוא שצריך בק"ש להשלים לז"א מוחין דיניקה [שמות א-להים] ולתת לו ו"ק דגדלות [שמות הויה] ע"י זיווג או"א וע"י העלאת מ"ן לאו"א לצורך זיווג או"א. העלאת מ"ן לאו"א נעשה ע"י זו"ן .זו"ן מקבלים הארה מהזיווג התמידי דאו"א [חיצוניות העולמות] ובעזרת ההארה הזאת הם מעלים מ"ן לאו"א לצורך הזיווג הפנימי דאו"א. 1בחינות בק"ש: -העלאת מ"ן לאו"א 80 - זיווג או"א [זיווג פנימי – יא”ב] כדי להמשיך מוחין לזו"ן השלמת מוחין דיניקה לז"א ולהמשיך לז"א מוחין דגדלות זו"ן נקראים בנים של או"א .אנו ,עם ישראל ,נקראים בנים לזו"ן. המ"ן שנוק' מעלה אל ז"א הינם בחינת נשמות הצדיקים. המ"ן שאימא מעלה אל אבא ,הינם סוד המוחין הפנימיים של זו"ן. לאדם יש נשמה לנשמה מצד אבא ונשמה מצד אימא ורוח מצד התפארת ונפש מצד הנוק'. הנשמה לנשמה והנשמה הינם בנים של או"א. הרוחין ונפשין הינם בנים של זו"ן. הנפשין והרוחין של הצדיקים הם המ"ן והמ"ד בזו"ן ,והנשמה והנשמה לנשמה הם המ"ן והמ"ד לאו"א כי מש ם נחצבו .נמצא שבזיווג או"א עולים מ"ן דזו"ן לגביהם וגם הנשמה והנשמה לנשמה של הצדיק עולות עמהם בסוד מ"ן ומ"ד של או"א" .תנו עוז לא-להים על ישראל גאוותו" ,כביכול ה' ית' צריך עזר וסיוע וכח מן מעשה ישראל. בפועל מכוונים רק להעלות הנשמה למ"ן ולהעלות זו"ן למ"ן לאו"א .בזמן הגלות זו"ן צריכים לקבל הארה מזיווג או"א כדי להיות מסוגלים להעלות מ"ן לאו"א; זיווג זה של או"א הינו הזיווג התמידי-חיצון של או"א (לעומת הזיווג לפרקים-פנימי – כדלהלן). יפה שעה: היות וזו"ן הניחו שורשם באימא ,כל הנשמות של הצדיקים היוצאים משם הינם אחים לזו"ן ,ויכולים להעלות מ"ן רק ע"י זו"ן .בעצם הנשמות היוצאות מזיווגם של או"א מוכחרים לחזור ולצאת ע"י זווגים דזו"ן ונמצא כל הצדיקים הינם גם אחים וגם בנים של זו"ן. ישנם 2סוגי זיווגים של או"א: תדירי :בחינת חיצוניות ,כדי לתת קיום וחיות ומזון אל כל העולמות .המ"ן בא מאימא,מהרוח דשבק בה בעלה. -לפרקים :כדי לתת מוחין לזו"ן כדי להוליד נשמות בני אדם .המ"ן בא מזו"ן. עניין המ"ן: בביאה ראשונה ,האישה אינה מתעברת אלא מקבלת רוח מבעלה (הרוח הינו ב"ן) שיעשה אותה כלי שבעזרתו היא תוכל לקבל טיפה מהזיווג בבעילות הבאות .בחינת הנשמות והוולדות נעשית ע"י אותו רוח של הביאה הראשונה .כל וולד לוקח חלק מהרוח עד שלא נשאר כלום ואין האישה יכולה ללדת יותר .הצדיקים הבאים מזיווג או"א הינם אחים לזו"ן, "למען אחי ורעי ".בזמן החורבן ,עיקר כוונתינו בעניין התפילות והמצוות הינו לתקן את זו"ן כדי שיוכלו לעלות בסוד מ"ן אל או"א ,כי זו"ן נפלו בעוונותינו. לא מכוונים בעניין זיווג החיצון של או"א כי הוא נעשה מעצמו ,אלא רק לתת שפע מהזיווג החיצון של או"א אל זו"ן שיוכלו לעלות בסוד מ"ן אל זיווג האחר של הפנימיות במילה אחד. 'שמע': להמשיך הארה מאימא ,מהזיווג החיצון של או"א ,לנוק' ,כדי שתוכל להעלות מ"ן. 'שם' :נוק' 'ע' רבתי 7 :תחתונות [ע'] של אימא [רבתי][ .אותיות רבתיות הינן מאימא ,בינוניות מתפארת, זעירות מהיסוד]. האחוריים העליונים שנפלו בימי המלכים שמתו הם בחינת המ"ן שאנו מעלים תמיד לתקן. כמו שהאחוריים ירדו עם נפילת המלכות ,כך הם עולים עימה והחיבור ביניהם נקרא 'שם', כאשר: 'שם' * 4( :ע"ב) +ב"ן; כלומר *4ע"ב היוצאים מעסמ"ב [ע"ב; ס"ג 31 +אותיותיה; מ"ה +כו'; אחוריים ב"ן] ,והם רפ"ח +המלכות (ב"ן). נוק' הינה שביעית ביחס לו"ק [ז"א] ,ולכן היא מקבלת הארה מן הז"ת של אימא כדי שלאחר מכן תוכל להזדווג עם ז"א. יפה שעה: 81 מה ההבדל בין המלכות לשאר ספירות בעניין השבירה ,בעניין ירידת הפנים של המלכות שרק במלכות מחשיבים את הפנים [ב"ן] והאחור [אחוריים דב"ן = ע"ב] בעניין תיקון מאימא? אם בבחינת הכלים ,הרי בכלים של ה 7-מלכים נשברו גם פנים וגם אחור וירדו לבי"ע ולא רק במלכות. אם בבחינת האורות ,גם אורות דרפ"ח נפלו פנים ואחור: משם ע"ב ,מהמדרגה ה 7-ולמטה נפלו פנים ואחור משם ס"ג ,מהמדרגה ה 5-ולמטה נפלו פנים ואחור משם מ"ה ,מהמדרגה ה 1-ולמטה נפלו פנים ואחור משם ב"ן ,מהמדרגה ה 2-ולמטה נפלו פנים ואחור אם כן ,מה המיוחד בשם ב"ן שנקרא פנים דמלכות שירד? אולי יש לומר שבלבד הרפ"ח שנפלו בעת שבירת הכלים ,בזמן החורבן ירדו כל בחינות המלכות [שם ב"ן ,פנים ואחור] בעוונותינו ,כדי שעל ידי שם ב"ן נוכל לברר הבירורים ע"י תפילותינו. 'ישראל': להמשיך הארה מאבא אל ז"א .שיר – אל ,כנגד חו"ג דאבא ,והם מספיקים להאיר לז"א שיש לו כבר ו"ק. נוק' מקבלת כוח מז"ת אימא לאחר זיווג או"א לחיות העולמות .המ"ן של הזיווג או"א של חיות העולמות הינם מאימא והוא שם ב"ן אשר בז"ת אימא .נוק' מקבלת הארה משם ב"ן כדי שיהיה לה כוח להעלות מ"ן[ .במילים אחרות :כדי שנוק' תוכל להעלות מ"ן ,היא מקבלת מ"ן מאימא והמ"ן באים מב"ן]. שם ב"ן הינו ה' ידות. י"ד הינו ה' אצבעות ,כנגד אותיות מנצפ"ך והם המ"ן. ה' ידות רמוזות בשם ב"ן המעלה מ"ן ,כדלהלן: י"ד (של יו"ד) ו * 4-ה' כאשר כל ה' מצטיירת כ-י"ד ,סה"כ * 5י"ד = ע' רבתי של ק"ש שהוא ה' י"דות דמ"ן של אימא. * 1ו' הנשארים משם ב"ן +ב"ן = ע'. צדיק עליון הינו יסוד ז"א הנותן מ"ד ,כנגד יוסף. צדיק תחתון הינו יסוד נוק' ה נותן מ"ן ,כנגד בנימין; שורשו מן הרוח דשבק בה בעלה [הזכר, הימין] בביאה ראשונה ,ולכן שמו ב"ן ו-ימין. כן כל הצדיקים המעלים ב"ן כגון בניהו :ב"ן [ה' אחרונה של ה'] ו-יהו [כנגד עס"מ 1 ,אותיות הראשונות של הויה] .וכן בן-איש-חי. 1כוונות באות ע': * 5י"ד של מ"ן שם ב"ן [יא”ב :כנראה :ב"ן * 1 +ו'] ס"ג הנמצא [גם – יא”ב] בז"ת אימא :ס"ג 31 +אותיותיו הינו + 71הכולל = ;74ישלהוציא כעת 4אותיות עיקריות של ס"ג [י-י-א-י] = .71מוציאים 4אותיות עיקריות כי נוק' צריכה לקבל רק הארה מס"ג ולא עיקר ס"ג. 'ישראל': ישראל כנגד יש"ס .ז"א מקבל הארה מן חו"ג [שי"ר – א-ל ,בהתאמה] של יש"ס כדי שיוכל להעלות מ"ן .פרצופי או"א וזו"ן מתחלקים לשניים :אבא וישראל סבא ,בינה (אימא) ותבונה, ישראל ויעקב ,לאה ורחל. יש להשלים לז"א מוחין דיניקה שהם שמות א-להים. אי אפשר שיחסרו מז"א מוחין פנימיים דקטנות דאימא. סדר מעלת מוחין דקטנות: .3פנימיים דאימא .2פנימיים דאבא .1מקיפים דאימא 82 .4מקיפים דאבא ויש ספק אולי פנימיים דאבא גבוהים ממקיפים דאימא. בק"ש דיוצר ,במילה 'ישראל' ,נשלמים להיכנס מקיפים דאבא דקטנות [הרמוזים במילה 'ישראל' – במקור – יא”ב] מן יש"ס ,מן זיווג דחיצוניות העולמות. 'אחד' :ז"א מעלה מ"ן ומקבל מוחין דו"ק דגלדות[ .דאימא – יא”ב] יפה שעה: במקומות מסויימים נראה מכתבי האר"י שז"א מעלה מ"ן לאבא ונוק' מעלה מ"ן לאימא .במקומות אחרים נראה שז"א מעלה מ"ן לצורך נוק' ונוק' מעלה מ"ן לצורך ז"א ,כלומר ז"א מקבל הארה מאבא כדי שיהיה לו כוח להעלות מ"ן לאבא לצורך מ"ד דאבא לאימא בשביל נוק' ,ולהיפך ,נוק' מקבלת כוח מאימא שיהיה לה כוח להעלות מ"ן והוא לצורך ז"א בסופו של דבר. אמנם ז"א מקבל מוחין ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן מאימא ,ומ"ה דב"ן ומ"ה דמ"ה מאבא ,וז"א לוקח לעצמו המ"ה ונותן הב"ן לנוק' ,ואולי ההסבר הינו בכיוון הזה. 'ה' א-להינו ה'': הכנה לזיווג או"א מבחינת פנימיות ,זהו זיווג או"א עצמם [ולא ישסו"ת] .הזיווג הפנימי של או"א צריך הכנה ע"י מעשינו .לעומתו ,השפע שזו"ן קבלו ב-שמע ישראל היה מישסו"ת ומן הזיווג התדירי של חיצוניות העולמות .לצורך הזיווג הפנימי נכללים יש"ס עם חכמה ותבונה עם בינה ,ואז מזדווגים כדי להביא מוחין ו"ק דגדלות לז"א. י-ה-ו-ה א-להינו י-ה-ו-ה מזלא עילאה דדיקנא המזווג אימא אבא בין או"א ע"ב א-ה-י-ה דיודין ע"ב כל הי"ס מזדווגות ביחד :לכן כדי שזו"ן יזדווגו ב-שים שלום ,צריך שאו"א יזדווגו לפני כן ב- 'אחד' ,וצריך הזיווג של א"א לפני כן עד רום כל המעלות. ההכנה של זיווג או"א נעשית כעת ואו"א מקבלים מא"א * 1ע"ב במילים "ה' א-להינו ה'" ,והם 31ת"ד דעתיקא והם י"ג חיוורתי דרישא דעתיקא .ועיין ק"ש על המיטה[ .יא”ב :עיין דרוש ח' של דרושי הלילה] 'אחד': להעלות ז"א לצורך מ"ד [יא”ב :לא ברור :להעלות ז"א כדי שיקבל מ"ד מאבא? או כדי לתת מ"ד לאבא?] ולהעלות נוק' לצורך מ"ן. 1כוונות ב-אחד: .3להעלות מ"ן לאו"א .2לזווג או"א [זיווג פנימי – יא”ב] .1להוריד מוחין אל זו"ן אח' הינו ז"א; 9ספירות; מ"ה ד' הינו נוק' רחל; ספירה עשירית של ז"א; א-ד-נ-י במילוי. ע"י תפילותינו ומצוות ק"ש ,יש כוח לרחל לעלות מן היכל אהבה של הבריאה אל ז"א שבאצילות ,וזו"ן עולים יחד לאו"א להעלות להם מ"ן. יפה שעה: נדמה שבדרושים הקודמים ,לאה היא שמעלה מ"ן עם ז"א לא"א (ולא רחל)! אלא יש לומר שרק רחל יכולה להעלות מ"ן לאימא בהיותה ביתה של אימא ,אלא שרחל מתחברת עם לאה ושתיהם ביחד עולות עם ז"א למ"ן ,כי מוחיה האמיתיים של רחל נשארים ועומדים עם לאה עד ברכת אבות .עיין להלן בדרש זה עניין הציקי קדרה. ב-אות ד' של אחד יש לכוון למסור את הנפש על קידוש ה' ב 4-מיתות בית דין הרמוזים ב4- אותיות של א-ד-נ-י[ .עיין דרוש ה' של דרושי הלילה ].ע"י זה אנו מתכפרים מעוונותינו ויש בנו יכולת לעלות עד אימ א ולהעלות נוק' עימנו ,כי אנו גדנפין לשכינה [כנפיים לשכינה]" .גדולה 83 תשובה שמגעת עד כסא הכבוד (אימא)"" ,שובה ישראל עד ה' א-להיך"" ,על קידוש ה'", כלומר עד אימא שהיא למעלה מז"א הנקרא ה'. לזיווג תחתון של זו"ן כגון בנפילת אפיים ,מספיק לכוון למסור הנפש למיתה טבעית ,אך לזיווג של או"א ,יש לכוון למסור את הנפש להריגה ( 4מיתות בית דין). לזיווג או"א מכוונים שם ס"ג המעלה מ"ן לאימא; לעומת שם ב"ן שמכוונים להעלות מ"ן לנוק'. סיכום :מכוונים למסור את הנפש וקבלת 4מיתות בית דין ,ולהעלות זו"ן והנשמה אל אימא בסוד מ"ן ע"י ס"ג. ע' של שמע :עוד לא הגיע הזמן להעלות מ"ן אל אימא ,לכן מכוונים לתת לנוק' רק ס"ט (עם הכולל = ע') ללא ה 4-אותיות העיקריות של ס"ג שהם י-י-א-י [ס"ג 31 +אותיותיו = ע"ג; ס"ג- 4אותיות י-י-א-י = ס"ט]. ד' של אחד :מכוונים לתת לנוק' 4אותיות י-י-א-י של ס"ג כדי להעלות מ"ן לאימא ,וזה גם נותן לנוק' את המילוי של שם א-ד-נ-י. א-ד-נ-י במילוי הינו תרע"א הינו * 2ש"ך [=תמ"ר] +י-י-א-י [א-ל] [כלומר דינים של אחוריים של ז"א ושל נוק']. זיווג או"א במילה 'אחד': לאחר העלאת מ"ן אל אימא יש לכוון שילוב י-ה-ו-ה (אבא) עם א-ה-י-ה (אימא) וע"י זה או"א מזדווגים ונהיים אחד. הורדת טיפת הזיווג [ע"ב] מאבא ,שקיבל אותה מא"א ,אל אימא .הטיפה מקבלת ציורתוך מעי אימא ונעשים ממנה 4מוחין פנימיים של ו"ק ד"א :יו"ד=חכמה ,ה"י=בינה, וי"ו=חסד (דדעת) ,ה"י=גבורה (דדעת). המוחין המקיפים יבואו בתפילת העמידה. המוחים הפנימיים הם בחינת הנשמה ולא בחינת חיצוניות שהיא (החיצוניות) בחינת העולמות. המוחין הינם פרצוף 31ספירות מלובש בנה"י אימא .סדר כניסת ו"ק דמוחין דמצד אימא לתוך ז"א בתוך הלבושים שלו הינו :תחילה נכנסות ג"ת דנה"י אימא לג"ר ז"א וכו'. בתפילת העמידה ג"ר נה"י אימא נכנסות לחב"ד ז"א ואז חג"ת דנה"י אימא בחג"ת ז"א וכן נה"י נה"י אימא בנה"י ז"א .וכן על דרך זה נכנסים גם המוחין דמצד אבא לז"א. בדרושי הציצית( ,דרוש ג' של הציצית ,ההגהה מפנה לדרוש ד' דציצית ולא מובן לי למה – יא”ב), מובאים השמות השונים של מוחי ז"א דמצד אבא ודמצד אימא וכן שמות הלבושים של המוחין שהם נה"י דאו"א. עתה נכנסים המוחין דלהלן: יוד – הי – ויו מלובש ב -אלף – הי – יוד יוד – הי – ואו מלובש ב -אלף – הי – יוד יוד – הא – ואו מלובש ב -אלף – הא – יוד יוד – הה – וו מלובש ב -אלף – הה – יוד הורדת מוחין של נוק': רחל ספירה בפני עצמה; עשירית מ 31-ספירות פרצוף גמור ,עם פנים ואחור ,פנים וחוץ תש"י עם פרשיות ובית מחציו ז"א ולמטה לאה אחוריים דאימא קשר תש"ר [וראית את אחורי] [כשז"א הינו תש"ר] ,ללא פרשיות וללא בתים מאחורי ראש ז"א ק"ש הינו עניין כניסת מוחין אל ז"א ותפילין יוצאים מהמוחין של ז"א .לכן עתה אנו נכוון גם במוחין של לאה ורחל כדלהלן: 84 בשכמל"ו :יחוד רחל. רחל נפלה לעולם הבריאה ונהית נקודה קטנה וצריכה תיקונים של ברכת אבות כדי להיבנות כפרצוף ורק אח"כ היא תוכל לקבל מוחין כשיהיה לה גוף .לכן עתה רחל רק מקבלת הכנה למוחין שתקבל אח"כ ("הביאו לה עבדיה בחשאי" כדלהלן). רחל מקבלת הארה מן מוחי ז"א עצמם כי היא עומדת במקום החסדים המגולים המוציאים הארת המוחין בחוץ. ד' של אחד :כנגד לאה ,קשר תש"ר .לחבר את לאה אל ז"א ולהמשיך הארה מן 4מוחין דז"א אל לאה. ד' רבתי כי לאה באחורי אימא ואימא הינה אותיות רבתי. לאה לא נפלה לעולם הבריאה ,אלא רק נפלה ממדרגתה בתוך עולם האצילות וירדה בתוך עולם האצילות עד דרגת רחל. כשז"א עולה אל או"א לצורך מ"ן ,לאה גם עולה עימו וזהו תיקונה; כך היא עכשיו יכולה לקבל מוחין כי יש לה גוף ולא התמעטה לנקודה קטנה כמו רחל. לאה מקבלת הארה מן הלבושים של מוחי ז"א (שמות א-ה-י-ה) ולא מן מוחי ז"א עצמם, כי היא עומדת במקום החסדים הסתומים. ד' רבתי כנגד * 4א' של 4שמות א-ה-י-ה שמהם נעשה כתר לאה. 'ברוך שם כבוד' :חב"ד דלאה ,כאשר דעת הינו חו"ג דדעת .כנגד 4מוחין הכלולים בכתר לאה. 'מלכותו': כתר דלאה .ה 4-אלף-ים דלעיל מתמלאים במילויהם. רחל ,ספירת מלכות של ז"א [כלומר מלכותו של ז"א] ,המקבלת הארה מזיווג שבאצילותבהיותה בהיכל אהבה של הבריאה .הארה זו * 31 ,א-ה-י-ה ,נקראת ציקי קדרה שהביאו לה עבדיה בחשאי .ה * 31-א-ה-י-ה הינם כנגד הה"ח והה"ג דדעת ז"א המתלבשים ביסוד אימא [אהי-ה] והמתפשטים מחזה ז"א ולמטה .בהיות רחל בבריאה ,היא יכולה לקבל הארה רק מהלבושים של הה"ח והה"ג [= * 31אהי-ה] והמוחין האמיתיים של רחל נשארים למעלה בלאה עד זמן תיקון רחל בברכת אבות .מוחין אלו נקראים ' * 4הי-ה' [של א-ה-י-ה] במילוי עסמ"ב והם 'עקב' אורות. 'לעולם' :ז"ת לאה ,העומדת מאחורי אימא ולכן מקבלת אחוריים דס"ג [גמ' קס"ו 31 +אותיות = קע"ו כמניין 'לעולם']; כאשר ז"א מקבל פנים דאימא ,כלומר פנים דס"ג. 'ועד': מלכות לאה כנגד כתר רחל .ד' של אחד הינו ' * 4א' של א-ה-י-ה [בפשוט] והינו כתר לאה 4 .המילוייםשל 4ה'-א' של אהי-ה מתפשטים בגוף לאה .לעומתו' ,ועד' הינו כנגד ' * 4היה' (של אהי-ה) (גמי 'ועד') והוא כנגד כתר רחל; ו 4-המילויים של 'היה' מתפשטים בגוף רחל [והם עקב אורות]. דרוש ז' של קריאת שמע בעת נתינת [לידת] תבונה את חיצוניות נה"י שלה לז"א כדי שלתוכם יתלבשו מוחי ז"א ,אזי פנימיות נה"י תבונה מסתלקת מנה"י תבונה ועולה לתפארת תבונה ,וזה נקרא הצטננות ירכותיה של תבונה .מוחי ז"א שהתלבשו בנה"י תבונה הריקים מפנימיותם נכנסים ביחד תוך רישא ז"א ובכח זה נעשית הגדלת ז"א. שמע :כנ"ל (בדרוש הקודם – יא”ב) נוק' מקבלת אור מן יסוד אימא אשר שם בחינת מ"ן; פנימיות יסוד תבונה מסתלק ועולה לתפארת. 85 1פרקים של לבושים\כלים\חיצוניות נ"ה תבונה הינם כנגד חח"ן ו-בג"ה בהתאמה. 2פרקים של לבושים\כלים\חיצוניות יסוד תבונה הינם כנגד דעת ו 3/1 -עליון תפארת ז"א. כמו שה-ה"ח מתפשטים מחסד ועד הוד ז"א ורק כללותם מגיעה ליסוד ז"א ,כך גם הארה של לבושים\כלים\חיצוניות נה"י תבונה מגיעה ליסוד ז"א. עתה בק"ש רק ו"ק מוחין דגדלות דאימא נכנסים לז"א ובהתאם רק 2פרקים עילאין נה"י אימא תחתונים של נה"י אימא נכנסים לז"א והפרק העליון של נצח ושל הוד ושל יסוד אימא נשארים מקיפים לראש ז"א. בזיווג שני של או"א בברכת אבות במילים "א-להינו וא-להי אבותינו" נמשכים ג"ר מוחי ז"א [מצד אימא – יא”ב] .עתה בק"ש רק ו"ק דמוחי ז"א דמצד אימא נכנסים לז"א ובהתאם צינון והתקררות נה"י תבונה אינם אלא לבחינת ו"ק דמוחין[ .יא”ב :כלומר רק 1פרקים תחתונים של נה"י תבונה]. יפה שעה: נראה שכעת נולד פרצוף שלם של מוחי ז"א [והוא צ' של צל"ם] והוא כולל הג"ר ,אלא שהג"ר והלבושים שלו נשארים כאור מקיף; ובתפילת ההעמידה היה צריך לכוון גם בעניין צינון ג"ר נה"י תבונה אך כוונה זו אינה מוזכרת בדרושי העמידה. כוונה לצינון ולהכנת כניסת נה"י תבונה לז"א [הכניסה תהיה במילה 'אחד']. שמע :הארה מן עטרת יסוד תבונה בתפארת ז"א [זוהי ההארה שבעצם מיועדת ליסודז"א כשלז"א יהו גם הג"ר]. ישראל :עטרת יסוד תבונה בדעת ז"א. ה' :פרק תחתון נצח אימא [יא”ב :פרק תחתון נצח תבונה ,וכן כולם] לחסד ז"א א-להינו :פרק אמצעי נצח [תבונה – יא”ב] לחכמה דז"א ה' :פרק תחתון הוד אימא לגבורה ז"א אחד :פרק אמצעי הוד אימא לבינה ז"אבשכמל"ו :כניסת הנה"י תבונה לז"א ז"א בתחילת האצילות אינו אלא ו"ק ,וע"י מעשינו אנו מכניסים ג"ר לז"א כשז"א אינו אלא ו"ק. מצב ז"א בקטנות [לז"א ישנם רק ו"ק] 1פרקים תפארת 1פרקים חסד 1פרקים יסוד 1פרקים נצח 1פרקים גבורה 1פרקים הוד מצב ז"א כשמקבל ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא; ז"א מתכונן לגדלות 1פרקים תפארת +פרק עליון 1פרקים גבורה +פרק עליון 1פרקים חסד +פרק עליון של הוד של יסוד של נצח 2פרקים תחתונים של הוד 2פרקים תחתונים של יסוד 2פרקים תחתונים של נצח מוחי ז"א דגדלות מתלבשים בנה"י אימא ונכנסים לתוך ז"א כדלהלן. מצב ז"א בגדלות: בינה :פרק עליון הוד תבונה + חכמה :פרק עליון נצח תבונה דעת :פרק עליון יסוד תבונה שני פרקים עליונים דגבורה +שני פרקים עליונים +שני פרקים עליונים דחסד דתפארת גבורה :פרק אמצעי הוד חסד :פרק אמצעי נצח תבונה תפארת :פרק אמצעי יסוד תבונה +פרק תחתון דגבורה תבונה +פרק תחתון +פרק תחתון דחסד +פרק +פרק עליון דהוד דתפארת +פרק עליון דיסוד עליון דנצח יסוד :פרק תחתון יסוד תבונה הוד :פרק תחתון הוד תבונה + נצח :פרק תחתון נצח תבונה 2פרקים תחתונים הוד 2 +פרקים תחתונים יסוד 2 +פרקים תחתונים נצח דרך ההגדלה של ז"א הינה זהה עבור מוחי ז"א דמצד אבא ודמצד אימא. 86 נוק' נבנית אך ורק מן השמאל ,מעיטרא דגבורה [דז"א – יא”ב] ואין לה חלק בקו ימין כלל ,אלא בעת הזיווג כי בעת הזיווג נוק' לוקחת טיפת הזיווג שהיא הה"ח[ .יא”ב :ע"ע בהקדמה שלי]. בבשכמל"ו ,נוק' לוקחת חלק ["הביאו לה עבדיה בחשאי"] מצד שמאל דז"א ,מהחלק של אימא דווקא ולא מהחלק של אבא. בנוסף ,יש לנוק' אחיזה בקו אמצעי של ז"א ,ושם כוח אבא מגולה [כי יסוד אבא ארוך יותר מיסוד אימא ונשאר מגולה בתוך יסוד ז"א]. כללות הענין :המלכות לוקחת מן כוח ההוד שבז"א מבחינת כח אימא אשר בו; ומן היסוד דז"א מכח אבא אשר בו .כלומר הז"א בגדלותו מסתלקים ממנו 2פרקים תתאין דהוד שלו מצד אימא ונותנם אל נוק' ונשארים רק 2פרקים תתאים מצד אבא; וגם מסתלקים ממנו מן היסוד שלו 2 ,פרקים תתאים דמצד אבא ונותנם לנוק' ונשארים לז"א רק 2פרקים תתאים דמצד אימא. [יא”ב :קשה לי: .1נוק' לוקחת מעיטרא דגבורה של ז"א או מהוד ז"א? בעצם נוק' לוקחת למוחין שלה ,את הה"ג מז"א שמקורן בעיטרא דגבורה ושמועברות לנוק' דרך יסוד ז"א ,ואולי כך יש להבין הנ"ל? או שמדובר עכשיו ב-נה"י ז"א הבונים נוק' ,אבל אז נוק' לוקחת את כל נה"י ז"א? .1אין בהוד ז"א 1פרקים מצד אימא וגם אין ביסוד ז"א 1פרקים מצד אבא ,אלא רק פרק אחד ,וכן אין בכלל פרקים מצד אימא ביסוד ז"א .אלא אולי יש להתייחס למצב ז"א בק"ש כשמתכונן לקבל ו"ק דגדלות דמצד אימא ,כנ"ל בטבלה האמצעית]. הגדלת ז"א[ :ב-שמע הכוונה היתה לצינון ולהכנת כניסת נה"י תבונה לז"א] ברוך :כנגד 4פרקים עילאין דחסד; הם כפולים כנגד 4פרקים מצד אבא ו 4-פרקים מצדאימא .חכמה כלולה בחסד. שם :כנגד 2פרקים דנצח גם מצד אבא וגם מצד אימא. כבוד[ :כבוד היא הבינה] כנגד 4פרקים עילאין דגבורה דמצד אימא בלבד ,אשר שםכלולה הבינה 4 .פרקים דמצד אבא אינם מתערבים כי 2הפרקים התחתונים של הוד דמצד אימא חסרים כי נלקחו ע"י נוק'. מלכותו: oכנגד 2פרקים של הוד דז"א דמצד אימא שלקחם המלכות oכנגד 1פרקים :של גבורה [ ]4ושל הוד [ ]2דז"א דמצד אבא לעולם: oתפארת דז"א oלעו"ל :כנגד 4פרקים של תפארת ז"א דמצד אימא ועד :ע"ד (של 'ועד') כנגד 2פרקים של יסוד ז"א דמצד אימא כי מצד אבא נלקחו ע"יהמלכות. אבא מכוסה ע"י אימא רק עד ה 3/1-העליון של תפארת ז"א ומהמקום המגולה של אבא נמצאת המלכות [מחזה ז"א ועד סיום יסוד ז"א ].לכן נוק' לוקחת כל ה 4-פרקים של תפארת ז"א דמצד אבא ו 2-הפרקים הנשארים מתחלקים ,אחד לתפארת ואחד ליסוד[ .יא”ב :קשה כי לעיל אמרנו שנוק' לוקחת 1פרקים של יסוד ז"א דמצד אבא ולא 1פרקים]. אותיות 'ם' (של 'לעולם') ו'-ו' (של 'ועד') הינם מ"ו שהוא מילוי ע"ב ,כי נוק' לקחה את שם ההויה עצמה [ע"ב הינו אבא ונוק' לקחה את שם ההויה מצד אבא מתפארת ויסוד ז"א] ונשאר רק המילוי. נמצא שנוק' לקחה 2פרקים דהוד דז"א דמצד אימא ו 4-פרקים מתפארת ויסוד ז"א דמצד אבא ,סה"כ 1פרקים שהם מידה אחת [מידה הינה 1פרקים דמצד אבא ו 1-פרקים דמצד אימא]. נוק' עברה אם כן עכשיו ממצב של נקודה אחת קטנה וגדלה ונעשית מידה אחת ,אך זה אינו בפועל אלא רק בכח .בברכת אבות ,נוק' תיעשה תחילה מדה אחת שלימה בפועל ואח"כ תיעשה פרצוף שלם. 87 דרוש ח' של קריאת שמע עניין נתינת רווח בין הדבקים [סוף מילה ותחילת מילה זהים] ושיש בהם 11אותיות הינו עניין נסירה בין זו"ן הדבקים אב"א; במהלך הנסירה החסדים נמשכים בז"א [והגבורות לנוק' – יא”ב] וכעת בק"ש ז"א מקבל חסדים וזו"ן מתחילים להיפרד איש מרעהו. 11אותיות כנגד נסירה של ו"ק וכל אחד כלול מ[ .31-ששים גיבורים סביב לה]. יפה שעה: והרי נוק' כעת רק נקודה קטנה ובכלל היא בעולם הבריאה ואיך שייך עניין הנסירה במצב זה? אלא מדובר בהכנת ז"א לקראת הנסירה מנוק' שתתבצע לאחר מכן .ועוד קשה ,והרי נוק' אינה דבוקה אלא מאחורי נה"י דז"א ולא מאחורי ו"ק דז"א [חג"ת נה"י] ואיך קשור כאן נסירה של ו"ק? אלא בעת הנסירה ,לאה ורחל מתחברות ונעשות פרצוף אחד ואימא נכנסת לתוך שתיהן [עיין עניין גודל מעלת העוסק בתורה לאחר חצות הלילה ב-דרוש ד' של דרושי הלילה] ונמצאת רחל עולה אב"א עד כתר דז"א עם לאה ,ואין הכי נמי גם ללאה חלק בנסירה. 3פרשיות של ק"ש: ואהבת: כנגד חסד דז"א המתפשט בתפארת ז"א ומשם לראש נוק' בשיתוף הדעת דז"א. יפה שעה: כתר נוק' הינו מחצי שליש חסד שבתפארת ז"א וחו"ב נוק' באים מחצי חסדים דנו"ה ז"א ומה שציין המהרח"ו עניין הדעת של ז"א ,כי מדעת ז"א יוצאים ומתפשטים החסדים. בפרשה הראשונה ישנן 5פסוקים שכולם מתחילים ב-ו' ומסתיימים ב-ך' ,כמניין כו' 5 .הויות הם ק"ל ,לרמוז אל דעת נוק' שהיא ק"ל ונתקנת ע"י דעת וחסד ז"א .גם לרמוז אל ה"ג שמתפשטות מז"א אל ראש נוק'. יפה שעה: ה' הויות הינן הה"ג שנמתקות ביסוד ז"א ע"י הה"ח ,ואח"כ ניתנות בדעת נוק' .יסוד דאבא [שבולט מחוץ ליסוד אימא] בתוך יסוד ז"א מאיר בהה"ג ומקבץ אותן יחד שלא יתפשטו וכן כשהה"ג ניתנות בדעת רחל ,הן נשארות מקובצות ביחד בקו אמצעי של נוק' ואינן מתפזרות. והיה אם שמוע: גבורה דז"א המתקן חסד שבנוק' ,ובהיות חו"ג ביחד גם הגוף [של נוק' – יא”ב] נכלל באמצעיתם. כללות שם ע"ב ,גוף ושתי זרועות יפה שעה: היות וזו"ן אב"א לכן גבורה דז"א כנגד חסד נוק' ומאירה בחסד נוק'. ב פרשה הראשונה ישנם מ"ב תיבות בסוד הראש כי ה"ח מאירים בראש ז"א כדלהלן[ :והה"ג מאירות באותה צורה בראש נוק'] 3/1חסד של גבורה ז"א עלה לבינה ז"א 3/1חסד של חסד ז"א עלה לחכמה ז"א 3/1חסד של גבורה ז"א עלה לעיטרא דגבורה ז"א 3/1חסד של חסד ז"א עלה לעיטרא דחסד ז"א 3/1תפארת ז"א עלה עד כתר ז"א הנ"ל הינו לגבי פנימיות נה"י אימא [יא”ב :והרי פנימיות נה"י אימא עלתה לחג"ת אימא ולא נכנסה לתוך ז"א ]...חסדי נו"ה עלו עד הכתר שלו בחיצוניות על גבי נה"י אימא [יא”ב :לא ברור לי] .נמצא כל הה"ח מאירים בראש ז"א[ ,כח"ב של ז"א] והראש הוא סוד מ"ב כי הפשוט בכתר [ ]4ומלא בחכמה [ ]31ומלא דמלא בבינה [ ]28הרי מ"ב .וכן הגבורות בראש נוק'. ושמתם עד סוף הפרשה: לכוון להוריד כל שאר בניין התפארת מן הטבור ולמטה עד טבור נוק' ולמטה[ .כלומר 1פרקים עליונים של נצח ושני פרקים עליונים של הוד? – יא”ב] פרשת ציצית: 2פרקים תתאים של נ"ה דז"א שבהם נתקנו נ"ה של נוק' וגם היסוד של נוק' הנמצא בתוכם. 88 דרוש נוסף: זו"ן היו אב"א בתחילה; אמנם הזרועות והשוקיים שלה נפרדים משלו. יפה שעה: כי לז"א ישנם חו"ג בקו ימין ושמאל שלו ובנוק' ישנם רק גבורות ולכן קו ימין וקו שמאל דז"א אינם דבוקים בנוק'. פרקים ראשונים של [נ"ה – יא”ב] ז"א הינם חו"ב נוק' פרקים אמצעיים של [נ"ה – יא”ב] ז"א הינם חג"ת נוק' פרקים אחרונים של [נ"ה – יא”ב] ז"א הינם נה"י נוק' "יסוד ז"א הינו כנגד חסד נוק' ועולה לדעת ולגבורה ולחסד נוק'": בחינת דעת הינה חסדיפה שעה: במקום של חסד שביסוד ז"א ישנו עיטרא דגבורה דז"א שנהיה דעת נוק' כח"ב נוק' נתקנים ע"י הארת החסדים שנוק' לוקחת מז"א וז"ת נוק' נתקנים ע"י הגבורות. בחינת חסד הינה גבורהיפה שעה: במקום של גבורה שביסוד ז"א ,נמצא כעת החסד של יסוד ז"א שנהיה חסד דנוק'. ולכן זרועות ז"א לא נתדבקו עם זרועות נוק'. לתפארת נוק' יש בחינה זרוע וגבורה ובחינת גוף תפארת.יפה שעה: במקום של תפארת של יסוד ז"א נמצאת כעת הגבורה שביסוד ז"א ביחד עם התפארת. ועל כן בק"ש שהיחוד [של או"א – יא”ב] הינו להנחיל עטרין לזו"ן לצורך הזיווג [של זו"ן – יא”ב] שבברכת 'שים שלום' של העמידה ולכן נמשכו רק המוחין האלה בלבד[ .יא”ב :הנוסח לא ברור וגם לי לא ברור]. "ואהבת": .3בחינה של חסד; ע"ב .2כנגד הראש; מ"ב [יא”ב( :פשוט;כתר;( + )1מלא;חכמה;( + )12מלא דמלא;בינה;]11=)18 יפה שעה( :גם חסד ,וגם ראש) כי עיטרא דגבורה דז"א נמצאת במקום חסד שביסוד ז"א ונהית דעת נוק'. 5 .1פסוקים שמתחילים ב-ו' ומסתיימים ב-ך' ,סה"כ ק"ל יפה שעה :כנגד ה"ג שבדעת נוק'. "והיה אם שמוע" עד "ושמתם": .3בחינה של גבורה; גבורה של ז"א מאירה בגבורה של נוק' .2ע"ב תיבות [כנגד החסד] כי גבורה שלה הינה מבחינת הדעת ולכן הוי חסד שהוא ע"ב יפה שעה :כלומר היות ובחינת הדעת לקחה מקום החסד שביסוד ,לכן החסד שביסוד לקח מקום הגבורה. "את דברי אלה" עד "הארץ": .3נ' תיבות ,נש"ב [= 51שערי בינה] ,מקום הבטן. " .2בינה התפשטה עד הוד" :יש לבינה 2בחינות: oבחינת ס' כשאימא מסתלקת מעל בניה [זו"ן] ואז היא מזדווגת עם אבא oבחינת ם' כשאימא רובצת על בניה ,ואז ראש אימא בין זרועותיו של אבא ולכן אין לה אז זיווג עם אבא. כשאימא מסתלקת מעל בניה בעקבות עוון התחתונים נאמר "לא תקח האם על הבנים" ואז ערוות אימא שהיתה לבושה ומכוסה בתוך יסוד ז"א ,עתה מתגלית ודינים מתעוררים .תנה"י אימא מתפשטים בכל ז"א עד הוד שבו; 4תחתונות של אימא 89 הינם מוחי ז"א ופתחה נסתם כנגד ם' .חג"ת נ"ה של אימא הינם הנש"ב "ה-ה' דיליה הם ה-ה' דילה" יפה שעה: זיווג או"א הינו תמידי ואיך יכול להיות מצב שבו אימא לא יכולה להזדווג עם אבא? אלא יש לזכור: .3שאו"א נקראים 'אבא' לעומת ישסו"ת שנקראים 'אימא' .2וכשאו"א מזדווגים כדי להוליד מוחין אזי אבא וישראל סבא מתחברים ונהים פרצוף אחד וכן אימא ותבונה מתחברות ונהים פרצוף אחד ולכן, א" .ראש אימא בין זרועותיו של אבא" הכוונה ישסו"ת בין זרועות או"א ב .בפסוק ראשון של ק"ש ישנו זיווג או"א להוליד מוחין ואז אבא וישראל סבא כלולים ביחד וכן אימא ותבונה כלולות ביחד; אך לאחר לידת המוחין נחלקו אבא וישראל סבא וכן נחלקו אימא ותבונה כי נה"י ישסו"ת מתלבשים בנה"י ז"א ואין להם זיווג [בין או"א לישסו"ת – יא”ב]. יפה שעה: הה"ח הבאים מה' קצוות אימא מתפשטים ב -ה' קצוות של ז"א עד הוד ז"א והם הנש"ב .וכן נה"י אימא מתלבשים בז"א ו 2/1-תפארת אימא נעשים כתר ז"א. "בינה התפשטה עד הוד" :הוד ז"א הינו בונה נוק' ומתפשט עד הוד נוק' והם נש"ב [יא”ב :לא ברור לי] "ויאמר": .3ע"ב תיבות ,כשכוללים גם 1תיבות "ה' א-להיכם אמת" שכופל הש"ץ. דרוש נוסף: רמ"ח תיבות שבק"ש כנגד רמ"ח איברים שז"א מקבל תוך כדי גדילתו כעת. " ואהבת" :מ"ב תיבות כנגד ראש ז"א; בחינת עיטרא דחסדים שמהם נעשים חו"ב דנוק'. " והיה אם שמוע" עד "ושמתם": ע"ב תיבות כנגד חג"ת ז"א ע"ב תיבות כנגד עיטרא דגבורה" ושמתם" עד "על הארץ" 51 :תיבות כנגד 2/1תפארת ז"א פרשת ציצית :ע"ב תיבות כנגד נה"י ז"א ומהם נעשה כל בנין גוף נוק' .עתה כשז"א עם ו"ק דמוחין בלבד ,המוחין הראוים להיות בנה"י ז"א עדיין נמצאים בחג"ת ז"א והמוחין של חג"ת בחב"ד ז"א .לכן אנו מכפילים תיבות " ה' א-להיכם אמת" כנגד הארה מנה"י אימא אל נה"י ז"א ויושלמו כל רמ"ח איברי ז"א. דרוש נוסף: "ואהבת": .3לכוון לקיים מצוות עשה לאהוב את ה'. .2אור * = 1כתר דז"א .1אור * ' = 2ואהבת' לכוון להשפיע * 2אור לכתר נוק' .4כנגד עיטרא דחסד הנקרא אהבה " .5והיו הדברים האלה": ראשי תיבות א-הוה כנגד מוח דדעת [עיטרא דחסד ועיטרא דגבורה] ולכוון כעת בעיטרא דחסדים ,כי עתה יורדים החסדים ממוח חכמה אל מוח דעת. " .1וקשרתם לאות" :יש למשמש ביד בתש"י ובתש"ר "והיה אם שמוע": .3כנגד עיטרא דגבורה ,שהיא הנוק' [יא”ב :כנראה הכוונה שעיטרא דגבורה מסמלת הנוק'] .2ע"ב תיבות [יא”ב :כדלעיל ,עד "ושמתם"] כנגד חג"ת ז"א ונוק' יוצאת מתפארת ז"א. 90 " .1את השמיים ולא י-היה" :ר"ת אהו-י :כנגד א-הוה ,שהוא עיטרא דחסדים שממתק את הה"ג :א-הוה +ה' = א-הוי [א-הוה הם גם הה"ג] " .4וקשרתם לאות" :יש למשמש ביד בתש"י ובתש"ר. "וידבר" (פרשת ציצית): .3כשמגיעים ל"-מהר והבא עלינו ברכה ושלום" ,זוקפים 2צדדי הטלית על 2 הכתפיים ,כך ששתי ציציות מקדימה ושתי ציציות מאחורה .לאחר מכן ,יש לקבץ את שורשי 4הציציות ביד שמאל ולהצמיד אותם על הלב .כשאומרים פרשת ציצית ,יש לאחוז את הציציות ביד ימין כששורשם נשאר ביד שמאל ומסתכלים בהן בכל פרשת ציצית. " .2וראיתם אותו וזכרתם" :יש להסתכל בציציות פעמיים ולכוון כל פעם בשם "קל" שהוא הריבוע של מ"ה ,כד י להמשיך בחינת העיניים העליונים והראיה שבהן ,אל רחל הנקראת "עולימתא שפירתא דלית לה עיינין" " .1ולא תתורו אחרי לבבכם" :יש לנשק את הציציות בפה ולשים אותם ע"ג העיניים. יש לאחוז בציציות עד "ודבריו חיים וקיימים". " .4ועשו להם ציצית" :לכוון ייחוד הציצית :י-ה י-הו ו-ה. " .5ונתנו להם ציצית" :לכוון י-הו – אהי במילוי עסמ"ב [שני ה-אהי הראשונים זהים] " .1הכנף" :א-היה במילוי ההין ,גמ' הכנ"ף כנ"ף * 4הינו גמ' ציצית " .7פתיל" :סוד המלכות הכלולה מ 31-ספירות ,ב"ן * = 31פתיל " .8תכלת" :כנגד המלכות המקבלת מ 7-שמות הרמוזים במ"ב [של אה-י-ה י-הו] והם ה 7-מרגלן [י-ה-ו-ה ,י-ה-ו-ה (בניקוד א-להים) ,מצפ"ץ וכו'] שהם גמ' תכלת. " .9אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" :לכוון בזכירה הרביעית של דרוש אהבת עולם דלעיל [יא”ב :כנראה הזכירה של יציאת מצרים מתוך ה 1-זכירות שיש לזכור בכל יום ,ומופיע ב-יוצר של דרוש דרוש עניין תפילת השחר -דרוש א']; לכוון לקיים מצות עשה של זכירת יציאת מצרים בשחרית וערבית. .31נה"י אימא עשו את: נה"י ז"א ,כי ז"א אינו אלא ו"ק במקור [חג"ת והמוחין שהם חב"ד] מוחיה של נוק' שבאים מנה"י ז"א ,שבאים מנה"י אימא כנגד שתי הפעולות האלו ,הש"ץ [שהוא כנגד אימא (? – יא”ב)] כופל את התיבות "ה' א-להיכם אמת". ' * 4אמת' שלפני עזרת אבותינו: כנגד 4מוחין של נוק' [חו"ב וחו"ג דדעת? – יא”ב] הנעשים לה ע"י תנה"י ז"א. יפה שעה: אין לנוק' אלא 2מוחין ונמשכים לנוק' הארות מהה"ח והה"ג. ' * 4אמת' שלאחר עזרת אבותינו: ביסוד ז"א ,שהוא ה-ו' השניה [בסוד וו' כפולה ,כאשר ו' ראשונה כנגד תפארת ז"א] ,ישנם 1 חלקים ו 4-מהם נעשים מוחין בנוק'. יפה שעה: קשה להבין .אולי יש לקשר עם דרוש ז' דק"ש בענין ה 4-חלקים שנוק' לוקחת מיסוד ז"א. ' * 4אמת' הראשונים :כנגד * 4י-הו במילוי עסמ"ב שהם המוחין הניתנים לז"א ושיש להוריד מהם הארה למטה [ליעקב? – יא”ב] ' * 4אמת' האחרונים :כנגד * 4א-ה-י-ה שהם הלבושים של המוחין הנ"ל [ושיש להוריד מהם הארה לרחל הנמצאת בבריאה? – יא”ב] יעקב ורחל נמצאים אב"א ,וז"א מפסיק בין שני האחוריים שלהם. יפה שעה: הפשוט [כשהשם בא עם המילוי] יותר חשוב מהמילוי עצמו ,והמילוי [כשהשם בא ללא המילוי] יותר חשוב מן הפשוט. 91 ' * 4אמת' הראשונים :כנגד לאה ,ד' של 'אחד' ,קשר תש"ר. ' * 4אמת' האחרונים :כנגד רחל. 35וו-ים שיש ב'-אמת ויציב' ,הינם י-ה * ו' .ובתוספת 'ה' של "ה-דבר הזה" ,מקבלים י-ה-ו-ה, והם הארות אל המלכות הנמצאת בהיכל רצון [דבריאה – יא”ב] כדי שהמלכות תוכל לעלות אל האצילות בברכת אבות .לכן ההוי-ה הינה ב"ן וב-ב"ן ישנם 35וו-ים כדלהלן: כל ה' הינה * 1וו-ים * 4 ,ה' שבב"ן הינם 32וו-ים ,ועוד 1וו-ים הנמצאים בב"ן ,הינם סה"כ 35וו-ים. ישנם 35נימין בראש נוק' ,כי בראש נוק' יש רק חו"ב ,כלומר י-ה ,כנגד * 35ו' ,ונמשכים אל ראש נוק' ע"י הציציות ,שהם בעצמם נמשכים מן הנימין שבראש ז"א ,אשר מהם נמשכת הארה אל ראש נוק'. תיקון קדקד נוק' ,עצם הגולגולת אשר מוחי נוק' בתוכו ,הינו ע"י שם ב"ן; * 4ב"ן הינם קדקד. "כנגד * 4ב"נ-ים דברה תורה": הה"ג נעשים 4בנ"ים כי 1מה-ה"ג נמתקות ביסוד ז"א ע"י 1חסדים ,סה"כ * 1כ"ו והם 1 ב"ן .אך 2גבורות [ * 1כו' והם ב"ן – יא”ב] לא נמתקו ביסוד [יא”ב :כי נשארו מכוסות ע"י נה"י אימא בחו"ג ז"א?] ולכן ישנם 4ב"נים. קדקד נוק' נעשה מכח עיטרא דגבורה ,כי אין בנוק' חסדים וקדקד נוק' נעשה מאותם 4ב"נים. יפה שעה: ראש נוק' אינו נעשה רק מה"ג! כח"ב נוק' נתגדלו ע"י החסדים ורק ז"ת נוק' ניתקנו ע"י הגבורות! אור כתר נוק' נעשה מ 3/1-חסד שבתפארת ז"א וכלי כתר נוק' נעשה מ 3/1-גוף תפארת ז"א! קדקד נוק' מרומז ע"י פעמיים "לעד" שכל אחד בגמ' קד' כנגד פעמיים ב"ן כי בכל ב"ן ישנם * 35ו' [ * 32ו' היוצאים מ 4-ה-ה' של ב"ן ועוד * 1ווים של ב"ן] ואותיות י"ד [שנשארו משם ב"ן] סה"כ ק"ד. ולאחר ה'-לעד' השני מניחים את הציציות כי השלמת הקדקד של נוק' נעשה ע"י הציציות ,כי פרשת הציציות הינה בנה"י ז"א [ונה"י ז"א בונים את נוק' ].מן הציציות נעשים הנימין והקדקד של נוק' כנ"ל. * 8אמת: כל בחינה שהיא גדולה במדרגה תחתונה נהית קטנה במדרגה עליונה. נוק' גדולה כפרצוף בעולם הבריאה ,נהית נקודה קטנה אב"א עם ז"א בעולם האצילות .אח"כ נוק' גדלה לפרצוף אב"א עם ז"א ואז ישנה נסירה ונוק' נהית פב"פ עם ז"א אך היא אז חוזרת להיות נקודה קטנה .לאחר מכן נוק' גדלה לפרצוף פב"פ עם ז"א .ואז נוק' עולה לחג"ת ז"א ונהית נקודה קטנה אב"א עם חג"ת ז"א וכן הלאה. כעת נוק' הינה בהיכל הרצון של הבריאה ושם הוא סוד הנשיקין [היכל הרצון מכונה יעקב בסוד תפארת ].כאן מתחילה נוק' להיעשות פרצוף ע"י הארה ממוחי ז"א שנמשכו לה בק"ש דרך יעקב בסוד אחוריים דאבא ,אל נוק' בהיכל רצון דבריאה ,כדי שתוכל לעלות לאצילות ולהיות אב"א עם ז"א נקודה קטנה ,בברכת אבות .הארה זו הינה * 8אמת כנגד 4מוחין ו4- לבושי המוחין .אז נוק' נתקנת להיות פרצוף גמור אב"א עם יעקב בעולם הבריאה (!). בתהילות לא-ל עליון ,נוק' חוזרת להיות פב"פ עם יעקב בבריאה. יפה שעה: .3בדרוש א' דק"ש נאמר שז"א יורד להיכל קה"ק דבריאה ,אך כנראה שזה רק הארות ז"א שהן בחינת יעקב[ .יא”ב :א .לבדוק דרוש א' דק"ש .ב .האם נגיד גם בדרוש של ערבית שז"א לא ירד אל נוק' בבריאה אלא רק הארות ז"א שהן יעקב?] .2קשה כי מעולם לא ראינו שאחוריים של אבא או אימא יורדים למטה מאצילות. * 4אמת הראשונים [עד עזרת אבותינו] הינם כנגד * 4י-הו במילוי עסמ"ב והם מוחין והם מאירים אל לאה. * 4אמת השניים הינם כנגד * 4אהי במילוי עסמ"ב והם לבושים והם מאירים אל רחל. 92 כל 8ההארות עוברות דרך יעקב וממנו אל לאה ואל רחל. יפה שעה: .3אולי ניתן להסביר שרחל אינה יכולה לקבל הארת המוחין עצמם בהיותה בסוד נקודה בבריאה. .2בדרוש ו' דק"ש נאמר שלאה יכולה לקבל רק הארה מלבושי המוחין לעומת רחל המקבלת הארה מהמוחין עצמם; אך כאן בעולם הבריאה נראה להיפך. o o o o o o o o o תהילות לא-ל עליון גואלם: יש לקום כשמגיעים לכאן ,לכבוד אבא המתגלה ויורד לקראת הכלה לתקנה. יסוד דאבא מגיע עד פרק ראשון נה"י ז"א [והוא גם קצה יסוד ז"א" .מבשרי אחזה א-לוה"] [אך כשאימא רובצת על זו"ן ,אזי יסוד אבא ,שבתוך יסוד אימא ,מגיע עד "למטה" – עיין דרוש א' של חזרת העמידה]. כעת לז"א יש רק ו"ק דמוחין ,כי הג"ר נשארו כאור מקיף לז"א .יסוד אבא רק מתחיל כעת להיכנס לתוך דעת ז"א ,וההארה הזאת נמשכת דרך קו אמצעי ז"א עד היסוד שבו ומשם מאיר אל המלכות העומדת עתה בבריאה; ועל ידי כן ,יש במלכות יכולת לעלות לנגדו. בהתחלה המלכות חוזרת פב"פ עם יעקב ועולה עם יעקב אל היכל קה"ק דבריאה. תכלית כל הזיווגים הינה להמשיך החו"ג שבדעת הזכר אל הנקבה. תהילות 2 :תהילות ,לאה ורחל ,כנגד 2הארות * 4[ * 2 ,אמת]. א-ל :יסוד אימא [אימא הינה ס"ג ,שבו י-י-א-י ,הינו א-ל] עליון :יסוד אבא המתלבש תוך יסוד אימא [גם בברכת אבות ,רחל מתחילה לקבל הארה בכתרה ב-א-ל עליון] גואלם :כי הגאולה תלויה ביסוד ברוך :יסוד דאבא [כל 'ברוך' הינו ביסוד] הוא :לשון העלם; יסוד אבא נעלם תוך יסוד אימא ומבורך :יסוד ז"א המקבל ברכה מיסוד אבא כדי להעלות נוק' מן הבריאה אל האצילות משה :שורש מרע"ה הינו ביסוד אבא ובני ישראל :נ"ה סמיכת גאולה לתפילה: oכל גאולה הינה ביסוד oכל תפילה הינה במלכות oכל עמידה הינה באצילות קשה לומר שהגאולה (יסוד) הינה למטה בהיכל ק"ק דבריאה ,והתפילה ,שהיא המלכות, נמצאת באצילות .אלא שהיסוד [גאולה] נשאר באצילות ורק הארה ממנו יורד לבריאה ומעלה את המלכות לאצילות. 'ברוך' של ברכת אבות הינו כנגד יסוד ז"א .כאן המלכות עולה [אל האצילות – יא”ב]. לא אומרים קדיש בין עולם הבריאה לאצילות ,כאן בבוקר ,כפי שמוסבר בדרוש הקדיש. הסיבה הינה כי תמיד המלכות של המלכות של העולם העליון מתלבשת בכתר של העולם שלמטה ממנו .אך כל מלכות האצילות [על 31הספירות שבה] יורדת ומתלבשת בכסא הכבוד שהוא היכל ק"ק דבריאה ואין לך סמיכות וקשר גדולים מזה. 93 הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב: - - ברכת אבות: oנתינת ג"ר דגדלות דז"א דמצד אימא וכל מוחי גדלות דז"א דמצד אבא oנתינת מקיפים דז"א דמצד אימא oהעלאת נוק' רחל מבריאה לאצילות oתיקון יעקב ורחל פב"פ ,בפנים נה"י דז"א ,יעקב בנצח ז"א ורחל בהוד ז"א ,לאחר נסירת רחל מז"א 1ברכות ראשונות הינן תיקון נוק' ע"י אימא :להביא את נוק' פב"פ עם ז"א [אבות] ,זו"ן בבחינה 'שמאלו תחת לראשי' [גבורות] ,חיבוק זו"ן' ,ימיני תחבקני' [אתה קדוש] 11אמצעיות :תיקון פנימיות רחל ע"י ז"א ,כעת כשרחל פב"פ עם ז"א ,וגם נתינת בחינת מקיפים מז"א לנוק'[ .שני התיקונים נקראים נשיקין]. רצה -מודים – שים שלום :הארה מן נה"י אימא מלובשים בסוד מוחין תוך ז"א אל הי"ס דנוק'. שים שלום :לאחר חיבוק ונשיקין ,יורדת טיפת הזרע מן מוחי ז"א כדי שז"א יזדווג עם נוק'. כנראה שהזיווג נעשה בשלבים :הורדת טיפת הזיווג עד יסוד ז"א ויסוד יעקב ,זיווג ז"א עם לאה ב-ויעבור וזיווג יעקב עם רחל בנ"א .הקושי הוא א"כ מה ההבדל בין תפילה בלחש לבין חזרת הש"ץ בעניין הזיווג? עיין יפה שעה של דרוש א' של חזרת העמידה ,המובא גם בהקדמה שלי. דרוש א' של העמידה א-דני שפתי: אינו מהווה הפסק בין גאולה לתפילה אלא נחשב כתפילה אריכתא כנגד היכל ק"ק דבריאה ,סוד שם א-דני 'ברוך' של ברכת אבות הינו סוד היכל ק"ק דבריאה .ע"י עליית העולמות והתכללותם זהבזה חוזרים ג"ר דעשיה ונעשים ממש בחינת יצירה וכו' ,וכן עתה ג"ר דבריאה נכללים עם המלכות דאצילות הנקראת תפילה ונעשית חיבור אחד ועולים יחד אל עולם האצילות ונמצא כי היכל ק"ק דבריאה [א-דני שפתי תפתח] נעשה תפילה אריכתא [מלכות דאצילות הנקראת תפילה]. א-דני :מלכות ,עדיין בהיכל ק"ק דבריאה שפתי :נ"ה תפתח :תפארת ,הפותח את השפתיים [נ"ה] ומשפיעים לעולם הבריאהיפה שעה: נראה שהכוונה ששני חסדים דנ"ה ז"א ,וכן 2גבורות דנ"ה נוק' צריכים לעבור דרך התפארת ומניחים שם רשימו [יא”ב :לא ברור לי]. ופי :מלכות תגיד תהילתך :המלכות הנקראת פה [והיא עדיין בבריאה – יא”ב] תמשיך תהילתך מןהאצילות לבריאה ועי"ז תוכל הבריאה לעלות אל האצילות. יפה שעה: פה הינה מלכות ותהלה הינה מלכות; איך ייתכן שמלכות תמשיך מלכות? אלא יעקב ולאה שהם בחינת מלכות יורדים להיכל ק"ק דבריאה ושפיר שייך לומר 'ופי ימשיך תהילתך'[ .יא”ב :לא ברור לי]. 94 דרוש ב' של העמידה בלילה 9ספירות תחתונות של נוק' יורדות לבריאה וספירת הכתר של נוק' נשארת באצילות; ומה שכתוב לעיל שנוק' עולה מבריאה לאצילות ,מדובר ב 9-ספירות האלו בלבד. מהרח"ו מבאר שמה שכתוב בברכת אבות של ר"ה שרק נקודה אחת מן המלכות יורדת לעולם הבריאה [יא”ב :לא מצאתי איפה בדרושי ר"ה] ,הכוונה היא שהמלכויות של כל 9הספירות ירדו לעולם הבריאה וביחד הם נעשים נקודה קטנה כלולה מ ;31-ושאר בחינות של ה9- ספירות נשארו דבוקות למעלה אב"א עם ז"א ,מרגליו ועד חזהו .בעלות אותה נקודה בברכת אבות אחורי ז"א דאצילות ,מתחברות המדרגות עם כל ה 9-ספירות ונעשה פרצוף שלם. יא”ב :עיין דרוש ארוך :של דרוש ו' של העמידה שם מוסבר שכשאומרים שנקודת המלכות של נוק' נשארת (כנראה בעולם האצילות ואינה יורדת לעולם הבריאה) מדובר במלכות דכתר. עיין גם דרוש ה' של התפילין ,שם מוסבר שבחצות הלילה ,כתר נוק' יורד תחילה לבריאה ו 1-ספירות נוק' מתחברות עם לאה ולקראת הבוקר 1 ,ספירות נוק' שהיו בלאה חוזרות לבריאה וכתר נוק' עולה לאצילות). יפה שעה: דרוש ד' של ק"ש על המיטה ,וכן דרוש ה' של התפילין ,יכולים להתאים עם פירוש המהרח"ו לגבי 9 מלכויות של 9ספירות שיורדות לבריאה ,שכן שם מדובר שבחצות הלילה 9ספירות מרחל מתחברות עם לאה וכתר רחל יורד לבריאה [יא”ב :וכנראה גם 1מלכויות יורדות עם [אחורי] כתר רחל לבריאה]. באור הבוקר ה 9-ספירות שלאה לקחה מרחל יורדות לבריאה וכתר רחל עולה מבריאה לאצילות [יא”ב: ביחד עם ה 1-מלכויות?] אך בדרוש כאן ,נאמר שכתר רחל נשאר בעולם האצילות תמיד! אלא יש ליישב שיש 2נקודות ,פנים ואחור בכתר נוק' ,ונקודת פנים דכתר נוק' לעולם נשארת באצילות ונקודת אחור דכתר נוק' היא זאת שיורדת לבריאה בחצות הלילה. עניין כריעות וזקיפות: כל הכורע ,כורע ב-ברוך כל הזוקף ,זוקף בשםכריעות: שם אהי-ה דיודין [יא”ב :המילוי דיודין הוא רק בתחילת ברכת אבות?] גוף לברכיים ואו לגבי הא [תתאה] ראש לגוף יוד לגבי הא [עילאה] ברכיים לגוף הא לגבי ואו גוף לראש הא לגבי יוד זקיפות: שם י-ה-ו-ה דיודין [יא”ב :המילוי דיודין הוא רק בתחילת ברכת אבות?] בברכת ההודאה אין 'ברוך' ואין 'שם' ,והכריעה הינה ואו לגבי הא ,והזקיפה הא לגבי ואו; ובמודים דרבנן חוזרים וכורעים ,יוד לגבי הא ,וזוקפים הא לגבי יוד. ואו הינו כנגד הגוף. יוד הינו כנגד הראש. בק"ש ו"ק דמוחין [יא”ב :דגדלות] דמצד אימא נכנסו לז"א ע"י זיווג או"א במילים "ה' א-להינו ה'" [יא”ב :קשה כי בדרושים ה' ו-ו' של ק"ש נראה שזיווג או"א למוחין הינו במילה 'אחד' ].כעת צריך זיווג נוסף של או"א להבאת ג"ר מוחין דמצד אימא לז"א וגם כל ה 9-מוחין דמצד אבא .כל המוחין האלה הינם בינתיים מקיפים על ראש ז"א. י-ה-ו-ה קוצו של יוד יוד ה' ראשונה כנגד כל עולם האצילות א"א אבא אימא כנגד כל ז"א כתר ז"א חכמה ז"א בינה ז"א 95 כנגד תפארת ז"א ואו ה' אחרונה ז"א נוק' ו"ק ז"א מלכות ,נוק' דז"א בחינת אימא המתפשטת ומתלבשת תוך ז"א כשמוחי ז"א מלובשים בתוכה ,הינה א-ה-י-ה דיודין ,גמ' צל"ם [יא”ב :עם הכולל]. א-ה של א-היה הינם כנגד ג"ר מוחין. י-ה של א-היה הינם כנגד מוחין דו"ק; כלומר ,עד עכשיו רק י-ה של א-היה נכנסו לראש ז"א. ז"א נעשה ע"י כב' אותיות האלף-בית המתחלקות ל 1-קווי ז"א: קו שמאל קו אמצעי קו ימין חטיכלמ"נ סעפצקרש"ת אבגדהו"ז הכ"ב אותיות שעיקרם בג"ר דז"א מתגלים ויוצאים בסיום יסוד אימא בחזה ז"א. הכ"ב אותיות הינם הש"י עולמות אשר בבינה [שהוא עלמא דאתי] וניתנים בז"א ומתפשטים ב 1-קוי ז"א אך מתגלים בעיקר בחג"ת ז"א. "וישכ"ב במקום ההוא" :הש"י עולמות הינם הכ"ב אותיות. אותיות מנצפ"ך הינן כנגד הה"ג וניתנים לז"א עם הכ"ב אותיות ,ביחד עם הה"ח ,דרך יסוד אימא .הה"ג יינתנו לנוק'. כעת היות ויסוד אימא עדיין לא נכנס לז"א ,ה 5-חו"ג עדיין בבחינת אור מקיף על ז"א; ב"-תהילות לא-ל עליון" ,מתחילות הארת הדעת והארת הה"ח והה"ג ,בהיותן למעלה ,להאיר דרך קו האמצעי תוך ז"א עד היסוד בו. ברוך: .3להוריד הארה ממוחי ו"ק דגדלות ז"א [דמצד אימא – יא”ב] [יוד הי של א-ה-י-ה דיודין] הנמצאים עדיין בג"ר ז"א אל חג"ת ז"א ומשם גם לנה"י ז"א. .2ע"י הארה זו ,תפארת ז"א יכולה לרדת ולהעלות נוק' הנמצאת עדיין בהיכל ק"ק דבריאה של האצילות; כריעת הגוף ו' [כנגד תפארת ז"א] לגבי ה' [נוק'[ ].ו-ה ללא מילוי כי אין כאן מוחין]. .1מ 4-האותיות הנ"ל יוצא שם י-ה-ו-ה [יא”ב :בעצם :יוד – הי – ו – ה] .4גמ' של יוד – הי – ו – ה הינו מו' והוא מילוי ע"ב ו-ע"ב הינו הארה של אבא ושל חכמה דז"א היורדת כעת; הארה הינה מילוי. .5הארה זו הינה הארת הכ"ב אותיות שביסוד בינה ,והיסוד נקרא ברוך. .1ב-ך של ברוך הינם כנגד ה-כב' אותיות שמורידים הארה מהם דרך היסוד של בינה הנקרא ברוך. .7להוריד הארת הה"ג הנמצאות כעת ברישא דז"א עד המלכות .זה מרומז ע"י כו' +עב' +קל' ,סה"כ ברוך ,כפי שמוסבר בדרוש ר"ה [יא”ב :בדרוש ו' של ר"ה ,דרוש ו' דראש השנה ,כו' הינה גבורה ,עב' הינו ריבוע כו' והוא התפשטות הגבורה ,קל' כנגד *3כו']. .8נוק' עולה בתחילה באחורי ז"א ולכן צריך להעביר את ההארות אל אחורי ז"א. פנים דז"א הינם כו' של ברוך ,במילוי אלפין (מ"ה) ריבוע אחוריים דמ"ה הינו ע"ב [י +י-ה +י-הו +י-הוה] +ק"ל [יוד +יוד הא +יוד הא ואו +יוד הא ואו-הא] .9יסוד דאבא התחיל להאיר ב"-תהילות לא-ל עליון ומבורך" כנ"ל [יא”ב :דרוש ח' של קריאת שמע וכן ב -דרוש ב' של העמידה] כעת יש לכוון להמשיך הארה מן יסוד דאבא ['ברוך'] ליסוד דז"א ['ברוך' וכן 'ו'] ומשם אל נוק' [ה'] ואז גם המלכות נעשית בחינת 'ברוך' ,וזה סוד סמיכת גאולה לתפילה. .31נוק' עולה כעת עד אחורי יסוד ז"א ,ועימה גם עולה היכל ק"ק דבריאה ,וכל שאר העולמות כלולים בו. יש לנוק' 5בחינות: oנקודה קטנה oכמידה היסוד ,כעת; "וכל בשליש עפר העארץ" שזה 3/1מידה אחת 96 oכשיעור מידת התפארת ,גופא דז"א ,וזה מידה שלמה; לעומת היסוד שהוא מידה קטנה oכשיעור פרצוף קטן ,יעקב שהוא מן החזה דז"א ועד רגליו oכשיעור פרצוף גדול ,שוה בשוה בכל קומת ז"א; בשחרית של שבת. אתה: כריעה שניה; י' לגבי ה' [פשוטים] ,ראש לגבי גוף. להמשיך אור גבוה יותר כדי להעלות את המלכות הלאה. ממשיכים את ג"ר ז"א שהם עדיין ע"ג ראש ז"א באופן זמני אל תוך ז"א ותיכף יוצאים ויחזרו באופן קבוע ב-א-להי אברהם וכו'. אלף-הי [של א-ה-י-ה דיודין] כנגד המוחין [ועם הכריעה של י' לגבי ה' ,מקבליםאלף-הי-י-ה] [ועם יוד-הי-ו-ה של 'ברוך' ,מקבלים א-ה-י-ה דיודין (מוחין) על י-ה-ו-ה (ז"א)] כריעה מורה על כניסת ג' מוחין עילאין אל תוך רישא דז"א :תחילה י' [חכמה] ומשם אלה' [בינה] של ז"א [סוד י' לגבי ה'] ומשם ל-ו' של ז"א [תפארת ז"א] ומשם אל ה' תתאה [מלכות] אלף-הי-י'-ה' :גמ' ק"מ [ ]3-שהוא מילוי של א-ה-י-ה דיודין [קס"א – א-ה-י-ה = ק"מ]הכריעה הראשונה הינה בסוד מ"ו [מילוי ע"ב] והשניה בסוד ק"מ [=מקו"ם; "כל הקובע מקו"ם לתפילתו"]; לומר ע"י 2הכריעות יורד אור מן אימא ומן בינה ז"א ועל ידו עולה המלכות [שנקראת תפילה] ההארה היורדת עתה הינה ה-כב' אותיות והיא באה מן הג"ר הרמוזים ע"י אותיות א"השל א-ה-י-ה; וזה מרומז ע"י אותיות 'א-ת' של 'אתה' ,כנגד כב' אותיות שהן מ-א' ועד ת'. גם הה"ג עצמן [ולא רק הארותיהן] נכנסות [יא”ב :לז"א?] ויורדות אל המלכות ,וזה מרומז עם ה-ה' של 'אתה'. גם הארת הה"ח נכנסת עתה [יא”ב :אל ז"א ומשם לנוק'?] סיבת העובדה שבכריעה הראשונה נוק' קבלה הארות בלבד של הכב' אותיות ושל הה"גועתה בכריעה השניה נוק' מקבלת את ה-כב' אותיות עצמן ואת הה"ג עצמן וגם הארה של הה"ח ,הינה כי עתה נוק' עולה עליה נוספת עד נ"ה ז"א [ובכריעה הראשונה נוק' עלתה רק עד יסוד ז"א ].עתה נוק' עדיין בגובה של ספירה אחת ,כי היא נעקרת מהיסוד ונמצאת בגובה נ"ה ,אך הרוחב הינו של 2ספירות [נו"ה] ,בעזרת הארת הה"ח. נוק' עולה בעזרת הכריעות והן לא נקראות זקיפות כל עוד נוק' לא הגיעה למקום אצילותה הראשון והעיקרי ומקומה האמיתי כנגד חזה ז"א [ונ"ה הם מקום אצילות נוק' הראשון[ ].יא”ב :הסבר זה אולי קשור להבנת הכריעות והזקיפות של ברכת אבות של ר"ה]. י-ה-ו-ה: זקיפה :3#זקיפת הגוף :ה' לגבי ו' :נוק' עולה עד ראש ו'-זעירא ,כנגד תפארת ז"אבקטנות (כנגד 2/1תפארת ז"א דגדלות) ,וכנגד ז"א בקטנות[ .ו' הינה כנגד ז"א ביחס לשאר האצילות וגם כנגד תפארת ז"א ביחס ל 31-ספירות ז"א]. זקיפה :2#זקיפת הראש :ה' לגבי י' :נוק' עולה עד ראש ו'-רגילה ,שכן ו' מקבלת 'ראש'בצורת י' כשז"א מקבל ו"ק דגדלות .נוק' עולה עד אחורי תפארת ז"א שזה מקומה האמיתי [יא”ב :קשה לי ,למה לא נה"י ז"א? אולי יש לומר שאכן נה"י ז"א בונים נוק' אך נוק' נמצאת בחג"ת ז"א כמו בחזרת הש"ץ? מכל מקום ,כבר עניין זה מופיע לעיל בסוף כוונת "אתה"]. זקיפות הינן בע"ב. עד עכשיו ב'-ברוך אתה' תפארת ז"א היה כורע .עתה ,בזקיפות ,הוא עולה ונזקף במקומו. המלכות עלתה אל שרשה הראשון ויש לה שיעור מידה ספירה אחת של תפארת דז"א באחוריו. אפשרות אחת לפי מהרח"ו: זקיפה :3#ה' תתאה עולה לגבי ו' קטנה ,כלומר רחל עולה עד 2/1תפארת ז"א דגדלות. זקיפה :2#ה' עילאה עולה לגבי י' שעל ה-ו' [ונהית ו' גדולה] ,כלומר לאה עולה עד ראשתפארת ז"א. 97 אפשרות אחרת ,מהרח"ו מסופק אם שמע אותה מפי האריז"ל: זקיפה :3#ה' תתאה עולה לגבי ו' קטנה ,כלומר רחל עולה עד 2/1תפארת ז"א שלגדלות זקיפה :2#ה' עילאה עולה לגבי י' שעל ה-ו' ונהית ו' גדולה ,כלומר רחל עולה עד ראשתפארת ז"א ,והוא מקום לאה בסוד "ותגנוב רחל את התרפים". יפה שעה: קשה כי גניבת רחל מקום לאה נאמר בשליש האמצעי של תפארת ז"א ולא בשליש העליון. [במקור ישנה עוד אפשרות נוספת]. רחל כעת עומדת במקומה האמיתי ,באחורי חזה ז"א ,בשיעור קומה של מידת ספירה אחת וזה נראה סתירה לדרוש זה של תחילת הברכה ששם נאמר שכל 9ספירות מלכות ירדו בבריאה וצ"ע. יפה שעה: לא קשה ,כי 9מלכויות שעלו עם נקודת אחורי מלכות דכתר ,הם 31ספירות שלה כעת ,והוא שיעור מידה אחת .יא”ב :עיין גם יפה שעה של תחילת דרוש זה. עד כאן נוק' בגודל של ספירת תפארת ז"א .נוק' גדלה ביחד עם קבלת ז"א ו"ק דמוחין דגדלות דאימא .כשז"א יקבל ג"ר דמוחין דאימא וכל מוחי אבא אזי נוק' תהיה בגודל פרצוף אב"א עם ז"א מחזה שלו ועד רגליו .כניסת ג"ר דגדלות דמוחין דמצד אימא וכן כל מוחי אבא נעשית ב- א-להינו וא-להי אבותינו. יפה שעה: להגדלת נוק' לפרצוף מספיק ג"ר דמוחין דמצד אימא ולא צריכים מוחין דאבא. א-להינו :אימא [וכן הוא בק"ש] [שם ס"ג] א-להי :אבא [גמ' מו' והוא מילוי ע"ב] ו' (של ו-א-להי) :דעת ,המזווג לאו"א [שם מ"ה] [יא”ב :זיווג שני; להבאת ג"ר דמוחין] אבותינו :המוחין :ג"ר דמוחין דמצד אימא וכל המוחין דמצד אבא דרוש זה הינו בבחינת מוחין פנימיים .הדרוש להלן [דרוש ד' של דרושי ההעמידה ,לפי ההגהה] הינו בבחינת מוחין מקיפים. הביאור של ברכת אבות של דרוש דר"ה זהה לדרוש של יום חול למעט כוונות ה-ריו. לכוון בברכת אבות במקיפים דמצד אימא בלבד ,כי מקיפים דמצד אבא נכנסים רק בברכת כהנים .בר"ה מכוונים כאן מקיפים דמוחין דמצד אימא ודמצד אבא [יא”ב :אך נראה בדרוש ו' של ר"ה ,עניין אור מקיף ,שהמקיפים הנמוכים באים רק מאימא .ואולי הכוונה שהם באים דרך אימא ולא בהכרח מקורם רק מאימא]. ו-א-להי :להמשיך בחינת לאה באחורי ז"א [הינו הראשון של ה 4-א-להי]. א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב: כניסת ג"ר מוחין ז"א דמצד אימא וג"ת מוחין ז"א דמצד אבא. 98 ג"ר מוחין דז"א דמצד אימא: אברהם א-להי 2/1עליונים מוח חכמה דחסד נעשים דז"א דמצד אימא הנכנס כלי למוח חכמה של לכלי שלו ז"א - 3/1תחתון דחסד עם 3/1עליון דנצח נעשים כלי לחסד [עניין הגדלת ז"א מו"ק לגדלות ,כנ"ל ב -דרוש ז' של קריאת שמע] א-להי מוח בינה דז"א דמצד אימא הנכנס לכלי שלו יצחק 2/1עליונים דגבורה נעשים כלי למוח בינה של ז"א - 3/1תחתון דגבורה עם 3/1עליון דהוד נעשים כלי לגבורה וא-להי מוח דעת דז"א דמצד אימא הנכנס לכלי שלו יעקב 2/1עליונים דתפארת נעשים כלי למוח דעת של ז"א - 3/1תחתון דתפארת עם 3/1עליון דיסוד נעשים כלי לתפארת ג"ת מוחין דז"א דמצד אבא: כעת ג"ת מוחין דז"א דמצד אבא נכנסים לחב"ד ז"א בתוך ג"ר מוחין דז"א דמצד אימא. לאחר מכן כשייכנסו ג"א דמוחין דז"א דמצד אבא לחב"ד ז"א ,אזי הג"ת מוחין שהיו בחב"ד ז"א יירדו לחג"ת ז"א. לאחר מכן כשייכנסו ג"ר דמוחין דז"א דמצד אבא לחב"ד ז"א ,אזי הג"א מוחין שהיו בחב"ד ז"א יירדו לחג"ת ז"א והג"ת מוחין שהיו בחג"ת ז"א יירדו לנה"י ז"א. * 1א-להי = הינם * 1מילוי ע"ב [ע"ב הינו כנגד אבא] והם כנגד ג"ת מוחין דז"א דמצד אבא הנכנסים לחב"ד ז"א. ו' של וא-להי יעקב :כנגד: 2הדיעות שיש בז"א ,דמצד אבא ודמצד אימא העובדה שהדעת באה מ 2-חלקים ,שהם חסדים וגבורות [גם בתוך אבא ובתוך אימאעצמם]. 2הדיעות שיש בז"א: oדעת עליון ,נעלם וגנוז ,מכריע בין חו"ב דז"א ,נמשך ממוח הדעת עצמו של או"א. [יש לכוון לדעת העליון הזה ב-ו' של וא-להי יעקב] oדעת תחתון ,נמשך מהתפשטות החו"ג שבו"ק דאו"א ,נקרא בשם 2עטרין שהם בחינת 2כתפין דאריך ,והם לא נחשבים חלק של או"א אלא רק גנוזים בסוד פקדון באו"א. * 4א-להי [אבותינו ,אברהם ,יצחק ,יעקב]: א-להי הינו גמ' מילוי ע"ב ,מו' ,אמ"ה ["המהלך 4אמות"] לכוון להמשיך הארה מצד המוחין דמצד אבא [חכמה] [ודמצד אימא] אל 4פרצופי לאהשיש בז"א. יפה שעה: לא ברור איך מוחי אימא מרומזים ב * 4-א-להי[ .יא”ב :לא ברור לי מה השאלה ,הרי ראינו לעיל בכוונת א-להי אברהם וכו' ,שהם גם כנגד מוחי אימא]. הא-ל: עתה ז"א קיבל ג"ר דמצד אימא וג"ת דמצד אבא ונקרא גדול ושערות זקנו מתחילים לצמוח ונעשים בו י"ג תיקוני דיקנא הרמוזים ב 31-מידות והתיקון הראשון נקרא א-ל. 99 ממוחי חב"ד ז"א יוצאת הארה שממנה נעשו 31ת"ד; ההארה עושה * 1א-ל בלחי ימין ו* 1- א-ל בלחי שמאל * 5 .א-ל מתגלים והא-ל השישי נעלם. הבנה 3#של * 5א-ל: .3א-ל שבלחי ימין ובלחי שמאל בא ממוח החכמה ,א-ל ש-די .2א-ל שבלחי ימין ובלחי שמאל בא ממוח הבינה ,א-ל י-ה-ו-ה .1א-ל שבלחי ימין ובלחי שמאל בא ממוח הדעת ,א-ל א-דני .מוח הדעת כולל חסדים בצד ימין וגבורות בצד שמאל ,כאשר הגבורות נכללים בחסדים ולכן רק א-ל אחד שבצד החסדים מתגלה. הא-ל שהוא התיקון הראשון של 31תיקוני דיקנא מתפשט ומנהיג עולמות בי"ע והוד סוד: א-ל ש-די שבבריאה א-ל י-ה-ו-ה שביצירה א-ל א-דני שבעשיה מהרח"ו מציע 2פירושים אפשריים. אפשרות :3#כוונתינו כעת לתת לז"א 31תיקוני דיקנא ולהמשיך הארתם .בשלב זה מדובר בתיקוני דיקנא מצד אימא [המקיפים של המוחין דז"א דמצד אימא נכנסים לז"א כעת] וב"-ויעבור" (לפני נפילת אפיים) נעשית אותה פעולה מצד מקיפים של מוחי אבא ,שנכנסים בברכת כהנים. היות ומקיפים דמצד אימא עומדים מחוץ לנה"י אימא לכן אינם צריכים בקיעה [של נה"י אימא – יא”ב] כדי שתצא הארתם; אך מקיפי אבא מלובשים תוך נה"י אימא ולכן צריכים בקיעת נה"י אימא כדי שתצא הארתם. אפשרות :2#כעת נעשים ט' תיקוני דיקנא דז"א ,וב-ויעבור נשלמים לז"א כל 31ת"ד. הבנה 2#של * 5א-ל ,והיא העיקרית לפי המהרח"ו: מוח דעת בהיותו ביסוד אימא הינו הראשון לצאת ולהאיר והוא א-ל ש-ד-י [היסוד נקרא ש-ד-י] והוא נשאר בחוץ ליסוד אימא ,דבוק בו ,ואינו מתפצל לשניים [חו"ג] ולכן רק א-ל אחד מתגלה .לאחר מכן מוח חכמה יכול לצאת להאיר כי הפתח של היסוד כעת התפנה ומתפצל לימין ולשמאל ונעשה בחינה של א-ל י-ה-ו-ה. לאחר מכן מוח בינה יוצא ומתפצל לימין ולשמאל ונעשה בחינה של א-ל א-דני. יפה שעה: קשה לומר שמוח חכמה מאיר בשני הצדדים וכן מוח בינה ,כי כל אחד מכיל רק הספירות של הקו שלו. הא-ל :אותיות לאה; בניית פרצוף לאה ,לצורך הזיווג הנעשה עימה במילת "ויעבור ".לאה מתחילה בתחילת 2/1הדעת של ז"א [ורחל בתחילת 2/1תפארת דז"א] ולכן מתחילים בבניין פרצוף לאה רק לאחר מילות א-להי אברהם ,יצחק ויעקב שהם בחינת 1מוחי ז"א .לאה אינה נקודה קטנה שצריך לבנות אותה לפרצוף .לכוון להעלות לאה ולהדביק אותה כנגד נה"י אימא .ועיין עוד עניין ברכת כהנים. בעת כניסת ג"ר מוחין דגדלות מצד אימא לתוך ז"א [שמות י-ה-ו-ה] ,אזי מוחין דקטנות דז"א [שמות א-להים] יורדים לגרון ז"א [גרון הינו גמ' *1א-להים] .כניסת מוחי ו"ק אינה מספיקה כדי להוריד מוחין דקטנות לגרון .שמות * 1א-להים הינם דיודין ,דההין ודאלפין של אות ה'; הא-ל = ה[-הי +הה +הא] בעת כניסת ג"ת מוחין דגדלות דמצד אבא לתוך ז"א ,אזי מוחין דקטנות דז"א ממשיכים לרדת עד חג"ת ז"א. בעת כניסת ג"ר מוחין דגדלות דמצד אימא לתוך ז"א ,אזי מוחי ג"א דגדלות שהיו בחב"ד ז"א כעת עוברים לגרון ז"א ומשם למקומם האמיתי ,לחג"ת ז"א ,בתיבות "הגדול הגיבור והנורא" וגם מוחי ג"ת דגדלות שהיו בחג"ת ז"א כעת עוברים למקומם ,לנה"י ז"א. 100 הגדול הגיבור והנורא: התפשטות שלושה מתוך ה"ח דמצד אימא בחג"ת דז"א. נתקנים כלים של חג"ת ז"א [בנוסף לכניסת מוחי חג"ת ז"א] ע"י אותם ג' פרקים דאימאהנכנסים בהם ומגדילים אותם כדלעיל [יא”ב :דרוש ז' של קריאת שמע?] 'ו' של "והנורא" :יסוד אבא מתחיל להיכנס לז"א ,כי הרי ג"ת דמוחין דז"א דמצד אבא נכנסו ולכן ישנה הארה מיסוד אבא שמגיעה עד תפארת ז"א ועל ידה יש לתפארת ז"א כח להתחיל בתיקון נוק'. א-ל עליון: כנגד כתרים של יעקב ורחל הנמצאים בחזה ז"א [יעקב מלפנים ורחל לאחור] ויסוד אימא מסתיים בתפארת ז"א; ולכן ישנו גילוי יסוד אימא בתפארת ז"א וממנו ישנן 1הארות: .3הארה לתפארת ז"א :תפארת ז"א הינו מ"ה .ההארה שתפארת ז"א מקבלת הינה: י-וד * הא [= ,321הכאת חכמה של ז"א עם בינה של ז"א] +ואו * הא [= ,]78סה"כ גמ' א-ל עליון. .2מן ההארה שתפארת ז"א קיבלה ,יוצאות 2הארות ליעקב ולרחל. oא-ל :בונים כעת כתר יעקב שמקבל הארה מיסוד אבא וגם מקבל הארה מיסוד אימא .אימא הינה ס"ג ,יעקב העומד בפני ז"א מקבל בחינת פנים של ס"ג [י-י-א-י = א-ל]; יעקב אינו מקבל את כל שם ס"ג כי עיקר אחיזת יעקב הוא ביסוד אבא המתגלה עתה. oעליון :רחל עומדת מאחורי ז"א ,כתר שלה בגובה תפארת ז"א .כתר רחל מקבל אחוריים דס"ג ,גמ' קס"ו ,גמ' "עליון". גומל חסדים טובים: תיקון נה"י ז"א ע"י מוחין דמצד אימא שהתפשטו כבר בתוכם .לכוון בתיקון 2פרקיםעליונים דנ"ה ז"א. התפשטות 2מתוך ה"ח דמצד אימא בנ"ה ז"א כניסת ג"א דמוחין דגדלות דמצד אבא לז"א ,וג"ת דמוחין דגדלות דמצד אבא נדחיםמחב"ד ז"א אל חג"ת ז"א .ג"א הינם = 21 * 1גומל. טובים: חו"ב ליעקב מנ"ה אבא הנמצאים בחו"ג ז"א.הארת יסוד אבא [הנמצא בדעת ז"א? – יא”ב] שנעשית מוחין אל יעקב וחסדים אל ז"א. חו"ב לרחל; רחל נבנית מנה"י אימא רק כאשר נה"י אבא מאירים מרחוק אל רחל ,כמושקורה כעת ,שנה"י אבא אינם עדיין בנה"י ז"א אלא רק בחג"ת ז"א"[ .מרחוק ה' נראה לי"; "ה' בחכמה יסד ארץ" ].לרחל אין כוח לקבל אור מנה"י אבא כשהם קרובים אליה בנה"י ז"א. יפה שעה: גם מוחין של יש"ס מספיקים כדי לבנות רחל [ולא רק מוחי אבא]. כשמוחי ו"ק דגדלות דיש"ס נכנסו ,אזי המוחין דקטנות ירדו מהגרון ומוחי ו"ק דגדלות הגיעו עדחג"ת ז"א ומאירים מאחורי ז"א לנוק' וגורמים לבנות נוק' וגורמים להחזרת נוק' פב"פ עם יעקב. מוחי אבא עילאה נחוצים לגרום להבאת נוק' פב"פ עם ז"א.יפה שעה: בדרוש ז' של קריאת שמע ,נאמר שלרחל יש אחיזה ביסוד ז"א ומשם היא יונקת מאור אבא ,ואין בעיה לנוק' לקבל אור מאבא! יש ליישב ולומר ששם מדובר באור דמוחין דז"א דמצד אבא דיניקה ולא דגדלות. קונה הכל: ג"ר דגדלות דמצד אבא נכנסים לז"אג"א דגדלות דמצד אבא במקומם ,בחג"ת ז"א ג"ת דגדלות דמצד אבא במקומם ,בנה"י ז"א -ג"ר דגדלות הינם * 1ע"ב = רי"ו = קונה הכל 101 - - - - ג"א דגדלות הינם * 1כו' = גומל ג"ת דגדלות הינם * 1מו' [מילוי ע"ב] = * 1א-להי יפה שעה: oלא ברור אם השמות הנ"ל הם של המוחין עצמם או אולי הם שמות הלבושים של המוחין שהם הנה"י. oבמקומות אחרים נמצא ששמות מוחי אבא הינם עסמ"ב ושמות מוחי אימא הינם קס"א, קס"א ,קמ"ג ,קנ"א ,אך כאן לא פורש כך. לא כמו במוחין דאימא שעצרו בגרון ז"א בירידתם אל חג"ת ז"א ,כאן בעקבות האור העליון של המזלא קדישא דא"א שהוא תיקון 31של ת"ד ['ונקה' ,אותיות 'קונה'] שמתגלה עתה במוחין דאבא [ע"י זיווג במזלא עילאה עצמו] ,יש כח במוחי ז"א דמצד אבא לעבור ישירות לחג"ת ז"א. זיווג א"א ,הכולל או"א ,כדי להכניס ג"ר דמוחין דאבא לז"א. 'קונה הכל' הינו גמ' רי"ו כנגד "א-ל אלף למד" ,כנגד תיקון דיקנא של יעקב. 'הכל' :כנגד יסוד ז"א הנעשה ע"י מזלא עילאה. נה"י ז"א הינם תחום שבת ונה"י ז"א באים מחדש [יא”ב :זהו אולי עניין של חג"ת ז"א הנעשים חב"ד ,ונה"י ז"א הנעשים חג"ת וצורך בבניית נה"י חדשים לז"א ,עניין שקורה במהלך כניסת מוחין דגדלות דז"א כמופיע במספר מקומות כגון בדרוש ה' של העמידה] ונחוץ אור אריך כדי להאציל אותם מחדש .א"א נרמז פעמיים כאן: oא-ל עליון :א"א אשר על ידו נגמלים החסדים הטובים שהם נה"י ז"א oקונה הכל :מזלא עילאה דדיקנא דאריך המוציא את 'הכל' שהוא היסוד. 'כל' הינו ה"ח [* ]31הנמשכים ביסוד ז"א ה'-כל :ה' כנגד רחל שה"ג שלה מגיעות ליסוד ז"א. דעת יעקב נעשה מיסוד אבא [הנקרא כל] דעת דרחל נעשה מה"ג דאימא ,כנגד היסוד דז"א [במובן של דעתן של נשים קלה] דעת יעקב ורחל הינן כנגד יסוד ז"א ההארות דאבא נמשכות ליעקב ושל אימא נמשכות לרחל: oהארות מאימא לרחל" :קונה" הינו גמ' קס"א ,שהוא א-ה-י-ה דיודין ,והוא צל"ם דז"א דמצד אימא oהארות מאבא ליעקב" :הכל" כנגד יעקב המקבל הארות מאבא; שם ע"ב האור שהקב"ה גנז לצדיקים לעתיד לבא הינו יוצא מפי יסוד אבא [הנקרא צדיק] ונגנז בתוך יסוד ז"א ושם נקרא "אור זרוע לצדיק" והיה מתפשט ומתגלה בו"ק דז"א הנקרא 'עולם' וזהו שנאמר שהאור היה מאיר מסוף העולם ועד סופו .יסוד אבא שביסוד ז"א נקרא ע"ב וממנו יוצאת הארה ליעקב [[ ]55=72-37ע"ב – טו"ב = הכל] ונשארת הארה בתוך ז"א [טו"ב מתוך ע"ב; "אך טוב וחסד"] גנוזה לצדיקים ,כלומר לזיווג ז"א עם רחל כי אז ישנו זיווג מבחינת חו"ג דאו"א .בזיווג של ז"א עם רחל ,אם כן ,שותפים יסוד אבא, יסוד אימא ויסוד ז"א המלביש את שניהם ולכן זיווג זה הינו עליון מאוד ונעשה רק ביום שבת. יפה שעה: יסוד דאימא מוזכר כאן (למרות שיסוד אימא אינו מגיע אלא רק עד חזה ז"א) כי כל החו"ג ביציאתם לוקחים התלבשות מיסוד אימא והם 31לבושים דא-ה-י-ה; וגם יסוד אבא לוקח התלבשות מיסוד אימא. הכל: ה' :כנגד מוחי יעקב הלוקח 1מוחי חב"ד מאבא והארת 2מוחין מן אימא [כי נשים דעתןקלה] כ' :כנגד רחל הלוקחת כעת 2מוחין בשלמותם כי עתה מוחי ז"א דמצד אבא סיימולהיכנס מצב שלא היה עדיין ב"-גומל חסדים טובים" .אין לנוק' דעת ,כי הדעת מצד אימא נעשה ה"ח שנתפשטו בו"ק דז"א וה"ג עבורה. -ל' :ג"ר דז"א דמצד אבא הנכנסים לז"א. 102 וזוכר חסדי אבות: עד עכשיו: יעקב ורחל קבלו את הכתר שלהם מאת 2/1התחתונים המגולים של תפארת ז"א. יעקב ורחל קבלו את חו"ב שלהם מאת הפרקים העליונים של נ"ה ז"א יעקב ורחל קבלו את דעת שלהם מאת היסוד ז"אכעת: יעקב ורחל מקבלים את חג"ת שלהם מהפרקים האמצעיים של נ"ה ז"א ומאת עטרת יסודז"א. ומביא גואל לבני בניהם: יעקב ורחל מקבלים את נה"י שלהם מהפרקים התחתונים של נה"י ז"א אין כנגד היסוד של יעקב ושל רחל שום אחיזה בז"א גאולה הינה ביסודיפה שעה: מה שנכתב במקום אחר שיסוד יעקב הינו כנגד עטרת יסוד ז"א אינו מדויק. למען שמו: יעקב ורחל מקבלים את עטרת דיסוד שלהם ,כלומר בחינת המלכות שלהם.באהבה: כעת פרצופי ז"א ,יעקב ורחל נשלמו .רחל עומדת אב"א עם ז"א .יש להביא את רחל פב"פ עם יעקב ולכן יש צורך בנסירה .אין צורך בהטלת תרדמה על ז"א לצורך הנסירה כי כעת ז"א קיבל את כל מוחיו וכאשר יסתלקו המוחין שלו לצורך הנסירה ,עדיין יישאר בו רשימו של המוחין. לעומת זאת ,לאחר תפילת ערבית מסתלקים מוחי ז"א ונשאר בו רק הרשימו של המוחין ואז לצורך הנסירה בלילה ,ז"א בתרדמה [כי אז גם לא יישאר רשימו של המוחין – יא”ב]; עיין ברכת המפיל חבלי שינה על עיני ,ועיין גם דרוש התפילין[ .יא”ב :מכאן שיש נסירה גם ביום וגם בלילה; ולא במנחה ולא בערבית]. בברכת אבות של ר"ה ישנו עניין של תרדמה ,נסירה והתעוררות ע"י השופר ,ולא אומרים אז שלז"א ישנם כל המוחין לפני הנסירה ולכן לא צריך תרדמה! הסיבה היא שר"ה הינו רמז אל בריאת העולם בתחילת האצילות ובתחילת ביאת המוחין דז"א אשר לא היה אז בו עדיין לא מוחין ולא רשימו שלהם. בר"ה הנסירה נעשית ע"י תפילותינו ["זכרינו לחיים"] ובימים אחרים הנסירה נעשית מעצמה. באהבה :ב' אהבה: אהבה :3#בברכת אהבת עולם :בהיכל אהבה של עולם הבריאה .שם המשכנו מ"ן עדלאימא שבאצילות כדי שאו"א יזדווגו ויתנו מוחין לזו"ן בהיות זו"ן אב"א. אהבה : 2#כאן; מעלים מ"ן כדי שאו"א יזדווגו פעם שניה ויולידו מוחין אחרים לרחל לבדהויחזירו זו"ן פב"פ .אימא מסתלקת מתוך ז"א ומזדווגת עם אבא כדי להוליד המוחין החדשים לרחל .וזהו ענין "ויבן ה' א-להים [או"א] את הצלע" ,כלומר או"א נזדווגו והולידו מוחין חדשים עבור רחל; המוחין האלו התלבשו בתוך נה"י אימא והכל יחד מתפשט בתוך רחל ,ועל ידי זה רחל נגדלת ומגיעה שווה בשווה עד כתר ז"א ,אב"א .בעצם נה"י אימא נכנסים קודם ללאה ואח"כ מתפשטים גם ברחל ואז לאה ורחל מתחברות יחד ונעשות פרצוף אחד גבוה כשיעור קומת ז"א. הזיווג של או"א במילים "א-להינו וא-להי אבותינו" לא נעשה ע"י העלאת מ"ן מקודם ,כי אז היה חסר רק הכנסת מוחין שכבר היו קיימים ,לתוך ז"א. שני הזיווגים של או"א הנ"ל נעשו ע"י העלאת מ"ן מהיכל אהבה שבבריאה; אך ב 2-היכלי אהבה שונים: זיווג או"א שבק"ש :היכל אהבה שבבריאה הינו ההיכל דז"א ה 5#-מלמטה -זיווג או"א שבברכת אבות :היכל אהבה של היכל קה"ק של ז"א שבבריאה. 103 עניין ההיכלין: ההיכלות הינם + 1ק"ק [ובתוכו 1היכלים] ,סה"כ 31ספירות של פרצוף [היכל לבנת הספיר נחשב כ 2-ולכן ישנם 31היכלות]. ביוצר דשחרית ביום חול ההיכלין הם של ז"א דבריאה ביוצר דערבית ביום חול ,ההיכלין הינם של נוק' דבריאה ביוצר דשחרית של שבת ,ההיכלין הינם של אבא דבריאה. ההיכלים הינם מכופלים; למשל בהיכל רצון דז"א ,שהוא ההיכל השישי מלמטה ,בעצמו ישנם ו' היכלים .כמו כן ,בהיכל ק"ק דז"א ,המכיל חו"ב שבז"א ,ישנם גם כללות ההיכלים האחרים, ובתוכם ישנו גם היכל אהבה [שהוא עליון יותר מהיכל אהבה הנמצא במספר 4מלמטה] והוא ההיכל המעלה מ"ן כעת בברכת אבות. כעת רק נכנסים מוחין לנוק' [ולא לז"א] ולכן רק ז"א צריך להעלות מ"ן לנוק' [ונוק' לא צריכה להעלות מ"ן עבור ז"א] ולכן אין תרדמה לנו ,כבניה של נוק'. יפה שעה: ולפי זה בלילה שאנו ,כבניה של רחל ,ישנים ,נראה שגם הנוק' עולה למ"ן אך זה לא מה שכתב בדרוש ד' של ק"ש על המיטה כי ז"א לבדו הוא הישן בלילה ולא נוק'. יא”ב :עיין דרושי שבת – 1קבלת שבת – דרוש א' ,ששם מופיע שהיכל הינו בחינה חיצונית של עולמות אבי"ע. מלך עוזר ומושיע ומגן: נוק' הגיעה עד עכשיו להיות כנגד כל ז"א אב"א וכעת נוק' חוזרת להיות פב"פ עם ז"א אך מתמעטת כנקודה קטנה כנגד עטרה של יסוד ז"א. בעזרת כניסת נה"י אימא כעת לתוך נוק' רחל ,נוק' גדלה עד שיעור קומת ז"א; כך כשנה"י אימא יסתלקו ממנה ויחזרו לתוך ז"א ,נוק' תישאר לכל הפחות בשיעור גובה מחזה ז"א ולמטה. הסתלקותם של נה"י אימא מתוך ז"א וכניסתם לתוך נוק' רחל: כניסת עטרת יסוד אימא לרחל שהיא נקודה קטנה כנגד עטרת יסוד ב' מלך ז"א; נתקן כתר רחל כניסת תלת פרקים תתאים דנה"י אימא לנוק' לחב"ד רחל ו' עוזר כניסת תלת פרקים אמצעיים דנה"י אימא לנוק' לחב"ד רחל ודוחים 1 כ' ומושיע פרקים תתאין לחג"ת רחל. כניסת תלת פרקים עילאין דנה"י אימא לנוק' לחב"ד רחל ודוחים 1 ו' ומגן פרקים אמצעיים לחג"ת רחל ,ו 1-פרקים תתאין לנה"י רחל. בוכ-ו מגן :גמ' * 1א-ל * 2[ :א-ל] של 2תפוחין קדישין [ * 3א-ל] בחוטמא באמצעיתא. בוכ-ו :תמורת שם א-ה-י-ה [החלפת אותיות א-ה-י-ה עם אותיות עוקבות] ,כי שם א-ה-י-ה הינו אימא אך כשהוא מאיר מתוך אחורי חזה ז"א אל נוק' אזי ההארות הינן רק תמורת השם [בוכ-ו] ולא השם עצמו [א-ה-יה] [יא”ב :קשה לי כי כעת נה"י אימא עצמם בתוך נוק' ולא מאירות אל נוק' מתוך ז"א! ] [במקור ישנו עניין שנוק' הינה "אורך היריעה האחת שלושים באמה ורוחב ארבע באמה]. יפה שעה: קשה איך תחילה נכנסת עטרת יסוד אימא שהיא בעצם בערך בגובה 2פרקים אמצעיים של נה"י ,לפני 1 פרקים תתאים של אימא! היות ונוק' הינה נקודה ,מלכות שבכתר שלה ,לכן ראוי להמשיך אליה מלכות דאימא תחילה. 104 ישנם 4זיווגים: ישראל עם רחל בשחרית של שבת ישראל עם לאה במנחה של יום חול ,כשלאה מן חזה ז"א ולמעלה יעקב עם לאה בערבית של יום חול יעקב עם רחל בשחרית של יום חול ,כעת.יעקב עומד פב"א עם ז"א [פנים דז"א באחורי יעקב ].יעקב יוצא מיסוד אבא המתפשט מחזה ז"א ולמטה ,מצד פנים. רחל עומדת אב"א עם ז"א ,ויוצאת מן חזה ז"א ולמטה ,מהארת יסוד אימא. כתרי יעקב ורחל נעשים מן תפארת ז"א. שארית פרצופי יעקב ורחל נעשים מן נה"י ז"א. יעקב מתהפך ומצדד עצמו ועומד בצד ימין דז"א מן חזה ז"א ולמטה [צד ימין דיעקב כנגד פנים דנצח ז"א] ונותן מקום לרחל .ואז רחל עומדת פב"פ עם יעקב [מן חזה ז"א ולמטה], ועומדת בצד שמאל דז"א [צד שמאל דרחל כנגד פנים דהוד ז"א]. יסוד דאבא מאיר ביעקב דרך פנים דז"א. יסוד דאימא מאיר ברחל דרך פנים דז"א. ועל זה נאמר" :איהו בנצח ואיהי בהוד" כל הנצחים דא"א ואו"א מתלבשים זה בזה וכולם בנצח ז"א ששם יעקב .י-ה-ו-ה בנצח. כל ההודות דא"א ואו"א מתלבשים זה בזה וכולם בהוד ז"א ,ששם רחל .א-ד-נ-י בהוד. בתפארת השמות משולבים :י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י. וכן הוא בחזרת הש"ץ :יעקב [י-ה-ו-ה] בחסד ,ורחל [א-ד-נ-י] בגבורה דז"א ,ובהיותםבדעת הינם משולבים בייחוד אחד. וכן הוא בעלותם כנגד חו"ב דז"א בשחרית של שבת :יעקב [י-ה-ו-ה] בחכמה ורחל[א-ד-נ-י] בבינה פרודים ,ובעלותם עד כתר ז"א הינם מחוברים. וכן הוא בתפילת ערבית בזיווג יעקב עם לאה מן חזה ז"א ולמעלה.במילים "מלך עוזר ומושיע ומגן" יעקב ורחל חוזרים להיות פב"פ ורחל הינה בשיעור כל קומת ז"א .אז יוצאים נה"י אימא מתוך רחל מאליהם ורחל מתמעטת לשיעור גובה מן חזה ז"א ולמטה ,שהוא מקום אצילותה ,ששם נשלם יסוד אימא והארות מתגלות. יש לנו כעת להחזיר נה"י אימא לתוך ז"א ע"י ברכת מגן אברהם. ברוך: כניסת מוחין דגדלות דו"ק דז"א בבת אחת ,כמו שקרה בק"ש. כריעה ו' לגבי ה' רחל מתמעטת עד יסוד ז"א ,בבת אחתאתה: כניסת מוחין דגדלות דג"ר דז"א כריעה י' לגבי ה' רחל חוזרת להיות נקודה קטנה תחת יסוד ז"אהכריעות הינן ע"י שם א-ה-י-ה דאלפין. י-ה-ו-ה: ה' לגבי ו' :להאיר מן ו' אל ה' כלומר מן ו"ק דז"א אל נוק' [ה' תתאה] ועל ידי כך ה-ה'[נוק'] עולה עד הו"ק שבתפארת דז"א ה' לגבי י' :להעלות ה' [נוק' – יא”ב] עד לראש תפארת [י' שעל גבי ה-ו'] של ז"א.הזקיפות הן ע"י שם ס"ג. מגן: 105 גמ' * 1א-ל [תפוחין קדישין של הפנים הינם ש"ע גמ' * 2א-ל במילוי * 3 +א-ל שהוא מקום החוטם] עתה נוק' בהיותה פב"פ עם יעקב ,מקבלת * 1א-ל הנ"ל. אברהם: בסוד החסד [אברהם] שהוא היכל אהבה כנ"ל :ההיכל הזה הינו הגורם לבנית נוק' ולהבאתה פב"פ "והוכן בחסד כסא [שהוא המלכות"]. 106 דרוש ג' של העמידה 'ברוך' :כנגד היכל ק"ק דבריאה כי נתברך מכל האצילות ע"י יסוד האצילות הנקרא ברוך נתברך ע"י 1היכלין תתאין דבריאה המתחילים מן היכל לבנת הספיר הנקרא 'ברוך' ג"כ.'אתה' :הורדת ה-כב' אותיות [א-ת של 'אתה'] מן היסוד אל המלכות שהיא סוד אות ה' [ה' של 'אתה'] ושהיא בהיכל קודש קדשים [של הבריאה – יא”ב]. 'י-ה-ו-ה' :כנגד תפארת ז"א אשר ממנו מושפעות כל ה-כב' אותיות ויורדות דרך היסוד. מילות הברכה הסבר 3# מחדשים כל בחינות עולם האצילות א-להינו וא-להי אבותינו א-להי אברהם וכו' יעקב או"א עילאין מתחילים לתקן את ז"א ,וזהו 'א-להי אברהם וכו' יעקב' שהם 1מוחי חב"ד דז"א שבהתחלה היו חג"ת [כנגד אברהם ,יצחק ויעקב] וכעת נהיו חב"ד [א-להי אברהם יצחק ויעקב]. כנגד חג"ת ז"א הא-ל הגדול הגיבור והנורא א-ל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל כנגד א"א שהוא כתר דאצילות המשפיע כעת כדי להאציל את נוק' באחורי תפארת ז"א .וזהו ענינים של: ' oאני ראשון (א"א) ואני אחרון (נוק')' oאני (א"א) ואין (נוק') oהמלכות נקראת ראשית (על שם א"א המאציל אותה – יא”ב) א"א מתקן נ"ה ז"א ונעשים שניהם חסדים טובים א"א מתקן את יסוד ז"א הנקרא 'כל' 107 הסבר 2# בבריאת העולם ,זו"ן היו אב"א והוחזרו פב"פ .כך עתה ,לאחר שאמרנו "ברוך אתה ה' " (של תחילת הברכה) והגענו עד תפארת ז"א [שהוא י-ה-ו-ה] אנו מתקנים את נוק' דז"א איתו כדי לחבר זו"ן ביחד אימא אבא שהוא א-להי האבות שהם חג"ת או"א עושים 1מוחין לז"א שהם א-להי אברהם ,א-להי יצחק וא-להי יעקב או"א עושים חג"ת לז"א [הנקראים הא-ל הגדול הגבור והנורא]. ז"א מטבעו הינו ו"ק .ו"ק של ז"א הינם כעת חב"ד- חג"ת של ז"א .נחוץ שא"א ["א-ל עליון"] יעשה גמילות חסדים ["גומל חסדים טובים"] עם ז"א ויוסיף לו נה"י [נ"ה ז"א הינם חסדי דוד הנאמנים – "חסדים"; והם 2 מוחי נוק' – "טובים"] היסוד נקרא "הכל" כי הוא כולל כל הו"ק .בזכות הכללות הזאת ,היסוד של ז"א בונה ו"ק דנוק'[ .ונוק' קבלה ג"ר שלה ע"י נה"י ז"א]. וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה מלך עוזר ומושיע ומגן ברוך אתה ה' מגן אברהם נה"י ז"א הם חב"ד נוק' והרי עתה נשלם פרצוף ז"א ונעשה ראש נוק'. נעשים חג"ת נוק' תיקון חג"ת נוק' נעשים נה"י נוק' יסוד דנוק'; כל לשון גאולה הוא ביסוד ,וכאן הוא ביסוד נוק' נ"ה דנוק' והרי נשלם כל פרצוף הנוק'. למען הנוק' נעשו החג"ת נה"י האלה למען נוק'; לשון 'שם' הינו במלכות ע"י החסד נבנתה נוק'. ברכת אבות הינה בסוד החסד הנקרא אהבה בסוד "ואהבת חסד". עתה שזו"ן נאצלו הינם עדיין אב"א ויש לנסר אותם ולהביאם פב"פ אימא הנוסרת את נוק' מז"א אימא הנוסרת את נוק' מז"א אימא עוזרת לז"א ועושה לו עזר כנגדו אימא עוזרת לז"א ועושה לו עזר כנגדו נוק' כנגד נה"י ז"א ,פב"פ נוק' עולה עד כנגד חג"ת ז"א ,פב"פ אימא מושיעה את נוק' של ז"א ע"י החסדים שהם ישועות נוק' עולה עד כנגד חב"ד ז"א ,פב"פ החסד נמשך בזו"ן כדי להחזירם פב"פ; מגן הינו חסד. הכריעה הראשונה שבתחילת הברכה היתה לתיקון כוונתו כמו בראש הברכה נוק' אב"א ,ועתה הכריעה השניה הזו הינה לתיקון כל הפעולה נעשית ע"י החסד מסודו של אברהם פב"פ שזהו ע"י החסד ולכן כל התיקון הזה נעשה בברכת אבות ,שהיא בסוד החסד הנקרא מגן אברהם. 108 דרוש ד' של העמידה בק"ש ,מוחי ו"ק דז"א ומוחי נוק' באים מזיווג הבחינה החיצונה של אור הפנימי דנה"י דאו"א. בברכת אבות ,באים מקיפים אל המוחים דאור פנימי הראשונים ,מזיווג הבחינה האמצעית של אור הפנימי דנה"י דאו"א. בשבת ,באים מקיפים דמקיפים מזיווג הבחינה הפנימית של אור הפנימי דנה"י דאו"א. יפה שעה: – והרי מוחים דגדלות דז"א באים מזיווג הבחינה הפנימית דאו"א! אלא יש לומר :ישסו"ת הינם נה"י דפרצופים כלליים דאו"א (או חיצוניות דפרצופים כלליים דאו"א). ולכן בק"ש ,מוחי ו"ק דז"א ומוחי נוק' באים מזיווג הבחינה החיצונה של אור הפנימי דנה"י דאו"א ,כלומר מישסו"ת. בברכת אבות ,באים מקיפים אל המוחים דאור פנימי הראשונים ,מזיווג הבחינה האמצעית של אור הפנימי דנה"י דאו"א ,כלומר מחג"ת דפרצופים כלליים דאו"א. בשבת ,באים מקיפים דמקיפים מזיווג הבחינה הפנימית של אור הפנימי דנה"י דאו"א ,כלומר מאו"א עילאין הנקראים פנימיות. – ועוד :והרי בדרוש ו' דראש השנה כתב שמקיפי ז"א באים מזיווג מקיפי או"א?! אלא יש לומר שיש 9בחינות של אור פנימי [ 1כלים 1 ,מוחים 1נשמות] ו 9-בחינות של אור מקיף [1 כלים 1 ,מוחים 1נשמות] .כאשר האריז"ל אומר שאי אפשר לז"א להשיג מקיפים דאו"א מדובר במקיפים דמוחים דאו"א; אך ז"א יכול להשיג מקיפים דכלים דאו"א [עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים] 'ברוך' :היכל קה"ק דבריאה ,אשר נכללו בו כל שאר היכלי הבריאה ,וגם נקודת מלכות הנחלקת ל 31-ספירות [סוד מיעוט הירח] הנמצאת כעת בהיכל ק"ק דבריאה ,עולים למעלה באצילות עד מקום סיום היסוד דז"א [ .מלכות אב"א עם ז"א ,פסיעה לבר ,בסוף אות ו'] [גם כאשר נוק' נמצאת בבריאה ,עדיין נשאר רשימו בסיום אות ו' ,כי היסוד ומלכות אינם נפרדים לעולם] 'אתה' :הוא החסד הבונה את נוק' ומשפיע בה 22אותיות מ'-א' עד 'ת'; כלומר 'את' [כב' אותיות] אל 'ה' [נוק'] ומעלה אותה עד הת"ת דז"א אב"א. 'אלוקינו' – אימא 'ואלקי אבותינו' – אבא oזיווג או"א בבחינה האמצעיות דאור פנימי שלהם כדי להמשיך אור מקיף למוחים דז"א. oלמסור את הנפש על קדוש ה' כדי להעלות מ"ן עם זו"ן לאימא (לצורך זיווגה עם אבא) 'אלוקינו' – ת"ת ,כלומר ת"ת דבחינה אמצעיות דאימא שממנו נעשה כלי לאור מקיף דכתר דז"א. 'ו' – ז"א 'אלוקי אבותינו' – אבא ,שממנו נמשך האור המקיף הנכנס בכלי הכתר דז"א הנ"ל. 'אלוקי אברהם ,אלוקי יצחק ואלוקי יעקב' – מקיף למוחים פנימיים דז"א מנה"י דאמצעיות דאור פנימי דאו"א [אלוקי * = 1חב"ד; אברהם ,יצחק ויעקב = חג"ת] שאר איברי גוף זו"ן מקבלים עתה ,בברכת אבות ,אור פנימי ,רק מוחי זו"ן מקבלים אור מקיף בברכת אבות. 109 'הא-ל' – בחינת דיקנא דז"א [ 9תיקונים] שכן 'א-ל' הוא התיקון הראשון .וזהו אור פנימי ,כי רק למוחי זו"ן המשכנו אור מקיף[ .יא”ב :ע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה לגבי 1ו 11-ת"ד דז"א. תד_זא_]11_1 'ה' ד'-הא-ל' היא בחינת אימא [שהיא 'ה' עילאה] אשר מצדה נמשכים ההארות לז"א .וכן על דרך זה ,ה'-ה' של 'הגדול הגבור והנורא'. 'הגדול הגבור והנורא' -חג"ת דז"א .מקום נוק' הינו בחצי התחתון דת"ת ז"א [= 'והנורא'] והוא נעשה לה בחינת אור מקיף דכתר של נוק' ,וזהו 'א-ל עליון' .וכל זה נעשה על ידי אימא הנקראת גם 'א-ל עליון'. 'גומל חסדים טובים' – היות וו"ק דז"א עלו ונעשו לו חב"ד +חג"ת ,לכן נעשים לז"א נה"י חדשים( .ע"ע נה"י חדשים דז"א בדרוש ג' של ראש השנה חגת_זא_בנו_נהי_חדשים) מחצי תח תון דת"ת אימא וכן מנה"י אימא נעשים כחב"ד לז"א .מהנ"ה החדשים דז"א נעשים עתה חכמה ובינה לנוק'. 'חסדים' – בחינת ז"א 'טובים' – בחינת נוק' 'קונה הכל' – יסוד החדש דז"א נעשה ע"י התכללות או"א במזלא [שהוא 'ונקה' (אותיות 'קונה') ,שהוא דעת עליון] שמשם נמשך אור גדול אל הדעת אשר בין או"א ומשם נמשך ונעשה יסוד דז"א. 'וזוכר חסדי אבות' – מהיסוד דז"א נמשכה הארה מצד אבא לעשות חג"ת דנוק' 'ומביא גואל לבני בניהם' -מהיסוד דז"א נמשכה הארה מצד אימא לעשות נה"י דנוק' 'למען שמו' – החג"ת נה"י הנ"ל הם למען נוק' הנקראת 'שמו' 'באהבה' – כל זה נעשה ע"י החסד הנקרא 'באהבה' 110 דרוש ה' של העמידה 'א-ד-נ-י' [של 'א-ד-נ-י שפתי תפתח :]...יש להמתיק 2הבחינות של הגבורות. .3להמתיק את הש"ך דינים דנוק' כדי שמ'-נער' [=*5דין=ש"ך] היא תיעשה 'נערה' [=גמ' שכ"ה] ותהיה ראויה לזיווג עם ז"א .מיתוק הדינים נעשה ע"י מקור הדינים [כלומר אימא] ע"י שנמשיך *5אלפ-ים [=ה'] מן 5שמות א-ה-י-ה שבבינה אל *5דין שבנוק'[.א-דין; א-ד- נ-י ].ה-ה' הנוסף הנמשך אל נוק' כדי להמתיקה הוא סוד 5גבורות מנצפ"ך כי הם שורשים אל הש"ך וממתיקים אותם. .2ה"ג של מנצפ"ך = גמ' פ"ר שיורדים אל גבורה דז"א [הגהה :אל גבורה שבדעת דז"א] ומשם אל נוק' דז"א .גבורות אלה [פ"ר] נמתקות ע"י שרשם [ה"ג] ואז נעשים פר"ה .וזה נרמז במילה א-ד-נ-י כך :א [בצורה של רי"ו] +דנ"י = פ"ר וזה נעשה ע"י התכללות נוק' לאצילות [נוק' היא ה' אחרונה של הויה דאצילות]. [יא”ב :עיין הקדמה שלי בעניין ש"ך ופ"ר] 'תפתח' :חכמה = ניקוד 'פתח' = ע"ב שבו יש '*4י' שהם ת' והרי 'ת-פתח' .יש לכוון זיווג עליון דאו"א בסוד הפה למתק ה'-ריו' דינים 'ופי' :להמתיק 2גבורות 'מ"ן' דמנצפ"ך שהם גמ' 'פי'. 'יגיד תהלתך' :להמשיך [=יגיד] האור העליון [=תהלה] בצאתו מהפה ולחוץ .וגם להמשיך השפע מן האצילות עד בריאה [הנקראת תהלתך] 'הא-ל' :בנין לאה וחזרתה פב"פ עם ז"א במקום חזה ז"א [גרון ז"א וחג"ת ז"א] 'הגדול הגבור והנורא' – חג"ת דז"א והרי נשלם בנין לאה. 'א-ל עליון' :גם החזרת לאה פב"פ עם ז"א וגם הגדלת לאה בכל שיעור קומת ז"א מלמטה למעלה ולהיפך [וזו ההגדלה נעשית בשאר תיבות שמכאן ולהלן] ברכת 'אתה גבור': לכוון שם 'א-כ-ד-ט-ם' בהויה ד'-ברוך אתה ה' מחיה המתים' והוא תמורת שם אלוקים. סוד הגבורה' ,שמאלו תחת לראשי' שהרי נוק' נמצאת כעת בצד שמאל דז"א (יעקב נמצא בצד ימין כנ"ל) 'אתה גבור לעולם ה'' :ר"ת 'א-ג-ל-א' והוא שם הגבורה והוא גמ' 14כמו שם 'ב-ו-כ-ו' של ברכת אבות והוא (ב-ו-כ-ו) אור היוצא מנה"י דאימא דרך ז"א להאיר ולבנות נוק' .וזהו סוד 'אורך היריעה האחת 11באמה ורוחב 4באמה' כי המלכות נקראת יריעה .המלכות נקראת גם א-ד-נ-י שבמילואו ישנם 14אותיות. 'אתה' = 3415והם ( 281*5פ"ר = גמ' מנצפ"ך :5* ,כי כל גבורה נכללת מכולם) +מנצפ"ך (ה' גבורות שורשיות) לאמור כל הגבורות ניתנות אל המלכות. *5תחית המתים 4( :מפורשים יותר) הסבר :3#כנגד ליקוט ניצוצות מ 7-מלכים כדי לברר האחוריים של 5פרצופי אצילות (או"א נחשבים 3ולכן * 4תחיית המתים מוזכרים בפירוש) יפה שעה: – והרי אחוריים של א"א ושל או"א לא נפלו לבי"ע וכל שכן לא נפלו לקליפות! אלא יש לומר :היות ונה"י דאו"א נהיו מוחים דז"א אזי החלק היחסי הזה של או"א הגיע לקליפות 111 הסבר : 2#כנגד נתינת מוחים לז"א ,כנגד יעקב לפני ואחרי יציאת המוחים בשביל רחל וכנגד רחל אב"א ופב"פ יפה שעה: – והרי מוחים דיעקב באים מאבא ואיך יציאת אימא מז"א משפיעה על יעקב? אלא יש לומר :כל מוחי ז"א דאו"א יוצאים מז"א בנסירה .וגם חכמה וחסד דאימא ,שהיו בינה וגבורה דאבא לפני החילוף והוא חלק יעקב ,יצא מיעקב ונכנס בנוק'. הסבר 5" :1#מיני בירורים לצורך נשיקין וזיווג" יפה שעה: – הה' בירורים הוא שנתבררו מוחי זו"ן ויעקב ע"י זיווגים דאו"א .ע"י זיוגים דזו"ן ויעקב מתבררים תיקונים לכל בי"ע מבירור ה 7-מלכים. 'מוריד הטל' – ט"ל = גמ' שם יה-ו דאלפין ,יש לכוון להוריד את השם הזה במילויו אל הה' האחרונה וזהו 'הטל'. 'סומך נופלים' :לכוון שם 'א-כ-ד-ט-ם' שהוא חילוף שם אלוקים והוא קטנות ב' דז"א בסוד חג"ת דתבונה; ע"י שם זה ,התבונה סומכת הנופלים (זו"ן) שנפלו לקליפות. וגם לכוון שם 'א-כ-ד-ט-ם' בהויה דבא"י מחיה המתים. 'אתה קדוש' :בברכת מחיה המתים היה 'שמאלו תחת לראשי' ,וכעת' ,וימינו תחבקני' כי הימין מחבק הנוק' ומחברה לגופו שהוא ת"ת. 112 דרוש ו' של העמידה דרוש קצר: 1ברכות ראשונות של העמידה הם כנגד חג"ת ז"א שנעשו חב"ד. 1ברכות אחרונות של העמידה הם כנגד נה"י ז"א שנעשו חג"ת. נה"י החדשים דז"א (ע"ע נה"י חדשים דז"א בדרוש ג' של ראש השנה חגת_זא_בנו_נהי_חדשים) וכן ט' ספירות החדשות דנוק' הינם 32תוספות הבאות ע"י תפילותינו .וכן הכתר דז"א הינו תוספת שבאה ע"י תפילותינו ולא באה מעצמה יותר ,עקב עוונותינו. נה"י דז"א החדשים הם כנגד 'אתה חונן'' ,השיבנו' ו'-סלח לנו'; והם גם נעשו חב"ד דנוק'. י"ג אמצעיות הם כנגד י"ג מדרגות שבעולם האצילות [ועיין עוד עניין 31מדרגות של יצירה ושל עשיה בדרושים על 'ישתבח' ועל ברייתא דרבי ישמעאל]. דרוש ארוך: ב-ג' ראשונות נוק' נבנית ע"י אימא[ .באבות ,נתקנה נוק' פב"פ עם ז"א; בגבורות ,נעשה בחינה 'שמאלו תחת לראשי'; ב'-אתה קדוש' נעשה החיבוק ע"י ימין] ה 32-אמצעיות באות לתקן נוק' מצד ז"א עצמו בסוד נשיקין; ה 32-אמצעיות באות להמשיך הארה לנוק' מנה"י ז"א בסוד נשיקין ,על דרך זה: פרק 3#דנצח ז"א אל חכמה נוק' פרק 3#דהוד ז"א אל בינה נוק' וכן לכל 31ספירות. דרך כניסת ה 7-נשיקין לז"ת דנוק' הוא שהם עולים מלמטה דז"א אל פיו ומשם נכנסים לפיה דנוק' ומשם יורדים ומתקנים ז"ת שבה ,בסוד רוחא ברוחא. ויש עוד 7נשיקין אחרים הנמשכים מראש ז"א לתוך פיו ויוצאים בסוד הבל הפה וניתן אליה ונעשה בה בחינת אור מקיף. – – – – – – – – – 'אתה חונן' :כנגד חכמה ודעת דנוק'; הויה מנוקדת בפתח .וכן לכוון שם 'כ-ו-ז-ו' להשפיע לנוק' חכמה בינה ודעת להבין ולהשכיל בתורה. 'השיבינו' :כנגד בינה דנוק'; הויה מנוקדת בצירי. 'סלח לנו' :כנגד חסד דנוק'; הויה מנוקדת בסגול. 'ראה בענינו' :כנגד גבורה דנוק'; הויה מנוקדת בשבא. 'רפאינו' :כנגד ת"ת דנוק'; הויה מנוקדת בחולם. 'ברכינו' :כנגד נצח דנוק'; הויה מנוקדת בחיריק. 'תקע' :כנגד הוד דנוק'; הויה מנוקדת בקובוץ' .תקע' גמ' 'מנצפ"ך'; כל גבורות נוק' [מחסד עד הוד שבה] מתקבצות אל יסוד שבה ונמתקות ע"י אימא הנקראת שופר גדול. 'השיבה' :כנגד יסוד דנוק'; הויה מנוקדת בשורוק' .השיבה שופטינו כבראשונה' ר"ת שכ"ה והם גבורות 'זכרים' הנמצאות ביסוד ז"א[ .מנצפ"ך גבורות הם 'נקבות']( .יא”ב :גבורות זכרים ונקבות – עיין גם תחילת דרוש ה' של העמידה שתי_בחינות_של_גבורות ועיין גם הקדמות לדרושי ראש השנה שכה_גבורות_נוק ,שם מופיע שגבורות זכרים הם מנצפ"ך (והם שם אלוקים) וגבורות נקבות הם שכ"ה (גמ' נערה והם שם אדנ-י)) 'ולמינים' ('ולמלשינים') :כנגד כתר דנוק'; הויה מנוקדת בקמץ .כל ברכה של 32אמצעיות היא גם כנגד ז"א וגם כנגד נוק' ,ולכן על כל ברכה יש לכוון שניהם ולכן ברכה זו היא גם כנגד כתר ז"א. oכתר ז"א :כי הכתר דז"א בא באחרונה אחרי שנשלם ב 9-ספירות התחתונות . יפה שעה: 113 מדובר בהמשכה והושבת הכתר דז"א שאכן נעשה לאחר תיקון 9ספירות האחרות .כי הכתר עצמו בא מאימא לפני שאר המוחים. oכתר נוק' :כוונה :3#כתר נוק' בא לפני שאר ספירות נוק' .ועתה נוק' חסרה רק דעת [דעתה קלה] ולכן אין שייכות לכתר נוק' בברכה זו[ .כתר נוק' בא מת"ת ז"א; דעת נוק' באה מיסוד ז"א] oכתר נוק' :כוונה :2#נוק' בתחילת אצילותה הייתה רק נקודה אחת [הכתר שבה] ולא עם כל 31ספירותיה ,כדי שאם ישראל יחטאו ח"ו 9 ,ספירותיה יוכלו להסתלק ממנה והקליפות לא יוכלו לינוק ממנה .בזמן רבן גמליאל ,בעת החורבן ,רבו המינים והפגם שנגרם הגיע עד הכתר ולכן הוצרך לתקן ברכה 'ולמינים' כדי לתקן כתר נוק' .היות וברכה זו נתקנה מאוחר לכן מברכים אותה אחר הברכות הראשונות. הערה :כאשר 9ספירות נוק' מסתלקים ,נקודת הכתר שנשארת נחשכת ובערך זה אנו אומרים שהנקודה שנשארת הינה המלכות שבה ,כלומר ,מלכות דכתר שבה. עד עתה הזכרנו הי"ס הנתקנות בנוק' .מכאן ואילך אנו מזכירים 2/1ת"ת ונה"י דז"א המאירים בי"ס נוק' ,מלמטה למעלה. – – – – 'על הצדיקים' :כנגד יסוד דז"א; הויה מנוקדת בשורוק. 'תשכון (ולירושלים)' :כנגד הוד דז"א; הויה מנוקדת בקבוץ. 'את צמח' :כנגד נצח דז"א; הויה מנוקדת בחיריק. צמח גמ' קלח גמ' י-ה-ו-ה א-ה-י-ה ,י-ה-ו-ה א-ד-נ-י 'אב הרחמן' :כנגד ת"ת דז"א; הויה מנוקדת ב'-ח-ש-ק', כלומר :י-חולם;ה-שבא;ו-קמץ;ה-ללא ניקוד ההויה הראשונה (שמע קולינו י-ה-ו-ה אלוקינו וכו') הינה שם ב"ן וניקודה הוא: י-ו-ד :בחולם הה :ה :3#בחולם; ה :2#בסגול וו :ו :3#בחולם; ו :2#בסגול הה :ה :3#בחולם; ה :2#בסגול רצה-מודים-שים שלום: ממשיכים הארה מן נה"י דאימא ,מלובשים בסוד מוחים תוך ז"א ,אל הי"ס דנוק'. – 'רצה' :בנצח דאימא; הויה דברכה היא שם 'ב-ם' [בנצח] שהוא חילוף שם 'א-ל' [בחסד] .וגם 'רצה' הוא בגמ' אלוקים דההין והוא כנגד נה"י החדשים דז"א (עיין הדרוש הקצר בתחילת הדרוש הזה) הנעשה ע"י הבינה [אימא] ,ושם אלוקים הוא באימא. – 'מודים' :בהוד דאימא; הויה דברכה היא שם 'ב-מ-ו-כ-ן' [בהוד] שהוא חילוף שם 'א-ל-ו-ק-י-ם' [בגבורה]. כריעה וזקיפה בתחילת ברכת מודים: כריעה אחת בלבד :ו' לגבי ה' בסוד א-ה-י-ה במילוי אלפין [ובמודים דרבנן לכוון י' לגבי ה']; להוריד טיפת החסדים דרך חוט השדרה מן המוחים דז"א אל נוק' בסוד הזיווג. זקיפה אחת בלבד :ה' לגבי ו' :ע"י שם מ"ה כריעות וזקיפות בסוף ברכת מודים: בסוד א-ה-י-ה במילוי ההין כריעה :3#ו' לגבי ה' כריעה :2#י' לגבי ה' ע"י שם ב"ן זקיפה :3#ה' לגבי ו' זקיפה :2#ה' לגבי י' 114 יפה שעה: הה"ח נכללים בחסד הראשון [הנקרא גם יומם] וגם ביסוד וגם כללות כללותם במלכות וגם כלולים כל אחת מ 31-ולכן לפעמים הה"ח נכללים ב 4-אותיות הויה [אם לא כוללים את כללותם] ולפעמים הם 5ולפעמים [ 1חסד ויסוד] ולפעמים .7הנ"ל נכון גם לה"ג. בתפילת העמידה ישנן 4כריעות כפולות [ו' לגבי ה' ,י' לגבי ה'] [ 2באבות (תחילה וסוף) ו2- בהודאה (תחילה וסוף) ] וכן 4זקיפות כפולות [ה' לגבי ו' ,ה' לגבי י'] [ 2באבות (תחילה וסוף) ו 2-בהודאה (תחילה וסוף) ] .הערה :הכריעות והזקיפות של תחילת ברכת ההודאה הן כפולות כשלוקחים בחשבון גם מודים דרבנן. 4הכריעות הן א-ה-י-ה דיודין ,דיודין ,דאלפין ודההין. 4הזקיפות הן הויות דעסמ"ב. – 'שים שלום' :ביסוד (דאימא); הויה דברכה בניקוד שורוק; סוד הזיווג [שלום = יסוד] .לאחר שז"א קיבל הארה מ 4-שמות עסמ"ב נשלמו בו מוחיו ואז יורדת טיפת זרע מן המוחין כדי להזדווג עם נוק' לאחר שנעשו חיבוק ונשיקין .וכן לכוון לכלול עסמ"ב ולהמשיכם לנוק'. 'בא"י המברך את עמו ישראל בשלום' :להמשיך טיפת הזרע הה' חסדים ,להוציאה מתוך יסוד דאימא הנתון תוך דעת דז"א ולהמשיכה אל יסוד ז"א .לכוון לקשר ע"י היסוד כל הי"ס דז"א בי"ס דנוק'. הויה של הברכה :לחבר 2שמות י-ה-ו-ה ואלוקים [א-י-ל-ה-ה-ו-י-ה-ם = 'שם מלא'] ,סוד ה"ג המתבסמות בה"ח [הה"ג (שם אלוקים) מקדימות לעלות בסוד מ"ן ואח"כ יורדים הה"ח (שם הויה) בסוד מ"ד]. בכל ברכות העמידה בעת הזכרת שם הויה כוונתנו הייתה שם 'י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י' ,כלומר חיבור זו"ן ,אך כאן עלינו לחבר עולמות בי"ע עם אצילות[ .בזיווג ז"א עם נוק' דאצילות7 , היכלי בריאה מתרחקים משם משום דרך ארץ ומסתירים כדי שלא יסתכלו הקליפות] לכן מתכוונים לשם אלוקים [גמ' 'הכסא' ,כלומר היכלי הבריאה ,המכילים עולמות עשיה ויצירה שעלו לשם מכבר] עם שם הויה [כלומר היכלי האצילות] ולכן חיבור שמות אלה נקרא שם מלא כי הוא כולל כל העולמות. 'בשלום' :לכוון שם 'י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י' ,המחבר ה"ח עם ה"ג ועושה שלום בניהם. ועוד :ב 4-כריעות וזקיפות חיברנו שמות 'א-ה-י-ה' עם שמות הויה; כעת אנו מחברים שם הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א-ד-נ-י' והוא היחוד הגדול ביותר העולה 'נר' .ישנם 2ביאורים ליחוד הזה: ביאור 1#בעניין יחוד הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א-ד-נ-י': הויה עם שם 'א-ה-י-ה' :יחוד ז"א עם אימא ,כלומר נה"י אימא מתפשטים לתוך מוחי ז"א. הויה עם שם 'אלוקים' :יחוד ז"א עם לאה (הנקראת אלוקים) שהיא מן חזה דז"א ולמעלה, במקום אורות החסדים המכוסים .חיבור ז"א עם לאה נעשה ב'-ויעבור'. הויה עם שם 'א-ד-נ-י' :יחוד ז"א עם רחל (הנקראת 'א-ד-נ-י') . ביאור 2#בעניין יחוד הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א-ד-נ-י': כנגד 1מדרגות ז"א הנעשות לו בתפילת העמידה :כתר ,מוחי חב"ד וו"ק. הויה עם שם 'א-ה-י-ה' :מוחי חב"ד ז"א [ 4מוחי ז"א הם עסמ"ב] (ששורשם בכתר ז"א) מלובשים תוך נה"י אימא ונתקנים ע"י 4כריעות ו 4-זקיפות שכולם חיבור הויה עם שם 'א-ה-י-ה'. הויה עם שם 'אלוקים' :להוריד הארת המוחים מהכתר למקומם כלומר לחב"ד ז"א. הויה עם שם 'א-ד-נ-י' :להוריד הארת המוחים מחב"ד לכל שאר גופא דז"א ,בו"ק. יפה שעה: oוהרי ז"א ונוק' כבר קיבלו כל מוחיהם בברכת אבות [וכל פרצופיהם נבנו עד סוף ברכת מודים]! אלא יש לומר :מדובר בזיווג פנימי מיניה וביה דז"א [ובזיווג פנימי מיניה וביה דנוק'] לקראת זיווג ז"א עם נוק' .יען כי שורשי המוחין בכתר ,שורש זה הזווג דמיניה וביה 115 מתחיל מכתר .שורשי המוחין ד (-ז"א דמצד) אבא [הם עסמ"ב] מזדווגים עם 4שמות 'א- ה-י-ה' במלואיהם שהם שורשי המוחין ד (-ז"א דמצד) אימא .וע"י 4כריעות ו 4-זקיפות הם נתקנים [בכל כריעה וזקיפה נעשה זיווג במוח אחד] .בברכת 'שים שלום' מורידים הארת המוחים [סוד המוחים] במקום המוחים עצמם. oשם מ"ה המתקן ב"ן הוא בעצם הנרנח"י של כל הפרצופים והם שמות ההויה המנוקדים שנכנסים בתוך מוחי כל פרצוף! ויש לכוון בכל שמות ההויה המנוקדים כל פעם שמכוונים במוחין ,כי לא מספיק לכוון בשמות המוחין בלבד כי הם לא התחדשו בעת התיקון כי לא ירדו לבריאה אלא נשארו באצילות ,אלא יש לכוון בכל שמות ההויה המנוקדים שבאים בעת התיקון עם מ"ה[ .חיצוניות ז"א 1 :בחינות כלים דז"א; מוחין דחיצוניות :שמות אלוקים ,ניצוצות; פנימיות ז"א 1 :בחינות כלים דנה"י דאימא; מוחין דפנימיות :שמות הויה, אורות; אח"כ נתלבשו לתוך המוחין דהויות הנרנח"י מכח 9הויות מנוקדות] הערה: .3הזיווג כאן הוא יעקב עם רחל וגם ז"א עם לאה. .2זיווג יעקב עם רחל יכול להיעשות רק אחרי שיעקב מקבל שפע מן ז"א ולכן יש לתקן ז"א קודם [ע"ע ביאור 31מידות ב'-ויעבור'] .בקיצור ,ב'-שים שלום' יורדת טיפת החסדים ממוחי ז"א וע"י תיקון 31מידות ד'-ויעבור' ,אנו מחלקים אותה ל 1-חלקים: חלק 3לחיבוק ,חלק 2זווג ז"א עם לאה (מן החזה ולמעלה) וחלק 1יורד למטה עד פי יסוד ז"א ומשם ניתן בדעת יעקב ומשם אל פי יסוד יעקב ונותנו לנוק' טיפת מ"ד. – 'למען יחלצון ידידיך' :ר"ת שם 'י-ל-י' שהוא אחד משמות ע"ב דויסע ויבא ויט ,ושם זה מעלה ומברר ניצוצין של 7מלכי אדום [וכן בקבלת שבת 'ה' למבול ישב']. – 'יהיו לרצון אמרי פי' :בפסוק זה נרמזים ונכללים שמות עסמ"ב אשר כל סודות תפילת י"ח תלויים בהם. – לפסוע 1פסיעות לאחור כנגד 1עולמות בי"ע [פסיעה אצל פסיעה; בלי להרחיב רגליים] לאות היכר כי בתפילה היינו שושבין המזווג חתן וכלה שבעולם האצילות; ועתה שהוא עת זיווגם וירידת הטיפה ,אין דרך ארץ לעמוד שם. 116 הקדמה בעניין תפילת העמידה – יא”ב: הכוונה דומה לתפילה בלחש ,אך כעת ,יעקב ורחל עולים כנגד חסד וגבורה של ז"א [בהתאמה]. עניין הזיווג ב-שים שלום מובא בהקדמה שלי. מקיפים דז"א דמצד אבא נכנסים בברכת כהנים [פנימיים ומקיפים דז"א דמצד אימא ופנימיים דז"א דמצד אבא נכנסים בברכת אבות]. בדרוש א' של חזרת העמידה כוונת חזרת העמידה היא זהה לכוונת העמידה עצמה למעט שבעמידה כתר יעקב ורחל בת"ת ז"א [ 2/1תחתונים מגולים שבת"ת ז"א] ושאר פרצופם כנגד נה"י ז"א ,יעקב בנצח ז"א ורחל בהוד ז"א [לפי ששם אורות אימא מגולים כי עד שם מגיע יסוד אימא]; ועתה בחזרת הש"ץ הם עולים כנגד חג"ת ז"א ,יעקב בחסד ז"א ורחל בהוד ז"א .היות ונוק' עולה 1מדרגות נוספות (מנה"י ז"א לחג"ת ז"א) לכן יש לעשות שוב את כל התיקונים שעשינו בתפילה בלחש (יא”ב :כולל הגדלת רחל מנקודה אב"א ז"א לפרצוף שלם פב"פ ז"א). תפילת העמידה הינה בלחש כדי שהחיצונים לא יאחזו בתפילתו; אך בחזרת הש"ץ יעקב ורחל עלו אל חג"ת ז"א ולכן אין פחד מן החיצונים. שאלה :יסוד אימא קצר ואיך אם כן הוא מגיע עד ת"ת ז"א ,היה צריך להגיע עד דעת ז"א בלבד?! תשובה :כשאימא רובצת על זו"ן אז היסוד שלה מגיע עד כנגד 2הפרקים השניים דנ"ה של אימא שהוא כנגד חזה ז"א. לאחר שאימא יצאה מז"א כדי להשפיע על נוק' (עיין לעיל דרוש ב' דעמידה ",למען שמו באהבה") אזי אימא הזדקפה ואינה רובצת עוד על זו"ן ,גם כשאימא חוזרת לז"א .לכן בחזרת הש"ץ ,יסוד אימא מגיע רק עד דעת ז"א ולכן אורות דאימא מגולים בחג"ת ז"א ולכן יעקב ורחל עולים עד חג"ת ז"א בחזרת הש"ץ. יפה שעה: – והרי לאה עומדת בחג"ת ז"א וממתנת שם עד 'ויעבור' לצורך זיווגה עם ז"א ואיך רחל יכולה לעלות לשם? אלא יש לומר :ישנם מספר פרצופים וזיווגים: נה"י ז"א ונוק' שלו שהם יעקב ורחל וזיווגם נקרא י-ה -ו-ה עם א-ד-נ-י (פרצופים דעיבור) והוא בשים שלום של התפילה בלחש .ומה שכתב בסוף דרוש ו' של העמידה שבסיום תפילה בלחש ישנו יחוד הויה עם שמות 'א-ה-י-ה'' ,אלוקים' ו'-א -ד -נ-י' אתי שפיר כי יעקב ורחל הם זו"ן דפרצוף נה"י דז"א ונוקביה וכאשר מפרטים 1ייחודים הם על סדר כתרם ,חב"ד שלהם וז"ת שלהם. חג"ת ז"א ונוק' שלו שהם ישורון ולאה וזיווגם נקרא י-ה -ו-ה עם א-ל-ה-י -ם (פרצופים דיניקה) והוא בשים שלום של חזרת התפילה בקול .ובסיום חזרת התפילה בקול ישנו יחוד הויה עם שמות 'א -ה-י-ה', 'אלוקים' ו'-א-ד-נ-י' והם ישורון ולאה והם זו"ן דפרצוף חג"ת דז"א ונוקביה וכאשר מפרטים 1ייחודים הם על סדר כתרם ,חב"ד שלהם וז"ת שלהם. חב"ד ז"א ונוק' שלו וזיווגם נקרא י -ה-ו -ה עם א-ה-י-ה (פרצופים דגדלות) והוא בנפילת אפיים (או בשחרית דשבת?) ולכן: עלית יעקב ורחל בחג"ת ז"א פירושה :התלבשות פרצופי ישורון ולאה בפרצופי יעקב ורחל; ופרצוף ישורון+יעקב נקרא יעקב ועומד בנצח ז"א הכולל ,ופרצוף לאה+רחל נקרא רחל ועומד בהוד ז"א הכולל וכתרם עומד ב 2/1-ת"ת דזו"ן דפרצופי חב"ד. ובזה יתורץ הקושיא אם הזיווג נעשה ב-שים שלום או בנ"א. [יא”ב :לסיכום גישת היפה שעה: תפילה בלחש :זיווג פרצופי נה"י דזו"ן :יעקב ורחל חזרת התפילה :זיווג פרצופי חג"ת דזו"ן[ :יעקב +ישורון] ו[-רחל דנה"י +רחל דחג"ת] ויעבור :זיווג ישראל ולאה ? נ"א :זיווג פרצופי חב"ד דזו"ן [יעקב ורחל] ] 117 דרוש ב' של חזרת העמידה סוד קדושה דחזרת הש"ץ. האצילות נתקן ב 1-תיקונים :עתיקא קדישא (שיש בו 1רישין) ,או"א ,זו"ן. כנגדם ,ישנם 1קדושות: קדוש 3#כנגד :רישא דלא אתיידע קדוש 2#כנגד :כתרא עלאה קדוש 1#כנגד :מוחא סתימאה [חכמה קדומה] או סידור אחר: קדוש 3#כנגד :עתיקא קדישא קדוש 2#כנגד :או"א קדוש 1#כנגד:זו"ן יפה שעה: שני הסידורים הם בעצם אחד. (יא”ב :רקע בענייני תלת רישין ,על פי דרך חכמת האמת לרמחל ושערי רמחל) תלת רישין דעתיקא [נוק' דעתיק]: תלת רישין דא"א רישא :1#ג"ר דנוק' דעתיק [כתר, חכמה ,בינה] לא נתלבשו בא"א רישא :1#גולגולתא חיורא ,כתר דא"א (חסד דעתיקא) (דעת דעתיקא) רישא :1#כתר ממנו יוצאים 11חיוורתי רישא :1#אווירא דכיא ,מוחא עילאה סתימאה ,דעת דעתיקא רישא :1#חכמה ממנו יוצאים 11קוצי דשערי, 11נימין ,שנמשכו עד רישא ז"א ממנו יוצאים 11תיקוני דיקנא רישא :1#מוחא סתימאה ,חכמה דא"א (גבורה דעתיקא) (יא”ב :הערה :עתיקא קדישא ועתיק יומין הינם מושגים שונים!) קדוש :3#רישא דלא אתיידע בכללותו ,הכולל נוקביה וא"א ונוקביה; כל 1רישין נקראים עתיקא קדישא קדוש :2#להמשיך הקדושה מכתרא עלאה (שהוא כתר דא"א) לאו"א בכל כללותם שהם או"א וישסו"ת קדוש :1#להמשיך הקדושה ממוחא סתימאה לזו"ן[ .פה מדובר באווירא דכיא .יא”ב :לא ברור למה? בגלל שה 11-נימין מגיעים לראש ז"א (ולא ה 11-תיקוני דיקנא)?] "...ה' צבא-ות מלא כל הארץ כבודו" :כנגד נוק' דז"א "ברוך כבוד ה' ממקומו": ברוך :אבא כבוד ה' :אימא "ה' ימלוך לעולם ועד" ה' :ז"א ימלוך :נוקבא ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך :א"א ,או"א ,זו"ן (בהתאמה) יפה שעה: לאחר תיקון כל האצילות ,ממשיכים קדושה לאו"א ולזו"ן (קדוש ,קדוש ,קדוש) לאחר מכן ממשיכים קדושה מאו"א לזו"ן (ברוך כבוד ה' ממקומו) לאחר מכן ממשיכים קדושה מזו"ן לכל העולמות המושפעים ממנו (ה' ימלוך לעולם ועד) קדושה דיוצר :לתקן 1מוחי ן לנוק' במקומה בבריאה בהיכלותיה ,ולפיכך הוא מיושב. 118 קדושה דעמידה :לתקן 1מוחין לנוק' במקומה באצילות ,ולהיותה דעתה שלם .להמשיך חב"ד לנוק' מחג"ת דז"א .והיות וכתר נוק' כנגד ת"ת ז"א ולכן אומרים את הקדושה לאחר 2 הברכות הראשונות שהן כנגד חסד וגבורה וגם כי דעת נוק' כלולה מחו"ג ז"א. קדושה דעמידה דמוסף :ראש נוק' כנגד ראש ז"א (יא”ב :בעצם בשבת ראש ז"א בכתר אבא וראש נוק' רק בחב"ד (דאימא) ,זה עדיין נקרא שהם באותו גובה ,כמו שמוסבר בקיצור הכוונות) .אז נוק' מקבלת שפע מכתר עליון [וזה חידוש לנוק'' ,חידוש הלבנה']. בשבתות וימים טובים ,ז"א עולה בחיק אביו וכאשר נוק' עולה לז"א כנגד פניו היא למעלה ממקום אצילותה; וזה מה שאומרים בקדושה" :אי-ה מקום כבודו" ,כי נוק' (הכבוד) למעלה ממקומה (ולכן המלאכים שואלים היכן היא) .וזה גם מה שאומרים בקדושה" :ממקומו", ממקום ו' (ו' כנגד ז"א שהוא ו"ק) כנגד ו' שבקדוש (יא”ב :אולי זה קשור ל-דרוש ד' של חזרת העמידה ,שם רואים שה-ו' שב-קדוש הינו כנגד תפראת ,כלומר ז"א). בר"ח ,נוק' עולה עד ראש ז"א ,אך ז"א בעצמו אינו עולה ,ולכן לא אומרים "אי-ה מקום כבודו" ולא "ממקומו" אלא רק "כתר" כי יש שפע מהכתר שיורד לנוק'. בשבת זו"ן יורשים מקום אביהם ממש אך ביום טוב הם רק "קרואים" אצלו ('מקראי קדש'). ג"ר דזו"ן אכן בג"ר דאו"א [יא”ב :בג"ר דאימא בלבד] אך הו"ק שלהם נשארים למטה כך עם עליה קטנה :חג"ת בחב"ד ונה"י בחג"ת .בחול המועד זו"ן לא עולים כלל לאו"א אלא רק עולים עליה אחת בחב"ד +חג"ת. שבת רחל ז"א חג"ת דדיקנא חב"ד נה"י דדיקנא חג"ת כתר אבא חב"ד נה"י חב"ד אבא חג"ת חג"ת אבא יום טוב ז"א רחל חול המועד רחל ז"א כתר אימא חב"ד אימא חג"ת אימא נה"י אימא תבונה חב"ד חב"ד נה"י נה"י אבא ישראל סבא כתר ז"א חב"ד חב"ד חג"ת נה"י חג"ת נה"י חב"ד יעקב ורחל חב"ד ז"א חג"ת ז"א חג"ת חג"ת נה"י נה"י נה"י ז"א עשיית מלאכה ר"ח חול אסור הכול מותר רק אוכל נפש מותר דבר האבד ואוכל נפש אסור חג"ת יעקב ורחל נה"י יעקב ורחל מותר הכול חב"ד יעקב ורחל חג"ת ונה"י יעקב ורחל מותר הכול תפילין אסור רק אסור אסור במוסף [יא”ב :הטבלה הנ"ל מראה המקום הגבוה ביותר שנוק' מגיעה אליו בזמנים השונים .מילוי הטבלה הנ"ל נעשה גם על סמך 'קיצור הכוונות' .הטבלה הנ"ל דרושה בדיקה\אישור ,כי איננה לקוחה במלואה מתוך 'שער הכוונות' .בעניין עליות יעקב ורחל בחול המועד ,נראה ב'קיצור הכוונות' שהם לא עולים יותר מביום חול ,וב'-שער הכוונות' נראה ש"-ראשם בחיק אביהם"] עניין עשיית מלאכה מורה על הקליפה בסוד העשייה .ככל שנה"י דנוק' קרוב יותר לעולם העשייה כך גדלה שליטת הקליפה בה וכך מתווספים סוגי המלאכה המותרים. 119 דרוש ג' של חזרת העמידה קדושה דחזרת הש"ץ :לכוון לקיים מצות עשה "ונקדשתי בתוך בני ישראל" לקדש שמו ית' באמרינו "נקדשיך ונעריצך" .גם יש לכוון להתקדש מהקדושה הזאת באמרינו "מלא כל הארץ כבודו" ,שהוא סוד המלכות ,ואנו בניה ,ואנו מתכוונים לכלול עצמנו בתוכה. בהגיע הש"ץ אל "נקדשיך ונעריצך" יש לפסוע 1פסיעות קדימה ולעמוד 'ברגל ישרה' (2 הרגליים צמודות). יש לומר בלחש כל סדר הקדושה מילה במילה עם הש"ץ .את 2המילים "נקדשיך ונעריצך" יש לומר בקול רם עם הש"ץ .את המילים "קדוש קדוש קדוש" יש לומר בקול רם בדילוג כלפי מעלה .עניין הדילוג הוא להעלות יעקב ורחל בסוד שם בן מ"ב .יש לכוון להעלות גם את נפשו עימהם בסוד שם מ"ב "אבגית"ץ" .בשחרית דחול יכוון אותיות 'ג"י' .במנחה של חול יכוון אותיות 'א"ב' .בקדושת 'ובא לציון' דמנחה של שבת יכוון בשתי אותיות 'ת"ץ'. בקדושה דחזרת הש"ץ דשחרית דחול ,ז"א מעלה יעקב ורחל אל חג"ת שלו ,ע"י שמקודם חג"ת ז"א עולים לחב"ד ז"א ומתקדשים שם ואז יורדים למקומם ,ואז ז"א משפיע מחסד שלו ליעקב (בברכת אבות) ומגבורה שלו לרחל (בברכת מחיה המתים) ואז חג"ת שוב עולים לחב"ד ומעלים יעקב ורחל לחג"ת.. בקדושה דחזרת הש"ץ דשחרית דחול ,גם מאירים לדעת דנוק' (כי דעתה קלה) ע"י קו האמצעי דז"א הנמשך מן הדעת שבו. "נקדישך" :כנגד החסד העולה עד חכמה דז"א (חכמה = קדש) "ונעריצך" :כנגד הגבורה העולה עד בינה דז"א (לשון גבורה ועריצות) "כנועם" :כנגד התפארת העולה עד דעת דז"א אשר בו מתלבש היסוד דאימא הנקרא נועם עליון (אהי-ה דיודין גמ' נועם) עד כאן עלית חג"ת לחב"ד .עתה ירידת חג"ת בחזרה למקומם" :שיח (חסד) סוד (גבורה) שרפי קדש (תפארת)" עתה חג"ת משפיעים קדושה לנה"י" :המשלשים לך קדושה" ונה"י מאירים ביעקב ורחל" :וקרא זה אל זה ואמר" ואז כולם עולים יחד :חג"ת ז"א לחב"ד ז"א; נה"י ז"א לחג"ת ז"א; יעקב ורחל לחג"ת ז"א: "קדוש (חסד עולה לחכמה) קדוש (גבורה עולה לבינה) קדוש (תפארת עולה לדעת)" וגם קדושה יורדת מן קוצא חד דשערי דרישא דאריך המתפשט עד אחורי רישא ז"א ומאיר שפע גדול במוחין דז"א. "ה' (יסוד עולה לתפארת) צבא-ות (נ"ה עולים לחו"ג)" "מלא כל הארץ (נקבה רחל הממלאה כל נה"י ועולה עמהם) כבודו" "ימלוך ה' לעולם אלה-יך ציון לדור ודור" לרמוז כי אנו מעלים את המלכות 'אצלו' (ר"ת " אלה-יך ציון לדור ודור" = אצלו ,כלומר אצל תפארת) ועי"כ ימלוך ה'. 120 דרוש ד' של חזרת העמידה ישנן 1קדושות :של יוצר ,של חזרת הש"ץ ושל 'ובא לציון'. קדושה דיוצר הינה כדי להעלות את המלכות העומדת בהיכל קודש קדשים דיצירה אל הוד דבריאה .אין אומרים 'ימלוך ה'' כי הוא כנגד התפארת ואין אנו רוצים להורידו לעולם הבריאה אלא להעלות המלכות. קדושה דחזרת הש"ץ הינה כדי להעלות את המלכות דעולם האצילות בהוד דאצילות( .יא”ב: סותר הדרושים הקודמים שבחזרת הש"ץ נוק' עולה עד חג"ת דז"א?) קדושה ד'-ובא לציון' הינה סוד ירידת המלכות דאצילות בהיכל קודש קדשים דבריאה .לכן היא בלשון ארמית כי מסתירים הקדושה בעולם הבריאה .מקדימים 'ה'' ל'-ימלוך' ('ה' ימלוך לעולם ועד' במקום 'ימלוך ה' לעולם') כי התפארת מקדימה לרדת להיות עם המלכות בעולם הבריאה. קדוש ,קדוש קדוש :בחכמה .3קדוש :3#מלשון קדש ו' ,כלומר עולה אות ה-ו' שהיא התפארת בחכמה הנקרא 'קדש' ונעשה 'קדוש'. .2קדוש :2#אחר כך ,קדש העליון מתפשט עד התפארת הנקרא ו' ,ונעשה 'קדוש'. .1קדוש :1#ואחר כך מתפשט עד היסוד שבו ונעשה 'קדוש' .ואז מחברים עמו נ"ה וזהו 'ה' צבא-ות' ,ומשם מתפשט עד המלכות ,וזהו 'מלא כל הארץ כבודו'. ברוך כבוד ה' ממקומו :בבינה ,כבוד עילאה ,ממקומו ,המלכות .סוד התפשטות הבינה עד הוד. ימלוך ה' לעולם :בדעת .מעלים המלכות ('ימלוך') עד הדעת ('ה'') ואז היא אצלו (ר"ת 'אלו- היך ציון לדור ודור') בהוד (יא”ב :לא ברור). 'אתה קדוש' :מוחין דז"א דרך קו האמצעי שבו נמשכים אל נוק' ('ושמך קדוש'). 'מודים דרבנן' :הזכר שעלה בנצח כופף את ראשו למטה כדי לנשק את נוק' הנמצאת בהוד. 121 דרוש ה' של חזרת העמידה עניין ברכת כוהנים: זיווג ז"א ,הנקרא ישראל ,עם לאה נעשה ב 31-מדות של 'ויעבור' ,מן חזה ז"א ולמעלה. זיווג יעקב עם רחל נעשה בנפילת אפיים. בברכת אבות נעשים פרצופן של לאה (במילת 'הא-ל') ושל רחל .אך פרצוף לאה נבנה רק מבחינת הדעת שלה וה-ז"ת שלה ,למעט חו"ב שלה ולמעט היסוד שלה .יסוד לאה נעשה ע"י 'ויעבור' והחו"ב ע"י נשיאת כפיים. ז"א מקבל אור מקיף מצד אבא בברכת כוהנים .אורות אלה נמשכות ויוצאות מסופי האצבעות של ז"א ,בסוד אור חוזר (ירדו למטה בז"א וחוזרים ויוצאים דרך אצבעותיו) ,בסוד זקיפת האצבעות כלפי מעלה ,שאז ראשי אצבעותיו מכוונים משני צדדי ראשו ,בב' צדדי מוח הדעת שבו ,יד ימין מימין הדעת ,ויד שמאל משמאל הדעת .משם האורות מאירים בלאה ,שראשה באחורי דעת ז"א ,ונעשים בחינת חו"ב בלאה .כנגד זה צריכים הכוהנים להגביה כפיהם. יש לז"א 2צל"מים :צל"ם מצד אימא ('צ' – נה"י דתבונה' ,ל' – חג"ת דתבונה' ,מ' – חב"ד דתבונה .ביום חול ז"א אינו עולה לשם אלא שהם יורדים עד מקום ז"א ,כמו בליל שבת) וצל"ם מצד אבא. מוחים פנימיים דמצד אימא נכנסים לז"א עד היותו בן ,31ואז נקרא איש. ואז מקיפים דמצד אימא נכנסים בו עד היותו בן .38 ואז מוחים פנימיים דמצד אבא נכנסים בו עד היותו בן .21 משם ואילך נכנסים בו מקיפים דמצד אבא. כל הבחינות הנ"ל נכנסות בו בברכת אבות של תפילת שחרית של יום חול למעט מקיפים דמצד אבא שמכניסים ע"י ברכת כוהנים( .מקיפים דאימא נכנסים במילים 'ואל-הי אבותינו', פנימיים דאבא נכנסים במילים 'אל-הי אברהם אל-הי יצחק ואל-הי יעקב' ,מקיפים דאבא נכנסים בברכת כוהנים לפי שסוד הכוהן הגדול הוא בחכמה שהוא קו ימין והוא אבא). יפה שעה: נראה שהמקיפים המוזכרים כאן הינם המקיפים העליונים שמעל הפנימיים .אך המקיפים המוזכרים בדרוש ו' של ר"ה ושבוקעים מתוך הפנימיים דז"א בסוד התפילין ,הם מקיפים 'נמוכים' מהפנימיים והם אינם אותם המקיפים המוזכרים כאן. כשאורות המקיפים דמצד אבא נכנסים לתוך ז"א נבקע יסוד אימא שבתוך דעת ז"א (בעת שאומרים 'ויעבור' ) ואז נעשים בז"א 4ת"ד העליונים שהיו חסרים לז"א (כי בברכת אבות נכנסו בו רק 9ת"ד ועתה נשלמו בו 31ת"ד בסוד 31מידות של רחמים; גם שערות של ת"ד הם אור מקיף[ ).יא”ב :ע"ע מילת 'הא-ל' בדרושים ב' ו-ד' של העמידה (תד_זא_ .)1וע"ע פחו"ד של הרמח"ל סימן טז' וסימן פ"ד .שם מוסבר שלז"א יש 1ת"ד אך לפעמים א"א משלים אותם ל .11-וע"ע הערה בדרוש א' של 'ויעבור' וכן בדרוש ה' של 'ויעבור' ,ששם מוסבר שאמנם יש לז"א הארת 11 תיקונים ,אעפ"כ ,לעולם אין בז"א אלא 1ת"ד תד_זא_]1_1 הקדמה בעניין מוחין דז"א :צל"ם מוחי ז"א נוצרו ע"י זיווג או"א וניתנו תוך בטן אימא בסוד עיבור .זווג זה התחיל ממקור עליון (א"א ועתיק ומעליו ).בעת לידת המוחין היו 4מוחים :חכמה ,בינה ,חסדים דדעת וגבורות דדעת .מכאן 'ם' דצל"ם ,שהוא 4מוחין ,כל אחד כלול מ 31-והוא גם סתום (עליון) .ושם נשאר רושם מוחין אלה ,ללא לבושים. כדי שז"א יוכל לסבול אורות עילאין אלה ,היה צריך להלביש (לכסות) אותם .אורות נה"י דתבונה עלו לת"ת שלה ונתנו מקום למוחין דז"א ("אדם כי ימות באהל") .מכאן 'ל' דצל"ם, שהוא 4מוחין שהם ,1מכוסים ב 1-לבושים ,כל אחד כלול מ .31-ושם נשאר רושם מוחין אלה ,בתוך הלבושים .על זה נאמר" :אין התורה (ז"א) מתקיימת אלא במי (מי היא התבונה) שממית עצמו (אורות נה"י דתבונה פינו מקומם) עליה (על התורה שהוא ז"א)". 122 לאחר מכן המוחין נכנסו לתוך ז"א .מכאן 'צ' דצל"ם ,שהוא 1מוחין בתוך 9ספירות ז"א ,כל אחד כלול מ.31- מקיפים ד'-ל' וד'-ם' נכנסים לז"א בברכת כוהנים ,כדלהלן: 'יברכך' :נכנס מוח חכמה של ה'-ל'. 'ה'' :נכנס מוח חכמה של ה'-ם'. 'וישמרך' :נכנסים 31חסדים של הדעת דאות 'ם'. יפה שעה: אינו ברור למה כאן מדובר ב 31-חסדים ו 31-גבורות דדעת ולא ה"ח וה"ג כמו בכל מקום. 'יאר' :נכנס מוח בינה של ה'-ל'. 'ה'' :נכנס מוח בינה של ה'-ם'. עתה מחברים עם הקודמים כדי שיאירו אלו באלו: 'פניו' :חכמה של ה'-ל'. 'אליך' 31 :חסדים של הדעת דאות 'ם'. 'ויחונך' :חכמה של ה'-ם'. 'ישא' :נכנסים 31חסדים של הדעת דאות 'ל'. 'ה'' :נכנסים 31גבורות של הדעת דאות 'ם'. עתה מחברים עם הקודמים כדי שיאירו אלו באלו: 'פניו' :חכמה של ה'-ל'. 'אליך' 31 :חסדים של הדעת דאות 'ם'. 'וישם' :חכמה של ה'-ם'. 'לך' :בינה של ה'-ל'. 'שלום' :בינה של ה'-ם' .לכוון גם להאיר אל נוק' דז"א. – – – – ה 31-גבורות של ה'-ל' תלויים בכוונה שמכוונים הקהל כשהכוהנים מברכים 'ברוך אתה,'... שאז על הקהל לכוון באות 'ו' של 'וידבר ה' אל משה '...ובאות 'ד' של 'דבר אל אהרון '...ושתי אותיות אלה הינן כנגד 31גבורות של הדעת דאות 'ל' ,שהם המקיפים הנמוכים יותר והם הנכנסים ראשונה. הערה :מוחים ד'-ם' נכנסים ע"י הויות ,חוץ מ 31-חסדים של הדעת דאות 'ם' שצריך כוונה מיוחדת של הש"ץ. אין הכוהן עולה יחידי לדוכן עד שיתמלא זקנו (וזה כנגד דיקנא דז"א שמשלימה מ 9-ת"ד ל- 31ת"ד ע"י כניסת מקיפים דאבא לז"א (יא”ב :בברכת כוהנים ושגורמים ל ):-בקיעת יסוד אימא שבתוך דעת ז"א ,בעת אמירת 'ויעבור') או עד שיהיה בן ( 21וזה כנגד כניסת מקיפים דאבא לז"א בעת ברכת כוהנים ,שנכנסים מגיל 21והלאה). יפה שעה: עניין בקוע יסוד אימא מופיע במספר מקומות. בקוע יסוד אימא בעת הנחת תפילין על מנת להוציא התפילין ולהאיר במצחא קדישא דז"א :זה מצוה מעשית והוא בחיצוניות העולמות. בקוע יסוד אימא בליל שבת ב"-ופרוס עלינו סוכת שלומך" :אין שם בקוע אלא הרחבת יסוד אימא ע"י עניין "ופרוס עלינו סוכת שלומך"( .עיין דרוש ב' בעניין תוספת שבת בקוע_יסוד_אימא_ערב_שבת) בקוע יסוד אימא בתפילת עמידה דחול (עיין דרוש 1דר"ה במילת 'ואל-הי אבותינו') הינו כשנכנסים מוחין פנימיים ד'-צ' דצלם ,ע"י כניסת המקיפים של העמידה ,וזה כדי לאפשר עלית יעקב ורחל לחג"ת. שם מדובר במקיפים נמוכים מהמוחין הפנימיים ,כפי הארת ה''-יפה שעה" לעיל בדרוש הזה. בקוע יסוד אימא בב רכת כוהנים בחזרת תפילת עמידה דחול ,בעת כניסת המקיפים דאבא ,הכוונה ל'בחינת' יסוד דאימא ,והינו בעצם בקוע קו האמצעי ד'-ל' וד'-ם' דצלם דאימא. 123 כל אחת מ 1-מדרגות הצלם הינה פרצוף גמור ,בעל רמ"ח איברים רוחניים המתפשטים תוך רמ"ח איברי הגוף .זה נרמז במילת 'אמור להם' ,כי 'אמור' הינו גמ' רמ"ח עם הכולל ,לרמוז שעתה נכנסים רמ"ח אברי הנפש .שמשון היה נזיר ו'-מורא' לא יעלה על ראשו כי כל בחינת אור מקיף שבו נכנסת בו בסוד פנימיות כי הנזיר עולה עד עתיקא קדישא. עניין ברכת כוהנים הוא להוריד רחמי 31תיקוני דיקנא דעתיקא קדישא ב 9-תיקוני דיקנא דז"א .דבר זה נרמז במספר המילים והאותיות של ברכת כוהנים. פסוק :3#יברכך :בא"א. – 1תיבות כנגד 1רישין עילאין דא"א. – 35אותיות כנגד 2רישין עילאין ראשונים המאירים ב 31-ת"ד דא"א ()35 = 31+2 הנמשכים ויוצאים מרישא תליתאה שהוא חכמה ,מוחא סתימאה דעתיקא קדישא. – הויה היא ע"ב ומנוקדת :חולם ,צירי ,קמץ ,צירי פסוק :2#יאר :באו"א[ .פירוש נוסף :בז"א .לכן הפסוק נגמר ב'-ויחנך' שהוא חכמה של המקיף העליון של 'ם' דצלם ויש להמשיך הארה ממנו אל ז"א]. – 5תיבות כנגד המשכת 1מוחין מאו"א אל ז"א (.)5=1+2 – 21אותיות כנגד המשכת הארה מן 4תיקונין עלאין דדיקנא קדישא דא"א שיש בה 31 ת"ד אל ז"א שיש בו רק 9ת"ד ועל ידי כך יושלמו בו גם 31ת"ד וכנגד המשכת הארה מן 7תיקוני גלגלתא דא"א (שהם יותר עליונים מה 31-ת"ד דא"א) אל ה 31-ת"ד דז"א. (.)21=31+7 – הויה היא ס"ג. פסוק :1#ישא :בז"א[ .פירוש נוסף :בנוק' .לכן הפסוק נגמר ב'-שלום' שהיא בינה של המקיף העליון של 'ם' דצלם ויש להמשיך הארה ממנו אל נוק']. – 7תיבות כנגד המוחין שירדו בז"א שאח"כ נתהוו ב 2-עטרין עילאין שהם חו"ג דת"ת (??? יא”ב) 7 .תיבות 2 +עטרין = 9ת"ד דז"א. – 25אותיות כנגד שם מ"ה עם שם א-ד-נ-י במילוי (= 31אותיות 32 +אותיות) ו 1-כנגד נה"י דתבונה שהם 1המוחין שנכנסו בז"א .במילה 'שלום' לכוון להוריד שפע של 'כה תברכו את בני ישראל' אל המלכות הנקראת 'כה' בכח אותיות של מ"ה +אדנות במילוי שבהם נכללים 31ת"ד דעתיקא 9 +ת"ד דז"א [ועם 1פסוקים הרי זה 'כה'[ ].פירוש נוסף 25 :אותיות כנגד 31ת"ד דא"א ב 9-ת"ד דז"א ,ו 9-ת"ד דז"א יאירו ב 1-ת"ד דנוק' ויוסיפו לה 1ת"ד (].)25=31+9+1 – הויה היא מ"ה. ישנם 31ת"ד דא"א [וכנגדם ישנם ' 31י' בברכת כוהנים] 9 ,ת"ד דז"א [וכנגדם ישנם ' 9ו' בברכת כוהנים] ו 1-ת"ד דנוק' [וכנגדם ישנם ' 1ה' בברכת כוהנים] .בברכת כוהנים ז"א מקבל הארה מא"א ונעשים בו 31ת"ד ,כך נוק' מקבלת הארה מז"א ונעשים בה 9ת"ד. [עד כאן עניין ברכת כוהנים] עניין עניית הקהל 'ברוך הוא ברוך שמו' בחזרת הש"ץ: 'ברוך הוא' :שם 'אה-י-ה' נעשה מלבוש לשם ס"ג 'וברוך שמו' :שם 'א-ד-נ-י' נעשה מלבוש לשם מ"ה כוונה אחרת: 'ברוך' :כנגד 'י' דהויה 'הוא' :כנגד 'ה' ראשונה דהויה והיא שם א-ה-י-ה 'וברוך' :כנגד 'ו' דהויה 'שמו' :כנגד 'ה' אחרונה של הויה והיא א-ד-נ-י 124 עניין ענית 'אמן': ישנן 1מדרגות בעניית 'אמן' :של ברכות המצוות ,של ברכות הנהנין ושל ברכות העמידה והתפילה. אמן הינו כנגד שילוב י-ה-ו-ה עם א-ד-נ-י ויש להם אותה גמ' .כלומר 'אמן' הוא כנגד חיבור ז"א ונוק' [היינו שילוב י-ה-ו-ה עם א-ד-נ-י] ולכן גם מובן פירוט האותיות (להלן) כי נוק' נמצאת כנגד ת"ת ז"א ולמטה: 'א' היא כנגד ת"ת דז"א וכתר נוק' באחוריו 'מ' היא כנגד יסוד דז"א ודעת נוק' באחוריו 'ן' היא כנגד החלל שבין נ"ה דז"א לאחר סיום יסוד ז"א .משם יוצאת הארה (הבל) הנחלקת ל 2-חלקים :יסוד אבא היוצא מתוך יסוד ז"א ויסוד אימא[ .הויה מצד פנים ו-א-ד-נ-י מצד אחור] הארת יסוד אבא: בחינת הבל בן אדם הראשון שהוא גלגול ראשון של משה לצורך גופא דיעקב (כי כתר יעקב בת"ת ז"א ,ודעת יעקב ביסוד ז"א וידיו ורגליו מנ"ה ז"א אך שאר גוף יעקב נעשה מההארה זו דאבא כי יסוד ז"א קצר) הארת יסוד אימא: בחינת קין בן אדם הראשון שהוא גלגול יתרו ומצרי (?? יא”ב) לצורך גופא דרחל (ידיה ורגליה דרחל הינן מנ"ה ז"א אך שאר גוף רחל נעשה מההארה זו דאימא כי יסוד ז"א קצר) יש לכוון שילוב י-ה-ו-ה עם א-ד-נ-י עבור כל אות של 'אמן'. – ב-אמן של ברכות המצוות והנהנים יש לכוון להוריד אור עליון מן אימא עילאה אל זו"ן באותם 1מקומות שמתחברים יחד ,אחור באחור'[ .א' כנגד אור היוצא מפי היסוד דאימא שנפתח בתוך חזה ז"א (ושם מאחוריו נמצא כתר רחל – יא”ב); 'מ' כנגד יסוד דז"א ושם מאחוריו דעת רחל; 'ן' כנגד חלל שבין ירכי ז"א וכנגדו מאחוריו ת"ת נוק']. – ב-אמן של חזרת העמידה דש"ץ ,זו"ן כבר חזרו פב"פ ולכן יש לכוון לחברם ב 1-המקומות הנ"ל אך מבחינת פב"פ וגם יש להאיר אותם 1רישומים הראשונים שנתרשמו בהיותם אב"א. – ב'-אמן' של הקדיש ,נוק' מקדימה להתעורר תחילה והחיבור הינו מבחינת חיבוק ולכן הכוונה היא 'א-י-ד-ה-נ-ו-י-ה'. – ב'-אמן' של ברכות המצוות והנהנין ז"א מקדים לפנות לנוק' והחיבור הוא מבחינת נשיקין, ולכן הכוונה היא 'י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י'. – ב'-אמן' של העמידה ,החיבור הוא מבחינת נשיקין שניים ,הנעשים בעת הורדת הטיפה מן הזכר אל הנוק' ואז נושקים זה לזה ברעותא חדא ,אבל עדיין הזכר גובר ולכן הכוונה היא 'י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י'. 'א-ל מלך יושב': תוספת שבת היא 7שעות [מתחילת שעה ששית של יום ו'] ועוד 24שעות של שבת הרי 13 [א-ל] שעות כנגד 'א-ל' שבהם הקב"ה יושב על כסא רחמים ובימי החול יושב על כסא דין. וידוי: לב האדם נעשה מכוח הארת החו"ג והיסודות דאו"א מתגלים בחזה דז"א (כי שם נפסק היסוד דאימא) .החוטא גורם הסתלקות המוחין להעלותם במקום המכוסה ומונע ירידת החסדים אל הלב .העניין נתקן ע"י הוידוי כי נתכפר ו עוונותיו .ההכאות של יד ימין [היא שורש ה"ח בשרשם העליון] על הלב ,מוריד החסדים שלמעלה במקום המכוסה למטה ללב שבמקום המגולה .בברכת שים שלום יורדת טיפת החסדים מן המוח עד החזה אך מתגלים ע"י הכאות 125 הוידוי[ .עיין דרוש ו' של העמידה המשכת_טיפת_החסדים – יא”ב] וזה נחוץ לצורך הזיווגים של ז"א עם לאה ושל יעקב עם רחל. יפה שעה: בחזרת הש"ץ אימא הזדקפה ויסודה בדעת ז"א ולא בחזה ז"א (עיין דרוש א' דחזרת העמידה יסוד_אימא_רק_עד_דעת_זא) ! אלא יש לומר שעניין ההכאה הינו אישי ומבחינה זו עדיין האורות מכוסים. ויעבור ו 01-מידות: זיווג לאה עם ישראל [מן חזה ז"א ולמעלה] נפילת אפים: זיווג יעקב עם רחל 126 דרוש א' של ויעבור 31מידות דויעבור מטרתם זיווג ז"א ולאה ותיקון דיקנא דז"א להשלימו ל 31-ת"ד. בברכת גבורות של העמידה נעשה חיבוק ז"א ונוק' בשמאל. בברכת קדושה של העמידה נעשה חיבוק ז"א ונוק' בימין. צד הימין של החיבוק הינו בשם ע"ב צד השמאל של החיבוק הינו בשם ס"ג 31 +אותיותיו = ע"ב צד האמצע של החיבוק הינו בשם מ"ה +כ"ו = ע"ב 1הע"ב באים מטיפה ממוח חכמה דז"א. בברכת 'שים שלום' מתעורר היסוד וכן טיפת ההזרעה הנמשכת מן מוח מקיף חכמה דז"א [שבעצמה באה מחסד עתיק מלובש תוך כתר א"א] ויורדת דרך דעת ז"א עד נקודת ציון נוק'. כל בחינת חכמה היא גבורה [על דרך גבורה עתיק מלובשת תוך חכמה דאריך] ולכן היות והטיפה הנ"ל באה מחכמה דז"א יש לה בחינת גבורה ואכן *1ע"ב = גמ' גבורה. טיפת ההזרעה מתחלקת ל:1- חלק הנמשך למטה [ליסודות ז"א ונוק'?– יא”ב] לצורך זיווג ז"א ונוק'. חלק לחסד ז"א לעשות ממנו בחינת ע"ב לצורך חיבוק יותר מעולה מן הראשון חלק לעלות לדיקנא דז"א להשלימו מ 9-ת"ד ל 31-ת"ד.עת נפילת אפיים היא עת נתינת והורדת הטיפה מן היסוד אל המלכות ואנו מעכבים אותה ע"י 31מ ידות דויעבור כדי לקחת אותה בהיותה בחזה ז"א כי שם נקרא מעבר יב"ק ששם עוברות הויות מוחים דגדלות תוך אלקים דקטנות שבגרון [הויה +אלקים = יב"ק] .אורות המוחים דגדלות נמצאים אז חשופים מחוץ למחיצות יסוד דאימא .חלק אחד מהטיפה [שם ע"ב] נמשך לזרוע ימין דז"א כדי לעשות בו חיבוק יותר מעולה 1 .הע"ב הראשונים נקבצו בצד שמאל דז"א ונעשו רי"ו [ע"ב +רי"ו = אותיות 'ויעבור']. עיכוב האורות ביציאת י סוד דאימא גורם לסילוק מחיצות יסוד דאימא ולחשיפתם של המוחים בלתי מלובשים בנה"י אימא. יפה שעה: ישנם 2טיפות שאנו מעכבים: ב'-שים שלום' של העמידה בלחש .הטיפה הינה ממקיפים דאימא (כי של אבא טרםנכנסו) .היא הטיפה שהיא * 1ע"ב דסמ"ב אשר מתקבצים בשמאל דז"א ונעשים בחינת רי"ו. ב'-שים שלום' של חזרת העמידה ,לאחר שנכנסו מקיפים דאבא בברכת כוהנים ,והיאמחכמה דמ' צלם דאבא והיא ע"ב דע"ב העיקרי .על ידה ייבקע היסוד כדי שיאירו המוחין במצחא קדישא וייעשו בו 31ת"ד וכדי לתת יסוד דאימא ללאה. כשהמוחים היו מלובשים בנה"י ז"א הם היו 1מוחים בלבד ,כל אחד כלול מכולם ,הרי הם 9 בחינות ונמשך מהם דיקנא דז"א בת 9תיקונים .כשהמוחים מגולים ,הם נעשים ( 4דעת נהית חו"ג) ,ו 1-פעמים 4עם הכולל הרי הם 31ת"ד. עניין הארת המוחים להשלמת 4ת"ד נוספים לז"א: ישנם 31חוורתי [עור לבן בין שערות א"א] כנגד * 1הויה והחיוורתי ה 31-כולל את כולם4 . חוורתי [שהם שם הויה אחד] נמשכים ויורדים דרך אחורי א"א ,דרך העורף .ו 8-חיוורתי [שהם 2שמות הויה] עם החוורתא ה 31-הכוללת את כולם ,נמשכים כנגד פני א"א. ישנם 31ת"ד דא"א כנגד * 1הויה והתיקון ה 31-כולל את כולם 4 .תיקונים ראשונים\עילאין [שהם שם הויה אחד] אינם צריכים להארה עליונה 8 .התיקונים אחרונים [שהם 2שמות הויה] שהם נקראים דיקנא דכהנא רבא ,ושהתחלתם מן התיקון הנקרא 'ורב חסד' ,כי 'רב חסד' הוא בחינת כהנא רבא ,צריכים לרדת ולהאיר למטה ב 9-ת"ד דז"א ולכן צריכים לקבל הארה עליונה .לכן 2ההויות שהם 8חוורתי דרישא מאירים בהם. 127 כוונתינו כעת להשלים 31ת"ד דז"א .טיפת ההזרעה מעוכבת ובקעה יסוד אימא ועתה מאירים ה 4-חיוורתי עילאין שירדו מאחורי רישא דא"א [עניין קוצא דשערי הנמשכת מן הא"א? ע"ע דרוש ב' דויעבור קוצא_דשערי_דאא – יא”ב] עד אחורי רישא דז"א ,ונכנסים תוך מוחי ז"א ,ומתחברים עם הטיפה ומכים ומאירים במוחים דז"א ויוצאת הארתם לחוץ .ואז נעשים 4ת"ד עילאין דז"א ונשלמת דיקנא דז"א ב 31-תיקונים. אמנם 4ת"ד העילאין דז"א כעת מאירים פחות מה 9-ת"ד דז"א הקיימים ,כי הם רק מקבלים הארה בלתי ישירה (ע"י התלבשות) מה 4-חיוורתי .מצב זה הפוך מהמצב התקין .על מנת להפוך את המצב ,צריך שה 4-ת"ד העילאין דא"א יאירו ב 4-ת"ד העילאין דז"א .ההארה הזאת נעשית ע"י זה שההויה של ה 4-חיוורתי עילאין שנתיישבה בתוך ז"א 'קוראת' להויה של ה 4-ת"ד עילאין דא"א לבוא ולהאיר ב 4-ת"ד עילאין דז"א. הביאור במילים: – 'ויעבור' :עניין המשכת הטיפות דע"ב ורי"ו שהם אותיות 'ויעבור'. – ה' :השלמת ז"א לי"ס ע"י האור שהמשכנו בחזה ז"א שמתחבר עם רישומה של הנוק' ועל ידי זה משלים את עצמו מניסורה והפרדתה של נוק' ממנו. – 'על פניו' :אור הטיפה היה מיועד לנוק' אך עיכבנו את הטיפה להשלמת ז"א ולכן ז"א כעת נהנה מחלקה של נוק'" .אני אעביר כל טובי" [היא המלכות לאה] והנה היא על פניו של ז"א כלומר מהבחינה הזו היא מעולה מז"א. – 'ויעבור ה' על פניו' :כלומר בחינת הויה של 4חיוורתי רישא דא"א הנמשכת עד עורף ז"א עברה ונכנסה תוך מוחי ז"א וחזרה ויצאה לחוץ בפניו של ז"א ושם נעשית בחינת 4ת"ד עילאין דז"א. – " ה' ה' " :ההויה של 4חיוורתי רישא דא"א הרמוזה ב'-ויעבור ה'' ,ואשר ירדה ונתיישבה ב 4-תיקונין עילאין דדיקנא דז"א ,הנה היא קוראת אל ההויה האחרת אשר למעלה ב4- תיקונים עילאין דדיקנא דא"א ,שתרד ותאיר למטה ב 4-תיקונים עילאין דדיקנא דז"א. הערה :על אף שצויין שמשלימים דיקנא ז"א ל 31-ת"ד ,ויש לדיקנא ז"א אמנם הארת 31 תיקונים ,אעפ"כ ,לעולם אין בז"א אלא 9ת"ד (וע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה תד_זא_).31_9 יש לכוון 1כוונות בתיבות 'ויקרא ה' ה' ': – כוונה :3#אותה ההויה של 4חיוורתי הנמצאת כעת במוחי ז"א קוראת להויה של 4ת"ד עילאין דא"א. – כוונה :2#ההויה שב 4-ת"ד הראשונים מתוך ה 9-ת"ד דז"א ,קוראת לאותה הויה של 4 ת"ד עילאין דא"א. כוונה :1#ההויה שב 4-ת"ד תתאין מתוך ה 9-ת"ד דז"א ,קוראת להויה ד 4-חיוורתי – רישא דא"א. 128 דרוש ב' של ויעבור זיווג או"א הינו בסוד החו"ג שלהם [כלומר הה"ח והה"ג דרך יסודותיהם? יא”ב] ,והם [כלומר הה"ח והה"ג – יא”ב] בחינות נשמה לנשמה ונשמה ,והכל [כלומר הה"ח והה"ג – יא”ב] מתקבץ ביסוד דאימא המתלבשת בז"א ונותנת בדעתו החו"ג. במילה 'ויעבור' ,הגבורות ניתנות בלאה ,ושם נעשות בחינת רוח[ .ויעבור מלשון עיבור] בתיקון 31מידות דויעבור ,בסוד זיווג עם ז"א ,החסדים ניתנים ללאה (הזיווג מחצי ז"א ולמעלה). לאה ירדה ונתלבשה ביעקב ורחל ,ומתוך רגלי לאה ,יוצאים החו"ג .החסדים ניתנים בראש יעקב והגבורות ניתנות בראש רחל. בעת נפילת אפיים ,מזדווגים יעקב ורחל ,ויעקב נותן את הה"ח לרחל ואז נעשים אותם הטיפות של חו"ג בחינת נפש (הזיווג הוא בנ"ה דז"א). לפעמים חציו התחתון של ז"א ,הנקרא ישורון ,מזדווג עם רחל למטה מחזה ז"א וגם זה בחינת נפשות. בימים שאומרים הלל ,הזיווג עם לאה הינו בקריאת ההלל. לאה אינה פרצוף בפני עצמה ואימא משאילה לה את יסודה עם המ"ן כדי שלאה תוכל להזדווג עם ז"א [לכו יובן הזוהר האומר שלאה היא בינה ,והיא 'ה' עילאה] .ע"י 31מידות דויעבור ,אנו גם גורמים להשלמת ת"ד דז"א קודם כל ,וגם אח"כ ,משלימים את יסוד לאה ע"י יסוד אימא ,ושני הדברים נעשים ע"י אותו קוצא דשערי דא"א המכה באחורי רישא דז"א ומכניס הארתו לפנים במוחים דז"א ואז נבקע יסוד אימא אשר בדעת של ז"א כנ"ל בדרוש א' של ויעבור .עניין החיבוק השני המעולה יותר מהחיבוק הראשון ,הנדון בדרוש א' דויעבור חיבוק_שני_זא_לאה ,הנה הוא לצורך תיקון יסוד לאה וזווגה. סיכום: ויעבור :לכוון תיקון יסוד לאה ,וחיבוקה וזיווגה ,סוד עיבור לאה ,שילוב ע"ב עם רי"ו (עיין בדרוש א' דויעבור) ,עניין הכאת קוצא דשערי דא"א וגם לכוון תיקון דיקנא דז"א ה' :עניין השלמת הי"ס דז"א (עיין בדרוש א' דויעבור) על פניו :עתה יש ללאה יתרון מעלה על ז"א (עיין בדרוש א' דויעבור). 129 דרוש ג' של ויעבור 31ת"ד: תיקון :3#א-ל 2 :ראשי הזקן תחת 2פאתי הראש ,מכנגד 2אוזניים תיקון :2#רחום :שורת השערות הגדלים על השפה העליונה בהמשך אורך הפה תיקון :1#חנון :השביל ללא שערות באמצע התיקון השני לאורך החוטם והפה תיקון :4#ארך :שורה של שערות ,הגדלים על השפה התחתונה תיקון :5#אפיים :שביל תחתון שני המפסיק באמצע התיקון הרביעי ומכוון כנגד התיקון השלישי שהוא 'השביל העליון' תיקון :1#ורב חסד :נמצא תחת מקום התיקון הראשון .מקום צר שממנו הזקן מתחיל להתרחב ,והוא מתחיל ממקום התחלת בליטת העצם של הלחי שתחת האוזן ונמשך עד המקום אשר מכוון כנגד הפה. תיקון :7#ואמת :מקום 2תפוחין קדישין והם 2הפנים החלקים בלתי שער והוא מקום שתחת העיניים והחוטם מפסיק בין שניהם. תיקון :8#נוצר חסד :מזלא קדישא .מלשון 'תזל כטל אמרתי' כי הם שערות היורדות ונמשכות מכנגד הפה ולמטה עד הטבור דז"א .תיקון זה נקרא מזל עליון ,והוא כולל רק השכבה החיצונית והעליונה של השערות .לעומתו ,תיקון ' ,31#ונקה' ,נקרא מזל תחתון ,והוא כולל את השכבה הפנימית של השערות ,הקרובה לגרון. תיקון :9#לאלפים :שערות קטנות הצומחות בין שני המזלות. תיקון :31#נושא עוון :שערות קטנות הצומחות מתחת לשני המזלות וחופים על הגרון מעליו. תיקון :33#ופשע :עובדת ששערות התיקון 33#הינן בהשוואה אחת ובאותו אורך. תיקון :32#וחטאה :הפה עצמו היותו פנוי וריק מן שערות. תיקון :31#ונקה :הוא המזל התחתון כמוסבר בתיקון 8#והם בסוד זכר ונקבה .אבא יונק מן מזל העליון ואימא מן התחתון. 130 דרוש ד' של ויעבור ראש א"א הינו כתר [גלגלתא סתימאה] ובתוך הגלגלתא ישנה חכמה [מוחא סתימאה] .ראש א"א אינו מחולק ל 1-מוחין כמו שאר ראשי פרצופי האצילות [שהם כ+חב"ד] .בינה דא"א ירדה לגרון דא"א כי אין לה כוח לקבל אורות עתיק שהתלבשו בראש א"א בהיות מקורה בדינים .בינה א"א נקראת גם גרון וגם שופר וגם כתר כי מן גרון א"א [שהיא הבינה שלו] נעשו כתרי או"א. ולכן גם ספירות ראש א"א אינם בצורת חד"ר אלא זה על גב זה[ .וגם כי אינן צריכות לתיקון המלכים בהיותן מקבלות אורות עתיק]. שאר רישין דפרצופי אצילות מקבלים הארת עתיק כשהיא מלובשת באריך ולכן ה'-בינות' שלהם יכולות לקבל את אורו מבלי צורך לרדת לגרון. ישנן י"ס בכתר ובחכמה גם באור הפנימי וגם ובאור המקיף שלהם. 31אורות כתר ו 31-אורות חכמה הפנימיים נמצאים בראש א"א עד מקום המצח (אשר שם נתלים השערות) וכן עוד פעם ,ממקום המצח עד הגרון ,שהוא בינה דא"א .וכן לאורות מקיפים. לגבי האורות אשר מן המצח ועד הגרון: אורות הפנימיים די"ס דכתר ודחכמה עומדים כסדרם :כתר דכתר ,חכמה דכתר עד מלכות דחכמה. אורות המקיפים די"ס דכתר ודחכמה עומדים הפוך :אור מלכות דחכמה הוא העליון ביותר והבחינה העליונה ביותר (שהיא חסד דכתר (ולא כתר דכתר – יא”ב) ) הינו התחתון ביותר. הסיבה לכך הינו כדי להמעיט את עוצמת האור המקיף כדי שיהיה כח בתחתונים לסבול את האור. גם ,אורות מקיפים הינם רק [ 31והם ה 31-ת"ד דא"א] (הי"ס דמקיפים דכתר והי"ס דמקיפים דחכמה נהיו )31ולעומתם האורות הפנימיים הינם .21 מיקום האור בגובה הפנים אינו מעיד בהכרח על חשיבותו כי ישנם מקומות יחסית נמוכים בפנים שהינם חשובים יותר [כל המקומות הסמוכים לפתחי העיניים החוטם והפה] ממקומות עליונים בפנים. 131 דרוש ה' של ויעבור (המשך הדרוש הקודם) 8תיק וני דיקנא קדמאין דא"א הינם ממלכות שבחכמה ועד בינה שבחכמה .כתר דחכמה וחכמה דחכמה לא נתגלו בסוד אור מקיף כי לא היה כוח בתחתונים לקבל הארתם. 5תיקוני דיקנא תתאין דא"א הינם 5קצוות תתאין דכתר א"א .ג"ר דכתר לא נתגלו בסוד אור מקיף. 3 2 1 4 5 1 7 8 9 31 33 32 31 ת"ד א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד (מזלא) לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה שמות ספירות מלכות דחכמה יסוד דחכמה הוד דחכמה נצח דחכמה תפארת דחכמה גבורה דחכמה 'גדולה' (חסד?) דחכמה בינה דחכמה (נוצר) עם יסוד דכתר (חסד) הוד דכתר נצח דכתר תפארת דכתר גבורה דכתר חסד דכתר אורות פנימיים בינה דחכמה חסד דחכמה גבורה דחכמה תפארת דחכמה נצח דחכמה הוד דחכמה יסוד דחכמה מלכות דחכמה וחסד דכתר גבורה דכתר תפארת דכתר נצח דכתר הוד דכתר יסוד דכתר הערות: – בפרצופים העליונים ,אין פירוד בין הזכר שהוא הכתר אל הנקבה שהיא החכמה .ולכן יסוד דכתר דבוק עם ג"ר דחכמה ולכן יסוד דכתר נמצא בתיקון ה 8#-עם בינה דחכמה (שהיא היחידה מג"ר דחכמה שמתגלית). – מלכות דכתר אינה מתגלית (על אף שספירות עליונות ממנה כן מתגלות) כי אין בחינת נוק' בכתר אלא החכמה היא הנוק' שלו ולכן מלכות דחכמה כן מתגלית (ע"ע הערה הקודמת). ג"ר פנימיים דכתר ושני ראשונות פנימיים דחכמה הינם במקום שמן המצח ועד הגרון דא"א. מלכות דחכמה מבחינת אור פנימי עומדת תחתונה באורות ראש א"א (מקומה ב 2-פאתי הראש ,ושם המקום היחיד שמשאירים שערות בראש ,כי שערות הם סוד גבורות ודינים ולכן מספרים אותם חוץ מאשר שערות הפאה שהם שורש הדינים כי מוכרחים להשאירם .פאת הראש היא מבחינת שם הויה בחילופה 'מצפ-ץ' שהוא גם בחינת אלה-ים (אלוקים דיודין הינו גמ' מצפ-ץ) ) ולעומתה מלכות דחכמה מבחינת אור מקיף ,אשר נושקים ביחד וכנגדם אומרים ה' ה' (ומקומה למטה משני פאתי הראש ,ומכוח שערות שנשארו בפאתי הראש יוצאות וצומחות השערות התחתונות שבת"ד). 31ת"ד דא"א מאירים ב 9-ת"ד דז"א ולכן ישנן 31הארות בת"ד דז"א אך הם נשארים 9 תיקונים בלבד[ .ע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה וכן דרוש א' של 'ויעבור' תד_זא_]9_9 דרוש ו' של ויעבור בעניין שמות ה 31-ת"ד. 132 תיקון :3#א-ל :כאמור בדרוש ה' של 'ויעבור' ,תיקון זה הינו כנגד 2פאתי הראש .משני פאתי הראש יוצאים 2שמות אלה-ים .פעמיים א-ל נמשכו לתיקון ה 3#-של ת"ד (פאתי הראש – מקום צר) .פעמיים י-ה נמשכו לתיקון ה 1#-של ת"ד (ורב חסד – מקום רוחב הזקן) ופעמיים 'ם' נמשכו לתיקון ה 32#-של ת"ד (וחטאה – מקום הפה ,סתום כמו האות 'ם'). [מן המצר (א-ל – מקום צר) קראתי י-ה ,ענני במרחב (מקום רוחב הזקן) י-ה]. תיקון :1#ורב חסד :כנגד גבורה באורות מקיפים וכנגד הוד באורות פנימיים ,א"כ איך נקרא חסד? אלא שמדובר בדין ממותק [ורב חסד גמ' מנצפ"ך ,שהם הה"ג]. תיקון :8#נוצר חסד :בינה של חכמה ויסוד של כתר :אותיות רצון ,כנגד הבינה ,וכנגד מצח רצון שהוא בבינה .האותיות מתגלות במצח ולכן אות 'נ' של נוצר היא גדולה (האותיות גדולות (רבתיות) בבינה). נוצר :הוא גמ' קפ"ד (אחוריים (מלכות? יא”ב) דחכמה שהם אחוריים דע"ב) +קס"א (פנים דבינה שהם אהי-ה דיודין) חסד :הה"ח יורדים ליסוד כדי להינתן בנוק' בעת הזיווג ,ולכן היסוד נקרא חסד .תיקון זה הוא מזלא עילאה .מזל על שם שיסוד הכתר מזיל טללי ברכה וחסדים טובים ולכן תיקון זה הינו הויה דיודין (ע"ב) שהוא בגמ' חסד ,ומזה המזל יונק אבא עילאה שהוא ג"כ הויה דכורא. תיקון : 31#ונקה :תיקון זה גם נקרא מזל על שם שהוא בחינת החסד שבכתר אשר הוא נוזל (מל' מזל) ויורד בפי האמה .תיקון זה הוא שם אהי-ה דיודין שהוא בגמ' 'ונקה' וממנו יונקת אימא. תיקון : 31#נושא עוון :כתיב 'נשא' גמ' שכ"ה ניצוצות הדינים +כו' דהויה ,כי הדינים מתמתקים ע"י ההויה. תיקון :9#לאלפים :הוד שבכתר .נו"ה הינם 2פלגי גופא ונכללים ביחד .הנצח נכלל בהוד כדי למתקו. 133 דרוש ז' של ויעבור 31חיוורתי דא"א הינם 1הויות עם 32אותיות 2 .הויות שהם 8חיוורתי נמשכים דרך הפנים וההויה ה 1-שהיא 4חיוורתי נמשכת דרך אחורי רישא 2 .ההויות שאומרים לפני ה 31-מידות הינן כנגד 2הוויות הנמשכות כנגד הפנים של א"א וכנגדם יוצאים 2שמות מצפ"ץ (הויות באתב"ש) אחד כנגד א"א ואחד כנגד ז"א. מ' כנגד 4מוחי א"א הכלולים בכתר וחכמה צ' כנגד ה 9-תיקונים תתאין המתחילים מן הבינה; ולהיות שיש לבינה יתרון ע"פ שאר 8 התיקונים,לכן מציינים אותם בנפרד ,וזהו פ' דמצפ"ץ. ץ' כנגד 9תיקונים דז"א. א"כ ת"ד דא"א ודז"א נכללים בכל אחד משני שמות מצפ"ץ. משני שמות מצפ"ץ משתלשלים 2פאתי הראש ושני שמות אל-הים דיודין שהם גם גמ' מצפ"ץ ,ומשם משתלשלים 2ראשי דיקנא הנקראים א-ל א-ל .ישנם 31אותיות באלה-ים דיודין כנגד 31ת"ד הנמשכים ממנו. שורש כל הדיקנא הוא ב'-א-ל' ולכן יש לכלול אותו בכל מידה של ה 31-מידות. תיקון :3#א-ל( :עיין גם דרוש ו' של 'ויעבור') .משני פאתי הראש יוצאים 2שמות אלה-ים ומשם נמשכים 2פאתי דיקנא .פעמיים א-ל (משמות האלה-ים) נמשכו לתיקון ה 3#-של ת"ד ( 2פאתי הראש – מקום צר) .לכל פאת הראש יש א-ל קוצין דשערי .וכן בתיקון הראשון ,יש שם י-ה מאלה-ים ,יו"ד בצד ימין ו-ה' בצד שמאל .זה סוד" :מן המצר (מצר הזקן ,מקום התיקון הראשון) קראתי י-ה" .בתיקון ה 1#-של ת"ד ,מקום שבו הזקן מתרחב ,ישנו גם שם י- ה מן שם האלה-ים השני ,יו"ד בצד ימין ו-ה' בצד שמאל ,וזהו "ענני במרחב (מקום התרחבות הזקן) י-ה". אות 'ם' סתומה שבשם אלה-ים ,נמשכת לתיקון ה 32#-של ת"ד (וחטאה – מקום הפה ,סתום כמו האות 'ם'). 2שמות א-ל הנ"ל עם 2שמות א-ל דשני האלה-ים הנ"ל ,כשמצוירים 'א' בצורה של י-ו-י ו'-ל' בצורה של כ-ו ,הינם 4ב"ן ,גמ' קדקד או יצחק ,אשר הוא מקור הדינים (שם אלה-ים) ,אשר בו נכללים כל ה 31-ת"ד אלא שהדינים נכפים שם. ועוד :א-ל' :א' בצורה של י-ו-ד ו'-ל' בצורה של ד-ו הינם גמ' 'ם' אשר בה נכללים כל הדינים והם נכפים ע"י שם א-ל הזועם עליהם 'וא-ל זועם בכל יום'. תיקון :2#רחום :קדקד (הנ"ל) ' +ם' (הנ"ל) +שש אותיות א-ל במילוי = גמ' רחו"ם .זהו ששם א-ל נכלל בכל מידה של ה 31-מידות. תיקון :1#וחנון :גמ' 321כנגד 321צירופים היוצאים משם אלה-ים שבפאתי הראש. תיקון :4#ארך :הינו גמ' * 2אלף של א-ל א-ל עם הכולל. ש"ע נהורין נמשכים מן עתיק אל א"א [אלף +למד +אלף +למד = ש"ע] .מתוך הש"ע נהורין, אר"ך נהורין נשארים בא"א ,בתרין תפוחין דא"א ,וק"ן נהורין יורדים בז"א ,בתרין תפוחין דז"א. תיקון :5#אפים :אהי-ה דיודין – א-ל (עיין תיקון ,4#בחינת חסד) = גמ' אפים (גמ' קל ,שהוא בנוק' ,בחינת גבורה) .שילוב 'ארך אפים' הינו שילוב חסד וגבורה. תיקון :1#ורב חסד :אחוריים של מ"ה = גמ' ק"ל (בחינת גבורה) .ע"ב (בחינת חסד) +ק"ל = רב .מ"ה ואות ו' הם כנגד ז"א ,ולכן מוסיפים 'ו' (ורב חסד) .חיבור ע"ב עם ק"ל מתהפך הכל לחסד ,וזהו 'ורב חסד'. 134 תיקון :7#ואמת :גמ' אהי-ה * אהי-ה והם בתרי תפוחים קדישין דא"א הנקרא אמת .וכן גמ' 7 * ס"ג (ואנו במידה ה 7-של ה 31-מידות). דרוש אחר: (ההתחלה דומה מאוד לחלק הראשון של הדרוש הנוכחי) תיקון :8#נוצר חסד :הוא שם א-ל (איך? יא”ב) שציור ה-א' הינו י-ו-ד וציור ה-ל' הינו י-ו-ד והוא בגמ' מ' כמספר 4יודין שבשם ע"ב. תיקון :9#לאלפים :גמ' אהי-ה דההין 31 +אותיותיו = קס"א = 'אלפים' 'ומשום דמתערבין שם כוחות שאר השערות עם שערות הדיקנא ,לכן אנו משליכים אותם במצולות ים ,בכח החסד העליון שהוא לאלפים' (לא ברור לי – יא”ב – אולי לקשר עם 'מי א-ל כמוך'?) תיקון :31#נושא :גמ' אחוריים דמילוי א-ל +ב"ן 9 +אותיותיו. עון :גמ' אחוריים ד-אדנ-י = קכ"ו = * 1מ"ב אותיות של ע"ב ,ס"ג ומ"ה. תיקון :33#ופשע :הוא * 1מילוי אהי-ה (גמ' תנ"ה) עם השם עצמו הינו תנ"ו תיקון :32#וחטאה :גמ' 11עם הכולל ,גם גמ' של א-ל של התיקון הראשון כשה-א' מצוירת יו-ד וה-ל' מצוירת ד"ו. תיקון :31#נקה :גמ' אהי-ה דיודין 'שמנקה אותו התעוררות של השערות אשר השליכם במצולות ים' (לא ברור לי – יא”ב) שם א-ל יוצא מן אהי-ה דיודין :י-י-י-א .יש לצרף שם אהי-ה כדלהלן: א ד ו י ד ו י ד ו י אהי-ה אהי-ה אהי-ה אהי-ה אהי-ה אהי-ה אהי-ה 135 אהי-ה אהי-ה אהי-ה ל ף א-ל אהי-ה אהי-ה אהי-ה ת"ד 3 א-ל 2 1 4 5 1 רחום וחנון ארך אפים ורב חסד 7 ואמת 8 נוצר חסד (מזלא) 9 לאלפים 31 נושא עוון 33 ופשע 32 31 וחטאה ונקה שמות ספירות – אורות מקיפים כתר שבכתר ושבחכמה חכמה שבכתר בינה שבכתר חכמה שבחכמה בינה שבחכמה 2חסדים שבכתר ובחכמה 2גבורות שבכתר ובחכמה 2תפארת שבכתר ובחכמה 2נצחים שבכתר ובחכמה 2הודים שבכתר ובחכמה 2יסודות שבכתר ובחכמה סוד המלכות (כתר) מלכות שבחכמה שמות ספירות – אורות פנימיים מלכות דחכמה יסוד דחכמה הוד דחכמה נצח דחכמה תפארת דחכמה גבורה דחכמה חסד דחכמה בינה דחכמה (נוצר) עם יסוד דכתר (חסד) וחכמה שבחכמה ומלכות שבכתר הוד דכתר נצח דכתר תפארת דכתר גבורה דכתר חסד דכתר עיין עניין הויה שברישא דז"א שמקורה בקוצא דשערי דא"א (הויה ראשונה) הקוראת להויה שבת"ד דא"א (הויה שניה) בדרוש א' דויעבור חיוורתי_4קןראים_ל__4ת_ד_דא_א2 : ההויות הינן ה' ה' שאומרים לפני ה 31-מידות. הויה הראשונה (תחתונה יותר): – י' :מ"ה – ה' :אהי-ה דאלפין – ו' :מ"ה – ה' :א-ד-נ-י הויה שניה( :עליונה יותר) – י' :ע"ב – ה' :אהי-ה דיודין – ו' :ס"ג – ה' :אדנ-י במילוי [המשך הדרוש בנוי ממספר דרושים קצרים על 81מידות] בעת שאומרים 'ויעבור' נבקע היסוד דאימא שבדעת ז"א [ע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה בקיעת_יסוד_אימא_ויעבור] .בעמידה דלחש היו יעקב ורחל עומדים בנו"ה דז"א .בחזרת העמידה ,היות ואימא אינה רובצת על בניה ,היסוד שלה מגיע רק עד דעת ז"א (במקום ת"ת ז"א) ויעקב ורחל עולים עד חג"ת ז"א [ע"ע דרוש א' של חזרת העמידה אימא_הזדקפה_ואינה_רובצת] .ת"ת ז"א באורות מגולים וישנו שם ריבוי אורות ועולים (האורות – יא”ב ) בג"ר ז"א ואין יסוד אימא סובל אותם ולכן נבקע יסוד אימא ואז כל אורך ז"א מגולה .ע"י ברכת כהנים נכנסים אורות מקיפים בתוך ראש ז"א ונתקן פרצוף לאה [צד ימין 136 וצד שמאל של לאה וכן חצי קו האמצעי עד כנגד הת"ת שלה] וחסר בחינת היסוד שבה [ע"ע דרוש ה' של חזרת העמידה לאה_חסרה_חוב_ויסוד וע"ע דרוש ב' של ויעבור אימא_משאילה_יסודה_ללאה] .כשנבקע יסוד אימא ,אימא משאילה את היסוד שלה ללאה כדי שתוכל להזדווג עם ז"א בעת שאומרים 31מידות .לכן אין אומרים 'ויעבור' עד אחרי ברכת כהנים. 137 דרוש א' של נפילת אפיים גם בשחרית במנחה ובערבית ,ישנו זיווג. זיווג דשחרית :זיווג פב"פ .זמן התעוררות החסד ולכן יש בנו כוח לכלול 4עולמות אבי"ע זה בזה עד האצילות [לכן אומרים קרבנות ,זמירות ויוצר ].ואז אנו עושים נפילת אפיים בסוד העלאת מ"ן למעלה ,ואז אנו מעלים נפשותינו מן העשייה ורוחותינו מן היצירה ונשמותינו מן הבריאה ואז "יהיה נעשה הזיווג על ידינו". וגם נוק' מעוררת התשוקה לגבי הדכורא ,ועולה אליו באצילות ולכן היא צריכה אלינו שנעלה אותה בסוד מ"ן. זיווג דמנחה :זיווג אב"א .זמן התעוררות מדת הדין ,שם אלקים .הזיווג נעשה ע"י שם אלוקים הכולל כל העולמות (כי על ידו נברא העולם) ,והיות והזיווג נעשה בסוד הדין (שם אלוקים ,ולא על ידינו) לכן הינו אב"א .אך נופלים אפיים כי אז יש התעוררות העולמות. (כמו בשחרית) וגם נוק' מעוררת התשוקה לגבי הדכורא ,ועולה אליו באצילות ולכן היא צריכה אלינו שנעלה אותה בסוד מ"ן. זיווג דערבית :זיווג אב"א .אין בנו כוח לכלול את כל העולמות זה בזה ,ואין זמן שליטת שם אלוקים שיעורר העולמות ,ולכן אף על פי שיש זיווג ,אין נפילת אפיים כי אין התעוררות העולמות. אין נוק' עולה אל ז"א דאצילות אלא הוא יורד אליה והזיווג נעשה בהיכל קה"ק דבריאה .היות וז"א מעורר התשוקה אין אנו מעוררים אותה בסוד המ"ן ע"י נפילת אפיים. 138 דרוש ב' של נפילת אפיים בברכת "שים שלום" ירדה טיפת החסדים מן המוחים ועד חזה ז"א .אך החסדים לא התגלו. ע"י הוידוי יורדים החסדים עד הלב במקום הגילוי .אח"כ אומרים "ויעבור" לעשות זיווג ישראל עם לאה מן החזה ולמעלה ,כיוון שכבר ירדה טיפת החסדים עד החזה ונתגלו שם במקום הלב .עתה ,בנפילת אפיים יורדת טיפת החסדים עד יסוד ז"א ומשם יוצא לחוץ וניתן בדעת יעקב המכוון כנגד יסוד ז"א ומשם יורדת ביסוד יעקב ונותנה לרחל בסוד זיווג .אנו נופלים אפיים להור ות הורדת החסדים עד למטה בזיווג תחתון הזה .יש להקדים העלאת מ"ן כדי לקבל אח"כ המ"ד (המ"ד הם טיפת החסדים ).המ"ן הם מבירורי המ"ק ע"י תפילותינו בכל יום. בכל עולמות בי"ע ישנן קליפות ,ועלינו לברר בחינת המלכים מכל עולמות בי"ע ולהעלות מ"ן מבי"ע .שכשהתפללנו תפילת עמ ידה ,כללנו עצמנו תוך נוק' רחל בעולם האצילות .ועתה בעת נפילת אפיים ,יש לכוון שכבניה ועבדיה של נוק' ,אנו מורידים עצמנו מעולם האצילות עד עולם העשיה ומבררים מ"ן מן העשיה בכח זכות מצות תפילה ,ע"י נפשינו ,ואח"כ מכוונים שעולים עם הבירורים אל היצירה ,ומבררים מ"ן משם ע"י רוחינו ,ואח"כ מכוונים שעולים עם הבירורים אל הבריאה ,ומבררים מ"ן משם ע"י נשמתנו .אח"כ מכוונים לשתף את נר"ן שלנו עם 1חלקי הבירורים הללו ולהעלותם אל נוק' באצילות ומניחים את המ"ן תוך היסוד שלה. זה עניין כי בנפילת אפיים ,אדם מוסר עצמו למיתה ,כלומר ,למקום הקליפות. אותם הניצוצות אינן יכולות לעלות מעצמן מבלי שהאדם יכוון לשתף את הנר"ן שלו עימהם, ועי"כ יעלו אותם הבירורים עם הנר"ן שלו. זה גם עניין שצדיקים לאחר מיתתם ,יורדים לגיהינום ואוחזים ברשעים ומצילים אותם משם, וזה גם עניין שמיתת הצדיקים גורמת לזיווג עליון. כאשר האדם מכוון לשתף הנר"ן שלו עם קליפות בי"ע ,ולהכניס המ"ן ליסוד נוק' ,אזי יורדים מ"ד מלמעלה מיסוד הזכר ואז יורד ג"כ שפע ואור גדול באותם המ"ד אל הנר"ן של האדם הזה ומושפע בו כוח אור גדול .אך רק צדיקים גמורים יכולים לכוון כוונה זו לרדת אל הקליפות ולהיות מסוגלים להעלות בירורים ,כי אחרת האדם נתפס ע"י הקליפות ונותנים לו נפש רעה. עיין מה שקרה ליוחנן כהן גדול שהיה כוהן גדול במשך 81שנה ונעשה צדוקי .לכל הפחות, יש לכוון בכוונה עצומה ,מילה במילה כשנופלים אפיים עם הכוונה הזו .על דרך זה ,כשצדיק נפטר מן העולם הוא יכול לרדת אל הקליפות הנקראים גיהינום ולהעלות משם נשמות .אם הוא במעלה פחותה הוא יכול להעלות את עצמו בלבד אך לא להוציא אחרים .מי שבמעלה עוד יותר פחותה אינו עולה משם כלל. וכן ממש הוא עניין שינת האדם בלילה שהיא בסוד המיתה ונפשו של האדם יורדת במקום הקליפות .בהתאם למעלת האדם ,נשמתו יכולה להעלות אחרים או את עצמו בלבד או שנתפסת שם. 139 דרוש ג' של נפילת אפיים בביאור נפילת אפיים" ,מזמור לדוד אליך ה' נפשי"... אליך ה' :שם ב"ן ,כנגד נוק' שלצורכה אנו מעלים מ"ן משלושת עולמות בי"ע אליך :כלומר בעבורך ,נוק' נפשי אשא :הנני נופל אפיים אשא :כדי להשיא ולהעלות נוק' בסוד מ"ן אשא :מל' מתנה" ,ותרב משאת בנימין" ,כלומר ,אני מוסר את נפשי אל המיתה והקליפות במתנה בעבור נוק'. שם ב"ן מעלה מ"ן .יש לכוון 1סוגי שם ב"ן כדי להעלות בירורים משלושת עולמות בי"ע. בשם ב"ן ,3#לכוון ששם ב"ן 3#מסיע לנפשיך לברור ולהעלות מ"ן מן העשיה. oשם ב"ן 3#נרמז בר"ת :נ'פשי א'שא א'לוהי שהם גמ' ב"ן. בשם ב"ן , 2#לכוון שעולים ליצירה עם הבירורים דעשיה ועם נפשך המשותפת עימהם, וששם ב"ן 2#מסיע לרוחך לברור ולהעלות מ"ן מן היצירה. oשם ב"ן 2#נרמז בצירוף גמ' אלה-י שהיא מ"ו עם ר"ת ב'ך ב'טחתי א'ל א'בושה העולה בסך הכל ב"ן. בשם ב"ן , 1#לכוון שעולים לבריאה עם הבירורים דעשיה ודיצירה ועם נפשך ורוחך המשותפים עימהם ,וששם ב"ן 1#מסיע לנשמתך לברור ולהעלות מ"ן מן הבריאה .וגם לכוון שעולים עם נר"ן של עצמו וכל הבירורים עד נוקבא דאצילות הרמוזה בשם ה' דלעיל .יש לכוון שהזכר נותן אז בנוק' טיפת מ"ד מבחינת נפש שלו בלבד [עיין דרוש א' דאשרי שם מוסבר מתי הזכר משפיע מ"ד מבחינת הרוח והנשמה שלו זא_נותן_מד_מבחינת_הרוח]. oשם ב"ן 1#נרמז בר"ת א'ל י'עלצו א'ובי לי ,כאשר לוקחים כל מילת "לי" בחשבון הגמ'. היות ולא כל אחד זוכה שיהיה לו נר"ן .לכן גם למי שיש לו רק נפש ,יכוון שע"י חלק הרוח שמגיע לו ,אע"פ שטרם זכה באותו חלק ,יברר ויעלה מ"ן דיצירה ועד"ז בעניין הנשמה. גם יכוון לברר בירורים בעולמות בי"ע השייכים לנר"ן שלו עצמו ולהעלותם לנוק' דאצילות כדי לתקנם שם ולקבלם בחזרה מתוקנים וזה אולי עניין השפע שיורד עליו מן השמיים הנראה לעיל. הבהרה נוספת: אפשרות אחת: בנפילת אפיים מעלים נר"ן מבי"ע ב'-אשרי' מעלים נר"ן מתפארת דאצילות ב'-יענך' מעלים נר"ן מבינה דאצילות. אפשרות נוספת ,עיקרית: בנפילת אפיים מעלים נפש מ-נר"ן ח"י דעשיה ,ומעלים נפש מ-נר"ן ח"י דיצירה ,ומעלים נפש מ-נר"ן ח"י דבריאה. ב'-אשרי' ,מעלים רוח מ-נר"ן ח"י דעשיה ,ומעלים רוח מ-נר"ן ח"י דיצירה ,ומעלים רוח מ-נר"ן ח"י דבריאה. ב'-יענך' ,מעלים נשמה מ-נר"ן ח"י דעשיה ,ומעלים נשמה מ-נר"ן ח"י דיצירה ,ומעלים נשמה מ-נר"ן ח"י דבריאה. אין לשים את הפנים תוך ידו השמאלית [אבל כן אפשר לשים את הפנים על זרועו השמאלית]. 140 ישנה אשפרות ל 1-שמות ב"ן אחרים: שם ב"ן ' :3#מי זה האיש' ,ר"ת גמ' ב"ן שם ב"ן ' :2#נפשי בטוב' ,ר"ת ב"ן שם ב"ן ' :1#בטוב תלין' ,ס"ת ב"ן. 141 דרוש ד' של נפילת אפיים בביאור נפילת אפיים" ,מזמור לדוד אליך ה' נפשי"... יש לכוון להפיל עצמו עד עולם העשיה ומשם יעלה מ"ן ע"י הויה דב"ן הנרמזת במזמור זה. נוק' נמצאת בין שני צדיקים :צדיק עליון ,יוסף וצדיק תחתון ,בנימין. צדיק תחתון נותן בנוק' את "רוחא דשדי בגווה" והוא סוד ב"ן ימי"ן; והוא 2גבורות תחתונות שלא נתמתקו תוך יסוד ז"א ,והן 2הויה בגמ' ב"ן ,והן ניתנים בביאה ראשונה והן בונים כלי בנוק' שלתוכו יינתנו המ"ד והם נפשה של רחל ולכן כשהם יצאו ,כלומר כשבנימין נולד, נפטרה רחל . צדיק עליון נותן לנוק' בביאה שניה 1גבורות שנמתקו ע"י 1חסדים והם 1הויה והם גמ' יוס"ף והם המ"ן שיעלה לקבל מ"ד ,ולכן כשהם יצאו ,כלומר כשיוסף נולד ,לא נפטרה רחל. יפה שעה: הערה כללית בעניין זיווגי זו"ן. יש לז"א 5פרצופים כוללים שהם הנר"ן-ח"י שבו ומתלבשים זה בזה כמו פרצופי אצילות ולכל אחד מפרצופי ז"א יש נוק' משלו ,כדלהלן: ז"א אצילות א"א הוא כתר (וג"ר שלו נשארות יחידה מגולות) חיה – בשבת נמשכים לזו"ן ,המוחים מאבא ואימא עלאין, אבא מלביש חסד דא"א שהם בחינת חיה דאצילות ,ואז ישנו הזיווג השלם ביותר שיכול להיות בעוונותינו ,והוא זיווג זו"ן הגדולים (ישראל ורחל) נשמה – בחזרת העמידה ז"א נשלם מבחינת הנשמה כי דרכו אמא מלבישה גבורה דא"א באים מוחין דישסו"ת ליעקב ורחל ,וישסו"ת הינם בחינת נשמה דאצילות – ולכן ישנו זיווג ז"א עם לאה ז"א מלביש או"א מן החזה שלהם רוח – פרצופי חג"ת דזו"ן (שגם הם נקראים יעקב ורחל, "עולים יעקב ורחל בחג"ת דז"א") נתקנים בחזרה דעמידה דלחש דשחרית דחול ומתעכב זיווגם של יעקב רחל עד שעת נפילת אפיים – המוחים מחכמות דישסו"ת נפש – פרצופי נה"י דזו"ן – יעקב ורחל – מוחים מנוק' נוק' מלבישה ז"א מן החזה שלו דישסו"ת (כלומר מבינות דישסו"ת – יא”ב) – זיווגם בעמידה דלחש דשחרית דחול גידול פרצופים פירושו התלבשות פרצופים עליונים בתחתונים. אליך ה' :שם ב"ן ,כנגד נוק' שלצורכה אנו מעלים מ"ן מעולם העשיה לאצילות אשר עתה היא מזדווגת עם ז"א. אליך :כלומר אליך נוק' נפשי אשא :הנני עולה אחר שנפלתי עד עולם העשיה ללקט משם ניצוצות דמ"ן. המ"ן הינן 1גבורות הנמתקות כדלהלן: נ'פשי א'שא' :נ' ופעמיים א' הרי ב"ן .3# אלה-י גמ' מ"ו עם ר"ת ב'ך ב'טחתי א'ל א'בושה הרי ב"ן .2# ר"ת א'ל י'עלצו א'ויבי עם גמ' "לי" הרי זה ב"ן .1#לכוון שע"י 1ב"ן מעלים 1מיני מ"ן של 1עולמות בי"ע שהוא סוד נר"ן אל המלכות דאצילות הנקראת נשמה לנשמה. כוונה אחרת: באומרו הויה של 'אליך ה' נפשי אשא' יכוון שקושר ומעלה עשיה שהיא ב"ן ליצירה שהיא מ"ה ,וקושר ומעלה יצירה בבריאה שהיא ס"ג .אח"כ מעלה שלשתם עד המלכות דאצילות שהיא ב"ן מעולה ,ואז נפשו של אדם נעשית גם מ"ן בתוכה עם שאר המ"ן שעלו משלושת עולמות בי"ע. 142 כוונה אחרת: בר"ת א'ליך י'הוה נ'פשי א'שא שהם ב"ן יכוון אל הכלי דמ"ן שהוא ביסוד דנוק' והן 2גבורות כנ"ל. המ"ן עצמן שהם 1גבורות ממותקות ,יכוון ב 1-ר"ת הנ"ל :נ'פשי א'שא ,א'להי ב'ך ב'טחתי, א'ל י'עלצו א'ויבי ל'י. כוונה אחרת: - ידוע שמי שחטא בחילול ה' אין לו כפרה אלא מיתה .לכן יש תיקון וכפרה ע"י מסירת נפש למיתה בעת נפילת אפיים בפסוק 'אליך ה' נפשי אשא' ,ויכוון להמשיך 1הויות דב"ן מז"א לנוק' ,והן: מ'י ז'ה ה'איש ר"ת גמ' ב"ן ,כנגד הרוח ,כי ז"א הוא כנגד הרוח ולכן ממנו מתחילים. נ'פשו ב'טוב ת'לין ,ר"ת ב"ן ,כנגד הנפש. ב'טוב ת'לין ,ס"ת ב"ן ,כנגד הנשמה. 143 דרוש ה' של נפילת אפיים ישנם 2סוגים של מסירת הנפש למיתה בתפילה: נפילת אפיים :מסירת הנפש למיתה זווג תפארת דאצילות עם מלכות דאצילות מ"ן :נשמות הצדיקים; כאשר אדם מוסר עצמו למיתה זווג תחתון בסוד "י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י" ,י' בראש בסוד מים זכרים ,י' בסוף בסוד מים נוקביים [כל ה-י"ס דמלכות עולות בסוד מ"ן] ,שש אותיות אמצעיות בסוד תפארת .שם מ"ה מזווג ביניהם. קריאת שמע :מסירת הנפש למיתה על קידוש ה' זווג חכמה ובינה דאצילות מ"ן :צדיקים המוסרים נפשם על קידוש ה' שהיא בינה ,הנוטלת נשמות הצדיקים לעלותבהם למחשבה העליונה [זה סוד מה שנאמר למשה רבינו על רבי עקיבא כשנהרג על קידוש ה' :שתוק כך עלה במחשבה ]. הצדיקים המוסרים עצמם למיתה על קידוש ה' עולים עד המלכות ,והם מ"ן שלה ,ועולים עוד עד הבינה ונעשים מ"ן שלה ,לעלות למחשבה. זווג עליון בסוד 'א' :י' למעלה בסוד מ"ד ,י' למטה בסוד מ"ן ,ו' באמצע בסוד דעת עליון המזווג חכמה ובינה .זווג פנימיות חו"ב .זווג זה הינו מאוד איכותי והוא תלוי בנשמות הצדיקים המוסרים נפשם על קידוש ה' .ואז ,כתוצאה מהזווג ,נהר יוצא [בינה] מעדן [חכמה] להשקות את הגן [תפארת] ומשם [בינה] יפרד והיה לארבעה ראשים [העושים 4 מוחין לז"א והם 4בתי תפילין של ראש[ ].ענין 31הרוגי מלכות] - בחינה נוספת לזיווג העליון ,אינו שלם אך תמידי ,בסוד" :י-א-ה-ה-ו-י-ה-ה" ,י' בראש, מ"ד ,ה' בסוף ,מ"ן [רק ה-ה' עליונות דתפארת כח"ב-ח"ג עולות בסוד מ"ן] ,בסוד י"ה .שם ע"ב ,הנקרא מזל ,מזווג ביניהם .זווג חיצוניות חו"ב .בחינה זו של הזיווג הינה תמידית כי בניה [תפארת ומלכות] המביאים לה מ"ן הינם אצלה תמיד. הזיווג בסוד" :י-א-ה-ה-ו-י-ה-ה" הינו ע"י הדעת ,אשר משה רבינו מרכבה אליו והוא נשמה לתפארת וגופא לבינה. הזיווג בסוד" :א" הינו ע"י דעת עליון ,אשר רבי עקיבא מרכבה אליו והוא נשמה לבינה. אומרים קריאת שמע ו"-ברוך שם" סמוך להיכל אהבה אשר שם הנשיקין. בשכמל"ו :בסוד נשיקין תתאין ,ליחד תפארת ומלכות גופא בגופא .יעקב אבינו הוא מזווג ביניהם ולכן יעקב אבינו אמר בשעת מיתתו בשכמל"ו כי המוסר עצמו למיתה מייחד תפארת ומלכות. ד' רבתי דשמע :בסוד נשיקין עילאין ,ליחד תפארת ומלכות רוחא ברוחא ,וחו"ב גופא בגופא. משה רבינו הוא המזווג ביניהם ,ולכן משה לא אמר בשכמל"ו .רבי עקיבא יצאה נשמתו ב'-אחד' כי נתכוון ליחד חו"ב בסוד נשיקין עילאין ע"י שמסר עצמו למיתה על קידוש ה'. ע"י תפילת הצדיקים מתעוררים מ"ן לקבל מ"ד גם בבינה וגם במלכות אלא שאין נשיקין עילאין או תתאין כי אם ע"י שימסור עצמו למיתה או לקידוש ה' ואז יהיה הזיווג שלם גופא בגופא ורוחא ברוחא .ע"י שהאדם מוסר את נפשו למיתה על התורה ועל המצוות או לקידוש ה' בפועל ,הוא נעשה גם מרכבה באופן תמידי כמו שעשה רבי עקיבא. סוד הנשיקין התתאין שהם בתפארת ומלכות רוחא ברוחא [יא”ב :לעיל ראינו שהם גופא בגופא!?] הינו התעלמות הגוף העליון וביטול הנתלים בו שהם הקליפות המעכבות כדי 144 שיתדבקו רוחא ברוחא .לכן אומרים בשכמל"ו בלחש לבל יינקו הקליפות מהרוח המחיה את כולם ,חוץ מיום הכיפורים שאז אור אימא מאירה על התחתונים. משה רבינו ביקש מהקב"ה שתינתן התורה ע"י רבי עקיבא ,אך הקב"ה ענה לו שהתורה ניתנת לישראל מגופה של בינה הנמשכת עד המלכות בסוד ה"ג ולכן ראוי שתינתן התורה ע"י משה שהוא הדעת ,אשר משה מרכבה אליו שהוא גופא דבינה נשמת התפארת והוא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה שהיא הפנימיות .וזה רמוז כששמע שאומרים "הלכה למשה מסיני" שהוא סוד הו"ק הנמשכות מן הבינה ולמטה שהוא סוד הדעת מצד הדינים המתעוררים ממנה כלומר הגבורה ואז נחה דעתו שהפנימיות לא נתגלתה. 145 דרוש א' של קריאת התורה על ידי הסתכלות באותיות הספר תורה בעת ההגבהה ,עד שיוכל לקרא האותיות היטב, נמשך אור גדול אל האדם. בימי שני וחמישי שולט עולם היצירה בעולם .יצירה היא כנגד ז"א ,שהוא אות ו' ,וגם נקרא תורה שבכתב ולכן בימי שני וחמישי מוציאים ספר תורה .תורה שבכתב היא גם בחינת יסוד דאבא המתלבש תוך קו האמצעי דז"א. הזיווג דעמידה נעשה ע"י שנבקע יסוד דאימא ויצאו מתוכו חו"ג .יסוד דאבא נשאר אז סתום ורק הארות החו"ג שלו יוצאים לחוץ לתקן פרצוף יעקב ,אך אורות החו"ג עצמם נשארים בפנים. עתה יוצאים אורות החו"ג דיסוד אבא לחוץ להאיר ביעקב ורחל העומדים בנ"ה דז"א .זה נעשה ע"י 2בקיעות: (אפשרות ):3# בקיעה :3#הוצאת יסוד דאבא ע"י בקיעה מחוץ לגוף ז"א [הרי יסוד דאבא כבר יצא מחוץ ליסוד דאימא שמסתיים בחזה דז"א] ,וזה נעשה בעת פתיחת ההיכל. בקיעה :2#בקיעת יסוד דאבא כדי להוציא אורות חו"ג שלו ולהאיר ליעקב ,וזה נעשה בעת פתיחת הספר תורה עצמו [יסוד דאבא נקרא ספר תורה]. "תורה [משה הינו יסוד דאבא והאורות שבתוכו הם התורה] צוה לנו משה מורשה קהילות יעקב [יעקב יורש ולוקח אורות אלו"]. (אפשרות 2#ועיקרית): בקיעה :3#בקיעת יסוד דאימא והתפשטות החסדים אשר בתוכו בז"א .ע"י בקיעה זו יוצא אור דיסוד אבא מחוץ ליסוד אימא אל תוך גוף ז"א .זהו ענין פתיחת ההיכל [שהוא כנגד יסוד אימא] להוציא הספר תורה מתוכו [שהוא כנגד יסוד דאבא]. בקיעה :2#בקיעת יסוד דז"א שיצא האור של יסוד דאבא לחוץ אל יעקב ,וזה נעשה בעת פתיחת תיק הספר תורה עצמו [יסוד דאבא נקרא ספר תורה] ,ובעת קריאת התורה יוצא האור שבתוכו לחוץ. 146 דרוש ב' של קריאת התורה בימי שני וחמישי 1עולים לתורה כנגד נה"י אבא המתגלים לרגע כי נבקעים נה"י דאבא ויוצאת הארתם לחוץ :כהן כנגד הנצח ,לוי כנגד ההוד וישראל כנגד היסוד. עליות של שבת: 1ו 1-הינן כנגד התפארת והיסוד דז"א ששם עיקר גילוי החסדים דאימא ,שכן חסדי יסוד אימא מתגלים מהשליש השני של תפארת ז"א .גם 2הפרקים של היסוד דאבא [יסוד ועטרה דיסוד] מגולים כי יסוד דאימא נגמר בחזה דז"א .לכן עליות 1ו 1-הם המשובחות יותר ולכן יש להעלות האנשים היותר חשובים שיהיו ראוים לקבל האורות היותר מעולים .העלייה הששית יותר מעולה מן השלישית כי אורות היסוד מגולים לגמרי לעומת רק 2/1מגולים בתפארת. כהן :כנגד הפרק השני דנצח דאבא מלובש בפרק השני דנצח דאימא מלובש בחסד ז"א. אורות אלה סתומים לכן רק כהנים יכולים לגלות הארתם מצד יחוסם ומשפחתם[ .יא”ב :אורות החסדים של ז"א שבחג"ת ז"א כן מגולים בשבת ע"פ דרוש שבת כללי עניין קריאת התורה ,אך כאן מדובר באורות נ"ה אבא שתמיד מכוסים ע"י נ"ה אימא] לוי :כנגד הפרק השני דהוד דאבא מלובש בפרק השני דהוד דאימא מלובש בגבורה ז"א. אורות אלה סתומים לכן רק לויים יכולים לגלות הארתם מצד יחוסם ומשפחתם. יפה שעה: והרי לאחר חזרת הש"ץ ,אימא זקופה ואורות חג"ת ז"א מגולים ,ואם כן כמו שיש כוח בנו"ה דז"א עבור ישראל העולה לתורה לגלות הארת אבא שבהם על ידי סיוע אורות המגולים ,כן בחו"ג דז"א ,עכשיו אורותיו ג"כ מגולים ולמה מצריכים כהן ולוי? רביעי :כנגד הפרק התחתון דנצח דאבא מלובש בפרק התחתון דנצח דאימא מלובש בנצח ז"א[ .יא”ב :אורות החסדים של ז"א שבנה"י ז"א כן מגולים ,אך כאן מדובר באורות נ"ה אבא שתמיד מכוסים ע"י נ"ה אימא] אורות אלה סתומים אך היות ומקבלים הארה מהאורות המגולים ביסוד ז"א ולכן הם מתגלים גם ע"י עליית ישראל ,וגם כי הכהן שעלה מקודם כבר גילה אורות החסד מכוח מעלת יחוסו ולכן אורות הנצח מתגלים ממילא. חמישי :כנגד הפרק התחתון דהוד דאבא מלובש בפרק התחתון דהוד דאימא מלובש בהוד ז"א[ .יא”ב :אורות החסדים של ז"א שבנה"י ז"א כן מגולים ,אך כאן מדובר באורות נ"ה אבא שתמיד מכוסים ע"י נ"ה אימא] אורות אלה סתומים אך היות ומקבלים הארה מהאורות המגולים ביסוד ז"א ולכן הם מתגלים גם ע"י עליית ישראל ,וגם כי הלוי שעלה מקודם כבר גילה אורות הגבורה מכוח מעלת יחוסו ולכן אורות ההוד מתגלים ממילא. שביעי :כנגד מלכות ז"א. 147 דרוש ג' של קריאת התורה כשעולה לתורה יראה מקום תחילת הקריאה ואז יכסה אותו המקום ואז יברך .וכן בסוף הקריאה ,יכסה את המקום ואז יברך. וכן כשעולה לתורה יאחז את יריעת הספר בשתי ידיו על ידי מפה (כי אסור לאחוז ביריעה עצמה ללא מפה ).ואז יכוון בשני שמות א-ה-י-ה ,אחד במילוי יודין (שם קס"א) ואחד במילוי ההין (שם קנ"א). קס"א +קנ"א = חדש חדש ( +יד * = )2ספר = שם [יד * 2כי מחזיק את הספר בשתי ידיו וכי יש 34אותיות בשם קס"א וכן בשם קנ"א] לאחר הברכה ימשיך לאחוז בספר ביד ימין בלבד במהלך הקריאה. יפה שעה: הרי תורה שבכתב הינה יסוד דאבא המתלבש תוך קו אמצעי דז"א ואבא הינו משמות הויות ואיך אפשר להזכיר כאן שמות א-ה-י -ה?! אלא ששמות קס"א וקנ"א גורמים לבקיעת יסוד דאבא וליציאת אורותיו לחוץ .קצה העליון דיסוד דאבא נמצא בחזה ז"א תוך יסוד דאימא שהוא שם קס"א .אורות החו"ג דאימא שיוצאים מיסוד אימא לבושים בשם קנ"א ,ואורות אלה סובבים ומקיפים יסוד אבא מן החזה דז"א ולמטה ואז נבקע יסוד אבא מרוב אור " .ותבין מאן חשיב ומאן ספון על ידי קריאתו בתורה להיותו הוא בונה כל העולמות כולם מראש האצילות על ידי היותו ממשיך אור האוזן העליונה" 148 דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת בתחילת התפילה עולים עולמות עשיה ליצירה לבריאה להתחבר כולם יחד בעולם האצילות לקבל שפע .לאחר הזווג העליון שבעולם האצילות בעת נפילת אפיים ,יורד השפע לכל העולמות כפי הראוי להם .עדיין בי"ע באצילות ,זה למעלה מזה .אחר 'עלינו לשבח' יורדים שלושת העולמות למקומם עם השפע שקבלו בעולם האצילות. לפני אשרי ,יש לכוון שם ע"ב שהוא סוד עולם האצילות ,להמשיך שפע משם אל עולם הבריאה שהוא ס"ג ,ה' ראשונה שבהויה והוא גם 'א-ל ש-די' .יש לכוון בשמות אלה של עולם הבריאה מאשרי ועד סיום קדושת 'ובא לציון' ,לפי שהסדר הזה כנגד עולם הבריאה. בנפילת אפיים העלינו בחינת מ"ן מבחינת נפשות בלבד (בעצם העלינו 1חלקי בירורי הנפש שבשלושת עולמות בי"ע בבחינת מ"ן) וגם הזכר נתן מ"ד מבחינת נפש בלבד. ב'-אשרי' יש לכוון להעלות מ"ן מבחינת הרוח וזה ע"י 1הויות ב"ן להעלות 1חלקי בירורי הרוח משלושת עולמות בי"ע[ .עיין דרוש ג' של נפילת אפיים נרן_של_ביע] גם הזכר נותן עתה מ"ד מבחינת הרוח 1 .ההויות ב"ן שב'-אשרי' שאיתם מעלים 1חלקי בירורי הרוח משלושת עולמות בי"ע ,הינן: ב"ן :3#ר"ת וס"ת א'רוממך' א'להי' וס"ת מלך' ב"ן :2#ר"ת א'רוממך א'להי ה'מלך עם מלת א-ל-ה-י כולה ב"ן :1#מלת ב-כ-ל של 'בכל יום אברכך' גם נאמר 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע' .בנפילת אפיים הורדנו אל הנוק' בחינת העונה [* 1 ב"ן] .ב'-אשרי' מורידים אל נוק' בחינת מזונות (שארה) [' * 1אשרי' (ב 2-הפסוקים הראשונים]). במזמור 'יענך ה'' יש לכוון להעלות מ"ן מבחינת הנשמה וזה ע"י 1הויות ב"ן להעלות 1חלקי בירורי הנשמה משלושת עולמות בי"ע[ .עיין דרוש ג' של נפילת אפיים נרן_של_ביע] גם הזכר נותן עתה מ"ד מבחינת הנשמה 1 .ההויות ב"ן שבמזמור 'יענך ה'' שאיתם מעלים 1חלקי בירורי הנשמה משלושת עולמות בי"ע ,הינן: ב"ן :3#ס"ת שם' א-ל-ה-י' יעקב' ב"ן :2#ר"ת נ'רננה ב'ישועתיך ב"ן :1#ס"ת יעננו' ביום' קראנו' יפה שעה: הרי כיוונו כבר להעלות בי"ע לאצילות במהלך התפילה [קרבנות ,פסוקי דזמרה ,ק"ש וברכותיה] עד שהגענו לתפילת העמידה ,א"כ מה עניין העלאת הבירורין מעולמות בי"ע שעושים מנפילת אפיים ועד מזמור יענך? לפני תפילת העמידה העלנו עצמות העולמות ,היא הפנימיות ,עצמות הפרצופים עצמם .עתה ,מעלים חלקי הנשמות של בני אדם שבתוך המלכים שבכל עולם ועולם שהם המ"ן דכל פרצוף ופרצוף שבכל עולם ועולם. (דיון אם צריך זיווג אחד או שניים). במזמור 'יענך ה'' יש לכוון שמות יב"ק [גמ' י-ה-ו-ה א-ל-ה-י-ם] כדלהלן: ר"ת :י'ענך י'הוה ב'יום צ'רה גמ' יב"ק. ר"ת :ו'נפלנו ו'אנחנו ק'מנו גמ' יב"ק ר"ת :ו'אנחנו ק'מנו ו'נתעודד גמ' יב"ק ו'נתעודד י'הוה ה'ושיעה ה'מלך – ר"ת ו-י-ה-ה והוא אחד מצירופי שם י-ה-ו-ה ולכן לציין זאת יש להפסיק מעט לפני שאומרים ההמשך "יעננו ביום"... 149 ר"ת :י'עננו ב'יום ק'ראנו גמ' יב"ק נוק' מעוברת מהזווג שהיה בנפילת אפיים .העובר ,כלומר השפע ,יתחלק בין עולמות בי"ע. בנפילת אפיים ניתן בעובר חלק כח הנפש ,באשרי כוח הרוח ובמזמור יענך כוח הנשמה ונתינה זו נעשית ע"י זווג נוסף בו הזכר משפיע חלק כוח הנשמה לעובר .ישנם 71תיבות במזמור יענך כנגד 71קולות שצועקת נוק' ואז נעשה הזווג הנוסף. נוק' נמצאת בעולם הבריאה הנמצא עדיין ביחד עם כל עולמות בי"ע בעולם האצילות .וכל עולם לוקח חלקו מהשפע הנולד (חלק הנשמה לבריאה ,חלק הרוח ליצירה וחלק הנפש לעשיה). זמן הלידה הינו בקדושת 'ובא לציון' .השפע הנולד מגיע תחילה אל עולם הבריאה וזה עניין הקדושה שב'-ובא לציון' .קדושה זו נאמרת בלשון הקודש ובלשון תרגום כנגד בחינת הפנים ובחינת האחור של [הקדושה הניתנת ל ]-עולם הבריאה. הקדושה כאן בעולם הבריאה הנמצא עדיין בעולם האצילות הינה כדוגמת הקדושה שבעולם האצילות עם הארת 1מוחי חב"ד( .עיין לעיל דרוש ד' דחזרת העמידה קדושה_בחבד) 'קדוש ,קדוש ,קדוש' :כנגד החכמה 'ברוך כבוד' :כנגד הבינה 'ה' ימלוך לעולם ועד' :כנגד הדעת כשאומר צ'דקו י'גדיל ת'ורה יכוון ר"ת צי"ת של שם שקוצי"ת שהוא השם השביעי מ 7-שמות של שם מ"ב והוא בהיכל קודש קדשים דיצירה כנגד בינה דבריאה והוא כנגד יום שבת ,יום השביעי .והוא (שם צי"ת) בגמ' ת"ק כאותיות מילוי ש-ד-י ומשם סוד התורה והוא כנגד יום השבת שבו ניתנה התורה (יא”ב – לא ברור לי) . וכשאומר צ'דקו י'גדיל ת'ורה ו'יאדיר יכוון ר"ת הם גמ' אבגית"צ. כשאומר 'ברוך הוא אל-הינו שבראנו לכבודו' יכוון שעתה אנו בעולם הבריאה שמשם הנשמות. 'והבדלנו מן התועים' ע"י נשמתינו 'ונתן לנו תורת אמת' גם התורה מעולם הבריאה ולכן יש להתפלל 'שיפתח לבנו בתורתו'. קדיש :כמו שמוסבר בדרוש הקדיש ,יש לכוון כאן להוריד הארה מן הבריאה ליצירה ב2- בחינות מ"ב ע"י שמות ע"ב וס"ג. תפילה לדוד :ביצירה .לאחר שהורדנו אור מן ע"ב שבאצילות אל ס"ג שבבריאה ,יש לכוון כעת להוריד אור מס"ג שבבריאה אל מ"ה שביצירה .לכוון אות ו' דהויה ,ושם מ"ה ושמות "א-ל י- הוה" כי אלו השמות הם ביצירה. עדיין כל עולמות בי"ע נמצאים באצילות אלא שכל עולם לוקח חלקו מן השפע שנולד. קדיש :כמו שמוסבר בדרוש הקדיש ,יש לכוון כאן להוריד הארה מן היצירה לעשייה ב2- בחינות מ"ב ע"י שמות ס"ג ומ"ה. פטום הקטורת :בעשיה .לכוון אות ה' אחרונה דהויה ,ושם ב"ן ושמות "א-ל א-דני" כי אלו השמות הם בעשיה. קדיש :הינו קדיש יתום ועניינו מוסבר בדרוש הקדיש. 'ברכו' שלפני יוצר :הויה ( + )21אחוריים דהויה ( + )72אחוריים דהויה מלאי באלפין (= )311 גמ' 'ברכו'. 'ברכו' שבסוף התפילה * 1 :מ"ב שיש ב -ע"ב-ס"ג-מ"ה ( + )321מילויי ע"ב-ס"ג-מ"ה (מ"ו- ל"ז-י"ט) ( = )312גמ' 'ברכו'. זהו גם כן כוונות 'ברכו' של לפני ואחרי תפילת ערבית של ליל שבת. 150 כוונת 'עלינו לשבח' מ"-עלינו" ועד "ואנחנו משתחווים": סיפור שבחו ית' וגנות הקליפות כדי להחליש כח הקליפות .לאחר גמר סיפור השבח הזה, יורד אור מקיף של 1עולמות בי"ע. - מ"-ואנחנו משתחווים" ואילך: ירידת אור המקיף לעולמות בי"ע שעדיין נמצאים באצילות וטרם ירדו למקומם. ביטול אחיזת הקליפות בשלושת עולמות בי"ע בעקבות ירידת אור המקיף. לאחר "עלינו": לאחר גמר 1הכוונות האלה ,יורדים עולמות בי"ע למקומם הראשון ,מעצמם ולא על ידינו, ונותנים מן השפע אשר הם קבלו ל"-בני ביתם" .לכן אור המקיף מופיע לפני כן ,כדי לבטל אחיזת הקליפות כדי שלא יינקו הקליפות מן השפע היורד. - - 'עלינו לשבח לאדון הכל' :שיר שבח לעולם האצילות שהוא אדון הכל כי עולמות בי"ע יצאו מעולם האצילות הנקרא אלה-ות .עולם הבריאה נקרא כסא הכבוד של עולם האצילות. 'לתת גדולה ליוצר בראשית' :כנגד עולם הבריאה שהוא יוצר בראשית כי ממנו נוצר עולם היצירה. 'שלא עשנו כגויי הארצות' :כנגד עולם היצירה שעשה את עולם העשיה ולכן נזכר לשון 'עשנו'. 'ולא שמנו כמשפחות האדמה' :כנגד עולם העשיה בעצמו. סיפור בגנות הקליפה הנאחזת בעולמות יצירה ועשיה מה שאין כן בעולמות אצילות ובריאה. 'שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם שהם משתחווים :' ...ביאור גנות הקליפות לאחר סיפור שבח עולמות אבי"ע ,כי הקליפה עומדת בסיום עולם העשיה. סיפור שבחו ית' וגנותם של הקליפות מחליש כח הקליפות. ואז כורעים בכריעה ואומרים 'ומשתחוים ומודים' ואז יורד אור מקיף אל העולמות ומתבטלים החיצוניים .בכריעה יש לכוון אל הורדת האור מקיף. 'ואנו משתחווים' עד 'ויסד ארץ' :בחינת אור פנימי של האצילות שמגיע עד סוף העשיה. 'שהוא נוטה שמים וארץ'" :הוא" כנגד אימא עילאה סתימאה הנקראת 'הוא' ,בסוד 'ועבד הלוי הוא' .כלומר אימא ,הנקראת 'הוא' ,נטתה השמיים שהוא ז"א ,ויסדה ארץ שהיא נוק'. 'ומושב יקרו בשמיים ממעל' :כנגד אור המקיף שמושבו בשמים ,שהוא ז"א .ישנם 31שמות מקיפים בז"א .השם הראשון הינו מקיף כללות כל 31ספירות דאור מקיף דז"א וכנגדו אומרים "ממעל". 'ושכינת עוזו בגבהי מרומים' 31 :שמות של אור מקיף ל 31-ספירות נוק' הנקראת ' שכינת עוזו'. 'הוא אל-הינו אין עוד' :אור מקיף לכל כללות 31ספירות נוק'. 'אמת מלכינו אפס זולתו' :אור מקיף עליון על כל כללות זו"ן ביחד. 'כי ה' הוא האל-הים בשמים ממעל' :אור פנימי שהוא מלמעלה למטה 'ועל הארץ מתחת' :אור מקיף של כל כללות הנזכר שהוא מלמטה למעלה 'גדולה ליוצר בראשית' :ר"ת גל"ב וכשמחליפים ב' ב-י' [שהוא אחד מ 22-א"ב של ספר היצירה] מקבלים שם יג"ל שהוא השם הששי שבשם מ"ב אותיות הרמוז ב'-אנא בכח' .מאוד חשוב לכוון בשם הזה בכל פעם שאומרים 'עלינו לשבח'. 'והיה ה' למלך ...ושמו אחד' :מתחיל ב-ו' וגומר ב-ד' כנגד 31ב"ן ויש לכוון להמשיך 31ב"נים אלו בלאה וזה סוד הפסוק "הלא אנוכי טוב לך מעשרה ב"נים" [הסבר מפורט במקור]. 151 דרוש א' של מנחה - [יא”ב :בדרוש א' של קריאת שמע ,מוסבר על זווג ישראל ורחל אב"א במנחה ,ושם מוסבר ש:- ייחוד או"א בקריאת שמע של יוצר היה מעולה מאוד ,ולא רק הועיל לזיווג זו"ן פב"פ בשחרית ,אלא גם מועיל לזיווג זו"ן במנחה ,אב"א נחוץ נפילת אפיים במנחה כדי להעלות מ"ן של נשמות הצדיקים כדי שרחל תוכל לעלות עד שיעור קומתו של ז"א כעת מוסבר בדרוש הזה על זיווג ישראל ולאה פב"פ במנחה]. במנחה ישנו זיווג ישראל ולאה פב"פ מחזה ז"א ולמעלה. הרי חג"ת נה"י של ז"א נהיו חב"ד וחג"ת [עיין דרוש קצר של דרוש ו' של העמידה] ,והזיווג הינו עם יסוד ז"א אשר עתה בחזה ז"א. רחל הינה אב"א עם ז"א ,והיות ולאה חזרה בצד פנים ז"א ,נשאר מקום פנוי ורחל נגדלת בכל שיעור קומת ז"א .אך אין זווג ז"א עם רחל היות ורחל אב"א [יא”ב :סותר דרוש א' של ק"ש שהובא בתחילת דרוש זה ,אולי אפשר לומר שישנו חיבור (ולא זיווג) ישראל ורחל אב"א כמוסבר בקצור הכוונות]. מוחין דו"ק דגדלות דמצד אימא נכנסים בז"א .מהרח"ו מסתפק אם גם מוחין דג"ר דגדלות דמצד אימא נכנסים בז"א וכן אם מוחין דו"ק דאבא נכנסים[ .יא”ב :בדרוש שנוי התפילות נראה שג"ר דאימא וו"ק דאבא אינם נכנסים אל ז"א במנחה אין_גר_אימא_ווק_אבא_במנחה] תפילת מנחה היא דינין לפי שהזיווג הוא של לאה. תפילת מנחה הינה באצילות. 152 דרוש א' של ערבית תפילת מנחה היא דינא קשיא ולעומתה תפילת ערבית היא דינא רפיא. בתפילת שחרית ,שהיא בבוקר ,זמן החסד ,היה לנו כח להעלות 4עולמות עד האצילות ,אבל בערבית שה וא זמן הדין ,יש בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד ,שהוא עולם העליון מכולם ואין בו קליפות .אילו היה דינא קשיא ,לא היה לנו כח להעלות אפילו היכלי הבריאה, ועכ"ז ,אין אנו מזכירים אלא היכלי הרחמים בלבד. עניין ההיכלות בכל עולם מ 4-עולמות אבי"ע ישנם 5פרצופים :א"א ,או"א ,זו"ן. כל פרצוף כולל 7היכלות שבהם ה 31-ספירות של אותו הפרצוף. ביוצר דשחרית עוסקים ב 7-היכלות דז"א דבריאה ,והיכלי הנוק' כלולים אז עמהם. ביוצר דערבית עוסקים ב 7-היכלות דנוק' דבריאה. היכלי זו"ן דבריאה נקראים 7נערות אסתר ,כי הם בחינת נוק' לעומת היכלי או"א שהם דכורין והם נקראים 7הסריסים המשרתים את פני המלך; משום דמסרסים את עצמם מן הזווג בימי חול ואינם נפתחים אלא ביוצר דשבת. ברכת מעריב ערבים הינה בהיכל לבנת הספיר של נוק' דבריאה ,והוא בחינת יסוד'[ .המבדיל בין יום ובין לילה' :היסוד הוא בחינת הרקיע המבדיל בין מים למים' .ה' צב-אות שמו' :הוא יסוד הכולל נו"ה עמו ,הנקראים צב-אות] ברכת אהבת עולם הינה בהיכל אהבה דנוק' דבריאה ,גם הוא היכל רחמים כמו היסוד. רמ"ח תיבות דק"ש :כנגד רמ"ח איברי ז"א דאצילות שיורדים ומצטיירים בהיכל אהבה דנוק' דז"א דבריאה. אמת ואמונה :בהיכל הרצון דנוק' דבריאה .אך בבוקר אומרים 'אמת ויציב' בהיכל רצון דז"א דבריאה .בבוקר אומרים 'יוצר אור' ,כנגד ז"א ,ובלילה אומרים 'המעריב ערבים' כנגד נוק'. השכיבנו :בהיכל קודש קודשים דנוק' דבריאה אשר שם נעשה הזווג של תפילת ערבית וגם נקרא מטתו שלשלמה .אך ביום הזווג הינו באצילות. 'אדנ-י שפתי תפתח' :היכל ק"ק דדכורא דבריאה ,והוא מתדבק עם עולם האצילות [גאולה אריכתא] .כל ענייני הזכר הינם בעמידה ,ולכן אומרים 'אדנ-י שפתי' בעמידה .כל ענייני הנוק' בישיבה ,ולכן אומרים 'השכיבנו' בישיבה .עתה יורד ז"א בהיכל ק"ק דנוק' דבריאה ושם מזדווג עם נוק' .ביום הזווג הינו עם ז"א עצמו [כלומר ישראל] ,אך בלילה הינו רק עם בחינת היסוד דז"א [כלומר יעקב]. בערבית הזיווג הינו יסוד דז"א (יא”ב :כלומר יעקב) בהיכל ק"ק דבריאה דנוק' עם נוק' ,אב"א (יא”ב :וכן יוצא גם ב-דרוש א' של קריאת שמע .אך בדרוש ד' של דרושי הלילה מצויין שהזיווג יעקב ולאה בערבית הינו פב"פ זיווג_יעקב_לאה_פבפ_בערבית ,ובדרושי שבת – הקדמה – שינוי התפילות נמצא שזו"ן (לאה או רחל?) עומדים אב"א זון_אבא_בערבית אך גם יוצא להיפך באותו דרוש לאה_חוזרת_אבא_לאחר_ערבית ).ומן הזיווג הזה נבראים נשמות בני האדם הנולדים מן הזיווג התחתון הנעשה קודם חצות הלילה .לאחר חצות הלילה הזיווג הינו עם ז"א עצמו הנקרא ת"ת ומן הזיווג ההוא נבראים מלאכים חדשים( .יא”ב :בדרוש ד' דדרושי הלילה נמצא שהזיווג שלאחר חצות הלילה הינו עם יעקב זיווג_יעקב_ולאה_לאחר_חצות_הלילה וכן נמצא בדרושי שבת – הקדמה – שינוי התפילות זיווג_יעקב_ולאה_לאחר_חצות_הלילה_ ;1ואולי יש לומר שהיות ובחצות 153 - הלילה יעקב גדל כנגד כל ז"א ,לכן נאמר כאן שהזיווג הינו עם ז"א?) לכן נאסר הזיווג לעמי הארץ לפני חצות הלילה ,והותר להם לאחר חצות הלילה לפי שאז מתגלה הארה יותר גדולה. בשחרית דחול ,הזיווג הינו זו"ן פב"פ כדי להוציא נשמות בני אדם. גם בשבת אחר חצות הלילה ,הזיווג הינו זו"ן פב"פ כדי להוציא נשמות בני אדם. 'השכיבנו': אין בה זיווג לצורך מלאכים אלא לצורך נשמות תחתונות של בני אדם ,לכן לא אומרים 'מלכינו' אלא 'אבינו' ,כי אין כאן בריאת נשמות מלאכים הנקראים חיילי המלך. הזיווג נעשה ע"י היסוד בלבד ,לכן מוזכר 'לשלום' שהוא כנגד היסוד. כנגד מה שאחר חצות הלילה ,אמר 'והעמידנו מלכינו לחיים טובים ולשלום' ,הת"ת הוא המתגלה ומזדווג עם הנקבה ומביא עמו המשך חיי הבינה הנקרא חיים טובים .ואז נבראים נשמות מלאכים ולכן אומרים 'מלכינו'. ברכת אבות של העמידה :באצילות .ו"ק דגדלות דאבא נכנסים אז (לתוך ז"א – יא”ב) .בק"ש נכנסו ו"ק דגלות דאימא .ג"ר דאימא או דאבא לא נכנסים בתפילת ערבית .בשחרית הוסבר שהו"ק דגדלות דאבא לא נכנסים לפני הג"ר דגדלות דאימא וכאן רואים שכן נכנסים הו"ק דאבא על אף שהג"ר דאימא לא נכנסו .התשובה היא כי בבוקר ,שעתידים הג"ר דגדלות דאימא להיכנס ,אזי הו"ק דאבא מחכים לג"ר דגדלות דאימא לפני שהם נכנסים .אך בערבית, הג"ר דגדלות דאימא לא עתידים להיכנס ולכן הו"ק דגדלות דאבא כן נכנסים בהיעדרותם. הקדמה לדרושי הלילה – יא”ב: oבלילה מוחי ז"א והרשימו של מוחי ז"א יוצאים ממנו להיות מקיפים על ראשו וכך ז"א חוזר להיות בקטנות; וכן מוחי נוק' והרשימו של מוחי נוק' יוצאים ממנה להיות בז"א וכך נוק' חוזרת להיות נקודה. (דרוש ה' של תפילין) oישנה נסירה של ז"א מנוק' (לאה ורחל מחוברות) בלילה [ואז ז"א בתרדמה ובחצות מקבל ו"ק מוחין דגדלות דפב"פ ומתעורר (יא”ב :מוחי ז"א ייצאו ממנו לאחר הזיווג עם נוק'?)] ולאחריה ישנה ביאה ראשונה בחצות להכין כלי יסוד דנוק' (יעקב כנגד כל ז"א פב"פ עם לאה שלקחה ט' ספירות\נקודות של רחל) .וישנה נסירה גם ביום [ואז ז"א מקבל גם ג"ר מוחין דגדלות דפב"פ] ,אך ביום ז"א אינו בתרדמה מלאה אלא נשאר רושם מוחיו במהלך הנסירה. oבדרוש ד' של דרושי הלילה נאמר: ¨ ¨ ¨ ¨ כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק' ,לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך כדי לק בל את נה"י דאימא[ .נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי אפשר שרק לאה או רק רחל תקבל אותם נה"י דאימא ,אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך בכל אורך ז"א]. כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל ,אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל כדי שתתארך על ידם, ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם רחל[ .נסירה של ר"ה -קיצור הכוונות ע' פו' – יא”ב]. כאשר עיקר הזיווג הינו ללאה ,אזי להיפך ,רחל משאילה את הגוף שלה ואת כליה ללאה כדי שתתארך על ידם ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם לאה .וזה בזיווג של כל לילה ולילה .כניסת נה"י אימא לפרצוף לאה ה מוארך נגמרת בחצות הלילה כי אז נה"י אימא מגיעים עד סיום רגלי רחל .בחצות הלילה חזרה לאה פב"פ לכל אורך שיעור קומת ז"א ומזדווגת עם יעקב. תחילת אצילות רחל הינה מנקודה אחת בלבד .ז"א ממשיך לה מוחין ואז רחל נגדלת ל 31-ספירות. כשלאה מתארכת היא לוקחת את אותן 9הנקודות המתווספות לרחל ,ורחל נשארת נקודה אחת. oבביאה הראשונה ז"א בונה כלי יסוד נוק' (בחצות הלילה) .כן אימא בונה כלי יסוד נוק' כחלק של הנסירה וניתנות גבורות מאימא לנוק' ("ברוך שם כבוד" של ק"ש שעל המיטה). oעל פי דרוש ג' של ק"ש על המיטה ביאה ראשונה של אבא עם אימא ושל ז"א עם נוק' נעשות בק"ש על המיטה ובחצות הלילה ,בהתאמה. oזיווגי הלילה הינם הכנה לזיווגי היום (זיווגי היום הינם יעקב ורחל בשחרית (סוד הסעודה) ,וישראל ולאה במנחה; זיווגי הלילה הינם יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א בערבית ,יעקב ולאה כנגד כל פרצוף ז"א בחצות הלילה ,ואותו זיווג בקדרותא דצפרא). oבלילה ז"א נעלם [כלומר מוחי ז"א מסתלקים] ונוק' מחלקת אל הבריות ,מה שהיא קבלה ביום. 154 דרוש א' של דרושי הלילה בלילה אין זמן טלית גדול ,כי הוא אור מקיף מאימא אל ז"א שהוא מדת יום .נוק' שהיא מדת הלילה ,אין לה אור מקיף משם. אך טלית קט ן יש ללבוש גם בלילה כי הוא בחינת זמן הקטנות ובלילה ז"א נמצא בעיבור, תלת כלילן בתלת. בחצי הראשון של הלילה אין ראוי לומר שום סליחות ולא להזכיר 31מידות [חוץ מערב יום כיפור]. צריך מאוד להיזהר לא להזכיר שום שם של כוחות הטומאה [כגון סמ-א-ל] ובפרט בלילה שאז זמן שליטתם ,ואפילו בלעז כגון דיאבלו. דרוש ב' של דרושי הלילה בשחרית הזיווג הינו של יעקב ורחל אבל אין זיווג ללאה .זוהי בחינת "ימינו תחבקני". במנחה נאמר בלאה "שמאלו תחת לראשי". בערבית ניתנת לאה בין זרועות המלך (ז"א) ואז ישנו זיווג ז"א (יא”ב :כנראה הכוונה ליסוד ז"א שהוא יעקב ,כמוסבר בדרוש א' של ערבית בלילה_הזיוג_הינו_עם_יעקב_וביום_עם_זא) עם לאה בסוד "ויהי בבוקר והנה היא לאה". רחל עומדת מאחורי נ"ה ז"א מקום בו חסדי ז"א מגולים ולכן אע"פ שיש ברחל ה"ג ,רחל מתמתקת ע"י הארת חסדי ז"א. אך לאה עומדת מאחורי ראש ז"א ועד חזהו מקום בו חסדי ז"א מכוסים ואינם מאירים לה. לכן לאחר החורבן ,חכמים קבעו תפילת ערבית חובה .אע"פ שעל ידי שחרית ומנחה לאה כבר בין זרועות ז"א והזיווג מוכן מעצמו ,היות ובלילה הדינים מתגברים לכן מתפללים ערבית כדי לגרום לז"א להזדווג עם לאה ולמתק גבורותיה ע"י החסדים שנותן בה. אמנם בתחילת הלילה יסוד ז"א למטה משיעור לאה .אך כשהגדיל ז"א ,עלה שליש ראשון דיסוד ז"א לתפארת ואז הוא יכול להזדווג עם לאה. לאחר חצות הלילה לאה מתפשטת עד סיום רגלי ז"א ודוחקת רחל שמתמעטת ונעשית בסוד נקודה ויורדת אל הבריאה "לתת מזון לנערותיה" ("ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה") ושאר חלקי רחל מתחברים עם לאה ונכללים יחד. יפה שעה: הרי בכל דרושי "ויעבור" נאמר שישראל מזדווג עם לאה וכן גם בתפילת מנחה ואיך אומר כאן שזיווג ז"א עם לאה הינו רק בלילה?! אלא יש לומר שהזיווג האמיתי בין ז"א ללאה הינו רק כאשר לאה נמצאת פב"פ בכל שיעור קומת ז"א שאז הזיווג עם היסוד העיקרי דז"א; לאפוקי כאשר חג"ת נעשו חב"ד ונה"י נעשו חג"ת .וכל הזיווגים שה ם בחזה ז"א אינם אלא חיבוקים (זיווג דיניקה) וזיווג עליון דפרצוף המוחין לבדו ,נקרא נשיקין. ולכן כל זיווגי לאה בשחרית ,מנחה וערבית אינם אלא חיבוקים ,אלא שחיבוק דערבית הינו הכנה לזיווג האמיתי דחצות הלילה כי אז באה לאה פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומת ז"א. יפה שעה: בדרוש זה משמע שלאה מתגדלת ומזדווגת עם ז"א רק לקראת הבוקר אך בשאר דרושים נראה שזה קורה כבר מיד לאחר חצות הלילה ונמשך עד הבוקר. ענין נסירת לאה ורחל מז"א: תרדמת ז"א נגרמת ע"י הסתלקותם של מוחיו .מוחי ז"א נכנסים אל תוך לאה תחילה ואח"כ מתפשטים עד תוך רחל וכל זה שלא ע"י ז"א אלא ע"י או"א .ע"י זה נעשות לאה ורחל פרצוף 155 נוק' אחד בכל אחורי ז"א שננסר ובא אל ז"א פב"פ לזיווג .בעת הדורמיטא (תרדמה) ז"א משיג מוחין עליונים מ ן נה"י דאו"א עילאין במקום מנה"י דתבונה. יפה שעה: זוהי נסירת הלילה שאינה דומה לנסירת היום .בנסירת היום מוחי ז"א לא מסתלקים לגמרי אלא נשאר בהם רשימו ומכחו לא חזר ז"א לקטנות. בחצי הראשון של הלילה אין חשש שהחיצונים יינקו מז"א בהיותו עומד פב"פ כי אין בז"א שום מוחין. אך קשה כי בחצי השני של הלילה יש בז"א מוחין דגדלות והינו עומד פב"פ ואין מי שיכסה אחוריו מפני יניקת החיצונים. יפה שעה: בנסירת היום ז"א מקבל לפני הנסירה מוחין דאב"א ולאחר הנסירה ("באהבה") ז"א מקבל מוחין דפב"פ והזיווג נעשה ב"-שים שלום". בנסירת הלילה ז"א לכאורה לא מרוויח מהנסירה כי בערבית ז"א קיבל ו"ק דגדלות דאו"א ובק"ש שעל המיטה נותרו בו רק ו"ק דגדלות דאימא .לכן בא לומר כאן שבמהלך התרדמה ז"א מקבל הארה מאו"א עילאין וע"י הארה זו מזדווג עם נוק' לקראת השחר. דרוש ג' של דרושי הלילה בלילה אנו ישנים לצורך הנסירה כדי לתת לנשמותינו לעלות בבחינת מ"ן לזיווג העליון כדי שיחזרו להתחדש. גם ביום וגם בלילה ישנו זיווג דאו"א בק"ש כדי שינחילו לבניהם זו"ן את המוחין כדי שזו"ן יזדווגו .הזיווג של היום בזמן שבית המקדש היה קיים ,היה פב"פ להוציא נשמות חדשות. ולאחר החורבן תפילותינו מועילות רק לפי שעה להביא נשמות חדשות בבחינת אב"א. בלילה זי ווג או"א הינו בק"ש שעל המיטה והזיווג דזו"ן הינו לאחר חצות הלילה. זיווגי הלילה הינם גרועים יחסית לזיווגי היום והם [זיווגי הלילה] הינם הכנה לזיווגי היום ע"י שהם מתקנים\מכינים כלי היס וד דנוק' שתוכל בעזרתו להעלות מ"ן בזיווג היום .גם מקום עלית הנשמות בכל לילה הוא ליסוד נוק' [בית הרחם שלה]. יפה שעה: הנשמות בימינו באות מבריאה ולכן עליתן בלילה הינה עד יסוד דנוק' שבאצילות .אך לו יצויר נשמה שמקורה גבוה יותר אזי גם עלייתה בלילות תהיה גבוהה יותר ,כגון לז"א. יסוד דנוק' נקרא 'יד' ['בידך אפקיד רוחי'] כי שם נגלה כל אחת מה-ה"ג בפני עצמה כמו אצבעות היד .כי ה-ה"ג הינן ה' אותיות מנצפ"ך וה' אותיות אל-הים ושורשם למעלה בה' מקומות :חוטם-פה-זרועות-ידיים-אצבעות (וע"ע בעניין הריח בדרושי השבת עניין הריח) .בכל מקום רק גבורה אחת מתוך ה 5-ניכרת בפני עצמה יותר מהגבורות האחרות ,חוץ מביד, ששם כל אצבע ניכרת בפני עצמה. הה"ח הינם ביד ימין והה"ג ביד שמאל .בכל יום סומכים את נוק' בזרוע שמאל בסוד תפילין של יד כנגד בחינת גבורה יד שמאל דא"א שהוא שורש כל הדינים וע"י נתמתקים הדינים שבנוק' שכן הדינים נמתקים ע"י שרשם .זו היד מקורה באימא עילאה ומשם נמשכת אל יסוד נוק' ואז נתקן היסוד ההוא ונעשה כלי. ענין כלי יסוד דנוק' בביאה ראשונה נותן הזכר בנוק' ה"ג בבחינת שם ב"ן ,הנקרא "רוחא דשדי בגווה" ,ואלו נשארות תמיד ביסוד שלה ובכחם היא מעלה אח"כ בשאר הביאות את המ"ן תמיד" .אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ".ישנה גם הכנה ביסוד ההוא לקבל טיפת מ"ד ולציירה בציור וולד ולולא הטיפה הראשונה כל הטיפות של שאר הביאות היו נפסדות" .אין האשה מתעברת מביאה ראשונה". הראשונים היו מוציאים הבתולים באצבע כדי שגם הביאה הראשונה לא תהיה לבטלה. בעליונים הענין הינו כנגד יד עליונה דאימא היורדת ביסוד נוק' ומתקנת אותו לכלי ,ונשארים 156 שם בחינת ה' אצבעות אימא עילאה תמיד לצורך הכלי דנוק' דז"א" .מקדש (נוק') ה' כוננו ידיך (דאימא)" יפה שעה: ידי אימא הבונים כלי יסוד נוק' הן בעצם הגבורות שאימא נותנת בזו"ן וירדו עד יסוד נוק' ,ע"י הנסירה ונתינתם ע"י אימא בתוך נוק'. "ויבן ה' אלה -ים את הצלע" :זה או"א שגדלו נוק' והעלו נוק' שוה בשוה בכל קומת ז"א פב"פ. "באר חפרוה שרים" :עשית הבאר לעשות בית רחם לנוק' נעשה ע"י השרים שהם או"א. "כרוה נדיבי עם" :נתינת מ"ן בתוך נוק'. בכל יום מסתלקים מוחין זו"ן שהם נה"י דאימא וכל שכן שמסתלקים הידיים העליונות דאימא מנוק' וכלי יסוד נוק' מתבטל .לכן בלילה ממשיכים לנוק' את אותם הידיים העליונות ע"י הזיווג [של או"א – יא”ב] כדי להכין כלי ביסוד נוק' וזה לצורך זיווג היום בו נוק' תוכל להעלות מ"ן ולצייר וולדות. בק"ש של הלילה ,כשאומרים "ברוך שם כבוד "...אנו מכינים מחדש כלי יסוד דנוק'. לאחר מכן כשאנו אומרים "בידך אפקיד רוחי "...אנו מעלים לתוך כלי יסוד דנוק' את נשמתינו כדי שתתחדש ביחד עם יסוד כלי נוק' בזיווג הלילה [של זו"ן – יא”ב]. וכן על אותו דרך בזיווג העליון דאו"א :כשאומרים "שמע ישראל "...בק"ש של הלילה ,נעשה בחינת תיקון כלי יסוד דאימא עצמה ע"י ידיים אחרות יותר עליונות .וכשאומרים "ברוך שם"... היא מכינה כלי יסוד נוק' ע"י הידיים שלה .בק"ש של היום ,כשאנו אומרים "שמע ישראל"... מזדווגים או"א זי ווג גמור וכשאומרים "ברוך שם "...אימא מורידה שפע [היוצא מן הזיווג] לנוק' כדי שיהיה בה כוח להעלות מ"ן של המוחין ההם להוציא נשמות חדשות [בסוד אב"א] בזיווג העמידה .לכן "שמע ישראל" הוא כנגד אימא ו"-ברוך שם "...כגנד מלכות. סיכום – יא”ב: שמע ישראל - ברוך שם חצות לילה שים שלום דעמידה דשחרית לילה זיווג או"א להנחיל מוחין לזו"ן כדי שזו"ן יוכלו להזדווג בחצות הלילה בניית כלי יסוד דאימא אימא בונה כלי יסוד דנוק' יום זיווג או"א להנחיל מוחין לזו"ן כדי שזו"ן יוכלו להזדווג ב"-שים שלום" אימא מורידה שפע\מוחין (שנוצר בזיווג או"א) לנוק' כדי שיהיה לה כח להעלות מ"ן בזיווג העמידה זיווג זו"ן לצורך חידוש הנשמות זיווג זו"ן לצורך יצירת נשמות חדשות (מבחינת אב"א) כמו שמועילה שינת התחתונים לעלית נשמותיהם כך הענין בז"א :בעת הדורמיטא עולה נשמתו [מוחיו? – יא”ב] באימא עילאה בסוד מ"ן לצורת זיווג או"א על מנת שיימשכו מוחין לנוק' כדי לבנותה ולהגדילה כשיעור קומתו. לעולם אין המ"ן עולים לצורך עצמם אלא ז"א מעלה מ"ן לצורך נוק' ונוק' מעלה מ"ן לצורך ז"א .כששניהם ,זו"ן ,צריכים לקבל מוחין ,אזי שניהם מעלים מ"ן [כל אחד עבור השני], והמוחין של שניהם מגיעים ביחד אל ז"א ,ואז ז"א מעביר לנוק' את מוחיה ואז אין נוק' יכולה להיות שווה כמוהו כשיעור קומתו .אך כשנוק' לבדה צריכה מוחין ,אזי ז"א לבדו מעלה מ"ן ונוק' מקבלת מוחותיה שלא על ידו ואז היא יכולה לגדול כשיעור קומתו. 157 דרוש ד' של דרושי הלילה שינה ביום רעה לצדיקים למעט בשבתות. בזמן שבית המקדש היה קיים ,זו"ן היו תמיד פב"פ .מוחי ז"א היו קיימים בו תמיד ולא היה צריך למעשי התחתונים ולתפילתם כדי להמשיך מוחין אל זו"ן. לאחר החורבן ,הסתלקו מוחי זו"ן ורק ע"י תפילתינו ממשיכים מוחין בזו"ן כדי שיזדווגו בתפילה וישפיעו שפע בעולם .אך לאחר התפילה חוזרים המוחין להסתלק מהם עד התפילה הבאה. כוונת תפילת נדבה הינה להחזיר המוחין פעם נוספת ולגרום לזיווג נוסף. חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לאחר תפילתם כדי לעכב יציאת המוחין לאחר התפילה ,שלא יסתלקו תיכף .אפשר לעכב את המוחין עד סה"כ 1שעות :שעה לפני התפילה ,שעה תפילה ושעה לאחר התפילה. היו חכמים שה ניחו תפילין כל היום כי תפילין הם בסוד הרשימו של המוחין וכוונתם שלא יסתלק הרשימו. לכן אינו ראוי לישון מיד לאחר תפילת ערבית כי בשינה מסתלקים המוחין ,אלא כדאי לחכות עד 1שעות מאז הלילה כדי להעמיד מוחין באותם 1שעות. יפה שעה: לא ברור אם המוחין דו"ק דאו"א שבאו לז"א בתפילת ערבית מסתלקים לאחר התפילה כמו בשחרית ומה שמחכים 1שעות הוא להשהות את הרשימו של מוחין; או אולי רק בתפילת שחרית מסתלקים המוחין כי הם מוחין גמורים והמוחין שבאו בערבית אינם מסתלקים עד השינה. הרי החסידים הראשונים שעסקו בתורה היו פטורים מן התפילה ,סימן שהלימוד מועיל יותר מן התפילה ואין מגבלה של 1שעות לימוד! אולי יש לומר שהלימוד ממשיך מוחין גבוהים יותר ,מוחין מאו"א עילאין הנקראים חכמה של כללות האצילות "תורת חכם מקור חיים" לעומת מוחין דז"א שהם "חיים". בעת השינה יש לכוון שאנו בבחינת ז"א בתרדמה ,שמוחיו עולים ונכנסים לנוק' לבנותה עד חצות ומחצות חוזרים המוחין לז"א וישנו זיווג זו"ן .לכן יש לקום בחצות הלילה להורות עניין חזרת המוחין ברישא דז"א להזדווג בנוק'. מוחי ז"א הינם נשמת ז"א ,והם עולים עד או"א ושם מעלים מ"ן באימא עילאה וגורמים זיווג או"א וממנו ז"א מקבל מוחין חדשים. זיווג או"א הינו רק לצורך נוק' ולכן רק ז"א מעלה מ"ן. האדם צריך לכוון בעצמו שנשמתו מסתלקת ממנו והוא מעלה אותה בתחילת הלילה בסוד מ"ן לנוק' כדי שתוכל בחצות הלילה להעלות מ"ן לז"א לזיווג. עניין גודל מעלת העוסק בתורה לאחר חצות הלילה זיווג של אחר חצות הלילה הינו יעקב ולאה .רחל ירדה לבריאה ומשם היא צועקת לה' על חורבן הבית. כתר רחל מלביש את רגלי לאה ,אחרת לא היה מקום גם ללאה וגם לרחל מאחורי ז"א בעולם האצילות ורחל היתה צריכה לפשוט את רגליה בעולם הבריאה. זיווג דערבית הינו יעקב עם לאה פב"פ מדעת ז"א עד חזה ז"א ולאחר התפילה לאה חוזרת אב"א עם ז"א מהדעת של ז"א עד החזה .רחל עומדת מתחת ללאה גם כן אב"א עם ז"א מחזה ז"א ועד רגליו. כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק' ,לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך כדי לקבל את נה"י דאימא[ .נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי אפשר שרק לאה או רק רחל תקבל אותם נה"י דאימא ,אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך בכל אורך ז"א]. 158 - - - כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל ,אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל כדי שתתארך על ידם ,ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם רחל[ .נסירה של ר"ה -קיצור הכוונות ע' פו' – יא”ב]. כאשר עיקר הזיווג הינו ללאה ,אזי להיפך ,רחל משאילה את הגוף שלה ואת כליה ללאה כדי שתתארך על ידם ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם לאה .וזה בזיווג של כל לילה ולילה. כניסת נה"י אימא לפרצוף לאה המוארך נגמרת בחצות הלילה כי אז נה"י אימא מגיעים עד סיום רגלי רחל .בחצות הלילה חזרה לאה פב"פ לכל אורך שיעור קומת ז"א ומזדווגת עם יעקב. תחילת אצילות רחל הינה מנקודה אחת בלבד .ז"א ממשיך לה מוחין ואז רחל נגדלת ל31- ספירות .כשלאה מתארכת היא לוקחת את אותן 9הנקודות המתווספות לרחל ,ורחל נשארת נקודה אחת. כאשר לאה ורחל היו נפרדות לשני פרצופים נפרדים כתר רחל היה חופף רגלי לאה .אך כאשר לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך ,אי אפשר שיהיה מקום בו יש חפיפה ולכן נאלצת הנקודה התחתונה [מלכות] של רחל לרדת לעולם הבריאה. יש אומרים שהנקודה השורשית של רחל היא היורדת לבריאה בחצות הלילה [כתר? – יא”ב] ויש אומרים שה 9-ספירות הבאות לרחל כתוספות הן שיורדות לעולם הבריאה ועל ידי קרבנות ,זמירות ויוצר ,אנו מעלים ניצוצי האצילות שירדו לבי"ע[ .עיין דרושי התפילין ,דרושי ר"ה ודרוש ב' דעמידה]. כשלאה פב"פ עם יעקב בכל אורך שיעור ז"א בחצות הלילה ,רחל נדחית לעולם הבריאה. מדור הנשמות הינו בעולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד והוא גן עדן עליון .הבינה היא גן עליון בסוד נקודת יסוד שבה .גן עדן תחתון הוא בעשיה ,בנקודת יסוד דמלכות. עניין הקב"ה הנכנס לאחר חצות הלילה לגן עדן להשתעשע בנשמות הצדיקים ,הכוונה לנקודה השורשית של רחל שירדה לבריאה בעולם הנשמות .זהו סוד "ויהי בחצי הלילה והנה אישה שוכבת מרגלותיו" כלומר בחצי הלילה רחל יורדת למטה ממרגלותיו של ז"א כלומר בבריאה. "ויחרד האיש וילפת" על שנטרדה בת זוגו מאצלו ונפלה לעולם הבריאה מחמת עוונותיהם של ישראל שאם לא כן ,היו שניהם זו"ן פב"פ תמיד .ז"א ונוק' שואגים וקוראים אחד לשני ,ז"א מעולם האצילות ונוק' מעולם הבריאה" .אלה-ים אל דמי לך ,אל תחרש ואל תשקוט א-ל" [נוק' נקראת גם א-ל וגם אלה-ים]. על פי הנ"ל ,ניתן להבין מאמרי הזוהר שלכאורה סותרים זה את זה: "אחרי חצות הלילה הקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים שבעולם הזה העוסקים בתורה": זהו בחינת רחל היורדת לבריאה לאחר חצות הלילה כנ"ל. "אחרי חצות הלילה הינו זמן זיווג עליון דזו"ן" :זהו זיווג יעקב ולאה לאחר חצות הלילה; זהו גם שיעשוע עם הנשמות כי הנשמות מעלות מ"ן אל לאה. "אחרי חצות הלילה הינו זיווג של או"א" :זהו זיווג של יעקב ולאה לאחר חצות הלילה כי שניהם אחוריים של או"א (בהתאמה). לסיכום :יש לאדם לכוון לנהוג כפי הסדר הבא ויהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ,ויהיה נקרא מכלל בני היכלא דמטרוניטא קדישא: כשהולך לישון ,יכוון שתכלית השינה להעלות נשמתו בסוד הדורמיטא כדי שתהיה נשמתו בסוד מ"ן כדי לזווג לאה עם יעקב לאחר חצות הלילה. כשיקום בחצות הלילה יכוון שרחל יורדת לעולם הבריאה ואז יש לבכות כמחצית השעה על חורבן הבית וישתתף בצער השכינה שהיא הנקודה השורשית של רחל שירדה אל הבריאה ( כי לולא עוונותינו לא נחרב הבית ונוק' היתה נשארת פב"פ עם ז"א – יא”ב ).ירידת רחל אל הקליפות הינה גם כדי ללקוט נשמותינו שהתערבו בקליפות עקב עוונותינו. לאחר בכי על החורבן ,יש ללמוד תורה עד עמוד השחר כדי לתקן את רחל ["נותן זמירות בלילה"] שתוכל לעלות בשחרית לעולם האצילות ולהזדווג עם בעלה .אם אין כח להישאר ער וללמוד עד הבוקר ,יש לקום בחצות הלילה ולבכות כחצי שעה על החורבן ,ללמוד שעה אחת ואז לישון ולקום חצי שעה לפני עמוד השחר ולעסוק בתורה כדי להתחבר עם השכינה רחל ולעלות עמה בעת עלותה בשחרית. 159 כמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה כסדר ,שיכוון אל הזיווגים הנעשים בכל יום מתחילת תפילת ערבית עד סוף תפילת מנחה "ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהם מתקיימים למעלה". דרוש ה' של דרושי הלילה - - - - - - אומרים 'המפיל' ו 1-פרשיות של ק"ש .כוונת הק"ש זהה לק"ש של הבוקר ,למעט בנקודות באות: 'ה' אל-הינו ה'' :ע"ב – ע"ב – ע"ב במקום ע"ב – קס"א (= אה-י-ה דיודין) – ע"ב של הבוקר. ''לעולם ועד' :בנוסף לכוונות של הבוקר ,יש לכוון גם רי"ו = עב +קדם 'ם' של 'לעולם'( :לפי הכוונות להלן) 'ובשעריך' :ר"ת וס"ת = כ"ו רמ"ח תיבות של ק"ש :הנשמה מתלבשת בהם .כדי להשלים ל-רמ"ח יש להוסיף 1תיבות א-ל מלך נאמן או להכפיל 1תיבות ה'-אל-היכם-אמת בסוף. מ"ב תיבות בפרשה ראשונה כנגד שם מ"ב (אבגית"ץ וכו') לכוון כנגד הראש ע"ב תיבות עד מילה 'ושמתם' של פרשה שניה כנגד שם ע"ב היוצא מפסוק ויסע-ויבא-ויט, לכוון זרועות וגוף עד הבטן נ' תיבות מ'-ושמתם' עד סוף פרשה שניה ,כנגד נ' שערי בינה ,לכוון כנגד הגוף מהבטן עד סוף הגוף ע"ב תיבות של פרשה שלישית כנגד שם ע"ב היוצא מפסוק ויסע-ויבא-ויט ,לכוון כנגד 2ירכים ויסוד. רמ"ח תיבות אלה הינם גם כנגד רמ"ח איברי ז"א שיש לחברם עם נוק' הנקראת 'מיטה'. כנגד איברי הנוק' ,שרצונינו לתקן ,אנו אומרים 1סדרות של פסוקים: * 1הנה מטתו שלשלמה ,סה"כ 11תיבות (כנגד ו"ק דנוק'); כנגד עולם הבריאה; בעולם הבריאה נוק' בגובה 4ספירות ז"א (תנה"י) וכדי שנוק' תהיה בשיעור כל ז"א יש להגדילה עוד שיעור 1ספירות ועתה השלמנו נוק' ל 31-ספירות ע"י 11תיבות אלו[ .יא”ב :לא ברור למה נוק' בגובה 1ספירות ,הרי אמרנו שהיא נקודה אחת בהיכל קודש הקדשים דבריאה] * 1ברכת כהנים ,סה"כ 11אותיות; כמו שהשלמנו נוק' ל(-שיעור) 31ספירות בעולם הבריאה ,כן יש להעלות ולהאריך נוק' ל 31-ספירות גם בעולם האצילות ע"י 11אותיות אלה. [יא”ב :אולי כאן מדובר בנוק' באופן אחיד (רחל ביחד עם לאה) ולא ברחל באופן ספציפי]. מהרח"ו מציין שכאן אולי זה ענין חיבור פרצופי לאה ורחל לפרצוף ארוך בעולם האצילות כש- 1הינן מלאה ו 4-מרחל. 'יושב בסתר עליון' עד 'כי אתה ה' מחסי' 11 :תיבות; כאן אנו מחברים 2הבחינות של נוק' מעולם הבריאה ומעולם האצילות. אומרים עתה סדר הוידוי בעמידה .וכן עדיף אם אפשר ,לומר כל סדר ק"ש על המיטה בעמידה. יש לכוון שאנו בעולם העשיה ,ושהנפש היא המתוודה כעת והיא מעולם העשיה .כוונתינו כעת להעלות נפשינו מעולם העשיה בסוד מ"ן .כדי לנתק את נפשינו מהקליפות שבעשיה אנו אומרים ווידוי בלב שלם כאילו אנו לפני בית דין של מעלה ומוסרים את נפשינו ל 4-מיתות ב"ד. ישנו נוסח תפילה המפרט 4אפשרויות של חטאים וכנגדם 4מיתות ב"ד ,ומבוסס על שילוב שם י-הו-ה ושם אד-ני שבהם אולי פגענו: י-א :סקילה ה-ד :שריפה ו-נ :הרג ה-י :חנק 160 וגם יש לכוון ב 4-ייחודים ,של ציצית [יא”ב :י-ה-ו ו-ה] ,תפילין [יא”ב :י-ה ה-ו ה-ו] ,ק"ש [יא”ב :ה ה-ו י-ה] ,ותפילה [יא”ב :ו-ה ו-ה-י ה-ו-ה-י] כדי לתקן את הפגם שאולי פגמנו במצוות האלה. יש לכוון שנפשינו נפטרת מעולם העשיה ועולה ליצירה ע"י שם מ"ב שביצירה והוא ר"ת של "אנא בכח". 161 שם מ"ב של אנא בכח; שם זה ביצירה; להעלות את נפשו ליצירה ליל יום א' לכוון אבגית"ץ ולומר 'אנא בכח וכו'. (רק פסוק זה) ליל יום ב' לכוון קר"ע שט"ן ולומר 'קבל רנת וכו'( .רק פסוק זה) ליל יום ג' לכוון נג"ד יכ"ש ולומר 'נא גיבור וכו'( .רק פסוק זה) ליל יום ד' לכוון בט"ר צת"ג ולומר 'ברכם טהרם וכו'. (רק פסוק זה) ליל יום ה' לכוון חק"ב טנ"ע ולומר 'חסין קדוש וכו'( .רק פסוק זה) ליל יום ו' לכוון יג"ל פז"ק ולומר 'יחיד גאה וכו'( .רק פסוק זה) ליל שבת לכוון שקוצי"ת ולומר שועתינו קבל וכו'. (רק פסוק זה) ( 2אותיות ראשונות מכסה פני נפשו 2 ,אמצעיות מכסה רגליו וב 2-אחרונות יעופף ליצירה) לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה "כלולה מנוקד מנוקד מנוקד מנוקד מנוקד מנוקד מכולם" בשורוק בקובוץ בחיריק בחולם בשבא בסגול מלכות יסוד הוד נצח תפארת גבורה חסד לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה לכוון הוי-ה מנוקד מנוקד מנוקד מנוקד מנוקד מנוקד מנוקד "ויאמר אל- "ויאמר אל" -ויאמר אל" -ויאמר אל" -ויאמר "ויאמר "בראשית הים הנה אל-הים הים ישרצו הים יהי הים יקוו אל-הים ברא אל- נתתי" תוצא המים" מאורות" המים" יהי רקיע" הים את" (פתח, הארץ" (פתח, (פתח, (פתח, (פתח, (שבא, סגול, (פתח, סגול, סגול, סגול, קמץ ,סגול ,סגול, חיריק, סגול, חיריק, שבא, חיריק, שבא, צירי) קמץ) חולם, פתח) שבא) פתח) קמץ) קמץ) לכוון בשם לכוון בשם לכוון בשם לכוון בשם לכוון בשם לכוון בשם לכוון בשם מ"ב של מ"ב של מ"ב של מ"ב של מ"ב של מ"ב של מ"ב של עולם עולם עולם עולם עולם עולם עולם הבריאה הבריאה הבריאה הבריאה הבריאה הבריאה הבריאה +לכוון +לכוון +לכוון +לכוון +לכוון +לכוון +לכוון באות באות באות באות באות באות באות השביעית השישית החמישית הרביעית השניה של השלישית הראשונה של 2 של 2שמות של 2 של 2 של 2 2שמות של 2 שמות שמות המ"ב שמות שמות המ"ב שמות המ"ב המ"ב המ"ב המ"ב המ"ב שם מ"ב של הבריאה: א-ה-י-ה י-ה-ו או א-ה-י-ה א-ה-י-ה; להעלות את רוחו לבריאה לכוון לכוון א- לכוון א-ל, לכוון י-ה לכוון י-ה-ו -לכוון 7מרגלן – לכוון י-הו- להים ,יוצא מצפ"ץ, אדנ-י ,יוצא יוצא מי' מצפ"ץ, ה ,יוצא מא' ה בניקוד כל שם מה' דמ"ב יוצא מו' דמ"ב מה' דמ"ב יוצא מי' א-להים, יוצא מאות דמ"ב דמ"ב דבריאה דבריאה דבריאה דמ"ב יוצא מה' דבריאה של מ"ב דבריאה דבריאה דמ"ב דבריאה – דבריאה להעלות את נשמתו לאצילות לכוון שם מ"ב של עולם האצילות 28 :אותיות דמילוי המילוי מ"ה 31 +אותיות דמילוי מ"ה 4 +אותיות מ"ה: יוד ואו דלת הא אלף ואו אלף ואו הא אלף; יוד הא ואו הא; י-ה-ו-ה ואז אומרים בשכמל"ו. 162 לכוון שם י-הו-ה עם 1רי"ו (י-ה; ה-ו; ו-ה כאשר 'ה' נהית ר"ו או ר"י) ,גמ' תרחם ציון .וגם לכוון ה' בצורה של ד"י ד"י כשאומרים "בידך אפקיד רוחי". אז יש לישון תיכף או לחשוב בדרושי הנוק' שלשם נשמתינו עולה. 'רוממות א-ל בגרונם' :ר"ת באר בסוד י-הוה א-להים י-הוה א-דני :לכוון להעלות נפשינו בסוד מ"ן. דרוש ו' של דרושי הלילה ז"א נתקן כו"ק דאצילות אימא הורידה נה"י שלה [ונה"י דאבא גנוזים בתוכם] לז"א ואז נעשו לו ג"ר .חג"ת ז"א נתעלו ונעשו חללי גלגלתא לג"ר .חג"ת ז"א שנתעלו ונעשו חב"ד האירו לנה"י ז"א שעולים ונעשים חג"ת .מנה"י ז"א שנתעלו ונעשו חג"ת יצאה הארה ונתהוו נה"י חדשים לז"א. - - - תחילת אצילותה של נוק' הינה נקודה קטנה מאחורי ז"א .מן ת"ת ז"א נעשה כתר נוק' [יא”ב: כך זה גם נמצא באוצרות חיים וכך העתקתי בהקדמה שלי .אך בעצם כתר נוק' הינה הנקודה הקטנה המקורית דנוק' ,לכן תמוה שמן ת"ת ז"א נעשה כתר נוק' ,ואכן זה אינו מופיע בציטוט מפע"ח ].ומן נה"י ז"א נעשו חב"ד ושאר ספירות נוק' .שיעור קומתה הינו מאחורי חזה ז"א ועד רגליו ,כלומר תנה"י ז"א. במצב זה: נוק' נקראת ד' (כנגד שיעור 4ספירות ז"א) נוק' מאחורי ז"א ז"א משגיח על נוק' מת"ת שלו וא"א משגיח על ז"א זיווגי זו"ן אינם שלימים אלא אב"א כשעולה ברצון העליון להחזיר זו"ן פב"פ ,אזי: ז"א חוזר להיות ו"ק [=קיסטא דחיותא = מדת החיים ,כלומר מדת חיי ז"א לעצמו בלבד] ואין בו כח להאיר לנוק' נוק' חוזרת להיות נקודה קטנה ונקראת צלע ולא פרצוף יפה שעה: לא ברור כי בשום מקום לא ראינו שנוק' מתמעטת בעת הנסירה אלא להיפך ,אז היא גדלה .ובנסירת הבוקר ['באהבה'] אפילו ז"א לא מתמעט. הסתכלות א"א נחסרה מן ז"א ["המפיל חבלי שינה על עיני"] נסתמו עיני ז"א מלהביט אל נוק' ["ותנומה על עפעפי"] ואז ישנה נסירה ע"י המאציל העליון: המאציל מעלה נוק' כנגד פני ז"א א"א מאיר בנוק' ומגדילה ובונה אותה ["ומאיר לאישון בת עין" כי נוק' בהיותה נקודה נקראת 'אישון בת עין'] יפה שעה: לא ברור כי בכל מקום מוסבר שאו"א מגדילים נוק' ("ויבן ה' אל-הים את הצלע") ולא א"א. חוזרת הבינה [יא”ב :אימא] להלביש נה"י שלה לז"א לעשות לו מוחין ואז זו"ן פב"פ באותו שיעור גובה. מהרח"ו מציין כי עליית הנוק' כאן הוא עניין עליית לאה שמתחברת עם כלים דרחל. - ישנם מספר בחינות של פב"פ: נוק' בגובה ז"א [יא”ב :כגון עכשיו בלילה ,לאה ורחל נעשו פרצוף ארוך או בשבת וחג] 163 - נוק' בגובה תנה"י ז"א .חב"ד נוק' מנה"י אימא ונה"י ז"א מאירים בגלגלתא נוק' ובונים ביחד גלגלתא לקבל לתוכו מוחין עילאין נוק' בגובה תנה"י ז"א .חב"ד נוק' מנה"י ז"א. נוק' בגובה תנה"י ז"א .חב"ד נוק' מניצוצות נה"י ז"א .זהו מוחי נוק' בימי חול לאחר התפילה. נמצא שמה שנעשה בערב שבת בראשית נעשה בכל לילה. יפה שעה: שבע"ש בראשית לאחר הנסירה או"א העלו זו"ן לחיקם ושם נעשה הזיווג ונתעברה נוק' מנשמת אדה"ר, כך בק"ש שעל המיטה ,במילה 'אחד' ,עולים זו"ן למ"ן לאו"א .במילה 'אחד' נעשה זיווג או"א וממשיך אבא רי"ו לכלי שלה ,וב -בשכמל"ו ,נעשה זיווג זו"ן בחיק או"א ונותן לה רי"ו דכלי שלה. "אע"פ שהנוק' היא עתה בבריאה וספירותיה דאצילות ניתנו ללאה ,מ"מ כל זה הוא בכלים ,אבל נשמתה הנשארת בה עולה מבריאה עם ז"א למ"ן". בלילה הגבורות והדינים מצד הנוק' מתגברים עד שבבוקר כל גבורותיה בנקודת הציון שבה וב'-שים שלום' תהיה פב"פ עם ז"א. נמצא שבלילה נוק' גדלה וז"א בתרדמה ,לכן מובן למה לילה הוא זמן שליטת הנקבה ("ותקם בעוד לילה"). ביום ,ע"ב מאיר לס"ג המאיר למ"ה המאיר לב"ן. בלילה הארת ע"ב מסתלקת מס"ג ומ"ה ומאירה ישירות לב"ן. "המפיל חבלי שינה על עיני" :כנגד הסתלקות ההארה על ס"ג הנקרא עיני [כי יש 1יודין בס"ג הנקראים עיניים] "ותנומה על עפעפי" :כנגד הסתלקות ההארה על מ"ה הנקרא עפעפי על שם שהוא לבוש ס"ג הנקרא עיניים. יפה שעה: קשה להבין איך ע"ב יכול לסלק השפעתו מס"ג .הרי ס"ג כנגד או"א והם לא בתרדמה בלילה! ועוד איך ע"ב יכול להשפיע ישירות לב"ן ,והרי אפילו ז"א אינו יכול לסבול הארה ישירה מע"ב! אלא יש לומר שמה שמקבל מ"ה ,כלומר ז"א ,הינו טיפת החסדים הנמשכת ממזל עליון ,הוא תיקון "( 8#נוצר חסד") והוא שם ע"ב .נוק' מקבלת גבורות והוא שם ב"ן .א"כ ,כשז"א בתרדמה ,ע"ב דמזלא מסלק מהארתו לס"ג את חלק אורות הטיפה ולכן גם ס"ג אינו מאיר למ"ה .אך הע"ב דמזלא קדישא מאיר לב"ן את חלק גבורותיה שלוקחת ע"י אימא שהוא בחינת מילוי דע"ב [או מ"ב דע"ב]. דרוש ז' של דרושי הלילה - כל עבירות שבתורה לא מולידות מזיקים ואפילו מי שעובר על כל העריות שבתורה מוליד "רק" ממזירים גופניים ,אך המוציא שכבת זרע לבטלה מוליד מזיקים ולכן תשובתו קשה ביותר. פגם המוציא שכבת זרע לבטלה הינו במחשבה .העובר פוגם בדעת העליון דאו"א ,שממשיך טיפת נשמה מן הזכר העליון [יא”ב :ז"א או אבא?] אך אינה נשפעת במלכות אלא יוצאת לחוץ אל קליפת 'נוגה' [ עיין הארת מהרח"ו להלן ,שצריך לומר "אשת זנונים" במקום "קליפת נוגה" – יא”ב] ומתלבשת הנשמה בגוף מסטרא דנחש אשת זנונים .כלומר ,החוטא בשכבת זרע לבטלה גורם לעירבוב טוב (טיפת הנשמה) ברע (בגוף של מזיקים) ומחזיר קדושה אל הטומאה. התיקון צריך להיעשות ב 2-שלבים: להמית הגופים הטמאים המלבישים לאותן נשמות להחזיר הנשמות אל מקום הנוק' העליונה דקדושה [יא”ב :נוק' או אימא? כנראה נוק' על פי סוף דרוש ח' של דרושי הלילה טיפות_הנשמות_לכלי_נוק] שיתוקנו שם ויצוירו כשאר כל הנשמות. עוון אחר דומה ,הינו מי שאינו משהה עצמו לאחר התשמיש עד שיצאו כל טיפות הזרע .אמנם שיורי הטיפות היוצאות לבטלה אינם מולידות ,עכ"ז נבראים מהם בחינת מזיקים ומשחיתים. בק"ש שעל המיטה ממיתים את אותם הגופים (יא”ב :של שני סוגי ההוצאות זרע לבטלה) ועי"כ יוכל האיש להעלות עם נפשו את אותם הנשמות למעלה אל הקדושה לתקנם בכל לילה. תיקון זה נחוץ כדי לאפשר עליית הנשמה לאדוניה. 164 "לא תאונה אליך (אתה ,הזכר) הרעה (לילית ,אשת זנונים), ונגע (סמא-ל ,הזכר) לא יקרב באהליך (אישתך ,כי גם האישה בוראית נזיקים ללא איש"). היות והעבירה של שכבת זרע לבטלה פוגעת עד או"א ,אנו צריכים להוריד שפע מהדעת העליון ,מזלא קדישא עילאה דא"א החופף על או"א .מרוב האור הנשפע ,אין יכולת אל הקליפות להתגבר ואז הם מתים .ההארה מהדעת הינה * 1ע"ב = רי"ו בסוד 'ויעבור' = ע"ב +רי"ו = עיבור (של הנשמה)[ .כללות * 1ע"ב = ע"ב] ע"ב +רי"ו = פר"ח" :והנה פר"ח מטה אהרון [= ע"ב = חסד] לבית לוי [= גבורה = רי"ו"]. "ורוח אלה-ים מרחפת" :מ"ת +רפ"ח :הטיפה העליונה של הנשמה הנמשכת מרפ"ח העליון [ע"ב +רי"ו כנ"ל] ,הנקרא מזלא ,נמשכת למקום המיתה [מ"ת] ע"י קליפת נוגה הנקראת רוח אלה-ים. "טרף נתן ליראיו" :טר"ף = רפ"ח עם הכולל :הרפ"ח נהיו טרף לקליפות ויראי ה' חוזרים לטרוף את הרפ"ח מאת החיצונים ע"י כוונת ק"ש ומחזירם לקדושה" :לא ישכב עד יאכל טרף". "יזכור לעולם בריתו" :הטרף ניתן ליראיו כאשר דעת העליון ,המזלא קדישא הנקרא זכור, ימשיך שפע למטה ביסוד התחתון = "בריתו". "יפול מצדך אלף" :אותם הגופות הטמאים שהלבישו לאותם הנשמות ,ימותו ויפלו. "אליך לא יגש" :לא יחזרו הקליפות להתחבר עם הנשמות. "יעלזו חסידים בכבוד" :אותם אנשים שלא שהו מספיק אחר התשמיש עד שיכלו כל ניצוצות הזרע[ ,שכוונתם היתה טובה ,להתחבר עם נשותיהם ,אך נוצר עירבוב טוב ורע כי מניצוצות הזרע הלכו לס"א] ,ייקראו חסידים כשיחזרו לקחת הטיפות ההן מתוך הקליפות. הערת מהרח"ו: הנשמות הנמשכות מהוצאת זרע לבטלה ,מקבלתם אשת זנונים ,אשת סמא-ל ,ובה מצטיירות גופות לאותן הטיפות כיוון שכולן רע .אבל שיירי הטיפות של אותם שלא שהו מספיק לאחר התשמיש ,נמסרות ביד נוגה הנקראת "טוב ורע". "ירננו על משכבותם" :יאמרו ק"ש כדי לתקן העוון שעשו על משכבותם שלא המתינו עד שיכלו שיורי טיפות הזרע. "רוממות א-ל בגרונם" :הדיקנא קדישא [הרמוזה במילה א-ל ,כנגד התיקון 3#של ת"ד] בגרונם [של א"א ,שהחסידים מתחזקים על ידו]. "וחרב פיפיות בידם"" :וחרב" = רי"ו = *1ע"ב ,כנגד הדיקנא כנ"ל שנמצא בידי החסידים. בק"ש שעל המיטה כשאומרים "ה' אלה-ינו ה'" מכוונים *1ע"ב של המזלא קדישא המשפיעים על או"א שמזדווגים כעת ומאלו *1ע"ב יורד השפע עד ג' מוחין דנוק' וע"י אלו ההשפעות, מתבטלים החיצונים ומתים. 165 דרוש ח' של דרושי הלילה ק"ש שעל המיטה הינו לצורך זיווג או"א בחצות הלילה כדי שאבא יעשה אימא לכלי בסוד ביאה ראשונה. מכח זה הזיווג של או"א ,נמשך כח זיווג דזו"ן אחר חצות הלילה כדי שז"א יעשה נוק' לכלי בסוד ביאה ראשונה. ביום ,בק"ש ,ישנו זיווג דאו"א בסוד ביאה שניה כדי להתעבר ולהוליד. ביום ,בתפילת שחרית ,ב"-שים שלום" ,ישנו זיווג זו"ן בסוד ביאה שניה כדי להתעבר ולהוליד. בברכת המפיל" :ותנומה על עפעפי" הינו עניין הסתלקות הרוחא (יא”ב :דשביק בה בעלה) מנוק' וחזרתו לז"א .נוק' סוגרת אז את פתחה כבימי נעוריה ,בתולותיה .אימא מאירה אז בנוק' ["ומאיר לאישון בת עין"] שנתקנת והולכת עד שלבסוף "ויביאיה אל האדם" ב"-שים שלום" של תפילת שחרית[ .על אימא הבונה נוק' ,נאמר "ויבן ה' א-להים (או"א) את הצלע (נוק') ויביאיה אל האדם (ב"-שים שלום" דשחרית]"). גם אימא צריכה כל לילה להיעשות כלי מחדש ע"י אבא כי כאשר היא מנחילה נה"י שלה לז"א בסוד ג' מוחין ,אזי היא מנחילה לז"א ,אותו רוח עילאה דיהיב בה אבא בביאה ראשונה לעשותה כלי והנקרא "אוירא דכיא" ,ולכן אימא צריכה לקבל מחדש כלי אחר. (יא”ב :קשה לי כי אז יוצא שלאימא נשאר כלי זמן קצר מאוד ,מ-שמע ישראל (אז אימא נעשית כלי) ועד בשכמל"ו (כדלהלן ,שאז אימא מנחילה את רוחה לזו"ן) וא"כ ,נמצא שאין כלי באימא בביאה שניה בק"ש של היום!) שמע :שמ-ע :שמ :כנגד נוק' ,ע :נוק' מקבלת כעת שפע מ-ז"ת דבינה (אימא) הנקראת ע' (ולכן ה-ע' הינה רבתי) ,כדי שנוק' תוכל לעלות עד הבינה. ישראל :שי"ר א"ל :כלומר גבורה וחסד ,בהתאמה ,כנגד חו"ג שז"א מקבל מחכמה (אבא – יא”ב )" .כי נוק' דז"א מתחילה מת"ת דז"א ולכן חו"ג לבדם צריכים לקבל מחו"ג דחכמה עילאה". - כעת ז"א עלה לחכמה ,ונוק' לבינה ,לעורר או"א (בהתאמה) לזיווג עליון. ואז מתעורר היסוד דאבא בבחינת *1ע"ב=רי"ו והשפע נמשך מדעת דעתיק הנמצא בין גלגלתא ומוחא דא"א (הנקרא אוירא) [יא”ב :בין כתר וחכמה דא"א וע"ע דרוש ב' של חזרת העמידה] ומשם לדעת עליון שמעל או"א (והוא מזלא דדיקנא דא"א) ומשם לדעת אבא ומשם ליסוד אבא. *1ע"ב הנ"ל רמוזים ב"-ה' א-לוהינו ה'". סיכום כוונת "-ה' א-לוהינו ה'": הכנה לזיווג או"א ודעת 1הויות מתעוררות לרדת יש כעת להכין אימא להיעשות כלי ע"י שמעלים אליה מ"ן שהם בניה זו"ן [אח'=ז"א ,ד'=נוק'] וגם אנו משתפים את עצמינו להעלות לאימא ע"י זו"ן ע"י מסירת הנפש על קידוש ה' ב4- מיתות בית דין .ואז אבא נותן אותו רוח [רוחא דשביק בה בעלה] והכלי באימא והם *1ע"ב כנ"ל. בשכמל"ו :להמשיך כלי במלכות (נוק'). אימא בהלבישה נה"י שלה בסוד מוחין לז"א ,נותנת אותו הרוח והכלי שבה .הרוח ,ע"ב, מתחלק חציו לז"א וחציו לנוק' ,בסוד זיווג זו"ן ,והחצי שמגיע לנוק' הינו בעצם בחינת הויה דההין (אך לא שם ב"ן) (על משקל ש-ה' הינו חצי מ-י' ,כך הויה דההין הינו חצי מהויה דיודין) ועושה את נוק' כלי. כלי אימא הינו מ*1-ע"ב ,רמוזים ב"-ה' א-לוהינו ה'"; זו"ן הם מ"ן כלי נוק' הינו מהויה דההין באופן הבא :אחוריים דהויה (=ע"ב) +אחוריים דב"ן (=קדם); ע"ב +קד"ם = רי"ו .נרמז ב"-ברוך שם כבוד" כנגד המשכת חב"ד מז"א אל נוק' הנקראת מלכותו. 166 מ"ן :אנו מעלים את נפשינו בסוד פקדון למ"ן .לעומתם ,בזיווג דעיבור והולדה הנעשה לאחר תפילת עמידה דשחרית ,צריך מסירת הנפש למיתה בסוד נפילת אפיים. ק"ש שעל המיטה מטרה מקור הכלי מ"ן - זיווג או"א לבנות אימא לכלי *1ע"ב=רי"ו ה' א-לוהינו ה' זו"ן .וגם אנו מעלים את נפשינו עם זו"ן (מסירת הנפש על קידוש ה' ו4- מיתות ב"ד) זיווג זו"ן לבנות נוק' לכלי ע"ב +קד"ם "ברוך שם כבוד" אנו מעלים נפשינו (רוחינו?) כפקדון 'לעולם ועד': ז"א נותן כלי לנוק' "לעולם ועד" = גמ' רי"ו +ם' לאמור :ם' היא כנגד אימא עילאה שנוק' היא כדוגמתה ,שלתוכה (לתוך נוק') אנו מעלים ביחד עם נפשינו ,את טיפות הנשמות שהוצאינו בשכבת זרע לבטלה, לאחר שהרגנו את הגופים של הקליפות ע"י * 2רי"ו הנ"ל( .עיין דרוש ז' דדרושי הלילה). יש להרוג את הגופין של הקליפות שהתחברו עם טיפות הנשמות שהוצאינו בשז"ל ע"י *2רי"ו הנ"ל ולהעלות את טיפות הנשמות עם נפשינו לנוק' .לכן קודם כל מכוונים לבנות כלי לנוק' ("לעול ועד ") ורק אז להעלות את טיפות הנשמות לכלי נוק' שנבנה זה עתה ומרומז ע"י אות ם' שהיא כנגד כלי אימא עילאה [ 44יום של יצירת הוולד]. דרוש ט' של דרושי הלילה (חוזר על נושאים של דרוש ה' – ההגה גם טוען שיש מספר שיבושים בדרוש הזה). דרוש י' של דרושי הלילה כלי נוק' הינו מ 2-ידי אימא שיש בכל יד 5אצבעות כנגד 5אותיות כפולות דמנצפ"ך, הנמשכים לנוק' משם ב-ו-כ-ו (שהוא מן א-ה-י-ה דבינה) גמ' ל"ד כמניין ידך של "בידך אפקיד רוחי" .אז נוק' נעשית כלי ובאר למ"ן [באר הינו ר"ת בידך אפקיד רוחי] ושם היא תקבל מ"ד מבעלה ולשם אנו מעלים גם נשמתינו. 'בידך אפקיד רוחי' :ס"ת 'ידך' כנגד יד שמאל. אנו מפקידים את רוחינו בסוד מ"ן לנוק' (ולא נפש ולא נשמה) כי נוק' צריכה לרוחינו כדי להזדווג עם ז"א הנקרא רוח. יד ראשונה :שם ב-ו-כ-ו יד שניה :ד"ל אותיות של של מילוי המילוי של א-ד-נ-י כמניין ידך. מפקידים את רוחינו ביסוד רחל .מהרח"ו מעיד שפעם אחת האריז"ל הורה לו לכוון ביסוד לאה באופן חד-פעמי. אדם שהשלים נפשו יכול להפקיד אותה בידו ית' כדי לקבל את רוחו ולתקנו ואז תחזור נפשו בו ,כי אי אפשר שהנפש תיעשה מרכבה לרוח לפני שיתקן הרוח' :נפשי איויתיך בלילה': כלומר נפשי שעולה בלילה בסוד מ"ן לצורך הזיווג ,אם היא שלמה אינה חוזרת ובבא השחר "אז אשחרך עם רוחי בקרבי" כלומר לאחר תיקון הרוח חוזרת הנפש ואני מתעורר .הכוונה בפסוק זה מזכה את המכוון לקבל רוחו גם אם טרם השלים את נפשו לגמרי אלא רק במקצת. 167 כי מי שאינו ממשיך את רוחו לאחר שהתחיל להשלים את נפשו עלול להסתלק מן העולם ללא זמנו "ימותו ולא בחכמה". - - - - סיכום עניין הכוונות למי שהתחיל להשלים את נפשו: אנא בכח [שם מ"ב דיצירה] ע"י מעלים נפשינו ליצירה א-ה-י-ה אשר א-ה-י-ה [שם מ"ב דבריאה] ע"י מעלים את רוחינו לבריאה [וגם בעזרת שם מ"ב נוסף של עולם הבריאה ,אך גבוה יותר :א-ה-י-ה י-ה-ו] 'בידך אפקיד רוחי' :ר"ת ב-א-ר (גמ' = )211י-ה-ו-ה +א-ל-ה-י-ם (גמ' + )332 י-ה-ו-ה +א-ד-נ-י (גמ' [ )93סה"כ ]211 וגם לכוון ש:א-ל-ה-י-ם הינו גמ' א-ה-י-ה +א-ד-נ-י לכן ,מובן למה שם י-ה-ו-ה +א-ל-ה-י-ם נקרא שם שלם כי כל השמות כלולים בו: י-ה-ו-ה +א-ל-ה-י-ם [כאשר א-ל-ה-י-ם עצמו הינו א-ה-י-ה +א-ד-נ-י] לכוון להעלות נפשינו אל באר מים חיים ע"י היחוד י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י א-י-ל-ה-ה-ו-י-ה-ם 'ה' א-ל אמת': ה' כנגד :ב"ן א-ל כנגד ס"ג (י-י-א-י) אמת :א-ה-י-ה * א-ה-י-ה 'פדית אותי ה' :ר"ת פא"י; לכוון ניקוד שבא וסגול לכל אות של הויה; הויה הינה ב"ן פא"י הינו חיבור י-ה-ו-ה +א-ד-נ-י :לכוון ש-ה' פודה "אותי" ,כלומר "אות י'" ,של ברית קודש שנמסר אל החיצונים ע"י השחתת זרע לבטלה בכח שם י-ה-ו-ה שהוא י-ה-ו-ה א-ל א-מ-ת. המשך הדרוש נוגע לכוונות באותיות של: שם י-ה-ו-ה הנ"ל "אתה תקום תרחם ציון" 'א-ל-ו-ה'. דרוש א' של חצות הלילה יקום מן המיטה בחצות הלילה וינקה גופו ויתלבש ויברך ברכות (השחר?). - בחצות הלילה נעשים 2דברים: זיווג יעקב ולאה בכי על רחל שירדה לבריאה ,בסוד שכינה בגלות. יש לשבת אצל הפתח ,סמוך למזוזה שהוא סוד השכינה ,פתח העליון .יש להוריד נעליים ולשבת יחף ,לעטוף ראשו כאבל ,להרבות בבכי ,לשים אפר מקלה על המצח במקום הנחת תפילין [כנגד שריפת התורה הנעשית אפר] [לרמוז שמיום שחרב בית המקדש נמסרו סודותיה ורזיה לחיצונים ,וזהו גלות התורה]. (ישנה כאן במקור סדרה של פסוקים עם כוונותיהם שעניינם הקלקול שנבע מחורבן הבית). תיקון לאה: לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו': שא ו שערים ראשיכם :עתה הקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע בנשמות הצדיקים. 'והנשאו'' :וה' נשאו כנגד עלית יסוד ומלכות 'ושאו' :ו' שאו כנגד ו' עילאה ,תפארת. 168 'ישא ברכה מאת י-ה-ו-ה וצדקה מא-להי ישעו זה' :ס"ת ההי-ו וס"ת הי-וה מצירופי שמות הויה. 'כאייל תערוג על אפיקי מים' (כנגד 71קולות שהשכינה קוראת) 'שפטינו א-להים' שני המזמורים הנ"ל מיוסדים בעניין תשוקת המלכות לעלות עם דודה שהוא התפארת. (ישנה כאן במקור סדרה של פסוקים עם כוונותיהם כנגד תיקון המלכות). - 'יענך ה' ביום צרה' :לכוון: *1ב"ן שיש כנ"ל (בדרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת -בן_של_יענך) 71קולות כנ"ל (בדרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת קולות_של_יענך)(ישנה כאן במקור סדרה של פסוקים עם כוונותיהם על שם יב"ק היוצא מצירופים שונים). מזמור זה הוא תשובה מז"א לקריאות השכינה ( 71קולות של השכינה' ,כאייל תערוג') 'א-להים יחננו ויברכנו' :לאחר תשובת ה' אל השכינה ,אנו פונים לשאול על עצמינו .בימי העומר לכוון גם האות והמילה של אותא היום. כוונת המזמורים האלה היא זיווג לאה ,עיבורה ולידתה. 'מזמור הללוי-ה אודה ה' בכל לבב' :יש במזמור כב' אותיות וה' אותיות מנצפ"ך ,סה"כ 27 אותיות של האל"ף בי"ת והם בחינת ציור הוולד. בחצי הראשון של הלילה נתקנת לאה בכל איבריה והם כולם דינים ,בסוד 'נער'( ,ר"ת 'נפלה עטרת ראשינו') שהם ש"ך כוחות הדינים. לאחר חצות הלילה ,לאה מתמתקת בסוד ה' אותיות מנצפ"ך ,ה"ג( ,מ'-נער' ל'-נערה') והן כנגד הרחם\ יסוד לאה .בחינה זו נתקנת בחצות הלילה ע"י עסק התורה של התחתונים בעולם הזה ומקשטים ומתקנים קישוטי מטרוניתה. לכוון שם 'א-ל-ד' (מע"ב שמות) בסוד הלידה של לאה. בלילי ראש חודש או בימים שאין בהם תחנון ,סדר המזמורים שונה מיום חול כי אז אין לבכות ולהתאבל על החורבן. יש גם לבכות ולהתחנן על עוונותינו. אז קמים מהמקום והולכים לעסוק בתורה עד עלות השחר. 'עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים' ציון כנגד רחל ,ירושלים כנגד לאה. רחל מקבלת אורות מאחוריים דז"א (כלומר אחוריים דמ"ה שהוא ריבוע מ"ה גמ' ק"ל = 'עד אנה') וגם מקבלת אורות מגולים מיסוד אימא (מילוי ס"ג ,גמ' ל"ז = 'בכיה') לאה מקבלת אורות מאחוריים דיסוד אבא ,בחינת משה (רבוע ע"ב ,גמ' קפ"ד = 'מספד'). אנו מתפללים עד אנה יחסרו לרחל וללאה האורות הנ"ל .מתפללים "תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים". (ישנה כאן במקור סדרה של כוונותות על הפסוקים 'עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים' וגם על 'לב נשבר ונדכה' וגם 'זבחי א-להים רוח נשברה' ,שעניינם להמתיק שמות א-להים). תנאים כדי להצליח לקום בחצות הלילה: .3להחזיר בני אדם בתשובה .2לתת צדקה בסתר כך שגם הנותן לא יודע למי נותן וגם המקבל לא יודע ממי קיבל .1לקרא הפסוקים באהבה ,ביראה ועם תפילין: 169 י' לעורר היראה ה' לעורר האהבה, ו' פסוקים כנגד התורה, ה' התפילין כנגד המצוות .4להניח תפילין בכוונה הבאה: 4פרשיות של תש"ר כנגד 4אותיות הוי-ה ,בהם יש 4שמות עסמ"ב מןאותיות יה-ו 23 .אזכרות שבתש"ר כנגד שם א-ה-י-ה 4 .בתים כנגד 4 אותיות א-ה-י-ה 4פרשיות של תש"י כנגד 4אותיות הוי-ה ובהם 4שמות י-הו פשוטים 23 .אזכרות שבתש"י כנגד שם א-ה-י-ה .הבית של תש"י כנגד שם א-ד-נ-י. 170 הקדמה בעניין השבת – יא”ב עיין הקדמה בעניין תפילת השחר .הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב: דרושי שבת -הקדמה -שינוי התפילות תכלית התפילה הינה לברר הבירורין של ה 7-מלכי אדום שמתו .בכל תפילה מתבררים בירורי ניצוצות חדשים שלא נתבררו מעולם וכפי ערך הניצוצות המתבררות ועולות ממטה למעלה כך הוא ערך הזיווג העליון ולקיחת המוחין והמשכתם. בבחינה הכללית יש כוונה אחידה לכל תפילות שחרית דחול וכוונה אחידה לכל תפילות מנחה דחול וכו' כפי שהוסבר בדרוש ים דלעיל ,אך ישנה גם בחינה פרטית והיא שונה בכל תפילה ותפילה. גם בכל תפילות אנו מעלים העולמות העליונים ,עשיה ביצירה בבריאה באצילות [עד השכינה, שהיא מלכות עליונה] ומקשרים אותם זה בזה מבחינת הנפשות ,הרוחין והנשמות ,כלומר מבחינת הפנימיות ,אך לא מבחינת המלאכים שהם עולים רק בשבת .בחינת חיצוניות העולמות אינה עולה [רק לעתיד לבא] אלא רק חוזרת להיות פנימיות( .יא”ב :ע"ע דרוש ג' דתפילת השחר ,עלית_עולמות_בימי_חול_בפנימיות_בלבד ) בחול ,בתפילת העמידה ,רחל עולה בהוד דז"א ויעקב יורד בנצח דז"א ושם מזדווגים ביחד. בחזרת הש"ץ ,חו"ג דז"א מאירים בזו"ן [כלומר ביעקב ורחל – יא”ב] העומדים בנו"ה ואז אנו מחברים את שניהם [יא”ב :כלומר את יעקב ורחל] ע"י היסוד וזהו ענין ענית 'אמן'. בתפילת שחרית ,זו"ן (יא”ב :יעקב ורחל) עולים עד פנימיות נו"ה דז"א. בתפילת מנחה ,זו"ן (יא”ב :ישראל ולאה?) עולים רק עד אמצעותם של נו"ה דז"א. בתפילת ערבית ,זו"ן (יא”ב :יעקב ולאה?) עולים רק עד חיצוניותם של נו"ה דז"א. יש להבין עניין פנימיות ,אצמעיות וחיצוניות ,על דרך כוונת ברכת אבות ששם גם מדובר ב1- בחינות ,פנימי-אמצעי-חיצוני של או"א[ ,עיין דרוש ד' של העמידה פנימי_אמצעי_חיצוני_של_אוא וגם דרוש ב' של העמידה (לא ראיתי הקשר של דרוש ב' – יא”ב)] כאשר כאן מדובר ב 1-בחינות פנימי-אמצעי-חיצוני של ז"א( .יא”ב :כסלו תש"ע ,לבדוק :פנימיות נה"י = חב"ד נה"י כי אז יש לז"א את כל המוחין דגדלות ,אמצע נה"י = חג"ת נה"י כי אז ז"א בו"ק דמוחין דגדלות ,חיצוניות נה"י = נה"י דנה"י כי אז ז"א בקטנות?) [יא”ב :ה"-יפה שעה" מסביר בדרוש ד' של העמידה ,שהבחינה החיצונית של או"א הינה נה"י של או"א עילאין( ,כלומר יסו"ת) ,והבחינה האמצעית של או"א הינה חג"ת של או"א עילאין והבחינה הפנימית של או"א הינה חב"ד של או"א עילאין( ].ע"ע הערה בעניין פנימיות וחיצוניות להלן הערה_כללית_בעניין_חיצוניות_פנימיות) נמצא כי בערבית זו"ן (יא”ב :יעקב ולאה?) עומדים חיצוניות בחיצוניות (של נו"ה דז"א? הרי אז יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א?!?!) והוא סוד אב"א [יא”ב :מה הקשר בין מצב חיצוניות בחיצוניות (שהוא מבטא את נה"י דז"א לפי היפה שעה) לבין מצב אב"א? חשוב לציין שב-דרוש א' של ערבית אכן מצויין שהזיווג בערבית הינו אב"א .אך להלן בדרוש זה נמצא להיפך ,שהזיווג כן היה פב"פ לאה_חוזרת_אבא_לאחר_ערבית] בשחרית ובמנחה יש להניח פני כף יד ימין על גב אחורי יד שמאל בתפילת העמידה כי אז הוא כניסת המוחין בז"א וצריך להמתיק יד שמאל עם יד ימין .אך בערבית יש להניח יד ימין יל יד שמאל כבר מתחילת התפילה לפי שהרשימו של החסדים המתפשטים בגופא דז"א נשאר שם מן היום .וכן בעצימת עיניים :עוצמים עיניים בתפילת עמידה של שחרית ומנחה אך בערבית עוצמים עיניים בכל התפילה. "ן בתפילות ימי החול: עניין יחסי זו 171 - - שחרית – תפילה בלחש: אימא רובצת על זו"ן ואורותיה מכסים את ז"א עד חזה דז"א ויסוד דאימא מגיע עד אמצע ת"ת ז"א .זיווג יעקב ורחל פב"פ ,מן חזה דז"א ולמטה כי: יעקב שנעשה מאורות אבא היוצאים מתחת יסוד אימא ,נמצא למטה מן חזה ז"א כעת. נה"י אימא התפשטו בכל ז"א [כלומר לז"א יש גם ג"ר וגם ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא] ולכן רחל שנעשית מאורות אימא היוצאים מנה"י ז"א יוצאת ונמצאת למטה מן חזה ז"א. שחרית – חזרת הש"ץ: אימא נזקפת ואינה רובצת עוד על זו"ן ,ואז יסוד אימא מגיע עד הפרק הראשון של נו"ה אימא אשר בחו"ב דז"א ,כלומר יסוד אימא מתלבש בדעת ז"א ולכן חג"ת ז"א מגולים ולכן יעקב ורחל עולים עד כנגד חג"ת ז"א. בשחרית כל מוחי ז"א דמצד אימא [ג"ר +ו"ק] נמצאים בז"א ולכן ישנם 2זיוגים: זיווג ישראל ולאה ב 31-מידות כי לאה יוצאת מאורות אימא שמן חזה ז"א ולמעלה זיווג יעקב ורחל בנפילת אפיים כי רחל יוצאת מאורות אימא שמן חזה ז"א ולמטה מנחה: הסתלקו מוחי ג"ר וו"ק דאו"א שנכנסו בשחרית. אין בז"א אלא ו"ק דמוחין דמצד אימא דגדלות ,ואין ו"ק דמוחין דמצד אבא דגדלות ולכן אין במנחה בחינה של יעקב כי יעקב נעשה מן המוחין דמצד אבא .אך לאה נעשית מן המוחין דמצד אימא אשר מן חזה ז"א ולמעלה ,לכן במנחה הזיווג הינו ישראל ולאה פב"פ. בחינת רחל נשארת בסוד אב"א מן החזה ולמטה וכיוון שלאה חזרה פב"פ עם ז"א לכן אחורי ז"א פנויים ורחל נגדלת בכל קומת ז"א אב"א. [יא”ב :לכן במנחה ישנם 1חיבורים :זיווג ישראל ולאה פב"פ בנפילת אפיים ,וגם "מעט התחברות" (כלשון הרמח"ל בקיצור הכוונות) בין ישראל ורחל אב"א] נמצא שבק"ש דשחרית ובתפילת מנחה ישנה אותה פעולה :כניסת ו"ק דאימא דגדלות אל ז"א. ערבית: בק"ש דערבית ,ו"ק דגדלות דז"א דמצד אימא נכנסים אל ז"א ובתפילת העמידה נכנסים גם ו"ק דגדלות דז"א דמצד אבא .רחל אינה יוצאת כי רחל נעשית מסיום מוחין דז"א דמצד אימא אשר מתחת לחזה ז"א ועכשיו רק ו"ק דאימא נמצאים בז"א למעלה מן החזה ואין המוחין התפשטו מתחת לחזה ז"א[ .יא”ב :ובכל זאת במנחה נעשית רחל ,אע"פ שגם במנחה רק ו"ק דאימא נמצאים בז"א למעלה מן החזה ...אולי כי אחורי ז"א פנוים וכעת בערבית לאה נמצאת שם?] לכן בערבית הזיווג הינו יעקב ולאה למעלה מן החזה[ .יא”ב :בקיצור הכוונות של הרמח"ל מוסבר שיסוד אבא יוצא מתחת לעטרת יסוד אימא הנמצא כעת בדעת ז"א; לכן יעקב נעשה ויסוד אבא מעלהו למעלה מן חזה ז"א כדי שיזדווג עם לאה[ ].יא”ב :בדרוש א' של ערבית מוסבר שהזיווג הינו עם בחינת היסוד דז"א הנקרא יעקב (בלילה_הזיוג_הינו_עם_יעקב_וביום_עם_זא) ,האם זה סותר הנאמר כאן שהזיווג הינו למעלה מן חזה ז"א? התשובה כנראה הינה בדרוש ב' של דרושי הלילה שאז עלה שליש ראשון דיסוד ז"א לתפארת ואז הוא יכול להזדווג עם לאה בערבית_יסוד_זא_עולה_לתת_זא! אולי זה גם כן בדיוק כוונת הרמח"ל בקיצור הכוונות כאן]. חצות הלילה: בחצות הלילה נעשה הזיווג הרביעי ,יעקב ולאה ,שווים בקומתם ,בפני ז"א ,בכל אורך קומת ז"א[ .יא”ב :בקיצור הכוונות של הרמח"ל מובא שיש עוד פעם אותו הזיווג בקדרותא דצפרא ].בערבית לאה קבלה הארות ו"ק דאימא .לאחר הסתלקות מוחי אימא לאחר ערבית ,לאה חוזרת אב"א, ואו"א מתקנים אותה ונה"י דאו"א מתפשטים בתוכה (יא”ב :זהו עניין הנסירה של הלילה וחיבור פרצופי לאה ורחל לפרצוף אחד כשנה"י אימא נכנסים לנוק' לאחר הנסירה; ועיין גם דרוש ב' נסירת_לאה_ורחל_כל_לילה ודרוש ד' של דרושי הלילה נסירת_של_כל_לילה) כך שבחצות הלילה יש ללאה כוח להתפשט בכל קומת ז"א ולהזדווג עם יעקב פב"פ וכך שבחינת יעקב יוצאת מתוך לאה [מהרח"ו מציין שכך קורה גם בפורים (יא”ב :עיין יפה שעה ב -דרוש על פורים)], ויעקב מקבל כוח גם מלאה וגם מז"א [לאחר שנכנסו בו גם נה"י דאימא] ומזדווג עם לאה פב"פ ,בפני ז"א ,בכל שיעור קומת ז"א[ .יא”ב :עיין עניין לאה לוקחת 1ספירות דרחל בדרוש ד' של דרושי הלילה לאה_לוקחת__1נקודות_רחל] 172 דרושי שבת – 1דרוש א' בשחרית של יום חול ,הזיווג הינו של יעקב ורחל ,פב"פ. יעקב יורד בנצח ז"א ורחל עולה להוד ז"א מן הבריאה. ישראל ולאה הינן אב"א. במנחה הזיווג הינו ישראל ולאה פב"פ .רחל עומדת אב"א עם יעקב וישראל [כלומר רחל הינה בכל שיעור קומת ז"א]. "רישא דדכורא הינם דינים תקיפים אך הם נוחים בסיפא" :הכוונה כי חסדי ז"א מכוסים בראשו ע"י נה"י אימא .לכן לאה היוצאת מלמעלה מחזה ז"א הינה דינים ,ורחל ,היוצאת למטה מחזה ז"א ,הינה רחמים. לאה נקראת עלמא דאיתכסייא כי היא עומדת במקום אורות מכוסים. רחל נקראת עלמא דאיתגליא כי היא עומדת במקום אורות מגולים. לכן במנחה ישנה בחינת דינים לפי שהוא זמן זיווג לאה אך היות ורחל נגדלת ועומדת אב"א ז"א ,אזי הדינים מתוקים. בערבית רחל נקטנת ונמצאת אב"א עם יעקב למטה מן חזה ז"א לכן הוא זמן שליטת דינים גמורים עד חצות הלילה. בחצות הלילה לאה נגדלת פב"פ עם ישראל ויעקב ,כלומר לאה לוקחת גם מקום רחל ולכן אז נמתקים הדינים וזה סוד ליל [חצי ראשון של הלילה – לאה נקראת ליל] לעומת לילה [חצי השני של הלילה ,לאה נקראת לילה] בשבת בערבית יעקב ורחל פב"פ כנגד נה"י ז"א בשונה משחרית דחול שאז יעקב בנצח ורחל בהוד. לאחר תפילת ערבית ,רחל עולה להיכל אימא ולאה נגדלת כנגד כל יעקב וישראל ,פב"פ ,כמו לאחר חצות הלילה בימי חול. לאחר חצות הלילה לאה ורחל מתחלפות; רחל יורדת פב"פ עם יעקב וישראל ולאה עולה להיכל אימא. לכן עונתם של עמי הארץ בימי חול הינו לאחר חצות הלילה ועונתם של תלמידי חכמים בלילי שבתות הינו לאחר חצות הלילה [כי אז רחל שהיא רחמים ,נמצאת פב"פ עם כל הז"א] כי לפני חצות הלילה ,רחל למטה מן החזה (הגהה :רק בערבית; ולפי זה מותר הזיווג לעמי הארץ גם לפני חצות של לילי שבת) [בימי חול רחל גם אב"א לפני חצות] ולאחר חצות הלילה, בימי חול ,לאה פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומתו; ולאחר חצות הלילה בערבי שבתות ,רחל פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומתו [ורחל הינה רחמים]. טבלת סיכום בעניין זיווגי זו"ן בלילה ובחצות ,בשבת ובחול ימי חול יעקב ולאה למעלה מחזה ז"א ערבית לפני חצות הלילה הסתלקות המוחין. יעקב ולאה אב"א (הזיווג אסור) יעקב ולאה בכל שיעור קומת ז"א. בחצות הלילה (הזיווג מותר לעמי הארץ) 173 שבת יעקב ורחל בנה"י ז"א יעקב ולאה (פב"פ) בכל שיעור קומת ז"א (רחל בהיכל אימא) יעקב ורחל (פב"פ) בכל שיעור קומת ז"א( .לאה בהיכל אימא) (הזיווג מותר אף לתלמידי חכמים) יא”ב :בקיצור הכוונות מופיע שבחצות הלילה הזיווג הינו של יעקב ולאה בכל שיעור קומת ז"א כמו בחול אבל הינו נחשב לזיווג של ישראל ורחל ,כי מכוחו הוא בא ,כי ישנו זיווג ישראל ורחל מיד בחצות הלילה ,לפי שעה ,ומיד רחל מסתלקת באימא. בשחרית דשבת ז"א עולה 1מדרגות נה"י אימא ,ונוק' כנגדם גם עולה 1מדרגות [יא”ב :עד לחג"ת ז"א] וכן בכל תפילה ,הם עולים 1מדרגות עד שבמוסף שבת ,ז"א באותו גובה כמו או"א ונוק' רחל בנה"י אימא .ב-קק"ק דמוסף ,נוק' עולה בחג"ת אימא ,וב'-אי-ה מקום כבודו' נוק' עולה בחב"ד אימא ואז היא שווה לז"א. במנחה דשבת חצי העליון דז"א (ישראל) הוא לבדו עולה עם לאה עד המזל ה 31-דדיקנא דא"א עם או"א .בחזרה ,ישראל ולאה עולים עד המזל ה 8-דדיקנא דא"א ושם הם מזדווגים; יעקב ורחל נשארים למטה מהם בלי זיווג. עניין אחר: בחול ע"י תפילותינו נכללת פנימיות האצילות למעלה [יא”ב :חיצוניות נה"י נעשית פנימיות נה"י; פנימיות נה"י נעשית חיצוניות דחג"ת וכו'] וחיצוניות האצילות נעשית פנימיות [עיין דרוש ג' דתפילת השחר] ,פנימיות דבריאה עולה אל חיצוניות דאצילות וחיצוניות דבריאה נהית פנימיות דבריאה וכו'. בשבת ,פעולת התפילה של יום חול נעשית מאליה .אך ע"י תפילותינו ,גם חיצוניות הבריאה עולה ונעשית חיצוניות האצילות [הגהה :רק בג"ת דאצילות[ ].יא”ב :עיין הקדמה בעניין השבת – יא”ב] עניין אחר: בתחילה זו"ן היו אב"א ואז היתה נסירה ונוק' חזרה פב"פ והיה זיווג .לאחר חטא אדם הראשון ,זו"ן חזרו להיות אב"א. וכן בגלות ,אנו במצב אב"א חוץ מאשר בזמן התפילה הגורמת לזו"ן לחזור פב"פ ,בברכת אבות ב"-מלך עוזר ומושיע ומגן" .לאחר התפילה נוק' חוזרת אב"א[ .החסידים הראשונים היו מעכבים את החזרה אב"א במשך השעה ששהו לאחר תפילתם ].בשבת ,זו"ן תמיד פב"פ והם עולים כפי סדר התפילות. כל פעולות ליל מוצאי שבת הינן כדי להשאיר חלק מן קדושת שבת לימי החול הבאים. הבדלה ,ברכת הריח: יש להשתמש ב 1-הדסים כשרים ואגודים המוכנים מערב שבת ,כנגד נר"ן ,על מנת להשאיר כוח מן תוספת נר"ן של שבת. הבדלה ,ברכת מאורי האש: לכפוף ראשי אצבעות יד ימין על האגודל ,כנגד הנר וכנגד הפנים ,ולהסתכל בציפורניים. קדושת 'ובא לציון' במוצאי שבת: להמשיך תו ספת הקדושה של שבת מעולם האצילות אל עולם הבריאה כדי שתתקיים כל ששת ימי החול [כי קדושת ובא לציון הינה בבריאה – עיין דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת ,קדושת_ובא_לציון_בבריאה] עניין 'ויהי נועם': עניין 'ויהי נועם ' במוצ"ש הינו להמשיך תוספות קדושת שבת לכל ימי שבוע הבא .בהתאם למצב האדם ,כך קבלתו את תוספת קדושת השבת ,אך כל אחד מקבל לפחות איזה תוספת מקדושת שבת. 174 מי שיש לו נ'\נר'\נר"ן יכול לזכות בתוספות שבת או מבחינת נ'\נר'\נר"ן שלו או לפחות מבחינת כללות העולמות. בחינת תוספת קדושת הנשמה נשארת עד סוף יום א' .לכוון בכל היום בשם ס"ג ובשם א-ה-י- ה אשר א-ה-י-ה ובשם א-ה-י-ה י-ה-ו ,כי כולם בבריאה אשר משם חלק הנשמה. בחינת תוספת קדושת הרוח נשארת עד סוף יום ב' .לעסוק בדיבור בתורה ,בבחינת הרוח. בחינת תוספת קדושת הנפש נשארת עד סוף יום ג' .לעסוק במצוות מעשיות ובפרט מצוות ע"י רגליים כגון ביקור חולים. מיום ד' ואילך ,יש להתכונן לקבל הקדושה של השבת הבאה. ביום ד' יש להתכונן להיות ראוי לקבל תוספת הנפש של שבת הבאה .לעסוק במצוות מעשיות ,כנ"ל ביום ג'. ביום ה' ,יש להתכונן להיות ראוי לקבל תוספת הרוח של שבת הבאה .לעסוק בדיבור בתורה כנ"ל ביום ב'. ביום ו' ,יש להתכונן להיות ראוי לקבל תוספת הנשמה של שבת הבאה .לכוון במחשבה כנ"ל ביום ו'. ישנן 2מיני תוספות הקדושות הנמשכות בשבת :תוספת אחת ע"י כוונות התפילה [פנימיות העולמות] ,ואחת ע"י כוונות הסעודות [חיצוניות העולמות]. במוצ"ש ,אנו ממשיכים 2מיני תוספות הקדושות הנ"ל ,לימי חול ע"י אמירת 'ויהי נועם' (כנגד הסוג הראשון של תוספות הקדושה) וע"י סעודה רביעית (כנגד הסוג השני של תוספות הקדושה). סדר העולמות בימי חול: פנימיות אצילות א-ה-י-ה דיודין (קס"א) אחוריים (=חיצוניות?) ריבוע (אחוריים) של א- ה-י-ה דיודין (תקמ"ד) ס"ג יצירה עשיה מ"ה ב"ן בריאה ריבוע של א-ה-י-ה דיודין (תקמ"ד) ריבוע ס"ג (קס"ו) ריבוע מ"ה (ק"ל) (גירסה אחרת ,ולפי המהרח"ו הגירסא אינה נכונה אחוריים (=חיצוניות?) פנימיות אחוריים של קס"א אצילות ע"ב ו-קס"א בריאה אחוריים של קס"א ו-ס"ג אחוריים של ס"ג יצירה אחוריים של ס"ג ו-מ"ה אחוריים של מ"ה אחוריים של ב"ן עשיה אחוריים של מ"ה ו-ב"ן ) בשבת פנימיות דאצילות מאירה בבריאה וכן פנימיות דבריאה מאירה ביצירה ופנימיות דיצירה מאירה בעשיה .כוונתינו להמשיך חלק מתוספת קדושת השבת לימי חול. ויהי נועם :להמשיך מן האצילות אל הבריאה :להמשיך וי-הי [= א-ל = י-י-י-א] מן נועם [=א-ה- י-ה דיודין ,דהיינו אצילות] אל הבריאה [בריאה הינה :אה-י-ה י-הו; י-הו כנגד וי-הי (של וי-הי נועם) וה-י' הנוסף מתחבר עם 'נעם' = 'ינעם' שהוא אהי-ה דיודין (= קס"א 31 +אותיותיו)] ה' א-להינו עלינו :להמשיך מן הבריאה אל היצירה :להמשיך ה' (=גמ' מילוי ב"ן) א-להינו (=גמ' מילוי ע"ב-ס"ג-מ"ה; כלומר מ"ו +ל"ז +י"ט) אל 'עלינו' (=ריבוע ס"ג= ,קס"ו ,שהוא היצירה) 175 ומעשה ידינו כוננה עלינו :להמשיך מן היצירה אל העשיה' :ומעשה' (=*31מ"ב :במילוי המילוי והמילוי והפשוט של מ"ה יש מ"ב אותיות .ממשיכים *31מ"ב מהיצירה אל העשיה כדי להעלות העשיה ,כי פעולת שם 'מ"ב' הינה להעלות' ).ידינו' (= גמ' פ' כנגד י-ה (חו"ב) א-ד-נ-י (של נוק') .נוק' היא כנ גד העשיה ואין בה מוחין אחרים חוץ מחו"ב; כלומר נתינת מוחין בעשיה' ).כוננה' (נתינת כתר לעשיה כי כתר מלכות היא ריבוע א-ד-נ-י והיא גמ' כונן ,לכן כונן-ה' כלומר כתר למלכות שהיא ה' תתאה' ).עלינו' (שם מ"ה שהמשכנו מהיצירה אל העשיה ,כולל '*1א' ,כל 'א' רומזת על א-ה-י-ה=23*1 ,ס"ג; ריבוע ס"ג=עלינו) ומעשה ידינו כוננהו :להמשיך מן הבריאה אל העשיה [כי השבת היא בבריאה ובגלל שהעשיה בקליפות ממשיכים אליה הארה מן הבריאה כדי שיישאר הארה לעשיה] 'ומעשה' ('עשו' של 'ומעשה' שמכאן עשו אוחז בקליפה' .עשו' של 'ומעשה' הינו גמ' קצ"ד +קפ"ד .קצ"ד הינו ריבוע ע"ב 31 +אותיותיו; להמשיך בחינה זו מן עולם האצילות שהוא ע"ב .קפ"ד הינו *2א- להים 31 +אותיותיו .קצ"ד +קפ"ד הם בגמ' עשו ,והם סוד הבריאה הנקראת א-להים גמ' הכסא והם 2שמות א-להים כנגד זו"ן הנמצאים שם (בבריאה? – לא ברור לי – יא”ב)' .מה' של 'ומעשה' :להמשיך מ"ה מן היצירה אל העשיה כדי שתוכל לעלות עד הבריאה על ידי 'ידינו' שהוא סוד י-ה א-דני כנ"ל' ).כוננהו' (כונן-הו כונן הינו *1מ"ב :מן ע"ב דאצילות ,מן ס"ג דבריאה ,מן מ"ה דיצירה .העשיה (שהיא ה') תעלה ע"י *1מ"ב מן היצירה (שהיא ו') ותהיה מעליו (הו')) *5נ"ו (א-להינו ,עלינו וכו') כנגד ה"ג מנצפ"ך (עיין ברכת אבות דראש השנה בדרוש ו', נו_הינה_גבורה ) שבעשיה שהיא נוק' שמתכוונים למתק כעת ע"י האור הנמשך מאימא הנקראת נועם. - 1מיני קדושות שבת הן: קדושת שבת הבאה מאליה וכנגדה אנו אומרים "ויהי נועם ה' א-להינו עלינו" קדושה שכנגד מה שתיקן האדם והרויח באמצע ימי החול ע"י מעשיו כדי להמשיך עליו תוספת קדושת שבת ,וזה מה שאנו אומרים "מעשה ידינו כוננה עלינו" קדושה שכנגד מה שתיקן האדם והרויח באמצע ימי החול ע"י מעשיו כדי להמשיך עליו תוספת קדושת שבת אך עשה עוון ונסתלק ממנו ,אנו מתפללים שגם מבחינה זו ישאר מהקדושה ,וזה מה שאנו אומרים "ומעשה ידינו כוננהו" ,כלומר שתהיה כונן ומתקן אל מעשה ידינו. ויהי נועם :כנגד 2זיווגים הנעשים בחול [או"א וזו"ן] ע"י תפילותינו ,ובשבת הם נעשים מעצמם ואנו ממשיכים להם כעת מאור השבת. ויהי נועם :אנו ממשיכים אור חוזר מאימא מתוספת קדושת שבת [נועם=בינה=שבת] ל2- זיווגי החול. אומרים פסוק זה מעומד בהיות אור החוזר הזה מאימא ומסיבה זו יש לנו כוח להאיר בעולם הבריאה וזה קדושת 'ובא לציון' ,מה שאין כן בשאר לילות החול .כנגד אור החוזר מסעודת שבת אנו עושים סעודה רביעית במוצ"ש. בימי ב' וה ' ,אנו מעלים את הנפש ליצירה ע"י שם מ"ב דיצירה [אנא בכח ,]...כי ימים אלה הינם ביצירה ולכן גם קוראים בהם בתורה .בימים אלה משאירים את בחינת הרוח של קדושת השבת (ביום ב') או מתכוננים לקבל הרוח של תוספת קדושת השבת (ביום ה') .לכן ביום ב' משלבים שם של קר"ע שט"ן (של יום ב') עם שם שק"ו צי"ת (של יום שבת) ומכוונים בו כל יום ב' [קשרקעו שצטינת] .ביום ה' משלבים חק"ב טנ"ע עם שק"ו צי"ת[ ,חשקקבו טצניעת]. במוצ"ש מסתלקים תוספות קדושה אך חוזרים ע"י סעודה רביעית ואז מתעכבים באדם. בחינת תוספת הנשמה מסתלקת לאחר יום א' בחינת תוספת הרוח מסתלקת לאחר יום ב' בחינת תוספת הנפש מסתלקת לאחר יום ג' ביום ד' מתכוננים לקבל תוספת בחינת הנפש 176 ביום ה' מתכוננים לקבל תוספת בחינת הרוח ביום ו' מתכוננים לקבל תוספת בחינת הנשמה. הנ"ל נעשה ע"י כוונתינו בברכת המזון ביום חול 4 .הברכות כנגד א-ד-נ-י כדלהלן: א' :לכוון אל"ף למ"ד פ"א ד' :דל"ת למ"ד ת"ו [ובר"ח :תי"ו] נ' :נו"ן וא"ו נו"ן א-ל יום א' ו-ו' :א-ל מא-ל ש-די ,י-י-א-י דס"ג ,בבריאה .להעמיד תוספת הנשמה (יום א') ולהתכונן לקבל תוספת הנשמה (יום ו') יום ב' ו-ה' :א-ל מ-א-ל י-ה-ו-ה[ :גמ' נ"ז עלמין מעולם היצירה] להעמיד תוספת הרוח (יום ב') ולהתכונן לקבל תוספת הרוח (יום ה') יום ג' ו-ד' :א-ל מ-א-ל א-ד-נ-י[ :גמ' צ"ו עלמין מעולם הבריאה] להעמיד תוספת הנפש (יום ג') ולהתכונן לקבל תוספת הנפש (יום ד') י' :יו"ד וא"ו דל"ת צב-אות ביום שבת כוונת ברכת המזון הינה ע"פ 4אותיות י-ה-ו-ה במילוי המילוי שלהם וה 4-שמות הינן עסמ"ב ,ויש לכוון לכלול העולמות. עניין ליל ו' יש להכין קבלת תוספת קדושת שבת בכל ימי החול ,אך יום ו' [כנגד היסוד] מסוגל במיוחד. בליל ו' בק"ש שעל המיטה לכוון להעלות עשייה ליצירה [ג"ר ע"י ' *1הבו' וז"ת ע"י ' 7קול' עיין קיצור הכוונות של הרמח"ל וגם דרוש בעניין קבלת שבת] ,ולהעלות יצירה לבריאה [ג"ר ע"י ' *1באי כלה' וז"ת ע"י אותיות א-ה-י-ה י-ה-ו] ולהעלות בריאה לאצילות ['טוב להודות' ר"ת ט"ל]. גם לכוון ע"ב ,כל אות מנוקדת 'דגש רפה' ,ס"ג ,כל אות מנוקדת שוא געיא ,מ"ה ,כל אות מנוקדת שורוק ו' ,ב"ן ,כל אות מנוקדת שוא קמ"ץ. דגש רפה (לפי קיצור הכוונות): שוא געיא (לפי קיצור הכוונות): שורוק ו: שוא קמץ: - אּ ְא ְ אוּ א ְ עניין הכנת השבת ביום ו': ע"י מחשבה [סדר כוונות שמות ימי החול כנ"ל], ע"י דיבור [ 2מקרא ואחד תרגום וגם עניין להגיד "לכבוד שבת" על כל קניה ומעשה לכבוד שבת], ע"י מעשה [קניות לשבת ,טבילה ,הכנות לאוכל שבת]. 177 כוונות טבילה ערב שבת: לטבול אחרי תחילת שעה חמישית של יום ו' וכל המאוחר יותר טוב. לכוון מקוה גמ' א-ה-י-ה דההין; שם מתקבצים שמות אה-י-ה גבוהים יותר. לכוון להמשיך הנחל העליון :עסמ"ב ו 1-אה-י-ה [דיודין ,דאלפין ,דההין] והם 7שמות של שבת בסוד 7אותיות של א-ה-י-ה י-הו. לטבול 2טבילות :להפשיט בגדי החול [לכוון א-ה-י-ה דההין] ולקבל תוספת קדושת שבת [לכוון א-ה-י-ה י-ה-ו ו 7-שמות היוצאים ממנו :י-ה-ו-ה ,י-ה-ו-ה מנוקד א-להים ,מצ-פץ ,י-ה א- ד-נ-י, א-ל ,מצפ-ץ ,א-להים] ביציאה מן המקווה לכוון :עסמ"ב ו 1-א-ה-י-ה [דיודין ,דאלפין ,דההין] וגם שם י-ה [כי יסוד השבת הינה להעלות זו"ן (ו-ה) אל או"א (י-ה)] ,ואין להתנגב אלא לתת לגוף לשאוב את המים. - מנחה ערב שבת: להמשיך קדושת השבת כבר מעתה. תחילת עליית העולמות. כניסת 1פרקים תחתונים של ל' דצלם דמצד אימא. לפני אמירת "א-ד-נ-י שפתי תפתח" לכוון: להעלות חלקי הנפשות מעשיה ליצירה ע"י ב"ן להעלות היצירה עם כל חלקי הרוחין שבה לבריאה ע"י מ"ה להעלות הבריאה עם כל חלקי הנשמות שבה לאצילות ע"י ס"ג לחבר כולם עם הנשמה לנשמה שהיא נפש דמלכות דאצילות ע"י ע"ב כריעה :3#להוריד על עצמו כוח הנשמות אשר הם נפש דאצילות ע"י ע"ב זקיפה ( :3#הוי-ה) להעלות המלכות בסוד מ"ן ע"י ע"ב. כריעה ( :2#מגן אברהם) להוריד על עצמו בחינת נשמה מן הבריאה ע"י ס"ג זקיפה :2#כנ"ל (בזקיפה – 1#יא”ב) כריעה ( :1#מודים) להוריד על עצמו הרוח מן היצירה ע"י מ"ה זקיפה :1#כנ"ל (בזקיפה – 1#יא”ב) כריעה ( :4#הטוב שמך) להוריד על עצמו הנפש מן העשיה ע"י ב"ן זקיפה :4#כנ"ל (בזקיפה – 1#יא”ב) "המברך את עמו ישראל בשלום" לחבר יחד כולם [כל העולמות?] [וכן להעלות נפשו ,רוחו, ונשמתו למעלה] כוונה אחרת( :לכוון לפני "א-ד-נ-י שפתי תפתח") לחבר עשיה עם ב"ן [ולכלול הנפש של עצמו עם כל חלקי הנפשות העולות] ליצירה עם מ"ה [ולכלול הרוח של עצמו עם כל חלקי הרוחין שעולים] ,לבריאה ע"י ס"ג [ולכלול הנשמה של עצמו עם כל חלקי הנשמות העולות] לאצילות ע"י ע"ב [ולכלול הנשמה דנשמה של עצמו ,נפש דאצילות]. כריעה :3#לקבל שפע אל עולם האצילות שיהיה בו כוח לעלות ולהעלות עולם הבריאה זקיפה :3#להעלות עולם האצילות ע"י ע"ב. כריעה :2#להוריד שפע 3#אל הבריאה שתוכל להעלות היצירה ,ולהוריד שפע 2#שתוכל לעלות לאצילות. זקיפה :2#להעלות בריאה ע"י ס"ג 178 כריעה :1#להוריד שפע 3#אל היצירה שתוכל להעלות העשיה ,ולהוריד שפע 2#שתוכל לעלות לבריאה. זקיפה :1#להעלות יצירה ע"י מ"ה כריעה :4#להוריד שפע שתוכל העשיה לעלות ליצירה. זקיפה :4#להעלות עשיה ע"י ב"ן. בא"י המברך את עמו ישראל בשלום :שם הוי-ה :לכלול עשיה (ה') ליצירה (ו') לבריאה (ה') לאצילות (י') כדי להוריד שפע בחזרה לכל העולמות ועל עצמו .ואז לכוון להעלות את העולמות שוב פעם. במקור מוסבר כאן עניין רחיצת פנים ,ידיים ,רגליים ,וקציצת צפרניים. במקור מוסבר כאן עניין לבישת בגדי שבת ,שלא ישתמשו בהם ביום חול ולכוון בעת לבישת חלוק שבת בשם זהרי-א-ל שה וא שם החלוק של השי"ת .יש ללבוש בגדים לבנים דווקא; ולפחות 4בגדי לבן :המלבוש העליון והתחתון ,האזור אשר על לבושו התחתון ,החלוק אשר על בשרו. כנגד 8בגדי כהונה 4 :של זהב [א-ד-נ-י] ו 4-לבנים [י-ה-ו-ה] של עולם הבריאה. הבגדים הם עניין אור המקיף מבחוץ [ע' ברכת מלביש ערומים]. עניין אחר: בימי חול אנחנו מעלים העולמות אל מקום פנוי שבין כל עולם ועולם ,ע"י תפילותינו .אך בשבת עליה זו נעשית מאליה ואנו מעלים הג"ת למקום הג"ר בכל עולם .בערב שבת ,עוד טרם התפילה ,נכללים העולמות זה בזה :נה"י דעשיה נכללים בחג"ת דעשיה וחג"ת בחב"ד וחב"ד דעשיה בנה"י דיצירה וכו' נמצא שנה"י דעשיה נשאר פנוי [ומקום פנוי זה נקרא תחום שבת] כדי שלא יתאחזו הקליפות ["אם תשיב משבת רגליך" רגליים הינם נה"י שעולים], והיוצא מתחום שבת מוציא את עצמו מתחום הקדושה ,אך אינו מזיק לאחרים (אלא רק לעצמו) לכן הינ ו פטור ממיתה .אך העושה מלאכה בשבת חייב מיתה לפי שגורם לקליפה הנקראת "מלאכת חול" להיכנס אל תוך החלל והמקום של הקדושה [מלשון "מחלליה מות יומת"] וגורם רע לו ולזולתו. עניין אחר: ביום חול ,כל עולם של אבי"ע מורכב מ 31-ספירות מאורגנות בהיכלים: ג"ר דבריאה הינו היכל ק"ק דבריאה ו"ק דבריאה הינו ו' היכלים מלכות דבריאה נמצאת בהיכל ק"ק דיצירה וכן שאר העולמות יפה שעה: מלכות דעשיה כנראה בקליפת נוגה. אך בשבת הסדר מתהפך :היכל ק"ק דבריאה עולה לאצילות ,היכל ק"ק דיצירה לבריאה וכו'. עד שבשבת כל עולם מורכב רק מ 7-היכלין וזה עניין שבת שנקראת 'שביעי'. לאחר שג"ר של עולם עלו לעולם שלמעלה ממנו חג"ת נהיו חב"ד ונה"י נהיו חג"ת כך שבסופו של דבר נה"י עשיה פנוים והקליפות רחוקות מרחק 1ספירות מהקדושה. קליפות = מדבר שמם. ספירה = בית של יישוב וגם פרסה .מכאן שבשבת במדבר תחום שבת היה 1פרסאות = 32 מילין .מקום ספירה לאחר שהספירה עלתה = שדה ראוי לזריעה. לאחר חטא העגל ,הקליפות נאחזו לא רק בסוף קדושת העשיה אלא גם כנגד נ"ה וחצי יסוד דעשיה שהם 2ספירות וחצי ,כלומר בשבת המרחק בין הקדושה לקליפות הצטמצם לשיעור חצי ספירה שהם 2מילין שהם תחום שבת דרבנן [הגהה :בעצם זה אלפיים אמה שהם מיל אחד ,וצ"ע]. במקור מוסבר כאן עניין שדה (קדושה) לעומת שקר (קליפות). 179 דרושי שבת – 2קבלת שבת – דרוש א' בליל שבת רק נוק' ובי"ע עולים [נוק' עולה בז"א] .אך ז"א והפרצופים שלמעלה ממנו אינם עולים .ביום שבת עיקר העליה הינה בז"א וכפועל יוצא מעלה גם את נוק'. ישנם 2בחינות בענין ליל שבת. בחינה 3#בענין ליל שבת: על אף שז"א אינו עולה בליל שבת ,הוא מקבל הארה יתירה. לז"א יש עתה מוחין פנימיים דצ' דצל"ם דגדלות א' [שהם יסו"ת שהם נה"י דאו"א]. ההארה היתירה שז"א מקבל הינה כניסת אורות מקיפים שלו והפיכתם למוחין פנימיים והבאת מקיפים גבוהים יותר במקום המקיפים שנכנסו והפכו למוחין פנימיים .אך ז"א אינו עולה ממקומו כי המקיפים יורדים אל ראש ז"א. בליל שבת נכנסים בז"א ל' דצל"ם דמצד אימא ו-ל' דצל"ם דמצד אבא ,וכניסתם מדורגת כדלהלן .יש לנו לכוון לקבל בחינת תוספת נפש יתירה מבחינת ג"ת ד-ל' באומרינו 'בואי כלה' (תוספת רוח ונשמה נמשכות ב'-ברכו' וב'-ופרוס סוכת שלום עלינו' ,בהתאמה). ל' הינה 3/1קומה של צ' .ה-צ' מתלבש ב 9-ספירות ז"א (שהם ג"ר ,ג' אמצעיות ,וג"ת). ל' גם מתחלקת ל 1-פרקים עילאים ,אמצעיים ותחתונים ,אך שיעור קומתה הינה רק כשיעור ג"ר של צ' [בהיות ל' בנה"י אימא ,יש בו בחינה של 1*1פרקים ].מ' דצל"ם הינם מוחין מקיפים בלבד ,ללא לבוש ,לכן אין בו התחלקות לפי פרקים ושיעורו הינו כשיעור שליש עליון דצ' דצלם. - בחינה 2#בענין ליל שבת: עלית נוק'. יש 2בחינות באבי"ע: פנימיות :משם נשמות בני אדם .יש בבחינה הזו גם אורות פנימיים וגם אורות מקיפים. חיצוניות :משם המלאכים ,העולמות עצמם ,ההיכלות והרוחין קדישין .יש בבחינה הזו גם אורות פנימיים וגם אורות מקיפים. (יא”ב :עיין הערה בעניין פנימיות וחיצוניות הערה_כללית_בעניין_חיצוניות_פנימיות) בתחילה אומרים קבלת שבת בשדה ,מחוץ לעיר .לרמוז על נוק' שהיא חקל תפוחין קדישין כי היא נמצאת בחיצוניות נה"י ז"א [וחקל תפוחין קדישין הינו בחינת נה"י]. (יא"ב :עיין סיכום הארות נר"ן בדרוש ג' בעניין תוספת שבת :סיכום_תוספת_נרן_בליל_שבת וגם סיכום הארות זו"ן בדרוש ב' בעניין ערבית של שבת סיכום_הארות_זון_בליל_שבת) בתחילה עולה חיצוניות העולמות מהבחינה הפנימית שלהם ולכן קבלת שבת נעשית בחוץ. לאחר מכן נעשית בחינת עלית פנימיות העולמות ע"י התפילה בבית הכנסת .חקל תפוחין הוא גם סוד המקום הפנוי [של נה"י של עולם עשיה שעלו לחג"ת עולם עשיה בשבת] שבין הקדושה והקליפות כנ"ל ב" :דרושי שבת – 3דרוש א' שדה_מקום_פנוי_מספירה". לפני אמירת "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" לכוון כי עתה ישנה עלית עולם העשיה ביצירה בבחינת אור פנימי של חיצוניות העולמות ולא בבחינת אור מקיף. לפני ליל שבת ממש ,בעת קבלת שבת ,עלית העולמות נעשית כמו בימי חול ע"י תפילותינו (של יום חול) ; כלומר פנימיות ג"ר דעשיה נעשים חיצוניות לחיצוניות ג"ת דיצירה ,וחיצוניות ג"ר דעשיה נעשים פנימיות ג"ר דעשיה וכו' עד רום כל העולמות (ולכן צריך פטום הקטורת כי ע"י סימני הקטורת נשלמים י"ס דעשיה). בליל שבת ,הוא עיקר קדושת שבת (ולא רק תוספת קדושת שבת) ולכן אז כל הג"ר דעשיה בבחינת פנימיותם וחיצוניותם עולים למעלה בג"ת דיצירה וכן על דרך זה כל שאר המדרגות. ז"א אינו עולה בליל שבת אך קיבל הארה יתירה ג"ת דל' דאבא ודאימא. נוק' כן עולה בליל שבת ביחד עם עולמות בי"ע שתחתיה. 180 "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" ' *1הבו' :לכוון להעלות (יא”ב :פנימיות של) חיצוניות ג"ר דעשיה במלכות דיצירה אשר באחוריים נה"י ז"א ,ואז מלכות דיצירה מתרחבת ,וזהו ענין "ארץ הצבי". - - הבו :3# שם ב"ן גמ' יג' ,לכוון להוריד הארה מה-י"ג ת"ד דא"א דעשיה .הארה זו הינה סוד ג' הויות דב"ן [כי זה מא"א דעשיה] [ 32אותיות והכולל] ,כמו בי"ג ת"ד .הארה זו נועדה לאפשר את העליה ,כי לא תיתכן שום עליה ללא הארה עליונה מקודם [ע' קדושת 'נקדישך' בימי חול (יא”ב :יש לבדוק את מראה המקום – לא מצאתי בסיכומים שלי]). יש להוריד את ג ' הויות מת"ד עד דעת דעשיה אשר שם נמצאים חו"ג; ליתר דיוק מורידים ג' ב"ן דת"ד אל הגבורות שבדעת דעשיה ובעלות הגבורות גם החסדים עולים .ע"י הארות אלו עולה דעת דעשיה ליסוד דיצירה. - הבו :2# שם מ"ה להוריד *1מ"ה מי"ג ת"ד דא"א דיצירה אל בינה דעשיה ועי"כ מעלים בינה דעשיה אל הוד דיצירה - הבו :1# שם ס"ג להוריד *1ס"ג מי"ג ת"ד דא"א דבריאה אל חכמה דעשיה ועי"כ מעלים חכמה דעשיה אל נצח דיצירה. הכתר אינו מוזכר כאן כי הוא נעשה מעצמו ואנו מזכירים הדעת במקומו .לכוון כי בהתחלה הכתר עולה ליסוד דיצירה וכאשר הדעת עולה לשם אז הכתר עולה להוד דיצירה וכאשר הבינה דעשיה עולה לשם אז הכתר עולה לנצח דיצירה וכו' עד שמגיע למקומו בת"ת דיצירה. גם לכוון שעשיה ,שהיא ב"ן ,עולה לגבי נה"י דיצירה. - - השתחוו לה' בהדרת קדש: שם ע"ב ממשיכים ע"ב מפי יסוד נ וק' שבאצילות אל נצח יצירה אשר שם חכמה דעשיה ואז ס"ג אשר שם יורד להוד דיצירה אשר שם בינה דעשיה .ואז מ"ה שבהוד דיצירה יורד ליסוד דיצירה ומאירה לחסדים שבדעת דעשיה .ב"ן נשאר ביסוד דיצירה ומאיר בגבורות שבדעת דעשיה אשר שם. יפה שעה: קצת קשה כי: הארת יג' ת"ד דא"א דעשיה מעלה את דעת דעשיה עד ליסוד דיצירה שהיא למעלה מי"ג ת"ד דא"א דעשיה! בתחילת הדרוש מוסבר שמעלים (יא”ב :פנימיות של) חיצוניות ג"ר דעשיה במלכות דיצירה [עניין הרחיבי מקום אהלך] העומדת באחורי נה"י ז"א דיצירה ואם כן ,חח"ן דמלכות נמצאים בבג"ה דז"א דיצירה ולא בחח"ן דז"א. עתה יש להעלות ז"ת דעשיה למעלה ממקומם :חג"ת דעשיה לחב"ד דעשיה ,נה"י לחג"ת, ומלכות לנה"י .מקום מלכות דעשיה נשאר פנוי .העליות האלה נעשות ע"י 7קולות שבמזמור. הבל ["השתחוו לה' בהדרת" ר"ת 'הבל'] היוצא מפי יסוד ז"א דאצילות [שהוא מ"ה] [יפה שעה: קשה הרי אמרנו שההארה יוצאת מפי יסוד נוק' שבאצילות (עיין כאן "השתחוו לה' בהדרת קדש")] מתחלק ל 7-הבלים וכמו שמילוי ס"ג הינו גמ' 'הבל' (עיין דרוש 1של ר"ה הבל_מילוי_סג וכן בדרוש 7של ר"ה) כך מילוי מ"ה ['ודאאוא'] הינו ג"כ נקרא 'הבל' ועם הכולל הרי 7הבלים (1 181 אותיות של מילוי מ"ה ועוד הכולל הרי )7שיש להמשיך אל ז"ת דעשיה ועי"כ יוכלו לעלות למעלה ממדרגתם. ישנם עוד 7הבלים עליונים יותר היוצאים מפי ז"א דאצילות ומקיפים ז"ת דז"א; ועוד 7הבלים נמוכים יותר היוצאים מן אור פנימי ז"א דאצילות דרך פי יסוד ז"א ונמשכים בעולמות אשר תחת האצילות (יא”ב :כאן מדובר כנראה בהבלים האלה). 7הבלים הינם בחינת ה"ח שמתפשטים בז"ת ז"א דאצילות מחסד עד הוד וכללותם ביסוד וכללות כללותם במלכות והם ו' אותיות מילוי מ"ה [וכללותם במלכות] ויוצאים מפי יסוד מהאצילות ולמטה. אע"פ שז"ת דעשיה קבלו כעת הארות מאצילות ,עדיין הם זקוקים לשם מ"ב (*1י"ד) דיצירה (שהוא מעל העשיה) כדי שיעלה ז"ת למעלה ממקום מדרגתם. שם מ"ב דיצירה הינו אבגית"ץ וכו' היוצא מ-אנא בכח ,ומתחלק ל 7-שמות כנגד חסד ועד מלכות .יש בחינת נשמה לשם מ"ב הזה והיא 7הויות .3 :כולה סגול; .2כולה שבא; .1כולה חולם; [יא”ב .1 :כולה חיריק; .3כולה קובוץ; .2כולה שורוק; .7ניקוד צב-אות]. - קול ה' על המים (מים=חסד) :הבל ,3#נמשך מחסד דחסד דז"א דאצילות ומאיר בחסד דעשיה העולה לחכמה ,ו' של ודאאו"א [מילוי מ"ה] ,אבגית"ץ ,הויה מנוקדת סגול. קול ה' בכח (כח=גבורה) :הבל ,2#נמשך מחסד דגבורה דז"א דאצילות ומאיר בגבורה דעשיה העולה לבינה ,ד' של ודאאו"א [מילוי מ"ה] ,קרעשט"נ ,הויה מנוקדת שבא. קול ה' בהדר (הדר=תפארת) :הבל ,1#נמשך מחסד דתפארת דז"א דאצילות ומאיר בתפארת דעשיה העולה לדעת ,א' של ודאאו"א [מילוי מ"ה] ,נגדיכ"ש ,הויה מנוקדת חולם. קול ה' שובר ארזים :הבל ,4#נמשך מחסד דנצח דז"א דאצילות ומאיר בנצח דעשיה העולה לחסד ,א' של ודאאו"א [מילוי מ"ה] ,בטרצת"ג ,הויה מנוקדת חיריק. קול ה' חוצב להבות אש :הבל ,5#נמשך מחסד דהוד דז"א דאצילות ומאיר בהוד דעשיה עולה לגבורה ,ו' של ודאאו"א [מילוי מ"ה] ,חקבטנ"ע ,הויה מנוקדת קובוץ. קול ה' יחיל מדבר :הבל ,1#נמשך מחסד דיסוד דז"א דאצילות ומאיר ביסוד דעשיה העולה לתפארת ,א' של ודאאו"א [מילוי מ"ה] ,יגלפז"ק ,הויה מנוקדת שורוק. קול ה' יחולל אילות :הבל ,7#נמשך מחסד של קיבוץ ה"ח אשר בעטרת יסוד דז"א דאצילות, (יא”ב :ומאיר במלכות דעשיה העולה לנה"י דעשיה ),כללות כל ו' אותיות ודאאו"א [מילוי מ"ה], שקוצי"ת ולכוון לכלול 1השמות הראשונים ,הויה מנוקדת צבא-ות. עיין בכוונה ליל ו' ששם מוסבר שיש לחלק כל אות משמות מ"ב (יא”ב :לא מצאתי). במקור יש כאן עניין שם יל"י (ר"ת "ה' למבול ישב") המעלה ניצוצי הנשמות הטבועים בקליפות וכן עניין חילוק ע"ב ל 1-כוכבי לכת ובכל אחד ישנם 32מזלות. לאחר שהעלינו ג"ר דעשיה ליצירה ושהעלינו ז"ת דעשיה ב 1-מדרגות בתוך העשיה ,אנו מעלים ז"ת דיצירה ב 1-מדרגות בתוך היצירה ע"י שם מ"ב דבריאה שהוא "אה-יה י-הו" ואח"כ אנו מעלים ג"ר דיצירה למלכות דבריאה שהיא מאחורי נה"י דבריאה ,ע"י ' *1באי כלה'. [בעולם העשיה העלינו קודם כל הג"ר ואח"כ הז"ת כי בעשיה הקליפות נאחזות בז"ת ,וכאן בעולם היצירה ,זה להיפך ,והוא הסדר הנכון]. 'באי' * = 1ט"ל = י-הו דאלפין ויש לחבר שם אה-יה שהוא גמ' י-הו ,וזהו ("אהי-ה י-הו") שם מ"ב דבריאה .לכוון גם "אהי-ה אשר אהי-ה" שממנו גם כן יוצא שם מ"ב דבריאה. לכוון להעלות את רוחינו מן היצירה אל הבריאה. 182 7שמות יוצאים מ"-אהי-ה י-הו": ה י ה א חסד ה י מלכות גבורה יסוד (נצח) מלכות תפארת מלכות ו הוד נצח (יסוד) מלכות השמות היוצאים: י-הו-ה א-ל י-הוה (מנוקד א-להים) א-להים מצפ"ץ מצפ"ץ (עיין הערה )3 י-ה א-דני ע"י השמות: חסד ויסוד דיצירה יעלו (עיין הערה )2 גבורה והוד דיצירה יעלו תפארת ונצח דיצירה יעלו מלכות דיצירה תעלה הערה :3מצפ"ץ מצפ"ץ הינם תמורות שם הוי-ה ,כי הבחינה החיצונית של תפארת והבחינה הפנימית של נצח הינם הוי-ה גם כן. הערה ( :1יא”ב) לפי המקור בדרוש א' של ערבית ליל שבת שמות_מב_דבריאה_בתפילות_שבת ,מופיע כאן נצח במקום יסוד ושתי שורות למטה ,מופיע יסוד במקום נצח ,וזה יכול להסביר חילופי הנוסחים בנידון. הערה ( :1יא”ב) הסדר נתון לחילופי נוסחים: נוסח הפרי עץ חיים המובא לפי קיצור הכוונות הסדר לפי האר"י (עיין ציטוט בהגהות... הינו המופיע לפני קדיש של לפני ברכו) הסדר הינו י-הו-ה י-הו-ה י-הו-ה א י-הוה (מנוקד א-להים) א-ל י-הוה (מנוקד א-להים) ה מצפ"ץ י-הוה (מנוקד א-להים) מצפ"ץ י י-ה א-דני א-להים י-ה א-דני ה י-ה א-דני מצפ"ץ י מצפ"ץ א-להים ה מצפ"ץ א-ל ו ועיין עוד קדיש לפני ברכו ותפילת עמידה של שבת ששם ישנו סדר שונה. (יוצא שסדר 7שמות לפי סדר הספירות (יא”ב :מסתדר רק לפי הערה 1מתחת לטבלה) הינו: י-הוה ,י-הוה (מנוקד א-להים) ,מצפ"ץ ,י-ה א-דני ,א-ל ,א-להים ,מצפ"ץ). ואז אומרים "באי כלה" * 1להעלות ג"ר דיצירה בג"ת דבריאה כלומר במלכות בריאה העומדת באחורי נה"י בריאה. 2ה"-באי כלה" הראשונים הינם כנגד חו"ב דיצירה העולים ,לכן אומרים אותם בקול רם. ה"-באי כלה" השלישי הינו כנגד הדעת דיצירה העולה גם כן ,אך אומרים אותו בלחש כי הדעת איננה מכלל י"ס. לכוון שם מ"ה שהוא כנגד היצירה [כמו שכוונו שם ב"ן במזמור "הבו לה' בני אלים" כנגד העשיה] ,ואכן בשם מ"ה במילויו ישנם" :יאאא" גמי 'באי'. ב' 1-באי כלה' לכוון לקבל סוד תוספת קדושת הנפש [פע"ח :ב'-ברכו' מכוונים לקבל תוספת הרוח וב'-ופרוס עלינו' תוספת נשמה .ביום :ב'-נשמת' לכוון לקבל תוספת הנפש ,בסמיכת גאולה לתפילה ,תוספת הרוח ,וב'-אי-ה' שבמוסף תוספת הנשמה]. מזמור שיר ליום השבת: להעלות עולם הבריאה אל האצילות. 183 [במקור ישנו עניין של חלק משה רבינו ע"ה וחלקם של ישראל ,שניתנו למשה בחטא העגל תמורת מה שנענש משה בחטאם של ישראל וניטל חלקו שלו .בשבת חלקו של משה רבינו חוזר אליו ואז גם משה מחזיר חלקם של ישראל בחזרה לישראל וזה עניין תוספת נשמה וקדושה" .מזמור שיר ליום השבת" ר"ת משה]. [וכן עניין משה והצדיקים המעלים נשמות המתים והחוטאים בכל ערב שבת מתוך הקליפות]. טוב להודות לה': לכוון ט"ל= *1באי (כלה) וכן ט"ל= *1הבו; ועי"כ יש להעלות ג"ר דבריאה למלכות דאצילות. ג"ר דבריאה הינם שם י-הו שבבריאה ,במילויו (במילוי אלפין) הינו ט"ל והוא עולה לאצילות שהיא ע"ב וזהו :טוב להודות [ט"ל; כלומר ג"ר דבריאה] לה' [כלומר עולים לאצילות]. מעלים את ז"ת דבריאה ע"י שם מ"ב דאצילות [שהוא מ"ה ומילויו ומילוי מילויו והם מ"ב אותיות] וטוב לכוון לשם זה ב-טוב להודות לה'. גם לכוון בשם הויה של "טוב להודות לה'" כי שם ס"ג דבריאה עולה כעת לעולם האצילות ע"י שם מ"ה דאצילות [כי שם ס"ג דבריאה גרוע יותר משם מ"ה דאצילות]. בפרוח רשעים ...להשמדם עדי עד :עניין "רשע וטוב לו" לעומת "צדיק כתמר יפרח" כי בערב שבת הינו דין הנשמות .גם כן ,יש נשמות העולות מן גן עדן של הארץ אל גן עדן עליון ויש נשמות היורדות מלמעלה למטה בעולם הזה להיות תוספת שבת אל נשמות התחתונים אשר בעולם הזה. ה' מלך גאות לבש :הנימין והשערות דרישיה דא"א מושכים ממוח סתימאה .ישנם ( 431ת"י) נימין כמניין קדוש וגם גמ' גאות (ת"י) .יש בע"ב *4י' ,כל אחד * 31ועוד 31אותיות מילוי ע"ב= .431בתוך אותם השערות מתלבשים או"א וזהו :גאות לבש .בשבת ז"א עולה לאו"א ושם הוא מתלבש באותם שערות דא"א .השערות הם דמיון נהרות המושכים מים החכמה ממוחא סתימאה דא"א ,וזהו "נשאו נהרות ה'". [במקור ישנו עניין ששער הינו גבורות .המים הינם מים מוחא סתימאה; בחינת גבורות דמנצפ"ך שמהם נעשה מ"ן; מקולות מים רבים ר"ת גמ' מנצפ"ך] מקולות מים רבים :שם בן מ"ב המעלה עולם הבריאה לאצילות. מקולות :סוד 7קולות של 7שמות שם בן מ"ב היוצא מן או"א ולכן רמוזים כאן או"א" :אדירים משברי ים" ר"ת אמי" ,אדיר במרום ה'" ר"ת אב"י. ה' לאורך ימים :ר"ת שם יל-י היוצא מע"ב. לעיל ב"-ה' למבול ישב" ר"ת יל-י היה בעולם העשיה כעת "ה' לאורך ימים" ר"ת יל-י הינו בעולם האצילות .יש לכוון להעלות ע"י שם זה את ניצוצי נשמות הבריאה שבתוך הקליפות שאין יכולים לעלות ע"י שם בן מ"ב .ס"ת "הכם" גמ' א-דני, כי ע"י שם יל-י אנו מעלים את המלכות. אורך ימים :הינו א"א אשר בו ש"ע רבוא מאורות ונותן ק"ן רבוא לז"א ונשארים לו ארך (חסר רבוא אחד) לכן נקרא אורך ימים. ואז יש לכוון שם ע"ב מנוקד קמ"ץ כי אנו באצילות; וכל העולמות עלו עד לאצילות. עד כאן תיקון השדה בסוד חיצוניות נה"י דז"א. לאחר הסדר הנעשה בשדה ,יש לחזור הביתה ולהתעטף בטלית ולהקיף את השולחן הערוך עם החלות ,ולומר שוב את כל סדר קבלת שבת .בשדה נתקן אור פנימי של חיצוניות העולמות ,ועתה ,בבית ,נתקן אור מקיף של חיצוניות העולמות .וכן יש לומר 4הפרקים הראשונים של ( 24הפרקים של) מסכת שבת כנגד 4אותיות הוי-ה והם סוד תכשיטי הכלה העליונה. כל הסדרים הנ"ל הינם תוספת שבת כי השבת עדיין לא נכנסה .כל המלכויות של כל העולמות עדיין עומדות אב"א עם נה"י דז"א של כל עולם ועולם. בזמן תוספת שבת ,מלכות דאצילות ננסרת ובאה פב"פ עם ז"א( .יא”ב :לכאורה סותר הדרוש הבא ועיין שם בסוף הדרוש ).בהכנס שבת עצמה ,נה"י ז"א מתעלים לחג"ת ז"א ואז המלכות תופסת את מקום נה"י ז"א. 184 במקור ישנו עניין 32ככרות לחם על שולחן שבת וכן עניין קריאת 24פרקים של מסכת שבת כנגד 24קישוטי כלה .וכן עניין הסתכלות באור הנר של שבת ולכוון א-ל (במילוי) א-דני, ולכוון י-הוה עם אהי-ה ,א-להים וא-דני ,שהגמ' שלהם עולה נר .וכן עניין 4שלהבות שבנר: "כי נר מצוה" 2 ,שלהבות גלויות ('וה' של מצוה) ו 2-שלהבות נסתרות ('י-ה' ב-אתב"ש הינו 'מצ' של 'מצוה'). - 185 דרוש א' בעניין תוספת שבת בקבלת שבת [בעת קדושת תוספת שבת ,לפני כניסת השבת עצמה שאז היא עת קדושת שבת עצמה] ,ג"ר דעשיה עולים לג"ת דיצירה וכדומה בכל המדרגות והעולמות ,ולכן מלכות דיצירה [וכן מלכות של כל עולם] חזרה פב"פ עם ז"א. [יא”ב :יש כאן הנחת יסוד שהמדרגות אינן עוקפות ואם ג"ר של עולם תחתון עלו לג"ת של עולם עליון, מוכרח הוא שגם מלכות של העולם העליון עלו .כנראה שהיות ומלכות הינה לפחות ביסוד העולם העליון, עלית ג"ר התחתון לג"ת העליון ,גרמה לעלית המלכות מיסוד העליון לפב"פ של נה"י העליון]. ישנן 2אפשרויות: לפני קבלת שבת: (אחור ז"א (פנים ז"א) ז"א) מלכות ג"ת ג"ר דעשיה אפשרות ,3#בעת קבלת שבת: (אחור ז"א (פנים ז"א) ז"א) ג"ר דעשיה ג"ת מלכות אפשרות ,2#בעת קבלת שבת: ז"א (פנים (אחור ז"א) ז"א) מלכות ג"ת ג"ר דעשיה זהו סוד הצבי שהעור שלו מתרחב כשהוא בחיים. אפשרות ,2#בליל שבת: (אחור ז"א (פנים ז"א) ז"א) ג"ר דעשיה ג"ת מלכות המהרח"ו סובר שהאפשרות 3#נכונה עבור עולמות בי"ע והאפשרות 2#נכונה עבור עולם האצילות( .יא”ב :לכאורה סותר הדרוש הקודם מלכות_דאצילות_פבפ_עם_זא_בקש ,שם מוסבר שבעת קבלת שבת מלכות דאצילות ננסרת ובאה פב"פ עם ז"א! ועיין עוד בדרוש הבא בעניין עלית נה"י ז"א לחג"ת ז"א .ועיין ב דרוש ג' בעניין תוספת שבת שם מוסבר שמלכות דאצילות פב"פ רק בברכו מלכות_דאצילות_פבפ_עם_זא_בערבית_שבת .אולי יש ליישב בעזרת הכלל שלאחר כל עליה נוק' חוזרת אב"א). 186 דרוש ב' בעניין תוספת שבת ל' דצלם נכנסים לז"א בע"ש. צל"ם הינו כנגד תבונה. צ' דצלם כנגד נה"י תבונה והינו כבר בז"א. ל' דצלם כנגד חג"ת תבונה. ז"א אינו עולה בליל שבת וגם הל' דצל"ם אינו יכול לרדת ולהשאיר מקום חלל פנוי בינו לבין מ' דצלם שהם בחב"ד תבונה .בפועל ראש ז"א גדל עד מקום ל' דצלם וכך ראש ז"א מלביש בתוכו את המקיפים. בערב שבת נה"י דעשיה עלו לחג"ת דעשיה ,וחג"ת דעשיה עלו לחב"ד דעשיה וחב"ד דעשיה עלו לנה"י דיצירה .וכן על דרך זה ,כל העולמות. אם כן ,איך נאמר שאין עליה לז"א באצילות בע"ש! אלא רק נה"י דז"א דאצילות עלו לחג"ת שלו אך חג"ת וחב"ד ז"א דאצילות לא זזו ממקומם. - - יוצא שכל ספירות ז"א הרוויחו בערב שבת: ג"ת עלו לג' אמצעיות, ג"א קבל ו ג"ת ועקב ריבוי האורות יסוד אימא נבקע ומתגלים גם ג"א וגם ג"ת דז"א ג"ר גדלו עד לחג"ת תבונה בעת קבלת שבת (כלומר לפני ליל שבת עצמה) נוק' עולה עליה גמורה למקום נה"י ז"א דאצילות .נה"י ז"א עלו לחג"ת ז"א[ .יא”ב :עיין דרוש הקודם ,והערה הראשונה שלי שם בעניין עלית נוק'] א"כ מבינים עכשיו מאמרים סותרים: נוק' עולה לנה"י ז"א בקבלת שבת ,כלומר למקומם המקורי של נה"י ז"א. נוק' אינה עולה לנה"י ז"א בקבלת שבת ,כי אכן נה"י עצמם דז"א עלו לחג"ת ז"א. בתפילת ערבית [אחר שכבר ליל שבת ממש] ,נוק' חוזרת פב"פ בסוד נקודה בנה"י הנמצאים בחג"ת ז"א .בעת העמידה של ערבית דשבת היא נעשית פרצוף גמור .אך המלכות נמצאת פב"פ עם נה"י ז"א בלבד כי החג"ת דז"א מכוסים בנה"י ז"א על אף שנה"י עלו לחג"ת. הזיווג בליל שבת הינו יעקב עם רחל בחג"ת ז"א. מקום נה"י דז"א הינו פנוי כי נה"י דז"א עלו לחג"ת ז"א. ג"ר דבר יאה עולים לנה"י דז"א ועל דרך זה כל המדרגות ,עד שנמצא שג"ת דעשיה פנוים והוא הנקרא תחום שבת. הקליפות לא יכולות לעלות ונשארות למטה מעולם העשיה לכן מותר ללכת בשבת עד סוף התחום והאדם היוצא מחוץ לתחום ח"ו גורם כי רגלי האדם דעשיה שהם נה"י שבו ,יתפשטו למטה מחוץ לתחום ויכנסו תוך הקליפות ח"ו[ .במקור יש כאן עניין "אם תשיב משבת רגליך"]. 187 דרוש ג' בעניין תוספת שבת בעניין התעלות העולמות ,תמיד כשבחינה תחתונה עולה ,גם בחינה עליונה ממנה עולה. כל עולם מורכב משני בחינות :עצמות וכלים. בחינת הכלים מורכבת מ 2-בחינות :חיצוניות (מלאכים) ופנימיות (נשמות). בעת קבלת שבת (לפני ליל שבת) עולה חיצוניות העולמות של בחינת הכלים (מלאכים). בליל שבת עולה פנימיות העולמות של בחינת הכלים (נשמות). אך עצמות העולמות אינה עולה. גם לעצמות העולמות ישנן 2בחינות :פנימיות וחיצוניות. (יא”ב :עיין הערה בעניין פנימיות וחיצוניות הערה_כללית_בעניין_חיצוניות_פנימיות). בעת קבלת שבת: כל הכלים עולים וכל העצמויות נשארות. לכן :כלים דא"א עולים אך עצמות דא"א נשארת כלים דאו"א עולים ומתלבשים בעצמות דא"א ועצמות דאו"א נשארת כלים דזו"ן עולים ומתלבשים בעצמות דאו"א ועצמות דזו"ן נשארת כלים דעולם הבריאה עולים ומתלבשים בעצמות דזו"ן ועצמות דעולם הבריאה נשארת. וכן על דרך זה כל המדרגות עד שנמצאת עצמות נה"י דעשיה גלויה וכליה מלבישים עצמות חג"ת דעשיה .עצמות נה"י דעשיה מאירים לעולם הזה [סוד תוספת קדושת שבת] ואז הם גם עולים אל כלים דנה"י דעשיה ולכן כלים נה"י דעשיה מלבישים גם עצמות חג"ת וגם עצמות נה"י דעשיה. - בליל שבת עצמה: לפני הקדיש שלפני 'ברכו' דערבית יש לכוון עסמ"ב עם הניקוד (שער הכוונות עמוד כג' ,עיין גם דרושי שבת – 3דרוש א' ,ניקוד_עסמב) והוא סוד תוספת שבת בכל 4העולמות. ע"ב :כל אות מנוקדת 'דגש רפה' ס"ג :כל אות מנוקדת שוא געיא (עיין לעיל) מ"ה :כל אות מנוקדת שורוק ו' ב"ן :כל אות מנוקדת שוא קמ"ץ עתה הינו זמן חזרת מלכות דאצילות פב"פ בסוד נקודה קטנה תחת היסוד[.יא”ב :בנה"י ז"א הנמצאים בחג"ת ז"א]. - בכוונת הקדיש הרגילה ,ישנן 2מיני העלאות ,ב 2-מ"ב וב 2-כ"ח: מ"ב של אותיות * 7 :ו' של וישתבח ...ויתהלל כ"ח של אותיות :אותיות יהא שמיה ...עלמיא - מ"ב של תיבות 7 :תיבות של 1אותיות :וישתבח ...ויתהלל כ"ח תיבות :יהא שמיה רבא ...דאמירן בעלמא (אמן) 188 עתה בקדיש שלפני 'ברכו' ,יש לכוון כדלהלן( :הכוונה בשם מ"ב השני לא ידועה) א ה י ה י ה ו גמ' מ"ב כנגד *7ו' של וישתבח ...ויתהלל אלף הה יוד הה יוד הה וו גמ' טפטפי-ה (שם קדוש) יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא כח' אותיות י-ה-ו-ה י-ה-ו-ה בניקוד א-להים מצפ"ץ י-ה א-דני א-ל א-להים מצפ"ץ כט' אותיות (אות נוספת כנגד 'אמן') סדר שמות מ"ב דבריאה שונה מאשר בקבלת שבת :בקבלת שבת הסדר הינו לפי הכאת האותיות זה בזה ,אך כאן הסדר הינו האמיתי לפי ה 7-ספירות התחתונות[ .עיין דרושי שבת – 2קבלת שבת – דרוש א' ,שמות_מב_דבריאה]( .גם כאן ישנן שינויי נוסחים בסדר השמות). סיבת כוונת שם בן מ"ב הזה כי הוא בבריאה "וכל כוונת השבת ומציאותו הם בסוד הבריאה"; ולכן גם בכל תפילות השבת כוונתינו ב 7-שמות האלו. ברכו: עלית היכל ק"ק דיצירה הכלול מג"ר ,אל ג"ת דבריאה ונעשה בחינת בריאה ,כמו ב-ברכו של שחרית דחול .היות ויצירה היא כנגד הרוח לכן יש לכוון לקבל תוספת שבת בבחינת הרוח. (יא”ב :והרי בדרוש לעיל (דרושי שבת – 1קבלת שבת – דרוש א') ראינו שג"ר דיצירה עלו אל ג"ת דבריאה ב -לכה דודי!? אלא יש אולי לומר שלעיל העליה היתה של חיצוניות הכלים וכאן העליה הינה של פנימיות הכלים). סיכום תוספת נר"ן לאדם: מצד הנקבה תוספת נפש קבלת שבת בשדה תוספת רוח כשאומרים 'ברכו' תוספת נשמה כשאומרים 'ופרוס עלינו סוכת שלום' מצד הזכר (ז"א) כניסת 1פרקים תחתונים של ל' דצל"ם של או"א לז"א ,בעת אמירת קבלת שבת בשדה. כניסת 1פרקים אמצעיים של ל' דצל"ם של אימא לז"א .מתחילה ב-ברכו ומסתיימת ביוצר דערבית כניסת 1פרקים אמצעיים של ל' דצל"ם דאבא לז"א. מתחילה ב-ופרוס ומסתיימת ב-ויכולו של העמידה עיין לעיל לגבי 2כוונות 'ברכו' כעת לפני ערבית( :דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת ,כוונות_ברכו) כוונה :3# י-ה-ו-ה = 21 אחוריים דהויה = (י' ,י-ה' ,י-הו' ,י-הוה') = 72 מילוי דאלפין דאחוריים דהויה = 311 סה"כ = ,228גמ' ברכו. כוונה :2# * 1מ"ב שיש ב -ע"ב-ס"ג-מ"ה ( + )321מילויי ע"ב-ס"ג-מ"ה (מ"ו-ל"ז-י"ט) ( = )312גמ' 'ברכו'. 189 ברכות קריאת שמע דערבית הינן בהיכלות הבריאה בבחינת היכלי הנוק' כמו ביום חול. ההבדל הינו שהיכל ק"ק דבריאה הכולל ג"ר אשר רמוז בברכת השכיבנו עולה לג"ת דאצילות במילים "ופרוס עלינו" .יש לכוון עתה לקבל תוספת נשמה. .3תוספת הקדושה המגיעה לאדם הינה בבחינת היכל ק"ק שבכל עולם העולה לעולם שלמעלה ממנו( .יא”ב :והרי במזמור שיר ליום השבת ראינו שבריאה כבר עלתה ליצירה!? אולי יש לומר ששם מדובר בבחינת חיצוניות הכלים וכאן בבחינת פנימיות הכלים). ופרוס עלינו סוכת שלום: עד עתה נכנסו כבר ג' תחתונות וג' אמצעיות דל' דצל"ם מאימא ומאבא לראש ז"א (1 אמצעיים דל' דצל"ם דאבא נכנסים כעת) וראש ז"א גדל כמוסבר לעיל (עיין דרוש ב' בעניין תוספת שבת ראש_זא_גדל_עד_ל_דצלם_בעש) ועולה עד מקום המקיפים ומלביש אותם. צ' דצל"ם דאו"א הנמצא בראש ז"א נדחים ויורדים .יסוד דאימא שהיה מסתיים עד חזה ז"א [יא”ב :בעצם יסוד דאימא מגיע עד דעת ז"א! עיין יסוד_אימא_רק_עד_דעת_זא] ומשם יוצאים יעקב ורחל ,היה צריך לרדת עוד יותר בעקבות כניסת המקיפים וכתוצאה מזה היה צריך לדחוק את יעקב ורחל למטה מן החזה וזה גרעון עבורם ובפרט בליל שבת .לכן יסוד אימא מתפשט לרוחב עד שדפנות יסוד אימא נדבקים עם דפנות ז"א כמין סוכה וזהו "סוכת שלומך" וגם יסוד נקרא שלום. במקור ישנם הסברים על סדרת יתרונות שיש ע"י יצירת מסך זה כגון ריבוי אורות בז"א ומניעת ירידת גבורות לזו"ן וכן עניין הארות וניצוצות דרך חורים של המסך-סוכה .וזהו עניין סכך הסוכה שלכתחילה צריך שלא יהיה מעובה כמין בית עד שאין הכוכבים נראים מתוכה אלא צריך שיתראו ההארות דרך נקבים. בקדיש שלפני העמידה ידועה לנו רק כוונת המ"ב הראשון והיא כמו המ"ב של הקדיש שלפני 'ברכו' למעט כי בקדיש עתה ,מילוי האותיות של א-ה-י-ה י-ה-ו הינו אלפין במקום ההין. דרוש א' בעניין ערבית של שבת בכל 4התפילות של שבת ישנן 7ברכות בסוד 7אותיות א-ה-י-ה י-ה-ו שהוא שם בן מ"ב דבריאה .יש לכוון בשמות להלן בכל התפילות .אך יש הבדל בין התפילות בהתאם לעליות זו"ן. סדר השמות הינו בהתאם לסדר הספירות( .יא”ב :כאן התחלפו מקומם של יסוד ונצח יחסית לאשר לעיל שמות_מב_דבריאה וזה אולי מסביר ריבוי שינויי נוסחים). א ה י ה י ה ו ברכות מגן אברהם מחיה המתים הא-ל הקדוש מקדש השבת המחזיר שכינתו לציון הטוב שמך ולך נאה להודות המברך את עמו ישראל בשלום שמות י-ה-ו-ה י-ה-ו-ה בניקוד א-להים מצפ"ץ י-ה א-דני א-ל א-להים מצפ"ץ 190 ספירות חסד גבורה תפארת מלכות נצח הוד יסוד דרוש ב' בעניין ערבית של שבת 1ברכות ראשונות של 4תפילות שבת הינן כנגד נה"י אימא הנעשים ג' מוחי ז"א בסוד אותיות "אהי" עם 1שמות היוצאים מהם (יא”ב :י-ה-ו-ה ,י-ה-ו-ה בניקוד א-להים ,מצפ"ץ). בברכה הרביעית ,אנו ממשיכים את המוחין האלה לכתר נוק' בסוד ה' אחרונה של א-ה-י-ה עם שם י-ה א-דני. ב 1-ברכות אחרונות ,המוחין האלה נעשים 1מוחי נוק' מבחינת נה"י ז"א ,בסוד אותיות "י-ה-ו" עם 1שמות היוצאים מהם (יא”ב :א-ל ,א-להים ,מצפ"ץ). כלומר: בשלוש ברכות ראשונות ,נה"י אימא נעשים מוחי ז"א בשלוש ברכות אחרונות ,נה"י ז"א נעשים מוחי נוק'. הנ"ל נכון גם בתפילות ימי חול( .יא”ב :לא ידוע לי בתפילות חול ש 1-אחרונות נעשים מוחי נוק' – עיין עוד דרוש ו' של העמידה) בשלוש ברכות ראשונות של העמידה ,ז"א נמצא בנה"י ז"א (עצמו)( .יא”ב :הרי אמרנו שז"א מגדיל ראשו ושנה"י ז"א עלו לחג"ת ז"א!?) "ישמחו במלכותך" לרמוז כי כוונתינו בתפילות ערבית ,שחרית ומוסף (למעט במנחה שאז לא אומרים "ישמחו") להעלות את המלכות לז"א שישמח בה וגם אנו בניה נשמח. במנחה מעלים ז"א לדיקנא דא"א ונוק' רחוקה ממנו ולכן לא אומרים אז "ישמחו במלכותך". "אתה קדשת" :בערבית נעשית בחינת מוחין אל המלכות ומוחין הם בחינת חכמה הנקראת קדוש. בערבית דשבת המלכות שהיתה נקודה קטנה פב"פ תחת יסוד ז"א עתה נגדלת ונעשית פרצוף בכל אורך נה"י ז"א אשר נסתלקו ועלו לחג"ת ז"א (יא”ב :לפי דרוש ב' בעניין תוספת שבת, נוק_בנהי_זא_המכסים_חגת_זא המלכות אמנם נמצאת בחג"ת ז"א אך המלכות נמצאת פב"פ עם נה"י ז"א בלבד כי החג"ת מכוסים בנה"י ז"א על אף שנה"י עלו לחג"ת ).תכלית התפילה הזו הינה לצורך רחל שתזדווג עם יעקב. אומרים * 1ויכולו :בעמידה דלחש ,לאחר העמידה ובקידוש. בכל ויכולו ישנם * 1א-להים ו * 1-שביעי. ויכולו :3#ויכולו שבעמידה: * 1שביעי כנגד נה"י ז"א אשר לשם עולה רחל ומזדווגת עם יעקב. והרי רחל עלתה לנה"י ז"א כבר בקבלת שבת?! אז ,בקבלת שבת בשדה ,המלכות עלתה בבחינת החיצוניות של מוחין [מוחי נוק' נעשו מבחינת חיצוניות נה"י ז"א] ועכשיו עלתה בבחינת הפנימיות של המוחין [מוחי נוק' נעשו מבחינת פנימיות נה"י ז"א[ ].יא”ב :במקור אינו ברור אם המלכות נמצאת בנה"י ז"א ,כלומר במקום הפנוי שבו נה"י ז"א היו לפני שנה"י ז"א עלו לחג"ת ז"א ,או אם המלכות עלתה לנה"י ז"א הנמצאים כעת ביחד עם חג"ת ז"א .לפי הנ"ל בדרוש זה ,המלכות כן עלתה לנה"י ז"א הנמצאים כעת ביחד עם חג"ת ז"א]. המלכות נקראת חקל תפוחין קדישין: חקל :כנגד נה"י (בחינת שדה) קדישין :בסוד המוחין הנקראים קדש ומוחי נוק' באים מנה"י ז"א. גם מובא דרוש נוסף שממנו יוצא שחג"ת ז"א עולים לחב"ד ז"א וחב"ד ז"א עולים ל-ל' דצל"ם דז"א[ .יא”ב :זה לכאורה סותר דרוש ב' בעניין תוספת שבת דרוש ב' בעניין תוספת שבת ששם מוסבר שחג"ת וחב"ד ז"א אינם עולים כלל בליל שבת]. ויכולו :2#ויכולו שלאחר העמידה: 191 נכנסים 1פרקים עליונים של ל' דצלם דמצד אימא לז"א. מוחי נוק' מקבלים הארה מחג"ת ז"א [נה"י וחג"ת ז"א נמצאים במקום אחד כעת ,כדלעיל]. חג"ת הינם מדת היום ונוק' אינה יכולה כעת בליל שבת לעלות לשם אך היא רק מקבלת הארה משם( .יא”ב :לעיל בדרוש זה מוסבר שנוק' כן עולה למקום נה"י וחג"ת אך נוק' מול נה"י ז"א כי חג"ת ז"א מכוסים ע"י נה"י ז"א ).לכן לאחר העמידה ,החזרה הינה מעין שבע כלומר לא כמו חזרה רגילה שבשחרית יום חול שאז נוק' עולה לחג"ת אלא רק מעין חזרה. * 1שביעי כנגד חג"ת ז"א. תפוחין כנגד חג"ת שהם האבות [שיש בהם חיוור ,סמוק וירוק (יא”ב :לא ברור לי)]. עתה רחל נקראת חקל תפוחין. ויכולו :1#ויכולו שבקידוש: נוק' מקבלת הארה מחב"ד ז"א וזה סוד שצריך לקבל את הכוס בשתי ידיים. [יא”ב – כנראה שה * 1-שביעי כנגד חב"ד ז"א ,וכנראה שעתה רחל נקראת חקל תפוחין קדישין]. בקדיש שלאחר העמידה ובקדיש האחרון ,ידועה לנו רק כוונת המ"ב הראשון והיא כמו המ"ב של הקדישים לפני 'ברכו' ולפני העמידה למעט כי בקדיש שלאחר העמידה מילוי האותיות של א-היה י-הו הינו בסוד ס"ג :אלף הי יוד הי יוד הי ואו ובקדיש האחרון מילוי האותיות של א-היה י-הו הינו בסוד ע"ב :אלף הי יוד הי יוד הי ויו מי ששכח לכוון לקבל תוספת הרוח ב-ברכו הראשון ,אינו יכול לקבל את תוספת הנשמה ב- "ופרוס עלינו" ולכן עתה ב-ברכו האחרון יכוון לקבל 2התוספות ביחד רוח ונשמה. יש עניין לנשק את ידי אימו בליל שבת כשחוזרים הביתה מבית הכנסת כנגד זה שבליל שבת ז"א מקבל מוחין פנימיים מ-ל' דצלם דתבונה שהם בחינת 1אמצעיות שלה ,שהם הזרועות והידיים וז"א עולה עתה עד שם ונושק אותן. הגבורות הם מנצפ"ך ביסוד דנוק' ושורשם בה' אצבעות יד שמאל [וגם ביד ימין אך שם הגבורות מתוקות יותר מצד החסדים] ושורשם הקודם בה' מוצאות הפה שבהם כב' אותיות: 4*1אותיות ו 5*2-אותיות: שיניים שפה גרון לשון חיך זסשר"ץ בומ"ף אחה"ע דטלנ"ת גיכ"ק יא”ב :ה' גבורות (לפי השלילה, יא”ב) יא”ב :ה' חסדים כאשר האדם נושק בפיו ע"ג אצבעות היד ,גורם להשפיע ולהאיר משרשם אשר בפה אל ה' האצבעות (ע"ע עניין שורש הגבורות ב -דרוש ג' של דרושי הלילה). לכן הקטן המבקש ברכה מהגדול גורם לביסום גבורות הגדול ע"י הנשיקה ועי"כ מתעוררים הרחמים של הגדול המברך את הקטן. בזמן הגלות אין הזיווג שלם וז"א אינו יכול להזדווג עם בחינת יסוד דנוק' אשר שם ה"ג מנצפ"ך שלה ,אלא ז"א יורד ממדרגתו ונושק ידי המלכות להמתיק את הגבורות בה' אצבעותיה ובאמצעות ידיים אלו הוא מזדווג עמה ומשם היא מעלה לו מ"ן בסוד אור חוזר. יפה שעה: כאן זה מצב שזו"ן באבא ואז ז"א מעל נוק' כמו שטיפת הזרע כשהיא באבא הינה ו"ד (ו' על ד') מילוי יוד. אך כאשר המלכות בבינה בסוד ד' על ו' ,שזה אות ה' ,אז נוק' יורדת ונושקת את ידו. יפה שעה: כשאבא נותן את טיפת הזרע לאימא היא נהית ה' ,כלומר ד' על ו'. 192 בזמן שבית המקדש חרב ,אין או"א מזדווגים בבחינת החיה שבהם לכן זו"ן אינם מזדווגים בבחינת החיה שבהם. בשבת ,זו"ן עולים עד או"א וקונים בחינת חיה לעצמם ואז הם יכולים לחזור פב"פ ולהזדווג בבחינות נר"ן שלהם אך לא בבחינת חיה. אך ישנו חיבוק של חג"ת דבחינת חיה שלהם ,שכן זיווג היניקה נקרא חג"ת והיינו חיבוק .וכן זיווג דפרצוף מוחין לבדו ,נקרא חב"ד ,והיינו נשיקין( .יא”ב :לא ברור לי – ע"ע יפה שעה דרוש ב' של דרושי הלילה זיווג_חגת_חיבוק_וחבד_נשיקין) - סעודת ליל שבת נקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין כי: מלכות מקבלת הארת הנה"י דז"א בקבלת שבת בשדה ,ולכן הינה חקל מלכות מקבלת הארת החג"ת דז"א ב-ויכולו השני (לאחר העמידה) ,ולכן הינה חקל תפוחין (בסוד ג' אבות) מלכות מקבלת הארת החב"ד דז"א ב-ויכולו השלישי (בקידוש) ,ולכן הינה חקל תפוחין קדישין היות והמלכות נזונית מפיו של ז"א (חב"ד ז"א מסתיים בפה ז"א; כלומר נוק' מקבלת הארה מחב"ד ז"א המגיעים לפה ז"א) לכן גם אומרים שהסעודה של ליל שבת הינה סעודתא דמטרוניטא. יפה שעה: יש כאן לכאורה תערובת של חיצוניות ופנימיות (יא”ב :של כלים) פנימיות נוק' מקבלת הארה מ \ :בזמן :חיצוניות נה"י ז"א ויכולו דעמידה קבלת שבת בשדה חג"ת ז"א ויכולו שלאחר העמידה חב"ד ז"א קידוש (יא”ב :עיין בדרוש הכולל של שבת,עניין קידוש ,שם נראה שהאור הנשפע מז"א לנוק' בקידוש הינו מפנימיות ז"א). ז"א מקבל הארה מל' דצלם: פרקים תתאים (חיצוניות) פרקים אמצעיים (פנימיות) פרקים עליונים אבא אימא קבלת שבת בשדה מ"-ופרוס עלינו" ועד ויכולו של ברכו הראשון העמידה בקידוש (חיצוניות) ויכולו שלאחר העמידה (פנימיות) המלכות נזונית מתוך פיו של ז"א – זהו עניין נשיקין (אע"פ שהנוק' בנה"י) דרוש ו' דעמידה 7 :בחינות נשיקין נמשכים מראש ז"א אל תוך פיו ויוצאים משם בסוד הבל הפה וניתן אליה ונעשה אור מקיף אליה ומזה מלכות נזונית בשבת שבעה_נשיקין_מראש_זא_לתוך_פיו. עתה נה"י ז"א בחג"ת ז"א וטיפת הזיווג מיניה וביה דז"א בחיך וגרון ע"י הלשון בסוד הבל היוצא מתוך פה דז"א ניתן ליעקב ורחל והיא אכילת המלכות ,וזווגם בסוד אכילה. - בליל שבת ישנו זיווג המלכות מינה ובה בסוד הלשון שבה שהוא יסוד המכריע בין גרון לחיך שהם חו"ב שבה .מאכילה זו [כל בחינת זיווג נקראת אכילה] אנו אוכלים בליל שבת. בשחרית דשבת ,ז"א מזדווג זיווג עליון בתוך פיו מיניה וביה ומשם אנו אוכלים בסעודה ההיא. במנחה "א"א עתיקא קדישא" מזדווג זיווג עליון בתוך פיו מיניה וביה ומשם אנו אוכלים בסעודה ההיא. מקיפים את השולחן דרך צד ימין בשתיקה ומכוונים להמשיך אל המלכות בחינת אור מקיף ד(פמיניות כלים – יא”ב) נה"י דז"א אשר המלכות קבלה אור פנימי (דפמיניות כלים – יא”ב) שלהם ב-ויכולו הראשון. כדוגמת קבלת שבת בשדה שאז נוק' עלתה בחיצוניות (כלים? – יא”ב) נה"י ז"א מבחינת אור פנימי ואח"כ בהקפת השולחן בבית המשכנו אור מקיף של חיצוניות (כלים? – יא”ב) נה"י – ע"ע דרושי שבת – 2קבלת שבת – דרוש א', תיקון_אור_מקיף_חיצוניות_העולמות_ליל_שבת (ששם מדובר בעצם לפני ערבית). 193 לוקחים 2אגודות הדס בשתי הידיים מברכים "בורא עצי בשמים" ומריחים ומקיפים את השולחן פעם שניה ומכוונים להמשיך אל המלכות בחינת אור מקיף דפנימיות (כלים? – יא”ב) חג"ת דז"א אשר המלכות קבלה הארה מאור פנימי דפנימיות (כלים? – יא”ב) שלהם ב-ויכולו השני .ההדס הינו כנגד האבות כנגד חג"ת. [עיין הכוונה המיוחדת בעת הרחת ההדס בברכת המזון דליל שבת]. 2אגודות הדס כנגד זכור ושמור בסוד חיבור זו"ן. דרוש כולל בעניין שבת עניין קידוש אומרים קידוש בעמידה. להמשיך אור פנימי מג"ר דז"א [קידוש מלשון קודש מבחינת המוחין בסוד החכמה] אל נוק' העומדת בנה"י ז"א [שהם במקום חג"ת שלהם] כדי שהיא תאכל סעודתה משם. המשכת אור מקיף דמוחין דז"א אל נוק' נעשית מאליה ולכן אין צורך בהקפת השולחן עתה. המשכת אור פנימי מג"ר נעשית ע"י 2הכנות :לקיחת הכוס וסוד הדיבור. לקיחת הכוס לקבל את הכוס [כלומר המלכות] בשתי ידיים ,משתי ידיים של מישהו אחר ולכוון להמשיך המוחין דאור פנימי מג"ר דז"א [כלומר המקדש את הקידוש] :להמשיך ג' מוחין י-ה מז"א [שהוא מ"ה והוא * 1י-ה] מחב"ד ז"א דרך חג"ת ז"א [ 1ידיים] אל מלכות. לכוון: י-ה במילוי יודין מע"ב ,מחכמה ז"א אל חסד ז"א אל נוק' י-ה במילוי יודין מס"ג ,מבינה ז"א אל גבורה ז"א אל נוק' י-ה ללא מילוי ,מתפארת ז"א אל נוק' *2י-ה במילוי יודין +י-ה פשוט = א-להים = כוס ,ולכן טוב להחזיק את הכוס בשתי ידיים כנגד החזה [כלומר תפארת ששם נוק']. עיקר ההארה הניתנת לנוק' כעת הינה שורש ה"ג מנצפ"ך מדעת ז"א [ה"ג מה' אותיות א- להים] ,כי המוחין כבר ישנם בנוק' מנה"י דז"א .ואז יש להחזיק את כוס הברכה ביד ימין בלבד כדי למתק את הה"ג ע"י ה"ח. נוק' בהיותה עומדת בנה"י ז"א [שבחג"ת ז"א – יא”ב] מקבלת ג"כ הארה מכתר ז"א וזהו בחינת היין .כחב"ד +ח"ג ז"א אל נוק' הם 7ספירות = = 71גמי יין [וגם * 2י-ה דמילוי יודין = יין]. עד כאן בחינת המעשה ,להמשיך מאור פנימי של המוחין [קידוש] ושל הכתר [יין] דז"א בחינת אור פנימי אל המוחין ואל הכתר דנוק'. סוד הדיבור אמירת הקידוש .הבל הפה הינו בחינת אור מקיף ,אך כאן לא מדובר בהמשכת אור מקיף של ז"א כי זאת באה מאליה אלא המשכת אור מקיף מאור פנימי דמוחין ז"א [יא”ב :דומה לעניין אור מקיף נמוך לעומת עליון ,של ראש השנה]. 194 אנו ממשיכים מאור פנימי ז"א היוצא דרך פיו אל נוק' ונעשה לה אור מקיף[ .לאפוקי המשכת אור פנימי ז"א היורד דרך 1קוים עד החזה ומשם אל נוק' ].גם כאן יש לכוון =[ 71יין] בסוד 7 ספירות כחבד-חג של ז"א ,וגם * 2י-ה במילוי יודין וגם כנגד 71תיבות של הקידוש ,אך הכל בבחינת אור מקיף[ .מהרח"ו זצ"ל מעתיק כאן נוסח הקידוש שצריך להיות בו 15תיבות (לא כמו הנוסח שלנו) ו 15-תיבות של ויכולו]. יום הששי :ר"ת י-ה כנגד י-ה של מוח דעת הנ"ל ויכולו 15 :תיבות ,כנגד י-ה במילוי יודין של חכמה הנ"ל קידוש 15 :תיבות ,כנגד י-ה במילוי יודין של בינה הנ"ל (במקור ישנם עוד כוונות בעניין מספר התיבות ובעניין * 1א-להים ו * 1-שביעי). עד כאן לעניין נוק'. לעניין ז"א ,כעת נכנסים בז"א 1פרקים עילאין של ל' דצל"ם דמצד אבא ונשלמת לגמרי כניסת ל' דצל"ם אל ז"א והוא המקיף הראשון. (במקור יש כאן עניין * 1ויכולו ,עניין נה"י ,חג"ת וחב"ד ז"א אל נוק' ,ועניין חקל –תפוחין – קדישין של הדרושים הקודמים). - ויכולו :לכוון י-ה-ו-ה א-ה-י-ה (שהם המוחין) י-ה-ו-ה א-ד-נ-י (זו"ן ,שאליהם נמשכים המוחין). עסמ"ב [ 4מוחין מהבינה] * 1 +א-ה-י-ה [דיודין ,דההין ודאלפין כנגד נה"י אימא שהם הלבושים של המוחין] הינם 7יודין כנגד יין ו 71-אותיות כנגד יין .גם לכוון ללבושים שניים שהם 2הידיים בהם אוחז כוס היין. ע"ב וס"ג = 7יודין כנגד יין = *2י-ה (במילוי יודין) = 71תיבות שבקידוש. להמשיך בחינת הכתר לרחל ע"י הסתכלות בכוס ולכוון (יוד * הי) ( +יוד * הא) ( +יוד * הה) = כתר במקור ישנם הסברים לגבי :אמירת מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר לפני 1סעודות שבת ,עניין אמירת סברי רבנן ועניין 'הגפן' של 'בורא פרי הגפן' שהוא: בלילה: oהגפן :גמ' חקל = י-ה-ו-ה א-ה-י-ה י-הו-ה א-ד-נ-י oהגפן :גמ' חקל = מ"ה +ב"ן +מ"א אותיות א-ה-יה פשוט ,מילוי ומילוי המילוי בשחרית: oהגפן :גמ' חקל = ע"ב +ס"ג [ 2+כוללים +כולל כללי] oהגפן :גמ' חקל = א-ל א-להים א-ה-י-ה במנחה: oהגפן :גמ' חקל = * 2א-ד-נ-י 8 +אותיותיהם שתיית היין האדם השותה הינו כנגד ז"א. הכוס העומדת בידו מול החזה שלו הינו כנגד נוק'. היין שבתוך הכוס כנגד הארת המוחין דאור פנימי שז"א שותה כי היין הוא אור פנימי דמוחין דז"א ואח"כ האורות בוקעים ויוצאים מגופו של ז"א אל תוך גוף הנוק' שיהיה לה אור פנימי. נטילת ידיים להעלות את הידיים כנגד הראש אל מדרגתם הראשונה (יא”ב :לפי קיצור הכוונות ,בפרק על נטילת ידיים ,העניין הוא שחג"ת הינם כנגד הידיים ולפני שז"א בגדלות ,חג"ת הינם במקום חב"ד ,שזה 195 מדרגתם הראשונה) ועתה נוק' מקבלת הארה ע"י הידיים העליונים דז"א מן תלת מוחין שלו והיות ומעלים נוק' לז"א יש לעמוד כי ענייני ז"א הינם בעמידה. 12לחמים יש להניח 32לחמים על השולחן בשתי קומות ,כל קומה מסודרת כך: X X X X X X - כנגד לחם הפנים כנגד 31נימין דשערי שבראש א"א שהם בחינת 1הויות [ובהם 32אותיות] והנימא הכוללת( ..ע"ע בדרושים של ויעבור – יא”ב) ומכוונים להוריד הארה מן 1הויות [גמ' לחם] דרך ז"א אל נוק'. כנגד 32נימין [בליל שבת] או 32חוורתי דרישא דא"א [בשחרית דשבת] או כנגד 32ת"ד דא"א [במנחה של שבת] והם עניין 1גבורות [ * 1הויה = מל"ח] הנמתקים ביסוד [* 1 הויה = לח"ם] ע"י 1חסדים. קומה עליונה: י י ו קומה תחתונה: י ה ו ה ו ה ה ה ה מברכים 'המוציא' על הלחמים 'י' ו'-ו' שבאמצע הקומה העליונה ומצמידים אותם שטח תחתית הלחם כנגד שטח תחתית הלחם כדי שייראו כלחם הפנים. 'ה' של 'המוציא' הינו כנגד אימא עילאה 'ה' של 'הארץ' הינו כנגד מלכות 'לחם' הינו כנגד תפארת וגם כנגד 31נימין. המברך בוצע מהחלה הימנית (כנגד ה-י) שיעור כזית ואוכל (כנגד י' של י-ה-ו-ה ,שהוא ז"א) ואח"כ בוצע מאותה חלה שיעור כביצה ונותן לאשתו (כנגד י' של א-ד-נ-י ,שהוא נוק') ולכוון שיתחברו ויעשו י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י ואח"כ בוצעים ומחלקים לשאר בני הסעודה. כוונת סעודת ערב שבת :אוכלים מן הארה הנמשכת מן פה דז"א וממוחין שבו אשר הם מאירים בל"ב שיניים אשר בפה של האדם .וע"ע עניין טחינת ולעיסת המאכל באכילה של יום חול. ענין אמירת 8פרקים של מסכת שבת בכל ארוחה כדי לגמור את כל ה 24-פרקים עד מנחה, כנגד 24קישוטי כלה. או 4פרקים בכל ארוחה כנגד 4אותיות י-ה-ו-ה או א-ד-נ-י או פרק אחד בכל ארוחה. ברכת המזון לכוון בע"ב: בברכה :3#י-וד וי-ו דלת ,השם בחתימה :ע"ב. בברכה :2#הי י-וד ,השם בחתימה :ס"ג. בברכה :1#וי-ו י-וד וי-ו ,השם בחתימה :מ"ה. בברכה :4#ה-י י-וד ,השם בחתימה :ב"ן. 196 רצה והחליצנו :עניין חליצת הנעל דנער מטטרון של עולם היצירה כדי לעלות למעלה אל הבריאה. כלומר שיחליצנו מן הנעל הזה שהוא מטטרון השולט בימי החול ויתעלה למעלה בבריאה; ושה' ישגיח עלינו ביום השבת ולא מבחינת מט"ט. עניין הריח לאחר ברכת המזון לוקחים את 2אגודות ההדס ואומרים זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ומברך ברכת עצי בשמים ומריח. עניין הריח הינו בחינת הגבורות שחוזרות להתמתק בשורשם .מקור הגבורות הינו :חוטם, פה ,זרועות ,ידיים ואצבעות (ועיין עוד דרוש ג' של דרושי הלילה). כשהזרועות מתקבצות ועולות ,נכנסות בסוד הריח דרך נקבי החוטם ועולות עד עטרא דגבורה של מוח הדעת. גם לכוון להעלות הקדושה מן העשיה ליצירה. בחינה 3#של הריח' :ריח'; דינים; אחוריים דא-להים הינם גמ' ר' +ה' אותיות א-להים +יג' אותיות מילוי א-להים = 'ריח'. בחינה 2#של הריח' :ניחח' :כניסת הגבורות אל תוך החוטם; תחילת המיתוק [להיפך מחרון אף שהוא עניין יציאת הדינים מן החוטם ולחוץ 2 ].נחירים 2 ,הבלים * 2 :הבל = 'ניחוח' 2 + הכוללים בחינה 1#של הריח' :אשה' :מצח [מעל החוטם ומתחת לדעת] מקום הדינים :כד' בתי דינים במצחא; א-להים דיודין גמ' ש' ועוד ה' אותיות א-להים ועוד א' שהוא השם עצמו = 'אשה'. בחינה 4#של הריח' :לה'' :שני ההבלים (ניחוח) הנ"ל עולים עד המוחין שהם עסמ"ב' .ניחח' גמ' 'ל' ועוד עסמ"ב כנגד י-ה-ו-ה הינו "לה'". עניין העונה בליל שבת בערבית ישנו זיווג יעקב ורחל מן חזה ז"א ולמטה. בחצי הראשון של הלילה ישנו זיווג יעקב ולאה בכל אורך שיעור קומת ז"א. לאחר חצות הלילה ישנו זיווג יעקב ורחל מן חזה ז"א ולמטה וזהו העונה של תלמידי חכמים. [יא”ב :ע"ע דרוש שבת – 1דרוש א' ,טבלת סיכום סיכום_זיווגי_זון_בלילה_ובחצות_בשבת_ובחול] יפה שעה: בדרוש סדר התפילות נמצא שזיווג יעקב ורחל לאחר חצות הלילה בליל שבת הינו בכל שיעור קומת ז"א ולא רק עד החזה ולמטה( .יא”ב :כנראה גם באותו מקום: סיכום_זיווגי_זון_בלילה_ובחצות_בשבת_ובחול). עניין טבילת שחרית של שבת יש לטבול בשבת בבוקר בכל מקרה גם אם לא ראה קרי או לא נטמא בתשמיש וגם אם טבל בליל שבת ,על מנת לקבל קדושה יתירה של שבת. טבילת ליל שבת היתה כפולה :להפשיט בגדי חול ולהמשיך קדושת שבת. טבילת שבת בשחרית :טובלים טבילה אחת בלבד להמשיך קדושה עליונה של יום שבת ויש לכוון עסמ"ב * 1 +אהי-ה [דיודין ,דאלפין ודההין] שהם גמ' תרפ"ז +י-ה (כנגד או"א שאליהם עולים זו"ן בשבת) = גמ' שבת. עניין שחרית של שבת בלילה קבלנו תוספת נר"ן מבחינת נוק'. בשחרית מקבלים תוספת נר"ן מבחינת הזכר. תוספת נפש :בברכו דיוצר תוספת רוח :בסמיכת גאולה לתפילה 197 תוספת נשמה :ב-אי-ה [מקום כבודו] של קדושת מוסף. אורות מקיפים ד-מ' דאימא של מוחי ז"א נכנסים לז"א מקרבנות עד נשמת. אורות מקיפים ד-מ' דאבא של מוחי ז"א נכנסים לז"א מנשמת .יש לכוון לקבל תוספת נפש דכורא( .ובלילה תוספות נר"ן היו מצד נוק'). - - נשמת כל חי :ר"ת נכח והם * 1הוי-ה והם כנגד 1מוחי חב"ד מבחינת אורות מקיפים דמ' דאו"א שנשלמים להיכנס. כל חי :גמ' ס"ח והם א-ה-י-ה י-ה-ו-ה א-ה-י-ה והם גמ' חיים כנגד התפילין שהם חיי מלך כי 'נשמת' הינו תמורת התפילין שבימי חול והוא תוספת קדושת שבת בעולם היצירה. יוצר :תוספת שבת בעולם הבריאה 1 .חלקים לתוספת: :3# מן יוצר אור עד אין ערוך לך :2# מאין ערוך לך עד א-ל אדון :1# מא-ל אדון עד תתברך לנצח צורינו 7היכלות דיוצר דימי חול 7 :היכלי ז"א דבריאה [ 7נערות אסתר] 7היכלות דיוצר דשבת 7 :היכלי או"א דבריאה והיכלי ז"א דבריאה עולים ונכללים ב- 7היכלי או"א 7 .היכלות דאו"א הינם ה' * 7-הכל' [מלשון היכל]( :ישנם רק – 2יא”ב) ובורא את הכל :יסוד הכל יודוך :הוד והכל ישבחוך :נצח והכל יאמרו :תפארת הכל ירוממוך :גבורה יוצר הכל :חסד כל אחד מהו"ק כלול מ-נ' שערי בינה [גמ' כל] הנפתחים בשבת. בעצם ,רק 1היכלי ז"א דבריאה עולים בהיכלי או"א דבריאה: היכל לבנת הספיר שהוא היכל היסוד ,עולה מעל כולם עד להיכל אהבה של או"אדבריאה [מתחילת הברכה 'יוצר אור' עד 'אין ערוך לך'] היכל הרצון שהוא תפארת [מ'-אין ערוך לך' עד 'א-ל אדון'] היכל אהבה שהוא חסד [ב'-א-ל אדון']'וביום השביע י נתעלה' :בימי חול אימא בבריאה ,ז"א ביצירה ,ומלכות בעשיה .בשבת ז"א מתעלה אל הבריאה "נתעלה (מן היצירה) וישב על כסא כבודו (בבריאה)". עמידה של שחרית שבת לכוון לקבל תוספת רוח מבחינת הזכר. בתפילת עמידה דלחש דשחרית ,ז"א מקבל נה"י דחו"ב ,שהם מוחין פנימיים דגדלות ב'.נוק' עולה ג"כ 1מדרגות ,והיא בנה"י ז"א שהם במקום חג"ת ז"א. בחזרה של שחרית ,ז"א מקבל חג"ת דחו"ב ,שהם מוחין מקיפים ל' דצל"ם דגדלות ב'.נוק' עולה ג"כ 1מדרגות ,והיא בנה"י ז"א שהם במקום חב"ד ז"א. בתפילת מוסף דלחש ,ז"א מקבל חב"ד דחו"ב ,שהם מוחין מקיפים מ' דצל"ם דגדלות ב'. בחזרה של מוסף ,ז"א עולה בכתר דחו"ב.(יא”ב :עיין דרוש ב' דפסח). עתה ז"א מתחיל לעלות ממקומו ומגיע עד נה"י דאו"א והם נעשים לו מוחין; לעומת ערב שבת שאז ז"א ירד לנה"י של עצמו כדי להתחבר עם נוק'. כאמור לעיל דרוש ג' בעניין תוספת שבת ,רק בחינת הכלים עולים והאורות והעצמות אינם עולים ונמצא שבחזרת העמידה דשחרית הכלים של יעקב ושל רחל הלבישו עצמות אורות ז"א כשיעור קומתו [בערך האורות והרשימו שנשאר] ונחשב הזיווג הזה כאילו הוא ממש זיווג ז"א עם רחל. 198 ישמח משה :כי עתה ז"א [משה] מגיע עד מקום או"א וזה אינו מחלקו ,ולכן יש לו שמחה. עניין קריאת התורה ביום חול חסדים דנה"י דז"א מגולים ובתוכם 1פרקים תתאים דנה"י אבא (ואימא – יא"ב) וכנגדם ישנם 1עליות .ועיין דרוש ב' של קריאת התורה ששם מוסבר עניין גילוי יסוד אבא. הערות\הבהרות בעניין 3פרקים נה"י או"א בז"א וגילוי ה"ח (יא”ב): - תמיד 1פרקי נה"י אבא נמצאים ב 1-פרקי נה"י אימא למעט יסוד אבא ,כי יסוד אבא ארוך מיסוד אימא ומתגלים 1פרקים תתאים שלו ב 1/1-תפארת וביסוד ז"א. לז"א יש ה"ח ב-חג"ת נ"ה שלו וכללותם ביסוד ז"א וכללות כללותם במלכות [עטרת היסוד] ז"א. ביום חול רק החסדים שבנצח והוד וחצי חסד של תפארת ז"א מתגלים כי החסדים שבחסד-גבורה וחצי עליון תפארת מכוסים ע"י אימא. בשבת היות וז"א עולה לאו"א ,כל הה"ח של ז"א מגולים [לא ברור לי למה – יא”ב – אולי בגלל שהרי גם הכלים של או"א עלו למעלה וע"י כך חשפו את ז"א?] [ועיין עוד תפילת מנחה דשבת ששם מוסבר שבמנחה של שבת נבקעים ג"ר דז"א ונחשפים אורות אבא המכוסים שם ולכן 1עולים אז] ביום חול ,ישנם 1עולים לתורה כנגד 1נה"י דאבא שהארתם מתגלית לרגע. בסופו של דבר :מספר העולים לתורה הינו כנגד מספר פרקים של נה"י אבא המתגלים ע"י ז"א. בשבת שז"א בז"ת אבא (לאחר שחרית) אורות חסד ז"א שהם גלוים ,מכים ומגלים משהו מאורות נ"ה אבא ולכן ישנם 7עולים כנגד חג"ת נהי"ם דאבא שבהם עלה ז"א. העליה ההכי חשובה הינה הששית כנגד יסוד ז"א ,שאורותיו מגולים לגמרי ואח"כ עליה הבאה בחשיבות הינה העליה השלישית כנגד תפארת שאורותיו מגולים בשני שלישיו התחתונים. יפה שעה: קשה כי ביום חול קריאת התורה הינה לאחר חזרת הש"ץ ושם נאמר שיעקב ורחל עלו בחג"ת ז"א [יא”ב :כלומר שאימא הזדקפה ואינה רובצת עוד על חג"ת ז"א כלומר שכל ה"ח דז"א גלויים]. יפה שעה: בדרוש ב' דקריאת התורה ,כהן (בשבת) הינו כנגד הפרק השני של נצח אבא אך כאן מוסבר שהוא כנגד החסד דאבא! וכן שאלה דומה עבור לוי וישראל וכו'. אלא יש להשיב ע"פ המוסבר בדרוש א' דמועדים שז"א תמיד מקבל המוחין מנה"י דאו"א גם כאשר ז"א עולה גבוה בתוך או"א ,ורק הכלים של ז"א עולים אל עצמותם של או"א לאחר שכלים דאו"א עלו גבוה יותר ,אך העצמות של ז"א או של או"א אינה עולה. לכן בדרוש 2דקריאת התורה ,מדובר במוחין דז"א ש 1-פרקים דנה"י דאו"א לעולם מתלבשים בז"א ושם מדובר שבשבת 2פרקים תתאים דאו"א הינם בחג"ת-נה"י דז"א .וכהן הינו כנגד חסד ז"א [פרק אמצעי של נצח אבא וכו'] ובדרושינו מדובר בכלים ז"א שעלו לעצמות או"א ,וכהן הינו כנגד חסד אבא וכו' ,אך למעשה אורות אבא אינם מתגלים אלא ע"י ז"ת דז"א וכנגדם הם 7העולים (יא”ב :עניין גילוי אורות אבא ע"י העולים לתורה מוסבר בדרוש ב' דקריאת התורה). יפה שעה: נאמר כאן וכן בדרוש ב' דקריאת התורה ,שרק 2/1תחתונים של תפארת ז"א מגולים .אך קשה כי ידוע שבזיווג שבעמידה נבקע יסוד אימא כך שממילא כל הה"ח מגולים [יא”ב :כלומר שגם אז אורות חסד ז"א גלוים ,ולכן למה לא יהו מכים ומגלים משהו מאורות נה"י אבא ויהו 7עולים כמו בשבת?] אך יש לומר שאעפ"י כן ,ישנו הבדל בין החסדים של נ"ה ו 2/1-תפארת המגולים תמיד לבין החסדים של חו"ג שנגלים רק לפעמים ע"י תפילה ותחנונים. 199 עניין תפילת מוסף "תכנת שבת רצית קרבנותיה" לפי א"ב של תשר"ק ואותיות מנצפ"ך" :מסיני נצטוו ציוי פעליה כראוי" והם סוד "הארת כב' אותיות במוחא עילאה ממטה למעלה" בתפילה בלחש של מוסף: ז"א עולה לחב"ד דאו"א. נוק' עולה לנה"י דאו"א ששם נה"י ז"א.בחזרה של מוסף: ז"א עולה לכתר דאו"א [או לפי פירוש אחר ,ז"א מעורר ג"ר דאו"א כדי להוריד הארהמהם אל נוק']. נוק' עולה פעמיים( :א) עד חג"ת דאו"א (ב) עד חב"ד דאו"א.יש לזכור שלעולם רק הכלים עולים והעצמות נשארת .לכן כשנוק' בנה"י דאו"א ,היא בעצם למעלה מראשו של ז"א [לפי מקום ז"א ביום חול] והיא אשת חיל עטרת בעלה (נוק' בכתר ז"א). לכן כל עוד שנוק' בגובה של ז"א [עד חזרת שחרית ועד בכלל] ,נוק' נקראת בן עולם הזה ,אך כשהיא עולה לג"ת דאו"א (במוסף) היא נקראת בן עולם הבא כי או"א הם סוד עולם הבא. פירוש אחר והוא עיקר: בשבת בבוקר ז"א עולה לאבא ונוק' עולה לאימא עד שבחזרה של מוסף ,ז"א ירש מקום אביו ונוק' מקום אימא. שמות נוק': - ב'-א-ל אדון' :נוק' לא נקראת יותר א-ל א-ד-נ-י אלא א-ל אלף דלת נון יוד. בעמידה של שחרית :נוק' נקראת אלף למד אלף דלת נון יוד ,כמנין 'נתתו'. במוסף :נוק' נקראת אלף למד י-ה-ו-ה ,גמ' רי"א כמנין ר"ת "א-להינו וא-להי אבותינו רצה במנוחתינו" (יא”ב :באמת ביום טוב לא אומרים מילים אלה) בחזרה של מוסף :נוק' נקראת אלף למד יוד הא ואו הא ,גמ' ר"ל ,גמ' "מקום כבודו" עם ה-ו' של 'להעריצו'. בעמידה של מנחה :נוק' נקראת א-ל י-ה-ו-ה [וז"א נקרא א-ל ש-ד-י] בחזרה של מנחה :נוק' נקראת א-ל ש-ד-י [וז"א נקרא אלף למד שין דלת יוד] יפה שעה: הרי על אף שבשבת בבוקר ז"א עולה לעצמות או"א (ובמנחה ז"א עולה לדיקנא דא"א) ,הוא תמיד מקבל את המוחין שלו מנה"י דאו"א ולכן חסרה לנו ידיעת בחינת המוחין של ז"א בכל התפילות הללו. חזרת תפילת מוסף: - - 'כתר יתנו לך ה' א-להינו מלאכים המוני מעלה'... לך ה' א-להינו [כלומר ,לך,ז"א א-להי התחתונים] ,יתנו מלאכים המוני מעלה [כלומר או"א הנקראים מלאכים של א"א שהוא כתר דאצילות] כתר [כי ז"א עולה בכתר דאבא כעת] .לכוון שם ס"ג במילת כתר. קק"ק :נוק' עולה לחג"ת [יא”ב :של אימא או של או"א ].קדוש :חסד ,קדוש :גבורה ,קדוש: תפארת. אי-ה :נוק' עולה לחב"ד [יא”ב :של אימא או של או"א ].א' כנגד דעת [מזל 31#דדיקנא דא"א, והוא סוד הדעת של או"א ,שהם י-ה] ,י-ה' כנגד חו"ב. מקום כבודו :מקומו של כבוד [מלכות ,נוק'] של ז"א [ו' של כבודו] .כדי לסמל שתי העליות של נוק' ,אנו מדלגים על רגלינו כלפי מעלה כשאומרים קק"ק וכשאומרים אי-ה .לכוון את השם החדש של נוק' הנ"ל (שמות נוק'.): 200 - ימלוך ה' לעולם א-להיך ציון לדור ודור :ר"ת 'אצלו' כי עתה נוק' בשיעור קומתו של ז"א והינה אצלו משאין כן בשום תפילה אחרת. שמע ישראל :זו" ן באותו גובה ,וכן יסודותיהם באותו גובה .כאן ישנו זיווג זו"ן כעין זיווג או"א כי הרי ירשו את מקומם וכבר נודע שאין זיווג אלא ע"י מ"ן של נשמות המוסרים עצמם להריגה על קידוש ה' ולכן עתה אנו אומרים שמע ישראל ,וצריך לכוון להעלות מ"ן אל זו"ן על ידי מסירת נפשינו על קידוש ה' במילה 'אחד'. עניין סעודת שבת דשחרית ז"א ורחל עלו עד כתר או"א תחת א"א ואוכלים סעודה זו מן א"א ולכן סעודה זו נקראת סעודתא דע"ק. כמו שהוסבר בעניין קריאת התורה שכשז"א עולה לז"ת אבא ,אזי הארת ז"ת אבא מתגלית ע"י 7עולים ,כך עתה ,כשז"א עלה בג"ר דאבא ,מקום בחינת הפה ,אנו מגלים הארתם ע"י סעודת שחרית. סעודת שבת דשחרית הינה בבחינת המוחין דאבא שהם קודש עליון ולכן הקידוש הינו קדושא רבא ,לעומת סעודת הלילה שהיא בבחינת המוחין דז"א ולכן הקידוש הינו קדושא זוטא. כשזו"ן עולים ,מוכרח הוא שגם עלו העולמות למעלה מזו"ן כדי לתת מקום לזו"ן והעולמות שתחת זו"ן (בי"ע) גם עולים איתם. כך ע"ק דאצילות עולה עד לאדם קדמום [עד ה-ההים של * 1י-ה של כח"ב של עולם האוזן]. סעודת שחרית ערב שבת הקפת השולחן להמשיך בחינת אור מקיף להמשיך בחינת אור מקיף הקפה ראשונה של ג"ת ז"א לנוק' ,אשר נוק' של ג"ת אבא לז"א ,אשר לשם עלה ז"א בעמידה קבלה אור פנימי שלהם ב- דלחש דשחרית [ואז ז"א ויכולו הראשון. קיבל אור פנימי שלהם]. להמשיך בחינת אור מקיף להמשיך בחינת אור מקיף הקפה שניה של חג"ת אבא לז"א ,אשר נעשית עם 2אגודות הדס ,כי של חג"ת ז"א לנוק' ,אשר לשם עלה ז"א בחזרה נוק' קבלה אור פנימי שלהם ההדס רומז ל 1-האבות דשחרית [ואז ז"א קיבל אור ב-ויכולו השני. שהם חג"ת פנימי שלהם]. המשכת המקיפים מג"ר דז"א המשכת המקיפים מג"ר אין הקפה שלישית דאבא אל ז"א נעשית מאליה אל נוק' נעשית מאליה ואין ואין לנו אפשרות להשמיך לנו אפשרות להשמיך אותם אותם בעצמינו בעצמינו * 1י-ה במילוי ההין כנגד * 2י-ה במילוי יודים קבלת כוס הקידוש בשתי עלית ע"ק לאורות אוזן א"ק +י-ה פשוט ידיים גמ' צ' ,כנגד 9יודין דעסמ"ב, ולכוול להמשיכם ב 9-אותיות דב"ן - - יא”ב :סיכום לעניין הסעודות: סעודת ערב שבת סעודת ליל שבת נקראת סעודתא דחקל (כנגד הארת נה"י ז"א לנוק') תפוחין (כנגד הארת חג"ת ז"א לנוק') קדישין (כנגד הארת חב"ד ז"א לנוק') היות והמלכות נזונית מפיו של סעודה שלישית סעודת שבת שחרית ז"א ורחל עלו עד כתר או"א תחת זיווג ע"ק מיניה וביה בבחינת הפה שבו ומהשפע הנשפע מזיווג א"א ואוכלים סעודה זו מן א"א זה ,אנו אוכלים סעודת מנחה. ולכן סעודה זו נקראת סעודתא ז"א במקום הפה דע"ק ,במזל דע"ק. השמיני של ת"ד ומשם אוכל כמו שהוסבר בעניין קריאת התורה שכשז"א עולה לז"ת אבא ,סעודה זו .לכן סעודה זו נקראת 201 ז"א (חב"ד ז"א מסתיים בפה ז"א; כלומר נוק' מקבלת הארה מחב"ד ז"א המגיעים לפה ז"א) לכן גם אומרים שהסעודה של ליל שבת הינה סעודתא דמטרוניטא. אזי הארת ז"ת אבא מתגלית ע"י 7עולים ,כך עתה ,כשז"א עלה בג"ר דאבא ,מקום בחינת הפה, אנו מגלים הארתם ע"י סעודת שחרית. סעודתא דז"א. בורא פרי הגפן 9 :תיבות בברכה כנגד 9אותיות (המילוי ד)ב"ן המקבלים 9יודין דעסמ"ב העולים בגמ' * 1י-ה דההין. * 1י-ה דההין = ( 71 + ;91יין) = קס"א = אה-יה דיודין .קס"א +מילוי ס"ג = באר וזהו קדושא רבא. יש לומר מזמור לדוד ,ושמרו בני ישראל ,אז תתענג על ה'" ,דא היא סעודתא דע"ק" ,בפה"ג. עניין 32לחמים כנ"ל בסעודת הלילה ,עכשיו כנגד 32חוורתי דברישא ע"ק א"א (לעומת יג' נימין דשערי א"א שבסעודת הלילה שהם נמוכים יותר). עניין מנחה של שבת בחזרה של מוסף זו"ן עלו לכתרים דאו"א ונמצא שעתה עולם הבריאה עולה למקום שז"א עומד בו בימי חול. קריאת התורה של מנחה של שבת היא כנגד ג"ר ז"א (יא”ב :להלן מוסבר שנבקעים ג"ר דז"א ונחשפים אורות אבא המכוסים שם ולכן ישנם 1עולים) וכווניתנו להמשיך הארת ספר תורה, בחינת ג"ר ז"א ,מקום אליו עולם הבריאה מגיע כעת. לכן אנו מקדימים לומר קדושת 'ובא לציון' שעניינה להמשיך אור אל עולם הבריאה [עיין דרוש 'אשרי' – מזמור 'יענך' – 'ובא לציון' – 'תפילה לדוד' – פטום הקטורת] מעולם האצילות כדי שעולם הבריאה יוכל אח"כ לקבל הארה עליונה של הספר תורה. יש ללבוש טלית לאחר הקדיש של קדושת 'ובא לציון' ,לפני שיאמר הש"ץ פסוק 'ואני תפילתי', כדי להתתעטף בטלית בעת רצון. ביום חול ,זמן מנחה הינו זמן דינים. בשבת ,זמן מנחה הינו זמן רצון ולכן מדגישים זאת ע"י אמירת 'ואני תפילתי'. בשבת במנחה ז"א יעלה עד התיקון השמיני של ת"ד דא"א 'נוצר' שהוא הרצון העליון ['נוצר' אותיות 'רצון'] כי בחינת החסד העליון המתפשט במצחא דעתיקא ,הנקרא עת רצון ,יורד ומתגלה במזל השמיני דדיקנא שלו וגם במנחה של שבת מתגלה מצח רצון שלו ועי"כ נכפפים ונכנעים הדינים דמצח ז"א וחוזר להיות מצח רצון. במנחה בשבת ז"א עתיד (בחזרה של העמידה) לעלות עד התיקון השמיני של ת"ד דא"א ולכן הרצון העליון דבמצחא קדישא מתחיל להאיר במצחא דז"א אשר עולה עולם הבריאה עד שם [יא”ב :כלומר עולם הבריאה מגיע עד מקום עצמות ז"א אך כלים של ז"א עלו עד הדיקנא ?...ועיין עוד יפה שעה להלן ] .ע"י הארה ממצח עליון דעתיקא ,נבקעים ג"ר דז"א ואורת אבא המכוסים שם [יא”ב 1 :פרקים עליונים דנה"י אבא] מתגלים עתה וזה עניין ספר תורה דמנחה דשבת. 'עת רצון'' :עת' מ-דעת ,כי 'עת' הינם בחינת המוחין [ד' מוחין ,ד-עת] וזהו עניין עת רצון כי המוחין גנוזים תוך המצח ונעשה עתה עת רצון. אנו מתפללים עבור נוק' שלמרות שהיא נשארת באו"א ,שתקבל הארה מן הארת הרצון העליון המתגלה עתה במנחה של שבת :ואני תפילתי [נוק'] לך ה' [ז"א ,כלומר שתתחבר המלכות עם ז"א] עת רצון [ותיקרא גם היא 'עת רצון']. בקדושת 'ובא לציון' הארנו הארה מהאצילות אל עולם הבריאה. ב'-ואני תפילתי' המשכנו מצח הרצון מע"ק אל ז"א. 202 עתה ניתן לקרא בתורה כי כל האורות כבר נמצאים [ולא כמו בחול ולא כמו בשבת בשחרית, שאז קוראים בתורה לאחר העליות של העמידה ושל חזרת הש"ץ] וגם כי עתה מתגלים ג"ר דאבא שלשם עלה ז"א במוסף[ .יא”ב :נגלים 1פרקים עליונים דנה"י אבא ע"י בקיעת ג"ר דז"א] ולכן גם ישנם 1עליות במנחה כנגד ג"ר דאבא. ביאור יתר[ :יא”ב :תוספת זו לא כ"כ מתיישבת – עיין יפה שעה להלן] ג"ר ז"א שלשם עולם הבריאה מגיע ,מתגלים כעת ובתוכם הארות אבא .שלוש עליות של קריאת התורה דמנחה הינן :חכמה ,בינה ,דעת (יא”ב :של ז"א). יפה שעה: קשה כי איך נאמר שג"ר אבא [יא”ב :כלומר 1פרקים ראשונים של נה"י אבא?] נמצאים ביחד עם עולם הבריאה? אלא אולי ניתן לומר שגם רשימו של אורות אבא כשז"א היה בימי חול ושלשם עלה עולם הבריאה בשבת ,נשארו ביחד עם עצמות ז"א כשכלי ז"א עלו למעלה לאבא והם האורות המתגלים בקריאת התורה של מנחה. עניין תפילת מנחה בלחש בחזרה של מוסף זו"ן באו"א בהתאמה. עתה בתפילת מנחה ,רק ז"א עולה. בעמידה דלחש :ז"א במזל התחתון של ת"ד דא"א ('ונקה' ,תיקון ה )31-ביחד עם או"א.נה"י דדיקנא דא"א שהינם תיקונים ,31 ,32 ,33נעשים מוחין לז"א ,ונה"י ז"א נעשים מוחין לנוק' .נוק' בנה"י אבא [יא”ב :בקיצור הכוונות של הרמח"ל נמצא שנוק' בג"ר אבא]. בחזרה של בעמידה :ז"א במזל העליון של ת"ד דא"א ('נוצר' ,תיקון ה ,)8-ביחד עם או"א.התיקון ה 8-כנגד תפארת דיקנא דא"א ,היכל רצון ,הינו ממעל לתיקון ה 9-וה 31-שהם היכל אהבה והיכל הזכות ,חו"ג דיקנא דא"א .חג"ת דדיקנא דאריך ,תיקונים 31 ,9ו,8- בהתאמה ,נעשים מוחין לז"א ,ונה"י ז"א ונה"י דאו"א נשארו למטה בג"ר דאבא ונעשים מוחין לנוק' .נוק' בחג"ת אבא [יא”ב :בקיצור הכוונות של הרמח"ל נמצא שנוק' בכתר אבא]. נוק' לא עולה לדיקנא (אין זקן לנשים). 'ושמרתם את השבת כי קודש היא (ולא 'הוא' בלשון זכר)' לרמוז שנוק' (היא) באבא (קודש). תכלית העליות שעולים זו"ן בשבת היא בחזרה של מנחה. ז"א בא"א נוק' באבא עולם הבריאה באימא עולם היצירה בז"א עולם העשיה בנוק'יפה שעה: הרי תמיד כדי שכלים של פרצוף יעלו ,צריך שהכלים של הפרצופים שלמעלה ממנו יעלו קודם ,וא"כ איך נאמר שז"א עולה ביחד עם או"א! מוכרח הוא שכלי או"א עלו כבר מקודם והלבישו עצמות א"א! אלא שאי אפשר לומר שכלי ז"א יעלו למעלה למקום עצמות או"א כי זה אינו כיבוד אב! לכן חייבים לומר שאכן גם עצמויות אבא ואימא יעלו ביחד עם ז"א כעת במנחה ומשאירים רק רשימו של העצמויות שלהם ולשם עולה נוק' במנחה. לאחר מוסף: כלים זו"ן במקום או"א כלים בריאה במקום ז"א כלים ד' ראשונות של יצירה במקום מלכות דאצילות כלים ו' תחתונות של יצירה במקום ו' ראשונות של בריאה כלים ד' ראשונות של העשיה במקום ד' תחתונות של בריאה כלים ו' תחתונות של העשיה במקום ו' ראשונות של היצירה נשארו 34מדרגות שעצמותם גלויה ללא כלים [ 4תחתונות של היצירה ו 31-של העשיה]. לאחר מנחה: 203 כלי ז"א במקום א"א כלי מלכות במקום אבא [או"א עילאין] כלי הבריאה במקום אימא [ישסו"ת] כלי היצירה במקום ז"א כלי העשיה במקום נוק' נמצא שכל בי"ע 'ערום' ללא כלים להלביש העצמות. עיין דרוש ג' בעניין תוספת שבת ושם מוסבר שבליל שבת עצמויות נה"י גלויים ללא התלבשות כלים ואז הם מאירים לעולם הזה בסוד תוספת קדושת השבת ואח"כ הם עולים אל כליהם .גם כאן ,העולמות הגלויים מאירים כעת לאנשי העולם הזה בסוד תוספת קדושה .מיד לאחר ההארה גם כאן כמו בליל שבת ,העצמות הגלויה עולה אל תוך כליה תיכף כדי שלא יינקו החיצונים. ולכן אור עצמות א"א עולה אל כליו בתוך אדם קדמון. אורות של עצמויות או"א עולים אל כליהם אור עצמות ז"א עולה אל כליו בתוך א"א אור עצמות מלכות עולה אל כליו בתוך אבא וכו' ,וזהו עניין העליה שלפני חטא אדם הראשון שקורית גם עתה. וכן על דרך זה כל פרצוף הרוויח לזמן מה מתוספת קדושה של עצמות הפרצוף העליון לפני עלייתו אל תוך כליו וכן אנשי עולם הזה הירוויחו גילוי אורות לזמן מה לפני עלית עצמויות העולמות אל תוך כליהם. אך קשה כי ידוע לנו שעל ידי קבלת שבת בשדה והסעודות ,עולות חיצוניות העולמות ועל ידי התפילות עולות פנימיות העולמות ,אך אם נאמר שהעצמויות של העולמות (הפנימיות) לא עלו מיד ,אם כן מה עלה בתפילות? אולי ניתן לתרץ כי נודע שהאין סוף ב"ה מאיר בכל 4עולמות אבי"ע באופן זה: אור אין סוף ב"ה נתלבש בחכמה דאדם קדמון ונתלש בחכמה דאצילות והוא אבא דאצילות ועל ידומאיר בכל האצילות. אור א"ס נתלבש בבינה דא"ק וירד ונתלבש בבינה דאצילות ועל ידו מאיר בבריאה אור א"ס נתלבש בז"א דא"ק וירד ונתלבש בז"א דאצילות ובז"א דבריאה ועל ידו מאיר בעולםהיצירה אור א"ס נתלבש במלכות דא"ק וירדה בכל המלכויות ונתלבשה במלכות דיצירה ועל ידו מאירבעולם העשיה. האור הזה הוא חיות וקיום העולמות ואינו פנימיות או מוחין! וזהו האור הנשאר במקומו בשבת ושאר האורות ,פנימיות וכלים ,נקראים כלים לגביו .וזהו האור המאיר לפי שעה לאנשי עולם הזה. 'אתה אחד' :כנגד יג' [אחד] ת"ד שז"א ['אתה'] מקבל מהארתם עתה בהיותו במזל ה.8#-גם מצחא דרעוא של עתיקא מתגלה וכל הדינים נכפים. 'ושמך אחד' :כנגד הארתם של י"ג ['אחד'] ת"ד שנוק' ['שמך'] מקבלת בהיותה למטהמא"א. לכן סעודה שלישית הינה בדיקנא דא"א. אין אומרים קידוש לפי שהיין הינו בבינה וז"א מעליה .אך כן שותים יין בסעודה שלישית ומכוונים י-ה במילוי אלפין גמ' כו' לרמוז אל עליית ז"א לדיקנא. פירוש אחר: 'אתה אחד' :כנגד אבא שעולה עם ז"א לדיקנא 'ושמך אחד' :כנגד אימא שעולה עם ז"א לדיקנא 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' :כנגד ז"א שעולה עם או"א בסוד הדעת. והיות ואו"א וז"א עולים עד א"א שהוא הכתר ,אומרים 'אחד' כי לא"א אין נוק' נפרדתממנו; או כי 'אחד' כנגד יג' ת"ד. 'בארץ' :כנגד המלכות הנקראת ארץ שנשארת מתחת לז"א במקום אבא. 'אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו' :אברהם ,יצחק ויעקב הינם כנגד חג"ת ז"א,'ובניו' הם כנגד נה"י ז"א ועל ידי עליית ג"ר דז"א נמשך אל ו"ק דז"א גילה ,רינה ומנוחה. 'מנוחת אהבה (אבא) ונדבה (אימא) :כנגד או"א שנמשכת אליהם כעת הארה ומנוחה כיעלו עד א"א. ' -מנוחת אמת ואמונה יכירו בניך וידעו' :כנגד הארת זו"ן 204 - 'יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם' :עם ישראל במדבר שאלו היש ה' בקרבינו אם אין? כלומר מי מנהג אותנו ,ז"א (ה') או א"א (אין)? לזה אומרים כעת 'יכירו בניך וידעו כי מאתך (מאת -ך)' כלומר מאת כ' כנגד הכתר ,שמשם באה להם מנוחה. 'ועל מנוחתם יקדישו את שמך' :ישנו זיווג או"א בא"א כעת והוא נעשה ע"י מ"ן דזו"ן .ז"א עלה עם או"א כבר ואנו מתחברים עם נוק' שנשארה למטה כדי להעלות מ"ן .על מנת להעלות מ"ן לאו"א הנמצאים בא"א ,זה אינו מספיק לכוון למסור את הנפש בלבד ,כי זה מועיל רק עבור זיווג של נוק' הנמצאת במקום המיתה ,אלא אנו צריכים לכוון למסור את הנפש על קידוש ה' כי אבא נקרא קודש (לכן 'קידוש') .כלומר' :ועל מנוחתם (של או"א) יקדישו (עם ישראל) את שמך (לכוון למסור את הנפש על קידוש ה' כדי להעלות מ"ן'). יפה שעה: מה רבותא של זיווג או"א בדיקנא השתא? הרי או"א חופפים את המזל ה 8-וה 31-בהתאמה ממילא (יא”ב :ולא רק עכשיו במנחה) ,מזל ה 8-נותן החסדים לאבא ומזל ה 31-נותן הגבורות לאימא! אולי יש לומר ש כעת כשז"א מקבל מוחיו מנה"י דדיקנא והוא ז"א מוכלל מאו"א אזי או"א לא רק חופפים את דיקנא אלא גם דיקנא מתלבשת באו"א. 'קדוש-קדוש-קדוש' של חזרת הש"ץ במנחה: קדוש :3#לכוון להוריד הארה מן חכמה דדיקנא אל ז"א קדוש :2#לכוון להוריד הארה מן תפארת דדיקנא [מזל השמיני] אל ז"א קדוש :1#לכוון להוריד הארה מן יסוד דדיקנא [מזל ה ]31-אל ז"א 'צדקתך' * :1 יש לאומרם לפי הסדר כמנהג הספרדים ולא כמנהג האשכנזים שהופכים את הסדר. כוונתינו להעלות מ"ן עם המלכות לצורך זיווג או"א ולכן לוקחים 1נשמות של 1הצדיקים, יוסף ,משה ודוד ,במקום ז"א (כי ז"א עלה לדיקנא ואינו עם נוק') בסוד מ"ן ,ביסוד דאו"א שלא עלה בדיקנא. לכן כשראש חודש חל בשבת ,שאז נוק' ביחד עם ז"א ,ועולה עם ז"א להשתמש בכתר אחד, היא אינה צריכה לעליית 1הצדיקים ב 1-הפסוקים של צדקתך כדי להעלות מ"ן כי בשבת ר"ח ,נוק' עולה באותו רשימו שמניח ז"א במקום אבא כשעלה במזלא קדישא דדיקנא. יפה שעה: בחזרה של מוסף ישנו זיווג זו"ן באו"א. ז"א זכה לבחינת נרנח"י שלם דחיה בהיותו בכתר אבא. נוק' זכתה לנרנח"י דנשמה דחיה בהיותה בכתר אימא. ולכן הזיווג אינו אלא בבחינת נר"ן של זו"ן אך לא בבחינת החיה שלהם כי נוק' לא עלתה לאבא. במנחה ישנם 2זיוו גים :או"א וזו"ן .זיווג או"א צריך למ"ן מזו"ן .היות וז"א עלה לדיקנא ללא נוק' ,נמצא שז"א לא יכול להעלות זו"ן עם נוק' לאו"א וגם לא יכול להזדווג עם נוק' בהיותה למטה באבא! זו"ן מושבעים ועומדים ואינם יכולים להזדווג בבחינת החיה שלהם. ולכן כעת שנוק' באבא וקנתה בחינת החיה ,ז"א אינו עימה ואינו יכול להזדווג עימה. לכן לוקחים 1הצדיקים ,משה [כנגד הדעת] ,יוסף [כנגד היסוד] ,דוד [כנגד גבורות שבמלכות] שבחינתם עניין הזיווג ,ועל ידי שלשתם נעשה הזיווג עם נוק' .כי נשמות הצדיקים הם עצמם מזדווגים עם המלכות ועושים נשמות כמו שנאמר "ואת הנפש אשר עשו" ושלושה אלה גם עולים למ"ן לזיווג או"א [במילים "ועל מנוחתם יקדישו את שמך" כנ"ל] וגם מזדווגים עם המלכות אחר סיום חזרת העמידה. כמו בק"ש דחול ,או"א מזדווגים לצורך זיווג זו"ן בתפילה ,כך במנחה של שבת ,או"א מזדווגים בעמידה לצורך זיוג ז"א [כלומר 1הצדיקים] עם נוק' אח"כ. בר"ח שחל בשבת ,נוק' עולה עד הכתר של אבא ולא רק עד ו"ק אבא כמו בשבת רגילה ,ולכן אינה צריכה לצדיקים לצורך זיוו גה כי יש לה רשימו דז"א בהיותה בג"ר אבא וגם אין בעיה של הפרת השבועה [של זיווג דבחינת חיה] כי הזיווג אינו אלא עם רשימו דז"א. 205 עניין סעודה שלישית זיווג ע"ק מיניה וביה בבחינת הפה שבו ומהשפע הנשפע מזיווג זה ,אנו אוכלים סעודת מנחה .ז"א במקום הפה דע"ק ,במזל השמיני של ת"ד ומשם אוכל סעודה זו .לכן סעודה זו נקראת סעודתא דז"א. אין קידוש בסעודה שלישית כי היין הינו בחינת דינים ואין דינים בע"ק; ובשתי הסעודות הראשונות היין היה נמשך מאימא עילאה. אך צריך לשתות יין בסעודה שלישית ולקחת כוס ביד ולכוון * 1י-ה דאלפין ,גמ' מזלא. * 1י-ה דיודין בסעודה 3# * 1י-ה דההין בסעודה 2# * 1י-ה דאלפין בסעודה 1# סימן י-הא. 206 עניין ראש חודש שבת ימי חול נוק' מקבלת הארותיה דרך הזכר; אך בשבת ישנן עליות גבוהות מאוד ואין עליות בימי חול ז"א לוקח יעקב בנצח הארות של ז"א ונוק' יסוד אבא ושל בהוד ז"א. יסוד אימא יעקב מקבל הארות מיסוד ואח"כ נותן אורות אימא אבא ונוק' לנוק'. מקבלת הארות מיסוד אימא ,אך יעקב לוקח הארות יסוד אימא ראשון ומעביר אותם לרחל. ראש חודש יום טוב נוק' מקבלת הארותיה ישירות ולא דרך הזכר ובזה יום טוב וראש חודש מעולים משבת אך בשבת העליות גבוהות יותר ז"א לוקח אורות אבא לעצמו. נוק' לוקחת אורות אימא לעמצה שלא ע"י ז"א .זו"ן שווים בגובה. פסח בזרוע ימין [חסד]. אורות יסודות או"א יוצאים מחסד אל זו"ן. ר"ה בזרוע שמאל [גבורה] .אורות יסודות או"א יוצאים מגבורה אל זו"ן. סוכות באמצע [תפארת?], אורות יסודות או"א יוצאים מהקו האמצעי [תפארת?] אל זו"ן. פורים בנצח. חנוכה בהוד. אין עליה לז"א. נוק' עולה כדלהלן: עמידה של שחרית: אורות יסודות או"א יוצאים מנצח אל זו"ן .יעקב לוקח הארות יסוד אבא מנצח ,ונוק' לוקחת הארות יסוד אימא גם מנצח ,ולא על ידי יעקב; לכן 'יעלה ויבא' נאמר ב-רצה כנגד הנצח; וזה גם "זכרון ירושלים" שאומרים ברצה\נצח ,כי ירושלים היא כנגד נוק'. חזרה של שחרית: יעקב ורחל עולים לחו"ג ז"א ושניהם מקבלים הארותיהם מחסד. עמידה של מוסף: רחל עולה בחב"ד ז"א לבדה .הזיווג הינו ישראל ורחל. חזרה של מוסף: רחל עולה בכתר ז"א לבדה ,ואז ישראל (ז"א) ונוק' שווים בקומתם ומזדווגים .לכן גם אומרים כתר בקדושה .הזיווג הינו ישראל ורחל. בלילה ,שהוא עולם דאיתכסייא ,יעקב ולאה ,אם לא אמר 'יעלה ויבא' לא מחזירים אותו; מה שאין כן ביום ,יעקב ורחל ,עלמא דאיתגלייא ,שכן מחזירים אותו[ .יא”ב :לא ברור לי] במוסף דר"ח לא אומרים שאר נוסח הקדושה של שבת ,רק 'כתר' ,כי בשבת זו"ן עלו עד או"א ולכן אומרים 'אי-ה מקום כבודו' כנגד עליות נוספות של נוק'; וכן 'ממקומו הוא יפן ברחמים' לבקש שזו"ן לא ישכחו אותנו כאשר הם עלו למקום גבוה. - 'ובראשי (לשון רבים) חדשיכם' :עניין ראשים רבים של נוק' :כנגד נצח והוד שבהם נוק' עולה או כנגד כל הראשים (כלומר המוחין) שנוק' מקבלת בר"ח ב 4-עמידות [שחרית ,חזרה של שחרית ,מוסף ,חזרה של מוסף] :נה"י ,חג"ת ,חב"ד כתר דז"א. 'ימלוך ה' לעולם א-להיך ציון לדור ודור' :ר"ת (כשמתחילים מ-א-להיך) 'אצלו' ,כי נוק' באותו גובה כמו ז"א .וכן על דרך זה בקדושה של שבת ושל חול... 207 עניין מיעוט הירח ושלא נתקררה דעתה עד שאמר לה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח וצדיקים ייקראו על שמך - בתחילת אצילותם ,זו"ן דאצילות היו שווים בקומתם ,ונוק' ירדה (מיעוט ירח) בראש עולם הבריאה ,בהיכל ק"ק (חוץ מאשר בתפילה שאז היא עולה לאצילות). הרבה חייליה להפיס דעתה :כלומר נוק' מושלת בבי"ע צדיקים ייקראו על שמך :בשחרית דחול זיווגה עם יעקב בנה"י ז"א דאצילות (צדיקים = נה"י ז"א) הביאו עלי כפרה :בר"ח רק נוק' עולה עד כתר ז"א למקומה הראשון (עלי – דייקא; יא”ב: כלומר נוק' ,בלבד ,עולה למעלה מז"א) חולצים התפילין לפני מוסף כי אז יש לנוק' מעלה יתירה [ג"ר דז"א] לעומת ימי החול [חג"ת דז"א]. בשבת כתיב 'ונסכה' לרמוז שנוק' בבחינת נקבה ברשות בעלה. בר"ח כתיב 'ונסכו' לרמוז שנוק' במעלת הזכר ואינה ברשות בעלה. ביחזקאל כתיב' :ימי המעשה וביום השבת' :ר"ת י-ה-ו-ה ,הזכרים גוברים על הנקבות :י' על ה' ,ו' על ה' ,והנקבות אוכלות משל הזכרים. אך בפסוק' :השבת יפתח וביום החודש' :ר"ת ה-ו-י-ה ,השם אינו כסדרו לרמוז שבר"ח הנקבות אינם טפלות לגבי הזכרים. אע"פ שבר"ח העליות הינן לנוק' ,בכל זאת ישנה עליה לז"א גם כן כדי ששניהם יהו שווים בעת הזיווג. יפה שעה: הכוונה שז"א יקבל מוחין מכתר דישסו"ת ולא רק מחכמות דישסו"ת. במקום אחר מופיע שיש זיווג לזו"ן כשלז"א יש רק בחינת חיה [מוחין מחכמה דישסו"ת] ולנוק' ישנה בחינת יחידה [כלומר מוחין מכתר דישסו"ת]! אלא יש לומר שבר"ח כשז"א אינו מעל נוק' אלא שניהם באותו גובה והיא אינה טפלה אליו ואינה ניזונית ממנו אזי הזיווג לא יהיה שלם אם גם לז"א ולנוק' לא יהו מוחין מכתר דישסו"ת; משא"כ שם שזו"ן מקבלים שניהם מוחין דישסו"ת מאותו מקור ואצל ז"א הם נעשים חיה ומשם נמשכים לנוק' ולנוק' הם נעשים יחידה. זה סוד הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח שהוא בחינת הבינה שהיא על התפארת (ז"א) בסוד ציור ה' שהוא ד' על ו'. יפה שעה: הכוונה שכאשר ז"א אינו מזדווג עם נוק' כי הוא מיעט אותה ,אזי גם או"א לא משפיעים לז"א מזיווגם וזיווגם שונה. השוני בין תקופת הגלות ולבין תקופת שבית המקדש קיים הינו שבתקופת הבית ,זו"ן היו תמיד פב"פ ובאותו גובה (עד המדרגה הששית (?)) ובזמן הגלות זו"ן אב"א חוץ מאשר בזמן התפילות .אך העליות הינן זהות .לכן בזמן שבית המקדש היה קיים ,הרבותא של ר"ח היה שזו"ן מקבלים מוחין מכתרים דישסו"ת ולא רק מחכמות דישסו"ת אך הם היו פב"פ ובאותו גובה כבר ממילא. (במקור ,ביפה שעה ,ישנו כאן תיאור של העליות לעתיד לבא). בליל חול ,אחר חצות הלילה ,יכוון האדם תמיד לשלב שמות עסמ"ב עם א-ה-י-ה דיודין (פעמיים) ,דאלפין ודההין. וביום ראשון וששי יכוון ס"ג עם א-ל ש-ד-י שבבריאה וביום שני וחמישי יכוון מ"ה עם א-ל י-ה-ו-ה שביצירה וביום שלישי ורביעי יכוון האדם ב"ן עם א-ל א-ד-נ-י שבעשיה אך בר"ח יכוון האדם בשמות 'אלף למד א-ד-נ-י' גמ' נר שהוא גם י-ה-ו-ה משולב עם א-ה-י-ה ועם א-להים ועם א-ד-נ-י .השמות הנ"ל יש לנקד לפי הניקוד הבא :א-כתר (קמץ) ,ל-חכמה 208 (פתח) ,ף-בינה (צירי) ,ל-חסד (סגול) ,מ-כתר (קמץ) ,ד-חכמה (פתח) ,א-בינה (צירי) ,ד-חסד (סגול) ,נ-כתר (קמץ) ,י-חכמה (פתח). יפה שעה: איך נוכל לומר שבתפילת מוסף דר"ח נוק' הינה כמו בעת אצילותה שהיתה שווה בקומתה לז"א פב"פ? הרי בעת אצילותה היא היתה בגובה של תפארת ז"א אב"א! אולי מדובר בזו"ן דנרנח"י דנשמה שחזרו כמו בעת אצילותם ולא זו"ן דנרנח"י דחיה ויחידה שהם נשארו עדיין אב"א. כי בחול ובר"ח זו"ן מקבלים מוחיהים מישסו"ת [בינות דישסו"ת בעמידה דלחש וחכמות דישסו"ת בחזרה ובר"ח מאחוריים דכתר דישסו"ת במוסף דלחש ובחזרה מפנים דכתר דישסו"ת] שהם פרצופי הנשמה דזו"ן שהם פרצופי זו"ן הקטנים והם יעקב ורחל. במוסף דלחש של ר"ח :לפני 'באהבה' (לפני הנסירה) נמשכים המוחין מבינות של השורשים של המוחין בכתר ישסו"ת ,מאחורי כתר אימא ,ולאחר 'באהבה' מאחורי כתר אבא (שהוא נחשב 'פנים' יחסית לאימא). בחזרה של מוסף של ר"ח :לפני 'באהבה' (לפני הנסירה) נמשכים המוחין מחכמות של השורשים של המוחין בכתר ישסו"ת ,מפנים כתר אימא ,ולאחר 'באהבה' מפנים כתר אבא (שהוא נחשב 'פנים' יחסית לאימא). כשזו"ן מקבלים מוחיהם מאו"א עילאין אזי פרצופיהם גדולים ,מבחינת חיה. ועוד :איזה פיוס יש לנוק' בר"ח? הרי בשבת היא עולה הרבה יותר למעלה מר"ח וזה קורה בערך 4 פעמים בחודש! וכן במנחה של שבת ,ז"א מגיע עד א"א שזהו מקום ז"א האמיתי ונוק' מגיעה עד אבא שזהו מקומה האמיתי; אך נוק' אינה מגיעה עד כתר ז"א במנחה של שבת כי היא נשארת בו"ק אבא. אלא שבר"ח נוק' מקבלת מוחיה שלא ע"י ז"א ,ואינה כפופה אליו אלא היא ברשות עצמה. ועוד קשה ,הרי גם ביום טוב ,כגון בר"ה ,נוק' נבנית מנקודה קטנה לפרצוף שלם ע"י המשכת אורות המוחין מז"א ,על אותה דרך כמו ביום חול ,וא"כ איך נאמר שבר"ח נוק' הארותיה שלא ע"י ז"א? שאלה :האם בר"ח ,שנוק' עומדת בנצח ז"א ,יכולים לכוון בנה"י דז"א בברכות האמצעיות והסופיות ,כי איך נמשיך הארות מהוד ומהיסוד של ז"א אל נוק' כאשר נוק' בנצח ז"א בקו אחר? יא”ב :לפי קיצור הכוונות: נוק' לא נמצאת אך ורק בנצח אלא גם בהוד וגם בנצח ולכן זה אולי עונה לשאלת היפה שעה כאן [וכןיוצא לפי שער הכוונות גם כן כשהוא אומר שיש לרחל 1רישין ,נצח והוד ,וכן שמוחין נוק' נעשים מנה"י ,חג"ת ,חב"ד וכתר דז"א ב 1-העמידות של הבוקר ,בהתאמה]. בברכת אבות ,יעקב ורחל עולים בנה"י דנה"י דז"א ובשאר התפילה בכל נה"י דז"א ובאבות בחזרהיעקב ורחל עולים בנה"י דחג"ת ובשאר התפילה בכל חג"ת; ובמוסף באבות יעקב ורחל עולים בנה"י דחב"ד דז"א ובשאר התפילה בכל חב"ד דז"א ובאבות בחזרה בנה"י דכתר ובשאר התפילה בכל כתר. -במוסף הזיווג הינו יעקב עם רחל אך כאן במקור בשער הכוונות ,נמצא שהזיווג הינו ישראל עם רחל. 209 עניין המועדים – בית מועד בימי החול ,האורות העליונים משפיעים כך: יום א' :חסד שבאצילות מתלבש בחסד של בריאה וחסד של בריאה מתלבש בחסד של יצירה בארץ ישראל; ובחו"ל גם חסד של יצירה מתלבש בחסד של עשיה. יום ב' :כנ"ל בגבורה יום ג' :כנ"ל בתפארת וכן נה"י עד יום ו'. אך ביום טוב הספירה של האצילות ,המיוחדת לאותו חג ,מתלבשת בבריאה לבד; אך ספירות הבריאה לא מתלבשות ביצירה וכו' כי מרוב התגלות אור האצילות בבריאה יתבטל אור דיצירה לגמרי ,דשרגא בטיהרא מאי מהניא[ .יא”ב :כנראה כך יש גם להבין ההבדל בין ארץ ישראל לחו"ל בימי חול ,שבארץ ,אולי ,אורות הבריאה כה חזקים ביצירה שאין טעם לאורות העשיה]. כגון בפסח ,חסד דאצילות מתלבש בחסד דבריאה ,אך לא חסד דבריאה בחסד דיצירה [הספירה המיוחדת של שבועות הינה תפארת ].אך לא בוטלה התלבשותם של שאר הספירות כשאר ימי חול ,לפיכך הותר אוכל נפש. שינויים בין שבת ליום טוב (עיין גם פירוש אחר להלן): - יום טוב שבת זו"ן עולים מעצמם עד אימא וע"י התפילות זו"ן עולים מעצמם עד אבא אנו מעלים אותם עד אבא. בחג"ת מוסף בלחש :ז"א בחב"ד אבא חזרה של מוסף :ז"א בכתר אבא ,נוק' חזרה של מוסף :ז"א נשאר בחב"ד אבא ,נוק'ואח"כ בחב"ד ואח"כ בכתר אימא. בחג"ת ואח"כ בחב"ד אימא מנחה בלחש :ז"א בנה"י דדיקנא דא"א ,נוק' מנחה בלחש :ז"א בכתר אבאבנה"י אבא חזרה של מנחה :נוק' בכתר אימא [היות ואיןחזרה של מנחה :ז"א במזל השמיני של עליות של ז"א לדיקנא ,לכן לא אומרים 'ואני דיקנא דא"א [ז"א עלה 1התיקונים תפילתי' כי מצח רצון דא"א אינו נגלה וגם אין התחתונים של ת"ד] ,נה"י ז"א נשארו בג"ר קריאת התורה] אבא ,נוק' בחג"ת אבא ז"א תמיד מקבל את מוחיו מנה"י דאו"א אע"פ שז"א עלה לכתר או"א; הרי גם או"א עלו כבר לפנות לו מקום או"א נכללים זה בזה; כי אבא מתלבש ז"א באבא ומקבל מוחין מנה"י דאבא ,נוק' ומתעלם תוך אימא. באימא ומקבלת מוחיה מנה"י דאימא; לכן כשז"א עולה לאו"א ,אזי הוא מלביש חציו אומרים 'כתר' בקדושה של מוסף כי גם ז"א הימני של אבא ונוק' מלבישה את חציו וגם נוק' מקבלים כתר שלם של או"א השמאלי; על דרך הלבשת או"א את א"א, בהתאמה. אבא לחציו הימני ואימא לחציו השמאלי .לכן לא אומרים 'כתר' בקדושה של מנחה על אף שזו"ן בכתרים של או"א בהתאמה ,כי גם ז"א וגם נוק' אינם מקבלים כתרים שלמים אלא חצאים. ולכן צריך תפילה מיוחדת [מנחה] כדי להעלות זו"ן בכתרים של או"א כי צריך לכלול ולהלביש את אבא בתוך אימא כדי שאח"כ יעלו זו"ן וילבישו זה חציו הימני וזה חציו השמאלי [של כתר או"א] 210 עניין 5קרואים בתורה ביו"ט: בשבת נגלים כל ז"ת דיסוד (?) אבא ולכן ישנם 7קרואים. ביו"ט נגלים רק ג"ת של אבא אך היות ונה"י אבא לבושים בנה"י אימא לכן כשנגלים נצח והוד אבא מוכרח הוא שגם נצח והוד אימא נגלים ,והיות ויסוד אבא ארוך ולא מתלבש כולו ביסוד אימא לכן ישנם 5עולים כנגד נצח או"א ,הוד או"א ויסוד אבא. פירוש אחר בעניין שינויים בין שבת ליום טוב: שבת (גם בשבת וגם בחול) המוחין של ז"א באים מצד או"א כדלהלן :מוחין דמצד אבא תוך נה"י דאבא ונה"י דאבא תוך מוחין דמצד אימא ומוחין דמצד אימא תוך נה"י אימא ונה"י אימא תוך רישא דז"א. כלי נה"י אבא מפרידים בין מוחין דאבא ומוחין דאימא. ז"א מקבל מוחין דאבא לבושים בנה"י דאבא. יום טוב נה"י דאבא אינם נכנסים בז"א אלא מוחין דאבא מתלבשים ישירות תוך מוחין דאימא ומוחין דאימא תוך נה"י דאימא ונה"י דאימא תוך רישא דז"א. ז"א מקבל מוחין דאבא לבושים תוך נה"י דאימא .יו"ט הינו בסוד אימא עילאה הרובצת על האפרוחים" .מקראי קודש" לעומת שבת שהינו 'קודש'. אורות אבא אינם יכולים להתגלות למטה מן יסוד דאבא גלוי למטה מן חזה ז"א כי הוא חזה ז"א כי הם לבושים באורות אימא בלבד ארוך מיסוד אימא ואין להם לבושים של נה"י אבא ולכן אין עצמות אורות יסוד אבא יכולה להתגלות ללא כלים ולכן אורות אבא אינם גלוים. ז"א מקבל מוחין דאבא דרך 2מסכים [יא”ב :ז"א מקבל מוחין מאבא דרך מסך אחד בלבד [יא”ב :כלי נה"י אימא] ולכן שמחתו של ז"א כלי נה"י אבא וכלי נה"י אימא] גדולה ביו"ט מאשר בשבת ולכן מרבים בסעודה בבשר ויין. ביום חול ז"א עולה אל התבונה ע"י קדושת המוחין שז"א מקבל בשבת גדולה תפילותינו; ביו"ט ז"א עולה אל התבונה מאשר ביו"ט מעצמו ,והוא עולה אל או"א ע"י תפילותינו. [תבונה הינה ס"ג 31 +אותיותיו = ע"ג אימא הינה א-ה-י-ה דיודין] ב 7-ברכות של תפילות יו"ט יש לכוון ב 7-מרגלאן כדלהלן: ברכה :3#א-ה-י-ה דיודין ברכה :2#א-ה-י-ה דיודין ברכה :1#א-ה-י-ה דאלפין ברכה :4#א-ה-י-ה דההין ברכה :5#א-להים דיודין ברכה :1#א-להים דההין ברכה :7#א-להים דאלפין [סימנם של סדר שמות א-להים יה"א] כוונת הטבילה בערב יו"ט: המקוה הינו כנגד אימא הנקראת 'ם' סתומה ולכן גם ישנם מ' סאה מים במקוה וגם מקוה הינו גמ' א-ה-י-ה דההין. יש לטבול פעמיים. טבילה :3#להפשיט מעל נפשו את בגדי קליפות החול טבילה :2#להמשיך על עצמו קדושת הרגל (שם ע"ב) ע"ב +קס"א (א-ה-י-ה דיודין) = רג"ל. 211 דרוש א' – נספח לבית מועד בבוקר ביו"ט יש לכוון ע"ב ממתק את א-ה-י-ה במנחה יש לכוון ס"ג ממתק את א-להים בערבית יש לכוון מ"ה ממתק את א-ד-נ-י דרוש א' דאסרו חג בשבת העולמות עולים מדרגות רבות עד חזרה הש"ץ של מנחה ,כך שלמשל עולם הבריאה באימא .עולם הבריאה עלה והשאיר 2מדרגות פנויות בין מקומו המקורי ומקומו עכשיו :נוק' דאצילות וז"א דאצילות. ביום טוב בחזרה של מנחה ,זו"ן באו"א ועולם הבריאה בז"א דאצילות והיצירה בנוק' והעשיה במקום עולם הבריאה .עולם הבריאה עלה והשאיר מדרגה אחת פנויה בין מקומו המקורי ומקומו עכשיו :נוק' דאצילות. היות וביום טוב עולם הבריאה עלה פחות גבוה מאשר בשבת ,יש לו אפשרות להמשיך איתו קדושת האור שהיה לו ביום טוב למקומו המקורי של עולם הבריאה .לכן ביום שלאחר יום טוב ,עושים אסרו חג שהוא בחינת המשכת אור קדושת יום טוב ממקום עליון אל מקום תחתון .אבל בשבת שיש עליות גבוהות ,אין בנו כח להמשיך האור העליון 2מדרגות חוץ למקומו. 212 דרוש ב' דאסרו חג ביום טוב עולם הבריאה בז"א דאצילות ,יצירה במקום נוק' ועשיה במקום הבריאה. באסרו חג יורדים העולמות 1מדרגות בלבד: 4ראשונות של עשיה ב 4-תחתונות דבריאה 1תחתונות דעשיה ב 1-ראשונות דיצירה. נמצא שמקומם של 4אחרונות דיצירה וכל 31ספירות דעשיה [סה"כ 34ספירות] פנוי לגמרי בין הקדושה והקליפות כנ"ל בדרוש שבת ,בסוד שאמר לעולמו די (כנגד יד'). "א-ל י-ה-ו-ה ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" מזבח העולה הינו עולם העשיה. בימי חול ,שלא בשעת התפילה ,המלכות של כל עולם ועולם נמצאת בעולם שלמטה ממנה [כגון מלכות דיצירה בעשייה]. עולם היצירה נקרא א-ל י-ה-ו-ה; לכן מזבח העולה נקרא א-ל י-ה-ו-ה על שם המלכות דיצירה היורדת לעולם העשיה. 4קרנות המזבח הם כנגד 4תחתונות של יצירה. באסרו חג ,עולם העשיה ביצירה הנקרא א-ל י-ה-ו-ה; גמ' של אלף למד י-ה-ו-ה הינה 'יאר'. עניין הפסוק הינו :באסרו חג אנו רוצים לקשור את קדושת החג שלא תסתלק ושמן א-ל י-ה-ו- ה שנעשה 'יאר' [עולם היצירה] ימשיך אלינו הארה עד קרנות המזבח כי עולם העשיה מגיע באסרו חג בדיוק עד למעלה מקרנות המזבח ( 4תחתונות של יצירה). דרוש ג' דאסרו חג הבדלים בין שבת ליום טוב: הבדל :3# ביום טוב מוחי אימא מלובשים בנה"י אימא באים מעצמם ,וע"י תפילותינו אנו קוראים ומזמינים אורות אבא שיתלבשו באורות אימא ("מקראי קודש"). 'אלה מועדי ה'' :ר"ת אמי 'אותם במועדם' :ר"ת אב; כתיב 'אתם' (חסר) ,לאמור כי אתם צריכים להמשיך את אבא. הבדל :2# בשבת ,אורות אבא זוהרים בעוצמה וצריכים להתלבש בנה"י אבא קודם כל ,לפני שיכולים להתלבש באורות אימא ,כי אחרת אין כוח בכלים נה"י אימא לסובלם. ביום טוב ,רק אורות אבא בעוצמה נמוכה באים ומתלבשים ישירות באורות אימא (ללא נה"י אבא ,כי אין צורך בהם כי הארת אורות אבא חלשה). לכן יום טוב הינו מקראי קודש בלבד ,כי עיקר ההארה באה מאימא לעומת שבת שהוא קודש גמור ,כי עיקר ההארה באה מאבא שהוא קודש. הבדל :1# בשבת ,דעת דאבא מלובש תוך יסוד אבא מלובש תוך כלי יסוד אבא מתפשט תוך יסוד אימא הקצר [שנשלם בחזה ז"א] ומשם דעת אבא יוצא ומתפשט תוך ז"א עד יסוד ז"א. ביום טוב ,דעת אבא הינו מלובש תוך יסוד אימא [ללא כלי יסוד אבא] ,אך אינו יכול להתגלות מעבר ליסוד אימא אל תוך ז"א בגילוי ,כי אין כוח לז"א לקבל הארה גלויה מאבא ללא כיסוי כלי יסוד אבא. הקליפות הינן סוד עשיית מלאכה. 213 בשבת היות ואור אבא מגולה בז"א ,אין שום אחיזה לקליפות ולכן אין היתר להכנת אוכל נפש ,משא"כ ביום טוב. בקדושה של מוסף ,אומרים 'אי-ה' גם בשבת וגם ביום טוב ,אך ההבדל הוא שביום טוב ז"א מקבל אורות מוחין דאבא דרך מוחין דאימא ללא נה"י אבא ,וזו"ן עולים באימא בלבד [ז"א בימין ,ונוק' בשמאל] כדימיון ימי החול ,בהם יעקב עולה בנצח ז"א ורחל בהוד ז"א; אך בשבת ז"א עולה באבא ונוק' באימא. היתרון של יום טוב על שבת הינו שאורות אבא אינם מכוסים בשני כיסוים כמו בשבת [נה"י אבא ונה"י אימא] אלא רק בכיסוי אחד [בנה"י אימא] והארתם מתגלית יותר מבשבת וזהו טעם שמחת יום טוב. שבת ז"א בא"א נוק' באבא בריאה באימא יצירה בז"א עשיה בנוק' יום טוב זו"ן באימא בריאה בז"א 4ראשונות יצירה בנוק' [כי נוק' בשיעור 4 ספירות] 1תחתונות יצירה ב 1-ראשונות דבריאה 4ראשונות עשיה ב 4-תחתונות דבריאה 1תחתונות עשיה ב 1-ראשונות דיצירה [יא”ב :לכאורה תיאור העליות של יום טוב כאן סותר גם דרוש א' דאסרו חג דרוש א' דאסרו חג וגם דרוש ב' דאסרו חג דרוש ב' דאסרו חג] נמצא כי 4תחתונות דיצירה [יא”ב :צריך לומר 2תחתונות!] ו 31-ספירות דעשיה לא נכללו באצילות ביום טוב [ובשבת כן נכללו] ולכן באלו שנשארו חוץ לעולם האצילות יש בהם קצת אחיזה של הקליפות וזהו טעם היתר אוכל נפש ביום טוב ,כי המלאכות הם בקליפות. יצירה נקראת אוכל נפש ,כי יצירה נקראת א-ל י-ה-ו-ה ,גמ' אוכל ,והעשיה נקראת נפש, כלומר היצירה הינה האוכל של העשיה הנקראת נפש. ביצירה ובעשיה יש אחיזה אל הקליפות ביום טוב ולכן הותר אוכל נפש .אך מלאכות אחרות שאינן לצורך אוכל נפש לא הותרו כי אין אחיזה אל החיצונים אלא בחיות אוכל נפש בלבד. "אבל מציאות שורש המלאכה שהוא בעשיה ,כי מלאכה בגמ' א-ל א-ד-נ-י ,שהוא עולם העשיה ,אין בזה כוח אל החיצונים ,לפי שראש עולם היצירה שהם 4ראשונות שבו נכנסו ביום טוב בעולם האצילות ואין החיצונים יכולים לינק אלא בבחינת אוכל נפש תחתון דיצירה שנשארו ב 6-ראשונות דבריאה" [יא”ב :לא ברור לי :אם המלאכה בעשיה למה זה קשור לזה שיצירה באצילות ביום טוב?] עניין אסרו חג ימי החול הם יצירה ועשיה. בשבתות היצירה והעשיה עולים עד לאצילות שהוא קודש גמור ובמוצאי שבת אין בהם כוח להשאיר הארת הקודש הגבוה בימי החול. אך ביום טוב ,שהיצירה והעשיה עלו רק לבריאה ויצירה ומקבלים הארות הקדושה בהיותם שם ,אזי במוצאי יום טוב נשאר בהם קצת מהקדושה וזהו עניין אסרו חג. עליות באסרו חג: 4ראשונות דבריאה בנוק' דאצילות 1תחתונות דבריאה ב 1-ראשונות דבריאה 4ראשונות דיצירה ב 4-תחתונות דבריאה 1תחתונות דיצירה ב 1-ראשונות דיצירה 4ראשונות דעשיה ב 4-תחתונות דיצירה 1תחתונות דעשיה ב 1-ראשונות דעשיה מקום 4תחתונות דעשיה פנוים בין הקדושה והקליפות 214 יא”ב :סותר לכאורה מה שראינו בדרוש ב' דאסרו חג ,ששם יוצא שיש 11מדרגות פנויות בין הקדושה והקליפות דרוש ב' דאסרו חג. - - "א-ל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" יצירה בימי חול נקראת א-ל י-ה-ו-ה באסרו חג ,כש 4-ראשונות של יצירה ב 4-תחתונות של בריאה ,עולם היצירה נקרא "אלף למד י-ה-ו-ה" ,גמ' 'יאר' .כלומר מה שהיה נקרא א-ל י-ה-ו-ה בימי חול ,עתה קבל הארה יתירה שנתמלא ונעשה 'יאר'. 'לנו' ,רומז על עולם הבריאה שמאיר ב 4-ראשונות של יצירה כי בריאה הינו א-להים במילוי ובריבוע ,ו'-לנו' גמ' א-להים. 'בעבותים' ,כלומר * 2עבות ,כל עבות הינו משולש ,כנגד חג"ת ונה"י של יצירה שהם עכשיו ב 1-ראשונות של יצירה. 'עד קרנות המזבח' :מזבח העולה הינו מלכות דיצירה הנמצאת בראש העשיה .באסרו חג, מלכות דיצירה [מזבח העולה] ו 4-קרנותיו [ 4ראשונות דעשיה] נמצאים ביצירה; כלומר באסרו חג 4 ,ראשונות דעשיה נעשים בחינת 4קרנות אל המלכות דיצירה הנקראת מזבח בהיותם ב 4-תחתונות דיצירה 4 .ראשונות דעשיה הם בחינת 4מוחין דעשיה והם * 4י-הו במילוי עסמ"ב מלובשים ב * 4-אהי במילוי יודין ,יודין ,אלפין וההין .גמ' 8שמות אלו הינה 'קרנות' שהוא גם 'שנות' ['ויוסיפו לך שנות חיים' ,כי המוחין האלו נקראו חיי מלך ,וחיים הינו גמ' "א-ה-י-ה י-ה-ו-ה א-ה-י-ה"]. הפסוק מדבר רק על יד' ספירות שלא עלו לאצילות ביום טוב ,שהם העבותים [ 1תחתונות דיצירה] וקרנות המזבח [ 4ראשונות דעשיה]. 215 הקדמה בעניין פסח – יא”ב [ע"פ רעיון של הרב שריקי שליט"א]: עניין הדעת: פגם אדם הראשון היה בדעת ,וזהו ההוצאת זרע לבטלה ( 112שנה שאדם פרש מאישתו) .זיווג נקרא דעת .פגם אדם הראשון גרם לפגם בנשמות ,כי הנשמות פגומות מהדעת .וזהו עניין השחתת הזרע של דור המבול ("השחיתו את זרעם"). אדם הראשון גם פגם באכילתו מעץ הדעת .הוא רצה לדעת את ה' ולא להאמין בצורה עיוורת .לכן נגזרה הסתרת ה' כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך. דעת ז"א הינו מקור יניקת הקליפות ,וזה הנקרא "עץ הדעת טוב ורע" ,מקום בו מסתיים יסוד אימא [הנהגת הייחוד] בתוך ז"א [הנהגת המשפט]. עיקר גלות מצרים היתה לסיבת הדעת דז"א ,בה פגמו ישראל ושם נאחזו החיצונים .דעת ז"א חשוף ליניקת הקליפות עקב שיעבוד מצרים שמטרתו לצרף את הנשמות מהפגם שלהן. כדי למ נוע יניקת הקליפות מהדעת ,מוחי ז"א דגדלות הסתלקו (כולל דעת ז"א) וז"א חזר להיות בקטנות. [במילים אחרות היות ולא זכינו ,לכן מוחי ז"א התקטנו ].מוחי ז"א דקטנות הינם שמות א-להים [בעצם שמות א-להים הינם מוחי ניצוצות ז"א כפי אוצרות חיים המובא בהקדמה שלי] ,מוחי ז"א דגדלות הינם שמות הויה .כנגד מוחים דקטנות ,הקליפות נקראות אלהים אחרים ,שהם 1שרי פרעה (שרי הטבחים, האופים והמשקים ).זהו עניין שפרעה התייחס לשם א-להים" ,אחרי הודיע לך א-להים את כל זה" בשימוש עם המונח דעת" ,הודיע" ,כי ז"א היה בקטנות ,לעומת ניכור לשם הויה" ,אך את י-ה-ו-ה לא ידעתי". תפקידנו לתקן פגם הדעת ע"י אמונה עיוורת בה' ללא ניסיון לדעת ,ולהבין ולחקור .אברהם אבינו שאל "במה אדע" וזה גרם לגלות מצרים "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" .הכל סובב הפועל "ידע". שנָה: ִיר ֶׁ {ח} וַי ֹּאמַר אֲדֹּנָי י ֱהוִה ַבמָה אֵ דַ ע כִי א ָ שנ ָה: ַארבַע מֵאֹות ָ {יג} וַי ֹּאמֶׁר לְַאב ְָרם יָד ֹ ַע תֵ דַ ע כִי גֵר י ִ ְהי ֶׁה ז ְַרעֲָך ְבא ֶֶׁׁרץ ֹלא ָלהֶׁם ַו ֲעבָדוּם ְועִנוּ אֹּתָם ְ גלות מצריים כתוצאה מחוסר אמונה .יש צורך לתקן ולחזק האמונה. אכן המצה מסמלת אמונה בה'",וגם צידה לא עשו להם"" ,לכתך אחרי במדבר" ,ואכן המצה נקראת נהמא דמיהמנותא ,לחם האמונה (בספר הזוהר (ח"ב קפג ,ב)). צורת החיטה הינה כמו 1מוחין ,ואכן אין התינוק יודע לומר אבא או אימא עד שיטעם טעם דגן ,כי או"א הינם מקור המוחין .לכן דווקא בדגן [מסמל דעת] יש העניין של מצה לעומת חמץ .ביאת קטן אינה ביאה כי אין לו דעת. תלמוד בבלי -ברכות-דף מ – א {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה ר''י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. ספר המידות-דעת (רבי נחמן מברסלב) ה ַטעַם ָדגָן ֵמבִיא ַדעַת לָָאדָם. שאור שבעיסה הינו הערב רב ,מזרע של עמלק [פרי צדיק ,מצטט תיקוני זוהר] המסמל האנטי-אמונה-עיוורת והיא ערלת הלב. לעומתו המצה נקראת נהמא דמיהמנותא ,לחם האמונה [בספר הזוהר (ח"ב קפג ,ב)] ככתוב" :זכרתי לך חסד נעוריך"; תיקון גלות מצרים ע"י אמונה עיוורת. דעת הינו חיבור [או"א ,איש ואישתו]. הנהגת משפט משולבת עם הנהגת הייחוד הינה כנגד שילוב ענייני חירות ועבדות [רוב סימני הסדר של פסח מערבים עבדות וחירות כגון כורך וכו']. מצה מרור שבח גנאי אכילה לשובע אכילה לתיאבון חרוסת מרור עם מצה כורך מרור 216 ישנו אותו רעיון של דעת-חיבור גם בעניין ספירת העומר שהיא בניית מוחי ז"א ,ברוח שילוב של משפט וייחוד ,כפי כוונת ספירת העומר המשלבת ניקוד משני פסוקים "אז ישיר" (אותיות) (משפט) ו"-בראשית ברא" (תיבות) (ייחוד) וגם מתאים לכוונת ספירת העומר המשווה ומשלבת ( * 3ס"ג) עם ( * 7מ"ה) כלומר שילוב ייחוד ומשפט. גם עניין ההסיבה קשור לחיבור :נשענים על דורות קודמים = דעת – חיבור. הדעת יכולה להיות פסולה כאשר היא באה להכניס ספק ועיכוב בזריזות לקיום המצוות. בליל הסדר ז"א מקבל עד מוחין דגדלות ב' ,בבת אחת ,כדי לחלץ אותו מיניקת הקליפות ,בדומה לעיוורון היצר וקבלת אמונה גדולה ,בפני נס גלוי פתאומי. אע"פ כן ,יש לאדם לחקור ולדעת את כללי הנהגת ה' בעולם ,הנהגת הייחוד לעומת הנהגת המשפט, כמצו ות התורה "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' (ייחוד) הוא הא-להים (משפט)" .העיקר הינו "נעשה ונשמע" כלומר לחקור ולדעת לאחר קבלת עול מצוות וקביעת האמונה בלב. עניין נוק': רוב הדרושים של פסח עוסקים בעניין ז"א ומעט מדובר על נוק' .לעומת ראש השנה ,שרוב הדרושים עוסקי ם בעניין הנוק' .יש אולי לומר שראש השנה הינו בסימן גילוי הנהגת הייחוד ["יבין כל יצור כי אתה יצרתו"] וכך גם מתחדש העולם (כלומר נוק') לעומת פסח שהינו בסימן הנהגת המשפט וכך גם מתחדשת ההנהגה (כלומר ז"א). בדרוש ג' של פסח מופיע שהחיצונים יונקים מנוק' לאחר יום א' של פסח. בדרוש ד' של פסח ישנו עניין לאה הנכנסת לתו ך ז"א ויוצרת (א) פה עבור ז"א שדרכו יוצא הבל הנהיה מקיפים לרחל (ב) 1ב"נים של רחל. בדרוש ו' של פסח ,מופיע שה-מגיד של ליל הסדר הינו כנגד כניסת אורות לאה לתוך ז"א ויציאת הבל הפה של ז"א מבחינת אור מקיף לרחל .גם מופיע בעניין החרוסת שהוא כנגד הארה מז"א אל לאה להמתיק דיניה. 217 דרוש א' דפסח דור שיעבוד מצרים הינו דור המבול והינו דור הפלגה .דור זה בא מניצוצות קרי שהוציא אדם הראשון באותם 311שנה שפירש מאשתו עד שנולד שת. קרי נקרא רע וכן המוציא קרי נקרא רע; ער בכור יהודה היה רע. כנגד חטא דור המבול שהשחיתו את זרעם ,היה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". כנגד דור הפלגה שאמרו "הבה נלבנה לבנים" ,היה "וימררו את חיהם בחומר ובלבנים". מרע"ה לא בא מניצוצות הקרי של אדם הראשון אלא מבחינת שת ("ותרא אותו כי טוב" – ולא רע כשאר הנשמות הבאות מניצוצות קרי). כל הנשמות באות מהדעת. אותו הדור היה פגום מבחינת הדעת (כי הנשמות של אותו הדור באו מניצוצות הקרי ,והזיווג הינו מבחינת הדעת ).לכן אותו הדור ירד למצרים ונשתעבד שם ,כי מצרים הם סוד הקליפות היושבות באחוריים של הדעת .מטרת השעבוד הוא לצרף את הנשמות. כדי שלא יתאחזו הקליפות בדעת ז"א ,חזר ז"א להיות בעיבור תלת כלילן בתלת בנה"י אימא ו 1-המוחין שבו (כולל הדעת) הסתלקו ממנו למעט חיצוניות הכלים דנה"י אימא .כי הפגם היה בדעת כי שם חטאו. יפה שעה: ג"ר דז"א באים והולכים בהתאם למצב ז"א ולפגמי עם ישראל .ספירת הדעת אינה מכלל ג"ר דז"א אך כשג"ר דז"א מסתלקים ,אזי דעת דז"א גם מפסיד את המוחין שלו כמו שאר הספירות .היות ודעת ז"א הוא ראש לכל הו"ק לכן כשיש פגם בדעת ,כל הו"ק חזרו להיות תלת גו תלת. יפה שעה: ז"א חזר להיכנס בסוד עיבור תוך אימא בזמן גלות מצרים. והרי ו"ק ז"א הינם חלק שורשי דז"א שלא מסתלק בעוון התחתונים אך כאן רואים שהו"ק הסתלקו! בעת גלות מצרים ו"ק דמ"ה דז"א [שהיו מתקנים ו"ק דב"ן דז"א] הסתלקו אך נשארו ו"ק דב"ן דז"א פרודים ,בלתי תיקון; וו"ק דמ"ה דז"א עלו ונכנסו בסוד העיבור תוך אימא. אע"פ שבכל מקום [כגון בדרושי ק"ש] כתוב שלעולם אין ז"א חסר ממוחין הפנימיים דקטנות דאימא, כאן בגלות מצרים אפילו מוחין דיניקה הסתלקו ונשארו רק מוחין פנימיים דעיבור דמצד אימא שהם מוחין של תלת כלילן בתלת. הה"ח והה"ג דז"א נמצאים אם כן ביסוד אימא בדעת ז"א [דעת ז"א בגרון ז"א – יא”ב]. אימא נקראת א-ה-י-ה; מכאן 31שמות א-ה-י-ה שיהיו לבושים לה"ח ולה"ג ביסוד אימא בזמן הגדלות דז"א ,וכעת בזמן הקטנות ,כלים\לבושים נה"י אימא בלבד הינם בעצם מאירים בז"א; וכלי יסוד אימא עם הה"ח והה"ג הינו מאיר בדעת ז"א עם 31שמות א-ה-י-ה. נמצא 31חו"ג ביסוד אימא (בדעת ז"א) והם שמות א-ה-י-ה [אחוריים שנהיו פנימיים בז"א] 31ריבועים\אחוריים של א-ה-י-ה = 31מ"ד והינם 441 והם כנגד ( 411משך גלות מצרים מלידתו של יצחק) 31 +שמות והם 31ד"מ-ים [ 5דמים טהורים מחסדים ו 5-דמים טמאים מגבורות ].ה"ח יורדים ליסוד ז"א וה"ג יורדות ליסוד נוק' ,ובזיווג זו"ן ,ז"א נותן ה"ח לנוק' ואז ישנם 31דמים ביסוד נוק' שמהם נוצר הוולד .מבירורי דם הטוהר נעשים גם חלב להנקה וגם דם טוהר. יפה שעה: ז"א חזר להיות בסוד העיבור כי אין שם בחינת הדעת ,אלא רק 2מוחין דא-להים .בקטנות לבושי ז"א הינם א-להים ובגדלות הם א-ה-י -ה .וכפי המופיע בדרוש ב' בענין פסח ,בגלות מצרים היו לז"א גם לבושים דקטנות (א-להים) וגם לבושים דגדלות (שמות א-ה -י-ה) והקליפות ינקו מהלבושים בלבד דדעת דגדלות. שם מ"ה הינו בז"א .ישנם ' * 1א' בז"א [מ"ה ].כל 'א' הינו כנגד אחוריים דא-ה-י-ה [גמ' 'דם'] המסמל את אימא המתפשטת בז"א: 218 - - יוד :ראש ז"א; הא :גרון ז"א אשר שם יסוד אימא אשר בתוכו מוח הדעת [הכולל ה"ח וה"ג] ואו :התפשטות הדעת בשליש עליון דתפארת ז"א .כל עוד דעת ז"א מכוסה ביסוד אימא ,אזי אין יניקה לקליפות ,אך כאשר הדעת מתגלית בחזה ז"א ,אזי ישנו מכאוב של יניקת הקליפות ("מוסיף דעת מוסיף מכאוב") הא :כנגד רחל; בזיווג זו"ן החסדים ניתנים לרחל ,ואז נעשים בה ה' דמי טוהר (בנוסף ל )-ה' דמים טמאים (שכבר היו ביסודה – יא”ב). 31שמות א-ה-י-ה ,במילוי דמילוי הינם: ( 27 * 31אותיות) ( * 31ז"ך אותיות) ע"ר ניצוצות הקרי של אדם הראשון שדור מצרים צריכים לתקן (ער רע בעיני ה') משה חשב ששנות גלות מצרים הינם כנגד 31הויות [ה"ח וה"ג] שנסתלקו מז"א והם = 21 * 31ר"ס ("כי סר לראות") ולכן משה חשב שטרם הגיע זמן הגאולה. ה' תיקן את משה ואמר לו שמשך הגלות תלוי ב 31-אחוריים דשמות אהי-ה שנשארו בדעת ז"א ,והם רד"ו ( 411מזמן לידת יצחק) וזהו "א-ה-י-ה שלחני אליכם" (יא”ב :מוחין דקטנות דז"א מחיצוניות נה"י אימא). יפה שעה: משה חשב שעצם זה שהה"ח שהתפשטו תוך ז"א גם מסתלקים עם הסתלקות המוחין הינו מראה על פגם חריג ולכן שנות הגלות צריכות להיות בהתאם לה"ח ולה"ג שהסתלקו עם המוחין .אכן בלילות, כשז"א חוזר להיות בסוד היניקה ומוחי ז"א מסתלקים ,התפשטות הה"ח נשארת בו"ק ואינה מסתלקת עם המוחין ,אך בגלות מצרים הה"ח והה"ג שהתפשטו בו"ק ז"א גם הסתלקו עם מוחי ז"א כשז"א חזר להיות בסוד העיבור. 1מוחין יש בזמן העיבור והם 1שמות דא-להים ומשם נאחזות הקליפות ,בעורף שמאחורי הדעת .אלו סוד 1א-להים אחרים ,כי הם יוצאים מהתפשטות א-להים דקדושה ,לאחר מדרגות רבות ,עד שלבסוף יוצאת בחינת הקליפה הנקראת א-להים אחרים' .אחרים' גמ' גרון ששם מתפשטים שמות א-להים [וששם דעת ז"א – יא”ב] וגם גמ' * 1א-להים .זהו גם כנגד 1 שרי פרעה :שר האופים ,שר המשקים ושר הטבחים. פרעה ראה שז"א אינו שולט (כי ז"א בעיבור באימא ,תלת כלילן בתלת) ולכן אמר "לא ידעתי את י-ה-ו-ה". קליפה דפרעה ינקה משם א-להים (ולא ח"ו משם י-ה-ו-ה) ופרעה הודה בשם א-להים ("אחרי הודיעך א-להים את כל זה"). יפה שעה: עד מעמד הסנה ,היתה אימא מדברת עם משה ["א -ה -י-ה שלחני אליכם" וגם המאמר "כה אמר ה' בני בכורי ישראל" אימא אמרה ,כי שם ה' יכול לחול גם על אימא כי היא נקראת ס"ג] .מהסנה ואילך ,היה ז"א מדבר עם משה [וז"א היה הולך וגדל כי אז התחילה לידת מוחי ז"א]. כשהאר"י ז"ל מסביר שז"א חזר להיות באימא בסוד העיבור ,הכוונה שמוחי ז"א דגדלות ודיניקה חזרו להתעבר תוך אימא ,אך ז"א עצמו רק חזר להיות עם מוחין דעיבור ,בסוד פרצוף נה"י. בלילה רגיל של חול ,ז"א בבחינת יניקה ,פב"פ ואין חשש מיניקת החיצונים באחוריים של זו"ן כיוון שז"א רק ביניקה .אך בגלות מצרים ,היות והיתה התגברות החיצונים [פרעה ו 1-השרים עלו עד אחורי הדעת] ולכן ז"א היה צריך לחזור עד בחינת העיבור. ז"א היה בבחינת מוחין דא-להים שמשם יש יכולת לקליפה (א-להים אחרים) להתאחז. יניקת פרעה היתה מ 2-אותיות "מי" של א-להים [כנגד מ"י ימים בין פסח לעצרת ,כנגד נש"ב]. עם כל אות של א-להים אפשר לקבל 24צירופים [סה"כ 321צירופים]. לכן עם 2אותיות מ"י מקבלים מ"ח צירופים ,ולכן מצרים נקראת ארץ ח"ם. 31המכות באות מ 1-אותיות 'אלה' של 'א-להים' ,שבהם לא היתה אחיזה לפרעה "למען שיתי אותותי אלה בקרבו". 219 פרעה שכפר בבן הבכור העליון [כלומר ז"א ,שהוא ישראל" ,לא ידעתי את ה'"] נענש במכת בכורות. - לסיכום: ישנם 2נושאים מרכזיים בגלות מצרים ,קשורים זה בזה: החזרת ז"א בסוד העיבור ,תלת כלילן בתלת הסתלקות התפשטות ה"ח בתוך ז"א ,שהתעלו למעלה בשרשם במוח הדעת של ז"א ,במקום גרון ז"א ,שהוא מקום סיום יסוד אימא ,ואז מוח הדעת היה מאיר בתוך ז"א בבחינת האחוריים של הלבושים של יסוד אימא והם 31דמים ומשם ינקו פרעה ומצרים וקבלו כח לשעבד את ישראל. נס יציאת מצרים הינו לידת ז"א והגדלתו ואז ניכנסים לז"א מוחין דגדלות ,הנקראים חיים ,ואז ניפסקת יניקת מצרים ,ועם ישראל יוצא מן הגלות. דרוש ב' דפסח - בזמן הקטנות (כלומר עד שז"א "בן ,)"31מוחי ז"א הינם הלבושים והכלים של נה"י אימא שבתוכם מתלבשים הלבושים של נה"י אבא. הלבושים של נה"י אימא נקראים א-להים. היות והלבושים של נה"י אבא אינם מתגלים בפני עצמם אלא נשארים לבושים בלבושים של נה"י אימא ,לכן הינם גם נקראים בשמות א-להים. בגדלות ז"א ,הלבושים של נה"י אימא הינם יותר פנימיים והם שמות א-ה-י-ה .במוח דעת ז"א ,שהוא יסוד אימא ,ישנם 31ד"מים ,והם אחוריים של 31שמות א-ה-י-ה .וכן נ"ה הינם בבחינת א-ה-י-ה. יש בבינה גם שם א-ה-י-ה וגם שם א-להים: הלבושים של נה"י אימא בזמן קטנות ז"א הינם שמות א-להים. הלבושים של נה"י אימא בזמן גדלות ז"א הינם שמות א-ה-י-ה. בזמן גלות מצרים היו מתגלים 31דמים והם בחינת הלבושים של זמן גדלות ז"א. בזמן גדלות ז"א" ,ז"א בן 31שנים" ,נכנסים לז"א מוחין דגדלות והם הויות ,תוך הלבושים דנה"י אימא שהם שמות א-ה-י-ה ,וכן המוחין הפנימיים דהויות נכנסים תוך לבושים דנה"י דאבא; אלו הם בחינת צ' דצל"ם. במהלך ה 7-שנים [מ 31-שנה ועד 21שנה] ז"א מקבל 7מקיפים של מוחין דגדלות ,והם ל"מ דצל"ם .כל הנ"ל [צל"ם] הינו גדלות א'. 220 מוחים פנימיים צ' דצל"ם שמות מקור קטנות א' דז"א חיצוניות נה"י ישסו"ת גדלות א' דז"א פנימיות לבוש נצח :א-להים דיודין לבוש הוד :א -להים דההין לבוש יסוד א-להים דאלפין סימן :יה"א מוחין :לבושי נה"י ישסו"ת הינם המוחין הפנימיים עצמם לבושי המוחין: לבוש נצח :א-ה-י-ה דיודין לבוש הוד :א -ה-י-ה דאלפין לבוש יסוד א-ה -י-ה דההין סימן :יא"ה מוחין :הויות קטנות ב' דז"א חיצוניות לבושי חיצוניות חג"ת של אימא: אכדט"ם [חילוף א-להים באבג"ד] oנקרא גם א -להים חיים oהוא שם יותר רחמים ופנימי משם א -להים .אך שם ב -מ-ו-כ-ן יותר דין וחיצוני. מוחין :לבושי חיצוניות חג"ת של אימא הינם המוחין הפנימיים עצמם לבושי המוחין: לבוש נצח :א-ה-י-ה דיודין לבוש הוד :א -ה-י-ה דאלפין לבוש יסוד א-ה -י-ה דההין סימן :יא"ה מוחין :הויות גדלות ב' דז"א נה"י ישסו"ת נה"י חו"ב פנימיות נה"י חו"ב מקיפים ל"ם דצל"ם מקור חיצוניות חג"ת וחב"ד ישסו"ת פנימיות חג"ת וחב"ד ישסו"ת חיצוניות חג"ת של אימא פנימיות חג"ת של אימא מוחי ז"א מנה"י דאו"א (פרצופי ישסו"ת) ז"א עד גיל 21 מוחי ז"א מחג"ת דאו"א (פרצופי חו"ב עילאין) ז"א נקרא זקן במנחה של שבת ז"א עולה לדיקנא של א"א. בקטנות א' וב' דז"א המוחין הפנימיים דז"א הם מחיצוניות נה"י או חג"ת דאימא בהתאמה, ולכן שם לבושי נה"י [והוא א-להים] שונה משם לבושי חג"ת [והוא א-כ-ד-ט-ם]. יפה שעה: כי בקטנות א' וב' דז"א הזיווג הינו של ישסו"ת או של חו"ב בלבד ,בהתאמה ,ללא זיווגים של פרצופים עליונים יותר ,כי הם זיווגים דחיצוניות. - בגדלות א' וב' דז"א ,המוחין הפנימיים הם הויות המתלבשות בלבושי נה"י או חג"ת דאימא בהתאמה ,כי אז המוחין דז"א באים ממוחי או"א ממש בעת זיווג או"א. יפה שעה: בגדלות א' וב' דז"א ,היות והזיווגים הינם זיווגים דפנימיות של או"א ,לכן הזיווגים הינם כדלהלן: חכמה וישראל סבא נהים פרצוף אחד בינה ותבונה נהים פרצוף אחד ואח"כ ישנם זיווגים של פרצופים עליונים יותר ,עתיק [מניה וביה] ,א"א ונוקביה ,והם מביאים אורות לאו"א; הכל בהתאם למ"ן של הפרצוף התחתון כלפי העליון. לכן ניתן להבין במקצת למה המחבר מחשיב הויות של פנימיות של גדלות א' וב' כאותם הויות ,כי בעצם הפרצופים נהים אחד ובשני המקרים השפע בא מלמעלה מהם .אמנם בגדלות א' ,הזיווג של הפרצוף המשולב "חכמה וישראל סבא" עם הפרצוף המשולב "בינה ותבונה" ,נעשה בגובה [כלומר במקום] של ישסו"ת ,ובגגדלות ב' ,הזיווג נעשה במקום של חו"ב. 221 דרוש ג' דפסח בליל פסח ז"א עולה בבת אחת לחו"ב עילאין ולא כמו בשאר שבתות וימים טובים שהעליות של ז"א הינן שלב אחר שלב בעיקבות תפילותינו. אמנם בשבת ז"א עולה עד נה"י דיקנא של א"א מה שאין כן בליל הפסח[ .ז"א יגיע לדיקנא רק בחג שבועות]. הסיבה לעליה הפתאומית הינה כדי שתתבטל אחיזת החיצונים בז"א. זהו הנאמר בהגדה: ותרבי :כנגד גדלות א' בנה"י או"א ותגדלי :כנגד גדלות ב' בחג"ת או"א ותבואי בעדי עדיים * 1 :ע"ד = * 1א-כ-ד-ט-ם שבחג"ת... שדיים נכונו ... :שהם מקום השדיים שערך צימח( :הכנה לשבועות לעלית ז"א לדיקנא א"א – מפירוש הסולם המובא בהגההבמקור). פירוש נוסף: ותרבי :כנגד המעבר מעיבור ליניקה (קטנות א'); ביניקה ניגלו הו"ק דז"א ממצב של תלתכלילן בתלת. ותגדלי :כנגד גדלות א' ותבואי בעדי עדיים :כנגד קטנות ב' ,שם א-כ-ד-ט-ם (שהוא גמ' ע"ד) שדיים נכונו :כנגד חג"ת (מקום השדיים); כנגד גדלות ב'.עניין מילה פסח: תבונה הינה נה"י אימא בינה הינה חג"ת אימא ראש תבונה הינו אם כן בנה"י בינה; כלומר הפה של תבונה נמצא במקום שאליו ז"אמגיע בליל הסדר וזהו "פה סח" ,ולכן צריך להרבות בסיפור שבח יציאת מצרים. מוחי ז"א נשארים בגדלות ב' עד סוף היום הראשון של פסח ולכן אומרים הלל גמור גם בלילה וגם ביום. לאחר שהחיצונים ביטלו אחיזתם בז"א בעקבות הגדלתו הפתאומית ,מסתלקים מוחי ז"א לגמרי וחוזרים שלב אחר שלב מיום ב' דפסח עד חג השבועות ולכן מיום ב' דפסח אומרים הלל רק בדילוג. ההגדלה הפתאומית של ז"א אינה ע"י תפילותינו כי אין בכוחינו לעשות זאת. יפה שעה: זו"ן העלו מ"ן מעצמם לאו"א. ולכן הזיווג נאסר בליל פסח ,כי זיווג או"א לא נעשה ע"י תפילותינו כמו בשאר הימים הטובים. לאחר היום הראשון של פסח ,חוזרים החיצונים להאחז אחיזה קטנה יותר בנוק' ב"-דמים הטמאים" .כסדר כניסת המוחין מחדש עד שבועות ,כך הוא סדר ביטול אחיזת החיצונים :ימי ספירת העומר הם מבחינת 7נקיים כדי שתטהר האישה העליונה לבעלה [זו"ן] בחג שבועות. יא”ב :בתחילת הדרוש נראה שז"א גדל באופן פתאומי כדי שהחיצונים לא יינקו ממנו ,ולאחר יום א' דפסח מסתלקים מוחי ז"א (ז"א חוזר להיות בקטנות?) ומוחי ז"א חוזרים ובאים לתוך ז"א ,שלב אחרי שלב עד שבועות .הקושי הינו שכאן מופיע שהחיצונים נאחזים בנוק' (ולא בז"א!?) וכסדר כניסת המוחין (לתוך ז"א או לתוך נוק'?) כך גדל ביטול אחיזת החיצונים מנוק' .אולי יש לתרץ הקושי ע"י מה שמוסבר בהקדמה שלי שככל שז"א גדל כך נוק' עולה איתו (וכשז"א בגדלות אזי נוק' מתחילה להיבנות). 222 דרוש ד' דפסח (לקט נושאים) שם "חמץ" הינו במוחין דמצד אבא. שם "שאר" הינו במוחין דמצד אימא; לחיצונים ישנה אחיזה גדולה יותר באימא ,וכן ג"כ השאור גרוע מהחמץ ,כי השאור מחמיץ. ש א מוח חכמה דאימא בז"א מוח דעת דאימא בז"א ר מוח בינה דאימא בז"א 1מוחין דז"א דמצד אימא א-להים דיודין הינו גמ' ש' א-להים דאלפין .זהו מוח קטן יותר מחו"ב ולכן לא מוזכר ערכו (הגמ' שלו) אלא רק טבעו (הוראת מילויו ,ה-א') א-להים בריבוע; כי דין הוא בחינת אחוריים .זהו גמ' ר' חמץ הוא כנגד מוחין דז"א דמצד אבא. עץ הדעת טוב ורע :בחינת יסוד אימא שבדעת ז"א ושם היסוד נפסק ומתגלה ולכן יש מקום אחיזה לחיצונים .חמץ ושאור הם מוחין דמצד או"א בז"א ויש לחיצונים אחיזה בהם. חמץ ושאור הם זכרים כי הם מוחין דז"א (מצד או"א) מחמצת ומשארת הן נקבות כי הם מוחין דלאה (דמצד או"א) - לאה נמצאת מאחורי מוחין דז"א ויונקת משם: מחמצת: oבחינת הארת אבא [מתוך ז"א – יא”ב] אל לאה oחמץ +תם משארת: oבחינת הארת אימא [מתוך ז"א – יא”ב] אל לאה oשאר +תם לאה נקראת 'תם': " oומדת ימי מה היא"' :מדת' כנגד תם' +ד' (חלק פסוק זה כנגד לאה – עיין אוצרות חיים, שער רחל ולאה ,פרק א' – יא”ב) " oיעקב איש תם" :פרצוף יעקב הינו בעלה של "לאה" לאוין של דכורא" :לא יאכל חמץ"" ,שאור לא ימצא בבתיכם" לאוין של נוקבא" :כל מחמצת לא תאכלו" - 4בחינות נקראות 'לאה': בחינות 'לאה' מצד מוחין דאבא: oבחינה אחת נדבקת ביסוד אבא שבדעת ז"א oבחינה אחת נדבקת ביסוד אימא שבדעת ז"א בחינות 'לאה' מצד מוחין דאימא: oבחינה אחת נדבקת ביסוד אימא oבחינה אחת עומדת בחוץ ,באחורי ז"א כנגד מוח דעת ז"א .בחינה חיצונית זו נקראת 'משארת' ,כלומר 'שאר' ו'-תם' ,והיא לאה (תם) הנמשכת ממוחין דאימא (שאר) ויש פחד שלא יתאחזו בה החיצונים ולכן היא צריכה שימור ,כי היא ממוחין דאימא וכי היא עומדת מבחוץ [מחוץ לז"א? – יא”ב] 2סוגי מצות :שמורה ואינה שמורה ה'-לאה' השניה דמצד אבא עומדת בתוך ז"א ולכן היא שמורה מן החיצונים ואינה מחמצת כי אין החיצונים יכולים לגעת בה. 223 ה'-לאה' השניה דמצד אימא עומדת מחוץ לז"א והיא צריכה שימור שלא יתאחזו בה החיצונים ושלא תהפוך מ'-תם' ל'-מת'. עניין השימור הוא שתחזורנה הארותיה של לאה להיכנס לתוך ז"א ולא תשראנה בחוץ כל 7 ימי הפסח .יותר אינה צריכה שימור כל ימות השנה. כל כוונת ליל פסח היא בבחינת רחל ולא בלאה ,לפי שלאה מתבטלת בפסח ונכנסת בפנים כדי שלא יינקו החיצונים ממנה. ב 7-ימי הפסח ,המוחין של לאה נכנסים לתוך ז"א דרך הגרון שלו ויוצאים מאחורי חזה שלו ונכנסים בראש רחל העומדת אב"א. אין פחד שהחיצונים יתאחזו ברחל כל כך כמו בלאה משלוש סיבות: יפה שעה: צ"ע כי בליל הסדר רחל עומדת פב"פ עם ז"א .אך כנראה שנשאר רשימו אב"א; וזה כמו הכוונה בענית 'אמן' של חזרת העמידה ,שזו"ן פב"פ אך כוונתינו להאיר אותם 1מקומות רישומים ראשונים שנתרשמו בהיותם אב"א[ .עיין עניין כוונת 'אמן' בדרוש ה' של חזרת העמידה, באמירת _אמן_מאירים_רישומים_כשזון_היו_אבא] סיבה ראשונה :לאה אינה פרצוף בפני עצמו אלא אחוריים דאימא סיבה שניה :רחל עומדת במקום של אורות מגולים שעין החיצונים אינה יכולה להסתכלשם ,לעומתה ,לאה עומדת במקום אורות מכוסים. סיבה שלישית :לאה עומדת אב"פ עם ז"א במקום גבוה (פני לאה באחורי ז"א) ולכן ישמקום לחיצונים להתאחז ולחיות (כי אחורי לאה מגולים) כי טרם הגיע זמנם להיעלם. היות ולאה עומדת במקום גבוה ,אחיזת החיצונים בה היא מוגבלת .וזוהי הסיבה שרחל, עקרת הבית ,עומדת אב"א עם ז"א כדי לא לתת מקום לחיצונים להיאחז באחוריים שלה, כי אחרת היה זה אחיזה גדולה ויושחת העולם .רק לאחר תיקונה של רחל ["שתתמלא הלבנה" ויומתקו הדינים] אזי היא יכולה לעמוד פב"פ עם ז"א ואין חשש שיתאחזו בה החיצונים אז. לכן ב 7-ימי הפסח ,לאה מתבטלת כדי לעצ ור יניקת החיצונים ממנה והארותיה נכנסות לרחל העומדת אב"א. יפה שעה: אם כן למה בימי הפסח מוכרחים לבטל את הארות לאה מהקליפות ,והרי יש צורך להחיות הקליפות? בימי הפסח הוכרח לבטל כל יניקת הקליפות מאת ז"א כדי לשחרר את ז"א מאחיזת הקליפות בבת אחת כמוסבר ,במיוחד שלאה יונקת מאחורי דעת ז"א שהוא מקום עורף וגרון ז"א שהוא מקום יניקת פרעה ושריו. כל ימות השנה אחורי לאה מכוסים ע"י ההוא חוורתא דנה"י החדשים דאימא [עיין הקדמה שלי – יא”ב], ואיך אם כן יכולות הקליפות לינוק? יש לומר שבשעת סילוק המוחין ,בלילה עד חצות ,יש להניח שגם החוורתא דנה"י החדשים דאימא מסתלק ומשאיר אחורי לאה חשופים [וכן הוא כנראה גם בימי הפסח, ולכן יש לבטל הארות לאה – יא”ב]. הארות לאה נכנסות קודם לגרון ז"א שהוא צר מידי ואז: חלק מההארות גורם ליצירת פה של ז"א ומשם יוצאות הארות בסוד "הבל הפה" ,להיותמקיפים בראש רחל [יא”ב :האם זהו אותו העניין של הבל הפה של ברכת ספירת העומר? עיין דרוש ה' של ספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח] וחלק מההארות יורד עד חזה ז"א ומשם ההארות ניתנות לראש רחל.ולכן יש מוחין כפולים לרחל * 4[ :הויות] * 4 = 2ב"נים והוא בחינת קדקד (= גמ' 8הויות) של רחל. אפשרות שניה לפי הה"ג מוחין של רחל ושל לאה בראש רחל בן חכם גבורת החסד של לאה עם גבורת חכמה וחכמה החסד של רחל בן רשע גבורות הגבורות של לאה ושל רחל גבורה וגבורה בן תם גבורות התפארת של לאה ושל רחל חסד וחסד בו שאינו יודע לשאול גבורות הנ"ה של לאה ושל רחל בינה ובינה לרחל ישנן 2תוספות :אור מקיף (היוצא מפי ז"א מלאה) ואור פנימי (מלאה דרך גרון ז"א). 224 דרוש ה' דפסח בגלות מצרים חזר ז"א להיות בקטנות. ה"ח וה"ג מבחינת קטנות מתפשטים בו :ה' דמים טהורים ו-ה' דמים טמאים; בסוד "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך". [יא”ב :ב-דרוש א' דפסח נאמר שבגלות מצרים ז"א חזר להיות בעיבור בתוך אימא ,אך כאן נאמר שבגלות מצרים יש לז"א מוחין דקטנות .אולי המחבר לא דייק בדרוש זה? ועוד בהמשך דרוש הזה מופיע שבצאת ישראל ממצרים המוחין דקטנות דז"א ירדו מהגרון דז"א והתפשטו בתוך ז"א ("התפשטות הדמים"); וכן ב-דרוש א' דספירת העומר והוא דרוש ז' דפסח וכן ב-דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח וכן ב-דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח מופיע שהה"ח והה"ג דקטנות ז"א התפשטו בגוף ז"א בצאת ישראל ממצרים .אולי הכוונה שביציאת מצרים נכנסו מוחין דגדלות לתוך ז"א וכתוצאה מכך מוחין דקטנות ירדו לתוך הגוף דז"א אבל בגלות מצרים הד"מים נשארו בדעת\גרון ז"א?] ה' חסדים ו-ה' גבורות מצד אבא הינם 31הויות. ה' חסדים ו-ה' גבורות מצד אימא הינם 31א-ה-י-ה בסוד אחוריים העולים ד"ם. יפה שעה: אם מדובר בלבושים מצד אימא ,אזי מובן עניין אחורים דא-ה-י-ה. אם מדובר במוחין מצד אימא ,מדוע הם בריבוע ומדוע הם שונים ממוחי אבא? ועוד חו"ג דמצד אבא אינם מתגלים בכלל ,כי יסוד אבא מסתיים שווה בשווה עד יסוד ז"א וחו"ג דאבא סתומים בו. פרעה [הינו סוד העורף] ומצרים [מצר הגרון] היו יונקים מה-ה"ח ומה-ה'"ג בהיותם בגרון ז"א. וזהו "מתבוססת" ,שהוא: "מת" ,כנגד הקליפה, "בוססת" ,הקליפה נאחזת בדמייך שבגרון.בצאת ישראל ממצרים נתפשטו הדמים [ה"ח וה"ג] למטה בגוף [ירדו מהגרון] ואז נפסקה יניקת הקליפות. עניין ליל פסח הוא מוחין דקטנות והם 1א-להים: דיודין :בחכמה דההין :בבינה דאלפין :בדעת: oא' [יא”ב :של מילוי ה-הא ,כפי המובא ב-דרוש ו' דפסח] :בצורת י-ו-י הוא דחסדים oא' [יא”ב :של מילוי ה-הא ,כפי המובא ב-דרוש ו' דפסח] :בצורת י-ו-ד הוא דגבורות מצה היא בסוד 2מוחין חו"ב ואפילו בקטנות ז"א ,אין לקליפות אחיזה בהם וזהו ליל שימורים, ומצה שמורה [מן המזיקים]. 1ציורים של ה' דא-להים כנגד 1מצות: ד' +י' :מצה עליונה: oי' :כזית מהמצה העליונה להמוציא oד' :כזית מהצה הפרוסה (האמצעית) ד' +ו' :יחץ (המצה האמצעית) oו' :החלק הגדול oד' :החלק הקטן ו' +ו' +ו' :זכר למקדש כהלל במצה השלישית (רמז ל 1-וו-ים וגם רמז שהיה כורך 1דברים :בשר הפסח ומצה ומרור). אך יש לחיצונים אחיזה במוח הדעת בחו"ג שבו ,ולכן נאסרנו בחמץ [חסדים] ובשאור [גבורות]. 'שאר' הוא שם א-להים [יא”ב :עיין בדרוש הקודם דרוש ד' דפסח] בפסח ז"א ביניקה [ז"א נגדל רק בשבועות] ולכן נצטווינו לבער חמץ ושאור כדי שלא יינקו החיצונים מן החו"ג דקטנות ז"א. 225 4כוסות הינם כנגד 1א-להים; וכן 'כוס' הינו גמ' א-להים. כנגד א-להים דיודין שבמוח חכמה; חכמה נקרא 'קודש' ולכן כוס 3# הקידוש של ליל פסח נאמר על כוס 3# כנגד א-להים דההין שבמוח בינה ,ובכוח 51שערי בינה יצאו בני כוס 2# ישראל ממצרים ,ולכן ההגדה (מגיד) נאמרת על כוס .2# גם כי הסיפור הוא בבינה בסוד הגרון שממנו יוצא הקול. כנגד חו"ג .א-להים דאלפין ('א' [יא”ב :של מילוי ה-הא] :בציור י-ו-י, כוס 1# כנגד חסדים ובציור י-ו-ד ,כנגד גבורות). כוס 4# חו"ג כלולים יחד במוח דעת ,ולכן לא ישתה בין כוס 1#וכוס .4# מרור גמ' מות :בחינת דינים קשים ולכן יש לטחון וללעוס את המרור כדי למתק את המרירות. חרוסת הינו זכר לטיט ,בסוד לאה ,כי עלינו למתק את הדינים שלה .ועוד עניין טיט שהוא ט"י וי"ט כנגד לאה ורחל וי"ט הינו מילוי מ"ה והוא בגמ' חוה[ .יא”ב :לא ברור לי .בק"ה מובא ששני ה- י"ט מילוי מ"ה ניתנים ללאה ולרחל]. דרוש ו' דפסח יש לז"א קטנות א' ו-ב' וכן גדלות א' ו-ב' גם מצד אבא וגם מצד אימא .מוחין דאבא מתלבשים במוחין דאימא. מוחין דאבא בז"א הינם מצות ולחם ,כנגד החכמה (אבא) .לחם הינו גמ' * 1הויה ,כאשר שם הויה הינו באבא (יא”ב 1 :כנגד 1המוחין של ז"א?) מוחין דאימא בז"א הינם 4כוסות יין [כוס הינו גמ' א-להים ,שהינו באימא]. 4מוחין הם :חכמה בנצח ,בינה בהוד ,ודעת ביסוד; אך מוח דעת מורכב מ 2-עטרין :חו"ג. [יא”ב :כנראה שהנה"י המדוברים הינם של אימא; הנה"י של אבא מתלבשים בנה"י של אימא]. חכמה בינה גדלות ב' קטנות א' (סימנם יה"א) א-להים דיודין בנצח גדלות א' קטנות ב' הויה דע"ב בנצח א-להים דההין בהוד הויה דס"ג בהוד א-כ-ד-ט-ם (והוא חילוף הויה דע"ב בנצח אותיות אמצעיות דא-להים) בנצח הויה דס"ג א"ם ג"ל (והוא גמ' בהוד אותיות אמצעיות דא-כ-ד-ט-ם) בהוד (עיין עניין ל"ג בעומר דרוש יב' דפסח – יא”ב) גמ' [א-כ-ד-ט-ם] הויה דמ"ה ביסוד ביסוד :ע"ה ,והוא ע"ד עם הכולל .והוא מניין אותיות של [ * 1הויה במילוי עם א-להים במילוי] עם 1כוללים גמ' [א-כ-ד-ט-ם] הויה דב"ן ביסוד :ע"ד חסדים א-להים דאלפין ביסוד. ציור ה'-א' של ה"א של א-להים דמילוי אלפין הינו י-ו-י דעת גבורות א-להים דאלפין הויה דב"ן ביסוד. ציור ה'-א' של ה"א של א-להים דמילוי אלפין הינו י-ו-ד יא”ב :עיין הקדמה שלי ,שם מופיע בשם האוצרות חיים שמוחין דקטנות הינם הויות והקרומים הינם שמות א-להים. בליל הסדר ,המדרגות נכנסות כולם ביחד ,ולא לפי הסדר ,וזאת כדי לנתק אחיזת החיצונים. הויה דמ"ה ביסוד 226 כוס ראשון: בקו ימין והוא מוח חכמה דז"א מצד אימא .קו ימין נכנס ראשון ועליו אומרים קידוש ,כי כל קדש הינו בחכמה .תחילה נכנסת גדלות א' ואח"כ קטנות ב' ואח"כ גדלות ב' ורק אח"כ לאחר ביטול אחיזת החיצונים מחמת גדלות א' וב' ,אזי נכנסת קטנות א'. גדלות א' נכנסת מאליה כבשאר לילי יו"ט ושבת ,ולכן צריך לכוון רק קטנות ב' וגדלות ב'. קדש: - - מוח חכמה ז"א מצד אימא. גדלות א' נכנסה מעצמה כבר שלב :3קטנות ב': oכוס הינו כלים דקטנות ב'; גמ' א-להים [בבחינת תמורתו :א-כ-ד-ט-ם] 5 oאצבעות יד ימין הינן סוד 5אותיות א-כ-ד-ט-ם oיין שבכוס הינו מוחין דקטנות ב' ,גמ' 71ו 5-אצבעות ,סה"כ ע"ה כנגד א-כ-ד-ט-ם עם הכולל שלב :2גדלות ב' נכנסת ע"י הדיבור והכוונה של ברכות הקידוש והיין; הויות הינן דע"ב. יא”ב :נאמר כאן שבלילי שבת ויום טוב ,גדלות א' דז"א נכנסת מאליה .אולי זהו עניין שבליל שבת נכנסים הפרקים השונים של ל' דצל"ם לתוך ז"א וזה כמובן רק לאחר ש-צ' דצל"ם בתוך ז"א ,כלומר לאחר שז"א בגדלות א'. ורחץ: זוהי הרחיצה הראשונה ויש לכוון בה שם י-ה במילוי יודין. [יא”ב :אולי י-ה הם כנגד או"א ,כי מוח חכמה דאבא דגדלות א' וכן מוחי אימא נכנסו כבר?] כרפס: קטנות א' דאימא ,מצד מוח חכמה ,כלומר בנצח אימא ,וכן המוחין דקטנות א' דמצד אימא של מוח בינה ודעת גם כן נכנסים כעת .לפי זה ,קטנות א' דאימא מצד מוח בינה ודעת נכנסים כסדרן לפני גדלות א' שלהם. כרפס הינו גמ' ש"ס כנגד [א-להים דיודין ,והוא ש'] ,כאשר אות ש' במילואה הינה 'שין' ,גמ' ש"ס. זאת שאילת התינוקות (קטנות א') :איך הקטנות א' באה רק עכשיו שלא כסדרה ,לאחר גדלות ב'? וזהו "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" ,כי עבדים היינו לפרעה במצרים ולכן כדי שלא ישלוטו החיצונים ,הוצרך להקדים כניסת הגדלות לפני הקטנות הא'. [יא”ב :בהגהה מביאים תמיהה של בעל הסולם ששאר קושיות "מה נשתנה" לא מסתדרות עם הפירוש כאן]. כוס שני: - יש לכוון בו כמו בכוס 3#חוץ מזה שכוס 2#הינו מוח בינה דז"א מצד אימא. קטנות א' דמוח בינה מצד אימא כבר נכנסה (ע' כרפס) ואעפ"כ יש לכוון בו עכשיו; א-להים דההין. אח"כ יש לכוון גדלות א' ,כנגד הויה דס"ג [יא”ב :ההגהה מביא תמיהה של בעל הסולם שבמוח חכמה לא כיוונו לגדלות א' כי המוח בא מעצמו] ואח"כ יש לכוון קטנות ב'; והוא בחינת הכלי והלבוש של מוח בינה א-כ-ד-ט-ם ,בשני חלקים א"ם-ג"ל. ואח"כ יש לכוון גדלות ב' :הויה דס"ג מגיד: עיין עניין "פה-סח" המובא לעיל. [יא”ב :ההגהה מביא בשם בעל הסולם שהכוונה לסוף דרוש ד' בעניין אורות לאה שנכנסות לז"א והבל הפה היוצא מבחינת אור מקיף דרחל]. 227 רחצה: זוהי הרחיצה השנייה ויש לכוון בה שם י-ה דס"ג. מוציא-מצה: - - - מוחי ז"א דמצד אבא. 2המוחין הראשונים (חו"ב) דמצד אבא דגדלות א' נכנסו מאליהם. יש לכוון: בגדלות ב': מצה שם מצה עליונה אות י' שבהויה חכמה ע"ב אות ה' שבהויה; נחלקת ל,2- מצה בינה ס"ג בסוד זו"ן שבמעי אימא: אמצעית ד' :מצה; נוק' ו' :אפיקומן; ז"א * 1ו' :כי עם המצה השלישית, [יא”ב :מ"ה מצה דעת וב"ן] ישנן 1מצות כמניין 1ווים. תחתונה בקטנות א': oנכנסת רק לאחר גדלות ב' מצה שם חכמה א-להים דיודין מצה עליונה בינה א-להים דההין מצה אמצעית דאלפין דעת א-להים מצה תחתונה בקטנות ב' הנכנסת עתה גם כן. מוציא מצה; כנגד המצה הפרוסה. חיבור המצה העליונה עם הפרוסה :ד' +י' שמות דמוח קטנות א' (דז"א) מצד אבא הם א-להים במילוי כנ"ל [יא”ב :לפי הגהה ,זהו בזמן הקטנות דעיבור] ,ויש זמנים שהם שמות א-להים ללא מילוי [יא”ב :לפי הגהה ,זהו בזמן הקטנות דיניקה .לפי הק"ה שמות מוחין קטנות א' מצד אבא הינם שמות א-להים פשוטים ,ושל אימא הינם שמות א-להים במילוי] ,ואז ההפרש בין המוחין הוא כדלהלן: א-להים בפשוט א-להים במילוי חכמה אות ה' היא ה-י ה' בצורה של ד' ו-י'; י' כנגד ז"א כשהוא בחכמה ,כנגד טיפת מוח חכמה. בינה אות ה' היא ה-ה ה' בצורה של ד' ו-ו'; ו' כנגד זמן העיבור ,כשז"א בעיבור תוך אימא ,בסוד ו"ק. אות ה' היא ה-א ה' בצורה של ו'-ו'-ו'; כנגד התפשטות אימא בתוך ז"א ,הנקרא דעת דעת ,ב 1-קוים שבו. הא לחמא עניא: - נאמר על החלק הפרוס של המצה האמצעית. הא [אות ה' שלמה] לחמא עניא [נעשית פרוסה ,רק אות ד'] - עני הינו היסוד כאשר אינו מקבל שפע מלמעלה לחם הינו נוק'; נוק' הינה הלחם של העני-היסוד נוק' היתה עם אבותינו במצרים :דהיינו "הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים". - כאשר הנוק' מקבלת מהיסוד ,והיסוד מקבל מהתפארת [תפארת הינה אות ו'] ,אזי ציורה הינו ד'-ו' כאשר הנוק' מקבלת מהיסוד בלבד ,אזי ציורה הינו ד'-י' ,וזו לחם עוני ,דהיינו" :די אכלו אבהתנא"... - 228 - יסוד נקרא 'כל' "כל ייתי ויכול" :כלומר היסוד שהיה רעב ולא היה מקבל שפע מהתפארת ,יזדווג עם נוק' [כלומר יאכל לחם] ,ויקבל שפע מהתפארת בסוד הטיפה היורדת מן המוח [תפארת בסוד הדעת] ,ואז לפני הזיווג יקדמו הנשיקין בסוד הפה העליון וזהו "ייתי ויפסח" (כלומר פה סח). בחוץ לארץ אין זיווג וזהו "השתא הכא עבדי (בלי זיווג)" "לשנה הבאה בארעא דישראל" ויזדווג המלך עם ארץ ישראל העליונה [ייתי ויכול] ,וכאשר יהיה הזיווג אזי יהיו הנשיקין מצד הבינה שהוא מקום החירות [יא”ב :החירות הינה רמז להנהגת הייחוד?] ,ולכן "לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין". מרור כורך: - - אין זיווג עם לאה בליל הסדר כי אם עם רחל ,ואעפ"כ יש להמתיק דיני לאה ,וזהו נעשה ע"י הטיבול של המרור בחרוסת: חרוסת :רו"ת +ס"ח נוק' נקראת א-ד-נ-י רחל הינה א-ד-נ-י [בפשוט] לאה הינה א-ד-נ-י [במילוי] ,כי לאה היא אחוריים [כנגד המילוי; מלוי הוא בגמ' 'א-להים'] דאימא עילאה ולכן כולה דינים: גמ' [(א-ד-נ-י) במילוי] – גמ' [פשוט (א-ד-נ-י)] = תרע"א – ס"ה = רו"ת; מנין השם הפשוט (א-ד-נ-י) הינו לרחל ומניין המילוי של א-ד-נ-י הינו ללאה. ס"ח הינו כנגד מוחי ז"א :א-ה-י-ה +י-ה-ו-ה +א-ה-י-ה = גמ' חיים חרוסת :רו"ת +ס"ח ,כלומר ממשיכים החיים מן המוחין דז"א ללאה כדי למתק דיניה. מרור הינו גמ' מו"ת כנגד הדינים שבלאה בהם הקליפות נאחזות; יש למתק את לאה ע"י המשכת החיים (ס"ח) ולכן יש לטחון עם ל"ב שיניים את המרור כדי למתק כוחות הדין שבה. כוס שלישי וכוס רביעי: כנגד מוחי חו"ג דז"א דמצד אימא והוא מוח הדעת והוא מוח אחד ולכן אסור לשתות בין הכוסות האלו. יש לכוון כוונות הכוס 1#וכוונות הכוס 4#ביחד ,בשתי הכוסות ,כי יש לכלול אותם ביחיד בסוד זו"ן. כוס שלישי :חסדים שבדעת: - קטנות א' :א-להים דמילוי אלפין; צורת ה-א' שבמילוי ה-ה"א הינה י-ו-י גדלות א' :מ"ה קטנות ב' :גמ' [א-כ-ד-ט-ם] = ע"ד; יש אומרים ע"ה כנגד *1יב"ק כלומר * 1מספר האותיות של מילוי [י-ה-ו-ה +א-להים (=יב"ק)] ועוד 1הכוללים של ששת השמות ,כנ"ל בתחילת הדרוש. גדלות ב' :מ"ה כוס רביעי :גבורות שבדעת: - קטנות א' :א-להים דמילוי אלפין; צורת ה-א' שבמילוי ה-ה"א הינה י-ו-ד גדלות א' :ב"ן קטנות ב' :גמ' [א-כ-ד-ט-ם] = ע"ד גדלות ב' :ב"ן 229 דרוש א' דספירת העומר והוא דרוש ז' דפסח פסח הוא זמן יניקה דז"א. יפה שעה: אפילו המוחין הפנימיים דיניקה (=דקטנות) דאימא מסתלקים במוצאי יום א' דפסח והם הנכנסים בכל ליל ה' של כל שבוע של ספירת העומר (עיין דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח) ,אם כן איך נוכל לומר שפסח הינו זמן יניקה ,הרי המוחין דקטנות הסתלקו? אך הרשימו של מוחין פנימיים דיניקה דאימא נשאר. במוחין דגדלות ,החסדים מקדימים לצאת מן הדעת ולהתפשט בגוף לפני הגבורות .אך במוחין דקטנות ,הגבורות מקדימות לצאת מן הדעת ולהתפשט בגוף לפני החסדים .החסדים הי נם יצר הטוב שבאדם ,והגבורות הינן יצר הרע .בימי הקטנות של האדם ,מתחיל יצר הרע להתפשט לפני יצר הטוב .ימי ספירת העומר הם קטנות דז"א ולכן הגבורות מתפשטות בגוף. בחג השבועות מתפשטים חסדי ז"א בגופו ,ואז גם כן נכנסים מוחין דז"א דגדלות. בשבוע הראשון מתפשטת ויורדת גבורה אחת מן הדעת ,ונכנסת בחסד דז"א ,בצורה הבאה: ביום :3חסד שבחסד ביום :2גבורה שבחסד ביום :1תפארת שבחסד ביום :4נצח שבחסד ביום :5הוד שבחסד ביום :1יסוד שבחסד ביום :7מלכות שבחסד בשבוע השני ,מתפשטת ויורדת גבורה אחת מן הדעת ,ונכנסת בגבורה דז"א. בשבוע שלישי ,נכנסת גבורה אחת בתפארת דז"א. בשבוע רביעי ,נכנסת גבורה אחת בנצח דז"א. בשבוע חמישי ,נכנסת גבורה אחת בהוד דז"א. בשבוע שישי ,מתקבצות כללות הה"ג ונכנסות ביסוד ז"א. בשבוע שביעי ,מתקבצות כללות הה"ג ונכנסות במלכות ז"א. ע"י ספירת העומר בפה גורמים שיצא הבל אור מקיף מפה ז"א ומקיף לכל ז' תחתונות ועי"ז מתמתקות הגבורות דקטנות. פירוש אחר: בצאת ישראל ממצרים ,יצאו הה"ח והה"ג מן דעת דקטנות ז"א ונתפשטו בגופו. בעזרת 2מקיפים מורידים הה"ח מן יסוד אימא המלובש תוך 3/1העליון המכוסה של התפארת דז"א. = 7בחינות ה"ח 2 +מקיפים = 7בחינות ה"ח 2 +מקיפים = 34בחינות דישראל סה"כ = 28בחינות 34 +בחינות ביעקב = 15בחינות 7 +בחינות דרחל (גבורות בלבד) = 42בחינות 7 +בחינות דלאה (גבורות בלבד) 7 +בחינות דרחל ("שמקבלת למטה"?) = 49בחינות והם מ"ט ימי הספירה. 230 דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח גדלות ז"א היתה רק ליום הראשון של פסח כדי שיוכלו ישראל להיגאל .לאחר היום הראשון דפסח ,חוזר ז"א להיות "תלת כלילן בתלת" ,ולכן אומרים הלל גמור רק ביום הראשון דפסח. בימי ספירת העומר ,ע"י הספירה ,ממשיכים המוחין שנסתלקו ביום א'. יפה שעה: אף על פי שאומרים שאותם המוחים שנסתלקו במוצאי יום ראשון של פסח הם החוזרים עם ספירת העומר ,עדיין אין סתירה עם העובדה שכל מצוה ומצוה הינה בירור בפני עצמה. 7שבועות הם כנגד ספירות של חב"ד +חג"ת +מלכות [התחלת בנין נוק' מאחורי תפארת ז"א] שנתקנים כדי להכין זו"ן לזיווג[ .יא”ב :בחג שבועות ,המוחין נכנסים גם לנ"ה ז"א; עיין דרוש של שבועות]. ישנן 2כוונות אמיתיות בעניין המשכת המוחין: שיטה [ 1#עיקרית]: שבוע :1#ממשיכים כל 7בחינות של החכמה חכמה דחכמה יום :3# בינה דחכמה יום :2# דעת דחכמה יום :1# חסד דחכמה יום :4# גבורה דחכמה יום :5# תפארת דחכמה יום :1# מלכות דחכמה יום :7# שבוע :2# יום :3# יום :2# וכו' ממשיכים כל 7בחינות של הבינה חכמה דבינה בינה דבינה שיטה :2# החכמה מתפשטת בכל 7הספירות חכמה דחכמה חכמה דבינה חכמה דדעת חכמה דחסד חכמה דגבורה חכמה דתפארת חכמה דמלכות הבינה מתפשטת בכל 7הספירות בינה דחכמה בינה דבינה סדר השבועות: שבוע :1# שבוע :2# שבוע :3# שבוע :4# שבוע :5# שבוע :6# שבוע :7# ספירה חכמה בינה חסדים שבדעת גבורות שבדעת חסד גבורה תפארת ומלכות; שניהם דבוקים ביחד; זו"ן אב"א שם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן כוונה נוספת: החזרת המוחין של ז"א :קטנות א' באה לאחר גדלות א' במקום לאחר גדלות ב' כמו בליל הסדר ,מאותה סיבה (יא"ב :כלומר כדי לנתק קודם כל את אחיזת החיצונים) אבל כעת מספיק לחכות לגדלות א' מאחר שכבר נכנסה גדלות ב' בליל הסדר. 231 שבוע :3# חכמה שבוע :2# בינה יום :3#גדלות א' דאבא יום :2#גדלות א' דאימא יום :1#קטנות ב' דאו"א ס"ג ע"ב ס"ג ע"ב א-כ-ד-ט-ם א"ם ג"ל יום :4#גדלות ב' דאימא יום :5#קטנות א' דאו"א ע"ב א-להים דיודין ס"ג א-להים דההין יום :1#רשימו דגדלות ב' דאבא יום :7#גדלות ב' דאבא ע"ב ע"ב ס"ג ס"ג שבוע :1# חסדים דדעת שבוע :4# גבורות דדעת מ"ה מ"ה ע"ה [עיין כוס שלישי :חסדים שבדעת]: מ"ה א-להים דאלפין; א' של מילוי ה"א בצורת י-ו-י מ"ה מ"ה ב"ן ב"ן ע"ד ב"ן א-להים דאלפין; א' של מילוי ה"א בצורת י-ו-ד ב"ן ב"ן שבוע :5#שבוע :1# חסד (כמו גבורה (כמו שבוע )3#שבוע )2# ס"ג ע"ב ס"ג ע"ב א-כ-ד-ט-ם א"ם ג"ל ע"ב א-להים דיודין ס"ג א-להים דההין ע"ב ע"ב ס"ג ס"ג שבוע :7#תפארת [כמו שבוע :1#חסדים דדעת] ומלכות [כמו שבוע :4#גבורות דדעת] מ"ה וב"ן מ"ה וב"ן ע"ה וע"ד מ"ה וב"ן א-להים דאלפין; א' של מילוי ה"א בצורה :י-ו-י וגם א' של מילוי ה"א בצורה :י-ו-ד מ"ה וב"ן מ"ה וב"ן השבוע הראשון של ספירת העומר הינו חג כי בו נכנס מוח החכמה שהוא עיקר המוחין וכולל את כולם .כל עוד לא נשלם מוח החכמה להיכנס זהו רק חול המועד; כשרשימו דגדלות ב' של מוח החכמה נכנס לז"א ,ביום ו' של ספירת העומר והוא שביעי של פסח ,זה נחשב שיש מספיק מוח חכמה בז"א ולכן הוא יום חג ,וגם לכן הותר הזיווג התחתון ,כי כיוון שנכנס מוח החכמה כבר יש בחינת הזיווג .בסיום כניסת מוח החכמה ,ביום השביעי של העומר ,הינו קצת חג ולכן הוא איסרו חג. 232 דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח עיקר גלות מצרים היתה לס יבת פגם ישראל בדעת ז"א ושם נאחזו החיצונים ,בלבושים שלו. דעת ז"א מתפשטת בגופא דז"א ע"י הה"ח ואח"כ כללות כולם נכנסת ביסוד הנקרא 'כל' ואח"כ כללות כולם במלכות. ועל דרך זה ,הה"ג נכנסות בגופא דנוק' דז"א. בגלות מצרים בחינת ההתפשטות למטה בגופא חזרה להתעלות בשרשה בבחינה העליונה של הדעת ברישא דז"א ומשם ינקו החיצונים (כלומר המצריים) ולא היו מאירים בגופא דז"א למעט הלבושים של חו"ג שהם 31אחוריים דיסוד אימא שהם 31שמות א-ה-י-ה בריבועם בסוד 31ד"מים. דעת ז"א מתלבשת תוך יסוד אימא הנמצא בגרון ז"א[ .יא”ב :אך עטרת יסוד אימא מסתיימת ב- 1/1עליון תפארת ז"א כנ"ל בהקדמה שלי ].ז"א הוא שם מ"ה .אות ה-אלף שב-ואו הינה כנגד אימא[ ,כנגד ה-א של א-ה-י-ה] המתפשטת בז"א להחיותו .אחוריים דאימא מתלבשים בז"א, כלומר ריבוע א-ה-י-ה העולה ד"ם ,בחינת ד"ם האדם .אך בתחילה הד"ם הזה לא היה מתפשט באיבר י ז"א ולכן ז"א היה אד"ם [גמ' מ"ה] בלתי ד"ם ולכן המצריים היו שופכים ד"ם של ישראל. כשיצאו ישראל ממצרים ירדו אלו החסדים שבדעת ז"א ונתפשטו בו"ק ונבלע דמו בתוך הורידים שלו ובזה אין מקום לחיצונים להתאחז .ההתפשטות נעשית במ"ט ימי ספירת העומר: = 41 31שמות א-ה-י-ה בני 4אותיות: [ 31השמות עצמם] או [ 31אותיות שבריבוע א-ה-י-ה] = 31 = 51 סה"כ: בכל יום נתקנת אות אחת ובהשתלם תיקונם אז הוא חג העצרת ויש בו בחינת זיווג עליון. - בז"א ישנם * 31מ"ה ,כנגד 31ד"מים או כנגד 31ספירותיו .בתחילה שם מ"ה היה חסר ה-אלף שבמילוי ה-ואו של מ"ה [גמ' אדם] ונשאר ממנו רק ד"ם .אז נתקיים "דמים בדמים נגעו" בהיותם מרוחקים זה מזה ,דם של מעלה [יא”ב :של אימא?] עם דם של מטה [יא”ב :של ז"א? ] ובכן יש שפיכות דמים .כשנשלמים שמות מ"ה אזי מתקיים "בדמייך חיי". 1זמנים הם: עיבור א' :ז"א במצב של "תלת כלילן בתלת"; זהו זמן גלות מצרים יניקה עיבור שני ,של המוחין בגאולת מצרים נולד ז"א ואז היה זמן יניקה שהוא זמן הבלעת הדם בגופו של תינוק ,כי הדם שבאישה מתהפך לחלב וממנו יונק התינוק ואח"כ חוזר החלב ההוא לקדמותו ומתהפך לדם בגוף התינוק ונבלע תוך הוורידים שלו. הדם המתהפך לחלב מזדכך קודם מסיגים בלידה וזהו דם הלידה [כלומר הסיגים], וכשהתינוק יונק ממנו ,חוזר להיות דם טהור. מ"ט ימי ספירת העומר הם 7שבועות שהם כנגד 7נקיים וימי טוהר .הדם מתהפך והופך לחלב. 233 דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח - - בגאולת מצרים הה"ח והה"ג ,שנתעלו בדעת ז"א בגלות מצרים ,נתפשטו בגופא דז"א. בעת יציאה ממצרים נעתקו הה"ח מהדעת ואח"כ ב 7-שבועות של ספירת העומר יורדים ומתפשטים בגופא דז"א. 7שבועות הינם כנגד: ה"ח מחסד ועד הוד + כללות הה"ח ביסוד; היסוד נקרא 'כל' כי יש בו ה"ח וכל חסד כלול מ 31-ולכן 51=5*31שהוא גמ' 'כל' + כללות הה"ח במלכות סה"כ 7שבועות. מלכות נקראת כלה כי: טעם :3#היא לוקחת מהיסוד הנקרא 'כל' והיא ה'-ה' האחרונה שבשם טעם ' :2#כל' הינו כללות החסדים; ה' כנגד הה"ג טעם ' :1#כל' כנגד הה"ג; כל גבורה כלולה מ 31-ולכן 51=5*31שהוא גמ' 'כל' ועוד 'ה' כי המלכות הינה ה'-ה' האחרונה שבשם כל חסד כלול מ 7-בחינות: 7הבחינות של 7הבחינות של החסד הראשון :החסד השני: גבורה שבחסד חסד שבחסד גבורה שבחסד בחינה :3#חסד שבחסד גבורה שבגבורה בחינה :2#חסד שבגבורה בחינה :1#חסד שבתפארת גבורה שבתפארת גבורה שבנצח בחינה :4#חסד שבנצח גבורה שבהוד בחינה :5#חסד שבהוד גבורה שביסוד בחינה :1#חסד שביסוד בחינה :7#חסד שבמלכות גבורה שבמלכות 7הבחינות של החסד השלישי: תפארת שבחסד וכו'... כל חסד מתפשט ב 7-ימים לפי 7בחינות: שבוע 7 :1#הבחינות של החסד הראשון נכנסת בחינת מלכות שבחסד הראשון בתוך החסד הנקרא זרוע ימין יום :3# נדחית המלכות (כלומר בחינת המלכות שבחסד הראשון) בגבורת ז"א יום :2# ונכנסת בחינת היסוד בחסד נדחית המלכות בתפארת ,והיסוד בגבורה ,ונכנסת בחינת ההוד בחסד יום :1# נדחית המלכות בנצח ,והיסוד בתפארת וההוד בגבורה ונכנסת בחינת הנצח יום :4# בחסד נדחית המלכות בהוד ,והיסוד בנצח וההוד בתפארת והנצח בגבורה ונכנסת יום :5# בחינת התפארת בחסד נדחית המלכות ביסוד והיסוד בהוד וההוד בנצח והנצח בתפארת והתפארת יום :1# בגבורה ונכנסת בחינת הגבורה בחסד כל בחינה נכנסת במקומה :מלכות במלכות ,יסוד ביסוד ,הוד בהוד ,נצח יום :7# בנצח ,תפארת בתפארת ,גבורה בגבורה ,חסד בחסד שבוע :2# יום :3# יום :2# וכו' 7הבחינות של החסד השני יא”ב :נכנסת בחינת מלכות שבחסד השני בתוך החסד הנקרא זרוע ימין וכו' 234 - בדעת יש כל ה 7+7-בחינות החסדים והגבורות והם כנגד ה 32-שבטים ומנשה ואפרים [סה"כ 34בחינות]. החסד הראשון מכיל את כל החסדים ,ולכן: השבוע הראשון הינו חול המועד ולא חול גמור יש 7ענני כבוד כנגד 7בחינות החסדים; הענן הראשון של אהרון כולל את כולם יש 7ימים בשבוע ,כנגד 7בחינת החסדים; היום הראשון כולל את כולם וזהו שכתוב' :יומם יצוה ה' חסדו' ,כלומר הימים הם החסדים והלילות הם הגברות (זכרים ונקבות ).כל בחינת חסד מ 7-הבחינות היא יום אחד .החסד (יום) הראשון נקרא 'יומם' ,כלומר כולל ימים רבים, כי שאר החסדים אין להם שורש ומעבר אלא בו' .חסדו' כלומר "חסד ו'" שאר 1בחינות החסדים תלויים בראשון. "ובלילה שירה עימי" ,כלומר שיר ה' ,כלומר הה"ג (כל גבורה הינה שיר) הינו עימי ,כלומר הגבורות הן עם השכינה (המלכות) ,לעומת החסדים שאינם רק בחינת פקדון ביום בעת הזיווג. טיפת הזיווג של מ"ד הינה מבחינת החסד .עיקר טיפת הזיווג הוא לצורך היסוד .לכן בשביעי של פסח כשנכנסת בחינת החסד ביסוד ,יש זיווג .שביעי של פסח הינו גם יום טוב כי אז עיקר החסד הראשון נשלם להתפשט. יא”ב :במקור נמצא "עוד יש עניין אחר בעניין ספירת העומר והוא נקשר עם הדרוש הנזכר ושניהם הם בחינה אחת" :אולי העניין האחר קשור להחזרת המוחין הנזכר בדרוש הקודם והינו בחינה אחת עם הדרוש הנוכחי כי התפשטות החסדים הינה כפונקציה של כניסת המוחין. 235 דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח - - - ממוח הדעת דז"א יוצאים אורות פנימיים ומקיפים. האורות הפנימיים יורדים דרך הגרון ומתפשטים בגופו של ז"א. האורות המקיפים יוצאים מן הפה (דז"א) ולחוץ ומקיפים את 7התחתונות (של ז"א). החו"ג שבתוך יסוד אימא שבתוך גרון ז"א דחוקים מאוד: חלק בוקעים לחוץ וזהו בקיעת הפה ,ואלו הן הגבורות (אש) והן ה' גבורות מנצפ"ך והן ה' מוצאות הפה (פיתוחי חותם ,כדלהלן) והם כב' אותיות היוצאות מבינה וחלק נשארים בפנים ואלו הם החסדים (מים) (נאלמתי דומיה) על זה נאמר" :טובה תוכחה מגולה" ,כלומר הגבורות שבקעו החוצה" ,מאהבה מוסתרת", כלומר מהחסדים בהיותם מוסתרים. לכן ניתן לומר גם שהאותיות יוצאות מן הפה ,כלומר הפה של ז"א כנ"ל ,וגם שהאותיות יוצאות מחותם אימא עילאה ,כלומר יסוד אימא כנ"ל ,ואין סתירה בין הדברים ,כי האותיות הן גבורות מן יסוד אימא דרך פה דז"א. לכן גם מבינים "כי הדעת גניז בפומא דמלכא" ,כלומר הדעת (חו"ג) מלובש ביסוד אימא והגבורות בוקעות ויוצאות דרך פה דז"א. ה' אותיות מנצפ"ך הם שורש הה"ג ולכן הן אותיות סתומות" ,כי הם בציור מקום פתיחת הפה ,סתומה ועגולה ולכן נקרא (הפה – יא”ב) בספר הזהר בשם פיתוחי חותם ,כי הוא מקום הנפתח ומגולה עתה והוא נמשך מאימא עילאה הנקראת חותם .כנודע כי עיטרא דגבורה גניז באימא". כל אור מקיף הוא מבינה ,כי הגבורות באות מאימא הנקראת שם א-ה-י-ה. [יא”ב :עיין הקדמה בעניין אור פנימי לעומת מקיף] בימי ספירת העומר אנו צריכים להמשיך 2בחינות: אורות פנימיים ,כנ"ל בדרושים קודמים אורות מקיפים בזמן בית המקדש ,ע"י קרבן העומר ,שהוא מנחת שעורים ,היו יורדות בחינות החסדים והגבורות אל הדעת ומשם אל הגרון[ .יא”ב :האם אין הדעת במקום גרון ז"א ממילא? עיין גם הקדמה שלי ].עתה אין לנו כח להמשיך אור פנימי ,כי אינו נמשך אלא ע"י קרבן העומר. על ידי ברכת ספירת העומר ,בבחינת הדיבור וההבל היוצאים מן הפה ,אנו ממשיכים אור מקיף וע"י אמירת "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש במהרה בימינו" נתקן איזה תיקון בבחינת אור פנימי. יפה שעה: קשה כי בכל מקום המשכת האור המקיף הינה אתגר יותר קשה מהמשכת האור הפנימי; כגון דרוש ג' של תפילת השחר ,בעניין ברכת תש"ר .אך יש לומר כאן שאין אנו יכולים להמשיך את האור הפנימי כי אין אנו יכולים להקריב את העומר. לכן ספירת העומר תלויה באנשים ולא בנשים ,לפי שהתיקון נעשה דרך פה הזכר (ז"א). וגם פסח הינו "פה סח" ,וגם מצוה לספר ביציאת מצרים. יציאת מצרים הינה יציאת החסד מן הגרון [שהוא מקום צר ,מ-צר-יים] ,והתפשטותו בגופו דז"א ,וגם לכוון התפשטות הגבורות ,אור מקיף ,דרך הפה הסמוך לגרון. המלכות לוקחת הה"ג תחילה ["עיטרא דילה"] שהם ה' אותיות מנצפ"ך: אותיות מנצפ"ך: אותיות כפולות (פ"ר * + )2כללות הה"ג 31[ +אותיות (הגהה)] = גמ' שערה [כתיב חסד ,ללא ו'] בחג שבועות ,שהוא הזיווג ,ניתן בנוק' בחינת החסד בסוד טיפת הזיווג ולכן אז מקריבים קרבן חיטים[ .עיין לקמן] 236 כוונה בעת ברכת ספירת העומר: שם הויה הינו של מ"ה ,כי הכל תלוי בז"א כנ"ל. לכוון שההויה כלולה מ 31-הוויות דמ"ה ,לעומת 31דמ-ים ['א' שב-ואו כנ"ל ב-דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח] שייבלעו בתוך הה"ח והה"ג שמתפשטים בתוך ז"א בעת גאולת מצריים( .יא”ב :כלומר כשז"א גדל ,מוחי קטנות שלו יורדים לתוך הגוף ומתפשטים "ונבלעים" בתוכו .על דרך הכוונה של "הא-ל" של דרוש ב' של העמידה ,וכן עיין דרוש א' דספירת העומר והוא דרוש ז' דפסח). "על ספירת העומר" :ס"ה הינו גמ' א-ד-נ-י ,כי יש לתקן גם את נוק'. "עמר" :שמות א-ה-י-ה נעשים פנימיים [יא”ב :על המשקל הנ"ל ,שמוחי ז"א יורדים ומתפשטים ונבלעים בז"א] ולכן אינם בריבוע אלא ביושר :גמ' 31 + 23אותיות השם במילוי = ( 13כנגד א-ל); * 31שמות = 131שהוא גמ' של "עמר" .יש לכוון להמשיך משם א-ל לשם א-ד-נ-י (נוק') כדי לקבל בחינת א-ל א-ד-נ-י. "היום כך וכך בעומר"" :יום" ,גמ' א-ל +י-ה-ו-ה ,יש לכוון להמשיך משם א-ל לשם הויה (ז"א). - - - דוגמא של כוונה ליום :3# להמשיך גדלות א' דאבא למוחין ז"א; שם ע"ב [יא”ב :עיין דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח] לכוון אות א' שבשם א-ה-י-ה הראשון מהעשרה [הנקראים 31ד"מים] [יא”ב :עיין דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח] לכוון אור מקיף ואור פנימי מן בחינת המלכות שבחסד הראשון מהה"ח ונכנס בחסד ,שהוא זרוע ימין [יא”ב :עיין דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח; אך שם לא ראיתי עניין אור מקיף]. כוונה נוספת: ימי העומר הם בחינת דינים וגבורות :ש"ך דינים הינם גמ' "העומר". מקור הש"ך דינים בחכמה וגם בבינה: ל"ב נתיבות חכמה * 31ספירות = ש"ך ניצוצים. כנגד ל"ב א-להים דמעשה בראשית ,ודין בא משם א-להים זהו הנאמר "בוצינא דקרדינותא בטש במחשבה עילאה (כלומר חכמה – יא”ב) וניצוצין זריק לשכ"ה עיבר [יא”ב :עיין הקדמה שלי הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות ]:ונמשכים [הש"ך ניצוצין – יא”ב] אל הבינה ונעשים שם נ' שערים ,בחינת ה"ג ,כשכל אחד כלול מ.31- ישנם 51מיני ש"ך ניצוצים בהתאם ל-נ' השערים שמהם יוצאות הנשמות .ישנם בהתאם 51 צירופים\ גמטריות להשיג את חשבון ש"ך; החשבון דלעיל הינו דוגמא אחת והוא של השער הרביעי. החשבון של השער הראשון הינו :ה' ראשונה שבשם הויה ,כנגד בינה ,והוא שם ס"ג .ישנם 5 חלקים בבינה [יא”ב :כנגד ה"ג?] ה' * ס"ג = שט"ו .שט"ו +ה' שבבינה = ש"ך. בהתאם לשורש הנשמה הפרטית של כל אחד ,יש לכוון באותו שער ולמתק את הש"ך דינים ולחלק (הש"ך) ל 7-שבועות שהם בחינת 7מלכי אדום ,והם * 7אד"ם. לכוון שמילת "העומר" הינה גמ' ש"ך ,וכוונתינו למתק את הש"ך דינים. כל יום מ 7-ימי השבוע יש לכוון חלק אחד מה 7-חלקים ,כדלהלן: ש"ך דינים = * 7מ"ה; כל יום יש לכוון מ"ה אחר ,עד שמגיעים ל 7-מ"ה ואז מוסיפים ה' שבבינה. וכן על דרך זה עד תשלום שבוע ראשון ,להשלים * 7אד"ם 7 ,מלכי אדום וכן על דרך זה כל ה 7-שבועות ,כי כל אדם כלול מכל ה.7- לפי השער הראשון ,חלוקת הש"ך דינים ל*7([-מ"ה שהם אד"ם) +ה'] משתלבת עם ה*5([-ס"ג)+ה'] כדלהלן; אך כל איש צריך לכוון לפי שורש נשמתו ,את התאמת *7אד"ם אל חשבון הש"ך של השער שלו. 237 - - דוגמא של כוונת התאמת ה*7-מ"ה לפי השער הראשון: יום :3#מ"ה ראשון :י-ו-ד ה-י ו-א +חציה של אות ו' אחרונה (כלומר 1מתוך 1ניצוצים) הינו סה"כ גמ' מ"ה ,והוא כנגד אדם אחד שהוא כנגד מלך אדום אחד. יום :2#מ"ה שני: 1ניצוצים שנשארו מאתמול (כלומר חציה השני של ה-ו') +ה-י ,של תשלום הויה דס"ג של אתמול +י-ו-ד ה' ,של הויה דס"ג שני, 2 +ניצוצין של אות י' (של מילוי ה' הקודם) סה"כ מ"ה ,שהוא כנגד אד"ם שני. כוונה נוספת: להשפיע מן המ"ט יומין דכורין אל המ"ט יומין נוקבין: שבוע :3#מחסד ז"א אל חסד נוק' יום :3#להשפיע מחסד שבחסד ז"א אל חסד שבחסד נוק' יום :2#להשפיע מגבורה שבחסד ז"א אל גבורה שבחסד נוק' וכו' שבוע :2#וכו' שבוע :7#מן בחינת המלכות שבזכר [שנשארה מן הנקבה מושרשת בזכר ,בסוד "שימני כחותם" (יא”ב :עיין דרוש ה' של התפילין)] אל המלכות שבנוק'. כוונה נוספת: לפי שם מ"ב שב-אנא בכח בכל יום יש לכוון אות אחת של תפילת אנא בכוח ,וכל 7ימים יש לכוון כל ה 1-אותיות אחרונות .דוגמא: יום :3#א' יום :2#ב' יום :1#ג' יום :4#י' יום :5#ת' יום :1#צ' יום :7#אב"ג ית"ץ וכן שאר השבועות. יא”ב :לפי קיצור הכוונות של הרמח"ל :ניקוד האותיות בימים הינו לפי ניקוד של "אז ישיר משה" עד אות א' של "לאמר" .ניקוד האותיות בסופי שבוע הינו לפי ניקוד של "בראשית ברא" עד אות ב' של "ובוהו". (ואולי זהו שילוב הנהגת המשפט (אותיות) עם הנהגת המשפט (תיבות))( .גם אותיות הינם בינה\גבורות לעומת תיבות שהינם חכמה\חסדים) כוונה נוספת: שמות הויה מנוקדים לפי הספירה של אותו שבוע ,וכל שבוע לפי ימים: שבוע :3#ספירת חסד -ניקוד סגול יום :3#הויה בסגול עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול יום :2#הויה בשבא עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול יום :1#הויה בחולם עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול יום :4#הויה בחיריק עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול יום :5#הויה בקובוץ עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול יום :1#הויה בשורק עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול יום :7#הויה בניקוד צ-ב-א-ו-ת [שבא-קובוץ-חולם] עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בסגול 238 שבוע :2#ספירת גבורה -ניקוד שבא יום :3#הויה בסגול עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בשבא יום :2#הויה בשבא עם הרוחניות שבתוכה שהיא הויה בשבא יום :1#וכו' כוונה נוספת: תיקון פגם שהאדם הפרטי פגם בכל ספירה [דומה לנוסח שבסידורים – יא”ב :בשער הכוונות המחבר מציין ספירה אחת לשבוע ,כאשר בסידורים ישנו תת-פירוט ,עבור כל יום]. כוונה נוספת: המילה והאות שבמזמור "למנצח בנגינות מזמור שיר" ושבפסוק "ישמחו וירננו" ,כפי הנוסח שבסידורים. [יא”ב :לפי הרחמ"ל בקיצור הכוונות :המילה כנגד הזכר והאות כנגד הנוק' כדי להשפע מן המ"ט יומין דכורין אל המ"ט יומין נוק' כנ"ל]. 239 דרוש ו' דספירת העומר והוא דרוש יב' דפסח שביעי של פסח הינו יום טוב כי בשבוע הראשון של ספירת העומר נכנס מוח חכמה אשר בו נכללים כל המוחין ["כולם בחכמה עשית"] ובליל שביעי של פסח נכנס רשימו דגדלות ב' דמוח חכמה דאבא .איסרו חג הוא גם אינו יום חול גמור כי בכל זאת נשלמת כניסתה של גדלות ב' של מוח חכמה דאבא. בשביעי של פסח יכול ז"א להזדווג עם המלכות כי ביום ו' של שבוע ראשון של ספירת העומר נתקנות התפארת והמלכות שמאחורי ז"א [יא”ב :לפי הבנתי היה זה צריך להיות יום ז' דעומר] ולכן הוא יום טוב ויש בו חיוב זיווג .אך הזיווג הוא דקטנות כיוון שעדיין לא נגדל ז"א. סדר כניסת המוחין הינו :חכמה ,בינה ,חסד שבדעת ,גבורה שבדעת ,חסד ,גבורה ,תפארת [ביחד עם המלכות שמאחוריו]. יש סכנה להתעסק בסודות זמן הקטנות לפי שהחיצונים מתעוררים בהם .זהו "וינס משה מפניו" לפי שעניין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא נחש. להלן המאמר המתעסק בסודות זמן הקטנות [יא”ב :כנראה מהזוהר פרשת בשלח]: "האיילה רחמה צר ולכן היא חביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך בערייתא ויולדת". האיילה זוהי הנוק' החביבה על בעלה ז"א. בליל א' של פסח נזדווגו זיווג מעולה כי זו"ן היו בגדלות דמוחין ונוק' מעוברת מהזיווג הזה כל ימי הפסח וביום ז' דפסח היא יולדת .אך ממוצאי יום א' דפסח ,זו"ן חוזרים להיות בקטנות דמוחין ולכן נוק' היא האיילה שרחמה צר כי אז אין ברחמה אלא הה"ג דמנצפ"ך כי לא ניתנו בה הה"ח. מנצפ"ך כפול הוא בגמ' תק"ס 31 +אותיות שלהם 5 +אותיות שורשיות = תקע"ה והוא גמ' שערה ,שזה קרבן העומר הנקרב ביום א' של העומר. ולכן האיילה אינה יכולה ללדת כי אם תלד ,יתאחזו החיצונים באותם הנשמות דזיווג גמור דליל א' דפסח ,בצאתם מפתח רחמה" ,לפתח חטאת רובץ ".התיקון הוא שז"א בהיותו בקטנות יזדווג בליל ז' דפסח כי אז כאשר ייפתח רחמה ותלד ,החיצונים יינקו מהסיגים והזוהמא של זיווג דקטנות בלבד. יסוד ז"א נקרא ש-די. יסוד ז"א בקטנות מקבל חיות מן האחוריים של דעת [יא”ב :שבו יסוד דאימא] שהוא בחינת שם א-ה-י-ה בריבועו :ד"ם[ .יא”ב :כלומר לבושי נה"י אימא דגדלות ז"א ,שהם הלבושים שמתגלים בזמן גלות מצרים ,כנ"ל ב-דרוש ב' דפסח] ש-די +ד"ם = נחש ולכן יסוד ז"א בקטנות נקרא נחש וזיווג דקטנות נקרא נשיכה. בקטנות היסוד ממשיך טיפת הזרע מהאחוריים דיסוד אימא שבתוך דעת ז"א שהם הלבושים של המוחין דחו"ג. אחוריים דאימא הן ריבוע א-ה-י-ה דיודין ,והוא תקמ"ד; וריבוע א-ה-י-ה הינו ד"ם ,ולכן אותיות המילוי הינם ת"ק [וגם תקמ"ד – מילוי = ד"ם]. מילוי של ש-די הינו ת"ק. ש-די +ד"ם = נח"ש [יא”ב :ב-דרוש ב' דפסח אכן נמצא שלבושי המוחין דגדלות ז"א הינם א-ה-י-ה דמילוי ולא א-ה-י-ה פשוטים .לא ברור לי מתי\למה המחבר מביא חשבון המילוי של א-ה-י-ה וחשבון המילוי של ש-די ,לעומת החשבונות הקודמים שציינו רק השמות הפשוטים .מקבלים אותם תוצאות עם השמות הפשוטים או עם המילוים]. כלומר מיסוד דאימא [ד"ם] נמשכת טיפת הזיווג ביסוד ז"א [ש-די] וניתנת בזיווג לנוק' .חיבור יסוד אימא עם יסוד ז"א נקרא נח"ש [בקטנות ].חיבור ז"א עם נוק' הינו עניין נחש העליון הנושך רחם האיילה. 240 - לכן בליל ז' של פסח הזיווג מותר אבל זה אינו זיווג גמור כי אם מבחינת הקטנות. קריעת רחם האיילה ,שהוא היסוד שלה הינו כנגד קריעת ים סוף. לז"א אין כח להזדווג בהיותו בקטנות [נשיכת הנחש] אם לא ע"י הארה הנמשכת מעתיקא קדישא[ ,כלומר הכוונה כאן לא"א] ,כי נה"י דא"א מתלבשים בז"א'" .מה תצעק אלי' כי בעתיקא תליא מילתא" [יא”ב :אולי יש להבין כי "א-ל" הינו כנגד אימא (או אבא?) והדבר תלוי רק בעתיקא ,וההארות של או"א לא מספיקות]. בכל דבר יש קטנות וגדלות .בחינת משה בקטנות הינה "א-ל ש-די" [אותה גמ']; אם מוסיפים מספר אותיות שם "ש-די" במילויו וכן מספר אותיות של "א-ל ש-די" אזי מקבלים שנ"ט שהוא גמ' נחש ע"ה ,וזהו "וינס משה מפניו (של הנחש)". חשן משפט :חשן אותיות נחש ,ובו משפט ודינים תקיפין. כל הזיווגים בשבתות ובר"ח אייר עד שבועות מותרים אך הם אינם זיווגים גמורים כי עד חג שבועות ז"א עדיין אינו בגדלות. שורש נשמת רבי עקיבא מן הה"ג בהיותם בשורשם בדעת ז"א [בעצם רק מבחינת גבורת 'הוד' אבל בשורשה בדעת ].שורש נשמתו בסוד הדעת בין דגדלות בין דקטנות [כנ"ל לגבי משה שלכל דבר יש בחינת קטנות וגדלות]. דעת דקטנות :א-להים דאלפין: חסד דדעת :האלף בצורת י-ו-י [צורת אות 'א'] גבורה דדעת :האלף בצורת י-ו-ד [שם אות 'י'] גמ' [א-להים * = ]2עקב; עקב +א' +י' = עקיבא תלמידי רבי עקיבא הם בחינת הגבורות דקטנות המתפשטות ממנו. דעת דקטנות הינה א-להים; כל תיבה בת 5אותיות בונה 321צירופים .ישנם 24צירופים המתחילים באות אלף ,ואלו ה 24111-תלמידי רבי עקיבא שכולם באו מצירופי אות א' .גם מ-א' יוצא אלף ( )3111ולכן מספרם ,24111או גם א-להים בריבוע הינו .3111 תלמידי רבי עקיבא היו ממוחין דקטנות ולכן היו מבחינת דינים קשים והיתה שינאה ביניהם. ימי העומר הינם מבחינת קטנות דז"א ואז הוא זמן יניקת החיצונים ולכן אז פגעה מידת הדין של הקטנות ומתו תלמידי רבי עקיבא. בל"ג בעומר מתגלית קטנות ב' דאימא ,שם א-כ-ד-ט-ם בחינת רחמים של חילוף שם א-להים והם 5אותיות של ה"ג דגדלות[ .יא”ב :לא מתאים לי לחשבון הימים לפי דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח]. א-כ-ד-ט-ם מתחלק לשני חלקים א"ם ג"ל [עיין דרוש א' דפסח] :אותיות א"ם לא התחלפו משם א-להים אך אותיות ג"ל התחלפו ונעשו רחמים" :עד הגל הזה" :שם א"ם ג"ל הינו גמ' ע"ד .ביום התגלות שם ג"ל שהוא רחמים גדולים יותר ,פסקו מלמות והוא ל"ג בעומר .אז סמך רבי עקיבא את 5תלמידיו הגדולים ,מבחינת ה"ג דגדלות המתפשטות בגופא דז"א כנגד א-כ-ד-ט-ם. 241 סיכום בעניין כוונות ליל הסדר וספירת העומר: מוחין דאבא נרמזים בסוד המצה ,בסוד הלחם שהוא בחכמה. מוחין דאימא נרמזים בסוד ה 4-כוסות של יין. המוחין אינם נכנסים כסדרם כמוסבר בדרושים קודמים [יא”ב :כדי לנתק אחיזת החיצונים מז"א] אלא ב תחילה נכנס גדלות א' ואח"כ קטנות ב' ואח"כ גדלות ב' ואח"כ קטנות א'. קדש :כנ"ל קדש :בדרוש דרוש ו' דפסח. ורחץ" :נכנס אור החכמה דאימא" [יא”ב :קשה כי מוח חכמה דז"א דמצד אימא כבר נכנס ב-קדש. אולי "אור החכמה דאימא" הינה הארה שאינה זהה למוח החכמה דז"א דמצד אימא .בק"ה מוסבר שכעת נכנסת הארה מחכמה דאימא לחסד שלה וז"א רוחץ בה ומתמתק ].כוונת הרחיצה הינה י-ה דע"ב, כלומר "רחץ י-ה" :יוד' * הי' דע"ב = רחץ 2 +אותיות י-ה. כרפס :כנ"ל כרפס :בדרוש דרוש ו' דפסח. יחץ :כלול בעניין מוציא-מצה רחצה :בסוד י-ה דס"ג; יוד * הי" .נכנס גדלות ב' בינה שבגבורה" [יא”ב :לא ברור לי האם מדובר בגדלות ב' של גבורות שבדעת מצד אימא? היא אמורה להיכנס בכוס רביעי! בק"ה מוסבר שכעת נכנסת הארה מבינה דז"א [כנראה זוהי טעות ומדובר בהארה מבינה דאימא] לגבורה שלה וז"א רוחץ בה]. מוציא-מצה :כנ"ל מוציא-מצה :בדרוש דרוש ו' דפסח. מרור – כורך :כנ"ל מרור כורך :בדרוש דרוש ו' דפסח. ועוד עניין טיט שהוא ט"י וי"ט כנגד לאה ורחל וי"ט הינו מילוי מ"ה [יא”ב :לא ברור לי .בק"ה מובא ששני ה-י"ט מילוי מ"ה ניתנים ללאה ולרחל]. כורך :נכנס פנימיות תפארת דאבא שהוא מ"ה [וב"ן; ההגהה מוחק ב"ן] בדעת ז"א ,גדלות ב', והוא ה' בצורה * 1ווים. [יא”ב :לא ברור לי .בק"ה מובא שבכורך בא מוח חסדים (דדעת – יא”ב) דאבא ,גם קטנות א' ,והוא א-להים כשהאות ה' מצטיירת ב 1-ווים ,וגם גדלות ב' ,מ" ה וב"ן ,כי החו"ג נכללים זה מזה]. שולחן עורך :לכוון כוונת האכילה [יא”ב :לפי ההגהה יש לעיין בשער המצוות ,פרשת עקב .לפי הק"ה שולחן עורך הינו בסוד הזיווג( .אולי זהו זיווג ז"א עם רחל?)] צפון :והוא האפיקומן; לכוון שעתה נכנסת ה-ו' שנשארה מהאות ה' בציור ד' -ו' [עיין עניין המצה האמצעית ב-מוציא-מצה] הלל-נרצה :כנ"ל כוס שלישי וכוס רביעי :בדרוש דרוש ו' דפסח. ספירת העומר :ימי ספירת העומר הינם ימים בהם אנו ממשיכים מוחי ז"א שהסתלקו לאחר יום ראשון דפסח. 7שבועות כנגד 7ספירות :חכמה ,בינה ,דעת ,חסד ,גבורה ,תפארת ,מלכות ,כלומר נוק' שהיא מאחורי תפארת ז"א .כתר אינו מן החשבון [יא”ב :עיין גם הקדמה שלי בנושא ספירת הכתר בחשבון הספירות[ ].יא”ב :בדרושים קודמים כגון דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח ,החלוקה של ה 7-ספירות הינה שונה והיא :חכמה ,בינה,חסדים דדעת ,גבורות דדעת ,חסד ,גבורה ,תפארת ביחד עם מלכות]. כל ספירה כלולה מכולם ולכן לא מספיקים 7ימים אלא צריכים 7שבועות של 7ימים. 242 לכוון להשפיע מ 49-ימים זיכריים אל 49ימים נוקביים וכיוון שהעניין הוא להשפיע במלכות צריך להשפיע כסדר ,מחסד עד מלכות. גם לכוון לתקן מה שפגמנו ב 7-ספירות :בשבוע ראשון לכוון לתקן מה שפגמנו בספירת החסד ,וכו'. (המשך סיכום כוונות ספירת העומר) החזרת מוחין של ז"א: עיין כוונה נוספת :של דרוש ב' דספירת העומר והוא דרוש ח' דפסח. התפשטות החו"ג בגופא דז"א: התפשטות הה"ח בגופא דז"א :עיין דרוש ד' דספירת העומר והוא דרוש י' דפסח אך נראה שסדר ההתפשטות הוא כל בחינות חסד אל ספירה אחת בשלמותה כל שבוע. התפשטות הה"ג בגופא דנוק' ,על דרך התפשטות החסדים[ .יא”ב :לא ברור לי מאיזה דרוש]. ניקוד הויה וניקוד פנימיות הספירה של אותו יום [עיין דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח] אות אחת מ 31-שמות א-ה-י-ה [עיין דרוש ג' דספירת העומר והוא דרוש ט' דפסח] אות אחת משם מ"ב של "אנא בכח" [עיין דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח] אות אחת ומילה אחת ממזמור "למנצח בנגינות מזמור שיר" [עיין דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח] סיכום כוונת הברכה [עיין דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח] סוד הברכה :הבל הפה ,סוד אור מקיף. הויה דמ"ה כנגד ז"א :להבליע 31דמים של ה"ח וה"ג של דעת לתוך ז"א ולכוון 31שמות מ"ה כלולים בהויה דמ"ה של הברכה. "על ספירת העומר" :ס"ה הינו הגמ' של א-ד-נ-י ,יש לתקן גם את נוק'. עמר 31 :שמות א-ה-י-ה ביושר [כי הדמים נעשים עכשיו פנימיים בתוך ז"א] ()23 * 31 31 +אותיות השם במילויו ( = 31 + 23א-ל) = עמר יש לכוון א-ל א-ד-נ-י ,כלומר להמשיך משם א-ל (יא”ב :כנגד אימא ,א-ה-י-ה) אל א-ד-נ-י (נוק') היום כך וכך :היום הינו גמ' א-ל +הויה ,כלומר להמשיך מא-ל (יא”ב :כנגד אימא ,א-ה-י-ה) אל הויה (יא”ב :ז"א) הרחמן :תיקון האור הפנימי. 243 כוונות לספירת העומר – יא”ב (סיכום פרטי לכוון בפועל לפי הרמח"ל והאר"י ז"ל) ה': שמות המוחין לפי שבוע ויום [שבוע :חכמה ,בינה ,חסדים דדעת ,גבורה דדעת ,חסד ,גבורה ,תפארת;יום :גדלות א' דאבא (עסמ"ג) ,גדלות א' דאימא (עסמ"ב) ,קטנות ב' דאו"א (אכדט"ם ,אמג"ל, ע"ה ,ע"ד) ,גדלות ב' דאימא (עסמ"ב) ,קטנות א' דאו"א (א-להים (אבא) ,א-להים במילויי יה"א (אימא)) ,רשימו דגדלות ב' דאבא (עסמ"ב) ,גדלות ב' דאבא (עסמ"ב)] ניקוד לפי שבוע ולפי יום :סגול ,שבא ,חולם ,חיריק ,קובוץ ,שורק ,ניקוד צ-ב-א-ו-ת (שבא ,קמץ,חולם) יוד הא וא [א אה אהי אהי-ה]-ו הא (להבליע 12שמות מ"ה שהם הה"ח והה"ג הנבלעים בתוך ז"א)ה"ח וה"ג :איזה חסד וגבורה נכנס לאיזה ספירה [שבועי :חגת-נהי-מלכות] של זו"ן בהתאמה ,ובאיזה חלק של הספירה [יומי :מלכות ,יה"נ ,תג"ח] ספירת העומר :ס"ה = אדנ-י = לתקן נוק' עמר 12 :אהי-ה 12 +אותיות המילוי [=12+11א-ל] להמשיך מא-ל אל אדנ-י היום :א-ל +הויה :להמשיך מא-ל [אימא] אל הויה – תיקון מקיפים הרחמן :תיקון מעט לפנימיים 244 הקדמה בענייני שבועות – יא”ב (מבוסס על רעיון של הרב שריקי שליט"א) בשבועות ישנה עלית ז"א לא"א ומשם ז"א מקבל הכתר שלו: לפי התומר דבורה [רבי משה קורדובירו (הרמ"ק)] ספירת הכתר היא כנגד מידת הענווה .עניין הענווה מתאים לשבועות ומתן תורה: משה היה עניו מכל אדם; התורה ניתנה על הר סיני דווקא; התורה משולה למים ,ומטבעם זוחלים כלפי מטה עניין ה"-אני" (הכתר) לעומת ה"-אין" (הנוק') [דרוש ג' של העמידה]עניין הענוה הינו לדעת לקבל מציאות מאת מנהג העולם ולא לחשוב שאנו שולטים באירועי העולם ["בני בכורי ישראל" :כי ישראל יודעים לשים את עצמם במקום השני (ב ,1-כ ,12-ר])122- מגילת רות הינו גם עניין ענוה של נעמי כלפי רות ולהיפך. לפי האר"י ז"ל ,פסח הינו כנגד חסד ,שבועות גבורה ,סוכות תפארת ,שמחת תורה נצח ,חנוכה הוד ,פורים יסוד ,שבת מלכות .אולי ניתן לומר כי גאולת מצרים הית ה בחסד עליון ,עניין עליה פתאומית של המוחין כדי לנתק אחיזת הס"א; אך עכשיו בשבועות זו"ן מקבלים גדולתם במהלך המ"ט ימים דספירת העומר, שלב אחרי שלב ,לא כמתנה פתאומית ["חסד"] אלא כביכול במאמצם (מאמצינו) [ב"-דין" ,גבורה] .וכן ספירת הגבורה מקבילה להיכל הזכות ,כלומר גדלות ז"א מגיעה לו בזכות השתדלותינו. דרוש שבועות בימי ספירת העומר חוזרים המוחין של ז"א שיצאו במוצאי יום א' דפסח .התפשטות המוחין בז"א הינה לפי הסדר :חו"ב ,חו"ג שבדעת ,חסד ,גבורה ,תפארת [עם נוק' הדבוקה מאחורי תפארת]. יפה שעה: קשה כי לעיל ב -דרוש ו' דספירת העומר והוא דרוש יב' דפסח יוצא שנוק' אינה אב"א עם ז"א. [יא”ב :אולי כי היה זיווג (דקטנות) בשביעי של פסח?] ועוד ק שה :גידול נוק' בא מנה"י ז"א ,אך נה"י ז"א ריקים עד שבועות ,אם כן איך נוק' יכלה לגדול עד חזה ז"א (ולמטה)? בחג שבועות נתפשטו המוחין גם בנ"ה של ז"א בסוד שני לוחות אבנים שהם נ"ה ואז יש זיווג זו"ן דגדלות. יפה שעה: ורק כאשר נכנסו המוחין עד נו"ה ,נמצא ז"א מקבל חב"ד דצל"ם בחב"ד שלו ,חג"ת בחג"ת ונה"י בנה"י כי עד אז היה רק חג"ת ונה"י דצ' דצל"ם בחב"ד וחג"ת דז"א ,ולכן הוא חג. [יא”ב :גישה זו קשה לי; וכן עיין ק"ה בתחילת דרוש העומר שנראה משם לעניות דעתי שחב"ד דצ' דצל"ם ז"א אכן כבר במקומם לפני שבועות]. עד חג שבועות ,ז"א בגדלות ב' שהוא כל שיעור קומת או"א .אך בחינת הכתר עדיין חסרה לז"א .בחג שבועות ז"א עולה עד א"א ולוקח גם כל קומת א"א וזה בחינת הכתר של ז"א. [יא”ב :לפי דרוש ב' דפסח ,בגדלות ב' דז"א ,צ' דצל"ם ז"א נמצא בנה"י או"א ול"ם דצל"ם נמצאים עד גובה כל או"א]. יפה שעה: לפי זה נמצא ששבועות גדול יותר משבת ,כי בשבת ז"א מגיע לדיקנא דא"א רק במנחה ובשבועות ז"א בא"א כבר בבוקר! אם כן ,גם בשבועות ,הכנת אוכל נפש היתה צריכה להיות אסורה! כלל :אי אפשר שז"א יעלה שום עליה עד שכל הפרצופים שלמעלה ממנו גם יעלו ויפנו לו מקום. ההבדל שבין שבת לשבועות ,הוא שבשבת כאשר ז"א עולה ,עולים אחריו גם נוק' ובי"ע ,מה שאין כן אולי בשבועות. 245 עליות דשבת במנחה: [יא”ב :עיין דרוש ג' דאסרו חג] מקור מקום העליה ז"א נוק' בריאה יצירה עשיה כלומר כל בריאה באצילות. עליות דיום טוב: א"א או"א ישסו"ת ז"א מלכות מקור מקום העליה אימא ז"א אימא נוק' ישסו"ת ז"א בריאה מלכות ד' ראשונות דיצירה בריאה ו' תחתונות דיצירה 4תחתונות דבריאה 4ראשונות עשיה 1ראשונות דיצירה 1תחתונות עשיה בשבועות ,עליות זו"ן כמו בשבת :ז"א במקום דיקנא קדישא כבר בבוקר ומלכות במקום או"א עילאין .אך עליות בי"ע כמו ביום טוב :בריאה במקום ז"א וכו' ומקום ישסו"ת נשאר פנוי "מלא מכבודו". וכן מוכרחים אנו לומר שגם בימי העומר כשזו"ן עולים לגדלות א' וב' ,עולמות בי"ע נשארים במקום דחול ,ויש מקום פנוי בין זו"ן לבין בי"ע. ועוד :בשבת דעת אבא מלובש תוך יסוד אבא בז"א. [יא”ב :עיין דרוש ג' דאסרו חג] אך ביום טוב דעת דאבא מלובש תוך יסוד אימא ויסוד אימא קצר מהשתרע למטה מחזה ז"א ,ולכן דעת אבא שבתוך יסוד אימא ,נעצר ואינו מתגלה למטה מיסוד אימא כי אין כח בז"א לקבל הארתו בהיותו מגולה [ללא התלבשות ביסוד אבא או אימא ].לכן בשבת שיורד אור דעת אבא [מלובש ביסוד אבא – יא”ב] עד למטה בז"א ,אין שום אחיזה אל הקליפות שהם סוד עשיית מלאכה ,לכן אסורה אפילו הכנת אוכל נפש .אך ביום טוב ,שאין אור דעת אבא יורד עד למטה ,יש אחיזה לחיצונים בסוד היתר הכנת אוכל נפש .וכן הוא גם בשבועות :מוחין דאבא מתלבשים בתוך מוחי אימא ואין יסוד אבא מתגלה מן החזה דז"א ולמטה. (במקור ,ביפה שעה ,ישנו רעיון דומה לעניין היתר טלטול ביום טוב ברשות הרבים [שהוא כנגד הקליפות] מה שאין בשבת). בקיצור הכוונות ישנו הסבר המתרץ את קושית היפה שעה .זה לשון הרמח"ל" :עליה זו (של ז"א בא"א – יא”ב ) אינה מכלל עליות התפילות כי אלו מכוונים כמו שאר יום טוב; אלא הוא דבר הולך לכללות השנה לתיקון המאור השולט בה ,ונעשה לפי שעה ואח"כ הולכים על סדר הנהוג בכל יום טוב". בעלית ז"א בדיקנא דא"א ,נעשית זקנו לבן והוא נקרא זקן כי הוא הגיע לימי הזקנה [עיין דרוש ב' דפסח "בן 5למקרא"]: הקב"ה נדמה להם כבחור יוצא למלחמה בעת קריעת ים סוף :כלומר ז"א בקטנותבשביעי של פסח הקב"ה נדמה להם כזקן במתן תורה :כלומר ז"א בא"א בשבועות.כתר ז"א מתחיל להיכנס בתחילת ליל שבועות וגומר להיכנס עד אשמורת הבוקר .בשחרית ובמוסף יש זיווג זו"ן .בליל שבועות הזיווג אסור כי גם למעלה אין זיווג לפני הבוקר. צריכים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה וכך מובטח לנו להשלים את השנה .על ידי עיסוק בתורה כל הלילה ממשיכים את הכתר אל ז"א. טובלים לפני עמוד השחר מעט ,ויש לכוון מקווה עליון שהוא כתר ז"א הנמשך אליו עכשיו, והוא השער החמישים ועליו נאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים". אנו גם נעשים שושבינים לנוק' ומוליכים אותה לבית הטבילה וטובלים יחד איתה והיא מקבלת טהרה מלמעלה .נוק' עולה אל ז"א רק בתפילות ואז ישנו זיווג זו"ן. כתר ז"א בא מחצי תחתון תפארת אימא ,גם מבחינת העצמות (אורות) וגם מבחינת הכלים [עיין הקדמה שלי – יא”ב]. 246 כשנגמרים הה"ח של אימא להיכנס בתוך ז"א [ה"ח אימא הינם 51שערי בינה] ,אזי חצי חסד הנמצא בחצי המגולה של תפארת ז"א נהיה כפול ואז: חציו עולה לכתר ז"א ובתמורה יורד חצי תפארת אימא להיות כתר לז"א, וחציו יוצא ממקום החזה דרך אחורי התפארת וניתן אל רחל לצורך הכתר שלה ["וזרקתיעליכם מים טהורים" ,חסד משול למים]. יא”ב :במקור כתוב גם ש :-כתר ז"א בא מדיקנא א"א כשז"א עולה עד לא"א בשבועות. יא”ב :השאלה היא אם כן מאיפה כתר ז"א :מדיקנא א"א או מאימא? אולי ניתן לשלב ולומר ש:- .1אימא נמצאת בגבורת א"א ומשם היא מקבלת אור מדיקנא א"א .1בעלית העולמות והפרצופים בשבועות ,אימא נמצאת בא"א וממילא חצי תפארת אימא הינו בדיקנא א"א? בליל א' דספירת העומר מקריבים שעורים :באותו זמן בנוק' יש רק ה"ג מנצפ"ך (ללא חסדים)[ ,מנצפ"ך * 31[ + ]2אותיות] [ +ה' שורשיות] = שערה. בחג שבועות ,ישנו זיווג זו"ן ,ז"א נותן טיפת מ"ד לנוק' והיא הה"ח וכנגדם מקריבים 2לחם חיטים. חטה היא גמ' 22כנגד 22אותיות הכלולים בה"ח לעומת הה' אותיות מנצפ"ך שהם בחינת הה"ג. [יא”ב :קשה כי לעיל ב -דרוש ה' דספירת העומר והוא דרוש יא' דפסח משמע שהאותיות באות מהה"ג]. עניין בין המצרים: כוונה של ההויות של 1ראשונות של העמידה בתקופת בין המצרים( :להאיר מהויה אל תמורתה) ט-ד-ה-ד אותיות הבאות לפני אותיות הויה ברכה ראשונה: כ-ו-ז-ו אותיות הבאות לאחר אותיות הויה ברכה שניה: אותיות הבאות ב-א-ת ב-ש מ-צ-פ-ץ ברכה שלישית: שי"ן (עם הכולל) סה"כ 'רצה' :גמ' א-להים דההין ,אותיות צרה :בין המצרים הדין יוצא מ-א-להים דההין. א-ד-נ-י +א-להים דההין = גמ' שי"ן שני בתי דינים (א-ד-נ-י +א-להים דההין) הם 2המצרים והם יתמתקו ע"י 1שמות הנ"ל, ומ-צרה יתהפך ל-רצה. 'שים שלום' :לכוון בשני ה-שין דלעיל. 247 הקדמה בענייני ראש השנה – יא”ב (מבוסס על קיצור הכוונות ועל שער הכוונות) יום הדין בראש השנה הקב"ה בונה מחדש את העולם ,ספירת המלכות; כל שנה אותם הארות שהיו בעבר\בעת בריאת העולם ,מאירות מחדש .כדי שיהיו בניה וקיום צריך דינים ,וגבורות העוצרים את התפשטות החסדים ,השפע"( .שאמר לעולמו די" ,כדי לעצור התפשטות המים כדי שתהיה יבשה ).לכן ראש השנה הינו יום הדין. ספרים של זכויות \ חובות העולם הינו ספר (ספירת מלכות) וכל מעשינו עושים רושם בספר\בעולם .כשהקב"ה בונה מחדש את העולם ישנה התייחסות לשני היבטים( :א) מצב העולם כפי שהבריות השאירו אותו מששת ימי בראשית ועד עתה ,ע"י מעשיהם (ב) תכלית העולם ,שהוא גילוי היחוד ,שהוא השלמת העולם למצב שבו תהיה התגלות ה' בעולם( .ויעשו כולם אגודה אחת ...וידע כל פעול.)... נסירה של השנה -הבאת הנוק' פב"פ כל ראש השנה העולם חוזר להיות כבתחילתו ,זו"ן אב"א וצריך להחזירם פב"פ ע"י הנסירה ,כדי להביא שפע לעולם .הנסירה מתחילה ב-זכרינו שאז נה"י אימא יוצאים מתוך ז"א ומוחי ז"א בתוכם וז"א נכנס לתרדמה ואימא נותנת גבורות ז"א לנוק' .וכל יום ספירה נוספת של רחל ננסרת עד שכל ספירות רחל ננסרות בערב יום הכיפורים .בתשר"ת הראשון ,המוחין של ז"א יוצאים מנוק' אל אימא ומשם חוזרים אל ז"א ומתוך ז"א מועברים לנוק' רחל .זיווג ז"א ורחל מתעכב עד שמיני עצרת( .ועיין עוד הערה להלן בעניין הנסירה בימים הנוראים). מלכויות השתתפות בהבאת העולם לתכליתו שהוא גילוי הייחוד ע"י קבלה עול מלכות שמיים (באחד של ה* 1- 'ובכן' :ויעשו כולם אגודה אחת ...וידע כל פעול כי אתה פעלתו 12 ...פסוקי מלכויות) זכרונות בניית המלכות מחדש הינה ע"י זכירה של מצב העולם כפי שהבריות רשמו בו; העולם הינו ספר (ספירת מלכות) וכל מעשינו עושים רושם בספר\בעולם. שופרות .3מיתוק הדינים מקור השופר הינו הדיקנא דעתיקא אשר כופה כל כוחות הדין .תיקון 7#של 11ת"ד הינו 'אמת' שהוא * 7ס"ג * 7 .ס"ג נהיו ז"ת דאימא .מילוי 7ס"ג = 7הבל = מקיפים של הז"ת אימא? = קולות השופר שיוצאים מפי אימא ומועברים לז"א (קול * קולות) ולנוק' (קלה * קולות) אולי ע"י החזרת המוחין מנוק' אל אימא ומשם לז"א ומשם לנוק' (בדרך של נתינת מוחין של נה"י ז"א בחב"ד נוק' ולא ע"י זיווג כמובן ).יש להתבונן במהות המקיפים האלה :אור ישר\חוזר? שערות ראש ז"א? וכן עיין עניין 7מקיפים? עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים .1ערבוב השטן .1החזרת המוחין שיצאו מז"א לקראת הנסירה (תשר"ת ראשון) התקיעות הינן החזרת המוחין של ז"א מנוק' לז"א ולנוק' ,ממותקות ע"י המקיפים של ז"ת אימא. 248 הערה לגבי נסירה בימים הנוראים – יא”ב עיין הקדמה שלי בעניין בנין נוק' .הקדמה_בניין_נוק הנסירה של נוק' רחל מתבצעת בשלבים מר"ה עד יום כיפור .בתקיעת שופר ז"א ממתק את גבורות נוק' ע"י שהגבורות של נוק' חוזרות ע"י אימא לז"א ומשם לנוק'( .לא בדרך זיווג אלא דרך המוחין). עיין דרוש ג' דראש השנה " :הגבורות הניתנות ע"י אימא לנוק' הינם תקיפות .ע"י תקיעת שופר חוזרים נה"י דאימא עם המוחין שבתוכם להיכנס תוך ז"א ואז חוזרות הגבורות להימשך אל נוק' ע"י ז"א .גבורות אלו ממותקות יותר מהגבורות שבאו ע"י אימא כי הם הומתקו ע"י זיווג או"א לפני שניתנו לז"א". - - בדרוש ח' דראש השנה מוסבר לגבי התשר"ת הראשון ,את ענין חזרת הגבורות מנוק' ע"י אימא לז"א ומשם שוב לנוק' וכן הוא במסכת ר"ה של הרמח"ל פרק א' פסקה ה' ,מוסבר שנוק' מקבלת אורותיה גם מאימא ע"י הנסירה וגם מז"א ..." :כל הדינים שמכתרו ולמטן עד התפארת שלו ניתנים בראשה (של רחל) ע"י אימא מבחוץ .ולבושי תפארתה של אימא שמהם נעשית לבושים למוחין שבתוכו וכן לכל ספירותיה בזמנם ,הרי שני כלי כתרה נעשים ,והשלישי ,כשהוא ניעור ,חוזר ונותן מוחין בכתר שלה ,הרי זה חיצוניות; פנימיות שלה ביום הכיפורים [כשרחל מנוסרת ועולה לאימא – יא”ב] [יא”ב :אולי עניין השכבות האלה קשור ל -עניין אור פנימי ,מקיף ומלבוש וענייני כלים\לבושים של כתר ז"א ונוק' נמצאים בהקדמה שלי]"... יא”ב :כלומר מוחי נוק' (הה"ג) ניתנים דרך אימא וז"א עד יה"כ (ועיין להלן כאן ,ציטוט היפה שעה שמסביר בעצם שאימא מחדשת מוחי נוק' שהיו בז"א) וביה"כ הה"ג באים ממקור עליון יותר והינן מאימא בלבד .זהו אולי משמעות החיצוניות\פנימיות המוזכר כאן ,כלומר מקור מוחין מאימא או מז"א (ורק חידושם ע"י אימא) בדרוש ג' דסוכות מוסבר ש -מיום ראשון דראש השנה עד ערב יום הכיפורים ננסרים כל ה 31-ספירות של רחל מאחוריהם .בחינת שמאלו תחת לראשי .ולכן רחל לא ראויה לזווג בימים האלה .וכל הזיווגים עד שמיני עצרת הם יעקב או ישראל עם לאה. בעת הדורמיטא דז"א ,יוצאים ממנו המוחים עם לבושיהם שהם נה"י אימא .מוח חכמה ועיטרא דחסד (חסדים דדעת ז"א) נשארים מקיפים על ז"א .מוח בינה ועיטרא דגבורה (גבורות דדעת ז"א) מתלבשים תוך הוד דאימא ונכנסים תוך נוקבא מבחינת מוחים .עניין לקיחת הנוק' עטרא דגבורה נקרא חיבוק השמאל וע"י זה מתמתקים הדינים שלה1 . בחינות ביחד :ע"י הדורמיט א אין יניקה לנוק' ע"י הזכר ,ואז נפרדים מאחוריהם וננסרין .וחיבוק השמאל הינו כניסת בינה ועיטרא דגבורה דז"א ,בסוד מוחין דנוק'. ביום הכיפורים עולה נוק' באימא ,כי עתה נגמרה נסירתה מז"א ולוקחת הה"ג מאימא שלא ע"י ז"א .עלית נוק' באימא נגמרת בחזרת מוסף דיום כיפור .הה"ג הינן המ"ן של נוק'( .יא”ב :עד יום הכיפורים ננסרת החיצוניות של נוק' .וביום הכיפורים נוק' מקבלת הפנימיות דאימא והן בדרוש ה' דיום הכיפורים נמצא בעניין הנסירה: הה"ג). מוחי ז"א נכנסים תוך הכלים של נה"י אימא ואח"כ תוך 1ספירות ראשונות דז"א שהם חב"ד שלו בבחינת כלים והם תלת חללי גולגלתא. כלי נ"ה אימא ארוכים ומתפשטים בכל חח"ן ובג"ה ז"א בהתאמה .כלי יסוד אימא קצר ומגיע רק עד חזה ז"א .נמשכת הארה מכלי ת"ת ז"א ליסוד להלביש אורות החסדים [של יסוד ז"א – יא”ב]. כך גם בנוק' :אורות נוק' הינם גבורות ,והכלים שלה הינן 12הספירות שלה .אורות נוק' צריכים להתלבש בכלים החיצונים שהם כלי נה"י אימא שבתוך כלי נה"י ז"א שבתוך הכלים של נוק' עצמה ,וזהו ענין הנסירה[ .אם הכוונה לגבי הנסירה ,היא שכלי נוק' מסודרים בסדר הנכון ,אזי זהו קשה כי איפה ראינו שנוק' מקבלת כלים מאימא כחלק של הנסירה? הרי נוק' מקבלת מוחים-גבורות מאימא כחלק של הנסירה! אלא אולי יש לומר שהכוונה לענין הנסירה כאן ,היא קבלת נוק' את כל מוחיה-גבורותיה מאימא – .יא”ב] בדרוש ה' דיום הכיפורים ,המצטט דרוש ג' דסוכות ,מוסבר בבירור שנוק' לוקחת גבורות דז"א וגבורות דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דז"א ,וללא ספק אלו מתלבשים בתוך אלו על דרך התלבשות מוחי אבא תוך מוחי אימא ואח"כ מתלבשים בז"א. ביפה שעה בדרוש ה' דיום הכיפורים מוסבר ש: בכל יום ,בנסירה של שחרית ושל הלילה ,אותה עיטרא דגבורה דז"א נתחדשה ע"י זיווג או"א וניתנה לנוק' ע"י אימא, וזה נחשב כאילו ניתנה ע"י ז"א ,כי זו היא אותה עיטרא דגבורה .אך ביום הכיפורים ,נוק' עולה לאימא עצמה ,למעלה מז"א ["ועטרותיהם בראשיהם"] ,ומקבלת ע"י אימא גבורות שמעולם לא נכנסו לז"א. בלילה לאה היא המקבלת חותם [יא”ב :הנסירה הינה של לאה] וחותם זה אינו עיקרי כמוזכר בדרוש כאן. בבוקר אין ז"א ישן לגמרי אלא בכח הרשימו נשאר ניעור [עיין דרוש דרוש ב' דעמידה ,על המילה "באהבה"] משא"כ בר"ה כי הוא ישן שינה גמורה עד תקיעת השופר( .מהסיבות האלה מובן למה אין דין בכל יום – יא”ב) בנוק' ישנן 1כלים: -בכלי הראשון ישנן 1בחינות :כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנפש. 249 בכלי השני ישנן 1בחינות :כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הרוח. בכלי השלישי ישנן 1בחינות :כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנשמה.כלי נוק' נקרא יסוד; כלי ז"א הינו ב"ן המעלה מ"ן; כלי אימא נקרא חותם והמוחין הינן הנר"ן והם הם הה"ג דמ"ן של נוק'. הארות הכלים הנ"ל יורדים לתוך יסוד נוק' .כל הנ"ל נעשה בכל יום בנסירה. הנסירה בר"ה מתחילה ב'-מלך עוזר' אך חזרת המוחין לז"א אינה אלא בתקיעת שופר ולא ב'-ברוך ...מגן אברהם' כמו ביום חול. בדרוש ד' של דרושי הלילה נאמר: כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק' ,לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך כדי לקבל את נה"י דאימא[ .נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי אפשר שרק לאה או רק רחל תקבל אותם נה"י דאימא ,אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך בכל אורך ז"א]. כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל ,אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל כדי שתתארך על ידם ,ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם רחל[ .נסירה של ר"ה -קיצור הכוונות ע' פו' – יא”ב]. כאשר עיקר הזיווג הינו ללאה ,אזי להיפך ,רחל משאילה את הגוף שלה ואת כליה ללאה כדי שתתארך על ידם ואז כל הפרצוף ההוא נקרא על שם לאה .וזה בזיווג של כל לילה ולילה .כניסת נה"י אימא לפרצוף לאה המוארך נגמרת בחצות הלילה כי אז נה"י אימא מגיעים עד סיום רגלי רחל .בחצות הלילה חזרה לאה פב"פ לכל אורך שיעור קומת ז"א ומזדווגת עם יעקב. תחילת אצילות רחל הינה מנקודה אחת בלבד .ז"א ממשיך לה מוחין ואז רחל נגדלת ל 31-ספירות .כשלאה מתארכת היא לוקחת את אותן 9הנקודות המתווספות לרחל ,ורחל נשארת נקודה אחת. ב-דרוש ג' דראש השנה ,היפה שעה מציין שישנן 1נסירות בר"ה ולא נסירה אחת שמתחילה בברכת אבות ומסתיימת בתקיעות כפי המופיע בפשטות בדרושים: בראש השנה האצילות חוזרת לכמות שהייתה בבריאת העולם .אז זו"ן היו אחור באחור ולא היה אדם כדי לכרות את הקליפות ע"י תפילותיו וע"י המצוות שהאדם מקיים ,כדי לאפשר לזו"ן לחזור פנים אל פנים כדי להזדווג ולהוליד את האדם )!( ...לכן או"א נסרו את נוק' והעלו את זו"ן אצלם ושם חזרו זו"ן פב"פ ונזדווגו וילדו את אדם וחווה .אך הנסירה של זו"ן ע"י או"א אינה מועילה להחזיר זו"ן פב"פ במקומם (כלומר שלא במקום או"א) כי לזה צריך עבודת האדם שיכרות הקליפות שיעלה מ"ן דנוק', ויגרום לנסירה וכו' .וזה מה שעשה אדם הראשון ולכן חזרו זו"ן פב"פ במקומם (כלומר לא במקום של או"א) ונזדווגו ,אך האדם חטא והזיווג אינו החזיק. עניינים אלה חוזרים בכל ראש השנה: נסירה ראשונה והיא ע"י או"א :בברכת אבות ,במילה 'באהבה' (בזכרנו) ,מסתלקים המוחין דז"א ,ונכנס נה"י דאימא עם המוחין דאימא לנוק' ,ולאה ננסרת כולה וכן כתר רחל .אך נסירה זו אינה מספיקה כדי להחזיר זו"ן פב"פ למטה במקומם. נסירה שנייה והיא על ידינו ע"י תקיעת שופר( .ביום חול הנסירה נעשית בקלות כי ז"א אינו בתרדמה כי נשאר בו רשימו דמוחיו) לכן :כשז"א בונה את נוק' מנקודה קטנה בבריאה לפרצוף באצילות ע"י הארות הגבורות באור חוזר כנ"ל, הגבורות האלה הינן תקיפות יחסית לעצמות גבורות שאימא משפיעה באור ישר לנוק' .אך הגבורות שז"א משפיע לנוק' בראש השנה עם תקיעת שופר הינן עוד יותר מתוקות. 250 דרוש על ראש השנה (הקדמה) עניין זכירה הינו בחסד (ע"י היסוד ברית קודש שממנו יוצאים הנשמות) וכתיבה בגבורה. מלך חפץ בחיים :הינו ז"א החפץ לקבל חיים מהזיווג התמידי (חיצוני) של או"א. זכרנו לחיים :חיים לנשמתנו כתבינו בספר החיים :חיים לגופינו ספר החיים :יסוד. חיות הנשמה נמשך מחכמה לבינה היורד לחסד ומתגלה ביסוד (פנימיות) חיות הגוף נמשך מבינה ויורד לחסד ומתגלה ג"כ ביסוד (חיצוניות). ב'-תשליך' ,כשאומרים "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" ,יש לכוון הייחוד של תיקון 9#של 31מידות (לאלפים) ,כדלהלן: להמשיך מן המזל העליון ,תיקון ' ,8#נוצר חסד' שהוא שם ע"ב ,הארה אל תיקון ,9# 'לאלפים' ,שהוא שם א-ה-י-ה במילוי ההין ועוד 31אותיותיו הינו בגמ' קס"א (כמנין 'לאלפים') כדי להמתיק את 2שמות אלה-ים ו-אדנ-י אשר גם בגמ' לאלפים ,ועי"כ "ותשליך במצולות ים כל חטאתם"'( .לאלפים' על שם 1השמות הנזכרים המתחילים ב-אלף :א-ה-י-ה ,אלה-ים ו- אדנ-י). שם "אלה-ים עם אדנ-י" הוא שורש הדינים והגבורות; אלה-ים שורש גבורות זכרים ,אותיות מנצפ"ך; אדנ-י שורש גבורות נוקביים ,שכ"ה דינים ,גמ' נערה( .ע"ע דרוש ו' של העמידה שם מופיע שגבורות זכרים הם שכ"ה וגבורות נקבות הם מנצפ"ך שכה_גבורות_זכר וכן ע"ע הערה של יפה שעה בנידון דינים_זכר_או_נקבה) ובתיקון " ,31#ונקה" ,אשר הוא שם א-ה-י-ה במילוי יודין ,גמ' קס"א ,יש לכוון להעלות לברר ולנקות את ניצוצות של קדושה שהתערבו באותם החטאים\קיטרוגים. לכוון בסדר השמות הנ"ל מציל מן גירויי היצר הרע. 251 דרוש א' דראש השנה עניין חודשי זכר וחודשי נקבה עניין מצבי זו"ן: זו"ן היו בתחילה פב"פ ,ז"א היה ו"ק ונוק' נקודה [נקודת הכתר שבה] ומקבלת הארתה מז"א. כדי לבנות נוק' פרצוף ,המאציל העליון מפיל תרדמה על ז"א ,ונשמתו עולה למ"ן לאימא, ומזדווגים או"א ,ומן הארת הזווג בונים נוק' פרצוף ומורידים לה מוחין ואז זו"ן הינם אב"א .זהו המצב לפני בריאת האדם כדי שהקליפות לא יינקו מאחוריים דנוק'(.ואחורי ז"א מן הת"ת ולמעלה ,מקום שאינו מכוסה ע"י אחורי נוק' ,מכוסה ע"י ההוא קוצא דשערי ).כשנברא האדם ועשה מצוות והתפלל והיה כורת הקליפות ,אז בא עניין הנסירה וזו"ן חזרו פב"פ ונזדווגו .אך בגלל חטא האדם ,התבטל הזיווג ונתאחר עד לשמיני עצרת. עניין הנסירה עצמה הינו הפרדת האחוריים והדינים שהיו בזכר ונתינתם באחוריים של נוק'. ואז הז"א נשאר כולו בבחינת חסד ונוק' בבחינת דינים עם גבורות שלה ושל ז"א .כשז"א בתרדמה (דורמיטה) ,נשמתו (יא”ב :המוחים שלו ,חכמה בינה ועיטרא דחסד ודגבורה) עולה לאימא ומושכת אליו חיים מאימא ומתפשט החסד בז"א ואז הדינים נפרדים ממנו מאחוריו ונדבקים באחורי נוק'. דרוש ב' דראש השנה עניין סיבת 2ימים של ראש השנה :היום הראשון הינו כדי להעלות פנימיות העולמות (כלומר הנשמות) זה בזה (עשיה ביצירה בבריאה) אל האצילות [דינא קשיא] .היום השני הינו כדי להעלות חיצוניות העולמות (כלומר העולמות עצמם והמלאכים) זה בזה (עשיה ביצירה בבריאה) אל האצילות[ .דינא רפיא]. יא”ב :עיין הקדמה בעניין תפילת השחר – יא”ב ,:אולי ניתן לומר לפי ההקדמה הזו ,שביום א' של ראש השנה עולה פנימיות הכלים של העולמות וביום ב' של ר"ה עולה חיצוניות הכלים של העולמות; אך קצת קשה כי זה היפך הסדר הצפוי. 252 דרוש ג' דראש השנה עניין הנסירה: בחינה :3#לתת כל הדינים שיש בכתר שבו אל הכתר שבה ,ושל החכמה שבו אל החכמה שבה וכן על דרך זה כל ה 31-ספירות. בחינה : 2#היות ונוק' עומדת מן חזה ז"א ולמטה ,לכן צריך שהדינים שבחצי התחתון דתפארת של ז"א יינתנו בכתר שבה ,והדינים שבפרק 3#דנצח שבו יינתנו בחכמה שבה ,וכן על דרך זה עד תשלום הנה"י שלו בכל שיעור קומה שלה. בעת התרדמה ,המוחין דז"א ,חכמה בינה ועיטרא דחסד ודגבורה מסתלקים ממנו כי נה"י דאימא מסתלקת ממנו .חכמה ועיטרא דחסד נשארים אור מקיף על ראש ז"א ובינה ועיטרא דגבורה ניתנות לנוק' ישירות ע"י אימא שלא ע"י ז"א וכך נוק' נפרדת מז"א. יפה שעה: גם מוחי ז"א דמצד אבא וגם מוחי ז"א דמצד אימא יצאו מז"א אל ראשו בעת התרדמה. המוחין החדשים שהמהרח"ו מדבר עליהם (או"א מזדווגים כחלק מהנסירה להביא מוחין חדשיםלנוק') כשלכאורה מדובר במוחין קיימים שהיו כבר בז"א (עיטרא דגבורה) ,הינם בעצם כל מוחי אימא שהיו בז"א ושצריכים לצאת מאבא לפני שנכנסים לנוק' .כי הרי ידוע שמתחלפים המוחין בצורה כזאת :חכמה וחסד דאימא נכנסים בהוד אבא ונעשים לו בינה וגבורה .ובינה וגבורה דאבא נכנסים בנצח אימא ונעשים לה חכמה וחסד .כחלק מהנסירה ,מוחי אימא יוצאים מאבא וחוזרים לאימא ,וזה נעשה ע"י זיווג או"א ואז מוחי אימא נכנסים לנוק'. ביום א' דראש השנה כל הגבורות שבכחב"ד +חג"ת של ז"א ננסרו וניתנו בכתר של נוק'. כלומר ז"א ננסר עד התפארת שלו ונוק' רק הכתר שלה .היות ולאה עומדת למעלה מכתר, נמצא כי פרצוף לאה כולו וגם כתר רחל ננסרו ביום א' של ראש השנה. יפה שעה: לאה מקבלת מחכמה דז"א ועד חצי העליון של התפארת ורחל מקבלת מחצי תחתון דתפארת ז"א אלא שכאן רחל מקבלת הארה מן כתר דז"א עד סוף התפארת שלו. הגבורות הניתנות ע"י אימא לנוק' הינם תקיפות .ע"י תקיעת שופר חוזרים נה"י דאימא עם המוחין שבתוכם להיכנס תוך ז"א ואז חוזרות הגבורות להימשך אל נוק' ע"י ז"א .גבורות אלו ממותקות יותר מהגבורות שבאו ע"י אימא כי הם הומתקו ע"י זיווג או"א לפני שניתנו לז"א. יפה שעה: בימי חול המצב הוא הפוך :הגבורות הניתנות לנוק' ע"י ז"א תקיפות יותר מהגבורות הניתנות לנוק' מאימא .הסיבה הינה שהגבורות הניתנות לנוק' ע"י ז"א בחול כדי לבנות נוק' אינן עצמותם של הגבורות (שיינתנו ע"י זיווג זו"ן) אלא הן הארות בלבד (וגם באור חוזר ,אחרי שירדו ליסוד ז"א חוזרות ועולות עד אחורי חזה ז"א ומשם יוצאות אל נוק'); אך הגבורות הניתנות ביום חול לנוק' ע"י אימא הינן עצמות הגבורות וגם באור ישר ולכן הן תקיפות פחות .ישנו פן נוסף :הגבורות שעברו בז"א נמתקו ביסוד ז"א ע"י החסדים שיש שם. (היפה שעה מסכם פה את ענייני הנסירה): בראש השנה האצילות חוזרת לכמות שהייתה בבריאת העולם .אז זו"ן היו אחור באחור ולא היה אדם כדי לכרות את הקליפות ע"י תפילותיו וע"י המצוות שהאדם מקיים ,כדי לאפשר לזו"ן לחזור פנים אל פנים כדי להזדווג ולהוליד את האדם )!( ...לכן או"א נסרו את נוק' והעלו את זו"ן אצלם ושם חזרו זו"ן פב"פ ונזדווגו וילדו את אדם וחווה .אך הנסירה של זו"ן ע"י או"א אינה מועילה להחזיר זו"ן פב"פ במקומם (כלומר שלא במקום או"א) כי לזה צריך עבודת האדם שיכרות הקליפות שיעלה מ"ן דנוק', ויגרום לנסירה וכו' .וזה מה שעשה אדם הראשון ולכן חזרו זו"ן פב"פ במקומם (כלומר לא במקום של או"א) ונזדווגו ,אך האדם חטא והזיווג אינו החזיק. 253 עניינים אלה חוזרים בכל ראש השנה: נסירה ראשונה והיא ע"י או"א :בברכת אבות ,במילה 'באהבה' (בזכרנו) ,מסתלקים המוחין דז"א ,ונכנס נה"י דאימא עם המוחין דאימא לנוק' ,ולאה ננסרת כולה וכן כתר רחל .אך נסירה זו אינה מספיקה כדי להחזיר זו"ן פב"פ למטה במקומם. נסירה שנייה והיא על ידינו ע"י תקיעת שופר( .ביום חול הנסירה נעשית בקלות כי ז"א אינו בתרדמה כי נשאר בו רשימו דמוחיו) לכן :כשז"א בונה את נוק' מנקודה קטנה בבריאה לפרצוף באצילות ע"י הארות הגבורות באור חוזר כנ"ל, הגבורות האלה הינן תקיפות יחסית לעצמות גבורות שאימא משפיעה באור ישר לנוק' .אך הגבורות שז"א משפיע לנוק' בראש השנה עם תקיעת שופר הינן עוד יותר מתוקות. יפה שעה: לאה הננסרת ביום הראשון של ראש השנה אינה הלאה האמיתית כי היא אינה זקוקה לנסירה כי היא עומדת אב"פ עם ז"א .אלא שיש 4פרצופי רחל :עד חזה דז"א (והיא נוק' דפרצוף נה"י דז"א ,היא הרחל האמורה סתם בכל מקום) ,עד דעת דז"א (והיא נוק' דפרצוף חג"ת דז"א ,וזה הלאה המדוברת כאן) ,עד כתר דז"א ,וכולם יחד גם נקראים רחל( .יא”ב :עיין דרוש ו' דדרושי הלילה ששם רואים שלאה ננסרת כל לילה .נסירת_לאה_כל_לילה) (יא”ב :עיין קיצור הכונות של הרמח"ל ,עמוד פה' ופו' ששם רואים שבנסירת ראש השנה ,רחל יורשת מקום לאה ובעצם הנסירה אינה של לאה כי אין לה חלק בענין הנסירה "כי לאה אינה דבוקה עם הז"א כמו רחל ,כותל אחד ,שתצטרך נסירה להפרידם" ,וע"ע דרוש ד' דדרושי הלילה לאה_משאילה_כליה_לרחל) ביום ב' דראש השנה ,כל חלק הגבורות של הכתר שלו נשאר בכתר שלה .שאר הגבורות שנסתלקו ביום א' מן החכמה ובינה ודעת וחג"ת שבו יורדות ועומדות בחכמה של רחל .אז ננסר פרק א' דנצח דז"א וגם החכמה שבנוק' העומדת כנגדו ,וכל הגבורות שבחכמה שלו ולמטה יורדים בחכמה שלה שננסרת ביום זה. ביום השני אין אימא מוסרת את הגבורות לנוק' ,כי אימא כבר חזרה לתוך ז"א והדינים ננסרים ע"י ז"א ,ולכן יום ב' הוא דינא רפיא .וגם כי הגבורות הננסרות ביום ב' הינן ממקום גלוי בז"א כי עד התפארת דז"א האורות מכוסים בז"א ע"י יסוד אימא .אך תוקעים גם ביום הש ני כי כל עוד לא ננסרה חכמה דנוק' אין ז"א יוצא לגמרי מהתרדמה. ביום ג' ,ננסר פרק 3#דהוד דז"א והבינה שבנוק' ואז כל הגבורות שהם מן הבינה של ז"א ולמטה יורדות בבינה שבה. ביום ד' ,ננסר פרק 3#דיסוד דז"א והדעת שבנוק' ואז כל הגבורות שהם מן הדעת של ז"א ולמטה יורדות בדעת שבה. ביום ה' ,ננסר פרק 2#דנצח דז"א והחסד שבנוק' ואז כל הגבורות שהיו בחסד של ז"א הן לבדן יורדות בחסד שבה .אבל הגבורות שבגבורה ושבתפארת שבו נשארים למעלה עדיין בדעת שבה. ביום ו' ,ננסר פרק 2#דהוד דז"א והגבורה שבנוק' ואז כל הגבורות שהיו בגבורה של ז"א הן לבדן יורדות בגבורה שבה .אבל הגבורות שבתפארת שבו נשארים למעלה עדיין בדעת שבה. ביום ז' ,ננסר פרק 2#דיסוד דז"א והתפארת שבנוק' ואז כל הגבורות שהיו בתפארת של ז"א הן לבדן יורדות בתפארת שבה. ... ביום ט' ננסר פרק תחתון דהוד וההוד שבנוק'. הסבר :הספירות מחולקות לשלוש קבוצות: כתר וחכמה :הינם הראשים; כנגד 2ימי ראש השנה .הגבורות המגיעות לספירות אלה מתערבות ממש בספירות. בינה ודעת :הגבורות המגיעות לספירות אלה אינם מתערבות ממש בספירות ,חוץ מהגבורות השייכות לאותה ספירה; אך שאר הגבורות ניתנות שם כפיקדון ואינן מתערבות בספירה. ז"ת :הגבורות שאינם שייכות לספירות אלה ,אינן מגיעות לשם אלא נשארות בדעת. 254 ביום ג' ,כל הגבורות מתקבצות בבינה שבנוק' ,ואין מיתוק של תקיעת שופר ,ולכן יש התגברות הדינים ובו ביום נהרג גדליה בן אחיקם. הגבורות שהגיעו לנוק' עד יום ז' היו בהם לפחות 4בחינות :בחינת גבורה ובחינת מיתוק ביום א' (גבורות הניתנות לנוק' לפני ואחרי תקיעת שופר) וביום ב' (סה"כ .)4 ביום ג' התווספה עוד בחינה ( :)5#נסירה פרק א' דהוד דז"א גם ביום ד' התווספה בחינה ( :)5#נסירה פרק א' דיסוד דז"א וכן הלאה עד יום ו'. ביום ז' כבר לא היו 4הבחינות הראשונות אלא רק בחינה אחת והיא חדשה והיא של נסירת פרק 2#דיסוד דז"א והתפארת שבנוק' .הטעם הוא כי ה 4-הבחינות הראשונות הן רק במה שננסר ביום הראשון של ראש השנה שהוא מתחילת הכתר דז"א עד שליש העליון דתפארת. 4הבחינות החסרות מוצאות תחליף בצורה הבאה: בחינה :3#ידוע שמוחי חב"ד דז"א מתחלקים 3/1*1בחב"ד ,חג"ת ונה"י ז"א .אם כן גם 1 בחינות הגבורות שבמוחים אלה ננסרים ומתפשטים בנוק' בחב"ד שבה ומשם בט"ס שבה על הדרך הנ"ל .אמנם רק עיטרא דגבורה דז"א (כלומר גבורות דדעת ז"א) מלובש בנה"י אימא (בעצם בחצי יסוד אימא) יוצא מז"א אל נוק' .בתוך נוק' הגבורות האלו מתפשטות עד תפארת נוק' מכוסות ביסוד אימא ובתוך נצח והוד דנוק' הן מגולות .בכוח הארה הגלויה הזאת (וכן בהתחשב שיש בנ"ה גם 3/1תחתון חו"ב נוק') נעשה יסוד ומלכות דנוק' .על אותה דרך, כשנה"י דז"א נהיו חג"ת בעת הגדלת ז"א ,הם בנו נה"י חדשים לז"א .ולפי שיסוד ומלכות יצאו ביחד מהוד נוק' שננסר ביום ט' ,לכן אמרו חז"ל כל האוכל ושותה ביום ט' מעלין עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי. בחינה :2#ה"ג שבדעת ז"א (עטרא דגבורה) מתקבצים בדעת נוק' ומשם מתפשטות מחסד ועד הוד שבה .זהו בחינה 2#של נסירה והורדת הגבורות בנוק'. דרוש ד' דראש השנה עניין חודשי זכר ונקבה. בימי חול ,גבורת ז"א מעל ראשה של נוק' ,כי יעקב בנצח ז"א ורחל בהוד ז"א. בראש השנה יעקב ורחל הינם בגבורת ז"א ,שהוא שמאל ז"א ,ועל זה נאמר "שמאלו (של ז"א) תחת ראשי (של נוק')" .גוף נוק' מתחת לגבורת ז"א רק ראשה בגבורת ז"א וז"א מחבק ראש נוק'. בשבת וחג נוק' באותו שיעור קומה של ז"א ואז שמאל ז"א מחבק שמאל נוק' .על זה נאמר "שמאלו תחת לראשי" (עם ל') ,כלומר שמאל ז"א במקום שראשי (של נוק') היה בראש השנה. 255 דרוש ה' דראש השנה בשבת זו"ן עולים עד הכתר של או"א (בחזרה במוסף) ,ז"א באבא ונוק' באימא ,נוק' שווה לכל שיעור קומת ז"א .אך אין זו"ן שווים השוואה אחת ,לכן נוק' מקבלת הארתה ע"י ז"א וזהו חסרון אליה .זו"ן יונקים ממקום גבוה לכן שבת נקרא קודש. ביו"ט ובר"ה ,גם זו"ן שווים ויונקים מכתר אחד ,אך נוק' אינה מקבלת הארתה ע"י ז"א .ביו"ט זו"ן אינם עולים עד כתר או"א ,ולכן יו"ט הוא רק מקראי קודש (ולא קודש). זו"ן צריכים לקבל הארה מ 9-ספירות דא"א כדי להזדווג. בימי חול ז"א מקבל הארה מנצח א"א ונוק' מהוד א"א .לכן זו"ן אינם שווים. בר"ח ,זו"ן משתמשים בכתר אחד כי שניהם נכללים בנצח א"א ,ואין יתרון לזכר על הנקבה. יפה שעה: בכל זווג זו"ן השפע והמוחין נמשכים מרום המעלות ונמשך עד 2מזלות דדיקנא קדישא ונמשך לאו"א. אך גם ז"ת דא"א חלק מהעניין כי נעשה זיווג באו"א ,וחג"ת א"א הינם מוחי או"א ,ונה"י א"א הינם מוחי ז"א ,כך שכל 9ספירות א"א מעורבות. קשה והרי ז"א מקבל הארות נה"י א"א (ולא נוק')! אלא כנראה שז"א האמור כאן מדובר ביעקב הנמצא בנצח ז"א ויורש את כל ה-נצח-ים ורחל נמצאת בהוד ויורשת את כל ה-הוד-ות (דרוש ב' של העמידה" ,מלך עוזר ומושיע ומגן"). ומה שכתוב כאן שנוק' מקבלת הארה מן הוד דא"א זהו ע"י יעקב בעלה ,בימי חול שאז היא צריכה אליו. מה שכתוב במקום אחר [שער תיקון נוק' פ"ג אות יד'] שז"א מלביש את אבא ואבא מלביש נצח א"א ושנוק' מלבישה את אימא ואימא מלבישה את הוד א"א ,כנראה ששם מדובר בשבת ולא ביום חול ,שאז בשבת ז"א עולה לאבא ונוק' עולה לאימא. [להגהה ישנו הסבר יותר פשוט שהכוונה כאן באופן כללי שקו ימין הולך לזכר וקו שמאל הולך לנקבה]. עליות זו"ן ביו"ט שונות בהתאם לאותו יו"ט. בר"ה זו"ן עולים עד גבורה דא"א וכל ספירות א"א ,מגבורה ולמטה ,נכללים בגבורה. בליל ראשון של ראש השנה ,נוק' בהיכל ק"ק דבריאה. בערבית ,ז"א ונוק' בגבורה של נוק' (כלומר של עצמה) באצילות ,זו"ן משתמשים בכתר אחד. בשחרית בעמידה ,זו"ן עולים עד גבורה דז"א. בשחרית ,בחזרה ,זו"ן עולים עד עיטרא דגבורה (כלומר גבורה שבדעת) דז"א. במוסף בעמידה ,זו"ן עולים עד גבורה דאימא. אך בחזרה דמוסף ,אין עליה אל גבורה דדעת כי נשים דעתן קלה ואין בחינת דעת ולכן זו"ן עולים לבינה דאימא שנמשכת מגבורה דא"א. במנחה ,בעמידה ,זו"ן בגבורה דנוק'. במנחה בחזרה ,זו"ן בבינה דנוק' [כי אין לנוק' דעת] הנמשכת מעיטרא דגבורה [דדעת ז"א – יא”ב]. בליל שני של ראש השנה ,המצב הינו לאחר הנסירה של היום הראשון ,שננסרו הגבורות מכתר ז"א עד התפארת וניתנו בכתר נוק' ,ולכן הה"ח דז"א נתפשטו בז"א והה"ג בדעת נוק' מזומנים להיכלל בנוק' .זו"ן עולים בדעת נוק' [בגבורה 2#אשר עתידה להתפשט בספירת גבורה של נוק'] (יא”ב :הרי אין לנוק' דעת? לפי הקדמה מבוססת על פחו"ד ואוצרות חיים – יא”ב,: ישנה דעת לנוק' שנמצאת בין כתפיה ולא בראשה). [במקור ישנו עוד דרוש אחר ,מתומצת ,בעניין העליות ,אך אינו מובא בקיצור הכוונות של הרמח"ל] 256 דרוש ו' דראש השנה (דרוש קצר בעניין כוונת תפילת העמידה ,ולאחריו דרוש ארוך) 'ברוך': - כנגד היסוד דז"א הנותן בנוק' את בחינת הדעת שלה .נוק' עד עכשיו היתה בהיכל ק"ק דבריאה ,נקודה כלולה מ 31-ספירותיה אך עדיין אינה בבחינת פרצוף. כנגד נוק' שנתברכה ('ברוך') ונכללה בכל היכלותיה. בחינת הדעת דנוק' הינה: י-ה-ו-ה21 : ריבוע הפשוט72 : ריבוע שם מ"ה311 : סה"כ 228כמניין 'ברוך'[ .יא”ב :לא ברור מתי יש\אין בחינת דעת לנוק'; עיין עליות מלכות נתינת_דעת_לנוק] 'אתה': כח ה-כ"ב אותיות שיש ביסוד (ז"א) ניתן לנוק' כדי שעל ידם היא תוכל להיעשות פרצוף שלם. 'את' :כנגד ה-כ"ב אותיות (מ-א' עד ת')' -ה' :כנגד נוק' שהיא ה' אחרונה של הויה ,וגם כנגד ה' אותיות מנצפ"ך. 'ה': להעלות נוק' עד חזה ז"א אב"א. 'א-להינו': להמשיך כח בזו"ן כדי שעי"כ יחזרו אח"כ פב"פ. 257 (דרוש ארוך בעניין כוונת תפילת העמידה) כוונת ברכת אבות של ר"ה זהה לזו של ימי החול למעט כוונת ה-רי"ו [גמ' גבורה] וכוונתינו למתק הגבורות בימי הדין והגבורה. 4בחינות יש למלכות: קשר תפילין של ראש ,תחת ג"ר ז"א תחת חג"ת ז"א ,מקום חזה ז"א תחת נה"י ז"א ,תחת יסוד ז"א [ה' אחרונה של הויה] בהיכל ק"ק דבריאה ,בסוד נקודה כלולה מ ,31-שם א-ד-נ-י.כוונתינו להעלות נוק' אל שורשיה העליונים. 'ברוך': לתת לנוק' דעת קל (שחסר לה עדיין) מיסוד ז"א .דעת קל דנוק' נמשך מה"ג שבעיטרא דגבורה דז"א [גבורה שבדעת] ,שנמשכו אל תוך יסוד ז"א ומשם אל דעת נוק'. עיטרא דגבורה :הויה אחת ( )21המתחלקת ל-ה"ג בדעת נוק' (= ,311ק"ל) .נוק' הינה עדיין נקודה אחת ,תלת כלילן בתלת ,חב"ד בחג"ת ,ונה"י בחג"ת ,ולכן מכל הה"ג רק 1גבורות מתפשטות. התפשטות הגבורה הינה :י ,י-ה ,י-ה-ו ,י-ה-ו-ה (גמ' ,)72לכן יש כאן 1גמטריות: 21+72+311כמניין 'ברוך'. התפשטות 1גבורות = 231 =72*1כמניין רי"ו( .רי"ו )1# רי"ו נוסף( :רי"ו )2#ברוך = רי"ו ([ 32 + )72 * 1כמניין 32אותיות של א-ד-נ-י במילוי שהוא נוק' בהיותה בבריאה והמקבלת עכשיו את ה-רי"ו]. (יא”ב :בעצם כאן רואים שה-רי"ו הינן הגבורות ( 71*1ו 71-הינו התפשטות גבורה) שמהן נבנית הדעת ק"ל של נוק') כריעת הגוף ,ו' לגבי ה' (עיין דרוש ב' דעמידה) :להגביה ה' (תתאה) ולהאירה שתוכל נוק' (נקודה בבריאה הנקראת א-ד-נ-י) לעלות[ .ה' תתאה הינה הבחינה השלישית של נוק' כנ"ל, (מתחת ליסוד)] ו-ה :כאשר ה' בנויה מ-ר+י ,ולכן מקבלים :רי"ו שהוא [ *1ס"ג 31 +אותיות שלו] [בעצם זה יוצא ( 1*71ולא ,)1*72אך ה 3-המיותר בכל 71הינו בחינת כללות ההויה]. * 1ס"ג נמשכים מאות א' של א-ה-י-ה דההין שבבינה .וגם אות א' ציורה רי"ו. " ...הב' האחרים [כלומר שני ה-רי"ו האחרונים כאן – יא”ב] שרמזנו בענין הכריעה ,הם הם הב' רי"ו שרמזנו במילת ברוך[ "...כלומר ,במילת 'ברוך' ישנם 1רי"ו בלבד ,כי 1ה-רי"ו הנוספים שראינו כאן הינם אותם ה-רי"ו כמו הראשונים – יא”ב] 'אתה': לאחר שנתנו דעת ק"ל לנוק' ,יש לנו לתת בה כח להיעשות פרצוף שלם ,כי היא עדיין נקודה. לצורך זה נותנים לה 22+5אותיות = א-ת [ 22אותיות מ-א' ועד ת'] וגם ה' אותיות כפולות מנצפ"ך [וכך מורכבת מילה א-ת ה'] .האותיות ניתנות לנוק' מיסוד ז"א הנקרא ברוך. ישנן 1בחינות רי"ו ב-אתה: רי"ו ' :1#אתה' גמ' רי"ו +צפ"ך; כאשר צפ"ך הינן 1גבורות מתוך 5גבורות מנצפ"ך; 2 גבורות מ"ן של מנצפ"ך הומתקו כבר בתחילת העמידה" :א-ד-נ-י שפתי ...ופי יגיד' ,"...פי' גמ' מ"ן דמנצפ"ך .לכן נשארות 1גבורות אחרות למתק כעת. כב' אותיות הן בחינת רי"ו כי כל אות כלולה מ( 31-סה"כ )221ויש להוריד 4אותיות גיכ"ק (סה"כ .) 231אותיות גיכ"ק הינם רחמים .ההסבר לכך הינו כי אותיות נוצרו מחיבור החיך (אבא – חכמה) והגרון (אימא – בינה) .אותיות גיכ"ק נוצרו בחכמה וניתנו בבינה ומשם נוצרו 258 שאר האותיות .היות ואין אנו רוצים לבטל את הדינים אלא למתקם ,לכן עלינו להסיר אותיות גיכ"ק. גם 'א' של 'אתה' בנויה מאותיות רי"ו. רי"ו :2#אותיות צפ"ך +הויה (כנגד ה' של 'אתה') = רי"ו גם 'ת' של 'אתה' בנויה מאותיות רי"ו. רי"ו :3#אותיות 'אתה' מתקשרות עם שם א-ה-י-ה (כדלהלן) .שם א-ה-י-ה הינו ( 31 * 23כי כל אחד כלול מ ,)31-סה"כ .231כשמוסיפים 1אותיות שבמילוי א-ה-י-ה ,מקבלים סה"כ .231 הקישור בין 'אתה' לבין 'א-ה-י-ה' הינו כדלהלן: 'א-ה' של 'אתה' כנגד 'א-ה' של א-ה-י-ה. 'ת' של 'אתה' בנויה מאותיות רי"ו .י' כנגד י' של א-ה-י-ה .ר"ו כנגד ה' של א-ה-י-ה. יא"ב: בק"ה המספור של ה * 1-רי"ו הינו שונה; מענין גם שהערה בהגה (ב) במקור יכולה להתאים לספירה שבק"ה: קיצור הכוונות שער הכוונות כב' אותיות הן בחינת רי"ו כי כל אות כלולה רי"ו 1#רי"ו +צפ"ך מ( 12-סה"כ )112ויש להוריד 1אותיות גיכ"ק (סה"כ .)112 צפ"ך +הויה רי"ו 2#צפ"ך +הויה רי"ו +צפ"ך רי"ו 3#שם א-ה-י-ה הינו ( 12 * 11כי כל אחד כלול מ ,)12-סה"כ .112כשמוסיפים 2 אותיות שבמילוי א-ה-י-ה ,נהיה 112 כריעת הראש; י' לגבי ה' .בחינת חו"ב דז"א .י' +ה' (כש-ה' הינו ר+ו) הינו רי"ו. 259 ישנם * 2רי"ו ב-ברוך ו * 1-רי"ו ב-אתה .ע"י ה 5-רי"ו ו 2-הזקיפות ,יש כח במלכות לעלות 5 עליות ב 5-מקומות שכל אחד מהם הוא סוד שם י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י ,והם: מקום עלית המלכות 3מלכות שתחת היסוד 2יסוד 1נו"ה (י-ה-ו-ה בנצח ,א-ד-נ-י בהוד) 4תפארת 5חו"ג (י-ה-ו-ה בחסד ,א-ד-נ-י בגבורה) רי"ו במקום העליה י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י ( + )93ריבוע אדנות ( = )321רי"ו (עם הכולל) ה"ח בז"א (כל חסד כלול מ-ה"ח) וה"ג בנוק' (כל גבורה כלולה מה"ג) ,סה"כ 51שערי בינה ישנו כ"ה בכל אחד מז"תז"א ,חוץ מאשר בת"ת ז"א כי שם יסוד אימא מסתיים ולכן בחינת כ"ה של ת"ת עלתה לדעת 93ביסוד ,ועוד כ"ה מחו"גנה"י [כי היסוד כולל ה"ק], ,93+325סה"כ רי"ו * 5 + 93כ"ה של דעת חו"ג נ"ה ,סה"כ רי"ו בת"ת ישנו ע"ב ,ס"ג ומ"ה; בכל שם ישנן מ"ב אותיות [בפשוט ,במילוי ,ובמילוי המילוי]; =)42*1(+93רי"ו * 5 + 93כ"ה של חב"ד חו"ג, סה"כ רי"ו העליות הינן אב"א זקיפה :3# ה' לגבי ו' אין עליות בכריעות אלא רק הכנות. העליות הינן בזקיפות [יא”ב :אולי קשור להערה לעיל: עליות_בעזרת_זקיפות] זקיפה :2# ה' לגבי י' בחמש מקומות הנ"ל ,המלכות השתמשה ב 1-פעמים קכ"ה ( )325כדי לעלות; *1קכ"ה=שע"ה [מזל 'שעה' גורם]; בשעה אחת ישנם 3181חלקים [*5רי"ו]. * 5י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י = תנ"ה" .אשר תנ"ה הודך על השמיים" ,ר"ת 'אתה'. א-ה-י-ה דיודין +דאלפין +דההין סה"כ גמ' תנ"ה ,כי ע"י כוונת * 1א-ה-י-ה ,הנוק' עולה ב5- מקומות הנ"ל (וגם לכוון לצייר 'אתה' ב-א-ה-י-ה כנ"ל). *5י-ה-ו-ה = ק"ל *5א-ד-נ-י = שכ"ה; ק"ל +שכ"ה = תנ"ה; הרי כל בחינות הדינים מתמתקים ועולים למעלה. 260 הסבר לגבי" י' לגבי ה' ,ו' לגבי ה' " זהו עניין הורדת אורות מפרצוף לפרצוף ,כדי להעלות את הפרצוף התחתון. בא"א ישנם תר"ך אורות (כמניין כתר) ,חציים לעצמו וחציים לאו"א (קנ"ה לאבא ,וקנ"ה לאימא ,סה"כ ש"י אורות) .אבא מוסיף ו' אורות לאימא כדי שתוליד ז"א (בסוד ו"ק) ,קנ"ה+ו' סה"כ קס"א אורות אימא (כמניין א-ה-י-ה דיודין). ש"י אורות הנ"ל הינם ש"ך אורות דבוצינא דקרדינותא ,כנגד ל"ב נתיבות חכמה (* )31ועוד ל"ב א-להים דמעשה בראשית .ט"ז נתיבות באבא וט"ז נתיבות באימא; ט"ז נתיבות בז"א וט"ז נתיבות בנוק'. כוונת ו' לגבי ה': ה-ה' תתאה כנגד נוק' הינה * 2ו' עם י' ,כלומר 22אורות ( 31משלה )1 +אחרי שז"א נתן לנוק' ו' אורות כדי שהיא תאציל את שש ההיכלות אשר למטה ממנה. כוונת י' לגבי ה': ה-ה' עילאה כנגד אימא הינה בנויה מ-ד' ו-ו' .ה-ד' עצמה בנויה מ-י' (בפינה העליונה) ומשני ווים (ו' אופקית למעלה ו-ו' אנכית למטה ).ה-ד' הינה בנויה אם כן מ 2-ווים ו-י', סה"כ 31 :22של חלקה ו 1-שאימא קיבלה מאבא להאציל את ז"א הכלול מו"ק .ז"א מרומז ע"י האות ו' שברגל שמאל של ה-ה' .כווניתנו עתה לעשות בחינת רי"ו ,על כן ה-ה' אינה בנויה מ-ד' ו-ו' אלא מ-ר' ו-ו' .אם כן האות י' שהיתה בראש ה-ד' אינה כעת .על כן עלינו להוריד י' לגבי ה-ה' הזאת וליצור רי"ו. "תכלית כל הנ"ל הינו להוריד י' של הויה שבז"א ובתוכה הויה אחת שלימה ,אל אות א' של א-ד-נ-י ,כדי להעלות אותה עד החזה ,ובתוכה נכללות אותיות ד-נ-י ,ויורד שם א-ה-י-ה דיודין והא' נעשית א-ה-י-ה דאלפין" (יא”ב :לא ברור לי – ע"ע קיצור הכוונות עמוד פח' ועמוד צ') 'ה': להעלות את הבחינות שהורדנו בכריעות. הכריעות הינן בהויה כללית של ז"א אך לעומתן הזקיפות הן בהויה פרטית של תפארת ז"א. זקיפה ( : 3#זקיפת הגוף) ,ה' לגבי ו' ,בחינת המלכות שתחת היסוד ונכללת איתה בחינת המלכות שבבריאה (א-ד-נ-י) ,שתיהן עולות לגבי ו' ,שהוא גופא דז"א הנקרא תפארת ונקרא הויה .בזקיפה זו עלתה המלכות 4מדרגות של י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י מן המלכות של יסוד ז"א עד החזה שבתפארת ז"א. ה+ו הינן אותיות רי"ו. זקיפה ( :2#זקיפת הראש) ה' לגבי י' ,אותיות רי"ו; עלית בינה דז"א אל חכמה דז"א ,כדי להעלות מ"ן לגבי או"א ואז יש זיווג או"א ושפע יורד מאו"א לגבי ז"א כדי שיהיה לו כח מחודש לתקן נוק' .השפע היורד הינו שם הויה ושם א-ה-י-ה ועם השמות הללו אנו מעלים את המלכות 1עליות אחרות ,מן חזה דז"א ועד כתר ז"א[ .ז"א מקבל שם מ"ה מתוך השפע היורד]. ב 2-הכריעות היו 5בחינות של י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י ועתה ב 2-הזקיפות ישנם 7בחינות של חיבור הויה עם א-ה-י-ה 4 :עליות בזקיפה ראשונה ,עד חזה ז"א ,ו 1-עליות בזקיפה השניה , עד כתר ז"א. 261 3 2 מקום עלית המלכות מלכות אשר תחת יסוד ז"א (עליה מבריאה) יסוד ז"א 1 נו"ה דז"א 4 תפארת דז"א 5 חו"ג דז"א 1 חו"ב דז"א (אין עליה לדעת לפני הזיווג ,כי רק אז נעשה בה דעת) כתר דז"א (עד בחינת תש"ר) 7 שילוב י-ה-ו-ה עם א-ה-י-ה (שניהם במילוי יודין) ע"ב +קס"א = רי"ו 38 + ע"ב +קנ"א (א-ה-י-ה דההין) = רי"ו 7 + ע"ב +קמ"ג (א-ה-י-ה דאלפין) = רי"ו (עם הכולל) כתר נוק' נעשה מתפארת ז"א ע"ב +קד"ם (ריבוע ב"ן) = רי"ו (יא”ב :איפה בחינת א-ה-י-ה?) ק"ל (ריבוע מ"ה) + מ"ד (ריבוע א-ה-י-ה) + ( 43אותיות שיש בפשוט ,מלא ומלא דמלא של א-ה-י-ה ע"ה) = רי"ו קס"ו (ריבוע ס"ג) + א-ה-י-ה (בציור י-ו-ד +ד-ו +י +ד-ו סה"כ )51 = רי"ו זקיפה :3#ה' לגבי ו' זקיפה :2#ה' לגבי י' רל"ב (גמ' עסמ"ב) = רי"ו ( 31 +כמספר אותיות של עסמ"ב) (יא”ב :איפה בחינת א-ה-י-ה?) [ * 7הויה +א-ה-י-ה = = ]47שכ"ט = פ"ר (גבורות של מנצפ"ך) +מ"ט (הויה+א-ה-י-ה 2 + כוללים) בסוד 2הכריעות העלינו את הדינים של שכ"ה ניצוצים ( *5א-ד-נ-י) ע"י ה' מדרגות של י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י .עתה ע"י 2הזקיפות אנו מעלים גם את הגבורות של מנצפ"ך (פ"ר דינים). עד עתה עלתה המלכות בסוד נקודה מהיכל ק"ק דבריאה [שם א-ד-נ-י] עד כתר ז"א ,אב"א, ועדיין היא בסוד נקודה. יא"ב: בק"ה מוסבר שכעת בונים את נוק' כפרצוף בנה"י דז"א כמו בברכת אבות של יום חול .כשמגיעים למילת "באהבה" אזי אימא מסתלקת מז"א בסוד הנסירה ונכנסת בנוק' ,אז רחל יורשת מקום לאה ונגדלת אב"א בסוד פרצוף עד כתר ז"א. יא”ב: לפי הבנתי ההבדל בין העליות של 'ברוך' ו'-אתה' ובין העליות של ה' הינן מסוכמות בטבלה להלן: 7עליות שב-ה' 3עליות שב'-ברוך' ו'-אתה' עליות בפועל הכנות לעליות עד תפארת ז"א (כי אלו כריעות ומעבירים שפע מלמעלה למטה) עלית פ"ר דינים עלית ש"ך דינים שילוב י-ה-ו-ה עם א-ה-י-ה שילוב י-ה-ו-ה עם א-ד-נ-י 'א-להינו וא-להי אבותינו': לתקן ז"א שיוכל לתקן נוק' לפרצוף בהיותה אב"א עדיין. 262 בק"ש ז"א קיבל ו"ק דמוחין דפנימיים (דמצד אימא) מבחינת פנימיות [כלומר מבחינת נשמות ולא מבחינת חיצוניות ,כלומר העולמות] וכן לאה קבלה מוחין דאור פנימי וכן הוכנו המוחין דאור פנימי של רחל ,אך הם נשארים בלאה לפי שעה כי רחל עדיין בבריאה. יש להביא עתה אור מקיף אל המוחין הפנימיים של ז"א [מבחינת הפנימיות]. וכמו שלצורך ביאת המוחין הפנימיים הוצרך זיווג או"א בייחוד ק"ש של שחרית ,כך לצורך האור המקיף של המוחין צריך זיווג אחר מחדש ומרומז במילים א-להינו וא-להי אבותינו. יא”ב: עיין ק"ה ,עמוד פו' ,שם מצויין ש":-אין לכוון כאן מה ששייך להמשכת המוחין הפנימיים אע"פ שבסוף הברכה מכוונים כסדר החול" .משמע שכן ג"ר פנימיים מגיעים כעת אע"פ שאין לכוון בהם .זהו גם מתיישב עם העובדה שעניין התפילין (בקטע הבא) קשור בכניסת ג"ר דמוחין ,כדלעיל ביפה שעה של דרוש ד' של הציצית וגם בדרושי התפילין ,כגון דלעיל דרוש ה' של התפילין). 'א-להינו' :אימא [אימא מקדימה לאבא מכמה סיבות ,בין השאר כי אור מקיף הוא משם א-ה-י-ה הנקרא אימא; וגם אותיות א-ל יוצאות מ 1-יודין ו-א' של ס"ג]. ו' :דעת (עליון – יא”ב) המזווג או"א[ .שם מ"ה] א-להי :אבא [שם ע"ב] [מילוי ע"ב הוא גמי מו' ,וכן א-להי הינו גמ' מו'] זווג או"א בבחינת אור מקיף שלהם ['הבל'] 'אבותינו' :בחינת אור מקיף של 4מוחי ז"א. עניין אור מקיף ז"א מלביש את או"א מהחזה שלהם ואו"א מלבישים את א"א מהחזה שלו .יש חד קוצא דשערי הנמשך מאחורי ראש א"א ומגיע עד 2כתפיים שלו וכשנזדווגו או"א לצורך אור פנימי דז"א בק"ש ,אזי ירדו אותם 2ראשי כתפיים דא"א מבחינת אור פנימי שלהם עד ראש ז"א ונעשו בו 2עטרין דדעת דז"א. כשנזדווגו או"א לצורך אור מקיף דז"א ,כעת ,במילות "א-להינו וא-להי אבותינו" ,אזי יורד אור מקיף של 2ראשי כתפיים דא"א בראש ז"א וקוצא דשערי דרישא דא"א יורד מאחוריו עד לחצי התפארת דא"א המגיע באחורי ראש ז"א באחורי 2עטרין דדעת ז"א ואז בוקעת ונכנסת הארת קוצא דשערי עד פנימיות מוחי ז"א ועי"כ נתווספה הארתם ובוקעת ויוצאת דרך הפנים לחוץ במצח ז"א ושם נעשים בו בחינת תפילין מבחינת אותו אור מקיף שיורד מלמעלה מזיווג השני של או"א. המהרח"ו מקשה כי הארה זו בעצם הינה של חיצוניות העולמות ונעשית בעת הנחת התפילין! (יא”ב :עיין הערה\סיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים – יא”ב): כל סיפות 'נו' בתורה הינן גבורות .ה"ג = פ"ר ,כל גבורה הינה פ"ר\ = 5נ"ו. 'א-להינו וא-להי אבותינו' :כנגד המקיף של 2עטרין ,חו"ג דדעת היורד כעת .המקיף בא מאימא ולכן הוא בבחינת גבורות( .יא”ב :בקטע הקודם צויין שבמילה 'אבותינו' יורדת בחינת אור מקיף של 1מוחי ז"א ולא רק המקיף של 1עטרין חו"ג דדעת). וגם בעניין התפילין ישנן 1בחינות של מקיפים: מקיף לכל מוח בנפרד = קלף נפרד לכל פרשה ה'-מקיף' את הפרשה' ,אבות'דאבותינו. מקיף כללי מצד אימא למקיפים הנ"ל = הבית של תפילין של ראש,'נו' של א-להינו מקיף כללי מצד אבא למקיפים הנ"ל = אין לו רמז בתפילין כי הוא עליון,'נו' של אבותינו. האור המקיף הנ"ל הנקרא תש"ר הינו בעצם אור מקיף נמוך שיצא דרך אורות מוחין פנימיים דז"א ובוקע החוצה ממצח ז"א .אך ישנו אור מקיף עליון יותר ממוחין פנימיים ,שמקורו מתפארת אימא אשר ממנו נעשה כתר ז"א( .יא”ב :כתר ז"א אינו חלק של מקיפי ל"ם .עיין בהקדמה שלי וע"ע הערה בנדון בדרוש ה' של חזרת העמידה אור_מקיף_עליון_או_נמוך). 263 א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב הכלים שלתוכם מגיעים מוחי ז"א מאימא נקראים חב"ד והיו מקודם חג"ת ז"א שעלו ונעשו חב"ד; ונמצא שנקראים 1אבות :אברהם ,יצחק ויעקב( .יא”ב :כי האבות כנגד חג"ת ).המקיפים שיורדים כעת מזיווג או"א נקראים א-להי אברהם ,א-להי יצחק וא-להי יעקב .מקיפים אלו [שהינם נמוכים] עברו 1שלבים: .3כשיורדים מאימא ופוגעים באותם המקיפים הראשונים העליונים שנשארו בתפארת של הבינה .2כשיורדים למקום מוחי ז"א שנתלבשו בנה"י אימא .1כשיורדים במצח ז"א בבחינת תש"ר. מוחין דאור פנימי דו"ק דז"א [שבאו לז"א בק"ש] באים מחו"ב דאו"א ו 2-עטרין דדעת .ביחד עם מוחין פנימיים אלו באו גם אורות מקיפים מחו"ב דאו"א ו 2-עטרין דדעת. אך 4המקיפים הנמוכים נמשכים מחג"ת אימא. (יא”ב :מוחי ז"א באים מחב"ד או"א ,ונכנסים לז"א דרך נה"י אימא .ע"ע הקדמה שלי. לא ברור איך נוצרים מקיפים (נמוכים) מחג"ת אימא). בז"ת אימא יש ס"ג .מילוי ס"ג [ ]11-21הינו 'הבל' ,כנגד 7הבלים דקהלת [שיר השירים=ח'; קהלת=ב'; משלי=ד' ].א-ל יוצא מס"ג [*1י' *3 +א'] נמצא שהמקיף הנמוך של מוח פנימי דחכמה של ז"א בא מחסד אימא ונקרא א-ל ,וגם כשהוא פוגע ב 4-מקיפים העלוינים הוא לוקח *1י' מה 1-מקיפים עליונים ראשונים ,ו-א' מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה) ,בסוד א-ל של א-להי אברהם. נמצא שהמקיף הנמוך של מוח פנימי דבינה של ז"א בא מגבורה אימא ונקרא א-ל ,וגם כשהוא פוגע ב 4-מקיפים העלוינים הוא לוקח *1י' מה 1-מקיפים עליונים ראשונים ,ו-א' מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה) ,בסוד א-ל של א-להי יצחק. נמצא שהמקיף הנמוך של מוח פנימי דדעת של ז"א בא מתפארת אימא ונקרא א-ל ,וגם כשהוא פוגע ב 4-מקיפים העלוינים הוא לוקח *1י' מה 1-מקיפים עליונים ראשונים ,ו-א' מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה) ,בסוד א-ל של א-להי יעקב. ישנם 1מוחין מקיפים נמוכים ולא 4כמו המקיפים העליונים ,כי העליונים נשארו מחוץ לנה"י אימא ,אך במקיפים הנמוכים 2 ,עטרין נעשו מקיף אחד כלול מ ,2-כשנכנסו תוך יסוד אימא. המקיפים הנמוכים יהפכו שוב ל 4-מקיפים לכשיצאו בסוד תש"ר. כל אור מקיף הוא בחינת הבל. כל אור מקיף בא מאימא. מילוי ס"ג הינו הב"ל .א-ל של הבל נרמז ב * 1-א-להי .נשאר ו' של הב"ל (הב"ל = א-ל +ו') הנרמז ב-ו' של וא-להי יעקב .ישנן 2דעות ("כי א-ל דעות ה'") :דעת עליון המכריע בחו"ב דז"א ,ודעת המכריע בין 2עטרין דחו"ג דדעת ז"א .מוח דעת דאימא מתפשט ב-ו"ק דאימא והינו אות ו' .כאמור*1 ,ו' דמקיפי חב"ד ז"א נרמזים ב-ו' של וא-להי יעקב. יא”ב :עיין ק"ה ,עמוד צב' שם מוסבר שיש 1מושגים של א-ל: א-ל שהמקיפים הנמוכים מקבלים מהמקיפים הראשונים בתפארת אימא ,וממנו יוצאיםהארות החוצה ,כמוסבר בדרוש כאן. מהות כל אחד מהמקיפים הנמוכים הינה 'א-ל' בסוד י-י-א-י דס"ג (וס"ג זה הינו חג"תאימא) ,ומילוי דס"ג הינו 'הבל'. 264 מוח מקיף נמוך דחכמה ז"א בפגיעה ב4- מקיפים עליונים [שהם מילוי ס"ג=הב"ל] לאחר יציאה ממצח ז"א מקבל א-ל ומקבל ו' מוח מקיף נמוך דבינה 2מוחים מקיפים נמוכים דעטרין דחו"ג ז"א ז"א שנעשים אחד מקבל א-ל מקבל א-ל ומקבל ו' ומקבל ו' *1י' מה 1-מקיפים עליונים ראשונים ,ו -א' מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה) ,בסוד א -ל של א -להי אברהם ו' של וא-להי יעקב *1י' מה 1-מקיפים עליונים ראשונים ,ו -א' מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה) ,בסוד א -ל של א -להי יצחק ו' של וא-להי יעקב *1י' מה 1-מקיפים עליונים ראשונים ,ו -א' מהמקיף עליון אחרון (עיטרא דגבורה) ,בסוד א-ל של א -להי יעקב ו' של וא-להי יעקב 1יודין נהיו מקיפים של ספירות חח"ן של ז"א. 1יודין נהיו מקיפים של ספירות בג"ה של ז"א. 1יודין של מוח עיטרא דחסד נהיו מקיפים של ספירות דת"י של ז"א. כעת ,תיאור 1אלפים של מקיף עליון של מוח עיטרא דגבורה המתפשטים בנוק' (שהיא עתה אב"א בסוד נקודה) לתקנה ולעשותה פרצוף שלם מ 31-ספירות כי אין המלכות נבנית אלא מעיטרא דגבורה: 'א' בציור *2י'+ו' נהיה 2תפוחין קדישין + חוטם נוק' 'א' בציור *2י'+ו' נהיה חג"ת נוק' 'א' בציור *2י'+ו' נהיה נה"י נוק' עתה נוק' נהית אב"א עד ז"א. * 1א' הינן סה"כ *1י' *1 +ו'; 9אותיות המקבלות 9הארות מה 9-יודין דז"א עד שנוק' נעשית *1א-ל. *1א-ל הינן גמ' מג"ן שנוק' מקבלת בהיותה פב"פ עם ז"א. 1ווין אשר ב 1-מקיפים עליונים נעשו בחינת 2שפתיים ולשון שבפה דז"א (אשר הם בחינת נה"י שבפה) מקבל ו' מכל מוח ,סה"כ מקבל ו' מכל מוח, בפגיעה ב 1-מקבל ו' מכל מוח, *1ו' סה"כ *1ו' מוחין פנימיים סה"כ *1ו' דז"א [4 *1ו' מרכיבים ה' בסוד ה' של *1ו' מרכיבים ה' בסוד ה' של *1ו' מרכיבים ה' בסוד ה' של מוחים נעשו א -להי יעקב .הבחינה הרביעית א -להי יצחק .הבחינה א -להי אברהם .הבחינה 1בתוך נה"י הרביעית נרמזת בפסיעה הרביעית נרמזת בפסיעה לבר נרמזת בפסיעה לבר אשר בסוף אימא] רגל הו' שב-ה' לבר אשר בסוף רגל הו' אשר בסוף רגל הו' שב-ה' שב -ה' לאחר יציאה ממצח ז"א ביציאה במצח ז"א בבחינת תש"ר ה' ירדה בנקב שמאל ה' ירדה בנקב ימין דחוטם ז"א ,וה*1-ו' של דחוטם ז"א ,וה*1-ו' הה' התפשטו ב 1-קוים של הה' התפשטו ב1- קוים דנוק'. דז"א. הפסיעה לבר דבוקה ביסוד ז"א ומשם מאירה לנוק' מקבל י' מקבל י' ה' ירדה באמצע חוטם ז"א ,וה*1-ו' של הה' נשארו בדעת המחבר זו"ן. מקבל י' בסוד י' של א -להי יעקב. בסוד י' של א -להי יצחק. בסוד י' של א -להי אברהם. ה-י' הינה הארה מן קוצא דשערי דא"א המכה בעורף ז"א ונכנס בתוך המוחין הפנימיים ומרוב האור בוקעים ויוצאים אלו המקיפים ממצח ז"א בסוד תש"ר. בכל שנה בימים הנוראים נעשה כל מה שהיה בבריאת העולם[ .זו"ן אב"א ,נסירה ,זו"ן פב"פ, חיבוק נישוק זיווג ].כל הזיווגים מיום א' של ר"ה עד סוף ליל חג העצרת הם כולם זיווג ישראל עם לאה או זיווג יעקב עם לאה. 265 "מלך עוזר ומושיע ומגן" בסוד החזרת לאה פב"פ ולא ברחל .נסירת רחל נגמרת בסוף 31ימי תשובה [ספירה אחת בכל יום] ולאה ננסרת לגמרי ביום הראשון ובכל יום ויום וחוזרת פב"פ עם הזכר; וזה עניין "זכרינו לחיים" [שהוא קודם "מלך עוזר"] כי זה מרמז על נסירת לאה. 33תיבות של "זכרינו" הם כנגד 31אחוריים שצריך לנסר ועוד בחינת חיות כולם ,סה"כ ;33 אע"פ שבכל יום רק ספירה אחת ננסרת ,עם כל זה צריך להוריד הדינים עד למטה. [יא”ב :הגהה מציין ש"-ישנן 1נסירות :לצורך לאה ע"י ז"א וע"י אימא ,ולצורך רחל ע"י ז"א לאחר התקיעה ".לא ידוע לי (עדיין) על 1נסירות .עיין עניין הנסירה בהקדמה שלי וכן ב-הערה לגבי נסירה בימים הנוראים – יא”ב .בעיקר..." :כשז"א מעלה את מוחיו בתרדמה לאימא ונה"י אימא נכנסים לנוק', לאה ורחל נעשות פרצוף אחד ארוך כדי לקבל את נה"י דאימא .נה"י דאימא הינם לכל אורך ז"א ולכן אי אפשר שרק לאה או רק רחל תקבל אותם נה"י דאימא ,אלא לאה ורחל צריכות להיעשות גוף אחד ארוך בכל אורך ז"א .כאשר עיקר הזיווג הינו לרחל (בר"ה) ,אזי לאה משאילה את הגוף שלה ואת כליה לרחל כדי שתתארך על ידם ,ואז כל הפרצוף ה הוא נקרא על שם רחל[ .נסירה של ר"ה -קיצור הכוונות ע' פו' – יא”ב] ".. .ולכן אולי מדובר על נסירת לאה אך בעצם זוהי נסירת הגוף הארוך של לאה+רחל ולכן ב"-זכרינו" רואים שכל ז"א ננסר ולא רק עד תפארת ז"א. זה גם אולי מסביר איך נוק' נבנית בנה"י ז"א מצד אחד (בניין רחל) ,וגם היא מגיעה עד ראש ז"א מצד שני (כי רחל ולאה נעשות גוף ארוך)? אך אולי זה שנוק' מגיעה עד ראש ז"א זהו עניין העליות של חג\ר"ח. עיין בק"ה שמציין שמכוונים ביום הראשון של ר"ה בנסירת לאה וכתר רחל ,ובשאר הימים עד יה"כ, מכוונים כפי נסירת היום]. " "זכרינו לחיים כנגד כתר ז"א ,הנקרא חיים ,כי שם בחינת התפילין העליונים שהם בחינת המקיפים העליונים 23 .אזכרות שבתפילין = א-ה-י-ה י-ה-ו-ה 4פרשיות = א-ה-י-ה 4בתים = חיים סה"כ = המקיפים העליונים ניתנים לז"א ע"י זיווג או"א [יא”ב :מתי? אולי ,כדלעיל ,במילים 'א-להינו וא-להי אבותינו' ,שם כיוונו לזיווג או"א להבאת אור מקיף נמוך של בחינת התפילין ,היוצא מתוך פנימיות המוחין; האם ישנו אז גם כן זיווג של או"א לצורך אור מקיף עליון כמו שקורה ביום חול? לגבי זיווג של או"א לצורך אור מקיף עליון ביום חול ,עיין דרוש ב' של העמידה (שם גם נמצא דיון בעניין המקיפים הבאים בר"ה) וכן עיין דרוש ד' של העמידה]. "מלך חפץ בחיים " מוחין פנימיים חב"ד דז"א הינם כנגד תפילין מצח ז"א שהם כנגד מקיפים נמוכים .תפילין אלה גם נקראים חיים מהסיבה הנ"ל. לאה הינה בחינת קשר תש"ר אלו הנמשך מן מצח הרצון דז"א; מלך [לאה ,מלכות עליונה] חפץ [מצח רצון] בחיים [בחינת תפילין מצח ז"א]. "וכתבינו בספר החיים " חג"ת ז"א בסוד 2ידיים ,בסוד כתיבה .רחל ,מלכות השניה ,נקראת ספר והיא יוצאת מאחורי חזה ז"א אשר בתפארת ושם נעשית בחינת תש"ר של רחל הנקרא תש"י של ז"א שהם גם בבחינת 'חיים'; כתבינו [חג"ת ז"א] בספר [יאירו ברחל] החיים [בחג"ת ז"א ישנם תפילין הנקראים חיים, ויתקנו אותה] 266 "למענך א-להים חיים " כנגד נה"י ז"א אשר בשיעור קומת נוק'; למענך [למען נוק'] א-להים חיים [א-ל חי כנגד נה"י ז"א וכנגד נה"י רחל אשר בנה"י דנה"י ז"א; חיבור נה"י ז"א ונה"י רחל הינו *2א-ל חי ,כלומר א-להים חיים] " "מלך עוזר ומושיע ומגן חזרת לאה פב"פ עם ז"א; מגן הינו *1א-ל שב-א-להי אברהם יצחק ויעקב; נמשכת הארה לנוק' בשלושה חלקים :חב"ד ,חג"ת נה"י של נוק'. " "י מגן אברהם "בא כריעה [ :3#ו' לגבי ה'] הארת חג"ת ז"א בחג"ת נוק'. כריעה [ :2#י' לגבי ה'] הגברת הארה הנ"ל עד נה"י נוק' זקיפה [ :3#ה' לגבי ו'] המשכת הארה הנ"ל בחב"ד נוק' ואז נזקפים *1א-ל ומתחלקים ב1- קוי נוק' וגם מתקבצים ומאירים בפני נוק' בסוד מגן אחר והוא ע"י החסד שנקרא אברהם. " –"מי כמוך אב הרחמן " "אתה גיבור [הנוסח "אב הרחמים" רק במוסף ,בנעילה ובמנחה של שבת] 8תיבות כנגד 8בגדי לבן של הכהן הגדול כנגד א"א\עתיקא קדישא. גם אבא עילאה נקרא אב לכל הרחמים ואנו כעת רוצים למתק את הגבורות של ברכת הגבורות ולכן מזכירים אבא .וגם 'אב הרחמן' (או הרחמים) גמ' 'שו' מן 'שופר' ועוד 34פרקי היד סה"כ ש"ך של ש"ך ניצוצי גבורה שאנו רוצים כעת למתק. " ()sic "זוכר יצוריו ברחמים לחיים כי בר"ה נידונים כל הנשמות כולל הנשמות העתידיות לחזור בגלגול בעוה"ז. " "* 4ובכן בכן הינו גמ' ע"ב; כנגד 4הויות עסמ"ב; ע"ב=בכן; ס"ג 31 +אותיות = בכן; מ"ה +כ"ו (הפשוט) = בכן; ריבוע הפשוט דב"ן = בכן. בכן +ו' ד-ובכן = מזלא; לכוון להוריד בכל אחד מ 4-הע"ב הנ"ל 1 ,הויות ממזלא [שהוא תיקון 8#דדיקנא א"א]=78=1*21 ,ובכן. *4ובכן 2 :לאה [שמאלו תחת לראשי +ימיני תחבקני] ו 2-לרחל [כנ"ל]. [יא”ב :בלשון קיצור הכוונות מופיע ש' * 1-ובכן' הינם בסוד התחזק או"א זו"ן בשורשם העליון שהוא א"א] ובכן :1#ובכן יתקדש שמך 8מילים כנגד לאה ורחל בהן *2דלת. יתקדש :ש-ד-י ת-ק (מילוי ש-ד-י); לאה ורחל הינן שם ש-ד-י שבתפילין :ש' שלתש"ר ,ד' קשר תש"ר ,י' קשר תש"י .לאה ורחל הינן מלכות על כן אומרים" :לתקן עולם במלכות ש-ד-י" ובכן :כנגד\גמ' ע"ב ,בסוד החכמה הנקרא קדש [יתקדש][יא”ב :כנגד אבא?] ובכן :2#ובכן תן פחדך מ"ב תיבות לרמוז על שם מ"ב שהוא בגבורה ופחד. 267 פחדך גמ' יב"ק = * 2נ"ו של מנצפ"ך [שהוא פ"ר = *5נו'] תן פחדך = תקס"ב = * 2מנצפ"ך של עולמות בריאה ועשיה שהם נקבות ובהם הדינים ['מעשיך' (עשיה) 'שבראת' (בריאה)] [יא”ב :כנגד אימא ונוק'?] ובכן 3# (בז"א כנ"ל) 'תקוה' :יצירה ועשיה הינן תיק ונרתק לאותיות ו'-ה'. אנו מתפללים שאנו נקבל לפחות בחינת רוח ונפש מצד הקדושה ['טובה']; לאומות העולם אין בחינת רוח כלל ובחינת הנפש שלהם הינה מצד הקליפות; אנו מתפללים שלמלשינים ולמינים ולאומות העולם לא יהיה שום חלק ביצירה ובעשיה ['אל תהי תקוה']. 'וצמיחת קרן לדוד עבדך' :רחל הצומחת ממטה למעלה[י-ה-ו-ה עם א-להים וגם י-ה-ו-ה עם א-ד-נ-י ,סה"כ 'באר' שהוא כנגד ר"ת 'קרן לדוד עבדך' עם 1כוללים] 'עריכת נר לבן ישי' :לאה [י-ה-ו-ה עם א-ה-י-ה כי לאה היא כדוגמה הבינה העליונה ולכןיש בה היחוד הזה עם א-ה-י-ה]; 1ייחודים הנ"ל הינן 'נר' לבן ישי אשר ממנו (ומלאה) יצא משיח בן דוד בן ישי.'קדוש אתה ונורא שמך' :נה"י אימא [הנקראים 'י-ה-ו-ה צ-ב-אות'] המלובשים בז"א [הנקרא משפט] נגבהים למעלה בלאה כשאנו אומרים 'ויגבה'. וגם אימא מגביהה עצמה למעלה כדי לקחת את הדינים מאחורי רישא ז"א כשהם ננסרים בר"ה. [יא”ב :כנגד ז"א] "י המלך הקדוש בא ה'מלך כנגד לאה הנעשית כעת אות ה' המקבלת הארה מן המוחין הפנימיים דז"א המלובשים בנה"י אימא הנקראת ה'קדוש [ה' עילאה – יא”ב] המלך המשפט ה'מלך כנגד רחל הנעשית כעת אות ה' המקבלת הארה מן המוחין הפנימיים דז"א המלובשים בנה"י אימא הנקראת ה'משפט [ה' עילאה – יא”ב] וכתוב לחיים טובים מוחי נוק' באים מנה"י ז"א ואז הם נקראים 'טובים' .ברכת הודאה זו הינה כנגד הוד דז"א. [ע"ע 'גומל חסדים טובים' דשחרית]. היום הרת עולם הרת גמ' שכ"ה ניצוצים +פ"ר דמנצפ"ך שהן גבורות של ז"א ושל נוק' המתקבצות ביסוד נוק' היום בר"ה. אבינו מלכינו קרע רוע גזר דיננו קרע כנגד קר"ע של קר"ע שט"ן של שם בן מ"ב וע"י שם זה יקרע רוע גזר הדין. 268 דרוש ז' דראש השנה שופר קטן דראש השנה בתבונה. שופר גדול לעתיד לבא באימא עילאה ,בינה. דבר אחר :תקיעות דמיושב בתבונה תקיעות דמוסף באימא כי עד שם עולים זו"ן במוסף בימי ראש השנה עומדים זו"ן אב"א ואנו צריכים לנסר אותם .עניין הדורמיטא הינו העלאת פנימיות (יא”ב :מוחין דפנימיות) זו"ן בבחינת מ"ן בתוך אימא עילאה ואז מעוררים אותם ומוציאים אותם מלמעלה מתוקנים עם מוחין הראויים לזיווג. שופר הינו עניין כללות כל הגבורות והדינים ,בסוד *1א-להים: א-להים דיודין :ש' דשופר ריבוע א-להים :ר' דשופר א-להים :פ"ו דשופרשופר הינו בחינת אור מקיף של 7תחתונות דאימא; שופר לשון שפופרת של ביצה\קנה, שהינה חלולה כדי להלביש בתוכו את האור הפנימי .האור הפנימי הינו 7הויות דס"ג .האור המקיף הינו בחינת דינים והוא כולל גם דינים זכריים וגם נוקביים: שכ"ה ניצוצים דבוצינא דקרדינותא :ש"ו דשופר +י"ד פרקים של היד האוחזת בו= ש"ך פ"ר דמנצפ"ך +ה' אצבעות היד ,נעשים פר"היפה שעה: במקומות שונים מוחלפות ההגדרות בין דינים זכריים ונוקביים. ש"ך דינים באים מ 7-מלכים\כלים שנשברו. רפ"ח הינם ניצוצים של אור שנשארו בכלים השבורים להחיותם. ישנם ש"ך ופ"ר מאבא וש"ך ופ"ר מאימא .לכן הש"ך והפ"ר דינים כפולים( .יא”ב :ולכן אפשר לומר שהפ"ר זכריים או נוקביים וכן לגבי הש"ך – ע"ע מספר הערות בנידון :שכה_גבורות_זכר וגם שכה_גבורות_נוק וגם שתי_בחינות_של_גבורות). [יא”ב :עיין פתחי חכמה ודעת סעיף פ"ז ,המסביר שהש"ך דינים הינם הדינים של המ"ק ,והפ"ר דינים הם הדינים של עולם התיקון .אולי זה מסתדר עם היפה שעה כאן ,המסביר שהש"ך דינים הינם הדינים של השבירה והפ"ר דינים הינם הניצוצות המחיות את הכלים השבורים (בעולם התיקון?) עיין גם כללי חכמת האמת סימן מ"ג! עיין סיכום בהקדמה ב-הערה בעניין הש"ך והפ"ר דינים והרפ"ח ניצוצות]: מי הוא התוקע: התוקע זה אימא המוציאה את זו"ן דרך פיה ועוברים בתוך חלל אור המקיף עד סיום ז"ת שלה [שהם סוד השופר] ויוצאים מתוך פה התחתון של השופר החוצה. יפה שעה: והרי ל א ראינו שמוחי זו"ן [שהם קולות השופר ,שהרי לאחר הדורמיטא מעוררים זו"ן שעלו לאימא ומוציאים זו"ן מתוקנים עם מוחין ראויים לזיווג!] יוצאים דרך פה אימא (אלא דרך יסודה! – יא”ב) אלא יש לומר :בכל זיווג או"א כדי להוליד מוחין דגדלות לז"א נכללים אבא ויש"ס לפרצוף אחד וכן בינה ותבונה נכללים לפרצוף אחד .תבונה נהית נה"י אימא ,ג"ר דתחתון בנה"י דעליון. לכן פה דתבונה הינו ביסוד של הפרצוף הכללי .וכשנולדים המוחין ויוצאים לחוץ ,מתחלקים הפרצופים דבינה ודתבונה ל 2-בחזרה ,והמוחין יוצאים דרך יסוד תבונה .זה מתאים לתחילת הדרוש ששופר דר"ה הינו בתבונה. 269 קולות השופר: התיקון 7#של 31ת"ד דעתיקא הינו 'ואמת' והוא בחינת 2תפוחין קדישין דעתיקא והם 7 הויות ס"ג ,גמ' 'אמת'[ .יא”ב :ולעיל בדרוש זה ראינו שז"ת אימא הינם * 7ס"ג ,והאור המקיף של ז"ת אימא הינו השופר .בעניין 'ואמת' עיין גם סעיף צ' של פחו"ד] מילוי ס"ג = הב"ל 7מילויי ס"ג 7 :הבלים דקהלת בחינת מילוי הינה דין ,מילוי גמ' א-להים 7הבלים הנ"ל נמשכים לבינה; 7ס"ג הינן ז"ת אימא. קולות השופר שאימא תוקעת מתוך פיה אל תוך השופר הינן 7הבלים הנ"ל. *7הבל=ר"ס (עם הכולל) חציים לז"א [וז"א הינו ו'] = קו"ל חציים לנוק' [ונוק' הינה ה' תתאה] = קל"ה (יא”ב :קולות השופר באים מהדיקנא כי הם מוחין (לפי היפה שעה דלעיל; אך לעניות דעתי ,לא מצאתי בק"ה שקולות השופר הינם מוחים ,אלא הם מקיפים\הארות מדיקנא למיתוק המוחין?) והם מגיעים דרך הדיקנא לזו"ן – עיין הקדמה שלי). האדם התוקע: בעת התקיעה ,שאז מוציאים 7הבלים וקולות הנ"ל מחוץ לשופר ,מתעוררים 7ס"ג אשר ב2- תפוחין דעתיקא ,שהם שורשי הקולות ,ומאירים ומתאדמים פניו (של עתיקא או של התוקע? יא”ב ) זה סוד הארת פני התוקע[ .שופר מלשון שופריה דאדם ].ואז מתעורר יופי העליון של 2 תפוחין דעתיקא ומתגלית הארתם למטה בעת תקיעת השופר כאשר מתאדמים פני התוקע. 311קולות כי הקולות באים מהבל דס"ג :ס"ג +מילוי ס"ג (ל"ז) = .311 יפה שעה: גם אם אומרים שמוחי ז"א מנה"י יסו"ת ולא מנה"י או"א ,אין סתירה (כלומר העובדה שקולות השופר, כלומר מוחי זו"ן ,באים מאימא ולא מתבונה ,אינו מהווה סתירה– יא”ב) כי גם בשבת ובימים טובים שאז זו"ן באו"א ,עדיין מוחיהם מנה"י יסו"ת שאו"א ויסו"ת עלו ונה"י יסו"ת במקום נה"י או"א וכו' .וזה גם הפירוש על מה שנאמר שכוונת ברכת אבות של ר"ה ושל חול שווים ,כי אע"פ שמיקומם של או"א ויסו"ת שונה ,עדיין היחס [זו"ן בנה"י יסו"ת] נשאר שווה. כשהמהרח"ו אומר שאין הפרש בין ברכת אבות דר"ה ודחול ,זהו עד "באהבה". לקראת הנסירה ,ז"א מעלה מ"ן [מוחיו דמצד או"א] ואז ישנו זיווג או"א ונוצרים מוחין חדשים ונכנסים לנה"י אימא לצורך נוק' ונעשית הנסירה. ובהתאם לדרושי הליל ה ,כל שהוא לצורך הולדת מוחין לנוק' ,צריך שז"א לבדו יעלה למ"ן. ואם בלילה שמסתלקים המוחין דנוק' ,ז"א לבדו הוא העולה למ"ן ,ק"ו בעת התפילה ,במילה 'באהבה', שאין סילוק המוחין דנוק' כלל ועיקר (יא”ב ... :שז"א לבדו הוא העולה למ"ן?) בימות החול המוחין מסתלקים ונשאר כל הרשימו בתוכו ,ומכוחו ז"א אינו ישן .בר"ה מוחי ז"א מסתלקים לגמרי ולכן ז"א ישן שינה גמורה. לאחר זיווג או"א ,מוחי ז"א דמצד אבא [חכמה וחסד (יא”ב :כלומר עיטרא דחסד)] נשארים בסוד מקיפים על גבי ראש ז"א .מוחי ז"א דמצד אימא [בינה וגבורה (יא”ב :כלומר עיטרא דגבורה)] אחר שנתחדשו בזיווג דאו"א ,נתלבשו בכלים דנה"י אימא ונכנסו בלאה ורחל לנסרן .אז לאה ננסרת כולה וכן כתר רחל .גבורות מכחב"ד וחג"ת דז"א הנוגעות לרחל נכנסו לכתר רחל .אך נסירת כתר רחל נשלמת אך ורק ע"י קבלת גבורות ממותקות מז"א ע"י השופר [יא”ב :ולא ע"י זיווג (שאז החסדים מועברים לנוק' לצורך ההנהגה) אלא ע"י נתינת המוחין מאת אימא דרך ז"א ].ז"א נשאר ישן ממילת 'באהבה' עד תקיעת שופר .אם ז"א בתרדמה עד תקיעת שופר ,מה תועלת בחזרת לאה פב"פ ב'-מלך עוזר'? על אף תרדמת ז"א ,לאה מקבלת תלת אלפים וש"ע נהורין מהארת פני ז"א. זיווג ז"א ולאה נעשה בחזרת תפילת מוסף. בתקיעה הראשונה מתעוררים המוחין העומדים מקיפים ע"ג ראש ז"א [שהם מוחי אבא :חכמה ועיטרא דחסד] ועולים למ"ן וגם נה"י אימא שהיו מתלבשים בנוק' עולים מתוכה [שלא ע"י הכוונה שלנו ].אנו צריכים לכוון לחבר מוחי ז"א דמצד אבא [חכמה ועיטרא דחסד] ודמצד אימא [בינה ועיטרא דגבורה] שנסתלקו מאליהם מתוך נוק' ,עם מוחי ז"א דמצד אבא. החיבור נעשה ע"י זיווג או"א ויש לנו לכוון להעלות כל מוחי ז"א דמצד או"א למ"ן לזיווג או"א [חכמה ועיטרא דחסד למ"ן באבא ,בינה ועיטרא דגבורה למ"ן באימא]. 270 צורך התקיעות: למתק הדי נים דזו"ן הננסרים בר"ה .מיתוק הדינים נעשה ע"י חזרת הדינים לשורשם באימא בסוד העיבור; ואח"כ אנו מוציאים אותם לחוץ בסוד ההבל היוצא מתוך השופר .מקור השופר הינו הדיקנא דעתיקא אשר הוא כופה כל כוחות הדין ,וכמו הדיקנא ,השופר צר למעלה ורחב למטה. ישנם 2שמות י-ה הנמשכים מ 2-שמות א-להים אשר ב 2-פאתי הראש שמשם יוצאת הדיקנא[ .ע"ע דרוש ו' דויעבור]. שם י-ה העליון הינו למעלה במצר [מן המצר קראתי י-ה] שם י-ה התחתון הינו למטה במרחב. ע"י תקיעת שופר אנו מורידים 2שמות י-ה לכפות הדינים כי הדיקנא הינה מקור הדינים. התחלת קול השופר הינו ההבל היוצא מגרון אימא ,בו מתחברים 2שמות מ"ב [של או"א] וע"י אלו המ"ב נכפים הדינים. * 2מ"ב = אחע"ה שבגרון גיכ"ק אשר בחיך אימא ,בסוד החכמה (כנ"ל בדרוש ו' דראש השנה גיכק_באבא) מזדווג (החיך) עם הגרון בסוד בינה. גיכ"ק (שבחיך ,אבא) +אחה"ע (שבגרון ,אימא) = רי"ו ע"ב (כנגד אבא) +ס"ג (כנגד אימא) = קה"ל [ע"ה = קו"ל] ,כלומר ,קו"ל בז"א וקל"ה בנוק', לכפות הדינים. בהיות הקולות עוברים דרך החיניכיים [הנקראים א-להים, ריבוע א-להים (ר') +י-ו שיניים = רי"ו שבחניכיים העליונים ריבוע א-להים (ר') +י-ו שיניים = רי"ו שבחניכיים התחתונים], הם נעשים דינים ,ובצאתם מן השיניים (שהם אותיות זסשר"ץ) הם נטחנים ונמתקים. 7יודין שב-ע"ב וס"ג 2 +יודין של השיניים [ *2י-ו] = 9יודין = מ"ן דמנצפ"ך. בעברם הקולות דרך השפתיים [אותיות בומ"ף] מתמתקים עוד יותר. 1מילוים של ע"ב-ס"ג-ב"ן = ק"ט .ק"ט-מ"ן=י"ט כמילוי מ"ה ["ויקראו את שמו מ"ן כי לא ידעו מ"ה הוא" ,כי ה-מ"ה נבלע ומרומז]. מילוי מורה על דין. 4מילוים הם שורשי הדינים ,גמ' קכ"ח .גם בומ"ף הינו קכ"ח( .יא"ב :ולכן השפתיים [אותיות בומ"ף] ממתקים הדינים ,כי הם כנגד שורשי הדינים ,ושורשי הדינים ממתקים הדינים). מ"ן דמנצפ"ך נמתקו עתה .נשארו צפ"ך. צפ"ך = ק"ץ ,ונמתקים ע"י ע"ב-ס"ג-מ"ה הנ"ל (שהם ק"פ ועוד השורש שלהם 31 ,אותיות מילוי הויה ,סה"כ ק"ץ) גם כ"ו +צפ"ך = רי"ו הרי נתבאר מיתוק הדינים אשר בקול השופר. יא”ב :סיכום בעניין קולות השופר: מקור השופר הינו הדיקנא דעתיקא אשר כופה כל כוחות הדין. תיקון 7#של 11ת"ד הינו 'אמת' שהם * 7ס"ג. * 7ס"ג נהיו ז"ת דאימא. מילוי 7ס"ג = 7הבל = מקיפים של הז"ת אימא? = קולות השופר שיוצאים מפי אימא ומועברים לז"א (קול * קולות) ולנוק' (קלה * קולות) אולי ע"י החזרת המוחין מנוק' אל אימא ומשם לז"א ומשם לנוק' ( בדרך של נתינת מוחין של נה"י ז"א בחב"ד נוק' ולא ע"י זיווג כמובן ).יש להתבונן במהות המקיפים האלה :אור ישר\חוזר? שערות ראש ז"א? עיין הערה וסיכום בעניין מוחין פנימיים ומקיפים התקיעות הינן החזרת המוחין של ז"א מנוק' לז"א ולנוק' ,ממותקות ע"י המקיפים של ז"ת אימא. דרוש ח' דראש השנה בר"ה כוונתנו הינה לנסר זו"ן ולהחזירם פב"פ .סיבת היות זו"ן אב"א ,הינה כדי שלא יידבקו החיצונים באחוריהם בהיותם שמות א-להים ,דינים .בעלות רצון המאציל להחזירם פב"פ, הפיל תרדמה על ז"א וננסרים כל הדינים שמאחורי ז"א ,ובאים במקומם חסדים ,בסוד 'ויסגור 271 בשר תחתינה' .ז"א נהיה כולו חסדים ונוק' כולה דינים ,ועי"כ הם נפרדים .אח"כ דיני הנוק' מתבסמים ,זהו חיבוק השמאל ,ולאחריו חיבוק הימין ,ואח"כ זו"ן פב"פ לצורך הזיווג. עניין השינה דז"א הינו הסתלקות פנימיותו 4 ,מוחיו [חו"ב ,ודעת הכלול מ 2-עטרין ,חו"ג] בהיותם מלובשים תוך הכלים דנה"י אימא ,ונשארים מקיפים על ראשו. לפני ביאת המוחין ,ז"א היה ו"ק :חג"ת נה"י .כשבאו מוחיו ,נתעלו חג"ת [ 1אבות] ונעשו חב"ד ,והם 1חללי גולגלתא ,כדי שבתוכם יתלבשו נה"י אימא ,ובתוכם מוחי ז"א. מוחי ז"א שעלו הינם חו"ב ודעת הכלול מחו"ג .ישנם 2דעות :דעת עליון ,נעלם ,בין חו"ב, ודעת שני נגלה ,המכריע בין 2עטרין דחו"ג שבמוח הדעת ,והמלובשים ביסוד אימא .דעת תחתון זה נקרא תפארת .נמצא כי מוח דעת דז"א מורכב מ 1-בחינות חג"ת ,והם המוחין של ה 1-כלים הנ"ל הנקראים אברהם ,יצחק ויעקב. המהרח"ו שואל שלעיל אמרנו שחב"ד (ולא חג"ת) הינם המוחין שבתוך 1הכלים הנקראים אברהם ,יצחק ויעקב! אלא יש לומר שמוחי חב"ד מתלבשים ב 2-פרקים העליונים של כלי חג"ת ומוחי חג"ת מתלבשים בפרק התחתון של כלי חג"ת ,כך שכל הכלים נקראים אברהם, יצחק ויעקב אבל העיקר הם ה 1-פרקים התחתונים כי לתוכם גם מתלבשים מוחי חג"ת. בעלית מוחי ז"א ,חכמה ועיטרא דחסד נשארים בסוד אור מקיף לז"א ולעומתם ,בינה ועיטרא דגבורה מלובשים בנה"י אימא ,נכנסו תוך רישא נוק' להגדילה( .מהרח"ו :בדרוש פורים מבואר שגם מוחי ונה"י אבא נכנסו בנוק' ונעשו בה 2הארות :יעקב מקדימה ורחל אחרת מאחורה). עניין התקיעות לאחר התרדמה ,אנו צריכים שמוחי ז"א יחזרו להתלבש בנה"י אימא שהם בחינת השופר, ויכנסו בראש ז"א כבראשונה ,ע"י תקיעת השופר. תקיעה 3#דתשר"ת: תקיעתינו היא בחינת הבל ,מילוי ס"ג ,אור מקיף ,ועולה עד אברהם ,כלומר עד כלי החלל דגולגלתא דז"א אשר בתוכו מלובש מוח עיטרא דחסד ומעוררים הכלי הזה שישן. אח"כ עולה התקיעה עד ראש אברהם ,שהוא העיטרא דחסד עצמו הנשאר אור מקיף ע"ג ז"א ומעוררים אותו ואז הוא ממשיך אליו הבינה והעיטרא דגבורה שנסתלקו עם נה"י אימא ,כך שעתה כל 4מוחי ז"א יחד בבחינת אור מקיף ע"ג ראש ז"א. בעצם התקיעה גורמת לזיווג או"א לאחר שהבינה והעיטרא דגבורה נסתלקו מרישא דנוק'; [יא”ב :אולי זיווג זה הינו כדי לחבר מוחי ז"א שהיו בנוק' עם מוחי ז"א שנשארו מקיפים על ראשו, כמוסבר ביפה שעה בדרוש הקודם חיבור_מוחי_ז_א_עי_זיווג_אוא ]).תקיעה מלשון "תקע י-ה" ,ו- תקע מלשון זיווג (נפל מן הגג ונתקע ביבימתו )...ו-י-ה הינם או"א. לשון זה מרמז כי ע"י זיווג או"א נמשכים מן אבא *2מנצפ"ך (גמ' תק"ס 31 +גבורות שב- *2ממצפך ,סה"כ תק"ע) :מנצפ"ך אחד ניתן מאבא לאימא בעת הזיווג ,לצורך נקודת היסוד שבה ע"י מוח בינה דז"א (שחזר מראש נוק'); והמנצפ"ך השני הינו לצורך יסוד נוק' ע"י מוח עיטרא דגבורה דז"א (שחזר מראש נוק') .הרי שע"י התקיעה הראשונה ,ננסרו הדינים דמנצפ"ך למטה. 272 שברים דתשר"ת: (ביצחק) ע"י השברים יורדין הבינה והעיטרא דגבורה תוך ראש ז"א ,בסוד מוחין פנימיים ,עוד לפני מוחי חכמה ועיטרא דחסד ,כי היום הוא יום הדין .אין יסוד אימא יכול לרדת לתוך ז"א כי עיטרא דחסד עדיין בסוד מקיף ,ולכן עיטרא דגבורה הינה ללא לבוש והיא מתלבשת עם מוח בינה תוך הוד אימא .להוד אימא 1פרקים ומתלבשים בבג"ה דז"א (כלומר קו שמאל דז"א). והיות ומהוד ז"א נעשה מוח בינה וגבורה דנוק' ,נמצא כי ע"י השברים נוק' מתחילה לקבל מוחין. ההמשך מתוך ההגהה המביא ספר כנף רננים להר"א אזולאי: תרועה: הגבורות עולות מהוד אימא ומתחברות בחסדים ביסוד אימא ואח"כ בנצח אימא. תקיעה 2#דתשר"ת: נכנסות כולם בז"א בסוד הקוים שלהם [בסוד ח-ד-ר], בסוד "עלה א-להים (גבורות) בתרועה ,י-ה-ו-ה [שהוא החסד] בקול שופר [תקיעה אחרונה]". נקודות נוספות: שברים הם דינא קשיא ,והם בלאה תרועה היא דינא רפיא והיא ברחל. כוונתינו להמשיך מוחין בשניהם .לכן בתחילה אנו עושים סימן תשר"ת ,כנגד לאה ורחל. * 1תשר"ת :אחד באצילות ,אחד בבריאה ואחד באצילות. אח"כ * 1תש"ת ,בלאה ,כי עמה הוא הזיווג בימים האלו. אח"כ * 1תר"ת ,ברחל ,אולי כי רחל נתקנת בימים האלו שתהיה ראויה לשמיני חג עצרת. דרוש ט' דראש השנה פה התוקע הוא ס"ג +כב' אותיות (גמ' פ"ה). הבל היוצא מן הפה הינו לז' שהוא מילוי ס"ג (בסוד הפה) השפתים :בומ"ף שהוא גמ' 4מילויים של עסמ"ב החיך :גיכ"ק שהוא גמ' 4מילויים של עסמ"ב 4 +כוללים +הכולל של כולם הגרון :אחה"ע ,שהוא *2מ"ב (אחה"ע +גיכ"ק = רי"ו עם הכולל) תקיעות בסוד קר"ע שט"ן שהוא גמ' תש"ל (עם הכולל (ע"ה)) שהוא א-להים דיודין (ש') ועוד *5א-להים פשוטים (ת"ל) .גם מצפ"ץ (ש') שהוא שם הממתק ל*5-א-להים (ת"ל). יש לשלב שם קר"ע שט"ן עם שם הוי-ה (כלומר יקהרועה ישהטונה) וניקודם של כל שילוב הינו קיבוץ-פתח-שבא&פתח-חולם-סגול-שבא-חיריק. תשר"ת: סה"כ 11טרמוטים כמנין אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דב"ן. * 1תשר"ת הינן ח"ק טרמוטים "כי חק לישראל הוא משפט לא-להי יעקב" הנאמר לגבי ר"ה. וגם ח"ק הינו גמ' ס"ג +מ"ה כנגד אימא וז"א. תקיעה - גמ' "עשר י-ה"; כלומר לכוון להמשיך * 31( 351י-ה) אורות (כלומר ק"ן נהורין) מן אבא (י-ה) אל ז"א ומשם אל נוק'. 273 - - שיעור תקיעה הינו 9טרמוטין; טרמט הינו * 1א-להים; כלומר תקיעה הינו * 27א-להים = 2122והם כנגד: אחוריים של (מילוי – יא”ב) א-ד-נ-י (+ )3978 אותיות האחוריים (- )11 אותיות המילוי (+ )32 4פשוטות [עד כאן החשבון עולה ל+ ]2111- ש"ך ניצוצין ( * 5דין) (+ )121 הכולל של א-ד-נ-י (+ )3 הכול של ש"ך ניצוצין ()3 ויש לכוון להמתיק את אחוריים דאדנות והש"ך דינים עם * 2א-ה-י-ה דיודין ( * 2קס"א = ,)122כלומר 121כדי להמתיק את הש"ך דינים וה 2-כדי להמתיק את האדנות (כנגד ה- 2111הנ"ל). סוד ע"ב וה 4-יודין דע"ב [ ]411רמוזים במילה 'פשוטה' [גמ' ]411שכן החסד [ע"ב] ממתיק כל הדינים גמ' פסת"ם 4 +אותיות +הכולל כנגד חסד ,ע"ב [ 4יודין דע"ב הינם 411כנגד גמ' 'פשוטה'] שברים סוד הדינים העומדים בגרון * 1 :א-להים כל שבר הינו 1טרמוטים; 1שברים הינם 9טרמוטים גרון הינו גמ' * 1א-להים עם הכולל והינו גמ' טרמוט ע"ה. ישנם 1שברים [ולא רק קול אחד] לרמוז אל * 1א-להים. 9טרמוטים של השברים ביחד עם ה 9-טרמוטים של התקיעה הראשונה הינם ח"יטרמוטים. שברים הינם כנגד oש' – א-להים דיודין oר' – אחוריים דא-להים oב-ים – כנגד נ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דא-להים; ויש לכוון לכלול ב"ן זה עם שם ב"ן -פספ-סים די-ונסים [גמ' תק"י] ועוד מ"ב של אבגית"ץ הינם 552כנגד גמ' של שברים תרועה - 9טרמוטים כדי להמתיק הדינים שעומדים בגרון (שברים) ע"י החסד שבגרון והם אותיות אחה"ע והם פ"ד והם * 2מ"ב והם * 2מספר אותיות דמילוי המילוי והמילוי והפשוט דע"ב כנגד 2טיפין דמ"ב העומדים בבינה בבחינת הגרון גמ' תרפ"א +ה' אותיות ע"ה = תרפ"ז; תרפ"ז הינו גמ' עסמ"ב (= רל"ב) 1 +א-ה-י-ה [דיודים ( )313ודאלפין ( )341ודההין (])353 פסת"ם במילוי = [ 193תרועה ;]31 +א-ד-נ-י במילוי [תרועה ;]31 -פסת"ם במילוי ועוד א-ד-נ-י במילוי = תרועה * .2 תקיעה - לכלול ביחד את כולם (כל הדינים \ טרמוטים?) גמ' אנקת"ם 5 -אותיות -הכולל גמ' פסת"ם 4 +אותיות +הכולל 274 תש"ת - כז' טרמוטים כנגד כ"ז אותיות של מילוי המילוי דאהי-ה. * 1תש"ת :מספר הטרמוטים כמספר אותיות מילוי המילוי ד 1-אה-י-ה ( 2דיודין ו3- דאלפין) * 1תש"ת 83 :טרמוטין כנגד 'אף'; לבטל חרון אף בעזרת ' *2י-ה א-ד-נ-י' [גמ' 'אף' ע"ה] י-הו דאלפין הינו ט"ל +מ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דס"ג הינו 'אף', לבטל עמהם חרון אף. תקיעה - כנ"ל גמ' "עשר י-ה" כלומר * 31י-ה כלומר להמשיך ק"ן נהורין מאבא לז"א ומשם לנוק'. כנ"ל גמ' פסת"ם [ 4 +אותיות +הכולל] כנ"ל גמ' "פשוטה" = 411כנגד 4יודין של ע"ב 9טרמוטים שברים - - שברים הינם כנגד oש' – א-להים דיודין oר' – אחוריים דא-להים oב-ים – כנגד נ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דא-להים פספ-סים די-ונסים [גמ' תק"י] ועוד מ"ב של אבגית"ץ (הינם 552כנגד גמ' של שברים) 9טרמוטים תקיעה - גמ' אנקת"ם 5 -אותיות -הכולל תר"ת - כז' טרמוטים כנגד כ"ז אותיות של מילוי המילוי דאהי-ה דינא רפיא [לעומת תש"ת שהוא דינא קשיא] * 1תר"ת הינו = 1*27א"ף ,למתק האף הרך ע"י 83טרמוטים. * 1תר"ת הינו מ"ה +ל"ו אותיות של המילוי והמילוי דמילוי של ב"ן י-הו דאלפין הינו ט"ל +מ"ב אותיות של הפשוט והמילוי והמילוי דמילוי דמ"ה הינו 'אף' תקיעה - כנ"ל גמ' "עשר י-ה" כלומר * 31י-ה כלומר להמשיך ק"ן נהורין מאבא לז"א ומשם לנוק'. כנ"ל גמ' פסת"ם [ 4 +אותיות +הכולל] כנ"ל גמ' "פשוטה" = 411כנגד 4יודין של ע"ב 275 [ * 1תשר"ת +תש"ת +תר"ת] - 11קולות דמיושב הינם 271טרמוטים לבטל על ידם יצר הרע של ע"ז 271טרמוטים דמוסף דלחש לבטל על ידם יצר הרע של עריות 271טרמוטים של חזרת מוסף לבטל על ידם יצר הרע של שפיכות דמים 31קולות אחרונות שלאחר התפילה הינן לבטל על ידם יצר הרע של לשון הרע 311קולות הינן 911טרמוטים כנגד מילוי ש-ד-י והפשוט דא-להים. לכוון לכבוש כוחות הדין של א-להים ע"י שם ש-ד-י במילויו 311קולות כנגד הפשוט והמילוי של ס"ג * 31תשר"ת הינן 11 * 31טרמוטין הינן ש"ס כנגד שט"ן ע"ה .יש לכוון לבטל את השטן המקטרג ע"י 111טרמוטין אלה. * 31תש"ת הינן 27 * 31טרמוטין כנגד ר"ע .יש לכוון לבטל את כח היצר הרע הממונה על ביטול הלאוים ,מצוות לא תעשה ,שהם דינים תקיפין. * 31תר"ת הינן 27 * 31טרמוטין כנגד ר"ע .יש לכוון לבטל על ידם ,את היצר הרע הממונה על ביטול מצוות עשה והם דינא רפיא כנ"ל. 276 דרוש על יוה"כ (הקדמה) - - מנהג כפרות (האר"י ז"ל היה מקפיד לקיימו) והוא לכפות הגבורות כי התרנגול הינו גב"ר. עטיפת טלית בליל יוה"כ ,בסוד אור מקיף על ז"א מאימא .בליל יוה"כ נוק' עולה בראש התבונה ואז אימא מקיפה אותה בציצית גדול .ולפי שהענין נעשה מאליו ליל יוה"כ לכן אין צורך לברך עליו ברכת 'להתעטף בציצית' (בהגהה מובא שהמהרח"ו היה מתעטף בציצית לפני שקיעת החמה ומברך עליו). יש להשתדל לקנות מצות הוצאת ספר תורה ב"-כל נדרי". האריז"ל היה ניעור כל ליל יוה"כ ועוסק בתורה והוא כדי שלא יראה קרי בלילה. אנו קוראים 4מזמורי תהילים הראשונים לסגולה שלא יראה קרי בלילה [ש"י תיבות כמנין קרי] בשעת הוצאת ספר תורה יש לומר 31 *1מידות ולאחר מכן הנוסח "רבונו של עולם מלא משאלותי לטובה וכו'" .יש להזכיר שאלתו 1פעמים [שחרית-מוסף- מנחה] יש לומר "ואני תפילתי" 1פעמים ולהזכיר שמות [ 24קישוטי כלה ,והם האות הראשונה והאחרונה של המילה השניה של הפסוק האחרון של כל אחד מ24- ספרי תנ"ך] כשהש"ץ אומר מילת "אי-ה" בקדושה של מוסף ,יש לבקש א' מ 1-שאלות שירצה לשאול "בשם י-ה" (של הקישוטי כלה) פיוט "וכל מאמינים": " .iהאוחז" הינו שם בן 4אותיות גמ' ,27היצא מפסוק 'אוחזה בסנסיניו'. " .iiהבוחן" גמ' א-ד-נ-י והוא שם מעולה " .iiiהגאל" (הגואל) גמ' שם כ-ו-ז-ו ,שם ט-ל ,גמ' הוי-ה אחד ,גמ' יד-י די-א, והם שמות לגאולה ולישועה. " .ivהדן" הוא שם "צורט-ק" בא"ת ב"ש. " .vההגוי" גמ' א-ז-ב-ו-ג-ה " .viהודאי" שם י-ה במילוי " .viiהחותך" שם חת"ך היוצא מ"-פותח את ידיך" " .viiiהטוב" :שם וה-ו " .ixהיודע" :גמ' "המלך" דרוש א' דיוה"כ כל ימות השנה ע"י אכילתינו ושתייתינו שאנו מברכים עליהם ,אנו ממשיכים לזו"ן בחינות אכילה ,שתיה ,רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה מן חיצוניות אימא עילאה. ביום הכיפורים הושלמה נסירת נוק' וקבלת הגבורות מאחוריים דז"א וע"י ז"א (יא”ב :אכן בתקיעות נוק' מקבלת גבורותיה דרך ז"א ולא ע"י אימא). ביוה"כ נוק' מקבלת מיתוק הדינים ע"י אימא עצמה שלא ע"י ז"א .ולכן נוק' עולה עד אימא עילאה ,למעלה מז"א ,ונזונית [כלומר אכילה ,שתיה ,רחיצה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה] ממקום גבוה ,מהבל היוצא מפי אימא (יא”ב :עניין מיתוק הדינים ע"י הבל מאימא הינו גם בעניין התקיעות דר"ה ,עיין דרוש ז' דר"ה ,קולות השופר ):ולכן מזון זה אינו מושג לנו ומכאן 5 עינויים כי האכילה הגשמית מוחלפת ב 5-תפילות בסוד הבל הפה; ע"י התפילות אנו ממשיכים לנוק' את ה' הבחינות מפנימיות אימא. 277 יפה שעה: נראה שהגבורות שנוק' מקבלת עתה ע"י אימא הינן מקיפי גבורות פנימיים דנוק' שנוק' קבלה מר"ה ועד יוה"כ. בא' דר"ה נוק' קבלה פנימיות גבורות שלה[ .יא”ב אלול תשס"ח :עיין הערה בעיניין הנסירה :שם צוין מסכת ר"ה של הרמח"ל ומשם נראה שגבורות רחל באות גם דרך אימא ע"י הנסירה עצמה ולא רק באות דרך ז"א ע"י תקיעת שופר. יא”ב :תשרי תש"ע :גבורות רחל באות מאימא ומגיעות דרך אימא ודרך ז"א ,עיין הקדמה שלי .קולות השופר הבאים מא"א ממתקות את דיני נוק'] ב 31-ימי תשובה נוק' קבלה פנימיות גבורות שלה ממותקים דרך ז"א. ביוה"כ ,נוק' מקבלת מקיפים דפנימיות גבורותיה ע"י אימא. בהושענא רבא ,ע"י ה' בדי ערבה ,נוק' מקבלת מקיפים דפמיניות גבורותיה ע"י ז"א. (מקיפים הינן בסוד קולות ולכן זה מסתדר עם דברי האר"י) [יא”ב אלול תשס"ח :לפי הרמח"ל במסכת ר"ה פרק א' פסקה ה' ,יוצא שב 12-ימי תשובה רחל מקבלת החיצוניות שלה ,וביום הכיפורים רחל מקבלת הפמיניות שלה]. לא ברור איך נוק' עולה למעלה מז"א עד לאימא כי הרי כל העליות מתאפשרות רק ע"י שקדם עליות הפרצופים העליונים יותר ,וכאן אין ז"א עולה ממקומו וק"ו שאין הפרצופים העליונים יותר גם לא עולים[ .יא”ב :עיין קיצור הכונות ,שמציין ש :1 : -אע"פ שאין עלייה אלא לנוק' ,מתחדשים גם מוחי ז"א, כי כל אילן הספירות והפרצופים הוא כולו קשר אחד עד שאי אפשר להתחדש הארה בבחינה אחת אם לא יתחדש בכולו : 1 .כל תיקוני נוק' צריכים להימשך מז"א אע"פ שנוק' באימא למעלה מז"א]. [יא”ב :תשרי תש"ע :לבדוק :פנימיות דה"ג שנוק' מקבלת ביו"כ נהים מקיפים של הגבורות שנוק' קבלה מר"ה ועד יו"כ ,לפי הכלל שהפנימי של העליון נהיה מקיף לתחתון .רעיון זה מאפשר לחבר היפה שעה לרמח"ל בק"ה .לפי דרושי סוכות ,יוצא שנוק' מקבלת חסדים פנימיים ומקיפים מאימא ומז"א .לא ברור לי מקור החסדים האלה אם הם גם כן מקיפים או פנימיים באימא\ז"א]. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: נאמר בקול רם ביום הכיפורים כי הוא תיקון המלכות "וכיוון שעתה היא ניזונית מן הקולות הפנימיים לכן נאמר קול רם" (יא”ב :לא ברור לי מה הקשר) בצום האיברים ניזונים מהמזון שהמוח שולח בהם. ביום הכיפורים ,ה-ה' קולות באים מחג"ת נ"ה אימא. כלומר בי"והכ נמשכים לנוק' ה' קולות מן המוחים אשר בה' קצוות אימא. כל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים כאילו התענה תשיעי ועשירי: כי בתחילה צריך להשלים תיקון נוק' בכל בח ינותיה בבחינה החיצונית [כלומר בערב יום כיפור יש לסיים תיקון של יסוד ומלכות בבחינה החיצונית בנוסף לבחינת ההוד הננסרת ונתקנת ביום ה , 9-על ידי תוספת אכילה ושתיה מרובה] כדי שנוק' תוכל לעלות ביום הכיפורים לקחת הפנימיות. יפה שעה: כלומר מתחילה יש להשלים תיקון נוק' בכל בחינות החיצוניות שלה [פנימיות דחיצוניות וחיצוניות דחיצוניות ,ע"י אכילה] וכן הפנימיות ע"י התפילה ,כדי שאח"כ תוכל לקבל מקיפים דפנימיות. גם כי החסדים של יסוד ומלכות [כלומר כללות החסדים; בחינת החסד של יום ( 9יסוד) ושל יום ( 31מלכות)] נכנסים בנוק' ביום ה 9-ע"י האכילה והשתיה ביום ה[ 9-וע"ע דרוש ג' דסוכות כניסת_חסדים_לנוק_ערב_יוהכ] 278 דרוש ב' דיוה"כ מזון או"א נקרא אכילה. מזון זו"ן נקרא שתיה :כי מאימא ולמטה הוא סוד המים. ישנם 2סוגי אכילה לאו"א ו 2-סוגי שתיה לזו"ן. אכילה :3#אכילה לג"ר דאו"א: נמשכת מן עתיק יומין המתלבש תוך גולגלתא דא"א ומשם נמשכת עד הפה דא"א דרך פנימיותו ומשם יוצאת מן הפה ולחוץ בסוד הבל ויורד דרך הדיקנא ולמטה עד הפה של או"א, והוא אור מקיף לאו"א כי כל הבל הוא אור מקיף .זהו מזון לג"ר או"א בסוד שאיפה ולא אכילה. אכילה :2#אכילה לז"ת דאו"א: נמשכת ממוחין דא"א עד פיו של א"א בפנימיותו דרך גרון א"א אשר שם כתר או"א ,ומשם נמשכת דרך מוחי או"א עד פה או"א בפנימיותו ומשם לגרון או"א עד הו"ק של או"א; אכילה זו הינה גם סוד ה' קולות הפנימיים שמהם ניזונית נוק' ביוה"כ מתוך פנימיות חג"ת ונ"ה של אימא. שתיה :3#שתיה לג"ר דזו"ן: נמשכת מן אכילה 2#של אימא. שתיה :2#נמשכת ממוחין דאימא עצמה ויורדת עד הפה של אימא ומשם לפיה לחוץ ויורדת עד ו"ק דזו"ן. אכילה :3#יוצאת מחוץ לפה דא"א אכילה :2#עוברת דרך הפנימיות שתיה :3#עוברת דרך פנימיות אימא שתיה :2#יוצאת דרך פיה לחוץ במקור מוסבר עניין מים מתוקים ,מלוחים ומרים ביחס ל 4-בחינות האלה. יפה שעה: 2האכילות ו 2-השתיות הינן 2סוגי זיווגים. סוג :3#זיווג לחיות הפרצופים המזדווגים אינם צריכים להמשיך הארה מהפרצופים שלמעלה מהם. סוג : 2#זיווג להמשיך מוחים כדי להוליד בנים והם נשמות צדיקים וחסידים וכדי להוליד מוחים לזו"ן הפרצופים המזדווגים צריכים להמשיך הארה מהפרצופים שלמעלה מהם עד רום המעלות. אכילה 2#הינה לחיות או"א ולכן מספיק לא"א זיווג מיניה וביה וא"א אינו צריך להמשיך מהפרצופים שלמעלה ממנו. אכילה : 3#זיווג לצורך המשכת מוחין גמורים לאו"א כדי שגם או"א ימשיכו לזו"ן; אינו מספיק לא"א שימשיך מיניה וביה אלא צריך שימשיך הארה מעתיק ועתיק ימשיך מרום המעלות. וכן או"א מה שהם ממשיכים לצורך חיות זו"ן הינו ממוחין שלהם ולא מהפרצופים שלמעלה מהם ,אך לצורך מוחין דזו"ן גם או"א ממשיכים הארה מא"א וא"א מרום המעלות. 279 דרוש ג' דיוה"כ באימא יש הויה מנוקדת א-להים שממנה יוצאים * 4א-ה-י-ה :דיודין מאות יוד ,דיודין מ-ה' ראשונה ,דאלפין מ-ו' ודההין מ-ה' אחרונה. אור הא"ס מתלבש תחילה באור החכמה וביחד מתפשטים ב 31-ספירות. אור הא"ס מתלבש באור החכמה ואור החכמה מתלבש באור החסד ואור החסד מתלבש בו"ק. נמצא כי חסד אבא מתלבש ומתפשט בכל 31ספירות אימא. נמצא כי חסד אימא מתלבש ומתפשט בכל 31ספירות ז"א. במקור מוסבר עניין אכילה ,שתיה ,תשמיש המיטה ,סיכה ,רחיצה ונעילת הסנדל. דרוש ד' דיוה"כ התקופה מראש השנה ועד יום הכיפורים הינה בחינת 'שמאלו תחת לראשי' [יא”ב :עיין דרוש ג' דסוכות :דרוש ג' דסוכות] .בימים אלה מתבצעת הנסירה של זו"ן ,ודיני ז"א ניתנים לנוק'. ביום כיפור ,נוק' עולה עד אימא ומקבלת את הה"ג מאימא ע"י ה' עינויים וה' קולות של ה' תפילות. ממוצאי יום הכיפורים ועד שמיני עצרת הינה בחינה של 'ימינו תחבקני'. בשמיני עצרת ישנו זיווג זו"ן. בליל יה"כ רחל עולה עד ראש תבונה. בערבית ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' (יא”ב :רחל) עד המלכות של בינה עילאה (יא”ב: אימא) בשחרית ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד חג"ת של בינה עילאה בחזרה של שחרית ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד דעת של בינה עילאה במוסף ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד חו"ב של בינה עילאה בחזרה של מוסף ע"י תפילתינו אנו מעלים את נוק' עד כתר של בינה עילאה ז"א אינו עולה ,אלא נשאר במקומו ומזדווג בתפילות הנ"ל עם לאה. במנחה ,ז"א ולאה עולים עד ראש תבונה בחזרה ,ז"א ולאה עולים עד חג"ת בינה עילאה. בנעילה ,ז"א ולאה עולים עד ראש הבינה. ז"א לא עולה בדרך בדעת הבינה כמו נוק' ,כי ז"א לעולם עולה כשיעור מדתו ושיעור קומה שלו. עתה ,ז"א ולאה ורחל שווים ונמצאים בכתר דבינה. בחזרה של נעילה ,ז"א ,לאה ,רחל ,ביחד עם אימא ,בדיקנא דא"א. יפה שעה: תימא ,לפי זה יה"כ גדול משבת ,כי ביה"כ נוק' עולה עד דיקנא דא"א ,ובמנחה דשבת היא עולה רק עד אבא; ולפי זה ,איך חמור המחלל שבת שהוא במיתת בי"ד והמחלל יה"כ אינו אלא בכרת! ה' הוא הא-להים ה' :זכר; א-להים :נקבה פעם ראשונה :ה' [בז"א] הוא הא-להים [בנוק'] :כלומר ז"א עלה עד מקום של נוק' (כי נוק' נקראת א-להים ביחס לז"א). פעם שניה :ה' [בעתיקא] הוא הא-להים [בז"א] :עתיקא קדישא נעשה א-להים ע"י עליית ז"א, לאה ,רחל ואימא הנקראים א-להים (יא”ב :בערך של עתיקא). 7פעמים ה' הוא הא-להים ,כנגד 7קצוות דאצילות אשר עלה ז"א למעלה מהם ,עד הבינה. 280 דרוש ה' דיוה"כ בראש השנה ישנו דין ,והוא דינא קשיא ,ביום הראשון של ר"ה .זהו תחילת הנסירה ודיני ז"א ניתנים לנוק'. ביום הכיפורים ישנו דין (אך לא דין קשה) ,פעם שניה .בנעילה נעשית בחינת היסוד של רחל עם הכלי של הה"ג. בהושענא רבא ,ישנו דין פעם שלישית .בליל הו"ר נכנסים הה"ג לתוך הכלים שלהם הנעשים ביה"כ; וזהו זמן החותם השני. בכל פעם שיש התעוררות הדינים ,אזי העולם נידון. ישנם 1חותמות :חותם לאה בר"ה ,חותם בתוך חותם של רחל בנעילה ובהו"ר. חותם לאה :לאה ננסרה כולה ביום הראשון של ראש השנה ,ונעשה בה חותם שהוא בחינת גבורות יסוד ז"א ולכן כל הזיווגים מר"ה ועד שמיני עצרת הם יעקב או ישראל עם לאה ,כי אי אפשר לשום זיווג עד שיהיה החותם נחתם ביסוד הנוק' .לאה נקראת דינא קשיא ,ולכן בר"ה זהו דינא קשיא. חותם רחל הינו בחינת היסוד שברחל שהוא הכלי של הרחם שבה ,העשוי לקבל בתוכו הה"ג הנקראים מ"ן שלה וגם לקבל בתוכו טיפת מ"ד בעת הזיווג. 31ספירות רחל נעשות מנה"י ז"א ומן החסדים (יא”ב :עיין המשך הדרוש שם רואים שנוק' מקבלת גם גבורות וגם חסדים גם מאימא וגם מז"א) אשר בתוכו ,מן פנימיות עצמו של ז"א. 1פרקי נצח ז"א עשו חח"ן רחל. 1פרקי הוד ז"א עשו בג"ה רחל. ½ תחתון תפארת ז"א עשו כתר רחל 2פרקי יסוד ז"א [שהם יסוד ועטרת היסוד] עשו דעת ותפארת רחל. סיום יסוד ז"א הינו עד סיום תפארת רחל. ה"ג רחל מתפשטות מחסד ועד הוד שבה. כללות הה"ג ניתנת ביסוד והינו החותם הנחתם מן הארות הה"ג. הארת חותם היסוד ניתנת במלכות והינו חותם חיצוני יותר. חותם היסוד נקרא ציון. חותם המלכות נקרא ירושלים והוא יותר דין מאשר חותם היסוד שהוא יותר רחמים. חותם מלשון חומת מפני החיצונים שלא יינקו מהפתח התחתון של האצילות שהוא יסוד נוק'. מוחי ז"א הינם אורות; אורות אלה מתלבשים תוך כלי נה"י אימא ,כי האורות עצמם של נה"י אימא עלו למעלה וזהו ענין 'אדם כי ימות באהל' ,שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה[ .יא”ב :עיין דרוש :דרוש ה' של חזרת העמידה ,הקדמה בעניין מוחין דז"א :צל"ם ].ואח"כ [כלי – יא”ב] נה"י אימא נכנסים תוך הכלים דחב"ד ז"א הנקראים תלת גולגלתא. אימא נקראת אה-י-ה; ובכל אחת מ 31-הספירות של אימא ,יש שם א-ה-י-ה. * 1א-ה-י-ה שב-חח"ן הינם א-ה-י-ה דיודין. * 1א-ה-י-ה שב-בג"ה הינם א-ה-י-ה דאלפין. * 1א-ה-י-ה שב-דת"י הינם א-ה-י-ה דההין. נמצא שבנה"י אימא ישנם * 1א-ה-י-ה דיודין (קס"א) ,דאלפין (קמ"ג) ודההין (קנ"א) ,סה"כ גמ' חותם (ע"ה). נר"ן ז"א הינם האורות והעצמות של ז"א ללא כלים ,ונכנסים לז"א כמוחין של עיבור יניקה וגדלות בהתאמה. מוחי ז"א ,כלומר נר"ן ז"א ,אינם יכולים להיכנס לתוך ז"א ללא כלים שהם הספירות והם הכלים והגוף שבתוכם מתפשטים האורות. מוחי ז"א נכנסים תוך הכלים של נה"י אימא ואח"כ תוך 1ספירות ראשונות דז"א שהם חב"ד שלו בבחינת כלים והם תלת חללי גולגלתא. 281 כלי נ"ה אימא ארוכים ומתפשטים בכל חח"ן ובג"ה ז"א בהתאמה .כלי יסוד אימא קצר ומגיע רק עד חזה ז"א .נמשכת הארה מכלי ת"ת ז"א ליסוד להלביש אורות החסדים [של יסוד ז"א – יא”ב]. כך גם בנוק' :אורות נוק' הינם גבורות ,והכלים שלה הינן 31הספירות שלה .אורות נוק' צריכים להתלבש בכלים החיצונים שהם כלי נה"י אימא שבתוך כלי נה"י ז"א שבתוך הכלים של נוק' עצמה ,וזהו ענין הנסירה. היות וכלי נה"י ז"א לא מגיעים עד יסוד ומלכות של נוק' [יא”ב :כלומר כלי יסוד ז"א קצר] ,לכן בחינת חיצוניות כלי נה"י אימא [יא”ב :כלומר כלי יסוד אימא] ירדו ביחד עם הארת כלי ז"א לתוך כלי נוק' ,כדי שאורות נוק' דיסוד ומלכות יתלבשו בתוכם. כלים דאימא הם הנקראים חותם כי רק הם מונעים את החיצונים מלהיכנס לז"א ולנוק'. " ...אי אפשר לשום בחינה לקבל אור עליון אלא ע"י התלבשות כל אשר למעלה ממנו ,זו בתוך זו .עיין בדרוש א' של סוכות [יא”ב :נראה לי שזהו הדרוש המכונה דרוש ג'] שם רואים שנוק' לוקחת גבורות דז"א וגבורות דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דאימא וחסדים פנימיים ומקיפים דז"א; ובלי ספק כי אלו מתלבשים בתוך אלו על דרך התלבשות מוחין דאבא תוך מוחין דאימא ואח"כ מתלבשים בז"א"... עניין עת נעילה שהוא עת נעילת שערי היכל זהו המוסבר בגמרא. הכוונה לעשיית חותם יסוד רחל הנעשה בתפילת נעילה. נעילת שערים כנגד סגירת פתח היסוד. היכל גמ' א-ד-נ-י כנגד רחל. עשית החותם נעשה בנעילה כי אז נגמר תיקון נוק' ע"י אימא בסוד "ויבן ה' א-להים את הצלע"; ואימא כבר נתנה לנוק' את הה"ג ע"י הה' עינויים והה' תפילות .בנעילה מתקבצות כללות הארות הה"ג שבה' קצוותיה (של נוק' -יא”ב) ונמשכים אל יסוד נוק' ,ואז כדי שלא יתאחזו החיצונים בגבורות שביסוד נוק' ,נחתם החותם שהוא הכלי שבו מתקבצים מ"ן של נוק' ,שהם הגבורות הנ"ל; ואז הינו גם זמן שבו דנים העולם כי הגבורות הם הדינים שדנים את העולם בעת ההתגברות שלהם. הרי בכל יום נתקנת נוק' בעת התפילה ונעשה בה חותם ,וא"כ למה אין העולם נדון בכל יום? בכל יום נעשה חותם ע"י ז"א ,ולא ע"י אימא ,ואין בכח החותם ההוא לדון את העולם אין בכח החותם של ז"א לדחות את החיצונים ,משא"כ ביום הכיפורים שאז נעשה החותםע"י אימא ,והחותם הזה דוחה אחיזת החיצונים ואז היא דנה את העולם. בר"ה החותם הינו של לאה ואז נחתמים הצדיקים הגמורים. ביום הכיפורים נחתם חותם פנימי של נוק' ,ביסוד שבה. בליל הו"ר ,נחתם חותם חיצון של נוק' ,במלכות שבה ,ואז גם הוא זמן דין העולם ,והוא עניין מסירת הפתקים. יפה שעה: הרי גם בכל יום ישנה נסירה בשחרית [עיין דרוש ב' דעמידה ,על המילה "באהבה"] ובזיווג הלילה [עיין דרוש ב' של דרושי הלילה ] ,ואימא מסתלקת מז"א ומזדווגת עם אבא כדי להוליד מוחין לרחל זולת המוחין הראשונים שניתנו לז"א ,בסוד 'ויבן ה' (אבא) א-להים (אימא) את הצלע (או"א מזדווגים ומולידים מוחין אחרים ואז נכנסים נה"י אימא עם התלבשות המוחים החדשים ,בתוך רחל)! נראה שיש לומר שבכל יום ,בנ סירה של שחרית ושל הלילה ,אותה עיטרא דגבורה דז"א נתחדשה ע"י זיווג או"א וניתנה לנוק' ע"י אימא ,וזה נחשב כאילו ניתנה ע"י ז"א ,כי זו היא אותה עיטרא דגבורה .אך ביום הכיפורים ,נוק' עולה לאימא עצמה ,למעלה מז"א ["ועטרותיהם בראשיהם"] ,ומקבלת ע"י אימא גבורות שמעולם לא נכנסו לז"א. בלילה לאה היא המקבלת חותם [יא”ב :הנסירה הינה של לאה] וחותם זה אינו עיקרי כמוזכר בדרוש כאן. 282 בבוקר אין ז"א ישן לגמרי אלא בכח הרשימו נשאר ניעור [עיין דרוש דרוש ב' דעמידה ,על המילה "באהבה"] משא"כ בר"ה כי הוא ישן שינה גמורה עד תקיעת השופר( .מהסיבות האלה מובן למה אין דין בכל יום – יא”ב) בנוק' ישנן 1כלים: בכלי הראשון ישנן 1בחינות :כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנפש. בכלי השני ישנן 1בחינות :כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הרוח. בכלי השלישי ישנן 1בחינות :כלי אימא בתוך כלי ז"א בתוך כלי נוק' ובתוכו הנשמה.כלי נוק' נקרא יסוד כלי ז"א הינו ב"ן המעלה מ"ן כלי אימא נקרא חותם והמוחין הינן הנר"ן והם הם הה"ג דמ"ן של נוק'. הארות הכלים הנ"ל יורדות לתוך יסוד נוק' .כל הנ"ל נעשה בכל יום בנסירה. 283 דרוש חג הסוכות (הקדמה) - בעת ההקפות עם ה 4-מינים אין צורך לנענע את הלולב. הנענועים נועדים להמשיך החסדים ממקורם אשר בו"ק דדעת ז"א אל ו"ק דז"א ומשם אל ו"ק דנוק' .הסדר הינו :דרום-חסד ,צפון-גבורה ,מזרח-תפארת ,מעלה-נצח ,מטה-הוד, מערב-יסוד. אין להפריד את האתרוג מן הלולב. סדר נענוע הלולב הינו 1פעמים הולכה והבאה בכל קצה מו"ק. לעולם לוקחים הלולב דרך גדילתו :שורשו למטה וראשו כלפי מעלה ,גם בנענוע לקצה התחתון ,יש להשפיל ידיים אך להשאיר את הלולב דרך גדילתו. מנענעים את הלולב בברכה ועוד 4פעמים :ב-הודו לה' (ע"ב) ,ב-אנא ה' הושיעה נא פעמיים (ס"ג ומ"ה) ,וב-הודו לה' אחרון (ב"ן). טוב לברך על הלולב בתוך הסוכה. טוב להתפלל בסוכה כדי לברך על הלולב לפני ההלל בסוכה. דרוש ליל הושענא רבא (הקדמה) בליל הושענא רבא נעשה החותם (החותם השני של רחל – יא”ב) ונשארים ערים כל הלילה כי בו נדונים כל הנבראים .עיקר הדין נעשה עד חצי הלילה .קוראים משנה תורה עד 'וזאת הברכה' עד חצות הלילה ועוסקים בתורה ובסתרי קבלה עד חצות הלילה. לכן לאחר חצות הלילה יוצאים לראות בצל עצמו בלבנה ,כי כבר נגמר הדין .ואומרים סליחות אך לא אומרים 31מידות. ליל שמחת תורה אסור בתשמיש המיטה לפי שאין זיווג אלא עם רחל והינו בתפילת מוסף. אך בשאר ימים שבין ר"ה לשמיני עצרת מותרים בתשמיש כי באלו הימים יש זווג עליון של ישראל או יעקב עם לאה. דרוש שמחת תורה (הקדמה) עניין חשוב הינו להקיף 7הקפות שלמות בליל שמחת תורה [יא”ב :במקור נמצא ב"-מוצאי יום טוב" ,אך לא ברור לי אם זה במוצאי שמיני עצרת או במוצאי שמחת תורה]. עיניין ייחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו: מר"ה ועד יוה"כ הינו חיבוק השמאל ,כלומר להחזיר זו"ן פב"פ ,בחינת "דחילו" .הארת הבינה ביוה"כ. בסוכות ישנו בחינת חיבוק הימין .הארת החכמה בחסד. בשמיני עצרת הינו הזיווג עצמו .נוק' "עוצרת" את טיפת הזרע העליון. 1ימים לקליטת הזרע ,כי הזרע בסוד חג"ת ,כלומר טיפת המ"ד הינו ע"ב המורכב מ*1-כ"ד [ 24עיניים' ,וגבותם מלאות עיניים'] ,בחינת *1הויות ,א' בחסד ,א' בגבורה וא' בתפארת. 284 דרוש ג' דסוכות בכל שנה ,בראש השנה ,חוזרים זו"ן לעמוד אב"א ,וצריכים נסירה ,וחזרת פב"פ ,וחיבוק, ונישוק וזיווג .זה נמשך מראש השנה ועד שמיני עצרת. מיום ראשון דראש השנה עד ערב יום הכיפורים ננסרים כל ה 31-ספירות של רחל מאחוריהם .בחינת שמאלו תחת לראשי .ולכן רחל לא ראויה לזיווג בימים האלה .וכל הזיווגים עד שמיני עצרת הם יעקב או ישראל עם לאה. בעת הדורמיטא דז"א ,יוצאים ממנו המוחים עם לבושיהם שהם נה"י אימא .מוח חכמה ועיטרא דחסד (חסדים דדעת ז"א) נשארים מקיפים על ז"א .מוח בינה ועיטרא דגבורה (גבורות דדעת ז"א) מתלבשים תוך הוד דאימא ונכנסים תוך נוקבא מבחינת מוחים .עניין לקיחת הנוק' עטרא דגבורה נקרא חיבוק השמאל (חיבוק השמאל = מיתוק הגבורות ע"י השורש שלהם שהוא שמאל דז"א = לקיחת הגבורות של בינה+עיטרא דגבורה ע"י אימא ונתינתם לנוק') וע"י זה מתמתקים הדינים שלה 1 .בחינות ביחד :ע"י הדורמיטא אין יניקה לנוק' ע"י הזכר ,ואז נפרדים מאחוריהם וננסרין .וחיבוק השמאל הינו כניסת בינה ועיטרא דגבורה דז"א ,בסוד מוחין דנוק'. ביום הכיפורים עולה נוק' באימא ,כי עתה נגמרה נסירתה מז"א ולוקחת הה"ג מאימא שלא ע"י ז"א .עלית נוק' באימא נגמרת בחזרת מוסף דיום כיפור .הה"ג הינן המ"ן של נוק'( .יא”ב: לפי ק"ה ,עד יום הכיפורים ננסרת החיצוניות של נוק' .וביום הכיפורים נוק' מקבלת הפנימיות דאימא והן הה"ג). בימים שבין מוצאי יום כיפור ועד שמיני עצרת הינו עניין חיבוק הימין .חיבוק הימין מוגדר ככניסת מקיפים דחסדים שהם מקיפים ומחבקים את נוק' .בימים האלה נוק' יכולה לעמוד פב"פ עם ז"א או יעקב .וחיבוק הימין הינו כניסת עיטרא דחסדים דז"א וגם בעיקר מקיפים דאימא ,בסוד מוחין דנוק'. ישנם 2סוגי חסדים הבאים לנוק': .3חסדים מאימא חסדים דאור פנימי; חסדים אלה באים מעצמם בימים שבין כיפור לסוכות .כניסתם מלמטה למעלה :בערב יום כיפור בחינת כללות החסדים נכנסת למלכות ויסוד נוק' .ביום הראשון שבין כיפור לסוכות נכנסת בחינת חסד להוד נוק' ,וכו' .עד שביום הראשון של סוכות נכנסת בחינת חסד לחסד נוק'. חסדים דאור מקיף; חסדים האלה נמשכים ע"י מצות סוכה .ביום א' דסוכות נכנס מקיף חסד; ביום ב' נכנס מקיף גבורה וכו' .ביום ו' נכנס כללות החסדים המקיפים ביסוד של נוק' .ביום הושענה רבה ,נכנס כללות החסדים המקיפים במלכות שבה. .2חסדים מז"א חסדים דאור פנימי; חסדים האלה נמשכים ע"י מצות נענוע הלולב חסדים דאור מקיף; חסדים האלה נמשכים ע"י מצות הקפת הבימה עם הלולב כל אלו החסדים כולם הינם לצורך בניין גופה עצמה של נוק' להיות פרצוף שלם .אבל מה שהוא לצורך בחינת הזיווג שלה אינו נעשה אלא ביום הו"ר ובשמיני עצרת. [יא”ב :תשרי תש"ע :לבדוק :פנימיות דה"ג שנוק' מקבלת ביו"כ נהים מקיפים של הגבורות שנוק' קבלה מר"ה ועד יו"כ ,לפי הכלל שהפנימי של העליון נהיה מקיף לתחתון .רעיון זה מאפשר לחבר היפה שעה לרמח"ל בק"ה .לפי דרושי סוכות ,יוצא שנוק' מקבלת חסדים פנימיים ומקיפים מאימא ומז"א .לא ברור לי מקור החסדים האלה אם הם גם כן מקיפים\פנימיים באימא\ז"א]. 285 כל מה שנעשה בכל הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת ,נעשה בכל יום ובכל תפילה .בכל יום החסדים הפנימיים דאימא נכנסים כדרכם מלמעלה למטה; (יא”ב :עיין הקדמה שלי ).אך עכשיו היות ונוק' הייתה ללא חסדים תקופה ארוכה (מראש השנה עד יום כיפור) יש להכניס החסדים מלמטה למעלה כדי שלא יתבטלו בגבורות. נמצא שביום ראשון דסוכות נכנס חסד הפנימי דא ימא העליון ביותר (חסד שבחסד) וכן החסד המקיף העליון ביותר (חסד שבחסד) וכן חסד פנימי ומקיף דז"א ,ולכן הינו יום טוב. דרוש ד' דסוכות סוכה היא כנגד חסדים דאור מקיף מאימא שבאים לנוק' .היות ועיקר החיבוק בימין הינו ע"י מקיפי אימא ,לכן החג נקרא חג סוכות ולא חג לולב. סוכה היא כנגד ענני כבוד .כל ענן הוא חסד כמו שנא' "כי ענן עליהם יומם" ואין "יומם" אלא "חסד" שנא' "יומם יצוה ה' חסדו" ולכן היו ענני הכבוד כנגד אהרון הכהן איש החסד .ישנם 7 עננים כנגד 7מקיפים של החסדים ב 7-ספירות תחתונות דנוק' אשר כנגדם יש 7ימי סוכה. ישנן 1בחינות של אור מקיף אימא: או"מ על ז"א לבדו; כנגד הבחינה הזאת כתוב "סכה" (כתיב חסר) גמ' א-להים ,שהיאבחינת ז"א .אימא מקיפה את חצי העליון של ז"א. או"מ על נוק' לבדה; כנגד הבחינה הזאת כתוב "סכה" (כתיב חסר) גמ' א-להים ,שהיא גםבחינת נוק' .אימא מקיפה את נוק' כשהיא מאחורי ז"א ,מחציו ולמטה. או"מ על זו"ן ; כנגד הבחינה הזאת כתוב "סוכה" (כתיב מלא אותיות כ"ו ס"ה)גמ' "הויה אדנ-י" ,שהיא בחינת זו"ן .אימא מקיפה את זרוע ימין דז"א המחבק את נוק', כמו שאיש מחבק את אישתו ,פרק הראשון של יד ימין שלו נמצא כנגד צד שמאל של אש תו ,פרק השני של יד ימין שלו כנגד אחורי אשתו ,ופרק השלישי של יד ימין שלו (שהוא בעצם כף היד) נמצא כנגד צד ימין של אשתו ,וזה שנאמר בהלכות סוכה "שניים כהלכתן ושלישית אפי' טפח". עניין סוכה העשויה כמבוי: נה"י דאימא מתלבשים תוך ז"א והם מוחי ז"א .נ"ה מגיעים עד רגלי ז"א ויסוד מגיע עד תפארת ז"א[ .כלל :אור מקיף אימא נמצא במקום של אור פנימי אימא( .יא”ב :לבדוק ] )...נוק' נמצאת כנגד קו אמצעי דז"א (גם כשהיא פב"פ וגם כשהיא אב"א) ולכן נמצאת מוקפת ע"י מקיפי נ"ה דאימא כצורת דפנות סוכה העשויה כמבוי .יסוד אימא ,שהוא במקום תפארת ז"א למעלה מראש רחל ,הינו כנגד הדופן השלישי בין שתי הדפנות .ביסוד ישנן ה"ח וה"ג והם ה' אצבעות יד ימין ויד שמאל .נמצא כי שיעור הדופן השלישי הינו טפח. יפה שעה: קשה כי רחל מגיעה להיות פב"פ עם ז"א בכל שיעור קומתו ויותר ,ולא רק עד חזה ז"א. הסכך הוא כנגד תפארת אימא אשר בעצמו כתר דז"א הסוכך על גבי זו"ן .שיעור גבהו הינו 21אמה כנגד 31ספירות של ז"א ו 31-של נוק' .האדם היושב תחת סוכה זו הינם זו"ן ,אדם וחווה ,אשר אינם משיגים למעלה מחצי תחתון דתפארת אימא. יפה שעה: קשה והרי בשבת למשל ז"א עולה עד דיקנא דא"א ,שזה למעלה מתפארת אימא! אלא יש לומר שגם הפרצופים העליונים עולים ביחד עם ז"א ולעולם ז"א מקבל האורות העליונים דרך אימא ותפארת אימא תמיד כתר ז"א .אך קשה עניין ל"ם דצל"ם שז"א מקבל והם למעלה מתפארת אימא. 286 דרוש ה' דסוכות ע"י הלולב נכנסים 7בחינות חסדים דאור פנימי מן ז"א אל ז"ת רחל. ביום ראשון נכנס חסד אחד מז"א אל חסד נוק' ,ביום שני נכנס חסד אחד מז"א אל גבורה נוק' ,וכו' וביום הו"ר נכנס כללות הארת החסדים במלכות רחל. סדר הנענועים הינו להמשיך הארת החסדים שבדעת ז"א ,הסתומים תוך יסוד אימא ,אל החסדים שבז"ת דז"א ומשם אל רחל. הקפת המזבח או התיבה עם 4המינים הינו להמשיך בחינת אור מקיף של החסדים הנ"ל אל רחל הנקראת מזבח\תיבה .סדר המשכת מקיפי החסדים הינו כמו זה של האור הפנימי של החסדים. לעולם אור פנימי נכנס לפני אור מקיף לכן ניענוע הלולב נעשה לפני הקפת התיבה. החסד הפנימי הראשון נכנס ביום ראשון של החג ונקרא "יומם" כי הוא הולך ומתפשט עם כל החסדים שבכל יום ויום. כניסת חסד אחד בכל יום מרומזת ע"י 4ניענועים; כל ניענוע הינו 1[ 38הולכות ו 1-הבאות ל 1-רוחות (ו"ק)]; =38*4ע"ב=חסד. 4מינים כנגד שם הויה שבז"א [ב"ן]; 4מינים הינם חסדים המתפשטים בז"ת דז"א: י-וד כנגד חג"ת כנגד 1הדסים ה"ה כנגד נו"ה כנגד 2ערבות ו' כנגד יסוד כנגד הלולב ה"ה כנגד עטרה דיסוד (מלכות) כנגד אתרוג -עטרה דיסוד זה אינה נוק' כי לנוק' יש שםבפני עצמו והוא א-להים או א-דני. היות והמלכות בשמאל לכן מחזיקים את האתרוג ביד שמאל ,והיות והיא עטרת היסוד לכן אין להפריד האתרוג מן ה 1-מינים .ולפי שהיסוד ממשיך טיפת הזרע מן המוח ,כך הלולב גבוה מכל שאר המינים. עניין הולכה והבאה: הולכה :עולה בדעת לקבל הארה משם. הבאה :להביא את ההארה אל נוק' אשר עומדת בחזה ז"א ולכן יש לגעת עם הלולב בחזה כאילו כשאנו מנענעים את הלולב ,אנו נמצאים במקום ז"א אשר מנענע את החסדים שבו עד הדעת (כי שם החסדים מכוסים ע"י אימא) וממשיך הארה אל נוק' .בכח ההכאה [הנענוע] תצא הארה לחוץ אל ראש רחל הנמצאת פב"פ ונכנסים בה החסדים הפנימיים. לכן מנענעים לפני מוסף שאז רחל עדיין מחזה ז"א ולמטה [כי במוסף הינה למעלה מן החזה]. כמו שהתפארת הינו גוף\המחבר של הו"ק ,גם הדעת שהיא נשמת התפארת ,נאחזים בו ו"ק חסדים שהם שורשים ומקור אל החסדים המתפשטים בו"ק. החסדים התחתונים הם 4מינים ומנענעים אותם בכל קצוות מו"ק העליונים אשר בדעת, להמשיך הארה למטה ,מו"ק עליונים אל ו"ק התחתונים. 287 סדר הנענועים הינו כמו סדר הו"ק עליונים שבדעת: דרום צפון חסד גבורה מזרח תפארת מעלה נצח היות ומוח דעת מכריע בין חו"ב ,לכן הינו מורכב מ1- מוחין ,לכן אנו מנענעים 1פעמים בכל נענוע. באלו הצירופים נברא העולם. י-ה-ו :במילוי יודין ה-ו-י :במילוי ס"ג (הי-ואו-יוד) ו-י-ה :במילוי מ"ה (ואו-יוד-הא) י-ו-ה :במילוי יודין בכל צד גובר מוח אחר: צד ח-ח-נ :י'; צד ב-ג-ה :ה'; צד ד-ת-י :ו' אות :3# אות 2#ו1#- י' ה' ה-ו :לפי הסדר ו-י :דין גמור :גבורה בראש, חסד בסוף ,ת"ת לפני החסד י-ה :בת"ת ,החסד גובר על הגבורה ו-ה :ת"ת גוברת על פני גבורה בהיות נצח יונק מת"ת י-ו :פחות דין מגבורה [יפה שעה :כי החסד בו מגולה וממתקו]; חסד לפני ת"ת ה :'-יסוד הינו דין יותר מת"ת ו' י' מטה הוד ה-י-ו :במילוי ס"ג (הי-יוד-ואו) ה' מערב יסוד ו-ה-י :במילוי מ"ה (ואו-הא-יוד) ו' היות וכוונתינו הינה להמשיך הארה מה-ח"י אותיות שבדעת [ו' צירופי י-ה-ו] אל נוק' העומדת בחזה ז"א ע"י הבאת הלולב ,יש לכוון עתה כי ע"י אות ה' שבנוק' [והיא ב"ן (?)] נשלם עתה שם י-ה-ו בכל ו' צירופיו ונעשה י-ה-ו-ה שלם. 4מינים כנגד 4אותיות י-ה-ו-ה כנ"ל ,של שם ב"ן כי כוונת הלולב למתק את נוק' שהיתה ה"ג כדי שתהיה ראויה לזיווג בשמיני עצרת. ה 4-מינים רמוזים גם בשם הויה עצמו ,בפשוט ,במילוי ובמילוי המילוי: בפשוט: לולב כנגד ו' ,הדס כנגד י' ,ערבה כנגד ה' עילאה ,אתרוג כנגד ה' תתאה. במילוי: 1הדסים ו 2-ערבות כנגד 5אותיות המילוי [של ב"ן – יא”ב] ,והם חג"ת נ"ה והם מתקבצים ביסוד שהוא הלולב (היסוד) הנקרא 'כל' [גמ' 31 * 5 = 51כי כל אחד (יא”ב :כלומר כל חסד?) מורכב מ ]31-והיסוד מעבירם למלכות (אתרוג) הנקראת 'כלה' [כל-ה]. במילוי המילוי: י-ו-ד 1 :הדסים (כנגד חג"ת) וכל אחד כלול משלושתם ,לכן ההדסים הינם עבות [של שלוש שלוש] והם 9אותיות :י-וד ויו דלת ה-ה 2 :ערבות (כנגד נ"ה) אימא מגדלת נ"ה חדשים לז"א [יא”ב :כי אימא השאילה הנ"ה שלה למוחי ז"א ובנתה נה"י חדשים עבור עצמה] ונ"ה דנוק' נעשים מכוח נ"ה דז"א ולכן הינן ה-ה ה-ה. ו-ו :לולב (כנגד היסוד) ו' ראשון :כנגד ו"ק דז"א; ו' שני כנגד ו"ק דנוק'; ועוד שני ו' כנגד יסוד ז"א ויסוד נוק' ולכן הינן ו-ו ו-ו. ה-ה :אתרוג (כנגד עטרה שביסוד ז"א) ה' ראשון :כנגד העטרה; ה' שני כנגד החסד שבעטרה ועוד ה-ה של מילוי המילוי כנגד 2הבחינות האלו (העטרה והיסוד שבעטרה?) שבנוק' ז"א. יפה שעה: כאן מהרח"ו מסביר שכל אחד מהה"ח כלול מ.31- בדרוש ו' דר"ה כתוב שכל אחד מהה"ח כלול מ.5- בדרושי ספירת העומר כתוב שכל אחד מהה"ח כלול מ .7- יש לומר שכל חסד הינו בעצמו פרצוף שלם בעל 31ספירות המתפשטות בכל 31ספירות ז"א. כך שבכל ספירה של ז"א ישנו חסד אחד מכל הה"ח (סה"כ 5חסדים בכל ספירת ז"א). 288 ובכל ספירה כללות הה"ח עושה חסד של יסוד ומכאן 31ספירות דחסד-יסוד. ובכל ספירה כללות הה"ח עושה חסד של מלכות ומכאן 31ספירות דחסד-מלכות. לכן מבינים שיש בה"ח גם בחינה של ,31של 7ושל .5ובנענועי הלולב כל יום מ 1-ימים ראשונים מנענעים כנגד ו"ק ובכל ניענוע ישנם 1הולכות והבאות כנגד חב"ד של אותו חסד. דרוש ו' דסוכות ביום כיפור נעשה החותם ע"י אימא ביסוד נוק' .החותם נעשה מ 1-שמות א-ה-י-ה דיודין, דאלפין ודההין שהם גמ' חותם. בהושענא רבא נעשה החותם החיצון ע"י אימא במלכות נוק' .החותם נעשה מ 1-מילויי שמות א-ה-י-ה דיודין [ק"מ] ,דאלפין [קכ"ב] ודההין [ק"ל] שהם גמ' שצ"ב [עם 1כוללים] שהוא משנ"ה .כלומר שם הפשוט א-ה-י-ה עצמו אינו חלק מהחותם השני ולכן החותם הזה הינו משנה אל הראשון. יפה שעה: במספר מקומות מופיע שהחותם הראשון ביסוד נוק' נעשה בעיקר ע"י אימא [ציון – רחמים; בתחילתו החותם הראשון נעשה ע"י ז"א ואח"כ ע"י אימא ואז החותם הנעשה ע"י ז"א נמשך אל מלכות נוק' לבנות לה חותם שני] והחותם השני נעשה ע"י ז"א [ירושלים – דין]. אלא יש לומר שבשני החותמות ישנם הארות גם מאימא וגם מז"א. כמו שלנוק' לית לה מגרמה כלום ,כך למלכות נוק' ביחס לשאר הספירות שלה; ולכן מלכות נוק' לוקחת רק מילויי דא-ה-י-ה שהם הארתם. ז"א נקרא תורה והוא נותן הארת התורה ביסוד נוק' ,ונוק' נקראת מקרא ..." .כאשר ההארה הנזכרת שביסוד שבה נחתמת גם במלכות שבה ,אז נקרא משנה תורה .כי התורה עצמה היא 4חומשים הראשונים ומשנה תורה הינו ספר דברים בו נשנו ונכפלו כל מה שיש בתורה עצמה ולכן נקרא משנה תורה"... בחצי הראשון של ליל הו"ר נעשה החותם השני של נוק' ואז נידון העולם שוב ,ונמסרים הפתקים של הגזר דין\המשפט ביד השלוחים עבור אלו שלא חזרו בתשובה מיום הכיפורים ועד הושענא רבא .אך אין רשות לשלוחים לצאת לשליחותם עד יום שמיני עצרת כדי לתת עוד שהות אל החוטאים לחזור בתשובה ביום הו"ר ,ואם ישובו יחזרו לקחת את הפתקים מידי השליחים. לאחר חצות הלילה של ליל הו"ר נגמר חותם מלכות של רחל .הלבנה הינה בסוד רחל ולכן לאחר חצות הלילה היא יוצאת להאיר על הארץ ודנה את העולם ע"י החותם ההוא. מי שנגזר עליו למות ,הצלם מסתלק מעל ראשו לאחר חצות הלילה ואז הוא נמסר בידי החיצונים .הצלם יחזור אליו כי בלעדיו אין האדם יכול לחיות ולהתקיים ,והצלם נמצא איתו עד 11יום קודם למיתתו ואז הצלם חוזר ומסתלק לגמרי .א"כ לאחר חצות הלילה אפשר לבדוק בצילו לאור הלבנה. 289 דרוש ז' דסוכות נפש האדם מורכבת מ-: נפש מן מלכות דאצילות רוח מן ז"א נשמה מן בינה נשמה לנשמה מאבא יחידה מא"אכן ישנם נר"ן-ח"י מבריאה ,מיצירה ומעשיה. באופן כללי יותר אפשר גם לומר שהעשיה כולה הינה מלכות ו 5-בחינותיה נקראים נפש; 5 בחינות יצירה נקראים רוח; ו 5-בחינות בריאה נקראים נשמה; ו 5-בחינות אצילות נקראים חיה. ישנם 1בחינות למטה ממדרגת הנפש 1 :צללים. הבחינה העליונה מה 1-צללים הינה צלם ['אך בצלם יתהלך איש'] כל אחת מ 2-הבחינות התחתונות מה 1-צללים נקראות צל ['נסו הצללים']גוף האדם נוצר מנוק'. בזיווג 5 ,בחינות הנר"ן-ח"י ניתנו תוך היסוד והרחם של הנקבה. כשהנשמה יורדת לעולם הזה ,היא באה מלובשת בחותם יסוד נוק' ששם 1שמות א-ה-י-ה [גמ' חותם] והארת החותם נחקק בנשמת האדם וכך הוא נשמר מן המזיקים .הצללים הינם הארת החותם. מהרח"ו :צ"ע אם גם צלם מוחי ז"א בא מחותם אימא כי הינו אור מקיף גבוה מאוד. צלם :בא מהארת א-ה-י-ה דיודין של החותם [א-ה-י-ה דיודין = גמ' צלם; ויברא ה' א-להים את האדם בצלמו] צל :3#מהארת א-ה-י-ה דאלפין של החותם [א-ה-י-ה דאלפין =גמ' בצל א-ה-י-ה; מילוי א-ה- י-ה דאלפין הינו בצ"ל] צל :2#מהארת א-ה-י-ה דההין של החותם [א-ה-י-ה דההין =גמ' בצל-אל] כל דבר שנברא בעולם הינו ע"י זיווג זו"ן ומשם נולדו נשמות בני אדם ונשמות השדים. כל מה שיש למטה יש כנגדו למעלה ממש. כשבן-אדם מזריע זרע לבטלה [זכר ללא נקבה] ,נוצרים משם שדים ורוחין ולילין הנקראים נגעי בני-אדם [נגע לעומת עונג]. וכן על דרך זה ,כשז"א מזדווג עם נוק' הוא בורא בני אדם .ואם ח"ו באותה עת ,חוטאים ישראל למטה ,גורמים שהנקבה העליונה תרד למטה ותתרחק מבעלה ואז שפחה כי תירש גבירתה לוקחת טיפות הזיווג ונוצרים שידין ורוחין. צל"ם :בא מא-ה-י-ה דיודין [בא מז"א] ואינו ניכר לאור הלבנה בצל האדם כי הוא עליון. צל :3#בא מא-ה-י-ה דאלפין ,בא מן הזכר ,נקרא בבואה ,נראה באור הלבנה. צל :2#בא מא-ה-י-ה דההין ,בא מן הנוק' ,נקרא בבואה דבבואה ,נראה באור הלבנה. נשמות השדים חסר מהם בבואה דבבואה כי לא נבראים אלא מן הזכר לבדו ,ולכן בני אדם, שיש להם צלם +בבואה +בבואה דבבואה = חותם מ 1-א-ה-י-ה ,נשמרים ע"י החותם מן השדים אשר אין להם צל תחתון. א-ה-י-ה דיודין +א-ה-י-ה דאלפין [ללא א-ה-י-ה דההין] הינו גמ' ש"ד. לכן לשדים אין גופים כי הצללים הינם מעל הגוף [ומתחת לנפש] ולכן אם הצל 2#הינו חסר אזי גם הגוף שהינו מתחת לצל 2#אינו יכול להתהוות .וגם הצל השני הינו מצד נוק' וכן הגוף הינו מצד נוק' והשדים באים מזכר ללא נוק' ולכן אין להם גוף כמו בני אדם [אלא רק גוף דק מכח השפחה החיצונה]. מי שנגזר דינו ,רק הצל השני [בבואה דבבואה] הינ ו מסתלק בליל הו"ר והינו נקרא צלם באופן כללי בלבד ולא דייק בלשון לומר צל .2# 290 בהסתלקות צל ,2#הגוף נחלש ומת ואז גם מסתלקות כל שאר המדרגות שלמעלה ממנו. ישנם צלם מאבא וצלם מאימא כמוסבר בעניין המוחין שהם נשמת ז"א הבאה לבושה תוך הצלמים האלו שהם נה"י אבא ונה"י אימא " ...ובזה תבין עניין הצלם שבאדם מה עניינו". דרוש ח' דסוכות מראש השנה ועד יום הכיפורים הינו בחינה של שמאלו תחת לראשי ,חיבוק בשמאל. בחג הסוכות הינו חיבוק בימין בהו"ר נעשים הנשיקין (עיין גם בסוף דרוש זה) בשמ"ע נעשה הזיווג. בהו"ר נעשות 1בחינות: .3הארת כללות הה"ח מקיפים מאימא במלכות נוק' ע"י הסוכה. .2הארת כללות הה"ח פנימיים מז"א במלכות נוק' ע"י נטילת הלולב ,והארת כללות הה"ח מקיפים מז"א במלכות נוק' ע"י הקפת הלולב. .1נתינת ה"ג ביסוד נוק' בסוד ה' בדי ערבה [יא”ב :לפי סוף דרוש זה ולפי דרושים קודמים ,נראה שהה"ג ניתנות במלכות נוק' בהו"ר ולא ביסוד נוק'] עניין ישיבת הסוכה ונטילת הלולב זהה בהו"ר כמו שאר הימים מה שאין כן בהקפת הלולב כי יש 7הקפות במקום הקפה אחת בלבד כמו בשאר הימים. הסבר מהרח"ו :סיבת 7הקפות בהו"ר היא כנגד מלכות נוק' שהיא אינה ספירה של הו"קאלא בחינה כלולה המקבלת מכל הו"ק [בשונה מיסוד שאע"פ שגם הוא מקבל האורות מכללות הה"ח ,הוא עדיין נחשב אחד מהו"ק]. הסבר האר"י :בהו"ר נכנסים למלכות נוק' ,חסד 7#דאור מקיף מאימא ,חסד 7#דאורפנימי מז"א וחסד 7#דאור מקיף מז"א .ויש לנו לכלול ולחבר כל בחינות החסדים המקיפים ביחד. 291 ישנן 1בחינות בעניין 7הקפות וסימנם א-ד-ם: 'א' – בחינת האדם המקיף את המזבח .שם מ"ה ,גמ' אדם .כנגד חיבוק הימין .כנגדהחסדים המקיפים דז"א המתפשטים בו"ק גופא דז"א ,כי אנו מחברים כל בחינות החסדים יחד. 'ד' – בחינת הדיבור ,אמירת פזמונים בעת ההקפות .כנגד החסדים המקיפים מאימא ,כימאימא יוצאים הקול והדיבור. 'ם' – בחינת המעשה ,הולכת והבאת הלולב בעת ההקפות; כנגד חסדים מקיפים דז"אבשרשם העליון ,בדעת ז"א; " ...ואנו ממשיכים הארה מהם שישארו במלכות שהוא המזבח או התיבה[ "...יא”ב :לא ברור לי] כל מקיף הינו בחינת א-ל; אלף למד +מנין אותיות + הכולל = הקפה; *1א-ל = מגן בכל הקפה הקפה :3# בחסד מגן 3# מקיף ,3# א-ל 3# כנגד הדיבור באימא י-י-א-י היוצא משם ס"ג שבאימא = א-ל מקיף ,2#א-ל 2# כנגד הלולב והדעת מקיף ,1# א-ל 1# כנגד האדם וכנגד ו"ק ' * 1א' בשם מ"ה כנגד *1א-ה-י-ה = ס"ג שממנו יוצא שם י-י-א-י יוד-הי-ואו-הי ממנו יוצא א-ל כנ"ל הקפה :2# בגבורה מגן 2# יוד-הי-ואו-הי ממנו יוצא א-ל כנ"ל הקפה :1# בתפארת מגן 1# יוד-הי-ואו-הי ממנו יוצא א-ל כנ"ל הקפה :4# בנצח מגן 4# יוד-הי-ואו-הי ממנו יוצא א-ל כנ"ל הקפה :5# בהוד מגן 5# יוד-הי-ואו-הי ממנו יוצא א-ל כנ"ל הקפה :1# ביסוד מגן 1# יוד-הי-ואו-הי ממנו יוצא א-ל כנ"ל הקפה :7# במלכות להמשיך המגן אל נוק' מגן 7# יוד-הי-ואו-הי ממנו יוצא א-ל כנ"ל לכוון *1י-ה-ו בחסד (שבדעת) ,גמ' ס"ג שממנו יוצא י-י-א-י = א-ל; יוד-הא-ואו יוד-הי-ואו יוד-הי-ויו ולהמשיך אל ה' ,נוק' ,ב"ן לכוון *1ה-ו-י בגבורה שבדעת ,גמ' ס"ג שממנו יוצא י-י-א-י = א-ל; הא-ואו-יוד הי-ואו-יוד הי-ויו-יוד ולהמשיך אל ה' ,נוק' ,ב"ן לכוון *1ו-י-ה בתפארת שבדעת ,גמ' ס"ג שממנו יוצא י-י-א-י = א-ל; ואו-יוד-הא ואו-יוד-הי ויו-יוד-הי ולהמשיך אל ה' ,נוק' ,ב"ן לכוון *1י-ו-ה בנצח שבדעת ,גמ' ס"ג שממנו יוצא י-י-א-י = א-ל; יוד-ואו-הא יוד-ואו-הי יוד-ויו-הי ולהמשיך אל ה' ,נוק' ,ב"ן לכוון *1ה-י-ו בהוד שבדעת ,גמ' ס"ג שממנו יוצא י-י-א-י = א-ל; הא-יוד-ואו הי-יוד-ואו הי-יוד-ויו ולהמשיך אל ה' ,נוק' ,ב"ן לכוון *1ו-ה-י ב(-יסוד) שבדעת ,גמ' ס"ג שממנו יוצא י-י-א-י = א-ל; ואו-הא-יוד ואו-הי-יוד ויו-הי-יוד ולהמשיך אל ה' ,נוק' ,ב"ן לכוון *1י-ה-ו ב(-מלכות) שבדעת ,גמ' ס"ג שממנו יוצא י-י-א-י = א-ל; יוד-הה-וו יוד-הה-וו יוד-הה-וו גמ' קכ"ו שהוא ריבוע א-ד-נ-י והוא בחינת הכתר של נוק' ואנו ממשיכים לה את הכתר כעת. *1א-ה-י-ה במילוי כדלהלן: אלף-הי-יוד-הי אלף-הי-יוד-הי אלף-הי-יוד-הי *1א-ה-י-ה במילוי כדלהלן: אלף-הה-יוד-הה אלף-הה-יוד-הה אלף-הה-יוד-הה *1א-ה-י-ה במילוי כדלהלן: אלף-הא-יוד-הא אלף-הא-יוד-הא אלף-הא-יוד-הא *1א-ה-י-ה במילוי כדלהלן: אלף-הי-יוד-הא אלף-הי-יוד-הא אלף-הי-יוד-הא *1א-ה-י-ה במילוי כדלהלן: אלף-הה-יוד-הא אלף-הה-יוד-הא אלף-הה-יוד-הא *1א-ה-י-ה במילוי כדלהלן: אלף-הא-יוד-הי אלף-הא-יוד-הי אלף-הא-יוד-הי *1א-ה-י-ה במילוי כדלהלן: אלף-הא-יוד-הה אלף-הא-יוד-הה אלף-הא-יוד-הה נ"א * 1 :א-ה-י-ה שבכל 1 הקפות ראשונות הם במילוי עב-סג-מה ,ובהקפה 7#הם במילוי בן. 1מגן של 1הקפות ראשונות הינן כדי לתת את המגן במלכות .מגן 7#במלכות בהקפה .7# 292 ענין הגבורות שהיא הבחינה השלישית הנעשית בהו"ר. יש להבין את הבחינות השונות של החסדים והגבורות שמיום ר"ה ועד שמיני עצרת. כל עניין החסדים פנימיים ומקיפים דאימא ודז"א הנ"ל ,הינם לצורך תיקון פרצוף המלכות.אך החסדים שנכנסים בהו"ר ובשמיני עצרת הינם לצורך הזיווג. הסבר ראשון לגבי גבורות בהו"ר :גבורות ז"א נכנסו לנוק' ב 31-ימי תשובה [בחינתשמאלו תחת לראשי ,כי הגבורות האלו הינן שמאלו דז"א עצמו ].בהו"ר ע"י חבוט הערבה ,לאחר שנשלמה כניסת כל החסדים ,אנו מעוררים את הגבורות שנכנסו כבר ביסוד נוק' ונותנים בנוק' כוח שהגבורות יעלו מ"ן בשמ"ע בזיווג. הסבר אחר לגבי גבורות בהו"ר :בהו"ר ,לאחר שכל החסדים פנימיים ומקיפים נכנסולמלכות של נוק' ,אחר קדיש תתקבל של ההקפות ,אז גם נכנסים הה"ג במלכות של נוק' [יא”ב :זה מתאים קצת לדרוש ה' של יו"כ דרוש ה' דיוה"כ ,אך שם נראה שהה"ג מאימא שהיו מקודם ביסוד נוק' יורדות למלכות נוק' וכאן זה לא ברור אם אלו אותן הה"ג או שבאות ה"ג חדשות מאימא? לפי הק"ה ,אלו הן הה"ג שהיו מקודם ביסוד דנוק'] הה"ג האלו באות מאימא כדמיון ה"ג היסוד שנכנסו מן אימא ביו"כ .הה"ג הניתנות עכשיו במלכות נוק' הינן כדי לעשות לנוק' כלי עבור המ"ן אשר בה ,כדי שבשמ"ע ,בעת הזיווג ,היא תוכל להעלות בו מ"ן. כניסת הה"ג למלכות נוק' הינה ע"י חיבוט הערבה. הערה לגבי הה"ג של נוק' – יא”ב: - בדרוש ג' דסוכות מוסבר שהה"ג הבאות לנוק' ע"י אימא הינן המ"ן בעצמם ובדרוש ה' דיוה"כ מוסבר שהה"ג הן המוחין והאורות שבתוך כלי יסוד של נוק' אך כאן מוסבר שבהו"ר ,נוק' מקבלת ה"ג (חדשות?) ע"י אימא ,לבנית כלי מלכות שלה שלתוכו יהיו המ"ן. בדרוש ט' דסוכות הג_הן_מוחין_ואור_או_הן_כלי ,נמצא שהה"ג מאימא היורדות\הבאות בהו"ר למלכות נוק' הינן הכלי של נוק' שלתוכו יבואו המ"ן ,והה"ג הבאות בשמ"ע ע"י הזיווג עם ז"א הן המ"ן עצמם[ .זה מתאים גם להקדמה שלי בעניין כניסת מ"ן כחלק של זיווג זו"ן ובעניין הגדרה כפולה של מ"ן\ה"ג]. אין לקחת הערבה [הה"ג] לפני שמסיימים את כל ההקפות עם הלולב [החסדים] ,כי אינו ראוי לעורר הגבורות בזמן כניסת החסדים .ה' חבטות כנגד ה"ג כי בכל חבטה יורד וניתן בה [במלכות נוק'] גבורה אחת מהה"ג; ואנו שוברים ומחלישים כח הגבורות ע"י החבטה ,ובעת החבטה יש לכוון י-ו-ד ה-א ו-א-ו גמ' ט"ל. ערבי נחל הינם נו"ה נוק' הנקראים נביאים. בעת הרמת ה 5-בדי ערבה כשחובטים אותם ,יש לכוון בעניין הנשיקין הקודמים אל הזיווג של שמ"ע ,כי הערבה דומה לשפתיים. 293 דרוש ט' דסוכות בכל הימים שמראש השנה ועד הו"ר ,כל הזיווגים היו ישראל או יעקב עם לאה ,כי רחל נתקנת ונבנית במשך הימים האלה ,וניתנים ברחל כל בחינת החסדים לצורך בנין גופה ,אך לא בסוד זיווג. בהו"ר ,ע"י הערבה ,נעשה בנוק' כלי שבתוכו המ"ן שהם הה"ג דאימא. בשמ"ע ישנו זיווג ז"א ורחל ,והוא נעשה במוסף כי אז הם שווים בקומתם. בזיווג ,ז"א נותן ה"ג לנוק' ,בסוד טיפת הזיווג [גבורות זכריים] בסוד הזכרת גבורות גשמים; ובחג הפסח ז"א נותן החסדים לנוק'. הסבר נוסף :בשמ"ע ז"א נותן בסוד זיווג ה"ג שלו לנוק'[ .יא”ב :עיין הקדמה שלי ששם מופיע שנוק' מקבלת מוחין\שפע [=מ"ן = טיפת הזיווג] (אלו הן ה-ה"ג?) במהלך הזיווג ,כתוצאה מזיווג מקדים של או"א ,דרך מוחיה של נוק' (ולא דרך יסודה של נוק') שהם בנה"י ז"א ,ואולי אלו הה"ג "של ז"א" שניתנות לנוק' .בק"ה מופיע שנוק' מקבלת הטיפה דביאה ראשונה בשמ"ע ואולי זהו הה"ג שז"א נותן לנוק'] גבורות אלו ממותקות יותר מאשר הה"ג הבאות מאימא ,כי הן באות מז"א בזיווג. (יא”ב :אולי :כלומר כחלק של תהליך הזיווג) יום זה נקרא שמחת תורה על שם ז"א [תורה] השמח בזיווג עם בת זוגו האמיתית. הה"ג הניתנות בהו"ר ע"י אימא הינן כדי לעשות כלי בנוק' עבור המ"ן. הה"ג הניתנות בשמ"ע ע"י ז"א הן המ"ן עצמם ,ובאות לנוק' מזיווג עם ז"א ואח"כ ז"א נותן לנוק' מ"ד בסוד זיווג )1([ .יא”ב :עיין דרוש ח' דסוכות הערה לגבי הה"ג של נוק' – יא”ב : )1( :עיין הקדמה שלי ששם מופיע שבמהלך הזיוג עם ז"א ,נוק' מקבלת קודם כל מ"ן דרך מוחיה ,שהם (=מוחיה) בתוך נה"י ז"א ,ואח"כ נוק' מקבלת מ"ד דרך יסודה מאת ז"א ( )1בק"ה מופיע שנוק' מקבלת הטיפה דביאה ראשונה בשמ"ע ואולי זהו הה"ג שז"א נותן לנוק'] טיפת הזרע של הזכר נכללת מ 1-בחינות א-מ-ר [אור – מים – רקיע]: בהתחלה ,הינה אור ,כשהיא עדיין במח הזכר. בירידתה בעת הזיווג תוך רחם האשה ,היא נעשית מים [משיב הרוח ומוריד הגשם]. כשהיא נעשית גוף גמור ,אזי היא רקיע. ובאמת טיפת הזרע נכנסת בתוך חותם נוק' שהם הצללים הנ"ל ,ולכן היא נקראת גשמים כמו הגמ' של 1מילויי א-ה-י-ה דחותם [(קסא( + )23-קמג( + )23-קנא 192 = )23-ועם הכולל הינו גמ' גשמים (].)191 דרוש יום אסרו חג (של שמיני עצרת) (יא”ב :דרוש זה הינו לגבי אסרו חג של שמ"ע ,לגבי אסרו חג באופן כללי עיין דרושי אסרו חג לעיל). אסרו חג של שמ"ע הינו יום ב' לקליטת הזרע לאחר הזיווג (של ז"א ורחל) ,והתקשרותו ואיסורו ברחם האשה .ביום השלישי ,מקצת היום ככולו ,ובתחילת היום נקשר ואין עוד פחד לפליטת הזרע ולכן הינו יום חול. סוף זמן העיבור הינו יום שביעי של פסח ואז נעשית הלידה בסוד קריעת ים סוף [עיין דרושי פסח ,כגון דרוש יב' דפסח] ,שהוא עת לידת רחל. שאר הזיווגים והעיבורים של ימי החורף אינם מתעכבים עד הפסח אלא בו ביום הזיווג גם העיבור והלידה. 294 דרוש על חנוכה הערה בעניין חנוכה – יא”ב עניין נס המלחמה" ,על ניסים" ,מתתיהו ובניו (שהם כנגד ה"ח) הינו לתיקון היסוד והתפשטות ה"ח ביסוד ז"א ומניעת יניקת הערלה מן ההוד כמוסבר בק"ה. עניין הדלקת נר חנוכה ,ושהייה עד שתכלה רגל מן השוק הינו להארת נוק' ישירות מאת או"א .זהו המוסבר באר"י בסוד תוספת קדושה לנוק' שלא ע"י ז"א ,וכן בסוד 'רגל' שהוא או"א (ע"ב וקס"א) ה מאירים בנוק' ותיקוני נוק' ע"י הבאת אור המוחין בסוד 'נר' כמוסבר בק"ה. בחנוכה ופורים זו"ן בהוד .והרי בחול ז"א בנצח ונוק' בהוד (לכאורה אז הם במקום גבוה יותר)! אלא ,כמו ביו"ט ובר"ח ,בחנוכה ופורים יש לנוק' תוספת קדושה מאימא שלא ע"י ז"א. ברכה ( 3#להדליק נר): .3ע"ב עם קס"א (א-ה-י-ה דיודין) ,גמ' רגל .2ע"ב +ס"ג +מ"ה = להדליק; לכוון להמשיך ,ע"י ההדלקה ,את 1ההויות האלו אל נוק' הנקראת ב"ן .1יחוד משולש :י-ה-ו-ה עם א-ה-י-ה ,ועם א-להים ,ועם א-ד-נ-י שזהו גמ' 'נר' .אלו כל בחינות הייחוד של זו"ן ,וזהו הייחוד הגמור. .4להדליק נר חנוכה :ר"ת 'נחל' והוא שם קדוש היוצא מר"ת 'נוצר חסד לאלפים' .אור נמשך מאימא לז"א שיהיה לו כח להתייחד עם נוק' ב 1-ייחודים הנ"ל .נחל גמ': יוד הא ----ו [ א אה אהי אהי-ה ] ו ---הא .5להמשיך ס"ג וכ"ו (=גמ' חנוכה) מאימא אל נוק' הנקראת 'נר' ,וזה ' נר חנוכה'. ברכה ( 2#שעשה ניסים): .3ס"ג [בניקוד א-להים] +א-להים .יש לכוון ההויה דס"ג עם ניקוד א-להים .רמז לבחינה השניה של ייחוד זו"ן. .2שעשה = ש"ע ו-ש"ה :ש"ע – להמשיך הארת הפנים העליונים שהם * 2שם 'אל"ף- למ"ד' אל שם א-להים דיודין (גמ' ש') +ה' אותיותיו = ש"ה ובזה יתמתק שם א-להים. [יא”ב :ע"ע פחו"ד סעיף צ' ,שהמידה השביעית של 11מידות ,הינה 'ואמת' והיא 1תפוחי הפנים, בהם מתגלית הנהגת א"א ונכללת ב-ש"ע מאורות שנכללים ב * 1-שם 'אל"ף-למ"ד' והיא ממתיקה את הדינים]. * 2 .1א-ל הינם ס"ג+כ"ו ,כי א-ל הוא כ"ו 4 +אותיות +הכולל ובמילוי דס"ג יש י-י-א-י שהגמ' שלו הוא א-ל. ברכה ( 1#שהחיינו): .3מ"ה +א-ד-נ-י .רמז לבחינה השלישית של ייחוד זו"ן. יש 1סוגי זיווגים של זו"ן: :3#נוק' בו"ק דז"א אב"א ,אז חיבוק ז"א את נוק' אינו אלא בתחילת ראשה ,ונוק' אינה בין זרועותיו וגם זו"ן אינם פב"פ. :2#נוק' עולה עד המוחין דז"א ,אז כתר נוק' כנגד פניו של ז"א ,החיבוק הינו בצוואר נוק' וזו"ן אינם פב"פ. :1#נוק' עולה עד הכתר דז"א :בזיווג זה ,נוק' נקראת נר ,החיבוק הינה בגופה ,וזו"ן פב"פ. בנר שבת ,נוק' עולה עד כתר ז"א .בבחינה זו ,קניית שמן לנר שבת קודם לשל חנוכה. בנר חנוכה ,כל הבחינות (אילו בחינות? יא”ב) יורדות אליה במקומה .ולכן הדלקת נר חנוכה קודמת לשל שבת כי יש להכין את נוק' בהדלקת נר חנוכה ,וירדו בה האורות ,ואחר כך תעלה בנר שבת. 295 יא”ב :כוונות ברכות חנוכה [שער הכוונות של האר"י וקיצור הכוונות של הרמח"ל] ברכה ( 1#להדליק נר): .1ע"ב עם קס"א (א-ה-י-ה דיודין) ,גמ' רגל .1לפי הימים: .1 .1 .3 .2 י-ה-ו-ה; י-ה-ו-ה; י-הֹ-ו-ה; י-ה-ו-ה; י-ה-ו-ה; יּו-הּו-וּו-הּו; יּו-הּו-וּו-הּו; י-ה-ו-ה ע"ב +ס"ג +מ"ה = להדליק; לכוון להמשיך ,ע"י ההדלקה ,את 1ההויות האלו אל נוק' הנקראת ב"ן יחוד משולש :י-ה-ו-ה עם א-ה-י-ה ,ועם א-להים ,ועם א-ד-נ-י שזהו גמ' 'נר' .אלו כל בחינות הייחוד של זו"ן ,וזהו הייחוד הגמור. להדליק נר חנוכה :ר"ת 'נחל' והוא שם קדוש היוצא מר"ת 'נוצר חסד לאלפים' .אור נמשך מאימא לז"א שיהיה לו כח להתייחד עם נוק' ב 1-ייחודים הנ"ל .נחל גמ': יוד הא ----ו [ א אה אהי אהי-ה ] ו ---הא להמשיך ס"ג וכ"ו (=גמ' חנוכה) מאימא אל נוק' הנקראת 'נר' ,וזה ' נר חנוכה'. ברכה ( 1#שעשה ניסים): .1ס"ג [בניקוד א-להים] +א-להים .רמז לבחינה השניה של ייחוד זו"ן. ולפי ק"ה :ס"ג [בניקוד א-להים] +קנ"א [א-ה-י-ה דההין] .1לפי הימים: י-הֹ-ו-ה; יּו-הּו-וּו-הּו; י-ה-ו-ה; י-ה-ו-ה; י-הֹ-ו-ה; י-ה-ו-ה; י-ה-ו-ה; י-ה-ו-ה .1שעשה = ש"ע ו-ש"ה :ש"ע – להמשיך הארת הפנים העליונים שהם * 1שם 'אל"ף-למ"ד' אל שם א-להים דיודין (גמ' ש') +ה' אותיותיו = ש"ה ובזה יתמתק שם א-להים. [יא”ב :ע"ע פחו"ד סעיף צ' ,שהמידה השביעית של 11מידות ,הינה 'ואמת' והיא 1תפוחי הפנים, בהם מתגלית הנהגת א"א ונכללת ב-ש"ע מאורות שנכללים ב * 1-שם 'אל"ף-למ"ד' והיא ממתיקה את הדינים]. * 1 .1א-ל הינם ס"ג+כ"ו ,כי א-ל הוא כ"ו 1 +אותיות +הכולל ובמילוי דס"ג יש י-י-א-י שהגמ' שלו הוא א-ל. ברכה ( 1#שהחיינו): .1מ"ה +א-ד-נ-י .רמז לבחינה השלישית של ייחוד זו"ן. .1י-הֹ-ו-ה 296 הערה בעניין פורים – יא”ב קיימו וקבלו :התורה לפעמים משוייכת לז"א ולפעמים משוייכת ליסוד אבא ,כמוסבר בדרוש א' של דרושי קריאת התורה וכאן בדרוש פורים .בפורים נגלה יסוד אבא ,ואבא הינו בחינת הייחוד (ובקיצור הכוונות של הרמח"ל ,בכוונת 'ברוך' של הברכה הראשונה של המגילה ,נמצא שיש לכוון בעניין א"א) ,לעומת ז"א שהינו בחינת הנהגת המשפט ,ולכן בפורים קבלת התורה הינה מאהבה. בדרוש כולל של שבת ,בעניין מנחה מוסבר לגבי 'יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם' :עם ישראל במדבר שאלו היש ה' בקרבינו אם אין? כלומר מי מנהג אותנו ,ז"א (ה') או א"א (אין)? לזה אומרים במנחה של שבת ,שאז ז"א בא"א' ,יכירו בניך וידעו כי מאתך (מאת -ך)' כלומר מאת כ' כנגד הכתר, שמשם באה להם מנוחה .זה אולי קשור לפורים בעניין עמלק שבדיוק כשעם ישראל שאל היש ה' בקרבינו ,אז הגיע עמלק( :שמות יז') {ז} ַויִק ְָרא שֵם ַה ָמקֹום ַמסָה וּמ ְִרי ָב ה עַל ִריב ְבנֵי יִש ְָר ֵאל ְועַל נַס ֹּתָם אֶׁת י ְהוָה לֵאמ ֹּר ֲהי ֵש י ְהוָה ְב ִק ְרבֵנוּ אִם ָאי ִן{ :ח} ַוי ָב ֹּא ֲע ָמלֵק ַוי ִ ָלחֶׁם עִם יִש ְָר ֵאל ב ְִרפִידִם{ :ט} וַי ֹּאמֶׁר מ ֹּשֶׁ ה ש ַע ְבחַר לָנוּ ֲאנָשִים ְוצֵא ִה ָלחֵם ַב ֲע ָמלֵק ָמחָר ָאנֹּכִי נִצָב עַל ר ֹּאש ַהגִ ְבעָה וּ ַמטֵה ָהאֱֹלהִים ֶׁאל י ְהֹו ֻׁ כלומר הנהגת הייחוד היא זאת ששולטת באמת ,על אף המקריות [עמלק] הנראית על פני השטח .במנחה של שבת הנהגת הייחוד גלויה לנו .וכן כידוע ,א"א ואבא הינם סוד הנהגת הייחוד .זה גם גילוי ההסתר של פורים. במקור מופיע שאסתר בגמ' א-ד-נ-י במילוי ,כי כשישראל עונים קדיש ואומרים 'אמן' מקבלים הארה מ1- א-ל :א-ל דאריך [מי א-ל כמוך] המאיר ב-א-ל דז"א [א-ל רחום וחנון] המאיר בנוק' פב"פ .הדרוש משתלב היטב עם ענין גילוי הנהגת הייחוד שזהו ענינו של הקדיש "שמי-ה רבא" ששם י-ה יהיה רב ע"י חיבור י-ה עם ו-ה [כי יד על כס י-ה הנאמר בעמלק וכו']. דרוש על פורים ברכה לאחר המגילה :הרב את ריבינו והדן את דינינו 5 :מטבעות כנגד הה"ג אשר על ידיהן יריב את ריבינו וידין את דינינו וכו'. בכל ימי הגלות זו"ן אב"א למעט בשעת התפילה ובשבתות וימים טובים .כאשר זו"ן חוזרים פב"פ ,ז"א קודם כל נכנס למצב דורמיטא ואח"כ מתבצעת הנסירה. ימי הפורים היו לקראת סוף הגלות של ה 71-שנה של בבל וז"א היה כבר בדורמיטא שלקראת הנסירה שלקראת הגאולה. "והנה אימה חשיכה גדולה" חשיכה זו גלות מדי שאז ז"א היה בסוד הדורמיטא והמן הרשע ראה זאת והציע עצה לאבד אז שונאיהם של ישראל" :ישנו עם אחד" כלומר ישן הוא הא-לוה שלהם. כשז"א בסוד הדורמיטא ,נוק' אינה ישנה אלא מקבלת מוחיה מאו"א ["ויבן ה' א-להים את הצלע" ,או"א בונין נוק'] ,כדי לבנות אותה פרצוף כדי שתוכל לחזור פב"פ עם ז"א ואז נוק' מאירה ומשגיחה על ישראל. כשאו"א בתוך ז"א ,יוצאות 2הארות מהם :יעקב [מאבא ,מצד פנים דז"א] ורחל [מאימא ,מצד אחורי ז"א ].עתה ,או"א בתוך נוק' רחל וגם 2ההארות האלו נמצאות .בנוסף ישנה הארה מיוחדת מעטרת יסוד אבא [יסוד אבא ארוך] שיוצאת גלויה מתוך יסוד אימא ונוק' [יסוד אימא ויסוד נוק' קצרים] ,וכאשר אבא בתוך ז"א ,יסוד אבא אינו גלוי אלא מגיע עד סוף יסוד ז"א [יסוד ז"א ארוך] .הארה מיוחדת זו היוצאת מתוך נוק' בהיות ז"א בסוד דורמיטא ,הינה גדולה מאוד ונשמת מרדכי יוצאת ממנה. יפה שעה: איך אפשר לומר שבדורמיטא דז"א ,מוחי אבא נכנסים לנוק' ,והרי בדרושי ר"ה מוסבר שחכמה וחסד [דדעת? – יא”ב] דז"א שהם מוחים ז"א דמצד אבא ,נשארים מקיפים על ראש ז"א ורק בינה וגבורה [דדעת? – יא”ב] שהם מוחין ז"א דמצד אימא נכנסים לוק' לצורך הנסירה? בנוסף ,בדרוש ב' של העמידה מוסבר שנוק' בכלל לא יכולה לקבל הארה מנה"י אבא כשהם מדי קרובים אליה! אלא יש לומר על פי המוסבר גם בדרושי ר"ה ,שיש החלפת מוחים דאו"א בהכנסם לז"א: מוחי בינה וגבורה דדעת דאבא ירדו לנצח וצד ימין דיסוד דאימא ונעשים לה חכמה וחסד מוחי חכמה וחסד [דדעת? – יא”ב] דאימא ירדו להוד וצד שמאל דיסוד אבא ונעשים לו בינה וגבורה. 297 כשמוחי ז"א מסתלקים כדי שהמוחין דמצד אימא ייכנסו לנוק' לצורך הנסירה ,חוזרים המוחים למצבם של לפני ההחלפה: בינה וגבורה [דדעת? – יא”ב] שבהוד וצד שמאל יסוד אבא חוזרים לנצח וצד ימין יסוד אימא והם חכמה וחסד [דדעת? – יא”ב] שלה חכמה וחסד [דדעת? – יא”ב] שבנצח וצד ימין יסוד אימא חוזרים להוד וצד שמאל יסוד אבא והם בינה וגבורה [דדעת? – יא”ב] שלו. לכן כשמוחי אימא מלובשים בנה"י אימא נכנסים בנוק' ,יש להם צד מוחי אבא בהיות חכמה וחסד [דדעת? – יא”ב] אימא בעבר בנה"י אבא ולכן גם בהתלבשם בנוק' ,מתפשט [בחינת?] היסוד דאבא ועודף על יסוד נוק' והיא ההארה היוצאת של מרדכי. וכן גם כך יש להבין עניין או"א המגדילים את לאה בחצות הלילה ושמתוכה יוצא יעקב( .עיין דרושי שבת -הקדמה -שינוי התפילות ,בחינת_יעקב_יוצאת_מלאה) "ומרדכי יצא מלפני המלך" זו רחל (יא”ב :המלך הינו רמז לרחל) "עטרת זהב גדולה" מצד עטרת יסוד אבא המן הרשע וזרש אשתו התכוונו לעצור את ההארה מנוק' אל עם ישראל ולכן רצו להרוג את מרדכי. [יא”ב :הרמח"ל בקיצור הכוונות מסביר :הקב"ה עשה נס שהתחילו המוחין לחזור בז"א והוא סוד "נדדה שנת המלך" וגם לא נתבטל מרדכי מפני זה ,כי נשארה אותה הארה מאירה בתוקפה .אסתר היא המלכות שהיתה למרדכי לבת ולבית בסוד תיקון הנוק']. מגילה :כנגד גילוי הארת עטרת מלכות דאבא (יא”ב :עטרת יסוד דאבא?) מגלה :גמ' *1כו' כנגד חב"ד דנה"י אבא המתגלים במלכות ההיא [יא”ב :בעטרת היסוד] מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת .ספר תורה הינו יסוד דאבא והמגילה היא ההארההיוצאת מחוץ ליסוד. "וזכרם לא יסוף מזרעם" מלשון זכר ,כנגד עטרת יסוד דאבא .ה' ברחמיו רצה שאותההארה של או"א תוך נוק' לא תתבטל לעולם אלא תתחדש מידי שנה אף אם זו"ן פב"פ והמוחין בז"א. "לעתיד לבא כל הספרים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר" זהו יתרון של פורים על פנישבתות וחגים שאע"פ שמוחי או"א הסתלקו מנוק' ,אותה הארה שלהם עדיין מתקיימת. קריאת המגילה :להמשיך ולגלות הארה של יסוד אבא היוצאת לחוץ בגלוי. מתנות לאביונים :יסוד דאבא [צדיק] נותן הארה לנוק' מהיסוד שלו לצורך בנייןפרצופה ונתינת מוחין [צדקה ומתנות] .אנו נותנים מתנות לאביונים כדי שתיעשה דוגמתה למעלה. משתה ושמחה :להשאיר הארות המוחין בנוק' גם אחרי הסתלקות המוחין דאו"א,ונוק' תחזור פב"פ [יא”ב :גם עניין סעודת מלווה מלכה הינו להשאיר את קדושת השבת לימי החול] מוחי נוק' נקראים י-ה י-ה ונעשים מבחינת י-ה [יא”ב :כלומר מאו"א?] וזהו עניין אכילה [אכל י-ה] ושתיה [שת י-ה] ע"י האכילה והשתיה נמשכים לנוק' המוחין הנקראים י-ה. נוק' הינה א-ד-נ-י ואכילה גמ' א-ד-נ-י עם הכולל [גם אסתר גמ' תרס"א והיא מילוי א-ד-נ-י +י'] משלוח מנות( :מהרח"ו) כנגד הארת יסוד הזכר הניתן ליסוד הנוק' והם נקראים אישלרעהו ,יסוד ליסוד. חייב איניש לבסומי ...עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי :לתת חיות מאודקטנה (בלא כוונה ,מתוך שכרות) אל הניצוץ המחיה את הקליפות עניין 'מנות' לעומת 'מתנות': מנת :מ"ן (כנגד הזכר ,אבא) ,ת' (כנגד אימא) :יסוד דאבא מלובש תוך יסוד אימא.איש לרעהו :יסוד דאבא יורד למקום יסוד ז"א. מתנות :אימא (כנגד ת' ראשונה) מתפשטת עד נ"ה (הם האביונים בסוד הערבהשאין לה טעם וריח) של נוק' (כנגד ת' שניה). 298 עניין נתינה לכל מי שפושט יד :לעומת ימי החול שאז יסוד ז"א [גבאי צדקה] משפיע לנוק' ומסתכל ובודק למי נותן ,בפורים יסוד אבא [גבאי צדקה] משפיע לנוק' השפעה גדולה ואין להקפיד למי נותנים. אסתר בגמ' שושנה גם אסתר בגמ' תרע"א כמנין א-דני במילואו .הכוונה היא כי כשישראל עונים קדיש ואומרים אמן מקבלים אז הארה מב' א-ל .א' של ז"א שהוא "א-ל רחום וחנון" ,וא' מא"א שהוא "מי א-ל כמוך" ופירושו א-ל של אריך מאיר בא-ל של ז"א ואז ז"א מאיר בנוק' פב"פ לפי כי א-ל הוא בפנים והארה הוא בפנים ואלו הב' א-ל במילואם עולים ש"ע נהורין והארה הנז' הוא בעני' אמן[ .יא”ב :יש להבין באופן טכני איך מתקשר עניין 'אמן' עם עניין 1א-ל. מבחינה רעיונית ,זה משתלב היטב עם ענין גילוי הנהגת הייחוד שזהו עניינו של א"א המאיר בז"א וגם עניינו של הקדיש "שמי-ה רבא" ,ששם י-ה יהיה רב ע"י חיבור י-ה עם ו-ה (כי יד על כס י-ה הנאמר בעמלק וכו']). 299
![1, .., sn] :טלק :Knapsack](http://cdn1.abcdocz.com/store/data/000709359_1-a2d244be0fab7ff76097490ced819051-250x500.png)
© Copyright 2024