חוזר וניעור / מקורות

‫הרב שבתי סבתו‬
‫ב"ה ר"ח ניסן תשע"א‬
‫חוזר וניעור ‪ /‬מקורות‬
‫‪ .1‬משנה מסכת כלאים‪ /‬פרק ט ‪ /‬משנה א‬
‫‪ ...‬צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה למחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס‬
‫שטרפן זה בזה‪:‬‬
‫‪ .2‬רא"ש ‪/‬מסכת פסחים ‪/‬פרק ב‬
‫וחמץ משש שעות ולמעלה אע"פ שלוקין עליו מן התורה כיון שאין בו כרת הרי הוא כשאר איסורין ובטל בששים ומותר אף בפסח כיון שנתבטל‬
‫קודם הפסח‬
‫‪ .3‬תלמוד בבלי מסכת נדרים דף עה ‪/‬עו‬
‫מתני'‪ .‬האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין ‪ -‬לא אמר כלום; הרי הן מופרין ‪ -‬ר' אליעזר אמר‪:‬‬
‫מופר‪ ,‬וחכ"א‪ :‬אינו מופר‪.‬‬
‫אמר רבי אליעזר‪ :‬אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור‪ ,‬לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור?‬
‫ת"ש‪ ,‬אמרו לו לר"א‪ :‬ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן ‪ -‬אין מציל על הטהורים מליטמא‪ ,‬אדם שאין מעלה את הטמאין מטומאתן ‪-‬‬
‫אינו דין הוא שלא יציל על הטהורין מליטמא‬
‫אימא סיפא‪ ,‬אמרו לו לר"א‪ :‬אם מטבילין כלי טמא ליטהר‪ ,‬יטבילו כלי לכשיטמא ליטהר?‬
‫‪ .4‬תרומת הדשן ‪/‬סימן קיד‬
‫שאלה‪ :‬נוהגים בכמה מקומות שרוב בני אדם בוררים החיטים לצורך המצות לפסח‪ ,‬אבל לא בדיוק כלל‪ .‬אך מרקדין אותו הטיב ‪/‬היטב‪ /‬ובודקים ובוררים‬
‫בעיונא בעלמא מידה גדולה בשעה אחת או בשתים‪ .‬יש טעם למנהג זה או לאו?‬
‫תשובה‪ :‬יראה דיש טעם וסעד לדבר למנהג הזה‪ .‬דכתב בסמ"ק שנוהגים בהרבה מקומות לברור החיטים מאותם הנישוכים מאכילת עכברים‪ .‬וכתב עוד שאם‬
‫נמצאו חטים בתוך הכרי שצמחו מלחלוחית הארץ‪ ,‬שקורין גירמי"ר‪ ,‬שאינם בטלים אפי' נטחן קודם הפסח‪ ,‬כיון שהוא יבש יהיב טעמא בשעת אפייה בערב‬
‫פסח בששים‪ ,‬בפסח במשהו ע"כ‪ .‬ובטור א"ח כתב דשפיר מתבטל קודם הפסח‪ ,‬ולא חשיב מבטל איסור לכתחילה‪ ,‬כיון שאינו מכוין לבטלו ע"כ‪ .‬ומהשתא נראה‬
‫אע"ג דאין מדקדקים כ"כ בברירה‪ ,‬מ"מ מנהג של טעם הוא‪ ,‬דסמכינן אסמ"ג דכתב במצות חלב‪ ,‬דקמח בקמח מתערב יפה‪ ,‬דמיקרי עירוב לח בלח‪ ,‬כמו‬
‫שהוכיחו בהוכחה גמורה ממס' מנחות‪ .‬וכן משמע פ' אלו עוברים ‪/‬פסחים מד ע"א‪ /‬גבי שתי קופות‪ ,‬והיינו כדברי א"ח‪ .‬ובלח מנהג פשוט להתיר מה שיתבטל‬
‫קודם הפסח‪ ,‬ולא אמרינן דחוזר וניעור בפסח‪ .‬מ"מ צריך לברור בעייונא ‪/‬בעיונא‪ /‬בעלמא‪ ,‬כדי לראות שאין בתוך הכלי כ"כ הרבה יותר מא' בששים שיתבטל‪.‬‬
‫וגם הברירה מוכחת שאין מתכוין לבטלה‪ ,‬ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה‪.‬‬
‫‪ .5‬רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א ‪ /‬הלכה ה‬
‫חמץ שנתערב ה בדבר אחר תוך הפסח בין במינו בין שלא במינו הרי זה אוסר בכל ו שהוא‪,‬‬
‫‪ .6‬רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ד ‪ /‬הלכה יב‬
‫דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל‪ ,‬או שאינו מאכל כל אדם כגון התריאק וכיוצא בו אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר‬
‫הפסח‪ ,‬ואע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו ‪ /‬הלכה ט‬
‫‪.7‬‬
‫חמץ בפסח אף על פי שהוא מאיסורי תורה אינו בכללות אלו‪ ,‬לפי שאין התערובת אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת‬
‫כמו שביארנו‪ ,‬לפיכך אוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו‪.‬‬
‫הלכה יב‬
‫יראה לי שאפילו דבר שיש לו מתירין אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם מותר‪ ,‬לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו‬
‫ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם כמו שביארנו‪ ,‬ואל תתמה על חמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בו כמו‬
‫שביארנו‪.‬‬
‫‪ .8‬מגיד משנה הלכות חמץ ומצה ‪/‬פרק א ‪/‬הלכה ה‬
‫חמץ שנתערב וכו'‪ .‬בגמרא (פסחים ל') ובהלכות אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור‪ .‬ובהל' ומדלא יהיב שיעורא שמע‬
‫מינה במשהו‪ .‬שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש דלא קניס ר"ש אלא בדאיתיה בעיניה אבל ע"י תערובת לא‪ .‬ופי' רש"י ז"ל‬
‫ואפילו שהייה בעיניה ועבר עליה לא קניס למיסר תערובת דיליה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וטעם איסור החמץ בזמנו שהוא במשהו כתב רבינו פרק ט"ו מהלכות‬
‫מאכלות אסורות לפי שהוא דבר שיש לו מתירין שהרי אחר הפסח יהיה כל התערובת מותר‪ .‬ויש מי שכתב דלפי טעם זה ה"ה בנתערב משש‬
‫שעות ולמעלה בערב הפסח שהוא במשהו‪ ,‬ומדברי רבינו שכתב סוף פ"ד נראה שאפילו נתערב מתחלת השנה אסור לאכלו בפסח ושם אבאר‪.‬‬
‫ועוד אזכור שם מה שאמרו שהתערובת מותר לאחר זמנו אם הוא במקיים תערובת חמץ בפסח אם לאו‪:‬‬
‫‪ .9‬כסף משנה הלכות חמץ ומצה‪ /‬פרק א‪ /‬הלכה ה‬
‫חמץ שנתערב וכו'‪ .‬משמע דס"ל לרבינו דבזמנו דקאמר רבא היינו תוך הפסח דוקא ומשום דחמיר שאיסורו בכרת ועובר על לא יראה וכו' הוי‬
‫במינו במשהו אבל משש שעות ולמעלה כיון דלית ביה כרת לא מיתסר במשהו אלא בששים כשאר איסורים וכן דעת הרא"ש וסמ"ג‪ .‬אבל הר"ן‬
‫פירש דמשש שעות ולמעלה הוי זמנו ומיתסר במשהו וזה לפי שסובר דרבא בא לפרש ענין איסור החמץ בכל הזמנים וא"כ אם לא תכניסהו‬
‫בכלל זמנו ע"כ נכנס בכלל שלא בזמנו וזה אי אפשר‪ .‬רמב"ם והרא"ש וסמ"ג ס"ל שלא בא לפרש אלא איסור החמץ בתוך הפסח והיתרו לאחר‬
‫הפסח אבל ענין איסורו משש שעות ולמעלה לא חש להזכירו דהכי הוא בשאר איסורים דאי אתא לאשמועינן דגם משש שעות ומעלה הוי‬
‫במשהו לא ה"ל לסתום דבריו והכי הל"ל חמץ משש שעות ומעלה במשהו‪ .‬ורא"ם שכתב דסמ"ג פירש דבזמנו היינו בתוך הפסח איידי דבעי‬
‫לפרושי שלא בזמנו יותר הל"ל שנזהר מפירוש הר"ן‪ .‬ומה שרצה ה"ה לומר דלהרמב"ם אפילו נתערב מתחלת השנה אסור בפסח נ"ל שלא מן‬
‫השם הוא דלעולם בזמנו דקאמר רבא לא קאי אלא לתוך הפסח כמו שכתבתי אבל נתערב משש שעות ולמעלה בטל בששים מיהו היינו לאוכלו‬
‫קודם הפסח אבל לענין אכילתו בתוך הפסח ואפילו נתערב מתחלת השנה ס"ל דחוזר וניעור ואסור וכמ"ש בספ"ד ובזה מחולקים הרמב"ם‬
‫והרא"ש‪ .‬ומ"ש דכיון דטעמו משום שיש לו מתירין ה"ה לנתערב משש ולמעלה אפשר לומר כן בנתערב במינו אבל שלא במינו כיון דטעמא‬
‫דחמץ במשהו הוא משום דכתיב כל מחמצת לא תאכלו כמ"ש הרמב"ם בט"ו ממאכלות היינו בתוך הפסח דכתיב ביה האי קרא אבל משש‬
‫ולמעלה דלא כתב ביה כל לא הוי במשהו כך נ"ל‪ .‬ודברי הרב המגיד נ"ל לבארם דסובר דלהרמב"ם בזמנו דקאמר אזמן אכילתו קאי ולא אזמן‬
‫תערובתו דאפילו נתערב מתחלת השנה חוזר וניעור ומ"מ דברי הרמב"ם שכתב חמץ שנתערב בדבר אחר תוך הפסח מוכיחים דנתערב בתוך‬
‫הפסח קאמר דאל"כ הכי הל"ל חמץ שנתערב בדבר אחר אפילו כל שהוא אסור לאוכלו בפסח ועוד דלמה לו לכתוב דין זה כאן ולשנותו בפ"ד‪.‬‬
‫לכן נ"ל דאשמעינן הכא דדוקא כשנתערב בפסח הוא דאוסר במשהו כיון שאוכלו בפסח אבל אם נתערב משש שעות ולמעלה ורוצה לאוכלו אז‬
‫אינו אוסר אלא בפחות מס' כשאר איסורים ובפ"ד אשמעינן דאפילו נתערב מתחלת השנה דינו כנתערב בפסח לענין לאוכלו בפסח משום דחוזר‬
‫וניעור‪:‬‬
‫‪ .10‬שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמב ‪/‬סעיף ד‬
‫דבר (יח) ו שנתערב בו (יט) חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל (כ) כל אדם‪ ,‬כגון התריאק"ה וכיוצא בו‪( ,‬כא) אע"פ שמותר‬
‫לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח‪ ,‬ואף ע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא‪( ,‬כב) הרי זה ז אסור לאכלו‪ .‬הגה‪:‬‬
‫ולקמן סימן תמ"ז סעיף ד' בהגה יתבאר (כג) דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם הפסח‪ ,‬והכי קיימא לן‪.‬‬
‫‪ .11‬שולחן ערוך אורח חיים ‪ /‬הלכות פסח ‪ /‬סימן תמז‬
‫סעיף א‬
‫חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו‪ ,‬במשהו‪ ,‬אפילו בהנאה‪.‬‬
‫סעיף ב‬
‫* חמץ שנתערב משש שעות (ולמעלה) עד הלילה‪,‬אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורין‪...‬‬
‫סעיף ג‬
‫חטה שנמצאת בע"פ בתרנגולת מבושלת מותר לבטלה בס'‪ .‬אבל אם חממו התרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה‪ ,‬חוזרת ליתן‬
‫טעם בתוכה בפסח והוי במשהו ‪...‬‬
‫סעיף ד‬
‫אם נתערב החמץ קודם הפסח * ונתבטל בס'‪ ,‬אינו חוזר ונעור בפסח לאסור במשהו‪ ,‬ויש חולקים‪ .‬הגה‪ :‬ונוהגין כסברא הראשונה בכל‬
‫תערובות שהוא לח בלח‪( .‬ת"ה סי' קי"ד) ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובת‪ ,‬כגון פת שנפל ליין אע"פ שנטלו משם‪ ,‬אסור בפסח‬
‫דחיישינן * שמא נשארו בו פירורין ונותנין טעם בפסח‪( .‬בית יוסף בשם תשובת הרשב"א)‪.‬‬
‫סעיף ה‬
‫בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח ולא נזהרו בהם‪ ,‬מותר לאכלם בפסח; מיהו דגים מלוחים * השרוים במים בפסח‬
‫בכלי חמץ‪ ,‬יש להחמיר ליזהר מהן מפני שהם בולעים בפסח מפליטת הכלים‪ ,‬וחמץ בפסח במשהו‪ ...‬הגה‪ :‬ויש חולקין ומחמירין‪.‬‬
‫ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחלה שלא לאכול גבינות ודגים ובשר יבש‪...‬‬
‫‪ .12‬בית יוסף אורח חיים סימן תמז‬
‫ב ודוקא בתוך הפסח אבל משש שעות עד הלילה הוי כשאר איסורין‪ .‬כן כתבו התוספות בפרק בתרא דעבודה זרה (סו‪ :‬סוד"ה רבא) גבי פלוגתא‬
‫דריחא אי מילתא היא וכן כתב הרא"ש בפרק כל שעה (סי' ה) וזה לשונו וחמץ משש שעות ולמעלה אף על פי שלוקין עליו מן התורה כיון שאין‬
‫בו כרת הרי הוא כשאר איסורין ובטל בששים וכן כתב שם המרדכי (סי' תקנד) בשם ספר התרומה (סי' נה) וספר המצוות (סמ"ג לאוין עח לו‪):‬‬
‫והגהות מיימון בפרק א' (דפו' קושטא ה"ח) בשם סמ"ק (סי' רכב עמ' רכו) ואין כן דעת הר"ן בפרק כל שעה (ז‪ :‬ד"ה אמר) אלא דמשש שעות‬
‫ולמעלה קרי ליה רבא בזמנו וקאמר דהוי במשהו ודעת רבינו ירוחם (נ"ה ח"ה מו‪ ).‬כדעת התוספות והרא"ש ומיהו כתב דהיינו דוקא שלא‬
‫עירבו במזיד אבל עירבו במזיד כגון שצריך לעשותו ולתקנו עם חמץ כגון אלמור"י אסור אפילו אחר הפסח וצריך לבערו קודם הפסח וכבר כתב‬
‫רבינו בסימן תמ"ב (קפו‪ ).‬דין האלמור"י והרב המגיד כתב בפרק א' (ה"ה) שיש מי שכתב דלפי מה שכתב הרמב"ם (מאכ"א פט"ו ה"ט) שהטעם‬
‫שחמץ בפסח במשהו משום דהוי דבר שיש לו מתירין הוא הדין בנתערב ערב פסח משש שעות ולמעלה שהוא במשהו‪ :‬כתבו התוספות בפרק גיד‬
‫הנשה (חולין צז‪ .‬ד"ה אמר רבא) גבי הא דאמר רבא אמור רבנן בששים בשם רבינו תם דכשהיו מוצאים חיטה בתרנגולת רותחת בפסח היה‬
‫צריך להשהותה עד אחר הפסח‪:‬‬
‫ד (א) ובפסח נמי לא אמרן דהוי במשהו אלא בשנתערב בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם לכן ונתבטל בששים מותר ולא אמרינן דחוזר וניעור‪.‬‬
‫כן כתב הרא"ש בפרק כל שעה (שם) וחמץ משש שעות ולמעלה הרי הוא כשאר איסורין ובטל בששים ומותר אף בפסח כיון שנתבטל קודם‬
‫הפסח וכן כתב שם המרדכי וכן כתב הגהות מיימוניות בפרק א' (שם) בשם ספר מצוות קטן (שם) וכן כתב סמ"ג (לאוין עח לו‪ ):‬ואף על פי‬
‫שכתבו הגהות שיש אוסרים נראה שהם סוברים כדברי המתירין וכתוב בתרומת הדשן (ח"א) סימן קי"ד שמנהג פשוט הוא להתיר לח בלח‬
‫שנתבטל קודם הפסח שאינו חוזר וניעור בפסח וכתב עוד בשם ספר מצוות גדול (לאוין קלח נ‪ ).‬דקמח בקמח מתערב יפה דמיקרי לח בלח‪:‬‬
‫ג‪ ,‬ה (א) וכתבו הגהות (מיימוניות שם) ומהאי טעמא יש להתיר חיטה שנמצאת במצה אפויה בערב הפסח או בתרנגולת צלויה או מבושלת מיהו‬
‫אם חזרו וחיממו המצה או התרנגולת בפסח בעוד שהחיטה בתוכה אסורה דחוזרת ונותנת טעם בתוכה במינו דהוי במשהו כיון שהחיטה עודנה‬
‫בתוכה ומיהו מחימום דכלי שני אין לחוש אבל אם הסירו ממנה ואחר כך חיממוה ביום טוב שרי דכיון דכבר נתבטל מערב יום טוב שוב אינו‬
‫חוזר וניעור עד כאן לשונו‪ .‬ומה שכתבו (הגהות מיימוניות שם) דחוזרת ונותנת טעם בתוכה במינו דהוי במשהו תימה דמאי איריא במינו אפילו‬
‫שלא במינו הוי במשהו ונראה להגיה בזמנו במקום במינו וכן כתב בכל בו (סי' מח ח‪:):‬‬
‫ד (ב) אבל מדברי הרמב"ם בסוף פרק ד' (הי"ב) נראה שאף על פי שנתערב כמה זמן קודם הפסח אסור לאכלו בפסח לפי שהוא חוזר וניעור וכתב‬
‫הרב המגיד שכן דעת הרבה מהגאונים והרי"ץ אבן גיאת (ח"ב עמ' פד) ושכדבריהם ראוי לנהוג ולהחמיר ורבינו ירוחם (נ"ה ח"ה מו‪ ):‬כתב שכן‬
‫הוא דעת הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תפה) גם כן וכבר הזכיר רבינו בסמוך סברא זו בשם הרי"צ אבן גיאת (שם עמ' צז)‪:‬‬
‫ה (ב) ומה שכתב רבינו וכן התיר רש"י בשר יבש וגבינה שנמלחו קודם הפסח וכו'‪ .‬כלומר שלא נבדק המלח מחמץ ולא דקדקו במליחתם ליזהר‬
‫מחימוץ כן כתבו המרדכי בפרק כל שעה (סי' תקנה) והגהות מיימוניות בפרק א' (דפו' קושטא ה"ח) בשם ספר מצוות קטן (סי' רכב עמ' רכח‬
‫ואות ו) וכ"כ ספר מצוות גדול (לאוין עח ל‪ ):‬ואזדו לטעמייהו דסברי דכל שנתבטל קודם הפסח בששים אינו חוזר וניעור‪:‬‬