חוזר וניעור / מקורות
הרב שבתי סבתו ב"ה ר"ח ניסן תשע"א חוזר וניעור /מקורות .1משנה מסכת כלאים /פרק ט /משנה א ...צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה למחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה: .2רא"ש /מסכת פסחים /פרק ב וחמץ משש שעות ולמעלה אע"פ שלוקין עליו מן התורה כיון שאין בו כרת הרי הוא כשאר איסורין ובטל בששים ומותר אף בפסח כיון שנתבטל קודם הפסח .3תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עה /עו מתני' .האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין -לא אמר כלום; הרי הן מופרין -ר' אליעזר אמר: מופר ,וחכ"א :אינו מופר. אמר רבי אליעזר :אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור ,לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור? ת"ש ,אמרו לו לר"א :ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן -אין מציל על הטהורים מליטמא ,אדם שאין מעלה את הטמאין מטומאתן - אינו דין הוא שלא יציל על הטהורין מליטמא אימא סיפא ,אמרו לו לר"א :אם מטבילין כלי טמא ליטהר ,יטבילו כלי לכשיטמא ליטהר? .4תרומת הדשן /סימן קיד שאלה :נוהגים בכמה מקומות שרוב בני אדם בוררים החיטים לצורך המצות לפסח ,אבל לא בדיוק כלל .אך מרקדין אותו הטיב /היטב /ובודקים ובוררים בעיונא בעלמא מידה גדולה בשעה אחת או בשתים .יש טעם למנהג זה או לאו? תשובה :יראה דיש טעם וסעד לדבר למנהג הזה .דכתב בסמ"ק שנוהגים בהרבה מקומות לברור החיטים מאותם הנישוכים מאכילת עכברים .וכתב עוד שאם נמצאו חטים בתוך הכרי שצמחו מלחלוחית הארץ ,שקורין גירמי"ר ,שאינם בטלים אפי' נטחן קודם הפסח ,כיון שהוא יבש יהיב טעמא בשעת אפייה בערב פסח בששים ,בפסח במשהו ע"כ .ובטור א"ח כתב דשפיר מתבטל קודם הפסח ,ולא חשיב מבטל איסור לכתחילה ,כיון שאינו מכוין לבטלו ע"כ .ומהשתא נראה אע"ג דאין מדקדקים כ"כ בברירה ,מ"מ מנהג של טעם הוא ,דסמכינן אסמ"ג דכתב במצות חלב ,דקמח בקמח מתערב יפה ,דמיקרי עירוב לח בלח ,כמו שהוכיחו בהוכחה גמורה ממס' מנחות .וכן משמע פ' אלו עוברים /פסחים מד ע"א /גבי שתי קופות ,והיינו כדברי א"ח .ובלח מנהג פשוט להתיר מה שיתבטל קודם הפסח ,ולא אמרינן דחוזר וניעור בפסח .מ"מ צריך לברור בעייונא /בעיונא /בעלמא ,כדי לראות שאין בתוך הכלי כ"כ הרבה יותר מא' בששים שיתבטל. וגם הברירה מוכחת שאין מתכוין לבטלה ,ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה. .5רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א /הלכה ה חמץ שנתערב ה בדבר אחר תוך הפסח בין במינו בין שלא במינו הרי זה אוסר בכל ו שהוא, .6רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ד /הלכה יב דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל ,או שאינו מאכל כל אדם כגון התריאק וכיוצא בו אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח ,ואע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו. רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו /הלכה ט .7 חמץ בפסח אף על פי שהוא מאיסורי תורה אינו בכללות אלו ,לפי שאין התערובת אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת כמו שביארנו ,לפיכך אוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו. הלכה יב יראה לי שאפילו דבר שיש לו מתירין אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם מותר ,לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם כמו שביארנו ,ואל תתמה על חמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בו כמו שביארנו. .8מגיד משנה הלכות חמץ ומצה /פרק א /הלכה ה חמץ שנתערב וכו' .בגמרא (פסחים ל') ובהלכות אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור .ובהל' ומדלא יהיב שיעורא שמע מינה במשהו .שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש דלא קניס ר"ש אלא בדאיתיה בעיניה אבל ע"י תערובת לא .ופי' רש"י ז"ל ואפילו שהייה בעיניה ועבר עליה לא קניס למיסר תערובת דיליה ,עכ"ל .וטעם איסור החמץ בזמנו שהוא במשהו כתב רבינו פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות לפי שהוא דבר שיש לו מתירין שהרי אחר הפסח יהיה כל התערובת מותר .ויש מי שכתב דלפי טעם זה ה"ה בנתערב משש שעות ולמעלה בערב הפסח שהוא במשהו ,ומדברי רבינו שכתב סוף פ"ד נראה שאפילו נתערב מתחלת השנה אסור לאכלו בפסח ושם אבאר. ועוד אזכור שם מה שאמרו שהתערובת מותר לאחר זמנו אם הוא במקיים תערובת חמץ בפסח אם לאו: .9כסף משנה הלכות חמץ ומצה /פרק א /הלכה ה חמץ שנתערב וכו' .משמע דס"ל לרבינו דבזמנו דקאמר רבא היינו תוך הפסח דוקא ומשום דחמיר שאיסורו בכרת ועובר על לא יראה וכו' הוי במינו במשהו אבל משש שעות ולמעלה כיון דלית ביה כרת לא מיתסר במשהו אלא בששים כשאר איסורים וכן דעת הרא"ש וסמ"ג .אבל הר"ן פירש דמשש שעות ולמעלה הוי זמנו ומיתסר במשהו וזה לפי שסובר דרבא בא לפרש ענין איסור החמץ בכל הזמנים וא"כ אם לא תכניסהו בכלל זמנו ע"כ נכנס בכלל שלא בזמנו וזה אי אפשר .רמב"ם והרא"ש וסמ"ג ס"ל שלא בא לפרש אלא איסור החמץ בתוך הפסח והיתרו לאחר הפסח אבל ענין איסורו משש שעות ולמעלה לא חש להזכירו דהכי הוא בשאר איסורים דאי אתא לאשמועינן דגם משש שעות ומעלה הוי במשהו לא ה"ל לסתום דבריו והכי הל"ל חמץ משש שעות ומעלה במשהו .ורא"ם שכתב דסמ"ג פירש דבזמנו היינו בתוך הפסח איידי דבעי לפרושי שלא בזמנו יותר הל"ל שנזהר מפירוש הר"ן .ומה שרצה ה"ה לומר דלהרמב"ם אפילו נתערב מתחלת השנה אסור בפסח נ"ל שלא מן השם הוא דלעולם בזמנו דקאמר רבא לא קאי אלא לתוך הפסח כמו שכתבתי אבל נתערב משש שעות ולמעלה בטל בששים מיהו היינו לאוכלו קודם הפסח אבל לענין אכילתו בתוך הפסח ואפילו נתערב מתחלת השנה ס"ל דחוזר וניעור ואסור וכמ"ש בספ"ד ובזה מחולקים הרמב"ם והרא"ש .ומ"ש דכיון דטעמו משום שיש לו מתירין ה"ה לנתערב משש ולמעלה אפשר לומר כן בנתערב במינו אבל שלא במינו כיון דטעמא דחמץ במשהו הוא משום דכתיב כל מחמצת לא תאכלו כמ"ש הרמב"ם בט"ו ממאכלות היינו בתוך הפסח דכתיב ביה האי קרא אבל משש ולמעלה דלא כתב ביה כל לא הוי במשהו כך נ"ל .ודברי הרב המגיד נ"ל לבארם דסובר דלהרמב"ם בזמנו דקאמר אזמן אכילתו קאי ולא אזמן תערובתו דאפילו נתערב מתחלת השנה חוזר וניעור ומ"מ דברי הרמב"ם שכתב חמץ שנתערב בדבר אחר תוך הפסח מוכיחים דנתערב בתוך הפסח קאמר דאל"כ הכי הל"ל חמץ שנתערב בדבר אחר אפילו כל שהוא אסור לאוכלו בפסח ועוד דלמה לו לכתוב דין זה כאן ולשנותו בפ"ד. לכן נ"ל דאשמעינן הכא דדוקא כשנתערב בפסח הוא דאוסר במשהו כיון שאוכלו בפסח אבל אם נתערב משש שעות ולמעלה ורוצה לאוכלו אז אינו אוסר אלא בפחות מס' כשאר איסורים ובפ"ד אשמעינן דאפילו נתערב מתחלת השנה דינו כנתערב בפסח לענין לאוכלו בפסח משום דחוזר וניעור: .10שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמב /סעיף ד דבר (יח) ו שנתערב בו (יט) חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל (כ) כל אדם ,כגון התריאק"ה וכיוצא בו( ,כא) אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח ,ואף ע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא( ,כב) הרי זה ז אסור לאכלו .הגה: ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהגה יתבאר (כג) דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם הפסח ,והכי קיימא לן. .11שולחן ערוך אורח חיים /הלכות פסח /סימן תמז סעיף א חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו ,במשהו ,אפילו בהנאה. סעיף ב * חמץ שנתערב משש שעות (ולמעלה) עד הלילה,אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורין... סעיף ג חטה שנמצאת בע"פ בתרנגולת מבושלת מותר לבטלה בס' .אבל אם חממו התרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה ,חוזרת ליתן טעם בתוכה בפסח והוי במשהו ... סעיף ד אם נתערב החמץ קודם הפסח * ונתבטל בס' ,אינו חוזר ונעור בפסח לאסור במשהו ,ויש חולקים .הגה :ונוהגין כסברא הראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח( .ת"ה סי' קי"ד) ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובת ,כגון פת שנפל ליין אע"פ שנטלו משם ,אסור בפסח דחיישינן * שמא נשארו בו פירורין ונותנין טעם בפסח( .בית יוסף בשם תשובת הרשב"א). סעיף ה בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח ולא נזהרו בהם ,מותר לאכלם בפסח; מיהו דגים מלוחים * השרוים במים בפסח בכלי חמץ ,יש להחמיר ליזהר מהן מפני שהם בולעים בפסח מפליטת הכלים ,וחמץ בפסח במשהו ...הגה :ויש חולקין ומחמירין. ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחלה שלא לאכול גבינות ודגים ובשר יבש... .12בית יוסף אורח חיים סימן תמז ב ודוקא בתוך הפסח אבל משש שעות עד הלילה הוי כשאר איסורין .כן כתבו התוספות בפרק בתרא דעבודה זרה (סו :סוד"ה רבא) גבי פלוגתא דריחא אי מילתא היא וכן כתב הרא"ש בפרק כל שעה (סי' ה) וזה לשונו וחמץ משש שעות ולמעלה אף על פי שלוקין עליו מן התורה כיון שאין בו כרת הרי הוא כשאר איסורין ובטל בששים וכן כתב שם המרדכי (סי' תקנד) בשם ספר התרומה (סי' נה) וספר המצוות (סמ"ג לאוין עח לו): והגהות מיימון בפרק א' (דפו' קושטא ה"ח) בשם סמ"ק (סי' רכב עמ' רכו) ואין כן דעת הר"ן בפרק כל שעה (ז :ד"ה אמר) אלא דמשש שעות ולמעלה קרי ליה רבא בזמנו וקאמר דהוי במשהו ודעת רבינו ירוחם (נ"ה ח"ה מו ).כדעת התוספות והרא"ש ומיהו כתב דהיינו דוקא שלא עירבו במזיד אבל עירבו במזיד כגון שצריך לעשותו ולתקנו עם חמץ כגון אלמור"י אסור אפילו אחר הפסח וצריך לבערו קודם הפסח וכבר כתב רבינו בסימן תמ"ב (קפו ).דין האלמור"י והרב המגיד כתב בפרק א' (ה"ה) שיש מי שכתב דלפי מה שכתב הרמב"ם (מאכ"א פט"ו ה"ט) שהטעם שחמץ בפסח במשהו משום דהוי דבר שיש לו מתירין הוא הדין בנתערב ערב פסח משש שעות ולמעלה שהוא במשהו :כתבו התוספות בפרק גיד הנשה (חולין צז .ד"ה אמר רבא) גבי הא דאמר רבא אמור רבנן בששים בשם רבינו תם דכשהיו מוצאים חיטה בתרנגולת רותחת בפסח היה צריך להשהותה עד אחר הפסח: ד (א) ובפסח נמי לא אמרן דהוי במשהו אלא בשנתערב בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם לכן ונתבטל בששים מותר ולא אמרינן דחוזר וניעור. כן כתב הרא"ש בפרק כל שעה (שם) וחמץ משש שעות ולמעלה הרי הוא כשאר איסורין ובטל בששים ומותר אף בפסח כיון שנתבטל קודם הפסח וכן כתב שם המרדכי וכן כתב הגהות מיימוניות בפרק א' (שם) בשם ספר מצוות קטן (שם) וכן כתב סמ"ג (לאוין עח לו ):ואף על פי שכתבו הגהות שיש אוסרים נראה שהם סוברים כדברי המתירין וכתוב בתרומת הדשן (ח"א) סימן קי"ד שמנהג פשוט הוא להתיר לח בלח שנתבטל קודם הפסח שאינו חוזר וניעור בפסח וכתב עוד בשם ספר מצוות גדול (לאוין קלח נ ).דקמח בקמח מתערב יפה דמיקרי לח בלח: ג ,ה (א) וכתבו הגהות (מיימוניות שם) ומהאי טעמא יש להתיר חיטה שנמצאת במצה אפויה בערב הפסח או בתרנגולת צלויה או מבושלת מיהו אם חזרו וחיממו המצה או התרנגולת בפסח בעוד שהחיטה בתוכה אסורה דחוזרת ונותנת טעם בתוכה במינו דהוי במשהו כיון שהחיטה עודנה בתוכה ומיהו מחימום דכלי שני אין לחוש אבל אם הסירו ממנה ואחר כך חיממוה ביום טוב שרי דכיון דכבר נתבטל מערב יום טוב שוב אינו חוזר וניעור עד כאן לשונו .ומה שכתבו (הגהות מיימוניות שם) דחוזרת ונותנת טעם בתוכה במינו דהוי במשהו תימה דמאי איריא במינו אפילו שלא במינו הוי במשהו ונראה להגיה בזמנו במקום במינו וכן כתב בכל בו (סי' מח ח:): ד (ב) אבל מדברי הרמב"ם בסוף פרק ד' (הי"ב) נראה שאף על פי שנתערב כמה זמן קודם הפסח אסור לאכלו בפסח לפי שהוא חוזר וניעור וכתב הרב המגיד שכן דעת הרבה מהגאונים והרי"ץ אבן גיאת (ח"ב עמ' פד) ושכדבריהם ראוי לנהוג ולהחמיר ורבינו ירוחם (נ"ה ח"ה מו ):כתב שכן הוא דעת הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תפה) גם כן וכבר הזכיר רבינו בסמוך סברא זו בשם הרי"צ אבן גיאת (שם עמ' צז): ה (ב) ומה שכתב רבינו וכן התיר רש"י בשר יבש וגבינה שנמלחו קודם הפסח וכו' .כלומר שלא נבדק המלח מחמץ ולא דקדקו במליחתם ליזהר מחימוץ כן כתבו המרדכי בפרק כל שעה (סי' תקנה) והגהות מיימוניות בפרק א' (דפו' קושטא ה"ח) בשם ספר מצוות קטן (סי' רכב עמ' רכח ואות ו) וכ"כ ספר מצוות גדול (לאוין עח ל ):ואזדו לטעמייהו דסברי דכל שנתבטל קודם הפסח בששים אינו חוזר וניעור:
© Copyright 2024